diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Bekhorot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Bekhorot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..30866abaebf60b98f887ed0e5539543eab9e9275
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Bekhorot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,1740 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Yachin on Mishnah Bekhorot",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "יכין בכורות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Kodashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "הלוקח עובר חמורו
אף דבתורה דיני בכור טהורה נזכרים קודם פטר חמור. אפ\"ה נקט התנא דיני פטר חמור תחלה. מדזוטר מילייהו פסק ושדי להו. והדר מאריך בדיני בכור טהורה. אמנם כמה דיני בכור טהורות נוהגין גם בטמאה. כצאן ברזל [פ\"ב מ\"ד] ועוד הרבה. ואפ\"ה לא נקט להו. מדאינן מצויין בחמור:"
+ ],
+ [
+ "של נכרי
והעובר בכור במעי אמו. ונקט סתמא. משום דאפי' רק מסופק אם בכרה. כשלא היה יד נכרי באמצע חייב להפריש טלה ומקיימו לעצמו. ואין העכומ\"ז נאמן במסל\"ת בדאורייתא. או בי\"ל להשביח מקחו משקר. וכ\"ש הכא דאיכא תרתי טעמי [ש\"כ י\"ד שט\"ז סק\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "והמוכר לו אף על פי שאינו רשאי
דאסור למכור בהמה גסה לנכרי. גזירה שמא ישאילנה או ישכירנה לנכרי. והנכרי יעשה עמה מלאכה בשבת וקעבר ישראל משום שביתת בהמתו. או שאם ימכרנה לנכרי #א) וכשיראנה ישראל בעליה הראשונים טעונה בשבת ברה\"ר. יצעק לה לזרזה לילך. והיא תכיר קולו ותלך מחמתו. ויעבור ישראל משום מחמר. להכי אסרו למכור גסה לנכרי. ורק ע\"י סרסור. או בידוע שהנכרי קונה לשחיטה שרי. מיהו בזה\"ז שפרנסת ישראל מצומצמת נהגו להתיר. ואעפ\"כ ראוי לזהר [י\"ד קנ\"א ד']. [ונ\"ל דצ\"ל דלא פשטה גזירה זו בכל ישראל דאל\"כ הרי אין ב\"ד יכול לבטל דברי ב\"ד חבירו אא\"כ וכו' [#ב) כע\"ז ל\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "והמשתתף לו
אפילו כשהחלק של הנכרי בהאם או בולד ידוע. כגון ידו או רגלו. אפ\"ה פטור כל שאם ינטל חלק הנכרי מהבהמה תשאר בעלת מום [ש\"כ ג' ד']. מיהו כשרוצה ישראל להקנות לנכרי בהמה מעוברת כדי לפטרה מבכורה. לא סגי שיקנה לו הולד. מדהוא דבר שלא בא לעולם. רק יקנה לו חלק באם [ש\"כ ש\"ך סק\"ה]. ויקבל ממנו פרוטה על דמי המקח. ויקנה לו המקום שהבהמה עומדת שם [שם]:"
+ ],
+ [
+ "והמקבל ממנו
שהחמורה של נכרי. והישראל קבלה להטפל בה ולחלוק בוולדות. בין שהאם באחריות ישראל או לא:"
+ ],
+ [
+ "והנותן לו בקבלה
שהחמורה של ישראל וקבלה הנכרי להטפל בה ולחלוק בוולדות וכדלעיל:"
+ ],
+ [
+ "פטור מן הבכורה
ר\"ל הולד של בהמה זו שקבל. אינו קדוש בבכורה. מדיש לנכרי חלק בו:"
+ ],
+ [
+ "כהנים ולוים פטורים
חמוריהם פטורים מבכורה:"
+ ],
+ [
+ "אם פטרו של ישראל במדבר
ר\"ל אם פטרו כל הלוים עצמן את בכורי אדם שבישראל במדבר. והפקיעו קדושתן. כדכתיב קח את הלוים תחת כל בכור:"
+ ],
+ [
+ "דין הוא שיפטרו של עצמן
ר\"ל כ\"ש שקדושת הלווים שבהן יפקיע חיוב בכורי שבטן. ומדפטירי מבכור אדם. פטירי נמי מחיוב בכורי בהמה טמאה שלהן. מדהוקש בכור אדם לבכור בהמה טמאה. לפיכך הפטור בזה פטור גם בהאחר. [והא דלא יליף ק\"ו מבהמתן גופייהו. דאם פטרו בהמת הלויים את בכורות בהמות ישראל במדבר. כ\"ש שיפטירו בהמתן מדין בכורה. י\"ל דא\"כ גם בכור בהמה טהורה של לוים נמי פטור. והרי הא ליתא. כלקמן [פ\"ב מ\"א]. ואי\"ל אמתני' דלקמן גופה תקשי. למה לא נדרש באמת הך ק\"ו. ונפטרו גם בהמות טהורות של לויי'. י\"ל דוקא באדם שייך שפיר לומר שהקדושה שיש בהלוי גורמת הפקעת קדושת בכורה שבו. אבל בבהמה של לוי שאין שום קדושה כשאינו בכור. לא שייך לומר שתפקע קדושה שבה. את קדושת בכורות שבה [תוס']:"
+ ],
+ [
+ "פרה שילדה כמין חמור
אע\"ג ששניהן מין גסה. ושניהן חייבין בבכורה:"
+ ],
+ [
+ "וחמור שילדה כמין סוס
אע\"ג ששניהן דומין בתואר וגם שניהן מין טמאה. וכ\"ש פרה שילדה מין סוס:"
+ ],
+ [
+ "והנולד חמור
ונ\"ל דלהכי לא נקט הכא ואם יש בו מקצת סמני' [כלקמן פ\"ב מ\"ה]. ה\"ט משום דהכא בגסה יש חילוק. דפרה שילדה מין חמור כיון דשניהן בני חיוב להכי ביש בהוולד מקצת סמנים. שייך וודאי לכהן. אבל חמור שילד כמין סוס. כיון דבסוס אין דין בכורה. להכי אף שיש בהולד מקצת סמנים. אפ\"ה הו\"ל רק ספק בכור. ומה\"ט נמי בפרה שילדה מין סוס נמי אינו רק ספק בכור והממע\"ה [י\"ד שט\"ו ו']:"
+ ],
+ [
+ "ומה הם באכילה
מלת הם דנקט קאי אטהורה שילדה דמות טמאה. וטמאה שילדה דמות טהורה:"
+ ],
+ [
+ "והיוצא מן הטהור טהור
ואפ\"ה מותר דבש דבורים. מדאינו מתמצה מגופן. רק שהדבורים מלקטין הטל המתוק שנופל על הפרחים. ובכיס קטן שתחת גרונה יביאוה להכוורת ומקיאין אותו שם [י\"ד סי' פ\"א]. מיהו ולד טריפה מותר דהרי קיי\"ל כרבנן עובר לאו ירך אמו [כתמורה דל\"א א']. ואף אי נימא עובר ירך אמו [כראב\"ד פי\"ח מפסוהמ\"ק]. האם אסור רק מדאין כמוה חיה. והולד הרי חיה יחיה [ש\"ך ע\"ט סק\"ח]. ואף דקיי\"ל דביצת עריפה אסור [י\"ד סי' פ\"ו ס\"ג]. ביצה שאני דאדוק וגדל בגופה טפי. אבל בשחט טריפה ומצא בה עובר אפילו נמצא העובר חי. נוהגין לאסרו ולא מהני לי' גם שחיטת עצמו [י\"ד י\"ג ס\"ג]. ואדם אע\"ג שבחייו. בשר הפורש ממנו אסור באכילה בעשה [ע\"ט ס\"א]. עכ\"פ בשר המת אסור מדאורייתא גם בהנאה בהיקש דשם שם מעגלה ערופה [שמ\"ט]. אבל חלב אדם מותר כשפירש תוך היד אי לתוך הכלי. דאל\"כ ואפילו פירש ע\"ג הדד אסור מדרבנן [פ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "לפי שאינו גדוליו
ודוקא בעודו במעיו. דביצא דרך בית הרעי. עפרא בעלמא הוא [ש\"ך ססי' פ\"ג]."
+ ],
+ [
+ "נותן טלה אחד לכהן
דממ\"נ א' מהן בכור. וקמ\"ל דלא ס\"ל כרבי יוסי [פ\"ב מ\"ו]. דלדידיה הו\"ל למיחש לשמא יצאו ב' ראשין כא'. ואע\"ג דלא שכיחא. עכ\"פ מדלית ליה פסידא לרבי יוסי יפריש עוד טלה א' לעצמו בעד הב':"
+ ],
+ [
+ "מפריש טלה אחד לעצמו
מפרישו כדי להפקיע מהזכר קדושת פטר חמור. אבל מקיים הטלה לעצמו. מדאין בהטלה הזה שום קדושה. ורק ממונא אית לכהן גביה מספק. דשמא יצאת הנקיבה תחלה. ולהכי הממע\"ה:"
+ ],
+ [
+ "נותן שני טליים
קמ\"ל דאינו פודה שניהן בטלה א'. או דקמ\"ל דלא חיישינן שמא אחת מהאמהות טנפה. שנימוח הולד במעיה. והשנייה ילדה ב' זכרים:"
+ ],
+ [
+ "נותן טלה אחד לכהן
מיהו בב' זכרים ונקיבה. חיישינן שפיר שמא אחת ילדה זכר ושנייה זכר ונקיבה. או אחת ילדה ב' זכרים ושנייה נקיבה. לכן מפריש עוד טלה א' לספק פדיון ומקיימו לעצמו:"
+ ],
+ [
+ "אין כאן לכהן כלום
דשמא כל אחת ילדה נקיבה תחלה. ולהכי מפריש ב' טלאים. דשמא הזכרים יצאו תחלה. ומקיים הטלאים לעצמו. ולרמב\"ם פטור מכלום. מדאיכא ספיקות טובא איך נולדו הוולדות. [שכ\"א. ונתקשו הרט\"ז. וש\"ך בזה דמ\"ש מבבי דרישא. ונ\"ל דר\"ל מדיש בכל אחד ב' ספיקות לקולא. שמא ילדה נקיבה תחלה. או שמא ילדה ב' נקיבות. ובב' ספיקות אלו בטל הספק הג' שמא ילדה זכר ואח\"כ נקיבה. משא\"כ בבבי דרישא יש ספק לחומרא כמו לקולא]:"
+ ],
+ [
+ "אחת ביכרה ואחת שלא ביכרה וילדו שני זכרים
ונולדו בתערובות:"
+ ],
+ [
+ "מפריש טלה אחד לעצמו
דשמא אותה שלא בכרה ילדה נקיבה:"
+ ],
+ [
+ "שנאמר
ארישא קאי. דמנלן דפדיון פטר חמור בטלה. שנאמר וכו':"
+ ],
+ [
+ "ופטר חמור תפדה בשה
ויש במשמעו מכבשים או עזים וכו' גדול וכו':"
+ ],
+ [
+ "מן הכבשים ומן העזים
דגם טלה דהיינו כבש נקרא שה:"
+ ],
+ [
+ "זכר ונקבה
ר\"ל בין שה זכר או נקיבה:"
+ ],
+ [
+ "ופודה בו פעמים הרבה
כשהחזירו לו הכהן. ואם יש לו כמה ספיקות פטר חמור. שמפריש פדיונן והן שלו. אז מותר לפדות כולן בטלה א' אף שלא החזירו לו הכהן אחר שפדה בו [שם]:"
+ ],
+ [
+ "נכנס לדיר להתעשר
דאם יש לו כמה ספיקות פטרי חמורים והפריש עליהן כמה טלאים [וכגון שלא פדאן כולן בפעם א']. והן שלו. אז מכניס כל הטלאים שפדה בהן ביו שאר הצאן. כדי לעשרן כשאר הבהמות:"
+ ],
+ [
+ "ואם מת נהנים בו
ר\"ל אם מת הוודאי פדיון פטר חמור ביד בעלים קודם שבא ליד כהן. נהנה בו הכהן. דתיכף כשהפרישו. עומד ברשות הכהן [כמשנה ו']:"
+ ],
+ [
+ "ולא בחיה
צבי וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "ולא בשחוטה
שה שחוט:"
+ ],
+ [
+ "ולא בטריפה
טריפה מחיים:"
+ ],
+ [
+ "ולא בכלאים
תיש הבא על הרחל:"
+ ],
+ [
+ "ולא בכוי
בריה בפני עצמו הוא ספק חיה או בהמה. מיהו כל זה בפודה גוף בגוף דיכול לפדות חמור שוה י' בשה שוה פרוטה. אז צריך שלא יהיה הפדיון א' מאלו. אבל בפודהו בשוייו. אז פודה בכל דבר. ואפילו בתבשיל [שכ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ואסר בכוי מפני שהוא ספק
לא מיירי בכוי ביפעל. דא\"כ מה זה דקאמר מפני שהוא ספק. והיינו ספק בהמה. והרי גם אם יהיה בהמה וודאי אסור לפדות רק בשה. רק מיירי בוולד הבא מתייש וצבייה ועי' חולין [דע\"ט ב']:"
+ ],
+ [
+ "נתנו לכהן
את הפטר חמור עצמו:"
+ ],
+ [
+ "כחמש סלעים של בן
דחייב ג\"כ באחריותן. וטעמיה מדהוקש בקרא בכור אדם עם בכור פטר חמור:"
+ ],
+ [
+ "כפדיון מעשר שני
דג\"כ דינו שפטור מאחריות כשהפרישו וטעמייהו דרק למעשה שבפדיית עצמו הוקשו בכור אדם לבכור טמאה בקרא שיהיו נוהגין לדורות כבמדבר. זה בשקלים וזה בשה [כש\"ס ד\"ד ב']. ולא להתחייב באחריות פדיונו שהוא דבר אחר מפדיי' [ובכה\"ג לא שייך אין היקש למחצה]:"
+ ],
+ [
+ "על פדיון פטר חמור שמת שאין כאן לכהן כלום
ר\"ל אין הישראל חייב באחריותו. אבל הנבילה שייך לכהן [כש\"ס י\"א ב']:"
+ ],
+ [
+ "מת פטר חמור
לאחר שהפריש הטלה וקודה שנתנו להכהן:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר יקבר ומותר בהנאתו של טלה
דמדחייב עדיין באחריות הטלה כמו שלא הפרשו עדיין דמי:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אינו צריך להקבר והטלה לכהן
דאזלי לשטתייהו לעיל סי' ל\"ט דמעת שהפריש הטלה. ברשות הכהן קאי:"
+ ],
+ [
+ "עורפו
קוצץ ראשו מול ערפו:"
+ ],
+ [
+ "בקופיץ
פליישהאקע:"
+ ],
+ [
+ "מאחריו וקוברו
דמדאסור בהנאה מחיים. כ\"ש לאחר מיתה:"
+ ],
+ [
+ "מצות יעידה
באמה העבריה שמצוה שיקחה לו אדונה לאשה:"
+ ],
+ [
+ "קודמת למצות פדיה
שיניח אדונה לאביה לחזור ולפדותה:"
+ ],
+ [
+ "אמרו מצות חליצה קודמת למצות יבום
דס\"ל לתנא שהמיבם אשת אחיו לשם נוי או ממון. הוה פוגע בערוה. ואין כן ההלכה. ואעפ\"כ נהגו לחלוץ. אבל אין כופין על זה. אפילו נתן לה שטח\"ל לחלוץ בחנם [אה\"ע קס\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "מצות גאולה באדון
המתפיס בהמה לבדק הבית. מצוה שיפדנה אדונה:"
+ ],
+ [
+ "ואם לא יגאל ונמכר בערכך
ותו. דלהכי הבעלים קודמין מדמוסיפין חומש כשיפדו הן [כערכין פ\"ח מ\"ב]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הלוקח עובר פרתו של נכרי
שלקח העובר במעי אמו. [והא דלא נקט עובר בהמתו. כדי למכלל נמי עז ורחל. ה\"ט מדבעי למתני אע\"ג שאינו רשאי. דלא שייך רק בגסה ]:"
+ ],
+ [
+ "והמוכר לו
עובר במעי פרה:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שאינו רשאי
למכור גסה לנכרי [כפ\"א סי' ג']:"
+ ],
+ [
+ "המשתתף לו
שמשתתף עם הנכרי בבהמה [כפ\"א סי' ד']:"
+ ],
+ [
+ "והמקבל ממנו
שקבלה ישראל להטפל בה ולחלוק בוולדות:"
+ ],
+ [
+ "והנותן לו בקבלה
שקבלה הנכרי מישראל באופן הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "כהנים ולוים חייבים
אף שהכהן יאכל בשר הבכור. אפ\"ה חייב להקריבו ולהקטיר האימורין:"
+ ],
+ [
+ "כל הקדשים
קדשי מזבח. והך מתניתין כבר נשנית [חולין פ\"י מ\"ב]. ונקטה התם משום מתנות והכא משום בכורות:"
+ ],
+ [
+ "שקדם מום קבוע להקדשן
דאז הו\"ל כמקדיש עצים ואבנים לדמיהן למזבח שאין בהן קדושת הגוף:"
+ ],
+ [
+ "ונפדו חייבים בבכורה
אם ילדו אחר שנפדו. אף דנתעברו קודם פדיונן. אבל בילדו קודם פדיונן. קדושת דמים שבהן פוטרה מבכורה:"
+ ],
+ [
+ "ובמתנות
זרוע ולחיים וקיבה:"
+ ],
+ [
+ "ויוצאין לחולין ליגזז ולהעבד
אחר שנפדו:"
+ ],
+ [
+ "וולדן וחלבן מותר לאחר פדיונן
אכולהו קאי. אבל קודם פדיונן. גזרינן קדושת דמים אטו קדושת הגוף. והרי אפילו קדשי בדק הבית שלא שייך בהו פסול מום. אסורים בגיזה ועבודה עכ\"פ מדרבנן:"
+ ],
+ [
+ "והשוחטן בחוץ פטור
אף קודם שנפדו. ואפילו במום קל כדוק שבעין. דבכה\"ג בהוקדשו תמימים והוממו אח\"כ חייב בחוץ. הכא שהקדישן במום כזה פטור:"
+ ],
+ [
+ "ואם מתו יפדו
דא\"צ העמדה והערכה:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן הבכור ומן המעשר
אף דקדם מומן להקדישן. עכ\"פ בכור בפטר רחם תליא. אפילו נולד במומו קדיש. ובמעשר נמי קדיש. דכתיב לא יבקר בין טוב לרע:"
+ ],
+ [
+ "או מום עובר להקדישן
והרי מום עובר כליתא דמי:"
+ ],
+ [
+ "ולאחר מכאן נולד להם מום קבוע ונפדו פטורין מן הבכורה ומן המתנות
משנה זו כבר שנוייה בחולין [פ\"י מ\"ב]. ונקט לה התם משום מתנות. והדר נקט לה הכא משום בכורה:"
+ ],
+ [
+ "וולדן וחלבן אסור
בנתעבר הקרבן קודם שנפדה:"
+ ],
+ [
+ "לאחר פדיונן
האי לאחר פדיונן אגיזה ועבודה נמי קאי:"
+ ],
+ [
+ "והשוחטן בחוץ
קודם פדיון:"
+ ],
+ [
+ "חייב
ודוקא בהומם בדוק שבעין. דבכה\"ג בפנים אם עלו לא ירדו. אבל בשאר מומין דלא חזו כלל לפנים. פטור בשחטן בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "ועושין תמורה
קודם שנפדו:"
+ ],
+ [
+ "ואם מתו
מעצמן:"
+ ],
+ [
+ "יקברו
דהרי בעו העמדה והערכה. וגם אין פודין קדשים להאכילן לכלבים:"
+ ],
+ [
+ "המקבל צאן ברזל מן הנכרי
לעיל במשנה א' נקט שמקבל בהמת נכרי דין הולד שילדה האם. ובזה אין חילוק בין קיבל ישראל אחריות או לא. כיון דבשעת לידת הולד יש ספק שמא יגיע לחלקו של נכרי. הו\"ל יד נכרי באמצע. וא\"צ ליתנו לכהן. אבל הכא נקט דין הבכור שנולד מהולד שהגיע לחלק של ישראל. אחר שחלקו הוולדות. ועדיין משותפין הישראל והנכרי בהאמהות הראשונות יחד. ולהכי דוקא שאחריות האמהות על ישראל. כגון שהעכומ\"ז מכר צאנו לישראל. והתנה עמו שיתן לו דמי המקח לאחר איזה שנים. ואם ימותו או יוזלו האמהות תוך זמן זה. יהיה ההפסד לישראל לבד. אבל הגיזה והוולדות שיהיו תוך זמן זה. יחלקו בהם שניה בשוה. ובכה\"ג אע\"ג שהאמהות הראשונות של ישראל. וגם כבר הם ברשותו. אפ\"ה כל משך ימי שותפתן. אפילו הבכורות שילדו הולדות שהגיעו כבר לחלקו של ישראל. א\"צ ליתנן לכהן:"
+ ],
+ [
+ "ולדות פטורין
ר\"ל בכורות שנולדו מהולדות במשך זמן השותפות א\"צ ליתן לכהן משום דיד נכרי באמצע. שכשימתו האמהות אצל ישראל. יתפוס הנכרי הוולדות. ואע\"ג דכבר שמעינן כן במשנה א'. הכא שאני שיש כמה מהוולדות ששייכים לישראל לבד. אבל התם אין כאן רק ולד א' ובו יש חלק לנכרי:"
+ ],
+ [
+ "וולדי ולדות
כשיגדלו ויבכירו:"
+ ],
+ [
+ "העמיד ולדות תחת אמותיהם
שאמר לנכרי שאם ימותו האמהות תטול הולדות. והרי לא היה צריך לומר כן. דבל\"ז תופס הנכרי הוולדות. על כרחך כדי לחזק טפי כח הנכרי א\"ל כן. שיהיה יכול לתפוס גם וולדי ולדות:"
+ ],
+ [
+ "שאחריותן לנכרי
רשב\"ג אהעמיד קאי [כדמוכח בש\"ס אליבא דרב הונא דקיי\"ל כוותיה]. וס\"ל דבכה\"ג נכרי מצי תפס כל הדורות שימצא מבהמותיו. דמדאמר לישנא יתירתא. אמרינן שכך התכוון בתחלה לשעבד לו כל דורי דורות. ואע\"ג דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. הכא שאני שגוף הבהמה של קונה. וקיי\"ל כת\"ק [ש\"כ ס\"ז]. [ואע\"ג דבפסק לפועלים מזונות אף שלא היא צריך לומר כך קיי\"ל כרשב\"ג דבאמר לישנא יתירתא אפ\"ה לא טפי כלל. והכא קיי\"ל דבאמר לישנא יתירא טפי חד דרא. נ\"ל דהכא שאני דאמדינן דעתיה דמשום פסידא דנותן אקני ליה תד דרא יתירתא]:"
+ ],
+ [
+ "ועז שילדה כמין רחל
אף דשניהן מין חיוב בכורה. וגם שניהן מין טהור. ושניהן נקראין צאן. אפ\"ה פטור וכו':"
+ ],
+ [
+ "ואם יש בו מקצת סימנין
מקצת סימנים שדומה בהן לאמו:"
+ ],
+ [
+ "חייב
אבל דינו כבכור שנולד במומו. וה\"ה אפילו בפרה שילדה כמין חמור. אבל פרה או חמור שילדו כמין סוס שאינו מין חיוב. אף שיש בולד מקצת סימני אמו. אפ\"ה הו\"ל רק ספק בכור [שט\"ו ס\"ו]. [ועי' לעיל פ\"א מ\"ב ג' ד'. דדמו למ\"ה ו' ז' ח' בפרקן]:"
+ ],
+ [
+ "הזכרים לה'
ה\"ה בחמור ס\"ל לרבי יוסי דשניהן לכהן. דילפינן טמאה מטהורה [כש\"ס ד\"ט א']. ורק לעיל [פ\"א מ\"ג] נקט סתמא. וילדה ב' זכרים נותן טלה א' לכהן. דמשמע אפילו ראה שיצאו ב' ראשין כאחד. ה\"ט משום דסתם תנא התם דלא כר' יוסי:"
+ ],
+ [
+ "אלא אחד לו ואחד לכהן
ר\"ל אי אפשר שיוולדו באופן שיהיו שניהן לכהן. רק באופן שיהיה א' לו ואחד לכהן. מדאי אפשר לצמצם שיצאו ב' ראשין כא' ממש. רק וודאי א' הקדים מעט א\"ע בהלידה. ופליגי ר' טרפון ור\"ע איזה יתן לו:"
+ ],
+ [
+ "רבי טרפון אומר הכהן בורר לו את היפה
דמסתמא היפה והבריא יצא תחלה. מיהו גם במשנה ז' זכרים ונקבה. דליתא להך סברא. דשמא האחת ילדה הבכור החלש. והשנייה ילדה תחלה נקבה חזקה ואח\"כ הזכר החזק. אפ\"ה ס\"ל דכהן בורר החזק. וכ\"כ במשנה ח':"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר משמנים ביניהן
בש\"ס קאמרינן דה\"ק שמנן יהיה ביניהן. ר\"ל שומן שהאחד יפה בו מחבירו. לא תלינן בבכורתו כר' טרפון. רק יהיה מוטל בספק שוה בין הבעלים לכהן. דבכה\"ג פשיט דהממע\"ה. [או נ\"ל שהוא מלשון שומא ור\"ל שומא שלהן למי ראוי זה או זה לא יהיה תלוי כדברי ר\"ט לפי חוזק הבהמות. דהחזק יותר וודאי נולד תחלה. רק שמין ביניהן. בין הבעלי דבר עצמן. מי משניהן כחו חזק יותר. נמצא שהבעלים שהן מוחזקים כחם עדיף. ולכן הם יטלו היותר יפה]. והכי קיי\"ל שהכחוש לכהן. [ומיהו לעיל בפ\"א מ\"ג לא פליג ר\"ט. דממ\"נ אי עודהו בשה. הרי אפילו בכור וודאי של חמור שיפה מנה מותר לפדותו בשה כחוש (כפ\"א מ\"ד). ואי בפודהו בדבר אחר. דאז צריך לפדותו בשוויה (כפ\"א סי' ל\"ה). הא מלתא דלא שכיחא היא דמה\"ת יפסיד לעצמו]:"
+ ],
+ [
+ "והשני
אותו שנשאר לישראל. וסתם מתניתין היא. ולא רק דברי ר\"ע:"
+ ],
+ [
+ "ירעה עד שיסתאב
שיתהווה בו מום. מדהוא ספק בכור. ונאכל במומו לבעלים. וה\"ה אותו שנתן להכהן. ירעה עד שיסתאב. ויאכלנו כהן במומו. דהרי א\"א להקריבו. דשמא אינו בכור ומכניס חולין בעזרה. ואפ\"ה נקט והשני. מדבעי למתני וחייב במתנות. והרי בהמת כהן פטור ממתנות [כחולין קל\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "וחייב במתנות
דא\"ל כהן. אם בכור הוא כולו שלו. ואם לאו תן לי המתנות זרוע ולחיים וקיבה:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי פוטר
כדמפרש ואזיל בסוף הג' פלוגתות [במשנה ח']. דמדחליפיו ביד כהן. הו\"ל כאילו כבר באו ליד כהן קודם שהומם. ולאחר שנפל בו מום הו\"ל כאילו חזר ונתנו להישראל. דפטור ממתנות. והכי קיי\"ל [ש\"ך שי\"ח סק\"ב]. וי\"א דקיי\"ל דחייב [כרט\"ז שם]:"
+ ],
+ [
+ "מת אחד מהן
קודם שנתן לכהן:"
+ ],
+ [
+ "יחלוקו
דהדר ביה ר\"ט מהא דאמר לעיל דמסתמא היפה יצא ראשון. רק ס\"ל דבשניהן יש ספק שוה:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר המוציא מחברו עליו הראיה
והכי קיי\"ל [שי\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "אין כאן לכהן כלום
דשמא הנקיבה יצאת תחלה. ובהא כ\"ע מודו. דדוקא לעיל שיש בהתערובות א' ששייך ודאי לכהן פליגי אבל הכא שמא אין כאן לכהן כלום. מיהו ירעה עד שיסתאב. ויאכלנו ישראל במומו. דספק בכור הוא:"
+ ],
+ [
+ "נותן שניהם לכהן
ואילה\"ק דנימא ספק הוא. שמא אחת נימח ונימק הולד שבמעיה וטנפה. או שמא שניהן טינפו ואח\"כ ילדו הזכרים. והרי טינוף פוטר בבהמה דקה [כפ\"ג מ\"א]. ואי\"ל משום דרוב בהמות ולד מעליא ילדן. וטינוף הוה מיעוטא ולא חיישינן לה. ליתא. דהרי חיישינן לטינוף [שם]. נ\"ל דדוקא התם קודם שראויות ללידה וכבר ראויות להתעבר חיישינן לטינוף. משא\"כ הכא שכבר ראויה ללידה. הוה טינוף מלתא דלא שכיחא [ועי' תוס' ד\"כ ע\"א ד\"ה ר' יהושע]:"
+ ],
+ [
+ "זכר ונקבה הזכר לכהן
קמ\"ל דלא נימא דוקא ברישא שאין ודאי חלק לישראל בהן. משא\"כ הכא דיש לישראל ודאי חלק בהן. דהרי א' ודאי פטור. אימא שמא הנקיבה נולדת קודם הזכר והאחרת טנפה. קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "אחד לו ואחד לכהן
ופליגי ר\"ט ור\"ע איזה יתן לו:"
+ ],
+ [
+ "או שני זכרים ושתי נקבות אין כאן לכהן כלום
דשמא אין לכהן כלום דכל א' בכרה הנקיבה:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר מחייב
ת\"ק נמי ר\"מ היא. מיהו אי מרישא הו\"א דטעמיה דחייב במתנות כדי שלא ישתכח תורת מתנות וא\"כ בהמת ספק מעשר נמי חייב במתנות מה\"ט. להכי קמ\"ל הכא דלבתר דקאמר ר' יוסי טעמא דפטור מדחליפיו ביד כהן. קאמר ר\"מ מחייב. לאשמעינן דדוקא בבכור שנתערב שבא חליפיו ביד כהן. ואיכא גבי' ממ\"נ אי בכור הוא כולו לכהן. ואי לאו בכור הוא תן לי המתנות. אבל בספק מעשר. שלא בא חליפיו ביד כהן. ולא בא הכהן עליו מב' צדדים. דהרי אי מעשר הוא. יקרב האימורים והשאר כולו לבעלים. בכה\"ג גם ר\"מ מודה דפטור. [כך מסקנת הש\"ס די\"ח א' דת\"ק ר\"מ הוא]:"
+ ],
+ [
+ "יוצא דופן
שנקרעת אמו בשעת לידה והוציאו העובר דרך דופן:"
+ ],
+ [
+ "והבא אחריו
הנולד אחריו דרך הרחם:"
+ ],
+ [
+ "רבי טרפון אומר שניהם ירעו עד שיסתאבו
דמספקא לי' לר\"ט אי בכור ללידה קדיש אף שאינו בכור לרחם. כגון יוצא דופן. או בכור לרחם קדיש אף שאינו בכור ללידה. כגון הנולד דרך הרחם אחר היוצא דופן:"
+ ],
+ [
+ "ויאכלו במומן לבעלים
אע\"ג דבכל מת א' מהן דלעיל. אמר ר\"ט בכל ספיקא דיחלוקו. התם שאני שהיה להכהן וודאי חלק בהתערובות. אבל הכא שמא אין להכהן חלק כלל בהתערובות. דשמא תרתי בעינן. שיהא בכור לרחם וללידה. להכי הממע\"ה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "רבי ישמעאל אומר עז בת שנתה
עז שילדה תוך שנתה:"
+ ],
+ [
+ "ודאי לכהן
ר\"ל ולד שלה וודאי בכור הוא. דקודם לכן לא ילדה:"
+ ],
+ [
+ "מכאן ואילך ספק
ולא אזלינן בתר רוב בהמות שיולדות תוך שנתן. דעכ\"פ אין הולכין בתר רוב התלוי במעשה כי הכא דתלוי בעליית הזכר עליה. להכי ירעה עד שיסתאב ויאכל במומו לבעלים. ואם ספק פטר חמור הוא. מפריש עליו שה והוא שלו:"
+ ],
+ [
+ "פרה וחמור בנות שלש ודאי לכהן
ואף דבזמנינו פרה יולדת תוך זמן זה. השתא נשתנה הטבע בכמה עניינים. [וכן אנוניתא דוורדא שמצוי השתא בכל הבהמות משא\"כ בזמן הש\"ס [כחולין מ\"ז ב']. וכ\"כ יולדת לתשעה יולדת היום למקוטעין. משא\"כ בזמן הש\"ס [כאה\"ע קנ\"ו ס\"ד]. ועי' במג\"א [קע\"ג ס\"א]. ועי' עוד שם [ססקע\"ט]. ובא\"ח [של\"א ס\"ט]. ועי' עוד תוס' ע\"ז דכ\"ד ב' ד\"ה פרה וכן עוד הרבה. [אב\"י עי' תוס' מ\"ק די\"א א' ד\"ה כוורא. ועי' רכ\"מ פ\"ד מהל' דיעות ד\"ה ולא יקיז]:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו רבי עקיבא אילו בולד בלבד בהמה נפטרת היה כדבריך
דתוך שנתה וודאי לכהן:"
+ ],
+ [
+ "אלא אמרו סימן הולד בבהמה דקה טנוף
הוא מחוי דם שיוצא מהרחם. שכשמכיר רועה הבקי בעניינו שהוא מולד שנמוח. פטור מבכורה. ושמא זו טנפה כך תוך שנתה דזה אפשר שיהיה גם קודם שיגיע לה זמן הראוי ללידה:"
+ ],
+ [
+ "ובגסה שליה
כמין כיס שהעובר מונח בתוכה וילדתו ריקן:"
+ ],
+ [
+ "ובאשה שפיר
י\"א חתיכת בשר כעין צורת בעל חי. וי\"א שהוא שפופרת מלא דם:"
+ ],
+ [
+ "יאכל במומו לבעלים
ואף שכותי חסיח לפי תומו שכבר ילדה. אין מסיח לפי תומו נאמן רק בדרבנן ולא בדאורייתא. ותו דהכא להשביח מקחו אומר כן. דסתם מבכרת מסתכנת בלידה. וגם אין חלבה טוב כחלב שמבהמה שכבר ילדה. והרי במסתבר דמשקר לטובתו. גם באיסור דרבנן אינו נאמן [שט\"ז ש\"ך סק\"ב]. מיהו אם היה הישראל אומר לכותי שמקפיד וחפץ בפרה שהיא ילדה ביותר. והשיב לו העכומ\"ז שהיא בת ג' וד' שנים. נאמן. ולא משום מסיח לפי תימו. רק במגו. מדמוכח דלא משקר. מדהיה יכול לומר שהיא בת ב' ויהיה מקחו מושבח מכל צד. שתהיה ילדה ביותר כמו שחפץ הישראל. וגם לא תסתכן עוד בלידה מדכבר ילדה. אלא ש\"מ דקושטא קאמר. ומהימן בכה\"ג אפילו באיסור דאורייתא [רט\"ז שם סק\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר בן יעקב אומר בהמה גסה ששפעה חררת דם
שהפילה חתיכת דם עשוי כעוגה. זהו וולד שנמוח:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו תקבר
קוברין החררה. להודיע שנפטרה בזה מהבכורה [דחררה עצמה אין בה קדושה. דסמוך מיעוטא דנדמה למחצה דנקיבות והו\"ל רוב שאינן קדוש]. אבל בהפילה שליא א\"צ לקברה. דידוע לכל דאין שליא בלא וולד. וקיי\"ל כר\"ע וכראב\"י [שט\"ו ז']:"
+ ],
+ [
+ "רבן שמעון בן גמליאל אומר הלוקח בהמה מניקה מן הנכרי
אף שראינוה שהחליבה אף שלא ילדה עדיין. והשתא רואה שהיא מניקה ולד:"
+ ],
+ [
+ "אינו חושש שמא בנה של אחרת היה
והיא לא בכרה עדיין. ויהיה הולד שתלד ספק בכור. זה לא אמרינן. ואפילו היה זה הולד שמניקה כמין טמא. דאז אסור מספק שמא אינו בנה [כי\"ד ע\"ט ס\"ב]. אפ\"ה אמרינן לולא שהולידה כבר לא היתה מניקה לזה [שט\"ז ש\"ך סק\"ה וז']. מיהו בלא ראינוה חולבת קודם שבכרה. אז אם רק ראינוה השתא חולבת. סגי לפוטרה להבא מבכירה אפילו אין הולד כרוך אחריה. וקיי\"ל דחולבת לא מהני רק במסייע סברא דעכומ\"ז מסלפ\"ת שכבר בכרה. אבל בעזים שרגילות להחליב קודם שמבכירות. לא מהני חלב כלל לפטריה מבכורה [שט\"ז ג']:"
+ ],
+ [
+ "או שמא בנה של זו בא לו אצל זו
וסד\"א מדיש וודאי בכור יאסרו כל הוולדות מספק תערובות בכור. קמ\"ל דבמקום בנה ודאי אינה מניחה לולד אחר לינק ממנה. וגם אם דומין האמהות וגם הוולדות אהדדי. אפ\"ה מכירין זא\"ז בריח:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי בן משולם אומר השוחט את הבכור
בעמ\"ו. וכ\"ש תם דכהנים זריזים ול\"ג אשבות המקדש:"
+ ],
+ [
+ "עושה מקום בקופיץ מכאן ומכאן
ה\"ק עושה מקום לקופיץ. ור\"ל אע\"ג דהוה סגי ליה לפנות הצמר לכאן ולכאן. רק כדי שיעור חתיכת הסכין של שחיטה. אפ\"ה רשאי לפנות שיעור גדול כדי מקום קופיץ כדי שלא יבוא לידי חלדה. ולא חיישינן שכשימשוך הצמר לכאן ולכאן בשיעור גדול כל כך. יתלוש השער והרי אף דתולש אינו חייב כגוזז. עכ\"פ מדרבנן. י\"ל ספיקא דרבנן הוא. וכ\"ש שאין לחוש שמא יתלוש הצמר לגמרי ויבוא בה לידי תקלה. דהרי גם לאחר שחיטה אסור הצמר שנשר ממנה בחייה [כי\"ד ש\"ח ס\"ב]. י\"ל. ה\"נ הרי בכה\"ג ספיקא באיסור דרבנן הוא. [ונ\"ל דאפשר נמי להכי נקט בקופץ. דקמ\"ל דאפילו בקופץ עצמו מותר לפנות השער לכאן ולכאן. ולא חיישינן שיחתוך בו השער. דעכ\"פ דבר שאינו מתכוון הוא. ומה שהקשו רבעתוס' ממ\"ד בחולין [ד\"ל] דבשחט תחת צמר מסובך. הוה בעיא דלא אפשיטא אי מחשב חלדה. נ\"ל דהתם לאסור בדיעבד. אבל הכא דלכתחילה. לכ\"ע צריך ליזהר]:"
+ ],
+ [
+ "ותולש השער
נ\"ל דה\"ק ואם לא סגי בפנוי השער לכאן ולכאן כדי לפנות מקום לשחיטה. כגון שהשער קצר מכשיעור תפיסה מכאן ומכאן. אז תולש וכו'. דתולש מצמר בעל חי או משערו. לאו גזיזה היא. ואפ\"ה בתולשו בשבת מבעל חי חייב. לא משום תולדות גוזז. רק מדעוקר דבר מגידולו. דהו\"ל תולדת קוצר [כשבת ק\"ז ב'. ועי' בכלכלת שבת במלאכת קוצר ובמלאכת גוזז. והא דנקט הכא שער ולא צמר. הא קמ\"ל דאפילו שער שאינו מסובך חיישינן לכתחילה לחלדה. ורשאי לתלשו. או י\"ל משום דאיירי הכא בבכור שהוא זכר וזקן. צמרו קשה כשער [כפ\"ה מ\"ג]. ולפענ\"ד נראה דלהכי נקט הכא שער. דקמ\"ל דדוקא במיני בקר ועיזים שהם בעלי שער רשאי לתלשו. משום דסתם שער צואר קצר הוא ולא סגי ליה בשיאחזנו מכאן ומכאן. אבל בצמר דסגי כשמפנהו ואוחזו מכאן ומכאן. לא יתלוש שלא לצורך. והיינו דתנא רישא עושה מקום לקופץ. וכמו שפירשנו]:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא יזיזנו ממקומו
כדי שיראה שתולש רק לצורך שחיטה ולא לצרכו. אבל לגזוז בכלי בכל גוונא אסור [ש\"ח ג\"]:"
+ ],
+ [
+ "שער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון
הוא כמין לול שבכותל. והרי צמר בכור שנשר. אפילו היה בעל מום אסור בהנאה:"
+ ],
+ [
+ "עקביא בן מהללאל מתיר
דכששחטו הותר הצמר בהנאה:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אוסרין
דאסור מדרבנן דגזירה שמא ישהה מלשחוט בכור בעל מום. כדי שתשור צמרו כל שעה. וע\"י שהייתו יבוא בו לידי תקלה בגיזה ועבודה. דאסירי אף בבעל מום מדאורייתא. מיהו הצמר שנשאר בו מחובר כששוחטו. השחיטה התירתו. והכי קיי\"ל [ש\"ח א']:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוסי לא בזה התיר עקביא
ר\"ל לא בזה רק עקביא מתיר. דבשחטו לכ\"ע שרי הצמר שנשר. ולא חיישינן שמא ישהנה כדי לגדל צמר. דהרי גם הצמר שנשאר מחובר בה לאחר שחיטה שרי. ואמאי לא ניחש שמא ישהנה כדי שיתגדל הצמר ההיא. אע\"כ דבשחטו ליכא למיחש להכי. מדחזינן שלא השהה. דהרי שחטה. א\"כ מה\"ט גם הצמר שנשר ממנה ואח\"כ שחטה שרי:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אוסרין
דכשמתה מעצמה. שפיר גזרינן שמא ישהנה. דהרי חזינן שהשהה עד שמתה מעצמה. ואנן קיי\"ל דגם בשחטו אסור מדרבנן [שם]:"
+ ],
+ [
+ "המדובלל בבכור
שלא נתלש ממנו לגמרי בשעה ששחטה רק שמחובר עדיין עם שאר הצמר שבבהמה קצת:"
+ ],
+ [
+ "את שהוא נראה מן הגיזה
ר\"ל אם כששחטה ויגזזנה לאחר שחיטה יהיה הצמר המדובלל הזה נראה בלול עם שאר הגיזה. ולא יראה כמופרש ממנה:"
+ ],
+ [
+ "ואת שאינו נראה מן הגיזה
ר\"ל אם כשעיקרי השער המדובלל הפוך כלפי ראשו. דאז וודאי נראה כמופרש ומובדל משאר הגיזה [שם]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "עד כמה ישראל חייבים להיטפל בככור
להתעסק בטרחת גדולו קודם שיתנהו לכהן:"
+ ],
+ [
+ "ובגסה חמשים יום
דס\"ל דגסה טרחת גידולה הוא טפי מטרחת גידול הדקה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר בדקה שלשה חדשים
משום דעד אז טרחתה מרובה. דאינה יכולה לאכול עדיין. או משום שלא ימות בגעגוע כשיפרידוהו מאמו. וקיי\"ל כת\"ק [ש\"ו ב']. וא\"ת והרי ר' יוסי מדלא פליג בגסה ש\"מ דבגסה מודה לת\"ק דסגי בנ' וא\"כ לת\"ק לגסה צריך טפי מלדקה ולר\"י ס\"ל איפכא. ואיך יפלגו במציאות. דלת\"ק לגסה צריך טרחא טפי מדקה. ולר\"י לדקה צריך טפי טרחא מלגסה. י\"ל דע\"כ ר\"י טעמא אחרינא אית ליה מדצריך שיתן לו דבר חשוב [כחולין פי\"א מ\"ב] ובגסה כשכבר היא בת נ' יום כבר יש בה כדי נתינה. אבל בדקה קטנה אין בה כדי נתינה עד שתהיה בת ג' חדשים:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה לא יתנו לו
דמדהוא תם בזה\"ז שלא יקריבוהו. למה מקדים הכהן לטלו. אלא וודאי מתכוון לפתהו בטרחתו זו כדי שיתנהו לו. והו\"ל ככהן המסייע בגרנות לדוש ולזרות כדי שיתרצו ליתן לו התרומה. וזה אסור. מדגוזל עי\"ז כהנים אחרים [שם]:"
+ ],
+ [
+ "הבכור נאכל שנה בשנה
ר\"ל בתם מותר להשהותו שנת הלבנה מיום ליום לעולם מיום ח'. ובבעמ\"ו משעה שנראה לאכילה דהיינו *) מיום ח' ללידתו כשאינו יודע שכלו לו חדשיו [שם ז' וח']:"
+ ],
+ [
+ "מותר לקיימו כל שנים עשר חדש
מיום שנראה לאכילה כלעיל:"
+ ],
+ [
+ "אלא עד שלשים יום
משעה שנפל בו מום:"
+ ],
+ [
+ "השוחט הבכור ומראה את מומו
אחר שחיטה:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אומר הואיל והוא נשחט שלא על פי מומחה אסור
במומין שבעין כ\"ע מודו. דאסור. דהעין משתנה בצער מיתה. ומשתנה גם המום עמו. להכי אמרינן שהיה מום עובר ומתחזה השתא כמום קבוע. ורק במומי הגוף קמפלגי. דלר\"י שרי. מדאין משתנין. ולר\"מ גזרינן מומי הגוף אטו מומי עין. וקיי\"ל כר\"מ. מיהו בזה\"ז דליכא מומחין שנסמכו מב\"ד סמוכין בא\"י. הבכור נשחט על פי ג' שהם קצת בני תורה. אבל רק במומין שנכרין לכל [כלקמן פ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "מי שאינו מומחה
אף דבעלמא מי שיצא טבעו בעולם שהוא בקי בתורה נקרא מומחה. אפ\"ה לעניין ראיית בכורות שצריך זהירות יתירה. כדאשכחן בש\"ס ברב שנשתהה י\"ח חודש אצל הרועים כדי להתכונן יפה במומי הבהמות [כסנהדרין ד\"ה ב']. [וט\"ס ברא\"ש שכ' זה ברב גידל. ובמח\"כ כתוי\"ט העתיק דברי הרא\"ש עם הט\"ס. ולא עיין במקור מקומו]. לכן החמירו שלא יקרא מומחה לראות מומי בכורות. עד שיטול רשות מהנשיא שבא\"י או מב\"ד סמוכין שבא\"י. דאל\"כ אסור להתיר בכורות ע\"פ ראייתו:"
+ ],
+ [
+ "וראה את הבכור
ר\"ל מומו:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה יקבר וישלם מביתו
אבל משלם רק חצי דמיו. מדאיכא ספיקא. שמא היה בו מום שאילו ראהו חכם היה מותר לאכלו. ונמצא שזה הפסידו. או שמא לא היה בו מום ולא התהווה בו מום כל ימי חייו. ולא הפסידו כלל. ואפילו היה בו מום גמור. אפ\"ה מאן יימר שהזדקק לו חכם לראותו. ואף דבכל דוכתא ממון שבספק הממע\"ה [ח\"מ ע\"ה ט']. הכא חכמים קנסהו שלא יראה הדיוט בכורות. מיהו בבהמה דקה דאסור לגדלה בא\"י במקום יישוב רק בחורשין [כב\"ק פ\"י מ\"ז] ולפיכך טרחתו מרובה להוליכה ולהביאה משם. להכי מדהציל להבעלים מטרחא ההיא לפיכך לא ישלם המתיר לשוחטה. להבעלים רק רביע. ובח\"ל. או בזה\"ז אף בא\"י שאין רוב שדות של ישראל שם. להכי אף בדקה ישלם החצי [י\"ד ש\"י ג']:"
+ ],
+ [
+ "מה שעשה עשוי
ר\"ל אם מה שעשה עשוי. שא\"א שיחזיר הדין. דבאפשר חוזר [ח\"מ כ\"ה ס\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "וישלם מביתו
ואף שלא עשה מעשה חייב לשלם. למאן דמחייב בדיני דגרמי. ולמאן דפוטר בגרמי. מיירי הכא שעשה המתיר מעשה. ובזיכה את החייב נמי משכחת לה מעשה. כגון שהיה לו להמלוה משכון. והדיין פטר הלוה ונטל המשכון מהמלוה והחזירו להלוה. ובטיהר הטמא. מיירי המעשה. שנטל הפירות שטיהר ועירבן עם שאר פירות טהורות. ובטמא הטהור נמי משכחת לה מעשה. שנגע בשרץ בהפירות שטימא. כדי להעמיד דבריו. ובלא עשה מעשה חוזר הדין. ובא\"א לחזור פטור [ח\"מ כ\"ה ג']:"
+ ],
+ [
+ "ואם היה מומחה לבית דין
שנטל רשות מב\"ד והחזיקוהו לבקי בדינים:"
+ ],
+ [
+ "פטור מלשלם
וה\"ה בלא היה מומחה. אבל קבלוהו הבעלי דין לדון ביניהן [שם]:"
+ ],
+ [
+ "מעשה בפרה שנטלה האם שלה
הטרפשא שהולד מונח בו:"
+ ],
+ [
+ "והאכילה רבי טרפון לכלבים
שעל פי דיבורו האכילוה הבעלים לכלבים:"
+ ],
+ [
+ "בשביל שלא תלד
דאותן שבמצרים מעולים מאד ונמכרין ביוקר. ורצו שלא יתרבו במדינות אחרות. ואפ\"ה נשארות בחיים. והכי קיי\"ל דכשר [י\"ד סי' מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי טרפון הלכה חמורך טרפון
אף שר' טרפון עשיר גדול היה. שחילק ר\"ע ת\"ר קנטרי כסף ממעותיו לעניים. [כויקרא רבה פל\"ד]. הכא דרך בדיחותא אמר הריני מפסיד חמורי כאלו ברחה והלכה ממני. שהריני צריך למכרה לשלם להבעלים שהחמרתי שלא כדין:"
+ ],
+ [
+ "וכל המומחה לבית דין פטור מלשלם
חדא ועוד קאמר ליה. חדא מדטעית בדבר משנה פטור אתה [וה\"ה לדידן בטעה בדבר המפורש בפוסקים מפורסמים להיפך מהוראתו]. דהרי בכה\"ג קיי\"ל דבאפשר חוזר הדין. ולהכי הרי אי הוה קיימי פרה הוי מצי למיהדר ביה ולמשריי' אשתכח שמה שאמר שאסורה לאו כלום הוא וזה שהאכילה לכלבים איהו דאפסיד אנפשיה ששמע בקולו. ותו אפילו היית טועה בדבר התלוי בשיקול הדעת [והיינו לדידן בטעה בדבר שיש בו פלוגתא בין הפוסקים ולא אתמר הלכתא כמאן]. דבכה\"ג אילו היה הפרה כאן. לא היה יכול לחזור מהוראתו. מדאיכא חד דיעה כוותיה נמצא שהפסדתו בדבורך. אפ\"ה פטור אתה. לפי שאתה מומחה [ח\"מ כ\"ה ג']: כ"
+ ],
+ [
+ "אין שוחטין על פיו
דדלמא משום אגרא משקר:"
+ ],
+ [
+ "כאילא ביבנה
שהיה חסיד גדול ובקי במומין:"
+ ],
+ [
+ "שהתירו לו חכמים להיות נוטל ארבעה איסרות
הן ב' פונדין והא דלא נקט ב' פונדיון ובסיפא ג' פונדין. היינו דמניין איסרות נוח להמעיט טפי. דכשלא היה לו טרחה מרובה. היה לוקח איסר א' פחותה:"
+ ],
+ [
+ "וששה בגסה
דבגסה נפיש טרחא דידה להשליכה לארץ ולכפותה. כדי לראות מומה יפה:"
+ ],
+ [
+ "בין תמים בין בעל מום
שלא יחשידוהו שמתירה משום שכרו. ואף דהשתא נמי יחשידוהו שאוסרה כדי שישובו להראותה לו ושיקבל שוב שכר. י\"ל דבאמת לא יקבל שכר רק פעם א'. מיהו אינש אחרינא. אפילו בכה\"ג חיישינן שישקר. כדי שלא יצטרך להטריח שנית ולראותה [שי\"ב א']. ומה שנוהגין שהשוחט לוקח כרכשאות מבהמות שהכשיר. י\"ל דמחשב דבר מועט וליכא חשדא [הט\"ז י\"ח סקי\"ד]. [ונ\"ל ראיה לדברי רבינו דבדבר מועט לא חיישינן לחשדא. דהרי קיי\"ל [י\"ד שי\"ד ס\"ב] דללגימא לא חיישינן. [ועי' לקמן פ\"ה מ\"ד]. או דוקא במומי בכור דהרבה פעמים תלוי בשקול דעת של המכשיר לדון אם המום קבוע או עובר. וכדומה להכי חיישינן לחשדא. אבל בשוחט. לא נחשידהו שיתיר דבר המפורש לאיסור [שפתי דעת י\"ח ל\"א]:"
+ ],
+ [
+ "הנוטל שכרו לדון
היינו רק שכר הוראתו ששניהן נותנין לו. כדי שיזדקק אליהן. אבל כשנותן לו רק א' שכר שישתדל לדונו יפה. אפילו לזכות את הזכאי היינו שוחד גמור:"
+ ],
+ [
+ "דיניו בטלים
שנאמר ראה למדתי אתכם כאשר צוני ה' אלהי. מה אני בחנם אף אתם בחנם ר\"ל כמו שצוני אלהי ללמד אתכם בחנם. כך למדתי אתכם שתלמדו לאחרים בחנם [ר\"ן נדרים דל\"ז א']. וי\"א דהכי פירושו. מה אני נצטוויתי מה' בחנם. שלא נתתי שכר בעד הלימוד. כך אתם למדתם ממני בחנם. ומדהזכיר זה לפניהם. ש\"מ שכך ראוי גם לדורות [הרא\"ש במכילתן. וסמ\"ע בח\"מ סי' ל\"ד סקמ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "להעיד עדותיו בטלין
נקט דין קודם לעדות. בדרך לא זו אף זו. דאפילו עדות שאינו תורה אסור בשכר. ונקט דיניו ועדותיו לשון רבים. דקמ\"ל דכל דיניו ועדותיו מסתמא בטלין. עד שיבורר שלא קבל עליהן שכר:"
+ ],
+ [
+ "להזות
ממי חטאת שלו על טמא מת:"
+ ],
+ [
+ "ולקדש
לערב אפר הפרה שלו במים חיים. ונקט הזאה קודם קידוש. דלא זו אף זו קתני דאף דבקידוש איכא טרחא טפי מבהזאה. בהשתדלות האפר. ובזהירות בכמה דיני קידוש שרבים מדיני הזאה. אפ\"ה אסור לטול שכר:"
+ ],
+ [
+ "מימיו מי מערה
ולא מים חיים כדינו. וזה קאי אנטל שכר בעד הזאת מימיו:"
+ ],
+ [
+ "ואפרו אפר מקלה
כלומר רק כאפר בעלמא. ולא אפר חטאת. וזה קאי אנטל שכר בעד אפרו לקדש בו. ובשניהן ר\"ל שלא עשה כלום:"
+ ],
+ [
+ "אם היה כהן וטמאהו מתרומתו
ר\"ל אם זה הרואה בכורות. או זה הדיין או המזה והמקדש. היה כהן. וע\"י שעשה להבעלים דבר זה. הוכרח בדרך לכתו להטמא א\"ע בנבילה ושרץ. והשתא יאסר מלאכול ולשתות ולסוך תרומה שהיא בזול יותר מחולין שיצטרך לקנות לאכילתו. אז זה הבעלים מאכילו וכו':"
+ ],
+ [
+ "ואם היה זקן
העושה פעולות הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ונותן לו שכרו כפועל
לאו אזקן לחודא קאי. רק אכולהו. דאם העושה פעולות הנ\"ל מתבטל עי\"ז ממלאכתו. נותן לו שכרו כפועל. דהיינו אם מלאכת עצמו כבידה ומרויח בה הרבה. אומדין כמה יבחר ליקח מעט מזה להתעסק בפעולה קלה ממנה. כגון לדון ולהזות וכו'. וכסך זה מותר ליתן לו. מיהו לדון דין מותר ליקח אז מב' בעלי הדין שכר זה מבין שניהן בשוה [ח\"מ ט']:"
+ ],
+ [
+ "החשוד על הבכורות
החשוד למכור בכור בחזקת חולין:"
+ ],
+ [
+ "אין לוקחין ממנו בשר צבאים
אע\"ג דבצבי ליכא בכור. אסור. וכ\"ש בשר עגל ממש דאסור. דבשר צבי אדום ודומה לבשר עגל. מדרגיל לשחוט הבכור בעודו רך דירא להשהותו. ולהכי שאר בהמה חוץ מעגלים מותר לקנות ממנו:"
+ ],
+ [
+ "ולא עורות שאינן עבודין
אבל עבודין מותר ליקח ממנו. דהחשוד ממהר למכרן קודם עבוד. עד שלא ישמעו ב\"ד ויכריחוהו לקברו. ויפסיד גם כן טרחתו:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר לוקחים ממנו עורות של נקבה
דניכרין הן. ולת\"ק חיישינן שמא יחתוך זכרותו של עור בכור שיהיה דומה לנקיבה. ואף שיהיה ניכר בעור שנחתך שם בשפתו. יתנצל לומר שהעכברים אכלו שם. וכך הלכה [י\"ד שי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ואין לוקחים ממנו צמר מלובן וצואי
ה\"ק. מלובן מצואה. ור\"ל אע\"ג שהוא מלובן לא אמרינן אי דבכור הוה היה ממהר למכרו קודם שילבינו. דליבון טרחא קלה היא. ובשעה מועטת נעשית. [ונ\"ל דאפ\"ה נקט וצואי. דקמ\"ל דדוקא במלובן שיש בו עדיין קצת צואי ולכלוך. שלא נתלבן ביותר. דכך נעשה ע\"י רחיצה בשעה מועטת. אבל במלובן מאד. שניכר שנתלבן בחמה או בצבע לבן. מותר לקנות ממנו. דלזה צריך שהוי רב]:"
+ ],
+ [
+ "אבל לוקחין ממנו טווי ובגדים
דאי מבכור הוה. לא הוה משהה ליה כל כך גביה [שם]. ובגדים דקתני היינו לבדין שעושין מצמר סרוק. פליש בל\"א. [ואריג ל\"ג הכא. דאי באריג ממש. הוה כ\"ש מטווי. ואי באריג כלקמן סי' מ\"ו. אינו מורגל לעשותו כך מצמר רק מפשתן]:"
+ ],
+ [
+ "החשוד על השביעית
לזרוע בשביעית. או לסחור בפירות שביעית וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "אין לוקחין ממנו פשתן
דהרי זרע פשתן ראוי לאכילה וקדוש מה\"ט בקדושת שביעית. וכ\"ש שאר גדולי קרקע:"
+ ],
+ [
+ "ואפילו סרק
ר\"ל דאפילו הפשתן כבר סרוק עכ\"פ מדטרחתיה זוטא. לא קפיד:"
+ ],
+ [
+ "אבל לוקחין ממנו טווי ואריג
דאי משביעית הוה לא הוה משהה להו כל כך. והאי אריג לאו אריג ממש. דכ\"ש הוא מטווי. רק היינו כעין שרשרות שעושין מפשתן מנופץ וסרוק. [ובגדים ל\"ג הכא. דאי בגדים ממש הוה כ\"ש מטווי. ואי כלעיל סי' מ\"ב. אינו מורגל לעשות כך מפשתן רק מצמר]:"
+ ],
+ [
+ "אין לוקחין ממנו אפילו מים או מלח
משום קנסא. דמדמצוי טפי מבכור. קנסוהו טפי. א\"נ דבמילי דמאכל המורגלים אלים יצריה טפי וגזרינן:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר כל שיש בו זיקת תרומות ומעשרות
ר\"ל שייכות תרומה ומעשרות:"
+ ],
+ [
+ "אין לוקחין ממנו
ומלת כל לאתויי קרבי דגים שרגילין לערבן עם שמן זית. להכי מחשב נמי זיקת תרומה. ואסור:"
+ ],
+ [
+ "אינו חשוד על המעשרות
מעשר שני. דאסור לאכלו חוץ לירושלים. [ונ\"ל דכ\"ש דאינו חשוד על תרומה ומעשר ראשון ועני. מדיש בכולם ג\"כ גזל שלא לחשד עליו. וכ\"ש תרומה שהוא לזרים במיתה. ועי' בתוי\"ט]. ולהכי מותר ליקח מהחשוד תבואה בשאר שני שבוע. ומעשרו דמאי. כקונה מכל ע\"ה. ולא וודאי:"
+ ],
+ [
+ "אינו חשוד על השביעית
דכל א' יש בו חומר. דמעשר שני נאכל רק בירושלים. שביעית אין פדיון לאיסורו. להכי החשוד לזה אינו חשוד לזה:"
+ ],
+ [
+ "החשוד על זה ועל זה
או או:"
+ ],
+ [
+ "חשוד על הטהרות
דכשמוכר מיני מאכל ואומר שהן טהורים אינו נאמן. דאולי נטמא בטומאה דרבנן. ואם חשוד על הנך שהן מדאורייתא. כ\"ש דחשוד אדרבנן:"
+ ],
+ [
+ "ואינו חשוד לא על זה ולא על זה
דהחשוד לבלי לזהר בטומאה דרבנן. (כ\"ש) [ל\"א] דחשוד בהנך שאסורין מדאורייתא. אבל בחשוד אטומאה דאורייתא. חשוד נמי אהנך. לפיכך אמר ויש וכו' כלומר יש קצת וכו':"
+ ],
+ [
+ "כל החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו
ולא קיי\"ל כן. אלא דעכ\"פ נאמן בשל אחרים [י\"ד קי\"ט ש\"ך סקי\"ח. ועי' לקמן פ\"ה מ\"ד]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כל פסולי המוקדשים
קדשים שהוממו ונפדו:"
+ ],
+ [
+ "נמכרין באיטליז
ר\"ל שהפודן מהגזבר רשאי למכרן כשאר חולין בהשוק שמוכרין שם. בהמות חולין:"
+ ],
+ [
+ "ונשחטין באטליז ונשקלין בליטרא
הוא מין משקל [כמו מנורה בת י' לטרין יש לי בידך (שבועות מ\"ג א'). אמנם יש ג\"כ ליטרא שהוא מין מדה. דהיינו חצי לוג (כירושל' תרומות פ\"י מ\"ח). וכמדומה שיש ט\"ס ברש\"י (עירובין דכ\"ט א') שכתב דליטרא [הוא לוג]. ור\"ל שמותר למכרו במשקל כדרך שהקצבים מוכרין בשר חולין. ולא חיישינן בו לבזוי קדשים:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן הבכור ומן המעשר שהנייתן לבעלים
דבכור ומעשר שהומם. כשנמכרין ביוקר יהיה הרווח של בעלים. להכי אין מבזין אותן כחולין. אלא נמכרין רק בביתו ובלי משקל. אבל פסולי וכו':"
+ ],
+ [
+ "פסולי המוקדשין הנייתן להקדש
דאם ימכרו באיטליז ובליטרא. עי\"ז נמכרין יותר ביוקר. ועי\"ז יוסיפו על דמי פדיונן בתחלה. וירוויח ההקדש:"
+ ],
+ [
+ "ושוקלין מנה כנגד מנה בבכור
דאם יש לו בשר חולין במשקל ליטרא או במשקל מנה. מותר לשקול כנגדו בשר בכור. דמדמשנה במשקלו. אין בזוי לבכור כל כך. אבל בהמת מעשר כשהוא תמים אסור למכרו מדאורייתא [משא\"כ בכור אין אסור למכרו מדאורייתא כשהוא תם. רק מדעומד להקרבה אינו שלו שימכרנו] [כרמב\"ם פ\"א מבכורות הי\"ז]. וכשהמעשר בעל מום. ואפילו נשחט. אסור עכ\"פ למכרו מדרבנן. והא דאמרינן לעיל דמעשר אינו נמכר במשקל. משמע דבלא משקל מותר למכרה. התם מיירי בבהמת מעשר של יתומים קטנים. שאינן יכולין לאכלו כולו. להכי משום פסידא דיתמי אקמוה אדאורייתא דמותר למכרו כשהומם ונשחט. ולרמב\"ם [ספ\"א מבכורות] משנתינו בבכורות תם מיירי שנקרב במקדש ומתחלק לכהנים ומנה דקאמר תנא אין משמעותה משקל מנה. אלא לשון חלק הוא כמו על המנות [כשבת פכ\"ג מ\"ב]. כ\"כ הכא נמי מותרים הכהנים המחלקים בשרו במקדש. לשקול חלק נגד חלק:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים לא ימנה ישראל עם הכהן על הבכור
בכור שהומם ושחטו בעליו הכהן. לא יזמן את ישראל לאכול עמו:"
+ ],
+ [
+ "בכור שאחזו דם
שהוחלה ע\"י רבוי דם:"
+ ],
+ [
+ "אין מקיזין לו דם
אפילו במקום שלא יעשה בו מום. דמתוך שבהול אממונו. גזרינן שיקיזנו במקום שעושה בו מום:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא יעשה בו מום
שלא יסדק ראש אזנו או ניב שפתיו דאי לא שרית ליה. אתי להקיזו במקום שיומם:"
+ ],
+ [
+ "ואם עשה בו מום
ע\"י הקזה:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה לא ישחט עליו
עד שיפול בו מום אחר:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שהוא עושה בו מום
דכיון שהקזתו מצילו מהמיתה. הו\"ל חליו כמום עובר [ע\"י הקזה]. דאז אינו אסור להטיל בו מום קבוע רק מדרבנן. ומשום פסידא לא גזרו ביה רבנן. וכיון דמותר להטיל בו מום. מותר אח\"כ לשחטו על אותו מום דלא נאסר לשחטו כשהומם רק בדעביד איסור ומטעם קנסא. אבל אין לומר דטעמא דר\"ש דשרי להקיזו מדהו\"ל דבר שאין מתכוון. דהרי לאו להתירו באותו מום מתכוון רק לרפאותו. ליתא. דהרי מודה ר\"ש בפסיק רישא [כשבת ק\"ג א']. ועי' תוס' הכא [דל\"ד א' ד\"ה אילימא]. וער\"ן חולין [רצ\"א א']. ורבנן ס\"ל חולי לא הוה כמום עובר ע\"י הקזה. דלפעמים תתרפא בלי הקזה. ולא הו\"ל כבעל מום כלל. ולהכי אסור להקיזה במקום שאפשר שתומם. וקיי\"ל כר\"ש [שי\"ג. ולתוס' ורא\"ש הכא. קיי\"ל כרבנן]:"
+ ],
+ [
+ "הצורם
הפוגם:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה לא ישחט עולמית
אפילו הומם אח\"כ מום קבוע. ובבעליו כהן מיירי. ומשום קנסא:"
+ ],
+ [
+ "ישחוט עליו
ואם מת המטיל בו המום. מותר לבנו וא\"צ מום אחר. וה\"ה בשחטו המטיל בו המום. מותר לאחרים. רק לכתחילה לא ישחוט ויאכיל לאחרים. דלמא יחזיקו לו טובה בעבור זה [ש\"ך שי\"ג סק\"ב]. [אבל אי\"ל למה הכא אסור לשחטו כדי להאכיל לאחרים. ומ\"ש ממבשל בשבת אפילו במזיד דמותר מיד לאחרים במוצאי שבת [כא\"ח שי\"ח]. י\"ל התם ליכא תקנה אחרת. דאף אם נאמר שימתין בכדי שיעשה. עכ\"פ אי אפשר להמתין בה על פעולה אחרת שעי\"ז יחשב פעולה זאת כאלו לא נעשית. או נ\"ל דהכא כיון שאין לו שום תקנה בבהמה זו. חשדינן טפי שיהווה בה מום כדי שיהנו ממנה אחרים עכ\"פ]:"
+ ],
+ [
+ "ושערו מדולדל
תלוי סביבו מדאסור לגזזו כל ימיו. ונקט הכי לאשמעינן שעי\"ז תמה עליו הקסטור:"
+ ],
+ [
+ "ראהו קסדור אחד
בלשון רומי קוועסטאר. והוא קרימינאל ריכטער בל\"א. ממונה ממלך:"
+ ],
+ [
+ "אמר מה טיבו של זה
שהניחוהו להזקין כל כך ושערו להתדלדל:"
+ ],
+ [
+ "נטל פגיון
בלשון רומי פוגיאנע. והוא לאנצע בל\"א סכין פיפיות:"
+ ],
+ [
+ "ובא מעשה לפני חכמים והתירוהו
דמה שהטיל בו מום. לא לעשות נחת רוח לישראל נתכוון. דהרי מדבריהם משמע שיצטרך שיפול בו מום מעצמו. ותו הרי לדידהו לא הו\"ל מום רק בחסר אבר כולו [כגיטין נ\"ו א']. רק דרך שחוק והיתול עשה האי קסדור כן:"
+ ],
+ [
+ "ואסרו
קמ\"ל תנא בקסדור נכרי. דלא אמרינן אתא לאחלופי בגדול ישראל. וקמ\"ל תינוקת. דלא אמרינן אי שרית בהו. אתו למסרך כשיגדילו:"
+ ],
+ [
+ "כל שהוא לדעתו אסור
זה הכלל. לאתויי גרמא. כגון שהניח לחם על אזנו. כדי שישכנו שם הכלב. וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "ושלא לדעתו מותר
וזה הכלל דשלא לדעתו. לאתויי בלא היה הקסדור שואל תחלה מה טיבו. רק שהתחיל הישראל. וסיפר לנכרי דבכור זה כשיומם אנו אוכלים אותו ולא כוונו שיטיל בו השר מום. ואעפ\"כ הטיל בו השר מום. אם רגלים לדבר (שנתכוון) [שלא נתכוון] הנכרי להתירו. מותר [שי\"ג ודלא כמשמע לכאורה מר\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "היה בכור רודפו
שנגחו. ואפילו היה רק איל מנגח שאין סכנה כל כך בנגיחתו:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה ישחוט עליו
ואפילו בעטו אחר שניצל [שם. ודלא כר\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "כל המומין הראויין לבא בידי אדם
דיש מומין שאינן בידי אדם. כגון יתור אבר. או שעין או רגל א' גדול מחבירו:"
+ ],
+ [
+ "רועים ישראל נאמנים
ר\"ל אם ישראל רועה אצל כהן. לא חשדינן שהרועה הטיל בו מים. כדי שיאכילנו רבו ממנו. דמשום לגימא מועטת לא עביד הרועה איסורא:"
+ ],
+ [
+ "ורועים כהנים אינן נאמנים
דאם כהן רועה בהמת ישראל. ובתוכם בכור זה. חשדינן ליה להרועה שעשה בו מום זה במתכוון. דמימר אמר לא שבק רבי לדידי ויהביה לכהן אחר. מיהו אם הרועה ע\"ה. יש להקל. דמימר אמר. שלת\"ח יתננו [כחולין דק\"ל ע\"ב. שם]:"
+ ],
+ [
+ "רבן שמעון בן גמליאל אומר נאמן הוא על של חברו
דאפילו כהן מעיד לכהן אחר. ולא חיישינן לגומלין היכא דאין רגלים לדבר [ככתובות פ\"ב מ\"ח]. ואפילו בניו ובני ביתו של כהן מעידין לאביהן על מום בכור. שהומם מאליו. חוץ מאשתו דכגופו דמיא. והכי קיי\"ל [שי\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אומר החשוד על דבר לא דנו ולא מעידו
דלת\"ק דוקא הרועה הכהן אינו נאמן. אבל ב' כהנים מהשוק נאמנים. ולר\"מ אפילו ק' כהנים מדחשודים אינן נאמנין. וקיי\"ל כרשב\"ג דכהן נאמן על של אחרים [שם]. דכל חשוד נאמן על של אחרים באין לו הנאה מעדותו. מיהו דוקא בחשוד שנו. שלא עבר רק פעם א'. אבל בהוחזק בעבירה זאת. מקרי מומר לאותו דבר. ואינו נאמן אף בשל אחרים [י\"ד ש\"ך ב' סק\"כ וקי\"ט סקי\"ח]. וכל זה להקל. אבל להחמיר בשל אחרים. אפילו אינו מומר רק חשוד. אפ\"ה אינו נאמן. דמדלא מהני עדותו רק מכח שתיקת הבעלים לדבריו דעי\"ז נראה שסומך על דבריו. והרי בחשוד ודאי אינו סומך על דבריו [ש\"ך קכ\"ז סק\"כ]. מיהו כל זה לענין להאמין החשוד בעדותו באיסורים. אבל לענין עדות ממון. כל החשוד לעבירה שחייבין עליה מלקות וכ\"ש מיתה. פסול לעדות ממון מדאורייתא. ובאין בו מלקות או שעבר על איסור דרבנן. פסול מדרבנן. וי\"א דבעבר עבירה מדרבנן צריך שיהיה בהחטא חימוד ממון [ח\"מ ל\"ד א' ב' ג'. ועי' מ\"ש בפירושינו סנהדרין פ\"ג סי' כ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "נאמן הכהן לומר הראיתי בכור זה
לחכם. ואמר לי וכו':"
+ ],
+ [
+ "ובעל מום הוא
ובלבד שיהיה כאן עדים שלא הטיל בו הוא המום. אז נאמן. דלא חשידי כהנים רק להטיל מום בבכור. שהוא חיוב מלקות. אבל לא חשיד להאכיל קדשים תמימים בחוץ שהוא בכרת. ונ\"ל לכאורה דצריך שנדע ג\"כ שלא יטיל בו מום אחר קודם שחיטה מיהו י\"ל דרק לעבר חשדינן ליה ולא להבא [ועי' קופת הרוכלין דף ז'] שהוכחנו איפכא. ומה\"ט כהן שהוא מומחה. נאמן ג\"כ לראות מום בכור של אחר [י\"ד שי\"ד]. ואפ\"ה על של עצמו אינו נאמן. דמדאתחזיק איסורא. חשדינן ליה בשלו [ש\"ט]. וכמו כן נאמן כהן לומר בכור זה נתן לי ישראל פלוני עם מומו. דמלתא דעבידא לגלויי לא משקרי בה אינשי [שי\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "הכל נאמנים על מומי המעשר
דאין לחשדו שהטיל בו מום. דהרי מגו דהוה בעי הוה שדי מומא בכולא עדריה קודם שיעשר כדי לפטרו מלהקריב אימוריו דאין עושה בזה שום חטא:"
+ ],
+ [
+ "שנשברה רגלו
וה\"ה שאר מומין מובהקין שנזכרו בטור [ש\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה ישחט על פי שלשה בני הכנסת
ר\"ל אף שהן רק קצת בני תורה. כאותן י' בטלנין שבכל עיר מיהו דוקא בזה\"ז שאין לנו מומחה:"
+ ],
+ [
+ "אפילו יש שם עשרים ושלשה
ר\"ל סנהדרין קטנה. [ואגב ש\"מ דאין סנהדרין צריכין להיות סמוכין לכל דבר]:"
+ ],
+ [
+ "לא ישחט אלא על פי מומחה
שנטל רשות להתיר בכור. מהנשיא או מב\"ד סמוכין בא\"י וקיי\"ל כת\"ק [ש\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "השוחט את הבכור ומכרו
ר\"ל שמכר בשרו:"
+ ],
+ [
+ "ונודע שלא הראהו
שלא הראה מומו לחכם:"
+ ],
+ [
+ "מה שאכלו
הלוקחים:"
+ ],
+ [
+ "והוא יחזיר להם את הדמים
משום קנסא:"
+ ],
+ [
+ "הבשר יקבר
נ\"ל דקמ\"ל דלא בדקינן השתא להמום. דאפילו ימצא בו השתא מום מובהק כלעיל סי' ל\"ה. אפ\"ה מטעם קנסא אסור [כלעיל פ\"ד סי' ט'. וכרט\"ז ש\"י סק\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "מה שאכלו אכלו ויחזיר להם את הדמים
מיהו בהאכילן איסור דרבנן. אם אכלו א\"צ להחזיר להקונים הדמים. חוץ מאיסורי הנאה. אפילו אסור רק מדרבנן. מחזיר להן הדמים. דלא הפסידו להמוכר כלל באכילתן [ח\"מ רל\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "מכרוהו
הלוקחין:"
+ ],
+ [
+ "ישלמו לו דמי הטרפה
שנמכרת בזול. והמוכר יחזיר להקונים את המותר. [והא דלא נקט לעיל גבי בכור מכרוהו לעכו\"ם או לכלבים. י\"ל דאף שמותר להאכיל בכור במומו לעכומ\"ז [כמ\"ש סי' ש\"ו ה']. עכ\"פ ישראל קדושים ומחבבים כל דבר שנתהווה בי דררא דמצוה. לבלי להאכילו לעכו\"ם ולבהמה. והרי אפילו פרוסת המוציא אין להאכילה לעכו\"ם ולבהמה (כמג\"א ססי' קס\"ז). וכ\"ש בכור שהיה עליו קדושה כעס א' ולא גרע מתשמישי קדושה שאין לנהוג בהן מנהג בזיון (כא\"ח סי' כ\"א). ותו דלא שכיח שיחזרו הקונים וימכרו בשר הבכור מדאסור לעשות בו סחורה [כסי' ש\"ז ג']:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "נפגמה אזנו
פגם היינו שיש שם חסרון. ושיעורו כדי חגירת צפורן:"
+ ],
+ [
+ "מן הסחוס
הקנארפעל של האוזן:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא מן העור
המקיף לסחוס. דהאי עור שנפגם הדר בריא:"
+ ],
+ [
+ "נסדקה
נסדק סחוס האוזן. וכל סדק היינו בלי חסרון. ושיעורו כל שהוא וכלעיל. מיהו לדידן שאין לנו מומחה צריך שיהיה טפי מחגירת צפורן. כדי שיהיה ניכר שפיר [י\"ד ש\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "נקבה מלא כרשינה
וויקקע. ור\"ל שגרגיר כרשינה נכנס ויוצא בנקב שבסחוס:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי בן משלם אומר יבשה שתהא נפרכת
שכשממשמש בו נפרך לפירורים והלכה כת\"ק. וכל המומין דחשיב בפרקן. ילפינן מדכתיב פסח או עור (או) כל מום רע. ומה פסח ועור מום שבגלוי ואינו מתרפא. אף כל מום רע. כשהוא מום שבגלוי ואינו מתרפא. הו\"ל מום גמור:"
+ ],
+ [
+ "ריס
עפעף. אויגענליד בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "שנסדק
כולן שיעורן בכל שהוא:"
+ ],
+ [
+ "הרי בעיניו
ר\"ל הרי כשיש בעינו:"
+ ],
+ [
+ "דק
שיש עור על העין או וכו':"
+ ],
+ [
+ "תבלול
פערמישונג. שנבלל בהעין השחור בהלבן ע\"י חלזון נחש או ע\"י עינב:"
+ ],
+ [
+ "חלזון נחש
חלזון ונחש א' הן. ור\"ל שיש על השחור שבעין. בליטת בשר לבן כמין נחש. ודרך הבליטה ההיא להיות מנומר כחלזון. והוא תולעת מנומר בנקודות:"
+ ],
+ [
+ "ועינב
שיש על השחור שבעין בליטה עגולה כגרגר ענבה:"
+ ],
+ [
+ "ואיזהו תבלול
ר\"ל איזה תבלול שע\"י נחש חלזון:"
+ ],
+ [
+ "לבן הפוסק בסירא
סירא הוא העיגול המקיף את השחור שבאמצעית העין:"
+ ],
+ [
+ "ונכנס בשחור
שאם חוט לבן פוסק העיגול הנ\"ל ונכנס לתוך השחור. הוה מום:"
+ ],
+ [
+ "בשחור ונכנס בלבן
ר\"ל אבל אם חוט שחור נמשך מבפנים לתוך הלבן שבעין:"
+ ],
+ [
+ "שאין מומין בלבן
דהלבן אינו עיקר העין. רק שומנו:"
+ ],
+ [
+ "חורוד
טפות לבנות שבעין:"
+ ],
+ [
+ "והמים
שעיניו נוטפות וזולגות מים תמיד:"
+ ],
+ [
+ "הקבועים
אחורד ומים קאי:"
+ ],
+ [
+ "בודקין אותו שלשה פעמים בתוך שמונים יום
בסוף כל יום כ\"ז. שהוא שליש של פ' יום בקירוב. אז בודקין אותו. אם הלך החורד והמים. שאם הלך אף שחזר אח\"כ. אז איננו מום קבוע עדיין. ולכן חוזרין ובודקין אותו כבתחלה פ' יום. דהיינו מכ\"ז לכ\"ז יום. דאינו מום קבוע עד שיעמוד פ' יום בלי הפסק. ובלא בדקוהו תוך הפ' יום וכנ\"ל. אף שנמצא בסוף. אינו מום קבוע. דאמרינן הלך וחזר והלכה כדבריו:"
+ ],
+ [
+ "ואלו הם מים הקבועים
כלומר במה ידעינן שהוא מום קבוע ולא יתרפא:"
+ ],
+ [
+ "אכל לח ויבש של גשמים
ר\"ל אם האכילוהו לרפואתו באדר וחצי ניסן העשב שגדל אז. הנקרא עשב לח. ואח\"כ האכילוהו בכל חודש אלול וחצי תשרי העשב שגדל אז. הנקרא עשב יבש. וב' מיני העשב הלח והיבש. היו של גשמים. ר\"ל שגדלו בשדה הבעל שמסתפקת במי גשמים. ואם אכלה ב' מיני עשב הנ\"ל ולא נתרפאת. אז הוה מום קבוע ולא תתרפא עוד לעולם:"
+ ],
+ [
+ "לח ויבש של שלחים
ר\"ל אבל באכלה לח ויבש הנ\"ל. והיו של בית השלחין. דהיינו משדה שאינה מסתפקת בגשמים. וצריך להשקות השדה:"
+ ],
+ [
+ "אכל היבש ואחר כך אכל הלח
ר\"ל או שאכלה ב' מיני העשבים הנ\"ל של גשמים. אבל אכלה תחלה יבש ואח\"כ הלח. ולא נתרפאת:"
+ ],
+ [
+ "אינו מום
ר\"ל אין זה סימן שהוא מום קבוע:"
+ ],
+ [
+ "עד שיאכל היבש אחר הלח
ושיהיו שניהן של גשמים. וצריך עוד תנאים. שתאכל מהעשבים הנ\"ל בכל החדשים הנ\"ל. בכל יום בכל סעודה כגרוגרת. ורק לאחר ששתתה תאכל את הסעודה הנ\"ל בשדה ולא ברפת בעיר. ושתהיה בשעת אכילה עם חברותיה ולא יחידית. ולא תהיה כפותה בשעה שאוכלת. ואם שלמו כל התנאים הללו. ולא נתרפאת מהטפת מים מעיניה. הו\"ל מום קבוע:"
+ ],
+ [
+ "חטמו שנקב
ודוקא המחיצות החיצונות שבחוטם שהנקב נראה בהן בחוץ. אבל מחיצה האמצעית שבחוטם שנתנקב. אינו מום. דבגלוי בעינן. וכלעיל סי' ו':"
+ ],
+ [
+ "שנפגם
בחסרון:"
+ ],
+ [
+ "שנסדק
בלי חסרון [ונ\"ל דבכולהו נקט כסדר זה בדרך לא זו אף זו. דניקב אינו נראה כל כך מיד כנפגם. גם מתמהר להתרפאות טפי מנפגם. מדבשר בריא מקיפו. ונפגם אינו מגנה כל כך כנסדק. וגם מתמהר להתרפאות טפי מנסדק שמסדיק והולך. רק במשנה א' נקט נפגם תחלה. מדהוצרך לבארו שאינו מהעור. לכן פסק ושדי ליה]:"
+ ],
+ [
+ "שפתו
ליפפע:"
+ ],
+ [
+ "חיטיו החיצונות
ר\"ל שיניים שבאמצע הפה שנראין לחוץ"
+ ],
+ [
+ "שנפגמו
שנשבר מהן קצת ונפגמו"
+ ],
+ [
+ "או שנגממו
שנחתכו סמוך לשרשם. ולא נשאר רק שורש השן ששקוע בבשר. שאינו מגנה אותה כל כך כנפגמת:"
+ ],
+ [
+ "והפנימיות
שיניים שעומדות בפנימיות הפה. שאין נראין רק בשעה שהבהמה צועקת:"
+ ],
+ [
+ "שנעקרו
עם שרשן. אבל בנפגמו או נגממו. לא הוה מום:"
+ ],
+ [
+ "אין בודקין מן המתאימות ולפנים
הן השיניים הפנימיית שכל א' נראה כב' מחוברות יחד כתאומים. ומשם ולהלן אין בודקין בחסרון שיניים:"
+ ],
+ [
+ "אף לא את המתאימות
ר\"ל אפילו המתאימות עצמן שנעקרו אינן מום. ואין הלכה כדבריו:"
+ ],
+ [
+ "נפגם הזובן
הוא הנרתק שהגיד של הבהמה נסתר בו. ודוקא נפגם הוה מום דלא הדר בריא. אבל בנחתך כל הנרתיק זה לגמרי. לא הוה מום. דהדר בריא:"
+ ],
+ [
+ "או עריה של נקבה
בית הערוה של הנקיבה שבולט לחוץ. שנפגם:"
+ ],
+ [
+ "במוקדשים
ר\"ל בשאר קדשים. דבכור אינו נקיבה:"
+ ],
+ [
+ "נפגם הזנב מן העצם
שנחסר מהזנב קצת באמצע העצם א' שבחוליותיו:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא מן הפרק
שאם נסתר בין הפרקים הדרא בריא:"
+ ],
+ [
+ "או שהיה ראש הזנב מפציל עצם
שנפצל העור והבשר מעל הזנב בראשו. דאז לא הדר בריא. או שהזנב נתפצל לב' ויש בכל א' עצם. ונראה כב' זנבות:"
+ ],
+ [
+ "או שיש בשר בין חוליא לחוליא מלא אצבע
שחוליות הזנב רחוקות זמ\"ז כרוחב אגודל:"
+ ],
+ [
+ "אין לו ביצים או אין לו אלא ביצה אחת
א\"כ ל\"ל רישא. אלא ה\"ק אין לו ביצים בב' כיסין רק בכיס א'. או שיש לו ב' כיסין ואין לו רק ביצה א':"
+ ],
+ [
+ "אין לו אלא כיס אחד אין לו אלא ביצה אחת
אסיפא פליג דקאמר ת\"ק דביצה א' וב' כיסין הוה מום. וקאמר איהו דכל שיש לו ב' כיסין. בידוע שיש לו ב' ביצים. אבל ברישא מודה. דביש לו רק כיס א'. כאין לו רק ביצה א' דמי:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר
לא כר' ישמעאל דאמר בידוע. אלא בכור שיש לו ב' כיסין וביצה א'. מושיבו וכו':"
+ ],
+ [
+ "מושיבו על עכוזו
על עגבות שלו:"
+ ],
+ [
+ "וממעך
ממשמש בכיס ובכסלים:"
+ ],
+ [
+ "סופה לצאת
ובלא יצאת. הוה מום:"
+ ],
+ [
+ "מעשה שמיעך ולא יצאת ונשחט
כבכור בעל מום:"
+ ],
+ [
+ "ואסר רבי יוחנן בן נורי
וקיי\"ל כת\"ק דא\"צ למשמש. אלא שוחטו מיד בחזקת שאין לו רק ביצה א'. ואפילו כשימצא אח\"כ הביצה דבוקה בכסליו הוה מום מדאינו במקמו הראוי [טור ש\"ט]. וי\"א שכשלא משמשו בו תחלה ונמצא אח\"כ בכסלים. יקבר [רמב\"ם]:"
+ ],
+ [
+ "בעל חמש רגלים או שאין לו אלא שלש
מדסתם תנא. משמע דמיירי אפילו שהיתרת או החסרון הוא מראש עצם התחתון ולמעלה. אפ\"ה אינו רק מום. ואי\"ל א\"כ בלא\"ה טריפה [כחולין פ\"ד מ\"ו]. י\"ל דהיינו דוקא כשהיתרת הוא ברגלים האחרונים. אבל הכא מיירי ברגלים שלצד הראש:"
+ ],
+ [
+ "ושרגליו קלוטות כשל חמור
שפרסותיו עגולות. ואפילו שסועים כבהמה טהורה. עכ\"פ פרסות הטהורה אינן עגולות:"
+ ],
+ [
+ "איזהו שחול שנשמטה ירכו
היינו בוקא דאטמי דשף מדוכתיה. רק הכא מיירי דלא איעכל ניביה. דאל\"כ בלא\"ה טריפה:"
+ ],
+ [
+ "וכסול שאחת מירכותיו גבוהה
דרך הבהמה שהירך שקוע בתוך הכסל. וזו רגל א' בתוך הכסל. ורגל הב' למעלה מהכסל:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שאינו ניכר
שאין השבר נראה כשעומדת. אבל כשהולכת ניכר שצולעת. דבלא ניכר כלל לא הוה מום:"
+ ],
+ [
+ "מומין אלו
נשבר ידו או רגלו כלעיל:"
+ ],
+ [
+ "מנה אילא
שם חכם בקי במומין כלעיל [פ\"ד מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו לא שמענו את אלו
ואלו הן הג' שהוסיף. את וכו':"
+ ],
+ [
+ "ופיו דומה לשל חזיר
ששפתו העליונה עודפת על התחתונה:"
+ ],
+ [
+ "ושניטל רוב המדבר של לשונו
ר\"ל רוב אותו חלק שבלשון שאין מדובק למלקוחיו:"
+ ],
+ [
+ "ובית דין של אחריהן אמרו הרי אלו מומין
והכי קיי\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ושלח רבן שמעון בן גמליאל לחכמים ואמרו הרי זה מום
דגם רבנן דפליגי אאילא. מודו בכה\"ג. ודוקא שעצם לחי התחתון בולט. אבל אם רק שפה התחתונה בולטת ומקבלת שפה העליונה. רק באדם הוה מום. ולא בבהמה:"
+ ],
+ [
+ "אזן הגדי שהיתה כפולה
שיש לו אוזן תוך אוזן ונקט גדי אף שדרכו להיות אזניו קמוטות וכפולות קצת:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שהיא עצם אחד
שאין לו רק תנוך א'. שנכפף ראש תנוך אוזן החיצון. ונתחבר למטה עם תנוך אוזן הפנימי. וי\"א דתנוך קרי ליה עצם. וי\"א דעצם ר\"ל גוף א' ר\"ל שכל אוזן גוף לבד. כמו דכתיב כעצם השמים לטוהר. דר\"ל גוף השמים:"
+ ],
+ [
+ "ואם אינה עצם אחד
שהתנוכים מובדלין למעלה:"
+ ],
+ [
+ "רבי חנניא בן גמליאל אומר זנב הגדי שהיא דומה לשל חזיר
עגול כזנב החזיר. אף שאינו דק כמותו:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה מום
דוקא זנב טלה. אבל גדי. ב' חוליות אינו מום. א' הוה מום:"
+ ],
+ [
+ "רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר את שיבלת
ווארצע:"
+ ],
+ [
+ "בעינו
בלובן שבעין. והוא שיש בו שער:"
+ ],
+ [
+ "ושנפגם עצם ידו ועצם רגלו
שניכר שחסר קצת מרוחב העצם. אבל לא נשבר:"
+ ],
+ [
+ "ושנפסק עצמו שבפיו
שנפסק באמצע אותו עצם שהשיניים קבועין בו. ומיירי למעלה מן החוטין. שאין פגימת שיניים פוסל שם. אפ\"ה בנפסק העצם הזה הוה מום:"
+ ],
+ [
+ "עינו אחת גדולה
כעגל. והאחר כדרכו:"
+ ],
+ [
+ "ואחת קטנה
כאווז. והאחר כדרכו. מיהו בשניהן שוין כעגל או כאווז כשרים:"
+ ],
+ [
+ "במראה
שנראה לכל שזו גדולה מזו:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא במדה
דבלא ניכר רק כשימדדום. אינו מום:"
+ ],
+ [
+ "אחד מביציו גדולה כשתים בחברתה
ר\"ל כפול מחברתה:"
+ ],
+ [
+ "זנב העגל שאינה מגעת לערקוב
הוא מקום ברגל שקשור שם העצם הג' שלמעלה עם העצם הב' [זה נקרא ערקב בעין. משא\"כ מקום שקשור העצם הב' עם העצם התחתון שבו הפרסות נקרא ארכב או ארכובה באלף]:"
+ ],
+ [
+ "אמרו חכמים כל מרבית העגלים כן
ר\"ל כך גידול העגלים. שיהא זנבן מגיע לערקב:"
+ ],
+ [
+ "כל זמן שהן מגדילין הם נמתחות
שכשהן גדלין גם הזנב גדל ונמתח למטה טפי:"
+ ],
+ [
+ "לאיזה ערקוב אמרו
שלא תטעה בין עין לאלף:"
+ ],
+ [
+ "רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר לערקוב שבאמצע הירך
דהיינו הקשר שבין השוק לקולית כלעיל:"
+ ],
+ [
+ "על אלו מומין שוחטין את הבכור
קמ\"ל אפילו הנך ג' שהוסיף אילא [כמשנה ח']:"
+ ],
+ [
+ "ופסולי המוקדשין נפדין עליהן
ר\"ל קדשים שנפסלו ע\"י מומין אלו. פודין אותן ויצאו לחולין:"
+ ],
+ [
+ "אלו שאין שוחטין עליהן לא במקדש
מדאינן ראויין להקרבה. דאינן מהמובחר:"
+ ],
+ [
+ "ולא במדינה
דעכ\"פ לא מחשבו כמום קבוע להפקיע קדושתן. רק מניחין אותן עד שיפול בהם מום קבוע אחר. ואז נשחטין:"
+ ],
+ [
+ "חורוד והמים שאינם קבועין
אחורד נמי קאי:"
+ ],
+ [
+ "ובעל גרב
שחין לח מבפנים ובחוץ:"
+ ],
+ [
+ "ובעל יבלת
ווארצע בלובן שבעין ואין בה שער:"
+ ],
+ [
+ "ובעל חזזית
מין שחין שיש לו רפואה. ואינו חזזית שבתורה. שהוא לח מבחוץ ויבש מבפנים. ואינו מתרפא:"
+ ],
+ [
+ "וזקן
שרותת מחמת זקנה:"
+ ],
+ [
+ "וחולה
אף שאינו מסוכן. כל שרותת מחמת חליו:"
+ ],
+ [
+ "ומזוהם
שריח רע יוצא ממנו:"
+ ],
+ [
+ "ושנעבדה בה עבירה
שנרבע או שרבע:"
+ ],
+ [
+ "ושהמית את האדם
ומיירי שאין ברביעה או בנגיחה רק ע\"א. או שהבעלים העידו כך. דאי בשיש ב' עדים. הבהמה בת סקילה היא:"
+ ],
+ [
+ "וטומטום
שעור מכסה ב' מקומות הערוה שבבהמה. ואינו ניכר אם זכר או נקיבה הוא:"
+ ],
+ [
+ "ואנדרוגינוס
בלשון יון נקרא איש אנדרו. ואשה גינוס. ור\"ל הכא שיש לו זכרות וגם נקבות [ועי' מ\"ש שבת פי\"ט בפירושינו סי' ל\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "לא במקדש ולא במדינה
נ\"ל דלהכי כפל ושנה תנא לא במקדש וכו' והרי כבר נשנה בראש המשנה. אלא דסד\"א דטומטום ואנדרוגינוס לא נכללו בהנך דרישא דאין נשחטין לא במקדש ולא במדינה. אלא רק דברי ר' ישמעאל הוא. דקאמר דטומטום ואנדרוגינוס אין לך מום גדול מזה. ונשחט עליו במדינה. ולא פליג ת\"ק על זה. להכי הדר קמ\"ל דגם בטומטום ואנדרוגינוס ס\"ל לת\"ק דאינן מום גמור:"
+ ],
+ [
+ "רבי ישמעאל אומר אין מום גדול מזה
אאנדרוגינוס לחוד קאי. דס\"ל דדינו כבכור בעל מום. וכן רבנן ס\"ל רק באנדרוגינוס דאינו בכור כלל. אבל בטומטום בבהמה. שאין זכרות ונקבות שלה במקום א'. ס\"ל לתרווי הו דאם מטיל מים במקום זכרות הוה זכר ליתנו לכהן. ואפ\"ה אסור להקרבה. דנראה כאין לו ביצים. ובמטיל מים במקום נקבות. נקיבה הוה [ועי' תמורה פ\"ה מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "אלא נגזז ונעבד
דבריה בפני עצמו הוא. והלכה כחכמים:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מומין אלו
שנזכרו בפרקן דלעיל שפוסלין בבהמה:"
+ ],
+ [
+ "בין קבועין בין עוברין פוסלין באדם
דכהן שהן בו. פסול לעבודה:"
+ ],
+ [
+ "יותר עליהן באדם
דרובן אינן שייכין כלל בבהמה:"
+ ],
+ [
+ "הכילון
שפיטצקאפף. ור\"ל שראשו עשוי ככילון. והוא כסוי חבית שהוא חד מלמעלה ורחב למטה:"
+ ],
+ [
+ "והלפתן
שראשו דומה לראש לפת. שרחבה למעלה והולכת ומתחדדת למטה:"
+ ],
+ [
+ "המקבן
שראשו דומה למקבת שפדחתו בולט לפניו וכן ערפו בולט ביותר לאחוריו [עי' לקמן סי' ח']. כמקבת שבולט מכאן ומכאן להבית יד:"
+ ],
+ [
+ "ושראשו שקוע
שיש באמצע קדקדו שקוע:"
+ ],
+ [
+ "ושקיפס
שאין בראשו בליטה מאחוריו כלל. ושקיפס. הוא נוטריקון שקיל פיסא. ור\"ל שראשו דומה כאילו ניטל מאחוריו גוש מקדקדו:"
+ ],
+ [
+ "ובעלי החטוטרת
בוקקעל:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה מכשיר
ודוקא באין בו עצם רק דלדול בשר. אבל ביש בו עצם לכ\"ע פסול:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים פוסלין
וקיי\"ל כחכמים:"
+ ],
+ [
+ "ואם יש לו הרי זה כשר
מיהו בקרח באמצע ראשו. והשער מקיף הקרחה. או שהקרחה מאחוריו. ונגד הפדחת יש לו שער מאוזן לאוזן. זהו גבן שאמור בתורה. ופסול:"
+ ],
+ [
+ "אין לו גבינים
אייגענברוינע:"
+ ],
+ [
+ "אין לו אלא גבין אחד
ר\"ל אם ב' הגבינין מתחברין יחד ממעל לחוטם ונראין כגבן א'. זהו גבן וכו':"
+ ],
+ [
+ "רבי דוסא אומר כל שגביניו שוכבין
ששער גביניו ארוכין ותלויין על עפעפיו. פסול כל זמן שלא גלחן:"
+ ],
+ [
+ "ושתי שדראות
ששדרתו עקומה. ודומה כמי שיש לו ב' גבין. ולכ\"ע כולהו פסלי. ורק בפירושא דקרא פליגי:"
+ ],
+ [
+ "הכוחל שתי עיניו כאחת
שחוטמו שקוע בין עיניו. עד שכשירצה לצבוע עיניו בכחול [והוא כעין צבע תכלת לבניי. שצבעו המזרחיים בה עיניהם ליופי ולרפואה [ככתובות די\"ז א'. וביצה דכ\"ב א']. וזה צובע ב' עיניו במשיחה א'. ולא יעכבו החוטם [וחרום הוא מלשון והחרמתי את עריהם. שפירושו לשון שממון. ור\"ל הכא שעי\"ז שמם הדרת פניו. שכשניטל החוטם מבין העינים נשתת ונשתנה כל הפנים [כיבמות דק\"כ ע\"א]:"
+ ],
+ [
+ "שתי עיניו למעלה
ממקום הראוי להן. או שתי וכו':"
+ ],
+ [
+ "ושתי עיניו למטה
או עין וכו'. וקמ\"ל רישא ב' עניו למעלה או למטה. אף שהב' עינים עומדות בשורה אחת כראוי. וקמ\"ל סיפא אף שרק עין א' נתקלקל מקום מושבו:"
+ ],
+ [
+ "עינו אחת למעלה
מכנגד העין האחר:"
+ ],
+ [
+ "רואה את החדר ואת העליה כאחת
שעיניו עומדות במקום הראוי. אבל אישון העין משונה. שכשהוא נוטה לשמאלו הוא צופה ומביט לימינו. או איפכא. שיעלען בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "סכי שמש
נ\"ל דסכי הוא לשון סכך דכשהוא במקום שהחמה זורחת. סוכך וסוגר עיניו. מדאינו יכול לפתחן שם:"
+ ],
+ [
+ "זוגדוס
כל זוג דלא שוה אהדדי נקרא זוג דוס. דמלת דוס בלשון יון הוא שנים. ר\"ל זוג שאינו שוה כאחד. רק הן שנים שכל אחד משונה מחבירו וכגון שאישון א' שחור וא' תכלת:"
+ ],
+ [
+ "והצירן
שעיניו זולגות דמעה תמיד. ואע\"ג דכבר תנא ליה גבי בהמה [פ\"ו מ\"ג]. והרי אדם שוה לבהמה לדין מומין [כריש פרקן]. אפ\"ה הדר ותנא ליה הכא גבי אדם. דבאדם אין לו רפואה. ומשא\"כ בבהמה תתרפא ע\"י אכילת לח ויבש:"
+ ],
+ [
+ "ושנשרו ריסי עיניו
שנשר שער שבעפעפיו:"
+ ],
+ [
+ "מפני מראית העין
אנשרו ריסי עיניו לחוד קאי ומראית עין דקאמר הכא ולקמן משנה ה'. לאו משום דנראה כמום. אלא משום דאינו מקובל על העין יפה. והנ\"מ כשנשאר בעפעפיו רושם שער. דאל\"כ הרי זה מום גמור. וכן במרובה השער בריסי עין יותר מדאי. פסול:"
+ ],
+ [
+ "או קטנות כשל אווז
ואע\"ג דבבהמה בשניהן שוות. אפילו כעגל או כאווז אינו מום [כלעיל פ\"ו מ\"י] עכ\"פ באדם מדאינו שוה לכל זרע אהרן. הוה מום. ושלשת דינין חלוקים במומין (א) המומין השוים באדם ובבהמה. כהן שעבד בהן לוקה ועבודתו מחוללת. (ב) והמומין היתירין באדם מבבהמה. אם עבד לוקה. ועבודתו כשרה. (ג) והמומין הפסולין רק משום מראית עין. עבודתו כשרה ואינו לוקה:"
+ ],
+ [
+ "גופו גדול מאבריו
ר\"ל גופו גדול יותר משיעור הראוי למדת רגליו ושוקיו:"
+ ],
+ [
+ "או קטן מאבריו
דשיעור אורך החוטם כאורך אצבע קטנה של אותו אדם. ובארוך או קצר יותר מזה. פסול:"
+ ],
+ [
+ "והצמם שאזניו דומות לספוג
שהן גדולות עבות ונפוחות כספוג:"
+ ],
+ [
+ "והתחתונה עודפת על העליונה הרי זה מום
משא\"כ בבהמה צריך שיהיה הלחי גופיה ארוך תחתון מעליון או איפכא [כפ\"ו מ\"ח וט']:"
+ ],
+ [
+ "פסול מפני מראית העין
ואע\"ג דלעיל [פ\"ו מ\"ד] בבהמה אפילו רק נפגמו או נגממו השיניים פסול. התם בבהמה דרכה לפתוח פיה כשצווחת. ונראה אז החסרון [ועיין רתוי\"ט שם]:"
+ ],
+ [
+ "דדיו שוכבים כשל אשה
שמדולדלות למטה ושוכבות על הגוף:"
+ ],
+ [
+ "כרסו צבה
ר\"ל עבה ביותר:"
+ ],
+ [
+ "נכפה אפילו אחת לימים
ר\"ל שנופל לפעמים בחולי הנכפה. אפילו לעתים רחוקים:"
+ ],
+ [
+ "רוח קצרית באה עליו
שנבעת לפעמים מפרד רוח רעה:"
+ ],
+ [
+ "המאושכן
שכיס הערוה מגיע לברכיו:"
+ ],
+ [
+ "ובעל גבר
שגיד הערוה מגיע לברכיו:"
+ ],
+ [
+ "או אין לו אלא ביצה אחת
ה\"ק אין לו ב' ביצים בב' כיסין. רק בכיס א'. או שיש לו ב' כיסין ואין לו רק ביצה א' (כלעיל פ\"ו סי' מ\"ז). ואע\"ג דכבר תני לה גבי בהמה. ואדם שוה לבהמה במומין. אפ\"ה אצטריך הכא לאשמעינן דהיינו מרוח אשך שכתב בתורה:"
+ ],
+ [
+ "זהו מרוח אשך האמור בתורה
דאשך היינו ביצי זכר. ודרש מרוח אשך. שנעשו ביציו רוח ר\"ל שנחסרו ונעשו אין:"
+ ],
+ [
+ "רבי ישמעאל אומר כל שנמרחו אשכיו
דדרש מרוח אשך. לשון מרוח. ור\"ל שנמרחו אשכיו ונתמעכו:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר כל שרוח באשכיו
שביציו נפוחים ומלאים רוח. ודרש מרוח לשון רוח כת\"ק. ואפ\"ה לא קאמר כוותיה דא\"כ. הו\"ל למכתב חסר אשך:"
+ ],
+ [
+ "רבי חנניה בן אנטיגנוס אומר כל שמראיו חשוכים
דדרש מרוח אשך נוטריקון. כאילו כתב מראו חשך. ור\"ל שעור בשרו שחור וחשוך. אף שאינו שחור ככושי ממש [כך נ\"ל פירש מ\"ש בש\"ס. ר\"ח בן אנטיגנוס לא תני כושי ר\"ל לא דקאי אמשנה ו' דלא גרס התם כושי. אלא קאי אמשנתינו. דמראה חשכים דקאמר ר\"ח לאו היינו כושי] וה\"נ כ\"ע מודו דכולהו מום הוה. רק פליגי בפירוש המקרא:"
+ ],
+ [
+ "המקיש בקרסוליו
לפעמים פירושו ברכיים. ולפעמים פירושו עקב [וערתוי\"ט אהלות פ\"א מ\"ח]. ולפעד\"נ דפירושו הכולל הוא מקום שמחובר עצם על עצם ע\"י עצמות קטנות [געלענק בל\"א]. והכא ר\"ל. מקום שמחובר הפרסה להארכובה הנמכרת עם הראש. דהיינו שהברכיים עקומות לחוץ. ועי\"ז מקום חיבור הפרסה להארכובה מתקרב לרגל האחר. ונוקשות זה בזה בלכתו:"
+ ],
+ [
+ "ובארכבותיו
ר\"ל או שמקיש בברכיים. שרגליו התחתונים עקושים לחוץ. ועי\"ז הארכובות סמוכות ומנקשות זו בזו בלכתו:"
+ ],
+ [
+ "ואין ארכבותיו נושקות זו לזו
ר\"ל או שכשסומך הפרסות זו לזו אי אפשר לו להסמיך הארכובות. אי בעל פיקה. היינו שפיקה וכו':"
+ ],
+ [
+ "פיקה יוצאה מגודלו
שיש בליטת עצם מגודל ידו או מגודל רגלו:"
+ ],
+ [
+ "עקבו יוצא לאחוריו
שעי\"ז רגלו עומד באמצע הפרסה. חצי פרסה בולט לפניו וחציה לאחריו:"
+ ],
+ [
+ "פרסתו רחבה כשל אווז
ר\"ל שהפרסה קלושה ועגולה שאין ארכה יותר על רחבה:"
+ ],
+ [
+ "אצבעותיו מורכבות זו על זו
בידו או ברגלו:"
+ ],
+ [
+ "או קלוטות
מדובקות ב' יחד:"
+ ],
+ [
+ "עד הפרק
ר\"ל עד פרק האמצעי של אצבע:"
+ ],
+ [
+ "למטה מן הפרק
שמדובקות למעלה לצד הציפורן:"
+ ],
+ [
+ "וחתכה
הפרידן כדי שיהיו מחולקין זמ\"ז:"
+ ],
+ [
+ "היתה בו יתרת
אצבע יתירה:"
+ ],
+ [
+ "אם יש בה עצם פסול
וה\"ה בלא חתכה. ורק משום שאין בה עצם נקט וחתכה. דבכה\"ג דוקא בחתכה כשרה:"
+ ],
+ [
+ "יתר בידיו וברגליו שש ושש
אצבעות:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה מכשיר
הואיל וכל מנין אצבעותיו שוין:"
+ ],
+ [
+ "השולט בשתי ידיו רבי פוסל
דס\"ל כחישות אתילד ליה בימין:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים מכשירים
דס\"ל בריאות וחוזק אתילד ליה בשמאל. מיהו באיטר לפ\"ז לכ\"ע פסול:"
+ ],
+ [
+ "הכושי
שעורו שחור:"
+ ],
+ [
+ "והגיחור
אדום כארגמן:"
+ ],
+ [
+ "והלבקן
לבן כשלג. וכל אלו שמות אומות הן שצבע עורן כך:"
+ ],
+ [
+ "והקפח
ארוך ודק. שאיננו עב כראוי לפי ארכו. והוא מכוער:"
+ ],
+ [
+ "והננס
צווערג:"
+ ],
+ [
+ "והשכור
ודוקא כשמשוכר משאר משקין. דהרי מדכלל הכא משוכר בין מומין היתרים באדם מבהמה. על כרחך אם עבד לא חילל. וכמ\"ש לעיל סי' כ\"ו. והרי במשוכר מיין שעבד עבודתו פסולה [כתענית ד\"ז ב' ועי' בחומר בקודש פ\"א סי' ט\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ובעלי נגעים טהורין
כגון בוהק. או כולו הפך לבן. אבל כשיש בו נגע טמא. הרי אפילו רק נכנס לעזרה חייב כרת:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר אף בעלי דלדולין
שיש לו געוועכס. והוא חתיכת בשר מדולדלת:"
+ ],
+ [
+ "וכשרין בבהמה
והלכה כדבריו. מיהו בחתכה גם באדם כשרה דלא גרע מיתרת שאין בה עצם. וכלעיל:"
+ ],
+ [
+ "אותו ואת בנו
בבהמה פסול. מדהו\"ל מחוסר זמן. משא\"כ כהן ובנו עובדים ביחד אפילו לכתחלה:"
+ ],
+ [
+ "וטרפה
דבאדם כשר מדהו\"ל מום שבסתר:"
+ ],
+ [
+ "ויוצא דופן
דג\"כ כשר במקריב ולא בקרבן:"
+ ],
+ [
+ "ושהמית את האדם
עי' פ\"ו סי' צ\"ז צ\"ח:"
+ ],
+ [
+ "הנושא נשים בעבירה
כהן שנשא גרושה. חללה. או זונה:"
+ ],
+ [
+ "עד שידיר הנייה
שנודר על דעת הרבים שלא יהנה מהאשה הפסולה. דבכה\"ג אין לנדר התרה רק לדבר מצוה [כי\"ד רכ\"ח]. ואין לחוש שמא יאמר להחכם שלדבר מצוה נדר. ליתא. דעכ\"פ הרי קיי\"ל דצריך לפרוט הנדר לפני מתיריו (שם סי\"ד). וא\"כ כשיאמר להחכם שנדר מפלונית הגרושה או זונה. לא יתיר לו החכם:"
+ ],
+ [
+ "עד שיקבל עליו שלא יהא מטמא למתים
וסגי בקבלה לחוד בלי נדר. מדאין יצרו תקפה עליו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "יש בכור לנחלה
ליטול פי שנים:"
+ ],
+ [
+ "ואינו בכור לכהן
שא\"צ ליתן לכהן הה' סלעים בעד פדיונו:"
+ ],
+ [
+ "הבא אחר הנפלים שיצא ראשו חי
בתאומים מיירי. והוציא בן ח' חדשים ראשו אפילו חי. והחזירו. ונשתהה הלידה אח\"כ עד חודש ימים. ואז הקדימו אחיו הב' ונולד בחודש הט'. זה האחרון בכור לנחלה. דאע\"ג דהוצאת ראשו של ראשון לידה מעליא הוה. עכ\"פ לא היה רק נפל. ובכור שאחר נפל. בכור מעליא הוה לנחלה מדכתיב גביה ראשית אונו. דמשמע שלבו דוה עליו. לאפוקי נפל אין לב האב דוה עליו. אבל לענין פטר רחם שפיר הנפל שהוציא ראשו חי היה פטר רחם. [ונ\"ל דנקט נפלים לשון רבים. לאתויי אפילו בפחות מבן ח'. ואפשר אפילו אחר בן ז' שהוציא ראשו והחזירו נמי דינא הכי]. מיהו בהוציא בן ח' ראשו מת והחזירו. אז הבא אחריו בכור לכהן נמי הוה. מדהיה הראשון בן ח' מת. וכמו כן בלא היו תאמים. כיון דעל כרחך בשעת לידת ב' כבר נולד הראשון לידה גמורה. להכי בכה\"ג אפילו היה ראשון בן ח' מת. כל שאמו של ראשון טמאה לידה. הבא אחריו פטור מפדיון [י\"ד ש\"ה כ\"ב וכ\"ג ורמב\"ם פי\"א מבכורים הי\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ובן תשעה שיצא ראשו מת
ואפילו חתך ראשו במעי אמו והוציאו אין הבא אחריו בכור לכהן [כנדה דכ\"ט א'. ודלא כר\"ב]. אבל בן ט' שיצא ראשו חי והחזירו ויצא אחיו. הבא אחריו בכור לנחלה נמי לא הוה [ח\"מ רע\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "והמפלת כמין בהמה חיה ועוף
אפילו היה בן תשעה חי. עכ\"פ מדאין צורתו כאדם לא חשיבי ואין לב האב דוה עליהן. ולהכי הבא אחריו הוה בכור לנחלה. מיהו אף שאין צורתו כלל כאדם. ס\"ל דפטר רחם עכ\"פ הוה לפטור הבא אחריו מפדיון:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים עד שיהא בו מצורת האדם
דאז דוקא חשיב פטר רחם מדיש לו קצת צורת אדם. ולהכי הבא אחריו פטור מכהן. משא\"כ באין לו צורת אדם כלל. אז הבא אחריו חשיב פטר רחם לכהן. ונוטל גם פי שנים [ש\"ח]. ואע\"ג דסנדל נמי אין בו צורת אדם ואפ\"ה מחשב פטר רחם לפטור הבא אחריו מכהן. וכסיפא. י\"ל התם ידוע שהיה לו צורת אדם ורק נתמעך:"
+ ],
+ [
+ "המפלת סנדל
חתיכת בשר בלי צורת פנים שלפעמים בא עם הולד. והוא ג\"כ ולד שנפחת צורתו. דכשנתעברה אמו תאומים. לפעמים ולד א' דוחק חבירו במעי אמו ופוחת פניו [רש\"י נדה דמ\"ה א']. ומדאמו טמאה לידה. מדהיה לו פ\"א צורת אדם. להכי מודו רבנן דפוטר מכהן להולד שעמו שבא אחריו:"
+ ],
+ [
+ "או שליא
חתיכת בשר חלול שיוצאין ממנו כעין דקין [נדה כ\"ו א']. ואין שליא בלי ולד [חולין ע\"ז א']. ועיין מ\"ש פ\"ג. סי' ז' ח':"
+ ],
+ [
+ "ושפיר מרוקם
כמין שפופרת שיש בו ריקום ולד. וכלהו משום רבותא דבכור לכהן נקט. דאפילו הנך. ביצא כולו מפקיעו לבא אחריהן מפדיון. וכ\"ש בהיה לו צורת פנים מעליא. אבל לנחלה הרי אפילו צורת אדם מעליא. כל שנולד מת אפילו היה בן ט'. או שהיא בן ח' אע\"פ שהוא חי. הבא אחריו בכור לנחלה הוה. וכלעיל:"
+ ],
+ [
+ "והיוצא מחותך
שחתך הולד והוציאו לאברים כולו:"
+ ],
+ [
+ "בכור לנחלה ואינו בכור לכהן
הדר ותני הכי. מדאפסיק במילתיה בפלוגתא דר\"מ וחכמים [וגם בל\"ז כך דרך התנא. אם הנך דנקט לעיל מניה נפישין מיליה] [כמ\"ש ב\"ב פ\"ח מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "מי שלא היו לו בנים ונשא אשה שכבר ילדה
דהולד ראשית אונו אבל אינו פטר רחם:"
+ ],
+ [
+ "עודה נכרית ונתגיירה
אנשא אשה שכבר ילדה קאי. וה\"ק אפילו ילדה בעודה שפחה. ונשתחררה. או בעודה נכרית ונתגיירה. ואח\"כ נישאו לישראל זה וילדו לו:"
+ ],
+ [
+ "בכור לנחלה ואינו בכור לכהן
דאפילו ולד שילדה בעודה שפחה או נכרית חשיב פטר רחם:"
+ ],
+ [
+ "עד שיפטרו רחם מישראל
דולד שבנכריותה לא חשיב פטר רחם. וקיי\"ל כת\"ק [י\"ד ש\"ה כ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "מי שהיו לו בנים ונשא אשה שלא ילדה
או נתגיירה וכו':"
+ ],
+ [
+ "נתגיירה מעוברת
ובעלה עמה. או וכו':"
+ ],
+ [
+ "נשתחררה מעוברת
ובעלה עמה. [לעיל נקט שפחה קודם גיורת והכא איפכא. נ\"ל דלעיל והכא תרווייהו בדרך לא זו אף זו קתני. דלעיל קאמר לא מבעייא שפחה דנתחייבה במצות כאשה. אלא אפילו היתה נכרית כשילדה ולד הראשון. אפ\"ה מחשב לת\"ק פטר רחם אז. והכא דמיירי בילדה השתא הולד שנתעברה בגיותה. נקט רבותא איפכא. לא מבעייא נכרית דנתעברה בשעה שלא נתחייבה במצות. אלא אפילו שפחה שנתעברה בשעה שנתחייבה במצות כשאר אשה. אפ\"ה אינו בכור לנחלה]:"
+ ],
+ [
+ "ילדה היא וכהנת
בת ישראל מבכרת שילדה עם בת כהן מבכרת. ונתערבו הולדות:"
+ ],
+ [
+ "היא ולויה
דלויה נמי בנה פטור מפדיון בכור:"
+ ],
+ [
+ "היא ואשה שכבר ילדה
ונתערבו ב' הולדות:"
+ ],
+ [
+ "או בן שבע לאחרון
ועי\"ז יש להסתפק בכור של מי הוא. ומאיזה נחלה יטול פי שנים. וכמו כן בהבן הבא אחריו יש להסתפק אם הוא לבכור לנחלה להאחרון:"
+ ],
+ [
+ "בכור לכהן
דהא פטר רחם יש כאן בכל הנך דלעיל. ולכן אבי הבכור נותן הפדיון לכהן בעד בנו בכל מקום שהוא. ובמסופק אם הוא בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון פודה הבן א\"ע לכשיגדל:"
+ ],
+ [
+ "ואינו בכור לנחלה
דבנכרית ושפחה היו הורתם שלא בקדושה [מיהו בבן הבא אחריהן. יש חלוק. דבנכרית אינו בכור לנחלה מדאינו ראשית אונו. והרי עכומ\"ז אית לו חיים [ח\"מ רע\"ז ס\"ט]. אבל בשפחה שאין לה חיים [כיבמות ס\"ב א'] הבא אחריו הוה בכור לנחלה]. ובהנך וולדות שנתערבו. הרי לא ידעו בן מי הם. לכן אפילו חלק הפשוט לא יטלו מב' מיני הנכסים. וכן הדין ג\"כ בספק בן ט' לראשון או וכו'. אבל גם הבן הנולד אחר הספק אינו בכור לנחלה. דשמא הראשון היה בכור:"
+ ],
+ [
+ "המפלת שפיר
שפופרת:"
+ ],
+ [
+ "מלא דם מלא מים מלא גנינים
ר\"ל מלא גוונים הרבה. כמראה דם ומראה בשר ועצמות. או ר\"ל גנונים שהשפופרת מלא כעין תולעים קטנים ובזה או בזה אין בו ריקום ולד דבכה\"ג אין הבא אחריו בכור לכהן וכרישא:"
+ ],
+ [
+ "ורמשים
אפילו יש בו ג\"כ קצת צורת אדם. עכ\"פ הנך גריעי מבהמה חיה ועוף. מדלא נאמר בהו יצירה כבאדם:"
+ ],
+ [
+ "המפלת יום ארבעים
דאז לא נגמר צורת הולד עדיין עד שיעברו עליו מ' יום שלמין:"
+ ],
+ [
+ "יוצא דופן והבא אחריו
שקרעו דופן בטנה של אשה שתאומים בבטנה בהקשותה בלדתה והוציאו וולדה א' דרך הדופן. כדי להציל לכה\"פ הולד. ואח\"כ יצא אחיו דרך הרחם. אבל בלא תאומים. א\"א שתחזור להתעבר ותלד. דמצוי שתמות כשיבקעו בטנה:"
+ ],
+ [
+ "לא לנחלה ולא לכהן
דהראשון לא הוה בכור לנחלה. דוילדו לו בעינן. ויציאה דרך דופן לא מקרא לידה. והשני ג\"כ לא. מדאינו ראשית אונו ובכור לכהן נמי לא הוו. דראשון אנו פטר רחם. והשני אינו בכור לבנים. רק בכור לרחם:"
+ ],
+ [
+ "הראשון לנחלה
מדכתיב אשר תלד. לרבות יוצא דופן. על כררך דגם דרך דופן מקרי לידה:"
+ ],
+ [
+ "והשני לחמש סלעים
דס\"ל בכור לרחם אף שאינו בכור לולדות. נמי הוה בכור לפדיון. [ונ\"ל דאפ\"ה י\"ל דס\"ל דבבהמה כה\"ג הבא אחר יוצא דופן אינו בכור לכהן. כר\"ע לעיל [ספ\"ב]. דמדס\"ל לר\"ש בכור לדבר אחד הוה בכור. על כרחך כר' אבינא ס\"ל. דקאמר [לעיל די\"ט א']. דמדאצטריך קרא למכתב בכור יתירה גבי בהמה. ע\"כ למעוטי הבא אחר יוצא דופן שלא יהיה לכהן. יע\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "מי שלא בכרה אשתו וילדה שני זכרים
ונתערבו:"
+ ],
+ [
+ "נותן חמש סלעים לכהן
קמ\"ל אף שלא ידע הי מנייהו הבכור. אי נמי דוקא קמ\"ל. לאשמעינן דהא הבנים עצמן פטורים מלפדות א\"ע:"
+ ],
+ [
+ "האב פטור
ר\"ל לא לבד הבן. אלא אף האב פטור. דמצי למימר לכהן שמא הבכור מת קודם שנתחייבתי בפדיונו. והממע\"ה. אבל כשמת א' מהבנים לאחר ל' הרי אף כשמת בכור לאחר ל' חייב לפדותו:"
+ ],
+ [
+ "מת האב
לאחר ל' וקודם שפדאן. דכבר נתחייב לשלם:"
+ ],
+ [
+ "ר' מאיר אומר אם נתנו
הה' סלעים מירושת אביהן לכהן:"
+ ],
+ [
+ "עד שלא חלקו
הירושה:"
+ ],
+ [
+ "נתנו
ר\"ל כדין נתנו. ואינן יכולין לתבוע לחזרה. שכל שלא חלקו הרי החוב על הנכסים:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו פטורין
דס\"ל אין ברירה. ולא אמרינן שהגיע לכל א' מהבנים חלקו הראוי לו. רק הוה ליה כקנה זה מזה חלקו. וא\"כ הו\"ל כלקוחות. והה' סלעים הו\"ל מלוה על פה. שאינו גובה מלקוחות. והבנים עצמן משלהן ג\"כ א\"צ לפדות א\"ע. מדכל א' מסופק אם חייב. הו\"ל הממע\"ה. להכי פטורים לגמרי אבל כשלא נתערבו לא היו פטורים לגמרי. דאף דאין כאן נכסים מאביו. כל שלא נפדה מאביו. חייב הבן לפדות א\"ע משלו כשיגדל. [מיהו אע\"ג דבשאר דוכתיה ס\"ל לר\"מ יש ברירה. היינו היכא שבירר בדבריו מעיקרא. כגון ב' לוגין שאני עתיד להפריש [דמאי פ\"ז מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "נתחייבו נכסים
דס\"ל מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמי וגובה מלקוחות. ואף דקיי\"ל בכל דוכתי דמלוה דבתורה לאו כשטר דמי. אפ\"ה קיי\"ל הכא כר\"י דנתחייבו הנכסים [ש\"ה כ']. משום דאף דהו\"ל רק כמלוה על פה שעל האב. והרי מדקיי\"ל נמי בדאורייתא אין ברירה. הו\"ל הבנים רק כלקוחות. ומלוה ע\"פ אינן גובה מלקוחות. אפ\"ה לעניין תשלומי חוב אביהן הבנים כרעא דאבוהון נינהו. ומחייבי לשלומי חוב על פה של אביהן [רא\"ש פ\"א דב\"ק סי' ו']:"
+ ],
+ [
+ "זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום
דשמא הנקיבה נולדה תחלה. והממע\"ה:"
+ ],
+ [
+ "שתי נשים
של איש א':"
+ ],
+ [
+ "שלא בכרו וילדו שני זכרים
ונתערבו:"
+ ],
+ [
+ "אם לכהן אחר נתן
ב' הפדיונות:"
+ ],
+ [
+ "יחזיר לו חמש סלעים
דפחות מבן חודש פטור מפדיון:"
+ ],
+ [
+ "אינו יכול להוציא מידם
דלא מצי האב לומר. לכל כהן נתתי רק חצי מעות הפדיון של כל א'. ויחזיר לי חצי של המת. ליתא דאע\"ג דבכה\"ג בנו פדוי [כבכורות דנ\"א ב']. דמצי ליתן דמי פדיון בנו אפילו לעשרה כהנים. עכ\"פ הכא מדלא פרש כן בשעת שנתן המעות. מצי כל א' מהכהנים לומר הנני מוחזק בפדיון החי:"
+ ],
+ [
+ "זכר ונקבה או שני זכרים ונקבה
שילדו ב' נשיו המבכירות ונתערבו:"
+ ],
+ [
+ "נותן חמש סלעים לכהן
דממ\"נ חד זכר הוא בכור [ועי' לעיל פ\"ב מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "אין כאן לכהן כלום
דשמא הנקיבות יצאו תחלה:"
+ ],
+ [
+ "מת אחד מהן
ר\"ל א' מהולדות:"
+ ],
+ [
+ "יחזיר להן חמש סלעים
ויחלקום ב' האבות. ודוקא כשכתבו הרשאה זה לזה. דאל\"כ מצי הכהן למדחי לכל חד ולומר בנך החי. ונ\"ל דמדיכולין לבוא בהרשאה לא ידחה אותן הכהן. ואפשר דכופין על מדת סדום כזה דלמה יטריחן על מגן:"
+ ],
+ [
+ "האבות פטורין
דכל חד אמר הנקיבה שלי:"
+ ],
+ [
+ "והבן חייב לפדות את עצמו
כשיגדל:"
+ ],
+ [
+ "אין כאן לכהן כלום
דשמא הנקבות יצאו תחלה:"
+ ],
+ [
+ "זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום
דשמא המבכרת ילדה נקיבה:"
+ ],
+ [
+ "מת הבן בתוך שלשים יום
אבכור וודאי דעלמא קאי:"
+ ],
+ [
+ "יחזיר לו חמש סלעים
דקודם ל' אינו חייב בפדיון. אפילו כלו לו חדשיו. שודאי אינו נפל:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שלא נתן יתן
ויברך נמי על מצות פדיון. אבל לא שהחיינו [ש\"ה י\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "מת כיום שלשים כיום שלפניו
ואע\"פ שנתן יחזיר:"
+ ],
+ [
+ "לא יתן
דמספקא ליה אי בעינן בבכור מבן חודש ומעלה. וקיי\"ל כת\"ק דפטור [שם]:"
+ ],
+ [
+ "בחזקת שלא נפדה
מדאינו רגיל אב לפדות בנו תוך ל':"
+ ],
+ [
+ "
ר\"ל עד שיאמרו לו להבן שצוה אביו בשעת מיתתו לומר להבן שלא נפדה. וא\"צ עדות גמורה על זה:"
+ ],
+ [
+ "שמצותו על אביו ומצות בנו עליו
אי ליכא רק ה' סלעים. כ\"ע מודו דהוא קודם לבנו. כי פליגי בהניח אביו של אב קרקעות ששוים ה' סלעים שמכרן הזקן. ועוד יש כאן בעד ה' סלעים בני חורין ששייכי לבן של הזקן. ר\"י סבר מלוה שבתורה ככתובה בשטר דמי. ולהכי ה' סלעים שחייב הזקן בפדיון של האב. גובה אותן הכהן מהקרקעות. שטרפם מהלקוחות. ואף דאין גובין ממשעבדי במקום שיש נכסים בני חורין. עכ\"פ הכא חיוב פדייתו של האב. היה על הזקן. יהוא מכר הקרקעות. ואיך יגבה הכהן מהבני חורין של בנו של זקן. ולהכי פודה האב בנו עם הה' בני חרי. דאם יפדה א\"ע בהבני חרי. לא יוכל לפדות בנו מהקרקעות. דהרי הלקוחות קנו מהזקן קודם שנולד הנכד ואחר שנולד האב [כך. פירשתי על דעת הר\"ב. ולפענד\"נ דלפי מ\"ש תוס' דמיירי הכא שהזקן מכר הקרקעות. ולא שמכרן האב. א\"כ א\"צ לאוקמא שמכרן הזקן קודם שנולד הנכד. דהרי אפילו מכרן אח\"כ לא מצי כהן טריף להו בשביל פדיון הנכד. דהרי הזקן שמכרן לא היה משועבד לפדיון הנכד]. ורבנן ס\"ל מלוה שבתורה רק כמלוה על פה דמי. ואי יהיב הבני חורין בפדיון בנו. תו לא מפריק איהו גופיה. דהרי הכהן לא יטרוף מהלקוחות. הלכך מצוה דידיה עדיף. והלכה כחכמים:"
+ ],
+ [
+ "במנה צורי
מלת מנה שזכרה משנה כאן. אינו ר\"ל ק' זוז כבכל מקום. רק ר\"ל אופן מניין המטבע [צעהלארט בל\"א]. דהיינו כהמטבע שמונין בה בעיר צור. שהדינרין וסלעים שבצור היו שוים להדינרין וסלעים שחייבתן תורה בפדיון הבן. [וכל סלע האמור במשנה. שנקרא בתורה לפעמים בשם כסף. ולפעמים בשם שקל. היה שעורו בימי משה. כסף נקי כמשקל ש\"ך שעורות בינונית [גראן בל\"א]. ובבית שני הוסיפו על המשקל ההוא שתות מלבר. והעלו הסלע שיהיה משקלו שפ\"ד שעורות. וכך היה משקל הסלע בזמן המשנה בצור [כרמב\"ם פ\"א משקלים. וכך משערין נמי השתא ה' סלעים של פדיון הבן. שיהיה כסף נקי כמשקל ה' פעמים שפ\"ד שעורות. שהן יתד 1920 גרעינין. ולפי רט\"ז [ש\"ה סק\"א] משקלן יחד הן חמשה לאטה וקווינט א' כסף נקי. ולש\"ך שם ולדברי חמודות כאן סגי לפדיון הבן בזמנינו סך ג' ר\"ט. ולרבינו הגאון מהור\"ר אליהו מווילנא זצוק\"ל צריך לפדיון הבן ה' ר\"ט שלנו. ועי' מ\"ש בפירושינו שבועות פ\"ו סי' ב' ושם הארכתי]:"
+ ],
+ [
+ "שלשים של עבד
כשנגחו שור ומת:"
+ ],
+ [
+ "וחמשים של אונס ושל מפתה
שצריך ליתן לאביה:"
+ ],
+ [
+ "כולם בשקל הקדש במנה צורי
הדר ותני שישלמו במנה צורי. משום אונס ומוציא שם רע. דאף דלא כתיב גבייהו שקל אפ\"ה צריך שישלמו במנה צורי. מיהו כל כסף שחייב מדבריהן. כגון ק' ור' של כתובה. וקנסות שקנסו. נגבין בכסף מדינה שכל דינר שבו הוא שמינית שבדינר צורי. וי\"א דאף דכתובה מדרבנן. אפ\"ה נגבית בכסף צורי [וכן נוהגין במה שכותבין בכתובה דחזי ליכי מדאורייתא. ר\"ל שתגבה אותה במטבע דאורייתא [אה\"ע סי' ס\"ו]. ולפ\"ז שיעור ר' זוז דאורייתא שנותנין לבתולה שהן נ' סלעים. לפי חשבון ש\"ך הנ\"ל הוא סך ל' ר\"ט. ולהגרא\"ו זצוק\"ל הם נ' ר\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "וכולם נפדין
ר\"ל וכל הנפדין. כגון בכור אדם והקדשות. נפדין וכו':"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן השקלים
ר\"ל מחצית השקל שחייב כל א' מישראל ליתן להמקדש. חייב לתנו במטבע כסף שיש בו צורה. והא דלא נקט נמי מעשר שני. דנמי צריך מטבע עם צורה. ה\"ט מדא\"צ ליתן בפדיונו רק מטבעות נחושת:"
+ ],
+ [
+ "אין פודין
בכור אדם:"
+ ],
+ [
+ "לא בעבדים ולא בשטרות
שכשיש לו שטר על חבירו. ונתנו להכהן שיגבנו בפדיון בנו. אינו פדוי:"
+ ],
+ [
+ "ולא בהקדשות
ר\"ל גם בהקדשות הדין כך שאין פודין באלו הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "חייב ליתן לו ובנו אינו פדוי
דכיון דמדאורייתא בנו פדוי בשטר כזה. להכי כבר השתעבד לו וחייב ליתן לו. ואפ\"ה מדרבנן צריך לפדות בנו פעם אחרת. גזירה שמא יאמרו פודין בשטרות:"
+ ],
+ [
+ "רשאי
ר\"ל לפי מה שאמרנו שחייב ליתן להכהן ה' סלעים אחרים. לפיכך אם ירצה הכהן להחזיר להאב במתנה את השט\"ח שנתן לו. רשאי בכל גוונא אפילו היה בתחלה דעת האב שיחזירו לו הכהן. אינו מזיק. מדבל\"ז פודהו. אבל בה' סלעים שהן באמת פדיון. דוקא באמר להכהן הילך הפדיון ע\"מ שתחזירהו לי. בנו פדוי. אבל בלא פירש האב כן בדבריו. רק שהיה בלבו כך. והכהן היה סבור שנותנן לו לחלוטין בהפדיון. אין בנוי פדוי. וה\"ה באמר האב הילך המעות בעד פדיון בני ותחזיר לי המעות. ולא אמר על מנת. אמרינן שחזר בו האב קודם הפדיון מדבריו הראשונים שאמר שיהיו לפדיון. ואין בנו פדוי [ש\"ה ח']:"
+ ],
+ [
+ "יהיה לך ופדה תפדה
לאהרן קאמר קרא דכשיהיה לך המעות בידך אז יהיה פדוי:"
+ ],
+ [
+ "ואינו נוטל פי שנים בשבח
במה שהשביחו הנכסים אחר מיתת אביהם קודם שחלקו. ודוקא בנשתנו. כגון כרמל שנעשה שבלים. סמדר שנעשה ענבים. אבל בלא נשתנה כגון אילן שנתעבה. וכדומה. בכה\"ג. נוטל בשבח פי שנים. מיהו אם מחמת הוצאה השביח. אפילו בכה\"ג אינו נוטל בשבח. אם לא שאמר הבכור להיורשים לא תשביחו עד שנחלוק [ח\"מ רע\"ח ו']:"
+ ],
+ [
+ "ולא בראוי כבמוחזק
ר\"ל אינו נוטל פי שנים בנכסים שלא היה אביהן מוחזק בהן בשעת מיתתו. רק שראויין ליפול לו בירושה. ונפלו לו לאחר מותו. וה\"ה בהיה להאב מלוה ביד אחרים. אפילו בשטר. מקרי ראוי. ונ\"ל דמהאי טעמא נמי לא הוי סגי לתנא למנקט מלת ראוי לחוד אלא נקט ראוי כבמוחזק לאשמעינן דאפילו היה ראוי כמוחזק דהיינו שהיה שטר מקויים שוודאי ישולם אפ\"ה אין להנך בהן חלק דלא נידן כמוחזק ממש. רק בהיה להאב משכון על הרוב מקרי מוחזק. וי\"א דוקא משכון של ישראל. מיהו בהיה להאב חוב ביד הבכור. יש להסתפק אם מקרי מוחזק. ובכה\"ג אף דבכל ספק קיי\"ל דהממע\"ה. הכא קיי\"ל דיחלוקו [שם ס\"ז. ונ\"ל דה\"ט. דאע\"ג שהוא מוחזק. עכ\"פ גם הם מוחזקין. דנכסי בחזקת יתמי קיימי [כח\"מ רנ\"א ב']. וא\"כ הו\"ל כב' אוחזין בטלית. דחולקין בלי שבועה [כח\"מ קל\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ולא האשה בכתובתה
ר\"ל גם אשה בכתובתה אינה גובה אותה משבח ומראוי. [משא\"כ בע\"ח אחר]. אמנם מחוב תגבה:"
+ ],
+ [
+ "ולא הבנות במזונותיהן
דתנאי כתובה הוא שיהיו הבנות אחר מיתת אביהן נזונות מהנכסים עד שיתבגרו או שינשאו. אבל אינן ניזונות משבח וראוי:"
+ ],
+ [
+ "ולא היבם
דכשמיבם אשת אחיו המת. אז יורש כל נכסי המת קרן ושבח. אפילו חלק המת בירושת אביו שמת תחלה. ואח\"כ מת האח קודם שחלקו הירושה. אז כשייבם זה אשתו נוטל גם חלקו. אבל לא נוטל חלקו בשבח שהשביחו הירושה ההיא קודם שחלקו. וגם אינו נוטל חלקו בראוי שבירושת אביהן. כגון שמת האח ואח\"כ מת האב. אינו נוטל חלק המת באלו. ומ\"ט. בכור קרייה רחמנא. דדינו כבכור שאינו נוטל בכורתו בראוי ובשבח:"
+ ],
+ [
+ "וכולן אין נוטלין בשבח
הדר תני ליה. דאי מרישא סד\"א דוקא בשבח שמחמת הוצאה אינו נוטל. אבל בשבת דממילא כהנך דלעיל אף שנשתנה נוטל קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ולא בראוי כבמוחזק
אי מרישא. סד\"א דוקא בנפלה להן ירושת אחי אביהן לאחר מיתת אביהן. מיקרי ראוי. דשמא יהיה לו זרע לאחי אביהן. אבל בנפל להן ירושה מאבי אביהן לאחר מיתת אביהן. דודאי יפלו להן בסוף. אימא דלא מקרי ראוי. קמ\"ל [עי' מש\"כ לעיל סי' ע\"ח בטעם דנקט תנא ראוי כבמוחזק]:"
+ ],
+ [
+ "והיורש את אשתו
דס\"ל ירושת הבעל דאורייתא. והכי קיי\"ל לראב\"ד ורשב\"א. ולרמב\"ם קיי\"ל שהוא מדרבנן [פ\"א מנחלה]:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר כולן
כל הנזכרין לעיל במשנה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוחנן בן ברוקה אומר היורש את אשתו יחזיר לבני משפחה וינכה להם מן הדמים
דס\"ל נמי דירושת הבעל דאורייתא. ואפ\"ה ס\"ל הכא דיחזיר. דמיירי שירש מאשתו בית הקברות ששייך למשפחתה. ובכל השנים ליכא פגם משפחה. דיוכל הבעל לומר להם שיקברו מתיהן שם וישלמו לו דמי קבר. אבל ביובל כשכל השדות חוזרות וזו לא תחזור. יהיה פגם משפחה. ביחשבו הכל שגזולה היתה בידם ונטלה מהם הנגזל. להכי אמרו רבנן שיתנו להבעל דמי השדה ויחזירה למשפחתה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מעשר בהמה
שחייב כל אדם לעשר הבהמות שנולדו בעדרו. ומקריב מהעשירי חלבו ודמו. והשאר נאכל כולו לבעלים בירושלים. ואם המעשר בעל מום. נאכל בטומאה בכל מקום:"
+ ],
+ [
+ "בפני הבית ושלא בפני הבית
וקיי\"ל דאינו נוהג בזה\"ז. כדי שלא יכשל בו בגיזה ועבודה. או שיאכלנו קודם שיומם:"
+ ],
+ [
+ "בחולין אבל לא במוקדשין
אפילו בשלמים דממון בעלים הוא. אין חל שם מעשר עליו. מדכבר קדוש:"
+ ],
+ [
+ "ומתעשרין מזה על זה
מכבשים על עזים או איפכא:"
+ ],
+ [
+ "בחדש
שנולדו מראש חודש אלול ואילך:"
+ ],
+ [
+ "ובישן
שנולדו קודם ר\"ח אלול:"
+ ],
+ [
+ "ואינן מתעשרין מזה על זה
מדהוקש למעשר דגן שאינו מתעשר משנה על חברתה:"
+ ],
+ [
+ "משמע כל צאן אחד
וא\"א לומר ק\"ו איפכא מכבשים ועזים על חדש וישן. מדכתיב עשר תעשר דהיינו ב' מעשרות. של דגן ושל בהמה דהוקשו אהדדי. מה מעשר דגן אינו מחדש אישן. מדכתיב גביה שנה בשנה. אף מעשר בהמה כן. והא דלא מייתי תנא הך ק\"ו והך ילפותא. היינו מדבעי לאשמעינן קולא ודו\"ק. א\"נ משום דילפותא דכל צאן אחד אינו פשוט כל כך כילפותא דהיקש דעשר תעשר:"
+ ],
+ [
+ "מעשר בהמה מצטרף כמלא רגל בהמה רועה
כדי מרחק שיהיו הבהמות כשהולכים ורועים יכולים להשתמר כולם מרועה א':"
+ ],
+ [
+ "ששה עשר מיל
דעד הכא שלטה עין הרועה כשהוא עומד באמצע הט\"ז יוכל להשגיח לכאן ולכאן בארץ מישור. ולהכי כשיש לו ה' בהמות כאן וה' בהמות בכפר רחוק מכאן ט\"ז מיל מצטרפי. ומביאן יחד ומעשרן. וברחוקות יותר פטורות מלהתעשר:"
+ ],
+ [
+ "אינן מצטרפין
והרי אפילו בט\"ז מיל ופורתא אין מצטרפין. ואפ\"ה נקט ל\"ב מיל משום סיפא. דאפ\"ה אמצעי מצרפן:"
+ ],
+ [
+ "היה לו באמצע מביא ומעשרן באמצע
אפילו ט' מכאן וט' מכאן וא' באמצע. מצטרפין. וכונסן כולן לדיר ומעשר א'. ומניח הט' הנשארים לגורן האחר להצטרף עם אותן שיולדו אח\"כ. אבל רועה וכליו באמצע אין מצרפן:"
+ ],
+ [
+ "הירדן מפסיק למעשר בהמה
אף דלפי כותבי הארצות רחבו היותר גדול הוא נ' אמה. עכ\"פ הכתוב קראו גבול. ולהכי ביש לו ה' מכאן וה' מכאן. פטורים ממעשר:"
+ ],
+ [
+ "פטור ממעשר בהמה
דאינו חייב לעשר רק הנולדים אצלו. מיהו בקנאן במעי אמן. או קודם ששלמו להם ז' ימים מלידתן. חייבין במעשר [רמב\"ם פ\"ו מבכורות י\"ב וט\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "האחים השותפין
בירושת אביהם:"
+ ],
+ [
+ "שחייבין בקולבון
דהיינו כשחלקו וחזרו ונשתתפו. אז כשמביאין שקליהן. אף שרצו ליתן ביחד שקל שלם. נותנין ב' קלבונות. כב' נכריים:"
+ ],
+ [
+ "פטורים ממעשר בהמה
מכל הנולדים להן בימי שותפתן. דינן ככל שותפין שפטורים ממעשר בהמה:"
+ ],
+ [
+ "ושחייבין במעשר בהמה
דהיינו כשלא חלקו עדיין ירושתן:"
+ ],
+ [
+ "פטורין מן הקולבון
דהו\"ל כאילו אביהן עדיין חי. וכששוקל אז בעד בניו או בעד אחר פטור מקולבן:"
+ ],
+ [
+ "קנו מתפיסת הבית
האי קנו אינו ר\"ל שלקחו במעות. דהרי לקוח פטור ממעשר. אלא ר\"ל שזכו הבהמות בהירושה מתפוסת הבית. והך בבא פירושא דרישא הוא. ור\"ל מה שאמרנו שכשחייבין במעשר בהמה פטורין מקולבן. היינו בקנו וזכו בהבהמות מתפוסת הבית. ולא חלקו את הירושה:"
+ ],
+ [
+ "חייבין
במעשר בהמה. ובכה\"ג פטורים מקולבן:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו פטורין
ממעשר:"
+ ],
+ [
+ "חייבין בקולבון ופטורין ממעשר בהמה
הך בבא פירושא דואם לאו הוא. ור\"ל מה שאמרנו ואם לאו. היינו אם חלקו וכו':"
+ ],
+ [
+ "הכל נכנס לדיר להתעשר
אפילו רובע. ונרבע. ומוקצה שהפרישו להקריבו לע\"ז. ונעבד שעבדו הבהמה עצמה. ואתנן. ומחיר כלב. וטומטם ואנדרוגינוס אף דכולהו לא חזו להקרבה. ואם יצא מהן בעשירי. יאכלו כשיוממו. חוץ מטומטם ואנדרוגינוס שהם כבר כבעל מום:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן הכלאים
שבא מתיש ורחל. ונדמה נמי הוה בכלל כלאים דהיינו עז שילדה כמין רחל או איפכא:"
+ ],
+ [
+ "ומחוסר זמן
היינו תוך ז' ימים מלידתו:"
+ ],
+ [
+ "או שנשחטה
קודם שנולד. והא דלא קרי ליה שליל [וכריש פ\"ז דחולין]. נ\"ל דהיינו טעמא משום דשליל היינו שקרע בטן אמו ומצאו חי. משא\"כ יתום היינו שיצא הולד מעצמו דרך הרחם. ולפיכך לרבותא נקט הכא יתום. דאף שנולד דרך הרחם אפ\"ה דינו כיוצא דופן. וכ\"ש שליל דיוצא דופן ממש הוא דלא עדיף יוצא דופן לאחר מיתה מיוצא דופן מחיים [ומה שהקשה התוי\"ט דלמה לא נקט יתום בקדשים ותמורה. לכאורה י\"ל משום דמדאורייתא א\"צ שחיטה. וא\"כ א\"א להקריבו אלא במעשר דאף בא\"א נכנס לדיר להתעשר כרובע ונרבע וחביריו. להכי סד\"א דגם זה יכנס. קמ\"ל. אבל באמת א\"א לומר כן. דהא תינח נשחטה אבל מתה אמו דצריך הולד שחיטה [כחולין פ\"ד מ\"ה]. ואפ\"ה פסול להקרבה עכ\"פ משום דהוא יתום הו\"ל למנקטיה נמי גבי קדשים. ואפ\"ה י\"ל דבקדשים מדא\"צ למתני שחוטה לא תני נמי מתה. אלא נקט תרווייהו גבי מעשר וכ\"ש בקדשים]:"
+ ],
+ [
+ "אפילו נשחטה אמו והשלח קיים
שעור אמו קיים [העור מיד אחר שנפשט נקרא שלח [כר\"ב מכשירין פ\"ה]. וי\"א דעור שיש עליו השער והצמר עדיין נקרא שלח. כמו טומנין בשלחין [שבת פ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "אין זה יתום
שלוקחין העור וכורכין בו הולד. ועי\"ז מתחזק הולד מריח העור ההוא. כאילו אמו חי אצלו:"
+ ],
+ [
+ "שלש גרנות למעשר בהמה
מלת גורן עיקר פירושו הוא לשון אסיפת תבואה שנגמרה. שאז מתחייבת במעשר. כדתנן איזה גרנן למעשרות [מעשרות פ\"א מ\"ה]. ומה\"ט קרי נמי לזמן אסיפת הבהמות בשם גורן. משום שהבהמות הנולדות בכל שנה דומות לצמחי השדה. וגם דינן כצמחי שדה. דקודם שהוקבעו התבואה בגורן מותר לאכל ממנה ארעי וא\"צ לעשר. ואח\"כ אסור. וכ\"כ בבהמות קודם הפרק של חיוב מעשר שלהן. מותר למכור ולשחוט מהן בלי מעשר. וכשיגיע הפרק הוטבל למעשר ואסור לשחטן או למכרן עד שיעשר:"
+ ],
+ [
+ "בפרס הפסח
פרוס בלשון יון ר\"ל קודם. ור\"ל הכא ט\"ו יום קודם פסח. [רק שחז\"ל נתנו טעם למה קבלו המלה ללשוננו. כמו שעשו במלת אפותיקא ודייתיקא וכדומה הרבה. וה\"נ פירשו מלת פרס לשון פרוסה. דהיינו חצי הזמן שדורשין בו דיני פסח. דהיינו ל' יום קודם פסח. דחציה היינו ט\"ו יום. ועמ\"ש רפ\"ג דשקלים]:"
+ ],
+ [
+ "בפרס העצרת
ט\"ו יום קודם עצרת:"
+ ],
+ [
+ "בפרס החג
ט\"ו יום קודם סוכות. דהיינו כ\"ט אלול. ותקנו ג' זמנים הללו. דאע\"ג דמותר למכור ולשחוט קודם שיעשר וכלעיל. אפ\"ה ישראל קדושים הם. ואין מוכרין ואין אוכלין מהם עד שיעשרום. כדי לקיים מצוה שאין חסר בו כלום. שהרי אינו מקריב ממעשר רק חלבו ודמו. והשאר אוכלו כולו. להכי תקנו שיעשרום בזמנים הללו. כדי שלא יצטרך להמתין עד סוף שנה לעשר על כולן יחד. ותקנו זמני המעשר סמוך לרגלים.. כדי שיהיו בהמות מצויות לעולי רגלים:"
+ ],
+ [
+ "בן עזאי אומר בעשרים ותשעה באדר
היינו נמי ט\"ו יום קודם פסח. רק דר\"ע ס\"ל אדר הסמוך לניסן פעמים שהוא מלא פעמים חסר. וכשהוא מלא אז יום ט\"ו שקודם פסח הוא ל' של אדר. ובן עזאי ס\"ל דאדר הסמוך לניסן לעולם חסר. וא\"כ פרוס הפסח הוא לעולם בכ\"ט אדר:"
+ ],
+ [
+ "באחד בסיון
דמדאי אפשר לעשר בסיון רק הנולדים בין פסח לעצרת. והרי הנולדים בזמן מועט כזה מעטים הם. ואם יעשרום ט\"ו יום קודם. יאכלו מהם הרבה אחר שיעשרום. ולא יהיו בהמות מצויות לעולי רגלים. ואע\"ג דגם כשלא יעשרן מותר לאכלן קודם זמן הגיורן [כלעיל סי' ל']. אפ\"ה אינו רגיל לעשות כן מדבעי למעבד מצוה דמעשר כולו לבעלים ואין לכהן בו כלום:"
+ ],
+ [
+ "בעשרים ותשעה באב
לטעמיה אזל. דס\"ל דאלוליין מתעשרין בפני עצמן. משום דמספקא ליה אי בא' באלול ר\"ה למעשר בהמה. או שמא ר\"ה של תשרי ר\"ה למעשר בהמה. להכי הנולדים באלול אין מצטרפין עם הנולדים מקודם. דשמא ר\"ה שלהן אלול. והו\"ל חדש וישן:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר ורבי שמעון אומרים באחד בניסן
ס\"ל כרשב\"ג דאמר שואלין בהלכות פסח ב' שבתות קודם פסח. והא שיעשרו הבהמות הוא נמי מהלכות פסח כדי דלתחזי בבהמ\"ק בקרבן ברגל:"
+ ],
+ [
+ "באחד בסיון
ס\"ל כבן עזאי סי' ל\"ה:"
+ ],
+ [
+ "ולא אמרו באחד בתשרי
דלשטתיה בסימן ל\"ז. בב' שבתות סגי:"
+ ],
+ [
+ "ואי אפשר לעשר ביום טוב
חדא ועוד קאמר. חדא כדי שיכירו דא' בתשרי ר\"ה למעשר בהמה. דאע\"ג דלא אתי לאצטרופי הנך דא' בתשרי בהדייהו. דהרי הנולדים היום מחוסרי זמן נינהו. עכ\"פ שמא יארע לו אונס מלעשר עד זמן שהנולדים בתשרי לא יהיו עוד מחוסרי זמן. ועי\"ז יבואו לצרף חדש וישן. ועוד מפני שהוא יו\"ט. ואי אפשר לעשר ביו\"ט. מדצובע היוצא עשירי בסיקרא. והרי אסור לצבוע ביו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "בן עזאי אומר האלוליין מתעשרין בפני עצמן
דמספקא ליה אימת ר\"ה למעשר. כלעיל סי' ל\"ו:"
+ ],
+ [
+ "כל הנולדים מאחד בתשרי עד עשרים ותשעה באלול הרי אלו מצטרפין
סתמא כר\"א ור\"ש לעיל:"
+ ],
+ [
+ "אם כן למה נאמר שלש גרנות למעשר בהמה
דמה נ\"מ והרי כולן מצטרפין:"
+ ],
+ [
+ "הגיע הגורן לא ישחוט
שזמן הגורן קובע מדרבנן לעשרן:"
+ ],
+ [
+ "ואם שחט פטור
מעונש. דרק מדרבנן אסור לכתחילה. ובדיעבד גם הבהמה מותרת:"
+ ],
+ [
+ "כיצד מעשרן כונסן לדיר
מקום מוקף גדר:"
+ ],
+ [
+ "אחד שנים שלשה ארבע' חמשה ששה שבעה שמונה תשעה והיוצא עשירי סוקרו בסקרא
רעטהעל:"
+ ],
+ [
+ "ואומר הרי זה מעשר
ופשוט שקודם שסקרו מברך שצונו להפריש מעשר:"
+ ],
+ [
+ "היה לו מאה ונטל עשרה
מבלי שימצה א' לא':"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי ברבי יהודה אומר הרי זה מעשר
וקיי\"ל כת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "קפץ אחד מן המנויין לתוכן
ר\"ל אם אחר שמנה י' והפריש העשירי קפץ מהט' שכבר נפטרו. ממעל להגדר לתוך אותן שלא נמנו עדיין. ולא ניכר איזהו:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו פטורים
דשמא יצא לעשירי אותו שכבר נפטר. והרי יפריש מהפטור על החיוב ויכניס חולין בעזרה. דלא דמי לדלעיל משנה ד' שהכל נכנס לדיר להתעשר. דהתם אף דלא חזי להקרבה עכ\"פ חל עליו קדושה שכשיצא בעשירי ירעה עד שיסתאב. משא\"כ הכא. ועוד אפילו יהיה העשירי מהמחוייבים עכ\"פ שמא היה בין הט' אותו שקפץ והו\"ל העשירי רק ספק מעשר. ועשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק:"
+ ],
+ [
+ "מן המעושרים לתוכן
ר\"ל ואם אחד מאותן שנקראו מעשר קפץ ונתערב עם השאר:"
+ ],
+ [
+ "ויאכלו במומן לבעלים
דספק קודש הן:"
+ ],
+ [
+ "יצאו שנים כאחד
ר\"ל כשהתחיל למנאן. יצאו ב' ביחד ברוחב הפתח:"
+ ],
+ [
+ "מונה אותן שנים שנים
ר\"ל זוג זוג. והזוג העשירי יהיה קדש. וה\"ה ביצאו ג' או ד' כאחד. מונן ג' ג' או ד' ד':"
+ ],
+ [
+ "מנאן אחד
לזוג שיצא ראשון מנה א'. ולאותו שה שיצא מיד אחר הזוג. קרא ב'. ולאותו שאח\"כ ג'. וכן כולן:"
+ ],
+ [
+ "תשיעי ועשירי מקולקלין
לפי שהתשיעי שבחשבונו הוא העשירי באמת. והעשירי שבחשבונו הוא הי\"א. ולפיכך שניהן מקולקלין וירעו עד שיסתאבו. ולא דמי לקרא לעשירי תשיעי ולי\"א עשירי. דאמרינן דהעשירי מעשר. והי\"א יקרב שלמים. התם שאני. שיצאו א' א'. וברור לכל שאותו שקראו ט' הוא המעשר. ושרק הוא טעה. ולהכי העשירי הוא קדוש בלי פקפוק. ורק הי\"א נמי קדוש מגזירת המלך. כלקמן במתניתין. משא\"כ הכא שיצא תחלה זוג שלם. והיה ראוי למנותן זוג זוג. והוא לא עשה כן. רק מנה השאר א' א'. נמצא שלא הוברר לכל שיהיה אותו שקרא ט' העשירי. והרי כדקאמר איהו. נמי לא הוה. הלכך שניהן מקולקלין:"
+ ],
+ [
+ "יצאו תשיעי ועשירי כאחת
שיצאו א' א' מתחלה. ואח\"כ יצאו הט' והיוד ביחד:"
+ ],
+ [
+ "תשיעי ועשירי מקולקלין
דאי אפשר לצמצם. ושמא הקדים א' מהן משהו לחבירו. לפיכך שניהן ירעו וכו':"
+ ],
+ [
+ "שלשתן מקודשין
דגזירת הכתוב הוא. דבכה\"ג יהיה שם עשירי תופס גם באותו שלפני העשירי ובאותו של אחריו:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יהודה וכי יש תמורה עושה תמורה
דס\"ל דקדושת הי\"א. הוא משום דהוה תמורה. דכשקרא להי\"א עשירי. הו\"ל כאומר. זו יהיה תחת העשירי. ואין תמורה עושה תמורה."
+ ],
+ [
+ "אמרו משום רבי מאיר אילו היה תמורה לא היה קרב
דתמורת מעשר אינה קריבה:"
+ ],
+ [
+ "אין אחד עשר מקודש
אבל תשיעי הואיל וקדושתו קלה שא\"א שיוקדש ע\"י מניינו של בעלים ליקרב. אפילו אם היה קורא לעשירי תשיעי. להכי גם בקרא גם לעשירי עשירי. נאכל התשיעי במומו. דתפס בו קדושה קלה ההיא. משא\"כ הי\"א. שאפשר שיהיה קדושתו גדולה שיקרב שלמים. כגון אם היה טועה וקרא לעשירי תשיעי. להכי גם בלא הוה הכי. רק קרא לעשירי עשירי. לא תפסה בו הקדושה החמורה ההיא כלל:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל
לאתויי ביצא עשירי ולא קראו בשם כלל. קדוש מאליו:"
+ ],
+ [
+ "כל שלא נעקר שם עשירי ממנו
מן העשירי האמיתי:"
+ ],
+ [
+ "אין אחד עשר מקודש
דאף שקרא גם לו שם העשירי. הו\"ל חולין גמורים:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Bekhorot/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Bekhorot/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..370910dbfa12a91fb48a6cc06b3523fff9da6a00
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Bekhorot/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,1736 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Bekhorot",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Bekhorot",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "הלוקח עובר חמורו
אף דבתורה דיני בכור טהורה נזכרים קודם פטר חמור. אפ\"ה נקט התנא דיני פטר חמור תחלה. מדזוטר מילייהו פסק ושדי להו. והדר מאריך בדיני בכור טהורה. אמנם כמה דיני בכור טהורות נוהגין גם בטמאה. כצאן ברזל [פ\"ב מ\"ד] ועוד הרבה. ואפ\"ה לא נקט להו. מדאינן מצויין בחמור:"
+ ],
+ [
+ "של נכרי
והעובר בכור במעי אמו. ונקט סתמא. משום דאפי' רק מסופק אם בכרה. כשלא היה יד נכרי באמצע חייב להפריש טלה ומקיימו לעצמו. ואין העכומ\"ז נאמן במסל\"ת בדאורייתא. או בי\"ל להשביח מקחו משקר. וכ\"ש הכא דאיכא תרתי טעמי [ש\"כ י\"ד שט\"ז סק\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "והמוכר לו אף על פי שאינו רשאי
דאסור למכור בהמה גסה לנכרי. גזירה שמא ישאילנה או ישכירנה לנכרי. והנכרי יעשה עמה מלאכה בשבת וקעבר ישראל משום שביתת בהמתו. או שאם ימכרנה לנכרי #א) וכשיראנה ישראל בעליה הראשונים טעונה בשבת ברה\"ר. יצעק לה לזרזה לילך. והיא תכיר קולו ותלך מחמתו. ויעבור ישראל משום מחמר. להכי אסרו למכור גסה לנכרי. ורק ע\"י סרסור. או בידוע שהנכרי קונה לשחיטה שרי. מיהו בזה\"ז שפרנסת ישראל מצומצמת נהגו להתיר. ואעפ\"כ ראוי לזהר [י\"ד קנ\"א ד']. [ונ\"ל דצ\"ל דלא פשטה גזירה זו בכל ישראל דאל\"כ הרי אין ב\"ד יכול לבטל דברי ב\"ד חבירו אא\"כ וכו' [#ב) כע\"ז ל\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "והמשתתף לו
אפילו כשהחלק של הנכרי בהאם או בולד ידוע. כגון ידו או רגלו. אפ\"ה פטור כל שאם ינטל חלק הנכרי מהבהמה תשאר בעלת מום [ש\"כ ג' ד']. מיהו כשרוצה ישראל להקנות לנכרי בהמה מעוברת כדי לפטרה מבכורה. לא סגי שיקנה לו הולד. מדהוא דבר שלא בא לעולם. רק יקנה לו חלק באם [ש\"כ ש\"ך סק\"ה]. ויקבל ממנו פרוטה על דמי המקח. ויקנה לו המקום שהבהמה עומדת שם [שם]:"
+ ],
+ [
+ "והמקבל ממנו
שהחמורה של נכרי. והישראל קבלה להטפל בה ולחלוק בוולדות. בין שהאם באחריות ישראל או לא:"
+ ],
+ [
+ "והנותן לו בקבלה
שהחמורה של ישראל וקבלה הנכרי להטפל בה ולחלוק בוולדות וכדלעיל:"
+ ],
+ [
+ "פטור מן הבכורה
ר\"ל הולד של בהמה זו שקבל. אינו קדוש בבכורה. מדיש לנכרי חלק בו:"
+ ],
+ [
+ "כהנים ולוים פטורים
חמוריהם פטורים מבכורה:"
+ ],
+ [
+ "אם פטרו של ישראל במדבר
ר\"ל אם פטרו כל הלוים עצמן את בכורי אדם שבישראל במדבר. והפקיעו קדושתן. כדכתיב קח את הלוים תחת כל בכור:"
+ ],
+ [
+ "דין הוא שיפטרו של עצמן
ר\"ל כ\"ש שקדושת הלווים שבהן יפקיע חיוב בכורי שבטן. ומדפטירי מבכור אדם. פטירי נמי מחיוב בכורי בהמה טמאה שלהן. מדהוקש בכור אדם לבכור בהמה טמאה. לפיכך הפטור בזה פטור גם בהאחר. [והא דלא יליף ק\"ו מבהמתן גופייהו. דאם פטרו בהמת הלויים את בכורות בהמות ישראל במדבר. כ\"ש שיפטירו בהמתן מדין בכורה. י\"ל דא\"כ גם בכור בהמה טהורה של לוים נמי פטור. והרי הא ליתא. כלקמן [פ\"ב מ\"א]. ואי\"ל אמתני' דלקמן גופה תקשי. למה לא נדרש באמת הך ק\"ו. ונפטרו גם בהמות טהורות של לויי'. י\"ל דוקא באדם שייך שפיר לומר שהקדושה שיש בהלוי גורמת הפקעת קדושת בכורה שבו. אבל בבהמה של לוי שאין שום קדושה כשאינו בכור. לא שייך לומר שתפקע קדושה שבה. את קדושת בכורות שבה [תוס']:"
+ ],
+ [
+ "פרה שילדה כמין חמור
אע\"ג ששניהן מין גסה. ושניהן חייבין בבכורה:"
+ ],
+ [
+ "וחמור שילדה כמין סוס
אע\"ג ששניהן דומין בתואר וגם שניהן מין טמאה. וכ\"ש פרה שילדה מין סוס:"
+ ],
+ [
+ "והנולד חמור
ונ\"ל דלהכי לא נקט הכא ואם יש בו מקצת סמני' [כלקמן פ\"ב מ\"ה]. ה\"ט משום דהכא בגסה יש חילוק. דפרה שילדה מין חמור כיון דשניהן בני חיוב להכי ביש בהוולד מקצת סמנים. שייך וודאי לכהן. אבל חמור שילד כמין סוס. כיון דבסוס אין דין בכורה. להכי אף שיש בהולד מקצת סמנים. אפ\"ה הו\"ל רק ספק בכור. ומה\"ט נמי בפרה שילדה מין סוס נמי אינו רק ספק בכור והממע\"ה [י\"ד שט\"ו ו']:"
+ ],
+ [
+ "ומה הם באכילה
מלת הם דנקט קאי אטהורה שילדה דמות טמאה. וטמאה שילדה דמות טהורה:"
+ ],
+ [
+ "והיוצא מן הטהור טהור
ואפ\"ה מותר דבש דבורים. מדאינו מתמצה מגופן. רק שהדבורים מלקטין הטל המתוק שנופל על הפרחים. ובכיס קטן שתחת גרונה יביאוה להכוורת ומקיאין אותו שם [י\"ד סי' פ\"א]. מיהו ולד טריפה מותר דהרי קיי\"ל כרבנן עובר לאו ירך אמו [כתמורה דל\"א א']. ואף אי נימא עובר ירך אמו [כראב\"ד פי\"ח מפסוהמ\"ק]. האם אסור רק מדאין כמוה חיה. והולד הרי חיה יחיה [ש\"ך ע\"ט סק\"ח]. ואף דקיי\"ל דביצת עריפה אסור [י\"ד סי' פ\"ו ס\"ג]. ביצה שאני דאדוק וגדל בגופה טפי. אבל בשחט טריפה ומצא בה עובר אפילו נמצא העובר חי. נוהגין לאסרו ולא מהני לי' גם שחיטת עצמו [י\"ד י\"ג ס\"ג]. ואדם אע\"ג שבחייו. בשר הפורש ממנו אסור באכילה בעשה [ע\"ט ס\"א]. עכ\"פ בשר המת אסור מדאורייתא גם בהנאה בהיקש דשם שם מעגלה ערופה [שמ\"ט]. אבל חלב אדם מותר כשפירש תוך היד אי לתוך הכלי. דאל\"כ ואפילו פירש ע\"ג הדד אסור מדרבנן [פ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "לפי שאינו גדוליו
ודוקא בעודו במעיו. דביצא דרך בית הרעי. עפרא בעלמא הוא [ש\"ך ססי' פ\"ג]."
+ ],
+ [
+ "נותן טלה אחד לכהן
דממ\"נ א' מהן בכור. וקמ\"ל דלא ס\"ל כרבי יוסי [פ\"ב מ\"ו]. דלדידיה הו\"ל למיחש לשמא יצאו ב' ראשין כא'. ואע\"ג דלא שכיחא. עכ\"פ מדלית ליה פסידא לרבי יוסי יפריש עוד טלה א' לעצמו בעד הב':"
+ ],
+ [
+ "מפריש טלה אחד לעצמו
מפרישו כדי להפקיע מהזכר קדושת פטר חמור. אבל מקיים הטלה לעצמו. מדאין בהטלה הזה שום קדושה. ורק ממונא אית לכהן גביה מספק. דשמא יצאת הנקיבה תחלה. ולהכי הממע\"ה:"
+ ],
+ [
+ "נותן שני טליים
קמ\"ל דאינו פודה שניהן בטלה א'. או דקמ\"ל דלא חיישינן שמא אחת מהאמהות טנפה. שנימוח הולד במעיה. והשנייה ילדה ב' זכרים:"
+ ],
+ [
+ "נותן טלה אחד לכהן
מיהו בב' זכרים ונקיבה. חיישינן שפיר שמא אחת ילדה זכר ושנייה זכר ונקיבה. או אחת ילדה ב' זכרים ושנייה נקיבה. לכן מפריש עוד טלה א' לספק פדיון ומקיימו לעצמו:"
+ ],
+ [
+ "אין כאן לכהן כלום
דשמא כל אחת ילדה נקיבה תחלה. ולהכי מפריש ב' טלאים. דשמא הזכרים יצאו תחלה. ומקיים הטלאים לעצמו. ולרמב\"ם פטור מכלום. מדאיכא ספיקות טובא איך נולדו הוולדות. [שכ\"א. ונתקשו הרט\"ז. וש\"ך בזה דמ\"ש מבבי דרישא. ונ\"ל דר\"ל מדיש בכל אחד ב' ספיקות לקולא. שמא ילדה נקיבה תחלה. או שמא ילדה ב' נקיבות. ובב' ספיקות אלו בטל הספק הג' שמא ילדה זכר ואח\"כ נקיבה. משא\"כ בבבי דרישא יש ספק לחומרא כמו לקולא]:"
+ ],
+ [
+ "אחת ביכרה ואחת שלא ביכרה וילדו שני זכרים
ונולדו בתערובות:"
+ ],
+ [
+ "מפריש טלה אחד לעצמו
דשמא אותה שלא בכרה ילדה נקיבה:"
+ ],
+ [
+ "שנאמר
ארישא קאי. דמנלן דפדיון פטר חמור בטלה. שנאמר וכו':"
+ ],
+ [
+ "ופטר חמור תפדה בשה
ויש במשמעו מכבשים או עזים וכו' גדול וכו':"
+ ],
+ [
+ "מן הכבשים ומן העזים
דגם טלה דהיינו כבש נקרא שה:"
+ ],
+ [
+ "זכר ונקבה
ר\"ל בין שה זכר או נקיבה:"
+ ],
+ [
+ "ופודה בו פעמים הרבה
כשהחזירו לו הכהן. ואם יש לו כמה ספיקות פטר חמור. שמפריש פדיונן והן שלו. אז מותר לפדות כולן בטלה א' אף שלא החזירו לו הכהן אחר שפדה בו [שם]:"
+ ],
+ [
+ "נכנס לדיר להתעשר
דאם יש לו כמה ספיקות פטרי חמורים והפריש עליהן כמה טלאים [וכגון שלא פדאן כולן בפעם א']. והן שלו. אז מכניס כל הטלאים שפדה בהן ביו שאר הצאן. כדי לעשרן כשאר הבהמות:"
+ ],
+ [
+ "ואם מת נהנים בו
ר\"ל אם מת הוודאי פדיון פטר חמור ביד בעלים קודם שבא ליד כהן. נהנה בו הכהן. דתיכף כשהפרישו. עומד ברשות הכהן [כמשנה ו']:"
+ ],
+ [
+ "ולא בחיה
צבי וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "ולא בשחוטה
שה שחוט:"
+ ],
+ [
+ "ולא בטריפה
טריפה מחיים:"
+ ],
+ [
+ "ולא בכלאים
תיש הבא על הרחל:"
+ ],
+ [
+ "ולא בכוי
בריה בפני עצמו הוא ספק חיה או בהמה. מיהו כל זה בפודה גוף בגוף דיכול לפדות חמור שוה י' בשה שוה פרוטה. אז צריך שלא יהיה הפדיון א' מאלו. אבל בפודהו בשוייו. אז פודה בכל דבר. ואפילו בתבשיל [שכ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ואסר בכוי מפני שהוא ספק
לא מיירי בכוי ביפעל. דא\"כ מה זה דקאמר מפני שהוא ספק. והיינו ספק בהמה. והרי גם אם יהיה בהמה וודאי אסור לפדות רק בשה. רק מיירי בוולד הבא מתייש וצבייה ועי' חולין [דע\"ט ב']:"
+ ],
+ [
+ "נתנו לכהן
את הפטר חמור עצמו:"
+ ],
+ [
+ "כחמש סלעים של בן
דחייב ג\"כ באחריותן. וטעמיה מדהוקש בקרא בכור אדם עם בכור פטר חמור:"
+ ],
+ [
+ "כפדיון מעשר שני
דג\"כ דינו שפטור מאחריות כשהפרישו וטעמייהו דרק למעשה שבפדיית עצמו הוקשו בכור אדם לבכור טמאה בקרא שיהיו נוהגין לדורות כבמדבר. זה בשקלים וזה בשה [כש\"ס ד\"ד ב']. ולא להתחייב באחריות פדיונו שהוא דבר אחר מפדיי' [ובכה\"ג לא שייך אין היקש למחצה]:"
+ ],
+ [
+ "על פדיון פטר חמור שמת שאין כאן לכהן כלום
ר\"ל אין הישראל חייב באחריותו. אבל הנבילה שייך לכהן [כש\"ס י\"א ב']:"
+ ],
+ [
+ "מת פטר חמור
לאחר שהפריש הטלה וקודה שנתנו להכהן:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר יקבר ומותר בהנאתו של טלה
דמדחייב עדיין באחריות הטלה כמו שלא הפרשו עדיין דמי:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אינו צריך להקבר והטלה לכהן
דאזלי לשטתייהו לעיל סי' ל\"ט דמעת שהפריש הטלה. ברשות הכהן קאי:"
+ ],
+ [
+ "עורפו
קוצץ ראשו מול ערפו:"
+ ],
+ [
+ "בקופיץ
פליישהאקע:"
+ ],
+ [
+ "מאחריו וקוברו
דמדאסור בהנאה מחיים. כ\"ש לאחר מיתה:"
+ ],
+ [
+ "מצות יעידה
באמה העבריה שמצוה שיקחה לו אדונה לאשה:"
+ ],
+ [
+ "קודמת למצות פדיה
שיניח אדונה לאביה לחזור ולפדותה:"
+ ],
+ [
+ "אמרו מצות חליצה קודמת למצות יבום
דס\"ל לתנא שהמיבם אשת אחיו לשם נוי או ממון. הוה פוגע בערוה. ואין כן ההלכה. ואעפ\"כ נהגו לחלוץ. אבל אין כופין על זה. אפילו נתן לה שטח\"ל לחלוץ בחנם [אה\"ע קס\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "מצות גאולה באדון
המתפיס בהמה לבדק הבית. מצוה שיפדנה אדונה:"
+ ],
+ [
+ "ואם לא יגאל ונמכר בערכך
ותו. דלהכי הבעלים קודמין מדמוסיפין חומש כשיפדו הן [כערכין פ\"ח מ\"ב]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הלוקח עובר פרתו של נכרי
שלקח העובר במעי אמו. [והא דלא נקט עובר בהמתו. כדי למכלל נמי עז ורחל. ה\"ט מדבעי למתני אע\"ג שאינו רשאי. דלא שייך רק בגסה ]:"
+ ],
+ [
+ "והמוכר לו
עובר במעי פרה:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שאינו רשאי
למכור גסה לנכרי [כפ\"א סי' ג']:"
+ ],
+ [
+ "המשתתף לו
שמשתתף עם הנכרי בבהמה [כפ\"א סי' ד']:"
+ ],
+ [
+ "והמקבל ממנו
שקבלה ישראל להטפל בה ולחלוק בוולדות:"
+ ],
+ [
+ "והנותן לו בקבלה
שקבלה הנכרי מישראל באופן הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "כהנים ולוים חייבים
אף שהכהן יאכל בשר הבכור. אפ\"ה חייב להקריבו ולהקטיר האימורין:"
+ ],
+ [
+ "כל הקדשים
קדשי מזבח. והך מתניתין כבר נשנית [חולין פ\"י מ\"ב]. ונקטה התם משום מתנות והכא משום בכורות:"
+ ],
+ [
+ "שקדם מום קבוע להקדשן
דאז הו\"ל כמקדיש עצים ואבנים לדמיהן למזבח שאין בהן קדושת הגוף:"
+ ],
+ [
+ "ונפדו חייבים בבכורה
אם ילדו אחר שנפדו. אף דנתעברו קודם פדיונן. אבל בילדו קודם פדיונן. קדושת דמים שבהן פוטרה מבכורה:"
+ ],
+ [
+ "ובמתנות
זרוע ולחיים וקיבה:"
+ ],
+ [
+ "ויוצאין לחולין ליגזז ולהעבד
אחר שנפדו:"
+ ],
+ [
+ "וולדן וחלבן מותר לאחר פדיונן
אכולהו קאי. אבל קודם פדיונן. גזרינן קדושת דמים אטו קדושת הגוף. והרי אפילו קדשי בדק הבית שלא שייך בהו פסול מום. אסורים בגיזה ועבודה עכ\"פ מדרבנן:"
+ ],
+ [
+ "והשוחטן בחוץ פטור
אף קודם שנפדו. ואפילו במום קל כדוק שבעין. דבכה\"ג בהוקדשו תמימים והוממו אח\"כ חייב בחוץ. הכא שהקדישן במום כזה פטור:"
+ ],
+ [
+ "ואם מתו יפדו
דא\"צ העמדה והערכה:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן הבכור ומן המעשר
אף דקדם מומן להקדישן. עכ\"פ בכור בפטר רחם תליא. אפילו נולד במומו קדיש. ובמעשר נמי קדיש. דכתיב לא יבקר בין טוב לרע:"
+ ],
+ [
+ "או מום עובר להקדישן
והרי מום עובר כליתא דמי:"
+ ],
+ [
+ "ולאחר מכאן נולד להם מום קבוע ונפדו פטורין מן הבכורה ומן המתנות
משנה זו כבר שנוייה בחולין [פ\"י מ\"ב]. ונקט לה התם משום מתנות. והדר נקט לה הכא משום בכורה:"
+ ],
+ [
+ "וולדן וחלבן אסור
בנתעבר הקרבן קודם שנפדה:"
+ ],
+ [
+ "לאחר פדיונן
האי לאחר פדיונן אגיזה ועבודה נמי קאי:"
+ ],
+ [
+ "והשוחטן בחוץ
קודם פדיון:"
+ ],
+ [
+ "חייב
ודוקא בהומם בדוק שבעין. דבכה\"ג בפנים אם עלו לא ירדו. אבל בשאר מומין דלא חזו כלל לפנים. פטור בשחטן בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "ועושין תמורה
קודם שנפדו:"
+ ],
+ [
+ "ואם מתו
מעצמן:"
+ ],
+ [
+ "יקברו
דהרי בעו העמדה והערכה. וגם אין פודין קדשים להאכילן לכלבים:"
+ ],
+ [
+ "המקבל צאן ברזל מן הנכרי
לעיל במשנה א' נקט שמקבל בהמת נכרי דין הולד שילדה האם. ובזה אין חילוק בין קיבל ישראל אחריות או לא. כיון דבשעת לידת הולד יש ספק שמא יגיע לחלקו של נכרי. הו\"ל יד נכרי באמצע. וא\"צ ליתנו לכהן. אבל הכא נקט דין הבכור שנולד מהולד שהגיע לחלק של ישראל. אחר שחלקו הוולדות. ועדיין משותפין הישראל והנכרי בהאמהות הראשונות יחד. ולהכי דוקא שאחריות האמהות על ישראל. כגון שהעכומ\"ז מכר צאנו לישראל. והתנה עמו שיתן לו דמי המקח לאחר איזה שנים. ואם ימותו או יוזלו האמהות תוך זמן זה. יהיה ההפסד לישראל לבד. אבל הגיזה והוולדות שיהיו תוך זמן זה. יחלקו בהם שניה בשוה. ובכה\"ג אע\"ג שהאמהות הראשונות של ישראל. וגם כבר הם ברשותו. אפ\"ה כל משך ימי שותפתן. אפילו הבכורות שילדו הולדות שהגיעו כבר לחלקו של ישראל. א\"צ ליתנן לכהן:"
+ ],
+ [
+ "ולדות פטורין
ר\"ל בכורות שנולדו מהולדות במשך זמן השותפות א\"צ ליתן לכהן משום דיד נכרי באמצע. שכשימתו האמהות אצל ישראל. יתפוס הנכרי הוולדות. ואע\"ג דכבר שמעינן כן במשנה א'. הכא שאני שיש כמה מהוולדות ששייכים לישראל לבד. אבל התם אין כאן רק ולד א' ובו יש חלק לנכרי:"
+ ],
+ [
+ "וולדי ולדות
כשיגדלו ויבכירו:"
+ ],
+ [
+ "העמיד ולדות תחת אמותיהם
שאמר לנכרי שאם ימותו האמהות תטול הולדות. והרי לא היה צריך לומר כן. דבל\"ז תופס הנכרי הוולדות. על כרחך כדי לחזק טפי כח הנכרי א\"ל כן. שיהיה יכול לתפוס גם וולדי ולדות:"
+ ],
+ [
+ "שאחריותן לנכרי
רשב\"ג אהעמיד קאי [כדמוכח בש\"ס אליבא דרב הונא דקיי\"ל כוותיה]. וס\"ל דבכה\"ג נכרי מצי תפס כל הדורות שימצא מבהמותיו. דמדאמר לישנא יתירתא. אמרינן שכך התכוון בתחלה לשעבד לו כל דורי דורות. ואע\"ג דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. הכא שאני שגוף הבהמה של קונה. וקיי\"ל כת\"ק [ש\"כ ס\"ז]. [ואע\"ג דבפסק לפועלים מזונות אף שלא היא צריך לומר כך קיי\"ל כרשב\"ג דבאמר לישנא יתירתא אפ\"ה לא טפי כלל. והכא קיי\"ל דבאמר לישנא יתירא טפי חד דרא. נ\"ל דהכא שאני דאמדינן דעתיה דמשום פסידא דנותן אקני ליה תד דרא יתירתא]:"
+ ],
+ [
+ "ועז שילדה כמין רחל
אף דשניהן מין חיוב בכורה. וגם שניהן מין טהור. ושניהן נקראין צאן. אפ\"ה פטור וכו':"
+ ],
+ [
+ "ואם יש בו מקצת סימנין
מקצת סימנים שדומה בהן לאמו:"
+ ],
+ [
+ "חייב
אבל דינו כבכור שנולד במומו. וה\"ה אפילו בפרה שילדה כמין חמור. אבל פרה או חמור שילדו כמין סוס שאינו מין חיוב. אף שיש בולד מקצת סימני אמו. אפ\"ה הו\"ל רק ספק בכור [שט\"ו ס\"ו]. [ועי' לעיל פ\"א מ\"ב ג' ד'. דדמו למ\"ה ו' ז' ח' בפרקן]:"
+ ],
+ [
+ "הזכרים לה'
ה\"ה בחמור ס\"ל לרבי יוסי דשניהן לכהן. דילפינן טמאה מטהורה [כש\"ס ד\"ט א']. ורק לעיל [פ\"א מ\"ג] נקט סתמא. וילדה ב' זכרים נותן טלה א' לכהן. דמשמע אפילו ראה שיצאו ב' ראשין כאחד. ה\"ט משום דסתם תנא התם דלא כר' יוסי:"
+ ],
+ [
+ "אלא אחד לו ואחד לכהן
ר\"ל אי אפשר שיוולדו באופן שיהיו שניהן לכהן. רק באופן שיהיה א' לו ואחד לכהן. מדאי אפשר לצמצם שיצאו ב' ראשין כא' ממש. רק וודאי א' הקדים מעט א\"ע בהלידה. ופליגי ר' טרפון ור\"ע איזה יתן לו:"
+ ],
+ [
+ "רבי טרפון אומר הכהן בורר לו את היפה
דמסתמא היפה והבריא יצא תחלה. מיהו גם במשנה ז' זכרים ונקבה. דליתא להך סברא. דשמא האחת ילדה הבכור החלש. והשנייה ילדה תחלה נקבה חזקה ואח\"כ הזכר החזק. אפ\"ה ס\"ל דכהן בורר החזק. וכ\"כ במשנה ח':"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר משמנים ביניהן
בש\"ס קאמרינן דה\"ק שמנן יהיה ביניהן. ר\"ל שומן שהאחד יפה בו מחבירו. לא תלינן בבכורתו כר' טרפון. רק יהיה מוטל בספק שוה בין הבעלים לכהן. דבכה\"ג פשיט דהממע\"ה. [או נ\"ל שהוא מלשון שומא ור\"ל שומא שלהן למי ראוי זה או זה לא יהיה תלוי כדברי ר\"ט לפי חוזק הבהמות. דהחזק יותר וודאי נולד תחלה. רק שמין ביניהן. בין הבעלי דבר עצמן. מי משניהן כחו חזק יותר. נמצא שהבעלים שהן מוחזקים כחם עדיף. ולכן הם יטלו היותר יפה]. והכי קיי\"ל שהכחוש לכהן. [ומיהו לעיל בפ\"א מ\"ג לא פליג ר\"ט. דממ\"נ אי עודהו בשה. הרי אפילו בכור וודאי של חמור שיפה מנה מותר לפדותו בשה כחוש (כפ\"א מ\"ד). ואי בפודהו בדבר אחר. דאז צריך לפדותו בשוויה (כפ\"א סי' ל\"ה). הא מלתא דלא שכיחא היא דמה\"ת יפסיד לעצמו]:"
+ ],
+ [
+ "והשני
אותו שנשאר לישראל. וסתם מתניתין היא. ולא רק דברי ר\"ע:"
+ ],
+ [
+ "ירעה עד שיסתאב
שיתהווה בו מום. מדהוא ספק בכור. ונאכל במומו לבעלים. וה\"ה אותו שנתן להכהן. ירעה עד שיסתאב. ויאכלנו כהן במומו. דהרי א\"א להקריבו. דשמא אינו בכור ומכניס חולין בעזרה. ואפ\"ה נקט והשני. מדבעי למתני וחייב במתנות. והרי בהמת כהן פטור ממתנות [כחולין קל\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "וחייב במתנות
דא\"ל כהן. אם בכור הוא כולו שלו. ואם לאו תן לי המתנות זרוע ולחיים וקיבה:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי פוטר
כדמפרש ואזיל בסוף הג' פלוגתות [במשנה ח']. דמדחליפיו ביד כהן. הו\"ל כאילו כבר באו ליד כהן קודם שהומם. ולאחר שנפל בו מום הו\"ל כאילו חזר ונתנו להישראל. דפטור ממתנות. והכי קיי\"ל [ש\"ך שי\"ח סק\"ב]. וי\"א דקיי\"ל דחייב [כרט\"ז שם]:"
+ ],
+ [
+ "מת אחד מהן
קודם שנתן לכהן:"
+ ],
+ [
+ "יחלוקו
דהדר ביה ר\"ט מהא דאמר לעיל דמסתמא היפה יצא ראשון. רק ס\"ל דבשניהן יש ספק שוה:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר המוציא מחברו עליו הראיה
והכי קיי\"ל [שי\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "אין כאן לכהן כלום
דשמא הנקיבה יצאת תחלה. ובהא כ\"ע מודו. דדוקא לעיל שיש בהתערובות א' ששייך ודאי לכהן פליגי אבל הכא שמא אין כאן לכהן כלום. מיהו ירעה עד שיסתאב. ויאכלנו ישראל במומו. דספק בכור הוא:"
+ ],
+ [
+ "נותן שניהם לכהן
ואילה\"ק דנימא ספק הוא. שמא אחת נימח ונימק הולד שבמעיה וטנפה. או שמא שניהן טינפו ואח\"כ ילדו הזכרים. והרי טינוף פוטר בבהמה דקה [כפ\"ג מ\"א]. ואי\"ל משום דרוב בהמות ולד מעליא ילדן. וטינוף הוה מיעוטא ולא חיישינן לה. ליתא. דהרי חיישינן לטינוף [שם]. נ\"ל דדוקא התם קודם שראויות ללידה וכבר ראויות להתעבר חיישינן לטינוף. משא\"כ הכא שכבר ראויה ללידה. הוה טינוף מלתא דלא שכיחא [ועי' תוס' ד\"כ ע\"א ד\"ה ר' יהושע]:"
+ ],
+ [
+ "זכר ונקבה הזכר לכהן
קמ\"ל דלא נימא דוקא ברישא שאין ודאי חלק לישראל בהן. משא\"כ הכא דיש לישראל ודאי חלק בהן. דהרי א' ודאי פטור. אימא שמא הנקיבה נולדת קודם הזכר והאחרת טנפה. קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "אחד לו ואחד לכהן
ופליגי ר\"ט ור\"ע איזה יתן לו:"
+ ],
+ [
+ "או שני זכרים ושתי נקבות אין כאן לכהן כלום
דשמא אין לכהן כלום דכל א' בכרה הנקיבה:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר מחייב
ת\"ק נמי ר\"מ היא. מיהו אי מרישא הו\"א דטעמיה דחייב במתנות כדי שלא ישתכח תורת מתנות וא\"כ בהמת ספק מעשר נמי חייב במתנות מה\"ט. להכי קמ\"ל הכא דלבתר דקאמר ר' יוסי טעמא דפטור מדחליפיו ביד כהן. קאמר ר\"מ מחייב. לאשמעינן דדוקא בבכור שנתערב שבא חליפיו ביד כהן. ואיכא גבי' ממ\"נ אי בכור הוא כולו לכהן. ואי לאו בכור הוא תן לי המתנות. אבל בספק מעשר. שלא בא חליפיו ביד כהן. ולא בא הכהן עליו מב' צדדים. דהרי אי מעשר הוא. יקרב האימורים והשאר כולו לבעלים. בכה\"ג גם ר\"מ מודה דפטור. [כך מסקנת הש\"ס די\"ח א' דת\"ק ר\"מ הוא]:"
+ ],
+ [
+ "יוצא דופן
שנקרעת אמו בשעת לידה והוציאו העובר דרך דופן:"
+ ],
+ [
+ "והבא אחריו
הנולד אחריו דרך הרחם:"
+ ],
+ [
+ "רבי טרפון אומר שניהם ירעו עד שיסתאבו
דמספקא לי' לר\"ט אי בכור ללידה קדיש אף שאינו בכור לרחם. כגון יוצא דופן. או בכור לרחם קדיש אף שאינו בכור ללידה. כגון הנולד דרך הרחם אחר היוצא דופן:"
+ ],
+ [
+ "ויאכלו במומן לבעלים
אע\"ג דבכל מת א' מהן דלעיל. אמר ר\"ט בכל ספיקא דיחלוקו. התם שאני שהיה להכהן וודאי חלק בהתערובות. אבל הכא שמא אין להכהן חלק כלל בהתערובות. דשמא תרתי בעינן. שיהא בכור לרחם וללידה. להכי הממע\"ה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "רבי ישמעאל אומר עז בת שנתה
עז שילדה תוך שנתה:"
+ ],
+ [
+ "ודאי לכהן
ר\"ל ולד שלה וודאי בכור הוא. דקודם לכן לא ילדה:"
+ ],
+ [
+ "מכאן ואילך ספק
ולא אזלינן בתר רוב בהמות שיולדות תוך שנתן. דעכ\"פ אין הולכין בתר רוב התלוי במעשה כי הכא דתלוי בעליית הזכר עליה. להכי ירעה עד שיסתאב ויאכל במומו לבעלים. ואם ספק פטר חמור הוא. מפריש עליו שה והוא שלו:"
+ ],
+ [
+ "פרה וחמור בנות שלש ודאי לכהן
ואף דבזמנינו פרה יולדת תוך זמן זה. השתא נשתנה הטבע בכמה עניינים. [וכן אנוניתא דוורדא שמצוי השתא בכל הבהמות משא\"כ בזמן הש\"ס [כחולין מ\"ז ב']. וכ\"כ יולדת לתשעה יולדת היום למקוטעין. משא\"כ בזמן הש\"ס [כאה\"ע קנ\"ו ס\"ד]. ועי' במג\"א [קע\"ג ס\"א]. ועי' עוד שם [ססקע\"ט]. ובא\"ח [של\"א ס\"ט]. ועי' עוד תוס' ע\"ז דכ\"ד ב' ד\"ה פרה וכן עוד הרבה. [אב\"י עי' תוס' מ\"ק די\"א א' ד\"ה כוורא. ועי' רכ\"מ פ\"ד מהל' דיעות ד\"ה ולא יקיז]:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו רבי עקיבא אילו בולד בלבד בהמה נפטרת היה כדבריך
דתוך שנתה וודאי לכהן:"
+ ],
+ [
+ "אלא אמרו סימן הולד בבהמה דקה טנוף
הוא מחוי דם שיוצא מהרחם. שכשמכיר רועה הבקי בעניינו שהוא מולד שנמוח. פטור מבכורה. ושמא זו טנפה כך תוך שנתה דזה אפשר שיהיה גם קודם שיגיע לה זמן הראוי ללידה:"
+ ],
+ [
+ "ובגסה שליה
כמין כיס שהעובר מונח בתוכה וילדתו ריקן:"
+ ],
+ [
+ "ובאשה שפיר
י\"א חתיכת בשר כעין צורת בעל חי. וי\"א שהוא שפופרת מלא דם:"
+ ],
+ [
+ "יאכל במומו לבעלים
ואף שכותי חסיח לפי תומו שכבר ילדה. אין מסיח לפי תומו נאמן רק בדרבנן ולא בדאורייתא. ותו דהכא להשביח מקחו אומר כן. דסתם מבכרת מסתכנת בלידה. וגם אין חלבה טוב כחלב שמבהמה שכבר ילדה. והרי במסתבר דמשקר לטובתו. גם באיסור דרבנן אינו נאמן [שט\"ז ש\"ך סק\"ב]. מיהו אם היה הישראל אומר לכותי שמקפיד וחפץ בפרה שהיא ילדה ביותר. והשיב לו העכומ\"ז שהיא בת ג' וד' שנים. נאמן. ולא משום מסיח לפי תימו. רק במגו. מדמוכח דלא משקר. מדהיה יכול לומר שהיא בת ב' ויהיה מקחו מושבח מכל צד. שתהיה ילדה ביותר כמו שחפץ הישראל. וגם לא תסתכן עוד בלידה מדכבר ילדה. אלא ש\"מ דקושטא קאמר. ומהימן בכה\"ג אפילו באיסור דאורייתא [רט\"ז שם סק\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר בן יעקב אומר בהמה גסה ששפעה חררת דם
שהפילה חתיכת דם עשוי כעוגה. זהו וולד שנמוח:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו תקבר
קוברין החררה. להודיע שנפטרה בזה מהבכורה [דחררה עצמה אין בה קדושה. דסמוך מיעוטא דנדמה למחצה דנקיבות והו\"ל רוב שאינן קדוש]. אבל בהפילה שליא א\"צ לקברה. דידוע לכל דאין שליא בלא וולד. וקיי\"ל כר\"ע וכראב\"י [שט\"ו ז']:"
+ ],
+ [
+ "רבן שמעון בן גמליאל אומר הלוקח בהמה מניקה מן הנכרי
אף שראינוה שהחליבה אף שלא ילדה עדיין. והשתא רואה שהיא מניקה ולד:"
+ ],
+ [
+ "אינו חושש שמא בנה של אחרת היה
והיא לא בכרה עדיין. ויהיה הולד שתלד ספק בכור. זה לא אמרינן. ואפילו היה זה הולד שמניקה כמין טמא. דאז אסור מספק שמא אינו בנה [כי\"ד ע\"ט ס\"ב]. אפ\"ה אמרינן לולא שהולידה כבר לא היתה מניקה לזה [שט\"ז ש\"ך סק\"ה וז']. מיהו בלא ראינוה חולבת קודם שבכרה. אז אם רק ראינוה השתא חולבת. סגי לפוטרה להבא מבכירה אפילו אין הולד כרוך אחריה. וקיי\"ל דחולבת לא מהני רק במסייע סברא דעכומ\"ז מסלפ\"ת שכבר בכרה. אבל בעזים שרגילות להחליב קודם שמבכירות. לא מהני חלב כלל לפטריה מבכורה [שט\"ז ג']:"
+ ],
+ [
+ "או שמא בנה של זו בא לו אצל זו
וסד\"א מדיש וודאי בכור יאסרו כל הוולדות מספק תערובות בכור. קמ\"ל דבמקום בנה ודאי אינה מניחה לולד אחר לינק ממנה. וגם אם דומין האמהות וגם הוולדות אהדדי. אפ\"ה מכירין זא\"ז בריח:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי בן משולם אומר השוחט את הבכור
בעמ\"ו. וכ\"ש תם דכהנים זריזים ול\"ג אשבות המקדש:"
+ ],
+ [
+ "עושה מקום בקופיץ מכאן ומכאן
ה\"ק עושה מקום לקופיץ. ור\"ל אע\"ג דהוה סגי ליה לפנות הצמר לכאן ולכאן. רק כדי שיעור חתיכת הסכין של שחיטה. אפ\"ה רשאי לפנות שיעור גדול כדי מקום קופיץ כדי שלא יבוא לידי חלדה. ולא חיישינן שכשימשוך הצמר לכאן ולכאן בשיעור גדול כל כך. יתלוש השער והרי אף דתולש אינו חייב כגוזז. עכ\"פ מדרבנן. י\"ל ספיקא דרבנן הוא. וכ\"ש שאין לחוש שמא יתלוש הצמר לגמרי ויבוא בה לידי תקלה. דהרי גם לאחר שחיטה אסור הצמר שנשר ממנה בחייה [כי\"ד ש\"ח ס\"ב]. י\"ל. ה\"נ הרי בכה\"ג ספיקא באיסור דרבנן הוא. [ונ\"ל דאפשר נמי להכי נקט בקופץ. דקמ\"ל דאפילו בקופץ עצמו מותר לפנות השער לכאן ולכאן. ולא חיישינן שיחתוך בו השער. דעכ\"פ דבר שאינו מתכוון הוא. ומה שהקשו רבעתוס' ממ\"ד בחולין [ד\"ל] דבשחט תחת צמר מסובך. הוה בעיא דלא אפשיטא אי מחשב חלדה. נ\"ל דהתם לאסור בדיעבד. אבל הכא דלכתחילה. לכ\"ע צריך ליזהר]:"
+ ],
+ [
+ "ותולש השער
נ\"ל דה\"ק ואם לא סגי בפנוי השער לכאן ולכאן כדי לפנות מקום לשחיטה. כגון שהשער קצר מכשיעור תפיסה מכאן ומכאן. אז תולש וכו'. דתולש מצמר בעל חי או משערו. לאו גזיזה היא. ואפ\"ה בתולשו בשבת מבעל חי חייב. לא משום תולדות גוזז. רק מדעוקר דבר מגידולו. דהו\"ל תולדת קוצר [כשבת ק\"ז ב'. ועי' בכלכלת שבת במלאכת קוצר ובמלאכת גוזז. והא דנקט הכא שער ולא צמר. הא קמ\"ל דאפילו שער שאינו מסובך חיישינן לכתחילה לחלדה. ורשאי לתלשו. או י\"ל משום דאיירי הכא בבכור שהוא זכר וזקן. צמרו קשה כשער [כפ\"ה מ\"ג]. ולפענ\"ד נראה דלהכי נקט הכא שער. דקמ\"ל דדוקא במיני בקר ועיזים שהם בעלי שער רשאי לתלשו. משום דסתם שער צואר קצר הוא ולא סגי ליה בשיאחזנו מכאן ומכאן. אבל בצמר דסגי כשמפנהו ואוחזו מכאן ומכאן. לא יתלוש שלא לצורך. והיינו דתנא רישא עושה מקום לקופץ. וכמו שפירשנו]:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא יזיזנו ממקומו
כדי שיראה שתולש רק לצורך שחיטה ולא לצרכו. אבל לגזוז בכלי בכל גוונא אסור [ש\"ח ג\"]:"
+ ],
+ [
+ "שער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון
הוא כמין לול שבכותל. והרי צמר בכור שנשר. אפילו היה בעל מום אסור בהנאה:"
+ ],
+ [
+ "עקביא בן מהללאל מתיר
דכששחטו הותר הצמר בהנאה:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אוסרין
דאסור מדרבנן דגזירה שמא ישהה מלשחוט בכור בעל מום. כדי שתשור צמרו כל שעה. וע\"י שהייתו יבוא בו לידי תקלה בגיזה ועבודה. דאסירי אף בבעל מום מדאורייתא. מיהו הצמר שנשאר בו מחובר כששוחטו. השחיטה התירתו. והכי קיי\"ל [ש\"ח א']:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוסי לא בזה התיר עקביא
ר\"ל לא בזה רק עקביא מתיר. דבשחטו לכ\"ע שרי הצמר שנשר. ולא חיישינן שמא ישהנה כדי לגדל צמר. דהרי גם הצמר שנשאר מחובר בה לאחר שחיטה שרי. ואמאי לא ניחש שמא ישהנה כדי שיתגדל הצמר ההיא. אע\"כ דבשחטו ליכא למיחש להכי. מדחזינן שלא השהה. דהרי שחטה. א\"כ מה\"ט גם הצמר שנשר ממנה ואח\"כ שחטה שרי:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אוסרין
דכשמתה מעצמה. שפיר גזרינן שמא ישהנה. דהרי חזינן שהשהה עד שמתה מעצמה. ואנן קיי\"ל דגם בשחטו אסור מדרבנן [שם]:"
+ ],
+ [
+ "המדובלל בבכור
שלא נתלש ממנו לגמרי בשעה ששחטה רק שמחובר עדיין עם שאר הצמר שבבהמה קצת:"
+ ],
+ [
+ "את שהוא נראה מן הגיזה
ר\"ל אם כששחטה ויגזזנה לאחר שחיטה יהיה הצמר המדובלל הזה נראה בלול עם שאר הגיזה. ולא יראה כמופרש ממנה:"
+ ],
+ [
+ "ואת שאינו נראה מן הגיזה
ר\"ל אם כשעיקרי השער המדובלל הפוך כלפי ראשו. דאז וודאי נראה כמופרש ומובדל משאר הגיזה [שם]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "עד כמה ישראל חייבים להיטפל בככור
להתעסק בטרחת גדולו קודם שיתנהו לכהן:"
+ ],
+ [
+ "ובגסה חמשים יום
דס\"ל דגסה טרחת גידולה הוא טפי מטרחת גידול הדקה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר בדקה שלשה חדשים
משום דעד אז טרחתה מרובה. דאינה יכולה לאכול עדיין. או משום שלא ימות בגעגוע כשיפרידוהו מאמו. וקיי\"ל כת\"ק [ש\"ו ב']. וא\"ת והרי ר' יוסי מדלא פליג בגסה ש\"מ דבגסה מודה לת\"ק דסגי בנ' וא\"כ לת\"ק לגסה צריך טפי מלדקה ולר\"י ס\"ל איפכא. ואיך יפלגו במציאות. דלת\"ק לגסה צריך טרחא טפי מדקה. ולר\"י לדקה צריך טפי טרחא מלגסה. י\"ל דע\"כ ר\"י טעמא אחרינא אית ליה מדצריך שיתן לו דבר חשוב [כחולין פי\"א מ\"ב] ובגסה כשכבר היא בת נ' יום כבר יש בה כדי נתינה. אבל בדקה קטנה אין בה כדי נתינה עד שתהיה בת ג' חדשים:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה לא יתנו לו
דמדהוא תם בזה\"ז שלא יקריבוהו. למה מקדים הכהן לטלו. אלא וודאי מתכוון לפתהו בטרחתו זו כדי שיתנהו לו. והו\"ל ככהן המסייע בגרנות לדוש ולזרות כדי שיתרצו ליתן לו התרומה. וזה אסור. מדגוזל עי\"ז כהנים אחרים [שם]:"
+ ],
+ [
+ "הבכור נאכל שנה בשנה
ר\"ל בתם מותר להשהותו שנת הלבנה מיום ליום לעולם מיום ח'. ובבעמ\"ו משעה שנראה לאכילה דהיינו *) מיום ח' ללידתו כשאינו יודע שכלו לו חדשיו [שם ז' וח']:"
+ ],
+ [
+ "מותר לקיימו כל שנים עשר חדש
מיום שנראה לאכילה כלעיל:"
+ ],
+ [
+ "אלא עד שלשים יום
משעה שנפל בו מום:"
+ ],
+ [
+ "השוחט הבכור ומראה את מומו
אחר שחיטה:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אומר הואיל והוא נשחט שלא על פי מומחה אסור
במומין שבעין כ\"ע מודו. דאסור. דהעין משתנה בצער מיתה. ומשתנה גם המום עמו. להכי אמרינן שהיה מום עובר ומתחזה השתא כמום קבוע. ורק במומי הגוף קמפלגי. דלר\"י שרי. מדאין משתנין. ולר\"מ גזרינן מומי הגוף אטו מומי עין. וקיי\"ל כר\"מ. מיהו בזה\"ז דליכא מומחין שנסמכו מב\"ד סמוכין בא\"י. הבכור נשחט על פי ג' שהם קצת בני תורה. אבל רק במומין שנכרין לכל [כלקמן פ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "מי שאינו מומחה
אף דבעלמא מי שיצא טבעו בעולם שהוא בקי בתורה נקרא מומחה. אפ\"ה לעניין ראיית בכורות שצריך זהירות יתירה. כדאשכחן בש\"ס ברב שנשתהה י\"ח חודש אצל הרועים כדי להתכונן יפה במומי הבהמות [כסנהדרין ד\"ה ב']. [וט\"ס ברא\"ש שכ' זה ברב גידל. ובמח\"כ כתוי\"ט העתיק דברי הרא\"ש עם הט\"ס. ולא עיין במקור מקומו]. לכן החמירו שלא יקרא מומחה לראות מומי בכורות. עד שיטול רשות מהנשיא שבא\"י או מב\"ד סמוכין שבא\"י. דאל\"כ אסור להתיר בכורות ע\"פ ראייתו:"
+ ],
+ [
+ "וראה את הבכור
ר\"ל מומו:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה יקבר וישלם מביתו
אבל משלם רק חצי דמיו. מדאיכא ספיקא. שמא היה בו מום שאילו ראהו חכם היה מותר לאכלו. ונמצא שזה הפסידו. או שמא לא היה בו מום ולא התהווה בו מום כל ימי חייו. ולא הפסידו כלל. ואפילו היה בו מום גמור. אפ\"ה מאן יימר שהזדקק לו חכם לראותו. ואף דבכל דוכתא ממון שבספק הממע\"ה [ח\"מ ע\"ה ט']. הכא חכמים קנסהו שלא יראה הדיוט בכורות. מיהו בבהמה דקה דאסור לגדלה בא\"י במקום יישוב רק בחורשין [כב\"ק פ\"י מ\"ז] ולפיכך טרחתו מרובה להוליכה ולהביאה משם. להכי מדהציל להבעלים מטרחא ההיא לפיכך לא ישלם המתיר לשוחטה. להבעלים רק רביע. ובח\"ל. או בזה\"ז אף בא\"י שאין רוב שדות של ישראל שם. להכי אף בדקה ישלם החצי [י\"ד ש\"י ג']:"
+ ],
+ [
+ "מה שעשה עשוי
ר\"ל אם מה שעשה עשוי. שא\"א שיחזיר הדין. דבאפשר חוזר [ח\"מ כ\"ה ס\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "וישלם מביתו
ואף שלא עשה מעשה חייב לשלם. למאן דמחייב בדיני דגרמי. ולמאן דפוטר בגרמי. מיירי הכא שעשה המתיר מעשה. ובזיכה את החייב נמי משכחת לה מעשה. כגון שהיה לו להמלוה משכון. והדיין פטר הלוה ונטל המשכון מהמלוה והחזירו להלוה. ובטיהר הטמא. מיירי המעשה. שנטל הפירות שטיהר ועירבן עם שאר פירות טהורות. ובטמא הטהור נמי משכחת לה מעשה. שנגע בשרץ בהפירות שטימא. כדי להעמיד דבריו. ובלא עשה מעשה חוזר הדין. ובא\"א לחזור פטור [ח\"מ כ\"ה ג']:"
+ ],
+ [
+ "ואם היה מומחה לבית דין
שנטל רשות מב\"ד והחזיקוהו לבקי בדינים:"
+ ],
+ [
+ "פטור מלשלם
וה\"ה בלא היה מומחה. אבל קבלוהו הבעלי דין לדון ביניהן [שם]:"
+ ],
+ [
+ "מעשה בפרה שנטלה האם שלה
הטרפשא שהולד מונח בו:"
+ ],
+ [
+ "והאכילה רבי טרפון לכלבים
שעל פי דיבורו האכילוה הבעלים לכלבים:"
+ ],
+ [
+ "בשביל שלא תלד
דאותן שבמצרים מעולים מאד ונמכרין ביוקר. ורצו שלא יתרבו במדינות אחרות. ואפ\"ה נשארות בחיים. והכי קיי\"ל דכשר [י\"ד סי' מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי טרפון הלכה חמורך טרפון
אף שר' טרפון עשיר גדול היה. שחילק ר\"ע ת\"ר קנטרי כסף ממעותיו לעניים. [כויקרא רבה פל\"ד]. הכא דרך בדיחותא אמר הריני מפסיד חמורי כאלו ברחה והלכה ממני. שהריני צריך למכרה לשלם להבעלים שהחמרתי שלא כדין:"
+ ],
+ [
+ "וכל המומחה לבית דין פטור מלשלם
חדא ועוד קאמר ליה. חדא מדטעית בדבר משנה פטור אתה [וה\"ה לדידן בטעה בדבר המפורש בפוסקים מפורסמים להיפך מהוראתו]. דהרי בכה\"ג קיי\"ל דבאפשר חוזר הדין. ולהכי הרי אי הוה קיימי פרה הוי מצי למיהדר ביה ולמשריי' אשתכח שמה שאמר שאסורה לאו כלום הוא וזה שהאכילה לכלבים איהו דאפסיד אנפשיה ששמע בקולו. ותו אפילו היית טועה בדבר התלוי בשיקול הדעת [והיינו לדידן בטעה בדבר שיש בו פלוגתא בין הפוסקים ולא אתמר הלכתא כמאן]. דבכה\"ג אילו היה הפרה כאן. לא היה יכול לחזור מהוראתו. מדאיכא חד דיעה כוותיה נמצא שהפסדתו בדבורך. אפ\"ה פטור אתה. לפי שאתה מומחה [ח\"מ כ\"ה ג']: כ"
+ ],
+ [
+ "אין שוחטין על פיו
דדלמא משום אגרא משקר:"
+ ],
+ [
+ "כאילא ביבנה
שהיה חסיד גדול ובקי במומין:"
+ ],
+ [
+ "שהתירו לו חכמים להיות נוטל ארבעה איסרות
הן ב' פונדין והא דלא נקט ב' פונדיון ובסיפא ג' פונדין. היינו דמניין איסרות נוח להמעיט טפי. דכשלא היה לו טרחה מרובה. היה לוקח איסר א' פחותה:"
+ ],
+ [
+ "וששה בגסה
דבגסה נפיש טרחא דידה להשליכה לארץ ולכפותה. כדי לראות מומה יפה:"
+ ],
+ [
+ "בין תמים בין בעל מום
שלא יחשידוהו שמתירה משום שכרו. ואף דהשתא נמי יחשידוהו שאוסרה כדי שישובו להראותה לו ושיקבל שוב שכר. י\"ל דבאמת לא יקבל שכר רק פעם א'. מיהו אינש אחרינא. אפילו בכה\"ג חיישינן שישקר. כדי שלא יצטרך להטריח שנית ולראותה [שי\"ב א']. ומה שנוהגין שהשוחט לוקח כרכשאות מבהמות שהכשיר. י\"ל דמחשב דבר מועט וליכא חשדא [הט\"ז י\"ח סקי\"ד]. [ונ\"ל ראיה לדברי רבינו דבדבר מועט לא חיישינן לחשדא. דהרי קיי\"ל [י\"ד שי\"ד ס\"ב] דללגימא לא חיישינן. [ועי' לקמן פ\"ה מ\"ד]. או דוקא במומי בכור דהרבה פעמים תלוי בשקול דעת של המכשיר לדון אם המום קבוע או עובר. וכדומה להכי חיישינן לחשדא. אבל בשוחט. לא נחשידהו שיתיר דבר המפורש לאיסור [שפתי דעת י\"ח ל\"א]:"
+ ],
+ [
+ "הנוטל שכרו לדון
היינו רק שכר הוראתו ששניהן נותנין לו. כדי שיזדקק אליהן. אבל כשנותן לו רק א' שכר שישתדל לדונו יפה. אפילו לזכות את הזכאי היינו שוחד גמור:"
+ ],
+ [
+ "דיניו בטלים
שנאמר ראה למדתי אתכם כאשר צוני ה' אלהי. מה אני בחנם אף אתם בחנם ר\"ל כמו שצוני אלהי ללמד אתכם בחנם. כך למדתי אתכם שתלמדו לאחרים בחנם [ר\"ן נדרים דל\"ז א']. וי\"א דהכי פירושו. מה אני נצטוויתי מה' בחנם. שלא נתתי שכר בעד הלימוד. כך אתם למדתם ממני בחנם. ומדהזכיר זה לפניהם. ש\"מ שכך ראוי גם לדורות [הרא\"ש במכילתן. וסמ\"ע בח\"מ סי' ל\"ד סקמ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "להעיד עדותיו בטלין
נקט דין קודם לעדות. בדרך לא זו אף זו. דאפילו עדות שאינו תורה אסור בשכר. ונקט דיניו ועדותיו לשון רבים. דקמ\"ל דכל דיניו ועדותיו מסתמא בטלין. עד שיבורר שלא קבל עליהן שכר:"
+ ],
+ [
+ "להזות
ממי חטאת שלו על טמא מת:"
+ ],
+ [
+ "ולקדש
לערב אפר הפרה שלו במים חיים. ונקט הזאה קודם קידוש. דלא זו אף זו קתני דאף דבקידוש איכא טרחא טפי מבהזאה. בהשתדלות האפר. ובזהירות בכמה דיני קידוש שרבים מדיני הזאה. אפ\"ה אסור לטול שכר:"
+ ],
+ [
+ "מימיו מי מערה
ולא מים חיים כדינו. וזה קאי אנטל שכר בעד הזאת מימיו:"
+ ],
+ [
+ "ואפרו אפר מקלה
כלומר רק כאפר בעלמא. ולא אפר חטאת. וזה קאי אנטל שכר בעד אפרו לקדש בו. ובשניהן ר\"ל שלא עשה כלום:"
+ ],
+ [
+ "אם היה כהן וטמאהו מתרומתו
ר\"ל אם זה הרואה בכורות. או זה הדיין או המזה והמקדש. היה כהן. וע\"י שעשה להבעלים דבר זה. הוכרח בדרך לכתו להטמא א\"ע בנבילה ושרץ. והשתא יאסר מלאכול ולשתות ולסוך תרומה שהיא בזול יותר מחולין שיצטרך לקנות לאכילתו. אז זה הבעלים מאכילו וכו':"
+ ],
+ [
+ "ואם היה זקן
העושה פעולות הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ונותן לו שכרו כפועל
לאו אזקן לחודא קאי. רק אכולהו. דאם העושה פעולות הנ\"ל מתבטל עי\"ז ממלאכתו. נותן לו שכרו כפועל. דהיינו אם מלאכת עצמו כבידה ומרויח בה הרבה. אומדין כמה יבחר ליקח מעט מזה להתעסק בפעולה קלה ממנה. כגון לדון ולהזות וכו'. וכסך זה מותר ליתן לו. מיהו לדון דין מותר ליקח אז מב' בעלי הדין שכר זה מבין שניהן בשוה [ח\"מ ט']:"
+ ],
+ [
+ "החשוד על הבכורות
החשוד למכור בכור בחזקת חולין:"
+ ],
+ [
+ "אין לוקחין ממנו בשר צבאים
אע\"ג דבצבי ליכא בכור. אסור. וכ\"ש בשר עגל ממש דאסור. דבשר צבי אדום ודומה לבשר עגל. מדרגיל לשחוט הבכור בעודו רך דירא להשהותו. ולהכי שאר בהמה חוץ מעגלים מותר לקנות ממנו:"
+ ],
+ [
+ "ולא עורות שאינן עבודין
אבל עבודין מותר ליקח ממנו. דהחשוד ממהר למכרן קודם עבוד. עד שלא ישמעו ב\"ד ויכריחוהו לקברו. ויפסיד גם כן טרחתו:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר לוקחים ממנו עורות של נקבה
דניכרין הן. ולת\"ק חיישינן שמא יחתוך זכרותו של עור בכור שיהיה דומה לנקיבה. ואף שיהיה ניכר בעור שנחתך שם בשפתו. יתנצל לומר שהעכברים אכלו שם. וכך הלכה [י\"ד שי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ואין לוקחים ממנו צמר מלובן וצואי
ה\"ק. מלובן מצואה. ור\"ל אע\"ג שהוא מלובן לא אמרינן אי דבכור הוה היה ממהר למכרו קודם שילבינו. דליבון טרחא קלה היא. ובשעה מועטת נעשית. [ונ\"ל דאפ\"ה נקט וצואי. דקמ\"ל דדוקא במלובן שיש בו עדיין קצת צואי ולכלוך. שלא נתלבן ביותר. דכך נעשה ע\"י רחיצה בשעה מועטת. אבל במלובן מאד. שניכר שנתלבן בחמה או בצבע לבן. מותר לקנות ממנו. דלזה צריך שהוי רב]:"
+ ],
+ [
+ "אבל לוקחין ממנו טווי ובגדים
דאי מבכור הוה. לא הוה משהה ליה כל כך גביה [שם]. ובגדים דקתני היינו לבדין שעושין מצמר סרוק. פליש בל\"א. [ואריג ל\"ג הכא. דאי באריג ממש. הוה כ\"ש מטווי. ואי באריג כלקמן סי' מ\"ו. אינו מורגל לעשותו כך מצמר רק מפשתן]:"
+ ],
+ [
+ "החשוד על השביעית
לזרוע בשביעית. או לסחור בפירות שביעית וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "אין לוקחין ממנו פשתן
דהרי זרע פשתן ראוי לאכילה וקדוש מה\"ט בקדושת שביעית. וכ\"ש שאר גדולי קרקע:"
+ ],
+ [
+ "ואפילו סרק
ר\"ל דאפילו הפשתן כבר סרוק עכ\"פ מדטרחתיה זוטא. לא קפיד:"
+ ],
+ [
+ "אבל לוקחין ממנו טווי ואריג
דאי משביעית הוה לא הוה משהה להו כל כך. והאי אריג לאו אריג ממש. דכ\"ש הוא מטווי. רק היינו כעין שרשרות שעושין מפשתן מנופץ וסרוק. [ובגדים ל\"ג הכא. דאי בגדים ממש הוה כ\"ש מטווי. ואי כלעיל סי' מ\"ב. אינו מורגל לעשות כך מפשתן רק מצמר]:"
+ ],
+ [
+ "אין לוקחין ממנו אפילו מים או מלח
משום קנסא. דמדמצוי טפי מבכור. קנסוהו טפי. א\"נ דבמילי דמאכל המורגלים אלים יצריה טפי וגזרינן:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר כל שיש בו זיקת תרומות ומעשרות
ר\"ל שייכות תרומה ומעשרות:"
+ ],
+ [
+ "אין לוקחין ממנו
ומלת כל לאתויי קרבי דגים שרגילין לערבן עם שמן זית. להכי מחשב נמי זיקת תרומה. ואסור:"
+ ],
+ [
+ "אינו חשוד על המעשרות
מעשר שני. דאסור לאכלו חוץ לירושלים. [ונ\"ל דכ\"ש דאינו חשוד על תרומה ומעשר ראשון ועני. מדיש בכולם ג\"כ גזל שלא לחשד עליו. וכ\"ש תרומה שהוא לזרים במיתה. ועי' בתוי\"ט]. ולהכי מותר ליקח מהחשוד תבואה בשאר שני שבוע. ומעשרו דמאי. כקונה מכל ע\"ה. ולא וודאי:"
+ ],
+ [
+ "אינו חשוד על השביעית
דכל א' יש בו חומר. דמעשר שני נאכל רק בירושלים. שביעית אין פדיון לאיסורו. להכי החשוד לזה אינו חשוד לזה:"
+ ],
+ [
+ "החשוד על זה ועל זה
או או:"
+ ],
+ [
+ "חשוד על הטהרות
דכשמוכר מיני מאכל ואומר שהן טהורים אינו נאמן. דאולי נטמא בטומאה דרבנן. ואם חשוד על הנך שהן מדאורייתא. כ\"ש דחשוד אדרבנן:"
+ ],
+ [
+ "ואינו חשוד לא על זה ולא על זה
דהחשוד לבלי לזהר בטומאה דרבנן. (כ\"ש) [ל\"א] דחשוד בהנך שאסורין מדאורייתא. אבל בחשוד אטומאה דאורייתא. חשוד נמי אהנך. לפיכך אמר ויש וכו' כלומר יש קצת וכו':"
+ ],
+ [
+ "כל החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו
ולא קיי\"ל כן. אלא דעכ\"פ נאמן בשל אחרים [י\"ד קי\"ט ש\"ך סקי\"ח. ועי' לקמן פ\"ה מ\"ד]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כל פסולי המוקדשים
קדשים שהוממו ונפדו:"
+ ],
+ [
+ "נמכרין באיטליז
ר\"ל שהפודן מהגזבר רשאי למכרן כשאר חולין בהשוק שמוכרין שם. בהמות חולין:"
+ ],
+ [
+ "ונשחטין באטליז ונשקלין בליטרא
הוא מין משקל [כמו מנורה בת י' לטרין יש לי בידך (שבועות מ\"ג א'). אמנם יש ג\"כ ליטרא שהוא מין מדה. דהיינו חצי לוג (כירושל' תרומות פ\"י מ\"ח). וכמדומה שיש ט\"ס ברש\"י (עירובין דכ\"ט א') שכתב דליטרא [הוא לוג]. ור\"ל שמותר למכרו במשקל כדרך שהקצבים מוכרין בשר חולין. ולא חיישינן בו לבזוי קדשים:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן הבכור ומן המעשר שהנייתן לבעלים
דבכור ומעשר שהומם. כשנמכרין ביוקר יהיה הרווח של בעלים. להכי אין מבזין אותן כחולין. אלא נמכרין רק בביתו ובלי משקל. אבל פסולי וכו':"
+ ],
+ [
+ "פסולי המוקדשין הנייתן להקדש
דאם ימכרו באיטליז ובליטרא. עי\"ז נמכרין יותר ביוקר. ועי\"ז יוסיפו על דמי פדיונן בתחלה. וירוויח ההקדש:"
+ ],
+ [
+ "ושוקלין מנה כנגד מנה בבכור
דאם יש לו בשר חולין במשקל ליטרא או במשקל מנה. מותר לשקול כנגדו בשר בכור. דמדמשנה במשקלו. אין בזוי לבכור כל כך. אבל בהמת מעשר כשהוא תמים אסור למכרו מדאורייתא [משא\"כ בכור אין אסור למכרו מדאורייתא כשהוא תם. רק מדעומד להקרבה אינו שלו שימכרנו] [כרמב\"ם פ\"א מבכורות הי\"ז]. וכשהמעשר בעל מום. ואפילו נשחט. אסור עכ\"פ למכרו מדרבנן. והא דאמרינן לעיל דמעשר אינו נמכר במשקל. משמע דבלא משקל מותר למכרה. התם מיירי בבהמת מעשר של יתומים קטנים. שאינן יכולין לאכלו כולו. להכי משום פסידא דיתמי אקמוה אדאורייתא דמותר למכרו כשהומם ונשחט. ולרמב\"ם [ספ\"א מבכורות] משנתינו בבכורות תם מיירי שנקרב במקדש ומתחלק לכהנים ומנה דקאמר תנא אין משמעותה משקל מנה. אלא לשון חלק הוא כמו על המנות [כשבת פכ\"ג מ\"ב]. כ\"כ הכא נמי מותרים הכהנים המחלקים בשרו במקדש. לשקול חלק נגד חלק:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים לא ימנה ישראל עם הכהן על הבכור
בכור שהומם ושחטו בעליו הכהן. לא יזמן את ישראל לאכול עמו:"
+ ],
+ [
+ "בכור שאחזו דם
שהוחלה ע\"י רבוי דם:"
+ ],
+ [
+ "אין מקיזין לו דם
אפילו במקום שלא יעשה בו מום. דמתוך שבהול אממונו. גזרינן שיקיזנו במקום שעושה בו מום:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא יעשה בו מום
שלא יסדק ראש אזנו או ניב שפתיו דאי לא שרית ליה. אתי להקיזו במקום שיומם:"
+ ],
+ [
+ "ואם עשה בו מום
ע\"י הקזה:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה לא ישחט עליו
עד שיפול בו מום אחר:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שהוא עושה בו מום
דכיון שהקזתו מצילו מהמיתה. הו\"ל חליו כמום עובר [ע\"י הקזה]. דאז אינו אסור להטיל בו מום קבוע רק מדרבנן. ומשום פסידא לא גזרו ביה רבנן. וכיון דמותר להטיל בו מום. מותר אח\"כ לשחטו על אותו מום דלא נאסר לשחטו כשהומם רק בדעביד איסור ומטעם קנסא. אבל אין לומר דטעמא דר\"ש דשרי להקיזו מדהו\"ל דבר שאין מתכוון. דהרי לאו להתירו באותו מום מתכוון רק לרפאותו. ליתא. דהרי מודה ר\"ש בפסיק רישא [כשבת ק\"ג א']. ועי' תוס' הכא [דל\"ד א' ד\"ה אילימא]. וער\"ן חולין [רצ\"א א']. ורבנן ס\"ל חולי לא הוה כמום עובר ע\"י הקזה. דלפעמים תתרפא בלי הקזה. ולא הו\"ל כבעל מום כלל. ולהכי אסור להקיזה במקום שאפשר שתומם. וקיי\"ל כר\"ש [שי\"ג. ולתוס' ורא\"ש הכא. קיי\"ל כרבנן]:"
+ ],
+ [
+ "הצורם
הפוגם:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה לא ישחט עולמית
אפילו הומם אח\"כ מום קבוע. ובבעליו כהן מיירי. ומשום קנסא:"
+ ],
+ [
+ "ישחוט עליו
ואם מת המטיל בו המום. מותר לבנו וא\"צ מום אחר. וה\"ה בשחטו המטיל בו המום. מותר לאחרים. רק לכתחילה לא ישחוט ויאכיל לאחרים. דלמא יחזיקו לו טובה בעבור זה [ש\"ך שי\"ג סק\"ב]. [אבל אי\"ל למה הכא אסור לשחטו כדי להאכיל לאחרים. ומ\"ש ממבשל בשבת אפילו במזיד דמותר מיד לאחרים במוצאי שבת [כא\"ח שי\"ח]. י\"ל התם ליכא תקנה אחרת. דאף אם נאמר שימתין בכדי שיעשה. עכ\"פ אי אפשר להמתין בה על פעולה אחרת שעי\"ז יחשב פעולה זאת כאלו לא נעשית. או נ\"ל דהכא כיון שאין לו שום תקנה בבהמה זו. חשדינן טפי שיהווה בה מום כדי שיהנו ממנה אחרים עכ\"פ]:"
+ ],
+ [
+ "ושערו מדולדל
תלוי סביבו מדאסור לגזזו כל ימיו. ונקט הכי לאשמעינן שעי\"ז תמה עליו הקסטור:"
+ ],
+ [
+ "ראהו קסדור אחד
בלשון רומי קוועסטאר. והוא קרימינאל ריכטער בל\"א. ממונה ממלך:"
+ ],
+ [
+ "אמר מה טיבו של זה
שהניחוהו להזקין כל כך ושערו להתדלדל:"
+ ],
+ [
+ "נטל פגיון
בלשון רומי פוגיאנע. והוא לאנצע בל\"א סכין פיפיות:"
+ ],
+ [
+ "ובא מעשה לפני חכמים והתירוהו
דמה שהטיל בו מום. לא לעשות נחת רוח לישראל נתכוון. דהרי מדבריהם משמע שיצטרך שיפול בו מום מעצמו. ותו הרי לדידהו לא הו\"ל מום רק בחסר אבר כולו [כגיטין נ\"ו א']. רק דרך שחוק והיתול עשה האי קסדור כן:"
+ ],
+ [
+ "ואסרו
קמ\"ל תנא בקסדור נכרי. דלא אמרינן אתא לאחלופי בגדול ישראל. וקמ\"ל תינוקת. דלא אמרינן אי שרית בהו. אתו למסרך כשיגדילו:"
+ ],
+ [
+ "כל שהוא לדעתו אסור
זה הכלל. לאתויי גרמא. כגון שהניח לחם על אזנו. כדי שישכנו שם הכלב. וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "ושלא לדעתו מותר
וזה הכלל דשלא לדעתו. לאתויי בלא היה הקסדור שואל תחלה מה טיבו. רק שהתחיל הישראל. וסיפר לנכרי דבכור זה כשיומם אנו אוכלים אותו ולא כוונו שיטיל בו השר מום. ואעפ\"כ הטיל בו השר מום. אם רגלים לדבר (שנתכוון) [שלא נתכוון] הנכרי להתירו. מותר [שי\"ג ודלא כמשמע לכאורה מר\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "היה בכור רודפו
שנגחו. ואפילו היה רק איל מנגח שאין סכנה כל כך בנגיחתו:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה ישחוט עליו
ואפילו בעטו אחר שניצל [שם. ודלא כר\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "כל המומין הראויין לבא בידי אדם
דיש מומין שאינן בידי אדם. כגון יתור אבר. או שעין או רגל א' גדול מחבירו:"
+ ],
+ [
+ "רועים ישראל נאמנים
ר\"ל אם ישראל רועה אצל כהן. לא חשדינן שהרועה הטיל בו מים. כדי שיאכילנו רבו ממנו. דמשום לגימא מועטת לא עביד הרועה איסורא:"
+ ],
+ [
+ "ורועים כהנים אינן נאמנים
דאם כהן רועה בהמת ישראל. ובתוכם בכור זה. חשדינן ליה להרועה שעשה בו מום זה במתכוון. דמימר אמר לא שבק רבי לדידי ויהביה לכהן אחר. מיהו אם הרועה ע\"ה. יש להקל. דמימר אמר. שלת\"ח יתננו [כחולין דק\"ל ע\"ב. שם]:"
+ ],
+ [
+ "רבן שמעון בן גמליאל אומר נאמן הוא על של חברו
דאפילו כהן מעיד לכהן אחר. ולא חיישינן לגומלין היכא דאין רגלים לדבר [ככתובות פ\"ב מ\"ח]. ואפילו בניו ובני ביתו של כהן מעידין לאביהן על מום בכור. שהומם מאליו. חוץ מאשתו דכגופו דמיא. והכי קיי\"ל [שי\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אומר החשוד על דבר לא דנו ולא מעידו
דלת\"ק דוקא הרועה הכהן אינו נאמן. אבל ב' כהנים מהשוק נאמנים. ולר\"מ אפילו ק' כהנים מדחשודים אינן נאמנין. וקיי\"ל כרשב\"ג דכהן נאמן על של אחרים [שם]. דכל חשוד נאמן על של אחרים באין לו הנאה מעדותו. מיהו דוקא בחשוד שנו. שלא עבר רק פעם א'. אבל בהוחזק בעבירה זאת. מקרי מומר לאותו דבר. ואינו נאמן אף בשל אחרים [י\"ד ש\"ך ב' סק\"כ וקי\"ט סקי\"ח]. וכל זה להקל. אבל להחמיר בשל אחרים. אפילו אינו מומר רק חשוד. אפ\"ה אינו נאמן. דמדלא מהני עדותו רק מכח שתיקת הבעלים לדבריו דעי\"ז נראה שסומך על דבריו. והרי בחשוד ודאי אינו סומך על דבריו [ש\"ך קכ\"ז סק\"כ]. מיהו כל זה לענין להאמין החשוד בעדותו באיסורים. אבל לענין עדות ממון. כל החשוד לעבירה שחייבין עליה מלקות וכ\"ש מיתה. פסול לעדות ממון מדאורייתא. ובאין בו מלקות או שעבר על איסור דרבנן. פסול מדרבנן. וי\"א דבעבר עבירה מדרבנן צריך שיהיה בהחטא חימוד ממון [ח\"מ ל\"ד א' ב' ג'. ועי' מ\"ש בפירושינו סנהדרין פ\"ג סי' כ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "נאמן הכהן לומר הראיתי בכור זה
לחכם. ואמר לי וכו':"
+ ],
+ [
+ "ובעל מום הוא
ובלבד שיהיה כאן עדים שלא הטיל בו הוא המום. אז נאמן. דלא חשידי כהנים רק להטיל מום בבכור. שהוא חיוב מלקות. אבל לא חשיד להאכיל קדשים תמימים בחוץ שהוא בכרת. ונ\"ל לכאורה דצריך שנדע ג\"כ שלא יטיל בו מום אחר קודם שחיטה מיהו י\"ל דרק לעבר חשדינן ליה ולא להבא [ועי' קופת הרוכלין דף ז'] שהוכחנו איפכא. ומה\"ט כהן שהוא מומחה. נאמן ג\"כ לראות מום בכור של אחר [י\"ד שי\"ד]. ואפ\"ה על של עצמו אינו נאמן. דמדאתחזיק איסורא. חשדינן ליה בשלו [ש\"ט]. וכמו כן נאמן כהן לומר בכור זה נתן לי ישראל פלוני עם מומו. דמלתא דעבידא לגלויי לא משקרי בה אינשי [שי\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "הכל נאמנים על מומי המעשר
דאין לחשדו שהטיל בו מום. דהרי מגו דהוה בעי הוה שדי מומא בכולא עדריה קודם שיעשר כדי לפטרו מלהקריב אימוריו דאין עושה בזה שום חטא:"
+ ],
+ [
+ "שנשברה רגלו
וה\"ה שאר מומין מובהקין שנזכרו בטור [ש\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה ישחט על פי שלשה בני הכנסת
ר\"ל אף שהן רק קצת בני תורה. כאותן י' בטלנין שבכל עיר מיהו דוקא בזה\"ז שאין לנו מומחה:"
+ ],
+ [
+ "אפילו יש שם עשרים ושלשה
ר\"ל סנהדרין קטנה. [ואגב ש\"מ דאין סנהדרין צריכין להיות סמוכין לכל דבר]:"
+ ],
+ [
+ "לא ישחט אלא על פי מומחה
שנטל רשות להתיר בכור. מהנשיא או מב\"ד סמוכין בא\"י וקיי\"ל כת\"ק [ש\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "השוחט את הבכור ומכרו
ר\"ל שמכר בשרו:"
+ ],
+ [
+ "ונודע שלא הראהו
שלא הראה מומו לחכם:"
+ ],
+ [
+ "מה שאכלו
הלוקחים:"
+ ],
+ [
+ "והוא יחזיר להם את הדמים
משום קנסא:"
+ ],
+ [
+ "הבשר יקבר
נ\"ל דקמ\"ל דלא בדקינן השתא להמום. דאפילו ימצא בו השתא מום מובהק כלעיל סי' ל\"ה. אפ\"ה מטעם קנסא אסור [כלעיל פ\"ד סי' ט'. וכרט\"ז ש\"י סק\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "מה שאכלו אכלו ויחזיר להם את הדמים
מיהו בהאכילן איסור דרבנן. אם אכלו א\"צ להחזיר להקונים הדמים. חוץ מאיסורי הנאה. אפילו אסור רק מדרבנן. מחזיר להן הדמים. דלא הפסידו להמוכר כלל באכילתן [ח\"מ רל\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "מכרוהו
הלוקחין:"
+ ],
+ [
+ "ישלמו לו דמי הטרפה
שנמכרת בזול. והמוכר יחזיר להקונים את המותר. [והא דלא נקט לעיל גבי בכור מכרוהו לעכו\"ם או לכלבים. י\"ל דאף שמותר להאכיל בכור במומו לעכומ\"ז [כמ\"ש סי' ש\"ו ה']. עכ\"פ ישראל קדושים ומחבבים כל דבר שנתהווה בי דררא דמצוה. לבלי להאכילו לעכו\"ם ולבהמה. והרי אפילו פרוסת המוציא אין להאכילה לעכו\"ם ולבהמה (כמג\"א ססי' קס\"ז). וכ\"ש בכור שהיה עליו קדושה כעס א' ולא גרע מתשמישי קדושה שאין לנהוג בהן מנהג בזיון (כא\"ח סי' כ\"א). ותו דלא שכיח שיחזרו הקונים וימכרו בשר הבכור מדאסור לעשות בו סחורה [כסי' ש\"ז ג']:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "נפגמה אזנו
פגם היינו שיש שם חסרון. ושיעורו כדי חגירת צפורן:"
+ ],
+ [
+ "מן הסחוס
הקנארפעל של האוזן:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא מן העור
המקיף לסחוס. דהאי עור שנפגם הדר בריא:"
+ ],
+ [
+ "נסדקה
נסדק סחוס האוזן. וכל סדק היינו בלי חסרון. ושיעורו כל שהוא וכלעיל. מיהו לדידן שאין לנו מומחה צריך שיהיה טפי מחגירת צפורן. כדי שיהיה ניכר שפיר [י\"ד ש\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "נקבה מלא כרשינה
וויקקע. ור\"ל שגרגיר כרשינה נכנס ויוצא בנקב שבסחוס:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי בן משלם אומר יבשה שתהא נפרכת
שכשממשמש בו נפרך לפירורים והלכה כת\"ק. וכל המומין דחשיב בפרקן. ילפינן מדכתיב פסח או עור (או) כל מום רע. ומה פסח ועור מום שבגלוי ואינו מתרפא. אף כל מום רע. כשהוא מום שבגלוי ואינו מתרפא. הו\"ל מום גמור:"
+ ],
+ [
+ "ריס
עפעף. אויגענליד בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "שנסדק
כולן שיעורן בכל שהוא:"
+ ],
+ [
+ "הרי בעיניו
ר\"ל הרי כשיש בעינו:"
+ ],
+ [
+ "דק
שיש עור על העין או וכו':"
+ ],
+ [
+ "תבלול
פערמישונג. שנבלל בהעין השחור בהלבן ע\"י חלזון נחש או ע\"י עינב:"
+ ],
+ [
+ "חלזון נחש
חלזון ונחש א' הן. ור\"ל שיש על השחור שבעין. בליטת בשר לבן כמין נחש. ודרך הבליטה ההיא להיות מנומר כחלזון. והוא תולעת מנומר בנקודות:"
+ ],
+ [
+ "ועינב
שיש על השחור שבעין בליטה עגולה כגרגר ענבה:"
+ ],
+ [
+ "ואיזהו תבלול
ר\"ל איזה תבלול שע\"י נחש חלזון:"
+ ],
+ [
+ "לבן הפוסק בסירא
סירא הוא העיגול המקיף את השחור שבאמצעית העין:"
+ ],
+ [
+ "ונכנס בשחור
שאם חוט לבן פוסק העיגול הנ\"ל ונכנס לתוך השחור. הוה מום:"
+ ],
+ [
+ "בשחור ונכנס בלבן
ר\"ל אבל אם חוט שחור נמשך מבפנים לתוך הלבן שבעין:"
+ ],
+ [
+ "שאין מומין בלבן
דהלבן אינו עיקר העין. רק שומנו:"
+ ],
+ [
+ "חורוד
טפות לבנות שבעין:"
+ ],
+ [
+ "והמים
שעיניו נוטפות וזולגות מים תמיד:"
+ ],
+ [
+ "הקבועים
אחורד ומים קאי:"
+ ],
+ [
+ "בודקין אותו שלשה פעמים בתוך שמונים יום
בסוף כל יום כ\"ז. שהוא שליש של פ' יום בקירוב. אז בודקין אותו. אם הלך החורד והמים. שאם הלך אף שחזר אח\"כ. אז איננו מום קבוע עדיין. ולכן חוזרין ובודקין אותו כבתחלה פ' יום. דהיינו מכ\"ז לכ\"ז יום. דאינו מום קבוע עד שיעמוד פ' יום בלי הפסק. ובלא בדקוהו תוך הפ' יום וכנ\"ל. אף שנמצא בסוף. אינו מום קבוע. דאמרינן הלך וחזר והלכה כדבריו:"
+ ],
+ [
+ "ואלו הם מים הקבועים
כלומר במה ידעינן שהוא מום קבוע ולא יתרפא:"
+ ],
+ [
+ "אכל לח ויבש של גשמים
ר\"ל אם האכילוהו לרפואתו באדר וחצי ניסן העשב שגדל אז. הנקרא עשב לח. ואח\"כ האכילוהו בכל חודש אלול וחצי תשרי העשב שגדל אז. הנקרא עשב יבש. וב' מיני העשב הלח והיבש. היו של גשמים. ר\"ל שגדלו בשדה הבעל שמסתפקת במי גשמים. ואם אכלה ב' מיני עשב הנ\"ל ולא נתרפאת. אז הוה מום קבוע ולא תתרפא עוד לעולם:"
+ ],
+ [
+ "לח ויבש של שלחים
ר\"ל אבל באכלה לח ויבש הנ\"ל. והיו של בית השלחין. דהיינו משדה שאינה מסתפקת בגשמים. וצריך להשקות השדה:"
+ ],
+ [
+ "אכל היבש ואחר כך אכל הלח
ר\"ל או שאכלה ב' מיני העשבים הנ\"ל של גשמים. אבל אכלה תחלה יבש ואח\"כ הלח. ולא נתרפאת:"
+ ],
+ [
+ "אינו מום
ר\"ל אין זה סימן שהוא מום קבוע:"
+ ],
+ [
+ "עד שיאכל היבש אחר הלח
ושיהיו שניהן של גשמים. וצריך עוד תנאים. שתאכל מהעשבים הנ\"ל בכל החדשים הנ\"ל. בכל יום בכל סעודה כגרוגרת. ורק לאחר ששתתה תאכל את הסעודה הנ\"ל בשדה ולא ברפת בעיר. ושתהיה בשעת אכילה עם חברותיה ולא יחידית. ולא תהיה כפותה בשעה שאוכלת. ואם שלמו כל התנאים הללו. ולא נתרפאת מהטפת מים מעיניה. הו\"ל מום קבוע:"
+ ],
+ [
+ "חטמו שנקב
ודוקא המחיצות החיצונות שבחוטם שהנקב נראה בהן בחוץ. אבל מחיצה האמצעית שבחוטם שנתנקב. אינו מום. דבגלוי בעינן. וכלעיל סי' ו':"
+ ],
+ [
+ "שנפגם
בחסרון:"
+ ],
+ [
+ "שנסדק
בלי חסרון [ונ\"ל דבכולהו נקט כסדר זה בדרך לא זו אף זו. דניקב אינו נראה כל כך מיד כנפגם. גם מתמהר להתרפאות טפי מנפגם. מדבשר בריא מקיפו. ונפגם אינו מגנה כל כך כנסדק. וגם מתמהר להתרפאות טפי מנסדק שמסדיק והולך. רק במשנה א' נקט נפגם תחלה. מדהוצרך לבארו שאינו מהעור. לכן פסק ושדי ליה]:"
+ ],
+ [
+ "שפתו
ליפפע:"
+ ],
+ [
+ "חיטיו החיצונות
ר\"ל שיניים שבאמצע הפה שנראין לחוץ"
+ ],
+ [
+ "שנפגמו
שנשבר מהן קצת ונפגמו"
+ ],
+ [
+ "או שנגממו
שנחתכו סמוך לשרשם. ולא נשאר רק שורש השן ששקוע בבשר. שאינו מגנה אותה כל כך כנפגמת:"
+ ],
+ [
+ "והפנימיות
שיניים שעומדות בפנימיות הפה. שאין נראין רק בשעה שהבהמה צועקת:"
+ ],
+ [
+ "שנעקרו
עם שרשן. אבל בנפגמו או נגממו. לא הוה מום:"
+ ],
+ [
+ "אין בודקין מן המתאימות ולפנים
הן השיניים הפנימיית שכל א' נראה כב' מחוברות יחד כתאומים. ומשם ולהלן אין בודקין בחסרון שיניים:"
+ ],
+ [
+ "אף לא את המתאימות
ר\"ל אפילו המתאימות עצמן שנעקרו אינן מום. ואין הלכה כדבריו:"
+ ],
+ [
+ "נפגם הזובן
הוא הנרתק שהגיד של הבהמה נסתר בו. ודוקא נפגם הוה מום דלא הדר בריא. אבל בנחתך כל הנרתיק זה לגמרי. לא הוה מום. דהדר בריא:"
+ ],
+ [
+ "או עריה של נקבה
בית הערוה של הנקיבה שבולט לחוץ. שנפגם:"
+ ],
+ [
+ "במוקדשים
ר\"ל בשאר קדשים. דבכור אינו נקיבה:"
+ ],
+ [
+ "נפגם הזנב מן העצם
שנחסר מהזנב קצת באמצע העצם א' שבחוליותיו:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא מן הפרק
שאם נסתר בין הפרקים הדרא בריא:"
+ ],
+ [
+ "או שהיה ראש הזנב מפציל עצם
שנפצל העור והבשר מעל הזנב בראשו. דאז לא הדר בריא. או שהזנב נתפצל לב' ויש בכל א' עצם. ונראה כב' זנבות:"
+ ],
+ [
+ "או שיש בשר בין חוליא לחוליא מלא אצבע
שחוליות הזנב רחוקות זמ\"ז כרוחב אגודל:"
+ ],
+ [
+ "אין לו ביצים או אין לו אלא ביצה אחת
א\"כ ל\"ל רישא. אלא ה\"ק אין לו ביצים בב' כיסין רק בכיס א'. או שיש לו ב' כיסין ואין לו רק ביצה א':"
+ ],
+ [
+ "אין לו אלא כיס אחד אין לו אלא ביצה אחת
אסיפא פליג דקאמר ת\"ק דביצה א' וב' כיסין הוה מום. וקאמר איהו דכל שיש לו ב' כיסין. בידוע שיש לו ב' ביצים. אבל ברישא מודה. דביש לו רק כיס א'. כאין לו רק ביצה א' דמי:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר
לא כר' ישמעאל דאמר בידוע. אלא בכור שיש לו ב' כיסין וביצה א'. מושיבו וכו':"
+ ],
+ [
+ "מושיבו על עכוזו
על עגבות שלו:"
+ ],
+ [
+ "וממעך
ממשמש בכיס ובכסלים:"
+ ],
+ [
+ "סופה לצאת
ובלא יצאת. הוה מום:"
+ ],
+ [
+ "מעשה שמיעך ולא יצאת ונשחט
כבכור בעל מום:"
+ ],
+ [
+ "ואסר רבי יוחנן בן נורי
וקיי\"ל כת\"ק דא\"צ למשמש. אלא שוחטו מיד בחזקת שאין לו רק ביצה א'. ואפילו כשימצא אח\"כ הביצה דבוקה בכסליו הוה מום מדאינו במקמו הראוי [טור ש\"ט]. וי\"א שכשלא משמשו בו תחלה ונמצא אח\"כ בכסלים. יקבר [רמב\"ם]:"
+ ],
+ [
+ "בעל חמש רגלים או שאין לו אלא שלש
מדסתם תנא. משמע דמיירי אפילו שהיתרת או החסרון הוא מראש עצם התחתון ולמעלה. אפ\"ה אינו רק מום. ואי\"ל א\"כ בלא\"ה טריפה [כחולין פ\"ד מ\"ו]. י\"ל דהיינו דוקא כשהיתרת הוא ברגלים האחרונים. אבל הכא מיירי ברגלים שלצד הראש:"
+ ],
+ [
+ "ושרגליו קלוטות כשל חמור
שפרסותיו עגולות. ואפילו שסועים כבהמה טהורה. עכ\"פ פרסות הטהורה אינן עגולות:"
+ ],
+ [
+ "איזהו שחול שנשמטה ירכו
היינו בוקא דאטמי דשף מדוכתיה. רק הכא מיירי דלא איעכל ניביה. דאל\"כ בלא\"ה טריפה:"
+ ],
+ [
+ "וכסול שאחת מירכותיו גבוהה
דרך הבהמה שהירך שקוע בתוך הכסל. וזו רגל א' בתוך הכסל. ורגל הב' למעלה מהכסל:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שאינו ניכר
שאין השבר נראה כשעומדת. אבל כשהולכת ניכר שצולעת. דבלא ניכר כלל לא הוה מום:"
+ ],
+ [
+ "מומין אלו
נשבר ידו או רגלו כלעיל:"
+ ],
+ [
+ "מנה אילא
שם חכם בקי במומין כלעיל [פ\"ד מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו לא שמענו את אלו
ואלו הן הג' שהוסיף. את וכו':"
+ ],
+ [
+ "ופיו דומה לשל חזיר
ששפתו העליונה עודפת על התחתונה:"
+ ],
+ [
+ "ושניטל רוב המדבר של לשונו
ר\"ל רוב אותו חלק שבלשון שאין מדובק למלקוחיו:"
+ ],
+ [
+ "ובית דין של אחריהן אמרו הרי אלו מומין
והכי קיי\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ושלח רבן שמעון בן גמליאל לחכמים ואמרו הרי זה מום
דגם רבנן דפליגי אאילא. מודו בכה\"ג. ודוקא שעצם לחי התחתון בולט. אבל אם רק שפה התחתונה בולטת ומקבלת שפה העליונה. רק באדם הוה מום. ולא בבהמה:"
+ ],
+ [
+ "אזן הגדי שהיתה כפולה
שיש לו אוזן תוך אוזן ונקט גדי אף שדרכו להיות אזניו קמוטות וכפולות קצת:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שהיא עצם אחד
שאין לו רק תנוך א'. שנכפף ראש תנוך אוזן החיצון. ונתחבר למטה עם תנוך אוזן הפנימי. וי\"א דתנוך קרי ליה עצם. וי\"א דעצם ר\"ל גוף א' ר\"ל שכל אוזן גוף לבד. כמו דכתיב כעצם השמים לטוהר. דר\"ל גוף השמים:"
+ ],
+ [
+ "ואם אינה עצם אחד
שהתנוכים מובדלין למעלה:"
+ ],
+ [
+ "רבי חנניא בן גמליאל אומר זנב הגדי שהיא דומה לשל חזיר
עגול כזנב החזיר. אף שאינו דק כמותו:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה מום
דוקא זנב טלה. אבל גדי. ב' חוליות אינו מום. א' הוה מום:"
+ ],
+ [
+ "רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר את שיבלת
ווארצע:"
+ ],
+ [
+ "בעינו
בלובן שבעין. והוא שיש בו שער:"
+ ],
+ [
+ "ושנפגם עצם ידו ועצם רגלו
שניכר שחסר קצת מרוחב העצם. אבל לא נשבר:"
+ ],
+ [
+ "ושנפסק עצמו שבפיו
שנפסק באמצע אותו עצם שהשיניים קבועין בו. ומיירי למעלה מן החוטין. שאין פגימת שיניים פוסל שם. אפ\"ה בנפסק העצם הזה הוה מום:"
+ ],
+ [
+ "עינו אחת גדולה
כעגל. והאחר כדרכו:"
+ ],
+ [
+ "ואחת קטנה
כאווז. והאחר כדרכו. מיהו בשניהן שוין כעגל או כאווז כשרים:"
+ ],
+ [
+ "במראה
שנראה לכל שזו גדולה מזו:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא במדה
דבלא ניכר רק כשימדדום. אינו מום:"
+ ],
+ [
+ "אחד מביציו גדולה כשתים בחברתה
ר\"ל כפול מחברתה:"
+ ],
+ [
+ "זנב העגל שאינה מגעת לערקוב
הוא מקום ברגל שקשור שם העצם הג' שלמעלה עם העצם הב' [זה נקרא ערקב בעין. משא\"כ מקום שקשור העצם הב' עם העצם התחתון שבו הפרסות נקרא ארכב או ארכובה באלף]:"
+ ],
+ [
+ "אמרו חכמים כל מרבית העגלים כן
ר\"ל כך גידול העגלים. שיהא זנבן מגיע לערקב:"
+ ],
+ [
+ "כל זמן שהן מגדילין הם נמתחות
שכשהן גדלין גם הזנב גדל ונמתח למטה טפי:"
+ ],
+ [
+ "לאיזה ערקוב אמרו
שלא תטעה בין עין לאלף:"
+ ],
+ [
+ "רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר לערקוב שבאמצע הירך
דהיינו הקשר שבין השוק לקולית כלעיל:"
+ ],
+ [
+ "על אלו מומין שוחטין את הבכור
קמ\"ל אפילו הנך ג' שהוסיף אילא [כמשנה ח']:"
+ ],
+ [
+ "ופסולי המוקדשין נפדין עליהן
ר\"ל קדשים שנפסלו ע\"י מומין אלו. פודין אותן ויצאו לחולין:"
+ ],
+ [
+ "אלו שאין שוחטין עליהן לא במקדש
מדאינן ראויין להקרבה. דאינן מהמובחר:"
+ ],
+ [
+ "ולא במדינה
דעכ\"פ לא מחשבו כמום קבוע להפקיע קדושתן. רק מניחין אותן עד שיפול בהם מום קבוע אחר. ואז נשחטין:"
+ ],
+ [
+ "חורוד והמים שאינם קבועין
אחורד נמי קאי:"
+ ],
+ [
+ "ובעל גרב
שחין לח מבפנים ובחוץ:"
+ ],
+ [
+ "ובעל יבלת
ווארצע בלובן שבעין ואין בה שער:"
+ ],
+ [
+ "ובעל חזזית
מין שחין שיש לו רפואה. ואינו חזזית שבתורה. שהוא לח מבחוץ ויבש מבפנים. ואינו מתרפא:"
+ ],
+ [
+ "וזקן
שרותת מחמת זקנה:"
+ ],
+ [
+ "וחולה
אף שאינו מסוכן. כל שרותת מחמת חליו:"
+ ],
+ [
+ "ומזוהם
שריח רע יוצא ממנו:"
+ ],
+ [
+ "ושנעבדה בה עבירה
שנרבע או שרבע:"
+ ],
+ [
+ "ושהמית את האדם
ומיירי שאין ברביעה או בנגיחה רק ע\"א. או שהבעלים העידו כך. דאי בשיש ב' עדים. הבהמה בת סקילה היא:"
+ ],
+ [
+ "וטומטום
שעור מכסה ב' מקומות הערוה שבבהמה. ואינו ניכר אם זכר או נקיבה הוא:"
+ ],
+ [
+ "ואנדרוגינוס
בלשון יון נקרא איש אנדרו. ואשה גינוס. ור\"ל הכא שיש לו זכרות וגם נקבות [ועי' מ\"ש שבת פי\"ט בפירושינו סי' ל\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "לא במקדש ולא במדינה
נ\"ל דלהכי כפל ושנה תנא לא במקדש וכו' והרי כבר נשנה בראש המשנה. אלא דסד\"א דטומטום ואנדרוגינוס לא נכללו בהנך דרישא דאין נשחטין לא במקדש ולא במדינה. אלא רק דברי ר' ישמעאל הוא. דקאמר דטומטום ואנדרוגינוס אין לך מום גדול מזה. ונשחט עליו במדינה. ולא פליג ת\"ק על זה. להכי הדר קמ\"ל דגם בטומטום ואנדרוגינוס ס\"ל לת\"ק דאינן מום גמור:"
+ ],
+ [
+ "רבי ישמעאל אומר אין מום גדול מזה
אאנדרוגינוס לחוד קאי. דס\"ל דדינו כבכור בעל מום. וכן רבנן ס\"ל רק באנדרוגינוס דאינו בכור כלל. אבל בטומטום בבהמה. שאין זכרות ונקבות שלה במקום א'. ס\"ל לתרווי הו דאם מטיל מים במקום זכרות הוה זכר ליתנו לכהן. ואפ\"ה אסור להקרבה. דנראה כאין לו ביצים. ובמטיל מים במקום נקבות. נקיבה הוה [ועי' תמורה פ\"ה מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "אלא נגזז ונעבד
דבריה בפני עצמו הוא. והלכה כחכמים:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מומין אלו
שנזכרו בפרקן דלעיל שפוסלין בבהמה:"
+ ],
+ [
+ "בין קבועין בין עוברין פוסלין באדם
דכהן שהן בו. פסול לעבודה:"
+ ],
+ [
+ "יותר עליהן באדם
דרובן אינן שייכין כלל בבהמה:"
+ ],
+ [
+ "הכילון
שפיטצקאפף. ור\"ל שראשו עשוי ככילון. והוא כסוי חבית שהוא חד מלמעלה ורחב למטה:"
+ ],
+ [
+ "והלפתן
שראשו דומה לראש לפת. שרחבה למעלה והולכת ומתחדדת למטה:"
+ ],
+ [
+ "המקבן
שראשו דומה למקבת שפדחתו בולט לפניו וכן ערפו בולט ביותר לאחוריו [עי' לקמן סי' ח']. כמקבת שבולט מכאן ומכאן להבית יד:"
+ ],
+ [
+ "ושראשו שקוע
שיש באמצע קדקדו שקוע:"
+ ],
+ [
+ "ושקיפס
שאין בראשו בליטה מאחוריו כלל. ושקיפס. הוא נוטריקון שקיל פיסא. ור\"ל שראשו דומה כאילו ניטל מאחוריו גוש מקדקדו:"
+ ],
+ [
+ "ובעלי החטוטרת
בוקקעל:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה מכשיר
ודוקא באין בו עצם רק דלדול בשר. אבל ביש בו עצם לכ\"ע פסול:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים פוסלין
וקיי\"ל כחכמים:"
+ ],
+ [
+ "ואם יש לו הרי זה כשר
מיהו בקרח באמצע ראשו. והשער מקיף הקרחה. או שהקרחה מאחוריו. ונגד הפדחת יש לו שער מאוזן לאוזן. זהו גבן שאמור בתורה. ופסול:"
+ ],
+ [
+ "אין לו גבינים
אייגענברוינע:"
+ ],
+ [
+ "אין לו אלא גבין אחד
ר\"ל אם ב' הגבינין מתחברין יחד ממעל לחוטם ונראין כגבן א'. זהו גבן וכו':"
+ ],
+ [
+ "רבי דוסא אומר כל שגביניו שוכבין
ששער גביניו ארוכין ותלויין על עפעפיו. פסול כל זמן שלא גלחן:"
+ ],
+ [
+ "ושתי שדראות
ששדרתו עקומה. ודומה כמי שיש לו ב' גבין. ולכ\"ע כולהו פסלי. ורק בפירושא דקרא פליגי:"
+ ],
+ [
+ "הכוחל שתי עיניו כאחת
שחוטמו שקוע בין עיניו. עד שכשירצה לצבוע עיניו בכחול [והוא כעין צבע תכלת לבניי. שצבעו המזרחיים בה עיניהם ליופי ולרפואה [ככתובות די\"ז א'. וביצה דכ\"ב א']. וזה צובע ב' עיניו במשיחה א'. ולא יעכבו החוטם [וחרום הוא מלשון והחרמתי את עריהם. שפירושו לשון שממון. ור\"ל הכא שעי\"ז שמם הדרת פניו. שכשניטל החוטם מבין העינים נשתת ונשתנה כל הפנים [כיבמות דק\"כ ע\"א]:"
+ ],
+ [
+ "שתי עיניו למעלה
ממקום הראוי להן. או שתי וכו':"
+ ],
+ [
+ "ושתי עיניו למטה
או עין וכו'. וקמ\"ל רישא ב' עניו למעלה או למטה. אף שהב' עינים עומדות בשורה אחת כראוי. וקמ\"ל סיפא אף שרק עין א' נתקלקל מקום מושבו:"
+ ],
+ [
+ "עינו אחת למעלה
מכנגד העין האחר:"
+ ],
+ [
+ "רואה את החדר ואת העליה כאחת
שעיניו עומדות במקום הראוי. אבל אישון העין משונה. שכשהוא נוטה לשמאלו הוא צופה ומביט לימינו. או איפכא. שיעלען בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "סכי שמש
נ\"ל דסכי הוא לשון סכך דכשהוא במקום שהחמה זורחת. סוכך וסוגר עיניו. מדאינו יכול לפתחן שם:"
+ ],
+ [
+ "זוגדוס
כל זוג דלא שוה אהדדי נקרא זוג דוס. דמלת דוס בלשון יון הוא שנים. ר\"ל זוג שאינו שוה כאחד. רק הן שנים שכל אחד משונה מחבירו וכגון שאישון א' שחור וא' תכלת:"
+ ],
+ [
+ "והצירן
שעיניו זולגות דמעה תמיד. ואע\"ג דכבר תנא ליה גבי בהמה [פ\"ו מ\"ג]. והרי אדם שוה לבהמה לדין מומין [כריש פרקן]. אפ\"ה הדר ותנא ליה הכא גבי אדם. דבאדם אין לו רפואה. ומשא\"כ בבהמה תתרפא ע\"י אכילת לח ויבש:"
+ ],
+ [
+ "ושנשרו ריסי עיניו
שנשר שער שבעפעפיו:"
+ ],
+ [
+ "מפני מראית העין
אנשרו ריסי עיניו לחוד קאי ומראית עין דקאמר הכא ולקמן משנה ה'. לאו משום דנראה כמום. אלא משום דאינו מקובל על העין יפה. והנ\"מ כשנשאר בעפעפיו רושם שער. דאל\"כ הרי זה מום גמור. וכן במרובה השער בריסי עין יותר מדאי. פסול:"
+ ],
+ [
+ "או קטנות כשל אווז
ואע\"ג דבבהמה בשניהן שוות. אפילו כעגל או כאווז אינו מום [כלעיל פ\"ו מ\"י] עכ\"פ באדם מדאינו שוה לכל זרע אהרן. הוה מום. ושלשת דינין חלוקים במומין (א) המומין השוים באדם ובבהמה. כהן שעבד בהן לוקה ועבודתו מחוללת. (ב) והמומין היתירין באדם מבבהמה. אם עבד לוקה. ועבודתו כשרה. (ג) והמומין הפסולין רק משום מראית עין. עבודתו כשרה ואינו לוקה:"
+ ],
+ [
+ "גופו גדול מאבריו
ר\"ל גופו גדול יותר משיעור הראוי למדת רגליו ושוקיו:"
+ ],
+ [
+ "או קטן מאבריו
דשיעור אורך החוטם כאורך אצבע קטנה של אותו אדם. ובארוך או קצר יותר מזה. פסול:"
+ ],
+ [
+ "והצמם שאזניו דומות לספוג
שהן גדולות עבות ונפוחות כספוג:"
+ ],
+ [
+ "והתחתונה עודפת על העליונה הרי זה מום
משא\"כ בבהמה צריך שיהיה הלחי גופיה ארוך תחתון מעליון או איפכא [כפ\"ו מ\"ח וט']:"
+ ],
+ [
+ "פסול מפני מראית העין
ואע\"ג דלעיל [פ\"ו מ\"ד] בבהמה אפילו רק נפגמו או נגממו השיניים פסול. התם בבהמה דרכה לפתוח פיה כשצווחת. ונראה אז החסרון [ועיין רתוי\"ט שם]:"
+ ],
+ [
+ "דדיו שוכבים כשל אשה
שמדולדלות למטה ושוכבות על הגוף:"
+ ],
+ [
+ "כרסו צבה
ר\"ל עבה ביותר:"
+ ],
+ [
+ "נכפה אפילו אחת לימים
ר\"ל שנופל לפעמים בחולי הנכפה. אפילו לעתים רחוקים:"
+ ],
+ [
+ "רוח קצרית באה עליו
שנבעת לפעמים מפרד רוח רעה:"
+ ],
+ [
+ "המאושכן
שכיס הערוה מגיע לברכיו:"
+ ],
+ [
+ "ובעל גבר
שגיד הערוה מגיע לברכיו:"
+ ],
+ [
+ "או אין לו אלא ביצה אחת
ה\"ק אין לו ב' ביצים בב' כיסין. רק בכיס א'. או שיש לו ב' כיסין ואין לו רק ביצה א' (כלעיל פ\"ו סי' מ\"ז). ואע\"ג דכבר תני לה גבי בהמה. ואדם שוה לבהמה במומין. אפ\"ה אצטריך הכא לאשמעינן דהיינו מרוח אשך שכתב בתורה:"
+ ],
+ [
+ "זהו מרוח אשך האמור בתורה
דאשך היינו ביצי זכר. ודרש מרוח אשך. שנעשו ביציו רוח ר\"ל שנחסרו ונעשו אין:"
+ ],
+ [
+ "רבי ישמעאל אומר כל שנמרחו אשכיו
דדרש מרוח אשך. לשון מרוח. ור\"ל שנמרחו אשכיו ונתמעכו:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר כל שרוח באשכיו
שביציו נפוחים ומלאים רוח. ודרש מרוח לשון רוח כת\"ק. ואפ\"ה לא קאמר כוותיה דא\"כ. הו\"ל למכתב חסר אשך:"
+ ],
+ [
+ "רבי חנניה בן אנטיגנוס אומר כל שמראיו חשוכים
דדרש מרוח אשך נוטריקון. כאילו כתב מראו חשך. ור\"ל שעור בשרו שחור וחשוך. אף שאינו שחור ככושי ממש [כך נ\"ל פירש מ\"ש בש\"ס. ר\"ח בן אנטיגנוס לא תני כושי ר\"ל לא דקאי אמשנה ו' דלא גרס התם כושי. אלא קאי אמשנתינו. דמראה חשכים דקאמר ר\"ח לאו היינו כושי] וה\"נ כ\"ע מודו דכולהו מום הוה. רק פליגי בפירוש המקרא:"
+ ],
+ [
+ "המקיש בקרסוליו
לפעמים פירושו ברכיים. ולפעמים פירושו עקב [וערתוי\"ט אהלות פ\"א מ\"ח]. ולפעד\"נ דפירושו הכולל הוא מקום שמחובר עצם על עצם ע\"י עצמות קטנות [געלענק בל\"א]. והכא ר\"ל. מקום שמחובר הפרסה להארכובה הנמכרת עם הראש. דהיינו שהברכיים עקומות לחוץ. ועי\"ז מקום חיבור הפרסה להארכובה מתקרב לרגל האחר. ונוקשות זה בזה בלכתו:"
+ ],
+ [
+ "ובארכבותיו
ר\"ל או שמקיש בברכיים. שרגליו התחתונים עקושים לחוץ. ועי\"ז הארכובות סמוכות ומנקשות זו בזו בלכתו:"
+ ],
+ [
+ "ואין ארכבותיו נושקות זו לזו
ר\"ל או שכשסומך הפרסות זו לזו אי אפשר לו להסמיך הארכובות. אי בעל פיקה. היינו שפיקה וכו':"
+ ],
+ [
+ "פיקה יוצאה מגודלו
שיש בליטת עצם מגודל ידו או מגודל רגלו:"
+ ],
+ [
+ "עקבו יוצא לאחוריו
שעי\"ז רגלו עומד באמצע הפרסה. חצי פרסה בולט לפניו וחציה לאחריו:"
+ ],
+ [
+ "פרסתו רחבה כשל אווז
ר\"ל שהפרסה קלושה ועגולה שאין ארכה יותר על רחבה:"
+ ],
+ [
+ "אצבעותיו מורכבות זו על זו
בידו או ברגלו:"
+ ],
+ [
+ "או קלוטות
מדובקות ב' יחד:"
+ ],
+ [
+ "עד הפרק
ר\"ל עד פרק האמצעי של אצבע:"
+ ],
+ [
+ "למטה מן הפרק
שמדובקות למעלה לצד הציפורן:"
+ ],
+ [
+ "וחתכה
הפרידן כדי שיהיו מחולקין זמ\"ז:"
+ ],
+ [
+ "היתה בו יתרת
אצבע יתירה:"
+ ],
+ [
+ "אם יש בה עצם פסול
וה\"ה בלא חתכה. ורק משום שאין בה עצם נקט וחתכה. דבכה\"ג דוקא בחתכה כשרה:"
+ ],
+ [
+ "יתר בידיו וברגליו שש ושש
אצבעות:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה מכשיר
הואיל וכל מנין אצבעותיו שוין:"
+ ],
+ [
+ "השולט בשתי ידיו רבי פוסל
דס\"ל כחישות אתילד ליה בימין:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים מכשירים
דס\"ל בריאות וחוזק אתילד ליה בשמאל. מיהו באיטר לפ\"ז לכ\"ע פסול:"
+ ],
+ [
+ "הכושי
שעורו שחור:"
+ ],
+ [
+ "והגיחור
אדום כארגמן:"
+ ],
+ [
+ "והלבקן
לבן כשלג. וכל אלו שמות אומות הן שצבע עורן כך:"
+ ],
+ [
+ "והקפח
ארוך ודק. שאיננו עב כראוי לפי ארכו. והוא מכוער:"
+ ],
+ [
+ "והננס
צווערג:"
+ ],
+ [
+ "והשכור
ודוקא כשמשוכר משאר משקין. דהרי מדכלל הכא משוכר בין מומין היתרים באדם מבהמה. על כרחך אם עבד לא חילל. וכמ\"ש לעיל סי' כ\"ו. והרי במשוכר מיין שעבד עבודתו פסולה [כתענית ד\"ז ב' ועי' בחומר בקודש פ\"א סי' ט\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ובעלי נגעים טהורין
כגון בוהק. או כולו הפך לבן. אבל כשיש בו נגע טמא. הרי אפילו רק נכנס לעזרה חייב כרת:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר אף בעלי דלדולין
שיש לו געוועכס. והוא חתיכת בשר מדולדלת:"
+ ],
+ [
+ "וכשרין בבהמה
והלכה כדבריו. מיהו בחתכה גם באדם כשרה דלא גרע מיתרת שאין בה עצם. וכלעיל:"
+ ],
+ [
+ "אותו ואת בנו
בבהמה פסול. מדהו\"ל מחוסר זמן. משא\"כ כהן ובנו עובדים ביחד אפילו לכתחלה:"
+ ],
+ [
+ "וטרפה
דבאדם כשר מדהו\"ל מום שבסתר:"
+ ],
+ [
+ "ויוצא דופן
דג\"כ כשר במקריב ולא בקרבן:"
+ ],
+ [
+ "ושהמית את האדם
עי' פ\"ו סי' צ\"ז צ\"ח:"
+ ],
+ [
+ "הנושא נשים בעבירה
כהן שנשא גרושה. חללה. או זונה:"
+ ],
+ [
+ "עד שידיר הנייה
שנודר על דעת הרבים שלא יהנה מהאשה הפסולה. דבכה\"ג אין לנדר התרה רק לדבר מצוה [כי\"ד רכ\"ח]. ואין לחוש שמא יאמר להחכם שלדבר מצוה נדר. ליתא. דעכ\"פ הרי קיי\"ל דצריך לפרוט הנדר לפני מתיריו (שם סי\"ד). וא\"כ כשיאמר להחכם שנדר מפלונית הגרושה או זונה. לא יתיר לו החכם:"
+ ],
+ [
+ "עד שיקבל עליו שלא יהא מטמא למתים
וסגי בקבלה לחוד בלי נדר. מדאין יצרו תקפה עליו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "יש בכור לנחלה
ליטול פי שנים:"
+ ],
+ [
+ "ואינו בכור לכהן
שא\"צ ליתן לכהן הה' סלעים בעד פדיונו:"
+ ],
+ [
+ "הבא אחר הנפלים שיצא ראשו חי
בתאומים מיירי. והוציא בן ח' חדשים ראשו אפילו חי. והחזירו. ונשתהה הלידה אח\"כ עד חודש ימים. ואז הקדימו אחיו הב' ונולד בחודש הט'. זה האחרון בכור לנחלה. דאע\"ג דהוצאת ראשו של ראשון לידה מעליא הוה. עכ\"פ לא היה רק נפל. ובכור שאחר נפל. בכור מעליא הוה לנחלה מדכתיב גביה ראשית אונו. דמשמע שלבו דוה עליו. לאפוקי נפל אין לב האב דוה עליו. אבל לענין פטר רחם שפיר הנפל שהוציא ראשו חי היה פטר רחם. [ונ\"ל דנקט נפלים לשון רבים. לאתויי אפילו בפחות מבן ח'. ואפשר אפילו אחר בן ז' שהוציא ראשו והחזירו נמי דינא הכי]. מיהו בהוציא בן ח' ראשו מת והחזירו. אז הבא אחריו בכור לכהן נמי הוה. מדהיה הראשון בן ח' מת. וכמו כן בלא היו תאמים. כיון דעל כרחך בשעת לידת ב' כבר נולד הראשון לידה גמורה. להכי בכה\"ג אפילו היה ראשון בן ח' מת. כל שאמו של ראשון טמאה לידה. הבא אחריו פטור מפדיון [י\"ד ש\"ה כ\"ב וכ\"ג ורמב\"ם פי\"א מבכורים הי\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ובן תשעה שיצא ראשו מת
ואפילו חתך ראשו במעי אמו והוציאו אין הבא אחריו בכור לכהן [כנדה דכ\"ט א'. ודלא כר\"ב]. אבל בן ט' שיצא ראשו חי והחזירו ויצא אחיו. הבא אחריו בכור לנחלה נמי לא הוה [ח\"מ רע\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "והמפלת כמין בהמה חיה ועוף
אפילו היה בן תשעה חי. עכ\"פ מדאין צורתו כאדם לא חשיבי ואין לב האב דוה עליהן. ולהכי הבא אחריו הוה בכור לנחלה. מיהו אף שאין צורתו כלל כאדם. ס\"ל דפטר רחם עכ\"פ הוה לפטור הבא אחריו מפדיון:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים עד שיהא בו מצורת האדם
דאז דוקא חשיב פטר רחם מדיש לו קצת צורת אדם. ולהכי הבא אחריו פטור מכהן. משא\"כ באין לו צורת אדם כלל. אז הבא אחריו חשיב פטר רחם לכהן. ונוטל גם פי שנים [ש\"ח]. ואע\"ג דסנדל נמי אין בו צורת אדם ואפ\"ה מחשב פטר רחם לפטור הבא אחריו מכהן. וכסיפא. י\"ל התם ידוע שהיה לו צורת אדם ורק נתמעך:"
+ ],
+ [
+ "המפלת סנדל
חתיכת בשר בלי צורת פנים שלפעמים בא עם הולד. והוא ג\"כ ולד שנפחת צורתו. דכשנתעברה אמו תאומים. לפעמים ולד א' דוחק חבירו במעי אמו ופוחת פניו [רש\"י נדה דמ\"ה א']. ומדאמו טמאה לידה. מדהיה לו פ\"א צורת אדם. להכי מודו רבנן דפוטר מכהן להולד שעמו שבא אחריו:"
+ ],
+ [
+ "או שליא
חתיכת בשר חלול שיוצאין ממנו כעין דקין [נדה כ\"ו א']. ואין שליא בלי ולד [חולין ע\"ז א']. ועיין מ\"ש פ\"ג. סי' ז' ח':"
+ ],
+ [
+ "ושפיר מרוקם
כמין שפופרת שיש בו ריקום ולד. וכלהו משום רבותא דבכור לכהן נקט. דאפילו הנך. ביצא כולו מפקיעו לבא אחריהן מפדיון. וכ\"ש בהיה לו צורת פנים מעליא. אבל לנחלה הרי אפילו צורת אדם מעליא. כל שנולד מת אפילו היה בן ט'. או שהיא בן ח' אע\"פ שהוא חי. הבא אחריו בכור לנחלה הוה. וכלעיל:"
+ ],
+ [
+ "והיוצא מחותך
שחתך הולד והוציאו לאברים כולו:"
+ ],
+ [
+ "בכור לנחלה ואינו בכור לכהן
הדר ותני הכי. מדאפסיק במילתיה בפלוגתא דר\"מ וחכמים [וגם בל\"ז כך דרך התנא. אם הנך דנקט לעיל מניה נפישין מיליה] [כמ\"ש ב\"ב פ\"ח מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "מי שלא היו לו בנים ונשא אשה שכבר ילדה
דהולד ראשית אונו אבל אינו פטר רחם:"
+ ],
+ [
+ "עודה נכרית ונתגיירה
אנשא אשה שכבר ילדה קאי. וה\"ק אפילו ילדה בעודה שפחה. ונשתחררה. או בעודה נכרית ונתגיירה. ואח\"כ נישאו לישראל זה וילדו לו:"
+ ],
+ [
+ "בכור לנחלה ואינו בכור לכהן
דאפילו ולד שילדה בעודה שפחה או נכרית חשיב פטר רחם:"
+ ],
+ [
+ "עד שיפטרו רחם מישראל
דולד שבנכריותה לא חשיב פטר רחם. וקיי\"ל כת\"ק [י\"ד ש\"ה כ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "מי שהיו לו בנים ונשא אשה שלא ילדה
או נתגיירה וכו':"
+ ],
+ [
+ "נתגיירה מעוברת
ובעלה עמה. או וכו':"
+ ],
+ [
+ "נשתחררה מעוברת
ובעלה עמה. [לעיל נקט שפחה קודם גיורת והכא איפכא. נ\"ל דלעיל והכא תרווייהו בדרך לא זו אף זו קתני. דלעיל קאמר לא מבעייא שפחה דנתחייבה במצות כאשה. אלא אפילו היתה נכרית כשילדה ולד הראשון. אפ\"ה מחשב לת\"ק פטר רחם אז. והכא דמיירי בילדה השתא הולד שנתעברה בגיותה. נקט רבותא איפכא. לא מבעייא נכרית דנתעברה בשעה שלא נתחייבה במצות. אלא אפילו שפחה שנתעברה בשעה שנתחייבה במצות כשאר אשה. אפ\"ה אינו בכור לנחלה]:"
+ ],
+ [
+ "ילדה היא וכהנת
בת ישראל מבכרת שילדה עם בת כהן מבכרת. ונתערבו הולדות:"
+ ],
+ [
+ "היא ולויה
דלויה נמי בנה פטור מפדיון בכור:"
+ ],
+ [
+ "היא ואשה שכבר ילדה
ונתערבו ב' הולדות:"
+ ],
+ [
+ "או בן שבע לאחרון
ועי\"ז יש להסתפק בכור של מי הוא. ומאיזה נחלה יטול פי שנים. וכמו כן בהבן הבא אחריו יש להסתפק אם הוא לבכור לנחלה להאחרון:"
+ ],
+ [
+ "בכור לכהן
דהא פטר רחם יש כאן בכל הנך דלעיל. ולכן אבי הבכור נותן הפדיון לכהן בעד בנו בכל מקום שהוא. ובמסופק אם הוא בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון פודה הבן א\"ע לכשיגדל:"
+ ],
+ [
+ "ואינו בכור לנחלה
דבנכרית ושפחה היו הורתם שלא בקדושה [מיהו בבן הבא אחריהן. יש חלוק. דבנכרית אינו בכור לנחלה מדאינו ראשית אונו. והרי עכומ\"ז אית לו חיים [ח\"מ רע\"ז ס\"ט]. אבל בשפחה שאין לה חיים [כיבמות ס\"ב א'] הבא אחריו הוה בכור לנחלה]. ובהנך וולדות שנתערבו. הרי לא ידעו בן מי הם. לכן אפילו חלק הפשוט לא יטלו מב' מיני הנכסים. וכן הדין ג\"כ בספק בן ט' לראשון או וכו'. אבל גם הבן הנולד אחר הספק אינו בכור לנחלה. דשמא הראשון היה בכור:"
+ ],
+ [
+ "המפלת שפיר
שפופרת:"
+ ],
+ [
+ "מלא דם מלא מים מלא גנינים
ר\"ל מלא גוונים הרבה. כמראה דם ומראה בשר ועצמות. או ר\"ל גנונים שהשפופרת מלא כעין תולעים קטנים ובזה או בזה אין בו ריקום ולד דבכה\"ג אין הבא אחריו בכור לכהן וכרישא:"
+ ],
+ [
+ "ורמשים
אפילו יש בו ג\"כ קצת צורת אדם. עכ\"פ הנך גריעי מבהמה חיה ועוף. מדלא נאמר בהו יצירה כבאדם:"
+ ],
+ [
+ "המפלת יום ארבעים
דאז לא נגמר צורת הולד עדיין עד שיעברו עליו מ' יום שלמין:"
+ ],
+ [
+ "יוצא דופן והבא אחריו
שקרעו דופן בטנה של אשה שתאומים בבטנה בהקשותה בלדתה והוציאו וולדה א' דרך הדופן. כדי להציל לכה\"פ הולד. ואח\"כ יצא אחיו דרך הרחם. אבל בלא תאומים. א\"א שתחזור להתעבר ותלד. דמצוי שתמות כשיבקעו בטנה:"
+ ],
+ [
+ "לא לנחלה ולא לכהן
דהראשון לא הוה בכור לנחלה. דוילדו לו בעינן. ויציאה דרך דופן לא מקרא לידה. והשני ג\"כ לא. מדאינו ראשית אונו ובכור לכהן נמי לא הוו. דראשון אנו פטר רחם. והשני אינו בכור לבנים. רק בכור לרחם:"
+ ],
+ [
+ "הראשון לנחלה
מדכתיב אשר תלד. לרבות יוצא דופן. על כררך דגם דרך דופן מקרי לידה:"
+ ],
+ [
+ "והשני לחמש סלעים
דס\"ל בכור לרחם אף שאינו בכור לולדות. נמי הוה בכור לפדיון. [ונ\"ל דאפ\"ה י\"ל דס\"ל דבבהמה כה\"ג הבא אחר יוצא דופן אינו בכור לכהן. כר\"ע לעיל [ספ\"ב]. דמדס\"ל לר\"ש בכור לדבר אחד הוה בכור. על כרחך כר' אבינא ס\"ל. דקאמר [לעיל די\"ט א']. דמדאצטריך קרא למכתב בכור יתירה גבי בהמה. ע\"כ למעוטי הבא אחר יוצא דופן שלא יהיה לכהן. יע\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "מי שלא בכרה אשתו וילדה שני זכרים
ונתערבו:"
+ ],
+ [
+ "נותן חמש סלעים לכהן
קמ\"ל אף שלא ידע הי מנייהו הבכור. אי נמי דוקא קמ\"ל. לאשמעינן דהא הבנים עצמן פטורים מלפדות א\"ע:"
+ ],
+ [
+ "האב פטור
ר\"ל לא לבד הבן. אלא אף האב פטור. דמצי למימר לכהן שמא הבכור מת קודם שנתחייבתי בפדיונו. והממע\"ה. אבל כשמת א' מהבנים לאחר ל' הרי אף כשמת בכור לאחר ל' חייב לפדותו:"
+ ],
+ [
+ "מת האב
לאחר ל' וקודם שפדאן. דכבר נתחייב לשלם:"
+ ],
+ [
+ "ר' מאיר אומר אם נתנו
הה' סלעים מירושת אביהן לכהן:"
+ ],
+ [
+ "עד שלא חלקו
הירושה:"
+ ],
+ [
+ "נתנו
ר\"ל כדין נתנו. ואינן יכולין לתבוע לחזרה. שכל שלא חלקו הרי החוב על הנכסים:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו פטורין
דס\"ל אין ברירה. ולא אמרינן שהגיע לכל א' מהבנים חלקו הראוי לו. רק הוה ליה כקנה זה מזה חלקו. וא\"כ הו\"ל כלקוחות. והה' סלעים הו\"ל מלוה על פה. שאינו גובה מלקוחות. והבנים עצמן משלהן ג\"כ א\"צ לפדות א\"ע. מדכל א' מסופק אם חייב. הו\"ל הממע\"ה. להכי פטורים לגמרי אבל כשלא נתערבו לא היו פטורים לגמרי. דאף דאין כאן נכסים מאביו. כל שלא נפדה מאביו. חייב הבן לפדות א\"ע משלו כשיגדל. [מיהו אע\"ג דבשאר דוכתיה ס\"ל לר\"מ יש ברירה. היינו היכא שבירר בדבריו מעיקרא. כגון ב' לוגין שאני עתיד להפריש [דמאי פ\"ז מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "נתחייבו נכסים
דס\"ל מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמי וגובה מלקוחות. ואף דקיי\"ל בכל דוכתי דמלוה דבתורה לאו כשטר דמי. אפ\"ה קיי\"ל הכא כר\"י דנתחייבו הנכסים [ש\"ה כ']. משום דאף דהו\"ל רק כמלוה על פה שעל האב. והרי מדקיי\"ל נמי בדאורייתא אין ברירה. הו\"ל הבנים רק כלקוחות. ומלוה ע\"פ אינן גובה מלקוחות. אפ\"ה לעניין תשלומי חוב אביהן הבנים כרעא דאבוהון נינהו. ומחייבי לשלומי חוב על פה של אביהן [רא\"ש פ\"א דב\"ק סי' ו']:"
+ ],
+ [
+ "זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום
דשמא הנקיבה נולדה תחלה. והממע\"ה:"
+ ],
+ [
+ "שתי נשים
של איש א':"
+ ],
+ [
+ "שלא בכרו וילדו שני זכרים
ונתערבו:"
+ ],
+ [
+ "אם לכהן אחר נתן
ב' הפדיונות:"
+ ],
+ [
+ "יחזיר לו חמש סלעים
דפחות מבן חודש פטור מפדיון:"
+ ],
+ [
+ "אינו יכול להוציא מידם
דלא מצי האב לומר. לכל כהן נתתי רק חצי מעות הפדיון של כל א'. ויחזיר לי חצי של המת. ליתא דאע\"ג דבכה\"ג בנו פדוי [כבכורות דנ\"א ב']. דמצי ליתן דמי פדיון בנו אפילו לעשרה כהנים. עכ\"פ הכא מדלא פרש כן בשעת שנתן המעות. מצי כל א' מהכהנים לומר הנני מוחזק בפדיון החי:"
+ ],
+ [
+ "זכר ונקבה או שני זכרים ונקבה
שילדו ב' נשיו המבכירות ונתערבו:"
+ ],
+ [
+ "נותן חמש סלעים לכהן
דממ\"נ חד זכר הוא בכור [ועי' לעיל פ\"ב מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "אין כאן לכהן כלום
דשמא הנקיבות יצאו תחלה:"
+ ],
+ [
+ "מת אחד מהן
ר\"ל א' מהולדות:"
+ ],
+ [
+ "יחזיר להן חמש סלעים
ויחלקום ב' האבות. ודוקא כשכתבו הרשאה זה לזה. דאל\"כ מצי הכהן למדחי לכל חד ולומר בנך החי. ונ\"ל דמדיכולין לבוא בהרשאה לא ידחה אותן הכהן. ואפשר דכופין על מדת סדום כזה דלמה יטריחן על מגן:"
+ ],
+ [
+ "האבות פטורין
דכל חד אמר הנקיבה שלי:"
+ ],
+ [
+ "והבן חייב לפדות את עצמו
כשיגדל:"
+ ],
+ [
+ "אין כאן לכהן כלום
דשמא הנקבות יצאו תחלה:"
+ ],
+ [
+ "זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום
דשמא המבכרת ילדה נקיבה:"
+ ],
+ [
+ "מת הבן בתוך שלשים יום
אבכור וודאי דעלמא קאי:"
+ ],
+ [
+ "יחזיר לו חמש סלעים
דקודם ל' אינו חייב בפדיון. אפילו כלו לו חדשיו. שודאי אינו נפל:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שלא נתן יתן
ויברך נמי על מצות פדיון. אבל לא שהחיינו [ש\"ה י\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "מת כיום שלשים כיום שלפניו
ואע\"פ שנתן יחזיר:"
+ ],
+ [
+ "לא יתן
דמספקא ליה אי בעינן בבכור מבן חודש ומעלה. וקיי\"ל כת\"ק דפטור [שם]:"
+ ],
+ [
+ "בחזקת שלא נפדה
מדאינו רגיל אב לפדות בנו תוך ל':"
+ ],
+ [
+ "
ר\"ל עד שיאמרו לו להבן שצוה אביו בשעת מיתתו לומר להבן שלא נפדה. וא\"צ עדות גמורה על זה:"
+ ],
+ [
+ "שמצותו על אביו ומצות בנו עליו
אי ליכא רק ה' סלעים. כ\"ע מודו דהוא קודם לבנו. כי פליגי בהניח אביו של אב קרקעות ששוים ה' סלעים שמכרן הזקן. ועוד יש כאן בעד ה' סלעים בני חורין ששייכי לבן של הזקן. ר\"י סבר מלוה שבתורה ככתובה בשטר דמי. ולהכי ה' סלעים שחייב הזקן בפדיון של האב. גובה אותן הכהן מהקרקעות. שטרפם מהלקוחות. ואף דאין גובין ממשעבדי במקום שיש נכסים בני חורין. עכ\"פ הכא חיוב פדייתו של האב. היה על הזקן. יהוא מכר הקרקעות. ואיך יגבה הכהן מהבני חורין של בנו של זקן. ולהכי פודה האב בנו עם הה' בני חרי. דאם יפדה א\"ע בהבני חרי. לא יוכל לפדות בנו מהקרקעות. דהרי הלקוחות קנו מהזקן קודם שנולד הנכד ואחר שנולד האב [כך. פירשתי על דעת הר\"ב. ולפענד\"נ דלפי מ\"ש תוס' דמיירי הכא שהזקן מכר הקרקעות. ולא שמכרן האב. א\"כ א\"צ לאוקמא שמכרן הזקן קודם שנולד הנכד. דהרי אפילו מכרן אח\"כ לא מצי כהן טריף להו בשביל פדיון הנכד. דהרי הזקן שמכרן לא היה משועבד לפדיון הנכד]. ורבנן ס\"ל מלוה שבתורה רק כמלוה על פה דמי. ואי יהיב הבני חורין בפדיון בנו. תו לא מפריק איהו גופיה. דהרי הכהן לא יטרוף מהלקוחות. הלכך מצוה דידיה עדיף. והלכה כחכמים:"
+ ],
+ [
+ "במנה צורי
מלת מנה שזכרה משנה כאן. אינו ר\"ל ק' זוז כבכל מקום. רק ר\"ל אופן מניין המטבע [צעהלארט בל\"א]. דהיינו כהמטבע שמונין בה בעיר צור. שהדינרין וסלעים שבצור היו שוים להדינרין וסלעים שחייבתן תורה בפדיון הבן. [וכל סלע האמור במשנה. שנקרא בתורה לפעמים בשם כסף. ולפעמים בשם שקל. היה שעורו בימי משה. כסף נקי כמשקל ש\"ך שעורות בינונית [גראן בל\"א]. ובבית שני הוסיפו על המשקל ההוא שתות מלבר. והעלו הסלע שיהיה משקלו שפ\"ד שעורות. וכך היה משקל הסלע בזמן המשנה בצור [כרמב\"ם פ\"א משקלים. וכך משערין נמי השתא ה' סלעים של פדיון הבן. שיהיה כסף נקי כמשקל ה' פעמים שפ\"ד שעורות. שהן יתד 1920 גרעינין. ולפי רט\"ז [ש\"ה סק\"א] משקלן יחד הן חמשה לאטה וקווינט א' כסף נקי. ולש\"ך שם ולדברי חמודות כאן סגי לפדיון הבן בזמנינו סך ג' ר\"ט. ולרבינו הגאון מהור\"ר אליהו מווילנא זצוק\"ל צריך לפדיון הבן ה' ר\"ט שלנו. ועי' מ\"ש בפירושינו שבועות פ\"ו סי' ב' ושם הארכתי]:"
+ ],
+ [
+ "שלשים של עבד
כשנגחו שור ומת:"
+ ],
+ [
+ "וחמשים של אונס ושל מפתה
שצריך ליתן לאביה:"
+ ],
+ [
+ "כולם בשקל הקדש במנה צורי
הדר ותני שישלמו במנה צורי. משום אונס ומוציא שם רע. דאף דלא כתיב גבייהו שקל אפ\"ה צריך שישלמו במנה צורי. מיהו כל כסף שחייב מדבריהן. כגון ק' ור' של כתובה. וקנסות שקנסו. נגבין בכסף מדינה שכל דינר שבו הוא שמינית שבדינר צורי. וי\"א דאף דכתובה מדרבנן. אפ\"ה נגבית בכסף צורי [וכן נוהגין במה שכותבין בכתובה דחזי ליכי מדאורייתא. ר\"ל שתגבה אותה במטבע דאורייתא [אה\"ע סי' ס\"ו]. ולפ\"ז שיעור ר' זוז דאורייתא שנותנין לבתולה שהן נ' סלעים. לפי חשבון ש\"ך הנ\"ל הוא סך ל' ר\"ט. ולהגרא\"ו זצוק\"ל הם נ' ר\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "וכולם נפדין
ר\"ל וכל הנפדין. כגון בכור אדם והקדשות. נפדין וכו':"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן השקלים
ר\"ל מחצית השקל שחייב כל א' מישראל ליתן להמקדש. חייב לתנו במטבע כסף שיש בו צורה. והא דלא נקט נמי מעשר שני. דנמי צריך מטבע עם צורה. ה\"ט מדא\"צ ליתן בפדיונו רק מטבעות נחושת:"
+ ],
+ [
+ "אין פודין
בכור אדם:"
+ ],
+ [
+ "לא בעבדים ולא בשטרות
שכשיש לו שטר על חבירו. ונתנו להכהן שיגבנו בפדיון בנו. אינו פדוי:"
+ ],
+ [
+ "ולא בהקדשות
ר\"ל גם בהקדשות הדין כך שאין פודין באלו הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "חייב ליתן לו ובנו אינו פדוי
דכיון דמדאורייתא בנו פדוי בשטר כזה. להכי כבר השתעבד לו וחייב ליתן לו. ואפ\"ה מדרבנן צריך לפדות בנו פעם אחרת. גזירה שמא יאמרו פודין בשטרות:"
+ ],
+ [
+ "רשאי
ר\"ל לפי מה שאמרנו שחייב ליתן להכהן ה' סלעים אחרים. לפיכך אם ירצה הכהן להחזיר להאב במתנה את השט\"ח שנתן לו. רשאי בכל גוונא אפילו היה בתחלה דעת האב שיחזירו לו הכהן. אינו מזיק. מדבל\"ז פודהו. אבל בה' סלעים שהן באמת פדיון. דוקא באמר להכהן הילך הפדיון ע\"מ שתחזירהו לי. בנו פדוי. אבל בלא פירש האב כן בדבריו. רק שהיה בלבו כך. והכהן היה סבור שנותנן לו לחלוטין בהפדיון. אין בנוי פדוי. וה\"ה באמר האב הילך המעות בעד פדיון בני ותחזיר לי המעות. ולא אמר על מנת. אמרינן שחזר בו האב קודם הפדיון מדבריו הראשונים שאמר שיהיו לפדיון. ואין בנו פדוי [ש\"ה ח']:"
+ ],
+ [
+ "יהיה לך ופדה תפדה
לאהרן קאמר קרא דכשיהיה לך המעות בידך אז יהיה פדוי:"
+ ],
+ [
+ "ואינו נוטל פי שנים בשבח
במה שהשביחו הנכסים אחר מיתת אביהם קודם שחלקו. ודוקא בנשתנו. כגון כרמל שנעשה שבלים. סמדר שנעשה ענבים. אבל בלא נשתנה כגון אילן שנתעבה. וכדומה. בכה\"ג. נוטל בשבח פי שנים. מיהו אם מחמת הוצאה השביח. אפילו בכה\"ג אינו נוטל בשבח. אם לא שאמר הבכור להיורשים לא תשביחו עד שנחלוק [ח\"מ רע\"ח ו']:"
+ ],
+ [
+ "ולא בראוי כבמוחזק
ר\"ל אינו נוטל פי שנים בנכסים שלא היה אביהן מוחזק בהן בשעת מיתתו. רק שראויין ליפול לו בירושה. ונפלו לו לאחר מותו. וה\"ה בהיה להאב מלוה ביד אחרים. אפילו בשטר. מקרי ראוי. ונ\"ל דמהאי טעמא נמי לא הוי סגי לתנא למנקט מלת ראוי לחוד אלא נקט ראוי כבמוחזק לאשמעינן דאפילו היה ראוי כמוחזק דהיינו שהיה שטר מקויים שוודאי ישולם אפ\"ה אין להנך בהן חלק דלא נידן כמוחזק ממש. רק בהיה להאב משכון על הרוב מקרי מוחזק. וי\"א דוקא משכון של ישראל. מיהו בהיה להאב חוב ביד הבכור. יש להסתפק אם מקרי מוחזק. ובכה\"ג אף דבכל ספק קיי\"ל דהממע\"ה. הכא קיי\"ל דיחלוקו [שם ס\"ז. ונ\"ל דה\"ט. דאע\"ג שהוא מוחזק. עכ\"פ גם הם מוחזקין. דנכסי בחזקת יתמי קיימי [כח\"מ רנ\"א ב']. וא\"כ הו\"ל כב' אוחזין בטלית. דחולקין בלי שבועה [כח\"מ קל\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ולא האשה בכתובתה
ר\"ל גם אשה בכתובתה אינה גובה אותה משבח ומראוי. [משא\"כ בע\"ח אחר]. אמנם מחוב תגבה:"
+ ],
+ [
+ "ולא הבנות במזונותיהן
דתנאי כתובה הוא שיהיו הבנות אחר מיתת אביהן נזונות מהנכסים עד שיתבגרו או שינשאו. אבל אינן ניזונות משבח וראוי:"
+ ],
+ [
+ "ולא היבם
דכשמיבם אשת אחיו המת. אז יורש כל נכסי המת קרן ושבח. אפילו חלק המת בירושת אביו שמת תחלה. ואח\"כ מת האח קודם שחלקו הירושה. אז כשייבם זה אשתו נוטל גם חלקו. אבל לא נוטל חלקו בשבח שהשביחו הירושה ההיא קודם שחלקו. וגם אינו נוטל חלקו בראוי שבירושת אביהן. כגון שמת האח ואח\"כ מת האב. אינו נוטל חלק המת באלו. ומ\"ט. בכור קרייה רחמנא. דדינו כבכור שאינו נוטל בכורתו בראוי ובשבח:"
+ ],
+ [
+ "וכולן אין נוטלין בשבח
הדר תני ליה. דאי מרישא סד\"א דוקא בשבח שמחמת הוצאה אינו נוטל. אבל בשבת דממילא כהנך דלעיל אף שנשתנה נוטל קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ולא בראוי כבמוחזק
אי מרישא. סד\"א דוקא בנפלה להן ירושת אחי אביהן לאחר מיתת אביהן. מיקרי ראוי. דשמא יהיה לו זרע לאחי אביהן. אבל בנפל להן ירושה מאבי אביהן לאחר מיתת אביהן. דודאי יפלו להן בסוף. אימא דלא מקרי ראוי. קמ\"ל [עי' מש\"כ לעיל סי' ע\"ח בטעם דנקט תנא ראוי כבמוחזק]:"
+ ],
+ [
+ "והיורש את אשתו
דס\"ל ירושת הבעל דאורייתא. והכי קיי\"ל לראב\"ד ורשב\"א. ולרמב\"ם קיי\"ל שהוא מדרבנן [פ\"א מנחלה]:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר כולן
כל הנזכרין לעיל במשנה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוחנן בן ברוקה אומר היורש את אשתו יחזיר לבני משפחה וינכה להם מן הדמים
דס\"ל נמי דירושת הבעל דאורייתא. ואפ\"ה ס\"ל הכא דיחזיר. דמיירי שירש מאשתו בית הקברות ששייך למשפחתה. ובכל השנים ליכא פגם משפחה. דיוכל הבעל לומר להם שיקברו מתיהן שם וישלמו לו דמי קבר. אבל ביובל כשכל השדות חוזרות וזו לא תחזור. יהיה פגם משפחה. ביחשבו הכל שגזולה היתה בידם ונטלה מהם הנגזל. להכי אמרו רבנן שיתנו להבעל דמי השדה ויחזירה למשפחתה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מעשר בהמה
שחייב כל אדם לעשר הבהמות שנולדו בעדרו. ומקריב מהעשירי חלבו ודמו. והשאר נאכל כולו לבעלים בירושלים. ואם המעשר בעל מום. נאכל בטומאה בכל מקום:"
+ ],
+ [
+ "בפני הבית ושלא בפני הבית
וקיי\"ל דאינו נוהג בזה\"ז. כדי שלא יכשל בו בגיזה ועבודה. או שיאכלנו קודם שיומם:"
+ ],
+ [
+ "בחולין אבל לא במוקדשין
אפילו בשלמים דממון בעלים הוא. אין חל שם מעשר עליו. מדכבר קדוש:"
+ ],
+ [
+ "ומתעשרין מזה על זה
מכבשים על עזים או איפכא:"
+ ],
+ [
+ "בחדש
שנולדו מראש חודש אלול ואילך:"
+ ],
+ [
+ "ובישן
שנולדו קודם ר\"ח אלול:"
+ ],
+ [
+ "ואינן מתעשרין מזה על זה
מדהוקש למעשר דגן שאינו מתעשר משנה על חברתה:"
+ ],
+ [
+ "משמע כל צאן אחד
וא\"א לומר ק\"ו איפכא מכבשים ועזים על חדש וישן. מדכתיב עשר תעשר דהיינו ב' מעשרות. של דגן ושל בהמה דהוקשו אהדדי. מה מעשר דגן אינו מחדש אישן. מדכתיב גביה שנה בשנה. אף מעשר בהמה כן. והא דלא מייתי תנא הך ק\"ו והך ילפותא. היינו מדבעי לאשמעינן קולא ודו\"ק. א\"נ משום דילפותא דכל צאן אחד אינו פשוט כל כך כילפותא דהיקש דעשר תעשר:"
+ ],
+ [
+ "מעשר בהמה מצטרף כמלא רגל בהמה רועה
כדי מרחק שיהיו הבהמות כשהולכים ורועים יכולים להשתמר כולם מרועה א':"
+ ],
+ [
+ "ששה עשר מיל
דעד הכא שלטה עין הרועה כשהוא עומד באמצע הט\"ז יוכל להשגיח לכאן ולכאן בארץ מישור. ולהכי כשיש לו ה' בהמות כאן וה' בהמות בכפר רחוק מכאן ט\"ז מיל מצטרפי. ומביאן יחד ומעשרן. וברחוקות יותר פטורות מלהתעשר:"
+ ],
+ [
+ "אינן מצטרפין
והרי אפילו בט\"ז מיל ופורתא אין מצטרפין. ואפ\"ה נקט ל\"ב מיל משום סיפא. דאפ\"ה אמצעי מצרפן:"
+ ],
+ [
+ "היה לו באמצע מביא ומעשרן באמצע
אפילו ט' מכאן וט' מכאן וא' באמצע. מצטרפין. וכונסן כולן לדיר ומעשר א'. ומניח הט' הנשארים לגורן האחר להצטרף עם אותן שיולדו אח\"כ. אבל רועה וכליו באמצע אין מצרפן:"
+ ],
+ [
+ "הירדן מפסיק למעשר בהמה
אף דלפי כותבי הארצות רחבו היותר גדול הוא נ' אמה. עכ\"פ הכתוב קראו גבול. ולהכי ביש לו ה' מכאן וה' מכאן. פטורים ממעשר:"
+ ],
+ [
+ "פטור ממעשר בהמה
דאינו חייב לעשר רק הנולדים אצלו. מיהו בקנאן במעי אמן. או קודם ששלמו להם ז' ימים מלידתן. חייבין במעשר [רמב\"ם פ\"ו מבכורות י\"ב וט\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "האחים השותפין
בירושת אביהם:"
+ ],
+ [
+ "שחייבין בקולבון
דהיינו כשחלקו וחזרו ונשתתפו. אז כשמביאין שקליהן. אף שרצו ליתן ביחד שקל שלם. נותנין ב' קלבונות. כב' נכריים:"
+ ],
+ [
+ "פטורים ממעשר בהמה
מכל הנולדים להן בימי שותפתן. דינן ככל שותפין שפטורים ממעשר בהמה:"
+ ],
+ [
+ "ושחייבין במעשר בהמה
דהיינו כשלא חלקו עדיין ירושתן:"
+ ],
+ [
+ "פטורין מן הקולבון
דהו\"ל כאילו אביהן עדיין חי. וכששוקל אז בעד בניו או בעד אחר פטור מקולבן:"
+ ],
+ [
+ "קנו מתפיסת הבית
האי קנו אינו ר\"ל שלקחו במעות. דהרי לקוח פטור ממעשר. אלא ר\"ל שזכו הבהמות בהירושה מתפוסת הבית. והך בבא פירושא דרישא הוא. ור\"ל מה שאמרנו שכשחייבין במעשר בהמה פטורין מקולבן. היינו בקנו וזכו בהבהמות מתפוסת הבית. ולא חלקו את הירושה:"
+ ],
+ [
+ "חייבין
במעשר בהמה. ובכה\"ג פטורים מקולבן:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו פטורין
ממעשר:"
+ ],
+ [
+ "חייבין בקולבון ופטורין ממעשר בהמה
הך בבא פירושא דואם לאו הוא. ור\"ל מה שאמרנו ואם לאו. היינו אם חלקו וכו':"
+ ],
+ [
+ "הכל נכנס לדיר להתעשר
אפילו רובע. ונרבע. ומוקצה שהפרישו להקריבו לע\"ז. ונעבד שעבדו הבהמה עצמה. ואתנן. ומחיר כלב. וטומטם ואנדרוגינוס אף דכולהו לא חזו להקרבה. ואם יצא מהן בעשירי. יאכלו כשיוממו. חוץ מטומטם ואנדרוגינוס שהם כבר כבעל מום:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן הכלאים
שבא מתיש ורחל. ונדמה נמי הוה בכלל כלאים דהיינו עז שילדה כמין רחל או איפכא:"
+ ],
+ [
+ "ומחוסר זמן
היינו תוך ז' ימים מלידתו:"
+ ],
+ [
+ "או שנשחטה
קודם שנולד. והא דלא קרי ליה שליל [וכריש פ\"ז דחולין]. נ\"ל דהיינו טעמא משום דשליל היינו שקרע בטן אמו ומצאו חי. משא\"כ יתום היינו שיצא הולד מעצמו דרך הרחם. ולפיכך לרבותא נקט הכא יתום. דאף שנולד דרך הרחם אפ\"ה דינו כיוצא דופן. וכ\"ש שליל דיוצא דופן ממש הוא דלא עדיף יוצא דופן לאחר מיתה מיוצא דופן מחיים [ומה שהקשה התוי\"ט דלמה לא נקט יתום בקדשים ותמורה. לכאורה י\"ל משום דמדאורייתא א\"צ שחיטה. וא\"כ א\"א להקריבו אלא במעשר דאף בא\"א נכנס לדיר להתעשר כרובע ונרבע וחביריו. להכי סד\"א דגם זה יכנס. קמ\"ל. אבל באמת א\"א לומר כן. דהא תינח נשחטה אבל מתה אמו דצריך הולד שחיטה [כחולין פ\"ד מ\"ה]. ואפ\"ה פסול להקרבה עכ\"פ משום דהוא יתום הו\"ל למנקטיה נמי גבי קדשים. ואפ\"ה י\"ל דבקדשים מדא\"צ למתני שחוטה לא תני נמי מתה. אלא נקט תרווייהו גבי מעשר וכ\"ש בקדשים]:"
+ ],
+ [
+ "אפילו נשחטה אמו והשלח קיים
שעור אמו קיים [העור מיד אחר שנפשט נקרא שלח [כר\"ב מכשירין פ\"ה]. וי\"א דעור שיש עליו השער והצמר עדיין נקרא שלח. כמו טומנין בשלחין [שבת פ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "אין זה יתום
שלוקחין העור וכורכין בו הולד. ועי\"ז מתחזק הולד מריח העור ההוא. כאילו אמו חי אצלו:"
+ ],
+ [
+ "שלש גרנות למעשר בהמה
מלת גורן עיקר פירושו הוא לשון אסיפת תבואה שנגמרה. שאז מתחייבת במעשר. כדתנן איזה גרנן למעשרות [מעשרות פ\"א מ\"ה]. ומה\"ט קרי נמי לזמן אסיפת הבהמות בשם גורן. משום שהבהמות הנולדות בכל שנה דומות לצמחי השדה. וגם דינן כצמחי שדה. דקודם שהוקבעו התבואה בגורן מותר לאכל ממנה ארעי וא\"צ לעשר. ואח\"כ אסור. וכ\"כ בבהמות קודם הפרק של חיוב מעשר שלהן. מותר למכור ולשחוט מהן בלי מעשר. וכשיגיע הפרק הוטבל למעשר ואסור לשחטן או למכרן עד שיעשר:"
+ ],
+ [
+ "בפרס הפסח
פרוס בלשון יון ר\"ל קודם. ור\"ל הכא ט\"ו יום קודם פסח. [רק שחז\"ל נתנו טעם למה קבלו המלה ללשוננו. כמו שעשו במלת אפותיקא ודייתיקא וכדומה הרבה. וה\"נ פירשו מלת פרס לשון פרוסה. דהיינו חצי הזמן שדורשין בו דיני פסח. דהיינו ל' יום קודם פסח. דחציה היינו ט\"ו יום. ועמ\"ש רפ\"ג דשקלים]:"
+ ],
+ [
+ "בפרס העצרת
ט\"ו יום קודם עצרת:"
+ ],
+ [
+ "בפרס החג
ט\"ו יום קודם סוכות. דהיינו כ\"ט אלול. ותקנו ג' זמנים הללו. דאע\"ג דמותר למכור ולשחוט קודם שיעשר וכלעיל. אפ\"ה ישראל קדושים הם. ואין מוכרין ואין אוכלין מהם עד שיעשרום. כדי לקיים מצוה שאין חסר בו כלום. שהרי אינו מקריב ממעשר רק חלבו ודמו. והשאר אוכלו כולו. להכי תקנו שיעשרום בזמנים הללו. כדי שלא יצטרך להמתין עד סוף שנה לעשר על כולן יחד. ותקנו זמני המעשר סמוך לרגלים.. כדי שיהיו בהמות מצויות לעולי רגלים:"
+ ],
+ [
+ "בן עזאי אומר בעשרים ותשעה באדר
היינו נמי ט\"ו יום קודם פסח. רק דר\"ע ס\"ל אדר הסמוך לניסן פעמים שהוא מלא פעמים חסר. וכשהוא מלא אז יום ט\"ו שקודם פסח הוא ל' של אדר. ובן עזאי ס\"ל דאדר הסמוך לניסן לעולם חסר. וא\"כ פרוס הפסח הוא לעולם בכ\"ט אדר:"
+ ],
+ [
+ "באחד בסיון
דמדאי אפשר לעשר בסיון רק הנולדים בין פסח לעצרת. והרי הנולדים בזמן מועט כזה מעטים הם. ואם יעשרום ט\"ו יום קודם. יאכלו מהם הרבה אחר שיעשרום. ולא יהיו בהמות מצויות לעולי רגלים. ואע\"ג דגם כשלא יעשרן מותר לאכלן קודם זמן הגיורן [כלעיל סי' ל']. אפ\"ה אינו רגיל לעשות כן מדבעי למעבד מצוה דמעשר כולו לבעלים ואין לכהן בו כלום:"
+ ],
+ [
+ "בעשרים ותשעה באב
לטעמיה אזל. דס\"ל דאלוליין מתעשרין בפני עצמן. משום דמספקא ליה אי בא' באלול ר\"ה למעשר בהמה. או שמא ר\"ה של תשרי ר\"ה למעשר בהמה. להכי הנולדים באלול אין מצטרפין עם הנולדים מקודם. דשמא ר\"ה שלהן אלול. והו\"ל חדש וישן:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר ורבי שמעון אומרים באחד בניסן
ס\"ל כרשב\"ג דאמר שואלין בהלכות פסח ב' שבתות קודם פסח. והא שיעשרו הבהמות הוא נמי מהלכות פסח כדי דלתחזי בבהמ\"ק בקרבן ברגל:"
+ ],
+ [
+ "באחד בסיון
ס\"ל כבן עזאי סי' ל\"ה:"
+ ],
+ [
+ "ולא אמרו באחד בתשרי
דלשטתיה בסימן ל\"ז. בב' שבתות סגי:"
+ ],
+ [
+ "ואי אפשר לעשר ביום טוב
חדא ועוד קאמר. חדא כדי שיכירו דא' בתשרי ר\"ה למעשר בהמה. דאע\"ג דלא אתי לאצטרופי הנך דא' בתשרי בהדייהו. דהרי הנולדים היום מחוסרי זמן נינהו. עכ\"פ שמא יארע לו אונס מלעשר עד זמן שהנולדים בתשרי לא יהיו עוד מחוסרי זמן. ועי\"ז יבואו לצרף חדש וישן. ועוד מפני שהוא יו\"ט. ואי אפשר לעשר ביו\"ט. מדצובע היוצא עשירי בסיקרא. והרי אסור לצבוע ביו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "בן עזאי אומר האלוליין מתעשרין בפני עצמן
דמספקא ליה אימת ר\"ה למעשר. כלעיל סי' ל\"ו:"
+ ],
+ [
+ "כל הנולדים מאחד בתשרי עד עשרים ותשעה באלול הרי אלו מצטרפין
סתמא כר\"א ור\"ש לעיל:"
+ ],
+ [
+ "אם כן למה נאמר שלש גרנות למעשר בהמה
דמה נ\"מ והרי כולן מצטרפין:"
+ ],
+ [
+ "הגיע הגורן לא ישחוט
שזמן הגורן קובע מדרבנן לעשרן:"
+ ],
+ [
+ "ואם שחט פטור
מעונש. דרק מדרבנן אסור לכתחילה. ובדיעבד גם הבהמה מותרת:"
+ ],
+ [
+ "כיצד מעשרן כונסן לדיר
מקום מוקף גדר:"
+ ],
+ [
+ "אחד שנים שלשה ארבע' חמשה ששה שבעה שמונה תשעה והיוצא עשירי סוקרו בסקרא
רעטהעל:"
+ ],
+ [
+ "ואומר הרי זה מעשר
ופשוט שקודם שסקרו מברך שצונו להפריש מעשר:"
+ ],
+ [
+ "היה לו מאה ונטל עשרה
מבלי שימצה א' לא':"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי ברבי יהודה אומר הרי זה מעשר
וקיי\"ל כת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "קפץ אחד מן המנויין לתוכן
ר\"ל אם אחר שמנה י' והפריש העשירי קפץ מהט' שכבר נפטרו. ממעל להגדר לתוך אותן שלא נמנו עדיין. ולא ניכר איזהו:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו פטורים
דשמא יצא לעשירי אותו שכבר נפטר. והרי יפריש מהפטור על החיוב ויכניס חולין בעזרה. דלא דמי לדלעיל משנה ד' שהכל נכנס לדיר להתעשר. דהתם אף דלא חזי להקרבה עכ\"פ חל עליו קדושה שכשיצא בעשירי ירעה עד שיסתאב. משא\"כ הכא. ועוד אפילו יהיה העשירי מהמחוייבים עכ\"פ שמא היה בין הט' אותו שקפץ והו\"ל העשירי רק ספק מעשר. ועשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק:"
+ ],
+ [
+ "מן המעושרים לתוכן
ר\"ל ואם אחד מאותן שנקראו מעשר קפץ ונתערב עם השאר:"
+ ],
+ [
+ "ויאכלו במומן לבעלים
דספק קודש הן:"
+ ],
+ [
+ "יצאו שנים כאחד
ר\"ל כשהתחיל למנאן. יצאו ב' ביחד ברוחב הפתח:"
+ ],
+ [
+ "מונה אותן שנים שנים
ר\"ל זוג זוג. והזוג העשירי יהיה קדש. וה\"ה ביצאו ג' או ד' כאחד. מונן ג' ג' או ד' ד':"
+ ],
+ [
+ "מנאן אחד
לזוג שיצא ראשון מנה א'. ולאותו שה שיצא מיד אחר הזוג. קרא ב'. ולאותו שאח\"כ ג'. וכן כולן:"
+ ],
+ [
+ "תשיעי ועשירי מקולקלין
לפי שהתשיעי שבחשבונו הוא העשירי באמת. והעשירי שבחשבונו הוא הי\"א. ולפיכך שניהן מקולקלין וירעו עד שיסתאבו. ולא דמי לקרא לעשירי תשיעי ולי\"א עשירי. דאמרינן דהעשירי מעשר. והי\"א יקרב שלמים. התם שאני. שיצאו א' א'. וברור לכל שאותו שקראו ט' הוא המעשר. ושרק הוא טעה. ולהכי העשירי הוא קדוש בלי פקפוק. ורק הי\"א נמי קדוש מגזירת המלך. כלקמן במתניתין. משא\"כ הכא שיצא תחלה זוג שלם. והיה ראוי למנותן זוג זוג. והוא לא עשה כן. רק מנה השאר א' א'. נמצא שלא הוברר לכל שיהיה אותו שקרא ט' העשירי. והרי כדקאמר איהו. נמי לא הוה. הלכך שניהן מקולקלין:"
+ ],
+ [
+ "יצאו תשיעי ועשירי כאחת
שיצאו א' א' מתחלה. ואח\"כ יצאו הט' והיוד ביחד:"
+ ],
+ [
+ "תשיעי ועשירי מקולקלין
דאי אפשר לצמצם. ושמא הקדים א' מהן משהו לחבירו. לפיכך שניהן ירעו וכו':"
+ ],
+ [
+ "שלשתן מקודשין
דגזירת הכתוב הוא. דבכה\"ג יהיה שם עשירי תופס גם באותו שלפני העשירי ובאותו של אחריו:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יהודה וכי יש תמורה עושה תמורה
דס\"ל דקדושת הי\"א. הוא משום דהוה תמורה. דכשקרא להי\"א עשירי. הו\"ל כאומר. זו יהיה תחת העשירי. ואין תמורה עושה תמורה."
+ ],
+ [
+ "אמרו משום רבי מאיר אילו היה תמורה לא היה קרב
דתמורת מעשר אינה קריבה:"
+ ],
+ [
+ "אין אחד עשר מקודש
אבל תשיעי הואיל וקדושתו קלה שא\"א שיוקדש ע\"י מניינו של בעלים ליקרב. אפילו אם היה קורא לעשירי תשיעי. להכי גם בקרא גם לעשירי עשירי. נאכל התשיעי במומו. דתפס בו קדושה קלה ההיא. משא\"כ הי\"א. שאפשר שיהיה קדושתו גדולה שיקרב שלמים. כגון אם היה טועה וקרא לעשירי תשיעי. להכי גם בלא הוה הכי. רק קרא לעשירי עשירי. לא תפסה בו הקדושה החמורה ההיא כלל:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל
לאתויי ביצא עשירי ולא קראו בשם כלל. קדוש מאליו:"
+ ],
+ [
+ "כל שלא נעקר שם עשירי ממנו
מן העשירי האמיתי:"
+ ],
+ [
+ "אין אחד עשר מקודש
דאף שקרא גם לו שם העשירי. הו\"ל חולין גמורים:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין בכורות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Kodashim"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Keritot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Keritot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..2b9138ec515c51b12db49f17df3c871cc05a8766
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Keritot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,1059 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Yachin on Mishnah Keritot",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "יכין כריתות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Kodashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "שלשים ושש כריתות בתורה
שהעובר עליהן במזיד בלי התראה חייב כרת. אבל בהתרו בו, יש מהן נסקלין, ויש שנשרפין, ויש שנחנקין, ויש רק במלקות. מיהו בעבר בשוגג, בכולן חייב חטאת, חוץ מפסח ומילה [ועי' מ\"ש בס\"ד בסוגר העונשין סוף מסכת סנהדרין]. ונקט תנא מנינא לומר שבעשאן כולן בהעלם א' חייב על כל א' וא':"
+ ],
+ [
+ "הבא על האם
אבל אם אמו ואם אביו מד\"ס:"
+ ],
+ [
+ "ועל הכלה
אשת בנו:"
+ ],
+ [
+ "והאשה המביאה את הבהמה עליה
כל הנך דנקט תנא עד הכא, כולן כשהיו במזיד ובהתראה חייבין סקילה:"
+ ],
+ [
+ "הבא על אשה ובתה
תרווייהו לחד חשיב להו, מדבחד לאו כתיבי, ואשה היינו חמותו. ויש בכללה אם חמותו ואם חמיו. ובכלל בתה דנקט תנא, נכלל בת אשתו, בת בתה, ובת בנה, בתו, ובת בתו, ובת בנו [ומה\"ט נ\"ל דנקט תנא אשה ובתה, ולא נקט חמותו ובת חורגתו, משום דיש בכלל אשה ובתה כמה עריות הנ\"ל, שאינן נכללין בכלל לשון חמותו ובת חורגתו. מיהו הרמב\"ם ריש הלכות שגגות נקט לכולהו בפירוש רק דתנא דנן רק שם הלאו נקט]. ודין כולן כשהיו במזיד והתראה בשריפה, ובלא התראה רק בכרת, ובשוגג בחטאת:"
+ ],
+ [
+ "ועל אשת איש
ואם במזיד ובהתראה, בחנק:"
+ ],
+ [
+ "הבא על אחותו
אפילו אחותו רק מאביו או רק מאמו:"
+ ],
+ [
+ "ועל אשת אחיו
בין אחיו מאביו או מאמו:"
+ ],
+ [
+ "ועל אשת אחי אביו
אשת אחי אביו מהאב. אבל אשת אחי אביו מהאם, או אשת אחי אמו, כולהון שניות הן [כרמב\"ם פ\"א מאישות]:"
+ ],
+ [
+ "ועל הנדה
כל המנויין עד הכא, אם במזיד ובהתראה חייב מלקות. מיהו כשילקה נפטר מכרת. ובלא התראה חייב כרת. ובשוגג חייב חטאת:"
+ ],
+ [
+ "המגדף
מברך שם ידוד. וי\"א דגם בשם אדר חייב, ובשאר שמות אינו רק לאו. ומגדף אינו חייב רק כשיברך שם בשם. אבל המברך שם הקב\"ה בשם ע\"ז, רק קנאין פוגעין בו [רמב\"ם פ\"ב מע\"ז]. ולמ\"ד מגדף היינו המזמר לע\"ז, צ\"ל דמיירי בעבודתה בכך, וקמ\"ל דאפילו בעבודה בפה חייב. [והקשה אאמ\"ו הגזצוק\"ל מ\"ש מאמירה לעכו\"ם דהוא רק שבות. ואת\"ל התם אין האמירה גופה העבירה רק גרם עבירה, משא\"כ מגדף. עכ\"פ מ\"ש חוסם בקול ומנהיג בקול מאמירה לעכומ\"ז. ותירץ, דעכומ\"ז לדעת עצמו עושה, משא\"כ בהמה עושה ע\"ד האדם]:"
+ ],
+ [
+ "והעובד ע\"ז
בדרך עבודתה. אבל המזבח, והמקטר, והמנסך, והמשתחוה, אפילו אין דרך לעבדן בכך חייב עליהן:"
+ ],
+ [
+ "והנותן מזרעו למולך
שמוסר בנו לכומרי מולך, שיעשו בו נימוסיהם, ואח\"כ ישיבוהו לאביו, והאב ישאנו בין ב' מדורות, אבל אינו שורפו [ועמ\"ש פ\"ז דסנהדרין סי' ס\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ובעל אוב
וכד מעשהו. מקטיר קטורת ידוע, ומניף בשרביט הדס אילך ואילך ולוחש מלות ידועות לפני גולגולת המת שעומד לפניו, ואז השואל שומע תשובת שאלתו כאילו יוצאת מתחת כתף הבעל אוב, או כאלו יוצא מבין פרקי אצבעותיו, כי לדעתם שם יושב אז הרוח של המת [ועי' מ\"ש סנהדרין פ\"ז סי' ס\"ט]. ושייר תנא ידעוני [והוא שמכניס עצם עוף ידוע או חיה ידועה בפיו, ועושה מעשי תעתועים, ויפול בנכפה וידבר עתידות (ועי' שם סי' ע'). ולהכי שייריה תנא, מדהזכירה תורה אוב וידעוני בלאו א', להכי בעשה שניהן בשוגג בהעלם א', אינו חייב רק חטאת א', להכי לא נקט תנא רק שם הלאו כלעיל סי' ה'. [ולרמל\"מ פ\"ד משגגות, קיי\"ל בהא כר\"ל לגבי ר' יוחנן, ולהכי לא נקטה מתני' ידיעוני מדאין בו חטאת. משום דעל פי הרוב אין בו מעשה. ואם היה בו מעשה ועשה אותו בהדי מעשה אוב חייב ב' חטאות [ועי' יבמות דל\"ז א' תוס' ד\"ה הלכתא]:"
+ ],
+ [
+ "המחלל את השבת
שעשה אחד מל\"ט מלאכות או מתולדותיהן [ועי' רש\"י פ\"ז דשבת]. וכל הנזכרין עד כאן חוץ מהבעילות, כולן במזיד והתראה בסקילה. ומהשתא מתחיל תנא למנות עד אחר הסך בשמן המשחה, הנך שכולהון במזיד והתראה חייב מלקות ונפטר מכרת, ובלא התראה ובמזיד, חייב כרת. ובשוגג חטאת:"
+ ],
+ [
+ "וטמא שאכל את הקדש
אף דגם הבשר טמא, דהרי נטמא הבשר כשלקחו הטמא בידיו לאכלו, עכ\"פ הרי טומאת הגוף קדים ואף שנטמא הבשר קודם שנטמא הגוף, עכ\"פ הו\"ל טומאת הגוף איסור כולל, ואיסור חל על איסור, [כזבחים פי\"ג מ\"ב. והא דהכפיל תנא מלת טמא לבסוף. תירץ ע\"ר א?מ\"ו זצוק\"ל, דקמ\"ל דאפילו נכנס למקדש ואח\"כ נטמא במקדש, חייב כששהה כדי עבודה כרפ\"ב דשבועות]:"
+ ],
+ [
+ "האוכל חלב ודם נותר
בשר קדשים שנתותר אחר זמן אכילתן:"
+ ],
+ [
+ "פגול
כשאכל בשר מקדשים, שחישב בא' מד' עבודות שבהן, שחיטה, קבלה, הולכה, זריקה, לאכול או להקריב מהקרבן אחר זמן הראוי, מקרי פגול שחייב עליו כרת. אבל בחישב לאכול או להקריב חוץ למקום הראוי, אע\"ג דג\"כ נקרא פגול, אפ\"ה באכל ממנו פטור מכרת."
+ ],
+ [
+ "השוחט והמעלה בחוץ
ששחט או העלה קרבן חוץ לעזרה:"
+ ],
+ [
+ "והעושה מלאכה ביום הכפורים
שאכל או עשה מלאכה ביו\"כ:"
+ ],
+ [
+ "המפטם את השמן
שריקח שמן כמדה ומשקל הסממנים כמו שעשה אותו משרע\"ה במדבר. ודוקא כשעשה אותו כדי שיסוך בו אדם. אבל בעשאו להריח או אפילו להתלמד, אף שמעולם לא נעשה שוב אחר שעשאו משרע\"ה [כש\"ס ד\"ה ב'], אפ\"ה פטור:"
+ ],
+ [
+ "והמפטם את הקטורת
שרקח יחד י\"א סממני קטורת כקטורת שבמקדש, כשיעור הראוי להקטרה. והכא נמי דוקא בעשאו להריח, אבל להתלמד או למסרו לצבור, פטור:"
+ ],
+ [
+ "והסך בשמן המשחה
שנעשה רק פעם א' ע\"י משה, ומושחין ממנו את הכה\"ג בין גבות עיניו תמונת @X והוא כי יוונית [עי' מ\"ש זבחים פ\"י סי' ל\"ז]. ולמלך מזרע דוד מושחין במצחו כמין נזר [עי' רמב\"ם פ\"א מכלי מקדש ה\"ט]. ואין מושחין למלך בן מלך, רק כשיש מחלוקת מי ימלוך. וכשסך זר ממנו כזית, או אפילו מלך וכוה\"ג שסכו מהשמן שבראשם במקום אחר בגופן כזית, חייב כרת [רמב\"ם שם ה\"י]."
+ ],
+ [
+ "הפסח והמילה במצות עשה
ולהכי אף שכשהזיד ולא עשאן, חייב כרת, אפ\"ה אין חטאת בשגגתן:"
+ ],
+ [
+ "על אלו
על כל הלא תעשות דתני לעיל:"
+ ],
+ [
+ "ועל שגגתם חטאת
ואפילו לא ידע מעולם שזה חטא. כגון תינוק שנשבה בין העכו\"ם, לא מחשב אונס [כשבת ס\"ח ב' ורמב\"ם פ\"ג משגגות ה\"ו, ודלא כרש\"י וכר\"ב]. מיהו אינו חייב חטאת עד שיהיה שוגג מתחלה ועד סוף עשייתו. ואפילו ידע שדבר זה אסור בלאו, אבל סבור שפטור מכרת, מחשב שוגג וחייב קרבן. אבל כשידע שחייב כרת על חטאת זה, רק קסבר שפטור מקרבן, שגגת קרבן לאו שגגה היא [רמב\"ם שם ה\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ועל לא הודע שלהן
שלא ידע אם חטא או לא. ודוקא דאיקבע איסורא, שיודע וודאי שיש כאן איסור, רק שאינו יודע אם חטא בו. כגון שהיה לפניו ב' חתיכות, א' וודאי חלב וא' וודאי שומן, ואכל א' מהן בשוגג. או אשתו ואחותו עמו, ובעל אחת מהן. או שעשה מלאכה ביום א', ואינו יודע אם בשבת או בחול עשה [ולתוס' כריתות די\"ז ב' ד\"ה מדסיפא], דוקא בעשה מלאכה בביה\"ש קרוב למ\"ש, דאיקבע איסורו כל היום], חייב אשם תלוי. אבל באין שם איסור וודאי כגון שהיה לפניו חתיכה א' שמסופקים בה אם היא חלב או שומן, ואכלה בשוגג פטור מאשם תלוי. וצריך נמי שיהיה חטא שחייב בזדונה כרת, ובשגגתה חטאת קבוע:"
+ ],
+ [
+ "אשם תלוי
נקרא כך משום דתולה ומגין עליו מיסורים בעונשי שמים, עד שיוודע לו שבוודאי חטא, ויביא אז חטאת קבוע:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא בעולה ויורד
ר\"ל מפני שכשיוודע לו שבוודאי חטא, מביא קרבן עולה ויורד [דהיינו אם הוא עשיר אז הוא עולה בחיובו, שחייב להביא כשבה או שעירה לחטאת. ואם עני הוא, אז יורד בחיובו, שדי לו להביא ב' תורים או ב' בני יונה א' לעולה וא' לחטאת. ואם אין ידו משגת גם לזה, אז די לו להביא עשירית האיפה סולת למנחה, בלי שמן ולבונה, והוא הנקרא מנחת חוטא, וזה ילפינן בג\"ש דאין אשם תלוי בא רק כשחייב על הודע שלו חטאת קבוע [כהוריות ד\"ח ב'. ואיצטריך הש\"ס לטעם זה משום דגם בטומאת מקדש שייך איקבע איסורא, דהרי אינו חייב כרת רק בנכנס בטומאה מפתח עזרת ישראל ולפנים [כמנחות כ\"ז ב']. א\"כ משכח\"ל שפיר שנכנס בטומאה באחד מהעזרות שלפניו, ואינו יודע אם לעזרת ישראל או לעזרת נשים נכנס. וכ\"כ מגדף הרי אינו חייב רק בבירך שם המיוחד, וב' שמות לפניו ואינו יודע איזה גידף. וכ\"כ בכל אינך דתני במתני' שייך אתחזק איסורא, כגון השוחט והמעלה בחוץ, הרי אינו חייב רק בהעלה בראש המזבח שבחוץ, ודבר הראוי להקריב בפנים [כזבחים ק\"ח א' וק\"ט א'], א\"כ משכח\"ל שהיה ב' חתיכות לפניו, וב' גבשושיות לפניו. א' מזבח בנוי, וא' סלע, ואינו יודע איזה חתיכה העלה, או על איזה גבשושית העלה. וכ\"כ בע\"ז. הרי אינו חייב רק בעבודה שעבודתה בכך, וזה אינו יודע אם פיער עצמו לפעור וזרק אבן למרקוליס, או איפכא. וכן מעביר זרעו למולך, ב' ילדים לפניו, א' בנו וא' שאינו בנו, והעביר א', ואינו יודע איזה העביר. וכן מפטם שמן וקטורת, שאינו חייב בשניהן רק בשעשאן כפי המשקולת האמור בתורה, והיו ב' מיני שמן או קטורת לפניו, וא' מהן חסר, ופיטם א' מהן ואינו יודע איזה. וכ\"כ בסך אינו יודע אם בשמן המשחה שעשה משה או בשמן אחר. וכן בבעל אוב, שהיה גלגולת מת לפניו [כסנהדרין ס\"ה ב'] ודבר אחר כעין גלגולת ושאל בא' מהן. וכן כולהו שנזכרו במתני' שייך בהן שפיר איקבע איסורא]."
+ ],
+ [
+ "שנאמר
בחיוב חטאת:"
+ ],
+ [
+ "יצא מגדף שאינו עושה מעשה
ומדפטור על הודע שלו מחטאת, פטור נמי על לא הודע שלו מאשם תלוי:"
+ ],
+ [
+ "יש
ומהשתא מפרש תנא כל דיני חטאת. ומתחיל לפרש דיני חטאת שחייב אדם שלא ע\"י חטא [ומפ\"ב ולהלן מפרש דיני חטאת שבא על חטא]. וקאמר, יש יולדות מביאות חטאת ונאכל, ויש וכו':"
+ ],
+ [
+ "המפלת כמין בהמה חיה ועוף
מדנאמר בהן לשון יצירה כבאדם. ואף דבבהמה לא נאמר יצירה. עכ\"פ בהמה בכלל חיה שנכתב בה לשון יצירה [כחולין דע\"א]:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים עד שיהא בו מצורת האדם
שיהיה כל פניו כאדם, חוץ מפה, ואזנים, ואף, ושאר הגוף, שאע\"פ שהן כבהמה, וחיה, ועוף, אפ\"ה אמו טמאה לידה וחייבת קרבן. וי\"א דגם בצד א' מהפנים סגי. וי\"א דבזה\"ז בכל גוונא טמאה לידה [מ\"מ פ\"י ה\"ט מאסו\"ב]. [ואילה\"ק, לרבנן מי גרע מסנדל ושליא וכדומה דבכולהו אמו טמאה לידה, וכלקמן, אף שאין בו צורת אדם כלל. י\"ל התם וולד היה ונשחת, ואזלינן בתר רובא. אבל הכא הרי קצת תוארו כבהמה לפנינו]:"
+ ],
+ [
+ "המפלת סנדל
הוא כעין חתיכת בשר ארוך, וכרוך לפעמים סביב להולד, וגם החתיכה ההיא ולד היה, רק שנתמעך בבטן אמו מדדחקו אחיו, או ע\"י שהכה דבר על בטן אמו [רש\"י נדה מ\"ה א' ורמב\"ם פ\"י מאסו\"ב]. ואע\"ג דבל\"ז חייבת קרבן וודאי משום ולד האחר שעמו, והרי על כל הולדות שילדה תוך מלאות נפטרת בקרבן א'. י\"ל דמיירי שהולד הנולד עמו זכר היה, שאין לו רק ז' ימי טומאה, ומדמספקינן שהוא נקיבה תשב י\"ד ימי טומאה. ועוד מייתי כמה נ\"מ בש\"ס [כנדה כ\"ה ב']:"
+ ],
+ [
+ "או שליא
הוא כעין כיס מעור, שהולד במעי אמו מונח בתוכו, וכשנולד, הולד קורע אותו כיס ויוצא מבטן אמו, ומיירי הכא שילדה השליא ואין בו ולד:"
+ ],
+ [
+ "ושפיר מרוקם
הוא כעין שפופרת מעור שמרוקם ומצוייר בלוחה שבתוכו תמונת אדם. דהיינו שהתמונה ארוכה כגודל עדשה, וב' עיניו בראשו, כעין ב' טיפי זבוב, מרוחקות זו מזו, וב' נקבי חוטמו כב' טיפי זבוב מקורבות זל\"ז, ופיו מתוח תחת החוטם כחוט הכער, וחיתוך ידים ורגלים אין לו:"
+ ],
+ [
+ "והיוצא מחותך
שחתכוהו אברים אברים והוציאוהו מבטן אמו:"
+ ],
+ [
+ "וכן שפחה שהפילה
קמ\"ל שפחה, דאף במצוה שאין שוין בה אשה ואיש, אפ\"ה כל מצוה שאשה חייבת בה, שפחה ועבד חייבין בה:"
+ ],
+ [
+ "המפלת ואין ידוע מה הפילה
אם מין שחייבת עליו קרבן, או מין פטור:"
+ ],
+ [
+ "ואחת ממין חובה
מיהו בכה\"ג מביאת כל אחת התור או היונה של עולה ומתנת עליו, אם מין חובה ילדתי, הר\"ז לחובתי, ואם לאו תהא נדבה, אבל בתור או היונה של החטאת שמביאה כל אחת, לא מצו להתנות, דהרי אין חטאת בא בנדבה. ואפ\"ה מביאתו מדאורייתא מספק, ורק מדרבנן אינו נאכל. [ועי' תמורה פ\"ז סי' ל\"ח. ותמוהים דברי תוס' חדשים כאן, שנתקשה על הר\"ב שכתב דלא הוה חולין בעזרה, והקשה מנזיר [דכ\"ט] דאמרינן דהוה חולין בעזרה. ולפע\"ד פשוט דכוונת הר\"ב דרק מדאורייתא לא הוה חולין בעזרה, וכן מפורש שם בש\"ס ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוסי אימתי בזמן שהלכו זו למזרח וזו למערב
רצה לומר שהביאו קניהן והלכו להן, שאינן יכולים להתנות:"
+ ],
+ [
+ "מביאות קרבן ונאכל
דאז מביאות חטאת א' בשותפות, ומתנות יחד שאותה שחייבת חטאת מלידתה, תהיה זאת החטאת שלה. דדוקא חטאת או אשם שבאין על חטא לא מהני תנאי [כלקמן ד\"ה מ\"ה], דכתיב או הודע אליו חטאתו. אבל הנך מצו מייתי ומתנו:"
+ ],
+ [
+ "המפלת שפיר
כעין שפופרת:"
+ ],
+ [
+ "מלא דם מלא גנינים
ר\"ל מלא צבעים וגוונים. וי\"א דר\"ל מלא תולעים:"
+ ],
+ [
+ "המפלת כמין דגים וחגבים שקצים ורמשים
בהנך אף ר\"מ דפליג במ\"ג מודה, מדבהנך לא כתיב לשון יצירה. ואע\"ג דתנן [נדה פ\"ג מ\"ג] דאם יש עמהן דם, טמאה. היינו דטמאה נדה, אבל לא משום לידה:"
+ ],
+ [
+ "המפלת יום ארבעים
דעד שעברו מ' יום מהריונה, אינן רק מים בעלמא, ולא מקרי ולד:"
+ ],
+ [
+ "ויוצא דופן
דכתיב אשה כי תזריע וילדה, ר\"ל שתלד ממקום שמזרעת:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון מחייב ביוצא דופן
דכתיב ואם נקבה תלד, והול\"ל ואם נקבה היא, דכבר כתיב לידה בתחלת הפרשה, אלא לרבות יוצא דופן:"
+ ],
+ [
+ "המפלת אור לשמנים ואחד
מיירי שילדה נקבה, שטובלת לאחר י\"ד ומותרת לבעלה, אבל אסורה עדיין לכנס למקדש ולאכל קודש עד אחר שהביאו קרבנן ביום ס\"ז משטבלה. וזו הפילה בליל שקודם יום הס\"ז משטבלה, שהוא ליל שקודם יום הפ\"א משילדה. אבל בילדה זכר לא משכח\"ל שתפיל תוך מלאות, דהרי בזכר טובלת אחר יום ז' משילדה ומותרת לבעלה ואסורה לכנוס למקדש ולאכל קודש עד אחר יום ל\"ג משטבלה, והרי בל\"ג יום א\"א שתפיל ולד שתתחייב עליו קרבן:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי פוטרין מן הקרבן
שחייבת אותו מלידה שנייה. דאף דהפילה לאחר מלאות, עכ\"פ מדהיה אז עדיין לילה, והרי אי אפשר שתביא קרבנותיה בלילה, להכי לעניין קרבן כהפילה תוך מלאות דמי, שנפטרת בקרבן א' על כמה וולדות:"
+ ],
+ [
+ "מאי שנא אור לשמנים ואחד מיום שמנים ואחר
דכשהפילה ביום פ\"א וודאי כ\"ע מודו דמייתי עלה קרבן לבד, מדהפילתו לאחר מלאות, והרי בכל דבר חיוב דין הלילה שוה לדין היום שלאחריה:"
+ ],
+ [
+ "אם שוה לו לטומאה לא ישוה לו לקרבן
זו קושיא אחרת היא שהקשו ב\"ה. ור\"ל והרי אתם מודים דבראתה דם בלילה שקודם יום פ\"א, שטמאה לבעלה, ואין דינו כדם שראתה תוך ימי מלאות, שהוא דם טוהר. א\"כ למה לא ישוה הלילה להיום שלאחריו גם לענין קרבן:"
+ ],
+ [
+ "ולא לקרבן צבור
עיקר הסברא, היינו דבשלמא שבת מדחזי להקריב בו קרבנות היום, ורק לקרבן שאינו חובת היום לא יקריב, הו\"ל כראוי להקריבו אז, אלא שדבר אחר מעכבו מלהקריב, כגון שהוחלה או אין לו מעות, אבל לילה אינו זמן הקרבה כלל ומצ\"ע לא חזי אותו עת להקרבה, לפיכך לא דמי כלל למפלת ביום פ\"א:"
+ ],
+ [
+ "הדמים אינן מוכיחין
ר\"ל הקושיא שהקשתם מדם, אם שוה לו לטומאה וכו', ג\"כ אינה קושיא:"
+ ],
+ [
+ "דמיה טמאין
משום לידה, ולא נחשב לדם טוהר:"
+ ],
+ [
+ "ופטורה מן הקרבן
מדהוא תוך מלואת. אלמא דאין טומאת הדם וחיוב הקרבן תלויין זב\"ז:"
+ ],
+ [
+ "האשה שיש עליה ספק חמשה זיבות
שראתה בג' ימים רצופין, כמה פעמים דם, ומסופקת אם בימי נדה או זיבה ראתה כל פעם:"
+ ],
+ [
+ "וספק חמשה לידות
ר\"ל או שהפילה כמה פעמים, ומסופקת מה הפילה כל פעם, אם מין חיוב או פטור:"
+ ],
+ [
+ "מביאה קרבן אחד
תור או יונה לחטאת, דחטאת בא על ספק:"
+ ],
+ [
+ "ואין השאר עליה חובה
ר\"ל אינן עליה חובה מצד לידתה, להכי אסורה להביאן, כדי שלא יהיה כחולין בעזרה. ורק חטאת א' שרו לה חכמים שתקריב, כדי להתירה לאכל קדשים ולכנוס למקדש."
+ ],
+ [
+ "חמש לידות ודאות
שילדה כל פעם אחר מלואת של לידה הקודמת:"
+ ],
+ [
+ "מעשה שעמדו קינים
ב' תורים או ב' בני יונה:"
+ ],
+ [
+ "בירושלים בדינרי זהב
דינר זהב לכל קן. דע\"י שנצטרכו להרבה קינין נתיקרו מאד:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבן שמעון בן גמליאל
הוא רשב\"ג הנהרג בזמן החורבן, והוא אבי אבי אביו של רבי. אבל רשב\"ג השני אביו של רבי, לא היה בזמן המקדש [ועיין מ\"ש בס\"ד בפירושינו ברפ\"ב דאבות]:"
+ ],
+ [
+ "המעון הזה
ר\"ל נשבע אני במקדש הזה שהוא מעונה אלהי קדם:"
+ ],
+ [
+ "עד שיהו בדינרין
מלת דנרין ר\"ל דנרי כסף. אבל דנרי ר\"ל דנרי זהב. שהוא היה חושש שע\"י היוקר יתמנעו העניות מלהביא אפילו קן א', ויבואו לאכול קדשים או לכנס למקדש בטומאת הגוף שהוא בכרת. [ונ\"ל דמשום דשיוזלו תולה בדעת אחרים, דאולי יתיקרו מטעם אחר, להכי השתמש בלשון זה שאינו שבועה כלל, רק הבטחת דברים [כנדרים ד\"י]. וכך מצינו כ\"פ שנזהרו מלשבע רק בלשון זה [ככריתות פ\"ו מ\"ג]. וכן מצינו שנשבעו כמה פעמים בעבודה [כב\"ב די\"א א' וגיטין נ\"ח א']. שג\"כ אינה שבועה. וכל זה מדהיו נזהרין מלשבע אפילו באמת]:"
+ ],
+ [
+ "ואין השאר עליה חובה
אע\"ג שמן התורה חייבות להביא השאר [כש\"ס ד\"ט ב']. אפ\"ה הקיל משום עת לעשות לה' הפרו תורתיך. שע\"י שלא היו נצרכות לכל כך קינין הרבה, הוזלו הקינין, וניצולו מאיסור כרת:"
+ ],
+ [
+ "ועמדו קינים בו ביום ברבעתים
כל קן בעד רביע דינר כסף:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ארבעה מחוסרי כפורים
ר\"ל ד' הן שמביאין חטאת שלא על חטא, רק משום שמחוסרין כפרה וגמר טהרה [ואפשר דר\"ל מחוסרי כפרה מדלא חטאו, אלא דלפ\"ז דחיקא לן לישנא דקאמר בתר הכי גר מחוסר כפרה עד וכו'. וק' וכי זריקת הדם מעכב מלהתכפר. או שאח\"כ יהיה חייב כפרה. אלא ע\"כ דכפרה היינו טהרה גמורה לאכל קדשים, וכמ\"ש גם על המזבח וכפר, דהיינו יטהרו בזריקת הדם עליו]:"
+ ],
+ [
+ "והמצורע
והא דלא נקט נמי מצורעת כדנקט זב וזבה. ה\"ט משום דמצורע ומצורעת שוין בעיקר טומאתן, דזה וזאת שיעור נגען בכגריס. משא\"כ זב וזבה, זב בראיות תליא רחמנא, דבראה ג' ראיות ביום א'. טמא, אבל זבה טומאתה תליא בימים, שצריך שתראה ג' ראיות בג' ימים רצופין, אז היא זבה גדולה:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר בן יעקב אומר גר מחוסר כפרה עד שיזרק עליו הדם
ר\"ל דכל גר שמל וטבל אסור לאכול קדשים עד שיביא עולת בהמה ויזרק דמה במזבח, או שיביא ב' עופות לעולות ויתמצה דמן במזבח משו\"ה ה\"ל מחוסכ\"פ. ולת\"ק גר שמל וטבל מותר לאכול קדשים, רק שאסור לבוא בקהל עד שיזרק דם קרבנותיו. וקיי\"ל דבזה\"ז שאין מקדש, משמל וטבל מותר בקהל [י\"ד רס\"ח ס\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ונזיר ליינו ותגלחתו וטומאתו
ר\"ל דכל נזיר מביא ג' בהמות, כבשה לחטאת, וכבש לעולה, ואיל לשלמים. וכשהקריבו אחת וזרקו דמה בעבורו, מותר ביין וגלוח ולהטמא משו\"ה הו\"ל מחוסכ\"פ, ולת\"ק לא מחשב נזיר מחוסר כפרה, מדאין קרבנו מעכבו מלאכול קדשים:"
+ ],
+ [
+ "הבא על השפחה
שפחה חרופה שחציה שפחה וחציה בת חורין, שמקודשת לעבד עברי, ובא עליה ישראל אחר, בין בשוגג בין במזיד, אם רק היא היתה מזידה, אז היא לוקה והוא מביא איל אשם:"
+ ],
+ [
+ "ונזיר שנטמא
במת. ואפילו באונס, אז מזה בג' וז' באפר פרה, ואח\"כ מגלח וטובל בז', ולמחר מביא ב' עופות, אחד לחטאת וא' לעולה, וכבש לאשם. ומשהביא חטאת העוף שלו מתחיל למנות נזירותו מחדש:"
+ ],
+ [
+ "ועל שבועת העדות
שהשביען שיעידו לו עדות ממון, וכפרו העדים לומר שאין יודעים העדות, בין שהיו מזידין או שוגגין, שחשבו שאין חייבים על דבר זה קרבן, אז כשירצו העדים לעשות תשובה, מביא כל א' קרבן עולה ויורד, דהיינו שכשהוא עשיר מביא כשבה או שעירה לחטאת. וכשהוא עני מביא ב' עופות אחד לחטאת ואחד לעולה. וכשאין ידו משגת גם לזה, מביא עשירית האיפה סולת [ועי' מ\"ש בפירושינו בס\"ד בהקדמת פ\"ג דשבועות סי' ג']:"
+ ],
+ [
+ "ועל שבועת הפקדון
כשתבעו חבירו ממון שיש לו אצלו בהלואה או בפקדון או גזילה וכדומה, וכפר ונשבע, אז כששב, מחזיר הגזל. ומביא איל לאשם גזילות:"
+ ],
+ [
+ "וחמשה מביאים קרבן עולה ויורד
שעלה ונתרבה קרבנו כשהוא עשיר, ויורד ונתמעט קרבנו כשהוא עני:"
+ ],
+ [
+ "הבא על השפחה ביאות הרבה
אבל בבעל שפחות הרבה אפילו בהעלם א', חייב על כל א' וא' לבד, משום דהגופות חלוקות, ובכה\"ג רבייא קרא שיתחייב קרבנות הרבה [ועי' חולין דפ\"ב ב']:"
+ ],
+ [
+ "ונזיר שנטמא טומאות הרבה
ואפילו נטמא טומאות הרבה ביום ז' לטהרתו. ואפילו למ\"ד שביום ז' אחר גלוח וטבילה כבר חל עליו נזירות טהרה, אפ\"ה כיון דלא אתא עדיין לשעה שראוייה לקרבן עד יום ח', להכי לא מחשבו כל הטומאות שביני ביני רק כטומאה אחת. ולרמב\"ם [פ\"ו מנזירות] אפילו נטמא טומאות הרבה ביום ח', דיינינן לכולהו כטומאה א'. ורק כשהביא כבר חטאתו על טומאה הראשונה, אז צריך להביא קרבנות לבד על טומאה ב':"
+ ],
+ [
+ "על ידי אנשים הרבה
שמביא מנחת שעורים כשישקנה מים המרים ודי לכולן בא':"
+ ],
+ [
+ "ומצורע שנתנגע נגעים הרבה
שנתנגע ונתרפא, וחזר ונתנגע ונתרפא. דרק בנתנגע נגע ב' אחר שהביא חטאתו לת\"ק ואשמו לר\"י, אז מביא קרבן על כל נגע ונגע:"
+ ],
+ [
+ "הביא צפוריו
היינו ב' צפרים שמביא המצורע, א' לשחיטה וא' לשלוח. ואינן קרבן:"
+ ],
+ [
+ "ונתנגע לא עלו לו עד שיביא את חטאתו
אינו ר\"ל שצריך להביא צפרים אחרים על הנגע הראשון, ליתא, דהרי אמרינן ברישא דדיינינן נגע הראשון וב' כנגע א', א\"כ גבי צפרים נמי כשיביאם על נגע ב' יעלו לו גם על נגע א'. רק ר\"ל שלא עלו לו הצפרים לנגע ראשון להיות לה לגמר טהרה. וחסורי מחסרא וה\"ק, אפילו הביא כבר הצפרים וחזר ונתנגע לא עלו לו כלומר לא הועילו לו לחלקן, רק מחשב הכל כצרעת א', ואינו מביא על שניהן רק קרבן א'. וגם למקבעיני' בעניות ועשירות לא עלו לו הצפרים, דאם כשהביא הצפרים היה עשיר, ואח\"כ כשרוצה להביא חטאתו היה עני, או איפכא הכל הולך אחר מעמדו בשעת הבאת חטאתו:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר עד שיביא את אשמו
פליגי בקרא דאם לא תשיג ידו בטהרתו, אי בטהרתו ר\"ל חטאת או אשם. בנדה [ד\"ע ע\"ב] אמר שמואל באין חולק דס\"ל כת\"ק. ואפ\"ה קיי\"ל כר\"י [רמב\"ם ד\"ה ממחוסכ\"פ]:"
+ ],
+ [
+ "האשה שילדה ולדות הרבה
כגון שהפילה בתוך וכו':"
+ ],
+ [
+ "הפילה בתוך שמנים נקבה
ר\"ל שהפילה תוך הפ' ימי מלואת של נקיבה. כגון שילדה נקיבה, שטובלת אחר י\"ד יום, וחזרה ונתעברה, והפילה נקבה לאחר מ' משנתעברה, דהיינו אחר יום נ\"ד אחר לידה הראשונה, וחזרה והפילה לאחר נ\"ד יום מלידה ב'. אבל בילדה זכר, לא משכחת לה שתפיל תוך מלואת [כפ\"א סי' כ']:"
+ ],
+ [
+ "והמפלת תאומים
אפילו זכרים, כגון שנתעברה מג' ילדים יחד, וילדה א', וחזרה והפילה הב', תוך מלואת של ראשון, וחזרה והפילה הג' תוך מלואת של ב', מביאה קרבן א' לכולן. ונקט תאומים לרבותא דר\"י, דאפילו תאומים, שנתעברה מכולן כאחת, אפ\"ה לא אמרינן דכולהו כחדא לידה אריכתא דמו, רק צריכה קרבן לשלישי לבד. [והא דנקט בתאומים מפלת. נ\"ל משום דכשילדה הולד הראשון בזמנו בחודש הט', אינו מצוי שישתהו אח\"כ הולדות אחרים. ואי כיהודה וחזקיה בני ר' חייא שנולדו זה ג' חדשים אחר זה [כיבמות דס\"ה ב'], עכ\"פ כיון דילדה ראשון לז', ובזמן הש\"ס יולדת לז' יולדת למקוטעין, ויולדת לט' אינה יולדת למקוטעין, [כנדה דל\"ח ב', ועי' אה\"ע סי' קנ\"ו, דלדידן גם יולדת לט' יולדת למקוטעין]. א\"כ אם יהיה הג' בר קיימא א\"א שנולד רק אחר מלואת של השני [עיין נדה ד\"מ ע\"א] והרי הכא איירי שנולד הג' תוך מלואת של השני, ע\"כ שיהיה הג' נפל]:"
+ ],
+ [
+ "ואינה מביאה על השני
מדנולד תוך מלואת של ראשון:"
+ ],
+ [
+ "מביאה על השלישי
מדנולד אחר מלואת של ראשון:"
+ ],
+ [
+ "ואינה מביאה על הרביעי
מדנולד תוך מלואת של ג' שהביאה קרבן עליו:"
+ ],
+ [
+ "אלו מביאין קרבן עולה ויורד
עיין פירושו סי' ט':"
+ ],
+ [
+ "על שמיעת הקול
ר\"ל שבועת העדות, דכתיב גביה ושמעה קול אלה שהשביען שיעידוהו, ושיקרו ואמרו שאין יודעין. עי' סי' ז':"
+ ],
+ [
+ "ועל ביטוי שפתים
ר\"ל שבועת בטוי דכתיב גביה לבטא בשפתים, שנשבע להרע או להטיב, ועבר בשוגג על שבועתו, או שנשבע על הן ולאו דלשעבר בשוגג לשקר:"
+ ],
+ [
+ "ועל טומאת מקדש וקדשיו
שהיה טמא ונכנס בשוגג למקדש או אכל קודש בשוגג. כל הג' הללו יש חלוק בקרבנן, בין עשיר לדל או דלי דלות כלעיל סי' ז':"
+ ],
+ [
+ "והמצורע
דיולדת עשירה מביאה כבש לעולה ובן יונה או תור לחטאת. [ומצורע עשיר מביא ב' כבשים] ויולדת ומצורע עניה מביאה ב' עופות א' לחטאת וא' לעולה. דביולדת ומצורע כשהן בדלי דלות אין מביאין כלל. [והא דקאמר בש\"ס יולדת מביאה בדלות ועשירות, ומצורע מביא בדלות. נ\"ל דאחטאת עוף קאי. דרק יולדת מביאתו בין בדלות ובין בעשירות, אבל מצורע מביא עוף רק בדלות]:"
+ ],
+ [
+ "ומה בין השפחה
שפחה חרופה:"
+ ],
+ [
+ "לבין כל העריות
אלו הן החילוקים שביניהן, שלא שוותה להן לא וכו':"
+ ],
+ [
+ "כל העריות אחד האיש ואחד האשה שווין במכות ובקרבן
דאם שניהן מזידין, כל א' לוקה. ואם שניהן שוגגין, כל א' מביא חטאת:"
+ ],
+ [
+ "ובשפחה לא השוה את האיש לאשה במכות
דרק היא אפשר שתתחייב מלקות:"
+ ],
+ [
+ "ולא את האשה לאיש בקרבן
דרק הוא אפשר שיתחייב קרבן:"
+ ],
+ [
+ "כל העריות עשה בהן את המערה כגומר
דבהכניס רוב העטרה, הו\"ל כהכניס כל האבר וגמר ביאתו:"
+ ],
+ [
+ "וחייב על כל ביאה וביאה
י\"א דר\"ל בכל אופן שתהיה הביאה, ואפילו בבעלה שלא כדרכה [היינו בנקב אחורים], חייב. משא\"כ בשפחה חרופה דוקא בכדרכה חייב. אמנם להרמב\"ם [פ\"ג מביאה], ר\"ל דבכל עריות בבעל הרבה ביאות בהרבה העלמות, אם בשוגג, חייב חטאת על כל העלם והעלם, ואם במזיד חייב ענשו על כל ביאה וביאה, ואף בחייב מיתה שאי אפשר להרגו ולחזור ולהרגו יענש בשמים [רמב\"ם שם]. ורק בבעל גוף א' כמה ביאות בהעלם א' אינו חייב רק קרבן א'. אבל בשפחה חרופה אפילו בעלה כמה בעילות בכמה העלמות, אינו חייב רק אשם א'. אבל בגופות מחולקין, אפילו היה הכל בהעלם א' לכ\"ע גם בשפחה מביא על כל גוף וגוף קרבן לבד. והנה ד' דברים מחלקין לחיוב חטאת [וסימנם השיג]. (א) העלם. שכשחטא בשוגג, ואח\"כ נודע לו שחטא, וחזר ונעלם ממנו שזה חטא, וחזר וחטא, חייב על כל העלם והעלם קרבן לבד. (ב) שמות. ר\"ל שמות איסור נפרדים, שאם אכל חלב, ודם, ופגול, ונותר, אפילו אכלן כולן בהעלם א', חייב על כל שם ושם של איסור קרבן לבד. ואפילו לא היה רק פעולה אחת, כגון ששחט בהמת קדשים בשבת, בחוץ, לע\"ז, אף שבכה\"ג הרי לא עשה רק פעולה א', אפ\"ה חייב ג' חטאת. וכ\"כ בבעל חשה שיש עליה ז' או ח' שמות ערוה, אף שלא בעלה רק בעילה א', אפ\"ה חייב על כל שם ערוה שבה חטאת לבד. וכ\"כ באכילות, באכל חלב, שהוא נותר, וביו\"כ, והאדם היה טמא, חייב ד' חטאות. אמנם כל שהיה החטא בגוף א' ופעולה אחת, אין השמות מחלקין לעניין קרבן או מלקות או מיתה רק בחלו זה על זה באיסור כולל, או מוסיף, או בת אחת. [כולל היינו כשהאיסור שחל אחרון מרבה בחתיכות הנאסרין. כגון שנשבע שלא יאכל תאנים ותזר ונשבכ. שלא יאכל תאנים וענבים, הרי בשבועה ב' הרבה בחתיכות הנאסרים יותר משבועה ראשונה, לכן כשאכל תאנים חייב ב'. וכ\"כ שהיתה נבילה מקודם יו\"כ. ואח\"כ חל יו\"כ ואכלו, הרי מקודם לא היה אסור רק בהנבילה, וכשחל יו\"כ נאסר מכל הנאכלים, להכי הו\"ל יו\"כ איסור כולל. וכ\"כ בבעילות, אשת איש שנעשת חמותו, שע\"י חמותו נאסר גם בקרובותיה. ודו\"ק. אבל מוסיף היינו כשהאיסור השני מרבה בבני אדם הנאסרים. כגון שנשבע ואסר על עצמו תאנה זו, ואח\"כ אסרה על עצמו ועל ראובן. או קודש שנעשה נותר, שמתחלה לא היתה אסורה רק על זר. ואח\"כ גם על כהן. וכ\"כ בבעילות, חמותו ונעשת אשת איש, דמעיקרא לא היתה אסורה רק עליו, וכשנעשת א\"א נתוסף בה איסור לכל ישראל, לכן כשבעלה חתנה, חייב ב', וסימנך חרך, ר\"ת חתיכות רבות כולל. אמנם בת אחת היינו כשחלו ב' האיסורים בבת אחת, כגון אשת אחיו שהיא א\"א, יו\"כ ושבת שחלו כאחת ועשה מלאכה ביום ההוא, וכדומה לרוב]. (ג) ודיעות ג\"כ מחלקות לחטאת. כגון שבעל נדה א' בעילות הרבה בהעלם א', או אכל חלב וחזר ואכל חלב, הכל בהעלם א', ואח\"כ נודע לו שחטא במעשה הראשון, וחזר ונודע לו שחטא גם במעשה השני, חייב על כל ידיעה וידיעה קרבן לבד [רמב\"ם פ\"ו משגגות ה\"ט]. (ד) גופות מחלקין ג\"כ, אבל רק בבעילות. כגון שבעל כמה נדות בהעלם א', חייב על כל גוף וגוף קרבן לבד. ואפילו באשה אחת שבעלה בנדתה, וטבלה לנדתה, וחזרה וראתה נדה וחזר ובעלה, אף שהיה הכל בהעלם א', והכל בגוף א' והכל בשם א', עכ\"פ כיון שנטהרה בינתיים, מחשבה כל פעם כגוף אחר. אבל במאכלות אינו כן, שכשאכל ה' זיתי חלב מה' בהמות, אף שהיה כל א' גם ממין תבשיל אחר, אינו חייב רק קרבן א' על ההעלם האחד. וכ\"כ בפעולות, ששחט ה' בהמות לע\"ז, או ששחטן בשבת, אף שהגופות מחולקין אין חייב רק חטאת א' על כל ההעלם [רמב\"ם פ\"ג ופ\"ו משגגות. ועי' רמל\"מ שם, שכ' בשם ריא\"ז דבבהמה דינה כאדם שיהיה גופין מחלקין, ועי' בשער המלך [דקט\"ו ע\"ד] שיש פלוגתא, די\"א דדוקא בעילה באדם דחשיב, גופין מחלקין ולא בבהמה, וי\"ח. ועי' חולין [דפ\"ב ב] ודו\"ק]. אמנם לעניין שבת, מלבד העלמות וידיעות שמחלקות לעניין שבת כמו בשאר איסורין [עי' לח\"מ פ\"ז משגגות הי\"ט], יש עוד ב' דברים שמחלקין אצלה לחיוב חטאות [וסימנך מי]. (א) מלאכות מחלקות, כגון שחרש, זרע, קצר, וטחן בשבת א', בשגגת מלאכה, שלא ידע שאלו המלאכות אסורות בשבת, אבל ידע שהיום שבת, חייב על כל מלאכה ומלאכה חטאת א'. ואפילו עשה מלאכות אלו בעצמן בהרבה שבתות, כיון שלא היה שם העלם שבת רק העלם מלאכה, לא אמרינן שהימים שבינתיים יהיו כידיעה על כל מלאכה, ויביא חטאת על כל זריעה וזריעה. רק יביא על הזריעות שבכל השבתות רק חטאת א', וכמו כן על כל הטחינות חטאת א' וכו'. (ב) ימים מחלקים, שאם היה שם שגגת שבת, שלא ידע שהיום שבת, אף שלא ידע ג\"כ שמלאכות אלו אסורות, ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, אז הימים שבין שבת לשבת הו\"ל כידיעה, וחייב חטאת על כל שבת ושבת ששגג בו. ואפילו עשה מלאכות הרבה בכל שבת, עכ\"פ כיון שהיה שם גם העלם שבת, אינו חייב על כולן שעשה בכל שבת א', רק חטאת א'. ואפילו בעשה מלאכה א' בשבתות הרבה, כגון שזרע בשבת זה, וחזר וזרע בשבת אחר, אפ\"ה כיון שכל שבת ושבת היה העלם אחר, שלא ידע שאז שבת הוא, להכי חייב על כל שבת ושבת קרבן לבד. [ולרמב\"ם פ\"ז משגגות, דוקא בעשה מלאכות הרבה מעין מלאכה א', כגון אב ותולדתו, חייב על כל שבת ושבת בכה\"ג. אבל בעשה רק אותה מלאכה עצמה בשבתות הרבה אף בכה\"ג חייב על כל השבתות רק חטאת א'. ועי' רלח\"מ שם ה\"ח. ועי' מ\"ש כקופת הרוכלין בס\"ד צד א' ע\"ד אות ג' ד\"ה אמנם]:"
+ ],
+ [
+ "שעשה בה את המזיד כשוגג
ר\"ל בין שהוא מזיד או שוגג, אם רק היא מזידה, שחייבת מלקות אז מביא הוא אשם. אבל אם היא שוגגת, שאז פטורה ממלקות, בין שהוא שוגג או מזיד, פטור גם הוא מאשם, דחיוב דידיה ודידה רק במזיד שלה תלוי:"
+ ],
+ [
+ "איזו היא שפחה
חרופה:"
+ ],
+ [
+ "כל שחציה שפחה וחציה בת חורין
שנתארסה ע\"י קדושין לעבד עברי, שמותר בשפחה ומותר בבת חורין. [משא\"כ עבד כנעני, אסור בה מצד חצי חירות שבה, וכשנתארסה לו אין בה דין שפחה חרופה]:"
+ ],
+ [
+ "והפדה לא נפדתה
משמע שפדוייה ואינה פדוייה כראוי. לפיכך לא תפסו בה קידושין לחייבה מיתה. אבל בהיתה פדוייה גמורה, דאז כשנתארסה תפסו בה קדושין, להכי אם זנתה, כל מי מהן שהוא מזיד חייב מיתה:"
+ ],
+ [
+ "זו היא שפחה ודאית
ר\"ל שפחה חרופה דקאמר קרא, היינו שפחה גמורה, שנתקדשה לעבד עברי. והא דכתיב והפדה לא נפדתה, דברה תורה כלשון בני אדם:"
+ ],
+ [
+ "רבי אלעזר בן עזריה אומר כל העריות מפורשות
דמיירי בבת חורין דוקא:"
+ ],
+ [
+ "ומה שיור
נ\"ל דר\"ל, ומה שייר הכתוב מכל העריות אצל השפחה חרופה שכתב בה הך לישנא דהפדה לא נפדתה, שלא נכתב כן בכל העריות, דמשמע מזה שיהא דינה חלוק משאר עריות:"
+ ],
+ [
+ "אין לנו אלא שחציה שפחה וחציה בת חורין
דהכי מסתבר, שיהא משוייר בה קצת דין שאר עריות, דעי\"ז תהיה עכ\"פ בת חורין במקצת. ולא כדברי רבי ישמעאל דקאמר דמיירי בשפחה גמורה, וס\"ל לראב\"ע אף דבכל דוכתי אמרינן דברה תורה כלשון בנ\"א, שאני הכא דמדכתיב כי לא חופשה, ל\"ל תו והפדה לא נפדתה. ע\"כ לאשמעינן דמיירי בנפדת במקצת. אבל לר\"ע בכל דוכתי לא אמרינן דברה תורה כלשון בנ\"א:"
+ ],
+ [
+ "כל העריות אחד גדול ואחד קטן
ר\"ל אם א' גדול וא' קטן, בין האיש או האשה:"
+ ],
+ [
+ "הקטן פטור
והגדול חייב, כשהיה הקטן בר ביאה, דהיינו זכר בן ט' שנים ויום א', והנקיבה בת ג' שנים ויום א':"
+ ],
+ [
+ "הישן פטור
והער חייב:"
+ ],
+ [
+ "והמזיד בהכרת
משא\"כ בשפחה חרופה, אם היה א' מהן קטן שניהן פטורים, [ולרמב\"ם פ\"ט משגגות ופ\"ג מביאות, כשהוא קטן בן ט' ויום א'. היא לוקה והוא באשם, וכשיגדל יביאנו]. וכשהיה א' מהן ישן, שניהם פטורים. [ולרמב\"ם בהיה הוא ישן, היא חייבת מלקות והוא פטור, דדוקא בהיתה היא ישינה, שניהן פטורים. ועי' רמ\"מ ספ\"ג מביאות]. וכשהיא שוגגת שניהן פטורים בין שהוא מזיד או שוגג. דכל שהיא אינה במלקות, פטור הוא מקרבן. ובהיתה היא מזידה, בין שהיה הוא שוגג או מזיד, היא לוקה והוא מביא אשם, וכלעיל:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אמרו לו אכלת חלב
אפילו א\"ל כך חד [ש\"ס]. ונ\"ל דאפ\"ה נקט אמרו, לשון רבים. דקמ\"ל דאפילו עד מפי עד, ואפילו אשה, ואפילו לא בתורת עדות רק בדרך אמירה בעלמא, מדלא הכחיש, נאמנים:"
+ ],
+ [
+ "מביא חטאת
ודוקא בשתק הוא להגדת העדות. [ונ\"ל דאפילו אומר אח\"כ ששתיקתו היה מדהוה מסופק, אפ\"ה שתיקתו דמעיקרא כבר חייבתו בקרבו]. אבל בהשיב איני יודע אם אכלתי, בע\"א פטור, ובב' עדים חייב [תוס' ד\"ה אמרו וד\"ה אלא] והיינו לר\"מ. אבל לרבנן אפילו בב' עדים בין במכחישן ובין בשתק פטור [כרמב\"ם רפ\"ג משגגות]. וה\"ה לעניין איסור, בשאמר אדם לחבירו שנאסר דבר פלוני. דוקא כשהדבר הוא של העד [ולהטור אפילו הופקד ביד העד. ואפילו אין לו מגו לאסרו עכשיו, אפ\"ה נאמן לאסרו, עש\"ך י\"ד רסקכ\"ז], או שיש לו להעד מגו לאסרו בידים עכשיו. אבל בב' לטבותא, שאין הדבר שלו, וגם אין לו להעד מגו, אז אין ע\"א נאמן לאסור דבר של חבירו, רק בשא\"ל העד לבעלים נאסר הדבר לפניך, אז אם הבעלים שתקו להעד ולא הכחישוהו תכ\"ד, אמרינן שתיקה כהודאה דמיא, ואינו יכול לומר אח\"כ איני מאמינך. רק בשמכחישו אח\"כ, ואומר עתה נודע לי בבירור שאתה משקר, אז אין העד נאמן. אבל בשלא א\"ל העד בתחלה נאסר לפניך, אפילו שתקו הבעלים בתחלה, מצי השתא הבעלים לומר להעד שמא משקר אתה, ואין העד נאמן. מיהו אם בלבו באמת מאמין להעד, אפילו מכחישו בפה, לא מהני רק ביי\"נ [רמ\"א י\"ד רסיקכ\"ז]. וי\"א דגם היכא דבעלים באמת מסופק אם הגדת העד אמת, אפילו לא א\"ל נאסר לפניך, נאמן העד [ש\"ו קכ\"ז סקט\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "מביא אשם תלוי
מיירי נמי בשתק להעדות. חבל באמר איני יודע פטור גם מאשם תלוי [וערלח\"מ פ\"ח דשגגות ה\"ג, שגם הרמב\"ם*) אפשר דס\"ל כן]. מיהו דוקא שב' העדים שמכחישין זא\"ז באו כאחת*). אבל בבאו זה אח\"ז, הראשון נאמן, דכל מקום שהאמינה תורה ע\"א, נאמן כב', ואין העד האחרון נאמן תו נגדו:"
+ ],
+ [
+ "והוא אומר לא אכלתי
ואפילו משיב רק איני יודע, וכלעיל:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר מחייב
וממשכנין אותו להביא חטאתו. דאע\"ג דכל חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן, הכא ממשכנין, מדהו\"ל כנזיר שנזרק בעבורו א' מהדמים בקרבנותיו, דמדהותר אז ביין, להכי ממשכנין אותו להביא גם חטאתו, דמדאין חטאתו בא לו לכפרה או לשום צורך, חיישינן שמא פשע [כערכין כ\"א א']. א\"כ ה\"נ כיון דאמר לא אכלתי, בין שמתכוון שלא אכל כלל, או שר\"ל לא אכלתי שוגג אלא מזיד. ודאי לא יביא החטאת, כדי שלא יהיה חולין בעזרה, והרי אינו נאמן בדבריו לר\"מ, להכי ממשכנין אותו:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי מאיר אם הביאוהו שנים למיתה חמורה
כשיעידו שעשה במזיד דבר שחייב עליו מיתה:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו מה אם ירצה לומר מזיד הייתי
ר\"ל אם רוצה יכול לומר מזיד הייתי, דאז פטור מקרבן, והעדים א\"א שיכחישוהו בזה, דלא ידעו מה בלבו. ואע\"ג דהו\"ל מגו במקום עדים דלא אמרינן, בין שטענתו או המגו יהיה נגד הגדת העדים [כש\"ך ח\"מ פ\"ב כלל ה' במגו]. י\"ל דר\"ל דמתרצינן דיבוריה, שכך כוונתו לא אכלתי שוגג רק מזיד. ואע\"ג דאין אדם משים עצמו רשע, מדהוא קרוב לעצמו, וקרוב פסול לעדות [כסנהדרין ד\"ט ב']. היינו למה שנוגע לגופו, לחייב גופו שום עונש הגוף, או לפסול גופו מלהיות עד. אבל להתחייב א\"ע ממון, אדרבה העדאת בעל דין כמאה עדים דמי. ומכ\"ש הכא דנאמן שמזיד היה ואינו רוצה להביא חולין לעזרה [ועי' ר\"ן שבועות דשטרא]. ור\"מ ס\"ל אפילו מתרץ דבוריה בפירוש אח\"כ ואומר לא אכלתי שוגג רק במזיד, חייב, מדלא השיב כן מתחלה:"
+ ],
+ [
+ "אכל חלב וחלב
ר\"ל ב' זיתי חלב:"
+ ],
+ [
+ "בהעלם א'
אבל באכלן בב' העלמות, שנעלם ממנו שזה חלב או שחלב אסור, ואכל כזית, ונודע לו אח\"כ שאכל איסור, וחזר ונעלם ממנו כבתחלה, וחזר ואכל, ונודע לו אח\"כ שאכל שוב איסור, קיי\"ל דהעלמות מחלקות וחייב ב' חטאות:"
+ ],
+ [
+ "וחזר ואכל כחצי זית
ולא שהה ביניהן בכדי אכילת פרס [כמשנה ג'], וגם לא היה ידיעה בינתיים שזהו חלב, דאל\"כ ידיעות מחלקות, ויש ידיעה גם לחצי שיעור."
+ ],
+ [
+ "חייב
ואפילו היה מב' מיני תבשיל, אין תמחויין מחלקין:"
+ ],
+ [
+ "וכמה ישהה האוכלן
ר\"ל האוכל ב' חצאי זיתים דאמרן דמצטרפין:"
+ ],
+ [
+ "כאילו אכלן קליות
ר\"ל אם שההמתחלת אכילתו ועד לבסוף, עד כדי שאם היה כל הזית פירורין דקין כקליות, והם גרעיני חיטים קלויין, שדרך לאכלן א' א', ה\"נ אם היה אוכל הפירורים א' א' תיכף זה אחר זה, כבר היה אוכלן בזה הזמן, חייב. ובשהה באכילתו יותר מזה השיעור, פטור. מיהו אם לא הפסיק באכילתו, רק שהה בלעיסתו ובליעתו, אפילו כל היום כולו, מצטרף לר\"מ:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים עד שישהה מתחלה ועד סוף כדי אכילת פרס
ר\"ל אפילו לא הפסיק בין אכילה לאכילה, רק שהה בלעיסה ובליעה מתחלה ועד סוף יותר מכדי אכילת פרס, אין מצטרף, ובפחות מכאן מצטרף. וה\"ה בשתיית משקין אסורין, אם שהה בין שתייה לשתייה רק כדי אכילת פרס, חייב. [כך מוכח מש\"ס הכא. ולרמב\"ם [פי\"ד מצו\"א ה\"ח], בשתייה שיעור השהייה ברביעית, וצ\"ע. ותי' רכ\"מ דחוק מאוד אחמ\"כ למעיין בש\"ס הכא]. מיהו שיעור פרס בכל דוכתא לרש\"י ד' ביצים ולרמב\"ם ג' ביצים [ועי' מ\"ש עירובין פ\"ח סי' י\"א]. ואפילו היה האיסור מעורב בתבשיל היתר ג\"כ כך דינו, דכשהכזית מעורב בהיתר כשיעור פרס, מצטרף לחיוב כרת, וחטאת, ומלקות [רמב\"ם פט\"ו ממ\"א ה\"ג]. ולרש\"י דוקא בשהממשות איסור קיים, אבל כשנמוח האיסור בתערובת ההיתר, אז אפילו יש כזית בכדא\"פ, טעם כעיקר לאו דאורייתא [רק בבו\"ח כשנתערב אוכל באוכל, לכ\"ע טעם כעיקר דאורייתא. אבל באוכל שנבלע בכלי י\"ל דאף בבו\"ח לאו דאורייתא, מדהו\"ל נ\"ט בר נ\"ט [פרי מגדים י\"ד בפתיחה לבו\"ת]. ולרבינו אליהו בכל כזית בכדא\"פ לקי בשאכל כזית מהתערובות, [עי' רלח\"מ פט\"ו ממ\"א ה\"א]:"
+ ],
+ [
+ "אכל אוכלין טמאין
או שתה וכו':"
+ ],
+ [
+ "ושתה משקין טמאין
דבאכל אוכלין טמאין כשיעור חצי פרס, או שתה משקין טמאין רביעית, ולא שהה באכילתו או שתייתו יותר מכדי אכילת פרס, נפסל גווייתו מלאכול קודש או תרומה עד שיטבול. או שתה וכו':"
+ ],
+ [
+ "ונכנס למקדש
ר\"ל לחצר המקדש ועבד עבודה, והרי שתוי יין שעבד חייב מיתה בידי שמים ועבודתו פסולה. אבל בנכנס מהמזבח ולפנים ולא עבד עבודה, פטור ממיתה. ולרמב\"ם [פ\"א מביאת מקדש] חייב עכ\"פ מלקות. ולראב\"ד שם פטור גם ממלקות:"
+ ],
+ [
+ "ושהה
באמצע האכילה או השתייה:"
+ ],
+ [
+ "כדי אכילת פרס
אז מצטרף, דבאכל אוכלין או שתה משקין טמאין, נפסל גוויתו מלאכול קודש או תרומה. ובשתה יין ועבד, עבודתו פסולה, וחייב מיתה בידי שמים. אבל בשהה באמצע יותר מכדי אכילת פרס, לא נפסל גופו כשאכל טומאה, ואינו חייב מיתה, ולא פוסל עבודתו כשעבד שתוי:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר אם הפסיק בה
שלא שתה כל הרביעית יין בבת אחת:"
+ ],
+ [
+ "או שנתן לתוכו מים כל שהוא
שנתן מעט מים בהיין:"
+ ],
+ [
+ "פטור
כשנכנס למקדש ועבד עבודה, פטור, דדרך שכרות בעינן. מיהו בשתה יותר מרביעית. אפילו לא שתהו כולו כאחת, או שנתן בו מעט מים, חייב מיתה, ופוסל העבודה [רמב\"ם פ\"א מביאת מקדש]. ולראב\"ד שם בהך גוונא חייב רק מלקות:"
+ ],
+ [
+ "וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אחד
נ\"ל דבהך מתני' וכמו כן בכולהו מתני' עד סוף פרקן, קמ\"ל דאפשר דאיסור חל על איסור בין באכילות או בעילות, בג' אופנים, בכולל, מוסיף, או בת אחת:"
+ ],
+ [
+ "וביום הכפורים
דחייב ד' חטאות. משום חלב. ומשום שאכל קודש בטומאת הגוף. ומשום שאכל נותר. ומשום שאכל ביו\"כ. וחייב גם אשם מעילות משום שמעל בהקדש כשאכלו. ואע\"ג דבאוכל הקדש שאינו שוה כלום אין בו מעילה [פסחים דכ\"ט], א) והכא מדהו\"ל נותר אסור בהנאה. י\"ל דהתם היינו שצריך שיהיה הקודש מצד עצמו שוה פרוטה אילו היה חולין. תדע דאל\"כ מעילה בכל קודש היכא משכחת לה, והרי אסור בהנאה. ועי' [כריתות דכ\"ג ע\"א]. ואע\"ג דבכל דוכתא אין איסור חל על איסור. אפ\"ה חייב הכא על כל איסור קרבן, דמיירי שהיה כאן או כולל או מוסיף או בת אחת. כיצד. מתחלה כשנולדה הבהמה היה אסור רק חלבה. אקדשה חל איסור מעילה על החלב באיסור כולל, דמדאיתוסף איסור הנאה גם בכל גוף הבהמה, נכלל נמי בהך איסור גם הנאת אכילת החלב שימעול ג\"כ כשאכלו, אף שאכילתו כבר אסור היה. ולהכי חייב קרבן מעילה כשאכל החלב, מלבד החטאת שהיה חייב באכילתו תחלה. וכשנטמא אח\"כ האדם שאכלו, הו\"ל תו איסור כולל, דמקודם שנטמא לא היה אסור באכילת בשר קודש טהור, והשתא שנטמא, נאסר גם בו, ומגו דנאסר בו, נאסר גם בהחלב הזה באיסור טומאת הגוף, אף שכבר היה אסור מתחלה. וכשנעשה החלב הזה אח\"כ נותר, הו\"ל תו איסור מוסיף, דקודם שנעשה נותר היה החלב הזה עכ\"פ מותר לגבוה, והשתא כשנתותר נאסר גם להקריבו לגבוה. ולהכי מדחל איסור נותר על החלב לאסרו לגבוה, חל נמי אהדיוט. חל ליה יו\"כ הו\"ל תו איסור כולל, דמדנאסר השתא זה האדם מלאכול כל מאכל שבעולם, נאסר גם בחתיכה זו:"
+ ],
+ [
+ "והוציאו בפיו
שהוציאו בפיו בשעת האכילה כדרכו מרה\"י לר\"ה. דאילו בהוציאו בפיו שלא בשעת אכילה, אין דרך הוצאה בכך ופטור [כשבת פ\"י מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "חייב
דבליעתו היא הנחתו. ולפי מה דקיי\"ל [א\"ח תרי\"א] דיש חיוב הוצאה גם ביו\"כ, נקט שאם היה שבת, ר\"ל דאם חל יו\"כ בשבת, חייב ג\"כ עוד ב' חטאות משום הוצאה, משום שבת ומשום יו\"כ, דאיסור חל על איסור בשחלין שניהן בבת אחת, והרי כשקידש היום חלו שניהן כא':"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו אינו מן השם
ר\"ל אין חיוב חטאת זה משום שם אכילה, רק משום הוצאה, ולהכי לא חשבינן ליה, כמו דלא חשבינן שאר פעולה שעשה בשעה שאכל, כגון שהבעיר אש ביו\"כ בשעה שאכל, וכדומה. ור\"מ חשיב ליה, דעכ\"פ באותו כזית חלב שאכל ובאותה פעולה כשהיתה בפיו, נתרבו חיובי החטאת. [אב\"י ל\"מ נ\"ל להוסיף על דברי קדשו של ע\"ר, דר\"מ ס\"ל דכיון דאינו חייב בהוציאו בפיו רק באוכל. ובדרך אכילה, א\"כ בכה\"ג שם הוצאה תלוי בעניין האכילה, ועי' מ\"ש בס\"ד שבת פ\"י סי' ט\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ונדה
יעקב בא על אמו והולידה בת, הרי הבת הזאת בתו, ואחותו מאמו, וב' האיסורין באין כא' כשנולדה. נשאה אחיו, [אב\"י, מאב, דאי מאם, הרי הבת הזאת אחותו מאם, ואין קדושין תופסין בה] דאע\"פ שהיא ממזרת, אפ\"ה קדושין תופסין בה, ולהכי חזרה ונאסרה על יעקב משום אשת אחיו אף לאחר שיפקע ממנה איסור א\"א מדהו\"ל איסור מוסיף, דמתחלה לא היתה אסורה רק על יעקב, והשתא שנשאת לאחיו נאסרה גם לשאר אחיו. ואי\"ל הרי מתחלה ג\"כ היתה אסורה לכל אחיו של יעקב משום ממזרת. ואע\"ג דממזרת רק בלאו, והשתא נאסרה לאחיו משום אשת אח שהיא בכרת. עכ\"פ הרי קיי\"ל דגם חמור לא חל על הקל. י\"ל דמיירי שיש ליעקב אח ממזר, שהיתה מותרת לו בתחלה, והשתא ע\"י שנשאה אחי יעקב נאסרה גם להממזר. מת אחיו שנשאה, או גרשה, ונשאה אחי אביו של יעקב, הרי איסור אשת אחי אביו ואיסור אשת איש באין כאחת. ושניהן איסור מוסיף על האיסורין הקודמין, דאיסור אשת איש מוסיף, שנאסרה אכ\"ע ע\"י נשואין אלו כל ימי חיי בעלה. ואיסור אשת אחי אביו מוסיף, שנאסרה השתא לעולם ע\"י נשואין אלו גם על אחי בעלה שהיתה מותרת להן בתחלה. חזרה ופרסה נדה, חל איסור נדה על כל האיסורין הקודמין ע\"י איסור מוסיף, מדנאסרה השתא גם על בעלה. ולהכי כשבעל אותה יעקב אביה בנדתה בשגגת כולן, חייב ו' חטאות. אבל טפי מהנך ו' חטאות לא משכח\"ל [מיהו כשבעלה במזיד והתראה אפשר שיתחייב שבע מלקיות, מדהיתה ג\"כ ממזרת]:"
+ ],
+ [
+ "ואשת איש ונדה
יעקב היה לו בת ושמה דינה, ולבן היה לו בת ושמה לאה. נשא לבן את דינה, ויעקב נשא לאה, והוליד לבן מדינה בת יעקב בת, ושמה רחל. נשא ראובן בן יעקב את רחל, בת דינה אחותו, שהיא נכד יעקב. מת ראובן או גרשה, ונשאה אחיו של יעקב. חזר ומת אחיו של יעקב או גרשה, ונשאה אחי אביו של יעקב. חזרה רחל ופרסה נדה. א\"כ כשבא עליה יעקב אז, חייב עליה ז' חטאות, (א) משום בת בתו, (ב) משום אחות אשתו, דהרי רחל ולאה אשתו, שתיהן הן בנות לבן, וכשנולדה רחל חלו ב' האיסורים כא' על יעקב, (ג) ומשום איסור כלתו דאתוסף עלה איסור קרובות לגבי כל אחי ראובן ע\"י נשואין הללו, (ד) ואיסור אשת אחיו, (ה) ואיסור אשת אחי אביו, (ו) וא\"א [שג\"כ חלו ב' אלו כאחד], (ז) איסור נדה. וכל א' מאלו הז' האיסורים, מוסיף איסור עליה מבני אדם שהיתה מותרת להן תחלה קודם שחל האיסור ההוא כלעיל סי' כ\"ח:"
+ ],
+ [
+ "אם עבר הזקן
אביו של יעקב, שבת בת בנו אסורה לו רק מדרבנן ותפסו קדושין:"
+ ],
+ [
+ "ונשאה
אחר שמת אחי אביו של יעקב:"
+ ],
+ [
+ "חייב עליה
יעקב:"
+ ],
+ [
+ "משום אשת אב
דמדאתוסף ברחל איסור להבן האחר של הזקן כשנשאה הזקן, נאסרה ג\"כ על יעקב משום אשת אב. ואת\"ל עכ\"פ מה עדיף אותו בן של הזקן מיעקב, כמו דביעקב אי אפשר שיחול איסור אשת אב עליו מדכבר היתה אסורה עליו משום אשת אחי אביו גם קודם שנשאה הזקן, כמו כן אותו הבן של זקן כבר היתה האשה זאת אסורה עליו משום אשת אחי אביו גם קודם שנשאה הזקן, ואיך יחול על הבן ההוא איסור אשת אב בזאת האשה. נ\"ל דמה\"ט באמת הטעים הרמב\"ם בפירושו וכתב כגון דאתיליד ליה בן קטן לסבא וכו'. ור\"ל שנולד להזקן אותו בן, אחר מיתת אחי אביו. וא\"כ תיכף כשיגדל זה הבן הקטן יחול עליו איסור אשת אחי אביו, ואיסור אשת אביו, ואיסור אשת איש בבת אחת. ואת\"ל האיך יתחייב בה יעקב משום אשת אביו, הרי לא תפסי בה קידושין של אביו, מדהיתה אשת אחיו של הזקן, דהרי מחייבת ליעקב משום אשת אחי אביו. י\"ל דמיירי שנפלה לפני הזקן ביבום. ואת\"ל א\"כ מותרת היא לזקן, ולמה תני עבר הזקן. י\"ל דאף שמותר מדאורייתא ליבמה, עכ\"פ אסורה לזקן מדרבנן מדהיא בת בת בנו, וגם מדהיא כלת בנו, מדנשאה ראובן בן יעקב. ואת\"ל עכ\"פ גם כלתו ממש היא להזקן, דהרי מחייבת ליעקב משום אשת אח, ולא תפסו בה קדושין להזקן. י\"ל דמיירי שנשאת לאחיו של יעקב מאם ולא מאב, דאז אינה כלתו של זקן, רק אשת בן אשתו, ומותרת להזקן:"
+ ],
+ [
+ "ועל בת בת אשתו
דבבת אשתו אפשר שיתחייב ו' חטאות כמו שחייב לעיל בבתו. ובבת בת אשתו אפשר שיתחייב ז' חטאות כמו שחייב לעיל בבת בתו. כיצד. בת אשתו אפשר שתהיה אחותו. כגון שאביו של יעקב אנס או פתה אשה, וילדה לו רחל, ונשא יעקב אנוסת או מפותת אביו שמותרת לו [כאה\"ע ט\"ו ס\"ה]. והרי רחל שילדתה האנוסה לאביו, היא (א) בת אשתו של יעקב. (ב) ואחיתו. (ג) חזר אחיו של יעקב מצד אם ונשא את רחל, הרי היא גם אשת אחיו. (ד) גרשה האח של יעקב או מת, ונשאה אחי אביו של יעקב, הרי נעשת גם אשת אחי אביו. (ה) וגם אשת איש. (ו) וכשפרסה נדה אסור ג\"כ משום נדה, וכולן מוסיף, או בת א'. ונמצא כשבא אז יעקב עליה בשוגג חייב ו' חטאות. וכן בבת בת אשתו, משכחת לה שתהיה אחות אשתו. כגון לבן שבא על בת לאה בתו, והוליד רחל. ונשא יעקב את לאה, נמצאת רחל (א) בת בת אשתו של יעקב. (ב) ואחות אשתו של יעקב. (ג) נשא בנו של יעקב מאשה אחרת את רחל, הרי היא ג\"כ כלתו. (ד) מת בנו אי גרשה, ונשאה אחי יעקב. (ה) חזר גם זה ומת או גרשה, ונשאה אחי אביו של יעקב. (ו) והרי היא אשת איש. (ז) ונדה. נמצא כשבא יעקב עליה אז בשוגג, חייב ז' חטאות כמו בבת בתו לעיל. [ונ\"ל דה\"ה דהוה מצי למנקט כל הנך ז' חטאות בבת אשתו, כגון לבן שבא על לאה בתו והוליד רחל, ונשא יעקב את לאה, נמצאת רחל (א) בת אשחו (ב) ואחות אשתו של יעקב. (ג) נשא בנו של יעקב מאשה אחרת את רחל, הרי היא וכו', הכל כמו שזכרנו אצל בת בת אשתו. אלא דניחא ליה לתנא למנקט הז' חטאות אלו בבת בת אשתו, כדי שיהיה דוגמת ז' חטאות דלעיל. דלא משכח\"ל רק בבת בתו, כמו שבארנו, ה\"נ נקט דוגמתן בבת בת אשתו]:"
+ ],
+ [
+ "ונדה
כגון לבן בא על לאה בתו וילדה בת. נשא יעקב אותה בת, הרי לאה חמה אסורה על יעקב (א) משום חמותו. (ב) ומשום אחות אשתו. (ג) נשאת לאה לבן יעקב, הרי נאסרה שוב על יעקב משום כלתו. (ד) מת בן יעקב או גרשה, ונשאה אח של יעקב, הרי נאסרה שוב על יעקב משום אשת אחיו. (ה) מת גם זה או גרשה, ונשאה אחי אביו של יעקב, הרי חזרה ונאסרה משום אשת אחי אביו. (ו) והרי היא א\"א. (ז) ופרסה נדה. נמצא כשבא יעקב עליה אז בשוגג חייב ז' חטאות. [כך פירשתי לדעת הר\"ב ז\"ל אמנם לא ידענא ל\"ל להר\"ב לתאר זה באופן איסור הרי הכל משכח\"ל באופן המותר. כגון לאה ורחל אחיות, וללאה בת ושמה דינה, נשא יעקב את דינה, וראובן בן יעקב נשא את לאה, הרי לאה אסורה על יעקב משום כלתו ומשום חמותו, מתה דינה אשת יעקב, ונשא תחתיה את רחל אחות לאה הרי שוב נאסרה לאה על יעקב משום אחות אשתו**), שוב מת ראובן בן יעקב, ונשאת לאה לעשו אחי יעקב. שוב מת גם עשו, ונשאת לאה שוב לישמעאל אחי אבי יעקב, והיא עכשיו א\"א ונדה, והרי כאן כל הז' חיובי כרת בכל נשואי ההיתר]."
+ ],
+ [
+ "וכן הבא על אם חמותו
כגון לבן בא על בת לאה בתו והולידה רחל, ונשא יעקב את רחל, נמצאת לאה אסורה על יעקב (א) משום אם חמותו (ב) ומשום אחות אשתו, דהרי לאה ורחל שתיהן בנות לבן. וב' איסורים אלו באין כאחת, כשנשא יעקב את רחל. (ג) נשאת לאה לבן יעקב, הרי נאסרה נמי ליעקב משום כלתו, דהו\"ל איסור מוסיף אאסורים הקודמין, מדנאסרה השתא גם לשאר בני יעקב שהיתה מותרת להם תחלה. (ד) מת בן יעקב או גרשה, ונשאת לאח יעקב, הרי נאסרה תו על יעקב משום אשת אחיו, והו\"ל תו איסור מוסיף מדנאסרה ע\"י נשואין זו לשאר אחיו. (ה) מת גם זה או גרשה, ונשאה אח אבי יעקב. הרי נאסרה תו על יעקב משום אשת אחי אביו, דהו\"ל ג\"כ איסור מוסיף, מדנאסרה בנשואין זו גם על שאר אחי אביו של יעקב. (ו) והרי היא אשת איש, דהו\"ל איסור מוסיף, מדנאסרה אכ\"ע. (ז) ופרסה נדה, דהו\"ל מוסיף, מדנאסרה עי\"ז גם אבעלה. נמצא כשבא יעקב אז על לאה בשוגג, חייב עליה שבע חטאות:"
+ ],
+ [
+ "ועל אם חמיו
לבן בן לאה בא על זקנתו חוה אם לאה, והולידה בת ושמה רחל. נשא יעקב את רחל, הרי לבן אביה הוא חמיו, ונאסרה לאה על יעקב (א) משום אם חמיו. (ב) ומשום אחות אשתו, דהרי לאה ורחל שתיהן בנות חוה. (ג) נשאת לאה לבן יעקב, נעשת ליעקב כלתו. (ד) מת בן יעקב ונשאה אח יעקב. הו\"ל אשת אחיו. (ה) מת גם זה, ונשאה אח אבי יעקב, הו\"ל אשת אחי אביו ליעקב. (ו) והרי היא א\"א. (ז) ופרסה נדה, נמצא כשבא עליה יעקב בשוגג חייב ז' חטאות:"
+ ],
+ [
+ "ואם חמיו
חוה היה לה ב' בנות רחל ולאה, ובן א' ושמו לבן. ובא יעקב ונשא רחל, ואת בת לאה, ואת בת לבן, הרי חוה אסורה על יעקב. (א) משום חמותו. (ב) ומשום אם חמותו, מדנשא גם בת לאה. (ג) ומשום אם חמיו, מדנשא גם בת לבן בן חוה:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו שלשתן שם אחד הן
דמחד קרא נפקא כולהו, ולהכי אין חילוק חטאות ביניהן:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי עקיבא שאלתי את רבן גמליאל ואת רבי יהושע באטלס
שוק שמוכרין שם בהמות ובשר,"
+ ],
+ [
+ "של אמאום
שם מקום:"
+ ],
+ [
+ "שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של רבן גמליאל
קמ\"ל דאף שהיה הנשיא טרוד בנשואי בנו. והוא במקום המון שבשוק, וגם האב\"ד הוה עמו, אפ\"ה לא חשש ר\"ע מלשאל מהם שם דינים אלו שאינם מצויים, בידעו בהן שבענוותנותן לא יקפידו עליו בזה. וקמ\"ל נמי שהם ג\"כ לא נתביישו שם במקום מפורסם לומר על כולן לא שמענו. ללמדך שבכל עסקיהם היה רק תורת ה' חפצם, ויראתו על פניהם [ואעפ\"כ היו שאלותיו קצת מעניין עסקיהן, דבנשואין יברכו וצונו על העריות. להכי שאלן בדיני עריות, ומדהלכו לקנות בהמה להכי שאלן נמי בדיני אבר המדולדל בבהמה, ומדרגילין לזבוח אז שלמי שמחה שאלן בשוחט ה' זבחים]:"
+ ],
+ [
+ "או אחת על כל אחת ואחת
אי בגופין מחולקין, הרי גם שמות מחולקין היו, ופשיטא דחייב ג' חטאות, ומה קמבעייא ליה. אלא כגון ראובן שבא על אמו לאה, והוליד ב' בנות, רחל ודינה. חזר ובא על רחל בתו והוליד שמעון, הרי כשבא שמעון על דינה, יש כאן משום אחותו, משום דדינה ושמעון שניהן בני ראובן. והיא ג\"כ אחות אביו, משום שראובן ודינה שניהן בני לאה. והיא ג\"כ אחות אמו, דהרי דינה ורחל ג\"כ שתיהן בנות לאה. [כך הוא אוקימתא בש\"ס, ובאמת הוה מצי למנקט באופן שרחל אם שמעון אינה ממזרת, ואפ\"ה תהיה דינה אחותו, ואחות אביו, ואחות אמו. כגון שלאה היה לה בנים, ראובן ורחל, ובא ראובן על לאה אמו והוליד דינה. וחזר ובא על אחותו רחל הכשירה והוליד שמעון, הרי דינה לשמעון אחותו [מאב], ואחות אביו [מאם], ואחות אמו [מאם]. רק משום דבעי למנקט כל מיני אחוה, דהרי דינה היא אחות שמעון מאב ולא מאם. ודינה אחות ראובן מאם ולא מאב. ולהכי נקט נמי שרחל היא בת ראובן מלאה, כדי שתהיה דינה לרחל אחותה מאב ומאם, דהרי שניהן הם בנות ראובן ולאה, דקמ\"ל דאפילו בכה\"ג מבעייא ליה אם חל על אינך, אף דשוה לכל א' בחד צד]:"
+ ],
+ [
+ "ורואין אנו שהדברים קל וחומר
דמה בה' נדות שהן רק שם א', דהיינו לאו א', אפ\"ה בעשאן בהעלם א' חייב ה', מכ\"ש בשאלתך, שהן ג' לאוין מחולקין, אינו דין שיתחייב על כל א' וא'. מיהו הך ק\"ו פריכא הוא דבנדות גופין מחולקין, משא\"כ בשאלתו היה הכל גוף א'. [ולפעד\"נ דאפ\"ה הם שלמדו הק\"ו לא פרכו הך פירכא, משום דטפי מסתבר לחלק בין החיובים משום דשמות מחולקין ממה שנחלק משום דגופות מחולקין, דהרי לשמות מחולקין לא צריך קרא לחלק, משא\"כ לגופות מחולקין צריך קרא [כריתות ד\"ט א']. אשה לחייב על כל אשה ואשה. ומכ\"ש אי נימא מה\"ט דבבהמה דלא חשיבי, באמת לא אמרינן דגופות מחלקין. ועי' מ\"ש לקמן סי' ס\"ח]. אלא דבלאו הכי חייב בשאלת ר\"ע ג' חטאות מדרבייה קרא, דאחותו יתירא כתיב:"
+ ],
+ [
+ "ועוד שאלן רבי עקיבא אבר המדולדל בבהמה
שנתלש רוב האבר ומעורה במקצת. דבנתלש כולו, הרי אבר מהחי של בהמה מטמא כנבילה."
+ ],
+ [
+ "מהו
שיטמא כנבילה, מי הוה כנתלש לגמרי, והו\"ל כאמה\"ח, או לא:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו לא שמענו אבל שמענו באבר המדולדל באדם
דבנתלש לגמרי, הו\"ל אמה\"ח של אדם דמטמא כמת. מיהו הכא עדיין מדולדל הוא:"
+ ],
+ [
+ "שכך היו מוכי שחין בירושלים עושין
כשהוחלו בשחין רע, שאבריהן מתפרקין ונופלין:"
+ ],
+ [
+ "וחותכו
לאו משום טהרה חתכו המצורעין האבר, דהרי האבר עצמו בעודו מחובר קצת, טהור הוא, רק חתכוהו, כדי שלא יתמאסו בין חבריהם ברגל באבר המדולדל:"
+ ],
+ [
+ "עד שהוא מניח בו כשעורה
שאם יחתכו לגמרי, יטמא האבר להרופא שנוגע בהאבר בשעת פרישה:"
+ ],
+ [
+ "ותוחבו בסירה
סירה הוא קוץ, כמו בור וסירה גרמא ליה [סנהדרין מ\"ט א']. ור\"ל שבעוד האבר מחובר באדם קצת, תוחב האבר בקוץ התקוע בקרקע או בכותל. [כך כתב רש\"י. ונ\"ל דלהכי לא יאחז הרופא בידו את הקוץ שבו תחוב האבר, בשפה שהמצורע נתלש בכח מהאבר, משום דאף שלא יתטמא הרופא עי\"ז טומאת מגע, דהרי הקוץ אינו מקבל טומאה מדאינו מאכל אדם ולא כלי [עי' רמב\"ם פ\"א וב' מאוכלין]. עכ\"פ אפ\"ה לא אחז הרופא הקוץ בידו, דכשינתז המצורע ויתלש מהאבר, יהיה הרופא נושא את האמה\"ח שמטמא במשא ואהל כמת כרמב\"ם פ\"ב מטו\"מ ה\"ג] ולרמב\"ם בפי' משניות, סירה ר\"ל רצועה, כמ\"ש בני הגאב\"ד דל\"ב שליט\"א בשמו. נ\"ל דמצינו דוגמתו במשנה לבן הפוסק בסירה [בכורות דל\"ח א'] דר\"ל הרצועה, המקפת את בבת העין. מיהו לשון תוחב לא שייך ברצועה, דהול\"ל קושרו בסירה]:"
+ ],
+ [
+ "והוא נמשך ממנו
ר\"ל אחר שתחב הרופא האבר בקוץ. החולה נמשך והולך, ונתלש האבר מאליו:"
+ ],
+ [
+ "והלה עושה פסחו
גם החולה עושה פסחו, דמיירי שנתלש בכח בפעם א', שלא נגע בו האבר בשעת פרישה:"
+ ],
+ [
+ "והרופא עושה פסחו ורואין אנו שהדברים קל וחומר
דמה אדם שמקבל טומאה מחיים וגם יש בו טומאה בחייו מעצמו כשהוא זב או מצורע, אפ\"ה אבר המדולדל בו טהור, בהמה שאינה מקבלת טומאה מחיים, דאין שום בעל חי מקטו\"מ [כחולין ע\"ה א'], וגם אין בגופה טומאה בחייה, מכ\"ש שהאבר המדולדל בה טהור וכן מסקינן חולין [פ\"ט מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "או אחת על כל אחת ואחת
דאע\"ג דכבר שמעי' במשנה ב' האוכל חלב וחלב בהעלם אחד חייב רק א', התם אפשר לאוקמא דכולן מבהמה א', וקמ\"ל הכא בגופים מחולקים דאינו כן:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו לא שמענו
אע\"ג דכבר אמרו במ\"ז דשמעו בבא על ה' נדות, שג\"כ גופין מחולקין כי הכא, וחייב ה'. עכ\"פ שמא יש לחלק בין אדם לבהמה [כלקמן סי' ס\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יהושע שמעתי
ר\"ל אף שכשאלתך ממש שלא נהנה ברבוי הפעולות לא שמעתי, עכ\"פ שמעתי ענין כיוצא בו כשנהנה ברבוי הפעולות, דהיינו באוכל מה' תמחויין, ולדידי אין אין חילוק בין נהנה או לא:"
+ ],
+ [
+ "באוכל מזבח אחד בחמשה
קודם זריקה, דאז יש בה מעילה:"
+ ],
+ [
+ "תמחויים
בה' מיני תבשיל:"
+ ],
+ [
+ "ורואה אני שהדברים קל וחומר
דמה מעילה שהכל זבח וגוף א' חייב ה', דתמחויין מחלקין גבי מעילה [דאע\"ג דגבי שאר חיובי חטאת אין תמחויין מחלקין. מעילה שאני דחמירא, כלקמן במתני', וכן כ' הרמב\"ם פ\"ט משגגות ה\"ג]. ה' זבחים ששחטן בחוץ דגופין מחולקין, מכ\"ש שחייב על כל א' א':"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי שמעון לא כך שאלן רבי עקיבא
דא\"כ מה השיבו לו מאוכל, התם נהנה בכל אכילה ואכילה:"
+ ],
+ [
+ "ורואה אני שהדברים קל וחומר
דהרי במעילה הכל גוף א' ורק תמחויין נפרדים. וכ\"ש מה' זבחים, ואפ\"ה אמר תחלה עם ר\"ג לא שמענו, מדיש להשיב על זה כמו שהשיב באמת ר\"ע:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי עקיבא אם הלכה
שכך קבלת מרבך:"
+ ],
+ [
+ "ואם לדין
שכך אתה דן מק\"ו ממעילה:"
+ ],
+ [
+ "שעשה בה את המאכיל כאוכל
המאכיל הקדש לחבירו, חייב המאכיל ולא האוכל על ידו:"
+ ],
+ [
+ "ואת המהנה כנהנה
במידי דלאו בר אכילה, ג\"כ המהנה חייב ולא הנהנה על ידו. וה\"ה דהוה מצי למימר דמעילה חמור, שחייב בה הנהנה כהאוכל."
+ ],
+ [
+ "צירף המעילה לזמן מרובה
ר\"ל ועוד חומרא יש במעילה שכשנהנה היום חצי פרוטה, ולאחר שנה חזר ונהנה חצי פרוטה, והכל בהעלם א', מצטרף שיהיה כנהנה בשוה פרוטה יחד, שחייב קרבן מעילה:"
+ ],
+ [
+ "שאין בו אחד מכל אלו
שאין בו א' מכל חומרות הנ\"ל. וקיי\"ל דבבהמות אין גופין מחלקין, ובאכל נותר מה' זבחים, בהעלם א' חייב רק חטאת א', וגם תמחויין אין מחלקין בין להקל בין להחמיר, דהיינו באכל ב' חצאי זיתים מב' גופין או מב' תמחויין מצטרף [כרמב\"ם פ\"ו משגגות. [וי\"א דגם בבהמה גופין מחלקין. ועמ\"ש לעיל פ\"ב סי' ל\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "מה הוא
שעשה הרבה תולדות שמאב א' בשבת זו, וחזר ועשה אותן התולדות עצמן בכל שבת ושבת שאח\"כ, והכל היה בהעלם א', מה דינו. ותרתי שאל ממנו. (א) אם כל התולדות שעשה בשבת א' בהעלם א', מחשבו כאילו קצר וקצר בהעלם א', וחייב רק חטאת א', או דלמא דתולדות חלוקים הו\"ל כאבות מחולקים וחייב על כל תולדה חטאת א'. (ב) עוד שאל, אם ימים שבינתים בין שבת לשבת הוויין כידיעה, וחייב על כל שבת ושבת לבד, או דלמא מדהיה הכל בהעלם א', מחייב על כל השבתות רק חטאת א':"
+ ],
+ [
+ "או אחת על כל אחת ואחת
ופליגי בש\"ס רבה ורב חסדא, דלרבה. מיירי שהיה ההעלם שגגת מלאכה וזדון שבת, ר\"ל שלא ידע שמלאכות אלו אסורות בשבת אבל ידע כל פעם שהוא שבת, ועל זה שאל אם שבתות מחולקין כגופין מחולקין דמי או לא. אבל בשגגת שבת וזדון מלאכות, דהיינו שלא ידע שהוא שבת אבל ידע שמלאכות אלו אסורות, ידע ר\"ע שפיר שימים שבינתיים, הויין כידיעה בינתיים, דחייב על כל שבת ושבת. ולרב חסדא, רק בשגגת שבת וזדון מלאכות שאל אם ימים שבינתיים הוה כידיעה בינתיים. אבל בידע שהוא שבת ושגג במלאכות ידע ר\"ע שחייב על כל שבת ושבת חטאת לבד:"
+ ],
+ [
+ "אמר לי חייב על כל אחת ואחת
פשט ליה אתרווייהו לחומרא, דחייב על כל תולדה ותולדה שעשה חטאת לבד, וכן לכל שבת ושבת."
+ ],
+ [
+ "ומה אם הנדה
בבא אל ה' נשים נדות בהעלם א' שלא ידע שנדה אסורה, דוגמת שלא ידע שמלאכות זו אסורות בשבת, ועשאה וחזר ועשאה [ולרב חסדא הנ\"ל תשובת ר\"א היה מבא על נדה א' ה' פעמים, וטבלה ונטהרה ופרסה נדה בין כל ביאה וביאה ה' פעמים. דטבילות שבינתיים בנדה הוה כימים בינתיים בשבת. דאי בה' נשים נדות ממש, היכא מצי למפשט מזה, דנימא בשבת ימים מחלקין. דמה ימים שבינתים איכא בה' נדות]:"
+ ],
+ [
+ "שאין בה תוצאות הרבה
ר\"ל שאין בה ענינים הרבה כשבת שיש בה אבות ותולדות, אבל נדה אין בה רק ביאה:"
+ ],
+ [
+ "וחטאות הרבה
נ\"ל דר\"ל שאין בה הרבה מיני חטאת, דבשבת לא לבד שיש לכל אב תולדה, אלא יש ג\"כ הרבה מיני אבות, ויש ג\"כ זדון שבת ושגגת מלאכה, או שגגת שבת וזדון מלאכה. משא\"כ בנדה, א\"א שיתחייב רק על מין פעולה א' דהיינו ביאה ורק בשחישב שביאה זו מותרת לו."
+ ],
+ [
+ "שבת שיש בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה
בש\"ס גרסינן ומיתות הרבה:"
+ ],
+ [
+ "אינו דין שיהא חייב על כל אחת ואחת
מיהו מהך ק\"ו לא מפשט רק בעשה מלאכה א' בשבתות הרבה דחייב על כל שבת ושבת, אבל בעשה בשבת א' תולדות הרבה שמאב א' לא מפשט מנדה, דהרי אין בנדה תולדות. רק מסברא קאמר שחייב גם בזה על כל תולדה חטאת לבד. [אב\"י ולר\"ח קבל מניה ר\"מ מר\"א דבעשה מלאכה א' בשבתות הרבה, הוה ימים שבינתיים כידיעה, אבל בעשה וולדות הרבה מעין מלאכה א' בשבת א', לא קבל מניה, שיתחייב על כל א' [ש\"ס]. והרמב\"ם בפירושו תפס לפרש המשנה כשיטת ר\"ח, וכ' בסוף, ואין כן הלכה, אלא הואיל ואין שם ידיעה בינתיים אינו חייב רק א', עכ\"ל. וצע\"ג הרי אמרינן בש\"ס דקבלה מניה. אח\"ז ראיתי ברמב\"ם [פ\"ז משגגות ה\"ח] שכ' דדוקא בעשה מלאכות הרבה מעין מלאכה א' בשבתות הרבה חייב על כל שבת ושבת. ותמה הרלח\"מ. ע\"ש. ול\"נ שזה תלוי עם דבריו הקדושים בפירושו כאן, שע\"כ היה לרבינו נוסחא אחרת בגמ'. וכבר רמז ע\"ר נ\"י על הלח\"מ זה לעיל פ\"ב סי' ל\"ד, סי' ד' אות ב', ע\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "והנדה מוזהרת עליו
לפיכך חשיבה כל ביאה להיות כחטא אחר. ואף לרב חסדא לעיל דהכל מיירי באשה א', עכ\"פ ב' בני אדם חוטאים בביאה זו, להכי חשיבה כל ביאה שתתחלק לחייב עליה לבד:"
+ ],
+ [
+ "אמר לי הבא על הקטנות
ר\"ל בבא על ה' נדות קטנות [אב\"י ולר\"ח מה קטנות. קטנות דעלמא, גמ']:"
+ ],
+ [
+ "יוכיח שאין בהם אלא אזהרה אחת
שהרי הקטנה פטורה בבעלה בנדתה:"
+ ],
+ [
+ "אמר לי הבא על הבהמה יוכיח
שחייב על כל ביאה וביאה. ואע\"ג שגם בהמה נהרגת, כדכתיב ואת הבהמה תהרוגו. עכ\"פ אין הריגתה לעונש, דהרי אינה בת עונשין, רק משום כבוד החוטא, שלא יאמרו זו היא שנכשל בה פלוני [כסנהדרין פ\"ז מ\"ד]. [והא דלא קאמר שוטה וחרשית יוכיח. י\"ל דאפשר שתתרפא. גם בעי למנקט בהמה שאין במינה בת חיוב כלל]:"
+ ],
+ [
+ "אמרתי לו בהמה כשבת
רצה לומר גם בבהמה אני מסופק בבא עליה הרבה ביאות אם חייב על כל א' וא'. ולעניין פסק הלכה עי' לעיל סי' ס\"ח."
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ספק לא אכל
מיירי דאיקבע איסורא. דהיינו שנודע לו השתא שבשעת אכילה היה שם איסורא וודאי, רק שלא ידע אם אכלו. כגון חלב ושומן לפניו, ומסופק אם אכל האיסור, וכדמסיק. חלב ושומן לפניו ותני והדר מפרש:"
+ ],
+ [
+ "ספק שאין בו
ר\"ל או שהיה חתיכת חלב לפניו יותר מכזית. וסבר שהוא שומן, ומסופק השתא אם אכל ממנו כזית [רמב\"ם פ\"ח משגגות] [ולתוס' מיירי בב' חתיכות אחד כזית ואחד חציו, וקמ\"ל דאף בס\"ס חייב]."
+ ],
+ [
+ "שגג באחת מהן
נקט שגג, אגב משנה ב':"
+ ],
+ [
+ "ואין ידוע באיזו מהם עשה
כגון שעשה מלאכה בע\"ש בין השמשות, דמדהיה בשעת כניסת שבת, הו\"ל כאיקבע איסורא, מדיודע בוודאי שעבר עליו שבת, ומסופק אם עשה בו מלאכה, דמי שפיר לב' חתיכות לפניו:"
+ ],
+ [
+ "מביא אשם תלוי
ונקרא תלוי שכפרתו תלוייה עד שיוודע לו שחטא ויביא חטאת. ולולא מסתאפינא נ\"ל דתלוי לשון ספק. כמו ועמי תלואים למשובתי, ר\"ל מסופקים. וכן בלשון חז\"ל פ\"ק דפסחים מ\"ה. תולין לא אוכלין ולא שורפין ר\"ל מסתפקין, וכן שם מ\"ז שורפין תלוייה עם הטמאה, ר\"ל שטומאתה בספק. ה\"נ ר\"ל אשם שבא על ספק]. מיהו בהיה מסופק בשעת אכילתו אם הוא חלב או שומן. ואפ\"ה אכלו, הו\"ל מזיד ופטור מאשם:"
+ ],
+ [
+ "אינו מביא אלא אשם אחד
כגון שהיו לפניו הרבה חתיכות של היתר ושל איסור, ואכל ב' מהן. ואח\"כ מסופק שמא שניהן היו חלב:"
+ ],
+ [
+ "אם היתה ידיעה בינתים
שנודע לו בין אכילה לאכילה שספק חלב אכל:"
+ ],
+ [
+ "כשם שהוא מביא חטאת על כל אחת ואחת
אם היתה לו ידיעה וודאית בינתיים."
+ ],
+ [
+ "כך הוא מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת
על ידי ידיעת ספק שבינתיים:"
+ ],
+ [
+ "חייב
חטאת:"
+ ],
+ [
+ "על כל אחת ואחתי
כלעיל פ\"ג מ\"ב:"
+ ],
+ [
+ "מביא אשם תלוי על כל אחד ואחד
דשמות מחלקין גם באשם תלוי:"
+ ],
+ [
+ "חלב ונותר לפניו
וסבור דשניהן שומן היתר:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר מחייב חטאת
דהרי וודאי חטא:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יהושע פוטר
דבחטאת כתיב אשר חטא בה, עד שידע במה חטא. ור\"א ס\"ל דמלת בה צריך לאשמעינן פרט למתעסק בשבת דפטור, דהיינו שהתכוון לחתוך תלוש וחתך מחובר, פטור, מדלא התכוון לאיסור. ואע\"ג דמתעסק כבר שמעינן מדכתיב מלאכת מחשבת, עד שיתכוון לאותה מלאכה [כריתות די\"ט ב']. י\"ל דסד\"א דהיינו דוקא בהתכוון לחתוך תלוש או מחובר זה, וחתך מחובר אחר, שלא התכוון לאותו גוף כלל, אבל בהתכוון לאותו גוף, רק שסבור שהוא תלוש וחתכו והרי הוא מחובר, סד\"א שיתחייב, קמ\"ל מלת בה, עד שיתכוון למלאכה האסורה, רק שישגג ויחשוב שהיא מותרת [תוס' שבת ע\"ב ב']. והר\"ב כ' שעכ\"פ חייב אשם תלוי. אבל הרמב\"ם פסק [פ\"ח משגגות ה\"ה] דפטור גם מאשם תלוי. ואילה\"ק ממשנה א' אשתו ואחותו שבעל א' וחייב אשם תלוי. די\"ל דבעינן אשם תלוי דומיא דחטאת דבכל מקום שאין חייב בוודאי חטאת אין חייב בספיקו אשם תלוי [כפ\"ה מ\"ב] וא\"כ כמו שאינו חייב חטאת בוודאי, אם אינו יודע איזה וודאי שחטא, כ\"כ בספק אינו חייב אשם תלוי אם אינו יודע על איזה ספק הוא מביאו. מיהו בחלבים ועריות אפי' מתעסק. בכל גוונא חייב לכ\"ע, שהרי נהנה גרונו:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוסי לא נחלקו
ר\"א ור\"י:"
+ ],
+ [
+ "על העושה מלאכה בין השמשות
שבין שבת ליו\"כ. דבזמן שהיה מקדשין ע\"פ ראייה אפשר היה שיהיה חליי? סמוכים."
+ ],
+ [
+ "שאני אומר מקצת מלאכה עשה מהיום ומקצתה למחר
דהו\"ל כעשה חצי שיעור בזה, וחצי שיעור בזה. ואף דר' יוסי גופי' ס\"ל [שבת ל\"ד ב] דביה\"ש כהרף עין. ואיך אפשר לחלק לזה ולזה עכ\"פ איפשר שעשה מקצתה מקודם וקצתה אח\"כ:"
+ ],
+ [
+ "או על העושה ואין ידוע מעין איזו מלאכה עשה
אם חרש או זרע, וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "אף מאשם תלוי
[אב\"י דלחטאת הוה ידיעה פחות מהראוי ולאשם הוה ידיעה יותר מהראוי]. והכי קיימא לן [רמב\"ם שם ה\"ה. ודלא כהר\"ב. ועיי' רמל\"מ שם ה\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "לא נחלקו על דבר שהוא משום שם אחד
כגון ב' נדות במטה ובעל אחת בשוגג, ואינו יודע איזה מהן בעל. ב' גפנים לפניו בשבת וחתך מאחד מהן, ומסופק מאיזה חתך:"
+ ],
+ [
+ "על דבר שהוא משום שני שמות
כגון שמסופק אם קצר או טחן. או שמסופק אם קצר חטין או שעורין. או שנתכוון לעשות זו ועשה זו [רש\"י]:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יהושע פוטר
[אב\"י אפשר דר\"ש לטעמי' דס\"ל לקמן [פ\"ה מ\"ד ה' ו'] דב' שעשו חטא א' ואינן יודעין מי מהן עשאו, שניהן מביאין חטאת א', אלמא דמכח ממ\"נ הו\"ל כהודע אליו לגבי הפועל, ה\"ה נמי באיכא ממ\"נ מצד הפעולה מקרי הודע אליו. ולדידי' רק בב' שמות ס\"ל לר' יהושע דפטור מדכתיב אשר חטא בה, עד שידע עכ\"פ מין החטא]:"
+ ],
+ [
+ "לבנות ולקט שחורות
בש\"ש אמרי' דבמתעסק, דהיינו שנתכוון לגוף זה ועשה בגוף אחר בין ממין א' בין בב' מינין, בין במין פעולה א', כגון לקצור מחובר זה, וקצר מחובר אחר, או שנתכוון לקצור, וטחן, בכל גוונא כיון שלא התכוון כמו שעשה, לכ\"ע פטור. דהו\"ל מתעסק. כי פליגי, בנתכוון לב' הגופים, לעשות זו תחלה ואח\"כ השני, והלכה ידו על השני תחילה, ועשה בהיפוך, בתחלה השני ואח\"כ הראשון, דלר\"ש ור\"ש שזורי אם משם א', דהיינו שב' הגופים הן ממין א', לכ\"ע חייב, ולא אכפת לן שנתהפכו לו הפעולות ממה שהתכוון, אבל בב' שמות דהיינו שהן ב' מינים, בהא פליגי ר\"א ור' יהושע. ור' (שמעון) [יהודה] ס\"ל בין בב' שמות, דהיינו תאנים וענבים, בין אפילו בשם א', דהיינו שחורות ולבנות שהן מין א', פליגי ר\"א ור' יהושע. ונקט תאנים וענבים שהן ב' מינים לרבותא דר\"א, ושחורות ולבנות שהן בעצם מין אחד, לרבותא דר' יהושע דאפ\"ה פוטר. (ובמשנה שבש\"ס גרסי' א\"ר שמעון תמה אני וכו'):"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר מחייב חטאת
מדנתכוון לשניהן:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יהושע פוטר
מדנתהפך ממחשבתו:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יהודה
ה\"ג אמר ר\"ש:"
+ ],
+ [
+ "תמה אני אם יפטר בה רבי יהושע
בגוונא דאמר ר' יהודה:"
+ ],
+ [
+ "אם כן למה נאמר אשר חטא בה
סתמא דמתני' מתמה על תמיהת ר\"ש, א\"כ דלא פטר בזה ר' יהושע, א\"כ למה כתבה תורה או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה, דמשמע דווקא שיתכוון להחטא כפי שעשאו אז חייב חטאת. ומשני, פרט וכו':"
+ ],
+ [
+ "פרט למתעסק
דהיינו בין שהתכוון לאותה פעולת האיסור בגוף אחר, או שהתכוון לפעולת איסור אחר אפי' באותו הגוף. או שלא התכוון לפעולת איסור כלל, בכולם הו\"ל מתעסק ופטור כשעשאה, וכמ\"ש לעיל סי' כ\"ד. ולר' יהודה אפי' נתהפך לו סדר הפעולות שהתכוון, נמי הוה בכלל מתעסק ופטור, והכי קיי\"ל [עי' רלח\"מ פ\"א משבת ה\"י]."
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ובעופות
בין בזה או בזה. וכן כולן בין בין קתני:"
+ ],
+ [
+ "ודם עיקור
נחירה היינו שתוחב סכין סמוך לנחירים בצואר הבהמה. וחותך משם באורך הצואר. ועיקור דהכא, ר\"ל שחתך הסימנים ברוחב בסכין פגום, דטריפה משום עיקור שנעקרו הסימנים. ולא נשחטו:"
+ ],
+ [
+ "ודם הקזה שהנפש יוצאה בו
ר\"ל שהקיז לבהמה, ויצא דם הנפש. והיינו דבתחלת הקזה יוצא דם בלי קלוח, והוא נקרא דם חבלה. ואח\"כ כל זמן שמקלח בכח, הוא דם שהנפש יוצא בו. ונקרא דם הנפש. ואח\"כ כשמתחלת הבהמה להתחלש ולמות חוזר הדם ושותת בלי קלוח. ולתוס' אכולה קאי, שבדם שחיטה או נחירה או עיקור או הקזה חייב, רק בדם שהנפש יוצא בו, והיינו כל זמן שמקלח. ולרמב\"ם [פ\"ו ממאכלות ה\"ג] דוקא בהקזה, אבל באינך. כיון דחבל אותה במקום שתלוי החיות, בכל דם שיש בו אדמימות חייב:"
+ ],
+ [
+ "חייבים עליו
דבאכל כזית דם מהן, חייב כרת:"
+ ],
+ [
+ "דם הלב
לפי גרסת הספרים שלפנינו [ש\"ס דכ\"ב א] הא דקאמר הכא ואינו חייב על דם הלב כרת, היינו בהדם הבלוע בבשר הלב. דקמ\"ל מתני' דאע\"ג דיש בלב גידין הרבה מלאין דם, וכמו כן כל טחול גופה כולה דם, אפ\"ה דינם כשאר דם אברים, שקודם שפירש מותר לגמרי, ולאחר שפירש או כשנצרר שם ע\"י מכה, הוא בלאו ולא בכרת [כטור י\"ד ס\"ז]. אבל דם הכנוס תוך חלל הלב, ששואפתו הבהמה לשם בשעה שהנשמה יוצא ממנה כששוחטה, על זה הדם חייב כרת [וכן כתב רש\"י ור\"ב. ולתוס' [חולין קי\"א א'] גם דם הנמצא בחלל הסמפונות של ריאה וכבד נמי מה\"ט בכרת]. אמנם לרי\"ף, ולרא\"ש [פרק כל הבשר אות (כ\"ד) [כ\"ה]. וכ\"כ לרמב\"ם [פ\"ו ממאכלות], הגירסא בש\"ס להיפך, דמתני' מיירי בדם שבחלל הלב ובו פטור מכרת. ורב דקאמר בש\"ס דחייב עליו כרת, היינו בדם הבלוע בבשרו. [ונ\"ל דטעמייהו. דלדידהו לא דמי דם לב לשאר דם אברים. מפני שבלב מקור החיים, ודם שבלוע בו, הוא דם הנפש ודאי, כדכתיב כי דם כל בשר נפשו הוא. משא\"כ דם שבחללו, כיון ששואפת דם לחלל הלב גם קודם שיקלח דם הנפש, להכי משנתמלא הלב מאותו דם. אי אפשר שיבוא עוד לחללו דם שהנפש יוצא בו]:"
+ ],
+ [
+ "דם ביצים
דם ביצת זכר, אף שמלא גידי דם, אפ\"ה דינו כשאר דם אברים [וכלעיל]. אבל דם הנמצא בביצי נקיבת העוף. י\"א דאפי' בלאו אינו, דאסור רק מדרבנן. וי\"א דמתני' בביצת נקבה מיירי, ורק שנמצא במקום הקשר דאז אסור בלאו. אבל שלא במקום הקשר אסור רק מדרבנן. וי\"א דבנמצא בחלמון בלאו. ובחלבון אסור מדרבנן. וי\"א דכשנמצא שלא במקום הקשר, אפי' הדם מותר. ונוהגים בכולן לאסור גם הביצה. [ועי' בטור וב\"י י\"ד ס\"ו. ומה שהקשו רבעתו\"ס דאי מתני' בדם ביצי זכר, היכי קאמר בש\"ס אוציא דם ביצים שאינן מין בשר. נ\"ל דברייתא זו וודאי בדם ביצי נקיבת עוף מיירי, אבל מנ\"ל שהברייתא פירושא דמתני']:"
+ ],
+ [
+ "דם חגבים
מותר לגמרי רק כשכנסו בכלי ואינו ניכר שהוא מדגים וחגבים, אסור מדרבנן משום מראית עין [י\"ד ס\"ה ט']:"
+ ],
+ [
+ "דם התמצית
דם שמתמצה ושותת בשעת שחיטה או אח\"כ:"
+ ],
+ [
+ "אין חייבין עליהן
ר\"ל פטור מכרת, וחטאת, אבל הוא במלקות. [והא דהפסיק בדם דגים וחגבים. בין דם טחול ולב לדם התמצית. והרי הנך ג' וודאי דינן שוה והו\"ל למסמכינהו גבי הדדי. נ\"ל דנקט דם דגים וחגבים באמצע הנך שכולם בדם מכונס מיירי. לאשמעינן דגם בדם דגים וחגבים דוקא במכונס עכ\"פ אסור, אבל בבלוע תוך בשרן אפי' לכתחילה מותר]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה מחייב בדם התמצית
וקיי\"ל כת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא מחייב על ספק מעילות
בספק נהנה מהקדש או לא:"
+ ],
+ [
+ "אשם תלוי וחכמים פוטרים
מדאין חייבין על שגגתו חטאת רק אשם מעילות, אין מביאין על ספיקו אשם:"
+ ],
+ [
+ "ומודה רבי עקיבא שאין מביא את מעילתו
ר\"ל שא\"צ לשלם קרן הממון שמעל בו:"
+ ],
+ [
+ "עד שתתודע לו
שוודאי מעל:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי טרפון מה לזה מביא שתי אשמות
דהשתא כשמסופק קאמרת שמביא אשם תלוי, ולכשיתוודע לו שחטא יחזור ויביא אשם מעילות וודאי:"
+ ],
+ [
+ "אלא יביא מעילה וחומשה
קרן הממון שנסתפק בו אם מעל, וחומש הקרן. ואע\"ג שאינו יודע אם מעל, אפ\"ה צריך להביא הקרן והחומש מיד, מדרוצה להתנות על האשם שכשחטא יהיה לאשם וודאי, וכדמסיק, והרי אי אפשר שיביא האשם וודאי אם לא ישלם תחלה הקרן והחומש [תוס' שבת ע\"א ב]:"
+ ],
+ [
+ "ויביא אשם בשני סלעים
איל שנלקח בב' סלעים. דכל האשמות צריך שיהיו כל א' בן ב' שנים, ושיהיה שוה ב' סלעים, חוץ מאשם נזיר ואשם מצורע צריך שיהיה בן שנה דוקא, ונקח אפי' בפרוטה:"
+ ],
+ [
+ "ואם ספק
ר\"ל ואם תמיד אעמוד בספק:"
+ ],
+ [
+ "מביא על לא הודע
לפיכך יכול להתנות, אבל בכל חייבי חטאת א\"א שיביא החטאת בספיקו בתנאי שהרי חטאת היא נקיבה ואשם הוא זכר. ותו דס\"ל לר\"ט דדוקא בחטאת צריך שידע קודם שיביא קרבנו שוודאי חטא. משא\"כ באשם וודאי. ואנן קיי\"ל דאשם נמי בעי ידיעה בתחלה:"
+ ],
+ [
+ "ואל יביא ספק מעילה במאה מנה
ואי\"ל עכ\"פ יביא אשם ויתנה, וכשיתוודע לו שוודאי חטא יביא הדמים. זה א\"א וכלעיל סי' ט\"ז:"
+ ],
+ [
+ "האשה שהביאה חטאת העוף ספק
שמסופקת אם ילדה מין חיוב או מין פטור, מביאה כבש העולה שחייבת היולדת, ומתנת עליו, שבאם לא ילדה יהיה לנדבה. אבל חטאת העוף מביאה בספק מגזירת הכתוב, רק שאינו נאכל מדרבנן, מדהו\"ל כעין חולין בעזרה [כנזיר דכ\"ט ב]:"
+ ],
+ [
+ "תעשנה ודאי
ויאכל לכהנים [אב\"י הא בלא נודע לה שילדה עד לאחר מליקה קודם הזיית ומצוי דמה, גומר הזיית דמה ותשרף, ולא יאכל כדי שלא יאמרו חטאת העוף הבאה על הספק תאכל, ולקמן [פ\"ו מ\"ה] דמיירי להיפך שנודע לה שלא ילדה, לא הזכיר התנא הבבא אם נודע לה קודם מליקה, דאז הדין דתצא לחולין. ועי' רמב\"ם [הל' פסוהמו\"ק פ\"ז הי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "שממין שהיא מביאה על לא הודע מביאה על הודע
שבין בוודאי בין בספק, מביאה לחטאת תור או בן יונה א'. מיהו דוקא בנודע לה קודם שנמלקה. אבל בלא נודע לה, אי\"ל תביאנו בתנאי שאם יודע לה שילדה יהיה לחובתה הרי אסור להביא קדשים לבית הפסול, והרי זו נשרפת כסוף תמורה ואיך תתנה שיהיה לחובתה:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא מחייב באשם תלוי
לטעמי' במשנה ב', דמחייב אשם תלוי בספק מעילות:"
+ ],
+ [
+ "וזה מביא אשם תלוי
למ\"ד דאינו חייב אשם תלוי עד שיהי' ב' חתיכות לפניו בשעת אכיל', דמצוות כתיב [כש\"ס די\"ח], א\"כ הול\"ל הכא דהשני פטור, דהרי כשאכל השנייה לא היה רק חתיכה א'. י\"ל דמתני' ר\"א היא, דס\"ל דבאכל חלב כוי חייב אשם תלוי, דא\"צ ב' חתיכות. ומה\"ט רשאי נמי להביא אשם תלוי בנדבה [כפ\"ו מ\"ג] [אבל אי\"ל דמיירי שאכלו שניהן ביחד, ובידי אדם אפשר לצמצם [כתוס' חולין כ\"ח ב'], וראשונה ושנייה דנקט, לאו דוקא, רק ר\"ל שבעוד שזה אכל זו בא אחר ואכל שנייה. ליתא, דעכ\"פ לישנא דמתני' ובא אחר ואכל שנייה לא משמע הכי. מיהו קק\"ל דאפילו נימא דמתני' ר\"א היא, עכ\"פ למה לא מקשי לעיל [די\"ח] מהך מתני' להנך אמוראי דלעיל. וי\"ל. אמנם אנן קיי\"ל דא\"צ חתיכה מב' חתיכות רק בדאיקבע איסורא סגי. דהיינו דכשידע שהיה כאן פ\"א איסור, חייב אשם תלוי כשאכל החתיכה:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר שניהם מביאים אשם אחד
בשותפות, ומתנים שכל מי שאכל חתיכת הקודש, יהיה חלק חבירו בהקרבן מחול לו. ויביאו האשם בלי סמיכה, דמדצריך לסמוך בכל כחו, הרי אותו שא\"צ לסמוך עביד עבודה בקדשים. וכיון דלא אפשר לא מעכב:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר אין שנים מביאים אשם אחד
דס\"ל דלא מהני תנאי בקרבן שבא על חטא. והכי קיי\"ל [רמב\"ם פ\"ח משגגות]. וקיי\"ל נמי כחכמים דאין אשם תלוי בא כלל על ספק מעילה:"
+ ],
+ [
+ "חתיכה של חולין
ר\"ל שומן של היתר:"
+ ],
+ [
+ "אכל את השניה מביא חטאת
אף שאינו יודע על איזה חתיכה נתחייב:"
+ ],
+ [
+ "אין שנים מביאים חטאת אחת
אבל אשם תלוי מביא כל א', דת\"ק ר' יוסי היא. והכי קיי\"ל [רמב\"ם שם]:"
+ ],
+ [
+ "חתיכה של חלב וחתיכה של קדש
שומן המותר של קודש:"
+ ],
+ [
+ "מביא אשם תלוי
אפילו למאי דקיי\"ל דאין אשם תלוי במעילות, הכא חייב משום ספק חלב. [אב\"י ואפי' לר' יהושע דס\"ל [לעיל פ\"ד מ\"ב] דאף דידע וודאי שחטא, אפ\"ה פטור מאשם תלוי. י\"ל היא הנותנת מדהחטא הוא ממ\"נ לחיוב חטאת, ג\"כ הוה ידיעה יותר מהראוי לחיוב אשם תלוי. משא\"כ הכא דהספק הוא אם חייב אשם או חטאת. הו\"ל כספק חיוב או פטור, להכי חייב] ולר\"ע דס\"ל יש אשם תלוי במעילות, יוצא הכא באשם א' ממ\"נ, אי משום ספק חלב או ספק קודש:"
+ ],
+ [
+ "אכל את השניה מביא חטאת ואשם ודאי
חטאת משום חלב, ואשם מעילות משום קודש:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר שניהם מביאים חטאת ואשם
בשותפות ומתנים שמי שאכל החלב יהיה חלק חבירו מחול לו בהחטאת, ומי שאכל הקודש יהי' חלק חבירו מחול לו בהאשם:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר אין שנים מביאים חטאת ואשם
דלא מהני תנאי אפי' בב' קרבנות:"
+ ],
+ [
+ "מביא חטאת
דממ\"נ אכל חלב:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר מביא אשם תלוי
ר\"ל אף אשם תלוי משום ספק מעילות. ולטעמי' אזל דמחייב אשם תלוי במעילות:"
+ ],
+ [
+ "מביא שתי חטאות
ודוקא שאכלן בב' העלמות, דבלא היתה ידיעה בינתיים. הו\"ל כאכל חלב וחלב בהעלם א' שחייב רק חטאת אחד:"
+ ],
+ [
+ "וזה מביא אשם תלוי
ר\"ל אף אשם תלוי צריך שיביא כל א' משום ספק מעילות:"
+ ],
+ [
+ "חתיכה של חלב וחתיכה של חלב נותר
דנותר ג\"כ בכרת:"
+ ],
+ [
+ "מביא חטאת ואשם תלוי
חטאת, מדודאי חלב אכל, ואשם תלוי משום ספק נותר. דאיסור נותר חל על איסור חלב מדהו\"ל נותר איסור מוסיף, דמעיקרא היה חלב הקודש מותר למזבח, ומדאיתותר נאסר גם למזבח:"
+ ],
+ [
+ "מביא שלש חטאות
ב' משום ב' אכילות חלב, וא' משום נותר. מיהו כשלא נודע לו בינתיים שאכל חלב, אינו מביא על ב' אכילות החלב רק חטאת א', כלעיל. והא דלא מייתי נמי אשם מעילות מדאכל קודש. י\"ל דמיירי שלא היה הכזית נותר שוה פרוטה, והרי בכה\"ג לא מעל. והא דתני לעיל [פ\"ג מ\"ד] באכל נותר דמביא ג\"כ אשם מעילות מדאכל קודש. התם מיירי באכל בשר בהמה גסה שאינו מתקלקל כשנשתהה ונעשה נותר, ולפיכך הכזית שאכל עדיין שוה פרוטה, משא\"כ הכא מיירי בבשר בהמה דקה שמתקלקל כשנשתהה. אי נמי התם מיירי בימות הגשמים שאין הבשר מתקלקל כשנשתהה, והכא מיירי בקיץ שמתקלקל הבשר כשנשתהה ונעשה נותר, ואינו שוה פרוטה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר כל חטאת שהיא באה על חטא אין שנים מביאים אותה
אבל חטאת של מחוסרי כפרה, שאינה מובאת על חטא, באה בשותפות ובתנאי [כלעיל פ\"א מ\"ד]. ואנן קיי\"ל דגם חטאת מחוסרי כפרה אינה באה בשותפות. [אב\"י וקמ\"ל אליבא דר' יוסי ה' בבות (א) במשנה ד' קמ\"ל דאין ב' מביאין אשם א'. (ב) במשנה ה' קמ\"ל דאין ב' מביאין חטאת א'. והנך ב' הם האבות, ושאר הבבות הם התולדות מהנך ב', דנקט להו בדרך לא זו אף זו. (ג) במשנה ו' קמ\"ל אף כשודאי אחד חייב חטאת ואחד אשם אלא שלא ידעינן מי חייב החטאת ומי האשם, אפ\"ה אין הב' מביאין הקרבנות הללו ביחד. (ד) במשנה ז' קמ\"ל אף דכל אחד חייב וודאי חטאת. אפ\"ה אין שניהם מביאין אשם מספק ביחד. (ה) במשנה ח' קמ\"ל אף דכל א' חייב חטאת בוודאי, אפ\"ה אין מביאין ביחד גם חטאת שלישי מספק]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "יצא וירעה בעדר
כשאר חולין, מדהקדישו בטעות:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים ירעה עד שיסתאב
ר\"ל עד שיפול בו מום:"
+ ],
+ [
+ "וימכר ויפלו דמיו לנדבה
להביא בדמיו עולת נדבת צבור לקיץ המזבח [כתמורה פ\"ג מ\"ד]. דס\"ל דמתוך שבבעת הפרשת הקרבן היה לבו נוקפו שמא חטא. גמר ומקדישו אף כשא\"צ לו:"
+ ],
+ [
+ "הרי הוא בא על חטא אחר
דס\"ל דמתנדב אדם אשם תלוי בכל יום:"
+ ],
+ [
+ "הדם ישפך
להנחל השוטף בעזרה:"
+ ],
+ [
+ "והבשר יצא לבית השרפה
ואפילו לר\"מ לעיל דס\"ל דהו\"ל כחולין, אפ\"ה הכא שכבר נשחט, אין דינו כשאר חולין בעזרה שצריך קבורה, רק דינו כקרבן שנפסל שצריך שריפה:"
+ ],
+ [
+ "נזרק הדם
ואח\"כ נודע לו (שחטא) [שלא חטא]:"
+ ],
+ [
+ "הבשר יאכל
מדבשעת זריקה עדיין מסופק היה אשם תלוי כשר הוא:"
+ ],
+ [
+ "והבשר יאכל
דס\"ל דכלי שרת מקדשין הפסול ליקרב, וכל העומד לזרוק כזרוק דמי, והו\"לנכנזרק הדם קודם שנודע לו:"
+ ],
+ [
+ "אם עד שלא נשחט
נודע לו (שחטא) [שלא חטא]:"
+ ],
+ [
+ "יצא וירעה בעדר
ולא פליגי רבנן כלעיל, דהתם מדלבו נוקפו מספק גמר ומקדיש. אבל הכא עיקר סמיכתו על העדים, או על מחשבתו שסבור שוודאי חטא, ומדנודע השתא שטעה לגמרי, בטעות הקדישו:"
+ ],
+ [
+ "משנשחט הרי זה יקבר
דמדהקדיש בטעות הו\"ל חולין בעזרה:"
+ ],
+ [
+ "הבשר יצא לבית השרפה
דמדנזרק הדם, מחזי כזבח פסול, להכי צריך שריפה. ואת\"ל כיון שהפרישו לוודאי ונודע לו שלא חטא הקדש בטעות היא דאינו קדוש [כנזיר רפ\"ה] והו\"ל חולין בעזרה שדינן בקבורה [כשלהי תמורה] וכל הנקברים לא ישרפו כמבואר שם. י\"ל כיון דעיקר טעם שלא ישרפו שמא יהנו מעפרן, א\"כ הכא שנשרפין בבית הדשן, שם אע\"ג שאין מועלין באפר דאין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו, עכ\"פ איסורא איכא [כפ\"ג דמעילה] ובדילי אינשי משם ואין לחוש שמא יהנה מעפרן:"
+ ],
+ [
+ "שור הנסקל אינו כן
כאשם תלוי:"
+ ],
+ [
+ "אם עד שלא נסקל
נודע לו שלא המית ישראל, או שהוזמו עדיו:"
+ ],
+ [
+ "עגלה ערופה אינה כן
כשור הנסקל:"
+ ],
+ [
+ "אם עד שלא נערפה
נודע מי הרגו:"
+ ],
+ [
+ "משנערפה תקבר במקומה
כשאר עגלה ערופה:"
+ ],
+ [
+ "והלכה לה
דהרי בשעת עריפה עדיין ספק היה, כדינה:"
+ ],
+ [
+ "ובכל שעה שירצה
דשמא חטא בחיוב כרת. וס\"ל דא\"צ חתיכה מב' חתיכות, וגם א\"צ איקבע איסורא:"
+ ],
+ [
+ "אמרו עליו על בבא בן בוטי
מתלמידי ב\"ש היה [כביצה ד\"כ ע\"א] וכ\"כ ר\"א [כתוס' נדה ד\"ז ב']:"
+ ],
+ [
+ "שהיה מתנדב אשם תלוי בכל יום
לאו דוקא, דהרי בשבת ויו\"ט אסור להקריב קרבן יחיד:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מאחר יום הכפורים יום אחד
דהרי בחטא ביו\"כ, כל היום מכפר, וכלקמן:"
+ ],
+ [
+ "אמר המעון הזה
נשבע בביהמ\"ק:"
+ ],
+ [
+ "אלו היו מניחים לי הייתי מביא
מיד אחר יו\"כ:"
+ ],
+ [
+ "אלא אומרים לי המתן עד שתכנס לספק
דבשלמא בשאר ימות השנה, דלמא אתמול אחר שהביא אשמו חטא. אבל יו\"כ הרי כל היום מכפר, וכלעיל. לכן צריך להמתין יום שלם:"
+ ],
+ [
+ "פטורים
דכתיב מכל חטאותיכם לפני ד' תטהרו, והיינו חטא שנודע רק לה', אבל חטא שמחייבו קרבן וודאי, אינו מתכפר עד שיביא קרבנו:"
+ ],
+ [
+ "מי שבא על ידו ספק עברה
ספק כרת:"
+ ],
+ [
+ "פטור
מאשם תלוי:"
+ ],
+ [
+ "האשה שיש עליה חטאת העוף ספק
שולדה ומסופקת אם מין חיוב או פטור ילדה:"
+ ],
+ [
+ "מפני שמכשרתה לאכול בזבחים
שאם ילדה מין חיוב, אסורה מלאכול קדשים עד שתביא קרבנה, והרי אין יו\"כ מועיל רק לכפר חטא:"
+ ],
+ [
+ "אם משנמלקה נודע לה
שילדה מין פטור:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו תקבר
וא\"ת מ\"ש מאשם תלוי, דכשנודע לו לאחר זריקה שלא חטא, היה דינו לאחר שנודע כמו קודם שנודע, ויאכל [כלעיל מ\"א], וה\"נ הול\"ל הכא דכשנודע לה לאחר שנמלקה שפטורה היתה, יהיה דינה כמקודם וישרף ככל חטאת העוף הבא על הספק [כרמב\"ם פ\"ז מפסוהמ\"ק], ויהיה אפרו מותר בהנאה, והרי כשיקבר יהיה אפרו אסור בהנאה [כשלהי תמורה]. י\"ל דהכא שאני, כיון דגם קודם שנודע היתה אסור באכילה מחשש שאינה קודש, להכי לאחר שנודע שפטורה היתה, דמי טפי לחולין בעזרה. להכי גזרו בה רבנן שתקבר ככל חולין שנשחטה בעזרה [כתמורה פ\"ז מ\"ד, ועמ\"ש שם בס\"ד. כך נ\"ל פי' הגמ' [מכילתן דכ\"ו ב']. ודברי רש\"י, ור\"ב דגריר אבתריה צ\"ע. ועי' נזיר [דכ\"ט ב'], ועי' מ\"ש לעיל [פ\"א מ\"ד]."
+ ],
+ [
+ "המפריש שתי סלעים לאשם
שכך הדין של כל אשם, שיהיה איל בן ב' שנים, ושיהיה שוה לכל הפחות ב' סלעים, חוץ מאשם נזיר ואשם מצורע, שהן כבש בן שנה, וסגי בשוה כל דהו:"
+ ],
+ [
+ "יפה שתי סלעים
בשעת כפרה. ואף שכשלקחו היה שוה רק סלע, בתר שעת כפרה אזלינן, ואדם מתכפר בשבח הקדש:"
+ ],
+ [
+ "והשני ירעה עד שיסתאב
דמדניקח בדמי אשם, אינו מקריבו עולה מבלי שיומם תחלה:"
+ ],
+ [
+ "ויפלו דמיו לנדבה
לנדבת צבור לקנות בדמיהן עולות לקיץ המזבח:"
+ ],
+ [
+ "לקח בהן שני אילים לחולין
על מנת לאכלן, וא\"כ מעל. וחויב קרבן מעילה בב' סלעים, וחייב עוד החומש של ב' סלעים שמעל בהן, מלבד הקרן שצריך להשיב, וה\"ל הקרן והחומש יחד י' זוזים, ב' סלעים שהן ח' זוזים קרן, ועוד ב' זוזים לחומש מלבר, שחייב בעבור הב' סלעים שמעל בהן:"
+ ],
+ [
+ "אחד יפה שתי סלעים ואחד יפה עשרה זוז
דהיינו כפי הקרן וחמש שחייב:"
+ ],
+ [
+ "היפה שתי סלעים יקרב לאשמו
ר\"ל בשביל אשם מעילות שנתחייב השתא מדמעל, דאע\"ג שלא נהנה עדיין, וגם לא פגם, אפ\"ה כל שהוציא הקדש לחולין א\"צ פגם והנאה [כמעילה פ\"ה מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "והשני למעילתו
ר\"ל בעבור האשם שהיה חייב תחלה, ובעבור החומש שהיה חייב, מדקיי\"ל שהחומש שייך להקרבן כשמעל בקרבן מזבח [כמעילה ד\"ט. והר\"ב פי' בהיפוך ממה שכתבנו, ודבריו תמוהין כמ\"ש רמל\"מ פ\"ד ממעילות ה\"ז בד\"ה ודע]. דמדמעל במעות הרי הן חולין גמורים, ומה שהשביח המעות שלו הוא. אבל בלא היה שוה א' מהן י' זוז, חייב ליקח מהשוק איל ששוה י' זוז בעבור האשם שמעל בו, בהוספת חומש:"
+ ],
+ [
+ "אחד לאשם ואחד לחולין
שלקח בשני סלעים שהפריש לאשם, ב' אילים, א' לאשם שחייב וא' לאכילתו. נמצא שמעל רק בסלע. בין שלקח האשם ואח\"כ החולין, או איפכא, או שלקחן שניהם יחד:"
+ ],
+ [
+ "יקרב לאשמו
לאשם שהיה חייב תחלה, שהרי לשמו ניקח וממעות שהופרש לו:"
+ ],
+ [
+ "והשני למעילתו
אם שוה השתא ב' סלעים יביאנו לאשם מעילה שחייב:"
+ ],
+ [
+ "ויביא עמה סלע וחומשה
דהיינו ה' דינרין, ויפלו לנדבת צבור. דהרי הכא מדקנה אחד לאשם, נמצא הבהמה האחרת שבח הקדש היא כולה, וצריך להחזירה כמו שהיא כולה להקדש ואינו יכול לחשבה לתשלומיו, אבל יכול לחשבה לכפרתו להביאה בעבור אשם מעילה שחייב, דאדם מתכפר בשבח הקדש. ולהכי הואיל ואלו לא היה מועל בסלע זה, היה הדין שיפול לנדבה, וכדקיי\"ל מותר אשם לנדבה. ה\"נ השתא שמעל ישלם הה' דינרין לנדבה שמעל בה. והכא לא אמרינן כברישא דאם א' שוה י' זוז שיועיל לו להפטר מקרן וחומש שחייב. ליתא דממ\"נ, אם זה שקנה לאשם שוה י' זוז פשיטא שא\"א שיחשוב אותן ב' דינרין ששוה יותר מהראוי לתשלומי חיובו, דהרי השבח להקדש. דאע\"ג דקיי\"ל אדם מתכפר בשבח הקדש, עכ\"פ הרי צריך לשלם הב' דינרין עם הגזילה, והרי אלו הב' דינרין ששוה הקרבן יותר ממה שחייב, הם בהאשם שקנה. ותו דהא דאדם מתכפר בשבח הקדש היינו בקנה אשם בסלע והוקר ושוה ב' סלעים, בתר שעת הקרבה אזלינן ויוצא בו. אבל הכא ששוה האשם שחייב יותר מב' סלעים מהיכא תיתא שיזכה בהן הוא לחשבון החומש שחייב. ותו כיון דסלע שמעל בו, מותר אשם היה, שדינן ליפול לנדבה לעולת קיץ המזבח, איך יהיה יכול לצרף החומש אל האשם. וכן אם השני שקנה לחולין שוה י' זוז, נמי אינו יכול לחשבן בעד הקרן וחומש שחייב, דהרי חייב ה' זוז לעולת קיץ המזבח מדמעל במותר אשם. וא\"כ האיך יחשוב הקרן והחומש שחייב, בהאשם מעילות שמביא. [ועי' רמל\"מ פ\"ד ממעילה ה\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "לא יביאנה בנו אחריו
אפילו שגג הבן ג\"כ בכרת, אפ\"ה לא יביא חטאת זו לכפרתו, דחטאת שמתה בעליה היא ולמיתה אזלא [כתמורה רפ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ולא יביאנה מחטא על חטא
לאו על בנו קאי, רק על כל מפריש חטאת דעלמא:"
+ ],
+ [
+ "אפילו על חלב שאכל אמש לא יביאנו על חלב שאכל היום
מיהו בכה\"ג אם הביא כיפר. אבל חטאת חלב שהקריבה בעבור דם שאכל לא יצא:"
+ ],
+ [
+ "שיהא קרבנו לשם חטאו
דמשמע, חטאתו ולא כשהופרש לשם חטא אדם אחר, כברישא. ומשמע נמי, חטאתו ולא כשהופרש לשם חטא אחר:"
+ ],
+ [
+ "מביאין מהקדש כשבה
ר\"ל כשהפריש מעות ליקח כשבה לחטאת, רשאי ליקח בהמעות שעירה לחטאת. וכמו כן להיפך. דכל המחוייב חטאת יכול להביא כשבה או שעירה כמו שירצה:"
+ ],
+ [
+ "מהקדש כשבה ושעירה
ר\"ל אי שעירה:"
+ ],
+ [
+ "תורין ובני יונה
ר\"ל או בני יונה:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
אב' בבות דסיפא קאי:"
+ ],
+ [
+ "הפריש
מעות לחטאת:"
+ ],
+ [
+ "יביא עוף
והמעות הנותר יהיה חולין. [ואע\"ג דהמעות נתפס בקדושה, דהרי בשהפריש מעות לחטאתו ומת, ילכו לים המלח [כתמורה פ\"ד מ\"ב], וא\"כ ה\"נ אמאי השאר חולין, קדושה שבהן להיכן הלכה [כפסחים דל\"ד ב']. נ\"ל דשאני הכא דרבייא קרא, דכתיב בקרבן עולה ויורד שמביא חטאת, וכפר עליו הכהן מחטאתו [ויקרא ה' פ\"ו ופ\"י ופסוק י\"ב], משמע ממקצת דבר שהפריש יביא חטאת, והיינו בהעני. דאף על גב דעני שהביא קרבן עשיר יצא [ולא להיפוך] ויוכל להביא שפיר כשבה או שעירה. היינו בדיעבד, אבל לכתחילה צריך קרבן עני דוקא]:"
+ ],
+ [
+ "יביא כשבה ושעירה
דכתיב בעשירית האיפה [שם] על חטאתו, משמע דבהעשיר יוסיף על הדמים, להפריש לעשירית האיפה, ויביא עוף, אע\"ג דעשירית האיפה אינה מין דמים, כמו שיקריב השתא. וא\"כ כ\"ש כשהפריש מעות לעוף והעשיר, יוכל להוסיף עליהן להביא כשבה, דשניהן מיני דמים. ולא אמרינן שהמעות שהפריש יפלו לנדבה:"
+ ],
+ [
+ "ונסתאבו
שהוממו:"
+ ],
+ [
+ "אם רצה יביא בדמיהן עוף
אם העני. דאל\"כ עשיר שהביא קרבן עני לא יצא:"
+ ],
+ [
+ "הפריש עוף ונסתאב
והוא נעשה עני. ומיירי שיבש גפו וכדומה בחסר אבר, דאל\"כ הרי אין תמות וזכרות בעופות [כתמורה פ\"ו מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "לא יביא בדמיו עשירית האיפה
ה\"ה לא כשבה ושעירה, רק נקט עשירית האיפה מדאין מנוי שיתעשר דאתעשר אל תאשר [כגיטין ד\"ל ב']:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר כבשים קודמין לעזים בכל מקום
בכל מקום בתורה נזכר כבשים קודם לעזים:"
+ ],
+ [
+ "יכול מפני שהן מובחרין מהן
ויהיה הידור מצוה שיביא כשבה:"
+ ],
+ [
+ "ואם כבש יביא קרבנו לחטאת
[כויקרא ד' פכ\"ז ופל\"ב], דכאן הקדים שעירה לכשבה:"
+ ],
+ [
+ "תורין קודמין לבני יונה בכל מקום
בכל מקום בתורה הקדים תורים לבני יונה:"
+ ],
+ [
+ "האב קודם לאם בכל מקום
בכל מקום בתורה הקדים אב לאם:"
+ ],
+ [
+ "מלמד ששניהם שקולים
מדאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "האב קודם לאם בכל מקום
מדרבנן ן[י\"ד ר\"מ]:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו
דגם האם חייבת בכבוד בעלה מדמפרנסה. אבל בנתגרשה, אף דבעל חייב במצות טפי מאשה, אפ\"ה שניהן שוין [ועי' הוריות פ\"ג מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "אם זכה הבן לפני הרב
שלמד רוב חכמתו ממנו:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא ואביו חייבין בכבוד רבו
להשיב אבידתו, ולפדותו משבי, ולהחיותו, ולפרוק משאו, בכל הני רב קודם לאב. ואם אביו ג\"כ ת\"ח אף שאינו רבו, אביו קודם בכל דבר שהוא צער הגוף. אבל בדבר שבממון, כהשבת אבידה, דוקא כשאביו שקול כרבו אביו קודם [ועי' ב\"מ ספ\"ב]. וכל זה ברב שלמדו בחנם. אבל במלמדו בשכר, אז אותו ששילם עבורו שכר הלימוד, אף שאינו אביו, הוא קודם לרבו בכל דבר [י\"ד רמ\"ב סל\"ד]:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Keritot/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Keritot/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..7408fdf6febce740cdf1090a960a5c36b5c0b679
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Keritot/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,1055 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Keritot",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Keritot",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "שלשים ושש כריתות בתורה
שהעובר עליהן במזיד בלי התראה חייב כרת. אבל בהתרו בו, יש מהן נסקלין, ויש שנשרפין, ויש שנחנקין, ויש רק במלקות. מיהו בעבר בשוגג, בכולן חייב חטאת, חוץ מפסח ומילה [ועי' מ\"ש בס\"ד בסוגר העונשין סוף מסכת סנהדרין]. ונקט תנא מנינא לומר שבעשאן כולן בהעלם א' חייב על כל א' וא':"
+ ],
+ [
+ "הבא על האם
אבל אם אמו ואם אביו מד\"ס:"
+ ],
+ [
+ "ועל הכלה
אשת בנו:"
+ ],
+ [
+ "והאשה המביאה את הבהמה עליה
כל הנך דנקט תנא עד הכא, כולן כשהיו במזיד ובהתראה חייבין סקילה:"
+ ],
+ [
+ "הבא על אשה ובתה
תרווייהו לחד חשיב להו, מדבחד לאו כתיבי, ואשה היינו חמותו. ויש בכללה אם חמותו ואם חמיו. ובכלל בתה דנקט תנא, נכלל בת אשתו, בת בתה, ובת בנה, בתו, ובת בתו, ובת בנו [ומה\"ט נ\"ל דנקט תנא אשה ובתה, ולא נקט חמותו ובת חורגתו, משום דיש בכלל אשה ובתה כמה עריות הנ\"ל, שאינן נכללין בכלל לשון חמותו ובת חורגתו. מיהו הרמב\"ם ריש הלכות שגגות נקט לכולהו בפירוש רק דתנא דנן רק שם הלאו נקט]. ודין כולן כשהיו במזיד והתראה בשריפה, ובלא התראה רק בכרת, ובשוגג בחטאת:"
+ ],
+ [
+ "ועל אשת איש
ואם במזיד ובהתראה, בחנק:"
+ ],
+ [
+ "הבא על אחותו
אפילו אחותו רק מאביו או רק מאמו:"
+ ],
+ [
+ "ועל אשת אחיו
בין אחיו מאביו או מאמו:"
+ ],
+ [
+ "ועל אשת אחי אביו
אשת אחי אביו מהאב. אבל אשת אחי אביו מהאם, או אשת אחי אמו, כולהון שניות הן [כרמב\"ם פ\"א מאישות]:"
+ ],
+ [
+ "ועל הנדה
כל המנויין עד הכא, אם במזיד ובהתראה חייב מלקות. מיהו כשילקה נפטר מכרת. ובלא התראה חייב כרת. ובשוגג חייב חטאת:"
+ ],
+ [
+ "המגדף
מברך שם ידוד. וי\"א דגם בשם אדר חייב, ובשאר שמות אינו רק לאו. ומגדף אינו חייב רק כשיברך שם בשם. אבל המברך שם הקב\"ה בשם ע\"ז, רק קנאין פוגעין בו [רמב\"ם פ\"ב מע\"ז]. ולמ\"ד מגדף היינו המזמר לע\"ז, צ\"ל דמיירי בעבודתה בכך, וקמ\"ל דאפילו בעבודה בפה חייב. [והקשה אאמ\"ו הגזצוק\"ל מ\"ש מאמירה לעכו\"ם דהוא רק שבות. ואת\"ל התם אין האמירה גופה העבירה רק גרם עבירה, משא\"כ מגדף. עכ\"פ מ\"ש חוסם בקול ומנהיג בקול מאמירה לעכומ\"ז. ותירץ, דעכומ\"ז לדעת עצמו עושה, משא\"כ בהמה עושה ע\"ד האדם]:"
+ ],
+ [
+ "והעובד ע\"ז
בדרך עבודתה. אבל המזבח, והמקטר, והמנסך, והמשתחוה, אפילו אין דרך לעבדן בכך חייב עליהן:"
+ ],
+ [
+ "והנותן מזרעו למולך
שמוסר בנו לכומרי מולך, שיעשו בו נימוסיהם, ואח\"כ ישיבוהו לאביו, והאב ישאנו בין ב' מדורות, אבל אינו שורפו [ועמ\"ש פ\"ז דסנהדרין סי' ס\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ובעל אוב
וכד מעשהו. מקטיר קטורת ידוע, ומניף בשרביט הדס אילך ואילך ולוחש מלות ידועות לפני גולגולת המת שעומד לפניו, ואז השואל שומע תשובת שאלתו כאילו יוצאת מתחת כתף הבעל אוב, או כאלו יוצא מבין פרקי אצבעותיו, כי לדעתם שם יושב אז הרוח של המת [ועי' מ\"ש סנהדרין פ\"ז סי' ס\"ט]. ושייר תנא ידעוני [והוא שמכניס עצם עוף ידוע או חיה ידועה בפיו, ועושה מעשי תעתועים, ויפול בנכפה וידבר עתידות (ועי' שם סי' ע'). ולהכי שייריה תנא, מדהזכירה תורה אוב וידעוני בלאו א', להכי בעשה שניהן בשוגג בהעלם א', אינו חייב רק חטאת א', להכי לא נקט תנא רק שם הלאו כלעיל סי' ה'. [ולרמל\"מ פ\"ד משגגות, קיי\"ל בהא כר\"ל לגבי ר' יוחנן, ולהכי לא נקטה מתני' ידיעוני מדאין בו חטאת. משום דעל פי הרוב אין בו מעשה. ואם היה בו מעשה ועשה אותו בהדי מעשה אוב חייב ב' חטאות [ועי' יבמות דל\"ז א' תוס' ד\"ה הלכתא]:"
+ ],
+ [
+ "המחלל את השבת
שעשה אחד מל\"ט מלאכות או מתולדותיהן [ועי' רש\"י פ\"ז דשבת]. וכל הנזכרין עד כאן חוץ מהבעילות, כולן במזיד והתראה בסקילה. ומהשתא מתחיל תנא למנות עד אחר הסך בשמן המשחה, הנך שכולהון במזיד והתראה חייב מלקות ונפטר מכרת, ובלא התראה ובמזיד, חייב כרת. ובשוגג חטאת:"
+ ],
+ [
+ "וטמא שאכל את הקדש
אף דגם הבשר טמא, דהרי נטמא הבשר כשלקחו הטמא בידיו לאכלו, עכ\"פ הרי טומאת הגוף קדים ואף שנטמא הבשר קודם שנטמא הגוף, עכ\"פ הו\"ל טומאת הגוף איסור כולל, ואיסור חל על איסור, [כזבחים פי\"ג מ\"ב. והא דהכפיל תנא מלת טמא לבסוף. תירץ ע\"ר א?מ\"ו זצוק\"ל, דקמ\"ל דאפילו נכנס למקדש ואח\"כ נטמא במקדש, חייב כששהה כדי עבודה כרפ\"ב דשבועות]:"
+ ],
+ [
+ "האוכל חלב ודם נותר
בשר קדשים שנתותר אחר זמן אכילתן:"
+ ],
+ [
+ "פגול
כשאכל בשר מקדשים, שחישב בא' מד' עבודות שבהן, שחיטה, קבלה, הולכה, זריקה, לאכול או להקריב מהקרבן אחר זמן הראוי, מקרי פגול שחייב עליו כרת. אבל בחישב לאכול או להקריב חוץ למקום הראוי, אע\"ג דג\"כ נקרא פגול, אפ\"ה באכל ממנו פטור מכרת."
+ ],
+ [
+ "השוחט והמעלה בחוץ
ששחט או העלה קרבן חוץ לעזרה:"
+ ],
+ [
+ "והעושה מלאכה ביום הכפורים
שאכל או עשה מלאכה ביו\"כ:"
+ ],
+ [
+ "המפטם את השמן
שריקח שמן כמדה ומשקל הסממנים כמו שעשה אותו משרע\"ה במדבר. ודוקא כשעשה אותו כדי שיסוך בו אדם. אבל בעשאו להריח או אפילו להתלמד, אף שמעולם לא נעשה שוב אחר שעשאו משרע\"ה [כש\"ס ד\"ה ב'], אפ\"ה פטור:"
+ ],
+ [
+ "והמפטם את הקטורת
שרקח יחד י\"א סממני קטורת כקטורת שבמקדש, כשיעור הראוי להקטרה. והכא נמי דוקא בעשאו להריח, אבל להתלמד או למסרו לצבור, פטור:"
+ ],
+ [
+ "והסך בשמן המשחה
שנעשה רק פעם א' ע\"י משה, ומושחין ממנו את הכה\"ג בין גבות עיניו תמונת @X והוא כי יוונית [עי' מ\"ש זבחים פ\"י סי' ל\"ז]. ולמלך מזרע דוד מושחין במצחו כמין נזר [עי' רמב\"ם פ\"א מכלי מקדש ה\"ט]. ואין מושחין למלך בן מלך, רק כשיש מחלוקת מי ימלוך. וכשסך זר ממנו כזית, או אפילו מלך וכוה\"ג שסכו מהשמן שבראשם במקום אחר בגופן כזית, חייב כרת [רמב\"ם שם ה\"י]."
+ ],
+ [
+ "הפסח והמילה במצות עשה
ולהכי אף שכשהזיד ולא עשאן, חייב כרת, אפ\"ה אין חטאת בשגגתן:"
+ ],
+ [
+ "על אלו
על כל הלא תעשות דתני לעיל:"
+ ],
+ [
+ "ועל שגגתם חטאת
ואפילו לא ידע מעולם שזה חטא. כגון תינוק שנשבה בין העכו\"ם, לא מחשב אונס [כשבת ס\"ח ב' ורמב\"ם פ\"ג משגגות ה\"ו, ודלא כרש\"י וכר\"ב]. מיהו אינו חייב חטאת עד שיהיה שוגג מתחלה ועד סוף עשייתו. ואפילו ידע שדבר זה אסור בלאו, אבל סבור שפטור מכרת, מחשב שוגג וחייב קרבן. אבל כשידע שחייב כרת על חטאת זה, רק קסבר שפטור מקרבן, שגגת קרבן לאו שגגה היא [רמב\"ם שם ה\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ועל לא הודע שלהן
שלא ידע אם חטא או לא. ודוקא דאיקבע איסורא, שיודע וודאי שיש כאן איסור, רק שאינו יודע אם חטא בו. כגון שהיה לפניו ב' חתיכות, א' וודאי חלב וא' וודאי שומן, ואכל א' מהן בשוגג. או אשתו ואחותו עמו, ובעל אחת מהן. או שעשה מלאכה ביום א', ואינו יודע אם בשבת או בחול עשה [ולתוס' כריתות די\"ז ב' ד\"ה מדסיפא], דוקא בעשה מלאכה בביה\"ש קרוב למ\"ש, דאיקבע איסורו כל היום], חייב אשם תלוי. אבל באין שם איסור וודאי כגון שהיה לפניו חתיכה א' שמסופקים בה אם היא חלב או שומן, ואכלה בשוגג פטור מאשם תלוי. וצריך נמי שיהיה חטא שחייב בזדונה כרת, ובשגגתה חטאת קבוע:"
+ ],
+ [
+ "אשם תלוי
נקרא כך משום דתולה ומגין עליו מיסורים בעונשי שמים, עד שיוודע לו שבוודאי חטא, ויביא אז חטאת קבוע:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא בעולה ויורד
ר\"ל מפני שכשיוודע לו שבוודאי חטא, מביא קרבן עולה ויורד [דהיינו אם הוא עשיר אז הוא עולה בחיובו, שחייב להביא כשבה או שעירה לחטאת. ואם עני הוא, אז יורד בחיובו, שדי לו להביא ב' תורים או ב' בני יונה א' לעולה וא' לחטאת. ואם אין ידו משגת גם לזה, אז די לו להביא עשירית האיפה סולת למנחה, בלי שמן ולבונה, והוא הנקרא מנחת חוטא, וזה ילפינן בג\"ש דאין אשם תלוי בא רק כשחייב על הודע שלו חטאת קבוע [כהוריות ד\"ח ב'. ואיצטריך הש\"ס לטעם זה משום דגם בטומאת מקדש שייך איקבע איסורא, דהרי אינו חייב כרת רק בנכנס בטומאה מפתח עזרת ישראל ולפנים [כמנחות כ\"ז ב']. א\"כ משכח\"ל שפיר שנכנס בטומאה באחד מהעזרות שלפניו, ואינו יודע אם לעזרת ישראל או לעזרת נשים נכנס. וכ\"כ מגדף הרי אינו חייב רק בבירך שם המיוחד, וב' שמות לפניו ואינו יודע איזה גידף. וכ\"כ בכל אינך דתני במתני' שייך אתחזק איסורא, כגון השוחט והמעלה בחוץ, הרי אינו חייב רק בהעלה בראש המזבח שבחוץ, ודבר הראוי להקריב בפנים [כזבחים ק\"ח א' וק\"ט א'], א\"כ משכח\"ל שהיה ב' חתיכות לפניו, וב' גבשושיות לפניו. א' מזבח בנוי, וא' סלע, ואינו יודע איזה חתיכה העלה, או על איזה גבשושית העלה. וכ\"כ בע\"ז. הרי אינו חייב רק בעבודה שעבודתה בכך, וזה אינו יודע אם פיער עצמו לפעור וזרק אבן למרקוליס, או איפכא. וכן מעביר זרעו למולך, ב' ילדים לפניו, א' בנו וא' שאינו בנו, והעביר א', ואינו יודע איזה העביר. וכן מפטם שמן וקטורת, שאינו חייב בשניהן רק בשעשאן כפי המשקולת האמור בתורה, והיו ב' מיני שמן או קטורת לפניו, וא' מהן חסר, ופיטם א' מהן ואינו יודע איזה. וכ\"כ בסך אינו יודע אם בשמן המשחה שעשה משה או בשמן אחר. וכן בבעל אוב, שהיה גלגולת מת לפניו [כסנהדרין ס\"ה ב'] ודבר אחר כעין גלגולת ושאל בא' מהן. וכן כולהו שנזכרו במתני' שייך בהן שפיר איקבע איסורא]."
+ ],
+ [
+ "שנאמר
בחיוב חטאת:"
+ ],
+ [
+ "יצא מגדף שאינו עושה מעשה
ומדפטור על הודע שלו מחטאת, פטור נמי על לא הודע שלו מאשם תלוי:"
+ ],
+ [
+ "יש
ומהשתא מפרש תנא כל דיני חטאת. ומתחיל לפרש דיני חטאת שחייב אדם שלא ע\"י חטא [ומפ\"ב ולהלן מפרש דיני חטאת שבא על חטא]. וקאמר, יש יולדות מביאות חטאת ונאכל, ויש וכו':"
+ ],
+ [
+ "המפלת כמין בהמה חיה ועוף
מדנאמר בהן לשון יצירה כבאדם. ואף דבבהמה לא נאמר יצירה. עכ\"פ בהמה בכלל חיה שנכתב בה לשון יצירה [כחולין דע\"א]:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים עד שיהא בו מצורת האדם
שיהיה כל פניו כאדם, חוץ מפה, ואזנים, ואף, ושאר הגוף, שאע\"פ שהן כבהמה, וחיה, ועוף, אפ\"ה אמו טמאה לידה וחייבת קרבן. וי\"א דגם בצד א' מהפנים סגי. וי\"א דבזה\"ז בכל גוונא טמאה לידה [מ\"מ פ\"י ה\"ט מאסו\"ב]. [ואילה\"ק, לרבנן מי גרע מסנדל ושליא וכדומה דבכולהו אמו טמאה לידה, וכלקמן, אף שאין בו צורת אדם כלל. י\"ל התם וולד היה ונשחת, ואזלינן בתר רובא. אבל הכא הרי קצת תוארו כבהמה לפנינו]:"
+ ],
+ [
+ "המפלת סנדל
הוא כעין חתיכת בשר ארוך, וכרוך לפעמים סביב להולד, וגם החתיכה ההיא ולד היה, רק שנתמעך בבטן אמו מדדחקו אחיו, או ע\"י שהכה דבר על בטן אמו [רש\"י נדה מ\"ה א' ורמב\"ם פ\"י מאסו\"ב]. ואע\"ג דבל\"ז חייבת קרבן וודאי משום ולד האחר שעמו, והרי על כל הולדות שילדה תוך מלאות נפטרת בקרבן א'. י\"ל דמיירי שהולד הנולד עמו זכר היה, שאין לו רק ז' ימי טומאה, ומדמספקינן שהוא נקיבה תשב י\"ד ימי טומאה. ועוד מייתי כמה נ\"מ בש\"ס [כנדה כ\"ה ב']:"
+ ],
+ [
+ "או שליא
הוא כעין כיס מעור, שהולד במעי אמו מונח בתוכו, וכשנולד, הולד קורע אותו כיס ויוצא מבטן אמו, ומיירי הכא שילדה השליא ואין בו ולד:"
+ ],
+ [
+ "ושפיר מרוקם
הוא כעין שפופרת מעור שמרוקם ומצוייר בלוחה שבתוכו תמונת אדם. דהיינו שהתמונה ארוכה כגודל עדשה, וב' עיניו בראשו, כעין ב' טיפי זבוב, מרוחקות זו מזו, וב' נקבי חוטמו כב' טיפי זבוב מקורבות זל\"ז, ופיו מתוח תחת החוטם כחוט הכער, וחיתוך ידים ורגלים אין לו:"
+ ],
+ [
+ "והיוצא מחותך
שחתכוהו אברים אברים והוציאוהו מבטן אמו:"
+ ],
+ [
+ "וכן שפחה שהפילה
קמ\"ל שפחה, דאף במצוה שאין שוין בה אשה ואיש, אפ\"ה כל מצוה שאשה חייבת בה, שפחה ועבד חייבין בה:"
+ ],
+ [
+ "המפלת ואין ידוע מה הפילה
אם מין שחייבת עליו קרבן, או מין פטור:"
+ ],
+ [
+ "ואחת ממין חובה
מיהו בכה\"ג מביאת כל אחת התור או היונה של עולה ומתנת עליו, אם מין חובה ילדתי, הר\"ז לחובתי, ואם לאו תהא נדבה, אבל בתור או היונה של החטאת שמביאה כל אחת, לא מצו להתנות, דהרי אין חטאת בא בנדבה. ואפ\"ה מביאתו מדאורייתא מספק, ורק מדרבנן אינו נאכל. [ועי' תמורה פ\"ז סי' ל\"ח. ותמוהים דברי תוס' חדשים כאן, שנתקשה על הר\"ב שכתב דלא הוה חולין בעזרה, והקשה מנזיר [דכ\"ט] דאמרינן דהוה חולין בעזרה. ולפע\"ד פשוט דכוונת הר\"ב דרק מדאורייתא לא הוה חולין בעזרה, וכן מפורש שם בש\"ס ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוסי אימתי בזמן שהלכו זו למזרח וזו למערב
רצה לומר שהביאו קניהן והלכו להן, שאינן יכולים להתנות:"
+ ],
+ [
+ "מביאות קרבן ונאכל
דאז מביאות חטאת א' בשותפות, ומתנות יחד שאותה שחייבת חטאת מלידתה, תהיה זאת החטאת שלה. דדוקא חטאת או אשם שבאין על חטא לא מהני תנאי [כלקמן ד\"ה מ\"ה], דכתיב או הודע אליו חטאתו. אבל הנך מצו מייתי ומתנו:"
+ ],
+ [
+ "המפלת שפיר
כעין שפופרת:"
+ ],
+ [
+ "מלא דם מלא גנינים
ר\"ל מלא צבעים וגוונים. וי\"א דר\"ל מלא תולעים:"
+ ],
+ [
+ "המפלת כמין דגים וחגבים שקצים ורמשים
בהנך אף ר\"מ דפליג במ\"ג מודה, מדבהנך לא כתיב לשון יצירה. ואע\"ג דתנן [נדה פ\"ג מ\"ג] דאם יש עמהן דם, טמאה. היינו דטמאה נדה, אבל לא משום לידה:"
+ ],
+ [
+ "המפלת יום ארבעים
דעד שעברו מ' יום מהריונה, אינן רק מים בעלמא, ולא מקרי ולד:"
+ ],
+ [
+ "ויוצא דופן
דכתיב אשה כי תזריע וילדה, ר\"ל שתלד ממקום שמזרעת:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון מחייב ביוצא דופן
דכתיב ואם נקבה תלד, והול\"ל ואם נקבה היא, דכבר כתיב לידה בתחלת הפרשה, אלא לרבות יוצא דופן:"
+ ],
+ [
+ "המפלת אור לשמנים ואחד
מיירי שילדה נקבה, שטובלת לאחר י\"ד ומותרת לבעלה, אבל אסורה עדיין לכנס למקדש ולאכל קודש עד אחר שהביאו קרבנן ביום ס\"ז משטבלה. וזו הפילה בליל שקודם יום הס\"ז משטבלה, שהוא ליל שקודם יום הפ\"א משילדה. אבל בילדה זכר לא משכח\"ל שתפיל תוך מלאות, דהרי בזכר טובלת אחר יום ז' משילדה ומותרת לבעלה ואסורה לכנוס למקדש ולאכל קודש עד אחר יום ל\"ג משטבלה, והרי בל\"ג יום א\"א שתפיל ולד שתתחייב עליו קרבן:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי פוטרין מן הקרבן
שחייבת אותו מלידה שנייה. דאף דהפילה לאחר מלאות, עכ\"פ מדהיה אז עדיין לילה, והרי אי אפשר שתביא קרבנותיה בלילה, להכי לעניין קרבן כהפילה תוך מלאות דמי, שנפטרת בקרבן א' על כמה וולדות:"
+ ],
+ [
+ "מאי שנא אור לשמנים ואחד מיום שמנים ואחר
דכשהפילה ביום פ\"א וודאי כ\"ע מודו דמייתי עלה קרבן לבד, מדהפילתו לאחר מלאות, והרי בכל דבר חיוב דין הלילה שוה לדין היום שלאחריה:"
+ ],
+ [
+ "אם שוה לו לטומאה לא ישוה לו לקרבן
זו קושיא אחרת היא שהקשו ב\"ה. ור\"ל והרי אתם מודים דבראתה דם בלילה שקודם יום פ\"א, שטמאה לבעלה, ואין דינו כדם שראתה תוך ימי מלאות, שהוא דם טוהר. א\"כ למה לא ישוה הלילה להיום שלאחריו גם לענין קרבן:"
+ ],
+ [
+ "ולא לקרבן צבור
עיקר הסברא, היינו דבשלמא שבת מדחזי להקריב בו קרבנות היום, ורק לקרבן שאינו חובת היום לא יקריב, הו\"ל כראוי להקריבו אז, אלא שדבר אחר מעכבו מלהקריב, כגון שהוחלה או אין לו מעות, אבל לילה אינו זמן הקרבה כלל ומצ\"ע לא חזי אותו עת להקרבה, לפיכך לא דמי כלל למפלת ביום פ\"א:"
+ ],
+ [
+ "הדמים אינן מוכיחין
ר\"ל הקושיא שהקשתם מדם, אם שוה לו לטומאה וכו', ג\"כ אינה קושיא:"
+ ],
+ [
+ "דמיה טמאין
משום לידה, ולא נחשב לדם טוהר:"
+ ],
+ [
+ "ופטורה מן הקרבן
מדהוא תוך מלואת. אלמא דאין טומאת הדם וחיוב הקרבן תלויין זב\"ז:"
+ ],
+ [
+ "האשה שיש עליה ספק חמשה זיבות
שראתה בג' ימים רצופין, כמה פעמים דם, ומסופקת אם בימי נדה או זיבה ראתה כל פעם:"
+ ],
+ [
+ "וספק חמשה לידות
ר\"ל או שהפילה כמה פעמים, ומסופקת מה הפילה כל פעם, אם מין חיוב או פטור:"
+ ],
+ [
+ "מביאה קרבן אחד
תור או יונה לחטאת, דחטאת בא על ספק:"
+ ],
+ [
+ "ואין השאר עליה חובה
ר\"ל אינן עליה חובה מצד לידתה, להכי אסורה להביאן, כדי שלא יהיה כחולין בעזרה. ורק חטאת א' שרו לה חכמים שתקריב, כדי להתירה לאכל קדשים ולכנוס למקדש."
+ ],
+ [
+ "חמש לידות ודאות
שילדה כל פעם אחר מלואת של לידה הקודמת:"
+ ],
+ [
+ "מעשה שעמדו קינים
ב' תורים או ב' בני יונה:"
+ ],
+ [
+ "בירושלים בדינרי זהב
דינר זהב לכל קן. דע\"י שנצטרכו להרבה קינין נתיקרו מאד:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבן שמעון בן גמליאל
הוא רשב\"ג הנהרג בזמן החורבן, והוא אבי אבי אביו של רבי. אבל רשב\"ג השני אביו של רבי, לא היה בזמן המקדש [ועיין מ\"ש בס\"ד בפירושינו ברפ\"ב דאבות]:"
+ ],
+ [
+ "המעון הזה
ר\"ל נשבע אני במקדש הזה שהוא מעונה אלהי קדם:"
+ ],
+ [
+ "עד שיהו בדינרין
מלת דנרין ר\"ל דנרי כסף. אבל דנרי ר\"ל דנרי זהב. שהוא היה חושש שע\"י היוקר יתמנעו העניות מלהביא אפילו קן א', ויבואו לאכול קדשים או לכנס למקדש בטומאת הגוף שהוא בכרת. [ונ\"ל דמשום דשיוזלו תולה בדעת אחרים, דאולי יתיקרו מטעם אחר, להכי השתמש בלשון זה שאינו שבועה כלל, רק הבטחת דברים [כנדרים ד\"י]. וכך מצינו כ\"פ שנזהרו מלשבע רק בלשון זה [ככריתות פ\"ו מ\"ג]. וכן מצינו שנשבעו כמה פעמים בעבודה [כב\"ב די\"א א' וגיטין נ\"ח א']. שג\"כ אינה שבועה. וכל זה מדהיו נזהרין מלשבע אפילו באמת]:"
+ ],
+ [
+ "ואין השאר עליה חובה
אע\"ג שמן התורה חייבות להביא השאר [כש\"ס ד\"ט ב']. אפ\"ה הקיל משום עת לעשות לה' הפרו תורתיך. שע\"י שלא היו נצרכות לכל כך קינין הרבה, הוזלו הקינין, וניצולו מאיסור כרת:"
+ ],
+ [
+ "ועמדו קינים בו ביום ברבעתים
כל קן בעד רביע דינר כסף:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ארבעה מחוסרי כפורים
ר\"ל ד' הן שמביאין חטאת שלא על חטא, רק משום שמחוסרין כפרה וגמר טהרה [ואפשר דר\"ל מחוסרי כפרה מדלא חטאו, אלא דלפ\"ז דחיקא לן לישנא דקאמר בתר הכי גר מחוסר כפרה עד וכו'. וק' וכי זריקת הדם מעכב מלהתכפר. או שאח\"כ יהיה חייב כפרה. אלא ע\"כ דכפרה היינו טהרה גמורה לאכל קדשים, וכמ\"ש גם על המזבח וכפר, דהיינו יטהרו בזריקת הדם עליו]:"
+ ],
+ [
+ "והמצורע
והא דלא נקט נמי מצורעת כדנקט זב וזבה. ה\"ט משום דמצורע ומצורעת שוין בעיקר טומאתן, דזה וזאת שיעור נגען בכגריס. משא\"כ זב וזבה, זב בראיות תליא רחמנא, דבראה ג' ראיות ביום א'. טמא, אבל זבה טומאתה תליא בימים, שצריך שתראה ג' ראיות בג' ימים רצופין, אז היא זבה גדולה:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר בן יעקב אומר גר מחוסר כפרה עד שיזרק עליו הדם
ר\"ל דכל גר שמל וטבל אסור לאכול קדשים עד שיביא עולת בהמה ויזרק דמה במזבח, או שיביא ב' עופות לעולות ויתמצה דמן במזבח משו\"ה ה\"ל מחוסכ\"פ. ולת\"ק גר שמל וטבל מותר לאכול קדשים, רק שאסור לבוא בקהל עד שיזרק דם קרבנותיו. וקיי\"ל דבזה\"ז שאין מקדש, משמל וטבל מותר בקהל [י\"ד רס\"ח ס\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ונזיר ליינו ותגלחתו וטומאתו
ר\"ל דכל נזיר מביא ג' בהמות, כבשה לחטאת, וכבש לעולה, ואיל לשלמים. וכשהקריבו אחת וזרקו דמה בעבורו, מותר ביין וגלוח ולהטמא משו\"ה הו\"ל מחוסכ\"פ, ולת\"ק לא מחשב נזיר מחוסר כפרה, מדאין קרבנו מעכבו מלאכול קדשים:"
+ ],
+ [
+ "הבא על השפחה
שפחה חרופה שחציה שפחה וחציה בת חורין, שמקודשת לעבד עברי, ובא עליה ישראל אחר, בין בשוגג בין במזיד, אם רק היא היתה מזידה, אז היא לוקה והוא מביא איל אשם:"
+ ],
+ [
+ "ונזיר שנטמא
במת. ואפילו באונס, אז מזה בג' וז' באפר פרה, ואח\"כ מגלח וטובל בז', ולמחר מביא ב' עופות, אחד לחטאת וא' לעולה, וכבש לאשם. ומשהביא חטאת העוף שלו מתחיל למנות נזירותו מחדש:"
+ ],
+ [
+ "ועל שבועת העדות
שהשביען שיעידו לו עדות ממון, וכפרו העדים לומר שאין יודעים העדות, בין שהיו מזידין או שוגגין, שחשבו שאין חייבים על דבר זה קרבן, אז כשירצו העדים לעשות תשובה, מביא כל א' קרבן עולה ויורד, דהיינו שכשהוא עשיר מביא כשבה או שעירה לחטאת. וכשהוא עני מביא ב' עופות אחד לחטאת ואחד לעולה. וכשאין ידו משגת גם לזה, מביא עשירית האיפה סולת [ועי' מ\"ש בפירושינו בס\"ד בהקדמת פ\"ג דשבועות סי' ג']:"
+ ],
+ [
+ "ועל שבועת הפקדון
כשתבעו חבירו ממון שיש לו אצלו בהלואה או בפקדון או גזילה וכדומה, וכפר ונשבע, אז כששב, מחזיר הגזל. ומביא איל לאשם גזילות:"
+ ],
+ [
+ "וחמשה מביאים קרבן עולה ויורד
שעלה ונתרבה קרבנו כשהוא עשיר, ויורד ונתמעט קרבנו כשהוא עני:"
+ ],
+ [
+ "הבא על השפחה ביאות הרבה
אבל בבעל שפחות הרבה אפילו בהעלם א', חייב על כל א' וא' לבד, משום דהגופות חלוקות, ובכה\"ג רבייא קרא שיתחייב קרבנות הרבה [ועי' חולין דפ\"ב ב']:"
+ ],
+ [
+ "ונזיר שנטמא טומאות הרבה
ואפילו נטמא טומאות הרבה ביום ז' לטהרתו. ואפילו למ\"ד שביום ז' אחר גלוח וטבילה כבר חל עליו נזירות טהרה, אפ\"ה כיון דלא אתא עדיין לשעה שראוייה לקרבן עד יום ח', להכי לא מחשבו כל הטומאות שביני ביני רק כטומאה אחת. ולרמב\"ם [פ\"ו מנזירות] אפילו נטמא טומאות הרבה ביום ח', דיינינן לכולהו כטומאה א'. ורק כשהביא כבר חטאתו על טומאה הראשונה, אז צריך להביא קרבנות לבד על טומאה ב':"
+ ],
+ [
+ "על ידי אנשים הרבה
שמביא מנחת שעורים כשישקנה מים המרים ודי לכולן בא':"
+ ],
+ [
+ "ומצורע שנתנגע נגעים הרבה
שנתנגע ונתרפא, וחזר ונתנגע ונתרפא. דרק בנתנגע נגע ב' אחר שהביא חטאתו לת\"ק ואשמו לר\"י, אז מביא קרבן על כל נגע ונגע:"
+ ],
+ [
+ "הביא צפוריו
היינו ב' צפרים שמביא המצורע, א' לשחיטה וא' לשלוח. ואינן קרבן:"
+ ],
+ [
+ "ונתנגע לא עלו לו עד שיביא את חטאתו
אינו ר\"ל שצריך להביא צפרים אחרים על הנגע הראשון, ליתא, דהרי אמרינן ברישא דדיינינן נגע הראשון וב' כנגע א', א\"כ גבי צפרים נמי כשיביאם על נגע ב' יעלו לו גם על נגע א'. רק ר\"ל שלא עלו לו הצפרים לנגע ראשון להיות לה לגמר טהרה. וחסורי מחסרא וה\"ק, אפילו הביא כבר הצפרים וחזר ונתנגע לא עלו לו כלומר לא הועילו לו לחלקן, רק מחשב הכל כצרעת א', ואינו מביא על שניהן רק קרבן א'. וגם למקבעיני' בעניות ועשירות לא עלו לו הצפרים, דאם כשהביא הצפרים היה עשיר, ואח\"כ כשרוצה להביא חטאתו היה עני, או איפכא הכל הולך אחר מעמדו בשעת הבאת חטאתו:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר עד שיביא את אשמו
פליגי בקרא דאם לא תשיג ידו בטהרתו, אי בטהרתו ר\"ל חטאת או אשם. בנדה [ד\"ע ע\"ב] אמר שמואל באין חולק דס\"ל כת\"ק. ואפ\"ה קיי\"ל כר\"י [רמב\"ם ד\"ה ממחוסכ\"פ]:"
+ ],
+ [
+ "האשה שילדה ולדות הרבה
כגון שהפילה בתוך וכו':"
+ ],
+ [
+ "הפילה בתוך שמנים נקבה
ר\"ל שהפילה תוך הפ' ימי מלואת של נקיבה. כגון שילדה נקיבה, שטובלת אחר י\"ד יום, וחזרה ונתעברה, והפילה נקבה לאחר מ' משנתעברה, דהיינו אחר יום נ\"ד אחר לידה הראשונה, וחזרה והפילה לאחר נ\"ד יום מלידה ב'. אבל בילדה זכר, לא משכחת לה שתפיל תוך מלואת [כפ\"א סי' כ']:"
+ ],
+ [
+ "והמפלת תאומים
אפילו זכרים, כגון שנתעברה מג' ילדים יחד, וילדה א', וחזרה והפילה הב', תוך מלואת של ראשון, וחזרה והפילה הג' תוך מלואת של ב', מביאה קרבן א' לכולן. ונקט תאומים לרבותא דר\"י, דאפילו תאומים, שנתעברה מכולן כאחת, אפ\"ה לא אמרינן דכולהו כחדא לידה אריכתא דמו, רק צריכה קרבן לשלישי לבד. [והא דנקט בתאומים מפלת. נ\"ל משום דכשילדה הולד הראשון בזמנו בחודש הט', אינו מצוי שישתהו אח\"כ הולדות אחרים. ואי כיהודה וחזקיה בני ר' חייא שנולדו זה ג' חדשים אחר זה [כיבמות דס\"ה ב'], עכ\"פ כיון דילדה ראשון לז', ובזמן הש\"ס יולדת לז' יולדת למקוטעין, ויולדת לט' אינה יולדת למקוטעין, [כנדה דל\"ח ב', ועי' אה\"ע סי' קנ\"ו, דלדידן גם יולדת לט' יולדת למקוטעין]. א\"כ אם יהיה הג' בר קיימא א\"א שנולד רק אחר מלואת של השני [עיין נדה ד\"מ ע\"א] והרי הכא איירי שנולד הג' תוך מלואת של השני, ע\"כ שיהיה הג' נפל]:"
+ ],
+ [
+ "ואינה מביאה על השני
מדנולד תוך מלואת של ראשון:"
+ ],
+ [
+ "מביאה על השלישי
מדנולד אחר מלואת של ראשון:"
+ ],
+ [
+ "ואינה מביאה על הרביעי
מדנולד תוך מלואת של ג' שהביאה קרבן עליו:"
+ ],
+ [
+ "אלו מביאין קרבן עולה ויורד
עיין פירושו סי' ט':"
+ ],
+ [
+ "על שמיעת הקול
ר\"ל שבועת העדות, דכתיב גביה ושמעה קול אלה שהשביען שיעידוהו, ושיקרו ואמרו שאין יודעין. עי' סי' ז':"
+ ],
+ [
+ "ועל ביטוי שפתים
ר\"ל שבועת בטוי דכתיב גביה לבטא בשפתים, שנשבע להרע או להטיב, ועבר בשוגג על שבועתו, או שנשבע על הן ולאו דלשעבר בשוגג לשקר:"
+ ],
+ [
+ "ועל טומאת מקדש וקדשיו
שהיה טמא ונכנס בשוגג למקדש או אכל קודש בשוגג. כל הג' הללו יש חלוק בקרבנן, בין עשיר לדל או דלי דלות כלעיל סי' ז':"
+ ],
+ [
+ "והמצורע
דיולדת עשירה מביאה כבש לעולה ובן יונה או תור לחטאת. [ומצורע עשיר מביא ב' כבשים] ויולדת ומצורע עניה מביאה ב' עופות א' לחטאת וא' לעולה. דביולדת ומצורע כשהן בדלי דלות אין מביאין כלל. [והא דקאמר בש\"ס יולדת מביאה בדלות ועשירות, ומצורע מביא בדלות. נ\"ל דאחטאת עוף קאי. דרק יולדת מביאתו בין בדלות ובין בעשירות, אבל מצורע מביא עוף רק בדלות]:"
+ ],
+ [
+ "ומה בין השפחה
שפחה חרופה:"
+ ],
+ [
+ "לבין כל העריות
אלו הן החילוקים שביניהן, שלא שוותה להן לא וכו':"
+ ],
+ [
+ "כל העריות אחד האיש ואחד האשה שווין במכות ובקרבן
דאם שניהן מזידין, כל א' לוקה. ואם שניהן שוגגין, כל א' מביא חטאת:"
+ ],
+ [
+ "ובשפחה לא השוה את האיש לאשה במכות
דרק היא אפשר שתתחייב מלקות:"
+ ],
+ [
+ "ולא את האשה לאיש בקרבן
דרק הוא אפשר שיתחייב קרבן:"
+ ],
+ [
+ "כל העריות עשה בהן את המערה כגומר
דבהכניס רוב העטרה, הו\"ל כהכניס כל האבר וגמר ביאתו:"
+ ],
+ [
+ "וחייב על כל ביאה וביאה
י\"א דר\"ל בכל אופן שתהיה הביאה, ואפילו בבעלה שלא כדרכה [היינו בנקב אחורים], חייב. משא\"כ בשפחה חרופה דוקא בכדרכה חייב. אמנם להרמב\"ם [פ\"ג מביאה], ר\"ל דבכל עריות בבעל הרבה ביאות בהרבה העלמות, אם בשוגג, חייב חטאת על כל העלם והעלם, ואם במזיד חייב ענשו על כל ביאה וביאה, ואף בחייב מיתה שאי אפשר להרגו ולחזור ולהרגו יענש בשמים [רמב\"ם שם]. ורק בבעל גוף א' כמה ביאות בהעלם א' אינו חייב רק קרבן א'. אבל בשפחה חרופה אפילו בעלה כמה בעילות בכמה העלמות, אינו חייב רק אשם א'. אבל בגופות מחולקין, אפילו היה הכל בהעלם א' לכ\"ע גם בשפחה מביא על כל גוף וגוף קרבן לבד. והנה ד' דברים מחלקין לחיוב חטאת [וסימנם השיג]. (א) העלם. שכשחטא בשוגג, ואח\"כ נודע לו שחטא, וחזר ונעלם ממנו שזה חטא, וחזר וחטא, חייב על כל העלם והעלם קרבן לבד. (ב) שמות. ר\"ל שמות איסור נפרדים, שאם אכל חלב, ודם, ופגול, ונותר, אפילו אכלן כולן בהעלם א', חייב על כל שם ושם של איסור קרבן לבד. ואפילו לא היה רק פעולה אחת, כגון ששחט בהמת קדשים בשבת, בחוץ, לע\"ז, אף שבכה\"ג הרי לא עשה רק פעולה א', אפ\"ה חייב ג' חטאת. וכ\"כ בבעל חשה שיש עליה ז' או ח' שמות ערוה, אף שלא בעלה רק בעילה א', אפ\"ה חייב על כל שם ערוה שבה חטאת לבד. וכ\"כ באכילות, באכל חלב, שהוא נותר, וביו\"כ, והאדם היה טמא, חייב ד' חטאות. אמנם כל שהיה החטא בגוף א' ופעולה אחת, אין השמות מחלקין לעניין קרבן או מלקות או מיתה רק בחלו זה על זה באיסור כולל, או מוסיף, או בת אחת. [כולל היינו כשהאיסור שחל אחרון מרבה בחתיכות הנאסרין. כגון שנשבע שלא יאכל תאנים ותזר ונשבכ. שלא יאכל תאנים וענבים, הרי בשבועה ב' הרבה בחתיכות הנאסרים יותר משבועה ראשונה, לכן כשאכל תאנים חייב ב'. וכ\"כ שהיתה נבילה מקודם יו\"כ. ואח\"כ חל יו\"כ ואכלו, הרי מקודם לא היה אסור רק בהנבילה, וכשחל יו\"כ נאסר מכל הנאכלים, להכי הו\"ל יו\"כ איסור כולל. וכ\"כ בבעילות, אשת איש שנעשת חמותו, שע\"י חמותו נאסר גם בקרובותיה. ודו\"ק. אבל מוסיף היינו כשהאיסור השני מרבה בבני אדם הנאסרים. כגון שנשבע ואסר על עצמו תאנה זו, ואח\"כ אסרה על עצמו ועל ראובן. או קודש שנעשה נותר, שמתחלה לא היתה אסורה רק על זר. ואח\"כ גם על כהן. וכ\"כ בבעילות, חמותו ונעשת אשת איש, דמעיקרא לא היתה אסורה רק עליו, וכשנעשת א\"א נתוסף בה איסור לכל ישראל, לכן כשבעלה חתנה, חייב ב', וסימנך חרך, ר\"ת חתיכות רבות כולל. אמנם בת אחת היינו כשחלו ב' האיסורים בבת אחת, כגון אשת אחיו שהיא א\"א, יו\"כ ושבת שחלו כאחת ועשה מלאכה ביום ההוא, וכדומה לרוב]. (ג) ודיעות ג\"כ מחלקות לחטאת. כגון שבעל נדה א' בעילות הרבה בהעלם א', או אכל חלב וחזר ואכל חלב, הכל בהעלם א', ואח\"כ נודע לו שחטא במעשה הראשון, וחזר ונודע לו שחטא גם במעשה השני, חייב על כל ידיעה וידיעה קרבן לבד [רמב\"ם פ\"ו משגגות ה\"ט]. (ד) גופות מחלקין ג\"כ, אבל רק בבעילות. כגון שבעל כמה נדות בהעלם א', חייב על כל גוף וגוף קרבן לבד. ואפילו באשה אחת שבעלה בנדתה, וטבלה לנדתה, וחזרה וראתה נדה וחזר ובעלה, אף שהיה הכל בהעלם א', והכל בגוף א' והכל בשם א', עכ\"פ כיון שנטהרה בינתיים, מחשבה כל פעם כגוף אחר. אבל במאכלות אינו כן, שכשאכל ה' זיתי חלב מה' בהמות, אף שהיה כל א' גם ממין תבשיל אחר, אינו חייב רק קרבן א' על ההעלם האחד. וכ\"כ בפעולות, ששחט ה' בהמות לע\"ז, או ששחטן בשבת, אף שהגופות מחולקין אין חייב רק חטאת א' על כל ההעלם [רמב\"ם פ\"ג ופ\"ו משגגות. ועי' רמל\"מ שם, שכ' בשם ריא\"ז דבבהמה דינה כאדם שיהיה גופין מחלקין, ועי' בשער המלך [דקט\"ו ע\"ד] שיש פלוגתא, די\"א דדוקא בעילה באדם דחשיב, גופין מחלקין ולא בבהמה, וי\"ח. ועי' חולין [דפ\"ב ב] ודו\"ק]. אמנם לעניין שבת, מלבד העלמות וידיעות שמחלקות לעניין שבת כמו בשאר איסורין [עי' לח\"מ פ\"ז משגגות הי\"ט], יש עוד ב' דברים שמחלקין אצלה לחיוב חטאות [וסימנך מי]. (א) מלאכות מחלקות, כגון שחרש, זרע, קצר, וטחן בשבת א', בשגגת מלאכה, שלא ידע שאלו המלאכות אסורות בשבת, אבל ידע שהיום שבת, חייב על כל מלאכה ומלאכה חטאת א'. ואפילו עשה מלאכות אלו בעצמן בהרבה שבתות, כיון שלא היה שם העלם שבת רק העלם מלאכה, לא אמרינן שהימים שבינתיים יהיו כידיעה על כל מלאכה, ויביא חטאת על כל זריעה וזריעה. רק יביא על הזריעות שבכל השבתות רק חטאת א', וכמו כן על כל הטחינות חטאת א' וכו'. (ב) ימים מחלקים, שאם היה שם שגגת שבת, שלא ידע שהיום שבת, אף שלא ידע ג\"כ שמלאכות אלו אסורות, ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, אז הימים שבין שבת לשבת הו\"ל כידיעה, וחייב חטאת על כל שבת ושבת ששגג בו. ואפילו עשה מלאכות הרבה בכל שבת, עכ\"פ כיון שהיה שם גם העלם שבת, אינו חייב על כולן שעשה בכל שבת א', רק חטאת א'. ואפילו בעשה מלאכה א' בשבתות הרבה, כגון שזרע בשבת זה, וחזר וזרע בשבת אחר, אפ\"ה כיון שכל שבת ושבת היה העלם אחר, שלא ידע שאז שבת הוא, להכי חייב על כל שבת ושבת קרבן לבד. [ולרמב\"ם פ\"ז משגגות, דוקא בעשה מלאכות הרבה מעין מלאכה א', כגון אב ותולדתו, חייב על כל שבת ושבת בכה\"ג. אבל בעשה רק אותה מלאכה עצמה בשבתות הרבה אף בכה\"ג חייב על כל השבתות רק חטאת א'. ועי' רלח\"מ שם ה\"ח. ועי' מ\"ש כקופת הרוכלין בס\"ד צד א' ע\"ד אות ג' ד\"ה אמנם]:"
+ ],
+ [
+ "שעשה בה את המזיד כשוגג
ר\"ל בין שהוא מזיד או שוגג, אם רק היא מזידה, שחייבת מלקות אז מביא הוא אשם. אבל אם היא שוגגת, שאז פטורה ממלקות, בין שהוא שוגג או מזיד, פטור גם הוא מאשם, דחיוב דידיה ודידה רק במזיד שלה תלוי:"
+ ],
+ [
+ "איזו היא שפחה
חרופה:"
+ ],
+ [
+ "כל שחציה שפחה וחציה בת חורין
שנתארסה ע\"י קדושין לעבד עברי, שמותר בשפחה ומותר בבת חורין. [משא\"כ עבד כנעני, אסור בה מצד חצי חירות שבה, וכשנתארסה לו אין בה דין שפחה חרופה]:"
+ ],
+ [
+ "והפדה לא נפדתה
משמע שפדוייה ואינה פדוייה כראוי. לפיכך לא תפסו בה קידושין לחייבה מיתה. אבל בהיתה פדוייה גמורה, דאז כשנתארסה תפסו בה קדושין, להכי אם זנתה, כל מי מהן שהוא מזיד חייב מיתה:"
+ ],
+ [
+ "זו היא שפחה ודאית
ר\"ל שפחה חרופה דקאמר קרא, היינו שפחה גמורה, שנתקדשה לעבד עברי. והא דכתיב והפדה לא נפדתה, דברה תורה כלשון בני אדם:"
+ ],
+ [
+ "רבי אלעזר בן עזריה אומר כל העריות מפורשות
דמיירי בבת חורין דוקא:"
+ ],
+ [
+ "ומה שיור
נ\"ל דר\"ל, ומה שייר הכתוב מכל העריות אצל השפחה חרופה שכתב בה הך לישנא דהפדה לא נפדתה, שלא נכתב כן בכל העריות, דמשמע מזה שיהא דינה חלוק משאר עריות:"
+ ],
+ [
+ "אין לנו אלא שחציה שפחה וחציה בת חורין
דהכי מסתבר, שיהא משוייר בה קצת דין שאר עריות, דעי\"ז תהיה עכ\"פ בת חורין במקצת. ולא כדברי רבי ישמעאל דקאמר דמיירי בשפחה גמורה, וס\"ל לראב\"ע אף דבכל דוכתי אמרינן דברה תורה כלשון בנ\"א, שאני הכא דמדכתיב כי לא חופשה, ל\"ל תו והפדה לא נפדתה. ע\"כ לאשמעינן דמיירי בנפדת במקצת. אבל לר\"ע בכל דוכתי לא אמרינן דברה תורה כלשון בנ\"א:"
+ ],
+ [
+ "כל העריות אחד גדול ואחד קטן
ר\"ל אם א' גדול וא' קטן, בין האיש או האשה:"
+ ],
+ [
+ "הקטן פטור
והגדול חייב, כשהיה הקטן בר ביאה, דהיינו זכר בן ט' שנים ויום א', והנקיבה בת ג' שנים ויום א':"
+ ],
+ [
+ "הישן פטור
והער חייב:"
+ ],
+ [
+ "והמזיד בהכרת
משא\"כ בשפחה חרופה, אם היה א' מהן קטן שניהן פטורים, [ולרמב\"ם פ\"ט משגגות ופ\"ג מביאות, כשהוא קטן בן ט' ויום א'. היא לוקה והוא באשם, וכשיגדל יביאנו]. וכשהיה א' מהן ישן, שניהם פטורים. [ולרמב\"ם בהיה הוא ישן, היא חייבת מלקות והוא פטור, דדוקא בהיתה היא ישינה, שניהן פטורים. ועי' רמ\"מ ספ\"ג מביאות]. וכשהיא שוגגת שניהן פטורים בין שהוא מזיד או שוגג. דכל שהיא אינה במלקות, פטור הוא מקרבן. ובהיתה היא מזידה, בין שהיה הוא שוגג או מזיד, היא לוקה והוא מביא אשם, וכלעיל:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אמרו לו אכלת חלב
אפילו א\"ל כך חד [ש\"ס]. ונ\"ל דאפ\"ה נקט אמרו, לשון רבים. דקמ\"ל דאפילו עד מפי עד, ואפילו אשה, ואפילו לא בתורת עדות רק בדרך אמירה בעלמא, מדלא הכחיש, נאמנים:"
+ ],
+ [
+ "מביא חטאת
ודוקא בשתק הוא להגדת העדות. [ונ\"ל דאפילו אומר אח\"כ ששתיקתו היה מדהוה מסופק, אפ\"ה שתיקתו דמעיקרא כבר חייבתו בקרבו]. אבל בהשיב איני יודע אם אכלתי, בע\"א פטור, ובב' עדים חייב [תוס' ד\"ה אמרו וד\"ה אלא] והיינו לר\"מ. אבל לרבנן אפילו בב' עדים בין במכחישן ובין בשתק פטור [כרמב\"ם רפ\"ג משגגות]. וה\"ה לעניין איסור, בשאמר אדם לחבירו שנאסר דבר פלוני. דוקא כשהדבר הוא של העד [ולהטור אפילו הופקד ביד העד. ואפילו אין לו מגו לאסרו עכשיו, אפ\"ה נאמן לאסרו, עש\"ך י\"ד רסקכ\"ז], או שיש לו להעד מגו לאסרו בידים עכשיו. אבל בב' לטבותא, שאין הדבר שלו, וגם אין לו להעד מגו, אז אין ע\"א נאמן לאסור דבר של חבירו, רק בשא\"ל העד לבעלים נאסר הדבר לפניך, אז אם הבעלים שתקו להעד ולא הכחישוהו תכ\"ד, אמרינן שתיקה כהודאה דמיא, ואינו יכול לומר אח\"כ איני מאמינך. רק בשמכחישו אח\"כ, ואומר עתה נודע לי בבירור שאתה משקר, אז אין העד נאמן. אבל בשלא א\"ל העד בתחלה נאסר לפניך, אפילו שתקו הבעלים בתחלה, מצי השתא הבעלים לומר להעד שמא משקר אתה, ואין העד נאמן. מיהו אם בלבו באמת מאמין להעד, אפילו מכחישו בפה, לא מהני רק ביי\"נ [רמ\"א י\"ד רסיקכ\"ז]. וי\"א דגם היכא דבעלים באמת מסופק אם הגדת העד אמת, אפילו לא א\"ל נאסר לפניך, נאמן העד [ש\"ו קכ\"ז סקט\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "מביא אשם תלוי
מיירי נמי בשתק להעדות. חבל באמר איני יודע פטור גם מאשם תלוי [וערלח\"מ פ\"ח דשגגות ה\"ג, שגם הרמב\"ם*) אפשר דס\"ל כן]. מיהו דוקא שב' העדים שמכחישין זא\"ז באו כאחת*). אבל בבאו זה אח\"ז, הראשון נאמן, דכל מקום שהאמינה תורה ע\"א, נאמן כב', ואין העד האחרון נאמן תו נגדו:"
+ ],
+ [
+ "והוא אומר לא אכלתי
ואפילו משיב רק איני יודע, וכלעיל:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר מחייב
וממשכנין אותו להביא חטאתו. דאע\"ג דכל חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן, הכא ממשכנין, מדהו\"ל כנזיר שנזרק בעבורו א' מהדמים בקרבנותיו, דמדהותר אז ביין, להכי ממשכנין אותו להביא גם חטאתו, דמדאין חטאתו בא לו לכפרה או לשום צורך, חיישינן שמא פשע [כערכין כ\"א א']. א\"כ ה\"נ כיון דאמר לא אכלתי, בין שמתכוון שלא אכל כלל, או שר\"ל לא אכלתי שוגג אלא מזיד. ודאי לא יביא החטאת, כדי שלא יהיה חולין בעזרה, והרי אינו נאמן בדבריו לר\"מ, להכי ממשכנין אותו:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי מאיר אם הביאוהו שנים למיתה חמורה
כשיעידו שעשה במזיד דבר שחייב עליו מיתה:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו מה אם ירצה לומר מזיד הייתי
ר\"ל אם רוצה יכול לומר מזיד הייתי, דאז פטור מקרבן, והעדים א\"א שיכחישוהו בזה, דלא ידעו מה בלבו. ואע\"ג דהו\"ל מגו במקום עדים דלא אמרינן, בין שטענתו או המגו יהיה נגד הגדת העדים [כש\"ך ח\"מ פ\"ב כלל ה' במגו]. י\"ל דר\"ל דמתרצינן דיבוריה, שכך כוונתו לא אכלתי שוגג רק מזיד. ואע\"ג דאין אדם משים עצמו רשע, מדהוא קרוב לעצמו, וקרוב פסול לעדות [כסנהדרין ד\"ט ב']. היינו למה שנוגע לגופו, לחייב גופו שום עונש הגוף, או לפסול גופו מלהיות עד. אבל להתחייב א\"ע ממון, אדרבה העדאת בעל דין כמאה עדים דמי. ומכ\"ש הכא דנאמן שמזיד היה ואינו רוצה להביא חולין לעזרה [ועי' ר\"ן שבועות דשטרא]. ור\"מ ס\"ל אפילו מתרץ דבוריה בפירוש אח\"כ ואומר לא אכלתי שוגג רק במזיד, חייב, מדלא השיב כן מתחלה:"
+ ],
+ [
+ "אכל חלב וחלב
ר\"ל ב' זיתי חלב:"
+ ],
+ [
+ "בהעלם א'
אבל באכלן בב' העלמות, שנעלם ממנו שזה חלב או שחלב אסור, ואכל כזית, ונודע לו אח\"כ שאכל איסור, וחזר ונעלם ממנו כבתחלה, וחזר ואכל, ונודע לו אח\"כ שאכל שוב איסור, קיי\"ל דהעלמות מחלקות וחייב ב' חטאות:"
+ ],
+ [
+ "וחזר ואכל כחצי זית
ולא שהה ביניהן בכדי אכילת פרס [כמשנה ג'], וגם לא היה ידיעה בינתיים שזהו חלב, דאל\"כ ידיעות מחלקות, ויש ידיעה גם לחצי שיעור."
+ ],
+ [
+ "חייב
ואפילו היה מב' מיני תבשיל, אין תמחויין מחלקין:"
+ ],
+ [
+ "וכמה ישהה האוכלן
ר\"ל האוכל ב' חצאי זיתים דאמרן דמצטרפין:"
+ ],
+ [
+ "כאילו אכלן קליות
ר\"ל אם שההמתחלת אכילתו ועד לבסוף, עד כדי שאם היה כל הזית פירורין דקין כקליות, והם גרעיני חיטים קלויין, שדרך לאכלן א' א', ה\"נ אם היה אוכל הפירורים א' א' תיכף זה אחר זה, כבר היה אוכלן בזה הזמן, חייב. ובשהה באכילתו יותר מזה השיעור, פטור. מיהו אם לא הפסיק באכילתו, רק שהה בלעיסתו ובליעתו, אפילו כל היום כולו, מצטרף לר\"מ:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים עד שישהה מתחלה ועד סוף כדי אכילת פרס
ר\"ל אפילו לא הפסיק בין אכילה לאכילה, רק שהה בלעיסה ובליעה מתחלה ועד סוף יותר מכדי אכילת פרס, אין מצטרף, ובפחות מכאן מצטרף. וה\"ה בשתיית משקין אסורין, אם שהה בין שתייה לשתייה רק כדי אכילת פרס, חייב. [כך מוכח מש\"ס הכא. ולרמב\"ם [פי\"ד מצו\"א ה\"ח], בשתייה שיעור השהייה ברביעית, וצ\"ע. ותי' רכ\"מ דחוק מאוד אחמ\"כ למעיין בש\"ס הכא]. מיהו שיעור פרס בכל דוכתא לרש\"י ד' ביצים ולרמב\"ם ג' ביצים [ועי' מ\"ש עירובין פ\"ח סי' י\"א]. ואפילו היה האיסור מעורב בתבשיל היתר ג\"כ כך דינו, דכשהכזית מעורב בהיתר כשיעור פרס, מצטרף לחיוב כרת, וחטאת, ומלקות [רמב\"ם פט\"ו ממ\"א ה\"ג]. ולרש\"י דוקא בשהממשות איסור קיים, אבל כשנמוח האיסור בתערובת ההיתר, אז אפילו יש כזית בכדא\"פ, טעם כעיקר לאו דאורייתא [רק בבו\"ח כשנתערב אוכל באוכל, לכ\"ע טעם כעיקר דאורייתא. אבל באוכל שנבלע בכלי י\"ל דאף בבו\"ח לאו דאורייתא, מדהו\"ל נ\"ט בר נ\"ט [פרי מגדים י\"ד בפתיחה לבו\"ת]. ולרבינו אליהו בכל כזית בכדא\"פ לקי בשאכל כזית מהתערובות, [עי' רלח\"מ פט\"ו ממ\"א ה\"א]:"
+ ],
+ [
+ "אכל אוכלין טמאין
או שתה וכו':"
+ ],
+ [
+ "ושתה משקין טמאין
דבאכל אוכלין טמאין כשיעור חצי פרס, או שתה משקין טמאין רביעית, ולא שהה באכילתו או שתייתו יותר מכדי אכילת פרס, נפסל גווייתו מלאכול קודש או תרומה עד שיטבול. או שתה וכו':"
+ ],
+ [
+ "ונכנס למקדש
ר\"ל לחצר המקדש ועבד עבודה, והרי שתוי יין שעבד חייב מיתה בידי שמים ועבודתו פסולה. אבל בנכנס מהמזבח ולפנים ולא עבד עבודה, פטור ממיתה. ולרמב\"ם [פ\"א מביאת מקדש] חייב עכ\"פ מלקות. ולראב\"ד שם פטור גם ממלקות:"
+ ],
+ [
+ "ושהה
באמצע האכילה או השתייה:"
+ ],
+ [
+ "כדי אכילת פרס
אז מצטרף, דבאכל אוכלין או שתה משקין טמאין, נפסל גוויתו מלאכול קודש או תרומה. ובשתה יין ועבד, עבודתו פסולה, וחייב מיתה בידי שמים. אבל בשהה באמצע יותר מכדי אכילת פרס, לא נפסל גופו כשאכל טומאה, ואינו חייב מיתה, ולא פוסל עבודתו כשעבד שתוי:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר אם הפסיק בה
שלא שתה כל הרביעית יין בבת אחת:"
+ ],
+ [
+ "או שנתן לתוכו מים כל שהוא
שנתן מעט מים בהיין:"
+ ],
+ [
+ "פטור
כשנכנס למקדש ועבד עבודה, פטור, דדרך שכרות בעינן. מיהו בשתה יותר מרביעית. אפילו לא שתהו כולו כאחת, או שנתן בו מעט מים, חייב מיתה, ופוסל העבודה [רמב\"ם פ\"א מביאת מקדש]. ולראב\"ד שם בהך גוונא חייב רק מלקות:"
+ ],
+ [
+ "וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אחד
נ\"ל דבהך מתני' וכמו כן בכולהו מתני' עד סוף פרקן, קמ\"ל דאפשר דאיסור חל על איסור בין באכילות או בעילות, בג' אופנים, בכולל, מוסיף, או בת אחת:"
+ ],
+ [
+ "וביום הכפורים
דחייב ד' חטאות. משום חלב. ומשום שאכל קודש בטומאת הגוף. ומשום שאכל נותר. ומשום שאכל ביו\"כ. וחייב גם אשם מעילות משום שמעל בהקדש כשאכלו. ואע\"ג דבאוכל הקדש שאינו שוה כלום אין בו מעילה [פסחים דכ\"ט], א) והכא מדהו\"ל נותר אסור בהנאה. י\"ל דהתם היינו שצריך שיהיה הקודש מצד עצמו שוה פרוטה אילו היה חולין. תדע דאל\"כ מעילה בכל קודש היכא משכחת לה, והרי אסור בהנאה. ועי' [כריתות דכ\"ג ע\"א]. ואע\"ג דבכל דוכתא אין איסור חל על איסור. אפ\"ה חייב הכא על כל איסור קרבן, דמיירי שהיה כאן או כולל או מוסיף או בת אחת. כיצד. מתחלה כשנולדה הבהמה היה אסור רק חלבה. אקדשה חל איסור מעילה על החלב באיסור כולל, דמדאיתוסף איסור הנאה גם בכל גוף הבהמה, נכלל נמי בהך איסור גם הנאת אכילת החלב שימעול ג\"כ כשאכלו, אף שאכילתו כבר אסור היה. ולהכי חייב קרבן מעילה כשאכל החלב, מלבד החטאת שהיה חייב באכילתו תחלה. וכשנטמא אח\"כ האדם שאכלו, הו\"ל תו איסור כולל, דמקודם שנטמא לא היה אסור באכילת בשר קודש טהור, והשתא שנטמא, נאסר גם בו, ומגו דנאסר בו, נאסר גם בהחלב הזה באיסור טומאת הגוף, אף שכבר היה אסור מתחלה. וכשנעשה החלב הזה אח\"כ נותר, הו\"ל תו איסור מוסיף, דקודם שנעשה נותר היה החלב הזה עכ\"פ מותר לגבוה, והשתא כשנתותר נאסר גם להקריבו לגבוה. ולהכי מדחל איסור נותר על החלב לאסרו לגבוה, חל נמי אהדיוט. חל ליה יו\"כ הו\"ל תו איסור כולל, דמדנאסר השתא זה האדם מלאכול כל מאכל שבעולם, נאסר גם בחתיכה זו:"
+ ],
+ [
+ "והוציאו בפיו
שהוציאו בפיו בשעת האכילה כדרכו מרה\"י לר\"ה. דאילו בהוציאו בפיו שלא בשעת אכילה, אין דרך הוצאה בכך ופטור [כשבת פ\"י מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "חייב
דבליעתו היא הנחתו. ולפי מה דקיי\"ל [א\"ח תרי\"א] דיש חיוב הוצאה גם ביו\"כ, נקט שאם היה שבת, ר\"ל דאם חל יו\"כ בשבת, חייב ג\"כ עוד ב' חטאות משום הוצאה, משום שבת ומשום יו\"כ, דאיסור חל על איסור בשחלין שניהן בבת אחת, והרי כשקידש היום חלו שניהן כא':"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו אינו מן השם
ר\"ל אין חיוב חטאת זה משום שם אכילה, רק משום הוצאה, ולהכי לא חשבינן ליה, כמו דלא חשבינן שאר פעולה שעשה בשעה שאכל, כגון שהבעיר אש ביו\"כ בשעה שאכל, וכדומה. ור\"מ חשיב ליה, דעכ\"פ באותו כזית חלב שאכל ובאותה פעולה כשהיתה בפיו, נתרבו חיובי החטאת. [אב\"י ל\"מ נ\"ל להוסיף על דברי קדשו של ע\"ר, דר\"מ ס\"ל דכיון דאינו חייב בהוציאו בפיו רק באוכל. ובדרך אכילה, א\"כ בכה\"ג שם הוצאה תלוי בעניין האכילה, ועי' מ\"ש בס\"ד שבת פ\"י סי' ט\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ונדה
יעקב בא על אמו והולידה בת, הרי הבת הזאת בתו, ואחותו מאמו, וב' האיסורין באין כא' כשנולדה. נשאה אחיו, [אב\"י, מאב, דאי מאם, הרי הבת הזאת אחותו מאם, ואין קדושין תופסין בה] דאע\"פ שהיא ממזרת, אפ\"ה קדושין תופסין בה, ולהכי חזרה ונאסרה על יעקב משום אשת אחיו אף לאחר שיפקע ממנה איסור א\"א מדהו\"ל איסור מוסיף, דמתחלה לא היתה אסורה רק על יעקב, והשתא שנשאת לאחיו נאסרה גם לשאר אחיו. ואי\"ל הרי מתחלה ג\"כ היתה אסורה לכל אחיו של יעקב משום ממזרת. ואע\"ג דממזרת רק בלאו, והשתא נאסרה לאחיו משום אשת אח שהיא בכרת. עכ\"פ הרי קיי\"ל דגם חמור לא חל על הקל. י\"ל דמיירי שיש ליעקב אח ממזר, שהיתה מותרת לו בתחלה, והשתא ע\"י שנשאה אחי יעקב נאסרה גם להממזר. מת אחיו שנשאה, או גרשה, ונשאה אחי אביו של יעקב, הרי איסור אשת אחי אביו ואיסור אשת איש באין כאחת. ושניהן איסור מוסיף על האיסורין הקודמין, דאיסור אשת איש מוסיף, שנאסרה אכ\"ע ע\"י נשואין אלו כל ימי חיי בעלה. ואיסור אשת אחי אביו מוסיף, שנאסרה השתא לעולם ע\"י נשואין אלו גם על אחי בעלה שהיתה מותרת להן בתחלה. חזרה ופרסה נדה, חל איסור נדה על כל האיסורין הקודמין ע\"י איסור מוסיף, מדנאסרה השתא גם על בעלה. ולהכי כשבעל אותה יעקב אביה בנדתה בשגגת כולן, חייב ו' חטאות. אבל טפי מהנך ו' חטאות לא משכח\"ל [מיהו כשבעלה במזיד והתראה אפשר שיתחייב שבע מלקיות, מדהיתה ג\"כ ממזרת]:"
+ ],
+ [
+ "ואשת איש ונדה
יעקב היה לו בת ושמה דינה, ולבן היה לו בת ושמה לאה. נשא לבן את דינה, ויעקב נשא לאה, והוליד לבן מדינה בת יעקב בת, ושמה רחל. נשא ראובן בן יעקב את רחל, בת דינה אחותו, שהיא נכד יעקב. מת ראובן או גרשה, ונשאה אחיו של יעקב. חזר ומת אחיו של יעקב או גרשה, ונשאה אחי אביו של יעקב. חזרה רחל ופרסה נדה. א\"כ כשבא עליה יעקב אז, חייב עליה ז' חטאות, (א) משום בת בתו, (ב) משום אחות אשתו, דהרי רחל ולאה אשתו, שתיהן הן בנות לבן, וכשנולדה רחל חלו ב' האיסורים כא' על יעקב, (ג) ומשום איסור כלתו דאתוסף עלה איסור קרובות לגבי כל אחי ראובן ע\"י נשואין הללו, (ד) ואיסור אשת אחיו, (ה) ואיסור אשת אחי אביו, (ו) וא\"א [שג\"כ חלו ב' אלו כאחד], (ז) איסור נדה. וכל א' מאלו הז' האיסורים, מוסיף איסור עליה מבני אדם שהיתה מותרת להן תחלה קודם שחל האיסור ההוא כלעיל סי' כ\"ח:"
+ ],
+ [
+ "אם עבר הזקן
אביו של יעקב, שבת בת בנו אסורה לו רק מדרבנן ותפסו קדושין:"
+ ],
+ [
+ "ונשאה
אחר שמת אחי אביו של יעקב:"
+ ],
+ [
+ "חייב עליה
יעקב:"
+ ],
+ [
+ "משום אשת אב
דמדאתוסף ברחל איסור להבן האחר של הזקן כשנשאה הזקן, נאסרה ג\"כ על יעקב משום אשת אב. ואת\"ל עכ\"פ מה עדיף אותו בן של הזקן מיעקב, כמו דביעקב אי אפשר שיחול איסור אשת אב עליו מדכבר היתה אסורה עליו משום אשת אחי אביו גם קודם שנשאה הזקן, כמו כן אותו הבן של זקן כבר היתה האשה זאת אסורה עליו משום אשת אחי אביו גם קודם שנשאה הזקן, ואיך יחול על הבן ההוא איסור אשת אב בזאת האשה. נ\"ל דמה\"ט באמת הטעים הרמב\"ם בפירושו וכתב כגון דאתיליד ליה בן קטן לסבא וכו'. ור\"ל שנולד להזקן אותו בן, אחר מיתת אחי אביו. וא\"כ תיכף כשיגדל זה הבן הקטן יחול עליו איסור אשת אחי אביו, ואיסור אשת אביו, ואיסור אשת איש בבת אחת. ואת\"ל האיך יתחייב בה יעקב משום אשת אביו, הרי לא תפסי בה קידושין של אביו, מדהיתה אשת אחיו של הזקן, דהרי מחייבת ליעקב משום אשת אחי אביו. י\"ל דמיירי שנפלה לפני הזקן ביבום. ואת\"ל א\"כ מותרת היא לזקן, ולמה תני עבר הזקן. י\"ל דאף שמותר מדאורייתא ליבמה, עכ\"פ אסורה לזקן מדרבנן מדהיא בת בת בנו, וגם מדהיא כלת בנו, מדנשאה ראובן בן יעקב. ואת\"ל עכ\"פ גם כלתו ממש היא להזקן, דהרי מחייבת ליעקב משום אשת אח, ולא תפסו בה קדושין להזקן. י\"ל דמיירי שנשאת לאחיו של יעקב מאם ולא מאב, דאז אינה כלתו של זקן, רק אשת בן אשתו, ומותרת להזקן:"
+ ],
+ [
+ "ועל בת בת אשתו
דבבת אשתו אפשר שיתחייב ו' חטאות כמו שחייב לעיל בבתו. ובבת בת אשתו אפשר שיתחייב ז' חטאות כמו שחייב לעיל בבת בתו. כיצד. בת אשתו אפשר שתהיה אחותו. כגון שאביו של יעקב אנס או פתה אשה, וילדה לו רחל, ונשא יעקב אנוסת או מפותת אביו שמותרת לו [כאה\"ע ט\"ו ס\"ה]. והרי רחל שילדתה האנוסה לאביו, היא (א) בת אשתו של יעקב. (ב) ואחיתו. (ג) חזר אחיו של יעקב מצד אם ונשא את רחל, הרי היא גם אשת אחיו. (ד) גרשה האח של יעקב או מת, ונשאה אחי אביו של יעקב, הרי נעשת גם אשת אחי אביו. (ה) וגם אשת איש. (ו) וכשפרסה נדה אסור ג\"כ משום נדה, וכולן מוסיף, או בת א'. ונמצא כשבא אז יעקב עליה בשוגג חייב ו' חטאות. וכן בבת בת אשתו, משכחת לה שתהיה אחות אשתו. כגון לבן שבא על בת לאה בתו, והוליד רחל. ונשא יעקב את לאה, נמצאת רחל (א) בת בת אשתו של יעקב. (ב) ואחות אשתו של יעקב. (ג) נשא בנו של יעקב מאשה אחרת את רחל, הרי היא ג\"כ כלתו. (ד) מת בנו אי גרשה, ונשאה אחי יעקב. (ה) חזר גם זה ומת או גרשה, ונשאה אחי אביו של יעקב. (ו) והרי היא אשת איש. (ז) ונדה. נמצא כשבא יעקב עליה אז בשוגג, חייב ז' חטאות כמו בבת בתו לעיל. [ונ\"ל דה\"ה דהוה מצי למנקט כל הנך ז' חטאות בבת אשתו, כגון לבן שבא על לאה בתו והוליד רחל, ונשא יעקב את לאה, נמצאת רחל (א) בת אשחו (ב) ואחות אשתו של יעקב. (ג) נשא בנו של יעקב מאשה אחרת את רחל, הרי היא וכו', הכל כמו שזכרנו אצל בת בת אשתו. אלא דניחא ליה לתנא למנקט הז' חטאות אלו בבת בת אשתו, כדי שיהיה דוגמת ז' חטאות דלעיל. דלא משכח\"ל רק בבת בתו, כמו שבארנו, ה\"נ נקט דוגמתן בבת בת אשתו]:"
+ ],
+ [
+ "ונדה
כגון לבן בא על לאה בתו וילדה בת. נשא יעקב אותה בת, הרי לאה חמה אסורה על יעקב (א) משום חמותו. (ב) ומשום אחות אשתו. (ג) נשאת לאה לבן יעקב, הרי נאסרה שוב על יעקב משום כלתו. (ד) מת בן יעקב או גרשה, ונשאה אח של יעקב, הרי נאסרה שוב על יעקב משום אשת אחיו. (ה) מת גם זה או גרשה, ונשאה אחי אביו של יעקב, הרי חזרה ונאסרה משום אשת אחי אביו. (ו) והרי היא א\"א. (ז) ופרסה נדה. נמצא כשבא יעקב עליה אז בשוגג חייב ז' חטאות. [כך פירשתי לדעת הר\"ב ז\"ל אמנם לא ידענא ל\"ל להר\"ב לתאר זה באופן איסור הרי הכל משכח\"ל באופן המותר. כגון לאה ורחל אחיות, וללאה בת ושמה דינה, נשא יעקב את דינה, וראובן בן יעקב נשא את לאה, הרי לאה אסורה על יעקב משום כלתו ומשום חמותו, מתה דינה אשת יעקב, ונשא תחתיה את רחל אחות לאה הרי שוב נאסרה לאה על יעקב משום אחות אשתו**), שוב מת ראובן בן יעקב, ונשאת לאה לעשו אחי יעקב. שוב מת גם עשו, ונשאת לאה שוב לישמעאל אחי אבי יעקב, והיא עכשיו א\"א ונדה, והרי כאן כל הז' חיובי כרת בכל נשואי ההיתר]."
+ ],
+ [
+ "וכן הבא על אם חמותו
כגון לבן בא על בת לאה בתו והולידה רחל, ונשא יעקב את רחל, נמצאת לאה אסורה על יעקב (א) משום אם חמותו (ב) ומשום אחות אשתו, דהרי לאה ורחל שתיהן בנות לבן. וב' איסורים אלו באין כאחת, כשנשא יעקב את רחל. (ג) נשאת לאה לבן יעקב, הרי נאסרה נמי ליעקב משום כלתו, דהו\"ל איסור מוסיף אאסורים הקודמין, מדנאסרה השתא גם לשאר בני יעקב שהיתה מותרת להם תחלה. (ד) מת בן יעקב או גרשה, ונשאת לאח יעקב, הרי נאסרה תו על יעקב משום אשת אחיו, והו\"ל תו איסור מוסיף מדנאסרה ע\"י נשואין זו לשאר אחיו. (ה) מת גם זה או גרשה, ונשאה אח אבי יעקב. הרי נאסרה תו על יעקב משום אשת אחי אביו, דהו\"ל ג\"כ איסור מוסיף, מדנאסרה בנשואין זו גם על שאר אחי אביו של יעקב. (ו) והרי היא אשת איש, דהו\"ל איסור מוסיף, מדנאסרה אכ\"ע. (ז) ופרסה נדה, דהו\"ל מוסיף, מדנאסרה עי\"ז גם אבעלה. נמצא כשבא יעקב אז על לאה בשוגג, חייב עליה שבע חטאות:"
+ ],
+ [
+ "ועל אם חמיו
לבן בן לאה בא על זקנתו חוה אם לאה, והולידה בת ושמה רחל. נשא יעקב את רחל, הרי לבן אביה הוא חמיו, ונאסרה לאה על יעקב (א) משום אם חמיו. (ב) ומשום אחות אשתו, דהרי לאה ורחל שתיהן בנות חוה. (ג) נשאת לאה לבן יעקב, נעשת ליעקב כלתו. (ד) מת בן יעקב ונשאה אח יעקב. הו\"ל אשת אחיו. (ה) מת גם זה, ונשאה אח אבי יעקב, הו\"ל אשת אחי אביו ליעקב. (ו) והרי היא א\"א. (ז) ופרסה נדה, נמצא כשבא עליה יעקב בשוגג חייב ז' חטאות:"
+ ],
+ [
+ "ואם חמיו
חוה היה לה ב' בנות רחל ולאה, ובן א' ושמו לבן. ובא יעקב ונשא רחל, ואת בת לאה, ואת בת לבן, הרי חוה אסורה על יעקב. (א) משום חמותו. (ב) ומשום אם חמותו, מדנשא גם בת לאה. (ג) ומשום אם חמיו, מדנשא גם בת לבן בן חוה:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו שלשתן שם אחד הן
דמחד קרא נפקא כולהו, ולהכי אין חילוק חטאות ביניהן:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי עקיבא שאלתי את רבן גמליאל ואת רבי יהושע באטלס
שוק שמוכרין שם בהמות ובשר,"
+ ],
+ [
+ "של אמאום
שם מקום:"
+ ],
+ [
+ "שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של רבן גמליאל
קמ\"ל דאף שהיה הנשיא טרוד בנשואי בנו. והוא במקום המון שבשוק, וגם האב\"ד הוה עמו, אפ\"ה לא חשש ר\"ע מלשאל מהם שם דינים אלו שאינם מצויים, בידעו בהן שבענוותנותן לא יקפידו עליו בזה. וקמ\"ל נמי שהם ג\"כ לא נתביישו שם במקום מפורסם לומר על כולן לא שמענו. ללמדך שבכל עסקיהם היה רק תורת ה' חפצם, ויראתו על פניהם [ואעפ\"כ היו שאלותיו קצת מעניין עסקיהן, דבנשואין יברכו וצונו על העריות. להכי שאלן בדיני עריות, ומדהלכו לקנות בהמה להכי שאלן נמי בדיני אבר המדולדל בבהמה, ומדרגילין לזבוח אז שלמי שמחה שאלן בשוחט ה' זבחים]:"
+ ],
+ [
+ "או אחת על כל אחת ואחת
אי בגופין מחולקין, הרי גם שמות מחולקין היו, ופשיטא דחייב ג' חטאות, ומה קמבעייא ליה. אלא כגון ראובן שבא על אמו לאה, והוליד ב' בנות, רחל ודינה. חזר ובא על רחל בתו והוליד שמעון, הרי כשבא שמעון על דינה, יש כאן משום אחותו, משום דדינה ושמעון שניהן בני ראובן. והיא ג\"כ אחות אביו, משום שראובן ודינה שניהן בני לאה. והיא ג\"כ אחות אמו, דהרי דינה ורחל ג\"כ שתיהן בנות לאה. [כך הוא אוקימתא בש\"ס, ובאמת הוה מצי למנקט באופן שרחל אם שמעון אינה ממזרת, ואפ\"ה תהיה דינה אחותו, ואחות אביו, ואחות אמו. כגון שלאה היה לה בנים, ראובן ורחל, ובא ראובן על לאה אמו והוליד דינה. וחזר ובא על אחותו רחל הכשירה והוליד שמעון, הרי דינה לשמעון אחותו [מאב], ואחות אביו [מאם], ואחות אמו [מאם]. רק משום דבעי למנקט כל מיני אחוה, דהרי דינה היא אחות שמעון מאב ולא מאם. ודינה אחות ראובן מאם ולא מאב. ולהכי נקט נמי שרחל היא בת ראובן מלאה, כדי שתהיה דינה לרחל אחותה מאב ומאם, דהרי שניהן הם בנות ראובן ולאה, דקמ\"ל דאפילו בכה\"ג מבעייא ליה אם חל על אינך, אף דשוה לכל א' בחד צד]:"
+ ],
+ [
+ "ורואין אנו שהדברים קל וחומר
דמה בה' נדות שהן רק שם א', דהיינו לאו א', אפ\"ה בעשאן בהעלם א' חייב ה', מכ\"ש בשאלתך, שהן ג' לאוין מחולקין, אינו דין שיתחייב על כל א' וא'. מיהו הך ק\"ו פריכא הוא דבנדות גופין מחולקין, משא\"כ בשאלתו היה הכל גוף א'. [ולפעד\"נ דאפ\"ה הם שלמדו הק\"ו לא פרכו הך פירכא, משום דטפי מסתבר לחלק בין החיובים משום דשמות מחולקין ממה שנחלק משום דגופות מחולקין, דהרי לשמות מחולקין לא צריך קרא לחלק, משא\"כ לגופות מחולקין צריך קרא [כריתות ד\"ט א']. אשה לחייב על כל אשה ואשה. ומכ\"ש אי נימא מה\"ט דבבהמה דלא חשיבי, באמת לא אמרינן דגופות מחלקין. ועי' מ\"ש לקמן סי' ס\"ח]. אלא דבלאו הכי חייב בשאלת ר\"ע ג' חטאות מדרבייה קרא, דאחותו יתירא כתיב:"
+ ],
+ [
+ "ועוד שאלן רבי עקיבא אבר המדולדל בבהמה
שנתלש רוב האבר ומעורה במקצת. דבנתלש כולו, הרי אבר מהחי של בהמה מטמא כנבילה."
+ ],
+ [
+ "מהו
שיטמא כנבילה, מי הוה כנתלש לגמרי, והו\"ל כאמה\"ח, או לא:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו לא שמענו אבל שמענו באבר המדולדל באדם
דבנתלש לגמרי, הו\"ל אמה\"ח של אדם דמטמא כמת. מיהו הכא עדיין מדולדל הוא:"
+ ],
+ [
+ "שכך היו מוכי שחין בירושלים עושין
כשהוחלו בשחין רע, שאבריהן מתפרקין ונופלין:"
+ ],
+ [
+ "וחותכו
לאו משום טהרה חתכו המצורעין האבר, דהרי האבר עצמו בעודו מחובר קצת, טהור הוא, רק חתכוהו, כדי שלא יתמאסו בין חבריהם ברגל באבר המדולדל:"
+ ],
+ [
+ "עד שהוא מניח בו כשעורה
שאם יחתכו לגמרי, יטמא האבר להרופא שנוגע בהאבר בשעת פרישה:"
+ ],
+ [
+ "ותוחבו בסירה
סירה הוא קוץ, כמו בור וסירה גרמא ליה [סנהדרין מ\"ט א']. ור\"ל שבעוד האבר מחובר באדם קצת, תוחב האבר בקוץ התקוע בקרקע או בכותל. [כך כתב רש\"י. ונ\"ל דלהכי לא יאחז הרופא בידו את הקוץ שבו תחוב האבר, בשפה שהמצורע נתלש בכח מהאבר, משום דאף שלא יתטמא הרופא עי\"ז טומאת מגע, דהרי הקוץ אינו מקבל טומאה מדאינו מאכל אדם ולא כלי [עי' רמב\"ם פ\"א וב' מאוכלין]. עכ\"פ אפ\"ה לא אחז הרופא הקוץ בידו, דכשינתז המצורע ויתלש מהאבר, יהיה הרופא נושא את האמה\"ח שמטמא במשא ואהל כמת כרמב\"ם פ\"ב מטו\"מ ה\"ג] ולרמב\"ם בפי' משניות, סירה ר\"ל רצועה, כמ\"ש בני הגאב\"ד דל\"ב שליט\"א בשמו. נ\"ל דמצינו דוגמתו במשנה לבן הפוסק בסירה [בכורות דל\"ח א'] דר\"ל הרצועה, המקפת את בבת העין. מיהו לשון תוחב לא שייך ברצועה, דהול\"ל קושרו בסירה]:"
+ ],
+ [
+ "והוא נמשך ממנו
ר\"ל אחר שתחב הרופא האבר בקוץ. החולה נמשך והולך, ונתלש האבר מאליו:"
+ ],
+ [
+ "והלה עושה פסחו
גם החולה עושה פסחו, דמיירי שנתלש בכח בפעם א', שלא נגע בו האבר בשעת פרישה:"
+ ],
+ [
+ "והרופא עושה פסחו ורואין אנו שהדברים קל וחומר
דמה אדם שמקבל טומאה מחיים וגם יש בו טומאה בחייו מעצמו כשהוא זב או מצורע, אפ\"ה אבר המדולדל בו טהור, בהמה שאינה מקבלת טומאה מחיים, דאין שום בעל חי מקטו\"מ [כחולין ע\"ה א'], וגם אין בגופה טומאה בחייה, מכ\"ש שהאבר המדולדל בה טהור וכן מסקינן חולין [פ\"ט מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "או אחת על כל אחת ואחת
דאע\"ג דכבר שמעי' במשנה ב' האוכל חלב וחלב בהעלם אחד חייב רק א', התם אפשר לאוקמא דכולן מבהמה א', וקמ\"ל הכא בגופים מחולקים דאינו כן:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו לא שמענו
אע\"ג דכבר אמרו במ\"ז דשמעו בבא על ה' נדות, שג\"כ גופין מחולקין כי הכא, וחייב ה'. עכ\"פ שמא יש לחלק בין אדם לבהמה [כלקמן סי' ס\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יהושע שמעתי
ר\"ל אף שכשאלתך ממש שלא נהנה ברבוי הפעולות לא שמעתי, עכ\"פ שמעתי ענין כיוצא בו כשנהנה ברבוי הפעולות, דהיינו באוכל מה' תמחויין, ולדידי אין אין חילוק בין נהנה או לא:"
+ ],
+ [
+ "באוכל מזבח אחד בחמשה
קודם זריקה, דאז יש בה מעילה:"
+ ],
+ [
+ "תמחויים
בה' מיני תבשיל:"
+ ],
+ [
+ "ורואה אני שהדברים קל וחומר
דמה מעילה שהכל זבח וגוף א' חייב ה', דתמחויין מחלקין גבי מעילה [דאע\"ג דגבי שאר חיובי חטאת אין תמחויין מחלקין. מעילה שאני דחמירא, כלקמן במתני', וכן כ' הרמב\"ם פ\"ט משגגות ה\"ג]. ה' זבחים ששחטן בחוץ דגופין מחולקין, מכ\"ש שחייב על כל א' א':"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי שמעון לא כך שאלן רבי עקיבא
דא\"כ מה השיבו לו מאוכל, התם נהנה בכל אכילה ואכילה:"
+ ],
+ [
+ "ורואה אני שהדברים קל וחומר
דהרי במעילה הכל גוף א' ורק תמחויין נפרדים. וכ\"ש מה' זבחים, ואפ\"ה אמר תחלה עם ר\"ג לא שמענו, מדיש להשיב על זה כמו שהשיב באמת ר\"ע:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי עקיבא אם הלכה
שכך קבלת מרבך:"
+ ],
+ [
+ "ואם לדין
שכך אתה דן מק\"ו ממעילה:"
+ ],
+ [
+ "שעשה בה את המאכיל כאוכל
המאכיל הקדש לחבירו, חייב המאכיל ולא האוכל על ידו:"
+ ],
+ [
+ "ואת המהנה כנהנה
במידי דלאו בר אכילה, ג\"כ המהנה חייב ולא הנהנה על ידו. וה\"ה דהוה מצי למימר דמעילה חמור, שחייב בה הנהנה כהאוכל."
+ ],
+ [
+ "צירף המעילה לזמן מרובה
ר\"ל ועוד חומרא יש במעילה שכשנהנה היום חצי פרוטה, ולאחר שנה חזר ונהנה חצי פרוטה, והכל בהעלם א', מצטרף שיהיה כנהנה בשוה פרוטה יחד, שחייב קרבן מעילה:"
+ ],
+ [
+ "שאין בו אחד מכל אלו
שאין בו א' מכל חומרות הנ\"ל. וקיי\"ל דבבהמות אין גופין מחלקין, ובאכל נותר מה' זבחים, בהעלם א' חייב רק חטאת א', וגם תמחויין אין מחלקין בין להקל בין להחמיר, דהיינו באכל ב' חצאי זיתים מב' גופין או מב' תמחויין מצטרף [כרמב\"ם פ\"ו משגגות. [וי\"א דגם בבהמה גופין מחלקין. ועמ\"ש לעיל פ\"ב סי' ל\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "מה הוא
שעשה הרבה תולדות שמאב א' בשבת זו, וחזר ועשה אותן התולדות עצמן בכל שבת ושבת שאח\"כ, והכל היה בהעלם א', מה דינו. ותרתי שאל ממנו. (א) אם כל התולדות שעשה בשבת א' בהעלם א', מחשבו כאילו קצר וקצר בהעלם א', וחייב רק חטאת א', או דלמא דתולדות חלוקים הו\"ל כאבות מחולקים וחייב על כל תולדה חטאת א'. (ב) עוד שאל, אם ימים שבינתים בין שבת לשבת הוויין כידיעה, וחייב על כל שבת ושבת לבד, או דלמא מדהיה הכל בהעלם א', מחייב על כל השבתות רק חטאת א':"
+ ],
+ [
+ "או אחת על כל אחת ואחת
ופליגי בש\"ס רבה ורב חסדא, דלרבה. מיירי שהיה ההעלם שגגת מלאכה וזדון שבת, ר\"ל שלא ידע שמלאכות אלו אסורות בשבת אבל ידע כל פעם שהוא שבת, ועל זה שאל אם שבתות מחולקין כגופין מחולקין דמי או לא. אבל בשגגת שבת וזדון מלאכות, דהיינו שלא ידע שהוא שבת אבל ידע שמלאכות אלו אסורות, ידע ר\"ע שפיר שימים שבינתיים, הויין כידיעה בינתיים, דחייב על כל שבת ושבת. ולרב חסדא, רק בשגגת שבת וזדון מלאכות שאל אם ימים שבינתיים הוה כידיעה בינתיים. אבל בידע שהוא שבת ושגג במלאכות ידע ר\"ע שחייב על כל שבת ושבת חטאת לבד:"
+ ],
+ [
+ "אמר לי חייב על כל אחת ואחת
פשט ליה אתרווייהו לחומרא, דחייב על כל תולדה ותולדה שעשה חטאת לבד, וכן לכל שבת ושבת."
+ ],
+ [
+ "ומה אם הנדה
בבא אל ה' נשים נדות בהעלם א' שלא ידע שנדה אסורה, דוגמת שלא ידע שמלאכות זו אסורות בשבת, ועשאה וחזר ועשאה [ולרב חסדא הנ\"ל תשובת ר\"א היה מבא על נדה א' ה' פעמים, וטבלה ונטהרה ופרסה נדה בין כל ביאה וביאה ה' פעמים. דטבילות שבינתיים בנדה הוה כימים בינתיים בשבת. דאי בה' נשים נדות ממש, היכא מצי למפשט מזה, דנימא בשבת ימים מחלקין. דמה ימים שבינתים איכא בה' נדות]:"
+ ],
+ [
+ "שאין בה תוצאות הרבה
ר\"ל שאין בה ענינים הרבה כשבת שיש בה אבות ותולדות, אבל נדה אין בה רק ביאה:"
+ ],
+ [
+ "וחטאות הרבה
נ\"ל דר\"ל שאין בה הרבה מיני חטאת, דבשבת לא לבד שיש לכל אב תולדה, אלא יש ג\"כ הרבה מיני אבות, ויש ג\"כ זדון שבת ושגגת מלאכה, או שגגת שבת וזדון מלאכה. משא\"כ בנדה, א\"א שיתחייב רק על מין פעולה א' דהיינו ביאה ורק בשחישב שביאה זו מותרת לו."
+ ],
+ [
+ "שבת שיש בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה
בש\"ס גרסינן ומיתות הרבה:"
+ ],
+ [
+ "אינו דין שיהא חייב על כל אחת ואחת
מיהו מהך ק\"ו לא מפשט רק בעשה מלאכה א' בשבתות הרבה דחייב על כל שבת ושבת, אבל בעשה בשבת א' תולדות הרבה שמאב א' לא מפשט מנדה, דהרי אין בנדה תולדות. רק מסברא קאמר שחייב גם בזה על כל תולדה חטאת לבד. [אב\"י ולר\"ח קבל מניה ר\"מ מר\"א דבעשה מלאכה א' בשבתות הרבה, הוה ימים שבינתיים כידיעה, אבל בעשה וולדות הרבה מעין מלאכה א' בשבת א', לא קבל מניה, שיתחייב על כל א' [ש\"ס]. והרמב\"ם בפירושו תפס לפרש המשנה כשיטת ר\"ח, וכ' בסוף, ואין כן הלכה, אלא הואיל ואין שם ידיעה בינתיים אינו חייב רק א', עכ\"ל. וצע\"ג הרי אמרינן בש\"ס דקבלה מניה. אח\"ז ראיתי ברמב\"ם [פ\"ז משגגות ה\"ח] שכ' דדוקא בעשה מלאכות הרבה מעין מלאכה א' בשבתות הרבה חייב על כל שבת ושבת. ותמה הרלח\"מ. ע\"ש. ול\"נ שזה תלוי עם דבריו הקדושים בפירושו כאן, שע\"כ היה לרבינו נוסחא אחרת בגמ'. וכבר רמז ע\"ר נ\"י על הלח\"מ זה לעיל פ\"ב סי' ל\"ד, סי' ד' אות ב', ע\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "והנדה מוזהרת עליו
לפיכך חשיבה כל ביאה להיות כחטא אחר. ואף לרב חסדא לעיל דהכל מיירי באשה א', עכ\"פ ב' בני אדם חוטאים בביאה זו, להכי חשיבה כל ביאה שתתחלק לחייב עליה לבד:"
+ ],
+ [
+ "אמר לי הבא על הקטנות
ר\"ל בבא על ה' נדות קטנות [אב\"י ולר\"ח מה קטנות. קטנות דעלמא, גמ']:"
+ ],
+ [
+ "יוכיח שאין בהם אלא אזהרה אחת
שהרי הקטנה פטורה בבעלה בנדתה:"
+ ],
+ [
+ "אמר לי הבא על הבהמה יוכיח
שחייב על כל ביאה וביאה. ואע\"ג שגם בהמה נהרגת, כדכתיב ואת הבהמה תהרוגו. עכ\"פ אין הריגתה לעונש, דהרי אינה בת עונשין, רק משום כבוד החוטא, שלא יאמרו זו היא שנכשל בה פלוני [כסנהדרין פ\"ז מ\"ד]. [והא דלא קאמר שוטה וחרשית יוכיח. י\"ל דאפשר שתתרפא. גם בעי למנקט בהמה שאין במינה בת חיוב כלל]:"
+ ],
+ [
+ "אמרתי לו בהמה כשבת
רצה לומר גם בבהמה אני מסופק בבא עליה הרבה ביאות אם חייב על כל א' וא'. ולעניין פסק הלכה עי' לעיל סי' ס\"ח."
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ספק לא אכל
מיירי דאיקבע איסורא. דהיינו שנודע לו השתא שבשעת אכילה היה שם איסורא וודאי, רק שלא ידע אם אכלו. כגון חלב ושומן לפניו, ומסופק אם אכל האיסור, וכדמסיק. חלב ושומן לפניו ותני והדר מפרש:"
+ ],
+ [
+ "ספק שאין בו
ר\"ל או שהיה חתיכת חלב לפניו יותר מכזית. וסבר שהוא שומן, ומסופק השתא אם אכל ממנו כזית [רמב\"ם פ\"ח משגגות] [ולתוס' מיירי בב' חתיכות אחד כזית ואחד חציו, וקמ\"ל דאף בס\"ס חייב]."
+ ],
+ [
+ "שגג באחת מהן
נקט שגג, אגב משנה ב':"
+ ],
+ [
+ "ואין ידוע באיזו מהם עשה
כגון שעשה מלאכה בע\"ש בין השמשות, דמדהיה בשעת כניסת שבת, הו\"ל כאיקבע איסורא, מדיודע בוודאי שעבר עליו שבת, ומסופק אם עשה בו מלאכה, דמי שפיר לב' חתיכות לפניו:"
+ ],
+ [
+ "מביא אשם תלוי
ונקרא תלוי שכפרתו תלוייה עד שיוודע לו שחטא ויביא חטאת. ולולא מסתאפינא נ\"ל דתלוי לשון ספק. כמו ועמי תלואים למשובתי, ר\"ל מסופקים. וכן בלשון חז\"ל פ\"ק דפסחים מ\"ה. תולין לא אוכלין ולא שורפין ר\"ל מסתפקין, וכן שם מ\"ז שורפין תלוייה עם הטמאה, ר\"ל שטומאתה בספק. ה\"נ ר\"ל אשם שבא על ספק]. מיהו בהיה מסופק בשעת אכילתו אם הוא חלב או שומן. ואפ\"ה אכלו, הו\"ל מזיד ופטור מאשם:"
+ ],
+ [
+ "אינו מביא אלא אשם אחד
כגון שהיו לפניו הרבה חתיכות של היתר ושל איסור, ואכל ב' מהן. ואח\"כ מסופק שמא שניהן היו חלב:"
+ ],
+ [
+ "אם היתה ידיעה בינתים
שנודע לו בין אכילה לאכילה שספק חלב אכל:"
+ ],
+ [
+ "כשם שהוא מביא חטאת על כל אחת ואחת
אם היתה לו ידיעה וודאית בינתיים."
+ ],
+ [
+ "כך הוא מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת
על ידי ידיעת ספק שבינתיים:"
+ ],
+ [
+ "חייב
חטאת:"
+ ],
+ [
+ "על כל אחת ואחתי
כלעיל פ\"ג מ\"ב:"
+ ],
+ [
+ "מביא אשם תלוי על כל אחד ואחד
דשמות מחלקין גם באשם תלוי:"
+ ],
+ [
+ "חלב ונותר לפניו
וסבור דשניהן שומן היתר:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר מחייב חטאת
דהרי וודאי חטא:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יהושע פוטר
דבחטאת כתיב אשר חטא בה, עד שידע במה חטא. ור\"א ס\"ל דמלת בה צריך לאשמעינן פרט למתעסק בשבת דפטור, דהיינו שהתכוון לחתוך תלוש וחתך מחובר, פטור, מדלא התכוון לאיסור. ואע\"ג דמתעסק כבר שמעינן מדכתיב מלאכת מחשבת, עד שיתכוון לאותה מלאכה [כריתות די\"ט ב']. י\"ל דסד\"א דהיינו דוקא בהתכוון לחתוך תלוש או מחובר זה, וחתך מחובר אחר, שלא התכוון לאותו גוף כלל, אבל בהתכוון לאותו גוף, רק שסבור שהוא תלוש וחתכו והרי הוא מחובר, סד\"א שיתחייב, קמ\"ל מלת בה, עד שיתכוון למלאכה האסורה, רק שישגג ויחשוב שהיא מותרת [תוס' שבת ע\"ב ב']. והר\"ב כ' שעכ\"פ חייב אשם תלוי. אבל הרמב\"ם פסק [פ\"ח משגגות ה\"ה] דפטור גם מאשם תלוי. ואילה\"ק ממשנה א' אשתו ואחותו שבעל א' וחייב אשם תלוי. די\"ל דבעינן אשם תלוי דומיא דחטאת דבכל מקום שאין חייב בוודאי חטאת אין חייב בספיקו אשם תלוי [כפ\"ה מ\"ב] וא\"כ כמו שאינו חייב חטאת בוודאי, אם אינו יודע איזה וודאי שחטא, כ\"כ בספק אינו חייב אשם תלוי אם אינו יודע על איזה ספק הוא מביאו. מיהו בחלבים ועריות אפי' מתעסק. בכל גוונא חייב לכ\"ע, שהרי נהנה גרונו:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוסי לא נחלקו
ר\"א ור\"י:"
+ ],
+ [
+ "על העושה מלאכה בין השמשות
שבין שבת ליו\"כ. דבזמן שהיה מקדשין ע\"פ ראייה אפשר היה שיהיה חליי? סמוכים."
+ ],
+ [
+ "שאני אומר מקצת מלאכה עשה מהיום ומקצתה למחר
דהו\"ל כעשה חצי שיעור בזה, וחצי שיעור בזה. ואף דר' יוסי גופי' ס\"ל [שבת ל\"ד ב] דביה\"ש כהרף עין. ואיך אפשר לחלק לזה ולזה עכ\"פ איפשר שעשה מקצתה מקודם וקצתה אח\"כ:"
+ ],
+ [
+ "או על העושה ואין ידוע מעין איזו מלאכה עשה
אם חרש או זרע, וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "אף מאשם תלוי
[אב\"י דלחטאת הוה ידיעה פחות מהראוי ולאשם הוה ידיעה יותר מהראוי]. והכי קיימא לן [רמב\"ם שם ה\"ה. ודלא כהר\"ב. ועיי' רמל\"מ שם ה\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "לא נחלקו על דבר שהוא משום שם אחד
כגון ב' נדות במטה ובעל אחת בשוגג, ואינו יודע איזה מהן בעל. ב' גפנים לפניו בשבת וחתך מאחד מהן, ומסופק מאיזה חתך:"
+ ],
+ [
+ "על דבר שהוא משום שני שמות
כגון שמסופק אם קצר או טחן. או שמסופק אם קצר חטין או שעורין. או שנתכוון לעשות זו ועשה זו [רש\"י]:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יהושע פוטר
[אב\"י אפשר דר\"ש לטעמי' דס\"ל לקמן [פ\"ה מ\"ד ה' ו'] דב' שעשו חטא א' ואינן יודעין מי מהן עשאו, שניהן מביאין חטאת א', אלמא דמכח ממ\"נ הו\"ל כהודע אליו לגבי הפועל, ה\"ה נמי באיכא ממ\"נ מצד הפעולה מקרי הודע אליו. ולדידי' רק בב' שמות ס\"ל לר' יהושע דפטור מדכתיב אשר חטא בה, עד שידע עכ\"פ מין החטא]:"
+ ],
+ [
+ "לבנות ולקט שחורות
בש\"ש אמרי' דבמתעסק, דהיינו שנתכוון לגוף זה ועשה בגוף אחר בין ממין א' בין בב' מינין, בין במין פעולה א', כגון לקצור מחובר זה, וקצר מחובר אחר, או שנתכוון לקצור, וטחן, בכל גוונא כיון שלא התכוון כמו שעשה, לכ\"ע פטור. דהו\"ל מתעסק. כי פליגי, בנתכוון לב' הגופים, לעשות זו תחלה ואח\"כ השני, והלכה ידו על השני תחילה, ועשה בהיפוך, בתחלה השני ואח\"כ הראשון, דלר\"ש ור\"ש שזורי אם משם א', דהיינו שב' הגופים הן ממין א', לכ\"ע חייב, ולא אכפת לן שנתהפכו לו הפעולות ממה שהתכוון, אבל בב' שמות דהיינו שהן ב' מינים, בהא פליגי ר\"א ור' יהושע. ור' (שמעון) [יהודה] ס\"ל בין בב' שמות, דהיינו תאנים וענבים, בין אפילו בשם א', דהיינו שחורות ולבנות שהן מין א', פליגי ר\"א ור' יהושע. ונקט תאנים וענבים שהן ב' מינים לרבותא דר\"א, ושחורות ולבנות שהן בעצם מין אחד, לרבותא דר' יהושע דאפ\"ה פוטר. (ובמשנה שבש\"ס גרסי' א\"ר שמעון תמה אני וכו'):"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר מחייב חטאת
מדנתכוון לשניהן:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יהושע פוטר
מדנתהפך ממחשבתו:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יהודה
ה\"ג אמר ר\"ש:"
+ ],
+ [
+ "תמה אני אם יפטר בה רבי יהושע
בגוונא דאמר ר' יהודה:"
+ ],
+ [
+ "אם כן למה נאמר אשר חטא בה
סתמא דמתני' מתמה על תמיהת ר\"ש, א\"כ דלא פטר בזה ר' יהושע, א\"כ למה כתבה תורה או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה, דמשמע דווקא שיתכוון להחטא כפי שעשאו אז חייב חטאת. ומשני, פרט וכו':"
+ ],
+ [
+ "פרט למתעסק
דהיינו בין שהתכוון לאותה פעולת האיסור בגוף אחר, או שהתכוון לפעולת איסור אחר אפי' באותו הגוף. או שלא התכוון לפעולת איסור כלל, בכולם הו\"ל מתעסק ופטור כשעשאה, וכמ\"ש לעיל סי' כ\"ד. ולר' יהודה אפי' נתהפך לו סדר הפעולות שהתכוון, נמי הוה בכלל מתעסק ופטור, והכי קיי\"ל [עי' רלח\"מ פ\"א משבת ה\"י]."
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ובעופות
בין בזה או בזה. וכן כולן בין בין קתני:"
+ ],
+ [
+ "ודם עיקור
נחירה היינו שתוחב סכין סמוך לנחירים בצואר הבהמה. וחותך משם באורך הצואר. ועיקור דהכא, ר\"ל שחתך הסימנים ברוחב בסכין פגום, דטריפה משום עיקור שנעקרו הסימנים. ולא נשחטו:"
+ ],
+ [
+ "ודם הקזה שהנפש יוצאה בו
ר\"ל שהקיז לבהמה, ויצא דם הנפש. והיינו דבתחלת הקזה יוצא דם בלי קלוח, והוא נקרא דם חבלה. ואח\"כ כל זמן שמקלח בכח, הוא דם שהנפש יוצא בו. ונקרא דם הנפש. ואח\"כ כשמתחלת הבהמה להתחלש ולמות חוזר הדם ושותת בלי קלוח. ולתוס' אכולה קאי, שבדם שחיטה או נחירה או עיקור או הקזה חייב, רק בדם שהנפש יוצא בו, והיינו כל זמן שמקלח. ולרמב\"ם [פ\"ו ממאכלות ה\"ג] דוקא בהקזה, אבל באינך. כיון דחבל אותה במקום שתלוי החיות, בכל דם שיש בו אדמימות חייב:"
+ ],
+ [
+ "חייבים עליו
דבאכל כזית דם מהן, חייב כרת:"
+ ],
+ [
+ "דם הלב
לפי גרסת הספרים שלפנינו [ש\"ס דכ\"ב א] הא דקאמר הכא ואינו חייב על דם הלב כרת, היינו בהדם הבלוע בבשר הלב. דקמ\"ל מתני' דאע\"ג דיש בלב גידין הרבה מלאין דם, וכמו כן כל טחול גופה כולה דם, אפ\"ה דינם כשאר דם אברים, שקודם שפירש מותר לגמרי, ולאחר שפירש או כשנצרר שם ע\"י מכה, הוא בלאו ולא בכרת [כטור י\"ד ס\"ז]. אבל דם הכנוס תוך חלל הלב, ששואפתו הבהמה לשם בשעה שהנשמה יוצא ממנה כששוחטה, על זה הדם חייב כרת [וכן כתב רש\"י ור\"ב. ולתוס' [חולין קי\"א א'] גם דם הנמצא בחלל הסמפונות של ריאה וכבד נמי מה\"ט בכרת]. אמנם לרי\"ף, ולרא\"ש [פרק כל הבשר אות (כ\"ד) [כ\"ה]. וכ\"כ לרמב\"ם [פ\"ו ממאכלות], הגירסא בש\"ס להיפך, דמתני' מיירי בדם שבחלל הלב ובו פטור מכרת. ורב דקאמר בש\"ס דחייב עליו כרת, היינו בדם הבלוע בבשרו. [ונ\"ל דטעמייהו. דלדידהו לא דמי דם לב לשאר דם אברים. מפני שבלב מקור החיים, ודם שבלוע בו, הוא דם הנפש ודאי, כדכתיב כי דם כל בשר נפשו הוא. משא\"כ דם שבחללו, כיון ששואפת דם לחלל הלב גם קודם שיקלח דם הנפש, להכי משנתמלא הלב מאותו דם. אי אפשר שיבוא עוד לחללו דם שהנפש יוצא בו]:"
+ ],
+ [
+ "דם ביצים
דם ביצת זכר, אף שמלא גידי דם, אפ\"ה דינו כשאר דם אברים [וכלעיל]. אבל דם הנמצא בביצי נקיבת העוף. י\"א דאפי' בלאו אינו, דאסור רק מדרבנן. וי\"א דמתני' בביצת נקבה מיירי, ורק שנמצא במקום הקשר דאז אסור בלאו. אבל שלא במקום הקשר אסור רק מדרבנן. וי\"א דבנמצא בחלמון בלאו. ובחלבון אסור מדרבנן. וי\"א דכשנמצא שלא במקום הקשר, אפי' הדם מותר. ונוהגים בכולן לאסור גם הביצה. [ועי' בטור וב\"י י\"ד ס\"ו. ומה שהקשו רבעתו\"ס דאי מתני' בדם ביצי זכר, היכי קאמר בש\"ס אוציא דם ביצים שאינן מין בשר. נ\"ל דברייתא זו וודאי בדם ביצי נקיבת עוף מיירי, אבל מנ\"ל שהברייתא פירושא דמתני']:"
+ ],
+ [
+ "דם חגבים
מותר לגמרי רק כשכנסו בכלי ואינו ניכר שהוא מדגים וחגבים, אסור מדרבנן משום מראית עין [י\"ד ס\"ה ט']:"
+ ],
+ [
+ "דם התמצית
דם שמתמצה ושותת בשעת שחיטה או אח\"כ:"
+ ],
+ [
+ "אין חייבין עליהן
ר\"ל פטור מכרת, וחטאת, אבל הוא במלקות. [והא דהפסיק בדם דגים וחגבים. בין דם טחול ולב לדם התמצית. והרי הנך ג' וודאי דינן שוה והו\"ל למסמכינהו גבי הדדי. נ\"ל דנקט דם דגים וחגבים באמצע הנך שכולם בדם מכונס מיירי. לאשמעינן דגם בדם דגים וחגבים דוקא במכונס עכ\"פ אסור, אבל בבלוע תוך בשרן אפי' לכתחילה מותר]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה מחייב בדם התמצית
וקיי\"ל כת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא מחייב על ספק מעילות
בספק נהנה מהקדש או לא:"
+ ],
+ [
+ "אשם תלוי וחכמים פוטרים
מדאין חייבין על שגגתו חטאת רק אשם מעילות, אין מביאין על ספיקו אשם:"
+ ],
+ [
+ "ומודה רבי עקיבא שאין מביא את מעילתו
ר\"ל שא\"צ לשלם קרן הממון שמעל בו:"
+ ],
+ [
+ "עד שתתודע לו
שוודאי מעל:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי טרפון מה לזה מביא שתי אשמות
דהשתא כשמסופק קאמרת שמביא אשם תלוי, ולכשיתוודע לו שחטא יחזור ויביא אשם מעילות וודאי:"
+ ],
+ [
+ "אלא יביא מעילה וחומשה
קרן הממון שנסתפק בו אם מעל, וחומש הקרן. ואע\"ג שאינו יודע אם מעל, אפ\"ה צריך להביא הקרן והחומש מיד, מדרוצה להתנות על האשם שכשחטא יהיה לאשם וודאי, וכדמסיק, והרי אי אפשר שיביא האשם וודאי אם לא ישלם תחלה הקרן והחומש [תוס' שבת ע\"א ב]:"
+ ],
+ [
+ "ויביא אשם בשני סלעים
איל שנלקח בב' סלעים. דכל האשמות צריך שיהיו כל א' בן ב' שנים, ושיהיה שוה ב' סלעים, חוץ מאשם נזיר ואשם מצורע צריך שיהיה בן שנה דוקא, ונקח אפי' בפרוטה:"
+ ],
+ [
+ "ואם ספק
ר\"ל ואם תמיד אעמוד בספק:"
+ ],
+ [
+ "מביא על לא הודע
לפיכך יכול להתנות, אבל בכל חייבי חטאת א\"א שיביא החטאת בספיקו בתנאי שהרי חטאת היא נקיבה ואשם הוא זכר. ותו דס\"ל לר\"ט דדוקא בחטאת צריך שידע קודם שיביא קרבנו שוודאי חטא. משא\"כ באשם וודאי. ואנן קיי\"ל דאשם נמי בעי ידיעה בתחלה:"
+ ],
+ [
+ "ואל יביא ספק מעילה במאה מנה
ואי\"ל עכ\"פ יביא אשם ויתנה, וכשיתוודע לו שוודאי חטא יביא הדמים. זה א\"א וכלעיל סי' ט\"ז:"
+ ],
+ [
+ "האשה שהביאה חטאת העוף ספק
שמסופקת אם ילדה מין חיוב או מין פטור, מביאה כבש העולה שחייבת היולדת, ומתנת עליו, שבאם לא ילדה יהיה לנדבה. אבל חטאת העוף מביאה בספק מגזירת הכתוב, רק שאינו נאכל מדרבנן, מדהו\"ל כעין חולין בעזרה [כנזיר דכ\"ט ב]:"
+ ],
+ [
+ "תעשנה ודאי
ויאכל לכהנים [אב\"י הא בלא נודע לה שילדה עד לאחר מליקה קודם הזיית ומצוי דמה, גומר הזיית דמה ותשרף, ולא יאכל כדי שלא יאמרו חטאת העוף הבאה על הספק תאכל, ולקמן [פ\"ו מ\"ה] דמיירי להיפך שנודע לה שלא ילדה, לא הזכיר התנא הבבא אם נודע לה קודם מליקה, דאז הדין דתצא לחולין. ועי' רמב\"ם [הל' פסוהמו\"ק פ\"ז הי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "שממין שהיא מביאה על לא הודע מביאה על הודע
שבין בוודאי בין בספק, מביאה לחטאת תור או בן יונה א'. מיהו דוקא בנודע לה קודם שנמלקה. אבל בלא נודע לה, אי\"ל תביאנו בתנאי שאם יודע לה שילדה יהיה לחובתה הרי אסור להביא קדשים לבית הפסול, והרי זו נשרפת כסוף תמורה ואיך תתנה שיהיה לחובתה:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא מחייב באשם תלוי
לטעמי' במשנה ב', דמחייב אשם תלוי בספק מעילות:"
+ ],
+ [
+ "וזה מביא אשם תלוי
למ\"ד דאינו חייב אשם תלוי עד שיהי' ב' חתיכות לפניו בשעת אכיל', דמצוות כתיב [כש\"ס די\"ח], א\"כ הול\"ל הכא דהשני פטור, דהרי כשאכל השנייה לא היה רק חתיכה א'. י\"ל דמתני' ר\"א היא, דס\"ל דבאכל חלב כוי חייב אשם תלוי, דא\"צ ב' חתיכות. ומה\"ט רשאי נמי להביא אשם תלוי בנדבה [כפ\"ו מ\"ג] [אבל אי\"ל דמיירי שאכלו שניהן ביחד, ובידי אדם אפשר לצמצם [כתוס' חולין כ\"ח ב'], וראשונה ושנייה דנקט, לאו דוקא, רק ר\"ל שבעוד שזה אכל זו בא אחר ואכל שנייה. ליתא, דעכ\"פ לישנא דמתני' ובא אחר ואכל שנייה לא משמע הכי. מיהו קק\"ל דאפילו נימא דמתני' ר\"א היא, עכ\"פ למה לא מקשי לעיל [די\"ח] מהך מתני' להנך אמוראי דלעיל. וי\"ל. אמנם אנן קיי\"ל דא\"צ חתיכה מב' חתיכות רק בדאיקבע איסורא סגי. דהיינו דכשידע שהיה כאן פ\"א איסור, חייב אשם תלוי כשאכל החתיכה:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר שניהם מביאים אשם אחד
בשותפות, ומתנים שכל מי שאכל חתיכת הקודש, יהיה חלק חבירו בהקרבן מחול לו. ויביאו האשם בלי סמיכה, דמדצריך לסמוך בכל כחו, הרי אותו שא\"צ לסמוך עביד עבודה בקדשים. וכיון דלא אפשר לא מעכב:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר אין שנים מביאים אשם אחד
דס\"ל דלא מהני תנאי בקרבן שבא על חטא. והכי קיי\"ל [רמב\"ם פ\"ח משגגות]. וקיי\"ל נמי כחכמים דאין אשם תלוי בא כלל על ספק מעילה:"
+ ],
+ [
+ "חתיכה של חולין
ר\"ל שומן של היתר:"
+ ],
+ [
+ "אכל את השניה מביא חטאת
אף שאינו יודע על איזה חתיכה נתחייב:"
+ ],
+ [
+ "אין שנים מביאים חטאת אחת
אבל אשם תלוי מביא כל א', דת\"ק ר' יוסי היא. והכי קיי\"ל [רמב\"ם שם]:"
+ ],
+ [
+ "חתיכה של חלב וחתיכה של קדש
שומן המותר של קודש:"
+ ],
+ [
+ "מביא אשם תלוי
אפילו למאי דקיי\"ל דאין אשם תלוי במעילות, הכא חייב משום ספק חלב. [אב\"י ואפי' לר' יהושע דס\"ל [לעיל פ\"ד מ\"ב] דאף דידע וודאי שחטא, אפ\"ה פטור מאשם תלוי. י\"ל היא הנותנת מדהחטא הוא ממ\"נ לחיוב חטאת, ג\"כ הוה ידיעה יותר מהראוי לחיוב אשם תלוי. משא\"כ הכא דהספק הוא אם חייב אשם או חטאת. הו\"ל כספק חיוב או פטור, להכי חייב] ולר\"ע דס\"ל יש אשם תלוי במעילות, יוצא הכא באשם א' ממ\"נ, אי משום ספק חלב או ספק קודש:"
+ ],
+ [
+ "אכל את השניה מביא חטאת ואשם ודאי
חטאת משום חלב, ואשם מעילות משום קודש:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר שניהם מביאים חטאת ואשם
בשותפות ומתנים שמי שאכל החלב יהיה חלק חבירו מחול לו בהחטאת, ומי שאכל הקודש יהי' חלק חבירו מחול לו בהאשם:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר אין שנים מביאים חטאת ואשם
דלא מהני תנאי אפי' בב' קרבנות:"
+ ],
+ [
+ "מביא חטאת
דממ\"נ אכל חלב:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר מביא אשם תלוי
ר\"ל אף אשם תלוי משום ספק מעילות. ולטעמי' אזל דמחייב אשם תלוי במעילות:"
+ ],
+ [
+ "מביא שתי חטאות
ודוקא שאכלן בב' העלמות, דבלא היתה ידיעה בינתיים. הו\"ל כאכל חלב וחלב בהעלם א' שחייב רק חטאת אחד:"
+ ],
+ [
+ "וזה מביא אשם תלוי
ר\"ל אף אשם תלוי צריך שיביא כל א' משום ספק מעילות:"
+ ],
+ [
+ "חתיכה של חלב וחתיכה של חלב נותר
דנותר ג\"כ בכרת:"
+ ],
+ [
+ "מביא חטאת ואשם תלוי
חטאת, מדודאי חלב אכל, ואשם תלוי משום ספק נותר. דאיסור נותר חל על איסור חלב מדהו\"ל נותר איסור מוסיף, דמעיקרא היה חלב הקודש מותר למזבח, ומדאיתותר נאסר גם למזבח:"
+ ],
+ [
+ "מביא שלש חטאות
ב' משום ב' אכילות חלב, וא' משום נותר. מיהו כשלא נודע לו בינתיים שאכל חלב, אינו מביא על ב' אכילות החלב רק חטאת א', כלעיל. והא דלא מייתי נמי אשם מעילות מדאכל קודש. י\"ל דמיירי שלא היה הכזית נותר שוה פרוטה, והרי בכה\"ג לא מעל. והא דתני לעיל [פ\"ג מ\"ד] באכל נותר דמביא ג\"כ אשם מעילות מדאכל קודש. התם מיירי באכל בשר בהמה גסה שאינו מתקלקל כשנשתהה ונעשה נותר, ולפיכך הכזית שאכל עדיין שוה פרוטה, משא\"כ הכא מיירי בבשר בהמה דקה שמתקלקל כשנשתהה. אי נמי התם מיירי בימות הגשמים שאין הבשר מתקלקל כשנשתהה, והכא מיירי בקיץ שמתקלקל הבשר כשנשתהה ונעשה נותר, ואינו שוה פרוטה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר כל חטאת שהיא באה על חטא אין שנים מביאים אותה
אבל חטאת של מחוסרי כפרה, שאינה מובאת על חטא, באה בשותפות ובתנאי [כלעיל פ\"א מ\"ד]. ואנן קיי\"ל דגם חטאת מחוסרי כפרה אינה באה בשותפות. [אב\"י וקמ\"ל אליבא דר' יוסי ה' בבות (א) במשנה ד' קמ\"ל דאין ב' מביאין אשם א'. (ב) במשנה ה' קמ\"ל דאין ב' מביאין חטאת א'. והנך ב' הם האבות, ושאר הבבות הם התולדות מהנך ב', דנקט להו בדרך לא זו אף זו. (ג) במשנה ו' קמ\"ל אף כשודאי אחד חייב חטאת ואחד אשם אלא שלא ידעינן מי חייב החטאת ומי האשם, אפ\"ה אין הב' מביאין הקרבנות הללו ביחד. (ד) במשנה ז' קמ\"ל אף דכל אחד חייב וודאי חטאת. אפ\"ה אין שניהם מביאין אשם מספק ביחד. (ה) במשנה ח' קמ\"ל אף דכל א' חייב חטאת בוודאי, אפ\"ה אין מביאין ביחד גם חטאת שלישי מספק]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "יצא וירעה בעדר
כשאר חולין, מדהקדישו בטעות:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים ירעה עד שיסתאב
ר\"ל עד שיפול בו מום:"
+ ],
+ [
+ "וימכר ויפלו דמיו לנדבה
להביא בדמיו עולת נדבת צבור לקיץ המזבח [כתמורה פ\"ג מ\"ד]. דס\"ל דמתוך שבבעת הפרשת הקרבן היה לבו נוקפו שמא חטא. גמר ומקדישו אף כשא\"צ לו:"
+ ],
+ [
+ "הרי הוא בא על חטא אחר
דס\"ל דמתנדב אדם אשם תלוי בכל יום:"
+ ],
+ [
+ "הדם ישפך
להנחל השוטף בעזרה:"
+ ],
+ [
+ "והבשר יצא לבית השרפה
ואפילו לר\"מ לעיל דס\"ל דהו\"ל כחולין, אפ\"ה הכא שכבר נשחט, אין דינו כשאר חולין בעזרה שצריך קבורה, רק דינו כקרבן שנפסל שצריך שריפה:"
+ ],
+ [
+ "נזרק הדם
ואח\"כ נודע לו (שחטא) [שלא חטא]:"
+ ],
+ [
+ "הבשר יאכל
מדבשעת זריקה עדיין מסופק היה אשם תלוי כשר הוא:"
+ ],
+ [
+ "והבשר יאכל
דס\"ל דכלי שרת מקדשין הפסול ליקרב, וכל העומד לזרוק כזרוק דמי, והו\"לנכנזרק הדם קודם שנודע לו:"
+ ],
+ [
+ "אם עד שלא נשחט
נודע לו (שחטא) [שלא חטא]:"
+ ],
+ [
+ "יצא וירעה בעדר
ולא פליגי רבנן כלעיל, דהתם מדלבו נוקפו מספק גמר ומקדיש. אבל הכא עיקר סמיכתו על העדים, או על מחשבתו שסבור שוודאי חטא, ומדנודע השתא שטעה לגמרי, בטעות הקדישו:"
+ ],
+ [
+ "משנשחט הרי זה יקבר
דמדהקדיש בטעות הו\"ל חולין בעזרה:"
+ ],
+ [
+ "הבשר יצא לבית השרפה
דמדנזרק הדם, מחזי כזבח פסול, להכי צריך שריפה. ואת\"ל כיון שהפרישו לוודאי ונודע לו שלא חטא הקדש בטעות היא דאינו קדוש [כנזיר רפ\"ה] והו\"ל חולין בעזרה שדינן בקבורה [כשלהי תמורה] וכל הנקברים לא ישרפו כמבואר שם. י\"ל כיון דעיקר טעם שלא ישרפו שמא יהנו מעפרן, א\"כ הכא שנשרפין בבית הדשן, שם אע\"ג שאין מועלין באפר דאין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו, עכ\"פ איסורא איכא [כפ\"ג דמעילה] ובדילי אינשי משם ואין לחוש שמא יהנה מעפרן:"
+ ],
+ [
+ "שור הנסקל אינו כן
כאשם תלוי:"
+ ],
+ [
+ "אם עד שלא נסקל
נודע לו שלא המית ישראל, או שהוזמו עדיו:"
+ ],
+ [
+ "עגלה ערופה אינה כן
כשור הנסקל:"
+ ],
+ [
+ "אם עד שלא נערפה
נודע מי הרגו:"
+ ],
+ [
+ "משנערפה תקבר במקומה
כשאר עגלה ערופה:"
+ ],
+ [
+ "והלכה לה
דהרי בשעת עריפה עדיין ספק היה, כדינה:"
+ ],
+ [
+ "ובכל שעה שירצה
דשמא חטא בחיוב כרת. וס\"ל דא\"צ חתיכה מב' חתיכות, וגם א\"צ איקבע איסורא:"
+ ],
+ [
+ "אמרו עליו על בבא בן בוטי
מתלמידי ב\"ש היה [כביצה ד\"כ ע\"א] וכ\"כ ר\"א [כתוס' נדה ד\"ז ב']:"
+ ],
+ [
+ "שהיה מתנדב אשם תלוי בכל יום
לאו דוקא, דהרי בשבת ויו\"ט אסור להקריב קרבן יחיד:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מאחר יום הכפורים יום אחד
דהרי בחטא ביו\"כ, כל היום מכפר, וכלקמן:"
+ ],
+ [
+ "אמר המעון הזה
נשבע בביהמ\"ק:"
+ ],
+ [
+ "אלו היו מניחים לי הייתי מביא
מיד אחר יו\"כ:"
+ ],
+ [
+ "אלא אומרים לי המתן עד שתכנס לספק
דבשלמא בשאר ימות השנה, דלמא אתמול אחר שהביא אשמו חטא. אבל יו\"כ הרי כל היום מכפר, וכלעיל. לכן צריך להמתין יום שלם:"
+ ],
+ [
+ "פטורים
דכתיב מכל חטאותיכם לפני ד' תטהרו, והיינו חטא שנודע רק לה', אבל חטא שמחייבו קרבן וודאי, אינו מתכפר עד שיביא קרבנו:"
+ ],
+ [
+ "מי שבא על ידו ספק עברה
ספק כרת:"
+ ],
+ [
+ "פטור
מאשם תלוי:"
+ ],
+ [
+ "האשה שיש עליה חטאת העוף ספק
שולדה ומסופקת אם מין חיוב או פטור ילדה:"
+ ],
+ [
+ "מפני שמכשרתה לאכול בזבחים
שאם ילדה מין חיוב, אסורה מלאכול קדשים עד שתביא קרבנה, והרי אין יו\"כ מועיל רק לכפר חטא:"
+ ],
+ [
+ "אם משנמלקה נודע לה
שילדה מין פטור:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו תקבר
וא\"ת מ\"ש מאשם תלוי, דכשנודע לו לאחר זריקה שלא חטא, היה דינו לאחר שנודע כמו קודם שנודע, ויאכל [כלעיל מ\"א], וה\"נ הול\"ל הכא דכשנודע לה לאחר שנמלקה שפטורה היתה, יהיה דינה כמקודם וישרף ככל חטאת העוף הבא על הספק [כרמב\"ם פ\"ז מפסוהמ\"ק], ויהיה אפרו מותר בהנאה, והרי כשיקבר יהיה אפרו אסור בהנאה [כשלהי תמורה]. י\"ל דהכא שאני, כיון דגם קודם שנודע היתה אסור באכילה מחשש שאינה קודש, להכי לאחר שנודע שפטורה היתה, דמי טפי לחולין בעזרה. להכי גזרו בה רבנן שתקבר ככל חולין שנשחטה בעזרה [כתמורה פ\"ז מ\"ד, ועמ\"ש שם בס\"ד. כך נ\"ל פי' הגמ' [מכילתן דכ\"ו ב']. ודברי רש\"י, ור\"ב דגריר אבתריה צ\"ע. ועי' נזיר [דכ\"ט ב'], ועי' מ\"ש לעיל [פ\"א מ\"ד]."
+ ],
+ [
+ "המפריש שתי סלעים לאשם
שכך הדין של כל אשם, שיהיה איל בן ב' שנים, ושיהיה שוה לכל הפחות ב' סלעים, חוץ מאשם נזיר ואשם מצורע, שהן כבש בן שנה, וסגי בשוה כל דהו:"
+ ],
+ [
+ "יפה שתי סלעים
בשעת כפרה. ואף שכשלקחו היה שוה רק סלע, בתר שעת כפרה אזלינן, ואדם מתכפר בשבח הקדש:"
+ ],
+ [
+ "והשני ירעה עד שיסתאב
דמדניקח בדמי אשם, אינו מקריבו עולה מבלי שיומם תחלה:"
+ ],
+ [
+ "ויפלו דמיו לנדבה
לנדבת צבור לקנות בדמיהן עולות לקיץ המזבח:"
+ ],
+ [
+ "לקח בהן שני אילים לחולין
על מנת לאכלן, וא\"כ מעל. וחויב קרבן מעילה בב' סלעים, וחייב עוד החומש של ב' סלעים שמעל בהן, מלבד הקרן שצריך להשיב, וה\"ל הקרן והחומש יחד י' זוזים, ב' סלעים שהן ח' זוזים קרן, ועוד ב' זוזים לחומש מלבר, שחייב בעבור הב' סלעים שמעל בהן:"
+ ],
+ [
+ "אחד יפה שתי סלעים ואחד יפה עשרה זוז
דהיינו כפי הקרן וחמש שחייב:"
+ ],
+ [
+ "היפה שתי סלעים יקרב לאשמו
ר\"ל בשביל אשם מעילות שנתחייב השתא מדמעל, דאע\"ג שלא נהנה עדיין, וגם לא פגם, אפ\"ה כל שהוציא הקדש לחולין א\"צ פגם והנאה [כמעילה פ\"ה מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "והשני למעילתו
ר\"ל בעבור האשם שהיה חייב תחלה, ובעבור החומש שהיה חייב, מדקיי\"ל שהחומש שייך להקרבן כשמעל בקרבן מזבח [כמעילה ד\"ט. והר\"ב פי' בהיפוך ממה שכתבנו, ודבריו תמוהין כמ\"ש רמל\"מ פ\"ד ממעילות ה\"ז בד\"ה ודע]. דמדמעל במעות הרי הן חולין גמורים, ומה שהשביח המעות שלו הוא. אבל בלא היה שוה א' מהן י' זוז, חייב ליקח מהשוק איל ששוה י' זוז בעבור האשם שמעל בו, בהוספת חומש:"
+ ],
+ [
+ "אחד לאשם ואחד לחולין
שלקח בשני סלעים שהפריש לאשם, ב' אילים, א' לאשם שחייב וא' לאכילתו. נמצא שמעל רק בסלע. בין שלקח האשם ואח\"כ החולין, או איפכא, או שלקחן שניהם יחד:"
+ ],
+ [
+ "יקרב לאשמו
לאשם שהיה חייב תחלה, שהרי לשמו ניקח וממעות שהופרש לו:"
+ ],
+ [
+ "והשני למעילתו
אם שוה השתא ב' סלעים יביאנו לאשם מעילה שחייב:"
+ ],
+ [
+ "ויביא עמה סלע וחומשה
דהיינו ה' דינרין, ויפלו לנדבת צבור. דהרי הכא מדקנה אחד לאשם, נמצא הבהמה האחרת שבח הקדש היא כולה, וצריך להחזירה כמו שהיא כולה להקדש ואינו יכול לחשבה לתשלומיו, אבל יכול לחשבה לכפרתו להביאה בעבור אשם מעילה שחייב, דאדם מתכפר בשבח הקדש. ולהכי הואיל ואלו לא היה מועל בסלע זה, היה הדין שיפול לנדבה, וכדקיי\"ל מותר אשם לנדבה. ה\"נ השתא שמעל ישלם הה' דינרין לנדבה שמעל בה. והכא לא אמרינן כברישא דאם א' שוה י' זוז שיועיל לו להפטר מקרן וחומש שחייב. ליתא דממ\"נ, אם זה שקנה לאשם שוה י' זוז פשיטא שא\"א שיחשוב אותן ב' דינרין ששוה יותר מהראוי לתשלומי חיובו, דהרי השבח להקדש. דאע\"ג דקיי\"ל אדם מתכפר בשבח הקדש, עכ\"פ הרי צריך לשלם הב' דינרין עם הגזילה, והרי אלו הב' דינרין ששוה הקרבן יותר ממה שחייב, הם בהאשם שקנה. ותו דהא דאדם מתכפר בשבח הקדש היינו בקנה אשם בסלע והוקר ושוה ב' סלעים, בתר שעת הקרבה אזלינן ויוצא בו. אבל הכא ששוה האשם שחייב יותר מב' סלעים מהיכא תיתא שיזכה בהן הוא לחשבון החומש שחייב. ותו כיון דסלע שמעל בו, מותר אשם היה, שדינן ליפול לנדבה לעולת קיץ המזבח, איך יהיה יכול לצרף החומש אל האשם. וכן אם השני שקנה לחולין שוה י' זוז, נמי אינו יכול לחשבן בעד הקרן וחומש שחייב, דהרי חייב ה' זוז לעולת קיץ המזבח מדמעל במותר אשם. וא\"כ האיך יחשוב הקרן והחומש שחייב, בהאשם מעילות שמביא. [ועי' רמל\"מ פ\"ד ממעילה ה\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "לא יביאנה בנו אחריו
אפילו שגג הבן ג\"כ בכרת, אפ\"ה לא יביא חטאת זו לכפרתו, דחטאת שמתה בעליה היא ולמיתה אזלא [כתמורה רפ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ולא יביאנה מחטא על חטא
לאו על בנו קאי, רק על כל מפריש חטאת דעלמא:"
+ ],
+ [
+ "אפילו על חלב שאכל אמש לא יביאנו על חלב שאכל היום
מיהו בכה\"ג אם הביא כיפר. אבל חטאת חלב שהקריבה בעבור דם שאכל לא יצא:"
+ ],
+ [
+ "שיהא קרבנו לשם חטאו
דמשמע, חטאתו ולא כשהופרש לשם חטא אדם אחר, כברישא. ומשמע נמי, חטאתו ולא כשהופרש לשם חטא אחר:"
+ ],
+ [
+ "מביאין מהקדש כשבה
ר\"ל כשהפריש מעות ליקח כשבה לחטאת, רשאי ליקח בהמעות שעירה לחטאת. וכמו כן להיפך. דכל המחוייב חטאת יכול להביא כשבה או שעירה כמו שירצה:"
+ ],
+ [
+ "מהקדש כשבה ושעירה
ר\"ל אי שעירה:"
+ ],
+ [
+ "תורין ובני יונה
ר\"ל או בני יונה:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
אב' בבות דסיפא קאי:"
+ ],
+ [
+ "הפריש
מעות לחטאת:"
+ ],
+ [
+ "יביא עוף
והמעות הנותר יהיה חולין. [ואע\"ג דהמעות נתפס בקדושה, דהרי בשהפריש מעות לחטאתו ומת, ילכו לים המלח [כתמורה פ\"ד מ\"ב], וא\"כ ה\"נ אמאי השאר חולין, קדושה שבהן להיכן הלכה [כפסחים דל\"ד ב']. נ\"ל דשאני הכא דרבייא קרא, דכתיב בקרבן עולה ויורד שמביא חטאת, וכפר עליו הכהן מחטאתו [ויקרא ה' פ\"ו ופ\"י ופסוק י\"ב], משמע ממקצת דבר שהפריש יביא חטאת, והיינו בהעני. דאף על גב דעני שהביא קרבן עשיר יצא [ולא להיפוך] ויוכל להביא שפיר כשבה או שעירה. היינו בדיעבד, אבל לכתחילה צריך קרבן עני דוקא]:"
+ ],
+ [
+ "יביא כשבה ושעירה
דכתיב בעשירית האיפה [שם] על חטאתו, משמע דבהעשיר יוסיף על הדמים, להפריש לעשירית האיפה, ויביא עוף, אע\"ג דעשירית האיפה אינה מין דמים, כמו שיקריב השתא. וא\"כ כ\"ש כשהפריש מעות לעוף והעשיר, יוכל להוסיף עליהן להביא כשבה, דשניהן מיני דמים. ולא אמרינן שהמעות שהפריש יפלו לנדבה:"
+ ],
+ [
+ "ונסתאבו
שהוממו:"
+ ],
+ [
+ "אם רצה יביא בדמיהן עוף
אם העני. דאל\"כ עשיר שהביא קרבן עני לא יצא:"
+ ],
+ [
+ "הפריש עוף ונסתאב
והוא נעשה עני. ומיירי שיבש גפו וכדומה בחסר אבר, דאל\"כ הרי אין תמות וזכרות בעופות [כתמורה פ\"ו מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "לא יביא בדמיו עשירית האיפה
ה\"ה לא כשבה ושעירה, רק נקט עשירית האיפה מדאין מנוי שיתעשר דאתעשר אל תאשר [כגיטין ד\"ל ב']:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר כבשים קודמין לעזים בכל מקום
בכל מקום בתורה נזכר כבשים קודם לעזים:"
+ ],
+ [
+ "יכול מפני שהן מובחרין מהן
ויהיה הידור מצוה שיביא כשבה:"
+ ],
+ [
+ "ואם כבש יביא קרבנו לחטאת
[כויקרא ד' פכ\"ז ופל\"ב], דכאן הקדים שעירה לכשבה:"
+ ],
+ [
+ "תורין קודמין לבני יונה בכל מקום
בכל מקום בתורה הקדים תורים לבני יונה:"
+ ],
+ [
+ "האב קודם לאם בכל מקום
בכל מקום בתורה הקדים אב לאם:"
+ ],
+ [
+ "מלמד ששניהם שקולים
מדאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "האב קודם לאם בכל מקום
מדרבנן ן[י\"ד ר\"מ]:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו
דגם האם חייבת בכבוד בעלה מדמפרנסה. אבל בנתגרשה, אף דבעל חייב במצות טפי מאשה, אפ\"ה שניהן שוין [ועי' הוריות פ\"ג מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "אם זכה הבן לפני הרב
שלמד רוב חכמתו ממנו:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא ואביו חייבין בכבוד רבו
להשיב אבידתו, ולפדותו משבי, ולהחיותו, ולפרוק משאו, בכל הני רב קודם לאב. ואם אביו ג\"כ ת\"ח אף שאינו רבו, אביו קודם בכל דבר שהוא צער הגוף. אבל בדבר שבממון, כהשבת אבידה, דוקא כשאביו שקול כרבו אביו קודם [ועי' ב\"מ ספ\"ב]. וכל זה ברב שלמדו בחנם. אבל במלמדו בשכר, אז אותו ששילם עבורו שכר הלימוד, אף שאינו אביו, הוא קודם לרבו בכל דבר [י\"ד רמ\"ב סל\"ד]:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין כריתות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Kodashim"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Meilah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Meilah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..d1404dd0fbcb57d3a4d4980becf781b77ac09b33
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Meilah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,874 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Yachin on Mishnah Meilah",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "יכין מעילה",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Kodashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "[כל הנהנה בשוגג בשוה פרוטה מקדשי ה', בין מקדשי מזבח או קדשי בדק הבית, אם הוא דבר שנפגם בשנהנה בו, ככל המאכלים ובגדים וקורדם וכדומה, אז כשנפגם שוה פרוטה וגם נהנה כשוה פרוטה בפגמו, משלם להקדש הפגם וההנאה, ומוסיף חומש מלבר., ומביא אשם מעילות. ואם במזיד משלם פגמו והנאתו, ופטור מקרבן ומחומש. וכך הוא ג\"כ הדין כשהוא דבר שאינו נפגם בהנאתו, כגון ששתה בכוס הקדש או קשט א\"ע בטבעת הקדש. רק דבכה\"ג בשנהנה בשוה פרוטה מעל וא\"צ שיפגם. מיהו בקדשי מזבח יש ג' מדריגות. (א) בהמת עולה, או עולת עוף, ופרים הנשרפין ושעירים הנשרפין ופרה אדומה, ובשרן של כל אלו הקרבנות, וכ\"כ אימורין של כל קדשי קדשים, יש בהן מעילה משעה שהוקדשו עד שנעשה בהן מצותן. וכ\"כ הקומץ והלבונה ומנחת כהנים, וחביתין שכולן כליל, והנסכים, מועלין בהן משהוקדשו עד שנעשה בהן מצותן. (ב) בהמת חטאת ואשם, ושלמי צבור, וחטאת עוף, או בשרן של אלו הקרבנות, יש בהן מעילה משהוקדשו עד אחר זריקה, דרק עד אז מקרו קדשי ה', אבל אח\"כ הותרו לכהנים, ולכן כשנהנה אז זר מהן לא מעל. וכ\"כ בשירי המנחה מועלין בהן רק עד אחר הקטרת הקומץ מה\"ט. (ג) בהמת קדשים קלים אין בה מעילה כלל, רק באימוריהן אחר שנזרק הדם ולא מקודם:]",
+ "קדשי קדשים
כגון עולה, חטאת, אשם, ושלמי צבור:"
+ ],
+ [
+ "ששחטן בדרום
והרי דינן להשחט בצפון ולקבל דמן בצפון:"
+ ],
+ [
+ "מועלים בהן
דאף שנפסלו, לא אמרינן דכמאן דחנקינהו דמי, והרי קדשים שמתו אין בהן מעילה מדאורייתא, דעכ\"פ י\"ל דקדשים שמתו לא חזו לגבוה או להדיוט, דאין פודין קדשים להאכילן לכלבים, ולא מקרי תו קדשי ה'. אבל שחיטת דרום, מדמהני לקדשים קלים, מהני נמי לקדשי קדשים שיתחייב עליהן כשנהנה מהן בשוה פרוטה, קרן וחומש וקרבן מעילה. [ולרמב\"ם [רפ\"ג ממעילה] כיון דבכל הנך דנקט מתני' קיי\"ל כרבה [ש\"ס ד\"ב ב] דאם עלו ירדו [כזבחים פ\"ט מ\"ב], א\"כ אין בהן מעילה רק מדרבנן. וכיון שכן משלם רק הקרן ולא החומש, וגם פטור מקרבן [כרמב\"ם פ\"א ממעילה]. והשתא מפרש תנא, הך שחטן בדרום דנקט, כיצד:"
+ ],
+ [
+ "בצפון וקבל דמן בדרום
לא מבעייא קאמר, לא מבעייא קבל דמן בצפון, דעיקר עבודה בצפון הוה, דהרי רק מקבלה ואילך מצות כהונה. אלא אפילו בקבל דמן בדרום, דהיה עיקר התחלת עבודה בפסול, אפ\"ה מועלין בהן. וה\"ה בשחטן בדרום וקבל דמן בדרום דמועלין בהן, אע\"ג דהכל בפסול היה:"
+ ],
+ [
+ "שחטן ביום וזרק בלילה
אף דלילה לאו זמן זריקה, אפ\"ה מועלין בהן:"
+ ],
+ [
+ "בלילה וזרק ביום
זו ואצ\"ל זו קתני דהרי מצות זריקה ביום. [ולתוס' הכא נמי גרסי' תחלה שחט בלילה וזרק ביום ואח\"כ שחט ביום וזרק בלילה. אב\"י ל\"מ נ\"ל דגם הכא לא זו אף זו תני כברישא, דברישא תני החידוש, שאפ\"ה חל עליו המעילה, והכא תני החידוש דאף שהזריקה היה בזמן הראוי, אפ\"ה לא הוציאתה הזריקה מידי מעילה]. והא דלא נקט בהך בבא שחיטה וקבלה כברישא. ה\"ט מדאי אפשר לצמצם שתהיה השחיטה בסוף הלילה, והקבלה תיכף ביום, דהרי השחיטה והקבלה תכופות זל\"ז:"
+ ],
+ [
+ "וחוץ למקומן
ר\"ל או ששחטן ביום ובצפון כדינן, רק שהתכוון בשחיטתן להקריבן או לאכלן חוץ לזמן הראוי, דאז הו\"ל פגול שחייב עליו כרת כשיאכל מהן, או שהתכוון בשחיטתן להקריבן או לאכלן חוץ למקום הראוי, דאז הזבח פסול ואין כרת באכילתו. ואע\"ג דשניהן כשעלו למזבח לא ירדו לכ\"ע [ כזבחים פ\"ט מ\"ב ], וא\"כ הוה כ\"ש מרישא [ע\"ש]. י\"ל כיון דאלימא זריקה, שלא נקבע שום קרבן בפיגול עד שיזרוק הדם כראוי, להכי סד\"א דהכא שנזרק כראוי, מדמהני הך זריקה למקבע בפיגול, מהני נמי להוציאה ממעילה, ככל זריקה כשרה שבכל הקרבנות שמוציאתן ממעילה. קמ\"ל דאפ\"ה זריקה פסולה אינו מוציא ממעילה:"
+ ],
+ [
+ "כלל אמר רבי יהושע כל שהיה לה שעת היתר לכהנים
אף שאח\"כ נפסל מאכילת כהנים:"
+ ],
+ [
+ "ושלא היה לה שעת היתר לכהנים
אף שנפסל מלהקריב:"
+ ],
+ [
+ "ושיצאה
או או קתני. ור\"ל שלן הבשר של ק\"ק ונעשה נותר, או נטמא או יצא חוץ לעזרה, וכולן אחר שנזרק הדם, שכבר הותר לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "שנשחטה חוץ לזמנה
כלעיל סי' ז':"
+ ],
+ [
+ "חוץ למקומה
וה\"ה שחט או קבל הדם בדרום, או זרק בלילה. [אב\"י כך כ' רתוי\"ט. ול\"מ נ\"ל, דחוץ לזמנה כולל מלבד פיגול, גם אם השחיטה או הזריקה לא היה בזמן הראוי כגון בלילה, וכן חוץ למקומה כולל מלבד מחשבת חוץ למקומה, גם אם השחיטה או הקבלה היה חוץ למקומה]:"
+ ],
+ [
+ "וזרקו את דמה
ר\"ל שקבלו פסולין וזרקו כשרים או איפכא, וכ\"ש בששניהן בפסולין. והא דלא נקט נמי הוליכו פסולין. תחלת עבודת הדם וסוף עבודתו נקט. מיהו אם אחר שקבלו פסולין או זרקו, חזרו כשרים וקבלו דם הנפש וזרקוהו כדינו, מהני זריקת הכשרים להתיר הבשר באכילה, ונפק ממעילה. רק בקבלו טמאין תחלה או זרקו כיון דמהני עבודת הטמא בקרבן צבור, דכשרוב הצבור טמאין נעשה בטומאה, להכי מהני קבלתו וזריקתו נמי בכל קרבן, שיעשה שאר הדם כשריים, ולא מהני קבלת הכשר אח\"כ."
+ ],
+ [
+ "בשר קדשי קדשים
אין בו מעילה אחר שנזרק הדם, מדחזי אז לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "שיצא לפני זריקת דמים
אף שחזר והכניסו ואח\"כ זרק הדם, אפ\"ה ס\"ל אין זריקה מועלת ליוצא. [כך כתב רש\"י ור\"ב. ול\"מ לבתר מ\"ש [זבחים ד\"צ ע\"א] באימורי קדשים קלין במ\"ג, דבהדר עיילינהו קודם זריקה, לכ\"ע זריקה מהני ליוצא, א\"כ ה\"ה בבשר קדשי קדשים. לפ\"ז רק בדאיתנהו באבראי בשעת זריקה פליגי ר\"א ור\"ע, וקיי\"ל כר\"ע. והכי קיי\"ל [ועי' רלח\"מ פ\"א מפסוהמ\"ק הל' ג']:"
+ ],
+ [
+ "ואין חייבין עליו משום פגול
דכשחישב בא' מד' עבודות לאכול או להקריב מהקרבן חוץ לזמנן, אינו חייב כרת כשאכל אלו, דלגבי הנך מדאין זריקה מהני ליוצא, הו\"ל כאילו לא נזרק הדם, ולא קרבו כל מכשיריו כראוי [עי' זבחים פ\"ב מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "נותר
דפטור מכרת כשאכל נותר שלהן, דרק בראוי לאכלו תוך זמנו חייב אנותר:"
+ ],
+ [
+ "וטמא
דאין חייב כרת באכלן בטומאת הגוף רק בראוי לאכילה לטהורים:"
+ ],
+ [
+ "אין מועלין בו
אף שלא חזר והכניסן קודם שזרק הדם, ס\"ל זריקה מהני ליוצא לאפוקי ממעילה, אף דלא מהני למשרי בשר באכילה:"
+ ],
+ [
+ "וטמא
האי אבל לשון ברם הוא, ור\"ל כך הוא האמת, דאי\"ל שיהיה פירוש לשון אבל כבשאר דוכתא, דהכא אינו ההיפך מרישא, רק אדרבה מדאין מועלין בו, אם כן התירתו הזריקה, ושפיר חייבין עליו משום פגול. [אב\"י י\"ל אין מועלין אבל איסור איכא. ושפיר שייך עלה אבל]. מיהו דוקא ביצא קצת הבשר ונשאר קצתו בפנים, דמדמהני זריקה להך קצת שבפנים מהני נמי להך שיצא. אבל ביצא כל הבשר, לא מהני תו זריקתו לכ\"ע. וקיי\"ל כר\"ע:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי עקיבא
מביא ראיה דזריקה מהני ליוצא:"
+ ],
+ [
+ "כך הוא פוטר את בשר חברתה
מיירי ששחט שניהן כאחת דאז רצה זורק מזה או מזה, והרי בזה כ\"ע מודו דפוטר גם בשר חברתה ממעילה, אף דחברתה פסולה השתא, דהרי כשנזרק דם של זו, נעשה חבירתה מותר חטאת [כתמורה פ\"ד]. מיהו בשחטן זה אחר זה, לכ\"ע לא מהני זריקת הא' לפטור שנייה ממעילה:"
+ ],
+ [
+ "דין הוא שיפטור את בשרה
אף שנפסל קצת הבשר ביוצא:"
+ ],
+ [
+ "אמורי קדשים קלים
שאין מועלין בהן רק אחר זריקה:"
+ ],
+ [
+ "שיצאו לפני זריקת דמים
ונשארו בחוץ בשעת זריקה כלעיל סי' ט\"ו:"
+ ],
+ [
+ "וטמא
דס\"ל דכמו דלא מהני זריקה ליוצא לבשר ק\"ק לאפוקי ממעילה, ולחיובי בפגול נותר וטמא [כמ\"ב], כ\"כ לא מהני זריקה ליוצא אף באימורי קדשים קלים לחיובי בהנך:"
+ ],
+ [
+ "נותר וטמא
ג\"כ לטעמיה דלעיל קאי, וס\"ל דכמו דמהני זריקה ליוצא בק\"ק, כך מהני באימורי קדשים קלים. וצריכא הנך ב' פלוגתא, דאי אשמעינן בשר ק\"ק, סד\"א דר\"א ס\"ל רק לאפוקי ממעילה לא מהני זריקה, אבל אימורי קדשים קלים אימא דמהני זריקה לעיולא למעילה. ואי אשמעינן אימורי קדשים קלין סד\"א דרק לעיולא למעילה ס\"ל לר\"ע דמהני זריקה ליוצא, אבל בשר ק\"ק דלאפוקי ממעילה אימא ס\"ל לר\"ע דלא מהני זריקה ליוצא, קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "מעשה דמים בקדשי קדשים
ר\"ל יש בזריקת הדם של קדשי קדשים וכו':"
+ ],
+ [
+ "מועלין באימורין ובבשר
ר\"ל מועלין בכל האמור שיקריב מהקרבן אחר זריקה, ע\"ג המזבח, וגם בהבשר שיאכלו הכהנים אחר זריקה:"
+ ],
+ [
+ "מועלים באימורים
וה\"ה בעולה שכולה כליל, מועל בכל בשרו אף לאחר זריקה:"
+ ],
+ [
+ "ואין מועלין בבשר
הרי שע\"י הזריקה נתהווה בק\"ק קולא, שאין מועל תו בבשר:"
+ ],
+ [
+ "על זה ועל זה
ר\"ל בין באימורין בין בבשר, אחר זריקה חייבים וכו':"
+ ],
+ [
+ "וטמא
דזריקה קבעה בפגול, ולחיובא נמי כשאכל נותר שלו או כשאכלו בטומאה, לאחר זריקה. הרי שע\"י הזריקה נתהווה בהן ג\"כ חומרא:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "חטאת העוף
בפרקא קמא נקט פסולי המוקדשין מתי מועלין בהן. ומהשתא מיירי תנא מתי מועלין בכשרים. והקדים קרבנות העוף לקרבנות בהמה, לפי שיש בעופות עולת העוף, שיש בה שייכות יתירא דמעילה, מדמועלין גם בעורה. משא\"כ בקרבנות בהמה. גם בעולה העור לכהנים. ואין מועלין בו. והקדים בעופות חטאת לעולה, משום דחטאת קודם בהקרבה לעולה:"
+ ],
+ [
+ "מועלין בה משהוקדשה
בפה, וכן בכולה פרקן:"
+ ],
+ [
+ "הוכשרה
ר\"ל ע\"י שנמלקה הוכנה לפסול וכו'. וכן פי' מלת הוכשרה בכולה פרקן:"
+ ],
+ [
+ "ובמחוסר כפורים
ר\"ל דכשנמלקה נתוסף בה קדושה שכשיגע בה טבו\"י [היינו טמא שטבל ולא העריב שמשו], או מחוסר כפורים [היינו אותן הטמאין שכשיטהרו צריכין קרבן., והם הזב, והזבה, (נדה), יולדת, ומצורע שטבלו והעריב שמשן, ועדיין לא הביאו קרבנותיהן. ביום שלאחריו], נפסל העוף, אבל אינו מטמא אחרים:"
+ ],
+ [
+ "ובלינה
דכשנמלקה אם לן הדם עד ששקעה החמה, נפסל הקרבן. וכמו כן בלן הבשר אחר הזאת דמה יום ולילה מאז שמלק, נפסל מלאכול בשרו. והא דלא נקט נמי שנפסל ביוצא. משום דסתם מתני' ר\"ע היא דס\"ל זריקה מהני ליוצא:"
+ ],
+ [
+ "חייבין עליה משום פיגול
כשחישב בפיגולו בשעת מליקה או בשעת מצוי הדם:"
+ ],
+ [
+ "וטמא
שיתחייב כרת באכל א' מאלה ממנה. אבל קודם שהוזה דמה, פטור כשאכל פגול נותר וטמא ממנה:"
+ ],
+ [
+ "ואין בה מעילה
דמדהוזה דמה הותרה לכהנים. ודוקא מקרבן וחומש פטור כשנהנה, אבל איסורא איכא:"
+ ],
+ [
+ "מיצה דמה
דבחטאת העוף כשמלקו אוחז גוף העוף ומזה דמה מרחוק על קיר המזבח למטה מאמצע גובהו, ואח\"כ ממצה ודוחק שירי הדם של העוף שירד הדם ליסוד המזבח. ובעולת העוף אינו מזה, רק מיד כשמלק ממצה ודוחק הראש והגוף בדמן לקיר המזבח למעלה מאמצע גובהו:"
+ ],
+ [
+ "עד שתצא לבית הדשן
ר\"ל עד שיוציא הדשן מהמזבח לחוץ לעיר. אבל כשנהנה מאפרה כשעדיין על המזבח, אף שכבר נתרם תרומת הדשן, מועלין בה [כך פירשתי על פי מסקנת הש\"ס אליבא דר' יוחנן, וכך פסק נמי הרמב\"ם (פ\"ב ממעילה הי\"ד). ותמהני על רש\"י ועל הר\"ב שנמשך אחריו שפי' כפי מה שמסיק הש\"ס לרב, וק' הרי רב ור' יוחנן הלכה כר\"י (כביצה ד\"ד א') וצ\"ע]:"
+ ],
+ [
+ "פרים הנשרפין
היינו פר יו\"כ, שמכניס דמן לק\"ק, ופר כהן המשיח, ופר העלם דבר של צבור שמכניסין דמן להיכל:"
+ ],
+ [
+ "ושעירים הנשרפין
הוא שעיר יו\"כ שמכניס דמו לק\"ק, ושעיר ע\"ז שמכניס דמו להיכל, וכל פרים ושעירים הנ\"ל בשרן נשרף חוץ לירושלים [ועי' מ\"ש זבחים פ\"ה מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "חייבין עליהן משום פיגול
אם בשעת שחיטה, קבלה, הולכה, זריקה, חישב להקטיר אימוריהן חוץ לזמנן הראוי, ואם אכל בשרן אחר שהוזה דמן, חייב כרת:"
+ ],
+ [
+ "ומועלין בהן בבית הדשן
ר\"ל אף כשכבר מונח בשרן בבית הדשן חוץ לירושלים, מועלין בהן, מדאין בהם שום היתר לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "עד שיותך הבשר
ר\"ל עד שיהא נימוק הבשר ע\"י השריפה ונעשה פחמין, דאז כבר נעשה מצותו ואין מועלין בו:"
+ ],
+ [
+ "ואין מועלין בעורה
מדשייך לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "אבל מועלין בבשר עד שיצא
אפרה שבמזבח:"
+ ],
+ [
+ "וזבחי שלמי צבור
ב' כבשי עצרת:"
+ ],
+ [
+ "וטמא אין מועלין בבשר
משנזרק דמו. משום שמאז הותר לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "אבל מועלין באימורים
מדנקרבין על המזבח:"
+ ],
+ [
+ "שתי הלחם
שמביאין בעצרת."
+ ],
+ [
+ "קרמו בתנור
שנתהווה על פני העליון של הלחם כמין קרום כשאפאן בתנור."
+ ],
+ [
+ "הוכשרו להפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים
ולא גרסינן ובלינה, דהרי נאפות מעי\"ט ונאכלות למחר. [ולתוס' שפיר גרסינן ובלינה, דהרי מדס\"ל להך תנא דכשקרמו בתנור הוכשרו לפסול, על כרחך דס\"ל דתנור מקדש, א\"כ גם לינה פוסלתן, ובאמת מה\"ט נאפות בי\"ט אפילו בשבת. ומיהו אף דס\"ל להך תנא דכלי שרת מקדש, אפ\"ה צריך שיקרום פני הלחם דכלי שרת אינו מקדש רק כשנעשה כל הראוי לעשות בו]:"
+ ],
+ [
+ "ולשחוט עליהם את הזבח
דאז כבר הותר לשחוט ב' הכבשים:"
+ ],
+ [
+ "ואין בהן מעילה
דמשנזרק דמן כבר הותרו לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "ובמחוסר כפורים
הכא אף לתוס' הנ\"ל ל\"ג ובלינה, דלכ\"ע נאפות מע\"ש ואין נאכלות עד לשבת האחרת:"
+ ],
+ [
+ "קרבו הבזיכין
ב' בזיכי לבונה שהיו מסודרין על ב' מערכת לחם הפנים, וכשמסלקין הלחם בשבת האחרת מקטיר הבזיכין על מזבח החיצון:"
+ ],
+ [
+ "חייבין עליו משום פיגול
כשחישב בשעת הקטרת הבזיכין לאכל הלחם לאחר זמן הראוי:"
+ ],
+ [
+ "
כשהוקרבו הבזיכין:"
+ ],
+ [
+ "המנחות מועלים בהן משהוקדשו
בפה:"
+ ],
+ [
+ "חייבין עליו משום פיגול
אם חישב בשעת קמיצה, או בשעה שנתן הקומץ לכלי שרת, או בשעה שמוליכו למזבח, או בשעה שזרקו להאישים, חישב לאכול או להקטיר ממנו חוץ לזמן הראוי:"
+ ],
+ [
+ "ואין מועלין בשירים
בהנשאר לאחר שנקמץ, מדהותר לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "ומנחת נסכין
ר\"ל מנחה שמביאין עם הקרבן. וכל הנזכרים כאן כולן כליל למזבח, ואין בהם שיריים לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "מועלין בהן משהוקדשו
בפה:"
+ ],
+ [
+ "קדשו בכלי
לא קאי אקומץ, דהרי גם בלא הוקדש הקומץ בכלי, כבר הוקדש המנחה כולה בכלי, דהרי כל מנחה צריכה מתן כלי קודם קמיצה:"
+ ],
+ [
+ "ופיגול אין בהן
דאין פגול נוהג רק בקרבנות שיש להן מתירין, משא\"כ הנהו אין להם מתיר אחר:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל כל שיש לו מתירין
כגון חטאת, אשם, שלמים, שדמן מתיר אימוריהן למזבח ובשר לכהנים. וכ\"כ עולת בהמה ועוף ופרים הנשרפין ושעירים הנשרפין, דמן מתיר עכ\"פ בשרן או אימוריהן למזבח. וב' הלחם, דם הכבשים שעמן מתירן לכהנים. ולחה\"פ, הקטרת הבזיכין מתירן לכהנים. וכל המנחות, קומץ מתיר שריים לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "וכל שאין לו מתירין
ככל הני דחשיב ברישא דמתניתין:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ולד חטאת
כולה מתני' שנוייה כבר ריש פ\"ד דתמורה, משום דין תמורה. ונשנית הכא משום דין המעילה:"
+ ],
+ [
+ "ימותו
שסוגר דלת בפניה עד שתמות ברעב:"
+ ],
+ [
+ "שעברה שנתה
דהחטאת כשרה רק תוך שנה משנולדה:"
+ ],
+ [
+ "ושאבדה
האי שאבדה קאי לכאן ולכאן, ור\"ל שעברה שנתה ונאבדה, או שנאבדה ונמצאת בעלת מום. דאע\"ג דהו\"ל ב' לריעותא, ונדחות לגמרי בשעה שנתכפר באחרת, אפ\"ה בנמצאת אחר שכיפרו בעלים באחרת, תמות:"
+ ],
+ [
+ "אם משכיפרו הבעלים
נמצאת:"
+ ],
+ [
+ "תמות
אבל באבודה שנמצאת קודם שכפרו בעלים באחרת, אפילו בחדא לריעותא, תרעה עד שתסתאב, וכדמסיק. וה\"ה בעברה שנתה לחוד, תרעה, או כל חטאת שהוממה לחוד, יביא בדמיה אחרת [ועי' בריש פ\"ד דתמורה, שזה שיטת הרמב\"ם, ולרש\"י ור\"ב יש פי' אחר במשנתינו]:"
+ ],
+ [
+ "ואינה עושה תמורה
דמדלא היא ולא דמיה קרבין, לא אלים קדושתה למתפס תמורה:"
+ ],
+ [
+ "ולא נהנים
מדרבנן:"
+ ],
+ [
+ "ולא מועלין
דכשנהנה פטור מקרבן מעילה, מטעם שבסי' ז':"
+ ],
+ [
+ "ואם עד שלא כיפרו הבעלים
נמצאת, וכבר עברה שנתה:"
+ ],
+ [
+ "תרעה עד שתסתאב
אבל בנאבדה ונמצאת בעלת מום תמכר מיד ויביא בדמיה אחרת:"
+ ],
+ [
+ "ויביא בדמיה אחרת
ולא עבר על בל תאחר, הרי כבר הביאה, וכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא [כר\"ה ד\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "ועושה תמורה ומועלים בה
דהואיל ודמיה עומדין להקרבה, יש בהן קדושה:"
+ ],
+ [
+ "המפריש מעות לנזירותו
שהנזיר מביא בסוף נזירותו, חטאת ועולה ושלמים. וזה הפריש מעות ואמר שיהיו לנזירותו לקרבנות שחייב, ולא פירש איזה לחטאת, ואיזה לעולה, ואיזה לשלמים. וי\"א דכשאמר אלו לחובתי, כמפורשים ונתערבו דמי. רק הכא מיירי שהפריש מעות ולא אמר כלום [רמב\"ם פ\"ט מנזירות, ועי' מ\"ש רמב\"ם מעילה פ\"ד ה\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "לא נהנין
לכתחילה אסור להנות מהן מדרבנן [רמב\"ם פ\"א ממעילה ופ\"ד ה\"ג. ולתוס' הכא אסור מדאורייתא, דאף שיכול להביא בכולן שלמים, עכ\"פ גם בשלמים הרי אסור להנות בחייהן מדאורייתא, א\"כ ה\"נ בדמיהן]:"
+ ],
+ [
+ "ולא מועלין
דכשנהנה אינו חייב חומש ולא קרבן מעילה:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהן ראוין לבוא כולן שלמים
דכל פרוטה ופרוטה שנהנה, י\"ל שמא של שלמים היא שאין בה מעילה [כפ\"א. וק\"ל הרי בדאורייתא קי\"ל איו ברירה, ושמא זו שנהנה פרוטה של חטאת היא. ונ\"ל דהא דלא מעל היינו שלא יביא קרבן מחשש חולין בעזרה, אבל חומש באמת חייב. מיהו לתוס' [נזיר כ\"ד ב'] אפילו נהנה מכל המעות ביחד אפ\"ה לא מעל, דאף שאמר הרי אלו לחובתי, הרי חובתי שלמים נמי משמע, ויוכל להביא בכל המעות שלמים, והחטאת ועולה יביא ממעות שבביתו, וא\"כ אם כשיהנה מהמעות יביא קרבן מעילה, יביא חולין לעזרה]:"
+ ],
+ [
+ "מת
הנזיר שהפריש מעות:"
+ ],
+ [
+ "היו סתומים
שלא פירש איזה לחטאת וכו'. ולי\"א הנ\"ל סי' י\"ד מיירי שהפרישן בשתיקה:"
+ ],
+ [
+ "יפלו לנדבה
יקריבו בכל המעות עולת נדבת צבור. דאף דראוי כל המעות לשלמים. עכ\"פ הלממ\"ס הוא בנזיר שהפריש מעות סתומים ומת, שיהיו לנדבת צבור. אבל אי\"ל דמשום דלא פירש יוכל היה להמלך ולהביא בכל המעות עולות, דמדמת לא שייך ממלך:"
+ ],
+ [
+ "היו מפורשים
שפירש ואמר אלו לחטאת ואלו וכו':"
+ ],
+ [
+ "ילכו לים המלח
דדמי חטאת שמתו בעליה היא [ועיין רלח\"מ פ\"ט מנזירות ה\"ד. ולתוס'. (נזיר דכ\"ו א') בכה\"ג בשאמר על הכל הרי אלו לחובתי וכלעיל, כל המעות ילכו לים המלח. רק מתני' מיירי בפירש ואמר אלו לחטאתי ואלו לעולה ואלו לשלמים]:"
+ ],
+ [
+ "יביאו עולה
ומועלין בהן מדאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "ונאכלים ליום אחד
כדין שלמי נזיר:"
+ ],
+ [
+ "ואינן טעונין לחם
דבלחם נזיר כתיב ונתן על כפי הנזיר, והרי מת. [וק\"ל מדאמרינן דנזיר ממורט פטור מהעברת תער (יומא דס\"א ב'). וכ\"כ נקטעה יד העדים פטור, דבעי' קרא כדכתיב (כסנהדרין דמ\"ה ב'), א\"כ ה\"נ נימא שלא יביאן כלל לשלמים, דמדא\"א לקיים הקרא כדכתיב תתבטל כל המצוה. י\"ל דהכא שאני דכבר הוקדש המעות לשלמים]:"
+ ],
+ [
+ "הדם בתחלה
ר\"ל קודם זריקה:"
+ ],
+ [
+ "אין מועלים בו
דכתיב נתתיו לכם לכפר, לכפרה נתתיו ולא למעילה, ולהכי מדאורייתא אין מועלין בו בין לפני כפרה או אח\"כ. [אביי אבל לפני כפרה אפילו מדרבנן אין מועלין בה, דאין גוזרין גזירה במקדש. וע\"כ צ\"ל כן. דאל\"כ מה חמור הוא בסופה דג\"כ מועלין בו אז רק מדרבנן (כך כ' רש\"י במתניתין)]:"
+ ],
+ [
+ "יצא לנחל קדרון
דשירי הדם שנשפכין ליסוד המזבח זוחלין משם על הרצפה ומתערבין באמת המים שעוברת בעזרה, ומשם יוצאין לנחל קדרון, וגזברי ההקדש מוכרין אותן שם לזבל השדות:"
+ ],
+ [
+ "מועלים בו
מדרבנן. דמדאורייתא מדנעשית מצותו אין בו מעילה:"
+ ],
+ [
+ "יצאו לשיתין
שכשמנסכין הנסכין לספלים שעל המזבח, היה בהספל נקב שבו יורדים הנסכין למערה עמוקה שבצד המזבח שהיתה מקורה, שנקרא שיתין [שהוא לשון יסוד. מדהיתה המערה ההיא תחת יסוד המזבח. כמו השתות יהרסון. ולי נראה שנקרא כך משום שהנסכין שותתין לשם]. ומשירד לשיתין אין מועלין בו מדכבר נעשית מצותה [רמב\"ם פ\"ב ממעילה, פ\"ב מבחירה. ודלא כר\"ב כאן]:"
+ ],
+ [
+ "דשון מזבח הפנימי
של קטורת:"
+ ],
+ [
+ "והמנורה
של שירי הפתילות, דשניהן מוציא ומניחן אצל מזבח החיצון:"
+ ],
+ [
+ "ולא מועלין
אחר שהניחן שם, מדכבר נעשית מצותו [ולרש\"י אף. קודם שהניחן שם אין מועלין בהן, דאין גוזרין גזירה במקדש]. אבל תרומת הדשן של מזבח החיצון שתרמו בכל יום ומניחו במקום הנ\"ל, מועל בו, מדכתיב גביה ושמו אצל המזבח, ומדלא כתיב וישימו, משמע שיהיה בהוויית קדושתו גם אחר ששמו שם, שימעול בו אף אחר שנעשת מצותו:"
+ ],
+ [
+ "מועלים בו
ה\"ק המקדיש דמי דישון בתחלה קודם שהוציאוהו מעזרה, אמר מה ששוה הדישון הזה, עלי, ואח\"כ הוציאו, ובא אחר ונהנה מהדישון קודם ששמוהו כמה שוה, אעפ\"י שנהנה אחר שנעשת מצותו מועלין בה, משום דכשנהנה והחסיר הדשן א\"א תו לשער כמה היה שוה האפר בשעה שנדר, ונמצא הפסיד להקדש:"
+ ],
+ [
+ "תורים שלא הגיע זמנן
שזמן הקדשן הוא רק משיזהבו נוצותם כראוי. וזה הקדישן מקודם:"
+ ],
+ [
+ "ובני יונה שעבר זמנן
שזמן הקדשן היא משנולדו רק עד כל זמן שכשיעקר נוצה מהכנף יתמלא מקום עיקורו בדם. וזה הקדישן אח\"כ:"
+ ],
+ [
+ "ולא מועלים
ואע\"ג דבהקדיש בהמה מחוסרת זמן, אף שפסולה עדיין להקרבה, קדשה. בהמה שאני, דכמו מום שפוסל בה, ואפ\"ה אתו מעותיה לכלל קדושה כשיפדוה כשתומם, כ\"כ מחוסר זמן שלה, אף שפוסל בה, אפ\"ה תפס בה קדושה. משא\"כ עוף אי אפשר לדמות בו מחוסר זמן למום, מדאין מום פוסל בעוף [כתמורה פ\"ו מ\"ד]. ואפילו מחוסר אבר שפוסל בעוף, עכ\"פ לא מהני בו פדיון שיבואו מעותיו לכלל קדושה, דאין פדיון רק בבהמה שהוממה. וכן בני יונה שעבר זמנן, לא דמי לחטאת שעברה שנתה דאין לה פדיון, ואפ\"ה מועלין בה קודם כפרה. די\"ל הכא שאני שהקדישה כשכבר לא היתה ראוייה להקדש, דמי למקדיש בעל מום למזבח דלא קדש [כתמורה ספ\"ה]. ותו דהתם שאני דאזל לרעיא, וסופו שיבואו מעותיו לכלל קדושה:"
+ ],
+ [
+ "מועלין בהן
מדסופן לבוא לכלל קדושה:"
+ ],
+ [
+ "לא נהנים
אב\"י ר\"ל לא נהנין מדאורייתא, דהרי דרשינן בפסולי המוקדשין, בשר ולא חלב [ועי' לתוי\"ט כאן]:"
+ ],
+ [
+ "במה דברים אמורים בקדשי מזבח
דאע\"ג דהחלב והביצים שלהן אסורים, עכ\"פ מדאינן בני הקרבה לא מקרי קדשי ה' דלמעול בהן:"
+ ],
+ [
+ "אבל בקדשי בדק הבית
ה\"ק, אבל בהקדיש קדשי מזבח בדוגמת קדשי בדק הבית, כגון דאמר דמי בהמה זו או דמי עוף זה עלי. או שהיה באמת קדשי בדק הבית כגון שהקדיש תרנגולת, וכו':"
+ ],
+ [
+ "חמור מועלין
נקט חמור דמצוי, וכ\"ש חלב חיה מותר גם לישראל בריא. ואף דחלב חמור לא שרי ולא חזי רק לירוקנא [בכורות ד\"ז ב'] סד\"א לא הקדישה קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "כל הראוי
ר\"ל שגיפן ראוי:"
+ ],
+ [
+ "כיצד הקדיש בור מלא מים
גופן ראוי לבניין בדק הבית ולא למזבח, דאפילו לנסוך המים בסוכות לא חזו, מדצריך שיהיו מי מעין, ולא מים שבבור שהן מכונסין. ולרחוץ הקרב והכרעיים של קרבנות אינן נצרכין כלל, דהרי אמת המים עובר בעזרה. [כך כתבו רבעתוס' הכא, ורשב\"ם ב\"ב דע\"ט]. ולפענ\"ד משום רחיצת הקרבנות לא מחשב ראוי למזבח. וחילי, דהרי תיקון אמת המים שבעזרה בא רק משירי הלשכה [כשקלים פ\"ד מ\"ב], ולא מתרומת הלשכה כשאר קרבנות. ואפשר דהתם שאני דרוב המים שבאמת המים היו נצרכים לרחוץ העזרה לכשיצטרכו [כפסחים פ\"ה מ\"ח]. משא\"כ הכא כולם ראוין לצורך הקרבנות:"
+ ],
+ [
+ "אשפה מלאה זבל
גופן אינו ראוי למזבח ולא לבדק הבית:"
+ ],
+ [
+ "שובך מלא יונים
גופן ראוי למזבח ולא לבדק הבית, דאין עוקרין אבניו ועציו לבניין, כדי שלא להפסד להקדש, דהשובך שוה הרבה כשהוא בנוי:"
+ ],
+ [
+ "אילן מלא פירות
גופן ראוי למזבח אם הוא גפן או זית, שהיין והשמן ראוין למזבח. וגם בשאר אילנות שאין פירותיהן ראויין למזבח, עכ\"פ עצים שלהן ראויין למערכה [כתמיד פ\"ב מ\"ג]. אבל לבדק הבית כל אילני פירות לא חזו, דהרי עי\"ז יפסיד להקדש, שיקחום לדבר שהיה יכול להעשות בעצי יער:"
+ ],
+ [
+ "שדה מלאה עשבים
דג\"כ גופן אינו ראוי למזבח ולא לבדק הבית:"
+ ],
+ [
+ "מועלין בהם
כשתלש ממחובר. דכל עוד שבמחובר אין בו מעילה:"
+ ],
+ [
+ "ואין מועלין במה שבתוכן
דאין מעילה במה שהשביח ההקדש:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר
בש\"ס [ב\"ב ע\"ט א'] גרסינן רבי יוסי אומר, וכן נראה מהרמב\"ם [פ\"ה ממעילה] דפסק כן מדרבי יוסי נימוקו עמו [כגיטין דס\"ז א']."
+ ],
+ [
+ "ולד מעושרת
שילדתו קודם שנעשה מעשר דבילדתו אח\"כ הרי הוא דינו כמעשר ונאכל במומו [כתמורה פ\"ג מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "לא יינק מן המעושרת
דנהנה מחלב הקדש:"
+ ],
+ [
+ "ואחרים מתנדבים כן
ר\"ל יש בני אדם שמתנין כן בתחלה שבאם תצא נקבה בעשירית, לא תקדש חלבה. וזה כדי שיינק אח\"כ הולד בהיתר:"
+ ],
+ [
+ "הפועלים לא יאכלו מגרוגרות של הקדש
אפילו התנו שיהיה מזונתן על ההקדש, נותן הגזבר להן דמי מזונתן וקונין מהשוק, ולא יפרנסן מההקדש להדיא. [אב\"י והא דאמרינן תמורה [פ\"ז מ\"א] דקדשי בדה\"ב, דהיינו קדושת דמים נותנים מהן לאומנין שכרן, התם נמי כי הכא דצריך לחלל תחלה ההקדש על דמים]:"
+ ],
+ [
+ "וכן פרה
כשדשה בתבואת הקדש:"
+ ],
+ [
+ "לא תאכל מכרשיני הקדש
[וויקקען] של הקדש. וקמ\"ל דאפילו כרשינין דלא חזו כ\"כ למאכל אדם [כתרומה פי\"א מ\"ט], עכ\"פ מדכתיב לא תחסום שור בדישו, ויו יתירא, דהוה סגי למכתב בדיש, אלא קמ\"ל קרא דוקא בדיש הראוי לו, אסור לחסמו, אבל בדיש הקדש שאינו ראוי לו לאכול ממנו כשלא ידוש, מותר לחסמו. וכן בפועל כתיב גביה כי תבוא בכרם רעך, ובפועל הכתוב מדבר, משמע דוקא בכרם רעך מותר אתה לאכול, אבל לא בשל הקדש:"
+ ],
+ [
+ "באין בשל הקדש
ואין בין האילן לשדה של הקדש יותר מט\"ז אמה. דביותר מזה לא גרירי תו שרשים בתר האילן, ומועלין בהן:"
+ ],
+ [
+ "ושל הקדש באין בשל הדיוט
הכא מיירי דוקא ביש בין אילן ההקדש לשדה החולין טפי מט\"ז אמה, דבפחות מזה אכתי גרירי שרשים בתר אילן ההקדש ומועלין בשרשים [כפאה ספ\"ז]. [ואילה\"ק בכל בבא לפלוג ולתני בדידה. דנ\"ל דבין ברישא ובין בסיפא רק רבותא קמ\"ל, ברישא רבותא, דאע\"ג דגוף האילן של הדיוט, אפ\"ה משכחת גביה אסורה להנות ממנו אפילו תוך ט\"ז אמה. וסיפא נמי רבותא קמ\"ל, דאף שגוף האילן של הקדש. אפ\"ה משכחת גביה דאין מועלין בו והיינו חוץ לט\"ז אמה [ועי' תוס' ב\"ב דכ\"ו ב' ד\"ה רבינא]:"
+ ],
+ [
+ "המעין שהוא יוצא מתוך שדה הקדש
ומיירי שהמעין בא משדה חולין רק שעבר בשדה של הקדש, או שהקדיש השדה ולא המעין. ולהכי לא דמי לבור שנתמלא מים מגשמים של הפקר [לעיל מ\"ו] דהכא שאני דכבר זכה בהן הדיוט כשעברו בשדהו. [ורמב\"ם בפ\"ה ממעילה פי' דמתני' מיירי שהקדיש השדה ואח\"כ נתבקע שם מעין. ואילה\"ק וכי גרע מבור שנתמלא מים מגשמים. ואפ\"ה פסק הרמב\"ם כר\"ש לעיל מ\"ו דמועלין בהן. נ\"ל דהכא כיון שזוחלין הן. הו\"ל כעומדין לצאת, והו\"ל כאילו אין דעת הקדש לזכות בהן, משא\"כ בבור לעיל כנוסין ועומדין הן]:"
+ ],
+ [
+ "לא נהנין
מדדמו לגדולי הקדש כל זמן שהן תוך שדה הקדש:"
+ ],
+ [
+ "יצא חוץ לשדה
של הקדש:"
+ ],
+ [
+ "נהנין ממנו
אפילו לכתחילה:"
+ ],
+ [
+ "המים שבכד של זהב
כשחל שבת תוך סוכות, שאי אפשר לשאוב מים בשבת לניסוך המים שבסוכות, מנחל השילוח שחוץ לירושלים, להכי שאבו מים מע\"ש ושמום בכד זהב שאינו מקודש כדי שלא יפסל בלינה. ולמחר דקודם שינסכום נתנו המים בצלוחית קודם:"
+ ],
+ [
+ "נתנו בצלוחית
ר\"ל בכלי מקודש כדי לנסכן ע\"ג המזבח:"
+ ],
+ [
+ "ערבה
שזוקפין בסוכות סביב למזבח:"
+ ],
+ [
+ "לא נהנין
מדדמי להקדש:"
+ ],
+ [
+ "ולא מועלין
מדאינן קודש, ומיירי קודם שזקפן, דאל\"כ אפילו הקדש גמור אין לך דבר שנעשת מצותו ומועלין בו, רק דאסור לכתחילה [כפסחים כ\"ו א']. אבל ערבה דדמי רק לקודש, להכי בנעשה מצותו הוה שרי גם לכתחילה בהנאה [כך נ\"ל כוונת רש\"י]. ולרמב\"ם [פ\"ה ממעילה] לא מיירי הכא בערבה של חג אלא בכל ערבה שגדלה בשדה הקדש:"
+ ],
+ [
+ "נותנין היו ממנה זקנים בלולביהם
בהא גם ת\"ק מודה דהרי מצות לאו ליהנות נתנו:"
+ ],
+ [
+ "קן שבראש האילן של הקדש
והעוף בנה הקן מעצים וקש שהביא מעלמא:"
+ ],
+ [
+ "לא נהנין ולא מועלין
דאסור לכתחילה, מדאתו לאחלופי בקנים המחוברים באותו אילן הקדש:"
+ ],
+ [
+ "שבאשרה
קן כנ\"ל שבנוי על אילן הנעבד:"
+ ],
+ [
+ "יתיז בקנה
ר\"ל ינענע בקנה את הקן שיפיל עי\"ז לארץ, ומותר אח\"כ ליהנות מהקן. אבל לא יעלה באשירה ליטל הקן, מדנהנה מהע\"ז כשיעלה עליו. ואפילו אפשר שיטול הקן בידו בעודו עומד בארץ, אפ\"ה אסור, שיחשידוהו שעכשיו הוא שובר עצי הקן מהאשירה. אבל ע\"י שיתיז הקן בקנה, יהיה ניכר שכבר תלוש הוא [תוס' ע\"ז ז\"ב ב']. מיהו בהקדש אפילו להתיז בקנה אסור, משום דהקדש דלא מאיס ולא בדילי אינשי מניה גזרינן טפי שיהנה גם מענפיו [כביצה ל\"ט א']. אבל אפרוחים שבקן, אם יש עליהן כבר נוצות שאז א\"צ להקן שבאילן, אפילו בהקדש מותר ליטלן משם בידו והוא עומד בארץ. ובלא גדלו נוצותיהם עדיין, או ביצים שבקן, אפילו באשירה אסור ליטלן משם (רק) [אף] דרך התזה, מדחייס עלייהו מלזרקן למטה, להכי חיישינן שמא יעלה ויהנה מהאילן עי\"ז. [תוס' ע\"ז שם]:"
+ ],
+ [
+ "המקדיש את החורש
יער:"
+ ],
+ [
+ "מועלין בכולו
בעצים בענפים ובעלין:"
+ ],
+ [
+ "הגזברים שלקחו את העצים
ר\"ל כשקנו עצים להקדש:"
+ ],
+ [
+ "מועלין בעצים
ר\"ל אפילו בקעיות שנפלו ונשרו כשחטבו העצים אסירי:"
+ ],
+ [
+ "ואין מועלין לא בשפוי
[הובעלשפענע]:"
+ ],
+ [
+ "ולא בנויה
עלים שנושרין מהאילנות. דלא התכוונו כשקנו רק לקנות (רק) גוף העץ דחזי לבניין, אבל לא הנמייה, ולרמב\"ם, נמייה ר\"ל [קנארן], שהוא כעין יבלת בעץ ולא יצלח לכל מלאכה [ע\"ש פ\"ה דמעילה]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "למעילה
דכשנהנה מב' מיני קרבנות בשוה פרוטה, מעל:"
+ ],
+ [
+ "וטמא
דכשאכל כזית מהנך, מב' מיני קרבנות חייב:"
+ ],
+ [
+ "קדשי בדק הבית מצטרפין זה עם זה
לעניין מעילה. אבל פיגול נותר וטמא לא שייך בהן:"
+ ],
+ [
+ "למעילה
מלת למעילה קא גם אבבא דקדשי בדק הבית מצטרפין זה עם זה דתני מקמי הכי"
+ ],
+ [
+ "חמשה דברים בעולה מצטרפין זה עם זה
למעילה, אם נהנה מכולן יחד בשוה פרוטה. או באכל מהן פיגול נותר וטמא, מצטרפין יחד לכזית. ואע\"ג דכבר תנא במשנה א' דכל קדשי מזבח מצטרפין לכל הנך. סד\"א דהני מילי בששניהן מין א', ושניהן מין איסור אחד, אבל אם הן ב' מינין, כגון סולת בהדי יין או בשר, או אם הן ב' מינין אסורים, כגון פגול בהדי נותר או טמא, אימא דלא מצטרפי, קמ\"ל דאע\"ג דחלוקין במין וגם חלוקים בשם האיסור אפ\"ה מצטרפי, מדרבייא קרא, לא יאכל כי קודש הוא [כש\"ס די\"ז ורמב\"ם פי\"א מקרבנות]. ואפילו יין דשיעוריה ברביעית, וסולת או בשר דשיעוריה בכזית שאין שיעורן שוה, אפ\"ה כשהן דרך אכילה יחד, כגון ששרה פתו ביין, מצטרפי לכזית:"
+ ],
+ [
+ "הבשר והחלב והסלת
של מנחה שבאה עם העולה:"
+ ],
+ [
+ "והיין
של נסכי העולה. שצריך שיביא עם העולה מנחה ונסכים:"
+ ],
+ [
+ "והשמן
שבא עם המנחה:"
+ ],
+ [
+ "וששה בתודה
שהתודה טעונה לחם. ובזה מוסיף על ה' דברים שבעולה, דכולן מצטרפין לשיעור כזית מפגול נותר וטמא. אבל מעילה לא שייך בבשר התודה, דאין מעילה בקדשים קלין רק באימוריהן [כסוף פ\"א]."
+ ],
+ [
+ "התרומה
תרומה גדולה שנתנת ב' ממאה לכהן:"
+ ],
+ [
+ "ותרומת מעשר
שהלוי נותן להכהן א' מעשרה מהמעשר שקבל מהישראל. וזה נקרא תרומת מעשר, מדנתרם מהמעשר, ואסור לזר כתרומה גדולה שנותן הישראל להכהן:"
+ ],
+ [
+ "ותרומת מעשר של דמאי
דאף דדמאי מדרבנן הוא, אפ\"ה החמירו בה שתצטרף עם תרומה דאורייתא, כדי שלא יזלזלו בה:"
+ ],
+ [
+ "החלה והבכורים
שמשנכנסו לשער ירושלים דינן כתרומה לכל דבר, אלא שאסורים גם לכהן עד שהניחן בעזרה, ואח\"כ הותרו לכהן, ואסורים לזר כתרומה [כמכות די\"ח ודי\"ט], רק שאסורים גם אז לכהן אונן [כפסחים דל\"ו ב']:"
+ ],
+ [
+ "מצטרפין זה עם זה לאסור
שכשנפל מכולן שאור לעיסת חולין, בשיעור כדי לחמץ, וחמצו יחד העיסה, נאסרה. וכ\"כ בנפלו לקדירה, מצטרפין לאסור בס'. ולא הוו שמות איסור מחולקים. דהנך כולהו איקרי תרומה, ושם א' הוו:"
+ ],
+ [
+ "ולחייב עליהם את החומש
באכל זר מכולן כזית ביחד בשוגג, משלם קרן וחומש:"
+ ],
+ [
+ "כל הפיגולין
מכל הקרבנות, אף כשאינן שוין, כגון מקדשי קדשים עם קדשים קלין:"
+ ],
+ [
+ "כל הנותרין מצטרפין זה עם זה
דבאכל כזית מכולן יחד, במזיד חייב כרת, ובשוגג חטאת. ואע\"ג דכבר תני לה במשנה א', אפ\"ה הדר ותני לה הכא אגב נבילות ושרצים. [ול\"נ דקמ\"ל תו הכא. מדנקט הכא פגולים לשון רבים, לאשמעינן דאף שיש כמה מיני פגול ונותר, דיש לב' ימים, ויש ליום א', ויש לליל א', כפסח, אפ\"ה מצטרפי. והא דלא הדר נקט נמי טמאים דהרי יש בה נמי מינים חלוקים, כנטמא באהל, מגע ומשא, או בשנעשה ראשון או שני, וכו'. דסד\"א דגם לעניין טומאה קאמר דמצטרפין והרי לא מצטרפי לעניין טומאה רק כקל שבשניהן [כלקמן מ\"ד וכטהרות פ\"א מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "כל הנבלות
אפילו זבילת בהמה טמאה עם נבלת בהמה טהורה:"
+ ],
+ [
+ "מצטרפות זו עם זו
שכזית מכולן מטמא במגע ובמשא, אבל ללקות על אכילתו, דוקא כשהנבילות כולן משם א', כגון נבילות בהמה וחיה ועוף הטהורים, שאף שחלוקים בטעמן, עכ\"פ מדהם משם א' מצטרפים, והרי כולן אסירי משום נבילה, אבל נבילת מינים טהורים ונבילת בהמה טמאה, אינן מצטרפין למלקות, בשאכל כזית משניהן יחד, דהרי אין לוקה על נבילת בהמה טמאה משום נבילה, דאין איסור חל על איסור, והו\"ל ב' שמות, נבילה, וטמאה, שאין מצטרפין למלקות [רמב\"ם פ\"ד ממ\"א הי\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "כל השרצים מצטרפין זה עם זה
באכל כזית מכולן יחד לוקה, מדהו\"ל שם איסור א'. ובשמונה שרצים שבפרשת שמיני, מצטרפין לכעדשה לעניין טומאה, וגם לעניין מלקות כשאכל מכולן יחד כעדשה, דכטומאתן כך שיעורן כשאכלן, ורק שאר שרצים שאין בהן טומאה, שיעורן בכזית. [אב\"י וה\"ה שמצטרף פחות מכעדשה מח' שרצים להשלים כזית של שאר שרציסם, מדמצטרף כקל שבשניהן [וכמ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "דם השרץ
של שמונה שרצים הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ובשרו מצטרפין
לטמא במגע כששניהן יחד כעדשה, דאע\"ג דדם נבילות טהור, דם שרץ שאני דרבייא קרא לדמו שיטמא כבשר. והיינו דוקא כשעודו מובלע בבשרו. אבל כשנפרד כבר מהשרץ, שוב אינו מצטרף להבשר [כרמב\"ם פ\"ד מאה\"ט ה\"ז]. ולעניין אכילה, אפילו בעודו מחובר בבשר אינו מצטרף להבשר, דהרי אין חייבים על אכילת דם שרצים ורמשים [כרמב\"ם פ\"ו ממאכלות ה\"א]:"
+ ],
+ [
+ "כל שטומאתו ושיעורו שוין
כגון מת ומת, נבילה ונבילה, שרץ ושרץ. [אב\"י גם אפשר באינן ממין א', כגון שרץ ושכבת זרע, דשניהן שיעורן לטמא בכעדשה וטומאתן טומאת ערב [ועי' רתוי\"ט כלים פ\"א מ\"ג ד\"ה למעלה מהן זובו]:"
+ ],
+ [
+ "טומאתו ולא שיעורו
כגוז נבילה ושרץ, דתרווייהו טומאתן שוה עד הערב. אבל אין שיעורן שוה, דנבילה שיעורה לטמא בכזית, ושרץ כשיש רק כעדשה ממנו מטמא:"
+ ],
+ [
+ "שיעורו ולא טומאתו
כגון נבילה ומת, דשניהן שיעורן לטמא בכזית. אבל טומאת נבילה עד הערב, שכשיטבול אחר שנטמא והעריב שמשו, טהור בערב, משא\"כ בשנטמא במת צריך הזאה ביום ג' וז', וכשטובל אח\"כ ביום הז' נטהר כשהעריב שמשו:"
+ ],
+ [
+ "לא טומאתו ולא שיעורו
כגון מת ושרץ, דמת טומאתו ז' ימים, ושיעורו בכזית, ושרץ טומאתו עד הערב, ושיעורו בכעדשה. מיהו זו ואצ\"ל זו קתני, רק כולה גוונא בעי למנקט:"
+ ],
+ [
+ "אין מצטרפין זה עם זה
אפילו החמור אינו משלים להקל."
+ ],
+ [
+ "הפיגול והנותר אין מצטרפין זה עם זה
כשיש כזית משניהן יחד, אין מצטרפין לטמא הידים. דמשום דטומאת ידים של פגול ונותר, הוא רק מדרבנן, דגזרו שיטמאו הידים משום חשדי כהונה, ועצלי כהונה, ר\"ל דחשדינן להכהנים שפגלו הקרבן כדי להפסיד להבעלים מדשונאין את בעל הקרבן. ובנותר חיישינן שמא מחמת עצלות הכהנים, שלא אכלוהו בתוך זמן הראוי, נעשה נותר, להכי קנסו רבנן להכהנים שיתטמאו בהן ידיהם, ולא יפגלו ולא יותירו [כפסחים פ\"ה א'. ובערוך ערך חשוד, פי' חשדי כהונה, דר\"ל שלא יחשדו להכהן שנגע בהפגול כדי לאכלו. לא זכיתי להבין, דא\"כ למה נקט ש\"ס הנ\"ל האי טעמא רק אפגול, הרי גם בנותר שייך האי טעמא]. ואי אמרת שיצטרפו פיגול ונותר לטמא הידים, הו\"ל כעין גזירה לגזירה. מיהו לעניין אכילה מצטרפין, דאי איכא רוב פיגול, דינו כפיגול, ואי הרוב הוא מנותר, דינו ככולו נותר, ואי שוה בשוה, דינו כפיגול ודיני כנותר. שעל כל א' משניהן שהתרו בו כשאכל התערובות ההוא, לקי. ואע\"ג שאין ב' שמות איסור מצטרפין, ופגול ונותר ב' שמות הן, אפ\"ה רביינהו קרא לעניין אכילה שיהיה דינן כשם א':"
+ ],
+ [
+ "מפני שהם שני שמות
ר\"ל ב' לאוין חלוקין, להכי לא גזרו בכה\"ג ב' גזירות יחד, שיטמאו הידים ושיצטרפו. דאילו היו משם אחד, אשכחן בכמה דוכתי דאמרינן דכל גזירה לגזירה דגזרינן, ה\"ט משום דבבת אחת נגזר [כתוס' חולין ק\"ד א']:"
+ ],
+ [
+ "לטמא אפילו כקל שבשניהם
ר\"ל דבשר שרץ דחמיר דשעורו בכעדשה, אינו מצטרף להשלים כזית דנבילה, וכ\"ש איפכא, דנבילה הקל דשיעורו בכזית אינו מצטרף להשלים שיעור כעדשה דשרץ. וכן חצי זית ממת, דחמיר לטמא טומאת ז', אינו משלים לחצי זית דנבילה, לטמא עכ\"פ טומאת ערב כנבילה:"
+ ],
+ [
+ "האוכל שנטמא באב הטומאה
שנעשה עי\"ז ראשון לטומאה:"
+ ],
+ [
+ "ושנטמא בולד הטומאה
ר\"ל כשנתחבר עם המאכל שנגע בראשון לטומאה, שנעשה עי\"ז שני לטומאה:"
+ ],
+ [
+ "מצטרפין זה עם זה
דביש משניהן יחד כביצה, מטמא לאחרים [אבל לקבל טומאה, שיעורו בכ\"ש [כרש\"י פסחים דל\"ג ב'] ולתוס' שם גם לקבל טומאה צריך שיהיה כביצה ועי' רתוי\"ט (טהרות פ\"ב מ\"א ד\"ה אין בו) שכתב דמדאורייתא בין לטמא או לקבל טומאה צריך שיהיה בביצה, ורק מדרבנן מקט\"ו בכ\"ש [אב\"י וכ\"כ רש\"י ותוס' שבת דצ\"א א' ד\"ה אי']. ועי' מ\"ש ביבקש דעת אות נ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "לטמא כקל שבשניהם
ויהי המאכל שנגע בב' המצורפין הנ\"ל, שלישי לטומאה, דדנינן ליה כאילו היה כולן שני לטומאה דהיינו כקל שבשניהן:"
+ ],
+ [
+ "כל האוכלין
שנטמאו:"
+ ],
+ [
+ "מצטרפין לפסול את הגויה בכחצי פרס
דהאוכל מאכלים טמאין כחצי פרס, דהיינו כביצה ומחצה לרמב\"ם, או כב' ביצים לרש\"י, נפסל הגוף של אדם האוכל מלאכל תרומה, ופוסל גם תרומה במגע, עד שיטבול:"
+ ],
+ [
+ "במזון שתי סעודות לערוב
שהרוצה ללכת בשבת יותר מאלפיים אמה, מניח קודם שבת בסוף אלפיים, מזון ב' סעודות, שהן ו' ביצים לרמב\"ם וח' ביצים לרש\"י, והו\"ל כאילו דר במקום שהניח ערובו, ולכן מותר לילך משם בשבת ב' אלפים אמה לכל צד [ועי' עירובין פ\"ח מ\"ב]."
+ ],
+ [
+ "בכביצה לטמא טומאת אוכלין
שאין אוכל מטמא בפחות מכביצה [כלעיל סי' ל\"ג]. ואע\"ג דקיי\"ל חיבורי אדם אינו חיבור [רמב\"ם אבות הטומאה פ\"א הי\"ב] היינו רק דבשמיעך כמה גושין יחד לא נטמא א' בשנטמא חבירו רק בשנדבקו יחד באחד מז' משקין [כרמב\"ם פ\"ו מאוכלין הי\"ב והי\"ג] אבל לטמא אחרים גם חיבורי אדם מחשב חיבור [כרמב\"ם שם הי\"ז] מיהו בנדבקו יחד לגוש אחד בבישול מעצמן לכל מילי הוה חיבור [שם הט\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "בבגרוגרת להוצאת שבת
דבהוציא מאכל בשבת מר\"ה לרה\"י, או איפכא, אינו חייב עד שיהיה גדול כגרוגרת, שהוא שליש ביצה [עי' רמג\"א שס\"ח סק\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "בככותבת ביום הכפורים
דבאכל ביו\"כ אינו חייב עד שיהיה ככותבת הגסה, ושיעורו כב' זיתים [כריתות די\"ד א'], והוא מעט פחות מכביצה [א\"ח תרי\"ב], דדוקא בכל האיסורין שיעור אכילתן בכזית, מדכתיב גבייהו לא תאכל, אבל ביו\"כ כתיב תענו, ובבציר מכותבת לא מתיתבא דעת האדם האוכל:"
+ ],
+ [
+ "ברביעית
דבשתה רביעית משקין טמאין, נטמא גופו מלאכול תרומה, ופוסל תרומה במגעו עד שיטבול:"
+ ],
+ [
+ "ובמלא לוגמיו ביום הכפורים
דבשתה ביו\"כ מלוא לוגמיו, דכשיסלקנו בפיו לצד א' יתראה כמלוא לוגמו, חייב. ומשערים בכל אדם לפי גודל מלוגמו, ובאדם בינוני שאיננו גדול או קטן ביותר, הוא פחות מרביעית [א\"ח תרי\"ב]. וקמ\"ל דאף שיש בהמאכל או המשקה ב' מינים חלוקים, אפ\"ה מצטרפי, דיו\"כ שם א' הוא:"
+ ],
+ [
+ "הערלה וכלאי הכרם מצטרפין זה עם זה
מדקתני סתמא מצטרפים, משמע דמצטרפין גם למלקות, דומיא דכל הנך מצטרפין דלעיל [מ\"א ב' וג'] דכולהו ר\"ל דמצטרפין למלקות, ה\"נ הכא. [כך נלע\"ד דמדייק בש\"ס. דאל\"כ לא הוה מקשי הש\"ס מידי, ע\"ש], וא\"כ צ\"ל דמתניתין דהכא אתיא כמ\"ד דגם ב' שמות מצטרפין למלקות כשטעמן ושיעור ביטולן שוה, ולא קיי\"ל כן. [אב\"י כך כ' רתוי\"ט. ול\"מ נ\"ל לתרץ. דשאני ערלה וכ\"כ דאתקשו להדדי [כתוס' תמורה ל\"ג ב' ד\"ה ואין], להכי מצטרפו אף שהן ב' שמות]. מיהו לכ\"ע מצטרפין לאסור, בנתערבו יחד בהיתר מין במינן במאתיים, בין בלח בין ביבש, ובנתערבו בהיתר שהוא אינו מינן, אם לח בלח צריך ס' מדאורייתא, ואם יבש ביבש, צריך ס' מדרבנן ועמ\"ש לעיל ספ\"ז דחולין בכללי ביטול אסורים. והא דמצטרפין זה עם זה, דוקא כשהיו כבר מעורבין, ונפלו אח\"כ לתוך ההיתר. אבל בנפלו להקדירה זה אחר זה, ובכל פעם לא היה בההיתר כדי לבטל האיסור, אם יש השתא בההיתר בצירוף כל א' מהאיסורים בכדי לבטל חבירו, אז איסורים מבטלין זה את זה. רק לדידן דקיי\"ל חנ\"נ בלח שנתערב ביבש אף באיסורים דלאו בו\"ח, ורק ביבש ביבש אף בבו\"ח אין חנ\"נ, ורק בלח בלח רק בשאר איסורים ולצורך הפסד גדול אין חנ\"נ. א\"כ ב' מיני אסורים שנפלו לקדירה לח ביבש, אפילו נפלו זה אחר זה, עכ\"פ מדלא היה אחר נפילה ראשונה בכדי לבטל האיסור, כבר נעשה כל התערובות נבילה, אפילו לא נודע בינתיים [כי\"ד צ\"ב]. ולפיכך לדידן, דוקא בנפלו מעורבין לתוך הקדירה ב' מיני איסורין שאין טעמן שוה, אז איסורים מבטלין זה את זה אפילו שלא במקום הפסד [י\"ד צ\"ט ס\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר אינן מצטרפין
דלמלקות א\"צ צירוף דס\"ל לר\"ש כ\"ש למכות. ולאסור הקדירה אין מצטרף לר\"ש אף שטעמן שוה, מדהן ב' מיני איסורים. [ומ\"ש תוס' הכא, דלר\"ש כ\"ש למכות, היינו רק כשהאיסור בעין. ולא כי הכא שנתערבו האיסורים יחד, עכת\"ד. זו היא סברת רבינו יקר שדחה אותה ר\"ת [בע\"ז דס\"ח א' וע\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "הבגד
הוא כל דבר הארוג מצמר או פשתים, קנבוס או משי, או משאר חוטין שנטוו מדבר הגדל מהארץ. ושיעורו לקבל טומאת מדרס כשהוא ג' טפחים על ג' טפחים. ולקבל שאר טומאות, שיעורו כשיהיה כג' אצבעות על ג' אצבעות [ועיין ביבקש דעת אות נ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "והשק
הוא אריג משער. ושיעורו לקבל טומאה, בין לטומאת מדרס או שאר טומאות, כשהוא ד' טפחים על ד' טפחים."
+ ],
+ [
+ "השק והעור
ששיעורו לכל טומאות כשהוא ה' על ה' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "העור והמפץ
הוא ארוג מגומא, באסט בל\"א. ושיעורו לכל טומאות, כשהוא ו' טפחים על ו' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "מצטרפין זה עם זה
ר\"ל הבגד מצטרף לשק שקל מענו, לטמא רק כשהוא ד' על ד' טפחים. וכן כל א' מצטרף להקל ממנו, שישלים החמור שיעור טומאת הקל. אבל אין הקל מצטרף להחמור, שישלים הקל שיעור טומאת החמור:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהן ראוין ליטמא מושב
כלומר אע\"ג דאמרן לעיל [במ\"ג] דכל שאין שיעורן שוה אין מצטרפין, אפ\"ה הכא מצטרפין, מדשוין עכ\"פ בטומאה א' מטומאת הזב, דהרי בשקצץ מכל מין מאלו בכוונה טפח על טפח, מקבל טומאת מושב, דדוקא בנקרעו מעצמן ולא חתכן בכוונה, הוו שיעורין של בגד, עור, שק, ומפץ, כלעיל [כרמב\"ם פכ\"ג מכלים]. להכי מדשוו שיעורייהו בטומאה א' מטומאות הזב, משו\"ה גם בשאר טומאות הזב מצטרפין:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "וכל דבר שאין בו פגם כיון שנהנה מעל
בדבר שנפגם קצת לאלתר כשמשתמש בו, כגון לבוש החיצון, שרגיל להתחכך בכותלים כשלבוש בו, או לבוש הפנימי דנמי נפגם לאלתר מזיעת הגוף מדסמוך לבשר, כ\"ע מודו דהוה מידי שיש בו פגם, ולא מעל עד דפגם שוה פרוטה. כי פליגי בלבוש מציעאה, ר\"ע סבר, מדאינו נפגם לאלתר, הו\"ל כמידי שאין בו פגם, ומועל לאלתר כשנהנה שוה פרוטה. ורבנן סברי, הואיל ויש בו פגם לאחר זמן, הו\"ל כיש פגם בתשמישו ומועל רק כשיפגם. מיהו בהוציאו לחולין, כגון שקנה בעדו שום דבר, אף שלא נהנה עדיין מהדבר ההוא [כפ\"ו מ\"ב], הדבר עצמו שקבל הוא הנאתו מהקדש. ולא עוד, אלא אפילו לא קבל עדיין שום דבר עבור ההקדש, כגון ששילם בה חובתו, או שנתנה לבלן [לקמן מ\"ד] עכ\"פ מדבידו ליהנות, הו\"ל הנאה. ומה\"ט אפילו לא נתנה כלל לאדם אחר, כגון שבנה אותה תוך ביתו [שם] מדבידו לדור שם, כנהנה דמי. ואפילו נתנה לחבירו במתנה, שלא קבל עבור זה כלום [כפ\"ו מ\"א], אף דקיי\"ל טובת הנאה אינה ממון [כקדושין דנ\"ח א'], ורק בנדרים טובת הנאה ממון, משום דאפילו ויתור אסור בנדרים [כדלח\"מ פ\"ה מאישות ה\"ו]. נ\"ל דהכא במעילה אף דטובת הנאה אינה כממון ממש, כהנאת פרוטה מיהו הוה:"
+ ],
+ [
+ "כיצד נתנה קטלה
האלזבאנד בל\"א, או שלשלת של זהב. ונקט כולהו בקישוטי זהב של אשה, מדאורחא הכי, דאשה דרכה להתקשט בשל זהב:"
+ ],
+ [
+ "שתתה בכוס של זהב
וכל הנהו אין בהן פגם כלל בתשמישן:"
+ ],
+ [
+ "כיון שנהנית מעלה
ר\"ל כשנהנת שוה פרוטה חייבת קרבן מעילה. ומשערין כמה היתה נותנת שישאילוה כלים הללו להתקשט בהן הזמן שנתקשטה בההקדש, וכשיעור הזה תשלם לההקדש קרן וחומש:"
+ ],
+ [
+ "לבש בחלוק
לבוש התחתון שמתקלקל מהר בזיעה:"
+ ],
+ [
+ "כיסה בטלית
לבוש העליון שמתקלקל מהר ע\"י חכוך בכותלים וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "בקע בקורדום
אקסט בל\"א, והכא נמי אורחא דמלתא נקט, דדרך האיש להשתמש בכלים הללו:"
+ ],
+ [
+ "לא מעל עד שיפגום
בהנאה ששוה פרוטה:"
+ ],
+ [
+ "תלש מן החטאת
ר\"ל תלש שערה. ונקט חטאת, שהיא נקיבה, ושערה נוח לתלוש, וה\"ה שאר קדשי קדשים. אבל תלש מקדשים קלין. אפילו אם הם תמימים, הרי אין בהן מעילה רק באימוריהן אחר זריקת דמן [כפ\"א מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "כשהיא חיה לא מעל עד שיפגום
בשוה פרוטה ע\"י הנאת ש\"פ. ובחטאת שהוממה מיירי שעומדת לפדות. [אב\"י בדיוק כ' ע\"ר י\"י חטאת שהוממה, דאי בהיתה בעלת מום קודם שהקדישה, א\"כ היכי קאמר בסיפא דבתלש ממתה משנהנה מעל משמע אף בבעמ\"ו, והיינו משום מדמתה אין לה פדיון כסי' י\"א. הרי בדקדם מומן להקדישן אף אחר מיתה יש לה פדיון [כחולין פ\"י מ\"ב ובכורות פ\"ב י\"ב]. והרי ע\"י שתלש שערה נתמעט דמי פדיונה, דאע\"ג דגם אחר פדיון אסורה בגיזה ועבודה [כבכורות פ\"ב מ\"ג], עכ\"פ יכול ליהנות מהצמר שלה אחר שחיטתה. ומדנפגם ע\"י תלישת הצמר דמי פדיונה, לפיכך הו\"ל כדבר שיש בו פגם, שאינו מועל עד שיפגום. אבל בחטאת תמימה שעומדת להקרבה, הרי גם לאחר שתלש שערה עדיין ראוייה להקרבה. ואף שאפשר שתומם, ויוזל עי\"ז דמיה כשנתלש צמרה. עכ\"פ הרי אמרי' [תוספת רפ\"ב דמעילה] דאין להקדש אלא מקומו ושעתו, והרי השתא דקיימה להקרבה לא נתחסרה ע\"י תלישת שער זה מההקרבה שעומדת לה, לפיכך דינו כשתה בכוס זהב, שהיא דבר שאין בו פגם, וכיון שנהנה מעל:"
+ ],
+ [
+ "כשהיא מתה כיון שנהנה מעל
דמדמתה אין לה פדיון דאין פודין קדשים להאכילן לכלבים [עי' רכ\"מ רפ\"ג ממעילה]:"
+ ],
+ [
+ "נהנה בכחצי פרוטה
כגון שלבש בגד קודש, ונהנה בו עי\"ז בכחצי פרוטה, אבל ג\"כ בשעה שלבשו, עי\"ז פגמו ג\"כ בכחצי פרוטה:"
+ ],
+ [
+ "או שנהנה בשוה פרוטה בדבר אחד
בדבר שיש בו פגם, אבל הוא לא פגמו בהנאתו, רק פגם בשוה וכו':"
+ ],
+ [
+ "ופגם בשוה פרוטה בדבר אחר
כגון שבשעה שנהנה מהבגד שפך משקה קודש, או שבר כלי הקדש, שעי\"ז פגם הקודש ולא נהנה מהפגם:"
+ ],
+ [
+ "עד שנהנה בשוה פרוטה ויפגום בשוה פרוטה בדבר אחד
דילפינן ג\"ש מתרומה, שתהיה ההנאה מהפגם בכל דבר שצריך פגם, ורק ב' הנאות מצטרפים."
+ ],
+ [
+ "אין מועל אחר מועל במוקדשין
דכל דבר שקדש קדושת דמים, כגון קדשי בדק הבית, או קרבנות המזבח שהוממו, מיד כשמעל בהן אדם בשוגג שלא ידע שהן קודש, הוחלו, ונפקו לחולין, ושוב אין מועל אדם בהן:"
+ ],
+ [
+ "וכלי שרת
ר\"ל, בבהמה וכלי שרת משכח\"ל בהם מועל אחר מועל, אם הם קדשי מזבח. בהמת קרבן מדרבייא קרא. וכלי שרת, מדאיכא ק\"ו, דהרי כלי מקדש כל חולין שבא לתוכו, מכ\"ש שיקדש א\"ע כשנעשה חולין ע\"י שמעל בו אדם. וה\"ה כל דבר שקדש קדושת הגוף, כעופות, מנחות, ונסכים, וכלי שרת אף שאין לו תוך לקדש [עיין זבחים דפ\"ח א'], דכיון דכולם לא נפקו לחולין ע\"י שנהנה מהן, לפיכך יש בהן מועל אחר מועל. מיהו מתני' מיירי דוקא בשהתכוון להוציא החפץ מרשות לרשות, כגון ששגג וסבור שהחפץ של הדיוט, והתכוון בהנאתו לגזלו ממנו. או שהיה סבור שהדיוט הפקיד בידו החפץ, והתכוון לשלוח יד בפקדון והשתמש בו דכל שליחות יד הו\"ל כגזלן. או שהיה סבור שהחפץ שלו ונתנו במתנה או השכירו או מכרו לאחר, דבכל הנהו הרי התכוון להוציא החפץ מרשות לרשות אחר, להכי דוקא בקדוש קדושת הגוף יש מועל אחר מועל, משא\"כ בקדושת דמים. אבל בלא התכוון להוציא החפץ מרשות לרשות אחר, כגון שסבור שהחפץ שלו, ונהנה ממנו, בהא לא איירי מתני'. ומבואר בתוספתא דבכה\"ג אפילו בקדשי בדק הבית יש מועל אחר מועל. וה\"ה בידע שהחפץ של הקדש והתכוון במזיד ליהנות ממנו, דכיון דאין מעילה במזיד, להכי הנהנה אחריו מעל:"
+ ],
+ [
+ "כיצד רכב על גבי בהמה
בהמת קרבן:"
+ ],
+ [
+ "שתה בכוס של זהב
כלי שרת:"
+ ],
+ [
+ "תלש מן החטאת
תלש שערה. וכולהו מיירי אף שהתכוון לגזלה מהדיוט ולהוציאה לחולין:"
+ ],
+ [
+ "כולן מעלו
ונ\"ל דנקט הנך ג' גוונא, לאשמעינן, דבין ברכב שהיה מעילתו בהנאה ופגם מדהכחישה ע\"י רכיבה. ובין בשתה בכוס, שהיה הנאה בלי פגם. ובין בתלש שערה, דהו\"ל כפגם בלי הנאה, רק שהתכוון לגזול הצמר ולהוציאו מרשות לרשות, בכולן יש מועל אחר מועל בקדשי מזבח.."
+ ],
+ [
+ "רבי אומר כל שאין לו פדיון
אף שאינו דומיא לבהמת קרבן וכלי שרת:"
+ ],
+ [
+ "יש בו מועל אחר מועל
ואיכא בין ת\"ק לרבי, בנדב א' עצים למזבח, ובא אדם ונהנה ממנו, לת\"ק מדאינן קרבן או מחזיק בתוכן קרבן, אינן בכלל קדשי מזבח, ואין בהן מואחמ\"ו. ורבי לטעמיה דס\"ל [מנחות דק\"ו ב'] דהמתנדב עצים צריך לקמצן ולמלוח הקומץ ולהקריבו כשאר מנחות, נמצא הו\"ל כשאר קרבן שקרב הוא עצמו למזבח, ויש בו מועל אחר מועל. א\"נ דהא איכא בינייהו קרבן שהומם ונשחט בשוגג קודם שנפדה, ובא אחד אח\"כ ומעל בה, לת\"ק כל זמן שמפרכס הרי הוא בכלל חי, והו\"ל כאפשר בו העמדה והערכה [כחולין ד\"ל ע\"א], או דס\"ל דכל קדשי מזבח שהוממו נפדין בלי העמדה והערכה [כתמורה דל\"ב ב']. ולפיכך מדאפשר שיפדה, הו\"ל כשאר קדושת דמים, ואין בו אז מועל אחר מועל. ולרבי מדנשחט, כראוי, אע\"ג שמפרכס עדיין הו\"ל כאי אפשר בו העמדה והערכה. וא\"כ אי אפשר שיפדה, ודינו שיקבר, לפיכך אלים קדושתו כקדושת הגוף, ויש בו מועל אחר מועל. והיינו דקאמר רבי, כל דבר שאין בו פדיון, ר\"ל בין שא\"א שיפדהו מדהוא קרבן תמים לקדשי מזבח, ובין בעל מום שנשחט כראוי, דתו אי אפשר בו העמדה והערכה, יש בו מועל אחר מועל, מדאלים קדושתו. [מיהו נ\"ל דגם לרבי אין מועל בו רק מדרבנן, דמדלא חזי למידי לא עדיף מקדשים שמתו שיצאו מידי מעילה מדאורייתא, דמדהולכין לאבוד שצריכים קבורה לא מקרו תו קדשי ה' [כש\"ס ד\"ב א']:"
+ ],
+ [
+ "הוא מעל וחבירו לא מעל
וכל הבבא מיירי דוקא בגזבר שהאבן והקורה של הקדש מסורות בידו, ולפיכך כשנטלן לעצמו עדיין הן ברשותו, שהוא רשות הקדש כתחלה, ולא מעל. [ואי\"ל עכ\"פ שליחות יד בפקדון הוה, ולחייב מעילה. י\"ל שולח יד בפקדון צריך שיתכוון להוציאו מרשות מפקיד בשעה ששולח בו יד, אבל הך גזבר הרי סבור ששלו הוא, דכל מועל הרי אינו רק בשוגג. ועי' לעיל סי' י\"ז]. משא\"כ כשנתן האבן במתנה לאחר, הוא מעל בנתינת המתנה, משום טובת הנאה שמחזיק לו חבירו משום זה, והרי התכוון נמי להוציאו מרשות הקדש לרשות חול. אבל חבירו לא מעל כשיהנה ממנו, שכבר יצא לחולין כשנתנה לו:"
+ ],
+ [
+ "בנאה בתוך ביתו
שבנאה הגזבר בביתו:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה לא מעל עד שידור תחתיה בשוה פרוטה
לא מיירי בבנאה ממש, דא\"כ למה צריך שידור בשוה פרוטה, הרי מיד כשבנאה נהנה, שהוסיף בביתו משל הקדש ומעל. אלא מיירי שהניחו על פי הארובה שבתקרת ביתו שלא ירדו הגשמים לביתו, והרי ההצלה מגשמים לא מקרי הנאה, ולפיכך צריך שיהנה ממש, כשידור תחתיה שוה פרוטה משום דאינו רק מניעת נזק. [ורתוי\"ט כתב שבנאה בביתו (לא) מיירי שעשה בה שנוי שאינו חוזר לברייתו. ודבריו תמוהין דא\"כ ל\"ל לש\"ס לאוקמא שהניחה ע\"פ הארובה הו\"ל לאוקמיה שלא שינה אותה. ול\"מ נ\"ל דאפילו לא שינה מעל ומטעם שזכרנו בסי' א', וכן משמע סתימת לשון רמב\"ם [פ\"ו ממעילה]:"
+ ],
+ [
+ "הוא מעל וחבירו לא מעל
ה\"נ בגזבר מיירי, ולפיכך בנטל לעצמו לא מעל. [ונ\"ל דנקט אבן, לאשמעינן דבבנאה בתוך ביתו אף שהוא בעין בבית הגזבר, והרי גם לא בנאה ממש בביתו, אפ\"ה מעל כשיהנה. ונקט פרוטה, לאשמעינן דכשנתנה לבלן אף שלא רחץ מעל. או נ\"ל דנקט פרוטה, דקמ\"ל אף דמעות להוצאה נתנו, והרי מה\"ט לענין קידושין הו\"ל כאינן בעין [כקידושין דמ\"ז ב'], וכ\"כ לענין הילך, הו\"ל כאינן בעין מה\"ט [כב\"מ דד\"א. ועי' ב\"ב צ\"ב ב' תוס' ד\"ה אי איתנהו להנהו זוזי], ולהכי סד\"א דגם לענין מעילה מיד כשנטלן הגזבר בחזקת שלו, הו\"ל כאילו כבר הוציאן, קמ\"ל דהתם באו המעות מרשות לרשות אחר, אבל הכא שנשארו המעות באותו רשות שהיו בתחלה. ע\"י טעותו שחשב שהם שלו לא מחשב כהוציאן]:"
+ ],
+ [
+ "נתנה לבלן
ר\"ל שנתן הפרוטה למחמם המרחץ, כדי שיניחנו לרחוץ שם:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שלא רחץ מעל שהוא אומר לו הרי מרחץ פתוחה הכנס ורחוץ
ולפי מאי דקיי\"ל [ב\"מ דמז\"ב וח\"מ קצ\"ח. ועי' ש\"ך י\"ד ש\"כ סק\"ח דספיקא הוה], דמדאו' בישראל מעות קונות, א\"כ אי אפשר דמיירי הכא בבלן ישראל, דא\"כ מ\"ש בלן דנקט, לנקט טפי סתם בכל אומן, דאף שלא יכול לומר לו הרי מרחץ לפניך וכו', עכ\"פ מיד כשנתן לו הפרוטה בעד דבר שיעשה לו או שכבר עשה לו, מעל מיד, משום דאז רק האומן אבל לא הוא יכול לחזור בו [ח\"מ של\"ג ס\"ג], ומיד הוציא הפרוטה לחולין. אע\"כ דמתני' מיירי בבלן נכרי, דמדקיי\"ל דבישראל מעות קונות, א\"כ נכרי במשיכה קונה [בכורות י\"ג ב' וח\"מ קצ\"ח]. לפיכך שפיר נקט דוקא בלן שהוא יכול לומר לו הרי המרחץ לפניך וכו', ולא מחסר משיכה. אבל שאר אומן נכרי, דוקא כשמשך הישראל כליו קנה המלאכה [כח\"מ של\"ג ס\"א]. ולפיכך הכא בכה\"ג מעל, דרק בכה\"ג הוציא הפרוטה לחולין. [אב\"י ועי' תוספות כאן שכתבו דלכאורה א\"א דמיירי הכא בנכרי, מדנקט במתני' לשון חבירו. וזה תמוה דהרי בהדיא תנינן [שבת ק\"נ ע\"א] לא יאמר אדם לחבירו, ובעי לאוקמא לה בחבירו נכרי. וכ\"כ תוס' בעצמן [סוכה לא א' ד\"ה הלוקח]:"
+ ],
+ [
+ "אכילתו ואכילת חברו
שאכל הוא בכחצי פרוטה, והאכיל גם לחבירו בכחצי פרוטה:"
+ ],
+ [
+ "הנייתו והניית חברו
שנהנה הוא בכחצי פרוטה וההנה גם לחבירו בכחצי פרוטה, כגון שסכו בשמן קדש:"
+ ],
+ [
+ "מצטרפין זה עם זה
לחייבו אשם מעילות. ולא דמי לנהנה ופגם, דלא מצטרפי [כמ\"ב]. דהכא שאני דשניהן מענין הנאה:"
+ ],
+ [
+ "ואפילו לזמן מרובה
אף שהיה בין ב' האכילות, או בין ב' ההנאות, או בין ההנאה ואכילה שלו להנאת ואכילת חבירו כמה שנים, אפ\"ה כשהיו שניהן בהעלם א' מצטרפין. ודוקא בשהאכיל לחבירו בשר שהקדיש לבדק הבית, דאי בקדשי מזבח הרי לא מעל רק האוכל, ואיך יצטרף אכילת חבירו לחייב המאכיל [ועי' פ\"ו ססי' ד']:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "השליח שעשה שליחותו
שהמשלח נתן להשליח את ההקדש או מעות ההקדש בתורת חולין להוציאן, ועשה השליח שליחותו:"
+ ],
+ [
+ "בעל הבית מעל
אפילו כשקודם שהוציאו לחולין נזכר השליח, שהחפץ הוא הקדש, והרי אין מעילה במזיד, אפ\"ה מעל בעה\"ב, מדהוא היה עכ\"פ שוגג באותה שעה שהוציאו השליח. ואף דבכל התורה כולה, מי ששלח אדם לעשות עבירה, לא נתחייב המשלח, ולא חילק הכתוב לענין זה בשום דוכתא בין שהיה השליח שוגג או מזיד, בכל גוונא המשלח פטור, אף דרק בהזיד השליח י\"ל דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין [כשיטה מקובצת ב\"מ ד\"י ע\"א בשם הריטב\"א]. אפ\"ה בג' דברים יש שליח לדבר עבירה בשליחות יד בפקדון, ובמעילה, ובטבח גנב ע\"י אחר [וסי' שמט]:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו תן בשר
של הקדש:"
+ ],
+ [
+ "השליח מעל
אע\"ג דכבד נמי הוה מין בשר, דהרי בנדר מבשר אסור בכבד [כי\"ד רי\"ז ס\"ח]. אפ\"ה היה השליח צריך להמלך במשלח אם יתן מין בשר זה. ודוקא שהקדיש הבשר לקדשי בדק הבית. אבל בבשר עולה וכדומה, לא מעל רק האוכל לבד, משעה שהגביה לאכלו, [ועי' רמל\"מ פ\"ז ממעילה. אמנם לראב\"ד שם לא מעל עד שאכלו]:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו תן להם חתיכה חתיכה
ר\"ל תן חתיכה א' לכל א' מהן:"
+ ],
+ [
+ "כולן מעלו
וכ\"ש בשנתן להם השליח בידים ב', והם לקחו גם החתיכה השלישית, ודאי כולן מעלו, אלא דרבותא קמ\"ל שהן נטלו בעצמן כל הג', דאע\"ג דהשליח לא עביד כלום, רק אמר להם שיטלו, ועוד שהם לקחו כל הג' ביחד, אפ\"ה לא אמרינן שע\"י שלקחו יותר ממה שאמר להם השליח, עי\"ז עקרו כל שליחות הבעה\"ב והשליח, ולא למעלו אלא הן, קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו הבא מן החלון
הוא חלול מרובע שבעובי החומה בכותל הבית, ואינו מפולש לחוץ, ועשוי להניח שם חפצים שבבית:"
+ ],
+ [
+ "או מגלוסקמא
קאסטען:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שאמר בעל הבית לא היה בלבי אלא מזה
שטעיתי בדיבורי, שאמרתי שתביא מהחלון, ורציתי לומר שתביא מהגלוסקמא. או איפכא:"
+ ],
+ [
+ "בעל הבית מעל
דדברים שבלב אינן דברים כשסותרין לדבריו שהוציא בשפתיו [י\"ד ר\"י רט\"ז שם סק\"ג, וכך כתבו תוס' שבועות דכ\"ו ב' ד\"ה גמר]:"
+ ],
+ [
+ "השליח מעל
ולא המשלח. ונ\"ל דקמ\"ל דאף בשאומר המשלח שטעה בדיבורו, דומיא דרישא:"
+ ],
+ [
+ "שלח ביד חרש שוטה וקטן
שיביאו לו בעד פרוטה של הקדש מאכל מהחנווני:"
+ ],
+ [
+ "בעל הבית מעל
אף שאינן בני שליחות, עכ\"פ כיון דבכל התורה אין שליח לדבר עבירה, רק במעילה, ש\"מ דבמעילה א\"צ שליחות ממש, אלא כל שיאמר שיעשה כן, ואפילו לקוף, ועשה רצונו, חייב, אף שהפועל אינו שלוחו כלל. וה\"נ כשהשליח קטן, או אפילו עכומ\"ז שאינן בכלל שליחות, ואפילו היה קוף עושה על פי דיבורו מעל. [ועתוס' עירובין דל\"א ב' ד\"ה כאן]. הא למה זה דומה לזיעת המעטן, דכשניחא ליה ביה, מכשיר אף שלא לחלחו בידים רק דהכא צריך נמי גרמתו ממש. [כך נ\"ל פי' הש\"ס הכא. וחילי. ממעות מותרין לקמן סי' ל\"ד. דמעל הגזבר. אלמא דבמעילה גלי קרא דא\"צ שליחות ממש, ורק גלוי דעתו סגי. ובזה מתורץ קו' התוס' הכא דאמאי לא נילף מעילה מתרומה]:"
+ ],
+ [
+ "החנוני מעל
כשיוציא החנווני הפרוטה של הקדש שקבל מהקטן. אבל החרש שוטה וקטן, אינן בני מעילה:"
+ ],
+ [
+ "ונזכר
שנזכרו הבעה\"ב והשליח שהפרוטה היא של הקדש. והרי מדנזכרו אין מעילה במזיד:"
+ ],
+ [
+ "עד שלא הגיע אצל חנוני החנוני מעל כשיוציא
אבל בלא נזכר רק הבעה\"ב, או שנזכר רק השליח, רק אותו שלא נזכר מעל, ולא החנווני:"
+ ],
+ [
+ "כיצד יעשה
ר\"ל כיצד יעשה הבעה\"ב שנזכר הוא לבד, כדי להציל השליח והחנווני מאיסור מעילה. או י\"ל, אם אחר שערבה החנווני להפרוטה ברוב מעותיו, נודע לו שהיא של הקדש, כיצד יעשה חנווני כדי להציל א\"ע מאיסור. [ואע\"ג דמדאורייתא בטל הפרוטה ברוב במעותיו, דהרי אין לך דבר שלא בטל מדאורייתא ברוב [כתוס' זבחים דע\"ג ב' ד\"ה אלא]. עכ\"פ מדרבנן לא בטל, דהקדש הו\"ל דבר שיש לו מתירין ע\"י חרטה או פדיון. ואף אי נימא דכשהפריש הקדש ליתא תו בשאלה, דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא. וא\"כ לא גרע מתרומה ביד כהן דליתא בשאלה (ועמ\"ש בס\"ד בפירושינו ביצה פ\"ג סי' כ\"ו). עכ\"פ פרוטה הו\"ל דבר שדרכו למנות תמיד ולא בטל [כיו\"ד ק\"י ס\"א]. ומה דקשה על זה עוד הרי מעל קתני, ומדמבטיל מדאו' האיך יתחייב קרבן מעילה. עי' מ\"ש לקמן בס\"ד סי' מ\"א. כי שם מקומו]:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו הבא לי בחציה נרות
נרות חרס להדליק בו."
+ ],
+ [
+ "שניהם לא מעלו
המשלח לא מעל, שהרי לא נעשתה שליחותיה בפרוטה. והשליח לא מעל שהרי לא עקר שליחותו בפרוטה, והרי אין מעילה רק בפרוטה [ונ\"ל דקמ\"ל נרות ופתילות. אף דהנך הן מעניין א']:"
+ ],
+ [
+ "השליח מעל
שהרי בשניהן שינה השליח, ויש בשניהן שוה פרוטה. ולא דמי לדלעיל [כריתות פ\"ד סי' כ\"ד] ולא חשבינן היפוך כשוגג. י\"ל התם נתהפך לו בלי כוונה, להכי מחשב מתעסק. משא\"כ הכא מתחלה ועד סוף חשב שבע\"ה א\"ל בהיפוך. גם אילה\"ק בא\"ל שיביא פתילות והביא פתילות ונרות דבעה\"ב לא מעל, מ\"ש מא\"ל תן א' ונתן ב' במשנה א' דשניהן מעלו. י\"ל התם חתיכה א' מובדלת מהב', ותיכף כשנטלו א' כבר מעל בעה\"ב דלא שינה מדעת בעה\"ב עדיין. משא\"כ הכא רק פרוטה א' היתה ושינה בה מדעת בעה\"ב, משא\"כ משנה ד' בב' פרוטות, זהו דדמי ממש למשנה א', ולהכי באמת ב' מעלו:"
+ ],
+ [
+ "שניהם מעלו
והוא שיהיה האתרוג שוה ב' פרוטות, להכי מעל גם המשלח, מדנעשת שליחותיה:"
+ ],
+ [
+ "והבאת לי קטן ורע
ר\"ל לא לחנם נתנו לך גם רימון, אלא וודאי או משום שהאתרוג שהבאת הוא יותר קטן ממה שציוותיך, או שהוא רע וגרוע ממה שרציתי. ואף ששוה ב' פרוטות, עכ\"פ אילו הבאת כמו שאמרתי, היה שוה ד' פרוטות, ושנית מדברי:"
+ ],
+ [
+ "נתן לו דינר זהב
שהוא כ\"ה דנרי כסף, וד' דנרי כסף הוא סלע:"
+ ],
+ [
+ "והלך והביא לו בשלשה
סלעים:"
+ ],
+ [
+ "בשלשה טלית
והחזיר לו דינר:"
+ ],
+ [
+ "שניהם מעלו
והוא שהחלוק שהביא שוה דינר זהב. וכלעיל:"
+ ],
+ [
+ "והבאת לי קטן ורע
דאילו הבאת כדברי, היה שוה כפליים. [ונ\"ל דקמ\"ל חלוק, אף דבמלבוש אדם רגיל לבזבז בשויין, כדאמרינן (ב\"מ דנ\"ב א') עשיק לגבך ושוה לכריסך. אפ\"ה פליגי רבנן על ר\"י. וס\"ל דלא מצי למימר דהיה לו להביא כמו שצוה ויהיה שוה כפליים. ונקט אתרוג לרבותא דר\"י איפכא. או נ\"ל איפכא דנקט חלוק לרבותא דר\"י דאף שהחזיר לו דינר, לא אמרינן אגב דקבל זוזא גמר להתרצות במעשה השליח, כדאמרינן [ב\"ב דנרח א'] בתלוהו וזבן, אגב אונסא וזוזא גמר ומקני, ונקט מה\"ט אתרוג לרבותא דרבנן]:"
+ ],
+ [
+ "המפקיד מעות אצל השלחני אם צרורין
קשורין קשר משונה בלי חותם, או שקשורין קשר פשוט אבל מחותמין:"
+ ],
+ [
+ "לא ישתמש בהם
דגלי מפקיד דעתיה דלא ניחא ליה שישתמש בהן הנפקד:"
+ ],
+ [
+ "לפיכך אם הוציא
ר\"ל אם הפקיד בידו מעות הקדש כן, והוציאן הנפקד:"
+ ],
+ [
+ "מעל
הנפקד, שהרי לא הרשיהו שיוציאן:"
+ ],
+ [
+ "אם מותרים
אף בקשורין רק שאין הקשר משונה:"
+ ],
+ [
+ "ישתמש בהן
דהו\"ל כהרשהו להוציאן כשיצטרך:"
+ ],
+ [
+ "לפיכך אם הוציא לא מעל
דהו\"ל כאילו הרשיהו המפקיד להוציאן, והרי לא שינה משליחותו. מיהו גם המפקיד לא מעל, שהרי לא א\"ל בפירוש שישתמש בהן:"
+ ],
+ [
+ "אצל בעל הבית
שאין דרכו להחליף או לפרוט מעות:"
+ ],
+ [
+ "לפיכך אם הוציא מעל
הבעה\"ב מעל, מדהוציאן שלא ברשות:"
+ ],
+ [
+ "החנוני
שיש לו חנות למכור שם סחורתו על יד על יד, ורגיל להצטרך למעות לקנות או להחליף למי שיש לו סלע וקונה בפרוטה:"
+ ],
+ [
+ "כבעל הבית
דבהפקיד בידו אפילו אינן צרורין לא ישתמש בהן. לפיכך בהיו הקדש והוציאן החנווני, מעל:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר כשלחני
ומותר להשתמש בהן כשאינן צרורים, גם לא מעל כשהוציאן."
+ ],
+ [
+ "כיון שהוציא את הראשונה
לצורך הדיוט:"
+ ],
+ [
+ "מעל
לאו דוקא ראשונה, רק כל שיוציא פרוטה מהכיס מעל בה, ולטעמיה אזל דס\"ל [בכריתות פ\"ה מ\"ג], דבספק מעילה חייב אשם תלוי:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרי' עד שיוציא את כל הכיס
כל המעות שבכיס לצרכיו:"
+ ],
+ [
+ "מודה רבי עקיבא באומר פרוטה מן הכיס זה הקדש
ר\"ל אם אמר לא יפטור כיס זה מההקדש, עד שאתן פרוטה להקדש:"
+ ],
+ [
+ "שהוא מוציא והולך עד שיוציא את כל הכיס
דהך לישנא משמע דה\"ק איני נפטר מכיס זה להוציא כולו בלי שאתן הפרוטה להקדש, ומשמע וודאי דלאחרונה נתכוון [תוס']. ולהכי בכה\"ג שפירש יפה דבריו, אפילו בדאורייתא יש ברירה, דעדיף טפי מב' לוגין שאני עתיד להפריש דאין ברירה, דהתם לא פירש לאיזה ב' לוגין נתכוון. [ואי\"ל בב' לוגין נמי נימא ב' לוגין שאפריש באחרונה ליתא דהרי צריך שישייר קצת יותר מב' לוגין, דבעינן ראשית ששיריה נכרין לישראל [פסחים דל\"ג ב']. ותו דאי לא ישייר רק ב' הלוגין הו\"ל כמפריש בשבת, וכמ\"ש בפירושינו בס\"ד [דמאי פ\"ז י\"ח]:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Meilah/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Meilah/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..2d04f03bdb06e31491786623633f08c4048c8b37
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Meilah/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,870 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Meilah",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Meilah",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "[כל הנהנה בשוגג בשוה פרוטה מקדשי ה', בין מקדשי מזבח או קדשי בדק הבית, אם הוא דבר שנפגם בשנהנה בו, ככל המאכלים ובגדים וקורדם וכדומה, אז כשנפגם שוה פרוטה וגם נהנה כשוה פרוטה בפגמו, משלם להקדש הפגם וההנאה, ומוסיף חומש מלבר., ומביא אשם מעילות. ואם במזיד משלם פגמו והנאתו, ופטור מקרבן ומחומש. וכך הוא ג\"כ הדין כשהוא דבר שאינו נפגם בהנאתו, כגון ששתה בכוס הקדש או קשט א\"ע בטבעת הקדש. רק דבכה\"ג בשנהנה בשוה פרוטה מעל וא\"צ שיפגם. מיהו בקדשי מזבח יש ג' מדריגות. (א) בהמת עולה, או עולת עוף, ופרים הנשרפין ושעירים הנשרפין ופרה אדומה, ובשרן של כל אלו הקרבנות, וכ\"כ אימורין של כל קדשי קדשים, יש בהן מעילה משעה שהוקדשו עד שנעשה בהן מצותן. וכ\"כ הקומץ והלבונה ומנחת כהנים, וחביתין שכולן כליל, והנסכים, מועלין בהן משהוקדשו עד שנעשה בהן מצותן. (ב) בהמת חטאת ואשם, ושלמי צבור, וחטאת עוף, או בשרן של אלו הקרבנות, יש בהן מעילה משהוקדשו עד אחר זריקה, דרק עד אז מקרו קדשי ה', אבל אח\"כ הותרו לכהנים, ולכן כשנהנה אז זר מהן לא מעל. וכ\"כ בשירי המנחה מועלין בהן רק עד אחר הקטרת הקומץ מה\"ט. (ג) בהמת קדשים קלים אין בה מעילה כלל, רק באימוריהן אחר שנזרק הדם ולא מקודם:]",
+ "קדשי קדשים
כגון עולה, חטאת, אשם, ושלמי צבור:"
+ ],
+ [
+ "ששחטן בדרום
והרי דינן להשחט בצפון ולקבל דמן בצפון:"
+ ],
+ [
+ "מועלים בהן
דאף שנפסלו, לא אמרינן דכמאן דחנקינהו דמי, והרי קדשים שמתו אין בהן מעילה מדאורייתא, דעכ\"פ י\"ל דקדשים שמתו לא חזו לגבוה או להדיוט, דאין פודין קדשים להאכילן לכלבים, ולא מקרי תו קדשי ה'. אבל שחיטת דרום, מדמהני לקדשים קלים, מהני נמי לקדשי קדשים שיתחייב עליהן כשנהנה מהן בשוה פרוטה, קרן וחומש וקרבן מעילה. [ולרמב\"ם [רפ\"ג ממעילה] כיון דבכל הנך דנקט מתני' קיי\"ל כרבה [ש\"ס ד\"ב ב] דאם עלו ירדו [כזבחים פ\"ט מ\"ב], א\"כ אין בהן מעילה רק מדרבנן. וכיון שכן משלם רק הקרן ולא החומש, וגם פטור מקרבן [כרמב\"ם פ\"א ממעילה]. והשתא מפרש תנא, הך שחטן בדרום דנקט, כיצד:"
+ ],
+ [
+ "בצפון וקבל דמן בדרום
לא מבעייא קאמר, לא מבעייא קבל דמן בצפון, דעיקר עבודה בצפון הוה, דהרי רק מקבלה ואילך מצות כהונה. אלא אפילו בקבל דמן בדרום, דהיה עיקר התחלת עבודה בפסול, אפ\"ה מועלין בהן. וה\"ה בשחטן בדרום וקבל דמן בדרום דמועלין בהן, אע\"ג דהכל בפסול היה:"
+ ],
+ [
+ "שחטן ביום וזרק בלילה
אף דלילה לאו זמן זריקה, אפ\"ה מועלין בהן:"
+ ],
+ [
+ "בלילה וזרק ביום
זו ואצ\"ל זו קתני דהרי מצות זריקה ביום. [ולתוס' הכא נמי גרסי' תחלה שחט בלילה וזרק ביום ואח\"כ שחט ביום וזרק בלילה. אב\"י ל\"מ נ\"ל דגם הכא לא זו אף זו תני כברישא, דברישא תני החידוש, שאפ\"ה חל עליו המעילה, והכא תני החידוש דאף שהזריקה היה בזמן הראוי, אפ\"ה לא הוציאתה הזריקה מידי מעילה]. והא דלא נקט בהך בבא שחיטה וקבלה כברישא. ה\"ט מדאי אפשר לצמצם שתהיה השחיטה בסוף הלילה, והקבלה תיכף ביום, דהרי השחיטה והקבלה תכופות זל\"ז:"
+ ],
+ [
+ "וחוץ למקומן
ר\"ל או ששחטן ביום ובצפון כדינן, רק שהתכוון בשחיטתן להקריבן או לאכלן חוץ לזמן הראוי, דאז הו\"ל פגול שחייב עליו כרת כשיאכל מהן, או שהתכוון בשחיטתן להקריבן או לאכלן חוץ למקום הראוי, דאז הזבח פסול ואין כרת באכילתו. ואע\"ג דשניהן כשעלו למזבח לא ירדו לכ\"ע [ כזבחים פ\"ט מ\"ב ], וא\"כ הוה כ\"ש מרישא [ע\"ש]. י\"ל כיון דאלימא זריקה, שלא נקבע שום קרבן בפיגול עד שיזרוק הדם כראוי, להכי סד\"א דהכא שנזרק כראוי, מדמהני הך זריקה למקבע בפיגול, מהני נמי להוציאה ממעילה, ככל זריקה כשרה שבכל הקרבנות שמוציאתן ממעילה. קמ\"ל דאפ\"ה זריקה פסולה אינו מוציא ממעילה:"
+ ],
+ [
+ "כלל אמר רבי יהושע כל שהיה לה שעת היתר לכהנים
אף שאח\"כ נפסל מאכילת כהנים:"
+ ],
+ [
+ "ושלא היה לה שעת היתר לכהנים
אף שנפסל מלהקריב:"
+ ],
+ [
+ "ושיצאה
או או קתני. ור\"ל שלן הבשר של ק\"ק ונעשה נותר, או נטמא או יצא חוץ לעזרה, וכולן אחר שנזרק הדם, שכבר הותר לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "שנשחטה חוץ לזמנה
כלעיל סי' ז':"
+ ],
+ [
+ "חוץ למקומה
וה\"ה שחט או קבל הדם בדרום, או זרק בלילה. [אב\"י כך כ' רתוי\"ט. ול\"מ נ\"ל, דחוץ לזמנה כולל מלבד פיגול, גם אם השחיטה או הזריקה לא היה בזמן הראוי כגון בלילה, וכן חוץ למקומה כולל מלבד מחשבת חוץ למקומה, גם אם השחיטה או הקבלה היה חוץ למקומה]:"
+ ],
+ [
+ "וזרקו את דמה
ר\"ל שקבלו פסולין וזרקו כשרים או איפכא, וכ\"ש בששניהן בפסולין. והא דלא נקט נמי הוליכו פסולין. תחלת עבודת הדם וסוף עבודתו נקט. מיהו אם אחר שקבלו פסולין או זרקו, חזרו כשרים וקבלו דם הנפש וזרקוהו כדינו, מהני זריקת הכשרים להתיר הבשר באכילה, ונפק ממעילה. רק בקבלו טמאין תחלה או זרקו כיון דמהני עבודת הטמא בקרבן צבור, דכשרוב הצבור טמאין נעשה בטומאה, להכי מהני קבלתו וזריקתו נמי בכל קרבן, שיעשה שאר הדם כשריים, ולא מהני קבלת הכשר אח\"כ."
+ ],
+ [
+ "בשר קדשי קדשים
אין בו מעילה אחר שנזרק הדם, מדחזי אז לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "שיצא לפני זריקת דמים
אף שחזר והכניסו ואח\"כ זרק הדם, אפ\"ה ס\"ל אין זריקה מועלת ליוצא. [כך כתב רש\"י ור\"ב. ול\"מ לבתר מ\"ש [זבחים ד\"צ ע\"א] באימורי קדשים קלין במ\"ג, דבהדר עיילינהו קודם זריקה, לכ\"ע זריקה מהני ליוצא, א\"כ ה\"ה בבשר קדשי קדשים. לפ\"ז רק בדאיתנהו באבראי בשעת זריקה פליגי ר\"א ור\"ע, וקיי\"ל כר\"ע. והכי קיי\"ל [ועי' רלח\"מ פ\"א מפסוהמ\"ק הל' ג']:"
+ ],
+ [
+ "ואין חייבין עליו משום פגול
דכשחישב בא' מד' עבודות לאכול או להקריב מהקרבן חוץ לזמנן, אינו חייב כרת כשאכל אלו, דלגבי הנך מדאין זריקה מהני ליוצא, הו\"ל כאילו לא נזרק הדם, ולא קרבו כל מכשיריו כראוי [עי' זבחים פ\"ב מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "נותר
דפטור מכרת כשאכל נותר שלהן, דרק בראוי לאכלו תוך זמנו חייב אנותר:"
+ ],
+ [
+ "וטמא
דאין חייב כרת באכלן בטומאת הגוף רק בראוי לאכילה לטהורים:"
+ ],
+ [
+ "אין מועלין בו
אף שלא חזר והכניסן קודם שזרק הדם, ס\"ל זריקה מהני ליוצא לאפוקי ממעילה, אף דלא מהני למשרי בשר באכילה:"
+ ],
+ [
+ "וטמא
האי אבל לשון ברם הוא, ור\"ל כך הוא האמת, דאי\"ל שיהיה פירוש לשון אבל כבשאר דוכתא, דהכא אינו ההיפך מרישא, רק אדרבה מדאין מועלין בו, אם כן התירתו הזריקה, ושפיר חייבין עליו משום פגול. [אב\"י י\"ל אין מועלין אבל איסור איכא. ושפיר שייך עלה אבל]. מיהו דוקא ביצא קצת הבשר ונשאר קצתו בפנים, דמדמהני זריקה להך קצת שבפנים מהני נמי להך שיצא. אבל ביצא כל הבשר, לא מהני תו זריקתו לכ\"ע. וקיי\"ל כר\"ע:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי עקיבא
מביא ראיה דזריקה מהני ליוצא:"
+ ],
+ [
+ "כך הוא פוטר את בשר חברתה
מיירי ששחט שניהן כאחת דאז רצה זורק מזה או מזה, והרי בזה כ\"ע מודו דפוטר גם בשר חברתה ממעילה, אף דחברתה פסולה השתא, דהרי כשנזרק דם של זו, נעשה חבירתה מותר חטאת [כתמורה פ\"ד]. מיהו בשחטן זה אחר זה, לכ\"ע לא מהני זריקת הא' לפטור שנייה ממעילה:"
+ ],
+ [
+ "דין הוא שיפטור את בשרה
אף שנפסל קצת הבשר ביוצא:"
+ ],
+ [
+ "אמורי קדשים קלים
שאין מועלין בהן רק אחר זריקה:"
+ ],
+ [
+ "שיצאו לפני זריקת דמים
ונשארו בחוץ בשעת זריקה כלעיל סי' ט\"ו:"
+ ],
+ [
+ "וטמא
דס\"ל דכמו דלא מהני זריקה ליוצא לבשר ק\"ק לאפוקי ממעילה, ולחיובי בפגול נותר וטמא [כמ\"ב], כ\"כ לא מהני זריקה ליוצא אף באימורי קדשים קלים לחיובי בהנך:"
+ ],
+ [
+ "נותר וטמא
ג\"כ לטעמיה דלעיל קאי, וס\"ל דכמו דמהני זריקה ליוצא בק\"ק, כך מהני באימורי קדשים קלים. וצריכא הנך ב' פלוגתא, דאי אשמעינן בשר ק\"ק, סד\"א דר\"א ס\"ל רק לאפוקי ממעילה לא מהני זריקה, אבל אימורי קדשים קלים אימא דמהני זריקה לעיולא למעילה. ואי אשמעינן אימורי קדשים קלין סד\"א דרק לעיולא למעילה ס\"ל לר\"ע דמהני זריקה ליוצא, אבל בשר ק\"ק דלאפוקי ממעילה אימא ס\"ל לר\"ע דלא מהני זריקה ליוצא, קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "מעשה דמים בקדשי קדשים
ר\"ל יש בזריקת הדם של קדשי קדשים וכו':"
+ ],
+ [
+ "מועלין באימורין ובבשר
ר\"ל מועלין בכל האמור שיקריב מהקרבן אחר זריקה, ע\"ג המזבח, וגם בהבשר שיאכלו הכהנים אחר זריקה:"
+ ],
+ [
+ "מועלים באימורים
וה\"ה בעולה שכולה כליל, מועל בכל בשרו אף לאחר זריקה:"
+ ],
+ [
+ "ואין מועלין בבשר
הרי שע\"י הזריקה נתהווה בק\"ק קולא, שאין מועל תו בבשר:"
+ ],
+ [
+ "על זה ועל זה
ר\"ל בין באימורין בין בבשר, אחר זריקה חייבים וכו':"
+ ],
+ [
+ "וטמא
דזריקה קבעה בפגול, ולחיובא נמי כשאכל נותר שלו או כשאכלו בטומאה, לאחר זריקה. הרי שע\"י הזריקה נתהווה בהן ג\"כ חומרא:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "חטאת העוף
בפרקא קמא נקט פסולי המוקדשין מתי מועלין בהן. ומהשתא מיירי תנא מתי מועלין בכשרים. והקדים קרבנות העוף לקרבנות בהמה, לפי שיש בעופות עולת העוף, שיש בה שייכות יתירא דמעילה, מדמועלין גם בעורה. משא\"כ בקרבנות בהמה. גם בעולה העור לכהנים. ואין מועלין בו. והקדים בעופות חטאת לעולה, משום דחטאת קודם בהקרבה לעולה:"
+ ],
+ [
+ "מועלין בה משהוקדשה
בפה, וכן בכולה פרקן:"
+ ],
+ [
+ "הוכשרה
ר\"ל ע\"י שנמלקה הוכנה לפסול וכו'. וכן פי' מלת הוכשרה בכולה פרקן:"
+ ],
+ [
+ "ובמחוסר כפורים
ר\"ל דכשנמלקה נתוסף בה קדושה שכשיגע בה טבו\"י [היינו טמא שטבל ולא העריב שמשו], או מחוסר כפורים [היינו אותן הטמאין שכשיטהרו צריכין קרבן., והם הזב, והזבה, (נדה), יולדת, ומצורע שטבלו והעריב שמשן, ועדיין לא הביאו קרבנותיהן. ביום שלאחריו], נפסל העוף, אבל אינו מטמא אחרים:"
+ ],
+ [
+ "ובלינה
דכשנמלקה אם לן הדם עד ששקעה החמה, נפסל הקרבן. וכמו כן בלן הבשר אחר הזאת דמה יום ולילה מאז שמלק, נפסל מלאכול בשרו. והא דלא נקט נמי שנפסל ביוצא. משום דסתם מתני' ר\"ע היא דס\"ל זריקה מהני ליוצא:"
+ ],
+ [
+ "חייבין עליה משום פיגול
כשחישב בפיגולו בשעת מליקה או בשעת מצוי הדם:"
+ ],
+ [
+ "וטמא
שיתחייב כרת באכל א' מאלה ממנה. אבל קודם שהוזה דמה, פטור כשאכל פגול נותר וטמא ממנה:"
+ ],
+ [
+ "ואין בה מעילה
דמדהוזה דמה הותרה לכהנים. ודוקא מקרבן וחומש פטור כשנהנה, אבל איסורא איכא:"
+ ],
+ [
+ "מיצה דמה
דבחטאת העוף כשמלקו אוחז גוף העוף ומזה דמה מרחוק על קיר המזבח למטה מאמצע גובהו, ואח\"כ ממצה ודוחק שירי הדם של העוף שירד הדם ליסוד המזבח. ובעולת העוף אינו מזה, רק מיד כשמלק ממצה ודוחק הראש והגוף בדמן לקיר המזבח למעלה מאמצע גובהו:"
+ ],
+ [
+ "עד שתצא לבית הדשן
ר\"ל עד שיוציא הדשן מהמזבח לחוץ לעיר. אבל כשנהנה מאפרה כשעדיין על המזבח, אף שכבר נתרם תרומת הדשן, מועלין בה [כך פירשתי על פי מסקנת הש\"ס אליבא דר' יוחנן, וכך פסק נמי הרמב\"ם (פ\"ב ממעילה הי\"ד). ותמהני על רש\"י ועל הר\"ב שנמשך אחריו שפי' כפי מה שמסיק הש\"ס לרב, וק' הרי רב ור' יוחנן הלכה כר\"י (כביצה ד\"ד א') וצ\"ע]:"
+ ],
+ [
+ "פרים הנשרפין
היינו פר יו\"כ, שמכניס דמן לק\"ק, ופר כהן המשיח, ופר העלם דבר של צבור שמכניסין דמן להיכל:"
+ ],
+ [
+ "ושעירים הנשרפין
הוא שעיר יו\"כ שמכניס דמו לק\"ק, ושעיר ע\"ז שמכניס דמו להיכל, וכל פרים ושעירים הנ\"ל בשרן נשרף חוץ לירושלים [ועי' מ\"ש זבחים פ\"ה מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "חייבין עליהן משום פיגול
אם בשעת שחיטה, קבלה, הולכה, זריקה, חישב להקטיר אימוריהן חוץ לזמנן הראוי, ואם אכל בשרן אחר שהוזה דמן, חייב כרת:"
+ ],
+ [
+ "ומועלין בהן בבית הדשן
ר\"ל אף כשכבר מונח בשרן בבית הדשן חוץ לירושלים, מועלין בהן, מדאין בהם שום היתר לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "עד שיותך הבשר
ר\"ל עד שיהא נימוק הבשר ע\"י השריפה ונעשה פחמין, דאז כבר נעשה מצותו ואין מועלין בו:"
+ ],
+ [
+ "ואין מועלין בעורה
מדשייך לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "אבל מועלין בבשר עד שיצא
אפרה שבמזבח:"
+ ],
+ [
+ "וזבחי שלמי צבור
ב' כבשי עצרת:"
+ ],
+ [
+ "וטמא אין מועלין בבשר
משנזרק דמו. משום שמאז הותר לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "אבל מועלין באימורים
מדנקרבין על המזבח:"
+ ],
+ [
+ "שתי הלחם
שמביאין בעצרת."
+ ],
+ [
+ "קרמו בתנור
שנתהווה על פני העליון של הלחם כמין קרום כשאפאן בתנור."
+ ],
+ [
+ "הוכשרו להפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים
ולא גרסינן ובלינה, דהרי נאפות מעי\"ט ונאכלות למחר. [ולתוס' שפיר גרסינן ובלינה, דהרי מדס\"ל להך תנא דכשקרמו בתנור הוכשרו לפסול, על כרחך דס\"ל דתנור מקדש, א\"כ גם לינה פוסלתן, ובאמת מה\"ט נאפות בי\"ט אפילו בשבת. ומיהו אף דס\"ל להך תנא דכלי שרת מקדש, אפ\"ה צריך שיקרום פני הלחם דכלי שרת אינו מקדש רק כשנעשה כל הראוי לעשות בו]:"
+ ],
+ [
+ "ולשחוט עליהם את הזבח
דאז כבר הותר לשחוט ב' הכבשים:"
+ ],
+ [
+ "ואין בהן מעילה
דמשנזרק דמן כבר הותרו לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "ובמחוסר כפורים
הכא אף לתוס' הנ\"ל ל\"ג ובלינה, דלכ\"ע נאפות מע\"ש ואין נאכלות עד לשבת האחרת:"
+ ],
+ [
+ "קרבו הבזיכין
ב' בזיכי לבונה שהיו מסודרין על ב' מערכת לחם הפנים, וכשמסלקין הלחם בשבת האחרת מקטיר הבזיכין על מזבח החיצון:"
+ ],
+ [
+ "חייבין עליו משום פיגול
כשחישב בשעת הקטרת הבזיכין לאכל הלחם לאחר זמן הראוי:"
+ ],
+ [
+ "
כשהוקרבו הבזיכין:"
+ ],
+ [
+ "המנחות מועלים בהן משהוקדשו
בפה:"
+ ],
+ [
+ "חייבין עליו משום פיגול
אם חישב בשעת קמיצה, או בשעה שנתן הקומץ לכלי שרת, או בשעה שמוליכו למזבח, או בשעה שזרקו להאישים, חישב לאכול או להקטיר ממנו חוץ לזמן הראוי:"
+ ],
+ [
+ "ואין מועלין בשירים
בהנשאר לאחר שנקמץ, מדהותר לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "ומנחת נסכין
ר\"ל מנחה שמביאין עם הקרבן. וכל הנזכרים כאן כולן כליל למזבח, ואין בהם שיריים לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "מועלין בהן משהוקדשו
בפה:"
+ ],
+ [
+ "קדשו בכלי
לא קאי אקומץ, דהרי גם בלא הוקדש הקומץ בכלי, כבר הוקדש המנחה כולה בכלי, דהרי כל מנחה צריכה מתן כלי קודם קמיצה:"
+ ],
+ [
+ "ופיגול אין בהן
דאין פגול נוהג רק בקרבנות שיש להן מתירין, משא\"כ הנהו אין להם מתיר אחר:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל כל שיש לו מתירין
כגון חטאת, אשם, שלמים, שדמן מתיר אימוריהן למזבח ובשר לכהנים. וכ\"כ עולת בהמה ועוף ופרים הנשרפין ושעירים הנשרפין, דמן מתיר עכ\"פ בשרן או אימוריהן למזבח. וב' הלחם, דם הכבשים שעמן מתירן לכהנים. ולחה\"פ, הקטרת הבזיכין מתירן לכהנים. וכל המנחות, קומץ מתיר שריים לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "וכל שאין לו מתירין
ככל הני דחשיב ברישא דמתניתין:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ולד חטאת
כולה מתני' שנוייה כבר ריש פ\"ד דתמורה, משום דין תמורה. ונשנית הכא משום דין המעילה:"
+ ],
+ [
+ "ימותו
שסוגר דלת בפניה עד שתמות ברעב:"
+ ],
+ [
+ "שעברה שנתה
דהחטאת כשרה רק תוך שנה משנולדה:"
+ ],
+ [
+ "ושאבדה
האי שאבדה קאי לכאן ולכאן, ור\"ל שעברה שנתה ונאבדה, או שנאבדה ונמצאת בעלת מום. דאע\"ג דהו\"ל ב' לריעותא, ונדחות לגמרי בשעה שנתכפר באחרת, אפ\"ה בנמצאת אחר שכיפרו בעלים באחרת, תמות:"
+ ],
+ [
+ "אם משכיפרו הבעלים
נמצאת:"
+ ],
+ [
+ "תמות
אבל באבודה שנמצאת קודם שכפרו בעלים באחרת, אפילו בחדא לריעותא, תרעה עד שתסתאב, וכדמסיק. וה\"ה בעברה שנתה לחוד, תרעה, או כל חטאת שהוממה לחוד, יביא בדמיה אחרת [ועי' בריש פ\"ד דתמורה, שזה שיטת הרמב\"ם, ולרש\"י ור\"ב יש פי' אחר במשנתינו]:"
+ ],
+ [
+ "ואינה עושה תמורה
דמדלא היא ולא דמיה קרבין, לא אלים קדושתה למתפס תמורה:"
+ ],
+ [
+ "ולא נהנים
מדרבנן:"
+ ],
+ [
+ "ולא מועלין
דכשנהנה פטור מקרבן מעילה, מטעם שבסי' ז':"
+ ],
+ [
+ "ואם עד שלא כיפרו הבעלים
נמצאת, וכבר עברה שנתה:"
+ ],
+ [
+ "תרעה עד שתסתאב
אבל בנאבדה ונמצאת בעלת מום תמכר מיד ויביא בדמיה אחרת:"
+ ],
+ [
+ "ויביא בדמיה אחרת
ולא עבר על בל תאחר, הרי כבר הביאה, וכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא [כר\"ה ד\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "ועושה תמורה ומועלים בה
דהואיל ודמיה עומדין להקרבה, יש בהן קדושה:"
+ ],
+ [
+ "המפריש מעות לנזירותו
שהנזיר מביא בסוף נזירותו, חטאת ועולה ושלמים. וזה הפריש מעות ואמר שיהיו לנזירותו לקרבנות שחייב, ולא פירש איזה לחטאת, ואיזה לעולה, ואיזה לשלמים. וי\"א דכשאמר אלו לחובתי, כמפורשים ונתערבו דמי. רק הכא מיירי שהפריש מעות ולא אמר כלום [רמב\"ם פ\"ט מנזירות, ועי' מ\"ש רמב\"ם מעילה פ\"ד ה\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "לא נהנין
לכתחילה אסור להנות מהן מדרבנן [רמב\"ם פ\"א ממעילה ופ\"ד ה\"ג. ולתוס' הכא אסור מדאורייתא, דאף שיכול להביא בכולן שלמים, עכ\"פ גם בשלמים הרי אסור להנות בחייהן מדאורייתא, א\"כ ה\"נ בדמיהן]:"
+ ],
+ [
+ "ולא מועלין
דכשנהנה אינו חייב חומש ולא קרבן מעילה:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהן ראוין לבוא כולן שלמים
דכל פרוטה ופרוטה שנהנה, י\"ל שמא של שלמים היא שאין בה מעילה [כפ\"א. וק\"ל הרי בדאורייתא קי\"ל איו ברירה, ושמא זו שנהנה פרוטה של חטאת היא. ונ\"ל דהא דלא מעל היינו שלא יביא קרבן מחשש חולין בעזרה, אבל חומש באמת חייב. מיהו לתוס' [נזיר כ\"ד ב'] אפילו נהנה מכל המעות ביחד אפ\"ה לא מעל, דאף שאמר הרי אלו לחובתי, הרי חובתי שלמים נמי משמע, ויוכל להביא בכל המעות שלמים, והחטאת ועולה יביא ממעות שבביתו, וא\"כ אם כשיהנה מהמעות יביא קרבן מעילה, יביא חולין לעזרה]:"
+ ],
+ [
+ "מת
הנזיר שהפריש מעות:"
+ ],
+ [
+ "היו סתומים
שלא פירש איזה לחטאת וכו'. ולי\"א הנ\"ל סי' י\"ד מיירי שהפרישן בשתיקה:"
+ ],
+ [
+ "יפלו לנדבה
יקריבו בכל המעות עולת נדבת צבור. דאף דראוי כל המעות לשלמים. עכ\"פ הלממ\"ס הוא בנזיר שהפריש מעות סתומים ומת, שיהיו לנדבת צבור. אבל אי\"ל דמשום דלא פירש יוכל היה להמלך ולהביא בכל המעות עולות, דמדמת לא שייך ממלך:"
+ ],
+ [
+ "היו מפורשים
שפירש ואמר אלו לחטאת ואלו וכו':"
+ ],
+ [
+ "ילכו לים המלח
דדמי חטאת שמתו בעליה היא [ועיין רלח\"מ פ\"ט מנזירות ה\"ד. ולתוס'. (נזיר דכ\"ו א') בכה\"ג בשאמר על הכל הרי אלו לחובתי וכלעיל, כל המעות ילכו לים המלח. רק מתני' מיירי בפירש ואמר אלו לחטאתי ואלו לעולה ואלו לשלמים]:"
+ ],
+ [
+ "יביאו עולה
ומועלין בהן מדאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "ונאכלים ליום אחד
כדין שלמי נזיר:"
+ ],
+ [
+ "ואינן טעונין לחם
דבלחם נזיר כתיב ונתן על כפי הנזיר, והרי מת. [וק\"ל מדאמרינן דנזיר ממורט פטור מהעברת תער (יומא דס\"א ב'). וכ\"כ נקטעה יד העדים פטור, דבעי' קרא כדכתיב (כסנהדרין דמ\"ה ב'), א\"כ ה\"נ נימא שלא יביאן כלל לשלמים, דמדא\"א לקיים הקרא כדכתיב תתבטל כל המצוה. י\"ל דהכא שאני דכבר הוקדש המעות לשלמים]:"
+ ],
+ [
+ "הדם בתחלה
ר\"ל קודם זריקה:"
+ ],
+ [
+ "אין מועלים בו
דכתיב נתתיו לכם לכפר, לכפרה נתתיו ולא למעילה, ולהכי מדאורייתא אין מועלין בו בין לפני כפרה או אח\"כ. [אביי אבל לפני כפרה אפילו מדרבנן אין מועלין בה, דאין גוזרין גזירה במקדש. וע\"כ צ\"ל כן. דאל\"כ מה חמור הוא בסופה דג\"כ מועלין בו אז רק מדרבנן (כך כ' רש\"י במתניתין)]:"
+ ],
+ [
+ "יצא לנחל קדרון
דשירי הדם שנשפכין ליסוד המזבח זוחלין משם על הרצפה ומתערבין באמת המים שעוברת בעזרה, ומשם יוצאין לנחל קדרון, וגזברי ההקדש מוכרין אותן שם לזבל השדות:"
+ ],
+ [
+ "מועלים בו
מדרבנן. דמדאורייתא מדנעשית מצותו אין בו מעילה:"
+ ],
+ [
+ "יצאו לשיתין
שכשמנסכין הנסכין לספלים שעל המזבח, היה בהספל נקב שבו יורדים הנסכין למערה עמוקה שבצד המזבח שהיתה מקורה, שנקרא שיתין [שהוא לשון יסוד. מדהיתה המערה ההיא תחת יסוד המזבח. כמו השתות יהרסון. ולי נראה שנקרא כך משום שהנסכין שותתין לשם]. ומשירד לשיתין אין מועלין בו מדכבר נעשית מצותה [רמב\"ם פ\"ב ממעילה, פ\"ב מבחירה. ודלא כר\"ב כאן]:"
+ ],
+ [
+ "דשון מזבח הפנימי
של קטורת:"
+ ],
+ [
+ "והמנורה
של שירי הפתילות, דשניהן מוציא ומניחן אצל מזבח החיצון:"
+ ],
+ [
+ "ולא מועלין
אחר שהניחן שם, מדכבר נעשית מצותו [ולרש\"י אף. קודם שהניחן שם אין מועלין בהן, דאין גוזרין גזירה במקדש]. אבל תרומת הדשן של מזבח החיצון שתרמו בכל יום ומניחו במקום הנ\"ל, מועל בו, מדכתיב גביה ושמו אצל המזבח, ומדלא כתיב וישימו, משמע שיהיה בהוויית קדושתו גם אחר ששמו שם, שימעול בו אף אחר שנעשת מצותו:"
+ ],
+ [
+ "מועלים בו
ה\"ק המקדיש דמי דישון בתחלה קודם שהוציאוהו מעזרה, אמר מה ששוה הדישון הזה, עלי, ואח\"כ הוציאו, ובא אחר ונהנה מהדישון קודם ששמוהו כמה שוה, אעפ\"י שנהנה אחר שנעשת מצותו מועלין בה, משום דכשנהנה והחסיר הדשן א\"א תו לשער כמה היה שוה האפר בשעה שנדר, ונמצא הפסיד להקדש:"
+ ],
+ [
+ "תורים שלא הגיע זמנן
שזמן הקדשן הוא רק משיזהבו נוצותם כראוי. וזה הקדישן מקודם:"
+ ],
+ [
+ "ובני יונה שעבר זמנן
שזמן הקדשן היא משנולדו רק עד כל זמן שכשיעקר נוצה מהכנף יתמלא מקום עיקורו בדם. וזה הקדישן אח\"כ:"
+ ],
+ [
+ "ולא מועלים
ואע\"ג דבהקדיש בהמה מחוסרת זמן, אף שפסולה עדיין להקרבה, קדשה. בהמה שאני, דכמו מום שפוסל בה, ואפ\"ה אתו מעותיה לכלל קדושה כשיפדוה כשתומם, כ\"כ מחוסר זמן שלה, אף שפוסל בה, אפ\"ה תפס בה קדושה. משא\"כ עוף אי אפשר לדמות בו מחוסר זמן למום, מדאין מום פוסל בעוף [כתמורה פ\"ו מ\"ד]. ואפילו מחוסר אבר שפוסל בעוף, עכ\"פ לא מהני בו פדיון שיבואו מעותיו לכלל קדושה, דאין פדיון רק בבהמה שהוממה. וכן בני יונה שעבר זמנן, לא דמי לחטאת שעברה שנתה דאין לה פדיון, ואפ\"ה מועלין בה קודם כפרה. די\"ל הכא שאני שהקדישה כשכבר לא היתה ראוייה להקדש, דמי למקדיש בעל מום למזבח דלא קדש [כתמורה ספ\"ה]. ותו דהתם שאני דאזל לרעיא, וסופו שיבואו מעותיו לכלל קדושה:"
+ ],
+ [
+ "מועלין בהן
מדסופן לבוא לכלל קדושה:"
+ ],
+ [
+ "לא נהנים
אב\"י ר\"ל לא נהנין מדאורייתא, דהרי דרשינן בפסולי המוקדשין, בשר ולא חלב [ועי' לתוי\"ט כאן]:"
+ ],
+ [
+ "במה דברים אמורים בקדשי מזבח
דאע\"ג דהחלב והביצים שלהן אסורים, עכ\"פ מדאינן בני הקרבה לא מקרי קדשי ה' דלמעול בהן:"
+ ],
+ [
+ "אבל בקדשי בדק הבית
ה\"ק, אבל בהקדיש קדשי מזבח בדוגמת קדשי בדק הבית, כגון דאמר דמי בהמה זו או דמי עוף זה עלי. או שהיה באמת קדשי בדק הבית כגון שהקדיש תרנגולת, וכו':"
+ ],
+ [
+ "חמור מועלין
נקט חמור דמצוי, וכ\"ש חלב חיה מותר גם לישראל בריא. ואף דחלב חמור לא שרי ולא חזי רק לירוקנא [בכורות ד\"ז ב'] סד\"א לא הקדישה קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "כל הראוי
ר\"ל שגיפן ראוי:"
+ ],
+ [
+ "כיצד הקדיש בור מלא מים
גופן ראוי לבניין בדק הבית ולא למזבח, דאפילו לנסוך המים בסוכות לא חזו, מדצריך שיהיו מי מעין, ולא מים שבבור שהן מכונסין. ולרחוץ הקרב והכרעיים של קרבנות אינן נצרכין כלל, דהרי אמת המים עובר בעזרה. [כך כתבו רבעתוס' הכא, ורשב\"ם ב\"ב דע\"ט]. ולפענ\"ד משום רחיצת הקרבנות לא מחשב ראוי למזבח. וחילי, דהרי תיקון אמת המים שבעזרה בא רק משירי הלשכה [כשקלים פ\"ד מ\"ב], ולא מתרומת הלשכה כשאר קרבנות. ואפשר דהתם שאני דרוב המים שבאמת המים היו נצרכים לרחוץ העזרה לכשיצטרכו [כפסחים פ\"ה מ\"ח]. משא\"כ הכא כולם ראוין לצורך הקרבנות:"
+ ],
+ [
+ "אשפה מלאה זבל
גופן אינו ראוי למזבח ולא לבדק הבית:"
+ ],
+ [
+ "שובך מלא יונים
גופן ראוי למזבח ולא לבדק הבית, דאין עוקרין אבניו ועציו לבניין, כדי שלא להפסד להקדש, דהשובך שוה הרבה כשהוא בנוי:"
+ ],
+ [
+ "אילן מלא פירות
גופן ראוי למזבח אם הוא גפן או זית, שהיין והשמן ראוין למזבח. וגם בשאר אילנות שאין פירותיהן ראויין למזבח, עכ\"פ עצים שלהן ראויין למערכה [כתמיד פ\"ב מ\"ג]. אבל לבדק הבית כל אילני פירות לא חזו, דהרי עי\"ז יפסיד להקדש, שיקחום לדבר שהיה יכול להעשות בעצי יער:"
+ ],
+ [
+ "שדה מלאה עשבים
דג\"כ גופן אינו ראוי למזבח ולא לבדק הבית:"
+ ],
+ [
+ "מועלין בהם
כשתלש ממחובר. דכל עוד שבמחובר אין בו מעילה:"
+ ],
+ [
+ "ואין מועלין במה שבתוכן
דאין מעילה במה שהשביח ההקדש:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר
בש\"ס [ב\"ב ע\"ט א'] גרסינן רבי יוסי אומר, וכן נראה מהרמב\"ם [פ\"ה ממעילה] דפסק כן מדרבי יוסי נימוקו עמו [כגיטין דס\"ז א']."
+ ],
+ [
+ "ולד מעושרת
שילדתו קודם שנעשה מעשר דבילדתו אח\"כ הרי הוא דינו כמעשר ונאכל במומו [כתמורה פ\"ג מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "לא יינק מן המעושרת
דנהנה מחלב הקדש:"
+ ],
+ [
+ "ואחרים מתנדבים כן
ר\"ל יש בני אדם שמתנין כן בתחלה שבאם תצא נקבה בעשירית, לא תקדש חלבה. וזה כדי שיינק אח\"כ הולד בהיתר:"
+ ],
+ [
+ "הפועלים לא יאכלו מגרוגרות של הקדש
אפילו התנו שיהיה מזונתן על ההקדש, נותן הגזבר להן דמי מזונתן וקונין מהשוק, ולא יפרנסן מההקדש להדיא. [אב\"י והא דאמרינן תמורה [פ\"ז מ\"א] דקדשי בדה\"ב, דהיינו קדושת דמים נותנים מהן לאומנין שכרן, התם נמי כי הכא דצריך לחלל תחלה ההקדש על דמים]:"
+ ],
+ [
+ "וכן פרה
כשדשה בתבואת הקדש:"
+ ],
+ [
+ "לא תאכל מכרשיני הקדש
[וויקקען] של הקדש. וקמ\"ל דאפילו כרשינין דלא חזו כ\"כ למאכל אדם [כתרומה פי\"א מ\"ט], עכ\"פ מדכתיב לא תחסום שור בדישו, ויו יתירא, דהוה סגי למכתב בדיש, אלא קמ\"ל קרא דוקא בדיש הראוי לו, אסור לחסמו, אבל בדיש הקדש שאינו ראוי לו לאכול ממנו כשלא ידוש, מותר לחסמו. וכן בפועל כתיב גביה כי תבוא בכרם רעך, ובפועל הכתוב מדבר, משמע דוקא בכרם רעך מותר אתה לאכול, אבל לא בשל הקדש:"
+ ],
+ [
+ "באין בשל הקדש
ואין בין האילן לשדה של הקדש יותר מט\"ז אמה. דביותר מזה לא גרירי תו שרשים בתר האילן, ומועלין בהן:"
+ ],
+ [
+ "ושל הקדש באין בשל הדיוט
הכא מיירי דוקא ביש בין אילן ההקדש לשדה החולין טפי מט\"ז אמה, דבפחות מזה אכתי גרירי שרשים בתר אילן ההקדש ומועלין בשרשים [כפאה ספ\"ז]. [ואילה\"ק בכל בבא לפלוג ולתני בדידה. דנ\"ל דבין ברישא ובין בסיפא רק רבותא קמ\"ל, ברישא רבותא, דאע\"ג דגוף האילן של הדיוט, אפ\"ה משכחת גביה אסורה להנות ממנו אפילו תוך ט\"ז אמה. וסיפא נמי רבותא קמ\"ל, דאף שגוף האילן של הקדש. אפ\"ה משכחת גביה דאין מועלין בו והיינו חוץ לט\"ז אמה [ועי' תוס' ב\"ב דכ\"ו ב' ד\"ה רבינא]:"
+ ],
+ [
+ "המעין שהוא יוצא מתוך שדה הקדש
ומיירי שהמעין בא משדה חולין רק שעבר בשדה של הקדש, או שהקדיש השדה ולא המעין. ולהכי לא דמי לבור שנתמלא מים מגשמים של הפקר [לעיל מ\"ו] דהכא שאני דכבר זכה בהן הדיוט כשעברו בשדהו. [ורמב\"ם בפ\"ה ממעילה פי' דמתני' מיירי שהקדיש השדה ואח\"כ נתבקע שם מעין. ואילה\"ק וכי גרע מבור שנתמלא מים מגשמים. ואפ\"ה פסק הרמב\"ם כר\"ש לעיל מ\"ו דמועלין בהן. נ\"ל דהכא כיון שזוחלין הן. הו\"ל כעומדין לצאת, והו\"ל כאילו אין דעת הקדש לזכות בהן, משא\"כ בבור לעיל כנוסין ועומדין הן]:"
+ ],
+ [
+ "לא נהנין
מדדמו לגדולי הקדש כל זמן שהן תוך שדה הקדש:"
+ ],
+ [
+ "יצא חוץ לשדה
של הקדש:"
+ ],
+ [
+ "נהנין ממנו
אפילו לכתחילה:"
+ ],
+ [
+ "המים שבכד של זהב
כשחל שבת תוך סוכות, שאי אפשר לשאוב מים בשבת לניסוך המים שבסוכות, מנחל השילוח שחוץ לירושלים, להכי שאבו מים מע\"ש ושמום בכד זהב שאינו מקודש כדי שלא יפסל בלינה. ולמחר דקודם שינסכום נתנו המים בצלוחית קודם:"
+ ],
+ [
+ "נתנו בצלוחית
ר\"ל בכלי מקודש כדי לנסכן ע\"ג המזבח:"
+ ],
+ [
+ "ערבה
שזוקפין בסוכות סביב למזבח:"
+ ],
+ [
+ "לא נהנין
מדדמי להקדש:"
+ ],
+ [
+ "ולא מועלין
מדאינן קודש, ומיירי קודם שזקפן, דאל\"כ אפילו הקדש גמור אין לך דבר שנעשת מצותו ומועלין בו, רק דאסור לכתחילה [כפסחים כ\"ו א']. אבל ערבה דדמי רק לקודש, להכי בנעשה מצותו הוה שרי גם לכתחילה בהנאה [כך נ\"ל כוונת רש\"י]. ולרמב\"ם [פ\"ה ממעילה] לא מיירי הכא בערבה של חג אלא בכל ערבה שגדלה בשדה הקדש:"
+ ],
+ [
+ "נותנין היו ממנה זקנים בלולביהם
בהא גם ת\"ק מודה דהרי מצות לאו ליהנות נתנו:"
+ ],
+ [
+ "קן שבראש האילן של הקדש
והעוף בנה הקן מעצים וקש שהביא מעלמא:"
+ ],
+ [
+ "לא נהנין ולא מועלין
דאסור לכתחילה, מדאתו לאחלופי בקנים המחוברים באותו אילן הקדש:"
+ ],
+ [
+ "שבאשרה
קן כנ\"ל שבנוי על אילן הנעבד:"
+ ],
+ [
+ "יתיז בקנה
ר\"ל ינענע בקנה את הקן שיפיל עי\"ז לארץ, ומותר אח\"כ ליהנות מהקן. אבל לא יעלה באשירה ליטל הקן, מדנהנה מהע\"ז כשיעלה עליו. ואפילו אפשר שיטול הקן בידו בעודו עומד בארץ, אפ\"ה אסור, שיחשידוהו שעכשיו הוא שובר עצי הקן מהאשירה. אבל ע\"י שיתיז הקן בקנה, יהיה ניכר שכבר תלוש הוא [תוס' ע\"ז ז\"ב ב']. מיהו בהקדש אפילו להתיז בקנה אסור, משום דהקדש דלא מאיס ולא בדילי אינשי מניה גזרינן טפי שיהנה גם מענפיו [כביצה ל\"ט א']. אבל אפרוחים שבקן, אם יש עליהן כבר נוצות שאז א\"צ להקן שבאילן, אפילו בהקדש מותר ליטלן משם בידו והוא עומד בארץ. ובלא גדלו נוצותיהם עדיין, או ביצים שבקן, אפילו באשירה אסור ליטלן משם (רק) [אף] דרך התזה, מדחייס עלייהו מלזרקן למטה, להכי חיישינן שמא יעלה ויהנה מהאילן עי\"ז. [תוס' ע\"ז שם]:"
+ ],
+ [
+ "המקדיש את החורש
יער:"
+ ],
+ [
+ "מועלין בכולו
בעצים בענפים ובעלין:"
+ ],
+ [
+ "הגזברים שלקחו את העצים
ר\"ל כשקנו עצים להקדש:"
+ ],
+ [
+ "מועלין בעצים
ר\"ל אפילו בקעיות שנפלו ונשרו כשחטבו העצים אסירי:"
+ ],
+ [
+ "ואין מועלין לא בשפוי
[הובעלשפענע]:"
+ ],
+ [
+ "ולא בנויה
עלים שנושרין מהאילנות. דלא התכוונו כשקנו רק לקנות (רק) גוף העץ דחזי לבניין, אבל לא הנמייה, ולרמב\"ם, נמייה ר\"ל [קנארן], שהוא כעין יבלת בעץ ולא יצלח לכל מלאכה [ע\"ש פ\"ה דמעילה]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "למעילה
דכשנהנה מב' מיני קרבנות בשוה פרוטה, מעל:"
+ ],
+ [
+ "וטמא
דכשאכל כזית מהנך, מב' מיני קרבנות חייב:"
+ ],
+ [
+ "קדשי בדק הבית מצטרפין זה עם זה
לעניין מעילה. אבל פיגול נותר וטמא לא שייך בהן:"
+ ],
+ [
+ "למעילה
מלת למעילה קא גם אבבא דקדשי בדק הבית מצטרפין זה עם זה דתני מקמי הכי"
+ ],
+ [
+ "חמשה דברים בעולה מצטרפין זה עם זה
למעילה, אם נהנה מכולן יחד בשוה פרוטה. או באכל מהן פיגול נותר וטמא, מצטרפין יחד לכזית. ואע\"ג דכבר תנא במשנה א' דכל קדשי מזבח מצטרפין לכל הנך. סד\"א דהני מילי בששניהן מין א', ושניהן מין איסור אחד, אבל אם הן ב' מינין, כגון סולת בהדי יין או בשר, או אם הן ב' מינין אסורים, כגון פגול בהדי נותר או טמא, אימא דלא מצטרפי, קמ\"ל דאע\"ג דחלוקין במין וגם חלוקים בשם האיסור אפ\"ה מצטרפי, מדרבייא קרא, לא יאכל כי קודש הוא [כש\"ס די\"ז ורמב\"ם פי\"א מקרבנות]. ואפילו יין דשיעוריה ברביעית, וסולת או בשר דשיעוריה בכזית שאין שיעורן שוה, אפ\"ה כשהן דרך אכילה יחד, כגון ששרה פתו ביין, מצטרפי לכזית:"
+ ],
+ [
+ "הבשר והחלב והסלת
של מנחה שבאה עם העולה:"
+ ],
+ [
+ "והיין
של נסכי העולה. שצריך שיביא עם העולה מנחה ונסכים:"
+ ],
+ [
+ "והשמן
שבא עם המנחה:"
+ ],
+ [
+ "וששה בתודה
שהתודה טעונה לחם. ובזה מוסיף על ה' דברים שבעולה, דכולן מצטרפין לשיעור כזית מפגול נותר וטמא. אבל מעילה לא שייך בבשר התודה, דאין מעילה בקדשים קלין רק באימוריהן [כסוף פ\"א]."
+ ],
+ [
+ "התרומה
תרומה גדולה שנתנת ב' ממאה לכהן:"
+ ],
+ [
+ "ותרומת מעשר
שהלוי נותן להכהן א' מעשרה מהמעשר שקבל מהישראל. וזה נקרא תרומת מעשר, מדנתרם מהמעשר, ואסור לזר כתרומה גדולה שנותן הישראל להכהן:"
+ ],
+ [
+ "ותרומת מעשר של דמאי
דאף דדמאי מדרבנן הוא, אפ\"ה החמירו בה שתצטרף עם תרומה דאורייתא, כדי שלא יזלזלו בה:"
+ ],
+ [
+ "החלה והבכורים
שמשנכנסו לשער ירושלים דינן כתרומה לכל דבר, אלא שאסורים גם לכהן עד שהניחן בעזרה, ואח\"כ הותרו לכהן, ואסורים לזר כתרומה [כמכות די\"ח ודי\"ט], רק שאסורים גם אז לכהן אונן [כפסחים דל\"ו ב']:"
+ ],
+ [
+ "מצטרפין זה עם זה לאסור
שכשנפל מכולן שאור לעיסת חולין, בשיעור כדי לחמץ, וחמצו יחד העיסה, נאסרה. וכ\"כ בנפלו לקדירה, מצטרפין לאסור בס'. ולא הוו שמות איסור מחולקים. דהנך כולהו איקרי תרומה, ושם א' הוו:"
+ ],
+ [
+ "ולחייב עליהם את החומש
באכל זר מכולן כזית ביחד בשוגג, משלם קרן וחומש:"
+ ],
+ [
+ "כל הפיגולין
מכל הקרבנות, אף כשאינן שוין, כגון מקדשי קדשים עם קדשים קלין:"
+ ],
+ [
+ "כל הנותרין מצטרפין זה עם זה
דבאכל כזית מכולן יחד, במזיד חייב כרת, ובשוגג חטאת. ואע\"ג דכבר תני לה במשנה א', אפ\"ה הדר ותני לה הכא אגב נבילות ושרצים. [ול\"נ דקמ\"ל תו הכא. מדנקט הכא פגולים לשון רבים, לאשמעינן דאף שיש כמה מיני פגול ונותר, דיש לב' ימים, ויש ליום א', ויש לליל א', כפסח, אפ\"ה מצטרפי. והא דלא הדר נקט נמי טמאים דהרי יש בה נמי מינים חלוקים, כנטמא באהל, מגע ומשא, או בשנעשה ראשון או שני, וכו'. דסד\"א דגם לעניין טומאה קאמר דמצטרפין והרי לא מצטרפי לעניין טומאה רק כקל שבשניהן [כלקמן מ\"ד וכטהרות פ\"א מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "כל הנבלות
אפילו זבילת בהמה טמאה עם נבלת בהמה טהורה:"
+ ],
+ [
+ "מצטרפות זו עם זו
שכזית מכולן מטמא במגע ובמשא, אבל ללקות על אכילתו, דוקא כשהנבילות כולן משם א', כגון נבילות בהמה וחיה ועוף הטהורים, שאף שחלוקים בטעמן, עכ\"פ מדהם משם א' מצטרפים, והרי כולן אסירי משום נבילה, אבל נבילת מינים טהורים ונבילת בהמה טמאה, אינן מצטרפין למלקות, בשאכל כזית משניהן יחד, דהרי אין לוקה על נבילת בהמה טמאה משום נבילה, דאין איסור חל על איסור, והו\"ל ב' שמות, נבילה, וטמאה, שאין מצטרפין למלקות [רמב\"ם פ\"ד ממ\"א הי\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "כל השרצים מצטרפין זה עם זה
באכל כזית מכולן יחד לוקה, מדהו\"ל שם איסור א'. ובשמונה שרצים שבפרשת שמיני, מצטרפין לכעדשה לעניין טומאה, וגם לעניין מלקות כשאכל מכולן יחד כעדשה, דכטומאתן כך שיעורן כשאכלן, ורק שאר שרצים שאין בהן טומאה, שיעורן בכזית. [אב\"י וה\"ה שמצטרף פחות מכעדשה מח' שרצים להשלים כזית של שאר שרציסם, מדמצטרף כקל שבשניהן [וכמ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "דם השרץ
של שמונה שרצים הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ובשרו מצטרפין
לטמא במגע כששניהן יחד כעדשה, דאע\"ג דדם נבילות טהור, דם שרץ שאני דרבייא קרא לדמו שיטמא כבשר. והיינו דוקא כשעודו מובלע בבשרו. אבל כשנפרד כבר מהשרץ, שוב אינו מצטרף להבשר [כרמב\"ם פ\"ד מאה\"ט ה\"ז]. ולעניין אכילה, אפילו בעודו מחובר בבשר אינו מצטרף להבשר, דהרי אין חייבים על אכילת דם שרצים ורמשים [כרמב\"ם פ\"ו ממאכלות ה\"א]:"
+ ],
+ [
+ "כל שטומאתו ושיעורו שוין
כגון מת ומת, נבילה ונבילה, שרץ ושרץ. [אב\"י גם אפשר באינן ממין א', כגון שרץ ושכבת זרע, דשניהן שיעורן לטמא בכעדשה וטומאתן טומאת ערב [ועי' רתוי\"ט כלים פ\"א מ\"ג ד\"ה למעלה מהן זובו]:"
+ ],
+ [
+ "טומאתו ולא שיעורו
כגוז נבילה ושרץ, דתרווייהו טומאתן שוה עד הערב. אבל אין שיעורן שוה, דנבילה שיעורה לטמא בכזית, ושרץ כשיש רק כעדשה ממנו מטמא:"
+ ],
+ [
+ "שיעורו ולא טומאתו
כגון נבילה ומת, דשניהן שיעורן לטמא בכזית. אבל טומאת נבילה עד הערב, שכשיטבול אחר שנטמא והעריב שמשו, טהור בערב, משא\"כ בשנטמא במת צריך הזאה ביום ג' וז', וכשטובל אח\"כ ביום הז' נטהר כשהעריב שמשו:"
+ ],
+ [
+ "לא טומאתו ולא שיעורו
כגון מת ושרץ, דמת טומאתו ז' ימים, ושיעורו בכזית, ושרץ טומאתו עד הערב, ושיעורו בכעדשה. מיהו זו ואצ\"ל זו קתני, רק כולה גוונא בעי למנקט:"
+ ],
+ [
+ "אין מצטרפין זה עם זה
אפילו החמור אינו משלים להקל."
+ ],
+ [
+ "הפיגול והנותר אין מצטרפין זה עם זה
כשיש כזית משניהן יחד, אין מצטרפין לטמא הידים. דמשום דטומאת ידים של פגול ונותר, הוא רק מדרבנן, דגזרו שיטמאו הידים משום חשדי כהונה, ועצלי כהונה, ר\"ל דחשדינן להכהנים שפגלו הקרבן כדי להפסיד להבעלים מדשונאין את בעל הקרבן. ובנותר חיישינן שמא מחמת עצלות הכהנים, שלא אכלוהו בתוך זמן הראוי, נעשה נותר, להכי קנסו רבנן להכהנים שיתטמאו בהן ידיהם, ולא יפגלו ולא יותירו [כפסחים פ\"ה א'. ובערוך ערך חשוד, פי' חשדי כהונה, דר\"ל שלא יחשדו להכהן שנגע בהפגול כדי לאכלו. לא זכיתי להבין, דא\"כ למה נקט ש\"ס הנ\"ל האי טעמא רק אפגול, הרי גם בנותר שייך האי טעמא]. ואי אמרת שיצטרפו פיגול ונותר לטמא הידים, הו\"ל כעין גזירה לגזירה. מיהו לעניין אכילה מצטרפין, דאי איכא רוב פיגול, דינו כפיגול, ואי הרוב הוא מנותר, דינו ככולו נותר, ואי שוה בשוה, דינו כפיגול ודיני כנותר. שעל כל א' משניהן שהתרו בו כשאכל התערובות ההוא, לקי. ואע\"ג שאין ב' שמות איסור מצטרפין, ופגול ונותר ב' שמות הן, אפ\"ה רביינהו קרא לעניין אכילה שיהיה דינן כשם א':"
+ ],
+ [
+ "מפני שהם שני שמות
ר\"ל ב' לאוין חלוקין, להכי לא גזרו בכה\"ג ב' גזירות יחד, שיטמאו הידים ושיצטרפו. דאילו היו משם אחד, אשכחן בכמה דוכתי דאמרינן דכל גזירה לגזירה דגזרינן, ה\"ט משום דבבת אחת נגזר [כתוס' חולין ק\"ד א']:"
+ ],
+ [
+ "לטמא אפילו כקל שבשניהם
ר\"ל דבשר שרץ דחמיר דשעורו בכעדשה, אינו מצטרף להשלים כזית דנבילה, וכ\"ש איפכא, דנבילה הקל דשיעורו בכזית אינו מצטרף להשלים שיעור כעדשה דשרץ. וכן חצי זית ממת, דחמיר לטמא טומאת ז', אינו משלים לחצי זית דנבילה, לטמא עכ\"פ טומאת ערב כנבילה:"
+ ],
+ [
+ "האוכל שנטמא באב הטומאה
שנעשה עי\"ז ראשון לטומאה:"
+ ],
+ [
+ "ושנטמא בולד הטומאה
ר\"ל כשנתחבר עם המאכל שנגע בראשון לטומאה, שנעשה עי\"ז שני לטומאה:"
+ ],
+ [
+ "מצטרפין זה עם זה
דביש משניהן יחד כביצה, מטמא לאחרים [אבל לקבל טומאה, שיעורו בכ\"ש [כרש\"י פסחים דל\"ג ב'] ולתוס' שם גם לקבל טומאה צריך שיהיה כביצה ועי' רתוי\"ט (טהרות פ\"ב מ\"א ד\"ה אין בו) שכתב דמדאורייתא בין לטמא או לקבל טומאה צריך שיהיה בביצה, ורק מדרבנן מקט\"ו בכ\"ש [אב\"י וכ\"כ רש\"י ותוס' שבת דצ\"א א' ד\"ה אי']. ועי' מ\"ש ביבקש דעת אות נ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "לטמא כקל שבשניהם
ויהי המאכל שנגע בב' המצורפין הנ\"ל, שלישי לטומאה, דדנינן ליה כאילו היה כולן שני לטומאה דהיינו כקל שבשניהן:"
+ ],
+ [
+ "כל האוכלין
שנטמאו:"
+ ],
+ [
+ "מצטרפין לפסול את הגויה בכחצי פרס
דהאוכל מאכלים טמאין כחצי פרס, דהיינו כביצה ומחצה לרמב\"ם, או כב' ביצים לרש\"י, נפסל הגוף של אדם האוכל מלאכל תרומה, ופוסל גם תרומה במגע, עד שיטבול:"
+ ],
+ [
+ "במזון שתי סעודות לערוב
שהרוצה ללכת בשבת יותר מאלפיים אמה, מניח קודם שבת בסוף אלפיים, מזון ב' סעודות, שהן ו' ביצים לרמב\"ם וח' ביצים לרש\"י, והו\"ל כאילו דר במקום שהניח ערובו, ולכן מותר לילך משם בשבת ב' אלפים אמה לכל צד [ועי' עירובין פ\"ח מ\"ב]."
+ ],
+ [
+ "בכביצה לטמא טומאת אוכלין
שאין אוכל מטמא בפחות מכביצה [כלעיל סי' ל\"ג]. ואע\"ג דקיי\"ל חיבורי אדם אינו חיבור [רמב\"ם אבות הטומאה פ\"א הי\"ב] היינו רק דבשמיעך כמה גושין יחד לא נטמא א' בשנטמא חבירו רק בשנדבקו יחד באחד מז' משקין [כרמב\"ם פ\"ו מאוכלין הי\"ב והי\"ג] אבל לטמא אחרים גם חיבורי אדם מחשב חיבור [כרמב\"ם שם הי\"ז] מיהו בנדבקו יחד לגוש אחד בבישול מעצמן לכל מילי הוה חיבור [שם הט\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "בבגרוגרת להוצאת שבת
דבהוציא מאכל בשבת מר\"ה לרה\"י, או איפכא, אינו חייב עד שיהיה גדול כגרוגרת, שהוא שליש ביצה [עי' רמג\"א שס\"ח סק\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "בככותבת ביום הכפורים
דבאכל ביו\"כ אינו חייב עד שיהיה ככותבת הגסה, ושיעורו כב' זיתים [כריתות די\"ד א'], והוא מעט פחות מכביצה [א\"ח תרי\"ב], דדוקא בכל האיסורין שיעור אכילתן בכזית, מדכתיב גבייהו לא תאכל, אבל ביו\"כ כתיב תענו, ובבציר מכותבת לא מתיתבא דעת האדם האוכל:"
+ ],
+ [
+ "ברביעית
דבשתה רביעית משקין טמאין, נטמא גופו מלאכול תרומה, ופוסל תרומה במגעו עד שיטבול:"
+ ],
+ [
+ "ובמלא לוגמיו ביום הכפורים
דבשתה ביו\"כ מלוא לוגמיו, דכשיסלקנו בפיו לצד א' יתראה כמלוא לוגמו, חייב. ומשערים בכל אדם לפי גודל מלוגמו, ובאדם בינוני שאיננו גדול או קטן ביותר, הוא פחות מרביעית [א\"ח תרי\"ב]. וקמ\"ל דאף שיש בהמאכל או המשקה ב' מינים חלוקים, אפ\"ה מצטרפי, דיו\"כ שם א' הוא:"
+ ],
+ [
+ "הערלה וכלאי הכרם מצטרפין זה עם זה
מדקתני סתמא מצטרפים, משמע דמצטרפין גם למלקות, דומיא דכל הנך מצטרפין דלעיל [מ\"א ב' וג'] דכולהו ר\"ל דמצטרפין למלקות, ה\"נ הכא. [כך נלע\"ד דמדייק בש\"ס. דאל\"כ לא הוה מקשי הש\"ס מידי, ע\"ש], וא\"כ צ\"ל דמתניתין דהכא אתיא כמ\"ד דגם ב' שמות מצטרפין למלקות כשטעמן ושיעור ביטולן שוה, ולא קיי\"ל כן. [אב\"י כך כ' רתוי\"ט. ול\"מ נ\"ל לתרץ. דשאני ערלה וכ\"כ דאתקשו להדדי [כתוס' תמורה ל\"ג ב' ד\"ה ואין], להכי מצטרפו אף שהן ב' שמות]. מיהו לכ\"ע מצטרפין לאסור, בנתערבו יחד בהיתר מין במינן במאתיים, בין בלח בין ביבש, ובנתערבו בהיתר שהוא אינו מינן, אם לח בלח צריך ס' מדאורייתא, ואם יבש ביבש, צריך ס' מדרבנן ועמ\"ש לעיל ספ\"ז דחולין בכללי ביטול אסורים. והא דמצטרפין זה עם זה, דוקא כשהיו כבר מעורבין, ונפלו אח\"כ לתוך ההיתר. אבל בנפלו להקדירה זה אחר זה, ובכל פעם לא היה בההיתר כדי לבטל האיסור, אם יש השתא בההיתר בצירוף כל א' מהאיסורים בכדי לבטל חבירו, אז איסורים מבטלין זה את זה. רק לדידן דקיי\"ל חנ\"נ בלח שנתערב ביבש אף באיסורים דלאו בו\"ח, ורק ביבש ביבש אף בבו\"ח אין חנ\"נ, ורק בלח בלח רק בשאר איסורים ולצורך הפסד גדול אין חנ\"נ. א\"כ ב' מיני אסורים שנפלו לקדירה לח ביבש, אפילו נפלו זה אחר זה, עכ\"פ מדלא היה אחר נפילה ראשונה בכדי לבטל האיסור, כבר נעשה כל התערובות נבילה, אפילו לא נודע בינתיים [כי\"ד צ\"ב]. ולפיכך לדידן, דוקא בנפלו מעורבין לתוך הקדירה ב' מיני איסורין שאין טעמן שוה, אז איסורים מבטלין זה את זה אפילו שלא במקום הפסד [י\"ד צ\"ט ס\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר אינן מצטרפין
דלמלקות א\"צ צירוף דס\"ל לר\"ש כ\"ש למכות. ולאסור הקדירה אין מצטרף לר\"ש אף שטעמן שוה, מדהן ב' מיני איסורים. [ומ\"ש תוס' הכא, דלר\"ש כ\"ש למכות, היינו רק כשהאיסור בעין. ולא כי הכא שנתערבו האיסורים יחד, עכת\"ד. זו היא סברת רבינו יקר שדחה אותה ר\"ת [בע\"ז דס\"ח א' וע\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "הבגד
הוא כל דבר הארוג מצמר או פשתים, קנבוס או משי, או משאר חוטין שנטוו מדבר הגדל מהארץ. ושיעורו לקבל טומאת מדרס כשהוא ג' טפחים על ג' טפחים. ולקבל שאר טומאות, שיעורו כשיהיה כג' אצבעות על ג' אצבעות [ועיין ביבקש דעת אות נ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "והשק
הוא אריג משער. ושיעורו לקבל טומאה, בין לטומאת מדרס או שאר טומאות, כשהוא ד' טפחים על ד' טפחים."
+ ],
+ [
+ "השק והעור
ששיעורו לכל טומאות כשהוא ה' על ה' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "העור והמפץ
הוא ארוג מגומא, באסט בל\"א. ושיעורו לכל טומאות, כשהוא ו' טפחים על ו' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "מצטרפין זה עם זה
ר\"ל הבגד מצטרף לשק שקל מענו, לטמא רק כשהוא ד' על ד' טפחים. וכן כל א' מצטרף להקל ממנו, שישלים החמור שיעור טומאת הקל. אבל אין הקל מצטרף להחמור, שישלים הקל שיעור טומאת החמור:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהן ראוין ליטמא מושב
כלומר אע\"ג דאמרן לעיל [במ\"ג] דכל שאין שיעורן שוה אין מצטרפין, אפ\"ה הכא מצטרפין, מדשוין עכ\"פ בטומאה א' מטומאת הזב, דהרי בשקצץ מכל מין מאלו בכוונה טפח על טפח, מקבל טומאת מושב, דדוקא בנקרעו מעצמן ולא חתכן בכוונה, הוו שיעורין של בגד, עור, שק, ומפץ, כלעיל [כרמב\"ם פכ\"ג מכלים]. להכי מדשוו שיעורייהו בטומאה א' מטומאות הזב, משו\"ה גם בשאר טומאות הזב מצטרפין:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "וכל דבר שאין בו פגם כיון שנהנה מעל
בדבר שנפגם קצת לאלתר כשמשתמש בו, כגון לבוש החיצון, שרגיל להתחכך בכותלים כשלבוש בו, או לבוש הפנימי דנמי נפגם לאלתר מזיעת הגוף מדסמוך לבשר, כ\"ע מודו דהוה מידי שיש בו פגם, ולא מעל עד דפגם שוה פרוטה. כי פליגי בלבוש מציעאה, ר\"ע סבר, מדאינו נפגם לאלתר, הו\"ל כמידי שאין בו פגם, ומועל לאלתר כשנהנה שוה פרוטה. ורבנן סברי, הואיל ויש בו פגם לאחר זמן, הו\"ל כיש פגם בתשמישו ומועל רק כשיפגם. מיהו בהוציאו לחולין, כגון שקנה בעדו שום דבר, אף שלא נהנה עדיין מהדבר ההוא [כפ\"ו מ\"ב], הדבר עצמו שקבל הוא הנאתו מהקדש. ולא עוד, אלא אפילו לא קבל עדיין שום דבר עבור ההקדש, כגון ששילם בה חובתו, או שנתנה לבלן [לקמן מ\"ד] עכ\"פ מדבידו ליהנות, הו\"ל הנאה. ומה\"ט אפילו לא נתנה כלל לאדם אחר, כגון שבנה אותה תוך ביתו [שם] מדבידו לדור שם, כנהנה דמי. ואפילו נתנה לחבירו במתנה, שלא קבל עבור זה כלום [כפ\"ו מ\"א], אף דקיי\"ל טובת הנאה אינה ממון [כקדושין דנ\"ח א'], ורק בנדרים טובת הנאה ממון, משום דאפילו ויתור אסור בנדרים [כדלח\"מ פ\"ה מאישות ה\"ו]. נ\"ל דהכא במעילה אף דטובת הנאה אינה כממון ממש, כהנאת פרוטה מיהו הוה:"
+ ],
+ [
+ "כיצד נתנה קטלה
האלזבאנד בל\"א, או שלשלת של זהב. ונקט כולהו בקישוטי זהב של אשה, מדאורחא הכי, דאשה דרכה להתקשט בשל זהב:"
+ ],
+ [
+ "שתתה בכוס של זהב
וכל הנהו אין בהן פגם כלל בתשמישן:"
+ ],
+ [
+ "כיון שנהנית מעלה
ר\"ל כשנהנת שוה פרוטה חייבת קרבן מעילה. ומשערין כמה היתה נותנת שישאילוה כלים הללו להתקשט בהן הזמן שנתקשטה בההקדש, וכשיעור הזה תשלם לההקדש קרן וחומש:"
+ ],
+ [
+ "לבש בחלוק
לבוש התחתון שמתקלקל מהר בזיעה:"
+ ],
+ [
+ "כיסה בטלית
לבוש העליון שמתקלקל מהר ע\"י חכוך בכותלים וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "בקע בקורדום
אקסט בל\"א, והכא נמי אורחא דמלתא נקט, דדרך האיש להשתמש בכלים הללו:"
+ ],
+ [
+ "לא מעל עד שיפגום
בהנאה ששוה פרוטה:"
+ ],
+ [
+ "תלש מן החטאת
ר\"ל תלש שערה. ונקט חטאת, שהיא נקיבה, ושערה נוח לתלוש, וה\"ה שאר קדשי קדשים. אבל תלש מקדשים קלין. אפילו אם הם תמימים, הרי אין בהן מעילה רק באימוריהן אחר זריקת דמן [כפ\"א מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "כשהיא חיה לא מעל עד שיפגום
בשוה פרוטה ע\"י הנאת ש\"פ. ובחטאת שהוממה מיירי שעומדת לפדות. [אב\"י בדיוק כ' ע\"ר י\"י חטאת שהוממה, דאי בהיתה בעלת מום קודם שהקדישה, א\"כ היכי קאמר בסיפא דבתלש ממתה משנהנה מעל משמע אף בבעמ\"ו, והיינו משום מדמתה אין לה פדיון כסי' י\"א. הרי בדקדם מומן להקדישן אף אחר מיתה יש לה פדיון [כחולין פ\"י מ\"ב ובכורות פ\"ב י\"ב]. והרי ע\"י שתלש שערה נתמעט דמי פדיונה, דאע\"ג דגם אחר פדיון אסורה בגיזה ועבודה [כבכורות פ\"ב מ\"ג], עכ\"פ יכול ליהנות מהצמר שלה אחר שחיטתה. ומדנפגם ע\"י תלישת הצמר דמי פדיונה, לפיכך הו\"ל כדבר שיש בו פגם, שאינו מועל עד שיפגום. אבל בחטאת תמימה שעומדת להקרבה, הרי גם לאחר שתלש שערה עדיין ראוייה להקרבה. ואף שאפשר שתומם, ויוזל עי\"ז דמיה כשנתלש צמרה. עכ\"פ הרי אמרי' [תוספת רפ\"ב דמעילה] דאין להקדש אלא מקומו ושעתו, והרי השתא דקיימה להקרבה לא נתחסרה ע\"י תלישת שער זה מההקרבה שעומדת לה, לפיכך דינו כשתה בכוס זהב, שהיא דבר שאין בו פגם, וכיון שנהנה מעל:"
+ ],
+ [
+ "כשהיא מתה כיון שנהנה מעל
דמדמתה אין לה פדיון דאין פודין קדשים להאכילן לכלבים [עי' רכ\"מ רפ\"ג ממעילה]:"
+ ],
+ [
+ "נהנה בכחצי פרוטה
כגון שלבש בגד קודש, ונהנה בו עי\"ז בכחצי פרוטה, אבל ג\"כ בשעה שלבשו, עי\"ז פגמו ג\"כ בכחצי פרוטה:"
+ ],
+ [
+ "או שנהנה בשוה פרוטה בדבר אחד
בדבר שיש בו פגם, אבל הוא לא פגמו בהנאתו, רק פגם בשוה וכו':"
+ ],
+ [
+ "ופגם בשוה פרוטה בדבר אחר
כגון שבשעה שנהנה מהבגד שפך משקה קודש, או שבר כלי הקדש, שעי\"ז פגם הקודש ולא נהנה מהפגם:"
+ ],
+ [
+ "עד שנהנה בשוה פרוטה ויפגום בשוה פרוטה בדבר אחד
דילפינן ג\"ש מתרומה, שתהיה ההנאה מהפגם בכל דבר שצריך פגם, ורק ב' הנאות מצטרפים."
+ ],
+ [
+ "אין מועל אחר מועל במוקדשין
דכל דבר שקדש קדושת דמים, כגון קדשי בדק הבית, או קרבנות המזבח שהוממו, מיד כשמעל בהן אדם בשוגג שלא ידע שהן קודש, הוחלו, ונפקו לחולין, ושוב אין מועל אדם בהן:"
+ ],
+ [
+ "וכלי שרת
ר\"ל, בבהמה וכלי שרת משכח\"ל בהם מועל אחר מועל, אם הם קדשי מזבח. בהמת קרבן מדרבייא קרא. וכלי שרת, מדאיכא ק\"ו, דהרי כלי מקדש כל חולין שבא לתוכו, מכ\"ש שיקדש א\"ע כשנעשה חולין ע\"י שמעל בו אדם. וה\"ה כל דבר שקדש קדושת הגוף, כעופות, מנחות, ונסכים, וכלי שרת אף שאין לו תוך לקדש [עיין זבחים דפ\"ח א'], דכיון דכולם לא נפקו לחולין ע\"י שנהנה מהן, לפיכך יש בהן מועל אחר מועל. מיהו מתני' מיירי דוקא בשהתכוון להוציא החפץ מרשות לרשות, כגון ששגג וסבור שהחפץ של הדיוט, והתכוון בהנאתו לגזלו ממנו. או שהיה סבור שהדיוט הפקיד בידו החפץ, והתכוון לשלוח יד בפקדון והשתמש בו דכל שליחות יד הו\"ל כגזלן. או שהיה סבור שהחפץ שלו ונתנו במתנה או השכירו או מכרו לאחר, דבכל הנהו הרי התכוון להוציא החפץ מרשות לרשות אחר, להכי דוקא בקדוש קדושת הגוף יש מועל אחר מועל, משא\"כ בקדושת דמים. אבל בלא התכוון להוציא החפץ מרשות לרשות אחר, כגון שסבור שהחפץ שלו, ונהנה ממנו, בהא לא איירי מתני'. ומבואר בתוספתא דבכה\"ג אפילו בקדשי בדק הבית יש מועל אחר מועל. וה\"ה בידע שהחפץ של הקדש והתכוון במזיד ליהנות ממנו, דכיון דאין מעילה במזיד, להכי הנהנה אחריו מעל:"
+ ],
+ [
+ "כיצד רכב על גבי בהמה
בהמת קרבן:"
+ ],
+ [
+ "שתה בכוס של זהב
כלי שרת:"
+ ],
+ [
+ "תלש מן החטאת
תלש שערה. וכולהו מיירי אף שהתכוון לגזלה מהדיוט ולהוציאה לחולין:"
+ ],
+ [
+ "כולן מעלו
ונ\"ל דנקט הנך ג' גוונא, לאשמעינן, דבין ברכב שהיה מעילתו בהנאה ופגם מדהכחישה ע\"י רכיבה. ובין בשתה בכוס, שהיה הנאה בלי פגם. ובין בתלש שערה, דהו\"ל כפגם בלי הנאה, רק שהתכוון לגזול הצמר ולהוציאו מרשות לרשות, בכולן יש מועל אחר מועל בקדשי מזבח.."
+ ],
+ [
+ "רבי אומר כל שאין לו פדיון
אף שאינו דומיא לבהמת קרבן וכלי שרת:"
+ ],
+ [
+ "יש בו מועל אחר מועל
ואיכא בין ת\"ק לרבי, בנדב א' עצים למזבח, ובא אדם ונהנה ממנו, לת\"ק מדאינן קרבן או מחזיק בתוכן קרבן, אינן בכלל קדשי מזבח, ואין בהן מואחמ\"ו. ורבי לטעמיה דס\"ל [מנחות דק\"ו ב'] דהמתנדב עצים צריך לקמצן ולמלוח הקומץ ולהקריבו כשאר מנחות, נמצא הו\"ל כשאר קרבן שקרב הוא עצמו למזבח, ויש בו מועל אחר מועל. א\"נ דהא איכא בינייהו קרבן שהומם ונשחט בשוגג קודם שנפדה, ובא אחד אח\"כ ומעל בה, לת\"ק כל זמן שמפרכס הרי הוא בכלל חי, והו\"ל כאפשר בו העמדה והערכה [כחולין ד\"ל ע\"א], או דס\"ל דכל קדשי מזבח שהוממו נפדין בלי העמדה והערכה [כתמורה דל\"ב ב']. ולפיכך מדאפשר שיפדה, הו\"ל כשאר קדושת דמים, ואין בו אז מועל אחר מועל. ולרבי מדנשחט, כראוי, אע\"ג שמפרכס עדיין הו\"ל כאי אפשר בו העמדה והערכה. וא\"כ אי אפשר שיפדה, ודינו שיקבר, לפיכך אלים קדושתו כקדושת הגוף, ויש בו מועל אחר מועל. והיינו דקאמר רבי, כל דבר שאין בו פדיון, ר\"ל בין שא\"א שיפדהו מדהוא קרבן תמים לקדשי מזבח, ובין בעל מום שנשחט כראוי, דתו אי אפשר בו העמדה והערכה, יש בו מועל אחר מועל, מדאלים קדושתו. [מיהו נ\"ל דגם לרבי אין מועל בו רק מדרבנן, דמדלא חזי למידי לא עדיף מקדשים שמתו שיצאו מידי מעילה מדאורייתא, דמדהולכין לאבוד שצריכים קבורה לא מקרו תו קדשי ה' [כש\"ס ד\"ב א']:"
+ ],
+ [
+ "הוא מעל וחבירו לא מעל
וכל הבבא מיירי דוקא בגזבר שהאבן והקורה של הקדש מסורות בידו, ולפיכך כשנטלן לעצמו עדיין הן ברשותו, שהוא רשות הקדש כתחלה, ולא מעל. [ואי\"ל עכ\"פ שליחות יד בפקדון הוה, ולחייב מעילה. י\"ל שולח יד בפקדון צריך שיתכוון להוציאו מרשות מפקיד בשעה ששולח בו יד, אבל הך גזבר הרי סבור ששלו הוא, דכל מועל הרי אינו רק בשוגג. ועי' לעיל סי' י\"ז]. משא\"כ כשנתן האבן במתנה לאחר, הוא מעל בנתינת המתנה, משום טובת הנאה שמחזיק לו חבירו משום זה, והרי התכוון נמי להוציאו מרשות הקדש לרשות חול. אבל חבירו לא מעל כשיהנה ממנו, שכבר יצא לחולין כשנתנה לו:"
+ ],
+ [
+ "בנאה בתוך ביתו
שבנאה הגזבר בביתו:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה לא מעל עד שידור תחתיה בשוה פרוטה
לא מיירי בבנאה ממש, דא\"כ למה צריך שידור בשוה פרוטה, הרי מיד כשבנאה נהנה, שהוסיף בביתו משל הקדש ומעל. אלא מיירי שהניחו על פי הארובה שבתקרת ביתו שלא ירדו הגשמים לביתו, והרי ההצלה מגשמים לא מקרי הנאה, ולפיכך צריך שיהנה ממש, כשידור תחתיה שוה פרוטה משום דאינו רק מניעת נזק. [ורתוי\"ט כתב שבנאה בביתו (לא) מיירי שעשה בה שנוי שאינו חוזר לברייתו. ודבריו תמוהין דא\"כ ל\"ל לש\"ס לאוקמא שהניחה ע\"פ הארובה הו\"ל לאוקמיה שלא שינה אותה. ול\"מ נ\"ל דאפילו לא שינה מעל ומטעם שזכרנו בסי' א', וכן משמע סתימת לשון רמב\"ם [פ\"ו ממעילה]:"
+ ],
+ [
+ "הוא מעל וחבירו לא מעל
ה\"נ בגזבר מיירי, ולפיכך בנטל לעצמו לא מעל. [ונ\"ל דנקט אבן, לאשמעינן דבבנאה בתוך ביתו אף שהוא בעין בבית הגזבר, והרי גם לא בנאה ממש בביתו, אפ\"ה מעל כשיהנה. ונקט פרוטה, לאשמעינן דכשנתנה לבלן אף שלא רחץ מעל. או נ\"ל דנקט פרוטה, דקמ\"ל אף דמעות להוצאה נתנו, והרי מה\"ט לענין קידושין הו\"ל כאינן בעין [כקידושין דמ\"ז ב'], וכ\"כ לענין הילך, הו\"ל כאינן בעין מה\"ט [כב\"מ דד\"א. ועי' ב\"ב צ\"ב ב' תוס' ד\"ה אי איתנהו להנהו זוזי], ולהכי סד\"א דגם לענין מעילה מיד כשנטלן הגזבר בחזקת שלו, הו\"ל כאילו כבר הוציאן, קמ\"ל דהתם באו המעות מרשות לרשות אחר, אבל הכא שנשארו המעות באותו רשות שהיו בתחלה. ע\"י טעותו שחשב שהם שלו לא מחשב כהוציאן]:"
+ ],
+ [
+ "נתנה לבלן
ר\"ל שנתן הפרוטה למחמם המרחץ, כדי שיניחנו לרחוץ שם:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שלא רחץ מעל שהוא אומר לו הרי מרחץ פתוחה הכנס ורחוץ
ולפי מאי דקיי\"ל [ב\"מ דמז\"ב וח\"מ קצ\"ח. ועי' ש\"ך י\"ד ש\"כ סק\"ח דספיקא הוה], דמדאו' בישראל מעות קונות, א\"כ אי אפשר דמיירי הכא בבלן ישראל, דא\"כ מ\"ש בלן דנקט, לנקט טפי סתם בכל אומן, דאף שלא יכול לומר לו הרי מרחץ לפניך וכו', עכ\"פ מיד כשנתן לו הפרוטה בעד דבר שיעשה לו או שכבר עשה לו, מעל מיד, משום דאז רק האומן אבל לא הוא יכול לחזור בו [ח\"מ של\"ג ס\"ג], ומיד הוציא הפרוטה לחולין. אע\"כ דמתני' מיירי בבלן נכרי, דמדקיי\"ל דבישראל מעות קונות, א\"כ נכרי במשיכה קונה [בכורות י\"ג ב' וח\"מ קצ\"ח]. לפיכך שפיר נקט דוקא בלן שהוא יכול לומר לו הרי המרחץ לפניך וכו', ולא מחסר משיכה. אבל שאר אומן נכרי, דוקא כשמשך הישראל כליו קנה המלאכה [כח\"מ של\"ג ס\"א]. ולפיכך הכא בכה\"ג מעל, דרק בכה\"ג הוציא הפרוטה לחולין. [אב\"י ועי' תוספות כאן שכתבו דלכאורה א\"א דמיירי הכא בנכרי, מדנקט במתני' לשון חבירו. וזה תמוה דהרי בהדיא תנינן [שבת ק\"נ ע\"א] לא יאמר אדם לחבירו, ובעי לאוקמא לה בחבירו נכרי. וכ\"כ תוס' בעצמן [סוכה לא א' ד\"ה הלוקח]:"
+ ],
+ [
+ "אכילתו ואכילת חברו
שאכל הוא בכחצי פרוטה, והאכיל גם לחבירו בכחצי פרוטה:"
+ ],
+ [
+ "הנייתו והניית חברו
שנהנה הוא בכחצי פרוטה וההנה גם לחבירו בכחצי פרוטה, כגון שסכו בשמן קדש:"
+ ],
+ [
+ "מצטרפין זה עם זה
לחייבו אשם מעילות. ולא דמי לנהנה ופגם, דלא מצטרפי [כמ\"ב]. דהכא שאני דשניהן מענין הנאה:"
+ ],
+ [
+ "ואפילו לזמן מרובה
אף שהיה בין ב' האכילות, או בין ב' ההנאות, או בין ההנאה ואכילה שלו להנאת ואכילת חבירו כמה שנים, אפ\"ה כשהיו שניהן בהעלם א' מצטרפין. ודוקא בשהאכיל לחבירו בשר שהקדיש לבדק הבית, דאי בקדשי מזבח הרי לא מעל רק האוכל, ואיך יצטרף אכילת חבירו לחייב המאכיל [ועי' פ\"ו ססי' ד']:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "השליח שעשה שליחותו
שהמשלח נתן להשליח את ההקדש או מעות ההקדש בתורת חולין להוציאן, ועשה השליח שליחותו:"
+ ],
+ [
+ "בעל הבית מעל
אפילו כשקודם שהוציאו לחולין נזכר השליח, שהחפץ הוא הקדש, והרי אין מעילה במזיד, אפ\"ה מעל בעה\"ב, מדהוא היה עכ\"פ שוגג באותה שעה שהוציאו השליח. ואף דבכל התורה כולה, מי ששלח אדם לעשות עבירה, לא נתחייב המשלח, ולא חילק הכתוב לענין זה בשום דוכתא בין שהיה השליח שוגג או מזיד, בכל גוונא המשלח פטור, אף דרק בהזיד השליח י\"ל דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין [כשיטה מקובצת ב\"מ ד\"י ע\"א בשם הריטב\"א]. אפ\"ה בג' דברים יש שליח לדבר עבירה בשליחות יד בפקדון, ובמעילה, ובטבח גנב ע\"י אחר [וסי' שמט]:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו תן בשר
של הקדש:"
+ ],
+ [
+ "השליח מעל
אע\"ג דכבד נמי הוה מין בשר, דהרי בנדר מבשר אסור בכבד [כי\"ד רי\"ז ס\"ח]. אפ\"ה היה השליח צריך להמלך במשלח אם יתן מין בשר זה. ודוקא שהקדיש הבשר לקדשי בדק הבית. אבל בבשר עולה וכדומה, לא מעל רק האוכל לבד, משעה שהגביה לאכלו, [ועי' רמל\"מ פ\"ז ממעילה. אמנם לראב\"ד שם לא מעל עד שאכלו]:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו תן להם חתיכה חתיכה
ר\"ל תן חתיכה א' לכל א' מהן:"
+ ],
+ [
+ "כולן מעלו
וכ\"ש בשנתן להם השליח בידים ב', והם לקחו גם החתיכה השלישית, ודאי כולן מעלו, אלא דרבותא קמ\"ל שהן נטלו בעצמן כל הג', דאע\"ג דהשליח לא עביד כלום, רק אמר להם שיטלו, ועוד שהם לקחו כל הג' ביחד, אפ\"ה לא אמרינן שע\"י שלקחו יותר ממה שאמר להם השליח, עי\"ז עקרו כל שליחות הבעה\"ב והשליח, ולא למעלו אלא הן, קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו הבא מן החלון
הוא חלול מרובע שבעובי החומה בכותל הבית, ואינו מפולש לחוץ, ועשוי להניח שם חפצים שבבית:"
+ ],
+ [
+ "או מגלוסקמא
קאסטען:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שאמר בעל הבית לא היה בלבי אלא מזה
שטעיתי בדיבורי, שאמרתי שתביא מהחלון, ורציתי לומר שתביא מהגלוסקמא. או איפכא:"
+ ],
+ [
+ "בעל הבית מעל
דדברים שבלב אינן דברים כשסותרין לדבריו שהוציא בשפתיו [י\"ד ר\"י רט\"ז שם סק\"ג, וכך כתבו תוס' שבועות דכ\"ו ב' ד\"ה גמר]:"
+ ],
+ [
+ "השליח מעל
ולא המשלח. ונ\"ל דקמ\"ל דאף בשאומר המשלח שטעה בדיבורו, דומיא דרישא:"
+ ],
+ [
+ "שלח ביד חרש שוטה וקטן
שיביאו לו בעד פרוטה של הקדש מאכל מהחנווני:"
+ ],
+ [
+ "בעל הבית מעל
אף שאינן בני שליחות, עכ\"פ כיון דבכל התורה אין שליח לדבר עבירה, רק במעילה, ש\"מ דבמעילה א\"צ שליחות ממש, אלא כל שיאמר שיעשה כן, ואפילו לקוף, ועשה רצונו, חייב, אף שהפועל אינו שלוחו כלל. וה\"נ כשהשליח קטן, או אפילו עכומ\"ז שאינן בכלל שליחות, ואפילו היה קוף עושה על פי דיבורו מעל. [ועתוס' עירובין דל\"א ב' ד\"ה כאן]. הא למה זה דומה לזיעת המעטן, דכשניחא ליה ביה, מכשיר אף שלא לחלחו בידים רק דהכא צריך נמי גרמתו ממש. [כך נ\"ל פי' הש\"ס הכא. וחילי. ממעות מותרין לקמן סי' ל\"ד. דמעל הגזבר. אלמא דבמעילה גלי קרא דא\"צ שליחות ממש, ורק גלוי דעתו סגי. ובזה מתורץ קו' התוס' הכא דאמאי לא נילף מעילה מתרומה]:"
+ ],
+ [
+ "החנוני מעל
כשיוציא החנווני הפרוטה של הקדש שקבל מהקטן. אבל החרש שוטה וקטן, אינן בני מעילה:"
+ ],
+ [
+ "ונזכר
שנזכרו הבעה\"ב והשליח שהפרוטה היא של הקדש. והרי מדנזכרו אין מעילה במזיד:"
+ ],
+ [
+ "עד שלא הגיע אצל חנוני החנוני מעל כשיוציא
אבל בלא נזכר רק הבעה\"ב, או שנזכר רק השליח, רק אותו שלא נזכר מעל, ולא החנווני:"
+ ],
+ [
+ "כיצד יעשה
ר\"ל כיצד יעשה הבעה\"ב שנזכר הוא לבד, כדי להציל השליח והחנווני מאיסור מעילה. או י\"ל, אם אחר שערבה החנווני להפרוטה ברוב מעותיו, נודע לו שהיא של הקדש, כיצד יעשה חנווני כדי להציל א\"ע מאיסור. [ואע\"ג דמדאורייתא בטל הפרוטה ברוב במעותיו, דהרי אין לך דבר שלא בטל מדאורייתא ברוב [כתוס' זבחים דע\"ג ב' ד\"ה אלא]. עכ\"פ מדרבנן לא בטל, דהקדש הו\"ל דבר שיש לו מתירין ע\"י חרטה או פדיון. ואף אי נימא דכשהפריש הקדש ליתא תו בשאלה, דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא. וא\"כ לא גרע מתרומה ביד כהן דליתא בשאלה (ועמ\"ש בס\"ד בפירושינו ביצה פ\"ג סי' כ\"ו). עכ\"פ פרוטה הו\"ל דבר שדרכו למנות תמיד ולא בטל [כיו\"ד ק\"י ס\"א]. ומה דקשה על זה עוד הרי מעל קתני, ומדמבטיל מדאו' האיך יתחייב קרבן מעילה. עי' מ\"ש לקמן בס\"ד סי' מ\"א. כי שם מקומו]:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו הבא לי בחציה נרות
נרות חרס להדליק בו."
+ ],
+ [
+ "שניהם לא מעלו
המשלח לא מעל, שהרי לא נעשתה שליחותיה בפרוטה. והשליח לא מעל שהרי לא עקר שליחותו בפרוטה, והרי אין מעילה רק בפרוטה [ונ\"ל דקמ\"ל נרות ופתילות. אף דהנך הן מעניין א']:"
+ ],
+ [
+ "השליח מעל
שהרי בשניהן שינה השליח, ויש בשניהן שוה פרוטה. ולא דמי לדלעיל [כריתות פ\"ד סי' כ\"ד] ולא חשבינן היפוך כשוגג. י\"ל התם נתהפך לו בלי כוונה, להכי מחשב מתעסק. משא\"כ הכא מתחלה ועד סוף חשב שבע\"ה א\"ל בהיפוך. גם אילה\"ק בא\"ל שיביא פתילות והביא פתילות ונרות דבעה\"ב לא מעל, מ\"ש מא\"ל תן א' ונתן ב' במשנה א' דשניהן מעלו. י\"ל התם חתיכה א' מובדלת מהב', ותיכף כשנטלו א' כבר מעל בעה\"ב דלא שינה מדעת בעה\"ב עדיין. משא\"כ הכא רק פרוטה א' היתה ושינה בה מדעת בעה\"ב, משא\"כ משנה ד' בב' פרוטות, זהו דדמי ממש למשנה א', ולהכי באמת ב' מעלו:"
+ ],
+ [
+ "שניהם מעלו
והוא שיהיה האתרוג שוה ב' פרוטות, להכי מעל גם המשלח, מדנעשת שליחותיה:"
+ ],
+ [
+ "והבאת לי קטן ורע
ר\"ל לא לחנם נתנו לך גם רימון, אלא וודאי או משום שהאתרוג שהבאת הוא יותר קטן ממה שציוותיך, או שהוא רע וגרוע ממה שרציתי. ואף ששוה ב' פרוטות, עכ\"פ אילו הבאת כמו שאמרתי, היה שוה ד' פרוטות, ושנית מדברי:"
+ ],
+ [
+ "נתן לו דינר זהב
שהוא כ\"ה דנרי כסף, וד' דנרי כסף הוא סלע:"
+ ],
+ [
+ "והלך והביא לו בשלשה
סלעים:"
+ ],
+ [
+ "בשלשה טלית
והחזיר לו דינר:"
+ ],
+ [
+ "שניהם מעלו
והוא שהחלוק שהביא שוה דינר זהב. וכלעיל:"
+ ],
+ [
+ "והבאת לי קטן ורע
דאילו הבאת כדברי, היה שוה כפליים. [ונ\"ל דקמ\"ל חלוק, אף דבמלבוש אדם רגיל לבזבז בשויין, כדאמרינן (ב\"מ דנ\"ב א') עשיק לגבך ושוה לכריסך. אפ\"ה פליגי רבנן על ר\"י. וס\"ל דלא מצי למימר דהיה לו להביא כמו שצוה ויהיה שוה כפליים. ונקט אתרוג לרבותא דר\"י איפכא. או נ\"ל איפכא דנקט חלוק לרבותא דר\"י דאף שהחזיר לו דינר, לא אמרינן אגב דקבל זוזא גמר להתרצות במעשה השליח, כדאמרינן [ב\"ב דנרח א'] בתלוהו וזבן, אגב אונסא וזוזא גמר ומקני, ונקט מה\"ט אתרוג לרבותא דרבנן]:"
+ ],
+ [
+ "המפקיד מעות אצל השלחני אם צרורין
קשורין קשר משונה בלי חותם, או שקשורין קשר פשוט אבל מחותמין:"
+ ],
+ [
+ "לא ישתמש בהם
דגלי מפקיד דעתיה דלא ניחא ליה שישתמש בהן הנפקד:"
+ ],
+ [
+ "לפיכך אם הוציא
ר\"ל אם הפקיד בידו מעות הקדש כן, והוציאן הנפקד:"
+ ],
+ [
+ "מעל
הנפקד, שהרי לא הרשיהו שיוציאן:"
+ ],
+ [
+ "אם מותרים
אף בקשורין רק שאין הקשר משונה:"
+ ],
+ [
+ "ישתמש בהן
דהו\"ל כהרשהו להוציאן כשיצטרך:"
+ ],
+ [
+ "לפיכך אם הוציא לא מעל
דהו\"ל כאילו הרשיהו המפקיד להוציאן, והרי לא שינה משליחותו. מיהו גם המפקיד לא מעל, שהרי לא א\"ל בפירוש שישתמש בהן:"
+ ],
+ [
+ "אצל בעל הבית
שאין דרכו להחליף או לפרוט מעות:"
+ ],
+ [
+ "לפיכך אם הוציא מעל
הבעה\"ב מעל, מדהוציאן שלא ברשות:"
+ ],
+ [
+ "החנוני
שיש לו חנות למכור שם סחורתו על יד על יד, ורגיל להצטרך למעות לקנות או להחליף למי שיש לו סלע וקונה בפרוטה:"
+ ],
+ [
+ "כבעל הבית
דבהפקיד בידו אפילו אינן צרורין לא ישתמש בהן. לפיכך בהיו הקדש והוציאן החנווני, מעל:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר כשלחני
ומותר להשתמש בהן כשאינן צרורים, גם לא מעל כשהוציאן."
+ ],
+ [
+ "כיון שהוציא את הראשונה
לצורך הדיוט:"
+ ],
+ [
+ "מעל
לאו דוקא ראשונה, רק כל שיוציא פרוטה מהכיס מעל בה, ולטעמיה אזל דס\"ל [בכריתות פ\"ה מ\"ג], דבספק מעילה חייב אשם תלוי:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרי' עד שיוציא את כל הכיס
כל המעות שבכיס לצרכיו:"
+ ],
+ [
+ "מודה רבי עקיבא באומר פרוטה מן הכיס זה הקדש
ר\"ל אם אמר לא יפטור כיס זה מההקדש, עד שאתן פרוטה להקדש:"
+ ],
+ [
+ "שהוא מוציא והולך עד שיוציא את כל הכיס
דהך לישנא משמע דה\"ק איני נפטר מכיס זה להוציא כולו בלי שאתן הפרוטה להקדש, ומשמע וודאי דלאחרונה נתכוון [תוס']. ולהכי בכה\"ג שפירש יפה דבריו, אפילו בדאורייתא יש ברירה, דעדיף טפי מב' לוגין שאני עתיד להפריש דאין ברירה, דהתם לא פירש לאיזה ב' לוגין נתכוון. [ואי\"ל בב' לוגין נמי נימא ב' לוגין שאפריש באחרונה ליתא דהרי צריך שישייר קצת יותר מב' לוגין, דבעינן ראשית ששיריה נכרין לישראל [פסחים דל\"ג ב']. ותו דאי לא ישייר רק ב' הלוגין הו\"ל כמפריש בשבת, וכמ\"ש בפירושינו בס\"ד [דמאי פ\"ז י\"ח]:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין מעילה",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Kodashim"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Tamid/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Tamid/English/Sefaria Community Translation.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..560349b6ddb1490a936cbd30fdcb410de1d53515
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Tamid/English/Sefaria Community Translation.json
@@ -0,0 +1,99 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Yachin on Mishnah Tamid",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+ "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "יכין תמיד",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Kodashim"
+ ],
+ "text": [
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ "A psalm, a song for the time to come, for a day that will be all-Sabbath, rest for the life of the worlds...",
+ "[that is,] all of Psalm 94 [in our Tanach, Psalm 92] (that is, with the daily offering of the morning...)",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "The fact that [the Mishnah] says 'a psalm, a song for the time to come,' does not mean that the Levites said that phrase [when singing the psalm in the Temple]. Rather, the Tanna (the Teacher of this Mishnah) explains the reason why they recited this Psalm. In the case of the preceding (weekday psalms), the character of each day is clear in the [corresponding] psalm, which is why they recited it on that day. However, nothing in the 'psalm, song for the Sabbath day' refers to Shabbat itself, so that it appears surprising that this psalm was designated for the Sabbath day. Therefore the Teacher explains that this [psalm] is distinct from the psalms of the other days of the week, all of which refer to the past, while this psalm refers to the time to come. Since this is a day of rest from the troublesome matters of everyday life, therefore, after [completing] the round of the days of creation, it is fitting for one to consider and to express in song the kindnesses of the Name for three aspects of the future toward which everyone aims:",
+ "1. A psalm, a song for the time to come: That is, what is to come to a person in this world, for \"His mercies, may He be blessed, never end.\"",
+ "2. A psalm, a song for a day which will be all Shabbat. This is the life of the World to Come, after the soul departs the body. Even then one will take shelter under the wings of His mercy, may He be blessed.",
+ "3. A psalm, a song for the third future that is appointed to one, at the time that will be 'rest for the life of the worlds.' After the world is destroyed at the end of the sixth millennium, all the life of the worlds will rest for a millennium, until the Holy One will rebuild the world anew.",
+ "All three of these hoped-for, positive outcomes are included in this psalm, as one can see when one looks well at all of its words."
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Tamid/English/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Tamid/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..f06813c3a986477e7493746f905a804b9ea78b0b
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Tamid/English/merged.json
@@ -0,0 +1,100 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Tamid",
+ "language": "en",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Tamid",
+ "text": [
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ "A psalm, a song for the time to come, for a day that will be all-Sabbath, rest for the life of the worlds...",
+ "[that is,] all of Psalm 94 [in our Tanach, Psalm 92] (that is, with the daily offering of the morning...)",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "",
+ "The fact that [the Mishnah] says 'a psalm, a song for the time to come,' does not mean that the Levites said that phrase [when singing the psalm in the Temple]. Rather, the Tanna (the Teacher of this Mishnah) explains the reason why they recited this Psalm. In the case of the preceding (weekday psalms), the character of each day is clear in the [corresponding] psalm, which is why they recited it on that day. However, nothing in the 'psalm, song for the Sabbath day' refers to Shabbat itself, so that it appears surprising that this psalm was designated for the Sabbath day. Therefore the Teacher explains that this [psalm] is distinct from the psalms of the other days of the week, all of which refer to the past, while this psalm refers to the time to come. Since this is a day of rest from the troublesome matters of everyday life, therefore, after [completing] the round of the days of creation, it is fitting for one to consider and to express in song the kindnesses of the Name for three aspects of the future toward which everyone aims:",
+ "1. A psalm, a song for the time to come: That is, what is to come to a person in this world, for \"His mercies, may He be blessed, never end.\"",
+ "2. A psalm, a song for a day which will be all Shabbat. This is the life of the World to Come, after the soul departs the body. Even then one will take shelter under the wings of His mercy, may He be blessed.",
+ "3. A psalm, a song for the third future that is appointed to one, at the time that will be 'rest for the life of the worlds.' After the world is destroyed at the end of the sixth millennium, all the life of the worlds will rest for a millennium, until the Holy One will rebuild the world anew.",
+ "All three of these hoped-for, positive outcomes are included in this psalm, as one can see when one looks well at all of its words."
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Sefaria Community Translation",
+ "https://www.sefaria.org"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין תמיד",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Kodashim"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Tamid/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Tamid/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..ec120b24e664485b9f5aa22c86b02ff400a22780
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Tamid/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,1133 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Yachin on Mishnah Tamid",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "יכין תמיד",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Kodashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש
מדאורייתא. ולא מפחד גנבים, רק מפני כבוד וגדולה שומרים שם, כשומרי ארמון המלך:"
+ ],
+ [
+ "בבית אבטינס
הוא הלשכה שעושין בה הקטורת. ובכותל דרום של עזרה היה, על שער המים [ועי' מ\"ש פ\"א דמדות סי' ב']:"
+ ],
+ [
+ "ובבית המוקד
שמהן היו בכותל צפון של עזרה. בית הניצוץ היה למערב מבית המוקד, רחוק להלן מהמזבח יותר מבית המוקד, דאינן רגילין שם כל כך הכהנים כבבית המוקד שהיה שם מדורה גדולה, שיתחממו שם הכהנים תמיד מדהולכים יחפים על הרצפה, ומלובשים רק בכתונת דק. ולהכי נקרא בית המוקד. אבל משום שכל עץ שמעלה להב מרובה, אין אש שלו מתקיים הרבה, להכי היו מבעירין ג\"כ אש בבית הנצוץ שבצדי, מעצים שמתקיימין נצוצין שלהן זמן מרובה, שבאם תכבה אש במערכה שבמזבח החיצון, ימהרו להביא אש משם. ומדלא היה שם מדורה גדולה, להכי נקרא בית הנצוץ:"
+ ],
+ [
+ "בית אבטינס ובית הניצוץ היו עליות
בית אבטינס היה לשכה בצד מערב ממעל לשער המים. ובית הנצוץ היה כעין אכסדרא לפנים משער הניצוץ לצד העזרה, שנכנסין מהשער לתוכו. ואלו ב' הלשכות היו עליות שאינן מקורין, ושם שומרין:"
+ ],
+ [
+ "והרובים
כהנים רכים בשנים דתרגום ילד רביא:"
+ ],
+ [
+ "שומרים שם
ר\"ל מפני שהעליות הללו לא היה תקרה על גבן, [כך מ\"כ. ונ\"ל ראיה דמה\"ט קאמר גבי בית המוקד מלת כיפה. לומר שזה לבד היה מקורה] לפיכך שומרים שם רק הכהנים הרכים בשנים, שלא הגיעו לכלל עבודה, דהיינו שפחותים משנות העשרים. [ותמוהין לפע\"ד דברי המפרש הנ\"ל שכתב שהיו השומרים פחותין משנת י\"ג. אבל ק\"ל דהאיך סומכין על שמירת קטנים, ושאינן בני מצוה, חיובא לדרדקי (פסחים קט\"ז א'). ומכ\"ש למ\"ש רבינו עובדיה במסכת שקלים (פ\"ה מ\"א דגם כהן שישן על משמרתו לוקה בפקיע, ק' האיך יענשו לקטן על אונס שינה שהיא טבע לו. ועי' רמל\"מ סוף בית הבחירה] אבל הכהנים שהם בני עבודה, לא הטריחו עליהן לשמור בחדרים שאינן מקורים, רק שומרים בבית המוקד המקורה ומחומם מהאש אשר שם תמיד, כדי שיזדרזו ביום לעבודה:"
+ ],
+ [
+ "בית המוקד כיפה
געוועלב, ר\"ל גגו עגול היה:"
+ ],
+ [
+ "ובית גדול היה מוקף רובדים של אבן
שורות של אבנים כעין אצטבאות בולטות משפולי החומה מבפנים לתוך בית המוקד, ועל גבה שוב שורה אחרת יוצאת מהכותל, קצרה משורה שתחתיה. וכן שורה ע\"ג שורה עד למעלה, כעין מדריגות סביב. ולמעלה היו ישנים זקני הבית אב של אותו היום, וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "וזקני בית אב ישנים שם
כ\"ד משמרות היו, ובכל שבוע בא משמר אחר לעבוד עבודה במקדש. וכל משמר היה מתחלק לשש בתי אבות, שבכל יום עובד בית אב אחר. ובשבת עובדים כל השש בתי אבות ביחד. וקאמר הכא, דשרים הממונים על הבית אב, מפני כבודן היו ישנים על האצטבאות למעלה. ורק בחצי הרווח של בית המוקד שהיה בנוי בחול, שם ישנים כולם:"
+ ],
+ [
+ "ומפתחות העזרה בידם
ברשותן שלא היה אדם רשאי ליטלן בלי רשותן, אבל מקום המפתחות למטה היה [כסוף פ\"א דמדות]:"
+ ],
+ [
+ "ופרחי כהונה
הכהנים שפורחת בהן היערות עדיין. ור\"ל שעדיין אינן זקנים. א\"נ להכי נקראים פרחי כהונה, דמדאינן עדיין זקנים, כהנים זריזין הן ונראין בהלוכן ועסקן בעבודתן כפורחים, וכלקמן רפ\"ב דקאמר והם רצו ובאו:"
+ ],
+ [
+ "איש כסתו בארץ
שכשהלכו לישן פרשו כסות עצמן על הרצפה ושוכבים עליה [ולתוס' ע\"ז (דס\"ה א'), כסתן גרסינן, ור\"ל מלשון כרים וכסתות. וכך כתב הר\"ב פ\"א דמדות מ\"ח]. וכן נ\"ל, דהרי לקמן קאמר ומתכסין בכסות עצמן, [והכא קאמר איש כסתו בארץ]. ואע\"ג דשם היו שומרים. נ\"ל דלא היו הכל נעורין כל הלילה, רק א' או ב' היו נעורין, והשאר ישנים, ומתחלפין משעה לשעה וכמו שכתבנו לעיל סי' א'. ובזה מתורצים כמה קושיות שהקשה רבינו באר שבע. אחר כתבי זה מצאתי שגם פסקי תוס' ריש תמיד כתבו קצת כדברי]:"
+ ],
+ [
+ "אלא פושטין ומקפלין
כמו ומכפילין:"
+ ],
+ [
+ "ומניחים אותן תחת ראשיהן
דאף דמשום כלאים שבאבנט ליכא למיחש, דהרי לראב\"ד [ה\"ח מכלי מקדש פי\"ב] אפילו ללבשו שרי אפילו שלא בשעת עבודה. ואפילו לרמב\"ם [שם] דאסור ללבשו שלא בשעת עבודה, עכ\"פ מותר היה להציעו תחתיו מדהיה כלאים קשה, והרי כל כלאים שהוא קשה מותר להציעו תחתיו כשאין בשרו נוגע בו [כי\"ד ש\"א ס\"ב]. (ודברי הר\"ב כאן במחכ\"ת הם נגד מסקנת הש\"ס הכא, ויומא (דס\"ט א'). רק דאפ\"ה היה אסור לשום בגדי כהונה תחת ראשו ממש, מדנהנה מבגדי קודש, דדוקא ביום שרי ללבשן אפילו שלא בשעת עבודה, מדאי אפשר לפשטן ולחזור ללבשן כל פעם שעובד, דעת ב\"ד מתנה עליהן להקדישן בתנאי זה [וכקידושין דנ\"ד א'], אבל בלילה דליכא שנות עבודה בשעת שינה, אף דמעילה ליכא [כרש\"י שם], עכ\"פ אסור ליהנות מהן, רק הא דקאמר תחת ראשיהן. ר\"ל למטה מכנגד ראשיהן, כדי שיהיו מזומנים לפניו כשיקץ [וביותר נאות לשון למטה דנקט הש\"ס, בהישנים על האצטבאות, שהיו אותן שישנים באצטבא שלמעלה מניחים אותן באצטבא שלמטה כנגד ראשיהם]:"
+ ],
+ [
+ "ומתכסין בכסות עצמן
בכסות חול שלהן:"
+ ],
+ [
+ "אירע קרי לאחד מהן יוצא והולך לו במסיבה
הוא גשר שיורד למערה שפתוחה לבית המוקד:"
+ ],
+ [
+ "ההולכת תחת הבירה
ר\"ל תחת המקדש. דבעל קרי אסור לכנס לעזרה. אבל במחילה היה מותר לילך, שהמחילות הפתוחות לחול לא נתקדשו, [כפסחים דפ\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "והנרות דולקין מכאן ומכאן
במחילה. ובשבת הדליקום מע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "ומדורה היתה שם
בבית הטבילה, שיתחמם בה קודם ואחר שטבל:"
+ ],
+ [
+ "ובית כסא של כבוד
נ\"ל משום דתנן בפ\"ה דמקואות דכל זקן וכולה שראה קרי ולא הטיל מים קודם טבילה, כשמטיל מים אחר שטבל, צריך טבילה אחרת, מדיוצא עם המי רגלים שיורי קרי. להכי כל זקן מהכהנים שראה קרי היה צריך להשתין קודם שיטבול. ומדאין מי רגלים כלין רק בישיבה [כברכות ד\"מ ע\"א], להכי צריך היה נמי לפנות א\"ע קודם שיטבול. [אב\"י ול\"מ נ\"ל מזה ראיה לרמ\"א י\"ד [קצ\"ח ס\"ג], דכל טובלת צריכה לבדוק עצמה בגדולים וקטנים קודם טבילה. שלא תהיה צריכה לעצור א\"ע ולא יהא ראוי אז לביאת מים]:"
+ ],
+ [
+ "וזה היה כבודו
ר\"ל להכי נקרא בית הכסא של כבוד, דכשמצאו וכו':"
+ ],
+ [
+ "יודע שיש שם אדם
ואינו נכנס לשם."
+ ],
+ [
+ "ירד וטבל
דאע\"ג דאכתי לילה הוא, והרי כל חייבי טבילות טבילתן ביום, חוץ מנדה ויולדת שטבילתן בלילה [כפסחים ד\"צ ע\"ב]. היינו בטמאים שצריכין ספירה, כגון טמא מת, וזב, ומצורע שכולן צריכים ספירת ז' ימים לטהרתן. וכמו כן זבה קטנה שצריכה עכ\"פ ספירת יום נגד יום, [עי' ביבקש דעת סי' ע\"ב] דבהנך אמרינן מקצת יום אחרון של טהרתן הו\"ל ככולו. ורשאה מה\"ט לטבול ביום אחרון של ספירת טהרתה, וא\"צ להמתין עד הערב. ולהכי סד\"א דמה\"ט תהיה נמי רשאה לטבול בלילה שקודם יום האחרון לספירת טהרתה, דהרי בכל דוכתא היום הולך אחר הלילה שלפניו. להכי קתני טבילתן ביום, ר\"ל משהאיר יום אחרון של ספירת טהרתה, ולא בליל שלפניו. וה\"ט מדכתיב וספרה לה שבעת ימים, ולא לילות, לאשמעינן דמקצת ספירה שבלילה לא מחשב ליום שלם, אבל מקצת ספירה של יום ממש, מחשב כיום שלם, וא\"צ להמתין מלטבול עד הערב. משא\"כ נדה ויולדת לא אמרינן גבה ספירתה מקצת יום ככולו ותהיה רשאה לטבול משהאיר יום ז' שלה, דמדכתיב ז' ימים תהיה בנדתה, כל ז' היא טמאה, וכשטובלת קודם ששלמו, הרי זו כטובל ושרץ בידו ויולדת אתקש לנדה [כפסחים ד\"צ ע\"ב], הלכך טובלות בליל ח' או אח\"כ אפילו ביום מדאורייתא. אבל כל הטמא טומאת מגע נבילה או שרץ, או טמא קרי כי הכא וכדומה, שא\"צ ספירת ימים לטהרתן, מיד כשפורשין מהטומאה רשאין לטבול. [אב\"י מיהו כל זה בנדה דאורייתא שגם ימי ראייתה נחשבין לה לז' ימי טומאתה. אבל נדות שלנו דסופרות ז' נקיים, הו\"ל ביום שבעה שלה מקצת יום ככולה כבזבה, ואפ\"ה אינה טובלת ביום מדרבנן משום סרך בתה [כי\"ד קצ\"ז ס\"ג]. והיקל הב\"ח במקום אונס גדול, כגון שאינה יכולה לטבול ביום ח' כלל, וגם ביום ז' רק ביום, רשאה לטבול ביום הז' רק שלא תבוא אצל בעלה עד הערב]."
+ ],
+ [
+ "עלה ונסתפג
נתקנח המים שעל בשרו. [ונ\"ל דלא דמי להא דתנינן כה\"ג (יומא פ\"ג מ\"ד) עלה ונסתפג דהתם קמ\"ל הכי כדי שלא ילחלח בגדי כהונה כשילבשן קודם שיסתפג. אבל הכא שלובש בגדי חול. קמ\"ל שיסתפג, מדהוא טבול יום ומים שעליו כשעולה מהטבילה הם שלישי לטומאה כרמב\"ם [פ\"י מאהט\"ו ה\"ג] ושמא יטפטף מהמים על דבר קודש כשיחזור אצל אחיו הכהנים לבית המוקד, להכי מסתפג]:"
+ ],
+ [
+ "בא וישב לו אצל אחיו הכהנים
שבבית המוקד:"
+ ],
+ [
+ "עד שהשערים נפתחים
נ\"ל שלא היו פותחין שום שער, עד בששומעין שנפתח שער הגדול [כלקמן פ\"ג מ\"ז], אז פותחין כל השערים:"
+ ],
+ [
+ "יוצא והולך לו
מדהוא טבול יום עד שתשקע החמה, והרי טבול יום אכור בעזרה. ואע\"ג שגם אחר טבילתו יושב בבית המוקד, ואפילו בהחצי שהיה בנוי בחול, עכ\"פ מחנה לויה היה, והרי טבול יום אסור במחנה לויה [כיבמות ד\"ז]. י\"ל דמחנה לויה רק מדרבנן אסור לטבול יום, דיהושפט גזר כן, וכיון דנטמא בפנים והשערים סגורים, הקילו גביה. [ועי' תוס' יבמות שם. ולתוס' חולין (ד\"ב ב' ד\"ה שמא יגע). וכ\"כ לר\"ב (כלים פ\"א מ\"ח), דוקא בעזרת נשים, שמורגל לכניסה ויציאה החמירו שלא יכנס שם טבול יום. אבל בשאר דוכתי רשאי כל טבול יום לכנס עד סמוך למחנה שכינה. א\"כ ע\"כ צ\"ל, להכי כשהשער נפתח יוצא והולך, דמאחר שאסור עכ\"פ לעבוד, יצא שלא יחשידוהו שמתעצל מלעבוד, (כפסחים דפ\"ב א')]:"
+ ],
+ [
+ "מי שהוא רוצה לתרום את המזבח
תרומת הדשן:"
+ ],
+ [
+ "משכים וטובל
דאפילו טהור גמור אסור לכנס לעזרה אפילו שלא לעבודה [ודלא כר\"ב] עד שיטבול [כיומא ד\"ל ע\"א]:"
+ ],
+ [
+ "עד שלא יבא הממונה
הממונה על הפייסות [ועי' מ\"ש רפ\"ג דיומא]:"
+ ],
+ [
+ "וכי באיזו שעה הממונה בא
התנא שואל הכי. ור\"ל מדהוה סגי דלימא תנא טובל קודם שיבא הממונה, ומדקאמר משכים וטובל עד וכו', ש\"מ דה\"ק משכים כל מה שיכול וטובל, דשמא יבוא הממונה ולא יהיה לו פנאי לטבול. ולהכי שואל תנא, וכי באיזה שעה קבוע הממונה בא, ויטבול זה מקודם:"
+ ],
+ [
+ "פעמים שהוא בא מקריאת הגבר
קריאת התרנגול. או קריאת גברא והוא אדם המכריז לפני שער המוקד בחוץ בכל בוקר עמדו כהנים לעבודתכם, וזה היה סמוך לעלות השחר [כיומא ד\"כ ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "או סמוך לו מלפניו או מלאחריו
ולפי שלא היה זמן קבוע לביאתו, לפיכך היה צריך הטובל להשכים כל מה שיוכל, וטובל ולובש בגדי כהונה:"
+ ],
+ [
+ "הממונה בא ודופק עליהם
מקיש בנחת על דלת בית המוקד, ומלת עליהן ר\"ל עבורן:"
+ ],
+ [
+ "אמר להן מי שטבל יבא ויפיס
יבוא להטיל גורל, מי יתרום המזבח. ואמר יבוא ויפיס. מדהיו ישנים בחצי בית המוקד הבנוי בחול, לפיכך אמר שיבואו לחצי האחר הבנוי בקודש, דצריכים להטיל גורל במקום הקודש [כיומא דכ\"ה א']. והא דלא הטילו גם גורל זה בלשכת הגזית כשאר הגורלות. ה\"ט, דבשאר הגורלות היו הכהנים עוסקים סביב למזבח במזרח העזרה, וקרובים לגזית שג\"כ במזרח העזרה. משא\"כ הכא היו הכל כנוסים בבית המוקד שבמערב עזרה, וטריחא מלתא ללכת לגזית. עוד נ\"ל, דבשאר פייסות היה צריך שיהיה זקן מהסנהדרין יושב אצל הפייס [כיומא דכ\"ה א'], כדי לשפוט על כל דבר שיארע בהפייס, להכי פייסו בגזית. משא\"כ בתרומת הדשן, פייסו בלילה, ועדייו לא היו הסנהדרין בגזית, שלא ישבו שם רק מעת שסמוך להקרבת תמיד השחר עד שהקריבו תמיד הערבים [כסנהדרין דפ\"ח ב']. [וסנהדרי קטנה ישבו מאחר תפלת השחר עד תחלת שעה ו' ביום (כשבת ד\"י) ועי' רמב\"ם פ\"ג מסנהדרין]. מיהו לרמב\"ם [פ\"ו מתמידין] גם פייס זה היה בגזית:"
+ ],
+ [
+ "הפיסו
הטילו גורל ע\"י הוצאות אצבעות ומניין, כפ\"ב דיומא [וע\"ש בפירושנו]:"
+ ],
+ [
+ "זכה מי שזכה
אבל אינו תורם עדיין. עד אחר שבלשו סביב העזרה לראות אם כל הכלים מוכנים במקומן [כמ\"ג]. [אב\"י ולשון זכה מי שזכה הוא לכאורה כפילות בלשון. ונ\"ל דר\"ל, דאע\"ג שהפילו גורל לא היה דרך מקרה. רק מה' כל משפטו ורק מי שראוי וזכוי לכך משמים, הוא הוא שזכה בגורל בכל עבודה ועבודה]:"
+ ],
+ [
+ "נטל את המפתח
הממונה נוטל המפתחות ממקום שהיו מונחים תחת הטבלא כלעיל סי' י':"
+ ],
+ [
+ "ופתח את הפשפש
הוא דלת קטן שבתוך דלת הגדול שבשער שנכנסין בו מבית המוקד לעזרה. ואין פותחין עדיין הדלת הגדולה עד שפותחין שער הגדול שבמזרח העזרה קודם שחיטת התמיד כלעיל סי' כ\"ו:"
+ ],
+ [
+ "ונכנסו אחריו
כל הכהנים שבבית המוקד שטבלו ולבשו בגדי כהונה ביני ביני נכנסו אחריו:"
+ ],
+ [
+ "ושתי אבוקות של אור בידם
ובשבת היו עומדים מע\"ש נרות דלוקית סביב. [ואע\"ג דטלטול נר אבוקה לית בה חשש שמא יטה, ואינו אסור רק מדרבנן משום מוקצה, והרי אין שבות במקדש. י\"ל דאין כל השבותין שוין בהיתר במקדש (כתוס' שבת דצ\"ה א'. ותוס' מנחות דצ\"ז א' ד\"ה לא ורתוי\"ט בשם הירושלמי עירובין פ\"י מי\"ב). אבל אי\"ל דגם במקדש באפשר בלא שבות עדיף טפי, וה\"נ הרי היה אפשר להעמיד הנרות דולקות מע\"ש (כרכ\"מ פ\"א מבחירה), דליתא, דהרי היו מטילין עששיות מלובן מערב יו\"כ להמקוה שטובל בה כה\"ג ביו\"כ (כיומא ל\"א ב'), אף דהיה אפשר לחמם מים מעיו\"כ וליתנן להמקוה בי\"כ. ואי\"ל דהתם ה\"ט כדי שלא יאמרו כה\"ג טובל בשאובין (כירושלמי פ\"ג דיומא ה\"ה), ליתא, דעל כרחך מה\"ט לחוד לא סגי. דא\"כ בכל חייבי טבילות ניחש הכי. אע\"כ מדהותר שבות במקדש, בטעם כל דהו מותר, אף באפשר בלי שבות. ורק באפשר בקלות מאד אינו נדחה. כהבאת פסח מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו שאפשריים קודם שבת כבשבת (כפסחים ס\"ו א' ומנחות צ\"ז א') ועי' לקמן פ\"ה סי' ל\"ו. אמנם לרתוי\"ט כאן יש חשש איסור דאורייתא כשיטלטל אבוקה כשיטנה (ועי' אשל א\"ח רע\"ו י')]:"
+ ],
+ [
+ "ונחלקו לשתי כתות
כל כת עם אבוקה אחת, מלבד הנרות הדולקות מכאן ומכאן, כדי לבדוק יפה:"
+ ],
+ [
+ "ואלו הולכים באכסדרא דרך המערב
בכותלי העזרה מבפנים היה אכסדרה סביב. והוא כעין תקרה בולטת מאמצע הכותל, והתקרה נסמכת על עמודים של אבן [דשל עץ אסור בקרקע עזרה משום לא תטע לך כל עץ]. והעמודים עומדים להלאה מהכתלים כעין פאדלווען שיש להבתים. והיו ב' הכתות מקיפין סביב תחת האכסדרה, ובודקין לאור האבוקות, אם כל הכלים במקומן. ומתחילין מבית המוקד שהיא בקצה המערב שבצד צפון, והולכת כת א' קצת צד צפון וקצת צד מזרח. והכת הב' סובבת קצת צד צפון, וכל המערב אחורי בית הכפורת, וכל הדרום, וקצת צד מזרח, עד שפגשו כת בכת בלשכת החביתין:"
+ ],
+ [
+ "עד שמגיעין למקום בית עושי חביתים
הוא לשכה שהיתה מדרום לשער נקנור שבמזרח עזרה, ששם עושין החביתין. והן הי\"ב חלות שמקריבין משל כה\"ג בכל יום מחציתן בבוקר ומחציתן בערב [ועי' פ\"א דמדות מ\"ד]. וכשהגיעו הכת שהקיפו דרך המזרח לאותה לשכה, המתינו על הכת האחרת שהקיפו דרך המערב ששהו יותר בהקפתן, מדהקיפו ד' צדדים, צפון מערב דרום מזרח:"
+ ],
+ [
+ "הגיעו אלו ואלו
כשהגיעו לשם ב' הכתות:"
+ ],
+ [
+ "אמרו שלום הכל שלום
כל כת שאלה לחבירתה שלום. ר\"ל הכי לא חסרי כלום מכלי המקדש. והשיבו כת האחרת הכל שלום ועומד על מכינו [ומצינו דוגמתו במשנה שהשאלה והתשובה סמוכים לקמן פ\"ג מ\"ב, ומדות פ\"ב מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "העמידו עושי חביתים לעשות חביתים
ר\"ל העמידו שם אנשים להחם מים ללוש העיסה לעשות חביתין:"
+ ],
+ [
+ "והם אומרים לו
ראשי בית אב הזהירוהו כך. ואף שיודע בעצמו כן, אפ\"ה לפעמים יש כהן שלא עבד עדיין מעולם. ועוד אפשר שישכח, מדהולך לשם יחידי, ואין אדם רואהו שיזכירו, וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "עד שתקדש ידיך ורגליך מן הכיור
דלינה פוסלת בקידוש ידיה ורגלים. ולהכי אפילו ניעור כל הלילה צריך לחזור ולקדש:"
+ ],
+ [
+ "והרי המחתה נתונה במקצוע
ר\"ל מונחת שם בזוית. וגם זה אמרו לו, דלמא עדיין לא עבד מעולם ולא ידע מקומה:"
+ ],
+ [
+ "במערבו של כבש
כלומר בזוית שבין כותל מערב של כבש לבין כותל דרומי של מזבח, שם מונחת המחתה באלכסון:"
+ ],
+ [
+ "אין אדם נכנס עמו
דבין אולם למזבח ובין אולם לכבש, אין אדם רשאי לכנס רק לצורך עבודה, והרי הכיור עומד בין האולם לכבש, ואיך יכנוס א\"כ אדם לשם, והרי אינו רשאי לעבוד עדיין עבודה קודם שיתרום זה תרומת הדשן [ואף אי נימא דדוקא בשקידש ידיו ורגליו אסור לכנס לשם רק לצורך עבודה, אבל בשלא קידש ידור\"ג מותר לכנס לשם אפילו שלא לצורך עבודה [עי' הר\"ש פ\"א דכלים מ\"ט]. עכ\"פ אכניסה לשם בלי קידוש ג\"כ איסורא איכא, דאע\"ג דלא קיי\"ל כתוספתא (פ\"א דכלים דהנכנס בין האולם ומזבח בלי קידוש ידור\"ג חייב מיתה, אלא דאפילו ליכנס להיכל בלי קידוש רק איסורא איכא (ככלים פ\"א מ\"ט ורמב\"ם פ\"ז מבחירה), עכ\"פ מודה דשלא מדוחק אפילו בין כבש לאולם אסור לכנס בלי קידוש, ורק כשנכנס לשם כדי לקדש ידור\"ג לצורך עבודה שיכול לעבדה מיד אחר קידוש. אז גם לתוספתא שרי]:"
+ ],
+ [
+ "ולא נר בידו
דלא כב' כתות הנ\"ל שסבבו עם אבוקות, ה\"ט מדהלכו רחוקים ממזבח. אבל זה הרי התקרב סמוך לאור המערכה, וא\"צ לאור הנר:"
+ ],
+ [
+ "לא היו רואין אותו
דמדהיו הן במזרח העזרה והמזבח, והתורם קידש ידיו ורגליו במערב המזבח, נמצא גובה של הכבש והמזבח מפסיק ביניהן:"
+ ],
+ [
+ "ולא שומעין את קולו
שהיה הולך בצניעות, מדלא קידש ידיו ורגליו עדיין [ועי' ספ\"א דכלים]:"
+ ],
+ [
+ "שעשה בן קטין
שם של כה\"ג שהיה בבית שני:"
+ ],
+ [
+ "מוכני לכיור
גלגל שתלוי בו הכיור בחבל, ועל ידו משקעין הכיור להבאר שתחת הכיור, כדי שישאר הכיור בלילה בהבאר ועי\"ז לא יפסלו מים שבכיור בלינה. ועשו הגלגל באופן שישמיע קול גדול כשיעלו הכיור, כדי שישמעו הכהנים ויכינו א\"ע לסלק הדשן מהמזבח [כזבחים דכ\"א ב']:"
+ ],
+ [
+ "קידש ידיו ורגליו מן הכיור
ר\"ל הגיע העת וכו', וצריך שנכין עצמינו לעבודה. דמיד אחר שיתרום זה הדשן, יקדשו הם ידיהם ורגליהם ויסלקו דשן המזבח לתפוח:"
+ ],
+ [
+ "נטל
התורם שקידש ידור\"ג:"
+ ],
+ [
+ "חתה מן המאוכלות הפנימיות
ר\"ל שבתחלה פינה את הגחלים שנתהוו מהעצים של המערכה אילך ואילך לצדדי המזבח, ואח\"כ היה חותה מלא המחתה מגחלים הפנימיות שנתהוו מאברי העולה שנתעכלו ונעשו גחלים [כירושלמי יומא ד\"ה ב']:"
+ ],
+ [
+ "הפך פניו לצפון
ר\"ל לצפון העזרה, דהיינו לכותל דרום של מזבח:"
+ ],
+ [
+ "הלך למזרחו של כבש כעשר אמות
דהיינו כ' אמה ממקום שנחשב ליסוד המזבח, בקירוב:"
+ ],
+ [
+ "רחוק מן הכבש שלשה טפחים
דהמזבח חשבינן למרובע התחתון שלו כאלו הוא ל\"ב אמה על ל\"ב אמה, והכבש היה בדרומה של מזבח, שפועו מדרום לצפון ל\"ב אמות עולה למזבח, ורחבו ממזרח למערב ט\"ז אמות. נמצא ריבוע תחתון של מזבח עודף על הכבש ח' אמות למזרח וח' אמות למערב, רק דבמזרח ודרום באמת אין יסוד וכשירד התורם עם המחתה, פונה לצפון, והולך סמוך למזרח הכבש עד י' אמות מתחלת תחתית הכבש, שהוא עשרים אמות מהמקום שחושבין ליסוד המזבח בקירוב. [ואע\"ג שאורך הכבש ל\"ב אמה. היינו כל אורך הכבש עד גגו של מזבח. אבל הרי גג המזבח מתקצר ב' אמות ברוחב פחות ממקום היסוד שלמטה שמשם חשבנו הכ' אמה, והכבש משפע ועולה ממעל ליסוד וסובב, שכל א' רחבו אמה א'. ועי' פ\"ג דמדות מ\"א]. ושם צובר התורם הגחלים מהמחתה בריחוק ג' טפחים מהכבש, שלא ישחיר כותל הכבש. ואח\"כ מחזיר המחתה למקומה המיוחד לה בזוית שבכותל מערב של כבש כלעיל סי' נ\"א:"
+ ],
+ [
+ "מקום שנותנין מוראות העוף ודישון מזבח הפנימי והמנורה
מיהו אלו נבלעין במקומן. אבל בתרומת הדשן יש ספק אם היה נבלע במקומו או לא [תוס' זבחים דס\"ד א']:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ראוהו אחיו
לאותו שתרם המזבח:"
+ ],
+ [
+ "שירד
מהמזבח:"
+ ],
+ [
+ "והם רצו ובאו
להכיור. דביני ביני כבר הניח התורם את הגחלים במזרח הכבש:"
+ ],
+ [
+ "מהרו וקדשו ידיהן ורגליהן מן הכיור
דמדהיו רבים לא היה אפשר להם לילך בצניעות בלי המולה כהתורם [בפ\"א סי' נ\"ה]. להכי שפיר טפי שירוצו ולא ישהו הרבה בלי קידוש בין אולם למזבח:"
+ ],
+ [
+ "נטלו את המגריפות
יעים, עשוין כמין שויפעלן לחתות בהן הדשן לפנותו לתפוח:"
+ ],
+ [
+ "ואת הצינורות
מזלגות לתחוב בהן האיברים שלא נתאכלו באש. ולסלקן:"
+ ],
+ [
+ "האברין והפדרין שלא נתאכלו מבערב סונקין אותם לצדדי המזבח
סולקין ר\"ל סולק, דל' ונ' ממוצא א' ומתחלפין. ור\"ל תוחבין אותן בצינורות ומניחין אותן בצדדי האש שיונחו שם עד אחר שיסדרו המערכה החדשה ויחזירום לשם [עי' לקמן סימן ל\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "סודרין אותם בסובב על הכבש
ר\"ל יסדרום ע\"ג כבש שכנגד גג הסובב, או על גג הסובב גופי' דשם הוא למעלה מחצי גבהו של מזבח, והו\"ל כאילו נשארו ע\"ג המזבח. רק צריך שיניחום סמוך לכבש, כדי שיהיה נוח לחזור ולטלן משם להחזירן למערכה [כפ\"ב מ\"ה]. אבל ביסוד, או בכבש שכנגד היסוד, לא הניחום, דשם הוא חציו התחתון של מזבח וה\"ל כמורידן מהמזבח ואסור [תוס' יומא דמ\"ה ב']:"
+ ],
+ [
+ "החלו
התחילו:"
+ ],
+ [
+ "מעלין באפר על גבי התפוח
הוא כמין כרי גדול של אפר שבאמצע המזבח, עגול כתפוח. ור\"ל אחר שסלקו האברים שלא נתאכלו, היו גורפין במגרפות את הדשן, לסלקו אל התל שבאמצע, וכשרבה שם מורידין אותו ומוציאין אותו כהנים אחרים משם למקום צנוע ונקי שחוץ לעיר [רמב\"ם ספ\"ב מתמידין] והורידו משם ע\"י פסכתור [כלקמן פ\"ה מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "פעמים עליו כשלש מאות כור
גוזמא קתני:"
+ ],
+ [
+ "וברגלים לא היו מדשנין אותו
ר\"ל לא הוציאו הדשן מהתפוח לחוץ לעיר:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא נוי למזבח
שיהיה נראה שהקריבו עליו קרבנות הרבה:"
+ ],
+ [
+ "מימיו
של מזבח. או של כהן, דאף אם היה זקן הזדרז:"
+ ],
+ [
+ "לא נתעצל הכהן מלהוציא את הדשן
ר\"ל אף שהדישון אינה מלאכה נכבדה ומשו\"ה לא הפיסו עליה, אפ\"ה לא נתעצלו בה. ונקט לה הכא, דקמ\"ל דלהכי לא דישנוה ברגלים, ולא חיושי' שיתלו הרואין בעצלות הכהנים:"
+ ],
+ [
+ "החלו מעלין בגיזרין לסדר אש המערכה
ר\"ל לאחר שסלקו הדשן, התחילו הכהנים להעלות עצים למזבח לסדר מערכות. וזה שזכה בתרומת הדשן הולך בראשון ונושא ב' גזירי עצים [ובערב, ב' כהנים נושאין כל א' גיזרה א' [כיומא דכ\"ו ב']. והב' גזרין היו עצים משופין. אורך כל א' אמה, ורחבו אמה, ועוביו כמחק של גדיש [כזבחים דס\"ב ב']. ונ\"ל שלא הניחו הגזרין על שטח רחבן, דהרי ע\"י הרוחב יכבה האש. אלא על שפתם המחודד הניחום:"
+ ],
+ [
+ "וכי כל העצים כשרים למערכה
ר\"ל מדקתני סתמא, משמע דכל העצים כשרין. ומשני הן וכו':"
+ ],
+ [
+ "כל העצים כשרין למערכה
היינו כל המינין כשרין. אבל כל עץ המתולע פסול:"
+ ],
+ [
+ "חוץ משל זית ושל גפן
משום ישוב ארץ ישראל, דהרי אלו טוענין פירות חשובים. וי\"א משום דעצים הללו יש בהן קשרים ואינן דולקין יפה:"
+ ],
+ [
+ "אבל באלו רגילין במרביות
ענפים."
+ ],
+ [
+ "של תאנה
דוקא ענפי תאנים זקנים. שכבר אינן עושין פירות אבל של זית וגפן גם זקנים עושין עכ\"פ מעט פירות חשובות:"
+ ],
+ [
+ "ושל אגוז
וואלנוסבוים:"
+ ],
+ [
+ "ושל עץ שמן
פיכטענהאלץ שמן. שאלו העצים מתלהבין יפה. ולא לקחו עצי ארזים ארנים וברושים [כפ\"ג דפרה], מדמעלין עשן הרבה:"
+ ],
+ [
+ "סידר המערכה גדולה מזרחה
דאחר שהעלו כל העצים הנ\"ל למזבח, ביררו משם עצי תאנה יפין, למערכה שניי' של קטורת. ואח\"כ אותו שזכה בתרומת הדשן מסדר המערכה הגדולה בצד מזרח של התפוח שבאמצע המזבח, ואחרים מסדרין מערכה שנייה של קטורת במערב התפוח. ואח\"כ הזוכה בתרומת הדשן מניח ב' הגיזרין על המערכה הגדולה, ומציתין שני המערכות הנ\"ל, ומציתין ג\"כ עוד מערכה שלישית לקיום האש [דג' מערכות היו על המזבח (א) מערכה גדולה נקראת כך מדהיתה מדורה גדולה ורחבה להקריב עליה אברי התמיד ושאר הקרבנות שיביאו היום. וגם מדהיה כפרתה מרובה [כיומא דל\"ג]. (ב) מערכת הקטורת. ליקח ממנה מלא מחתה גחלים להכניסן למזבח הזהב, ולפזר שם עליהם הקטורת. (ג) מערכת קיום האש, אינה משמשת כלום, והיא מגזירת הכתוב, ואין לה זמן ומקום קבוע במזבח. מתי ואיה יציתוה. [רלח\"מ פ\"ב מתמידין, ועי' רש\"י יומא דמ\"ה א']:"
+ ],
+ [
+ "וחזיתה מזרחה
ר\"ל חלון ופתח היה להמדורה לצד מזרח של המערכה, כדי שיהיה הרוח מנשב דרך שם להלהיב המדורה. דלצד מעריב של המדורה היה התפוח, ולא היה שם רוח:"
+ ],
+ [
+ "וראשי הגיזרין הפנימים
שהתפוח למערב המערכה:"
+ ],
+ [
+ "היו נוגעים בתפוח
דהיו מקרבין המדורה לתפוח כל מה דאפשר, כדי לתת רווח להאמה לצד מזרח שהי' מיוחד להילוך רגלי הכהנים שלא ישרפו בגדיהן:"
+ ],
+ [
+ "וריוח היה בין הגיזרים
שהיו מסדרין העצים בריבוע. גיזרה א' למזרח וא' למערב, וחוזרין ומניחין עליהן ב' גיזרין א' לצפון וא' לדרום, ועל ריבוע זה חוזרין ומסדרין ריבוע אחר כנ\"ל, ועוד כמה ריבועים, ריבוע ע\"ג ריבוע, והרוח נושב בין ריבוע לריבוע. כמו שעושין במדינותינו ריבועים כנ\"ל לייבש העצים בחמה:"
+ ],
+ [
+ "שהיו מציתין את האליתא משם
ר\"ל בנקבים שבין הריבועים התחתונים, היו תוחבין עצים דקים שמנים מודלקים [ואליתא מלשון אליה, שהיא שמינה ודקה, קיען בל\"א] כדי להלהיב הריבועים מלמטה למעלה:"
+ ],
+ [
+ "בררו משם עצי תאנה יפין
ר\"ל אחר שסידרו מערכה גדולה וקודם שיסדרו מערכה של קיום האש, ביררו מהעצים שהעלו למזבח [כמשנה ג'], עצי תאנה יפין שמתלהבין מהר ואינן מעשנין כלל, והקפיד בזה בקטורת טפי מבמערכה ראשונה שיתלהבו מהר ושלא יעשנו משום דתוך שעה מועטת יכניסום להיכל, ולכן בחרו עצים חלקים בלי קטרי כדי שלא ישארו אודים ויעשנו:"
+ ],
+ [
+ "לסדר המערכה שניה לקטורת
משום דקטורת מכפר על לשון הרע [כיומא דמ\"ד א'], וחטא אדם הראשון ע\"י לשון הרע היה, שקבל מלשינות מהנחש, ובעלי תאנה נתקן, אחר שחטא ונתבושש, שעשו להם מעלי תאנה חגורות, לכן גם לקטורת לקחו עצי תאנה [נתעוררתי לזה מדברי רש\"י זבחים דנ\"ח]. מיהו גם עצי אגוז ועץ שמן כשרים למערכת הקטורת."
+ ],
+ [
+ "מכנגד קרן מערבית דרומית משוך מן הקרן כלפי צפון ארבע אמות
ר\"ל שהיה המדורה של קטורת משוכה לצפון מקצה קרן מערבית דרומית של מזבח, ד' אמות. וה\"ט, מדכתיב בקטורת של יו\"כ ולקח מלא המחתה וגו' אשר פתח אהל מועד, וילפינן כל קטורת מקטורת יו\"כ, שצריך ליקח הגחלים מכנגד פתח אהל מועד. וד' אמות לצפון מקרן מערבית דרומית של מזבח, שם מכוון נגד פתח אהל מועד. [דהרי קי\"ל דמזבח עומד ממוצע באמצע עזרה, משוך רק קצת כלפי דרום [כזבחים נ\"ט א' ורמב\"ם פ\"א מבחירה]. וגם קי\"ל דקדושת היכל ואולם חדא מלתא היא [ועי' תוס' זבחים דנ\"ח ב', שכתבו דספיקא הוא בש\"ס]. א\"כ פתח האולם דינו כנסת ההיכל, ונקרא ג\"כ פתח אהל מועד. והרי פתח האולם היה ג\"כ כהמזבח מכוון באמצע העזרה, והפתח היה רחב כ' אמה. נמצא שהמזבח שהיה רוחב גגו למעלה כ\"ת אמה, היו כ' אמות אמצעיות שלו נגד כ' אמות של פתח האולם וארבע אמות לכאן וארבע אמות לכאן היה גג המזבח עודף על פתח האולם. ואלו הד' אמות שגג המזבח עודף מכאן ומכאן, לא היו נגד פתח האולם. נמצא שכשמושך לעשות המדורה להקטורת ד' אמות מהקרן, תהיה המדורה מכוונת נגד פתח אהל מועד]:"
+ ],
+ [
+ "בעומד
כמו באומד:"
+ ],
+ [
+ "חמש סאים גחלים
ר\"ל משער לסדר כל כך עצים, בכדי שיתהוו מהן ה' סאין גחלים וכל סאה הוא קמ\"ד ביצים, וא\"כ היה בחול כדי שיעור תש\"כ ביצים, ובשבת כדי שיעור אלף וקנ\"ב ביצים. ומערכה גדולה וודאי היתה גדולה מזו, רק לא היה שיעור קבוע לה, דהכל לפי הקרבנות שהיו מביאים באותו יום:"
+ ],
+ [
+ "ששם היו נותנין שני בזיכי לבונה של לחם הפנים
ר\"ל לפיכך צריך ג' סאין יתרים, כדי להקטיר עליהן בחוץ ב' בזיכי לבונה שהיו על לחם הפנים:"
+ ],
+ [
+ "האיברים והפדרים שלא נתאכלו מבערב מחזירין אותן למערכה
ר\"ל השתא קודם שחיטת התמיד נותנין אותן בצדדי מערכה גדולה ונשרפים שם [ודלא כהמפרש כאן, שכתב, דאע\"ג דתני השתא שמחזירן למערכה, אפ\"ה ר\"ל דרק אחר הקטורת התמיד החזירום. ובמח\"כ רבינו זהו נגד גמרא ערוכה [סנהדרין מ\"ט ב'] דלכ\"ע יש סדר במסכת תמיד עכ\"פ למצוה. ומה שרצה להוכיח כן מדכתיב העולה, עולה ראשונה. הן אמת הכי איתא [יומא דל\"ח א' ובשאר דוכתי]. אבל נ\"ל דהיינו שלא להעלות שאר קרבנות למזבח קודם לתמיד, ולא בשכבר הם על המזבח ועי' מ\"ש בס\"ד בחומר בקודש פ\"ד אות ו' ז'.]:"
+ ],
+ [
+ "הציתו שתי המערכות באש
ואותה של קיום האש רשאין להצית אותה אחר הקרבת התמיד [כלעיל סי' כ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "וירדו ובאו להם ללשכת הגזית
לעשות פייס, דבעזרה א\"א שיפייסו, משום שהיה לוקח מצנפת של א' מהן בשעת הפייס, ואין נכון שיעמוד כך הכהן בעזרה בגלוי. ותו מדעמדו בעיגול, ויהיה א\"כ אחוריהם אל היכל ה' [כתוס' יומא דכ\"ה א']. עוד נ\"ל מדצריך שיהיה א' מסנהדרין אצל הפייסות [כלעיל פ\"א סי' ל\"ה], ואינו נכון שיטריחוהו לבוא אצלן:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אמר להם הממונה
הוא הממונה על הפייסות שנזכר לעיל פ\"א סי' ל':"
+ ],
+ [
+ "בואו והפיסו
ר\"ל הטילו גורל, כמפורש פ\"ב דיומא:"
+ ],
+ [
+ "מי שוחט
את התמיד, דאע\"ג דשחיטה כשרה בזר [כיומא כ\"ז א']. אפ\"ה חביבה היתה על הכהנים מדהיא תחלת עבודה, והפיסו עליה דלא ליתו לאנצויי. מיהו היה יכול הזוכה לכבדה לזר:"
+ ],
+ [
+ "מי זורק
המקבל הדם הוא הזורק. רק נקט תכלית עבודת הדם, דהזריקה הוא עיקר הכפרה:"
+ ],
+ [
+ "מי מדשן את המנורה
הוא המטיב הנרות. [ולרשב\"א (בתשו' מ\"ט וש\"ט) בשחרית לא הדליק הנרות שכבו, רק בין הערביים. וכן כתב רכ\"מ פ\"ג מתמידין י\"ב). שכן דעת רש\"י והראב\"ד ודעת רוב האתרונים. אבל לרמב\"ם (שם) מלת הטבה כוללת דישון והדלקה, והמדשן הנרות בבוקר, היה מדליקן מיד. ולדידיה צ\"ל דנקט מי מדשן, מדהיה תחלה להטבה. ולא דמי לקבלת הדם לעיל סי' ד'. דנקט תכלית עבודה התם שאני מדהוא כפרה. עוד נ\"ל דבשלמא התם שאי אפשר שיזרוק מבלי שיקבל הדם תתלה, ולא יטעה. אבל הכא אם יאמר לפייס מי מדליק. איכא למטעי. שהכהנים החדשים שלא עבדו עדיין יסברו שידליקו אף שלא ידשנו]. מיהו לא היה סדר הפייס כפי סדר עבודתן זה אחר זה, דבאמת סדר עבודתן כך היה, בתחלה מדשן מזבח הפנימי, ובאותו שעה שוחט התמיד, ואח\"כ זורק הדם, ואח\"כ מטיב ה' נרות, ואח\"כ מקטיר קטורת, ואח\"כ מטיב ב' נרות, ואחר כך מקטירין אברי התמיד, [כרמב\"ם פ\"י מתמידין ולח\"מ שם. דלא קיי\"ל כאביי מסדר מערכה משמיה דאבא שאול, שלא כסדר שזכרנו (עי' יומא דל\"ג). מיהו בטור א\"ח סי' מ\"ח פסק כאבא שאול]. ואפ\"ה הפיסו על שחיטת התמיד וזריקת דמו והקרבת אברים קורה לשאר עבודת שקדמום, מדזה היה עיקר עבודת היום, גם כפרתו מרובה [כיומא ל\"ג א']:"
+ ],
+ [
+ "מי מעלה אברים לכבש
דהיינו הראש וכו', דתנא והדר מפרש, דא' מעלה לכבש הראש והרגל, וא' ב' הידים, וא' העוקץ והרגל. וא' חזה וגרה, וא' ב' הדפנות, וא' הקרביים:"
+ ],
+ [
+ "העוקץ
ריקגראד:"
+ ],
+ [
+ "החזה והגרה
הוא הצואר שדרך שם מעלה גרה. ובו היה מחובר הקנה והריאה והלב:"
+ ],
+ [
+ "והסלת
הראוי למנחת התמיד:"
+ ],
+ [
+ "והחביתים
הן חצי הי\"ב חלות של כה\"ג שמקריבין משלו בבוקר, וחציין השני מקריבין בערב:"
+ ],
+ [
+ "והיין
לנסכי התמיד."
+ ],
+ [
+ "הפיסו זכה מי שזכה
דמי שנפל עליו הגורל הוא השוחט, והסמוך לו זורק [כרמב\"ם פ\"ד מתמידין ס\"ו, ודלא כר\"ב], והסמוך לו מדשן מזבח הפנימי, וכן כל הי\"ג כהנים זוכין זה אחר זה כסדר הי\"ג עבודות ששנויין במשנה. אבל עושין כסדר שזכרנו בסי' ה':"
+ ],
+ [
+ "אמר להם הממונה צאו
מדהיה פייס הנ\"ל בלשכת הגזית [כספ\"ב] להכי אמר להן השתא צאו. ולא צוה לשום אדם מיוחד, אלא אמר צאו, וכל מי שירצה יזדרז א\"ע לזה, היינו כדי שלא להחשיב ידיעתו ואמונתו של א' טפי משל חבירו:"
+ ],
+ [
+ "וראו אם הגיע זמן השחיטה
שהיה הרואה עולה למקום גבוה שהיה במקדש, ומשגיח כעד המזרח אם עלה השחר, דשחיטת התמיד בלילה פסול:"
+ ],
+ [
+ "אם הגיע הרואה אומר ברקאי
הבריק השחר:"
+ ],
+ [
+ "מתיא בן שמואל אומר האיר פני כל המזרח
מתתיה הוא הממונה על הפייסות [כשקלים פ\"ה מ\"א], ותנא היה, ופליג בהא את\"ק. וס\"ל דלא סגי בברקאי שישחטו אז התמיד, דעי\"ז טעו פ\"א שראו שהאירה הלבנה תחת העבים, וסברו שהבריק השחר. רק אותו שעל המגדל אומר האיר כל פני המזרח, [ולרש\"י ותוס' (מנחות ד\"ק ע\"א) הוא עצמו כשהיה ממונה היה שואל לאותו שעל הגג כך, ע\"ש וביומא דכ\"ח. ופסק הרמב\"ם כמתתיה רפ\"ד מתמידין)]:"
+ ],
+ [
+ "עד שהוא בחברון והוא אומר הין
ר\"ל שהתחתון חוזר ושואל להעליון אם רואה שהגיעו כנפי שחר במזרח עד נגד חברון. והיינו משום דחברון הוא בקרן דרומית מזרחית מירושלים ושאלו האם נתפשטו כנפי שחר כבר עד שם. [ולהמפרש ד\"ל ע\"א ר\"ל ששאלו אם יכול לראות משם את חברון]. וזה כדי להזכיר זכות אבות הקבורים שם. והעליון משיב הן. [ונ\"ל דבהא גם ת\"ק מודה. אמנם הרמב\"ם (שם) לא הזכיר זה. ואפשר דמשום דהרמב\"ם פסק כמתתיה (כלעיל סי' ט\"ז) וא\"כ לדידיה מדכבר האיר כל פני המזרח, לא שייך שישאל אם הגיעו כנפי שחר עד חברון. ומשום כדי להזכיר זכות אבות, אין ראוי לומר מידי דכדי לגמרי. א\"כ לפ\"ז לרמב\"ם הנ\"ל רק לת\"ק שואל הכי. וכן כתב הרמב\"ם בפירוש בפי' המשניות (רפ\"ג דיומא). אבל לישנא דש\"ס (יומא דכ\"ה ב') משמע טפי דכ\"ע הכי ס\"ל, ע\"ש, וצ\"ע. אב\"י ועי' רש\"י ותוס' [מנחות ד\"ק ע\"א] שכתבו בשם הירושלמי דרק ביו\"כ שאל כן. אמנם גם בהל' יו\"כ לא הביא כן הרמב\"ם, וצ\"ע]:"
+ ],
+ [
+ "אמר להם צאו והביאו טלה מלשכת הטלאים
לשכה שבבית המוקד, שהיה שם בכל עת ששה טלאים מבוקרין לתמידין ולא פחות [כערכין פ\"ב מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "והרי לשכת הטלאים היתה במקצוע צפונית מערבית
של עזרה:"
+ ],
+ [
+ "וארבע לשכות היו שם
תוך ההיקף של בית המוקד הגדול:"
+ ],
+ [
+ "אחת לשכת הטלאים
היא עומדת באמצע מערב של בית המוקד, ומארכת לצד צפון ולצד דרום עד קרוב לב' הזויות, ועי\"ז למרן דאתא מדרום מתחזי ליה כאילו עומדת בזוית שבצפון, ולמאן דאתי מצפון מתחזי ליה כתלו עומדת בזוית שבדרום. אבל באמת לזוית שבדרום קריבה טפי [יומא י\"ז א']:"
+ ],
+ [
+ "ואחת לשכת החותמות
במזרחית צפונית היתה שם, ששם יושב כל היום הממונה על החותמות, שמי שרוצה לקנות סלתות ונסכים טהורים, נותן להממונה שם מעות כפי שער הקבוע, וכפי נסכי קרבן שצריך, אם נסכי פר או נסכי איל, או נסכי כבש, או נסכי מצורע עשיר שצריך נסכים לג' כבשים, ולוג א' למתן תנוך ובהונות, ונותן לו המעות ולוקח חותם ממנו, והולך אצל הממונה על הנסכים, ונותן החותם, ומקבל נסכים כפי שכתוב בחותם [ועי' שקלים פ\"ה מ\"ג]. ולפי שהיה צריך הממונה לישב שם כל היום, והרי אין ישיבה בעזרה [כיומא דכ\"ה א'] לפיכך היתה בנויה בצפון, דהיינו בחול. ועוד משום ששם מונחין אבני מזבח שטמאום בשקוציהם מלכי יון. [כמדות פ\"א מ\"ו. מיהו להכי מינו ב', א' על החותמות וא' על הנסכים. משום חשדא (כשקלים פ\"ג מ\"ב). ועוד דאין ממנים שררה בממון על הצבור פתות מב' [כב\"ב ד\"ח ב']:"
+ ],
+ [
+ "ואחת לשכת בית המוקד
על שם המדורה שיש שם שיתחממו בה הכהנים, ושיקחו ממנה ג\"כ אש למזבח, להכי נקרא בית המוקד. והיא עומדת במערבית צפונית, ושש היה פתח ברצפה לירד מתוכה למחילה שתחת המקדש, ולבית כסאות, ולבית הטבילה שהיה שם. ונ\"ל דכדי שיתחממו בה הכהנים הנ\"ל אחר שטבלו כלעיל [וכפ\"א מ\"א], שהיו עדיין טבולי יום, להכי עומדת גם היא בצפון, דהיינו בחול. ועוד משום שמשם יורדין ג\"כ לבית הטבילה למי שאירע לו קרי שוהין שם אח\"כ כשעלו מטבילתן, והם טבולי יום [כמדות פ\"א מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ואחת לשכת שהיו עושין בה לחם הפנים
היא עומדת בזוית מזרחית דרומית. וכל הד' לשכות פתוחות לבית המוקד הגדול:"
+ ],
+ [
+ "נכנסו ללשכת הכלים
לא ידעתי מקומה. ואפשר שהיתה באותן ל\"ח לשכות שהיו סביב לכותלי ההיכל [כמדות פ\"ד מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "והוציאו משם תשעים ושלשה כלי כסף וכלי זהב
הם מספר הכלים שצריכין לעבודת היום. ומניחין הכלים על השלחן שעומד בצד מערב של כבש המזבח [כשקלים פ\"ו מ\"ה ומ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "השקו את התמיד בכוס של זהב
השקוהו סמוך לשחיטה כדי שיהיה נפשט עורו יפה [כביצה ד\"מ ע\"א]:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שהוא מבוקר מבערב
דתמיד טעון ביקור ממום ד' ימים קודם שחיטה:"
+ ],
+ [
+ "מבקרין אותו לאור האבוקות
שמא הומם ביני ביני. דאע\"ג שכבר האיר השחר, אפ\"ה לא היו יכולין לבדקו יפה בלי אבוקה:"
+ ],
+ [
+ "מי שזכה בתמיד
לשרטו:"
+ ],
+ [
+ "מושכו והולך לבית המטבחים
ר\"ל למקום הטבעות שקבועות בארץ בצפונה של מזבח [כמדות פ\"ג מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ומי שזכה באיברים הולכין אחריו
כדי לאוחזו להתמיד בשעת שחיטה [כרפ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "בית המטבחים היה לצפונו של מזבח
דצריך לשחטו על ירך המזבח צפונה:"
+ ],
+ [
+ "ועליו
ר\"ל על אותו מקום:"
+ ],
+ [
+ "שמונה עמודים ננסין
ר\"ל עמודים נמוכין פחות מקומת איש, כדי שיהיה נוח לתלות בו ולהפשיט:"
+ ],
+ [
+ "ורביעית של ארז על גביהן
חתיכות מרובעות של עץ ארז היו קבועין על ראש העמודים. דהעמודים של שיש היו, ואין האונקלי נאחז באבן יפה:"
+ ],
+ [
+ "ואונקליות של ברזל היו קבועין בהן
בהרביעיות של עץ:"
+ ],
+ [
+ "ושלשה סדרים היה לכל אחד ואחד
ר\"ל ג' סדרים אונקלות היו בהרביעיות, בג' צדדי העמוד, ולא במערב העמוד, כדי שלא יהפכו המפשיטין אחוריהן להיכל:"
+ ],
+ [
+ "שבהן תולין
את הקרבן:"
+ ],
+ [
+ "ומפשיטין על שלחנות של שיש שבין העמודים
ר\"ל מחמת שהיו העמודים ננסין, כשתלו הבהמה באונקל, היתה עררת על הארץ, ובפרט כבשי התמיד שהיו גדולים מאוד [כתוס' מנחות פ\"ז א'], לכן העמידו שולחנות תחת האונקלות, להניח שולי הבהמה עליו בשעת הפשנו. מיהו אינן אותן שמונה השולחנות שהיו יותר קרובים למזבח [כשקלים פ\"ו מ\"ד], שעליהן מדיחים הקרביים [כפ\"ד מ\"ב]. אבל אלו בין העמודים עמדו:"
+ ],
+ [
+ "היו מקדימין
ר\"ל קודם שישחטו אלו את התמיד, דשחיטה היה בשעת דישון מזבח הפנימי. ואע\"ג דהטבת ה' נרות לא היה רק אחר זריקת הדם, אפ\"ה היה גם המטיב מקדים לילך לשם מדממהרים לזרוק הדם מיד אחר שחיטה כדי שלא יקרוש הדם ביני ביני, והרי צריך להיטיב מיד אחר זריקה דמצוה שבא לידו לא יחמצנה [מכילתא בא]:"
+ ],
+ [
+ "הטני
הוא טנא זהב, ור\"ל סל:"
+ ],
+ [
+ "והכוז
הוא לשון יון ממש ככוס בלשון עברי. ובל\"א קעלך:"
+ ],
+ [
+ "הטני דומה לתרקב גדול של זהב
תרקב הוא כלי שמחזיק ג' קבין, ניטריקון תרי וקב:"
+ ],
+ [
+ "מחזיק קבין וחצי
דאע\"ג שהיה כמות הכלי גדול כתרקב גדול שמחזיק ג' קבין, אפ\"ה לא היה מחזיק בתוכו רק קביין ומחצה, כדי שיהיה נראה שהוא מלא דזה דרך כבוד. [וזה היה מדעשו דופנה עב. דכך היו רגיליו במקדש לעשות כלים שדפנן עב [כיומא פ\"ד מ\"ד], ונ\"ל הטעם כדי להראות שאין עניות במקום עשירות [מנחות פ\"ח ב']. ואע\"ג דהתרקב היה כדי לדשן לתוכו גחלי הקטורת, והרי הגחלים היו מתחלה ג' קבין [כפ\"ה מ\"ה], מלבד הקטורת ששמו עליהן שהיה ג\"כ קרוב לשיעור הזה [כלשם מ\"ד]. נ\"ל דאפ\"ה אחר שנשרף הקטורת והגחלים, נתמעט מדת הדשן שלהן:"
+ ],
+ [
+ "והכוז דומה לקתון גדול של זהב
קרוג של זהב:"
+ ],
+ [
+ "ושתי מפתחות
שיפתחו עמם הלויים שערי ההיכל השתא כדי שיכנסו אלה לדשן המזבח והמנורה:"
+ ],
+ [
+ "אחד יורד לאמת השחי ואחד פותח כיון
שהיה בב' צדדי שער ההיכל ב' פשפשין, ר\"ל ב' פתחים קטנים לב' תאים, שהיו א' מזה וא' מזה לשער ההיכל. והפתח הקטן שבדרום היה סגור תמיד. והפתח הקטן שבצפון עשוי לכניסה לתא הקטן שהיה שם סמוך לכותל צפוני של ההיכל מבחוץ. והיה לתא זה ב' פתחים, פתח א' לכנוס לתוכו מהחוץ, כמו שאמרנו, ופתח א' להיכל. וכשרוצה הלוי לפתוח שער ההיכל שסגור מבפנים, פותח פתח החיצון של התא, ע\"י שמכניס אמת ידו עם המפתח בחור שבכותל בצד הפתח הקטן הזה, עד השחי דהיינו עד תחת הכתף, ושוחה ופותח המנעול שבפנים עם מפתח זה. ולכן נקרא מפתח זה מפתח אמת השחי, מדצריך הפותח בו לשחות ולהושיט אמת ידו עד השחי דרך התור הנ\"ל. וכשנכנס לתא, חחר ולוקח מפתח השני ופותח בו הדלת שבין התא להיכל. ואותו המפתח נקרא פותח כיון, ר\"ל מהר, דע\"י שהיה זה המסגור לפניו נפתח מהר בלי טורח [ועי' רש\"י ב\"מ דל\"ג א']:"
+ ],
+ [
+ "בא לו לפשפש הצפוני
ר\"ל שב' הכהנים הנ\"ל נותנין ב' המפתחות ללוי, ונוטלן ונכנס בפתח הקטן שבצפון משער ההיכל. [ותמוהין דברי הר\"ב ובמ\"ו), שכתב שהכהן היה מכניס ידו עד אמת השתי ופותח השער. ובמחכ\"ת הוא נגד גמרא ערוכה [ערכין די\"א כ'] שכהן העושה כן עובר בלאו. ולאידך מ\"ד חייב מיתה. וגם תמהני ארתוי\"ט דשתק ליה להר\"ב *) וצ\"ע]. וכל זה עושין ע\"י ציווי בן גבר, שהיה ממונה על פתיחת ונעילת שערים שבמקדש [כשקלים פ\"ה מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ושני פשפשין היו לו לשער הגדול
בכל דוכתא נקרא שער ההיכל שער הגדול, משום חשיבותו. אף ששער האולם היה גבוה ורחב יותר ממנו. ובש\"ג [פ\"ל] כתב שנקרא כן בערך ב' הפתחים הקטנים שבצדדיו:"
+ ],
+ [
+ "אחד בצפון
של [שער] ההיכל:"
+ ],
+ [
+ "ויאמר אלי ה' השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא יבא בו כי ה' אלהי ישראל בא בו והיה סגור
ר\"ל אע\"ג שהוא סגור אפ\"ה אפשר להקב\"ה לבוא בו. ור\"ל שהיה שער הזה סגור רק להורות שאין כל השערים נצרכים רק לצורך בני אדם לכנס בהן, אבל הקב\"ה א\"צ לשער ולפתח. או דוהיה סגור ר\"ל שהיה שער זה להורות שאע\"ג שניתן רשות להכהנים לגשת אל אלהים, עכ\"פ יגשו באימה וביראה, דמן הדין היה שיהיו כל השערים הללו סגורים כי ה' אלהי ישראל בא בו:"
+ ],
+ [
+ "נטל את המפתח
הוא המפתח שיורד לאמת השחי:"
+ ],
+ [
+ "ופתח את הפשפש
הדלת הקטן שלצד חוץ:"
+ ],
+ [
+ "נכנס לתא ומן התא אל ההיכל
שחוזר ופותח דלת השני שמהתא להיכל, ע\"י המפתח השני שפותח כוון:"
+ ],
+ [
+ "הגיע לשער הגדול העביר את הנגר
בריח, ריעגעל בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "ואת הפותחות
שלאסס:"
+ ],
+ [
+ "לא היה שוחט השוחט עד ששומע קול שער הגדול שנפתח
דילפינן כל הקרבנות משלמים, דכתיב בהו ושחטו פתח אהל מועד, משמע בזמן שהוא פתוח, אבל כששחטן מקודם פסולין. וכששומעין הלויים השוערין שנפתח שער ההיכל ותקע התוקע תר\"ת. מיד פותחין כל שערי העזרה:"
+ ],
+ [
+ "מיריחו היו שומעין קול שער הגדול שנפתח
אף שהיה משם י' פרסאות [כיומא דל\"ט ב], והוא 6 2/3 פרסאות אשכנזית, דפרסא שבש\"ס הוא ח' אלפים אמה, ופרסא אשכנזית היא י\"ב אלפים אמה]:"
+ ],
+ [
+ "מיריחו היו שומעין קול המגריפה
הוא כלי זמר שהקנים שלו משמיעים קול נעים וגדול [ונראה לי שהוא ארגעל]. והיה עשוי כדמות מגריפה שגורפין בה הדשן מהמזבח [ולא מיירי כאן מהמגריפה שזורקין אותה ומשמעת קול גדול [כפ\"ה מ\"ו] דזו מין מגריפה אחרת היתה, וכמ\"ש רתוי\"ט שם]:"
+ ],
+ [
+ "מיריחו היו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור
בן קטין כה\"ג היה, ועשה גלגל שבו תלרי הכיור לשקעו בערב להבאר שתחתיו, ולהעלותו משם בבוקר, כדי שלא יפסלו מימיו בלינה [ועי' לעיל פ\"א מ\"ד]. וכשמעלין או מורידין אותו להבאר, היה קול דפיקת שיני הגלגל נשמע עד יריחו, ועשוהו כך להשמיע קול גדול, כדי שישמעו הכהנים [כפ\"א סי' נ\"ז]."
+ ],
+ [
+ "מיריחו היו שומעין קול גביני כרוז
כהן ששמו גביני, מכריז בכל בוקר בהר הבית לפני שער בית המוקד הסגור, עמדו כהנים ולוים וישראלים לעבודתכם בביהמ\"ק:"
+ ],
+ [
+ "מיריחו היו שומעין קול החליל
פל?טהע:"
+ ],
+ [
+ "מיריחו היו שומעין קול הצלצל
שעללען, והן כמין ב' קערות של מתכות שמקישין זע\"ז בכל יום בשיר של ביהמ\"ק:"
+ ],
+ [
+ "מיריחו היו שומעין קול השיר
של הלוים שמשוררים בכל יום בפה על הדוכן בשעת הניסוך:"
+ ],
+ [
+ "מיריחו היו שומעים קול השופר
שתוקעין בכל יום כ\"א תקיעות [כשלהי סוכה]:"
+ ],
+ [
+ "ויש אומרים אף קול של כהן גדול בשעה שהוא מזכיר את השם ביום הכפורים
קול הכה\"ג עצמו [כיומא ד\"כ ע\"ב] ואשתמיטתא לרתוי\"ט שכתב דקול העונים בשכמל\"ו הוא שנשמע למרחוק. ואעפ\"כ נ\"ל כרתוי\"ט דכולן בדרך הטבע נשמעו כ\"כ מרחוק ולא דרך נס, דמה תועלת במה שיהיה כל הנסים הללו, ולא עביד קוב\"ה ניסא בכדי. וכן משמע נמי ביומא [דכ\"א א'] דלא קחשיב התם להנך בהדי אינך ניסים שבביהמ\"ק. וכן משמע נמי מתוס' שם, ובתוס' (יומא דל\"ט ב'), והגם שי\"ל דניסא דבראי בראי לא קחשיב. ומדברי תוס' זה מתורץ נמי מה שאומר התנא בכל א' מלת ביריחו, ולא כללם יחד. לאשמעינן דלא היה נשמע בכולן בשוה, ובאיזה מהן לא היה נשמע רק קול הברה בעלמא, וגם לא בכל זמן ובכל אדם, דאל\"כ למה שיגר לו אגריפס מתנות לגביני [כיומא ד\"כ ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי אליעזר בן דגלאי עזים היו לבית אבא בהר מכוור
שם מקום רחוק מירושלים:"
+ ],
+ [
+ "מי שזכה בדשון מזבח הפנימי
בהיכל היו עומדים שולחן בצפון ומנורה בדרום, ומזבח מכוון בין שניהן, משוך קצת כלפי חוץ. וכולן משליש אורך ההיכל ולפנים [יומא ל\"ג ב']. וליונתן בן עוזיאל [תצוה כ' פ\"ב] היה גם למזבח הזהב קרנות זקופין. וכן משמע פשטא דקרא שם. מיהו שיעור גבהן ארכן ורחבן לא הוזכר בשום מקום. ולפי הנראה, מדהיה גם זר זהב סביב, ע\"כ שהקרנות היה לפנים מהזר, וגבוהים קצת ממנו עד שיהיו ניכרים היטב (וחידוש הוא שלא נזכר מהם דבר בש\"ס וברמב\"ם]."
+ ],
+ [
+ "נכנס
להיכל:"
+ ],
+ [
+ "והניחו לפניו
על רצפת ההיכל:"
+ ],
+ [
+ "והיה חופן ונותן לתוכו
לוקח בחפניו הדשן מהמזבח ונותן לתוך הטנא:"
+ ],
+ [
+ "ובאחרונה כיבד את השאר לתוכו
ר\"ל באחרונה כשלא נשאר על המזבח אלא דשן מעט, שאינו יכול לחפנו בידו, כיבד במכבדה את הדשן לתוך הטני:"
+ ],
+ [
+ "והניחו ויצא
ר\"ל הניח את הטני שם בהיכל, ויצא. [והא דלא הוציאו השתא. נ\"ל משום דדשן הקטורת ודישון המנורה שניהן נבלעין בדרך נס כשיניחום אצל מזבח החיצון, והרי דישון המנורה א\"א להוציאו עכשיו עדיין, מדהיטיב השתא רק ה' נרות, וב' נרות האחרונים לא ייטיב עד אחר הקטרת הקטורת. לכו היה ממתין ג\"כ מלהוציא דישון הקטורת עד אחר הטבת גם ב' נרות האחרונים, כדי להוציא ב' הדישונים יחד, ויבלעו שניהן בנס פעם א' יחד. דאסור להטריח קמי שמיא כביכול להרבות ניסים שלא לצורך, כהך מעשה דרבא [תענית כ\"ד ב')]:"
+ ],
+ [
+ "מי שזכה בדישון המנורה נכנס ומצא שתי נרות מזרחיות דולקים
לראב\"ד [פ\"ג מבחירה] דקיי\"ל כמ\"ד בהמשך מזרח ומערב מונחים נרות המנורה דהיינו ג' קנים למזרח וג' קנים למערב. הך מ\"ד ס\"ל, דנר שהוא שני לנר החיצון שבמזרח הוא נקרא נר מערבי, מדהוא הנר מערבי הראשון לנר היותר מזרחי [כך פי' רש\"י שבת כ\"ב ב' ד\"ה נר מערבי]. וא\"כ שפיר קאמר הכא שכשמצא ב' מזרחיות דולקין מניחן דולקין במקומן. דמדצריך להניח ב' נרות להיטיבן עד אחר הקטורת [כלעיל סי' ה'] וגם צריך שמנר המערבי יהיה מדליק תחלה ובו יסיים [כמנחות דפ\"ו ב'], לפיכך גם הנר הראשון של מזרח, מניח מלהטיבו עד לבסוף, כדי שיהיה ניכר שהנר השני הסמוך לו הוא הנר המערבי. [ולמזרחי פרשת בהעלותך, למ\"ד מזרח ומערב מונחים, היה כל פי הפתילות פונים לצד מערב. אמנם תמוהים לי דברי רש\"י במנחות (דצ\"ח ב') שכתב, דלמ\"ד מזרח ומערב מונחים, אותו הנר החיצון שלצד מערב נקרא נר המערבי. לא זו שסותר דברי עצמו במסכת שבת (הנ\"ל), דשם כתב דלהך מ\"ד הנר הב' ממזרח נקרא נר מערבי, אלא שסותר גם דברי המשנה כאן, שאמרה שמניח ב' המזרחיות דולקין, והרי מנר המערבי צריך להתחיל ולסיים כלעיל, ובב' המזרחיות לא היה נר המערבי של רש\"י. ואפשר דרש\"י דמנחות הנ\"ל ל\"ג במתני' דידן מלת מזרחיות אלא מערביות, וכמ\"ש המזרחי פ' בהעלותך לרמב\"ם בפירושו הכא, שכתב דנר הסמוך לפרוכת הוא הנקרא נר המערבי, והוא הסמוך לו למזרח הם ב' הנרות שמניח מלהטיב עד אחר הקטורת. אב\"י עי' בש\"ס (דל\"ג א') דגרסינן במשנה מצא ב' נרות מערביים]. אבל הרמב\"ם בחיבורו [פ\"ג מבחירה] כתב דקיי\"ל כמ\"ד דהמנורה צפון ודרום מונחת, ונר האמצעי נקרא נר המערבי, ומשום שכל הנרות של המנורה, מצודד ראשי הפתילות לצד נר האמצעי, וראש הפתילה של נר האמצעי מצודד כלפי מערב. א\"כ ל\"ג במתני' מלת המזרחיות, רק יניח השתא מלהיטיב הנר האמצעי והנר שבצדו וכ\"כ הרמב\"ם שם. [ונ\"ל דלרמב\"ם נר שבצדו, היינו הנר הסמוך להאמצעי בצפון, כדי שיהיה נר המערבי טפי מימין דשכינה כ\"י, דימין חשיב טפי כיומא דל\"ט א' ונ\"ג ב'). ואילה\"ק לפ\"ז למ\"ד מזרח ומערב מונחת הרי היה נקרא נר המערבי הנר היותר שמאלי של ב' המזרחיות. התם ה\"ט משום דנר הימיני הוא המזרחי ולא המערבי. וגם לא אפשר בגוונא אחריתא, דאם גם יניח מלהיטיב תחלה נר ב' וג' מקצה המזרח בכל זה לא יהיה מועיל רק שהנר הב\" ממזרח יהיה נר מערבי מאותו שבקצה המזרח שהיטיב תחלה, ויהיה ג\"כ ימיני לנר הג' ממזרח שמטיב עמו אבל עכ\"פ אנן בעינן שהנר שנכנהו נר מערבי להתחיל ולסיים בו. יהיה נר מערבי להנר שמטיב עם הנר המערבי ביחד. ויהיה ג\"כ ימיני לו, וזה אי אפשר כשמונחים מזרח ומערב. ועי' בסידור רבינו יעב\"ץ זצוק\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "מדשן את השאר
ר\"ל דשאר הה' נרות אפילו מצאן דולקין מכבן ומדשנן, שלוקח בצבתים של זהב הקטנים את הפתילות הישנים מה' נרות הנ\"ל, ושופך השמן הישן לתוך הכוז, ומקנח ומנקה הנרות היטב ע\"י מחתות זהב קטנים., כדי שלא ילכלך אצבעותיו. ואח\"כ נותן שמן חדש ופתילות חדשים בהן ומניחן כך [ולרמב\"ם פ\"ג מתמידין אינו מכבה הדולקין רק מתקנן]. ולאחר זריקת דם התמיד מיטיב. אופן זה גם ב' הנרות המזרחיות. מיהו בזמן שמעון הצדיק שהיה נר מערבי נשאר דולק תמיד בדרך נס, אז לא היה מטיב בבוקר אחר הקטורת רק נר א', והניח לנר המערבי דולק עד הערב, דאז אחר שהדליק כל הו' נרות האחרים, היטיב גם נר המערבי והדליקו מחדש:"
+ ],
+ [
+ "ומניח את אלו דולקים במקומן
ב' המזרחיות הניחן דולקין והולכין, ולמ\"ד צפון ודרום מונחין, הניח נר האמצעי והנר שבצדו מצפון כלעיל:"
+ ],
+ [
+ "מצאן שכבו
שנתכבו אלו הב':"
+ ],
+ [
+ "מדשנן ומדליקן מן הדולק
לא שמדשנן כמו שמדשן שאר הה' נרות להסיר הפתילה והשמן הישן כלעיל דהרי אין מיטיב ב' הנרות רק אחר הקטורת. רק ר\"ל מדשן הב' המזרחיות, דהיינו שמסיר הפחם מראש הפתילות שלהן, וחוזר ומדליקן מן נרות האחרות, אם נשארו בהן דולקין. וכל זה עשה רק כדי לעשות היכר יפה להפסקה שעושה בין הטבת הה' נרות, להטבת הב' נרות, דאילו היה מניחן כבויין ועומדין ולא היה מדליקן, היה יכול הרואה לחשוב שברצון הכהן המיטיב תליא להיטיב איזה שירצה וכמה שירצה. אבל כשחוזר ומדליק מיד אותן הב' נרות, אז ניכר יפה, שאותן הב' שהדליק הן אותן שצריך להניח מלהיטיב עד אחר הקטורת, ולאבא שאול עד אחר שחיטת) [זריקת] התמיד [עי' לעיל סי' ה']. [כך הוספתי בפירושי זה בדברי רבינו ברוך ור\"ב. כדי לתרץ בזה קושית הרשב\"א בתשובה (ע\"ט וש\"ט), שהקשה א\"כ מה היכר יש בהדלקה]. מיהו אם מצא שכבו כולן, מדליק אותן ב' הנרות מקינסא שמכניס ממזבח העולה [ולרמב\"ם שם גם בכבה רק מערבי מדליקו מקינסא]:"
+ ],
+ [
+ "ואחר כך מדשן את השאר
ר\"ל דלאחר שהדליק אלו הב' מסיר הפתילות ושמן הישן מה' האחרות ומשים תחתיהן פתילות ושמן חדש, ומניחן כד עד הערב שאז מדליק כל הנרות כולן:"
+ ],
+ [
+ "ואבן היתה לפני המנורה ובה שלש מעלות שעליה הכהן עומד ומטיב את הנרות
לפי שהמנורה גבוה י\"ח טפחים, להכי היה צריך הכהן לעלות למקום גבוה כשמטיב ומדליקן. [אב\"י עי' שבת צ\"ב א' ד\"ה אשתכח דרק מכתף אדם עד לארץ יש ג' אמות]:"
+ ],
+ [
+ "והניח את הכוז על מעלה שניה
נראה לי דלפי שלמעלה בראש האבן על המעלה השלישית היה מקום הנחת מלקחיה ומחתותיה [כרמב\"ם פרק ג' מבחירה הלכה י\"א], להכי אין מקום להניח שם הכוז, רק למטה ממנה על מעלה הב'. לכן מניחו שם ויוצא. וכשיטיב לתיך הכוז גם השתי נרות האחרות אחר הקטורת, אז מוציא הכוז, וכן חבירו מוציא אז הטני. ולא השתחוו השתא קודם שיצאו, כיון שלא גמרו עבודתן עדיין, רק אח\"כ כשיוציאו הכוז והטני כשגמרו העבודה, השתחוו בפישוט ידים ורגלים ויצאו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "לא היו כופתין את הטלה
ר\"ל שלא היו קושרין לטלה התמיד בשעת שחיטה, את ב' ידיו לעצמן וב' רגליו לעצמן, דכך הוא חוקית הגוים כששחטו קרבנות אלילים. וג\"י.' דמה\"ט גם בשאר קרבנות באמת אסור אלא נקט הכי בתמיד משום דביה איירי. [ועל כרחך צ\"ל כן, דהרי לאידך טעמא דנקט הש\"ס משום בזיון קדשים, וודאי דמה\"ט גם בשאר קרבנות אסור. ואי נימא דלטעם חוקות עכומ\"ז רק קרבן ראשון אסור. משום דרק בקרבן ראשון של יום לפ\"ז נהגו כך, א\"כ מה מקשי הש\"ס מאי בינייהו, נימא שאר קרבנות איכא בינייהו]:"
+ ],
+ [
+ "אלא מעקדין אותו
שקשרו כל יד עם רגל שלאחריו כעקידת יצחק [ועי' רש\"י [שבת נ\"ד א] דעקידת יצחק כפף ידיו ורגליו לאחוריו, ע\"ש ד\"ה רישא]. ולרמב\"ם לא קשרוהו כלל, רק עוקדין ר\"ל אוחזין. וכדמפרש תנא ואזיל, מי שזכו באיברים וכו':"
+ ],
+ [
+ "וכך היתה עקידתו ראשו לדרום
דהיה נשחט על ירך המזבח צפונה. לכן שם הניח השוחט ראש הקרבן לדרום. ר\"ל לצד המזבח, וזנבו לצפון, ולא איפכא שלא ירביץ גללים נגד המזבח, ויהי גנאי למזבח כשיגלה בית הרעי לעומתו:"
+ ],
+ [
+ "ופניו למערב
דמעקם את ראשה, כדי שיהיה פני הקרבן בשעת שחיטה לעומת ההיכל, כדכתיב ושחט אותו לפני ה':"
+ ],
+ [
+ "השוחט עומד במזרח ופניו למערב
ג\"כ מטעם הנ\"ל. ועוד כדי שלא יהא אחוריו נגד ההיכל:"
+ ],
+ [
+ "של בין הערבים היה נשחט על קרן מזרחית צפונית על טבעת שניה
דבצפון המזבח ח' אמות מהמזבח היו קבועים ברצפה כ\"ד טבעות לכ\"ד משמרות שכל משמר היה משתמש בשבוע שלה בטבעת המיוחד לה [כסוכה נ\"ו א']. והטבעת עשוי כקשת, ראשו א' מחובר ברצפה בציר, ומגביה הקשת בצירו, ומכניס תחתיו צואר הבהמה בשעת שחיטה וחוזר וכיפף הקשת ממעל לצואר הבהמה, ומחבר ראש השני של הקשת ברצפה, כדי שלא תתנועע הבהמה צוארה אנה ואנה בשעת שחיטה [ועמ\"ש מדות פ\"ג סי' נ']. דאי אפשר שאותן שזכו באברים ואוחזין בה כלעיל, יאחזו גם ראשה בשעת שחיטה. דהרי אצל הראש של הבהמה עומד המקבל הדם, והרי הוא צריך שיהיו ידיו פנויות לקבל הדם שצריך זהירות יתירה, לקבל רק דם הנפש, דדם העור פסול [יומא מ\"ח א' וזבחים כ\"ה א']. והכ\"ד טבעות הנ\"ל היו מונחים ברצפה בו' שורות, שורה אחר שורה, מדרום לצפון. ובכל שורה היה ד' טבעות ממזרח למערב כזה ומן המזבח למקום הטבעות @@@@ היה ח' אמות, ומקום הטבעות היה כ\"ד אמות על כ\"ד אמות, ומן שורה לחבירתה היה ד' אמות בקירוב. ומדכתיב בשחיטת התמיד שנים ליום, קבלנו שיהיו התמידין נשחטין נגד היום, דהיינו נגד השמש כמ\"ש ובתחפנחס חשך היום [יחזקאל ל']. ור\"ל שלא יהיה צל על מקום השחיטה. ולהכי אף שכל הקרבנות שוחטין אותן כל משמר ומשמר בטבעת הקבוע להם. אפ\"ה התמידין שוחטין אותן בטבעות היותר מקורבות למקום השמש. דהיינו בשחרית ראוי לשחטו בא' מטבעות שבקצוות השורות במערב, במקום שיכול לפול שם קרני השמש שבמזרח, ולא יאפיל לשם צל כותל המזרחי של העזרה שהיה גבוה מאד [עי' מדות פ\"ב מ\"ד]. וכמו כן תמיד של בין הערביים מה\"ט ראוי לשחטו בא' מטבעות שבקצוות השורות במזרח כדי להרחיק מקום השחיטה כל מה דאפשר מתחת הצל של ההיכל שהיה במערב ממקום הטבעות. מיהו אעפ\"כ לא שחטוהו בשחרית בשום א' מטבעות המערב, רק בטבעת המסומנת באות @א בצורה שלפנינו. ובין הערביים לא שחטוהו רק באות @ב בצורה זו:"
+ ],
+ [
+ "שחט השוחט וקבל המקבל
ועומד המקבל בשעת קבלת הדם כנגד השוחט באלכסון, דהשוחט עומד במזרח, ופניו למערב, והמקבל עומד במערב הבהמה, אחוריו לצפון ופניו לדרום, כדי שלא יהא אחוריו כלפי ההיכל. ולהכי פני המקבל לדרום ולא לצפון, כדי שיהיה מוכן להוליך הדם למזבח ולזרקו, דהמקבל הוא הזורק:"
+ ],
+ [
+ "בא לו לקרן מזרחית צפונית
של מזבח:"
+ ],
+ [
+ "ונותן מזרחה צפונה
דעומד למטה ברצפה נגד קרן מזרחית צפונית של מזבח, וזורק הדם מהכלי כמצליף, ומתכוון שיבוא קלוח הזריקה נגד זוית ההוא, למטה מחוט הסקרא, כדין כל עולה, כדי שיגיע הזריקה במזרח וגם בצפון, ויהיה הזריקה א' נראית כשתים. ואח\"כ הולך נגד קרן מערבית דרומית, וזורק ג\"כ נגד קרן ההוא כנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "לא היה שובר בו את הרגל
כדרך שהקצבים עושין, רק שהן חותכין הכרעים קודם הפשט. אבל בהעולה הרי צריך להפשיט גם הכרעיים, וצריך נמי להפשיטן קודם נתוח:"
+ ],
+ [
+ "אלא נוקבו מתוך ערכובו ותולה בו
ערכוב לפעמים פירושו ברכיים, ולפעמים פירושו עקב [ועי' מ\"ש בכורות עי' מ\"ד ל\"ט. ועי' רתוי\"ט פ\"ז דסנהדרין מ\"ב]. והכא ר\"ל שנוקבו למעלה מברכיים, במקום צומת הגידין, ותולה שם, דאי אפשר לתלותו ברגליו ממש, דהרי צריך לחתכם עד הברכיים בעוד שאר הבהמה נשארת תלוי בעמוד [ודלא כמשמע לכאורה מהר\"ב דתולה בהרגלים עצמן למטה מהברכיים]:"
+ ],
+ [
+ "היה מפשיט ויורד עד שהוא מגיע לחזה
אז הניח מלגמור ההפשט עד שיחתוך תחלה הראש שא\"צ הפשט, ואם יפשיט החזה תחלה יפול העור ממילא למטה עד סמוך לראש, דהרי הצואר אין העור מחובר בו [כחולין פ\"ט מ\"ג], ועי\"ז יהיה קשה לחתוך הראש בצמצום סמוך לצואר:"
+ ],
+ [
+ "ונתנו למי שזכה בו
ולהכי חותך הראש קודם הכרעיים, לסימן שהוא קרב תחלה, יהא דלא חתך הראש קודם הפשט, ה\"ט מדכתיב הפשט תחילה, והפשיט ונתח:"
+ ],
+ [
+ "חתך את הכרעים
ר\"ל שמכל רגל מד' רגליה חותך הפרק התחתון עד הברך. ואע\"ג דהנך כרעיים אינן נקרבין עם הראש רק על הקרביים בסוף, אפ\"ה חותכם השתא מיד, מדכבר הופשטו כולן. ועוד שאותן ב' שסמוכין לחזה בולטין בפני המפשיט, ומעכבין אותו בנתחו ממנה אברים:"
+ ],
+ [
+ "ונתנן למי שזכה בהן
והזוכה בהן הולך ורוחצן במים, כדכתיב והקרב והכרעיים ירחץ במים. והטלפים שבהן הניחן מחוברין, ואם פירשו מהן לא יעלו [רמב\"ם פ\"ו ממעשה הקרבנות ה\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "מירק את ההפשט
ר\"ל אז גמר להפשיט גם החזה והשאר:"
+ ],
+ [
+ "קרע את הלב והוציא את דמו
לא שקרע הלב ממקום חבורו, דהרי עדיין הבהמה סגורה. גם אי\"ל שאחז הקנה שתלוי דרך הצואר ותלשו מהלב. דהרי לקמן [במ\"ג] קאמר שנשאר הלב תלוי בקנה ובגרה. וגם אי\"ל דר\"ל דקורע הבהמה נגד הלב, דהרי הלב מונח נגד החזה, והרי תנן לקמן שקודר החזה שלם. וכתב הרא\"ש שנראה שמשנה זו אין מקומה כאן, אלא אחר אותה משנה דקרעו ונמצא כולו גלוי לפניו. ואחמ\"כ רבינו דוחק הוא לשבש כל הנוסחאות. [ועי' מ\"ש לעיל פ\"ב סי' ל\"ו]. ולולא מסתפינא היה נ\"ל דר\"ל דתוחב ידו דרך בית השחיטה עד שמגיע ללב, וקורעו ופותחו בעודו מחובר, כדי שהדם שכנוס בו בשעת שחיטה, יזוב דרך בית השחיטה לארץ, שלא יתלכלכו הנתחים אח\"כ כשינתח הבהמה, והרי גם מקום השחיטה מכסה בפדר מה\"ט. או נ\"ל דלהכי מוציא דמו שלא יזוב דם שבו אח\"כ על ידי הכהן המקריבו ולא ירגיש, והרי דם יבש חוצץ [כי\"ד קצ\"ח ט\"ו]. או יזוב על בגדי כהונה, והרי בגדי כהונה שנתלכלכו ועבד בהן עבודתו פסולה [כזבחים די\"ח], וגם אין מכבסין אותן מלכלוכן [שם]. משא\"כ המפשיט כשתחב ידו לתוך בית השחיטה, היה נשמר מללכלך בגדיו, ורוחץ ידיו ומנגבן מיד אח\"כ. אמנם אין להקשות א\"כ מה\"ט היה ראוי לקרוע הלב מיד קודם הפשט וחתיכת הראש. דנ\"ל דה\"ט, משום דראש העולה אינו בכלל הפשט [כחולין דכ\"ז א'], ואם היה קורע הלב קודם שחתך הראש, היה הדם זב על הראש ויתלכלך:"
+ ],
+ [
+ "חתך את הידים
היינו ב' רגליה הראשונים, חותכן עד למעלה מכתף שהוא מקום חבורן בגוף. אבל פרקים התחתונים של הרגלים עד הברכיים, כבר חתך תחלה:"
+ ],
+ [
+ "עלה לרגל הימנית
היינו רגל האחרוני הימיני עד חבורו בגוף, חוץ מפרק התחתון שכבר חתכו תחלה, דהן הן הכרעיים שחתך:"
+ ],
+ [
+ "חתכה ונתנה למי שזכה בה
הוא הכהן שזכה בהראש. ועדיין נשארת הבהמה תלויה ברגל השמאלי:"
+ ],
+ [
+ "קרעו ונמצא כולו גלוי לפניו
דקודם שחתך הרגל וב' ביציו עמו אפילו אם היה קורע הבטן לארכו לא היה כל מה שבפנים גלוי לפניו, כמו עתה:"
+ ],
+ [
+ "נטל את הפדר
הוא החלב המכסה הקרב:"
+ ],
+ [
+ "ונתנו על בית שחיטת הראש מלמעלן
כדי שלא יראה בו לכלוך דם השחיטה. דבשלמא בית הצואר, אע\"ג שג\"כ מלוכלך בדם, היה יכול להפוך מקום השחיטה לעומת עצמו, באופן שלא יראה הדם. משא\"כ הראש שצריך שיהיה חוטמו השחור כלפי זרועו כלקמן, ע\"כ שיהיה מקום לכלוך הדם מגולה:"
+ ],
+ [
+ "והכרס מדיחין אותה בבית מדיחין
הוא שהיה בדרום העזרה בצד מזרח לשער המים [כמדות פ\"ה מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "כל צרכה
ולא קבע כמה פעמים מדיחין אותה, דהכל לפי הטינופת שהיה בה, לפעמים מעט ולפעמים הרבה. להכי קאמר שידיחוה כל צרכה עד שתתנקה יפה. מיהו להכי אין מדיחין אותה בין העמודים עם שאר הקרביים, שלא תטנפם, דטנופתה מרובה:"
+ ],
+ [
+ "והקרבים מדיחין אותן שלשה פעמים במיעוטה
ר\"ל לכל הפחות וברצה להוסיף יוסיף. וי\"א דבמעטן גרסי' ר\"ל בכלי, כמו מעטן של זיתים, מלשון עטיניו מלאו חלב [הרא\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "על שולחנות של שיש שבין העמודים
הן עמודי הננסין שתולין בהן הבהמה, כלעיל [פ\"ג מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "נטל את הסכין
ר\"ל דלפי שאחר שחתך רגל הימין וקרע בטן הבהמה, הניח הסכין מידו, שלא יתטנף מהבני המעים שיטול. ולהכי נמי קאמר נטל הפדר, נטל הבני מעים, ר\"ל שנטלן ביד, שלנטילתן א\"צ סכין. להכי קאמר הכא, דהשתא חזר ונטל הסכין, מדהוצרך להסכין כדי להפריד בצמצום יפה הריאה מהכבד, שלא יקרע בשר הריאה שהוא רך וספוגיי:"
+ ],
+ [
+ "והפריש את הריאה מן הכבד
ר\"ל חתך הריאה מהכבד במקום חבורן, וכמו כן חתך אצבע הכבד מהכבד במקום חבורן, דהריאה נשארת בקנה ובגרה, אבל הכבד נשארת בדופן ימיני, ואצבע הכבד נשארת בעוקץ. ותמוהין דברי רש\"י [יומא כ\"ה א'] שכ' שם במתני' דכבד נשאר בגרה, והרי משנה ערוכה לפנינו דהכבד נשארת בדופן. וצ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "ולא היה מזיזה ממקומה
ר\"ל לא הזיז אצבע הכבד ממקומה בגוף. דמפני שאצבע הכבד דבר מועט הוא, ומחובר רק קצת, ואם היה מנענע אותו קצת, היה נפל מיד, והרי רוצה שישאר בעוקץ. והא דהפריש הריאה מהכבד וכו' קודם שקודר החזה והרי לא היה צריך להפריש כל אלו רק קודם שיחתוך הדופן כדי שתשאר בו הכבד. י\"ל דעשה הפרשה זו קודם קידור החזה, מדחשש שע\"י שיקדר החזה יתלשו הריאה והכבד שלא במקום הראוי:"
+ ],
+ [
+ "נקב את החזה
ר\"ל חתך וקדר החזה בעיגול סביב ממקום חיבורו בגוף. ולפי שהחזה כמו אהל על הדפנות, לפיכך כשנטלו משם נשאר בין הדפנות כמו נקב חלון, להכי קאמר ניקב את החזה:"
+ ],
+ [
+ "היה חותך ויורד עד השדרה
ר\"ל חותך מלמעלה למטה את הדופן מהבהמה. סמוך לשדרה:"
+ ],
+ [
+ "ולא היה נוגע בשדרה
דהשדרה נשארת כולה שלימה בדופן שמאל:"
+ ],
+ [
+ "עד שהוא מגיע לשתי צלעות רכות
ר\"ל שחותך כל דופן הימיני עד ב' צלעות רכות שסמוך לצואר שהניחן מחובר בצואר. וכמו כן הניח ב' צלעות רכות ממנה למעלה, מחוברות לעוקץ. וכן מניח למעלה ולמטה בדופן האחרת וכדמפרש לקמן:"
+ ],
+ [
+ "בא לו לגרה
ר\"ל להצואר."
+ ],
+ [
+ "ושתי צלעות מכאן
ר\"ל אותן ב' צלעות שהניח תחלה בהבהמה כשחתך דופן הימיני, לקחן עתה מחוברין בהצואר כשחותכו מהבהמה. ועוד הניח ג\"כ מחוברים בהצואר עוד ב' צלעות אחרים בצד שמאל, מהדופן השמאלי שלא חתכו עדיין מהבהמה:"
+ ],
+ [
+ "והניח בה
המפרש כ' בש\"ס של\"ג מלת בה, שהרי לא הניח הב' צלעות רכות מחוברים בהדופן, דהרי כבר נחתכו עם הצואר שנשארו מחוברים בו. ול\"מ אפשר לקיים הגי', רק דאינו ר\"ל שהניח הב' צלעות מחוברים בהדופן, כהניח בה שהזכיר גבי גרה, אלא ר\"ל הניח אצל הדופן ב' צלעות וכו', דהיינו שהב' צלעות אלו חסרים מהדופן למטה וכן למעלה וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "שתי צלעות רכות מלמעלן
שנשארו מחוברים בהעוקץ:"
+ ],
+ [
+ "ושתי צלעות רכות מלמטן
שכבר נטלו כשהן מחוברין עם הצואר:"
+ ],
+ [
+ "וכך היה מניח בחברתה
אצל דופן הימיני."
+ ],
+ [
+ "מניח בשתיהן
אצל ב' הדפנות כשחתכן מהבהמה:"
+ ],
+ [
+ "ושתים שתים מלמטן
נמצא נשארו מחוברים בגרה, ב' צלעות מימין וב' צלעות משמאל, וכ\"כ בעוקץ נשארו ב' מימין וב' משמאל:"
+ ],
+ [
+ "שהכבד תלויה בה
דמדמחובר לו הכבד שאינו מין דופן, להכי נקרא גדול. ואף דגם בהשמאלי טחול תלוי בה, כבד שאני דדבוקה ממש בדופן ימיני:"
+ ],
+ [
+ "בא לו לעוקץ
ריקגראד. והוא החלק שמאחורי הבהמה, ממקום שאצל הכליות עד סוף הזנב:"
+ ],
+ [
+ "ואליה ואצבע הכבד ושתי כליות עמו
ושני צלעות שמכאן ומכאן שנשארים ג\"כ מחוברים בו, לא חש תנא להזכירן, מפני שקטנים וקצרים הם ואינן נכרין:"
+ ],
+ [
+ "הראש בימינו
משום דחשוב וגם כבד טפי, יותר מן הרגל, להכי לוקחו בימינו [כיומא דמ\". א']:"
+ ],
+ [
+ "וחוטמו כלפי זרועו
דמדחוטמו שחור אינו הדור שיהיה כלפי חוץ:"
+ ],
+ [
+ "וקרניו בין אצבעותיו
כדי שלא יתנועע ממקומו כשיוליכו למזבח:"
+ ],
+ [
+ "ובית שחיטתו מלמעלן
משום דהגולגולת עגול למעלה, ויכול לאחזו שם יפה בקרניו, להכי הניח תחתית הראש כלפי מעלה:"
+ ],
+ [
+ "והפדר נתון עליה
על מקום השחיטה, שלא יראה לכלוך הדם שם:"
+ ],
+ [
+ "והרגל של ימין בשמאלו
אע\"ג דהולכת אברים לכבש עבודה היא, ועבודה פסולה בשמאל, עכ\"פ מדאינה מעכבת כפרה, שרי אפילו בשמאל:"
+ ],
+ [
+ "ובית עורו לחוץ
דהרגל במקום חבורו בגוף אין עליו עור, וקאמר הכא דצד חוץ של הרגל שמפשיטין משם העור יהיה ביד הנושא נמי כלפי חוץ, דהיינו כלפי ראשי אצבעותיו. דהכי שפיר טפי:"
+ ],
+ [
+ "העוקץ בימינו והאליה מדולדלת בין אצבעותיו
כדי שיהיה נאחז בו שם. וכיון שהאליה תלוי בין אצבעותיו א\"צ לפרש שיהיה בית עורו כלפי חוץ:"
+ ],
+ [
+ "ואצבע הכבד ושתי הכליות עמו
נשארו תלויין בו:"
+ ],
+ [
+ "וצלעותיה בין אצבעותיו
כדי שיהיה נאחז בהם שם. וה\"נ מדקאמר שיהיו הצלעות בין אצבעותיו, על כרחך שבית עורה לחוץ, וא\"צ לפרש:"
+ ],
+ [
+ "בקרבים הנתונים בבזך
כף גדול של זהב. דמדהן מרובים, צריך לתתן בבזך:"
+ ],
+ [
+ "וכרעים על גביהם מלמעלה
ר\"ל ד' ארכובות הרגלים היו מונחים על הקרביים:"
+ ],
+ [
+ "בסלת
למנחת נסכי התמיד. וא\"צ לפרש שהוליך הסולת והחביתין והיין בכלים."
+ ],
+ [
+ "בחביתין
הן החצי מי\"ב חלות שמקריבין משל כה\"ג בכל בוקר, וחציין השני מקריבין בכל ערב. והא דאפסיק בחביתין, בין סולת לנסכים, והרי אלו הב' שייכות לתמיד. ה\"ט משום דסולת וחביתין שניהם מין מנחה [כיומא דל\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ביין
לנסכי התמיד:"
+ ],
+ [
+ "הלכו ונתנום מחצי הכבש ולמטה במערבו
לעומת ההיכל. מיהו בשבת, דהמוספין דחשיבי טפי הניחום שם לעומת ההיכל, אז הניחו אברי התמיד כלפי המזרח כנגדן. והא דהניחו האברים על חצי התחתון של הכבש. ה\"ט כדי שיהיה אח\"כ ניכר יפה הולכתן למזבח אחר שיקראו ק\"ש, כריש פ\"ה:"
+ ],
+ [
+ "ומלחום
כדכתיב וכל קרבן מנחתך במלח תמלח:"
+ ],
+ [
+ "לקרות את שמע
והקשה רבינו באר שבע למה לא קראו ק\"ש בעזרה. ונלפע\"ד משום דאחר הק\"ש התפללו מיד כריש פ\"ה, ובגזית שעוסקים שם בתורה, בטוח טפי שתקובל תפלתם שיתפללו קודם שיקטירו ויקריבו הקרבנות, דבמקום רנה שם תהא תפלה, ואוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב (כברכות ד\"ח א' ומגילה כ\"ח א') להכי קרא גם ק\"ש שם. ואחי הגאון מהו' אליעזר זצוק\"ל, כתב בספרו בית אל כ\"י, דמה\"ט נ' שלא יאמר פ' הקטורת ופ' שאר הקרבנות קודם שיקרא ק\"ש ויתפלל. ולכה\"פ יקרא שמע תחלה דהוא ק\"ש דר\"י הנשיא. עכלה\"ט בקיצור. ונ\"ל דר\"ל בשלמא פ' התמיד שאומרים תחלה שהוא נגד דם התמיד (כמג\"א א' סקי\"ב), והרי שחטוהו קודם התפלה. משא\"כ הקטורת אף שהוקטרה בין דם לאברים, וא\"כ ה\"נ היה ראוי בזה\"ז לאומרו בין פ' התמיד שהוא נגד דם התמיד, ובין השמונה עשרה שהוא נגד הקרבת האיברים. עכ\"פ שאני ביהמ\"ק, דעכ\"פ התפללו מקודם. וכ\"כ בשאר קרבנות]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אמר להם הממונה
הוא הממונה על הפייסות [ועי' רפ\"ג סי' א']:"
+ ],
+ [
+ "ברכו ברכה אחת
היא ברכת אהבה רבה:"
+ ],
+ [
+ "קראו עשרת הדברים
כך היתה התקנה תחלה אף בגבולין לקרות בכל יום י' הדברות קודם ק\"ש מדהן כוללים כל מצות התורה [כמ\"ש במאמר השכל]. רק בתר הכי בטלוה, מדהסתייעו בזה המינין לומר דלהכי קוראין פרשה זו טפי משאר פרשיות, משום דרק זו צוה הקב\"ה, אבל שאר התורה משה מפי עצמו אמרה:"
+ ],
+ [
+ "ברכו את העם
ר\"ל עם העם, דהיינו בסגנון כמו שמברכין העם בגבולין, דאי\"ל שברכו עם העם ממש. דהרי העם אינן רשאין לקרות עדיין ק\"ש לכתחילה כיומא [דל\"ז ב], כך כתב רש\"י (ברכות י\"א ב):"
+ ],
+ [
+ "שלש ברכות
שהך אמת ויציב וכו':"
+ ],
+ [
+ "ועבודה
רצה ה' אלהינו עבודת עמך ישראל ואישי ישראל ותפלתם תקבל ברצון, ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך, בא\"י המקבל עבודת עמו ישראל ברצון. וי\"א שסיימו בא\"י שאותך לבדך ביראה נעבוד."
+ ],
+ [
+ "וברכות כהנים
אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת בתורה וכו', וישם לך שלום שים שלוש וכו', בא\"י המברך את עמו ישראל בשלום, הכל בלי נשיאות כפים [תוס' ברכות די\"א ב']. ולרמב\"ם ברכת כהנים דמתני' היינו רק ברכת שים שלום וכו':"
+ ],
+ [
+ "ובשבת
שהמשמורת מחדשות בו, שהמשמר היוצא מקריבין תמיד השחר, ומשמר הנכנס מקריבין המוספין [סוכה נ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא
דהמשמר היוצא היו מתפללין על המשמר הנכנס, ואומרים מי ששכן שמו בבית הזה, הוא ישכין ביניכם אהבה ואחוה ושלום וריעות. ולא אמרו בה לא שם ולא מלכות. ואפשר שכללוה בברכת כהנים שהזכיר התנא מקודם. וה\"ק ובשבת מוסיפין בברכת כהנים ברכה א' למשמר היוצא. והא דהוצרכו להתפלל כן. ה\"ט מפני שהכהנים קפדנין [כב\"ב ק\"ס ע\"ב וקדושין ד\"ע ע\"ב], וביותר יש לחוש לזה למשמר שנתחדש, וזה כ\"ד שבועות שלא עבדו ולא היו רגילין בהן בעבודה, ויתקוטטו עי\"ז בדיני עבודה ובחילוק מתנתן, וע\"י כן יארע קלקול בעבודתן:"
+ ],
+ [
+ "אמר להם
הממונה:"
+ ],
+ [
+ "חדשים לקטרת באו והפיסו
ר\"ל מי שלא זכה כל ימיו עדיין להקטיר הקטורת, וידועים היו להממונה, יבוא להגריל עליו. דמי שהקטירה פעם א', לא הניחוהו להקטירה שוב, משום דהמקטירה מתעשר, כדכתיב ברך ה' חילו:"
+ ],
+ [
+ "חדשים עם ישנים בואו והפיסו
לפי שאמר בקטורת חדשים דוקא, הוצרך לומר בזה חדשים עם ישנים. כלומר שאף אותו שכבר זכה בעבודה זו יבוא להגריל עליה:"
+ ],
+ [
+ "הוא מעלה אותן על גבי המזבח
פלוגתייהו, דלת\"ק ה\"ט משום דברוב עם הדרת מלך, ונאה ויפה הוא שיהיה לכל עבודה יחידית משרת מיוחד, זה נכנס וזה יוצא. ולראב\"י עכ\"פ במקום חדר המלך לאו אורח ארעא, דנראה כאילו כבד על הראשון לגמור עבודתו. [ואע\"ג דבהולכת דם הפסח נתנו לחבירו וחבירו לחבירו עד המזבח (כפסחים פ\"ה מ\"ו). התם מדמקבל מיד הריקן לחזור לעבוד. לא מחזי כמשא]:"
+ ],
+ [
+ "מסרום לחזנים היו מפשיטין אותם את בגדיהם
ר\"ל משום דכל כהני בית אב לבשו בבוקר בגדי כהונה, דמי שיזכה בפייס, יהיה מוכן מיד לעבודה. ועתה שכבר עברו כל פייסות הבוקר, להכי אותן שלא זכו בהן, מסרם הממונה לחזנין, והן שמשים של פנחס הממונה על מלבושי כהונה [כשקלים פ\"ה] הם יקבלו מהן בגדי הקודש להחזירם למקומן:"
+ ],
+ [
+ "לא היו מניחין עליהם אלא מכנסים בלבד
ולבשו בגדי חול, ואח\"כ הפשיטו מהן גם המכנסיים של קודש ולבשו מנכסי חול ויצאו להם. [מיהו נ\"ל דאם שוב אירע קרבן יחיד ביום חוזרין ומפיסין בעבודתו. דאע\"ג דבקרבן יחיד ליכא פייס (כרש\"י יומא דכ\"ו ב'). נ\"ל דהיינו שלא הפיסו על כל נתת, ועכ\"פ הפיסו מי יזכה בעבודת כולו דלא ליתי לאנצויי. תדע, דאל\"כ סתרי דברי רש\"י הנ\"ל אהדדי עם מ\"ש רש\"י עצמו יומא ד\"ב ב']:"
+ ],
+ [
+ "וחלונות היו שם
עשוי כמין חלל שאינו מפולש בחומה, והוא מרובע כעין ארגז בכותל שראגק בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "וכתוב עליהם תשמישי הכלים
ר\"ל התשמיש של מין הכלי שמונח בהארגז, היה כתוב על דלת הארגז. דלכל משמור היה בהלשכה ד'. חלונות, בא' מונחים מכנסיים, וכתוב על הדלת מכנסיים, וכן בכתונות, וכן במצנפות, וכן באבנטים. וסדר לבישת בגדי כהונה, בתחלה לובש המכנסיים, ואח\"כ הכתונת ממעל למכנסיים, ועליו חוגר האבנט, ואח\"כ צונף המצנפת, דהיינו מגבעות של כהן הדיוט [ועי' בקופת הרוכלין בחלק בגדי כהונה שחברנו בס\"ד בריש מועד]:"
+ ],
+ [
+ "מי שזכה בקטרת היה נוטל את הכף
כעין לעפפעל היה:"
+ ],
+ [
+ "מחזיק שלשת קבים
עיי' מ\"ש לעיל [פ\"ג מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "והבזך
כף קטן:"
+ ],
+ [
+ "היה בתוכו מלא וגדוש קטרת
ולהכי משים הבזך עם הקטורת תוך הכף, כדי שלא יתפזר הקטורת כשיוליכו לההיכל. והא דלא נתן הקטורת בכף הגדול לבד. ה\"ט, דדרך כבוד הוא כלפי מעלה כשיערה הקטורת על הגחלים מתוך כלי גדוש:"
+ ],
+ [
+ "וכסוי היה לו
לכף הגדול [כך כתב הרמב\"ם (פ\"ג מתמידין). ונ\"ל טעמו כדי שלא יצא ריח הקטורת. והר\"ב כ' שהכסוי הי' לבזך. ולי נראה כרמב\"ם, חדא מדקאמר לקמן (פ\"ז מ\"ב) בהדיא וכן וכסויו, ותו דאת\"ל דכסוי לבזך הוה. א\"כ אי אפשר שיתפזר הקטורת ול\"ל כך. כלל ועיי' לעיל סי' כ\"א]. ואת\"ל א\"כ דהכסוי לכף הי', הול\"ל כך. וכסויה לשון נקיבה #א), וכדכתיב כף אחת. י\"ל לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד (כחולין קל\"ז ב'). תדע, דהרי בזך נמי לשון נקיבה, וכדמתרגם בקרא סוף פרשת נשא, בזיכא חדא היא דדהב מליא קטורת בוסמיא. ואף שיש לחלק קצת בין לישנא דבזך דנקט מתני', ללישנא דבזיכא דנקט התרגום, שהוא תרגומו של כף, שהוא בלשון עברי כף גדולה, והוא לבד נקרא בלשון נקיבה, אבל הך דמתני' שהוא כף קטן י\"ל דהוא לשון זכר. עכ\"פ מנ\"ל לחלק ביניהם, ולא נימא כפשוטו דאכף קאי, ולשון תורה לחוד וכו', כדאמרן]:"
+ ],
+ [
+ "וכמין מטוטלת היה עליו מלמעלן
ר\"ל כעין חתיכת בגד הי' בראש הכסוי לנוי [כמו לא יצא הגמל במטולטלת [שבת פ\"ה מ\"ג]. וי\"א דמטולטלת ר\"ל טבעת, שע\"י מתטלטל להסיר הכסוי:"
+ ],
+ [
+ "מי שזכה במחתה
להוליך מחתה גחלים לפני' למזבח הזהב, ולא הי' לה פייס לבד, רק אותו שזכה בקטורת אומר לאוהבו זכה עמי במחתה. וי\"א שלא היה רשאי לומר למי שירצה, רק לזה שעומד בימינו בשעת הפייס [ועי' תוס' יומא כ\"ה. ונ\"ל דה\"ט משום איבה ומחלוקת, שלא יקפידו שאר הכהנים כשיכבד בה למי שירצה מהכהנים]:"
+ ],
+ [
+ "ופנה את הגחלים הילך והילך וחתה
הכא לא חתה ממאוכלות הפנימיות שקרובות להיות דשן כמו שעושה בתרומת הדשן [לעיל פ\"א מ\"ד], דהכא אדרבה הי' צריך לחתות גחלים גסות יוקדות. רק ר\"ל פינה העצים שלמעלה אילך ואילך לבלי ליקח אוד שיעשן:"
+ ],
+ [
+ "ירד
מהמזבח:"
+ ],
+ [
+ "ועירן לתוך של זהב
ולא חתה בשל זהב, דתורה חסה על ממון ישראל. [ואע\"ג דבזבחים [דפ\"ח ב'] קאמר דאין מכבסין בגדי כהונה, משום דאין עניות במקום עשירות. נ\"ל דהכל לפי ההפסד והכל לפי כבוד העבודה, והכל לפי הצורך. ומה\"ט התירו לכה\"ג ביו\"כ לחתות בשל זהב [כיומא דמ\"ד ב'], משום חולשא דכה\"ג, ומשום קדושת העבודה, ובהא מתורץ כמה סוגיות בש\"ס, דלפעמים קאמרה התורה חסה וכו', ולפעמים קאמר אין עניות וכו'. ועי' מ\"ש בס\"ד בפירושינו [שקלים פ\"ח מ\"ה]. ונ\"ל עוד דבהא פליגי (מנחות דפ\"ט א') אי אמרינן ממטה למעלה שיערו משום דהתורה חסה וכו', או נימא ממעלה למטה שיערו משום דאין עניות וכו'. דנ\"ל דפליגי אי מסתבר לדמותו להך גיסא או לאידך גיסא]:"
+ ],
+ [
+ "נתפזר ממנו כקב גחלים
דהי' חותה במחתה כסף שמחזקת ד' קבין ועירה לשל זהב שמחזקת ג' קבין להכי נתפזר וכו'. ועשה כן, כדי שתראה המחתה גדושה בדרך כבוד. מיהו לא עירה מיד בראש המזבח, דא\"כ כשהי' יורד במדרון הכבש, יפלו הגחלים ממחתה הגדושה:"
+ ],
+ [
+ "והיה מכבדן לאמה
אמת המים שעובר בעזרה. כדי שלא יכוו בהן רגלי הכהנים שהולכין יחף. [ואע\"ג דאסור לכבות אש המזבח, ולאביי [יומא מ\"ו ב'] אפי' אחתיה לארעא חייב כשמכבהו. י\"ל דאפי' לאביי היכא דאינתק לגמרי מהמזבח שדעתו לבלי להחזירה לא מקרי תו אש המזבח. משא\"כ התם איירי בהורידה סתם דראויה לחזור ולהעלותה [אב\"י עי' ביומא שס תוס' ד\"ה כי פליגי]. ואי\"ל עכ\"פ הרי מפסיד קדשים, דהגחלים נתקדשו במחתת הכסף #ב). י\"ל כיון דגנאי להעלותן עוד, כאבודין דמי]:"
+ ],
+ [
+ "ובשבת
שאסור לכבותן. ואף דהו\"ל מלאכה שא\"צ לגופה, דהרי כל מכבה בשבת חייב רק כשמתכוון לעשות פחם [כשבת פ\"ב מ\"ה]. נ\"ל כיון דדמי לגמרי למלאכה דאורייתא, ואין חילוק רק במחשבה של המכבה, בשבות כי האי גזרו עליו במקדש, [עי' מ\"ש פ\"א מ\"ג]. [אב\"י סברת ע\"ר נ\"י עצמה נזכר בדוגמתה בחדושי רשב\"א [שבת צ\"ד ב'] לעניין טלטול מת, דאע\"ג דמשום כבוד הבריות לא חששו גבי' משום שבות, עכ\"פ גבי מלאכה שאצלג\"ו יש שבות גבי' מדתלי במחשבתו]:"
+ ],
+ [
+ "היה כופה עליהן פסכתר
ואת קערותיו מתרגמינן וית פסכתרוותיה:"
+ ],
+ [
+ "ופסכתר היתה כלי גדול מחזקת לתך
הוא ט\"ו סאין שהוא חצי כור, והוא מחזיק אלף ות\"מ רביעיות הלוג:"
+ ],
+ [
+ "ושתי שרשרות היו בה
ב' שלשלות הי' בפסכתר בב' קצותיו:"
+ ],
+ [
+ "ואחת שהוא אוחז בה מלמעלן בשביל שלא תתגלגל
שבו מורידין הדשן מהמזבח באופן זה וכדמסיק. כהן א' עומד למעלה ואוחז בפסכתור וממלאו דשן, וכשנתמלא, אז אוחז בשלשלת ומשלשלו מעט מעט למטה, וכהן אחר שעומד למטה אוחז בשלשלת השני ומושכו למטה, באופן שיהי' הפסכתר נשמט לאט לאט ביושר דרך הכבש למטה, ולא תתגלגל בבת אחת מהר למטה וישפך הדשן. וכשהוריקו למטה, חוזר העליון ומשכו לעצמו למעלה בהשלשלת לחזור למלאותו:"
+ ],
+ [
+ "ושלשה דברים היתה משמשת כופין אותה על גב גחלים
שנתפזרו כשעירה אותן כלעיל:"
+ ],
+ [
+ "ועל השרץ בשבת
שנמצא במקום שהנכנס שם בטומאה פטור מכרת דהיינו משער עזרת ישראל ולחוץ. והרי גחלי' א\"א לכבותן בשבת [כלעיל סי' ל']. והשרץ אף שכשוטלטלו אפי' ע\"י כלי שמקט\"ו, א\"א שיתטמא הכהן המטלטלו להוציאו, דהרי אדם וכלים אמקט\"ו רק מאב הטומאה, והרי הכלי שיטול בו השרץ נעשה ע\"י נגיעתו בהשרץ רק ראשון וא\"כ ל\"ל פסכתר. עכ\"פ הרי השרץ מוקצה הוא, דאסור בטלטול. ושם חוץ לשער נקנור לא שייך לומר אין שבות במקדש, מדאין שם דין מקדש. לכן כופה עליו פסכתר עד מוצאי שבת ויו\"ט. אבל במצא שרץ משער עזרת ישראל ולפנים, שחייבים כרת בשנכנס לשם בטומאה, היה כהן מוציאו מיד משם בפשוטי כלי עץ שאמקט\"ו, כדי שלא לטמא כלי במקדש בחנם, ומוציאו משם להר הבית [כך משמע בירושלמי שלהי עירובין], דמדמוקף מחיצות דינו גם הוא כרה\"י. אבל לחוץ מחומת הר הבית, דוקא קודם שנפרצו בחומת ירושלים פרצות, דאז דינה ככרמלית [כעירובין ד\"ו ב'], הי' רשאי להוציאה לשם, דאף דהו\"ל כמוציא מעזרה רה\"י [עי' רכ\"מ רפ\"ה מבחירה] לכרמלית. אפ\"ה כדי להוציא טומאה ממקום שחייבין עליו כרת, ל\"ג רבנן. אבל לאחר שנפרצו פרצות בחומת ירושלים, דאז דינה כר\"ה [כעירובין ק\"א א'] היה אז אסור להוציא השרץ לשם, מדהו\"ל כמוציא מרה\"י לר\"ה, לפיכך יוציאו רק להר הבית. ולא יניחו בעזרת נשים ויכפה עליו פסכתר, כמו שהיה עושה במצאו שם. דשאני הכא שכבר הוא בידו [ירושלמי הנ\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "הגיעו בין האולם ולמזבח
אותן ב' הכהנים שעם הגחלים והקטורת:"
+ ],
+ [
+ "וזורקה בין האולם ולמזבח
אינה אותה שהיתה כלי שיר [כפ\"ג סי' ס'], דאי אפשר לזרקה שלא ישתברו קניה. גם אי אפשר שהיתה המגריפה שגורפין בה הדשן [כפ\"ב מ\"א] דלא היתה משמעת קול כל כך כשיזרקוה. רק היתה כלי מיוחד שמשמיע קול גדול כשיזרקוהו, והי' תמונתה כמגריפת הדשן:"
+ ],
+ [
+ "בהן ששומע את קולה
והוא חוץ לעזרה:"
+ ],
+ [
+ "יודע שאחיו הכהנים נכנסים להשתחוות
דאע\"ג דכל כהן הנכנס שלא לצורך עבודה, אם להיכל עובר בלאו, ואם לק\"ק במיתה ביד\"ש [כמנחות כ\"ז]. אפ\"ה אחר גמר כל עבודת התמיד. דהיינו אחר שהקטירו קטורת של שחר [דמתני' כאבא שאול דאמר מטיב ואח\"כ מקטיר, ולרבנן מקטיר ואח\"כ מטיב. ואח\"כ] כל כהן אפי' אותו שלא עבד היום, מותר לכנס להיכל להשתחוות [כדמוכח בחגיגה [דכ\"ו א'] שהכהנים ע\"ה דלא חזו לעבודה, אפ\"ה גם הן נכנסין להשתחוות]. ואע\"ג שלא הוקרבו עדיין אברי התמיד, וא\"כ לא גמרו עדיין כל עבודת התמיד עכ\"פ הקרבת אברין לא מעכב כפרה. [כך נ\"ל. ודלא כמשמע לכאורה מרמב\"ם [פ\"ב מביאת מקדש] דבנכנס להשתחוות, אפי' לא נגמרו עדיין עבודת השחר שרי לכנס. דליתא דא\"כ ק\"ל מיומא [דנ\"ג א'], דמקשינן, והא עייל ביאה רקנית, ואצטריך לתרוצי ששגג בביאה והזיד בהקטרה. ולמה לא תי' כפשוטו כגון שנכנס להשתחוות והכניס קטורת חסירה אז. ומה\"ט אי אפשר נמי לומר כרכ\"מ שם דעכ\"פ כל כהן אחר שעבד עבודה מותר לכנוס להשתחוות. ג\"כ ליתא, דא\"כ לשני התם דמיירי כה\"ג. אע\"כ דדוקא אחר שגמר כל עבודת התמיד אז מותר לכנוס להשתחוות. והתם כיון שהכניס קטורת חסירה, הרי לא הקטיר עדיין, ולא גמר עבודת השחר עדיין]:"
+ ],
+ [
+ "והוא רץ ובא
ר\"ל טובל ונכנס להשתחוות כמוהם:"
+ ],
+ [
+ "והוא רץ ובא
אחר שיטבול. ואי\"ל דהשתא נכנסין לשיר. ליתא, דהרי חסר עדיין כמה עבודות שקודם לשיר. רק ר\"ל נכנסין ומכינין א\"ע ואת הכלים לשיר. דאחר שהקטירו הקטורת יכנסו כל הכהנים להשתחוות. ואח\"כ כל הכהנים שעבדו אותו היום, עומדין כולן על מעלות האולם, וממתינין עד אחר שיקטירו אברי התמיד על המזבח. ואח\"כ אומרי' אלו שעל מעלות האולם ברכת כהנים. ואח\"כ מקריבי' מנחת התמיד. ואח\"כ מנחת החביתין. ואח\"כ ינסכו היין על המזבח ובשעת הניסוך, אז הלויים שעומדין על הדוכן פותחין בשיר של יום, כבפרק דלקמן:"
+ ],
+ [
+ "היה מעמיד את הטמאים בשער המזרח
דכמו שכל הכהנים נחלתו לכ\"ד משמרות [כשלהי סוכה], כמו כן כל ישראל נחלקו לכ\"ד מעמדות. ומכל מעמד הי' הראש והשר שלהן וקצת מבני המעמד מתושבי ירושלים. והם עומדין בשליחות כל ישראל אצל הקרבת קרבנות צבור, דאינו מן הראוי שיקריבו קרבן האדם והוא אינו עומד על גביו [כתענית כ\"ו א']. ושאר בני המעמד שדרים בערי ישראל היו מתענין ומרבין בתפלה בשבוע שלהן בעיריהן, שתקובל קרבנות ישראל. וקאמר הכא שכששמע ראש המעמד קול המגריפה, הלך לשער מזרח של העזרה, והשגיח שיתכנסו לשם כל הכהנים שנטמאו ובני מעמד שנטמאו שלא יכלו לכנוס לעזרה. ועשו כן, כדי שלא יחשדום שמחמת עצלות לא באו. ויש אומרים כדי לביישן על שלא נזהרו מלהתטמאות. ולרמב\"ם כאן בפירושו, ר\"ל אותן מצורעין שכבר טהרו מצרעתן, הי' מעמידן בשער המזרח כדי שיהי' מזומנין אחר גמר עבודת הצבור להקריב אשמם, ולזרוק עליהן דם האשמות [ובפ\"ו מתמידין כתב כדברינו לעיל]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "החלו עולים במעלות האולם
ר\"ל כשאותן ב' שזכו בכף קטורת ובמחתה גחלים כלעיל, התחילו לעלות בי\"ב המעלות שלפני האולם, אז מי וכו':"
+ ],
+ [
+ "היו מקדימין לפניהם
כדי שיגמרו הן עבודתן ויצאו קודם שיכנסו אלה להקטיר, מיהו מתני' כאבא שאול. אבל לרבנן מקטירין תחלה ואח\"כ מטיבין ב' הנרות, והכי קיימא לן [רמב\"ם פ\"ו מתמיד. ולטור א\"ח מ\"ח קיי\"ל כאבא שאול]."
+ ],
+ [
+ "נכנס ונטל את הטני
ממקום שהניחו כלעיל סוף פ\"ג."
+ ],
+ [
+ "והשתחוה
כל השתחוואה היא בפישוט ידים ורגלים [מגילה כ\"ב ב']:"
+ ],
+ [
+ "מי שזכה בדישון המנורה
עי' לעיל פ\"ג סי' ע\"ו:"
+ ],
+ [
+ "מצאו שכבה
כגון לאחר שמת שמעון הצדיק. דמקודם לכן היה נר המערבי דולק והולך תמיד בנס, אף שלא נתן בו שמן בכל יום רק כבשאר הנרות, דהיינו כדי לדלוק רק בלילה. והכא מיירי בין שמצאו שכבה עכשו לאחר זריקת דם התמיד, ובין שמצאו שכבה קודם שחיטת התמיד, שחזר והדליקו מיד כלעיל [פ\"ג סי' ע\"ט], בכל גוונא השתא מכבהו ומדשנו וכו'."
+ ],
+ [
+ "והשתחוה ויצא
וב' אלו הולכין יחד ומניחין דישון מזבח הפנימי ודישון המנורה יחד במזרח הכבש:"
+ ],
+ [
+ "צבר את הגחלים על גבי המזבח
מזבח הזהב:"
+ ],
+ [
+ "ורדדן בשולי המחתה
ר\"ל לאחר שצבר הגחלים על המזבח, כבש עם שולי המחתה את גל הגחלים, ומרדדן כדי שיהיו מונחין ביושר, ולא יפול הקטורת מעל הגחלים:"
+ ],
+ [
+ "ונותנו
נותן הבזך [רמב\"ם פ\"ג מתמידין. ודלא כר\"ב שכתב שנותן הכף לאוהבו. וכן רבינו יעב\"ץ בסידור שלי. ולכאורה משמע כדבריהן מדקאמר תנא אח\"כ נתפזר ממנו לתוכו, דעל כרחך מלת ממנו קאי אבזך שהזכיר תחלה, ומלת לתוכו קאי אכף שהזכיר אחר הבזך. נותנו לו בחפניו. ר\"ל אז מריק האוחז הכף, את המעט ההוא לתוך חפני המקטיר. ואעפ\"כ א\"א לומר כן, דא\"כ יהיה הבזך נשאר עדיין ביד המקטיר, והרי חפניו צריכין להיות פנויין כדי למלאותן קטורת. ומי יריק הבזך לתוך חפניו. וכי כל החדשים לקטורת בקיאין בעבודה קשה שבמקדש לעשות ככה\"ג ביוה\"כ [כיומא דמ\"ט ב']. דהתם אי אפשר שיכנס אחר עמו לק\"ק. משא\"כ הכא הרי אוהבו בצדו שיוכל ליתן לו הבזך. וא\"צ תנא להזהיר שהניח הכף ברצפה ושקרובו מריק את הבזך לחפניו, שהרי לזה נתנו לו אבל הזכיר תנא דאם נתפזר מהבזך להכף מריק גם זה לחפניו. וצ\"ע]:"
+ ],
+ [
+ "לאוהבו או לקרובו
שבא עמו לצורך כך. ור\"ל אחר שהניח הכף ברצפה, נתן הבזך לזה שבצדו, כדי שיערה זה הקטורת לתוך חפני המקטיר:"
+ ],
+ [
+ "נתפזר ממנו לתוכו
ר\"ל אם בדרך הולכתו להיכל נתפזר קצת קטורת מהבזך לתוך הכף:"
+ ],
+ [
+ "נותנו לו בחפניו
אכולהו קאי, דזה שבצדו נותן לתוך חפני המקטיר את הקטורת שבבזך וגם מה שנתפזר לתוך הכף. מיהו אחר שעשה כן, יצא לחוץ, שאין רשות לשום אדם שיהיה בהיכל או בין האולם למזבח עד שיצא המקטיר:"
+ ],
+ [
+ "ומלמדים אותו
לפי שלא הקטיר מעולם כלעיל [פ\"ה מ\"ב], לפיכך קודם שנכנס להקטיר ילמדוהו הוה זהיר וכו':"
+ ],
+ [
+ "שלא תכוה
דהמקטיר עומד במזרח המזבח וחפניו מלאין קטורת, ומושיט חפניו ממעל למזבח לצד מערב, ומתחיל עשם לצבור הקטורת על הגחלים שעל המזבח, ומצבר והולך ממערב לעזרח. ועושה כן בנחת כמי שמרדד סולת [רמב\"ם פ\"ג מתמידין]. ולהכי מלמדין אותו שלא יתחיל לצבור הקטורת מלפניו עד למערב, דא\"כ יכווה זרועותיו כשיושיטן ממעל לעשן הקטורת הרותח שכבר פזרו לפניו:"
+ ],
+ [
+ "התחיל מרדד
ר\"ל לאחר שצבר הקטורת על הגחלים, לקח הבזך ורידד בשוליו את הקטורת על הגחלים כדי שיהיה הקטורת מונח בשוה על כל הגחלים, דמדפזרו בין אצבעותיו א\"א שיתפזר בשוה:"
+ ],
+ [
+ "ויוצא
ר\"ל לאחר שרידד הקטורת המתין עד שנתמלא הבית עשן, והשתחווה ויצא [כיומא נ\"ב ב']. [כך פירשו רבותי דעל המקטיר קאי. וק\"ל דא\"כ תהיה המשנה שלא כסדר [עי' לעיל פ\"ב סי' ל\"ו], דהרי תנא בתר הכי, לא היה המקטיר וכו', פירשו וכו'. והרי כל הנהו קודם הקטרה הוו. ותו דהיכא תנא הכא ויוצא. והרי צריך להמתין עד שיתמלא הבית עשו [כיומא נ\"ב ב']. ודוחק לומר דדוקא הכה\"ג בק\"ק היה צריך להמתין, דמ\"ש. ותו דא\"כ למה כפל התנא למהדר תו למתני בסוף פרקן יציאת המקטיר. ול\"מ היה נ\"ל דהתחיל מרדד וכו' על בעל המחתה קאי, וה\"ק כשהתחיל בעל המחתה לרדד הגחלים ויצא. כמ\"ש במשנה ב', אפ\"ה עדיין לא היה המקטיר מקטיר עד וכו', ופירשו וכו'. וכן משמע מלת מרדדן. שכך הוא הגרסא בש\"ס ובכמה משניות. מדקתני כלשון רבים. משמע וודאי דאגחלים קאי, דאי אקטורת הול\"ל מרדדו]:"
+ ],
+ [
+ "עד שהממונה אומר לו הקטר
כך א\"ל קודם שנכנס. או שקרא כן בקול חוץ להיכל כשראה שיוצא בעל המחתה [כך נראה בעיני, ומטעם שכתבתי בסי' י\"ג. וגם בלא זה איו שום אדם רשאי לכנס אפילו להיכל שלא לצורך עבודה [כמנחות כ\"ז ב']:"
+ ],
+ [
+ "אם היה כהן גדול
ר\"ל אם הכה\"ג מקטיר:"
+ ],
+ [
+ "הממונה אומר אישי כהן גדול הקטר
דאומר לו דרך כבוד, שלא יהא נראה כנותן לו רשות להקטיר, והרי הכה\"ג כבן בית [כיומא מ\"ג ב']. מיהו נ\"ל מדאמרו כן גם לכה\"ג, ש\"מ דלהראות חשיבות ההקטרה עשו כן, ולא דחששו שיקטיר אדם שזכה בה כבר דהרי כבר בירר שהוא מהחדשים לקטורת וכבר זכה בה ע\"י פייס."
+ ],
+ [
+ "פרשו העם
דבשעת הקטרה בהיכל או בשעת מתן דם פר כהן המשיח ופר העלם [עי' זבחים פ\"ה מ\"ב], שנזרק דמן בהיכל על הפרוכת, אין רשאי שום אדם להיות בהיכל או באולם או בין אולם למזבח. אבל בשעת הקטרה בק\"ק ביו\"כ, א\"צ העם לפרוש רק מההיכל:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בזמן שכהן גדול נכנס להשתחות
בהיכל. [ודלא כתוס' [מנחות כ\"ז ב'] ד\"ה להיכל, שכתבו דמתני' מיירי כשהכה\"ג נכנס להשתחוות בק\"ק. ותמוה אי בעבודת יו\"כ האיך קאמר מתני' שאחד אוחזו באבנים טובות, והרי כל עבודתו בפנים בבגדי לבן הוא. ואי שלא לעבודה, הרי חייב מיתה כמו ששנינו בתוספתא [פ\"א דכלים] דרק ד\"פ נכנס ביו\"כ, דהיינו בקטורת, ובדם הפר, ובדם השעיר, ולהוציא הכף, ואם נכנס ה' פעמים חייב מיתה. וצ\"ע]. דאחר גמר עבודת התמיד כל הכהנים נכנסין להשתחוות, ואם היה שם כה\"ג הוא נכנס ראשון, ואחריו שאר הכהנים. מיהו מתני' אבא שאול היא, דס\"ל דמטיב ב' הנרות ואח\"כ מקטיר, לפיכך אחר שהקטיר הקטורת כבר גמר עבודת תמיד השחר, דהקרבת אברי תמיד אינו מעכב בדיעבד. דאע\"ג דקיי\"ל אם אין בשר אין דם כר' יהושע, עכ\"פ כ\"ע מודו דאם זרק הורצה [כפסחים ע\"ז ב' ורמב\"ם פ\"א מפסוהמו\"ק הל\"א]. אבל לרבנן נ\"ל דאין הכל נכנסין להשתחוות עד אחר הטבת ב' נרות [ועמ\"ש פ\"ה סי' מ' ופ\"ו סי' ב']:"
+ ],
+ [
+ "ואחד באבנים טובות
שהולך מאחוריו ואוחז בב' ידיו ב' אבני השוהם שעל כתפות האפוד. וכל זה עשו לכבודו לסייעו ולתומכו בהליכתו. דמפני שכל הכהנים שבעזרה כולן נכנסין אז להשתחוויה, עשו לו אז זה ההיכר, כדי להראות חשיבותו על כולם:"
+ ],
+ [
+ "וכיון ששמע הממונה קול רגליו של כהן גדול
ע\"י קול הפעמונים שבשולי המעיל:"
+ ],
+ [
+ "שהוא יוצא
מההיכל אחר ההשתחווייה:"
+ ],
+ [
+ "הגביה לו את הפרוכת
שלפני פתח ההיכל [כך כתב רכ\"מ בפ\"ה מכלי מקדש. ולר\"ב הכא ר\"ל פרוכת שלפתח האולם. ורתוי\"ט תמה על רכ\"מ, וכתב דלא מצינו בשום מקום שהיה פרוכת לפתח ההיכל. ואני בעניי קורא אני על רכ\"מ סוד ה' ליראיו, דאשתמיטתיה לרתוי\"ט במח\"כ גמרא ערוכה יומא דנ\"ד א']. וכל היום היה הפרוכת מוגבה ועומד פתוח, ע\"י רצועות שקשור בו צד א' לאחוריו למעלה כדי שלא יעכב להכהנים בכניסתן ויציאתן מהיכל. וכשנכנס הכה\"ג להשתחוות, משלשלין הפרוכת אחריו לכבודו ולצניעות, כאילו מתיחד שם במקום הקדושה. וכששמע הממונה קול רגליו שמתחיל לצאת, חוזר ומגביה לפניו הפרוכת:"
+ ],
+ [
+ "נכנס והשתחוה ויצא
ר\"ל אחר שיצא הכה\"ג, נכנס הממונה, שהוא הסגן בכל מקום [כרמב\"ם פ\"ד מכלי מקדש הט\"ז], והוא עומד לשמש תחת הכה\"ג כשיארע פסול בכה\"ג [הוריות י\"ג א'], והשתחווה ויצא. ואח\"כ נכנסין כל הכהנים להשתחוות. וי\"א דהא דקאמר מתני' ששומע קולו שיוצא, ר\"ל כששומע קול כה\"ג שיוצא מחדרו שיש לו בעזרה, שיושב שם במורגל תמיד [כרמב\"ם פ\"ה מכלי מקדש], והוא יוצא מכם להשתחוות בהיכל. ולפ\"ז נכנס והשתחווה דקאמר מתני' אכה\"ג קאי. [ודוחק קצת, דהרי בכל מקום שמתראה עצמו הכה\"ג, צריך שיהיה הסגן בימינו [כרמב\"ם פ\"ד מכלי מקדש], ואיך קאמר הכא כיון ששמע מגביה וכו'. וצ\"ל דממונה דהכא אינו הסגן, ועמ\"ש לעיל פ\"ג סי' א' ולפי' קמא קשה שלא הזכיר התנא יציאת הכה\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "באו ועמדו על מעלות האולם
ר\"ל לאחר שעבדו הכהנים כל עבודות אלו והשתחוו ויצאו, באו כל העובדים ועמדו על הי\"ב מעלות שלפני האולם:"
+ ],
+ [
+ "עמדו הראשונים לדרום אחיהם הכהנים
הראשונים הם אותן שנזכרו בפ\"ו ששמשו בהיכל, שעכשו בידן היו הכלים הריקנין וכדמסיק, וזה להראות שכבר עשו עבודתן בשלימות כמו שנצטוו. ואחיהם דהכהנים, הם העוסקים באברי התמיד:"
+ ],
+ [
+ "הטני ביד אחד
שדישן בו המזבח בהיכל:"
+ ],
+ [
+ "והכוז ביד אחד
שהטיב לתוכו הנרות:"
+ ],
+ [
+ "והמחתה ביד אחד
שהכניס בה הגחלים:"
+ ],
+ [
+ "והבזך ביד אחר
הוא אותו הכהן שהכניסו המקטיר שיריק הקטורת מהבזך לתוך חפני המקטיר:"
+ ],
+ [
+ "וכף וכסויה ביד אחד
הוא המקטיר [וע' מ\"ש פ\"ה מ\"ד]. ואפשר שהבזך היה ביד המקטיר. ועמדו אלה הה' על ימין מעלות האולם, והמתינו על אחיהן הכהנים שעסקו ביני ביני בהעלאת האברים מהכבש להמזבח. וכשגמרו גם הם, באו גם הם ועמדו לשמאל הראשונים. דלאותן שזכו לעבודת ההיכל חלקו להם כבוד לעמוד לימין. וכשגמרו ועמדו שם כולם, ברכו לעם ברכה וכו':"
+ ],
+ [
+ "וברכו את העם ברכה אחת
היא ברכת כהנים, וקרי לה ברכה א', מדלא ענו העם עליה אמן בין פסוק לפסוק כמו שעושין בגבולין, רק בסוף כל הג' פסוקים ענו אמן. [ואפשר דגם בברכת כהנים שאינה ברכה להקב\"ה ממש. עכ\"פ כיון שהזכירו בה השם לא ענו אמן, אלא עונין עליה ברוך שם כבוד מל\"ו, וכן משמע סתמא דש\"ס דקאמר שאין עונין אמן במקדש [כתענית דט\"ז ב']:"
+ ],
+ [
+ "במקדש היו אומרים את השם ככתבו
בברכת כהנים קוראין השם ככתבו ביוד הא ויו הא:"
+ ],
+ [
+ "ובמדינה בכנויו
באלף דלת נון יוד. שאף כל ששה שמות האחרים נקראין כנוי נגד שם הויה ב\"ה, מדהוא שם העצם:"
+ ],
+ [
+ "במדינה הכהנים נושאים את כפיהם ידיהם כנגד כתפותיהם
דרך הגבהה, כמ\"ש וישא אהרן את ידיו וגו' ויברכם. מיהו התוך שבכפיהם צריך שיהיה כלפי מטה:"
+ ],
+ [
+ "ובמקדש על גבי ראשיהן
מפני כבוד שם המפורש שמזכירין:"
+ ],
+ [
+ "שאין מגביה את ידיו למעלה מן הציץ
מפני שהשם כתוב עליו:"
+ ],
+ [
+ "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם
אף על גב דאינו מפורש שם שנשאם למעלה מהציץ. עכ\"פ מדכתיב אל העם, משמע שלא היה לעומת ידיו מלפניהן ומלאחריהם רק העם, ולא כתפיו:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שכהן גדול רוצה להקטיר
האברים מהתמיד ומנחת התמיד ע\"ג המזבח. דכהן גדול בכל עת שירצה יוכל להקטיר הכל בלי פייס, [וכמו כן נוטל חלק מהקרבנות מה שירצה]. והרי כבר הפיסו מי יעלה אברים להמזבח. לכן הזוכים יושיטו לו, וכלקמן במשנה:"
+ ],
+ [
+ "היה עולה בכבש והסגן בימינו
לא בימינו ממש, דהרי ההולך לימין רבו הר\"ז בור [כיומא דל\"ז א']. אלא דמצדד אצדודי דהיינו מן הצד שמאחוריו וכמבואר שם. והא דלא הלך הסגן בשמאלו של כה\"ג, היינו כדי לתמוך ימינו של כה\"ג, ששם צריך יותר לתמיכה. א\"נ משום דבשמאלו היה הולך הראש בית אב, וכן מסתבר דמ\"ש הכא מיוה\"כ שהיה כך. והא שלא הזכירה המשנה שהיה שם ראש בית אב, היינו רק מדבעי לאשמעינן רק הסגן אוחזו לתמכו. משא\"כ התם נקט ומפרש שהיה [ראש] הבית אב משמאלו, מדבעי לאשמעינן אחר כך שהראש בית אב לפעמים צ\"ל הגבה שמאלך:"
+ ],
+ [
+ "הגיע למחצית הכבש
שהתיגע כבר קצת, וגם משם הגביה א\"ע השיפוע ביותר:"
+ ],
+ [
+ "הושיט לו הראשון
מהכהנים שזכו להעלות האברים להכבש [כלעיל פ\"ג מ\"א]. ומתני' ראב\"י היא [פ\"ה מ\"ב] דס\"ל דהמעלה האברים לכבש, הוא מעלה אותן למזבח. אבל לרבנן אין כאן ראשון ושני, דהרי כהן א' מעלה כולן מהכבש להמזבח, ולכן הוא יושיטם להכה\"ג:"
+ ],
+ [
+ "וסמך עליהם
הניח ב' ידיו על הנתחים. ומשום כבוד הכה\"ג עשו כן, שיהיה דבר מיוחד בהקרבתו, מה שאין כן בשאר הכהנים:"
+ ],
+ [
+ "וזרקן
הכה\"ג עומד על הכבש וזורקן על האש של המערכה שבמזבח [כפסחים דע\"ז א'], שאף הנתחים צריכין זריקה, וכדדרשינן מדכתיב עולתיך הבשר והדם, דהוקשו להדדי, שיזרוק הבשר, כמו שזורק הדם:"
+ ],
+ [
+ "נשמט השני והלך לו
והראשון נשאר שם לקבל האברים מכל המושיטין, וליתנן להכה\"ג. מיהו להכי נשאר הוא שם ומושיטן לכה\"ג. משום יקרא דכה\"ג דאילו יבוא אחר במקומו להושיט, יהיה נראה כאילו היה על הראשון למשא לשמש להכה\"ג. וההושטה מכהן לכהן עד כה\"ג, ג\"כ משום כבוד הכה\"ג, דרבים משמשין לו. כעין הושטת ס\"ת ביו\"כ להכה\"ג [כיומא פ\"ז מ\"א]. רק להכי לא נמסרו הכא האברים מהכהן שזכה בהן, ע\"י הסגן להכה\"ג כי התם. דמדזכה הראשון להקריב חלקו למערכה, ורק ע\"י שרצה הכה\"ג להקריבו, פקע זכותו, ולכן אינו בדין שנפקיע זכותו גם נגד הסגן, שיתנו הסגן לכה\"ג. וכיון שזכה בזה, אי אפשר להעבירו שוב ממנות האחרות, שימסרו אותן האחרים להסגן, שלא יהיה נראה כאילו יהיה עליו למשא לשמש לכה\"ג גם במנות האחרות [וכמש\"ל כך נ\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "וכך היו מושיטין לו שאר כל האיברין
וה\"ה סולת וחביתין, דכולן מונחים על הכבש, וכדתנן (בס\"פ ד') הז' בסולת והח' בחביתין:"
+ ],
+ [
+ "בא לו להקיף את המזבח
בכה\"ג מיירי שכשגמר להקריב האברים כמבואר לעיל, אז מקיף המזבח דרך ימין. ובשעה שמקיף מהפך בצינורה האברים ע\"ג המערכה. מיהו דוקא כשהכה\"ג מנסך, יוכל להקיף קודם שינסך, מדא\"צ שיקח הנסכים עמו בשעה שיקיף, דהרי יושיטום לו אח\"כ וכדמסיק. אבל כהן הדיוט המנסך, שעולה והנסכים בידו, אז מיד כשעולה לנסך, פינה לשמאלו על קרן מערבית דרומית לנסכן שם. ורק כשעולה למזבח לעבודה אחרת, כשחוזר ויורד מקיף דרך ימין ויורד:"
+ ],
+ [
+ "מערבית דרומית
דהכבש היה בדרום המזבח, וכל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין [יומא מ\"ה א']. ולכן כשעלה בכבש הולך ומקיף מהכבש דרך ימין לדרומית מזרחית של מזבח, מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית:"
+ ],
+ [
+ "נתנו לו יין לנסך
שאצל קרן מערבית דרומית, היה בגג המזבח בצד דרום של הקרן, ב' ספלים של כסף קבועים ברצפת גג המזבח ובכל ספל היה כמין חוטם, ובו נקב באמציעותו, ובאלו הספלין מנסכין. מערבי למים בסוכות, ומזרחי ליין בכל יום. ודרך הנקב שבספלים יורדין הנסכים לשיתין, והוא היה חלול עמוק תחת הקרקע שבאותו קרן של המזבח [ועי' פ\"ג דמדות סי' י\"ג] דהרי אסור לבנות המזבח ע\"ג מחילה (כזבחים דס\"ב א'). מיהו לתוס' שם, שיתין לא מחשב מחילה, דלצורך מזבח הוה]. וכשהגיע הכה\"ג למקום הספלים, נתן לו כהן אחר את היין לנסכו לתוך הספל המיוחד ליין. אבל כשכהן אחר מנסך, מיד כשהגיע עם היין לסוף הכבש, לא היה פונה לימינו ככל העולין, דא\"כ היה צריך להקיף עם היין סביב למזבח עד מקום הספלים, ויפסיד היין ריחו בעשן המערכה [ולתתו לאחר שיושיטו לו אחר שיקיף ג\"כ א\"א, דמחזי כאילו כבד עליו להקיף עמו, ודוקא לכה\"ג התירו כה\"ג משום כבודו]. אלא הולך עם היין מהכבש מיד דרך שמאל לקרן מערבית דרומית למקום הספל ומנסך, וכמ\"ש לעיל [בזבחים פ\"ו מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "הסגן עומד על הקרן
דעל גגו של המזבח היה בכל א' מד' זויותיו בולט מהבניין מרובע אמה על אמה ברום אמה, והוא היה חלול ופתוח למעלה, והוא הנקרא קרן מזבח, [זבחים דס\"א ב']. מיהו דוקא כשהכה\"ג מנסך, יעמוד הסגן על הקרן, משום דהסגן תמיד על ימינו של הכה\"ג [כלעיל סי' ו']. אבל כשכהן אחר מנסך, יעמוד כהן הדיוט על הקרן:"
+ ],
+ [
+ "והסודרים בידו
דגל היה בידו להניף בו כשינסך, לסימן ללויים שעומדים על הדוכן, שידעו להתחיל בשיר בשעת הניסוך, וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "ושני כהנים עומדים על שלחן החלבים
ב' שולחנות עומדות במערבה של כבש המזבח, א' של כסף שניתנין עליו הצ\"ג כלי שרת שנצרכין בביהמ\"ק בכל יום, [כלעיל פ\"ג מ\"ד] וא' של שיש שנותנין עליו האברים של כל קרבן [חוץ מהתמיד] קודם שיקחו אותן הכהנים להעלותן למזבח, והוא הנקרא שולחן החלבים [כשקלים פ\"ו מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "תקעו והריעו ותקעו
בחצוצרות שבידן. וגם זה לסימן להמשוררים. דאולי לא יראה הלוי הנפת הסודרין, ע\"י שפנה לבו לדבר אחר, או שהיה באותו שעה בשום לשכה. לכן כשראו אלו הב' כהנים שעמד זה עם הדגל על הקרן ושהכל מוכן לנסך, תקעו הריעו ותקעו לסימן שישגיחו על הנפת הסודרין. דמדעומד המניף בקרוב להמנסך יכול להניף בשעת ניסוך ממש:"
+ ],
+ [
+ "באו ועמדו אצל בן ארזא
אותן ב' כהנים שתקעו, באו ועמדו אצל בן ארזא הממונה שיתחילו על פיו, השיר בצלצל [כשקלים פ\"ה מ\"א]. והצלצל הן ב' קערות נחושת שמכין זה בזה קאסטאננעטטען בל\"א, ערוך]:"
+ ],
+ [
+ "ואחד משמאלו
כדי לתקוע אח\"כ על כל פרק, וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "והניף הסגן בסודרין
וחזרו ותקעו ב' הכהנים תקיעה תרועה תקיעה, והקיש וכו'."
+ ],
+ [
+ "והקיש בן ארזא בצלצל
הרבה מיני שיר היו שם. אבל עם הצלצל התחילו:"
+ ],
+ [
+ "ודברו הלוים בשיר
שיר של יום:"
+ ],
+ [
+ "הגיעו לפרק
חלק שבשיר. שכל שיר של יום חלקוהו לג' חלקים, שמפסיקין שם בין פרק לפרק."
+ ],
+ [
+ "תקעו
תקעו ב' הכהנים תר\"ת לסימן להמשוררים. ולרמב\"ם בכל התחלת פרק תקעו. וכן כתבו התוס' [סוכה נ\"ד א']. ולר\"ב כאן בסוף כל פרק תקעו. וכן משמע סוגית המתני' הכא:"
+ ],
+ [
+ "והשתחוו העם
כל העם שבעזרה השתחוו בפשוט ידים ורגלים:"
+ ],
+ [
+ "יהי רצון שיבנה במהרה בימינו אמן
[נ\"ל דלהכי נקט הכא זה סדר. ויה\"ר שיבנה וכו' ולא בסוף פרקן. ה\"ט משום דבסנהדרין (דמ\"ט ב') אמרינן דסדר תמיד מעכב, מדתנינן זה סדר, והרי בשיר. אע\"ג דקיי\"ל עיקר שירה בפה (כסוכה נ\"א א') הרי עכ\"פ קיי\"ל נמי כרבנן דר\"מ דשיר אינו מעכב הקרבן (כערכין די\"א א'). ואע\"ג דקאמר (ר\"ה ד\"ל ע\"ב) ונתקלקלו הלויים בשיר של בין הערבים שאמרו שיר של חול, והרי שיר לפי דברינו אינו מעכב, ומאי קלקול היה בשירם. נ\"ל דר\"ל שע\"י שאמרו שיר של חול, יטעו העם לחשוב שהיום חול ומותר במלאכה. ואע\"ג דבכל ר\"ה אמרו בשחר שיר של חול. ולא חששו לשומעים. התם מדעשו כן בכל שנה א\"א שיטעו. ולמ\"ד התם שהקלקול היה שלא אמרו שירה כל עיקר, אפ\"ה היה קלקול, כמ\"ש תוס' שם, כיון דלכה\"פ לכתחילה ראוי לאמרו ולא אמרוהו, היינו קלקול. מיהו אפילו למ\"ד (בסנהדרין מ\"ט ב') דסדר תמיד אינו מעכב, והא דתני זה סדר היינו רק למצוה. נמי י\"ל דלהכי לא תני זה סדר אחר השיר משום דבשיר מצוה קבוע נמי ליכא. אלא למצוה מהמובחר צריך שיר. דוגמת רשות דנקטינן (בביצה פ' בתרא) דמוקמינן התם דיש בו קצת מצוה. אחר כתבי כל זה ראיתי בספר באר שבע שדבר קצת מזה העניין. ובמח\"כ הגדול דחה זה העניין בקש. גם מה שהקשה שם מדקאמרינן (בר\"ס דל\"א א') שאני התם דשירה דיומא הוא. אינה קו' כלל, די\"ל היינו כשמביא נסכים צריך לומר שיר של יום, ועכ\"פ נסכים גופייהו עם שיר שלהן לא מעכבי כמ\"ש התוס' (ערכין די\"א א' ד\"ה השיר יע\"ש)]:"
+ ],
+ [
+ "השיר שהיו הלוים אומרים במקדש
בכל יום בבוקר וגם בערב בשעת נסוך היין:"
+ ],
+ [
+ "תבל ויושבי בה
גמרו כל מזמור כ\"ד. ואמרו אז זה המזמור, מדהוא ראשון למעשה בראשית:"
+ ],
+ [
+ "בעיר אלהינו הר קדשו
כל מזמור מ\"ח. לפי שבו נחלקו המים ונתהווה הרקיע. ונ\"ל דמה\"ט אמרו מזמור זה, שלא תאמר ברא הרקיע ועלה לשם ואינו משגיח על בניו. להכי אמרו מזמור זה לפרסם שהרכין שמים ורקיע לגלות שכינתו בהר קדשו."
+ ],
+ [
+ "בשלישי היו אומרים אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט
כל מזמור פ\"ב. מפני שביום זה נאמר יקוו המים, והכין היבשה שיעמדו שם בני אדם עם דיינין המבטיחים מעמדו של אדם בארץ, שלא יבלעו זה את זה כדגים שבמים בלי דין ומשפט:"
+ ],
+ [
+ "ברביעי היו אומרים אל נקמות ה' אל נקמות הופיע
כל מזמור צ\"ד. שבו נתלו המאורות חמה ולבנה וכוכבים, שעתיד הקב\"ה להפרע מעובדיהן."
+ ],
+ [
+ "הריעו לאלהי יעקב
כל מזמור פ\"א. לפי שבו נבראו בע\"ח בעולם, מינים ממינים שונים, ובהם נראה חכמתו וגבורתו של יוצר בראשית, עד שכל הרואה אותן ירנן וישבח לשמו ית':"
+ ],
+ [
+ "ה' מלך גאות לבש
כל מזמור צ\"ג. שבו נשלמה הבריאה, ובו נברא האדם שמכיר גאות מלכותו ית':"
+ ],
+ [
+ "מזמור שיר לעתיד לבא ליום שכולו שבת מנוחה לחיי העולמים
כל מזמור צ\"ד [והיינו בתמיד השחר. אבל במוסף אמרו בשיר פרשת שירת האזינו, שחלקו הפרשה הזאת לו חלקים (הזיו לך) ואמרו כסדר זה בכל שבת ושבת חלק א' מהו' חלקים. ובתמיד הערביים אמרו בשבת בשיר אז ישיר משה, עד מי כמוך. ובשבת שאחריו ממי כמוך עד סוף השירה. ובשבת השלישי אז ישיר ישראל וכו' עלי באר וגו'. וכן חוזר חלילה לעולם (עי' ר\"ה דל\"א א') ודברי הרמב\"ם בפ\"ו מתמידין תמוהין]. והא דקאמר מזמור שיר לעתיד לבוא, אין ר\"ל שהלוים אמרו כן רק התנא נקט הטעם שיאמרו זה המזמור. משום דבכל הנך דלעיל, בכל מזמור מפורש בו עניינו של יום, ולהכי אמרוהו ביום ההוא. אבל במזמור שיר ליום השבת, לא נזכר בהמזמור שום דבר מעניין של שבת, ויש לכאורה לתמוה למה התייחד מזמור זה ליום השבת. לכן מפרש התנא טעמו של דבר, דאינו כשיר של שאר הימים שהן כולן על העבר, רק זה שיר לעתיד לבוא. דמדהוא יום מנוחה מטרדת עסקים שבחיי הזמניים, לכן אחר היקף ימי הבריאה, נאות לו לאדם להתבונן ולשורר חסדי ה' על ג' מיני עתיד שהן לעומות מגמת פני כל אדם. והם (א) מזמור שיר לעתיד לבוא, על מה שעתיד לבוא על האדם בעה\"ז, כי לא כלו רחמיו ית'. (ב) מזמור שיר ליום שכולו שבת, הוא חיי עה\"ב אחר פרידת הנפש מהגוף, כי גם אז יחסה האדם בסתר כנפי רחמיו ית'. (ג) מזמור שיר גם לעתיד הג' שנועד לאדם, בעת שיהיה מנוחה לחיי העולמים, דהיינו לאחר שיחרב העולם בסוף אלף הששי, אשר אז ינוחו כל חיי העולמים כולם אלף שנה, עד שיחזור הקב\"ה לבנות אח\"כ העולם מחדש. וכל אלו הג' מיני תקוה לעתיד לטובה, כלולים במזמור הזה, למעיין בכל דבריו היטב. [עי' בר\"ה (דל\"א א'). ובדרוש אור החיים שחברנו בס\"ד בסוף סדר נזיקין. אולם למען לבאר העניין יפה, איך במזמור הזה כלולים דברי שיר על ג' מיני עתיד שזכרנו, ראינו להביא פי' המזמור הזה כפי הנראה לנו]. אמר מזמור שיר ליום השבת, בו נאה לשורר, ולזמר [בביהמ\"ק]. טוב להודות לה', ר\"ל כי זה היום שאין אנחנו טרודים בו בעסקי הזמנים, טוב ונאות להודות בו לה' אם הטיב לנו בזמן העבר. אולם גם הוא נאות לזמר לשמך עליון, אם שחה לעפר נפשינו ע\"י צער ויגון שעברו על ראשינו, נחיה שוב שמחה בלבנו ע\"י זמר [כענין קחו לי מנגן], לעורר בטחון בלבינו על העתיד הזמניי , אף שלא נבין איך ע\"י הצרה בעצמה יבוא ישועה לנו, ואיך הכל הוא לטובתינו, ואפ\"ה שמך עליון הוא, ונעלה בפעולותיו מכל מחשבות אנושי ושתהפוך הכל בכחך לטובתינו. להגיד בבוקר חסדך, דכשיאר לנו אור ההצלחה, נאמר כי בחסדך עוד יגדל בזמן העתיד יותר ויותר, כאור בוקר הולך ואור. ואמונתך בלילות, שגם אם ייסרתנו ה' אבינו בנרות חשיכות כלילות, נגיד לכל, כי טמונים אמונתך ואהבתך לנו בהם, וכאשר ייסר איש את בנו הוא, ונברך על הרעה מעין הטובה שיתגלגל לנו בו, ואם גם נעלמה ממנו. וזאת ההגדה מחסדיך הרבים, נלווה עלי עשור ועלי נבל ועלי הגיון בכנור. ר\"ל בג' כוחותינו בפה, להגיד אמרי שיר. במעשה אצבעותינו על כלי זמר עשור ונבל. ובמחשבה, ע\"י הגיון לב שנהגה בכנור. בכולם נתעורר לאהבתו ית' על טובתו עלינו והזכיר נבל וכנור, דנבל מתריו עבים וגסים, ועי\"ז קולו עב, ולכן מנבל ע\"י קולו כל מיני זמר שיזמרו עמו מדאין קולו נעים. משא\"כ כנור מיתריו דקים, ולכן קולו נעים [ובשלטי גבורים (פ\"ח) כתב שיש נעימות בקול נבל. ובמח\"כ ליתא, דהרי בשלהי מסכת קינין מוכח שרק כנור נעשה קוויו מבמ\"ע שהן הדקין. והנבל קוויו נעשו מהמעיים שהן גסין ועבים, מזה מסתבר שעי\"ז אין קולו נעים. ור\"ל הכא על הנעים והבלתי נעים אהלל יה]. כי שמחתני ה' בפעלך [פעולה היא בכל מקום דבר הנפעל בשלימות]. ור\"ל דכאשר אביט א\"ע סביב בהעולם כולו שגמרתו היום בפעליך, ואראה בו ג\"כ כמה צדדים בהירים, אבל גם צדדים כהויים, כיום ולילה, קיץ וחורף, סמי מות וסמי חיים, וכולם לטובת העולם, כמ\"ש בתורתו של ר\"מ וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, כי טוב מות, שגם המות שבבריאה הוא טוב בכללות. וכשאסתכל בכל אלה, יתרומם שמחה בלבי שכ\"ר כמעשה ידיך ארנן [מעשה הוא בכל מקום מעשה יחידית, עד שבכל פעולה יש הרבה מעשים], ר\"ל במעשה ידיך האחורים אשר תעשה אתי, אם גם בהם אראה יום ולילה וכו', על כולם לא די שאשמח בפנימיותי, אלא גם ארנן עליהם, בידעי כי כולם רק לטובתי הם, דמן הכלל אשפוט על הפרט, וממקריות העולם כולו, על מעשה יחידית שלי, וממה שקרה לי בעבר, אשפוט על העתיד, כי לא עזבתני ולא תעזבני אלהי ישעי. עד כאן דבר המשורר האלהי מהעתיד הזמניי אשר ישורר עליו בתודה וקול זמרה. ומעתה ישורר גם על העתיד שבעוה\"ב יום שכולו שבת, בהפרד הנשמה מהגוף. אמר מה גדלו מעשיך ה' בעוה\"ז, אשר מאוד אתמה ואשמח בהם בראותי שאתה הופך בו חושך לאור, ומר למתוק, ורע לטוב, ככל מעשיך האחודיים אשר אראה בעיני. אבל מאוד עמקו מחשבתיך עוד עלינו, בחסד אשר תחשוב עוד לעשות עמנו בעוה\"ב והם הדברים שלא יוכל שום חי לראותם, איש בער הוא החוטא ע\"י גודל תשוקתו ורדפו אחר תאותיו הבהמיות, והוא נבער מדעת, וכל חייו כבעיר ובהמה הוא, לא ידע לא ירצה לידע דבר מזה. וכסיל הוא החוטא, בבטחונו על התחכמותו בענייני תורה משמים, והשגחת ה' על פעולתינו ומקריותינו, והשארת הנפש לשכר ועונש. ואולם הוא באשר שלא יוכל להשיג ג' עקרים הללו שהרי הם הם המסבבים הצלחת האדם בעולם העתידי, לכן מכחיש וכופר הכל ועובר על מצות התורה ביד רעה בכסליות שלו, ולא יבין את זאת, לא ירצה להבין דבר מזה, ור\"ל שלשניהן להבער ולהכסיל, יש עוד דבר א' אשר לפתח חטאת רובץ ואורב להם לפתותם לרדת שחת. ומהו הדבר שלא ידע זה ולא יבין זה. בפרוח רשעים כמו עשב, ר\"ל כשרואה זה החוטא ע\"י תאותיו פורח ומתחזק כחו ע\"י תענוגיו בעוה\"ז, כמו עשב פרא הגדל בשרה בורה, ויציצו כל פועלי און, ר\"ל וכ\"כ כשרואה החוטא ע\"י חכמת מה שלו, שהכבוד המדומה שלו בהתחכמותו יציץ ביופי כמו הציצים ופרחים אשר באחו. לא ידעו ולא יבינו כי אלו הם סיבה אמיתית להשמדם עדי עד בעוה\"ב. וזהו שלא ירצה זה לידע אותו, וזה לא ירצה להבין אותו. ואת\"ל עכ\"פ בעולם העתה יש להם רווח לחטוא ולמרוד בך. ליתא. כי ואתה מרום לעולם ה', דאפי' בעולם העתה לעולם אינן בטוחים בטובם, וכח ידך רם וחזק עליהם תמיד. כי הנה אויביך ה' הם, וכי תפקוד עונם במה יעיזו נגד גבורתך ה'. כי הנה אויביך יאבדו, ועד כמה בטוחים לחטוא. הנה המות עומד להם אחר הדלת והמזוזה ולפתח חטאת רובץ. ויתפרדו כל פועלי און, והרי בסוף כל סוף יתפרדו כל חלקי הווייתם בעה\"ב. ואינם. ושם ותרם כראם קרני , שם בעוה\"ב ירום ונישא הקרן שלי שלא אכלתיו בעוה\"ז, ויתחזק כחי באופן אחר יותר ממה שנתחזק זה החוטא שנתעוור בבולמס תאותו, כאן בעולם החלום. גם בלותי בשמן רענן , ר\"ל כי גם בבלוי המדומה שלי דהיינו המות שיפגשני אז ככל אדם, אחשוב כי יתחלף הווייתי ע\"י המיתה, להיות בעוה\"ב כמו אילן זית שמן רענן, דהיינו כמו העץ זית אשר יזקין יותר משאר אילנות, וגם בזקנתו ינוב בהוד ירקרק תמיד. כ\"כ יתחזק ויתיפה ע\"י המיתה הווייתי יותר מבתחלה בעוה\"ז. עד כאן דיבר המשורר מהעתיד שבעוה\"ב. ומעתה ישורר ג\"כ על העתיד הסופיי בעת שיהיה מנוחה לחיי העולמים, דהיינו אחר שיחרב העולם העתיי ויחזור ויבנה ויתכונן מחדש. אמר, עוד יש ענין א' בעתיד, אשר השתמשתי להשיגו יפה, בב' כלים היותר יקרים שיש לי, והם הראייה, והשמיעה. הראייה במה שאראה לפני, והשמיעה במה שאשמע שיבוא עוד. ותבט עיני בשורי ר\"ל לצורך אמונה דבר זה הנני מביט היטב בשעדיין הנני בין שורות הבנ\"א. וע\"י ראייה זו בקמים עלי מרעים תשמענה אזני, ר\"ל ועי\"ז אפי' בעניינים אשר יקומו עלי מרעים להכחיש מה שלא יראו, אני לא אפן אליהם, אלא תשמענה אזני היטב, ולמלמדי הטיתי אזני, להאמין באמונה שלימה במה שנמסר לנו על זה מדור דור. ומה אראה ומה אשמע. הנה ראיתי צדיק כתמר יפרח, דמה תמר זה אינו עושה פרחים ופירות רק אחר זמן מרובה (כמו שכתבו הטבעיים דכל מיני דקל כך טבעם) כך הצדיק במורגל טובתו היותר גדולה תתגלגל לו רק לבסוף. זה תבט עיני במורגל מאד גם בעוה\"ז. ודנתי ממה שאני רואה, לחזק האמונה במה שאשמע שיבוא בעתיד, כי כארז בלבנון ישגה, שלא תאמר, מה תמר כשנכרת אין גזעו מחליף, אף הצדיק כן, דאחר סוף אלף הששי כשיכרת הוא והעולם כולו, לא יהיה גזעו מחליף ח\"ו. לכן נאמר ארז שגם כשיכרתוהו, יונקתו ממנו תצא, ויתעבה ויתחזק יותר ויותר מבתחלה (כתענית כ\"ה ב'), כך הצדיק יתגדל ויתחזק אז יותר בהוד אלהי ברוחנית. ועתה עושה המשורר סכום מכל הג' עניינים שזכר, ואומר (א) שתולים בבית ה' , דהיינו בענין העתיד הסופיי, דהיינו העולם והבית ה' החדש שיבנה, שם יהיו הצדיקים שתולים מחדש, (ב) ובחצרות אלהינו הוא העתיד שאחר פרידת הנפש מהגוף, שהוא כמו חצר לפני בית עולם התחייה, שם יפרחו , שיעשו פירות מעשיהן בסוף. (ג) עוד ינובון בשיבה , דבעתיד הזמניי אף גם שירע להם עכשיו ייטיב להם בסוף, דשנים בצרכי הגוף, ורעננים יהיו, גם בהוד ויופי. וכל זה אמרתי להגיד כי ישר ה' צורי ואיך יקפח שכר הצדיקים ח\"ו, ולא עולתה בו לראות ח\"ו יסוריהם על מגן ולא יצילם. לכן מזמור שיר ליום השבת, שנשורר בו אחר הקפת ימי הבריאה, על כל ג' העתידות שיבואו עוד, ונגילה ונשמחה בו:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Tamid/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Tamid/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..19354f920bf6cb6111a1d54bc15e7f919793ccce
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Tamid/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,1129 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Tamid",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Tamid",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש
מדאורייתא. ולא מפחד גנבים, רק מפני כבוד וגדולה שומרים שם, כשומרי ארמון המלך:"
+ ],
+ [
+ "בבית אבטינס
הוא הלשכה שעושין בה הקטורת. ובכותל דרום של עזרה היה, על שער המים [ועי' מ\"ש פ\"א דמדות סי' ב']:"
+ ],
+ [
+ "ובבית המוקד
שמהן היו בכותל צפון של עזרה. בית הניצוץ היה למערב מבית המוקד, רחוק להלן מהמזבח יותר מבית המוקד, דאינן רגילין שם כל כך הכהנים כבבית המוקד שהיה שם מדורה גדולה, שיתחממו שם הכהנים תמיד מדהולכים יחפים על הרצפה, ומלובשים רק בכתונת דק. ולהכי נקרא בית המוקד. אבל משום שכל עץ שמעלה להב מרובה, אין אש שלו מתקיים הרבה, להכי היו מבעירין ג\"כ אש בבית הנצוץ שבצדי, מעצים שמתקיימין נצוצין שלהן זמן מרובה, שבאם תכבה אש במערכה שבמזבח החיצון, ימהרו להביא אש משם. ומדלא היה שם מדורה גדולה, להכי נקרא בית הנצוץ:"
+ ],
+ [
+ "בית אבטינס ובית הניצוץ היו עליות
בית אבטינס היה לשכה בצד מערב ממעל לשער המים. ובית הנצוץ היה כעין אכסדרא לפנים משער הניצוץ לצד העזרה, שנכנסין מהשער לתוכו. ואלו ב' הלשכות היו עליות שאינן מקורין, ושם שומרין:"
+ ],
+ [
+ "והרובים
כהנים רכים בשנים דתרגום ילד רביא:"
+ ],
+ [
+ "שומרים שם
ר\"ל מפני שהעליות הללו לא היה תקרה על גבן, [כך מ\"כ. ונ\"ל ראיה דמה\"ט קאמר גבי בית המוקד מלת כיפה. לומר שזה לבד היה מקורה] לפיכך שומרים שם רק הכהנים הרכים בשנים, שלא הגיעו לכלל עבודה, דהיינו שפחותים משנות העשרים. [ותמוהין לפע\"ד דברי המפרש הנ\"ל שכתב שהיו השומרים פחותין משנת י\"ג. אבל ק\"ל דהאיך סומכין על שמירת קטנים, ושאינן בני מצוה, חיובא לדרדקי (פסחים קט\"ז א'). ומכ\"ש למ\"ש רבינו עובדיה במסכת שקלים (פ\"ה מ\"א דגם כהן שישן על משמרתו לוקה בפקיע, ק' האיך יענשו לקטן על אונס שינה שהיא טבע לו. ועי' רמל\"מ סוף בית הבחירה] אבל הכהנים שהם בני עבודה, לא הטריחו עליהן לשמור בחדרים שאינן מקורים, רק שומרים בבית המוקד המקורה ומחומם מהאש אשר שם תמיד, כדי שיזדרזו ביום לעבודה:"
+ ],
+ [
+ "בית המוקד כיפה
געוועלב, ר\"ל גגו עגול היה:"
+ ],
+ [
+ "ובית גדול היה מוקף רובדים של אבן
שורות של אבנים כעין אצטבאות בולטות משפולי החומה מבפנים לתוך בית המוקד, ועל גבה שוב שורה אחרת יוצאת מהכותל, קצרה משורה שתחתיה. וכן שורה ע\"ג שורה עד למעלה, כעין מדריגות סביב. ולמעלה היו ישנים זקני הבית אב של אותו היום, וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "וזקני בית אב ישנים שם
כ\"ד משמרות היו, ובכל שבוע בא משמר אחר לעבוד עבודה במקדש. וכל משמר היה מתחלק לשש בתי אבות, שבכל יום עובד בית אב אחר. ובשבת עובדים כל השש בתי אבות ביחד. וקאמר הכא, דשרים הממונים על הבית אב, מפני כבודן היו ישנים על האצטבאות למעלה. ורק בחצי הרווח של בית המוקד שהיה בנוי בחול, שם ישנים כולם:"
+ ],
+ [
+ "ומפתחות העזרה בידם
ברשותן שלא היה אדם רשאי ליטלן בלי רשותן, אבל מקום המפתחות למטה היה [כסוף פ\"א דמדות]:"
+ ],
+ [
+ "ופרחי כהונה
הכהנים שפורחת בהן היערות עדיין. ור\"ל שעדיין אינן זקנים. א\"נ להכי נקראים פרחי כהונה, דמדאינן עדיין זקנים, כהנים זריזין הן ונראין בהלוכן ועסקן בעבודתן כפורחים, וכלקמן רפ\"ב דקאמר והם רצו ובאו:"
+ ],
+ [
+ "איש כסתו בארץ
שכשהלכו לישן פרשו כסות עצמן על הרצפה ושוכבים עליה [ולתוס' ע\"ז (דס\"ה א'), כסתן גרסינן, ור\"ל מלשון כרים וכסתות. וכך כתב הר\"ב פ\"א דמדות מ\"ח]. וכן נ\"ל, דהרי לקמן קאמר ומתכסין בכסות עצמן, [והכא קאמר איש כסתו בארץ]. ואע\"ג דשם היו שומרים. נ\"ל דלא היו הכל נעורין כל הלילה, רק א' או ב' היו נעורין, והשאר ישנים, ומתחלפין משעה לשעה וכמו שכתבנו לעיל סי' א'. ובזה מתורצים כמה קושיות שהקשה רבינו באר שבע. אחר כתבי זה מצאתי שגם פסקי תוס' ריש תמיד כתבו קצת כדברי]:"
+ ],
+ [
+ "אלא פושטין ומקפלין
כמו ומכפילין:"
+ ],
+ [
+ "ומניחים אותן תחת ראשיהן
דאף דמשום כלאים שבאבנט ליכא למיחש, דהרי לראב\"ד [ה\"ח מכלי מקדש פי\"ב] אפילו ללבשו שרי אפילו שלא בשעת עבודה. ואפילו לרמב\"ם [שם] דאסור ללבשו שלא בשעת עבודה, עכ\"פ מותר היה להציעו תחתיו מדהיה כלאים קשה, והרי כל כלאים שהוא קשה מותר להציעו תחתיו כשאין בשרו נוגע בו [כי\"ד ש\"א ס\"ב]. (ודברי הר\"ב כאן במחכ\"ת הם נגד מסקנת הש\"ס הכא, ויומא (דס\"ט א'). רק דאפ\"ה היה אסור לשום בגדי כהונה תחת ראשו ממש, מדנהנה מבגדי קודש, דדוקא ביום שרי ללבשן אפילו שלא בשעת עבודה, מדאי אפשר לפשטן ולחזור ללבשן כל פעם שעובד, דעת ב\"ד מתנה עליהן להקדישן בתנאי זה [וכקידושין דנ\"ד א'], אבל בלילה דליכא שנות עבודה בשעת שינה, אף דמעילה ליכא [כרש\"י שם], עכ\"פ אסור ליהנות מהן, רק הא דקאמר תחת ראשיהן. ר\"ל למטה מכנגד ראשיהן, כדי שיהיו מזומנים לפניו כשיקץ [וביותר נאות לשון למטה דנקט הש\"ס, בהישנים על האצטבאות, שהיו אותן שישנים באצטבא שלמעלה מניחים אותן באצטבא שלמטה כנגד ראשיהם]:"
+ ],
+ [
+ "ומתכסין בכסות עצמן
בכסות חול שלהן:"
+ ],
+ [
+ "אירע קרי לאחד מהן יוצא והולך לו במסיבה
הוא גשר שיורד למערה שפתוחה לבית המוקד:"
+ ],
+ [
+ "ההולכת תחת הבירה
ר\"ל תחת המקדש. דבעל קרי אסור לכנס לעזרה. אבל במחילה היה מותר לילך, שהמחילות הפתוחות לחול לא נתקדשו, [כפסחים דפ\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "והנרות דולקין מכאן ומכאן
במחילה. ובשבת הדליקום מע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "ומדורה היתה שם
בבית הטבילה, שיתחמם בה קודם ואחר שטבל:"
+ ],
+ [
+ "ובית כסא של כבוד
נ\"ל משום דתנן בפ\"ה דמקואות דכל זקן וכולה שראה קרי ולא הטיל מים קודם טבילה, כשמטיל מים אחר שטבל, צריך טבילה אחרת, מדיוצא עם המי רגלים שיורי קרי. להכי כל זקן מהכהנים שראה קרי היה צריך להשתין קודם שיטבול. ומדאין מי רגלים כלין רק בישיבה [כברכות ד\"מ ע\"א], להכי צריך היה נמי לפנות א\"ע קודם שיטבול. [אב\"י ול\"מ נ\"ל מזה ראיה לרמ\"א י\"ד [קצ\"ח ס\"ג], דכל טובלת צריכה לבדוק עצמה בגדולים וקטנים קודם טבילה. שלא תהיה צריכה לעצור א\"ע ולא יהא ראוי אז לביאת מים]:"
+ ],
+ [
+ "וזה היה כבודו
ר\"ל להכי נקרא בית הכסא של כבוד, דכשמצאו וכו':"
+ ],
+ [
+ "יודע שיש שם אדם
ואינו נכנס לשם."
+ ],
+ [
+ "ירד וטבל
דאע\"ג דאכתי לילה הוא, והרי כל חייבי טבילות טבילתן ביום, חוץ מנדה ויולדת שטבילתן בלילה [כפסחים ד\"צ ע\"ב]. היינו בטמאים שצריכין ספירה, כגון טמא מת, וזב, ומצורע שכולן צריכים ספירת ז' ימים לטהרתן. וכמו כן זבה קטנה שצריכה עכ\"פ ספירת יום נגד יום, [עי' ביבקש דעת סי' ע\"ב] דבהנך אמרינן מקצת יום אחרון של טהרתן הו\"ל ככולו. ורשאה מה\"ט לטבול ביום אחרון של ספירת טהרתה, וא\"צ להמתין עד הערב. ולהכי סד\"א דמה\"ט תהיה נמי רשאה לטבול בלילה שקודם יום האחרון לספירת טהרתה, דהרי בכל דוכתא היום הולך אחר הלילה שלפניו. להכי קתני טבילתן ביום, ר\"ל משהאיר יום אחרון של ספירת טהרתה, ולא בליל שלפניו. וה\"ט מדכתיב וספרה לה שבעת ימים, ולא לילות, לאשמעינן דמקצת ספירה שבלילה לא מחשב ליום שלם, אבל מקצת ספירה של יום ממש, מחשב כיום שלם, וא\"צ להמתין מלטבול עד הערב. משא\"כ נדה ויולדת לא אמרינן גבה ספירתה מקצת יום ככולו ותהיה רשאה לטבול משהאיר יום ז' שלה, דמדכתיב ז' ימים תהיה בנדתה, כל ז' היא טמאה, וכשטובלת קודם ששלמו, הרי זו כטובל ושרץ בידו ויולדת אתקש לנדה [כפסחים ד\"צ ע\"ב], הלכך טובלות בליל ח' או אח\"כ אפילו ביום מדאורייתא. אבל כל הטמא טומאת מגע נבילה או שרץ, או טמא קרי כי הכא וכדומה, שא\"צ ספירת ימים לטהרתן, מיד כשפורשין מהטומאה רשאין לטבול. [אב\"י מיהו כל זה בנדה דאורייתא שגם ימי ראייתה נחשבין לה לז' ימי טומאתה. אבל נדות שלנו דסופרות ז' נקיים, הו\"ל ביום שבעה שלה מקצת יום ככולה כבזבה, ואפ\"ה אינה טובלת ביום מדרבנן משום סרך בתה [כי\"ד קצ\"ז ס\"ג]. והיקל הב\"ח במקום אונס גדול, כגון שאינה יכולה לטבול ביום ח' כלל, וגם ביום ז' רק ביום, רשאה לטבול ביום הז' רק שלא תבוא אצל בעלה עד הערב]."
+ ],
+ [
+ "עלה ונסתפג
נתקנח המים שעל בשרו. [ונ\"ל דלא דמי להא דתנינן כה\"ג (יומא פ\"ג מ\"ד) עלה ונסתפג דהתם קמ\"ל הכי כדי שלא ילחלח בגדי כהונה כשילבשן קודם שיסתפג. אבל הכא שלובש בגדי חול. קמ\"ל שיסתפג, מדהוא טבול יום ומים שעליו כשעולה מהטבילה הם שלישי לטומאה כרמב\"ם [פ\"י מאהט\"ו ה\"ג] ושמא יטפטף מהמים על דבר קודש כשיחזור אצל אחיו הכהנים לבית המוקד, להכי מסתפג]:"
+ ],
+ [
+ "בא וישב לו אצל אחיו הכהנים
שבבית המוקד:"
+ ],
+ [
+ "עד שהשערים נפתחים
נ\"ל שלא היו פותחין שום שער, עד בששומעין שנפתח שער הגדול [כלקמן פ\"ג מ\"ז], אז פותחין כל השערים:"
+ ],
+ [
+ "יוצא והולך לו
מדהוא טבול יום עד שתשקע החמה, והרי טבול יום אכור בעזרה. ואע\"ג שגם אחר טבילתו יושב בבית המוקד, ואפילו בהחצי שהיה בנוי בחול, עכ\"פ מחנה לויה היה, והרי טבול יום אסור במחנה לויה [כיבמות ד\"ז]. י\"ל דמחנה לויה רק מדרבנן אסור לטבול יום, דיהושפט גזר כן, וכיון דנטמא בפנים והשערים סגורים, הקילו גביה. [ועי' תוס' יבמות שם. ולתוס' חולין (ד\"ב ב' ד\"ה שמא יגע). וכ\"כ לר\"ב (כלים פ\"א מ\"ח), דוקא בעזרת נשים, שמורגל לכניסה ויציאה החמירו שלא יכנס שם טבול יום. אבל בשאר דוכתי רשאי כל טבול יום לכנס עד סמוך למחנה שכינה. א\"כ ע\"כ צ\"ל, להכי כשהשער נפתח יוצא והולך, דמאחר שאסור עכ\"פ לעבוד, יצא שלא יחשידוהו שמתעצל מלעבוד, (כפסחים דפ\"ב א')]:"
+ ],
+ [
+ "מי שהוא רוצה לתרום את המזבח
תרומת הדשן:"
+ ],
+ [
+ "משכים וטובל
דאפילו טהור גמור אסור לכנס לעזרה אפילו שלא לעבודה [ודלא כר\"ב] עד שיטבול [כיומא ד\"ל ע\"א]:"
+ ],
+ [
+ "עד שלא יבא הממונה
הממונה על הפייסות [ועי' מ\"ש רפ\"ג דיומא]:"
+ ],
+ [
+ "וכי באיזו שעה הממונה בא
התנא שואל הכי. ור\"ל מדהוה סגי דלימא תנא טובל קודם שיבא הממונה, ומדקאמר משכים וטובל עד וכו', ש\"מ דה\"ק משכים כל מה שיכול וטובל, דשמא יבוא הממונה ולא יהיה לו פנאי לטבול. ולהכי שואל תנא, וכי באיזה שעה קבוע הממונה בא, ויטבול זה מקודם:"
+ ],
+ [
+ "פעמים שהוא בא מקריאת הגבר
קריאת התרנגול. או קריאת גברא והוא אדם המכריז לפני שער המוקד בחוץ בכל בוקר עמדו כהנים לעבודתכם, וזה היה סמוך לעלות השחר [כיומא ד\"כ ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "או סמוך לו מלפניו או מלאחריו
ולפי שלא היה זמן קבוע לביאתו, לפיכך היה צריך הטובל להשכים כל מה שיוכל, וטובל ולובש בגדי כהונה:"
+ ],
+ [
+ "הממונה בא ודופק עליהם
מקיש בנחת על דלת בית המוקד, ומלת עליהן ר\"ל עבורן:"
+ ],
+ [
+ "אמר להן מי שטבל יבא ויפיס
יבוא להטיל גורל, מי יתרום המזבח. ואמר יבוא ויפיס. מדהיו ישנים בחצי בית המוקד הבנוי בחול, לפיכך אמר שיבואו לחצי האחר הבנוי בקודש, דצריכים להטיל גורל במקום הקודש [כיומא דכ\"ה א']. והא דלא הטילו גם גורל זה בלשכת הגזית כשאר הגורלות. ה\"ט, דבשאר הגורלות היו הכהנים עוסקים סביב למזבח במזרח העזרה, וקרובים לגזית שג\"כ במזרח העזרה. משא\"כ הכא היו הכל כנוסים בבית המוקד שבמערב עזרה, וטריחא מלתא ללכת לגזית. עוד נ\"ל, דבשאר פייסות היה צריך שיהיה זקן מהסנהדרין יושב אצל הפייס [כיומא דכ\"ה א'], כדי לשפוט על כל דבר שיארע בהפייס, להכי פייסו בגזית. משא\"כ בתרומת הדשן, פייסו בלילה, ועדייו לא היו הסנהדרין בגזית, שלא ישבו שם רק מעת שסמוך להקרבת תמיד השחר עד שהקריבו תמיד הערבים [כסנהדרין דפ\"ח ב']. [וסנהדרי קטנה ישבו מאחר תפלת השחר עד תחלת שעה ו' ביום (כשבת ד\"י) ועי' רמב\"ם פ\"ג מסנהדרין]. מיהו לרמב\"ם [פ\"ו מתמידין] גם פייס זה היה בגזית:"
+ ],
+ [
+ "הפיסו
הטילו גורל ע\"י הוצאות אצבעות ומניין, כפ\"ב דיומא [וע\"ש בפירושנו]:"
+ ],
+ [
+ "זכה מי שזכה
אבל אינו תורם עדיין. עד אחר שבלשו סביב העזרה לראות אם כל הכלים מוכנים במקומן [כמ\"ג]. [אב\"י ולשון זכה מי שזכה הוא לכאורה כפילות בלשון. ונ\"ל דר\"ל, דאע\"ג שהפילו גורל לא היה דרך מקרה. רק מה' כל משפטו ורק מי שראוי וזכוי לכך משמים, הוא הוא שזכה בגורל בכל עבודה ועבודה]:"
+ ],
+ [
+ "נטל את המפתח
הממונה נוטל המפתחות ממקום שהיו מונחים תחת הטבלא כלעיל סי' י':"
+ ],
+ [
+ "ופתח את הפשפש
הוא דלת קטן שבתוך דלת הגדול שבשער שנכנסין בו מבית המוקד לעזרה. ואין פותחין עדיין הדלת הגדולה עד שפותחין שער הגדול שבמזרח העזרה קודם שחיטת התמיד כלעיל סי' כ\"ו:"
+ ],
+ [
+ "ונכנסו אחריו
כל הכהנים שבבית המוקד שטבלו ולבשו בגדי כהונה ביני ביני נכנסו אחריו:"
+ ],
+ [
+ "ושתי אבוקות של אור בידם
ובשבת היו עומדים מע\"ש נרות דלוקית סביב. [ואע\"ג דטלטול נר אבוקה לית בה חשש שמא יטה, ואינו אסור רק מדרבנן משום מוקצה, והרי אין שבות במקדש. י\"ל דאין כל השבותין שוין בהיתר במקדש (כתוס' שבת דצ\"ה א'. ותוס' מנחות דצ\"ז א' ד\"ה לא ורתוי\"ט בשם הירושלמי עירובין פ\"י מי\"ב). אבל אי\"ל דגם במקדש באפשר בלא שבות עדיף טפי, וה\"נ הרי היה אפשר להעמיד הנרות דולקות מע\"ש (כרכ\"מ פ\"א מבחירה), דליתא, דהרי היו מטילין עששיות מלובן מערב יו\"כ להמקוה שטובל בה כה\"ג ביו\"כ (כיומא ל\"א ב'), אף דהיה אפשר לחמם מים מעיו\"כ וליתנן להמקוה בי\"כ. ואי\"ל דהתם ה\"ט כדי שלא יאמרו כה\"ג טובל בשאובין (כירושלמי פ\"ג דיומא ה\"ה), ליתא, דעל כרחך מה\"ט לחוד לא סגי. דא\"כ בכל חייבי טבילות ניחש הכי. אע\"כ מדהותר שבות במקדש, בטעם כל דהו מותר, אף באפשר בלי שבות. ורק באפשר בקלות מאד אינו נדחה. כהבאת פסח מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו שאפשריים קודם שבת כבשבת (כפסחים ס\"ו א' ומנחות צ\"ז א') ועי' לקמן פ\"ה סי' ל\"ו. אמנם לרתוי\"ט כאן יש חשש איסור דאורייתא כשיטלטל אבוקה כשיטנה (ועי' אשל א\"ח רע\"ו י')]:"
+ ],
+ [
+ "ונחלקו לשתי כתות
כל כת עם אבוקה אחת, מלבד הנרות הדולקות מכאן ומכאן, כדי לבדוק יפה:"
+ ],
+ [
+ "ואלו הולכים באכסדרא דרך המערב
בכותלי העזרה מבפנים היה אכסדרה סביב. והוא כעין תקרה בולטת מאמצע הכותל, והתקרה נסמכת על עמודים של אבן [דשל עץ אסור בקרקע עזרה משום לא תטע לך כל עץ]. והעמודים עומדים להלאה מהכתלים כעין פאדלווען שיש להבתים. והיו ב' הכתות מקיפין סביב תחת האכסדרה, ובודקין לאור האבוקות, אם כל הכלים במקומן. ומתחילין מבית המוקד שהיא בקצה המערב שבצד צפון, והולכת כת א' קצת צד צפון וקצת צד מזרח. והכת הב' סובבת קצת צד צפון, וכל המערב אחורי בית הכפורת, וכל הדרום, וקצת צד מזרח, עד שפגשו כת בכת בלשכת החביתין:"
+ ],
+ [
+ "עד שמגיעין למקום בית עושי חביתים
הוא לשכה שהיתה מדרום לשער נקנור שבמזרח עזרה, ששם עושין החביתין. והן הי\"ב חלות שמקריבין משל כה\"ג בכל יום מחציתן בבוקר ומחציתן בערב [ועי' פ\"א דמדות מ\"ד]. וכשהגיעו הכת שהקיפו דרך המזרח לאותה לשכה, המתינו על הכת האחרת שהקיפו דרך המערב ששהו יותר בהקפתן, מדהקיפו ד' צדדים, צפון מערב דרום מזרח:"
+ ],
+ [
+ "הגיעו אלו ואלו
כשהגיעו לשם ב' הכתות:"
+ ],
+ [
+ "אמרו שלום הכל שלום
כל כת שאלה לחבירתה שלום. ר\"ל הכי לא חסרי כלום מכלי המקדש. והשיבו כת האחרת הכל שלום ועומד על מכינו [ומצינו דוגמתו במשנה שהשאלה והתשובה סמוכים לקמן פ\"ג מ\"ב, ומדות פ\"ב מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "העמידו עושי חביתים לעשות חביתים
ר\"ל העמידו שם אנשים להחם מים ללוש העיסה לעשות חביתין:"
+ ],
+ [
+ "והם אומרים לו
ראשי בית אב הזהירוהו כך. ואף שיודע בעצמו כן, אפ\"ה לפעמים יש כהן שלא עבד עדיין מעולם. ועוד אפשר שישכח, מדהולך לשם יחידי, ואין אדם רואהו שיזכירו, וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "עד שתקדש ידיך ורגליך מן הכיור
דלינה פוסלת בקידוש ידיה ורגלים. ולהכי אפילו ניעור כל הלילה צריך לחזור ולקדש:"
+ ],
+ [
+ "והרי המחתה נתונה במקצוע
ר\"ל מונחת שם בזוית. וגם זה אמרו לו, דלמא עדיין לא עבד מעולם ולא ידע מקומה:"
+ ],
+ [
+ "במערבו של כבש
כלומר בזוית שבין כותל מערב של כבש לבין כותל דרומי של מזבח, שם מונחת המחתה באלכסון:"
+ ],
+ [
+ "אין אדם נכנס עמו
דבין אולם למזבח ובין אולם לכבש, אין אדם רשאי לכנס רק לצורך עבודה, והרי הכיור עומד בין האולם לכבש, ואיך יכנוס א\"כ אדם לשם, והרי אינו רשאי לעבוד עדיין עבודה קודם שיתרום זה תרומת הדשן [ואף אי נימא דדוקא בשקידש ידיו ורגליו אסור לכנס לשם רק לצורך עבודה, אבל בשלא קידש ידור\"ג מותר לכנס לשם אפילו שלא לצורך עבודה [עי' הר\"ש פ\"א דכלים מ\"ט]. עכ\"פ אכניסה לשם בלי קידוש ג\"כ איסורא איכא, דאע\"ג דלא קיי\"ל כתוספתא (פ\"א דכלים דהנכנס בין האולם ומזבח בלי קידוש ידור\"ג חייב מיתה, אלא דאפילו ליכנס להיכל בלי קידוש רק איסורא איכא (ככלים פ\"א מ\"ט ורמב\"ם פ\"ז מבחירה), עכ\"פ מודה דשלא מדוחק אפילו בין כבש לאולם אסור לכנס בלי קידוש, ורק כשנכנס לשם כדי לקדש ידור\"ג לצורך עבודה שיכול לעבדה מיד אחר קידוש. אז גם לתוספתא שרי]:"
+ ],
+ [
+ "ולא נר בידו
דלא כב' כתות הנ\"ל שסבבו עם אבוקות, ה\"ט מדהלכו רחוקים ממזבח. אבל זה הרי התקרב סמוך לאור המערכה, וא\"צ לאור הנר:"
+ ],
+ [
+ "לא היו רואין אותו
דמדהיו הן במזרח העזרה והמזבח, והתורם קידש ידיו ורגליו במערב המזבח, נמצא גובה של הכבש והמזבח מפסיק ביניהן:"
+ ],
+ [
+ "ולא שומעין את קולו
שהיה הולך בצניעות, מדלא קידש ידיו ורגליו עדיין [ועי' ספ\"א דכלים]:"
+ ],
+ [
+ "שעשה בן קטין
שם של כה\"ג שהיה בבית שני:"
+ ],
+ [
+ "מוכני לכיור
גלגל שתלוי בו הכיור בחבל, ועל ידו משקעין הכיור להבאר שתחת הכיור, כדי שישאר הכיור בלילה בהבאר ועי\"ז לא יפסלו מים שבכיור בלינה. ועשו הגלגל באופן שישמיע קול גדול כשיעלו הכיור, כדי שישמעו הכהנים ויכינו א\"ע לסלק הדשן מהמזבח [כזבחים דכ\"א ב']:"
+ ],
+ [
+ "קידש ידיו ורגליו מן הכיור
ר\"ל הגיע העת וכו', וצריך שנכין עצמינו לעבודה. דמיד אחר שיתרום זה הדשן, יקדשו הם ידיהם ורגליהם ויסלקו דשן המזבח לתפוח:"
+ ],
+ [
+ "נטל
התורם שקידש ידור\"ג:"
+ ],
+ [
+ "חתה מן המאוכלות הפנימיות
ר\"ל שבתחלה פינה את הגחלים שנתהוו מהעצים של המערכה אילך ואילך לצדדי המזבח, ואח\"כ היה חותה מלא המחתה מגחלים הפנימיות שנתהוו מאברי העולה שנתעכלו ונעשו גחלים [כירושלמי יומא ד\"ה ב']:"
+ ],
+ [
+ "הפך פניו לצפון
ר\"ל לצפון העזרה, דהיינו לכותל דרום של מזבח:"
+ ],
+ [
+ "הלך למזרחו של כבש כעשר אמות
דהיינו כ' אמה ממקום שנחשב ליסוד המזבח, בקירוב:"
+ ],
+ [
+ "רחוק מן הכבש שלשה טפחים
דהמזבח חשבינן למרובע התחתון שלו כאלו הוא ל\"ב אמה על ל\"ב אמה, והכבש היה בדרומה של מזבח, שפועו מדרום לצפון ל\"ב אמות עולה למזבח, ורחבו ממזרח למערב ט\"ז אמות. נמצא ריבוע תחתון של מזבח עודף על הכבש ח' אמות למזרח וח' אמות למערב, רק דבמזרח ודרום באמת אין יסוד וכשירד התורם עם המחתה, פונה לצפון, והולך סמוך למזרח הכבש עד י' אמות מתחלת תחתית הכבש, שהוא עשרים אמות מהמקום שחושבין ליסוד המזבח בקירוב. [ואע\"ג שאורך הכבש ל\"ב אמה. היינו כל אורך הכבש עד גגו של מזבח. אבל הרי גג המזבח מתקצר ב' אמות ברוחב פחות ממקום היסוד שלמטה שמשם חשבנו הכ' אמה, והכבש משפע ועולה ממעל ליסוד וסובב, שכל א' רחבו אמה א'. ועי' פ\"ג דמדות מ\"א]. ושם צובר התורם הגחלים מהמחתה בריחוק ג' טפחים מהכבש, שלא ישחיר כותל הכבש. ואח\"כ מחזיר המחתה למקומה המיוחד לה בזוית שבכותל מערב של כבש כלעיל סי' נ\"א:"
+ ],
+ [
+ "מקום שנותנין מוראות העוף ודישון מזבח הפנימי והמנורה
מיהו אלו נבלעין במקומן. אבל בתרומת הדשן יש ספק אם היה נבלע במקומו או לא [תוס' זבחים דס\"ד א']:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ראוהו אחיו
לאותו שתרם המזבח:"
+ ],
+ [
+ "שירד
מהמזבח:"
+ ],
+ [
+ "והם רצו ובאו
להכיור. דביני ביני כבר הניח התורם את הגחלים במזרח הכבש:"
+ ],
+ [
+ "מהרו וקדשו ידיהן ורגליהן מן הכיור
דמדהיו רבים לא היה אפשר להם לילך בצניעות בלי המולה כהתורם [בפ\"א סי' נ\"ה]. להכי שפיר טפי שירוצו ולא ישהו הרבה בלי קידוש בין אולם למזבח:"
+ ],
+ [
+ "נטלו את המגריפות
יעים, עשוין כמין שויפעלן לחתות בהן הדשן לפנותו לתפוח:"
+ ],
+ [
+ "ואת הצינורות
מזלגות לתחוב בהן האיברים שלא נתאכלו באש. ולסלקן:"
+ ],
+ [
+ "האברין והפדרין שלא נתאכלו מבערב סונקין אותם לצדדי המזבח
סולקין ר\"ל סולק, דל' ונ' ממוצא א' ומתחלפין. ור\"ל תוחבין אותן בצינורות ומניחין אותן בצדדי האש שיונחו שם עד אחר שיסדרו המערכה החדשה ויחזירום לשם [עי' לקמן סימן ל\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "סודרין אותם בסובב על הכבש
ר\"ל יסדרום ע\"ג כבש שכנגד גג הסובב, או על גג הסובב גופי' דשם הוא למעלה מחצי גבהו של מזבח, והו\"ל כאילו נשארו ע\"ג המזבח. רק צריך שיניחום סמוך לכבש, כדי שיהיה נוח לחזור ולטלן משם להחזירן למערכה [כפ\"ב מ\"ה]. אבל ביסוד, או בכבש שכנגד היסוד, לא הניחום, דשם הוא חציו התחתון של מזבח וה\"ל כמורידן מהמזבח ואסור [תוס' יומא דמ\"ה ב']:"
+ ],
+ [
+ "החלו
התחילו:"
+ ],
+ [
+ "מעלין באפר על גבי התפוח
הוא כמין כרי גדול של אפר שבאמצע המזבח, עגול כתפוח. ור\"ל אחר שסלקו האברים שלא נתאכלו, היו גורפין במגרפות את הדשן, לסלקו אל התל שבאמצע, וכשרבה שם מורידין אותו ומוציאין אותו כהנים אחרים משם למקום צנוע ונקי שחוץ לעיר [רמב\"ם ספ\"ב מתמידין] והורידו משם ע\"י פסכתור [כלקמן פ\"ה מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "פעמים עליו כשלש מאות כור
גוזמא קתני:"
+ ],
+ [
+ "וברגלים לא היו מדשנין אותו
ר\"ל לא הוציאו הדשן מהתפוח לחוץ לעיר:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא נוי למזבח
שיהיה נראה שהקריבו עליו קרבנות הרבה:"
+ ],
+ [
+ "מימיו
של מזבח. או של כהן, דאף אם היה זקן הזדרז:"
+ ],
+ [
+ "לא נתעצל הכהן מלהוציא את הדשן
ר\"ל אף שהדישון אינה מלאכה נכבדה ומשו\"ה לא הפיסו עליה, אפ\"ה לא נתעצלו בה. ונקט לה הכא, דקמ\"ל דלהכי לא דישנוה ברגלים, ולא חיושי' שיתלו הרואין בעצלות הכהנים:"
+ ],
+ [
+ "החלו מעלין בגיזרין לסדר אש המערכה
ר\"ל לאחר שסלקו הדשן, התחילו הכהנים להעלות עצים למזבח לסדר מערכות. וזה שזכה בתרומת הדשן הולך בראשון ונושא ב' גזירי עצים [ובערב, ב' כהנים נושאין כל א' גיזרה א' [כיומא דכ\"ו ב']. והב' גזרין היו עצים משופין. אורך כל א' אמה, ורחבו אמה, ועוביו כמחק של גדיש [כזבחים דס\"ב ב']. ונ\"ל שלא הניחו הגזרין על שטח רחבן, דהרי ע\"י הרוחב יכבה האש. אלא על שפתם המחודד הניחום:"
+ ],
+ [
+ "וכי כל העצים כשרים למערכה
ר\"ל מדקתני סתמא, משמע דכל העצים כשרין. ומשני הן וכו':"
+ ],
+ [
+ "כל העצים כשרין למערכה
היינו כל המינין כשרין. אבל כל עץ המתולע פסול:"
+ ],
+ [
+ "חוץ משל זית ושל גפן
משום ישוב ארץ ישראל, דהרי אלו טוענין פירות חשובים. וי\"א משום דעצים הללו יש בהן קשרים ואינן דולקין יפה:"
+ ],
+ [
+ "אבל באלו רגילין במרביות
ענפים."
+ ],
+ [
+ "של תאנה
דוקא ענפי תאנים זקנים. שכבר אינן עושין פירות אבל של זית וגפן גם זקנים עושין עכ\"פ מעט פירות חשובות:"
+ ],
+ [
+ "ושל אגוז
וואלנוסבוים:"
+ ],
+ [
+ "ושל עץ שמן
פיכטענהאלץ שמן. שאלו העצים מתלהבין יפה. ולא לקחו עצי ארזים ארנים וברושים [כפ\"ג דפרה], מדמעלין עשן הרבה:"
+ ],
+ [
+ "סידר המערכה גדולה מזרחה
דאחר שהעלו כל העצים הנ\"ל למזבח, ביררו משם עצי תאנה יפין, למערכה שניי' של קטורת. ואח\"כ אותו שזכה בתרומת הדשן מסדר המערכה הגדולה בצד מזרח של התפוח שבאמצע המזבח, ואחרים מסדרין מערכה שנייה של קטורת במערב התפוח. ואח\"כ הזוכה בתרומת הדשן מניח ב' הגיזרין על המערכה הגדולה, ומציתין שני המערכות הנ\"ל, ומציתין ג\"כ עוד מערכה שלישית לקיום האש [דג' מערכות היו על המזבח (א) מערכה גדולה נקראת כך מדהיתה מדורה גדולה ורחבה להקריב עליה אברי התמיד ושאר הקרבנות שיביאו היום. וגם מדהיה כפרתה מרובה [כיומא דל\"ג]. (ב) מערכת הקטורת. ליקח ממנה מלא מחתה גחלים להכניסן למזבח הזהב, ולפזר שם עליהם הקטורת. (ג) מערכת קיום האש, אינה משמשת כלום, והיא מגזירת הכתוב, ואין לה זמן ומקום קבוע במזבח. מתי ואיה יציתוה. [רלח\"מ פ\"ב מתמידין, ועי' רש\"י יומא דמ\"ה א']:"
+ ],
+ [
+ "וחזיתה מזרחה
ר\"ל חלון ופתח היה להמדורה לצד מזרח של המערכה, כדי שיהיה הרוח מנשב דרך שם להלהיב המדורה. דלצד מעריב של המדורה היה התפוח, ולא היה שם רוח:"
+ ],
+ [
+ "וראשי הגיזרין הפנימים
שהתפוח למערב המערכה:"
+ ],
+ [
+ "היו נוגעים בתפוח
דהיו מקרבין המדורה לתפוח כל מה דאפשר, כדי לתת רווח להאמה לצד מזרח שהי' מיוחד להילוך רגלי הכהנים שלא ישרפו בגדיהן:"
+ ],
+ [
+ "וריוח היה בין הגיזרים
שהיו מסדרין העצים בריבוע. גיזרה א' למזרח וא' למערב, וחוזרין ומניחין עליהן ב' גיזרין א' לצפון וא' לדרום, ועל ריבוע זה חוזרין ומסדרין ריבוע אחר כנ\"ל, ועוד כמה ריבועים, ריבוע ע\"ג ריבוע, והרוח נושב בין ריבוע לריבוע. כמו שעושין במדינותינו ריבועים כנ\"ל לייבש העצים בחמה:"
+ ],
+ [
+ "שהיו מציתין את האליתא משם
ר\"ל בנקבים שבין הריבועים התחתונים, היו תוחבין עצים דקים שמנים מודלקים [ואליתא מלשון אליה, שהיא שמינה ודקה, קיען בל\"א] כדי להלהיב הריבועים מלמטה למעלה:"
+ ],
+ [
+ "בררו משם עצי תאנה יפין
ר\"ל אחר שסידרו מערכה גדולה וקודם שיסדרו מערכה של קיום האש, ביררו מהעצים שהעלו למזבח [כמשנה ג'], עצי תאנה יפין שמתלהבין מהר ואינן מעשנין כלל, והקפיד בזה בקטורת טפי מבמערכה ראשונה שיתלהבו מהר ושלא יעשנו משום דתוך שעה מועטת יכניסום להיכל, ולכן בחרו עצים חלקים בלי קטרי כדי שלא ישארו אודים ויעשנו:"
+ ],
+ [
+ "לסדר המערכה שניה לקטורת
משום דקטורת מכפר על לשון הרע [כיומא דמ\"ד א'], וחטא אדם הראשון ע\"י לשון הרע היה, שקבל מלשינות מהנחש, ובעלי תאנה נתקן, אחר שחטא ונתבושש, שעשו להם מעלי תאנה חגורות, לכן גם לקטורת לקחו עצי תאנה [נתעוררתי לזה מדברי רש\"י זבחים דנ\"ח]. מיהו גם עצי אגוז ועץ שמן כשרים למערכת הקטורת."
+ ],
+ [
+ "מכנגד קרן מערבית דרומית משוך מן הקרן כלפי צפון ארבע אמות
ר\"ל שהיה המדורה של קטורת משוכה לצפון מקצה קרן מערבית דרומית של מזבח, ד' אמות. וה\"ט, מדכתיב בקטורת של יו\"כ ולקח מלא המחתה וגו' אשר פתח אהל מועד, וילפינן כל קטורת מקטורת יו\"כ, שצריך ליקח הגחלים מכנגד פתח אהל מועד. וד' אמות לצפון מקרן מערבית דרומית של מזבח, שם מכוון נגד פתח אהל מועד. [דהרי קי\"ל דמזבח עומד ממוצע באמצע עזרה, משוך רק קצת כלפי דרום [כזבחים נ\"ט א' ורמב\"ם פ\"א מבחירה]. וגם קי\"ל דקדושת היכל ואולם חדא מלתא היא [ועי' תוס' זבחים דנ\"ח ב', שכתבו דספיקא הוא בש\"ס]. א\"כ פתח האולם דינו כנסת ההיכל, ונקרא ג\"כ פתח אהל מועד. והרי פתח האולם היה ג\"כ כהמזבח מכוון באמצע העזרה, והפתח היה רחב כ' אמה. נמצא שהמזבח שהיה רוחב גגו למעלה כ\"ת אמה, היו כ' אמות אמצעיות שלו נגד כ' אמות של פתח האולם וארבע אמות לכאן וארבע אמות לכאן היה גג המזבח עודף על פתח האולם. ואלו הד' אמות שגג המזבח עודף מכאן ומכאן, לא היו נגד פתח האולם. נמצא שכשמושך לעשות המדורה להקטורת ד' אמות מהקרן, תהיה המדורה מכוונת נגד פתח אהל מועד]:"
+ ],
+ [
+ "בעומד
כמו באומד:"
+ ],
+ [
+ "חמש סאים גחלים
ר\"ל משער לסדר כל כך עצים, בכדי שיתהוו מהן ה' סאין גחלים וכל סאה הוא קמ\"ד ביצים, וא\"כ היה בחול כדי שיעור תש\"כ ביצים, ובשבת כדי שיעור אלף וקנ\"ב ביצים. ומערכה גדולה וודאי היתה גדולה מזו, רק לא היה שיעור קבוע לה, דהכל לפי הקרבנות שהיו מביאים באותו יום:"
+ ],
+ [
+ "ששם היו נותנין שני בזיכי לבונה של לחם הפנים
ר\"ל לפיכך צריך ג' סאין יתרים, כדי להקטיר עליהן בחוץ ב' בזיכי לבונה שהיו על לחם הפנים:"
+ ],
+ [
+ "האיברים והפדרים שלא נתאכלו מבערב מחזירין אותן למערכה
ר\"ל השתא קודם שחיטת התמיד נותנין אותן בצדדי מערכה גדולה ונשרפים שם [ודלא כהמפרש כאן, שכתב, דאע\"ג דתני השתא שמחזירן למערכה, אפ\"ה ר\"ל דרק אחר הקטורת התמיד החזירום. ובמח\"כ רבינו זהו נגד גמרא ערוכה [סנהדרין מ\"ט ב'] דלכ\"ע יש סדר במסכת תמיד עכ\"פ למצוה. ומה שרצה להוכיח כן מדכתיב העולה, עולה ראשונה. הן אמת הכי איתא [יומא דל\"ח א' ובשאר דוכתי]. אבל נ\"ל דהיינו שלא להעלות שאר קרבנות למזבח קודם לתמיד, ולא בשכבר הם על המזבח ועי' מ\"ש בס\"ד בחומר בקודש פ\"ד אות ו' ז'.]:"
+ ],
+ [
+ "הציתו שתי המערכות באש
ואותה של קיום האש רשאין להצית אותה אחר הקרבת התמיד [כלעיל סי' כ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "וירדו ובאו להם ללשכת הגזית
לעשות פייס, דבעזרה א\"א שיפייסו, משום שהיה לוקח מצנפת של א' מהן בשעת הפייס, ואין נכון שיעמוד כך הכהן בעזרה בגלוי. ותו מדעמדו בעיגול, ויהיה א\"כ אחוריהם אל היכל ה' [כתוס' יומא דכ\"ה א']. עוד נ\"ל מדצריך שיהיה א' מסנהדרין אצל הפייסות [כלעיל פ\"א סי' ל\"ה], ואינו נכון שיטריחוהו לבוא אצלן:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אמר להם הממונה
הוא הממונה על הפייסות שנזכר לעיל פ\"א סי' ל':"
+ ],
+ [
+ "בואו והפיסו
ר\"ל הטילו גורל, כמפורש פ\"ב דיומא:"
+ ],
+ [
+ "מי שוחט
את התמיד, דאע\"ג דשחיטה כשרה בזר [כיומא כ\"ז א']. אפ\"ה חביבה היתה על הכהנים מדהיא תחלת עבודה, והפיסו עליה דלא ליתו לאנצויי. מיהו היה יכול הזוכה לכבדה לזר:"
+ ],
+ [
+ "מי זורק
המקבל הדם הוא הזורק. רק נקט תכלית עבודת הדם, דהזריקה הוא עיקר הכפרה:"
+ ],
+ [
+ "מי מדשן את המנורה
הוא המטיב הנרות. [ולרשב\"א (בתשו' מ\"ט וש\"ט) בשחרית לא הדליק הנרות שכבו, רק בין הערביים. וכן כתב רכ\"מ פ\"ג מתמידין י\"ב). שכן דעת רש\"י והראב\"ד ודעת רוב האתרונים. אבל לרמב\"ם (שם) מלת הטבה כוללת דישון והדלקה, והמדשן הנרות בבוקר, היה מדליקן מיד. ולדידיה צ\"ל דנקט מי מדשן, מדהיה תחלה להטבה. ולא דמי לקבלת הדם לעיל סי' ד'. דנקט תכלית עבודה התם שאני מדהוא כפרה. עוד נ\"ל דבשלמא התם שאי אפשר שיזרוק מבלי שיקבל הדם תתלה, ולא יטעה. אבל הכא אם יאמר לפייס מי מדליק. איכא למטעי. שהכהנים החדשים שלא עבדו עדיין יסברו שידליקו אף שלא ידשנו]. מיהו לא היה סדר הפייס כפי סדר עבודתן זה אחר זה, דבאמת סדר עבודתן כך היה, בתחלה מדשן מזבח הפנימי, ובאותו שעה שוחט התמיד, ואח\"כ זורק הדם, ואח\"כ מטיב ה' נרות, ואח\"כ מקטיר קטורת, ואח\"כ מטיב ב' נרות, ואחר כך מקטירין אברי התמיד, [כרמב\"ם פ\"י מתמידין ולח\"מ שם. דלא קיי\"ל כאביי מסדר מערכה משמיה דאבא שאול, שלא כסדר שזכרנו (עי' יומא דל\"ג). מיהו בטור א\"ח סי' מ\"ח פסק כאבא שאול]. ואפ\"ה הפיסו על שחיטת התמיד וזריקת דמו והקרבת אברים קורה לשאר עבודת שקדמום, מדזה היה עיקר עבודת היום, גם כפרתו מרובה [כיומא ל\"ג א']:"
+ ],
+ [
+ "מי מעלה אברים לכבש
דהיינו הראש וכו', דתנא והדר מפרש, דא' מעלה לכבש הראש והרגל, וא' ב' הידים, וא' העוקץ והרגל. וא' חזה וגרה, וא' ב' הדפנות, וא' הקרביים:"
+ ],
+ [
+ "העוקץ
ריקגראד:"
+ ],
+ [
+ "החזה והגרה
הוא הצואר שדרך שם מעלה גרה. ובו היה מחובר הקנה והריאה והלב:"
+ ],
+ [
+ "והסלת
הראוי למנחת התמיד:"
+ ],
+ [
+ "והחביתים
הן חצי הי\"ב חלות של כה\"ג שמקריבין משלו בבוקר, וחציין השני מקריבין בערב:"
+ ],
+ [
+ "והיין
לנסכי התמיד."
+ ],
+ [
+ "הפיסו זכה מי שזכה
דמי שנפל עליו הגורל הוא השוחט, והסמוך לו זורק [כרמב\"ם פ\"ד מתמידין ס\"ו, ודלא כר\"ב], והסמוך לו מדשן מזבח הפנימי, וכן כל הי\"ג כהנים זוכין זה אחר זה כסדר הי\"ג עבודות ששנויין במשנה. אבל עושין כסדר שזכרנו בסי' ה':"
+ ],
+ [
+ "אמר להם הממונה צאו
מדהיה פייס הנ\"ל בלשכת הגזית [כספ\"ב] להכי אמר להן השתא צאו. ולא צוה לשום אדם מיוחד, אלא אמר צאו, וכל מי שירצה יזדרז א\"ע לזה, היינו כדי שלא להחשיב ידיעתו ואמונתו של א' טפי משל חבירו:"
+ ],
+ [
+ "וראו אם הגיע זמן השחיטה
שהיה הרואה עולה למקום גבוה שהיה במקדש, ומשגיח כעד המזרח אם עלה השחר, דשחיטת התמיד בלילה פסול:"
+ ],
+ [
+ "אם הגיע הרואה אומר ברקאי
הבריק השחר:"
+ ],
+ [
+ "מתיא בן שמואל אומר האיר פני כל המזרח
מתתיה הוא הממונה על הפייסות [כשקלים פ\"ה מ\"א], ותנא היה, ופליג בהא את\"ק. וס\"ל דלא סגי בברקאי שישחטו אז התמיד, דעי\"ז טעו פ\"א שראו שהאירה הלבנה תחת העבים, וסברו שהבריק השחר. רק אותו שעל המגדל אומר האיר כל פני המזרח, [ולרש\"י ותוס' (מנחות ד\"ק ע\"א) הוא עצמו כשהיה ממונה היה שואל לאותו שעל הגג כך, ע\"ש וביומא דכ\"ח. ופסק הרמב\"ם כמתתיה רפ\"ד מתמידין)]:"
+ ],
+ [
+ "עד שהוא בחברון והוא אומר הין
ר\"ל שהתחתון חוזר ושואל להעליון אם רואה שהגיעו כנפי שחר במזרח עד נגד חברון. והיינו משום דחברון הוא בקרן דרומית מזרחית מירושלים ושאלו האם נתפשטו כנפי שחר כבר עד שם. [ולהמפרש ד\"ל ע\"א ר\"ל ששאלו אם יכול לראות משם את חברון]. וזה כדי להזכיר זכות אבות הקבורים שם. והעליון משיב הן. [ונ\"ל דבהא גם ת\"ק מודה. אמנם הרמב\"ם (שם) לא הזכיר זה. ואפשר דמשום דהרמב\"ם פסק כמתתיה (כלעיל סי' ט\"ז) וא\"כ לדידיה מדכבר האיר כל פני המזרח, לא שייך שישאל אם הגיעו כנפי שחר עד חברון. ומשום כדי להזכיר זכות אבות, אין ראוי לומר מידי דכדי לגמרי. א\"כ לפ\"ז לרמב\"ם הנ\"ל רק לת\"ק שואל הכי. וכן כתב הרמב\"ם בפירוש בפי' המשניות (רפ\"ג דיומא). אבל לישנא דש\"ס (יומא דכ\"ה ב') משמע טפי דכ\"ע הכי ס\"ל, ע\"ש, וצ\"ע. אב\"י ועי' רש\"י ותוס' [מנחות ד\"ק ע\"א] שכתבו בשם הירושלמי דרק ביו\"כ שאל כן. אמנם גם בהל' יו\"כ לא הביא כן הרמב\"ם, וצ\"ע]:"
+ ],
+ [
+ "אמר להם צאו והביאו טלה מלשכת הטלאים
לשכה שבבית המוקד, שהיה שם בכל עת ששה טלאים מבוקרין לתמידין ולא פחות [כערכין פ\"ב מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "והרי לשכת הטלאים היתה במקצוע צפונית מערבית
של עזרה:"
+ ],
+ [
+ "וארבע לשכות היו שם
תוך ההיקף של בית המוקד הגדול:"
+ ],
+ [
+ "אחת לשכת הטלאים
היא עומדת באמצע מערב של בית המוקד, ומארכת לצד צפון ולצד דרום עד קרוב לב' הזויות, ועי\"ז למרן דאתא מדרום מתחזי ליה כאילו עומדת בזוית שבצפון, ולמאן דאתי מצפון מתחזי ליה כתלו עומדת בזוית שבדרום. אבל באמת לזוית שבדרום קריבה טפי [יומא י\"ז א']:"
+ ],
+ [
+ "ואחת לשכת החותמות
במזרחית צפונית היתה שם, ששם יושב כל היום הממונה על החותמות, שמי שרוצה לקנות סלתות ונסכים טהורים, נותן להממונה שם מעות כפי שער הקבוע, וכפי נסכי קרבן שצריך, אם נסכי פר או נסכי איל, או נסכי כבש, או נסכי מצורע עשיר שצריך נסכים לג' כבשים, ולוג א' למתן תנוך ובהונות, ונותן לו המעות ולוקח חותם ממנו, והולך אצל הממונה על הנסכים, ונותן החותם, ומקבל נסכים כפי שכתוב בחותם [ועי' שקלים פ\"ה מ\"ג]. ולפי שהיה צריך הממונה לישב שם כל היום, והרי אין ישיבה בעזרה [כיומא דכ\"ה א'] לפיכך היתה בנויה בצפון, דהיינו בחול. ועוד משום ששם מונחין אבני מזבח שטמאום בשקוציהם מלכי יון. [כמדות פ\"א מ\"ו. מיהו להכי מינו ב', א' על החותמות וא' על הנסכים. משום חשדא (כשקלים פ\"ג מ\"ב). ועוד דאין ממנים שררה בממון על הצבור פתות מב' [כב\"ב ד\"ח ב']:"
+ ],
+ [
+ "ואחת לשכת בית המוקד
על שם המדורה שיש שם שיתחממו בה הכהנים, ושיקחו ממנה ג\"כ אש למזבח, להכי נקרא בית המוקד. והיא עומדת במערבית צפונית, ושש היה פתח ברצפה לירד מתוכה למחילה שתחת המקדש, ולבית כסאות, ולבית הטבילה שהיה שם. ונ\"ל דכדי שיתחממו בה הכהנים הנ\"ל אחר שטבלו כלעיל [וכפ\"א מ\"א], שהיו עדיין טבולי יום, להכי עומדת גם היא בצפון, דהיינו בחול. ועוד משום שמשם יורדין ג\"כ לבית הטבילה למי שאירע לו קרי שוהין שם אח\"כ כשעלו מטבילתן, והם טבולי יום [כמדות פ\"א מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ואחת לשכת שהיו עושין בה לחם הפנים
היא עומדת בזוית מזרחית דרומית. וכל הד' לשכות פתוחות לבית המוקד הגדול:"
+ ],
+ [
+ "נכנסו ללשכת הכלים
לא ידעתי מקומה. ואפשר שהיתה באותן ל\"ח לשכות שהיו סביב לכותלי ההיכל [כמדות פ\"ד מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "והוציאו משם תשעים ושלשה כלי כסף וכלי זהב
הם מספר הכלים שצריכין לעבודת היום. ומניחין הכלים על השלחן שעומד בצד מערב של כבש המזבח [כשקלים פ\"ו מ\"ה ומ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "השקו את התמיד בכוס של זהב
השקוהו סמוך לשחיטה כדי שיהיה נפשט עורו יפה [כביצה ד\"מ ע\"א]:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שהוא מבוקר מבערב
דתמיד טעון ביקור ממום ד' ימים קודם שחיטה:"
+ ],
+ [
+ "מבקרין אותו לאור האבוקות
שמא הומם ביני ביני. דאע\"ג שכבר האיר השחר, אפ\"ה לא היו יכולין לבדקו יפה בלי אבוקה:"
+ ],
+ [
+ "מי שזכה בתמיד
לשרטו:"
+ ],
+ [
+ "מושכו והולך לבית המטבחים
ר\"ל למקום הטבעות שקבועות בארץ בצפונה של מזבח [כמדות פ\"ג מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ומי שזכה באיברים הולכין אחריו
כדי לאוחזו להתמיד בשעת שחיטה [כרפ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "בית המטבחים היה לצפונו של מזבח
דצריך לשחטו על ירך המזבח צפונה:"
+ ],
+ [
+ "ועליו
ר\"ל על אותו מקום:"
+ ],
+ [
+ "שמונה עמודים ננסין
ר\"ל עמודים נמוכין פחות מקומת איש, כדי שיהיה נוח לתלות בו ולהפשיט:"
+ ],
+ [
+ "ורביעית של ארז על גביהן
חתיכות מרובעות של עץ ארז היו קבועין על ראש העמודים. דהעמודים של שיש היו, ואין האונקלי נאחז באבן יפה:"
+ ],
+ [
+ "ואונקליות של ברזל היו קבועין בהן
בהרביעיות של עץ:"
+ ],
+ [
+ "ושלשה סדרים היה לכל אחד ואחד
ר\"ל ג' סדרים אונקלות היו בהרביעיות, בג' צדדי העמוד, ולא במערב העמוד, כדי שלא יהפכו המפשיטין אחוריהן להיכל:"
+ ],
+ [
+ "שבהן תולין
את הקרבן:"
+ ],
+ [
+ "ומפשיטין על שלחנות של שיש שבין העמודים
ר\"ל מחמת שהיו העמודים ננסין, כשתלו הבהמה באונקל, היתה עררת על הארץ, ובפרט כבשי התמיד שהיו גדולים מאוד [כתוס' מנחות פ\"ז א'], לכן העמידו שולחנות תחת האונקלות, להניח שולי הבהמה עליו בשעת הפשנו. מיהו אינן אותן שמונה השולחנות שהיו יותר קרובים למזבח [כשקלים פ\"ו מ\"ד], שעליהן מדיחים הקרביים [כפ\"ד מ\"ב]. אבל אלו בין העמודים עמדו:"
+ ],
+ [
+ "היו מקדימין
ר\"ל קודם שישחטו אלו את התמיד, דשחיטה היה בשעת דישון מזבח הפנימי. ואע\"ג דהטבת ה' נרות לא היה רק אחר זריקת הדם, אפ\"ה היה גם המטיב מקדים לילך לשם מדממהרים לזרוק הדם מיד אחר שחיטה כדי שלא יקרוש הדם ביני ביני, והרי צריך להיטיב מיד אחר זריקה דמצוה שבא לידו לא יחמצנה [מכילתא בא]:"
+ ],
+ [
+ "הטני
הוא טנא זהב, ור\"ל סל:"
+ ],
+ [
+ "והכוז
הוא לשון יון ממש ככוס בלשון עברי. ובל\"א קעלך:"
+ ],
+ [
+ "הטני דומה לתרקב גדול של זהב
תרקב הוא כלי שמחזיק ג' קבין, ניטריקון תרי וקב:"
+ ],
+ [
+ "מחזיק קבין וחצי
דאע\"ג שהיה כמות הכלי גדול כתרקב גדול שמחזיק ג' קבין, אפ\"ה לא היה מחזיק בתוכו רק קביין ומחצה, כדי שיהיה נראה שהוא מלא דזה דרך כבוד. [וזה היה מדעשו דופנה עב. דכך היו רגיליו במקדש לעשות כלים שדפנן עב [כיומא פ\"ד מ\"ד], ונ\"ל הטעם כדי להראות שאין עניות במקום עשירות [מנחות פ\"ח ב']. ואע\"ג דהתרקב היה כדי לדשן לתוכו גחלי הקטורת, והרי הגחלים היו מתחלה ג' קבין [כפ\"ה מ\"ה], מלבד הקטורת ששמו עליהן שהיה ג\"כ קרוב לשיעור הזה [כלשם מ\"ד]. נ\"ל דאפ\"ה אחר שנשרף הקטורת והגחלים, נתמעט מדת הדשן שלהן:"
+ ],
+ [
+ "והכוז דומה לקתון גדול של זהב
קרוג של זהב:"
+ ],
+ [
+ "ושתי מפתחות
שיפתחו עמם הלויים שערי ההיכל השתא כדי שיכנסו אלה לדשן המזבח והמנורה:"
+ ],
+ [
+ "אחד יורד לאמת השחי ואחד פותח כיון
שהיה בב' צדדי שער ההיכל ב' פשפשין, ר\"ל ב' פתחים קטנים לב' תאים, שהיו א' מזה וא' מזה לשער ההיכל. והפתח הקטן שבדרום היה סגור תמיד. והפתח הקטן שבצפון עשוי לכניסה לתא הקטן שהיה שם סמוך לכותל צפוני של ההיכל מבחוץ. והיה לתא זה ב' פתחים, פתח א' לכנוס לתוכו מהחוץ, כמו שאמרנו, ופתח א' להיכל. וכשרוצה הלוי לפתוח שער ההיכל שסגור מבפנים, פותח פתח החיצון של התא, ע\"י שמכניס אמת ידו עם המפתח בחור שבכותל בצד הפתח הקטן הזה, עד השחי דהיינו עד תחת הכתף, ושוחה ופותח המנעול שבפנים עם מפתח זה. ולכן נקרא מפתח זה מפתח אמת השחי, מדצריך הפותח בו לשחות ולהושיט אמת ידו עד השחי דרך התור הנ\"ל. וכשנכנס לתא, חחר ולוקח מפתח השני ופותח בו הדלת שבין התא להיכל. ואותו המפתח נקרא פותח כיון, ר\"ל מהר, דע\"י שהיה זה המסגור לפניו נפתח מהר בלי טורח [ועי' רש\"י ב\"מ דל\"ג א']:"
+ ],
+ [
+ "בא לו לפשפש הצפוני
ר\"ל שב' הכהנים הנ\"ל נותנין ב' המפתחות ללוי, ונוטלן ונכנס בפתח הקטן שבצפון משער ההיכל. [ותמוהין דברי הר\"ב ובמ\"ו), שכתב שהכהן היה מכניס ידו עד אמת השתי ופותח השער. ובמחכ\"ת הוא נגד גמרא ערוכה [ערכין די\"א כ'] שכהן העושה כן עובר בלאו. ולאידך מ\"ד חייב מיתה. וגם תמהני ארתוי\"ט דשתק ליה להר\"ב *) וצ\"ע]. וכל זה עושין ע\"י ציווי בן גבר, שהיה ממונה על פתיחת ונעילת שערים שבמקדש [כשקלים פ\"ה מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ושני פשפשין היו לו לשער הגדול
בכל דוכתא נקרא שער ההיכל שער הגדול, משום חשיבותו. אף ששער האולם היה גבוה ורחב יותר ממנו. ובש\"ג [פ\"ל] כתב שנקרא כן בערך ב' הפתחים הקטנים שבצדדיו:"
+ ],
+ [
+ "אחד בצפון
של [שער] ההיכל:"
+ ],
+ [
+ "ויאמר אלי ה' השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא יבא בו כי ה' אלהי ישראל בא בו והיה סגור
ר\"ל אע\"ג שהוא סגור אפ\"ה אפשר להקב\"ה לבוא בו. ור\"ל שהיה שער הזה סגור רק להורות שאין כל השערים נצרכים רק לצורך בני אדם לכנס בהן, אבל הקב\"ה א\"צ לשער ולפתח. או דוהיה סגור ר\"ל שהיה שער זה להורות שאע\"ג שניתן רשות להכהנים לגשת אל אלהים, עכ\"פ יגשו באימה וביראה, דמן הדין היה שיהיו כל השערים הללו סגורים כי ה' אלהי ישראל בא בו:"
+ ],
+ [
+ "נטל את המפתח
הוא המפתח שיורד לאמת השחי:"
+ ],
+ [
+ "ופתח את הפשפש
הדלת הקטן שלצד חוץ:"
+ ],
+ [
+ "נכנס לתא ומן התא אל ההיכל
שחוזר ופותח דלת השני שמהתא להיכל, ע\"י המפתח השני שפותח כוון:"
+ ],
+ [
+ "הגיע לשער הגדול העביר את הנגר
בריח, ריעגעל בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "ואת הפותחות
שלאסס:"
+ ],
+ [
+ "לא היה שוחט השוחט עד ששומע קול שער הגדול שנפתח
דילפינן כל הקרבנות משלמים, דכתיב בהו ושחטו פתח אהל מועד, משמע בזמן שהוא פתוח, אבל כששחטן מקודם פסולין. וכששומעין הלויים השוערין שנפתח שער ההיכל ותקע התוקע תר\"ת. מיד פותחין כל שערי העזרה:"
+ ],
+ [
+ "מיריחו היו שומעין קול שער הגדול שנפתח
אף שהיה משם י' פרסאות [כיומא דל\"ט ב], והוא 6 2/3 פרסאות אשכנזית, דפרסא שבש\"ס הוא ח' אלפים אמה, ופרסא אשכנזית היא י\"ב אלפים אמה]:"
+ ],
+ [
+ "מיריחו היו שומעין קול המגריפה
הוא כלי זמר שהקנים שלו משמיעים קול נעים וגדול [ונראה לי שהוא ארגעל]. והיה עשוי כדמות מגריפה שגורפין בה הדשן מהמזבח [ולא מיירי כאן מהמגריפה שזורקין אותה ומשמעת קול גדול [כפ\"ה מ\"ו] דזו מין מגריפה אחרת היתה, וכמ\"ש רתוי\"ט שם]:"
+ ],
+ [
+ "מיריחו היו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור
בן קטין כה\"ג היה, ועשה גלגל שבו תלרי הכיור לשקעו בערב להבאר שתחתיו, ולהעלותו משם בבוקר, כדי שלא יפסלו מימיו בלינה [ועי' לעיל פ\"א מ\"ד]. וכשמעלין או מורידין אותו להבאר, היה קול דפיקת שיני הגלגל נשמע עד יריחו, ועשוהו כך להשמיע קול גדול, כדי שישמעו הכהנים [כפ\"א סי' נ\"ז]."
+ ],
+ [
+ "מיריחו היו שומעין קול גביני כרוז
כהן ששמו גביני, מכריז בכל בוקר בהר הבית לפני שער בית המוקד הסגור, עמדו כהנים ולוים וישראלים לעבודתכם בביהמ\"ק:"
+ ],
+ [
+ "מיריחו היו שומעין קול החליל
פל?טהע:"
+ ],
+ [
+ "מיריחו היו שומעין קול הצלצל
שעללען, והן כמין ב' קערות של מתכות שמקישין זע\"ז בכל יום בשיר של ביהמ\"ק:"
+ ],
+ [
+ "מיריחו היו שומעין קול השיר
של הלוים שמשוררים בכל יום בפה על הדוכן בשעת הניסוך:"
+ ],
+ [
+ "מיריחו היו שומעים קול השופר
שתוקעין בכל יום כ\"א תקיעות [כשלהי סוכה]:"
+ ],
+ [
+ "ויש אומרים אף קול של כהן גדול בשעה שהוא מזכיר את השם ביום הכפורים
קול הכה\"ג עצמו [כיומא ד\"כ ע\"ב] ואשתמיטתא לרתוי\"ט שכתב דקול העונים בשכמל\"ו הוא שנשמע למרחוק. ואעפ\"כ נ\"ל כרתוי\"ט דכולן בדרך הטבע נשמעו כ\"כ מרחוק ולא דרך נס, דמה תועלת במה שיהיה כל הנסים הללו, ולא עביד קוב\"ה ניסא בכדי. וכן משמע נמי ביומא [דכ\"א א'] דלא קחשיב התם להנך בהדי אינך ניסים שבביהמ\"ק. וכן משמע נמי מתוס' שם, ובתוס' (יומא דל\"ט ב'), והגם שי\"ל דניסא דבראי בראי לא קחשיב. ומדברי תוס' זה מתורץ נמי מה שאומר התנא בכל א' מלת ביריחו, ולא כללם יחד. לאשמעינן דלא היה נשמע בכולן בשוה, ובאיזה מהן לא היה נשמע רק קול הברה בעלמא, וגם לא בכל זמן ובכל אדם, דאל\"כ למה שיגר לו אגריפס מתנות לגביני [כיומא ד\"כ ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי אליעזר בן דגלאי עזים היו לבית אבא בהר מכוור
שם מקום רחוק מירושלים:"
+ ],
+ [
+ "מי שזכה בדשון מזבח הפנימי
בהיכל היו עומדים שולחן בצפון ומנורה בדרום, ומזבח מכוון בין שניהן, משוך קצת כלפי חוץ. וכולן משליש אורך ההיכל ולפנים [יומא ל\"ג ב']. וליונתן בן עוזיאל [תצוה כ' פ\"ב] היה גם למזבח הזהב קרנות זקופין. וכן משמע פשטא דקרא שם. מיהו שיעור גבהן ארכן ורחבן לא הוזכר בשום מקום. ולפי הנראה, מדהיה גם זר זהב סביב, ע\"כ שהקרנות היה לפנים מהזר, וגבוהים קצת ממנו עד שיהיו ניכרים היטב (וחידוש הוא שלא נזכר מהם דבר בש\"ס וברמב\"ם]."
+ ],
+ [
+ "נכנס
להיכל:"
+ ],
+ [
+ "והניחו לפניו
על רצפת ההיכל:"
+ ],
+ [
+ "והיה חופן ונותן לתוכו
לוקח בחפניו הדשן מהמזבח ונותן לתוך הטנא:"
+ ],
+ [
+ "ובאחרונה כיבד את השאר לתוכו
ר\"ל באחרונה כשלא נשאר על המזבח אלא דשן מעט, שאינו יכול לחפנו בידו, כיבד במכבדה את הדשן לתוך הטני:"
+ ],
+ [
+ "והניחו ויצא
ר\"ל הניח את הטני שם בהיכל, ויצא. [והא דלא הוציאו השתא. נ\"ל משום דדשן הקטורת ודישון המנורה שניהן נבלעין בדרך נס כשיניחום אצל מזבח החיצון, והרי דישון המנורה א\"א להוציאו עכשיו עדיין, מדהיטיב השתא רק ה' נרות, וב' נרות האחרונים לא ייטיב עד אחר הקטרת הקטורת. לכו היה ממתין ג\"כ מלהוציא דישון הקטורת עד אחר הטבת גם ב' נרות האחרונים, כדי להוציא ב' הדישונים יחד, ויבלעו שניהן בנס פעם א' יחד. דאסור להטריח קמי שמיא כביכול להרבות ניסים שלא לצורך, כהך מעשה דרבא [תענית כ\"ד ב')]:"
+ ],
+ [
+ "מי שזכה בדישון המנורה נכנס ומצא שתי נרות מזרחיות דולקים
לראב\"ד [פ\"ג מבחירה] דקיי\"ל כמ\"ד בהמשך מזרח ומערב מונחים נרות המנורה דהיינו ג' קנים למזרח וג' קנים למערב. הך מ\"ד ס\"ל, דנר שהוא שני לנר החיצון שבמזרח הוא נקרא נר מערבי, מדהוא הנר מערבי הראשון לנר היותר מזרחי [כך פי' רש\"י שבת כ\"ב ב' ד\"ה נר מערבי]. וא\"כ שפיר קאמר הכא שכשמצא ב' מזרחיות דולקין מניחן דולקין במקומן. דמדצריך להניח ב' נרות להיטיבן עד אחר הקטורת [כלעיל סי' ה'] וגם צריך שמנר המערבי יהיה מדליק תחלה ובו יסיים [כמנחות דפ\"ו ב'], לפיכך גם הנר הראשון של מזרח, מניח מלהטיבו עד לבסוף, כדי שיהיה ניכר שהנר השני הסמוך לו הוא הנר המערבי. [ולמזרחי פרשת בהעלותך, למ\"ד מזרח ומערב מונחים, היה כל פי הפתילות פונים לצד מערב. אמנם תמוהים לי דברי רש\"י במנחות (דצ\"ח ב') שכתב, דלמ\"ד מזרח ומערב מונחים, אותו הנר החיצון שלצד מערב נקרא נר המערבי. לא זו שסותר דברי עצמו במסכת שבת (הנ\"ל), דשם כתב דלהך מ\"ד הנר הב' ממזרח נקרא נר מערבי, אלא שסותר גם דברי המשנה כאן, שאמרה שמניח ב' המזרחיות דולקין, והרי מנר המערבי צריך להתחיל ולסיים כלעיל, ובב' המזרחיות לא היה נר המערבי של רש\"י. ואפשר דרש\"י דמנחות הנ\"ל ל\"ג במתני' דידן מלת מזרחיות אלא מערביות, וכמ\"ש המזרחי פ' בהעלותך לרמב\"ם בפירושו הכא, שכתב דנר הסמוך לפרוכת הוא הנקרא נר המערבי, והוא הסמוך לו למזרח הם ב' הנרות שמניח מלהטיב עד אחר הקטורת. אב\"י עי' בש\"ס (דל\"ג א') דגרסינן במשנה מצא ב' נרות מערביים]. אבל הרמב\"ם בחיבורו [פ\"ג מבחירה] כתב דקיי\"ל כמ\"ד דהמנורה צפון ודרום מונחת, ונר האמצעי נקרא נר המערבי, ומשום שכל הנרות של המנורה, מצודד ראשי הפתילות לצד נר האמצעי, וראש הפתילה של נר האמצעי מצודד כלפי מערב. א\"כ ל\"ג במתני' מלת המזרחיות, רק יניח השתא מלהיטיב הנר האמצעי והנר שבצדו וכ\"כ הרמב\"ם שם. [ונ\"ל דלרמב\"ם נר שבצדו, היינו הנר הסמוך להאמצעי בצפון, כדי שיהיה נר המערבי טפי מימין דשכינה כ\"י, דימין חשיב טפי כיומא דל\"ט א' ונ\"ג ב'). ואילה\"ק לפ\"ז למ\"ד מזרח ומערב מונחת הרי היה נקרא נר המערבי הנר היותר שמאלי של ב' המזרחיות. התם ה\"ט משום דנר הימיני הוא המזרחי ולא המערבי. וגם לא אפשר בגוונא אחריתא, דאם גם יניח מלהיטיב תחלה נר ב' וג' מקצה המזרח בכל זה לא יהיה מועיל רק שהנר הב\" ממזרח יהיה נר מערבי מאותו שבקצה המזרח שהיטיב תחלה, ויהיה ג\"כ ימיני לנר הג' ממזרח שמטיב עמו אבל עכ\"פ אנן בעינן שהנר שנכנהו נר מערבי להתחיל ולסיים בו. יהיה נר מערבי להנר שמטיב עם הנר המערבי ביחד. ויהיה ג\"כ ימיני לו, וזה אי אפשר כשמונחים מזרח ומערב. ועי' בסידור רבינו יעב\"ץ זצוק\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "מדשן את השאר
ר\"ל דשאר הה' נרות אפילו מצאן דולקין מכבן ומדשנן, שלוקח בצבתים של זהב הקטנים את הפתילות הישנים מה' נרות הנ\"ל, ושופך השמן הישן לתוך הכוז, ומקנח ומנקה הנרות היטב ע\"י מחתות זהב קטנים., כדי שלא ילכלך אצבעותיו. ואח\"כ נותן שמן חדש ופתילות חדשים בהן ומניחן כך [ולרמב\"ם פ\"ג מתמידין אינו מכבה הדולקין רק מתקנן]. ולאחר זריקת דם התמיד מיטיב. אופן זה גם ב' הנרות המזרחיות. מיהו בזמן שמעון הצדיק שהיה נר מערבי נשאר דולק תמיד בדרך נס, אז לא היה מטיב בבוקר אחר הקטורת רק נר א', והניח לנר המערבי דולק עד הערב, דאז אחר שהדליק כל הו' נרות האחרים, היטיב גם נר המערבי והדליקו מחדש:"
+ ],
+ [
+ "ומניח את אלו דולקים במקומן
ב' המזרחיות הניחן דולקין והולכין, ולמ\"ד צפון ודרום מונחין, הניח נר האמצעי והנר שבצדו מצפון כלעיל:"
+ ],
+ [
+ "מצאן שכבו
שנתכבו אלו הב':"
+ ],
+ [
+ "מדשנן ומדליקן מן הדולק
לא שמדשנן כמו שמדשן שאר הה' נרות להסיר הפתילה והשמן הישן כלעיל דהרי אין מיטיב ב' הנרות רק אחר הקטורת. רק ר\"ל מדשן הב' המזרחיות, דהיינו שמסיר הפחם מראש הפתילות שלהן, וחוזר ומדליקן מן נרות האחרות, אם נשארו בהן דולקין. וכל זה עשה רק כדי לעשות היכר יפה להפסקה שעושה בין הטבת הה' נרות, להטבת הב' נרות, דאילו היה מניחן כבויין ועומדין ולא היה מדליקן, היה יכול הרואה לחשוב שברצון הכהן המיטיב תליא להיטיב איזה שירצה וכמה שירצה. אבל כשחוזר ומדליק מיד אותן הב' נרות, אז ניכר יפה, שאותן הב' שהדליק הן אותן שצריך להניח מלהיטיב עד אחר הקטורת, ולאבא שאול עד אחר שחיטת) [זריקת] התמיד [עי' לעיל סי' ה']. [כך הוספתי בפירושי זה בדברי רבינו ברוך ור\"ב. כדי לתרץ בזה קושית הרשב\"א בתשובה (ע\"ט וש\"ט), שהקשה א\"כ מה היכר יש בהדלקה]. מיהו אם מצא שכבו כולן, מדליק אותן ב' הנרות מקינסא שמכניס ממזבח העולה [ולרמב\"ם שם גם בכבה רק מערבי מדליקו מקינסא]:"
+ ],
+ [
+ "ואחר כך מדשן את השאר
ר\"ל דלאחר שהדליק אלו הב' מסיר הפתילות ושמן הישן מה' האחרות ומשים תחתיהן פתילות ושמן חדש, ומניחן כד עד הערב שאז מדליק כל הנרות כולן:"
+ ],
+ [
+ "ואבן היתה לפני המנורה ובה שלש מעלות שעליה הכהן עומד ומטיב את הנרות
לפי שהמנורה גבוה י\"ח טפחים, להכי היה צריך הכהן לעלות למקום גבוה כשמטיב ומדליקן. [אב\"י עי' שבת צ\"ב א' ד\"ה אשתכח דרק מכתף אדם עד לארץ יש ג' אמות]:"
+ ],
+ [
+ "והניח את הכוז על מעלה שניה
נראה לי דלפי שלמעלה בראש האבן על המעלה השלישית היה מקום הנחת מלקחיה ומחתותיה [כרמב\"ם פרק ג' מבחירה הלכה י\"א], להכי אין מקום להניח שם הכוז, רק למטה ממנה על מעלה הב'. לכן מניחו שם ויוצא. וכשיטיב לתיך הכוז גם השתי נרות האחרות אחר הקטורת, אז מוציא הכוז, וכן חבירו מוציא אז הטני. ולא השתחוו השתא קודם שיצאו, כיון שלא גמרו עבודתן עדיין, רק אח\"כ כשיוציאו הכוז והטני כשגמרו העבודה, השתחוו בפישוט ידים ורגלים ויצאו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "לא היו כופתין את הטלה
ר\"ל שלא היו קושרין לטלה התמיד בשעת שחיטה, את ב' ידיו לעצמן וב' רגליו לעצמן, דכך הוא חוקית הגוים כששחטו קרבנות אלילים. וג\"י.' דמה\"ט גם בשאר קרבנות באמת אסור אלא נקט הכי בתמיד משום דביה איירי. [ועל כרחך צ\"ל כן, דהרי לאידך טעמא דנקט הש\"ס משום בזיון קדשים, וודאי דמה\"ט גם בשאר קרבנות אסור. ואי נימא דלטעם חוקות עכומ\"ז רק קרבן ראשון אסור. משום דרק בקרבן ראשון של יום לפ\"ז נהגו כך, א\"כ מה מקשי הש\"ס מאי בינייהו, נימא שאר קרבנות איכא בינייהו]:"
+ ],
+ [
+ "אלא מעקדין אותו
שקשרו כל יד עם רגל שלאחריו כעקידת יצחק [ועי' רש\"י [שבת נ\"ד א] דעקידת יצחק כפף ידיו ורגליו לאחוריו, ע\"ש ד\"ה רישא]. ולרמב\"ם לא קשרוהו כלל, רק עוקדין ר\"ל אוחזין. וכדמפרש תנא ואזיל, מי שזכו באיברים וכו':"
+ ],
+ [
+ "וכך היתה עקידתו ראשו לדרום
דהיה נשחט על ירך המזבח צפונה. לכן שם הניח השוחט ראש הקרבן לדרום. ר\"ל לצד המזבח, וזנבו לצפון, ולא איפכא שלא ירביץ גללים נגד המזבח, ויהי גנאי למזבח כשיגלה בית הרעי לעומתו:"
+ ],
+ [
+ "ופניו למערב
דמעקם את ראשה, כדי שיהיה פני הקרבן בשעת שחיטה לעומת ההיכל, כדכתיב ושחט אותו לפני ה':"
+ ],
+ [
+ "השוחט עומד במזרח ופניו למערב
ג\"כ מטעם הנ\"ל. ועוד כדי שלא יהא אחוריו נגד ההיכל:"
+ ],
+ [
+ "של בין הערבים היה נשחט על קרן מזרחית צפונית על טבעת שניה
דבצפון המזבח ח' אמות מהמזבח היו קבועים ברצפה כ\"ד טבעות לכ\"ד משמרות שכל משמר היה משתמש בשבוע שלה בטבעת המיוחד לה [כסוכה נ\"ו א']. והטבעת עשוי כקשת, ראשו א' מחובר ברצפה בציר, ומגביה הקשת בצירו, ומכניס תחתיו צואר הבהמה בשעת שחיטה וחוזר וכיפף הקשת ממעל לצואר הבהמה, ומחבר ראש השני של הקשת ברצפה, כדי שלא תתנועע הבהמה צוארה אנה ואנה בשעת שחיטה [ועמ\"ש מדות פ\"ג סי' נ']. דאי אפשר שאותן שזכו באברים ואוחזין בה כלעיל, יאחזו גם ראשה בשעת שחיטה. דהרי אצל הראש של הבהמה עומד המקבל הדם, והרי הוא צריך שיהיו ידיו פנויות לקבל הדם שצריך זהירות יתירה, לקבל רק דם הנפש, דדם העור פסול [יומא מ\"ח א' וזבחים כ\"ה א']. והכ\"ד טבעות הנ\"ל היו מונחים ברצפה בו' שורות, שורה אחר שורה, מדרום לצפון. ובכל שורה היה ד' טבעות ממזרח למערב כזה ומן המזבח למקום הטבעות @@@@ היה ח' אמות, ומקום הטבעות היה כ\"ד אמות על כ\"ד אמות, ומן שורה לחבירתה היה ד' אמות בקירוב. ומדכתיב בשחיטת התמיד שנים ליום, קבלנו שיהיו התמידין נשחטין נגד היום, דהיינו נגד השמש כמ\"ש ובתחפנחס חשך היום [יחזקאל ל']. ור\"ל שלא יהיה צל על מקום השחיטה. ולהכי אף שכל הקרבנות שוחטין אותן כל משמר ומשמר בטבעת הקבוע להם. אפ\"ה התמידין שוחטין אותן בטבעות היותר מקורבות למקום השמש. דהיינו בשחרית ראוי לשחטו בא' מטבעות שבקצוות השורות במערב, במקום שיכול לפול שם קרני השמש שבמזרח, ולא יאפיל לשם צל כותל המזרחי של העזרה שהיה גבוה מאד [עי' מדות פ\"ב מ\"ד]. וכמו כן תמיד של בין הערביים מה\"ט ראוי לשחטו בא' מטבעות שבקצוות השורות במזרח כדי להרחיק מקום השחיטה כל מה דאפשר מתחת הצל של ההיכל שהיה במערב ממקום הטבעות. מיהו אעפ\"כ לא שחטוהו בשחרית בשום א' מטבעות המערב, רק בטבעת המסומנת באות @א בצורה שלפנינו. ובין הערביים לא שחטוהו רק באות @ב בצורה זו:"
+ ],
+ [
+ "שחט השוחט וקבל המקבל
ועומד המקבל בשעת קבלת הדם כנגד השוחט באלכסון, דהשוחט עומד במזרח, ופניו למערב, והמקבל עומד במערב הבהמה, אחוריו לצפון ופניו לדרום, כדי שלא יהא אחוריו כלפי ההיכל. ולהכי פני המקבל לדרום ולא לצפון, כדי שיהיה מוכן להוליך הדם למזבח ולזרקו, דהמקבל הוא הזורק:"
+ ],
+ [
+ "בא לו לקרן מזרחית צפונית
של מזבח:"
+ ],
+ [
+ "ונותן מזרחה צפונה
דעומד למטה ברצפה נגד קרן מזרחית צפונית של מזבח, וזורק הדם מהכלי כמצליף, ומתכוון שיבוא קלוח הזריקה נגד זוית ההוא, למטה מחוט הסקרא, כדין כל עולה, כדי שיגיע הזריקה במזרח וגם בצפון, ויהיה הזריקה א' נראית כשתים. ואח\"כ הולך נגד קרן מערבית דרומית, וזורק ג\"כ נגד קרן ההוא כנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "לא היה שובר בו את הרגל
כדרך שהקצבים עושין, רק שהן חותכין הכרעים קודם הפשט. אבל בהעולה הרי צריך להפשיט גם הכרעיים, וצריך נמי להפשיטן קודם נתוח:"
+ ],
+ [
+ "אלא נוקבו מתוך ערכובו ותולה בו
ערכוב לפעמים פירושו ברכיים, ולפעמים פירושו עקב [ועי' מ\"ש בכורות עי' מ\"ד ל\"ט. ועי' רתוי\"ט פ\"ז דסנהדרין מ\"ב]. והכא ר\"ל שנוקבו למעלה מברכיים, במקום צומת הגידין, ותולה שם, דאי אפשר לתלותו ברגליו ממש, דהרי צריך לחתכם עד הברכיים בעוד שאר הבהמה נשארת תלוי בעמוד [ודלא כמשמע לכאורה מהר\"ב דתולה בהרגלים עצמן למטה מהברכיים]:"
+ ],
+ [
+ "היה מפשיט ויורד עד שהוא מגיע לחזה
אז הניח מלגמור ההפשט עד שיחתוך תחלה הראש שא\"צ הפשט, ואם יפשיט החזה תחלה יפול העור ממילא למטה עד סמוך לראש, דהרי הצואר אין העור מחובר בו [כחולין פ\"ט מ\"ג], ועי\"ז יהיה קשה לחתוך הראש בצמצום סמוך לצואר:"
+ ],
+ [
+ "ונתנו למי שזכה בו
ולהכי חותך הראש קודם הכרעיים, לסימן שהוא קרב תחלה, יהא דלא חתך הראש קודם הפשט, ה\"ט מדכתיב הפשט תחילה, והפשיט ונתח:"
+ ],
+ [
+ "חתך את הכרעים
ר\"ל שמכל רגל מד' רגליה חותך הפרק התחתון עד הברך. ואע\"ג דהנך כרעיים אינן נקרבין עם הראש רק על הקרביים בסוף, אפ\"ה חותכם השתא מיד, מדכבר הופשטו כולן. ועוד שאותן ב' שסמוכין לחזה בולטין בפני המפשיט, ומעכבין אותו בנתחו ממנה אברים:"
+ ],
+ [
+ "ונתנן למי שזכה בהן
והזוכה בהן הולך ורוחצן במים, כדכתיב והקרב והכרעיים ירחץ במים. והטלפים שבהן הניחן מחוברין, ואם פירשו מהן לא יעלו [רמב\"ם פ\"ו ממעשה הקרבנות ה\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "מירק את ההפשט
ר\"ל אז גמר להפשיט גם החזה והשאר:"
+ ],
+ [
+ "קרע את הלב והוציא את דמו
לא שקרע הלב ממקום חבורו, דהרי עדיין הבהמה סגורה. גם אי\"ל שאחז הקנה שתלוי דרך הצואר ותלשו מהלב. דהרי לקמן [במ\"ג] קאמר שנשאר הלב תלוי בקנה ובגרה. וגם אי\"ל דר\"ל דקורע הבהמה נגד הלב, דהרי הלב מונח נגד החזה, והרי תנן לקמן שקודר החזה שלם. וכתב הרא\"ש שנראה שמשנה זו אין מקומה כאן, אלא אחר אותה משנה דקרעו ונמצא כולו גלוי לפניו. ואחמ\"כ רבינו דוחק הוא לשבש כל הנוסחאות. [ועי' מ\"ש לעיל פ\"ב סי' ל\"ו]. ולולא מסתפינא היה נ\"ל דר\"ל דתוחב ידו דרך בית השחיטה עד שמגיע ללב, וקורעו ופותחו בעודו מחובר, כדי שהדם שכנוס בו בשעת שחיטה, יזוב דרך בית השחיטה לארץ, שלא יתלכלכו הנתחים אח\"כ כשינתח הבהמה, והרי גם מקום השחיטה מכסה בפדר מה\"ט. או נ\"ל דלהכי מוציא דמו שלא יזוב דם שבו אח\"כ על ידי הכהן המקריבו ולא ירגיש, והרי דם יבש חוצץ [כי\"ד קצ\"ח ט\"ו]. או יזוב על בגדי כהונה, והרי בגדי כהונה שנתלכלכו ועבד בהן עבודתו פסולה [כזבחים די\"ח], וגם אין מכבסין אותן מלכלוכן [שם]. משא\"כ המפשיט כשתחב ידו לתוך בית השחיטה, היה נשמר מללכלך בגדיו, ורוחץ ידיו ומנגבן מיד אח\"כ. אמנם אין להקשות א\"כ מה\"ט היה ראוי לקרוע הלב מיד קודם הפשט וחתיכת הראש. דנ\"ל דה\"ט, משום דראש העולה אינו בכלל הפשט [כחולין דכ\"ז א'], ואם היה קורע הלב קודם שחתך הראש, היה הדם זב על הראש ויתלכלך:"
+ ],
+ [
+ "חתך את הידים
היינו ב' רגליה הראשונים, חותכן עד למעלה מכתף שהוא מקום חבורן בגוף. אבל פרקים התחתונים של הרגלים עד הברכיים, כבר חתך תחלה:"
+ ],
+ [
+ "עלה לרגל הימנית
היינו רגל האחרוני הימיני עד חבורו בגוף, חוץ מפרק התחתון שכבר חתכו תחלה, דהן הן הכרעיים שחתך:"
+ ],
+ [
+ "חתכה ונתנה למי שזכה בה
הוא הכהן שזכה בהראש. ועדיין נשארת הבהמה תלויה ברגל השמאלי:"
+ ],
+ [
+ "קרעו ונמצא כולו גלוי לפניו
דקודם שחתך הרגל וב' ביציו עמו אפילו אם היה קורע הבטן לארכו לא היה כל מה שבפנים גלוי לפניו, כמו עתה:"
+ ],
+ [
+ "נטל את הפדר
הוא החלב המכסה הקרב:"
+ ],
+ [
+ "ונתנו על בית שחיטת הראש מלמעלן
כדי שלא יראה בו לכלוך דם השחיטה. דבשלמא בית הצואר, אע\"ג שג\"כ מלוכלך בדם, היה יכול להפוך מקום השחיטה לעומת עצמו, באופן שלא יראה הדם. משא\"כ הראש שצריך שיהיה חוטמו השחור כלפי זרועו כלקמן, ע\"כ שיהיה מקום לכלוך הדם מגולה:"
+ ],
+ [
+ "והכרס מדיחין אותה בבית מדיחין
הוא שהיה בדרום העזרה בצד מזרח לשער המים [כמדות פ\"ה מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "כל צרכה
ולא קבע כמה פעמים מדיחין אותה, דהכל לפי הטינופת שהיה בה, לפעמים מעט ולפעמים הרבה. להכי קאמר שידיחוה כל צרכה עד שתתנקה יפה. מיהו להכי אין מדיחין אותה בין העמודים עם שאר הקרביים, שלא תטנפם, דטנופתה מרובה:"
+ ],
+ [
+ "והקרבים מדיחין אותן שלשה פעמים במיעוטה
ר\"ל לכל הפחות וברצה להוסיף יוסיף. וי\"א דבמעטן גרסי' ר\"ל בכלי, כמו מעטן של זיתים, מלשון עטיניו מלאו חלב [הרא\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "על שולחנות של שיש שבין העמודים
הן עמודי הננסין שתולין בהן הבהמה, כלעיל [פ\"ג מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "נטל את הסכין
ר\"ל דלפי שאחר שחתך רגל הימין וקרע בטן הבהמה, הניח הסכין מידו, שלא יתטנף מהבני המעים שיטול. ולהכי נמי קאמר נטל הפדר, נטל הבני מעים, ר\"ל שנטלן ביד, שלנטילתן א\"צ סכין. להכי קאמר הכא, דהשתא חזר ונטל הסכין, מדהוצרך להסכין כדי להפריד בצמצום יפה הריאה מהכבד, שלא יקרע בשר הריאה שהוא רך וספוגיי:"
+ ],
+ [
+ "והפריש את הריאה מן הכבד
ר\"ל חתך הריאה מהכבד במקום חבורן, וכמו כן חתך אצבע הכבד מהכבד במקום חבורן, דהריאה נשארת בקנה ובגרה, אבל הכבד נשארת בדופן ימיני, ואצבע הכבד נשארת בעוקץ. ותמוהין דברי רש\"י [יומא כ\"ה א'] שכ' שם במתני' דכבד נשאר בגרה, והרי משנה ערוכה לפנינו דהכבד נשארת בדופן. וצ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "ולא היה מזיזה ממקומה
ר\"ל לא הזיז אצבע הכבד ממקומה בגוף. דמפני שאצבע הכבד דבר מועט הוא, ומחובר רק קצת, ואם היה מנענע אותו קצת, היה נפל מיד, והרי רוצה שישאר בעוקץ. והא דהפריש הריאה מהכבד וכו' קודם שקודר החזה והרי לא היה צריך להפריש כל אלו רק קודם שיחתוך הדופן כדי שתשאר בו הכבד. י\"ל דעשה הפרשה זו קודם קידור החזה, מדחשש שע\"י שיקדר החזה יתלשו הריאה והכבד שלא במקום הראוי:"
+ ],
+ [
+ "נקב את החזה
ר\"ל חתך וקדר החזה בעיגול סביב ממקום חיבורו בגוף. ולפי שהחזה כמו אהל על הדפנות, לפיכך כשנטלו משם נשאר בין הדפנות כמו נקב חלון, להכי קאמר ניקב את החזה:"
+ ],
+ [
+ "היה חותך ויורד עד השדרה
ר\"ל חותך מלמעלה למטה את הדופן מהבהמה. סמוך לשדרה:"
+ ],
+ [
+ "ולא היה נוגע בשדרה
דהשדרה נשארת כולה שלימה בדופן שמאל:"
+ ],
+ [
+ "עד שהוא מגיע לשתי צלעות רכות
ר\"ל שחותך כל דופן הימיני עד ב' צלעות רכות שסמוך לצואר שהניחן מחובר בצואר. וכמו כן הניח ב' צלעות רכות ממנה למעלה, מחוברות לעוקץ. וכן מניח למעלה ולמטה בדופן האחרת וכדמפרש לקמן:"
+ ],
+ [
+ "בא לו לגרה
ר\"ל להצואר."
+ ],
+ [
+ "ושתי צלעות מכאן
ר\"ל אותן ב' צלעות שהניח תחלה בהבהמה כשחתך דופן הימיני, לקחן עתה מחוברין בהצואר כשחותכו מהבהמה. ועוד הניח ג\"כ מחוברים בהצואר עוד ב' צלעות אחרים בצד שמאל, מהדופן השמאלי שלא חתכו עדיין מהבהמה:"
+ ],
+ [
+ "והניח בה
המפרש כ' בש\"ס של\"ג מלת בה, שהרי לא הניח הב' צלעות רכות מחוברים בהדופן, דהרי כבר נחתכו עם הצואר שנשארו מחוברים בו. ול\"מ אפשר לקיים הגי', רק דאינו ר\"ל שהניח הב' צלעות מחוברים בהדופן, כהניח בה שהזכיר גבי גרה, אלא ר\"ל הניח אצל הדופן ב' צלעות וכו', דהיינו שהב' צלעות אלו חסרים מהדופן למטה וכן למעלה וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "שתי צלעות רכות מלמעלן
שנשארו מחוברים בהעוקץ:"
+ ],
+ [
+ "ושתי צלעות רכות מלמטן
שכבר נטלו כשהן מחוברין עם הצואר:"
+ ],
+ [
+ "וכך היה מניח בחברתה
אצל דופן הימיני."
+ ],
+ [
+ "מניח בשתיהן
אצל ב' הדפנות כשחתכן מהבהמה:"
+ ],
+ [
+ "ושתים שתים מלמטן
נמצא נשארו מחוברים בגרה, ב' צלעות מימין וב' צלעות משמאל, וכ\"כ בעוקץ נשארו ב' מימין וב' משמאל:"
+ ],
+ [
+ "שהכבד תלויה בה
דמדמחובר לו הכבד שאינו מין דופן, להכי נקרא גדול. ואף דגם בהשמאלי טחול תלוי בה, כבד שאני דדבוקה ממש בדופן ימיני:"
+ ],
+ [
+ "בא לו לעוקץ
ריקגראד. והוא החלק שמאחורי הבהמה, ממקום שאצל הכליות עד סוף הזנב:"
+ ],
+ [
+ "ואליה ואצבע הכבד ושתי כליות עמו
ושני צלעות שמכאן ומכאן שנשארים ג\"כ מחוברים בו, לא חש תנא להזכירן, מפני שקטנים וקצרים הם ואינן נכרין:"
+ ],
+ [
+ "הראש בימינו
משום דחשוב וגם כבד טפי, יותר מן הרגל, להכי לוקחו בימינו [כיומא דמ\". א']:"
+ ],
+ [
+ "וחוטמו כלפי זרועו
דמדחוטמו שחור אינו הדור שיהיה כלפי חוץ:"
+ ],
+ [
+ "וקרניו בין אצבעותיו
כדי שלא יתנועע ממקומו כשיוליכו למזבח:"
+ ],
+ [
+ "ובית שחיטתו מלמעלן
משום דהגולגולת עגול למעלה, ויכול לאחזו שם יפה בקרניו, להכי הניח תחתית הראש כלפי מעלה:"
+ ],
+ [
+ "והפדר נתון עליה
על מקום השחיטה, שלא יראה לכלוך הדם שם:"
+ ],
+ [
+ "והרגל של ימין בשמאלו
אע\"ג דהולכת אברים לכבש עבודה היא, ועבודה פסולה בשמאל, עכ\"פ מדאינה מעכבת כפרה, שרי אפילו בשמאל:"
+ ],
+ [
+ "ובית עורו לחוץ
דהרגל במקום חבורו בגוף אין עליו עור, וקאמר הכא דצד חוץ של הרגל שמפשיטין משם העור יהיה ביד הנושא נמי כלפי חוץ, דהיינו כלפי ראשי אצבעותיו. דהכי שפיר טפי:"
+ ],
+ [
+ "העוקץ בימינו והאליה מדולדלת בין אצבעותיו
כדי שיהיה נאחז בו שם. וכיון שהאליה תלוי בין אצבעותיו א\"צ לפרש שיהיה בית עורו כלפי חוץ:"
+ ],
+ [
+ "ואצבע הכבד ושתי הכליות עמו
נשארו תלויין בו:"
+ ],
+ [
+ "וצלעותיה בין אצבעותיו
כדי שיהיה נאחז בהם שם. וה\"נ מדקאמר שיהיו הצלעות בין אצבעותיו, על כרחך שבית עורה לחוץ, וא\"צ לפרש:"
+ ],
+ [
+ "בקרבים הנתונים בבזך
כף גדול של זהב. דמדהן מרובים, צריך לתתן בבזך:"
+ ],
+ [
+ "וכרעים על גביהם מלמעלה
ר\"ל ד' ארכובות הרגלים היו מונחים על הקרביים:"
+ ],
+ [
+ "בסלת
למנחת נסכי התמיד. וא\"צ לפרש שהוליך הסולת והחביתין והיין בכלים."
+ ],
+ [
+ "בחביתין
הן החצי מי\"ב חלות שמקריבין משל כה\"ג בכל בוקר, וחציין השני מקריבין בכל ערב. והא דאפסיק בחביתין, בין סולת לנסכים, והרי אלו הב' שייכות לתמיד. ה\"ט משום דסולת וחביתין שניהם מין מנחה [כיומא דל\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ביין
לנסכי התמיד:"
+ ],
+ [
+ "הלכו ונתנום מחצי הכבש ולמטה במערבו
לעומת ההיכל. מיהו בשבת, דהמוספין דחשיבי טפי הניחום שם לעומת ההיכל, אז הניחו אברי התמיד כלפי המזרח כנגדן. והא דהניחו האברים על חצי התחתון של הכבש. ה\"ט כדי שיהיה אח\"כ ניכר יפה הולכתן למזבח אחר שיקראו ק\"ש, כריש פ\"ה:"
+ ],
+ [
+ "ומלחום
כדכתיב וכל קרבן מנחתך במלח תמלח:"
+ ],
+ [
+ "לקרות את שמע
והקשה רבינו באר שבע למה לא קראו ק\"ש בעזרה. ונלפע\"ד משום דאחר הק\"ש התפללו מיד כריש פ\"ה, ובגזית שעוסקים שם בתורה, בטוח טפי שתקובל תפלתם שיתפללו קודם שיקטירו ויקריבו הקרבנות, דבמקום רנה שם תהא תפלה, ואוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב (כברכות ד\"ח א' ומגילה כ\"ח א') להכי קרא גם ק\"ש שם. ואחי הגאון מהו' אליעזר זצוק\"ל, כתב בספרו בית אל כ\"י, דמה\"ט נ' שלא יאמר פ' הקטורת ופ' שאר הקרבנות קודם שיקרא ק\"ש ויתפלל. ולכה\"פ יקרא שמע תחלה דהוא ק\"ש דר\"י הנשיא. עכלה\"ט בקיצור. ונ\"ל דר\"ל בשלמא פ' התמיד שאומרים תחלה שהוא נגד דם התמיד (כמג\"א א' סקי\"ב), והרי שחטוהו קודם התפלה. משא\"כ הקטורת אף שהוקטרה בין דם לאברים, וא\"כ ה\"נ היה ראוי בזה\"ז לאומרו בין פ' התמיד שהוא נגד דם התמיד, ובין השמונה עשרה שהוא נגד הקרבת האיברים. עכ\"פ שאני ביהמ\"ק, דעכ\"פ התפללו מקודם. וכ\"כ בשאר קרבנות]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אמר להם הממונה
הוא הממונה על הפייסות [ועי' רפ\"ג סי' א']:"
+ ],
+ [
+ "ברכו ברכה אחת
היא ברכת אהבה רבה:"
+ ],
+ [
+ "קראו עשרת הדברים
כך היתה התקנה תחלה אף בגבולין לקרות בכל יום י' הדברות קודם ק\"ש מדהן כוללים כל מצות התורה [כמ\"ש במאמר השכל]. רק בתר הכי בטלוה, מדהסתייעו בזה המינין לומר דלהכי קוראין פרשה זו טפי משאר פרשיות, משום דרק זו צוה הקב\"ה, אבל שאר התורה משה מפי עצמו אמרה:"
+ ],
+ [
+ "ברכו את העם
ר\"ל עם העם, דהיינו בסגנון כמו שמברכין העם בגבולין, דאי\"ל שברכו עם העם ממש. דהרי העם אינן רשאין לקרות עדיין ק\"ש לכתחילה כיומא [דל\"ז ב], כך כתב רש\"י (ברכות י\"א ב):"
+ ],
+ [
+ "שלש ברכות
שהך אמת ויציב וכו':"
+ ],
+ [
+ "ועבודה
רצה ה' אלהינו עבודת עמך ישראל ואישי ישראל ותפלתם תקבל ברצון, ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך, בא\"י המקבל עבודת עמו ישראל ברצון. וי\"א שסיימו בא\"י שאותך לבדך ביראה נעבוד."
+ ],
+ [
+ "וברכות כהנים
אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת בתורה וכו', וישם לך שלום שים שלוש וכו', בא\"י המברך את עמו ישראל בשלום, הכל בלי נשיאות כפים [תוס' ברכות די\"א ב']. ולרמב\"ם ברכת כהנים דמתני' היינו רק ברכת שים שלום וכו':"
+ ],
+ [
+ "ובשבת
שהמשמורת מחדשות בו, שהמשמר היוצא מקריבין תמיד השחר, ומשמר הנכנס מקריבין המוספין [סוכה נ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא
דהמשמר היוצא היו מתפללין על המשמר הנכנס, ואומרים מי ששכן שמו בבית הזה, הוא ישכין ביניכם אהבה ואחוה ושלום וריעות. ולא אמרו בה לא שם ולא מלכות. ואפשר שכללוה בברכת כהנים שהזכיר התנא מקודם. וה\"ק ובשבת מוסיפין בברכת כהנים ברכה א' למשמר היוצא. והא דהוצרכו להתפלל כן. ה\"ט מפני שהכהנים קפדנין [כב\"ב ק\"ס ע\"ב וקדושין ד\"ע ע\"ב], וביותר יש לחוש לזה למשמר שנתחדש, וזה כ\"ד שבועות שלא עבדו ולא היו רגילין בהן בעבודה, ויתקוטטו עי\"ז בדיני עבודה ובחילוק מתנתן, וע\"י כן יארע קלקול בעבודתן:"
+ ],
+ [
+ "אמר להם
הממונה:"
+ ],
+ [
+ "חדשים לקטרת באו והפיסו
ר\"ל מי שלא זכה כל ימיו עדיין להקטיר הקטורת, וידועים היו להממונה, יבוא להגריל עליו. דמי שהקטירה פעם א', לא הניחוהו להקטירה שוב, משום דהמקטירה מתעשר, כדכתיב ברך ה' חילו:"
+ ],
+ [
+ "חדשים עם ישנים בואו והפיסו
לפי שאמר בקטורת חדשים דוקא, הוצרך לומר בזה חדשים עם ישנים. כלומר שאף אותו שכבר זכה בעבודה זו יבוא להגריל עליה:"
+ ],
+ [
+ "הוא מעלה אותן על גבי המזבח
פלוגתייהו, דלת\"ק ה\"ט משום דברוב עם הדרת מלך, ונאה ויפה הוא שיהיה לכל עבודה יחידית משרת מיוחד, זה נכנס וזה יוצא. ולראב\"י עכ\"פ במקום חדר המלך לאו אורח ארעא, דנראה כאילו כבד על הראשון לגמור עבודתו. [ואע\"ג דבהולכת דם הפסח נתנו לחבירו וחבירו לחבירו עד המזבח (כפסחים פ\"ה מ\"ו). התם מדמקבל מיד הריקן לחזור לעבוד. לא מחזי כמשא]:"
+ ],
+ [
+ "מסרום לחזנים היו מפשיטין אותם את בגדיהם
ר\"ל משום דכל כהני בית אב לבשו בבוקר בגדי כהונה, דמי שיזכה בפייס, יהיה מוכן מיד לעבודה. ועתה שכבר עברו כל פייסות הבוקר, להכי אותן שלא זכו בהן, מסרם הממונה לחזנין, והן שמשים של פנחס הממונה על מלבושי כהונה [כשקלים פ\"ה] הם יקבלו מהן בגדי הקודש להחזירם למקומן:"
+ ],
+ [
+ "לא היו מניחין עליהם אלא מכנסים בלבד
ולבשו בגדי חול, ואח\"כ הפשיטו מהן גם המכנסיים של קודש ולבשו מנכסי חול ויצאו להם. [מיהו נ\"ל דאם שוב אירע קרבן יחיד ביום חוזרין ומפיסין בעבודתו. דאע\"ג דבקרבן יחיד ליכא פייס (כרש\"י יומא דכ\"ו ב'). נ\"ל דהיינו שלא הפיסו על כל נתת, ועכ\"פ הפיסו מי יזכה בעבודת כולו דלא ליתי לאנצויי. תדע, דאל\"כ סתרי דברי רש\"י הנ\"ל אהדדי עם מ\"ש רש\"י עצמו יומא ד\"ב ב']:"
+ ],
+ [
+ "וחלונות היו שם
עשוי כמין חלל שאינו מפולש בחומה, והוא מרובע כעין ארגז בכותל שראגק בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "וכתוב עליהם תשמישי הכלים
ר\"ל התשמיש של מין הכלי שמונח בהארגז, היה כתוב על דלת הארגז. דלכל משמור היה בהלשכה ד'. חלונות, בא' מונחים מכנסיים, וכתוב על הדלת מכנסיים, וכן בכתונות, וכן במצנפות, וכן באבנטים. וסדר לבישת בגדי כהונה, בתחלה לובש המכנסיים, ואח\"כ הכתונת ממעל למכנסיים, ועליו חוגר האבנט, ואח\"כ צונף המצנפת, דהיינו מגבעות של כהן הדיוט [ועי' בקופת הרוכלין בחלק בגדי כהונה שחברנו בס\"ד בריש מועד]:"
+ ],
+ [
+ "מי שזכה בקטרת היה נוטל את הכף
כעין לעפפעל היה:"
+ ],
+ [
+ "מחזיק שלשת קבים
עיי' מ\"ש לעיל [פ\"ג מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "והבזך
כף קטן:"
+ ],
+ [
+ "היה בתוכו מלא וגדוש קטרת
ולהכי משים הבזך עם הקטורת תוך הכף, כדי שלא יתפזר הקטורת כשיוליכו לההיכל. והא דלא נתן הקטורת בכף הגדול לבד. ה\"ט, דדרך כבוד הוא כלפי מעלה כשיערה הקטורת על הגחלים מתוך כלי גדוש:"
+ ],
+ [
+ "וכסוי היה לו
לכף הגדול [כך כתב הרמב\"ם (פ\"ג מתמידין). ונ\"ל טעמו כדי שלא יצא ריח הקטורת. והר\"ב כ' שהכסוי הי' לבזך. ולי נראה כרמב\"ם, חדא מדקאמר לקמן (פ\"ז מ\"ב) בהדיא וכן וכסויו, ותו דאת\"ל דכסוי לבזך הוה. א\"כ אי אפשר שיתפזר הקטורת ול\"ל כך. כלל ועיי' לעיל סי' כ\"א]. ואת\"ל א\"כ דהכסוי לכף הי', הול\"ל כך. וכסויה לשון נקיבה #א), וכדכתיב כף אחת. י\"ל לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד (כחולין קל\"ז ב'). תדע, דהרי בזך נמי לשון נקיבה, וכדמתרגם בקרא סוף פרשת נשא, בזיכא חדא היא דדהב מליא קטורת בוסמיא. ואף שיש לחלק קצת בין לישנא דבזך דנקט מתני', ללישנא דבזיכא דנקט התרגום, שהוא תרגומו של כף, שהוא בלשון עברי כף גדולה, והוא לבד נקרא בלשון נקיבה, אבל הך דמתני' שהוא כף קטן י\"ל דהוא לשון זכר. עכ\"פ מנ\"ל לחלק ביניהם, ולא נימא כפשוטו דאכף קאי, ולשון תורה לחוד וכו', כדאמרן]:"
+ ],
+ [
+ "וכמין מטוטלת היה עליו מלמעלן
ר\"ל כעין חתיכת בגד הי' בראש הכסוי לנוי [כמו לא יצא הגמל במטולטלת [שבת פ\"ה מ\"ג]. וי\"א דמטולטלת ר\"ל טבעת, שע\"י מתטלטל להסיר הכסוי:"
+ ],
+ [
+ "מי שזכה במחתה
להוליך מחתה גחלים לפני' למזבח הזהב, ולא הי' לה פייס לבד, רק אותו שזכה בקטורת אומר לאוהבו זכה עמי במחתה. וי\"א שלא היה רשאי לומר למי שירצה, רק לזה שעומד בימינו בשעת הפייס [ועי' תוס' יומא כ\"ה. ונ\"ל דה\"ט משום איבה ומחלוקת, שלא יקפידו שאר הכהנים כשיכבד בה למי שירצה מהכהנים]:"
+ ],
+ [
+ "ופנה את הגחלים הילך והילך וחתה
הכא לא חתה ממאוכלות הפנימיות שקרובות להיות דשן כמו שעושה בתרומת הדשן [לעיל פ\"א מ\"ד], דהכא אדרבה הי' צריך לחתות גחלים גסות יוקדות. רק ר\"ל פינה העצים שלמעלה אילך ואילך לבלי ליקח אוד שיעשן:"
+ ],
+ [
+ "ירד
מהמזבח:"
+ ],
+ [
+ "ועירן לתוך של זהב
ולא חתה בשל זהב, דתורה חסה על ממון ישראל. [ואע\"ג דבזבחים [דפ\"ח ב'] קאמר דאין מכבסין בגדי כהונה, משום דאין עניות במקום עשירות. נ\"ל דהכל לפי ההפסד והכל לפי כבוד העבודה, והכל לפי הצורך. ומה\"ט התירו לכה\"ג ביו\"כ לחתות בשל זהב [כיומא דמ\"ד ב'], משום חולשא דכה\"ג, ומשום קדושת העבודה, ובהא מתורץ כמה סוגיות בש\"ס, דלפעמים קאמרה התורה חסה וכו', ולפעמים קאמר אין עניות וכו'. ועי' מ\"ש בס\"ד בפירושינו [שקלים פ\"ח מ\"ה]. ונ\"ל עוד דבהא פליגי (מנחות דפ\"ט א') אי אמרינן ממטה למעלה שיערו משום דהתורה חסה וכו', או נימא ממעלה למטה שיערו משום דאין עניות וכו'. דנ\"ל דפליגי אי מסתבר לדמותו להך גיסא או לאידך גיסא]:"
+ ],
+ [
+ "נתפזר ממנו כקב גחלים
דהי' חותה במחתה כסף שמחזקת ד' קבין ועירה לשל זהב שמחזקת ג' קבין להכי נתפזר וכו'. ועשה כן, כדי שתראה המחתה גדושה בדרך כבוד. מיהו לא עירה מיד בראש המזבח, דא\"כ כשהי' יורד במדרון הכבש, יפלו הגחלים ממחתה הגדושה:"
+ ],
+ [
+ "והיה מכבדן לאמה
אמת המים שעובר בעזרה. כדי שלא יכוו בהן רגלי הכהנים שהולכין יחף. [ואע\"ג דאסור לכבות אש המזבח, ולאביי [יומא מ\"ו ב'] אפי' אחתיה לארעא חייב כשמכבהו. י\"ל דאפי' לאביי היכא דאינתק לגמרי מהמזבח שדעתו לבלי להחזירה לא מקרי תו אש המזבח. משא\"כ התם איירי בהורידה סתם דראויה לחזור ולהעלותה [אב\"י עי' ביומא שס תוס' ד\"ה כי פליגי]. ואי\"ל עכ\"פ הרי מפסיד קדשים, דהגחלים נתקדשו במחתת הכסף #ב). י\"ל כיון דגנאי להעלותן עוד, כאבודין דמי]:"
+ ],
+ [
+ "ובשבת
שאסור לכבותן. ואף דהו\"ל מלאכה שא\"צ לגופה, דהרי כל מכבה בשבת חייב רק כשמתכוון לעשות פחם [כשבת פ\"ב מ\"ה]. נ\"ל כיון דדמי לגמרי למלאכה דאורייתא, ואין חילוק רק במחשבה של המכבה, בשבות כי האי גזרו עליו במקדש, [עי' מ\"ש פ\"א מ\"ג]. [אב\"י סברת ע\"ר נ\"י עצמה נזכר בדוגמתה בחדושי רשב\"א [שבת צ\"ד ב'] לעניין טלטול מת, דאע\"ג דמשום כבוד הבריות לא חששו גבי' משום שבות, עכ\"פ גבי מלאכה שאצלג\"ו יש שבות גבי' מדתלי במחשבתו]:"
+ ],
+ [
+ "היה כופה עליהן פסכתר
ואת קערותיו מתרגמינן וית פסכתרוותיה:"
+ ],
+ [
+ "ופסכתר היתה כלי גדול מחזקת לתך
הוא ט\"ו סאין שהוא חצי כור, והוא מחזיק אלף ות\"מ רביעיות הלוג:"
+ ],
+ [
+ "ושתי שרשרות היו בה
ב' שלשלות הי' בפסכתר בב' קצותיו:"
+ ],
+ [
+ "ואחת שהוא אוחז בה מלמעלן בשביל שלא תתגלגל
שבו מורידין הדשן מהמזבח באופן זה וכדמסיק. כהן א' עומד למעלה ואוחז בפסכתור וממלאו דשן, וכשנתמלא, אז אוחז בשלשלת ומשלשלו מעט מעט למטה, וכהן אחר שעומד למטה אוחז בשלשלת השני ומושכו למטה, באופן שיהי' הפסכתר נשמט לאט לאט ביושר דרך הכבש למטה, ולא תתגלגל בבת אחת מהר למטה וישפך הדשן. וכשהוריקו למטה, חוזר העליון ומשכו לעצמו למעלה בהשלשלת לחזור למלאותו:"
+ ],
+ [
+ "ושלשה דברים היתה משמשת כופין אותה על גב גחלים
שנתפזרו כשעירה אותן כלעיל:"
+ ],
+ [
+ "ועל השרץ בשבת
שנמצא במקום שהנכנס שם בטומאה פטור מכרת דהיינו משער עזרת ישראל ולחוץ. והרי גחלי' א\"א לכבותן בשבת [כלעיל סי' ל']. והשרץ אף שכשוטלטלו אפי' ע\"י כלי שמקט\"ו, א\"א שיתטמא הכהן המטלטלו להוציאו, דהרי אדם וכלים אמקט\"ו רק מאב הטומאה, והרי הכלי שיטול בו השרץ נעשה ע\"י נגיעתו בהשרץ רק ראשון וא\"כ ל\"ל פסכתר. עכ\"פ הרי השרץ מוקצה הוא, דאסור בטלטול. ושם חוץ לשער נקנור לא שייך לומר אין שבות במקדש, מדאין שם דין מקדש. לכן כופה עליו פסכתר עד מוצאי שבת ויו\"ט. אבל במצא שרץ משער עזרת ישראל ולפנים, שחייבים כרת בשנכנס לשם בטומאה, היה כהן מוציאו מיד משם בפשוטי כלי עץ שאמקט\"ו, כדי שלא לטמא כלי במקדש בחנם, ומוציאו משם להר הבית [כך משמע בירושלמי שלהי עירובין], דמדמוקף מחיצות דינו גם הוא כרה\"י. אבל לחוץ מחומת הר הבית, דוקא קודם שנפרצו בחומת ירושלים פרצות, דאז דינה ככרמלית [כעירובין ד\"ו ב'], הי' רשאי להוציאה לשם, דאף דהו\"ל כמוציא מעזרה רה\"י [עי' רכ\"מ רפ\"ה מבחירה] לכרמלית. אפ\"ה כדי להוציא טומאה ממקום שחייבין עליו כרת, ל\"ג רבנן. אבל לאחר שנפרצו פרצות בחומת ירושלים, דאז דינה כר\"ה [כעירובין ק\"א א'] היה אז אסור להוציא השרץ לשם, מדהו\"ל כמוציא מרה\"י לר\"ה, לפיכך יוציאו רק להר הבית. ולא יניחו בעזרת נשים ויכפה עליו פסכתר, כמו שהיה עושה במצאו שם. דשאני הכא שכבר הוא בידו [ירושלמי הנ\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "הגיעו בין האולם ולמזבח
אותן ב' הכהנים שעם הגחלים והקטורת:"
+ ],
+ [
+ "וזורקה בין האולם ולמזבח
אינה אותה שהיתה כלי שיר [כפ\"ג סי' ס'], דאי אפשר לזרקה שלא ישתברו קניה. גם אי אפשר שהיתה המגריפה שגורפין בה הדשן [כפ\"ב מ\"א] דלא היתה משמעת קול כל כך כשיזרקוה. רק היתה כלי מיוחד שמשמיע קול גדול כשיזרקוהו, והי' תמונתה כמגריפת הדשן:"
+ ],
+ [
+ "בהן ששומע את קולה
והוא חוץ לעזרה:"
+ ],
+ [
+ "יודע שאחיו הכהנים נכנסים להשתחוות
דאע\"ג דכל כהן הנכנס שלא לצורך עבודה, אם להיכל עובר בלאו, ואם לק\"ק במיתה ביד\"ש [כמנחות כ\"ז]. אפ\"ה אחר גמר כל עבודת התמיד. דהיינו אחר שהקטירו קטורת של שחר [דמתני' כאבא שאול דאמר מטיב ואח\"כ מקטיר, ולרבנן מקטיר ואח\"כ מטיב. ואח\"כ] כל כהן אפי' אותו שלא עבד היום, מותר לכנס להיכל להשתחוות [כדמוכח בחגיגה [דכ\"ו א'] שהכהנים ע\"ה דלא חזו לעבודה, אפ\"ה גם הן נכנסין להשתחוות]. ואע\"ג שלא הוקרבו עדיין אברי התמיד, וא\"כ לא גמרו עדיין כל עבודת התמיד עכ\"פ הקרבת אברין לא מעכב כפרה. [כך נ\"ל. ודלא כמשמע לכאורה מרמב\"ם [פ\"ב מביאת מקדש] דבנכנס להשתחוות, אפי' לא נגמרו עדיין עבודת השחר שרי לכנס. דליתא דא\"כ ק\"ל מיומא [דנ\"ג א'], דמקשינן, והא עייל ביאה רקנית, ואצטריך לתרוצי ששגג בביאה והזיד בהקטרה. ולמה לא תי' כפשוטו כגון שנכנס להשתחוות והכניס קטורת חסירה אז. ומה\"ט אי אפשר נמי לומר כרכ\"מ שם דעכ\"פ כל כהן אחר שעבד עבודה מותר לכנוס להשתחוות. ג\"כ ליתא, דא\"כ לשני התם דמיירי כה\"ג. אע\"כ דדוקא אחר שגמר כל עבודת התמיד אז מותר לכנוס להשתחוות. והתם כיון שהכניס קטורת חסירה, הרי לא הקטיר עדיין, ולא גמר עבודת השחר עדיין]:"
+ ],
+ [
+ "והוא רץ ובא
ר\"ל טובל ונכנס להשתחוות כמוהם:"
+ ],
+ [
+ "והוא רץ ובא
אחר שיטבול. ואי\"ל דהשתא נכנסין לשיר. ליתא, דהרי חסר עדיין כמה עבודות שקודם לשיר. רק ר\"ל נכנסין ומכינין א\"ע ואת הכלים לשיר. דאחר שהקטירו הקטורת יכנסו כל הכהנים להשתחוות. ואח\"כ כל הכהנים שעבדו אותו היום, עומדין כולן על מעלות האולם, וממתינין עד אחר שיקטירו אברי התמיד על המזבח. ואח\"כ אומרי' אלו שעל מעלות האולם ברכת כהנים. ואח\"כ מקריבי' מנחת התמיד. ואח\"כ מנחת החביתין. ואח\"כ ינסכו היין על המזבח ובשעת הניסוך, אז הלויים שעומדין על הדוכן פותחין בשיר של יום, כבפרק דלקמן:"
+ ],
+ [
+ "היה מעמיד את הטמאים בשער המזרח
דכמו שכל הכהנים נחלתו לכ\"ד משמרות [כשלהי סוכה], כמו כן כל ישראל נחלקו לכ\"ד מעמדות. ומכל מעמד הי' הראש והשר שלהן וקצת מבני המעמד מתושבי ירושלים. והם עומדין בשליחות כל ישראל אצל הקרבת קרבנות צבור, דאינו מן הראוי שיקריבו קרבן האדם והוא אינו עומד על גביו [כתענית כ\"ו א']. ושאר בני המעמד שדרים בערי ישראל היו מתענין ומרבין בתפלה בשבוע שלהן בעיריהן, שתקובל קרבנות ישראל. וקאמר הכא שכששמע ראש המעמד קול המגריפה, הלך לשער מזרח של העזרה, והשגיח שיתכנסו לשם כל הכהנים שנטמאו ובני מעמד שנטמאו שלא יכלו לכנוס לעזרה. ועשו כן, כדי שלא יחשדום שמחמת עצלות לא באו. ויש אומרים כדי לביישן על שלא נזהרו מלהתטמאות. ולרמב\"ם כאן בפירושו, ר\"ל אותן מצורעין שכבר טהרו מצרעתן, הי' מעמידן בשער המזרח כדי שיהי' מזומנין אחר גמר עבודת הצבור להקריב אשמם, ולזרוק עליהן דם האשמות [ובפ\"ו מתמידין כתב כדברינו לעיל]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "החלו עולים במעלות האולם
ר\"ל כשאותן ב' שזכו בכף קטורת ובמחתה גחלים כלעיל, התחילו לעלות בי\"ב המעלות שלפני האולם, אז מי וכו':"
+ ],
+ [
+ "היו מקדימין לפניהם
כדי שיגמרו הן עבודתן ויצאו קודם שיכנסו אלה להקטיר, מיהו מתני' כאבא שאול. אבל לרבנן מקטירין תחלה ואח\"כ מטיבין ב' הנרות, והכי קיימא לן [רמב\"ם פ\"ו מתמיד. ולטור א\"ח מ\"ח קיי\"ל כאבא שאול]."
+ ],
+ [
+ "נכנס ונטל את הטני
ממקום שהניחו כלעיל סוף פ\"ג."
+ ],
+ [
+ "והשתחוה
כל השתחוואה היא בפישוט ידים ורגלים [מגילה כ\"ב ב']:"
+ ],
+ [
+ "מי שזכה בדישון המנורה
עי' לעיל פ\"ג סי' ע\"ו:"
+ ],
+ [
+ "מצאו שכבה
כגון לאחר שמת שמעון הצדיק. דמקודם לכן היה נר המערבי דולק והולך תמיד בנס, אף שלא נתן בו שמן בכל יום רק כבשאר הנרות, דהיינו כדי לדלוק רק בלילה. והכא מיירי בין שמצאו שכבה עכשו לאחר זריקת דם התמיד, ובין שמצאו שכבה קודם שחיטת התמיד, שחזר והדליקו מיד כלעיל [פ\"ג סי' ע\"ט], בכל גוונא השתא מכבהו ומדשנו וכו'."
+ ],
+ [
+ "והשתחוה ויצא
וב' אלו הולכין יחד ומניחין דישון מזבח הפנימי ודישון המנורה יחד במזרח הכבש:"
+ ],
+ [
+ "צבר את הגחלים על גבי המזבח
מזבח הזהב:"
+ ],
+ [
+ "ורדדן בשולי המחתה
ר\"ל לאחר שצבר הגחלים על המזבח, כבש עם שולי המחתה את גל הגחלים, ומרדדן כדי שיהיו מונחין ביושר, ולא יפול הקטורת מעל הגחלים:"
+ ],
+ [
+ "ונותנו
נותן הבזך [רמב\"ם פ\"ג מתמידין. ודלא כר\"ב שכתב שנותן הכף לאוהבו. וכן רבינו יעב\"ץ בסידור שלי. ולכאורה משמע כדבריהן מדקאמר תנא אח\"כ נתפזר ממנו לתוכו, דעל כרחך מלת ממנו קאי אבזך שהזכיר תחלה, ומלת לתוכו קאי אכף שהזכיר אחר הבזך. נותנו לו בחפניו. ר\"ל אז מריק האוחז הכף, את המעט ההוא לתוך חפני המקטיר. ואעפ\"כ א\"א לומר כן, דא\"כ יהיה הבזך נשאר עדיין ביד המקטיר, והרי חפניו צריכין להיות פנויין כדי למלאותן קטורת. ומי יריק הבזך לתוך חפניו. וכי כל החדשים לקטורת בקיאין בעבודה קשה שבמקדש לעשות ככה\"ג ביוה\"כ [כיומא דמ\"ט ב']. דהתם אי אפשר שיכנס אחר עמו לק\"ק. משא\"כ הכא הרי אוהבו בצדו שיוכל ליתן לו הבזך. וא\"צ תנא להזהיר שהניח הכף ברצפה ושקרובו מריק את הבזך לחפניו, שהרי לזה נתנו לו אבל הזכיר תנא דאם נתפזר מהבזך להכף מריק גם זה לחפניו. וצ\"ע]:"
+ ],
+ [
+ "לאוהבו או לקרובו
שבא עמו לצורך כך. ור\"ל אחר שהניח הכף ברצפה, נתן הבזך לזה שבצדו, כדי שיערה זה הקטורת לתוך חפני המקטיר:"
+ ],
+ [
+ "נתפזר ממנו לתוכו
ר\"ל אם בדרך הולכתו להיכל נתפזר קצת קטורת מהבזך לתוך הכף:"
+ ],
+ [
+ "נותנו לו בחפניו
אכולהו קאי, דזה שבצדו נותן לתוך חפני המקטיר את הקטורת שבבזך וגם מה שנתפזר לתוך הכף. מיהו אחר שעשה כן, יצא לחוץ, שאין רשות לשום אדם שיהיה בהיכל או בין האולם למזבח עד שיצא המקטיר:"
+ ],
+ [
+ "ומלמדים אותו
לפי שלא הקטיר מעולם כלעיל [פ\"ה מ\"ב], לפיכך קודם שנכנס להקטיר ילמדוהו הוה זהיר וכו':"
+ ],
+ [
+ "שלא תכוה
דהמקטיר עומד במזרח המזבח וחפניו מלאין קטורת, ומושיט חפניו ממעל למזבח לצד מערב, ומתחיל עשם לצבור הקטורת על הגחלים שעל המזבח, ומצבר והולך ממערב לעזרח. ועושה כן בנחת כמי שמרדד סולת [רמב\"ם פ\"ג מתמידין]. ולהכי מלמדין אותו שלא יתחיל לצבור הקטורת מלפניו עד למערב, דא\"כ יכווה זרועותיו כשיושיטן ממעל לעשן הקטורת הרותח שכבר פזרו לפניו:"
+ ],
+ [
+ "התחיל מרדד
ר\"ל לאחר שצבר הקטורת על הגחלים, לקח הבזך ורידד בשוליו את הקטורת על הגחלים כדי שיהיה הקטורת מונח בשוה על כל הגחלים, דמדפזרו בין אצבעותיו א\"א שיתפזר בשוה:"
+ ],
+ [
+ "ויוצא
ר\"ל לאחר שרידד הקטורת המתין עד שנתמלא הבית עשן, והשתחווה ויצא [כיומא נ\"ב ב']. [כך פירשו רבותי דעל המקטיר קאי. וק\"ל דא\"כ תהיה המשנה שלא כסדר [עי' לעיל פ\"ב סי' ל\"ו], דהרי תנא בתר הכי, לא היה המקטיר וכו', פירשו וכו'. והרי כל הנהו קודם הקטרה הוו. ותו דהיכא תנא הכא ויוצא. והרי צריך להמתין עד שיתמלא הבית עשו [כיומא נ\"ב ב']. ודוחק לומר דדוקא הכה\"ג בק\"ק היה צריך להמתין, דמ\"ש. ותו דא\"כ למה כפל התנא למהדר תו למתני בסוף פרקן יציאת המקטיר. ול\"מ היה נ\"ל דהתחיל מרדד וכו' על בעל המחתה קאי, וה\"ק כשהתחיל בעל המחתה לרדד הגחלים ויצא. כמ\"ש במשנה ב', אפ\"ה עדיין לא היה המקטיר מקטיר עד וכו', ופירשו וכו'. וכן משמע מלת מרדדן. שכך הוא הגרסא בש\"ס ובכמה משניות. מדקתני כלשון רבים. משמע וודאי דאגחלים קאי, דאי אקטורת הול\"ל מרדדו]:"
+ ],
+ [
+ "עד שהממונה אומר לו הקטר
כך א\"ל קודם שנכנס. או שקרא כן בקול חוץ להיכל כשראה שיוצא בעל המחתה [כך נראה בעיני, ומטעם שכתבתי בסי' י\"ג. וגם בלא זה איו שום אדם רשאי לכנס אפילו להיכל שלא לצורך עבודה [כמנחות כ\"ז ב']:"
+ ],
+ [
+ "אם היה כהן גדול
ר\"ל אם הכה\"ג מקטיר:"
+ ],
+ [
+ "הממונה אומר אישי כהן גדול הקטר
דאומר לו דרך כבוד, שלא יהא נראה כנותן לו רשות להקטיר, והרי הכה\"ג כבן בית [כיומא מ\"ג ב']. מיהו נ\"ל מדאמרו כן גם לכה\"ג, ש\"מ דלהראות חשיבות ההקטרה עשו כן, ולא דחששו שיקטיר אדם שזכה בה כבר דהרי כבר בירר שהוא מהחדשים לקטורת וכבר זכה בה ע\"י פייס."
+ ],
+ [
+ "פרשו העם
דבשעת הקטרה בהיכל או בשעת מתן דם פר כהן המשיח ופר העלם [עי' זבחים פ\"ה מ\"ב], שנזרק דמן בהיכל על הפרוכת, אין רשאי שום אדם להיות בהיכל או באולם או בין אולם למזבח. אבל בשעת הקטרה בק\"ק ביו\"כ, א\"צ העם לפרוש רק מההיכל:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בזמן שכהן גדול נכנס להשתחות
בהיכל. [ודלא כתוס' [מנחות כ\"ז ב'] ד\"ה להיכל, שכתבו דמתני' מיירי כשהכה\"ג נכנס להשתחוות בק\"ק. ותמוה אי בעבודת יו\"כ האיך קאמר מתני' שאחד אוחזו באבנים טובות, והרי כל עבודתו בפנים בבגדי לבן הוא. ואי שלא לעבודה, הרי חייב מיתה כמו ששנינו בתוספתא [פ\"א דכלים] דרק ד\"פ נכנס ביו\"כ, דהיינו בקטורת, ובדם הפר, ובדם השעיר, ולהוציא הכף, ואם נכנס ה' פעמים חייב מיתה. וצ\"ע]. דאחר גמר עבודת התמיד כל הכהנים נכנסין להשתחוות, ואם היה שם כה\"ג הוא נכנס ראשון, ואחריו שאר הכהנים. מיהו מתני' אבא שאול היא, דס\"ל דמטיב ב' הנרות ואח\"כ מקטיר, לפיכך אחר שהקטיר הקטורת כבר גמר עבודת תמיד השחר, דהקרבת אברי תמיד אינו מעכב בדיעבד. דאע\"ג דקיי\"ל אם אין בשר אין דם כר' יהושע, עכ\"פ כ\"ע מודו דאם זרק הורצה [כפסחים ע\"ז ב' ורמב\"ם פ\"א מפסוהמו\"ק הל\"א]. אבל לרבנן נ\"ל דאין הכל נכנסין להשתחוות עד אחר הטבת ב' נרות [ועמ\"ש פ\"ה סי' מ' ופ\"ו סי' ב']:"
+ ],
+ [
+ "ואחד באבנים טובות
שהולך מאחוריו ואוחז בב' ידיו ב' אבני השוהם שעל כתפות האפוד. וכל זה עשו לכבודו לסייעו ולתומכו בהליכתו. דמפני שכל הכהנים שבעזרה כולן נכנסין אז להשתחוויה, עשו לו אז זה ההיכר, כדי להראות חשיבותו על כולם:"
+ ],
+ [
+ "וכיון ששמע הממונה קול רגליו של כהן גדול
ע\"י קול הפעמונים שבשולי המעיל:"
+ ],
+ [
+ "שהוא יוצא
מההיכל אחר ההשתחווייה:"
+ ],
+ [
+ "הגביה לו את הפרוכת
שלפני פתח ההיכל [כך כתב רכ\"מ בפ\"ה מכלי מקדש. ולר\"ב הכא ר\"ל פרוכת שלפתח האולם. ורתוי\"ט תמה על רכ\"מ, וכתב דלא מצינו בשום מקום שהיה פרוכת לפתח ההיכל. ואני בעניי קורא אני על רכ\"מ סוד ה' ליראיו, דאשתמיטתיה לרתוי\"ט במח\"כ גמרא ערוכה יומא דנ\"ד א']. וכל היום היה הפרוכת מוגבה ועומד פתוח, ע\"י רצועות שקשור בו צד א' לאחוריו למעלה כדי שלא יעכב להכהנים בכניסתן ויציאתן מהיכל. וכשנכנס הכה\"ג להשתחוות, משלשלין הפרוכת אחריו לכבודו ולצניעות, כאילו מתיחד שם במקום הקדושה. וכששמע הממונה קול רגליו שמתחיל לצאת, חוזר ומגביה לפניו הפרוכת:"
+ ],
+ [
+ "נכנס והשתחוה ויצא
ר\"ל אחר שיצא הכה\"ג, נכנס הממונה, שהוא הסגן בכל מקום [כרמב\"ם פ\"ד מכלי מקדש הט\"ז], והוא עומד לשמש תחת הכה\"ג כשיארע פסול בכה\"ג [הוריות י\"ג א'], והשתחווה ויצא. ואח\"כ נכנסין כל הכהנים להשתחוות. וי\"א דהא דקאמר מתני' ששומע קולו שיוצא, ר\"ל כששומע קול כה\"ג שיוצא מחדרו שיש לו בעזרה, שיושב שם במורגל תמיד [כרמב\"ם פ\"ה מכלי מקדש], והוא יוצא מכם להשתחוות בהיכל. ולפ\"ז נכנס והשתחווה דקאמר מתני' אכה\"ג קאי. [ודוחק קצת, דהרי בכל מקום שמתראה עצמו הכה\"ג, צריך שיהיה הסגן בימינו [כרמב\"ם פ\"ד מכלי מקדש], ואיך קאמר הכא כיון ששמע מגביה וכו'. וצ\"ל דממונה דהכא אינו הסגן, ועמ\"ש לעיל פ\"ג סי' א' ולפי' קמא קשה שלא הזכיר התנא יציאת הכה\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "באו ועמדו על מעלות האולם
ר\"ל לאחר שעבדו הכהנים כל עבודות אלו והשתחוו ויצאו, באו כל העובדים ועמדו על הי\"ב מעלות שלפני האולם:"
+ ],
+ [
+ "עמדו הראשונים לדרום אחיהם הכהנים
הראשונים הם אותן שנזכרו בפ\"ו ששמשו בהיכל, שעכשו בידן היו הכלים הריקנין וכדמסיק, וזה להראות שכבר עשו עבודתן בשלימות כמו שנצטוו. ואחיהם דהכהנים, הם העוסקים באברי התמיד:"
+ ],
+ [
+ "הטני ביד אחד
שדישן בו המזבח בהיכל:"
+ ],
+ [
+ "והכוז ביד אחד
שהטיב לתוכו הנרות:"
+ ],
+ [
+ "והמחתה ביד אחד
שהכניס בה הגחלים:"
+ ],
+ [
+ "והבזך ביד אחר
הוא אותו הכהן שהכניסו המקטיר שיריק הקטורת מהבזך לתוך חפני המקטיר:"
+ ],
+ [
+ "וכף וכסויה ביד אחד
הוא המקטיר [וע' מ\"ש פ\"ה מ\"ד]. ואפשר שהבזך היה ביד המקטיר. ועמדו אלה הה' על ימין מעלות האולם, והמתינו על אחיהן הכהנים שעסקו ביני ביני בהעלאת האברים מהכבש להמזבח. וכשגמרו גם הם, באו גם הם ועמדו לשמאל הראשונים. דלאותן שזכו לעבודת ההיכל חלקו להם כבוד לעמוד לימין. וכשגמרו ועמדו שם כולם, ברכו לעם ברכה וכו':"
+ ],
+ [
+ "וברכו את העם ברכה אחת
היא ברכת כהנים, וקרי לה ברכה א', מדלא ענו העם עליה אמן בין פסוק לפסוק כמו שעושין בגבולין, רק בסוף כל הג' פסוקים ענו אמן. [ואפשר דגם בברכת כהנים שאינה ברכה להקב\"ה ממש. עכ\"פ כיון שהזכירו בה השם לא ענו אמן, אלא עונין עליה ברוך שם כבוד מל\"ו, וכן משמע סתמא דש\"ס דקאמר שאין עונין אמן במקדש [כתענית דט\"ז ב']:"
+ ],
+ [
+ "במקדש היו אומרים את השם ככתבו
בברכת כהנים קוראין השם ככתבו ביוד הא ויו הא:"
+ ],
+ [
+ "ובמדינה בכנויו
באלף דלת נון יוד. שאף כל ששה שמות האחרים נקראין כנוי נגד שם הויה ב\"ה, מדהוא שם העצם:"
+ ],
+ [
+ "במדינה הכהנים נושאים את כפיהם ידיהם כנגד כתפותיהם
דרך הגבהה, כמ\"ש וישא אהרן את ידיו וגו' ויברכם. מיהו התוך שבכפיהם צריך שיהיה כלפי מטה:"
+ ],
+ [
+ "ובמקדש על גבי ראשיהן
מפני כבוד שם המפורש שמזכירין:"
+ ],
+ [
+ "שאין מגביה את ידיו למעלה מן הציץ
מפני שהשם כתוב עליו:"
+ ],
+ [
+ "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם
אף על גב דאינו מפורש שם שנשאם למעלה מהציץ. עכ\"פ מדכתיב אל העם, משמע שלא היה לעומת ידיו מלפניהן ומלאחריהם רק העם, ולא כתפיו:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שכהן גדול רוצה להקטיר
האברים מהתמיד ומנחת התמיד ע\"ג המזבח. דכהן גדול בכל עת שירצה יוכל להקטיר הכל בלי פייס, [וכמו כן נוטל חלק מהקרבנות מה שירצה]. והרי כבר הפיסו מי יעלה אברים להמזבח. לכן הזוכים יושיטו לו, וכלקמן במשנה:"
+ ],
+ [
+ "היה עולה בכבש והסגן בימינו
לא בימינו ממש, דהרי ההולך לימין רבו הר\"ז בור [כיומא דל\"ז א']. אלא דמצדד אצדודי דהיינו מן הצד שמאחוריו וכמבואר שם. והא דלא הלך הסגן בשמאלו של כה\"ג, היינו כדי לתמוך ימינו של כה\"ג, ששם צריך יותר לתמיכה. א\"נ משום דבשמאלו היה הולך הראש בית אב, וכן מסתבר דמ\"ש הכא מיוה\"כ שהיה כך. והא שלא הזכירה המשנה שהיה שם ראש בית אב, היינו רק מדבעי לאשמעינן רק הסגן אוחזו לתמכו. משא\"כ התם נקט ומפרש שהיה [ראש] הבית אב משמאלו, מדבעי לאשמעינן אחר כך שהראש בית אב לפעמים צ\"ל הגבה שמאלך:"
+ ],
+ [
+ "הגיע למחצית הכבש
שהתיגע כבר קצת, וגם משם הגביה א\"ע השיפוע ביותר:"
+ ],
+ [
+ "הושיט לו הראשון
מהכהנים שזכו להעלות האברים להכבש [כלעיל פ\"ג מ\"א]. ומתני' ראב\"י היא [פ\"ה מ\"ב] דס\"ל דהמעלה האברים לכבש, הוא מעלה אותן למזבח. אבל לרבנן אין כאן ראשון ושני, דהרי כהן א' מעלה כולן מהכבש להמזבח, ולכן הוא יושיטם להכה\"ג:"
+ ],
+ [
+ "וסמך עליהם
הניח ב' ידיו על הנתחים. ומשום כבוד הכה\"ג עשו כן, שיהיה דבר מיוחד בהקרבתו, מה שאין כן בשאר הכהנים:"
+ ],
+ [
+ "וזרקן
הכה\"ג עומד על הכבש וזורקן על האש של המערכה שבמזבח [כפסחים דע\"ז א'], שאף הנתחים צריכין זריקה, וכדדרשינן מדכתיב עולתיך הבשר והדם, דהוקשו להדדי, שיזרוק הבשר, כמו שזורק הדם:"
+ ],
+ [
+ "נשמט השני והלך לו
והראשון נשאר שם לקבל האברים מכל המושיטין, וליתנן להכה\"ג. מיהו להכי נשאר הוא שם ומושיטן לכה\"ג. משום יקרא דכה\"ג דאילו יבוא אחר במקומו להושיט, יהיה נראה כאילו היה על הראשון למשא לשמש להכה\"ג. וההושטה מכהן לכהן עד כה\"ג, ג\"כ משום כבוד הכה\"ג, דרבים משמשין לו. כעין הושטת ס\"ת ביו\"כ להכה\"ג [כיומא פ\"ז מ\"א]. רק להכי לא נמסרו הכא האברים מהכהן שזכה בהן, ע\"י הסגן להכה\"ג כי התם. דמדזכה הראשון להקריב חלקו למערכה, ורק ע\"י שרצה הכה\"ג להקריבו, פקע זכותו, ולכן אינו בדין שנפקיע זכותו גם נגד הסגן, שיתנו הסגן לכה\"ג. וכיון שזכה בזה, אי אפשר להעבירו שוב ממנות האחרות, שימסרו אותן האחרים להסגן, שלא יהיה נראה כאילו יהיה עליו למשא לשמש לכה\"ג גם במנות האחרות [וכמש\"ל כך נ\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "וכך היו מושיטין לו שאר כל האיברין
וה\"ה סולת וחביתין, דכולן מונחים על הכבש, וכדתנן (בס\"פ ד') הז' בסולת והח' בחביתין:"
+ ],
+ [
+ "בא לו להקיף את המזבח
בכה\"ג מיירי שכשגמר להקריב האברים כמבואר לעיל, אז מקיף המזבח דרך ימין. ובשעה שמקיף מהפך בצינורה האברים ע\"ג המערכה. מיהו דוקא כשהכה\"ג מנסך, יוכל להקיף קודם שינסך, מדא\"צ שיקח הנסכים עמו בשעה שיקיף, דהרי יושיטום לו אח\"כ וכדמסיק. אבל כהן הדיוט המנסך, שעולה והנסכים בידו, אז מיד כשעולה לנסך, פינה לשמאלו על קרן מערבית דרומית לנסכן שם. ורק כשעולה למזבח לעבודה אחרת, כשחוזר ויורד מקיף דרך ימין ויורד:"
+ ],
+ [
+ "מערבית דרומית
דהכבש היה בדרום המזבח, וכל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין [יומא מ\"ה א']. ולכן כשעלה בכבש הולך ומקיף מהכבש דרך ימין לדרומית מזרחית של מזבח, מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית:"
+ ],
+ [
+ "נתנו לו יין לנסך
שאצל קרן מערבית דרומית, היה בגג המזבח בצד דרום של הקרן, ב' ספלים של כסף קבועים ברצפת גג המזבח ובכל ספל היה כמין חוטם, ובו נקב באמציעותו, ובאלו הספלין מנסכין. מערבי למים בסוכות, ומזרחי ליין בכל יום. ודרך הנקב שבספלים יורדין הנסכים לשיתין, והוא היה חלול עמוק תחת הקרקע שבאותו קרן של המזבח [ועי' פ\"ג דמדות סי' י\"ג] דהרי אסור לבנות המזבח ע\"ג מחילה (כזבחים דס\"ב א'). מיהו לתוס' שם, שיתין לא מחשב מחילה, דלצורך מזבח הוה]. וכשהגיע הכה\"ג למקום הספלים, נתן לו כהן אחר את היין לנסכו לתוך הספל המיוחד ליין. אבל כשכהן אחר מנסך, מיד כשהגיע עם היין לסוף הכבש, לא היה פונה לימינו ככל העולין, דא\"כ היה צריך להקיף עם היין סביב למזבח עד מקום הספלים, ויפסיד היין ריחו בעשן המערכה [ולתתו לאחר שיושיטו לו אחר שיקיף ג\"כ א\"א, דמחזי כאילו כבד עליו להקיף עמו, ודוקא לכה\"ג התירו כה\"ג משום כבודו]. אלא הולך עם היין מהכבש מיד דרך שמאל לקרן מערבית דרומית למקום הספל ומנסך, וכמ\"ש לעיל [בזבחים פ\"ו מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "הסגן עומד על הקרן
דעל גגו של המזבח היה בכל א' מד' זויותיו בולט מהבניין מרובע אמה על אמה ברום אמה, והוא היה חלול ופתוח למעלה, והוא הנקרא קרן מזבח, [זבחים דס\"א ב']. מיהו דוקא כשהכה\"ג מנסך, יעמוד הסגן על הקרן, משום דהסגן תמיד על ימינו של הכה\"ג [כלעיל סי' ו']. אבל כשכהן אחר מנסך, יעמוד כהן הדיוט על הקרן:"
+ ],
+ [
+ "והסודרים בידו
דגל היה בידו להניף בו כשינסך, לסימן ללויים שעומדים על הדוכן, שידעו להתחיל בשיר בשעת הניסוך, וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "ושני כהנים עומדים על שלחן החלבים
ב' שולחנות עומדות במערבה של כבש המזבח, א' של כסף שניתנין עליו הצ\"ג כלי שרת שנצרכין בביהמ\"ק בכל יום, [כלעיל פ\"ג מ\"ד] וא' של שיש שנותנין עליו האברים של כל קרבן [חוץ מהתמיד] קודם שיקחו אותן הכהנים להעלותן למזבח, והוא הנקרא שולחן החלבים [כשקלים פ\"ו מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "תקעו והריעו ותקעו
בחצוצרות שבידן. וגם זה לסימן להמשוררים. דאולי לא יראה הלוי הנפת הסודרין, ע\"י שפנה לבו לדבר אחר, או שהיה באותו שעה בשום לשכה. לכן כשראו אלו הב' כהנים שעמד זה עם הדגל על הקרן ושהכל מוכן לנסך, תקעו הריעו ותקעו לסימן שישגיחו על הנפת הסודרין. דמדעומד המניף בקרוב להמנסך יכול להניף בשעת ניסוך ממש:"
+ ],
+ [
+ "באו ועמדו אצל בן ארזא
אותן ב' כהנים שתקעו, באו ועמדו אצל בן ארזא הממונה שיתחילו על פיו, השיר בצלצל [כשקלים פ\"ה מ\"א]. והצלצל הן ב' קערות נחושת שמכין זה בזה קאסטאננעטטען בל\"א, ערוך]:"
+ ],
+ [
+ "ואחד משמאלו
כדי לתקוע אח\"כ על כל פרק, וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "והניף הסגן בסודרין
וחזרו ותקעו ב' הכהנים תקיעה תרועה תקיעה, והקיש וכו'."
+ ],
+ [
+ "והקיש בן ארזא בצלצל
הרבה מיני שיר היו שם. אבל עם הצלצל התחילו:"
+ ],
+ [
+ "ודברו הלוים בשיר
שיר של יום:"
+ ],
+ [
+ "הגיעו לפרק
חלק שבשיר. שכל שיר של יום חלקוהו לג' חלקים, שמפסיקין שם בין פרק לפרק."
+ ],
+ [
+ "תקעו
תקעו ב' הכהנים תר\"ת לסימן להמשוררים. ולרמב\"ם בכל התחלת פרק תקעו. וכן כתבו התוס' [סוכה נ\"ד א']. ולר\"ב כאן בסוף כל פרק תקעו. וכן משמע סוגית המתני' הכא:"
+ ],
+ [
+ "והשתחוו העם
כל העם שבעזרה השתחוו בפשוט ידים ורגלים:"
+ ],
+ [
+ "יהי רצון שיבנה במהרה בימינו אמן
[נ\"ל דלהכי נקט הכא זה סדר. ויה\"ר שיבנה וכו' ולא בסוף פרקן. ה\"ט משום דבסנהדרין (דמ\"ט ב') אמרינן דסדר תמיד מעכב, מדתנינן זה סדר, והרי בשיר. אע\"ג דקיי\"ל עיקר שירה בפה (כסוכה נ\"א א') הרי עכ\"פ קיי\"ל נמי כרבנן דר\"מ דשיר אינו מעכב הקרבן (כערכין די\"א א'). ואע\"ג דקאמר (ר\"ה ד\"ל ע\"ב) ונתקלקלו הלויים בשיר של בין הערבים שאמרו שיר של חול, והרי שיר לפי דברינו אינו מעכב, ומאי קלקול היה בשירם. נ\"ל דר\"ל שע\"י שאמרו שיר של חול, יטעו העם לחשוב שהיום חול ומותר במלאכה. ואע\"ג דבכל ר\"ה אמרו בשחר שיר של חול. ולא חששו לשומעים. התם מדעשו כן בכל שנה א\"א שיטעו. ולמ\"ד התם שהקלקול היה שלא אמרו שירה כל עיקר, אפ\"ה היה קלקול, כמ\"ש תוס' שם, כיון דלכה\"פ לכתחילה ראוי לאמרו ולא אמרוהו, היינו קלקול. מיהו אפילו למ\"ד (בסנהדרין מ\"ט ב') דסדר תמיד אינו מעכב, והא דתני זה סדר היינו רק למצוה. נמי י\"ל דלהכי לא תני זה סדר אחר השיר משום דבשיר מצוה קבוע נמי ליכא. אלא למצוה מהמובחר צריך שיר. דוגמת רשות דנקטינן (בביצה פ' בתרא) דמוקמינן התם דיש בו קצת מצוה. אחר כתבי כל זה ראיתי בספר באר שבע שדבר קצת מזה העניין. ובמח\"כ הגדול דחה זה העניין בקש. גם מה שהקשה שם מדקאמרינן (בר\"ס דל\"א א') שאני התם דשירה דיומא הוא. אינה קו' כלל, די\"ל היינו כשמביא נסכים צריך לומר שיר של יום, ועכ\"פ נסכים גופייהו עם שיר שלהן לא מעכבי כמ\"ש התוס' (ערכין די\"א א' ד\"ה השיר יע\"ש)]:"
+ ],
+ [
+ "השיר שהיו הלוים אומרים במקדש
בכל יום בבוקר וגם בערב בשעת נסוך היין:"
+ ],
+ [
+ "תבל ויושבי בה
גמרו כל מזמור כ\"ד. ואמרו אז זה המזמור, מדהוא ראשון למעשה בראשית:"
+ ],
+ [
+ "בעיר אלהינו הר קדשו
כל מזמור מ\"ח. לפי שבו נחלקו המים ונתהווה הרקיע. ונ\"ל דמה\"ט אמרו מזמור זה, שלא תאמר ברא הרקיע ועלה לשם ואינו משגיח על בניו. להכי אמרו מזמור זה לפרסם שהרכין שמים ורקיע לגלות שכינתו בהר קדשו."
+ ],
+ [
+ "בשלישי היו אומרים אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט
כל מזמור פ\"ב. מפני שביום זה נאמר יקוו המים, והכין היבשה שיעמדו שם בני אדם עם דיינין המבטיחים מעמדו של אדם בארץ, שלא יבלעו זה את זה כדגים שבמים בלי דין ומשפט:"
+ ],
+ [
+ "ברביעי היו אומרים אל נקמות ה' אל נקמות הופיע
כל מזמור צ\"ד. שבו נתלו המאורות חמה ולבנה וכוכבים, שעתיד הקב\"ה להפרע מעובדיהן."
+ ],
+ [
+ "הריעו לאלהי יעקב
כל מזמור פ\"א. לפי שבו נבראו בע\"ח בעולם, מינים ממינים שונים, ובהם נראה חכמתו וגבורתו של יוצר בראשית, עד שכל הרואה אותן ירנן וישבח לשמו ית':"
+ ],
+ [
+ "ה' מלך גאות לבש
כל מזמור צ\"ג. שבו נשלמה הבריאה, ובו נברא האדם שמכיר גאות מלכותו ית':"
+ ],
+ [
+ "מזמור שיר לעתיד לבא ליום שכולו שבת מנוחה לחיי העולמים
כל מזמור צ\"ד [והיינו בתמיד השחר. אבל במוסף אמרו בשיר פרשת שירת האזינו, שחלקו הפרשה הזאת לו חלקים (הזיו לך) ואמרו כסדר זה בכל שבת ושבת חלק א' מהו' חלקים. ובתמיד הערביים אמרו בשבת בשיר אז ישיר משה, עד מי כמוך. ובשבת שאחריו ממי כמוך עד סוף השירה. ובשבת השלישי אז ישיר ישראל וכו' עלי באר וגו'. וכן חוזר חלילה לעולם (עי' ר\"ה דל\"א א') ודברי הרמב\"ם בפ\"ו מתמידין תמוהין]. והא דקאמר מזמור שיר לעתיד לבוא, אין ר\"ל שהלוים אמרו כן רק התנא נקט הטעם שיאמרו זה המזמור. משום דבכל הנך דלעיל, בכל מזמור מפורש בו עניינו של יום, ולהכי אמרוהו ביום ההוא. אבל במזמור שיר ליום השבת, לא נזכר בהמזמור שום דבר מעניין של שבת, ויש לכאורה לתמוה למה התייחד מזמור זה ליום השבת. לכן מפרש התנא טעמו של דבר, דאינו כשיר של שאר הימים שהן כולן על העבר, רק זה שיר לעתיד לבוא. דמדהוא יום מנוחה מטרדת עסקים שבחיי הזמניים, לכן אחר היקף ימי הבריאה, נאות לו לאדם להתבונן ולשורר חסדי ה' על ג' מיני עתיד שהן לעומות מגמת פני כל אדם. והם (א) מזמור שיר לעתיד לבוא, על מה שעתיד לבוא על האדם בעה\"ז, כי לא כלו רחמיו ית'. (ב) מזמור שיר ליום שכולו שבת, הוא חיי עה\"ב אחר פרידת הנפש מהגוף, כי גם אז יחסה האדם בסתר כנפי רחמיו ית'. (ג) מזמור שיר גם לעתיד הג' שנועד לאדם, בעת שיהיה מנוחה לחיי העולמים, דהיינו לאחר שיחרב העולם בסוף אלף הששי, אשר אז ינוחו כל חיי העולמים כולם אלף שנה, עד שיחזור הקב\"ה לבנות אח\"כ העולם מחדש. וכל אלו הג' מיני תקוה לעתיד לטובה, כלולים במזמור הזה, למעיין בכל דבריו היטב. [עי' בר\"ה (דל\"א א'). ובדרוש אור החיים שחברנו בס\"ד בסוף סדר נזיקין. אולם למען לבאר העניין יפה, איך במזמור הזה כלולים דברי שיר על ג' מיני עתיד שזכרנו, ראינו להביא פי' המזמור הזה כפי הנראה לנו]. אמר מזמור שיר ליום השבת, בו נאה לשורר, ולזמר [בביהמ\"ק]. טוב להודות לה', ר\"ל כי זה היום שאין אנחנו טרודים בו בעסקי הזמנים, טוב ונאות להודות בו לה' אם הטיב לנו בזמן העבר. אולם גם הוא נאות לזמר לשמך עליון, אם שחה לעפר נפשינו ע\"י צער ויגון שעברו על ראשינו, נחיה שוב שמחה בלבנו ע\"י זמר [כענין קחו לי מנגן], לעורר בטחון בלבינו על העתיד הזמניי , אף שלא נבין איך ע\"י הצרה בעצמה יבוא ישועה לנו, ואיך הכל הוא לטובתינו, ואפ\"ה שמך עליון הוא, ונעלה בפעולותיו מכל מחשבות אנושי ושתהפוך הכל בכחך לטובתינו. להגיד בבוקר חסדך, דכשיאר לנו אור ההצלחה, נאמר כי בחסדך עוד יגדל בזמן העתיד יותר ויותר, כאור בוקר הולך ואור. ואמונתך בלילות, שגם אם ייסרתנו ה' אבינו בנרות חשיכות כלילות, נגיד לכל, כי טמונים אמונתך ואהבתך לנו בהם, וכאשר ייסר איש את בנו הוא, ונברך על הרעה מעין הטובה שיתגלגל לנו בו, ואם גם נעלמה ממנו. וזאת ההגדה מחסדיך הרבים, נלווה עלי עשור ועלי נבל ועלי הגיון בכנור. ר\"ל בג' כוחותינו בפה, להגיד אמרי שיר. במעשה אצבעותינו על כלי זמר עשור ונבל. ובמחשבה, ע\"י הגיון לב שנהגה בכנור. בכולם נתעורר לאהבתו ית' על טובתו עלינו והזכיר נבל וכנור, דנבל מתריו עבים וגסים, ועי\"ז קולו עב, ולכן מנבל ע\"י קולו כל מיני זמר שיזמרו עמו מדאין קולו נעים. משא\"כ כנור מיתריו דקים, ולכן קולו נעים [ובשלטי גבורים (פ\"ח) כתב שיש נעימות בקול נבל. ובמח\"כ ליתא, דהרי בשלהי מסכת קינין מוכח שרק כנור נעשה קוויו מבמ\"ע שהן הדקין. והנבל קוויו נעשו מהמעיים שהן גסין ועבים, מזה מסתבר שעי\"ז אין קולו נעים. ור\"ל הכא על הנעים והבלתי נעים אהלל יה]. כי שמחתני ה' בפעלך [פעולה היא בכל מקום דבר הנפעל בשלימות]. ור\"ל דכאשר אביט א\"ע סביב בהעולם כולו שגמרתו היום בפעליך, ואראה בו ג\"כ כמה צדדים בהירים, אבל גם צדדים כהויים, כיום ולילה, קיץ וחורף, סמי מות וסמי חיים, וכולם לטובת העולם, כמ\"ש בתורתו של ר\"מ וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, כי טוב מות, שגם המות שבבריאה הוא טוב בכללות. וכשאסתכל בכל אלה, יתרומם שמחה בלבי שכ\"ר כמעשה ידיך ארנן [מעשה הוא בכל מקום מעשה יחידית, עד שבכל פעולה יש הרבה מעשים], ר\"ל במעשה ידיך האחורים אשר תעשה אתי, אם גם בהם אראה יום ולילה וכו', על כולם לא די שאשמח בפנימיותי, אלא גם ארנן עליהם, בידעי כי כולם רק לטובתי הם, דמן הכלל אשפוט על הפרט, וממקריות העולם כולו, על מעשה יחידית שלי, וממה שקרה לי בעבר, אשפוט על העתיד, כי לא עזבתני ולא תעזבני אלהי ישעי. עד כאן דבר המשורר האלהי מהעתיד הזמניי אשר ישורר עליו בתודה וקול זמרה. ומעתה ישורר גם על העתיד שבעוה\"ב יום שכולו שבת, בהפרד הנשמה מהגוף. אמר מה גדלו מעשיך ה' בעוה\"ז, אשר מאוד אתמה ואשמח בהם בראותי שאתה הופך בו חושך לאור, ומר למתוק, ורע לטוב, ככל מעשיך האחודיים אשר אראה בעיני. אבל מאוד עמקו מחשבתיך עוד עלינו, בחסד אשר תחשוב עוד לעשות עמנו בעוה\"ב והם הדברים שלא יוכל שום חי לראותם, איש בער הוא החוטא ע\"י גודל תשוקתו ורדפו אחר תאותיו הבהמיות, והוא נבער מדעת, וכל חייו כבעיר ובהמה הוא, לא ידע לא ירצה לידע דבר מזה. וכסיל הוא החוטא, בבטחונו על התחכמותו בענייני תורה משמים, והשגחת ה' על פעולתינו ומקריותינו, והשארת הנפש לשכר ועונש. ואולם הוא באשר שלא יוכל להשיג ג' עקרים הללו שהרי הם הם המסבבים הצלחת האדם בעולם העתידי, לכן מכחיש וכופר הכל ועובר על מצות התורה ביד רעה בכסליות שלו, ולא יבין את זאת, לא ירצה להבין דבר מזה, ור\"ל שלשניהן להבער ולהכסיל, יש עוד דבר א' אשר לפתח חטאת רובץ ואורב להם לפתותם לרדת שחת. ומהו הדבר שלא ידע זה ולא יבין זה. בפרוח רשעים כמו עשב, ר\"ל כשרואה זה החוטא ע\"י תאותיו פורח ומתחזק כחו ע\"י תענוגיו בעוה\"ז, כמו עשב פרא הגדל בשרה בורה, ויציצו כל פועלי און, ר\"ל וכ\"כ כשרואה החוטא ע\"י חכמת מה שלו, שהכבוד המדומה שלו בהתחכמותו יציץ ביופי כמו הציצים ופרחים אשר באחו. לא ידעו ולא יבינו כי אלו הם סיבה אמיתית להשמדם עדי עד בעוה\"ב. וזהו שלא ירצה זה לידע אותו, וזה לא ירצה להבין אותו. ואת\"ל עכ\"פ בעולם העתה יש להם רווח לחטוא ולמרוד בך. ליתא. כי ואתה מרום לעולם ה', דאפי' בעולם העתה לעולם אינן בטוחים בטובם, וכח ידך רם וחזק עליהם תמיד. כי הנה אויביך ה' הם, וכי תפקוד עונם במה יעיזו נגד גבורתך ה'. כי הנה אויביך יאבדו, ועד כמה בטוחים לחטוא. הנה המות עומד להם אחר הדלת והמזוזה ולפתח חטאת רובץ. ויתפרדו כל פועלי און, והרי בסוף כל סוף יתפרדו כל חלקי הווייתם בעה\"ב. ואינם. ושם ותרם כראם קרני , שם בעוה\"ב ירום ונישא הקרן שלי שלא אכלתיו בעוה\"ז, ויתחזק כחי באופן אחר יותר ממה שנתחזק זה החוטא שנתעוור בבולמס תאותו, כאן בעולם החלום. גם בלותי בשמן רענן , ר\"ל כי גם בבלוי המדומה שלי דהיינו המות שיפגשני אז ככל אדם, אחשוב כי יתחלף הווייתי ע\"י המיתה, להיות בעוה\"ב כמו אילן זית שמן רענן, דהיינו כמו העץ זית אשר יזקין יותר משאר אילנות, וגם בזקנתו ינוב בהוד ירקרק תמיד. כ\"כ יתחזק ויתיפה ע\"י המיתה הווייתי יותר מבתחלה בעוה\"ז. עד כאן דיבר המשורר מהעתיד שבעוה\"ב. ומעתה ישורר ג\"כ על העתיד הסופיי בעת שיהיה מנוחה לחיי העולמים, דהיינו אחר שיחרב העולם העתיי ויחזור ויבנה ויתכונן מחדש. אמר, עוד יש ענין א' בעתיד, אשר השתמשתי להשיגו יפה, בב' כלים היותר יקרים שיש לי, והם הראייה, והשמיעה. הראייה במה שאראה לפני, והשמיעה במה שאשמע שיבוא עוד. ותבט עיני בשורי ר\"ל לצורך אמונה דבר זה הנני מביט היטב בשעדיין הנני בין שורות הבנ\"א. וע\"י ראייה זו בקמים עלי מרעים תשמענה אזני, ר\"ל ועי\"ז אפי' בעניינים אשר יקומו עלי מרעים להכחיש מה שלא יראו, אני לא אפן אליהם, אלא תשמענה אזני היטב, ולמלמדי הטיתי אזני, להאמין באמונה שלימה במה שנמסר לנו על זה מדור דור. ומה אראה ומה אשמע. הנה ראיתי צדיק כתמר יפרח, דמה תמר זה אינו עושה פרחים ופירות רק אחר זמן מרובה (כמו שכתבו הטבעיים דכל מיני דקל כך טבעם) כך הצדיק במורגל טובתו היותר גדולה תתגלגל לו רק לבסוף. זה תבט עיני במורגל מאד גם בעוה\"ז. ודנתי ממה שאני רואה, לחזק האמונה במה שאשמע שיבוא בעתיד, כי כארז בלבנון ישגה, שלא תאמר, מה תמר כשנכרת אין גזעו מחליף, אף הצדיק כן, דאחר סוף אלף הששי כשיכרת הוא והעולם כולו, לא יהיה גזעו מחליף ח\"ו. לכן נאמר ארז שגם כשיכרתוהו, יונקתו ממנו תצא, ויתעבה ויתחזק יותר ויותר מבתחלה (כתענית כ\"ה ב'), כך הצדיק יתגדל ויתחזק אז יותר בהוד אלהי ברוחנית. ועתה עושה המשורר סכום מכל הג' עניינים שזכר, ואומר (א) שתולים בבית ה' , דהיינו בענין העתיד הסופיי, דהיינו העולם והבית ה' החדש שיבנה, שם יהיו הצדיקים שתולים מחדש, (ב) ובחצרות אלהינו הוא העתיד שאחר פרידת הנפש מהגוף, שהוא כמו חצר לפני בית עולם התחייה, שם יפרחו , שיעשו פירות מעשיהן בסוף. (ג) עוד ינובון בשיבה , דבעתיד הזמניי אף גם שירע להם עכשיו ייטיב להם בסוף, דשנים בצרכי הגוף, ורעננים יהיו, גם בהוד ויופי. וכל זה אמרתי להגיד כי ישר ה' צורי ואיך יקפח שכר הצדיקים ח\"ו, ולא עולתה בו לראות ח\"ו יסוריהם על מגן ולא יצילם. לכן מזמור שיר ליום השבת, שנשורר בו אחר הקפת ימי הבריאה, על כל ג' העתידות שיבואו עוד, ונגילה ונשמחה בו:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין תמיד",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Kodashim"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Temurah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Temurah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..505340132946daf7a6d527d8936adaf8880f5763
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Temurah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,783 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Yachin on Mishnah Temurah",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "יכין תמורה",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Kodashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "הכל ממירים
ר\"ל כל מי שיאמר על בהמת חולין שלו שתהיה תמורה על בהמת הקדש שלו [או של חבירו שנתן לו רשות להמיר בה], שניהם קדושים. והכל לאתויי יורש שהמיר על קרבן שהפריש מורישו בחייו:"
+ ],
+ [
+ "אחד אנשים ואחד נשים
אע\"ג דבכל לא תעשה, אשה שוה לאיש. קמ\"ל הכא, דסד\"א דהני מילי בעונש השוה בכל אבל מימר דאין ענשו שוה בכל, דהרי צבור ושותפין אין ממירין, ואי אפשר שילקו כשהמירו, ולפיכך סד\"א דגם אשה כשהמירה לא תלקה, קמ\"ל [ש\"ס ד\"ב ב']:"
+ ],
+ [
+ "אלא שאם המיר מומר
נתפס בקדושה כלעיל סי' א'. [אב\"י והא דלא נקט תנא בקיצור, הכל שהמירו תמורתם תמורה אלא שלוקה. תירץ רש\"י ריש חולין, דכך הוא לשון התנאים, הכל שוחטין. הכל סומכין, הכל חייבין, ולתוס' כאן י\"ל דלישנא אלימא נקט, לאשמעינן דאפילו במזיד עושה תמורה. או דסד\"א דאשה אף דלוקה, מ\"מ לא מקרב תמורה דידה. דאהני מיעוטא דלא יחליפנו, בלשון זכר, דלא מקרב תמורתה, ואהני רבוייא דהמר ימיר דתלקה. קמ\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "וסופג את הארבעים
ואע\"ג דבכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו. י\"ל דתמורה שאני דהו\"ל כחוסם בקול, שע\"י דבורו נעשה מעשה, ה\"נ על ידי דבורו נעשה מחולין קדשים [ש\"ס ד\"ג ב'], אבל בכל לאו שאין בו מעשה לא לקי חוץ מנשבע לשוא או לשקר, ומקלל חבירו בשם, וכמו כן מוציא שם רע ועדים זוממין דכתיב בהו בפירוש שנענשין [תוס']:"
+ ],
+ [
+ "הכהנים ממירים את שלהם
בקרבנן שהפרישו בעצמן:"
+ ],
+ [
+ "ולא בככור
שנתן לו ישראל להקריבן."
+ ],
+ [
+ "וכי מפני מה אין ממירים בבכור
ר\"ל בשלמא חטאת ואשם אף שנתנו לו מישראל. עדיין יש שייכות להבעלים בהקרבן להתכפר בו, והרי בממיר בתר מתכפר אזלינן, דרק הוא יכול להמיר [כש\"ס ד\"י ע\"א]. ותו דגם כשנתנו להכהן, אינו שייך לו לבד, רק שייך לכל אנשי המשמר להקריבו ולאכלו [כמנחות ע\"ד א' ורמב\"ם פ\"ד מכלי מקדש]. וגם בזה אין לכל הכהנים שום שייכות בו, דכולן רק משולחן גבוה קא זכו [כקדושין דנ\"ב ב']. וא\"כ האיך ימיר הכהן בזה הקרבן שאינו שלו כלל. אבל בכור שניתן להכהן מישראל, אין להבעלים שום שייכות בו לכפרה, והכהן יקריבנו ויאכל בשרו לבדו אפילו כשאין זמן משמר שלו. ולא שייך בכה\"ג משולחן גבוה קזכי, דהרי כבר הוא שלו כולו, ולמה לא ימיר בו:"
+ ],
+ [
+ "והבכור מתנה לכהן
דשניהן הן מכ\"ד מתנות כהונה המפורשים סוף פרשת קרח:"
+ ],
+ [
+ "אף הבכור לא ימירנו בו
דכיון דנלמדו מהדדי במה מצינו, אין לחלק בכל הנ\"ל, מדעכ\"פ השתא בחיי הקרבן שוין חטאת ואשם לבכור, ואין להכהן השתא זכייה בשניהן, ולפיכך כל הנך פרכות הנ\"ל שאינן בבכור רק אחר הקרבתו, לא מחשבו רק פרכות כל דהו, מדעכ\"פ השתא אין בזה קולא וחומרא בשניהן, וילפינן להו שפיר מהדדי. [ונ\"ל דמה\"ט נמי ליכא למפרך דמה לחטאת ואשם דכשיומם אין להכהן שום זכייה בו, אבל בכור כשיומם הרי כולו שייך לכהן. [עי' בש\"ס] דליתא, דעכ\"פ השתא כשהמיר בו כשהוא תם אין לו זכייה בו, כל כה\"ג הו\"ל פירכא כל דהו, דלא פרכינן בה במה מצינו. והרי בבכור בעל מום כשימירו בו לא תפיס בה המרה. ורק בתם שייך בו המרה, ואז אין לו שום זכייה בו]:"
+ ],
+ [
+ "שאין זכין בהן בחייהם
דגם בחיי הקרבן יש חילוק גדול ביניהן, דחטאת ואשם אף שניתנו לו מישראל שיקריבו בעדו, אין הכהן יכול למכרו אפילו לכהן אחר, והו\"ל כממיר בקרבן שאינו שלו:"
+ ],
+ [
+ "דבבכור אף שכשהוא תם בא\"י שאין הכהן יכול למכרו מדעומד להקרבה, עכ\"פ מצינו בבכור תם שנולד בח\"ל, רשאי הכהן למכרו, אף דחזי להקרבה, דס\"ל כמשנה דלקמן [סוף פ\"ג] דאע\"ג דלכתחילה לא יעלהו לא\"י להקריבו, עכ\"פ בהעלהו רשאי להקריבו [ולא קי\"ל כן]. וא\"כ כיון דגם בחיי הקרבן וכשהוא תם יש להכהן זכייה בגוויה, אינו דומה לחטאת ואשם, וליכא למילף להו מהדדי במה מצינו, מדאיכא למפרך פרכא גמורה בינייהו [ודו\"ק היטב]:"
+ ],
+ [
+ "והיה הוא ותמורתו יהיה קדש
דהוקשו אהדדי הקרבן והתמורה בפירוש לענין הוויית קדושתן:"
+ ],
+ [
+ "היכן קדושה חלה עליו
על הקרבן שהקדיש:"
+ ],
+ [
+ "אף תמורה בבית הבעלים
ולפיכך דוקא הבעלים ממירים על הבכור כל זמן שהוא ברשותם, מדחלה הקדושה ברשותן על עיקר הקרבן. אבל הכהן לא:"
+ ],
+ [
+ "מן הזכרים על הנקבות ומן הנקבות על הזכרים
וכולהו ולפינן להו מדכתיב בהמה בבהמה, והרי כולהו בהמות נינהו:"
+ ],
+ [
+ "לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב
טוב חולין ברע קודש. דמלה קמא דנקט קרא היינו החולין. ובמלת רע דנקט קרא יש במשמע נמי בעל מום, [וערתוי\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "איזהו טוב ברע
כלומר איזה רע של קודש שעושה תמורה:"
+ ],
+ [
+ "בעלי מומין שקדם הקדישן את מומם
אבל כשקדם מומן להקדישן לא חלה עליו קדושה ולא עביד תמורה. וילפינן הכי, מדמייתרו תרתי מלות טוב בקרא, דהוה סגי למכתב לא יחליפנו ולא ימיר אותו ברע או רע בו, אלא חד טוב קמ\"ל דאפילו בממיר בטוב לקי, ואידך טוב קמ\"ל דרק טוב מעיקרא עושה תמורה. [כך מסקנת הש\"ס אליבא דרבא, דבכל דוכתא דבריו הם טפי עיקר ממילי דאביי, מדהוא בתרא. והר\"ב תפס הפי' של אביי. והיינו אי נימא דמלה קמא דקרא היינו החולין ופרושינו לפי שיטה בכורות [די\"ד ב'] דמלה קמא של קרא היינו הקודש. ודו\"ק]. מיהו כל קרבן כשיומם וצריך אחר, אסור להמיר הבעמ\"ו רק מוכרו, או פודהו לעצמו במעות, וקונה בהן בהמה ומקריב:"
+ ],
+ [
+ "ממירים אחד בשנים ושנים באחד
א' של חולין בב' דקודש, או איפכא:"
+ ],
+ [
+ "והיה הוא ותמורתו מה הוא מיוחד אף תמורתו מיוחדת
אב\"י ולרבנן הוא, לאפוקי ולד דאין עושה תמורה, כלקמן מ\"ה, ולר\"ש יליף ולד מהקישא דמעשר, דגם במעשר אין קדוש הולד שלה שהיה לה בשעה שנעשרה [כמעילה פ\"ג מ\"ו]. או דר\"ש סבר ולד עושה תמורה:"
+ ],
+ [
+ "ולא עוברים באברים
דבאמר רגל בהמת חולין זו תהיה תמורה על העובר שבמעי בהמת קודש זו, אז אין האבר נתפס בקדושה. וה\"ה איפכא:"
+ ],
+ [
+ "ולא שלמים בהן
אבר או עובר של חולין, לא ימירנה בבהמה שלימה של קודש. או איפכא. ועובר אפילו לרבנן לקמן [מ\"ה] אצטריך דס\"ל דאפילו ולד אין ממיר בו, אפ\"ה סד\"א עובר ירך אמו ומחובר בקדושה, ואפ\"ה עדיף מאבר דאית ליה חיות בפ\"ע, קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר ממירים אברין בשלמים
אבר של בהמת חולין בשלימה של קודש, וחלה קדושה על האבר ופשטה קדושה על כל הבהמה ותקרב:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוסי והלא במוקדשין
ר\"ל בתחלת ההקדש:"
+ ],
+ [
+ "כולה עולה
ולת\"ק דוקא במקדיש אבר שהנשמה תלוייה בו, אז כולה עולה [עי' חולין רפי\"א]. וא\"כ נראה פשוט דבממיר באבר שנשמה תלוייה בו, מודו רבנן:"
+ ],
+ [
+ "אין המדומע מדמע אלא לפי השבון
תרומה שנתערב בפחות מק' חולין, ונאסר הדמוע לזר. וחזר ונפל מדמוע הזה סאה א' למקום אחר, א\"צ שוב ק' חולין נגד הסאה שנפלה, רק משערין יפה כמה תרומה יש בסאה זו לפי תערובות הראשון, נקט כל הבבות אלו הכא, אגב סיפא דמשנה ה'. דאין תמורה עושה תמורה:"
+ ],
+ [
+ "אין המחומץ מחמץ אלא לפי חשבון
דאם חימץ בשאור תרומה עיסת חולין, ונאסרה העיסה לזר, וחזר וחימץ מעיסה זו שנאסרה, עיסת חולין אחרת, לא חשבינן לעיסת חולין הב' כאילו נתחמצה מתרומה לבד, רק משערין יפה כמה שאור תרומה היה בחתיכת העיסה שנתערבה בהעיסה הב', ולא נאסרה העיסה הב' רק בהיה באותו שיעור התרומה שבו כח להחמיץ העיסה הב' מבלי החולין שמעורבין עמה. ואין אומרים בכל הנך חנ\"נ מדאין אסור מחמת עצמו התרומה:"
+ ],
+ [
+ "אין המים שאובים פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון
דמקוה שהוא כולה מים שאובין פסול מדאורייתא. אבל מי גשמים שירדו לגומא והם מ' סאה. כשרין לטבול בהן, וגם אין נפסלין אפילו אם נפלו שוב לתוכן אלף סאה מים שאובין, כיון שמתחלה היה מ' סאה מים כשרין. וקאמר הכא שאם היה מתחלה מים כשרים פחות ממ' סאה ונתמלאה עד מ' סאה ממים שאובין ע\"י המשכה ע\"ג קרקע, אז אין השאובין פוסלין המקוה החסירה הנ\"ל רק לפי חשבון. ר\"ל דבנפלו השאובין לתוכה בהמשכה יש חילוק, דאם הרוב מהמ' סאה היו שאובין, נפסלה כל המקוה למחשבו כולה שאובין, בין שקדמו השאובים למים הכשרים או איפכא, ואפילו ירדו השאובין לתוכה ע\"י המשכה ע\"ג קרקע. אבל כשהיה מתחלה בהגומא כ' סאה ומשהו מים כשרים, והמשיך לתוכן ע\"ג קרקע ממש באורך ג' טפחים, כ' סאה חסר משהו מים שאובין, או יותר, כשרה כל המקוה [י\"ד ר\"א סמ\"ה]. מיהו מי מעין כל שהוא מותר למלאותה עד מ' סאה ויותר מים שאובין אפילו בלי המשכה, ואפילו המי מעין מועט [שם סט\"ו], ורק לכתחילה יש להחמיר גם במעין ליתן לתוכן השאובין בהמשכה [שם ס\"מ]. עוד יש לפרש ע\"פ המשנה במסכת מקואות פ\"ג משנה א' ב' ג'. או ע\"פ המשנה שם פ\"ה מ\"א. וי\"א דה\"פ דמתני', דהרי ג' לוגין שאובין שנפלו מהכלי בלי המשכה ע\"ג קרקע, לתוך מקוה מים כשרים שאינן מ' סאה, נפסלו כולן, ומחשבו כאילו כולן שאובין, בין שקדמו המים כשרין להשאובין או איפכא. וקאמר הכא דג' לוגין שפוסלין המקוה אינן פוסלין רק לפי חשבון, ר\"ל שיהיו חשבון הכלים שנפלו מתוכן השאובין כחשבון הלוגין, דהיינו דוקא כשנפלו הג' לוגין מג' כלים או פחות. אבל בנפלו מד' כלים או יותר, לא נפסלו המים הכשרים אפילו נפלו מכל הד' כלים ביחד. ודוקא שלא נתכוון לרבות, ר\"ל שלא נתכוון ששופך לשם הג' לוגין כדי שיהיה בהמקוה מים בשפע רב. א\"נ שלא התכוון מיד בתחלה להפיל לשם כל הג' לוגין, דבחד מהנך גוונא אפילו הטיל הג' לוגין מכמה כלים, וזה אחר זה, אפ\"ה נפסלה המקוה [שם סט\"ו. ועש\"ך שם סקמ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "אין מי חטאת נעשין מי חטאת
לטהר בזריקה, ולטמא הנושאן:"
+ ],
+ [
+ "אלא עם מתן אפר
ונ\"ל דהא דנקט רק הנך אין אין, והרי עוד טובא אין אין איכא בתורה, כגון אין מים המאררים נעשין מאררים רק בנתינת אפר ומחיקת מגילה, ואין מים חיים של מצורע כשרים להזייה אלא בדם צפיר, ואין מנחה כשרה לקמיצה אלא במתן שמן ולבונה, ועוד טובא טובא. אלא דלא בעי למנקט רק הנך כולהו דדמו לאין תמורה עושה תמורה, דבכולהו הוה ס\"ד, דמתתבר שיהא כח בדבר הנפעל שיעשה לדבר אחר שיהיה כמותו, שיהיה המחומץ מחמץ גם לדבר ארר כשנתערב בו, וששאובין שוב יעשו שאובין לכשנתערב, וגם מי חטאת אם נתערבו במים אחרים נעשה גם התערובות כדין מי חטאת. להכי קאמר הכא שאין נעשין מי חטאת רק עם נתינת אפר, ר\"ל עד שיהיו מים תחלה בכלי ואח\"כ יתן האפר על המים. דאע\"ג דכתיב ונתן עליו מים חיים. אין הכוונה שיתן המים על האפר, ליתא, דהרי כתיב מים חיים אל כלי, ומשמע שלא יחצץ האפר בין המים להכלי. רק ה\"ק קרא, דלאחר שנתן האפר על המים שבכלי, ונתן עליו וגו'. ר\"ל יערב המים יפה יפה עד שיעלו ממעל להאפר [ש\"ס הכא י\"ב ב']:"
+ ],
+ [
+ "אין בית הפרס עושה בית הפרס
החורש על הקבר עושה בית הפרס, דהיינו כל שחורש מהקבר ק' אמה לכל רוח, העפר ההוא מטמא במגע ובמשא, משום שכך שיערו חכמים דעד שם יכול להתגלגל עצם כשעורה מהקבר ע\"י עגלת המחרישה. ואפילו קבור בעומק מאד או תוך ארון של אבן, אפ\"ה כל שחרש ע\"ג הקבר גזרו כך משום לא פלוג. וקאמר הכא דאין ביהפ\"ר עושה ביהפ\"ר, דאם חזר וחרש משדה ביהפ\"ר שכבר נטמא, לשדה אחרת הסמוכה לה, לא חיישינן שהעצמות כשעורה שבביהפ\"ר הראשון שכבר נטמא, הובאו ע\"י המחרישה לשדה הסמוכה לה. א\"נ דאם לאחר שחרש מהקבר מ' או נ' אמה הפסיק, וחזר וחרש ממקום שהפסיק עד יותר מק' אמה מהקבר, אין מטמא רק עד מקום כלות הק' אמה מהקבר. והיינו דלא כר\"א דס\"ל [אהלות פי\"ז מ\"ב] דדוקא בחרש בפעם א' יותר מק' אמה מהקבר, אינו עושה פרס רק עד ק' אמה מהקבר, דאין המחרישה מוליך העצם כשעורה שבא לתוכו מהקבר רק עד ק' אמה. אבל בחרש מהקבר והפסיק תוך הק' אמה, וחזר וחרש ממקום שהפסיק, חוזר ומטמא שוב משם ולהלן ק' אמה [כך פי' שם הרא\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "ולא תרומה אחר תרומה
שותפין בתבואה שתרמו שניהן כל א' מדעת חבירו, תרומת הראשון תרומה, דהרי מדעת חבירו תרם. אבל תרומת האחרון אינה תרומה שהרי כבר נתרם. ומתני' ר\"ע היא, אבל ר\"א ס\"ל דתרומת שניהן תרומה, דהיינו כל א' לפי חלקו בהתבואה, דמדחזר השני ותרם, גלי דעתיה שחזר בו קודם שתרם הראשון, ולא הוה ניחא ליה שיתרום הראשון על חלקו. ולר\"ע גלוי דעת למפרע לא אמרינן, כיון שלא גילה דעתו קודם שתרם שלוחו. אבל בתרמו כל א' שלא מדעת חבירו, היינו פלוגתא שנזכרה [בתרומות פ\"ג מ\"ג], דלר\"ע תרומת שניהן תרומה, כל א' לפי חלקו בהתבואה, ולחכמים שם גם בכה\"ג רק תרומת הראשון תרומה, וקיי\"ל כר\"ע. ודוקא בתרם הראשון א' ממ', כעין יפה, או א' מס', דהיינו כעין רעה. אבל בתרם הראשון כבינוני, דהיינו א' מנ' קיי\"ל דאין תרומת השני תרומה:"
+ ],
+ [
+ "ולא תמורה עושה תמורה
דכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קודש, ולא תמורת תמורתו. אבל בהמיר אפילו אלף בהמות על קרבן אחד כולן קדושים, בין שהמירן בבת אחת או בזה אחר זה על הקרבן:"
+ ],
+ [
+ "ולא הולד עושה תמורה
דכתיב והיה הוא, ולא ולד של קודש:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר הולד עושה תמורה
דמלת יהיה מיותר, לרבות ולד שנתהווה:"
+ ],
+ [
+ "לא הולד ולא תמורה עושין תמורה
א\"ל היינו ת\"ק. ונ\"ל דה\"ק, רק בהקדש כתיב תמורה, אבל ולד הרי לא כתיב כלל גבי תמורה, ומנ\"ל שימיר בה. ואי משום יהיה דקאמרת, לאו לרבות ולד, רק לרבות שוגג שנתהווה ממילא, אפ\"ה דינו כמזיד, דבחישב להמיר שור שחור והמיר לבן אע\"ג דבהקדש כה\"ג קיי\"ל דהקדש טעות אינו הקדש, אפ\"ה בתמורה כה\"ג קדוש:"
+ ],
+ [
+ "שלא נאמר אלא בבהמה
דכתיב ואם המר ימיר בהמה. [ואע\"ג דבחולין [דט\"ז ב'] קאמרינן צואר בהמה למעלה, ומוקי לה בעופא דקליל. י\"ל לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד (כחולין קל\"ז ב'). תדע. (דבב\"ק דנ\"ד ב'), קאמר אם לרבות העופות. אע\"ג דהתם בהפרשה בהר סיני כתיב אם בהמה, ש\"מ דבלישנא דקרא אין עוף בכלל בהמה, ורק חיה בכלל בהמה ובהמה בכלל חיה (כב\"ק שם. וחולין ד\"ע ע\"א]:"
+ ],
+ [
+ "אינן עושין תמורה
מדכתיב בתמורה קרבן, וקדשי בדק הבית לא מקרו קרבן:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי שמעון והלא המעשר בכלל היה
ר\"ל מעשר בהמה היה בכלל כל הקרבנות שעושין תמורה:"
+ ],
+ [
+ "ולמה יצא
דפרט ביה קרא שעושה תמורה:"
+ ],
+ [
+ "יצאו קרבנות צבור
וה\"ה שותפין נמי נתמעטו, דהרי שותפין פטורין ממעשר בהמה:"
+ ],
+ [
+ "יצאו קרבנות בדק הבית
דהו\"ל מעשר דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד דלא ללמד ע\"ע יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא. דר\"ש ס\"ל דקדשי בדק הבית מקרו קרבן, להכי אצטריך קרא לממעטינהו הכא"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שקרבנות היחיד עושים תמורה
היינו רק בעיקר הזבח. אבל ולד הזבח, או תמורתו, אף כשהן של יחיד אינו עושה תמורה [כפ\"א מ\"ה]. וכמו כן עוף קרבן יחיד אינו עושה תמורה, [כפ\"א מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "קרבנות היחיד נוהגין בזכרים ובנקבות
דעולה ואשם של יחיד, הם תמיד זכרים. וחטאת ושלמים של יחיד, לפעמים הן זכרים ולפעמים נקיבות:"
+ ],
+ [
+ "וקרבנות צבור אין נוהגין אלא בזכרים
דבין עולה או חטאת או שלמים של צבור לעולם הן זכרים:"
+ ],
+ [
+ "קרבנות היחיד חייבין באחריותן
בקרבנות שאין קבוע להם זמן, גם צבור חייב באחריותן, כפר העלם ושעיר ע\"ז. אבל רק בקבוע להן זמן מיירי, דאז רק ביחיד אפשר שחייב להביאן אפילו אחר שעבר זמן חיובם, כגון עולת יולדת וקרבנות מצורע, שחייבין להביא קרבנותיהן ביום ח' לטהרתן, וכשלא הביאן אז יביאם אח\"כ, מיהו ודאי יש גם בקרבנות יחיד דבעבר זמנן בטל קרבנן, כחביתי כה\"ג, שיביאו עבורו משלו בכל יום [מנחות פ\"ד מ\"ה]. וכ\"כ פר יו\"כ שהכה\"ג מביאו ג\"כ מביתו:"
+ ],
+ [
+ "ובאחריות נסכיהם
דמדחייב באחריות הקרבן, חייב להביא גם נסכיו, והיינו המנחה והיין שמביאין עם הקרבן:"
+ ],
+ [
+ "וקרבנות הצבור אינן חייבין לא באחריותן
דקרבנות הצבור שקבוע להן זמן, כולן בעבר זמנן בטל קרבנן. אבל כשאין קבוע להן זמן כגון פר העלם דבר שהפרישוהו ונאבד ודאי חייבים באחריותו."
+ ],
+ [
+ "ולא באחריות נסכיהן
דכשעבר זמנן ולא הביאו הקרבן פטורים גם מלהביא נסכי קרבן ההוא:"
+ ],
+ [
+ "אבל חייבין באחריות נסכיהן משקרב הזבח
דאפילו צבור אם הקריבו הקרבן בזמנו בלי נסכים, חייבים להביא הנסכים אפילו לאחר כמה ימים:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי מאיר והלא חביתי כהן גדול
י\"ב חלות שנעשין במחבת ובאין משל כה\"ג בכל יום, ומקריבין מחציתן בבקר ומחציתן בערב:"
+ ],
+ [
+ "ופר יום הכפורים
שג\"כ מביאו הכה\"ג משלו כיו\"כ:"
+ ],
+ [
+ "אלא שזמנן קבוע
ר\"ל אפילו קרבן יחיד, כל שזמנו קבוע דוחה שבת וטומאה, אבל כל שאין זמנו קבוע כגון פר העלם של צבור וכדומה גם בצבור אינו דוחה שבת וטומאה. ובהנך גם ת\"ק מודה, ואפ\"ה קרו להו קרבן צבור, כיון דעכ\"פ הצבור חייבים בהם, אף שבאין משל יחיד, כקרבן צבור דמי. והנ\"מ בין ת\"ק לר\"מ, פסח שני, דלכ\"ע מדלא אתי בכנופיא קרבן יחיד הוא [כיומא דנ\"א א'], דלר\"מ מדזמנו קבוע דוחה שבת וטומאה, ולרבנן לא דחי. וקיי\"ל דדוחה שבת אבל לא טומאה, דמפני טומאה דחיתו ואיך יחזור ויעשה בטומאה:"
+ ],
+ [
+ "שכפרו בעליו
שאבדה ונתכפר באחרת, ואח\"כ נמצאת הראשונה:"
+ ],
+ [
+ "מתות
נועל דלת בפניה עד שתמות ברעב, וזה הלכה למשה מסיני:"
+ ],
+ [
+ "ושל צבור
שאבדה, ונתכפרו צבור באחרת ונמצאת אח\"כ הראשונה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר ימותו
פליגי אם ההלכה למשה מסיני, גם בשל צבור היתה. וזה א' מג' אלפים הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משרע\"ה:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא בצבור
דה' חטאות המתות הן, ולד חטאת, תמורת חטאת, מתה בעליה, נתכפרו בעליה, עברה שנתה [וסי' ותמנע היתה פלגש]. מיהו אין דין כל הה' שוין, כלקמן [פ\"ד מ\"א]. ולהכי קאמר הכא דכמו שג' מהן לא משכחת בקרבן צבור, דולד חטאת אי אפשר בקרבן צבור, דהרי כל חטאות הצבור זכרים הם. ותמורת החטאת ג\"כ א\"א בצבור, דקרבן הצבור אינו עושה תמורה. ומתו בעליו נמי לא שייך בצבור, שאין צבור מתים:"
+ ],
+ [
+ "אף שכפרו הבעלים ושעברה שנתן ביחיד דברים אמורים
שימותו:"
+ ],
+ [
+ "ואין תמורה עושה תמורה
דכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קודש, ולא תמורת תמורתו:"
+ ],
+ [
+ "ומקדישים אברים ועוברים
ר\"ל רשאי כל אדם להקדיש וכו' ועי' לעיל פ\"א סי' כ\"ה."
+ ],
+ [
+ "אבל לא ממירים
לאו מדכתיב בהמה בבהמה, דהרי עובר נקרא בהמה [כרפ\"ד דחולין]. אלא מהיקישא דר\"ש קא יליף [כפ\"א מ\"ו], דכמו דמעשר אינו באברים ועוברים, מדכתיב כל אשר יעבור תחת השבט, כמו כן בתמורה. [אב\"י עמ\"ש פ\"א סי' כ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "להגזז ולהעבד
שכשהמיר בהמת חולין בעל מום על בהמת קודש תמימה, חלה קדושה חמורה על הבעל מום, שאף אם יפדוה מותרים רק באכילה, ואסורים בגיזה ובעבודה, דדינו כקדשים שקדם הקדשן למומן. וה\"ט, משום דגלי קרא דאפילו בקדם מומן אפ\"ה כשהמיר בהן תחול עליהן הקדושה, דכתיב טוב ברע או רע בטוב, ורע היינו בעל מום. משא\"כ קדשים שקדם מומן להקדשן, כשנפדו מותרין אף בגיזה ועבודה [כחולין פ\"י מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "בתמורה
שכשהתכוון לומר הר\"ז תמורת עולה שלי, ואמר הר\"ז תמורת שלמים שלי, והיה לו שלמים בביתו, הר\"ז קדיש ולוקה, וכ\"כ בהתכוון לומר שור שחור שיצא מביתי יהיה תמורה על בהמת קדשים זו ויצא מפיו לבן, ויצא מביתו לבן. או שאמר תצא זו ותכנס זו תחתיה, בכולהו קדיש ולוקה, דבכולהו אע\"ג שהיה שוגג בדבר, עכ\"פ בגוף ההמרה מזיד היה. אבל בהיה שוגג בההמרה, שהיה סבור שמותר להמיר, אע\"ג דקדיש פטור ממלקות [רמב\"ם פ\"א מתמורה]. ולראב\"ד כל לקי דנקט ש\"ס בהנך עניינים היינו דבגזז או עבד בבהמת התמורה לקי. אבל על ההמרה לא לקי]:"
+ ],
+ [
+ "במוקדשים
דבכל שוגג בקדשים קיי\"ל כב\"ה [נזיר רפ\"ה] דהקדש טעות אינו הקדש. ומה\"ט אם הנקדש בטעות היה בעל מום, אע\"ג דכל המקדיש בעמ\"ו למזבח לקי, אפ\"ה זה אינו לוקה מדבטעות היה:"
+ ],
+ [
+ "רבי אלעזר אומר הכלאים
שנולד מעז ורחל:"
+ ],
+ [
+ "והטרפה ויוצא דופן
שנתקשה אמו בלדתו, וחתך דפנה של בטן האם והוציאו הולד דרך שם:"
+ ],
+ [
+ "טומטום
שנולד עם עור שמכסה ערותו בב' המקומות, ואינו ניכר אם זכר, או נקיבה הוא:"
+ ],
+ [
+ "ואנדרוגינוס
שיש לו זכרות ונקבות:"
+ ],
+ [
+ "לא קדשים
שאין תמורה חל עליהן, וכ\"ש דבהקדישן אינן קדושים:"
+ ],
+ [
+ "ולא מקדישים
שאם היו קדושים, ואח\"כ אירע פסולן, כגון בטריפה שנטרפה אח\"כ, ובכלאים ויוצא דופן וכו' משכחת לה שהיו ולדות קדשים שהקדישו אמן קודם שנתעברה, דאז חלה קדושה על כרחך על הולד אף שנפסל מהקרבה, ואם המיר אח\"כ על ולד זה בהמת חולין, אין התמורה קדושה, אפילו לר\"י דס\"ל [פ\"א מ\"ה] ולד עושה תמורה, הני לא עבדי תמורה, משום דלא דמי לבעל מום דעושה תמורה, דבעל מום יש במינו קרבן, משא\"כ הנהו אין במינן קרבן [דטומטום ואנדרוגינוס ויוצא דופן אופן ברייתן משונה], וטריפה נמי אף דיש במינן קרבן, עכ\"פ אסור באכילה, ולא דמי לבעל מום דמותר באכילה. להכי הנך דמו טפי לבהמה טמאה של קודש, שאין עושה תמורה. וכ\"כ באמר על כלאים וטריפה וכו' שיהיו תמורה על קרבן אין התמורה קודש, דלא דמי לבעמ\"ו, דהנך אין במינן קרבן והו\"ל כהמירה על גמל וחמור [רמב\"ם פ\"ב מתמורה הי\"ז]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "וולדן
של שלמים או של תמורת שלמים:"
+ ],
+ [
+ "וולד ולדן עד סוף העולם
ר\"ל אפילו ולד ולד ולד וכו' עד סוף העולם. ובגמרא פריך, עד סוף העולם ל\"ל, דמ\"ש ולד ולדן מולד ולד ולדן. ומשני, דקמ\"ל לר\"א דס\"ל ולד שלמים ימות דחייש שיגדל מהן עדרים [כסי' ד']. להכי קמ\"ל תנא דאפילו עד סוף העולם דודאי חזינן דלגדל קבעי, אפ\"ה יקרב שלמים:"
+ ],
+ [
+ "וטעונים סמיכה ונסכים ותנופה וחזה ושוק
בש\"ס גרסינן תנופת חזה ושוק:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר ולד שלמים לא יקרב שלמים
רק כונסו לכיפה וימות ברעב, וזהו מדרבנן דאי נימא יקרב, ישהה לאם שתרבה וולדות ואתא בהו לידי תקלה בגיזה ועבודה, או לעבור בבל תאחר, מיהו דוקא בשלמים גזר, מדאית לבעלים הנאה מיניה, וגם שכיחי. אבל בולד תודה דלא שכיח לא גזר:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים יקרב
[חכמים היינו ת\"ק. (תוס'). ונ\"ל דסד\"א דת\"ק מודה לר\"א דגזרי' שיבא לידי תקלה, רק דלת\"ק סגי למגזר מה\"ט לכתחילה, אבל בששחטן כבר, דאז תו ליכא למגזר שיגדל מהן עדרים, להכי יקריבן. ולר\"א עכ\"פ לא גרע מאשם שכפרו בעליו, דאע\"ג דאינו אסור בהקרבה רק מדרבנן. מדגזרו לאחר כפרה אטו לפני כפרה (כפסחים ע\"ג), אפ\"ה דוקא בניתק לרעיא כבר, בדיעבד יקריבנו, משא\"כ בלא ניתק דלא עשה מעשה בגוף הקרבן. אפילו בדיעבד לא יקריבנו. דאל\"כ מה הועילו חכמים בתקנתן (כתובות ד\"י ע\"א). א\"כ ה\"נ בולד ותמורת שלמים אפילו בכבר שחטן לא יקריבן. ולעולם לכתחילה לכ\"ע אסור להקריבן. להכי קמ\"ל חכמים דסיפא תקרב, דהיינו לכתחילה. א\"נ י\"ל דר\"ש בסיפא מתרץ קו' זאת, והיינו דקאמר לא נחלקו ר\"א וחכמים וכו'. אבל לת\"ק אפילו ולד ולד נמי יקרב, וכמפורש בדבריו]."
+ ],
+ [
+ "ועל ולד ולד תמורה שלא יקרב
דמחשבתו ניכרת ממעשיו דלגדל ולדות בעי:"
+ ],
+ [
+ "העיד רבי יהושע ורבי פפייס
דלא כר\"א:"
+ ],
+ [
+ "על ולד שלמים שיקרב שלמים אמר רבי פפייס אני מעיד
כבר העיד על רבו שכך קבל מרבותיו, והכא הלכה למעשה קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ואכלנו ולדה שלמים בחג
בחג השבועות. דבפסח לא הקריבוהו, דמיירי דהיה אז תוך ז' ימים משנולד, ואפשר נמי דבחג הסוכות קאמר, דאע\"ג דא\"כ איך עבר בעשה כשלא הקריבו בעצרת, דהרי רק בבל תאחר לא עבר עד שיעבור עליו ג' רגלים. י\"ל דמיירי שהיה הולד חולה בעצרת דפסול אז לקרבן:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו כתודה
שיקרבו אימוריהן במזבח, והבשר יאכל ליום ולילה:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שאינן טעונין לחם
דכתיב על לחם התודה, רק תודה עצמה צריכה לחם:"
+ ],
+ [
+ "תמורת עולה
שהמיר זכר בעולה. דבהמיר נקיבה בעולה תרעה עד שתסתאב:"
+ ],
+ [
+ "וולד תמורה
דולד עולה אי אפשר, דהרי עולה זכר הוא:"
+ ],
+ [
+ "המפריש נקבה לעולה
והרי אין עולה נקיבה:"
+ ],
+ [
+ "ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו עולה
דדוקא בולד תמורת עולה, וולדן וכו' [כלעיל מ\"ב] יקרבו, משום דהעולה גופה שאלו באו מכחה ג\"כ קריבה, דהרי זכר הוא. משא\"כ הכא, דהעולה גופה נקיבה היתה, ותרעה עד שתסתאב, להכי גם הבאים מכחה ירעו:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר הוא עצמו יקרב עולה
ר' אלעזר גרסינן בלא יו\"ד, דסתמו הוא ר\"א בן שמוע רבו של רבינו הקדוש [כיבמות דפ\"ד א']. אבל ר' אליעזר ביו\"ד, סתמו הוא ר\"א בן הורקנס שהיה הוא ור' יהושע שניהן תלמידי רבן יוחנן בן זכאי, שהיה בזמן החורבן כבר קודם לנשיאותו של רבן גמליאל זקינו של רבי [כמ\"ש בפירושינו לאבות פ\"ב סי' ס\"ז]. ומוכח דהך ר\"א דהכא היינו ר\"א בן שמוע שהיה אחרון בזמן לר\"א בן הורקנס, דהרי לקמן במתני' בתמורת אשם נקט תרי ר\"א, ר\"א אומר ימותו ור\"א אומר יביא בדמיה עולות, ומסתמא הך דקדים בזמן נקט ליה תחלה. והיינו ר\"א בן הורקנס, ור\"א דנקט לבסוף היינו ר\"א בן שמוע. ומדמקשה ש\"ס מר\"א בתרא דהתם דקאמר יביא בדמיה עולות, אר\"א דהכא דקאמר שהוא עצמו יקרב עולה, ש\"מ דתרווייהו ר' אלעזר בן שמוע הן]:"
+ ],
+ [
+ "ותמכר ויביא בדמיה אשם
ובלא מום לא תמכר, דאע\"ג דלא חזי לאשם לא הוה הא כמום גמור, דעכ\"פ מדנחית לה קדושת דמים, נחית לה נמי קדושת הגוף להא מלתא, דנבעי מום ממש. [ונקט הכא הדין במפריש נקיבה לאשם שלא תמכר בלי מום. אע\"ג דלא אשכחן אשם שיהיה נקבה. וא\"כ כ\"ש בהקדיש נקיבה לעולה, דלא תמכר בלי מום, דהרי אשכחן בעולת עוף דרשאי להיות נקבה. וכ\"כ מה\"ט לא נקט לעיל במפריש נקבה לאשם וילדה זכר, דלא יקרב הולד לאשם. משום דג\"כ מכח ק\"ו שמעינן לה מולד עולה דנקט. דמה ולד עולה, דאפשר שיחול שם עולה על אמו הנקבה במיני עופות. אפ\"ה לא יקרב הולד, מכ\"ש בולד אשם שא\"א כלל שיחול שם אשם על אמו הנקבה, ומה\"ט באמת ר\"א דפליג בולד עולה מודה בולד אשם שלא יקרב הוא עצמו. או נ\"ל דברישא לא נקט באשם, דא\"כ לא הוה פליג ר\"א, דכה\"ג לכ\"ע. ירעה, דבכל שבחטאת מתה באשם ירעה, ובסיפא לא נקט בעולה כה\"ג, דקמ\"ל רבותא, אע\"ג שעי\"ז באשם מתעכב כפרתו עד שיסתאב. אפ\"ה לת\"ק ירעה]:"
+ ],
+ [
+ "אם קרב אשמו
ותו א\"צ לזאת:"
+ ],
+ [
+ "יפלו דמיה לנדבה
להקריב ממנו עולות נדבה כשהמזבח פנוי:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר תמכר שלא במום
דהו\"ל כבעלת מום [ועי' מנחות פי\"ב מ\"ג]. אבל בעולה שהפרישה נקבה, מודה שתמתין עד שתומם, מדאשכחן עולת נקבה בעוף:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר ימותו
זהו ר' אליעזר בן הורקנס [מדהקדימו לר' אלעזר דסיפא, שהוא ר\"א בן שמוע שהיה מאוחר לר\"א בן הורקנס, כלעיל סי' ט\"ז]. וס\"ל דמדכתיב כחטאת כאשם, הוקשו אהדדי שיהיה דינם שוה:"
+ ],
+ [
+ "ורבי אלעזר אומר יביא בדמיה עולות
עולת יחיד:"
+ ],
+ [
+ "אשם שמתו בעליו
או או קתני:",
+ "והיינו שנאבד וכפר בעליו באחר, ואח\"כ נמצא הראשון:"
+ ],
+ [
+ "וימכר ויפלו דמיו לנדבה
לנדבת צבור כלעיל סי' י\"ט. משא\"כ בחטאת בכה\"ג ימותו:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר ימותו
וצריכי, דסד\"א דוקא באשם שכפרו בעליו קאמר ר\"א ימותו, משום דגזור אחר שנתכפר בראשון, אטו שיקריבהו עולה קודם שנתכפר בראשון, ואז אסור להקריבו עולה, דבעוד שלא נתכפר קיימי דמיו לאשם. אבל בתמורת אשם, דלאו להקרבה קאי אימא מודה לרבנן. ואי תנא תמורה סד\"א בהא קאמרי רבנן, אבל בנתכפרו אימא דמודו לר\"א צריכי:"
+ ],
+ [
+ "והלא אף הנדבה עולה היא
פרושי קמפרש לפלוגתא דלעיל, וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "אלא בזמן שהיא באה חובה
כדקאמר ר' אלעזר:"
+ ],
+ [
+ "הוא סומך עליה
בב' ידיו קודם שחיטה:"
+ ],
+ [
+ "ואם היה כהן
ר\"ל אם בעל האשם שמקריב בדמיה עולה, היה כהן:"
+ ],
+ [
+ "עבודתה ועורה שלו
שהוא עצמו מקריבה ונוטל ג\"כ עורה, אף שאינו אז במשמר של אותה שבוע:"
+ ],
+ [
+ "ונסכיה משל צבור
דהרי של צבור היא:"
+ ],
+ [
+ "עבודתה ועורה של אנשי משמר
של אותה שבוע:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו כבכור וכמעשר
לא שיקרבו, דהרי מעטינהו קרא שלא יקרבו [כבכורות פ\"ט סימן ס\"ג]. רק ר\"ל שירעו עד שיסתאבו, וישחטו כבכור ומעשר שנפל בהם מום, שאין נמכרין באטלס כשנשחטו במומן:"
+ ],
+ [
+ "ויאכלו במומם לבעלים
בכור לכהן ומעשר לבעלים:"
+ ],
+ [
+ "מה בין הבכור והמעשר לבין כל הקדשים
כשהוממו אלו ואלו:"
+ ],
+ [
+ "שכל הקדשים
כשהוממו:"
+ ],
+ [
+ "נמכרים באטליס
הוא השוק שמוכרים שם בהמות חיים וגם בשר:"
+ ],
+ [
+ "ונשקלין בליטרא
דעי\"ז ימכרו ביוקר טפי, ויהי הרווחה להקדש, להביא קרבן מובחר שצריך להביא בדמים שיקבל:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן הבכור ומן המעשר
דכשיוממו א\"צ להביא בדמי מכירתן קרבן אחר, א\"כ כשימכרם באטלס ובליטרא יהיה הרווחה רק להדיוט, ומשום הרווחתו לא מזלזלינן בהקדש למכרן בפרהסיא כחולין. [ואע\"ג דאמרינן (תמורה ד\"ה ב') דבבכור נאמר לא יפדה, דהיינו כשיומם אינו יכול לפדותו להתיר בו גיזה ועבודה. משא\"כ בשאר קדשים. אבל רשאי הכהן למכרו שיאכלו הקונה בתורת קדושת בכור. אבל במעשר נאמר לא יגאל. וגאולה היינו מכירה (בג\"ש מחרס) ור\"ל שאינו רשאי למכרו כלל. וא\"כ היכי קאמר הכא דאין המעשר נמכר באטלס ובליטרא, הרי בל\"ז אינו רשאי למכרו כלל. י\"ל דדוקא תם אסור למכרו מדאורייתא, אבל בעל מום רק מדרבנן אסור למוכרו, משום גזירה אטו תם, ומשו\"ה היכא דאיכא פסידא דיתמי, שאינן יכולין לאכלו כולו. מותר למכרו [כמבואר בבכורות דל\"א ב']. וקאמר הכא, דרק משום הפסדן התירו, אבל משום הרווחתן לא מזלזלינן בהקדש]:"
+ ],
+ [
+ "ויש להן פדיון
דכשיוממו פודם בשוויין ומוסיף חומש, או מכרן לאחר, ובדמי הפדייה או המכירה מביא קרבן אחר כמותו:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן הבכור ומן המעשר
דשניהן כשיוממו אינן נפדין להתירן בגיזה ועבודה, וגם אין המעות שיקבל נתפס בקדושה, מדא\"צ להביא תחתיהן קרבן אחר כמותן. רק כשיוממו יאכלו הן עצמן במומן לבעלים:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן הבכור ומן המעשר
שאין מביאין אותן לכתחלה מח\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ואם בעלי מומין יאכלו במומן לבעלים
דבשר הבכור שייך לכהן, והמעשר לבעלים:"
+ ],
+ [
+ "שהבכור והמעשר יש להן פרנסה במקומן
ר\"ל יש להן תקנה בח\"ל, שירעו עד שיסתאבו ויאכלו שם:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו בקדושתן
דאף כשיוממו צריך לפדותן להעלות דמיהן להקריב הקרבן בעדן. ומדנשאר בהן קדושה גם כשיוממו, להכי כשהן תמימים יעלה הן עצמן להקריבן. ואנן קיי\"ל כר\"ע [סוף פרק בתרא דחלה] דבכור ומעשר שעלו תמימים מח\"ל, אפילו בדיעבר לא יקרבו [רמב\"ם פ\"א מבכורות ה\"ה]. [אב\"י ותמוהים דברי רתוי\"ט רפ\"ט דבכורות שכתב דרמב\"ם לא ס\"ל כר\"ע, ע\"ש]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ימותו
סוגר דלת בפניה עד שתמות ברעב [רש\"י קדושין דנ\"ה]."
+ ],
+ [
+ "שעברה שנתה
דחטאת כשרה רק תוך שנתה:"
+ ],
+ [
+ "ושאבדה ונמצאת בעלת מום
האי שנאבדה קאי לכאן ולכאן, ור\"ל שעברה שנתה ונאבדה ונמצאת, או שנאבדה ונמצאת בעלת מום, אע\"ג דה\"ל ב' לריעותא ודחוייה לגמרי בשעה שנתכפר באחרת, אפ\"ה בנמצאת אחר שכפרו בעלים באחרת, תמות:"
+ ],
+ [
+ "אם משכיפרו הבעלים
נמצאת:"
+ ],
+ [
+ "תמות
אבל באבודה שנמצאת קודם שנתכפרו בעליה באחרת, אפילו רק בחדא לריעותא, כגון שנמצאת תמימה ותוך שנתה, תרעה עד שתסתאב ויביא בדמיה אחרת, וכדמסיק בסיפא. וה\"ה בעברה שנתה לחוד, תרעה עד וכו'. וכ\"כ בחטאת שהוממה לחוד, יביא מיד בדמיה אחרת [כך הוא שיטת התוס' ריש פרקן, ורמב\"ם פ\"ד מפסוהמ\"ק ה\"א ג' וז' וח'. ומ\"ש הרמב\"ם שם ה\"ח דבאבדה ונמצאת קודם שנתכפרו בעליה באחרת, שתרעה עד שתומם ויפלו דמיה לנדבה. לכאורה תמוה, דהיכי מיירי, אי בשאחר שנמצאת האבודה נתכפר באחרת. הרי בכה\"ג פסק רבינו (בה\"ג) דבכה\"ג האבודה תמות, מדדחיה בידים. ואי בלא נתכפר עדיין הרי כבר פסק שם רבינו דאמרינן ליה שיקריב אותה שנאבדה, והאיך כתב רבינו כאן שתרעה. ונ\"ל דמ\"ש רבינו כאן שתרעה, היינו אותה שלא נאבדה. וכש\"ס (כ\"ג א'). או ר\"ל אם הורו לו ב\"ד בטעות שיקריב שאינה אבודה, אז הואיל ולא דחי להאבודה בידים רק בהוראת ב\"ד, תרעה ויפלו דמיה לנדבה. ולרש\"י ור\"ב ה\"פ אם משכפרו בעלים באחרת באו בעלים לשאול על האבודה שנמצאת קודם שנתכפרו בהאחרת, אז תמות האבודה, ואפילו לרבנן במ\"ג דס\"ל דאין חטאת אבודה מתה רק בנמצאת לאחר שכפרו בעליה באחרת, הכא מודו דתמות. מדאיכא ב' לריעותא. ורכ\"מ אחמ\"כ רצה (בה\"ח) לקרב המרוחקין בזרוע. לומר דרמב\"ם ס\"ל כרש\"י בזה. והרואה יראה שאין הדבר כן ווצ\"ע):"
+ ],
+ [
+ "ואינה עושה תמורה
דמדלא היא ולא דמיה קרבין לא אלים קדושתה למתפס תמורה:"
+ ],
+ [
+ "לא נהנין
מדרבנן:"
+ ],
+ [
+ "ולא מועלין
אם נהנה מהן, פטור מקרבן מעילה, מטעם שבסי' ו':"
+ ],
+ [
+ "אם עד שלא כפרו הבעלים
נמצאת [ולרש\"י הנ\"ל סי' ה' מיירי שלא רצו להתכפר באחרת. ותמהני מאד וכי ברצונו תליא לעבור על לאו ועשה [ר\"ה ד\"ו א'] להשהות קרבנו, והרי גם דבחטאות אין ממשכנין [כספ\"ה דערכין] אפ\"ה בחטאת נזיר שאינו בא לכפרה חיישינן שישההו וממשכנין, ומכ\"ש הכא שאומר בפירוש שישההו, ואפשר שלא יומם כלל, ולא יתכפר לעולם וצריך לדחוק דמיירי שאומר האדם שירצה להשהות מלהביא קרבנו עד קודם שיעבור על בל תאחר. דאולי תומם חטאת זו מקודם]:"
+ ],
+ [
+ "ותמכר ויביא בדמיה אחרת
אעברה שנתה ואבדה קאי. דאילו בנאבדה ונמצאת בעלת מום, תמכר מיד רביא בדמיה אחרת:"
+ ],
+ [
+ "ומועלין בה
דהואיל ודמיה עומדין להקרבה, יש בה קדושה."
+ ],
+ [
+ "תמות
דהרי נתכפרו בעליה [כמשנה א', רק דלרמב\"ם נקט במ\"א ב' לריעותא לרבותא. ולרש\"י דב' לריעותא דבמ\"א דוקא. סתם בנמצאת קודם שנתכפרו בעלים באחרת]:"
+ ],
+ [
+ "ואחר כך נמצאו המעות ילכו לים המלח
דכל שהבהמה תמות, המעות ילכו לים המלח:"
+ ],
+ [
+ "והשאר יפלו לנדבה
לנדבת צבור (כפ\"ג סי' י\"ט), ככל מעות שנתותר ממעות שהפריש לחטאת, ודוקא שעירב המעות יחד. אבל בלא ערבן. והביא חטאתו מא' מהן, הו\"ל כחטאת שכפרו בעליה באחרת, ומדחו המעות האחרות לים המלח:"
+ ],
+ [
+ "והרי חטאת בעלת מום
שהוממה. דאילו היתה תמימה, היא תקרב והמעות ילכו לים המלח. דכל הנך אליבא דר' לקמן סי' ט\"ז, דס\"ל דכשהיתה החטאת אבודה בשעה שהפריש אחרת, האבודה למיתה אזלה, ה\"נ הנך מעות שהיו אבודים בשעה שהפריש אחרת, אף שנמצאו קודם שנתכפרו בהאחרת, ילכו לים המלח:"
+ ],
+ [
+ "דברי רבי
אע\"ג שלא הקריב עדיין האחרת בשעה שנמצאת הראשונה, אפ\"ה מדהיתה אבודה בשעה שהפריש האחרת, להכי כשהקריב האחרת תלך זו למיתה:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אין חטאת מתה
ר\"ל אין חטאת אבודה מתה:"
+ ],
+ [
+ "ואין המעות הולכות לים המלח אלא שנמצאו מאחר שכפרו הבעלים
מיהו כ\"ע מודו בנתכפר באחת מהן, אפילו נתכפר באבודה, שאינה אבודה מתה, דמדנתכפר בלי שאלת ב\"ד הרי דחי להאחרת בידים. כי פליגי רק בבא לשאל בב\"ד איזה יקריב דלרבנן אמרינן ליה שיקריב האבידה, ושאינה אבודה תרעה, ולרבי כל איזה מהן שיקריב, חברתה תמות:"
+ ],
+ [
+ "המפריש חטאתו והרי היא בעלת מום
ר\"ל שהוממה אח\"כ:"
+ ],
+ [
+ "מוכרה ויביא בדמיה אחרת
אבל כשלא מכרה עדיין בשעה שמתכפר באחרת, תמות:"
+ ],
+ [
+ "תמות
אף שכבר מכרה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כיצד מערימים על הבכור
לשון ערסה פירושו תחבולה ליסט בל\"א בין באופן המותר או שאינו מותר. והיינו בין להזיק, כמו והנחש היה ערום (בראשית ג' א'). בין להנצל, כמו ערום ראה רעה ונסתר (משלי כ\"ב ג'). בין להרוויח לעצמו או לאחרים, כמו שומר תוכחת יערים (משלי ט\"ו ה'), וערומים יכתירו דעת (משלי י\"ד י\"ח). אבל מרמה הוא תמיד באופן שאינו מותר, משום שיוזק בו אחר, ופירושו הינטערגעהען. והכא בלשון ערמה ר\"ל כיצד רשאי לעשות תחבולה להרוויח בהיתר בכור שיוולד בעדרו:"
+ ],
+ [
+ "ילדה זכר יקרב עולה
אף שנתחייב כבר בעולה, יכול לפטור א\"ע בזה. משום שאינו קדוש, רק כשפטר הרחם ויצא, להכי רשאי להקדישו מקודם. ואע\"ג דכתיב אשר יבכר לה' לא יקדיש אותו. האי יבכר על כרחך לשון עבר הוא, דכשכבר בוכר ונולד שוב אינו מקדישו, אבל רשאי להקדישו קודם שנולד, שלא תחול עליו קדושת בכור כשיוולד. ודוקא עולה, שמעלהו מקדושה קלה לחמורה. אבל אינו רשאי לעשותה שלמים, דמורידה מקדושתה, דבכור נאכל רק לכהן, ושלמים לכל אדם:"
+ ],
+ [
+ "זבחי שלמים
לא במבכרת מיירי, דהרי נקיבה לא קדש בבכורה, ולמה יערים עליה. גם אי\"ל דמיירי בחולין וכמשנה ב', דהרי קאמר כיצד מערימין, ואי בחולין, מה צריך להערים, רק מיירי שמערים בחטאת, שהקדישה ונתעברה אח\"כ, ומתירא שכשתלד, וולד חטאת למיתה אזלא. להכי מתנה שיהיה הולד שלמים, דקדושת אם לא חל על ולד, רק בהווייתו כשיצא מרחם, יתקדש בקדושת אמו, ולפיכך יכול להקדישו מקודם בקדושה אחרת, ואע\"ג דשלמים נגד חטאת הו\"ל הורדה מקדושה, עכ\"פ כיון דכשלא יעשה כן למיתה אזל, לא חיישינן. מיהו אנן קיי\"ל עובר ירך אמו, ולהכי ולדות קדשים במעי אמן הן קדושים כקדושת אמן [רמב\"ם פ\"ד דתמורה הי\"ב. ועיין רמב\"ם פסוה\"מ פ\"ד ה\"ד, ופי\"ח הכ\"ג. ועי' ראב\"ד ורלח\"מ עבדים פ\"ז ה\"ה, דלפי דעתם קיי\"ל עובר לאו ירך אמו]:"
+ ],
+ [
+ "אם נקבה זבחי שלמים
שאמר כך. וה\"נ מיירי בחטאת שנתעברה. ואע\"ג דהיה יכול להתנות ששניהן יהיו שלמים. אורחא דמלתא דחושב שכשתלד ב' ויהיה לו א' לשלמים, יקריב הב' הראוי לעולה עולה:"
+ ],
+ [
+ "הזכר יקרב עולה והנקבה תקרב שלמים
נ\"ל דקמ\"ל דלא אמרינן דלא התנה רק על א' לבד ולא עלה בדעתו שתלד תאומים [ועי' ב\"ב פ\"ט מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ודמיו חולין
הך בבא ע\"כ מיירי שהתנה כן על חולין מעוברת. דאי בקדשים, הרי לא חל קדושת עולה רק על זכר א', והב' נשאר בקדושת אמו, ואם האם חטאת, ב' הולדות ימותו, דהרי נתערב עולה בחטאת המתה, משום דבדאורייתא אין ברירה [עי' מ\"ש לקמן פ\"ו מ\"ו.]. אלא מיירי בחולין מעוברת, ולהכי לעניין איסור, אמרינן אין ברירה בדאורייתא, ושניהן עולה. אבל לעניין ממונא, הרי רק א' נדר, להכי דמי השני חולין:"
+ ],
+ [
+ "אין קדושה חלה עליהן
הך בבא שוב לא מיירי בחולין מעוברת, דפשיטא דלא חל עליה שום קדושה, דאפילו למאי דקיי\"ל דעכ\"פ טומטם ספיקא הוה [כספ\"ו דבכורות]. היינו לעניין קדושה הבאה מאליה, כקדושת בכור דקמא שמיא גליא. משא\"כ הכא קדושה לא נחית לבהמה רק מדעת המקדיש, והרי לא התנה רק על זכר או נקיבה וודאין. רק מיירי בהתנה כן על קדשים מעוברת. [והא דלא נקט הן בבא לעיל גבי קדשים מעוברת. ה\"ט מדלא רצה להפסיק בפלוגתא בין הבבות]. ורשב\"ג ס\"ל דטומטם בריה בפ\"ע הוא, והו\"ל כבעל מום, וס\"ל נמי וולדות קדשים בהווייתן כשיצא מרחם נקדשין, להכי הו\"ל כהוקדם מומן להקדשן, ואין קדושת אם חל עליהן. ומה\"ט גם קדושת פה לא חל עליהן, דבריה בפ\"ע הם, והו\"ל כבעל מום מעיקרא. אבל אי הוה ס\"ל טומטם ספיקא הוה, עכ\"פ היה קדש בקדושת האם:"
+ ],
+ [
+ "האומר
על חולין מעוברת:"
+ ],
+ [
+ "דבריו קיימים
דקדושת הולד קדים לקדושת האם [מכאן נמי מוכח כמ\"ש לקמן בס\"ד (פ\"ו סי' ל\"ו), דאע\"ג דעובר ירך אמו לעשות ולד כאם, עכ\"פ לא הוה ירך אמו לעשות אם כולד, דהרי בהקדיש באמת ירך אמו, צריך למכרה כולה למי שצריך עולה (כרמב\"ם רפט\"ו ממעק\"ר). מיהו נ\"ל דבשעת לידה לכ\"ע אז אין עובר ירך אמו מדאז כבר התחיל לפרוש מאמו, וכדמוכח (באהלות פ\"ז מ\"ה), דכשיצא ראשון מת, השני טהור, אף שוודאי אמו נטמאה באהל המת לא אמרינן דנטמאה הולד עמה. אב\"י וה\"נ אמרינן ערכין [ד\"ז א] כיון דעקרא גופה אחרינא הוא]:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו ולד שלמים
דמדהיתה מעוברת כשהקדישה, חל הקדושה גם על הולד, ותו לא מצי למהדר לעשות הולד עולה, דתפיס לשון ראשון. ואפילו למ\"ד ולדות קדשים בהווייתן לאויר עולם קדשי. היינו בהקדיש, ואח\"כ נתעברה, ולא בהקדיש מעוברת:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוסי אם לכן נתכוין מתחלה
שכשאמר היא שלמים נתכוון לומר בסוף שהולד יהיה עולה, אף שהיה יכול להקדים להקדיש הולד קודם לאם [ולפ\"ז איצטריך מ\"ג לרבותא דר' יוסי, ומ\"ד לרבותא דר\"מ ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "דבריו קיימים
דאף בגמר דבריו אדם נתפס:"
+ ],
+ [
+ "ואם משאמר הרי זו שלמים
אף שלא התכוון אז כלל על הולד, אפ\"ה מדלא התכוון איפכא נתפס בקדושת אמו."
+ ],
+ [
+ "נמלך ואמר ולדה עולה הרי זו ולד שלמים
ואף שהיה תוך כדי דיבור, והרי קיי\"ל דכל חזרה תוך כדי דבור כדבור דמי. בהנך ו' דברים מקדיש מימר, מגדף, ע\"ז, מקדש, מגרש [וסימנך קם געגק], אף שחזר תוך כדי דיבור לא מהני [עיין רמב\"ם סוף פ\"ב מתמורה ופט\"ו מקרבנות. ואה\"ע סי' מ\"ט ב\"ש שם סנ\"ג. ואה\"ע סי' ל\"ז סכ\"ה וכ\"ז. וסל\"ח סעיף ל\"ד. ועי' בח\"מ רנ\"ה ש\"ך סק\"ה דהביא ראיה ברורה דרק בד' דברים מגדף. ע\"ז. מקדש, מגרש, לא אמרינן תוך כ\"ד כדיבור דמי. אב\"י עי' ר\"ן נדרים דפ\"ז א' ד\"ה והלכתא, טעם הנך דל\"א גבייהו תכ\"ד כדיבור דמי]. ושיעור תוך כדי דיבור, הוא בכדי לומר ג' תיבות, שלם עליך רבי [תוס' הכא, ובב\"ק דע\"ג ב' ד\"ה כי לית. וש\"ך י\"ד ר\"י סק\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו תמורת עולה ותמורת שלמים
כגון שהתכוון על עולה ושלמים ידועין והמיר בהן:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו תמורת עולה
דתפיס לשון ראשון:"
+ ],
+ [
+ "דבריו קיימין
ותרעה עד שתומם, ותמכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים, ואי\"ל האיך נאמינו שנתכוון מתחלה לתרווייהו, דא\"כ הול\"ל תמורת עולה ושלמים. י\"ל דמצי לתרוצי שחשב, שכשיאמר כך תרעה, כדין האומר חציה עולה וחציה שלמים. אבל כשיאמר תמורה אכל חד וחד, היה סבור שתקרב. מיהו באומר שתהיה חטאת ועולה, תמות. ודוקא כשהיה חייב חטאת, דאל\"כ אפילו אמר הר\"ז חטאת אינה קדושה [כספ\"ב דחולין]:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו תחת זו
או שאמר וכו':"
+ ],
+ [
+ "הרי זו תמורה
דכולן לשון תמורה הן:"
+ ],
+ [
+ "אינו תמורה
דלשון חלול היינו שיצא ההקדש מקדושה לחול, והרי אין הקדש תמים יוצא לחולין:"
+ ],
+ [
+ "יוצא לחולין
ונתפסה האחרת בקדושתה, אעפ\"י שאין זאת שחילל עליה שוה כמו ההקדש, עכ\"פ מדאורייתא ההקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה, הר\"ז מחולל. וגם בלא זה מדאורייתא אין אונאה להקדש:"
+ ],
+ [
+ "וצריך לעשות דמים
ר\"ל דעכ\"פ מדרבנן צריך לחשוב בדקדוק דמים של זה נגד זה, כדי שלא יפסיד ההקדש, ומה ששוה ההקדש יותר מהחולין, יוסיף מכיסו."
+ ],
+ [
+ "לא אמר כלום
מדלא הודיע על איזה חטאת עולה הוא ממיר:"
+ ],
+ [
+ "היה לו דבריו קיימין
אב\"י עי' מ\"ש ע\"ר נ\"י בפירושו [ביצה פ\"ב סי' ז']."
+ ],
+ [
+ "הרי אלו לעולה
משמע לדמי עולה, דהיינו למכרה ולקנות בהדמים עולה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אוסרים כל שהן
ר\"ל כל בהמות שפסולות להקרבה, דינן שאם נתערבו אפילו באלף, כולן אסורות להקריב כשאין ניכר האיסור. ואם הבהמות שנתערבו ביניהן הפסולין, הם קדשים, הרי כל התערובות ירעו עד שיוממו וימכרו אז להדיוט (כרפ\"ח דזבחים). ואלו הן הפסולים להקרבה, הרובע וכו':"
+ ],
+ [
+ "והנרבע
מיירי שהעיד כן ע\"א או הבעלים. דביש ב' עדים, אסור גם להדיוט:"
+ ],
+ [
+ "והמוקצה
שהפרישוה להקריבה לע\"ז [ועי' בפתיחה לסדר זה פ\"ב אות ל\"ד]. ודוקא שעשו בה כבר הכומרים קצת מעשה להכינה להקרבה, כגון שרחצוה או גזזו שערה ליפותה להקרבה, אז נאסרה לגבוה. [וי\"א דהא דאמרינן בש\"ס, אינה אסורה עד שיעשו בה מעשה, היינו עד ולא עד בכלל, ור\"ל שכשעשו בה מעשה שחרשו בה. או שעשו בה מעשה אחרת, אפילו לצורך ע\"ז, אפ\"ה הותרה. דתו לא מקרבו לה לע\"ז. מיהו ל\"מ לפע\"ד לא משמע כן לישנא דגמ'. דא\"כ הול\"ל,,רק עד שיעשו בה מעשה\". או מילת אינה מיותר]:"
+ ],
+ [
+ "והנעבד
שעבדוה כע\"ז. אבל להדיוט מותרת דכל בעל חי שנעבד לא נאסר להדיוט [ונ\"ל הטעם. משום דבע\"ת למעלתו מדומם וצומח. נתנה לו תורה קצת חזקה בחיות שלו, שיהא שייך לעצמו. באופן שלא יהא אדם יכול לאסרו, אם לא עשה מעשה בגופו, והו\"ל כמי שאוסר דבר שאינו שלו כל זמן שחי הבע\"ת. משא\"כ בדומם וצומח, אמרה תורה השחת שרוף וכלה. אבל אי\"ל משום דבע\"ח הו\"ל כגדולי קרקע (ועי' רמ\"מ פי\"ט הי\"א מהל' שבת). והו\"ל כאילן שנטעו ואח\"כ עבדו דאינו נאסר רק כשיעשה בו מעשה [כע\"ז מ\"ח א'). ואף דבהחליף בע\"ת על ע\"ז נאסרה אף שלא נעשו בו מעשה (כי\"ד ססקמ\"ה). התם שאני דרבייא קרא, והיית חרם, כל שאתה מהייה ממנה יהיה כמוה (כע\"ז נ\"ד ב'). ליתא. דהרי דגים לא מחשבו גדולי קרקע (כעירובין כ\"ז ב'). והרי לא מצינו חילוק בין דגים לשאר בע\"ח שנעבדו, משמע דכולן מותרים. אמנם אילה\"ק למה התירה תורה נעבד להדיוט, מ\"ש מנרבע דאסור להדיוט, הואיל ובא לאדם תקלה על ידה. כבר תירץ הש\"ס [סנהדרין נ\"ה א'], דנרבע שאני דנטפל בה בדבר שקלונו מרובה, משא\"כ נעבד. וה\"ה בחרש בשור ובחמור, או בעשה בבהמה מלאכה בשבת, וכדומה, בכולן מותרות להדיוט מה\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "ואתנן
מפורש במ\"ב:"
+ ],
+ [
+ "ומחיר
מפורש במ\"ג:"
+ ],
+ [
+ "והכלאים
שנולד מעז ורחל:"
+ ],
+ [
+ "והטרפה
ומשכחת לה שנתערב ואינו ניכר, כגון שבין בהמות קדשים שכולן נקובות בקוץ נגד חללה של בהמה, אבל לא נקבו לחלל, נתערב ביניהן בהמה שנדרסה וג\"כ לא נתנקבה בצפורן של החיה לבית חללה של בהמה, שאפ\"ה דרוסה כה\"ג טריפה, דהארס שורף והולך להחלל. ומפני שכולן ניקבו בשוה, לא מינכרה הדרוסה בין נקובות הקיץ. או י\"ל דמיירי שנתערבה נפולה בין שאר בהמות, וס\"ל דנפולה אפילו הלכה צריכה בדיקה לאחר שחיטה. ולהכי כשירעו ויוממו מותרים להדיוט ע\"י שיבדוק כל אחת שלא נתרסקו אבריה. משא\"כ לגבוה אפילו בבדיקה אסורים, מדיש בה חשש טריפות, הקריבהו נא לפחתך. ואנן קיי\"ל דנפולה צריך לשהות, מעל\"ע, ובעמדה א\"צ לשהות מעל\"ע, ושניהן צריכין בדיקה, אבל בהלכה א\"צ בדיקה, ובזה\"ז כל שצריכים בדיקה, אסורה, דלא בקאינן השתא בבדיקתם (י\"ד נ\"ח). א\"נ דמתני' מיירי שנתערב ולד טריפה בין בהמות קדשים, ור\"א היא דס\"ל (חולין נ\"ח א') דולד טריפה אסור להדיוט, וכ\"ש לגבוה, ואנן קיי\"ל דולד טריפה כשר אפילו לגבוה [כרמב\"ם פ\"ז מאסומ\"ז], וכ\"ש דשרי להדיוט [כי\"ד ע\"ט ס\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ויוצא דופן
שהקישה אמה בלידתה, וקרע דופן האם והוציא הולד:"
+ ],
+ [
+ "איזה הוא מוקצה המוקצה לעבודה זרה
שהפרישוה להקריבה לע\"ז כלעיל סי' ג':"
+ ],
+ [
+ "הוא אסור
להקריבה לגבוה:"
+ ],
+ [
+ "ומה שעליו מותר
ר\"ל תכשיטין שעל המוקצה מותרין הן ודמיהן לקרבנות המזבח."
+ ],
+ [
+ "הוא ומה שעליו אסור
למזבח:"
+ ],
+ [
+ "זה וזה
מוקצה ונעבד:"
+ ],
+ [
+ "מותרין באכילה
להדיוט, דבע\"ח לא נאסר, וכלעיל:"
+ ],
+ [
+ "איזהו אתנן האומר לזונה
שאינה ישראלית, או שהיא ישראלית, והיא לו מחייבי לאוין, וכ\"ש כשהיא מחייבי כריתות או מיתות ב\"ד. ואפילו אתנן שנתן לבוא על הזכר, או אתנן נדה, אף שמותרת לו לאחר זמן. אבל אתנן פנוייה ישראלית, או אתנן שנתן לאשתו נדה, או אתנן שנתנה נקיבה לזכר, מותרים למזבח [רמב\"ם פ\"ד מאסומ\"ז ה\"ט וי']:"
+ ],
+ [
+ "אפילו מאה כולן אסורין
ר\"ל אפילו התנה לשלוח לה טלה א' ושלח ק' טלאים, לא אמרינן שהיתרים מאותו טלה שהבטיח, למתנה בעלמא שלחן, קמ\"ל דכולן דינן כאתנן:"
+ ],
+ [
+ "ותלין שפחתך אצל עבדי
בעבד עברי שאין לו אשה ישראלית מיירי, דאז אסור לרבו למסור לו שפחה כנענית. אבל בעבד כנעני, או בעבד עברי שיש לו כבר ישראלית, מותר בשפחה:"
+ ],
+ [
+ "רבי אומר אינו אתנן
דס\"ל דאפילו באין לו אשה מותר בשפחה. א\"נ ס\"ל דאף דכשאין לו אשה אסור בשפחה, עכ\"פ הואיל והותר מכללה, להכי אף באופן שאסורה לו אינו אתנן. [ול\"מ היה נ\"ל דפי' בתרא עיקר, דאי כפי' קמא, למה להו דפליגי באתנן ולא פליגי בעבד גופיה אם מוחר בשפחה באין לו אשה]:"
+ ],
+ [
+ "אחר נטל עשרה
טלאים:"
+ ],
+ [
+ "ואחד נטל תשעה וכלב
כנגד העשרה טלאים שנטל חבירו:"
+ ],
+ [
+ "שכנגד הכלב
רצה לומר אותן עשרה טלאים שנטל האחר כנגד הט' והכלב שלקח חבירו, כולן אסורים. והיינו למאי דקיימא לן כמאן דאמר דבדאורייתא אין ברירה. ולמ\"ד דאפילו בדאורייתא יש ברירה, אילה\"ק דלשקול חד נגד הכלב, ואינך כולהו לשתרי. י\"ל, דמיירי שלא היה בכל י' הטלאים שכנגד הט' והכלב, טלה א' ששוה כדמי הכלב, וכגון שכל א' מאותן הטלאים שכנגד הכלב שוה דינר, ואותן ט' שעם הכלב שוה כל א' דינר חסר מעה, והכלב שוה דינר וט' מעין, נמצא שבאותן י' שכנגד הכלב יש בהן ט' שיש בכל א' מעה א' מחיר הכלב, והעשירי היא כולו מחיר הכלב, להכי כולן אסורים. אבל בהיה בין י' הטלאים שכנגד הכלב, א' ששוה ממש כהכלב, אז יוכל המחליף לומר שזה יהיה מחיר הכלב ויאסר, והשאר יהיו מותרים [כך מוכח פי' הסוגיא הכא, ומש\"ס בכורות (דנ\"ז א'), דרק למ\"ד יש ברירה בדאורייתא מקשי הש\"ס הכא לברור חד להדי כלבא, ואינך לשתרו. ומתורץ קו' כתוי\"ט הכא]:"
+ ],
+ [
+ "אתנן כלב
שנתן טלה לחבירו שירשוהו לבוא על כלבו:"
+ ],
+ [
+ "ומחיר זונה
שהחליף טלה בזונה:"
+ ],
+ [
+ "שנים
ר\"ל שנאמר אתנן זונה ומחיר כלב וגו' כי תועבת ה' אלהיך גם שניהם."
+ ],
+ [
+ "ולא ארבעה
ר\"ל ולא שיהיו גם אתנן כלב ומחיר זונה אסורים שהן יחד ד':"
+ ],
+ [
+ "ולדותיהן
של אתנן ומחיר:"
+ ],
+ [
+ "שנאמר הן
מדכתיב גם שניהן, דרשינן כאילו כתיב שנים הן, דהו\"ל מיעוט:"
+ ],
+ [
+ "נתן לה כספים
להזונה:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו מותרין
לקנות בהן קרבן:"
+ ],
+ [
+ "אסור
למזבח. מיהו בנתן לה חיטין ועשתן קמח ענבים ועשתן יין, וכדומה, שנשתנו, מותרים למזבח, דכתיב הן ולא שנוייהן:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו מותרין
אפילו בהפריש טלה לפסחו ואח\"כ המנה זונה על הפסח בשכר שיבעלנה, דסד\"א דמדיוכל להמנות אחרים על פסחו, והמעות שיקבל מהן עבור זה, הם חולין גמורים, דעל מנת כן הקדישו ישראל פסחיהן, א\"כ שלו הוא הפסח, ויהיה יכול לאסרו באתנן. קמ\"ל דאפ\"ה שרי, מדכתיב ולא תביא אתנן וגו' לכל נדר, פרט לכל הנדור כבר:"
+ ],
+ [
+ "עופות
ר\"ל ואם נתן לה עופות, כגון יונים באתנן:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו אסורין
לקרבן:"
+ ],
+ [
+ "להביא את העוף
דמלת כל, רבוי הוא:"
+ ],
+ [
+ "ולדותיהן מותרים
מיהו בנרבע, מוקצה, נעבד, נוגח, בהנך דוקא בנעשה בה איסור ואח\"כ נתעברה, אז הולד מותר לקרבן, דהרי אבי הולד, של היתר הוא, והו\"ל זה וזה גורם, דשרי. אבל בהיתה מעוברת ואח\"כ נעשה בה איסור הנ\"ל אסורה, להקרבה, דהיא וולדה נרבעו או נעבדו או הוקצו, או נגחו:"
+ ],
+ [
+ "ולד טרפה
מיירי שנתעברה ואח\"כ נטרפה. אבל בנטרפה ואח\"כ נתעברה אי אפשר דמיירי, דהרי קיי\"ל טריפה אינה יולדת:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר לא יקרב על גבי המזבח
דס\"ל עובר ירך אמו, ובאמת אפילו להדיוט ס\"ל דאסור, דהיא וולדה נטרפה, רק רבותא קמ\"ל אליבא דחכמים [תוס' ד\"ה ר' אליעזר]:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים יקרב
דס\"ל דוקא בנרבעה אמו אמרינן עובר ירך אמו. אבל טריפות, מדהוא דבר התלוי בחיות האם, והרי הולד בריא וחי, להכי שרי אפילו לגבוה וכ\"ש להדיוט. והכי קיי\"ל [י\"ד ע\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "פסולה מעל גבי המזבח
מיירי שינקה כל ימיה חלב טריפה רותח בכל שחרית, אף שאכלה בינתיים דברים אחרים, והו\"ל זוז\"ג אפ\"ה אסור, מדיכולה לעמוד מעל\"ע בלי אכילה כשינקה חלב רותח מקודם, א\"כ הו\"ל רק גורם אחד, דעל החלב לבד נתגדל. ולהדיוט בכהאי גונא ספיקא הוה [ש\"ך י\"ד סי' ס' סק\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "להאכילן לכלבים
ואם נמצאת טרפה אחר הפדיון הר\"ז תקבר, והמעות חולין, דהרי מקח טעות הוא, והרי קיי\"ל דהקדש טעות אינה הקדש [כרפ\"ה דנזיר]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שקדשי מזבח עושים תמורה
חוץ מבעופות ובמנחות:"
+ ],
+ [
+ "ולדן וחלבן אסור לאחר פדיונם
בהוממה אמן ונתעברה ונפדית וילדה. ומיירי שנתעברה ואח\"כ נפדת ואח\"כ ילדה, דבכה\"ג אף למ\"ד וולדות קדשים רק כשיוולדו נקדשו, והרי אז אמן חולין. אפ\"ה כשנולדו נקדשו מעצמן, דפדיון אמן לא תפס בוולדות, מדהיו אז תמימין במעי אמן. ואפ\"ה אסור להקריבן, מדאתו מכח קדושה דחוייה, דהרי אמן נדחית מהקדושה. אבל בנתעברה וילדה קודם פדיון, אז י\"א דיקרבו וי\"א דירעו [ועי' פ\"ו סי' ל\"ט ודו\"ק]. ובנתעברה וילדה אחר שנפדת, שרי להדיוט. מיהו קדשי בדק הבית, אפילו נתעברו קודם פדיון וילדו אחר פדיון, שרו, דמדקדשי רק הדמים, לא אלימי קדושתייהו, ונתפסין גם הולדות התמימין שבמעיה בפדיונה:"
+ ],
+ [
+ "והשוחטם בחוץ
חוץ לעזרה, והן תמימין:"
+ ],
+ [
+ "חייב
כרת:"
+ ],
+ [
+ "ואין נותנים מהם לאומנים בשכרן
ר\"ל אומנין המתקנין דבר מה במקדש, נותנין להן שכרן ממעות קדשי בדק הבית, ולא ממעות המיוחד לקדשי מזבח:"
+ ],
+ [
+ "מה שאין בן בקדשי בדק הבית
והא דלא תני נמי דרק קדשי מזבח אסורים בגיזה ועבודה מדאורייתא, משא\"כ קדשי בדק הבית [כבכורות דכ\"ה א'] י\"ל כיון דגם קדשי בדק הבית עכ\"פ מדרבנן אסור, כמבואר שם להכי לא תני לה."
+ ],
+ [
+ "הקדש בדק הבית חל על הכל
אפילו על בעל מום, בהמה טמאה או אבנים. או אפילו על דבר שאינו חשוב, שאין גופן אפשר שיתפס בקדושת המזבח, וכגון שהקדיש קורה לבדק הבית מועלין בשפאין הנושרין מהמעצד כשמחליקין הקורה. וכמו כן בהקדיש אילן לבדק הבית, מועלין גם בעלין שנושרין ממנו. משא\"כ בהקדיש קורה או אילן לעצים שלמזבח, אין מעילה בהנך. מיהו בקנה גזבר קורה לבדק הבית, אין מועלין בשפאין:"
+ ],
+ [
+ "ומועלין בגדוליהן
דבהקדיש בהמה לבדה\"ב מועלין בחלבה, ובהקדיש תרנגולת, מועלין בביצתה. משא\"כ חלב וביצים של קדשי מזבח, לא נהנין ולא מועלין. [וכולה מתני' לא מיירי רק בהקדיש גופן למזבח. אבל בהקדיש דבר שיהיה דמיו למזבח, דינו לכל דבר כקדשי בדה\"ב, שחל גם על דברים שאין גופן ראוי למזבח, ומועלין גם בגדוליהן [כמעילה די\"א ודי\"ב]."
+ ],
+ [
+ "ואין בהם הנאה לכהנים
אבל קדשי מזבח, רובן כהנים נהנין מהן. ואפילו עולה שכולה כליל, נהנין עכ\"פ בעורה, ובשאר קרבנות נהנין אף בבשר. חוץ ממעשר ופסח, שאין לכהנים שום חלק בהן, רק כולו לבעלים. וחוץ מפרים הנשרפין ושעירים הנשרפין שאין לשום אדם חלק בהן:"
+ ],
+ [
+ "אין משנין אותן מקדושה לקדושה
דקדשי מזבח לא ישנה, להקדיש עולה שיהיה שלמים או להיפך, וכדומה. וקדשי בדה\"ב לא ישנה מחמור לקל, כגון קדושת בדק ההיכל לא ישנהו לתקן המזבח [רמב\"ם פ\"ד מתמורה]. ולרש\"י וראב\"ד אף מחמור לקל רשאי לשנות הקדש בדק הבית, ורק לשנות ולעשות מקדושת בדה\"ב קדושת מזבח וכ\"ש איפכא, אסור:"
+ ],
+ [
+ "ומקדישין אותן
אקדשי מזבח קאי:"
+ ],
+ [
+ "הקדש עלוי
להעלותן בדמים, אויסשטיינערן בל\"א. כגון באומר עולה זו תהיה לבדה\"ב, יאמדו כמה הנאה יש לו בה, דאם היא קרבן נדר, שאמר הרי עלי זו לעולה, הרי חייב באחריותה, וכשלו דמיא, להכי נותן כל דמיה לבדה\"ב. ובאמר הרי זו עולה, דהו\"ל נדבה, שאינו חייב באחריותה, אז בהקדישה אח\"כ לבדה\"ב, שמין כמה יתן אדם בבהמה זו להביא עולה שאינו חייב בה, כדי להביא דורן לקונו, וכאותן דמים יתן לבדק הבית לדורן לקונו, דהרי אין לו הנאה בקיום בהמה זו, רק מה שנהנה שמביא דורן לקונו [ועי' מ\"ש ספ\"ח דערכין]:"
+ ],
+ [
+ "ומחרימין אותן
שיוכל לומר על עולה, הר\"ז חרם לכהנים, ונותן לכהן כפי שומא דלעיל. מה שאין כן קדשי בדה\"ב אין מקדישין אותן. דדוקא קדשי מזבח שיש לבעליו שייכות בהן, שכשיוממו יפדום, להכי יכול להחרימן. [אב\"י עי' מ\"ש ע\"ר נ\"י ערכין פ\"ח סי' כ\"ט]. אבל קדשי בדה\"ב, אין לו שום שייכות בהן, ואין אדם מחרים דבר שאינו שלו:"
+ ],
+ [
+ "ואם מתו
קדשי מזבח או קדשי בדה\"ב שמתו אפילו לאחר שהוממו, אבל לא נפדו עדיין:"
+ ],
+ [
+ "יקברו
דאין פודין קדשים להאכילן לכלבים. ואפילו למ\"ד פודין, דוקא בנטרפה בעודה חיה, דאפשר לה העמדה והערכה. אבל משמתה אי אפשר לקיומי בה העמדה והערכה, להכי אינה נפדת:"
+ ],
+ [
+ "קדשי בדק הבית אם מתו יפדו
דס\"ל דחדשי בדה\"ב א\"צ העמדה והערכה כשיפדו:"
+ ],
+ [
+ "ואלו הן הנקברים
דגם אפרן אסור בהנאה, וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "קדשים שהפילו יקברו
יקברו הנפל:"
+ ],
+ [
+ "הפילה שליא תקבר
דאין שליא בלא ולד. ובוודאי נמוח הוא:"
+ ],
+ [
+ "וצפורי מצורע
אותו צכור שנשחט לטהרתו. אבל צפור האחר, אחר שנשלח מותר אף באכילה, דלא אמרה תורה שלח לתקלה [כקדושין דנ\"ז א']:"
+ ],
+ [
+ "ושער נזיר
שער נזיר שנטמא, שדינו שיגלח ויתחיל למנות נזירותו מחדש. אבל שער נזיר טהור, כשמגלח כשהשלים נזירותו ישרפנו תחת הדוד שמבשל בו השלמים, ואם לא גלח אז רק לאחר זמן, ישרפנו בכל מקום שירצה [עי' רמב\"ם פ\"ח דנזירות]. וי\"א דגם שער נזיר טמא, דוקא כשאינו ארוג צריך קבורה. אבל כשהוא ארוג דאז השערות כנוסים יחד, והרי שער לא יתרקב מהר, ויש לחוש שהמוצאן ישתמש בהן, להכי טוב יותר שישרפו. משא\"כ כשאינן ארוגים וכנוסין יחד, אף שאינן מתרקבין, עכ\"פ מדהן מפורדין מתפזרים בין העפר, ולא חיישינן שילקטן המוצאן אחד לאחד, דלא חשיבי:"
+ ],
+ [
+ "ופטר חמור
בין גופו בין שערו. מיהו בשערו ארוג, ישרפנו, ומטעם הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ובשר בחלב
בשר שנתבשל בחלב דוקא, שאסור מדאורייתא. וה\"ה כל בו\"ח דאורייתא, אסור להאכילו אפילו לכלבים של הפקר, אבל שרי להשליכו לבית הכסא או לנהר [או\"ה כלל כ\"א דין ב' וי\"ג]. אבל אסור להשליכו ע\"ג אפר כירה [י\"ד צ\"ד פר\"ח שם סק\"י]:"
+ ],
+ [
+ "וחולין שנשחטו בעזרה
נ\"ל דתנא ושייר מת שצריך קבורה. וגם בגמ' משמע דמוראה ונוצה של קרבן עוף, ודישון מזבח, נמי בכלל נקברים הם:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר חולין שנשחטו בעזרה ישרפו
ולא יקברו דאתו לאחלופי בקדשים שנפסלו בעזרה שדינן בשריפה. מיהו גם לר\"ש האפר של חולין שבעזרה אסור בהנאה:"
+ ],
+ [
+ "וכן חיה שנשחטה בעזרה
אע\"ג דבחיה ליכא למגזר אטו קדשים שנפסלו, דהרי חיה בקדשים ליכא, אפ\"ה לר\"ש תשרף, דגזרינן חיה אטו בהמת חולין [ואי\"ל דהוה גזירה לגזירה. די\"ל דבבת אחת גזרו חולין אטו קדשים, ולא חלקו בגזרתן בין חיה לבהמה [ועי' רש\"י קדושין נ\"ח א' ותוס' חולין פ\"ה ב']:"
+ ],
+ [
+ "ואלו הן הנשרפים
ויש בהן חומרא וקולא, חומרא שצריך להטריח לשרפן, וקולא שאפרן מותר. ובנקברין נמי יש חומרא וקולא, אבל להיפך מהנ\"ל, וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "חמץ בפסח ישרף
נ\"ל דלהכי לא עירב תנא למתני חמץ עם תרומה טמאה ואינך דבסיפא בחד בבא, משום שישרף החמץ היינו רק לר' יהודה דס\"ל דכיון דנותר וחמץ שניהן בבל תותירו, להכי כמו דנותר בשריפה, כמו כן חמץ בשריפה, ואפרו מותר [פסחים כ\"א ב']. מיהו דוקא כלא בשעת ביעורו, אבל בשעת ביעורו גם לר' יהודה השבתתו בכל דבר, וא\"צ דוקא לשרפו [פסחים די\"ב ב']. ולרש\"י [שם], שלא בשעת ביעורו היינו שעה ששית, ושעת ביעורו היינו משעה ז' ואילך. ולר\"ת הוה איפכא, דשלא בשעת ביעורו הייינו משעה ז' ואילך, ושעת ביעורו היינו בשעה ו'. מיהו אנן קיי\"ל כרבנן, דחמץ מכלל נקברים הוא, ואפרו אסור. ולהכי מתחלת שש ולמעלה שמשביתו, פוררו וזורהו לרוח או מטילו לנהר, או שורפו או משליכו לבית הכסא וזהו קבורתו [א\"ח תמ\"ה]. ואף דנשרפין אפרן מותר, לא חיישינן שיהנה מאפר החמץ כשישרפנו, כדגזרינן לקמן בכל הנקברין. דחמץ שאני, דרגילין הכל לבערו קודם שש, והו\"ל הביעור לאחר שש כמלתא דלא שכיחא דלא גזרו בה רבנן [כביצה די\"ח א']. ותו דחמץ שהוא בבל יראה, בדיל מניה. [כפסחים די\"א א']. אבל קודם זמן איסור יכול לתנו לעכומ\"ז, ואם שרפו אז מותר האפר בהנאה. ואם השליכו אז במקום הפקר גמור לרחוב, ומצאו שם לאחר זמן איסורו, פטור מלבערו, [רט\"ז ורמג\"א ססי' תמ\"ה]. [ואילה\"ק אמאי קיי\"ל כרבנן נגד ר\"י. הרי כל מה שהשיבו רבנן לר' יהודה על ילפותא דיליה חמץ מנותר אינו רק מדהשיבו לו דא\"כ נילף נמי אשם תלוי וחטאת עוף מנותר. והל\"ל שישרפו והרי ר\"י ס\"ל שיקברו [כפסחים דכ\"ט א']. וא\"כ לדידן דקיי\"ל דאשם תלוי וחטאת עוף באמת ישרפו, וכמ\"ש הר\"ב בסוף פרקן (וכרמב\"ם פסוהמ\"ק פי\"ט), וא\"כ שפיר נוכל למילף המה מצינו של ר' יהודה חמץ מנותר. נ\"ל דמזה מוכח דהילפותא דר\"י ג\"ש היא (כרש\"י פסחים כ\"ח ב', ודלא כתוס' שם דכ\"ט א' שכתבו דיליף במה מצינו). וא\"כ כיון דאין אדם דן ג\"ש אא\"כ קבלו מרבו (כמכות די\"ד ב'), להכי לא אצטרכו רבנן להשיב על דברי ר\"י כלל, כיון דלא קבלו ג\"ש זאת מרבם, ואדרבה אשכחו מיעוטא הנותר בשריפה ואין כל איסורין שבתורה בשריפה כש\"ס דכ\"ד א'). ורק קושיא הקשו לר' יהודה מדברי עצמו באשם וחטאת העוף]:"
+ ],
+ [
+ "ותרומה טמאה
שמותר הכהן להנות ממנה כשישרפנה, וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "והערלה וכלאי הכרם
נ\"ל דתנא ושייר בגד מנוגע, ופרים ושעירים הנשרפין, ופרה אדומה:"
+ ],
+ [
+ "ואת שדרכו ליקבר יקבר
רק אבבא דנשרפין קאי, דכשאי אפשר לשורפן, כגון משקין, יקברו. [ונ\"ל דמ\"ש רש\"י ור\"ב דרק אערלה וכלאי כרם קאי, ה\"ט משום דבחמץ בפסח א\"א דמיירי, דהרי קיי\"ל דהשבתתו בכל דבר. ובמשקין תרומה טמאה נמי א\"א לאוקמא, דאי בשמן ידליקנו, ואי ביין מצי למעבד ביה זילוף (כב\"ה פסחים ד\"כ ע\"ב). עי' תוס' שבת (דכ\"ה א' ד\"ה כך). מיהו לרמב\"ם (פי\"ב מתרומות) לא קיי\"ל בהא כב\"ה. דחיישינן לתקלה, רק יקבר]:"
+ ],
+ [
+ "ומדליקין בפת ובשמן של תרומה
ר\"ל אפילו לכתחילה מותר ליהנות מלהב שלהן. אבל שאר דברים שמצוותן בשריפה, כערלה וכלאי כרם, יש בהן ג' מדריגות.
(א) בעודן להב אסורים אפילו בדיעבד בהנאה [פסחים כ\"ו ב'].
(ב) ובנעשו גחלים בוערות, רק לכתחילה אסורות בהנאה [תוס' שם ד\"ה בשלה].
(ג) ובנעשו כבר אפר, מותרים אף לכתחילה [שם]. עוד נ\"ל דדוקא נקטה מתני' פת ושמן, וגם דוקא נקט מדליקין. דגם בתרומה טמאה שמותרת בהנאה, זהו דוקא בפת ושמן, שאפשר שיהיו מותרין להדלקה ולא יבוא בהן לתקלה, כגון פת דזרק ליה בין העצים, ושמן יתננו בכלי מאום [כפסחים ל\"ג ב']. אבל פירות של תרומה אסור להדליקן מעט מעט, שמא בין כך וכך יבוא בהן לידי תקלה [כתוס' שם דל\"ד א' ד\"ה בשליקתא]. וגם מדליקין דנקוט דוקא הוא, דדוקא בהדלקה שרי תרומה טמאה. אבל להאכילה לכלב או לשאר בהמה אסור [כשבת דכ\"ה א'], ורק כשהוא תרומת חמץ רשאי לתנה לכלבו [כתוס' ביצה דכ\"ז ב' ד\"ה ועל]. מיהו לרש\"י כל תרומה טמאה רשאי לתנה לכלב (וערתוי\"ט פ\"ג דפסחים מ\"ג)."
+ ],
+ [
+ "וחוץ למקומן
ר\"ל שנשחטו על מנת לאכלן או להקריבן חוץ לזמן הראוי או חוץ למקום הראוי. וה\"ה בקבל או הלך או זרק על מנת כן:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו ישרפו
וה\"ה טמא ונותר, דכל שנפסל בקודש, אפילו קדשים קלים או מנחה שנפסלו ישרפו. וכולהו הלממ\"ס הן שישרפו:"
+ ],
+ [
+ "אשם תלוי
כשנפסל אחר שחיטה ע\"י שנודע לו קודם זריקה שלא חטא [כפ\"ו דכריתות מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ישרף
ולא הוה כחולין שנשחטו בעזרה, שדינן לרבנן בקבורה [כמ\"ד], דהכא בשעת שחיטה היה קדוש:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר יקבר
דס\"ל דמיעטיה קרא משריפה:"
+ ],
+ [
+ "חטאת העוף הבאה על ספק
כגוו זב או זבה מספק, או אשה שמסופקת אם הפילה ולד, דכל הנך חילו היו וודאין חייבין חטאת עוף, להכי גם במסופקין יביאוה, דרבייה קרא [כנזיר כ\"ט א' ותוס' שם ע\"ב ד\"ה מתקיף]. מיהו אף דרבייה קרא שיביאוה, אפ\"ה אינו נאכל, מדדמי לחולין בעזרה. ואף דאשם תלוי שג\"כ בא על הספק נאכל, אפ\"ה חטאת עוף שעל הספק אינו נאכל, מדנמלק ודמי לנבילה להכי גזרו בה רבנן שלא יאכלו [שם]:"
+ ],
+ [
+ "תשרף
דמדאינו נאכל הו\"ל כקדשים שנפסלו:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר יטילנה לאמה
הוא נחל העובר בעזרה. דס\"ל נמי דמיעטיה קרא משריפה. מיהו עוף דרכיך, ונתעכל במים מהר, א\"צ קבורה כאשם תלוי, רק יזרקנו לנחל שבעזרה, ומשם מתגלגל ויוצא לנחל קדרון:"
+ ],
+ [
+ "כל הנשרפין לא יקברו
דלמא חפר להו אינש וימצאם ויהנה מהם. משא\"כ נקברין גופייהו אין לומר מה\"ט שישרפו, דהרי אפרן אסור בהנאה, וכשישרפן, אתו למטעי טפי:"
+ ],
+ [
+ "וכל הנקברים לא ישרפו
דנקברין אפרן אסור, דמדאסרתן תורה בהנאה, ולא קבע דבר איך יבערן. להכי כל זמן שיש ממשות מהן קיים, עדיין אסור בהנאה. אבל הנשרפין, כשנשרפו כבר נעשה בהן מצותן ונתבטל הויות האיסור. [והכי תני בש\"ס כל הנשרפין אפרן מותר. מיהו נ\"ל דלאו דוקא נקט כל, דהרי בגד מנוגע בכלל הנשרפין, ואפ\"ה אפרו אסור [כתוס' ערכין ד\"כ ע\"ב]. וליכא למימר דכוונת התוס' דוקא בעוד הבגד קיים. ליתא, דהרי הרמב\"ם [צרעת פט\"ז] כתב בפירוש דאפילו שרפו לסיד, אסור בהנאה מדכתיב צרעת ממארת הוא, תן בו מארה]:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו אינו מותר לשנות
דאף דמחמיר לשרפן, הרי יקיל באפרן. מיהו תרומת הדשן אף שהוא מהנשרפין, וכבר נעשה מצותו, אפ\"ה אסור בהנאה, משום דמיעטיה קרא מהיתר. [אב\"י עי' תוס' יומא [דנ\"ט ב' ד\"ה והרי] דגם בתה\"ד אין מועלין, רק איסור הנאה בעלמא אית ביה]:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Zevachim/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Zevachim/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..6448c5073c080a014f30de0b12ee4604ddc1fdc7
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Zevachim/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,2236 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Yachin on Mishnah Zevachim",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "יכין זבחים",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Kodashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "כל הזבחים
כל הקרבנות בין של יחיד בין של צבור [כרמב\"ם פט\"ו ממוקדשין, ודלא כר\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "שנזבחו
עבודה קמייתא נקט לרבותא דאפילו היא כשהיתה שלא לשמה, כשר הקרבן וה\"ה קבלה, הולכה זריקה או מליקה, או מצוי בעולת העוף:"
+ ],
+ [
+ "שלא לשמן
כגון ששחט במזיד עולה לשם שלמים, או איפכא, וה\"ה כל הקרבנות. מיהו בשחט תודה לשם שלמים, עלתה לבעלים, דתודה נמי נקראת שלמים, אבל שלמים לשם תודה לא דלא נקראת תודה [ונ\"ל דלרמב\"ם דגם בשנוי שם בעלים בשחיטה, נמי לא עלה לשם חובה (דלא כתוס' כאן ד\"ה כל), א\"כ האי שלא לשמן דנקט תנא, ר\"ל שלא לשם שהיו ראויין להשחט לו, בין בשנוי שם קרבן או בשנוי שם הבעלים]. אמנם לכ\"ע אין שנוי שם בעלים ריעותא בשל צבור, מדהכל בעליו, וגם בקרבן של יחיד אין שנוי בעלים ריעותא רק בעשה א' מד' עבודות, שחיטה קבלה הולכה זריקה, על מנת לזרוק דמן לשם מי שאינו בעליו (כרש\"י פסחים דס\"א א'). וכ\"כ בטעה שחשב שהוא קרבן אחר, או קרבן של אחר, עקירה בטעות לא שמה עקירה. וכ\"כ בשחט קרבן סתם, סתמא לשמו ולשם בעליו קאי, וכשר. אבל בשחטו לשם חולין, הו\"ל כשחטו שלא לשמו במתני'. [ולתוס' ב\"מ (דמ\"ג ב') כל מחשבה בין להכשיר או לפסול הקרבן, צריך שיאמר כן בפירוש. אמנם לרש\"י (קדושין מ\"ב ב' דה לחייב) רק בשליחות יד הוה מחשבה כדיבור, וכן כ' רש\"י (פסחים דס\"ג א' ד\"ה והכא) דבמחשבה דקדשים צריך דיבור ממש, אולם תוס' (חולין דל\"ט א' ד\"ה אלא) נראה שמסתפקין אם צריך דיבור במחשבה דקדשים (ועי' רתוי\"ט פרה פ\"ט מ\"ד ד\"ה החושב) ובני הרב המופלג מו\"ה משה מרדכי שליט\"א הביא ראיה חזקה דצריך דיבור מפ\"ב דזבחים מ\"ד דתני שחט בשתיקה וכו' ע\"ש, ובש\"ס (דמ\"ד ב') נמי אמרו' האומר הריני שוחט וכו']:"
+ ],
+ [
+ "כשרים
שחייב לזרוק דמן ולהקטיר אימוריהן לשמן, ואפילו עשה כל ד' העבודות הנ\"ל כולן שלא לשמן, הקרבן כשר ומותר לאכול נמי הבשר:"
+ ],
+ [
+ "אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה
בין לשם הקרבן שהיה באמת, ובין לשם הקרבן ששינה אותו, לא עלה, וצריך להביא קרבן אחר:"
+ ],
+ [
+ "ומן החטאת
בין ששחט לשם קרבן אחר, או לשם איש אחר שאינו בעליו, או לשם חטא אחר כגון ששחט חטאת חלב לשם חטאת דם, וכדומה, בכל גוונא פסול לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "הפסח בזמנו
לרמב\"ם בזמנו היינו כל יום י\"ד בניסן (כבן בתירא במ\"ג), ולראב\"ד דוקא בע\"פ אחר חצות (כר' יהושע שם). אבל פסח שלא בזמנו, הו\"ל שלמים דכשר שלא לשמו:"
+ ],
+ [
+ "והחטאת בכל זמן
מיהו בשחטן לשם חולין, כולן כשרים, רק שלא עלו לשם חובה חוץ מפסח בזמנו דאפילו בכה\"ג פסול:"
+ ],
+ [
+ "החטאת בא על חטא
דאף חטאת יולדת ואשם מצורע באין על חטא (כנדה ל\"א ב' וערכין ט\"ו א') משא\"כ עולה מכפרת אעשה רק מקופיא דהיינו בדרך אגב (כזבחים ד\"ז ב', ותוס' ב\"ב מ\"ח א', ודלא כרמג\"א א\"ח סי' א' סק\"ח), ושאר קרבנות אין בהם כפרה כלל:"
+ ],
+ [
+ "אף האשם פסול שלא לשמו
דפסח וחטאת מעטינהו קרא בהדיא וקאמר דפסילו שלא לשמן, ואשם הוקש לחטאת, דכתיב כחטאת כאשם, לומר דדינן שוה. ולרבנן הך היקישא צרכינן שיהיה צריך האשם סמיכה כחטאת. [ואף דאין היקש וג\"ש למחצה (ככריתות כ\"ב ב' וזבחים דמ\"ח). הכא שאני דיש מיעוט בחטאת, ובכה\"ג ישנם למחצה (כמנחות ד\"ד א')]:"
+ ],
+ [
+ "יוסי בן חוני אומר הנשחטים
ר\"ל כל הקרבנות שנשחטו:"
+ ],
+ [
+ "לשם פסח
בזמנו:"
+ ],
+ [
+ "ולשם חטאת
בכל זמן:"
+ ],
+ [
+ "פסולים
כמו בנשחטו הם לשם אחרים:"
+ ],
+ [
+ "שמעון אחי עזריה
נקרא על שם אחיו ולא על שם אביו, דאביו הביאו רק לעוה\"ז, וזה אחיו הביאו לחיי עוה\"ב (עי' ב\"מ פ\"ב מי\"א) מדהחזיקו בפרנסה שיהיה יכול לעסוק בתורה, והתנה עמו שיחלקו בשכר עוה\"ב שבעבור למודו (כסוטה דכ\"א א'). [ומצאתי בס' יוחסין שעזריה זה היה אביו של ר\"א בן עזרים, וא\"כ היה עזריה זה ג\"כ ת\"ח, דהרי אמר עליו ר' דוסא יש לו בן לעזריה חברינו (כיבמות דט\"ז א')]:"
+ ],
+ [
+ "אומר שחטן
לשאר זבחים:"
+ ],
+ [
+ "לשם נמוך מהם פסולין
מפרש ואזיל:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
שואל כיצד. כדי דלא תימא דרק אפסח וחטאת שנזכרו לעיל בסמוך לה קאי. א\"נ דלא תימא דגם בחטאת גופה איכא לאפלוגי גבוה ונמוך כגון פנימי וחיצון, וגם בפנימי גופיה יש גבוה ונמוך כפר משיח ופר העדה (כעדיות פ\"ג מ\"ו). קמ\"ל דבפסח וחטאת לא, דכולן פסולים שלא לשמן ועי' עוד (פ\"י מ\"ב) ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "קדשי קדשים
מפורשים לקמן (פ\"ה):"
+ ],
+ [
+ "הבכור והמעשר ששחטן לשם שלמים
דבכור ומעשר נמוכין משלמים, דשלמים טעונין מתנות ב' שהן ד', וסמיכה, ונסכים, ותנופת חזה ושוק, משא\"כ מעשר ובכור, דמן טעון רק מתן א' ואין בהן סמיכה ונסכים וכו'. [ואע\"ג דבכור דנאכל רק לכהנים, ג\"כ גבוה ממעשר דכולו לבעלים (כלקמן פ\"י מ\"ג). נ\"ל דמדיליף מדכתיב אשר ירימו לה' (כש\"ס די\"א ב'), ש\"מ דוקא בגבוה מחבירו בדבר שהוא לה', דהיינו בעבודה]:"
+ ],
+ [
+ "הפסח ששחטו בשחרית בארבעה עשר שלא לשמו
דאז דינו כשלמים, דזמן שחיטת הפסח בי\"ד בניסן אחר חצות:"
+ ],
+ [
+ "בן בתירא פוסל כאילו נשחט בין הערבים
הואיל ומקצת היום ראוי להקרבת הפסח:"
+ ],
+ [
+ "אמר שמעון בן עזאי מקובל אני מפי שבעים ושנים זקן
עי' מ\"ש סנהדרין פ\"א סי' מ\"ד:"
+ ],
+ [
+ "ולא הוסיף בן עזאי
לפסול יותר מחכמים:"
+ ],
+ [
+ "אלא העולה
מדקאמר הנאכלים:"
+ ],
+ [
+ "ולא הודו לו חכמים
הא דלא קאמר הכי גם לעיל (במ\"ב) שלא הודו להן. נ\"ל דהכא קמ\"ל דאף שאמר שהסכימו כל האסיפה הגדולה שם כך (כברכות כ\"ח א'). אפ\"ה לא הודו לו:"
+ ],
+ [
+ "הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן
שאמרנו לעיל (במ\"א) דפסולים שלא לשמו:"
+ ],
+ [
+ "קבל
ר\"ל או קבל הדם במזרק:"
+ ],
+ [
+ "והלך
ר\"ל או הוליך הדם למזבח:"
+ ],
+ [
+ "וזרק
ר\"ל או זרק הדס במזבח, כל שהיה א' מאלו שלא לשמן. ומשום דנקט הכא דין הפסולים, להכי נקט כולהו גוונא [ולא כבמשנה א'], וזה כדי שלא נטעה הכא לומר דדוקא שחיטה שהיא עבודה ראשונה פוסלת של\"ש, קמ\"ל, ומדנקט תרי נקט כולהו:"
+ ],
+ [
+ "שלא לשמן
דבא' מד' עבודות הללו, כשהיה של\"ש, פסח וחטאת נפסלין לגמרי, ושאר קרבנות בכה\"ג עכ\"פ לא עלו לשם חובה:"
+ ],
+ [
+ "או שלא לשמן ולשמן
שעשה א' מד' העבודות הללו בב' מחשבות אפילו הקדים מחשבת לשמן למחשבת של\"ש, או שחישב בשעת שחיטה ששוחט לשמה ע\"מ לזרוק דמה של\"ש:"
+ ],
+ [
+ "כיצד לשמן ושלא לשמן
[הא דנקט כיצד, והרי פשוט הוא מהו שלא לשמן. נ\"ל דקמ\"ל דאפילו בשחט הפשח לשם שלמים, דבת בוקתיה הוא דהרי פסח בכל ימות השנה שלמים הוא, אפ\"ה מחשב של\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "שוחט בצד המזבח וזורק
וחכמים ס\"ל כיון דעכ\"פ פסול בזר, מחשבה פוסלת בה, ושחיטה אף דכשירה בזר, עכ\"פ עבודה שאי אפשר לבטלה היא, ורק באפשר לבטלה קאמרינן דכשר:"
+ ],
+ [
+ "המהלך במקום שהוא צריך להלך
שקבל הדם רחוק מהמזבח. ובהולכתו קרבו למזבח. ונ\"ל דאפילו עמד כל כך קרוב למזבח שהיה יכול לזרוק משם, ואעפ\"כ הלך וחשב, מקרי צריך לילך, דהרי אפילו היה נשאר עומד במקום הראשון וחשב מחשבתו פוסלתו:"
+ ],
+ [
+ "ובמקום שאין צריך להלך
ששחטו קרוב למזבח, ובהולכתו הרתיקו מהמזבח:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "זר
ר\"ל כל שאינו כהן כשר:"
+ ],
+ [
+ "אונן
דכל המחוייב להתאבל על א' מז' קרוביו, הו\"ל ביום מיתתו אפי' לאחר קבורה אונן מדאוריי', ואסור אז להקריב או לאכול קדשים, חוץ מכה\"ג שמקריב אונן רק אסור לאכול קדשים אז אבל בליל שלאחריו אפילו קודם קבורה וכ\"כ כל הימים ולילות שבין יום מיתה לקבורה הוא לקרבנות רק אונן מדרבנן. ולענין אבילות כלשנקבר אינו תו אונן כלל [ש\"ך י\"ד שמ\"א סק\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "טבול יום
טמא שטבל ולא העריב שמשו, ואפילו בטומאה שא\"צ קרבן לכשיתטהר, דבצריך קרבן, בל\"ז מחוסר כפורים הוא:"
+ ],
+ [
+ "מחוסר בגדים
נ\"ל דר\"ל כל שחסר בו דין הראוי בבגדים כגון כהן הדיוט שלא לבש א' מד' בגדיו, או כה\"ג שפיחת א' מח' בגדיו [עי' בקופת הרוכלין בכללי בגדי קודש], או שהיה א' מהן יתור בגדים, דהו\"ל נמי כחיסר מנין הקבוע בהן, או שחיסר שלמותן, שהן קרועים, או שחיסר בהן נגיעתן בבשר הכהן, כגון שהיה חציצה בין בשר העובד להבגדים, כולן בכלל מחוסר בגדים הם. וכל כהן העובד לא היה מניח תפילין של יד בשעת עבודה מטעם חציצה, אבל תפילין של ראש הניחו, ולא היה חציצה, דהמגבעות של הדיוט ומצנפת של כה\"ג, היו נוטין טפי לאחורי הראש:"
+ ],
+ [
+ "מחוסר כפורים
כל טמא אחר שטבל מותר לאכול מעשר שני מיד, ונקרא טבול יום עד שיעריב שמשו ואז מותר לאכול תרומה, מיהו זב וזבה מצורע ויולדת, שצריכים להביא קרבן למחרת יום טבילתן, להכי נקראים מחוסרי כפורים, ואסורים להקריב או לאכול קדשים עד שיקריבו קרבנותיהן למחרת יום טבילתן. [אבל כל שהעריב שמשן אחר טבילתן מותרים ליגע בקדשים, ועי' בהקדמתנו לסדר טהרות הנקרא בשם יבקש דעת סי' נ\"ד. והא דהפסיק תנא עם מחוסר בגדים בין טבול יום למחוסר כפורים, דהוה שייכי טפי גבי הדדי, נ\"ל ע\"פ מ\"ש תוס' הכא, דכולה מתני' זו ואצ\"ל זו תני, להכי תני תחלה זר, שכולל כל שהוא מצ\"ע זר לעבודה, דהיינו בין שהוא זר ממש, או חלל, או בעל מום, ואפילו בעל מום עובר, אף שאינו חסר בו מעשה כלל, שממלא יתרפא והדר תני אונן וטבול יום שמחוסר בהם מבחוץ מעשה ממילא, דשמשא ממילא ערבה (כפסחים ד\"צ ע\"ב) והדר תני מחוסר בגדים, שמחוסר בין מעשה ממש. על ידו חוץ מגופו, והדר תני מחוסר כפורים, ושלא רחץ ידור\"ג וכולהו אינך, שחסר מעשה בגוף עצמו של העובד]:"
+ ],
+ [
+ "שלא רחץ ידים ורגלים
דכל כהן אחר שטבל לעבודה ולבש, צריך לקדש ידיו ורגליו, דהיינו שמניח כל יד שלו על הרגל שבאותו צד, ושוחה ורוחצם ממימי הכיור, דאסור לקדש כשהוא יושב, מדהו\"ל עבודה, ומשפשף היד על הרגל בשעת הקידוש, ואח\"כ מיתר לעבוד. ושיעור מקום היד לקידוש, הוא כל פיסת היד עד מקום חיבורו לקנה [חולין דק\"ו ב', ותמהני שלא פי' כן רמב\"ם], ונ\"ל דה\"ה ברגל מקדש רק פיסת הרגל עד מקום חבורו בקנה. וכל זמן שלא יצא מהמקדש ולא ישן ולא הטיל מים ולא הסיח דעתו מקדושתו, ולא עברה עליו הלילה, מועיל לו הקידוש שעשה בבוקר. לכל היום והלילה שלאחריו. מיהו כשיצא מהמקדש ולא הסיח דעתו מקדושתו, בדיעבד עבודתו כשרה [רמב\"ם פ\"ה מביאת מקדש]:"
+ ],
+ [
+ "ערל
כהן שמתו לו ב' אחים מחמת מילה דפטור מלמול [י\"ד רס\"ג] ואפ\"ה עבודתו פסולה, ומכ\"ש בלא מל בל\"ז, מדהו\"ל מומר לערלות:"
+ ],
+ [
+ "טמא
אע\"ג דכבר תני דאפילו טבול יום פסול. נ\"ל דקמ\"ל דאפילו טמא שעדיין לא טבל, דוקא בוודאי טמא, אבל ספק טמא, כטומאת התהום, הציץ מרצה [רמב\"ם שם פ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "יושב
שצריך לעמוד בשעת עבודה:"
+ ],
+ [
+ "עומד על גבי כלים
שהכלים חצצו בין רגליו לרצפה, וה\"ה בהיה חציצה בידיו:"
+ ],
+ [
+ "על גבי בהמה
קמ\"ל אף שהחציצה מין בשר חוצץ:"
+ ],
+ [
+ "על גבי רגלי חבירו
קמ\"ל אף בשר אדם כמותו חוצץ [ועי' לקמן פי\"ג סי' ל\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "פסל
ותנא ושייר בעל מום ושכור, ומי שעבד ע\"ז, ויתור בגדים, וכשיש חציצה בין ידו לכלי, דכל הנהו נמי פסולים אפילו בדיעבד, וכ\"כ פרוע ראש [וקרועי בגדים עי' בהקדמתנו] והשוחט לע\"ז בשוגג, דעכ\"פ לכתחילה אסורים לעבוד [כרמב\"ם פ\"א ה\"ט וסוף פ\"ט מביאת מקדש]:"
+ ],
+ [
+ "קבל בשמאל פסל
דכתיב ולקח הכהן מהדם באצבעו ונתן וגו' ומקובלים אנחנו דכל מקום שנכתב בחורה יד או אצבע, ר\"ל של ימין::"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון מכשיר
דס\"ל דאצבע דקרא אונתן קאי ולא אולקח, דמקרא נדרש אלאחריו ולא אלפניו:"
+ ],
+ [
+ "נשפך על הרצפה
קודם שקבל הדם בכלי:"
+ ],
+ [
+ "נתנו
ר\"ל זרק הדם:"
+ ],
+ [
+ "על גבי הכבש
או:"
+ ],
+ [
+ "שלא כנגד היסוד
ר\"ל או שזרק הדם על המזבח גופיה, אבל רק שלא כנגד היסוד, ור\"ל משום דכל הקרבנות אם נתן מהם רק מתן א' כיפר. ובלבד שיהיה כנגד היסוד [ועי' בפתיחה פ\"ה סי' ה'] והוא נתן אותה מתנה שלא כנגד היסוד, אף שהיה כנגד הקרן, כגון בקרן דרומית מזרחית. וה\"ה בהיה נגד היסוד שלמטה אבל שלא כנגד הקרן שלמעלה [עי' רמב\"ם פ\"ב מפסוהמ\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "למטן
חוט הסקרא היה סביב למזבח באמצע גבהו והחוט היה רחב קצת ומתרחב למעלה ולמטה מהאמצע של גובה המזבח, מדא\"א לצמצם [כרתוי\"ט מדות פ\"ג מ\"א ד\"ה וחוט], ורק דם חטאת בהמה ועולת העוף, נתנין למעלה מחוט, מדצריכין סמוך לקרנות המזבח, אבל דם עולת בהמה וחטאת העוף, וכן דם כל שאר הקרבות החיצוניות, נתנין למטה מחוט זה [וסי' העוף עולה למעלה ועולת בהמה יורדת]:"
+ ],
+ [
+ "את הנתנים בפנים בחוץ
הן הקרבנות שצריך לזרוק דמן בהיכל או בק\"ק [כלקמן פ\"ה] וזרקן במזבח החיצון:"
+ ],
+ [
+ "ואת הנתנין בחוץ בפנים
שהיו קרבנות שצריך לזרוק דמן במזבח החיצון. וזרקן בהיכל או בק\"ק:"
+ ],
+ [
+ "פסול
ר\"ל נפסלו אימוריהן מלקרב ובשרן מלאכול, אבל בעלים נתכפרו, חוץ מחטאת חצוני שהכניס דמו לפנים, שנפסל לגמרי [ולתוס' הכא (דכ\"ו ב') כל פנימיים שזרקן בחוץ או חצונים שזרקן בפנים נפסלו לגמרי]:"
+ ],
+ [
+ "ואין בו כרת
האוכל בשר מקדשים הללו שנפסלו, פטור מכרת, ואף אם נתנו מתנות הללו במחשבת חוץ לזמנו, לא חייל עלייהו פיגול:"
+ ],
+ [
+ "השוחט את הזבח
שלמים או שאר קרבנות הנאכלים:"
+ ],
+ [
+ "או מקצת דמו בחוץ
חוץ לעזרה, והיינו מקצת הראשון בחוץ, דאי מקצת השני הרי כשר הוא [כפ\"ד מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "להקטיר את אמוריו בחוץ
כל הנקטר מהקרבן נקרא אימורין. [ונ\"ל דנקראין כן מפני שהחלקים ההם אמורים ומפורשים בתורה ויש לי קצת ראיה לזה מש\"ס (סוכה נ\"ה ב'), אולם בערוך ערך מר פי' דנקראין כן, מדהן מורים ואדונים ומובחרים על שאר האיכרים, מדנקרבין ע\"ג המזבח, ועי' מ\"ש בס\"ד פסחים (פ\"ה סי' ס\"ו). אב\"י ול\"מ נ\"ל שהוא מלה מרכבת מלשון יווני, דהברא אֵי, ר\"ל טוב, והברה מֵירַא ר\"ל חלק, ור\"ל חלק טוב]:"
+ ],
+ [
+ "או מקצת אמוריו בחוץ
נ\"ל דמש\"ה נקט כל הדם וכל האימורין וכל הבשר, לרבותא, דאפ\"ה אין בו כרת בשחישב מחשבת חוץ למקומו, ונקט מקצת דמו ומקצת אימורין ומקצת בשר, לרבותא דחיוב כרת בשחישב מחשבת חוץ לזמנו. מיהו להכי בזריקה והקטרה נקט מקצת דבפחות מכזית לא נפסל, דהרי קיי\"ל אין הקטרה מפחות מכזית (כרמב\"ם פ\"ה מהלכות אסורי מזבח) ותו דבפגול גם אביי מודה דדוקא בכזית מדאתקש אכילת מזבח לאכילת אדם [כתוס' מנחות י\"ח א' ד\"ה אביי] להכי נקט מקצת והיינו כזית:"
+ ],
+ [
+ "או לאכול כזית מעור האליה בחוץ
קמ\"ל דאף דאליה נקרבת לא הו\"ל כמחשב לאכול דבר שדרכו להקטיר, דעכ\"פ עור האליה לאו כאליה דמי, ואי\"ל דעכ\"פ להוי. העור כמחשב לאכול דבר שאין דרכו לאכול. י\"ל דמיירי בחישב על העור שתחת האליה. דשס חזי לאכילה:"
+ ],
+ [
+ "לאכול בשרו למחר
יש מחר שהוא לאחר זמן [כמו כי ישאלך בנך מחר לאמור], דהכא אי\"ל למחר דוקא, דהרי שלמים נאכלין לב' ימים ולילה שבינתים. רק ר\"ל שאמר בשעת א' מד' העבודות, שדעתו לאכול כזית מבשר הקרבן אחר זמן דין אכילתו:"
+ ],
+ [
+ "או כזית מעור האליה למחר
לרבותא נקט עור אליה, דאע\"ג דאליה לגבוה סלקא, אפ\"ה עורו, חזי לאכילה [כרפ\"ט דחולין], ולא הו\"ל כמחשב לאכול דבר שדרכו להקריב:"
+ ],
+ [
+ "פגול וחייבין עליו כרת
אפילו אכלו אח\"כ תוך זמן הראוי:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל כל השוחט והמקבל והמהלך והזורק
או או קתני:"
+ ],
+ [
+ "חוץ למקומו
שאמר שעושה א' מד' עבודות הנ\"ל, ע\"מ לאכול כזית או ע\"מ להקטיר כזית מהקרבן חוץ לעזרה:"
+ ],
+ [
+ "חוץ לזמנו
שאמר שעושה א' מד' עבודות הנ\"ל, ע\"מ לאכול או ע\"מ להקטיר כזית מהקרבן אחר זמן הראוי:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שיקרב המתיר כמצותו
ר\"ל שזה דוקא אם זרק הדם, שהוא המתיר האימורין להקרבה והבשר לאכילה, כמצותה, דהיינו בלי פסול אחר:"
+ ],
+ [
+ "שחט בשתיקה
שלא חישב בה מחשבת פסול ולא מחשבת הכשר, ורבותא קמ\"ל, דאף דהיה בשתיקה, לא אמרי' שחישב בה פסול אחר, ומכ\"ש בששמענו ממנו ששוחט לשמו כדינו, דלא שייך אז לומר הוכיח סופו על תחילתו:"
+ ],
+ [
+ "קבל והלך וזרק חוץ לזמנו
שעשה כולן במחשבת חוץ לזמנו:"
+ ],
+ [
+ "או ששחט חוץ לזמנו
ששחט ע\"מ לאכול או להקטיר כזית ממנו חוץ לזמנו:"
+ ],
+ [
+ "או ששחט חוץ לזמנו קבל והלך וזרק חוץ למקומו
ולא דמי לנתן ראשונה חוץ לזמנו והשנייה חוץ למקומו, דהו\"ל פגול וחיוב כרת [כפ\"ד מ\"א]. התם א\"צ כלל לשנייה, ומיירי שכבר קרב המתיר, דאילו באכלו מקודם אע\"ג שאח\"כ קרב המתיר כמצותו פטור [כפ\"ד סי' י\"א]:"
+ ],
+ [
+ "או ששחט קבל והלך וזרק חוץ למקומו
או או קתני, שהיה א' מעבודות הללו, במחשבת חוץ למקומו:"
+ ],
+ [
+ "הפסח והחטאת
שנפסלין גם בשעשה א' מד' העבודות הללו שלא לשמן:"
+ ],
+ [
+ "או ששחט קבל והלך וזרק שלא לשמן
ה\"נ או או קתני, ור\"ל שעשה א' מעבודות הללו שלא לשמן, והשאר עשה במחשבה חוץ לזמנו:"
+ ],
+ [
+ "לאכול כזית בחוץ וכזית למחר
היינו חוץ למקומו וחוץ לזמנו דרישא. רק רישא מיירי בב' עבודות, ששחט ע\"מ לאכול כזית בחוץ, וקיבל ע\"מ לאכול כזית למחר, אבל הכא מיירי בעבודה אחת ששחט לאכול כזית בחוץ וכזית למחר:"
+ ],
+ [
+ "פסול ואין בו כרת
מדמעורב בו פסול אחר, מלבד מחשבת פיגול שע\"י חוץ לזמנו:"
+ ],
+ [
+ "פסול ואין בו כרת
בין בעבודה א' או בב' עבודות פליג, וס\"ל תפוס לשון ראשו:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים זה וזה פסול ואין בו כרת
חכמים היינו ת\"ק, רק הדר נקט דברי ת\"ק הכא, כדי להפסיק בין דברי ר' יהודה לבין הא דתני בתר הכי לאכול כחצי זית וכו', דלא תימא כולה מלתא דר' יהודה היא:"
+ ],
+ [
+ "לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית
ושניהן עשה ע\"מ לאכול או להקטיר חוץ לזמנו, או ע\"מ חוץ למקומו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שחיטתן כשרה
אפילו לכתחילה [אמנם לתוס' קדושין (דע\"ו ב'), לכתחילה לא ישחטו רק מיוחסין, ולתוס' כתובות (דכ\"ד ב') אפילו להפשט ונתוח צריך מיוחסין]:"
+ ],
+ [
+ "ובעבדים
אפילו עבד כנעני כשמל וטבל, אבל בלא מל, הרי אפילו גר תושב שחיטתו נבילה הוי, ואפילו בחולין (כריש חולין):"
+ ],
+ [
+ "ובטמאים
רק טמא לא ישחט לכתחילה, שמא יגע בבשר. מיהו הכא מיירי שעבר הטמא ונכנס בשוגג או במזיד, או שעמד על הגגין, שהרי לא נתקדשו, ומותר טמא ליכנס לשם. ושחט משם בסכין ארוך. ומיירי נמי שנטמא השוחט בטומאה שאינה של מת, דאל\"כ הרי מטמא לסכין, להיות אב הטומאה, וחוזר הסכין ומטמא להבשר שהוכשר בחיבת הקודש, או דמיירי ששחט בדבר שאינו כלי, [עמ\"ש לקמן פ\"ה סי' ו'], אבל אי\"ל דמיירי שכרך דבר שאינו מקבל טומאה סביב ידו, ולא נגע בסכין, ליתא, דא\"כ הו\"ל חציצה בין ידו להכלי, שפוסל [כרמב\"ם פ\"י מכלי מקדש ה\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "לפיכך הם פוסלים במחשבה
בשחיטה מדראויין לעבודה זו של שחיטה:"
+ ],
+ [
+ "וכולן שקבלו את הדם
או הוליכו או זרקו ע\"מ לאכול או להקטיר חוץ וכו' שלאלו הן פסולין:"
+ ],
+ [
+ "וחוץ למקומו
או או, וחוץ לזמנו ומקומו לרבותא נקט, דאפ\"ה איכא תקנה בשיש דם הנפש, ומכ\"ש בשחישב כדינו דמהני הך תקנה:"
+ ],
+ [
+ "אם יש דם הנפש
שיש עוד בבהמה דם שכשר לזריקה:"
+ ],
+ [
+ "יחזור הכשר ויקבל
דאין מחשבה פוסלת באופן שלא יועיל קבלה אחרת כדינו [כפ\"ב מ\"ב] רק [אדם סימן], מאדם הראוי לעבודה, לאפוקי פסולין שעבדו, ובדבר הראוי, לאפוקי בחשב בעבודת העומר שמצוותו בשעורין, והרי אין שעורין ראוי למנחה בשאר קרבנות [רק מנחת קנאות פוסל בה מחשבה משום דחטאת קרייא רחמנא], ובמקום הראוי לעבודה לאפוקי בחשב לזרוק או להקטיר חוץ לזמנו על מזבח שנפגם. מיהו טמא שקבל הדם ואח\"כ נזרק אפילו ע\"י כשר שוב אין תקנה להחזיר להכשר הדם הנשאר, משום דטמא ראוי לעבודה בקרבן צבור, שבא אפילו בטומאה, לפיכך ראוי לעבודה מקרי, ומדנזרק הדם אח\"כ נעשה שאר הדם כשיריים [רמב\"ם פ\"א ממוקדשין הכ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "יחזיר לכשר
ולא נפסל במה שנתנו להפסול, דהו\"ל הפסול כאילו הושיבו הכשר ביני ביני על האיצטבא מיהו בהוליך הפסול הדם אפילו רק פסיעה א', וכ\"ש כשזרקו במקום הראוי, שוב אין תקנה לאותו הדם רק ביש עוד דם הנפש יחזיר כשר ויקבל, כלעיל סי' ה':"
+ ],
+ [
+ "כשר
מיהו בנשפך קודם שקבלו בכלי' נפסל הדם כלעיל פ\"ב סי' ט\"ז:"
+ ],
+ [
+ "נתנו על גבי הכבש
ר\"ל אם זרק הפסול הדם ע\"ג כבש, או שזרקו במזבח שלא וכו':"
+ ],
+ [
+ "נתן את הנתנין למטה
מחוט הסקרא (עי' פ\"ב סי' כ'):"
+ ],
+ [
+ "את הנתנים בפנים
בהיכל או בק\"ק:"
+ ],
+ [
+ "בחוץ
על מזבח החיצון:"
+ ],
+ [
+ "יחזור הכשר ויקבל
אבל כשר שעשה א' מאלו, שוב אין תקנה. להכשיר הבשר והאימורין רק בעליו נתכפרו, חוץ מחטאת חצוני שהכניס דמו לפנים בין שהכניסו כשר או פסול, גם בעליו לא נתכפרו, ואפילו יש עוד דם הנפש, נפסל הקרבן לגמרי [ועי' פ\"ב סי' כ\"ג]. וכולהו צריכא, דאי תנא רק קיבל הפסול, סד\"א דוקא בקיבל הטמא מיירי, דמדהותרה טומאה בצבור להכי ביחיד מועיל עכ\"פ להחזיר, אבל שמאל דלא מהני בשום דוכתא בדם אימא דלא מהני החזרה לימין, ואי אשמעינן שמאל, סד\"א מדכשר עכ\"פ כשמכניס כוה\"ג ביו\"כ כף קטורת בשמאלו [כיומא פ\"ה מ\"א], אבל כלי חול דלא חזי בשום דוכתא, לא מהני החזרה, ואי אשמעינן כלי חול, סד\"א דוקא בכלי חול מהני תקנה מדעכ\"פ חזי לאקדשינהו, אבל נשפך הדם ואינך, דלא מהני בשום גוונא סד\"א דלא מהני בהו תקנתא, קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "השוחט את הזבח
במחשבת חוץ לזמנו או חוץ למקומו, וה\"ה בקיבל או הלך או זרק במחשבה זו רק עבודה קמייתא נקט:"
+ ],
+ [
+ "לאכול דבר שדרכו לאכול ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר פחות מכזית
ר\"ל שחישב בשעת שחיטה על אכילה או הקטרה שכל א' פחות מכזית:"
+ ],
+ [
+ "שאין אכילה והקטרה מצטרפין
אף דכבר תנא ליה לעיל (ספ\"ב) אפ\"ה הדר תני לה, לאשמעינן דדוקא בכה\"ג אין מצטרף, הא לאכול כחצי זית, ולחזור לאכול כחצי זית, אחר שיעור שיהוי אכילת פרס, אף דבכה\"ג הוה דומיא דלאכול ולהקטיר, אפ\"ה מצטרף:"
+ ],
+ [
+ "לאכול כזית מן העור
חוץ מעור שתחת האליה דחזי לאכילה [כפ\"ב סי' כ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "מן הרוטב
קמ\"ל אף די\"ל טעם כעיקר דאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "מן הקיפה
תבלין, כשומין ובצלים וכדומה שנותנין בבשר להטעימו, ומעורב שם ג\"כ דק דק של בשר, וקמ\"ל דאף דבטעם כעיקר שבתבלין מעורב ג\"כ קצת ממשות, אפ\"ה פטור, דכולה כזית ממשות בעינן:"
+ ],
+ [
+ "מן האלל
דלדולי בשר שנשאר בעור אחר ההפשט. וי\"א דאלל היינו גיד הצואר שהוא קשה, ואינו ראוי לאכילה:"
+ ],
+ [
+ "מן העצמות
אפילו הרכים:"
+ ],
+ [
+ "מן הטלפים
אפילו במקום שקרובים לבשר, שכשחותך שם יוצא דם. ובכולהו או או קתני, שכשהיה א' מהן במחשבת חוץ וכו':"
+ ],
+ [
+ "וטמא
דכשפיגל הקרבן ע\"י שחשב לאכול כזית מבשרו או להקטיר מאימורין לאחר זמנו דאז כל בשר הקרבן, בכרת, אפ\"ה באכל אלו ממנו פטור, וכמו כן קרבן כשר שנותרו אלו ואכלן אחר זמן אכילתן, או בנטמא גופו ואכל אלו מהקרבן, פטור מכרת:"
+ ],
+ [
+ "השוחט את המוקדשין לאכול שליל
עובר שבמעי קרבן:"
+ ],
+ [
+ "או שליא
הוא עור החופה הולד במעי אמו:"
+ ],
+ [
+ "בחוץ
ר\"ל בין חוץ לזמנו או חוץ למקומו:"
+ ],
+ [
+ "לא פיגל
ה\"ק בשחישב על אלו חוץ למקומו, לא פסל, ובחוץ לזמנו לא פיגל, מדלאו גופה דזיבחא נינהו [ואע\"ג דבשליל יש לומר עובר ירך אמו (כחולין נ\"ח א'). היינו דשדינן וולד בתר אם, דכשפיגל באם חייב גם על אכילת הולד, דהו\"ל כגוף האם, והרי חזי קצת לאכילה. אבל לא דנשדי אם בתר וולד, דלעולם אם עיקר (ועי' רמב\"ם פסוהמ\"ק פי\"ח הכ\"ג, ורלח\"מ עבדים פ\"ז ה\"ה. ועי' לקמן תמורה פ\"ו ל\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "המולק תורין בפנים לאכול ביציהם
שימצאו במעיהן וכ\"ש בחישב על חלב שבדדיה, ונקט תורין מדכשרין רק גדולים, ויש ביצים במעיהן [ונ\"ל עוד דקמ\"ל אף דגם רבנן דס\"ל ולד טריפה מותר ולא מחשב ירך אמו, בביצת טריפה מודו דאסור דמגופה קרבי [כתמורה ל\"א א'], אפ\"ה לא מחשב גופה ממש]:"
+ ],
+ [
+ "חלב המוקדשין
חלב בקמץ:"
+ ],
+ [
+ "וטמא
ר\"ל (כלעיל סי' כ\"ה), דכשנתפגל הקרבן ואכל אלו, או שנתותרו, או שנטמא גופו, ואכלן, פטור מכרת, הא שליל ושליא חייב [כלעיל סי' כ\"ט]. [ובפ\"ג דמעילה מ\"ה תנן, דאין נהנין לכתחילה ולא מועלין בדיעבד]:"
+ ],
+ [
+ "שחטו על מנת להניח דמו או את אמוריו למחר
שלא יקריבם כלל:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים מכשירין
מדלא חישב להקריבן למחר או בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "שחטו על מנת ליתנו על גבי הכבש
ר\"ל ע\"מ לזרוק הדם ע\"ג הכבש, או ע\"מ לזרקו במזבח שלא וכו':"
+ ],
+ [
+ "שלא כנגד היסוד
עי' פ\"ב סי' כ':"
+ ],
+ [
+ "ואת הנתנין למעלה למטה
עי' פ\"ב סי' כ\"א:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כל הנתנין על מזבח החיצון
דיש קרבנות שדמן טעון ד' מתנות על המזבח, ויש ב', ויש דסגי להו בא', כפרק דלקמן:"
+ ],
+ [
+ "כפר
דבדיעבד כולהו סגי להו במתנה א' [ומלת שאם אלפיכך דסיפא קאי]:"
+ ],
+ [
+ "ובחטאת שתי מתנות
דבחסר מב' מתנות פסול:"
+ ],
+ [
+ "לפיכך
לבית הלל בכל הקרבנות, ולבית שמאי חוץ מחטאת:"
+ ],
+ [
+ "כפר
וכשר הקרבן, ולא דמי להך דלעיל (ספ\"א) דאע\"ג דאפשר שלא בהילוך פסלה מחשבה, וכ\"ש הכא דעכ\"פ מצוה איכא. י\"ל דהכא שאני מדכבר הותר ע\"י מתנה ראשונה, הו\"ל שנייה כלא עשה כלום דמי:"
+ ],
+ [
+ "נתן את הראשונה חוץ לזמנה ואת השנייה חוץ למקומה
ר\"ל אפילו חוץ למקומו, דגם פסול אינו מוציא מפיגול, ומכ\"ש בהיה המתנה הב' כתיקונה, הרי אי אפשר שיוכשר עוד במתנה ב':"
+ ],
+ [
+ "פיגול וחייבין עליו כרת
ואין מחשבת חוץ מוציא ממחשבת הזמן, מדכבר התפגל מקמייתא. וה\"ה בהיה מתן קמא חוץ למקומן או שלא לשמן, והב' היה כתיקונה פסול, ובאיפכא, כשר:"
+ ],
+ [
+ "כל הנתנין על מזבח הפנימי
דהיינו פר ושעיר יו\"כ ופרים ושעירים הנשרפין [כפרק דלקמן]:"
+ ],
+ [
+ "פסול ואין בו כרת
דמדכולן מעכבין, עבודה אחת הן, וצריכים שיהיו כולן כדינו. מיהו פיגול לא הוה, דאין מפגלין בחצי מתיר:"
+ ],
+ [
+ "אלו דברים שאין חייבין עליהם משום פגול
אפילו בנתפגל הקרבן עצמו או המנחה עצמה, ואכל הנך ממנו, פטור מכרת, משום דחיוב פגול שבקרבן אינו חל רק על דבר שאחרים יתירוהו למזבח או לאכילה, כגון אימורין שזריקת הדם מתירתן להקרבה, וכ\"כ בשר הקרבן, שהקרבת האימורין מתירתו לאכילה, ומנחה שהקרבת הקומץ והלבונה מתירתה לאכילה, משא\"כ הנך דנקט במתניתין, לא התירתו דבר אחר:"
+ ],
+ [
+ "והלבונה
שקמץ מנחה להקטיר הקומץ או לאכול השיריים למחר ועי\"ז נתפגלה המנחה, ואח\"כ אכל הקומץ או הלבונה, פטור מכרת. ומיירי שאכלן אחר שהוצת האור ברובן, דאז חשיב כאילו כבר הקריבן, ואפ\"ה פטור כשאכלן אבל באכלן קודם לכן, אז אפילו אכל גם השיריים פטור מכרת מדלא קרב המתיר כמצותו, שהרי אכל הקומץ והלבונה הנקרבין:"
+ ],
+ [
+ "והקטרת
מדלא שייך פגול בקטורת דאת\"ל במקטיר קצתו וחשב להקטיר קצתו האחר חוץ לזמנו או חוץ למקומו. הרי קיי\"ל אין הקטרה מפגלת הקטרה [כרמב\"ם פט\"ז מפסוהמ\"ק ה\"ח] אפילו בהיו בכלי אחד, וקתני קטורת וה\"ה עצים וכל דדמי לה. [ותמוהין דברי רבעתו\"ס (מ\"ג א' ד\"ה והלבונה) שכת' דלהכי לא תנא עצים מדלא שייך בהו פגול, וק' הרי קטורת תני לה]. [אב\"י י\"ל דעכ\"פ בקטורת נפסלו כתוס' יומא דמ\"ח ב' ד\"ה חישב]:"
+ ],
+ [
+ "ומנחת כהנים
כולה כליל ואינה נקמצת, לפיכך אין אחר מתירה. אע\"ג דשייך בה פגול במחשב בשעת נתינתה בכלי שרת או בשעת הולכה למזבח:"
+ ],
+ [
+ "ומנחת כהן משיח
הן הי\"ב חלות שמקריבין בכל יום משל כה\"ג מחציתן בבוקר ומחציתן בערב, ונקראין ג\"כ חביתי כה\"ג מדנעשין במחבת, והם כולן כליל:"
+ ],
+ [
+ "לרש\"י ולרמב\"ם ל\"ג לה, דהא פליגי בה ר\"מ ורבנן לקמן בנסכים, דהרי מלת נסכים כולל בכל מקום יין וסולת שמקריבין עם הקרבן או בפני עצמן. ולתוס' שפיר גרסי' הכא מנחת נסכים והכא מיירי בנדב מנחת נסכים בלי זבח ולקמן מיירי בהקריב זבחו היום ונסכיו למחר, ובהא פליגי ר\"מ ורבנן:"
+ ],
+ [
+ "והדם
מדהוא המתיר:"
+ ],
+ [
+ "והנסכים הבאים בפני עצמן
לרש\"י ורמב\"ם הנ\"ל מיירי בנדב מנחה ונסכים בלי זבח, או בהביא הקרבן אתמול והנסכים היום [ועי' סי' ט\"ו], אבל בהביאן עם הזבח, בנתפגל הזבח נתפגלו גם הנסכים:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אף הבאים עם הבהמה
מדעכ\"פ יכול להביאן למחר, להכי אף כשהביאן עם הזבח ונתפגל, לא נתפגלו הן:"
+ ],
+ [
+ "לוג שמן של מצורע
לאחר שנתנו ממנו על תנוך, ובהן יד ובהן רגל הימיניים, של המצורע, שיריו נאכלים לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "אין חייבין עליו משום פגול
ר\"ל אין בו איסור פיגול כלל, דבנתפגל האשם לא נתפגל הלוג, אף דתלוי באשם, דהרי אם לא נתן מדם תחילה על התנוך ובהונות הנ\"ל, לא מהני מתנות שמן שם כלום. אפ\"ה כיון דאדם רשאי להביא אשמו היום ולוגו לאחר זמן, ולא יתפגלו עמו, לפיכך אפילו הביאן עמו, אין הזבח מפגלן, וה\"ה בחישב בלוג בשעת מתן ז' או בשעת מתן תנוך ובהונות לאכול שיריים למחר, אין חייבין על אכילת שיריים משום פיגול. ונ\"ל משום דר\"ש לטעמיה לקמן סוף מ\"ד ודו\"ק, ורבנן דלעיל, אע\"ג דמודו לר\"ש בנתפגל האשם לא נתפגל הלוג, ומטעמייהו, עכ\"פ פליגי עליה בחישב בשעת מתן תנוך ובהונות לאכול השיריים למחר, וס\"ל דנתפגלו השיריים:"
+ ],
+ [
+ "שדם האשם מתירו
לפיכך בפיגל האשם נתפגל גם הלוג, ולטעמיה בסי' י\"ז אזיל:"
+ ],
+ [
+ "בין למזבח
או או:"
+ ],
+ [
+ "העולה דמה מתיר את בשרה למזבח ועורה לכהנים
דכל עוד שלא נזרק הדם איו הבשר קרב למזבח ולא זכו הכהנים עדיין בעור:"
+ ],
+ [
+ "חטאת העוף
שנאכלת לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "פרים הנשרפים
פר יו\"כ, ופר כהן המשיח ששגג בהוראתו ועשה עי\"ז מעשה להתיר דבר שחייבין עליו כרת, ופר העלם דבר של צבור, דהיינו בטעו סנהדרין גדולה והורו היתר באיסור כרת, ועשו רוב הצבור על פיהן, אז כל שבט ושבט, אפילו לא חטא מביא פר כל אלו נקראין פרים הנשרפין, והן חטאות הפנימיות, מדנכנס דמן לזרקן בהיכל, ואימוריהן נקרבים, ובשרן ועורן נשרפין מחוץ לעיר:"
+ ],
+ [
+ "ושעירים הנשרפים
שעיר יו\"כ שעלה עליו הגורל לד' ושעיר ע\"ז, דהיינו בהורו סנהדרין גדולה היתר בא' מעבודות האסירות לע\"ז בכרת, ועשו רוב הצבור על פיהן, מביאין כל שבט שבישראל אף שלא חטא פר לעולה ושעיר לחטאת, ואותן שעירים ג\"כ דמן נכנס לפנים להיכל ואימוריהן נקרבים ובשרן ועורן נשרפין מחוץ לעיר:"
+ ],
+ [
+ "דמן מתיר את אימוריהן ליקרב
להכי יש פגול באימוריהן, דאם פיגל בא' מד' העבודות שבפרים ושעירים, ואח\"כ אכל האימורין, חייב כרת, אבל באכל בשרן, פטור מכרת, מדאין לבשר מתירין, דבין כך או כך נשרפין מחוץ לעיר:"
+ ],
+ [
+ "כל שאינו על מזבח החיצון כשלמים אין חייבין עליו משום פגול
דעיקר פיגול בשלמים כתיב, ומנה ילפינן לכל הקרבנות, ולהכי צריך שיהיה כשלמים שזריקת דמן במזבח החיצון, משא\"כ פרים ושעירים הנשרפין, דמן נזרק רק לפנים [אב\"י ואילה\"ק הרי בל\"ז אימורין אסורים באכילה ואיך יחול עליהן איסור פגול, הרי לר\"ש איך אחע\"א אפילו חמור על קל. י\"ל דבקדשים אף לר\"ש אחע\"א [ככריתות כ\"ג ב']:"
+ ],
+ [
+ "קדשי גוים
דג\"כ עכומ\"ז רשאין להביא קרבנות כישראל, מדכתיב איש איש מבית ישראל אשר יקריבו, ודרשינן איש איש לרבות עכומ\"ז:"
+ ],
+ [
+ "אין חייבין עליהם משום פגול
אב\"י ר\"ל אינו נפסל בפיגול:"
+ ],
+ [
+ "דברים שאין חייבים עליהם משום פגול
ככל השנויין במשנה ג', ולאפוקי הנך דפ\"ג מ\"ה:"
+ ],
+ [
+ "חייבין עליהם משום נותר
בנותר בשרן לאחר זמן אכילתן ואכלן:"
+ ],
+ [
+ "משום טמא
באכלן בטומאת הגוף:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן הדם
דבאכל דם שנותר אחר זמן אכילת הקרבן, או באכלו אדם טמא, אינו חייב רק משום דם, ולא משום נותר או טמא, מדמיעטיה קרא לדם משאר חיובים:"
+ ],
+ [
+ "אין חייבין עליהם משום טומאה
בין באכלן, או הקריבן, כשהמקריב טמא או הנקרב טמא פטור מכרת:"
+ ],
+ [
+ "לשם זבח
לאפוקי בשחטו לשם קרבן אחר, דהיינו שינוי קודש:"
+ ],
+ [
+ "לשם זובח
לאפוקי שנוי בעלים, דהיינו בשחטו לשם אדם שאינו בעליו:"
+ ],
+ [
+ "לשם השם
ר\"ל לשם הקב\"ה. ונ\"ל דאתא לאפוקי בשחטו לשם חולין, [וכן משמע קצת בש\"ס]:"
+ ],
+ [
+ "לשם אשים
לאפוקי בשחטו על מנת להקריבו ע\"ג גחלים ולא ע\"ג אש:"
+ ],
+ [
+ "לשם ריח
לאפוקי בשחטו ע\"מ לצלות הדבר הנקרב תחילה חוץ למערכה, ודעתו להקריבו אח\"כ דתו לא מסקי ריח:"
+ ],
+ [
+ "לשם ניחוח
על מנת לעשות נחת רוח להקב\"ה, שאמר ונעשה רצונו:"
+ ],
+ [
+ "והחטאת והאשם לשם חטא
לשם חטאו שהוא מביאו עליו:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוסי אף מי שלא היה בלבו לשם אחד מכל אלו
רק שחטו סתם:"
+ ],
+ [
+ "שהוא תנאי בית דין
שישחט סתם ולא לימא לשמן, שמא יטעה ויאמר שלא לשמן:"
+ ],
+ [
+ "שאין המחשבה הולכת
נ\"ל דר\"ל גם זה תנאי ב\"ד שאין המחשבה הולכת וכו' [כמו שאפר כירה מוכן, ועי' מ\"ש שם, ועי' רתוי\"ט פ\"ה דאהלות מ\"ו, ופ\"ה דפרה מ\"ה שאין מצילין וכו' וכ\"כ ידים פ\"א מ\"ב, ועוד הרנה דוגמתן]:"
+ ],
+ [
+ "אלא אחר העובד
ר\"ל בחישב העובד לשמן, והבעלים חשבו שלא לשמן, או איפכא, לא מהני רק מחשבת העובד:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "איזהו מקומן של זבחים
ר\"ל איזה מקום שחיטתן ומקום קבול דמן, ומקום זריקתן ומקום אכילתן. דלא מפרש בפרקן רק דיני אלה המקומות של הקרבנות כולן:"
+ ],
+ [
+ "קדשי קדשים
דהיינו חטאת, עולה, אשם, שלמי צבור:"
+ ],
+ [
+ "שחיטתן בצפון
ר\"ל בזה כל הק\"ק שוין ששחיטתן בצפון, אבל לענין קבול דמן, יש אשם מצורע, שיש בו דבר שאינו בשאר הקרבנות, שקודם שיקבל הדם בכלי לזריקה. מקבל דם תוך יד הכהן למתן תנוך ובהונות של מצורע, והרי קבלת הדם ביד אינה טעונה צפון, משום דצפון באשם רק מחטאת ילפינן [כש\"ס דמ\"ז ב'], ובחטאת ליכא קבלה ביד. וכ\"כ לענין מקום זריקה, חלוקים הן מיני ק\"ק, דיש מהן שנזרק דמן בפנים ויש בחוץ. וכ\"כ במקום אכילה חלוקים הן זמ\"ז, דיש שאינן נאכלין כלל. ובכל חד וחד מפרש תנא לקמן בפרקן דיניו באלו באנפיה נפשיה:"
+ ],
+ [
+ "פר ושעיר של יום הכפורים
ששניהן חטאות הן, דבפר כתיב פר בן בקר לחטאת, ובשעיר כתיב והשעיר אשר עלה עליו הגורל לד' ועשהו חטאת:"
+ ],
+ [
+ "שחיטתן בצפון
דהיינו מכותל הצפוני של מזבח עד כותל הצפוני של עזרה, והוא ס' אמה וחצי, וכן כל שכנגד הרוחב הזה מכותל מזרחי של אולם עד כותל מזרח של עזרת ישראל, והוא ע\"ו אמה:"
+ ],
+ [
+ "וקבול דמן בכלי שרת בצפון
הא דלא כלל ותנא שחיטתן וקיבול דמן בכלי שרת. בצפון, דהרי גם לשחיטה צריך סכין כלי שרת [כזבחים צ\"ז ב']. י\"ל דגם בקבלה לא תנא כלי שרת רק לאשמעינן דבקבלה צריך שיהיה גם הכלי בצפון בשעה שמקבל, ולהכי לא כלל בהדיה שחיטה. משום דבשחיטה א\"צ שיהיה הסכין בצפון (תוס'). [ולפעד\"נ דמהכא מוכח דשחיטה בדיעבד כשרה בלי כלי שרת [כרמב\"ם פ\"ד ממעשה קרבנות ה\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ודמן טעון
צריך:"
+ ],
+ [
+ "הזיה על בין הבדים
דהכוה\"ג מוליך הדם לבית ק\"ק ועומד בין ב' בדי ארון [ובבית שני שלא היה ארון, עומד במקום בין הבדים], ומזה א' למעלה וז' למטה כנגד עוביו של כפורת שהיה טפח:"
+ ],
+ [
+ "ועל הפרוכת
דכשיוצא מהק\"ק אל ההיכל, מזה מהדם גם על הפרוכת בהיכל א' למעלה וז' למטה:"
+ ],
+ [
+ "ועל מזבח הזהב
דאחר הזאות שעל הפרוכת, נותן מהדם באצבעו ד' מתנות על ד' קרנות מזבח הזהב שבהיכל, ואח\"כ מזה ז' הזאות על טהרו של מזבח למעלה:"
+ ],
+ [
+ "אם לא נתן
שלא שפך שירי הדם ליסוד."
+ ],
+ [
+ "לא עכב
הכפרה, ור\"ל שא\"צ קרבן אחר:"
+ ],
+ [
+ "פרים הנשרפים
היינו פר העלם של צבור, ופר כהן המשיח [מפורשין פ\"ד סי' כ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ושעירים הנשרפים
שעירי ע\"ז [מפורשין פ\"ד סי' כ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ודמן טעון הזיה על הפרוכת
ז' הזאות בהיכל על הפרוכת מכוון כנגד בין ב' בדי הארון [ובבית המקום שהיה שם בין ב' הבדים בבית ראשון]:"
+ ],
+ [
+ "ועל מזבח הזהב
ד' מתנות על ד' קרנות:"
+ ],
+ [
+ "אלו ואלו
של יו\"כ ושל שאר הנשרפין:"
+ ],
+ [
+ "נשרפין בבית הדשן
מחוץ לעיר, במקום שמוציאין לשם דשן מזבח החיצון:"
+ ],
+ [
+ "אלו הן חטאות הצבור
החיצוניות, שאנו צריכים להזכירם, שהרי חטאות הפנימיות כבר נשנו:"
+ ],
+ [
+ "ושל מועדות
ר\"ל מוספי ר\"ח ומוספי המועדות שהיה ביניהן גם שעירי חטאת:"
+ ],
+ [
+ "שחיטתן בצפון
בין חטאות צבור או של יחיד:"
+ ],
+ [
+ "עלה בכבש ופנה לסובב
המזבח היה כעין ג' מרובעין זה ע\"ג זה, המרובע התחתון רחב ל\"ב אמה על ל\"ב אמה בגובה ה' טפחים [וכל אמות שבמזבח של ו' ו' טפחים חוץ מהקרנות שהאמה שלהן של חמשה חמשה טפחים] וזה נקרא יסוד [חוץ מצד מזרח ודרום לא היה ארכן רק ל\"א אמה כל אחד, כלקמן סי' כ\"ט], ועליו רבוע השני רחב ל' אמה וב' טפחים על ל' אמה וב' טפחים בגובה ה' אמות, וזה נקרא סובב, ועליו רבוע הג' רחב כ\"ח אמה וד' טפחים על כ\"ח אמה וד' טפחים בגובה ג' אמות, וזה הנקרא מזבח, ועליו בכל קרן אבן מרובע חלול פתוח למעלה רחב אמה על אמה בגובה ה' טפחים, ואלו נקראים קרנות המזבח. נמצא גובה כל המזבח נ\"ח טפחים, שהן ט' אמות וד' טפחים [רמב\"ם פ\"ב מבית הבחירה]. וחוט סיקרא ברוחב טפח מקיף סביב למזבח באמצע גבהו, דהיינו בהסובב בגובה כ\"ד טפחים מהיסוד. והנה דם עולת בהמה, אשם, ושלמים, וחטאת העוף, דמן ניתן למטה מחוט הסיקרא, לכן עומד הכהן למטה על הרצפה אצל זוית המזבח שיש שם יסוד, וזורק הדם מהכלי, כדי שיגיע הדם מכאן ומכאן לזוית למטה מחוט, וכן עושה לזוית השני שכנגדו באלכסון. אבל בחטאת שצריך ליתן מהדם באצבע שסמוך לגודל, סמוך לקרנות המזבח, שהן למעלה מחוט הסיקרא, להכי היה צריך הכהן לעמוד על הסובב בשעה שנותן הדם. לכן עלה הכהן עם הדם בכבש שהיה בצד דרום של המזבח, ומשם יצאו ב' כבשים קטנים. א' ליסוד וא' לסובב, ובא לו לאותו כבש שפונה לסובב, ועומד על הסובב והדם בידו:"
+ ],
+ [
+ "מערבית דרומית
דכל פינות שאדם פונה, ראויין שיהו דרך ימין, להכי מדהיה הכבש בדרום המזבח, כשעלה בו ופניו למזבח, א\"כ יהיה ימין הכהן למזרח, ונמצא פוגע תחילה בקרן של דרומית מזרחית. וכשהגיע לשם טובל אצבע ימינו הסמוך לגודל בדם שבמזרק, וסומך אל האצבע ההוא האגודל מכאן והאצבע הארוך מכאן, ומותח האצבע הטבול בדם על חוד זוית המזבח למעלה מהסובב, ואם נתן הדם תוך אמה מחוד מכאן או מכאן, כפר, מדהוא נגד הקרן [וא\"צ שיתן הדם בקרן שבראש המזבח ממש [כרמב\"ם פ\"ה ממעשה הקרבנות ועי' בהקדמה פ\"ה סי' ?ד'], ואח\"כ מקנח האצבע מהדם, בשפת המזרק. והולך ומקיף משם דרך ימין לקרן מזרחית צפונית ומשם לקרן צפונית מערבית, ומשם לקרן מערבית דרומית, וכשיגיע לכל קרן וקרן טובל אצבעו בדם ומזה ומקנח כלעיל:"
+ ],
+ [
+ "ונאכלין לפנים מן הקלעים
תוך קלעי חצר אהל מועד שבמדבר, והוא בבית המקדש כל הרווח שמתוך עזרת ישראל ולפנים ואפילו בלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש [כש\"ס דנ\"ו], ואפילו בהיכל גופיה מותר לאכול ק\"ק כשאי אפשר לאכול בעזרה [ספרי], ומה\"ט נקט לפנים מן הקלעים, ולא תוך העזרה. משום דר\"ל בכל מקום שהוא תוך היקף הקלעים, אף שאינו עזרה ממש, רק לשכות או היכל, מותר לאכלן שם, משא\"כ שחיטתן בכל מקום בעזרה [כלקמן מ\"ו], היינו בעזרה דוקא ולא בהיכל [ורק בדיעבד כשר גם שם רמב\"ם פ\"ה ממעק\"ר] ולא בלשכות שבחול אף שפתוחות לקודש, [עוד נ\"ל דמוכח מכאן דכל פרק זה מדאין בו מחלוקת, הוא בלשון ממש כמו שנמסר לנו ממשרע\"ה מסיני, ולהכי נקט קלעים. ומה\"ט אומרים פרק זה בכל יום, ועי' בפירושינו מכות פ\"ג סי' כ\"ג, שהארכנו שם]. מיהו עזרת נשים אפילו לאכילת הק\"ק אינו כשר [ודלא כרמ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "בכל מאכל
וא\"צ צלי כפסח:"
+ ],
+ [
+ "ליום ולילה
ביום הזביחה ובלילה שלאחריו:"
+ ],
+ [
+ "עד חצות
משום סיג מדרבנן, דמדאורייתא נאכל כל הלילה:"
+ ],
+ [
+ "העולה קדשי קדשים
ר\"ל העולה אף דלא כתיב ביה בקרא קדש קדשים היא, כמו בחטאת ואשם, אפ\"ה דיניה כשאר ק\"ק, שיהיה בבשרה מעילה, ושיפסול בשרה כשיוצא חוץ לעזרת ישראל:"
+ ],
+ [
+ "ודמה טעון שתי מתנות שהן ארבע
דהיינו שהכהן עומד עם מזרק הדם למטה על הרצפה, וזורק הדם מהמזרק נגד זוית המזבח במזרחית צפונית, וחוזר והולך נגד זוית מערבית דרומית של מזבח וזורק גם שם. וב' הזריקות יהיה למטה מחוט הסיקרא, וכל זריקה מדהיתה נגד זוית המזבח, מתפשטת אילך ואילך על ב' כותלי המזבח, כדי שיתקיים מה שאמרה תורה סביב, וגם מה\"ט נקראו ב' הזריקות שתים שהו ד'. מיהו בב' זויות האחרות של מזבח אינו רשאי לעשות הזריקה, משום דבזויות מזרחית דרומית לא היה יסוד, דהיסוד לא היה בולט רק בכל פני המערב ובכל פני הצפון, ויסוד שבמערב מתארך עוד אמה א' להלאה על פני הדרום, וכ\"כ יסוד שבצפון מתארך עוד אמה א' להלאה על המזרח, נמצא רוב פני המזרח ורוב פני הדרום עם הזוית שביניהן, היה בלי יסוד, והרי עולה טעון סביב וטעון יסוד. [והא דלא קאמר נמי הכא שירי הדם היה שופך על יסוד דרומי וכדקאמר בהנך דלעיל. ה\"ט משום דבהנך דלעיל פליגי תנאי בש\"ס (דנ\"ג ב') אי קרבנות פנימיות וחיצוניות. שניהן שפיכת השיריים ביסוד מערבי או ביסוד דרומי, להכי קמ\"ל תנא לעיל דלא כתרווייהו דפנימיות נשפכות ביסוד מערבי וחיצוניות ביסוד דרומי, וכיון דשמעינן בחטאת דשיריה נשפכין ביסוד דרומי, ה\"ה בעולה ובכל הקדשים. אמנם ק' הא דנקט בב' הפנימיות תרי זמני, דשיריים נשפכין ליסוד מערבי ולא נילף חד מחבריה כדילפינן בחיצוניות. ותי' רבעתוס' דוחק, וע\"ש. ולפענ\"ד דנקט רק בפנימיות דשיריים ליסוד, דקמ\"ל דאע\"ג דבפנימיות מתנה א' שבהן מעכבת, אפ\"ה שפיכת שיריים לא מעכב בהן, ותרוייהו צריכים (כש\"ס ד\"מ ע\"ב), דבפר ושעיר של יו\"כ, אף דדמן נכנס לפני ולפנים, ופרים ושעירין הנשרפין, אף דמכפרין על חטא ידוע, ובחטאת נקט ג\"כ הך דינא לאשמעינן דק\"ק חצוניות נשפכין ליסוד דרומי, ומנה ילפינן לשאר ק\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "וכליל לאישים
ר\"ל כולה נשרפת בנתחיה ע\"ג אש המזבח:"
+ ],
+ [
+ "זבחי שלמי צבור
הן ב' כבשי עצרת:"
+ ],
+ [
+ "ואשמות
הכא לא אצטריך לאשמעינן דדינן כק\"ק, כבעולה לעיל סי' כ\"ח. משום דבאשם בהדיא כתיב ביה קודש קדשים היא, וזבחי שלמי צבור נמי, כיון דגלי תנא גבי עולה ה\"ה בשלמי צבור, דהוקשה אהדדי [כש\"ס ד' נ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "אשם גזילות
בכפר ממון שתבעו ונשבע לשקר בין בשוגג בין במזיד [כשבועות פ\"ה מ\"א, ע\"ש], כשרוצה לשוב משיב הממון לבעלים עם חומשו מלבר, ומביא אח\"כ אשם [מיהו אין השבת החומש מעכב כפרת הקרבן]:"
+ ],
+ [
+ "אשם מעילות
בנהנה כשוה פרוטה מהקדש בשוגג משיב להקדש מה שנהנה עם חומשו מלבר, ומביא האשם [וה\"נ אין החומש מעכב]:"
+ ],
+ [
+ "אשם שפחה חרופה
בבעל שפחה שחציה שפחה וחציה בת חורין, המקודשת לעבד עברי, בין שבעלה האחר בשוגג או במזיד, חייב אשם [והיא כשהיתה מזידה חייבת מלקות, ועי' כריתות] [פ\"ב מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "אשם נזיר
שנטמא תוך ימי נזירותו:"
+ ],
+ [
+ "אשם מצורע
כשנתרפא מצרעתו:"
+ ],
+ [
+ "אשם תלוי
כשמסופק אם עשה דבר שהיה חייב עליו חטאת, והיה שם בוודאי איסור קבוע, דהיינו שהיה שם ב' חתיכות א' חלב וא' שומן ואכל א' ואינו יודע איזה אכל, מביא על ספיקתו אשם:"
+ ],
+ [
+ "התודה ואיל נזיר קדשים קלים
נקראים קדשים קלים, מדאין מועלין בהן, ואין בשרן נפסל ביוצא לאחר זריקה [ואפילו יצא הבשר של קדשים קלים קודם זריקת הדם, אפ\"ה זורק הדם, והקרבן כשר ורק הבשר נשרף. אבל בק\"ק כה\"ג, לא יזרק, ואם זרק הורצה [כרמב\"ם פ\"א מפשולי המוקדשין הל\"א ול\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "שחיטתן בכל מקום בעזרה
לפנים מעזרת ישראל, ואפילו בהיכל [כזבחים דס\"ג. ולרמב\"ם פ\"ה מקרבנות אפילו אחורי ההיכל מותר לשחוט קדשים קלים, ועי' רכ\"מ שם]. אבל בשחטן בעזרת נשים, או בלשכות הבנויות בחול אף שפתוחות לקודש, וכ\"ש בשחטן על הגגות, שהרי לא נתקדשו, פסולות:"
+ ],
+ [
+ "ונאכלים בכל העיר
תוך חומת ירושלים, שנקרא מקום טהור, שאסור מצורע לכנס לשם. ואף דכל עיירות כך, עכ\"פ אי אפשר לאכלן כשיצאו כבר חוץ לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "לכל אדם
ישראל:"
+ ],
+ [
+ "המורם מהם
היינו חזה ושוק שניתן מהתודה להכהנים כמו משאר שלמים, ועוד נותן ד' חלות לכהנים מד' מיני לחם שמביא, דהיינו חלות, רקיקין, רבוכה, שכל מין י' לחמין כולן של מצה, ועוד היה שם י' לחמין חמץ [כרפ\"ז דמנחות]. והמורם מאיל נזיר, זרוע בשילה, וחזה ושוק, וחלה א' ורקיק א' מכ' לחמים שהביא:"
+ ],
+ [
+ "כיוצא בהם
שנאכלין בכל העיר ליום ולילה:"
+ ],
+ [
+ "אלא שהמורם נאכל לכהנים לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם
אבל לזר לא:"
+ ],
+ [
+ "בכל מאכל לשני ימים ולילה אחד
דהיינו ביום הזביחה וביום שלאחריו, ובלילה שביניהן. [והא דלא עשו סיג שלא לאכלן מחצות יום ב', כמו שעשו סיג לנאכלין ליום ולילה, שלא לאכלן מחצות הלילה [כלעיל סי' כ\"ז]. ה\"ט, דהכא ביום ניכר מתי תשקע החמה, משא\"כ התם עלות השחר אינו ניכר כל כך]:"
+ ],
+ [
+ "המורם מהם
חזה ושוק שניתן מכל שלמים לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "והמעשר
מעשר בהמה:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שיתן כנגד היסוד
בסובב למטה מחוט הסיקרא. במקום שיש יסוד תחתיו:"
+ ],
+ [
+ "והמעשר לכל אדם
ואין לכהנים שום חלק בו:"
+ ],
+ [
+ "ונאכלין בכל העיר לכל אדם
לא גרסינן, דהרי בכור נאכל רק לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "לשני ימים ולילה אחד
דילפינן להו משלמים:"
+ ],
+ [
+ "הפסח אינו נאכל אלא בלילה
בלילה הראשונה של פסח:"
+ ],
+ [
+ "ואינו נאכל אלא עד חצות
חצות הלילה, ומדאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "ואינו נאכל אלא למנויו
לאותן שנמנו עליו קודם שחיטתו:"
+ ],
+ [
+ "ואינו נאכל אלא צלי
ולא תני שאינו נאכל רק על מצות ומרורים. דלא תני רק מה שמשונה גוף הפסח. א\"נ משום דמצות ומרורים לא מעכבי, [ואף למאי דקיי\"ל [סנהדרין מ\"ה ב'] בעינן קרא כדכתיב. וכ\"כ נזיר ממורט פטור מהעברת שער ומצורע שאין לו בהן אין לו טהרה [כיומא ס\"א ב']. נ\"ל דהיינו דוקא בדכייל להו קרא בפעולה א', כגון יד העדים תהיה בו, ונתן מהדם על בהן, משא\"כ הכא כתיב ואכלו הבשר בלילה הזה, על מצות ומרורים יאכלוהו, מצוה באנפי נפשה היא, ועי' בתשו' חו\"י סי' קס\"ז דבל\"ז יש דוכתא טובא דלא בעינן קרא כדכתיב, ועי' תוס' כתובות [מ\"ד א' ד\"ה אין] ועי' במ\"ש ריש פ\"ו סי' ב', ודו\"ק]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "קדשי קדשים
וכ\"ש קדשים קלים:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר כאילו נשחטו בצפון
מדאורייתא אפילו לכתחילה, וכדכתיב וזבחת עליו, ורק מדרבנן לכתחילה לא, שמא תרביץ גללים. [ואף למאי דקיי\"ל דעל לא משמע על ממש, וכמ\"ש ועליו מעה מנשה [כמנחות דס\"ב א' וצ\"ו א']. והא דאמרינן בוסכות על הארון הפרוכת, דניכף בי' פורתא. ומשם משמע לכאורה דעל על ממש [כסוכה ד\"ז ב'], היינו על כרחך מדכתיב התם וסכות דמשמע לשון סכך, אבל אי הוה כתוב ונתת עליו הפרוכת ודאי הוה משמע נמי מהצד, ורק אי על בסמוך משמע או לא, בהא פליגי אמוראי, וקיי\"ל דלא משמע בסמוך [כפסחים ס\"ג ב' ועי' תוס' שם] וא\"כ היכי אמרי' הכא דוזבחת עליו משמע על ממש. נ\"ל דהכא שאני, דאי נימא דעל בסמוך, לא אפשר, דהרי כתיב בשלמים כמה פעמים לפני אהל מועד [כזבחים נ\"ה א'], ואי נמי נימא דעל שלא בסמוך משמע, כולה קרא יתירא הוא, דכבר כתיב בעולה ושחט אותה על ירך המזבח צפונה, א\"כ ע\"כ לאכשורי על ממש שעל מזבח אתא קרא]:"
+ ],
+ [
+ "כצפון
וכשר גם לק\"ק:"
+ ],
+ [
+ "כדרום
וכשר רק בקדשים קלים:"
+ ],
+ [
+ "המנחות היו נקמצות בכל מקום בעזרה
ואין טעונים צפון, [והא דהפסיק בדיני מנחה בין דיני דמים של בהמה לדיני דמים של עופות. נ\"ל דה\"ט, דדיני מנחות עיקר מקומן במסכת מנחות והכא רק דרך גררא נקט לה במילי בצירי ופסק ושדא לה, והדר מאריך בדיני עופות]:"
+ ],
+ [
+ "בכל מקום היתה כשרה
למלקה:"
+ ],
+ [
+ "אלא זה היה מקומה
ר\"ל מפני ששם היה מקומה להזאת דמה, ומפני שדמה מועט, ויאבד בדרך, להכי אורחא הכי למלקה במקום שמזה, אבל מצד הדין מותר למלקה בכל מקום:"
+ ],
+ [
+ "ושלשה דברים היתה אותה הקרן משמשת מלמטן
שהכהן עומד בשעת עשייתן למטה ברצפה כנגד אותה זוית:"
+ ],
+ [
+ "ושלשה מלמעלן
שהכהן עולה לראש המזבח ועושה כל הג' העבודות שם באותה זוית:"
+ ],
+ [
+ "מלמטן חטאת העוף
משום דהזאת דמה למטה מחוט הסיקרא:"
+ ],
+ [
+ "וההגשות
של מנחות, דקודם קמיצה מקרב הכלי עם המנחה נגד חודה של אותה קרן [סוטה די\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ושירי הדם
של כל הקרבנות נשפכות שם על יסוד דרומי, חוץ מחטאות הפנימיות, ששיורי דמן נשפכין ליסוד מערבי:"
+ ],
+ [
+ "ניסוך המים
שמנסכין בסוכות:"
+ ],
+ [
+ "והיין
שמנסכין בכל יום בתמיד של שחר ובתמיד של ערב, ובאותו קרן היה למעלה בראש המזבח הספל שמנסך לתוכו, ובאמצעיתו היה נקב שבו שותתין ויורדין הנסכין לשיתין, והוא חלל גדול כמין מערה שתחת הקרקע בצד המזבח:"
+ ],
+ [
+ "כשהיא רבה במזרח
דעיקר מקומה למלקה הוא למעלה מחוט הסיקרא בקרן, וכשאפשר מולקה בקרן דרומית מזרחית, דשם יהיה קרוב לבית הדשן, לזרוק שם מוראה ונוצה קודם שיזרקנה לאישים, רק כשהכהנים רבים שם שעוסקים בעבודה זו, ואין לזה מקום ביניהן, הולך ומולק בקרן דרומית מערבית, מפני שקרן זה ג\"כ קרוב לבית הדשן שהיה בדרום המזבח למזרח הכבש, יותר משאר ב' הקרנות:"
+ ],
+ [
+ "עולין דרך ימין
ר\"ל במזרח הכבש שהוא לצד ימין של העולה למזבח כשפניו למזבח:"
+ ],
+ [
+ "ומקיפין
את המזבח דרך עבודתן, זריקת דם ולהעריך עצים ולהפוך אברים בצינורא:"
+ ],
+ [
+ "ויורדין דרך שמאל
במערבה של כבש וצריכים להקיף כולו משום דכל הקפה הוא דרך כבוד כלפי מעלה כדאמרי' [מגילה כ\"ו א'] חופף עליו כל היום שבנימין היה מצטער עליו לבלעו, והכי נמי אשכחן הקפה בהנכנסין לעזרה שמקיפין דרך ימין [מדות פרק ב' מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן העולה לשלשה דברים אלו
שנעשין בקרן מערבית דרומית למעלה:"
+ ],
+ [
+ "שהיו עולים
למזבח והוא פונה מיד בעלותו בכבש לשמאלו לבוא למערב:"
+ ],
+ [
+ "וחוזרים לעקב
שחוזר ויורד בדרך עלייתו, דאם קודם עבודתו יקיף כל המזבח דרך המזרח עד שיבוא לאותו קרן שמנסך או מולק, יש לחוש בניסוך המים או היין שביני ביני יפיגו טעמן וריחן, והרי גם בנסכים בעינן תמימים, ובעולת העוף יש לחוש שתמות בעשן המערכה:"
+ ],
+ [
+ "הי' מולק את ראשה ממול ערפה
ערפה הוא אחורי פני העוף, ומול ערפה הוא כל אחורי הצואר, שהוא רואה את העורף. וסדר מליקה כך הוא, בעולה, הכהן עולה בכבש ופנה לסובב, ובא לו לקרן דרומית מזרחית, ובחטאת הכהן עומד על הרצפה למטה כנגד קרן דרומית מערבית של מזבח, ומושיב העוף על אחורי כף ידו השמאלית, ופני העוף לצד גב ידו, וערפו לצד מעלה, דהיינו שאוחז ב' רגלי העוף בין ב' אצבעות זרת וקמיצה של יד השמאלית, וב' גפי העוף אוחז בין אמה לאצבע, ומותח עור הגרון עם ב' הסימנים בידו הימנית על צד פנימית של אצבע ואמה, ואוחז להעור ההוא בין אצבע לאגודל [ולרמב\"ם מותח עור הגרון ממעלה לאמה ואצבע עד בין אצבע לאגודל], ואח\"כ קוצץ בצפרנו השדרה והמפרקת [פי' רש\"י דשדרה ר\"ל חוט השדרה, דמדהוא רך נפסק תחלה, אח\"כ קוצץ בצפרניו המפרקת, ר\"ל עצם חוליות הצואר], אבל אינו מחתך עדיין רוב הבשר שמקיף הצואר [כך כ' רש\"י זבחים דס\"ה ב', ובחולין ד\"כ ע\"ב כ' רש\"י רוב בשר שאחורי הצואר], ואח\"כ מחתך בצפרנו את רוב הוושט ורוב הקנה בעולה או רוב אחד מהן בחטאת, ואח\"כ מחתך בצפרנו את רוב הבשר שמקיף המפרקת [כל זה מרש\"י זבחים דס\"ה ב' ומחולין ד\"כ ע\"ב, ומרמב\"ם פ\"ו ופ\"ז מקרבנות].:"
+ ],
+ [
+ "ואינו מבדיל
הראש מהגוף:"
+ ],
+ [
+ "ומזה מדמה על קיר המזבח
אוחז בהעוף ומזה מדמה למטה מחוט הסיקרא, ואינו מזה בהכלי ולא באצבע, אלא בגופו של עוף מזה מרחוק:"
+ ],
+ [
+ "שירי הדם היה מתמצה
נסחט:"
+ ],
+ [
+ "על היסוד
שאחר שהזה מקרב ודוחק בית מליקתו. בקיר המזבח והדם שותת ויורד להיסוד. וזה מצוי הדם מעכב [כזבחים נ\"א א']:"
+ ],
+ [
+ "עלה בכבש
דעולה צריך להזות דמה למעלה מחוט הסיקרא:"
+ ],
+ [
+ "ופנה לסובב
נ\"ל דסובב דהכא ר\"ל מקום הילוך רגלי הכהנים בראש המזבח [כרתוי\"ט במ\"ג], דהרי אמרי' בש\"ס [דס\"ה א'], ומלק והקטיר, מה הקטרה בראש המזבח אף מליקה בראש המזבח:"
+ ],
+ [
+ "היה מולק את ראשה ממול ערפה
כמו בחטאת העוף:"
+ ],
+ [
+ "ומבדיל
חותך בצפרניו כלעיל, ומבדיל בהן הראש לגמרי מהגוף:"
+ ],
+ [
+ "וממצה את דמה על קיר המזבח
שדוחק מקום מליקת הגוף לקיר המזבח, הכא לא תני שהדם מתמצה ליסוד משום דעולה נעשה למעלה ואין בדם עוף רב כל כך עד שיתמצה למטה, מה שאין כן בחטאת לעיל (מ\"ד) שנעשה למטה, שפיר אפשר:"
+ ],
+ [
+ "והקיף בית מליקתו למזבח
שאח\"כ גם הראש הנמלק דוחקו במקום מליקתו בקיר המזבח, כדי שיתמצה ממנו הדם:"
+ ],
+ [
+ "וספגו במלח
רש\"י פי' לשון קנוח שע\"י שמפזר עליו מלח הרבה, מתקנח רטיבות שעליו. ולי נראה שהוא לשון ספוג שסופג את הכל, ור\"ל בולע, שנותן מלח על הראש, רק כשיעור שיהא נבלע בו הרטיבות, ולא יותר, מדאסור לעשותו כבניין [כמנחות דכ\"א א']:"
+ ],
+ [
+ "וזרקו על גבי האישים
שעל המזבח:"
+ ],
+ [
+ "בא לו לגוף והסיר את המוראה
זפק:"
+ ],
+ [
+ "ואת בני מעים היוצאים עמה
קודר כמין ארובה נגד הזפק, ונוטל כל העור והנוצה שכנגד הזפק, ומושך הזפק ויוצאין הבני מעיים עמו, ומשליך הבני מעיים והזפק התלוי בהן לבית הדשן שבדרום המזבח למזרח הכבש:"
+ ],
+ [
+ "שיסע ולא הבדיל
ר\"ל אח\"כ קורע הגוף בידיו בין האגפיים, ואינו מבדיל וקורע ב' חלקי הגוף זה מזה:"
+ ],
+ [
+ "הבדיל בחטאת
שמלק ב' הסימנים:"
+ ],
+ [
+ "ולא הבדיל בעולה
שמלק רק סי' א':"
+ ],
+ [
+ "פסל
מדשינה קודם עבודת הדם:"
+ ],
+ [
+ "פסולה
דרק בגוף שכיח רבוי דם:"
+ ],
+ [
+ "חטאת העוף שמלקה שלא לשמה
דמליקה בעוף דינה כשחיטה בבהמה:"
+ ],
+ [
+ "מיצה דמה שלא לשמה
נ\"ל דנקט מיצוי, לאשמעינן דאע\"ג דהוה דומיא דשפיכת שיריים בבהמה, עכ\"פ מדמיצוי מעכב, כלעיל סי' כ\"ו, להכי דינו כזריקה, ומכ\"ש בהזה שלא לשמה. ונ\"ל ראיה מש\"ס [מעילה ד\"ח א' ורש\"י שם, ורש\"י שם ד\"ט א' ד\"ה קתני מיהת]:"
+ ],
+ [
+ "או שלא לשמה ולשמה
שעשה א' מב' עבודות הללו בב' מחשבות, או שחישב בשעת מליקה לשמה ע\"מ למצות דמה שלא לשמה:"
+ ],
+ [
+ "פסולה
דדינה כחטאת בהמה:"
+ ],
+ [
+ "עולת העוף כשרה
דדינה כעולת בהמה שכשרה שלא לשמה:"
+ ],
+ [
+ "לאכול דבר שדרכו לאכול
דהיינו חטאת עוף:"
+ ],
+ [
+ "להקטיר דבר שדרכו להקטיר
היינו עולת העוף:"
+ ],
+ [
+ "חוץ למקומו
שאמר בא' עבודות הנ\"ל שעושה אותה ע\"מ לאכול או להקטיר כזית חוץ לעזרה:"
+ ],
+ [
+ "חוץ לזמנו
שכשעשה א' מב' עבודות, אמר שעושה אותה כדי לאכול או להקטיר כזית אחר זמן הראוי:"
+ ],
+ [
+ "פגול וחייבין עליו כרת
אפילו אכלו תוך זמנו:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שיקרב המתיר כמצותו
ר\"ל שמצוי הדם שהוא המתיר גוף העוף לאכילה או להקטרה יהיה כדינו בלי פסול אחר:"
+ ],
+ [
+ "מלק בשתיקה
ר\"ל בלי מחשבה הפוסלת, ואח\"כ מיצה וכו':"
+ ],
+ [
+ "מלק חוץ למקומו
שמלק על מנת לאכול או להקטיר כזית ממנו חוץ לעזרה:"
+ ],
+ [
+ "לאכול כזית בחוץ וכזית למחר
רישא דחוץ לזמנו וחוץ למקומו היינו נמי בכה\"ג, רק רישא מיירי בב' עבודות, שמלק לאכול כזית בחוץ, ומיצה לאכול כזית אחר זמנו, אבל הכא מיירי בעבודה א', שמלק לאכול כזית בחיץ וכזית למחר:"
+ ],
+ [
+ "פסול ואין בו כרת
מדמעורב בו פסול אחר:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יהודה זה הכלל אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום
בין בעבודה א' או בב' עבודות פליג, דס\"ל תפוס לשון ראשון, כלעיל [ס\"פ ב']:"
+ ],
+ [
+ "ולהקטיר כחצי זית
ושניהן במחשבת חוץ לזמנו או חוץ למקומו:"
+ ],
+ [
+ "שאין אכילה והקטרה מצטרפין
ואילה\"ק הרי אפילו מצטרפין אפ\"ה כשר, דממ\"נ בין שהוא עולה או חטאת הרי יש בו חצי זית א' שאין דרכו לאכול או להקריב ובכה\"ג אפילו כזית שלם לשם כך אינו פוסל כלעיל בריש משנתינו. נ\"ל דאפ\"ה סד\"א דדוקא כשכל הזית הוא שלא כדרכו אינו פוסלו, אבל כשחצי זית הוא רק שלא כדרכו מצטרף קמ\"ל. מיהו בש\"ס [דל\"א ב'] משמע דאין זה סברא, ולפיכך נ\"ל דהכא רק אגב גררא דספ\"ב נקטא:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "חטאת העוף שעשאה למטה
מחוט הסיקרא, כדינה:"
+ ],
+ [
+ "כמעשה חטאת
שמלקה בסימן אחד ועשה הזאה ומיצוי:"
+ ],
+ [
+ "לשם חטאת
אף ששינה בה אחר מצוי, כגון שהבדיל ועדיין מפרכסת מחתך בבשר בעלמא הוא:"
+ ],
+ [
+ "כשרה
כלעיל פ\"ו מ\"ו:"
+ ],
+ [
+ "כמעשה חטאת לשם עולה
שעשאה למטה ולא הבדיל הראש מהגוף, ועשה הזאה ומצוי, אבל עשה כן לשם עולה:"
+ ],
+ [
+ "כמעשה עולה לשם חטאת
ר\"ל או שעשאה למעלה או הבדיל, אף שעשאה בה כן לשם חטאת, או שעשאה כמעשה וכו':"
+ ],
+ [
+ "כמעשה עולה לשם עולה
נ\"ל דקמ\"ל מדסד\"א מדאין הקנין מתפרשין רק בלקיחת בעלים או בעשיית כהן [כעירובין ל\"ז א'], ומדעשאה הכהן ממש כעולה, הרי לכ\"ע מעשה מוציא מידי דיבור שקדם לו [כקדושין נ\"ט א'], ותהוי הכא כעולה כשרה, [כר\"י לקמן מ\"ד] קמ\"ל דשאני דיבור דקדשים, דמדאקדשיה בי גזא דרחמנא איתא, ואין ברשותו לשנותו, מדכבר אינה שלו:"
+ ],
+ [
+ "עשאה למעלה כמעשה כולם
ר\"ל כמעשה אחד מכולן האמורים כאן, ואפילו כמעשה חטאת לשם חטאת:"
+ ],
+ [
+ "פסולה
להכי לא כלל האי פסולה עם פסולה דרישא. מדאינן שוין, דבהנך דרישא נפסלו לגמרי מלאכלה וגם בעליו לא נתכפרו, משא\"כ הכא נפסלה רק מלאכלה, אבל בעלים נתכפרו [כזבחים דכ\"ו ב'] ונקט הנך דינא רק בעופות ולא בבהמות, משום דרק בעופות יש חילוק במעשיהן ובמקום מעשיהן בין חטאת לעולה:"
+ ],
+ [
+ "עולת העוף שעשאה למעלה
מחוט הסיקרא כהלכתה:"
+ ],
+ [
+ "כמעשה עולה לשם עולה
עי' פ\"ו מ\"ה:"
+ ],
+ [
+ "כשרה
אף שעשה בה גם מעשה חטאת, כגון שהיזה קודם מיצוי, עכ\"פ כיון שעשה כל מעשה עולה בלי שינוי כשרה:"
+ ],
+ [
+ "כמעשה עולה לשם חטאת
שעשאה למעלה והבדיל הראש מהגוף ומיצה, רק שעשה כן לשם חטאת:"
+ ],
+ [
+ "כשרה
כלעיל פ\"ו סי' מ\"ו:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא עלתה לבעלים
כדין כל הזבחים שנעשו שלא לשמן:"
+ ],
+ [
+ "כמעשה חטאת לשם חטאת
דסד\"א הא חטאת היא [כלעיל סי' ז'] ותכשר. קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "כמעשה כולן
כמעשה אחד מכולן, ואפילו כמעשה עולה לשם עולה:"
+ ],
+ [
+ "פסולה
ה\"נ פסולה רק מלהקריבה אבל בעלים נתכפרו [עיין לעיל סי' ט']:"
+ ],
+ [
+ "בבית הבליעה
דכל עוף טהור שמת או לא נשחט כדינו אף שאינו מטמא במגע ומשא כשאר נבילה, עכ\"פ מטמא להאוכל אף שלא נגע בו, וכגון שתחבו לו חבירו לבית הבליעה, והרי נגיעתו בבית הבליעה אינו מטמא, דמגע בית הסתרים היא, אפ\"ה כל זמן שהכזית שאכל ממנו בבית בליעתו, מטמא האוכל בשעה זו כל בגדיו וכליו שנוגע אז, חוץ מאדם וכלי חרס [ועי' ביבקש דעת סימן ל\"א], וקאמר הכא דחטאת עוף ועולת עוף שלא נעשו כדינן ונפסלו מלאכלן, והרי לא נשחטו, אפ\"ה מדנעשו בפנים לשם קרבן, טהורים לגמרי [ועיין לקמן סי' ל\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ומועלין בהן
הנהנה בהן בשוה פרוטה, חייב קרבן מעילה, כדין נהנה מהקדש, דהרי מדנפסלו לא היה בהן שעת היתר לכהנים, ולא יצאו מידי מעילה:"
+ ],
+ [
+ "לשם חטאת
אף ששינה בה אחר מתן דמה, עכ\"פ מדכשרה היא והיתה לה שעת היתר לכהנים, שוב אין בה מעילה אפילו לזר:"
+ ],
+ [
+ "מועלין בה
דאף שעשאה כחטאת, הרי הוקדשה לעולה שאין בה היתר לכהנים ומה יוציאה ממעילתה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהושע אומר אין מועלין בה
דמדשינה שמה ומעשיה ומקומה, אף דלא נפיק בה, עכ\"פ נעשית עי\"ז כחטאת גמורה לצאת מידי מעילה. [וי\"א דמדאורייתא עלתה נמי לשם חובה, ורק מדרבנן לא נפיק ועיין לעיל סי' ז']:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי אליעזר מה אם חטאת שאין מועלין בה לשמה
אחר שהותרה לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "כששינה את שמה מועלין בה
מדנפסלה ולא הותרה לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "שכן שינה שמה לדבר שיש בו מעילה
מדעשאה לשם עולה:"
+ ],
+ [
+ "שכן שינה את שמן לדבר שאין בו מעילה
דקדשים קלים אחר שנזרק דמן, אין מועלין בבשרה רק באימורין:"
+ ],
+ [
+ "ומועלין בהן
מדנפסלו בשנוי מקומן, ולא הביאתן זריקה לכלל שעת היתר לכהנים להוציאתן ממעילה:"
+ ],
+ [
+ "שכן שינה את שמן בדבר שיש בו איסור והיתר
דבקדשים קלים אחר זריקה יש איסור מעילה באימוריהן, והיתר מעילה בבשרן:"
+ ],
+ [
+ "תאמר בעולה ששינה את שמה בדבר שכולו היתר
שאין בה אימורין, ומשעה שהותר לכהנים אין בה צד מעילה:"
+ ],
+ [
+ "מלק בשמאל
פסול, דכל מקום שנאמר אצבע או כהן אינו אלא ימין:"
+ ],
+ [
+ "או בלילה
ורחמנא אמר ביום צוותו, ושניהן אינן מטמאין כנבילת עוף בבית הבליעה, מדהיו פסולן בקודש, ואהני מליקה דידהו שאם עלו למזבח לא ירדו:"
+ ],
+ [
+ "שחט
העוף:"
+ ],
+ [
+ "חולין בפנים וקדשים בחוץ
אף שאסורין באכילה:"
+ ],
+ [
+ "מלק בסכין
דלאו מליקה היא, דמליקה רק בצפורן, וגם לאו שחיטה היא מדדרס והחליד:"
+ ],
+ [
+ "מלק חולין בפנים וקדשים בחוץ
ולא שייך מליקה רק בקדשים בפנים אבל המולק חולין בכל מקום, או מולק קדשים בחוץ, הו\"ל כשאר נוחר ומעקר שהוא נבילה:"
+ ],
+ [
+ "תורין שלא הגיע זמנן
דהתחלת זמנן להקרבה, הוא משיזהבו [כחולין פ\"א מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ובני יונה שעבר זמנן
דאינן כשרין רק כל זמן שכשעוקר נוצה מכנף העוף ויוצא דם, ותחלת הציהוב פוסל בשניהן:"
+ ],
+ [
+ "ושנקטעה רגלה
דאף דאין תמות וזכרות בעופות, דוקא בנתעוור מחמת עור שכסה עינו, אבל מחוסר אבר פסול, ונסמית דנקט הכא, ר\"ל שנחטט עינו:"
+ ],
+ [
+ "מטמא בבית הבליעה
מדלא מהני מליקה דידה, דאפילו בעלו למזבח ירדו:"
+ ],
+ [
+ "כל שהיה פסולה בקדש
שנמלקו בצפורן קדשים בפנים, רק שנפסלו מצד דבר אחר, כגון שמלק בשמאל או בלילה וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "לא היה פסולה בקדש
כגון שלא נמלק בצפורן, או שלא היה קדשים, או שנמלק בחוץ. [ונ\"ל דבהך זה הכלל, לא כלל ששחט חולין בפנים או קדשים בחוץ, אף דוודאי שחט חולין בפנים מסתבר דהוה אין פסולו בקודש, טפי ממלק קדשים בחוץ, רק דהנך פשיעא דלא מטמאי בבית הבליעה דמהיכא תיתי יטמאו הרי נשחטו, וא\"כ אין בזה סתירא לרישא. ובלח\"ש הניח קו' זו בצ\"ע]:"
+ ],
+ [
+ "וכל הפסולים
זר אונן טבו\"י מחוסר כיפורים וכל השנויין בריש פ\"ב:"
+ ],
+ [
+ "מלק ונמצא טריפה רבי מאיר אומר אינה מטמאה בבית הבליעה
דס\"ל מליקתה טיהרתה, כאילו נשחטה בחוץ ונמצאת טריפה [עיין חולין פ\"א מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר מטמאה בבית הבליעה
דס\"ל דלא מהני שחיטה בעוף חולין ולא מליקה בעוף קדשים להוציא מטומאת נבילה כשהיא טריפה:"
+ ],
+ [
+ "שחיטתה מטהרת את טריפתה מטומאתה
דילפינן לה בגמ' מקרא:"
+ ],
+ [
+ "אינו דין שתהא שחיטתה מטהרת את טריפתה מטומאתה
וכיון דילפת בעוף חולין ששחיטתה מטהרת טריפתה, ילפינן מנה מליקת עוף קדשים במה מצינו וכו':"
+ ],
+ [
+ "אף מליקתה
כשהיא קודש:"
+ ],
+ [
+ "דיה כנבלת בהמה
דדיו לבא מהדין להיות כנידון:"
+ ],
+ [
+ "שחיטתה מטהרתה אבל לא מליקתה
ורבי מאיר ס\"ל אף דדיו דאורייתא, עכ\"פ בהמה ועוף הוקשו אהדדי, ואין היקש למחצה. נמצא שלשה מחלוקת בדבר, רבי יוסי ס\"ל שחיטה מטהר ולא מליקה, ולרבי יהודה שניהן אינן מטהרין, ולר\"מ שניהן מטהרין, והלכה כרבי יוסי:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות
אי כדקתני, משמע דחטאות המתות רובא וא\"כ מה דמסיים אפי' א' בריבוא, משמע א' כשר שנתערב בריבוא פסולים, וקשה מה אפילו, הרי כ\"ש הוא. אלא ה\"ק כל הזבחים שנתערבו עם חטאות המתות וכו', ומיירי אפילו כשרים רובא [ונ\"ל דהאי ב של מלת בחטאות, אינו ב של בתוך כמו בבית, גם לא כמו בין, כדאשכחן היפה בנשים, רק ב שהוראתה כמלת עם, כמו וירב בלבן, דר\"ל עם לבן. ונקט תנא כהך לישנא דמשתמע נמי דהפסולים רובא, לאשמעינן טעם האיסור, דמתוך חשיבותם מיעוטא דידהו כרובא חשיב]. וחטאות המתות ה' הן, ולד חטאת תמורת חטאת, מתו בעליה, נתכפרו בעליה באחרת, עברה שנתה [וסי' ותמנע היתה פלגש], כל אלו מעמידן במקום סגור עד שימותו ברעב:"
+ ],
+ [
+ "ימותו כולם
דאין בטלין ברובן דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי. ואי אפשר שירעו עד שיסתאבו ויפדו דהרי נתערב בהן איסור הנאה:"
+ ],
+ [
+ "נתערבו
ר\"ל ואם נתערבו הקדשים עם שור שנעבדה בו וכו':"
+ ],
+ [
+ "בשור שנעבדה בו עבירה
ומפרש ואזיל איזה עבירה, כגון שהמית וכו', או שנרבע וכו'. והאי או או דנקטה מתני' ר\"ל כמו בין כך בין כך:"
+ ],
+ [
+ "או על פי הבעלים
שאין עדים כשרים בדבר, דאז פטור מסקילה ורק לגבוה אסור אז. וה\"ה בלא נגמר דינו עדיין ונתערב, או שהרג או רבע עכו\"ם, דאף דבכה\"ג אין השור נסקל, ומותר באכילה להדיוט, אפ\"ה. לגבוה אסור:"
+ ],
+ [
+ "ובמוקצה
שהפרישוהו לקרבן לע\"ז. מיהו צריך שעשו בה גם כבר מעשה לשם ע\"ז, דאל\"כ מותר לגבוה:"
+ ],
+ [
+ "ובנעבד
שעבדוהו כע\"ז ממש, ונמי מותר להדיוט:"
+ ],
+ [
+ "ובאתנן
אתנן זונה:"
+ ],
+ [
+ "ובמחיר
מחיר כלב:"
+ ],
+ [
+ "ובכלאים
הנולד מתיש ורחל:"
+ ],
+ [
+ "ובטריפה
משכחת לה דלא מנכר בין הכשירות. כגון שנתערב דרוסת חיה בקדשים נקובת קוץ, או מיירי בולד טריפה שנתערב בקדשים, ואליבא דר\"א ספ\"ו דתמורה, דאמר לא יקרב:"
+ ],
+ [
+ "וביוצא דופן
קרעו אמו בחייה והוציאו הולד דרך דופן, דכולן פסולין להקרבה, וכשנתערבו עם קרבנות, א\"א לשחטן בחוץ, שמא יפגע בהקרבן, ונמצא שוחט קדשים בחוץ וחייב כרת, וגם למכרן כולן לצורך מין הקרבן שנתערב בהן א\"א, דהרי פסולין למזבח, להכי ירעו וכו':"
+ ],
+ [
+ "ירעו עד שיסתאבו
ר\"ל עד שיוממו, ונקרא כך משום דכל בעל מום טמא ומסואב, דכתיב כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה [ויקרא כ\"ז] ובבעל מום הכתוב מדבר:"
+ ],
+ [
+ "וימכרו
כל בהמה לעצמה, כדי שידע דמי היפה:"
+ ],
+ [
+ "מאותו המין
ר\"ל מין הקרבן שנתערב, אם חטאת חטאת ואם עולה עולה. ובנתערב פסול א' בקרבנות הרבה, צריך שיביא כל קרבן וקרבן כדמי היפה:"
+ ],
+ [
+ "נתערב בחולין תמימים
שנתערב זבח א' בחולין הרבה שכולן תמימים:"
+ ],
+ [
+ "ימכרו החולין לצריכי אותו המין
כלעיל, ונמצא שיהיו כל הקדשים ממין א', רק שמסופק מי בעליו של כל א', דהרי קרבן ראשון שמעורב שם, שם בעליו עליו, להכי תקנתו שישחט כולן סתם:"
+ ],
+ [
+ "מין במינו
שניהן חטאת או עולה או אשם או שלמים, רק הן של בעלים הרבה:"
+ ],
+ [
+ "זה יקרב לשם מי שהוא וזה יקרב לשם מי שהוא
ר\"ל יקרבם סתם. מיהו דוקא קרבן נשים דא\"צ סמיכה אבל קרבן אנשים דצריך סמיכה, ירעו, דהרי א\"א שיסמכו כולן, דהרי סמיכה בכל כחו, וכשיסמכוהו מי שאינו בעליה, עבד עבודה בקדשים. [והא דאצטריך לאוקמא בקרבן נשים ולא מוקמינן לה בבכור, מעשר ופסח, דא\"צ סמיכה, י\"ל דלישנא דמתני' משמע דמיירי בכל הקדשים. ומכ\"ש דליכא לאוקמא בעופות, דג\"כ א\"צ סמיכה. י\"ל דלא מקרי זבחים, וגם לאו בני רעיה ופדייה נינהו. והא דלא מוקי לה בערל וטמא שאסורים לכנוס לעזרה ומקרבין קרבנותיהן אף שלא יסמכו. ה\"ט משום דאין מצויין. ואילה\"ק עכ\"פ מ\"ש ערל וטמא דמדא\"א מקרבין קרבנותיהן בלי סמיכה א\"כ הכא בנתערבו נמי א\"א שיסמכו ויקרבום בלי סמיכה. י\"ל דערל מיירי שמתו אחיו מחמת מילה, ולא ימול לעולם, וכ\"כ טמא מיירי בזב ומצורע, שאפשר שלא יתרפאו לעולם, וא\"כ אי נימא שלא יקרבו קרבנותיהן בלי סמיכה, לא יקרבו קרבנותיהן לעולם, וכ\"כ בהמה שנמצאת בין ירושלים למגדל עדר, דזכרים יקרבו עולות ונקיבה שלמים [כקידושין דנ\"ה], התם מדלא אפשר יקריבום בלי סמיכה, אבל הכא בנתערב, מדיש תקנה ברעיה לכן סמיכה מעכבה, להכי צריך לאוקמה בקרבן נשים [תוס']:"
+ ],
+ [
+ "קדשים בקדשים מין בשאינו מינו
שא\"א להקריבן, דהרי חלוקים במתן דמן או בהקטרתן, או בזמן אכילתן:"
+ ],
+ [
+ "ויפסיד המותר מביתו
דכשמכר א' בב' וא' בא', והרי ע\"י שנתערבו מסופק איזה מכר בב', להכי צריך להוסיף א' מביתו:"
+ ],
+ [
+ "נתערבו
שאר קדשים:"
+ ],
+ [
+ "בבכור ובמעשר
שאין להן פדיון כשיוממו שיצאו עי\"ז הן עצמן לחולין, רק לכשיוממו הבכור נאכל לכהנים והמעשר לבעלים, ונשאר קדושה עליהן:"
+ ],
+ [
+ "ויאכלו כבכור וכמעשר
שלא ימכרום באיטלז ולא ישקלום בליטרא, ומדמי היפה שבהן יקריב מינו של זבח:"
+ ],
+ [
+ "הכל יכולין להתערב חוץ מן החטאת ומן האשם
דאשם אינו אלא איל [בן ב' שנים], או כבש [בן שנה], ושניהן רק זכרים, ואי אפשר שיסתפק בהן שמא הוא חטאת, דהרי חטאת לעולם אינו רק כבשה נקיבה או שעיר נשיא. [והא דלא נקט הש\"ס נמי שעיר מוסף ר\"ח ודרגלים ויו\"כ, דכולן חטאת והן זכרים, והרי הנך מצויים טפי משעיר נשיא דנקט. נ\"ל משום דחטאת דומיא דאשם קתני דשניהן דיחיד ושכיח שיתערבו, מה שאין כן של צבור בשל יחיד לא שכיח שיתערבו, ותו דכיון דבכל קרבן צבור סכין מושכתן למה שהן, ואפי' הופרשו לשם קרבן זה, יכולין לשנות שמן [כזבחים ד\"ו ב' ועי' תוס' שם ד\"ה סכין], א\"כ אפילו הופרשו השעירים הנ\"ל לשם חטאת צבור, כשנתערבו אח\"כ בעולה *) יכולין לשנותה להיות עולת צבור, ואין כאן קלקול בתערובות]. אבל חטאת ועולה יכולין להתערב, דעולה הוא זכר ומכל מין, והרי יכול א\"כ להתערב שעיר עולה, עם שעיר נשיא, וכ\"כ יכול להתערב כבש עולה, עם כבש אשם של נזיר או מצורע. ועם שלמים יכולין הכל להתערב, דשלמים באין מכל המינין בין זכר ובין נקיבה:"
+ ],
+ [
+ "אשם שנתערב בשלמים
שמתן דם שניהן שוה, שתים שהן ארבע, רק דשלמים נשחטין בכל מקום בעזרה, ונאכלין בכל העיר, לכל אדם, לשני ימים ולילה אחד, אבל אשם נשחט בצפון, ונאכל רק לפנים מקלעים, לזכרי כהונה ליום ולילה:"
+ ],
+ [
+ "ירעו עד שיסתאבו
וימכרו וכו', כדין קדשים שנתערב מין באינו מינו [במשנה ב']:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר שניהם ישחטו בצפון
כאשם:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו אין מביאין קדשים לבית הפסול
דהרי כשיעשה כדבריך ממעט בין באוכליהן, ובין בזמן אכילתן ומביאן עי\"ז לידי נותר, [וה\"ה בתודה ושלמים שנתערבו, ששוין בדיניהן לגמרי, והלחם אפשר בתנאי [כמנחות ד\"פ ע\"ב] רק שהתודה נאכל רק ליום ולילה, ושלמים לב' ימים ולילה א', נמי לרבנן ירעו, מדממעט עכ\"פ זמן אכילתן, ולא נקט לה תנא דהרי כבר שמעי' מדברי חכמים דקאמרי אין מביאין קדשים לבית הפסול, משמע אפילו בדבר שאין לחוש רק שממעט זמן אכילתן, להכי עדיפא ליה לתנא למנקט רבותא וכחו דהתירא אליבא דר\"ש אף דבהנך ממעט האוכלין והזמן, אפ\"ה לא חייש]:"
+ ],
+ [
+ "קדשי קדשים בקדשים קלים
כגון חתיכות חטאת אוי אשם עם תודה, ששניהן נאכלין ליום ולילה, אבל אין שוין במקום אכילתן ובאדם האוכלן, דקדשי קדשים נאכלין בעזרה ולכהנים, ותודה נאכל בכל העיר ולכל אדם:"
+ ],
+ [
+ "הנאכלין ליום אחד בנאכלים לשני ימים
כגון חתיכת תודה עם שלמים. אע\"ג ששניהן שוין במקום אכילתן ובאדם האוכלן:"
+ ],
+ [
+ "יאכלו כחמור שבהן
בחתיכות מודו רבנן לר\"ש, דמה אית ליה למעבד:"
+ ],
+ [
+ "אברי חטאת
שנאכל לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "שנתערבו באברי עולה
שכולה כליל. [והא דנקט לעיל [במ\"ג] חתיכות, והכא דנקט עולה נקט אברים. ה\"ט משום דעולה על כרחך שמתנתחת אברים, כדכתיב ונתח אותה לנתחיה, ולא נתחיה לנתחים [כחולין י\"א א'], ומדנתערבו עם חטאת, על כרחך שגם החטאת חתכו לאברים, להכי נקט בתרווייהו אברים]:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר יתן למעלן
על אש המזבח.:"
+ ],
+ [
+ "ורואה אני את בשר החטאת מלמעלן כאילו הוא עצים
רצה לומר יתכוון שאברי חטאת שבהתערובות אינו מעלן לריח ניחוח רק שיהיו כעין עצים:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים תעובר צורתן
ר\"ל ימתין עד שיעבור היום, ויפסלו בנותר:"
+ ],
+ [
+ "ויצא לבית השריפה
דהיינו לבית הדשן שבעזרה, דס\"ל אף שמתכוון לשם עצים עבר על לאו שלא להקריב הנאכלין:"
+ ],
+ [
+ "אברין באברי בעלי מומין
ר\"ל אברי עולה שנתערבו עם אברי עולה בעל מום, והיו אברי הכשרים רוב, והרי בבעמ\"ו אפילו ר\"א מודה שלא יעלם לשם עצים, מדמאיסי [עי' בש\"ס]:"
+ ],
+ [
+ "יקרבו כל הכרעים
ר\"ל אם הקריבו בשוגג א' מהתערובות, תלינן דאותו שכבר נקרב הוא הפסול, ולהכי מותר להקריב הנותרים ב' ב' דוקא, מדעכ\"פ א' מהן ראוי להקרבה. וכ\"ש דבאברי חטאת בעולה, בכה\"ג לר\"א יקריבו:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מאחד מהן
זוג א', דהרי בנשאר רק א' גם ר\"א מודה דלא יקריבו וכסי' מ':"
+ ],
+ [
+ "יצא לבית השריפה
ולא בטל ברובא, מדדרך למנותן. וכל דבר שבמנין לא בטל [תוס' דע\"ז ב' ד\"ה ה\"א]:"
+ ],
+ [
+ "אם יש בו מראה דם
מראית דם גמור, ולא מהני אדמימות לבד:"
+ ],
+ [
+ "כשר
ודוקא שנפל מים לתוך דם, או אפילו איפכא רק שנפל מכלי גדול שמערה בשפע רב, אבל בעירה דם לתוך מים מכלי שפיו צר ומוציא טפה טפה, אז אפילו יש מראית דם פסול, דקמא קמא דמטי הדם להמים נתבטל, ונראה ונדחה אינו חוזר ונראה:"
+ ],
+ [
+ "נתערב ביין
תנא בא\"י קאי [כשבת דע\"ג ב], שסתם יין שם הוא אדום. כמ\"ש ובדם ענבים סותה:"
+ ],
+ [
+ "רואין אותו כאילו הוא מים
ואם היה לו אז מראה דם כשר:"
+ ],
+ [
+ "נתערב בדם בהמה
ר\"ל בדם חולין:"
+ ],
+ [
+ "אין דם מבטל דם
דס\"ל מין במינו לח בלח לא בטל אפילו א' באלף. ואפילו אם היה מים לא היה הדם ניכר, אפ\"ה כשר לר\"י, דס\"ל לר\"י דמדכתיב ולקח מדם הפר ומדם השעיר, שמעינן דאע\"ג דמעורבין הן, ודם הפר מרובה על דם השעיר, אפ\"ה עדיין שם דם שעיר עליו ולא בטיל, ועל כרחך משום דהו\"ל לח בלח מין במינו. ולרבנן התם ה\"ט משום דעולין אין מבטלין זה את זה [מנחות כ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "נתערב בדם פסולין
דם של בהמות הפסולין למזבח, כרובע ונרבע וכדומה או דם של קדשים שנפסלו בשחיטתן:"
+ ],
+ [
+ "ישפך לאמה
ממתין עד אחר שקיעת החמה, ושפכן לאמת המים העובר בעזרה, ולא אמרי' רואין כאילו הן מים, כלעיל. דמדדם קדשים פסולין מצוי בעזרה, גזרינן שיכשירום ג\"כ בעינייהו, משא\"כ חולין וחיה לא שכיחו בעזרה:"
+ ],
+ [
+ "בדם תמצית
הוא הדם שמתמצה ונסחט ושותת מבית השחיטה ואינו יוצא בקילוח, דפסול להקרבה מדאורייתא, דכשאינו מקלח אין הנפש יוצא בו:"
+ ],
+ [
+ "ישפך לאמה
דס\"ל דגזרינן שיכשירוהו לזריקה גם כשירבה דם התמצית על דם הכשר:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר מכשיר
דס\"ל אין גוזרין במקדש להפסיד קדשים משום סיג. וי\"א דטעמא דר\"א, משום דאין מצוי שיהיה דם התמצית רב על דם הכשר לזריקה, וא\"כ בדם פסולין לא פליג ר\"א מדמצויין בעזרה:"
+ ],
+ [
+ "אם לא נמלך
שלא שאל דינו:"
+ ],
+ [
+ "ונתן כשר
מדלא פסול רק משום גזירה:"
+ ],
+ [
+ "ישפך לאמה
בהא לא פליג ר\"א, דהרי וודאי כשיזרוק הדם המעורב יעבור משום כל אשר מום בו לא תקריבו:"
+ ],
+ [
+ "כוס בכוסות
כוס דם בעל מום שנתערב בכוסות של דם כשר, ומסופק איזה כוס הוא הכשר:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אפילו קרבו כלם חוץ מאחד מהן ישפך לאמה
ר\"א ורבנן אזלו לשטתייהו לעיל באברים [במ\"ה]. וקמ\"ל פלוגתייהו לעיל באברים, דאע\"ג דכבר זרקו דמן כהוגן, אפ\"ה לרבנן יפסלו האברים, וקמ\"ל פלוגתייהו הכא, דאף דהקלקול הוא בהדם שהוא עיקר הכפרה, אפ\"ה לר\"א יקריב:"
+ ],
+ [
+ "הנתנין למטה
דם של עולה, אשם, שלמים, בכור, פסח, ומעשר, שדמן נזרק במזבח למטה מחוט הסיקרא:"
+ ],
+ [
+ "שנתערבו בנתנין למעלה
דהיינו דם חטאת שנזרק נגד ד' קרנות המזבח למעלה מחוט הסיקרא:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר יתן למעלה
כדין דם חטאת, דהרי חטאת קודמת לעולה [כפ\"י מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ורואה אני את התחתונים למעלה כאילו הן מים
ר\"ל יתכוון לכך שלא לצאת בזריקה זו ידי הנתנין למטה, דאל\"כ הרי כל הנתנין למטה שנתנן למעלה, כיפר ונפסל הבשר מהקרבה ואכילה [כלעיל פ\"ב מ\"א], וא\"כ כי זריק בתר הכי גם למטה מה מהני, הרי כבר נפסל הבשר. להכי יתכוון שלא לצאת, ובכה\"ג אף למ\"ד מצות א\"צ כוונה, לא יצא [כר\"ן ר\"ה די\"ד א']. ובפרט בקדשים דכל מתעסק בקדשים לא יצא [כזבחים מ\"ז א'] וכ\"ש במתכוון שלא לצאת:"
+ ],
+ [
+ "ויחזור ויתן למטה
ותחשב לו הנתינה שלמטה גם לשפיכת שיריים של חטאת, שנשפכין למטה מחוט הסיקרא. מיהו בלא נמלך ונתן למטה תחלה, ס\"ל לר\"א דיחזור ויתן למעלה ואח\"כ ישפוך שיריים למטה [ש\"ס ותוס' ד\"פ ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים ישפכו לאמה
דס\"ל דאסור לשנות שום מקום בדם כדי לתקן דם אחר:"
+ ],
+ [
+ "כשר
ואפילו לא נתן רק למעלה ושאל אומרים לו שיתן גם למטה ושניהן כשרים. דמשום דלמטה חזי גם לחטאת לשפיכת שיריים, לא הו\"ל כמשנה מתן דמו, אבל בנתן תחלה למטה בלי שאלה. אסור ליתן שוב למעלה, דהרי משנה בשירי דם עולה לתתן למעלה כדי להכשיר גם דם חטאת [עי' ש\"ס ד\"פ ע\"ב].:"
+ ],
+ [
+ "שנתערבו בנתנין במתנה אחת
כגון דם בכור בדם מעשר:"
+ ],
+ [
+ "ינתנו מתנה אחת
בכה\"ג גם רבנן דלעיל [מ\"ו] מודו דאין דם מבטל דם, דעולין אין מבטלין זא\"ז:"
+ ],
+ [
+ "מתן ארבע במתן ארבע
כגון דם עולה, אשם, תודה, שלמים, דכולן נתנין למטה בב' שהן ד', ונתערב ב' מהן זב\"ז אבל בנתערב א' מהן עם דם חטאת שניתן למעלה, הרי ישפך לאמה [כמ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר ינתנו במתן ארבע
ויוצא ידי שניהן, דרואה אני מתנות היתרים לבכור כאילו הם מים:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהושע אומר ינתנו במתנה אחת
ואפ\"ה יצא ידי עולה שחייב, דכל דם [אפילו של חטאת] שנתן ממנו רק מתנה א' כיפר רק שאסור להקריב או לאכול ממנו:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו רבי אליעזר והרי הוא עובר על בל תגרע
לעניין דם עולה:"
+ ],
+ [
+ "והרי הוא עובר על בל תוסיף
לעניין דם בכור, דמדפשע אין עשה דדם עולה דוחה הבל תוסיף [תוס' עירובין ד\"ק ע\"א]. ולפעד\"נ דמדינא במתן א', הו\"ל כאפשר לקיים שניהן, ובכה\"ג אין עשה דוחה ל\"ת [כשבת דקל\"ג א']:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו רבי אליעזר לא נאמר בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו
כשהדם לא נתערב אז ראוי שלא יגרע המצוה:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו רבי יהושע לא נאמר בל תגרע אלא כשהוא בעצמו
ומדכבר יצא בזריקה א' ליכא בל תגרע:"
+ ],
+ [
+ "ולא עשית מעשה בידך
ואינו דומה עושה איסור בידים למי שנעשה איסור על ידו ממילא:"
+ ],
+ [
+ "הנתנין בפנים
דם חטאת פנימית:"
+ ],
+ [
+ "שנתערבו עם הנתנין בחוץ
בדם הנזרקין במזבח החיצון:"
+ ],
+ [
+ "ישפכו לאמה
הכא לא פליג ר\"א.. משום דבכלל הנתנין בחוץ דנקט תנא משמע נמי דם חטאת ואשם, והרי כמו שמצוה להקדים עליונים לתחתונים, כך מצוה להקדים פנימיים לחיצונים, וא\"כ כשיכניס דם חטאת, או דם אשם לדידיה בסיפא, הרי יפסלו אפילו כשיכניסם לשם מים. מיהו בשאר דם קרבנות שנתערב עם דם פנימיים, באמת ס\"ל לר\"א שיזרוק תחלה בפנים, ויתכוון שיהיה דם החיצונים שם כמים, ואח\"כ יזרוק בחוץ, ויהיו שניהן כשרין, כדס\"ל לעיל בדם עליונים שנתערב בדם תחתונים:"
+ ],
+ [
+ "כשר
ר\"ל שניהן כשרין לגמרי, שנתכפרו הבעלים, והבשר ג\"כ מותר באכילה או בהקרבה, דאותן שבחוץ הרי לא הכניס דמן רק אחר שנתכפרו הבעלים, ולא נפסל הבשר, ואותן שבפנים ג\"כ לא נפסלו מהזריקה שבחוץ תחלה מדהיה בתערובות וכלעיל סי' ס\"ה:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים מכשירים
ג\"כ שניהן כשרין לגמרי כלעיל סי' ס\"ה, חוץ מדם חטאת שנתערב עם דם פנימיים, מדכבר נפסל כשהכניסו קודם שכיפר ממנו בחוץ. והכי קיי\"ל:"
+ ],
+ [
+ "שנאמר כחטאת כאשם
והלכה כחכמים:"
+ ],
+ [
+ "יצא אחד מהן לחוץ
חוץ לעזרה:"
+ ],
+ [
+ "נכנס אחד מהן לפנים
לההיכל:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוסי הגלילי מה אם במקום שהמחשבה פוסלת בחוץ
ר\"ל דהיינו בחוץ, שאם חישב בשחיטה לזרוק בחוץ, הרי נפסל הקרבן, ואפ\"ה לא עשה וכו':"
+ ],
+ [
+ "לא עשה את המשואר כיוצא
שכשהוציא מקצת הדם לא נפסל הדם הנשאר מלזרקו:"
+ ],
+ [
+ "מקום שאין המחשבה פוסלת בפנים
ר\"ל דהיינו בפנים שכשחישב בשעת שחיטה להכניס דמו לפנים, הרי לא נפסל הקרבן:"
+ ],
+ [
+ "אינו דין שלא נעשה את המשואר כנכנס
ולרבנן שאני הכא דרבייא קרא, דכתיב מדמה ואפילו מקצת דמה, והלכה כחכמים. מיהו רק דם נפסל כשנכנס, אבל בשר אף שכשיצא לחוץ נפסל, אפ\"ה כשנכנס לפנים כשר. ובשעת הדחק מותר אף לכתחילה להכניסו להיכל ולאכלו שם [כלעיל פ\"ה סי' כ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שלא כפר
שלא זרקו שם:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אם הכניס שוגג כשר
אפי' זרקו שם [עי' רכ\"מ פ\"ב מפסוהמ\"ק הט\"ז], והלכה כר\"י:"
+ ],
+ [
+ "אלא על הטמא
דבקרבן יחיד אם נטמא הבשר או החלב, זורק הדם לכתחילה, ובנטמאו שניהן רק בדיעבד אם זרק הורצה, אבל בקרבן ציבור, אפילו נטמאו שניהן זורק לכתחילה. מיהו דם קדשים עצמו אינו מק\"ט ואינו מכשיר:"
+ ],
+ [
+ "שהציץ מרצה על הטמא
ואפילו אימורי קרבן או אברי עולה שנטמאו והקטירן הציץ מרצה:"
+ ],
+ [
+ "ואינו מרצה על היוצא
דכשיצא הדם או הבשר קודם זריקה וזרק אח\"כ לא נתכפרו בעלים. וקיי\"ל דבשר שיצא קודם זריקה, לא יזרוק, ואם זרק נתכפרו בעלים, (דציץ) [דזריק'] מרצה איוצא [רלח\"מ פ\"א מפסוהמ\"ק הל\"א] אבל דם שיצא אפי' חזר והכניסו וזרקו, לא נתכפרו בעליו, וכ\"כ אין הציץ מרצה על דם ששקעה עליו חמה [פ\"א מפהמ\"ק הל\"ה ול\"ז]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "המזבח מקדש את הראוי לו
ופליגי תנאי לקמן במתני' בפירושא מאי ניהו ראוי לו:"
+ ],
+ [
+ "כל הראוי לאשים
כל שדינו להקריבו באש המזבח, דהיינו אמורי הקרבנות, אף שנפסלו אם עלו יקריבום:"
+ ],
+ [
+ "היא העולה על מוקדה על המזבח
מלת היא ר\"ל בהווייתו יהא, וה\"ק קרא, אימתי יהיה בהווייתו שכשעלה לא ירד, דבר שהוא למוקד:"
+ ],
+ [
+ "אם עלה לא ירד
אבל דם פסול, או נסכים פסולים, אף בעלו ירדו:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל אומר כל הראוי למזבח
אפי' דם ונסכים שנפסלו:"
+ ],
+ [
+ "אף כל דבר שהוא ראוי למזבח אם עלה לא ירד
נ\"ל דדריש הכי מדכתיב על מוקדה על מזבח, והיינו בין על מוקדה בין על מזבח ולאפוקי קומץ שלא נתקדש בכלי, אף שהמנחה נתקדשה בכלי, עכ\"פ לא נתקדש בזה חלק המזבח בבירור:"
+ ],
+ [
+ "אין בין דברי רבן גמליאל לדברי רבי יהושע אלא הדם והנסכים
שראויין למזבח ואינן ראויין לאישים:"
+ ],
+ [
+ "שרבן גמליאל אומר לא ירדו
והיינו דבהעלה דם חטאת פסולה, יזרקו שם למעלה מחוט, ואם היה דם עולה פסולה, ע\"כ שיורידו ויזרקהו למטה מהחוט. ונ\"ל דפלוגתא זו לא תליה כלל בפלוגתא דספ\"ח לעניין רצוי ציץ ודוק:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר
בין שהזבח וכו':"
+ ],
+ [
+ "והנסכים פסולים
או שהנסכים וכו':"
+ ],
+ [
+ "הנסכים כשרין והזבח פסול
ר\"ל או שהנסכים כשרין מפסול עצמן. דהרי עכ\"פ נפסלו ע\"י שנפסל הזבח:"
+ ],
+ [
+ "הזבח לא ירד והנסכים ירדו
כיון שאינן באין בגלל עצמן, ולהכי אינו דומיא דעולה. אבל נסכים שבאו בפ\"ע לא ירדו, מדהוו דומיא דעולה, ולר\"ג בין כך או כך לא ירדו מדחזו למזבח. ולר' יהושע בין כך או כך ירדו, מדלא חזו לאישים, והכי קיי\"ל [פ\"ג מפסוהמ\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "הלן
ר\"ל בין דם או אימורין שלנו לילה אחת חוץ למזבח:"
+ ],
+ [
+ "וחוץ למקומו
כפ\"ב מ\"ב:"
+ ],
+ [
+ "וזרקו את דמו
ה\"ה בהוליכו פסולי' הדם ואו או קתני, רק תנא תחלת וסוף עבודה שבדם נקט [כך כ' רתוי\"ט הכא והר\"ב ריש מעילה. וק\"ל לפי מה דקי\"ל כר' יוחנן בש\"ס [דפ\"ז א] דכלי שרת מקדשי הדם אפי' לקרב [כרמב\"ם פ\"ג מפסהמ\"ק] א\"כ דוקא בקבלו פסולין וגם זרקו דמו, אבל בקבלו פסולים וזרקו כשרים אפילו לכתחילה יעלה, וכדקאמר בש\"ס להדיא, וצ\"ע]. וכ\"ש פסח וחטאת ששחטן שלא לשמן [כפ\"א מ\"א], והנתנין למטה שנתנן למעלה. [כפ\"ב מ\"א] ועוד טובא, דאע\"ג דתני אלו וכו' ואלו וכו'. אפ\"ה תני ושייר:"
+ ],
+ [
+ "אם עלתה תרד
דכתיב זאת, היא, העולה, הרי אלו ג' מיעוטין, למעט ג' אלו שבעלו ירדו, דמסתבר דהנך ג' ממעט, מדנפסלו לפני זריקה, וגם משום דבהנך לא מצינו להם שום זמן ומקום ואופן שיהיה כשרים [עש\"ס]:"
+ ],
+ [
+ "לא היה פסולו בקדש אין הקדש מקבלו
דלר\"ש ליכא רק חד מיעוטא דזאת, למעוטי דבר שלא נפסל בקודש. והלכה כר\"י:"
+ ],
+ [
+ "הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד והאתנן והמחיר והכלאים והטרפה והיוצא דופן
כולהו מפורשים לעיל פ\"ח מ\"א:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא מכשיר בבעלי מומין
בעלו לא ירדו. ודוקא בדוק שבעין, ר\"ל שעור כסה בבת עינו, דבכה\"ג מדכשר בעופות לכתחילה, בבהמה עכ\"פ בדיעבד כשעלו לא ירדו, אבל מחוסר אבר, אפילו בעלה ירד:"
+ ],
+ [
+ "דוחה היה אבא את בעלי מומין מעל גבי המזבח
ר\"ל דחה אותן כלאחר יד, ולא הורידן בפרהסיא דרך בזיון וכן הלכה:"
+ ],
+ [
+ "כשם שאם עלו לא ירדו
הנך פסולין דתני בהו הכי:"
+ ],
+ [
+ "כך אם ירדו
לאחר שעלו:"
+ ],
+ [
+ "וכולן שעלו חיים לראש המזבח ירדו
אפילו לר\"ע [במ\"ג], עכ\"פ אין המזבח מקדש בעלי מום חיין:"
+ ],
+ [
+ "עולה
תמימה:"
+ ],
+ [
+ "שעלתה חיה לראש המזבח תרד
דאע\"ג דמדאורייתא מותר לשחטה שם לכתחילה, מדרבנן אסור [כלעיל רפ\"ו]. ונקט עולה דקמ\"ל דמותר להפשיטה שם:"
+ ],
+ [
+ "שחטה בראש המזבח יפשיט וינתח במקומה
אבל מוריד הקרביים למטה ומנקן וחוזר ומעלן:"
+ ],
+ [
+ "ואלו אם עלו ירדו
אפילו הן כשרים תמימים וטהורים:"
+ ],
+ [
+ "ושירי מנחות
דכולהו לאכילה ולא להקרבה עומדים:"
+ ],
+ [
+ "והקטרת
אינו ראוי למזבח החיצון. מיהו מזבח פנימי מקדש אפילו אינן ראויין לו. [ולכאורה היה נ\"ל דעכ\"פ לא יקטירום שם רק במזבח החיצון, דהרי כתיב בי' לא תעלה עליו קטורת זרה, ואי\"ל דהעשה של כל הנוגע במזבח יקדש דחי הל\"ת. ליתא, דהרי אין עשה דוחה ל\"ת שבמקדש [כזבחים דצ\"ז ב']: ותו הרי ליכא עשה רק להקריבו ולא במזבח פנימי שאינו מקומו, ותו הרי בש\"ס [דכ\"ז ב'] מדמי מזבח פנימי לכלי שרת, והרי כלי שרת מקדש ג\"כ להקריבו במזבח החיצון. אבל מה אעשה, והרמב\"ם [פ\"ג הי\"ח מפהמ\"ק] כתב בפירוש לא ירדו' משמע שיקריב שם]:"
+ ],
+ [
+ "הצמר
הצמר גרסינן בלא ויו, דהתחלת בבא אחריתא הוא. ואכולה הך בבא קאמר בסוף, בזמן שהן מחוברין אבל בהנך דרישא אין בהן דין דמחוברין:"
+ ],
+ [
+ "שבראשי כבשים
בראש עולה מיירי, שאינו בכלל הפשט:"
+ ],
+ [
+ "וכולם שפקעו מעל גבי המזבח
בין פסולין שעלו, בין עצמות וגידין ודכוותייהו שהעלן כשהן מחוברין ואח\"כ פקעו וקפצו מתוך אש המזבח ונפלו לארץ:"
+ ],
+ [
+ "לא יחזיר
א\"צ להחזירן:"
+ ],
+ [
+ "אברים שפקעו מעל גבי המזבח
אי בשרם ניכר, אפילו אחר חצות יחזיר. ואי כבר נשרף הבשר שעל האבר ונעשה גחלת, אפילו קודם חצות א\"צ להחזיר, אבל מיירי הכא שנתקשה הבשר באש ונעשה כעץ יבש, ונשרף רק פניו העליון ולא נעשה עדיין פחם:"
+ ],
+ [
+ "ומועלין בהן
דאכתי לחם מזבח נינהו:"
+ ],
+ [
+ "ואין מועלין בהן
דמדנתעכלו קצת אין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו:"
+ ],
+ [
+ "כלי הלח מקדשין את הלח
בקבל בהן דם יין ושמן ומים:"
+ ],
+ [
+ "ומדות היבש
שמודדין בהן סולת וקטורת. [ונ\"ל דלהכי בלח נקט כלי, וביבש נקט מדה. משום דבלח איכא דם שאינו מתקבל במדה רק כפי שהוא, משא\"כ יבש אינו מתקבל רק במדה, דאפילו קטורת היה לו מדה בכל יום משקל ק' דינרין [ככריתות ד\"ו ויומא מ\"ג ב']:"
+ ],
+ [
+ "מקדשות את היבש
לסולת וקטורת:"
+ ],
+ [
+ "כלי הקדש שנקבו אם עושים הם מעין מלאכתן שהיו עושין והם שלמים
ר\"ל שעושין עדיין השתא מלאכתן שעשו כשהיו שלימין:"
+ ],
+ [
+ "אין מקדשים
מיהו כל כלי שנתנקב או סכין שנפגם או בגדי כהונה שנתלכלכו, אין מתקנין אותן עוד, אלא הכלי מתיכו מחדש, והבגדים עושין מהן פתילות למנורה ולשמחת בית השואבה, דאין עניות במקום עשירות [והא דשלחו לתקן המכתשת שבמקדש מימות משה [כערכין ד\"י ע\"ב]. י\"ל דהתם בלא נתקדשה מיירי [כך כ' תוס' שבועות ?\"א א', ד\"ה מכל], א\"נ התם מיירי שכשהיתה שבורה עדיין ראויי' למלאכתה הראשונה א\"נ דהתם מדהיתה מפוטמת ביותר, היינו נמי עשירותה כשיתקנוה, וכמו שלא נשתנו דלתות נקנור להעשות של זהב [כיומא ל\"ח א'], דחשיבות זכרון הנס שהיה בהן עדיף טפי מחשיבות הזהב]. ומזבח שנפגם אבן מאבניו כחגירת צפורן, או סיד שעל גבן כשיעור טפח [חולין י\"ח א'], אז כל הקדשים השחוטים שהיו שם בשעה שנפגם, שלא נזרק דמן עדיין, נפסלו, ואפילו אותן שכבר נזרק דמן, או שירי מנחה, כולן אינן נאכלין בשעה שהמזבח פגום עד שיתקנוהו [רמב\"ם פ\"ג מפסהמ\"ק, והר\"ב קיצר יותר מהראוי]. מיהו קרבנות חיים שבעזרה אינן נפסלין, דבעלי חיים אינן נדחין:"
+ ],
+ [
+ "וכולן אין מקדשים אלא בקדש
ר\"ל תוך העזרה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "התמידים קודמין למוספין
להכי נקיט תמידים מוספים לשון רבים. למכלל כולן, בין תמיד דחול למוסף ר\"ח, או אפילו תמיד דשבת למוסף דשבת, דסד\"א דמוסף דשבת קדיש טפי, קמ\"ל דאפ\"ה תדיר קודם:"
+ ],
+ [
+ "מוספי שבת קודמין למוספי ראש חדש
על כרחך צ\"ל דה\"פ דקודמין, שלא יביאו להכהן מוספי הר\"ח עד שהקריבו מוספי שבת, דאם יביאום תחלה הרי במוספי ר\"ח יש שעיר חטאת, ומוספי דשבת כולן עולות, והרי חטאת קודמת לעולה [כלקמן בפרקן]. ואפשר עוד דאם הביאו מוספי ר\"ח קודם הקרבת תמיד של שחר, ג\"כ יקריבו מוספי ר\"ח תחלה [דהא *) דכתיב בתמיד וערך עליה העולה, שיהיה עולת התמיד ראשון לשאר הקרבנות [כפסחים דנ\"ח]. זה אינו רק למצוה ולא לעכב [כמנחות דמ\"ט ב']. והא דתנינן בתוספתא דפסחים [פ\"ד] דבשלא הקדים להן התמיד פסולין, ומשמע מתוספתא דפסולין מדאורייתא. היינו שהבשר אסור באכילה, אבל עכ\"פ הבעלים נתכפרו [כתוס' יומא דכ\"ט ד\"ה אלא], והרי כל זה רק בשאר קרבנות שהקדים לתמיד, אבל בחטאת כהך דלעיל אפשר י\"ל דאפילו לכתחילה יקדימו לתמיד, וגם הבשר יאכל]:"
+ ],
+ [
+ "מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה
דלאשר לעולת התמיד מיותר. אלא ה\"ק קרא, להכי מלבד עולת הבוקר, דמשמע דעולת הבוקר קודמת, משום לאשר היא עולת התמיד, שהיא תדירה, ומנה נילף לכל תדיר שיוקדם. [מיהו בדם שהוא עיקר הכפרה, מעכב אפילו בדיעבד בהקריב השאינו תדיר תחלה ורק באימורין רק לכתחילה תדיר קודם, כך כ' הרמ\"ז, מיהו ברמב\"ם פ\"ט מתמידין משמע דבכולן בדיעבד כשר]:"
+ ],
+ [
+ "וכל המקודש מחבירו
יותר מחבירו:"
+ ],
+ [
+ "דם חטאת קודם לדם עולה
לזרקו תחלה, אפילו נשחט העולה תחילה [עי' מ\"ד]. מיהו גם בהבאה, חטאת קודמת לעולה:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא מרצה
דחטאת מכפרת על שגג בכרת, שצריך רצוי גדול:"
+ ],
+ [
+ "אברי עולה קודמין לאימורי חטאת
להקטירן תחלה אפילו זרק דם החטאת תחילה כדינו:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהן כליל לאשים
אף דאימורי חטאת נמי לאישים איברי עולה הוא ממין שכולה לאישים:"
+ ],
+ [
+ "חטאת קודמת לאשם
בזריקת הדם:"
+ ],
+ [
+ "מפני שדמה ניתן על ארבע קרנות ועל היסוד
בשפיכת שיריים, משא\"כ באשם א\"צ רק ב' מתנות שהן ארבע וגם אף שג\"כ צריך שפיכת שיריים ליסוד, עכ\"פ לא מפורש בתורה. והא דלא קאמר דחטאת קודמת מדמכפר חיובי כרת. ה\"ט משום דנגד זה יש באשם נמי מעלה שיש קצבה לדמיו. משא\"כ חטאת באפטרוזא בר דנקא סגי [כבכורות די\"א א' וזבחים דמ\"ח א']. והא דלא נקט לעיל נמי דמה\"ט חטאת קודמת לעולה. משום דחטאת דמה ניתן בד' קרנות. ה\"ט משום דבעולה איכא מעלה דכולה כליל. להכי ניחא ליה למנקט רבוי דכפרה:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא קדשי קדשים
שנאכלין רק בעזרה ולכהנים. והא דלא קאמר דמשו\"ה אשם קודם מדמכפר. ה\"ט משום דהנהו נמי יש בהן מעלה שטעונין לחם, להכי נקט הך מעלה שהוא ק\"ק, דמה\"ט וודאי מסתבר שתוקדם. [מיהו תודה קדמה לאיל נזיר, מדיש בה ד' מיני לחם [רמב\"ם פ\"ט מתמידין]:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהם טעונין מתן ארבע
ר\"ל ב' מתנות שהן ד', משא\"כ בכור סגי במתן א':"
+ ],
+ [
+ "ונסכים ותנופת חזה ושוק
דבכור א\"צ כל הנהו:"
+ ],
+ [
+ "ונאכל לכהנים
אבל מעשר כולו לבעלים. ולא נקט פסח, משום דזמן הקרבתו אחר תמיד של ב\"ע, ואז אין שום קרבן אחר נקרב [ועי' פסחים דנ\"ט א']:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא זבח
שנזבח בסכין ככל הקרבנות והו\"ל מעשה חשיב, משא\"כ עוף נמלק ביד:"
+ ],
+ [
+ "ויש בו קדשי קדשים דמו ואימוריו
ר\"ל אף דעוף הוא ק\"ק, עכ\"פ מעשר עדיף טפי מעוף שאין למזבח רק דמו, משא\"כ במעשר יש בו קדשי קדשים דם ואימורין למזבח, משא\"כ עוף אין בו ק\"ק רק דם. ואף דעולת עוף נמי יש בו דם ובשר כולו למזבח. עכ\"פ כיון דזבח קודם לחטאת עוף, כ\"ש לעולת עוף, דהרי חטאת עוף קדים לעולת עוף. וכלקמן:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהן מיני דמים
ומיני דמים כפרתן מרובה, דהיינו שבאין מכל הקרבנות, וגם כי בו נפש החי ודמיון יותר לנפש האדם:"
+ ],
+ [
+ "מנחת חוטא
הייני עשירית האיפה שמקריב העני כשחטא בשבועת העדות, או בשבועת בטוי, או בטומאת מקדש וקדשיו [עי' פ\"ב דשבועות]:"
+ ],
+ [
+ "חטאת העוף קודמת לעולת העוף
אפילו כשלא באה על חטא כלל כגון ביולדת וכדומה, ואפילו התם שבאין שניהן החטאת והעולה על עניין א'. ומדבעי למסיק וכן בהקדשה להכי נקט לה בסוף ולא קודם למנחה:"
+ ],
+ [
+ "וכן בהקדשה
שכשמקדיש ב' תורים א' לחטאת וא' לעולה מקדיש החטאת תחלה:"
+ ],
+ [
+ "כל החטאות שבתורה קודמות לאשמות
שכשהביא חטאת ואשם. מקריבין החטאת תחלה [כמשנה ב']:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מאשם מצורע מפני שהוא בא על ידי הכשר
ר\"ל להכשיר המצורע לאכול קדשים ולבוא אל המקדש. ולהכי חשיב טפי:"
+ ],
+ [
+ "כל האשמות שבתורה באים בני שתים
בני ב' שנים:"
+ ],
+ [
+ "ובאין בבסף שקלים
בשוה ב' שקלים:"
+ ],
+ [
+ "כך הן קודמין באכילתן
כל הקרבנות הנאכלין. כגון חטאת קודם לאכול לאשם. ואשם לתודה, ותודה לשלמים וכו':"
+ ],
+ [
+ "שלמים של אמש
שנשחטו אמש:"
+ ],
+ [
+ "של אמש קודמין
מדאסור לאכלן רק היום, ושל היום מותרים גם למחר:"
+ ],
+ [
+ "של אמש קודמין
דאסור לאכלן רק היום, אבל חטאת ואשם נאכלין ליום ולילה שלאחריו:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים החטאת קודמת
וה\"ה אשם:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהיא קדשי קדשים
מיהו תדיר ומקודש, כגון עולת מוסף ר\"ח שהוא תדיר, ופר העלם דבר שהוא מקודש שדמה נכנס לפנים, אף דבש\"ס לא איפשטא, ולרמב\"ם [פ\"ט מתמידין] יקריב איזה שירצה תחלה, אפ\"ה מסתבר דתדיר קודם, דנפיק מקרא, ותו דרוב הפשיטות שרצה הש\"ס למפשט, היו להקדים התדיר [ועי' רט\"ז בא\"ח סי' תרפ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ובכולם
בכל הקרבנות הנאכלין:"
+ ],
+ [
+ "הכהנים רשאין לשנות באכילתן
דהיינו לאכלן וכו':"
+ ],
+ [
+ "לאכלן צלויים שלוקים
מבושל מאד עד שנימוח [כר\"ב פסחים פ\"ב מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ולתת לתוכן תבלי חולין
דסד\"א דאסור לאכול קדשי שמים דרך הנאה ותענוג, דמצות לאו ליהנות נתנו:"
+ ],
+ [
+ "שלא יביא את התרומה לידי פסול
דאם יבוא אח\"כ לידי נותר, יאסרו גם התבלין מדבולעים טעם הקדשים:"
+ ],
+ [
+ "אם ראית שמן שהוא מתחלק בעזרה
לאכילת כהנים. ותמוה בזה דברי רבינו מהרש\"א [שבת די\"ד א'] בד\"ה פירש\"י בד\"ה האוכל וכו' שכתב דליכא שום דבר שתייה של קדש, והרי קמן דאיכא, ואת\"ל מדאזוקי מזיק, הרי אפשר ע\"י אניגרון וכברכות ל\"ו א' וצ\"ע]:"
+ ],
+ [
+ "אלא מותר רקיקי מנחות ישראל
שנדר א' מנחת מאפה תנור, דאז מביא או חלות או רקיקין [עי' מנחות דס\"ג ב'], ואם חלות הביא בולל עשרון סולת [או יותר] בשמן, ולש בפושרין, ואופה החלות ופותתן ונותן בכלי שרת, ונותן עליה לבונה. ואם רקיקין מביא, לש הסולת בפושרין בלי שמן, ומביא לוג שמן לכל עשרון סולת. ומושח בו הרקיקין [לרמב\"ם אחר אפייה], עד שיבלע בהן השמן. ומיירי הכא שהביא רקיקין, וס\"ל לר\"ש דאין מושחן רק כמין כי יוונית, ושאר השמן נאכל לכהנים [וכי יוונית, כתב רש\"י במנחות [דע\"ה א'] שהיא כמין כ', ותוס' שם כתבו בשם הערוך שהיא כתמונה זו A, והר\"ב במנחות [פ\"ו מ\"ג] כתב שהיא כמין ט, וברש\"י בחומש פרשה תצוה כתב, שכי יוונית היא כתמונת נ כפופה שלנו, אולם ברמב\"ם [פ\"א מכלי מקדש] כתב שהוא כמין X. ומסתבר כרמב\"ם שכן באלף בית יווני האות הכ\"ב הוא בצורת X. ונקרא בלשון יווני כי בכף רפוייה, אלא שבלשון עברי כל ב' ג' ד' כ' פ' ת' שבראש התיבה הם דגושים, ולהכי נקרא אצלינו כי יוונית. וכל זה דלא כרתוי\"ט שכתב במנחות [פ\"ו מ\"ג], ובכלים [פ\"כ מ\"ז], שראה באלפא ביתא הגדול היווני אות הט\"ז שהוא כדוגמת ח, ואות הכ' באלפא ביתא הקטון שם הוא כדוגמת ט, וזה כר\"ב שם. וכל זה במח\"כ ליתא, דהאות הט\"ז הוא II, ונקרא בלשון יווני פּי, ואות הכ' שזכר הוא באמת בתמונת ט ונקרא בלשון יווני אִיפסִילָן ולמה קראוה חז\"ל כִּי יוונית. אע\"כ כדברינו] "
+ ],
+ [
+ "ולוג שמן של מצורע
ר\"ל או שהוא מותר לוג שמן של מצורע, לאחר שהכהן הזה ונתן מהלוג על תנוך ובהונות:"
+ ],
+ [
+ "אלא מותר רקיקי מנחות כהנים
שכולה כליל, ומדנעשה רקיקין שנמשחין רק מהשמן כלעיל, השמן הנותר נשרף בפ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "ומנחת כהן המשיח
ר\"ל או שהוא מותר מנחת כהן המשיח, והוא חביתין של כה\"ג, ששמנה מרובה, מדמביא לכל העשרון סולת שמקריב בכל יום, ג' לוגין שמן, ובולל הסולת עם קצת השמן ועם רותחין, ולש ועושה מהן י\"ב חלות, ואופה אותן מעט, ואח\"כ מטגנן במותר השמן, ומשו\"ה נשאר השמן צף ולא נבלע בהן כולו, ומקטירין אותו בפ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "שאין מתנדבים שמן
להכי לא תוכל לחשוב שיהיה השמן המתחלק או הנקטר, שמן נדבה:"
+ ],
+ [
+ "מתנדבים שמן
ואינו פחות מלוג, ומפריש ממנו כשיעור קומץ, דהיינו כב' זיתים, ומלחו וזורקו ע\"ג האישים, והשיריים נאכלין, וכ\"כ מתנדבין יין, ונותן בו מלח, ומנסכו כולו לשיתין ככל הנסכים [רמב\"ם מעשה קרבנות פט\"ז הי\"ד]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הרי זה טעון כבוס
שנאמר ואשר יזה מדמה וגו' תכבס במקום קדוש:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שאין הכתוב מדבר אלא בנאכלות
ר\"ל בחטאות חצונות, שהן נאכלות:"
+ ],
+ [
+ "במקום קדוש תאכל
בענייני דכיבוס כתיב:"
+ ],
+ [
+ "תורה אחת לכל החטאות
מיהו מדכתיב מיעוטא זאת תורת וגו', ממעטינן דם חטאת עוף שא\"צ כבוס, מדכתיב בהך עניינא תשָחט, והרי עוף נמלק. [ואי\"ל הרי כתיב נמי התם תאכל, והרי פנימית נשרפת, וא\"כ מה חזית לומר דתאכל לאו דוקא ותשחט דוקא אימא איפכא. י\"ל דמסתבר למעוטי עוף דלא דמי לחטאת חצונה, לענין שחיטה, וצפון, וקבלת דם בכלי, ומתן קרן, ואצבע, וחוד הזוית, ואישים, ולא דמי אהדדי רק לעניין שדמה ניתן בחוץ ושנאכל]:"
+ ],
+ [
+ "חטאת פסולה אין דמה טעון כבוס
מדכתיב מדמה במפיק הא, קמ\"ל דרק בכשרה דמיירי בה קרא, ולא בפסולה:"
+ ],
+ [
+ "בין שהיה לה שעת הכושר
לזריקה:"
+ ],
+ [
+ "איזו היא שהיה לה שעת הכושר שלנה
שלן דמה או שנטמא בשרה [דדם קדשים אמק\"ט]. או שיצא דמה או בשר. וכולן שהיו קודם זריקה. דלאחר זריקה גם כשרה א\"צ כבוס. וכלקמן:"
+ ],
+ [
+ "שנשחטה
במחשבת חוץ וכו':"
+ ],
+ [
+ "ושקבלו פסולין
או זרקו וכו':"
+ ],
+ [
+ "וזרקו
שפיר גרסיני לה. וכש\"ס ריש מעילה [ד\"ה א'. ודלא כר\"ב הכא]. דאף דגם דם כשרה אחר שנזרק א\"צ כבוס. י\"ל דקמ\"ל בזרקו פסולין. דלא נימא כיון דהיכא דאיכא דם הנפש יחזור הכשר ויקבל [כלעיל פ\"ג סי' ט'] א\"כ בזרקו פסולין כלא זרק דמי. ויהא דם שבמזרק טעון כבוס. קמ\"ל תנא. דעכ\"פ דם שבמזרק. כיון שהזה ממנו הפסול נעשה דם הנשאר במזרק כשיריים ופסול להזייה וכתיב אשר יזה. דדוקא בראוי להזייה. צריך כבוס:"
+ ],
+ [
+ "נתז מן הצואר על הבגד אינו טעון כבוס
דאינו ראוי להזאה עדיין:"
+ ],
+ [
+ "מן הקרן
של מזבח:"
+ ],
+ [
+ "ומן היסוד
ר\"ל מהשיריים העומדים להשפך ליסוד. אף שלא נשפכו עדיין. וכ\"ש אחר כך:"
+ ],
+ [
+ "אינו טעון כבוס
דכתיב אשר יזה. ולא שכבר הוזה:"
+ ],
+ [
+ "נשפך על הרצפה ואספו אינו טעון כבוס
בלא נתקבל בכלי מיירי. דאל\"כ הרי ראוי להזייה [כפ\"ג מ\"ב]. ואע\"ג דכבר שמעינן לה מניתז מן הצואר [עתוס']. נ\"ל דקמ\"ל אף שאספו. שהרי קבלו בכלי אח\"כ. אפ\"ה מדפסול תו להזייה א\"צ כבוס. ולהכי חלקן התנא לג' בבי. משום דכל חדא ילפינן מקרא. ודרשינן הכתוב למין פסול אחר:"
+ ],
+ [
+ "וראוי להזיה
למעוטי קיבל בהרבה כלים. ובכל א' פחית מכדי הזייה. אף שחזר וערבן. לא קידש. וא\"צ כיבוס:"
+ ],
+ [
+ "נתז על העור עד שלא הופשט אינו טעון כבוס
דכתיב בגד. משמע דמקבל טומאה. אבל עור שלא הופשט אינו מקבל טומאה:"
+ ],
+ [
+ "טעון כבוס
דמשהופשט מקבל טומאה כשחישב עליו להשתמש בו כמות שהוא:"
+ ],
+ [
+ "אף משהופשט אינו טעון כבוס
מדחסר מחשבה להשתמש בו כך. לא דמי לבגד:"
+ ],
+ [
+ "אינו טעון כבוס אלא מקום הדם
ולא כל הבגד:"
+ ],
+ [
+ "ודבר שהוא ראוי לקבל טומאה
אף שחסר המחשבה. אם רק לא חסר מעשה:"
+ ],
+ [
+ "וראוי לכבוס
לאפוקי כלי עץ. או עור קשה. דבר גרירה נינהו ולא בני כיבוס:"
+ ],
+ [
+ "טעונין כבוס במקום קדוש
ר\"ל בעזרה:"
+ ],
+ [
+ "ושבירת כלי חרס
כשבשלו בו בשר קדשים. אפילו של קדשים קלים:"
+ ],
+ [
+ "ומריקה ושטיפה בכלי נחשת
ה\"ה שאר כלי מתכות:"
+ ],
+ [
+ "במקום קדוש
כשבישל בו מגעיל תוך הכלי ברותחין. ואח\"כ שוטף גם גבה של כלי בצונן [כלקמן]:"
+ ],
+ [
+ "זה חומר בחטאת מקדשי קדשים
לעניין חיוב כיבוס ושבירת כלי חרס, אבל מריקה ושטיפה צריך בשתיהן [כמשנה ז']:"
+ ],
+ [
+ "בגד
שניתז עליו דם חטאת:"
+ ],
+ [
+ "נטמא חוץ לקלעים
ואי אפשר להכניסו בטומאתו לעזרה, וגם לטובלו מקודם אי אפשר, דהרי הדם חוצץ, ואף דדם לח אינו חוצץ [כשבת ק\"ב ב']. י\"ל דהכא בנתייבש מיירי, או נ\"ל דהכא מדמקפיד עליו לכבסו בפנים, חוצץ [וראייתי מפסחים דמ\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "קורעו
קורעו ברוב אורך או ברוב רוחב, באופן שלא יהיה ראוי עוד למלאכתו הראשונה [עי' רמב\"ם פי\"ב מכלים הט\"ז]. מיהו לא יבדיל חלקי הקרעים זמ\"ז, רק ישייר שיהיה נשארם מחוברים יחד כדי רוחב סודר, כדי שיהיה שם בגד עליו בשעת כיבוס, ואף דאז עכ\"פ מקט\"ו מדרבנן. עכ\"פ כדי לקיים מצות הכנסתו לפנים, לא גזרו. [ולתוס' הכא צריך לקרעו להרבה קרעים שלא ישאר גע\"ג במקום אחד, רק שלא ינתקם זמ\"ז ע\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "ונכנס ומכבסו במקום קדוש
[ואילה\"ק מ\"ש לעניין טומאה לא מחשב כלי מדאורייתא אף דנשאר כרוחב סודר, ולעניין כיבוס מחשב עדיין כלי מדאורייתא. וכ\"כ ק' בסמוך גבי ניקוב כלי חרס. י\"ל דאף דע\"י הקרע שבבגד והנקב שבכלי נתבטל שם בגד וכלי שהיה עליו לעניין טומאה דלשעבר, עכ\"פ לעניין כיבוס דלהבא, הרי לעניין להבא עדיין שם בגד וכלי עליו גם לענין טומאה כשייחדו להשתמש באותו רוחב הכודר שעדיין שלם ובכלי שניקב, עדיין שם כלי עליו לטומאה כשייחדו לזיתים. ונ\"ל ראיה דהרי כלי נחושת שפיחחה, וודאי בטל ממנו תורת כלי לגמרי, ואפ\"ה כשצורפו אח\"כ בקורנס, מהני לעשותו כלי לעניין שטוף [כסי' ל\"ה], ה\"נ מהני יחוד לתשמיש כמות שהוא, לעניין כבוס שאח\"כ]:"
+ ],
+ [
+ "נטמא חוץ לקלעים
שאי אפשר להכניסו בטומאתו, וטבילה גם בלי חציצה לא מהני לכלי חרס שנטמא:"
+ ],
+ [
+ "נוקבו
כדי שיטהר מטומאתו:"
+ ],
+ [
+ "ונכנס ושוברו במקום קדוש
ודוקא בנקבו בחוץ כדי שורש קטן, דבזה נטהר מדאורייתא, אף דמדרבנן צריך שיתנקב כמוציא זית, עכ\"פ משום מצוה להכניסו לא גזרו. מיהו בהגדיל הנקב יותר משורש קטן, תו א\"צ להכניסו, דכבר נתבטל מתורת כלי בשעת שבירה:"
+ ],
+ [
+ "נטמא חוץ לקלעים
(ראה בועז):"
+ ],
+ [
+ "פוחתו
דכלי מתכות אינו נטהר רק בנקב גדול. מיהו לאחר שפחתו מקיש עליו בקורנס שיסתם הנקב, כדי שיחזור שם כלי עליו בשעת מרוש\"ט, ואף דחוזר עי\"ז לטומאה ישנה. זהו רק מדרבנן [כר\"ב פי\"א דכלים]. [מיהו נ\"ל דוקא בסותמה בהקשת קורנס, דאינו מתחבר יפה אבל לסותמו ע\"י שמתיך לתוכו אבר, אינו רשאי, דאל\"כ לעיל סי' ל' נמי יחזור ויתפור הקרע אע\"כ דאז יהיה כבגד אחר, ה\"נ כשיסתמו באבר, יהיה ככלי אחר, ולא מקיים מצות הכנסה. ולתוס' הכא פוחתו היינו דהופך פנימית הכלי לחוץ כי כיתונא ותמיהני דאין לך פנים חדשות גדול מזה. וצ\"ע]:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר קדשים קלים אינן טעונין מריקה ושטיפה
מיהו מודה ר\"ש דבעי הגעלה, דאל\"כ יפלוט טעם הבלוע שבו לאחר שיהיה נותר, לתוך ההיתר שיבשל בו. והחילוק בין הגעלה למרוש\"ט הוא, דמרוש\"ט צריך שיהיה במים דוקא, וצריך מריקה בחמין ושטיפה בצונן, וגם אפילו בישל במקצת כלי, צריך מרוש\"ט בכל הכלי, משא\"כ בהגעלה סגי בדיעבד גם בשאר משקין [כא\"ח תנ\"ב ה'], וא\"צ אחר הגעלה גם שטיפה בצונן רק שנהגו כן [שם ס\"ז], ובהגעיל רק המקום שנבלע בו האיסור בהכלי, קיי\"ל דבדיעבד מהני [י\"ד קכ\"א ש\"ך י\"ח, ולרשב\"א לא מהני, כש\"ך שם סקט\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "יבשל בו את כל הרגל
בלי מריקה ושטיפה דמתוך שמרובים הקרבנות ברגל ומבשל בו בכל יום, פולט כל יום מה שבלע אתמול קודם שנעשה נותר, דהרי שלמים נאכלים לב' ימים ולילה שבינתיים. [ואף שאין כלי מחזיק ס' נגד בליעתו שמאתמול, והוא חוזר ונבלע בו ביום ג'. נ\"ל דכיון דהיתירא בלע השתא, ס\"ל לר\"ט דהו\"ל כנ\"ט בר נ\"ט דהיתירא ולרבנן חיישינן שמא נשאר מעט בכלי שלא נתערב בבלוע שמהיום]:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים עד זמן אכילה
ר\"ל מותר לבשל בו בלי מריקה ושטיפה עד כלות זמן אכילת הקרבן, דהיינו בשלמים שני ימים ולילה אחד, ובחטאת יום ולילה, ואח\"כ אפילו בישל בו בינתיים צריך מרוש\"ט, שמא נשאר בו מבלוע הראשון, שנעשה השתא נותר. [ולרשב\"ם [פ\"ח מקרבנות], עד זמן אכילה דקאמר מתני', ר\"ל דבגזירת הכתוב הוא דאף שלא נעשה עדיין נותר, אינו רשאי לבשל בו רק מזמן הסעודה שבישל בה עד זמן הסעודה אחרת. וכן מסתבר לפע\"ד, דאי מירוק ושטיפה מטעם נותר, א\"כ מה מהני שבירת כלי חרס, דאפילו ישתמש בהחרסין הרי הוה נותר כמעיקרא וסגי שיאסר הכלי. אע\"כ דשבירה ומרוש\"ט כולן גזירת הכתוב הן]:"
+ ],
+ [
+ "מריקה ושטיפה
שאמרה תורה כיצד:"
+ ],
+ [
+ "כמריקת הכוס
של ברכת המזון, שצריך למרקו ולרוחצו יפה מבפנים ובחוץ [כאו\"ח קפ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ושטיפה כשטיפת הכוס
מבחוץ:"
+ ],
+ [
+ "והשפוד והאסכלה
טס ברזל מלא נקבים שצולין עליו [ראסט בל\"א]. ושניהן אין להן תוך:"
+ ],
+ [
+ "מגעילן בחמין
כל הגעלה לשון פליטה הוא כמו שורו עיבר ולא יגעיל [איוב כ\"א פ\"י] שר\"ל לא יפליט הזרע, ה\"נ ר\"ל מפליט ממנו ע\"י הרותחין הטעם הבלוע בו [א\"ח תנ\"א ג'. ודלא כרתוי\"ט שכתב שהוא לשון מיאוס, ולשונו לקוח מרמב\"ם בפי' המשניות הכא]. אבל א\"צ שטיפה, מדאין להן רק צד א'. ואילה\"ק הרי כלים הללו בליעתן ע\"י אור וכל כה\"ג צריך ליבון כשלהי ע\"ז [וא\"ח תנ\"א ס\"ד]. י\"ל היינו בבלע איסור, אבל הכא שבשל בהן קדשים בשעת היתר, אלא שאח\"כ נעשה נותר, א\"כ התירא בלע, ובכל כה\"ג אפי' בלע ע\"י אור מותר בהגעלה. ואע\"ג דבבלע חמץ ע\"י אור בזמן היתר לא ניתר בהגעלה. חמץ שאני דשם האיסור דהשתא כבר הי' עליו גם בזמן התירו, ולפיכך נידון כאיסורא בלע:"
+ ],
+ [
+ "אם יש בהן בנותן טעם
שאין ס' בהקלין נגד החמורים שבישל בהן:"
+ ],
+ [
+ "הרי הקלים נאכלין כחמורין
שנאכלין רק לפנים מן הקלעים. וליום ולילה, ולזכרי כהונה כדין קדשי קדשים:"
+ ],
+ [
+ "ואינן טעונין מריקה ושטיפה
חסורי מחסרא וה\"ק, אם יש בהן בנ\"ט הרי טעם כעיקר דאורייתא, ולהכי נאכלין כחמורין, וטעונין מרוש\"ט, ופוסלין במגע. אין בהן בנ\"ט, נאכלין כקלין וא\"צ מרוש\"ט ואין פוסלין במגע. ומתניתין ר\"ש היא דס\"ל לעיל דקדשים קלין א\"צ מרוש\"ט. לפיכך הכא כשנתערבו בהן טעם של הק\"ק, ויש בקדשים קלין ס' כנגדן, א\"צ מרוש\"ט, וכדין שאר קדשים קלין. וצריך נמי לומר דהא דתני קדשים וחולין ר\"ל קדשי קדשים שנתבשלו עם חולין. דאי בקדשים קלים עם חולין, אמאי באין בחולין ס' כנגדן צריכים לדידיה מרוש\"ט. [מיהו לרש\"י אפילו כרבנן אתיא, והא דתני בסיפא דביש בהקלין ס' נגד החמורין א\"צ מרוש\"ט. ר\"ל א\"צ מרוש\"ט לזמן החמורין רק לזמן הקלין]:"
+ ],
+ [
+ "ואינם פוסלין במגע
ר\"ל באין ס', וחזרו הקדשים הקלין ונגעו בקדשים קלין אחרים, ובלעו האחרים מהם, דינן כאילו נגעו קדשים החמורין בקדשים הקלין ההם, וצריך לאוכלן כחמורים. ואם החמורים פסולין נפסלו הקלין כמותן. ובהיה ס' אין פוסלין במגען:"
+ ],
+ [
+ "רקיק שנגע ברקיק
ואי פסול ואחד כשר, ובלע הכשר מהפסול, ע\"י שהיו חמין:"
+ ],
+ [
+ "אינו אסור אלא מקום שבלע
וחותך כדי נטילה משם, והשאר כשר:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "טבול יום
היינו כל טמא טומאה דאורייתא שטבל ולא העריב שמשו עדיין, אף שהוא מהטמאים שא\"צ קרבן [אבל בנטמא בטומאה דרבנן א\"צ הערב שמש כרש\"י ביצה י\"ח א' ד\"ה בוולד הטומאה]:"
+ ],
+ [
+ "ומחוסר כפורים
היינו זב וזבה. יולדת, מצורע, שלמחרת יום שטבלו והעריב שמשן. מביאין קרבן, וכל שלא הביא הקרבן עדיין נקרא מחוסר כפורים:"
+ ],
+ [
+ "אינן חולקים בקדשים לאכול לערב
ר\"ל אף דבערב יהיו זה וזה וודאי מותרים לאכול קדשים דהטבול יום וודאי יערב שמשו אז, והמחוסר כפורים נמי, אז וודאי כבר יקריבו כפרתו [כפסחים ד\"צ ע\"ב], אפ\"ה מדבשעת חלוקה אינן ראויין לאכילה, להכי אינן חולקין:"
+ ],
+ [
+ "אונן
כל היום של מיתת קרובו שחייב להתאבל עליו, אפי' לאחר קבורה נקרא אונן דאורייתא לענין קרבנות [ועש\"ך י\"ד שמ\"א סק\"ב]. ובלילה שלאחריו אפילו נקבר כבר או כל הימים האחרים כל זמן שלא נקבר. הו\"ל אונן דרבנן [ועי' פ\"ב סימן ב]:"
+ ],
+ [
+ "נוגע
בקדשים:"
+ ],
+ [
+ "ואינו מקריב
וכמו כן אסור לאכול קדשים עד שיטבל. אבל טבו\"י ומחוסר כפורים א\"צ לומר שאינו מקריב, דהרי פוסל קדשים בנגיעה [ועי' ביבקש דעת אות נ\"ד]. ולרמב\"ם [ספי\"ב מאה\"ט] מותר ליגע בקדשים. וכן מותר ליגע במקדש [כך כתב בפ\"ב מכלי מקדש. ותמהו שם עליו נושאי כליו. ועי' רתוי\"ט חגיגה פ\"ג מ\"ג ד\"ה צריכין, ועי' בפירושינו שם סי' ל\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ואינו חולק לאכול לערב
מיהו מותר לאכול פסח, דכיון דאנינות לילה מדרבנן לא העמידו דבריהן במקום כרת דאכילת פסחים מעכבא [כפסחים דע\"ח ב], ומדאכל פסח אז, מותר לאכול נמי אז שאר קדשים. אף שאין באכילתן רק עשה:"
+ ],
+ [
+ "אינו חולק בבשר
וכ\"ש טהור בשעת זריקה וטמא בשעת הקטר, דאינו חולק רק עד שיהיה טהור משעת זריקה עד אחר הקטר:"
+ ],
+ [
+ "המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן
משמע דבזמן שתיהן יהיה ראוי להקרבה:"
+ ],
+ [
+ "כל שלא זכה המזבח בבשרה
שנפסל הבשר קודם זריקה:"
+ ],
+ [
+ "עולת איש עולה שעלתה לאיש
מתני' מיירי בעשה כדינו, דלכתחילה אין להשהות הזריקה עד אחר הפשט, אבל בהופשט קודם זריקה אפי' נפסל קודם זריקה. העור דכהנים [כרמב\"ם פי\"ט מפסוהמ\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "עורה לכהנים
דהרי כשרה היא, ושעלתה לאיש דמרבה קרא אינו ר\"ל שעלתה לשם חובה, רק ר\"ל שעלתה למזבח שהקריב בעד איש. [ואילה\"ק נדרוש לחומרא דדוקא בעלתה לשם חובה, די\"ל מדאיכא רבויי, דהא עור העולה לרבות אפילו לא עלתה לשם חובה כדאמרינן בת\"כ]:"
+ ],
+ [
+ "עורות קדשים קלים לבעלים
דבעינן דומיא דעולה שהוא ק\"ק:"
+ ],
+ [
+ "אין מזבח יוכיח
ר\"ל אין לומר מזבח יוכיח, שזכה בבשר עולה ולא בעורה, כ\"כ הול\"ל בק\"ק דאף שזכו כהנים בבשרה לא יזכו בעורה:"
+ ],
+ [
+ "שאין לו עור מכל מקום
ואין אומרים יוכיח מדבר שאין לו ענין בהדבר שרוצין ללמוד. מיהו לא ילפינן קדשים קלים נמי בהאי ק\"ו שיזכו כהנים בעורן, דהרי גם בקדשים קלים יש לכהנים עכ\"פ חלק, די\"ל מדאיכא מיעוטא דכתיב עולה, בעינן ק\"ק דומיא דעולה:"
+ ],
+ [
+ "אין עורותיהם לכהנים
רק נשרפין עם עורן:"
+ ],
+ [
+ "לאחר הפשטן
אפילו קודם זריקה [כלעיל סי' י\"א]:"
+ ],
+ [
+ "מימי לא ראיתי עור יצא לבית השריפה
אפילו כשפסולו הוא שנמצא טריפה לאחר שהופשט. ומזה הוכחתי דאף שפסול זה קודם הפשט היה, אפ\"ה כיון שעכ\"פ לא נודע עד אחר הפשט מותר העור בהנאה:"
+ ],
+ [
+ "אמר ר' עקיבא מדבריו למדנו שהמפשיט את הבכור ונמצא טריפה שיאותו
ר\"ל שיהנו:"
+ ],
+ [
+ "הכהנים בעורו
אפי' בכור שנשחט על מומו במדינה, ונמצא טריפה, והרי אם היה מת היה נקבר עם עורו, אפ\"ה זה שלא נודע טריפתו עד לאחר הפשט, התירה שחיטתו את עורו כזריקתו במקדש. [ונ\"ל דלהכי נקט האי לישנא יאותו הכהנים, ולא קאמר עורו לכהנים, משום דלישנא דעורו לכהנים, לא שייך רק בקרבן תמים שאינו עדיין של כהן, רק הבעלים הביאוהו לעזרה. וכהנים מבי גזא דרחמנא קזכו לעורו. אבל הכא נקט לשון יאותו וכו' לגלויי דאפילו בבעל מום מיירי שכבר ניתן לכהן והוא שלו, ואין הספק רק אם מותר בהנאה, וקמ\"ל דמותר בהנאה]:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אין לא ראינו ראיה
שמא לא אירע בימיך כך, או אולי נשרף ולא ראית:"
+ ],
+ [
+ "אלא יוצא לבית השריפה
מדהיה פסולו קודם הפשט. וקי\"ל דאפילו נשחט ע\"פ מומחה ונטרף, נקבר עם עורו [י\"ד ש\"ז], ולרמב\"ם דוקא בנשחט שלא ע\"פ מומחה יקבר עם עורו:"
+ ],
+ [
+ "פרים הנשרפים
פר המשיח, ופר העלם דבר של צבור, ופר יו\"כ:"
+ ],
+ [
+ "ושעירים הנשרפים
שעיר יו\"כ ושעיר ע\"ז [ועי' לעיל פ\"ה סי' י\"ג וי\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "נשרפין בבית הדשן
חוץ לעיר, דהיינו חוץ לג' מחנות, דעזרה מחנה שכינה, והר הבית מחנה לויה, וירושלים מחנה ישראל:"
+ ],
+ [
+ "ומטמאין בגדים
דכל העוסקין בהן לשורפן, כל בגדים וכלים, וכ\"ש אוכלין ומשקין, שנוגעין בהן בשעה שעוסקין בשריפתן, נטמאו:"
+ ],
+ [
+ "ואם אינן נשרפין כמצותן
דהיינו שנפסלו:"
+ ],
+ [
+ "נשרפין בבית הבירה
ר\"ל בעזרה, מדלא יצאו עדיין:"
+ ],
+ [
+ "ואינם מטמאין בגדים
ואפי' נפסלו לאחר זריקה, כך דינן. מיהו בנפסלו לאחר יציאתן מעזרה. נשרפין בהר הבית:"
+ ],
+ [
+ "היו סובלין אותם במוטות
ר\"ל אם נשרפין כמצותן. אז ד' בני אדם נושאין אותן על מוטות [שטאנגען], לחוץ לעיר לשרפו שם:"
+ ],
+ [
+ "והאחרונים לא יצאו
ר\"ל כשהיה כך, שהב' שנושאין בראש הא', וגם גוף הפרים והשעירין, כבר היו כולן מבחוץ לעזרה, והב' שבראש השני עדיין היו בפנים [עי' בש\"ס ק\"ד ב']:"
+ ],
+ [
+ "עד שיצת האור ברובן
ברוב בשר של גוף הנשרף, אז מטמאים להמתעסק אז:"
+ ],
+ [
+ "ניתך הבשר
ר\"ל אם נימק צורה החיצונה של הבשר ע\"י האש. דנחרך כל פנים החיצוני של הבשר:"
+ ],
+ [
+ "אין השורף מטמא בגדים
אף שמסייע אז גם הוא לשרפן לאפר אפ\"ה אינו מטמא. אבל מקמי הכי, המהפך בבשר או באש, או המשליך עצים להמדורה, והחותה בגחלים כדי שיבער, וכיוצא בעסקי ההבערה, מטמא בגדים. אבל המצית האור והמסדר המערכה קודם שיתנו שם הפרים, אינו מטמא בגדים:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "השוחט
קדשים בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "והמעלה בחוץ
אפילו עשה שניהם בהעלם אחד:"
+ ],
+ [
+ "חייב על השחיטה וחייב על העלייה
קרבן חטאת על כל א', מדהן ב' מיני עבירה והו\"ל כאוכל חלב ודם בהעלם א':"
+ ],
+ [
+ "שחט בחוץ והעלה בחוץ פטור
על העלייה, אבל חייב על השחיטה:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו אף השוחט בפנים ומעלה בחוץ כיון שהוציאו פסלו
ואפ\"ה מודית שחייב. א\"כ ה\"ה השוחט בחוץ ומעלה בחוץ. ולרבי יוסי. שוחט בפנים היה לו שעת הכושר. משא\"כ שוחט בחוץ ומעלה בחוץ לא היה לו שעת הכושר:"
+ ],
+ [
+ "טמא שאכל
נקט הך בבא הכא. מדדמי לפלוגתא דלעיל:"
+ ],
+ [
+ "חייב
קרבן חטאת בשגג:"
+ ],
+ [
+ "שלא אכל אלא דבר טמא
והרי בשר קודש שנטמא. אסור באכילה רק בלאו:"
+ ],
+ [
+ "כיון שנגע בו טימאהו
רבנן הוה סברי דטעמו דרבי יוסי דפוטר, משום דגמר מתרומה טמאה שאכלה כהן טמא. דפטור. מדכתיב ומתו בו כי יחללוהו. פרט לזו שמחוללת ועומדת כבר [כחולין קי\"ג ב']. ולהכי לרבנן לא ילפינן מהתם מדאיכא מיעוטא בתרומה [ע\"ש]. והיינו דקאמרי ליה. לשיטתך דילפת מתרומה. א\"כ נפטר נמי הכא בטמא שאכל טהור, דהרי בתרומה נמי, טמא שאכל את הטהור. אינו חייב רק בתחב לו חבירו לתוך פיו. או כשלא הוכשרה התרומה. או שנילשה במי פירות שאינן מכשירין, אבל קודש הרי אפילו כשלא הוכשר, חיבת הקודש מכשרת לקבל טומאה [כחולין דל\"ו ב']. ובתחב לו חבירו נמי לא מצית לאוקמי. דאם כן למה אתה פוטר רק בטמא שאכל טמא. הרי גם באכל טמא את הטהור אפשר דפטור. וכגון שלא תחב. מיהו באמת טעמיה דרבי יוסי דפוטר בטמא שאכל טמא, מיירי דוקא בנטמא הבשר ואחר כך הגוף. אף דהוה ליה טומאת הגוף איסור כולל. דהרי נאסר על ידי זה גם בחתיכת קדשים טהורות. אפי' הכי לא חל כרת של טומאת הגוף על לאו של טומאת בשר. דרבי יוסי לא סבירא ליה איסור חל על איסור אפילו אם האיסור השני כולל, ואי\"ל דעכ\"פ אם האיסור השני חמור גם כן טפי מהראשון מודה דחייל. והכא כרת דטומאת הגוף וודאי חמיר מטומאת לאו של בשר. י\"ל בטומאת בשר נמי יש בו חומרא. מדאין לו טהרה במקוה. ופליגי רבנן עליה גם בהא. וס\"ל דבאיסור כולל איסור חל על איסור. ולפיכך טמא שאכל את הטמא. אף שנטמא בשר תחלה ואחר כך הגוף. חייב כרת. אבל בנטמא הגוף ואחר כך הבשר. גם רבי יוסי מודה דחייב כרת באכל טמא את הטמא. דהרי איסור כרת קדים:"
+ ],
+ [
+ "וטהור שאכל טמא פטור
מכרת וקרבן. אבל חייב מלקות:"
+ ],
+ [
+ "חומר בשחיטה מבעלייה
הקטרה:"
+ ],
+ [
+ "שהשוחט להדיוט
ששחט קדשים בחוץ לצורך אכילת הדיוט:"
+ ],
+ [
+ "והמעלה להדיוט
כדי לעשות לו נחת רוח. ולא התכוון לעבדו בכך [דבנתכוון לעבדו בכך. א\"כ הו\"ל מומר לע\"ז שהוא מומר לכל התורה ואינו שב מידיעתו. ואיך ס\"ד שיתחייב חטאת משום העלאת חוץ. כך כתבו תוס'. ולפעד\"נ להצדיק דברי רש\"י. דלעולם שהתכוון לעבוד להדיוט, ובשגג בע\"ז מיירי. ופטור מחטאת דהעלאת חוץ. אבל אי\"ל דלעולם בהזיד בע\"ז מיירי. והא דקתני פטור. לא מקרבן חטאת קמיירי. רק דפטור ממלקות דכרת דהעלאת חוץ. דהרי כל כרת יש בו מלקות [כמכות די\"ג]. דליתא. דלזה א\"צ קרא דלה'. דבל\"ז פטור ממלקות מטעם קלב\"ם. כשוחט אותו ואת בנו לע\"ז [חולין דפ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "פטור
מדכתיב לה' אינו חייב בהעלאת חוץ רק במקטירן בחוץ לה':"
+ ],
+ [
+ "שנים שאחזו בסכין ושחטו
קדשים בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "חייבין
דאע\"ג דבשחיטה נמי כתיב איש איש כמו בהעלאה. דמשמע אפילו ב'. עכ\"פ רק בשחיטה כתיב מיעוטא האיש ההוא. דמשמע א' ולא ב' [כך אמרינן בש\"ס. והא דלא מחלקינן בכה\"ג בין יכול א' להעלהו או לא יכול. כדמחלקינן בכה\"ג בשבת [פ\"י מ\"ה]. דנ\"ל דרק גבי מלאכה מחלקינן בכה\"ג שלא יתחייב משום מלאכה בשהיה כל א'. יכול לבדו לעשותו. דהרי לא עשה רק חצי המלאכה. אבל כל שחיובו אינו תלוי במלאכה רק במעשה. *) דהיינו בתכלית הפעולה אפי' עשו שנים חיייבים. ורק היכא דמיעטיה קרא פטור. וכ\"כ בשנים שאחזו מקל אחד או סכין א' והרגו נפש, לולא דמיעטיה קרא ואיש כי יכה. היו שניהן חייבים [ועי' רש\"י סנהדרין ע\"ח א' ד\"ה כל דהו. ועי' עוד רפי\"ג דשבת] וזה דלא כרבינו אלי\" זצוק\"ל בספרו אלי' רבה [זבים פ\"ד מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "וחזר והעלה
ונודע לו בינתיים:"
+ ],
+ [
+ "חייב על כל עלייה ועלייה
אפילו היו כל ההעלאות מבהמה א':"
+ ],
+ [
+ "אינו חייב אלא אחת
ואע\"ג דנודע לו בינתיים והרי ידיעות מחלקות [ועי' כריתות פ\"ב סי' ל\"ד]. הכא שאני דמיעטיה קרא [ועי' ש\"ס]:"
+ ],
+ [
+ "ואינו חייב עד שיעלה לראש המזבח
שנבנה בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "שהיה פסולן בקדש
כגון לן או יוצא או שנשחט במחשבת חוץ לזמנו או במחשבת חוץ למקומו:"
+ ],
+ [
+ "המעלה כזית מן העולה ומן האימורין בחוץ
חצי זית מזה וחצי זית מזה:"
+ ],
+ [
+ "חייב
דמדכולם כליל. מצטרף:"
+ ],
+ [
+ "והלבונה
ממנחת נדבה:"
+ ],
+ [
+ "והקטרת
שמקטירין בכל יום במקדש:"
+ ],
+ [
+ "ומנחת כהנים
שכולה כליל:"
+ ],
+ [
+ "ומנחת כהן המשיח
חביתי כה\"ג שמקריבין משלו בכל יום. שג\"כ כולה כליל [עי' לעיל פ\"י סי' מ']:"
+ ],
+ [
+ "ומנחת נסכין
כל מנחה שמביאין עם הקרבן עם נסכים. ובה אין נותנין לבונה. וג\"כ כולה כליל [עי' מנחות פ\"ה מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "חייב
אף שלא הקריב כולו רק כזית ממנו. חייב. וה\"ה בכל דבר שאינו אבר כחלב ואימורין. די בכזית. אבל באבר. כ\"ע מודו דאינו חייב רק כשהוא אבר שלם [רכ\"מ פי\"ט מקרבנות הי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "רבי אלעזר פוטר עד שיקריב את כולו
בחוץ. דכל שחסר לא חזי לפנים. דהרי בהקטירו לפנים חסר. פסול. ולהכי לא חייב עליו בחוץ אפי' אינו אבר:"
+ ],
+ [
+ "ושייר בהן כזית והקריבן בחוץ חייב
מדנגמר בו ההקטרה:"
+ ],
+ [
+ "וכולם שחסרו כל שהן
שנאבד מהן קצת או נשרף קודם הקטרה:"
+ ],
+ [
+ "והקריבן בחוץ
כשהן חסירין:"
+ ],
+ [
+ "המקריב קדשים ואימוריהם בחוץ
שהקריב הבשר והאימורין כשעדיין מחוברין יחד. והרי הבשר של קדשים שאינו נקרב. חוצץ בין אימורין לאש:"
+ ],
+ [
+ "חייב
על האימורין. אף דבשר מפסיק בין אש לאימורין. מין מין במינו אינו חוצץ. [ומה\"ט נקט קדשים לשון רבים, דקמ\"ל דאפי' היו הרבה קדשים זה ע\"ג זה. גם בשר חבירתה אינו חוצץ בפני האימורין. מדהו\"ל כמין במינו. כהניח רגלו על רגל חבירו פ\"ב סי' י\"ב.]:"
+ ],
+ [
+ "מנחה שלא נקמצה והקריבה בחוץ פטור
דבכה\"ג אינה ראויה לפנים. ולא דמי לאימורין הנ\"ל שמחוברין עדיין בבשר ואפ\"ה חייב, י\"ל דהכא אין הקומץ מבורר עדיין:"
+ ],
+ [
+ "קמצה וחזר קומצה לתוכה והקריבה בחוץ חייב
דבכה\"ג דמי לאימורין הנ\"ל. דמדחזי כה\"ג לפנים. כשהקריב כך. כשר בדיעבד [כמנחות פ\"ג מ\"ג]. א\"כ חשבינן הקומץ כמבורר. ונ\"ל דמיירי שלא נבלל כל הקומץ לגמרי עם השיריים. דאל\"כ הרי מדאורייתא ברובא בטל וכליתיה דמי:"
+ ],
+ [
+ "הקומץ והלבונה
של מנחת נדבה:"
+ ],
+ [
+ "עד שיקריב את השני
דשניהן מתירין את שיירי המנחה לכהנים וצריך שיקטיר כל המתיר [וכלעיל סי' ל']:"
+ ],
+ [
+ "אחד בפנים ואחד בחוץ
שהקטיר א' בפנים תחלה, ואח\"כ א' בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "חייב
מדגמר בו ההקטרה [וכסי' ל\"א]:"
+ ],
+ [
+ "שני בזיכי לבונה
שמקטירין בשבת להתיר לחם הפנים לאכילת כהנים:"
+ ],
+ [
+ "הזורק מקצת דמים בחוץ
כגון קרבן שצריך ב' הזיות אי ד' הזיות על המזבח, וזרק בחוץ הזאה ראשונה, דאילו זרק א' מהאחרונות בחוץ, הו\"ל כזורק שירי הדם בחוץ, דפטור:"
+ ],
+ [
+ "חייב
ולא פליג ר\"א, דלא מבעיי' קדשים שחייבים להזות דמן על מזבח החיצון שבעזרה, הרי כל הנתנין במתן ד' שנתנן במתן א' כיפר [כפ\"ח מ\"י] וכבר נגמר ההקטרה. אלא אפילו חטאות פנימיות. שכל הזיותיה שבפנים מעכבין. עכ\"פ מדמהני הזיה א' שנתן, דהרי כשנשפך הדם אחר שנתן מתנה א'. ס\"ל לר\"א שמביא פר אחר וגומר שאר המתנות. וא\"צ להתחיל ההזיות מתחילה [כספ\"ה דיומא. ולא קיי\"ל כן]. א\"כ כל הזיה והזיה מצוה באנפה נפשה היא:"
+ ],
+ [
+ "רבי אלעזר אומר אף המנסך מי חג בחג בחוץ חייב
ודוקא כשנתמלאו בכלי קודש לניסוך המים בסוכות. ולרבנן פטור מכרת. דאף דניסוך המים בחג הלכה למשה מסיני היא. דהוי כדאורייתא. עכ\"פ הכא מיירי בשניסך מים בחוץ פחות מג' לוגין. דכך שיעורו נסוכו בפנים מדאורייתא. ור\"א ס\"ל דמדאורייתא אין שיעור לניסוך המים:"
+ ],
+ [
+ "רבי נחמיה אומר שירי הדם שהקריבן בחוץ חייב
ודוקא בחטאות הפנימיות. דס\"ל לר' נחמיה דשפיכת שירים מעכב בהן. אבל בחיצוניות מודה דאין מעכבין ופטור:"
+ ],
+ [
+ "מלק בחוץ והעלה בחוץ פטור
על המליקה בחוץ פטור. מדכתיב אשר ישחט. על השחיטה בחוץ חייב ולא על המליקה. ועל ההעלאה בחוץ פטור. דמדאין מליקה בחוץ, הו\"ל כמעלה נבילה [עי' זבחים ק\"ז א']:"
+ ],
+ [
+ "השוחט את העוף בפנים והעלה בחוץ פטור
מדכבר נפסל. ואף דכל מנחה או בשר קדשים שהוציאן מהעזרה נפסלו. ואפ\"ה כשהעלן בחוץ חייב. התם רחמנא רבייא בפירוש:"
+ ],
+ [
+ "שחט בחוץ והעלה בחוץ חייב
אף על ההעלאה, דשחיטת עוף קדשים בחוץ רחמנא רביי' דחייב. ומדחייב בשחיטתו בחוץ, חייב גם על העלאתו בהעלו הוא או אחר:"
+ ],
+ [
+ "דרך הכשרו בחוץ פטורו בפנים
ר\"ל נמצא דרך הכשר חיובו מבפנים. דהיינו מליקה. שכשמלק בפנים חייב כשהעלהו אח\"כ בחוץ. פטורו מבחוץ. שכשמלק בחוץ והעלהו אח\"כ בחוץ. פטור. ודרך הכשר חיובו בחוץ, דהיינו שחיטה, שכששחט בחוץ והעלהו אח\"כ בחוץ. הרי חייב. הו\"ל פטורו מבפנים. שכששחט בפנים והעלהו בחוץ. פטור:"
+ ],
+ [
+ "חייבין על כיוצא בו בפנים שהעלהו בחוץ
ר\"ש את\"ק קאי. דמדקאמר ת\"ק נמצא דרך וכו'. על כרחך דאתי לרבויי נמי מלתא אחריתא כגון שוחט אפילו בהמה בלילה. דאיהו נמי דרך הכשר חיובו בחוץ. דכששחט בלילה בחוץ והעלה אח\"כ בחוץ חייב. לפיכך פטור בפנים. בששחט בהמה בלילה בפנים והעלה אותה בחוץ פטור ג\"כ. ואהא קאמר ר\"ש. כל שחייבין עליו בחוץ. דהיינו שחט בלילה בחוץ והעלהו בחוץ דחייב ב'. כך בשחט בלילה בפנים והעלהו בחוץ חייב. דהרי לדידיה מחזי חזי לפנים. דאם עלתה לא תרד [כפ\"ט מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן השוחט בפנים ומעלה בחוץ
ר\"ל חוץ מאותו השוחט בפנים והעלה בחוץ דקמיירי בה ת\"ק. דהיינו בעוף. בהא מודינא דפטור. אף דאם שחטו והעלהו בחוץ היה חייב שתים. וה\"ט דפטור מדלא חזי לפנים. דאם עלה ירד:"
+ ],
+ [
+ "שכולו ראוי לבא בפנים
מתניתין בחטאת פנימית איירי. ור' נחמיה דמשנה ו' היא. דס\"ל דגם שיריים של דם פנימיות מעכבי. להכי קמ\"ל הכא סיפא בנתן בפנים וחזר ונתן בחוץ חייב:"
+ ],
+ [
+ "פטור
הך בבא ל\"ג, דפשיטא דפטור. ואי גרסינן לה. י\"ל דכולה גוונא בעי למנקט:"
+ ],
+ [
+ "שניהם בחוץ חייב
חייב א'. ואם היה לו ידיעה בינתיים שאסור לעשות כן בחוץ. וחזר ושכח. חייב ב':"
+ ],
+ [
+ "אחד בפנים ואחד בחוץ פטור
ואפילו לר' נחמיה לעיל משנה ו'. הכא מודה. דכוס א' עושה את חבירו דחוי שיהיה נשפך לאמה. ולא שיהיה כשיריים ליסוד:"
+ ],
+ [
+ "והפנימי מכפר
שכשר הזבח. דזריקה שבחוץ לא פסל דם הנשאר שבפנים:"
+ ],
+ [
+ "שחט שתיהן בחוץ חייב
חייב ב'. כשהיה ידיעה בנתיים [כלעיל סי' נ\"ה]. דבשעת שחיטת כל א' וא' חזי לפנים:"
+ ],
+ [
+ "אחת בפנים ואחת בחוץ פטור
דמדשחט תחילה א' בפנים. הו\"ל אידך החטאת כאילו כבר נתכפרו בעליה דלמיתה אזלא. ולא חזי לפנים. להכי פטור:"
+ ],
+ [
+ "אחת בחוץ ואחת בפנים חייב על החיצונה
מדחזי לפנים. דאיזה שירצה מהן יוכל להקריב:"
+ ],
+ [
+ "כשם שדמה פוטר את בשרה
מן חיוב מעילה. דזריקת דם מוציא בשר ק\"ק מחיוב מעילה. מדהותרה לכהנים כשנזרק הדם:"
+ ],
+ [
+ "כך הוא פוטר את בשר חברתה
בשחט שניהן בפנים ע\"י ב' כהנים בבת אחת ממש. וזרק אח\"כ דם של אחת, אף שנפסלה השנייה. אפ\"ה שוב אין מועלין בשניהן. דכיון דרצה מזה זורק ורצה מזה זורק. זריקה של א' פוטרת חבירתה ממעילה. [וזה דלא כתוס' ורתוי\"ט שכתב כן בשמם דטעם הפטור משום דחד גופא נינהו. והרי א\"כ ק' על תוס' נמי כמו שהקשו לרש\"י. וכדמקשי באמת ר\"ל [מעילה ד\"ז ב']. דא\"כ בזה אח\"ז נמי. ובאמת במסקנא התם קאמר ר' יוחנן קצצתינהו לרגלוהי דינוקא. דאין הטעם משום דכחד גופא נינהו. רק משום דאי בעי זרק מהאי או מהאי. וכמ\"ש רש\"י התם וא\"כ ק' לרבתו\"ס. אם לא שנדחק דכוונת תוס' הכא. דמשום שיוכל לזרוק מאיזה שירצה. להכי חשיבא כחד גופא]. מיהו בשחטן זה אחר זה. כיון דמצוה לזרוק מהנשחט ראשון, להכי אין זריקת הראשונה מפקיעה שניה ממעילה. ואי\"ל דנחשב שנייה כחטאות המתות. שאין בהן מעילה. די\"ל דמשום דנשחטה שנייה קודם זריקת דם הראשונה. לא מקרי חטאת שכפרו בעליה. מיהו בנשחטה שנייה אחר זריקת הראשונה. הו\"ל שנייה חטאת שכפרו בעליה. שאין בה מעילה [כמעילה ד\"י ב']:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "פרת חטאת
פרה אדומה. ומדמיירי הכא לאחר שהוקדשה. להכי קרי לה חטאת [כחולין די\"א א']:"
+ ],
+ [
+ "ששרפה חוץ מגיתה
הוא מערכת עצים כעין גת שעושין לה בהר המשחה כנגד פתח ההיכל. ונשחטה עליו. [ונ\"ל דנקט שרפה חוץ מגיתה דפטור. לדייק מנה דמיירי אף שנשחטה כדינה שם נגד פתח ההיכל. ומכ\"ש בשגם נשחטה שלא כדינה דפטור כששרפה אח\"כ חוץ מגיתה, דהרי לא נתקדשה בקדושת פרה כלל]:"
+ ],
+ [
+ "וכן שעיר המשתלח שהקריבו בחוץ
לאחר שהתודה עליו בפנים. דאי מקודם. חייב. מדראוי להביאו לפנים להתוודות עליו:"
+ ],
+ [
+ "פטור
מכרת דשחוטי חוץ:"
+ ],
+ [
+ "ואל פתח אהל מועד לא הביאו
מדקפיד קרא לענשו משום דאל פתח אהל מועד לא הביאו. ש\"מ דבעומד להביאו מיירי:"
+ ],
+ [
+ "ויוצא דופן
כולן מפורשין לעיל [פ\"ח מ\"א]. ומיירי אפילו בנעשה בהן חד מהנך לאחר שהוקדשו. אף דהיו ראויין פעם א' לאהל מועד. מיהו תנא ושייר נזול [דהיינו שהוא בעל זיעה מוסרחת]. ונוגח. דאתמעטי בת\"כ מלהקריבן:"
+ ],
+ [
+ "כל שאינו ראוי לפני משכן ה' אין חייבין עליו
והא דלא מייתי קרא דלעיל ואל פתח אהל מועד וגו'. ה\"ט משום דמקרא דלעיל לא משמע למעוטי רק דומיא דפרה ושעיר משתלח, שלא נדחו, רק דלא חזו לאהל מועד, אבל הנך דנראו ונדחו. אימא לחייב. קמ\"ל לפני משכן ה' [דהרי גם מוקצה ונעבד משכח\"ל שנתהוו לאחר שהוקדשו. וכגון בקדשים קלים דהו\"ל ממון בעלים. דאל\"כ אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. וכלאים ויוצא דופן מיירי בוולדות קדשים. וא\"כ משכחת כולהו דלהוו נראו ונדחו]:"
+ ],
+ [
+ "עוברין בלא תעשה
מדראויין להקרבה לאחר זמן:"
+ ],
+ [
+ "תורים
שאינן כשרין רק עד שיתחילו להצהיב סביב צוארן [ועי' פ\"ז סי' ל\"ז ל\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "שלא הגיע זמנן ובני יונה
שאינן כשרין משיזהבו נוצתן סביב צוארן:"
+ ],
+ [
+ "אותו ואת בנו
ששחט א' מהן. אסור להקריב השני בו ביום:"
+ ],
+ [
+ "ומחוסר זמן
שלא הגיע להקרבה, ומפורש לקמן [במ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים כל שאין בו כרת אין בו בלא תעשה
אבל משכח\"ל בכה\"ג דנהוה בעשה [כמ\"ט]. וקשיא חכמים היינו ת\"ק. אלא דקמ\"ל דפטור דרישא לגמרי משמע. וצריכי פלוגתא דר\"ש ורבנן בכולהו בבי. דקמ\"ל תורים אף דלא מאיסי כבעל מום. אפ\"ה פטרי רבנן, וקמ\"ל בעמ\"ו אף דנראה ונדחה אפ\"ה מחייב ר\"ש, וקמ\"ל אותו ואת בנו אף דפסולייהו מעלמא. ולא כתורים ובעמ\"ו דפסולייהו בגופייהו. אפ\"ה פטרי רבנן:"
+ ],
+ [
+ "מחוסר זמן
שאמרנו דפטור מכרת:"
+ ],
+ [
+ "בין בגופו
שלא שהה ז' ימים משנולד. דאע\"ג דאסור להקדישו קודם זמנו. אם הקדישו קדוש:"
+ ],
+ [
+ "והזבה
תוך ימי ספורן ז' הנקיים:"
+ ],
+ [
+ "ויולדת
שהקריבה קרבנותיה בחוץ תוך מ' לזכר ותוך פ' לנקיבה:"
+ ],
+ [
+ "שהקריבו חטאתם ואשמם בחוץ
ר\"ל מי מאלו שמחוייב אשם. דהיינו מצורע. והקריבו בחוץ קודם זמנן, או השאר שחייבים חטאת, שהקריבוהו קודם זמנן בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "עולותיהן ושלמיהן בחוץ
אף דכל הנהו לאו בני שלמים נינהו. עכ\"פ נקט הנהו וה\"ה נזיר שהביא קרבנותיו קודם כלות נזירותו, והרי הנזיר מביא כבש לעולה וכבש לחטאת ואיל לשלמים:"
+ ],
+ [
+ "חייבין
דמדהן דורן חזיין אף תוך זמנן, להכי חייב עליהן בחוץ, משא\"כ חטאתן ואשמן רק לכפר לאחר תשלום זמנן אתו:"
+ ],
+ [
+ "מבשר קדשי קדשים
בב' כבשי עצרת מיירי שנאכלין. דהן שלמי צבור. ואפ\"ה קדשי קדשים הן:"
+ ],
+ [
+ "ושירי מנחות
כולהו או או קתני. וכולן נאכלין. והרי אין חייב על הקרבת חוץ רק בדבר הקרב ע\"ג המזבח:"
+ ],
+ [
+ "היוצק
שיצק שמן על המנחה בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "הפותת
שבלל המנחה בשמן. או פתתה פיתים. בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "המולח
שמלח את הקומץ או בשר קרבנות בחוץ. שדינן למולחן קודם שיקריבום במזבח:"
+ ],
+ [
+ "המגיש
דמנחה צריכה בפנים תנופה. ואח\"כ מגישה וסומכה לחוד זוית דרומית מערבית של מזבח. ואח\"כ קימץ ממנה ומקריב. וזה עשה תנופה או הגשה בחוץ. [ואף דתנופה והגשה במנחה הוא קודם שימלחנה. אפ\"ה הקדים תנא מליחה גבי יוצק ובולל ופותת. דכולהו רק מכשירי המנחה. משא\"כ תנופה והגשה עבודה בגופא דמנחה נינהו. ולהכי לא זו אף זו קתני]:"
+ ],
+ [
+ "המסדר את השלחן
שנתן לחם הפנים על שולחן בחוץ. ונתכוון לשם סידור:"
+ ],
+ [
+ "והמטיב את הנרות
הדליק *) שבעה נרות במנורה בחוץ. ונתכוון למצות הדלקה:"
+ ],
+ [
+ "והקומץ
שקמץ מנחה בחוץ.:"
+ ],
+ [
+ "והמקבל דמים בחוץ פטור
דכתיב בשחוטי חוץ. אשר יעלה. לאשמעינן דדומיא דהעלאה שהיא גמר עבודה בעינן. וכל אלו אינן גמר עבודה:"
+ ],
+ [
+ "אין חייבין עליו לא משום זרות
בעשה זר אחד מאלו פטור. דאין זר חייב רק על עבודה תמה. ר\"ל שהוא גמר המעשה בהעבודה. וגם שלא תהיה עבודת סילוק. לסלק דבר מה. כתרומת הדשן וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "ולא משום מחוסר בגדים ולא משום רחוץ ידים ורגלים
אם עשאן כהן טמא. או מחוסר בגדים. או בלי קידוש ידים ורגלים. אף שנפסל אותו דבר שעבד בו. אינו חייב מיתה:"
+ ],
+ [
+ "היו הבמות מותרות
מדבעי למתני לקמן דין איסור במות. נקט מקמי הכי הך מתניתין. דאל\"כ מה קמ\"ל. מה דהוה הוה:"
+ ],
+ [
+ "ועבודה בבכורות
נ\"ל דר\"ל עבודת קרבנות צבור היה בבכורות. כמ\"ד וישלח את נערי בני ישראל. אבל קרבנות יחיד היו קרבים בבמה מכל יחיד שירצה. דהרי מצינו האבות שהקריבו בבמה אף שלא היו בכורים. ולא מצינו שנאסר אח\"כ:"
+ ],
+ [
+ "משהוקם המשכן
בשמיני למלואים. דכל שבעת ימי המילואים. לא עבדו הכהנים. רק משה רבינו בעצמו [כתענית י\"א ב']:"
+ ],
+ [
+ "נאסרו הבמות ועבודה בכהנים
ודוקא ישראל אסורים להקריב אז. אבל עכו\"ם מותרים להקריב אפילו בזה\"ז לה' בכל מקום. ואסור לישראל לסייען ביד. אבל מותר להורות להן סדר הקרבה כדינו. [והקשה בני הרב הגאבדק\"ק לאנדסבערג שליט\"א הרי אסור ללמד לעכו\"ם תורה (כחגיגה כ\"ג א'). נ\"ל דאפ\"ה לא גרע מנשים דג\"כ אסור ללמדן תורה. ואפ\"ה מצות דשייכי בהו מותר ללמדם. מלבד שי\"ל שהוראת המעשה בלי טעם אינו מחשב לימוד. [ועמ\"ש בס\"ד בכורות פ\"ד מ\"ו:"
+ ],
+ [
+ "קדשים קלים בכל מחנה ישראל
האי בכל מחנה דקאמר תנא. ר\"ל אפילו בשעת נסוע המחנה. מותרים לאכול קדשים קלים גם בשעת הליכתן. אף דאז אין המשכן והמחנה קבועין במקום. עכ\"פ מחנה ישראל מקרי. אבל נ\"ל דק\"ק שהיה שם כשהורד המשכן. נפסלו ביוצא:"
+ ],
+ [
+ "באו לגלגל
והעמידו שם המשכן של מדבר להקריב שם על מזבח הנחושת שעשה משרע\"ה. אבל הארון שבו הלוחות הביאו לשכם שדר שם יהושע. שם בנו מקדש להארון כמפורש ביהושע [פכ\"ד] ויאסוף ישראל שכמה ויתיצבו לפני האלהים:"
+ ],
+ [
+ "והותרו הבמות
דכתיב אשר ישחט חוץ למחנה. והרי אז כבר פסקו ובטלו המחנות. והתחילו להיות נפוצים בארץ:"
+ ],
+ [
+ "קדשי קדשים
שהוקרבו בפנים:"
+ ],
+ [
+ "קדשים קלים בכל מקום
ואפילו בשדה. מדאין מחנה קבועה. וימי גלגל היו י\"ד שנה. דהיינו ז' שכבשו וז' שחלקו:"
+ ],
+ [
+ "באו לשילה
דלאחר שכבשו וחלקו את הארץ. כשמת יהושע הביאו המזבח והארון לשילה:"
+ ],
+ [
+ "נאסרו הבמות
מדכתיב כי לא באתם אל המנוחה. זו שילה. שאז כבר נחו קצת מיגיעת כיבוש וחילוק:"
+ ],
+ [
+ "ויריעות מלמעלן
ר\"ל יריעות המשכן שהיו פרוסות במדבר ממעל לקרשים. היו בשילה פרוסות ממעל לכותלי אבנים לגג:"
+ ],
+ [
+ "והיא היתה מנוחה
שהזכיר הכתוב הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "קדשים קלים ומעשר שני בכל הרואה
בכל מקום שהיה יכול לראות משם קצת מהבית [רמב\"ם]. וימי שילה היו שס\"ט שנה [ש\"ס]:"
+ ],
+ [
+ "באו לנוב ולגבעון
כשחרבה שילה בימי עלי ונלקח ארון אלהים מהפלשתים. הביא שמואל האהל מועד והמזבח לנוב. ונשתהה בנוב י\"ג שנה. וכשהרג שאול המע\"ה הכהנים בנוב. נחרבה העיר. והביא שמואל האהל מועד לגבעון. ונשתהה שם מ\"ד שנה. עד שבנה שהמע\"ה המקדש [כך כתוב בילקוט שמואל א' כ\"ח בשם סדר עולם, וא\"כ מ\"ש בש\"ס (קי\"ח ב') כשמת שמואל חרב נוב ובאו לגבעון. אינו ר\"ל שאחר מיתת שמואל חרב נוב. רק כוונת הש\"ס דכולן בפרק א' היו. ותמוהין דברי הרמב\"ם (פ\"א מבית הבחירה ה\"ב) שכתב שבנוב וגבעון בנו מקדש. ושאחר מיתת שמואל בנו המקדש בגבעון. וק' והרי בס\"ע הנ\"ל כתוב בפירוש שלא היה שם רק אהל מועד וששמואל הביאו לנוב וגבעון. וגם דברי ס\"ע לא הבנתי. דהרי דוד מלך מ' שנה. והבית נבנה ונגמר בשנת י\"א לשהמע\"ה כמלכים א' ו' ואז הובא המזבח מגבעון לירושלים. והרי זה לבד נ\"א שנה. והרי הבאת שמואל את אהל מועד לנוב היה וודאי מיד כשנתמנה שופט. ואז אחר מיתת עלי עדיין רך בשנים היה ושפט ישראל י' שנים וחי נ\"ב שנה (תוס' תענית ד\"ה ב') וא\"כ ע\"כ שהיה האהל מועד בנוב וגבעון טפי מנ\"ז שנים. וצ\"ע]. אבל כל ימי נוב וגבעון לא היה הארון בהמשכן. רק כ' שנה בקרית יערים. וג' חדשים בבית עובד אדום. ול\"ז שנה בעיר דוד. אבל כל הקרבנות לא הקריבו רק באהל מועד שבנוב וגבעון. ואחר כך כשבנו המקדש בימי שלמה הכניסו הארון להקדשי קדשים שבמקדש:"
+ ],
+ [
+ "הותרו הבמות
מדכתיב בקרא דאיסור במות. כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה. מנוחה זו שילה. וכדאמרן. נחלה זו ירושלים. דכשיש מנוחה או נחלה אסור להקריב בבמה. אבל למה חלקן הכתוב זה מזה. והרי דיניהן שוין. אלא ליתן היתר במות בין זה לזה:"
+ ],
+ [
+ "קדשים קלים בכל ערי ישראל
וה\"ה מעשר שני. והא דלא נקט לעיל בגלגל לישנא בכל ערי ישראל. כדנקט הכא. היינו משום דעדיין לא היה להן אז ערים בירושתן. מדעסוקין היו אז עדיין בכבישתן:"
+ ],
+ [
+ "באו לירושלים
ר\"ל הביאו המזבח לירושלים. דהיינו בימי שהמע\"ה כשבנה המקדש:"
+ ],
+ [
+ "והיא היתה נחלה
ר\"ל זהו נחלה שהזכיר הכתוב הנ\"ל. משום דקדושת המקדש שבירושלים תעמוד לעולם כנחלה אף שנחרב הבית. כמ\"ש הכתוב. כי לא יטוש ה' את עמו אף כשנראה כאילו נטשם. שהוגלו. דהרי אפילו נחלתו לא יעזוב. דמעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי [ילקוט מלכים סי' קצ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים
הוא כל הרווח שמתוך עזרת ישראל ולפנים [כלעיל פ\"ה סי' כ\"ד]. ואע\"ג דחומה היה מקיפה סביב. נקראו קלעים על שם האהל מועד הראשון שלא היה רק קלעים מקיפין סביב לה:"
+ ],
+ [
+ "קדשים קלים ומעשר שני לפנים מן החומה
חומת ירושלים:"
+ ],
+ [
+ "כל הקדשים
אפילו של גוים:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו בעשה
דכתיב שמה תביאו ולא בבמה. ולאו הבא מכלל עשה דינו כעשה:"
+ ],
+ [
+ "ואין חייבין עליהן כרת
דאין חייב כרת. רק אקרבן שאם הקריבו בחוץ בשעת הקדישו היה חייב. דומיא דמדבר. שנאמר אז אותה פרשה:"
+ ],
+ [
+ "אלו קדשים קרבים במשכן
כגון בגלגל נוב וגבעון. שלא היה שם בית רק משכן. והיו הבמות מותרות. אפ\"ה אלו הן הקדשים שצריך להקריבן במשכן ולא בבמה:"
+ ],
+ [
+ "קדשים שהוקדשו למשכן
ר\"ל קדשים שסתמן הוקדשו למשכן. דהיינו קרבנות וכו':"
+ ],
+ [
+ "קרבנות היחיד שהוקדשו למשכן
שפירש בשעה שמקדישן ואמר שמקדישן על מנת להקריבן במשכן:"
+ ],
+ [
+ "ואם הקריבן בכמה פטור
ר\"ל פטור מעונש שחוטי חוץ. דהרי הבמות מותרות אז. אבל עכ\"פ חייב לקיים נדרו להקריב במשכן כפי שנדר:"
+ ],
+ [
+ "סמיכה
דבבמה אין צריך לסמוך ידיו על הקרבן קודם שחיטה:"
+ ],
+ [
+ "ומתן סביב
דבבמה אין צריך לזרוק הדם בב' מתנות שהן ד' סביב להמזבח. אבל זריקה צריך וכלקמן דקאמר רק שאין מחיצה בדמים שם:"
+ ],
+ [
+ "והגשה
דבמנחה שמקריב במשכן מניפה ואחר כך מגישה וסומכה לחוד זויות דרומית מערבית של מזבח קודם קמיצה [כלעיל סי' כ\"ו]. ובבמה אין צריך כל זה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אין מנחה בבמה
וה\"ה הקרבת עופות ליתנהו לר\"י בבמה. ולרבנן תרווייהו איתנהו בבמה [כש\"ס קי\"ט ב']:"
+ ],
+ [
+ "וכיהון
דבבמה אין צריך שיקריב כהן. וממלת וכיהון ואילך ד\"ה הוא:"
+ ],
+ [
+ "ובגדי שרת
בגדי כהונה:"
+ ],
+ [
+ "וכלי שרת
כלים מקודשין:"
+ ],
+ [
+ "וריח ניחוח
דבמזבח אסור לצלות הבשר קודם שמעלהו. דא\"כ כשיקריבו אחר כך אין בו ריח. ותורה אמרה ריח ניחוח. ובבמה מותר לעשות כן לכתחילה:"
+ ],
+ [
+ "ומחיצה בדמים
דבבמה לא היה חוט הסיקרא להבדיל בין דמים עליונים לתחתונים. [ונ\"ל דר\"ל בין עולת עוף שלמעלה מחוט לעולת בהמה ושלמים שלמטה מחוט. אבל חטאות ואשמות הרי לא קרבו בבמה (כש\"ס קי\"ז א')]:"
+ ],
+ [
+ "ורחוץ ידים ורגלים
דמותר להקריב בבמה בלי קידוש ידים ורגלים:"
+ ],
+ [
+ "אבל הזמן
בחישב על קרבן לאכול או להקריב אחר זמן הראוי:"
+ ],
+ [
+ "והטמא
דטמא אסור להקריב בבמה או לאכול מקרבנות שבבמה. ונ\"ל דאשמעינן כל הנהו. ולא אמרינן מה דהוה הוה. והרי משבאו לירושלים נאסרו ולא יותרו לעולם. דקמ\"ל האיך יורו סדר עבודה והקרבה לבני נח [כלעיל סי' ל\"ו]:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Zevachim/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Zevachim/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..fc372bd2d2a438b1c4f4f07b0310fb281b2ede48
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Zevachim/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,2232 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Zevachim",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Zevachim",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "כל הזבחים
כל הקרבנות בין של יחיד בין של צבור [כרמב\"ם פט\"ו ממוקדשין, ודלא כר\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "שנזבחו
עבודה קמייתא נקט לרבותא דאפילו היא כשהיתה שלא לשמה, כשר הקרבן וה\"ה קבלה, הולכה זריקה או מליקה, או מצוי בעולת העוף:"
+ ],
+ [
+ "שלא לשמן
כגון ששחט במזיד עולה לשם שלמים, או איפכא, וה\"ה כל הקרבנות. מיהו בשחט תודה לשם שלמים, עלתה לבעלים, דתודה נמי נקראת שלמים, אבל שלמים לשם תודה לא דלא נקראת תודה [ונ\"ל דלרמב\"ם דגם בשנוי שם בעלים בשחיטה, נמי לא עלה לשם חובה (דלא כתוס' כאן ד\"ה כל), א\"כ האי שלא לשמן דנקט תנא, ר\"ל שלא לשם שהיו ראויין להשחט לו, בין בשנוי שם קרבן או בשנוי שם הבעלים]. אמנם לכ\"ע אין שנוי שם בעלים ריעותא בשל צבור, מדהכל בעליו, וגם בקרבן של יחיד אין שנוי בעלים ריעותא רק בעשה א' מד' עבודות, שחיטה קבלה הולכה זריקה, על מנת לזרוק דמן לשם מי שאינו בעליו (כרש\"י פסחים דס\"א א'). וכ\"כ בטעה שחשב שהוא קרבן אחר, או קרבן של אחר, עקירה בטעות לא שמה עקירה. וכ\"כ בשחט קרבן סתם, סתמא לשמו ולשם בעליו קאי, וכשר. אבל בשחטו לשם חולין, הו\"ל כשחטו שלא לשמו במתני'. [ולתוס' ב\"מ (דמ\"ג ב') כל מחשבה בין להכשיר או לפסול הקרבן, צריך שיאמר כן בפירוש. אמנם לרש\"י (קדושין מ\"ב ב' דה לחייב) רק בשליחות יד הוה מחשבה כדיבור, וכן כ' רש\"י (פסחים דס\"ג א' ד\"ה והכא) דבמחשבה דקדשים צריך דיבור ממש, אולם תוס' (חולין דל\"ט א' ד\"ה אלא) נראה שמסתפקין אם צריך דיבור במחשבה דקדשים (ועי' רתוי\"ט פרה פ\"ט מ\"ד ד\"ה החושב) ובני הרב המופלג מו\"ה משה מרדכי שליט\"א הביא ראיה חזקה דצריך דיבור מפ\"ב דזבחים מ\"ד דתני שחט בשתיקה וכו' ע\"ש, ובש\"ס (דמ\"ד ב') נמי אמרו' האומר הריני שוחט וכו']:"
+ ],
+ [
+ "כשרים
שחייב לזרוק דמן ולהקטיר אימוריהן לשמן, ואפילו עשה כל ד' העבודות הנ\"ל כולן שלא לשמן, הקרבן כשר ומותר לאכול נמי הבשר:"
+ ],
+ [
+ "אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה
בין לשם הקרבן שהיה באמת, ובין לשם הקרבן ששינה אותו, לא עלה, וצריך להביא קרבן אחר:"
+ ],
+ [
+ "ומן החטאת
בין ששחט לשם קרבן אחר, או לשם איש אחר שאינו בעליו, או לשם חטא אחר כגון ששחט חטאת חלב לשם חטאת דם, וכדומה, בכל גוונא פסול לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "הפסח בזמנו
לרמב\"ם בזמנו היינו כל יום י\"ד בניסן (כבן בתירא במ\"ג), ולראב\"ד דוקא בע\"פ אחר חצות (כר' יהושע שם). אבל פסח שלא בזמנו, הו\"ל שלמים דכשר שלא לשמו:"
+ ],
+ [
+ "והחטאת בכל זמן
מיהו בשחטן לשם חולין, כולן כשרים, רק שלא עלו לשם חובה חוץ מפסח בזמנו דאפילו בכה\"ג פסול:"
+ ],
+ [
+ "החטאת בא על חטא
דאף חטאת יולדת ואשם מצורע באין על חטא (כנדה ל\"א ב' וערכין ט\"ו א') משא\"כ עולה מכפרת אעשה רק מקופיא דהיינו בדרך אגב (כזבחים ד\"ז ב', ותוס' ב\"ב מ\"ח א', ודלא כרמג\"א א\"ח סי' א' סק\"ח), ושאר קרבנות אין בהם כפרה כלל:"
+ ],
+ [
+ "אף האשם פסול שלא לשמו
דפסח וחטאת מעטינהו קרא בהדיא וקאמר דפסילו שלא לשמן, ואשם הוקש לחטאת, דכתיב כחטאת כאשם, לומר דדינן שוה. ולרבנן הך היקישא צרכינן שיהיה צריך האשם סמיכה כחטאת. [ואף דאין היקש וג\"ש למחצה (ככריתות כ\"ב ב' וזבחים דמ\"ח). הכא שאני דיש מיעוט בחטאת, ובכה\"ג ישנם למחצה (כמנחות ד\"ד א')]:"
+ ],
+ [
+ "יוסי בן חוני אומר הנשחטים
ר\"ל כל הקרבנות שנשחטו:"
+ ],
+ [
+ "לשם פסח
בזמנו:"
+ ],
+ [
+ "ולשם חטאת
בכל זמן:"
+ ],
+ [
+ "פסולים
כמו בנשחטו הם לשם אחרים:"
+ ],
+ [
+ "שמעון אחי עזריה
נקרא על שם אחיו ולא על שם אביו, דאביו הביאו רק לעוה\"ז, וזה אחיו הביאו לחיי עוה\"ב (עי' ב\"מ פ\"ב מי\"א) מדהחזיקו בפרנסה שיהיה יכול לעסוק בתורה, והתנה עמו שיחלקו בשכר עוה\"ב שבעבור למודו (כסוטה דכ\"א א'). [ומצאתי בס' יוחסין שעזריה זה היה אביו של ר\"א בן עזרים, וא\"כ היה עזריה זה ג\"כ ת\"ח, דהרי אמר עליו ר' דוסא יש לו בן לעזריה חברינו (כיבמות דט\"ז א')]:"
+ ],
+ [
+ "אומר שחטן
לשאר זבחים:"
+ ],
+ [
+ "לשם נמוך מהם פסולין
מפרש ואזיל:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
שואל כיצד. כדי דלא תימא דרק אפסח וחטאת שנזכרו לעיל בסמוך לה קאי. א\"נ דלא תימא דגם בחטאת גופה איכא לאפלוגי גבוה ונמוך כגון פנימי וחיצון, וגם בפנימי גופיה יש גבוה ונמוך כפר משיח ופר העדה (כעדיות פ\"ג מ\"ו). קמ\"ל דבפסח וחטאת לא, דכולן פסולים שלא לשמן ועי' עוד (פ\"י מ\"ב) ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "קדשי קדשים
מפורשים לקמן (פ\"ה):"
+ ],
+ [
+ "הבכור והמעשר ששחטן לשם שלמים
דבכור ומעשר נמוכין משלמים, דשלמים טעונין מתנות ב' שהן ד', וסמיכה, ונסכים, ותנופת חזה ושוק, משא\"כ מעשר ובכור, דמן טעון רק מתן א' ואין בהן סמיכה ונסכים וכו'. [ואע\"ג דבכור דנאכל רק לכהנים, ג\"כ גבוה ממעשר דכולו לבעלים (כלקמן פ\"י מ\"ג). נ\"ל דמדיליף מדכתיב אשר ירימו לה' (כש\"ס די\"א ב'), ש\"מ דוקא בגבוה מחבירו בדבר שהוא לה', דהיינו בעבודה]:"
+ ],
+ [
+ "הפסח ששחטו בשחרית בארבעה עשר שלא לשמו
דאז דינו כשלמים, דזמן שחיטת הפסח בי\"ד בניסן אחר חצות:"
+ ],
+ [
+ "בן בתירא פוסל כאילו נשחט בין הערבים
הואיל ומקצת היום ראוי להקרבת הפסח:"
+ ],
+ [
+ "אמר שמעון בן עזאי מקובל אני מפי שבעים ושנים זקן
עי' מ\"ש סנהדרין פ\"א סי' מ\"ד:"
+ ],
+ [
+ "ולא הוסיף בן עזאי
לפסול יותר מחכמים:"
+ ],
+ [
+ "אלא העולה
מדקאמר הנאכלים:"
+ ],
+ [
+ "ולא הודו לו חכמים
הא דלא קאמר הכי גם לעיל (במ\"ב) שלא הודו להן. נ\"ל דהכא קמ\"ל דאף שאמר שהסכימו כל האסיפה הגדולה שם כך (כברכות כ\"ח א'). אפ\"ה לא הודו לו:"
+ ],
+ [
+ "הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן
שאמרנו לעיל (במ\"א) דפסולים שלא לשמו:"
+ ],
+ [
+ "קבל
ר\"ל או קבל הדם במזרק:"
+ ],
+ [
+ "והלך
ר\"ל או הוליך הדם למזבח:"
+ ],
+ [
+ "וזרק
ר\"ל או זרק הדס במזבח, כל שהיה א' מאלו שלא לשמן. ומשום דנקט הכא דין הפסולים, להכי נקט כולהו גוונא [ולא כבמשנה א'], וזה כדי שלא נטעה הכא לומר דדוקא שחיטה שהיא עבודה ראשונה פוסלת של\"ש, קמ\"ל, ומדנקט תרי נקט כולהו:"
+ ],
+ [
+ "שלא לשמן
דבא' מד' עבודות הללו, כשהיה של\"ש, פסח וחטאת נפסלין לגמרי, ושאר קרבנות בכה\"ג עכ\"פ לא עלו לשם חובה:"
+ ],
+ [
+ "או שלא לשמן ולשמן
שעשה א' מד' העבודות הללו בב' מחשבות אפילו הקדים מחשבת לשמן למחשבת של\"ש, או שחישב בשעת שחיטה ששוחט לשמה ע\"מ לזרוק דמה של\"ש:"
+ ],
+ [
+ "כיצד לשמן ושלא לשמן
[הא דנקט כיצד, והרי פשוט הוא מהו שלא לשמן. נ\"ל דקמ\"ל דאפילו בשחט הפשח לשם שלמים, דבת בוקתיה הוא דהרי פסח בכל ימות השנה שלמים הוא, אפ\"ה מחשב של\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "שוחט בצד המזבח וזורק
וחכמים ס\"ל כיון דעכ\"פ פסול בזר, מחשבה פוסלת בה, ושחיטה אף דכשירה בזר, עכ\"פ עבודה שאי אפשר לבטלה היא, ורק באפשר לבטלה קאמרינן דכשר:"
+ ],
+ [
+ "המהלך במקום שהוא צריך להלך
שקבל הדם רחוק מהמזבח. ובהולכתו קרבו למזבח. ונ\"ל דאפילו עמד כל כך קרוב למזבח שהיה יכול לזרוק משם, ואעפ\"כ הלך וחשב, מקרי צריך לילך, דהרי אפילו היה נשאר עומד במקום הראשון וחשב מחשבתו פוסלתו:"
+ ],
+ [
+ "ובמקום שאין צריך להלך
ששחטו קרוב למזבח, ובהולכתו הרתיקו מהמזבח:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "זר
ר\"ל כל שאינו כהן כשר:"
+ ],
+ [
+ "אונן
דכל המחוייב להתאבל על א' מז' קרוביו, הו\"ל ביום מיתתו אפי' לאחר קבורה אונן מדאוריי', ואסור אז להקריב או לאכול קדשים, חוץ מכה\"ג שמקריב אונן רק אסור לאכול קדשים אז אבל בליל שלאחריו אפילו קודם קבורה וכ\"כ כל הימים ולילות שבין יום מיתה לקבורה הוא לקרבנות רק אונן מדרבנן. ולענין אבילות כלשנקבר אינו תו אונן כלל [ש\"ך י\"ד שמ\"א סק\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "טבול יום
טמא שטבל ולא העריב שמשו, ואפילו בטומאה שא\"צ קרבן לכשיתטהר, דבצריך קרבן, בל\"ז מחוסר כפורים הוא:"
+ ],
+ [
+ "מחוסר בגדים
נ\"ל דר\"ל כל שחסר בו דין הראוי בבגדים כגון כהן הדיוט שלא לבש א' מד' בגדיו, או כה\"ג שפיחת א' מח' בגדיו [עי' בקופת הרוכלין בכללי בגדי קודש], או שהיה א' מהן יתור בגדים, דהו\"ל נמי כחיסר מנין הקבוע בהן, או שחיסר שלמותן, שהן קרועים, או שחיסר בהן נגיעתן בבשר הכהן, כגון שהיה חציצה בין בשר העובד להבגדים, כולן בכלל מחוסר בגדים הם. וכל כהן העובד לא היה מניח תפילין של יד בשעת עבודה מטעם חציצה, אבל תפילין של ראש הניחו, ולא היה חציצה, דהמגבעות של הדיוט ומצנפת של כה\"ג, היו נוטין טפי לאחורי הראש:"
+ ],
+ [
+ "מחוסר כפורים
כל טמא אחר שטבל מותר לאכול מעשר שני מיד, ונקרא טבול יום עד שיעריב שמשו ואז מותר לאכול תרומה, מיהו זב וזבה מצורע ויולדת, שצריכים להביא קרבן למחרת יום טבילתן, להכי נקראים מחוסרי כפורים, ואסורים להקריב או לאכול קדשים עד שיקריבו קרבנותיהן למחרת יום טבילתן. [אבל כל שהעריב שמשן אחר טבילתן מותרים ליגע בקדשים, ועי' בהקדמתנו לסדר טהרות הנקרא בשם יבקש דעת סי' נ\"ד. והא דהפסיק תנא עם מחוסר בגדים בין טבול יום למחוסר כפורים, דהוה שייכי טפי גבי הדדי, נ\"ל ע\"פ מ\"ש תוס' הכא, דכולה מתני' זו ואצ\"ל זו תני, להכי תני תחלה זר, שכולל כל שהוא מצ\"ע זר לעבודה, דהיינו בין שהוא זר ממש, או חלל, או בעל מום, ואפילו בעל מום עובר, אף שאינו חסר בו מעשה כלל, שממלא יתרפא והדר תני אונן וטבול יום שמחוסר בהם מבחוץ מעשה ממילא, דשמשא ממילא ערבה (כפסחים ד\"צ ע\"ב) והדר תני מחוסר בגדים, שמחוסר בין מעשה ממש. על ידו חוץ מגופו, והדר תני מחוסר כפורים, ושלא רחץ ידור\"ג וכולהו אינך, שחסר מעשה בגוף עצמו של העובד]:"
+ ],
+ [
+ "שלא רחץ ידים ורגלים
דכל כהן אחר שטבל לעבודה ולבש, צריך לקדש ידיו ורגליו, דהיינו שמניח כל יד שלו על הרגל שבאותו צד, ושוחה ורוחצם ממימי הכיור, דאסור לקדש כשהוא יושב, מדהו\"ל עבודה, ומשפשף היד על הרגל בשעת הקידוש, ואח\"כ מיתר לעבוד. ושיעור מקום היד לקידוש, הוא כל פיסת היד עד מקום חיבורו לקנה [חולין דק\"ו ב', ותמהני שלא פי' כן רמב\"ם], ונ\"ל דה\"ה ברגל מקדש רק פיסת הרגל עד מקום חבורו בקנה. וכל זמן שלא יצא מהמקדש ולא ישן ולא הטיל מים ולא הסיח דעתו מקדושתו, ולא עברה עליו הלילה, מועיל לו הקידוש שעשה בבוקר. לכל היום והלילה שלאחריו. מיהו כשיצא מהמקדש ולא הסיח דעתו מקדושתו, בדיעבד עבודתו כשרה [רמב\"ם פ\"ה מביאת מקדש]:"
+ ],
+ [
+ "ערל
כהן שמתו לו ב' אחים מחמת מילה דפטור מלמול [י\"ד רס\"ג] ואפ\"ה עבודתו פסולה, ומכ\"ש בלא מל בל\"ז, מדהו\"ל מומר לערלות:"
+ ],
+ [
+ "טמא
אע\"ג דכבר תני דאפילו טבול יום פסול. נ\"ל דקמ\"ל דאפילו טמא שעדיין לא טבל, דוקא בוודאי טמא, אבל ספק טמא, כטומאת התהום, הציץ מרצה [רמב\"ם שם פ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "יושב
שצריך לעמוד בשעת עבודה:"
+ ],
+ [
+ "עומד על גבי כלים
שהכלים חצצו בין רגליו לרצפה, וה\"ה בהיה חציצה בידיו:"
+ ],
+ [
+ "על גבי בהמה
קמ\"ל אף שהחציצה מין בשר חוצץ:"
+ ],
+ [
+ "על גבי רגלי חבירו
קמ\"ל אף בשר אדם כמותו חוצץ [ועי' לקמן פי\"ג סי' ל\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "פסל
ותנא ושייר בעל מום ושכור, ומי שעבד ע\"ז, ויתור בגדים, וכשיש חציצה בין ידו לכלי, דכל הנהו נמי פסולים אפילו בדיעבד, וכ\"כ פרוע ראש [וקרועי בגדים עי' בהקדמתנו] והשוחט לע\"ז בשוגג, דעכ\"פ לכתחילה אסורים לעבוד [כרמב\"ם פ\"א ה\"ט וסוף פ\"ט מביאת מקדש]:"
+ ],
+ [
+ "קבל בשמאל פסל
דכתיב ולקח הכהן מהדם באצבעו ונתן וגו' ומקובלים אנחנו דכל מקום שנכתב בחורה יד או אצבע, ר\"ל של ימין::"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון מכשיר
דס\"ל דאצבע דקרא אונתן קאי ולא אולקח, דמקרא נדרש אלאחריו ולא אלפניו:"
+ ],
+ [
+ "נשפך על הרצפה
קודם שקבל הדם בכלי:"
+ ],
+ [
+ "נתנו
ר\"ל זרק הדם:"
+ ],
+ [
+ "על גבי הכבש
או:"
+ ],
+ [
+ "שלא כנגד היסוד
ר\"ל או שזרק הדם על המזבח גופיה, אבל רק שלא כנגד היסוד, ור\"ל משום דכל הקרבנות אם נתן מהם רק מתן א' כיפר. ובלבד שיהיה כנגד היסוד [ועי' בפתיחה פ\"ה סי' ה'] והוא נתן אותה מתנה שלא כנגד היסוד, אף שהיה כנגד הקרן, כגון בקרן דרומית מזרחית. וה\"ה בהיה נגד היסוד שלמטה אבל שלא כנגד הקרן שלמעלה [עי' רמב\"ם פ\"ב מפסוהמ\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "למטן
חוט הסקרא היה סביב למזבח באמצע גבהו והחוט היה רחב קצת ומתרחב למעלה ולמטה מהאמצע של גובה המזבח, מדא\"א לצמצם [כרתוי\"ט מדות פ\"ג מ\"א ד\"ה וחוט], ורק דם חטאת בהמה ועולת העוף, נתנין למעלה מחוט, מדצריכין סמוך לקרנות המזבח, אבל דם עולת בהמה וחטאת העוף, וכן דם כל שאר הקרבות החיצוניות, נתנין למטה מחוט זה [וסי' העוף עולה למעלה ועולת בהמה יורדת]:"
+ ],
+ [
+ "את הנתנים בפנים בחוץ
הן הקרבנות שצריך לזרוק דמן בהיכל או בק\"ק [כלקמן פ\"ה] וזרקן במזבח החיצון:"
+ ],
+ [
+ "ואת הנתנין בחוץ בפנים
שהיו קרבנות שצריך לזרוק דמן במזבח החיצון. וזרקן בהיכל או בק\"ק:"
+ ],
+ [
+ "פסול
ר\"ל נפסלו אימוריהן מלקרב ובשרן מלאכול, אבל בעלים נתכפרו, חוץ מחטאת חצוני שהכניס דמו לפנים, שנפסל לגמרי [ולתוס' הכא (דכ\"ו ב') כל פנימיים שזרקן בחוץ או חצונים שזרקן בפנים נפסלו לגמרי]:"
+ ],
+ [
+ "ואין בו כרת
האוכל בשר מקדשים הללו שנפסלו, פטור מכרת, ואף אם נתנו מתנות הללו במחשבת חוץ לזמנו, לא חייל עלייהו פיגול:"
+ ],
+ [
+ "השוחט את הזבח
שלמים או שאר קרבנות הנאכלים:"
+ ],
+ [
+ "או מקצת דמו בחוץ
חוץ לעזרה, והיינו מקצת הראשון בחוץ, דאי מקצת השני הרי כשר הוא [כפ\"ד מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "להקטיר את אמוריו בחוץ
כל הנקטר מהקרבן נקרא אימורין. [ונ\"ל דנקראין כן מפני שהחלקים ההם אמורים ומפורשים בתורה ויש לי קצת ראיה לזה מש\"ס (סוכה נ\"ה ב'), אולם בערוך ערך מר פי' דנקראין כן, מדהן מורים ואדונים ומובחרים על שאר האיכרים, מדנקרבין ע\"ג המזבח, ועי' מ\"ש בס\"ד פסחים (פ\"ה סי' ס\"ו). אב\"י ול\"מ נ\"ל שהוא מלה מרכבת מלשון יווני, דהברא אֵי, ר\"ל טוב, והברה מֵירַא ר\"ל חלק, ור\"ל חלק טוב]:"
+ ],
+ [
+ "או מקצת אמוריו בחוץ
נ\"ל דמש\"ה נקט כל הדם וכל האימורין וכל הבשר, לרבותא, דאפ\"ה אין בו כרת בשחישב מחשבת חוץ למקומו, ונקט מקצת דמו ומקצת אימורין ומקצת בשר, לרבותא דחיוב כרת בשחישב מחשבת חוץ לזמנו. מיהו להכי בזריקה והקטרה נקט מקצת דבפחות מכזית לא נפסל, דהרי קיי\"ל אין הקטרה מפחות מכזית (כרמב\"ם פ\"ה מהלכות אסורי מזבח) ותו דבפגול גם אביי מודה דדוקא בכזית מדאתקש אכילת מזבח לאכילת אדם [כתוס' מנחות י\"ח א' ד\"ה אביי] להכי נקט מקצת והיינו כזית:"
+ ],
+ [
+ "או לאכול כזית מעור האליה בחוץ
קמ\"ל דאף דאליה נקרבת לא הו\"ל כמחשב לאכול דבר שדרכו להקטיר, דעכ\"פ עור האליה לאו כאליה דמי, ואי\"ל דעכ\"פ להוי. העור כמחשב לאכול דבר שאין דרכו לאכול. י\"ל דמיירי בחישב על העור שתחת האליה. דשס חזי לאכילה:"
+ ],
+ [
+ "לאכול בשרו למחר
יש מחר שהוא לאחר זמן [כמו כי ישאלך בנך מחר לאמור], דהכא אי\"ל למחר דוקא, דהרי שלמים נאכלין לב' ימים ולילה שבינתים. רק ר\"ל שאמר בשעת א' מד' העבודות, שדעתו לאכול כזית מבשר הקרבן אחר זמן דין אכילתו:"
+ ],
+ [
+ "או כזית מעור האליה למחר
לרבותא נקט עור אליה, דאע\"ג דאליה לגבוה סלקא, אפ\"ה עורו, חזי לאכילה [כרפ\"ט דחולין], ולא הו\"ל כמחשב לאכול דבר שדרכו להקריב:"
+ ],
+ [
+ "פגול וחייבין עליו כרת
אפילו אכלו אח\"כ תוך זמן הראוי:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל כל השוחט והמקבל והמהלך והזורק
או או קתני:"
+ ],
+ [
+ "חוץ למקומו
שאמר שעושה א' מד' עבודות הנ\"ל, ע\"מ לאכול כזית או ע\"מ להקטיר כזית מהקרבן חוץ לעזרה:"
+ ],
+ [
+ "חוץ לזמנו
שאמר שעושה א' מד' עבודות הנ\"ל, ע\"מ לאכול או ע\"מ להקטיר כזית מהקרבן אחר זמן הראוי:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שיקרב המתיר כמצותו
ר\"ל שזה דוקא אם זרק הדם, שהוא המתיר האימורין להקרבה והבשר לאכילה, כמצותה, דהיינו בלי פסול אחר:"
+ ],
+ [
+ "שחט בשתיקה
שלא חישב בה מחשבת פסול ולא מחשבת הכשר, ורבותא קמ\"ל, דאף דהיה בשתיקה, לא אמרי' שחישב בה פסול אחר, ומכ\"ש בששמענו ממנו ששוחט לשמו כדינו, דלא שייך אז לומר הוכיח סופו על תחילתו:"
+ ],
+ [
+ "קבל והלך וזרק חוץ לזמנו
שעשה כולן במחשבת חוץ לזמנו:"
+ ],
+ [
+ "או ששחט חוץ לזמנו
ששחט ע\"מ לאכול או להקטיר כזית ממנו חוץ לזמנו:"
+ ],
+ [
+ "או ששחט חוץ לזמנו קבל והלך וזרק חוץ למקומו
ולא דמי לנתן ראשונה חוץ לזמנו והשנייה חוץ למקומו, דהו\"ל פגול וחיוב כרת [כפ\"ד מ\"א]. התם א\"צ כלל לשנייה, ומיירי שכבר קרב המתיר, דאילו באכלו מקודם אע\"ג שאח\"כ קרב המתיר כמצותו פטור [כפ\"ד סי' י\"א]:"
+ ],
+ [
+ "או ששחט קבל והלך וזרק חוץ למקומו
או או קתני, שהיה א' מעבודות הללו, במחשבת חוץ למקומו:"
+ ],
+ [
+ "הפסח והחטאת
שנפסלין גם בשעשה א' מד' העבודות הללו שלא לשמן:"
+ ],
+ [
+ "או ששחט קבל והלך וזרק שלא לשמן
ה\"נ או או קתני, ור\"ל שעשה א' מעבודות הללו שלא לשמן, והשאר עשה במחשבה חוץ לזמנו:"
+ ],
+ [
+ "לאכול כזית בחוץ וכזית למחר
היינו חוץ למקומו וחוץ לזמנו דרישא. רק רישא מיירי בב' עבודות, ששחט ע\"מ לאכול כזית בחוץ, וקיבל ע\"מ לאכול כזית למחר, אבל הכא מיירי בעבודה אחת ששחט לאכול כזית בחוץ וכזית למחר:"
+ ],
+ [
+ "פסול ואין בו כרת
מדמעורב בו פסול אחר, מלבד מחשבת פיגול שע\"י חוץ לזמנו:"
+ ],
+ [
+ "פסול ואין בו כרת
בין בעבודה א' או בב' עבודות פליג, וס\"ל תפוס לשון ראשו:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים זה וזה פסול ואין בו כרת
חכמים היינו ת\"ק, רק הדר נקט דברי ת\"ק הכא, כדי להפסיק בין דברי ר' יהודה לבין הא דתני בתר הכי לאכול כחצי זית וכו', דלא תימא כולה מלתא דר' יהודה היא:"
+ ],
+ [
+ "לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית
ושניהן עשה ע\"מ לאכול או להקטיר חוץ לזמנו, או ע\"מ חוץ למקומו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שחיטתן כשרה
אפילו לכתחילה [אמנם לתוס' קדושין (דע\"ו ב'), לכתחילה לא ישחטו רק מיוחסין, ולתוס' כתובות (דכ\"ד ב') אפילו להפשט ונתוח צריך מיוחסין]:"
+ ],
+ [
+ "ובעבדים
אפילו עבד כנעני כשמל וטבל, אבל בלא מל, הרי אפילו גר תושב שחיטתו נבילה הוי, ואפילו בחולין (כריש חולין):"
+ ],
+ [
+ "ובטמאים
רק טמא לא ישחט לכתחילה, שמא יגע בבשר. מיהו הכא מיירי שעבר הטמא ונכנס בשוגג או במזיד, או שעמד על הגגין, שהרי לא נתקדשו, ומותר טמא ליכנס לשם. ושחט משם בסכין ארוך. ומיירי נמי שנטמא השוחט בטומאה שאינה של מת, דאל\"כ הרי מטמא לסכין, להיות אב הטומאה, וחוזר הסכין ומטמא להבשר שהוכשר בחיבת הקודש, או דמיירי ששחט בדבר שאינו כלי, [עמ\"ש לקמן פ\"ה סי' ו'], אבל אי\"ל דמיירי שכרך דבר שאינו מקבל טומאה סביב ידו, ולא נגע בסכין, ליתא, דא\"כ הו\"ל חציצה בין ידו להכלי, שפוסל [כרמב\"ם פ\"י מכלי מקדש ה\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "לפיכך הם פוסלים במחשבה
בשחיטה מדראויין לעבודה זו של שחיטה:"
+ ],
+ [
+ "וכולן שקבלו את הדם
או הוליכו או זרקו ע\"מ לאכול או להקטיר חוץ וכו' שלאלו הן פסולין:"
+ ],
+ [
+ "וחוץ למקומו
או או, וחוץ לזמנו ומקומו לרבותא נקט, דאפ\"ה איכא תקנה בשיש דם הנפש, ומכ\"ש בשחישב כדינו דמהני הך תקנה:"
+ ],
+ [
+ "אם יש דם הנפש
שיש עוד בבהמה דם שכשר לזריקה:"
+ ],
+ [
+ "יחזור הכשר ויקבל
דאין מחשבה פוסלת באופן שלא יועיל קבלה אחרת כדינו [כפ\"ב מ\"ב] רק [אדם סימן], מאדם הראוי לעבודה, לאפוקי פסולין שעבדו, ובדבר הראוי, לאפוקי בחשב בעבודת העומר שמצוותו בשעורין, והרי אין שעורין ראוי למנחה בשאר קרבנות [רק מנחת קנאות פוסל בה מחשבה משום דחטאת קרייא רחמנא], ובמקום הראוי לעבודה לאפוקי בחשב לזרוק או להקטיר חוץ לזמנו על מזבח שנפגם. מיהו טמא שקבל הדם ואח\"כ נזרק אפילו ע\"י כשר שוב אין תקנה להחזיר להכשר הדם הנשאר, משום דטמא ראוי לעבודה בקרבן צבור, שבא אפילו בטומאה, לפיכך ראוי לעבודה מקרי, ומדנזרק הדם אח\"כ נעשה שאר הדם כשיריים [רמב\"ם פ\"א ממוקדשין הכ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "יחזיר לכשר
ולא נפסל במה שנתנו להפסול, דהו\"ל הפסול כאילו הושיבו הכשר ביני ביני על האיצטבא מיהו בהוליך הפסול הדם אפילו רק פסיעה א', וכ\"ש כשזרקו במקום הראוי, שוב אין תקנה לאותו הדם רק ביש עוד דם הנפש יחזיר כשר ויקבל, כלעיל סי' ה':"
+ ],
+ [
+ "כשר
מיהו בנשפך קודם שקבלו בכלי' נפסל הדם כלעיל פ\"ב סי' ט\"ז:"
+ ],
+ [
+ "נתנו על גבי הכבש
ר\"ל אם זרק הפסול הדם ע\"ג כבש, או שזרקו במזבח שלא וכו':"
+ ],
+ [
+ "נתן את הנתנין למטה
מחוט הסקרא (עי' פ\"ב סי' כ'):"
+ ],
+ [
+ "את הנתנים בפנים
בהיכל או בק\"ק:"
+ ],
+ [
+ "בחוץ
על מזבח החיצון:"
+ ],
+ [
+ "יחזור הכשר ויקבל
אבל כשר שעשה א' מאלו, שוב אין תקנה. להכשיר הבשר והאימורין רק בעליו נתכפרו, חוץ מחטאת חצוני שהכניס דמו לפנים בין שהכניסו כשר או פסול, גם בעליו לא נתכפרו, ואפילו יש עוד דם הנפש, נפסל הקרבן לגמרי [ועי' פ\"ב סי' כ\"ג]. וכולהו צריכא, דאי תנא רק קיבל הפסול, סד\"א דוקא בקיבל הטמא מיירי, דמדהותרה טומאה בצבור להכי ביחיד מועיל עכ\"פ להחזיר, אבל שמאל דלא מהני בשום דוכתא בדם אימא דלא מהני החזרה לימין, ואי אשמעינן שמאל, סד\"א מדכשר עכ\"פ כשמכניס כוה\"ג ביו\"כ כף קטורת בשמאלו [כיומא פ\"ה מ\"א], אבל כלי חול דלא חזי בשום דוכתא, לא מהני החזרה, ואי אשמעינן כלי חול, סד\"א דוקא בכלי חול מהני תקנה מדעכ\"פ חזי לאקדשינהו, אבל נשפך הדם ואינך, דלא מהני בשום גוונא סד\"א דלא מהני בהו תקנתא, קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "השוחט את הזבח
במחשבת חוץ לזמנו או חוץ למקומו, וה\"ה בקיבל או הלך או זרק במחשבה זו רק עבודה קמייתא נקט:"
+ ],
+ [
+ "לאכול דבר שדרכו לאכול ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר פחות מכזית
ר\"ל שחישב בשעת שחיטה על אכילה או הקטרה שכל א' פחות מכזית:"
+ ],
+ [
+ "שאין אכילה והקטרה מצטרפין
אף דכבר תנא ליה לעיל (ספ\"ב) אפ\"ה הדר תני לה, לאשמעינן דדוקא בכה\"ג אין מצטרף, הא לאכול כחצי זית, ולחזור לאכול כחצי זית, אחר שיעור שיהוי אכילת פרס, אף דבכה\"ג הוה דומיא דלאכול ולהקטיר, אפ\"ה מצטרף:"
+ ],
+ [
+ "לאכול כזית מן העור
חוץ מעור שתחת האליה דחזי לאכילה [כפ\"ב סי' כ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "מן הרוטב
קמ\"ל אף די\"ל טעם כעיקר דאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "מן הקיפה
תבלין, כשומין ובצלים וכדומה שנותנין בבשר להטעימו, ומעורב שם ג\"כ דק דק של בשר, וקמ\"ל דאף דבטעם כעיקר שבתבלין מעורב ג\"כ קצת ממשות, אפ\"ה פטור, דכולה כזית ממשות בעינן:"
+ ],
+ [
+ "מן האלל
דלדולי בשר שנשאר בעור אחר ההפשט. וי\"א דאלל היינו גיד הצואר שהוא קשה, ואינו ראוי לאכילה:"
+ ],
+ [
+ "מן העצמות
אפילו הרכים:"
+ ],
+ [
+ "מן הטלפים
אפילו במקום שקרובים לבשר, שכשחותך שם יוצא דם. ובכולהו או או קתני, שכשהיה א' מהן במחשבת חוץ וכו':"
+ ],
+ [
+ "וטמא
דכשפיגל הקרבן ע\"י שחשב לאכול כזית מבשרו או להקטיר מאימורין לאחר זמנו דאז כל בשר הקרבן, בכרת, אפ\"ה באכל אלו ממנו פטור, וכמו כן קרבן כשר שנותרו אלו ואכלן אחר זמן אכילתן, או בנטמא גופו ואכל אלו מהקרבן, פטור מכרת:"
+ ],
+ [
+ "השוחט את המוקדשין לאכול שליל
עובר שבמעי קרבן:"
+ ],
+ [
+ "או שליא
הוא עור החופה הולד במעי אמו:"
+ ],
+ [
+ "בחוץ
ר\"ל בין חוץ לזמנו או חוץ למקומו:"
+ ],
+ [
+ "לא פיגל
ה\"ק בשחישב על אלו חוץ למקומו, לא פסל, ובחוץ לזמנו לא פיגל, מדלאו גופה דזיבחא נינהו [ואע\"ג דבשליל יש לומר עובר ירך אמו (כחולין נ\"ח א'). היינו דשדינן וולד בתר אם, דכשפיגל באם חייב גם על אכילת הולד, דהו\"ל כגוף האם, והרי חזי קצת לאכילה. אבל לא דנשדי אם בתר וולד, דלעולם אם עיקר (ועי' רמב\"ם פסוהמ\"ק פי\"ח הכ\"ג, ורלח\"מ עבדים פ\"ז ה\"ה. ועי' לקמן תמורה פ\"ו ל\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "המולק תורין בפנים לאכול ביציהם
שימצאו במעיהן וכ\"ש בחישב על חלב שבדדיה, ונקט תורין מדכשרין רק גדולים, ויש ביצים במעיהן [ונ\"ל עוד דקמ\"ל אף דגם רבנן דס\"ל ולד טריפה מותר ולא מחשב ירך אמו, בביצת טריפה מודו דאסור דמגופה קרבי [כתמורה ל\"א א'], אפ\"ה לא מחשב גופה ממש]:"
+ ],
+ [
+ "חלב המוקדשין
חלב בקמץ:"
+ ],
+ [
+ "וטמא
ר\"ל (כלעיל סי' כ\"ה), דכשנתפגל הקרבן ואכל אלו, או שנתותרו, או שנטמא גופו, ואכלן, פטור מכרת, הא שליל ושליא חייב [כלעיל סי' כ\"ט]. [ובפ\"ג דמעילה מ\"ה תנן, דאין נהנין לכתחילה ולא מועלין בדיעבד]:"
+ ],
+ [
+ "שחטו על מנת להניח דמו או את אמוריו למחר
שלא יקריבם כלל:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים מכשירין
מדלא חישב להקריבן למחר או בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "שחטו על מנת ליתנו על גבי הכבש
ר\"ל ע\"מ לזרוק הדם ע\"ג הכבש, או ע\"מ לזרקו במזבח שלא וכו':"
+ ],
+ [
+ "שלא כנגד היסוד
עי' פ\"ב סי' כ':"
+ ],
+ [
+ "ואת הנתנין למעלה למטה
עי' פ\"ב סי' כ\"א:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כל הנתנין על מזבח החיצון
דיש קרבנות שדמן טעון ד' מתנות על המזבח, ויש ב', ויש דסגי להו בא', כפרק דלקמן:"
+ ],
+ [
+ "כפר
דבדיעבד כולהו סגי להו במתנה א' [ומלת שאם אלפיכך דסיפא קאי]:"
+ ],
+ [
+ "ובחטאת שתי מתנות
דבחסר מב' מתנות פסול:"
+ ],
+ [
+ "לפיכך
לבית הלל בכל הקרבנות, ולבית שמאי חוץ מחטאת:"
+ ],
+ [
+ "כפר
וכשר הקרבן, ולא דמי להך דלעיל (ספ\"א) דאע\"ג דאפשר שלא בהילוך פסלה מחשבה, וכ\"ש הכא דעכ\"פ מצוה איכא. י\"ל דהכא שאני מדכבר הותר ע\"י מתנה ראשונה, הו\"ל שנייה כלא עשה כלום דמי:"
+ ],
+ [
+ "נתן את הראשונה חוץ לזמנה ואת השנייה חוץ למקומה
ר\"ל אפילו חוץ למקומו, דגם פסול אינו מוציא מפיגול, ומכ\"ש בהיה המתנה הב' כתיקונה, הרי אי אפשר שיוכשר עוד במתנה ב':"
+ ],
+ [
+ "פיגול וחייבין עליו כרת
ואין מחשבת חוץ מוציא ממחשבת הזמן, מדכבר התפגל מקמייתא. וה\"ה בהיה מתן קמא חוץ למקומן או שלא לשמן, והב' היה כתיקונה פסול, ובאיפכא, כשר:"
+ ],
+ [
+ "כל הנתנין על מזבח הפנימי
דהיינו פר ושעיר יו\"כ ופרים ושעירים הנשרפין [כפרק דלקמן]:"
+ ],
+ [
+ "פסול ואין בו כרת
דמדכולן מעכבין, עבודה אחת הן, וצריכים שיהיו כולן כדינו. מיהו פיגול לא הוה, דאין מפגלין בחצי מתיר:"
+ ],
+ [
+ "אלו דברים שאין חייבין עליהם משום פגול
אפילו בנתפגל הקרבן עצמו או המנחה עצמה, ואכל הנך ממנו, פטור מכרת, משום דחיוב פגול שבקרבן אינו חל רק על דבר שאחרים יתירוהו למזבח או לאכילה, כגון אימורין שזריקת הדם מתירתן להקרבה, וכ\"כ בשר הקרבן, שהקרבת האימורין מתירתו לאכילה, ומנחה שהקרבת הקומץ והלבונה מתירתה לאכילה, משא\"כ הנך דנקט במתניתין, לא התירתו דבר אחר:"
+ ],
+ [
+ "והלבונה
שקמץ מנחה להקטיר הקומץ או לאכול השיריים למחר ועי\"ז נתפגלה המנחה, ואח\"כ אכל הקומץ או הלבונה, פטור מכרת. ומיירי שאכלן אחר שהוצת האור ברובן, דאז חשיב כאילו כבר הקריבן, ואפ\"ה פטור כשאכלן אבל באכלן קודם לכן, אז אפילו אכל גם השיריים פטור מכרת מדלא קרב המתיר כמצותו, שהרי אכל הקומץ והלבונה הנקרבין:"
+ ],
+ [
+ "והקטרת
מדלא שייך פגול בקטורת דאת\"ל במקטיר קצתו וחשב להקטיר קצתו האחר חוץ לזמנו או חוץ למקומו. הרי קיי\"ל אין הקטרה מפגלת הקטרה [כרמב\"ם פט\"ז מפסוהמ\"ק ה\"ח] אפילו בהיו בכלי אחד, וקתני קטורת וה\"ה עצים וכל דדמי לה. [ותמוהין דברי רבעתו\"ס (מ\"ג א' ד\"ה והלבונה) שכת' דלהכי לא תנא עצים מדלא שייך בהו פגול, וק' הרי קטורת תני לה]. [אב\"י י\"ל דעכ\"פ בקטורת נפסלו כתוס' יומא דמ\"ח ב' ד\"ה חישב]:"
+ ],
+ [
+ "ומנחת כהנים
כולה כליל ואינה נקמצת, לפיכך אין אחר מתירה. אע\"ג דשייך בה פגול במחשב בשעת נתינתה בכלי שרת או בשעת הולכה למזבח:"
+ ],
+ [
+ "ומנחת כהן משיח
הן הי\"ב חלות שמקריבין בכל יום משל כה\"ג מחציתן בבוקר ומחציתן בערב, ונקראין ג\"כ חביתי כה\"ג מדנעשין במחבת, והם כולן כליל:"
+ ],
+ [
+ "לרש\"י ולרמב\"ם ל\"ג לה, דהא פליגי בה ר\"מ ורבנן לקמן בנסכים, דהרי מלת נסכים כולל בכל מקום יין וסולת שמקריבין עם הקרבן או בפני עצמן. ולתוס' שפיר גרסי' הכא מנחת נסכים והכא מיירי בנדב מנחת נסכים בלי זבח ולקמן מיירי בהקריב זבחו היום ונסכיו למחר, ובהא פליגי ר\"מ ורבנן:"
+ ],
+ [
+ "והדם
מדהוא המתיר:"
+ ],
+ [
+ "והנסכים הבאים בפני עצמן
לרש\"י ורמב\"ם הנ\"ל מיירי בנדב מנחה ונסכים בלי זבח, או בהביא הקרבן אתמול והנסכים היום [ועי' סי' ט\"ו], אבל בהביאן עם הזבח, בנתפגל הזבח נתפגלו גם הנסכים:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אף הבאים עם הבהמה
מדעכ\"פ יכול להביאן למחר, להכי אף כשהביאן עם הזבח ונתפגל, לא נתפגלו הן:"
+ ],
+ [
+ "לוג שמן של מצורע
לאחר שנתנו ממנו על תנוך, ובהן יד ובהן רגל הימיניים, של המצורע, שיריו נאכלים לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "אין חייבין עליו משום פגול
ר\"ל אין בו איסור פיגול כלל, דבנתפגל האשם לא נתפגל הלוג, אף דתלוי באשם, דהרי אם לא נתן מדם תחילה על התנוך ובהונות הנ\"ל, לא מהני מתנות שמן שם כלום. אפ\"ה כיון דאדם רשאי להביא אשמו היום ולוגו לאחר זמן, ולא יתפגלו עמו, לפיכך אפילו הביאן עמו, אין הזבח מפגלן, וה\"ה בחישב בלוג בשעת מתן ז' או בשעת מתן תנוך ובהונות לאכול שיריים למחר, אין חייבין על אכילת שיריים משום פיגול. ונ\"ל משום דר\"ש לטעמיה לקמן סוף מ\"ד ודו\"ק, ורבנן דלעיל, אע\"ג דמודו לר\"ש בנתפגל האשם לא נתפגל הלוג, ומטעמייהו, עכ\"פ פליגי עליה בחישב בשעת מתן תנוך ובהונות לאכול השיריים למחר, וס\"ל דנתפגלו השיריים:"
+ ],
+ [
+ "שדם האשם מתירו
לפיכך בפיגל האשם נתפגל גם הלוג, ולטעמיה בסי' י\"ז אזיל:"
+ ],
+ [
+ "בין למזבח
או או:"
+ ],
+ [
+ "העולה דמה מתיר את בשרה למזבח ועורה לכהנים
דכל עוד שלא נזרק הדם איו הבשר קרב למזבח ולא זכו הכהנים עדיין בעור:"
+ ],
+ [
+ "חטאת העוף
שנאכלת לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "פרים הנשרפים
פר יו\"כ, ופר כהן המשיח ששגג בהוראתו ועשה עי\"ז מעשה להתיר דבר שחייבין עליו כרת, ופר העלם דבר של צבור, דהיינו בטעו סנהדרין גדולה והורו היתר באיסור כרת, ועשו רוב הצבור על פיהן, אז כל שבט ושבט, אפילו לא חטא מביא פר כל אלו נקראין פרים הנשרפין, והן חטאות הפנימיות, מדנכנס דמן לזרקן בהיכל, ואימוריהן נקרבים, ובשרן ועורן נשרפין מחוץ לעיר:"
+ ],
+ [
+ "ושעירים הנשרפים
שעיר יו\"כ שעלה עליו הגורל לד' ושעיר ע\"ז, דהיינו בהורו סנהדרין גדולה היתר בא' מעבודות האסירות לע\"ז בכרת, ועשו רוב הצבור על פיהן, מביאין כל שבט שבישראל אף שלא חטא פר לעולה ושעיר לחטאת, ואותן שעירים ג\"כ דמן נכנס לפנים להיכל ואימוריהן נקרבים ובשרן ועורן נשרפין מחוץ לעיר:"
+ ],
+ [
+ "דמן מתיר את אימוריהן ליקרב
להכי יש פגול באימוריהן, דאם פיגל בא' מד' העבודות שבפרים ושעירים, ואח\"כ אכל האימורין, חייב כרת, אבל באכל בשרן, פטור מכרת, מדאין לבשר מתירין, דבין כך או כך נשרפין מחוץ לעיר:"
+ ],
+ [
+ "כל שאינו על מזבח החיצון כשלמים אין חייבין עליו משום פגול
דעיקר פיגול בשלמים כתיב, ומנה ילפינן לכל הקרבנות, ולהכי צריך שיהיה כשלמים שזריקת דמן במזבח החיצון, משא\"כ פרים ושעירים הנשרפין, דמן נזרק רק לפנים [אב\"י ואילה\"ק הרי בל\"ז אימורין אסורים באכילה ואיך יחול עליהן איסור פגול, הרי לר\"ש איך אחע\"א אפילו חמור על קל. י\"ל דבקדשים אף לר\"ש אחע\"א [ככריתות כ\"ג ב']:"
+ ],
+ [
+ "קדשי גוים
דג\"כ עכומ\"ז רשאין להביא קרבנות כישראל, מדכתיב איש איש מבית ישראל אשר יקריבו, ודרשינן איש איש לרבות עכומ\"ז:"
+ ],
+ [
+ "אין חייבין עליהם משום פגול
אב\"י ר\"ל אינו נפסל בפיגול:"
+ ],
+ [
+ "דברים שאין חייבים עליהם משום פגול
ככל השנויין במשנה ג', ולאפוקי הנך דפ\"ג מ\"ה:"
+ ],
+ [
+ "חייבין עליהם משום נותר
בנותר בשרן לאחר זמן אכילתן ואכלן:"
+ ],
+ [
+ "משום טמא
באכלן בטומאת הגוף:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן הדם
דבאכל דם שנותר אחר זמן אכילת הקרבן, או באכלו אדם טמא, אינו חייב רק משום דם, ולא משום נותר או טמא, מדמיעטיה קרא לדם משאר חיובים:"
+ ],
+ [
+ "אין חייבין עליהם משום טומאה
בין באכלן, או הקריבן, כשהמקריב טמא או הנקרב טמא פטור מכרת:"
+ ],
+ [
+ "לשם זבח
לאפוקי בשחטו לשם קרבן אחר, דהיינו שינוי קודש:"
+ ],
+ [
+ "לשם זובח
לאפוקי שנוי בעלים, דהיינו בשחטו לשם אדם שאינו בעליו:"
+ ],
+ [
+ "לשם השם
ר\"ל לשם הקב\"ה. ונ\"ל דאתא לאפוקי בשחטו לשם חולין, [וכן משמע קצת בש\"ס]:"
+ ],
+ [
+ "לשם אשים
לאפוקי בשחטו על מנת להקריבו ע\"ג גחלים ולא ע\"ג אש:"
+ ],
+ [
+ "לשם ריח
לאפוקי בשחטו ע\"מ לצלות הדבר הנקרב תחילה חוץ למערכה, ודעתו להקריבו אח\"כ דתו לא מסקי ריח:"
+ ],
+ [
+ "לשם ניחוח
על מנת לעשות נחת רוח להקב\"ה, שאמר ונעשה רצונו:"
+ ],
+ [
+ "והחטאת והאשם לשם חטא
לשם חטאו שהוא מביאו עליו:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוסי אף מי שלא היה בלבו לשם אחד מכל אלו
רק שחטו סתם:"
+ ],
+ [
+ "שהוא תנאי בית דין
שישחט סתם ולא לימא לשמן, שמא יטעה ויאמר שלא לשמן:"
+ ],
+ [
+ "שאין המחשבה הולכת
נ\"ל דר\"ל גם זה תנאי ב\"ד שאין המחשבה הולכת וכו' [כמו שאפר כירה מוכן, ועי' מ\"ש שם, ועי' רתוי\"ט פ\"ה דאהלות מ\"ו, ופ\"ה דפרה מ\"ה שאין מצילין וכו' וכ\"כ ידים פ\"א מ\"ב, ועוד הרנה דוגמתן]:"
+ ],
+ [
+ "אלא אחר העובד
ר\"ל בחישב העובד לשמן, והבעלים חשבו שלא לשמן, או איפכא, לא מהני רק מחשבת העובד:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "איזהו מקומן של זבחים
ר\"ל איזה מקום שחיטתן ומקום קבול דמן, ומקום זריקתן ומקום אכילתן. דלא מפרש בפרקן רק דיני אלה המקומות של הקרבנות כולן:"
+ ],
+ [
+ "קדשי קדשים
דהיינו חטאת, עולה, אשם, שלמי צבור:"
+ ],
+ [
+ "שחיטתן בצפון
ר\"ל בזה כל הק\"ק שוין ששחיטתן בצפון, אבל לענין קבול דמן, יש אשם מצורע, שיש בו דבר שאינו בשאר הקרבנות, שקודם שיקבל הדם בכלי לזריקה. מקבל דם תוך יד הכהן למתן תנוך ובהונות של מצורע, והרי קבלת הדם ביד אינה טעונה צפון, משום דצפון באשם רק מחטאת ילפינן [כש\"ס דמ\"ז ב'], ובחטאת ליכא קבלה ביד. וכ\"כ לענין מקום זריקה, חלוקים הן מיני ק\"ק, דיש מהן שנזרק דמן בפנים ויש בחוץ. וכ\"כ במקום אכילה חלוקים הן זמ\"ז, דיש שאינן נאכלין כלל. ובכל חד וחד מפרש תנא לקמן בפרקן דיניו באלו באנפיה נפשיה:"
+ ],
+ [
+ "פר ושעיר של יום הכפורים
ששניהן חטאות הן, דבפר כתיב פר בן בקר לחטאת, ובשעיר כתיב והשעיר אשר עלה עליו הגורל לד' ועשהו חטאת:"
+ ],
+ [
+ "שחיטתן בצפון
דהיינו מכותל הצפוני של מזבח עד כותל הצפוני של עזרה, והוא ס' אמה וחצי, וכן כל שכנגד הרוחב הזה מכותל מזרחי של אולם עד כותל מזרח של עזרת ישראל, והוא ע\"ו אמה:"
+ ],
+ [
+ "וקבול דמן בכלי שרת בצפון
הא דלא כלל ותנא שחיטתן וקיבול דמן בכלי שרת. בצפון, דהרי גם לשחיטה צריך סכין כלי שרת [כזבחים צ\"ז ב']. י\"ל דגם בקבלה לא תנא כלי שרת רק לאשמעינן דבקבלה צריך שיהיה גם הכלי בצפון בשעה שמקבל, ולהכי לא כלל בהדיה שחיטה. משום דבשחיטה א\"צ שיהיה הסכין בצפון (תוס'). [ולפעד\"נ דמהכא מוכח דשחיטה בדיעבד כשרה בלי כלי שרת [כרמב\"ם פ\"ד ממעשה קרבנות ה\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ודמן טעון
צריך:"
+ ],
+ [
+ "הזיה על בין הבדים
דהכוה\"ג מוליך הדם לבית ק\"ק ועומד בין ב' בדי ארון [ובבית שני שלא היה ארון, עומד במקום בין הבדים], ומזה א' למעלה וז' למטה כנגד עוביו של כפורת שהיה טפח:"
+ ],
+ [
+ "ועל הפרוכת
דכשיוצא מהק\"ק אל ההיכל, מזה מהדם גם על הפרוכת בהיכל א' למעלה וז' למטה:"
+ ],
+ [
+ "ועל מזבח הזהב
דאחר הזאות שעל הפרוכת, נותן מהדם באצבעו ד' מתנות על ד' קרנות מזבח הזהב שבהיכל, ואח\"כ מזה ז' הזאות על טהרו של מזבח למעלה:"
+ ],
+ [
+ "אם לא נתן
שלא שפך שירי הדם ליסוד."
+ ],
+ [
+ "לא עכב
הכפרה, ור\"ל שא\"צ קרבן אחר:"
+ ],
+ [
+ "פרים הנשרפים
היינו פר העלם של צבור, ופר כהן המשיח [מפורשין פ\"ד סי' כ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ושעירים הנשרפים
שעירי ע\"ז [מפורשין פ\"ד סי' כ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ודמן טעון הזיה על הפרוכת
ז' הזאות בהיכל על הפרוכת מכוון כנגד בין ב' בדי הארון [ובבית המקום שהיה שם בין ב' הבדים בבית ראשון]:"
+ ],
+ [
+ "ועל מזבח הזהב
ד' מתנות על ד' קרנות:"
+ ],
+ [
+ "אלו ואלו
של יו\"כ ושל שאר הנשרפין:"
+ ],
+ [
+ "נשרפין בבית הדשן
מחוץ לעיר, במקום שמוציאין לשם דשן מזבח החיצון:"
+ ],
+ [
+ "אלו הן חטאות הצבור
החיצוניות, שאנו צריכים להזכירם, שהרי חטאות הפנימיות כבר נשנו:"
+ ],
+ [
+ "ושל מועדות
ר\"ל מוספי ר\"ח ומוספי המועדות שהיה ביניהן גם שעירי חטאת:"
+ ],
+ [
+ "שחיטתן בצפון
בין חטאות צבור או של יחיד:"
+ ],
+ [
+ "עלה בכבש ופנה לסובב
המזבח היה כעין ג' מרובעין זה ע\"ג זה, המרובע התחתון רחב ל\"ב אמה על ל\"ב אמה בגובה ה' טפחים [וכל אמות שבמזבח של ו' ו' טפחים חוץ מהקרנות שהאמה שלהן של חמשה חמשה טפחים] וזה נקרא יסוד [חוץ מצד מזרח ודרום לא היה ארכן רק ל\"א אמה כל אחד, כלקמן סי' כ\"ט], ועליו רבוע השני רחב ל' אמה וב' טפחים על ל' אמה וב' טפחים בגובה ה' אמות, וזה נקרא סובב, ועליו רבוע הג' רחב כ\"ח אמה וד' טפחים על כ\"ח אמה וד' טפחים בגובה ג' אמות, וזה הנקרא מזבח, ועליו בכל קרן אבן מרובע חלול פתוח למעלה רחב אמה על אמה בגובה ה' טפחים, ואלו נקראים קרנות המזבח. נמצא גובה כל המזבח נ\"ח טפחים, שהן ט' אמות וד' טפחים [רמב\"ם פ\"ב מבית הבחירה]. וחוט סיקרא ברוחב טפח מקיף סביב למזבח באמצע גבהו, דהיינו בהסובב בגובה כ\"ד טפחים מהיסוד. והנה דם עולת בהמה, אשם, ושלמים, וחטאת העוף, דמן ניתן למטה מחוט הסיקרא, לכן עומד הכהן למטה על הרצפה אצל זוית המזבח שיש שם יסוד, וזורק הדם מהכלי, כדי שיגיע הדם מכאן ומכאן לזוית למטה מחוט, וכן עושה לזוית השני שכנגדו באלכסון. אבל בחטאת שצריך ליתן מהדם באצבע שסמוך לגודל, סמוך לקרנות המזבח, שהן למעלה מחוט הסיקרא, להכי היה צריך הכהן לעמוד על הסובב בשעה שנותן הדם. לכן עלה הכהן עם הדם בכבש שהיה בצד דרום של המזבח, ומשם יצאו ב' כבשים קטנים. א' ליסוד וא' לסובב, ובא לו לאותו כבש שפונה לסובב, ועומד על הסובב והדם בידו:"
+ ],
+ [
+ "מערבית דרומית
דכל פינות שאדם פונה, ראויין שיהו דרך ימין, להכי מדהיה הכבש בדרום המזבח, כשעלה בו ופניו למזבח, א\"כ יהיה ימין הכהן למזרח, ונמצא פוגע תחילה בקרן של דרומית מזרחית. וכשהגיע לשם טובל אצבע ימינו הסמוך לגודל בדם שבמזרק, וסומך אל האצבע ההוא האגודל מכאן והאצבע הארוך מכאן, ומותח האצבע הטבול בדם על חוד זוית המזבח למעלה מהסובב, ואם נתן הדם תוך אמה מחוד מכאן או מכאן, כפר, מדהוא נגד הקרן [וא\"צ שיתן הדם בקרן שבראש המזבח ממש [כרמב\"ם פ\"ה ממעשה הקרבנות ועי' בהקדמה פ\"ה סי' ?ד'], ואח\"כ מקנח האצבע מהדם, בשפת המזרק. והולך ומקיף משם דרך ימין לקרן מזרחית צפונית ומשם לקרן צפונית מערבית, ומשם לקרן מערבית דרומית, וכשיגיע לכל קרן וקרן טובל אצבעו בדם ומזה ומקנח כלעיל:"
+ ],
+ [
+ "ונאכלין לפנים מן הקלעים
תוך קלעי חצר אהל מועד שבמדבר, והוא בבית המקדש כל הרווח שמתוך עזרת ישראל ולפנים ואפילו בלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש [כש\"ס דנ\"ו], ואפילו בהיכל גופיה מותר לאכול ק\"ק כשאי אפשר לאכול בעזרה [ספרי], ומה\"ט נקט לפנים מן הקלעים, ולא תוך העזרה. משום דר\"ל בכל מקום שהוא תוך היקף הקלעים, אף שאינו עזרה ממש, רק לשכות או היכל, מותר לאכלן שם, משא\"כ שחיטתן בכל מקום בעזרה [כלקמן מ\"ו], היינו בעזרה דוקא ולא בהיכל [ורק בדיעבד כשר גם שם רמב\"ם פ\"ה ממעק\"ר] ולא בלשכות שבחול אף שפתוחות לקודש, [עוד נ\"ל דמוכח מכאן דכל פרק זה מדאין בו מחלוקת, הוא בלשון ממש כמו שנמסר לנו ממשרע\"ה מסיני, ולהכי נקט קלעים. ומה\"ט אומרים פרק זה בכל יום, ועי' בפירושינו מכות פ\"ג סי' כ\"ג, שהארכנו שם]. מיהו עזרת נשים אפילו לאכילת הק\"ק אינו כשר [ודלא כרמ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "בכל מאכל
וא\"צ צלי כפסח:"
+ ],
+ [
+ "ליום ולילה
ביום הזביחה ובלילה שלאחריו:"
+ ],
+ [
+ "עד חצות
משום סיג מדרבנן, דמדאורייתא נאכל כל הלילה:"
+ ],
+ [
+ "העולה קדשי קדשים
ר\"ל העולה אף דלא כתיב ביה בקרא קדש קדשים היא, כמו בחטאת ואשם, אפ\"ה דיניה כשאר ק\"ק, שיהיה בבשרה מעילה, ושיפסול בשרה כשיוצא חוץ לעזרת ישראל:"
+ ],
+ [
+ "ודמה טעון שתי מתנות שהן ארבע
דהיינו שהכהן עומד עם מזרק הדם למטה על הרצפה, וזורק הדם מהמזרק נגד זוית המזבח במזרחית צפונית, וחוזר והולך נגד זוית מערבית דרומית של מזבח וזורק גם שם. וב' הזריקות יהיה למטה מחוט הסיקרא, וכל זריקה מדהיתה נגד זוית המזבח, מתפשטת אילך ואילך על ב' כותלי המזבח, כדי שיתקיים מה שאמרה תורה סביב, וגם מה\"ט נקראו ב' הזריקות שתים שהו ד'. מיהו בב' זויות האחרות של מזבח אינו רשאי לעשות הזריקה, משום דבזויות מזרחית דרומית לא היה יסוד, דהיסוד לא היה בולט רק בכל פני המערב ובכל פני הצפון, ויסוד שבמערב מתארך עוד אמה א' להלאה על פני הדרום, וכ\"כ יסוד שבצפון מתארך עוד אמה א' להלאה על המזרח, נמצא רוב פני המזרח ורוב פני הדרום עם הזוית שביניהן, היה בלי יסוד, והרי עולה טעון סביב וטעון יסוד. [והא דלא קאמר נמי הכא שירי הדם היה שופך על יסוד דרומי וכדקאמר בהנך דלעיל. ה\"ט משום דבהנך דלעיל פליגי תנאי בש\"ס (דנ\"ג ב') אי קרבנות פנימיות וחיצוניות. שניהן שפיכת השיריים ביסוד מערבי או ביסוד דרומי, להכי קמ\"ל תנא לעיל דלא כתרווייהו דפנימיות נשפכות ביסוד מערבי וחיצוניות ביסוד דרומי, וכיון דשמעינן בחטאת דשיריה נשפכין ביסוד דרומי, ה\"ה בעולה ובכל הקדשים. אמנם ק' הא דנקט בב' הפנימיות תרי זמני, דשיריים נשפכין ליסוד מערבי ולא נילף חד מחבריה כדילפינן בחיצוניות. ותי' רבעתוס' דוחק, וע\"ש. ולפענ\"ד דנקט רק בפנימיות דשיריים ליסוד, דקמ\"ל דאע\"ג דבפנימיות מתנה א' שבהן מעכבת, אפ\"ה שפיכת שיריים לא מעכב בהן, ותרוייהו צריכים (כש\"ס ד\"מ ע\"ב), דבפר ושעיר של יו\"כ, אף דדמן נכנס לפני ולפנים, ופרים ושעירין הנשרפין, אף דמכפרין על חטא ידוע, ובחטאת נקט ג\"כ הך דינא לאשמעינן דק\"ק חצוניות נשפכין ליסוד דרומי, ומנה ילפינן לשאר ק\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "וכליל לאישים
ר\"ל כולה נשרפת בנתחיה ע\"ג אש המזבח:"
+ ],
+ [
+ "זבחי שלמי צבור
הן ב' כבשי עצרת:"
+ ],
+ [
+ "ואשמות
הכא לא אצטריך לאשמעינן דדינן כק\"ק, כבעולה לעיל סי' כ\"ח. משום דבאשם בהדיא כתיב ביה קודש קדשים היא, וזבחי שלמי צבור נמי, כיון דגלי תנא גבי עולה ה\"ה בשלמי צבור, דהוקשה אהדדי [כש\"ס ד' נ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "אשם גזילות
בכפר ממון שתבעו ונשבע לשקר בין בשוגג בין במזיד [כשבועות פ\"ה מ\"א, ע\"ש], כשרוצה לשוב משיב הממון לבעלים עם חומשו מלבר, ומביא אח\"כ אשם [מיהו אין השבת החומש מעכב כפרת הקרבן]:"
+ ],
+ [
+ "אשם מעילות
בנהנה כשוה פרוטה מהקדש בשוגג משיב להקדש מה שנהנה עם חומשו מלבר, ומביא האשם [וה\"נ אין החומש מעכב]:"
+ ],
+ [
+ "אשם שפחה חרופה
בבעל שפחה שחציה שפחה וחציה בת חורין, המקודשת לעבד עברי, בין שבעלה האחר בשוגג או במזיד, חייב אשם [והיא כשהיתה מזידה חייבת מלקות, ועי' כריתות] [פ\"ב מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "אשם נזיר
שנטמא תוך ימי נזירותו:"
+ ],
+ [
+ "אשם מצורע
כשנתרפא מצרעתו:"
+ ],
+ [
+ "אשם תלוי
כשמסופק אם עשה דבר שהיה חייב עליו חטאת, והיה שם בוודאי איסור קבוע, דהיינו שהיה שם ב' חתיכות א' חלב וא' שומן ואכל א' ואינו יודע איזה אכל, מביא על ספיקתו אשם:"
+ ],
+ [
+ "התודה ואיל נזיר קדשים קלים
נקראים קדשים קלים, מדאין מועלין בהן, ואין בשרן נפסל ביוצא לאחר זריקה [ואפילו יצא הבשר של קדשים קלים קודם זריקת הדם, אפ\"ה זורק הדם, והקרבן כשר ורק הבשר נשרף. אבל בק\"ק כה\"ג, לא יזרק, ואם זרק הורצה [כרמב\"ם פ\"א מפשולי המוקדשין הל\"א ול\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "שחיטתן בכל מקום בעזרה
לפנים מעזרת ישראל, ואפילו בהיכל [כזבחים דס\"ג. ולרמב\"ם פ\"ה מקרבנות אפילו אחורי ההיכל מותר לשחוט קדשים קלים, ועי' רכ\"מ שם]. אבל בשחטן בעזרת נשים, או בלשכות הבנויות בחול אף שפתוחות לקודש, וכ\"ש בשחטן על הגגות, שהרי לא נתקדשו, פסולות:"
+ ],
+ [
+ "ונאכלים בכל העיר
תוך חומת ירושלים, שנקרא מקום טהור, שאסור מצורע לכנס לשם. ואף דכל עיירות כך, עכ\"פ אי אפשר לאכלן כשיצאו כבר חוץ לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "לכל אדם
ישראל:"
+ ],
+ [
+ "המורם מהם
היינו חזה ושוק שניתן מהתודה להכהנים כמו משאר שלמים, ועוד נותן ד' חלות לכהנים מד' מיני לחם שמביא, דהיינו חלות, רקיקין, רבוכה, שכל מין י' לחמין כולן של מצה, ועוד היה שם י' לחמין חמץ [כרפ\"ז דמנחות]. והמורם מאיל נזיר, זרוע בשילה, וחזה ושוק, וחלה א' ורקיק א' מכ' לחמים שהביא:"
+ ],
+ [
+ "כיוצא בהם
שנאכלין בכל העיר ליום ולילה:"
+ ],
+ [
+ "אלא שהמורם נאכל לכהנים לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם
אבל לזר לא:"
+ ],
+ [
+ "בכל מאכל לשני ימים ולילה אחד
דהיינו ביום הזביחה וביום שלאחריו, ובלילה שביניהן. [והא דלא עשו סיג שלא לאכלן מחצות יום ב', כמו שעשו סיג לנאכלין ליום ולילה, שלא לאכלן מחצות הלילה [כלעיל סי' כ\"ז]. ה\"ט, דהכא ביום ניכר מתי תשקע החמה, משא\"כ התם עלות השחר אינו ניכר כל כך]:"
+ ],
+ [
+ "המורם מהם
חזה ושוק שניתן מכל שלמים לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "והמעשר
מעשר בהמה:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שיתן כנגד היסוד
בסובב למטה מחוט הסיקרא. במקום שיש יסוד תחתיו:"
+ ],
+ [
+ "והמעשר לכל אדם
ואין לכהנים שום חלק בו:"
+ ],
+ [
+ "ונאכלין בכל העיר לכל אדם
לא גרסינן, דהרי בכור נאכל רק לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "לשני ימים ולילה אחד
דילפינן להו משלמים:"
+ ],
+ [
+ "הפסח אינו נאכל אלא בלילה
בלילה הראשונה של פסח:"
+ ],
+ [
+ "ואינו נאכל אלא עד חצות
חצות הלילה, ומדאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "ואינו נאכל אלא למנויו
לאותן שנמנו עליו קודם שחיטתו:"
+ ],
+ [
+ "ואינו נאכל אלא צלי
ולא תני שאינו נאכל רק על מצות ומרורים. דלא תני רק מה שמשונה גוף הפסח. א\"נ משום דמצות ומרורים לא מעכבי, [ואף למאי דקיי\"ל [סנהדרין מ\"ה ב'] בעינן קרא כדכתיב. וכ\"כ נזיר ממורט פטור מהעברת שער ומצורע שאין לו בהן אין לו טהרה [כיומא ס\"א ב']. נ\"ל דהיינו דוקא בדכייל להו קרא בפעולה א', כגון יד העדים תהיה בו, ונתן מהדם על בהן, משא\"כ הכא כתיב ואכלו הבשר בלילה הזה, על מצות ומרורים יאכלוהו, מצוה באנפי נפשה היא, ועי' בתשו' חו\"י סי' קס\"ז דבל\"ז יש דוכתא טובא דלא בעינן קרא כדכתיב, ועי' תוס' כתובות [מ\"ד א' ד\"ה אין] ועי' במ\"ש ריש פ\"ו סי' ב', ודו\"ק]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "קדשי קדשים
וכ\"ש קדשים קלים:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר כאילו נשחטו בצפון
מדאורייתא אפילו לכתחילה, וכדכתיב וזבחת עליו, ורק מדרבנן לכתחילה לא, שמא תרביץ גללים. [ואף למאי דקיי\"ל דעל לא משמע על ממש, וכמ\"ש ועליו מעה מנשה [כמנחות דס\"ב א' וצ\"ו א']. והא דאמרינן בוסכות על הארון הפרוכת, דניכף בי' פורתא. ומשם משמע לכאורה דעל על ממש [כסוכה ד\"ז ב'], היינו על כרחך מדכתיב התם וסכות דמשמע לשון סכך, אבל אי הוה כתוב ונתת עליו הפרוכת ודאי הוה משמע נמי מהצד, ורק אי על בסמוך משמע או לא, בהא פליגי אמוראי, וקיי\"ל דלא משמע בסמוך [כפסחים ס\"ג ב' ועי' תוס' שם] וא\"כ היכי אמרי' הכא דוזבחת עליו משמע על ממש. נ\"ל דהכא שאני, דאי נימא דעל בסמוך, לא אפשר, דהרי כתיב בשלמים כמה פעמים לפני אהל מועד [כזבחים נ\"ה א'], ואי נמי נימא דעל שלא בסמוך משמע, כולה קרא יתירא הוא, דכבר כתיב בעולה ושחט אותה על ירך המזבח צפונה, א\"כ ע\"כ לאכשורי על ממש שעל מזבח אתא קרא]:"
+ ],
+ [
+ "כצפון
וכשר גם לק\"ק:"
+ ],
+ [
+ "כדרום
וכשר רק בקדשים קלים:"
+ ],
+ [
+ "המנחות היו נקמצות בכל מקום בעזרה
ואין טעונים צפון, [והא דהפסיק בדיני מנחה בין דיני דמים של בהמה לדיני דמים של עופות. נ\"ל דה\"ט, דדיני מנחות עיקר מקומן במסכת מנחות והכא רק דרך גררא נקט לה במילי בצירי ופסק ושדא לה, והדר מאריך בדיני עופות]:"
+ ],
+ [
+ "בכל מקום היתה כשרה
למלקה:"
+ ],
+ [
+ "אלא זה היה מקומה
ר\"ל מפני ששם היה מקומה להזאת דמה, ומפני שדמה מועט, ויאבד בדרך, להכי אורחא הכי למלקה במקום שמזה, אבל מצד הדין מותר למלקה בכל מקום:"
+ ],
+ [
+ "ושלשה דברים היתה אותה הקרן משמשת מלמטן
שהכהן עומד בשעת עשייתן למטה ברצפה כנגד אותה זוית:"
+ ],
+ [
+ "ושלשה מלמעלן
שהכהן עולה לראש המזבח ועושה כל הג' העבודות שם באותה זוית:"
+ ],
+ [
+ "מלמטן חטאת העוף
משום דהזאת דמה למטה מחוט הסיקרא:"
+ ],
+ [
+ "וההגשות
של מנחות, דקודם קמיצה מקרב הכלי עם המנחה נגד חודה של אותה קרן [סוטה די\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ושירי הדם
של כל הקרבנות נשפכות שם על יסוד דרומי, חוץ מחטאות הפנימיות, ששיורי דמן נשפכין ליסוד מערבי:"
+ ],
+ [
+ "ניסוך המים
שמנסכין בסוכות:"
+ ],
+ [
+ "והיין
שמנסכין בכל יום בתמיד של שחר ובתמיד של ערב, ובאותו קרן היה למעלה בראש המזבח הספל שמנסך לתוכו, ובאמצעיתו היה נקב שבו שותתין ויורדין הנסכין לשיתין, והוא חלל גדול כמין מערה שתחת הקרקע בצד המזבח:"
+ ],
+ [
+ "כשהיא רבה במזרח
דעיקר מקומה למלקה הוא למעלה מחוט הסיקרא בקרן, וכשאפשר מולקה בקרן דרומית מזרחית, דשם יהיה קרוב לבית הדשן, לזרוק שם מוראה ונוצה קודם שיזרקנה לאישים, רק כשהכהנים רבים שם שעוסקים בעבודה זו, ואין לזה מקום ביניהן, הולך ומולק בקרן דרומית מערבית, מפני שקרן זה ג\"כ קרוב לבית הדשן שהיה בדרום המזבח למזרח הכבש, יותר משאר ב' הקרנות:"
+ ],
+ [
+ "עולין דרך ימין
ר\"ל במזרח הכבש שהוא לצד ימין של העולה למזבח כשפניו למזבח:"
+ ],
+ [
+ "ומקיפין
את המזבח דרך עבודתן, זריקת דם ולהעריך עצים ולהפוך אברים בצינורא:"
+ ],
+ [
+ "ויורדין דרך שמאל
במערבה של כבש וצריכים להקיף כולו משום דכל הקפה הוא דרך כבוד כלפי מעלה כדאמרי' [מגילה כ\"ו א'] חופף עליו כל היום שבנימין היה מצטער עליו לבלעו, והכי נמי אשכחן הקפה בהנכנסין לעזרה שמקיפין דרך ימין [מדות פרק ב' מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן העולה לשלשה דברים אלו
שנעשין בקרן מערבית דרומית למעלה:"
+ ],
+ [
+ "שהיו עולים
למזבח והוא פונה מיד בעלותו בכבש לשמאלו לבוא למערב:"
+ ],
+ [
+ "וחוזרים לעקב
שחוזר ויורד בדרך עלייתו, דאם קודם עבודתו יקיף כל המזבח דרך המזרח עד שיבוא לאותו קרן שמנסך או מולק, יש לחוש בניסוך המים או היין שביני ביני יפיגו טעמן וריחן, והרי גם בנסכים בעינן תמימים, ובעולת העוף יש לחוש שתמות בעשן המערכה:"
+ ],
+ [
+ "הי' מולק את ראשה ממול ערפה
ערפה הוא אחורי פני העוף, ומול ערפה הוא כל אחורי הצואר, שהוא רואה את העורף. וסדר מליקה כך הוא, בעולה, הכהן עולה בכבש ופנה לסובב, ובא לו לקרן דרומית מזרחית, ובחטאת הכהן עומד על הרצפה למטה כנגד קרן דרומית מערבית של מזבח, ומושיב העוף על אחורי כף ידו השמאלית, ופני העוף לצד גב ידו, וערפו לצד מעלה, דהיינו שאוחז ב' רגלי העוף בין ב' אצבעות זרת וקמיצה של יד השמאלית, וב' גפי העוף אוחז בין אמה לאצבע, ומותח עור הגרון עם ב' הסימנים בידו הימנית על צד פנימית של אצבע ואמה, ואוחז להעור ההוא בין אצבע לאגודל [ולרמב\"ם מותח עור הגרון ממעלה לאמה ואצבע עד בין אצבע לאגודל], ואח\"כ קוצץ בצפרנו השדרה והמפרקת [פי' רש\"י דשדרה ר\"ל חוט השדרה, דמדהוא רך נפסק תחלה, אח\"כ קוצץ בצפרניו המפרקת, ר\"ל עצם חוליות הצואר], אבל אינו מחתך עדיין רוב הבשר שמקיף הצואר [כך כ' רש\"י זבחים דס\"ה ב', ובחולין ד\"כ ע\"ב כ' רש\"י רוב בשר שאחורי הצואר], ואח\"כ מחתך בצפרנו את רוב הוושט ורוב הקנה בעולה או רוב אחד מהן בחטאת, ואח\"כ מחתך בצפרנו את רוב הבשר שמקיף המפרקת [כל זה מרש\"י זבחים דס\"ה ב' ומחולין ד\"כ ע\"ב, ומרמב\"ם פ\"ו ופ\"ז מקרבנות].:"
+ ],
+ [
+ "ואינו מבדיל
הראש מהגוף:"
+ ],
+ [
+ "ומזה מדמה על קיר המזבח
אוחז בהעוף ומזה מדמה למטה מחוט הסיקרא, ואינו מזה בהכלי ולא באצבע, אלא בגופו של עוף מזה מרחוק:"
+ ],
+ [
+ "שירי הדם היה מתמצה
נסחט:"
+ ],
+ [
+ "על היסוד
שאחר שהזה מקרב ודוחק בית מליקתו. בקיר המזבח והדם שותת ויורד להיסוד. וזה מצוי הדם מעכב [כזבחים נ\"א א']:"
+ ],
+ [
+ "עלה בכבש
דעולה צריך להזות דמה למעלה מחוט הסיקרא:"
+ ],
+ [
+ "ופנה לסובב
נ\"ל דסובב דהכא ר\"ל מקום הילוך רגלי הכהנים בראש המזבח [כרתוי\"ט במ\"ג], דהרי אמרי' בש\"ס [דס\"ה א'], ומלק והקטיר, מה הקטרה בראש המזבח אף מליקה בראש המזבח:"
+ ],
+ [
+ "היה מולק את ראשה ממול ערפה
כמו בחטאת העוף:"
+ ],
+ [
+ "ומבדיל
חותך בצפרניו כלעיל, ומבדיל בהן הראש לגמרי מהגוף:"
+ ],
+ [
+ "וממצה את דמה על קיר המזבח
שדוחק מקום מליקת הגוף לקיר המזבח, הכא לא תני שהדם מתמצה ליסוד משום דעולה נעשה למעלה ואין בדם עוף רב כל כך עד שיתמצה למטה, מה שאין כן בחטאת לעיל (מ\"ד) שנעשה למטה, שפיר אפשר:"
+ ],
+ [
+ "והקיף בית מליקתו למזבח
שאח\"כ גם הראש הנמלק דוחקו במקום מליקתו בקיר המזבח, כדי שיתמצה ממנו הדם:"
+ ],
+ [
+ "וספגו במלח
רש\"י פי' לשון קנוח שע\"י שמפזר עליו מלח הרבה, מתקנח רטיבות שעליו. ולי נראה שהוא לשון ספוג שסופג את הכל, ור\"ל בולע, שנותן מלח על הראש, רק כשיעור שיהא נבלע בו הרטיבות, ולא יותר, מדאסור לעשותו כבניין [כמנחות דכ\"א א']:"
+ ],
+ [
+ "וזרקו על גבי האישים
שעל המזבח:"
+ ],
+ [
+ "בא לו לגוף והסיר את המוראה
זפק:"
+ ],
+ [
+ "ואת בני מעים היוצאים עמה
קודר כמין ארובה נגד הזפק, ונוטל כל העור והנוצה שכנגד הזפק, ומושך הזפק ויוצאין הבני מעיים עמו, ומשליך הבני מעיים והזפק התלוי בהן לבית הדשן שבדרום המזבח למזרח הכבש:"
+ ],
+ [
+ "שיסע ולא הבדיל
ר\"ל אח\"כ קורע הגוף בידיו בין האגפיים, ואינו מבדיל וקורע ב' חלקי הגוף זה מזה:"
+ ],
+ [
+ "הבדיל בחטאת
שמלק ב' הסימנים:"
+ ],
+ [
+ "ולא הבדיל בעולה
שמלק רק סי' א':"
+ ],
+ [
+ "פסל
מדשינה קודם עבודת הדם:"
+ ],
+ [
+ "פסולה
דרק בגוף שכיח רבוי דם:"
+ ],
+ [
+ "חטאת העוף שמלקה שלא לשמה
דמליקה בעוף דינה כשחיטה בבהמה:"
+ ],
+ [
+ "מיצה דמה שלא לשמה
נ\"ל דנקט מיצוי, לאשמעינן דאע\"ג דהוה דומיא דשפיכת שיריים בבהמה, עכ\"פ מדמיצוי מעכב, כלעיל סי' כ\"ו, להכי דינו כזריקה, ומכ\"ש בהזה שלא לשמה. ונ\"ל ראיה מש\"ס [מעילה ד\"ח א' ורש\"י שם, ורש\"י שם ד\"ט א' ד\"ה קתני מיהת]:"
+ ],
+ [
+ "או שלא לשמה ולשמה
שעשה א' מב' עבודות הללו בב' מחשבות, או שחישב בשעת מליקה לשמה ע\"מ למצות דמה שלא לשמה:"
+ ],
+ [
+ "פסולה
דדינה כחטאת בהמה:"
+ ],
+ [
+ "עולת העוף כשרה
דדינה כעולת בהמה שכשרה שלא לשמה:"
+ ],
+ [
+ "לאכול דבר שדרכו לאכול
דהיינו חטאת עוף:"
+ ],
+ [
+ "להקטיר דבר שדרכו להקטיר
היינו עולת העוף:"
+ ],
+ [
+ "חוץ למקומו
שאמר בא' עבודות הנ\"ל שעושה אותה ע\"מ לאכול או להקטיר כזית חוץ לעזרה:"
+ ],
+ [
+ "חוץ לזמנו
שכשעשה א' מב' עבודות, אמר שעושה אותה כדי לאכול או להקטיר כזית אחר זמן הראוי:"
+ ],
+ [
+ "פגול וחייבין עליו כרת
אפילו אכלו תוך זמנו:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שיקרב המתיר כמצותו
ר\"ל שמצוי הדם שהוא המתיר גוף העוף לאכילה או להקטרה יהיה כדינו בלי פסול אחר:"
+ ],
+ [
+ "מלק בשתיקה
ר\"ל בלי מחשבה הפוסלת, ואח\"כ מיצה וכו':"
+ ],
+ [
+ "מלק חוץ למקומו
שמלק על מנת לאכול או להקטיר כזית ממנו חוץ לעזרה:"
+ ],
+ [
+ "לאכול כזית בחוץ וכזית למחר
רישא דחוץ לזמנו וחוץ למקומו היינו נמי בכה\"ג, רק רישא מיירי בב' עבודות, שמלק לאכול כזית בחוץ, ומיצה לאכול כזית אחר זמנו, אבל הכא מיירי בעבודה א', שמלק לאכול כזית בחיץ וכזית למחר:"
+ ],
+ [
+ "פסול ואין בו כרת
מדמעורב בו פסול אחר:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יהודה זה הכלל אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום
בין בעבודה א' או בב' עבודות פליג, דס\"ל תפוס לשון ראשון, כלעיל [ס\"פ ב']:"
+ ],
+ [
+ "ולהקטיר כחצי זית
ושניהן במחשבת חוץ לזמנו או חוץ למקומו:"
+ ],
+ [
+ "שאין אכילה והקטרה מצטרפין
ואילה\"ק הרי אפילו מצטרפין אפ\"ה כשר, דממ\"נ בין שהוא עולה או חטאת הרי יש בו חצי זית א' שאין דרכו לאכול או להקריב ובכה\"ג אפילו כזית שלם לשם כך אינו פוסל כלעיל בריש משנתינו. נ\"ל דאפ\"ה סד\"א דדוקא כשכל הזית הוא שלא כדרכו אינו פוסלו, אבל כשחצי זית הוא רק שלא כדרכו מצטרף קמ\"ל. מיהו בש\"ס [דל\"א ב'] משמע דאין זה סברא, ולפיכך נ\"ל דהכא רק אגב גררא דספ\"ב נקטא:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "חטאת העוף שעשאה למטה
מחוט הסיקרא, כדינה:"
+ ],
+ [
+ "כמעשה חטאת
שמלקה בסימן אחד ועשה הזאה ומיצוי:"
+ ],
+ [
+ "לשם חטאת
אף ששינה בה אחר מצוי, כגון שהבדיל ועדיין מפרכסת מחתך בבשר בעלמא הוא:"
+ ],
+ [
+ "כשרה
כלעיל פ\"ו מ\"ו:"
+ ],
+ [
+ "כמעשה חטאת לשם עולה
שעשאה למטה ולא הבדיל הראש מהגוף, ועשה הזאה ומצוי, אבל עשה כן לשם עולה:"
+ ],
+ [
+ "כמעשה עולה לשם חטאת
ר\"ל או שעשאה למעלה או הבדיל, אף שעשאה בה כן לשם חטאת, או שעשאה כמעשה וכו':"
+ ],
+ [
+ "כמעשה עולה לשם עולה
נ\"ל דקמ\"ל מדסד\"א מדאין הקנין מתפרשין רק בלקיחת בעלים או בעשיית כהן [כעירובין ל\"ז א'], ומדעשאה הכהן ממש כעולה, הרי לכ\"ע מעשה מוציא מידי דיבור שקדם לו [כקדושין נ\"ט א'], ותהוי הכא כעולה כשרה, [כר\"י לקמן מ\"ד] קמ\"ל דשאני דיבור דקדשים, דמדאקדשיה בי גזא דרחמנא איתא, ואין ברשותו לשנותו, מדכבר אינה שלו:"
+ ],
+ [
+ "עשאה למעלה כמעשה כולם
ר\"ל כמעשה אחד מכולן האמורים כאן, ואפילו כמעשה חטאת לשם חטאת:"
+ ],
+ [
+ "פסולה
להכי לא כלל האי פסולה עם פסולה דרישא. מדאינן שוין, דבהנך דרישא נפסלו לגמרי מלאכלה וגם בעליו לא נתכפרו, משא\"כ הכא נפסלה רק מלאכלה, אבל בעלים נתכפרו [כזבחים דכ\"ו ב'] ונקט הנך דינא רק בעופות ולא בבהמות, משום דרק בעופות יש חילוק במעשיהן ובמקום מעשיהן בין חטאת לעולה:"
+ ],
+ [
+ "עולת העוף שעשאה למעלה
מחוט הסיקרא כהלכתה:"
+ ],
+ [
+ "כמעשה עולה לשם עולה
עי' פ\"ו מ\"ה:"
+ ],
+ [
+ "כשרה
אף שעשה בה גם מעשה חטאת, כגון שהיזה קודם מיצוי, עכ\"פ כיון שעשה כל מעשה עולה בלי שינוי כשרה:"
+ ],
+ [
+ "כמעשה עולה לשם חטאת
שעשאה למעלה והבדיל הראש מהגוף ומיצה, רק שעשה כן לשם חטאת:"
+ ],
+ [
+ "כשרה
כלעיל פ\"ו סי' מ\"ו:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא עלתה לבעלים
כדין כל הזבחים שנעשו שלא לשמן:"
+ ],
+ [
+ "כמעשה חטאת לשם חטאת
דסד\"א הא חטאת היא [כלעיל סי' ז'] ותכשר. קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "כמעשה כולן
כמעשה אחד מכולן, ואפילו כמעשה עולה לשם עולה:"
+ ],
+ [
+ "פסולה
ה\"נ פסולה רק מלהקריבה אבל בעלים נתכפרו [עיין לעיל סי' ט']:"
+ ],
+ [
+ "בבית הבליעה
דכל עוף טהור שמת או לא נשחט כדינו אף שאינו מטמא במגע ומשא כשאר נבילה, עכ\"פ מטמא להאוכל אף שלא נגע בו, וכגון שתחבו לו חבירו לבית הבליעה, והרי נגיעתו בבית הבליעה אינו מטמא, דמגע בית הסתרים היא, אפ\"ה כל זמן שהכזית שאכל ממנו בבית בליעתו, מטמא האוכל בשעה זו כל בגדיו וכליו שנוגע אז, חוץ מאדם וכלי חרס [ועי' ביבקש דעת סימן ל\"א], וקאמר הכא דחטאת עוף ועולת עוף שלא נעשו כדינן ונפסלו מלאכלן, והרי לא נשחטו, אפ\"ה מדנעשו בפנים לשם קרבן, טהורים לגמרי [ועיין לקמן סי' ל\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ומועלין בהן
הנהנה בהן בשוה פרוטה, חייב קרבן מעילה, כדין נהנה מהקדש, דהרי מדנפסלו לא היה בהן שעת היתר לכהנים, ולא יצאו מידי מעילה:"
+ ],
+ [
+ "לשם חטאת
אף ששינה בה אחר מתן דמה, עכ\"פ מדכשרה היא והיתה לה שעת היתר לכהנים, שוב אין בה מעילה אפילו לזר:"
+ ],
+ [
+ "מועלין בה
דאף שעשאה כחטאת, הרי הוקדשה לעולה שאין בה היתר לכהנים ומה יוציאה ממעילתה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהושע אומר אין מועלין בה
דמדשינה שמה ומעשיה ומקומה, אף דלא נפיק בה, עכ\"פ נעשית עי\"ז כחטאת גמורה לצאת מידי מעילה. [וי\"א דמדאורייתא עלתה נמי לשם חובה, ורק מדרבנן לא נפיק ועיין לעיל סי' ז']:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי אליעזר מה אם חטאת שאין מועלין בה לשמה
אחר שהותרה לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "כששינה את שמה מועלין בה
מדנפסלה ולא הותרה לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "שכן שינה שמה לדבר שיש בו מעילה
מדעשאה לשם עולה:"
+ ],
+ [
+ "שכן שינה את שמן לדבר שאין בו מעילה
דקדשים קלים אחר שנזרק דמן, אין מועלין בבשרה רק באימורין:"
+ ],
+ [
+ "ומועלין בהן
מדנפסלו בשנוי מקומן, ולא הביאתן זריקה לכלל שעת היתר לכהנים להוציאתן ממעילה:"
+ ],
+ [
+ "שכן שינה את שמן בדבר שיש בו איסור והיתר
דבקדשים קלים אחר זריקה יש איסור מעילה באימוריהן, והיתר מעילה בבשרן:"
+ ],
+ [
+ "תאמר בעולה ששינה את שמה בדבר שכולו היתר
שאין בה אימורין, ומשעה שהותר לכהנים אין בה צד מעילה:"
+ ],
+ [
+ "מלק בשמאל
פסול, דכל מקום שנאמר אצבע או כהן אינו אלא ימין:"
+ ],
+ [
+ "או בלילה
ורחמנא אמר ביום צוותו, ושניהן אינן מטמאין כנבילת עוף בבית הבליעה, מדהיו פסולן בקודש, ואהני מליקה דידהו שאם עלו למזבח לא ירדו:"
+ ],
+ [
+ "שחט
העוף:"
+ ],
+ [
+ "חולין בפנים וקדשים בחוץ
אף שאסורין באכילה:"
+ ],
+ [
+ "מלק בסכין
דלאו מליקה היא, דמליקה רק בצפורן, וגם לאו שחיטה היא מדדרס והחליד:"
+ ],
+ [
+ "מלק חולין בפנים וקדשים בחוץ
ולא שייך מליקה רק בקדשים בפנים אבל המולק חולין בכל מקום, או מולק קדשים בחוץ, הו\"ל כשאר נוחר ומעקר שהוא נבילה:"
+ ],
+ [
+ "תורין שלא הגיע זמנן
דהתחלת זמנן להקרבה, הוא משיזהבו [כחולין פ\"א מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ובני יונה שעבר זמנן
דאינן כשרין רק כל זמן שכשעוקר נוצה מכנף העוף ויוצא דם, ותחלת הציהוב פוסל בשניהן:"
+ ],
+ [
+ "ושנקטעה רגלה
דאף דאין תמות וזכרות בעופות, דוקא בנתעוור מחמת עור שכסה עינו, אבל מחוסר אבר פסול, ונסמית דנקט הכא, ר\"ל שנחטט עינו:"
+ ],
+ [
+ "מטמא בבית הבליעה
מדלא מהני מליקה דידה, דאפילו בעלו למזבח ירדו:"
+ ],
+ [
+ "כל שהיה פסולה בקדש
שנמלקו בצפורן קדשים בפנים, רק שנפסלו מצד דבר אחר, כגון שמלק בשמאל או בלילה וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "לא היה פסולה בקדש
כגון שלא נמלק בצפורן, או שלא היה קדשים, או שנמלק בחוץ. [ונ\"ל דבהך זה הכלל, לא כלל ששחט חולין בפנים או קדשים בחוץ, אף דוודאי שחט חולין בפנים מסתבר דהוה אין פסולו בקודש, טפי ממלק קדשים בחוץ, רק דהנך פשיעא דלא מטמאי בבית הבליעה דמהיכא תיתי יטמאו הרי נשחטו, וא\"כ אין בזה סתירא לרישא. ובלח\"ש הניח קו' זו בצ\"ע]:"
+ ],
+ [
+ "וכל הפסולים
זר אונן טבו\"י מחוסר כיפורים וכל השנויין בריש פ\"ב:"
+ ],
+ [
+ "מלק ונמצא טריפה רבי מאיר אומר אינה מטמאה בבית הבליעה
דס\"ל מליקתה טיהרתה, כאילו נשחטה בחוץ ונמצאת טריפה [עיין חולין פ\"א מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר מטמאה בבית הבליעה
דס\"ל דלא מהני שחיטה בעוף חולין ולא מליקה בעוף קדשים להוציא מטומאת נבילה כשהיא טריפה:"
+ ],
+ [
+ "שחיטתה מטהרת את טריפתה מטומאתה
דילפינן לה בגמ' מקרא:"
+ ],
+ [
+ "אינו דין שתהא שחיטתה מטהרת את טריפתה מטומאתה
וכיון דילפת בעוף חולין ששחיטתה מטהרת טריפתה, ילפינן מנה מליקת עוף קדשים במה מצינו וכו':"
+ ],
+ [
+ "אף מליקתה
כשהיא קודש:"
+ ],
+ [
+ "דיה כנבלת בהמה
דדיו לבא מהדין להיות כנידון:"
+ ],
+ [
+ "שחיטתה מטהרתה אבל לא מליקתה
ורבי מאיר ס\"ל אף דדיו דאורייתא, עכ\"פ בהמה ועוף הוקשו אהדדי, ואין היקש למחצה. נמצא שלשה מחלוקת בדבר, רבי יוסי ס\"ל שחיטה מטהר ולא מליקה, ולרבי יהודה שניהן אינן מטהרין, ולר\"מ שניהן מטהרין, והלכה כרבי יוסי:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות
אי כדקתני, משמע דחטאות המתות רובא וא\"כ מה דמסיים אפי' א' בריבוא, משמע א' כשר שנתערב בריבוא פסולים, וקשה מה אפילו, הרי כ\"ש הוא. אלא ה\"ק כל הזבחים שנתערבו עם חטאות המתות וכו', ומיירי אפילו כשרים רובא [ונ\"ל דהאי ב של מלת בחטאות, אינו ב של בתוך כמו בבית, גם לא כמו בין, כדאשכחן היפה בנשים, רק ב שהוראתה כמלת עם, כמו וירב בלבן, דר\"ל עם לבן. ונקט תנא כהך לישנא דמשתמע נמי דהפסולים רובא, לאשמעינן טעם האיסור, דמתוך חשיבותם מיעוטא דידהו כרובא חשיב]. וחטאות המתות ה' הן, ולד חטאת תמורת חטאת, מתו בעליה, נתכפרו בעליה באחרת, עברה שנתה [וסי' ותמנע היתה פלגש], כל אלו מעמידן במקום סגור עד שימותו ברעב:"
+ ],
+ [
+ "ימותו כולם
דאין בטלין ברובן דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי. ואי אפשר שירעו עד שיסתאבו ויפדו דהרי נתערב בהן איסור הנאה:"
+ ],
+ [
+ "נתערבו
ר\"ל ואם נתערבו הקדשים עם שור שנעבדה בו וכו':"
+ ],
+ [
+ "בשור שנעבדה בו עבירה
ומפרש ואזיל איזה עבירה, כגון שהמית וכו', או שנרבע וכו'. והאי או או דנקטה מתני' ר\"ל כמו בין כך בין כך:"
+ ],
+ [
+ "או על פי הבעלים
שאין עדים כשרים בדבר, דאז פטור מסקילה ורק לגבוה אסור אז. וה\"ה בלא נגמר דינו עדיין ונתערב, או שהרג או רבע עכו\"ם, דאף דבכה\"ג אין השור נסקל, ומותר באכילה להדיוט, אפ\"ה. לגבוה אסור:"
+ ],
+ [
+ "ובמוקצה
שהפרישוהו לקרבן לע\"ז. מיהו צריך שעשו בה גם כבר מעשה לשם ע\"ז, דאל\"כ מותר לגבוה:"
+ ],
+ [
+ "ובנעבד
שעבדוהו כע\"ז ממש, ונמי מותר להדיוט:"
+ ],
+ [
+ "ובאתנן
אתנן זונה:"
+ ],
+ [
+ "ובמחיר
מחיר כלב:"
+ ],
+ [
+ "ובכלאים
הנולד מתיש ורחל:"
+ ],
+ [
+ "ובטריפה
משכחת לה דלא מנכר בין הכשירות. כגון שנתערב דרוסת חיה בקדשים נקובת קוץ, או מיירי בולד טריפה שנתערב בקדשים, ואליבא דר\"א ספ\"ו דתמורה, דאמר לא יקרב:"
+ ],
+ [
+ "וביוצא דופן
קרעו אמו בחייה והוציאו הולד דרך דופן, דכולן פסולין להקרבה, וכשנתערבו עם קרבנות, א\"א לשחטן בחוץ, שמא יפגע בהקרבן, ונמצא שוחט קדשים בחוץ וחייב כרת, וגם למכרן כולן לצורך מין הקרבן שנתערב בהן א\"א, דהרי פסולין למזבח, להכי ירעו וכו':"
+ ],
+ [
+ "ירעו עד שיסתאבו
ר\"ל עד שיוממו, ונקרא כך משום דכל בעל מום טמא ומסואב, דכתיב כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה [ויקרא כ\"ז] ובבעל מום הכתוב מדבר:"
+ ],
+ [
+ "וימכרו
כל בהמה לעצמה, כדי שידע דמי היפה:"
+ ],
+ [
+ "מאותו המין
ר\"ל מין הקרבן שנתערב, אם חטאת חטאת ואם עולה עולה. ובנתערב פסול א' בקרבנות הרבה, צריך שיביא כל קרבן וקרבן כדמי היפה:"
+ ],
+ [
+ "נתערב בחולין תמימים
שנתערב זבח א' בחולין הרבה שכולן תמימים:"
+ ],
+ [
+ "ימכרו החולין לצריכי אותו המין
כלעיל, ונמצא שיהיו כל הקדשים ממין א', רק שמסופק מי בעליו של כל א', דהרי קרבן ראשון שמעורב שם, שם בעליו עליו, להכי תקנתו שישחט כולן סתם:"
+ ],
+ [
+ "מין במינו
שניהן חטאת או עולה או אשם או שלמים, רק הן של בעלים הרבה:"
+ ],
+ [
+ "זה יקרב לשם מי שהוא וזה יקרב לשם מי שהוא
ר\"ל יקרבם סתם. מיהו דוקא קרבן נשים דא\"צ סמיכה אבל קרבן אנשים דצריך סמיכה, ירעו, דהרי א\"א שיסמכו כולן, דהרי סמיכה בכל כחו, וכשיסמכוהו מי שאינו בעליה, עבד עבודה בקדשים. [והא דאצטריך לאוקמא בקרבן נשים ולא מוקמינן לה בבכור, מעשר ופסח, דא\"צ סמיכה, י\"ל דלישנא דמתני' משמע דמיירי בכל הקדשים. ומכ\"ש דליכא לאוקמא בעופות, דג\"כ א\"צ סמיכה. י\"ל דלא מקרי זבחים, וגם לאו בני רעיה ופדייה נינהו. והא דלא מוקי לה בערל וטמא שאסורים לכנוס לעזרה ומקרבין קרבנותיהן אף שלא יסמכו. ה\"ט משום דאין מצויין. ואילה\"ק עכ\"פ מ\"ש ערל וטמא דמדא\"א מקרבין קרבנותיהן בלי סמיכה א\"כ הכא בנתערבו נמי א\"א שיסמכו ויקרבום בלי סמיכה. י\"ל דערל מיירי שמתו אחיו מחמת מילה, ולא ימול לעולם, וכ\"כ טמא מיירי בזב ומצורע, שאפשר שלא יתרפאו לעולם, וא\"כ אי נימא שלא יקרבו קרבנותיהן בלי סמיכה, לא יקרבו קרבנותיהן לעולם, וכ\"כ בהמה שנמצאת בין ירושלים למגדל עדר, דזכרים יקרבו עולות ונקיבה שלמים [כקידושין דנ\"ה], התם מדלא אפשר יקריבום בלי סמיכה, אבל הכא בנתערב, מדיש תקנה ברעיה לכן סמיכה מעכבה, להכי צריך לאוקמה בקרבן נשים [תוס']:"
+ ],
+ [
+ "קדשים בקדשים מין בשאינו מינו
שא\"א להקריבן, דהרי חלוקים במתן דמן או בהקטרתן, או בזמן אכילתן:"
+ ],
+ [
+ "ויפסיד המותר מביתו
דכשמכר א' בב' וא' בא', והרי ע\"י שנתערבו מסופק איזה מכר בב', להכי צריך להוסיף א' מביתו:"
+ ],
+ [
+ "נתערבו
שאר קדשים:"
+ ],
+ [
+ "בבכור ובמעשר
שאין להן פדיון כשיוממו שיצאו עי\"ז הן עצמן לחולין, רק לכשיוממו הבכור נאכל לכהנים והמעשר לבעלים, ונשאר קדושה עליהן:"
+ ],
+ [
+ "ויאכלו כבכור וכמעשר
שלא ימכרום באיטלז ולא ישקלום בליטרא, ומדמי היפה שבהן יקריב מינו של זבח:"
+ ],
+ [
+ "הכל יכולין להתערב חוץ מן החטאת ומן האשם
דאשם אינו אלא איל [בן ב' שנים], או כבש [בן שנה], ושניהן רק זכרים, ואי אפשר שיסתפק בהן שמא הוא חטאת, דהרי חטאת לעולם אינו רק כבשה נקיבה או שעיר נשיא. [והא דלא נקט הש\"ס נמי שעיר מוסף ר\"ח ודרגלים ויו\"כ, דכולן חטאת והן זכרים, והרי הנך מצויים טפי משעיר נשיא דנקט. נ\"ל משום דחטאת דומיא דאשם קתני דשניהן דיחיד ושכיח שיתערבו, מה שאין כן של צבור בשל יחיד לא שכיח שיתערבו, ותו דכיון דבכל קרבן צבור סכין מושכתן למה שהן, ואפי' הופרשו לשם קרבן זה, יכולין לשנות שמן [כזבחים ד\"ו ב' ועי' תוס' שם ד\"ה סכין], א\"כ אפילו הופרשו השעירים הנ\"ל לשם חטאת צבור, כשנתערבו אח\"כ בעולה *) יכולין לשנותה להיות עולת צבור, ואין כאן קלקול בתערובות]. אבל חטאת ועולה יכולין להתערב, דעולה הוא זכר ומכל מין, והרי יכול א\"כ להתערב שעיר עולה, עם שעיר נשיא, וכ\"כ יכול להתערב כבש עולה, עם כבש אשם של נזיר או מצורע. ועם שלמים יכולין הכל להתערב, דשלמים באין מכל המינין בין זכר ובין נקיבה:"
+ ],
+ [
+ "אשם שנתערב בשלמים
שמתן דם שניהן שוה, שתים שהן ארבע, רק דשלמים נשחטין בכל מקום בעזרה, ונאכלין בכל העיר, לכל אדם, לשני ימים ולילה אחד, אבל אשם נשחט בצפון, ונאכל רק לפנים מקלעים, לזכרי כהונה ליום ולילה:"
+ ],
+ [
+ "ירעו עד שיסתאבו
וימכרו וכו', כדין קדשים שנתערב מין באינו מינו [במשנה ב']:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר שניהם ישחטו בצפון
כאשם:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו אין מביאין קדשים לבית הפסול
דהרי כשיעשה כדבריך ממעט בין באוכליהן, ובין בזמן אכילתן ומביאן עי\"ז לידי נותר, [וה\"ה בתודה ושלמים שנתערבו, ששוין בדיניהן לגמרי, והלחם אפשר בתנאי [כמנחות ד\"פ ע\"ב] רק שהתודה נאכל רק ליום ולילה, ושלמים לב' ימים ולילה א', נמי לרבנן ירעו, מדממעט עכ\"פ זמן אכילתן, ולא נקט לה תנא דהרי כבר שמעי' מדברי חכמים דקאמרי אין מביאין קדשים לבית הפסול, משמע אפילו בדבר שאין לחוש רק שממעט זמן אכילתן, להכי עדיפא ליה לתנא למנקט רבותא וכחו דהתירא אליבא דר\"ש אף דבהנך ממעט האוכלין והזמן, אפ\"ה לא חייש]:"
+ ],
+ [
+ "קדשי קדשים בקדשים קלים
כגון חתיכות חטאת אוי אשם עם תודה, ששניהן נאכלין ליום ולילה, אבל אין שוין במקום אכילתן ובאדם האוכלן, דקדשי קדשים נאכלין בעזרה ולכהנים, ותודה נאכל בכל העיר ולכל אדם:"
+ ],
+ [
+ "הנאכלין ליום אחד בנאכלים לשני ימים
כגון חתיכת תודה עם שלמים. אע\"ג ששניהן שוין במקום אכילתן ובאדם האוכלן:"
+ ],
+ [
+ "יאכלו כחמור שבהן
בחתיכות מודו רבנן לר\"ש, דמה אית ליה למעבד:"
+ ],
+ [
+ "אברי חטאת
שנאכל לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "שנתערבו באברי עולה
שכולה כליל. [והא דנקט לעיל [במ\"ג] חתיכות, והכא דנקט עולה נקט אברים. ה\"ט משום דעולה על כרחך שמתנתחת אברים, כדכתיב ונתח אותה לנתחיה, ולא נתחיה לנתחים [כחולין י\"א א'], ומדנתערבו עם חטאת, על כרחך שגם החטאת חתכו לאברים, להכי נקט בתרווייהו אברים]:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר יתן למעלן
על אש המזבח.:"
+ ],
+ [
+ "ורואה אני את בשר החטאת מלמעלן כאילו הוא עצים
רצה לומר יתכוון שאברי חטאת שבהתערובות אינו מעלן לריח ניחוח רק שיהיו כעין עצים:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים תעובר צורתן
ר\"ל ימתין עד שיעבור היום, ויפסלו בנותר:"
+ ],
+ [
+ "ויצא לבית השריפה
דהיינו לבית הדשן שבעזרה, דס\"ל אף שמתכוון לשם עצים עבר על לאו שלא להקריב הנאכלין:"
+ ],
+ [
+ "אברין באברי בעלי מומין
ר\"ל אברי עולה שנתערבו עם אברי עולה בעל מום, והיו אברי הכשרים רוב, והרי בבעמ\"ו אפילו ר\"א מודה שלא יעלם לשם עצים, מדמאיסי [עי' בש\"ס]:"
+ ],
+ [
+ "יקרבו כל הכרעים
ר\"ל אם הקריבו בשוגג א' מהתערובות, תלינן דאותו שכבר נקרב הוא הפסול, ולהכי מותר להקריב הנותרים ב' ב' דוקא, מדעכ\"פ א' מהן ראוי להקרבה. וכ\"ש דבאברי חטאת בעולה, בכה\"ג לר\"א יקריבו:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מאחד מהן
זוג א', דהרי בנשאר רק א' גם ר\"א מודה דלא יקריבו וכסי' מ':"
+ ],
+ [
+ "יצא לבית השריפה
ולא בטל ברובא, מדדרך למנותן. וכל דבר שבמנין לא בטל [תוס' דע\"ז ב' ד\"ה ה\"א]:"
+ ],
+ [
+ "אם יש בו מראה דם
מראית דם גמור, ולא מהני אדמימות לבד:"
+ ],
+ [
+ "כשר
ודוקא שנפל מים לתוך דם, או אפילו איפכא רק שנפל מכלי גדול שמערה בשפע רב, אבל בעירה דם לתוך מים מכלי שפיו צר ומוציא טפה טפה, אז אפילו יש מראית דם פסול, דקמא קמא דמטי הדם להמים נתבטל, ונראה ונדחה אינו חוזר ונראה:"
+ ],
+ [
+ "נתערב ביין
תנא בא\"י קאי [כשבת דע\"ג ב], שסתם יין שם הוא אדום. כמ\"ש ובדם ענבים סותה:"
+ ],
+ [
+ "רואין אותו כאילו הוא מים
ואם היה לו אז מראה דם כשר:"
+ ],
+ [
+ "נתערב בדם בהמה
ר\"ל בדם חולין:"
+ ],
+ [
+ "אין דם מבטל דם
דס\"ל מין במינו לח בלח לא בטל אפילו א' באלף. ואפילו אם היה מים לא היה הדם ניכר, אפ\"ה כשר לר\"י, דס\"ל לר\"י דמדכתיב ולקח מדם הפר ומדם השעיר, שמעינן דאע\"ג דמעורבין הן, ודם הפר מרובה על דם השעיר, אפ\"ה עדיין שם דם שעיר עליו ולא בטיל, ועל כרחך משום דהו\"ל לח בלח מין במינו. ולרבנן התם ה\"ט משום דעולין אין מבטלין זה את זה [מנחות כ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "נתערב בדם פסולין
דם של בהמות הפסולין למזבח, כרובע ונרבע וכדומה או דם של קדשים שנפסלו בשחיטתן:"
+ ],
+ [
+ "ישפך לאמה
ממתין עד אחר שקיעת החמה, ושפכן לאמת המים העובר בעזרה, ולא אמרי' רואין כאילו הן מים, כלעיל. דמדדם קדשים פסולין מצוי בעזרה, גזרינן שיכשירום ג\"כ בעינייהו, משא\"כ חולין וחיה לא שכיחו בעזרה:"
+ ],
+ [
+ "בדם תמצית
הוא הדם שמתמצה ונסחט ושותת מבית השחיטה ואינו יוצא בקילוח, דפסול להקרבה מדאורייתא, דכשאינו מקלח אין הנפש יוצא בו:"
+ ],
+ [
+ "ישפך לאמה
דס\"ל דגזרינן שיכשירוהו לזריקה גם כשירבה דם התמצית על דם הכשר:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר מכשיר
דס\"ל אין גוזרין במקדש להפסיד קדשים משום סיג. וי\"א דטעמא דר\"א, משום דאין מצוי שיהיה דם התמצית רב על דם הכשר לזריקה, וא\"כ בדם פסולין לא פליג ר\"א מדמצויין בעזרה:"
+ ],
+ [
+ "אם לא נמלך
שלא שאל דינו:"
+ ],
+ [
+ "ונתן כשר
מדלא פסול רק משום גזירה:"
+ ],
+ [
+ "ישפך לאמה
בהא לא פליג ר\"א, דהרי וודאי כשיזרוק הדם המעורב יעבור משום כל אשר מום בו לא תקריבו:"
+ ],
+ [
+ "כוס בכוסות
כוס דם בעל מום שנתערב בכוסות של דם כשר, ומסופק איזה כוס הוא הכשר:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אפילו קרבו כלם חוץ מאחד מהן ישפך לאמה
ר\"א ורבנן אזלו לשטתייהו לעיל באברים [במ\"ה]. וקמ\"ל פלוגתייהו לעיל באברים, דאע\"ג דכבר זרקו דמן כהוגן, אפ\"ה לרבנן יפסלו האברים, וקמ\"ל פלוגתייהו הכא, דאף דהקלקול הוא בהדם שהוא עיקר הכפרה, אפ\"ה לר\"א יקריב:"
+ ],
+ [
+ "הנתנין למטה
דם של עולה, אשם, שלמים, בכור, פסח, ומעשר, שדמן נזרק במזבח למטה מחוט הסיקרא:"
+ ],
+ [
+ "שנתערבו בנתנין למעלה
דהיינו דם חטאת שנזרק נגד ד' קרנות המזבח למעלה מחוט הסיקרא:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר יתן למעלה
כדין דם חטאת, דהרי חטאת קודמת לעולה [כפ\"י מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ורואה אני את התחתונים למעלה כאילו הן מים
ר\"ל יתכוון לכך שלא לצאת בזריקה זו ידי הנתנין למטה, דאל\"כ הרי כל הנתנין למטה שנתנן למעלה, כיפר ונפסל הבשר מהקרבה ואכילה [כלעיל פ\"ב מ\"א], וא\"כ כי זריק בתר הכי גם למטה מה מהני, הרי כבר נפסל הבשר. להכי יתכוון שלא לצאת, ובכה\"ג אף למ\"ד מצות א\"צ כוונה, לא יצא [כר\"ן ר\"ה די\"ד א']. ובפרט בקדשים דכל מתעסק בקדשים לא יצא [כזבחים מ\"ז א'] וכ\"ש במתכוון שלא לצאת:"
+ ],
+ [
+ "ויחזור ויתן למטה
ותחשב לו הנתינה שלמטה גם לשפיכת שיריים של חטאת, שנשפכין למטה מחוט הסיקרא. מיהו בלא נמלך ונתן למטה תחלה, ס\"ל לר\"א דיחזור ויתן למעלה ואח\"כ ישפוך שיריים למטה [ש\"ס ותוס' ד\"פ ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים ישפכו לאמה
דס\"ל דאסור לשנות שום מקום בדם כדי לתקן דם אחר:"
+ ],
+ [
+ "כשר
ואפילו לא נתן רק למעלה ושאל אומרים לו שיתן גם למטה ושניהן כשרים. דמשום דלמטה חזי גם לחטאת לשפיכת שיריים, לא הו\"ל כמשנה מתן דמו, אבל בנתן תחלה למטה בלי שאלה. אסור ליתן שוב למעלה, דהרי משנה בשירי דם עולה לתתן למעלה כדי להכשיר גם דם חטאת [עי' ש\"ס ד\"פ ע\"ב].:"
+ ],
+ [
+ "שנתערבו בנתנין במתנה אחת
כגון דם בכור בדם מעשר:"
+ ],
+ [
+ "ינתנו מתנה אחת
בכה\"ג גם רבנן דלעיל [מ\"ו] מודו דאין דם מבטל דם, דעולין אין מבטלין זא\"ז:"
+ ],
+ [
+ "מתן ארבע במתן ארבע
כגון דם עולה, אשם, תודה, שלמים, דכולן נתנין למטה בב' שהן ד', ונתערב ב' מהן זב\"ז אבל בנתערב א' מהן עם דם חטאת שניתן למעלה, הרי ישפך לאמה [כמ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר ינתנו במתן ארבע
ויוצא ידי שניהן, דרואה אני מתנות היתרים לבכור כאילו הם מים:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהושע אומר ינתנו במתנה אחת
ואפ\"ה יצא ידי עולה שחייב, דכל דם [אפילו של חטאת] שנתן ממנו רק מתנה א' כיפר רק שאסור להקריב או לאכול ממנו:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו רבי אליעזר והרי הוא עובר על בל תגרע
לעניין דם עולה:"
+ ],
+ [
+ "והרי הוא עובר על בל תוסיף
לעניין דם בכור, דמדפשע אין עשה דדם עולה דוחה הבל תוסיף [תוס' עירובין ד\"ק ע\"א]. ולפעד\"נ דמדינא במתן א', הו\"ל כאפשר לקיים שניהן, ובכה\"ג אין עשה דוחה ל\"ת [כשבת דקל\"ג א']:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו רבי אליעזר לא נאמר בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו
כשהדם לא נתערב אז ראוי שלא יגרע המצוה:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו רבי יהושע לא נאמר בל תגרע אלא כשהוא בעצמו
ומדכבר יצא בזריקה א' ליכא בל תגרע:"
+ ],
+ [
+ "ולא עשית מעשה בידך
ואינו דומה עושה איסור בידים למי שנעשה איסור על ידו ממילא:"
+ ],
+ [
+ "הנתנין בפנים
דם חטאת פנימית:"
+ ],
+ [
+ "שנתערבו עם הנתנין בחוץ
בדם הנזרקין במזבח החיצון:"
+ ],
+ [
+ "ישפכו לאמה
הכא לא פליג ר\"א.. משום דבכלל הנתנין בחוץ דנקט תנא משמע נמי דם חטאת ואשם, והרי כמו שמצוה להקדים עליונים לתחתונים, כך מצוה להקדים פנימיים לחיצונים, וא\"כ כשיכניס דם חטאת, או דם אשם לדידיה בסיפא, הרי יפסלו אפילו כשיכניסם לשם מים. מיהו בשאר דם קרבנות שנתערב עם דם פנימיים, באמת ס\"ל לר\"א שיזרוק תחלה בפנים, ויתכוון שיהיה דם החיצונים שם כמים, ואח\"כ יזרוק בחוץ, ויהיו שניהן כשרין, כדס\"ל לעיל בדם עליונים שנתערב בדם תחתונים:"
+ ],
+ [
+ "כשר
ר\"ל שניהן כשרין לגמרי, שנתכפרו הבעלים, והבשר ג\"כ מותר באכילה או בהקרבה, דאותן שבחוץ הרי לא הכניס דמן רק אחר שנתכפרו הבעלים, ולא נפסל הבשר, ואותן שבפנים ג\"כ לא נפסלו מהזריקה שבחוץ תחלה מדהיה בתערובות וכלעיל סי' ס\"ה:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים מכשירים
ג\"כ שניהן כשרין לגמרי כלעיל סי' ס\"ה, חוץ מדם חטאת שנתערב עם דם פנימיים, מדכבר נפסל כשהכניסו קודם שכיפר ממנו בחוץ. והכי קיי\"ל:"
+ ],
+ [
+ "שנאמר כחטאת כאשם
והלכה כחכמים:"
+ ],
+ [
+ "יצא אחד מהן לחוץ
חוץ לעזרה:"
+ ],
+ [
+ "נכנס אחד מהן לפנים
לההיכל:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוסי הגלילי מה אם במקום שהמחשבה פוסלת בחוץ
ר\"ל דהיינו בחוץ, שאם חישב בשחיטה לזרוק בחוץ, הרי נפסל הקרבן, ואפ\"ה לא עשה וכו':"
+ ],
+ [
+ "לא עשה את המשואר כיוצא
שכשהוציא מקצת הדם לא נפסל הדם הנשאר מלזרקו:"
+ ],
+ [
+ "מקום שאין המחשבה פוסלת בפנים
ר\"ל דהיינו בפנים שכשחישב בשעת שחיטה להכניס דמו לפנים, הרי לא נפסל הקרבן:"
+ ],
+ [
+ "אינו דין שלא נעשה את המשואר כנכנס
ולרבנן שאני הכא דרבייא קרא, דכתיב מדמה ואפילו מקצת דמה, והלכה כחכמים. מיהו רק דם נפסל כשנכנס, אבל בשר אף שכשיצא לחוץ נפסל, אפ\"ה כשנכנס לפנים כשר. ובשעת הדחק מותר אף לכתחילה להכניסו להיכל ולאכלו שם [כלעיל פ\"ה סי' כ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שלא כפר
שלא זרקו שם:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אם הכניס שוגג כשר
אפי' זרקו שם [עי' רכ\"מ פ\"ב מפסוהמ\"ק הט\"ז], והלכה כר\"י:"
+ ],
+ [
+ "אלא על הטמא
דבקרבן יחיד אם נטמא הבשר או החלב, זורק הדם לכתחילה, ובנטמאו שניהן רק בדיעבד אם זרק הורצה, אבל בקרבן ציבור, אפילו נטמאו שניהן זורק לכתחילה. מיהו דם קדשים עצמו אינו מק\"ט ואינו מכשיר:"
+ ],
+ [
+ "שהציץ מרצה על הטמא
ואפילו אימורי קרבן או אברי עולה שנטמאו והקטירן הציץ מרצה:"
+ ],
+ [
+ "ואינו מרצה על היוצא
דכשיצא הדם או הבשר קודם זריקה וזרק אח\"כ לא נתכפרו בעלים. וקיי\"ל דבשר שיצא קודם זריקה, לא יזרוק, ואם זרק נתכפרו בעלים, (דציץ) [דזריק'] מרצה איוצא [רלח\"מ פ\"א מפסוהמ\"ק הל\"א] אבל דם שיצא אפי' חזר והכניסו וזרקו, לא נתכפרו בעליו, וכ\"כ אין הציץ מרצה על דם ששקעה עליו חמה [פ\"א מפהמ\"ק הל\"ה ול\"ז]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "המזבח מקדש את הראוי לו
ופליגי תנאי לקמן במתני' בפירושא מאי ניהו ראוי לו:"
+ ],
+ [
+ "כל הראוי לאשים
כל שדינו להקריבו באש המזבח, דהיינו אמורי הקרבנות, אף שנפסלו אם עלו יקריבום:"
+ ],
+ [
+ "היא העולה על מוקדה על המזבח
מלת היא ר\"ל בהווייתו יהא, וה\"ק קרא, אימתי יהיה בהווייתו שכשעלה לא ירד, דבר שהוא למוקד:"
+ ],
+ [
+ "אם עלה לא ירד
אבל דם פסול, או נסכים פסולים, אף בעלו ירדו:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל אומר כל הראוי למזבח
אפי' דם ונסכים שנפסלו:"
+ ],
+ [
+ "אף כל דבר שהוא ראוי למזבח אם עלה לא ירד
נ\"ל דדריש הכי מדכתיב על מוקדה על מזבח, והיינו בין על מוקדה בין על מזבח ולאפוקי קומץ שלא נתקדש בכלי, אף שהמנחה נתקדשה בכלי, עכ\"פ לא נתקדש בזה חלק המזבח בבירור:"
+ ],
+ [
+ "אין בין דברי רבן גמליאל לדברי רבי יהושע אלא הדם והנסכים
שראויין למזבח ואינן ראויין לאישים:"
+ ],
+ [
+ "שרבן גמליאל אומר לא ירדו
והיינו דבהעלה דם חטאת פסולה, יזרקו שם למעלה מחוט, ואם היה דם עולה פסולה, ע\"כ שיורידו ויזרקהו למטה מהחוט. ונ\"ל דפלוגתא זו לא תליה כלל בפלוגתא דספ\"ח לעניין רצוי ציץ ודוק:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר
בין שהזבח וכו':"
+ ],
+ [
+ "והנסכים פסולים
או שהנסכים וכו':"
+ ],
+ [
+ "הנסכים כשרין והזבח פסול
ר\"ל או שהנסכים כשרין מפסול עצמן. דהרי עכ\"פ נפסלו ע\"י שנפסל הזבח:"
+ ],
+ [
+ "הזבח לא ירד והנסכים ירדו
כיון שאינן באין בגלל עצמן, ולהכי אינו דומיא דעולה. אבל נסכים שבאו בפ\"ע לא ירדו, מדהוו דומיא דעולה, ולר\"ג בין כך או כך לא ירדו מדחזו למזבח. ולר' יהושע בין כך או כך ירדו, מדלא חזו לאישים, והכי קיי\"ל [פ\"ג מפסוהמ\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "הלן
ר\"ל בין דם או אימורין שלנו לילה אחת חוץ למזבח:"
+ ],
+ [
+ "וחוץ למקומו
כפ\"ב מ\"ב:"
+ ],
+ [
+ "וזרקו את דמו
ה\"ה בהוליכו פסולי' הדם ואו או קתני, רק תנא תחלת וסוף עבודה שבדם נקט [כך כ' רתוי\"ט הכא והר\"ב ריש מעילה. וק\"ל לפי מה דקי\"ל כר' יוחנן בש\"ס [דפ\"ז א] דכלי שרת מקדשי הדם אפי' לקרב [כרמב\"ם פ\"ג מפסהמ\"ק] א\"כ דוקא בקבלו פסולין וגם זרקו דמו, אבל בקבלו פסולים וזרקו כשרים אפילו לכתחילה יעלה, וכדקאמר בש\"ס להדיא, וצ\"ע]. וכ\"ש פסח וחטאת ששחטן שלא לשמן [כפ\"א מ\"א], והנתנין למטה שנתנן למעלה. [כפ\"ב מ\"א] ועוד טובא, דאע\"ג דתני אלו וכו' ואלו וכו'. אפ\"ה תני ושייר:"
+ ],
+ [
+ "אם עלתה תרד
דכתיב זאת, היא, העולה, הרי אלו ג' מיעוטין, למעט ג' אלו שבעלו ירדו, דמסתבר דהנך ג' ממעט, מדנפסלו לפני זריקה, וגם משום דבהנך לא מצינו להם שום זמן ומקום ואופן שיהיה כשרים [עש\"ס]:"
+ ],
+ [
+ "לא היה פסולו בקדש אין הקדש מקבלו
דלר\"ש ליכא רק חד מיעוטא דזאת, למעוטי דבר שלא נפסל בקודש. והלכה כר\"י:"
+ ],
+ [
+ "הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד והאתנן והמחיר והכלאים והטרפה והיוצא דופן
כולהו מפורשים לעיל פ\"ח מ\"א:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא מכשיר בבעלי מומין
בעלו לא ירדו. ודוקא בדוק שבעין, ר\"ל שעור כסה בבת עינו, דבכה\"ג מדכשר בעופות לכתחילה, בבהמה עכ\"פ בדיעבד כשעלו לא ירדו, אבל מחוסר אבר, אפילו בעלה ירד:"
+ ],
+ [
+ "דוחה היה אבא את בעלי מומין מעל גבי המזבח
ר\"ל דחה אותן כלאחר יד, ולא הורידן בפרהסיא דרך בזיון וכן הלכה:"
+ ],
+ [
+ "כשם שאם עלו לא ירדו
הנך פסולין דתני בהו הכי:"
+ ],
+ [
+ "כך אם ירדו
לאחר שעלו:"
+ ],
+ [
+ "וכולן שעלו חיים לראש המזבח ירדו
אפילו לר\"ע [במ\"ג], עכ\"פ אין המזבח מקדש בעלי מום חיין:"
+ ],
+ [
+ "עולה
תמימה:"
+ ],
+ [
+ "שעלתה חיה לראש המזבח תרד
דאע\"ג דמדאורייתא מותר לשחטה שם לכתחילה, מדרבנן אסור [כלעיל רפ\"ו]. ונקט עולה דקמ\"ל דמותר להפשיטה שם:"
+ ],
+ [
+ "שחטה בראש המזבח יפשיט וינתח במקומה
אבל מוריד הקרביים למטה ומנקן וחוזר ומעלן:"
+ ],
+ [
+ "ואלו אם עלו ירדו
אפילו הן כשרים תמימים וטהורים:"
+ ],
+ [
+ "ושירי מנחות
דכולהו לאכילה ולא להקרבה עומדים:"
+ ],
+ [
+ "והקטרת
אינו ראוי למזבח החיצון. מיהו מזבח פנימי מקדש אפילו אינן ראויין לו. [ולכאורה היה נ\"ל דעכ\"פ לא יקטירום שם רק במזבח החיצון, דהרי כתיב בי' לא תעלה עליו קטורת זרה, ואי\"ל דהעשה של כל הנוגע במזבח יקדש דחי הל\"ת. ליתא, דהרי אין עשה דוחה ל\"ת שבמקדש [כזבחים דצ\"ז ב']: ותו הרי ליכא עשה רק להקריבו ולא במזבח פנימי שאינו מקומו, ותו הרי בש\"ס [דכ\"ז ב'] מדמי מזבח פנימי לכלי שרת, והרי כלי שרת מקדש ג\"כ להקריבו במזבח החיצון. אבל מה אעשה, והרמב\"ם [פ\"ג הי\"ח מפהמ\"ק] כתב בפירוש לא ירדו' משמע שיקריב שם]:"
+ ],
+ [
+ "הצמר
הצמר גרסינן בלא ויו, דהתחלת בבא אחריתא הוא. ואכולה הך בבא קאמר בסוף, בזמן שהן מחוברין אבל בהנך דרישא אין בהן דין דמחוברין:"
+ ],
+ [
+ "שבראשי כבשים
בראש עולה מיירי, שאינו בכלל הפשט:"
+ ],
+ [
+ "וכולם שפקעו מעל גבי המזבח
בין פסולין שעלו, בין עצמות וגידין ודכוותייהו שהעלן כשהן מחוברין ואח\"כ פקעו וקפצו מתוך אש המזבח ונפלו לארץ:"
+ ],
+ [
+ "לא יחזיר
א\"צ להחזירן:"
+ ],
+ [
+ "אברים שפקעו מעל גבי המזבח
אי בשרם ניכר, אפילו אחר חצות יחזיר. ואי כבר נשרף הבשר שעל האבר ונעשה גחלת, אפילו קודם חצות א\"צ להחזיר, אבל מיירי הכא שנתקשה הבשר באש ונעשה כעץ יבש, ונשרף רק פניו העליון ולא נעשה עדיין פחם:"
+ ],
+ [
+ "ומועלין בהן
דאכתי לחם מזבח נינהו:"
+ ],
+ [
+ "ואין מועלין בהן
דמדנתעכלו קצת אין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו:"
+ ],
+ [
+ "כלי הלח מקדשין את הלח
בקבל בהן דם יין ושמן ומים:"
+ ],
+ [
+ "ומדות היבש
שמודדין בהן סולת וקטורת. [ונ\"ל דלהכי בלח נקט כלי, וביבש נקט מדה. משום דבלח איכא דם שאינו מתקבל במדה רק כפי שהוא, משא\"כ יבש אינו מתקבל רק במדה, דאפילו קטורת היה לו מדה בכל יום משקל ק' דינרין [ככריתות ד\"ו ויומא מ\"ג ב']:"
+ ],
+ [
+ "מקדשות את היבש
לסולת וקטורת:"
+ ],
+ [
+ "כלי הקדש שנקבו אם עושים הם מעין מלאכתן שהיו עושין והם שלמים
ר\"ל שעושין עדיין השתא מלאכתן שעשו כשהיו שלימין:"
+ ],
+ [
+ "אין מקדשים
מיהו כל כלי שנתנקב או סכין שנפגם או בגדי כהונה שנתלכלכו, אין מתקנין אותן עוד, אלא הכלי מתיכו מחדש, והבגדים עושין מהן פתילות למנורה ולשמחת בית השואבה, דאין עניות במקום עשירות [והא דשלחו לתקן המכתשת שבמקדש מימות משה [כערכין ד\"י ע\"ב]. י\"ל דהתם בלא נתקדשה מיירי [כך כ' תוס' שבועות ?\"א א', ד\"ה מכל], א\"נ התם מיירי שכשהיתה שבורה עדיין ראויי' למלאכתה הראשונה א\"נ דהתם מדהיתה מפוטמת ביותר, היינו נמי עשירותה כשיתקנוה, וכמו שלא נשתנו דלתות נקנור להעשות של זהב [כיומא ל\"ח א'], דחשיבות זכרון הנס שהיה בהן עדיף טפי מחשיבות הזהב]. ומזבח שנפגם אבן מאבניו כחגירת צפורן, או סיד שעל גבן כשיעור טפח [חולין י\"ח א'], אז כל הקדשים השחוטים שהיו שם בשעה שנפגם, שלא נזרק דמן עדיין, נפסלו, ואפילו אותן שכבר נזרק דמן, או שירי מנחה, כולן אינן נאכלין בשעה שהמזבח פגום עד שיתקנוהו [רמב\"ם פ\"ג מפסהמ\"ק, והר\"ב קיצר יותר מהראוי]. מיהו קרבנות חיים שבעזרה אינן נפסלין, דבעלי חיים אינן נדחין:"
+ ],
+ [
+ "וכולן אין מקדשים אלא בקדש
ר\"ל תוך העזרה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "התמידים קודמין למוספין
להכי נקיט תמידים מוספים לשון רבים. למכלל כולן, בין תמיד דחול למוסף ר\"ח, או אפילו תמיד דשבת למוסף דשבת, דסד\"א דמוסף דשבת קדיש טפי, קמ\"ל דאפ\"ה תדיר קודם:"
+ ],
+ [
+ "מוספי שבת קודמין למוספי ראש חדש
על כרחך צ\"ל דה\"פ דקודמין, שלא יביאו להכהן מוספי הר\"ח עד שהקריבו מוספי שבת, דאם יביאום תחלה הרי במוספי ר\"ח יש שעיר חטאת, ומוספי דשבת כולן עולות, והרי חטאת קודמת לעולה [כלקמן בפרקן]. ואפשר עוד דאם הביאו מוספי ר\"ח קודם הקרבת תמיד של שחר, ג\"כ יקריבו מוספי ר\"ח תחלה [דהא *) דכתיב בתמיד וערך עליה העולה, שיהיה עולת התמיד ראשון לשאר הקרבנות [כפסחים דנ\"ח]. זה אינו רק למצוה ולא לעכב [כמנחות דמ\"ט ב']. והא דתנינן בתוספתא דפסחים [פ\"ד] דבשלא הקדים להן התמיד פסולין, ומשמע מתוספתא דפסולין מדאורייתא. היינו שהבשר אסור באכילה, אבל עכ\"פ הבעלים נתכפרו [כתוס' יומא דכ\"ט ד\"ה אלא], והרי כל זה רק בשאר קרבנות שהקדים לתמיד, אבל בחטאת כהך דלעיל אפשר י\"ל דאפילו לכתחילה יקדימו לתמיד, וגם הבשר יאכל]:"
+ ],
+ [
+ "מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה
דלאשר לעולת התמיד מיותר. אלא ה\"ק קרא, להכי מלבד עולת הבוקר, דמשמע דעולת הבוקר קודמת, משום לאשר היא עולת התמיד, שהיא תדירה, ומנה נילף לכל תדיר שיוקדם. [מיהו בדם שהוא עיקר הכפרה, מעכב אפילו בדיעבד בהקריב השאינו תדיר תחלה ורק באימורין רק לכתחילה תדיר קודם, כך כ' הרמ\"ז, מיהו ברמב\"ם פ\"ט מתמידין משמע דבכולן בדיעבד כשר]:"
+ ],
+ [
+ "וכל המקודש מחבירו
יותר מחבירו:"
+ ],
+ [
+ "דם חטאת קודם לדם עולה
לזרקו תחלה, אפילו נשחט העולה תחילה [עי' מ\"ד]. מיהו גם בהבאה, חטאת קודמת לעולה:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא מרצה
דחטאת מכפרת על שגג בכרת, שצריך רצוי גדול:"
+ ],
+ [
+ "אברי עולה קודמין לאימורי חטאת
להקטירן תחלה אפילו זרק דם החטאת תחילה כדינו:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהן כליל לאשים
אף דאימורי חטאת נמי לאישים איברי עולה הוא ממין שכולה לאישים:"
+ ],
+ [
+ "חטאת קודמת לאשם
בזריקת הדם:"
+ ],
+ [
+ "מפני שדמה ניתן על ארבע קרנות ועל היסוד
בשפיכת שיריים, משא\"כ באשם א\"צ רק ב' מתנות שהן ארבע וגם אף שג\"כ צריך שפיכת שיריים ליסוד, עכ\"פ לא מפורש בתורה. והא דלא קאמר דחטאת קודמת מדמכפר חיובי כרת. ה\"ט משום דנגד זה יש באשם נמי מעלה שיש קצבה לדמיו. משא\"כ חטאת באפטרוזא בר דנקא סגי [כבכורות די\"א א' וזבחים דמ\"ח א']. והא דלא נקט לעיל נמי דמה\"ט חטאת קודמת לעולה. משום דחטאת דמה ניתן בד' קרנות. ה\"ט משום דבעולה איכא מעלה דכולה כליל. להכי ניחא ליה למנקט רבוי דכפרה:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא קדשי קדשים
שנאכלין רק בעזרה ולכהנים. והא דלא קאמר דמשו\"ה אשם קודם מדמכפר. ה\"ט משום דהנהו נמי יש בהן מעלה שטעונין לחם, להכי נקט הך מעלה שהוא ק\"ק, דמה\"ט וודאי מסתבר שתוקדם. [מיהו תודה קדמה לאיל נזיר, מדיש בה ד' מיני לחם [רמב\"ם פ\"ט מתמידין]:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהם טעונין מתן ארבע
ר\"ל ב' מתנות שהן ד', משא\"כ בכור סגי במתן א':"
+ ],
+ [
+ "ונסכים ותנופת חזה ושוק
דבכור א\"צ כל הנהו:"
+ ],
+ [
+ "ונאכל לכהנים
אבל מעשר כולו לבעלים. ולא נקט פסח, משום דזמן הקרבתו אחר תמיד של ב\"ע, ואז אין שום קרבן אחר נקרב [ועי' פסחים דנ\"ט א']:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא זבח
שנזבח בסכין ככל הקרבנות והו\"ל מעשה חשיב, משא\"כ עוף נמלק ביד:"
+ ],
+ [
+ "ויש בו קדשי קדשים דמו ואימוריו
ר\"ל אף דעוף הוא ק\"ק, עכ\"פ מעשר עדיף טפי מעוף שאין למזבח רק דמו, משא\"כ במעשר יש בו קדשי קדשים דם ואימורין למזבח, משא\"כ עוף אין בו ק\"ק רק דם. ואף דעולת עוף נמי יש בו דם ובשר כולו למזבח. עכ\"פ כיון דזבח קודם לחטאת עוף, כ\"ש לעולת עוף, דהרי חטאת עוף קדים לעולת עוף. וכלקמן:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהן מיני דמים
ומיני דמים כפרתן מרובה, דהיינו שבאין מכל הקרבנות, וגם כי בו נפש החי ודמיון יותר לנפש האדם:"
+ ],
+ [
+ "מנחת חוטא
הייני עשירית האיפה שמקריב העני כשחטא בשבועת העדות, או בשבועת בטוי, או בטומאת מקדש וקדשיו [עי' פ\"ב דשבועות]:"
+ ],
+ [
+ "חטאת העוף קודמת לעולת העוף
אפילו כשלא באה על חטא כלל כגון ביולדת וכדומה, ואפילו התם שבאין שניהן החטאת והעולה על עניין א'. ומדבעי למסיק וכן בהקדשה להכי נקט לה בסוף ולא קודם למנחה:"
+ ],
+ [
+ "וכן בהקדשה
שכשמקדיש ב' תורים א' לחטאת וא' לעולה מקדיש החטאת תחלה:"
+ ],
+ [
+ "כל החטאות שבתורה קודמות לאשמות
שכשהביא חטאת ואשם. מקריבין החטאת תחלה [כמשנה ב']:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מאשם מצורע מפני שהוא בא על ידי הכשר
ר\"ל להכשיר המצורע לאכול קדשים ולבוא אל המקדש. ולהכי חשיב טפי:"
+ ],
+ [
+ "כל האשמות שבתורה באים בני שתים
בני ב' שנים:"
+ ],
+ [
+ "ובאין בבסף שקלים
בשוה ב' שקלים:"
+ ],
+ [
+ "כך הן קודמין באכילתן
כל הקרבנות הנאכלין. כגון חטאת קודם לאכול לאשם. ואשם לתודה, ותודה לשלמים וכו':"
+ ],
+ [
+ "שלמים של אמש
שנשחטו אמש:"
+ ],
+ [
+ "של אמש קודמין
מדאסור לאכלן רק היום, ושל היום מותרים גם למחר:"
+ ],
+ [
+ "של אמש קודמין
דאסור לאכלן רק היום, אבל חטאת ואשם נאכלין ליום ולילה שלאחריו:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים החטאת קודמת
וה\"ה אשם:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהיא קדשי קדשים
מיהו תדיר ומקודש, כגון עולת מוסף ר\"ח שהוא תדיר, ופר העלם דבר שהוא מקודש שדמה נכנס לפנים, אף דבש\"ס לא איפשטא, ולרמב\"ם [פ\"ט מתמידין] יקריב איזה שירצה תחלה, אפ\"ה מסתבר דתדיר קודם, דנפיק מקרא, ותו דרוב הפשיטות שרצה הש\"ס למפשט, היו להקדים התדיר [ועי' רט\"ז בא\"ח סי' תרפ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ובכולם
בכל הקרבנות הנאכלין:"
+ ],
+ [
+ "הכהנים רשאין לשנות באכילתן
דהיינו לאכלן וכו':"
+ ],
+ [
+ "לאכלן צלויים שלוקים
מבושל מאד עד שנימוח [כר\"ב פסחים פ\"ב מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ולתת לתוכן תבלי חולין
דסד\"א דאסור לאכול קדשי שמים דרך הנאה ותענוג, דמצות לאו ליהנות נתנו:"
+ ],
+ [
+ "שלא יביא את התרומה לידי פסול
דאם יבוא אח\"כ לידי נותר, יאסרו גם התבלין מדבולעים טעם הקדשים:"
+ ],
+ [
+ "אם ראית שמן שהוא מתחלק בעזרה
לאכילת כהנים. ותמוה בזה דברי רבינו מהרש\"א [שבת די\"ד א'] בד\"ה פירש\"י בד\"ה האוכל וכו' שכתב דליכא שום דבר שתייה של קדש, והרי קמן דאיכא, ואת\"ל מדאזוקי מזיק, הרי אפשר ע\"י אניגרון וכברכות ל\"ו א' וצ\"ע]:"
+ ],
+ [
+ "אלא מותר רקיקי מנחות ישראל
שנדר א' מנחת מאפה תנור, דאז מביא או חלות או רקיקין [עי' מנחות דס\"ג ב'], ואם חלות הביא בולל עשרון סולת [או יותר] בשמן, ולש בפושרין, ואופה החלות ופותתן ונותן בכלי שרת, ונותן עליה לבונה. ואם רקיקין מביא, לש הסולת בפושרין בלי שמן, ומביא לוג שמן לכל עשרון סולת. ומושח בו הרקיקין [לרמב\"ם אחר אפייה], עד שיבלע בהן השמן. ומיירי הכא שהביא רקיקין, וס\"ל לר\"ש דאין מושחן רק כמין כי יוונית, ושאר השמן נאכל לכהנים [וכי יוונית, כתב רש\"י במנחות [דע\"ה א'] שהיא כמין כ', ותוס' שם כתבו בשם הערוך שהיא כתמונה זו A, והר\"ב במנחות [פ\"ו מ\"ג] כתב שהיא כמין ט, וברש\"י בחומש פרשה תצוה כתב, שכי יוונית היא כתמונת נ כפופה שלנו, אולם ברמב\"ם [פ\"א מכלי מקדש] כתב שהוא כמין X. ומסתבר כרמב\"ם שכן באלף בית יווני האות הכ\"ב הוא בצורת X. ונקרא בלשון יווני כי בכף רפוייה, אלא שבלשון עברי כל ב' ג' ד' כ' פ' ת' שבראש התיבה הם דגושים, ולהכי נקרא אצלינו כי יוונית. וכל זה דלא כרתוי\"ט שכתב במנחות [פ\"ו מ\"ג], ובכלים [פ\"כ מ\"ז], שראה באלפא ביתא הגדול היווני אות הט\"ז שהוא כדוגמת ח, ואות הכ' באלפא ביתא הקטון שם הוא כדוגמת ט, וזה כר\"ב שם. וכל זה במח\"כ ליתא, דהאות הט\"ז הוא II, ונקרא בלשון יווני פּי, ואות הכ' שזכר הוא באמת בתמונת ט ונקרא בלשון יווני אִיפסִילָן ולמה קראוה חז\"ל כִּי יוונית. אע\"כ כדברינו] "
+ ],
+ [
+ "ולוג שמן של מצורע
ר\"ל או שהוא מותר לוג שמן של מצורע, לאחר שהכהן הזה ונתן מהלוג על תנוך ובהונות:"
+ ],
+ [
+ "אלא מותר רקיקי מנחות כהנים
שכולה כליל, ומדנעשה רקיקין שנמשחין רק מהשמן כלעיל, השמן הנותר נשרף בפ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "ומנחת כהן המשיח
ר\"ל או שהוא מותר מנחת כהן המשיח, והוא חביתין של כה\"ג, ששמנה מרובה, מדמביא לכל העשרון סולת שמקריב בכל יום, ג' לוגין שמן, ובולל הסולת עם קצת השמן ועם רותחין, ולש ועושה מהן י\"ב חלות, ואופה אותן מעט, ואח\"כ מטגנן במותר השמן, ומשו\"ה נשאר השמן צף ולא נבלע בהן כולו, ומקטירין אותו בפ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "שאין מתנדבים שמן
להכי לא תוכל לחשוב שיהיה השמן המתחלק או הנקטר, שמן נדבה:"
+ ],
+ [
+ "מתנדבים שמן
ואינו פחות מלוג, ומפריש ממנו כשיעור קומץ, דהיינו כב' זיתים, ומלחו וזורקו ע\"ג האישים, והשיריים נאכלין, וכ\"כ מתנדבין יין, ונותן בו מלח, ומנסכו כולו לשיתין ככל הנסכים [רמב\"ם מעשה קרבנות פט\"ז הי\"ד]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הרי זה טעון כבוס
שנאמר ואשר יזה מדמה וגו' תכבס במקום קדוש:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שאין הכתוב מדבר אלא בנאכלות
ר\"ל בחטאות חצונות, שהן נאכלות:"
+ ],
+ [
+ "במקום קדוש תאכל
בענייני דכיבוס כתיב:"
+ ],
+ [
+ "תורה אחת לכל החטאות
מיהו מדכתיב מיעוטא זאת תורת וגו', ממעטינן דם חטאת עוף שא\"צ כבוס, מדכתיב בהך עניינא תשָחט, והרי עוף נמלק. [ואי\"ל הרי כתיב נמי התם תאכל, והרי פנימית נשרפת, וא\"כ מה חזית לומר דתאכל לאו דוקא ותשחט דוקא אימא איפכא. י\"ל דמסתבר למעוטי עוף דלא דמי לחטאת חצונה, לענין שחיטה, וצפון, וקבלת דם בכלי, ומתן קרן, ואצבע, וחוד הזוית, ואישים, ולא דמי אהדדי רק לעניין שדמה ניתן בחוץ ושנאכל]:"
+ ],
+ [
+ "חטאת פסולה אין דמה טעון כבוס
מדכתיב מדמה במפיק הא, קמ\"ל דרק בכשרה דמיירי בה קרא, ולא בפסולה:"
+ ],
+ [
+ "בין שהיה לה שעת הכושר
לזריקה:"
+ ],
+ [
+ "איזו היא שהיה לה שעת הכושר שלנה
שלן דמה או שנטמא בשרה [דדם קדשים אמק\"ט]. או שיצא דמה או בשר. וכולן שהיו קודם זריקה. דלאחר זריקה גם כשרה א\"צ כבוס. וכלקמן:"
+ ],
+ [
+ "שנשחטה
במחשבת חוץ וכו':"
+ ],
+ [
+ "ושקבלו פסולין
או זרקו וכו':"
+ ],
+ [
+ "וזרקו
שפיר גרסיני לה. וכש\"ס ריש מעילה [ד\"ה א'. ודלא כר\"ב הכא]. דאף דגם דם כשרה אחר שנזרק א\"צ כבוס. י\"ל דקמ\"ל בזרקו פסולין. דלא נימא כיון דהיכא דאיכא דם הנפש יחזור הכשר ויקבל [כלעיל פ\"ג סי' ט'] א\"כ בזרקו פסולין כלא זרק דמי. ויהא דם שבמזרק טעון כבוס. קמ\"ל תנא. דעכ\"פ דם שבמזרק. כיון שהזה ממנו הפסול נעשה דם הנשאר במזרק כשיריים ופסול להזייה וכתיב אשר יזה. דדוקא בראוי להזייה. צריך כבוס:"
+ ],
+ [
+ "נתז מן הצואר על הבגד אינו טעון כבוס
דאינו ראוי להזאה עדיין:"
+ ],
+ [
+ "מן הקרן
של מזבח:"
+ ],
+ [
+ "ומן היסוד
ר\"ל מהשיריים העומדים להשפך ליסוד. אף שלא נשפכו עדיין. וכ\"ש אחר כך:"
+ ],
+ [
+ "אינו טעון כבוס
דכתיב אשר יזה. ולא שכבר הוזה:"
+ ],
+ [
+ "נשפך על הרצפה ואספו אינו טעון כבוס
בלא נתקבל בכלי מיירי. דאל\"כ הרי ראוי להזייה [כפ\"ג מ\"ב]. ואע\"ג דכבר שמעינן לה מניתז מן הצואר [עתוס']. נ\"ל דקמ\"ל אף שאספו. שהרי קבלו בכלי אח\"כ. אפ\"ה מדפסול תו להזייה א\"צ כבוס. ולהכי חלקן התנא לג' בבי. משום דכל חדא ילפינן מקרא. ודרשינן הכתוב למין פסול אחר:"
+ ],
+ [
+ "וראוי להזיה
למעוטי קיבל בהרבה כלים. ובכל א' פחית מכדי הזייה. אף שחזר וערבן. לא קידש. וא\"צ כיבוס:"
+ ],
+ [
+ "נתז על העור עד שלא הופשט אינו טעון כבוס
דכתיב בגד. משמע דמקבל טומאה. אבל עור שלא הופשט אינו מקבל טומאה:"
+ ],
+ [
+ "טעון כבוס
דמשהופשט מקבל טומאה כשחישב עליו להשתמש בו כמות שהוא:"
+ ],
+ [
+ "אף משהופשט אינו טעון כבוס
מדחסר מחשבה להשתמש בו כך. לא דמי לבגד:"
+ ],
+ [
+ "אינו טעון כבוס אלא מקום הדם
ולא כל הבגד:"
+ ],
+ [
+ "ודבר שהוא ראוי לקבל טומאה
אף שחסר המחשבה. אם רק לא חסר מעשה:"
+ ],
+ [
+ "וראוי לכבוס
לאפוקי כלי עץ. או עור קשה. דבר גרירה נינהו ולא בני כיבוס:"
+ ],
+ [
+ "טעונין כבוס במקום קדוש
ר\"ל בעזרה:"
+ ],
+ [
+ "ושבירת כלי חרס
כשבשלו בו בשר קדשים. אפילו של קדשים קלים:"
+ ],
+ [
+ "ומריקה ושטיפה בכלי נחשת
ה\"ה שאר כלי מתכות:"
+ ],
+ [
+ "במקום קדוש
כשבישל בו מגעיל תוך הכלי ברותחין. ואח\"כ שוטף גם גבה של כלי בצונן [כלקמן]:"
+ ],
+ [
+ "זה חומר בחטאת מקדשי קדשים
לעניין חיוב כיבוס ושבירת כלי חרס, אבל מריקה ושטיפה צריך בשתיהן [כמשנה ז']:"
+ ],
+ [
+ "בגד
שניתז עליו דם חטאת:"
+ ],
+ [
+ "נטמא חוץ לקלעים
ואי אפשר להכניסו בטומאתו לעזרה, וגם לטובלו מקודם אי אפשר, דהרי הדם חוצץ, ואף דדם לח אינו חוצץ [כשבת ק\"ב ב']. י\"ל דהכא בנתייבש מיירי, או נ\"ל דהכא מדמקפיד עליו לכבסו בפנים, חוצץ [וראייתי מפסחים דמ\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "קורעו
קורעו ברוב אורך או ברוב רוחב, באופן שלא יהיה ראוי עוד למלאכתו הראשונה [עי' רמב\"ם פי\"ב מכלים הט\"ז]. מיהו לא יבדיל חלקי הקרעים זמ\"ז, רק ישייר שיהיה נשארם מחוברים יחד כדי רוחב סודר, כדי שיהיה שם בגד עליו בשעת כיבוס, ואף דאז עכ\"פ מקט\"ו מדרבנן. עכ\"פ כדי לקיים מצות הכנסתו לפנים, לא גזרו. [ולתוס' הכא צריך לקרעו להרבה קרעים שלא ישאר גע\"ג במקום אחד, רק שלא ינתקם זמ\"ז ע\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "ונכנס ומכבסו במקום קדוש
[ואילה\"ק מ\"ש לעניין טומאה לא מחשב כלי מדאורייתא אף דנשאר כרוחב סודר, ולעניין כיבוס מחשב עדיין כלי מדאורייתא. וכ\"כ ק' בסמוך גבי ניקוב כלי חרס. י\"ל דאף דע\"י הקרע שבבגד והנקב שבכלי נתבטל שם בגד וכלי שהיה עליו לעניין טומאה דלשעבר, עכ\"פ לעניין כיבוס דלהבא, הרי לעניין להבא עדיין שם בגד וכלי עליו גם לענין טומאה כשייחדו להשתמש באותו רוחב הכודר שעדיין שלם ובכלי שניקב, עדיין שם כלי עליו לטומאה כשייחדו לזיתים. ונ\"ל ראיה דהרי כלי נחושת שפיחחה, וודאי בטל ממנו תורת כלי לגמרי, ואפ\"ה כשצורפו אח\"כ בקורנס, מהני לעשותו כלי לעניין שטוף [כסי' ל\"ה], ה\"נ מהני יחוד לתשמיש כמות שהוא, לעניין כבוס שאח\"כ]:"
+ ],
+ [
+ "נטמא חוץ לקלעים
שאי אפשר להכניסו בטומאתו, וטבילה גם בלי חציצה לא מהני לכלי חרס שנטמא:"
+ ],
+ [
+ "נוקבו
כדי שיטהר מטומאתו:"
+ ],
+ [
+ "ונכנס ושוברו במקום קדוש
ודוקא בנקבו בחוץ כדי שורש קטן, דבזה נטהר מדאורייתא, אף דמדרבנן צריך שיתנקב כמוציא זית, עכ\"פ משום מצוה להכניסו לא גזרו. מיהו בהגדיל הנקב יותר משורש קטן, תו א\"צ להכניסו, דכבר נתבטל מתורת כלי בשעת שבירה:"
+ ],
+ [
+ "נטמא חוץ לקלעים
(ראה בועז):"
+ ],
+ [
+ "פוחתו
דכלי מתכות אינו נטהר רק בנקב גדול. מיהו לאחר שפחתו מקיש עליו בקורנס שיסתם הנקב, כדי שיחזור שם כלי עליו בשעת מרוש\"ט, ואף דחוזר עי\"ז לטומאה ישנה. זהו רק מדרבנן [כר\"ב פי\"א דכלים]. [מיהו נ\"ל דוקא בסותמה בהקשת קורנס, דאינו מתחבר יפה אבל לסותמו ע\"י שמתיך לתוכו אבר, אינו רשאי, דאל\"כ לעיל סי' ל' נמי יחזור ויתפור הקרע אע\"כ דאז יהיה כבגד אחר, ה\"נ כשיסתמו באבר, יהיה ככלי אחר, ולא מקיים מצות הכנסה. ולתוס' הכא פוחתו היינו דהופך פנימית הכלי לחוץ כי כיתונא ותמיהני דאין לך פנים חדשות גדול מזה. וצ\"ע]:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר קדשים קלים אינן טעונין מריקה ושטיפה
מיהו מודה ר\"ש דבעי הגעלה, דאל\"כ יפלוט טעם הבלוע שבו לאחר שיהיה נותר, לתוך ההיתר שיבשל בו. והחילוק בין הגעלה למרוש\"ט הוא, דמרוש\"ט צריך שיהיה במים דוקא, וצריך מריקה בחמין ושטיפה בצונן, וגם אפילו בישל במקצת כלי, צריך מרוש\"ט בכל הכלי, משא\"כ בהגעלה סגי בדיעבד גם בשאר משקין [כא\"ח תנ\"ב ה'], וא\"צ אחר הגעלה גם שטיפה בצונן רק שנהגו כן [שם ס\"ז], ובהגעיל רק המקום שנבלע בו האיסור בהכלי, קיי\"ל דבדיעבד מהני [י\"ד קכ\"א ש\"ך י\"ח, ולרשב\"א לא מהני, כש\"ך שם סקט\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "יבשל בו את כל הרגל
בלי מריקה ושטיפה דמתוך שמרובים הקרבנות ברגל ומבשל בו בכל יום, פולט כל יום מה שבלע אתמול קודם שנעשה נותר, דהרי שלמים נאכלים לב' ימים ולילה שבינתיים. [ואף שאין כלי מחזיק ס' נגד בליעתו שמאתמול, והוא חוזר ונבלע בו ביום ג'. נ\"ל דכיון דהיתירא בלע השתא, ס\"ל לר\"ט דהו\"ל כנ\"ט בר נ\"ט דהיתירא ולרבנן חיישינן שמא נשאר מעט בכלי שלא נתערב בבלוע שמהיום]:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים עד זמן אכילה
ר\"ל מותר לבשל בו בלי מריקה ושטיפה עד כלות זמן אכילת הקרבן, דהיינו בשלמים שני ימים ולילה אחד, ובחטאת יום ולילה, ואח\"כ אפילו בישל בו בינתיים צריך מרוש\"ט, שמא נשאר בו מבלוע הראשון, שנעשה השתא נותר. [ולרשב\"ם [פ\"ח מקרבנות], עד זמן אכילה דקאמר מתני', ר\"ל דבגזירת הכתוב הוא דאף שלא נעשה עדיין נותר, אינו רשאי לבשל בו רק מזמן הסעודה שבישל בה עד זמן הסעודה אחרת. וכן מסתבר לפע\"ד, דאי מירוק ושטיפה מטעם נותר, א\"כ מה מהני שבירת כלי חרס, דאפילו ישתמש בהחרסין הרי הוה נותר כמעיקרא וסגי שיאסר הכלי. אע\"כ דשבירה ומרוש\"ט כולן גזירת הכתוב הן]:"
+ ],
+ [
+ "מריקה ושטיפה
שאמרה תורה כיצד:"
+ ],
+ [
+ "כמריקת הכוס
של ברכת המזון, שצריך למרקו ולרוחצו יפה מבפנים ובחוץ [כאו\"ח קפ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ושטיפה כשטיפת הכוס
מבחוץ:"
+ ],
+ [
+ "והשפוד והאסכלה
טס ברזל מלא נקבים שצולין עליו [ראסט בל\"א]. ושניהן אין להן תוך:"
+ ],
+ [
+ "מגעילן בחמין
כל הגעלה לשון פליטה הוא כמו שורו עיבר ולא יגעיל [איוב כ\"א פ\"י] שר\"ל לא יפליט הזרע, ה\"נ ר\"ל מפליט ממנו ע\"י הרותחין הטעם הבלוע בו [א\"ח תנ\"א ג'. ודלא כרתוי\"ט שכתב שהוא לשון מיאוס, ולשונו לקוח מרמב\"ם בפי' המשניות הכא]. אבל א\"צ שטיפה, מדאין להן רק צד א'. ואילה\"ק הרי כלים הללו בליעתן ע\"י אור וכל כה\"ג צריך ליבון כשלהי ע\"ז [וא\"ח תנ\"א ס\"ד]. י\"ל היינו בבלע איסור, אבל הכא שבשל בהן קדשים בשעת היתר, אלא שאח\"כ נעשה נותר, א\"כ התירא בלע, ובכל כה\"ג אפי' בלע ע\"י אור מותר בהגעלה. ואע\"ג דבבלע חמץ ע\"י אור בזמן היתר לא ניתר בהגעלה. חמץ שאני דשם האיסור דהשתא כבר הי' עליו גם בזמן התירו, ולפיכך נידון כאיסורא בלע:"
+ ],
+ [
+ "אם יש בהן בנותן טעם
שאין ס' בהקלין נגד החמורים שבישל בהן:"
+ ],
+ [
+ "הרי הקלים נאכלין כחמורין
שנאכלין רק לפנים מן הקלעים. וליום ולילה, ולזכרי כהונה כדין קדשי קדשים:"
+ ],
+ [
+ "ואינן טעונין מריקה ושטיפה
חסורי מחסרא וה\"ק, אם יש בהן בנ\"ט הרי טעם כעיקר דאורייתא, ולהכי נאכלין כחמורין, וטעונין מרוש\"ט, ופוסלין במגע. אין בהן בנ\"ט, נאכלין כקלין וא\"צ מרוש\"ט ואין פוסלין במגע. ומתניתין ר\"ש היא דס\"ל לעיל דקדשים קלין א\"צ מרוש\"ט. לפיכך הכא כשנתערבו בהן טעם של הק\"ק, ויש בקדשים קלין ס' כנגדן, א\"צ מרוש\"ט, וכדין שאר קדשים קלין. וצריך נמי לומר דהא דתני קדשים וחולין ר\"ל קדשי קדשים שנתבשלו עם חולין. דאי בקדשים קלים עם חולין, אמאי באין בחולין ס' כנגדן צריכים לדידיה מרוש\"ט. [מיהו לרש\"י אפילו כרבנן אתיא, והא דתני בסיפא דביש בהקלין ס' נגד החמורין א\"צ מרוש\"ט. ר\"ל א\"צ מרוש\"ט לזמן החמורין רק לזמן הקלין]:"
+ ],
+ [
+ "ואינם פוסלין במגע
ר\"ל באין ס', וחזרו הקדשים הקלין ונגעו בקדשים קלין אחרים, ובלעו האחרים מהם, דינן כאילו נגעו קדשים החמורין בקדשים הקלין ההם, וצריך לאוכלן כחמורים. ואם החמורים פסולין נפסלו הקלין כמותן. ובהיה ס' אין פוסלין במגען:"
+ ],
+ [
+ "רקיק שנגע ברקיק
ואי פסול ואחד כשר, ובלע הכשר מהפסול, ע\"י שהיו חמין:"
+ ],
+ [
+ "אינו אסור אלא מקום שבלע
וחותך כדי נטילה משם, והשאר כשר:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "טבול יום
היינו כל טמא טומאה דאורייתא שטבל ולא העריב שמשו עדיין, אף שהוא מהטמאים שא\"צ קרבן [אבל בנטמא בטומאה דרבנן א\"צ הערב שמש כרש\"י ביצה י\"ח א' ד\"ה בוולד הטומאה]:"
+ ],
+ [
+ "ומחוסר כפורים
היינו זב וזבה. יולדת, מצורע, שלמחרת יום שטבלו והעריב שמשן. מביאין קרבן, וכל שלא הביא הקרבן עדיין נקרא מחוסר כפורים:"
+ ],
+ [
+ "אינן חולקים בקדשים לאכול לערב
ר\"ל אף דבערב יהיו זה וזה וודאי מותרים לאכול קדשים דהטבול יום וודאי יערב שמשו אז, והמחוסר כפורים נמי, אז וודאי כבר יקריבו כפרתו [כפסחים ד\"צ ע\"ב], אפ\"ה מדבשעת חלוקה אינן ראויין לאכילה, להכי אינן חולקין:"
+ ],
+ [
+ "אונן
כל היום של מיתת קרובו שחייב להתאבל עליו, אפי' לאחר קבורה נקרא אונן דאורייתא לענין קרבנות [ועש\"ך י\"ד שמ\"א סק\"ב]. ובלילה שלאחריו אפילו נקבר כבר או כל הימים האחרים כל זמן שלא נקבר. הו\"ל אונן דרבנן [ועי' פ\"ב סימן ב]:"
+ ],
+ [
+ "נוגע
בקדשים:"
+ ],
+ [
+ "ואינו מקריב
וכמו כן אסור לאכול קדשים עד שיטבל. אבל טבו\"י ומחוסר כפורים א\"צ לומר שאינו מקריב, דהרי פוסל קדשים בנגיעה [ועי' ביבקש דעת אות נ\"ד]. ולרמב\"ם [ספי\"ב מאה\"ט] מותר ליגע בקדשים. וכן מותר ליגע במקדש [כך כתב בפ\"ב מכלי מקדש. ותמהו שם עליו נושאי כליו. ועי' רתוי\"ט חגיגה פ\"ג מ\"ג ד\"ה צריכין, ועי' בפירושינו שם סי' ל\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ואינו חולק לאכול לערב
מיהו מותר לאכול פסח, דכיון דאנינות לילה מדרבנן לא העמידו דבריהן במקום כרת דאכילת פסחים מעכבא [כפסחים דע\"ח ב], ומדאכל פסח אז, מותר לאכול נמי אז שאר קדשים. אף שאין באכילתן רק עשה:"
+ ],
+ [
+ "אינו חולק בבשר
וכ\"ש טהור בשעת זריקה וטמא בשעת הקטר, דאינו חולק רק עד שיהיה טהור משעת זריקה עד אחר הקטר:"
+ ],
+ [
+ "המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן
משמע דבזמן שתיהן יהיה ראוי להקרבה:"
+ ],
+ [
+ "כל שלא זכה המזבח בבשרה
שנפסל הבשר קודם זריקה:"
+ ],
+ [
+ "עולת איש עולה שעלתה לאיש
מתני' מיירי בעשה כדינו, דלכתחילה אין להשהות הזריקה עד אחר הפשט, אבל בהופשט קודם זריקה אפי' נפסל קודם זריקה. העור דכהנים [כרמב\"ם פי\"ט מפסוהמ\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "עורה לכהנים
דהרי כשרה היא, ושעלתה לאיש דמרבה קרא אינו ר\"ל שעלתה לשם חובה, רק ר\"ל שעלתה למזבח שהקריב בעד איש. [ואילה\"ק נדרוש לחומרא דדוקא בעלתה לשם חובה, די\"ל מדאיכא רבויי, דהא עור העולה לרבות אפילו לא עלתה לשם חובה כדאמרינן בת\"כ]:"
+ ],
+ [
+ "עורות קדשים קלים לבעלים
דבעינן דומיא דעולה שהוא ק\"ק:"
+ ],
+ [
+ "אין מזבח יוכיח
ר\"ל אין לומר מזבח יוכיח, שזכה בבשר עולה ולא בעורה, כ\"כ הול\"ל בק\"ק דאף שזכו כהנים בבשרה לא יזכו בעורה:"
+ ],
+ [
+ "שאין לו עור מכל מקום
ואין אומרים יוכיח מדבר שאין לו ענין בהדבר שרוצין ללמוד. מיהו לא ילפינן קדשים קלים נמי בהאי ק\"ו שיזכו כהנים בעורן, דהרי גם בקדשים קלים יש לכהנים עכ\"פ חלק, די\"ל מדאיכא מיעוטא דכתיב עולה, בעינן ק\"ק דומיא דעולה:"
+ ],
+ [
+ "אין עורותיהם לכהנים
רק נשרפין עם עורן:"
+ ],
+ [
+ "לאחר הפשטן
אפילו קודם זריקה [כלעיל סי' י\"א]:"
+ ],
+ [
+ "מימי לא ראיתי עור יצא לבית השריפה
אפילו כשפסולו הוא שנמצא טריפה לאחר שהופשט. ומזה הוכחתי דאף שפסול זה קודם הפשט היה, אפ\"ה כיון שעכ\"פ לא נודע עד אחר הפשט מותר העור בהנאה:"
+ ],
+ [
+ "אמר ר' עקיבא מדבריו למדנו שהמפשיט את הבכור ונמצא טריפה שיאותו
ר\"ל שיהנו:"
+ ],
+ [
+ "הכהנים בעורו
אפי' בכור שנשחט על מומו במדינה, ונמצא טריפה, והרי אם היה מת היה נקבר עם עורו, אפ\"ה זה שלא נודע טריפתו עד לאחר הפשט, התירה שחיטתו את עורו כזריקתו במקדש. [ונ\"ל דלהכי נקט האי לישנא יאותו הכהנים, ולא קאמר עורו לכהנים, משום דלישנא דעורו לכהנים, לא שייך רק בקרבן תמים שאינו עדיין של כהן, רק הבעלים הביאוהו לעזרה. וכהנים מבי גזא דרחמנא קזכו לעורו. אבל הכא נקט לשון יאותו וכו' לגלויי דאפילו בבעל מום מיירי שכבר ניתן לכהן והוא שלו, ואין הספק רק אם מותר בהנאה, וקמ\"ל דמותר בהנאה]:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אין לא ראינו ראיה
שמא לא אירע בימיך כך, או אולי נשרף ולא ראית:"
+ ],
+ [
+ "אלא יוצא לבית השריפה
מדהיה פסולו קודם הפשט. וקי\"ל דאפילו נשחט ע\"פ מומחה ונטרף, נקבר עם עורו [י\"ד ש\"ז], ולרמב\"ם דוקא בנשחט שלא ע\"פ מומחה יקבר עם עורו:"
+ ],
+ [
+ "פרים הנשרפים
פר המשיח, ופר העלם דבר של צבור, ופר יו\"כ:"
+ ],
+ [
+ "ושעירים הנשרפים
שעיר יו\"כ ושעיר ע\"ז [ועי' לעיל פ\"ה סי' י\"ג וי\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "נשרפין בבית הדשן
חוץ לעיר, דהיינו חוץ לג' מחנות, דעזרה מחנה שכינה, והר הבית מחנה לויה, וירושלים מחנה ישראל:"
+ ],
+ [
+ "ומטמאין בגדים
דכל העוסקין בהן לשורפן, כל בגדים וכלים, וכ\"ש אוכלין ומשקין, שנוגעין בהן בשעה שעוסקין בשריפתן, נטמאו:"
+ ],
+ [
+ "ואם אינן נשרפין כמצותן
דהיינו שנפסלו:"
+ ],
+ [
+ "נשרפין בבית הבירה
ר\"ל בעזרה, מדלא יצאו עדיין:"
+ ],
+ [
+ "ואינם מטמאין בגדים
ואפי' נפסלו לאחר זריקה, כך דינן. מיהו בנפסלו לאחר יציאתן מעזרה. נשרפין בהר הבית:"
+ ],
+ [
+ "היו סובלין אותם במוטות
ר\"ל אם נשרפין כמצותן. אז ד' בני אדם נושאין אותן על מוטות [שטאנגען], לחוץ לעיר לשרפו שם:"
+ ],
+ [
+ "והאחרונים לא יצאו
ר\"ל כשהיה כך, שהב' שנושאין בראש הא', וגם גוף הפרים והשעירין, כבר היו כולן מבחוץ לעזרה, והב' שבראש השני עדיין היו בפנים [עי' בש\"ס ק\"ד ב']:"
+ ],
+ [
+ "עד שיצת האור ברובן
ברוב בשר של גוף הנשרף, אז מטמאים להמתעסק אז:"
+ ],
+ [
+ "ניתך הבשר
ר\"ל אם נימק צורה החיצונה של הבשר ע\"י האש. דנחרך כל פנים החיצוני של הבשר:"
+ ],
+ [
+ "אין השורף מטמא בגדים
אף שמסייע אז גם הוא לשרפן לאפר אפ\"ה אינו מטמא. אבל מקמי הכי, המהפך בבשר או באש, או המשליך עצים להמדורה, והחותה בגחלים כדי שיבער, וכיוצא בעסקי ההבערה, מטמא בגדים. אבל המצית האור והמסדר המערכה קודם שיתנו שם הפרים, אינו מטמא בגדים:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "השוחט
קדשים בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "והמעלה בחוץ
אפילו עשה שניהם בהעלם אחד:"
+ ],
+ [
+ "חייב על השחיטה וחייב על העלייה
קרבן חטאת על כל א', מדהן ב' מיני עבירה והו\"ל כאוכל חלב ודם בהעלם א':"
+ ],
+ [
+ "שחט בחוץ והעלה בחוץ פטור
על העלייה, אבל חייב על השחיטה:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו אף השוחט בפנים ומעלה בחוץ כיון שהוציאו פסלו
ואפ\"ה מודית שחייב. א\"כ ה\"ה השוחט בחוץ ומעלה בחוץ. ולרבי יוסי. שוחט בפנים היה לו שעת הכושר. משא\"כ שוחט בחוץ ומעלה בחוץ לא היה לו שעת הכושר:"
+ ],
+ [
+ "טמא שאכל
נקט הך בבא הכא. מדדמי לפלוגתא דלעיל:"
+ ],
+ [
+ "חייב
קרבן חטאת בשגג:"
+ ],
+ [
+ "שלא אכל אלא דבר טמא
והרי בשר קודש שנטמא. אסור באכילה רק בלאו:"
+ ],
+ [
+ "כיון שנגע בו טימאהו
רבנן הוה סברי דטעמו דרבי יוסי דפוטר, משום דגמר מתרומה טמאה שאכלה כהן טמא. דפטור. מדכתיב ומתו בו כי יחללוהו. פרט לזו שמחוללת ועומדת כבר [כחולין קי\"ג ב']. ולהכי לרבנן לא ילפינן מהתם מדאיכא מיעוטא בתרומה [ע\"ש]. והיינו דקאמרי ליה. לשיטתך דילפת מתרומה. א\"כ נפטר נמי הכא בטמא שאכל טהור, דהרי בתרומה נמי, טמא שאכל את הטהור. אינו חייב רק בתחב לו חבירו לתוך פיו. או כשלא הוכשרה התרומה. או שנילשה במי פירות שאינן מכשירין, אבל קודש הרי אפילו כשלא הוכשר, חיבת הקודש מכשרת לקבל טומאה [כחולין דל\"ו ב']. ובתחב לו חבירו נמי לא מצית לאוקמי. דאם כן למה אתה פוטר רק בטמא שאכל טמא. הרי גם באכל טמא את הטהור אפשר דפטור. וכגון שלא תחב. מיהו באמת טעמיה דרבי יוסי דפוטר בטמא שאכל טמא, מיירי דוקא בנטמא הבשר ואחר כך הגוף. אף דהוה ליה טומאת הגוף איסור כולל. דהרי נאסר על ידי זה גם בחתיכת קדשים טהורות. אפי' הכי לא חל כרת של טומאת הגוף על לאו של טומאת בשר. דרבי יוסי לא סבירא ליה איסור חל על איסור אפילו אם האיסור השני כולל, ואי\"ל דעכ\"פ אם האיסור השני חמור גם כן טפי מהראשון מודה דחייל. והכא כרת דטומאת הגוף וודאי חמיר מטומאת לאו של בשר. י\"ל בטומאת בשר נמי יש בו חומרא. מדאין לו טהרה במקוה. ופליגי רבנן עליה גם בהא. וס\"ל דבאיסור כולל איסור חל על איסור. ולפיכך טמא שאכל את הטמא. אף שנטמא בשר תחלה ואחר כך הגוף. חייב כרת. אבל בנטמא הגוף ואחר כך הבשר. גם רבי יוסי מודה דחייב כרת באכל טמא את הטמא. דהרי איסור כרת קדים:"
+ ],
+ [
+ "וטהור שאכל טמא פטור
מכרת וקרבן. אבל חייב מלקות:"
+ ],
+ [
+ "חומר בשחיטה מבעלייה
הקטרה:"
+ ],
+ [
+ "שהשוחט להדיוט
ששחט קדשים בחוץ לצורך אכילת הדיוט:"
+ ],
+ [
+ "והמעלה להדיוט
כדי לעשות לו נחת רוח. ולא התכוון לעבדו בכך [דבנתכוון לעבדו בכך. א\"כ הו\"ל מומר לע\"ז שהוא מומר לכל התורה ואינו שב מידיעתו. ואיך ס\"ד שיתחייב חטאת משום העלאת חוץ. כך כתבו תוס'. ולפעד\"נ להצדיק דברי רש\"י. דלעולם שהתכוון לעבוד להדיוט, ובשגג בע\"ז מיירי. ופטור מחטאת דהעלאת חוץ. אבל אי\"ל דלעולם בהזיד בע\"ז מיירי. והא דקתני פטור. לא מקרבן חטאת קמיירי. רק דפטור ממלקות דכרת דהעלאת חוץ. דהרי כל כרת יש בו מלקות [כמכות די\"ג]. דליתא. דלזה א\"צ קרא דלה'. דבל\"ז פטור ממלקות מטעם קלב\"ם. כשוחט אותו ואת בנו לע\"ז [חולין דפ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "פטור
מדכתיב לה' אינו חייב בהעלאת חוץ רק במקטירן בחוץ לה':"
+ ],
+ [
+ "שנים שאחזו בסכין ושחטו
קדשים בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "חייבין
דאע\"ג דבשחיטה נמי כתיב איש איש כמו בהעלאה. דמשמע אפילו ב'. עכ\"פ רק בשחיטה כתיב מיעוטא האיש ההוא. דמשמע א' ולא ב' [כך אמרינן בש\"ס. והא דלא מחלקינן בכה\"ג בין יכול א' להעלהו או לא יכול. כדמחלקינן בכה\"ג בשבת [פ\"י מ\"ה]. דנ\"ל דרק גבי מלאכה מחלקינן בכה\"ג שלא יתחייב משום מלאכה בשהיה כל א'. יכול לבדו לעשותו. דהרי לא עשה רק חצי המלאכה. אבל כל שחיובו אינו תלוי במלאכה רק במעשה. *) דהיינו בתכלית הפעולה אפי' עשו שנים חיייבים. ורק היכא דמיעטיה קרא פטור. וכ\"כ בשנים שאחזו מקל אחד או סכין א' והרגו נפש, לולא דמיעטיה קרא ואיש כי יכה. היו שניהן חייבים [ועי' רש\"י סנהדרין ע\"ח א' ד\"ה כל דהו. ועי' עוד רפי\"ג דשבת] וזה דלא כרבינו אלי\" זצוק\"ל בספרו אלי' רבה [זבים פ\"ד מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "וחזר והעלה
ונודע לו בינתיים:"
+ ],
+ [
+ "חייב על כל עלייה ועלייה
אפילו היו כל ההעלאות מבהמה א':"
+ ],
+ [
+ "אינו חייב אלא אחת
ואע\"ג דנודע לו בינתיים והרי ידיעות מחלקות [ועי' כריתות פ\"ב סי' ל\"ד]. הכא שאני דמיעטיה קרא [ועי' ש\"ס]:"
+ ],
+ [
+ "ואינו חייב עד שיעלה לראש המזבח
שנבנה בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "שהיה פסולן בקדש
כגון לן או יוצא או שנשחט במחשבת חוץ לזמנו או במחשבת חוץ למקומו:"
+ ],
+ [
+ "המעלה כזית מן העולה ומן האימורין בחוץ
חצי זית מזה וחצי זית מזה:"
+ ],
+ [
+ "חייב
דמדכולם כליל. מצטרף:"
+ ],
+ [
+ "והלבונה
ממנחת נדבה:"
+ ],
+ [
+ "והקטרת
שמקטירין בכל יום במקדש:"
+ ],
+ [
+ "ומנחת כהנים
שכולה כליל:"
+ ],
+ [
+ "ומנחת כהן המשיח
חביתי כה\"ג שמקריבין משלו בכל יום. שג\"כ כולה כליל [עי' לעיל פ\"י סי' מ']:"
+ ],
+ [
+ "ומנחת נסכין
כל מנחה שמביאין עם הקרבן עם נסכים. ובה אין נותנין לבונה. וג\"כ כולה כליל [עי' מנחות פ\"ה מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "חייב
אף שלא הקריב כולו רק כזית ממנו. חייב. וה\"ה בכל דבר שאינו אבר כחלב ואימורין. די בכזית. אבל באבר. כ\"ע מודו דאינו חייב רק כשהוא אבר שלם [רכ\"מ פי\"ט מקרבנות הי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "רבי אלעזר פוטר עד שיקריב את כולו
בחוץ. דכל שחסר לא חזי לפנים. דהרי בהקטירו לפנים חסר. פסול. ולהכי לא חייב עליו בחוץ אפי' אינו אבר:"
+ ],
+ [
+ "ושייר בהן כזית והקריבן בחוץ חייב
מדנגמר בו ההקטרה:"
+ ],
+ [
+ "וכולם שחסרו כל שהן
שנאבד מהן קצת או נשרף קודם הקטרה:"
+ ],
+ [
+ "והקריבן בחוץ
כשהן חסירין:"
+ ],
+ [
+ "המקריב קדשים ואימוריהם בחוץ
שהקריב הבשר והאימורין כשעדיין מחוברין יחד. והרי הבשר של קדשים שאינו נקרב. חוצץ בין אימורין לאש:"
+ ],
+ [
+ "חייב
על האימורין. אף דבשר מפסיק בין אש לאימורין. מין מין במינו אינו חוצץ. [ומה\"ט נקט קדשים לשון רבים, דקמ\"ל דאפי' היו הרבה קדשים זה ע\"ג זה. גם בשר חבירתה אינו חוצץ בפני האימורין. מדהו\"ל כמין במינו. כהניח רגלו על רגל חבירו פ\"ב סי' י\"ב.]:"
+ ],
+ [
+ "מנחה שלא נקמצה והקריבה בחוץ פטור
דבכה\"ג אינה ראויה לפנים. ולא דמי לאימורין הנ\"ל שמחוברין עדיין בבשר ואפ\"ה חייב, י\"ל דהכא אין הקומץ מבורר עדיין:"
+ ],
+ [
+ "קמצה וחזר קומצה לתוכה והקריבה בחוץ חייב
דבכה\"ג דמי לאימורין הנ\"ל. דמדחזי כה\"ג לפנים. כשהקריב כך. כשר בדיעבד [כמנחות פ\"ג מ\"ג]. א\"כ חשבינן הקומץ כמבורר. ונ\"ל דמיירי שלא נבלל כל הקומץ לגמרי עם השיריים. דאל\"כ הרי מדאורייתא ברובא בטל וכליתיה דמי:"
+ ],
+ [
+ "הקומץ והלבונה
של מנחת נדבה:"
+ ],
+ [
+ "עד שיקריב את השני
דשניהן מתירין את שיירי המנחה לכהנים וצריך שיקטיר כל המתיר [וכלעיל סי' ל']:"
+ ],
+ [
+ "אחד בפנים ואחד בחוץ
שהקטיר א' בפנים תחלה, ואח\"כ א' בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "חייב
מדגמר בו ההקטרה [וכסי' ל\"א]:"
+ ],
+ [
+ "שני בזיכי לבונה
שמקטירין בשבת להתיר לחם הפנים לאכילת כהנים:"
+ ],
+ [
+ "הזורק מקצת דמים בחוץ
כגון קרבן שצריך ב' הזיות אי ד' הזיות על המזבח, וזרק בחוץ הזאה ראשונה, דאילו זרק א' מהאחרונות בחוץ, הו\"ל כזורק שירי הדם בחוץ, דפטור:"
+ ],
+ [
+ "חייב
ולא פליג ר\"א, דלא מבעיי' קדשים שחייבים להזות דמן על מזבח החיצון שבעזרה, הרי כל הנתנין במתן ד' שנתנן במתן א' כיפר [כפ\"ח מ\"י] וכבר נגמר ההקטרה. אלא אפילו חטאות פנימיות. שכל הזיותיה שבפנים מעכבין. עכ\"פ מדמהני הזיה א' שנתן, דהרי כשנשפך הדם אחר שנתן מתנה א'. ס\"ל לר\"א שמביא פר אחר וגומר שאר המתנות. וא\"צ להתחיל ההזיות מתחילה [כספ\"ה דיומא. ולא קיי\"ל כן]. א\"כ כל הזיה והזיה מצוה באנפה נפשה היא:"
+ ],
+ [
+ "רבי אלעזר אומר אף המנסך מי חג בחג בחוץ חייב
ודוקא כשנתמלאו בכלי קודש לניסוך המים בסוכות. ולרבנן פטור מכרת. דאף דניסוך המים בחג הלכה למשה מסיני היא. דהוי כדאורייתא. עכ\"פ הכא מיירי בשניסך מים בחוץ פחות מג' לוגין. דכך שיעורו נסוכו בפנים מדאורייתא. ור\"א ס\"ל דמדאורייתא אין שיעור לניסוך המים:"
+ ],
+ [
+ "רבי נחמיה אומר שירי הדם שהקריבן בחוץ חייב
ודוקא בחטאות הפנימיות. דס\"ל לר' נחמיה דשפיכת שירים מעכב בהן. אבל בחיצוניות מודה דאין מעכבין ופטור:"
+ ],
+ [
+ "מלק בחוץ והעלה בחוץ פטור
על המליקה בחוץ פטור. מדכתיב אשר ישחט. על השחיטה בחוץ חייב ולא על המליקה. ועל ההעלאה בחוץ פטור. דמדאין מליקה בחוץ, הו\"ל כמעלה נבילה [עי' זבחים ק\"ז א']:"
+ ],
+ [
+ "השוחט את העוף בפנים והעלה בחוץ פטור
מדכבר נפסל. ואף דכל מנחה או בשר קדשים שהוציאן מהעזרה נפסלו. ואפ\"ה כשהעלן בחוץ חייב. התם רחמנא רבייא בפירוש:"
+ ],
+ [
+ "שחט בחוץ והעלה בחוץ חייב
אף על ההעלאה, דשחיטת עוף קדשים בחוץ רחמנא רביי' דחייב. ומדחייב בשחיטתו בחוץ, חייב גם על העלאתו בהעלו הוא או אחר:"
+ ],
+ [
+ "דרך הכשרו בחוץ פטורו בפנים
ר\"ל נמצא דרך הכשר חיובו מבפנים. דהיינו מליקה. שכשמלק בפנים חייב כשהעלהו אח\"כ בחוץ. פטורו מבחוץ. שכשמלק בחוץ והעלהו אח\"כ בחוץ. פטור. ודרך הכשר חיובו בחוץ, דהיינו שחיטה, שכששחט בחוץ והעלהו אח\"כ בחוץ. הרי חייב. הו\"ל פטורו מבפנים. שכששחט בפנים והעלהו בחוץ. פטור:"
+ ],
+ [
+ "חייבין על כיוצא בו בפנים שהעלהו בחוץ
ר\"ש את\"ק קאי. דמדקאמר ת\"ק נמצא דרך וכו'. על כרחך דאתי לרבויי נמי מלתא אחריתא כגון שוחט אפילו בהמה בלילה. דאיהו נמי דרך הכשר חיובו בחוץ. דכששחט בלילה בחוץ והעלה אח\"כ בחוץ חייב. לפיכך פטור בפנים. בששחט בהמה בלילה בפנים והעלה אותה בחוץ פטור ג\"כ. ואהא קאמר ר\"ש. כל שחייבין עליו בחוץ. דהיינו שחט בלילה בחוץ והעלהו בחוץ דחייב ב'. כך בשחט בלילה בפנים והעלהו בחוץ חייב. דהרי לדידיה מחזי חזי לפנים. דאם עלתה לא תרד [כפ\"ט מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן השוחט בפנים ומעלה בחוץ
ר\"ל חוץ מאותו השוחט בפנים והעלה בחוץ דקמיירי בה ת\"ק. דהיינו בעוף. בהא מודינא דפטור. אף דאם שחטו והעלהו בחוץ היה חייב שתים. וה\"ט דפטור מדלא חזי לפנים. דאם עלה ירד:"
+ ],
+ [
+ "שכולו ראוי לבא בפנים
מתניתין בחטאת פנימית איירי. ור' נחמיה דמשנה ו' היא. דס\"ל דגם שיריים של דם פנימיות מעכבי. להכי קמ\"ל הכא סיפא בנתן בפנים וחזר ונתן בחוץ חייב:"
+ ],
+ [
+ "פטור
הך בבא ל\"ג, דפשיטא דפטור. ואי גרסינן לה. י\"ל דכולה גוונא בעי למנקט:"
+ ],
+ [
+ "שניהם בחוץ חייב
חייב א'. ואם היה לו ידיעה בינתיים שאסור לעשות כן בחוץ. וחזר ושכח. חייב ב':"
+ ],
+ [
+ "אחד בפנים ואחד בחוץ פטור
ואפילו לר' נחמיה לעיל משנה ו'. הכא מודה. דכוס א' עושה את חבירו דחוי שיהיה נשפך לאמה. ולא שיהיה כשיריים ליסוד:"
+ ],
+ [
+ "והפנימי מכפר
שכשר הזבח. דזריקה שבחוץ לא פסל דם הנשאר שבפנים:"
+ ],
+ [
+ "שחט שתיהן בחוץ חייב
חייב ב'. כשהיה ידיעה בנתיים [כלעיל סי' נ\"ה]. דבשעת שחיטת כל א' וא' חזי לפנים:"
+ ],
+ [
+ "אחת בפנים ואחת בחוץ פטור
דמדשחט תחילה א' בפנים. הו\"ל אידך החטאת כאילו כבר נתכפרו בעליה דלמיתה אזלא. ולא חזי לפנים. להכי פטור:"
+ ],
+ [
+ "אחת בחוץ ואחת בפנים חייב על החיצונה
מדחזי לפנים. דאיזה שירצה מהן יוכל להקריב:"
+ ],
+ [
+ "כשם שדמה פוטר את בשרה
מן חיוב מעילה. דזריקת דם מוציא בשר ק\"ק מחיוב מעילה. מדהותרה לכהנים כשנזרק הדם:"
+ ],
+ [
+ "כך הוא פוטר את בשר חברתה
בשחט שניהן בפנים ע\"י ב' כהנים בבת אחת ממש. וזרק אח\"כ דם של אחת, אף שנפסלה השנייה. אפ\"ה שוב אין מועלין בשניהן. דכיון דרצה מזה זורק ורצה מזה זורק. זריקה של א' פוטרת חבירתה ממעילה. [וזה דלא כתוס' ורתוי\"ט שכתב כן בשמם דטעם הפטור משום דחד גופא נינהו. והרי א\"כ ק' על תוס' נמי כמו שהקשו לרש\"י. וכדמקשי באמת ר\"ל [מעילה ד\"ז ב']. דא\"כ בזה אח\"ז נמי. ובאמת במסקנא התם קאמר ר' יוחנן קצצתינהו לרגלוהי דינוקא. דאין הטעם משום דכחד גופא נינהו. רק משום דאי בעי זרק מהאי או מהאי. וכמ\"ש רש\"י התם וא\"כ ק' לרבתו\"ס. אם לא שנדחק דכוונת תוס' הכא. דמשום שיוכל לזרוק מאיזה שירצה. להכי חשיבא כחד גופא]. מיהו בשחטן זה אחר זה. כיון דמצוה לזרוק מהנשחט ראשון, להכי אין זריקת הראשונה מפקיעה שניה ממעילה. ואי\"ל דנחשב שנייה כחטאות המתות. שאין בהן מעילה. די\"ל דמשום דנשחטה שנייה קודם זריקת דם הראשונה. לא מקרי חטאת שכפרו בעליה. מיהו בנשחטה שנייה אחר זריקת הראשונה. הו\"ל שנייה חטאת שכפרו בעליה. שאין בה מעילה [כמעילה ד\"י ב']:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "פרת חטאת
פרה אדומה. ומדמיירי הכא לאחר שהוקדשה. להכי קרי לה חטאת [כחולין די\"א א']:"
+ ],
+ [
+ "ששרפה חוץ מגיתה
הוא מערכת עצים כעין גת שעושין לה בהר המשחה כנגד פתח ההיכל. ונשחטה עליו. [ונ\"ל דנקט שרפה חוץ מגיתה דפטור. לדייק מנה דמיירי אף שנשחטה כדינה שם נגד פתח ההיכל. ומכ\"ש בשגם נשחטה שלא כדינה דפטור כששרפה אח\"כ חוץ מגיתה, דהרי לא נתקדשה בקדושת פרה כלל]:"
+ ],
+ [
+ "וכן שעיר המשתלח שהקריבו בחוץ
לאחר שהתודה עליו בפנים. דאי מקודם. חייב. מדראוי להביאו לפנים להתוודות עליו:"
+ ],
+ [
+ "פטור
מכרת דשחוטי חוץ:"
+ ],
+ [
+ "ואל פתח אהל מועד לא הביאו
מדקפיד קרא לענשו משום דאל פתח אהל מועד לא הביאו. ש\"מ דבעומד להביאו מיירי:"
+ ],
+ [
+ "ויוצא דופן
כולן מפורשין לעיל [פ\"ח מ\"א]. ומיירי אפילו בנעשה בהן חד מהנך לאחר שהוקדשו. אף דהיו ראויין פעם א' לאהל מועד. מיהו תנא ושייר נזול [דהיינו שהוא בעל זיעה מוסרחת]. ונוגח. דאתמעטי בת\"כ מלהקריבן:"
+ ],
+ [
+ "כל שאינו ראוי לפני משכן ה' אין חייבין עליו
והא דלא מייתי קרא דלעיל ואל פתח אהל מועד וגו'. ה\"ט משום דמקרא דלעיל לא משמע למעוטי רק דומיא דפרה ושעיר משתלח, שלא נדחו, רק דלא חזו לאהל מועד, אבל הנך דנראו ונדחו. אימא לחייב. קמ\"ל לפני משכן ה' [דהרי גם מוקצה ונעבד משכח\"ל שנתהוו לאחר שהוקדשו. וכגון בקדשים קלים דהו\"ל ממון בעלים. דאל\"כ אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. וכלאים ויוצא דופן מיירי בוולדות קדשים. וא\"כ משכחת כולהו דלהוו נראו ונדחו]:"
+ ],
+ [
+ "עוברין בלא תעשה
מדראויין להקרבה לאחר זמן:"
+ ],
+ [
+ "תורים
שאינן כשרין רק עד שיתחילו להצהיב סביב צוארן [ועי' פ\"ז סי' ל\"ז ל\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "שלא הגיע זמנן ובני יונה
שאינן כשרין משיזהבו נוצתן סביב צוארן:"
+ ],
+ [
+ "אותו ואת בנו
ששחט א' מהן. אסור להקריב השני בו ביום:"
+ ],
+ [
+ "ומחוסר זמן
שלא הגיע להקרבה, ומפורש לקמן [במ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים כל שאין בו כרת אין בו בלא תעשה
אבל משכח\"ל בכה\"ג דנהוה בעשה [כמ\"ט]. וקשיא חכמים היינו ת\"ק. אלא דקמ\"ל דפטור דרישא לגמרי משמע. וצריכי פלוגתא דר\"ש ורבנן בכולהו בבי. דקמ\"ל תורים אף דלא מאיסי כבעל מום. אפ\"ה פטרי רבנן, וקמ\"ל בעמ\"ו אף דנראה ונדחה אפ\"ה מחייב ר\"ש, וקמ\"ל אותו ואת בנו אף דפסולייהו מעלמא. ולא כתורים ובעמ\"ו דפסולייהו בגופייהו. אפ\"ה פטרי רבנן:"
+ ],
+ [
+ "מחוסר זמן
שאמרנו דפטור מכרת:"
+ ],
+ [
+ "בין בגופו
שלא שהה ז' ימים משנולד. דאע\"ג דאסור להקדישו קודם זמנו. אם הקדישו קדוש:"
+ ],
+ [
+ "והזבה
תוך ימי ספורן ז' הנקיים:"
+ ],
+ [
+ "ויולדת
שהקריבה קרבנותיה בחוץ תוך מ' לזכר ותוך פ' לנקיבה:"
+ ],
+ [
+ "שהקריבו חטאתם ואשמם בחוץ
ר\"ל מי מאלו שמחוייב אשם. דהיינו מצורע. והקריבו בחוץ קודם זמנן, או השאר שחייבים חטאת, שהקריבוהו קודם זמנן בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "עולותיהן ושלמיהן בחוץ
אף דכל הנהו לאו בני שלמים נינהו. עכ\"פ נקט הנהו וה\"ה נזיר שהביא קרבנותיו קודם כלות נזירותו, והרי הנזיר מביא כבש לעולה וכבש לחטאת ואיל לשלמים:"
+ ],
+ [
+ "חייבין
דמדהן דורן חזיין אף תוך זמנן, להכי חייב עליהן בחוץ, משא\"כ חטאתן ואשמן רק לכפר לאחר תשלום זמנן אתו:"
+ ],
+ [
+ "מבשר קדשי קדשים
בב' כבשי עצרת מיירי שנאכלין. דהן שלמי צבור. ואפ\"ה קדשי קדשים הן:"
+ ],
+ [
+ "ושירי מנחות
כולהו או או קתני. וכולן נאכלין. והרי אין חייב על הקרבת חוץ רק בדבר הקרב ע\"ג המזבח:"
+ ],
+ [
+ "היוצק
שיצק שמן על המנחה בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "הפותת
שבלל המנחה בשמן. או פתתה פיתים. בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "המולח
שמלח את הקומץ או בשר קרבנות בחוץ. שדינן למולחן קודם שיקריבום במזבח:"
+ ],
+ [
+ "המגיש
דמנחה צריכה בפנים תנופה. ואח\"כ מגישה וסומכה לחוד זוית דרומית מערבית של מזבח. ואח\"כ קימץ ממנה ומקריב. וזה עשה תנופה או הגשה בחוץ. [ואף דתנופה והגשה במנחה הוא קודם שימלחנה. אפ\"ה הקדים תנא מליחה גבי יוצק ובולל ופותת. דכולהו רק מכשירי המנחה. משא\"כ תנופה והגשה עבודה בגופא דמנחה נינהו. ולהכי לא זו אף זו קתני]:"
+ ],
+ [
+ "המסדר את השלחן
שנתן לחם הפנים על שולחן בחוץ. ונתכוון לשם סידור:"
+ ],
+ [
+ "והמטיב את הנרות
הדליק *) שבעה נרות במנורה בחוץ. ונתכוון למצות הדלקה:"
+ ],
+ [
+ "והקומץ
שקמץ מנחה בחוץ.:"
+ ],
+ [
+ "והמקבל דמים בחוץ פטור
דכתיב בשחוטי חוץ. אשר יעלה. לאשמעינן דדומיא דהעלאה שהיא גמר עבודה בעינן. וכל אלו אינן גמר עבודה:"
+ ],
+ [
+ "אין חייבין עליו לא משום זרות
בעשה זר אחד מאלו פטור. דאין זר חייב רק על עבודה תמה. ר\"ל שהוא גמר המעשה בהעבודה. וגם שלא תהיה עבודת סילוק. לסלק דבר מה. כתרומת הדשן וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "ולא משום מחוסר בגדים ולא משום רחוץ ידים ורגלים
אם עשאן כהן טמא. או מחוסר בגדים. או בלי קידוש ידים ורגלים. אף שנפסל אותו דבר שעבד בו. אינו חייב מיתה:"
+ ],
+ [
+ "היו הבמות מותרות
מדבעי למתני לקמן דין איסור במות. נקט מקמי הכי הך מתניתין. דאל\"כ מה קמ\"ל. מה דהוה הוה:"
+ ],
+ [
+ "ועבודה בבכורות
נ\"ל דר\"ל עבודת קרבנות צבור היה בבכורות. כמ\"ד וישלח את נערי בני ישראל. אבל קרבנות יחיד היו קרבים בבמה מכל יחיד שירצה. דהרי מצינו האבות שהקריבו בבמה אף שלא היו בכורים. ולא מצינו שנאסר אח\"כ:"
+ ],
+ [
+ "משהוקם המשכן
בשמיני למלואים. דכל שבעת ימי המילואים. לא עבדו הכהנים. רק משה רבינו בעצמו [כתענית י\"א ב']:"
+ ],
+ [
+ "נאסרו הבמות ועבודה בכהנים
ודוקא ישראל אסורים להקריב אז. אבל עכו\"ם מותרים להקריב אפילו בזה\"ז לה' בכל מקום. ואסור לישראל לסייען ביד. אבל מותר להורות להן סדר הקרבה כדינו. [והקשה בני הרב הגאבדק\"ק לאנדסבערג שליט\"א הרי אסור ללמד לעכו\"ם תורה (כחגיגה כ\"ג א'). נ\"ל דאפ\"ה לא גרע מנשים דג\"כ אסור ללמדן תורה. ואפ\"ה מצות דשייכי בהו מותר ללמדם. מלבד שי\"ל שהוראת המעשה בלי טעם אינו מחשב לימוד. [ועמ\"ש בס\"ד בכורות פ\"ד מ\"ו:"
+ ],
+ [
+ "קדשים קלים בכל מחנה ישראל
האי בכל מחנה דקאמר תנא. ר\"ל אפילו בשעת נסוע המחנה. מותרים לאכול קדשים קלים גם בשעת הליכתן. אף דאז אין המשכן והמחנה קבועין במקום. עכ\"פ מחנה ישראל מקרי. אבל נ\"ל דק\"ק שהיה שם כשהורד המשכן. נפסלו ביוצא:"
+ ],
+ [
+ "באו לגלגל
והעמידו שם המשכן של מדבר להקריב שם על מזבח הנחושת שעשה משרע\"ה. אבל הארון שבו הלוחות הביאו לשכם שדר שם יהושע. שם בנו מקדש להארון כמפורש ביהושע [פכ\"ד] ויאסוף ישראל שכמה ויתיצבו לפני האלהים:"
+ ],
+ [
+ "והותרו הבמות
דכתיב אשר ישחט חוץ למחנה. והרי אז כבר פסקו ובטלו המחנות. והתחילו להיות נפוצים בארץ:"
+ ],
+ [
+ "קדשי קדשים
שהוקרבו בפנים:"
+ ],
+ [
+ "קדשים קלים בכל מקום
ואפילו בשדה. מדאין מחנה קבועה. וימי גלגל היו י\"ד שנה. דהיינו ז' שכבשו וז' שחלקו:"
+ ],
+ [
+ "באו לשילה
דלאחר שכבשו וחלקו את הארץ. כשמת יהושע הביאו המזבח והארון לשילה:"
+ ],
+ [
+ "נאסרו הבמות
מדכתיב כי לא באתם אל המנוחה. זו שילה. שאז כבר נחו קצת מיגיעת כיבוש וחילוק:"
+ ],
+ [
+ "ויריעות מלמעלן
ר\"ל יריעות המשכן שהיו פרוסות במדבר ממעל לקרשים. היו בשילה פרוסות ממעל לכותלי אבנים לגג:"
+ ],
+ [
+ "והיא היתה מנוחה
שהזכיר הכתוב הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "קדשים קלים ומעשר שני בכל הרואה
בכל מקום שהיה יכול לראות משם קצת מהבית [רמב\"ם]. וימי שילה היו שס\"ט שנה [ש\"ס]:"
+ ],
+ [
+ "באו לנוב ולגבעון
כשחרבה שילה בימי עלי ונלקח ארון אלהים מהפלשתים. הביא שמואל האהל מועד והמזבח לנוב. ונשתהה בנוב י\"ג שנה. וכשהרג שאול המע\"ה הכהנים בנוב. נחרבה העיר. והביא שמואל האהל מועד לגבעון. ונשתהה שם מ\"ד שנה. עד שבנה שהמע\"ה המקדש [כך כתוב בילקוט שמואל א' כ\"ח בשם סדר עולם, וא\"כ מ\"ש בש\"ס (קי\"ח ב') כשמת שמואל חרב נוב ובאו לגבעון. אינו ר\"ל שאחר מיתת שמואל חרב נוב. רק כוונת הש\"ס דכולן בפרק א' היו. ותמוהין דברי הרמב\"ם (פ\"א מבית הבחירה ה\"ב) שכתב שבנוב וגבעון בנו מקדש. ושאחר מיתת שמואל בנו המקדש בגבעון. וק' והרי בס\"ע הנ\"ל כתוב בפירוש שלא היה שם רק אהל מועד וששמואל הביאו לנוב וגבעון. וגם דברי ס\"ע לא הבנתי. דהרי דוד מלך מ' שנה. והבית נבנה ונגמר בשנת י\"א לשהמע\"ה כמלכים א' ו' ואז הובא המזבח מגבעון לירושלים. והרי זה לבד נ\"א שנה. והרי הבאת שמואל את אהל מועד לנוב היה וודאי מיד כשנתמנה שופט. ואז אחר מיתת עלי עדיין רך בשנים היה ושפט ישראל י' שנים וחי נ\"ב שנה (תוס' תענית ד\"ה ב') וא\"כ ע\"כ שהיה האהל מועד בנוב וגבעון טפי מנ\"ז שנים. וצ\"ע]. אבל כל ימי נוב וגבעון לא היה הארון בהמשכן. רק כ' שנה בקרית יערים. וג' חדשים בבית עובד אדום. ול\"ז שנה בעיר דוד. אבל כל הקרבנות לא הקריבו רק באהל מועד שבנוב וגבעון. ואחר כך כשבנו המקדש בימי שלמה הכניסו הארון להקדשי קדשים שבמקדש:"
+ ],
+ [
+ "הותרו הבמות
מדכתיב בקרא דאיסור במות. כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה. מנוחה זו שילה. וכדאמרן. נחלה זו ירושלים. דכשיש מנוחה או נחלה אסור להקריב בבמה. אבל למה חלקן הכתוב זה מזה. והרי דיניהן שוין. אלא ליתן היתר במות בין זה לזה:"
+ ],
+ [
+ "קדשים קלים בכל ערי ישראל
וה\"ה מעשר שני. והא דלא נקט לעיל בגלגל לישנא בכל ערי ישראל. כדנקט הכא. היינו משום דעדיין לא היה להן אז ערים בירושתן. מדעסוקין היו אז עדיין בכבישתן:"
+ ],
+ [
+ "באו לירושלים
ר\"ל הביאו המזבח לירושלים. דהיינו בימי שהמע\"ה כשבנה המקדש:"
+ ],
+ [
+ "והיא היתה נחלה
ר\"ל זהו נחלה שהזכיר הכתוב הנ\"ל. משום דקדושת המקדש שבירושלים תעמוד לעולם כנחלה אף שנחרב הבית. כמ\"ש הכתוב. כי לא יטוש ה' את עמו אף כשנראה כאילו נטשם. שהוגלו. דהרי אפילו נחלתו לא יעזוב. דמעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי [ילקוט מלכים סי' קצ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים
הוא כל הרווח שמתוך עזרת ישראל ולפנים [כלעיל פ\"ה סי' כ\"ד]. ואע\"ג דחומה היה מקיפה סביב. נקראו קלעים על שם האהל מועד הראשון שלא היה רק קלעים מקיפין סביב לה:"
+ ],
+ [
+ "קדשים קלים ומעשר שני לפנים מן החומה
חומת ירושלים:"
+ ],
+ [
+ "כל הקדשים
אפילו של גוים:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו בעשה
דכתיב שמה תביאו ולא בבמה. ולאו הבא מכלל עשה דינו כעשה:"
+ ],
+ [
+ "ואין חייבין עליהן כרת
דאין חייב כרת. רק אקרבן שאם הקריבו בחוץ בשעת הקדישו היה חייב. דומיא דמדבר. שנאמר אז אותה פרשה:"
+ ],
+ [
+ "אלו קדשים קרבים במשכן
כגון בגלגל נוב וגבעון. שלא היה שם בית רק משכן. והיו הבמות מותרות. אפ\"ה אלו הן הקדשים שצריך להקריבן במשכן ולא בבמה:"
+ ],
+ [
+ "קדשים שהוקדשו למשכן
ר\"ל קדשים שסתמן הוקדשו למשכן. דהיינו קרבנות וכו':"
+ ],
+ [
+ "קרבנות היחיד שהוקדשו למשכן
שפירש בשעה שמקדישן ואמר שמקדישן על מנת להקריבן במשכן:"
+ ],
+ [
+ "ואם הקריבן בכמה פטור
ר\"ל פטור מעונש שחוטי חוץ. דהרי הבמות מותרות אז. אבל עכ\"פ חייב לקיים נדרו להקריב במשכן כפי שנדר:"
+ ],
+ [
+ "סמיכה
דבבמה אין צריך לסמוך ידיו על הקרבן קודם שחיטה:"
+ ],
+ [
+ "ומתן סביב
דבבמה אין צריך לזרוק הדם בב' מתנות שהן ד' סביב להמזבח. אבל זריקה צריך וכלקמן דקאמר רק שאין מחיצה בדמים שם:"
+ ],
+ [
+ "והגשה
דבמנחה שמקריב במשכן מניפה ואחר כך מגישה וסומכה לחוד זויות דרומית מערבית של מזבח קודם קמיצה [כלעיל סי' כ\"ו]. ובבמה אין צריך כל זה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אין מנחה בבמה
וה\"ה הקרבת עופות ליתנהו לר\"י בבמה. ולרבנן תרווייהו איתנהו בבמה [כש\"ס קי\"ט ב']:"
+ ],
+ [
+ "וכיהון
דבבמה אין צריך שיקריב כהן. וממלת וכיהון ואילך ד\"ה הוא:"
+ ],
+ [
+ "ובגדי שרת
בגדי כהונה:"
+ ],
+ [
+ "וכלי שרת
כלים מקודשין:"
+ ],
+ [
+ "וריח ניחוח
דבמזבח אסור לצלות הבשר קודם שמעלהו. דא\"כ כשיקריבו אחר כך אין בו ריח. ותורה אמרה ריח ניחוח. ובבמה מותר לעשות כן לכתחילה:"
+ ],
+ [
+ "ומחיצה בדמים
דבבמה לא היה חוט הסיקרא להבדיל בין דמים עליונים לתחתונים. [ונ\"ל דר\"ל בין עולת עוף שלמעלה מחוט לעולת בהמה ושלמים שלמטה מחוט. אבל חטאות ואשמות הרי לא קרבו בבמה (כש\"ס קי\"ז א')]:"
+ ],
+ [
+ "ורחוץ ידים ורגלים
דמותר להקריב בבמה בלי קידוש ידים ורגלים:"
+ ],
+ [
+ "אבל הזמן
בחישב על קרבן לאכול או להקריב אחר זמן הראוי:"
+ ],
+ [
+ "והטמא
דטמא אסור להקריב בבמה או לאכול מקרבנות שבבמה. ונ\"ל דאשמעינן כל הנהו. ולא אמרינן מה דהוה הוה. והרי משבאו לירושלים נאסרו ולא יותרו לעולם. דקמ\"ל האיך יורו סדר עבודה והקרבה לבני נח [כלעיל סי' ל\"ו]:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין זבחים",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Kodashim"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Beitzah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Beitzah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..1a703c3fc0c696bc1c07a00474ea6586174db2fd
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Beitzah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,832 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Yachin on Mishnah Beitzah",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "יכין ביצה",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Moed"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "ביצה שנולדה ביום טוב
בכל יו\"ט מיירי אפילו אינו יו\"ט שאחר שבת [והא דקאמר בש\"ס ביו\"ט שאחר שבת עסקינן, לאו דבהכי איירי מתניתין, דהרי מסקינן דגזרי הא אטו הא, רק ר\"ל דטעם איסור דמתניתין, שהוא בכל יו\"ט תלי באיסור של יו\"ט שאחר שבת. תדע דה\"פ דש\"ס, דהרי מקשה אביי אח\"כ, יו\"ט בעלמא תשתרי. ומה קושיא, דלמא באמת הדין כן. אע\"כ דא\"כ לא הו\"ל למנקט מתניתין סתמא, דמדנקט סתם משמע דמיירי בכל יו\"ט]. וה\"ה הנולד בשבת, רק נקט יו\"ט, דאפילו ביו\"ט דקילא מחמרי ב\"ה:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים לא תאכל
ואפילו לטלטל הביצה אסור לב\"ה, רק מדנקטו ב\"ש תאכל לרבותא, דאפילו באכילה שרו, נקטו ב\"ה נמי לא תאכל. ואפילו בתרנגולת העומדת לאכילה אסור לב\"ה, דגזרינן בנולד בכל יו\"ט או שבת, אטו הנולד ביו\"ט שאחר שבת או בשבת שאחר יו\"ט, דאז אסור מדאורייתא משום הכנה, דאתמול היה הביצה גומר והולך במעי אמו לצורך מחר, והרי אין שבת ויו\"ט מכינים זה לזה אפילו הכנה כזו שהיא ממילא [מיהו בעומדת לגדל ביצים בל\"ז אסור הביצה משום נולד [ועי' תצ\"ה ס\"ד]. ובשבת וב' י\"ט של גליות הסמוכין זה לזה, הנולד בא' אסור בב', אבל בנולד בא' מותר בג', דהרי ממ\"נ א' מב' הי\"ט חול הוא. ומה\"ט ב' יו\"ט של גליות, הנולד בזה מותר בזה. אבל ב' יו\"ט של ר\"ה כיומא אריכתא דמיא [לחומרא אבל לא לקולא דהרי אסור להכין מיו\"ט לחבירו] הנולד בא' אסור בב'. וכ\"כ בשבת שלפניהן ושלאחריהן, הנולד בא' אסור אפילו בג'. אבל הנולד ביום חול שאחר שבת או יו\"ט מותר, דסעודת חול לא בעי הכנה. מיהו לא שייך הכנה רק בביצה דמעיקרא לא היה מגדל אפרוח, וביציאתה נגמרה לגדל. אבל עגל שנולד בשבת מותר ביו\"ט [רא\"ש ביצה אות ז']. וכמו כן בהמה שעומדת לאכילה, דוקא בנחלבה לכלי ריקן דאיכא נולד, דמעיקרא אוכל, והשתא משקה, להכי אסור החלב כבביצה. אבל בנחלבה לתוך פרורי אוכלין שהם כשיעור שרגילין לאכול עמהם החלב, מותר אפילו בו ביום, היכא דהבהמה עומדת לאכילה, דאז הו\"ל כמשקין הבא לאוכל דדינו כאוכל ואין כאן נולד [ונ\"ל דיש לסמוך אהיתר זה, אפילו בעומדת לשתות חלבה כל יום [כרט\"ז תק\"ה סק\"א], דהרי הרמב\"ן מתיר לחלוב לאוכלין אפילו בעומדת לגדל, והסכימו לזה הב\"י וד\"מ, רק דנהגו להחמיר. וביש עוד סניף של רבינו ט\"ז שרי לכתחילה]. ואם הבהמה של עכו\"ם אפילו עומדת לגדל, שרי בחולב לאוכלין, דאע\"ג דהבהמה מוקצה, בשל עכו\"ם ליכא מוקצה. אבל בחולב לכלי ריקן, דהו\"ל נולד, אף בשל עכו\"ם אסור נולד בו ביום, ומותר ביום שלאחריו בב' י\"ט של גליות. וכמו כן שבת ויו\"ט הסמוכין זל\"ז, הנחלב בזה אסור בזה, ומותר ביום שלאחריו חוץ מב' י\"ט של ר\"ה דלעולם לחומרא כחד חשיבין [תק\"ה]. וכמו כן הדין בכל נולד. מיהו לא שייך נולד בבעל חי שנולד, מדלא חזי מיד כשנולד עד שישחטנו [תצ\"ח מג\"א סק\"ח], ומה\"ט כל עגל שנולד ביו\"ט מותר מדינא בו ביום [שם]:"
+ ],
+ [
+ "וחמץ בככותבת
באכילה כ\"ע לא פליגי דשעורו בכזית כי פליגי לביעור, לב\"ש מדאיצטריך רחמנא למכתב שאור, ולא יליף ליה בק\"ו מחמץ, שהרי שאור חמוצו קשה יותר מחמץ, [ואין לומר אין עונשין מן הדין. דהרי בל\"ז אין לוקין על לא יראה [כתוס' פסחים צ\"ה א' ד\"ה בפרטיה], אלא על כרחך אצטריך למכתב שאור משום דשעורו חמור יותר מחמץ:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים זה וזה בכזית
דילפינן ביעור מאכילה, דשעור שניהן בכזית. וחמץ ושאור תרווייהו צריכי, חמץ אף שאין חמוצו קשה, ושאור אף דלא חזי לאכילה. ונקט הכא הך פלוגתא דחמץ. משום דבעי למתני גבי הדדי ג' בבי דמחמרי ב\"ה [ולהכי לא נקט עכ\"פ פלוגתא דביצה? ודהשוחט גבי הדדי, אע\"ג דתרווייהו שייכי טפי הדדי דתרווייהו ביו\"ט איירי. משום דלא בעי תנא להפסיק בין הנך ג' פלוגתות עם בבא דמודים שאם שחט]:"
+ ],
+ [
+ "השוחט חיה ועוף ביום טוב
ר\"ל הבא לשחוט ביו\"ט מה יעשה:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים יחפור בדקר ויכסה
ר\"ל אם יש לו חנית נעוץ מעיו\"ט בעפר תחוח, שאינו מחוסר כתישה לכסות בה, יעקרה ממקומה ויכסה בעפר היוצא. ומיירי בנעוצה בחצר או בבית וא\"צ אלא לעפרה דאז מקלקל כשעושה הגומא, ולא הו\"ל רק שבות, להכי התירו משום שמחת יו\"ט. ואף לב\"ה דרק בשכבר שחט שרי כה\"ג, והרי מותר לאכול גם כשלא יכסה, ומה שמחת י\"ט איכא. י\"ל עכ\"פ יצטער ביו\"ט שיאכל בלי שקיים המצוה [כך נ\"ל כוונת תוס' ודלא כמהרש\"א בתוס' ד\"ח א' ד\"ה אינו]. אבל בשדה דאינו מקלקל, אסור להוציא דקר הנעוץ, דקעביד גומא וחייב משום חורש, ואף דהו\"ל מלאכה שא\"צ לגופה, הרי קיי\"ל דחייב [כך כ' רמ\"מ פ\"א משבת. ול\"מ נ\"ל דמה\"ט נקט דקר שהוא [פפלוגאייזען] שבכלי מחרישה [כשביעית פ\"ה מ\"ו] ולא מעדר, משום דצריך שנוי, ומרא חצינא באמת אסור]:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים לא ישחוט אלא אם כן היה לו עפר מוכן מבעוד יום
ובכולהו קיי\"ל כב\"ה [תצ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ומודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה
ר\"ל בנעוצה בעפר תחוח מעיו\"ט. ובשעת הדחק מותר לכסות בעפר דק, או חול יבש אפילו אינו מוכן [ט\"ז שם סקי\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "שאפר כירה מוכן הו א
ר\"ל בהא נמי מודו שאפר כירה מוכן הוא [כך נ\"ל כוונת הש\"ס. ועי' תוס' כאן ד\"ח א' ובחולין דפ\"ח ב' ודו\"ק]. מיהו אם האפר מהיסק של היום, שלא הוכן מאתמול. צריך שיהיה חם בכדי לצלות בו ביצה, דאל\"כ רק בשעת הדחק שרי דאז עשה דכסוי דחי איסור מוקצה [הרא\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים אין מוליכין את הסולם משובך לשוכך
אפילו סולם של שובך, כדי שלא יחשדוהו דלתקן גגו מוליך הסולם. ואפילו באין אדם רואהו, כל שאסרו חכמים מפני מראית עין, אפילו בחדרי חדרים אסור:"
+ ],
+ [
+ "אבל מטהו מחלון לחלון
באותו שובך:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל מתירין
אפילו בר\"ה, דמדהוא סולם של שובך לא יחשדוהו. מיהו גם בסולם עלייה המקיל לטלטלו בחצר לא הפסיד [תקי\"ח רמג\"א סק\"ז. ונ\"ל ראיה מתוספות ע\"ז די\"ב דלא קיי\"ל דבחדרי חדרים אסור ועי' גם רמג\"א ש\"א סקנ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים לא יטול
יונים משובך:"
+ ],
+ [
+ "אלא אם כן נענע מבעוד יום
ר\"ל שאחזם בידו מעיו\"ט, דאל\"כ חיישינן שמא כשיטלטלם לשחוט ביו\"ט ימצאם כחושים, ושביק להו, וטלטלם שלא לצורך:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים עומד ואומר זה וזה אני נוטל
מיהו עוף הבית א\"צ זימון [תצ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "לבנים ומצא שחורים
חד בבא הוא, דזימן שחורים ולבנים, כל מין בקן אחר, ומצאן בהפוך מקומן, אפ\"ה לא אמרינן דנתהפכו:"
+ ],
+ [
+ "אסורים
ולא אמרינן דאותו שאינו מוכן בטל ברוב, דבע\"ח או דשיל\"מ לא בטל:"
+ ],
+ [
+ "שלשה ומצא שנים מותרים
ולא אמרינן מדלא מצח כמספר שהכין דכל המוכנים פרחו:"
+ ],
+ [
+ "בתוך הקן ומצא לפני הקן אסורים
והא דלא כלל הא עם הנך דרישא ואפסיק בינייהו בזימן ג' ומצא ב', נ\"ל דקמ\"ל דבזימן בקן ומצא לפני הקן אפילו זימן ג' ומצא ב' שהיה מסתבר דחד פרח ולהכי יצאו גם הנך ב' לפני הקן שרצו גם הם לפרוח, ולעולם אינהו נינהו, קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ואם אין שם אלא הם
ר\"ל שאין עוד שובך אחר תוך נ' אמה, או שיש אחר תוך נ' אבל אינו נראה, דמפסיק מידי ביני ביני:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו מותרים
ומיירי בהכין רק רכין, דכל יונה רכה אינה מדדה יותר מנ' אמה מהקן, בכדי שתוכל לראות את קנה. אבל במפורחין, בכל גוונא אסור [שם]:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים אין מסלקין את התריסין
דלת של [שראנק] של מוכרי בשמים, שמסלק הדלת [מהשראנק], ומניח עליו בשמים למכור ס\"ל דאסור מדס\"ל יש בניין בכלים:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל מתירין אף להחזיר
ודוקא שהצירים באמצע הדלת [דהיינו שבולט כעין יתד מאמצע ראש הדלת, ותחוב במשקוף למעלה, וכמו כן בולט כעין יתד בתחתית הדלת, ותחוב במפתן]. אבל בצירי הדלת מן הצד, כעין שלנו, אסור דאף דס\"ל אין בניין בכלים אפ\"ה במעשה רבה כזו ס\"ל דאסור מדרבנן. מיהו דלת או חלון של בית, בכל גוונא אסור להכניס או להוציא. ובאין להן צירים כלל, אפילו של בית מותר ליטול ולהחזיר [שי\"ג ותקי\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים אין נוטלין את העלי
[שטאמפפע], שמלאכתו לאיסור:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים אין נותנין את העור
אפילו מבהמה שנשחטה ביו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "לפני הדורסן
ר\"ל לפני מקום שדורסין עליו בני אדם הבאין ויוצאין, נותנין העור שם כדי שלא יסריח:"
+ ],
+ [
+ "ולא יגביהנו
לטלטלו לתלותו:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל מתירין
דאי לא שרית ליה לא שחיט ונמנע משמחת יו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "לרשות הרבים
מדאין באלו צורך אוכל נפש. וכ\"ש מידי אחרינא שאין בהן סרך עונג או מצוה ואין בהן צורך אוכל נפש:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל מתירין
דמתוך שהותר הוצאה לצורך אוכל נפש, הותר לכל מילי. ודוקא שיש צורך היום קצת [תקי\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים אין מוליכין חלה ומתנות
זרוע לחיים וקיבה:"
+ ],
+ [
+ "אמרו להם בית שמאי גזרה שוה
לאו דוקא, דהרי רק מד\"ס אסור להוליכן:"
+ ],
+ [
+ "שאינו זכאי בהרמתה
שחיוב תרומה בא כשממרח הכרי והרי אין ממרחין הכרי ביו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "תאמרו במתנות שזכאי בהרמתן
שמותר להפרישן ביו\"ט. ובש\"ס אמרינן דמשנתינו אינה כתקנה, אלא דבחלה ומתנות לכ\"ע מוליכין, ורק בתרומה פליגי, ובית הלל מדמו תרומה לחלה:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים תבלין
[געווירצע]. וה\"ה כל דבר שמפיג טעם כשידכנו מעיו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "נדוכין במדוך של עץ
שטעססעל של עץ. אבל המדוכה [מערזער], מותר להיות כדרכו, דדי בשינוי זוטא דמדוך:"
+ ],
+ [
+ "והמלח בפך
טעפפכען תחת [המערזער]:"
+ ],
+ [
+ "ובעץ הפרור
[קאכלעפפעל] תחת שטעססעל, דצריך לשנות בשתיהן [ולרש\"י ור\"ב דגרסי או, צ\"ל דס\"ל לב\"ש דלמלח דאינו מפיג טעמו, גם זה שינוי רבה, דלא סגי במדוך עץ, רק או פך במקום מדוכה או עץ פרור במקום מדוך]:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים תבלין נדוכין כדרכן במדוך של אבן
מיהו נוהגין לשנות קצת בדיכת תבלין להכירא שלא ידוך טפי מהצריך ליו\"ט. אבל ברחיים אסור אפילו ע\"י שינוי, מדהוה כעובדין דחול [תק\"ד]. וה\"ה לטחון [קאפפע] ברחיים אסור ובמדוכה ע\"י שינוי שרי [משבצות שם]. ודבר שרגילין לדוך הרבה ביחד, כחרדל [ומעערעטטיך] ז אף דמפיג טעם, אף ע\"י שינוי אסור [מגא שם ז']. מיהו סחיטה, אף דמפיג טעם כשיסחטנו מעיו\"ט אפ\"ה אסור ביו\"ט [ט\"ז ומשבצות שם]:"
+ ],
+ [
+ "והמלח במדוך של עץ
או שיטה המכתשת. וה\"ה גבינה [ברייבאייזען] שרי ע\"י שינוי. אבל מצה מותר לטחון בלי שינוי, דאין טחינה אחר טחינה [שם]:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים בורר אוכל ואוכל
מלקט האוכל מתוך הפסולת ואוכלו מיד:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים בורר כדרכו
דבדאין טורח בברירת הפסולת מהאוכל, בורר פסולת. וביש טורח בזה בורר איפכא:"
+ ],
+ [
+ "בקנון
[קארב]:"
+ ],
+ [
+ "ובתמחוי
קערה גדולה:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא בטבלא
על השולחן מדמחזי שבורר הרבה לצורך מחר. ולרשב\"א בנפה וכברה דבשבת חייב עלה חטאת, להכי בי\"ט כיון דאפשר למעבדה מאתמול אסור מדרבנן, אפילו לאכלה לאלתר. אבל בקנון ותמחוי, דכיון דלאו אורחיה בהכי, להכי בשבת פטור אבל אסור להכי בי\"ט מותר לכתחילה אף שהיה יכול למעבד כן מאתמול [עי' בא\"ח שי\"ט, ותק\"י ס\"ב] וקיי\"ל דבקנון ותמחוי שרי בצריך לה בו ביום [רמג\"א תק\"י ס\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ולא בנפה
[פיינעס זיעב]:"
+ ],
+ [
+ "ולא בכברה
[גראבעס זיעב]. דבאלו מחזי כעושה לצורך מחר:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל אומר אף מדיח
שנותן מים על הקטניות, כדי שיצוף הפסולת ויסירנו:"
+ ],
+ [
+ "ושולה
ר\"ל ומסירו בידו, וקיי\"ל כר\"ג [תק\"י], ודלא כר\"ב:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים אין משלחין ביום טוב
מתנות:"
+ ],
+ [
+ "אלא מנות
ר\"ל דבר מוכן לאכילה:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא תבואה
דמחוסר טחינה. ואע\"ג דחזו לבשלן כך, רוב תבואה לאו לתבשיל קיימי:"
+ ],
+ [
+ "ורבי שמעון מתיר בתבואה
מלת בתבואה מיותר. רק קמ\"ל דלאו כל מיני תבואה מתיר, רק באותן שמזכיר בגמרא, חיטין שעורים עדשים מדחזו לתבשיל. וקיי\"ל כת\"ק. וכששולח מתנות לא ישלח ע\"י ג' שלוחים ביחד דמחזי כמוליכן למכור בשוק [תקט\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "בין שאינן תפורין
דעכ\"פ רזו לישב עליהן:"
+ ],
+ [
+ "ואף על פי שיש כהן כלאים
אפ\"ה אפשר שיהיה מותר לשלוח, כגון בקשין, דאז מותרין לישיבה:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא סנדל המסומר
עי' שבת [פ\"ו סי' י\"ז] דלא חזו ללבשן ביו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "מפני שצריך אומן
להשחירו:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל כל שנאותין בו
בחול, ביו\"ט משלחין וכו':"
+ ],
+ [
+ "ביום טוב משלחין אותו
לאתויי תפילין. משא\"כ תבואה לא חזי בחול בלי טחינה [שם]. מיהו סנדל מסומר אף דחזי למחר, אסרוהו, להיכירא שאסור ללובשו אף ביו\"ט:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "לא יבשל אדם בתחלה מיום טוב לשבת
בקדירה בפ\"ע"
+ ],
+ [
+ "ואם הותיר הותיר לשבת
ואפילו לכתחילה מערים להרבות בקדירה אחת, ואפילו לצורך חול:"
+ ],
+ [
+ "ועושה
ר\"ל מן הראוי הוא שיעשה:"
+ ],
+ [
+ "וסומך עליו לשבת
הוא הנקרא עירוב תבשילין [נ\"ל שנקרא כך מדמערב בישולו לצורך שבת בבישולו לצורך יו\"ט, דבעי\"ט התחיל לעשות תבשיל לצורך שבת, ואח\"כ ביו\"ט בישל לצורך יו\"ט, ואח\"כ חוזר ומבשל לצורך שבת וגומר, וערמב\"ם פ\"ו מיו\"ט ה\"ב וראב\"ד שם]. דאע\"ג דע\"י הואיל אי מקלעי אורחים מותר לבשל מיו\"ט לשבת, אפ\"ה אסרו חכמים, שמא יבשל נמי לחול. אבל כשיעשה עירוב יזכור. אי נמי הצריכו עירוב, שכשיכינו מעיו\"ט יזכור לברור מנה יפה לשבת, ולא יאכל הכל ביו\"ט. ומותר לעשות עירוב תבשילין אפילו בספק חשיכה ואפילו אחר ברכו, כל שלא התפללו הקהל תפלת יו\"ט. מיהו בשכח, יערוב גם ביו\"ט ראשון עצמו בתנאי [חוץ מיו\"ט ר\"ה], [דאף דאנן בקיאינן בקביעה דירחא כביצה [ד\"ד ב'] אפ\"ה שייך לומר כך דר\"ל אם לא תגזר מלכות גזירה באחרית הימים וא\"כ חששתינו לחנם והיום רק קודש, וכו'. וראיתי למרדכי שכתב בשם רבינו משה מטעם זה אין לעשות כן בזה\"ז] ויאמר כך, אם היום קודש א\"צ כלום, ואם היום חול ברוך אתה ה' וכו' בהדין עירובא וכו'. וראוי לכל גדול העיר שיזכה בעירובו לכל בני עירו, כדי שכשישכח א' מלערוב יסמוך על שלו. מיהו יזכה להם חלק בהעירוב, ע\"י שיתן העירוב לאחר ויצוה לו להגביה טפח את העירוב לצרכן. [ועי' עירובין פ\"ז מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים תבשיל אחד
וקיי\"ל דלכתחילה צריך פת כביצה וגם תבשיל כזית, ובדיעבד סגי בתבשיל או צלי כזית, והוא שראוי ללפתו עם פת. אבל פת לחוד לא מהני [פרי מגדים]:"
+ ],
+ [
+ "או שאבד
קודם שבישל לשבת:"
+ ],
+ [
+ "ואם שייר ממנו כל שהוא סומך עליו לשבת
ודוקא שנשאר כזית:"
+ ],
+ [
+ "חל
יו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים מטבילין את הכל מלפני השבת
כל הצריך לטבול. דחייב לטהר הכל קודם הרגל [ר\"ה ט\"ז ב']:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים כלים מלפני השבת
דבטובלן בשבת מחזי כמתקן:"
+ ],
+ [
+ "ואדם בשבת
דנראה כרוחץ לתענוג ולא כמתקן מנא. מיהו בשכח לטבול כלי חדש מעיו\"ט. אף דטבילתו רק מד\"ס [כרמב\"ם פרק י\"ז ממ\"א וט\"ז א\"ח שכ\"ג סק\"ה] אפ\"ה לא יטבילנו רק יתננו במתנה לעכו\"ם ויחזור וישאלנו ממנו. או ימלאנו מים מהמקוה, ויטבילנו כלאחר יד, ואז לא יברך על הטבילה [שכ\"ג ותק\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן
ר\"ל מים יפין שנטמאו, והמים שבמקוה אינם יפים לשתייה כאלו שנטמאו, נותן הטמאים בכלי אבן, שאינו מקבל טומאה מהמים, ושוקע הכלי עם המים, בתוך המקוה, עד שישיקו מים למים, וע\"י זה נטהרו המים היפין שבכלי מטעם זריעה. והא דלא מחשב כמתקן המים, כטבילת כלי לעיל דמחשב מתקן כלי. היינו טעמא, דמדמשיק מים, על כרחך שאין לו מים לשתייה, ונזהר שלא לטמאן, ומדלא נזהר, הו\"ל מלתא דלא שכיח, ול\"ג בה רבנן:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא מטבילין
ר\"ל אבל לא ישיק המים בכלי עץ שמתטמא מהמים מד\"ס ויצטרך לטבול הכלי עם המים והרי הו\"ל מתקן להכלי. ואפי' בהערמה אסורה. ואע\"ג דמצינו בכמה דוכתי שהתירו הערמה הכא שאני דמדטובל ומשקיע הכלי תחת המים מוכח שכוונתו רק להטביל הכלי:"
+ ],
+ [
+ "ומטבילין מגב לגב
שכשטבל כליו להשתמשן על גב זיתיו, ונמלך לשמשן על גב ענביו, או שטבל לתרומה ונמלך שיהיו לקודש:"
+ ],
+ [
+ "ומחבורה לחבורה
בהטבילן לאכול פסחו בחבורה זו ונמלך לאכול פסח בחבורה אחרת, וכגון שחבורה השניי' מקפדת יותר אטהרה מחבורה ראשונה [עי' ספ\"ב דחגיגה. ונראה לי דכולהו לא זו אף זו, לא מבעיי' מגב לגב, דודאי טבילה שא\"צ היא, רק מדדמי להיסח הדעת, כנתחלפו לו בגדי שבת בבגדי חול [כחגיגה ד\"כ ע\"ב], אלא אפי' תרומה דודאי אינה טהורה כקודש, דהרי אין בה רביעי לטומאה [כפסחים ל\"ח ב']. ולא מבעיי' תרומה וקודש, דלא תקנו בה רבנן טבילה בחד גברא, אלא אפי' חבורות דסוף פ\"ב דחגיגה, דמד\"ס צריך טבילה, אפ\"ה מותר לטבול ביו\"ט]. דבכל אלו מחמרין לחזור ולטבול, וכיון שרק חומרא בעלמא היא, לא מחזי כמתקן ומותר להטבילן ביו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים מביאין שלמים
שלמי חגיגה שחייב כל אחד להביא ביו\"ט. ופלוגתיי' מוזכר כבר [חגיגה פ\"ב מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ואין סומכין עליהן
דהסומך צריך להניח ידיו בכל כחו על ראש הקרבן והרי אסור להשתמש בבע\"ח מד\"ס. ולהכי סומך עליו מעיו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא עולות
אפי' עולת ראיי' שזמנה ביו\"ט, עכ\"פ כתיב לכם ולא לגבוה. חוץ מעולת צבור שזמנן קבוע:"
+ ],
+ [
+ "וסומכין עליהם
ביו\"ט, דס\"ל תיכף לסמיכה שחיטה. ומלת לכם דרשו לכם ולא לכלבים. מיהו נדרים ונדבות, לכ\"ע אסור להקריבן ביו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים לא יחם אדם חמין לרגליו
נ\"ל דלרבותא דב\"ה נקט רגליו, דמכ\"ש פניו וידיו, דאיכא תרתי קשוט ובריאות [כשבת ד\"נ ע\"ב וק\"ח], והו\"ל צורך הגוף טפי. ומצוה טפי, מכ\"ש דשרי ביו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "אלא אם כן ראויין לשתיה
ושותה מהן דסבירא לי' דלא שרי ביו\"ט רק אוכל נפש:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל מתירין
דמתוך שהותר הבערה לצורך הותר נמי שלא לצורך. אבל כל גופו אסור, שאינו ראוי רק למפונקים, והרי כתיב אשר יאכל לכל נפש, דצריך שיהיו שוה לכל נפש. ואפילו הוחמו מערב יום טוב אסור אטו הוחמו ביום טוב [תקי\"א]. ולענין טבילת הנשים במקוה חמה ביו\"ט, עי' שבת פ\"ג סי' ל\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "עושה אדם מדורה ומתחמם כנגדה
דמתוך שהותר וכו' כב\"ה לעיל. מיהו כשאין הקור גדול, אז רק ע\"י עכום שרי להסיק [מג\"א שם]:"
+ ],
+ [
+ "אין טומנין את החמין מיום טוב לשבת
אם לא לקח חמין טמונים מעיו\"ט לעירוב תבשילין. דס\"ל כל מלאכה שרוצה לעשות מיו\"ט לשבת, צריך שיעשה קצת ממנה מעיו\"ט לעירוב תבשילין. ולא קיימא לן כן:"
+ ],
+ [
+ "ואין זוקפין את המנורה ביום טוב
מנורה של חוליות שנתפרקו זה מזה, אין מחזירין אותן. וקיי\"ל דאין בנין וסתירה בכלים, ובלבד שלא יתקע בחוזק [שי\"ד ותקי\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ואין אופין פתין גריצין
פת עבה, מדצריך לישה מרובה ויטריח ביו\"ט יותר מדאי:"
+ ],
+ [
+ "אלא רקיקין
עוגות דקות. כל פעם כפי צרכו:"
+ ],
+ [
+ "וחורי
חררות גדולות מאד, אפ\"ה לא חיישינן שיאפה יותר מצרכו. והכי קיי\"ל [תק\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "מכבדין בין המטות
[זאפאס]. שהיה דרכן להסב עליהן בשעת אכילה. וקמ\"ל דמקום מועט כזה אפילו אינו מרוצף לא חיישינן לאשויי גומות. ונוהגין לאסור אפילו במרוצף, רק לכבד בדבר רך [כבירסטע] או כנף אווז שרי [של\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ומניחין את המוגמר ביום טוב
להניח בשמים על גחלים. וקיי\"ל דאסור, דריח אינו נצרך רק למפונקים כלעיל סי' כ\"ב. ומכ\"ש דאסור להניחן בבגד כדי שיריח הבגד, או לשפוך מים מריחין על בגד שמריח כבר, דאפילו להוסיף ריח בכלי אסור [תקי\"א]. [ונ\"ל דמלת \"ביו\"ט\" קאי גם ארישא, דרק ביו\"ט ולא בשבת שרי לר\"ג, ולא אמרינן מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת [כיבמות קי\"ט א']. דהרי החמירו בשבות שבת משבות יו\"ט [כביצה כ\"א ב'], והרי גם הכא אם יעשה גומא רק שבות הוא דהרי א\"צ לגומא, ופסיק רישא לא הוה. רק משום דסיפא איירי בפסח, נקט בסוף ב' בבי קמאי ביו\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "ועושין גדי מקולס
הוא כובע מלחמה. ור\"ל צלוי שלם ובני מעיו תלויין בשפוד כרוכים ממעל לראשו כמו [העלם] שלובשין במלחמה:"
+ ],
+ [
+ "בלילי פסחים
זכר לפסח. ואף אי נימא דרבן גמליאל הוא ר\"ג הזקן נכדו של הלל, שהיה חי בזמן שביהמק\"ק, אפ\"ה היה שייך דין זה שיאמר לבני ח\"ל. ולפעד\"נ מדהוזכר עם ראב\"ע והרי הוא נמנה עמו בנשיאות, וזה היה בן רשב\"ג שנהרג בזמן החורבן:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אוסרין
דמחזי כאוכל פסח בחוץ. והכי קיי\"ל [ת?ט\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "פרתו יוצאה ברצועה שבין קרניה
לר\"ה, ואפילו בשבת. וקיי\"ל דבין לשמירה או לנוי אסור [ש\"ה]. וי\"א דביו\"ט נמי מצווה על שביתת בהמתו, וי\"ח [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ומקרדין
כמו מגרדין, [שטריגלין] בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "את הבהמה ביום טוב
במגרדה ששניה דקות, אע\"ג שעושין חבורה, לא ניחא ליה ושרי:"
+ ],
+ [
+ "ושוחקין את הפלפלין ברחים שלהם
וקיי\"ל דאסור, דמחזי כעובדין דחול ודוקא ברחיים, אבל במדוכה וע\"י שנוי שרי כשאר תבלין [תק\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "אבל מקרצפין
במסרק של עץ ששניו גסות ואינו חובל:"
+ ],
+ [
+ "אף לא מקרצפין
הא דנקטו רבנן אין מקרדין, ולא הול\"ל רק אף אין מקרצפין. נ\"ל דאתו לאשמעינן טעם האיסור, דגזרינן קרצוף אטו קירוד. אמנם סרוק שבזמנינו דמשיר השער המסובך והמטונף, הו\"ל פ\"ר דניחא ליה ואסור [תקכ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "הרחים של פלפלין טמאה משום שלשה כלים
נקט לה הכא איידי דאיירי לעיל ברחיים של פלפלין. וקמ\"ל דכשניטל אחד מהן, מק\"ט עדיין, מדאינו שבור הכלי עדיין:"
+ ],
+ [
+ "משום כלי קבול
הוא הארגז התחתון שעשוי לקבל התבלין הטחונים:"
+ ],
+ [
+ "ומשום כלי מתכות
הוא העליון שנותנין לתוכו התבלין לטחון ומנוקב בתחתיתו. ואע\"ג דמסתמא יש לו גם בית קבול, קמ\"ל דטמא גם משום כ\"מ ונעשה אבי אבות כשנטמא ממת. מיהו י\"ל דאילו היתה של עץ הרי מדמנוקבת בשוליה הוה דינה כפשוטי כלי עץ שאמקט\"ו [ועיין פ\"ב דכלים]. וכן משמע מרש\"י. ואי\"ל עכ\"פ האיך יטמא העליון משום כ\"מ, הרי הו\"ל ככ\"מ המשמש את העץ שאין דינו ככ\"מ [ככלים פי\"א מ\"ב]. י\"ל הכא שאני שהמתכות גם הוא עושה פעולה שלימה בפ\"ע, ולא מחשב כהטפל לכלי עץ שמחובר בו:"
+ ],
+ [
+ "ומשום כלי כברה
הוא האמצעי שמתכבר בו הנטחן:"
+ ],
+ [
+ "עגלה של קטן
[שטענדער] עם אופנים, כמו שעושין גם בזמנינו לקטן שיתלמד ליליך, שכשהקטן נשען בו, העגלה מתגלגלת והולכת מעצמה לפניו. ונקט לה הכא דרך אגב להשמיעינו דלר' יודא מתר לגררה בשבת ויו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "טמאה מדרס
אם הקטן זב נעשית מדרס, מדנשען עליו, ומיוחדת להשענתו:"
+ ],
+ [
+ "ונטלת בשבת
דתורת כלי עליה:"
+ ],
+ [
+ "ואינה נגררת
ביו\"ט וכ\"ש בשבת:"
+ ],
+ [
+ "אלא על גבי כלים
על גבי בגדים. דאל\"כ אסור דעושה חריץ, דס\"ל דבר שאינו מתכוון אסור. והרי החופר בבית הו\"ל תולדה דבונה ובשדה תולדה דחורש:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהיא כובשת
שמפני שמתגלגלים האופנים, להכי אינם חופרים רק מעיק ומנמיך וכובש הקרקע, ואינו מזיז עפר ממקומה. וקיימא לן דדבר שאין מתכוון וליכא פסיק רישא, שרי:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אין צדין דגים
כל מלאכה שלצורך אוכל נפש מותרים ביו\"ט מדאורייתא. רק קצירה טחינה צידה ודוגמתן, שרגילין לעשותן לימים רבים, אסור מד\"ס [רמב\"ם פ\"א מיו\"ט], ולרש\"י ותוספות הנך אסורים מדאורייתא [תצ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "מן הביברין
[פישטייכע]. ואפילו בביבר שאינו גדול שאינו מחוסר צידה, אם המים עכורים שנשמטין בו הדגים אילך ואילך, אסורים מטעם מוקצה. מיהו במים צלולים מותרים בביבר קטן [תצ\"ז מג\"א סק\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ואין נותנין לפניהם מזונות
שמא יבוא לאכלן:"
+ ],
+ [
+ "אבל צדין חיה ועוף
שהוכנו מאתמול לשחטן היום:"
+ ],
+ [
+ "מן הביברין
[טהיערגארטען]:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל כל המחוסר צידה
שצריך לצודו במצודה:"
+ ],
+ [
+ "ושאינו מחוסר צידה
דמטי לה בחד שחיא:"
+ ],
+ [
+ "מותר
להאכילן ולצודן ולאוכלן. וקיימא לן כרשב\"ג [שם]:"
+ ],
+ [
+ "לא יטול מהן ביום טוב אלא אם כן יודע שניצודו מערב יום טוב
דספק הכנה ר\"ל ספק אם הוכן מאתמול. אסור:"
+ ],
+ [
+ "ואמר מותרין הן
דס\"ל ספק הכנה מותר. וקיי\"ל דספק הכנה אסור [תצ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "אלא שאין רצוני לקבל הימנו
שאני שונאו. ועי' בקופת הרוכלין בכללי הכנה:"
+ ],
+ [
+ "אלא אם כן יש שהות ביום לאכול ממנה כזית צלי
אחר שתצא נפשה. וא\"צ לשער בכדי שיפשטוה ויבדקנה תחלה. מיהו מסוכנת דיש חשש הפסד שמא תמות, מותר לשחטה אפילו באמת אינו אוכל ממנה. אבל בריאה אסור לשחוט אא\"כ באמת יאכל ממנה כזית [תצ\"ח. ונ\"ל דנקט צלי, משום דמתבשל מהר, גם שא\"צ מליחה, וא\"צ הדחה אח\"כ [כי\"ד ע\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר אפילו כזית חי מבית טביחתה
דשם אין צריך הפשט. וקיימא לן כר\"ע בזה אפילו מחביריו [ט\"ז שם] וגם רמג\"א [שם סקי\"ג] כתב דמודים חכמים לר\"ע בזה:"
+ ],
+ [
+ "שחטה בשדה
מיירי בבריאה או מסוכנת:"
+ ],
+ [
+ "לא יביאנה במוט
[שטאנגע]:"
+ ],
+ [
+ "ובמוטה
[טראגע]. דאוושא מלתא, ומזלזל יו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "אבל מביא בידו אברים אברים
אע\"ג דעי\"ז מפיש בהלוכה:"
+ ],
+ [
+ "בכור
בעל מום, שלא הראהו לחכם מעיו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "שנפל לבור
ביו\"ט, וירא שימות שם, והרי כשאינו ראוי לו אסור לטלטלו להעלותו. [ונ\"ל דמהאי טעמא נקט רש\"י נמי בכור בזה\"ז דאלו בזמן הבית, גם כשלא יומם הרי חזי ליה כשיקריבנו ויאכלנו, ואף דעכ\"פ דיו\"ט היום ואסור לשחטו ביו\"ט, עכ\"פ אינו כאן דין ומותר לראות מומו, דהרי גם קודם שיומם חזי ליה כשיקריבנו. ולפ\"ז שפיר נקטה מתניתין בכיר ולא שאר קדשים קלים מדא ירי בזה\"ז והרי הנך אינן מצויין בזה\"ז. ואי\"ל בל\"ז ג\"כ אי אפשר למנקט שאר קדשים קלים, דהרי גם כשיוממו לא חזו לו היום מדצריכים פדיון, ואין פודים קדשים ביו\"ט. ליתא דהרי ממתניתין דלקמן מוכח דאף דאין פודין לכתחילה, עכ\"פ כיון שעבר ופדאו פדוי, מוכן הוא כטבל, ומותר לטלטלו]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר ירד מומחה ויראה
ירד הבקי במום ששוחטין עליו, ויראה את המום שבו מאתמול:"
+ ],
+ [
+ "אם יש בו מום
קבוע:"
+ ],
+ [
+ "יעלה וישחוט
דמוקצה ליכא, דמדאתמול דעתיה עלוייה:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו
שאינו קבוע, אף שהיום נולד בו מום קבוע, אעפ\"כ אפילו עבר והעלהו, לא וכו':"
+ ],
+ [
+ "אין זה מן המוכן
אף דר\"ש לית ליה מוקצה, במוקצה מחמת איסור מודה. דס\"ל אין רואין מומין ביו\"ט. ותולה נמי בדעת אחרים דמאן יימר דמזדקק ליה חכם. [רש\"י כתב דלהכי אין רואין מומין ביו\"ט, דהו\"ל כדן דין. ונ\"ל דמה\"ט לא דמי לשאר הוראת או\"ה דמותר ביו\"ט, דהתם מתחלה מותר היה, משא\"כ הכא מתחלה אסור היה, עוד נ\"ל דמש\"ה הוה הכא כדן דין, משום דמעיקרא הוה ממון גבוה, דחזי למזבח, והשתא ממון כהן, והו\"ל שפיר כדיני ממונות ועי' א\"ח כט\"ז תצ\"ח סק\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "לא יזיזנה ממקומה
בבהמת קדשים מיירי ומה\"ט קתני סתמא שמתה, דמשמע אפילו היתה מסוכנת מעיו\"ט, ואי בחולין כה\"ג שרי' לטלטלה, דמוקצה ליכא דהרי מעיו\"ט דעתיה עלויה לכלבים [כא\"ח תקי\"ח]. אבל הכא דבקדשים, אפילו במסוכנת בעיו\"ט אסור לטלטלה. דאע\"ג דלכשיפדנה בחייה חזיא לכלבים, עכ\"פ בעי העמדה והערכה, וכשמתה אי אפשר. להכי צריכה קבורה ולא חזיא למידי. ואפילו בקדשי בדק הבית דלר\"ש לא בעי העמדה והערכה [כשבועות י\"א ב' ותמורה ל\"ב ב']. עכ\"פ לדידיה אין פודין שום קדשים להאכילן לכלבים:"
+ ],
+ [
+ "ועל החלה שנטמאה
דג\"כ לא חזיא, דלאכילה אסורה לעולם, ולהסיקה כהן תחת תבשילו היום אסור דאין מבערין קדשים טמאים ביום טוב:"
+ ],
+ [
+ "אין נמנין על הבהמה לכתחלה ביום טוב
נמנין הוא [אנשטעהן], שכבר יודעים שער בהמה זו, שהיא נמכרת בעד ד' או ה' סלעים, לא יאספו למנות עליהן חבירים ביו\"ט, לומר ביום טוב, אני אקח ממנה בעד סלע ואתה בעד שתים. דכל פיסוק דמים אסור משום מקח וממכר. וה\"ה בלא נמנין, כגון לומר תן לי בסלע בשר, אסור, דכל פיסוק דמים במין שאין דמיו ידועים, אי במין שדמיו ידועים אבל מצרף, שאומר, כבר אני חייב לך פרוטה, תן עוד בעד פרוטה ואהיה חייב לך ב' פרוטות, אסור [כרא\"ש הכא וא\"ח שכ\"ג]. והרי הכא אין דמיו ידועין דמי יודע כמה ליטרות יגיע על חלקו, והרי זה לא אפשר רק ע\"י משקל, והרי אסור לשקול. רק קמ\"ל נמנין, דאף דפיסוק דמים אסור רק משום מקח וממכר. ומקח וממכר אסור משום שמא יכתוב [כרמב\"ם פכ\"ג משבת] א\"כ סד\"א דהכא בבני חבורה דרבים נינהו לא גזרינן, דמדכרי אהדדי, דהרי מה\"ט משלשלין את הפסח לתנור עם חשיכה ולא חיישינן שיחתו [כשבת ד\"כ ע\"א]. וה\"נ מדכרי אהדדי שלא יכתבו, קא משמע לן דאפ\"ה אסור הכא. משום דהני מילי בגזירה דרבנן, אבל מקח וממכר דאתיה מקרא, דכתיב ודבר דבר [כרש\"י שבת קי\"ג ב']. ואתי נמי מקרא דנחמיה [י\"ג, כרש\"י ביצה כ\"ז ב'. ושם דל\"ז א', כ' רש\"י ב' המקראות יחד]. להכי דברי קבלה כדאורייתא דמי, ואפילו בבני חבורה גזרינן:"
+ ],
+ [
+ "ושוחטין ומחלקין ביניהן
ביום טוב בלי גורל [ת\"ק]. וקמ\"ל דהיכא דכבר נמנו עליה מעיו\"ט שיקח זה בסלע וזה בב', אז אפילו מזכירין בשעת החלוקה ביו\"ט פיסוק דמים כגון לומר קח בסלע כמו שאמרת אתמול, אפ\"ה שרי, דכל פיסוק דמים שאינו לצורך שרי, דהו\"ל לחשבון של מה בכך [שבת ק\"נ ע\"א]. [ונ\"ל דאהא קאמר בש\"ס היכא עביד, ר\"ל היכא שלא נמנו עליהן מעיו\"ט היכא עביד. ומשני, מעמיד בהמה אחרת אצל זו, ואומר זו כזו, ולמחר ישומו האחרת. וכבר כתבנו דנראה דלרש\"י לא היה גרסת המשנה, אבל נמנין וכו', ואפשר עוד דלרש\"י האי ושוחטין ומחלקין ר\"ל או שוחטין ומחלקין]:"
+ ],
+ [
+ "או כנגד הקופיץ
[פליישהאקקע]:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר
דהו\"ל עובדין דחול ונקט \"כל עיקר\" דקא משמע לן דאפילו בהונח המשקול כנגדו, כדי שיתנשא הכף האחר שבו המאכל שבכף מאזנים כדי לשמרו מעכברים אינו רשאי להשגיח אגב שם כמה הוא שוקל גזירה שמא ישקול לכתחילה. וכל שכן בשוקל לידע כמה יבשל בביתו, ואפילו בפוחת או מוסיף מעט מהמשקל שצריך, דבכהאי גוונא במדידה שרי [כא\"ח שכ\"ג], התם נראה כשופך, אבל הכא אסור [מג\"א ת\"ק סקי\"ג]. [ונ\"ל דנקט לה הכא, ע\"פ מ\"ש רט\"ז [ת\"ק סק\"א] דלרשב\"א בשם הירושלמי מותר לשקול בביתו לצורך עצמו. לפ\"ז י\"ל דקאי הכא אהא דקאמר לעיל אבל שוחטין ומחלקין ביניהם. להכי קאמר הכא דחלוקה זו, לר\"י אפילו ע\"י משקל שרי, אף שהן בני חבורה, ודרכן להקפיד לשקול מכוון, לבלי להפחית או להותיר, עכ\"פ לצורך עצמו הוא, דכל א' רוצה ליטל חלק הראוי לו בה. אבל ישנה קצת לישקל נגד הכלי או קופץ. ולרבנן אין בני חבורה משגיחין בכף מאזנים כל עיקר, דדוקא בשוקל בביתו לצורך עצמו, וכולה שלו שרי לשקול, ולא בני חבורה המקפידין זע\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "אין משחיזין
לחדדה במשחזת המיוחדת לכך:"
+ ],
+ [
+ "אבל משיאה
נ\"ל דלהכי ברישא נקט לשון השחזה ובסיפא נקט לשון משיאין, דהשאה לשון הדלקה הוא כמו אין משיאין משואות [ר\"ה פ\"ב מ\"ב]. ומשום דחלק החותך שבסכין נקרא להב, כמ\"ש ויבוא הנצב אחר הלהב [שופטים ג] אב\"י ע\"ש נצוצות היוצאות מברק הסכין מלוטש]. להכי נקרא נמי חידוד הסכין בלשון הדלקה. אם כן ברישא דאפילו להעביר שמנוניתא אסור [כרמג\"א ק\"ט סק\"ו], נקט סתם לשון משחיזין. משא\"כ בסיפא ע\"ג חברתה דאפילו לחדוד שרי, נקט שפיר לשון השאה, דהיינו חדוד, וכדאמרן:"
+ ],
+ [
+ "על גבי חברתה
וה\"ה על גבי עץ, חרס, ואבן, כשאין מיוחדין להשחזה. מיהו אין להורות כן לרבים. גם לא יעשה כן בפני רבים, אם לא יכול להשמט דלהעביר שמנוניתא מכוון:"
+ ],
+ [
+ "אבל שוחט ומחלקים ביניהם
נ\"ל דלא בקונה מטבח מיירי, דא\"כ משנה שא\"צ היא, דכבר שמעינן לה מלעיל [מ\"ו] דפיסוק דמים אסור, רק הא נמי אמשנה ו' קאי, שכבר פסקו הדמים מעיו\"ט ומחלקין ביו\"ט, והרי קיי\"ל דטבח אומן אסור לשקול בשר ביד, לשער כמה הוא, ורק הדיוט שרי בכה\"ג [כסי' ת\"ק ס\"ב]. להכי קאמר הכא, דכשפסקו דמים מעיו\"ט ומחלקין ביו\"ט, לא יאמר לטבח שקול לי חלקי מהבשר, שיש לנו בשותפות, היינו באופן שמותר לשקול, כגון ששוקל ומשער ביד, אפ\"ה בטבח אסור, רק הוא שוחט, והן עצמן מחלקין ביניהן [ואהא קאמר הש\"ס היכא עביד. ר\"ל באיזה אופן מותר הטבח לשקול ביד. ומשני רבעה ופלגא רבעה, אבל שישקול כמה בשר בדינר וכמה בשתים, אסור, אף דהזכרת דמים שרי אף ביום טוב. כיון שכבר פסקו דמים מעיו\"ט, עכ\"פ שישקול וישער כמה בשר יגיע לו בדינר, אסור ביום טוב]:"
+ ],
+ [
+ "מלא לי כלי זה
אפילו מיוחד למדה. ואם היא של מוכר, צריך שיקחנה הלוקח עמו לביתו. מיהו במחסר או מעדיף קצת על המדה בלא\"ה שרי:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא במדה
שלא יזכיר שם מדה, וכן אסור להזכיר דמים ודוקא בדבר שאין דמיו ידועים. וכן במדה, דוקא מין שאין רגילין למדוד. אבל מין שדמיו ידועין, וכן במדה אם הוא מין שרגילין למודדו, מותר לומר תן לי בכך וכך דמים, או תן לי מדה זו או זו, דאינו רק מודיעו כמה צריך. ורק במצרף אס?יר, לומר כך וכך כבר לקחתי ממך, ועתה אקח כך וכך, הרי שניהן יחד כך וכך, זה אסור אפילו אינו מצרף דמים ומדה בדבריו, רק מנין הפירות [שכ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "לא ימלאנו
אף שלא יחדו למדה. וקיי\"ל כת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "אבא שאול אומר אף במועד
בחוה\"מ:"
+ ],
+ [
+ "מפני ברורי המדות
ר\"ל מפני שבחוה\"מ אין בו מלאכה, להכי הרבה באים ללמוד ממנו, ואין לו פנאי לברר המדה יפה, ע\"י שימתין עד שישקוט הרתיחות [שוים] שבמדה שמתהווה על ידי שממהר למזוג שלא יתבטל מתורה וכשימתין יתברר כמה מדד. לכן מילא המדות בלילה:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אף בחיל
אף שבחול אינו ממהר למזוג, ועי\"ז לא יעלה רתיחות:"
+ ],
+ [
+ "מפני מצוי המדות
שלא יצטרך להמתין עד שיתמצה מה שדבוק במדה מאותו דבר שנמדד:"
+ ],
+ [
+ "הולך אדם אצל חנוני הרגיל אצלו
שמאמינו בלי פיסוק דמים, מדרגיל אצלו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "המביא כדי יין ממקום למקום
בתוך התחום:"
+ ],
+ [
+ "לא יביאם בסל ובקופה
[פאס], לתת הרבה כלים לתוכה, דדרך חול הוא. מיהו מבית לבית בחצר א', ומכ\"ש מזוית לזוית, שרי דעדיף הכי טפי, כדי למעט בהילוך [תק\"י]:"
+ ],
+ [
+ "אבל מביא הוא
הרבה כלים:"
+ ],
+ [
+ "או לפניו
בידו, דאז מוכח דלצורך יו\"ט הוא:"
+ ],
+ [
+ "אבל מביאה הוא בידו
נ\"ל דלעיל נקט \"לפניו\" מדמיירי שהם כלים רבים, צריך לכפוף ידיו לפניו. משא\"כ הכא הרי מיירי בקופה יחידית שיוכל לנשאה בידו:"
+ ],
+ [
+ "ומתחילין
ליקח ממנה ביו\"ט תחלה, לצורך הסקה. אף שלא זימנו מערב יום טוב להסקה:"
+ ],
+ [
+ "בערמת התבן
מיירי בתבן דאית ביה קוצים, דלא חזי לגבלו בטיט שבבניין, להכי סתמו לבהמה קאי, וכשאצרו בערימה הוקצה רק מבהמה, ולהכי כשנסרח אח\"כ באוצר דלא חזי תו לבהמה, מותר להסיקו תחלה ביו\"ט, דמהסקה לא היה מוקצה לעולם. מיהו עצים שזימן לחורף הרי אקציה מהסקה דהשתא, ואסור ביו\"ט [תקי\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא בעצים שבמוקצה
רחבה שאחורי הבתים, דעצים דשם מוקצין לבניין:"
+ ],
+ [
+ "אין נוטלין עצים מן הסוכה
אפילו ביו\"ט דלאו חג הסוכות, דעכ\"פ סתר אהל:"
+ ],
+ [
+ "אלא מן הסמוך לה
שהעמיד עצים סמוך לדופן כדי לעבותו אחר שנגמר. אבל בסמכן לעבותו בתחלת עשייתה, אסור לטלן. מיהו חבילות, אפילו זרקן ע\"ג סכך שריין. אבל עצים יחידים שזרקן ע\"ג סכך, אפילו אחר שנגמר, בטלים לסכך ואסור לטלן [שם]:"
+ ],
+ [
+ "מביאין עצים
תלושין:"
+ ],
+ [
+ "מן המכונס
שאספן שם בחול. וקיי\"ל דאסורים בכה\"ג, אטו מפוזרים דאסור לקוששן אפילו בר\"ה משום מעמר [תק\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ומן הקרפף
[געהעג]. והוא מקום חוץ לעיר, שיש גדר סביבו:"
+ ],
+ [
+ "אפילו מן המפוזר
דבישנו בקרפף הו\"ל כהזמנה. ואילה\"ק מ\"ש מלקמן משנה ו' דאינו רשאי לגבב. י\"ל התם לא הוכן להדלקה:"
+ ],
+ [
+ "כל שסמוך לעיר
תוך ע' אמה וד' טפחים, ויש לדלת של הקרפף מסגר, שמשתמר ודמי לחצר, ודעתיה עלויה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר כל שנכנסין לו בפותחת
מסגר:"
+ ],
+ [
+ "ואפילו בתוך תחום שבת
אע\"ג דרחוק קצת מהעיר. אבל בסמוך תוך ע' אמה וד' טפחים, לא בעי סגור. וי\"א דהלכה כת\"ק, וי\"א כר' יוסי [שם]:"
+ ],
+ [
+ "לא מן הקורות
שמוקצות לבניין:"
+ ],
+ [
+ "ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב
אפילו היה רעוע מעיו\"ט עכ\"פ נולד הוא [תק\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ואין מבקעין
מקורה שנשברה מעיו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "לא בקרדום
[אקסט]:"
+ ],
+ [
+ "ולא במגרה
[זעגע]:"
+ ],
+ [
+ "ולא במגל
[זענזע]. משום דמוקצין למלאכתן:"
+ ],
+ [
+ "אלא בקופיץ
[פליישהאקקע], שצדו א' רחב, וצדו ב' מחודד, ולא שרי רק בצד המחודד כדי לשנות מאופן בקוע בחול. ואף דבקיעת עצים הו\"ל מכשירין שאפשר לעשותן מעיו\"ט דאסור. עכ\"פ בקיעת עצים אינה מלאכה רק אסור מדהו\"ל עובדין דחול, ולצורך יו\"ט שרי ע\"י שנוי. ואנן נוהגין לאסור בקיעת עצים אפילו בחוה\"מ. ורק לבקוע בסכין שרי אפילו ביו\"ט [שם]:"
+ ],
+ [
+ "בית שהוא מלא פירות
מוכנים לאכילה:"
+ ],
+ [
+ "סתום
י\"א דמיירי אפילו בכותל בריא. וי\"א דוקא ברעוע:"
+ ],
+ [
+ "ונפחת
שנפל הכותל ביו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "נוטל ממקום הפחת
מכאן מוכח דבהוציא עכו\"ם ביו\"ט לפתות החפורים בארץ בחורף, שריין ביו\"ט. מיהו בעשה לצורך ישראל, אסורים [תקי\"ח] ועיין פ\"ג סי' י\"א:"
+ ],
+ [
+ "ר' מאיר אומר אף פוחת לכתחילה ונוטל
ודוקא בהיה הכותל מאבנים סדורות זע\"ז בלי טיט:"
+ ],
+ [
+ "אין פותחין
[אויסהעהלען]:"
+ ],
+ [
+ "את הנר
שיקח חתיכת טיט, ויעשה בו גומא להדליק בו [תקי\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ואין עושין פחמין
[קאהלען]:"
+ ],
+ [
+ "ביום טוב
דהו\"ל כלי לצורפי זהב. ולר\"ן אסור משום מכבה [תק\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ואין חותכין את הפתילה לשנים
דמתקן מנא:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר חותכה באור לשתי נרות
בצריך לב' נרות, נותן הפתילה בב' מנורות, ומדליק הפתילה באמצע, דלא מוכח דמכוין לתקן מנא, רק להדלקה [תקי\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ואין חותכין הנייר לצלות בו מליח
כדי להניחן תחת דג מליח הנצלה ע\"ג אסכלא, שלא ישרף. ואסור משום מתקן מנא:"
+ ],
+ [
+ "ואין גורפין תנור וכירים
אם נפל לשם מטיח הטיט, ואפשר לצלות בלי גריפה, הו\"ל טלטול מוקצה בחנם. [ולרש\"י הטעם משום מתקן מנא. והו\"ל מתניתין דלא כהלכתא, דקיי\"ל כר\"י דמכשירי אוכל נפש מותר לתקנן [עי' פ\"ג סי' ל\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "אבל מכבשין
ר\"ל שכובש ומרדד ודוחק האפר שלא יגע בפת שדיבק בדופן התנור. דאף דבזה מטלטל מוקצה, עכ\"פ כיון דאם לא יעשה כן יתקלקל הפת שרי. או נ\"ל דלהכי שרי מדהו\"ל טלטול כלאחר יד [אמנם ב\"י תק\"ז פירש דמיירי שמטלטל האש עם האפר שבו, דאז אינן מוקצה. וע\"ש במג\"א סק\"כ]:"
+ ],
+ [
+ "ואין מקיפין
אין מקרבין:"
+ ],
+ [
+ "שתי חביות
חביות של חרס:"
+ ],
+ [
+ "לשפות עליהן את הקדרה
ר\"ל להושיב קדירה עליהן ממעל לאש שבין החביות. ואסור מדדמי לבניין:"
+ ],
+ [
+ "ואין סומכין את הקדרה בבקעת
[שפאן]. דעצים מוקצין מלהטלטל רק להסקה:"
+ ],
+ [
+ "וכן בדלת
וכן הדין בדלת שאין סומכין אותה בבקעת [תק\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ואין מנהיגין את הבהמה במקל ביום טוב
דמחזי כמנהיגה למכרה [תקכ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר נוטל אדם קיסם
[שפענכען]:"
+ ],
+ [
+ "משלפניו
מהמונחים לפניו, ואפילו מונחים בחצר:"
+ ],
+ [
+ "לחצוץ בו שניו
דעצים מוכנים נמי להא:"
+ ],
+ [
+ "ומגבב מן החצר
מלקט ג\"כ מהמונחים כאן וכאן בחצר. דמדלקט סמוך לקדירתו, קדירתו מוכחת עליו, שאינו מעמר לצורך מחר. משא\"כ לעיל במשנה ב' דמונחים בשדה שייך חשש מעמר לפיכך רק מכונס שרי:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים מגבב משלפניו ומדליק
אבל בחצר לא. אבל לחצוץ שניו בכל מקום אסור דלא נתנו עצים רק להסקה אבל לגבב ולהניח, לכ\"ע אסור [תק\"א]:"
+ ],
+ [
+ "לא מן העצים
כשיחכך ב' עצים זע\"ז, יצא אש מביניהן:"
+ ],
+ [
+ "ולא מן העפר
צפיעי בקר מתלהבים תחת העפר:"
+ ],
+ [
+ "ולא מן המים
שמעמיד זכוכית מים בשמש, והנעורת נדלק בו. וטעם כולהו מדהו\"ל מוליד. מיהו בעבר ועשה שרי [תק\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ואין מלבנין
[גליהען]:"
+ ],
+ [
+ "את הרעפים
[דאכציעגעל]:"
+ ],
+ [
+ "לצלות בהן
אפילו רעפים ישנים [ודלא כר\"ב]. מדמתחזקין ע\"י הלבון [תק\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ועוד אמר רבי אליעזר
אמשנה ו' קא דהתם נמי תנא ר\"א קולא:"
+ ],
+ [
+ "עומד אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית
פירות שמונחין ליבש והוקצו ונאסרו מלאכלן בשבת כיון דדחן בידים שהניחן להתיבש, להכי צריך לעמוד ולהזמינן מע\"ש אפילו לר\"ש דלית ליה מוקצה. ולהכי נקט בשביעית, משום דפירות שביעית פטורים ממעשר, ולהכי סגי בשיזמינם מע\"ש בפיו. אבל בשאר שנים, כיון שסתם פירות מוקצין לא נתעשרו עדיין, א\"כ מה מהני הזמנה מע\"ש, הרי טבל הן ואסורין לאכל:"
+ ],
+ [
+ "ואומר מכאן אני אוכל למחר
וא\"צ לברר מה יקח למחר. ואע\"ג דבפ\"א מ\"ג צריך לברר היום מה שיקח למחר. מוקצה דבע\"ח חמיר טפי:"
+ ],
+ [
+ "ויאמר מכאן ועד כאן
דאין ברירה והלכה כחכמים:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "משילין
ר\"ל משליכין:"
+ ],
+ [
+ "פירות דרך ארובה
כל חלון הוא בכותל, משא\"כ ארובה הוא בתקרה. וקאמר הכא, דאם פירותיו על הגג, ומתירא שיופסדו בגשמים, מותר בטרחת השלכתן דרך הנקב שבתקרת הבית. אבל להגביהן ולהשליכן דרך חלון שבדופן, אסור:"
+ ],
+ [
+ "ומכסים פירות
אפילו מוקצין [וי\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "בכלים
ר\"ל בכל עת אפילו בשבת:"
+ ],
+ [
+ "מפני הדלף
טפות מועטות שנוטפין מהגג. וכ\"ש מפני גשמים עצמן דמרובין, דשרי [כך נ\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "וכן כדי יין וכדי שמן
מכסין אותן מפני הדלף. וכולהו לא זו אף זו קתני דלא זו פירות שכשיתלחלחו יתרקבו אלא אפילו יין שאינו נפסד כ\"כ ע\"י שירדו לתוכו איזה טפות מטר. ולא זו יין שעכ\"פ כשיתערב בו מים יתחלש, אלא אפילו בשמן שא\"א שיתערב עם מים, ואפשר ע\"י סינון להפרידם אפ\"ה שרי לכסותן:"
+ ],
+ [
+ "בשבת
לקבל הנוטפין, ובנתמלא שופך ושונה. ודוקא בדלף הראוי לרחיצה [של\"ח], ומלת בשבת אכולהו קאי:"
+ ],
+ [
+ "כל שחייבין עליו
ר\"ל שאסרוהו חכמים:"
+ ],
+ [
+ "משום רשות
ר\"ל אפילו אם יש בו קצת מצוה, ואפ\"ה אסרוהו חכמים:"
+ ],
+ [
+ "משום מצוה
ר\"ל או שיש בו מצוה ממש ואסרוהו חכמים בשבת:"
+ ],
+ [
+ "חייבין עליו ביום טוב
נ\"ל דר\"ל כמו בשבת, אם עשאן חייב מכת מרדות מדרבנן, כ\"כ ביו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "לא עולין באילן
בין לח או יבש. וכמו כן אסור להניח או ליטל שום חפץ שם, דגזרו שמא יתלש ענף משם. מיהו מותר ליגע באילן אם לא ינידנו. וכמו כן מותר לילך או לישב על גבי עשבים. ועכ\"פ אסור למשמש בהן בידיו [רט\"ז סי' של\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ולא רוכבין על גבי בהמה
שמא יחתוך זמורה להנהיגה [ועיין שבת פכ\"ד סי' ג']:"
+ ],
+ [
+ "ולא שטין על פני המים
שמא יעשה בשבת חבית שלמדין לשוט עליה:"
+ ],
+ [
+ "ולא מטפחין
כף אל כף [קלאטשען] בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "ולא מספקין
להכות כף היד על ירך:"
+ ],
+ [
+ "ולא מרקדין
[טאנצען]. וכולהו אסירי שמא יתקן כלי שיר. מיהו בעושה לכבוד התורה, הכל מותר. [ונ\"ל דבכה\"ג ליכא למיחש לשמא יתקן כלי שיר. דדמי להך דאמרינן [פסחים די\"א א'] איהו גופיה מחזיר עליו לשרפו, מיכל אכיל מניה. ה\"נ כבוד התורה ואימתה תזכירהו [ועפ\"מ של\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "לא דנין
דנקרא רשות ולא מצוה, דמיירי דיש גדול ממנו בעיר:"
+ ],
+ [
+ "ולא מקדשין
לארס אשה, והוא רשות, דמיירי דאית ליה אשה ובנים. וי\"א דבאין לו אשה ובנים שרי [של\"ט]. ואלו ב' אסורים גזירה שמא יכתוב:"
+ ],
+ [
+ "ולא מיבמין
ונקרא רשות דמיירי שיש אח גדול ממנו:"
+ ],
+ [
+ "לא מקדישין
אסור משום מקח וממכר, דאסור מדברי קבלה [נחמיה י\"ג. כך כתב רש\"י ביצה דכ\"ז ב']. ושם [דל\"ז א'] כ' משום דבר דבר. ועי' שבת [קי\"ג ב'] ברש\"י ותוס' שם. ועמ\"ש לעיל פ\"ג סי' כ\"ז]. ודוקא כלי ידוע אסור להקדיש, אבל לנדור מעות שרי. וי\"א דוקא למקדש אסור לנדור, מדמוציא לגמרי מרשותו דמי למו\"מ. אבל הקדשות דידן חולין נינהו, ולא נפיק לגמרי מרשותו, ושרי [מג\"א ש\"ו סקי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ולא מעריכין
לומר ערכי עלי, או שאומר ערך פלוני עלי, נותן לפי ערך השנים [עי' ויקרא כ\"ז], דאם הנערך זכר, מבן חודש עד ה' שנים, נותן ה' שקלים. ומבן ה' עד כ', נותן כ' שקלים. ומכ' עד ס' נותן נ' שקלים. ומס' ולמעלה נותן ט\"ו שקלים [וסי' הכן יה]. ואם הנערך נקיבה, עד ה' שנים, ג' שקלים. ומן ה' עד כ' י' שקלים, ומכ' עד ס' ל' שקלים. ומס' ולמעלה נותן י' שקלים [וסי' בת ג'י'ל'י'. ונ\"ל דבנקבה הים ראוי שיהיה ערכה חצי זכר, מדאינה חשובה רק כפלג גופא. רק שאין נותנין חצי ולא חצי עשירית. להכי תחת ב' ומחצה תתן ג'. ותחת ב' עשירית וחצי עשירית, תתן ל'. וכ\"כ תחת ז' ומחצה תתן עשירית שלם]:"
+ ],
+ [
+ "ולא מחרימין
סתם חרמין הוא הקדש לבדק הבית. וכולהו אסירי מדדמי למו\"מ. ומה\"ט נמי אין פודין הבן וכו'. וכולן שעשאן בשוגג או במזיד, מהני [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ולא מגביהין תרומה ומעשר
דדמי למתקן. אבל להפריש חלה מעיסה הנלושה היום, שרי [תק\"ו]."
+ ],
+ [
+ "אין בין יום טוב לשבת
ר\"ל אין דבר שמותר לכתחילה ביו\"ט, ואסור בשבת:"
+ ],
+ [
+ "אלא אוכל נפש בלבד
זהו לב\"ש. אבל לב\"ה כל שיש בו צורך יו\"ט קצת, אפילו אינו צורך אוכל נפש שרי ביו\"ט, דמתוך שהותר לצורך מותר נמי שלא לצורך אוכל נפש [תוס' ביצה די\"ב א' ועי' פ\"א סי' ל']:"
+ ],
+ [
+ "כרגלי הבעלים
שאין מוליכין אותן רק למקום שבעלים שלהן רשאין לילך לשם [שצ\"ז]. וה\"ה לגבי שבת, אלא דלהכי נקט לה הכא גבי יו\"ט לאשמעינן פלוגתא דר\"י ורבנן גבי עיסה [במשנה ד']:"
+ ],
+ [
+ "המוסר בהמתו לבנו
דבמפקיד לבנו אין דרכו למסור ברשותו לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "או לרועה
מיירי שיש ב' רועים בעיר ומסרה מעיו\"ט לשניהן ולא בירר עד יו\"ט מי ירענה, להכי לא הו\"ל כמסרה לו מעיו\"ט [רי\"ף]. אבל ברועה א' שפסק עמו מעיו\"ט שירעה בהמתו, אפילו לא מסרה לו רק ביו\"ט, ואפילו הוא עכו\"ם, הוא כרגלי הרועה [שם]:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו כרגליו
אע\"ג שאינו לובש משלו, רק מתפוסת הבית ולכשירצו אחיו יכולים למחות בו ביו\"ט [כח\"מ רפ\"ו ס\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו כמקום שהולכין
ר\"ל למקום שיכולין כולם לילך לשם. ובעירב א' לצפון וא' לדרום לא יזיזנה ממקומה:"
+ ],
+ [
+ "כרגלי השואל
אף שלא קבלה עד יו\"ט ואף אחר שהחזירה:"
+ ],
+ [
+ "ביום טוב כרגלי המשאיל
אף שרגיל להשאילה לו:"
+ ],
+ [
+ "האשה ששאלה מחברתה
ביו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו
העיסה והתבשיל:"
+ ],
+ [
+ "כרגלי שתיהן
כלעיל סי' ל\"א. ולא אמרינן דמים ומלח בטלין בעיסה. דמשום שמהן נעשית העיסה, הו\"ל יחד כמין במינו דלא בטל בדשיל\"מ [תוס']. או י\"ל דוקא דבר שאינו מותר רק אחר זמן, בטל באינו מינו. אבל מים ומלח הכא, שגם עכשיו יש לו היתר במקום שרגלי שתיהן מותרים, אפילו באינו מינו לא בטל [ר\"ן נדרים נ\"ב א']. ונקט הך דינא בנשים משום דאורחא דמלתא נקט דאשה רגילה בעשיית עיסה [כב\"ק פ\"ב א'] מיהו אפילו ביש לה בעל מיירי אפ\"ה הוה כרגליה ולא כרגלי בעל האשה, דלא גרע אשה מרועה במשנה ג':"
+ ],
+ [
+ "מפני שאין בהן ממש
שאין ניכרות בעיסה או בתבשיל עבים:"
+ ],
+ [
+ "ושלהבת
אם הדליק בשלהבת של חבירו:"
+ ],
+ [
+ "בכל מקום
מותר לטלטלה בנר שלו אף שלא כרגלי בעליה:"
+ ],
+ [
+ "ושלהבת לא נהנין
לכתחילה מדרבנן:"
+ ],
+ [
+ "ולא מועלין
ר\"ל אין חייב קרבן מעילה כשנהנה ממנה:"
+ ],
+ [
+ "המוציא גחלת לרשות הרבים
בשבת:"
+ ],
+ [
+ "ושלהבת
שדחפה בידו לר\"ה:"
+ ],
+ [
+ "כרגלי היחיד
מימיו כרגלי בעל הבור:"
+ ],
+ [
+ "כרגלי אנשי אותה העיר
אלפים לכל רוח חוץ לע' אמה וד' טפחים, ולב\"י המים כרגלי הממלא ובמילאן עכו\"ם דינו כסי?' ל\"א:"
+ ],
+ [
+ "ושל עולי בבל
שעשו בני הגולה כשעלו לצורך עוברי דרכים:"
+ ],
+ [
+ "כרגלי הממלא
דבירא דהפקירא הוא, וקנה אותן הממלא כשהגביהן:"
+ ],
+ [
+ "לא יביאו לו
מדלא עירב הוא. ודוקא בייחד להפירות מקום. אבל בהפקידן בידם, דינן כרועה סי' כ\"ט:"
+ ],
+ [
+ "פירותיו כמוהו
ע\"י עצמו או ע\"י אחר שעירב למקומו. אע\"ג שאותו שהפקיד אצלו לא עירב למקומו הרי יחד לו מקום:"
+ ],
+ [
+ "מי שזמן אצלו אורחים
ביום טוב:"
+ ],
+ [
+ "לא יוליכו בידם מנות
למקום שאין בעל הסעודה יכול לילך לשם:"
+ ],
+ [
+ "אלא אם כן זיכה להם מנותיהם מערב יום טוב
ע\"י אחר, שהגביהן אותו אחר מעיו\"ט שיהיו המנות מעכשיו שלהן:"
+ ],
+ [
+ "אין משקין ושוחטין את המדבריות
להשקות בהמות מדבריות, ודאי שרי, דהרי מזונתן עליך, כלעיל רפ\"ג. רק הכא לאו בהיתר השקאה מיירי רק איידי דנקט שחיטה נקט משקין, דאורחא להשקות בהמות קודם שחיטה, כדי שיהיו נוחין להפשיט עורן, גם שעי\"ז נמוכים סרכות דקות שבריאה:"
+ ],
+ [
+ "אלו הן בייתות הלנות בעיר
שבאות ממקום המרעה, ולנות תוך התחום של העיר, ונמצא שהם בכל יום מוכנות:"
+ ],
+ [
+ "מדבריות הלנות באפר
באחו. ר\"ל שבכל לילה לנות חוץ לתחום, ונמצא שהן מוקצין, דהכא דדחינהו בידים גם ר\"ש מודה. ודוקא בבהמת ישראל. אבל בהמת עכו\"ם אם לא הובאו מחוץ לתחום לצורך ישראל מותרין [תצ\"ח, ועי' לעיל פ\"ג סי' י\"א]:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Beitzah/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Beitzah/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..dbe28a8bb76409d7e7b1e6a00bf1f173320673fa
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Beitzah/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,828 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Beitzah",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Beitzah",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "ביצה שנולדה ביום טוב
בכל יו\"ט מיירי אפילו אינו יו\"ט שאחר שבת [והא דקאמר בש\"ס ביו\"ט שאחר שבת עסקינן, לאו דבהכי איירי מתניתין, דהרי מסקינן דגזרי הא אטו הא, רק ר\"ל דטעם איסור דמתניתין, שהוא בכל יו\"ט תלי באיסור של יו\"ט שאחר שבת. תדע דה\"פ דש\"ס, דהרי מקשה אביי אח\"כ, יו\"ט בעלמא תשתרי. ומה קושיא, דלמא באמת הדין כן. אע\"כ דא\"כ לא הו\"ל למנקט מתניתין סתמא, דמדנקט סתם משמע דמיירי בכל יו\"ט]. וה\"ה הנולד בשבת, רק נקט יו\"ט, דאפילו ביו\"ט דקילא מחמרי ב\"ה:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים לא תאכל
ואפילו לטלטל הביצה אסור לב\"ה, רק מדנקטו ב\"ש תאכל לרבותא, דאפילו באכילה שרו, נקטו ב\"ה נמי לא תאכל. ואפילו בתרנגולת העומדת לאכילה אסור לב\"ה, דגזרינן בנולד בכל יו\"ט או שבת, אטו הנולד ביו\"ט שאחר שבת או בשבת שאחר יו\"ט, דאז אסור מדאורייתא משום הכנה, דאתמול היה הביצה גומר והולך במעי אמו לצורך מחר, והרי אין שבת ויו\"ט מכינים זה לזה אפילו הכנה כזו שהיא ממילא [מיהו בעומדת לגדל ביצים בל\"ז אסור הביצה משום נולד [ועי' תצ\"ה ס\"ד]. ובשבת וב' י\"ט של גליות הסמוכין זה לזה, הנולד בא' אסור בב', אבל בנולד בא' מותר בג', דהרי ממ\"נ א' מב' הי\"ט חול הוא. ומה\"ט ב' יו\"ט של גליות, הנולד בזה מותר בזה. אבל ב' יו\"ט של ר\"ה כיומא אריכתא דמיא [לחומרא אבל לא לקולא דהרי אסור להכין מיו\"ט לחבירו] הנולד בא' אסור בב'. וכ\"כ בשבת שלפניהן ושלאחריהן, הנולד בא' אסור אפילו בג'. אבל הנולד ביום חול שאחר שבת או יו\"ט מותר, דסעודת חול לא בעי הכנה. מיהו לא שייך הכנה רק בביצה דמעיקרא לא היה מגדל אפרוח, וביציאתה נגמרה לגדל. אבל עגל שנולד בשבת מותר ביו\"ט [רא\"ש ביצה אות ז']. וכמו כן בהמה שעומדת לאכילה, דוקא בנחלבה לכלי ריקן דאיכא נולד, דמעיקרא אוכל, והשתא משקה, להכי אסור החלב כבביצה. אבל בנחלבה לתוך פרורי אוכלין שהם כשיעור שרגילין לאכול עמהם החלב, מותר אפילו בו ביום, היכא דהבהמה עומדת לאכילה, דאז הו\"ל כמשקין הבא לאוכל דדינו כאוכל ואין כאן נולד [ונ\"ל דיש לסמוך אהיתר זה, אפילו בעומדת לשתות חלבה כל יום [כרט\"ז תק\"ה סק\"א], דהרי הרמב\"ן מתיר לחלוב לאוכלין אפילו בעומדת לגדל, והסכימו לזה הב\"י וד\"מ, רק דנהגו להחמיר. וביש עוד סניף של רבינו ט\"ז שרי לכתחילה]. ואם הבהמה של עכו\"ם אפילו עומדת לגדל, שרי בחולב לאוכלין, דאע\"ג דהבהמה מוקצה, בשל עכו\"ם ליכא מוקצה. אבל בחולב לכלי ריקן, דהו\"ל נולד, אף בשל עכו\"ם אסור נולד בו ביום, ומותר ביום שלאחריו בב' י\"ט של גליות. וכמו כן שבת ויו\"ט הסמוכין זל\"ז, הנחלב בזה אסור בזה, ומותר ביום שלאחריו חוץ מב' י\"ט של ר\"ה דלעולם לחומרא כחד חשיבין [תק\"ה]. וכמו כן הדין בכל נולד. מיהו לא שייך נולד בבעל חי שנולד, מדלא חזי מיד כשנולד עד שישחטנו [תצ\"ח מג\"א סק\"ח], ומה\"ט כל עגל שנולד ביו\"ט מותר מדינא בו ביום [שם]:"
+ ],
+ [
+ "וחמץ בככותבת
באכילה כ\"ע לא פליגי דשעורו בכזית כי פליגי לביעור, לב\"ש מדאיצטריך רחמנא למכתב שאור, ולא יליף ליה בק\"ו מחמץ, שהרי שאור חמוצו קשה יותר מחמץ, [ואין לומר אין עונשין מן הדין. דהרי בל\"ז אין לוקין על לא יראה [כתוס' פסחים צ\"ה א' ד\"ה בפרטיה], אלא על כרחך אצטריך למכתב שאור משום דשעורו חמור יותר מחמץ:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים זה וזה בכזית
דילפינן ביעור מאכילה, דשעור שניהן בכזית. וחמץ ושאור תרווייהו צריכי, חמץ אף שאין חמוצו קשה, ושאור אף דלא חזי לאכילה. ונקט הכא הך פלוגתא דחמץ. משום דבעי למתני גבי הדדי ג' בבי דמחמרי ב\"ה [ולהכי לא נקט עכ\"פ פלוגתא דביצה? ודהשוחט גבי הדדי, אע\"ג דתרווייהו שייכי טפי הדדי דתרווייהו ביו\"ט איירי. משום דלא בעי תנא להפסיק בין הנך ג' פלוגתות עם בבא דמודים שאם שחט]:"
+ ],
+ [
+ "השוחט חיה ועוף ביום טוב
ר\"ל הבא לשחוט ביו\"ט מה יעשה:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים יחפור בדקר ויכסה
ר\"ל אם יש לו חנית נעוץ מעיו\"ט בעפר תחוח, שאינו מחוסר כתישה לכסות בה, יעקרה ממקומה ויכסה בעפר היוצא. ומיירי בנעוצה בחצר או בבית וא\"צ אלא לעפרה דאז מקלקל כשעושה הגומא, ולא הו\"ל רק שבות, להכי התירו משום שמחת יו\"ט. ואף לב\"ה דרק בשכבר שחט שרי כה\"ג, והרי מותר לאכול גם כשלא יכסה, ומה שמחת י\"ט איכא. י\"ל עכ\"פ יצטער ביו\"ט שיאכל בלי שקיים המצוה [כך נ\"ל כוונת תוס' ודלא כמהרש\"א בתוס' ד\"ח א' ד\"ה אינו]. אבל בשדה דאינו מקלקל, אסור להוציא דקר הנעוץ, דקעביד גומא וחייב משום חורש, ואף דהו\"ל מלאכה שא\"צ לגופה, הרי קיי\"ל דחייב [כך כ' רמ\"מ פ\"א משבת. ול\"מ נ\"ל דמה\"ט נקט דקר שהוא [פפלוגאייזען] שבכלי מחרישה [כשביעית פ\"ה מ\"ו] ולא מעדר, משום דצריך שנוי, ומרא חצינא באמת אסור]:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים לא ישחוט אלא אם כן היה לו עפר מוכן מבעוד יום
ובכולהו קיי\"ל כב\"ה [תצ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ומודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה
ר\"ל בנעוצה בעפר תחוח מעיו\"ט. ובשעת הדחק מותר לכסות בעפר דק, או חול יבש אפילו אינו מוכן [ט\"ז שם סקי\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "שאפר כירה מוכן הו א
ר\"ל בהא נמי מודו שאפר כירה מוכן הוא [כך נ\"ל כוונת הש\"ס. ועי' תוס' כאן ד\"ח א' ובחולין דפ\"ח ב' ודו\"ק]. מיהו אם האפר מהיסק של היום, שלא הוכן מאתמול. צריך שיהיה חם בכדי לצלות בו ביצה, דאל\"כ רק בשעת הדחק שרי דאז עשה דכסוי דחי איסור מוקצה [הרא\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים אין מוליכין את הסולם משובך לשוכך
אפילו סולם של שובך, כדי שלא יחשדוהו דלתקן גגו מוליך הסולם. ואפילו באין אדם רואהו, כל שאסרו חכמים מפני מראית עין, אפילו בחדרי חדרים אסור:"
+ ],
+ [
+ "אבל מטהו מחלון לחלון
באותו שובך:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל מתירין
אפילו בר\"ה, דמדהוא סולם של שובך לא יחשדוהו. מיהו גם בסולם עלייה המקיל לטלטלו בחצר לא הפסיד [תקי\"ח רמג\"א סק\"ז. ונ\"ל ראיה מתוספות ע\"ז די\"ב דלא קיי\"ל דבחדרי חדרים אסור ועי' גם רמג\"א ש\"א סקנ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים לא יטול
יונים משובך:"
+ ],
+ [
+ "אלא אם כן נענע מבעוד יום
ר\"ל שאחזם בידו מעיו\"ט, דאל\"כ חיישינן שמא כשיטלטלם לשחוט ביו\"ט ימצאם כחושים, ושביק להו, וטלטלם שלא לצורך:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים עומד ואומר זה וזה אני נוטל
מיהו עוף הבית א\"צ זימון [תצ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "לבנים ומצא שחורים
חד בבא הוא, דזימן שחורים ולבנים, כל מין בקן אחר, ומצאן בהפוך מקומן, אפ\"ה לא אמרינן דנתהפכו:"
+ ],
+ [
+ "אסורים
ולא אמרינן דאותו שאינו מוכן בטל ברוב, דבע\"ח או דשיל\"מ לא בטל:"
+ ],
+ [
+ "שלשה ומצא שנים מותרים
ולא אמרינן מדלא מצח כמספר שהכין דכל המוכנים פרחו:"
+ ],
+ [
+ "בתוך הקן ומצא לפני הקן אסורים
והא דלא כלל הא עם הנך דרישא ואפסיק בינייהו בזימן ג' ומצא ב', נ\"ל דקמ\"ל דבזימן בקן ומצא לפני הקן אפילו זימן ג' ומצא ב' שהיה מסתבר דחד פרח ולהכי יצאו גם הנך ב' לפני הקן שרצו גם הם לפרוח, ולעולם אינהו נינהו, קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ואם אין שם אלא הם
ר\"ל שאין עוד שובך אחר תוך נ' אמה, או שיש אחר תוך נ' אבל אינו נראה, דמפסיק מידי ביני ביני:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו מותרים
ומיירי בהכין רק רכין, דכל יונה רכה אינה מדדה יותר מנ' אמה מהקן, בכדי שתוכל לראות את קנה. אבל במפורחין, בכל גוונא אסור [שם]:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים אין מסלקין את התריסין
דלת של [שראנק] של מוכרי בשמים, שמסלק הדלת [מהשראנק], ומניח עליו בשמים למכור ס\"ל דאסור מדס\"ל יש בניין בכלים:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל מתירין אף להחזיר
ודוקא שהצירים באמצע הדלת [דהיינו שבולט כעין יתד מאמצע ראש הדלת, ותחוב במשקוף למעלה, וכמו כן בולט כעין יתד בתחתית הדלת, ותחוב במפתן]. אבל בצירי הדלת מן הצד, כעין שלנו, אסור דאף דס\"ל אין בניין בכלים אפ\"ה במעשה רבה כזו ס\"ל דאסור מדרבנן. מיהו דלת או חלון של בית, בכל גוונא אסור להכניס או להוציא. ובאין להן צירים כלל, אפילו של בית מותר ליטול ולהחזיר [שי\"ג ותקי\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים אין נוטלין את העלי
[שטאמפפע], שמלאכתו לאיסור:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים אין נותנין את העור
אפילו מבהמה שנשחטה ביו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "לפני הדורסן
ר\"ל לפני מקום שדורסין עליו בני אדם הבאין ויוצאין, נותנין העור שם כדי שלא יסריח:"
+ ],
+ [
+ "ולא יגביהנו
לטלטלו לתלותו:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל מתירין
דאי לא שרית ליה לא שחיט ונמנע משמחת יו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "לרשות הרבים
מדאין באלו צורך אוכל נפש. וכ\"ש מידי אחרינא שאין בהן סרך עונג או מצוה ואין בהן צורך אוכל נפש:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל מתירין
דמתוך שהותר הוצאה לצורך אוכל נפש, הותר לכל מילי. ודוקא שיש צורך היום קצת [תקי\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים אין מוליכין חלה ומתנות
זרוע לחיים וקיבה:"
+ ],
+ [
+ "אמרו להם בית שמאי גזרה שוה
לאו דוקא, דהרי רק מד\"ס אסור להוליכן:"
+ ],
+ [
+ "שאינו זכאי בהרמתה
שחיוב תרומה בא כשממרח הכרי והרי אין ממרחין הכרי ביו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "תאמרו במתנות שזכאי בהרמתן
שמותר להפרישן ביו\"ט. ובש\"ס אמרינן דמשנתינו אינה כתקנה, אלא דבחלה ומתנות לכ\"ע מוליכין, ורק בתרומה פליגי, ובית הלל מדמו תרומה לחלה:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים תבלין
[געווירצע]. וה\"ה כל דבר שמפיג טעם כשידכנו מעיו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "נדוכין במדוך של עץ
שטעססעל של עץ. אבל המדוכה [מערזער], מותר להיות כדרכו, דדי בשינוי זוטא דמדוך:"
+ ],
+ [
+ "והמלח בפך
טעפפכען תחת [המערזער]:"
+ ],
+ [
+ "ובעץ הפרור
[קאכלעפפעל] תחת שטעססעל, דצריך לשנות בשתיהן [ולרש\"י ור\"ב דגרסי או, צ\"ל דס\"ל לב\"ש דלמלח דאינו מפיג טעמו, גם זה שינוי רבה, דלא סגי במדוך עץ, רק או פך במקום מדוכה או עץ פרור במקום מדוך]:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים תבלין נדוכין כדרכן במדוך של אבן
מיהו נוהגין לשנות קצת בדיכת תבלין להכירא שלא ידוך טפי מהצריך ליו\"ט. אבל ברחיים אסור אפילו ע\"י שינוי, מדהוה כעובדין דחול [תק\"ד]. וה\"ה לטחון [קאפפע] ברחיים אסור ובמדוכה ע\"י שינוי שרי [משבצות שם]. ודבר שרגילין לדוך הרבה ביחד, כחרדל [ומעערעטטיך] ז אף דמפיג טעם, אף ע\"י שינוי אסור [מגא שם ז']. מיהו סחיטה, אף דמפיג טעם כשיסחטנו מעיו\"ט אפ\"ה אסור ביו\"ט [ט\"ז ומשבצות שם]:"
+ ],
+ [
+ "והמלח במדוך של עץ
או שיטה המכתשת. וה\"ה גבינה [ברייבאייזען] שרי ע\"י שינוי. אבל מצה מותר לטחון בלי שינוי, דאין טחינה אחר טחינה [שם]:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים בורר אוכל ואוכל
מלקט האוכל מתוך הפסולת ואוכלו מיד:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים בורר כדרכו
דבדאין טורח בברירת הפסולת מהאוכל, בורר פסולת. וביש טורח בזה בורר איפכא:"
+ ],
+ [
+ "בקנון
[קארב]:"
+ ],
+ [
+ "ובתמחוי
קערה גדולה:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא בטבלא
על השולחן מדמחזי שבורר הרבה לצורך מחר. ולרשב\"א בנפה וכברה דבשבת חייב עלה חטאת, להכי בי\"ט כיון דאפשר למעבדה מאתמול אסור מדרבנן, אפילו לאכלה לאלתר. אבל בקנון ותמחוי, דכיון דלאו אורחיה בהכי, להכי בשבת פטור אבל אסור להכי בי\"ט מותר לכתחילה אף שהיה יכול למעבד כן מאתמול [עי' בא\"ח שי\"ט, ותק\"י ס\"ב] וקיי\"ל דבקנון ותמחוי שרי בצריך לה בו ביום [רמג\"א תק\"י ס\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ולא בנפה
[פיינעס זיעב]:"
+ ],
+ [
+ "ולא בכברה
[גראבעס זיעב]. דבאלו מחזי כעושה לצורך מחר:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל אומר אף מדיח
שנותן מים על הקטניות, כדי שיצוף הפסולת ויסירנו:"
+ ],
+ [
+ "ושולה
ר\"ל ומסירו בידו, וקיי\"ל כר\"ג [תק\"י], ודלא כר\"ב:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים אין משלחין ביום טוב
מתנות:"
+ ],
+ [
+ "אלא מנות
ר\"ל דבר מוכן לאכילה:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא תבואה
דמחוסר טחינה. ואע\"ג דחזו לבשלן כך, רוב תבואה לאו לתבשיל קיימי:"
+ ],
+ [
+ "ורבי שמעון מתיר בתבואה
מלת בתבואה מיותר. רק קמ\"ל דלאו כל מיני תבואה מתיר, רק באותן שמזכיר בגמרא, חיטין שעורים עדשים מדחזו לתבשיל. וקיי\"ל כת\"ק. וכששולח מתנות לא ישלח ע\"י ג' שלוחים ביחד דמחזי כמוליכן למכור בשוק [תקט\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "בין שאינן תפורין
דעכ\"פ רזו לישב עליהן:"
+ ],
+ [
+ "ואף על פי שיש כהן כלאים
אפ\"ה אפשר שיהיה מותר לשלוח, כגון בקשין, דאז מותרין לישיבה:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא סנדל המסומר
עי' שבת [פ\"ו סי' י\"ז] דלא חזו ללבשן ביו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "מפני שצריך אומן
להשחירו:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל כל שנאותין בו
בחול, ביו\"ט משלחין וכו':"
+ ],
+ [
+ "ביום טוב משלחין אותו
לאתויי תפילין. משא\"כ תבואה לא חזי בחול בלי טחינה [שם]. מיהו סנדל מסומר אף דחזי למחר, אסרוהו, להיכירא שאסור ללובשו אף ביו\"ט:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "לא יבשל אדם בתחלה מיום טוב לשבת
בקדירה בפ\"ע"
+ ],
+ [
+ "ואם הותיר הותיר לשבת
ואפילו לכתחילה מערים להרבות בקדירה אחת, ואפילו לצורך חול:"
+ ],
+ [
+ "ועושה
ר\"ל מן הראוי הוא שיעשה:"
+ ],
+ [
+ "וסומך עליו לשבת
הוא הנקרא עירוב תבשילין [נ\"ל שנקרא כך מדמערב בישולו לצורך שבת בבישולו לצורך יו\"ט, דבעי\"ט התחיל לעשות תבשיל לצורך שבת, ואח\"כ ביו\"ט בישל לצורך יו\"ט, ואח\"כ חוזר ומבשל לצורך שבת וגומר, וערמב\"ם פ\"ו מיו\"ט ה\"ב וראב\"ד שם]. דאע\"ג דע\"י הואיל אי מקלעי אורחים מותר לבשל מיו\"ט לשבת, אפ\"ה אסרו חכמים, שמא יבשל נמי לחול. אבל כשיעשה עירוב יזכור. אי נמי הצריכו עירוב, שכשיכינו מעיו\"ט יזכור לברור מנה יפה לשבת, ולא יאכל הכל ביו\"ט. ומותר לעשות עירוב תבשילין אפילו בספק חשיכה ואפילו אחר ברכו, כל שלא התפללו הקהל תפלת יו\"ט. מיהו בשכח, יערוב גם ביו\"ט ראשון עצמו בתנאי [חוץ מיו\"ט ר\"ה], [דאף דאנן בקיאינן בקביעה דירחא כביצה [ד\"ד ב'] אפ\"ה שייך לומר כך דר\"ל אם לא תגזר מלכות גזירה באחרית הימים וא\"כ חששתינו לחנם והיום רק קודש, וכו'. וראיתי למרדכי שכתב בשם רבינו משה מטעם זה אין לעשות כן בזה\"ז] ויאמר כך, אם היום קודש א\"צ כלום, ואם היום חול ברוך אתה ה' וכו' בהדין עירובא וכו'. וראוי לכל גדול העיר שיזכה בעירובו לכל בני עירו, כדי שכשישכח א' מלערוב יסמוך על שלו. מיהו יזכה להם חלק בהעירוב, ע\"י שיתן העירוב לאחר ויצוה לו להגביה טפח את העירוב לצרכן. [ועי' עירובין פ\"ז מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים תבשיל אחד
וקיי\"ל דלכתחילה צריך פת כביצה וגם תבשיל כזית, ובדיעבד סגי בתבשיל או צלי כזית, והוא שראוי ללפתו עם פת. אבל פת לחוד לא מהני [פרי מגדים]:"
+ ],
+ [
+ "או שאבד
קודם שבישל לשבת:"
+ ],
+ [
+ "ואם שייר ממנו כל שהוא סומך עליו לשבת
ודוקא שנשאר כזית:"
+ ],
+ [
+ "חל
יו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים מטבילין את הכל מלפני השבת
כל הצריך לטבול. דחייב לטהר הכל קודם הרגל [ר\"ה ט\"ז ב']:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים כלים מלפני השבת
דבטובלן בשבת מחזי כמתקן:"
+ ],
+ [
+ "ואדם בשבת
דנראה כרוחץ לתענוג ולא כמתקן מנא. מיהו בשכח לטבול כלי חדש מעיו\"ט. אף דטבילתו רק מד\"ס [כרמב\"ם פרק י\"ז ממ\"א וט\"ז א\"ח שכ\"ג סק\"ה] אפ\"ה לא יטבילנו רק יתננו במתנה לעכו\"ם ויחזור וישאלנו ממנו. או ימלאנו מים מהמקוה, ויטבילנו כלאחר יד, ואז לא יברך על הטבילה [שכ\"ג ותק\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן
ר\"ל מים יפין שנטמאו, והמים שבמקוה אינם יפים לשתייה כאלו שנטמאו, נותן הטמאים בכלי אבן, שאינו מקבל טומאה מהמים, ושוקע הכלי עם המים, בתוך המקוה, עד שישיקו מים למים, וע\"י זה נטהרו המים היפין שבכלי מטעם זריעה. והא דלא מחשב כמתקן המים, כטבילת כלי לעיל דמחשב מתקן כלי. היינו טעמא, דמדמשיק מים, על כרחך שאין לו מים לשתייה, ונזהר שלא לטמאן, ומדלא נזהר, הו\"ל מלתא דלא שכיח, ול\"ג בה רבנן:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא מטבילין
ר\"ל אבל לא ישיק המים בכלי עץ שמתטמא מהמים מד\"ס ויצטרך לטבול הכלי עם המים והרי הו\"ל מתקן להכלי. ואפי' בהערמה אסורה. ואע\"ג דמצינו בכמה דוכתי שהתירו הערמה הכא שאני דמדטובל ומשקיע הכלי תחת המים מוכח שכוונתו רק להטביל הכלי:"
+ ],
+ [
+ "ומטבילין מגב לגב
שכשטבל כליו להשתמשן על גב זיתיו, ונמלך לשמשן על גב ענביו, או שטבל לתרומה ונמלך שיהיו לקודש:"
+ ],
+ [
+ "ומחבורה לחבורה
בהטבילן לאכול פסחו בחבורה זו ונמלך לאכול פסח בחבורה אחרת, וכגון שחבורה השניי' מקפדת יותר אטהרה מחבורה ראשונה [עי' ספ\"ב דחגיגה. ונראה לי דכולהו לא זו אף זו, לא מבעיי' מגב לגב, דודאי טבילה שא\"צ היא, רק מדדמי להיסח הדעת, כנתחלפו לו בגדי שבת בבגדי חול [כחגיגה ד\"כ ע\"ב], אלא אפי' תרומה דודאי אינה טהורה כקודש, דהרי אין בה רביעי לטומאה [כפסחים ל\"ח ב']. ולא מבעיי' תרומה וקודש, דלא תקנו בה רבנן טבילה בחד גברא, אלא אפי' חבורות דסוף פ\"ב דחגיגה, דמד\"ס צריך טבילה, אפ\"ה מותר לטבול ביו\"ט]. דבכל אלו מחמרין לחזור ולטבול, וכיון שרק חומרא בעלמא היא, לא מחזי כמתקן ומותר להטבילן ביו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים מביאין שלמים
שלמי חגיגה שחייב כל אחד להביא ביו\"ט. ופלוגתיי' מוזכר כבר [חגיגה פ\"ב מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ואין סומכין עליהן
דהסומך צריך להניח ידיו בכל כחו על ראש הקרבן והרי אסור להשתמש בבע\"ח מד\"ס. ולהכי סומך עליו מעיו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא עולות
אפי' עולת ראיי' שזמנה ביו\"ט, עכ\"פ כתיב לכם ולא לגבוה. חוץ מעולת צבור שזמנן קבוע:"
+ ],
+ [
+ "וסומכין עליהם
ביו\"ט, דס\"ל תיכף לסמיכה שחיטה. ומלת לכם דרשו לכם ולא לכלבים. מיהו נדרים ונדבות, לכ\"ע אסור להקריבן ביו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים לא יחם אדם חמין לרגליו
נ\"ל דלרבותא דב\"ה נקט רגליו, דמכ\"ש פניו וידיו, דאיכא תרתי קשוט ובריאות [כשבת ד\"נ ע\"ב וק\"ח], והו\"ל צורך הגוף טפי. ומצוה טפי, מכ\"ש דשרי ביו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "אלא אם כן ראויין לשתיה
ושותה מהן דסבירא לי' דלא שרי ביו\"ט רק אוכל נפש:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל מתירין
דמתוך שהותר הבערה לצורך הותר נמי שלא לצורך. אבל כל גופו אסור, שאינו ראוי רק למפונקים, והרי כתיב אשר יאכל לכל נפש, דצריך שיהיו שוה לכל נפש. ואפילו הוחמו מערב יום טוב אסור אטו הוחמו ביום טוב [תקי\"א]. ולענין טבילת הנשים במקוה חמה ביו\"ט, עי' שבת פ\"ג סי' ל\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "עושה אדם מדורה ומתחמם כנגדה
דמתוך שהותר וכו' כב\"ה לעיל. מיהו כשאין הקור גדול, אז רק ע\"י עכום שרי להסיק [מג\"א שם]:"
+ ],
+ [
+ "אין טומנין את החמין מיום טוב לשבת
אם לא לקח חמין טמונים מעיו\"ט לעירוב תבשילין. דס\"ל כל מלאכה שרוצה לעשות מיו\"ט לשבת, צריך שיעשה קצת ממנה מעיו\"ט לעירוב תבשילין. ולא קיימא לן כן:"
+ ],
+ [
+ "ואין זוקפין את המנורה ביום טוב
מנורה של חוליות שנתפרקו זה מזה, אין מחזירין אותן. וקיי\"ל דאין בנין וסתירה בכלים, ובלבד שלא יתקע בחוזק [שי\"ד ותקי\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ואין אופין פתין גריצין
פת עבה, מדצריך לישה מרובה ויטריח ביו\"ט יותר מדאי:"
+ ],
+ [
+ "אלא רקיקין
עוגות דקות. כל פעם כפי צרכו:"
+ ],
+ [
+ "וחורי
חררות גדולות מאד, אפ\"ה לא חיישינן שיאפה יותר מצרכו. והכי קיי\"ל [תק\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "מכבדין בין המטות
[זאפאס]. שהיה דרכן להסב עליהן בשעת אכילה. וקמ\"ל דמקום מועט כזה אפילו אינו מרוצף לא חיישינן לאשויי גומות. ונוהגין לאסור אפילו במרוצף, רק לכבד בדבר רך [כבירסטע] או כנף אווז שרי [של\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ומניחין את המוגמר ביום טוב
להניח בשמים על גחלים. וקיי\"ל דאסור, דריח אינו נצרך רק למפונקים כלעיל סי' כ\"ב. ומכ\"ש דאסור להניחן בבגד כדי שיריח הבגד, או לשפוך מים מריחין על בגד שמריח כבר, דאפילו להוסיף ריח בכלי אסור [תקי\"א]. [ונ\"ל דמלת \"ביו\"ט\" קאי גם ארישא, דרק ביו\"ט ולא בשבת שרי לר\"ג, ולא אמרינן מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת [כיבמות קי\"ט א']. דהרי החמירו בשבות שבת משבות יו\"ט [כביצה כ\"א ב'], והרי גם הכא אם יעשה גומא רק שבות הוא דהרי א\"צ לגומא, ופסיק רישא לא הוה. רק משום דסיפא איירי בפסח, נקט בסוף ב' בבי קמאי ביו\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "ועושין גדי מקולס
הוא כובע מלחמה. ור\"ל צלוי שלם ובני מעיו תלויין בשפוד כרוכים ממעל לראשו כמו [העלם] שלובשין במלחמה:"
+ ],
+ [
+ "בלילי פסחים
זכר לפסח. ואף אי נימא דרבן גמליאל הוא ר\"ג הזקן נכדו של הלל, שהיה חי בזמן שביהמק\"ק, אפ\"ה היה שייך דין זה שיאמר לבני ח\"ל. ולפעד\"נ מדהוזכר עם ראב\"ע והרי הוא נמנה עמו בנשיאות, וזה היה בן רשב\"ג שנהרג בזמן החורבן:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אוסרין
דמחזי כאוכל פסח בחוץ. והכי קיי\"ל [ת?ט\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "פרתו יוצאה ברצועה שבין קרניה
לר\"ה, ואפילו בשבת. וקיי\"ל דבין לשמירה או לנוי אסור [ש\"ה]. וי\"א דביו\"ט נמי מצווה על שביתת בהמתו, וי\"ח [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ומקרדין
כמו מגרדין, [שטריגלין] בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "את הבהמה ביום טוב
במגרדה ששניה דקות, אע\"ג שעושין חבורה, לא ניחא ליה ושרי:"
+ ],
+ [
+ "ושוחקין את הפלפלין ברחים שלהם
וקיי\"ל דאסור, דמחזי כעובדין דחול ודוקא ברחיים, אבל במדוכה וע\"י שנוי שרי כשאר תבלין [תק\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "אבל מקרצפין
במסרק של עץ ששניו גסות ואינו חובל:"
+ ],
+ [
+ "אף לא מקרצפין
הא דנקטו רבנן אין מקרדין, ולא הול\"ל רק אף אין מקרצפין. נ\"ל דאתו לאשמעינן טעם האיסור, דגזרינן קרצוף אטו קירוד. אמנם סרוק שבזמנינו דמשיר השער המסובך והמטונף, הו\"ל פ\"ר דניחא ליה ואסור [תקכ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "הרחים של פלפלין טמאה משום שלשה כלים
נקט לה הכא איידי דאיירי לעיל ברחיים של פלפלין. וקמ\"ל דכשניטל אחד מהן, מק\"ט עדיין, מדאינו שבור הכלי עדיין:"
+ ],
+ [
+ "משום כלי קבול
הוא הארגז התחתון שעשוי לקבל התבלין הטחונים:"
+ ],
+ [
+ "ומשום כלי מתכות
הוא העליון שנותנין לתוכו התבלין לטחון ומנוקב בתחתיתו. ואע\"ג דמסתמא יש לו גם בית קבול, קמ\"ל דטמא גם משום כ\"מ ונעשה אבי אבות כשנטמא ממת. מיהו י\"ל דאילו היתה של עץ הרי מדמנוקבת בשוליה הוה דינה כפשוטי כלי עץ שאמקט\"ו [ועיין פ\"ב דכלים]. וכן משמע מרש\"י. ואי\"ל עכ\"פ האיך יטמא העליון משום כ\"מ, הרי הו\"ל ככ\"מ המשמש את העץ שאין דינו ככ\"מ [ככלים פי\"א מ\"ב]. י\"ל הכא שאני שהמתכות גם הוא עושה פעולה שלימה בפ\"ע, ולא מחשב כהטפל לכלי עץ שמחובר בו:"
+ ],
+ [
+ "ומשום כלי כברה
הוא האמצעי שמתכבר בו הנטחן:"
+ ],
+ [
+ "עגלה של קטן
[שטענדער] עם אופנים, כמו שעושין גם בזמנינו לקטן שיתלמד ליליך, שכשהקטן נשען בו, העגלה מתגלגלת והולכת מעצמה לפניו. ונקט לה הכא דרך אגב להשמיעינו דלר' יודא מתר לגררה בשבת ויו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "טמאה מדרס
אם הקטן זב נעשית מדרס, מדנשען עליו, ומיוחדת להשענתו:"
+ ],
+ [
+ "ונטלת בשבת
דתורת כלי עליה:"
+ ],
+ [
+ "ואינה נגררת
ביו\"ט וכ\"ש בשבת:"
+ ],
+ [
+ "אלא על גבי כלים
על גבי בגדים. דאל\"כ אסור דעושה חריץ, דס\"ל דבר שאינו מתכוון אסור. והרי החופר בבית הו\"ל תולדה דבונה ובשדה תולדה דחורש:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהיא כובשת
שמפני שמתגלגלים האופנים, להכי אינם חופרים רק מעיק ומנמיך וכובש הקרקע, ואינו מזיז עפר ממקומה. וקיימא לן דדבר שאין מתכוון וליכא פסיק רישא, שרי:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אין צדין דגים
כל מלאכה שלצורך אוכל נפש מותרים ביו\"ט מדאורייתא. רק קצירה טחינה צידה ודוגמתן, שרגילין לעשותן לימים רבים, אסור מד\"ס [רמב\"ם פ\"א מיו\"ט], ולרש\"י ותוספות הנך אסורים מדאורייתא [תצ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "מן הביברין
[פישטייכע]. ואפילו בביבר שאינו גדול שאינו מחוסר צידה, אם המים עכורים שנשמטין בו הדגים אילך ואילך, אסורים מטעם מוקצה. מיהו במים צלולים מותרים בביבר קטן [תצ\"ז מג\"א סק\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ואין נותנין לפניהם מזונות
שמא יבוא לאכלן:"
+ ],
+ [
+ "אבל צדין חיה ועוף
שהוכנו מאתמול לשחטן היום:"
+ ],
+ [
+ "מן הביברין
[טהיערגארטען]:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל כל המחוסר צידה
שצריך לצודו במצודה:"
+ ],
+ [
+ "ושאינו מחוסר צידה
דמטי לה בחד שחיא:"
+ ],
+ [
+ "מותר
להאכילן ולצודן ולאוכלן. וקיימא לן כרשב\"ג [שם]:"
+ ],
+ [
+ "לא יטול מהן ביום טוב אלא אם כן יודע שניצודו מערב יום טוב
דספק הכנה ר\"ל ספק אם הוכן מאתמול. אסור:"
+ ],
+ [
+ "ואמר מותרין הן
דס\"ל ספק הכנה מותר. וקיי\"ל דספק הכנה אסור [תצ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "אלא שאין רצוני לקבל הימנו
שאני שונאו. ועי' בקופת הרוכלין בכללי הכנה:"
+ ],
+ [
+ "אלא אם כן יש שהות ביום לאכול ממנה כזית צלי
אחר שתצא נפשה. וא\"צ לשער בכדי שיפשטוה ויבדקנה תחלה. מיהו מסוכנת דיש חשש הפסד שמא תמות, מותר לשחטה אפילו באמת אינו אוכל ממנה. אבל בריאה אסור לשחוט אא\"כ באמת יאכל ממנה כזית [תצ\"ח. ונ\"ל דנקט צלי, משום דמתבשל מהר, גם שא\"צ מליחה, וא\"צ הדחה אח\"כ [כי\"ד ע\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר אפילו כזית חי מבית טביחתה
דשם אין צריך הפשט. וקיימא לן כר\"ע בזה אפילו מחביריו [ט\"ז שם] וגם רמג\"א [שם סקי\"ג] כתב דמודים חכמים לר\"ע בזה:"
+ ],
+ [
+ "שחטה בשדה
מיירי בבריאה או מסוכנת:"
+ ],
+ [
+ "לא יביאנה במוט
[שטאנגע]:"
+ ],
+ [
+ "ובמוטה
[טראגע]. דאוושא מלתא, ומזלזל יו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "אבל מביא בידו אברים אברים
אע\"ג דעי\"ז מפיש בהלוכה:"
+ ],
+ [
+ "בכור
בעל מום, שלא הראהו לחכם מעיו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "שנפל לבור
ביו\"ט, וירא שימות שם, והרי כשאינו ראוי לו אסור לטלטלו להעלותו. [ונ\"ל דמהאי טעמא נקט רש\"י נמי בכור בזה\"ז דאלו בזמן הבית, גם כשלא יומם הרי חזי ליה כשיקריבנו ויאכלנו, ואף דעכ\"פ דיו\"ט היום ואסור לשחטו ביו\"ט, עכ\"פ אינו כאן דין ומותר לראות מומו, דהרי גם קודם שיומם חזי ליה כשיקריבנו. ולפ\"ז שפיר נקטה מתניתין בכיר ולא שאר קדשים קלים מדא ירי בזה\"ז והרי הנך אינן מצויין בזה\"ז. ואי\"ל בל\"ז ג\"כ אי אפשר למנקט שאר קדשים קלים, דהרי גם כשיוממו לא חזו לו היום מדצריכים פדיון, ואין פודים קדשים ביו\"ט. ליתא דהרי ממתניתין דלקמן מוכח דאף דאין פודין לכתחילה, עכ\"פ כיון שעבר ופדאו פדוי, מוכן הוא כטבל, ומותר לטלטלו]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר ירד מומחה ויראה
ירד הבקי במום ששוחטין עליו, ויראה את המום שבו מאתמול:"
+ ],
+ [
+ "אם יש בו מום
קבוע:"
+ ],
+ [
+ "יעלה וישחוט
דמוקצה ליכא, דמדאתמול דעתיה עלוייה:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו
שאינו קבוע, אף שהיום נולד בו מום קבוע, אעפ\"כ אפילו עבר והעלהו, לא וכו':"
+ ],
+ [
+ "אין זה מן המוכן
אף דר\"ש לית ליה מוקצה, במוקצה מחמת איסור מודה. דס\"ל אין רואין מומין ביו\"ט. ותולה נמי בדעת אחרים דמאן יימר דמזדקק ליה חכם. [רש\"י כתב דלהכי אין רואין מומין ביו\"ט, דהו\"ל כדן דין. ונ\"ל דמה\"ט לא דמי לשאר הוראת או\"ה דמותר ביו\"ט, דהתם מתחלה מותר היה, משא\"כ הכא מתחלה אסור היה, עוד נ\"ל דמש\"ה הוה הכא כדן דין, משום דמעיקרא הוה ממון גבוה, דחזי למזבח, והשתא ממון כהן, והו\"ל שפיר כדיני ממונות ועי' א\"ח כט\"ז תצ\"ח סק\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "לא יזיזנה ממקומה
בבהמת קדשים מיירי ומה\"ט קתני סתמא שמתה, דמשמע אפילו היתה מסוכנת מעיו\"ט, ואי בחולין כה\"ג שרי' לטלטלה, דמוקצה ליכא דהרי מעיו\"ט דעתיה עלויה לכלבים [כא\"ח תקי\"ח]. אבל הכא דבקדשים, אפילו במסוכנת בעיו\"ט אסור לטלטלה. דאע\"ג דלכשיפדנה בחייה חזיא לכלבים, עכ\"פ בעי העמדה והערכה, וכשמתה אי אפשר. להכי צריכה קבורה ולא חזיא למידי. ואפילו בקדשי בדק הבית דלר\"ש לא בעי העמדה והערכה [כשבועות י\"א ב' ותמורה ל\"ב ב']. עכ\"פ לדידיה אין פודין שום קדשים להאכילן לכלבים:"
+ ],
+ [
+ "ועל החלה שנטמאה
דג\"כ לא חזיא, דלאכילה אסורה לעולם, ולהסיקה כהן תחת תבשילו היום אסור דאין מבערין קדשים טמאים ביום טוב:"
+ ],
+ [
+ "אין נמנין על הבהמה לכתחלה ביום טוב
נמנין הוא [אנשטעהן], שכבר יודעים שער בהמה זו, שהיא נמכרת בעד ד' או ה' סלעים, לא יאספו למנות עליהן חבירים ביו\"ט, לומר ביום טוב, אני אקח ממנה בעד סלע ואתה בעד שתים. דכל פיסוק דמים אסור משום מקח וממכר. וה\"ה בלא נמנין, כגון לומר תן לי בסלע בשר, אסור, דכל פיסוק דמים במין שאין דמיו ידועים, אי במין שדמיו ידועים אבל מצרף, שאומר, כבר אני חייב לך פרוטה, תן עוד בעד פרוטה ואהיה חייב לך ב' פרוטות, אסור [כרא\"ש הכא וא\"ח שכ\"ג]. והרי הכא אין דמיו ידועין דמי יודע כמה ליטרות יגיע על חלקו, והרי זה לא אפשר רק ע\"י משקל, והרי אסור לשקול. רק קמ\"ל נמנין, דאף דפיסוק דמים אסור רק משום מקח וממכר. ומקח וממכר אסור משום שמא יכתוב [כרמב\"ם פכ\"ג משבת] א\"כ סד\"א דהכא בבני חבורה דרבים נינהו לא גזרינן, דמדכרי אהדדי, דהרי מה\"ט משלשלין את הפסח לתנור עם חשיכה ולא חיישינן שיחתו [כשבת ד\"כ ע\"א]. וה\"נ מדכרי אהדדי שלא יכתבו, קא משמע לן דאפ\"ה אסור הכא. משום דהני מילי בגזירה דרבנן, אבל מקח וממכר דאתיה מקרא, דכתיב ודבר דבר [כרש\"י שבת קי\"ג ב']. ואתי נמי מקרא דנחמיה [י\"ג, כרש\"י ביצה כ\"ז ב'. ושם דל\"ז א', כ' רש\"י ב' המקראות יחד]. להכי דברי קבלה כדאורייתא דמי, ואפילו בבני חבורה גזרינן:"
+ ],
+ [
+ "ושוחטין ומחלקין ביניהן
ביום טוב בלי גורל [ת\"ק]. וקמ\"ל דהיכא דכבר נמנו עליה מעיו\"ט שיקח זה בסלע וזה בב', אז אפילו מזכירין בשעת החלוקה ביו\"ט פיסוק דמים כגון לומר קח בסלע כמו שאמרת אתמול, אפ\"ה שרי, דכל פיסוק דמים שאינו לצורך שרי, דהו\"ל לחשבון של מה בכך [שבת ק\"נ ע\"א]. [ונ\"ל דאהא קאמר בש\"ס היכא עביד, ר\"ל היכא שלא נמנו עליהן מעיו\"ט היכא עביד. ומשני, מעמיד בהמה אחרת אצל זו, ואומר זו כזו, ולמחר ישומו האחרת. וכבר כתבנו דנראה דלרש\"י לא היה גרסת המשנה, אבל נמנין וכו', ואפשר עוד דלרש\"י האי ושוחטין ומחלקין ר\"ל או שוחטין ומחלקין]:"
+ ],
+ [
+ "או כנגד הקופיץ
[פליישהאקקע]:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר
דהו\"ל עובדין דחול ונקט \"כל עיקר\" דקא משמע לן דאפילו בהונח המשקול כנגדו, כדי שיתנשא הכף האחר שבו המאכל שבכף מאזנים כדי לשמרו מעכברים אינו רשאי להשגיח אגב שם כמה הוא שוקל גזירה שמא ישקול לכתחילה. וכל שכן בשוקל לידע כמה יבשל בביתו, ואפילו בפוחת או מוסיף מעט מהמשקל שצריך, דבכהאי גוונא במדידה שרי [כא\"ח שכ\"ג], התם נראה כשופך, אבל הכא אסור [מג\"א ת\"ק סקי\"ג]. [ונ\"ל דנקט לה הכא, ע\"פ מ\"ש רט\"ז [ת\"ק סק\"א] דלרשב\"א בשם הירושלמי מותר לשקול בביתו לצורך עצמו. לפ\"ז י\"ל דקאי הכא אהא דקאמר לעיל אבל שוחטין ומחלקין ביניהם. להכי קאמר הכא דחלוקה זו, לר\"י אפילו ע\"י משקל שרי, אף שהן בני חבורה, ודרכן להקפיד לשקול מכוון, לבלי להפחית או להותיר, עכ\"פ לצורך עצמו הוא, דכל א' רוצה ליטל חלק הראוי לו בה. אבל ישנה קצת לישקל נגד הכלי או קופץ. ולרבנן אין בני חבורה משגיחין בכף מאזנים כל עיקר, דדוקא בשוקל בביתו לצורך עצמו, וכולה שלו שרי לשקול, ולא בני חבורה המקפידין זע\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "אין משחיזין
לחדדה במשחזת המיוחדת לכך:"
+ ],
+ [
+ "אבל משיאה
נ\"ל דלהכי ברישא נקט לשון השחזה ובסיפא נקט לשון משיאין, דהשאה לשון הדלקה הוא כמו אין משיאין משואות [ר\"ה פ\"ב מ\"ב]. ומשום דחלק החותך שבסכין נקרא להב, כמ\"ש ויבוא הנצב אחר הלהב [שופטים ג] אב\"י ע\"ש נצוצות היוצאות מברק הסכין מלוטש]. להכי נקרא נמי חידוד הסכין בלשון הדלקה. אם כן ברישא דאפילו להעביר שמנוניתא אסור [כרמג\"א ק\"ט סק\"ו], נקט סתם לשון משחיזין. משא\"כ בסיפא ע\"ג חברתה דאפילו לחדוד שרי, נקט שפיר לשון השאה, דהיינו חדוד, וכדאמרן:"
+ ],
+ [
+ "על גבי חברתה
וה\"ה על גבי עץ, חרס, ואבן, כשאין מיוחדין להשחזה. מיהו אין להורות כן לרבים. גם לא יעשה כן בפני רבים, אם לא יכול להשמט דלהעביר שמנוניתא מכוון:"
+ ],
+ [
+ "אבל שוחט ומחלקים ביניהם
נ\"ל דלא בקונה מטבח מיירי, דא\"כ משנה שא\"צ היא, דכבר שמעינן לה מלעיל [מ\"ו] דפיסוק דמים אסור, רק הא נמי אמשנה ו' קאי, שכבר פסקו הדמים מעיו\"ט ומחלקין ביו\"ט, והרי קיי\"ל דטבח אומן אסור לשקול בשר ביד, לשער כמה הוא, ורק הדיוט שרי בכה\"ג [כסי' ת\"ק ס\"ב]. להכי קאמר הכא, דכשפסקו דמים מעיו\"ט ומחלקין ביו\"ט, לא יאמר לטבח שקול לי חלקי מהבשר, שיש לנו בשותפות, היינו באופן שמותר לשקול, כגון ששוקל ומשער ביד, אפ\"ה בטבח אסור, רק הוא שוחט, והן עצמן מחלקין ביניהן [ואהא קאמר הש\"ס היכא עביד. ר\"ל באיזה אופן מותר הטבח לשקול ביד. ומשני רבעה ופלגא רבעה, אבל שישקול כמה בשר בדינר וכמה בשתים, אסור, אף דהזכרת דמים שרי אף ביום טוב. כיון שכבר פסקו דמים מעיו\"ט, עכ\"פ שישקול וישער כמה בשר יגיע לו בדינר, אסור ביום טוב]:"
+ ],
+ [
+ "מלא לי כלי זה
אפילו מיוחד למדה. ואם היא של מוכר, צריך שיקחנה הלוקח עמו לביתו. מיהו במחסר או מעדיף קצת על המדה בלא\"ה שרי:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא במדה
שלא יזכיר שם מדה, וכן אסור להזכיר דמים ודוקא בדבר שאין דמיו ידועים. וכן במדה, דוקא מין שאין רגילין למדוד. אבל מין שדמיו ידועין, וכן במדה אם הוא מין שרגילין למודדו, מותר לומר תן לי בכך וכך דמים, או תן לי מדה זו או זו, דאינו רק מודיעו כמה צריך. ורק במצרף אס?יר, לומר כך וכך כבר לקחתי ממך, ועתה אקח כך וכך, הרי שניהן יחד כך וכך, זה אסור אפילו אינו מצרף דמים ומדה בדבריו, רק מנין הפירות [שכ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "לא ימלאנו
אף שלא יחדו למדה. וקיי\"ל כת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "אבא שאול אומר אף במועד
בחוה\"מ:"
+ ],
+ [
+ "מפני ברורי המדות
ר\"ל מפני שבחוה\"מ אין בו מלאכה, להכי הרבה באים ללמוד ממנו, ואין לו פנאי לברר המדה יפה, ע\"י שימתין עד שישקוט הרתיחות [שוים] שבמדה שמתהווה על ידי שממהר למזוג שלא יתבטל מתורה וכשימתין יתברר כמה מדד. לכן מילא המדות בלילה:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אף בחיל
אף שבחול אינו ממהר למזוג, ועי\"ז לא יעלה רתיחות:"
+ ],
+ [
+ "מפני מצוי המדות
שלא יצטרך להמתין עד שיתמצה מה שדבוק במדה מאותו דבר שנמדד:"
+ ],
+ [
+ "הולך אדם אצל חנוני הרגיל אצלו
שמאמינו בלי פיסוק דמים, מדרגיל אצלו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "המביא כדי יין ממקום למקום
בתוך התחום:"
+ ],
+ [
+ "לא יביאם בסל ובקופה
[פאס], לתת הרבה כלים לתוכה, דדרך חול הוא. מיהו מבית לבית בחצר א', ומכ\"ש מזוית לזוית, שרי דעדיף הכי טפי, כדי למעט בהילוך [תק\"י]:"
+ ],
+ [
+ "אבל מביא הוא
הרבה כלים:"
+ ],
+ [
+ "או לפניו
בידו, דאז מוכח דלצורך יו\"ט הוא:"
+ ],
+ [
+ "אבל מביאה הוא בידו
נ\"ל דלעיל נקט \"לפניו\" מדמיירי שהם כלים רבים, צריך לכפוף ידיו לפניו. משא\"כ הכא הרי מיירי בקופה יחידית שיוכל לנשאה בידו:"
+ ],
+ [
+ "ומתחילין
ליקח ממנה ביו\"ט תחלה, לצורך הסקה. אף שלא זימנו מערב יום טוב להסקה:"
+ ],
+ [
+ "בערמת התבן
מיירי בתבן דאית ביה קוצים, דלא חזי לגבלו בטיט שבבניין, להכי סתמו לבהמה קאי, וכשאצרו בערימה הוקצה רק מבהמה, ולהכי כשנסרח אח\"כ באוצר דלא חזי תו לבהמה, מותר להסיקו תחלה ביו\"ט, דמהסקה לא היה מוקצה לעולם. מיהו עצים שזימן לחורף הרי אקציה מהסקה דהשתא, ואסור ביו\"ט [תקי\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא בעצים שבמוקצה
רחבה שאחורי הבתים, דעצים דשם מוקצין לבניין:"
+ ],
+ [
+ "אין נוטלין עצים מן הסוכה
אפילו ביו\"ט דלאו חג הסוכות, דעכ\"פ סתר אהל:"
+ ],
+ [
+ "אלא מן הסמוך לה
שהעמיד עצים סמוך לדופן כדי לעבותו אחר שנגמר. אבל בסמכן לעבותו בתחלת עשייתה, אסור לטלן. מיהו חבילות, אפילו זרקן ע\"ג סכך שריין. אבל עצים יחידים שזרקן ע\"ג סכך, אפילו אחר שנגמר, בטלים לסכך ואסור לטלן [שם]:"
+ ],
+ [
+ "מביאין עצים
תלושין:"
+ ],
+ [
+ "מן המכונס
שאספן שם בחול. וקיי\"ל דאסורים בכה\"ג, אטו מפוזרים דאסור לקוששן אפילו בר\"ה משום מעמר [תק\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ומן הקרפף
[געהעג]. והוא מקום חוץ לעיר, שיש גדר סביבו:"
+ ],
+ [
+ "אפילו מן המפוזר
דבישנו בקרפף הו\"ל כהזמנה. ואילה\"ק מ\"ש מלקמן משנה ו' דאינו רשאי לגבב. י\"ל התם לא הוכן להדלקה:"
+ ],
+ [
+ "כל שסמוך לעיר
תוך ע' אמה וד' טפחים, ויש לדלת של הקרפף מסגר, שמשתמר ודמי לחצר, ודעתיה עלויה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר כל שנכנסין לו בפותחת
מסגר:"
+ ],
+ [
+ "ואפילו בתוך תחום שבת
אע\"ג דרחוק קצת מהעיר. אבל בסמוך תוך ע' אמה וד' טפחים, לא בעי סגור. וי\"א דהלכה כת\"ק, וי\"א כר' יוסי [שם]:"
+ ],
+ [
+ "לא מן הקורות
שמוקצות לבניין:"
+ ],
+ [
+ "ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב
אפילו היה רעוע מעיו\"ט עכ\"פ נולד הוא [תק\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ואין מבקעין
מקורה שנשברה מעיו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "לא בקרדום
[אקסט]:"
+ ],
+ [
+ "ולא במגרה
[זעגע]:"
+ ],
+ [
+ "ולא במגל
[זענזע]. משום דמוקצין למלאכתן:"
+ ],
+ [
+ "אלא בקופיץ
[פליישהאקקע], שצדו א' רחב, וצדו ב' מחודד, ולא שרי רק בצד המחודד כדי לשנות מאופן בקוע בחול. ואף דבקיעת עצים הו\"ל מכשירין שאפשר לעשותן מעיו\"ט דאסור. עכ\"פ בקיעת עצים אינה מלאכה רק אסור מדהו\"ל עובדין דחול, ולצורך יו\"ט שרי ע\"י שנוי. ואנן נוהגין לאסור בקיעת עצים אפילו בחוה\"מ. ורק לבקוע בסכין שרי אפילו ביו\"ט [שם]:"
+ ],
+ [
+ "בית שהוא מלא פירות
מוכנים לאכילה:"
+ ],
+ [
+ "סתום
י\"א דמיירי אפילו בכותל בריא. וי\"א דוקא ברעוע:"
+ ],
+ [
+ "ונפחת
שנפל הכותל ביו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "נוטל ממקום הפחת
מכאן מוכח דבהוציא עכו\"ם ביו\"ט לפתות החפורים בארץ בחורף, שריין ביו\"ט. מיהו בעשה לצורך ישראל, אסורים [תקי\"ח] ועיין פ\"ג סי' י\"א:"
+ ],
+ [
+ "ר' מאיר אומר אף פוחת לכתחילה ונוטל
ודוקא בהיה הכותל מאבנים סדורות זע\"ז בלי טיט:"
+ ],
+ [
+ "אין פותחין
[אויסהעהלען]:"
+ ],
+ [
+ "את הנר
שיקח חתיכת טיט, ויעשה בו גומא להדליק בו [תקי\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ואין עושין פחמין
[קאהלען]:"
+ ],
+ [
+ "ביום טוב
דהו\"ל כלי לצורפי זהב. ולר\"ן אסור משום מכבה [תק\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ואין חותכין את הפתילה לשנים
דמתקן מנא:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר חותכה באור לשתי נרות
בצריך לב' נרות, נותן הפתילה בב' מנורות, ומדליק הפתילה באמצע, דלא מוכח דמכוין לתקן מנא, רק להדלקה [תקי\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ואין חותכין הנייר לצלות בו מליח
כדי להניחן תחת דג מליח הנצלה ע\"ג אסכלא, שלא ישרף. ואסור משום מתקן מנא:"
+ ],
+ [
+ "ואין גורפין תנור וכירים
אם נפל לשם מטיח הטיט, ואפשר לצלות בלי גריפה, הו\"ל טלטול מוקצה בחנם. [ולרש\"י הטעם משום מתקן מנא. והו\"ל מתניתין דלא כהלכתא, דקיי\"ל כר\"י דמכשירי אוכל נפש מותר לתקנן [עי' פ\"ג סי' ל\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "אבל מכבשין
ר\"ל שכובש ומרדד ודוחק האפר שלא יגע בפת שדיבק בדופן התנור. דאף דבזה מטלטל מוקצה, עכ\"פ כיון דאם לא יעשה כן יתקלקל הפת שרי. או נ\"ל דלהכי שרי מדהו\"ל טלטול כלאחר יד [אמנם ב\"י תק\"ז פירש דמיירי שמטלטל האש עם האפר שבו, דאז אינן מוקצה. וע\"ש במג\"א סק\"כ]:"
+ ],
+ [
+ "ואין מקיפין
אין מקרבין:"
+ ],
+ [
+ "שתי חביות
חביות של חרס:"
+ ],
+ [
+ "לשפות עליהן את הקדרה
ר\"ל להושיב קדירה עליהן ממעל לאש שבין החביות. ואסור מדדמי לבניין:"
+ ],
+ [
+ "ואין סומכין את הקדרה בבקעת
[שפאן]. דעצים מוקצין מלהטלטל רק להסקה:"
+ ],
+ [
+ "וכן בדלת
וכן הדין בדלת שאין סומכין אותה בבקעת [תק\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ואין מנהיגין את הבהמה במקל ביום טוב
דמחזי כמנהיגה למכרה [תקכ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר נוטל אדם קיסם
[שפענכען]:"
+ ],
+ [
+ "משלפניו
מהמונחים לפניו, ואפילו מונחים בחצר:"
+ ],
+ [
+ "לחצוץ בו שניו
דעצים מוכנים נמי להא:"
+ ],
+ [
+ "ומגבב מן החצר
מלקט ג\"כ מהמונחים כאן וכאן בחצר. דמדלקט סמוך לקדירתו, קדירתו מוכחת עליו, שאינו מעמר לצורך מחר. משא\"כ לעיל במשנה ב' דמונחים בשדה שייך חשש מעמר לפיכך רק מכונס שרי:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים מגבב משלפניו ומדליק
אבל בחצר לא. אבל לחצוץ שניו בכל מקום אסור דלא נתנו עצים רק להסקה אבל לגבב ולהניח, לכ\"ע אסור [תק\"א]:"
+ ],
+ [
+ "לא מן העצים
כשיחכך ב' עצים זע\"ז, יצא אש מביניהן:"
+ ],
+ [
+ "ולא מן העפר
צפיעי בקר מתלהבים תחת העפר:"
+ ],
+ [
+ "ולא מן המים
שמעמיד זכוכית מים בשמש, והנעורת נדלק בו. וטעם כולהו מדהו\"ל מוליד. מיהו בעבר ועשה שרי [תק\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ואין מלבנין
[גליהען]:"
+ ],
+ [
+ "את הרעפים
[דאכציעגעל]:"
+ ],
+ [
+ "לצלות בהן
אפילו רעפים ישנים [ודלא כר\"ב]. מדמתחזקין ע\"י הלבון [תק\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ועוד אמר רבי אליעזר
אמשנה ו' קא דהתם נמי תנא ר\"א קולא:"
+ ],
+ [
+ "עומד אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית
פירות שמונחין ליבש והוקצו ונאסרו מלאכלן בשבת כיון דדחן בידים שהניחן להתיבש, להכי צריך לעמוד ולהזמינן מע\"ש אפילו לר\"ש דלית ליה מוקצה. ולהכי נקט בשביעית, משום דפירות שביעית פטורים ממעשר, ולהכי סגי בשיזמינם מע\"ש בפיו. אבל בשאר שנים, כיון שסתם פירות מוקצין לא נתעשרו עדיין, א\"כ מה מהני הזמנה מע\"ש, הרי טבל הן ואסורין לאכל:"
+ ],
+ [
+ "ואומר מכאן אני אוכל למחר
וא\"צ לברר מה יקח למחר. ואע\"ג דבפ\"א מ\"ג צריך לברר היום מה שיקח למחר. מוקצה דבע\"ח חמיר טפי:"
+ ],
+ [
+ "ויאמר מכאן ועד כאן
דאין ברירה והלכה כחכמים:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "משילין
ר\"ל משליכין:"
+ ],
+ [
+ "פירות דרך ארובה
כל חלון הוא בכותל, משא\"כ ארובה הוא בתקרה. וקאמר הכא, דאם פירותיו על הגג, ומתירא שיופסדו בגשמים, מותר בטרחת השלכתן דרך הנקב שבתקרת הבית. אבל להגביהן ולהשליכן דרך חלון שבדופן, אסור:"
+ ],
+ [
+ "ומכסים פירות
אפילו מוקצין [וי\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "בכלים
ר\"ל בכל עת אפילו בשבת:"
+ ],
+ [
+ "מפני הדלף
טפות מועטות שנוטפין מהגג. וכ\"ש מפני גשמים עצמן דמרובין, דשרי [כך נ\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "וכן כדי יין וכדי שמן
מכסין אותן מפני הדלף. וכולהו לא זו אף זו קתני דלא זו פירות שכשיתלחלחו יתרקבו אלא אפילו יין שאינו נפסד כ\"כ ע\"י שירדו לתוכו איזה טפות מטר. ולא זו יין שעכ\"פ כשיתערב בו מים יתחלש, אלא אפילו בשמן שא\"א שיתערב עם מים, ואפשר ע\"י סינון להפרידם אפ\"ה שרי לכסותן:"
+ ],
+ [
+ "בשבת
לקבל הנוטפין, ובנתמלא שופך ושונה. ודוקא בדלף הראוי לרחיצה [של\"ח], ומלת בשבת אכולהו קאי:"
+ ],
+ [
+ "כל שחייבין עליו
ר\"ל שאסרוהו חכמים:"
+ ],
+ [
+ "משום רשות
ר\"ל אפילו אם יש בו קצת מצוה, ואפ\"ה אסרוהו חכמים:"
+ ],
+ [
+ "משום מצוה
ר\"ל או שיש בו מצוה ממש ואסרוהו חכמים בשבת:"
+ ],
+ [
+ "חייבין עליו ביום טוב
נ\"ל דר\"ל כמו בשבת, אם עשאן חייב מכת מרדות מדרבנן, כ\"כ ביו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "לא עולין באילן
בין לח או יבש. וכמו כן אסור להניח או ליטל שום חפץ שם, דגזרו שמא יתלש ענף משם. מיהו מותר ליגע באילן אם לא ינידנו. וכמו כן מותר לילך או לישב על גבי עשבים. ועכ\"פ אסור למשמש בהן בידיו [רט\"ז סי' של\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ולא רוכבין על גבי בהמה
שמא יחתוך זמורה להנהיגה [ועיין שבת פכ\"ד סי' ג']:"
+ ],
+ [
+ "ולא שטין על פני המים
שמא יעשה בשבת חבית שלמדין לשוט עליה:"
+ ],
+ [
+ "ולא מטפחין
כף אל כף [קלאטשען] בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "ולא מספקין
להכות כף היד על ירך:"
+ ],
+ [
+ "ולא מרקדין
[טאנצען]. וכולהו אסירי שמא יתקן כלי שיר. מיהו בעושה לכבוד התורה, הכל מותר. [ונ\"ל דבכה\"ג ליכא למיחש לשמא יתקן כלי שיר. דדמי להך דאמרינן [פסחים די\"א א'] איהו גופיה מחזיר עליו לשרפו, מיכל אכיל מניה. ה\"נ כבוד התורה ואימתה תזכירהו [ועפ\"מ של\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "לא דנין
דנקרא רשות ולא מצוה, דמיירי דיש גדול ממנו בעיר:"
+ ],
+ [
+ "ולא מקדשין
לארס אשה, והוא רשות, דמיירי דאית ליה אשה ובנים. וי\"א דבאין לו אשה ובנים שרי [של\"ט]. ואלו ב' אסורים גזירה שמא יכתוב:"
+ ],
+ [
+ "ולא מיבמין
ונקרא רשות דמיירי שיש אח גדול ממנו:"
+ ],
+ [
+ "לא מקדישין
אסור משום מקח וממכר, דאסור מדברי קבלה [נחמיה י\"ג. כך כתב רש\"י ביצה דכ\"ז ב']. ושם [דל\"ז א'] כ' משום דבר דבר. ועי' שבת [קי\"ג ב'] ברש\"י ותוס' שם. ועמ\"ש לעיל פ\"ג סי' כ\"ז]. ודוקא כלי ידוע אסור להקדיש, אבל לנדור מעות שרי. וי\"א דוקא למקדש אסור לנדור, מדמוציא לגמרי מרשותו דמי למו\"מ. אבל הקדשות דידן חולין נינהו, ולא נפיק לגמרי מרשותו, ושרי [מג\"א ש\"ו סקי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ולא מעריכין
לומר ערכי עלי, או שאומר ערך פלוני עלי, נותן לפי ערך השנים [עי' ויקרא כ\"ז], דאם הנערך זכר, מבן חודש עד ה' שנים, נותן ה' שקלים. ומבן ה' עד כ', נותן כ' שקלים. ומכ' עד ס' נותן נ' שקלים. ומס' ולמעלה נותן ט\"ו שקלים [וסי' הכן יה]. ואם הנערך נקיבה, עד ה' שנים, ג' שקלים. ומן ה' עד כ' י' שקלים, ומכ' עד ס' ל' שקלים. ומס' ולמעלה נותן י' שקלים [וסי' בת ג'י'ל'י'. ונ\"ל דבנקבה הים ראוי שיהיה ערכה חצי זכר, מדאינה חשובה רק כפלג גופא. רק שאין נותנין חצי ולא חצי עשירית. להכי תחת ב' ומחצה תתן ג'. ותחת ב' עשירית וחצי עשירית, תתן ל'. וכ\"כ תחת ז' ומחצה תתן עשירית שלם]:"
+ ],
+ [
+ "ולא מחרימין
סתם חרמין הוא הקדש לבדק הבית. וכולהו אסירי מדדמי למו\"מ. ומה\"ט נמי אין פודין הבן וכו'. וכולן שעשאן בשוגג או במזיד, מהני [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ולא מגביהין תרומה ומעשר
דדמי למתקן. אבל להפריש חלה מעיסה הנלושה היום, שרי [תק\"ו]."
+ ],
+ [
+ "אין בין יום טוב לשבת
ר\"ל אין דבר שמותר לכתחילה ביו\"ט, ואסור בשבת:"
+ ],
+ [
+ "אלא אוכל נפש בלבד
זהו לב\"ש. אבל לב\"ה כל שיש בו צורך יו\"ט קצת, אפילו אינו צורך אוכל נפש שרי ביו\"ט, דמתוך שהותר לצורך מותר נמי שלא לצורך אוכל נפש [תוס' ביצה די\"ב א' ועי' פ\"א סי' ל']:"
+ ],
+ [
+ "כרגלי הבעלים
שאין מוליכין אותן רק למקום שבעלים שלהן רשאין לילך לשם [שצ\"ז]. וה\"ה לגבי שבת, אלא דלהכי נקט לה הכא גבי יו\"ט לאשמעינן פלוגתא דר\"י ורבנן גבי עיסה [במשנה ד']:"
+ ],
+ [
+ "המוסר בהמתו לבנו
דבמפקיד לבנו אין דרכו למסור ברשותו לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "או לרועה
מיירי שיש ב' רועים בעיר ומסרה מעיו\"ט לשניהן ולא בירר עד יו\"ט מי ירענה, להכי לא הו\"ל כמסרה לו מעיו\"ט [רי\"ף]. אבל ברועה א' שפסק עמו מעיו\"ט שירעה בהמתו, אפילו לא מסרה לו רק ביו\"ט, ואפילו הוא עכו\"ם, הוא כרגלי הרועה [שם]:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו כרגליו
אע\"ג שאינו לובש משלו, רק מתפוסת הבית ולכשירצו אחיו יכולים למחות בו ביו\"ט [כח\"מ רפ\"ו ס\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו כמקום שהולכין
ר\"ל למקום שיכולין כולם לילך לשם. ובעירב א' לצפון וא' לדרום לא יזיזנה ממקומה:"
+ ],
+ [
+ "כרגלי השואל
אף שלא קבלה עד יו\"ט ואף אחר שהחזירה:"
+ ],
+ [
+ "ביום טוב כרגלי המשאיל
אף שרגיל להשאילה לו:"
+ ],
+ [
+ "האשה ששאלה מחברתה
ביו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו
העיסה והתבשיל:"
+ ],
+ [
+ "כרגלי שתיהן
כלעיל סי' ל\"א. ולא אמרינן דמים ומלח בטלין בעיסה. דמשום שמהן נעשית העיסה, הו\"ל יחד כמין במינו דלא בטל בדשיל\"מ [תוס']. או י\"ל דוקא דבר שאינו מותר רק אחר זמן, בטל באינו מינו. אבל מים ומלח הכא, שגם עכשיו יש לו היתר במקום שרגלי שתיהן מותרים, אפילו באינו מינו לא בטל [ר\"ן נדרים נ\"ב א']. ונקט הך דינא בנשים משום דאורחא דמלתא נקט דאשה רגילה בעשיית עיסה [כב\"ק פ\"ב א'] מיהו אפילו ביש לה בעל מיירי אפ\"ה הוה כרגליה ולא כרגלי בעל האשה, דלא גרע אשה מרועה במשנה ג':"
+ ],
+ [
+ "מפני שאין בהן ממש
שאין ניכרות בעיסה או בתבשיל עבים:"
+ ],
+ [
+ "ושלהבת
אם הדליק בשלהבת של חבירו:"
+ ],
+ [
+ "בכל מקום
מותר לטלטלה בנר שלו אף שלא כרגלי בעליה:"
+ ],
+ [
+ "ושלהבת לא נהנין
לכתחילה מדרבנן:"
+ ],
+ [
+ "ולא מועלין
ר\"ל אין חייב קרבן מעילה כשנהנה ממנה:"
+ ],
+ [
+ "המוציא גחלת לרשות הרבים
בשבת:"
+ ],
+ [
+ "ושלהבת
שדחפה בידו לר\"ה:"
+ ],
+ [
+ "כרגלי היחיד
מימיו כרגלי בעל הבור:"
+ ],
+ [
+ "כרגלי אנשי אותה העיר
אלפים לכל רוח חוץ לע' אמה וד' טפחים, ולב\"י המים כרגלי הממלא ובמילאן עכו\"ם דינו כסי?' ל\"א:"
+ ],
+ [
+ "ושל עולי בבל
שעשו בני הגולה כשעלו לצורך עוברי דרכים:"
+ ],
+ [
+ "כרגלי הממלא
דבירא דהפקירא הוא, וקנה אותן הממלא כשהגביהן:"
+ ],
+ [
+ "לא יביאו לו
מדלא עירב הוא. ודוקא בייחד להפירות מקום. אבל בהפקידן בידם, דינן כרועה סי' כ\"ט:"
+ ],
+ [
+ "פירותיו כמוהו
ע\"י עצמו או ע\"י אחר שעירב למקומו. אע\"ג שאותו שהפקיד אצלו לא עירב למקומו הרי יחד לו מקום:"
+ ],
+ [
+ "מי שזמן אצלו אורחים
ביום טוב:"
+ ],
+ [
+ "לא יוליכו בידם מנות
למקום שאין בעל הסעודה יכול לילך לשם:"
+ ],
+ [
+ "אלא אם כן זיכה להם מנותיהם מערב יום טוב
ע\"י אחר, שהגביהן אותו אחר מעיו\"ט שיהיו המנות מעכשיו שלהן:"
+ ],
+ [
+ "אין משקין ושוחטין את המדבריות
להשקות בהמות מדבריות, ודאי שרי, דהרי מזונתן עליך, כלעיל רפ\"ג. רק הכא לאו בהיתר השקאה מיירי רק איידי דנקט שחיטה נקט משקין, דאורחא להשקות בהמות קודם שחיטה, כדי שיהיו נוחין להפשיט עורן, גם שעי\"ז נמוכים סרכות דקות שבריאה:"
+ ],
+ [
+ "אלו הן בייתות הלנות בעיר
שבאות ממקום המרעה, ולנות תוך התחום של העיר, ונמצא שהם בכל יום מוכנות:"
+ ],
+ [
+ "מדבריות הלנות באפר
באחו. ר\"ל שבכל לילה לנות חוץ לתחום, ונמצא שהן מוקצין, דהכא דדחינהו בידים גם ר\"ש מודה. ודוקא בבהמת ישראל. אבל בהמת עכו\"ם אם לא הובאו מחוץ לתחום לצורך ישראל מותרין [תצ\"ח, ועי' לעיל פ\"ג סי' י\"א]:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין ביצה",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Moed"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Chagigah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Chagigah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..b97f5a902c0b9b7094b4645b3cc19d2adbb58108
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Chagigah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,552 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Yachin on Mishnah Chagigah",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "יכין חגיגה",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Moed"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "הכל חייבין בראיה
ר\"ל שחייבים להתראות בעזרה בכל ג' רגלים. והכל לאתויי עבד שחציו בן חורין, דלרמב\"ם. חייב רק למשנה ראשונה [פ\"ד דגיטין], ולרש\"י חייב רק למשנה אחרונה:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מחרש
ואף באזנו א' ואף שמדבר. וה\"ה אילם פטור:"
+ ],
+ [
+ "שוטה
ערפ\"ק דתרומות:"
+ ],
+ [
+ "וקטן
מפורש לקמן:"
+ ],
+ [
+ "וטומטום
שעור בשרו מכסה ערותו, ולא נודע אם זכר או נקבה הוא:"
+ ],
+ [
+ "ואנדרוגינוס
שיש לו זכרות ונקבות:"
+ ],
+ [
+ "ועבדים שאינם משוחררים
[נ\"ל דלהכי נקט נשים ועבדים לשון רבים, וכולהו לשון יחיד. משום דנשים ועבדים מצויין, ובעלי מומין אינן מצויין. וקטן וזקן נמי נקט להו לשון יחיד, משום דלאו כל הילדים והזקנים פטורים, רק כשאינו יכול לעלות, וכדמסיק, א\"כ הן המועט במינן. והא דאפסקינהו בנשים ועבדים בין הבעלי מומין. נ\"ל דכולהו לא זו אף זו קתני, דלא מבעייא חרש שוטה וקטן דלאו בני דעה ומצוה נינהו, אלא אפילו טומטום ואנדרוגינוס דבני דעה ומצוה נינהו, אפ\"ה פטירי. ולא מבעייא טומטום ואדרוגינוס דיש ספק בגופן אם חייבין, ואין מי שיתחייבו אגביה בראייה, אבל נשים ועבדים אף דגריעי מצ\"ע מטומטום ואנדרוגינוס דאינהו ספק אם חייבים בעשה שהזג\"ר, ונשים ועבדים וודאי פטירי מעשה שהזג\"ר, עכ\"פ סד\"א מדיש להן בעל ואדון יתחייבו אגביה בראייה, קמ\"ל דאפ\"ה פטירי. והדר נקט חיגר וסומא ואינך, אף שחייבים בכל המצות, אפ\"ה פטירי מראייה]:"
+ ],
+ [
+ "והסומא
אפילו בעינו אחת:"
+ ],
+ [
+ "ומי שאינו יכול לעלות ברגליו
מירושלים להר הבית, שהוא חלש. וה\"ה בחלש מלעלות מעירו לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "כל שאינו יכול לרכוב על כתפיו של אביו
אביו דנקט לאו דוקא, אלא ר\"ל שהילד חלש כל כך עד שכשישאנו אביו או אחר על כתפו מירושלים להר הבית לא יתרצה הילד, או יזיק לו האויר במקצת אז דוקא פטור מראייה:"
+ ],
+ [
+ "ולעלות מירושלם להר הבית
ולא נקט לעזרה. דקמ\"ל אף שרק עליית ההר קשה עליו ולא ריחוק המקום:"
+ ],
+ [
+ "שנאמר שלש רגלים
ומדלא קאמר פעמים, משמע הליכת רגל לעזרה מירושלים:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים הראייה שתי כסף
דכל זכר בישראל חייב להביא כשעולה לרגל ב' בהמות, א' לעולת ראייה וא' לשלמי חגיגה, ומצוה להקריבן ביום ראשון. ומלבד זה חייב לאכול בשר שלמים בכל יום, וזה נקרא שלמי שמחה [רמב\"ם חגיגה פ\"א ועתוס' ר\"ה ד\"ה א']. וקאמר הכא דעולת ראייה צריך שיהיה שוה ב' מעה כסף:"
+ ],
+ [
+ "וחגיגה
ר\"ל הבהמה שמקריב לשלמי חגיגה:"
+ ],
+ [
+ "מעה כסף
מיהו מדאורייתא אין להם שיעור:"
+ ],
+ [
+ "עולות במועד באות מן החולין
חסורי מחסרא וה\"ק, עולות, יש מהן שרק בחוה\"מ באות, שיכול להקריבם אז, אבל ביו\"ט לא יקריבם, והן אותן שנדר כל השנה. אבל עולת ראייה בא אפילו ביו\"ט, ואף שיכול להקריבו כל ז', עכ\"פ עיקר מצוותו ביום ראשון של חג. ושניהן מביא רק מן החולין. או נ\"ל דה\"ק עולות אפילו אותן שרק במועד באות דהיינו נדרים ונדבות, דאינן חובה כל כך אפ\"י באות רק מחולין, מכ\"ש עולת ראייה שהן חוב וכל שבחובה בא רק מחולין [כסוף פ\"ז דמנחות] ולאאמ\"ו רבינו הגאון זצוק\"ל הך במועד דנקט מתניתין, קאי לכאן ולכאן ור\"ל עולות שבמועד, ואותן שבמועד באות וכו'. ונלפע\"ד ראיה לד\"ק כדאשכחן דכוותיה [נדה דל\"ו ב'] המקשה נדה, דר\"ל נדה נדה, ע\"ש. וכן [טהרות פ\"ט מ\"ג] משקין טמאין, דר\"ל טמאין טמאין ובתוי\"ט שם]:"
+ ],
+ [
+ "והשלמים מן המעשר
ר\"ל שלמי שמחה יוכל להביא מדמי מעשר שני, דשלמי שמחה אינן חובה כשיש לו בשר משאר קרבנות:"
+ ],
+ [
+ "יום טוב הראשון של פסח
ר\"ל שלמי חגיגה שמביא אז. וה\"ה שלמי חגיגה דשאר יו\"ט, רק דיוקאי קמ\"ל, דדוקא שלמי חגיגה אז הא שלמים שמביא בערב פסח כדי לאכול אחריו הפסח על השובע. כ\"ע מודו דבאה אף ממעשר:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים מן המעשר
לא שיביא הכל ממעשר, דהרי דבר שבחובה בא רק מחולין. אלא אם יש לו בני בית מרובים, ואין די לאכילתן שלמים של ב' מעה כסף, יוסיף עליהן ממעות מעשר. ומביא פר גדול:"
+ ],
+ [
+ "ישראל יוצאין ידי חובתן
ידי חובת שלמי שמחה:"
+ ],
+ [
+ "ונדבות
בשלמים שנדר כל השנה, בלשון הרי זו או הרי עלי, שכולן מביאן כשעולה לרגל ומקריבין האימורין והבשר נאכל לבעלים:"
+ ],
+ [
+ "ובבכור
[להכי נקט חטאות ואשמות לשון רבים ובכור לשון יחיד. דחטאות ואשמות מביאין בעליהן לעזרה, והכהן מקבל חלקים רבים מכמה חטאות ואשמות. משא\"כ בכור וחזה ושוק, הבעלים נותנן לכהן אחד. ואינו מצוי שיתנו הרבה לכהן א']:"
+ ],
+ [
+ "ובחזה ושוק
שקבלו מהשלמים שהקריבו ישראל בחג. וטעם כולהו, דשלמי שמחה ילפינן מדכתיב ושמחת, ואין שמחה רק בבשר קרבנות, ומדאכל הני סגי:"
+ ],
+ [
+ "ולא במנחות
דאין באכילתן שמחה:"
+ ],
+ [
+ "מי שיש לו אוכלים מרובים
בני בית מרובין:"
+ ],
+ [
+ "ונכסים מועטים
שאינו עשיר:"
+ ],
+ [
+ "מביא שלמים מרובים
שלמי חגיגה מרובים. ואף שנכסיו מועטין יוסיף עליהן ממעות מעשר כלעיל:"
+ ],
+ [
+ "ועולות
עולות ראייה:"
+ ],
+ [
+ "על זה נאמר
במשנה ב':"
+ ],
+ [
+ "מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג
שלא הביא אז עולתו ושלמיו של יו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "ויום טוב האחרון של חג
אפי' ביום אחרון של סוכות שהוא שמיני עצרת, דאף שהוא רגל לבדו, אפ\"ה תשלומין דראשון הוא. וכן עצרת אף דרק יום א' הוא. אפ\"ה יכול להקריבן כל ז'. מיהו חיגר בראשון אף שנתרפא אח\"כ, עכ\"פ מדלא חזי בראשון פטור:"
+ ],
+ [
+ "עבר הרגל ולא חג
שלא הביא קרבנותיו של יו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות
דזהו חסרון, שחיסר עשה דהבאת קרבנותיו [ועי' מש\"כ בס\"ד סוכה פ\"ב סי' ל\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "והוליד ממנה ממזר
שעדות חטאו לפניו תדיר, לפיכך אין עונו נמחק כל כך מהר:"
+ ],
+ [
+ "יכול הוא להחזירו ויתקן
נ\"ל דר\"ל אף למה שגנב וגזל נמי לפניו תדיר, עכ\"פ משמחזירו לבעלים נתקן. ומכ\"ש ע\"ז ורוצח, דכששב אין חטאו לפניו. וכן כל שאר חטאים:"
+ ],
+ [
+ "אלא למי שהיה מתוקן בתחלה
בתיקון שלימות, משא\"כ הנך דלעיל לא היו תחלה רק בלתי חסרון ולא נקראו מתוקן:"
+ ],
+ [
+ "היתר נדדים פורחין באויר
דאע\"ג דהמקיימו כבונה במה [כנדרים דכ\"ד א'], אפ\"ה מסתבר שלא תועיל התרה, והדבר תלוי לכאן ולכאן:"
+ ],
+ [
+ "ואין להם על מה שיסמכו
דנרמז רק קצת בקרא, דכתיב לא יחל דברו, ודרשינן דאבל אחרים מוחלין לו, ואינו מפורש במקרא. וקרא הנ\"ל אסמכתא בעלמא היא:"
+ ],
+ [
+ "הדינין
דיני ממונות, אפי' אותן שאינן מפורשין יפה, כגון נפש תחת נפש דכתיב גבי נגיפת אשה הרה, דדרשינן דהיינו ממון:"
+ ],
+ [
+ "והעבודות
של הקרבנות, אפי' הולכת הדם שאינה מפורשת:"
+ ],
+ [
+ "הטהרות
אע\"ג דכולהו טהרות כתיבי בפירוש. הכא קמ\"ל אפי' לשיעור מקוה דלא כתוב בפירוש. אבל ליכא לא קמא בטבילת נדה לבעלה, דהא ג\"כ כתיבא, וספרה ז' ימים ואחר תטהר, ר\"ל תטבול [תוס']:"
+ ],
+ [
+ "והטומאות
אפי' שיעור שרץ שיטמא בכעדשה דלא כתיב:"
+ ],
+ [
+ "ועריות
אפי' בתו מאנוסתו דלא כתיבא:"
+ ],
+ [
+ "יש להן על מי שיסמכו
דאע\"ג דכולהו אין מפורשין, נלמדו בלימוד חזק:"
+ ],
+ [
+ "הן הן גופי תורה
ר\"ל בין המפורשין או הנרמזין כולן גופי תורה ונקט לכולהו הכא אגב חגיגה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אין דורשין בעריות
ר\"ל בעריות שאינן מפורשין בתורה, כבתו מאנוסתו שנזכר בפרקן דלעיל, ואם חמיו ואם חמותו [כסנהדרין ע\"ה]. ונקט הך מתני' הכא, אגב דמתני' דלעיל. ונחטפה משנה זו בחזקת היד מפרקן דלעיל. אע\"ג דשייכי טפי להתם. מדלא רצה תנא לסיים הפרק עם ראוי לו שלא בא לעולם. וכמו כן בסוף פרקן, גזייה תנא 'ממשנה ה' ואילך מפרק ג' וחברן לפרקן, אע\"ג דשייכי טפי לפרק ג' דמיירי כולה מטהרות ומתרומה וקודש. מדלא רצה תנא לסיים פרקן במשנה ד' במילי דצדוקין]:"
+ ],
+ [
+ "בשלשה
ר\"ל לשלשה וכ\"ש ליותר מג' דלא. וטעמא משום דעריות נפש האדם מחמדתן, ולהכי חיישינן שכשישא ויתן הרב עם א' מהן, ביני ביני יקילו ב' האחרים לפלפל ביניהן. ולא ישמעו יפה מה שאמר הרב שאסור:"
+ ],
+ [
+ "ולא במעשה בראשית
הוא סודות הקבלה, איך בתחלת הבריאה השתלשלו העולמות זאח\"ז, עד שנברא עולם הגשמי הזה:"
+ ],
+ [
+ "בשנים
אפי' רק לשנים לא:"
+ ],
+ [
+ "ולא במרכבה
הוא סוד יותר נעלם ונשגב שנקרא \"קבלה אלהית\". דהיינו להתבונן בספירות, שהן הכלים והכחות שבהן פועל הקב\"ה בעולמו, ולכן הן כביכול מרכבה לאין סוף ב\"ה. וע\"י התבוננת זה מציץ האדם מרחוק בעצם אלהות ומכיר מי הוא אביו שבשמים. וי\"א דר\"ל הלימוד להרכיב שמות הקדושים, להוציא בכחם פעולות חדשות בעולם, והוא הנקרא \"קבלה מעשית\":"
+ ],
+ [
+ "ביחיד
ליחיד, וטעם הדבר לעוצם קדושת הלימודים הללו, וכבוד אלהים הסתר דבר:"
+ ],
+ [
+ "אלא אם כן היה
התלמיד:"
+ ],
+ [
+ "חכם
להבין מיד הרמז:"
+ ],
+ [
+ "ומבין מדעתו
שכשימסרו לו ראשי פרקים. יתבונן מעצמו השאר. כי כל הדברים יגעים לדבר בעולם הגשמי מעולם הרוחני. שאי אפשר לתארו יפה בדברים:"
+ ],
+ [
+ "מה למעלה
מחלל העולם שיש לו סוף על כרחך:"
+ ],
+ [
+ "מה לפנים
קודם התהוות הזמן, שעל כרחך היה לו התחלה:"
+ ],
+ [
+ "ומה לאחור
שעל כרחך יהיה לו סוף, ככל נברא. ולהכי ראוי לו שלא נולד, מדאין האדם יוכל להשיג דברים אלו, ויבוא לידי טעות מינות. ונקטינהו הכא, דלמעלה ולמטה, דמו למעשה מרכבה. ולפנים ולאחור דמו למעב\"ר:"
+ ],
+ [
+ "וכל שלא חס על כבוד קונו
דהיינו שחוטא בסתר, ומתבושש מאדם יותר מלפני הקב\"ה. וכ\"כ כשחושב בסתר תוהה בעניינים נעלמים הנ\"ל, ולא חש על כבוד ה':"
+ ],
+ [
+ "יוסי בן יועזר
הוא הנזכר בסוף פרקן:"
+ ],
+ [
+ "אומר שלא לסמוך
השתא חוזר תנא לדיני קרבנות יו\"ט. וקאמר שאין סומכין עליהן ביו\"ט, דמדצריך לסמוך בכל כחו בב' ידיו, א\"כ משתמש בבע\"ח ביו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "הלל ומנחם לא נחלקו
וס\"ל לסמוך:"
+ ],
+ [
+ "יצא מנחם
לעבודת המלך הורדס. שכשראה מנחם את הורדס כשעדיין היה ילד, ניבא עליו שימלך. וכשמלך לבסוף קראו לחצר המלך לעבודתו [יאזעפוס פלאביוס ספר ט\"ו ספ\"י] וי\"א שיצא לתרבות רעה, והתחבר עם כת הבייתוסים שמכחישין בתשבע\"פ, וחיו חיי התבודדות:"
+ ],
+ [
+ "נכנס שמאי
להיות אב\"ד תחת מנחם:"
+ ],
+ [
+ "הראשונים
שנזכרו ראשון בכל זוגות הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ושניים להם אב בית דין
ושמאי שנזכר ראשון אף שהיה אב\"ד היינו מדאמר שלא לסמוך ככל הנשיאים שבג' זוגות הראשונים:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים מביאין שלמים
שלמי חגיגה ביו\"ט, מדיש בהן צורך אכילת הדיוט:"
+ ],
+ [
+ "ואין סומכין עליהם
מדמשתמש בבע\"ח. ואי\"ל לדחי עשה לל\"ת י\"ל הרי אפשר לקיים שניהן לסמוך מעיו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא עולות
אפי' עולת ראיי' לא יביא:"
+ ],
+ [
+ "ועולות
עולת ראיי':"
+ ],
+ [
+ "וסומכין עליהם
דס\"ל תיכף לסמיכה שחיטה:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים יום טבוח
שחיטת עולת ראיי':"
+ ],
+ [
+ "אחר השבת
דעצרת יש לו תשלומין כל ז', ככל רגל שהוא ז' ימים:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים אין יום טבוח
ר\"ל א\"צ להקריבו אח\"כ, דמותר להקריבו ביו\"ט. ולטעמייהו במ\"ג אזלו. רק קמ\"ל סיפא רבותא לב\"ש, אף דמפסיק יום א' אחר יו\"ט ומשתה ביותר, אפ\"ה לא יקריבנו ביו\"ט. ולא חיישי' שמא יפשע ולא יקריבנו כלל. ורישא קמ\"ל רבותא לב\"ה, אף דלא משתהה:"
+ ],
+ [
+ "ומודים שאם חל להיות בשבת שיום טבוח אחר השבת
דאפי' לב\"ה אין מקריב ראיי' וחגיגה בשבת. דלא דמי לפסח, דהתם זמנו קבוע, שא\"א להקריבו למחר:"
+ ],
+ [
+ "ואין כהן גדול מתלבש בכליו
ח' בגדים שלובש לעבוד בהן. שלא היה רגיל לעבוד רק בשבת ויו\"ט ויום כנופיא, אינו לובשן באותו יום טבוח לעבוד:"
+ ],
+ [
+ "ומותרין
בכל השני' ביום טבוח זה [כך כתב התוי\"ט ור\"ל דגזרינן כל השנים אטו בשחל ביום א'. ול\"מ הי' נ\"ל דה\"ק תנא דאע\"ג דבכל א\"ח אסור בהספד ותענית, אפ\"ה כשחל אס\"ח ביום א' מותר בהספד ותענית כדי שלא לחזק ידי צדוקים]:"
+ ],
+ [
+ "בהספד ובתענית שלא לקיים דברי האומרין
בכללן צדוקים וקראיים:"
+ ],
+ [
+ "עצרת אחר השבת
דדרשי וספרתם לכם ממחרת השבת. היינו שבת ממש, ואנו קבלנו שהפסוק קרא ליו\"ט ראשון של פסח שבת:"
+ ],
+ [
+ "נוטלין לידים לחולין ולמעשר
מעשר שני:"
+ ],
+ [
+ "ולתרומה
והא דתנן רפ\"ב דבכורים דנט\"י רק לתרומה. זה באכילת פירות, אבל באוכל לחם אפי' של חולין צריך נט\"י:"
+ ],
+ [
+ "ולקודש מטבילין
דכשרוצה לאכול קודש, צריך להטביל ידיו במ' סאה מחוברין:"
+ ],
+ [
+ "ולחטאת
ברוצה ליגע במי פרה אדומה:"
+ ],
+ [
+ "אם נטמאו ידיו
ר\"ל אפי' נגע ביד א' בספר, או באוכלין ובמשקין טמאין, דאז לשאר מילי נטמאו רק ידיו ולא הגוף [ועי' פ\"ג סי' כ']:"
+ ],
+ [
+ "נטמא גופו
וצריך לטבול כל גופו. והנך כולן מעלות דרבנן נינהו. ונקט להו הכא איידי המעלות של רגל שיזכיר [בפ\"ג מ\"ו וז']:"
+ ],
+ [
+ "הטובל לחולין
לאכול חולין בטהרה:"
+ ],
+ [
+ "והוחזק לחולין
ר\"ל אע\"ג שהתכוון לטבול לאכילת טהרה בוודאי, אף דלחולין לא בעי כוונה:"
+ ],
+ [
+ "אסור למעשר
אסור לאכול מעשר שני:"
+ ],
+ [
+ "אסור לתרומה
ר\"ל לאכול תרומה, אבל אינו פוסל תרומה במגע [דאלת\"ה ק' מה מהני נטילה קודם מזיגת הכוס כרפ\"ח דברכות, הרי אפי' כשיטול תחלה לחולין. ידיו יכולין לפסול תרומה, וא\"כ יטמאו למשקין חולין להיות תחלה, דכך הדין דכל הפוסל תרומה מטמא למשקין להיות תחלה. כך כ' בבאר אברהם. ולפע\"ד יש לדחות, דהתם מדנטל ידיו למשקין הו\"ל כנטל ידיו לתרומה:"
+ ],
+ [
+ "אסור לחטאת
ליגע במי פרה:"
+ ],
+ [
+ "טבל ולא הוחזק
שלא התכוון לטבילה וודאית, רק לרחיצה, ושאם יצטרך יהיה לטבילה:"
+ ],
+ [
+ "כאילו לא טבל
ולא מהני, רק לחולין דלא בעי כוונה:"
+ ],
+ [
+ "בגדי עם הארץ מדרס
דינן כמדרס הזבה, שמטמאין אדם וכלים, דשמא ישבה עליהן אשתו נדה. אבל כשלובש בגדים שנותן לו החבר, אין עושה מדרס. אף שתחלה היה לבוש בגדיו. והרי מדרס ממש אף כשפירש הזב ממנו מטמא אדם וכלים והרי לעניין מעיינותיו הוא כזב. אפ\"ה בגדיו רק מדרס דרבנן הוא, מספיקא, ולא גזרו חכמים גזירה שאין הצבור יכולין לעמוד בו [תוס' חולין דל\"ה ב']:"
+ ],
+ [
+ "לפרושין
הן החברים שפורשין מע\"ה כדי לאכול חולין בטהרת חולון:"
+ ],
+ [
+ "בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה
חסר כאן בבא א'. בגדי פרושים מדרס לאוכלי מעשר שני. ושל אוכלי מעשר שני מדרס לאוכלי תרומה:"
+ ],
+ [
+ "בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש
לאוכלי קודש:"
+ ],
+ [
+ "בגדי קודש מדרס לחטאת
למתעסקים במי פרה ובאפרה:"
+ ],
+ [
+ "והיתה מטפחתו
טוך שלו שמתקנח בו ידיו בסעודה:"
+ ],
+ [
+ "מדרס לקודש
קמ\"ל דטעם המעלות לאו משום שיש בכל מעלה תחתונה הדיוטים שמזלזלים בה ויקילו גם במעלה שלמעלה מזו, להכי נקט הנך דאפילו חסידים היו מטפחתם מדרס:"
+ ],
+ [
+ "יוחנן בן גודגדא היה אוכל
חולין שלו:"
+ ],
+ [
+ "והיתה מטפחתו מדרס לחטאת
אבל לא לקודש עצמו, מדנשמר מכל טומאה שמטמא את הקודש, להכי כקודש דמי. מיהו קיי\"ל דלאו כקודש דמי:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "חומר בקודש מבתרומה
בי\"א דברים:"
+ ],
+ [
+ "שמטבילין כלים בתוך כלים לתרומה
דכשהכלי הפנימי אינו כבד [ודלא כר\"ב], אינו חוצץ [כי\"ד פי' ר\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא לקדש
אפילו אין הפנימי כבד, עכ\"פ חיישי' שמא לא יהי' בפה החיצון כשפופרת הנוד, דהיינו כשיעור ב' אצבעות חוזרות, נמצא שלא יהיו המים שבכלי חיצון כמעורבין במי מקוה, והו\"ל כטובל הפנימי במים שבכלי ולא במקוה. מיהו אם החיצון ג\"כ צריך טבילה, אפי' אין בפיו כשפופרת הנוד, מגו דמהני מים שבתוכו לטבילת החיצון מהני נמי לטבילת הפנימיית אף לקודש [רמב\"ם פי\"ב מאה\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "ובית הצביטה
[האנדגריף] שיש בו בית קבול [לשון ויצבט לה קלי שהוא לשון השטה. וי\"ג הצביע, והוא לשון אצבע [רק שנשמט האל\"ף] מדאוחז שם באצבע לטלטלו]:"
+ ],
+ [
+ "בתרומה
דבתרומה אם נטמא א' מאלו השלש מטומאה דרבנן, כגון ממשקין טמאין, דאע\"ג דמדאורייתא אין כלי מק\"ט רק מאב הטומאה, עכ\"פ בנגע כלי במשקין טמאין, גזרו חכמים שיטמא הכלי, משום גזירה שמא יגעו בהכלי משקין של זב וזבה, כרוקו או מימי רגליו שהן אב הטומאה דאו'. להכי בשאר משקין טמאין שטומאת הכלי רק מד\"ס, בנטמא א' מאלו *) הג' לא נטמא חבירו:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא בקודש
דבנטמא א' מאלו הג', אפילו בטומאה דרבנן, נטמא כל הכלי:"
+ ],
+ [
+ "הנושא את המדרס
הוא כלי או מלבוש שישב עליו הזב [עי' בהקדמתי לטהרות סי' כ\"ג]"
+ ],
+ [
+ "נושא את התרומה
ר\"ל מותר לישא באותה שעה תרומה, כשאינו נוגע בה נגיעה שיטמא התרומה. כגון שהתרומה בכלי חרס, שאינו מטמא מגבה, והנושאה נוגע בהכלי רק מגבה:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא את הקדש
משום מעשה שהיה, שנשא אחד כלי חרס עם יין נסכים ונשתלשל לתוכה רצועה ממנעל מדרס שלבש, ונטמא עי\"ז הקודש. וגזרו בקודש דוקא מדראו שהקילו בטהרת קודש, שלא נזהרו בה כראוי:"
+ ],
+ [
+ "מדרס לקדש
ולא נקט נמי נט\"י וטבילה כפ\"ב מ\"ה ו'. דלא נקט הכא רק הנך דיש חשש טומאה. משא\"כ נט\"י וטבילה מעלה בעלמא:"
+ ],
+ [
+ "מדת התרומה
נ\"ל דנקט הך לישנא [עי' תוס' שאחמ\"כ תרצו בדוחק]. לומר דיש מרחק הרבה ביניהן, דכל הנך מעלות דנקט מעתה מקלינן בכל א' ב' קולות בתרומה נגד קודש:"
+ ],
+ [
+ "ומטביל
דכשרוצה להטביל בגד לקודש, אם קשור הוא מתירו מקודם אף שצריך לחזור ולקשרו, ואם לח הוא מנגבו תחילה קודם שיטבלו דלא להוי כחציצה, אף שאין זה סברא שלחותו יהא כחציצה במי המקוה:"
+ ],
+ [
+ "ואחר כך מטביל
והיינו ב' קולות דלא די שא\"צ לנגבו או להתיר קשורו, אלא אפילו ללחלחו או לקשרו לכתחילה קודם טבילה שרי:"
+ ],
+ [
+ "כלים הנגמרין בטהרה
שמשנגמר וראויין לקבלת טומאה, נזהר היה בהן שלא יתטמאו:"
+ ],
+ [
+ "צריכין טבילה לקדש
דשמא נתז עליהן רוק ע\"ה כשעדיין לא נגמרו דאז לא נזהר בהן, וכשנגמר הכלי עדיין היה הרוק לח וטימא להכלי להכי צריך טבילה. אבל א\"צ הערב שמש, דכל טומאה דרבנן א\"צ הערב שמש [כרש\"י ביצה די\"ח א']:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא לתרומה
והא נמי ב' קולות, דלא די דלא חיישינן לרוק של החבר שעשה הכלי, שגם כן היה ראוי שיתטמא הכלי מרוק החבר שנטמא על הכלי מסתם ידים שלו שמשמשו בהכלי שהן שניות לטומאה לתרומה. אלא אפילו לרוק של הע\"ה שרוקו בעצמו טמא, אפ\"ה לא חיישינן ליה:"
+ ],
+ [
+ "הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש
דכשהיו חתיכות רבות בכלי, אף שאין להכלי תוך אם נגע טומאה בא' מהן, נטמאו כולן [רמב\"ם פי\"ב מאה\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא לתרומה
דבתרומה מקלינן ב' קולות לא די דבשאין להכלי תוך, אלא אפילו ש להכלי תוך, השאר שלא נגע בהן הטומאה טהורין:"
+ ],
+ [
+ "והשלישי בתרומה
עי' בהקדמתי לטהרות סי' ה'. וה\"נ דומה כאילו יש ב' קולות בתרומה, שהרביעי טיהרו לגמרי, וגם השלישי אמרו שאינו רק פסול ואינו מטמא אחרים:"
+ ],
+ [
+ "ובתרומה אם נטמאת אחת מידיו
בטומאה דרבנן, כגון שנגעה היד באוכלין או במשקין טמאין, או בספר:"
+ ],
+ [
+ "חברתה טהורה
דהרי מדאורייתא אדם וכלים אין מקבלין טומאה רק מאב הטומאה, להכי בהנך גוונא דטומאתן רק מדרבנן נטמא רק היד:"
+ ],
+ [
+ "ובקדש מטביל שתיהן
שמא נגעה בחבירתה [תוס' דכ\"ד א' ד\"ה בחיבורין]:"
+ ],
+ [
+ "שהיד מטמא את חברתה בקדש
דכשהיד הטמאה לחה, אז אפילו לא נגעה ביד השנייה נטמא גם היא, וכשהיד הטמאה נגובה עכ\"פ בנגע בה בחברתה, ואפילו נגע בידו הטמאה ביד של אחר, נטמא:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא בתרומה
הרי שוב ב' קולות בתרומה, דלא די בשלא נגעה יד הטהורה בהטמאה מטהרינן. אלא אפילו בנגעה בה טהורה:"
+ ],
+ [
+ "אוכלין אוכלים נגובין
שאין עליהן משקה, ולא הוכשרו:"
+ ],
+ [
+ "בידים מסואבות
טמאות:"
+ ],
+ [
+ "בתרומה
דהרי א\"א שיטמא התרומה מדלא הוכשרו האוכלים:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא בקדש
דכשאכל הקודש הנגוב בידים מסואבות. ודאי נטמא הקודש, דאע\"ג דלא הוכשר, קודש א\"צ הכשר מים, דחיבת הקודש מכשירתו. אלא אפילו אכל הקודש במזלג או מלקחיים [דכוש דנקט הש\"ס לאו דוקא, דאפילו לקח בכלי אחר, אין כלי מק\"ט רק מאב הטומאה], או שתחב לו אחר לתוך פיו, אסור, דחיישינן שמא שבשעה שיהיה הקודש בפיו, יקח בידיו המסואבות פירות חולין לחים, ויאכלן עם הקודש, והרי המשקה שעל פרי החולין נטמא מידיו, ויטמא את הקודש בפיו. והרי זה שוב ב' קולות בתרומה דלא די במזלג מותר לאכלה, אלא גם בידיו מסואבות להדיא שרי:"
+ ],
+ [
+ "האונן
יום שמת לו א' מז' קרובין, אב ואם, אח ואחות, בן ובת, ואשתו, ורק באותו יום, וקודם קבורה [ש\"ך י\"ד קמ\"א סק\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ומחוסר כפורים
זב וזבה יולדת ומצורע שטבלו והעריב שמשן ולא הביאו קרבנותיהן עדיין ביום המחרת:"
+ ],
+ [
+ "צריכין טבילה לקדש אבל לא לתרומה
דבתרומה מקלינן ב' קולות, דלא די כשעבר אנינותו, וכבר הביא כפרתו, דאז רמי אנפשיה למדכר אם הסיח דעתו מטהרת גופו, אלא אפילו בשעה שעדיין אונן, ולא הביא עדיין כפרתו, תיכף כשהעריב שמשו אוכל בתרומה. אבל בקדשים אף שעבר יום אנינותו, וכבר הביא כפרתו אסורין לאכול עד שיטבל. אף שלא הסיח דעתו מטהרת גופו, [דבכה\"ג גם בתרומה צריך טבילה והערב שמש כזבחים צ\"ט א'] על כל פנים מדהסיח דעתו מלאכיל קודש חיישינן שמא הסיח דעתו גם מטהרת גופו. וי\"א דאפילו לנגיעת קדשים צריך טבילה [ועי' רמב\"ם פ\"ג מכלי מקדש, וכהקדמתי לטהרות אות נה, ועי' זבחים דצ\"ט ב' דלאכילה עבד רבנן מעלה ולא לנגיעה]. מיהו אונן נוגע בקדשים, אבל לאכול קודש אסור עד שיטבול:"
+ ],
+ [
+ "שביהודה נאמנים על טהרת יין ושמן כל ימות השנה
אף שא\"צ הכשר. אפ\"ה באמר הע\"ה שעשאן בטהרה והתכוון שיהיו למנחות ונסכים, נאמן, דבקודש נזהרין מאד. מיהו דוקא ביהודה. אבל מגליל אי אפשר להביא נסכים משום דנטמאו מארץ העממין שמפסיק בין גליל לירושלים. ואפילו בשידה תיבה ומגדל, שמתזיקין מ' סאה, שאינן מקבלין טומאה, אי אפשר להביאן, דהרי קיי\"ל אהל זרוק לא שמיה אהל [כרמב\"ם פי\"א ממת]. וגם בכ\"ח מוקף צמיד פתיל אי אפשר להביאן דרך הגליל, דבקודש אין מציל צמיד פתיל:"
+ ],
+ [
+ "ובשעת הגיתות
בעת שדורכין היין:"
+ ],
+ [
+ "והבדים
דהיינו בזמן שעוצרין השמן:"
+ ],
+ [
+ "אף על התרומה
דאז הכל מטהרין כליהן. ובשאר השנה לא:"
+ ],
+ [
+ "לא יקבלנה ממנו
ר\"ל הכהן החבר לא יקבלנה מהע\"ה, דשמא נטמא אח\"כ, דבתרומה לא זהירי כל כך. [ונ\"ל דלהכי נקט \"והביאו\", לשון רבים, דקמ\"ל דאפילו היו המביאין רבים, ומעידין עליה שטהורה היא, אפ\"ה אין נאמנין דכל החשוד וכו']:"
+ ],
+ [
+ "אבל מניחה לגת הבאה
ר\"ל הע\"ה שיודע שנזהר בה רק שלא יאמינוהו, יניחנה עד הגת הבאה. שאז יהיה נאמן עליה:"
+ ],
+ [
+ "ואם אמר לו
הע\"ה להכהן:"
+ ],
+ [
+ "הפרשתי לתוכה רביעית קדש
ר\"ל הקדשתי להפריש מיין שלתוכם, רביעית אחת לנסכים:"
+ ],
+ [
+ "נאמן
דהרי לקודש נאמן, וגנאי יהיה לקודש שיהיה התרומה שבצדה טמא והיא תקרב:"
+ ],
+ [
+ "כדי יין וכדי שמן המדומעות
ע\"ה שהביא לנו כדים מלאים שמן ויין ששמרן להפריש מהן נסכים, והרי צריך להפריש מכל כד תחילה תרומות ומעשרות, נמצא שהכדים מדומעות מתרומה ונסכים וחולין:"
+ ],
+ [
+ "וקודם לגיתות שבעים יום
דאז כבר מתחילין לטהר כליהן, ומדנאמן על הקודש, נאמן גם על התרומה ועל גוף הכדים, משום גנאי הקודש, וכלעיל סי' מ' [והקשו רבעתוס' מה איריא בשעת הגתות בכל השנה נמי וכדאמר לעיל בהפריש לתיכה רביעית קודש נאמן אף על התרומה בכל השנה. ותירץ דהתם בהקדיש הרביעית לחלוטין, אבל הכא לא התכוון רק לכשיצטרך יקח ממנו לנסכים. ונ\"ל דלפ\"ז הא דאוקמא בקודש רק לרבותא נקטי' דאף דהקדש מעורב בהכד, אפ\"ה א\"נ רק בזמן גתות, דלא דמי לרישא, דהכא לא הקדיש לחלוטין. ותו נ\"ל דהא דמסיים וקודם לגתות ע' יום, רק אכדין קאי, משום דרק בכלים שייך האי טעמא שכבר טהרוהו, אבל ביין ושמן גופיה, הרי קודם זמן הגתות אין כאן שמן ויין]:"
+ ],
+ [
+ "מן המודיעית
הוא כרך רחוק מירושלים ט\"ו מיל, ומאותו מחוז רגילין להביא קדירות לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "ולפנים
ר\"ל מכל המקומות שבין מודיעית לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "נאמנין על כלי חרס
ר\"ל כלי חרס שצריכין להשתמש בהן קודש, נאמן הע\"ה לומר שעשאן בטהרה כראוי לקודש. מדאינן מטמאין מגבן, וגם לא מהני בהו טבילה. ודוקא בכלי חרס דקין כקדירות וכוסות, מדא\"א בלעדן, דהרי בירושלים אין עושין כבשונות מפני העשן, לכן כאמן הע\"ה על טהרת הכלים בכל זמן לקודש. אבל לתרומה אין נאמנים על הכלים:"
+ ],
+ [
+ "מן המודיעית ולחוץ אין נאמנין
ובמודיעית עצמו יש חלוק, דכשהקדר והחבר שניהן בדרך כניסתן לירושלים או שהקדר בדרך כניסה לירושלים והחבר בדרך יציאה, ופגשו יחד במודיעית, אז דין העיר כלחוץ, משום דיכול החבר לכנס עם הקדר לצד שבין מודיעית לירושלים, ויקח ממנו שם כלים. וה\"ה כששניהן בדרך יציאתן והם במודיעית. דינה כלחוץ, מדלא לקח ממנו כשהיה לפנים. אבל כשהחבר נכנס וקדר יוצא, ופגשו יחד במודיעית והקדר מפני משאו לא ירצה לחזור לאחוריו, אז דין העיר כלפנים ממודיעית, ויקח והן טהורין לקודש:"
+ ],
+ [
+ "נכנס
לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "לפנים מן המודיעית
ר\"ל מלפנים ממודיעים:"
+ ],
+ [
+ "הוא הקדר
ר\"ל דוקא אותו קדר שהכניסן נאמן. אבל במסרן הקדר לע\"ה אחר שם למכרן אין הב' נאמן:"
+ ],
+ [
+ "והן הקדירות
במסר לו ג\"כ קדר אחר שם קדירות, אף דנאמן על שלו, אינו נאמן על של חבירו:"
+ ],
+ [
+ "והן הלוקחים
אותן שראוהו מכניס יקחו, ולא אחרים. ואפשר דר\"ל דאפילו אותן שראהו מכניס מותרים ליקח:"
+ ],
+ [
+ "הגבאין
גובי מס המלך, והן ע\"ה:"
+ ],
+ [
+ "שנכנסו לתוך הבית
ליקח משכנות על המס, ומיירי שלא היה עמהן עכו\"ם, להשגיח עליהן שיחפשו היטב:"
+ ],
+ [
+ "וכן הגנבים שהחזירו את הכלים
שגנבו כלי חרס, ועשו תשובה והחזירום וה\"ה שאר ע\"ה שנכנס שלא ברשות דבעית שמא יבוא בעה\"ב [טהרות פ\"ו] רק נקט הנהו לרבותא אף דלא בעית, בשעה שנכנסו מלמשמש הכל:"
+ ],
+ [
+ "נאמנין לומר לא נגענו
ר\"ל לא נגענו לתוכו, והרי כלי חרס אינו מתטמא מגבו. ונאמנים בכה\"ג אך לתרומה:"
+ ],
+ [
+ "ובירושלם נאמנין
הע\"ה:"
+ ],
+ [
+ "על הקדש
אפי' על כלי חרס גדולי', נאמנים לומר שהן טהורים לקודש:"
+ ],
+ [
+ "ובשעת הרגל
דאז הכל מתטהרין שם:"
+ ],
+ [
+ "הפותח את חביתו
חבר שפתח חביתו למכור יין בירושלי' ברגל וע\"י זה משמשו בו הע\"ה ברגל:"
+ ],
+ [
+ "והמתחיל בעיסתו על גב הרגל
שהתחיל למכור קצת מעיסתו ברגל, שממשמשו בו ידי הע\"ה אז:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר יגמור
ר\"ל מותר למכור כל השאר אחר הרגל בחזקת טהרה. דאם לא כן לא יתחיל למכור, ולא יהי' מזון מצוי לעולי רגלים:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים לא יגמור
דנטמא למפרע ממשמוש הע\"ה ברגל, ורק ברגל טהור היה:"
+ ],
+ [
+ "משעבר הרגל היו מעבירין על טהרת עזרה
ר\"ל מעבירין כלי המקדש ממקומן כדי לטהרן בטבילה, מדנגעו בהן הע\"ה ברגל:"
+ ],
+ [
+ "לא היו מעבירין מפני כבוד השבת
מדטרודים הכהנים בבתיהן לצרכי שבת:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אף לא ביום חמישי שאין הכהנים פנויין
מדצריכים עוד קודם שבת להוציא הדשן מהתפוח שבאמצע המזבח, שנתרבה שם דשן ברגל מקרבנות של כל ישראל:"
+ ],
+ [
+ "ואומרין להם
לכהנים הע\"ה שנכנסו להיכל להשתחות שם ברגל. מיהו ישראל אסור לכנס אפי' לעזרת כהנים, רק לסמיכה וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "הזהרו שלא תגעו בשלהן
דא\"א לסלקו ולטבלו, מדכתיב לחם הפנים לפני תמיד:"
+ ],
+ [
+ "ובמנורה ותטמאוהו
ל\"ג מנורה, כמבואר בש\"ס, דהרי רשאי לסלקה לטבלה, דתמיד דכתיב במנורה, היינו שידלק כל הלילה. [ולרמב\"ם פ\"ג מתמיד שמדליק המנורה גם ביום עכ\"פ א\"צ להדליקן תמיד ביום. ואע\"ג שנר המערבי לכ\"ע דולק כל היום מעשה גם הי' משום שהיה בו מדת שמן רק כבחבריו [כספ\"ג דתמיד]. ולפי שלא הי' מצוה, רק שאסור לכבותו, כדי לפרסם הנס, לפיכך הי' יכול לטול הנר מהמנורה ולהושיבו במקום אחר עד שיטביל המנורה. ואף למ\"ד דנרות קבועין במנורה [כמנחות דפ\"ח ב'] והכי קיי\"ל עכ\"פ כשנטמא המנורה, מסתמא לא דלק בנס]:"
+ ],
+ [
+ "כל הכלים שהיו במקדש
אפי' שולחן, מדאפשר שיטמא:"
+ ],
+ [
+ "כל הכלים שהיו במקדש
כשודאי נטמא:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהן כקרקע
מזבח נחושת נקרא בתור' מזבח אדמה, וכלי אדמה אינו מק\"ט. ומזבח הזהב איתקש למזבח נחושת:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים מפני שהן מצופין
ר\"ל וחכמים מטמאין, משום דצפויין שהוא מתכות הוא העיקר, ולהכי לא מקרי מזבח הזהב כלי עץ העשוי לנחת שאינו מק\"ט. וי\"א דחכמים ס\"ל ג\"כ דטהורין, וה\"ק דמשום דהן מצופין טהורים, דכל כלי מצופה טהור [כפכ\"ב דכלים]. והא דקאמר התם כלי מצופה בשיש טהור לאו דוקא, אלא אורחא דמלתא נקט, וה\"ה בחיפן בשאר דברים טהורים [ועי' בש\"ס] ואע\"ג דשולחן נמי מצופה, ואפ\"ה מקבל טומאה ה\"ט מדקריי' רחמנא עץ. אבל שאר כלים בטל הכלי לגבי צפוי וטהור:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Chagigah/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Chagigah/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..3c935c83455d4266fc462b184c1d03b317fc6af1
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Chagigah/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,548 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Chagigah",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Chagigah",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "הכל חייבין בראיה
ר\"ל שחייבים להתראות בעזרה בכל ג' רגלים. והכל לאתויי עבד שחציו בן חורין, דלרמב\"ם. חייב רק למשנה ראשונה [פ\"ד דגיטין], ולרש\"י חייב רק למשנה אחרונה:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מחרש
ואף באזנו א' ואף שמדבר. וה\"ה אילם פטור:"
+ ],
+ [
+ "שוטה
ערפ\"ק דתרומות:"
+ ],
+ [
+ "וקטן
מפורש לקמן:"
+ ],
+ [
+ "וטומטום
שעור בשרו מכסה ערותו, ולא נודע אם זכר או נקבה הוא:"
+ ],
+ [
+ "ואנדרוגינוס
שיש לו זכרות ונקבות:"
+ ],
+ [
+ "ועבדים שאינם משוחררים
[נ\"ל דלהכי נקט נשים ועבדים לשון רבים, וכולהו לשון יחיד. משום דנשים ועבדים מצויין, ובעלי מומין אינן מצויין. וקטן וזקן נמי נקט להו לשון יחיד, משום דלאו כל הילדים והזקנים פטורים, רק כשאינו יכול לעלות, וכדמסיק, א\"כ הן המועט במינן. והא דאפסקינהו בנשים ועבדים בין הבעלי מומין. נ\"ל דכולהו לא זו אף זו קתני, דלא מבעייא חרש שוטה וקטן דלאו בני דעה ומצוה נינהו, אלא אפילו טומטום ואנדרוגינוס דבני דעה ומצוה נינהו, אפ\"ה פטירי. ולא מבעייא טומטום ואדרוגינוס דיש ספק בגופן אם חייבין, ואין מי שיתחייבו אגביה בראייה, אבל נשים ועבדים אף דגריעי מצ\"ע מטומטום ואנדרוגינוס דאינהו ספק אם חייבים בעשה שהזג\"ר, ונשים ועבדים וודאי פטירי מעשה שהזג\"ר, עכ\"פ סד\"א מדיש להן בעל ואדון יתחייבו אגביה בראייה, קמ\"ל דאפ\"ה פטירי. והדר נקט חיגר וסומא ואינך, אף שחייבים בכל המצות, אפ\"ה פטירי מראייה]:"
+ ],
+ [
+ "והסומא
אפילו בעינו אחת:"
+ ],
+ [
+ "ומי שאינו יכול לעלות ברגליו
מירושלים להר הבית, שהוא חלש. וה\"ה בחלש מלעלות מעירו לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "כל שאינו יכול לרכוב על כתפיו של אביו
אביו דנקט לאו דוקא, אלא ר\"ל שהילד חלש כל כך עד שכשישאנו אביו או אחר על כתפו מירושלים להר הבית לא יתרצה הילד, או יזיק לו האויר במקצת אז דוקא פטור מראייה:"
+ ],
+ [
+ "ולעלות מירושלם להר הבית
ולא נקט לעזרה. דקמ\"ל אף שרק עליית ההר קשה עליו ולא ריחוק המקום:"
+ ],
+ [
+ "שנאמר שלש רגלים
ומדלא קאמר פעמים, משמע הליכת רגל לעזרה מירושלים:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים הראייה שתי כסף
דכל זכר בישראל חייב להביא כשעולה לרגל ב' בהמות, א' לעולת ראייה וא' לשלמי חגיגה, ומצוה להקריבן ביום ראשון. ומלבד זה חייב לאכול בשר שלמים בכל יום, וזה נקרא שלמי שמחה [רמב\"ם חגיגה פ\"א ועתוס' ר\"ה ד\"ה א']. וקאמר הכא דעולת ראייה צריך שיהיה שוה ב' מעה כסף:"
+ ],
+ [
+ "וחגיגה
ר\"ל הבהמה שמקריב לשלמי חגיגה:"
+ ],
+ [
+ "מעה כסף
מיהו מדאורייתא אין להם שיעור:"
+ ],
+ [
+ "עולות במועד באות מן החולין
חסורי מחסרא וה\"ק, עולות, יש מהן שרק בחוה\"מ באות, שיכול להקריבם אז, אבל ביו\"ט לא יקריבם, והן אותן שנדר כל השנה. אבל עולת ראייה בא אפילו ביו\"ט, ואף שיכול להקריבו כל ז', עכ\"פ עיקר מצוותו ביום ראשון של חג. ושניהן מביא רק מן החולין. או נ\"ל דה\"ק עולות אפילו אותן שרק במועד באות דהיינו נדרים ונדבות, דאינן חובה כל כך אפ\"י באות רק מחולין, מכ\"ש עולת ראייה שהן חוב וכל שבחובה בא רק מחולין [כסוף פ\"ז דמנחות] ולאאמ\"ו רבינו הגאון זצוק\"ל הך במועד דנקט מתניתין, קאי לכאן ולכאן ור\"ל עולות שבמועד, ואותן שבמועד באות וכו'. ונלפע\"ד ראיה לד\"ק כדאשכחן דכוותיה [נדה דל\"ו ב'] המקשה נדה, דר\"ל נדה נדה, ע\"ש. וכן [טהרות פ\"ט מ\"ג] משקין טמאין, דר\"ל טמאין טמאין ובתוי\"ט שם]:"
+ ],
+ [
+ "והשלמים מן המעשר
ר\"ל שלמי שמחה יוכל להביא מדמי מעשר שני, דשלמי שמחה אינן חובה כשיש לו בשר משאר קרבנות:"
+ ],
+ [
+ "יום טוב הראשון של פסח
ר\"ל שלמי חגיגה שמביא אז. וה\"ה שלמי חגיגה דשאר יו\"ט, רק דיוקאי קמ\"ל, דדוקא שלמי חגיגה אז הא שלמים שמביא בערב פסח כדי לאכול אחריו הפסח על השובע. כ\"ע מודו דבאה אף ממעשר:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים מן המעשר
לא שיביא הכל ממעשר, דהרי דבר שבחובה בא רק מחולין. אלא אם יש לו בני בית מרובים, ואין די לאכילתן שלמים של ב' מעה כסף, יוסיף עליהן ממעות מעשר. ומביא פר גדול:"
+ ],
+ [
+ "ישראל יוצאין ידי חובתן
ידי חובת שלמי שמחה:"
+ ],
+ [
+ "ונדבות
בשלמים שנדר כל השנה, בלשון הרי זו או הרי עלי, שכולן מביאן כשעולה לרגל ומקריבין האימורין והבשר נאכל לבעלים:"
+ ],
+ [
+ "ובבכור
[להכי נקט חטאות ואשמות לשון רבים ובכור לשון יחיד. דחטאות ואשמות מביאין בעליהן לעזרה, והכהן מקבל חלקים רבים מכמה חטאות ואשמות. משא\"כ בכור וחזה ושוק, הבעלים נותנן לכהן אחד. ואינו מצוי שיתנו הרבה לכהן א']:"
+ ],
+ [
+ "ובחזה ושוק
שקבלו מהשלמים שהקריבו ישראל בחג. וטעם כולהו, דשלמי שמחה ילפינן מדכתיב ושמחת, ואין שמחה רק בבשר קרבנות, ומדאכל הני סגי:"
+ ],
+ [
+ "ולא במנחות
דאין באכילתן שמחה:"
+ ],
+ [
+ "מי שיש לו אוכלים מרובים
בני בית מרובין:"
+ ],
+ [
+ "ונכסים מועטים
שאינו עשיר:"
+ ],
+ [
+ "מביא שלמים מרובים
שלמי חגיגה מרובים. ואף שנכסיו מועטין יוסיף עליהן ממעות מעשר כלעיל:"
+ ],
+ [
+ "ועולות
עולות ראייה:"
+ ],
+ [
+ "על זה נאמר
במשנה ב':"
+ ],
+ [
+ "מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג
שלא הביא אז עולתו ושלמיו של יו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "ויום טוב האחרון של חג
אפי' ביום אחרון של סוכות שהוא שמיני עצרת, דאף שהוא רגל לבדו, אפ\"ה תשלומין דראשון הוא. וכן עצרת אף דרק יום א' הוא. אפ\"ה יכול להקריבן כל ז'. מיהו חיגר בראשון אף שנתרפא אח\"כ, עכ\"פ מדלא חזי בראשון פטור:"
+ ],
+ [
+ "עבר הרגל ולא חג
שלא הביא קרבנותיו של יו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות
דזהו חסרון, שחיסר עשה דהבאת קרבנותיו [ועי' מש\"כ בס\"ד סוכה פ\"ב סי' ל\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "והוליד ממנה ממזר
שעדות חטאו לפניו תדיר, לפיכך אין עונו נמחק כל כך מהר:"
+ ],
+ [
+ "יכול הוא להחזירו ויתקן
נ\"ל דר\"ל אף למה שגנב וגזל נמי לפניו תדיר, עכ\"פ משמחזירו לבעלים נתקן. ומכ\"ש ע\"ז ורוצח, דכששב אין חטאו לפניו. וכן כל שאר חטאים:"
+ ],
+ [
+ "אלא למי שהיה מתוקן בתחלה
בתיקון שלימות, משא\"כ הנך דלעיל לא היו תחלה רק בלתי חסרון ולא נקראו מתוקן:"
+ ],
+ [
+ "היתר נדדים פורחין באויר
דאע\"ג דהמקיימו כבונה במה [כנדרים דכ\"ד א'], אפ\"ה מסתבר שלא תועיל התרה, והדבר תלוי לכאן ולכאן:"
+ ],
+ [
+ "ואין להם על מה שיסמכו
דנרמז רק קצת בקרא, דכתיב לא יחל דברו, ודרשינן דאבל אחרים מוחלין לו, ואינו מפורש במקרא. וקרא הנ\"ל אסמכתא בעלמא היא:"
+ ],
+ [
+ "הדינין
דיני ממונות, אפי' אותן שאינן מפורשין יפה, כגון נפש תחת נפש דכתיב גבי נגיפת אשה הרה, דדרשינן דהיינו ממון:"
+ ],
+ [
+ "והעבודות
של הקרבנות, אפי' הולכת הדם שאינה מפורשת:"
+ ],
+ [
+ "הטהרות
אע\"ג דכולהו טהרות כתיבי בפירוש. הכא קמ\"ל אפי' לשיעור מקוה דלא כתוב בפירוש. אבל ליכא לא קמא בטבילת נדה לבעלה, דהא ג\"כ כתיבא, וספרה ז' ימים ואחר תטהר, ר\"ל תטבול [תוס']:"
+ ],
+ [
+ "והטומאות
אפי' שיעור שרץ שיטמא בכעדשה דלא כתיב:"
+ ],
+ [
+ "ועריות
אפי' בתו מאנוסתו דלא כתיבא:"
+ ],
+ [
+ "יש להן על מי שיסמכו
דאע\"ג דכולהו אין מפורשין, נלמדו בלימוד חזק:"
+ ],
+ [
+ "הן הן גופי תורה
ר\"ל בין המפורשין או הנרמזין כולן גופי תורה ונקט לכולהו הכא אגב חגיגה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אין דורשין בעריות
ר\"ל בעריות שאינן מפורשין בתורה, כבתו מאנוסתו שנזכר בפרקן דלעיל, ואם חמיו ואם חמותו [כסנהדרין ע\"ה]. ונקט הך מתני' הכא, אגב דמתני' דלעיל. ונחטפה משנה זו בחזקת היד מפרקן דלעיל. אע\"ג דשייכי טפי להתם. מדלא רצה תנא לסיים הפרק עם ראוי לו שלא בא לעולם. וכמו כן בסוף פרקן, גזייה תנא 'ממשנה ה' ואילך מפרק ג' וחברן לפרקן, אע\"ג דשייכי טפי לפרק ג' דמיירי כולה מטהרות ומתרומה וקודש. מדלא רצה תנא לסיים פרקן במשנה ד' במילי דצדוקין]:"
+ ],
+ [
+ "בשלשה
ר\"ל לשלשה וכ\"ש ליותר מג' דלא. וטעמא משום דעריות נפש האדם מחמדתן, ולהכי חיישינן שכשישא ויתן הרב עם א' מהן, ביני ביני יקילו ב' האחרים לפלפל ביניהן. ולא ישמעו יפה מה שאמר הרב שאסור:"
+ ],
+ [
+ "ולא במעשה בראשית
הוא סודות הקבלה, איך בתחלת הבריאה השתלשלו העולמות זאח\"ז, עד שנברא עולם הגשמי הזה:"
+ ],
+ [
+ "בשנים
אפי' רק לשנים לא:"
+ ],
+ [
+ "ולא במרכבה
הוא סוד יותר נעלם ונשגב שנקרא \"קבלה אלהית\". דהיינו להתבונן בספירות, שהן הכלים והכחות שבהן פועל הקב\"ה בעולמו, ולכן הן כביכול מרכבה לאין סוף ב\"ה. וע\"י התבוננת זה מציץ האדם מרחוק בעצם אלהות ומכיר מי הוא אביו שבשמים. וי\"א דר\"ל הלימוד להרכיב שמות הקדושים, להוציא בכחם פעולות חדשות בעולם, והוא הנקרא \"קבלה מעשית\":"
+ ],
+ [
+ "ביחיד
ליחיד, וטעם הדבר לעוצם קדושת הלימודים הללו, וכבוד אלהים הסתר דבר:"
+ ],
+ [
+ "אלא אם כן היה
התלמיד:"
+ ],
+ [
+ "חכם
להבין מיד הרמז:"
+ ],
+ [
+ "ומבין מדעתו
שכשימסרו לו ראשי פרקים. יתבונן מעצמו השאר. כי כל הדברים יגעים לדבר בעולם הגשמי מעולם הרוחני. שאי אפשר לתארו יפה בדברים:"
+ ],
+ [
+ "מה למעלה
מחלל העולם שיש לו סוף על כרחך:"
+ ],
+ [
+ "מה לפנים
קודם התהוות הזמן, שעל כרחך היה לו התחלה:"
+ ],
+ [
+ "ומה לאחור
שעל כרחך יהיה לו סוף, ככל נברא. ולהכי ראוי לו שלא נולד, מדאין האדם יוכל להשיג דברים אלו, ויבוא לידי טעות מינות. ונקטינהו הכא, דלמעלה ולמטה, דמו למעשה מרכבה. ולפנים ולאחור דמו למעב\"ר:"
+ ],
+ [
+ "וכל שלא חס על כבוד קונו
דהיינו שחוטא בסתר, ומתבושש מאדם יותר מלפני הקב\"ה. וכ\"כ כשחושב בסתר תוהה בעניינים נעלמים הנ\"ל, ולא חש על כבוד ה':"
+ ],
+ [
+ "יוסי בן יועזר
הוא הנזכר בסוף פרקן:"
+ ],
+ [
+ "אומר שלא לסמוך
השתא חוזר תנא לדיני קרבנות יו\"ט. וקאמר שאין סומכין עליהן ביו\"ט, דמדצריך לסמוך בכל כחו בב' ידיו, א\"כ משתמש בבע\"ח ביו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "הלל ומנחם לא נחלקו
וס\"ל לסמוך:"
+ ],
+ [
+ "יצא מנחם
לעבודת המלך הורדס. שכשראה מנחם את הורדס כשעדיין היה ילד, ניבא עליו שימלך. וכשמלך לבסוף קראו לחצר המלך לעבודתו [יאזעפוס פלאביוס ספר ט\"ו ספ\"י] וי\"א שיצא לתרבות רעה, והתחבר עם כת הבייתוסים שמכחישין בתשבע\"פ, וחיו חיי התבודדות:"
+ ],
+ [
+ "נכנס שמאי
להיות אב\"ד תחת מנחם:"
+ ],
+ [
+ "הראשונים
שנזכרו ראשון בכל זוגות הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ושניים להם אב בית דין
ושמאי שנזכר ראשון אף שהיה אב\"ד היינו מדאמר שלא לסמוך ככל הנשיאים שבג' זוגות הראשונים:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים מביאין שלמים
שלמי חגיגה ביו\"ט, מדיש בהן צורך אכילת הדיוט:"
+ ],
+ [
+ "ואין סומכין עליהם
מדמשתמש בבע\"ח. ואי\"ל לדחי עשה לל\"ת י\"ל הרי אפשר לקיים שניהן לסמוך מעיו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא עולות
אפי' עולת ראיי' לא יביא:"
+ ],
+ [
+ "ועולות
עולת ראיי':"
+ ],
+ [
+ "וסומכין עליהם
דס\"ל תיכף לסמיכה שחיטה:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים יום טבוח
שחיטת עולת ראיי':"
+ ],
+ [
+ "אחר השבת
דעצרת יש לו תשלומין כל ז', ככל רגל שהוא ז' ימים:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים אין יום טבוח
ר\"ל א\"צ להקריבו אח\"כ, דמותר להקריבו ביו\"ט. ולטעמייהו במ\"ג אזלו. רק קמ\"ל סיפא רבותא לב\"ש, אף דמפסיק יום א' אחר יו\"ט ומשתה ביותר, אפ\"ה לא יקריבנו ביו\"ט. ולא חיישי' שמא יפשע ולא יקריבנו כלל. ורישא קמ\"ל רבותא לב\"ה, אף דלא משתהה:"
+ ],
+ [
+ "ומודים שאם חל להיות בשבת שיום טבוח אחר השבת
דאפי' לב\"ה אין מקריב ראיי' וחגיגה בשבת. דלא דמי לפסח, דהתם זמנו קבוע, שא\"א להקריבו למחר:"
+ ],
+ [
+ "ואין כהן גדול מתלבש בכליו
ח' בגדים שלובש לעבוד בהן. שלא היה רגיל לעבוד רק בשבת ויו\"ט ויום כנופיא, אינו לובשן באותו יום טבוח לעבוד:"
+ ],
+ [
+ "ומותרין
בכל השני' ביום טבוח זה [כך כתב התוי\"ט ור\"ל דגזרינן כל השנים אטו בשחל ביום א'. ול\"מ הי' נ\"ל דה\"ק תנא דאע\"ג דבכל א\"ח אסור בהספד ותענית, אפ\"ה כשחל אס\"ח ביום א' מותר בהספד ותענית כדי שלא לחזק ידי צדוקים]:"
+ ],
+ [
+ "בהספד ובתענית שלא לקיים דברי האומרין
בכללן צדוקים וקראיים:"
+ ],
+ [
+ "עצרת אחר השבת
דדרשי וספרתם לכם ממחרת השבת. היינו שבת ממש, ואנו קבלנו שהפסוק קרא ליו\"ט ראשון של פסח שבת:"
+ ],
+ [
+ "נוטלין לידים לחולין ולמעשר
מעשר שני:"
+ ],
+ [
+ "ולתרומה
והא דתנן רפ\"ב דבכורים דנט\"י רק לתרומה. זה באכילת פירות, אבל באוכל לחם אפי' של חולין צריך נט\"י:"
+ ],
+ [
+ "ולקודש מטבילין
דכשרוצה לאכול קודש, צריך להטביל ידיו במ' סאה מחוברין:"
+ ],
+ [
+ "ולחטאת
ברוצה ליגע במי פרה אדומה:"
+ ],
+ [
+ "אם נטמאו ידיו
ר\"ל אפי' נגע ביד א' בספר, או באוכלין ובמשקין טמאין, דאז לשאר מילי נטמאו רק ידיו ולא הגוף [ועי' פ\"ג סי' כ']:"
+ ],
+ [
+ "נטמא גופו
וצריך לטבול כל גופו. והנך כולן מעלות דרבנן נינהו. ונקט להו הכא איידי המעלות של רגל שיזכיר [בפ\"ג מ\"ו וז']:"
+ ],
+ [
+ "הטובל לחולין
לאכול חולין בטהרה:"
+ ],
+ [
+ "והוחזק לחולין
ר\"ל אע\"ג שהתכוון לטבול לאכילת טהרה בוודאי, אף דלחולין לא בעי כוונה:"
+ ],
+ [
+ "אסור למעשר
אסור לאכול מעשר שני:"
+ ],
+ [
+ "אסור לתרומה
ר\"ל לאכול תרומה, אבל אינו פוסל תרומה במגע [דאלת\"ה ק' מה מהני נטילה קודם מזיגת הכוס כרפ\"ח דברכות, הרי אפי' כשיטול תחלה לחולין. ידיו יכולין לפסול תרומה, וא\"כ יטמאו למשקין חולין להיות תחלה, דכך הדין דכל הפוסל תרומה מטמא למשקין להיות תחלה. כך כ' בבאר אברהם. ולפע\"ד יש לדחות, דהתם מדנטל ידיו למשקין הו\"ל כנטל ידיו לתרומה:"
+ ],
+ [
+ "אסור לחטאת
ליגע במי פרה:"
+ ],
+ [
+ "טבל ולא הוחזק
שלא התכוון לטבילה וודאית, רק לרחיצה, ושאם יצטרך יהיה לטבילה:"
+ ],
+ [
+ "כאילו לא טבל
ולא מהני, רק לחולין דלא בעי כוונה:"
+ ],
+ [
+ "בגדי עם הארץ מדרס
דינן כמדרס הזבה, שמטמאין אדם וכלים, דשמא ישבה עליהן אשתו נדה. אבל כשלובש בגדים שנותן לו החבר, אין עושה מדרס. אף שתחלה היה לבוש בגדיו. והרי מדרס ממש אף כשפירש הזב ממנו מטמא אדם וכלים והרי לעניין מעיינותיו הוא כזב. אפ\"ה בגדיו רק מדרס דרבנן הוא, מספיקא, ולא גזרו חכמים גזירה שאין הצבור יכולין לעמוד בו [תוס' חולין דל\"ה ב']:"
+ ],
+ [
+ "לפרושין
הן החברים שפורשין מע\"ה כדי לאכול חולין בטהרת חולון:"
+ ],
+ [
+ "בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה
חסר כאן בבא א'. בגדי פרושים מדרס לאוכלי מעשר שני. ושל אוכלי מעשר שני מדרס לאוכלי תרומה:"
+ ],
+ [
+ "בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש
לאוכלי קודש:"
+ ],
+ [
+ "בגדי קודש מדרס לחטאת
למתעסקים במי פרה ובאפרה:"
+ ],
+ [
+ "והיתה מטפחתו
טוך שלו שמתקנח בו ידיו בסעודה:"
+ ],
+ [
+ "מדרס לקודש
קמ\"ל דטעם המעלות לאו משום שיש בכל מעלה תחתונה הדיוטים שמזלזלים בה ויקילו גם במעלה שלמעלה מזו, להכי נקט הנך דאפילו חסידים היו מטפחתם מדרס:"
+ ],
+ [
+ "יוחנן בן גודגדא היה אוכל
חולין שלו:"
+ ],
+ [
+ "והיתה מטפחתו מדרס לחטאת
אבל לא לקודש עצמו, מדנשמר מכל טומאה שמטמא את הקודש, להכי כקודש דמי. מיהו קיי\"ל דלאו כקודש דמי:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "חומר בקודש מבתרומה
בי\"א דברים:"
+ ],
+ [
+ "שמטבילין כלים בתוך כלים לתרומה
דכשהכלי הפנימי אינו כבד [ודלא כר\"ב], אינו חוצץ [כי\"ד פי' ר\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא לקדש
אפילו אין הפנימי כבד, עכ\"פ חיישי' שמא לא יהי' בפה החיצון כשפופרת הנוד, דהיינו כשיעור ב' אצבעות חוזרות, נמצא שלא יהיו המים שבכלי חיצון כמעורבין במי מקוה, והו\"ל כטובל הפנימי במים שבכלי ולא במקוה. מיהו אם החיצון ג\"כ צריך טבילה, אפי' אין בפיו כשפופרת הנוד, מגו דמהני מים שבתוכו לטבילת החיצון מהני נמי לטבילת הפנימיית אף לקודש [רמב\"ם פי\"ב מאה\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "ובית הצביטה
[האנדגריף] שיש בו בית קבול [לשון ויצבט לה קלי שהוא לשון השטה. וי\"ג הצביע, והוא לשון אצבע [רק שנשמט האל\"ף] מדאוחז שם באצבע לטלטלו]:"
+ ],
+ [
+ "בתרומה
דבתרומה אם נטמא א' מאלו השלש מטומאה דרבנן, כגון ממשקין טמאין, דאע\"ג דמדאורייתא אין כלי מק\"ט רק מאב הטומאה, עכ\"פ בנגע כלי במשקין טמאין, גזרו חכמים שיטמא הכלי, משום גזירה שמא יגעו בהכלי משקין של זב וזבה, כרוקו או מימי רגליו שהן אב הטומאה דאו'. להכי בשאר משקין טמאין שטומאת הכלי רק מד\"ס, בנטמא א' מאלו *) הג' לא נטמא חבירו:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא בקודש
דבנטמא א' מאלו הג', אפילו בטומאה דרבנן, נטמא כל הכלי:"
+ ],
+ [
+ "הנושא את המדרס
הוא כלי או מלבוש שישב עליו הזב [עי' בהקדמתי לטהרות סי' כ\"ג]"
+ ],
+ [
+ "נושא את התרומה
ר\"ל מותר לישא באותה שעה תרומה, כשאינו נוגע בה נגיעה שיטמא התרומה. כגון שהתרומה בכלי חרס, שאינו מטמא מגבה, והנושאה נוגע בהכלי רק מגבה:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא את הקדש
משום מעשה שהיה, שנשא אחד כלי חרס עם יין נסכים ונשתלשל לתוכה רצועה ממנעל מדרס שלבש, ונטמא עי\"ז הקודש. וגזרו בקודש דוקא מדראו שהקילו בטהרת קודש, שלא נזהרו בה כראוי:"
+ ],
+ [
+ "מדרס לקדש
ולא נקט נמי נט\"י וטבילה כפ\"ב מ\"ה ו'. דלא נקט הכא רק הנך דיש חשש טומאה. משא\"כ נט\"י וטבילה מעלה בעלמא:"
+ ],
+ [
+ "מדת התרומה
נ\"ל דנקט הך לישנא [עי' תוס' שאחמ\"כ תרצו בדוחק]. לומר דיש מרחק הרבה ביניהן, דכל הנך מעלות דנקט מעתה מקלינן בכל א' ב' קולות בתרומה נגד קודש:"
+ ],
+ [
+ "ומטביל
דכשרוצה להטביל בגד לקודש, אם קשור הוא מתירו מקודם אף שצריך לחזור ולקשרו, ואם לח הוא מנגבו תחילה קודם שיטבלו דלא להוי כחציצה, אף שאין זה סברא שלחותו יהא כחציצה במי המקוה:"
+ ],
+ [
+ "ואחר כך מטביל
והיינו ב' קולות דלא די שא\"צ לנגבו או להתיר קשורו, אלא אפילו ללחלחו או לקשרו לכתחילה קודם טבילה שרי:"
+ ],
+ [
+ "כלים הנגמרין בטהרה
שמשנגמר וראויין לקבלת טומאה, נזהר היה בהן שלא יתטמאו:"
+ ],
+ [
+ "צריכין טבילה לקדש
דשמא נתז עליהן רוק ע\"ה כשעדיין לא נגמרו דאז לא נזהר בהן, וכשנגמר הכלי עדיין היה הרוק לח וטימא להכלי להכי צריך טבילה. אבל א\"צ הערב שמש, דכל טומאה דרבנן א\"צ הערב שמש [כרש\"י ביצה די\"ח א']:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא לתרומה
והא נמי ב' קולות, דלא די דלא חיישינן לרוק של החבר שעשה הכלי, שגם כן היה ראוי שיתטמא הכלי מרוק החבר שנטמא על הכלי מסתם ידים שלו שמשמשו בהכלי שהן שניות לטומאה לתרומה. אלא אפילו לרוק של הע\"ה שרוקו בעצמו טמא, אפ\"ה לא חיישינן ליה:"
+ ],
+ [
+ "הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש
דכשהיו חתיכות רבות בכלי, אף שאין להכלי תוך אם נגע טומאה בא' מהן, נטמאו כולן [רמב\"ם פי\"ב מאה\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא לתרומה
דבתרומה מקלינן ב' קולות לא די דבשאין להכלי תוך, אלא אפילו ש להכלי תוך, השאר שלא נגע בהן הטומאה טהורין:"
+ ],
+ [
+ "והשלישי בתרומה
עי' בהקדמתי לטהרות סי' ה'. וה\"נ דומה כאילו יש ב' קולות בתרומה, שהרביעי טיהרו לגמרי, וגם השלישי אמרו שאינו רק פסול ואינו מטמא אחרים:"
+ ],
+ [
+ "ובתרומה אם נטמאת אחת מידיו
בטומאה דרבנן, כגון שנגעה היד באוכלין או במשקין טמאין, או בספר:"
+ ],
+ [
+ "חברתה טהורה
דהרי מדאורייתא אדם וכלים אין מקבלין טומאה רק מאב הטומאה, להכי בהנך גוונא דטומאתן רק מדרבנן נטמא רק היד:"
+ ],
+ [
+ "ובקדש מטביל שתיהן
שמא נגעה בחבירתה [תוס' דכ\"ד א' ד\"ה בחיבורין]:"
+ ],
+ [
+ "שהיד מטמא את חברתה בקדש
דכשהיד הטמאה לחה, אז אפילו לא נגעה ביד השנייה נטמא גם היא, וכשהיד הטמאה נגובה עכ\"פ בנגע בה בחברתה, ואפילו נגע בידו הטמאה ביד של אחר, נטמא:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא בתרומה
הרי שוב ב' קולות בתרומה, דלא די בשלא נגעה יד הטהורה בהטמאה מטהרינן. אלא אפילו בנגעה בה טהורה:"
+ ],
+ [
+ "אוכלין אוכלים נגובין
שאין עליהן משקה, ולא הוכשרו:"
+ ],
+ [
+ "בידים מסואבות
טמאות:"
+ ],
+ [
+ "בתרומה
דהרי א\"א שיטמא התרומה מדלא הוכשרו האוכלים:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא בקדש
דכשאכל הקודש הנגוב בידים מסואבות. ודאי נטמא הקודש, דאע\"ג דלא הוכשר, קודש א\"צ הכשר מים, דחיבת הקודש מכשירתו. אלא אפילו אכל הקודש במזלג או מלקחיים [דכוש דנקט הש\"ס לאו דוקא, דאפילו לקח בכלי אחר, אין כלי מק\"ט רק מאב הטומאה], או שתחב לו אחר לתוך פיו, אסור, דחיישינן שמא שבשעה שיהיה הקודש בפיו, יקח בידיו המסואבות פירות חולין לחים, ויאכלן עם הקודש, והרי המשקה שעל פרי החולין נטמא מידיו, ויטמא את הקודש בפיו. והרי זה שוב ב' קולות בתרומה דלא די במזלג מותר לאכלה, אלא גם בידיו מסואבות להדיא שרי:"
+ ],
+ [
+ "האונן
יום שמת לו א' מז' קרובין, אב ואם, אח ואחות, בן ובת, ואשתו, ורק באותו יום, וקודם קבורה [ש\"ך י\"ד קמ\"א סק\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ומחוסר כפורים
זב וזבה יולדת ומצורע שטבלו והעריב שמשן ולא הביאו קרבנותיהן עדיין ביום המחרת:"
+ ],
+ [
+ "צריכין טבילה לקדש אבל לא לתרומה
דבתרומה מקלינן ב' קולות, דלא די כשעבר אנינותו, וכבר הביא כפרתו, דאז רמי אנפשיה למדכר אם הסיח דעתו מטהרת גופו, אלא אפילו בשעה שעדיין אונן, ולא הביא עדיין כפרתו, תיכף כשהעריב שמשו אוכל בתרומה. אבל בקדשים אף שעבר יום אנינותו, וכבר הביא כפרתו אסורין לאכול עד שיטבל. אף שלא הסיח דעתו מטהרת גופו, [דבכה\"ג גם בתרומה צריך טבילה והערב שמש כזבחים צ\"ט א'] על כל פנים מדהסיח דעתו מלאכיל קודש חיישינן שמא הסיח דעתו גם מטהרת גופו. וי\"א דאפילו לנגיעת קדשים צריך טבילה [ועי' רמב\"ם פ\"ג מכלי מקדש, וכהקדמתי לטהרות אות נה, ועי' זבחים דצ\"ט ב' דלאכילה עבד רבנן מעלה ולא לנגיעה]. מיהו אונן נוגע בקדשים, אבל לאכול קודש אסור עד שיטבול:"
+ ],
+ [
+ "שביהודה נאמנים על טהרת יין ושמן כל ימות השנה
אף שא\"צ הכשר. אפ\"ה באמר הע\"ה שעשאן בטהרה והתכוון שיהיו למנחות ונסכים, נאמן, דבקודש נזהרין מאד. מיהו דוקא ביהודה. אבל מגליל אי אפשר להביא נסכים משום דנטמאו מארץ העממין שמפסיק בין גליל לירושלים. ואפילו בשידה תיבה ומגדל, שמתזיקין מ' סאה, שאינן מקבלין טומאה, אי אפשר להביאן, דהרי קיי\"ל אהל זרוק לא שמיה אהל [כרמב\"ם פי\"א ממת]. וגם בכ\"ח מוקף צמיד פתיל אי אפשר להביאן דרך הגליל, דבקודש אין מציל צמיד פתיל:"
+ ],
+ [
+ "ובשעת הגיתות
בעת שדורכין היין:"
+ ],
+ [
+ "והבדים
דהיינו בזמן שעוצרין השמן:"
+ ],
+ [
+ "אף על התרומה
דאז הכל מטהרין כליהן. ובשאר השנה לא:"
+ ],
+ [
+ "לא יקבלנה ממנו
ר\"ל הכהן החבר לא יקבלנה מהע\"ה, דשמא נטמא אח\"כ, דבתרומה לא זהירי כל כך. [ונ\"ל דלהכי נקט \"והביאו\", לשון רבים, דקמ\"ל דאפילו היו המביאין רבים, ומעידין עליה שטהורה היא, אפ\"ה אין נאמנין דכל החשוד וכו']:"
+ ],
+ [
+ "אבל מניחה לגת הבאה
ר\"ל הע\"ה שיודע שנזהר בה רק שלא יאמינוהו, יניחנה עד הגת הבאה. שאז יהיה נאמן עליה:"
+ ],
+ [
+ "ואם אמר לו
הע\"ה להכהן:"
+ ],
+ [
+ "הפרשתי לתוכה רביעית קדש
ר\"ל הקדשתי להפריש מיין שלתוכם, רביעית אחת לנסכים:"
+ ],
+ [
+ "נאמן
דהרי לקודש נאמן, וגנאי יהיה לקודש שיהיה התרומה שבצדה טמא והיא תקרב:"
+ ],
+ [
+ "כדי יין וכדי שמן המדומעות
ע\"ה שהביא לנו כדים מלאים שמן ויין ששמרן להפריש מהן נסכים, והרי צריך להפריש מכל כד תחילה תרומות ומעשרות, נמצא שהכדים מדומעות מתרומה ונסכים וחולין:"
+ ],
+ [
+ "וקודם לגיתות שבעים יום
דאז כבר מתחילין לטהר כליהן, ומדנאמן על הקודש, נאמן גם על התרומה ועל גוף הכדים, משום גנאי הקודש, וכלעיל סי' מ' [והקשו רבעתוס' מה איריא בשעת הגתות בכל השנה נמי וכדאמר לעיל בהפריש לתיכה רביעית קודש נאמן אף על התרומה בכל השנה. ותירץ דהתם בהקדיש הרביעית לחלוטין, אבל הכא לא התכוון רק לכשיצטרך יקח ממנו לנסכים. ונ\"ל דלפ\"ז הא דאוקמא בקודש רק לרבותא נקטי' דאף דהקדש מעורב בהכד, אפ\"ה א\"נ רק בזמן גתות, דלא דמי לרישא, דהכא לא הקדיש לחלוטין. ותו נ\"ל דהא דמסיים וקודם לגתות ע' יום, רק אכדין קאי, משום דרק בכלים שייך האי טעמא שכבר טהרוהו, אבל ביין ושמן גופיה, הרי קודם זמן הגתות אין כאן שמן ויין]:"
+ ],
+ [
+ "מן המודיעית
הוא כרך רחוק מירושלים ט\"ו מיל, ומאותו מחוז רגילין להביא קדירות לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "ולפנים
ר\"ל מכל המקומות שבין מודיעית לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "נאמנין על כלי חרס
ר\"ל כלי חרס שצריכין להשתמש בהן קודש, נאמן הע\"ה לומר שעשאן בטהרה כראוי לקודש. מדאינן מטמאין מגבן, וגם לא מהני בהו טבילה. ודוקא בכלי חרס דקין כקדירות וכוסות, מדא\"א בלעדן, דהרי בירושלים אין עושין כבשונות מפני העשן, לכן כאמן הע\"ה על טהרת הכלים בכל זמן לקודש. אבל לתרומה אין נאמנים על הכלים:"
+ ],
+ [
+ "מן המודיעית ולחוץ אין נאמנין
ובמודיעית עצמו יש חלוק, דכשהקדר והחבר שניהן בדרך כניסתן לירושלים או שהקדר בדרך כניסה לירושלים והחבר בדרך יציאה, ופגשו יחד במודיעית, אז דין העיר כלחוץ, משום דיכול החבר לכנס עם הקדר לצד שבין מודיעית לירושלים, ויקח ממנו שם כלים. וה\"ה כששניהן בדרך יציאתן והם במודיעית. דינה כלחוץ, מדלא לקח ממנו כשהיה לפנים. אבל כשהחבר נכנס וקדר יוצא, ופגשו יחד במודיעית והקדר מפני משאו לא ירצה לחזור לאחוריו, אז דין העיר כלפנים ממודיעית, ויקח והן טהורין לקודש:"
+ ],
+ [
+ "נכנס
לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "לפנים מן המודיעית
ר\"ל מלפנים ממודיעים:"
+ ],
+ [
+ "הוא הקדר
ר\"ל דוקא אותו קדר שהכניסן נאמן. אבל במסרן הקדר לע\"ה אחר שם למכרן אין הב' נאמן:"
+ ],
+ [
+ "והן הקדירות
במסר לו ג\"כ קדר אחר שם קדירות, אף דנאמן על שלו, אינו נאמן על של חבירו:"
+ ],
+ [
+ "והן הלוקחים
אותן שראוהו מכניס יקחו, ולא אחרים. ואפשר דר\"ל דאפילו אותן שראהו מכניס מותרים ליקח:"
+ ],
+ [
+ "הגבאין
גובי מס המלך, והן ע\"ה:"
+ ],
+ [
+ "שנכנסו לתוך הבית
ליקח משכנות על המס, ומיירי שלא היה עמהן עכו\"ם, להשגיח עליהן שיחפשו היטב:"
+ ],
+ [
+ "וכן הגנבים שהחזירו את הכלים
שגנבו כלי חרס, ועשו תשובה והחזירום וה\"ה שאר ע\"ה שנכנס שלא ברשות דבעית שמא יבוא בעה\"ב [טהרות פ\"ו] רק נקט הנהו לרבותא אף דלא בעית, בשעה שנכנסו מלמשמש הכל:"
+ ],
+ [
+ "נאמנין לומר לא נגענו
ר\"ל לא נגענו לתוכו, והרי כלי חרס אינו מתטמא מגבו. ונאמנים בכה\"ג אך לתרומה:"
+ ],
+ [
+ "ובירושלם נאמנין
הע\"ה:"
+ ],
+ [
+ "על הקדש
אפי' על כלי חרס גדולי', נאמנים לומר שהן טהורים לקודש:"
+ ],
+ [
+ "ובשעת הרגל
דאז הכל מתטהרין שם:"
+ ],
+ [
+ "הפותח את חביתו
חבר שפתח חביתו למכור יין בירושלי' ברגל וע\"י זה משמשו בו הע\"ה ברגל:"
+ ],
+ [
+ "והמתחיל בעיסתו על גב הרגל
שהתחיל למכור קצת מעיסתו ברגל, שממשמשו בו ידי הע\"ה אז:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר יגמור
ר\"ל מותר למכור כל השאר אחר הרגל בחזקת טהרה. דאם לא כן לא יתחיל למכור, ולא יהי' מזון מצוי לעולי רגלים:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים לא יגמור
דנטמא למפרע ממשמוש הע\"ה ברגל, ורק ברגל טהור היה:"
+ ],
+ [
+ "משעבר הרגל היו מעבירין על טהרת עזרה
ר\"ל מעבירין כלי המקדש ממקומן כדי לטהרן בטבילה, מדנגעו בהן הע\"ה ברגל:"
+ ],
+ [
+ "לא היו מעבירין מפני כבוד השבת
מדטרודים הכהנים בבתיהן לצרכי שבת:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אף לא ביום חמישי שאין הכהנים פנויין
מדצריכים עוד קודם שבת להוציא הדשן מהתפוח שבאמצע המזבח, שנתרבה שם דשן ברגל מקרבנות של כל ישראל:"
+ ],
+ [
+ "ואומרין להם
לכהנים הע\"ה שנכנסו להיכל להשתחות שם ברגל. מיהו ישראל אסור לכנס אפי' לעזרת כהנים, רק לסמיכה וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "הזהרו שלא תגעו בשלהן
דא\"א לסלקו ולטבלו, מדכתיב לחם הפנים לפני תמיד:"
+ ],
+ [
+ "ובמנורה ותטמאוהו
ל\"ג מנורה, כמבואר בש\"ס, דהרי רשאי לסלקה לטבלה, דתמיד דכתיב במנורה, היינו שידלק כל הלילה. [ולרמב\"ם פ\"ג מתמיד שמדליק המנורה גם ביום עכ\"פ א\"צ להדליקן תמיד ביום. ואע\"ג שנר המערבי לכ\"ע דולק כל היום מעשה גם הי' משום שהיה בו מדת שמן רק כבחבריו [כספ\"ג דתמיד]. ולפי שלא הי' מצוה, רק שאסור לכבותו, כדי לפרסם הנס, לפיכך הי' יכול לטול הנר מהמנורה ולהושיבו במקום אחר עד שיטביל המנורה. ואף למ\"ד דנרות קבועין במנורה [כמנחות דפ\"ח ב'] והכי קיי\"ל עכ\"פ כשנטמא המנורה, מסתמא לא דלק בנס]:"
+ ],
+ [
+ "כל הכלים שהיו במקדש
אפי' שולחן, מדאפשר שיטמא:"
+ ],
+ [
+ "כל הכלים שהיו במקדש
כשודאי נטמא:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהן כקרקע
מזבח נחושת נקרא בתור' מזבח אדמה, וכלי אדמה אינו מק\"ט. ומזבח הזהב איתקש למזבח נחושת:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים מפני שהן מצופין
ר\"ל וחכמים מטמאין, משום דצפויין שהוא מתכות הוא העיקר, ולהכי לא מקרי מזבח הזהב כלי עץ העשוי לנחת שאינו מק\"ט. וי\"א דחכמים ס\"ל ג\"כ דטהורין, וה\"ק דמשום דהן מצופין טהורים, דכל כלי מצופה טהור [כפכ\"ב דכלים]. והא דקאמר התם כלי מצופה בשיש טהור לאו דוקא, אלא אורחא דמלתא נקט, וה\"ה בחיפן בשאר דברים טהורים [ועי' בש\"ס] ואע\"ג דשולחן נמי מצופה, ואפ\"ה מקבל טומאה ה\"ט מדקריי' רחמנא עץ. אבל שאר כלים בטל הכלי לגבי צפוי וטהור:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין חגיגה",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Moed"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Eruvin/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Eruvin/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..19ee72df19e995c8c9533c0163078585e1de3be4
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Eruvin/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,1871 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Yachin on Mishnah Eruvin",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "יכין עירובין",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Moed"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "מבוי
ר\"ל מבוא הרחוב:"
+ ],
+ [
+ "שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה
ר\"ל אם הקורה שמונח על הפתיחה של הרחוב להתיר הטלטול שבתוכה, מונח למעלה מכ' אמה:"
+ ],
+ [
+ "ימעט
ר\"ל ישפיל ויניחו למטה, שאז יהיה ניכר לבני המבוי לסימן שלא יטלטלו ממבוי לרשות הרבים:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אינו צריך
דס\"ל קורה משום מחיצה דפי תקרה יורד וסותם ואפי' במונח למעלה מכ':"
+ ],
+ [
+ "והרחב מעשר אמות
ר\"ל אם מבוא הרחוב רחב יותר מי' אמות. דאז לא מקרי פתח:"
+ ],
+ [
+ "ימעט
ר\"ל ימעט רוחב כניסתו עלי' אמות או פחות:"
+ ],
+ [
+ "ואם יש לו צורת הפתח
ר\"ל דברישא (לא) מיירי שהקורה מונח על ב' הכותלים. אבל הכא מיירי שיש קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן, אף שקנה העליון מרוחק בגובה כמה אמות מב' הקנים שלמטה רק שמכוון לשל מטה:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שהוא רחב מעשר אמות
או שגבוה יותר מכ' (כ\"כ הרמב\"ם. וב\"ח שס\"ג):"
+ ],
+ [
+ "הכשר מבוי
ר\"ל שיהי' ניתר לטלטל במבוי:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים לחי וקורה
דצריך שניהן:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים לחי או קורה
מיהו בהותר בלחי, הו\"ל כד' מחיצות גמורות, וכרה\"י גמור דמי, ולהכי הזורק לתוכה מר\"ה. חייב. משא\"כ בהותר בקורה, רק היכר בעלמא הוא, ולהכי הזורק לתוכה מר\"ה, פטור:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר לחיין
לחי מכאן ולחי מכאן בפתח:"
+ ],
+ [
+ "משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד
הוא ר\"מ:"
+ ],
+ [
+ "לפני רבי עקיבא לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על מבוי שהוא פחות מארבע אמות
ר\"ל רוחב פתחו:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי עקיבא על זה ועל זה נחלקו
ופליג את\"ק במבוי שרוחב פתחו פחות מד' טפחים, דחד סבר א\"צ לא לחי ולא קורה, ואידך סבר צריך. [ול\"מ נ\"ל דת\"ק מדקאמר סתם הכשר מבוי, משמע דכל מבוי אפי' שפתחו פחות מד\"ט דלמ\"ד צריך, בכולן צריך הכשר ור\"ע דקאמר דבזה וזה נחלקו. ש\"מ דבאינך ס\"ל דד\"ה א\"צ]:"
+ ],
+ [
+ "רחבה כדי לקבל אריח
דצריך שיהיה להיכירא שהוא מונח שם לקביעות ושראוי לבנות עליו:"
+ ],
+ [
+ "ואריח חצי לבנה של שלשה טפחים
ר\"ל לבנה הוא ג\"ט על ג\"ט. נמצא אריח טפח וחצי על אורך ג' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "דיה לקורה שתהא רחבה טפח
שהרי אותו חצי טפח שהאריח עודף ברחבו על הקורה, הוא רוחב ב' אצבעות, ויכול לתמכן במרוח טיט אצבע מכאן ואצבע מכאן:"
+ ],
+ [
+ "כדי לקבל אריח לארכו
. ארכו של אריח כנגד אורך הקורה:"
+ ],
+ [
+ "רחבה
של קורה:"
+ ],
+ [
+ "כדי לקבל אריח ובריאה כדי לקבל אריח
ר\"ל חזקה לסבול כובד אריח:"
+ ],
+ [
+ "היתה של קש או של קנים רואין אותה כאילו היא של מתכת
ר' יודא קאמר לה לכולהו בבי (ולרמב\"ם ורא\"ש, מעקומה ואילך כ\"ע מודים):"
+ ],
+ [
+ "עקומה
אף שהעקמומית חוץ למבוי:"
+ ],
+ [
+ "רואין אותה כאילו היא פשוטה
ולא חיישי' דאתא לאמשוכי בתר עקמומית לחוץ (ולרמב\"ם הנ\"ל צריך שלא יהא ג' טפחים בין ב' בליטות העקמימות):"
+ ],
+ [
+ "עגולה
שאין אריח יכול לנוח עליה:"
+ ],
+ [
+ "כל שיש בהקיפו שלשה טפחים
שצריך חוט של ג' טפחים להקיפה:"
+ ],
+ [
+ "יש בו רוחב טפח
ואין החשבון מדוקדק. דהיקף ג' טפחים יש ברחבו טפח ושביעית טפח ולחומרא לא דק:"
+ ],
+ [
+ "לחיין שאמרו
במשנה ב'. והא דתני הכא לחיין בלשון רבים ולא כלעיל במ\"ג. היינו לאשמועינן דאפי' עושה ב' לחיין כר\"א במ\"ב אפ\"ה צריך גובה י' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "בכל עושין לחיין אפילו בדבר שיש בו רוח חיים
דלא חיישינן שתמות הבהמה ותתכווץ לפחות מכשיעור. ומיירי במתוחה הבהמה בחבלים למעלה, דאל\"כ חיישינן שתברח או תרבץ:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יוסי אוסר
דחייש למיתת הבהמה:"
+ ],
+ [
+ "ומטמא משום גולל
בהניחה לכסוי קבר. ולרש\"י כסוי לארון (עי' שנת קנ\"ב ב'):"
+ ],
+ [
+ "ורבי מאיר מטהר
דמחיצה שעומדת ברוח חיים אינה מחיצה (ובש\"ס גרסי' ברישא נמי ר\"מ):"
+ ],
+ [
+ "ורבי יוסי הגלילי פוסל
דכתיב וכתב לה ספר, צריך שיהיה דוגמת ספר בלי רוח חיים. ורבנן ס\"ל להכי כ' ספר, שיהיה מסופר בגט דברים הכורתים בינה לבינו. מיהו בכתב גט אקרן פרה. מודו דדוקא בנתן לה הפרה, דאז א\"צ קציצה קודם שיתן לה הגט. אבל בלא רצה ליתן לה רק הקרן, אינה מגורשת. דכתיב וכתב ונתן, צריך שלא יחסר מעשה בין כתיבה לנתינה. והכא מחוסר הקרן קציצה קודם שיתנהו לה:"
+ ],
+ [
+ "שיירא
(קאראוואנע). והיא חבורה שהולכת יחד במדבר, ואינה פחותה מג' בני אדם:"
+ ],
+ [
+ "שחנתה בבקעה והקיפוה
מערב שבת:"
+ ],
+ [
+ "בכלי בהמה
כמרדעת ואוכפין (ונ\"ל דקמ\"ל דאף דכלים לא מבטל להו, אפ\"ה הוה מחיצה):"
+ ],
+ [
+ "מטלטלין בתוכה
אע\"פ שהפרוץ מרובה ע\"י החלל שבין אוכף לחבירו, אפ\"ה מדאינו מרובה יתר על העומד, הוה מחיצה:"
+ ],
+ [
+ "ולא יהיו פרצות יתרות על הבנין
דאז אפי' נגד העומד אסור לטלטל, אפי' הפרצות כל אחת פחות מעשר:"
+ ],
+ [
+ "יתר מכאן אסור
אפי' יש רק אחת אוסרת כל ההיקף. מיהו ביש להפירוץ צורת הפתח שרי, אפי' לפרצה שהיא יותר מעשר אמות. אמנם בהעמיד ד' קונדסון לד' רוחות, ובכל צד יש צורת הפתח, רק בהעמידן במבוי וחצר שיש שם דיורין שרי כה\"ג, משא\"כ בהעמידן בבקעה. ולרמב\"ם בכל מקים לא מהני צורת הפתח כשהפרוץ מרובה על העומד (שס\"ב י'):"
+ ],
+ [
+ "מקיפין
ר\"ל מותר להקיף:"
+ ],
+ [
+ "שלשה חבלים זה למעלה מזה וזה למעלה מזה
סביב לשיירא, והוה כמחיצה, ואף דפרוץ מרובה על העומד, כל מלמעלה למטה אמרינן חביט רמי:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא יהא בין חבל לחבירו שלשה טפחים
וכ\"כ מחבל תחתון לארץ צריך פחות מג' טפחים, דאז הו\"ל יחד כלבוד:"
+ ],
+ [
+ "שיעור חבלים ועוביין יתר על טפח
ושיעור היתר על טפח, הוא כפי ג' המשהויין שחסרו בג' הרווחים:"
+ ],
+ [
+ "מקיפין בקנים
שנועצן בקרקע סביב השיירא:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו שלשה טפחים בשיירא דברו
דלכל צרכן סגי להו בשתי בלא ערב, דבהיה החברותא פחותה מג' בני אדם צריך בכה\"ג מחיצה של שתי וערב אבל בית סאתים אפי' ליחיד סגי ליה בשתי בלא ערב:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים לא דברו בשיירא אלא בהווה
מיהו דוקא במדבר:"
+ ],
+ [
+ "כל מחיצה שאינה של שתי ושל ערב אינה מחיצה
אפי' בשיירא:"
+ ],
+ [
+ "דברי רבי יוסי ב\"ר יהודה וחכמים אומרים אחד משני דברים
דאו בשתי דהיינו בקנים או בערב דהיינו בחבלים סגי, ודלא כרבנן קמאי דלא שרו ליחיד אלא דומיא דשיירא דהיינו בדרך אלא אפי' ליחיד וביישוב. והכי קיי\"ל. מיהו יחיד אסור לעשות מחיצה יותר מבית סאתים. שהוא ריוח שהוא ק' על נ' אמה. אבל שיירא מותרים לעשות מחיצה אפי' לכמה מילין. ובלבד שלא ישאר מקום פנוי מכלים, כבית סאתים:"
+ ],
+ [
+ "ארבעה דברים פטרו במחנה
חיל ישראל, אפי' במלחמת רשות:"
+ ],
+ [
+ "מביאין עצים מכל מקום
ואין חוששין לגזל, דהפקר ב\"ד הפקר:"
+ ],
+ [
+ "ופטורים מרחיצת ידים
שלפני סעודה, אבל לאחר הסעודה חייבין בנט\"י בזמן הגמ', מדהי' מצוי בזמניהן מלח סדומית, שנדבק באצבעות. ומסמא את העינים, כשיגיע בהן בעיניו וחמירא סכנתא:"
+ ],
+ [
+ "ומדמאי
ר\"ל פטורים לעשר פירות דמאי' כשלנין בשדה. אבל בלנין בעיר שמצוי שם מאכל, חייבים כרפ\"ג דדמאי, עלח\"מ):"
+ ],
+ [
+ "ומלערב
ר\"ל כשהמחנה מוקף מחיצה מותרים לטלטל מאהל לאהל בלי ערובי חצירות מדאין לו עיקר בתורה, אבל ערובי תחומין חייבים, מדיש לו עיקר סמך בתורה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "עושין פסין
(ברעטטער):"
+ ],
+ [
+ "לביראות
(ברוננען) שברשות הרבים, דהבור שעמוק י' טפחים, הו\"ל רה\"י, ואסור לשאוב מים להשקות בהמתו שברשות הרבים, להכי תקנו חז\"ל לבני ארץ ישראל ולבהמת עולי רגלים, שיעמוד פסין סביב הבור, ויעמיד הבהמה ראשה ורובה בין הפסין, וישקנה, דהריוח שבאמצע הו\"ל כרה\"י:"
+ ],
+ [
+ "ארבעה דיומדין
נוטריקון \"דיו\" \"עמוד\". ור\"ל זווג עמודים, ר\"ל שיעמיד בכל זוית ב' קרשים מחוברים יחד כמין ד' (צווייא ווענדיגע ווינקעל ברעטטער) כדי שיהיה אמה דופן לכאן ואמה דופן לכאן כזה?:"
+ ],
+ [
+ "נראין כשמונה
דלכל דיומד ב' דפנות:"
+ ],
+ [
+ "ארבעה דיומדין וארבעה פשוטין
(איינפאכע ברעטטער), שיעמיד קרש פשוט בין דיומד לחבירו:"
+ ],
+ [
+ "גובהן עשרה טפחים ורוחבן ששה ועוביין כל שהוא וביניהן במלא שתי רבקות
(געשפאנן):"
+ ],
+ [
+ "של שלש שלש בקר
בכל רבקה ג' בקר ברוחב. רוחב בקר א', ב' אמות פחות שליש. נמצא ב' הרבקות י' אמות. ואם יש ריוח כזה בין דיומד לחבירו, לכו\"ע א\"צ פשוטין ביניהן. וביש ביניהן יותר מי\"ג אמות ושליש, לכו\"ע צריך פשוטין באמצע, ופלוגתייהו ביש בהריוח יותר מי' אמות ופחות מי\"ג אמות ושליש, לר\"מ צריך פשוטין, ואע\"ג שע\"י שיעמיד פשוטין יהיה הריוח צר מלהכניס ביניהן ב' רבקות, ישקה אותן א' א', ולר\"י א\"צ:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר של ארבע ארבע
שיהיו ד' בקר בכל רבקה שאז רוחב בו הרבקות י\"ג אמות ושליש:"
+ ],
+ [
+ "קשורות ולא מותרות
ר\"ל שלא יהיו קשורות יחד. מותרות. דהיינו בריוח. רק קשורות יחד בצמצום, כדי למעט הריוח:"
+ ],
+ [
+ "אחת נכנסת ואחת יוצאת
ר\"ל להכי בעינן בכדי ב' רבקות, כדי שתהיה א' נכנסת וכו'."
+ ],
+ [
+ "מותר להקריב
הדיומדין לבאר, ועי\"ז ימעט הריוח שביניהן:"
+ ],
+ [
+ "מותר להרחיק כל שהוא
נוטריקון כל שהוא. ור\"ל כל כמה שירצה:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שירבה בפסין
ר\"ל בכדי שלא יהיה בין פס לחבירו רק כשיעור ב' רבקות לכל מר כדאית ליה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר עד בית סאתים
ר\"ל שלא יהיה הריח שבתוך הדיומדין יותר מק' על ב' אמה:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו לא אמרו בית סאתים אלא לגנה ולקרפף
הוא גדר עגול סביב למקום שמניחין שם עצים. דב' אלו לא הוקפו לדירה, להכי כשירצה לטלטל שם צריך שיהיה רק בית סאתים:"
+ ],
+ [
+ "אבל אם היה דיר
גדר שעושין בשדה סביב לבהמות כדי שיזבלו השדה:"
+ ],
+ [
+ "או סחר
גדר שסביב הבהמות לשמרן:"
+ ],
+ [
+ "או מוקצה
מקום גדור שאחורי הבתים:"
+ ],
+ [
+ "או חצר
מקום גדור שלפני הבתים, שמתוכו נכנסין לבתים (ועי' בפתיחה). שכל אלו הקיפן לדירה מקרי. מדעשויין לכניסה ויציאה תמיד לתשמיש אדם. ואם כן ה\"ה פסי ביראות:"
+ ],
+ [
+ "ומותר להרחיק כל שהוא
ר\"ל משום הכי גם בפסי ביראות מותר להרחיק כל כמה שירצה, מדעשויין לשתיית אדם בכל עת:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אם היתה דרך הרבים מפסקתן
בין הפסין:"
+ ],
+ [
+ "יסלקנה לצדדין
דאל\"כ הליכת הרבים מבטלת מחיצת הפסין מלהיות רה\"י:"
+ ],
+ [
+ "אחד בור הרבים
של מים מכונסין. דאף דפסקי מיא רבים מדכרו אהדדי שלא לטלטל בין הפסין כשיפסקו המים. ואילה\"ק מ\"ש ממדורה דאפי' י' בנ\"א אין קורין לאורה (כשבת י\"ב א') ולא אמרינן דמדכרו אהדדי אע\"ג דמכנפי מכ\"ש הכא דאין זה מצוי שם בשעה כשמצוי חבירו.י\"ל דמדכרו אהדדי דהכא הייני בכל ימות החול יזכירו א\"ע שאסור לטלטל במקום זה ודו\"ק (ועי' לקמן פ\"ד סי' לט):"
+ ],
+ [
+ "ובאר הרבים ובאר היחיד
דאף שהוא של יחיד, עכ\"פ באר לא פסקו מיא:"
+ ],
+ [
+ "עושין לחי פסין אבל לבור היחיד
דהו\"ל ב' לריעותא:"
+ ],
+ [
+ "עושין לו מחיצה גבוה עשרה טפחים דברי רבי עקיבא רבי יהודה בן בבא אומר אין עושין פסין אלא לבאר הרבים בלבד
דהו\"ל ב' לטיבותא. ודוקא לבהמה. אבל אדם אסור לשאוב ולשתות שם בין הפסין, מדיכול לירד למטה, ולשתות:"
+ ],
+ [
+ "ולשאר עושין חגורה
גדר סביב (אב\"י ורש\"י פי' חבלים, וכן מסתבר לישנא דחגורה. ונ\"ל דקמ\"ל דאף דאינו רק מחיצה של ערב, הוא מחיצה):"
+ ],
+ [
+ "ועוד אמר רבי יהודה בן בבא
מדקתני לעיל שסמוך חדא לחומרא גבי פסין, דלא הותרו רק לבאר הרבים, קתני הכא ועוד, דמחמיר נמי בזה דאף במוקף לדירה לא שרי טפי מבית סאתים:"
+ ],
+ [
+ "שהן שבעים אמה ושיריים
הן עוד ד' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "על שבעים אמה ושיריים
זהו בקירוב כשיעור רבוע של ק' על נ' אמה, והרי נ' על נ' הוא בית סאה, א\"כ ק' על נ' הוא בית סאתיים:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שיהא בה שומירה
סוכה לישיבת שומר הצאן או השדות, שידור שם בקביעות:"
+ ],
+ [
+ "או בית דירה
בית דירה גמורה לבעה\"ב אף שאין דר שם בקביעות:"
+ ],
+ [
+ "או שתהא סמוכה לעיר
תוך אלפים אמה, כדי שיכול בעה\"ב לבוא שם בשבת דהו\"ל כדרין שם:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אפילו אין בה אלא בור ושיח ומערה
או או. בור עגול, שיח הוא חפור באורך, מערה מקורה:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר אפילו אין בה אחת מכל אלו מטלטלין בתוכה ובלבד שיהא בה שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים
דס\"ל כאמרו לו שבמשנה ג'. רק איכא בינייהו, אורך י\"ח אמה וד' טפחים על רוחב טפחיים, שזהו מה שיתרים ק' על נ' אמה. על רבוע של ע' על ע' אמה, דלת\"ק שרי בבית סאתים שלמים, ולר\"ע לא שרי רק בריבוע של ע' על ע':"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר אם היתה ארכה יתר על רחבה אפילו אמה אחת
אף שבין הכל אינו רק ה' אלפים אמות מרובעים, שזהו תשבורת שטח של ק' על נ' אמה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר אפילו ארכה פי שנים ברחבה
דהיינו ק' על נ':"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי אלעאי שמעתי מרבי אליעזר ואפילו היא כבית כור
הוא רע\"ג אמה וה' טפחים וב' שלישיות אצבע, על זה השיעור בעצמו בריבוע. ואגינה וקרפף שאין בהן בית דירה קאי:"
+ ],
+ [
+ "וכן שמעתי ממנו אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא עירב
שלא נתן חלקי מע\"ש לערובי חצירות, והרי מדיש לו חלק בחצר, אוסר כולן להוציא מבתיהן לחצר:"
+ ],
+ [
+ "ביתו אסור מלהכניס ולהוציא לו אבל להם מותר
כשביטל להן רשותו שבחצר, אף שעי\"ז הותרו בני החצר להוציא גם מביתו לחצר, עכ\"פ הוא, רק מבתיהן לחצר מותר להוציא, מדהו\"ל כאורח אצלן, דהרי הו\"ל כאילו ביטל להן גם רשות ביתו, ולפיכך הו\"ל כשאר אדם הנכנס לבית חבירו. אבל מביתו אסור להוציא לחצר, דכשמוציא, חוזר מביטול רשותו, ונאסרו כולן מלהוציא מבתיהן:"
+ ],
+ [
+ "וכן שמעתי ממנו שיוצאין בעקרבנים
מין עשב:"
+ ],
+ [
+ "בפסח
משום מרור (אב\"י וקמ\"ל דאף דמקיש מרור למצה שהוא ממין זרעים דהיינו ירק [כפסחים ל\"ע ב'], והרי עקרבנין גדל סביב הדקל, וסד\"א מין אילן הוא. קמ\"ל דמין ירק הוא):"
+ ],
+ [
+ "וחזרתי על כל תלמידיו ובקשתי לי חבר
שיאמר ששמע כן מפיו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בכל מערבין
ערובי תחומין. דערובי חצירות אינו רק בפת שלם ואפי' בפתין הרבה ושיהיה כל א' ככר שלם, ושיהיו כולן יחד מזון ב' סעודות. וכן משמע בעירובין (מ\"ט א') דאפי' בהרבה פתין שלמין סגי. וכן משמע בפ\"ו מ\"ו וז'. וי\"א דצריך שיהי' לכולן רק פת א' שלם (שס\"ו ס\"ו). ואילה\"ק לדיעה ראשונה דשרי בהרבה פתין שלמין למה לא ניחוש לנצויי שיאמר א' אני נתתי גדול ואתה קטן כמו דחיישינן מה\"ט שלא יערבו בפרוסות. י\"ל דחשיבות של שלימה נגד פרוסות היא גדולה יותר מחשיבות גדולה נגד קטנה, ולא אתו לאנצויי עבור זה (ועי' בא\"ח כי' קס\"ח). ומה\"ט לא יקפידו ג\"כ כשיהי' פת של א' יפה טפי משל חבירו. מדאין לחבירו יפה ממנה, משא\"כ בשלימה. ונקרא עירוב לפי שמערב לעצמו התחום שאינו רשאי להלוך, עם התחום שרשאי להלוך בו, כמבואר בפתיחה:"
+ ],
+ [
+ "ומשתתפים
שתופי מבואות (עי' פתיחה):"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן המים ומן המלח
ה\"ה כמהין ופטריות, דהעירוב מועיל רק משום דמחשב כאילו דר ואוכל שם, והנהו לאו מזון נינהו. מיהו במים מעורבין במלח, מערבין עירובי תחומין ומבואות. וי\"א שיערב בהן קצת שמן שפ\"ו ה'). ושיעור ערובי תחומין, אם מאכל, צריך כדי ו' ביצים (ת\"ט) ובמניח עירובו במשקין, צריך ב' רביעיות, שהן יחד כדי ג' ביצים. ובמערב לרבים, צריך לכל א' כך (תי\"ג). אבל ערובי חצירות או שתופי מבואות, סגי בשיעור זה אפי' לרבים רק בערובי חצירות צריך פת שלם כשיעור זה. (שפ\"ו ושס\"ח ג'):"
+ ],
+ [
+ "והכל ניקח בכסף מעשר
כסף מעשר שני שהעלה ולירושלים:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן המים ומן המלח
דכסף מעשר שני צריך שיקנה בו בירושלים דבר שהוא פרי מפרי:"
+ ],
+ [
+ "הנודר מן המזון מותר במים ובמלח
לאו שנדר ממזון, דאז אסור רק בה' מיני דגן, רק מיירי שאמר כל הזן יהיה אסור עלי, והנהו לא זייני. (ונ\"ל נמי דמיירי שנדר רק לזמן. דאל\"כ לא חייל כלל, מדא\"א להתקיים בלי מזונות הו\"ל שבועת שוא (כר\"ן שבועות רצ\"ו א' ועי' ש\"ך י\"ד רי\"ז סקכ\"ט):"
+ ],
+ [
+ "מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה
מדחזי לאחרים:"
+ ],
+ [
+ "סומכוס אומר בחולין
דס\"ל דבעינן שיהא חזי ליה. אבל ביין לנזיר מודה דמערבין. משום דאפשר למתשיל עליה, וכדחזי ליה דמי. דאף דאין מתירין נדרים בשבת משום שבות. לצורך שבת מתירין (כא\"ח שמ\"א), והכי נמי צורך שבת הוא. אבל בתרומה אי מתשיל עלה הדרא לטבלא, ולא חזי עד שיחזור ויפריש תרומה אחרת, והרי אסור להפריש תרומה משום שבות. דמחזי כמתקן (כביצה פ\"ה מ\"ב). ואף דאינו צריך שיהיה העירוב חזי ליה רק בין השמשות, דהיינו בשעת קניית העירוב סומכוס ס\"ל דגזרו על שבות בין השמשות אף לצורך מצוה, דהרי אין מערבין לתחומין רק לדבר מצוה, ואפילו הכי סבירא ליה דגזרו עליו ביה\"ש. ולרבנן עכ\"פ לאחרינהו חזי, וא\"צ שיהיו ראויין לעצמו. (אמנם ק\"ל לש\"ס ל\"ל למימרא דסומכוס ס\"ל דגזרו אשבות ביה\"ש הול\"ל דמשום דצריך שיהיה העירוב חזי ביה\"ש בשעת קניית העירוב, והן תרומה כיון דמקמי הכי לא הוה חזי, הו\"ל כמניח אז עירובו והרי בביה\"ש אסור להניח העירוב, דאקנויי רשותא בשבת אסור (כשבת פ\"ב ס\"ט). ואת\"ל א\"כ נזיר נמי, אע\"כ דאף שלא הי' שלו קודם בין השמשות. אפ\"ה במתשיל אז לא הו\"ל אז כמניח העירוב ביה\"ש. עכ\"פ מה מקשי הש\"ס לסומכוס דמ\"ש נזיר דמותר ביין משום מתשיל. א\"כ תרומה נמי אי בעי מתשיל. ומה קושיא, נזיר מצוה לאתשולי עליה (כנדרים ד\"י ע\"א), משא\"כ תרומה לאו מצוה לאתשולי (שם נ\"ט א'). ואפשר י\"ל דאף דלכתחילה אסור למתשיל בתרומה, כיון דאי עביד מהני. מחשב כדידי'):"
+ ],
+ [
+ "ולכהן בבית הפרס
שדה שנחרש בה קבר, דכיון דטומאתו רק מדרבנן. הקילו שיכול לילך לשם כשמנפח והולך ורואה שאינו מניע בהלוכו עצם כשעורה. א\"כ יכול להיות הוא ועירובו במקום א', ואע\"ג דלרבנן א\"צ שיהיה העירוב חזי לעצמו כסי' ז', עכ\"פ צריך שיהי' העירוב מונח במקום שיוכל המערב לבוא לשם, מדה\"ל כאילו דר שם:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אפילו בבית הקברות
דטומאתו מדאו':"
+ ],
+ [
+ "מפני שיכול לילך לחוץ
ר\"ל לילך ולעשות מחיצה. ובש\"ס גרסי' לחוץ ולילך וכו':"
+ ],
+ [
+ "ולאכול
ר\"ל דיכול כהן לילך לשם כשיחוץ בינו להקברות ע\"י מחיצת תיבה כשישב בה. והיא רחבה אמה על אמה ברום ג' אמות דאז אינה מקבלת טומאה. ונמשכת מבהמות מבעו\"י שג\"כ אינן מק\"ט (אב\"י כך כתב רש\"י. ואילה\"ק הרי גם בביה\"ש עצמו מותר לכנס שם ע\"י תיבה הנמשכת מהבהמות, דהרי אינו רק שבות ולא גזרו על שבות ביה\"ש. י\"ל כיון דאסור שמא יחתוך זמורה, דהו\"ל איסור דאו' להכי גזרו על שבות כזה ביה\"ש. וכ\"כ הרא\"ש פ\"א דעירובין ס\"ד ותוס' עירובין דל\"ג א' ד\"ה והא בסופו). וגם עירובו יכול ליקח בפשוטי כלי עץ שאינו רחב טפח, דאז אינו מק\"ט אפי' מדרבנן גם אינו מאהיל דאל\"כ הרי נטמא הכלי מדהאהיל על הקבר ונעשה אב ומטמאה לאדם ואע\"ג דאין הכהן מוזהר עליו, דכל טומאה שאין הנזיר מגלח עליו אין הכהן מוזהר עליו (כתוספתא דשמחות פ\"ד, וכתוס' נזיר דנ\"ד ב'), ורק בכלי מתכות שנטמאו במת י\"א שהכהן יהיה נזהר מלהטמא בהן (כי\"ד שס\"ט), עכ\"פ בשיגע בהן, אסור מלאכול בתרומה (ועי' תוס'). ואפי' הוא קבר בנין דאסור בהנאה, עכ\"פ מה שקונה שם עירובו, זה לא מחשב הנאה, דמצות לאו ליהנות נתנו. ואף דמתהני מהמקום גם אחר שקנה שם שביתה, ס\"ל לר\"י דאין אדם מקפיד אם יאבד עירובו אחר שקנה שם שביתה, ונמצא דלא מתהני כלל, ואפי' אם יקפיד שלא יאבד, הו\"ל כמקפיד על דבר שאינו חשוב ובטלה דעתו אצל כל אדם. ורבנן ס\"ל אדם מקפיד על עירובו שלא יאבד אחר שקנה שם שביתה, ונמצא דמתהני מאיסור הנאה, מדמשתמר שם עירובו, ואפילו מפקירו בפירוש לאח\"כ לא מהני. דבטלה דעתו כלעיל. ולהכי, לרבנן אפי' לישראל אסור להניח עירובו בקבר בנין דאסור בהנאה מן התורה. דגמרי' שם שם מעגלה ערופה (כסנהדרין מ\"ז ב'). אבל בקבר קרקע לכ\"ע שרי לישראל, דקרקע עולם אינו נאסר. וי\"א דתלוש ולבסוף חברו גם קרקע עולם נאסר (י\"ד שס\"ד). וקיי\"ל דבבית הפרס מותר לכהן לערב, מדיכול לבא לשם ע\"י נפיחה וכדאמרן. אבל להניח עירובו תוך קבר בנוי, אסור אפילו לישראל מדמתהני מאיסורי הנאה. ואף דאין מערבין לתחומין רק לדבר מצוה (ורק בדיעבד מהני אם עירב לדבר רשות. ולאבן עוזר תט\"ו אף במערב ברגליו הדין כן) וא\"כ מצות לאו ליהנות נתנו (עי' שקלים פ\"ב מ\"ב ודו\"ק). י\"ל דהא דקיי\"ל דאין מערבין רק לדבר מצוה היינו אפי' יש בה נמי הנאת הגוף (בא\"ח סתט\"ו) והרי בכה\"ג לא אמרינן מצות לאו ליהנות נתנו, דהרי הנודר מהמעין אסור לטבול בו ביה\"ח (כר\"ה כ\"ח א'). א\"נ י\"ל עכ\"פ רק בשעת קניית העירוב יש מצוה, ועכ\"פ מדרוצה שיתקיים עירובו גם אחר זמן קנייתו. זה ודאי מחשב הנאה (ת\"ט א'):"
+ ],
+ [
+ "מערבין בדמאי
תבואת ע\"ה שחשוד על המעשרות ותרומות מעשר. ואפ\"ה מערבין בה, מדחזי לעני שא\"צ להפריש מעשרות מדמאי. והא דלא פליג ב\"ש כדפלגי בסוכה (פ\"ג מ\"ה). ה\"ט התם משום שיהיה בו היתר אכילה ודין ממון מדכתיב לכם, משא\"כ הכא, כך צ\"ל בברכות רפ\"ז ובפסחים (פ\"ב מ\"ה):"
+ ],
+ [
+ "ובמעשר ראשון שנטלה תרומתו
ר\"ל תרומה שלו שמחוייב בה, דהיינו בניטל תרומת מעשר שלו אפי'. לא נטלה תרומה גדולה שלו. ומיירי שהקדימו לוי להכהן ונטל המעשר בשבלים, דאז פטור המעשר מת\"ג, מדלא נתחייב אז עדיין בת\"ג. דבלא הקדים בשבלי', טבל הוא ואסור:"
+ ],
+ [
+ "ובמעשר שני והקדש שנפדו
אף שלא נתן עדיין החומש למוסיף על שוויו, אפ\"ה פדוי הוה, רק שמחויב עדיין ליתן החומש:"
+ ],
+ [
+ "והכהנים בחלה ובתרומה
ה\"ה לישראל, רק אורחא דמלתא נקט. דמצויין גבי כהן. ונ\"ל דהכא נקט כהנים דר\"ל שהתרומה שלהן. דאילו ישראל איך יערב בשאינו שלו. ולהכי קאמר והכהנים ולא לכהנים ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא בטבל
אפי' טבל דרבנן כזרוע בעציץ שאינו נקוב (ואע\"ג דהפרשת תרומה אינם רק שבות, דלא גזרו עליו ביה\"ש לצורך מצוה וחזיא לי' אז (כמ\"ג). נ\"ל דטבל מצ\"ע לא חזי. משא\"כ יין לנזיר) (ועי' תוס' ד\"ל ע\"ב):"
+ ],
+ [
+ "ולא במעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו
ר\"ל ת\"ג שמחוייב בה, שהקדים הלוי ולקח המעשר קודם שהפרישו ת\"ג. אחר מירוח, דאז נתחייב כבר בת\"ג, והו\"ל טבל (ועי' שנת פי\"ח מ\"א):"
+ ],
+ [
+ "ולא במעשר שני והקדש שלא נפדו
אפי' רק לא נפדו כראוי, כגון מע\"ש שפדאו על מטבע שאין עליו צורה עדיין, והקדש שפדאי בקרקע:"
+ ],
+ [
+ "השולח
להוליכו לסוף אלפים."
+ ],
+ [
+ "ערובו ביד חרש שוטה וקטן
ודוקא עירוב תחומין דחמיר דאסמכוהו אקרא. אבל ערובי חצרות שרי ע\"י קטן:"
+ ],
+ [
+ "או ביד מי שאינו מודה בערוב
אפיקורס:"
+ ],
+ [
+ "אינו ערוב
ילך הכשר לשם ויגביהנו ויניחנו לשם עירוב:"
+ ],
+ [
+ "ואם אמר לאחר לקבלו ממנו
שיוליכנו הכשר לסוף אלפים:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה ערוב
ודוקא כשרואה שיתננו הפסול להכשר, אף שאנו רואה כשיניחנו הכשר, חזקה שליח עושה שליחותו כשהחזיק בשליחות:"
+ ],
+ [
+ "נתנו
להעירוב:"
+ ],
+ [
+ "באילן
שבר\"ה. ורוחב האילן ד' טפחים על ד' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "למעלה מעשרה טפחים אין ערובו ערוב
דלמעלה מי' הו\"ל רה\"י. ומיירי שהתכוין שיהיה שביתתו למטה בר\"ה, וא\"א שיוריד בין השמשות העירוב שברה\"י למקום שביתתו ברה\"ר. אבל בנתכוון שיהיה שביתתו למעלה באילן. הוה עירוב. דהרי יכול לעלית באילן בין השמשות דאף דלעלות באילן שבות הוא. כל שבת ל\"ג עליו ביה\"ש לצורך מצוה (אף כששביתתו נמי למטה יכול לומר לנכרי לטלו לו. דהרי אמירה לנכרי נמי רק שבות. נ\"ל דה\"נ כטבל דמי דמדלא חזי מצ\"ע הו\"ל כמערב באבנים. דמדאי אפשר לטלו בעצמו, כאינו בעולם דמי. א\"נ נ\"ל כיון דתולה ברצון הנכרי לא הו\"ל כבידו, כדאמרי' בשבת (דמ\"ו ב' מאן יימר דמזדקק לי' חכם, וכ\"כ מחלקינן בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים לענין ברירה בגיטין כ\"ה א'):"
+ ],
+ [
+ "למטה מעשרה טפחים ערובו ערוב
דלמטה מי' האילן הזה הוה כרמלית, ואין הורדת העירוב משם לרה\"ר רק שבות, ול\"ג עליו בין השמשות במקום מצוה. והרי אין מערבין לתחומין רק לצורך מצוה. וה\"ה בחתמו השופטים ביהכ\"נ עבור חובות הקהל. כיון שחותמת שבקרקע אסור לשבור רק משום שבות. העירוב שבתוכו קיים (כב\"י ל\"ט) [ונ\"ל דמיירי בא\"צ לקלקל האותיות שבחותם. דאל\"כ הו\"ל תולדה דמוחק, ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "נתנו בבור
שבכרמלית:"
+ ],
+ [
+ "אפילו עמוק מאה אמה ערובו ערוב
דהוצאה מבור שהוא רה\"י להכרמלית, אינו רק שבות והא דנקט בור ולא אילן שבכרמלית, כברישא ברה\"ר. נ\"ל דקמ\"ל אע\"ג דבבור טפי איכא למיחש נמי שיעקור חוליא לעשות דרגא לעלות בה (כיומא נ\"ד ב') מדניחש באילן שיתלוש שלא לצורך, אפ\"ה שרי. ומש\"ה נקט נמי אפי' עמוק ק' אמה. דקמ\"ל אף דעמוק מאד לא חיישי' שיעשה דרגא כא\"ח ססשל\"ו [וברישא לא נקט בור מדאסור לעשותו ברשות הרבים]:"
+ ],
+ [
+ "בראש הקנה או בראש הקונדס
)שטאנגע):"
+ ],
+ [
+ "בזמן שהוא תלוש ונעוץ אפילו גבוה ק' אמה הרי זה ערוב
ואפילו עומד ברה\"ר והקונדס רחב למעלה ד' טפחים. דהרי י\"א דצריך עירוב ע\"ג מקום שהוא ד' טפחים ועי' רא\"ש פ\"ג דעירובין אות ד'). אפ\"ה מדאין רחב למטה ד' טפחים, לאו רה\"י הוא. מיהו בקנה הגדל מקרקע, דוקא באילן קשה לא חיישי' ביה\"ש שמא יתלוש ושרי בלמטה מי', אבל קנה רך, אף ביה\"ש חיישינן שיתלוש. ותו דבקנים דשכיחי תלושים שננעצו בקרקע אף ביה\"ש חיישינן שיחשוב שהוא רק נעוץ ויתלוש, משא\"כ באילן לא שכיחי תלושי' שננעצו:"
+ ],
+ [
+ "נתנו במגדל
(שראנק):"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר אם אינו יודע שהמפתח במקומו אינו ערוב
מיירי שהדלת קשור בחבלים. לת\"ק הו\"ל עירוב. מדא\"צ רק לחתוך החבלים ליטול עירובו ביה\"ש, ואף דהכא מיירי במגדל מחזיק מ' סאה (דאל\"כ פשיטא דמותר לחתכם) וא\"כ הו\"ל כאהל, וחותמות שבקרקע אסור לחתכם (כביצה ל\"א). עכ\"פ אינו רק שבות מדדמי לסותר דהרי אינו סותר בנין ממש, ולא גזרו אשבות ביה\"ש. ולר\"א עכ\"פ טלטול הסכין לחתוך החבל שלא לצורך היתר, הו\"ל נמי שבות. ובב' שבותין גזרו ביה\"ש [ואע\"ג דלעיל סי' כ\"ט באילן נמי הו\"ל ב' שבותין שבות דשימוש באילן, דאסור ליקח מהמונח שם (כסי' של\"ו ס\"א). ושבות דהוצאה מכרמלית לרה\"ר. נ\"ל דבשלמא התם לא מתחייב על השמוש באילן משום דהוציא מרה\"ר לכרמלית, ולא על ההוצאה משום שהשתמש באילן, ולפי שלא עבר על ב' השבותין ברגע א'. ולהכי כל חד וחד לחודיה לצורך מצוה עשאו ושרי, דהו\"ל כעושה ב' שבותין בשבת א', וכל חד וחד לחודיה לצורך מצוה משא\"כ הכא, ב' השבותין שעובר תלויין זב\"ז, דמשום שלוקח הסכין לחתוך החבל. הו\"ל לקיחת הסכין ג\"כ שבות, מלבד חתיכת החבל גופיה שהוא ג\"כ שבות ולפיכך הו\"ל כאילו עבר עליהן ברגע א', בכה\"ג ס\"ל לר\"א דגזרו עליו ביה\"ש (ועי' בתשו' שערי אפרים סי' כ\"ז)]. והלכה כחכמים (ת\"ט):"
+ ],
+ [
+ "נתגלגל חוץ לתחום
מיירי שנתגלגל מבעו\"י חוץ לד' אמות מתחומו, נמצא שבשעת קניית עירובו אינו עם עירובו במקום א'. ואף דתחומין דרבנן, ויכול לילך לשם ביה\"ש דל\"ג אשבות ביה\"ש אפ\"ה הכא הו\"ל כאילו עומד ביה\"ש שלא במקום עירובו, דהרי אין לו משם רק ד\"א והוא שנתגלגל חוץ לד' אמות מתחומו (שכל אדם יש לו ד' אמות ממקומו לכל צד. ולרי\"ף אין לו רק ד\"א לצד א') דכשילך לשם אינו יכול לחזור (מג\"א וע\"ז שצ\"ז):"
+ ],
+ [
+ "ונפל
או:"
+ ],
+ [
+ "עליו גל
והוא שצריך מרא וחצינא לפנויי, דהוה מלאכה ולא שבות:"
+ ],
+ [
+ "או נשרף או תרומה ונטמאת
דלא חזי לשום אדם. וצריכה ד' בבי, נתגלגל, אף דאפשר דנשיב זיקא ומהדר לי' לתוך התחום. ונפל עליו גל, קמ\"ל אף דהעירוב הוא אצלו, אפ\"ה אינו עירוב. ונשרף קמ\"ל ר' יוסי, אף שאינו בעולם אפ\"ה הוה עירוב. ותרומה ונטמאת קמ\"ל לר\"מ, דאפי' בספיקא, ואע\"ג דאיתא גביה, אפ\"ה לא נעמידנה על חזקתה לקולא:"
+ ],
+ [
+ "מבעוד יום אינו ערוב משחשיכה הרי זה ערוב
מדכבר קנה שביתה ביה\"ש, אין חוששין לו אם נאבד:"
+ ],
+ [
+ "אם ספק רבי מאיר ורבי יהודה אומרים הרי זה חמר גמל
ר\"מ ס\"ל תחומין דאו' וספק דאו' לחומרא, דשמא קנה ליה העירוב, ומדמחשב שם ביתו, ויש לו משם אלפיים לכל רוח, לפיכך הפסיד אלפיים אחרים שמעבר ביתו והלאה. או שמא לא קנה עירובו, ויש לו מביתו אלפיים לכל רוח, ולא ילך מעירובו ולהלן כלום. ומשום ספק אין לו לילך רק אותן אלפיים שבין ביתו לעירובו דממ\"נ מותר בהן - אבל אלפיים שמעבר ביתו ולהלאה. ואלפיים שמעבר עירובו ולהלאה, אסור לילך מספק, דשמא קנה או לא קנה העירוב, והו\"ל כנמשך מחמור וגמל, שזה מושכו לפניו וזה מעכבו לאחריו:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי ורבי שמעון אומרים ספק ערוב כשר
דהעמיד עירוב על חזקתו שהיה בין השמשות כמו שהניחו. והכי קיי\"ל (ת\"ט):"
+ ],
+ [
+ "מתנה אדם על ערובו
שמניח בי' עירובין, א' למזרח וא' למערב לסוף אלפיים מעירו:"
+ ],
+ [
+ "ואומר אם באו עובדי כוכבים
גובי המס:"
+ ],
+ [
+ "מן המזרח ערובי למערב
לברוח מפניהם לסוף ד' אלפים אמה:"
+ ],
+ [
+ "מן המערב ערובי למזרח אם באו מכאן ומכאן למקום שארצה אלך
ואע\"ג דלא אתו עד למחר. בתחומין דרבנן אמרינן יש ברירה."
+ ],
+ [
+ "לא באו לא מכאן ולא מכאן הריני כבני עירי
לילך אלפים מעירי לכל רוח, ואינו צריך להשתכר לכאן. ולהפסיד ע\"י זה לכאן:"
+ ],
+ [
+ "אם בא חכם מן המזרח
ד' אלפים אמה מעירו:"
+ ],
+ [
+ "ערובי למזרח
לילך לשמוע דרשתו:"
+ ],
+ [
+ "מן המערב עירובי למערב בא לכאן ולכאן למקום שארצה אלך
וקמ\"ל גם בבא דחכם, לאשמעינן דבין בבריחה ובין בהקרבות אמרינן יש ברירה בתחומין אי נמי נקט סיפא לאשמעינן פלוגתא דר\"י:"
+ ],
+ [
+ "לא לכאן ולא לכאן הריני כבני עירי רבי יהודה אומר אם היה אחד מהן רבו הולך אצל רבו ואם היו שניהם רבותיו למקום שירצה ילך
אפי' א' מהן רבו מובהק וקיי\"ל כת\"ק. דאפי' א' מהן רבו ילך למי שירצה:"
+ ],
+ [
+ "ר\"א אומר יום טוב הסמוך לשבת בין מלפניה ובין מלאחריה מערב אדם שני עירובין
אם צריך לילך בכל יום לצד אחר. ומיירי במניח עירובו לסוף אלף אמה מהעיר. דאי במניחן לסוף אלפיים, הרי שהפסיד כל האלפיים שלצד אחרת מעירו, ואינו יכול לבוא ביה\"ש השני למקום עירובו:"
+ ],
+ [
+ "ואומר ערובי הראשון
ליום ראשון:"
+ ],
+ [
+ "למזרח והשני למערב
ר\"ל וליום שני למערב:"
+ ],
+ [
+ "הראשון למערב והשני למזרח
מיהו אם יום ראשון יו\"ט. יכול ליטול אותו עירוב שעירב בו ביום ראשון. מוליכו למקום שרוצה לערב בשבת ואם יום ראשון שבת, שא\"א לו להוליכו למקום השני, צריך להניח ב' עיר בין מע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "כבני עירי
ר\"ל אהיה כבני עירי שלא עירבו, ויהיה לי אלפיים לכל רוח:"
+ ],
+ [
+ "ערובי השני והראשון כבני עירי
דס\"ל לר\"א יו\"ט ושבת ב' קדושות הן, ולא קנה ביה\"ש של הראשון גם ליום השני. ולפיכך יכול לערב לו לרוח אחר:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים מערב לרוח אחת או אינו מערב כל עיקר או מערב לשני ימים או אינו מערב כל עיקר
הא דכפלו רבנן דבריהם, דהרי מאי דקאמרו מערב לב' ימים, על כרחך נמי לרוח א' קאמרו. ה\"ק רבנן לר\"א. הרי מודית במערב ליום א', שצריך לערב לרוח א', ולא חצי יום למזרח וחצי יום למערב. ה\"נ במערב לב' ימים צריך שיערב בהם לרוח א'. דרבנן מספקא להו אי יו\"ט ושבת הסמוכין, קדושה א' הן, ושניהן כיומא אריכתא נינהי, או ב' קדושות הן. להכי מחמרינן שצריך שיערב עירוב א' לב' הימים לרוח א' דשמא קדושה א' הן. ושניהן כיומא אריכתא נינהו, ומחמרינן נמי בסיפא כשנאכל עירובו בראשון, דשמא ב' קדושות הן:"
+ ],
+ [
+ "כיצד יעשה
מיירי במערב ב' הימים לרוח א', הרי לדידהו צריך שיהיה העירוב במקומו גם בבין השמשות השני, דשמא ב' קדושות הן, ושמא יאבד העירוב ביום א' להכי נוטל לביתו אחר הבין השמשות:"
+ ],
+ [
+ "מוליכו בראשון ומחשיך עליו
שיקנה העירוב שם שביתה בין השמשות:"
+ ],
+ [
+ "ונוטלו ובא
שלא יאבד עירובו:"
+ ],
+ [
+ "בשני מחשיך עליו ואוכלו
דבשני שהוא שבת, אי אפשר שיביאו לביתו. מיהו אם חל שבת תחלה, ע\"כ ישאר שם העירוב בשבת ובודק בבין השמשות השני אם העירוב קיים:"
+ ],
+ [
+ "ונמצא משתכר בהליכתו ומשתכר כערוכו
דאם היה נאבד עירובו בראשון, היה מפסיד עירובו, וגם הליכתו שביום ב'. דבפת אחר א\"א שיערב לשני, דהו\"ל כמכין מיו\"ט לשבת. ומה\"ט ג\"כ בביה\"ש הב' כשמניח העירוב לא יאמר כלום, דגם האמירה שיהיה זה לעירובו למחר, מחשב כמכין מיו\"ט לשבת. (אב\"י וכולהו מתני' מיירי במערב ע\"י שליח, דאי ע\"י עצמו, א\"צ לפת כלל, כיון שמחשיך שם הרי עירב ברגליו וכא\"ח ת\"ט ס\"ז):"
+ ],
+ [
+ "אמר להם רבי אליעזר מודים אתם לי שהן שתי קדושות
בנאכל עירובו בראשון. א\"כ ה\"ה כשעירב לב' הימים. ולרבנן רק משום ספיקא מחמרינן. וקיי\"ל כר\"א (תט\"ז):"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר ראש השנה שהיה ירא שמא תתעבר
ר\"ל שמח יעשו ב\"ד אלול ל' יום, ויהיה ב' ימים ר\"ה, ל' דאלול וא' דתשרי, והוא צריך לילך בכל יום לצד אחר:"
+ ],
+ [
+ "ולא הודו לו חכמים
דס\"ל ב' ימים דר\"ה קדושה א' הן. והכי קיי\"ל (שם):"
+ ],
+ [
+ "ועוד אמר רבי יהודה מתנה אדם על הכלכלה
סל פירות טבל:"
+ ],
+ [
+ "ביום טוב ראשון ואוכלה בשני
שאומר כך בא' דר\"ה, \"אם היום קודש, א\"א להפריש תרומות ומעשרות, ואם היום חול, יהיו אלו תרומה על השאר\". ולמחר יחזור ויאמר, \"אם היום קודש כבר הפרשתי מאתמול, ואם היום חול, הריני תורמן היום\". ולהכי צ\"ל \"אם היום קודש\", כדי שלא יזלזלו בו:"
+ ],
+ [
+ "וכן ביצה שנולדה בראשון תאכל בשני
דבין אם יום ראשון קודש או שני קודש, מותר בשני. וקמ\"ל כלכלה אף דמחזי כמתקן טבל, וקמ\"ל ביצה, לאשמעינן דלא גזרינן משום פירות הנושרין או משקין שזבו:"
+ ],
+ [
+ "ולא הודו לו חכמים
מטעם הנ\"ל. וכ\"כ ביום טוב ובשבת הסמוכין זה לזה, מהאי טעמא נולדה בזה אסורה בזה. אבל בב' יו\"ט של גליות, מודו דשרי. והכי קיי\"ל (תקי\"ג):"
+ ],
+ [
+ "רבי דוסא בן הרכינס אומר העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה אומר החליצנו
לשון חלוצי צבא (בעוואפנע) וחזקנו. או ר\"ל הצילנו:"
+ ],
+ [
+ "ה' אלהינו את יום ראש חדש הזה אם היום אם למחר
אם היום ר\"ה חלצינו היום, ואם מחר חלצינו למחר. וטעמו שלא יראה כשקרן בתפלתו:"
+ ],
+ [
+ "ולא הודו לו חכמים
שלא יזכיר ר\"ח בר\"ה, גם לא יתנה אם היום אם מחר, והכי קיי\"ל (תקצ\"א):"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מי שהוציאוהו עובדי כוכבים
לאונסו חוץ לתחום:"
+ ],
+ [
+ "או רוח רעה
שנטרפה דעתו ויצא, ונשתפה חוץ לתחום:"
+ ],
+ [
+ "החזירוהו
לתוך התחום:"
+ ],
+ [
+ "כאילו לא יצא
והרי הוא כבתחילה אף שיצא ביני ביני (כמי\"א) דהכא שאני דיצא לאונסו. מיהו כשהיה היציאה או החזרה שלא באונס, אין לו כשחזר רק ד' אמות. אמנם אם חזר להעיר שהיה שם בערב שבת בין השמשות. והעיר מוקפת חומה או חוטי עירוב, אז כל העיר לו כד' אמות. ואסור רק לצאת לחוץ לעיר (ת\"ה):"
+ ],
+ [
+ "הוליכוהו לעיר אחרת נתנוהו בדיר
גדר שסביב הצאן, שיזבלו השדה במקומן:"
+ ],
+ [
+ "או בסהר
ר\"ל כמו סוהר. והיינו גדר שסביב הצאן לשמרן שלא יברחו. ודוקא כשהשומר, דר בדיר וסהר ביום ולילה (נב\"י מ\"ז, ועמג\"א שצ\"ח ה'):"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה אומרים מהלך את כולה
מדמוקפת מחיצות:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהושע ורבי עקיבא אומרים אין לו אלא ארבע אמות
מדלא הי' בין המחיצות מע\"ש. וי\"א דה\"ט, דגזרו אטו שאין להן מחיצות:"
+ ],
+ [
+ "מעשה שבאו מפרנדיסין
שם מקום:"
+ ],
+ [
+ "והפליגה ספינתם בים
שהיתה גוששת בנמל וקנו שביתה, ובשבת סוערת' רוח לחוץ לתחום:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה הלכו את כולה
בכל הספינה, מדאית לה מחיצות, אף שיצאה בשבת חוץ לתחום:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהושע ורבי עקיבא לא זזו מארבע אמות שרצו להחמיר על עצמן
דאע\"ג דלדידהו גם בחצר קבוע אסור, וכלעיל עכ\"פ בספינה הי' ראוי להן להתיר, דמדהולכת תדיר, כל שעה כשעוקר רגלי קודם שיניחו, כבר הוציאתו הספינה לתוך ד' אמות אחרות, והו\"ל כהוציאוהו עובדי כוכבים ונתנוהו תדיר לתוך ד' אמות אחרות, דבכה\"ג מודו, דיש לו לעולם ד' אמות, ואפ\"ה החמירו שמא עמדה פעם א' ולא הרגישו. וקיי\"ל בכולהו כר\"ג (שם ס\"ו וז'):"
+ ],
+ [
+ "פעם אחת לא נכנסו לנמל
(האפען) והוא חוף שבשפת הים:"
+ ],
+ [
+ "מה אנו לירד
מהספינה לתוך העיר. כלום באנו מחוץ לתחום והרי נתכווננו ביה\"ש רק לקנות שביתה במקומנו:"
+ ],
+ [
+ "שכבר הייתי מסתכל
ע\"י (פערשפעקטיף) מכוונת לראיית אלפים אמה:"
+ ],
+ [
+ "מי שיצא
חוץ לתחום בשבת:"
+ ],
+ [
+ "ברשות
כגון לעדות החודש. או להציל נפשות:"
+ ],
+ [
+ "ואמרו לו כבר נעשה מעשה
ואינך צריך לילך וכ\"ש בלא נעשה עדיין מעשה, ובא זה ועשה מעשה, יש לו אלפיים לכל רוח:"
+ ],
+ [
+ "יש לו אלפים אמה לכל רוח
סביב מעמדו במקום שנאמר לו:"
+ ],
+ [
+ "אם היה בתוך התחום
ר\"ל אם אלפים שנתנו לו, נכנסין לתוך אלפים של עירו, אפי' רק אמה א':"
+ ],
+ [
+ "שכל היוצאים להציל
נ\"ל דר\"ל כמו \"וכל היוצאין\" וכו', כמו שאפר כירה מוכן ריש ביצה (אב\"י במשנה שבגמ' הגי' \"כל, ובציון שבגמ' על המשנה הגי' וכל):"
+ ],
+ [
+ "חוזרין למקומן
ר\"ל במלת \"כל\", דאפי' הכלי זיין שיצא, מותר להחזירו ולטלטלו לביתם אם הן תוך אלפים מביתן (ת\"ז):"
+ ],
+ [
+ "מי שישב בדרך
בע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "ועמד
משחשיכה:"
+ ],
+ [
+ "וראה והרי הוא סמוך לעיר
ר\"ל תוך תחומה:"
+ ],
+ [
+ "הואיל ולא היתה כוונתו לכך
ר\"ל שלא התכוון לקנות שביתה בעיר, דהרי לא ידע ביה\"ש שהוא תוך תחומה:"
+ ],
+ [
+ "לא יכנס
להיות תחומו כבני עיר, רק תחומו הוא סביב למקום שביתתו, ואינו רשאי לילך בכל העיר, רק עד מקום שיכלו אלפים שממקום שביתתו:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר יכנס
דדינו כבני עיר והכי קיי\"ל (ת'):"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יהודה מעשה היה ונכנס ר' טרפון בלא מתכוין
ר\"ל שהי' בא בדרך, ולא התכוון לקנות שביתה בעיר, ואעפ\"כ נכנס:"
+ ],
+ [
+ "ולא ידע שחשיכה יש לו אלפים אמה לכל רוח
דישן מדאין בו דעת הו\"ל כחפצי הפקר שקונין שביתה במקומן להיות להם אלפים סביב:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אין לו אלא ארבע אמות
דס\"ל דהפקר אינו קונה שביתה, רק הוא כרגלי המוצאו. ולהכי הישן אין לו רק ד' אמות, דדינו כיוצא חוץ לתחום. וקיי\"ל בישן כריב\"נ. דהואיל וניעור קנה (כמ\"ד) ישן נמי קנה., ובחפצי הפקר קיי\"ל כחכמים. מיהו חפצי עובד כוכבים קונין שביתה במקומן, ובהביאן לעיר מחוץ לתחום, והעיר מתוקנת בצורת הפתח, מותר לטלטלן בכל העיר כד' אמות, אבל אסור להוציאן חוץ לעיר (ת\"א):"
+ ],
+ [
+ "והוא באמצען
דחכמ' ס\"ל ד' אמות לכל רוח ור\"א ס\"ל ב' אמות לכל רוח:"
+ ],
+ [
+ "לאיזה רוח שירצה ילך
אותן ד\" אמות. ולרמ\"א קיי\"ל כר\"א, ולמג\"א קיי\"ל כר' יהודה. וי\"א דלטלטל אין לו רק ד' אמות (וי\"א גם אלכסונן), אבל להילוך יש לו ד' אמות לכל צד (שמ\"ט ושצ\"ו):"
+ ],
+ [
+ "היו שנים
ב' אנשים:"
+ ],
+ [
+ "מקצת אמותיו של זה בתוך אמותיו של זה
כגון שרחוקים מהדדי ו' אמות, נמצא שב' אמות אמצעיות שניהן מותרין בהן, ולר\"א לעיל מיירי שרחוקים מהדדי ג' אמות:"
+ ],
+ [
+ "מביאין ואוכלין באמצע
ולא גזרינן שיאכלו זה מזה אפי' לב\"ש (סוכה פ\"ב מ\"ז) דהכא רק מדרבנן הוא:"
+ ],
+ [
+ "היו שלשה והאמצעי מובלע ביניהן
ויש בין ב' החיצונים ח' אמות, ולר\"א לעיל ד' אמות:"
+ ],
+ [
+ "אמר ר' שמעון למה הדבר דומה לשלש חצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרשות הרבים
דמדפתוחה כל א\" לר\"ה אין להן דריסת רגל זה על זה:"
+ ],
+ [
+ "אסורות זו עם זו
ולמה אתם אוסרים התם ב' החיצונים לאמצעית, ורבנן ס\"ל, התם מדרבים נינהו החיצונים, חיישי' שיוציא א' מחיצונה זו לחיצונה חברתה, והדר באמצעי' לא יזכירו כשיראהו מוציא, שלא ידע מאיזה חיצונית הוא, אבל הכא האמצעי יזכיר לכל א' שלא יוציא (אב\"י ואילה\"ק כי רבים נינהו נמי, מ\"ש מי' בנ\"א דמסתפגין באלונטית א' דאדרבה מדרבים נינהו מדכרי אהדדי (כשבת פכ\"ב מ\"ה), י\"ל התם מסתפגין ביחד, להכי יזכירו זל\"ז. משא\"כ הכא אינן משתמשין ביחד, דמי למדורה דאפי' ביושבין ביחד אין קורין, מדאין א' מרגיש כשיבעיר חבירו, כא\"ח רה\"ע ס\"ה). וקיי\"ל כר\"ש. מיהו דוקא בנתנו ב' חצרות החיצוניות עירובן בב' בתים באמצעית. או שנתנה אמצעית עירובה בזו ובזו, אבל בנתנו ב' החצוניות עירובן באמצעי' בבית א'. כולן מותרין זה עם זה (שע\"ח):"
+ ],
+ [
+ "או גדר
והוא תוך ב' אלפים ממקומו. ואם ירוץ יגיע לשם קודם שתחשך, אבל רוצה לנוח:"
+ ],
+ [
+ "לא אמר כלום
ודוקא שיש תחת האילן ח' אמות או יותר, דהואיל ולא פירש איזה ד' אמות בחר, לאו שביתה הוא, ובמקומו נמי לא התכוון לקנות שביתה, ולהכי אין לו רק ד' אמות, כמוצא את עצמו חוץ לתחום כלעיל ריש פרקן, אבל ביש תחת האילן ז' אמות, הרי אמה האמצעית ודאי מבוררת לשביתתו, בין שקבע הד' אמות מהאי גיסא או מהאי גיסא (כ\"ה דעת הרי\"ף ורמב\"ם. ולשאר פוסקים דרך אחר בזה בסי' ת\"ט סי\"א):"
+ ],
+ [
+ "אם אינו מכיר
אילן או גדר:"
+ ],
+ [
+ "או שאינו בקי בהלכה
שלא ידע שיועיל לו אמירתו:"
+ ],
+ [
+ "כטבלא מרובעת כדי שיהא נשכר לזויות
נ\"ל דר' חנינא רק הכא פליג וס\"ל דמשערין אותן עגולות מדשבת בשדה שאין שם היכר מחיצות, משא\"כ לקמן רפ\"ה דשבת בעיר אפי' היא עגולה עכ\"פ יש לה היכר ד' רוחות להכי מודה דסגי בטבלא מרובעת. ועוד נ\"ל דלהכי נקט בכפל, מרובעות, כטבלא מרובעת, דאי נקט מרובעות לחוד, סד\"א דה\"ק דכפי שיעור העגול יהיה הריבוע, ולא פליג את\"ק בשיעור הליכתו, רק בשטח הליכתו (או איפכא דס\"ל דכפי שיעור הריבוע יהי' העגול, ולא פליג את\"ק בשטח הליכתו רק בשיעור הליכתו) קמ\"ל דבתרתי פליג בשיעור ובתואר השטח. ודייק רמ\"מ (פכ\"ז משבת) מדנקט תו \"שיהא נשכר הזויות\", ולא קאמר \"האלכסוני\", ש\"מ דאינו נשכר האלכסוני' רק בזוית, ודלא כיש פוסקים דיש לו ב' אלפים ות\"ת אמות לכל רוח. ועכ\"פ מתיר בתשו' נודע ביהודה (מ\"א) למדוד באופן שיהי' רבוע התחום שלא כנגד רבוע העולם, כדי שיגיע קרן התחום שהוא ת\"ת אמות יותר מאלפיים, למקום ברוצה לילך (ועי' פתיחה):"
+ ],
+ [
+ "העני מערב ברגליו
דמדהוא בדרך שהוא עיף. הו\"ל כעני שמערב ברגליו. והרי כבר החזיק בדרך. ויכול להגיע שם, ולהכי סגי בשיאמר שביתתי במקום פלוני:"
+ ],
+ [
+ "אין לנו אלא עני
דעיקר עירוב בפת, רק לפני מי שאין לו פת, או לבא בדרך שהוא עיף הקילו לערב ברגליו:"
+ ],
+ [
+ "שלא יצא ויערב ברגליו
דעיקור עירוב ברגל וקונה משם שביתה, והכי קיי\"ל. מיהו היושב בביתו ואומר שביתתי במקום פלוני, לכ\"ע לא מהני (ת\"ט י\"ג):"
+ ],
+ [
+ "מי שיצא לילך בעיר שמערבין בה
ר\"ל שיצא להניח שם פת לעירוב לצורך בני עירו:"
+ ],
+ [
+ "והחזירו חבירו
דא\"ל עת חמה או צינה היום:"
+ ],
+ [
+ "הוא מותר לילך
למחר למקום שרצה לערב, דמדהחזיק בדרך, הו\"ל כבא בדרך לעיל. מיהו באינו עני והתכוון מתחלה לילך להחזיק בדרך ולחזור, לכ\"ע לא מהני (ת\"י א'):"
+ ],
+ [
+ "וכל בני העיר אסורין
ואין להם רק אלפים מהעיר סביב:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה חמר גמל
ר\"ל כגמל שרוצה לילך. וחמור החלש האסור עמו מושכו לאחוריו ומעכבו וה\"נ קאמר למיל מ\"ד. וה\"נ מספקא לי'. אי דינו כעשיר ותחומו כבני עיר, או דנו כעני ושביתתו במקום שרצה לערב, להכי אין לו רק אלפים שבין ביתו למקום שרצה לערב. וקיי\"ל כר\"י (ת\"י ג'):"
+ ],
+ [
+ "לא יכנס
ואין לו רק ד' אמות:"
+ ],
+ [
+ "שתים
ר\"ל אם עומד באמה שניי':"
+ ],
+ [
+ "יכנס
אזיל לטעמיה (במ\"ה) דס\"ל דהוא באמצען, וס\"ל נמי הבלעת תחומין מלתא היא, וכיון דאמה ב' שלו מובלעת בתחומו, כיון דעל על:"
+ ],
+ [
+ "שלש
אם עומד באמה ג':"
+ ],
+ [
+ "לא יכנס
דהרי אינן מובלעין בתחומו. וקיי\"ל דבשכח ויצא חוץ לתחום הבלעת תחומין מלתא ואפי' עומד באמה ד' (ת\"ה מג\"א א'):"
+ ],
+ [
+ "מי שהחשיך חוץ לתחום
של העיר:"
+ ],
+ [
+ "לא יכנס
רק ממקום שביתתו יש לו אלפים לכל רוח:"
+ ],
+ [
+ "אפילו חמש עשרה אמות יכנס
דט\"ו אמה הוא בקירוב השיעור מה שנתמעט מדידת אלפים ע\"י ב' אחיזות שבכל חבל, כשתופסין בו למדוד התחום:"
+ ],
+ [
+ "שאין המשוחות
מודדי התחומין:"
+ ],
+ [
+ "ממצין
ר\"ל אין מצמצמין:"
+ ],
+ [
+ "את המדות מפני הטועין
שיוצאין בטעות, ואין נזכרין עד שעברו להלאה מסימן התחום. מיהו ברישא שיצא במזיד מודה ר\"ש וקיי\"ל כת\"ק (שם ס\"ג):"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כיצד מעברין את הערים
ר\"ל שיעשו העיר כאשה מעוברת. למדוד תחומה מהעיבור ולהלן. אם היה בית וכו'."
+ ],
+ [
+ "בית יוצא
שאין הבתים שבחומת העיר עומדין בשוה בשורה, או שהיה פגום וכו':"
+ ],
+ [
+ "פגום יוצא
ר\"ל שהחומה בעצמה עקומה, בולט כאן ושוקע כאן, או היו שם וכו':"
+ ],
+ [
+ "היו שם גדודיות
דהיינו ב' כותלים מקורין יחד, או ג' כותלים אף שאינן מקורין. עומדין סמוך לעיר:"
+ ],
+ [
+ "וגשרים
גשר מקורה. וב' כותלים לה לצלעות, והמוכס דר בה:"
+ ],
+ [
+ "ונפשות
בניין שעל הקבר, ושומר הקברות דר בו, וכל דירה אינה פחותה מד' אמות על ד' אמות מרובעים:"
+ ],
+ [
+ "שיש בהן בית דירה
אף שאין דרים בם (עי' פ\"ד. ו'):"
+ ],
+ [
+ "מוציאין את המדה כנגדן
שכל שא' מאלו תוך ע' אמה וד' טפחים סמוך לעיר. הו\"ל כהעיר, ורואין כאילו חוט מתוח על פני כל אותו הרוח, נגד הבית דירה ההוא, ויחזור ויתן להעיר ע' אמה וד' טפחים אחרים מהבית ולהלאה, ומודד התחום שבת משם ולהלאה (שצ\"ח ה' ז'):"
+ ],
+ [
+ "ועושין אותה
את העיר:"
+ ],
+ [
+ "כמין טבלא מרובעת
אם העיר עגולה או משולשת או בעלת צלעות הרבה. יראוה כאילו היא מרובעת:"
+ ],
+ [
+ "כדי שיהא נשכר את הזויות
ר\"ל זויות של העיר, שימרדו התחומין מהמרובע שעשו סביב העיר (כפ\"ד מ\"ח):"
+ ],
+ [
+ "נותנין קרפף
רווח כמו חצר:"
+ ],
+ [
+ "לעיר
ר\"ל שלא יתחיל למדוד התחום רק אחר ע' אמה וד' טפחים מהעיר, שנחשבים כמו חצר לתשמישי בני העיר (עפ\"ד דביצה):"
+ ],
+ [
+ "אלא בין שתי עיירות
הסמוכות:"
+ ],
+ [
+ "אם יש לזו שבעים אמה ושירים ולזו שבעים אמה ושירים
שרחוקות זו מזו קמ\"א אמה וב' טפחים, כשיעור ב' קרפיפין:"
+ ],
+ [
+ "עושה קרפף לשתיהן להיות כאחת
ר\"ל כעיר אחת למדוד תחום כל א' חוץ לחברתה. וקיי\"ל דגם לעיר א' נותנין קרפף א', ואם יש בית א' תוך ע' אמה ושירים מהעיר ואפי' הבית ההוא הוא מן הצד ממקום המדידה, כגון שמודד מאמצע מזרח העיר, והבית ההוא בקצה מזרח דרומית מהעיר, מותח חוט כנגד כל צד מזרח, ומודד ע' אמה ושיריים ממקום שמול הבית אף במקום שאין שם הבית בכל צד המזרח כרמ\"א סי' שצ\"ח, ונ\"ל ראיה מעירובין (פ\"ה מ\"ד) דבהגיע לגדר מבליעו וחוזר למדתו ודו\"ק. מיהו בית א' אין דינו כעיר (שם ד' וז'):"
+ ],
+ [
+ "וכן שלשה כפרים המשולשין
שעומדין כמשולש כזה?:"
+ ],
+ [
+ "מאה וארבעים ואחד ושליש
ר\"ל אלו היו מכניסין כפר א בין כפר ב' וג', היו קמ\"א אמה וב' טפחים מא' לב', וקמ\"א אמה וב' טפחים מא' לג' מלבד רוחב כפר א' בעצמו:"
+ ],
+ [
+ "עשה אמצעי את שלשתן להיותן כאחד
והוא שכפר א' אינו רחוק מכפר ב' או מכפר ג' יותר מאלפיים (שם ס\"ח):"
+ ],
+ [
+ "אין מודדין
את התחום:"
+ ],
+ [
+ "לא פחות ולא יותר
שכשארוך יותר מכביד באמצע ומתקצר החבל. וכשהחבל קצר מזה. הוא נמתח יותר מדאי:"
+ ],
+ [
+ "ולא ימדוד אלא כנגד לבו
ר\"ל כל א' מהמודדין יחזיק החבל נגד לבו לאפוקי שלא יתן א' החבל כנגד לבו וא' כנגד ראשו ויתקצר החבל. וקבעו חכמים מקום הלב, משום שמשם נוח למוד:"
+ ],
+ [
+ "היה מודד והגיע לגיא
עמק:"
+ ],
+ [
+ "או לגדר
גל של חומה נפולה:"
+ ],
+ [
+ "מבליעו
ר\"ל מבליע מדרונו ע\"י שמותח חבל המדה למעלה מהעמק משפתו לשפתו, ואינו מודד מדרון העמק, אפי' עמוק אלפים. מיהו בעמוק יותר מאלפים, מודד מדרוניו כראוי:"
+ ],
+ [
+ "הגיע להר מבליעו
שמעמיד כלונס ברגלי ההר. וכלונס ברגליו מצד השני וחבל נ' אמה מתוח מראש כלונס לראש כלונס האחר למעלה מההר, ואינו מודד מדרוניו אפילו גבוה יותר מאלפים:"
+ ],
+ [
+ "וחוזר למדתו ובלבד שלא יצא חוץ לתחום
כשמודד ההר והגי לא יצא חוץ לתחום, למקום שיכול להבליעם בחבל נ', אף שרוצה לחזור אח\"כ למדתו כנגד העיר, אסור, שהרואים יחשבו שתחום העיר מגיע לשם:"
+ ],
+ [
+ "אם אינו יכול להבליעו
הגי וההר בחבל נ', מדרחבים יותר מנ' אמה:"
+ ],
+ [
+ "בזו אמר רבי דוסתאי בר רבי ינאי משום רבי מאיר שמעתי שמקדרין בהרים
ר\"ל נוקבים, דהיינו שמודד מדרוני הגי וההר ע\"י חבל של ד' אמות, שהעליון משימו נגד רגליו והתחתון נגד לבו. דרואין כאלו היו המדרונים מלאים נקבים, וכאילו העליון עומד כל פעם בהגומא, נמצא שיהיה לבו במקום שרגליו עומדות עכשיו (והא דקאמר \"בזו\" למעוטי מדידת מקלט ועגלה ערופה, שאין מקדרין בהן מדאורייתא). מיהו כל זה (אב\"י שביכול להבליע, שצריך להבליעו ולמדדו בחבל של נ' אמה) אם בכל ה' אמות של שפוע אין ההר מגביה א\"ע י' טפחים, אבל אם בכל ה' אמות של שפוע כבר הגביה א\"ע השיפוע י' טפחים, אז אם משער שרחוקים רגלי ההר זה מזה בשטח שוה, עד נ' אמה, משערו ודיו, ובמשערו יותר מנ', מודד המדרונים בחבל ד' וכלעיל. אולם כל הדינים הנ\"ל בין בהר ובין בגי, (אב\"י שבאין יכול להבליע בחבל נ' שמודד כל המדרונין בחבל ד') דוקא אם שפוע המדרונים אינו זקוף (שטייל) בל\"א, שכשיושיבו כלי שבו חוט המשקולת (זענקבלייא) מראש המדרון לתחתיתו, שכשיעמיד רגל א' מהכלי בראש ההר, ורגל השני בתחתיתו, יתרחק החוט שבאמצע, מהרגל שעומד למטה, ד' אמות, אבל אם שפוע ההר או הגי זקופים (שטייל) בל\"א, שכשיתלו חוט המשקלות בראש המדרון אל תחתיתו, לא יטה קצה התחתון של החוט מכנגד קצה רגל התחתון, ד' אמות, בכה\"ג אין המדרון נוח להלוך, ולהכי אם יכול להבליעו בחבל נ', מבליעו וכלעיל, אבל אם רחב יותר מזה, אינו מודד המדרונים, רק ביש מישור בראשו מודד המישור שבראש ההר והמישור שבגי למטה, אפי' עמוק או גבוה יותר מאלפים (אב\"י ובאין מישור אינו מודד כלל) (שצ\"ט א' עד ו'):"
+ ],
+ [
+ "אין מודדין אלא מן המומחה
בקי בדיני מדידה (שם ס\"ז). ולרי\"ף ר\"ל דמודדין במקום הישר והשוה בלי הרים ובקעות:"
+ ],
+ [
+ "ומיעט למקום אחר
והרבוי והמועט בצד א' של עיר:"
+ ],
+ [
+ "שומעין למקום שריבה
ומוציאין מדת הקצר להאריכו ג\"כ כמו המקום שריבה:"
+ ],
+ [
+ "ומיעט לאחר
אם מודד א' ריבה וא' מועט:"
+ ],
+ [
+ "שומעין למרובה
רק שאין המרובה רב על המיעוט תק\"ף אמה (שם מג\"א סק\"ו):"
+ ],
+ [
+ "נאמנין לומר עד כאן תחום שבת
אבל קטן בעודו קטן לא (שם סי\"א):"
+ ],
+ [
+ "אלא להקל
דתוך י\"ב מיל, קיי\"ל שהוא דרבנן (מג\"א רס\"ו סק\"ז). מיהו חוץ לי\"ב מיל, י\"א דהוה דאו' (ת\"ד):"
+ ],
+ [
+ "ונעשית של רבים
שהיתה שייכה לאדם א' והוא משכיר כל בתיה להדרים בה ומכרה לרבים:"
+ ],
+ [
+ "מערבין
ערובי חצרות:"
+ ],
+ [
+ "את כולה
דנדונת כבתחלה, שלא היתה צריכה שיור (ונ\"ל דאף דמשנה א' ומשנה ז' מיירי בתחומין, מפסיק להו במשנה ו' דמיירי בערובי חצרות, דקמ\"ל דאף בהך דמשנה ו' דהיא עכשיו של רבים, אפ\"ה נאמנין עבד ושפחה לומר שהיתה של יחיד, וכדאמרי' בש\"ס (דנ\"ט נ') במתא דני ר' חייא):"
+ ],
+ [
+ "אין מערבין את כולה
ג\"כ כמקודם, דעיר של רבים שיש לה יותר משער א', אסור לערב ערובי חצרות שלה כולה יחד בלי שיור מקום א' בעיר, כדי שלא ישכחו שרק ע\"י העירוב הותרו לטלטל מיהו הדרים באותו שיור, יוכלו לערב לעצמן כדי לטלטל במקומן:"
+ ],
+ [
+ "אלא אם כן עשה
שיור:"
+ ],
+ [
+ "חוצה לה
קמ\"ל אפי' חוצה לה מהני שיור:"
+ ],
+ [
+ "כעיר חדשה
כך שמה:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר ג' חצרות של שני בתים
וקיי\"ל דאפי' בית א' הוה שיור. מיהו אין נזהרין בזה עכשיו, דהרי אינה של רבים רק בתושביה ס' רבוא, והרי לא שכיחה. או דקיי\"ל כר\"ן דעובד כוכבים נמי הוה שיור (שצ\"ב מג\"א סק\"ב וג'):"
+ ],
+ [
+ "מי שהיה
בין השמשות:"
+ ],
+ [
+ "ערב לי במערב
ר\"ל וכבר אמר מבעו\"י לבנו שיערב לו במערב שלצד ביתו:"
+ ],
+ [
+ "ואסור לערובו
דמדאי אפשר לבוא ביה\"ש לעירובו, אינו עירוב, ולפיכך מסתמא ניחא לי' שביתתו בביתו. ולא דמי לאילן (פ\"ד מ\"ז). דלא יזוז ממקומו דהתם ודאי לא ניחא לי' שביתתו בשדה (תי\"א). והא דא\"צ שיגיע לשם כשירוץ אפי' הוא תוך אלפים, כי התם ה\"ט דהכא הא מניח שם עירוב:"
+ ],
+ [
+ "ולביתו יותר מכאן
כגון שעומד בקרן דרומית מזרחית מביתו. ועירובו שבקרן דרומית מערבית מביתו, אינו רחוק ממקום עמידתו רק אלפי' ואלפי' או פחות מביתו כזו :?"
+ ],
+ [
+ "ומותר לערובו
מיהו אסור דקתני אין ר\"ל דאסור לילך לביתו דאלמה לא, הרי עכ\"פ ביתו הוא תוך ב' אלפים מעירוב, אלא ר\"ל שאסור מדין ביתו ודחשבינן ב' אלפים לכל צד ממקום עירובו ולא ממקום ביתו. וה\"ה דאפי' היו ביתו ועירובו תוך אלפיים ממקומו נמי דינא הכי, דכיון דרצה שיקנה מקום עירובו, נתבטל תחומיו שסביב לביתו, רק נקט בסיפא ולביתו יותר מכאן אגב רישא (עי' רא\"ש):"
+ ],
+ [
+ "הנותן את ערובו בעיבורה של עיר
תוך ע' אמה וד\"ט:"
+ ],
+ [
+ "לא עשה ולא כלום
דבל\"ז העיר ועיבורה אינן עולין במדת התחום, בין שדר כאן או בעיר:"
+ ],
+ [
+ "נתנו חוץ לתחום
ר\"ל חוץ לעיבור העיר:"
+ ],
+ [
+ "מה שנשכר הוא מפסיד
ר\"ל מה שנשכר לרוח א' מפסיד לרוח שכנגדה, דהרי יש לו מעירובו אלפים לכל רוח, א\"כ בהניח עירובו אלף אמה מביתו למזרח, יש לו ג' אלפים אמה למזרח ביתו, ונמצא שהרוויח רק אלף אמה למזרח, נגד זה הפסיד עי\"ז רק אלף אמה בצד מערב מביתו. וקמ\"ל דאין מדת העיר גופה עולה בחשבון האלפיים, כשכל העיר מובלעת תוך תחומו, אבל כשכלו האלפיים תוך העיר, אינו רשאי לילך רק עד שם:"
+ ],
+ [
+ "אנשי עיר גדולה
שיש תוך תחומן עיר קטנה:"
+ ],
+ [
+ "מהלכין את כל עיר קטנה
ואינה נחשבת רק כד' אמות, מדכל העיר הקטנה מובלעת תוך תחומן:"
+ ],
+ [
+ "מהלכין את כל עיר גדולה
בשכלה תחומן תוך העיר:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
חסורי מחסרא וה\"ק, אבל הנותן עירובו תוך העיר. כולה כד' אמות, כיצד וכו':"
+ ],
+ [
+ "ונתן את ערובו בעיר גדולה
ונ\"ל דעיר גדולה היינו שיש ממקום עירובו אלפיים אמה ויותר הכל תוך העיר, ועיר קטנה היינו שכל העיר מובלע תוך האלפיים שמהעירוב ולהלן:"
+ ],
+ [
+ "ור' עקיבא אומר אין לו אלא ממקום ערובו אלפים אמה
דס\"ל דאין נתינת העירוב בעיר עושה אותה כד' אמות, מדבאמת אין דר שם:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שאין בה דיורין
שנפרצו מחיצותיה ולא חזי לדירה:"
+ ],
+ [
+ "נמצא קל תוכה מעל גבה
דבנתן בתוכה כולה נחשבת כד\"א, ובנתן ע\"ג, אין לו רק אלפים מעירובו:"
+ ],
+ [
+ "ולמודד שאמרו נותנין לו אלפים
ר\"ל אע\"ג דפליגי בנותן עירובו במערה, עכ\"פ במודד תחומו, וכלו לו באמצע מערה, מודו דאין לו רק אלפיים:"
+ ],
+ [
+ "שאפילו סוף מדתו כלה במערה
אינו נכנס משם ולהלן, רק עד סוף תחומו ואפי' יש שם בתוכה דיורין:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הדר עם הנכרי בחצר או עם מי שאינו מודה בערוב
כותי או צדוקי ואפיקורס שכופרים בתורה שבע\"פ, כערובי חצרות וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה אוסר עליו
ואסור ישראל לטלטל מבית לחצר עד שישכור מעובד כוכבים רשותו שבחצר, אבל ישראל שלא עירב עם בני החצר, סגי במבטל להן רשותו:"
+ ],
+ [
+ "לעולם אינו אוסר עד שיהו שני ישראלים אוסרין זה על זה
לכ\"ע דירת עובד כוכבים אינו אוסר מדינא, רק ר\"מ ס\"ל אע\"ג דבל\"ז לא ידור עמו, דעובד כוכבים חשוד אשפיכות דמים, אפ\"ה חייש למיעוטא דמקרי ודיירי, ושמא ילמד ממעשיו, להכי גזרו רבנן שיאסר עליו הטלטול עד שישכור מעובד כוכבים רשותו, ועובד כוכבים מדחייש לכשפים לא ישכירו בנקלות, וע\"י כן לא ידור ישראל עמו, וראב\"י ס\"ל ב' דשכיחי דדיירי גזרו רבנן, חד דלא שכיח דדייר מדאסור להתייחד עמו מחשש שפיכות דמים, ל\"ג רבנן. וקיי\"ל דדוקא ב' ישראלים הדרים בב' בתים עם עובד כוכבים בחצר, אוסר עובד כוכבים עליהם, אם יש לו דריסת רגל בחצר, ואינו מועיל שיבטל להם רשותו, עד שישכרו רשותו ממנו או מאשתו או ממשרתו ואפילו ממשרת משרתו, ואפי' בע\"כ של בעה\"ב, רק שיהי' ברצון המשכיר, ואפי' בשבת רשאי לשכור. ובשכרו לזמן' לאחר הזמן צריך לשכור מחדש, ובשכר לזמן, והשכיר העובד כוכבים דירתו או מכרו א\"צ הישראל לחזור ולשכרו מעובד כוכבים הב' תוך זמנו, אבל אח\"כ גם עובד כוכבים ששכר מעובד כוכבים אוסר. אבל בשכר עובד כוכבים מישראל, אינו אוסר אפי' על ישראל אחר, שלא השכיר הישראל לעובד כוכבים על דעת שיאסר על ישראל. ובאין העובד כוכבים רוצה להשכיר, יתקרב לו ישראל א', עד שיהי' לו רשות להניח בביתו שום דבר, ויהי' הישראל עי\"ז נחשב כשכירו ולקיטו שיוכל להשכיר שלא מדעתו (שפ\"ב). וישראל מומר לע\"ז, או מומר לחלל שבת בפרהסיא, אפי' רק באיסור דרבנן, כגון להוציא חוץ לעירוב, או לטלטל מעות או שאר מוקצה בשבת, בעשה דבר זה בפרהסי' ג' פעמים (כ\"כ רמג\"א הכא, ולש\"ך י\"ד ב' סקי\"ז בפ\"א סגי), דינו כעובד כוכבים (שפ\"ה), וכ\"כ אפיקורס שמלגלג בדחז\"ל דינו כעובד כוכבים, אף שלא חילל שבת בפרהסי'. מיהו כל זה להוציא ולהכניס מבתיהן לחצר, אבל להוציא ולהכניס מפתח של ישראל לרחוב, מותר, דכיון שבתחילה כשנתיישבו ישראל בעיר, שכרו הרחוב משר העיר, אין מומר או אפיקורס ועובד כוכבים אוסרי' שוב אישראל (שצ\"א):"
+ ],
+ [
+ "אמר רבן גמליאל
ר\"ג ס\"ל דצדוקי דינו כישראל, וא\"צ להשכיר, ומבטל רשותו ודיו:"
+ ],
+ [
+ "מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו במבוי בירושלים
וביטל רשותו, וסגי בהכי, רק דהמבטל רשותו אם חזי. והוציא מביתו למבוי במזיד, אוסר (ש\"פ), להכי אמר אבא וכו':"
+ ],
+ [
+ "מהרו והוציאו את כל הכלים למבוי עד שלא יוציא ויאסר עליכם
דכשהוצאתם החזקתם ברשותו, ולא יכול הצדוקי לחזור מבטולו, ועכ\"פ ש\"מ דבטולו מועיל, כמו ישראל:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר
ר\"י ס\"ל צדוקי כעובד כוכבים, ואביו דר\"ג ה\"ק מהרו וכו':"
+ ],
+ [
+ "מהרו ועשו צרכיכם במבוי
מע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "עד שלא יוציא
עד שלא יצא יום ע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "אנשי חצר ששכח אחד מהם ולא עירב
עירובי חצרות עם בני החצר, וביטל להם חלק חצירו ולא ביתו, ואע\"ג דתנא סתמא נקט היינו מדכך מצוי לבלי לבטל ביתו, וכמשחז\"ל מנע רבים מתוך ביתך:"
+ ],
+ [
+ "ביתו אסור מלהכניס ומלהוציא
להוציא מביתו לחצר:"
+ ],
+ [
+ "לו ולהם
דביתו לא ביטל להם:"
+ ],
+ [
+ "ושלהם
בתים שלהן:"
+ ],
+ [
+ "מותרין
להכניס ולהוציא מבתיהן לחצר:"
+ ],
+ [
+ "לו ולהם
דכשביטל להן חלקו, החצר ובתיהן רשות א' הן, והוא הו\"ל כאורח דרשאי לטלטל באכסניא שלו:"
+ ],
+ [
+ "הוא מותר
להכניס ולהוציא מביתו לחצר, אבל מבתיהן לא דהרי לא בטלו רק חלקם בחצר:"
+ ],
+ [
+ "והן אסורין
אפי' מביתו לחצר, דרבים לגבי יחיד לא מחשבו אורחים. מיהו פשוט דזהו דוקא בשרבים הם הדרים בחצר, אבל אורחים גמורין שבאו לביתו. אע\"ג שהן רבים ובעה\"ב יחיד, מותרין להכניס ולהוציא מביתו לחצר:"
+ ],
+ [
+ "היו שנים
שלא ערבו, ושאר בני חצר שערבו בטלו להן רשותן, תו הו\"ל כחצר של אלו השנים:"
+ ],
+ [
+ "אוסרין זה על זה
דעכ\"פ אלו הב' לא ערבו, ואע\"ג דחזר אחד מהן וביטל שוב לחבירו, לא מהני, דמדאוסרים זע\"ז, ש\"מ דביטול קמא לא מהני, ואיך יבטל זה רשות שאינו שלו:"
+ ],
+ [
+ "שאחד נותן רשות
ר\"ל מבטל לאותן שלא עירב עמם:"
+ ],
+ [
+ "ונוטל רשות
שיבטלו הם לו:"
+ ],
+ [
+ "שנים נותנים רשות
ולא גזרי' נותנין אטו נוטלין:"
+ ],
+ [
+ "ואין נוטלין רשות
אפי' בא\"ל בביטול קמא קני על מנת להקנות, לא אמרי' שליח שוויי':"
+ ],
+ [
+ "מאימתי נותנין רשות בש\"א מבעוד יום
דס\"ל ביטול הקנאת רשות הוא, ואסור בשבת:"
+ ],
+ [
+ "ובה\"א משחשיכה
ס\"ל ביטול סילוק רשות הוא:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה אוסר
דקניס שוגג אטו מזיד:"
+ ],
+ [
+ "במזיד אוסר
מיהו בהחזיק וכבר אינו אוסר כסי' ו':"
+ ],
+ [
+ "בעל הבית שהיה שותף לשכנים
שדרים במבוי. והי' להם ביחד יין, ולא התכוונו לשם שיתוף מבואות:"
+ ],
+ [
+ "אינם צריכים לערב
שיתוף מבואות דאילו ערובי חצירות צריך פת שלם דוקא. ולרמ\"א (שפ\"ז) דבדיעבד סומכין אשיתוף תחת עירוב אפי' נשתתפו רק ביין, י\"ל דא\"צ לערב ערובי חצירות קאמר תנא, דסומכין אשיתוף דיין:"
+ ],
+ [
+ "אינם צריכים לערב
וקיי\"ל כר\"ש, והוא שיהי' הכל בכלי א', ואפי' בלזה ביין ולזה ביין (טור שס\"ו. ורמ\"א שפ\"ו ס\"ג):"
+ ],
+ [
+ "חמש חבורות ששבתו בטרקלין אחד
ארמון שיש בו חדרים הרבה (ונ\"ל דטרקלין הוא נוטריקן טרוקו גלין (ע\"ז דנ\"ח), ר\"ל פתחים סגורים, דדירת בני ארמון אינו נוח לכנוס שם כמו אצל הדיוט. וכמו כן נקרא מה\"ט בל\"א שלאסס). אח\"כ מצאתי קצת מזה בתשו' מהרמ\"ע סי' מ\"ה). ומיירי שיש בין כל חבורה וחבורה מחיצה שאינה מגיעה לתקרה, וכל חדר פתוח לחצר, וצריכין לערב עם שאר בני החצר:"
+ ],
+ [
+ "בש\"א ערוב לכל חבורה וחבורה
כל א' וא' תתן קמח להפת:"
+ ],
+ [
+ "ובה\"א ערוב אחד לכולן
דמחשבו כאילי דרין כולן בבית א', ודי בשיתן א' בעד כולן, וא\"צ לזכות להן, דכיון דביניהן א\"צ עירוב, הו\"ל א' מהן ממילא כשליח בעד כולן:"
+ ],
+ [
+ "או בעליות
ה\"ק בזמן שדרים בחדרים שהן כעין עליות נפרדים, שחלוקים במחיצות המגיעות לתקרה:"
+ ],
+ [
+ "האחין השותפים שהיו אוכלין על שולחן אביהם
ה\"ק אחים שאוכלין מזונותיהם כל א' לבד, משולחן אביהם. או שותפין שאוכלין יחד על שולחן אחד (אב\"י כלו' נוטלין פרס משולחן אחד שעושין מלאכה אצל בעה\"ב וממנו מקבלין פרס, אבל באמת כל אחד אוכל בחדרו):"
+ ],
+ [
+ "וישנים בבתיהם
וכולן דרים עם אחרים והכל בחצר א' (אב\"י וה\"ה באין עמהם דיורים אחרי'):"
+ ],
+ [
+ "מבטל את רשותו
קמ\"ל דכופין על מדת סדום, מדבל\"ז אינו יכול להוציא:"
+ ],
+ [
+ "אימתי בזמן שמוליכין ערובן במקום אחר
שמניחין העירוב בבית אחר שבחצר:"
+ ],
+ [
+ "אבל אם היה ערוב בא אצלן
שכולן מניחין העירוב בבית אביהן, (אב\"י או בבית שהם אוכלין בחדר אחד, אעפ\"י שהוא מחוץ לבית אביהם וישנים כל אחד בחדרו) והרי הבית שמניחין שם העירוב, א\"צ ליתן פת:"
+ ],
+ [
+ "או שאין עמהן דיורין בחצר
שאין דר בחצר רק הם:"
+ ],
+ [
+ "אינן צריכין לערב
מדאוכלין יחד:"
+ ],
+ [
+ "חמש חצרות פתוחות זו לזו
בגמ' קאמר דל\"ג פתוחות זל\"ז, דאע\"ג דלעיל (פ\"ד ל\"ח) אמרי' דבפתוחו' זל\"ז וגם לר\"ה, אין להם דריסת רגל זע\"ז, עכ\"פ הכא כשפתוחות זל\"ז ומעורבת יחד, הו\"ל כחד חצר, ובכה\"ג אעפ\"י שעירבו אסור לטלטל (בחצר) [במבוי], דהרי אין מבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהי' ב' חצרות פתוחות לה:"
+ ],
+ [
+ "ערבו בחצרות
כל חצר לעצמה:"
+ ],
+ [
+ "ואסורין במבוי
דאין סומכין אעירוב תחת שיתוף:"
+ ],
+ [
+ "ואם נשתתפו במבוי
ר\"ל גם במבוי:"
+ ],
+ [
+ "מותרין כאן וכאן
(אב\"י ק' פשיטא ונ\"ל דסד\"א דצריך להשתתף ואח\"כ לערב דאז אין העירוב סותר לשיתוף, משא\"כ כשעירבה חחילה כל חצר בפ\"ע הרי הפרידו א\"ע זמ\"ז, וכשישתתפו אח\"כ סותר השיתוף לעירוב, סד\"א דנתבטל העירוב עי\"ז קמ\"ל. או נ\"ל דקמ\"ל. דאף דלא עירבו דרך פתחים. רק כ\"א לעצמה, אפ\"ה סומכין לענין זה אשיתוף שיטלטלו דרך פתחים (כא\"ח שפ\"ז עכ\"ל):"
+ ],
+ [
+ "ולא עירב מותרין כאן וכאן
אף שאחד שכח ולא עירב, הרי יש לו עכ\"פ חלק בהשיתוף דהא דהמשתתפין במבוי צריכין עירוב בחצר, ה\"ט שלא ישתכח תורת עירוב מתינוקות שאין רואין מה שנעשה במבוי, והכא הרי ראו שרוב בני החצר עירבו. ומיירי בלא שתפו בפת, דאל\"כ אפי' שכחו כולם סומכין אשיתוף תחת עירוב. מיהו מתני' ר\"מ היא (ש\"ס דע\"א ב') ואנן קיי\"ל כרבנן דסומכין אשיתוף תחת עירוב אפי' נשתתפו ביין כלעיל כ\"ט:"
+ ],
+ [
+ "מבני מבוי
ר\"ל א' מבני חצר של אותו מבוי:"
+ ],
+ [
+ "ואסורין במבוי
דאין סומכין אעירוב תחת שיתוף, ואפי' נשתתפו רובן לא מהני, דהעירוב שעירב כל חצר לעצמה, איך יועיל להתיר טלטול במבוי, והרי אפי' מחצר לחצר שלא דרך מבוי אסור לטלטל:"
+ ],
+ [
+ "כחצר לבתים
דכשם שמבתים לחצר אסור להוציא בלי עירוב, כ\"כ מחצר למבוי אסור להוציא בלי שיתוף:"
+ ],
+ [
+ "זו לפנים מזו
חיצונה פתוחה לר\"ה, ולפנימית יש דריסת רגל דרך חיצונה לר\"ה:"
+ ],
+ [
+ "עירבה הפנימית
לעצמה לטלטל בחצרה:"
+ ],
+ [
+ "הפנימית מותרת
לטלטל בחצרה:"
+ ],
+ [
+ "שתיהן אסורות
דפנימי' שלא עירבה במקומה, הו\"ל רגל האסורה במקומה, ואוסרת בדריסת רגליה אחיצונה:"
+ ],
+ [
+ "וזו מותרת בפני עצמה
דרגל המותר במקומו אינו אוסר:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אוסר החיצונה
דס\"ל אף רגל המותר אוסר:"
+ ],
+ [
+ "וחכ\"א אין דריסת הרגל אוסרתה
אפי' בשלא עירבה פנימי'. דהו\"ל רגל האסור, ס\"ל דאינו אוסר:"
+ ],
+ [
+ "שתיהן אסורות
דהו\"ל פנימי רגל האסור, ואוסר:"
+ ],
+ [
+ "נתנו עירובן במקום אחד
ר\"ל שעירבו ב' החצרות יחד. ונתנו עירובן בחיצונה, שהיא נקראת מקום אחד, מדשתיהן משתמשין בה ביחד:"
+ ],
+ [
+ "שתיהן אסורות
אפי' פנימית, מדאינה יכולה לסגור פתחה ולהסתלק מהחיצונה, דהרי אין עירובה גבה, אבל בנתנו שתיהן עירובן בפנימית, חיצונה מתסרא בשכחה דפנימית, ופנימית לא מתסר' בשכחה דחיצונה, דיכולה פנימית לסגור פתחה ומשתמשא, דהרי ערובן אצלן:"
+ ],
+ [
+ "ואם היו של יחידים
שדר בפנימית רק א', ובחיצונה רק א':"
+ ],
+ [
+ "אינן צריכין לערב
זה עם זה, דפנימי רגל המותר במקומו ואינו אוסר, וכת\"ק אתי' והכי קיי\"ל. מיהו במפסיק ר\"ה או כרמלית בין פנימית לחיצונה, שלא היו יכולין לערב, אז אפי' רגל האסור אינו אוסר (נב\"י ל\"ט):"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "חלון
חור מפולש בכותל:"
+ ],
+ [
+ "ארבעה על ארבעה
טפחים:"
+ ],
+ [
+ "בתוך עשרה
ר\"ל שקצת החלון תוך י\"ט סמוך לארץ:"
+ ],
+ [
+ "מערבין שנים
כל חצר לעצמה, ואסורים לטלטל מזל\"ז:"
+ ],
+ [
+ "ואם רצו מערבין אחד
שיערבו יחד ויהא מותר לטלטל מזל\"ז:"
+ ],
+ [
+ "פחות מארבעה על ארבעה
דלאו פתח הוא:"
+ ],
+ [
+ "או למעלה מעשרה
דאז לא ניחא תשמישתא:"
+ ],
+ [
+ "ואין מערבין אחד
מיהו בחצר או בית מקור', אפי' למעלה מי' טפחים מערבין א', דניחא תשמישתא ע\"י ספסלי' שדרך לשום סמוך לכתלים:"
+ ],
+ [
+ "גבוה עשרה ורוחב ארבעה
אפי' בפחות מרוחב ד' הוה מחיצ', רק משום סיפא נקט רחב ד' טפחי', דבפחות מד\"ט הוה מקום פטור, ומותרי' להוריד ממנו לבתים:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא יורידו למטה
לבתים, אבל לחצר שרי:"
+ ],
+ [
+ "ואין מערבין שנים
ובעירבו שנים, הו\"ל כחולקי' עירובן ואוסרי' אהדדי:"
+ ],
+ [
+ "חריץ שבין שתי חצירות
שמפסיק ביניהן ע\"פ כולו:"
+ ],
+ [
+ "עמוק עשרה ורוחב ארבע
טפחים, דאז, אין נוח לפסוע משפתו לשפתו:"
+ ],
+ [
+ "אפילו מלא קש או תבן
לאו סתימה היא, דלא מבטל לי', דבקש הניטל בשבת מיירי, דחזי לבהמה (ועי' שבת פ\"כ סי' מ'):"
+ ],
+ [
+ "נתן עליו נסר
(ברעטט) כעין גשר, דהוה כפתח:"
+ ],
+ [
+ "וכן שתי גזוזטראות
(גאללעריא). כעין תקרה בולטת מאמצעית הכותל לר\"ה:"
+ ],
+ [
+ "זו כנגד זו
ונתן נסר מזו לזו:"
+ ],
+ [
+ "פחות מכאן
דאז ירא לעבור על נסר קצר כזה, ולא הו\"ל כפתח:"
+ ],
+ [
+ "מתבן שבין שתי חצירות
גדיש של תבן מפסיק ביניהן ע\"פ כל החצר:"
+ ],
+ [
+ "ואין מערבין אחד
דאע\"ג דתבן לא מבטל (כמ\"ג) היינו דלהוי כסתימ', אבל הכא מחיצה הוה:"
+ ],
+ [
+ "ואלו מאכילין מכאן
מניחין בהמתן לאכול; אבל להעמידה שם בידים לא, דלמא ממעיט לי' בע\"ש סמוך לחשיכ' עד יותר מרוחב י' ולא אדעתי' ויטלטלו בשבת בחצר האסורה (אבל באכלה בהמה בעצמ', לא אכלה כל כך ביום א' ומדאסור להאכיל' בידים, אית לה הכיר' ולא יעמיד' מע\"ש). מיהו לא גזרי' שיתמעט בשבת דדוקא מחיצ' שנפרצה בשבת לר\"ה או לכרמלי' אסור; אבל מחצר לחצר, אמרי' שבת שהותר' הותר' (תוס' די\"ז, ורא\"ש כאן, וא\"ח שע\"ד:"
+ ],
+ [
+ "נתמעט התבן מעשרה טפחים
בגובה, וברוחב של יותר מי' אמות. ונתמעט בחול, דאלו בשבת מדהותר' הותר' כלעיל:"
+ ],
+ [
+ "כיצד משתתפין במבוי
שתופי מבואו' ונ\"ל דקמ\"ל דלא מבעי ערובי חצירות ודאי מהני זכוי לשכניו: אלא אפי' שתופי מבואו' דסד\"א דאין לו קירוב הדעת עם בני חצר אחרת, וודאי קפיד שלא יאכלוהו ולא הווה עירוב (כסשס\"ו ס\"ה). קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "מניח את החבית
אם שלו היא דאם משלהם א\"צ לזכות להן:"
+ ],
+ [
+ "ומזכה להן
שאומר להזוכה, זכה בה לבני המבוי, והזוכה מגביה החבית טפח לשמן:"
+ ],
+ [
+ "על ידי בנו ובתו הגדולים
לכתחיל' דוקא באינן סמוכין על שלחנו, ובדיעבד אפי' סמוכין על שלחנו ; דאע\"ג דמציאתן לאביהן, אפ\"ה לאחריני מצי מזכה על ידן. מיהו ביש לבנו אשה, אז אפי' סמוך אשולחנו, מותר לכתחיל':"
+ ],
+ [
+ "ועל ידי עבדו ושפחתו העברים
אע\"ג דשפחה עברית ודאי קטנה היא, דהרי נערה יוצאה בסימנין, וא\"כ קטנה איך תזכה לאחרים? בעירובין דרבנן מזכה ע\"י קטן. דידה כיד אביה ולא כיד רבה:"
+ ],
+ [
+ "ועל ידי אשתו
אם לכתחיל' דוקא באינו מעל' לה מזונות, ובדיעבד אפי' במעלי. לה מזונות:"
+ ],
+ [
+ "אבל אינו מזכה לא על ידי בנו ובתו הקטנים
אפי' אינן סמוכין אשולחנו:"
+ ],
+ [
+ "מפני שידן כידו
ולאו זכיי' היא (כל זה שס\"ו ס\"י):"
+ ],
+ [
+ "נתמעט האוכל
משיעור המפורש במ\"ח:"
+ ],
+ [
+ "ואין צריך להודיע
דדוקא בתלתא לריעותא, שמערב משלהן, וממין אחר, וכבר כלה הראשון, אז צריך להודיע. מיהו באותו שבת שנתקלקל, א\"צ תיקון בנשתייר כ\"ש (שס\"ח):"
+ ],
+ [
+ "נתוספו עליהם
דיורין:"
+ ],
+ [
+ "מוסיף ומזכה וצריך להודיע
מיירי שהדיורין שנתוספו דרים בבית שפתוח לב' חצרות להכי אף במוסיף משלו, שמא ימאנו בני החצר לערב עם אלו ששייכי' גם לחצר אחרת:"
+ ],
+ [
+ "כמה הוא שעורו
של ערובי חצירו' וה\"ה של שיתוף מבואות:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שהן מרובין
מי\"ח בני אדם:"
+ ],
+ [
+ "מזון שתי סעודות
הוא שיעור ו' ביצים לרמב\"ם וח' ביצים לטור. ונ\"ל לכאור' ראי' לרמב\"ם, דבשלומ' אי נימא דב' סעודו' היינו ו' ביצים א\"כ בי\"ח בנ\"א דסגי בו' ביצי' יגיע לכל א' שליש ביצה כ\"כ לי\"ט בנ\"א לכל א' שליש ביצה בקירוב כמו בפחות מי\"ח דסגי שליש ביצה לכל א'. אלא אי אמרת דלי\"ט בנ\"א צריך ח' ביצים א\"כ יגיע לכל א' ד' תשעיו' ביצה בקירוב היכא ס\"ד שכשהן י\"ט נחמיר גבייהו טפי מאילו היו פחות מי\"ח שהיה סגי בשליש ביצה לכל אחד, והרי חזינן שכשהן מרובין קיל מאילו הי' מעוטין:"
+ ],
+ [
+ "להוצאת שבת לכל אחד ואחד
הוא כשליש ביצה לכל א'. ר\"ל כשיעור הוצאות אוכל בשבת, דאינו חייב רק בכגרוגרת, כך שיעור העירוב להתיר ההוצא':"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוסי בד\"א בתחילת עירוב אבל בשירי עירוב כל שהוא
והכי קיי\"ל. ודוקא בנתמעט אחר שנכנס שבת ראשון, והי' שם גם שיתוף, אז כשר גם לשאר שבתות ; אבל בנתמעט קודם שבת ראשון, או אח\"כ ולא היה שם גם שיתוף, פסול לשאר שבתות (מג\"א שס\"ח ג'). אבל לאותו שבת אפי' לכתחילה מותר לאכלו כשודאי חשיכה (שצ\"ד). ובנתעפש העירוב עד שאינו ראוי לכלב, הו\"ל כאילו אינו ; ולכן נוהגין לערב במצה שאינה מתעפשת מהר. ואפ\"ה ראוי שגדול העיר יזכה לעירו ע\"ח חדש בכל שבת בלי ברכה ; והוא שלא יקפיד אם יאכלוהו (כסי' שס\"ו):"
+ ],
+ [
+ "ולא אמרו לערב בחצרות אלא כדי שלא לשכח את התינוקות
כפ\"ו סי' מ\"ז ; להכי מקלינן בי' בזה. ולפ\"ז לדידן, שהערובי חצירו' הוה נמי שיתוף מבואו', עירוב שנתמעט פסול (מג\"א שס\"ח):"
+ ],
+ [
+ "בכל מערבין
נ\"ל דה\"ק כל מין מאכל ראוי לעירוב ; יש שראוי גם לחצרו'., כפת אפי' אינו שלם, ויש שאינו ראוי רק לתחומין ולשתופי מבואו', כגון שאר אוכלין ומשקין ; חוץ ממים ומלח דלא חזי לשום עירוב. מיהו במים ומלח מעורבין יוצא בו לתחומין ולמבואו' (שפ\"ו ות\"ט); וי\"א שצריך גם מעט שמן, וי\"א מעט תבלין. אמנם שיעור מאכל לעירוב, ב' סעודו', ושיעור משקה ב' רבעיו', ובראוי לטבל בו פת, סגי במשקה כדי ללפת בו ב' סעודות פת. רק דבעירוב חצירות או שיתוף דצריך שיהיו מעורבי' שלא יאסר א' על חבירו, סגי בשיעור א' לכולן ; ובתחומין צריך השיעור לכל א' וא' (שס\"ח ותי\"ג):"
+ ],
+ [
+ "ומשתתפין
שתופי מבואו':"
+ ],
+ [
+ "ר' יהושע אומר ככר הוא עירוב
לערובי חצרות:"
+ ],
+ [
+ "מערבין בו
והוא שיהי' כשיעור הנ\"ל, והכי קיי\"ל (שס\"ו):"
+ ],
+ [
+ "כדי שיזכה לו עירוב
שא\"ל כשיבואו בני חצירי לקנות ממך פת לעירוב, תן להם מעט יותר בשבילי:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים לא זכו לו מעותיו
דמעות אינן קונות עד שימשוך. ואע\"ג דלצורך מצוה מעות קונות. (כח\"מ קצ\"ט). נ\"ל דהיינו רק שאין המוכר יוכל לחזור בו, אבל עכ\"פ אינו שלו עדיין, כדצריך לגבי עירוב. מיהו בזיכה לו נחתם ע\"י אחר, מהני. דהרי עשאו שליח למשוך עבורו (א\"ח שס\"ט):"
+ ],
+ [
+ "ומודים בשאר כל אדם
ר\"ל באמר כן לאדם שאינו נחתם:"
+ ],
+ [
+ "שזכו לו מעותיו
מדאין דרך בע\"ה, למכור פתו, הו\"ל כאמר ערב לי, דמהני אפי' בנחתם (שם):"
+ ],
+ [
+ "שאין
ר\"ל גם בהא מודים שאין מערבין וכו' ; כמו שאפר כירה מוכן (פ\"א דביצה) (אב\"י והכי פירושו ומודים שאין. עי' מש\"כ ע\"ר זצוק\"ל שם בביצה):"
+ ],
+ [
+ "במה דברים אמורים בעירובי תחומין
דחוב הוא לו, שמפסיד לצד האחר:"
+ ],
+ [
+ "ואין חבין לאדם שלא בפניו
ואע\"ג דבמ\"ז צריך להודיע, התם פתוח לב' חצירות, משא\"כ הכא:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כיצד משתתפין בתחומין מניח את החבית ואומר הרי זה לכל בני עירי
ואם משלו, צריך לזכות ע\"י אחר (כלעיל פ\"ז מ\"ו)."
+ ],
+ [
+ "לכל מי שילך לבית האבל או לבית המשתה
של נשואין, דלכתחיל' אין מערבין רק למצוה או לטיול לעונג, או משום יראה, אבל לא לדבר רשות (תט\"ו) [ולהכי נקט רק הכא כן ולא בפ\"ז מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "וכל שקבל עליו מבעוד יום
ר\"ל שנודע לו מבעו\"י שהניחו העירוב, אפי' לא קבל עליו לסמוך על העירוב עד חשיכ', דבעירוב דרבנן יש ברירה (תי\"ג):"
+ ],
+ [
+ "משתחשך
ר\"ל אם לא נודע לו עד שתחשך:"
+ ],
+ [
+ "שאין מערבין משתחשך
משא\"כ בערובי חצירות אם מערב משלו א\"צ להודיע להן כלל (שס\"ח):"
+ ],
+ [
+ "מזון שתי סעודות
כל א' כפי מזונו:"
+ ],
+ [
+ "לבל אחד
ואף דלעיל (פ\"ז מ\"ח) סגי לכולן ביחד כהך שיעור, התם בעירוב חצרות כולן תלויין זב\"ז בהיתר הוצא' לחצר, דא' שלא עירב אוסר על כולן, משא\"כ הכא, ומה\"ט נמי התם משערין בסעוד' קבוע ו' או ח' ביצים מדא\"א לשער כל אחד כפי מזונו מדתלויין זב\"ז והרי יש אוכל מרובה ויש מועט להכי משערין בסעודת בינוני משא\"כ הכא דאין תלויין זב\"ז משערין לכל א' לפי מזונו הצריך לו לפי שבעו:"
+ ],
+ [
+ "וזה וזה מתכוונין להקל
ר\"מ ס\"ל בשבת דבסיס תבשיל', אכיל טפי, ור\"י ס\"ל בשבת דאכיל ג' סעודו' אינו מרבה לאכול בכל סעודה: אמנם לכאור' קשה וכי פליגי במציאות ובפרט דמסתבר כר\"מ דרוויח' לבסימ' [כמגיל' ד\"ז ב']. ותו דכיון דשניהן מקילין לשער בסעודה קטנה מה לי אם נאמר שהיא מסעודת שבת או של חול והרי בין כך וכך בסעודה קטנה משערינן. נ\"ל דלעולם תרווי' ס\"ל כיון דעיקר טעמא שבשבת אוכל אדם טפי, משום שאז אוכל מעדנים, א\"כ עני שאין לו מעדנים אוכל בשבת פחות מבחול, מדאוכל ג' סעודות, וא\"כ מדמשערין בכל אדם לפי מאכלו א\"כ אם הוא עשיר לר\"מ קולא שישערו בסעודתו לחול, ולר\"י חומרא שישערו בסעודתו דשבת, ואם הוא עני אז לר\"י קולא שישערו בסעודתו לשבת, ולר\"מ יהי' ע\"י זה חומרא. והיינו דקאמר זה וזה מתכוונין להקל, ולא קאמר זה וזה מקילין, דבאמת יש לזה מזה קולא וחומרא וכדאמרן, רק כ\"א וא' מתכוון להקל, ר\"מ מקיל לעשיר ור\"י מקיל לעני, אבל עיקר פלוגתתן, דלר\"מ מדמניח עירובו בחול להכי משערין בסעודת חול כפי שעה שמניח בו העירוב, ולר\"י כיון דלצורך שבת מניחו משערין בסעודת שבת:"
+ ],
+ [
+ "מד' סאין בסלע
ר\"ל כשיעור ככר שנלקח בפונדין כשמוכרין ד' סאין בסלע, דד' סאין הן כ\"ד קבין. וסלע הוא ד' דנרין, ודינר ו' מעין, ומעה ב' פונדין, נמצא סלע הוא מ\"ח פונדין, ומגיע חצי קב לפונדין, והנחתם מרוויח החצי בעד טחינה ואפיי' וטרח', ולכך אינו נותן רק ככר כרובע קב בעד פונדין, ורובע הקב הוא כשיעור ו' ביצים:"
+ ],
+ [
+ "ר' שמעון אומר שתי ידות לככר משלש לקב
ר\"ל ב' שלישים של ככר שנעשה משלישית הקב, דקב הוא ד' לוגין ולוג ו' ביצים, הוה ליה קב ארבעה ועשרים ביצים, ושלישית הקב שמנה ביצים, וב' חלקי ככר כזה, הם ה' ביצים ושליש. וקיי\"ל בסתם בני אדם כר\"ש, וברעבתן כר\"י בן ברוקא (ת\"ט):"
+ ],
+ [
+ "חצייה לבית המנוגע
ר\"ל חצי ככר כנ\"ל למר או למר, שיעורו לבית המנוגע, שהנכנס בו אף שנטמ' מיד, אין בגדיו שלובש טמאין, עד שישהה בכדי שיאכל ככר כזה, והוא שיעור פרס דכולה גמ', לרוב\"ב ג' ביצים ולר\"ש ד' ביצים (ובכל פרס פסק הרמב\"ם כריב\"ב ורש\"י וטור כר\"ש, לבד מבעירוב דמודו כלהו כריב\"ב ששיעורו ו' ביצים):"
+ ],
+ [
+ "וחצי חציה לפסול את הגויה
באכל אוכלין טמאים חצי פרס, נפסל גופו מדרבנן מלאכל תרומה עד שיטבול, שיעורו לריב\"ב ביצה ומחצה, ולר\"ש ב' ביצים:"
+ ],
+ [
+ "אנשי חצר ואנשי מרפסת
הוא (גאללעריא) שבחצר, שהרבה פתחי עליות פתוחין לה וממנו יורדים לחצר, ומשם לר\"ה:"
+ ],
+ [
+ "ששכחו ולא עירבו
אלו עם אלו, רק כל א' לעצמ', ואפ\"ה לא אסרו אהדדי, דמדמרפסת גבוה י\"ט, הו\"ל רשות לנפשה, והו\"ל כחצר פנימי' וחיצונה כשעירב' כל א' (פ\"ו מ\"ט):"
+ ],
+ [
+ "כל שגבוה עשרה טפחים
כל תל ועמוד שגבוה י' טפחים, ועומד בחצר סמוך למרפסת:"
+ ],
+ [
+ "למרפסת
בני עליי' מותרין להוציא לשם ולא בני חצר, והוא שאין פתחי עליות גבוהים מתל י\"ט, דאז ניחא תשמישת' לשם מעליי' טפי מלבני חצר, ואם יש ב' מרפסת כך משתמשין שם שניהם (כפ\"ז מ\"ב):"
+ ],
+ [
+ "פחות מכאן לחצר
ר\"ל אף לחצר, ומדלא עירבו זה עם זה, שניהן אסורין בו, ומפרש כיצד, חוליית וכו':"
+ ],
+ [
+ "חוליית הבור
שפה גבוה שסביב לבור:"
+ ],
+ [
+ "והסלע גבוהים עשרה טפחים
מתחתית החצר:"
+ ],
+ [
+ "למרפסת
מיהו בור צריך שיהי' מלא מדברים שאסור לטלטלן בשבת, דאז א\"א שתתרחק קרקעית הבור י' טפחים מגובה המרפסת בשבת, דאל\"כ שניהן אסורי' בה, שמא יטלו ממנה בשבת, ותתרחק מהמרפסת י\"ט:"
+ ],
+ [
+ "אבל במופלגת
המרפסת מהבור וסלע:"
+ ],
+ [
+ "הנותן את עירובו
עירוב חצירות אבל עירוב תחומין א\"צ להניחו בבית דירה (כפ\"ג מ\"ג):"
+ ],
+ [
+ "בבית שער
ר\"ל בחדר קטן שסמוך לשער החצר או הבית, שיושב שם שומר הפתח (פארטיע):"
+ ],
+ [
+ "אכסדרה
חדר מקורה בלי מחיצו', (זאממערהויז: ("
+ ],
+ [
+ "והדר שם
(בגאללעריא) גופה, ולא בחדרי העליות שפתוחי' למרפסת:"
+ ],
+ [
+ "אינו אוסר עליו
על בעל החצר שלא עירב עמו:"
+ ],
+ [
+ "אם יש שם תפיסת יד של בע\"ה
שרשות לבעל החצר להניח שם כליו:"
+ ],
+ [
+ "אינו אוסר עליו
ודוקא בכלים שאין נטלין בשבת, דא\"א להוציאן משם בשבת וגם שאין בחצר דיורין אחרי' שאין להם תפיסת יד שם, דאל\"כ אוסר:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה אוסר
על בני חצרו, דדירה בלי בעלי' שמה דירה היכא דאפשר שיבוא היום אי לאו שבת. מיהו במרוחק מהלך יום אחד, שא\"א שיבוא היום, בישראל אסור, משום דכי איתא אסור מדינא, כי ליתא נמי גזרי' שיהי' שמה דירה מדרבנן, אבל עובד כוכבים דכי איתא אינו אוס' רק משום גזירה שילמוד ממעשיו, כי ליתי' לא גזרי' (ש\"ם ס\"ב ב'):"
+ ],
+ [
+ "אינו אוסר
דדירה בלי בעלי' לא שמה דירה:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר נכרי אוסר
אם מרוחק תוך מהלך יום, דשמא יבוא בשבת, ומיירי שדרי' בהחצר ב' ישראלים (כלעיל רפ\"ו):"
+ ],
+ [
+ "שכבר הסיע מלבו
אבל אצל בנו אינו מסיח דעתו מדירתו, דמצוי קטט כלתו עמו ויצא, משא\"כ חתנו אין דרך שיתקוטט. והכי קיי\"ל דאצל בתו בין עובד כוכבים בין ישראל אינו אוסר (שע\"א):"
+ ],
+ [
+ "בור שבין שתי חצרות
חצי' בזו וחצי' בזו ולא עירבו:"
+ ],
+ [
+ "אלא אם כן עשו לו מחיצה גבוה עשרה טפחים בין מלמעלה
שהיו ט' טפחים מהמחיצה למעלה מהמים, וטפח בתוך המים:"
+ ],
+ [
+ "בין מלמטה
שהיו ט' טפחים מהמחיצה תוך המים, וטפח למעלה מהמים:"
+ ],
+ [
+ "בין מתוך אוגנו
ר\"ל שכל המחיצה למטה משפת האוגן שסביב לבור, אע\"ג שאין המחיצה נוגע במים, אמרינן גוד אחית מחיצה, אעפ\"י שהמים מעורבין מתחת, אע\"ג דלעיל (פ\"ז מ\"ב) כשפירות בראש הכותל שרינן שיורידו אלו ואלו לחצרם, פירות שאני שאינן מעורבין, אבל מים שכולם מעורבין, מחזי טפי כאלו שואבת כ\"א מהמים שבחצר אחרת אם לא שעשו הוכח', דאז בדרבנן אמרינן ברירה, מר מדידי' קממלא ומר מדידיה קממלא (כסוף ביצה) מיהו מינה שאם היו מונחי' פירות בבור, דינו כמונחי' בראש הכותל לעיל:"
+ ],
+ [
+ "אמר ר' יהודה לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל שביניהם
דכותל שמפסיק בין ב' חצרות ועוברת ע\"פ הבור, מתרת אף שאינה נכנסת באוגנו כלל, כמו כן לא נחמיר במחיצה, אף שאינה חזקה ועבה ככותל, וסגי בעוברת:"
+ ],
+ [
+ "אמת המים
נחל קטן:"
+ ],
+ [
+ "שהיא עוברת בחצר אין ממלאין הימנה בשבת
דנהר, אף ברה\"י דינו ככרמלית:"
+ ],
+ [
+ "אלא אם כן עשה לה מחיצה גבוה י' טפחים בכניסה וביציאה
וטפח מהיו\"ד טפחים משוקע במים או למעלה מהמים כלעיל:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר כותל שעל גבה תדון משום מחיצה
נ\"ל דנקט בור במשנה ו' לרבות' דת\"ק, דאפי' עשה המחיצה להתיר המים, אפ\"ה לא מהני רק תוך אוגנו, ונקט נהר במשנה ז' לרבות' דר\"י דאפי' לא נעשה הכותל להתיר. מהני:"
+ ],
+ [
+ "אמר ר' יהודה מעשה באמה של אבל
שם מקום:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו מפני שלא היה בה כשיעור
שלא היה הנחל עמוק י' ורחב ד', למחשב כרמלית, ולא משום כותל שע\"ג התירו:"
+ ],
+ [
+ "גזוזטרא שהיא למעלה מן המים
תקרה שבולט מכותל עליה למעלה מהמים שבר\"ה, ועליו עומדין בני עליה ושואבין דרך הנקב שבאמצע התקרה:"
+ ],
+ [
+ "אלא אם כן עשו לה מחיצה
סביב התקרה הנ\"ל או סביב שפת הנקב, דעי\"ז אמרינן גוד אחית מחיצתא:"
+ ],
+ [
+ "בין מלמעלה
על תקרה הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "בין מלמטה
מחוברת בהתקרה מלמטה, ולרמב\"ם זהו פי' מלמעלה, ומלמט' ר\"ל על המים נגד נקב הגזוזטרא, דאמרי' גוד אסיק מחיצתא:"
+ ],
+ [
+ "וכן שתי גזוזטראות זו למעלה מזו
דבעשו עליונ' ותחתונ', שתיהן מותרי', אם נקב העליונ' מכוון נגד נקב התחתונ':"
+ ],
+ [
+ "עשו לעליונה
ר\"ל שעשו כולן בני עליונה ותחתונה, מחיצה בשותפות לעליונה:"
+ ],
+ [
+ "שתיהן אסורות ער שיערבו
דתחתונה אין לה מחיצה, ועליונה כיון שמחיצת' בשותפות נעשה, אוסרת תחתונה עליה, וכ\"ש בעשו לתחתונה ולא לעליונה, אפי' אין לה שותפו', שניהן אסורים, מדיש לעליונה רשות לשאוב דרך תחתונה, אוסרת עליה, ובעשו שתיהן, שתיהן מותרי' כנ\"ל, דגלי דעתיייהו להסתלק משותפות, והו\"ל עליונה ותחתונה כפנימה לחיצונה (פ\"ו מ\"ט). מיהו באין י\"ט מזו לזו, הו\"ל שתיהן כגזוזטר' א' וצריכין לערב (כ\"כ הרמב\"ם ועי' בא\"ח ססי' שנ\"ה דלא פסק כן):"
+ ],
+ [
+ "אין שופכין בתוכה מים בשבת
דבפחות מד' אמות אין מי תשמישו ראויין להבלע במקומן, והן יוצאין לר\"ה, וגזרינן כחו אטו זריקה לר\"ה:"
+ ],
+ [
+ "אא\"כ עשו לה עוקה
גומא:"
+ ],
+ [
+ "מחזקת סאתים
כך שיעור מי תשמיש אדם בכל יום:"
+ ],
+ [
+ "מן הנקב ולמטה
ר\"ל שהגומא שהיא סמוך להנקב שבו מקלחין המים לר\"ה, תהיה הגומ' מחזקת סאתים מתחת להנקב כדי שלא יזובו הסאתים מים דרך הנקב לר\"ה:"
+ ],
+ [
+ "בין מבחוץ בין מבפנים
ר\"ל בין שהגומ' בחצר או בר\"ה סמוך לכותל החצר:"
+ ],
+ [
+ "מבפנים אין צריך לקמור
(וועלבען), שיכסה הגומ', דאל\"כ הו\"ל הגומ' כר\"ה (שנ\"ז):"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר בן יעקב אומר ביב
(רעננע):"
+ ],
+ [
+ "שהוא קמור ד' אמות ברשות הרבים
ופיה בתוך החצר שאין בה ד' אמות. ונקט קמור, דבאינה קמור אפי' הביב ארוך הרבה אסור לשפוך מים דרך פיה שבחצר, דהו\"ל כשופך מים לר\"ה כסי' נ\"ו, מיהו אפי' אם הביב מכוסה, אם אין בארכו ד' אמות אסור לשפוך מים לשם, דגרע מגומ' לעיל, דבגומ' המים הנשפכים נשארים שם, משא\"כ הכא המים זוחלין מהביב לר\"ה. אבל ביש ב' לטיבות' שהביב ארוך ד' אמות, והוא מכוסה, אפשר שיבלעו שם סאתיים מים שמסתפק בכל יום ולא יצאו לר\"ה, ואם גם יצאו לא אתעביד מחשבתו. ודוקא שלא יהא סילון של עץ, שאין המים ראויין להבלע בה, גם צריך שיהי הביב רחב ד' על ד' טפחים (שנ\"ז):"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אפילו גג או חצר מאה אמה
שיש בביב ק' אמה בחצר, א\"כ וודאי יבלעו בפנים:"
+ ],
+ [
+ "לא ישפוך על פי הביב
דלא דמי ביב לגומ' (במ\"ט), דהכא יוצאין לר\"ה להדיא. ומיירי הכא שיש חריץ בחצר במקום השפיכ' עד פה הביב, משא\"כ לעיל (מ\"ט) מדאין חריץ יכולין המים להתפשט אנה ואנה ויבלעו במקומן, ולהכי לא פליגי התם רבנן:"
+ ],
+ [
+ "החצר והאכסדרה מצטרפין לארבע אמות
ארישא קאי, דביש בחצר עם האכסדר' ד' אמות, א\"צ עוקה:"
+ ],
+ [
+ "וכן שתי דיוטאות
נ\"ל שהוא נוטריקון דיו תא, ר\"ל חדר זוגיי, דהיינו עליי':"
+ ],
+ [
+ "זו כנגד זו
בב' צדדי החצר שלפניהן ביניהן, ולא עירבו יחד, והחצר פחות' מד\"א:"
+ ],
+ [
+ "מקצתן
ר\"ל בני עליי' א':"
+ ],
+ [
+ "את שעשו עוקה מותרין
לשפוך מימיהן בדיוטא שיזובו למטה להעוקה שבחצר, דהעוקה סמוכה לדיוטא שלהן:"
+ ],
+ [
+ "ואת שלא עשו עוקה אסורין
אפילו לשפכן בדיוטא שלהן שיזובי למטה אסור, דחיישינן מדהעוקה רחוקה מהן, לא ירצו לקלקל החצר בהשופכין, ויטלטלו השופכין למטה להעוקה שבחצר שאינה מעורבת (כ\"כ תוס', ולפעד\"נ מדסתם הש\"ס משמע אפי' קרובה להם העוקה ג\"כ אסור, ושאני אינך דעשו עוקה דמתוך כך יזכרו לבלי לטלטל ולהוריד למטה). ולהכי נקט דיוטאות, דקמ\"ל דאפילו בעליות דטריחא מלתא להורידי למטה הכלי להחצר, אפ\"ה חיישינן, וכ\"ש בב' בתים שבחצר קטנה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כל גגות העיר רשות אחת
אף שלא עירבו הדיורין שתחתיהן, מותר להוציא מגג לגג כלים ששבתו שם, דמדאין תשמישן תדיר כבתים, ל\"ג בה רבנן:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא יהא גג גבוה עשרה או נמוך עשרה
מגג האחר, דבכה\"ג גזרינן משום תל בר\"ה י\"ט ורחב ד\"ט, דלא ליתא לכתף עליו מחבירו. ונ\"ל דמה\"ט נקט ר\"מ היה אחד גבוה ואחד נמוך, והרי היינו הך דהרי כשאחד גבוה, בהכרח שהשני נמוך כקושי' רבתוי\"ט, אבל כיון דכל עיקר טעמא דר\"מ משום דגזור אטו עמוד בר\"ה א\"כ סד\"א דוקא בשרק גג אחד גבוה גזור, דדמי שפיר הבית הגבוה לעמוד. אבל בשכל שורת הבתים גבוה ורק אחד מהן נמוך, הו\"א דשורה שלימה לא דמי לעמוד, רק הגג הנמוך נדמה לגומא ברה\"י דלא גזור בה ר\"מ אטו גומא בר\"ה, קמ\"ל דלא פלוג, אמנם טעמא דלא גזור בגומא נ\"ל משום דגומא בר\"ה ל\"ש שלא יכשלו שם בנ\"א:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים כל אחד ואחד רשות בפני עצמו
וצריכין לערב. ובחצירות וקרפיפות מודו ר\"מ ורבנן דמותר להוציא מחצר לחצר ומקרפף לקרפף כלים ששבתו שם, אבל מחצר לקרפף או איפכא לא, רק דבמגג לגג מחמרי חכמים טפי מר\"מ, ובמגג לחצר מקילי חכמים טפי מר\"מ (כך מוכח מש\"ס צ\"א ע\"א):"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר אחד גגות ואחד חצרות ואחד קרפיפות
חצר שאחורי הבתים:"
+ ],
+ [
+ "רשות אחד לכלים
נ\"ל דהך \"לכלים\" וכו', אכולה בבאי קאי, ור\"ל, הא דפליגי ר\"מ ורבנן ור\"ש, דוקא לכלים וכו':"
+ ],
+ [
+ "ולא לכלים ששבתו בתוך הבית
והביאן לחצר ע\"י שערבו בני החצר, אסור לכ\"ע להוציאן לחצר אחרת שלא ערבו עם חצר זו. והלכה כר\"ש (שע\"ב):"
+ ],
+ [
+ "גג גדול סמוך לקטן
כזה?:"
+ ],
+ [
+ "הגדול מותר
מותר להעלות לשם כלי הבית שלמטה, ודוקא שאין הבית הגדול מחובר לבתים אחרים, גם שאין קרקעית גג הגדול מתפשט להלן ממעל למחיצות הבית שתחתיו, דעי\"ז מחיצות הבית ניכרות לעומד על הגג הגדול, ואמרינן גוד אסיק מחיצתא (תוס' דפ\"ט א' וא\"ח שע\"ד). ומיירי ג\"כ דאית לגדול גפוף (ר\"ל עודף מכאן ומכאן, והוא מלשון גף וכנף) לכל צד מהפרצה, דהו\"ל הפרצה כפתח, גם מיירי שאין בפרצה י' אמות, ובחסר חד מהנך, גם גדול אסור:"
+ ],
+ [
+ "והקטן אסור
ודוקא בנכנסים כותלי קטנה בגדולה (אב\"י ומופלגים ג' טפחים מכותלי אורך הגדולה), דאם לא כן גם קטנה מותר בגפופים שבגדולה (ש\"ס ד\"ט ב'). מיהו בנפרצה בשבת, מותר, מדהותר למקצת שבת (כלעיל פ\"ז כ\"א):"
+ ],
+ [
+ "חצר שנפרצה לרשות הרבים
שנפרץ כל הכותל שבינה לר\"ה, ולא נשאר פצימין (ר\"ל מזוזות ועודף מכאן ומכאן), או שהפרצה יותר מי' אמות:"
+ ],
+ [
+ "או מרשות היחיד לתוכה חייב
אפי' נפרץ בשבת:"
+ ],
+ [
+ "דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים מתוכה לרשות הרבים או מרשות הרבים לתוכה פטור מפני שהיא ככרמלית
וה\"ה מרה\"י לתוכה פטור מה\"ט [רק נקט ר\"ה לרבותא אף שקודם שנפרץ היה חייב עלה. והא דלא נקבו רבנן רה\"י כר\"א. נ\"ל משום דבש\"ס אמרינן, דתוך החצר כ\"ע מודו דדינו ככרמלית, ופליגי רק במקום המחיצה שנפרצה, דהו\"ל צדי ר\"ה. ר\"א ס\"ל כר\"ה הוה, ורבנן ס\"ל כרה\"י הוה, והא דקאמר ר\"א תוכה לאו דוקא, רק ר\"ל מקום המחיצ', ורבנן הכי קא\"ל, כמו מתוכה ממש לר\"ה מודית דפטור דהרי כרמלית היא, כמו כן מקום מחיצה, לדידן, כרמלית היא, א\"כ שפיר לא מצו רבנן למנקט מתוכה לרה\"י, דהרי מתוכה ממש לרה\"י אפשר דחייב לכ\"ע. כדקאמר בש\"ס בשנאבד לרבים דרך באותו חצר. אבל מתוכה לר\"ה לכ\"ע פטור, דאפילו בשנאבד לרבים דרך שם, הרי הו\"ל כמטלטל פחות מד\"א בר\"ה (ותוס' דצ\"ג ב' תי' באופן אחר)]:"
+ ],
+ [
+ "חצר שנפרצה לרשות הרבים משתי רוחותיה
אפי' מרוח א' שתופס ב' רוחות, דהיינו בקרן זוית, דאז אפי' אין בפרצה י' אמות, פתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי. מיהו צורת הפתח, דהיינו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה ע\"ג, אפי' באלכסון שרי (שס\"ג ס\"ל):"
+ ],
+ [
+ "וכן בית שנפרץ משתי רוחותיו
בקרן זוית כלעיל. ומיירי שאין תקרה פרוסה על זוית הפרוץ, דאל\"כ פי תקרה יורד וסותם:"
+ ],
+ [
+ "או לחייו
קורתו או לחיו גרסינן, דבחד קורה ובחד לחי סגי:"
+ ],
+ [
+ "מותרין באותו שבת
שנפרץ בו, מדהותר למקצת שבת:"
+ ],
+ [
+ "ואסורין לעתיד לבא
ר\"ל בשבת הבא:"
+ ],
+ [
+ "ואם אסורין לעתיד לבא אסורין לאותו שבת
דאף בשבת שנפרץ בו, אסור, והכי קיי\"ל. וכ\"כ בחוט העירוב שניתק בשבת. מיהו בעיר שמוקפת חומה ויש בקצה רחוב היהודים חוט העירוב וניתק בשבת, ולא היה קרוב לוודאי שינתקוהו עובדי כוכבי' בשבת, הואיל ומחיצות חצונות קיימות, שבת שהותרה הותרה (שס\"ה ס\"ז). וכל חוט עירוב שניתק בשבת, מותר לומר לעובד כוכבים בשבת לתקנו (רע\"ו). אבל בנפסק בחול ותקנו עובד כוכבים בשבת על דעת ישראל שיטלטל בה, לא מהני (מג\"א שס\"ב ה'):"
+ ],
+ [
+ "הבונה עליה על גבי שני בתים
שהן בב' צדי ר\"ה, ובנה עליי' מזל\"ז:"
+ ],
+ [
+ "וכן גשרים המפולשים
ר\"ל שיכול לעבור תחתיהן, ויש לגשר ב' מחיצות תחתיה. בראשה ובסופה. ונ\"ל דנקט בתים לרבותא דר\"י, דאף דמחיצות הבתים לגוואי עבידן (כסוכה י\"ט א'), אפ\"ה מהני לטלטל תחת העליי', וקתני גשר לרבותא דרבנן, אף שב' המחיצות לגשר נעשו, אפ\"ה לא מהני לרבנן:"
+ ],
+ [
+ "דברי רבי יהודה
דס\"ל דהלכה לממ\"ס דב' מחיצות הוה רה\"י:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אוסרין
דס\"ל דהלכה לממ\"ס ג' מחיצות בעינן:"
+ ],
+ [
+ "ועוד אמר רבי יהודה מערבין
ר\"ל משתתפין (כפ\"ו מ\"ה):"
+ ],
+ [
+ "למבוי המפולש
שיש לה ב' מחיצות, והניח קורה מכאן ומכאן בראשה ובסופה, הו\"ל משום הנך ב' מחיצות של הבתים כרה\"י, ומשתתפין לטלטל בה, וקמ\"ל הא, אף דבמבוי שאינו מקורה ליכא למימר פי תקרה יורד וסותם כעלייה וגשר לעיל, אפ\"ה סגי בב' מחיצות:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אוסרין
דס\"ל, דבמפולש לא מהני קורה מכאן ומכאן, רק צריך צורת הפתח בראש הא' ועי\"ז הו\"ל כאילו יש לה ג' מחיצות, דצורת הפתח ג\"כ כמחיצה דמי, ואז מותר מדאו' לטלטל בה, רק מדרבנן אסור מדדמי עדיין לר\"ה, ומהני הקורה ברוח השני להכירא. (ועי' עירובין ד\"ו א', ורבותינו קצרו כאן בפירושן):"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "המוצא תפילין
בשדה במקום שאפשר בית בזו:"
+ ],
+ [
+ "מכניסן זוג זוג
שלובש א' בזרוע וא' בראש. אבל ללבוש ב' זוג ביחד אסור, דשבת זמן תפילין [ורק אסור ללבוש תפילין בשבת שמא תנתק הרצועה, ויביאם בידו ויוציאם לר\"ה], ולהכי כשילבוש ב' זוג עבר על בל תוסיף:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל אומר שנים שנים
דס\"ל שבת לאו זמן תפילין, וליכא בל תוסיף, רק תכשיט הוה, ומדיש מקום בראש להניח ב' תפילין, להכי שניהן תכשיט הוו. וקיי\"ל כת\"ק [ש\"א מ\"ב], דאף דקיי\"ל שבת לאו זמן תפילין [א\"ח ל\"ד], וליכא בל תוסיף, אפ\"ה לא מחשב תכשיט רק כשלובש במקום תפילין, ושמא אין בראש מקום להניח ב' תפילין [ט\"ז שם ומג\"א ש\"א]:"
+ ],
+ [
+ "במה דברים אמורים בישנות
שניכר ברצועות שהן תפילין קדושות:"
+ ],
+ [
+ "אבל בחדשות פטור
פטור, אבל אסור להכניסן דשמא קמיע הן, ובש\"ס מסקינן דחדשות היינו שאין הרצועות עדיין מקושרות וא\"כ א\"א ללבשן בשבת. ואת\"ל א\"כ עכ\"פ יחשיך עליהן, י\"ל כיון דלא חזו למצוה, עדיין אין כאן בזוי כשיניחן וילך [ועתוס' דצ\"ח א']:"
+ ],
+ [
+ "מצאן צבתים
הרבה זוגות, כל זוג קשור לעצמו:"
+ ],
+ [
+ "או כריכות
הרבה כרוכות ביחד, שכשיביאם זוג זוג, לא יוכל להכניס היום כולן [והיינו דקאמרינן בש\"ס דהיינו צבתים היינו כריכות. אלא דצבתיים, היינו דכריכי זוגי זוגי, ור\"ל דשניהן אינו יכול להכניסן דרך לבישה מדהן מרובין. וק\"ל א\"כ למה נקט כלל צבתי' וכריכות, מה לי צבתים מה לי כריכות. וטפי הו\"ל לש\"ס לומר דצבתים היינו כריכות שאינן קשורין, ואינו יכול להכניסן מדהן מרובין, וכריכות היינו שהן מועטין אבל קשורין ואינו רשאי להתיר הקשר בשבת וכדאמרינן כה\"ג (מנחות דע\"א א') לא היה עושה אותן כריכות רק צבתים, ועי' רש\"י שם. אי נמי צבתים נמי היינו מועטים, רק מדאינן קשורין כלל אינו יכול ללבשן עד שיעשה להן קשר דאסור בשבת וצ\"ע]:"
+ ],
+ [
+ "מחשיך עליהן
ר\"ל ממתין שם עד מוצאי שבת ובמתירא להשהות שם מלסטים, מוליכן פחות פחות מד' אמות [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ובסכנה
שגזרו שמד על שמירת המצות, ומתירא להכניסן."
+ ],
+ [
+ "מכסן
בקש:"
+ ],
+ [
+ "עד שמגיע לחצר החיצונה
שסמוך לעיר, ששם משתמרין כראוי:"
+ ],
+ [
+ "וכן בנו
שנולד בשדה:"
+ ],
+ [
+ "נותנו לחבירו וחבירו לחבירו אפילו מאה
ר\"ל אע\"ג שצריך להחליפו ק' פעמים ד' אמות, וקשה לי' ידא לילד לטלטלו הרבה"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר נותן אדם חבית
שמצא:"
+ ],
+ [
+ "לחבירו וחבירו לחבירו אפילו חוץ לתחום
אם אותו שמצאה, עירב לשם:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו לא תהלך זו יותר מרגלי בעליה
ר\"ל אילו היה לה בעלים שלא ערבו, לא היה לה רק אלפיים ממקומה. ה\"נ זו חפצי הפקר קונין שביתה במקומן. ועי' לעיל פ\"ד סי' ל\"א:"
+ ],
+ [
+ "היה קורא בספר
שעשוי בגלילה, ולאו דוקא ס\"ת:"
+ ],
+ [
+ "על האסקופה
[שוועלע] שרחבה ד' טפחים ואינה גבוה י' טפחים, דהו\"ל כרמלית:"
+ ],
+ [
+ "גוללו אצלו
דמדאגדו בידו הו\"ל מרה\"ר לכרמלית תרי דרבנן [ועי' שבת פ\"י מ\"ב]. ואי\"ל ניחש שיפול מידו וישכח ויביאנה לרה\"י, י\"ל דמיירי באסקופה רחבה הרבה קודם שתכנס לרה\"י, דאדהכי והכי מדכר [ש\"ס]:"
+ ],
+ [
+ "היה קורא בראש הגג
והרי גג רה\"י הוא:"
+ ],
+ [
+ "עד שלא הגיע לעשרה טפחים
הסמוכין לארץ:"
+ ],
+ [
+ "משהגיע לעשרה טפחים
מיירי בכותל משופע. דכשנח עליו הו\"ל כנח בר\"ה:"
+ ],
+ [
+ "הופכו על הכתב
שלא יוטל בבזיון. ואע\"ג שגם זה בזיון ואסור בכל ספרי קודש [כי\"ד רפ\"ב ה'], עכ\"פ זה בזיון טפי והכא דלא אפשר שרי. אבל לא יגללו אצלו, דגזרינן אטו אין אגדו בידו, דאז הו\"ל כמוציא מר\"ה לגג רה\"י, משא\"כ אסקופה כרמלית היא:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר
כולה ר\"י היא, וחסורי מחסרא וה\"ק, ואם אין הכותל משופע ר\"י אומר וכו':"
+ ],
+ [
+ "שאין לך דבר משום שבות
כי הכא שאגדו בידו:"
+ ],
+ [
+ "עומד בפני כתבי הקודש
וקיי\"ל כר\"י:"
+ ],
+ [
+ "זיז
דף הבולט מכותל למעלה מי\"ט, בר\"ה:"
+ ],
+ [
+ "שלפני חלון נותנין עליו ונוטלין ממנו בשבת
ר\"ל בני הבית שבו הזיז, נוטלין ונותנין דרך החלון כלים על הזיז. ודוקא כלים הנשברים דאל\"כ חיישי' שמא יפלו לח\"ה ויכניסם:"
+ ],
+ [
+ "עומד אדם ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים
ואף שאין ראשו ורובו בר\"ה, לא גזרי' שמא יכניס הכלים דלא דמי לזיז, דהתם תשמישי הבית הם, חיישינן שפיר שיכניסם, משא\"כ הכא מיירי בכלים שא\"צ בפנים, וכ\"ש דעומד בר\"ה מותר לטלטל בר\"ה ולא חיישינן שיעבירנו ד\"א ברה\"ר דקל יותר הכנסה מהליכה ד\"א, וכן מוכח ממשנה א' ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא יוציא חוץ מד' אמות
אעומד ברה\"י ומטלטל בר\"ה. קאי:"
+ ],
+ [
+ "וכן לא ירוק
ובהשתין ורק חייב חטאת, דכעוקרן ממקום שהוא ד' על ד' דמי:"
+ ],
+ [
+ "אף משנתלש רוקו בפיו
ומתעגל ומתהפך בפיו [ועי' ספ\"ט דכלים]:"
+ ],
+ [
+ "לא יהלך ד' אמות עד שירוק
ולא קיי\"ל כן:"
+ ],
+ [
+ "וישתה ברשות היחיד
ה\"נ מיירי בשותה בכלי הצריך לו בפנים כסי' כ\"ט. דאל\"כ שרי. דלא דמי למשתין ורק דאסור לעיל סי' ל\"א. דהתם עוקר ברשות זה משא\"כ הכא העקירה וההנחה שניהן ברשות א', והרי פיו מקום פטור הוא:"
+ ],
+ [
+ "וכן בגת
דדוקא בהכניס ראשו ורובו לגת, שותה וא\"צ לעשר, דארעי הוא, משא\"כ חוץ לגת קבוע הוא:"
+ ],
+ [
+ "קולט
[אויפפאנגען]:"
+ ],
+ [
+ "אדם מן המזחילה
הוא דף שמונח בשפוע על ראש הכותל שבקצה הגג, כדי שיזובו מעליו הגשמים למטה:"
+ ],
+ [
+ "למטה מעשרה טפחים
ר\"ל העומד בר\"ה. מותר לקלוט בכלי מים שזוחלין מהמזחילה, אף שאין פיה בולט מהגג ג\"ט, דאז דינו כהגג להיות רה\"י, ואפי' עומד וקולט למטה מי' טפחים, דשם ר\"ה היא אפ\"ה שרי. ודוקא קולט, אבל לא יחבר הכלי לפה המזחיל', דמדאין פיה בולט ג' טפחים, הו\"ל כמוציא מגג רה\"י לר\"ה:"
+ ],
+ [
+ "ומן הצינור
[דאכרעננע] שבולט פיה ג' טפחי' מהגג, ואינה רחבה ד' על ד' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "מכל מקום שותה
ר\"ל אפילו מחבר הכלי לפי הצנור שרי, דמדבולט, דין הצנור כר\"ה:"
+ ],
+ [
+ "בור ברשות הרבים
אפי' מופלג ד' טפחים מכותל שבו החלון למעלה:"
+ ],
+ [
+ "וחולייתו
שפה גבוה שסביב לבור:"
+ ],
+ [
+ "חלון שעל גביו ממלאין הימנו בשבת
דבור עמוק י' רה\"י הוה, ושפה שגבוה י' בר\"ה מקום פטור הוה, והו\"ל כמוציא מרה\"י לרה\"י דרך מקום פטור, ואפילו מופלג הכותל מהבור ד' טפחים, עכ\"פ כל אויר שבר\"ה למעלה מי' מקום פטור הוה. ולא דמי להך דלעיל [פ\"ח מ\"ג], דהתם מדמרוחק ד' שייך לחצר והרי לא עירבו עמם, משא\"כ הכא אף ששייך לר\"ה, עכ\"פ מקום פטור הוא ומותר לטלטל לשם ומשם לרה\"י, ומה\"ט גם מחיצה א\"צ כלעיל [פ\"ח מ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "שופכין לתוכה מים בשבת
מטעם הנ\"ל, ודוקא אשפת רבים, אבל אשפת יחיד, עשוי לפנות, ושמא יפנה אותה ולאו אדעתיה:"
+ ],
+ [
+ "אילן שהוא מיסך על הארץ
וענפיו סביב שהן למעלה מי', נוטין למטה סביב עד פחות מג' לארץ:"
+ ],
+ [
+ "אם אין נופו גבוה מן הארץ שלשה טפחים
דהו\"ל כלבוד:"
+ ],
+ [
+ "מטלטלין תחתיו
ומ\"מ צריך לקשור הענפים שלא יזיזם הרוח, דמחיצה שמנידה ברוח, אינה מחיצה בשום מקום, גם אין מטלטלין תחתיו יותר מע' אמה וד\"ט על ע' אמה וד\"ט, דהיינו בית סאתיים. דכל מחיצה כי הך שאינה למדור רק עשוי לשמור השדות מתוכו, אין מטלטלין בה יותר מבית סאתיי':"
+ ],
+ [
+ "לא ישב עליהן
דאסור להשתמש באילן שמא יתלש, ובנמוך מג' הרי הוא כקרקע:"
+ ],
+ [
+ "הדלת שבמוקצה
חצר שאחורי הבתי', אין לדלתה צירים, רק זוקפה נגד הפתח:"
+ ],
+ [
+ "וחדקים שבפרצה
קוצים שיחדם לסתום עמהן פרצת החצר:"
+ ],
+ [
+ "ומחצלות
אריג מקנים, [מאטטע] שיחדה לסתום עמה פתח החצר:"
+ ],
+ [
+ "אין נועלין בהן
דמדאין רגיל לכנס לשם, וגם אינן קבועים בהפתח, אם לוקחן וסותם בהן מחזי כבונה. משא\"כ פקק החלון [שבת פי\"ז מ\"ז] רגיל לפתוח ולסתום בו:"
+ ],
+ [
+ "אלא אם כן גבוהים מן הארץ
משהו, שאינן מונחין על הארץ, דאז ניכר דעשוין להפתח, ולא מחזי כבונה מחדש:"
+ ],
+ [
+ "ויפתח ברשות הרבים
במפתח המונח שם בר\"ה, אע\"ג דא\"צ להמפתח ברה\"י דאז ליכא למיחש שיכניסנו. ופלג אמ\"ד סי' כ\"ט, ואפילו במונח בכרמלית מחמיר:"
+ ],
+ [
+ "אלא אם כן עשה מחיצה גבוהה עשרה טפחים
בר\"ה סביב מקום המפתח והפתיחה, כל שהמפתח בר\"ה, או סביב מקום עמידתו, כשהמפתח ברה\"י:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו מעשה בשוק של פטמין
מוכרי בשר [רש\"י]:"
+ ],
+ [
+ "שהיה בירושלים
דמדדלתות ירושלים נעולות בלילה, כרמלית היא. [ותמוה האיך לא עירבו בה. ונ\"ל משום דהרבה צדוקי' ובייתוסים היו בה שאסרו על השאר, וכמעשה דר\"ג פ\"ו, ולפעמי' גם המלך בעצמו צדוקי הי' (כקדושין דס\"ו א' וברכות כ\"ט א'), ולא רצו לבטל רשותן אל הפרושים]:"
+ ],
+ [
+ "שהיו נועלין
חנותן:"
+ ],
+ [
+ "ומניחין את המפתח בחלון שעל גבי הפתח
אף דהחלון רה\"י, והמנעול שלמעלה מי' טפחי' מקום פטור, והרי עומדים בשוק כרמלית, דמטלטלו ברה\"י, וקא\"ל לר\"מ למה פלגית עלינו בכרמלית, אמנם באמת לרבנן אפילו בר\"ה שרי, כסי' כ\"ט:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר שוק של צמרים
מוכרי צמר. ונ\"ל דקמ\"ל אף דהכניסה ויציאה לשם אינה לצורך שבת כל כך, ככניסת חנות הפטמין, שהיו מוכרין ג\"כ בשר מבושל [ככלים פ\"ה מ\"ו], אפ\"ה לא גזרינן:"
+ ],
+ [
+ "נגר
[ריעגעל]:"
+ ],
+ [
+ "שיש בראשו גלוסטרא
[קנאפף], דתורת כלי עליו לדוך עמו פלפלין דאילו בלי גלוסטרא היינו נגר המוכרן דלכ\"ע אסור [כמי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר אוסר
לנעול בו, אא\"כ קשור ותלוי [כשבת פי\"ז מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יוסי מתיר
מדתורת כלי עליו, אף שמלאכתו לאיסור, שרי לטלטלו לצורך גופו להתיר, כגון לנעול בו:"
+ ],
+ [
+ "בא רבן גמליאל והזקנים והתירו להן
ואע\"ג דדברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור אי אתה רשאי להתיר בפניהן [כפסחים דנ\"א א'] היינו בידעו שהוא מותר והחמירו ע\"ע משא\"כ בשטעו בדין [כי\"ד רי\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "נגר הנגרר
שהנגר קשור בחבל שבדלת, ונגרר בארץ. ומיירי שאין בראשו גלוסטרא:"
+ ],
+ [
+ "נועלים בו במקדש
דאין שבות במקדש:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא במדינה
דמדאינו תלוי מחזי כבונה."
+ ],
+ [
+ "והמונח
שאינו קשור כלל, רק מונח בארץ:"
+ ],
+ [
+ "כאן וכאן אסור
דנגר גרע טפי מפקק החלון [שבת פי\"ז סי' נ'], וכבונה ממש הוא:"
+ ],
+ [
+ "מחזירין ציר התחתון
[אנגעל] התחתון שבדלת שבכלי שנשמט ממקומו:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא במדינה
אף דנוח להחזירו, עכ\"פ שמא יתקעהו במקבת וגרזן, והו\"ל מלאכת מכה בפטיש:"
+ ],
+ [
+ "והעליון כאן וכאן אסור
דמדיצא הציר העליון, יפול הדלת, והו\"ל כבונה, דס\"ל יש בנין בכלים:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר העליון במקדש
ס\"ל אין בנין בכלים, וליכא רק שבות כשיתקע, ובמקדש לא גזרו:"
+ ],
+ [
+ "והתחתון במדינה
דבתחתון א\"צ לתקעו במקבת [ולתוס' גם ת\"ק ס\"ל אין בנין בכלים, רק ס\"ל שבות גדולה כזו שמא יתקע לא התירו במקדש]:"
+ ],
+ [
+ "מחזירין רטיה
[פפלאסטער] שעל המכה:"
+ ],
+ [
+ "במקדש
כהן שעובד ולוקח הרטיי' מעל מכתו שלא תחצוץ בין בשרו לבגדו [כזבחים י\"ט א'], מותר להחזירה לאחר עבודתו על מכתו, דבכהן שאינו עובד אסור, אע\"ג שהיא רק שבות, הרי אינו צורך עבודה, והרי אפילו לצורך עבודה גזרו על כמה שבותין במקדש [כתוס' שבת דצ\"ה א', ותוס' פסחים דפ\"ה א'], וכמו כן לא התירו לטלטל נרות במקדש [כרתוי\"ט תמיד פ\"א מ\"ג], וכמו כן בגחלים שם שנתפזרו לא התירו לכבותן, אף דהוה מלאכה שא\"צ לגופה [כלשם פ\"ה מ\"ה], רק בכהן העובד הכא, התירו סופן משום תחלתן, דאי לא שרית לי' להחזירה, לא יסירנה:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא במדינה
גזירה שמא ימרח רטייתו, דהוא תולדת ממחק. וקיי\"ל [שכ\"ח סכ\"ה] דדוקא בתרתי לטיבותא שנפלה הרטייה מעצמה, ולא נפלה רק ע\"ג כלי, ולא על הארץ, אז מותר להחזירה, וע\"י עובד כוכבים דוקא במצטער הרבה מותר להניח רטייה [ט\"ז שם סק\"כ], אבל למרח רטייה ע\"י עובד כוכבים, דוקא בחלה כל גופו שרי [מג\"א שם סקכ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "אם בתחלה
שלא היתה עליו מבעו\"י:"
+ ],
+ [
+ "כאן וכאן אסור
ולא שייך אין שבות במקדש, דלאו צורך גבוה הוא:"
+ ],
+ [
+ "קושרין נימא
[זאייטע] שבכנור שניתק בשבת:"
+ ],
+ [
+ "במקדש
לשיר, דס\"ל עיקר שירה בכלי, ומדאי אפשר בלא\"ה, שרי. ודוקא באמצע שאי אפשר לעונבה שם, שע\"י העניבה יפסד קולה, אבל סמוך ליתדות. הרי יכול לעונבה שם ולא יפסד הקול, להכי אסור לקשור:"
+ ],
+ [
+ "אם בתחילה
שניתק מאתמול:"
+ ],
+ [
+ "כאן וכאן אסור
מדהיה יכול לקשרה מדאתמול. וחייב עלה ב' משום קושר ומשום מכה בפטיש:"
+ ],
+ [
+ "חותכין יבלת
[ווארצע] שהוא מום בקדשים:"
+ ],
+ [
+ "במקדש
ומיירי ביבשה שמפרכה בידו, ואפ\"ה במדינה אסור [כך משמע בא\"ח ש\"מ ס\"ב, וע\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "ואם בכלי כאן וכאן אסור
דהו\"ל תולדה דגוזז:"
+ ],
+ [
+ "כהן שלקה באצבעו
ואינו ראוי שיעבוד ומכתו נראית:"
+ ],
+ [
+ "כורך עליו גמי
[באסט], אע\"ג שמרפא, לצורך עבודה שרי. וחציצה ליכא, דמיירי שלקה שלא במקום עבודה:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא במדינה
דרפואה שבות, משום שחיקת סממני':"
+ ],
+ [
+ "אם להוציא דם
שמהדק הגמי על החבורה:"
+ ],
+ [
+ "כאן וכאן אסור
דהו\"ל אב מלאכה שחובל, ותו דהידק א\"צ לעבודה:"
+ ],
+ [
+ "בוזקין
בזק לשון שבירה הוא [כיומא כ\"ב ב'], וה\"נ ר\"ל כותתין ומפזרין:"
+ ],
+ [
+ "מלח על גבי כבש
של מזבח:"
+ ],
+ [
+ "בשביל שלא יחליקו
בשעת הליכת כהנים עליו. ומיהו אי מבטל לי' למלח בכבש, הרי מוסיף על הבניין ביהמ\"ק, דאסור אף בחול, אלא מיירי כשלא מבטל לי' להמלח בכבש, ואפ\"ה לא הוה חציצה בין רגלי כהנים לרצפה, דאין בוזקין המלח רק בשעת הולכת עצים, דלאו עבודה היא. ובמדינה אף דלא מבטל לדבר שפיר אסור לעשות כן בלי שינוי, ואי מבטל לי' בחצרו, אף בשינוי אסור:"
+ ],
+ [
+ "וממלאים מבור הגולה ומבור הגדול
כך שם ב' בארות שהיה בעזרה:"
+ ],
+ [
+ "בגלגל בשבת
ובמדינה אסור אם יש סמוך לו גינה, דחיישינן שמא ישקנה, או במצוי שם מקום שריית פשתן חיישינן שמא ישאב לשרותו. וי\"א דבדלי א' בגלגל, שרי למלאות לכ\"ע [של\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ומבאר הקר
כך שם באר א' שהיה במדינ' בדרך לעולי רגלים:"
+ ],
+ [
+ "ביום טוב
דמדהותר ע\"י נביאים, הניחוהו בהיתירו:"
+ ],
+ [
+ "שרץ
שרץ מת מח' שרצים שמטמאים:"
+ ],
+ [
+ "כהן מוציאו בהמיינו
באבנטו, דמוקצה ליכא דאין שבות במקדש. מיהא אבנט שנטמא מהשרץ ונעשה ראשון לטומאה, אינו מטמא לכהן במקדש, דאדם וכלים אין מקבלין טומאה רק מאב הטומאה:"
+ ],
+ [
+ "שלא לשהות את הטומאה
דאע\"ג דמטמא לאבנט, הכי עדיף טפי, משישהנו עד שיחפש אחר צבת ללקח בו השרץ:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר בצבת של עץ שלא לרבות את הטומאה
שיטמא האבנט:"
+ ],
+ [
+ "מהיכן מוציאין אותו
בשבת:"
+ ],
+ [
+ "ומבין האולם ולמזבח
אבל בעזרה כופה עליו פסכתר עד שתחשך:"
+ ],
+ [
+ "ועל שגגתו חטאת
כשנכנס שם בטומאה, דהיינו מכל עזרה:"
+ ],
+ [
+ "ושאר כל המקומות כופין עליו פסכתר
סיר גדול של נחושת:"
+ ],
+ [
+ "שלא התירו לך אלא משום שבות
ר\"ש קאי אקושרין נימא במקדש [מי\"ג], רק נטר לי' לת\"ק עד שסיים כל מילי שבין מקדש למדינה, ולבתר הכי חולק עליו, וס\"ל דאסור לקשור נימת כנור במקדש, מדמתחייב אקשר במדינה, וה\"ק ר\"ש, אל תתמה שכאן החמרתי בדיני שבת במקדש, ולעיל [סוף פ\"ד] הקלתי בדיני שבת במדינה, שאמרתי דאפילו יצא ט\"ו אמה יכנס, על זה קאמר, מקום שהתירו לך חכמים, משלך נתנו לך, ואותן ט\"ו אמה שהתרתי שלך הם, ואינן חוץ לתחום, רק מפני הטועים, כדקאמר התם, וכמו כן ה\"נ אני אומר שלא התירו לך לחכמים במקדש רק דבר שהוא משום שבות, דהיינו עניבה, ולא קשירה:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Eruvin/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Eruvin/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..a7609a4e957259066babc5a894bca1160a192c41
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Eruvin/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,1867 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Eruvin",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Eruvin",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "מבוי
ר\"ל מבוא הרחוב:"
+ ],
+ [
+ "שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה
ר\"ל אם הקורה שמונח על הפתיחה של הרחוב להתיר הטלטול שבתוכה, מונח למעלה מכ' אמה:"
+ ],
+ [
+ "ימעט
ר\"ל ישפיל ויניחו למטה, שאז יהיה ניכר לבני המבוי לסימן שלא יטלטלו ממבוי לרשות הרבים:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אינו צריך
דס\"ל קורה משום מחיצה דפי תקרה יורד וסותם ואפי' במונח למעלה מכ':"
+ ],
+ [
+ "והרחב מעשר אמות
ר\"ל אם מבוא הרחוב רחב יותר מי' אמות. דאז לא מקרי פתח:"
+ ],
+ [
+ "ימעט
ר\"ל ימעט רוחב כניסתו עלי' אמות או פחות:"
+ ],
+ [
+ "ואם יש לו צורת הפתח
ר\"ל דברישא (לא) מיירי שהקורה מונח על ב' הכותלים. אבל הכא מיירי שיש קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן, אף שקנה העליון מרוחק בגובה כמה אמות מב' הקנים שלמטה רק שמכוון לשל מטה:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שהוא רחב מעשר אמות
או שגבוה יותר מכ' (כ\"כ הרמב\"ם. וב\"ח שס\"ג):"
+ ],
+ [
+ "הכשר מבוי
ר\"ל שיהי' ניתר לטלטל במבוי:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים לחי וקורה
דצריך שניהן:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים לחי או קורה
מיהו בהותר בלחי, הו\"ל כד' מחיצות גמורות, וכרה\"י גמור דמי, ולהכי הזורק לתוכה מר\"ה. חייב. משא\"כ בהותר בקורה, רק היכר בעלמא הוא, ולהכי הזורק לתוכה מר\"ה, פטור:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר לחיין
לחי מכאן ולחי מכאן בפתח:"
+ ],
+ [
+ "משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד
הוא ר\"מ:"
+ ],
+ [
+ "לפני רבי עקיבא לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על מבוי שהוא פחות מארבע אמות
ר\"ל רוחב פתחו:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי עקיבא על זה ועל זה נחלקו
ופליג את\"ק במבוי שרוחב פתחו פחות מד' טפחים, דחד סבר א\"צ לא לחי ולא קורה, ואידך סבר צריך. [ול\"מ נ\"ל דת\"ק מדקאמר סתם הכשר מבוי, משמע דכל מבוי אפי' שפתחו פחות מד\"ט דלמ\"ד צריך, בכולן צריך הכשר ור\"ע דקאמר דבזה וזה נחלקו. ש\"מ דבאינך ס\"ל דד\"ה א\"צ]:"
+ ],
+ [
+ "רחבה כדי לקבל אריח
דצריך שיהיה להיכירא שהוא מונח שם לקביעות ושראוי לבנות עליו:"
+ ],
+ [
+ "ואריח חצי לבנה של שלשה טפחים
ר\"ל לבנה הוא ג\"ט על ג\"ט. נמצא אריח טפח וחצי על אורך ג' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "דיה לקורה שתהא רחבה טפח
שהרי אותו חצי טפח שהאריח עודף ברחבו על הקורה, הוא רוחב ב' אצבעות, ויכול לתמכן במרוח טיט אצבע מכאן ואצבע מכאן:"
+ ],
+ [
+ "כדי לקבל אריח לארכו
. ארכו של אריח כנגד אורך הקורה:"
+ ],
+ [
+ "רחבה
של קורה:"
+ ],
+ [
+ "כדי לקבל אריח ובריאה כדי לקבל אריח
ר\"ל חזקה לסבול כובד אריח:"
+ ],
+ [
+ "היתה של קש או של קנים רואין אותה כאילו היא של מתכת
ר' יודא קאמר לה לכולהו בבי (ולרמב\"ם ורא\"ש, מעקומה ואילך כ\"ע מודים):"
+ ],
+ [
+ "עקומה
אף שהעקמומית חוץ למבוי:"
+ ],
+ [
+ "רואין אותה כאילו היא פשוטה
ולא חיישי' דאתא לאמשוכי בתר עקמומית לחוץ (ולרמב\"ם הנ\"ל צריך שלא יהא ג' טפחים בין ב' בליטות העקמימות):"
+ ],
+ [
+ "עגולה
שאין אריח יכול לנוח עליה:"
+ ],
+ [
+ "כל שיש בהקיפו שלשה טפחים
שצריך חוט של ג' טפחים להקיפה:"
+ ],
+ [
+ "יש בו רוחב טפח
ואין החשבון מדוקדק. דהיקף ג' טפחים יש ברחבו טפח ושביעית טפח ולחומרא לא דק:"
+ ],
+ [
+ "לחיין שאמרו
במשנה ב'. והא דתני הכא לחיין בלשון רבים ולא כלעיל במ\"ג. היינו לאשמועינן דאפי' עושה ב' לחיין כר\"א במ\"ב אפ\"ה צריך גובה י' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "בכל עושין לחיין אפילו בדבר שיש בו רוח חיים
דלא חיישינן שתמות הבהמה ותתכווץ לפחות מכשיעור. ומיירי במתוחה הבהמה בחבלים למעלה, דאל\"כ חיישינן שתברח או תרבץ:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יוסי אוסר
דחייש למיתת הבהמה:"
+ ],
+ [
+ "ומטמא משום גולל
בהניחה לכסוי קבר. ולרש\"י כסוי לארון (עי' שנת קנ\"ב ב'):"
+ ],
+ [
+ "ורבי מאיר מטהר
דמחיצה שעומדת ברוח חיים אינה מחיצה (ובש\"ס גרסי' ברישא נמי ר\"מ):"
+ ],
+ [
+ "ורבי יוסי הגלילי פוסל
דכתיב וכתב לה ספר, צריך שיהיה דוגמת ספר בלי רוח חיים. ורבנן ס\"ל להכי כ' ספר, שיהיה מסופר בגט דברים הכורתים בינה לבינו. מיהו בכתב גט אקרן פרה. מודו דדוקא בנתן לה הפרה, דאז א\"צ קציצה קודם שיתן לה הגט. אבל בלא רצה ליתן לה רק הקרן, אינה מגורשת. דכתיב וכתב ונתן, צריך שלא יחסר מעשה בין כתיבה לנתינה. והכא מחוסר הקרן קציצה קודם שיתנהו לה:"
+ ],
+ [
+ "שיירא
(קאראוואנע). והיא חבורה שהולכת יחד במדבר, ואינה פחותה מג' בני אדם:"
+ ],
+ [
+ "שחנתה בבקעה והקיפוה
מערב שבת:"
+ ],
+ [
+ "בכלי בהמה
כמרדעת ואוכפין (ונ\"ל דקמ\"ל דאף דכלים לא מבטל להו, אפ\"ה הוה מחיצה):"
+ ],
+ [
+ "מטלטלין בתוכה
אע\"פ שהפרוץ מרובה ע\"י החלל שבין אוכף לחבירו, אפ\"ה מדאינו מרובה יתר על העומד, הוה מחיצה:"
+ ],
+ [
+ "ולא יהיו פרצות יתרות על הבנין
דאז אפי' נגד העומד אסור לטלטל, אפי' הפרצות כל אחת פחות מעשר:"
+ ],
+ [
+ "יתר מכאן אסור
אפי' יש רק אחת אוסרת כל ההיקף. מיהו ביש להפירוץ צורת הפתח שרי, אפי' לפרצה שהיא יותר מעשר אמות. אמנם בהעמיד ד' קונדסון לד' רוחות, ובכל צד יש צורת הפתח, רק בהעמידן במבוי וחצר שיש שם דיורין שרי כה\"ג, משא\"כ בהעמידן בבקעה. ולרמב\"ם בכל מקים לא מהני צורת הפתח כשהפרוץ מרובה על העומד (שס\"ב י'):"
+ ],
+ [
+ "מקיפין
ר\"ל מותר להקיף:"
+ ],
+ [
+ "שלשה חבלים זה למעלה מזה וזה למעלה מזה
סביב לשיירא, והוה כמחיצה, ואף דפרוץ מרובה על העומד, כל מלמעלה למטה אמרינן חביט רמי:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא יהא בין חבל לחבירו שלשה טפחים
וכ\"כ מחבל תחתון לארץ צריך פחות מג' טפחים, דאז הו\"ל יחד כלבוד:"
+ ],
+ [
+ "שיעור חבלים ועוביין יתר על טפח
ושיעור היתר על טפח, הוא כפי ג' המשהויין שחסרו בג' הרווחים:"
+ ],
+ [
+ "מקיפין בקנים
שנועצן בקרקע סביב השיירא:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו שלשה טפחים בשיירא דברו
דלכל צרכן סגי להו בשתי בלא ערב, דבהיה החברותא פחותה מג' בני אדם צריך בכה\"ג מחיצה של שתי וערב אבל בית סאתים אפי' ליחיד סגי ליה בשתי בלא ערב:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים לא דברו בשיירא אלא בהווה
מיהו דוקא במדבר:"
+ ],
+ [
+ "כל מחיצה שאינה של שתי ושל ערב אינה מחיצה
אפי' בשיירא:"
+ ],
+ [
+ "דברי רבי יוסי ב\"ר יהודה וחכמים אומרים אחד משני דברים
דאו בשתי דהיינו בקנים או בערב דהיינו בחבלים סגי, ודלא כרבנן קמאי דלא שרו ליחיד אלא דומיא דשיירא דהיינו בדרך אלא אפי' ליחיד וביישוב. והכי קיי\"ל. מיהו יחיד אסור לעשות מחיצה יותר מבית סאתים. שהוא ריוח שהוא ק' על נ' אמה. אבל שיירא מותרים לעשות מחיצה אפי' לכמה מילין. ובלבד שלא ישאר מקום פנוי מכלים, כבית סאתים:"
+ ],
+ [
+ "ארבעה דברים פטרו במחנה
חיל ישראל, אפי' במלחמת רשות:"
+ ],
+ [
+ "מביאין עצים מכל מקום
ואין חוששין לגזל, דהפקר ב\"ד הפקר:"
+ ],
+ [
+ "ופטורים מרחיצת ידים
שלפני סעודה, אבל לאחר הסעודה חייבין בנט\"י בזמן הגמ', מדהי' מצוי בזמניהן מלח סדומית, שנדבק באצבעות. ומסמא את העינים, כשיגיע בהן בעיניו וחמירא סכנתא:"
+ ],
+ [
+ "ומדמאי
ר\"ל פטורים לעשר פירות דמאי' כשלנין בשדה. אבל בלנין בעיר שמצוי שם מאכל, חייבים כרפ\"ג דדמאי, עלח\"מ):"
+ ],
+ [
+ "ומלערב
ר\"ל כשהמחנה מוקף מחיצה מותרים לטלטל מאהל לאהל בלי ערובי חצירות מדאין לו עיקר בתורה, אבל ערובי תחומין חייבים, מדיש לו עיקר סמך בתורה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "עושין פסין
(ברעטטער):"
+ ],
+ [
+ "לביראות
(ברוננען) שברשות הרבים, דהבור שעמוק י' טפחים, הו\"ל רה\"י, ואסור לשאוב מים להשקות בהמתו שברשות הרבים, להכי תקנו חז\"ל לבני ארץ ישראל ולבהמת עולי רגלים, שיעמוד פסין סביב הבור, ויעמיד הבהמה ראשה ורובה בין הפסין, וישקנה, דהריוח שבאמצע הו\"ל כרה\"י:"
+ ],
+ [
+ "ארבעה דיומדין
נוטריקון \"דיו\" \"עמוד\". ור\"ל זווג עמודים, ר\"ל שיעמיד בכל זוית ב' קרשים מחוברים יחד כמין ד' (צווייא ווענדיגע ווינקעל ברעטטער) כדי שיהיה אמה דופן לכאן ואמה דופן לכאן כזה?:"
+ ],
+ [
+ "נראין כשמונה
דלכל דיומד ב' דפנות:"
+ ],
+ [
+ "ארבעה דיומדין וארבעה פשוטין
(איינפאכע ברעטטער), שיעמיד קרש פשוט בין דיומד לחבירו:"
+ ],
+ [
+ "גובהן עשרה טפחים ורוחבן ששה ועוביין כל שהוא וביניהן במלא שתי רבקות
(געשפאנן):"
+ ],
+ [
+ "של שלש שלש בקר
בכל רבקה ג' בקר ברוחב. רוחב בקר א', ב' אמות פחות שליש. נמצא ב' הרבקות י' אמות. ואם יש ריוח כזה בין דיומד לחבירו, לכו\"ע א\"צ פשוטין ביניהן. וביש ביניהן יותר מי\"ג אמות ושליש, לכו\"ע צריך פשוטין באמצע, ופלוגתייהו ביש בהריוח יותר מי' אמות ופחות מי\"ג אמות ושליש, לר\"מ צריך פשוטין, ואע\"ג שע\"י שיעמיד פשוטין יהיה הריוח צר מלהכניס ביניהן ב' רבקות, ישקה אותן א' א', ולר\"י א\"צ:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר של ארבע ארבע
שיהיו ד' בקר בכל רבקה שאז רוחב בו הרבקות י\"ג אמות ושליש:"
+ ],
+ [
+ "קשורות ולא מותרות
ר\"ל שלא יהיו קשורות יחד. מותרות. דהיינו בריוח. רק קשורות יחד בצמצום, כדי למעט הריוח:"
+ ],
+ [
+ "אחת נכנסת ואחת יוצאת
ר\"ל להכי בעינן בכדי ב' רבקות, כדי שתהיה א' נכנסת וכו'."
+ ],
+ [
+ "מותר להקריב
הדיומדין לבאר, ועי\"ז ימעט הריוח שביניהן:"
+ ],
+ [
+ "מותר להרחיק כל שהוא
נוטריקון כל שהוא. ור\"ל כל כמה שירצה:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שירבה בפסין
ר\"ל בכדי שלא יהיה בין פס לחבירו רק כשיעור ב' רבקות לכל מר כדאית ליה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר עד בית סאתים
ר\"ל שלא יהיה הריח שבתוך הדיומדין יותר מק' על ב' אמה:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו לא אמרו בית סאתים אלא לגנה ולקרפף
הוא גדר עגול סביב למקום שמניחין שם עצים. דב' אלו לא הוקפו לדירה, להכי כשירצה לטלטל שם צריך שיהיה רק בית סאתים:"
+ ],
+ [
+ "אבל אם היה דיר
גדר שעושין בשדה סביב לבהמות כדי שיזבלו השדה:"
+ ],
+ [
+ "או סחר
גדר שסביב הבהמות לשמרן:"
+ ],
+ [
+ "או מוקצה
מקום גדור שאחורי הבתים:"
+ ],
+ [
+ "או חצר
מקום גדור שלפני הבתים, שמתוכו נכנסין לבתים (ועי' בפתיחה). שכל אלו הקיפן לדירה מקרי. מדעשויין לכניסה ויציאה תמיד לתשמיש אדם. ואם כן ה\"ה פסי ביראות:"
+ ],
+ [
+ "ומותר להרחיק כל שהוא
ר\"ל משום הכי גם בפסי ביראות מותר להרחיק כל כמה שירצה, מדעשויין לשתיית אדם בכל עת:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אם היתה דרך הרבים מפסקתן
בין הפסין:"
+ ],
+ [
+ "יסלקנה לצדדין
דאל\"כ הליכת הרבים מבטלת מחיצת הפסין מלהיות רה\"י:"
+ ],
+ [
+ "אחד בור הרבים
של מים מכונסין. דאף דפסקי מיא רבים מדכרו אהדדי שלא לטלטל בין הפסין כשיפסקו המים. ואילה\"ק מ\"ש ממדורה דאפי' י' בנ\"א אין קורין לאורה (כשבת י\"ב א') ולא אמרינן דמדכרו אהדדי אע\"ג דמכנפי מכ\"ש הכא דאין זה מצוי שם בשעה כשמצוי חבירו.י\"ל דמדכרו אהדדי דהכא הייני בכל ימות החול יזכירו א\"ע שאסור לטלטל במקום זה ודו\"ק (ועי' לקמן פ\"ד סי' לט):"
+ ],
+ [
+ "ובאר הרבים ובאר היחיד
דאף שהוא של יחיד, עכ\"פ באר לא פסקו מיא:"
+ ],
+ [
+ "עושין לחי פסין אבל לבור היחיד
דהו\"ל ב' לריעותא:"
+ ],
+ [
+ "עושין לו מחיצה גבוה עשרה טפחים דברי רבי עקיבא רבי יהודה בן בבא אומר אין עושין פסין אלא לבאר הרבים בלבד
דהו\"ל ב' לטיבותא. ודוקא לבהמה. אבל אדם אסור לשאוב ולשתות שם בין הפסין, מדיכול לירד למטה, ולשתות:"
+ ],
+ [
+ "ולשאר עושין חגורה
גדר סביב (אב\"י ורש\"י פי' חבלים, וכן מסתבר לישנא דחגורה. ונ\"ל דקמ\"ל דאף דאינו רק מחיצה של ערב, הוא מחיצה):"
+ ],
+ [
+ "ועוד אמר רבי יהודה בן בבא
מדקתני לעיל שסמוך חדא לחומרא גבי פסין, דלא הותרו רק לבאר הרבים, קתני הכא ועוד, דמחמיר נמי בזה דאף במוקף לדירה לא שרי טפי מבית סאתים:"
+ ],
+ [
+ "שהן שבעים אמה ושיריים
הן עוד ד' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "על שבעים אמה ושיריים
זהו בקירוב כשיעור רבוע של ק' על נ' אמה, והרי נ' על נ' הוא בית סאה, א\"כ ק' על נ' הוא בית סאתיים:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שיהא בה שומירה
סוכה לישיבת שומר הצאן או השדות, שידור שם בקביעות:"
+ ],
+ [
+ "או בית דירה
בית דירה גמורה לבעה\"ב אף שאין דר שם בקביעות:"
+ ],
+ [
+ "או שתהא סמוכה לעיר
תוך אלפים אמה, כדי שיכול בעה\"ב לבוא שם בשבת דהו\"ל כדרין שם:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אפילו אין בה אלא בור ושיח ומערה
או או. בור עגול, שיח הוא חפור באורך, מערה מקורה:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר אפילו אין בה אחת מכל אלו מטלטלין בתוכה ובלבד שיהא בה שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים
דס\"ל כאמרו לו שבמשנה ג'. רק איכא בינייהו, אורך י\"ח אמה וד' טפחים על רוחב טפחיים, שזהו מה שיתרים ק' על נ' אמה. על רבוע של ע' על ע' אמה, דלת\"ק שרי בבית סאתים שלמים, ולר\"ע לא שרי רק בריבוע של ע' על ע':"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר אם היתה ארכה יתר על רחבה אפילו אמה אחת
אף שבין הכל אינו רק ה' אלפים אמות מרובעים, שזהו תשבורת שטח של ק' על נ' אמה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר אפילו ארכה פי שנים ברחבה
דהיינו ק' על נ':"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי אלעאי שמעתי מרבי אליעזר ואפילו היא כבית כור
הוא רע\"ג אמה וה' טפחים וב' שלישיות אצבע, על זה השיעור בעצמו בריבוע. ואגינה וקרפף שאין בהן בית דירה קאי:"
+ ],
+ [
+ "וכן שמעתי ממנו אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא עירב
שלא נתן חלקי מע\"ש לערובי חצירות, והרי מדיש לו חלק בחצר, אוסר כולן להוציא מבתיהן לחצר:"
+ ],
+ [
+ "ביתו אסור מלהכניס ולהוציא לו אבל להם מותר
כשביטל להן רשותו שבחצר, אף שעי\"ז הותרו בני החצר להוציא גם מביתו לחצר, עכ\"פ הוא, רק מבתיהן לחצר מותר להוציא, מדהו\"ל כאורח אצלן, דהרי הו\"ל כאילו ביטל להן גם רשות ביתו, ולפיכך הו\"ל כשאר אדם הנכנס לבית חבירו. אבל מביתו אסור להוציא לחצר, דכשמוציא, חוזר מביטול רשותו, ונאסרו כולן מלהוציא מבתיהן:"
+ ],
+ [
+ "וכן שמעתי ממנו שיוצאין בעקרבנים
מין עשב:"
+ ],
+ [
+ "בפסח
משום מרור (אב\"י וקמ\"ל דאף דמקיש מרור למצה שהוא ממין זרעים דהיינו ירק [כפסחים ל\"ע ב'], והרי עקרבנין גדל סביב הדקל, וסד\"א מין אילן הוא. קמ\"ל דמין ירק הוא):"
+ ],
+ [
+ "וחזרתי על כל תלמידיו ובקשתי לי חבר
שיאמר ששמע כן מפיו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בכל מערבין
ערובי תחומין. דערובי חצירות אינו רק בפת שלם ואפי' בפתין הרבה ושיהיה כל א' ככר שלם, ושיהיו כולן יחד מזון ב' סעודות. וכן משמע בעירובין (מ\"ט א') דאפי' בהרבה פתין שלמין סגי. וכן משמע בפ\"ו מ\"ו וז'. וי\"א דצריך שיהי' לכולן רק פת א' שלם (שס\"ו ס\"ו). ואילה\"ק לדיעה ראשונה דשרי בהרבה פתין שלמין למה לא ניחוש לנצויי שיאמר א' אני נתתי גדול ואתה קטן כמו דחיישינן מה\"ט שלא יערבו בפרוסות. י\"ל דחשיבות של שלימה נגד פרוסות היא גדולה יותר מחשיבות גדולה נגד קטנה, ולא אתו לאנצויי עבור זה (ועי' בא\"ח כי' קס\"ח). ומה\"ט לא יקפידו ג\"כ כשיהי' פת של א' יפה טפי משל חבירו. מדאין לחבירו יפה ממנה, משא\"כ בשלימה. ונקרא עירוב לפי שמערב לעצמו התחום שאינו רשאי להלוך, עם התחום שרשאי להלוך בו, כמבואר בפתיחה:"
+ ],
+ [
+ "ומשתתפים
שתופי מבואות (עי' פתיחה):"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן המים ומן המלח
ה\"ה כמהין ופטריות, דהעירוב מועיל רק משום דמחשב כאילו דר ואוכל שם, והנהו לאו מזון נינהו. מיהו במים מעורבין במלח, מערבין עירובי תחומין ומבואות. וי\"א שיערב בהן קצת שמן שפ\"ו ה'). ושיעור ערובי תחומין, אם מאכל, צריך כדי ו' ביצים (ת\"ט) ובמניח עירובו במשקין, צריך ב' רביעיות, שהן יחד כדי ג' ביצים. ובמערב לרבים, צריך לכל א' כך (תי\"ג). אבל ערובי חצירות או שתופי מבואות, סגי בשיעור זה אפי' לרבים רק בערובי חצירות צריך פת שלם כשיעור זה. (שפ\"ו ושס\"ח ג'):"
+ ],
+ [
+ "והכל ניקח בכסף מעשר
כסף מעשר שני שהעלה ולירושלים:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן המים ומן המלח
דכסף מעשר שני צריך שיקנה בו בירושלים דבר שהוא פרי מפרי:"
+ ],
+ [
+ "הנודר מן המזון מותר במים ובמלח
לאו שנדר ממזון, דאז אסור רק בה' מיני דגן, רק מיירי שאמר כל הזן יהיה אסור עלי, והנהו לא זייני. (ונ\"ל נמי דמיירי שנדר רק לזמן. דאל\"כ לא חייל כלל, מדא\"א להתקיים בלי מזונות הו\"ל שבועת שוא (כר\"ן שבועות רצ\"ו א' ועי' ש\"ך י\"ד רי\"ז סקכ\"ט):"
+ ],
+ [
+ "מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה
מדחזי לאחרים:"
+ ],
+ [
+ "סומכוס אומר בחולין
דס\"ל דבעינן שיהא חזי ליה. אבל ביין לנזיר מודה דמערבין. משום דאפשר למתשיל עליה, וכדחזי ליה דמי. דאף דאין מתירין נדרים בשבת משום שבות. לצורך שבת מתירין (כא\"ח שמ\"א), והכי נמי צורך שבת הוא. אבל בתרומה אי מתשיל עלה הדרא לטבלא, ולא חזי עד שיחזור ויפריש תרומה אחרת, והרי אסור להפריש תרומה משום שבות. דמחזי כמתקן (כביצה פ\"ה מ\"ב). ואף דאינו צריך שיהיה העירוב חזי ליה רק בין השמשות, דהיינו בשעת קניית העירוב סומכוס ס\"ל דגזרו על שבות בין השמשות אף לצורך מצוה, דהרי אין מערבין לתחומין רק לדבר מצוה, ואפילו הכי סבירא ליה דגזרו עליו ביה\"ש. ולרבנן עכ\"פ לאחרינהו חזי, וא\"צ שיהיו ראויין לעצמו. (אמנם ק\"ל לש\"ס ל\"ל למימרא דסומכוס ס\"ל דגזרו אשבות ביה\"ש הול\"ל דמשום דצריך שיהיה העירוב חזי ביה\"ש בשעת קניית העירוב, והן תרומה כיון דמקמי הכי לא הוה חזי, הו\"ל כמניח אז עירובו והרי בביה\"ש אסור להניח העירוב, דאקנויי רשותא בשבת אסור (כשבת פ\"ב ס\"ט). ואת\"ל א\"כ נזיר נמי, אע\"כ דאף שלא הי' שלו קודם בין השמשות. אפ\"ה במתשיל אז לא הו\"ל אז כמניח העירוב ביה\"ש. עכ\"פ מה מקשי הש\"ס לסומכוס דמ\"ש נזיר דמותר ביין משום מתשיל. א\"כ תרומה נמי אי בעי מתשיל. ומה קושיא, נזיר מצוה לאתשולי עליה (כנדרים ד\"י ע\"א), משא\"כ תרומה לאו מצוה לאתשולי (שם נ\"ט א'). ואפשר י\"ל דאף דלכתחילה אסור למתשיל בתרומה, כיון דאי עביד מהני. מחשב כדידי'):"
+ ],
+ [
+ "ולכהן בבית הפרס
שדה שנחרש בה קבר, דכיון דטומאתו רק מדרבנן. הקילו שיכול לילך לשם כשמנפח והולך ורואה שאינו מניע בהלוכו עצם כשעורה. א\"כ יכול להיות הוא ועירובו במקום א', ואע\"ג דלרבנן א\"צ שיהיה העירוב חזי לעצמו כסי' ז', עכ\"פ צריך שיהי' העירוב מונח במקום שיוכל המערב לבוא לשם, מדה\"ל כאילו דר שם:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אפילו בבית הקברות
דטומאתו מדאו':"
+ ],
+ [
+ "מפני שיכול לילך לחוץ
ר\"ל לילך ולעשות מחיצה. ובש\"ס גרסי' לחוץ ולילך וכו':"
+ ],
+ [
+ "ולאכול
ר\"ל דיכול כהן לילך לשם כשיחוץ בינו להקברות ע\"י מחיצת תיבה כשישב בה. והיא רחבה אמה על אמה ברום ג' אמות דאז אינה מקבלת טומאה. ונמשכת מבהמות מבעו\"י שג\"כ אינן מק\"ט (אב\"י כך כתב רש\"י. ואילה\"ק הרי גם בביה\"ש עצמו מותר לכנס שם ע\"י תיבה הנמשכת מהבהמות, דהרי אינו רק שבות ולא גזרו על שבות ביה\"ש. י\"ל כיון דאסור שמא יחתוך זמורה, דהו\"ל איסור דאו' להכי גזרו על שבות כזה ביה\"ש. וכ\"כ הרא\"ש פ\"א דעירובין ס\"ד ותוס' עירובין דל\"ג א' ד\"ה והא בסופו). וגם עירובו יכול ליקח בפשוטי כלי עץ שאינו רחב טפח, דאז אינו מק\"ט אפי' מדרבנן גם אינו מאהיל דאל\"כ הרי נטמא הכלי מדהאהיל על הקבר ונעשה אב ומטמאה לאדם ואע\"ג דאין הכהן מוזהר עליו, דכל טומאה שאין הנזיר מגלח עליו אין הכהן מוזהר עליו (כתוספתא דשמחות פ\"ד, וכתוס' נזיר דנ\"ד ב'), ורק בכלי מתכות שנטמאו במת י\"א שהכהן יהיה נזהר מלהטמא בהן (כי\"ד שס\"ט), עכ\"פ בשיגע בהן, אסור מלאכול בתרומה (ועי' תוס'). ואפי' הוא קבר בנין דאסור בהנאה, עכ\"פ מה שקונה שם עירובו, זה לא מחשב הנאה, דמצות לאו ליהנות נתנו. ואף דמתהני מהמקום גם אחר שקנה שם שביתה, ס\"ל לר\"י דאין אדם מקפיד אם יאבד עירובו אחר שקנה שם שביתה, ונמצא דלא מתהני כלל, ואפי' אם יקפיד שלא יאבד, הו\"ל כמקפיד על דבר שאינו חשוב ובטלה דעתו אצל כל אדם. ורבנן ס\"ל אדם מקפיד על עירובו שלא יאבד אחר שקנה שם שביתה, ונמצא דמתהני מאיסור הנאה, מדמשתמר שם עירובו, ואפילו מפקירו בפירוש לאח\"כ לא מהני. דבטלה דעתו כלעיל. ולהכי, לרבנן אפי' לישראל אסור להניח עירובו בקבר בנין דאסור בהנאה מן התורה. דגמרי' שם שם מעגלה ערופה (כסנהדרין מ\"ז ב'). אבל בקבר קרקע לכ\"ע שרי לישראל, דקרקע עולם אינו נאסר. וי\"א דתלוש ולבסוף חברו גם קרקע עולם נאסר (י\"ד שס\"ד). וקיי\"ל דבבית הפרס מותר לכהן לערב, מדיכול לבא לשם ע\"י נפיחה וכדאמרן. אבל להניח עירובו תוך קבר בנוי, אסור אפילו לישראל מדמתהני מאיסורי הנאה. ואף דאין מערבין לתחומין רק לדבר מצוה (ורק בדיעבד מהני אם עירב לדבר רשות. ולאבן עוזר תט\"ו אף במערב ברגליו הדין כן) וא\"כ מצות לאו ליהנות נתנו (עי' שקלים פ\"ב מ\"ב ודו\"ק). י\"ל דהא דקיי\"ל דאין מערבין רק לדבר מצוה היינו אפי' יש בה נמי הנאת הגוף (בא\"ח סתט\"ו) והרי בכה\"ג לא אמרינן מצות לאו ליהנות נתנו, דהרי הנודר מהמעין אסור לטבול בו ביה\"ח (כר\"ה כ\"ח א'). א\"נ י\"ל עכ\"פ רק בשעת קניית העירוב יש מצוה, ועכ\"פ מדרוצה שיתקיים עירובו גם אחר זמן קנייתו. זה ודאי מחשב הנאה (ת\"ט א'):"
+ ],
+ [
+ "מערבין בדמאי
תבואת ע\"ה שחשוד על המעשרות ותרומות מעשר. ואפ\"ה מערבין בה, מדחזי לעני שא\"צ להפריש מעשרות מדמאי. והא דלא פליג ב\"ש כדפלגי בסוכה (פ\"ג מ\"ה). ה\"ט התם משום שיהיה בו היתר אכילה ודין ממון מדכתיב לכם, משא\"כ הכא, כך צ\"ל בברכות רפ\"ז ובפסחים (פ\"ב מ\"ה):"
+ ],
+ [
+ "ובמעשר ראשון שנטלה תרומתו
ר\"ל תרומה שלו שמחוייב בה, דהיינו בניטל תרומת מעשר שלו אפי'. לא נטלה תרומה גדולה שלו. ומיירי שהקדימו לוי להכהן ונטל המעשר בשבלים, דאז פטור המעשר מת\"ג, מדלא נתחייב אז עדיין בת\"ג. דבלא הקדים בשבלי', טבל הוא ואסור:"
+ ],
+ [
+ "ובמעשר שני והקדש שנפדו
אף שלא נתן עדיין החומש למוסיף על שוויו, אפ\"ה פדוי הוה, רק שמחויב עדיין ליתן החומש:"
+ ],
+ [
+ "והכהנים בחלה ובתרומה
ה\"ה לישראל, רק אורחא דמלתא נקט. דמצויין גבי כהן. ונ\"ל דהכא נקט כהנים דר\"ל שהתרומה שלהן. דאילו ישראל איך יערב בשאינו שלו. ולהכי קאמר והכהנים ולא לכהנים ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא בטבל
אפי' טבל דרבנן כזרוע בעציץ שאינו נקוב (ואע\"ג דהפרשת תרומה אינם רק שבות, דלא גזרו עליו ביה\"ש לצורך מצוה וחזיא לי' אז (כמ\"ג). נ\"ל דטבל מצ\"ע לא חזי. משא\"כ יין לנזיר) (ועי' תוס' ד\"ל ע\"ב):"
+ ],
+ [
+ "ולא במעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו
ר\"ל ת\"ג שמחוייב בה, שהקדים הלוי ולקח המעשר קודם שהפרישו ת\"ג. אחר מירוח, דאז נתחייב כבר בת\"ג, והו\"ל טבל (ועי' שנת פי\"ח מ\"א):"
+ ],
+ [
+ "ולא במעשר שני והקדש שלא נפדו
אפי' רק לא נפדו כראוי, כגון מע\"ש שפדאו על מטבע שאין עליו צורה עדיין, והקדש שפדאי בקרקע:"
+ ],
+ [
+ "השולח
להוליכו לסוף אלפים."
+ ],
+ [
+ "ערובו ביד חרש שוטה וקטן
ודוקא עירוב תחומין דחמיר דאסמכוהו אקרא. אבל ערובי חצרות שרי ע\"י קטן:"
+ ],
+ [
+ "או ביד מי שאינו מודה בערוב
אפיקורס:"
+ ],
+ [
+ "אינו ערוב
ילך הכשר לשם ויגביהנו ויניחנו לשם עירוב:"
+ ],
+ [
+ "ואם אמר לאחר לקבלו ממנו
שיוליכנו הכשר לסוף אלפים:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה ערוב
ודוקא כשרואה שיתננו הפסול להכשר, אף שאנו רואה כשיניחנו הכשר, חזקה שליח עושה שליחותו כשהחזיק בשליחות:"
+ ],
+ [
+ "נתנו
להעירוב:"
+ ],
+ [
+ "באילן
שבר\"ה. ורוחב האילן ד' טפחים על ד' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "למעלה מעשרה טפחים אין ערובו ערוב
דלמעלה מי' הו\"ל רה\"י. ומיירי שהתכוין שיהיה שביתתו למטה בר\"ה, וא\"א שיוריד בין השמשות העירוב שברה\"י למקום שביתתו ברה\"ר. אבל בנתכוון שיהיה שביתתו למעלה באילן. הוה עירוב. דהרי יכול לעלית באילן בין השמשות דאף דלעלות באילן שבות הוא. כל שבת ל\"ג עליו ביה\"ש לצורך מצוה (אף כששביתתו נמי למטה יכול לומר לנכרי לטלו לו. דהרי אמירה לנכרי נמי רק שבות. נ\"ל דה\"נ כטבל דמי דמדלא חזי מצ\"ע הו\"ל כמערב באבנים. דמדאי אפשר לטלו בעצמו, כאינו בעולם דמי. א\"נ נ\"ל כיון דתולה ברצון הנכרי לא הו\"ל כבידו, כדאמרי' בשבת (דמ\"ו ב' מאן יימר דמזדקק לי' חכם, וכ\"כ מחלקינן בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים לענין ברירה בגיטין כ\"ה א'):"
+ ],
+ [
+ "למטה מעשרה טפחים ערובו ערוב
דלמטה מי' האילן הזה הוה כרמלית, ואין הורדת העירוב משם לרה\"ר רק שבות, ול\"ג עליו בין השמשות במקום מצוה. והרי אין מערבין לתחומין רק לצורך מצוה. וה\"ה בחתמו השופטים ביהכ\"נ עבור חובות הקהל. כיון שחותמת שבקרקע אסור לשבור רק משום שבות. העירוב שבתוכו קיים (כב\"י ל\"ט) [ונ\"ל דמיירי בא\"צ לקלקל האותיות שבחותם. דאל\"כ הו\"ל תולדה דמוחק, ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "נתנו בבור
שבכרמלית:"
+ ],
+ [
+ "אפילו עמוק מאה אמה ערובו ערוב
דהוצאה מבור שהוא רה\"י להכרמלית, אינו רק שבות והא דנקט בור ולא אילן שבכרמלית, כברישא ברה\"ר. נ\"ל דקמ\"ל אע\"ג דבבור טפי איכא למיחש נמי שיעקור חוליא לעשות דרגא לעלות בה (כיומא נ\"ד ב') מדניחש באילן שיתלוש שלא לצורך, אפ\"ה שרי. ומש\"ה נקט נמי אפי' עמוק ק' אמה. דקמ\"ל אף דעמוק מאד לא חיישי' שיעשה דרגא כא\"ח ססשל\"ו [וברישא לא נקט בור מדאסור לעשותו ברשות הרבים]:"
+ ],
+ [
+ "בראש הקנה או בראש הקונדס
)שטאנגע):"
+ ],
+ [
+ "בזמן שהוא תלוש ונעוץ אפילו גבוה ק' אמה הרי זה ערוב
ואפילו עומד ברה\"ר והקונדס רחב למעלה ד' טפחים. דהרי י\"א דצריך עירוב ע\"ג מקום שהוא ד' טפחים ועי' רא\"ש פ\"ג דעירובין אות ד'). אפ\"ה מדאין רחב למטה ד' טפחים, לאו רה\"י הוא. מיהו בקנה הגדל מקרקע, דוקא באילן קשה לא חיישי' ביה\"ש שמא יתלוש ושרי בלמטה מי', אבל קנה רך, אף ביה\"ש חיישינן שיתלוש. ותו דבקנים דשכיחי תלושים שננעצו בקרקע אף ביה\"ש חיישינן שיחשוב שהוא רק נעוץ ויתלוש, משא\"כ באילן לא שכיחי תלושי' שננעצו:"
+ ],
+ [
+ "נתנו במגדל
(שראנק):"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר אם אינו יודע שהמפתח במקומו אינו ערוב
מיירי שהדלת קשור בחבלים. לת\"ק הו\"ל עירוב. מדא\"צ רק לחתוך החבלים ליטול עירובו ביה\"ש, ואף דהכא מיירי במגדל מחזיק מ' סאה (דאל\"כ פשיטא דמותר לחתכם) וא\"כ הו\"ל כאהל, וחותמות שבקרקע אסור לחתכם (כביצה ל\"א). עכ\"פ אינו רק שבות מדדמי לסותר דהרי אינו סותר בנין ממש, ולא גזרו אשבות ביה\"ש. ולר\"א עכ\"פ טלטול הסכין לחתוך החבל שלא לצורך היתר, הו\"ל נמי שבות. ובב' שבותין גזרו ביה\"ש [ואע\"ג דלעיל סי' כ\"ט באילן נמי הו\"ל ב' שבותין שבות דשימוש באילן, דאסור ליקח מהמונח שם (כסי' של\"ו ס\"א). ושבות דהוצאה מכרמלית לרה\"ר. נ\"ל דבשלמא התם לא מתחייב על השמוש באילן משום דהוציא מרה\"ר לכרמלית, ולא על ההוצאה משום שהשתמש באילן, ולפי שלא עבר על ב' השבותין ברגע א'. ולהכי כל חד וחד לחודיה לצורך מצוה עשאו ושרי, דהו\"ל כעושה ב' שבותין בשבת א', וכל חד וחד לחודיה לצורך מצוה משא\"כ הכא, ב' השבותין שעובר תלויין זב\"ז, דמשום שלוקח הסכין לחתוך החבל. הו\"ל לקיחת הסכין ג\"כ שבות, מלבד חתיכת החבל גופיה שהוא ג\"כ שבות ולפיכך הו\"ל כאילו עבר עליהן ברגע א', בכה\"ג ס\"ל לר\"א דגזרו עליו ביה\"ש (ועי' בתשו' שערי אפרים סי' כ\"ז)]. והלכה כחכמים (ת\"ט):"
+ ],
+ [
+ "נתגלגל חוץ לתחום
מיירי שנתגלגל מבעו\"י חוץ לד' אמות מתחומו, נמצא שבשעת קניית עירובו אינו עם עירובו במקום א'. ואף דתחומין דרבנן, ויכול לילך לשם ביה\"ש דל\"ג אשבות ביה\"ש אפ\"ה הכא הו\"ל כאילו עומד ביה\"ש שלא במקום עירובו, דהרי אין לו משם רק ד\"א והוא שנתגלגל חוץ לד' אמות מתחומו (שכל אדם יש לו ד' אמות ממקומו לכל צד. ולרי\"ף אין לו רק ד\"א לצד א') דכשילך לשם אינו יכול לחזור (מג\"א וע\"ז שצ\"ז):"
+ ],
+ [
+ "ונפל
או:"
+ ],
+ [
+ "עליו גל
והוא שצריך מרא וחצינא לפנויי, דהוה מלאכה ולא שבות:"
+ ],
+ [
+ "או נשרף או תרומה ונטמאת
דלא חזי לשום אדם. וצריכה ד' בבי, נתגלגל, אף דאפשר דנשיב זיקא ומהדר לי' לתוך התחום. ונפל עליו גל, קמ\"ל אף דהעירוב הוא אצלו, אפ\"ה אינו עירוב. ונשרף קמ\"ל ר' יוסי, אף שאינו בעולם אפ\"ה הוה עירוב. ותרומה ונטמאת קמ\"ל לר\"מ, דאפי' בספיקא, ואע\"ג דאיתא גביה, אפ\"ה לא נעמידנה על חזקתה לקולא:"
+ ],
+ [
+ "מבעוד יום אינו ערוב משחשיכה הרי זה ערוב
מדכבר קנה שביתה ביה\"ש, אין חוששין לו אם נאבד:"
+ ],
+ [
+ "אם ספק רבי מאיר ורבי יהודה אומרים הרי זה חמר גמל
ר\"מ ס\"ל תחומין דאו' וספק דאו' לחומרא, דשמא קנה ליה העירוב, ומדמחשב שם ביתו, ויש לו משם אלפיים לכל רוח, לפיכך הפסיד אלפיים אחרים שמעבר ביתו והלאה. או שמא לא קנה עירובו, ויש לו מביתו אלפיים לכל רוח, ולא ילך מעירובו ולהלן כלום. ומשום ספק אין לו לילך רק אותן אלפיים שבין ביתו לעירובו דממ\"נ מותר בהן - אבל אלפיים שמעבר ביתו ולהלאה. ואלפיים שמעבר עירובו ולהלאה, אסור לילך מספק, דשמא קנה או לא קנה העירוב, והו\"ל כנמשך מחמור וגמל, שזה מושכו לפניו וזה מעכבו לאחריו:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי ורבי שמעון אומרים ספק ערוב כשר
דהעמיד עירוב על חזקתו שהיה בין השמשות כמו שהניחו. והכי קיי\"ל (ת\"ט):"
+ ],
+ [
+ "מתנה אדם על ערובו
שמניח בי' עירובין, א' למזרח וא' למערב לסוף אלפיים מעירו:"
+ ],
+ [
+ "ואומר אם באו עובדי כוכבים
גובי המס:"
+ ],
+ [
+ "מן המזרח ערובי למערב
לברוח מפניהם לסוף ד' אלפים אמה:"
+ ],
+ [
+ "מן המערב ערובי למזרח אם באו מכאן ומכאן למקום שארצה אלך
ואע\"ג דלא אתו עד למחר. בתחומין דרבנן אמרינן יש ברירה."
+ ],
+ [
+ "לא באו לא מכאן ולא מכאן הריני כבני עירי
לילך אלפים מעירי לכל רוח, ואינו צריך להשתכר לכאן. ולהפסיד ע\"י זה לכאן:"
+ ],
+ [
+ "אם בא חכם מן המזרח
ד' אלפים אמה מעירו:"
+ ],
+ [
+ "ערובי למזרח
לילך לשמוע דרשתו:"
+ ],
+ [
+ "מן המערב עירובי למערב בא לכאן ולכאן למקום שארצה אלך
וקמ\"ל גם בבא דחכם, לאשמעינן דבין בבריחה ובין בהקרבות אמרינן יש ברירה בתחומין אי נמי נקט סיפא לאשמעינן פלוגתא דר\"י:"
+ ],
+ [
+ "לא לכאן ולא לכאן הריני כבני עירי רבי יהודה אומר אם היה אחד מהן רבו הולך אצל רבו ואם היו שניהם רבותיו למקום שירצה ילך
אפי' א' מהן רבו מובהק וקיי\"ל כת\"ק. דאפי' א' מהן רבו ילך למי שירצה:"
+ ],
+ [
+ "ר\"א אומר יום טוב הסמוך לשבת בין מלפניה ובין מלאחריה מערב אדם שני עירובין
אם צריך לילך בכל יום לצד אחר. ומיירי במניח עירובו לסוף אלף אמה מהעיר. דאי במניחן לסוף אלפיים, הרי שהפסיד כל האלפיים שלצד אחרת מעירו, ואינו יכול לבוא ביה\"ש השני למקום עירובו:"
+ ],
+ [
+ "ואומר ערובי הראשון
ליום ראשון:"
+ ],
+ [
+ "למזרח והשני למערב
ר\"ל וליום שני למערב:"
+ ],
+ [
+ "הראשון למערב והשני למזרח
מיהו אם יום ראשון יו\"ט. יכול ליטול אותו עירוב שעירב בו ביום ראשון. מוליכו למקום שרוצה לערב בשבת ואם יום ראשון שבת, שא\"א לו להוליכו למקום השני, צריך להניח ב' עיר בין מע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "כבני עירי
ר\"ל אהיה כבני עירי שלא עירבו, ויהיה לי אלפיים לכל רוח:"
+ ],
+ [
+ "ערובי השני והראשון כבני עירי
דס\"ל לר\"א יו\"ט ושבת ב' קדושות הן, ולא קנה ביה\"ש של הראשון גם ליום השני. ולפיכך יכול לערב לו לרוח אחר:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים מערב לרוח אחת או אינו מערב כל עיקר או מערב לשני ימים או אינו מערב כל עיקר
הא דכפלו רבנן דבריהם, דהרי מאי דקאמרו מערב לב' ימים, על כרחך נמי לרוח א' קאמרו. ה\"ק רבנן לר\"א. הרי מודית במערב ליום א', שצריך לערב לרוח א', ולא חצי יום למזרח וחצי יום למערב. ה\"נ במערב לב' ימים צריך שיערב בהם לרוח א'. דרבנן מספקא להו אי יו\"ט ושבת הסמוכין, קדושה א' הן, ושניהן כיומא אריכתא נינהי, או ב' קדושות הן. להכי מחמרינן שצריך שיערב עירוב א' לב' הימים לרוח א' דשמא קדושה א' הן. ושניהן כיומא אריכתא נינהו, ומחמרינן נמי בסיפא כשנאכל עירובו בראשון, דשמא ב' קדושות הן:"
+ ],
+ [
+ "כיצד יעשה
מיירי במערב ב' הימים לרוח א', הרי לדידהו צריך שיהיה העירוב במקומו גם בבין השמשות השני, דשמא ב' קדושות הן, ושמא יאבד העירוב ביום א' להכי נוטל לביתו אחר הבין השמשות:"
+ ],
+ [
+ "מוליכו בראשון ומחשיך עליו
שיקנה העירוב שם שביתה בין השמשות:"
+ ],
+ [
+ "ונוטלו ובא
שלא יאבד עירובו:"
+ ],
+ [
+ "בשני מחשיך עליו ואוכלו
דבשני שהוא שבת, אי אפשר שיביאו לביתו. מיהו אם חל שבת תחלה, ע\"כ ישאר שם העירוב בשבת ובודק בבין השמשות השני אם העירוב קיים:"
+ ],
+ [
+ "ונמצא משתכר בהליכתו ומשתכר כערוכו
דאם היה נאבד עירובו בראשון, היה מפסיד עירובו, וגם הליכתו שביום ב'. דבפת אחר א\"א שיערב לשני, דהו\"ל כמכין מיו\"ט לשבת. ומה\"ט ג\"כ בביה\"ש הב' כשמניח העירוב לא יאמר כלום, דגם האמירה שיהיה זה לעירובו למחר, מחשב כמכין מיו\"ט לשבת. (אב\"י וכולהו מתני' מיירי במערב ע\"י שליח, דאי ע\"י עצמו, א\"צ לפת כלל, כיון שמחשיך שם הרי עירב ברגליו וכא\"ח ת\"ט ס\"ז):"
+ ],
+ [
+ "אמר להם רבי אליעזר מודים אתם לי שהן שתי קדושות
בנאכל עירובו בראשון. א\"כ ה\"ה כשעירב לב' הימים. ולרבנן רק משום ספיקא מחמרינן. וקיי\"ל כר\"א (תט\"ז):"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר ראש השנה שהיה ירא שמא תתעבר
ר\"ל שמח יעשו ב\"ד אלול ל' יום, ויהיה ב' ימים ר\"ה, ל' דאלול וא' דתשרי, והוא צריך לילך בכל יום לצד אחר:"
+ ],
+ [
+ "ולא הודו לו חכמים
דס\"ל ב' ימים דר\"ה קדושה א' הן. והכי קיי\"ל (שם):"
+ ],
+ [
+ "ועוד אמר רבי יהודה מתנה אדם על הכלכלה
סל פירות טבל:"
+ ],
+ [
+ "ביום טוב ראשון ואוכלה בשני
שאומר כך בא' דר\"ה, \"אם היום קודש, א\"א להפריש תרומות ומעשרות, ואם היום חול, יהיו אלו תרומה על השאר\". ולמחר יחזור ויאמר, \"אם היום קודש כבר הפרשתי מאתמול, ואם היום חול, הריני תורמן היום\". ולהכי צ\"ל \"אם היום קודש\", כדי שלא יזלזלו בו:"
+ ],
+ [
+ "וכן ביצה שנולדה בראשון תאכל בשני
דבין אם יום ראשון קודש או שני קודש, מותר בשני. וקמ\"ל כלכלה אף דמחזי כמתקן טבל, וקמ\"ל ביצה, לאשמעינן דלא גזרינן משום פירות הנושרין או משקין שזבו:"
+ ],
+ [
+ "ולא הודו לו חכמים
מטעם הנ\"ל. וכ\"כ ביום טוב ובשבת הסמוכין זה לזה, מהאי טעמא נולדה בזה אסורה בזה. אבל בב' יו\"ט של גליות, מודו דשרי. והכי קיי\"ל (תקי\"ג):"
+ ],
+ [
+ "רבי דוסא בן הרכינס אומר העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה אומר החליצנו
לשון חלוצי צבא (בעוואפנע) וחזקנו. או ר\"ל הצילנו:"
+ ],
+ [
+ "ה' אלהינו את יום ראש חדש הזה אם היום אם למחר
אם היום ר\"ה חלצינו היום, ואם מחר חלצינו למחר. וטעמו שלא יראה כשקרן בתפלתו:"
+ ],
+ [
+ "ולא הודו לו חכמים
שלא יזכיר ר\"ח בר\"ה, גם לא יתנה אם היום אם מחר, והכי קיי\"ל (תקצ\"א):"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מי שהוציאוהו עובדי כוכבים
לאונסו חוץ לתחום:"
+ ],
+ [
+ "או רוח רעה
שנטרפה דעתו ויצא, ונשתפה חוץ לתחום:"
+ ],
+ [
+ "החזירוהו
לתוך התחום:"
+ ],
+ [
+ "כאילו לא יצא
והרי הוא כבתחילה אף שיצא ביני ביני (כמי\"א) דהכא שאני דיצא לאונסו. מיהו כשהיה היציאה או החזרה שלא באונס, אין לו כשחזר רק ד' אמות. אמנם אם חזר להעיר שהיה שם בערב שבת בין השמשות. והעיר מוקפת חומה או חוטי עירוב, אז כל העיר לו כד' אמות. ואסור רק לצאת לחוץ לעיר (ת\"ה):"
+ ],
+ [
+ "הוליכוהו לעיר אחרת נתנוהו בדיר
גדר שסביב הצאן, שיזבלו השדה במקומן:"
+ ],
+ [
+ "או בסהר
ר\"ל כמו סוהר. והיינו גדר שסביב הצאן לשמרן שלא יברחו. ודוקא כשהשומר, דר בדיר וסהר ביום ולילה (נב\"י מ\"ז, ועמג\"א שצ\"ח ה'):"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה אומרים מהלך את כולה
מדמוקפת מחיצות:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהושע ורבי עקיבא אומרים אין לו אלא ארבע אמות
מדלא הי' בין המחיצות מע\"ש. וי\"א דה\"ט, דגזרו אטו שאין להן מחיצות:"
+ ],
+ [
+ "מעשה שבאו מפרנדיסין
שם מקום:"
+ ],
+ [
+ "והפליגה ספינתם בים
שהיתה גוששת בנמל וקנו שביתה, ובשבת סוערת' רוח לחוץ לתחום:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה הלכו את כולה
בכל הספינה, מדאית לה מחיצות, אף שיצאה בשבת חוץ לתחום:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהושע ורבי עקיבא לא זזו מארבע אמות שרצו להחמיר על עצמן
דאע\"ג דלדידהו גם בחצר קבוע אסור, וכלעיל עכ\"פ בספינה הי' ראוי להן להתיר, דמדהולכת תדיר, כל שעה כשעוקר רגלי קודם שיניחו, כבר הוציאתו הספינה לתוך ד' אמות אחרות, והו\"ל כהוציאוהו עובדי כוכבים ונתנוהו תדיר לתוך ד' אמות אחרות, דבכה\"ג מודו, דיש לו לעולם ד' אמות, ואפ\"ה החמירו שמא עמדה פעם א' ולא הרגישו. וקיי\"ל בכולהו כר\"ג (שם ס\"ו וז'):"
+ ],
+ [
+ "פעם אחת לא נכנסו לנמל
(האפען) והוא חוף שבשפת הים:"
+ ],
+ [
+ "מה אנו לירד
מהספינה לתוך העיר. כלום באנו מחוץ לתחום והרי נתכווננו ביה\"ש רק לקנות שביתה במקומנו:"
+ ],
+ [
+ "שכבר הייתי מסתכל
ע\"י (פערשפעקטיף) מכוונת לראיית אלפים אמה:"
+ ],
+ [
+ "מי שיצא
חוץ לתחום בשבת:"
+ ],
+ [
+ "ברשות
כגון לעדות החודש. או להציל נפשות:"
+ ],
+ [
+ "ואמרו לו כבר נעשה מעשה
ואינך צריך לילך וכ\"ש בלא נעשה עדיין מעשה, ובא זה ועשה מעשה, יש לו אלפיים לכל רוח:"
+ ],
+ [
+ "יש לו אלפים אמה לכל רוח
סביב מעמדו במקום שנאמר לו:"
+ ],
+ [
+ "אם היה בתוך התחום
ר\"ל אם אלפים שנתנו לו, נכנסין לתוך אלפים של עירו, אפי' רק אמה א':"
+ ],
+ [
+ "שכל היוצאים להציל
נ\"ל דר\"ל כמו \"וכל היוצאין\" וכו', כמו שאפר כירה מוכן ריש ביצה (אב\"י במשנה שבגמ' הגי' \"כל, ובציון שבגמ' על המשנה הגי' וכל):"
+ ],
+ [
+ "חוזרין למקומן
ר\"ל במלת \"כל\", דאפי' הכלי זיין שיצא, מותר להחזירו ולטלטלו לביתם אם הן תוך אלפים מביתן (ת\"ז):"
+ ],
+ [
+ "מי שישב בדרך
בע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "ועמד
משחשיכה:"
+ ],
+ [
+ "וראה והרי הוא סמוך לעיר
ר\"ל תוך תחומה:"
+ ],
+ [
+ "הואיל ולא היתה כוונתו לכך
ר\"ל שלא התכוון לקנות שביתה בעיר, דהרי לא ידע ביה\"ש שהוא תוך תחומה:"
+ ],
+ [
+ "לא יכנס
להיות תחומו כבני עיר, רק תחומו הוא סביב למקום שביתתו, ואינו רשאי לילך בכל העיר, רק עד מקום שיכלו אלפים שממקום שביתתו:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר יכנס
דדינו כבני עיר והכי קיי\"ל (ת'):"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יהודה מעשה היה ונכנס ר' טרפון בלא מתכוין
ר\"ל שהי' בא בדרך, ולא התכוון לקנות שביתה בעיר, ואעפ\"כ נכנס:"
+ ],
+ [
+ "ולא ידע שחשיכה יש לו אלפים אמה לכל רוח
דישן מדאין בו דעת הו\"ל כחפצי הפקר שקונין שביתה במקומן להיות להם אלפים סביב:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אין לו אלא ארבע אמות
דס\"ל דהפקר אינו קונה שביתה, רק הוא כרגלי המוצאו. ולהכי הישן אין לו רק ד' אמות, דדינו כיוצא חוץ לתחום. וקיי\"ל בישן כריב\"נ. דהואיל וניעור קנה (כמ\"ד) ישן נמי קנה., ובחפצי הפקר קיי\"ל כחכמים. מיהו חפצי עובד כוכבים קונין שביתה במקומן, ובהביאן לעיר מחוץ לתחום, והעיר מתוקנת בצורת הפתח, מותר לטלטלן בכל העיר כד' אמות, אבל אסור להוציאן חוץ לעיר (ת\"א):"
+ ],
+ [
+ "והוא באמצען
דחכמ' ס\"ל ד' אמות לכל רוח ור\"א ס\"ל ב' אמות לכל רוח:"
+ ],
+ [
+ "לאיזה רוח שירצה ילך
אותן ד\" אמות. ולרמ\"א קיי\"ל כר\"א, ולמג\"א קיי\"ל כר' יהודה. וי\"א דלטלטל אין לו רק ד' אמות (וי\"א גם אלכסונן), אבל להילוך יש לו ד' אמות לכל צד (שמ\"ט ושצ\"ו):"
+ ],
+ [
+ "היו שנים
ב' אנשים:"
+ ],
+ [
+ "מקצת אמותיו של זה בתוך אמותיו של זה
כגון שרחוקים מהדדי ו' אמות, נמצא שב' אמות אמצעיות שניהן מותרין בהן, ולר\"א לעיל מיירי שרחוקים מהדדי ג' אמות:"
+ ],
+ [
+ "מביאין ואוכלין באמצע
ולא גזרינן שיאכלו זה מזה אפי' לב\"ש (סוכה פ\"ב מ\"ז) דהכא רק מדרבנן הוא:"
+ ],
+ [
+ "היו שלשה והאמצעי מובלע ביניהן
ויש בין ב' החיצונים ח' אמות, ולר\"א לעיל ד' אמות:"
+ ],
+ [
+ "אמר ר' שמעון למה הדבר דומה לשלש חצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרשות הרבים
דמדפתוחה כל א\" לר\"ה אין להן דריסת רגל זה על זה:"
+ ],
+ [
+ "אסורות זו עם זו
ולמה אתם אוסרים התם ב' החיצונים לאמצעית, ורבנן ס\"ל, התם מדרבים נינהו החיצונים, חיישי' שיוציא א' מחיצונה זו לחיצונה חברתה, והדר באמצעי' לא יזכירו כשיראהו מוציא, שלא ידע מאיזה חיצונית הוא, אבל הכא האמצעי יזכיר לכל א' שלא יוציא (אב\"י ואילה\"ק כי רבים נינהו נמי, מ\"ש מי' בנ\"א דמסתפגין באלונטית א' דאדרבה מדרבים נינהו מדכרי אהדדי (כשבת פכ\"ב מ\"ה), י\"ל התם מסתפגין ביחד, להכי יזכירו זל\"ז. משא\"כ הכא אינן משתמשין ביחד, דמי למדורה דאפי' ביושבין ביחד אין קורין, מדאין א' מרגיש כשיבעיר חבירו, כא\"ח רה\"ע ס\"ה). וקיי\"ל כר\"ש. מיהו דוקא בנתנו ב' חצרות החיצוניות עירובן בב' בתים באמצעית. או שנתנה אמצעית עירובה בזו ובזו, אבל בנתנו ב' החצוניות עירובן באמצעי' בבית א'. כולן מותרין זה עם זה (שע\"ח):"
+ ],
+ [
+ "או גדר
והוא תוך ב' אלפים ממקומו. ואם ירוץ יגיע לשם קודם שתחשך, אבל רוצה לנוח:"
+ ],
+ [
+ "לא אמר כלום
ודוקא שיש תחת האילן ח' אמות או יותר, דהואיל ולא פירש איזה ד' אמות בחר, לאו שביתה הוא, ובמקומו נמי לא התכוון לקנות שביתה, ולהכי אין לו רק ד' אמות, כמוצא את עצמו חוץ לתחום כלעיל ריש פרקן, אבל ביש תחת האילן ז' אמות, הרי אמה האמצעית ודאי מבוררת לשביתתו, בין שקבע הד' אמות מהאי גיסא או מהאי גיסא (כ\"ה דעת הרי\"ף ורמב\"ם. ולשאר פוסקים דרך אחר בזה בסי' ת\"ט סי\"א):"
+ ],
+ [
+ "אם אינו מכיר
אילן או גדר:"
+ ],
+ [
+ "או שאינו בקי בהלכה
שלא ידע שיועיל לו אמירתו:"
+ ],
+ [
+ "כטבלא מרובעת כדי שיהא נשכר לזויות
נ\"ל דר' חנינא רק הכא פליג וס\"ל דמשערין אותן עגולות מדשבת בשדה שאין שם היכר מחיצות, משא\"כ לקמן רפ\"ה דשבת בעיר אפי' היא עגולה עכ\"פ יש לה היכר ד' רוחות להכי מודה דסגי בטבלא מרובעת. ועוד נ\"ל דלהכי נקט בכפל, מרובעות, כטבלא מרובעת, דאי נקט מרובעות לחוד, סד\"א דה\"ק דכפי שיעור העגול יהיה הריבוע, ולא פליג את\"ק בשיעור הליכתו, רק בשטח הליכתו (או איפכא דס\"ל דכפי שיעור הריבוע יהי' העגול, ולא פליג את\"ק בשטח הליכתו רק בשיעור הליכתו) קמ\"ל דבתרתי פליג בשיעור ובתואר השטח. ודייק רמ\"מ (פכ\"ז משבת) מדנקט תו \"שיהא נשכר הזויות\", ולא קאמר \"האלכסוני\", ש\"מ דאינו נשכר האלכסוני' רק בזוית, ודלא כיש פוסקים דיש לו ב' אלפים ות\"ת אמות לכל רוח. ועכ\"פ מתיר בתשו' נודע ביהודה (מ\"א) למדוד באופן שיהי' רבוע התחום שלא כנגד רבוע העולם, כדי שיגיע קרן התחום שהוא ת\"ת אמות יותר מאלפיים, למקום ברוצה לילך (ועי' פתיחה):"
+ ],
+ [
+ "העני מערב ברגליו
דמדהוא בדרך שהוא עיף. הו\"ל כעני שמערב ברגליו. והרי כבר החזיק בדרך. ויכול להגיע שם, ולהכי סגי בשיאמר שביתתי במקום פלוני:"
+ ],
+ [
+ "אין לנו אלא עני
דעיקר עירוב בפת, רק לפני מי שאין לו פת, או לבא בדרך שהוא עיף הקילו לערב ברגליו:"
+ ],
+ [
+ "שלא יצא ויערב ברגליו
דעיקור עירוב ברגל וקונה משם שביתה, והכי קיי\"ל. מיהו היושב בביתו ואומר שביתתי במקום פלוני, לכ\"ע לא מהני (ת\"ט י\"ג):"
+ ],
+ [
+ "מי שיצא לילך בעיר שמערבין בה
ר\"ל שיצא להניח שם פת לעירוב לצורך בני עירו:"
+ ],
+ [
+ "והחזירו חבירו
דא\"ל עת חמה או צינה היום:"
+ ],
+ [
+ "הוא מותר לילך
למחר למקום שרצה לערב, דמדהחזיק בדרך, הו\"ל כבא בדרך לעיל. מיהו באינו עני והתכוון מתחלה לילך להחזיק בדרך ולחזור, לכ\"ע לא מהני (ת\"י א'):"
+ ],
+ [
+ "וכל בני העיר אסורין
ואין להם רק אלפים מהעיר סביב:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה חמר גמל
ר\"ל כגמל שרוצה לילך. וחמור החלש האסור עמו מושכו לאחוריו ומעכבו וה\"נ קאמר למיל מ\"ד. וה\"נ מספקא לי'. אי דינו כעשיר ותחומו כבני עיר, או דנו כעני ושביתתו במקום שרצה לערב, להכי אין לו רק אלפים שבין ביתו למקום שרצה לערב. וקיי\"ל כר\"י (ת\"י ג'):"
+ ],
+ [
+ "לא יכנס
ואין לו רק ד' אמות:"
+ ],
+ [
+ "שתים
ר\"ל אם עומד באמה שניי':"
+ ],
+ [
+ "יכנס
אזיל לטעמיה (במ\"ה) דס\"ל דהוא באמצען, וס\"ל נמי הבלעת תחומין מלתא היא, וכיון דאמה ב' שלו מובלעת בתחומו, כיון דעל על:"
+ ],
+ [
+ "שלש
אם עומד באמה ג':"
+ ],
+ [
+ "לא יכנס
דהרי אינן מובלעין בתחומו. וקיי\"ל דבשכח ויצא חוץ לתחום הבלעת תחומין מלתא ואפי' עומד באמה ד' (ת\"ה מג\"א א'):"
+ ],
+ [
+ "מי שהחשיך חוץ לתחום
של העיר:"
+ ],
+ [
+ "לא יכנס
רק ממקום שביתתו יש לו אלפים לכל רוח:"
+ ],
+ [
+ "אפילו חמש עשרה אמות יכנס
דט\"ו אמה הוא בקירוב השיעור מה שנתמעט מדידת אלפים ע\"י ב' אחיזות שבכל חבל, כשתופסין בו למדוד התחום:"
+ ],
+ [
+ "שאין המשוחות
מודדי התחומין:"
+ ],
+ [
+ "ממצין
ר\"ל אין מצמצמין:"
+ ],
+ [
+ "את המדות מפני הטועין
שיוצאין בטעות, ואין נזכרין עד שעברו להלאה מסימן התחום. מיהו ברישא שיצא במזיד מודה ר\"ש וקיי\"ל כת\"ק (שם ס\"ג):"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כיצד מעברין את הערים
ר\"ל שיעשו העיר כאשה מעוברת. למדוד תחומה מהעיבור ולהלן. אם היה בית וכו'."
+ ],
+ [
+ "בית יוצא
שאין הבתים שבחומת העיר עומדין בשוה בשורה, או שהיה פגום וכו':"
+ ],
+ [
+ "פגום יוצא
ר\"ל שהחומה בעצמה עקומה, בולט כאן ושוקע כאן, או היו שם וכו':"
+ ],
+ [
+ "היו שם גדודיות
דהיינו ב' כותלים מקורין יחד, או ג' כותלים אף שאינן מקורין. עומדין סמוך לעיר:"
+ ],
+ [
+ "וגשרים
גשר מקורה. וב' כותלים לה לצלעות, והמוכס דר בה:"
+ ],
+ [
+ "ונפשות
בניין שעל הקבר, ושומר הקברות דר בו, וכל דירה אינה פחותה מד' אמות על ד' אמות מרובעים:"
+ ],
+ [
+ "שיש בהן בית דירה
אף שאין דרים בם (עי' פ\"ד. ו'):"
+ ],
+ [
+ "מוציאין את המדה כנגדן
שכל שא' מאלו תוך ע' אמה וד' טפחים סמוך לעיר. הו\"ל כהעיר, ורואין כאילו חוט מתוח על פני כל אותו הרוח, נגד הבית דירה ההוא, ויחזור ויתן להעיר ע' אמה וד' טפחים אחרים מהבית ולהלאה, ומודד התחום שבת משם ולהלאה (שצ\"ח ה' ז'):"
+ ],
+ [
+ "ועושין אותה
את העיר:"
+ ],
+ [
+ "כמין טבלא מרובעת
אם העיר עגולה או משולשת או בעלת צלעות הרבה. יראוה כאילו היא מרובעת:"
+ ],
+ [
+ "כדי שיהא נשכר את הזויות
ר\"ל זויות של העיר, שימרדו התחומין מהמרובע שעשו סביב העיר (כפ\"ד מ\"ח):"
+ ],
+ [
+ "נותנין קרפף
רווח כמו חצר:"
+ ],
+ [
+ "לעיר
ר\"ל שלא יתחיל למדוד התחום רק אחר ע' אמה וד' טפחים מהעיר, שנחשבים כמו חצר לתשמישי בני העיר (עפ\"ד דביצה):"
+ ],
+ [
+ "אלא בין שתי עיירות
הסמוכות:"
+ ],
+ [
+ "אם יש לזו שבעים אמה ושירים ולזו שבעים אמה ושירים
שרחוקות זו מזו קמ\"א אמה וב' טפחים, כשיעור ב' קרפיפין:"
+ ],
+ [
+ "עושה קרפף לשתיהן להיות כאחת
ר\"ל כעיר אחת למדוד תחום כל א' חוץ לחברתה. וקיי\"ל דגם לעיר א' נותנין קרפף א', ואם יש בית א' תוך ע' אמה ושירים מהעיר ואפי' הבית ההוא הוא מן הצד ממקום המדידה, כגון שמודד מאמצע מזרח העיר, והבית ההוא בקצה מזרח דרומית מהעיר, מותח חוט כנגד כל צד מזרח, ומודד ע' אמה ושיריים ממקום שמול הבית אף במקום שאין שם הבית בכל צד המזרח כרמ\"א סי' שצ\"ח, ונ\"ל ראיה מעירובין (פ\"ה מ\"ד) דבהגיע לגדר מבליעו וחוזר למדתו ודו\"ק. מיהו בית א' אין דינו כעיר (שם ד' וז'):"
+ ],
+ [
+ "וכן שלשה כפרים המשולשין
שעומדין כמשולש כזה?:"
+ ],
+ [
+ "מאה וארבעים ואחד ושליש
ר\"ל אלו היו מכניסין כפר א בין כפר ב' וג', היו קמ\"א אמה וב' טפחים מא' לב', וקמ\"א אמה וב' טפחים מא' לג' מלבד רוחב כפר א' בעצמו:"
+ ],
+ [
+ "עשה אמצעי את שלשתן להיותן כאחד
והוא שכפר א' אינו רחוק מכפר ב' או מכפר ג' יותר מאלפיים (שם ס\"ח):"
+ ],
+ [
+ "אין מודדין
את התחום:"
+ ],
+ [
+ "לא פחות ולא יותר
שכשארוך יותר מכביד באמצע ומתקצר החבל. וכשהחבל קצר מזה. הוא נמתח יותר מדאי:"
+ ],
+ [
+ "ולא ימדוד אלא כנגד לבו
ר\"ל כל א' מהמודדין יחזיק החבל נגד לבו לאפוקי שלא יתן א' החבל כנגד לבו וא' כנגד ראשו ויתקצר החבל. וקבעו חכמים מקום הלב, משום שמשם נוח למוד:"
+ ],
+ [
+ "היה מודד והגיע לגיא
עמק:"
+ ],
+ [
+ "או לגדר
גל של חומה נפולה:"
+ ],
+ [
+ "מבליעו
ר\"ל מבליע מדרונו ע\"י שמותח חבל המדה למעלה מהעמק משפתו לשפתו, ואינו מודד מדרון העמק, אפי' עמוק אלפים. מיהו בעמוק יותר מאלפים, מודד מדרוניו כראוי:"
+ ],
+ [
+ "הגיע להר מבליעו
שמעמיד כלונס ברגלי ההר. וכלונס ברגליו מצד השני וחבל נ' אמה מתוח מראש כלונס לראש כלונס האחר למעלה מההר, ואינו מודד מדרוניו אפילו גבוה יותר מאלפים:"
+ ],
+ [
+ "וחוזר למדתו ובלבד שלא יצא חוץ לתחום
כשמודד ההר והגי לא יצא חוץ לתחום, למקום שיכול להבליעם בחבל נ', אף שרוצה לחזור אח\"כ למדתו כנגד העיר, אסור, שהרואים יחשבו שתחום העיר מגיע לשם:"
+ ],
+ [
+ "אם אינו יכול להבליעו
הגי וההר בחבל נ', מדרחבים יותר מנ' אמה:"
+ ],
+ [
+ "בזו אמר רבי דוסתאי בר רבי ינאי משום רבי מאיר שמעתי שמקדרין בהרים
ר\"ל נוקבים, דהיינו שמודד מדרוני הגי וההר ע\"י חבל של ד' אמות, שהעליון משימו נגד רגליו והתחתון נגד לבו. דרואין כאלו היו המדרונים מלאים נקבים, וכאילו העליון עומד כל פעם בהגומא, נמצא שיהיה לבו במקום שרגליו עומדות עכשיו (והא דקאמר \"בזו\" למעוטי מדידת מקלט ועגלה ערופה, שאין מקדרין בהן מדאורייתא). מיהו כל זה (אב\"י שביכול להבליע, שצריך להבליעו ולמדדו בחבל של נ' אמה) אם בכל ה' אמות של שפוע אין ההר מגביה א\"ע י' טפחים, אבל אם בכל ה' אמות של שפוע כבר הגביה א\"ע השיפוע י' טפחים, אז אם משער שרחוקים רגלי ההר זה מזה בשטח שוה, עד נ' אמה, משערו ודיו, ובמשערו יותר מנ', מודד המדרונים בחבל ד' וכלעיל. אולם כל הדינים הנ\"ל בין בהר ובין בגי, (אב\"י שבאין יכול להבליע בחבל נ' שמודד כל המדרונין בחבל ד') דוקא אם שפוע המדרונים אינו זקוף (שטייל) בל\"א, שכשיושיבו כלי שבו חוט המשקולת (זענקבלייא) מראש המדרון לתחתיתו, שכשיעמיד רגל א' מהכלי בראש ההר, ורגל השני בתחתיתו, יתרחק החוט שבאמצע, מהרגל שעומד למטה, ד' אמות, אבל אם שפוע ההר או הגי זקופים (שטייל) בל\"א, שכשיתלו חוט המשקלות בראש המדרון אל תחתיתו, לא יטה קצה התחתון של החוט מכנגד קצה רגל התחתון, ד' אמות, בכה\"ג אין המדרון נוח להלוך, ולהכי אם יכול להבליעו בחבל נ', מבליעו וכלעיל, אבל אם רחב יותר מזה, אינו מודד המדרונים, רק ביש מישור בראשו מודד המישור שבראש ההר והמישור שבגי למטה, אפי' עמוק או גבוה יותר מאלפים (אב\"י ובאין מישור אינו מודד כלל) (שצ\"ט א' עד ו'):"
+ ],
+ [
+ "אין מודדין אלא מן המומחה
בקי בדיני מדידה (שם ס\"ז). ולרי\"ף ר\"ל דמודדין במקום הישר והשוה בלי הרים ובקעות:"
+ ],
+ [
+ "ומיעט למקום אחר
והרבוי והמועט בצד א' של עיר:"
+ ],
+ [
+ "שומעין למקום שריבה
ומוציאין מדת הקצר להאריכו ג\"כ כמו המקום שריבה:"
+ ],
+ [
+ "ומיעט לאחר
אם מודד א' ריבה וא' מועט:"
+ ],
+ [
+ "שומעין למרובה
רק שאין המרובה רב על המיעוט תק\"ף אמה (שם מג\"א סק\"ו):"
+ ],
+ [
+ "נאמנין לומר עד כאן תחום שבת
אבל קטן בעודו קטן לא (שם סי\"א):"
+ ],
+ [
+ "אלא להקל
דתוך י\"ב מיל, קיי\"ל שהוא דרבנן (מג\"א רס\"ו סק\"ז). מיהו חוץ לי\"ב מיל, י\"א דהוה דאו' (ת\"ד):"
+ ],
+ [
+ "ונעשית של רבים
שהיתה שייכה לאדם א' והוא משכיר כל בתיה להדרים בה ומכרה לרבים:"
+ ],
+ [
+ "מערבין
ערובי חצרות:"
+ ],
+ [
+ "את כולה
דנדונת כבתחלה, שלא היתה צריכה שיור (ונ\"ל דאף דמשנה א' ומשנה ז' מיירי בתחומין, מפסיק להו במשנה ו' דמיירי בערובי חצרות, דקמ\"ל דאף בהך דמשנה ו' דהיא עכשיו של רבים, אפ\"ה נאמנין עבד ושפחה לומר שהיתה של יחיד, וכדאמרי' בש\"ס (דנ\"ט נ') במתא דני ר' חייא):"
+ ],
+ [
+ "אין מערבין את כולה
ג\"כ כמקודם, דעיר של רבים שיש לה יותר משער א', אסור לערב ערובי חצרות שלה כולה יחד בלי שיור מקום א' בעיר, כדי שלא ישכחו שרק ע\"י העירוב הותרו לטלטל מיהו הדרים באותו שיור, יוכלו לערב לעצמן כדי לטלטל במקומן:"
+ ],
+ [
+ "אלא אם כן עשה
שיור:"
+ ],
+ [
+ "חוצה לה
קמ\"ל אפי' חוצה לה מהני שיור:"
+ ],
+ [
+ "כעיר חדשה
כך שמה:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר ג' חצרות של שני בתים
וקיי\"ל דאפי' בית א' הוה שיור. מיהו אין נזהרין בזה עכשיו, דהרי אינה של רבים רק בתושביה ס' רבוא, והרי לא שכיחה. או דקיי\"ל כר\"ן דעובד כוכבים נמי הוה שיור (שצ\"ב מג\"א סק\"ב וג'):"
+ ],
+ [
+ "מי שהיה
בין השמשות:"
+ ],
+ [
+ "ערב לי במערב
ר\"ל וכבר אמר מבעו\"י לבנו שיערב לו במערב שלצד ביתו:"
+ ],
+ [
+ "ואסור לערובו
דמדאי אפשר לבוא ביה\"ש לעירובו, אינו עירוב, ולפיכך מסתמא ניחא לי' שביתתו בביתו. ולא דמי לאילן (פ\"ד מ\"ז). דלא יזוז ממקומו דהתם ודאי לא ניחא לי' שביתתו בשדה (תי\"א). והא דא\"צ שיגיע לשם כשירוץ אפי' הוא תוך אלפים, כי התם ה\"ט דהכא הא מניח שם עירוב:"
+ ],
+ [
+ "ולביתו יותר מכאן
כגון שעומד בקרן דרומית מזרחית מביתו. ועירובו שבקרן דרומית מערבית מביתו, אינו רחוק ממקום עמידתו רק אלפי' ואלפי' או פחות מביתו כזו :?"
+ ],
+ [
+ "ומותר לערובו
מיהו אסור דקתני אין ר\"ל דאסור לילך לביתו דאלמה לא, הרי עכ\"פ ביתו הוא תוך ב' אלפים מעירוב, אלא ר\"ל שאסור מדין ביתו ודחשבינן ב' אלפים לכל צד ממקום עירובו ולא ממקום ביתו. וה\"ה דאפי' היו ביתו ועירובו תוך אלפיים ממקומו נמי דינא הכי, דכיון דרצה שיקנה מקום עירובו, נתבטל תחומיו שסביב לביתו, רק נקט בסיפא ולביתו יותר מכאן אגב רישא (עי' רא\"ש):"
+ ],
+ [
+ "הנותן את ערובו בעיבורה של עיר
תוך ע' אמה וד\"ט:"
+ ],
+ [
+ "לא עשה ולא כלום
דבל\"ז העיר ועיבורה אינן עולין במדת התחום, בין שדר כאן או בעיר:"
+ ],
+ [
+ "נתנו חוץ לתחום
ר\"ל חוץ לעיבור העיר:"
+ ],
+ [
+ "מה שנשכר הוא מפסיד
ר\"ל מה שנשכר לרוח א' מפסיד לרוח שכנגדה, דהרי יש לו מעירובו אלפים לכל רוח, א\"כ בהניח עירובו אלף אמה מביתו למזרח, יש לו ג' אלפים אמה למזרח ביתו, ונמצא שהרוויח רק אלף אמה למזרח, נגד זה הפסיד עי\"ז רק אלף אמה בצד מערב מביתו. וקמ\"ל דאין מדת העיר גופה עולה בחשבון האלפיים, כשכל העיר מובלעת תוך תחומו, אבל כשכלו האלפיים תוך העיר, אינו רשאי לילך רק עד שם:"
+ ],
+ [
+ "אנשי עיר גדולה
שיש תוך תחומן עיר קטנה:"
+ ],
+ [
+ "מהלכין את כל עיר קטנה
ואינה נחשבת רק כד' אמות, מדכל העיר הקטנה מובלעת תוך תחומן:"
+ ],
+ [
+ "מהלכין את כל עיר גדולה
בשכלה תחומן תוך העיר:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
חסורי מחסרא וה\"ק, אבל הנותן עירובו תוך העיר. כולה כד' אמות, כיצד וכו':"
+ ],
+ [
+ "ונתן את ערובו בעיר גדולה
ונ\"ל דעיר גדולה היינו שיש ממקום עירובו אלפיים אמה ויותר הכל תוך העיר, ועיר קטנה היינו שכל העיר מובלע תוך האלפיים שמהעירוב ולהלן:"
+ ],
+ [
+ "ור' עקיבא אומר אין לו אלא ממקום ערובו אלפים אמה
דס\"ל דאין נתינת העירוב בעיר עושה אותה כד' אמות, מדבאמת אין דר שם:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שאין בה דיורין
שנפרצו מחיצותיה ולא חזי לדירה:"
+ ],
+ [
+ "נמצא קל תוכה מעל גבה
דבנתן בתוכה כולה נחשבת כד\"א, ובנתן ע\"ג, אין לו רק אלפים מעירובו:"
+ ],
+ [
+ "ולמודד שאמרו נותנין לו אלפים
ר\"ל אע\"ג דפליגי בנותן עירובו במערה, עכ\"פ במודד תחומו, וכלו לו באמצע מערה, מודו דאין לו רק אלפיים:"
+ ],
+ [
+ "שאפילו סוף מדתו כלה במערה
אינו נכנס משם ולהלן, רק עד סוף תחומו ואפי' יש שם בתוכה דיורין:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הדר עם הנכרי בחצר או עם מי שאינו מודה בערוב
כותי או צדוקי ואפיקורס שכופרים בתורה שבע\"פ, כערובי חצרות וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה אוסר עליו
ואסור ישראל לטלטל מבית לחצר עד שישכור מעובד כוכבים רשותו שבחצר, אבל ישראל שלא עירב עם בני החצר, סגי במבטל להן רשותו:"
+ ],
+ [
+ "לעולם אינו אוסר עד שיהו שני ישראלים אוסרין זה על זה
לכ\"ע דירת עובד כוכבים אינו אוסר מדינא, רק ר\"מ ס\"ל אע\"ג דבל\"ז לא ידור עמו, דעובד כוכבים חשוד אשפיכות דמים, אפ\"ה חייש למיעוטא דמקרי ודיירי, ושמא ילמד ממעשיו, להכי גזרו רבנן שיאסר עליו הטלטול עד שישכור מעובד כוכבים רשותו, ועובד כוכבים מדחייש לכשפים לא ישכירו בנקלות, וע\"י כן לא ידור ישראל עמו, וראב\"י ס\"ל ב' דשכיחי דדיירי גזרו רבנן, חד דלא שכיח דדייר מדאסור להתייחד עמו מחשש שפיכות דמים, ל\"ג רבנן. וקיי\"ל דדוקא ב' ישראלים הדרים בב' בתים עם עובד כוכבים בחצר, אוסר עובד כוכבים עליהם, אם יש לו דריסת רגל בחצר, ואינו מועיל שיבטל להם רשותו, עד שישכרו רשותו ממנו או מאשתו או ממשרתו ואפילו ממשרת משרתו, ואפי' בע\"כ של בעה\"ב, רק שיהי' ברצון המשכיר, ואפי' בשבת רשאי לשכור. ובשכרו לזמן' לאחר הזמן צריך לשכור מחדש, ובשכר לזמן, והשכיר העובד כוכבים דירתו או מכרו א\"צ הישראל לחזור ולשכרו מעובד כוכבים הב' תוך זמנו, אבל אח\"כ גם עובד כוכבים ששכר מעובד כוכבים אוסר. אבל בשכר עובד כוכבים מישראל, אינו אוסר אפי' על ישראל אחר, שלא השכיר הישראל לעובד כוכבים על דעת שיאסר על ישראל. ובאין העובד כוכבים רוצה להשכיר, יתקרב לו ישראל א', עד שיהי' לו רשות להניח בביתו שום דבר, ויהי' הישראל עי\"ז נחשב כשכירו ולקיטו שיוכל להשכיר שלא מדעתו (שפ\"ב). וישראל מומר לע\"ז, או מומר לחלל שבת בפרהסיא, אפי' רק באיסור דרבנן, כגון להוציא חוץ לעירוב, או לטלטל מעות או שאר מוקצה בשבת, בעשה דבר זה בפרהסי' ג' פעמים (כ\"כ רמג\"א הכא, ולש\"ך י\"ד ב' סקי\"ז בפ\"א סגי), דינו כעובד כוכבים (שפ\"ה), וכ\"כ אפיקורס שמלגלג בדחז\"ל דינו כעובד כוכבים, אף שלא חילל שבת בפרהסי'. מיהו כל זה להוציא ולהכניס מבתיהן לחצר, אבל להוציא ולהכניס מפתח של ישראל לרחוב, מותר, דכיון שבתחילה כשנתיישבו ישראל בעיר, שכרו הרחוב משר העיר, אין מומר או אפיקורס ועובד כוכבים אוסרי' שוב אישראל (שצ\"א):"
+ ],
+ [
+ "אמר רבן גמליאל
ר\"ג ס\"ל דצדוקי דינו כישראל, וא\"צ להשכיר, ומבטל רשותו ודיו:"
+ ],
+ [
+ "מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו במבוי בירושלים
וביטל רשותו, וסגי בהכי, רק דהמבטל רשותו אם חזי. והוציא מביתו למבוי במזיד, אוסר (ש\"פ), להכי אמר אבא וכו':"
+ ],
+ [
+ "מהרו והוציאו את כל הכלים למבוי עד שלא יוציא ויאסר עליכם
דכשהוצאתם החזקתם ברשותו, ולא יכול הצדוקי לחזור מבטולו, ועכ\"פ ש\"מ דבטולו מועיל, כמו ישראל:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר
ר\"י ס\"ל צדוקי כעובד כוכבים, ואביו דר\"ג ה\"ק מהרו וכו':"
+ ],
+ [
+ "מהרו ועשו צרכיכם במבוי
מע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "עד שלא יוציא
עד שלא יצא יום ע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "אנשי חצר ששכח אחד מהם ולא עירב
עירובי חצרות עם בני החצר, וביטל להם חלק חצירו ולא ביתו, ואע\"ג דתנא סתמא נקט היינו מדכך מצוי לבלי לבטל ביתו, וכמשחז\"ל מנע רבים מתוך ביתך:"
+ ],
+ [
+ "ביתו אסור מלהכניס ומלהוציא
להוציא מביתו לחצר:"
+ ],
+ [
+ "לו ולהם
דביתו לא ביטל להם:"
+ ],
+ [
+ "ושלהם
בתים שלהן:"
+ ],
+ [
+ "מותרין
להכניס ולהוציא מבתיהן לחצר:"
+ ],
+ [
+ "לו ולהם
דכשביטל להן חלקו, החצר ובתיהן רשות א' הן, והוא הו\"ל כאורח דרשאי לטלטל באכסניא שלו:"
+ ],
+ [
+ "הוא מותר
להכניס ולהוציא מביתו לחצר, אבל מבתיהן לא דהרי לא בטלו רק חלקם בחצר:"
+ ],
+ [
+ "והן אסורין
אפי' מביתו לחצר, דרבים לגבי יחיד לא מחשבו אורחים. מיהו פשוט דזהו דוקא בשרבים הם הדרים בחצר, אבל אורחים גמורין שבאו לביתו. אע\"ג שהן רבים ובעה\"ב יחיד, מותרין להכניס ולהוציא מביתו לחצר:"
+ ],
+ [
+ "היו שנים
שלא ערבו, ושאר בני חצר שערבו בטלו להן רשותן, תו הו\"ל כחצר של אלו השנים:"
+ ],
+ [
+ "אוסרין זה על זה
דעכ\"פ אלו הב' לא ערבו, ואע\"ג דחזר אחד מהן וביטל שוב לחבירו, לא מהני, דמדאוסרים זע\"ז, ש\"מ דביטול קמא לא מהני, ואיך יבטל זה רשות שאינו שלו:"
+ ],
+ [
+ "שאחד נותן רשות
ר\"ל מבטל לאותן שלא עירב עמם:"
+ ],
+ [
+ "ונוטל רשות
שיבטלו הם לו:"
+ ],
+ [
+ "שנים נותנים רשות
ולא גזרי' נותנין אטו נוטלין:"
+ ],
+ [
+ "ואין נוטלין רשות
אפי' בא\"ל בביטול קמא קני על מנת להקנות, לא אמרי' שליח שוויי':"
+ ],
+ [
+ "מאימתי נותנין רשות בש\"א מבעוד יום
דס\"ל ביטול הקנאת רשות הוא, ואסור בשבת:"
+ ],
+ [
+ "ובה\"א משחשיכה
ס\"ל ביטול סילוק רשות הוא:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה אוסר
דקניס שוגג אטו מזיד:"
+ ],
+ [
+ "במזיד אוסר
מיהו בהחזיק וכבר אינו אוסר כסי' ו':"
+ ],
+ [
+ "בעל הבית שהיה שותף לשכנים
שדרים במבוי. והי' להם ביחד יין, ולא התכוונו לשם שיתוף מבואות:"
+ ],
+ [
+ "אינם צריכים לערב
שיתוף מבואות דאילו ערובי חצירות צריך פת שלם דוקא. ולרמ\"א (שפ\"ז) דבדיעבד סומכין אשיתוף תחת עירוב אפי' נשתתפו רק ביין, י\"ל דא\"צ לערב ערובי חצירות קאמר תנא, דסומכין אשיתוף דיין:"
+ ],
+ [
+ "אינם צריכים לערב
וקיי\"ל כר\"ש, והוא שיהי' הכל בכלי א', ואפי' בלזה ביין ולזה ביין (טור שס\"ו. ורמ\"א שפ\"ו ס\"ג):"
+ ],
+ [
+ "חמש חבורות ששבתו בטרקלין אחד
ארמון שיש בו חדרים הרבה (ונ\"ל דטרקלין הוא נוטריקן טרוקו גלין (ע\"ז דנ\"ח), ר\"ל פתחים סגורים, דדירת בני ארמון אינו נוח לכנוס שם כמו אצל הדיוט. וכמו כן נקרא מה\"ט בל\"א שלאסס). אח\"כ מצאתי קצת מזה בתשו' מהרמ\"ע סי' מ\"ה). ומיירי שיש בין כל חבורה וחבורה מחיצה שאינה מגיעה לתקרה, וכל חדר פתוח לחצר, וצריכין לערב עם שאר בני החצר:"
+ ],
+ [
+ "בש\"א ערוב לכל חבורה וחבורה
כל א' וא' תתן קמח להפת:"
+ ],
+ [
+ "ובה\"א ערוב אחד לכולן
דמחשבו כאילי דרין כולן בבית א', ודי בשיתן א' בעד כולן, וא\"צ לזכות להן, דכיון דביניהן א\"צ עירוב, הו\"ל א' מהן ממילא כשליח בעד כולן:"
+ ],
+ [
+ "או בעליות
ה\"ק בזמן שדרים בחדרים שהן כעין עליות נפרדים, שחלוקים במחיצות המגיעות לתקרה:"
+ ],
+ [
+ "האחין השותפים שהיו אוכלין על שולחן אביהם
ה\"ק אחים שאוכלין מזונותיהם כל א' לבד, משולחן אביהם. או שותפין שאוכלין יחד על שולחן אחד (אב\"י כלו' נוטלין פרס משולחן אחד שעושין מלאכה אצל בעה\"ב וממנו מקבלין פרס, אבל באמת כל אחד אוכל בחדרו):"
+ ],
+ [
+ "וישנים בבתיהם
וכולן דרים עם אחרים והכל בחצר א' (אב\"י וה\"ה באין עמהם דיורים אחרי'):"
+ ],
+ [
+ "מבטל את רשותו
קמ\"ל דכופין על מדת סדום, מדבל\"ז אינו יכול להוציא:"
+ ],
+ [
+ "אימתי בזמן שמוליכין ערובן במקום אחר
שמניחין העירוב בבית אחר שבחצר:"
+ ],
+ [
+ "אבל אם היה ערוב בא אצלן
שכולן מניחין העירוב בבית אביהן, (אב\"י או בבית שהם אוכלין בחדר אחד, אעפ\"י שהוא מחוץ לבית אביהם וישנים כל אחד בחדרו) והרי הבית שמניחין שם העירוב, א\"צ ליתן פת:"
+ ],
+ [
+ "או שאין עמהן דיורין בחצר
שאין דר בחצר רק הם:"
+ ],
+ [
+ "אינן צריכין לערב
מדאוכלין יחד:"
+ ],
+ [
+ "חמש חצרות פתוחות זו לזו
בגמ' קאמר דל\"ג פתוחות זל\"ז, דאע\"ג דלעיל (פ\"ד ל\"ח) אמרי' דבפתוחו' זל\"ז וגם לר\"ה, אין להם דריסת רגל זע\"ז, עכ\"פ הכא כשפתוחות זל\"ז ומעורבת יחד, הו\"ל כחד חצר, ובכה\"ג אעפ\"י שעירבו אסור לטלטל (בחצר) [במבוי], דהרי אין מבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהי' ב' חצרות פתוחות לה:"
+ ],
+ [
+ "ערבו בחצרות
כל חצר לעצמה:"
+ ],
+ [
+ "ואסורין במבוי
דאין סומכין אעירוב תחת שיתוף:"
+ ],
+ [
+ "ואם נשתתפו במבוי
ר\"ל גם במבוי:"
+ ],
+ [
+ "מותרין כאן וכאן
(אב\"י ק' פשיטא ונ\"ל דסד\"א דצריך להשתתף ואח\"כ לערב דאז אין העירוב סותר לשיתוף, משא\"כ כשעירבה חחילה כל חצר בפ\"ע הרי הפרידו א\"ע זמ\"ז, וכשישתתפו אח\"כ סותר השיתוף לעירוב, סד\"א דנתבטל העירוב עי\"ז קמ\"ל. או נ\"ל דקמ\"ל. דאף דלא עירבו דרך פתחים. רק כ\"א לעצמה, אפ\"ה סומכין לענין זה אשיתוף שיטלטלו דרך פתחים (כא\"ח שפ\"ז עכ\"ל):"
+ ],
+ [
+ "ולא עירב מותרין כאן וכאן
אף שאחד שכח ולא עירב, הרי יש לו עכ\"פ חלק בהשיתוף דהא דהמשתתפין במבוי צריכין עירוב בחצר, ה\"ט שלא ישתכח תורת עירוב מתינוקות שאין רואין מה שנעשה במבוי, והכא הרי ראו שרוב בני החצר עירבו. ומיירי בלא שתפו בפת, דאל\"כ אפי' שכחו כולם סומכין אשיתוף תחת עירוב. מיהו מתני' ר\"מ היא (ש\"ס דע\"א ב') ואנן קיי\"ל כרבנן דסומכין אשיתוף תחת עירוב אפי' נשתתפו ביין כלעיל כ\"ט:"
+ ],
+ [
+ "מבני מבוי
ר\"ל א' מבני חצר של אותו מבוי:"
+ ],
+ [
+ "ואסורין במבוי
דאין סומכין אעירוב תחת שיתוף, ואפי' נשתתפו רובן לא מהני, דהעירוב שעירב כל חצר לעצמה, איך יועיל להתיר טלטול במבוי, והרי אפי' מחצר לחצר שלא דרך מבוי אסור לטלטל:"
+ ],
+ [
+ "כחצר לבתים
דכשם שמבתים לחצר אסור להוציא בלי עירוב, כ\"כ מחצר למבוי אסור להוציא בלי שיתוף:"
+ ],
+ [
+ "זו לפנים מזו
חיצונה פתוחה לר\"ה, ולפנימית יש דריסת רגל דרך חיצונה לר\"ה:"
+ ],
+ [
+ "עירבה הפנימית
לעצמה לטלטל בחצרה:"
+ ],
+ [
+ "הפנימית מותרת
לטלטל בחצרה:"
+ ],
+ [
+ "שתיהן אסורות
דפנימי' שלא עירבה במקומה, הו\"ל רגל האסורה במקומה, ואוסרת בדריסת רגליה אחיצונה:"
+ ],
+ [
+ "וזו מותרת בפני עצמה
דרגל המותר במקומו אינו אוסר:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אוסר החיצונה
דס\"ל אף רגל המותר אוסר:"
+ ],
+ [
+ "וחכ\"א אין דריסת הרגל אוסרתה
אפי' בשלא עירבה פנימי'. דהו\"ל רגל האסור, ס\"ל דאינו אוסר:"
+ ],
+ [
+ "שתיהן אסורות
דהו\"ל פנימי רגל האסור, ואוסר:"
+ ],
+ [
+ "נתנו עירובן במקום אחד
ר\"ל שעירבו ב' החצרות יחד. ונתנו עירובן בחיצונה, שהיא נקראת מקום אחד, מדשתיהן משתמשין בה ביחד:"
+ ],
+ [
+ "שתיהן אסורות
אפי' פנימית, מדאינה יכולה לסגור פתחה ולהסתלק מהחיצונה, דהרי אין עירובה גבה, אבל בנתנו שתיהן עירובן בפנימית, חיצונה מתסרא בשכחה דפנימית, ופנימית לא מתסר' בשכחה דחיצונה, דיכולה פנימית לסגור פתחה ומשתמשא, דהרי ערובן אצלן:"
+ ],
+ [
+ "ואם היו של יחידים
שדר בפנימית רק א', ובחיצונה רק א':"
+ ],
+ [
+ "אינן צריכין לערב
זה עם זה, דפנימי רגל המותר במקומו ואינו אוסר, וכת\"ק אתי' והכי קיי\"ל. מיהו במפסיק ר\"ה או כרמלית בין פנימית לחיצונה, שלא היו יכולין לערב, אז אפי' רגל האסור אינו אוסר (נב\"י ל\"ט):"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "חלון
חור מפולש בכותל:"
+ ],
+ [
+ "ארבעה על ארבעה
טפחים:"
+ ],
+ [
+ "בתוך עשרה
ר\"ל שקצת החלון תוך י\"ט סמוך לארץ:"
+ ],
+ [
+ "מערבין שנים
כל חצר לעצמה, ואסורים לטלטל מזל\"ז:"
+ ],
+ [
+ "ואם רצו מערבין אחד
שיערבו יחד ויהא מותר לטלטל מזל\"ז:"
+ ],
+ [
+ "פחות מארבעה על ארבעה
דלאו פתח הוא:"
+ ],
+ [
+ "או למעלה מעשרה
דאז לא ניחא תשמישתא:"
+ ],
+ [
+ "ואין מערבין אחד
מיהו בחצר או בית מקור', אפי' למעלה מי' טפחים מערבין א', דניחא תשמישתא ע\"י ספסלי' שדרך לשום סמוך לכתלים:"
+ ],
+ [
+ "גבוה עשרה ורוחב ארבעה
אפי' בפחות מרוחב ד' הוה מחיצ', רק משום סיפא נקט רחב ד' טפחי', דבפחות מד\"ט הוה מקום פטור, ומותרי' להוריד ממנו לבתים:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא יורידו למטה
לבתים, אבל לחצר שרי:"
+ ],
+ [
+ "ואין מערבין שנים
ובעירבו שנים, הו\"ל כחולקי' עירובן ואוסרי' אהדדי:"
+ ],
+ [
+ "חריץ שבין שתי חצירות
שמפסיק ביניהן ע\"פ כולו:"
+ ],
+ [
+ "עמוק עשרה ורוחב ארבע
טפחים, דאז, אין נוח לפסוע משפתו לשפתו:"
+ ],
+ [
+ "אפילו מלא קש או תבן
לאו סתימה היא, דלא מבטל לי', דבקש הניטל בשבת מיירי, דחזי לבהמה (ועי' שבת פ\"כ סי' מ'):"
+ ],
+ [
+ "נתן עליו נסר
(ברעטט) כעין גשר, דהוה כפתח:"
+ ],
+ [
+ "וכן שתי גזוזטראות
(גאללעריא). כעין תקרה בולטת מאמצעית הכותל לר\"ה:"
+ ],
+ [
+ "זו כנגד זו
ונתן נסר מזו לזו:"
+ ],
+ [
+ "פחות מכאן
דאז ירא לעבור על נסר קצר כזה, ולא הו\"ל כפתח:"
+ ],
+ [
+ "מתבן שבין שתי חצירות
גדיש של תבן מפסיק ביניהן ע\"פ כל החצר:"
+ ],
+ [
+ "ואין מערבין אחד
דאע\"ג דתבן לא מבטל (כמ\"ג) היינו דלהוי כסתימ', אבל הכא מחיצה הוה:"
+ ],
+ [
+ "ואלו מאכילין מכאן
מניחין בהמתן לאכול; אבל להעמידה שם בידים לא, דלמא ממעיט לי' בע\"ש סמוך לחשיכ' עד יותר מרוחב י' ולא אדעתי' ויטלטלו בשבת בחצר האסורה (אבל באכלה בהמה בעצמ', לא אכלה כל כך ביום א' ומדאסור להאכיל' בידים, אית לה הכיר' ולא יעמיד' מע\"ש). מיהו לא גזרי' שיתמעט בשבת דדוקא מחיצ' שנפרצה בשבת לר\"ה או לכרמלי' אסור; אבל מחצר לחצר, אמרי' שבת שהותר' הותר' (תוס' די\"ז, ורא\"ש כאן, וא\"ח שע\"ד:"
+ ],
+ [
+ "נתמעט התבן מעשרה טפחים
בגובה, וברוחב של יותר מי' אמות. ונתמעט בחול, דאלו בשבת מדהותר' הותר' כלעיל:"
+ ],
+ [
+ "כיצד משתתפין במבוי
שתופי מבואו' ונ\"ל דקמ\"ל דלא מבעי ערובי חצירות ודאי מהני זכוי לשכניו: אלא אפי' שתופי מבואו' דסד\"א דאין לו קירוב הדעת עם בני חצר אחרת, וודאי קפיד שלא יאכלוהו ולא הווה עירוב (כסשס\"ו ס\"ה). קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "מניח את החבית
אם שלו היא דאם משלהם א\"צ לזכות להן:"
+ ],
+ [
+ "ומזכה להן
שאומר להזוכה, זכה בה לבני המבוי, והזוכה מגביה החבית טפח לשמן:"
+ ],
+ [
+ "על ידי בנו ובתו הגדולים
לכתחיל' דוקא באינן סמוכין על שלחנו, ובדיעבד אפי' סמוכין על שלחנו ; דאע\"ג דמציאתן לאביהן, אפ\"ה לאחריני מצי מזכה על ידן. מיהו ביש לבנו אשה, אז אפי' סמוך אשולחנו, מותר לכתחיל':"
+ ],
+ [
+ "ועל ידי עבדו ושפחתו העברים
אע\"ג דשפחה עברית ודאי קטנה היא, דהרי נערה יוצאה בסימנין, וא\"כ קטנה איך תזכה לאחרים? בעירובין דרבנן מזכה ע\"י קטן. דידה כיד אביה ולא כיד רבה:"
+ ],
+ [
+ "ועל ידי אשתו
אם לכתחיל' דוקא באינו מעל' לה מזונות, ובדיעבד אפי' במעלי. לה מזונות:"
+ ],
+ [
+ "אבל אינו מזכה לא על ידי בנו ובתו הקטנים
אפי' אינן סמוכין אשולחנו:"
+ ],
+ [
+ "מפני שידן כידו
ולאו זכיי' היא (כל זה שס\"ו ס\"י):"
+ ],
+ [
+ "נתמעט האוכל
משיעור המפורש במ\"ח:"
+ ],
+ [
+ "ואין צריך להודיע
דדוקא בתלתא לריעותא, שמערב משלהן, וממין אחר, וכבר כלה הראשון, אז צריך להודיע. מיהו באותו שבת שנתקלקל, א\"צ תיקון בנשתייר כ\"ש (שס\"ח):"
+ ],
+ [
+ "נתוספו עליהם
דיורין:"
+ ],
+ [
+ "מוסיף ומזכה וצריך להודיע
מיירי שהדיורין שנתוספו דרים בבית שפתוח לב' חצרות להכי אף במוסיף משלו, שמא ימאנו בני החצר לערב עם אלו ששייכי' גם לחצר אחרת:"
+ ],
+ [
+ "כמה הוא שעורו
של ערובי חצירו' וה\"ה של שיתוף מבואות:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שהן מרובין
מי\"ח בני אדם:"
+ ],
+ [
+ "מזון שתי סעודות
הוא שיעור ו' ביצים לרמב\"ם וח' ביצים לטור. ונ\"ל לכאור' ראי' לרמב\"ם, דבשלומ' אי נימא דב' סעודו' היינו ו' ביצים א\"כ בי\"ח בנ\"א דסגי בו' ביצי' יגיע לכל א' שליש ביצה כ\"כ לי\"ט בנ\"א לכל א' שליש ביצה בקירוב כמו בפחות מי\"ח דסגי שליש ביצה לכל א'. אלא אי אמרת דלי\"ט בנ\"א צריך ח' ביצים א\"כ יגיע לכל א' ד' תשעיו' ביצה בקירוב היכא ס\"ד שכשהן י\"ט נחמיר גבייהו טפי מאילו היו פחות מי\"ח שהיה סגי בשליש ביצה לכל אחד, והרי חזינן שכשהן מרובין קיל מאילו הי' מעוטין:"
+ ],
+ [
+ "להוצאת שבת לכל אחד ואחד
הוא כשליש ביצה לכל א'. ר\"ל כשיעור הוצאות אוכל בשבת, דאינו חייב רק בכגרוגרת, כך שיעור העירוב להתיר ההוצא':"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוסי בד\"א בתחילת עירוב אבל בשירי עירוב כל שהוא
והכי קיי\"ל. ודוקא בנתמעט אחר שנכנס שבת ראשון, והי' שם גם שיתוף, אז כשר גם לשאר שבתות ; אבל בנתמעט קודם שבת ראשון, או אח\"כ ולא היה שם גם שיתוף, פסול לשאר שבתות (מג\"א שס\"ח ג'). אבל לאותו שבת אפי' לכתחילה מותר לאכלו כשודאי חשיכה (שצ\"ד). ובנתעפש העירוב עד שאינו ראוי לכלב, הו\"ל כאילו אינו ; ולכן נוהגין לערב במצה שאינה מתעפשת מהר. ואפ\"ה ראוי שגדול העיר יזכה לעירו ע\"ח חדש בכל שבת בלי ברכה ; והוא שלא יקפיד אם יאכלוהו (כסי' שס\"ו):"
+ ],
+ [
+ "ולא אמרו לערב בחצרות אלא כדי שלא לשכח את התינוקות
כפ\"ו סי' מ\"ז ; להכי מקלינן בי' בזה. ולפ\"ז לדידן, שהערובי חצירו' הוה נמי שיתוף מבואו', עירוב שנתמעט פסול (מג\"א שס\"ח):"
+ ],
+ [
+ "בכל מערבין
נ\"ל דה\"ק כל מין מאכל ראוי לעירוב ; יש שראוי גם לחצרו'., כפת אפי' אינו שלם, ויש שאינו ראוי רק לתחומין ולשתופי מבואו', כגון שאר אוכלין ומשקין ; חוץ ממים ומלח דלא חזי לשום עירוב. מיהו במים ומלח מעורבין יוצא בו לתחומין ולמבואו' (שפ\"ו ות\"ט); וי\"א שצריך גם מעט שמן, וי\"א מעט תבלין. אמנם שיעור מאכל לעירוב, ב' סעודו', ושיעור משקה ב' רבעיו', ובראוי לטבל בו פת, סגי במשקה כדי ללפת בו ב' סעודות פת. רק דבעירוב חצירות או שיתוף דצריך שיהיו מעורבי' שלא יאסר א' על חבירו, סגי בשיעור א' לכולן ; ובתחומין צריך השיעור לכל א' וא' (שס\"ח ותי\"ג):"
+ ],
+ [
+ "ומשתתפין
שתופי מבואו':"
+ ],
+ [
+ "ר' יהושע אומר ככר הוא עירוב
לערובי חצרות:"
+ ],
+ [
+ "מערבין בו
והוא שיהי' כשיעור הנ\"ל, והכי קיי\"ל (שס\"ו):"
+ ],
+ [
+ "כדי שיזכה לו עירוב
שא\"ל כשיבואו בני חצירי לקנות ממך פת לעירוב, תן להם מעט יותר בשבילי:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים לא זכו לו מעותיו
דמעות אינן קונות עד שימשוך. ואע\"ג דלצורך מצוה מעות קונות. (כח\"מ קצ\"ט). נ\"ל דהיינו רק שאין המוכר יוכל לחזור בו, אבל עכ\"פ אינו שלו עדיין, כדצריך לגבי עירוב. מיהו בזיכה לו נחתם ע\"י אחר, מהני. דהרי עשאו שליח למשוך עבורו (א\"ח שס\"ט):"
+ ],
+ [
+ "ומודים בשאר כל אדם
ר\"ל באמר כן לאדם שאינו נחתם:"
+ ],
+ [
+ "שזכו לו מעותיו
מדאין דרך בע\"ה, למכור פתו, הו\"ל כאמר ערב לי, דמהני אפי' בנחתם (שם):"
+ ],
+ [
+ "שאין
ר\"ל גם בהא מודים שאין מערבין וכו' ; כמו שאפר כירה מוכן (פ\"א דביצה) (אב\"י והכי פירושו ומודים שאין. עי' מש\"כ ע\"ר זצוק\"ל שם בביצה):"
+ ],
+ [
+ "במה דברים אמורים בעירובי תחומין
דחוב הוא לו, שמפסיד לצד האחר:"
+ ],
+ [
+ "ואין חבין לאדם שלא בפניו
ואע\"ג דבמ\"ז צריך להודיע, התם פתוח לב' חצירות, משא\"כ הכא:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כיצד משתתפין בתחומין מניח את החבית ואומר הרי זה לכל בני עירי
ואם משלו, צריך לזכות ע\"י אחר (כלעיל פ\"ז מ\"ו)."
+ ],
+ [
+ "לכל מי שילך לבית האבל או לבית המשתה
של נשואין, דלכתחיל' אין מערבין רק למצוה או לטיול לעונג, או משום יראה, אבל לא לדבר רשות (תט\"ו) [ולהכי נקט רק הכא כן ולא בפ\"ז מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "וכל שקבל עליו מבעוד יום
ר\"ל שנודע לו מבעו\"י שהניחו העירוב, אפי' לא קבל עליו לסמוך על העירוב עד חשיכ', דבעירוב דרבנן יש ברירה (תי\"ג):"
+ ],
+ [
+ "משתחשך
ר\"ל אם לא נודע לו עד שתחשך:"
+ ],
+ [
+ "שאין מערבין משתחשך
משא\"כ בערובי חצירות אם מערב משלו א\"צ להודיע להן כלל (שס\"ח):"
+ ],
+ [
+ "מזון שתי סעודות
כל א' כפי מזונו:"
+ ],
+ [
+ "לבל אחד
ואף דלעיל (פ\"ז מ\"ח) סגי לכולן ביחד כהך שיעור, התם בעירוב חצרות כולן תלויין זב\"ז בהיתר הוצא' לחצר, דא' שלא עירב אוסר על כולן, משא\"כ הכא, ומה\"ט נמי התם משערין בסעוד' קבוע ו' או ח' ביצים מדא\"א לשער כל אחד כפי מזונו מדתלויין זב\"ז והרי יש אוכל מרובה ויש מועט להכי משערין בסעודת בינוני משא\"כ הכא דאין תלויין זב\"ז משערין לכל א' לפי מזונו הצריך לו לפי שבעו:"
+ ],
+ [
+ "וזה וזה מתכוונין להקל
ר\"מ ס\"ל בשבת דבסיס תבשיל', אכיל טפי, ור\"י ס\"ל בשבת דאכיל ג' סעודו' אינו מרבה לאכול בכל סעודה: אמנם לכאור' קשה וכי פליגי במציאות ובפרט דמסתבר כר\"מ דרוויח' לבסימ' [כמגיל' ד\"ז ב']. ותו דכיון דשניהן מקילין לשער בסעודה קטנה מה לי אם נאמר שהיא מסעודת שבת או של חול והרי בין כך וכך בסעודה קטנה משערינן. נ\"ל דלעולם תרווי' ס\"ל כיון דעיקר טעמא שבשבת אוכל אדם טפי, משום שאז אוכל מעדנים, א\"כ עני שאין לו מעדנים אוכל בשבת פחות מבחול, מדאוכל ג' סעודות, וא\"כ מדמשערין בכל אדם לפי מאכלו א\"כ אם הוא עשיר לר\"מ קולא שישערו בסעודתו לחול, ולר\"י חומרא שישערו בסעודתו דשבת, ואם הוא עני אז לר\"י קולא שישערו בסעודתו לשבת, ולר\"מ יהי' ע\"י זה חומרא. והיינו דקאמר זה וזה מתכוונין להקל, ולא קאמר זה וזה מקילין, דבאמת יש לזה מזה קולא וחומרא וכדאמרן, רק כ\"א וא' מתכוון להקל, ר\"מ מקיל לעשיר ור\"י מקיל לעני, אבל עיקר פלוגתתן, דלר\"מ מדמניח עירובו בחול להכי משערין בסעודת חול כפי שעה שמניח בו העירוב, ולר\"י כיון דלצורך שבת מניחו משערין בסעודת שבת:"
+ ],
+ [
+ "מד' סאין בסלע
ר\"ל כשיעור ככר שנלקח בפונדין כשמוכרין ד' סאין בסלע, דד' סאין הן כ\"ד קבין. וסלע הוא ד' דנרין, ודינר ו' מעין, ומעה ב' פונדין, נמצא סלע הוא מ\"ח פונדין, ומגיע חצי קב לפונדין, והנחתם מרוויח החצי בעד טחינה ואפיי' וטרח', ולכך אינו נותן רק ככר כרובע קב בעד פונדין, ורובע הקב הוא כשיעור ו' ביצים:"
+ ],
+ [
+ "ר' שמעון אומר שתי ידות לככר משלש לקב
ר\"ל ב' שלישים של ככר שנעשה משלישית הקב, דקב הוא ד' לוגין ולוג ו' ביצים, הוה ליה קב ארבעה ועשרים ביצים, ושלישית הקב שמנה ביצים, וב' חלקי ככר כזה, הם ה' ביצים ושליש. וקיי\"ל בסתם בני אדם כר\"ש, וברעבתן כר\"י בן ברוקא (ת\"ט):"
+ ],
+ [
+ "חצייה לבית המנוגע
ר\"ל חצי ככר כנ\"ל למר או למר, שיעורו לבית המנוגע, שהנכנס בו אף שנטמ' מיד, אין בגדיו שלובש טמאין, עד שישהה בכדי שיאכל ככר כזה, והוא שיעור פרס דכולה גמ', לרוב\"ב ג' ביצים ולר\"ש ד' ביצים (ובכל פרס פסק הרמב\"ם כריב\"ב ורש\"י וטור כר\"ש, לבד מבעירוב דמודו כלהו כריב\"ב ששיעורו ו' ביצים):"
+ ],
+ [
+ "וחצי חציה לפסול את הגויה
באכל אוכלין טמאים חצי פרס, נפסל גופו מדרבנן מלאכל תרומה עד שיטבול, שיעורו לריב\"ב ביצה ומחצה, ולר\"ש ב' ביצים:"
+ ],
+ [
+ "אנשי חצר ואנשי מרפסת
הוא (גאללעריא) שבחצר, שהרבה פתחי עליות פתוחין לה וממנו יורדים לחצר, ומשם לר\"ה:"
+ ],
+ [
+ "ששכחו ולא עירבו
אלו עם אלו, רק כל א' לעצמ', ואפ\"ה לא אסרו אהדדי, דמדמרפסת גבוה י\"ט, הו\"ל רשות לנפשה, והו\"ל כחצר פנימי' וחיצונה כשעירב' כל א' (פ\"ו מ\"ט):"
+ ],
+ [
+ "כל שגבוה עשרה טפחים
כל תל ועמוד שגבוה י' טפחים, ועומד בחצר סמוך למרפסת:"
+ ],
+ [
+ "למרפסת
בני עליי' מותרין להוציא לשם ולא בני חצר, והוא שאין פתחי עליות גבוהים מתל י\"ט, דאז ניחא תשמישת' לשם מעליי' טפי מלבני חצר, ואם יש ב' מרפסת כך משתמשין שם שניהם (כפ\"ז מ\"ב):"
+ ],
+ [
+ "פחות מכאן לחצר
ר\"ל אף לחצר, ומדלא עירבו זה עם זה, שניהן אסורין בו, ומפרש כיצד, חוליית וכו':"
+ ],
+ [
+ "חוליית הבור
שפה גבוה שסביב לבור:"
+ ],
+ [
+ "והסלע גבוהים עשרה טפחים
מתחתית החצר:"
+ ],
+ [
+ "למרפסת
מיהו בור צריך שיהי' מלא מדברים שאסור לטלטלן בשבת, דאז א\"א שתתרחק קרקעית הבור י' טפחים מגובה המרפסת בשבת, דאל\"כ שניהן אסורי' בה, שמא יטלו ממנה בשבת, ותתרחק מהמרפסת י\"ט:"
+ ],
+ [
+ "אבל במופלגת
המרפסת מהבור וסלע:"
+ ],
+ [
+ "הנותן את עירובו
עירוב חצירות אבל עירוב תחומין א\"צ להניחו בבית דירה (כפ\"ג מ\"ג):"
+ ],
+ [
+ "בבית שער
ר\"ל בחדר קטן שסמוך לשער החצר או הבית, שיושב שם שומר הפתח (פארטיע):"
+ ],
+ [
+ "אכסדרה
חדר מקורה בלי מחיצו', (זאממערהויז: ("
+ ],
+ [
+ "והדר שם
(בגאללעריא) גופה, ולא בחדרי העליות שפתוחי' למרפסת:"
+ ],
+ [
+ "אינו אוסר עליו
על בעל החצר שלא עירב עמו:"
+ ],
+ [
+ "אם יש שם תפיסת יד של בע\"ה
שרשות לבעל החצר להניח שם כליו:"
+ ],
+ [
+ "אינו אוסר עליו
ודוקא בכלים שאין נטלין בשבת, דא\"א להוציאן משם בשבת וגם שאין בחצר דיורין אחרי' שאין להם תפיסת יד שם, דאל\"כ אוסר:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה אוסר
על בני חצרו, דדירה בלי בעלי' שמה דירה היכא דאפשר שיבוא היום אי לאו שבת. מיהו במרוחק מהלך יום אחד, שא\"א שיבוא היום, בישראל אסור, משום דכי איתא אסור מדינא, כי ליתא נמי גזרי' שיהי' שמה דירה מדרבנן, אבל עובד כוכבים דכי איתא אינו אוס' רק משום גזירה שילמוד ממעשיו, כי ליתי' לא גזרי' (ש\"ם ס\"ב ב'):"
+ ],
+ [
+ "אינו אוסר
דדירה בלי בעלי' לא שמה דירה:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר נכרי אוסר
אם מרוחק תוך מהלך יום, דשמא יבוא בשבת, ומיירי שדרי' בהחצר ב' ישראלים (כלעיל רפ\"ו):"
+ ],
+ [
+ "שכבר הסיע מלבו
אבל אצל בנו אינו מסיח דעתו מדירתו, דמצוי קטט כלתו עמו ויצא, משא\"כ חתנו אין דרך שיתקוטט. והכי קיי\"ל דאצל בתו בין עובד כוכבים בין ישראל אינו אוסר (שע\"א):"
+ ],
+ [
+ "בור שבין שתי חצרות
חצי' בזו וחצי' בזו ולא עירבו:"
+ ],
+ [
+ "אלא אם כן עשו לו מחיצה גבוה עשרה טפחים בין מלמעלה
שהיו ט' טפחים מהמחיצה למעלה מהמים, וטפח בתוך המים:"
+ ],
+ [
+ "בין מלמטה
שהיו ט' טפחים מהמחיצה תוך המים, וטפח למעלה מהמים:"
+ ],
+ [
+ "בין מתוך אוגנו
ר\"ל שכל המחיצה למטה משפת האוגן שסביב לבור, אע\"ג שאין המחיצה נוגע במים, אמרינן גוד אחית מחיצה, אעפ\"י שהמים מעורבין מתחת, אע\"ג דלעיל (פ\"ז מ\"ב) כשפירות בראש הכותל שרינן שיורידו אלו ואלו לחצרם, פירות שאני שאינן מעורבין, אבל מים שכולם מעורבין, מחזי טפי כאלו שואבת כ\"א מהמים שבחצר אחרת אם לא שעשו הוכח', דאז בדרבנן אמרינן ברירה, מר מדידי' קממלא ומר מדידיה קממלא (כסוף ביצה) מיהו מינה שאם היו מונחי' פירות בבור, דינו כמונחי' בראש הכותל לעיל:"
+ ],
+ [
+ "אמר ר' יהודה לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל שביניהם
דכותל שמפסיק בין ב' חצרות ועוברת ע\"פ הבור, מתרת אף שאינה נכנסת באוגנו כלל, כמו כן לא נחמיר במחיצה, אף שאינה חזקה ועבה ככותל, וסגי בעוברת:"
+ ],
+ [
+ "אמת המים
נחל קטן:"
+ ],
+ [
+ "שהיא עוברת בחצר אין ממלאין הימנה בשבת
דנהר, אף ברה\"י דינו ככרמלית:"
+ ],
+ [
+ "אלא אם כן עשה לה מחיצה גבוה י' טפחים בכניסה וביציאה
וטפח מהיו\"ד טפחים משוקע במים או למעלה מהמים כלעיל:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר כותל שעל גבה תדון משום מחיצה
נ\"ל דנקט בור במשנה ו' לרבות' דת\"ק, דאפי' עשה המחיצה להתיר המים, אפ\"ה לא מהני רק תוך אוגנו, ונקט נהר במשנה ז' לרבות' דר\"י דאפי' לא נעשה הכותל להתיר. מהני:"
+ ],
+ [
+ "אמר ר' יהודה מעשה באמה של אבל
שם מקום:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו מפני שלא היה בה כשיעור
שלא היה הנחל עמוק י' ורחב ד', למחשב כרמלית, ולא משום כותל שע\"ג התירו:"
+ ],
+ [
+ "גזוזטרא שהיא למעלה מן המים
תקרה שבולט מכותל עליה למעלה מהמים שבר\"ה, ועליו עומדין בני עליה ושואבין דרך הנקב שבאמצע התקרה:"
+ ],
+ [
+ "אלא אם כן עשו לה מחיצה
סביב התקרה הנ\"ל או סביב שפת הנקב, דעי\"ז אמרינן גוד אחית מחיצתא:"
+ ],
+ [
+ "בין מלמעלה
על תקרה הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "בין מלמטה
מחוברת בהתקרה מלמטה, ולרמב\"ם זהו פי' מלמעלה, ומלמט' ר\"ל על המים נגד נקב הגזוזטרא, דאמרי' גוד אסיק מחיצתא:"
+ ],
+ [
+ "וכן שתי גזוזטראות זו למעלה מזו
דבעשו עליונ' ותחתונ', שתיהן מותרי', אם נקב העליונ' מכוון נגד נקב התחתונ':"
+ ],
+ [
+ "עשו לעליונה
ר\"ל שעשו כולן בני עליונה ותחתונה, מחיצה בשותפות לעליונה:"
+ ],
+ [
+ "שתיהן אסורות ער שיערבו
דתחתונה אין לה מחיצה, ועליונה כיון שמחיצת' בשותפות נעשה, אוסרת תחתונה עליה, וכ\"ש בעשו לתחתונה ולא לעליונה, אפי' אין לה שותפו', שניהן אסורים, מדיש לעליונה רשות לשאוב דרך תחתונה, אוסרת עליה, ובעשו שתיהן, שתיהן מותרי' כנ\"ל, דגלי דעתיייהו להסתלק משותפות, והו\"ל עליונה ותחתונה כפנימה לחיצונה (פ\"ו מ\"ט). מיהו באין י\"ט מזו לזו, הו\"ל שתיהן כגזוזטר' א' וצריכין לערב (כ\"כ הרמב\"ם ועי' בא\"ח ססי' שנ\"ה דלא פסק כן):"
+ ],
+ [
+ "אין שופכין בתוכה מים בשבת
דבפחות מד' אמות אין מי תשמישו ראויין להבלע במקומן, והן יוצאין לר\"ה, וגזרינן כחו אטו זריקה לר\"ה:"
+ ],
+ [
+ "אא\"כ עשו לה עוקה
גומא:"
+ ],
+ [
+ "מחזקת סאתים
כך שיעור מי תשמיש אדם בכל יום:"
+ ],
+ [
+ "מן הנקב ולמטה
ר\"ל שהגומא שהיא סמוך להנקב שבו מקלחין המים לר\"ה, תהיה הגומ' מחזקת סאתים מתחת להנקב כדי שלא יזובו הסאתים מים דרך הנקב לר\"ה:"
+ ],
+ [
+ "בין מבחוץ בין מבפנים
ר\"ל בין שהגומ' בחצר או בר\"ה סמוך לכותל החצר:"
+ ],
+ [
+ "מבפנים אין צריך לקמור
(וועלבען), שיכסה הגומ', דאל\"כ הו\"ל הגומ' כר\"ה (שנ\"ז):"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר בן יעקב אומר ביב
(רעננע):"
+ ],
+ [
+ "שהוא קמור ד' אמות ברשות הרבים
ופיה בתוך החצר שאין בה ד' אמות. ונקט קמור, דבאינה קמור אפי' הביב ארוך הרבה אסור לשפוך מים דרך פיה שבחצר, דהו\"ל כשופך מים לר\"ה כסי' נ\"ו, מיהו אפי' אם הביב מכוסה, אם אין בארכו ד' אמות אסור לשפוך מים לשם, דגרע מגומ' לעיל, דבגומ' המים הנשפכים נשארים שם, משא\"כ הכא המים זוחלין מהביב לר\"ה. אבל ביש ב' לטיבות' שהביב ארוך ד' אמות, והוא מכוסה, אפשר שיבלעו שם סאתיים מים שמסתפק בכל יום ולא יצאו לר\"ה, ואם גם יצאו לא אתעביד מחשבתו. ודוקא שלא יהא סילון של עץ, שאין המים ראויין להבלע בה, גם צריך שיהי הביב רחב ד' על ד' טפחים (שנ\"ז):"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אפילו גג או חצר מאה אמה
שיש בביב ק' אמה בחצר, א\"כ וודאי יבלעו בפנים:"
+ ],
+ [
+ "לא ישפוך על פי הביב
דלא דמי ביב לגומ' (במ\"ט), דהכא יוצאין לר\"ה להדיא. ומיירי הכא שיש חריץ בחצר במקום השפיכ' עד פה הביב, משא\"כ לעיל (מ\"ט) מדאין חריץ יכולין המים להתפשט אנה ואנה ויבלעו במקומן, ולהכי לא פליגי התם רבנן:"
+ ],
+ [
+ "החצר והאכסדרה מצטרפין לארבע אמות
ארישא קאי, דביש בחצר עם האכסדר' ד' אמות, א\"צ עוקה:"
+ ],
+ [
+ "וכן שתי דיוטאות
נ\"ל שהוא נוטריקון דיו תא, ר\"ל חדר זוגיי, דהיינו עליי':"
+ ],
+ [
+ "זו כנגד זו
בב' צדדי החצר שלפניהן ביניהן, ולא עירבו יחד, והחצר פחות' מד\"א:"
+ ],
+ [
+ "מקצתן
ר\"ל בני עליי' א':"
+ ],
+ [
+ "את שעשו עוקה מותרין
לשפוך מימיהן בדיוטא שיזובו למטה להעוקה שבחצר, דהעוקה סמוכה לדיוטא שלהן:"
+ ],
+ [
+ "ואת שלא עשו עוקה אסורין
אפילו לשפכן בדיוטא שלהן שיזובי למטה אסור, דחיישינן מדהעוקה רחוקה מהן, לא ירצו לקלקל החצר בהשופכין, ויטלטלו השופכין למטה להעוקה שבחצר שאינה מעורבת (כ\"כ תוס', ולפעד\"נ מדסתם הש\"ס משמע אפי' קרובה להם העוקה ג\"כ אסור, ושאני אינך דעשו עוקה דמתוך כך יזכרו לבלי לטלטל ולהוריד למטה). ולהכי נקט דיוטאות, דקמ\"ל דאפילו בעליות דטריחא מלתא להורידי למטה הכלי להחצר, אפ\"ה חיישינן, וכ\"ש בב' בתים שבחצר קטנה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כל גגות העיר רשות אחת
אף שלא עירבו הדיורין שתחתיהן, מותר להוציא מגג לגג כלים ששבתו שם, דמדאין תשמישן תדיר כבתים, ל\"ג בה רבנן:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא יהא גג גבוה עשרה או נמוך עשרה
מגג האחר, דבכה\"ג גזרינן משום תל בר\"ה י\"ט ורחב ד\"ט, דלא ליתא לכתף עליו מחבירו. ונ\"ל דמה\"ט נקט ר\"מ היה אחד גבוה ואחד נמוך, והרי היינו הך דהרי כשאחד גבוה, בהכרח שהשני נמוך כקושי' רבתוי\"ט, אבל כיון דכל עיקר טעמא דר\"מ משום דגזור אטו עמוד בר\"ה א\"כ סד\"א דוקא בשרק גג אחד גבוה גזור, דדמי שפיר הבית הגבוה לעמוד. אבל בשכל שורת הבתים גבוה ורק אחד מהן נמוך, הו\"א דשורה שלימה לא דמי לעמוד, רק הגג הנמוך נדמה לגומא ברה\"י דלא גזור בה ר\"מ אטו גומא בר\"ה, קמ\"ל דלא פלוג, אמנם טעמא דלא גזור בגומא נ\"ל משום דגומא בר\"ה ל\"ש שלא יכשלו שם בנ\"א:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים כל אחד ואחד רשות בפני עצמו
וצריכין לערב. ובחצירות וקרפיפות מודו ר\"מ ורבנן דמותר להוציא מחצר לחצר ומקרפף לקרפף כלים ששבתו שם, אבל מחצר לקרפף או איפכא לא, רק דבמגג לגג מחמרי חכמים טפי מר\"מ, ובמגג לחצר מקילי חכמים טפי מר\"מ (כך מוכח מש\"ס צ\"א ע\"א):"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר אחד גגות ואחד חצרות ואחד קרפיפות
חצר שאחורי הבתים:"
+ ],
+ [
+ "רשות אחד לכלים
נ\"ל דהך \"לכלים\" וכו', אכולה בבאי קאי, ור\"ל, הא דפליגי ר\"מ ורבנן ור\"ש, דוקא לכלים וכו':"
+ ],
+ [
+ "ולא לכלים ששבתו בתוך הבית
והביאן לחצר ע\"י שערבו בני החצר, אסור לכ\"ע להוציאן לחצר אחרת שלא ערבו עם חצר זו. והלכה כר\"ש (שע\"ב):"
+ ],
+ [
+ "גג גדול סמוך לקטן
כזה?:"
+ ],
+ [
+ "הגדול מותר
מותר להעלות לשם כלי הבית שלמטה, ודוקא שאין הבית הגדול מחובר לבתים אחרים, גם שאין קרקעית גג הגדול מתפשט להלן ממעל למחיצות הבית שתחתיו, דעי\"ז מחיצות הבית ניכרות לעומד על הגג הגדול, ואמרינן גוד אסיק מחיצתא (תוס' דפ\"ט א' וא\"ח שע\"ד). ומיירי ג\"כ דאית לגדול גפוף (ר\"ל עודף מכאן ומכאן, והוא מלשון גף וכנף) לכל צד מהפרצה, דהו\"ל הפרצה כפתח, גם מיירי שאין בפרצה י' אמות, ובחסר חד מהנך, גם גדול אסור:"
+ ],
+ [
+ "והקטן אסור
ודוקא בנכנסים כותלי קטנה בגדולה (אב\"י ומופלגים ג' טפחים מכותלי אורך הגדולה), דאם לא כן גם קטנה מותר בגפופים שבגדולה (ש\"ס ד\"ט ב'). מיהו בנפרצה בשבת, מותר, מדהותר למקצת שבת (כלעיל פ\"ז כ\"א):"
+ ],
+ [
+ "חצר שנפרצה לרשות הרבים
שנפרץ כל הכותל שבינה לר\"ה, ולא נשאר פצימין (ר\"ל מזוזות ועודף מכאן ומכאן), או שהפרצה יותר מי' אמות:"
+ ],
+ [
+ "או מרשות היחיד לתוכה חייב
אפי' נפרץ בשבת:"
+ ],
+ [
+ "דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים מתוכה לרשות הרבים או מרשות הרבים לתוכה פטור מפני שהיא ככרמלית
וה\"ה מרה\"י לתוכה פטור מה\"ט [רק נקט ר\"ה לרבותא אף שקודם שנפרץ היה חייב עלה. והא דלא נקבו רבנן רה\"י כר\"א. נ\"ל משום דבש\"ס אמרינן, דתוך החצר כ\"ע מודו דדינו ככרמלית, ופליגי רק במקום המחיצה שנפרצה, דהו\"ל צדי ר\"ה. ר\"א ס\"ל כר\"ה הוה, ורבנן ס\"ל כרה\"י הוה, והא דקאמר ר\"א תוכה לאו דוקא, רק ר\"ל מקום המחיצ', ורבנן הכי קא\"ל, כמו מתוכה ממש לר\"ה מודית דפטור דהרי כרמלית היא, כמו כן מקום מחיצה, לדידן, כרמלית היא, א\"כ שפיר לא מצו רבנן למנקט מתוכה לרה\"י, דהרי מתוכה ממש לרה\"י אפשר דחייב לכ\"ע. כדקאמר בש\"ס בשנאבד לרבים דרך באותו חצר. אבל מתוכה לר\"ה לכ\"ע פטור, דאפילו בשנאבד לרבים דרך שם, הרי הו\"ל כמטלטל פחות מד\"א בר\"ה (ותוס' דצ\"ג ב' תי' באופן אחר)]:"
+ ],
+ [
+ "חצר שנפרצה לרשות הרבים משתי רוחותיה
אפי' מרוח א' שתופס ב' רוחות, דהיינו בקרן זוית, דאז אפי' אין בפרצה י' אמות, פתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי. מיהו צורת הפתח, דהיינו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה ע\"ג, אפי' באלכסון שרי (שס\"ג ס\"ל):"
+ ],
+ [
+ "וכן בית שנפרץ משתי רוחותיו
בקרן זוית כלעיל. ומיירי שאין תקרה פרוסה על זוית הפרוץ, דאל\"כ פי תקרה יורד וסותם:"
+ ],
+ [
+ "או לחייו
קורתו או לחיו גרסינן, דבחד קורה ובחד לחי סגי:"
+ ],
+ [
+ "מותרין באותו שבת
שנפרץ בו, מדהותר למקצת שבת:"
+ ],
+ [
+ "ואסורין לעתיד לבא
ר\"ל בשבת הבא:"
+ ],
+ [
+ "ואם אסורין לעתיד לבא אסורין לאותו שבת
דאף בשבת שנפרץ בו, אסור, והכי קיי\"ל. וכ\"כ בחוט העירוב שניתק בשבת. מיהו בעיר שמוקפת חומה ויש בקצה רחוב היהודים חוט העירוב וניתק בשבת, ולא היה קרוב לוודאי שינתקוהו עובדי כוכבי' בשבת, הואיל ומחיצות חצונות קיימות, שבת שהותרה הותרה (שס\"ה ס\"ז). וכל חוט עירוב שניתק בשבת, מותר לומר לעובד כוכבים בשבת לתקנו (רע\"ו). אבל בנפסק בחול ותקנו עובד כוכבים בשבת על דעת ישראל שיטלטל בה, לא מהני (מג\"א שס\"ב ה'):"
+ ],
+ [
+ "הבונה עליה על גבי שני בתים
שהן בב' צדי ר\"ה, ובנה עליי' מזל\"ז:"
+ ],
+ [
+ "וכן גשרים המפולשים
ר\"ל שיכול לעבור תחתיהן, ויש לגשר ב' מחיצות תחתיה. בראשה ובסופה. ונ\"ל דנקט בתים לרבותא דר\"י, דאף דמחיצות הבתים לגוואי עבידן (כסוכה י\"ט א'), אפ\"ה מהני לטלטל תחת העליי', וקתני גשר לרבותא דרבנן, אף שב' המחיצות לגשר נעשו, אפ\"ה לא מהני לרבנן:"
+ ],
+ [
+ "דברי רבי יהודה
דס\"ל דהלכה לממ\"ס דב' מחיצות הוה רה\"י:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אוסרין
דס\"ל דהלכה לממ\"ס ג' מחיצות בעינן:"
+ ],
+ [
+ "ועוד אמר רבי יהודה מערבין
ר\"ל משתתפין (כפ\"ו מ\"ה):"
+ ],
+ [
+ "למבוי המפולש
שיש לה ב' מחיצות, והניח קורה מכאן ומכאן בראשה ובסופה, הו\"ל משום הנך ב' מחיצות של הבתים כרה\"י, ומשתתפין לטלטל בה, וקמ\"ל הא, אף דבמבוי שאינו מקורה ליכא למימר פי תקרה יורד וסותם כעלייה וגשר לעיל, אפ\"ה סגי בב' מחיצות:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אוסרין
דס\"ל, דבמפולש לא מהני קורה מכאן ומכאן, רק צריך צורת הפתח בראש הא' ועי\"ז הו\"ל כאילו יש לה ג' מחיצות, דצורת הפתח ג\"כ כמחיצה דמי, ואז מותר מדאו' לטלטל בה, רק מדרבנן אסור מדדמי עדיין לר\"ה, ומהני הקורה ברוח השני להכירא. (ועי' עירובין ד\"ו א', ורבותינו קצרו כאן בפירושן):"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "המוצא תפילין
בשדה במקום שאפשר בית בזו:"
+ ],
+ [
+ "מכניסן זוג זוג
שלובש א' בזרוע וא' בראש. אבל ללבוש ב' זוג ביחד אסור, דשבת זמן תפילין [ורק אסור ללבוש תפילין בשבת שמא תנתק הרצועה, ויביאם בידו ויוציאם לר\"ה], ולהכי כשילבוש ב' זוג עבר על בל תוסיף:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל אומר שנים שנים
דס\"ל שבת לאו זמן תפילין, וליכא בל תוסיף, רק תכשיט הוה, ומדיש מקום בראש להניח ב' תפילין, להכי שניהן תכשיט הוו. וקיי\"ל כת\"ק [ש\"א מ\"ב], דאף דקיי\"ל שבת לאו זמן תפילין [א\"ח ל\"ד], וליכא בל תוסיף, אפ\"ה לא מחשב תכשיט רק כשלובש במקום תפילין, ושמא אין בראש מקום להניח ב' תפילין [ט\"ז שם ומג\"א ש\"א]:"
+ ],
+ [
+ "במה דברים אמורים בישנות
שניכר ברצועות שהן תפילין קדושות:"
+ ],
+ [
+ "אבל בחדשות פטור
פטור, אבל אסור להכניסן דשמא קמיע הן, ובש\"ס מסקינן דחדשות היינו שאין הרצועות עדיין מקושרות וא\"כ א\"א ללבשן בשבת. ואת\"ל א\"כ עכ\"פ יחשיך עליהן, י\"ל כיון דלא חזו למצוה, עדיין אין כאן בזוי כשיניחן וילך [ועתוס' דצ\"ח א']:"
+ ],
+ [
+ "מצאן צבתים
הרבה זוגות, כל זוג קשור לעצמו:"
+ ],
+ [
+ "או כריכות
הרבה כרוכות ביחד, שכשיביאם זוג זוג, לא יוכל להכניס היום כולן [והיינו דקאמרינן בש\"ס דהיינו צבתים היינו כריכות. אלא דצבתיים, היינו דכריכי זוגי זוגי, ור\"ל דשניהן אינו יכול להכניסן דרך לבישה מדהן מרובין. וק\"ל א\"כ למה נקט כלל צבתי' וכריכות, מה לי צבתים מה לי כריכות. וטפי הו\"ל לש\"ס לומר דצבתים היינו כריכות שאינן קשורין, ואינו יכול להכניסן מדהן מרובין, וכריכות היינו שהן מועטין אבל קשורין ואינו רשאי להתיר הקשר בשבת וכדאמרינן כה\"ג (מנחות דע\"א א') לא היה עושה אותן כריכות רק צבתים, ועי' רש\"י שם. אי נמי צבתים נמי היינו מועטים, רק מדאינן קשורין כלל אינו יכול ללבשן עד שיעשה להן קשר דאסור בשבת וצ\"ע]:"
+ ],
+ [
+ "מחשיך עליהן
ר\"ל ממתין שם עד מוצאי שבת ובמתירא להשהות שם מלסטים, מוליכן פחות פחות מד' אמות [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ובסכנה
שגזרו שמד על שמירת המצות, ומתירא להכניסן."
+ ],
+ [
+ "מכסן
בקש:"
+ ],
+ [
+ "עד שמגיע לחצר החיצונה
שסמוך לעיר, ששם משתמרין כראוי:"
+ ],
+ [
+ "וכן בנו
שנולד בשדה:"
+ ],
+ [
+ "נותנו לחבירו וחבירו לחבירו אפילו מאה
ר\"ל אע\"ג שצריך להחליפו ק' פעמים ד' אמות, וקשה לי' ידא לילד לטלטלו הרבה"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר נותן אדם חבית
שמצא:"
+ ],
+ [
+ "לחבירו וחבירו לחבירו אפילו חוץ לתחום
אם אותו שמצאה, עירב לשם:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו לא תהלך זו יותר מרגלי בעליה
ר\"ל אילו היה לה בעלים שלא ערבו, לא היה לה רק אלפיים ממקומה. ה\"נ זו חפצי הפקר קונין שביתה במקומן. ועי' לעיל פ\"ד סי' ל\"א:"
+ ],
+ [
+ "היה קורא בספר
שעשוי בגלילה, ולאו דוקא ס\"ת:"
+ ],
+ [
+ "על האסקופה
[שוועלע] שרחבה ד' טפחים ואינה גבוה י' טפחים, דהו\"ל כרמלית:"
+ ],
+ [
+ "גוללו אצלו
דמדאגדו בידו הו\"ל מרה\"ר לכרמלית תרי דרבנן [ועי' שבת פ\"י מ\"ב]. ואי\"ל ניחש שיפול מידו וישכח ויביאנה לרה\"י, י\"ל דמיירי באסקופה רחבה הרבה קודם שתכנס לרה\"י, דאדהכי והכי מדכר [ש\"ס]:"
+ ],
+ [
+ "היה קורא בראש הגג
והרי גג רה\"י הוא:"
+ ],
+ [
+ "עד שלא הגיע לעשרה טפחים
הסמוכין לארץ:"
+ ],
+ [
+ "משהגיע לעשרה טפחים
מיירי בכותל משופע. דכשנח עליו הו\"ל כנח בר\"ה:"
+ ],
+ [
+ "הופכו על הכתב
שלא יוטל בבזיון. ואע\"ג שגם זה בזיון ואסור בכל ספרי קודש [כי\"ד רפ\"ב ה'], עכ\"פ זה בזיון טפי והכא דלא אפשר שרי. אבל לא יגללו אצלו, דגזרינן אטו אין אגדו בידו, דאז הו\"ל כמוציא מר\"ה לגג רה\"י, משא\"כ אסקופה כרמלית היא:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר
כולה ר\"י היא, וחסורי מחסרא וה\"ק, ואם אין הכותל משופע ר\"י אומר וכו':"
+ ],
+ [
+ "שאין לך דבר משום שבות
כי הכא שאגדו בידו:"
+ ],
+ [
+ "עומד בפני כתבי הקודש
וקיי\"ל כר\"י:"
+ ],
+ [
+ "זיז
דף הבולט מכותל למעלה מי\"ט, בר\"ה:"
+ ],
+ [
+ "שלפני חלון נותנין עליו ונוטלין ממנו בשבת
ר\"ל בני הבית שבו הזיז, נוטלין ונותנין דרך החלון כלים על הזיז. ודוקא כלים הנשברים דאל\"כ חיישי' שמא יפלו לח\"ה ויכניסם:"
+ ],
+ [
+ "עומד אדם ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים
ואף שאין ראשו ורובו בר\"ה, לא גזרי' שמא יכניס הכלים דלא דמי לזיז, דהתם תשמישי הבית הם, חיישינן שפיר שיכניסם, משא\"כ הכא מיירי בכלים שא\"צ בפנים, וכ\"ש דעומד בר\"ה מותר לטלטל בר\"ה ולא חיישינן שיעבירנו ד\"א ברה\"ר דקל יותר הכנסה מהליכה ד\"א, וכן מוכח ממשנה א' ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא יוציא חוץ מד' אמות
אעומד ברה\"י ומטלטל בר\"ה. קאי:"
+ ],
+ [
+ "וכן לא ירוק
ובהשתין ורק חייב חטאת, דכעוקרן ממקום שהוא ד' על ד' דמי:"
+ ],
+ [
+ "אף משנתלש רוקו בפיו
ומתעגל ומתהפך בפיו [ועי' ספ\"ט דכלים]:"
+ ],
+ [
+ "לא יהלך ד' אמות עד שירוק
ולא קיי\"ל כן:"
+ ],
+ [
+ "וישתה ברשות היחיד
ה\"נ מיירי בשותה בכלי הצריך לו בפנים כסי' כ\"ט. דאל\"כ שרי. דלא דמי למשתין ורק דאסור לעיל סי' ל\"א. דהתם עוקר ברשות זה משא\"כ הכא העקירה וההנחה שניהן ברשות א', והרי פיו מקום פטור הוא:"
+ ],
+ [
+ "וכן בגת
דדוקא בהכניס ראשו ורובו לגת, שותה וא\"צ לעשר, דארעי הוא, משא\"כ חוץ לגת קבוע הוא:"
+ ],
+ [
+ "קולט
[אויפפאנגען]:"
+ ],
+ [
+ "אדם מן המזחילה
הוא דף שמונח בשפוע על ראש הכותל שבקצה הגג, כדי שיזובו מעליו הגשמים למטה:"
+ ],
+ [
+ "למטה מעשרה טפחים
ר\"ל העומד בר\"ה. מותר לקלוט בכלי מים שזוחלין מהמזחילה, אף שאין פיה בולט מהגג ג\"ט, דאז דינו כהגג להיות רה\"י, ואפי' עומד וקולט למטה מי' טפחים, דשם ר\"ה היא אפ\"ה שרי. ודוקא קולט, אבל לא יחבר הכלי לפה המזחיל', דמדאין פיה בולט ג' טפחים, הו\"ל כמוציא מגג רה\"י לר\"ה:"
+ ],
+ [
+ "ומן הצינור
[דאכרעננע] שבולט פיה ג' טפחי' מהגג, ואינה רחבה ד' על ד' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "מכל מקום שותה
ר\"ל אפילו מחבר הכלי לפי הצנור שרי, דמדבולט, דין הצנור כר\"ה:"
+ ],
+ [
+ "בור ברשות הרבים
אפי' מופלג ד' טפחים מכותל שבו החלון למעלה:"
+ ],
+ [
+ "וחולייתו
שפה גבוה שסביב לבור:"
+ ],
+ [
+ "חלון שעל גביו ממלאין הימנו בשבת
דבור עמוק י' רה\"י הוה, ושפה שגבוה י' בר\"ה מקום פטור הוה, והו\"ל כמוציא מרה\"י לרה\"י דרך מקום פטור, ואפילו מופלג הכותל מהבור ד' טפחים, עכ\"פ כל אויר שבר\"ה למעלה מי' מקום פטור הוה. ולא דמי להך דלעיל [פ\"ח מ\"ג], דהתם מדמרוחק ד' שייך לחצר והרי לא עירבו עמם, משא\"כ הכא אף ששייך לר\"ה, עכ\"פ מקום פטור הוא ומותר לטלטל לשם ומשם לרה\"י, ומה\"ט גם מחיצה א\"צ כלעיל [פ\"ח מ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "שופכין לתוכה מים בשבת
מטעם הנ\"ל, ודוקא אשפת רבים, אבל אשפת יחיד, עשוי לפנות, ושמא יפנה אותה ולאו אדעתיה:"
+ ],
+ [
+ "אילן שהוא מיסך על הארץ
וענפיו סביב שהן למעלה מי', נוטין למטה סביב עד פחות מג' לארץ:"
+ ],
+ [
+ "אם אין נופו גבוה מן הארץ שלשה טפחים
דהו\"ל כלבוד:"
+ ],
+ [
+ "מטלטלין תחתיו
ומ\"מ צריך לקשור הענפים שלא יזיזם הרוח, דמחיצה שמנידה ברוח, אינה מחיצה בשום מקום, גם אין מטלטלין תחתיו יותר מע' אמה וד\"ט על ע' אמה וד\"ט, דהיינו בית סאתיים. דכל מחיצה כי הך שאינה למדור רק עשוי לשמור השדות מתוכו, אין מטלטלין בה יותר מבית סאתיי':"
+ ],
+ [
+ "לא ישב עליהן
דאסור להשתמש באילן שמא יתלש, ובנמוך מג' הרי הוא כקרקע:"
+ ],
+ [
+ "הדלת שבמוקצה
חצר שאחורי הבתי', אין לדלתה צירים, רק זוקפה נגד הפתח:"
+ ],
+ [
+ "וחדקים שבפרצה
קוצים שיחדם לסתום עמהן פרצת החצר:"
+ ],
+ [
+ "ומחצלות
אריג מקנים, [מאטטע] שיחדה לסתום עמה פתח החצר:"
+ ],
+ [
+ "אין נועלין בהן
דמדאין רגיל לכנס לשם, וגם אינן קבועים בהפתח, אם לוקחן וסותם בהן מחזי כבונה. משא\"כ פקק החלון [שבת פי\"ז מ\"ז] רגיל לפתוח ולסתום בו:"
+ ],
+ [
+ "אלא אם כן גבוהים מן הארץ
משהו, שאינן מונחין על הארץ, דאז ניכר דעשוין להפתח, ולא מחזי כבונה מחדש:"
+ ],
+ [
+ "ויפתח ברשות הרבים
במפתח המונח שם בר\"ה, אע\"ג דא\"צ להמפתח ברה\"י דאז ליכא למיחש שיכניסנו. ופלג אמ\"ד סי' כ\"ט, ואפילו במונח בכרמלית מחמיר:"
+ ],
+ [
+ "אלא אם כן עשה מחיצה גבוהה עשרה טפחים
בר\"ה סביב מקום המפתח והפתיחה, כל שהמפתח בר\"ה, או סביב מקום עמידתו, כשהמפתח ברה\"י:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו מעשה בשוק של פטמין
מוכרי בשר [רש\"י]:"
+ ],
+ [
+ "שהיה בירושלים
דמדדלתות ירושלים נעולות בלילה, כרמלית היא. [ותמוה האיך לא עירבו בה. ונ\"ל משום דהרבה צדוקי' ובייתוסים היו בה שאסרו על השאר, וכמעשה דר\"ג פ\"ו, ולפעמי' גם המלך בעצמו צדוקי הי' (כקדושין דס\"ו א' וברכות כ\"ט א'), ולא רצו לבטל רשותן אל הפרושים]:"
+ ],
+ [
+ "שהיו נועלין
חנותן:"
+ ],
+ [
+ "ומניחין את המפתח בחלון שעל גבי הפתח
אף דהחלון רה\"י, והמנעול שלמעלה מי' טפחי' מקום פטור, והרי עומדים בשוק כרמלית, דמטלטלו ברה\"י, וקא\"ל לר\"מ למה פלגית עלינו בכרמלית, אמנם באמת לרבנן אפילו בר\"ה שרי, כסי' כ\"ט:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר שוק של צמרים
מוכרי צמר. ונ\"ל דקמ\"ל אף דהכניסה ויציאה לשם אינה לצורך שבת כל כך, ככניסת חנות הפטמין, שהיו מוכרין ג\"כ בשר מבושל [ככלים פ\"ה מ\"ו], אפ\"ה לא גזרינן:"
+ ],
+ [
+ "נגר
[ריעגעל]:"
+ ],
+ [
+ "שיש בראשו גלוסטרא
[קנאפף], דתורת כלי עליו לדוך עמו פלפלין דאילו בלי גלוסטרא היינו נגר המוכרן דלכ\"ע אסור [כמי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר אוסר
לנעול בו, אא\"כ קשור ותלוי [כשבת פי\"ז מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יוסי מתיר
מדתורת כלי עליו, אף שמלאכתו לאיסור, שרי לטלטלו לצורך גופו להתיר, כגון לנעול בו:"
+ ],
+ [
+ "בא רבן גמליאל והזקנים והתירו להן
ואע\"ג דדברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור אי אתה רשאי להתיר בפניהן [כפסחים דנ\"א א'] היינו בידעו שהוא מותר והחמירו ע\"ע משא\"כ בשטעו בדין [כי\"ד רי\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "נגר הנגרר
שהנגר קשור בחבל שבדלת, ונגרר בארץ. ומיירי שאין בראשו גלוסטרא:"
+ ],
+ [
+ "נועלים בו במקדש
דאין שבות במקדש:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא במדינה
דמדאינו תלוי מחזי כבונה."
+ ],
+ [
+ "והמונח
שאינו קשור כלל, רק מונח בארץ:"
+ ],
+ [
+ "כאן וכאן אסור
דנגר גרע טפי מפקק החלון [שבת פי\"ז סי' נ'], וכבונה ממש הוא:"
+ ],
+ [
+ "מחזירין ציר התחתון
[אנגעל] התחתון שבדלת שבכלי שנשמט ממקומו:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא במדינה
אף דנוח להחזירו, עכ\"פ שמא יתקעהו במקבת וגרזן, והו\"ל מלאכת מכה בפטיש:"
+ ],
+ [
+ "והעליון כאן וכאן אסור
דמדיצא הציר העליון, יפול הדלת, והו\"ל כבונה, דס\"ל יש בנין בכלים:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר העליון במקדש
ס\"ל אין בנין בכלים, וליכא רק שבות כשיתקע, ובמקדש לא גזרו:"
+ ],
+ [
+ "והתחתון במדינה
דבתחתון א\"צ לתקעו במקבת [ולתוס' גם ת\"ק ס\"ל אין בנין בכלים, רק ס\"ל שבות גדולה כזו שמא יתקע לא התירו במקדש]:"
+ ],
+ [
+ "מחזירין רטיה
[פפלאסטער] שעל המכה:"
+ ],
+ [
+ "במקדש
כהן שעובד ולוקח הרטיי' מעל מכתו שלא תחצוץ בין בשרו לבגדו [כזבחים י\"ט א'], מותר להחזירה לאחר עבודתו על מכתו, דבכהן שאינו עובד אסור, אע\"ג שהיא רק שבות, הרי אינו צורך עבודה, והרי אפילו לצורך עבודה גזרו על כמה שבותין במקדש [כתוס' שבת דצ\"ה א', ותוס' פסחים דפ\"ה א'], וכמו כן לא התירו לטלטל נרות במקדש [כרתוי\"ט תמיד פ\"א מ\"ג], וכמו כן בגחלים שם שנתפזרו לא התירו לכבותן, אף דהוה מלאכה שא\"צ לגופה [כלשם פ\"ה מ\"ה], רק בכהן העובד הכא, התירו סופן משום תחלתן, דאי לא שרית לי' להחזירה, לא יסירנה:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא במדינה
גזירה שמא ימרח רטייתו, דהוא תולדת ממחק. וקיי\"ל [שכ\"ח סכ\"ה] דדוקא בתרתי לטיבותא שנפלה הרטייה מעצמה, ולא נפלה רק ע\"ג כלי, ולא על הארץ, אז מותר להחזירה, וע\"י עובד כוכבים דוקא במצטער הרבה מותר להניח רטייה [ט\"ז שם סק\"כ], אבל למרח רטייה ע\"י עובד כוכבים, דוקא בחלה כל גופו שרי [מג\"א שם סקכ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "אם בתחלה
שלא היתה עליו מבעו\"י:"
+ ],
+ [
+ "כאן וכאן אסור
ולא שייך אין שבות במקדש, דלאו צורך גבוה הוא:"
+ ],
+ [
+ "קושרין נימא
[זאייטע] שבכנור שניתק בשבת:"
+ ],
+ [
+ "במקדש
לשיר, דס\"ל עיקר שירה בכלי, ומדאי אפשר בלא\"ה, שרי. ודוקא באמצע שאי אפשר לעונבה שם, שע\"י העניבה יפסד קולה, אבל סמוך ליתדות. הרי יכול לעונבה שם ולא יפסד הקול, להכי אסור לקשור:"
+ ],
+ [
+ "אם בתחילה
שניתק מאתמול:"
+ ],
+ [
+ "כאן וכאן אסור
מדהיה יכול לקשרה מדאתמול. וחייב עלה ב' משום קושר ומשום מכה בפטיש:"
+ ],
+ [
+ "חותכין יבלת
[ווארצע] שהוא מום בקדשים:"
+ ],
+ [
+ "במקדש
ומיירי ביבשה שמפרכה בידו, ואפ\"ה במדינה אסור [כך משמע בא\"ח ש\"מ ס\"ב, וע\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "ואם בכלי כאן וכאן אסור
דהו\"ל תולדה דגוזז:"
+ ],
+ [
+ "כהן שלקה באצבעו
ואינו ראוי שיעבוד ומכתו נראית:"
+ ],
+ [
+ "כורך עליו גמי
[באסט], אע\"ג שמרפא, לצורך עבודה שרי. וחציצה ליכא, דמיירי שלקה שלא במקום עבודה:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא במדינה
דרפואה שבות, משום שחיקת סממני':"
+ ],
+ [
+ "אם להוציא דם
שמהדק הגמי על החבורה:"
+ ],
+ [
+ "כאן וכאן אסור
דהו\"ל אב מלאכה שחובל, ותו דהידק א\"צ לעבודה:"
+ ],
+ [
+ "בוזקין
בזק לשון שבירה הוא [כיומא כ\"ב ב'], וה\"נ ר\"ל כותתין ומפזרין:"
+ ],
+ [
+ "מלח על גבי כבש
של מזבח:"
+ ],
+ [
+ "בשביל שלא יחליקו
בשעת הליכת כהנים עליו. ומיהו אי מבטל לי' למלח בכבש, הרי מוסיף על הבניין ביהמ\"ק, דאסור אף בחול, אלא מיירי כשלא מבטל לי' להמלח בכבש, ואפ\"ה לא הוה חציצה בין רגלי כהנים לרצפה, דאין בוזקין המלח רק בשעת הולכת עצים, דלאו עבודה היא. ובמדינה אף דלא מבטל לדבר שפיר אסור לעשות כן בלי שינוי, ואי מבטל לי' בחצרו, אף בשינוי אסור:"
+ ],
+ [
+ "וממלאים מבור הגולה ומבור הגדול
כך שם ב' בארות שהיה בעזרה:"
+ ],
+ [
+ "בגלגל בשבת
ובמדינה אסור אם יש סמוך לו גינה, דחיישינן שמא ישקנה, או במצוי שם מקום שריית פשתן חיישינן שמא ישאב לשרותו. וי\"א דבדלי א' בגלגל, שרי למלאות לכ\"ע [של\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ומבאר הקר
כך שם באר א' שהיה במדינ' בדרך לעולי רגלים:"
+ ],
+ [
+ "ביום טוב
דמדהותר ע\"י נביאים, הניחוהו בהיתירו:"
+ ],
+ [
+ "שרץ
שרץ מת מח' שרצים שמטמאים:"
+ ],
+ [
+ "כהן מוציאו בהמיינו
באבנטו, דמוקצה ליכא דאין שבות במקדש. מיהא אבנט שנטמא מהשרץ ונעשה ראשון לטומאה, אינו מטמא לכהן במקדש, דאדם וכלים אין מקבלין טומאה רק מאב הטומאה:"
+ ],
+ [
+ "שלא לשהות את הטומאה
דאע\"ג דמטמא לאבנט, הכי עדיף טפי, משישהנו עד שיחפש אחר צבת ללקח בו השרץ:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר בצבת של עץ שלא לרבות את הטומאה
שיטמא האבנט:"
+ ],
+ [
+ "מהיכן מוציאין אותו
בשבת:"
+ ],
+ [
+ "ומבין האולם ולמזבח
אבל בעזרה כופה עליו פסכתר עד שתחשך:"
+ ],
+ [
+ "ועל שגגתו חטאת
כשנכנס שם בטומאה, דהיינו מכל עזרה:"
+ ],
+ [
+ "ושאר כל המקומות כופין עליו פסכתר
סיר גדול של נחושת:"
+ ],
+ [
+ "שלא התירו לך אלא משום שבות
ר\"ש קאי אקושרין נימא במקדש [מי\"ג], רק נטר לי' לת\"ק עד שסיים כל מילי שבין מקדש למדינה, ולבתר הכי חולק עליו, וס\"ל דאסור לקשור נימת כנור במקדש, מדמתחייב אקשר במדינה, וה\"ק ר\"ש, אל תתמה שכאן החמרתי בדיני שבת במקדש, ולעיל [סוף פ\"ד] הקלתי בדיני שבת במדינה, שאמרתי דאפילו יצא ט\"ו אמה יכנס, על זה קאמר, מקום שהתירו לך חכמים, משלך נתנו לך, ואותן ט\"ו אמה שהתרתי שלך הם, ואינן חוץ לתחום, רק מפני הטועים, כדקאמר התם, וכמו כן ה\"נ אני אומר שלא התירו לך לחכמים במקדש רק דבר שהוא משום שבות, דהיינו עניבה, ולא קשירה:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין עירובין",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Moed"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Megillah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Megillah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..0ba8e3eda21ba035857a036b94328cea916cd92e
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Megillah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,758 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Yachin on Mishnah Megillah",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "יכין מגילה",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Moed"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "מגילה נקראת באחד עשר
באדר. וכן כולן:"
+ ],
+ [
+ "בחמשה עשר
פעם בזה פעם בזה:"
+ ],
+ [
+ "לא פחות
מי\"א:"
+ ],
+ [
+ "ולא יותר
מט\"ו:"
+ ],
+ [
+ "כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון
ואפי' בח\"ל, ואפי' עכשיו חרבה חומתה:"
+ ],
+ [
+ "קורין בחמשה עשר
תקנו כך, מדרצי לעשות זכר לנס שנעשה בשושן, שאף לאחר ההריגה שעשו ב' ימים באויביהם, היה להם מנוחה מהם ביום ט\"ו ולא נקמו מהן האויבים. ומדהיתה שושן מוקפת מימי אחשורוש, לכן רצו לתקן שכל עיר שמוקפת אז כשושן יקראו בט\"ו. וכשראו שע\"י תקנה זו לא לכבוד יהיה לא\"י, שהיו אז כל עריה שוממים וחרבים, וכדאמרינן ביומא [דנ\"ד ב'] נ\"ב שנה לא עבר אדם ביהודה וז' שנים נתקיים בא\"י גפרית ומלח שריפה כל ארצה, לכן תקנו שכל המוקפים מעת ישיבת א\"י יקראו בט\"ו, לומר שהן בחורבנן חשובין כשושן ושאר עיירות בתפארתן [כך כ' הר\"ן, ומה שהקשה רב\"י על זה מדאמרינן בש\"ס שושן דעבדא כמאן. ומאי קו' הרי רק משום שושן תקנו לכל המוקפים נ\"ל דה\"ק היכא תקנו רבנן תקנתא דסתרה היא גופה אהדדי]. ומדהיה יהושע הראשון שלחם בעמלק, שהמן היה מזרעו, לכן קבעו זמן המוקפין על שמו:"
+ ],
+ [
+ "אלא שהכפרים מקדימין
לפעמים, וכדמפרש ואזיל:"
+ ],
+ [
+ "ליום הכניסה
מפני שבני הכפרים אינן בקיאין בקריאה, וקורא להן א' מבני העיר כשמתכנסין לעיר בב' וה' למשפט לפני הב\"ד שיושבין שם אז. ולכן לא הצריכום לחזור ולבוא לקרות בי\"ד, מדאין פנויין אז, דמספקין צרכי מאכל לבני העיר:"
+ ],
+ [
+ "חל להיות יום ארבעה עשר בשני
בב' בשבת [ונ\"ל דלהכי מתחיל תנא מב' בשבת ולא מא' בשבת, משום דבכה\"ג לא יאוחר ולא יוקדם סדר הקריאה גם לכפרים]:"
+ ],
+ [
+ "חל להיות בשלישי או ברביעי כפרים מקדימין ליום הכניסה
שהוא י\"ג באדר בחל י\"ד בג', וי\"ב בחל בד':"
+ ],
+ [
+ "כפרים מקדימין ליום הכניסה
שהוא י\"ג באדר:"
+ ],
+ [
+ "חל להיות בשבת
כשהיו מקדשין על פי ראייה, אפשר בהכי:"
+ ],
+ [
+ "כפרים ועיירות גדולות מקדימין וקורין ליום הכניסה
שהוא י\"ב באדר. אבל בשבת לא יקרא, שמא יוליך המגילה ד' אמות בר\"ה כשילך ללמוד לקרותה. ואף דקורין בס\"ת בשבת, התם מדמצוי כל שבוע, לא יטעה להוציאה:"
+ ],
+ [
+ "חל להיות אחר השבת כפרים מקדימין ליום הכניסה
שהוא י\"א באדר:"
+ ],
+ [
+ "ומוקפות חומה למחר
וקיי\"ל דהשתא דישראל נטושין בח\"ל, אין להקל לכפרים, כדי שלא יקילו בחמץ בפסח, לכן כולן קורין בי\"ד, חוץ ממוקפין. ובמסופק אם מוקף העיר חומה בימי יב\"נ, קורין בי\"ד ובט\"ו, אבל לא יברכו רק בי\"ד, כרוב העולם. מיהו במדינות אלו שרחוקים מצפון א\"י, אין להסתפק, דבימי יב\"נ לא היה מדינה זו מיושבת עדיין. אמנם היוצא לים או בשיירא, ואין עמו מגילה שם, קורא בלי ברכה מי\"א באדר. וי\"א אפי' מתחלת החודש. וכל הקורא שלא בזמנה, צריך לקרותה בי' [תרפ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "איזו היא עיר גדולה
שמחוייבת לקרות בי\"ד, דלא ככפרים אע\"ג שמספקת מים ומזון לעיר שגדולה ממנה:"
+ ],
+ [
+ "כל שיש בה עשרה בטלנים
ששוכרין אותן הצבור שיתבטלו ממלאכתן לכנוס לביה\"כ בשעת התפלה. מיהו מוקפין אפי' בלא\"ה דינן כמוקף:"
+ ],
+ [
+ "באלו
בימים שנקראת בהן המגילה, כלעיל:"
+ ],
+ [
+ "אבל זמן עצי כהנים
שהיו משפחות בישראל שקבועין להם ימים בשנה להביא בהם עצים למערכה, ועושין אותו יום י\"ט [ועי' תענית פ\"ד סי' כ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ותשעה באב
ה\"ה שאר תענית [ונ\"ל דלהכי נקט רק ת\"ב, מדאמרי' [ר\"ה י\"ח ב'] דבזמן שאין מקדש ואין שמד בשום מקום אז רק בת\"ב חייבין להתענות הואיל ונכפלו בו צרות, אבל בשאר תעניתים רצו מתענין רצו אין מתענין. ובעת שנשנת המשנה בימי רבי הכי הוה, דאנטונינוס קיסר היה אוהב ישראל [כע\"ז ד\"י ע\"א]. מיהו הטור א\"ח [תק\"נ] כתב, דהשתא קבלום ישראל עליהן חובה לכולהו עד שיבנה המקדש]:"
+ ],
+ [
+ "חגיגה
ר\"ל שחיטת שלמי חגיגה, של י\"ט שחל בשבת:"
+ ],
+ [
+ "והקהל
ביום א' דחוהמ\"ס שלאחר השמיטה, המלך היה קורא על בימה בביהמ\"ק כל משנה תורה [כפ\"ז דסוטה]. וכשחל בשבת, אי אפשר, מפני בנין הבימה ההיא, שאי אפשר לעשותה אתמול, כדי שלא יהא דוחק בעזרת נשים שנבנת שם הבימה. ועוד מפני התקיעות שתקעו קודם התחלת הקריאה [ירושלמי שם]:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שאמרו מקדימין ולא מאחרין
בקריאת המגילה:"
+ ],
+ [
+ "מותרין בהספד ובתעניות
ביום שהקדימו:"
+ ],
+ [
+ "ומתנות לאביונים
מותרים לחלק אז אף שאינו בזמנו. ר\"ל אעפ\"כ אם נתנו אז מתנות לאביונים נפטרו מלתת בפורים. אבל שלוח מנות אינו רק בפורים:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יהודה אימתי
בני כפרים מקדימין:"
+ ],
+ [
+ "לאדר השני
ה\"ק אין בין י\"ד וט\"ו שבזה לי\"ד וט\"ו שבזה:"
+ ],
+ [
+ "אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים
וה\"ה שלוח מנות אלא רבותא קמ\"ל אף דמפסיד עי\"ז, וכ\"ש שלוח מנות דאפשר להחליף עם חבירו. הא להספד ותענית שוין באיסור:"
+ ],
+ [
+ "אלא אוכל נפש בלבד
זהו לב\"ש. אבל קיי\"ל כב\"ה. דמתוך שהותר לצורך וכו' [עי' ביצה פ\"כ סי' כ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "אין בין שבת ליום הכפורים
בדבר ששניהן שויין בו באיסור:"
+ ],
+ [
+ "אלא שזה זדונו בידי אדם
בשבת. בעשה מלאכה במזיד חייב סקילה:"
+ ],
+ [
+ "וזה
ביו\"כ:"
+ ],
+ [
+ "זדונו בכרת
מיהו בהתרו בו למלקות והלקוהו. פטור מכרת:"
+ ],
+ [
+ "וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש
שלמודר הנאה אסורים, ולמודר מאכל מותרים. מיהו באומר הנאה המביאה לידי מאכלך, אסור עלי, והוא במקום שמשכירין אותן, אסור בשניהן, מדראויין לבוא לידי מאכל [י\"ד רכ\"א א']:"
+ ],
+ [
+ "אין בין נדרים
שאמר הרי עלי בהמה זו לקרבן:"
+ ],
+ [
+ "לנדבות
שאמר הרי בהמה זו קרבן:"
+ ],
+ [
+ "אלא שהנדרים חייב באחריותן
בנאבדו או מתו:"
+ ],
+ [
+ "אינו חייב באחריותן
הא לעבור בבל תאחר זה וזה שוין:"
+ ],
+ [
+ "לרואה שלש
דבזב בראיות תלוי, דאפילו בראה ב' או ג' פעמים זוב ביום א', דינו כראה כל אחת ביום א' לבד:"
+ ],
+ [
+ "אלא קרבן
דרואה ב' פטור מקרבן, ורואה ג' חייב. הא למשכב ומושב שעושה, שיהיו אב הטומאה אף שלא נגע בהן הזב, וכ\"כ לעניין שיצטרכו ז' נקיים לטהרתן, שניהן שוין:"
+ ],
+ [
+ "אין בין מצורע מוסגר
כשטעון הסגר:"
+ ],
+ [
+ "למצורע מוחלט
כשטימאו הכהן כבר:"
+ ],
+ [
+ "אלא פריעה ופרימה
רישא דקרא נקט, דבמוחלט כתיב בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע, ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא. ומכולן פטור מוסגר. ואע\"ג דכל הטמאין צריכים לפרסם טומאתן [כמ\"ק ד\"ה א']. מצורע מוסגר שמובדל מבני אדם א\"צ. מיהו לשלחו חוץ למחנה, ושם בדד ישב, ובבואו לבית טימא כל אשר בבית. להנך שניהן שוין. [והא דנקט להו תנא שלא כסדר שנזכרו בקרא, פרימה קודם לפריעה. נ\"ל משוה דכל מקום שנזכר בתורה פריעה ופרימה יחד בהן, נזכר פרימה קודם לפריעה, וכשהוא בלאו, נזכר פריעה קודם לפרימה [כויקרא י' פ\"ו, ושם כ\"א פ\"י]. ולפע\"ד טעם הדבר, מדנזכרים תמיד בדרך לא זו אף זו, ולהכי כשנזכר בהן, קאמר לא זו בבגדיו כ\"א גם בגופו צריך להראות צער ואבילות. וכשמדבר בלאו קאמר איפכא לא זו בגופו כ\"א גם בבגדיו אסור להראות אבילות וצער. ולהכי תנא דלן דלא אתא לאשמעינן דמוחלט צריך פרופ\"ר, דכתוב הדר הוא. אלא סד\"א דגם מוסגר צריך פרופ\"ר כדקאמר בש\"ס, להכי נמי הקדים פריעה לפרימה דלא זו פריעה אלא גם פרימה א\"צ ומה\"ט מזכיר במשנה תגלחת קודם צפרים דתגלחת הוא דבר שבגופו והו\"ל נמי לא זו אף זו]:"
+ ],
+ [
+ "אלא תגלחת וצפרים
וה\"ה דאשם ולוג שמן אינו במוסגר שנתרפא, רק דבקרבנות לא קמיירי. אבל להטביל במקוה ושא\"צ מים חיים שניהן שוין:"
+ ],
+ [
+ "אין בין ספרים
תנ\"ך:"
+ ],
+ [
+ "אלא שהספרים נכתבין בכל לשון
אפילו בכתב או לשון אומה אחרת:"
+ ],
+ [
+ "ותפילין ומזוזות אינן נכתבות אלא אשורית
כתב ולשון הקודש:"
+ ],
+ [
+ "אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית
מדהוא לשון יפה. הא לתפרן בגידין ושיטמאו הידים [עי' פ\"א דשבת גזירה ו'] שניהן שוין. מיהו האידנא נשתבש לשון יווני הישן בדיאלעקטא שונים, ולהכי אין ס\"ת נכתבת רק בכתב ולשון אשורית [רמב\"ם פא מתפילין]:"
+ ],
+ [
+ "למרובה בגדים
דמיאשיהו המלך ואילך, נגנז שמן המשחה, שנעשה רק ע\"י משרע\"ה, ושוב לא נמשח שום כה\"ג, רק מתלבש בח' בגדים ועובד [כשלהי יומא]:"
+ ],
+ [
+ "אלא פר הבא על כל המצות
דרק כה\"ג המשוח, אם הורה היתר באיסור כרת, ועשה כהוראתו מביא פר. משא\"כ מרובה בגדים מביא רק כשבה לחטאת כשאר הדיוט. הא לשאר דברים שוין:"
+ ],
+ [
+ "אין בין כהן משמש לכהן שעבר
ר\"ל כהן הגדול שנטמא סמוך ליו\"כ והקימו אחר לשמש תחתיו ביו\"כ, כשחוזר ראשון לעבודתו, הראשון שחזר לעבודתו נקרא משמש, והשני עבר:"
+ ],
+ [
+ "אלא פר יום הכפורים
שהכה\"ג מקריבו ביו\"כ:"
+ ],
+ [
+ "ועשירית האיפה
י\"ב חלות שמקריבין בכל יום משל כה\"ג המשמש, מחציתן בבוקר ומחציתן בערב. הא לשאר דיני כה\"ג שניהן שוין. ואפילו כה\"ג שנפסל ע\"י מום קבוע, כל דיני כה\"ג עליו [כהוריות ד\"י ב']:"
+ ],
+ [
+ "אין בין במה גדולה
במת צבור שהיה בנוב וגבעון קודם שנבנה המקדש:"
+ ],
+ [
+ "לבמה קטנה
במת יחיד בזמן היתר במות, דהיינו קודם בניין הבית בשילה, ואחר שנחרב שילה בימי עלי קודם שנבנה המקדש בירושלים:"
+ ],
+ [
+ "אלא פסחים
וה\"ה כל קרבן שתלוי בזמן, קרבין רק בבמת צבור. ושאר חובות בין של צבור בין של יחיד לא הקריבו כלל קודם בניין המקדש [זבחים י\"ז ב']:"
+ ],
+ [
+ "קרב בבמה
במת יחיד:"
+ ],
+ [
+ "אין בין שילה
בעוד המשכן והמזבח בנוי שם:"
+ ],
+ [
+ "לירושלם
ולאחר שנבנה שם ביהמ\"ק:"
+ ],
+ [
+ "בכל הרואה
בכל מקום שיכול לראות משם את שילה, משא\"כ בגלגל נוב וגבעון הרי הותרו הבמות, והיו קדשים קלים נאכלין בכל ערי ישראל כריש [פרק י\"ד דזבחים], ומעשר שני בגלגל עדין לא היו חייבים מדלא היה המשכן בגלגל רק י\"ד שנה, ולא חלקו עוד א\"י, והרי לא נתחייבו במעשרות עד אחר ירושה וישיבה [כרש\"י זבחים קי\"ב ב']. ובנוב וגבעון פליג התם בגמרא [קי\"ט א'] י\"א דלא היה נאכל כלל, רק נפדה, ושמרו המעות עד שנבנה המקדש בירושלים, וי\"א שמעשר שני היה נאכל בכל ערי ישראל בזמן נוב וגבעון [ועי' תוס' שם ד\"ה באו]. אבל אילה\"ק מה דהוה הוה. י\"ל דין דירושלים קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "וכאן וכאן קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים
ר\"ל חומות העזרה:"
+ ],
+ [
+ "קדושת שילה יש אחריה היתר
דכשחרבה הותרו הבמות:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הקורא את המגילה למפרע
שקרא תחילה מה שכתוב בסוף:"
+ ],
+ [
+ "קראה תרגום
ואינו מבין התרגום, או בכל וכו':"
+ ],
+ [
+ "לא יצא
הא דלא כלל תנא למפרע עם הנך בחד בבא. ה\"ט, משום דברישא טעמא לחוד, מהיקישה דזכירה לעשייה, דשניהן למפרע לא. ועל פה ואינך טעמא לחוד מדכתיב ככתבם וכדקאמר בש\"ס:"
+ ],
+ [
+ "אבל קורין אותה ללועזות בלעז
אם מבין הלשון ההוא:"
+ ],
+ [
+ "והלועז ששמע אשורית
שכתובה בכתב ולשון הקודש [תר\"ץ]."
+ ],
+ [
+ "קראה סירוגין
דהיינו ששהה באמצע קריאה אפילו כדי לגמור כולה:"
+ ],
+ [
+ "ומתנמנם
ר\"ל או שקראה [שלוממערנד]:"
+ ],
+ [
+ "יצא
וה\"ה בסח באמצע הקריאה. מיהו גוערין במסיח. אבל שומע שסח, ותוך כך לא שמע, לא יצא [שם]:"
+ ],
+ [
+ "היה כותבה
וקורא כל פסוק במגילה כשירה קודם שיכתבנו. אף שמפסיק בכתיבה, יצא:"
+ ],
+ [
+ "דורשה ומגיהה
ר\"ל או שקורא כל פסוק ודורש בו. אף שמפסיק בדיבור. או שקורא הפסוק ומגיהו, שמפסיק במלות מגומגמות:"
+ ],
+ [
+ "אם ביון לבו
לצאת בקריאתו:"
+ ],
+ [
+ "היתה כתובה בסם
מין אדמה:"
+ ],
+ [
+ "ובסיקרא
[ראטהשטיין]. וי\"א [מענניא]:"
+ ],
+ [
+ "ובקומוס
[גוממי]:"
+ ],
+ [
+ "ובקנקנתום
[פיטריאל]:"
+ ],
+ [
+ "על הנייר
שנעשה מעשבים:"
+ ],
+ [
+ "ועל הדפתרא
עור שלא נעבד כראוי:"
+ ],
+ [
+ "עד שתהא כתובה אשורית על הספר
[פערגאמענט]:"
+ ],
+ [
+ "ובדיו
[דינטע] שחורה שמתקיים שחרותו על הקלף, והכי קיי\"ל [י\"ד רי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "בן עיר
שזמן קריאתו בי\"ד:"
+ ],
+ [
+ "שהלך
קודם בליל י\"ד:"
+ ],
+ [
+ "לכרך
שזמן הקריאה שם בט\"ו:"
+ ],
+ [
+ "אם עתיד לחזור למקומו
ר\"ל אם כשיצא היה דעתו לחזור למקומו ביום קריאת המקום שהלך לשם, ואח\"כ נתעכב שם ולא חזר אז:"
+ ],
+ [
+ "קורא כמקומו
כחובת מקומו, אף שקורא אותה שלא במקומו:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו קורא עמהן
ויש לדקדק מה שייכות יש למשנה זאת עם מה שלפניה ומה שלאחריה וטפי הו\"ל למנקטא לעיל פ\"א ואחר מ\"ב. וצ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר מאחר הדברים האלה
וקיי\"ל כר\"מ [תר\"ץ]. ובנשתתק הש\"ץ באמצע הקריאה, הב' חוזר לראש, וא\"כ ברכה ראשונה [רמג\"א תרצ\"ב]. ולשבו\"י [תשו' מ\"ב], וכ\"כ לאליהו רבה, א\"צ לחזור לראש:"
+ ],
+ [
+ "הכל כשרין לקרות את המגילה
לאתויי נשים. וקיי\"ל דאשה אפילו לעצמה לא תקרא, רק תשמע מאיש [תרפ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה מכשיר בקטן
ס\"ל דבהגיע לחנוך חייב מדרבנן, ופוטר לגדול שג\"כ חייב במגילה רק מדרבנן. ורבנן ס\"ל עכ\"פ קטן במגילה הו\"ל תרי דרבנן, ואינו פוטר לגדול דחייב בחד דרבנן. ולרמב\"ן טעמיה דת\"ק דקטן לאו בר חיובא כלל, ואין המצוה רק על אביו לחנכו. וקיי\"ל דאינו פוטר:"
+ ],
+ [
+ "ולא טובלין
כל הטמאים הצריכים ספירת ז\"י קודם טבילה, כטמא מת, מצורע, זב וזבה [שבת קכ\"א א'] וכ\"כ טבילת גרים ועבדים [י\"ד רס\"ח ע\"ש ולכן לא הבנתי מה נתקשה רתוי\"ט למה נקט תנא טבילה קודם הזייה. ולמה לא רצה לתרץ מדיש חייבי טבילות שביום שא\"צ הזייה, כזיבה וצרעת]. מיהו כל טמא שטובל אחר יום ז', טובל אפי' בלילה. וכ\"כ כל טמא שא\"צ ספירת ז' כבעל קרי ונוגע בשרץ ונבילה וכדומה, טובל מתי שירצה [עי' ראב\"ד פ\"א ממקואות]. וכ\"כ נדה ויולדת שטבילתן בלילה דוקא, היינו שלא תטבול קודם שעברו לה ז\"י שלמין. אבל מותרת לטביל אח\"כ אפי' ביום. וי\"א דהאי אין טובלין דנקט תנא אטבילות האזוב במי הזאה קאי, להזותו על הטמא. וכ\"ש טבילת הגוף כנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ולא מזין
מי פרה על הנטמא במת:"
+ ],
+ [
+ "וכן שומרת יום כנגד יום
דכשרואה דם בי\"א יום שבין נדה לנדה, שומרת יום בטהרה. נגד ראיית יום א' או ב' שראתה דם, ועי' בהקדמתי לטהרות סי' ע':"
+ ],
+ [
+ "בשר
דאז כבר מחשב יום, רק לכתחילה אסור מדאין הכל בקיאין בו עד שתנץ החמה:"
+ ],
+ [
+ "כל היום כשר לקריאת המגילה
שחייב לקרותה ביום ובלילה:"
+ ],
+ [
+ "ולמוספין
הקרבת קרבן מוסף:"
+ ],
+ [
+ "ולוידוי הפרים
פר העלם דבר של צבור כששגגו הסנהדרין והתירו איסור כרת שמביאין הצבור פר, וכ\"כ פר כהן המשיח כששגג כנ\"ל [עי' ע\"א סי' נ'] שמביא פר, שניהן צריכין סמיכה בב' ידים על ראש הקרבן קודם שחיטה, ומתוודין עליהן החטא שחטאו:"
+ ],
+ [
+ "ולוידוי המעשר
בערתי הקודש מהבית [עי' מעשר שני פ\"ה מ\"י]:"
+ ],
+ [
+ "ולוידוי יום הכפורים
שסומך כה\"ג ידיו על פרו ומתודה עליו חטאותיו. וכ\"כ סומך ידיו על שעיר המשתלח ומתוודה חטאות הצבור:"
+ ],
+ [
+ "לסמיכה
שכל קרבנות היחיד שיקריב חובה או נדבה, סומך ידיו על ראשו קודם שחיטה [חוץ מבכור מעשר ופסח כמנחות ד\"צ ב']. והלכה למשה מסיני דאין סמיכה בקרבנות צבור רק בשעיר המשתלח ופר העלם דבר של צבור, שבאלו הב' ג' מהסנהדרין סומכין עליו זא\"ז [שם]. וכל הסומכין מתוודין, על חטאת ואשם החטא שחטאו, ועל עולה עון עשה ול\"ת שניתק לעשה [כיומא דל\"ו א'], ועל תודה ושלמים אומר דברי שבח להקב\"ה:"
+ ],
+ [
+ "לשחיטה
של הקרבנות:"
+ ],
+ [
+ "לתנופה
שמניף העומר. וכמו כן חזה של שלמים קודם שנותנה לכהן, צריכה תנופה, דהיינו מוליך ומביא, מעלה ומוריד:"
+ ],
+ [
+ "להגשה
מגיש המנחה לקרן מערבית דרומית של מזבח, ואח\"כ קומץ [ומ\"ש התוי\"ט דהגשה כשירה בזר כעין שחיטת קרבן, תמוה מאוד שהוא אחמ\"כ נגד גמ' ערוכה [סוטה די\"ד ב'] דאמרינן וזאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן, בהגשה הכ' מדבר וצ\"ע]:"
+ ],
+ [
+ "לקמיצה
קמיצת המנחה:"
+ ],
+ [
+ "ולהקטרה
הקטרת הקומץ:"
+ ],
+ [
+ "ולקבלה
קבלת דם הקרבן במזרק:"
+ ],
+ [
+ "ולהזייה
הזיית דם הקרבנות על מזבח החיצון. או בפנים לקרבנות שצריכים כך:"
+ ],
+ [
+ "ולטהרת המצורע
בב' צפרים:"
+ ],
+ [
+ "ולהקטר חלבים ואיברים
של קרבנות היום:"
+ ],
+ [
+ "כשר כל היום
לאתויי סידור לחם הפנים וב' בזיכין שמניחין עליהן. אבל תמיד ופסח, כבר פירש בה הכתוב שעה מיוחדת, ומה\"ט לא קשה נמי אהך כללא מק\"ש של שחרית דאינה כשרה כל היום. י\"ל דלא תני רק הנך שלא קבע להן תורה זמן, אבל ק\"ש כתיב בקומך דהיינו בשעה שבני אדם קמים. [ולא נקט לאתויי' הנך דמשנה ד'. דלא רצה תנא למנקט רק הנך דכשעבר יומם בטלו או אותן דאין זמנן קבוע כלל היום. משא\"כ מלין וטובלין ומזין זמנן קבוע, וגם אח\"כ כשרין]:"
+ ],
+ [
+ "כשר כל הלילה
לאתויי אכילת פסח. ורק מדרבנן אסור מחצות [כריש ברכות] [ולא נקט לאתויי טבילת נדה ויולדת מטעמא דאמרן בסי' מ\"ח. משא\"כ טבילת נדה ויולדת גם אח\"כ כשירה. ושאלני מהו' משה טארן נ\"י דלמה לא נקט ק\"ש. ונ\"ל משום דקיי\"ל [א\"ח רל\"ה] דאפילו קרא אחר עלות השחר קודם נץ החמה יצא. והא דלא תנא מגילה דאחר עלוה\"ש לא יצא [כרמג\"א רתרפ\"ז]. היינו מדעוקר מצותו ביום. והא דלא תני תפלת ערבית. י\"ל דמדקיי\"ל [א\"ח רל\"ז] שהיא רשות]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בני העיר שמכרו רחובה של עיר לוקחין בדמיו בית הכנסת
דעי\"ז מעלין בקדושת הדמים, וכן כולן. מיהו קיי\"ל דרחוב אין בה שום קדושה, אע\"ג שמתפללין בה בתעניות [כפ\"ב דתענית], אקראי בעלמא הוא [קנ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "בית הכנסת לוקחין תיבה
ר\"ל ארון הקודש [או שולחן שקורין עליו]. מיהו ארון הבנוי בכותל כעין שלנו, י\"א דאין לו רק קדושת ביה\"כ [קנ\"ד ס\"א]. וכ\"כ כל כלי ביה\"כ, וספסלין ופרוכת, רק קדושת ביה\"כ יש להן [קנ\"ג מג\"א ט\"ו, וקנ\"ד ו']. ודוקא ביה\"כ של כפרים נמכר. אבל של כרכים, כיון שנבנה לצורך רבים דאתו לשם מעלמא, אסור למכרה כלל. ואפילו של כפרים, אם לא יבנו אחרת תחתיה, אסור למכרה [קנ\"ג ס\"ז]. ונקרא כפר, כל מקום שאין מתקבצין שם רבים להשהות שם זמן מה, כביריד [מעססע בל\"א] וכדומה [מג\"א שם סקי\"ג]. מיהו האידנא, אפילו של כרכים נמכר בז' טובי העיר במעמד אנשי העיר, ודוקא כשבנוה משלהן [שם סקל\"ז]. וכל שז' טוביה מוכרין בפרסום והקהל שותקין, הו\"ל כאילו עמדו שם [שם ס\"ז]. ובסתרו ישנה לבנות חדשה, מותר למכור אבנים ועצים של הישנה שנסתרה אפילו לדבר חול, אבל רק בז' טוביה ובמעמד הצבור [שם סקכ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "תיבה לוקחין מטפחות
[מענטעלכען] של ס\"ת:"
+ ],
+ [
+ "מטפחות לוקחין ספרים
ר\"ל כל שכתוב כל חומש לבדו. וכ\"כ ס\"ת שיש בו טעות [י\"ד רפ\"ב י\"ח, וכ\"כ הרמב\"ם פ\"י מס\"ת, וצ\"ע אם לכל מילי דינה רק כחומשין] וכן נביאים וכתובים. אמנם ספרים הנדפסים, י\"א דקדושתן כבכתב [רט\"ז י\"ד רע\"א סק\"ח, ורפ\"ב סק\"י. ומג\"א א\"ח ל\"ב נ\"ז, וקנ\"ד י\"ד, ורפ\"ד, ושל\"ד ט\"ז וי\"ז. ותשובה מ\"ב סצ\"ט, ותשובה מנחם עזריה צ\"ג]. וי\"א דבשעת הדחק מותר לשמש מטתו בחדר שמונחים שם ספרים הנדפסים [תשובה חו\"י ק\"ו וקפ\"ד] ובאפשר יכסם במטפחת:"
+ ],
+ [
+ "בית הכנסת לא יקחו את הרחוב
ובז' טוביה במעמד הצבור, הכל שרי [קנ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "וכן במותריהן
בגבו מעות לצורך קדושה א', וקנו והותירו, אסור לשנות הנותר לדבר אחר. דאע\"ג דהזמנה לאו מלתא. היינו לעניין שיהיה קדושה במעות עצמן, אבל מצד נדרו, חייב שיהיו לדבר שהקדישן [ט\"ז שם ס\"ק ב']. עוי\"ל דעכ\"פ אסור לשנותן בלי דעת בני העיר [מג\"א סק\"ה]. מיהו במכר קדושה אחת יש אוסרין לקנות בדמיה קדושה אחרת השוה לה אף שהתנו שכשירצו יחזרוה ויש מתירן [שם]:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו אם כן אף לא מעיר גדולה לעיר קטנה
דהוה נמי הורדה מקדושה דברוב עם הדרת מלך, ולר\"י דוקא מהקדש להדיוט שייך הורדה, וכ\"כ מקדושה לקדושה אחרת, כביהכ\"נ וס\"ת, אבל במין הקדושה בעצמה, אף דאיכא דעדיף מנה ליכא הורדה:"
+ ],
+ [
+ "שאם ירצו יחזירוהו
ואפילו משל רבים לשל רבים צריך תנאי, דמכירה בלי תנאי דרך בזיון הוא. אבל אי\"ל עכ\"פ כשיחזירה הלוקח, הרי דר בה הלוקח בריבית. י\"ל שיהיה התנאי שכשיחזירה ישיב ג\"כ דמי השכירות בשביל שדר שם:"
+ ],
+ [
+ "ולבית המים
למי רגלים ובית הכסא. והכי קיי\"ל. מיהו בנמכר בז' טוביה ובצבור, גם זה שרי [קנ\"ג ס\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "ועוד אמר רבי יהודה בית הכנסת שחרב
אע\"ג שחרב:"
+ ],
+ [
+ "אין מספידין בתוכו
וכשההספד לא' מגדולי העיר או קרוביו, אפילו בישובו מותר [קנ\"א ס\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ואין מפשילין
מותחין וגודלין:"
+ ],
+ [
+ "בתוכו חבלים
וה\"ה שאר תשמיש חול אסור שם, רק אורחא דמלתא נקט מדצריך להפשלת חבלים רחבת ידים, מפשילין בביה\"כ:"
+ ],
+ [
+ "ואין פורשין לתוכו מצודות
דמדאין העופות שם מושבתין, יקננו שם:"
+ ],
+ [
+ "ואין עושין אותו קפנדריא
[דורכגאנג] בלשון יון:"
+ ],
+ [
+ "עלו בו עשבים לא יתלוש
לאכלן ולהאכילן לבהמה:"
+ ],
+ [
+ "מפני עגמת נפש
נ\"ל דמהש\"ס נראה דחדא קאמר, וה\"ק, לא יתלוש מפני עגמת נפש, דאז תולש ומסירן ממקומן, דעי\"ז לא יהיה עגמת נפש כל כך, אלא תולש ומניחן במקומן, דאז יהיה ניכר טפי העגמת נפש בהנחה. דאילו כשלא יתלשם, יחשבו שמניח העשבים עד שהבהמה תצטרך להן, אבל כשתולשין ומניחן במקומן, יזכרו עי\"ז כי המקום קדוש והעשבים אסורים ויתעוררו לבנותה. מיהו בבנאוה במקום אחר א\"צ לתלוש רק עושין גדר סביב המקום, כדי שישאר בנקיות [קל\"א רט\"ז סק\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ראש חדש אדר
הסמוך לניסן:"
+ ],
+ [
+ "קורין
למפטיר:"
+ ],
+ [
+ "בפרשת שקלים
בכי תשא. משום דבא' באדר משמיעין על השקלים [כריש שקלים]:"
+ ],
+ [
+ "חל להיות בתוך השבת
ר\"ל תוך שאר ימי השבוע:"
+ ],
+ [
+ "מקדימין לשעבר
ר\"ל אז קורין כן בשבת שלפני ר\"ח:"
+ ],
+ [
+ "ומפסיקין לשבת אחרת
ר\"ל מפסיקין מלהפטיר בד' פרשיות, בשבת שאחר ר\"ח:"
+ ],
+ [
+ "בשניה
ר\"ל שנייה לההפסקה או שנייה לפרשת שקלים עצמה, כשחל ר\"ח אדר בשבת:"
+ ],
+ [
+ "זכור
ר\"ל בשבת שקודם פורים, קורין למפטיר זכור את אשר עשה לך עמלק. וזה כדי להזכיר ענין עמלק קודם למעשה המן שהיה ג\"כ עמלקי:"
+ ],
+ [
+ "בשלישית פרה אדומה
ר\"ל בשבת שאחר פורים קורין פרשת פרה. וזה כדי להזהיר לישראל להטהר לעשות הפסח בזמנו. וי\"א דזכור ופרה דאורייתא [תרפ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ברביעית החדש הזה לכם
מדהוא סמוך לניסן. כדי להזהיר על הפסח:"
+ ],
+ [
+ "בחמישית חוזרין לכסדרן
ר\"ל חוזרין לקרוא למפטיר כסדר הפרשיות המורגל:"
+ ],
+ [
+ "לכל מפסיקין
ר\"ל כל המועדות כשחלין בשבת מפסיקין בסדר הקבוע בהפטורת, וקורין מעניינו של יום. ובחלין תוך השבוע בב' וה', מפסיקין בסדר קריאת הפרשיות:"
+ ],
+ [
+ "ובפורים
כשחל בשבת לבני כרכין:"
+ ],
+ [
+ "בתעניות ובמעמדות
כשחלין תוך השבוע בב' וה', מפסיקין מלקרות פרשת השבוע וקורין מעניינו של יום:"
+ ],
+ [
+ "וביום הכפורים
כשחל בשבת מפסיקין מלקרות פרשת השבוע וההפטורה שלה וקורין מעניינו של יום. אף שדומה לשאר שבת בעניין מלאכה. ומכ\"ש בשאר יו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "בפסח
בא' בפסח:"
+ ],
+ [
+ "קורין בפרשת מועדות של תורת כהנים
וקיי\"ל לקרות בימי פסח, *משך *תורא, *קדש *בכספא, *פסל *במדברא, *שלח *בוכרא. והוא סי'. דהיינו ביום א' דפסח קורין *משכו וקחו לכם. בב' *שור או כשב או עז כי יולד. בג' *קדש לי כל בכור. בד' אם *כסף תלוה. בה' *פסל לך. בו' וידבר ה' אל משה *במדבר וגו' ויעשו בני ישראל את הפסח. בז' ויהי *בשלח. בח' *כל הבכור. וטעם קריאה כזו, הוא, משום דבראשון, הוא יום אכילת הפסח ולא תותירו ממנו לבוקר, לכן ראוי לקרות פרשתו בתורה. וביום ב' שהוא זמן ספירת העומר, קורין פרשת שור או כשב, דכתיב בה וספרתם לכם. ובימי ג' ד' ה' ו' קורין מענייני פסח, כפי סדר כתיבתן בתורה. ובז' שעברו בו בים, קורין ויהי בשלח. ובח' קורין כבכל אחרון של יו\"ט כל הבכור, מדכתיב בה ולא יראה את פני ה' ריקם, דאז ראוי להזכיר להעם להביא עולות ראייה ושלמי חגיגה, דאח\"כ אי אפשר להביאן. והאידנא נמי עושין זכר למקדש. מיהו כשחל יום ג' דפסח בשבת, מקדימין לקרות פסל ביום ג', מדנזכר בו שבת רק מתחילין מן ראה אתה אומר אלי, שלא לצמצם בפסוקים בקריאת שבת. ובימי ד' ה' ו' קורין, קדש, בכספא, במדברא:"
+ ],
+ [
+ "בעצרת שבעה שבועות
ולדידן קורין זה למפטיר. ובס\"ת קמא ביום ראשון בחודש השלישי משום שאז היה מתן תורה. וביום ב' קורין כל הבכור מטעם הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "בחדש השביעי באחד לחדש
ר\"ל כל פרשת שור או כשב, שנזכר שם גם בחדש השביעי. דאי\"ל דכוונת המשנה רק לפרשת בחדש השביעי דהרי אין בו בכדי קריאת חמש קרואים, ואין לדחוק דס\"ל הכא דולג או פוסק. ולדידן קורין זה למפטיר. ובס\"ת קמא ביום א' וה' פקד את שרה, דבר\"ה נפקדה. וביום ב' קורין בעקידה, כדי שיזכר לנו הקב\"ה עקידתו. ולכן קורין ב' פרשיות אלו כסדרן בתורה:"
+ ],
+ [
+ "ביום הכפורים אחרי מות
זהו בשחרית, משום שבפרשה זו נזכר עבודת היום, ונשלמה פרים שפתינו. ובמנחה קורין בפרשת עריות מפני שכל העם מקובצים אז והנשים מקושטות, שלא יסתכל בהם ויבוא לידי חטא [כיומא די\"ט ב', כך נ\"ל]. ועוד שאין לך חטא שקשה לפרוש ממנו כעריות שיצרו תקפו מלשוב, להכי יזכירו להנכשל חומר ענשם שישוב. ומפטירין ביונה, לומר שאל יתיאש החוטא, שהרי בני נינוה נתקבלו אף לאחר גזר דין:"
+ ],
+ [
+ "קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים
שור או כשב. וכמו כן ביום השני:"
+ ],
+ [
+ "בקרבנות החג
ביום א' דחהמ\"ס כהן קורא ביום השני, ולוי ביום השלישי, וישראל ביום הרביעי, והד' ביום השני וביום השלישי. וכן בכל יום כהן ולוי בספיקא דיומא, וישראל ביום שלאחריו, והרביעי חוזר וקורא כל הספיקא של יום ההוא. ובה' דחה\"מ, שהוא הושענא רבה, כהן קורא ביום ה', ולוי ביום ו', וישראל ביום ז', והד' ביום ו' וביום ז' [תרס\"ג]. וביום ח' דסוכות שהוא שמיני עצרת, קורין האשכנזים עשר תעשר, מדאז זמן המעשרות. ובשמחת תורה קורין וזאת הברכה, כדי לסיים המועדות עם ברכת משרע\"ה לישראל [ר\"ן]:"
+ ],
+ [
+ "בחנוכה בנשיאים
ביום א' כהן קורא ויהי ביום כלות משה עד סוף הפרשה, ולוי וישראל ביום הראשון. ביום ב' כהן ולוי ביום השני, וישראל ביום המחרת. וכן בכל יום. בח' כהן ולוי ביום השמיני, וישראל כל השאר, עד כן עשה את המנורה [תרפ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "במעשה בראשית
עי' [תענית פ\"ד מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ברכות וקללות
אם בחוקותי עד אחר התוכחה. ואנו נוהגין לקרות ויחל:"
+ ],
+ [
+ "אין מפסיקין בקללות
ר\"ל לא יקראוהו לב' אנשים:"
+ ],
+ [
+ "בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין כסדרן
בסדר של שבת הבא:"
+ ],
+ [
+ "ואין עולין להם מן החשבון
דבשבת חוזר וקורא מה שקרא בב' וה':"
+ ],
+ [
+ "מצותן שיהו קורין כל אחד ואחד בזמנו
ר\"ל מענין זמנו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הקורא את המגילה
אחר ששנה מה קורין בכל חג, שונה כאן היאך קוראין: והתחיל במגילה, דמכילתן היא:"
+ ],
+ [
+ "ויושב
ר\"ל רצה עומד רצה יושב, מיהו ש\"ץ קורא דוקא בעמידה, מפני כבוד הצבור [תר\"ץ]. והקורא בתורה בצבור, אפילו לסמוך עצמו אסור. וי\"א דבתורה בצבור אפילו בדיעבד לא יצא בקרא מיושב [קמ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "קראוה שנים
ביחד:"
+ ],
+ [
+ "יצאו
הקוראים והשומעין. דאע\"ג דתרי קלי לא משתמעי, מגילה דחביבה יהבי דעתייהו [תר\"ץ]. וה\"ט נמי דברכת כהנים שאומרים אותה כמה כהנים יחד:"
+ ],
+ [
+ "מקום שנהגו לברך יברך
לאחריה. אבל לפניה מצוה לברך. ונוהגין לברך שלשה ברכות לפניה וא' לאחריה, בין ביום בין בלילה [תרצ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "אין פוחתין ואין מוסיפין עליהן
בב' וה' מפני בטול מלאכה לעם, ובשבת במנחה מפני הדרשה שדורשים אז [כסי' ר\"ץ, ועסי' תקכ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "ולאחריה
ר\"ל הכהן מברך לפניה, והאחרון מברך ברכה שלאחריה, וכל שאר הקורין לא יברכו כלל. דכולהו חדא מצוה נינהו. והאידנא כל א' מברך לפניה ולאחריה, מגזרת הנכנסין והיוצאין באמצע קריאה, שלא יטעו לומר שאין מברכין על הס\"ת רק בברכה א' לפניה או לאחריה [קל\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "קורין ארבעה
כדי שיהיה לסימן דבחוה\"מ מותר רק מלאכת דבר האבוד. וכמו כן בר\"ח נשים נזהרות ממלאכה [תי\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ולאחריה
אף שהוסיפו א':"
+ ],
+ [
+ "ביום טוב חמשה
לסימן דמותר רק צורך אוכל נפש:"
+ ],
+ [
+ "ביום הכפורים ששה
לסימן דאסור בו כל מלאכה בכרת:"
+ ],
+ [
+ "בשבת שבעה
לסימן ששבת חמור יותר מיו\"כ, שחייב בו על כל מלאכה סקילה:"
+ ],
+ [
+ "מברך לפניה ולאחריה
אף שהוסיפו הרבה לקרות:"
+ ],
+ [
+ "אין פורסין את שמע
כך נקרא מה שנהגו אז, דאחר גמר התפלה, עומד אחד, אפילו מאותן שכבר התפללו [ותוס' מסתפקין בזה], ואומר קדיש וברכו, וברכה ראשונה דהיינו יוצר אור עד יוצר המאורות מדאומר בה קדושה, ואח\"כ אומר אבות וגבורות וקדושה [וי\"א שגומר כל השמונה עשרה]. ועושין כל זה כדי להוציא מי שלא שמע קדיש וברכו וקדושה בצבור. ונקרא פורס, לשון פרוסה. שאינו אומר רק קצת מהמחוייב, דהיינו רק ברכה א' מב' ברכות שלפני הק\"ש. וזה, משום שאמר ברכו [להוציא השומע], צריך שיאמר עכ\"פ ברכה א'. ואנן קיי\"ל דסגי שיענו הקהל על ברכו, ברוך ה' המבורך לעולם ועד, וא\"צ שיאמר ברכה ראשונה. מיהו לפי מנהגינו. עדיף טפי שיפרסו על שמע קודם תפלת ש\"ץ בקול, דלהוי נמי הש\"ע של הש\"ץ על אמירת ברכו של הפורס [ס\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "ואין עוברין לפני התיבה
נ\"ל דלהכי נקט לה בתר פורס שמע, דקמ\"ל דאפילו הפורס שמע אין עובר לפני התיבה לומר השמונה עשרה, בפחות מיו\"ד:"
+ ],
+ [
+ "ואין נושאין את כפיהם
בברכת כהנים:"
+ ],
+ [
+ "ואין קורין בתורה
בצבור:"
+ ],
+ [
+ "ואין מפטירין בנביא
טעם כולהו, משום דמילי דקדושה נינהו, וכל קדושה צריך י':"
+ ],
+ [
+ "ואין עושין מעמד ומושב
כך נהגו, כשהוציאו המת ישבו ז' פעמים בביה\"ק, ואמרו כל פעם קנות והספד, כנגד ז' הבלים שבקהלת. ובכל פעם שעמדו, אמר א' \"עמדו יקרים עמדו\". וקודם שישבו, אמר \"שבו יקרים שבו\". ולהכי נקרא מעמד ומושב, ועכשיו נהגו רק להעמיד המטה ג\"פ, ביום של תחנון, כדי להבריח המזיקין [י\"ד שנ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ואין אומרים ברכת אבלים
דכשחזרו מהלוויה, עמדו כולם יחד ברחוב, ועמד א' ואמר ברכה להאבלים [ככתובות ד\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ותנחומי אבלים
דאחר הברכה הנ\"ל, כל העם עומדין שורות אחורי שורות, כל משפחה לבד, ואין שורה פחותה מיו\"ד, והאבל עובר לפניהן, או הן עוברין בצד שמאל של האבל. וכל א' א\"ל תתנחם מהקב\"ה [כסנהדרין י\"ט א']:"
+ ],
+ [
+ "וברכת חתנים
ז' ברכות:"
+ ],
+ [
+ "ואין מזמנין בשם
לומר נברך אלהינו:"
+ ],
+ [
+ "פחות מעשרה
וכולהו משום כבוד הצבור:"
+ ],
+ [
+ "ובקרקעות
שהקדיש, כשרוצה לפדותה:"
+ ],
+ [
+ "תשעה וכהן
ר\"ל צריך שישומו י', ואחד מהן יהיה כהן. וזה מגזירת הכתוב:"
+ ],
+ [
+ "ואדם
ר\"ל אדם שהקדישו שוויו בזמן המקדש, דאז נישום כעבד כמה שוה:"
+ ],
+ [
+ "כיוצא בהן
ר\"ל צריך נמי שישומוהו ט' וכהן:"
+ ],
+ [
+ "הקורא בתורה
בצבור:"
+ ],
+ [
+ "לא יפחות משלשה פסוקים
כנגד תנ\"ך לרמז שכולם כלולים בה:"
+ ],
+ [
+ "לא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד
דכשחזרו מבבל נשתכח מהם לשון הקודש, ותיקן עזרא שיתרגמו לעם כל פסוק בלשון ארמי שהורגלו לו בבבל. והאידנא לא נהגו כך מדאין מבינין אותו הלשון, ואין מתרגמין ג\"כ בלשון שמבינים, מדאין יכולה להתפרש יפה בלשון אחר בקיצור הראוי, רק בארמית שנתקן מעזרא ברוח הקודש [טא\"ח קמ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ובנביא שלשה
ר\"ל אפילו רוצה להתרגם ג' פסוקים יחד רשאי. דבנביא לא חיישינן שידלג, מדאין שם הוראה כבתורה:"
+ ],
+ [
+ "מדלגין בנביא
לקפוץ בקריאתה מעניין לעניין אחר:"
+ ],
+ [
+ "ואיך מדלגין בתורה
שמא יתבלבל ע\"י הדלוג. מיהו בעניין אחד, מותר לדלג:"
+ ],
+ [
+ "עד כדי שלא יפסוק המתורגמן
ר\"ל בין המדלג בתורה בעניין אחד, או בנביאים בב' עניינים, אינו רשאי לשהות בינתיים רק בכדי שישלים המתורגמן תרגומו, דגנאי לצבור שימתינו בשתיקה:"
+ ],
+ [
+ "המפטיר בנביא הוא פורס על שמע
משום דמפטיר אינו חשיבות, עשו לו כבוד זה:"
+ ],
+ [
+ "והוא עובר לפני התיבה
ר\"ל שאומר ג\"כ השמונה עשרה אחר פריסת שמע [ובמסכת סופרים פי\"ד הלכה ח' יש עוד עי' על זה, שאותו שמפטיר אומר ג\"כ שמע של ס\"ת, שמוציא הס\"ת ואומר שמע ישראל וגו']:"
+ ],
+ [
+ "והוא נושא את בפיו
אם הוא כהן. דא' מהכהנים מתחיל, ואחריו מתחילין כולן, וכן כשמסיים הוא, מסיימין כולם:"
+ ],
+ [
+ "ואם היה קטן
אותו שמפטיר:"
+ ],
+ [
+ "אביו או רבו עוברין על ידו
ר\"ל בשבילו:"
+ ],
+ [
+ "קטן קורא בתורה ומתרגם
וקיי\"ל דאין הקטן רשאי להיות קורא בצבור עד שיביא ב' שערות. אבל שיהיה בכלל הקרואים, י\"א דוקא אחר שלישי רשאי ואנן נוהגין דרק להיות מפטיר מותר [מג\"א רפ\"ב סק\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ואינו עובר לפני התיבה
דמדאינו בר חיוב, אינו מוציא לאחרים עד שיהיה בן י\"ג שנה ויום א'. ובתפלת ערבית תלוי במנהגא [שם סנ\"ג סקי\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ואינו נושא את כפיו
יחידי. דגנאי הוא לצבור שיהיו כפופין לברכת קטן. וקיי\"ל דאפילו בן י\"ג שנה, כשלא הביא ב' שערות אינו נושא כפיו רק עם כהנים אחרים [קכ\"ח סק\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "פוחח
שבגדיו קרועין מאד ונראה בשרו:"
+ ],
+ [
+ "ואינו נושא את כפיו
מפני כבוד הצבור [נ\"ג]. ונ\"ל דכל כבוד הצבור, אין ר\"ל כבוד של הצבור שראוי להם, אלא ר\"ל הכבוד שחייבין הצבור לכבד את ה', שראוי להיות כראוי. ונ\"מ שאינן יכולים למחול, ואפ\"ה פורס את שמע מדאינו רק בשביל יחיד שהתאחר לבוא לביהכ\"נ. ומתרגם מדאינו צריך רק לע\"ה, שאינן נקראין צבור. [ועי' א\"ח נ\"ג רט\"ז סק\"ב ורמג\"א סק\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "סומא פורס את שמע
אף שבכללה אומר יוצר המאורות והרי לא נהנה מהן. עכ\"פ נהנה מהן ע\"י שיראוהו אחרים על ידן בדרכו:"
+ ],
+ [
+ "אינו פורס על שמע
וקיי\"ל כת\"ק ס\"ט ב']:"
+ ],
+ [
+ "כהן שיש בידיו מומין
וה\"ה בפניו ורגליו אף שמכוסים במקום שאין מנהג לכסותן. רק נקט ידיו לרבותא, דסד\"א כשיסתכלו בידים שנושאין לא יסיחו דעתם, קמ\"ל. או נ\"ל דלרבותא דהיתירא נקט ידיו. דמדנקט בסיפא טעמא שלא יסתכלו בו, משמע דברגיל בעיר, דליכא חשש שיסתכלו בו, מותר [כסי' קכ\"ח], להכי קמ\"ל אפילו ידיו, שמגולה מומו להדיא, שרי ברגיל בעירו:"
+ ],
+ [
+ "לא ישא את כפיו
שלא יסתכלו לראות החידוש ויסיחו דעתם. מיהו בדש בעירו, או במנהג המקום שישלשלו הכהנים הטלית על ידיהם, שרי [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ופואה
מיני צבעונים:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהעם מסתכלין בו
והכי קיי\"ל. מיהו אם רוב העיר מלאכתן בכך, או שדש בעירו, שרי [שם]:"
+ ],
+ [
+ "האומר איני עובר לפני התיבה בצבועין אף בלבנים לא יעבור
באותה תפלה, דקנסוהו מדחפץ באותה תפלה במנהגי עע\"ז:"
+ ],
+ [
+ "העושה תפלתו
תפילין שבראשו:"
+ ],
+ [
+ "עגולה
כאגוז או כביצה:"
+ ],
+ [
+ "סכנה
דאף בכביצה איכא סכנתא עכ\"פ כשהביצה זקופה, שכשיכנס בפתח, אפשר שיכה ראשו באסקופה בלי דעת, וירצץ התפילין את מוחו:"
+ ],
+ [
+ "ואין בה מצוה
שתגן עליו בשעת הסכנה, דהרי דוקא תפילין מרובעת הלממ\"ס [ל\"ב סל\"ט]. מיהו מין לא הוה כבסיפא, מדאין קראים מקפידין שיהיו דוקא עגולות:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו דרך המינות
ר\"ל כמנהג הקראים. דבאמת מצות תפילין של הראש על השער במקום שמוחו של תינוק רופס, והנחת של יד על הקיבורת נגד הלב [כ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ציפן זהב
ר\"ל ציפה הבתים בזהב, דפסול מדרבנן מדאין הבית רואה האויר [כא\"ח ל\"ב מ\"ח]. ולרש\"י ולר\"ב ור\"ן מיירי שחיפה הפרשיות בזהב. ותמהני א\"כ מין גמור הוא, דהרי עוקר המצוה לגמרי, דהרי בתים מעור הלממ\"ס [כשבת כ\"ח ב'] ועי' ב\"י בטור ל\"ב. ותו למה נקט זהב, מ\"ש זהב משאר. אע\"כ דטעם הפסול משום שאין הבית רואה את האויר, וקמ\"ל שפיר זהב, אע\"ג דבסוכה ולולב אמרינן כל לנאותו אינו חוצץ [כסוכה דל\"ז א']. התם במלתא דתליא בנגיעת גוף בגוף אחר. אבל הכא צריך להיות גלוי נגד האויר, והא מכוסה הוא. וכ\"ש בחיפה הבית בשאר מינים או [לאקק] עב כשיש בו ממש על הבית פוסל, כך נ\"ל [וענב\"י]:"
+ ],
+ [
+ "ונתנה על בית אונקלי
ר\"ל או שלבש התפילין על [ערמעל] של בגדו. וכוונתו כדי שיראה לכל אות שעל ידו:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו דרך החיצונים
קרוב למינות שמדקדק במצות בהפך ממה שקבלנו, דלדידן בית של ראש מצוה לגלות והוא מצפן בקשוטי זהב. ושל יד רשאי לכסות [כ\"ז], והוא דרש והיה לאות ומגלן, אבל מין לא הוה, די\"א דאינו חוצץ [מג\"א כ\"ז ה' ו' ח']:"
+ ],
+ [
+ "האומר יברכוך טובים
צדיקים:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו דרך המינות
דדבריו משמע נמי אלהים טובים, כאילו ח\"ו יש ב' רשויות [תוס'] [ורש\"י פי' דהוה דרך מינות מדאינו כולל רשעים בשבחו של מקום. ר\"ל לפענ\"ד שכופר שיש כח ביד הקב\"ה להביא צרות על הרשע שיהיה מוכרח גם הוא לברכו. אבל תמהני הרי כתוב וחסידיך יברכוך, יראי ד' ברכו את ד', וכדומה הרבה. וצ\"ע]. מיהו אע\"ג שהוא דרך המינות אין משתקין אותו כלקמן, מדאפשר לפרש כוונתו, שרק הצדיקים יודו בלב שלם על הטוב שייטיב להם בעה\"ז:"
+ ],
+ [
+ "על קן צפור יגיעו רחמיך
שאמרת שלח תשלח, כן תרחם עלינו. והרי דובר שקרים, דאף דרחמיו על כל מעשיו, עכ\"פ אין זה טעם המצוה, רק גזירה היא מלפניו, וטעם המצות נשגב משכל אנושי:"
+ ],
+ [
+ "ועל טוב יזכר שמך
גם זה שקר, דצריך לברך בשמחה גם על הרעות, שבלתי ספק יתגלגל ממנה טוב נעלם:"
+ ],
+ [
+ "מודים
מחזי כמודה לב' רשויות:"
+ ],
+ [
+ "המכנה בעריות
שמפרש הפסוק לא תגלה ערות אביך, דר\"ל לא תגלה קלון אביך. וכן כולם:"
+ ],
+ [
+ "משתקין אותו
שמגלה פנים בתורה שלא כהלכה:"
+ ],
+ [
+ "ומזרעך לא תתן לאעברא בארמיותא
שאומר שפי' הכתוב הוא שלא יבעל ארמית שתוליד בן למולך, דמפרש מלת להעביר לשון עיבור של אשה:"
+ ],
+ [
+ "משתקין אותו בנזיפה
דבפירושו זה מיקל בשאר עממין שאינן ארמיים העובדין למולך. מיהו אם יתרגם שלא יבעל בת כל עכו\"ם. באמת שרי [וכן תרגום באמת יונתן בן עוזיאל סוף אחרי. ומוכרח לפע\"ד כדבריו, דאם פי' הקרא כפשוטו לבד, שלא יעביר בנו למולך, מה לקרא זה בין העריות. ולערוך ערך ארם, זה פי' הברייתא בש\"ס, תנא בישראל הבא על הכותית הכתוב מדבר. דר\"ל בניחותא, דבהכי ג\"כ איירי הקרא, אף דוודאי פשטותיה במעביר בנו למולך מיירי, מדמחייבו כרת. מיהו במודים מודים לא ישתקוהו בנזיפה, דהכא חששו דלא ליתי כ\"ע למגרר אבתריה לעקור הכתוב ממשמעותיה]:"
+ ],
+ [
+ "מעשה ראובן
וישכב את בלהה:"
+ ],
+ [
+ "נקרא ולא מיתרגם
דחיישינן לכבודו וכבוד יעקב אבינו:"
+ ],
+ [
+ "מעשה תמר
עם יהודה [ונ\"ל דנקט תמר. שהיא גרמה, משא\"כ בלהה]:"
+ ],
+ [
+ "נקרא ומיתרגם
דשבח יהודה הוא שהודה, ובפרט שלא היה חטא כל כך כבבלהה, שהיתה אשת אביו שחייב לכבדו עכ\"פ, ועדיין היה אביו קיים [ואע\"ג דכל האומר ראובן חטא טועה [כשבת נ\"ה ב']. י\"ל דעכ\"פ השומע יטעה]:"
+ ],
+ [
+ "מעשה עגל הראשון
קום עשה לנו אלהים:"
+ ],
+ [
+ "נקרא ומיתרגם
דניחא לישראל שיתביישו ויתכפרו, או נ\"ל ע\"פ מ\"ד [ע\"ז ד\"ה א'] דלא אירע העגל רק כדי להודיע שאפילו לחטא קשה כעגל יש כפרה כשישוב. א\"כ זהו פירש מ\"ש הכא בגמרא, כ\"ש דניחא להו, דאע\"ג שחטאם כבד הו\"ל כפרה:"
+ ],
+ [
+ "והשני
ר\"ל מה שסיפר אהרן למשה היאך נעשה העגל:"
+ ],
+ [
+ "נקרא ולא מיתרגם
מדכתיב ויצא העגל הזה ויטעה השומע שיצא מעצמו [ולתוס' מעשה עגל השני, היינו גם הפסוק וירא משה וגו', כי פרעו אהרן וגו', ולא מתרגם משום כבוד אהרן]:"
+ ],
+ [
+ "ברכת כהנים
מדכתיב בה ישא, והרי כתיב כי לא ישא פנים. ואע\"ג דהתם אפני אדם קאי [כתוס' בר\"ה י\"ז ב']. עכ\"פ השומע יטעה:"
+ ],
+ [
+ "מעשה דוד ואמנון
ר\"ל היכא דכתיב בן דוד. ומשום יקרא דדוד:"
+ ],
+ [
+ "לא נקראין ולא מיתרגמין
במשנה שבש\"ס וברי\"ף ורא\"ש ורמב\"ם [פי\"ב מתפלה] הכי גרסינן, נקראין ולא מתרגמין. וכן מוכח. דלפי גרסתינו ק' וכי ס\"ד בלא יקראו כלל פרשה א' שבתורה. מיהו בירושלמי קאמר להדיא בברכת כהנים לא נקרא, דקאמר מ\"ט. לברכה ניתנה ולא לקריאה. ואפשר דרק לקוראן לבד אסר הירושלמי, אבל רשאי לצרפן לפסוקים שלמעלה ושלמטה:"
+ ],
+ [
+ "אין מפטירין במרכבה
שלא יעיינו בה העם:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יהודה מתיר
והכי קיי\"ל:"
+ ],
+ [
+ "אין מפטירין בהודע את ירושלים
הוא פרשה שביחזקאל, דכתיב בה אביך אמורי ואמך החיתית, דמשמע שעיקרן ושרשן רע, וזה בזוי טפי לישראל, ואין ראוי לפרסמו דחיישינן לכבוד ישראל:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Megillah/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Megillah/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..e23460cc17f20a13aebcda284892a8ff246bcbd6
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Megillah/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,754 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Megillah",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Megillah",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "מגילה נקראת באחד עשר
באדר. וכן כולן:"
+ ],
+ [
+ "בחמשה עשר
פעם בזה פעם בזה:"
+ ],
+ [
+ "לא פחות
מי\"א:"
+ ],
+ [
+ "ולא יותר
מט\"ו:"
+ ],
+ [
+ "כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון
ואפי' בח\"ל, ואפי' עכשיו חרבה חומתה:"
+ ],
+ [
+ "קורין בחמשה עשר
תקנו כך, מדרצי לעשות זכר לנס שנעשה בשושן, שאף לאחר ההריגה שעשו ב' ימים באויביהם, היה להם מנוחה מהם ביום ט\"ו ולא נקמו מהן האויבים. ומדהיתה שושן מוקפת מימי אחשורוש, לכן רצו לתקן שכל עיר שמוקפת אז כשושן יקראו בט\"ו. וכשראו שע\"י תקנה זו לא לכבוד יהיה לא\"י, שהיו אז כל עריה שוממים וחרבים, וכדאמרינן ביומא [דנ\"ד ב'] נ\"ב שנה לא עבר אדם ביהודה וז' שנים נתקיים בא\"י גפרית ומלח שריפה כל ארצה, לכן תקנו שכל המוקפים מעת ישיבת א\"י יקראו בט\"ו, לומר שהן בחורבנן חשובין כשושן ושאר עיירות בתפארתן [כך כ' הר\"ן, ומה שהקשה רב\"י על זה מדאמרינן בש\"ס שושן דעבדא כמאן. ומאי קו' הרי רק משום שושן תקנו לכל המוקפים נ\"ל דה\"ק היכא תקנו רבנן תקנתא דסתרה היא גופה אהדדי]. ומדהיה יהושע הראשון שלחם בעמלק, שהמן היה מזרעו, לכן קבעו זמן המוקפין על שמו:"
+ ],
+ [
+ "אלא שהכפרים מקדימין
לפעמים, וכדמפרש ואזיל:"
+ ],
+ [
+ "ליום הכניסה
מפני שבני הכפרים אינן בקיאין בקריאה, וקורא להן א' מבני העיר כשמתכנסין לעיר בב' וה' למשפט לפני הב\"ד שיושבין שם אז. ולכן לא הצריכום לחזור ולבוא לקרות בי\"ד, מדאין פנויין אז, דמספקין צרכי מאכל לבני העיר:"
+ ],
+ [
+ "חל להיות יום ארבעה עשר בשני
בב' בשבת [ונ\"ל דלהכי מתחיל תנא מב' בשבת ולא מא' בשבת, משום דבכה\"ג לא יאוחר ולא יוקדם סדר הקריאה גם לכפרים]:"
+ ],
+ [
+ "חל להיות בשלישי או ברביעי כפרים מקדימין ליום הכניסה
שהוא י\"ג באדר בחל י\"ד בג', וי\"ב בחל בד':"
+ ],
+ [
+ "כפרים מקדימין ליום הכניסה
שהוא י\"ג באדר:"
+ ],
+ [
+ "חל להיות בשבת
כשהיו מקדשין על פי ראייה, אפשר בהכי:"
+ ],
+ [
+ "כפרים ועיירות גדולות מקדימין וקורין ליום הכניסה
שהוא י\"ב באדר. אבל בשבת לא יקרא, שמא יוליך המגילה ד' אמות בר\"ה כשילך ללמוד לקרותה. ואף דקורין בס\"ת בשבת, התם מדמצוי כל שבוע, לא יטעה להוציאה:"
+ ],
+ [
+ "חל להיות אחר השבת כפרים מקדימין ליום הכניסה
שהוא י\"א באדר:"
+ ],
+ [
+ "ומוקפות חומה למחר
וקיי\"ל דהשתא דישראל נטושין בח\"ל, אין להקל לכפרים, כדי שלא יקילו בחמץ בפסח, לכן כולן קורין בי\"ד, חוץ ממוקפין. ובמסופק אם מוקף העיר חומה בימי יב\"נ, קורין בי\"ד ובט\"ו, אבל לא יברכו רק בי\"ד, כרוב העולם. מיהו במדינות אלו שרחוקים מצפון א\"י, אין להסתפק, דבימי יב\"נ לא היה מדינה זו מיושבת עדיין. אמנם היוצא לים או בשיירא, ואין עמו מגילה שם, קורא בלי ברכה מי\"א באדר. וי\"א אפי' מתחלת החודש. וכל הקורא שלא בזמנה, צריך לקרותה בי' [תרפ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "איזו היא עיר גדולה
שמחוייבת לקרות בי\"ד, דלא ככפרים אע\"ג שמספקת מים ומזון לעיר שגדולה ממנה:"
+ ],
+ [
+ "כל שיש בה עשרה בטלנים
ששוכרין אותן הצבור שיתבטלו ממלאכתן לכנוס לביה\"כ בשעת התפלה. מיהו מוקפין אפי' בלא\"ה דינן כמוקף:"
+ ],
+ [
+ "באלו
בימים שנקראת בהן המגילה, כלעיל:"
+ ],
+ [
+ "אבל זמן עצי כהנים
שהיו משפחות בישראל שקבועין להם ימים בשנה להביא בהם עצים למערכה, ועושין אותו יום י\"ט [ועי' תענית פ\"ד סי' כ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ותשעה באב
ה\"ה שאר תענית [ונ\"ל דלהכי נקט רק ת\"ב, מדאמרי' [ר\"ה י\"ח ב'] דבזמן שאין מקדש ואין שמד בשום מקום אז רק בת\"ב חייבין להתענות הואיל ונכפלו בו צרות, אבל בשאר תעניתים רצו מתענין רצו אין מתענין. ובעת שנשנת המשנה בימי רבי הכי הוה, דאנטונינוס קיסר היה אוהב ישראל [כע\"ז ד\"י ע\"א]. מיהו הטור א\"ח [תק\"נ] כתב, דהשתא קבלום ישראל עליהן חובה לכולהו עד שיבנה המקדש]:"
+ ],
+ [
+ "חגיגה
ר\"ל שחיטת שלמי חגיגה, של י\"ט שחל בשבת:"
+ ],
+ [
+ "והקהל
ביום א' דחוהמ\"ס שלאחר השמיטה, המלך היה קורא על בימה בביהמ\"ק כל משנה תורה [כפ\"ז דסוטה]. וכשחל בשבת, אי אפשר, מפני בנין הבימה ההיא, שאי אפשר לעשותה אתמול, כדי שלא יהא דוחק בעזרת נשים שנבנת שם הבימה. ועוד מפני התקיעות שתקעו קודם התחלת הקריאה [ירושלמי שם]:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שאמרו מקדימין ולא מאחרין
בקריאת המגילה:"
+ ],
+ [
+ "מותרין בהספד ובתעניות
ביום שהקדימו:"
+ ],
+ [
+ "ומתנות לאביונים
מותרים לחלק אז אף שאינו בזמנו. ר\"ל אעפ\"כ אם נתנו אז מתנות לאביונים נפטרו מלתת בפורים. אבל שלוח מנות אינו רק בפורים:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יהודה אימתי
בני כפרים מקדימין:"
+ ],
+ [
+ "לאדר השני
ה\"ק אין בין י\"ד וט\"ו שבזה לי\"ד וט\"ו שבזה:"
+ ],
+ [
+ "אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים
וה\"ה שלוח מנות אלא רבותא קמ\"ל אף דמפסיד עי\"ז, וכ\"ש שלוח מנות דאפשר להחליף עם חבירו. הא להספד ותענית שוין באיסור:"
+ ],
+ [
+ "אלא אוכל נפש בלבד
זהו לב\"ש. אבל קיי\"ל כב\"ה. דמתוך שהותר לצורך וכו' [עי' ביצה פ\"כ סי' כ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "אין בין שבת ליום הכפורים
בדבר ששניהן שויין בו באיסור:"
+ ],
+ [
+ "אלא שזה זדונו בידי אדם
בשבת. בעשה מלאכה במזיד חייב סקילה:"
+ ],
+ [
+ "וזה
ביו\"כ:"
+ ],
+ [
+ "זדונו בכרת
מיהו בהתרו בו למלקות והלקוהו. פטור מכרת:"
+ ],
+ [
+ "וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש
שלמודר הנאה אסורים, ולמודר מאכל מותרים. מיהו באומר הנאה המביאה לידי מאכלך, אסור עלי, והוא במקום שמשכירין אותן, אסור בשניהן, מדראויין לבוא לידי מאכל [י\"ד רכ\"א א']:"
+ ],
+ [
+ "אין בין נדרים
שאמר הרי עלי בהמה זו לקרבן:"
+ ],
+ [
+ "לנדבות
שאמר הרי בהמה זו קרבן:"
+ ],
+ [
+ "אלא שהנדרים חייב באחריותן
בנאבדו או מתו:"
+ ],
+ [
+ "אינו חייב באחריותן
הא לעבור בבל תאחר זה וזה שוין:"
+ ],
+ [
+ "לרואה שלש
דבזב בראיות תלוי, דאפילו בראה ב' או ג' פעמים זוב ביום א', דינו כראה כל אחת ביום א' לבד:"
+ ],
+ [
+ "אלא קרבן
דרואה ב' פטור מקרבן, ורואה ג' חייב. הא למשכב ומושב שעושה, שיהיו אב הטומאה אף שלא נגע בהן הזב, וכ\"כ לעניין שיצטרכו ז' נקיים לטהרתן, שניהן שוין:"
+ ],
+ [
+ "אין בין מצורע מוסגר
כשטעון הסגר:"
+ ],
+ [
+ "למצורע מוחלט
כשטימאו הכהן כבר:"
+ ],
+ [
+ "אלא פריעה ופרימה
רישא דקרא נקט, דבמוחלט כתיב בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע, ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא. ומכולן פטור מוסגר. ואע\"ג דכל הטמאין צריכים לפרסם טומאתן [כמ\"ק ד\"ה א']. מצורע מוסגר שמובדל מבני אדם א\"צ. מיהו לשלחו חוץ למחנה, ושם בדד ישב, ובבואו לבית טימא כל אשר בבית. להנך שניהן שוין. [והא דנקט להו תנא שלא כסדר שנזכרו בקרא, פרימה קודם לפריעה. נ\"ל משוה דכל מקום שנזכר בתורה פריעה ופרימה יחד בהן, נזכר פרימה קודם לפריעה, וכשהוא בלאו, נזכר פריעה קודם לפרימה [כויקרא י' פ\"ו, ושם כ\"א פ\"י]. ולפע\"ד טעם הדבר, מדנזכרים תמיד בדרך לא זו אף זו, ולהכי כשנזכר בהן, קאמר לא זו בבגדיו כ\"א גם בגופו צריך להראות צער ואבילות. וכשמדבר בלאו קאמר איפכא לא זו בגופו כ\"א גם בבגדיו אסור להראות אבילות וצער. ולהכי תנא דלן דלא אתא לאשמעינן דמוחלט צריך פרופ\"ר, דכתוב הדר הוא. אלא סד\"א דגם מוסגר צריך פרופ\"ר כדקאמר בש\"ס, להכי נמי הקדים פריעה לפרימה דלא זו פריעה אלא גם פרימה א\"צ ומה\"ט מזכיר במשנה תגלחת קודם צפרים דתגלחת הוא דבר שבגופו והו\"ל נמי לא זו אף זו]:"
+ ],
+ [
+ "אלא תגלחת וצפרים
וה\"ה דאשם ולוג שמן אינו במוסגר שנתרפא, רק דבקרבנות לא קמיירי. אבל להטביל במקוה ושא\"צ מים חיים שניהן שוין:"
+ ],
+ [
+ "אין בין ספרים
תנ\"ך:"
+ ],
+ [
+ "אלא שהספרים נכתבין בכל לשון
אפילו בכתב או לשון אומה אחרת:"
+ ],
+ [
+ "ותפילין ומזוזות אינן נכתבות אלא אשורית
כתב ולשון הקודש:"
+ ],
+ [
+ "אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית
מדהוא לשון יפה. הא לתפרן בגידין ושיטמאו הידים [עי' פ\"א דשבת גזירה ו'] שניהן שוין. מיהו האידנא נשתבש לשון יווני הישן בדיאלעקטא שונים, ולהכי אין ס\"ת נכתבת רק בכתב ולשון אשורית [רמב\"ם פא מתפילין]:"
+ ],
+ [
+ "למרובה בגדים
דמיאשיהו המלך ואילך, נגנז שמן המשחה, שנעשה רק ע\"י משרע\"ה, ושוב לא נמשח שום כה\"ג, רק מתלבש בח' בגדים ועובד [כשלהי יומא]:"
+ ],
+ [
+ "אלא פר הבא על כל המצות
דרק כה\"ג המשוח, אם הורה היתר באיסור כרת, ועשה כהוראתו מביא פר. משא\"כ מרובה בגדים מביא רק כשבה לחטאת כשאר הדיוט. הא לשאר דברים שוין:"
+ ],
+ [
+ "אין בין כהן משמש לכהן שעבר
ר\"ל כהן הגדול שנטמא סמוך ליו\"כ והקימו אחר לשמש תחתיו ביו\"כ, כשחוזר ראשון לעבודתו, הראשון שחזר לעבודתו נקרא משמש, והשני עבר:"
+ ],
+ [
+ "אלא פר יום הכפורים
שהכה\"ג מקריבו ביו\"כ:"
+ ],
+ [
+ "ועשירית האיפה
י\"ב חלות שמקריבין בכל יום משל כה\"ג המשמש, מחציתן בבוקר ומחציתן בערב. הא לשאר דיני כה\"ג שניהן שוין. ואפילו כה\"ג שנפסל ע\"י מום קבוע, כל דיני כה\"ג עליו [כהוריות ד\"י ב']:"
+ ],
+ [
+ "אין בין במה גדולה
במת צבור שהיה בנוב וגבעון קודם שנבנה המקדש:"
+ ],
+ [
+ "לבמה קטנה
במת יחיד בזמן היתר במות, דהיינו קודם בניין הבית בשילה, ואחר שנחרב שילה בימי עלי קודם שנבנה המקדש בירושלים:"
+ ],
+ [
+ "אלא פסחים
וה\"ה כל קרבן שתלוי בזמן, קרבין רק בבמת צבור. ושאר חובות בין של צבור בין של יחיד לא הקריבו כלל קודם בניין המקדש [זבחים י\"ז ב']:"
+ ],
+ [
+ "קרב בבמה
במת יחיד:"
+ ],
+ [
+ "אין בין שילה
בעוד המשכן והמזבח בנוי שם:"
+ ],
+ [
+ "לירושלם
ולאחר שנבנה שם ביהמ\"ק:"
+ ],
+ [
+ "בכל הרואה
בכל מקום שיכול לראות משם את שילה, משא\"כ בגלגל נוב וגבעון הרי הותרו הבמות, והיו קדשים קלים נאכלין בכל ערי ישראל כריש [פרק י\"ד דזבחים], ומעשר שני בגלגל עדין לא היו חייבים מדלא היה המשכן בגלגל רק י\"ד שנה, ולא חלקו עוד א\"י, והרי לא נתחייבו במעשרות עד אחר ירושה וישיבה [כרש\"י זבחים קי\"ב ב']. ובנוב וגבעון פליג התם בגמרא [קי\"ט א'] י\"א דלא היה נאכל כלל, רק נפדה, ושמרו המעות עד שנבנה המקדש בירושלים, וי\"א שמעשר שני היה נאכל בכל ערי ישראל בזמן נוב וגבעון [ועי' תוס' שם ד\"ה באו]. אבל אילה\"ק מה דהוה הוה. י\"ל דין דירושלים קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "וכאן וכאן קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים
ר\"ל חומות העזרה:"
+ ],
+ [
+ "קדושת שילה יש אחריה היתר
דכשחרבה הותרו הבמות:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הקורא את המגילה למפרע
שקרא תחילה מה שכתוב בסוף:"
+ ],
+ [
+ "קראה תרגום
ואינו מבין התרגום, או בכל וכו':"
+ ],
+ [
+ "לא יצא
הא דלא כלל תנא למפרע עם הנך בחד בבא. ה\"ט, משום דברישא טעמא לחוד, מהיקישה דזכירה לעשייה, דשניהן למפרע לא. ועל פה ואינך טעמא לחוד מדכתיב ככתבם וכדקאמר בש\"ס:"
+ ],
+ [
+ "אבל קורין אותה ללועזות בלעז
אם מבין הלשון ההוא:"
+ ],
+ [
+ "והלועז ששמע אשורית
שכתובה בכתב ולשון הקודש [תר\"ץ]."
+ ],
+ [
+ "קראה סירוגין
דהיינו ששהה באמצע קריאה אפילו כדי לגמור כולה:"
+ ],
+ [
+ "ומתנמנם
ר\"ל או שקראה [שלוממערנד]:"
+ ],
+ [
+ "יצא
וה\"ה בסח באמצע הקריאה. מיהו גוערין במסיח. אבל שומע שסח, ותוך כך לא שמע, לא יצא [שם]:"
+ ],
+ [
+ "היה כותבה
וקורא כל פסוק במגילה כשירה קודם שיכתבנו. אף שמפסיק בכתיבה, יצא:"
+ ],
+ [
+ "דורשה ומגיהה
ר\"ל או שקורא כל פסוק ודורש בו. אף שמפסיק בדיבור. או שקורא הפסוק ומגיהו, שמפסיק במלות מגומגמות:"
+ ],
+ [
+ "אם ביון לבו
לצאת בקריאתו:"
+ ],
+ [
+ "היתה כתובה בסם
מין אדמה:"
+ ],
+ [
+ "ובסיקרא
[ראטהשטיין]. וי\"א [מענניא]:"
+ ],
+ [
+ "ובקומוס
[גוממי]:"
+ ],
+ [
+ "ובקנקנתום
[פיטריאל]:"
+ ],
+ [
+ "על הנייר
שנעשה מעשבים:"
+ ],
+ [
+ "ועל הדפתרא
עור שלא נעבד כראוי:"
+ ],
+ [
+ "עד שתהא כתובה אשורית על הספר
[פערגאמענט]:"
+ ],
+ [
+ "ובדיו
[דינטע] שחורה שמתקיים שחרותו על הקלף, והכי קיי\"ל [י\"ד רי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "בן עיר
שזמן קריאתו בי\"ד:"
+ ],
+ [
+ "שהלך
קודם בליל י\"ד:"
+ ],
+ [
+ "לכרך
שזמן הקריאה שם בט\"ו:"
+ ],
+ [
+ "אם עתיד לחזור למקומו
ר\"ל אם כשיצא היה דעתו לחזור למקומו ביום קריאת המקום שהלך לשם, ואח\"כ נתעכב שם ולא חזר אז:"
+ ],
+ [
+ "קורא כמקומו
כחובת מקומו, אף שקורא אותה שלא במקומו:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו קורא עמהן
ויש לדקדק מה שייכות יש למשנה זאת עם מה שלפניה ומה שלאחריה וטפי הו\"ל למנקטא לעיל פ\"א ואחר מ\"ב. וצ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר מאחר הדברים האלה
וקיי\"ל כר\"מ [תר\"ץ]. ובנשתתק הש\"ץ באמצע הקריאה, הב' חוזר לראש, וא\"כ ברכה ראשונה [רמג\"א תרצ\"ב]. ולשבו\"י [תשו' מ\"ב], וכ\"כ לאליהו רבה, א\"צ לחזור לראש:"
+ ],
+ [
+ "הכל כשרין לקרות את המגילה
לאתויי נשים. וקיי\"ל דאשה אפילו לעצמה לא תקרא, רק תשמע מאיש [תרפ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה מכשיר בקטן
ס\"ל דבהגיע לחנוך חייב מדרבנן, ופוטר לגדול שג\"כ חייב במגילה רק מדרבנן. ורבנן ס\"ל עכ\"פ קטן במגילה הו\"ל תרי דרבנן, ואינו פוטר לגדול דחייב בחד דרבנן. ולרמב\"ן טעמיה דת\"ק דקטן לאו בר חיובא כלל, ואין המצוה רק על אביו לחנכו. וקיי\"ל דאינו פוטר:"
+ ],
+ [
+ "ולא טובלין
כל הטמאים הצריכים ספירת ז\"י קודם טבילה, כטמא מת, מצורע, זב וזבה [שבת קכ\"א א'] וכ\"כ טבילת גרים ועבדים [י\"ד רס\"ח ע\"ש ולכן לא הבנתי מה נתקשה רתוי\"ט למה נקט תנא טבילה קודם הזייה. ולמה לא רצה לתרץ מדיש חייבי טבילות שביום שא\"צ הזייה, כזיבה וצרעת]. מיהו כל טמא שטובל אחר יום ז', טובל אפי' בלילה. וכ\"כ כל טמא שא\"צ ספירת ז' כבעל קרי ונוגע בשרץ ונבילה וכדומה, טובל מתי שירצה [עי' ראב\"ד פ\"א ממקואות]. וכ\"כ נדה ויולדת שטבילתן בלילה דוקא, היינו שלא תטבול קודם שעברו לה ז\"י שלמין. אבל מותרת לטביל אח\"כ אפי' ביום. וי\"א דהאי אין טובלין דנקט תנא אטבילות האזוב במי הזאה קאי, להזותו על הטמא. וכ\"ש טבילת הגוף כנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ולא מזין
מי פרה על הנטמא במת:"
+ ],
+ [
+ "וכן שומרת יום כנגד יום
דכשרואה דם בי\"א יום שבין נדה לנדה, שומרת יום בטהרה. נגד ראיית יום א' או ב' שראתה דם, ועי' בהקדמתי לטהרות סי' ע':"
+ ],
+ [
+ "בשר
דאז כבר מחשב יום, רק לכתחילה אסור מדאין הכל בקיאין בו עד שתנץ החמה:"
+ ],
+ [
+ "כל היום כשר לקריאת המגילה
שחייב לקרותה ביום ובלילה:"
+ ],
+ [
+ "ולמוספין
הקרבת קרבן מוסף:"
+ ],
+ [
+ "ולוידוי הפרים
פר העלם דבר של צבור כששגגו הסנהדרין והתירו איסור כרת שמביאין הצבור פר, וכ\"כ פר כהן המשיח כששגג כנ\"ל [עי' ע\"א סי' נ'] שמביא פר, שניהן צריכין סמיכה בב' ידים על ראש הקרבן קודם שחיטה, ומתוודין עליהן החטא שחטאו:"
+ ],
+ [
+ "ולוידוי המעשר
בערתי הקודש מהבית [עי' מעשר שני פ\"ה מ\"י]:"
+ ],
+ [
+ "ולוידוי יום הכפורים
שסומך כה\"ג ידיו על פרו ומתודה עליו חטאותיו. וכ\"כ סומך ידיו על שעיר המשתלח ומתוודה חטאות הצבור:"
+ ],
+ [
+ "לסמיכה
שכל קרבנות היחיד שיקריב חובה או נדבה, סומך ידיו על ראשו קודם שחיטה [חוץ מבכור מעשר ופסח כמנחות ד\"צ ב']. והלכה למשה מסיני דאין סמיכה בקרבנות צבור רק בשעיר המשתלח ופר העלם דבר של צבור, שבאלו הב' ג' מהסנהדרין סומכין עליו זא\"ז [שם]. וכל הסומכין מתוודין, על חטאת ואשם החטא שחטאו, ועל עולה עון עשה ול\"ת שניתק לעשה [כיומא דל\"ו א'], ועל תודה ושלמים אומר דברי שבח להקב\"ה:"
+ ],
+ [
+ "לשחיטה
של הקרבנות:"
+ ],
+ [
+ "לתנופה
שמניף העומר. וכמו כן חזה של שלמים קודם שנותנה לכהן, צריכה תנופה, דהיינו מוליך ומביא, מעלה ומוריד:"
+ ],
+ [
+ "להגשה
מגיש המנחה לקרן מערבית דרומית של מזבח, ואח\"כ קומץ [ומ\"ש התוי\"ט דהגשה כשירה בזר כעין שחיטת קרבן, תמוה מאוד שהוא אחמ\"כ נגד גמ' ערוכה [סוטה די\"ד ב'] דאמרינן וזאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן, בהגשה הכ' מדבר וצ\"ע]:"
+ ],
+ [
+ "לקמיצה
קמיצת המנחה:"
+ ],
+ [
+ "ולהקטרה
הקטרת הקומץ:"
+ ],
+ [
+ "ולקבלה
קבלת דם הקרבן במזרק:"
+ ],
+ [
+ "ולהזייה
הזיית דם הקרבנות על מזבח החיצון. או בפנים לקרבנות שצריכים כך:"
+ ],
+ [
+ "ולטהרת המצורע
בב' צפרים:"
+ ],
+ [
+ "ולהקטר חלבים ואיברים
של קרבנות היום:"
+ ],
+ [
+ "כשר כל היום
לאתויי סידור לחם הפנים וב' בזיכין שמניחין עליהן. אבל תמיד ופסח, כבר פירש בה הכתוב שעה מיוחדת, ומה\"ט לא קשה נמי אהך כללא מק\"ש של שחרית דאינה כשרה כל היום. י\"ל דלא תני רק הנך שלא קבע להן תורה זמן, אבל ק\"ש כתיב בקומך דהיינו בשעה שבני אדם קמים. [ולא נקט לאתויי' הנך דמשנה ד'. דלא רצה תנא למנקט רק הנך דכשעבר יומם בטלו או אותן דאין זמנן קבוע כלל היום. משא\"כ מלין וטובלין ומזין זמנן קבוע, וגם אח\"כ כשרין]:"
+ ],
+ [
+ "כשר כל הלילה
לאתויי אכילת פסח. ורק מדרבנן אסור מחצות [כריש ברכות] [ולא נקט לאתויי טבילת נדה ויולדת מטעמא דאמרן בסי' מ\"ח. משא\"כ טבילת נדה ויולדת גם אח\"כ כשירה. ושאלני מהו' משה טארן נ\"י דלמה לא נקט ק\"ש. ונ\"ל משום דקיי\"ל [א\"ח רל\"ה] דאפילו קרא אחר עלות השחר קודם נץ החמה יצא. והא דלא תנא מגילה דאחר עלוה\"ש לא יצא [כרמג\"א רתרפ\"ז]. היינו מדעוקר מצותו ביום. והא דלא תני תפלת ערבית. י\"ל דמדקיי\"ל [א\"ח רל\"ז] שהיא רשות]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בני העיר שמכרו רחובה של עיר לוקחין בדמיו בית הכנסת
דעי\"ז מעלין בקדושת הדמים, וכן כולן. מיהו קיי\"ל דרחוב אין בה שום קדושה, אע\"ג שמתפללין בה בתעניות [כפ\"ב דתענית], אקראי בעלמא הוא [קנ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "בית הכנסת לוקחין תיבה
ר\"ל ארון הקודש [או שולחן שקורין עליו]. מיהו ארון הבנוי בכותל כעין שלנו, י\"א דאין לו רק קדושת ביה\"כ [קנ\"ד ס\"א]. וכ\"כ כל כלי ביה\"כ, וספסלין ופרוכת, רק קדושת ביה\"כ יש להן [קנ\"ג מג\"א ט\"ו, וקנ\"ד ו']. ודוקא ביה\"כ של כפרים נמכר. אבל של כרכים, כיון שנבנה לצורך רבים דאתו לשם מעלמא, אסור למכרה כלל. ואפילו של כפרים, אם לא יבנו אחרת תחתיה, אסור למכרה [קנ\"ג ס\"ז]. ונקרא כפר, כל מקום שאין מתקבצין שם רבים להשהות שם זמן מה, כביריד [מעססע בל\"א] וכדומה [מג\"א שם סקי\"ג]. מיהו האידנא, אפילו של כרכים נמכר בז' טובי העיר במעמד אנשי העיר, ודוקא כשבנוה משלהן [שם סקל\"ז]. וכל שז' טוביה מוכרין בפרסום והקהל שותקין, הו\"ל כאילו עמדו שם [שם ס\"ז]. ובסתרו ישנה לבנות חדשה, מותר למכור אבנים ועצים של הישנה שנסתרה אפילו לדבר חול, אבל רק בז' טוביה ובמעמד הצבור [שם סקכ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "תיבה לוקחין מטפחות
[מענטעלכען] של ס\"ת:"
+ ],
+ [
+ "מטפחות לוקחין ספרים
ר\"ל כל שכתוב כל חומש לבדו. וכ\"כ ס\"ת שיש בו טעות [י\"ד רפ\"ב י\"ח, וכ\"כ הרמב\"ם פ\"י מס\"ת, וצ\"ע אם לכל מילי דינה רק כחומשין] וכן נביאים וכתובים. אמנם ספרים הנדפסים, י\"א דקדושתן כבכתב [רט\"ז י\"ד רע\"א סק\"ח, ורפ\"ב סק\"י. ומג\"א א\"ח ל\"ב נ\"ז, וקנ\"ד י\"ד, ורפ\"ד, ושל\"ד ט\"ז וי\"ז. ותשובה מ\"ב סצ\"ט, ותשובה מנחם עזריה צ\"ג]. וי\"א דבשעת הדחק מותר לשמש מטתו בחדר שמונחים שם ספרים הנדפסים [תשובה חו\"י ק\"ו וקפ\"ד] ובאפשר יכסם במטפחת:"
+ ],
+ [
+ "בית הכנסת לא יקחו את הרחוב
ובז' טוביה במעמד הצבור, הכל שרי [קנ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "וכן במותריהן
בגבו מעות לצורך קדושה א', וקנו והותירו, אסור לשנות הנותר לדבר אחר. דאע\"ג דהזמנה לאו מלתא. היינו לעניין שיהיה קדושה במעות עצמן, אבל מצד נדרו, חייב שיהיו לדבר שהקדישן [ט\"ז שם ס\"ק ב']. עוי\"ל דעכ\"פ אסור לשנותן בלי דעת בני העיר [מג\"א סק\"ה]. מיהו במכר קדושה אחת יש אוסרין לקנות בדמיה קדושה אחרת השוה לה אף שהתנו שכשירצו יחזרוה ויש מתירן [שם]:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו אם כן אף לא מעיר גדולה לעיר קטנה
דהוה נמי הורדה מקדושה דברוב עם הדרת מלך, ולר\"י דוקא מהקדש להדיוט שייך הורדה, וכ\"כ מקדושה לקדושה אחרת, כביהכ\"נ וס\"ת, אבל במין הקדושה בעצמה, אף דאיכא דעדיף מנה ליכא הורדה:"
+ ],
+ [
+ "שאם ירצו יחזירוהו
ואפילו משל רבים לשל רבים צריך תנאי, דמכירה בלי תנאי דרך בזיון הוא. אבל אי\"ל עכ\"פ כשיחזירה הלוקח, הרי דר בה הלוקח בריבית. י\"ל שיהיה התנאי שכשיחזירה ישיב ג\"כ דמי השכירות בשביל שדר שם:"
+ ],
+ [
+ "ולבית המים
למי רגלים ובית הכסא. והכי קיי\"ל. מיהו בנמכר בז' טוביה ובצבור, גם זה שרי [קנ\"ג ס\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "ועוד אמר רבי יהודה בית הכנסת שחרב
אע\"ג שחרב:"
+ ],
+ [
+ "אין מספידין בתוכו
וכשההספד לא' מגדולי העיר או קרוביו, אפילו בישובו מותר [קנ\"א ס\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ואין מפשילין
מותחין וגודלין:"
+ ],
+ [
+ "בתוכו חבלים
וה\"ה שאר תשמיש חול אסור שם, רק אורחא דמלתא נקט מדצריך להפשלת חבלים רחבת ידים, מפשילין בביה\"כ:"
+ ],
+ [
+ "ואין פורשין לתוכו מצודות
דמדאין העופות שם מושבתין, יקננו שם:"
+ ],
+ [
+ "ואין עושין אותו קפנדריא
[דורכגאנג] בלשון יון:"
+ ],
+ [
+ "עלו בו עשבים לא יתלוש
לאכלן ולהאכילן לבהמה:"
+ ],
+ [
+ "מפני עגמת נפש
נ\"ל דמהש\"ס נראה דחדא קאמר, וה\"ק, לא יתלוש מפני עגמת נפש, דאז תולש ומסירן ממקומן, דעי\"ז לא יהיה עגמת נפש כל כך, אלא תולש ומניחן במקומן, דאז יהיה ניכר טפי העגמת נפש בהנחה. דאילו כשלא יתלשם, יחשבו שמניח העשבים עד שהבהמה תצטרך להן, אבל כשתולשין ומניחן במקומן, יזכרו עי\"ז כי המקום קדוש והעשבים אסורים ויתעוררו לבנותה. מיהו בבנאוה במקום אחר א\"צ לתלוש רק עושין גדר סביב המקום, כדי שישאר בנקיות [קל\"א רט\"ז סק\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ראש חדש אדר
הסמוך לניסן:"
+ ],
+ [
+ "קורין
למפטיר:"
+ ],
+ [
+ "בפרשת שקלים
בכי תשא. משום דבא' באדר משמיעין על השקלים [כריש שקלים]:"
+ ],
+ [
+ "חל להיות בתוך השבת
ר\"ל תוך שאר ימי השבוע:"
+ ],
+ [
+ "מקדימין לשעבר
ר\"ל אז קורין כן בשבת שלפני ר\"ח:"
+ ],
+ [
+ "ומפסיקין לשבת אחרת
ר\"ל מפסיקין מלהפטיר בד' פרשיות, בשבת שאחר ר\"ח:"
+ ],
+ [
+ "בשניה
ר\"ל שנייה לההפסקה או שנייה לפרשת שקלים עצמה, כשחל ר\"ח אדר בשבת:"
+ ],
+ [
+ "זכור
ר\"ל בשבת שקודם פורים, קורין למפטיר זכור את אשר עשה לך עמלק. וזה כדי להזכיר ענין עמלק קודם למעשה המן שהיה ג\"כ עמלקי:"
+ ],
+ [
+ "בשלישית פרה אדומה
ר\"ל בשבת שאחר פורים קורין פרשת פרה. וזה כדי להזהיר לישראל להטהר לעשות הפסח בזמנו. וי\"א דזכור ופרה דאורייתא [תרפ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ברביעית החדש הזה לכם
מדהוא סמוך לניסן. כדי להזהיר על הפסח:"
+ ],
+ [
+ "בחמישית חוזרין לכסדרן
ר\"ל חוזרין לקרוא למפטיר כסדר הפרשיות המורגל:"
+ ],
+ [
+ "לכל מפסיקין
ר\"ל כל המועדות כשחלין בשבת מפסיקין בסדר הקבוע בהפטורת, וקורין מעניינו של יום. ובחלין תוך השבוע בב' וה', מפסיקין בסדר קריאת הפרשיות:"
+ ],
+ [
+ "ובפורים
כשחל בשבת לבני כרכין:"
+ ],
+ [
+ "בתעניות ובמעמדות
כשחלין תוך השבוע בב' וה', מפסיקין מלקרות פרשת השבוע וקורין מעניינו של יום:"
+ ],
+ [
+ "וביום הכפורים
כשחל בשבת מפסיקין מלקרות פרשת השבוע וההפטורה שלה וקורין מעניינו של יום. אף שדומה לשאר שבת בעניין מלאכה. ומכ\"ש בשאר יו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "בפסח
בא' בפסח:"
+ ],
+ [
+ "קורין בפרשת מועדות של תורת כהנים
וקיי\"ל לקרות בימי פסח, *משך *תורא, *קדש *בכספא, *פסל *במדברא, *שלח *בוכרא. והוא סי'. דהיינו ביום א' דפסח קורין *משכו וקחו לכם. בב' *שור או כשב או עז כי יולד. בג' *קדש לי כל בכור. בד' אם *כסף תלוה. בה' *פסל לך. בו' וידבר ה' אל משה *במדבר וגו' ויעשו בני ישראל את הפסח. בז' ויהי *בשלח. בח' *כל הבכור. וטעם קריאה כזו, הוא, משום דבראשון, הוא יום אכילת הפסח ולא תותירו ממנו לבוקר, לכן ראוי לקרות פרשתו בתורה. וביום ב' שהוא זמן ספירת העומר, קורין פרשת שור או כשב, דכתיב בה וספרתם לכם. ובימי ג' ד' ה' ו' קורין מענייני פסח, כפי סדר כתיבתן בתורה. ובז' שעברו בו בים, קורין ויהי בשלח. ובח' קורין כבכל אחרון של יו\"ט כל הבכור, מדכתיב בה ולא יראה את פני ה' ריקם, דאז ראוי להזכיר להעם להביא עולות ראייה ושלמי חגיגה, דאח\"כ אי אפשר להביאן. והאידנא נמי עושין זכר למקדש. מיהו כשחל יום ג' דפסח בשבת, מקדימין לקרות פסל ביום ג', מדנזכר בו שבת רק מתחילין מן ראה אתה אומר אלי, שלא לצמצם בפסוקים בקריאת שבת. ובימי ד' ה' ו' קורין, קדש, בכספא, במדברא:"
+ ],
+ [
+ "בעצרת שבעה שבועות
ולדידן קורין זה למפטיר. ובס\"ת קמא ביום ראשון בחודש השלישי משום שאז היה מתן תורה. וביום ב' קורין כל הבכור מטעם הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "בחדש השביעי באחד לחדש
ר\"ל כל פרשת שור או כשב, שנזכר שם גם בחדש השביעי. דאי\"ל דכוונת המשנה רק לפרשת בחדש השביעי דהרי אין בו בכדי קריאת חמש קרואים, ואין לדחוק דס\"ל הכא דולג או פוסק. ולדידן קורין זה למפטיר. ובס\"ת קמא ביום א' וה' פקד את שרה, דבר\"ה נפקדה. וביום ב' קורין בעקידה, כדי שיזכר לנו הקב\"ה עקידתו. ולכן קורין ב' פרשיות אלו כסדרן בתורה:"
+ ],
+ [
+ "ביום הכפורים אחרי מות
זהו בשחרית, משום שבפרשה זו נזכר עבודת היום, ונשלמה פרים שפתינו. ובמנחה קורין בפרשת עריות מפני שכל העם מקובצים אז והנשים מקושטות, שלא יסתכל בהם ויבוא לידי חטא [כיומא די\"ט ב', כך נ\"ל]. ועוד שאין לך חטא שקשה לפרוש ממנו כעריות שיצרו תקפו מלשוב, להכי יזכירו להנכשל חומר ענשם שישוב. ומפטירין ביונה, לומר שאל יתיאש החוטא, שהרי בני נינוה נתקבלו אף לאחר גזר דין:"
+ ],
+ [
+ "קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים
שור או כשב. וכמו כן ביום השני:"
+ ],
+ [
+ "בקרבנות החג
ביום א' דחהמ\"ס כהן קורא ביום השני, ולוי ביום השלישי, וישראל ביום הרביעי, והד' ביום השני וביום השלישי. וכן בכל יום כהן ולוי בספיקא דיומא, וישראל ביום שלאחריו, והרביעי חוזר וקורא כל הספיקא של יום ההוא. ובה' דחה\"מ, שהוא הושענא רבה, כהן קורא ביום ה', ולוי ביום ו', וישראל ביום ז', והד' ביום ו' וביום ז' [תרס\"ג]. וביום ח' דסוכות שהוא שמיני עצרת, קורין האשכנזים עשר תעשר, מדאז זמן המעשרות. ובשמחת תורה קורין וזאת הברכה, כדי לסיים המועדות עם ברכת משרע\"ה לישראל [ר\"ן]:"
+ ],
+ [
+ "בחנוכה בנשיאים
ביום א' כהן קורא ויהי ביום כלות משה עד סוף הפרשה, ולוי וישראל ביום הראשון. ביום ב' כהן ולוי ביום השני, וישראל ביום המחרת. וכן בכל יום. בח' כהן ולוי ביום השמיני, וישראל כל השאר, עד כן עשה את המנורה [תרפ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "במעשה בראשית
עי' [תענית פ\"ד מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ברכות וקללות
אם בחוקותי עד אחר התוכחה. ואנו נוהגין לקרות ויחל:"
+ ],
+ [
+ "אין מפסיקין בקללות
ר\"ל לא יקראוהו לב' אנשים:"
+ ],
+ [
+ "בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין כסדרן
בסדר של שבת הבא:"
+ ],
+ [
+ "ואין עולין להם מן החשבון
דבשבת חוזר וקורא מה שקרא בב' וה':"
+ ],
+ [
+ "מצותן שיהו קורין כל אחד ואחד בזמנו
ר\"ל מענין זמנו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הקורא את המגילה
אחר ששנה מה קורין בכל חג, שונה כאן היאך קוראין: והתחיל במגילה, דמכילתן היא:"
+ ],
+ [
+ "ויושב
ר\"ל רצה עומד רצה יושב, מיהו ש\"ץ קורא דוקא בעמידה, מפני כבוד הצבור [תר\"ץ]. והקורא בתורה בצבור, אפילו לסמוך עצמו אסור. וי\"א דבתורה בצבור אפילו בדיעבד לא יצא בקרא מיושב [קמ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "קראוה שנים
ביחד:"
+ ],
+ [
+ "יצאו
הקוראים והשומעין. דאע\"ג דתרי קלי לא משתמעי, מגילה דחביבה יהבי דעתייהו [תר\"ץ]. וה\"ט נמי דברכת כהנים שאומרים אותה כמה כהנים יחד:"
+ ],
+ [
+ "מקום שנהגו לברך יברך
לאחריה. אבל לפניה מצוה לברך. ונוהגין לברך שלשה ברכות לפניה וא' לאחריה, בין ביום בין בלילה [תרצ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "אין פוחתין ואין מוסיפין עליהן
בב' וה' מפני בטול מלאכה לעם, ובשבת במנחה מפני הדרשה שדורשים אז [כסי' ר\"ץ, ועסי' תקכ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "ולאחריה
ר\"ל הכהן מברך לפניה, והאחרון מברך ברכה שלאחריה, וכל שאר הקורין לא יברכו כלל. דכולהו חדא מצוה נינהו. והאידנא כל א' מברך לפניה ולאחריה, מגזרת הנכנסין והיוצאין באמצע קריאה, שלא יטעו לומר שאין מברכין על הס\"ת רק בברכה א' לפניה או לאחריה [קל\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "קורין ארבעה
כדי שיהיה לסימן דבחוה\"מ מותר רק מלאכת דבר האבוד. וכמו כן בר\"ח נשים נזהרות ממלאכה [תי\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ולאחריה
אף שהוסיפו א':"
+ ],
+ [
+ "ביום טוב חמשה
לסימן דמותר רק צורך אוכל נפש:"
+ ],
+ [
+ "ביום הכפורים ששה
לסימן דאסור בו כל מלאכה בכרת:"
+ ],
+ [
+ "בשבת שבעה
לסימן ששבת חמור יותר מיו\"כ, שחייב בו על כל מלאכה סקילה:"
+ ],
+ [
+ "מברך לפניה ולאחריה
אף שהוסיפו הרבה לקרות:"
+ ],
+ [
+ "אין פורסין את שמע
כך נקרא מה שנהגו אז, דאחר גמר התפלה, עומד אחד, אפילו מאותן שכבר התפללו [ותוס' מסתפקין בזה], ואומר קדיש וברכו, וברכה ראשונה דהיינו יוצר אור עד יוצר המאורות מדאומר בה קדושה, ואח\"כ אומר אבות וגבורות וקדושה [וי\"א שגומר כל השמונה עשרה]. ועושין כל זה כדי להוציא מי שלא שמע קדיש וברכו וקדושה בצבור. ונקרא פורס, לשון פרוסה. שאינו אומר רק קצת מהמחוייב, דהיינו רק ברכה א' מב' ברכות שלפני הק\"ש. וזה, משום שאמר ברכו [להוציא השומע], צריך שיאמר עכ\"פ ברכה א'. ואנן קיי\"ל דסגי שיענו הקהל על ברכו, ברוך ה' המבורך לעולם ועד, וא\"צ שיאמר ברכה ראשונה. מיהו לפי מנהגינו. עדיף טפי שיפרסו על שמע קודם תפלת ש\"ץ בקול, דלהוי נמי הש\"ע של הש\"ץ על אמירת ברכו של הפורס [ס\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "ואין עוברין לפני התיבה
נ\"ל דלהכי נקט לה בתר פורס שמע, דקמ\"ל דאפילו הפורס שמע אין עובר לפני התיבה לומר השמונה עשרה, בפחות מיו\"ד:"
+ ],
+ [
+ "ואין נושאין את כפיהם
בברכת כהנים:"
+ ],
+ [
+ "ואין קורין בתורה
בצבור:"
+ ],
+ [
+ "ואין מפטירין בנביא
טעם כולהו, משום דמילי דקדושה נינהו, וכל קדושה צריך י':"
+ ],
+ [
+ "ואין עושין מעמד ומושב
כך נהגו, כשהוציאו המת ישבו ז' פעמים בביה\"ק, ואמרו כל פעם קנות והספד, כנגד ז' הבלים שבקהלת. ובכל פעם שעמדו, אמר א' \"עמדו יקרים עמדו\". וקודם שישבו, אמר \"שבו יקרים שבו\". ולהכי נקרא מעמד ומושב, ועכשיו נהגו רק להעמיד המטה ג\"פ, ביום של תחנון, כדי להבריח המזיקין [י\"ד שנ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ואין אומרים ברכת אבלים
דכשחזרו מהלוויה, עמדו כולם יחד ברחוב, ועמד א' ואמר ברכה להאבלים [ככתובות ד\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ותנחומי אבלים
דאחר הברכה הנ\"ל, כל העם עומדין שורות אחורי שורות, כל משפחה לבד, ואין שורה פחותה מיו\"ד, והאבל עובר לפניהן, או הן עוברין בצד שמאל של האבל. וכל א' א\"ל תתנחם מהקב\"ה [כסנהדרין י\"ט א']:"
+ ],
+ [
+ "וברכת חתנים
ז' ברכות:"
+ ],
+ [
+ "ואין מזמנין בשם
לומר נברך אלהינו:"
+ ],
+ [
+ "פחות מעשרה
וכולהו משום כבוד הצבור:"
+ ],
+ [
+ "ובקרקעות
שהקדיש, כשרוצה לפדותה:"
+ ],
+ [
+ "תשעה וכהן
ר\"ל צריך שישומו י', ואחד מהן יהיה כהן. וזה מגזירת הכתוב:"
+ ],
+ [
+ "ואדם
ר\"ל אדם שהקדישו שוויו בזמן המקדש, דאז נישום כעבד כמה שוה:"
+ ],
+ [
+ "כיוצא בהן
ר\"ל צריך נמי שישומוהו ט' וכהן:"
+ ],
+ [
+ "הקורא בתורה
בצבור:"
+ ],
+ [
+ "לא יפחות משלשה פסוקים
כנגד תנ\"ך לרמז שכולם כלולים בה:"
+ ],
+ [
+ "לא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד
דכשחזרו מבבל נשתכח מהם לשון הקודש, ותיקן עזרא שיתרגמו לעם כל פסוק בלשון ארמי שהורגלו לו בבבל. והאידנא לא נהגו כך מדאין מבינין אותו הלשון, ואין מתרגמין ג\"כ בלשון שמבינים, מדאין יכולה להתפרש יפה בלשון אחר בקיצור הראוי, רק בארמית שנתקן מעזרא ברוח הקודש [טא\"ח קמ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ובנביא שלשה
ר\"ל אפילו רוצה להתרגם ג' פסוקים יחד רשאי. דבנביא לא חיישינן שידלג, מדאין שם הוראה כבתורה:"
+ ],
+ [
+ "מדלגין בנביא
לקפוץ בקריאתה מעניין לעניין אחר:"
+ ],
+ [
+ "ואיך מדלגין בתורה
שמא יתבלבל ע\"י הדלוג. מיהו בעניין אחד, מותר לדלג:"
+ ],
+ [
+ "עד כדי שלא יפסוק המתורגמן
ר\"ל בין המדלג בתורה בעניין אחד, או בנביאים בב' עניינים, אינו רשאי לשהות בינתיים רק בכדי שישלים המתורגמן תרגומו, דגנאי לצבור שימתינו בשתיקה:"
+ ],
+ [
+ "המפטיר בנביא הוא פורס על שמע
משום דמפטיר אינו חשיבות, עשו לו כבוד זה:"
+ ],
+ [
+ "והוא עובר לפני התיבה
ר\"ל שאומר ג\"כ השמונה עשרה אחר פריסת שמע [ובמסכת סופרים פי\"ד הלכה ח' יש עוד עי' על זה, שאותו שמפטיר אומר ג\"כ שמע של ס\"ת, שמוציא הס\"ת ואומר שמע ישראל וגו']:"
+ ],
+ [
+ "והוא נושא את בפיו
אם הוא כהן. דא' מהכהנים מתחיל, ואחריו מתחילין כולן, וכן כשמסיים הוא, מסיימין כולם:"
+ ],
+ [
+ "ואם היה קטן
אותו שמפטיר:"
+ ],
+ [
+ "אביו או רבו עוברין על ידו
ר\"ל בשבילו:"
+ ],
+ [
+ "קטן קורא בתורה ומתרגם
וקיי\"ל דאין הקטן רשאי להיות קורא בצבור עד שיביא ב' שערות. אבל שיהיה בכלל הקרואים, י\"א דוקא אחר שלישי רשאי ואנן נוהגין דרק להיות מפטיר מותר [מג\"א רפ\"ב סק\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ואינו עובר לפני התיבה
דמדאינו בר חיוב, אינו מוציא לאחרים עד שיהיה בן י\"ג שנה ויום א'. ובתפלת ערבית תלוי במנהגא [שם סנ\"ג סקי\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ואינו נושא את כפיו
יחידי. דגנאי הוא לצבור שיהיו כפופין לברכת קטן. וקיי\"ל דאפילו בן י\"ג שנה, כשלא הביא ב' שערות אינו נושא כפיו רק עם כהנים אחרים [קכ\"ח סק\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "פוחח
שבגדיו קרועין מאד ונראה בשרו:"
+ ],
+ [
+ "ואינו נושא את כפיו
מפני כבוד הצבור [נ\"ג]. ונ\"ל דכל כבוד הצבור, אין ר\"ל כבוד של הצבור שראוי להם, אלא ר\"ל הכבוד שחייבין הצבור לכבד את ה', שראוי להיות כראוי. ונ\"מ שאינן יכולים למחול, ואפ\"ה פורס את שמע מדאינו רק בשביל יחיד שהתאחר לבוא לביהכ\"נ. ומתרגם מדאינו צריך רק לע\"ה, שאינן נקראין צבור. [ועי' א\"ח נ\"ג רט\"ז סק\"ב ורמג\"א סק\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "סומא פורס את שמע
אף שבכללה אומר יוצר המאורות והרי לא נהנה מהן. עכ\"פ נהנה מהן ע\"י שיראוהו אחרים על ידן בדרכו:"
+ ],
+ [
+ "אינו פורס על שמע
וקיי\"ל כת\"ק ס\"ט ב']:"
+ ],
+ [
+ "כהן שיש בידיו מומין
וה\"ה בפניו ורגליו אף שמכוסים במקום שאין מנהג לכסותן. רק נקט ידיו לרבותא, דסד\"א כשיסתכלו בידים שנושאין לא יסיחו דעתם, קמ\"ל. או נ\"ל דלרבותא דהיתירא נקט ידיו. דמדנקט בסיפא טעמא שלא יסתכלו בו, משמע דברגיל בעיר, דליכא חשש שיסתכלו בו, מותר [כסי' קכ\"ח], להכי קמ\"ל אפילו ידיו, שמגולה מומו להדיא, שרי ברגיל בעירו:"
+ ],
+ [
+ "לא ישא את כפיו
שלא יסתכלו לראות החידוש ויסיחו דעתם. מיהו בדש בעירו, או במנהג המקום שישלשלו הכהנים הטלית על ידיהם, שרי [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ופואה
מיני צבעונים:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהעם מסתכלין בו
והכי קיי\"ל. מיהו אם רוב העיר מלאכתן בכך, או שדש בעירו, שרי [שם]:"
+ ],
+ [
+ "האומר איני עובר לפני התיבה בצבועין אף בלבנים לא יעבור
באותה תפלה, דקנסוהו מדחפץ באותה תפלה במנהגי עע\"ז:"
+ ],
+ [
+ "העושה תפלתו
תפילין שבראשו:"
+ ],
+ [
+ "עגולה
כאגוז או כביצה:"
+ ],
+ [
+ "סכנה
דאף בכביצה איכא סכנתא עכ\"פ כשהביצה זקופה, שכשיכנס בפתח, אפשר שיכה ראשו באסקופה בלי דעת, וירצץ התפילין את מוחו:"
+ ],
+ [
+ "ואין בה מצוה
שתגן עליו בשעת הסכנה, דהרי דוקא תפילין מרובעת הלממ\"ס [ל\"ב סל\"ט]. מיהו מין לא הוה כבסיפא, מדאין קראים מקפידין שיהיו דוקא עגולות:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו דרך המינות
ר\"ל כמנהג הקראים. דבאמת מצות תפילין של הראש על השער במקום שמוחו של תינוק רופס, והנחת של יד על הקיבורת נגד הלב [כ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ציפן זהב
ר\"ל ציפה הבתים בזהב, דפסול מדרבנן מדאין הבית רואה האויר [כא\"ח ל\"ב מ\"ח]. ולרש\"י ולר\"ב ור\"ן מיירי שחיפה הפרשיות בזהב. ותמהני א\"כ מין גמור הוא, דהרי עוקר המצוה לגמרי, דהרי בתים מעור הלממ\"ס [כשבת כ\"ח ב'] ועי' ב\"י בטור ל\"ב. ותו למה נקט זהב, מ\"ש זהב משאר. אע\"כ דטעם הפסול משום שאין הבית רואה את האויר, וקמ\"ל שפיר זהב, אע\"ג דבסוכה ולולב אמרינן כל לנאותו אינו חוצץ [כסוכה דל\"ז א']. התם במלתא דתליא בנגיעת גוף בגוף אחר. אבל הכא צריך להיות גלוי נגד האויר, והא מכוסה הוא. וכ\"ש בחיפה הבית בשאר מינים או [לאקק] עב כשיש בו ממש על הבית פוסל, כך נ\"ל [וענב\"י]:"
+ ],
+ [
+ "ונתנה על בית אונקלי
ר\"ל או שלבש התפילין על [ערמעל] של בגדו. וכוונתו כדי שיראה לכל אות שעל ידו:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו דרך החיצונים
קרוב למינות שמדקדק במצות בהפך ממה שקבלנו, דלדידן בית של ראש מצוה לגלות והוא מצפן בקשוטי זהב. ושל יד רשאי לכסות [כ\"ז], והוא דרש והיה לאות ומגלן, אבל מין לא הוה, די\"א דאינו חוצץ [מג\"א כ\"ז ה' ו' ח']:"
+ ],
+ [
+ "האומר יברכוך טובים
צדיקים:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו דרך המינות
דדבריו משמע נמי אלהים טובים, כאילו ח\"ו יש ב' רשויות [תוס'] [ורש\"י פי' דהוה דרך מינות מדאינו כולל רשעים בשבחו של מקום. ר\"ל לפענ\"ד שכופר שיש כח ביד הקב\"ה להביא צרות על הרשע שיהיה מוכרח גם הוא לברכו. אבל תמהני הרי כתוב וחסידיך יברכוך, יראי ד' ברכו את ד', וכדומה הרבה. וצ\"ע]. מיהו אע\"ג שהוא דרך המינות אין משתקין אותו כלקמן, מדאפשר לפרש כוונתו, שרק הצדיקים יודו בלב שלם על הטוב שייטיב להם בעה\"ז:"
+ ],
+ [
+ "על קן צפור יגיעו רחמיך
שאמרת שלח תשלח, כן תרחם עלינו. והרי דובר שקרים, דאף דרחמיו על כל מעשיו, עכ\"פ אין זה טעם המצוה, רק גזירה היא מלפניו, וטעם המצות נשגב משכל אנושי:"
+ ],
+ [
+ "ועל טוב יזכר שמך
גם זה שקר, דצריך לברך בשמחה גם על הרעות, שבלתי ספק יתגלגל ממנה טוב נעלם:"
+ ],
+ [
+ "מודים
מחזי כמודה לב' רשויות:"
+ ],
+ [
+ "המכנה בעריות
שמפרש הפסוק לא תגלה ערות אביך, דר\"ל לא תגלה קלון אביך. וכן כולם:"
+ ],
+ [
+ "משתקין אותו
שמגלה פנים בתורה שלא כהלכה:"
+ ],
+ [
+ "ומזרעך לא תתן לאעברא בארמיותא
שאומר שפי' הכתוב הוא שלא יבעל ארמית שתוליד בן למולך, דמפרש מלת להעביר לשון עיבור של אשה:"
+ ],
+ [
+ "משתקין אותו בנזיפה
דבפירושו זה מיקל בשאר עממין שאינן ארמיים העובדין למולך. מיהו אם יתרגם שלא יבעל בת כל עכו\"ם. באמת שרי [וכן תרגום באמת יונתן בן עוזיאל סוף אחרי. ומוכרח לפע\"ד כדבריו, דאם פי' הקרא כפשוטו לבד, שלא יעביר בנו למולך, מה לקרא זה בין העריות. ולערוך ערך ארם, זה פי' הברייתא בש\"ס, תנא בישראל הבא על הכותית הכתוב מדבר. דר\"ל בניחותא, דבהכי ג\"כ איירי הקרא, אף דוודאי פשטותיה במעביר בנו למולך מיירי, מדמחייבו כרת. מיהו במודים מודים לא ישתקוהו בנזיפה, דהכא חששו דלא ליתי כ\"ע למגרר אבתריה לעקור הכתוב ממשמעותיה]:"
+ ],
+ [
+ "מעשה ראובן
וישכב את בלהה:"
+ ],
+ [
+ "נקרא ולא מיתרגם
דחיישינן לכבודו וכבוד יעקב אבינו:"
+ ],
+ [
+ "מעשה תמר
עם יהודה [ונ\"ל דנקט תמר. שהיא גרמה, משא\"כ בלהה]:"
+ ],
+ [
+ "נקרא ומיתרגם
דשבח יהודה הוא שהודה, ובפרט שלא היה חטא כל כך כבבלהה, שהיתה אשת אביו שחייב לכבדו עכ\"פ, ועדיין היה אביו קיים [ואע\"ג דכל האומר ראובן חטא טועה [כשבת נ\"ה ב']. י\"ל דעכ\"פ השומע יטעה]:"
+ ],
+ [
+ "מעשה עגל הראשון
קום עשה לנו אלהים:"
+ ],
+ [
+ "נקרא ומיתרגם
דניחא לישראל שיתביישו ויתכפרו, או נ\"ל ע\"פ מ\"ד [ע\"ז ד\"ה א'] דלא אירע העגל רק כדי להודיע שאפילו לחטא קשה כעגל יש כפרה כשישוב. א\"כ זהו פירש מ\"ש הכא בגמרא, כ\"ש דניחא להו, דאע\"ג שחטאם כבד הו\"ל כפרה:"
+ ],
+ [
+ "והשני
ר\"ל מה שסיפר אהרן למשה היאך נעשה העגל:"
+ ],
+ [
+ "נקרא ולא מיתרגם
מדכתיב ויצא העגל הזה ויטעה השומע שיצא מעצמו [ולתוס' מעשה עגל השני, היינו גם הפסוק וירא משה וגו', כי פרעו אהרן וגו', ולא מתרגם משום כבוד אהרן]:"
+ ],
+ [
+ "ברכת כהנים
מדכתיב בה ישא, והרי כתיב כי לא ישא פנים. ואע\"ג דהתם אפני אדם קאי [כתוס' בר\"ה י\"ז ב']. עכ\"פ השומע יטעה:"
+ ],
+ [
+ "מעשה דוד ואמנון
ר\"ל היכא דכתיב בן דוד. ומשום יקרא דדוד:"
+ ],
+ [
+ "לא נקראין ולא מיתרגמין
במשנה שבש\"ס וברי\"ף ורא\"ש ורמב\"ם [פי\"ב מתפלה] הכי גרסינן, נקראין ולא מתרגמין. וכן מוכח. דלפי גרסתינו ק' וכי ס\"ד בלא יקראו כלל פרשה א' שבתורה. מיהו בירושלמי קאמר להדיא בברכת כהנים לא נקרא, דקאמר מ\"ט. לברכה ניתנה ולא לקריאה. ואפשר דרק לקוראן לבד אסר הירושלמי, אבל רשאי לצרפן לפסוקים שלמעלה ושלמטה:"
+ ],
+ [
+ "אין מפטירין במרכבה
שלא יעיינו בה העם:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יהודה מתיר
והכי קיי\"ל:"
+ ],
+ [
+ "אין מפטירין בהודע את ירושלים
הוא פרשה שביחזקאל, דכתיב בה אביך אמורי ואמך החיתית, דמשמע שעיקרן ושרשן רע, וזה בזוי טפי לישראל, ואין ראוי לפרסמו דחיישינן לכבוד ישראל:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין מגילה",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Moed"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Moed Katan/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Moed Katan/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..b64de5a8708c38b623dc31a13eeb11f759ebe173
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Moed Katan/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,592 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Yachin on Mishnah Moed Katan",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "יכין מועד קטן",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Moed"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "משקין בית השלחין
שדה שצמאה למים שאינה מסתפקת בגשמים, שאם לא ישקנה תתקלקל:"
+ ],
+ [
+ "במועד
בחוה\"מ. דמלאכת דבר האבוד שרי אבל שדה הבעל, דהיינו שמסתפקת בגשמים אסור להשקותה [תקל\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ובשביעית
אף שאסור בעבודת קרקע עכ\"פ השקאה רק מדרבנן אסור ומשום הפסד התירו [וי\"א דבשביעית אפילו בית הבעל שרי]"
+ ],
+ [
+ "בין ממעיין שיצא בתחלה
ר\"ל אפילו ממעין שהתחיל עתה לצאת, לא חיישינן שיצטרך לתקן גדותיו, והרי טרחה אסור בחוה\"מ אפילו בדבר האבוד:"
+ ],
+ [
+ "בין ממעיין שלא יצא בתחלה
אלא שיצא כבר והוא ישן ומתוקן:"
+ ],
+ [
+ "אבל אין משקין
בחוה\"מ:"
+ ],
+ [
+ "לא ממי הגשמים
שנקוו ואפילו ממשיכן ברגל דליכא טרחה, אסור, דגזרינן אטו קילון עמוק שיש בו טרחה. אבל בשביעית אפילו טרחה שרי, מדקיל לעניין כל מלאכה שאינו עבודת קרקע:"
+ ],
+ [
+ "ולא ממי הקילון
מים שבבור עמוק:"
+ ],
+ [
+ "ואין עושין עוגיות לגפנים
גומות סביב לגפן, כדי שיתכנסו שם הגשמים. ואסור בחוה\"מ משום טרחה:"
+ ],
+ [
+ "אין עושין את האמה
שיתפור [גראבען] להמשיך המים להשדה:"
+ ],
+ [
+ "בתחלה
ר\"ל כשלא היתה עדיין, אסור לעשותו:"
+ ],
+ [
+ "במועד
משום טרחה:"
+ ],
+ [
+ "ובשביעית
דנראה כעודר שדה לזריעה, דאסור בשביעית:"
+ ],
+ [
+ "ומתקנין את המקולקלות
כשנתקלקל האמה ע\"י רפש:"
+ ],
+ [
+ "במועד
מדליכא טרחא כל כך לנקותה וכ\"ש בשביעית דשרי, דהרי אין כאן עבודת קרקע:"
+ ],
+ [
+ "ומתקנין את קלקולי המים שברשות הרבים
צינורות של מים שבר\"ה שנתקלקלו אף שאין רבים צריכים להם בחוה\"מ מותר לתקנן:"
+ ],
+ [
+ "וחוטטין אותן
לנקותן אף שאין קלקולן מעכב מרוצת המים [כך נ\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "ועושין כל צורכי הרבים
היינו שהוא צורך לגוף האדם, ואינו מעשה אומן. מיהו לבנות ביה\"כ שרי, מדהוא דבר האבד [מג\"א תקמ ד]:"
+ ],
+ [
+ "ומציינין את הקברות
ששפכו סיד נמוח. סמוך לקברים סביב לסימן שיתרחקו הטהורים:"
+ ],
+ [
+ "ויוצאין אף על הכלאים
ששלחו ב\"ד שלוחין לעקר הכלאים מהשדות. ומשלחים אותן בחוה\"מ של פסח דאז נשכרים בזול, מדבלא זה בטלין. ואף דבט\"ו באדר. יוצאין על הכלאים ומתקנין הדרכים [כפ\"א דשקלים]. כאן בבכיר כאן באפל. ותקון דרכים נמי. מדנתקלקלו ע\"י עולי רגלים הרבים, צריכים לחזור ולתקנן:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר בן יעקב אומר מושכים את המים מאילן לאילן
מים שהתכנסו תחת אילן זה, ימשכוהו לאילן אחר, דליכא טרחה:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא ישקה את כל השדה
אם לא בשדה לחה ונתיבשה [תקל\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "זרעים שלא שתו לפני המועד
ר\"ל אפילו זרעים שבבית השלחין, עכ\"פ כשלא הורגלו לפני המועד להשקותן, דאז לא פסדי כשלא ישקום במועד:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים מתירין בזה ובזה
להשקות כל השדה וכריש פרקן. ובזרעים אפילו לא שתו ואפילו שדה הבעל, דהרווחה יתירה שרי. והלכה כראב\"י [שם]:"
+ ],
+ [
+ "צדין את האישות
[מוילוואורף]:"
+ ],
+ [
+ "ואת העכברים
דשניהן מפסידים השדה:"
+ ],
+ [
+ "ומשדה הלבן
שדה תבואה:"
+ ],
+ [
+ "שלא כדרכו
שמשנה באופן צידתו:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים משדה האילן
דהפסדו מרובה:"
+ ],
+ [
+ "ומשדה הלבן
דהפסדו מועט:"
+ ],
+ [
+ "ומקרין את הפירצה
ר\"ל כשנפרץ כותל גינתו מותר לסדר שם אבנים זע\"ז בלי טיט כעין קיר סביב:"
+ ],
+ [
+ "במועד
אבל כותל חצרו בונה כדרכו מפני הגנבים. וה\"ה בנוטה כותלו לפול סותר ובונה כדרכו, מפני הסכנה [תק\"מ]:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אומר רואין את הנגעים בתחלה
ר\"ל אפילו בתחלה, שעדיין אין שום טומאה עליו אפ\"ה מותר לראות הנגע, דאפשר שישמח כשיאמר לו שא\"צ הסגר [כך. נ\"ל. מיהו בש\"ס משמע דל\"ג בתחלה, וכן משמע מרש\"י ור\"ב. ובירושלמי גרס לה]:"
+ ],
+ [
+ "להקל
דאם רואה הכהן שהוא טהור יטהרנו:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא להחמיר
דאם רואה הכהן שהוא טמא, ישתוק שלא יצטער לצאת חוץ למחנה ביו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים לא להקל ולא להחמיר
דאסור לכהן לשתוק. להכי מוטב שלא יראנו:"
+ ],
+ [
+ "ועוד אמר רבי מאיר
קולא אחרת:"
+ ],
+ [
+ "מלקט אדם עצמות אביו ואמו
דכך היה דרכם מתחלה קברו במקום לח ועמוק ' כדי שיתעכל הבשר מהר. ואחר שנתעכל, מלקטין העצמות ומקברן במקום נכבד בארון [כשמחות פי\"ב]. וקאמר הכא דמותר במועד [ואף דאסור לפתוח הקבר לבלי לנוולו [כב\"ב קנ\"ה א']. הכא דנתנוהו שם על מנת לפנותו משם שאני. וגם משום יראת הדין ליכא [כי\"ד שס\"ג]. דלאחר י\"ב חודש לינא חשש דין. ושמואל שנתירא מהדין [כחגיגה ד\"ד ב']. תוך יב\"ח הוה [כשבת ק\"ב ב']:"
+ ],
+ [
+ "מפני ששמחה היא לו
ר\"ל מדשמחת הרגל עליו אינו מצטער כל כך כשילקטם, וגם אינו חייב להתאבל, אז מה\"ט [ודלא כר\"ב דפי' כס\"ד דש\"ס]:"
+ ],
+ [
+ "לא יעורר אדם על מתו
ר\"ל לא יעורר ספדן את אדם על מתו, בשישורר הספדן קנות המשברין הלב, כדי שיתעורר זה להזכיר א\"ע ממתו ויבכה:"
+ ],
+ [
+ "ולא יספידנו
שהספדן, מספר בשבח המת [ונ\"ל דתרווייהו רבותא קמ\"ל, מעורר אף שאינו זוכר דבר מהמת, וספדן אף שאינו מקונן רק מספר בשבח המת]:"
+ ],
+ [
+ "קודם לרגל שלשים יום
אפילו בזה\"ז דליכא חשש שיתן להספדן מעות שכינס לעלות לרגל, ויתעכב מלעלות [וכמעשה דמייתי הש\"ס], אפ\"ה איכא למיחש שיתן לו המעות שכינס ליו\"ט, [ועי' ש\"ס ד\"ח ב' תוס' ד\"ה דקא. וזה נלפע\"ד פי' עלת \"תמיד\" שכתב הר\"ב]. מיהו קיי\"ל דאפילו בחנם אסור לספדו, שלא יצטער ביו\"ט עי\"ז. מיהו במת תוך ל\"י לרגל. או שמע אז שמועה קרובה, מותר לספדו אז [א\"ח תקמ\"ז, וי\"ד שמ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "אין חופרין כוכין
הוא כמין ארגז [שובבע] בל\"א שבכותל מערה. לקבור בו המת:"
+ ],
+ [
+ "וקברות
בבניין:"
+ ],
+ [
+ "במועד
ודוקא שלא לצורך המועד:"
+ ],
+ [
+ "אבל מחנכים את הכוכין במועד
שמקצר או מאריך הכוך העשוי כבר, דזה אינו טרחה כל כך:"
+ ],
+ [
+ "ועושין נברכת
לראב\"ד ר\"ל קבר, כמו שעושין בזמנינו, שאין בו טרחה כל כך ככוכין. ולרש\"י ר\"ל גומא שעושין בחצר שיזלו לתוכן השופכין. ולתוס' ר\"ל נברכת כובסין, שעושה לצורך המועד [כפ\"ג מ\"ב], ואיידי דמיירי לעיל בחפירה, נקט לה הכא:"
+ ],
+ [
+ "וארון
נ\"ל דועושין דרישא קאי נמי אהא, דעושין ארון עם ואצל המת בחצר:"
+ ],
+ [
+ "עם המת בחצר
ר\"ל דוקא בהחצר שהמת שם מותר לעשותו, דאז ליכא חשש מראית עין, לחשדו שעושה מלאכה אחרת. מיהו לאדם מפורסם, שרי בכל מקום. ובזמנינו הכל מחשב מפורסם [תקמ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "אלא אם כן יש עמו נסרים
דלעשות נסרים יש טרחה יתירה. ואף דאפילו יו\"ט שני כחול שווייוהו לגבי מת [כביצה ד\"ו א']. עכ\"פ קול הנסירה הו\"ל פרסום גדול. ותו דנסרים מנוסרין שכיחי טובא וא\"צ לחלל יו\"ט עבורן. מיהו קיי\"ל דבא\"א בצנעא שרי בפרהסיא [שם]:"
+ ],
+ [
+ "אין נושאין נשים במועד
דאין מערבין שמחה אחרת בשמחת הרגל:"
+ ],
+ [
+ "ולא אלמנות
אף דבאלמנה ליכא שמחה כ\"כ ולא ז' ימי משתה:"
+ ],
+ [
+ "ולא מיבמין
אף שבאה נשואיה ע\"י אבלו שעל מיתת אחיו:"
+ ],
+ [
+ "אבל מחזיר הוא את גרושתו
שאינו שמח עמה כל כך:"
+ ],
+ [
+ "ועושה אשה תכשיטיה
שתתבשם או שתתן כחול על עפעפיה:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר לא תסוד
לא תמשח בשרה בסיד נמוח להשיר השערות:"
+ ],
+ [
+ "מפני שניוול הוא לה
אף שמתקשטת אח\"ז, מצטערת עכשיו:"
+ ],
+ [
+ "ההדיוט
שאינו מהיר בחייטות:"
+ ],
+ [
+ "תופר כדרכו
מה שצריך למועד:"
+ ],
+ [
+ "והאומן
שיודע להוציא מלא מחט כאחת, ולכוון אימרא [זוים] בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "מכליב
עושה תפירה עקומה כשיני הכלב:"
+ ],
+ [
+ "ומסרגין
[פלעכטען] בחבלים:"
+ ],
+ [
+ "את המטות
שולי המטה שצריך למועד:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר אף ממתחין
נ\"ל דר\"ל לא מבעיי לסרג, דהיינו שתי וערב, דשרי, מדלא סגי בלא\"ה. והרי צריך לו במועד. אלא אפילו למתוח החבלים שנתרפו, דאפשר לממלויי במאני, אפ\"ה מותר. והכי קיי\"ל [קמ\"א]. ובש\"ס ל\"ג אף:"
+ ],
+ [
+ "מעמידין תנור וכירים
להחם או לבשל בו ביו\"ט [תק\"מ]:"
+ ],
+ [
+ "ורחים
רחים של יד לטחון ליו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אין מכבשין את הרחים בתחלה
לעשות חדודין על פני אבן רחיים חדש, כדי לטחון בו:"
+ ],
+ [
+ "עושין מעקה
[גאללענדער]:"
+ ],
+ [
+ "לגג ולמרפסת
[אלטאן] והוא כעין תקרה שבולטת מאמצעית הכותל לרווח החצר, ונכנסין לו מחדרי העלייה. ומותר לעשות לו מעקה סביב בחה\"מ מחשש סכנה:"
+ ],
+ [
+ "שפין את הסדקין
סותמין בטיט הסדקין שבתקרה שלא ירד הדלף לבית:"
+ ],
+ [
+ "ומעגילין אותן במעגילה
שמגלגל בעץ עגול על טיט הטוח על התקרה, להחליקו:"
+ ],
+ [
+ "ביד וברגל
ר\"ל מחליק הטיט שבתקרה ביד או ברגל, אפילו מדקדק להחליקו יפה כעין מעגילה שרי:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא במחלצים
[קעללע], והוא כלי אומנות של בוני חומה:"
+ ],
+ [
+ "הציר
[אנגעל]:"
+ ],
+ [
+ "והצינור
חור שבאסקופה שציר הדלת סובב בו:"
+ ],
+ [
+ "והמנעול
[שלאסס]:"
+ ],
+ [
+ "והמפתח
[שליססעל]:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד
דאם ממתין מלתקנם עד חוה\"מ, מדפנוי אז ממלאכה, אסור:"
+ ],
+ [
+ "וכל כבשין
כדגים, פירות וירקות, שכובשן במים וחומץ כדי שיהיו ראויין לאכילה:"
+ ],
+ [
+ "שהוא יכול לאכול מהן במועד כובשן
דראויין לאכול במועד. וכלל מלאכת חוה\"מ עי' בקופת הרוכלין צד ט\"ו ע\"ב:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מי שהפך את זיתיו
דדרך עוצרי זיתים שמניחין אותן בכלי הנקרא מעטן, עד שיזועו ויתרככו, ומגיסן ומהפכן היטב עד שיתרככו כולן, ואח\"כ טוחנן ומעצרן בבד. ומשהניחן במעטן והפכן ואינו דורכן מהר, מתעפשים ונפסדים:"
+ ],
+ [
+ "ואירעו אבל
לזה שהיפך זיתיו, ולא יכול לדרכם קודם יו\"ט, מדאירעו אבל שאסור במלאכה. ואח\"כ בא חוה\"מ:"
+ ],
+ [
+ "או אונס
ר\"ל או שנאנס באופן אחר מלדרכן קודם יו\"ט. כגון ששכח או שהיה סבור שלא יפסדו אם ישהה אותם עד אחר הרגל:"
+ ],
+ [
+ "או שהטעוהו פועלים
שלא באו למלאכתו קודם יו\"ט, והגיע חוה\"מ:"
+ ],
+ [
+ "טוען קורה ראשונה
על הזיתים בכלי שהם שם:"
+ ],
+ [
+ "ומניחה לאחר המועד
דאז תו לא פסדי, אבל בימי אבלו גם זה אסור ע\"י עצמו, דרק ע\"י אחרים שרי דבר האבד [י\"ד ש\"פ]:"
+ ],
+ [
+ "זולף
שופך הזיתים בחוה\"מ על הבד:"
+ ],
+ [
+ "וגומר
שסוחטן שם לגמרי כדרכן:"
+ ],
+ [
+ "וגף
שסותם אח\"כ החביות במגופות:"
+ ],
+ [
+ "כדרכו
וקיי\"ל כר' יוסי [א\"ח תקל\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "וכן מי שהיה יינו בתוך הבור
שזב לתוכו היין מהגת:"
+ ],
+ [
+ "וגומר
שופך היין לחביות עד גמירה:"
+ ],
+ [
+ "דברי רבי יוסי
קמ\"ל רישא בשמן אף דהפסדו מרובה, לרבותא דת\"ק דאסור כדרכו. וקמ\"ל סיפא ביין, אף דהפסדו מועט משמן, אפ\"ה שרי ר' יוסי:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר עושה לו לימודים
ר\"ל מכסהו בנסרים:"
+ ],
+ [
+ "מפני הגנבים
ובאפשר יעשה בצנעא [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ושולה פשתנו מן המשרה
מוציאו מהמשרה:"
+ ],
+ [
+ "בשביל שלא תאבד
דדרך לשום הגבעולי פשתן במשרה, כדי שיתרככו, ואח\"כ מיבשן בתנור, וסורקן. וכשישההו במשרה ביותר מהראוי, נרקבים:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא יכוין את מלאכתו במועד
שלא ישהה במזיד מלהוציאם עד המועד:"
+ ],
+ [
+ "וכולן אם כיונו מלאכתן במועד יאבדו
ב\"ד מפקירין הדבר שעשה. ובעשה מלאכת אחרים משמתין ומלקין אותו [שם]:"
+ ],
+ [
+ "אלא לצורך המועד
וקמ\"להנהו, אף דמפרסם זביניהו, אפ\"ה לצורך המועד שרי ללוקחן:"
+ ],
+ [
+ "אין מפנין
כלים וכדומה. ומכ\"ש ליסע מדירה לדירה. ואפילו מדירה כעורה לנאה אסור:"
+ ],
+ [
+ "מבית לבית
דרך ר\"ה:"
+ ],
+ [
+ "אבל מפנה הוא לחצרו
ר\"ל מותר ליסע מבית לבית בחצר אחת. וי\"א דבנוסע מבית של אחר לבית ששייך לעצמו, אפילו דרך ר\"ה שרי. וכ\"כ בנוסע מבין עכו\"ם לשכונת ישראל שרי. ויש להקל בזה\"ז דאין לנו ר\"ה גמור [מג\"א תקל\"ה סק\"א ושם ס\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "אין מביאין כלים מבית האומן
אפילו לצורך המועד. שמא יחשדוהו שנתנן לתקנן במועד, ולהכי אפילו להכניסן בצנעא אסור, ורק במקום פסידא שרי [מג\"א תקל\"ד סק\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "אם חושש להם
שמא יגנבו:"
+ ],
+ [
+ "מפנן לחצר אחרת
ובאי אפשר יביאם בצנעא לביתו [שם]:"
+ ],
+ [
+ "מחפין את הקציעות בקש
מכסין תאנים יבשים בקש, כדי שלא יתלכלכו במטר:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אף מעבין
מותר לכסן בקש הרבה אף דמחזי כטומן התאנים תחת הקש לאוצר. והכי קיי\"ל [תקל\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "מוכרים בצינעה לצורך המועד
להכי נקט הכא מוכרי וכו', לאשמעינן דוקא באומנתן בכך שהן מוכרי כסות וכו' כל השנה, אבל בעה\"ב כשמוכר לצורך יו\"ט, אפילו בפרהסיא שרי [כמג\"א תקל\"ט ס\"ק י\"א]. משא\"כ לעיל מ\"ד, נקט אין לוקחין דהנהו דהתם אפילו אין המוכר אומנתו למכור, אסור. או דהתם רבותא קמ\"ל דאפילו ליקח בלי איסור מכירה, כגון מעכו\"ם אסור, אע\"ג דזבנת קנית [כב\"מ נ\"א ע\"א], עבורה רווחה אינו פסידא:"
+ ],
+ [
+ "הציידין
אפילו של דגים דמנכר שצדין ליו\"ט אסור בפרהסיא [מג\"א תקל\"ג שק\"י]:"
+ ],
+ [
+ "והדשושות
שכותשין חיטין לדייסא:"
+ ],
+ [
+ "והגרוסות
שכותשין גריסין לדייסא:"
+ ],
+ [
+ "עושין בצנעה לצורך המועד
והכי קיי\"ל ודוקא אומן שעושה הרבה ביחד, ולהכי נראה כעושה לחול. אבל באינו אומן שרי אפילו בפרהסיא [שם]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר הם החמירו על עצמן
ר\"ל האומנין נוהגין להחמיר בזה אפילו בצנעא:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ואלו מגלחין במועד
בצנעא. ומדינא גילוח וכבוס הוה ככל צורך חצוני של גוף, דמותר בחוה\"מ לצורך המועד [ועי' בקופת הרוכלין בדיני חוה\"מ אות ה']. ואפ\"ה אסרוהו חכמים כדי שלא ישהנו למועד ויכנס למועד מנוול' ואפי' אם גילח קודם המועד, אסור מדאינו מפורסם שגילח יחשדוהו [תקל\"א]:"
+ ],
+ [
+ "הבא ממדינת הים
ולא שב עד חוה\"מ, או ששב בעיו\"ט ולא היה לו שעות בעיו\"ט להתגלח [מג\"א תקל\"א]. מיהו בהלך לטיול וחזר בחוה\"מ, אסור:"
+ ],
+ [
+ "ומבית השביה
באין שעות כלעיל. אף שהיה אפשר לו לגלח שם אפ\"ה מדהיה שרוי בצער לא גילח ולא כיבס:"
+ ],
+ [
+ "והמנודה
דהיה אסור בגילוח וכיבוס:"
+ ],
+ [
+ "שהתירו לו חכמים
ר\"ל שהתירו נדויו בחוה\"מ:"
+ ],
+ [
+ "וכן מי שנשאל לחכם
על נדרו שנדר מלגלח ומלכבס, אפי' היה אפשר לו להתיר מעיו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "והותר
בחוה\"מ:"
+ ],
+ [
+ "והנזיר
שהשלים נזירתו בחוה\"מ, שדינו שמגלח ומשליך שערו תחת דוד השלמים שמבשל:"
+ ],
+ [
+ "והמצורע
דכשנתרפא ועשה ב' הצפרים, מתגלח וסופרז' ימים וחוזר ומתגלח. ב' הגלוחים אלו מותרים בחוה\"מ אפילו היה לו פנאי [רמב\"ם פ\"ז מיו\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "העולה מטומאתו לטהרתו
שרגילין לגלח ולכבם בגדיהן. ודוקא הנהו. אבל בשאר אונס בעיו\"ט, שאינו מפורסם אנסו, כגון שכבר גילח בעיו\"ט, וחזר וגידל, או אפילו היה חולה בעיו\"ט שהגלוח קשה לו, או שהיה שאר אונס, אסור לגלח בחוה\"מ. מיהו גלוח שפה מותר אפילו אינה מעכבת אכילה. וכ\"ש דמותר לחוף ולסרוק [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ואלו מכבסין במועד
דכיבוס אסור בחוה\"מ כסי' א':"
+ ],
+ [
+ "מטפחות הידים
[האנדטוך], שמתלכלך תמיד אף שכבסו מקודם וסמוך ליו\"ט. וכ\"כ [ווינדעלן] של ילד [תקל\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ומטפחות הספרים
הוא מטלית שמניח המתגלח על ברכיו, לקבל שער הנושר. והמטלית זה נמי מתלכלך תמיד, והוא צריך לו במועד, דמיירי באותן שמותרין להסתפר, להכי מותר לכבסו:"
+ ],
+ [
+ "ומטפחות הספג
שמלה שמתנגב בו במרחץ:"
+ ],
+ [
+ "וכל העולין מטומאה לטהרה
שצריכים, להחליף בגדיהן שנטמאו:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו מותרין
לכבס אפילו בפרהסיא מדאין מתכבס יפה בצנעא. וי\"א דאסור בפרהסיא, [מג\"א שם]. מיהו בליכא היתירים דלעיל, אפילו כלי פשתן נהגו שלא לכבסן [שם]. והא דלא כלל תנא למתני בחד בבא ואלו מגלחין ומכבסין במועד. נ\"ל דה\"ט מדבעי למכלל בבבא דמכבסין מטפחת ידים וספרים. ותו משום דגם נזיר לא שייך בבבא דמכבסין רק בבבא דמגלחין. ואילה\"ק תו עכ\"פ למה לא תנא בבבא דכבוס גם מצורע, דהרי מצורע אסור בתכבוסת [וכמ\"ק דט\"ו א'] י\"ל דכבר נכלל בכלל כל העולין מטומאה לטהרה, אף דאין טעמן שוה, דמצורע אסור בתכבוסת, וטמאין לא הועיל להן תכבוסת, דעכ\"פ נשארין בגדיהן טמאין:"
+ ],
+ [
+ "ושאר כל אדם אסורין
חוץ מג' מיני מטפחות הנ\"ל מותרין בכבוס לכל אדם:"
+ ],
+ [
+ "ואלו כותבין במועד
מדהו\"ל דבר האבוד. וה\"ה שאר דברים שאם לא יכתבם מיד אפשר שיפסד:"
+ ],
+ [
+ "קידושי נשים
דאשה מתקדשת בשטר. וה\"ה שטרי פסיקתא, דהיינו תנאים מותר לכתבן, דשמא יתחרט אח\"כ [תקמ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "גיטין
שיוצא לשיירא, ואם לא יכתוב הגט, שמא לא יחזור ותתעגן:"
+ ],
+ [
+ "ושוברין
שממאן לפרוע בלי שובר, ושמא לא יהיה ללוה לפרוע אח\"כ:"
+ ],
+ [
+ "דייתיקי
מתנת שכ\"מ ושמא ימות:"
+ ],
+ [
+ "מתנה
מתנת בריא דשמא יתחרט:"
+ ],
+ [
+ "ופרוזבולין
שכשחושש שתשמט חובו בשביעית כותב לב\"ד בזה הלשון, מוסרני לכם חובותי שיהיו ברשותכם. ואז הוה כגבוי ואינן נשמטין בשביעית [עי' שביעית פ\"י מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "אגרות שום
ששמו ב\"ד נכסי לוה ונתנום למלוה:"
+ ],
+ [
+ "ואגרות מזון
שקבל לזון בת אשתו שמבעלה הראשון, ואף דדמי קצת לשט\"ח שאין כותבין כמשנה ד', הכי שאני, דצריך לשלם מיד, ושמא ילכו העדים, ויכחיש הקניין ולא יהיה לה לאכול, משא\"כ בשט\"ח הרי מיירי במאמינו. או מיירי שמכרו הב\"ד קרקע של יתומים למזון אלמנה ובנות:"
+ ],
+ [
+ "שטרי חליצה
שטר שחלצה בפני ב\"ד [ונוסחתו כתוב ברי\"ף יבמות ד\"מ ע\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ומיאונים
דיתומה קטנה שהשיאוה אמה או אחיה, יכולה למאן בנשואין הללו קודם שתביא ב' שערות, ויוצאת בלי גט. וזו לאחר הרגל תגדיל:"
+ ],
+ [
+ "ושטרי בירורין
שביררו להן דיינין זה א' וזה א', וכותבין וחותמין שלא יחזרו מברירתן:"
+ ],
+ [
+ "וגזירות בית דין
פסק דין:"
+ ],
+ [
+ "ואגרות של רשות
צווי השלטון. וי\"א אגרות שלום. ונהגו לאסרו. וכל הנך שמותרים ה\"ט, דמדמזדמנין תדיר מקרי צרכי רבים, ולפ\"ז מדאינן לצורך יו\"ט לא שרי רק במעשה הדיוט. וי\"א דשרי מדהוה חשש דבר האבד, דאף דלמיתה לא חיישינן שמא אחר יו\"ט לא יתרצו להזדקק לו הנותן או הב\"ד או העדים. וא\"כ גם מעשה אומן שרי בכה\"ג [תקמ\"ה מג\"א סקי\"ז]. מיהו בכתב משיטא שלנו נהגו היתר בכל הכתבים, ומשנין לעקם שורה ראשונה [שם מג\"א ס\"ק א']. אמנם לתקן ס\"ת לצורך המועד שרי, דלרבים שרי אפילו מעשה אומן [שם]. וכל שמותר לכתוב, מותר נמי לתקן הדיו והקולמס [מג\"א. שם סקכ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ואם אינו מאמינו
והלוה צריך למעות אפילו רק להרווחה:"
+ ],
+ [
+ "או שאין לו
לסופר:"
+ ],
+ [
+ "תפילין ומזוזות במועד
מיהו בנצרכים למועד, או בכותבן לעצמו אף שא\"צ להם במועד, או שאין לו מה יאכל, מותר לכתוב. אבל בכיוון מלאכתו במועד אפילו כה\"ג אסור [שם]:"
+ ],
+ [
+ "העזרה
ס\"ת שקרא בו הכה\"ג ביו\"כ, דעכ\"פ מדא\"צ לו במועד אסור. וי\"ג ספר עזרא, ור\"ל אותה ס\"ת שעזרא כתבו, וממנו מגיהין כל ס\"ת. ואע\"ג דהמשהה ספר שאינו מוגה עובר בלאו דקבלה דאל תשכון באהלך עולה, אפ\"ה יש כח ביד חכמים לעקור אפילו מצוה דאורייתא בשב וא\"ת, מכ\"ש מצוה שבקבלה [כיבמות ד\"צ ב' ועי' כתובות די\"ט ב']. [אב\"י עי' מש\"כ על דברי רבינו אלו בקונטרס מסגרת הזהב]:"
+ ],
+ [
+ "כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו
אפילו א\"צ להן במועד:"
+ ],
+ [
+ "וטווה על יריכו תכלת לציציתו
ולא על פלך בגלגל דאוושא טובא. והכי קיי\"ל [שם]:"
+ ],
+ [
+ "בטלה הימנו גזרת שבעה
וקיי\"ל דבשעה א' קודם הרגל בכדי שיחלץ מנעליו, סגי, ונתבטל ממנו גזירת שבעה. והשעה ההיא נחשבת כז' ימים במספר ימי השלשים. ובקבר מתו שעה א' קודם סוכות השעה וז' ימי סוכות נחשבים לי\"ד ימים. ושמיני עצרת נמי נחשב לז\"י, הרי כ\"א ימים ויום שמחת תורה. הרי כ\"ב יום ז לכן א\"צ להשלים אחר יו\"ט למניין ל' רק עוד ח' ימים [י\"ד שצ\"ט סי\"א]. ובקבר א' מקרוביו בימי הסוכות חשבינן יום שמיני עצרת רק כיום אחד למניין ל', אבל חייב אחר יו\"ט בשבעה, ויום שמחת תורה נמנה ג\"כ ליום הראשון של מניין השבעה מדהוא יו\"ט של גליות [ש\"ך שם ס\"ב וסק\"ו]. וכל זה בשאר קרובים, אבל באביו ואמו רק גזירת ז' מתבטלת ע\"י שעה א' שקודם הרגל, אבל לא גזירת ל':"
+ ],
+ [
+ "בטלה הימנו גזרת שלשים
[אב\"י דהיינו איסור גיהוץ ותספורת, ועי' הג\"ב לענין רחיצה]:"
+ ],
+ [
+ "מפני שאמרו שבת עולה
למניין ז', מדנוהג בה דברים שבצנעא, כל שאינו מתפרסם על ידיהן שהוא אבל, כתשמיש, רחיצה, ות\"ת [ת']:"
+ ],
+ [
+ "ואינה מפסקת
שאינו מפסיק האבילות לגמרי, מדאין בו שמחה:"
+ ],
+ [
+ "רגלים מפסיקין
שאם נהג קצת אבילות מקודם, ואפילו רק חליצת מנעלים, נתבטלו השבעה. ואפילו שמע בשבת ערב הרגל שמועה קרובה [ושמועה קרובה היינו תוך ל' מיום הקבורה, ואפילו ביום ל' עצמו [נקה\"כ ת\"ב], בטלו הז', מדנהג בו דברים שבצנעה. וה\"ה כשחל ז' שלו בעיו\"ט נתבטל גזירת ל', ומסתפר ורוחץ ומכבס סמוך לערב. ובערב פסח דאסור לגלח אחר חצות, יגלח קודם חצות ובחל ז' בשבת ערב יו\"ט, מותר לגלח בחוה\"מ או אחר יו\"ט. אבל בחל ז' שלו בעיו\"ט, שהיו יכול לגלח קודם יו\"ט, אם לא גילח אז אסור לגלח בחוה\"מ. וה\"ה בחל ח' שלו בשבת עיו\"ט יגלח בע\"ש או לאחר יו\"ט, אבל בחוה\"מ אסור [שצ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "ואינן עולין
דבקברו ברגל, או שמע שמועה קרובה ברגל, או שלא היה שהות לחלוץ מנעליו קודם הרגל, אז אין הרגל עולה למניין ז' אבל נחשבים למניין ל'. אבל יו\"ט אחרון עולה למניין ז' [שם]. מיהו בשמע שמועה קרובה בשבת או ביו\"ט, ולערב נעשת רחוקה, נתבטל האבילות [ת\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר משחרב בית המקדש
דבזמן המקדש היה יכול להביא קרבן ראייה וחגיגה עד ז' ימים אחר עצרת, להכי אז דינו כרגל:"
+ ],
+ [
+ "עצרת כשבת
וכ\"ש ר\"ה ויו\"כ שאין מפסיקין האבילות ולא יבטלוהו:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל אומר ראש השנה ויום הכפורים כרגלים
וכ\"ש עצרת בזה\"ז:"
+ ],
+ [
+ "ראש השנה ויום הכפודים כשבת
וקיי\"ל דכולן כרגלים ומבטלין הז', כשחלץ מנעליו מקודם ומבטלין הל' כשכלו ז' שלו מקודם [שם]:"
+ ],
+ [
+ "אין קורעין
במועד:"
+ ],
+ [
+ "ולא חולצין
שנהגו להוציא זרוע ימין דרך הקריעה כשהולך ללוות המת [כך כ' הרי\"ף [מ\"ק רצ\"ב א'] ולרש\"י ספ\"ק דב\"ק, ר\"ל שקורע עד שנראה הכתף דרך הקרע. ולפרישה מוציא זרועו ערום דרך בית הצואר, והט\"ז הקשה עליו. ואחמ\"כ רבינו אשתמיטתי' שכדבריו ממש כ' הר\"ן הכא]. ועכשיו לא נהגו כך [ש\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "ואין מברין
האבל אסור לאכול סעודה ראשונה משלו [ולרמב\"ם ותוס' כל יום ראשון אסור לאכול משלו]. מיהו ברצה להתענות כל ום ראשון או בלא שלחו לו שכניו, מותר לאכול משלו [רט\"ז שע\"ח]. והיו נוהגין שקרוביו ואוהביו של האבל אוכלים ביחד עם האבל סעודת ההבראה. וקאמר הכא דבמועד אין אוהביו אוכלים עמו הסעודת הבראה [ר\"ן וי\"ד ת\"א]. מיהו בשבת ויו\"ט אין מברין כלל [שע\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "אלא קרוביו של מת
דהיינו אביו ואמו, אחיו ואחותו ואפי' רק מאמו, ואפי' נשואה, בנו ובתו, ואשתו, שחייב להתאבל עליהן [שע\"ד] להן לבדו מברין ולא לשאר קרוביו שהיו נוהגין להברות גם להן. וקיי\"ל דבין ביום השמועה או הקבורה אין קורע בחוה\"מ, רק על או\"א. ועל השאר קורע לאחר יו\"ט. מיהו בשמע שמועה קרובה במועד ואחר הרגל תהיה רחוקה, קורע בחוה\"מ על כולן. אבל בשמע שמועה רחוקה בחוה\"מ, פטור מלקרוע עליה בשאר קרובים ובאו\"א לא יקרע עד אחר המועד [רט\"ז ש\"מ]:"
+ ],
+ [
+ "ואין מברין
לקרובים הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "אלא על מטה זקופה
ולא על כפוייה כמו שנהגו בחול. ועכשיו לא נהגו בכפיית המטה [שפ\"ז] אבל עכ\"פ חייבים גם השתא לאכול ולישן ע\"ג קרקע [שם]:"
+ ],
+ [
+ "אין מוליכין לבית האבל
להוליך המאכלים ששולח להברות האבל:"
+ ],
+ [
+ "לא בטבלא
על לוח מהודר:"
+ ],
+ [
+ "ולא באסקוטלא
בקערת כסף או זהב:"
+ ],
+ [
+ "ולא בקנון
כלי מהודר כעין מרזב:"
+ ],
+ [
+ "אלא בסלים
של נצרים. כדי שלא לבייש העניים. ונ\"ל דקמ\"ל דאפי' במועד דדרך העשירים להשתמש בכלים יפים, אפ\"ה חיישינן לכבוד העניים:"
+ ],
+ [
+ "ואין אומרים ברכת אבלים
עי' מגילה פ\"ד סי' כ' פירושו:",
+ "ונוהגין דבכל יום שאין בו תחנון, או בע\"ש ועיו\"ט אחר חצות, או בנקבר בלילה, א\"א צדוק הדין ולא הקדיש שבבית הקברות, וגם אין מעמדין המטה ז' פעמים, כנהוג [ת\"א ושנ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ומנחמין
ר\"ל לנחמו. ועי' מגילה פ\"ד סי' כ\"א:"
+ ],
+ [
+ "ופוטרין את הרבים
שמיד אחר שנחמוהו בשורה ילכו לבתיהן, ולא ילוו להאבל לביתו:"
+ ],
+ [
+ "אין מניחין את המטה ברחוב
במועד:"
+ ],
+ [
+ "שלא להרגיל את ההספד
ר\"ל שעי\"ז יהיה רגלים לדבר להספיד והרי חוה\"מ אסור בהספד ותענית:"
+ ],
+ [
+ "ולא של נשים לעולם
אפילו בחול:"
+ ],
+ [
+ "מפני הכבוד
דלפעמים שופעת זיבה גם לאחר מיתה:"
+ ],
+ [
+ "נשים במועד מענות
לשורר קינות אחר המטה. ומפרש לקמן:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא מטפחות
שמכות כף אל כף בצער. מיהו על ת\"ח אפילו קינה שרי, דאין מועד בפני ת\"ח, ודוקא אצל המטה [ת\"א]. ואין בזה\"ז ת\"ח לעניין זה [מג\"א ססי' תקמ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "בזה ובזה אבל לא מקוננות
משום דקינה מעורר יותר לבכות [ואף דקול באשה ערוה [כברכות כ\"ד א'], ואפילו בשעת הספד [כסוכה נ\"ב א']. תירץ אאמ\"ו הגאון זצוק\"ל, דבשעה שהמת מוטל לפניו אין חוששין להרהור תדע דביצרו מתגבר יזכור יום המיתה [כפ\"ק דברכות] עכלה\"ט. ואני בנו ותלמידו לא הבנתי דברי קדשו, דהרי אפילו לזנות חיישינן אז [כקדושין ד\"פ ע\"ב]. ואפשר דהתם ר\"ל שיזנו אחר שקברו המת]:"
+ ],
+ [
+ "ולמדנה בנותיבם נהי ואשה רעותה קינה
ר\"ל אשה תלמד רעותה הקינה, דכשתתחיל היא, תדע חבירתה מה תענה:"
+ ],
+ [
+ "אבל לעתיד לבא
לאחר תחיות המתים:"
+ ],
+ [
+ "בלע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים וגו'
ויהיו כולן עונין שירה חדשה לה'. והביא זה, כדי לסיים בדבר טוב:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Moed Katan/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Moed Katan/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..68dca70818628410a385e41fd2f428fe5163142f
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Moed Katan/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,588 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Moed Katan",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Moed_Katan",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "משקין בית השלחין
שדה שצמאה למים שאינה מסתפקת בגשמים, שאם לא ישקנה תתקלקל:"
+ ],
+ [
+ "במועד
בחוה\"מ. דמלאכת דבר האבוד שרי אבל שדה הבעל, דהיינו שמסתפקת בגשמים אסור להשקותה [תקל\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ובשביעית
אף שאסור בעבודת קרקע עכ\"פ השקאה רק מדרבנן אסור ומשום הפסד התירו [וי\"א דבשביעית אפילו בית הבעל שרי]"
+ ],
+ [
+ "בין ממעיין שיצא בתחלה
ר\"ל אפילו ממעין שהתחיל עתה לצאת, לא חיישינן שיצטרך לתקן גדותיו, והרי טרחה אסור בחוה\"מ אפילו בדבר האבוד:"
+ ],
+ [
+ "בין ממעיין שלא יצא בתחלה
אלא שיצא כבר והוא ישן ומתוקן:"
+ ],
+ [
+ "אבל אין משקין
בחוה\"מ:"
+ ],
+ [
+ "לא ממי הגשמים
שנקוו ואפילו ממשיכן ברגל דליכא טרחה, אסור, דגזרינן אטו קילון עמוק שיש בו טרחה. אבל בשביעית אפילו טרחה שרי, מדקיל לעניין כל מלאכה שאינו עבודת קרקע:"
+ ],
+ [
+ "ולא ממי הקילון
מים שבבור עמוק:"
+ ],
+ [
+ "ואין עושין עוגיות לגפנים
גומות סביב לגפן, כדי שיתכנסו שם הגשמים. ואסור בחוה\"מ משום טרחה:"
+ ],
+ [
+ "אין עושין את האמה
שיתפור [גראבען] להמשיך המים להשדה:"
+ ],
+ [
+ "בתחלה
ר\"ל כשלא היתה עדיין, אסור לעשותו:"
+ ],
+ [
+ "במועד
משום טרחה:"
+ ],
+ [
+ "ובשביעית
דנראה כעודר שדה לזריעה, דאסור בשביעית:"
+ ],
+ [
+ "ומתקנין את המקולקלות
כשנתקלקל האמה ע\"י רפש:"
+ ],
+ [
+ "במועד
מדליכא טרחא כל כך לנקותה וכ\"ש בשביעית דשרי, דהרי אין כאן עבודת קרקע:"
+ ],
+ [
+ "ומתקנין את קלקולי המים שברשות הרבים
צינורות של מים שבר\"ה שנתקלקלו אף שאין רבים צריכים להם בחוה\"מ מותר לתקנן:"
+ ],
+ [
+ "וחוטטין אותן
לנקותן אף שאין קלקולן מעכב מרוצת המים [כך נ\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "ועושין כל צורכי הרבים
היינו שהוא צורך לגוף האדם, ואינו מעשה אומן. מיהו לבנות ביה\"כ שרי, מדהוא דבר האבד [מג\"א תקמ ד]:"
+ ],
+ [
+ "ומציינין את הקברות
ששפכו סיד נמוח. סמוך לקברים סביב לסימן שיתרחקו הטהורים:"
+ ],
+ [
+ "ויוצאין אף על הכלאים
ששלחו ב\"ד שלוחין לעקר הכלאים מהשדות. ומשלחים אותן בחוה\"מ של פסח דאז נשכרים בזול, מדבלא זה בטלין. ואף דבט\"ו באדר. יוצאין על הכלאים ומתקנין הדרכים [כפ\"א דשקלים]. כאן בבכיר כאן באפל. ותקון דרכים נמי. מדנתקלקלו ע\"י עולי רגלים הרבים, צריכים לחזור ולתקנן:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר בן יעקב אומר מושכים את המים מאילן לאילן
מים שהתכנסו תחת אילן זה, ימשכוהו לאילן אחר, דליכא טרחה:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא ישקה את כל השדה
אם לא בשדה לחה ונתיבשה [תקל\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "זרעים שלא שתו לפני המועד
ר\"ל אפילו זרעים שבבית השלחין, עכ\"פ כשלא הורגלו לפני המועד להשקותן, דאז לא פסדי כשלא ישקום במועד:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים מתירין בזה ובזה
להשקות כל השדה וכריש פרקן. ובזרעים אפילו לא שתו ואפילו שדה הבעל, דהרווחה יתירה שרי. והלכה כראב\"י [שם]:"
+ ],
+ [
+ "צדין את האישות
[מוילוואורף]:"
+ ],
+ [
+ "ואת העכברים
דשניהן מפסידים השדה:"
+ ],
+ [
+ "ומשדה הלבן
שדה תבואה:"
+ ],
+ [
+ "שלא כדרכו
שמשנה באופן צידתו:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים משדה האילן
דהפסדו מרובה:"
+ ],
+ [
+ "ומשדה הלבן
דהפסדו מועט:"
+ ],
+ [
+ "ומקרין את הפירצה
ר\"ל כשנפרץ כותל גינתו מותר לסדר שם אבנים זע\"ז בלי טיט כעין קיר סביב:"
+ ],
+ [
+ "במועד
אבל כותל חצרו בונה כדרכו מפני הגנבים. וה\"ה בנוטה כותלו לפול סותר ובונה כדרכו, מפני הסכנה [תק\"מ]:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אומר רואין את הנגעים בתחלה
ר\"ל אפילו בתחלה, שעדיין אין שום טומאה עליו אפ\"ה מותר לראות הנגע, דאפשר שישמח כשיאמר לו שא\"צ הסגר [כך. נ\"ל. מיהו בש\"ס משמע דל\"ג בתחלה, וכן משמע מרש\"י ור\"ב. ובירושלמי גרס לה]:"
+ ],
+ [
+ "להקל
דאם רואה הכהן שהוא טהור יטהרנו:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא להחמיר
דאם רואה הכהן שהוא טמא, ישתוק שלא יצטער לצאת חוץ למחנה ביו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים לא להקל ולא להחמיר
דאסור לכהן לשתוק. להכי מוטב שלא יראנו:"
+ ],
+ [
+ "ועוד אמר רבי מאיר
קולא אחרת:"
+ ],
+ [
+ "מלקט אדם עצמות אביו ואמו
דכך היה דרכם מתחלה קברו במקום לח ועמוק ' כדי שיתעכל הבשר מהר. ואחר שנתעכל, מלקטין העצמות ומקברן במקום נכבד בארון [כשמחות פי\"ב]. וקאמר הכא דמותר במועד [ואף דאסור לפתוח הקבר לבלי לנוולו [כב\"ב קנ\"ה א']. הכא דנתנוהו שם על מנת לפנותו משם שאני. וגם משום יראת הדין ליכא [כי\"ד שס\"ג]. דלאחר י\"ב חודש לינא חשש דין. ושמואל שנתירא מהדין [כחגיגה ד\"ד ב']. תוך יב\"ח הוה [כשבת ק\"ב ב']:"
+ ],
+ [
+ "מפני ששמחה היא לו
ר\"ל מדשמחת הרגל עליו אינו מצטער כל כך כשילקטם, וגם אינו חייב להתאבל, אז מה\"ט [ודלא כר\"ב דפי' כס\"ד דש\"ס]:"
+ ],
+ [
+ "לא יעורר אדם על מתו
ר\"ל לא יעורר ספדן את אדם על מתו, בשישורר הספדן קנות המשברין הלב, כדי שיתעורר זה להזכיר א\"ע ממתו ויבכה:"
+ ],
+ [
+ "ולא יספידנו
שהספדן, מספר בשבח המת [ונ\"ל דתרווייהו רבותא קמ\"ל, מעורר אף שאינו זוכר דבר מהמת, וספדן אף שאינו מקונן רק מספר בשבח המת]:"
+ ],
+ [
+ "קודם לרגל שלשים יום
אפילו בזה\"ז דליכא חשש שיתן להספדן מעות שכינס לעלות לרגל, ויתעכב מלעלות [וכמעשה דמייתי הש\"ס], אפ\"ה איכא למיחש שיתן לו המעות שכינס ליו\"ט, [ועי' ש\"ס ד\"ח ב' תוס' ד\"ה דקא. וזה נלפע\"ד פי' עלת \"תמיד\" שכתב הר\"ב]. מיהו קיי\"ל דאפילו בחנם אסור לספדו, שלא יצטער ביו\"ט עי\"ז. מיהו במת תוך ל\"י לרגל. או שמע אז שמועה קרובה, מותר לספדו אז [א\"ח תקמ\"ז, וי\"ד שמ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "אין חופרין כוכין
הוא כמין ארגז [שובבע] בל\"א שבכותל מערה. לקבור בו המת:"
+ ],
+ [
+ "וקברות
בבניין:"
+ ],
+ [
+ "במועד
ודוקא שלא לצורך המועד:"
+ ],
+ [
+ "אבל מחנכים את הכוכין במועד
שמקצר או מאריך הכוך העשוי כבר, דזה אינו טרחה כל כך:"
+ ],
+ [
+ "ועושין נברכת
לראב\"ד ר\"ל קבר, כמו שעושין בזמנינו, שאין בו טרחה כל כך ככוכין. ולרש\"י ר\"ל גומא שעושין בחצר שיזלו לתוכן השופכין. ולתוס' ר\"ל נברכת כובסין, שעושה לצורך המועד [כפ\"ג מ\"ב], ואיידי דמיירי לעיל בחפירה, נקט לה הכא:"
+ ],
+ [
+ "וארון
נ\"ל דועושין דרישא קאי נמי אהא, דעושין ארון עם ואצל המת בחצר:"
+ ],
+ [
+ "עם המת בחצר
ר\"ל דוקא בהחצר שהמת שם מותר לעשותו, דאז ליכא חשש מראית עין, לחשדו שעושה מלאכה אחרת. מיהו לאדם מפורסם, שרי בכל מקום. ובזמנינו הכל מחשב מפורסם [תקמ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "אלא אם כן יש עמו נסרים
דלעשות נסרים יש טרחה יתירה. ואף דאפילו יו\"ט שני כחול שווייוהו לגבי מת [כביצה ד\"ו א']. עכ\"פ קול הנסירה הו\"ל פרסום גדול. ותו דנסרים מנוסרין שכיחי טובא וא\"צ לחלל יו\"ט עבורן. מיהו קיי\"ל דבא\"א בצנעא שרי בפרהסיא [שם]:"
+ ],
+ [
+ "אין נושאין נשים במועד
דאין מערבין שמחה אחרת בשמחת הרגל:"
+ ],
+ [
+ "ולא אלמנות
אף דבאלמנה ליכא שמחה כ\"כ ולא ז' ימי משתה:"
+ ],
+ [
+ "ולא מיבמין
אף שבאה נשואיה ע\"י אבלו שעל מיתת אחיו:"
+ ],
+ [
+ "אבל מחזיר הוא את גרושתו
שאינו שמח עמה כל כך:"
+ ],
+ [
+ "ועושה אשה תכשיטיה
שתתבשם או שתתן כחול על עפעפיה:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר לא תסוד
לא תמשח בשרה בסיד נמוח להשיר השערות:"
+ ],
+ [
+ "מפני שניוול הוא לה
אף שמתקשטת אח\"ז, מצטערת עכשיו:"
+ ],
+ [
+ "ההדיוט
שאינו מהיר בחייטות:"
+ ],
+ [
+ "תופר כדרכו
מה שצריך למועד:"
+ ],
+ [
+ "והאומן
שיודע להוציא מלא מחט כאחת, ולכוון אימרא [זוים] בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "מכליב
עושה תפירה עקומה כשיני הכלב:"
+ ],
+ [
+ "ומסרגין
[פלעכטען] בחבלים:"
+ ],
+ [
+ "את המטות
שולי המטה שצריך למועד:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר אף ממתחין
נ\"ל דר\"ל לא מבעיי לסרג, דהיינו שתי וערב, דשרי, מדלא סגי בלא\"ה. והרי צריך לו במועד. אלא אפילו למתוח החבלים שנתרפו, דאפשר לממלויי במאני, אפ\"ה מותר. והכי קיי\"ל [קמ\"א]. ובש\"ס ל\"ג אף:"
+ ],
+ [
+ "מעמידין תנור וכירים
להחם או לבשל בו ביו\"ט [תק\"מ]:"
+ ],
+ [
+ "ורחים
רחים של יד לטחון ליו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אין מכבשין את הרחים בתחלה
לעשות חדודין על פני אבן רחיים חדש, כדי לטחון בו:"
+ ],
+ [
+ "עושין מעקה
[גאללענדער]:"
+ ],
+ [
+ "לגג ולמרפסת
[אלטאן] והוא כעין תקרה שבולטת מאמצעית הכותל לרווח החצר, ונכנסין לו מחדרי העלייה. ומותר לעשות לו מעקה סביב בחה\"מ מחשש סכנה:"
+ ],
+ [
+ "שפין את הסדקין
סותמין בטיט הסדקין שבתקרה שלא ירד הדלף לבית:"
+ ],
+ [
+ "ומעגילין אותן במעגילה
שמגלגל בעץ עגול על טיט הטוח על התקרה, להחליקו:"
+ ],
+ [
+ "ביד וברגל
ר\"ל מחליק הטיט שבתקרה ביד או ברגל, אפילו מדקדק להחליקו יפה כעין מעגילה שרי:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא במחלצים
[קעללע], והוא כלי אומנות של בוני חומה:"
+ ],
+ [
+ "הציר
[אנגעל]:"
+ ],
+ [
+ "והצינור
חור שבאסקופה שציר הדלת סובב בו:"
+ ],
+ [
+ "והמנעול
[שלאסס]:"
+ ],
+ [
+ "והמפתח
[שליססעל]:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד
דאם ממתין מלתקנם עד חוה\"מ, מדפנוי אז ממלאכה, אסור:"
+ ],
+ [
+ "וכל כבשין
כדגים, פירות וירקות, שכובשן במים וחומץ כדי שיהיו ראויין לאכילה:"
+ ],
+ [
+ "שהוא יכול לאכול מהן במועד כובשן
דראויין לאכול במועד. וכלל מלאכת חוה\"מ עי' בקופת הרוכלין צד ט\"ו ע\"ב:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מי שהפך את זיתיו
דדרך עוצרי זיתים שמניחין אותן בכלי הנקרא מעטן, עד שיזועו ויתרככו, ומגיסן ומהפכן היטב עד שיתרככו כולן, ואח\"כ טוחנן ומעצרן בבד. ומשהניחן במעטן והפכן ואינו דורכן מהר, מתעפשים ונפסדים:"
+ ],
+ [
+ "ואירעו אבל
לזה שהיפך זיתיו, ולא יכול לדרכם קודם יו\"ט, מדאירעו אבל שאסור במלאכה. ואח\"כ בא חוה\"מ:"
+ ],
+ [
+ "או אונס
ר\"ל או שנאנס באופן אחר מלדרכן קודם יו\"ט. כגון ששכח או שהיה סבור שלא יפסדו אם ישהה אותם עד אחר הרגל:"
+ ],
+ [
+ "או שהטעוהו פועלים
שלא באו למלאכתו קודם יו\"ט, והגיע חוה\"מ:"
+ ],
+ [
+ "טוען קורה ראשונה
על הזיתים בכלי שהם שם:"
+ ],
+ [
+ "ומניחה לאחר המועד
דאז תו לא פסדי, אבל בימי אבלו גם זה אסור ע\"י עצמו, דרק ע\"י אחרים שרי דבר האבד [י\"ד ש\"פ]:"
+ ],
+ [
+ "זולף
שופך הזיתים בחוה\"מ על הבד:"
+ ],
+ [
+ "וגומר
שסוחטן שם לגמרי כדרכן:"
+ ],
+ [
+ "וגף
שסותם אח\"כ החביות במגופות:"
+ ],
+ [
+ "כדרכו
וקיי\"ל כר' יוסי [א\"ח תקל\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "וכן מי שהיה יינו בתוך הבור
שזב לתוכו היין מהגת:"
+ ],
+ [
+ "וגומר
שופך היין לחביות עד גמירה:"
+ ],
+ [
+ "דברי רבי יוסי
קמ\"ל רישא בשמן אף דהפסדו מרובה, לרבותא דת\"ק דאסור כדרכו. וקמ\"ל סיפא ביין, אף דהפסדו מועט משמן, אפ\"ה שרי ר' יוסי:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר עושה לו לימודים
ר\"ל מכסהו בנסרים:"
+ ],
+ [
+ "מפני הגנבים
ובאפשר יעשה בצנעא [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ושולה פשתנו מן המשרה
מוציאו מהמשרה:"
+ ],
+ [
+ "בשביל שלא תאבד
דדרך לשום הגבעולי פשתן במשרה, כדי שיתרככו, ואח\"כ מיבשן בתנור, וסורקן. וכשישההו במשרה ביותר מהראוי, נרקבים:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא יכוין את מלאכתו במועד
שלא ישהה במזיד מלהוציאם עד המועד:"
+ ],
+ [
+ "וכולן אם כיונו מלאכתן במועד יאבדו
ב\"ד מפקירין הדבר שעשה. ובעשה מלאכת אחרים משמתין ומלקין אותו [שם]:"
+ ],
+ [
+ "אלא לצורך המועד
וקמ\"להנהו, אף דמפרסם זביניהו, אפ\"ה לצורך המועד שרי ללוקחן:"
+ ],
+ [
+ "אין מפנין
כלים וכדומה. ומכ\"ש ליסע מדירה לדירה. ואפילו מדירה כעורה לנאה אסור:"
+ ],
+ [
+ "מבית לבית
דרך ר\"ה:"
+ ],
+ [
+ "אבל מפנה הוא לחצרו
ר\"ל מותר ליסע מבית לבית בחצר אחת. וי\"א דבנוסע מבית של אחר לבית ששייך לעצמו, אפילו דרך ר\"ה שרי. וכ\"כ בנוסע מבין עכו\"ם לשכונת ישראל שרי. ויש להקל בזה\"ז דאין לנו ר\"ה גמור [מג\"א תקל\"ה סק\"א ושם ס\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "אין מביאין כלים מבית האומן
אפילו לצורך המועד. שמא יחשדוהו שנתנן לתקנן במועד, ולהכי אפילו להכניסן בצנעא אסור, ורק במקום פסידא שרי [מג\"א תקל\"ד סק\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "אם חושש להם
שמא יגנבו:"
+ ],
+ [
+ "מפנן לחצר אחרת
ובאי אפשר יביאם בצנעא לביתו [שם]:"
+ ],
+ [
+ "מחפין את הקציעות בקש
מכסין תאנים יבשים בקש, כדי שלא יתלכלכו במטר:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אף מעבין
מותר לכסן בקש הרבה אף דמחזי כטומן התאנים תחת הקש לאוצר. והכי קיי\"ל [תקל\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "מוכרים בצינעה לצורך המועד
להכי נקט הכא מוכרי וכו', לאשמעינן דוקא באומנתן בכך שהן מוכרי כסות וכו' כל השנה, אבל בעה\"ב כשמוכר לצורך יו\"ט, אפילו בפרהסיא שרי [כמג\"א תקל\"ט ס\"ק י\"א]. משא\"כ לעיל מ\"ד, נקט אין לוקחין דהנהו דהתם אפילו אין המוכר אומנתו למכור, אסור. או דהתם רבותא קמ\"ל דאפילו ליקח בלי איסור מכירה, כגון מעכו\"ם אסור, אע\"ג דזבנת קנית [כב\"מ נ\"א ע\"א], עבורה רווחה אינו פסידא:"
+ ],
+ [
+ "הציידין
אפילו של דגים דמנכר שצדין ליו\"ט אסור בפרהסיא [מג\"א תקל\"ג שק\"י]:"
+ ],
+ [
+ "והדשושות
שכותשין חיטין לדייסא:"
+ ],
+ [
+ "והגרוסות
שכותשין גריסין לדייסא:"
+ ],
+ [
+ "עושין בצנעה לצורך המועד
והכי קיי\"ל ודוקא אומן שעושה הרבה ביחד, ולהכי נראה כעושה לחול. אבל באינו אומן שרי אפילו בפרהסיא [שם]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר הם החמירו על עצמן
ר\"ל האומנין נוהגין להחמיר בזה אפילו בצנעא:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ואלו מגלחין במועד
בצנעא. ומדינא גילוח וכבוס הוה ככל צורך חצוני של גוף, דמותר בחוה\"מ לצורך המועד [ועי' בקופת הרוכלין בדיני חוה\"מ אות ה']. ואפ\"ה אסרוהו חכמים כדי שלא ישהנו למועד ויכנס למועד מנוול' ואפי' אם גילח קודם המועד, אסור מדאינו מפורסם שגילח יחשדוהו [תקל\"א]:"
+ ],
+ [
+ "הבא ממדינת הים
ולא שב עד חוה\"מ, או ששב בעיו\"ט ולא היה לו שעות בעיו\"ט להתגלח [מג\"א תקל\"א]. מיהו בהלך לטיול וחזר בחוה\"מ, אסור:"
+ ],
+ [
+ "ומבית השביה
באין שעות כלעיל. אף שהיה אפשר לו לגלח שם אפ\"ה מדהיה שרוי בצער לא גילח ולא כיבס:"
+ ],
+ [
+ "והמנודה
דהיה אסור בגילוח וכיבוס:"
+ ],
+ [
+ "שהתירו לו חכמים
ר\"ל שהתירו נדויו בחוה\"מ:"
+ ],
+ [
+ "וכן מי שנשאל לחכם
על נדרו שנדר מלגלח ומלכבס, אפי' היה אפשר לו להתיר מעיו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "והותר
בחוה\"מ:"
+ ],
+ [
+ "והנזיר
שהשלים נזירתו בחוה\"מ, שדינו שמגלח ומשליך שערו תחת דוד השלמים שמבשל:"
+ ],
+ [
+ "והמצורע
דכשנתרפא ועשה ב' הצפרים, מתגלח וסופרז' ימים וחוזר ומתגלח. ב' הגלוחים אלו מותרים בחוה\"מ אפילו היה לו פנאי [רמב\"ם פ\"ז מיו\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "העולה מטומאתו לטהרתו
שרגילין לגלח ולכבם בגדיהן. ודוקא הנהו. אבל בשאר אונס בעיו\"ט, שאינו מפורסם אנסו, כגון שכבר גילח בעיו\"ט, וחזר וגידל, או אפילו היה חולה בעיו\"ט שהגלוח קשה לו, או שהיה שאר אונס, אסור לגלח בחוה\"מ. מיהו גלוח שפה מותר אפילו אינה מעכבת אכילה. וכ\"ש דמותר לחוף ולסרוק [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ואלו מכבסין במועד
דכיבוס אסור בחוה\"מ כסי' א':"
+ ],
+ [
+ "מטפחות הידים
[האנדטוך], שמתלכלך תמיד אף שכבסו מקודם וסמוך ליו\"ט. וכ\"כ [ווינדעלן] של ילד [תקל\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ומטפחות הספרים
הוא מטלית שמניח המתגלח על ברכיו, לקבל שער הנושר. והמטלית זה נמי מתלכלך תמיד, והוא צריך לו במועד, דמיירי באותן שמותרין להסתפר, להכי מותר לכבסו:"
+ ],
+ [
+ "ומטפחות הספג
שמלה שמתנגב בו במרחץ:"
+ ],
+ [
+ "וכל העולין מטומאה לטהרה
שצריכים, להחליף בגדיהן שנטמאו:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו מותרין
לכבס אפילו בפרהסיא מדאין מתכבס יפה בצנעא. וי\"א דאסור בפרהסיא, [מג\"א שם]. מיהו בליכא היתירים דלעיל, אפילו כלי פשתן נהגו שלא לכבסן [שם]. והא דלא כלל תנא למתני בחד בבא ואלו מגלחין ומכבסין במועד. נ\"ל דה\"ט מדבעי למכלל בבבא דמכבסין מטפחת ידים וספרים. ותו משום דגם נזיר לא שייך בבבא דמכבסין רק בבבא דמגלחין. ואילה\"ק תו עכ\"פ למה לא תנא בבבא דכבוס גם מצורע, דהרי מצורע אסור בתכבוסת [וכמ\"ק דט\"ו א'] י\"ל דכבר נכלל בכלל כל העולין מטומאה לטהרה, אף דאין טעמן שוה, דמצורע אסור בתכבוסת, וטמאין לא הועיל להן תכבוסת, דעכ\"פ נשארין בגדיהן טמאין:"
+ ],
+ [
+ "ושאר כל אדם אסורין
חוץ מג' מיני מטפחות הנ\"ל מותרין בכבוס לכל אדם:"
+ ],
+ [
+ "ואלו כותבין במועד
מדהו\"ל דבר האבוד. וה\"ה שאר דברים שאם לא יכתבם מיד אפשר שיפסד:"
+ ],
+ [
+ "קידושי נשים
דאשה מתקדשת בשטר. וה\"ה שטרי פסיקתא, דהיינו תנאים מותר לכתבן, דשמא יתחרט אח\"כ [תקמ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "גיטין
שיוצא לשיירא, ואם לא יכתוב הגט, שמא לא יחזור ותתעגן:"
+ ],
+ [
+ "ושוברין
שממאן לפרוע בלי שובר, ושמא לא יהיה ללוה לפרוע אח\"כ:"
+ ],
+ [
+ "דייתיקי
מתנת שכ\"מ ושמא ימות:"
+ ],
+ [
+ "מתנה
מתנת בריא דשמא יתחרט:"
+ ],
+ [
+ "ופרוזבולין
שכשחושש שתשמט חובו בשביעית כותב לב\"ד בזה הלשון, מוסרני לכם חובותי שיהיו ברשותכם. ואז הוה כגבוי ואינן נשמטין בשביעית [עי' שביעית פ\"י מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "אגרות שום
ששמו ב\"ד נכסי לוה ונתנום למלוה:"
+ ],
+ [
+ "ואגרות מזון
שקבל לזון בת אשתו שמבעלה הראשון, ואף דדמי קצת לשט\"ח שאין כותבין כמשנה ד', הכי שאני, דצריך לשלם מיד, ושמא ילכו העדים, ויכחיש הקניין ולא יהיה לה לאכול, משא\"כ בשט\"ח הרי מיירי במאמינו. או מיירי שמכרו הב\"ד קרקע של יתומים למזון אלמנה ובנות:"
+ ],
+ [
+ "שטרי חליצה
שטר שחלצה בפני ב\"ד [ונוסחתו כתוב ברי\"ף יבמות ד\"מ ע\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ומיאונים
דיתומה קטנה שהשיאוה אמה או אחיה, יכולה למאן בנשואין הללו קודם שתביא ב' שערות, ויוצאת בלי גט. וזו לאחר הרגל תגדיל:"
+ ],
+ [
+ "ושטרי בירורין
שביררו להן דיינין זה א' וזה א', וכותבין וחותמין שלא יחזרו מברירתן:"
+ ],
+ [
+ "וגזירות בית דין
פסק דין:"
+ ],
+ [
+ "ואגרות של רשות
צווי השלטון. וי\"א אגרות שלום. ונהגו לאסרו. וכל הנך שמותרים ה\"ט, דמדמזדמנין תדיר מקרי צרכי רבים, ולפ\"ז מדאינן לצורך יו\"ט לא שרי רק במעשה הדיוט. וי\"א דשרי מדהוה חשש דבר האבד, דאף דלמיתה לא חיישינן שמא אחר יו\"ט לא יתרצו להזדקק לו הנותן או הב\"ד או העדים. וא\"כ גם מעשה אומן שרי בכה\"ג [תקמ\"ה מג\"א סקי\"ז]. מיהו בכתב משיטא שלנו נהגו היתר בכל הכתבים, ומשנין לעקם שורה ראשונה [שם מג\"א ס\"ק א']. אמנם לתקן ס\"ת לצורך המועד שרי, דלרבים שרי אפילו מעשה אומן [שם]. וכל שמותר לכתוב, מותר נמי לתקן הדיו והקולמס [מג\"א. שם סקכ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ואם אינו מאמינו
והלוה צריך למעות אפילו רק להרווחה:"
+ ],
+ [
+ "או שאין לו
לסופר:"
+ ],
+ [
+ "תפילין ומזוזות במועד
מיהו בנצרכים למועד, או בכותבן לעצמו אף שא\"צ להם במועד, או שאין לו מה יאכל, מותר לכתוב. אבל בכיוון מלאכתו במועד אפילו כה\"ג אסור [שם]:"
+ ],
+ [
+ "העזרה
ס\"ת שקרא בו הכה\"ג ביו\"כ, דעכ\"פ מדא\"צ לו במועד אסור. וי\"ג ספר עזרא, ור\"ל אותה ס\"ת שעזרא כתבו, וממנו מגיהין כל ס\"ת. ואע\"ג דהמשהה ספר שאינו מוגה עובר בלאו דקבלה דאל תשכון באהלך עולה, אפ\"ה יש כח ביד חכמים לעקור אפילו מצוה דאורייתא בשב וא\"ת, מכ\"ש מצוה שבקבלה [כיבמות ד\"צ ב' ועי' כתובות די\"ט ב']. [אב\"י עי' מש\"כ על דברי רבינו אלו בקונטרס מסגרת הזהב]:"
+ ],
+ [
+ "כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו
אפילו א\"צ להן במועד:"
+ ],
+ [
+ "וטווה על יריכו תכלת לציציתו
ולא על פלך בגלגל דאוושא טובא. והכי קיי\"ל [שם]:"
+ ],
+ [
+ "בטלה הימנו גזרת שבעה
וקיי\"ל דבשעה א' קודם הרגל בכדי שיחלץ מנעליו, סגי, ונתבטל ממנו גזירת שבעה. והשעה ההיא נחשבת כז' ימים במספר ימי השלשים. ובקבר מתו שעה א' קודם סוכות השעה וז' ימי סוכות נחשבים לי\"ד ימים. ושמיני עצרת נמי נחשב לז\"י, הרי כ\"א ימים ויום שמחת תורה. הרי כ\"ב יום ז לכן א\"צ להשלים אחר יו\"ט למניין ל' רק עוד ח' ימים [י\"ד שצ\"ט סי\"א]. ובקבר א' מקרוביו בימי הסוכות חשבינן יום שמיני עצרת רק כיום אחד למניין ל', אבל חייב אחר יו\"ט בשבעה, ויום שמחת תורה נמנה ג\"כ ליום הראשון של מניין השבעה מדהוא יו\"ט של גליות [ש\"ך שם ס\"ב וסק\"ו]. וכל זה בשאר קרובים, אבל באביו ואמו רק גזירת ז' מתבטלת ע\"י שעה א' שקודם הרגל, אבל לא גזירת ל':"
+ ],
+ [
+ "בטלה הימנו גזרת שלשים
[אב\"י דהיינו איסור גיהוץ ותספורת, ועי' הג\"ב לענין רחיצה]:"
+ ],
+ [
+ "מפני שאמרו שבת עולה
למניין ז', מדנוהג בה דברים שבצנעא, כל שאינו מתפרסם על ידיהן שהוא אבל, כתשמיש, רחיצה, ות\"ת [ת']:"
+ ],
+ [
+ "ואינה מפסקת
שאינו מפסיק האבילות לגמרי, מדאין בו שמחה:"
+ ],
+ [
+ "רגלים מפסיקין
שאם נהג קצת אבילות מקודם, ואפילו רק חליצת מנעלים, נתבטלו השבעה. ואפילו שמע בשבת ערב הרגל שמועה קרובה [ושמועה קרובה היינו תוך ל' מיום הקבורה, ואפילו ביום ל' עצמו [נקה\"כ ת\"ב], בטלו הז', מדנהג בו דברים שבצנעה. וה\"ה כשחל ז' שלו בעיו\"ט נתבטל גזירת ל', ומסתפר ורוחץ ומכבס סמוך לערב. ובערב פסח דאסור לגלח אחר חצות, יגלח קודם חצות ובחל ז' בשבת ערב יו\"ט, מותר לגלח בחוה\"מ או אחר יו\"ט. אבל בחל ז' שלו בעיו\"ט, שהיו יכול לגלח קודם יו\"ט, אם לא גילח אז אסור לגלח בחוה\"מ. וה\"ה בחל ח' שלו בשבת עיו\"ט יגלח בע\"ש או לאחר יו\"ט, אבל בחוה\"מ אסור [שצ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "ואינן עולין
דבקברו ברגל, או שמע שמועה קרובה ברגל, או שלא היה שהות לחלוץ מנעליו קודם הרגל, אז אין הרגל עולה למניין ז' אבל נחשבים למניין ל'. אבל יו\"ט אחרון עולה למניין ז' [שם]. מיהו בשמע שמועה קרובה בשבת או ביו\"ט, ולערב נעשת רחוקה, נתבטל האבילות [ת\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר משחרב בית המקדש
דבזמן המקדש היה יכול להביא קרבן ראייה וחגיגה עד ז' ימים אחר עצרת, להכי אז דינו כרגל:"
+ ],
+ [
+ "עצרת כשבת
וכ\"ש ר\"ה ויו\"כ שאין מפסיקין האבילות ולא יבטלוהו:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל אומר ראש השנה ויום הכפורים כרגלים
וכ\"ש עצרת בזה\"ז:"
+ ],
+ [
+ "ראש השנה ויום הכפודים כשבת
וקיי\"ל דכולן כרגלים ומבטלין הז', כשחלץ מנעליו מקודם ומבטלין הל' כשכלו ז' שלו מקודם [שם]:"
+ ],
+ [
+ "אין קורעין
במועד:"
+ ],
+ [
+ "ולא חולצין
שנהגו להוציא זרוע ימין דרך הקריעה כשהולך ללוות המת [כך כ' הרי\"ף [מ\"ק רצ\"ב א'] ולרש\"י ספ\"ק דב\"ק, ר\"ל שקורע עד שנראה הכתף דרך הקרע. ולפרישה מוציא זרועו ערום דרך בית הצואר, והט\"ז הקשה עליו. ואחמ\"כ רבינו אשתמיטתי' שכדבריו ממש כ' הר\"ן הכא]. ועכשיו לא נהגו כך [ש\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "ואין מברין
האבל אסור לאכול סעודה ראשונה משלו [ולרמב\"ם ותוס' כל יום ראשון אסור לאכול משלו]. מיהו ברצה להתענות כל ום ראשון או בלא שלחו לו שכניו, מותר לאכול משלו [רט\"ז שע\"ח]. והיו נוהגין שקרוביו ואוהביו של האבל אוכלים ביחד עם האבל סעודת ההבראה. וקאמר הכא דבמועד אין אוהביו אוכלים עמו הסעודת הבראה [ר\"ן וי\"ד ת\"א]. מיהו בשבת ויו\"ט אין מברין כלל [שע\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "אלא קרוביו של מת
דהיינו אביו ואמו, אחיו ואחותו ואפי' רק מאמו, ואפי' נשואה, בנו ובתו, ואשתו, שחייב להתאבל עליהן [שע\"ד] להן לבדו מברין ולא לשאר קרוביו שהיו נוהגין להברות גם להן. וקיי\"ל דבין ביום השמועה או הקבורה אין קורע בחוה\"מ, רק על או\"א. ועל השאר קורע לאחר יו\"ט. מיהו בשמע שמועה קרובה במועד ואחר הרגל תהיה רחוקה, קורע בחוה\"מ על כולן. אבל בשמע שמועה רחוקה בחוה\"מ, פטור מלקרוע עליה בשאר קרובים ובאו\"א לא יקרע עד אחר המועד [רט\"ז ש\"מ]:"
+ ],
+ [
+ "ואין מברין
לקרובים הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "אלא על מטה זקופה
ולא על כפוייה כמו שנהגו בחול. ועכשיו לא נהגו בכפיית המטה [שפ\"ז] אבל עכ\"פ חייבים גם השתא לאכול ולישן ע\"ג קרקע [שם]:"
+ ],
+ [
+ "אין מוליכין לבית האבל
להוליך המאכלים ששולח להברות האבל:"
+ ],
+ [
+ "לא בטבלא
על לוח מהודר:"
+ ],
+ [
+ "ולא באסקוטלא
בקערת כסף או זהב:"
+ ],
+ [
+ "ולא בקנון
כלי מהודר כעין מרזב:"
+ ],
+ [
+ "אלא בסלים
של נצרים. כדי שלא לבייש העניים. ונ\"ל דקמ\"ל דאפי' במועד דדרך העשירים להשתמש בכלים יפים, אפ\"ה חיישינן לכבוד העניים:"
+ ],
+ [
+ "ואין אומרים ברכת אבלים
עי' מגילה פ\"ד סי' כ' פירושו:",
+ "ונוהגין דבכל יום שאין בו תחנון, או בע\"ש ועיו\"ט אחר חצות, או בנקבר בלילה, א\"א צדוק הדין ולא הקדיש שבבית הקברות, וגם אין מעמדין המטה ז' פעמים, כנהוג [ת\"א ושנ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ומנחמין
ר\"ל לנחמו. ועי' מגילה פ\"ד סי' כ\"א:"
+ ],
+ [
+ "ופוטרין את הרבים
שמיד אחר שנחמוהו בשורה ילכו לבתיהן, ולא ילוו להאבל לביתו:"
+ ],
+ [
+ "אין מניחין את המטה ברחוב
במועד:"
+ ],
+ [
+ "שלא להרגיל את ההספד
ר\"ל שעי\"ז יהיה רגלים לדבר להספיד והרי חוה\"מ אסור בהספד ותענית:"
+ ],
+ [
+ "ולא של נשים לעולם
אפילו בחול:"
+ ],
+ [
+ "מפני הכבוד
דלפעמים שופעת זיבה גם לאחר מיתה:"
+ ],
+ [
+ "נשים במועד מענות
לשורר קינות אחר המטה. ומפרש לקמן:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא מטפחות
שמכות כף אל כף בצער. מיהו על ת\"ח אפילו קינה שרי, דאין מועד בפני ת\"ח, ודוקא אצל המטה [ת\"א]. ואין בזה\"ז ת\"ח לעניין זה [מג\"א ססי' תקמ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "בזה ובזה אבל לא מקוננות
משום דקינה מעורר יותר לבכות [ואף דקול באשה ערוה [כברכות כ\"ד א'], ואפילו בשעת הספד [כסוכה נ\"ב א']. תירץ אאמ\"ו הגאון זצוק\"ל, דבשעה שהמת מוטל לפניו אין חוששין להרהור תדע דביצרו מתגבר יזכור יום המיתה [כפ\"ק דברכות] עכלה\"ט. ואני בנו ותלמידו לא הבנתי דברי קדשו, דהרי אפילו לזנות חיישינן אז [כקדושין ד\"פ ע\"ב]. ואפשר דהתם ר\"ל שיזנו אחר שקברו המת]:"
+ ],
+ [
+ "ולמדנה בנותיבם נהי ואשה רעותה קינה
ר\"ל אשה תלמד רעותה הקינה, דכשתתחיל היא, תדע חבירתה מה תענה:"
+ ],
+ [
+ "אבל לעתיד לבא
לאחר תחיות המתים:"
+ ],
+ [
+ "בלע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים וגו'
ויהיו כולן עונין שירה חדשה לה'. והביא זה, כדי לסיים בדבר טוב:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין מועד קטן",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Moed"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Pesachim/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Pesachim/English/Sefaria Community Translation.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..8005d6128dc74042add237fc57db5d5b487f4686
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Pesachim/English/Sefaria Community Translation.json
@@ -0,0 +1,84 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Yachin on Mishnah Pesachim",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+ "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "יכין פסחים",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Moed"
+ ],
+ "text": [
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ "AND HE HID THE BOOK OF REMEDIES. For they had a Book of Remedies, in which were written charms with images and good-luck talismans. And so that they would not go astray through them to idolatry, he hid it so that it would not be available to the masses, but he did not burn it, so as to use it in a situation of danger."
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Pesachim/English/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Pesachim/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..44b16a5b08b27e61ea1bac1d3898a7169c99aa25
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Pesachim/English/merged.json
@@ -0,0 +1,85 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Pesachim",
+ "language": "en",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Pesachim",
+ "text": [
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ "AND HE HID THE BOOK OF REMEDIES. For they had a Book of Remedies, in which were written charms with images and good-luck talismans. And so that they would not go astray through them to idolatry, he hid it so that it would not be available to the masses, but he did not burn it, so as to use it in a situation of danger."
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Sefaria Community Translation",
+ "https://www.sefaria.org"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין פסחים",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Moed"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Pesachim/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Pesachim/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..6172a866442d8dabad5e2117893fe28dcf992cad
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Pesachim/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,1788 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Yachin on Mishnah Pesachim",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "יכין פסחים",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Moed"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "אור לארבעה עשר
ליל שלמחרתו יהיה י\"ד בניסן, אחר צאת הכוכבים [א\"ח תל\"ג רט\"ז א']: וי\"א ביה\"ש [פ\"מ. אב\"י כ\"כ הר\"ן בשם הראב\"ד, ומשום הכי נקט אור מדעדיין אור היום קצת. ולדיעה א' נ\"ל למה דקי\"ל דאור כוכבים נמי אור (כפסחים ד\"ב א'), להכי נקט אור, ר\"ל משעת יציאת אור הכוכבים]:"
+ ],
+ [
+ "בודקים את החמץ לאור הנר
בנר של שעוה יחידי, אבל בנר של חלב או שומן שירא שיטפטף ואינו בודק יפה לא יבדוק לכתחילה. ואם בדק באבוקה דמקטף קטיף נהוריה. או בשל שמן שאינו יכול להכניסו בחורין ובסדקין, אפי' בדיעבד לא מהני. ואפילו בדק ביום י\"ג צריך לחזור ולבדוק בלילה, וכן כשלא בדק בליל י\"ג ובודק ביום י\"ד צריך לבדוק בנר שעוה כלעיל [תל\"ג]. והנה מדאוריי' חמץ בביטול סגי ליה דמדמפקירו בלב שוב אינו עובר עליו בפסח בבל יראה, ואפ\"ה הצריכו חכמים בדיקה, שמא יבא לאכלו, דלא דמי לשאר אסורים, דחמץ לא בדיל מיניה כולא שתא, ותו, דחמיר נמי משאר אסורים, שעובר עליו בבל יראה, להכי הצריכו רז\"ל לבדוק אחריו ולבערו לגמרי. מיהו בבדיקה לחוד לא סגי, שמא ימצא אחר זמן איסורו חתיכת חמץ גדולה, שאינה בטלה מאליה, ואי משהי לי' פורתא, עובר עליו בבל יראה. ואף שיבטלה מיד כשימצאנה, בזמן אסורו לא מהני בטול, מדאינו ברשותו דהרי אסורה לו, להכי אחר הבדיקה יבטלו מיד:"
+ ],
+ [
+ "כל מקום שאין מכניסין בו חמץ
כל השנה:"
+ ],
+ [
+ "אין צריך בדיקה ולמה אמרו
במשנה לקמן:"
+ ],
+ [
+ "שתי שורות במרתף
[קעללער], ור\"ל דאמרינן לקמן שצריך לבדוק חמץ בין החביות שבשתי שורות שבמרתף:"
+ ],
+ [
+ "מקום שמכניסין בו חמץ
כל השנה. ואפילי ברגיל רק ללכת לשם תוך הסעודה להביא משם דבר, חייב לבדוק, דשמא שכח שם פת לחם שבידו. מיהו במקום דשכיחי עופות או בהמות, כרפת או חצר שאינו מקורה, אפילו בודאי היה שם חמץ א\"צ בדיקה דודאי אכלוהו שם:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים שתי שורות על פני כל המרתף
שבמרתף מונחים חביות שורות שורות בכל רצפת המרתף, ושוב מסדרין עליהן שורות, וכן מסדר וחוזר ומסדר עד הקירה, וקאמר ב\"ש שבודק כל החביות שלצד הפתח על פני כולה לארכה ולרחבה כל השורות שבאותה דופן עד הקורה, וכמו כן כל החביות העליונות הרואות הקירה:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים שתי שורות החיצונות שהן העליונות
ר\"ל השורה העליונה שלצד הפתח, הסמוכה לקורה, והשורה שלמטה ממנה לצד הפתח:"
+ ],
+ [
+ "וממקום למקום
כשבודק אינו חושש שמא ביני ביני, תביא חולדה חמץ שבכאן לבית הסמוך, או לזוית שבחדר זה, שבדקן כבר:"
+ ],
+ [
+ "ומעיר לעיר אין לדבר סוף
דבשלומ' באותו בית מחדר לחדר יש לדבר סוף שהיה יכול לתקן שיבדקו כמה בנ\"א כל החדרים ברגע א', אבל א\"כ נחוש נמי שתביא מבית שבחצר זה לבית שבחצר אחר וכו' ואין לדבר סוף. ואע\"ג דעכבר מצוי טפי, נקט חולדה לרבותא, אף דמצוייה שם חולדה דמעיזה טפי לבוא מיד אחר הבודק, אפ\"ה לא חיישינן:"
+ ],
+ [
+ "ובארבעה עשר שחרית ובשעת הביעור
או או קתני, אבל אח\"כ לא יבדוק, שמא יאכלנו:"
+ ],
+ [
+ "יבדוק בתוך המועד
בפסח, דהוא עצמו מחזר עליו לשרפו ואיך יטעה לאכלו:"
+ ],
+ [
+ "לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד
אפילו לאחר יו\"ט. מיהו בבודק אחר יו\"ט אינו מברך על ביעור, דאז אין בדיקתו מצוה קבוע, רק שלא יכשל בחמץ שעבר עליו הפסח שאסור בהנאה [תל\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ומה שמשייר
ר\"ל חמץ שמשייר אחר בדיקתו בליל י\"ד:"
+ ],
+ [
+ "יניחנו בצינעא
ר\"ל יצניענו היטב. ולהכי המתין תנא מלהשמיענו זה עד השתא, משום שלא רצה להפסיק עד שסיים כל דיני בדיקה:"
+ ],
+ [
+ "כדי שלא יהא צריך בדיקה אחריו
כשיחסר לחמו, כשיניח י' וימצא ט', יהיה צריך לבדוק ולבטל מחדש, אם לא שהניח במקום שא\"א לשרץ או לתינוק לטלו [תל\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אומר אוכלין כל חמש ושורפין בתחלת שש
דאע\"ג דחמץ אינו אסור בהנאה מדאו' רק מסוף ו' שעות ולמעלה, אפ\"ה מדרבנן אסור מתחלת ו', דבשעה א' טועה אדם:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יהודה אומר אוכלין כל ד' ותולין
לא אוכלין ולא שורפין [כדכר התלוי, שאינו לא בשמים ולא בארץ], ומותר בהנאה:"
+ ],
+ [
+ "כל ה'
דביום מעונן טועה אדם ב' שעות, משא\"כ לענין איסור הנאה, דאיכא הפסד מרובה, לא חיישינן רק לטעות שעה א':"
+ ],
+ [
+ "ועוד אמר רבי יהודה שתי חלות של תודה
של חמץ, וכל א' היתה בגודל עשרון שהוא מ\"ג ביצה וחומש, דחלות תודה הם ל' מצה וי' חמץ:"
+ ],
+ [
+ "פסולות
ר\"ל מדמונחים שם עד אחר זמן איסורו, להכי לקחו לחמי תודה שנפסלו, שמצויי' אז בעזרה, דכל החייבי תודה, מביאין בי\"ג בניסן, דבי\"ד אסור להביאן, דא\"א לאכלן רק קודם חצות, והרי תודה נאכלת ליום ולילה, ואין מביאין קדשים לבית הפסול, ומדרבו המביאין בי\"ג, שכיחי ג\"כ פסולין בבוקר של י\"ד:"
+ ],
+ [
+ "ומונחות על גג האיצטכא
[בענקע] שבהר הבית לישב העם עליהן, והיו גגות עליהן מפני הגשמים, ומניחין החלות על הגגות, להיות סימן להרואים:"
+ ],
+ [
+ "ניטלה אחת
דבשעה ה' נטלו א':"
+ ],
+ [
+ "ניטלו שתיהן
בשעה ו', וקמ\"ל דאף דכהנים זריזים חיישינן לטעות ולא סגי בחלה א' ליטלה בשעה ו'. וזה לחומר איסור חמץ, וה\"ה [באוהר]:"
+ ],
+ [
+ "ותרומה כל ה'
שלא להפסיד תרומ':"
+ ],
+ [
+ "ושורפין כתחילת שש
וקיי\"ל דמותר לאכול חמץ עד שליש היום, וחשבינן היום מעלות השחר עד צאת הכוכבים, אמנם שעה א' מניית קודם חצות יום זה, אסור בהנאה מדרבנן. ומסוף שעה ו' ולמעלה אסור בהנאה מדאו', מיהו בבל יראה אינו עובר עד הלילה (תמ\"ג):"
+ ],
+ [
+ "מימיהם של כהנים לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא בוולד הטומאה
ר\"ל אף כשנטמא בשר הקודש רק בשני לטומאה:"
+ ],
+ [
+ "אעפ\"י שמוסיפין טומאה על טומאתו
דבשר שנטמא בשני, נעשה שלישי, וכשנוגע עכשיו זה השלישי בבשר שנטמא באב, שהוא ראשון, נעשה השלישי שני, דאף דאין אוכל מטמא אוכל מדאו', עכ\"פ מדרבנן מטמאו, ואפ\"ה שרי, מדבל\"ז שניהן צריכין שריפה. ונקט הך מלתא הכא, לאשמעי' סיפא דמלתא, דמדבריהם למדנו וכו':"
+ ],
+ [
+ "לא נמנעו מלהדליק את השמן
שמן של תרומה, דאי של קודש הרי אסור בהנאה כשנטמא, ונשרף בבית הדשן בעזרה, ולא להדליקו בנר להאיר:"
+ ],
+ [
+ "שנפסל בטבול יום
ר\"ל באדם או בכלי שנטמא ונטבל ולא העריב שמשו עדיין, דאז דינו כשני לטומאה, והשמן שנגע בו אז נעשה שלישי. והא דנקט שמן שנטמא בטבו\"י ולא שנטמא בשני, ה\"ט משום דחכמים גזרו בכל ז' משקין שנגעו אפילו בשני שיהיו תחלה (כשבת י\"ב ב') חוץ מבטבו\"י. ולהכי נקט הכא טבו\"י לרבותא (ועי' רמב\"ם פ\"י מאה\"ט ה\"ג):"
+ ],
+ [
+ "בנר
[לאמפע] שאינה של חרס, דכל כלי שנוגע באב הטומאה שע\"י מת, נעשה כמוהו חוץ מכלי חרס:"
+ ],
+ [
+ "אע\"פ שמוסיפין טומאה על טומאתו
דמת הוא אבי אבות, והנטמא בו הוא אב, והנר כשנגע בהטמא מת, נעשה אב כמוהו, וכשנגע עכשיו השמן שהוא שלישי בנר זה, נעשה זה השמן השלישי ראשון, וקמ\"ל ר\"ע טפי מר' חנינא, דאפילו ראשון מותר לעשות את השלישי. [והא דלא נקט נר שנטמא בשרן, או נר חרס שנטמא בטמא מת, דבשניהן הו\"ל הנר דין ראשון, והשמן כשנוגע בו. נעשה ג\"כ ראשון, דהרי משקין נעשין תחלה בכל טומאה שיגעו. ואף דזהו רק מדרבנן, אפ\"ה יוסיף אדר' חנינא, דהרי ר' חנינא נמי רק מדרבנן קמ\"ל, דמותר להוסיף טומאה דרבנן, דהרי מזה שנעשה השלישי שני, נמי טומאה דרבנן היא, דאוכל מטמא אוכל דין מדרבנן, י\"ל דבאמת ר\"ע ס\"ל דאפילו טומאה דאו' מותר להוסיף. ולהכי קמ\"ל דאפילו לעשות להשמן ראשון דאו' מותר]:"
+ ],
+ [
+ "אמר ר' מאיר מדבריהם
של ר\"ח ור\"ע, דמודו בבבא דבשר שנטמא:"
+ ],
+ [
+ "ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח
אע\"ג דלת דמי, דגבי הך דר' חנינא טמא וטמא, משא\"כ הך דרבי מאיר טהור וטמא, י\"ל דסבירא ליה לר\"מ דמדסתם ר' חנינא וקאמר בשר שנטמא בולד [שני], משמע ודאי אפי' נטמא הבשר בולד הטומאה דרבנן כגון שננומא הבשר במשקין שהיו שני, והרי ס\"ל לר\"מ דמשקין מטמאין אחרים רק מדרבנן, ולפיכך הך בשר שנטמא מהמשקין, טהור גמור הוא מדאו', ולא די שגזרו שיטמאו המשקין להבשר, אלא גזרו ג\"כ שיהיו המשקין תחלה, נמצא הך בשר שהיה שני רק מתרי דרבנן, לר' חנינא מותר לעשותו שני דחד דרבנן, כשישרפו עם הבשר שהוא ראשון, דאוכל מטמא אוכל ג\"כ דרבנן. לפיכך קאמר שפיר ר\"מ, דכמו בבשר שנטמא במשקין הטמאים, דמדאו' טהור גמור הוא, אפ\"ה מדאסרוהו חכמים שרי להוסיף לו טומאה דרבנן, לשרפו בהדי בשר שיעשוהו שני דרבנן, כמו כן מותר לשרוף חמץ טהור משהגיע שעה ו', דאסור רק מדרבנן, עם חמץ טמא:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו רבי יוסי אינה היא המדה
דס\"ל דמשקין מטמאין לבשר מדאו', וכבר קודם שישרפנו עם הבשר הראשון טמא היא, ואיך ילפת מנה לחמץ מתחלת ו', שהוא מותר מדאו':"
+ ],
+ [
+ "ומודים רבי אליעזר ורבי יהושע ששורפין
ר\"ל ואפי' ר\"א ור\"י שנחלקו לקמן במתני', בהא מודו:"
+ ],
+ [
+ "על מה נחלקו על התלויה
ר\"ל תרומת חמץ שטמא' מספק:"
+ ],
+ [
+ "וזו לעצמה
דס\"ל דחייב בשמירת התלויה:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יהושע אומר שתיהן כאחת
דס\"ל דאינו חייב בשמירתה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כל שעה שמותר לאכול
ר\"ל כל שעה שאפשר בשום אופן שיהי' מותר לאכל חמץ, דהיינו בשעה ה' שמותר בה הכהן לאכול תרומה:"
+ ],
+ [
+ "מאכיל
מותר כל אדם להאכיל חולין לבהמה וכו':"
+ ],
+ [
+ "לבהמה לחיה ולעופות
צריכי, בהמה אע\"ג שכשישתייר לא תצניעו, ושמא ישכח לבערו ויאכלנו, וחיה קמ\"ל אף על גב דכשמשייר' מצנע', עכ\"פ סד\"א שעי\"ז ישכח לבערו ולבטלו ויעבור על בל ימצא, ואיידי דנקט בהמה וחיה, נקט נמי עופות [ונ\"ל דנקט עופות לשון רבים, למכלל עוף בייתי ועורבין שמצויין בחצרו. ולאשמעינן דאח\"כ, לכל עופות אפי' של הפקר אסור להאכיל. ועי' בתוי\"ט פ\"ה דנזיר מ\"ה ד\"ה בה\"א, ודו\"ק]. מיהו במצא אחר זמן איסורו שלא אכלוהו, חייב לבערו, מדמונח חמץ הפקר בחצירו [ססי' תמ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ומוכרו לנכרי
אפי' לא יאכלנו עכו\"ם קודם פסח [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ומותר בהנאתו
ר\"ל בששרפו אז בשעה ה', ואפי' רק חרכו אז עד שאינו ראוי לכלב, מותר להנות ממנו אח\"כ אפי' בפסח, וכ\"ש שמותר ליהנות ממנו בשעה שישרפנו בשעה ה'. מיהו טוב שלא ליהנות ממנו בשעת שריפה, אפי' קודם זמן איסורו [תמ\"ח מג\"א ד']:"
+ ],
+ [
+ "עבר זמנו
תחלת שש:"
+ ],
+ [
+ "אסור בהנאתו
ועי' בקופת הרוכלין בכללא דחמץ:"
+ ],
+ [
+ "ולא יסיק בו תנור וכירים
אפי' לר\"י דמצריכו שריפה אסור ליהנות משריפתו *):"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה
דיליף [ג\"ש] מנותר, שאסור באכילה ובהנאה, וענוש כרת כמו חמץ, ומצותו בשריפה, א\"כ ה\"ה חמץ:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אף מפרר וזורה לרוח או מטיל לים
ר\"ל או מפרר ומטיל לים אף שאינו ים המלח, דס\"ל חלב שור הנסקל יוכיח, שג\"כ אסור בהנאה והאוכלו בכרת, ואפ\"ה א\"צ לשרפו מכח הילפותא מנותר, על כרחך משום דלא דמי לנותר בבל תותירו, א\"כ ה\"נ בחמץ. וקיי\"ל כרבנן, אבל נוהגין לשרפו. מיהו אחר זמן איסורו מודו דהשבתתו בכל דבר [תמ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר בהנאה
ואפי' באכילה שרי, רק נקט הנאה משום סיפא:"
+ ],
+ [
+ "לא יראה לך שאור
ומדעבר על לאו קנסינן לי' [הכי מסיק הש\"ס]:"
+ ],
+ [
+ "נכרי שהלוה את ישראל על חמצו
והניח החמץ ביד עכו\"ם למשכון, וא\"ל אם לא אשלם עד יום פלוני, יהי' שלך מעכשיו דדוקא בב' לטיבותא מותר בהנאה, דהרהינו ואמר נמי מעכשיו, דאם לא הרהינו לא גרע מחמץ עכו\"ם ברשות ואחריות ישראל, דאסור בהנאה [ת\"מ], והיכא דלא אמר מעכשיו, הו\"ל כחמץ ישראל בבית עכו\"ם, דודאי באיסורי' קאי:"
+ ],
+ [
+ "אחר הפסח מותר בהנאה
אפי' לא הגיע זמן הפרעון עד אחר פסח, כשלא שילם, מותר החמץ:"
+ ],
+ [
+ "וישראל שהלוה את הנכרי על חמצו
מיירי ג\"כ בב' לריעותא, דהרהינו וא\"ל מעכשיו, דבלא הרהינו לא גרע מאילו קנהו מעכו\"ם, דאין מעות קונות מעכו\"ם [כח\"מ קצ\"ד], ובלא אמר מעכשיו, הרי בכה\"ג אינו חייב באחריות אפילו בדיני עכו\"ם [דבהכי סגי], וא\"כ הו\"ל כחמץ עכו\"ם ביד ישראל, דלא עבר עליו כשלא קבל עליו הישראל האחריות גניבה ואבידה, דישראל ועכו\"ם לא קנו משכון מהדדי:"
+ ],
+ [
+ "אחר הפסח אסור בהנאה
אפילו לא הגיע זמן הפרעון רק אחר הפסח, כשלא שילם אסור, ואפילו לא היה המשכון באחריות ישראל [תמ\"א]. מיהו לב\"ח ומג\"א שם אינו חייב לבערו בפסח, ולח\"י חייב לבערו בפסח:"
+ ],
+ [
+ "חמץ שנפלה עליו מפולת הרי הוא כמבוער
וא\"צ להוציאו משם:"
+ ],
+ [
+ "רבן שמעון בן גמליאל אומר כל שאין הכלב יכול לחפש אחריו
דהיינו במכוסה ג' טפחים, והכי קיי\"ל, מיהו צריך לבטלו, לרש\"י ור\"נ מדרבנן, ולסמ\"ק מדאור'. ואם לא בטלו עד זמן איסורו, חייב לפקח הגל ולבערו, כדי שלא יעבור בבל יראה ובלא נתפקח הגל עד לאחר פסח, אף שבטלו אחר זמן איסורו אסור החמץ [מג\"א תל\"ג סקי\"ז]. מיהו בגל גדול שהחמץ אבוד תחתיו מכל אדם, לכ\"ע א\"צ לבערו אפי' קודם פסח, ובנתפקח אחר פסח מותר לאכלו אף שלא בטלו, דמדהיה אבוד לגמרי לא קרינן בי' שלך, ובגל שמסופק בפסח אם יפנהו כלל, אם נתחרט ופינה אותו לאחר פסח, מותר [רט\"ז שם סקי\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "בשוגג
ששגג בתרומ', אף שהזיד בחמץ, רק שלא התרו בו משום חמץ, דאל\"כ הרי חייב מלקות וקיי\"ל קלב\"ם:"
+ ],
+ [
+ "משלם קרן וחומש
אף דחמץ בפסח לא שוה מידי, עכ\"פ בתשלומי תרומה לא אזלינן בתר דמים:"
+ ],
+ [
+ "במזיד
שהזיד בתרומה, אף שלא התרו בו, ואף ששגג בחמץ:"
+ ],
+ [
+ "פטור מתשלומים
דמזיד דתרומה פטור מקרן וחומש שחייב האוכל תרומה, ורק מדין מזיק חייב בקרן, והרי חמץ בפסח אינו שוה כלום, ולא הזיקו כלום:"
+ ],
+ [
+ "ומדמי עצים
ר\"ל דבאכל תרומה טמאה דחייב בדמי עצים לבעלים, מדעכ\"פ היתה ראויי' להסקה, ובאכלה חמץ בפסח במזיד, פטור מהדמי עצים, דחמץ בפסח אינו ראוי להסקה:"
+ ],
+ [
+ "אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח
ידי חובת אכילת מצה בלילה ראשונה:"
+ ],
+ [
+ "בכוסמין
[דינקעל]:"
+ ],
+ [
+ "ובשיפון
[האפער]:"
+ ],
+ [
+ "ובשבולת שועל
[ראגגען], ונוהגין בחיטין [תנ\"ג] ונ\"ל משום דשרירין וחזקי', שאינן מאתמצות כל כך מהר [כפסחים ד\"מ ע\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ויוצאין בדמאי
דעי בעי מפקיר נכסי' וחזי לי'. [ועי' מש\"כ בס\"ד עירובין פ\"ג סי' י\"ג]. וכל הנהו צריכי' [עי' שבת פי\"ח מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "והכהנים בחלה ובתרומה
אף דאינן ראוין לזר:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא בטבל
אפילו טבל דרבנן:"
+ ],
+ [
+ "ולא במע\"ר שלא נטלה תרומתו
דהוה נמי טבל:"
+ ],
+ [
+ "ולא במע\"ש
חוץ לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "והקדש שלא נפדו
טעם כולהו מדהו\"ל מצוה הבא בעבירה [ר\"ן. ואילה\"ק הרי בטבל דרבנן נמי לא נפק, והרי בכל דרבנן שרי מהבב\"ע, כלולב גזול ביום ב' [כסוכה ד\"ל ע\"א]. נ\"ל זהו כשהמצוה דרבנן, אבל כשהעבירה מדרננן לעולם שייך מהבב\"ע]:"
+ ],
+ [
+ "עשאן לעצמו אין יוצאין בהן
מדאינן משתמרות לשם מצה רק לשם זבח:"
+ ],
+ [
+ "עשאן למכור בשוק יוצאין בהן
דבעשאן למכור, אומר בלבו שכשלא ימכרם יהיו למצות של פסח. ואי\"ל דהו\"ל עכ\"פ מצה עשירה [דהא נילושה בשמן] דמדהוא רק מעט, דרביעית הוא ומתחלק לכמה חלות [כש\"ס דל\"ח ב'], לא הו\"ל כמצה עשיר':"
+ ],
+ [
+ "ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח
ידי מרור:"
+ ],
+ [
+ "בחזרת
[לאטוגע], ויש אומרים [קאפף זאללאט]:"
+ ],
+ [
+ "ובעולשין
[קירבעל]:"
+ ],
+ [
+ "ובתמכא
[מאאר רעטטיך]:"
+ ],
+ [
+ "ובחרחבינה
[אינדיווע] וי\"א [פפעפפער קרויט]:"
+ ],
+ [
+ "ובמרור
[ווערמוט קרויט]:"
+ ],
+ [
+ "בין לחין
[פריש]:"
+ ],
+ [
+ "בין יבשין
בעלין יוצאין רק בלחים, ובקלחין אפי' ביבשי':"
+ ],
+ [
+ "אבל לא כבושין
במים מעת לעת, ובחומץ וציר י\"ח [מינוטען] [י\"ד ק\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ולא שלוקין
מבושל ביותר [כך מוכח בעוקצין פ\"ב מ\"ו] וע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "ומצטרפין
מהרבה מינין, וכן נמי ה' מיני דגן מצטרף למצה:"
+ ],
+ [
+ "לכזית
הוא כחצי ביצת תרנגולת, אחר שידחק העלין יחדיו. והאוכל פחות מזה, לא יברך [ח\"י תע\"ג סק\"כ]:"
+ ],
+ [
+ "ובדמאי
עי' סי' כ\"ח:"
+ ],
+ [
+ "וכמעשר שני והקדש שנפדו
אבל בטבל ואחרינהו דנקט לעיל [מ\"ה] לא יצא.:"
+ ],
+ [
+ "אין שורין את המורסן
[קלייע]:"
+ ],
+ [
+ "לתרנגולים
ואפי' אינו שוהה שיעור מיל:"
+ ],
+ [
+ "אבל חולטין
לשפוך עליהן רותחין דבכה\"ג לא יחמיץ. מיהו אין אנו בקיאין בחליטה, ולהכי רק לרפואה שרי, ואז יתן הקמח או הגרעינין לתוך הרותחין, או יעשהו ממי פירות שאין מחמיצין [ח\"י תס\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "האשה לא תשרה את המורסן שתוליך בידה למרחץ
לנקות את עצמה בהן:"
+ ],
+ [
+ "אבל שפה היא בבשרה יבש
וקיי\"ל דאסור, דשמא יתלחלח [שם]:"
+ ],
+ [
+ "לא ילעוס
[קויען]:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהן מחמיצות
מן הרוק [מיהו מחמץ של עכו\"ם שהשאיל לישראל מותר לעשות מלוגמ' [תס\"ו מג\"א סק\"ב]]. וה\"ה רוק בהמה שמחמיץ, לכן נוהגין לבער הנותר ממאכלה, ולכתחילה לא יתן באבוס רק מעט מעט. וה\"ה כל תולדות המים שמחמיצין. כמו חוטם ודמעות, אבל צואה עבה, וזיעה, ודם, בין שהן של אדם או בהמה, וכמו כן מי מרה, וחלב ושומן, אינן מחמיצין. וצואה רכה י\"א דאינו מחמיץ, וי\"א דדינו כמי פירות להחמיץ מהר עם מים [א\"ר]. ומי רגלים דאדם, מחמיץ, ודבהמה י\"א דהוה כמי פירות [ח\"י תס\"ו סקי\"ד]. וזיעת כותל, תולדת רטיבות הוא ומחמיץ [שם]:"
+ ],
+ [
+ "אין נותנין קמח לתוך חרוסת
הוא משקה חמוץ עשוי לטבל בו הבשר:"
+ ],
+ [
+ "או לתוך החרדל
[זענף] מעורב במים:"
+ ],
+ [
+ "ואם נתן יאכל מיד
ודוקא בחרדל ס\"ל כן, מדהחרדל חד וחריף מתעכב מלהחמיץ הקמח:"
+ ],
+ [
+ "אין מבשלין את הפסח לא במשקין
כל רטיבות היוצא מפירות, שמכשיר לקבל טומאה, כיין שמן ודבש, נקרא משקין:"
+ ],
+ [
+ "ולא במי פירות
כל רטיבות היוצא מתותים ורמונים או תפוחים וכדומה, שאינו מכשיר, נקרא \"מי פירות\":"
+ ],
+ [
+ "אבל סכין
אפי' קודם צליתו:"
+ ],
+ [
+ "ומטבילין אותו בהן
בשעת אכילתו, ובחרוסת וחרדל (ודוק) ונקט הכא דיני פסח, מדאיירי לעיל בחרוסת וחרדל שעשוי להטביל בהן בפסח:"
+ ],
+ [
+ "מי תשמישו של נחתום
שידיו מלוכלכות בבצק:"
+ ],
+ [
+ "ישפכו
במקום מדרון, דכשיתכנסו יתחמצו, ולהכי אף שהפקירן מקודם אפ\"ה אסור לכתחלה מדאפשר באופן היתר, ודוקא בלש בפסח [תכ\"ט ס\"ד]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אלו עוברין בפסח
מתבערין מן העולם מדעובר עליהן בבל יראה ואפי' נוקשה דאפי' הוא בעיניה לא עבר עליה בבל יראה, עכ\"פ בדחזי לאכילה חיישינן דילמא אתא למיכל מנה, ובהכי איירי ת\"ק [תמ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "כותח הבבלי
עשוי מן [מאלקען] ומלח מעורבין עם פת שנעפש קצת שלא נפסל מאכילת כלב, וטובלין בו פת כשיאכלוהו:"
+ ],
+ [
+ "ושכר המדי
עשוי משכר תמרים ששרו בהם שעורים, דהו\"ל נמי חמץ גמור שע\"י תערובות. אבל שכר שלנו שכל עיקרו משעורים, לרוב פוסקים חייב כרת על שתייתו [כרא\"ש כאן. ות\"י תמ\"ב סקט\"ו, ואשל רסתמ\"ב] וא\"כ האיך סיים כאן במשנה ואין בהם כרת [ונ\"ל דשכר שלנו אף שמעורב עם הרבה מים, לא מחשבי קרטי חמץ שבו כחמץ שע\"י תערובות, דנ\"ל דכל המים שנצרכים לחימוצו, הן הן כהחמץ ממש, ודומה לבו\"ח דכל חדא וכו' ובהדדי אסור, וה\"נ הגרעינין והמים ודו\"ק. ואעפ\"כ צ\"ע לע\"ד בשכר שלנו אם הוא בכרת, כשאין בו שום ממשות מהשמרים, ועי' באשל רסתמ\"ב ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "וחומץ האדומי
באדום נותנין שעורים ביין מעורב במים כדי שיחמיץ. ומיירי שנתערב שם מים מרובים, דאל\"כ בטלו מים ביין [כרמג\"א סתס\"ב סק\"ו]. [אב\"י מיהו לתוס' [פסחים ל\"ה ב' ד\"ה מי פירות], מיירי ששרו השעורים במים קודם ששמום בהיין. ונ\"ל דא\"כ גם שכר המדי מיירי הכי ששרו והחמיצו הגרעינים במים קודם ששמום בהשכר, ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "וזיתום המצרי
במצרים מערבין שעורין [וזאפראן] ומלח ומים, ושותין כדי לשלשל למי שנעצר, או לעצור להמשלשל:"
+ ],
+ [
+ "וזומן של צבעים
ר\"ל מי סובין שנצרכים להצובעים:"
+ ],
+ [
+ "ועמילן של טבחים
עושין עיסה מתבואה, שלא הביאה שליש, ומכסין בה הקדירה לשאוב זוהמת התבשיל:"
+ ],
+ [
+ "וקולן
[קלייסטער]:"
+ ],
+ [
+ "של סופרים
דסופרין מדבקין בו ניירותיהן:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר אף תכשיטי נשים
היא עיסה מעורבת עם סממנים, שהנשים מדבקין אותו על בשרן להשיר השער. וכל הנהו דנקט ת\"ק, הם או נוקשה בעין או חמץ גמור ע\"י תערובות, ור\"א אוסר אפי' נוקשה ע\"י תערובות:"
+ ],
+ [
+ "כל שהוא ממין דגן
ר\"ל כל חמץ שהוא ממין דגן, דיש חמוץ שאינו ממין דגן, כגון עיסת אורז שהחמיץ, אבל לא נקרא חמוץ רק סרחון [כפסחים ל\"ה א']:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו באזהרה
דרק באכל החמץ בעינא חייב כרת, אבל בתערובות, אם יש כזית בכדי אכילת פרס לוקה, אבל בבל יראה עובר אפילו אין כזית בכדא\"פ, כל שאין ששים נגד החמץ. וכל זה בשאינו מינו, אבל מין במינו אם התערובות לח בלח קודם פסח, מותר להשהותו, ואם נתערב קודם פסח יבש ביבש, אפי' מין במינו חוזר וניער בפסח מדרבנן [רמג\"א רתמ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ואין בהן משום כרת
וקיי\"ל דלא לקי אנוקשה [תמ\"נ ותמ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "בצק שבסדקי עריבה
שמחזק שבריה:"
+ ],
+ [
+ "ואם לא בטל במיעוטו
ובאין עשוי לחזק, אפי' בפחות מכזית חייב לבער, ודוקא בראוי לאכילה [שם סק\"י]:"
+ ],
+ [
+ "וכן לענין הטומאה
בנגע שרץ בבצק שבעריבה, אם היה בפסח שאיסורו מחשיבו, אז אם הוא כזית, חוצץ, ולא נטמא העריבה, ואם הוא פחות מכזית, אז אם אינו מקפיד. הו\"ל כנגע הטומאה בעריבה עצמה. אבל בשאר ימות השנה, לא תלי בשיעור הבצק, אלא אם מקפיד וכו' והיינו דקאמר וכן, דביש כזית ודאי מקפיד עליו:"
+ ],
+ [
+ "אם מקפיד עליו
שיטלו משם:"
+ ],
+ [
+ "חוצץ ואם רוצה בקיומו הרי הוא כעריבה
ונטמא העריבה אפי' הבצק גדול:"
+ ],
+ [
+ "בצק החרש
כחרש שלא ניכר בו שאין בו הדבור, כמו כן הבצק הזה לא ניכר בו סימני חמיצותו:"
+ ],
+ [
+ "אם יש כיוצא בו שהחמיץ
ר\"ל אם יש כאן עיסה אחרת שנילש עם זו בשעה א', ובה ניכר כבר סימני חימוץ, אף ששניהן לא שהו שיעור חימוץ [ט\"ז תנ\"ט סק\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה אסור
ובאין כיוצא בה, אם מתעסק בה אז אפי' שהתה יום שלם אינו מחמיץ, ואפ\"ה לכתחילה ימהר לאפות כל עיסה כל מה שיכול, די\"א דשהיות שבין העסק לעסק מצטרפות. אמנם אם שהה עיסה בלי עסק שיעור מיל [והוא י\"ח [מינוטען]. ולח\"י שיעור מיל הוא כמעט כ\"ג מינוטען במליחה, וה\"ה בחמץ] אסורה. ובנתעסק כבר העיסה ונתחממה בין הידים, או בנילוש בבית שיש בו אש, בשהוי מועטת מתחמץ [ח\"י שם]:"
+ ],
+ [
+ "כיצד מפרישין חלה בטומאה ביום טוב
. ר\"ל הלש עיסה טמאה ביו\"ט, כיצד יפריש חלתו, דלשרוף החלה ביו\"ט אסור, גזירה משום שריפת קדשים ביו\"ט דאסור מדאורייתא, ולהניח החלה כך, גם כן אי אפשר, דכשתחמיץ עבר בבל יראה, אע\"ג דאינה שלו, הואיל ואי בעי מתשיל עלה כדידי' דמי, ולאפות החלה ג\"כ אסור דחלה טמאה אסור באכילה, וטרח ביו\"ט שלא לצורך אוכל נפש, ואע\"ג דקיי\"ל דאמרי' מתוך, עכ\"פ צורך יו\"ט קצת בעינן, ואין לומר יהי' רשאי לאפות' דהואיל ואי בעי' מתשיל עלה וחזי' לי', כדידי' דמי, הואיל לקולא לא אמרי' [ותו דאע\"ג דכדידי' דמי עכ\"פ לא חזי לאכילתו]:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר לא תקרא לה שם
ר\"ל לא יקרא לה שם חלה:"
+ ],
+ [
+ "עד שתאפה
ואע\"ג דצריך בא\"י להפריש מן המוקף, ר\"א ס\"ל דמה שיצרפן אחר אפיי' בכלי להפריש חלתו, חשיב מוקף:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה בן בתירא אומר תטיל בצונן
ולר\"א אסיר, שמא לא יהא צונן כראוי:"
+ ],
+ [
+ "החמיצה
דלאו דידי' הוא, ולא ס\"ל הואיל הנ\"ל. מיהו דוקא בחלת א\"י, אבל בחלת ח\"ל כיון דרק מדרבנן צריך להפריש', לכ\"ע כדידי' דמי. וקיי\"ל לכתחילה כר\"א, ובעבר ולש והפריש, יטיל בצונן [ח\"י תנ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל אומר שלש נשים לשות כאחת
שיעור עיסה לכל אחת:"
+ ],
+ [
+ "ואופות בתנור אחד זו אחר זו
אף שעיסה אחת ממתנת עד שיאפו השתים:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים שלש נשים עוסקות בבצק
ס\"ל דוקא כשעוסקת בבצק רשאין להמתין:"
+ ],
+ [
+ "ואחת עורבת
עורכת לחמה, דהיינו שמגלגלת עיסה לעשותו עוגות דקות, ומושחתן במים:"
+ ],
+ [
+ "ואחת אופה
ר\"ל בשעה שזו אופה, אז ב' חברותיה, אחת לשה שלה והשניי' עורכת שלה, וחוזרת חלילה:"
+ ],
+ [
+ "ולא כל התנורים שוין
אדר\"ג קאי, וקאמר דיש נשים עצלניות, ויש עצים לחים שאינן מתבערין מהר, ויש תנור שאינו מתחמם מהר, להכי עדיף טפי כחכמים, דכל זמן שעוסקת בבצק אינו מחמיץ:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל תפח
כשרואה שהבצק רוצה לתפוח:"
+ ],
+ [
+ "תלטוש בצונן
ר\"ל תקטוף ותמשך העיסה במים צוננים, כדי שתתקרר העיסה שלא תחמיץ [ולשון לוטש הוא כמו לוטש נחושת, והוא בעשטרייכען], שמוליך ומביא ידו המלוחלחת במים על הלחם, כלוטש סכין על האבן:"
+ ],
+ [
+ "שיאור
עיסה שלא החמיץ כל צרכה:"
+ ],
+ [
+ "ישרף
אף ע\"ג דאינו רק נוקשה:"
+ ],
+ [
+ "והאוכלו פטור
ממלקות וכרת:"
+ ],
+ [
+ "סידוק
עיסה שע\"י חמיצותו נעשו בו סדקין הרבה:"
+ ],
+ [
+ "בקרני חגבים
שסדקיו דקין כקרני חגבים:"
+ ],
+ [
+ "כל שהכסיפו פניו
שנתלבן חצוניות העיסה:"
+ ],
+ [
+ "כאדם שעמדו שערותיו
מפני פחד, שפניו מכסיפין, והכי קיי\"ל [תנ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "מבערים את הכל מלפני השבת
אפי' חולין, ומשייר כדי צורך אכילתו לשבת ב' סעודו':"
+ ],
+ [
+ "תרומה מלפני השבת
מדאין לה אוכלין מרובין, וגם לבהמה אינו יכול להאכילה, לכן מהשתא יבערנה:"
+ ],
+ [
+ "וחולין בזמנן
דכשלא יזדמנו לה אוכלין יאכילן לכלבים בשבת, וקיי\"ל דמבער הכל בע\"ש קודם חצות [שלא יטעה בשאר שנים לבער ג\"כ אחר חצות] ומשייר ב' סעודות לשבת, וסעודה ג' יעשה בפירות או בבשר מעט, ובשבת בשעה ה' יבער הנשאר ויבטל [תמ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ההולך
בערב פסח:"
+ ],
+ [
+ "לשחוט את פסחו
או או:"
+ ],
+ [
+ "ולאכול סעודת אירוסין בבית חמיו
דכולה מצוה נינהו:"
+ ],
+ [
+ "אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו
דיש לו שהות ביום:"
+ ],
+ [
+ "מבטלו בלבו
אבל אם הולך להציל וכו':"
+ ],
+ [
+ "הגייס
ישראל הנרדפים מחיל אויבים:"
+ ],
+ [
+ "יבטל בלבו
אפי' יש שהות, ספק נפשות עדיף, וסגי בבטול:"
+ ],
+ [
+ "ולשבות שביתת הרשות
ר\"ל אבל בהולך לשבות ביו\"ט אצל אוהבו וריעו:"
+ ],
+ [
+ "יחזור מיד
אפי' אין לו שהות לילך אח\"כ לאוהבו:"
+ ],
+ [
+ "ונזכר שיש בידו בשר קודש
והרי קדשים קלים נפסלו ביוצא חוץ לחומת ירושלים:"
+ ],
+ [
+ "אם עבר צופים
הוא בכל סביבות העיר, כל שיכול לראות משם העיר, דירושלים הרים סביב לה:"
+ ],
+ [
+ "שורפו במקומו
ולא הטריחוהו לחזור:"
+ ],
+ [
+ "ושורפו לפני הבירה
דילפינן מחטאת דגלי קרא שכשיפסל ישרפוהו במקום אכילתו, וה\"נ ראוי שישרפוהו בירושלים שהוא מקום אכילתן, רק מדאכסנאי הוא, שאין לו עצים להכי ישרפו בעזרה. מיהו הך ילפותא רק מדרבנן הוא, דקדשים קלים מק\"ק לא גמרינן במה מצינו, דאל\"כ ברישא למה לא נטריחוהו:"
+ ],
+ [
+ "מעצי המערכה
ולא מעצי עצמו, אפי' יש לו עצים, שמא ישתייר וישיבן לביתו ויחשידוהו שלקח מעצי הקדש:"
+ ],
+ [
+ "ועד כמה הן חוזרין רבי מאיר אומר זה וזה
חמץ ובשר קדש"
+ ],
+ [
+ "בכביצה
דס\"ל חזרתו כטומאתו, דאין אוכל מטמא אוכל בפחות מכביצה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר זה וזה בכזית
ס\"ל חזרתו כאיסור אכילתו:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים בשר קודש בכזית
משום חומרא דקדשים:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מקום שנהגו שלא לעשות
דגזרו שמא ע\"י עסקו ישכח לבער חמץ ולשחוט הפסח:"
+ ],
+ [
+ "אין עושין
ואנו נוהגין לעשות מלאכה עד חצות [תס\"ח מג\"א סק\"ו]. מיהו לאחר חצות אסור בכל מקום אפי' בעושה בחנם, מדהוה זמן שחיטת הפסח, ואף דהשתא ליכא פסח, הרי נאסר במניין, ולהכי נשאר באיסורו אף שנסתלק הטעם. ולא דמי למשקין מגולין, דשרו השתא מדליכא נחשים מצויין [כי\"ד קט\"ז], התם מתחלה גזרו רק במקום שמצויין נחשים. אמנם כל מלאכה המותרת בחה\"מ שרי בע\"פ לאחר חצות, ומותר לכתוב ספרים דרך למודו. ולהסתפר על ידי עכו\"ם, מתיר רש\"ל. ובשכח ליטל צפרניו, מותר לטלן אחר חצות [ח\"י שם]:"
+ ],
+ [
+ "וחומרי מקום שהלך לשם
מיהו חומרי מקום שהלך לשם, אם דעתו לחזור, דוקא ביישוב אסור אבל חוץ לתחום שרי, ואם הוא עדיין תוץ לתחום, אפילו אין דעתו לחזור מותר:"
+ ],
+ [
+ "ואל ישנה אדם מפני המחלוקת
כשהולך למקום שאין עושין, אבל כשהולך למקום שעושין, אין בהשנוי משום חשש מחלוקת דלא יחשדוהו למחמיר, רק יאמרו מלאכה הוא דלית לי'. מיהו כשנוהג חומר מקום שיצא משם בדבר הנראה משום שדעתו לחזור, אל יתראה בפני הצבור:"
+ ],
+ [
+ "כיוצא בו המוליך פירות שביעית ממקום שכלו
לחיה מן השדה בשביעית, דאז חייב לבער מהבית כל מה שאסף מאותו המין מהמופקר:"
+ ],
+ [
+ "או ממקום שלא כלו למקום שכלו חייב לבער
ואי\"ל הרי אל ישנה מפני המחלוקת, י\"ל בביעור דאורייתא לא חיישינן למחלוקת. אי נמי בפירות, ידעו שהמקום גורם שיתבערו, ולא תליא במנהגא:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אומרים לו צא והבא לך אף אתה
ר\"י אדיוק דת\"ק קאי, דמת\"ק משמע, דדוקא במוליך ממקום שלא כלו למקום שכלו או איפכא, חייב לבער אבל בכובש ג' מינין בחבית אחת, וכלו ב' מינין, ס\"ל לת\"ק דאוכל כולן על סמך אותו שלא.... כלה, דמדכולן בלועין מהדדי, חשיבי כחד מין שלא כלה כולו אף דדמי למביא פירות שביעית ממקום שכלו ב' המינין למקום שלא כלו, דהשתא שלקח מתוכן המין הג' הרי הוא לא כלה ואפ\"ה מותר [ועי' שביעית פ\"ט מ\"ה], להכי קאמר ר\"י לת\"ק צא והבא לך אף אתה מהשדה מין הבלוע מההיתר, כאותו מין שתרצה לאכול מהחבית, והרי לא תמצאנו בשדה, להכי יבערו:"
+ ],
+ [
+ "שנהגו שלא למכור
דגזרו שמא ימכר לו גסה דאסור מדינא:"
+ ],
+ [
+ "ובכל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה
דגזרי' שמא ישכירנה לו לשבת, והרי אדם מצווה על שביתת בהמתו, אי נמי גזרינן שמא ימכרנה לו בע\"ש סמוך לחשיכה, וכשיטעננה עכו\"ם ויוציאנה מבית ישראל בשבת, יצעק לה ישראל שמכרת קולו, שתלך, כדי לעשות נחת רוח לעכו\"ם במקחו, והרי הו\"ל מחמר:"
+ ],
+ [
+ "עגלים וסייחים
[פיללען]:"
+ ],
+ [
+ "שלמין ושבורין
אף דסיח ועגל שבורין לא חזו כלל למלאכה, גזרינן שבורין אטו שלמין, וקטנים אטו גדולים:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה מתיר בשבורה
דלא חזי כלל למלאכה, כשיתגדלו:"
+ ],
+ [
+ "בן בתירה מתיר בסוס
במיוחד לרכיבה כ\"ע מודו דשרי, דהרי חי נושא את עצמו, להכי רכיבתו אינו מלאכה, כי פליגי בסוס המיוחד להושיב עליו עוף חי שצדין בו [כעוף שקורין פאלקע]. לת\"ק דוקא אדם חי נושא את עצמו, ולריב\"ב כל חי נושא א\"ע. ואנן קיימא לן [י\"ד קנ\"א] דמותר למכור כל גסה לעכו\"ם, דהשתא אין מצויין כל כך הרבה ישראלים במקום אחד שימכרו זה לזה, ואם לא ימכר לעכו\"ם יפסיד. ואי\"ל הרי נאסר במניין, נ\"ל דמיד בתחלה לא גזרו במקום פסידא, וזה בכל גזירה שגזרו [ככתובות ד\"ס ע\"א]:"
+ ],
+ [
+ "מקום שנהגו שלא לאכול
דנראה כאוכל פסח חוץ לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "אין אוכלין
ואנן נוהגין לאסור אפי' צלי קדר, ואפי' מעופות. וח\"י מתיר כל צלי קדר [תמ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "מקום שנהגו להדליק את הנר בלילי יום הכפורים
דיו\"כ אסור בתשמיש המטה, ושמא ישכח וישמש, אבל כשהנר דולק, הרי בל\"ז אסור לשמש לאור הנר [כסי' ר\"מ סי\"א] ויזכיר א\"ע:"
+ ],
+ [
+ "מקום שנהגו שלא להדליק
הם לא חששו לשכחה, רק חששו שמא כשיראה אשתו לאור הנר, יתקפנו יצרו וישמש במזיד. ואנן נוהגין להדליק [תר\"י]:"
+ ],
+ [
+ "ועל גבי החולים
דמצוה להדליק אף בכל מקום שאין לחוש לתשמיש המטה, משום כבוד היום או בשאר מקום הצורך:"
+ ],
+ [
+ "מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אין עושין
שלא יסיח דעתו מאבילות. וקיי\"ל דכל מלאכה שיש בה שהוי, אסור עד חצות, אבל דבר האבוד מותר, וטוב לעשות ע\"י עכו\"ם [תקנ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "רבן שמעון בן גמליאל אומר לעולם יעשה אדם עצמו תלמיד חכם
ולא מחזי כיוהרא, דיאמרו מלאכה הוא דלית לי' וס\"ל כאביו [ברכות פ\"ב מ\"ה] דבשאר מילי אסור:"
+ ],
+ [
+ "ובגליל לא היו עושין כל עיקר
חכמים הוא דנטרו לי' לת\"ק עד דסיים כל הנך מקום שנהגו, והשתא פליגי עליה בהך דקאמר מקום שנהגו במלאכ' בע\"פ וכו'. וקאמרי אינהו, דלאו במנהגא תליא, רק פלוגתא היא, דחכמי יהודה מתירין וחכמי גליל אוסרין מדינא:"
+ ],
+ [
+ "והלילה
בגליל:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אוסרין
כשאר יו\"ט, דלילה כיום:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל מתירין עד הנץ החמה
כבתענית, דלילה מותר באכילה ויום אסור. [ודמי טפי לתענית, משום דאיסור מלאכה בע\"פ, כדי שלא יתבטל משחיטת פסחו, כסי' א', ותענית וקרבן שוין. דשניהן לכפרה, כך כתב רתוי\"ט, ודוחק בעיני, דעכ\"פ פסח אינו לכפרה ולפעד\"נ, להכי מדמינן ערב פסח לתענית, משום דשניהן מדברי סופרים, דמינן להו אהדדי, משא\"כ יו\"ט דאו']:"
+ ],
+ [
+ "ר' מאיר אומר כל מלאכה שהתחיל בה קודם לארבעה עשר גומרה בארבעה עשר
עד חצות, ואפילו במקום שנהגו שלא לעשות, ודוקא לצורך המועד, דאל\"כ אפילו התחיל מקידם תלוי במנהגא:"
+ ],
+ [
+ "וחכ\"א שלש אומניות עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות
מדלא קתני \"רק שלש אומניות עושין וכו'\", ש\"מ דלהתיר טפי מת\"ק קאתו, דאלו ג' אפי' לא התחיל שרי, אבל רק עד חצות ולצורך יו\"ט, אבל שאר אומניות, רק בהתחיל בהן קודם לי\"ד, שרי לגמור עד חצות לצורך המועד כר\"מ, והכי קיי\"ל [תס\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "החייטים
מדמצינו קולא במלאכתו, שההדיוט שאינו אומן מותר לתפור בחוה\"מ, להכי בי\"ד דקיל מדהוא מדרבנן, שרינן אפילו לאומן לתפור:"
+ ],
+ [
+ "הספרים
[שעערער]:"
+ ],
+ [
+ "והכובסין
שכן הקילו לבא ממדינת הים או מבית האסורים ולא היה אפשר להם להספר ולכבס מקודם מסתפר ומכבס בחוה\"מ [תקל\"א] ולהכי בי\"ד שרי לכל:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי בר יהודה אומר אף הרצענים
[שוהמאכער]: שכן הקילו במלאכתו לעולי רגלים, שמותרים לתקן מנעליהן בחוה\"מ. אמנם רבנן לא ילפי עשיית מנעל חדש מתיקון מנעלים, וקיי\"ל כחכמים [שם]:"
+ ],
+ [
+ "מושיבין שובכין לתרנגולים בארבעה עשר
ר\"ל מותר לתקן מקום להושיב יחד תרנגול ותרנגולת, אבל להושיב תרנגולת לחמם ביצים [אויסצובריטען], אסור:"
+ ],
+ [
+ "ותרנגולת שברחה
מעל הביצים, ובחוה\"מ מיירי בבא זו, דאסור להושיבה לכתחילה, קמ\"ל דלהחזירה מותר:"
+ ],
+ [
+ "מחזירין אותה למקומה
ודוקא תוך ג' ימים לבריחה. דאין טרחה בזה כל כך [תקל\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ואם מתה מושיבין אחרת תחתיה
בי\"ד:"
+ ],
+ [
+ "גורפין
[אויסשיפפען] שזורקין הזבל לחוץ:"
+ ],
+ [
+ "ובמועד
ר\"ל בחוה\"מ:"
+ ],
+ [
+ "מסלקין לצדדין
אבל לא יזרקנו לחוץ:"
+ ],
+ [
+ "מוליכין ומביאין בלים מבית האומן
בי\"ד:"
+ ],
+ [
+ "ששה דברים עשו אנשי יריחו
נהגו כולן שלא ברצון חכמים:"
+ ],
+ [
+ "מרכיבין דקלים
בדקלים יש כמו בכל האילנות ב' מינים הזכר עושה תמרים גרועים, והנקיבה אינה עושה כלל, ולכן נועצין ענף מהזכר בנקב שעושין בהנקבה, ועי\"ז הנקיבה עושה תמרים יפים, והמעשה זו נקרא הרכבה [איינאימפפען]:"
+ ],
+ [
+ "כל היום
של י\"ד, וטעמם מדחששו להפסד אם לא ירכיבו ביום זה:"
+ ],
+ [
+ "וכורכין את שמע
דמצוה לקרות פסוק ראשון של ק\"ש בכוונה יתירה, ולהפסיק בין תיבה לתיבה כדי לכוון יפה, והם קראוהו בנחיצה וכרכיהו יחד כדי שלא להפסיק בין המלות, וי\"א שלא היו אומרין ברוך שם כבוד מל\"ו:"
+ ],
+ [
+ "וקוצרין וגודשין לפני העומר
שעשו גדיש מהתבואה חדשה לפני הבאת העומר, ולא חששו שמא יאכלו קודם העומר. ובגמ' אמרי' סמי מכאן קצירה, דרק לגדוש אסיר:"
+ ],
+ [
+ "ולא מיחו בידם
הא דהדר תני שלא מיחו, נ\"ל דקמ\"ל דאף לאחר שראום נוהגין כן הרבה פעמים, לא מיחו בם, מדהיה פנים לומר שהדין עמם, ומדאין הקלקול גדול כל כך הרבה:"
+ ],
+ [
+ "מתירין גמזיות
ענפים יבשים שכורתין לעצים:"
+ ],
+ [
+ "של הקדש
אבותם הקדישו הגזעין, והם התירו הענפים שגדלו אח\"כ [ועי' פ\"ג דמעילה מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ואוכלין מתחת הנשרים בשבת
פירות שנמצאו תחת האילנות בשבת, שיש ספק אם נשרו בשבת:"
+ ],
+ [
+ "ונותנים פאה לירק
דירק אין מכניסין אותו לקיום ופטור מפאה, והם ס\"ל דבמכניס הירק לקיום ע\"י דבר אחר כירק שמתקיים אם מכניסו לקיום כשהוא בראשי הלפתות, שמיה קיום, וחייב בפאה. וחכמים ס\"ל דאסור, דעי\"ז יטעו לפטרו ממעשר, כשאר פאה והפקר, והרי ירק עכ\"פ חייב במעשר מדרבנן:"
+ ],
+ [
+ "גירר עצמות אביו על מטה של חבלים
דנהגו לקבור המלך במטה יפה ונאה משום כבודו, לפי שהי' אביו אחז רשע, ביזהו והניח גופו במטה מחבלים וגררו בה לקברות:"
+ ],
+ [
+ "והודו לו
דמדלא עשה מעשה עמך אינו חייב לכבדו:"
+ ],
+ [
+ "כיתת נחש הנחשת והודו לו
שטעו בו לעשותו ע\"ז:"
+ ],
+ [
+ "גנז ספר רפואות
שהיה להם ספר רפואות, שבו נכתב קמיעות עם צורות ומזלות, וכדי שלא יטעו בהן לע\"ז, גנזו שלא יהיה מצוי ביד ההמון, אבל לא שרפו כדי להשתמש בו במקום סכנה:"
+ ],
+ [
+ "קיצץ דלתות של היכל ושיגרן למלך אשור
חתך טסי זהב שעל דלתות ההיכל [ת\"י ורד\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "ולא הודו לו
מפני בזוי המקדש והיה לו לשחדו בדברים אחרים, אף שיהיה לו דחק עי\"ז, או היה לו לסמוך על נס:"
+ ],
+ [
+ "סתם מי גיחון העליון
נחל יפה שבירושלים. וכשצרו האויבים על ירושלים, סתמו, כדי שלא יהיה להם לשתות:"
+ ],
+ [
+ "ולא הודו לו
מדהבטיחו הנביא שלא יכבשו ירושלים, וגם היה שם מעין אחר שלא יכול לסתמו, אף שאין מימיו יפין כאלו, לא היה לו להשחית נחלת ה', מפני יישוב א\"י:"
+ ],
+ [
+ "עיבר ניסן בניסן ולא הודו לו
בל' של אדר שהוא כבר ר\"ח ניסן, עיבר השנה ועשה אדר שני מפני שהיו הרבה טמאים שלא יוכלו להטהר לעשות הפסח בזמן קצר כזה, ואעפ\"כ לא מיחו בו, משום אימת המלכות, ואין כאן חשש איסור כרת מחמץ בפסח, מדקיי\"ל אתם ואפילו מזידין [כר\"ה כ\"ה א']. עוד נ\"ל דהא דביריחו כלל תנא כל ג' דרישא בחד ולא מיחו, וכ\"כ כלל כל ג' דסיפא בחד ומיחו, והכא אמר בכל בבא הודו, ולא הודו, דהתם כל הג' דרישא שלא מיחו היינו מחד טעמא מדאין איסורן חמור והיה קשה להפרישן. וכ\"כ אותן ג' שמיחו, היינו מחד טעמא מחשש שיעברו איסור דאוריית' הא אטו הא, אבל הכא בין בהודו או לא הודו, איכא בכל חדא טעמא אחרינא:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "תמיד
של בין הערבים:"
+ ],
+ [
+ "נשחט
כל השנה:"
+ ],
+ [
+ "בשמנה ומחצה
דהיינו ב' שעות ומחצה אחר חצות, אף דזמן שחיטתו מדאורייתא אחר ו' ומחצה, שאז ינטו צללי ערב, אפ\"ה אחרוהו ב' שעות, כדי שיהי' להם פנאי להקריב קודם לעשייתו נדרים ונדבות, שאסור להקריבם אח\"כ. אבל לא רצו לאחרו יותר מב' שעות דאסמכוהו אקרא דכתיב בין הערבים, דמשמע בין ב' ערבים, להכי, חלקו אותן ו' שעות של אחר חצות, שיהיה התמיד באמצען, שעה א' לעשייתו, וב' שעות ומחצה לפני עשייתו וב' שעות ומחצה לאחר עשייתו:"
+ ],
+ [
+ "וקרב בתשע ומחצה
ר\"ל גמר הקרבה היה בט' ומחצה, דשעה א' שוהה בעשייתו:"
+ ],
+ [
+ "בערבי פסחים נשחט בשבע ומחצה
משום שהפסח נשחט אחר תמיד של בין הערבים, והפסחים רבים, להכי הקדימו להתמיד שעה א':"
+ ],
+ [
+ "בין בחול בין בשבת
קאי גם ארישא, אף דבשבת ליכא נדרים ונדבות, משום לא פלוג תקנו שיהיה נשחט התמיד בשבת כבחול:"
+ ],
+ [
+ "חל ערב פסח להיות בערב שבת
ואז הרי צריך לצלות הפסח קודם שבת:"
+ ],
+ [
+ "והפסח אחריו
כדי שיהיה לו שעה א' יתירה לצלייתו:"
+ ],
+ [
+ "הפסח ששחטו שלא לשמו
שאמר בשעת שחיטה, הריני שוחטו לשם שלמים:"
+ ],
+ [
+ "וקבל והלך וזרק
או או:"
+ ],
+ [
+ "שלא לשמו
אכולה קאי, דבאלו הד' מחשבתו פוסלת הזבח, בשחיטה, בקבלת הדם במזרק מצואר הבהמה, בהולכת הדם למזבח, ובזריקת הדם במזבח:"
+ ],
+ [
+ "או לשמו ושלא לשמו
בעבודה א':"
+ ],
+ [
+ "או שלא לשמו ולשמו
אי\"ל כיון דכבר אשמעינן דלשמו ושלא לשמו פסול, מכל שכן שלא לשמו ולשמו, דאפסיל כבר מעבודה קמייתא, י\"ל דסד\"א טעמא דרישא דפסול משום דרק בגמר דבריו אדם נתפס, קמ\"ל הכא דבתחלת דבריו נמי נתפס:"
+ ],
+ [
+ "לשם פסח ולשם שלמים
קמ\"ל דאפילו שלמים מחשב בלא לשמה אע\"ג דפסח בשאר ימות השנה שלמים נינהו:"
+ ],
+ [
+ "שחטו שלא לאוכליו
לחולה או לזקן או לקטן, שאין יכולין לאכול כזית:"
+ ],
+ [
+ "ושלא למנוייו
דסבור של חבורה אחרת הוא:"
+ ],
+ [
+ "לערלים
לישראלים שלא מלו:"
+ ],
+ [
+ "ולטמאים פסול
ודוקא כשאמר כן בשעת שחיטה, אבל אין מחשבת אוכלין פוסל בשאר עבודות [כ\"כ תוס' הכא ד\"ה שחטו]:"
+ ],
+ [
+ "בין הערבים
הא דנקט הכא קרא טפי מכולהו דלעיל, נ\"ל משום דאיכא מאן דפליג בהא [כזבחים י\"ב א']:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שיהא אחד ממרס בדמו
מנער ובוחש בדם שלא יקרוש:"
+ ],
+ [
+ "ואם נזרק
קודם לתמיד:"
+ ],
+ [
+ "השוחט את הפסח על החמץ
שהיה חמץ ברשות השוחט או המקריב או לא' מהחבירה, אף שאין החמץ בעזרה:"
+ ],
+ [
+ "עובר בלא תעשה
לגופה לא צריכה רק דיוקא קמ\"ל דהא תמיד לא. והפסח כשר:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אף התמיד
שבין ערבים שבערב פסח:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר הפסח בארבעה עשר לשמו חייב
אם שחט על חמץ, עובר:"
+ ],
+ [
+ "ושלא לשמו פטור
משום דאז הפסח פסול, להכי פטור כששחטו על חמץ:"
+ ],
+ [
+ "ושאר כל הזבחים בין לשמן ובין שלא לשמן
ששחטן בערב פסח אחר חצות על חמץ:"
+ ],
+ [
+ "פטור
אפילו שחטן קודם התמיד של ערביי', דאז כשרין הם, אפ\"ה פטור כששחטן על חמץ, דרחמנא מעטינהו מלאו כששחטן בערב פסח:"
+ ],
+ [
+ "ובמועד
בשחט הפסח, בפסח על החמץ:"
+ ],
+ [
+ "שלא לשמו חייב
אף שנטמאו בעלים שלו בי\"ד, דאז סתמיה לשם פסח שני קאי, והוא שחטו לשם שלמים, עכ\"פ מדראוי גם לשלמים והוא הקריבו לשם כך, כשר הוא, וחייב:"
+ ],
+ [
+ "ושאר כל הזבחים
ששחטן בפסח על חמץ:"
+ ],
+ [
+ "בין לשמן בין שלא לשמן חייב
דכולן כשרים אף שלא לשמן:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן החטאת ששחט שלא לשמה
דחטאת פסול' כששחט' של\"ש להכי פטו' כששחט' על חמץ:"
+ ],
+ [
+ "הפסח נשחט בשלש כתות
[אבטהיילונגען], ולא שחטו כל הקהל בשעה אחת:"
+ ],
+ [
+ "וישראל
וכל כת צריך שיהיה לכל הפחות י' בני אדם ומספקינן אי צריך ג' כתות ביחד או בזה אחר זה, להכי בעינן ג' כיתות של ל' ל' בני אדם:"
+ ],
+ [
+ "נעלו דלתות העזרה
ר\"ל לא היה תלוי ברצונם להכנס כמה שירצו, אלא נכנסו לעזרה, עד שנתמלאת, ואח\"כ נועלין העזרה, וכן בפעם ב'. [ונ\"ל דלא נועלים רק להיכר כדי שלא יכנסו יותר, ויהי' נשחט בג' כתות, אבל בשעת שחיטת הפסחים פתחו השערים מיד, דאל\"כ הרי כל הזבחים שנזבחו כששערי העזרה נעולים פסולים [כרתוי\"ט פ\"ג דתמיד מ\"ז], ואפי' למ\"ש בס\"ד בחומר בקודש [פ\"ד סי' י'] דבשאר קרבנות ששחטום כשהשערים נעולים כשרים בדיעבד, עכ\"פ בפסח דלכתחילה מנ\"ל, ואת\"ל דבפסח היה קבלה בידם שיהיו השערים נעולים בשעת שחיטתו, וא\"כ ק\"ל למה דאמרינן בפסחים [דפ\"ח ב'], במסופק אם חייב בפסח, דניתי קרבן ונתני, דאם מחוייב בפסח יהיה זה פסח, ואם לאו יהיה זה שלמים. וקשה והיכי אפשר, והרי בפסח צריך שיהיו השערים נעולים, ובשלמים ששחטן כשהשערים נעולים פסולים [כעירובין ד\"ב א'], אע\"כ או שכשהשער פתוח בזמן שחיטת הפסח כשר בדיעבד, או שאפילו לכתחילה צריך לפותחו גם בשחיטת הפסח ולא נעלו רק להיכר וכדאמרן, וכך מסתבר דבל\"ז לא ידענא מנ\"ל לרבותינו נעילה זו בשעת שחיטת הפסח:"
+ ],
+ [
+ "הכהנים עומדים שורות שורות ובידיהם בזיכי
כפות:"
+ ],
+ [
+ "ושורה שכולה זהב זהב
משום נוי:"
+ ],
+ [
+ "לא היו מעורבין
ר\"ל גם השורות לא היו מעורבין, שתהיה שורה של זהב עומדת בין ב' שורות כסף אלא כל שורות של כסף עומדת לבד ושורות של זהב לבד והכל משום נוי:"
+ ],
+ [
+ "ולא היו לבזיכין שוליים
רחבים במקום מושבן, רק היו כמין [טריכטער] סתום מלמטה:"
+ ],
+ [
+ "שמא יניחום
שמא יושיבום על הקרקע וישכחוהו:"
+ ],
+ [
+ "ויקרש הדם
והרי קרוש לא חזי לזריקה:"
+ ],
+ [
+ "שחט ישראל
אם ירצה דשחיטה כשירה בזר בכל קרבן:"
+ ],
+ [
+ "וקבל הכהן
את הדם בבזך מצואר הבהמה, דמקבלה ואילך מצות כהונה:"
+ ],
+ [
+ "נותנו לחבירו
להכהן שעומד אצלו בשורה, והיה קצת הולך ומושיט לו, דבלא הליכה לא נקרא הולכה:"
+ ],
+ [
+ "ומחזיר את הריקן
כשמושיט לו המלא, מקבלו מיד, דאין מעבירין על המצות, ואח\"כ מחזיר הריקן: (אב\"י ולא מחזי כמשא, משום דמיד מקבל אחר בדומה לו [תוס' יומא כ\"ז א' ד\"ה מקום]:"
+ ],
+ [
+ "זורקו זריקה אחת
שזורק מתוך הבזך עצמו, דא\"צ נתינת דם באצבע רק בחטאת:"
+ ],
+ [
+ "כנגד היסוד
כך צורת המזבח, מרובע התחתון עשוי מאבנים וסיד ועופרת, ל\"ב על ל\"ב אמה בגובה אמה, והוא נקרא יסוד, ועליו מרובע השני ל' על ל' אמה בגובה ה' אמות, והוא הנקרא סובב, ועליו מרובע ג', כ\"ח על כ\"ח אמה בגובה ג' אמות, והוא הנקרא מזבח, ובראש המזבח היה בולט בכל זוית, מרובע חלול של אמה על אמה בגובה אמה [ועי' מדות פ\"ג מ\"א]. ולפ\"ז היה כל מרובע תחתון בולט אמה לכל צד ממרובע שממעל לו, אבל המרובע התחתון שעל הארץ שהוא היסוד, לא היה ארוך ורחב ל\"ב אמה, בכל שטחו, רק אמה אחת בכל שטח מערב, ואמה אחת בכל שטח צפון, ולפיכך לא היה היסוד בולט אמה סביב רק מערב וצפון, ועוד אמה אחת לצד מזרח בקרן מזרחית צפונית, ואמה אחת בדרום בקרן דרומית מערבית, לפ\"ז היה לכל הזויות יסוד, חוץ מקרן מזרחית דרומית. והנה מקום זריקת הדם רק בחטאת היה בחצי העליון של גובה המזבח, מדניתן דמו באצבע בחודו של קרן, אבל בכל שאר הקרבנות שנזרק דמן מחצי גובה המזבח ולמטה, יכול לזרוק דמן בכל זוית שירצה רק שיהיה יסוד תחתיו. ולא בזוית מזרחית דרומית ששם לא היה יסוד כלעיל, וקאמר הכא דגם בפסח הדין כן. וקיי\"ל דבכור מעשר ופסח אין נותנין בזריקה דהיינו מרחוק, רק סומך שפת המזרק אל זוית המזבח, ושופך הדם בנחת במתן אחת [רמב\"ם פ\"א מפסח]:"
+ ],
+ [
+ "קראו את ההלל
הלויים שררו ההלל בשעת הקרבת הפסח של כל כת, והקהל עונין ראשי פרקים:"
+ ],
+ [
+ "אם גמרו שנו
חזרו וקראו הלל, דכשהיו פסחים רבים, לא הספיקו הכת לעשות פסחיהן כשכבר גמרו הלוים ההלל, להכי חזרו הלויים וקראוהו:"
+ ],
+ [
+ "ואם שנו שלשו
דכשעדיין לא גמרו פסחיהם, חזרו וקראוהו:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שלא שלשו מימיהם
דהכהנים רבים וזריזין:"
+ ],
+ [
+ "מפני שעמה מועטין
דכל ישראל זריזין להקדים למצוה:"
+ ],
+ [
+ "אלא שהכהנים מדיחים את העזרה
שפקקו הנקב שבו היה יוצא הנחל שעובר בעזרה, ועי\"ז התפשטו המים בכל העזרה, והודחה הרצפה של שיש מדם הנשפך, ואח\"כ פתחו הנקב והמים יוצאים:"
+ ],
+ [
+ "שלא כרצון חכמים
דרצון חכמים היה שלא יהיה מעשהו בשבת כבחול להדיח העזרה, דחיישינן שמא ידיח גם מקום אחר שאין בו רצפה, ואתי לאשוויי' גומות ואף שאין שבות במקדש, היינו רק לצורך עבודה:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר כוס היה ממלא מדם התערובות
מדם שעל הרצפה:"
+ ],
+ [
+ "זרקו זריקה אחת על גבי המזבח
דאם מעורב בו דם שנשפך אחר שנתקבל בכלי, נתכשר בזריקה זו:"
+ ],
+ [
+ "ולא הודו לו חכמים
דעכ\"פ מעורב הוא עם דם התמצית שפסול לזריקה, ונתבטל, ולר\"י אין דם מבטל דם:"
+ ],
+ [
+ "אונקליות
[האקען]:"
+ ],
+ [
+ "של ברזל היו קבועים בכתלים
כותלי העזרה:"
+ ],
+ [
+ "ובעמודים
[פפיילער] שבבית המטבחיים שבעזרה:"
+ ],
+ [
+ "מקלות דקים חלקים
[גלאטטע], ור\"ל מקולפים:"
+ ],
+ [
+ "היו שם ומניח
המקל:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר אומר ארבעה עשר שחל להיות בשבת מניח ידו על כתף חברו
ולא במקל מוקצה, ולרבנן כיון דצורך עבודה הוא, אין שבות במקדש:"
+ ],
+ [
+ "ותולה
בגידי ארכבות הבהמה:"
+ ],
+ [
+ "קרעו והוציא אימוריו
[איינגעוויידע] [ונקראו אימורים, על שהם מורים ואדונים על שאר איברים להקריבם לריח נחוח לה', כך כ' הערוך. ולפעד\"נ, דאימורים הוא לשון ראש אמיר. שהוא ראש האילן ששם הפירות יותר משובחים מחום השמש, כמו כן אלו החלקים הם היותר משובחים שבבהמה להקריבם לגבוה. או שאמורים לשון אמירה ודבור, ור\"ל אותן חלקי הבהמה שנאמר בהן בתורה להקריבם, וכך כ' קצת מזה הר\"ב פ\"ה מ\"ו. אב\"י בל\"י אֵי מֵירָא. ר\"ל חלק טוב]:"
+ ],
+ [
+ "נתנו במגיס
קערה:"
+ ],
+ [
+ "והקטירן על גבי המזבח
ר\"ל נותנן לאחר להקטירן המזבח, דלא איהו גופיה מקטירן:"
+ ],
+ [
+ "יצתה כת ראשונה וישבה לה בהר הבית
בשבת מיירי, שאינן יכולין להוליך פסחיהן לבתיהם מדלא ערבו ערובי חצרות בירושלים [ועי' מ\"ש עירובין פ\"י סי' נ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "שניה בחיל
הוא הרווח שמוקף סורג, [גיטטער], סביב לחומת עזרת נשים [ועי' מ\"ש מדות פ\"ב מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "והשלישית במקומה עומדת
דוקא נקט עומדת, דאין ישיבה בעזרה רק למלכי בית דוד, משא\"כ ב' כתות הראשונים רשאין לישב במקומן [ועי' ירושלמי סוטה פ\"ז סוף הלכה ז', כ\"כ הגאון הגדול מהרע\"ק שליט\"א]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "וזריקת דמו
נ\"ל דקמ\"ל דזריקה דחי שבת, אף דאמרינן [שבת דע\"ה ב'], דמתכוון דלתיוס בשר בית השחיטה בדם, חייב בשחיטה משום צובע, א\"כ ה\"נ סד\"א מדמתכוון בזריקה דלתווס מזבח בדם לתסר, קמ\"ל דדחי שבת:"
+ ],
+ [
+ "ומיחוי קרביו
קנוח קרביו מהצואה, והוא שבות, דדמי לדש פסולת ממאכל, ואפ\"ה דוחה שבת, שלא יסריחו המעים. [ונ\"ל דלהכי לא זכר הפשט, דהפשט אינו חייב רק במפשיט מדצריך לעור, והכא אינו מפשיטו בשבת רק כדי שלא יהא מוטל כנבילה [כשכת קי\"ז], א\"כ הו\"ל מלאכה שא\"צ לגופה. ולא אצטריך לאשמעינן דדחי שבת. ואי\"ל מי גרע ממחוי קרביו דאינו רק שבות, ואפ\"ה תני לה, י\"ל התם קמ\"ל אע\"ג דצורך הדיוט הוא וגם חשש רחוק שבשעות מועטות יסריחו ואפי' הכי שרי]:"
+ ],
+ [
+ "והקטר חלביו
דבכל הני אי אפשר להמתין עד הערב, והקטר חלביו, אף דכשר כל הלילה, אפ\"ה מדדחתה כבר שחיטה לשבת, הקטר נמי דחי שבת דחביבה מצוה בשעתה:"
+ ],
+ [
+ "אבל צלייתו והדחת קרביו
דאפשר ?גם כשתחשך:"
+ ],
+ [
+ "הרכבתו
להרכיבו על כתיפו דרך ר\"ה לעזרה. ואף דזה רק שבות, דחי נושא את עצמו אפ\"ה לא דחי שבת. [מיהו זהו לר' נתן [שבת דצ\"ד], אבל אנן קיי\"ל דדוקא אדם חי נושא את עצמו [ועי' פ\"ד סי' י\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "והבאתו מחוץ לתחום
מיהו משמע מהכא דדוקא הבאתו אסורה, הא שילך הוא עצמו חוץ לתחום כדי להקריב פסח שרי דל\"ד לשופר [עי' ר\"ה פ\"ד סי' נ'] דפסח שאני דאיסור כרת ואפ\"ה מסתבר דגם הלוך חוץ לתחום אסור מדהי' אפשר לעשות מאתמול [ועי' מ\"ש לקמן סי' כ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "וחתיכת יבלתו
[ווארצע] שהיא מום בקרבן, ודוקא לחה שאינו יכול לחתכה רק בכלי, דהו\"ל שבות משום מתקן, אבל במחתכה בידו, או יבישה אפי' בכלי, שרי, אף דנמי הו\"ל שבות שאפשר מאתמול. שבות קל הוא, והתירוהו במקדש ועי' במלאכת גוזז:"
+ ],
+ [
+ "אין דוחין את השבת
דכולהו אפשר מאתמול. ומה\"ט לא ערבינהו בחד בבא עם הנך דרישא, משום דהתם טעמא אחרינא איכא, מדאפשרי' לכשתחשך:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר דוחין
דס\"ל דלמכשירי מצוה אפי' מלאכה גמורה שרי:"
+ ],
+ [
+ "מה אם שחיטה שהיא משום מלאכה דוחה את השבת
בקרבן פסח:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו רבי יהושע יום טוב יוכיח שהתירו בו משום מלאכה
כשחיטה ובישול דמותרי' אפי' להדיוט:"
+ ],
+ [
+ "ואסור בו משום שבות
שאסרו להביא בהמה מחוץ לתחום לצורך אכילת יו\"ט, אף דתחומין מדרבנן:"
+ ],
+ [
+ "מה זה יהושע מה ראיה רשות
צרכי הדיוט ביו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "למצוה
דקרבן צורך גבוה הוא:"
+ ],
+ [
+ "השיב רבי עקיבא ואמר הזאה תוכיח
להזות על טמא מת בז' שלו שחל בערב פסח בשבת:"
+ ],
+ [
+ "שהיא מצוה
שאם לא יזה לא יקריב פסח:"
+ ],
+ [
+ "והיא משום שבות
גזירה שמא יעברנה ד' אמות בר\"ה [כך הוא בש\"ס ורש\"י כ' במתני' משום מתקן גברא, וצ\"ע, אב\"י נ\"ל להצדיק רש\"י, דר\"ל אף דלר\"א מכשירי מצוה דוחין, היינו היכא דגברא חזי, משא\"כ הכא גברא לא חזי ורק מתקני בההזאה דלהוי חזי, וכדקאמר בש\"ס]:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו רבי אליעזר ועליה אני דן
ר\"ל גם על הזאה אני חולק:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו רבי עקיבא או חלוף
ר\"ל שמא להיפך, ולא דס\"ל באמת דשחיטה אינו דוחה שבת, רק משום דר\"א שכח שלימד לר\"ע דהזאה אינו דוחה שבת, ולא רצה ר\"ע לומר לרבו ששכח, להכי דן כך לפניו, כדי שיהיה נזכר מעצמו דהכי אגמריה:"
+ ],
+ [
+ "בין הערבים במועדו
ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו רבי הבא לי מועד לאלו
להרכבתו וכו':"
+ ],
+ [
+ "כמועד לשחיטה
ר\"ל שיהיה להן זמן קבוע כשחיטה, דהרי אפשר לעשותן מאתמול ולהכי לא ילפינן להו במה מצינו משחיטה. והזאה נמי אף דאי אפשר מאתמול עכ\"פ כיון דלאו מגופא דפסח הוא, לא קאי עליה במועדו. וא\"ת מ\"ש מכל ק\"ו שבעולם דהיכא דפרט קרא בחד דוכתא דכך הוא הדין אמרינן דילמוד סתום מן המפורש, ולא אמרינן הביא לי קרא בלמוד כמו שמפורש במלמד, י\"ל דה\"מ היכא דמסתבר דנלפינהו מהדדי, אבל הכא אדרבה מסתברא דלא נלפינהו מהדדי וכדמסיק כלל אר\"ע וכו' דשחיטה א\"א מאתמול ולהכי דחי שבת, אבל חתיכת יבלתו היה אפשר מאתמול, וכ\"ש הזאה דאע\"ג דא\"א לעשותה מאתמול, אבל הרי אינה בגוף הפסח כלל, וכי ס\"ד שיהיה רשאי לעשות שום איסור דאו' או דרבנן כדי שיהיה יכול להקריב פסחו, דבעידנא שמיעקר לאו לא מקיים העשה:"
+ ],
+ [
+ "אימתי מביא חגיגה עמו
חגיגת י\"ד שנאכלת קודם הפסח. כדי שיהיה הפסח נאכל אחריו על השובע:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שהוא בא בחול בטהרה
דחגיגה לא דחי שבת או טומאה:"
+ ],
+ [
+ "ובמועט
ר\"ל כשהפסח מועט לאכילת החבורה, אז אוכלין החגיגה תחלה, ואח\"כ הפסח על השובע:"
+ ],
+ [
+ "ובזמן שהוא בא בשבת במרובה ובטומאה
או או [ונ\"ל דלהכי נקט הכא במרובה באמצע. שלא כסדרא דרישא, דברישא נקט חול וטהרה גבי הדדי מדשייכי אהדדי, משום קרא דבמועדו, משא\"כ בסיפא קמ\"ל דלא תימא דבמרובה א\"צ להביא חגיגה. אבל עכ\"פ רשאי להביאו, להכי ערבינהו למרובה בין שבת לטומאה, לאשמעינן דכמו דבהנך אסור להביאו, כמו כן במרובה, מחשש שמא יבא לידי נותר [כפ\"ח מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ומן הנקבות
משא\"כ פסח אינו בא מבקר או מנקיבות:"
+ ],
+ [
+ "ונאכלת לשני ימים ולילה אחד
יום י\"ד וט\"ו ולילה שבינתים:"
+ ],
+ [
+ "הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת
בערב פסח, שהיה יודע שהוא פסח, ועקר שמו ושחטו לשם קרבן אחר, רק ששגגתו היה שהיה סבור שגם שלא לשמו דוחה שבת, או שסבור באותו רגע שאין היום שבת:"
+ ],
+ [
+ "חייב עליו חטאת
ולא מחשב מקלקל, דהרי הקרבן פסול, עכ\"פ אהנו מעשיו דאם עלה לא ירד:"
+ ],
+ [
+ "אם אינן ראויין
כגון שהוא עגל או כבשה נקבה או איל זכר בן ב' שנים, והוא טעה שהיה סבור שזה פסח, או שאין היום שבת, או שסבור שמותר לשחוט אחרים לשם פסח:"
+ ],
+ [
+ "חייב
דפשע, דהו\"ל לעיוני, ולא מחשב טועה בדבר מצוה:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר
דטעה בדבר מצוה מתוך טרדתו במין זה, והרי עשה מצוה דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין, ולהכי פטור. ובפסח לא מחלקינן בין ראויין לאינן ראויין וכגון ששחט הפסח שהוא זכר לשם תמיד או לשם שעיר חטאת מוסף, ליתא, דהרי גם בכה\"ג חייב מדיש להן קצבה, והיינו אימורי צבור וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי אליעזר מה אם הפסח שהוא מותר לשמו
לשחטו בערב פסח בשבת:"
+ ],
+ [
+ "זבחים
ר\"ל שאר זבחים:"
+ ],
+ [
+ "כששינה את שמן
ששחטן לשם פסח שדוחה שבת:"
+ ],
+ [
+ "אמר ליה רבי אליעזר אימורי ציבור יוכיחו
קרבנות האמורים שיקריבום הצבור, כתמידין ומוספין יוכיחו:"
+ ],
+ [
+ "והשוחט לשמן
שאר זבחים:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו רבי יהושע לא אם אמרת באימורי ציבור שיש להן קצבה
דבראה שכבר שחטו התמידין או המוספין, יודע שא\"צ לשחוט עוד אחר, להכי חייב בשחט אחרים לשמן, דהו\"ל לעיונא:"
+ ],
+ [
+ "תאמר בפסח שאין לו קצבה
דבראה מין שראוי לפסח, אפשר שיטעה שמא פסח הוא, ושוחטו לשם מי שהוא, והו\"ל טועה גמור:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אומר אף השוחט
זבחים אחרים בשבת:"
+ ],
+ [
+ "שחטו
שחט הפסח בשבת שבערב פסח:"
+ ],
+ [
+ "שלא לאוכליו
דהיינו זקן או חולה או קטן, שאינן יכולין לאכול כזית:"
+ ],
+ [
+ "ושלא
או או:"
+ ],
+ [
+ "למנוייו
לחבורה שלא נמנו עליו:"
+ ],
+ [
+ "למולין ולערלין לטהורים ולטמאים פטור
דהרי הפסח כשר [ועי' לעיל פ\"ה מ\"ג דשם הדין איפכא והא בהא תלי']:"
+ ],
+ [
+ "שחטו ונמצא בעל מום חייב
דהו\"ל לעיוני:"
+ ],
+ [
+ "שחטו ונמצא טריפה בסתר
במקום שאינו נראה מבחוץ:"
+ ],
+ [
+ "פטור
דאנוס הוא ולא שוגג:"
+ ],
+ [
+ "שחטו ונודע שמשכו הבעלים את ידם
קודם שחיטה ונמנו על פסח אחר:"
+ ],
+ [
+ "מפני ששחט ברשות
דא\"צ לחקור על זה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מביאין שפוד של רימון
ר\"ל מטה ארוך של [גראנאטאפפעל בוים], אבל של מתכות לא, דמתחמם הפנימי מחמת החיצון, ונצלה הפסח במקום נגיעת השפוד בפנים מחמת דבר אחר, ולא הו\"ל צלי אש, גם לא יקח שפוד של שאר עצים, שיש בהם ענפים, דכשחותכן מהשפוד, מוציאין מים במקום החתך, אבל עץ הרימון חלק הוא:"
+ ],
+ [
+ "תוחבו מתוך פיו עד בית נקובתו
ולא איפכא מנקובתו לפיו, משום דצריך שיתלהו בתנור עם בית השחיטה למטה, והרי צריך שיתן גם הגס שבשפוד למטה בתנור שלא ישמט, ואם יתחב מנקובתו לפיו, ישמט הפסח ממנו לתוך התנור:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר כמין בשול הוא זה
שמתבשלין הכרעים בחללו כבקדירה:"
+ ],
+ [
+ "אלא תולין
כרעיו ומעיו בשפוד:"
+ ],
+ [
+ "אין צולין את הפסח לא על השפוד
של מתכות:"
+ ],
+ [
+ "ולא על האסכלא
[ראסט], והוא כעין טס ברזל:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי צדוק
חסורי מחסרא וה\"ק, ואם האסכלא מנוקב, מותר, דעשוי כבריחים ותולה הפסח בחלל שבין הבריחים שלא יגע בברזל ולא חיישינן שמא יגע בבריח שבינתיים, ואמר ר' צדוק וכו':"
+ ],
+ [
+ "נגע
הפסח:"
+ ],
+ [
+ "בחרסו של תנור יקלף את מקומו
ר\"ל יקלף הפסח במקום שנגע בחרס, דשם לאו צלי אש הוא רק צלי חרס. ומיירי באין רוטב רב במקום הנגיעה:"
+ ],
+ [
+ "נטף מרוטבו על החרס
אפי' בחרסו של תנור וכברישא:"
+ ],
+ [
+ "וחזר עליו
דהרוטב הנצלה מחרס החם, חוזר ונבלע בהפסח:"
+ ],
+ [
+ "יטול את מקומו
והוא כעובי אצבע [י\"ד צ\"ו], משא\"כ קליפה הוא כדי שינטל בבת אחת, וגרידה היינו שאינו ניטל כאחת, רק גורד בסכין מעט מעט. ולר\"ן [חולין דרצ\"ד א'], נטילה הוא רק עב קצת יותר מקליפה וכן משמע מרש\"י הכא:"
+ ],
+ [
+ "נטף מרוטבו על הסולת
והסולת רותח, דנצלה הרוטב מהסולת:"
+ ],
+ [
+ "יקמוץ את מקומו
וישרוף אותו קומץ בחול, מדבלע מרוטב שנאסר, ודינו כקדשים שנפסלו, אף דהכא יש תערובות חולין, וכ\"ש הקליפה ונטילה דרישא דישרפו:"
+ ],
+ [
+ "אם חבורת כהנים יאכלו
נ\"ל דמיירי שסכו אחר שנגמר צלייתו, דאל\"כ מי גרע מנטף רוטבו על החרס וחזר אליו, ויש לחלק [ועי' לעיל פ\"ב מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "אם ישראל אם חי הוא ידיחנו
וינגבו, דחי לא בלע מהתרומה:"
+ ],
+ [
+ "ואם צלי הוא יקלוף את החיצון
ומותר השאר לזרים, וא\"צ נטילה כברוטב לעיל, דסיכה משהו בעלמא הוא:"
+ ],
+ [
+ "לא יעשנו דמים על בני חבורה
ר\"ל דאסור לתבוע דמי השמן מהחבורה:"
+ ],
+ [
+ "שאין פודין מעשר שני בירושלם
וגזירה מכירה אטו פדייה בירושלים דאסור מדאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "
שמקריבין בט\"ז בניסן:"
+ ],
+ [
+ "ושתי הלחם
שמקריבין בעצרת:"
+ ],
+ [
+ "ולחם הפנים
שנותנין על השולחן משבת לשבת:"
+ ],
+ [
+ "וזבחי שלמי צבור
הן ב' כבשי עצרת הבאין עם ב' הלחם:"
+ ],
+ [
+ "ושעירי ראשי חדשים
שעיר אחד חטאת שבר\"ח. ואע\"ג שזה נכלל כבר בזבחי שלמי צבור, דהרי זה נמי מין דמים הוא, כמו שנכלל בהא שעירי רגלים, אפ\"ה הדר ותני שעיר ר\"ח, כיון דרק מדכתיב במועדו ילפינן דדחו שבת וטומאה, סד\"א ר\"ח לא אקרי מועד, קמ\"ל. וכל אלו הקרבנות, נאכלין הן ובבאו בטומאה אין נאכלין:"
+ ],
+ [
+ "שלא בא מתחלתו אלא לאכילה
דכתיב לפי אכלו:"
+ ],
+ [
+ "נטמא הבשר
של פסח:"
+ ],
+ [
+ "אינו זורק את הדם
דעיקר הפסח לאכילה ואילה\"ק האיך אפשר קודם זריקת הדם שנטמא הבשר. והחלב יהיה טהור. הרי הדם נזרק מיד קודם שנפתח הבטן. י\"ל דמיירי שהיה ממרס בדם עד אחר שהוציא החלב [כפ\"ה מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "זורק את הדם
והזריקה תועיל להתיר האימורין למזבח:"
+ ],
+ [
+ "יעשה בטומאה
ואין הפסח דוחה טומאה בצבור, רק בטומאת מת:"
+ ],
+ [
+ "הפסח שנזרק דמו ואחר כך נודע שהוא טמא
הפסח או הדם ולפי מה דקייל\"ן [רמב\"ם פ\"י מאוכלין] דמשקין בית מטבחיא דכיין מיירי הכא רק בשנטמא הבשר זרק תנא דידן ע\"כ דס\"ל דדם מקט\"ו דהרי מסיק דציץ מרצה על טומאת הדם וכ\"ש דמרצה על טומאת בשר:"
+ ],
+ [
+ "הציץ מרצה
ואף דאין הפסח נאכל, פטור מפסח שני:"
+ ],
+ [
+ "נטמא הגוף
ר\"ל שנודע אחר זריק', שנטמאו הבעלים:"
+ ],
+ [
+ "אין הציץ מרצה
דבשעת זריקה, גברא לאו בר מעבד פסח ראשון הוה:"
+ ],
+ [
+ "הנזיר
דבנטמא במת קודם הבאת קרבנו, סותר הכל:"
+ ],
+ [
+ "הציץ מרצה על טומאת הדם
ותגלחת הנזיר כשירה, ומותר לשתות יין ולהטמא למתים, והעושה פסח, הציץ מרצה וא\"צ פסח שני:"
+ ],
+ [
+ "נטמא טומאת התהום
נזיר אחר שהביא קרבנותיו, והעושה פסח אחר שעשה פסחו. כשנודע להם שנטמאו הן עצמן קודם הקרבה, בטומאת מת שהיתה נעלמת מכל אדם:"
+ ],
+ [
+ "הציץ מרצה
כך הוא הלכה למשה מסיני:"
+ ],
+ [
+ "שורפין אותו לפני הבירה
בעזרה כדי לביישן שלא נזהרו מהטומאה:"
+ ],
+ [
+ "מעצי המערכה
שלא לבייש העני שאין לו עצים, א\"נ להכי לא יביא עצים משלו לעזרה שמא יחזיר הנותר, ויחשדוהו שגנב עצים מהקדש. ואי\"ל עכ\"פ הרי נהנה מהקדש, י\"ל לב ב\"ד מתנה כשהקדישו העצים שיהיה מותר להם להנות כך:"
+ ],
+ [
+ "והנותר
ר\"ל או הנותר מפסח טהור:"
+ ],
+ [
+ "או על גגותיהן מעצי עצמן
והא דתנן [ספ\"ג] דאפי' כביצה שורפה לפני הבירה, התם באורח, והכא בבעה\"ב:"
+ ],
+ [
+ "הציקנין
הקמצנין:"
+ ],
+ [
+ "הפסח שיצא
שיצא ביום י\"ד חוץ לחומת ירושלים [ואי אפשר לאורמי מתני' שיצא בליל ט\"ו מהבית שנאכל שם, דהרי גם בזה נפסל הפסח. ליתא, דהרי קתני שנשרף מיד, ואי בלילה, הרי אין שורפין קדשים ביו\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "תעובר צורתו
דמדאין פסולו בגופו, צריך שיפסל בלינה קודם שריפה:"
+ ],
+ [
+ "וישרף בששה עשר
ובט\"ו לא, דאין שורפין קדשים ביו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוחנן בן ברוקה אומר אף זה ישרף מיד לפי שאין לו אוכלין
ודוקא בנטמאו בעלים או מתו קודם זריקה, דלא אתחזי בשר לאכילה, והו\"ל כפסולו בגוף הפסח:"
+ ],
+ [
+ "העצמות
שאסור לשברם, להוציא מהם המוח, והמוח נעשה נותר וטעון שריפה:"
+ ],
+ [
+ "והגידין
מיירי בגיד הנשה החיצון, או מיירי בשמנו של גיד אפילו של פנימי, דאלו אינן אסורים מדאורייתא, ונעשה נותר מדאורייתא וטעון שריפה, משא\"כ גיד הנשה הטמון בפנימיות הירך, מדאורייתא אסיר, ויכול לזרקו מיד. ואילה\"ק ליתי עשה דפסח ולדחי ל\"ת דגיד, בקושית גיסי הרב המאה\"ג מו\"ה אלחנן שליט\"א, דנ\"ל כל שצורתו גרמה איסורו, אין בו עשה כלל [ועי' זבחים דצ\"ז ב']:"
+ ],
+ [
+ "כל הנאכל בשור הגדול
שכבר הוקשה בו כל הנאכל בו כבר כשהיה עגל:"
+ ],
+ [
+ "יאכל בגדי הרך
של פסח, ור\"ל מחשב אכילה ונמנין עליו, ומהו, ראשי וכו', והיינו דקמ\"ל תנא דאפילו הנהו מחשבו אכילה, ולהכי [לא] נקט איפכא כל שאינו נאכל בשור וכו':"
+ ],
+ [
+ "וראשי כנפים
הם קצוות [השולטער בלעטטער]:"
+ ],
+ [
+ "והסחוסים
[קנארפעל] שבאוזן ושבחזה וכדומה, ואלה נאכלין בשור גדול אם יבשלום הרבה:"
+ ],
+ [
+ "אבל המותיר בטהור
אינו לוקה, דניתק לעשה, דכתיב לא תותירו וגו' והנותר באש ישרף, מדסמיך שריפה ללא תותירו. ש\"מ דהשריפה הוא תקון ללא תותירו. וי\"א משום דלא תותירו הוא לאו שאין בו מעשה:"
+ ],
+ [
+ "והשובר בטמא
דרק בטהור חייבו רחמנא להשובר:"
+ ],
+ [
+ "אבר שיצא מקצתו
חוץ מהבית או החומה כלעיל סי' מ\"ג. דנאסר מה שיצא, והפנימי כשר ואיך יעשה, הרי עצם שיש עליו כזית בשר. אע\"ג שיצא אסור לשברו אפי' במקום שאין בשר:"
+ ],
+ [
+ "חותך
הבשר היוצא:"
+ ],
+ [
+ "וקולף
הבשר שבאותו עצם בחלק שלא יצא:"
+ ],
+ [
+ "עד שמגיע לפרק
[געלענקע], מקום שמחוברין שם העצם שבפנים עם העצם שיצא מקצתו:"
+ ],
+ [
+ "וחותך
ומשליך העצם היוצא אם אין בו מוח:"
+ ],
+ [
+ "ובמוקדשין
שאר מוקדשים שנפסלו ביוצא:"
+ ],
+ [
+ "קוצץ
מה שיצא:"
+ ],
+ [
+ "בקופיץ
[האקקע]:"
+ ],
+ [
+ "מן האגף
הוא במזוזה המקום שמקיש שם הדלת:"
+ ],
+ [
+ "כלחוץ
ואגף עצמו ג\"כ כלחוץ, וביצא לשם נפסל ביוצא:"
+ ],
+ [
+ "החלונות
חלל החלון שבכותל הבית, לעניין אכילת פסח, ושבחומת העיר שאסור לקדשים קלים להוציאן מירושלים, ושבחומת עזרה לקדשי קדשים. ואותן החלונות אין להן דלת ואגף:"
+ ],
+ [
+ "ועובי החומה
גג החומה. ואע\"ג דתנן במסכת מעשר שני [פ\"ג מ\"ח] דגגין לא נתקדשו, הכא מיירי בחומ' נמוכה, ששוה גגה לגובה קרקע העזרה:"
+ ],
+ [
+ "שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחר
פסח אחד:"
+ ],
+ [
+ "אלו הופכין
ר\"ל מותרין להפוך:"
+ ],
+ [
+ "הילך ואוכלין
דדוקא אדם אחד אסור לאכול בב' חבורות, אבל הפסח מותר לאכלו בב' חבורות:"
+ ],
+ [
+ "והמיחם באמצע
[הקעססעל] עם מים חמין שמוזגין ממנו יינם, רשאין לתנו בין ב' החבורות. ולא אכפת לן הפסק החבורות. ולרמב\"ם ה\"פ, ב' חבורות שאוכלים פסח א' או ב' פסחים בבית א', צריכין להתהפך, שלא יראו כחבורה אחת, ולפ\"ז גם צריכין להפסיק מה\"ט עם המיחם. ורבינו תוסי\"ט כתב שלשון הרמב\"ם לא משמע כן ור\"ל מדכתב היו המים וכו' ע\"ש. אולם לפע\"ד משם ראיה להיפך, דהרמב\"ם דמצריך היקף במקצת [עי' רכ\"מ שם] אהא קאמר שפיר היו המים כו' רצונו לומר אם זהו ההיקף במקצת שעשו:"
+ ],
+ [
+ "כשהשמש
שהוא מחבורה א' ומשמש גם לחבורה הב':"
+ ],
+ [
+ "עומד למזוג קופץ את פיו
סוגר פיו, ואינו אוכל מה שכבר בפיו, דאל\"כ אוכל פסחו בב' מקומות:"
+ ],
+ [
+ "ומחזיר את פניו
לצד חבורתו, שלא יחשדוהו שאוכל בחבורה האחרת [ותמהני, שמש עניא מה קעביד דלחשדוהו, וכי המודר מלאכול משל חבירו, אסור לשמשו כשיאכל, שמא יחשדוהו שאוכל עמו], ולולא מסתאפינא נ\"ל דר\"ל דאחר שסגר את פיו שלא יטעה ללעוס ולאכול מה שבפיו בחבורה האחרת, מחזיר פניו, רוצה לומר מדיושב ואחוריו אל החבורה האחרת, כשרוצה למזוג להם, סוגר פיו ואחר כך מחזיר פניו אליהם, ומוזג להם:"
+ ],
+ [
+ "והכלה
שבושה לאכול לעיני כל:"
+ ],
+ [
+ "הופכת את פניה ואוכלת
ולא חיישינן שמא שוב תתהפך אח\"כ ותאכל קצת שלא בהחזרת פנים, ונמצאת אוכלת הפסח בב' מקומות, ליתא, דהרי מתביישת לאכל לעיני החבורה, משא\"כ אדם אחר אסור להתהפך מה\"ט כך נ\"ל:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ושחט עליה אביה
ולא אמרה תחילה אנה תאכל:"
+ ],
+ [
+ "תאכל משל בעלה
דמסתמא דעתה על של בעלה:"
+ ],
+ [
+ "הלכה רגל ראשון לעשות בבית אביה
שכך נהגו אחר הנשואין, לילך ולעשות שמחת יו\"ט אצל אביה:"
+ ],
+ [
+ "תאכל במקום שהיא רוצה
ר\"ל במקים שהיתה רוצה בשעת שחיטה, דאל\"כ אין ברירה בדאו', ואסור' מלאכול בשתיהן. וקמ\"ל דבלא ביררה, לא אמרינן דמסתמא ניחא לה בשל בעלה. ומיירי נמי באינה רגילה לילך לבית אביה, דאם רגילה מסתמא ניחא לה בשל אביה. ונ\"ל דמה\"ט נקט נמי התנא סתמ', דתאכל במקום שהיא רוצה, ר\"ל במקום שיש הוכחה מבוררת שרוצה שם, דהיינו בין שהחליטה מתחילה לאכל שם, או ברגילה לילך לשם או לא:"
+ ],
+ [
+ "יתום
יתום קטן:"
+ ],
+ [
+ "ששחטו עליו אפטרופסין
ר\"ל ב' אפטרופסין:"
+ ],
+ [
+ "יאכל במקום שהוא רוצה
אף שלא בירר בשעת שחיטה, דמן התורה א\"צ קטנים להמנות כלל על הפסח ואעפ\"כ אוכלין, דמ\"ש תורה שה לבית אבות, משמע מכל מקום, שיאכלו אף שלא נמנו [עי' ר\"ן נדרים לו\"א]:"
+ ],
+ [
+ "לא יאכל משל שניהן
לא מזה ולא מזה, רק כשהתרצו יחד מאיזה יאכל:"
+ ],
+ [
+ "לא יאכל משל רבו
דלא ניחא לרבו שיאכיל פסחו להצד חירות שבו:"
+ ],
+ [
+ "האומר לעבדו
נ\"ל דהא דלא נקט שלוחו, דקמ\"ל אף בעבד, דרגיל להכיר טפי בהי ניחא לרבו לא אמרינן דלהכי לא פי' רבו דעתו, מדסמך את עצמו שעבדו מכיר באיזה רגיל, אלא אמרינן מדלא פי' התרצה בכל מה שיעשה העבד:"
+ ],
+ [
+ "יאכל
אף דרגיל במין האחר:"
+ ],
+ [
+ "יאכל מן הראשון
מתניתן מיירי במלך שאמר לעבדו, אבל באדם אחר, דוקא ברישא שלא שחט רק אחד, יש לומר מדלא פי' איזה ישחט, על העבד סמיך, משא\"כ בשחט עבד ב' פסחים, ליכא למימר הכי, ומדאין ברירה אסור בשתיהן. אבל במלך, מדיש לו רוב מעדנים, אינו מקפיד איזה יאכל ולא סמך כלל על דעת העבד, רק על איזה שיזדמן לשחוט ראשון, להכי יאכל מהראשון, אף שהעבד מסופק היה. או י\"ל דמשו\"ה הקילו גבי מלך, כיון דהא דבדאורייתא אין ברירה מדרבנן הוא, להכי משום שלום מלכות, שלא יכעס, לא גזרו בי' רבנן:"
+ ],
+ [
+ "שכח מה אמר לו רבו
אם גדי או טלה:"
+ ],
+ [
+ "וטלה שלי
ואין בזה ענין לברירה, מדכבר מבורר הדבר אלא שהוא אינו יודע וכדאמרינן [ביצה ל\"ח א'] וכבר בא חכם, ובש\"ס אמרינן, שהולך אצל מוכר בהמות שרבו רגיל אצלו, ורוצה בתקנת רבו, ויאמר המוכר אם גדי אמר רבך, גדי שלו וטלה שלך [על מנת שאין לרבך רשות בו, דאל\"כ מה שקנה עבד קנה רבו], וכן יאמר גם כן להיפך:"
+ ],
+ [
+ "ופטורין מלעשות פסח שני
דשניהן כשרין הן רק אנן לא ידעינן מי לזה ומי לזה [ונ\"ל דמדלא קאמר סתם ופטורין מלעשות פסח, אין לדייק דדוקא מפסח שני פטורין, הא בפסח ראשון רשאין להביא אחר כשיש עוד פנאי להביאו, דמ\"ש דכיון דנפטר כל אחד מהן בחד מהנך, ואכילת פסחים אינו מעכב [כש\"ס ע\"ח ב'] א\"כ אינו יכול להביא אחר מחשש חולין בעזרה, אלא לרבותא נקט פסח שני, דלא מבעיי' פסח ראשון אחר דאסור להביא דהרי משנשחטו ב' הספיקות אסורין למשוך ידן מהם ולהמנות על אחר [כמ\"ט פ\"ט] אבל פסח שני סד\"א דהו\"ל כנאנס ולא עשה הראשון יעשה שני כלקמן רפ\"ט קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "האומר לבניו
קודם עלותו לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלם
ונתכוון האב לזרזן למצוה, שיכבד הזריז לעשותו ראש, לזכות לאחיו על ידו:"
+ ],
+ [
+ "כיון שהכניס הראשון ראשו ורובו זכה בחלקו ומזכה את אחיו עמו
נ\"ל דלמ\"ד שה לבית אבות דאורייתא [כגיטין דכ\"ה], הכי פירושו, דעכ\"פ צריך האב לזכות לכולן בתחילה עליו, דאל\"כ הרי נאכל שלא למנוייו:"
+ ],
+ [
+ "עד שיזרוק עליו את הדם
דוקא להמשך ממנו, אבל להמנות עליו מודה דעד שישחט:"
+ ],
+ [
+ "הממנה עמו אחרים בחלקו
בחלק שיש לו בהפסח:"
+ ],
+ [
+ "רשאין בני חבורה ליתן לו את שלו
ר\"ל דרשאין לומר לו טול חלקך וצא, דאין אנו רוצים שיתערב זר בינינו, דהרי פסח מותר לאכלו בב' חבורות:"
+ ],
+ [
+ "זב שראה שתי ראיות
דצריך ז' נקיים וא\"צ קרבן:"
+ ],
+ [
+ "שוחטין עליו בשביעי
של ז\"נ שלו ודוקא בטבל כבר ולא העריב שמשו, אבל בלא טבל, לא, דשמא יפשע ולא יטבול ומה\"ט לא נקט נמי נדה, דהרי טבילתה בלילה ושמא לא תטבול. מיהו טמא מת, אפי' טבל והוזה, כל שלא העריב שמשו, נדחה לפסח שני:"
+ ],
+ [
+ "ראה שלש
דאז חייב גם כן להביא קרבן בח' שלו:"
+ ],
+ [
+ "שוחטין עליו בשמיני שלו
אף שתולה בדעת אחרים שיקריבו קרבנו. ודוקא שמסר קרבנותיו כבר לב\"ד, אף שלא הוקרבו עדיין, חזקה שיקריבום הב\"ד עוד היום:"
+ ],
+ [
+ "שומרת יום כנגד יום
עי' בהקדמתי לטהרות סי' כ\"ז וסי' ע', דברוא' יום א' או ב' בי\"א יום שבין נדה לנד', טובלת למחר וסופרת יום ההוא בטהרה, וכשתעריב שמשה, טהורה:"
+ ],
+ [
+ "שוחטין עליה בשני שלה
אף שהוחזקה קצת לראית, טפי מזב:"
+ ],
+ [
+ "והזבה
ר\"ל בראתה ג' ימים בי\"א יום הנ\"ל, שאז זבה היא וצריכה ז' נקיים, וחייבת להביא קרבן ביום הח':"
+ ],
+ [
+ "שוחטין עליה בשמיני
נ\"ל דמדקתני סתמה משמע גם בפסח שני, ולפ\"ז קמ\"ל הכא גם באשה, אף דבשני, נשים רשות [כרמב\"ם פ\"ז ה\"ג מק\"פ], או נ\"ל דקמ\"ל אף דבליל שאחר שמיני שלה, יתחילו ימי נדתה, והרי אז רגילה לראות דם, דמדאמרה תורה על ימי זיבה שהן בלא עת נדתה, ש\"מ דז' ימי נדה הן עת נדתה ורגילה לראות בהן, אפ\"ה שוחטין עליה. [אב\"י כוונת רבינו הגדול בפי' הא' היא שיכולה לעשות אפי' בפסח שני חבורה שכולה נשים, ועל זה הראה על הרמב\"ם עי\"ש, ועי' לח\"מ שם פ\"ה ה\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "האונן
כל יום המיתה של א' מז' קרובי האדם, אביו ואמו, אחיו ואחותו, בנו ובתו, ואשתו, הוא אונן דאו' ואסור לאכול קדשים, ולילה של אחריו הוא אונן מדרבנן, ויום חבורה שאינו יום מיתה, נמי מדרבנן, ולילה שלאחריו מותר [זבחים ד\"ק ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "והמפקח את הגל
ר\"ל מי שפתח גל אבנים שנפל על אדם, שיש לחוש שימצאנו מת. ויהי' הפותח טמא למפרע:"
+ ],
+ [
+ "שהן יכולין לאכול כזית שוחטין עליהן
דאונן כיון דאנינות לילה רק מדרבנן, במקום כרת לא גזרו, ומפקח גל, נמי חזקת טהרה יש לו:"
+ ],
+ [
+ "שמא יביאו את הפסח לידי פסול
דאונן שמא בטרדתו יטמא למתו, ואף לאחר קבורה, שמא יזכיר א\"ע אח\"כ שנטמא. ומפקח גל שמא ימצאנו מת, ויטמא למפרע, וחולה וזקן שמא יתחלשו ולא יאכלו כזית, ויושב בבית אסורין, מיירי בבית אסורין של עכו\"ם, דאפשר דמשקרי בהבטחתם. ומיירי נמי שהאסורין הוא חוץ לירושלים. שאי אפשר להוציא הבשר לשם, אבל באסורין של ישראל, והם הבטיחוהו להוציאי בערב, או שהאסורין של עכו\"ם אבל הוא תוך ירושלים, אפי' לשחוט עליהן בפ\"ע שרי:"
+ ],
+ [
+ "לפיכך אם אירע בהן פסול
הפסולים שזכרנו:"
+ ],
+ [
+ "פטורין מלעשות פסח שני
דבשעת זריקה כשר היה:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן המפקח בגל שהוא טמא מתחלתו
דמדמצאוהו מת, לא חיישינן שמא בשעת שחיטה חי היה. מיהו בגל ארוך כל כך עד שאפשר שלא האהיל אז עדיין עליו, פטור:"
+ ],
+ [
+ "ואין עושין חבורת נשים ועבדים וקטנים
לאכילת פסח, דנשים ועבדים יחד לא, משום זנות, ועבדים וקטנים יחד לא, משום משכב זכור, וקטנים לחודא נמי לא, דמדאינן בני דעת שמא יפסלוהו, אבל ביש בהן דעת והגיעו לעונת נדרים, וכמו כן נשים או עבדים כל חד לחודייהו שרי:"
+ ],
+ [
+ "אונן טובל ואוכל את פסחו לערב
דאנינות לילה דרבנן, ובמקום כרת לא גזרו וא\"ת ויהיה נמי דאורייתא ניתא עשה דאכילת פסח ונדחי ל\"ת דאונן, י\"ל כיון דאין אכילת פסח מעכבת הו\"ל כאכילת שאר קדשים דנמי מצוה ואפ\"ה גלי רחמנא דאינה דוחה לאנינות. אמנם טבילה צריך, דלמא הסיח דעתו ונטמא בשאר טומאות. אבל אם וודאי הסיח דעתו צריך כל אדם הזאה ג' וז' [כיומא ד\"ל ע\"ב] מיהו לערב דקתני אטבילה נמי קאי, דאי יטבול ביום, הרי עדיין נשאר באנינותו ושמא יסיח דעתו אחר שטבל ויתטמא בטומאת ערב:"
+ ],
+ [
+ "השומע על מתו
ששמע שמת לו מת שחייב להתאבל עליו, והו\"ל ביום שמוע' אונן דרבנן:"
+ ],
+ [
+ "והמלקט לו עצמות
רגילים היו לקבור תחלה בקרקע לחה, כדי שיתעכל הבשר מהר, ואח\"כ קוברין העצמות אצל האבות במקום נכבד, או מעלין העצמות לא\"י, וביום שלוקטין אחרים העצמות של אביו ואמו, חייב להתאבל כל היום ההוא מדרבנן:"
+ ],
+ [
+ "טובל ואוכל בקדשים
לערב, דאפילו ביום שרי מדאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר
וצריך הזאת ג' וז'. וא\"ת הרי הו\"ל מקולי ב\"ש ומחומרי ב\"ה ואיך לא נמנה בפ\"ד דעדיות, י\"ל כיון דאית בה נמי קולא לב\"ה דפטור מכרת כשלא עשה פסח ראשון א\"כ י\"ל כדאיתשיל בבהמ\"ד בכה\"ג איתשיל [כחולין נ\"ב ב'] [ונ\"ל דלהכי קאמר \"כל הפורש מערלה\", ולא קאמר כל שהערלה פרשה ממנו, לאשמעינן דבגר מיירי, ופירש מלהיות שוב ערל, דעכו\"ם אפילו נמול נקרא ערל, [כנדרים פ\"ג מי\"א], דדוקא בגר חיישינן שמא יטמא לשנה הבאה, ויסבור כמו שאשתקד הועיל לו הטבילה לכל טומאותיו שמקודם, כמו כן השתא, ולא יהיה יודע שאשתקד עכו\"ם היה, שאינו מקבל טומאה, והשתא נתגייר ומקבל טומאה, אבל ישראל שמל את עצמו, אף על גב שצריך ג\"כ טבילה, ככל ישראל שצריכים טבילה קודם לרגל [כביצה פ\"ב מ\"ב] אפ\"ה א\"צ הזאת ג' וז', ולא גזרינן ישראל אטו עכו\"ם:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מי שהיה טמא או בדרך רחוקה ולא עשה את הראשון
פסח ראשון:"
+ ],
+ [
+ "אם כן למה נאמר טמא או שהיה בדרך רחוקה
דלכתוב רחמנא איש אשר לא יכול לעשות פסח ראשון יעשה השני, והכל בכלל:"
+ ],
+ [
+ "שאלו
טמא ודרך רחוקה:"
+ ],
+ [
+ "פטורין מהכרת
בהזידו ולא עשו השני, פטורין, דהרי הכתוב פטרן מראשון:"
+ ],
+ [
+ "ואלו
שאר אנוסים:"
+ ],
+ [
+ "חייבין בהכרת
בהזידו ולא עשו השני:"
+ ],
+ [
+ "מן המודיעים ולחוץ
מודיעים היא עיר שרחוקה מירושלים ט\"ו מיל, דכך שיעור מהלך אדם בינוני מהנץ החמה עד זמן שחיטת הפסח בין הערביים:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר אומר מאיסקופת
[שוועללע]:"
+ ],
+ [
+ "אמר ר' יוסי לפיכך נקוד על ה'
שבמלת רחוקה שכתוב בפרשה זו:"
+ ],
+ [
+ "אלא מאיסקופת העזרה ולחוץ
דכל ניקוד למעט בא, כלומר סמי מכאן האי תיבה. וי\"א מדכתב רבה על הנקודה דרשינן הכתב, כאילו כתיב \"רחוק\" דר\"ל איש רחוק ואין דרך רחוק, ר\"ל שמרוחק ע\"י טרדותיו או ע\"י חולשתו שא\"י לרוץ לבוא לשם קודם שקיעת החמה, אמרה תורה שא\"צ שישלח אחר לשם ע\"י סוס להקדים לשחוט הפסח בעבורו:"
+ ],
+ [
+ "והשני אינו טעון הלל באכילתו
תנא ושייר ביקור, שיהיה מוכן ד' ימים קודם יום שחיטה, ושנשחט בג' כתות, דשניהן אינן רק בראשון ורק ראשון דוחה טומאה:"
+ ],
+ [
+ "ודוחין את השבת
אבל טומאה אינה נדחה מהשני, דמפני טומאה דחיתו ואיך יחזר ויעשהו בטומאה מיהו שייר גם בבבא זו שבירת עצם ונותר, דשייך בתרווייהו:"
+ ],
+ [
+ "הפסח שבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבין וזבות
דבזיבה אפילו צבור נדחין לפסח שני. [וכתב אאמ\"ו ע\"ר הגאון זצוק\"ל דנשמט במשנתינו מצורע, מדבל\"ז אי אפשר שיאכל, דהרי פסח נאכל רק לפנים, ומצורע אסור לכנס]:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר פוטר אף על ביאת מקדש
בנכנסו זבין וזבות וכו' למקדש בשעת הקרבת פסח הבא בטומאה פטורין:"
+ ],
+ [
+ "פסח מצרים מקחו מבעשור
בי' לחודש. ואף דפסח דורות נמי טעון בקור ד' ימים, עכ\"פ א\"צ ללקחו ד' ימים קודם שחיטה, ובבקרו מוכר סגי:"
+ ],
+ [
+ "ופסח דורות נוהג כל שבעה
ה\"ק וחמוצו אינו נוהג רק יום א', ופסח דורות אסור בחמץ כל ז'. והא דנקט כולהו בפסח מצרים, ורק לעניין חמץ נקט פסח דורות, ולמה לא נקט כולהו בפסח מצרים, או כולהו בפסח דורות. נ\"ל דנקט בכל חד מה שכתוב בו בפירוש ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "ותמורת הפסח אינה קריבה
ר\"ל שמעתי מרבותי, שיש תמורת הפסח שנקרבת היא עצמה שלמים, ויש תמורת פסח שאינה קריבה, רק תרעה עד שתומם, ויביא אז בדמיה שלמים. וה\"ה דהוה מצי למימר יש פסח קרב שלמים ויש פסח וכו', רק קמ\"ל דאפי' תמורה איכא דלא קרבה, ולא אמרינן תמורה מתחלתה שלמים היתה:"
+ ],
+ [
+ "ואין לי לפרש
שכחתי איזה שאמרו שדינו כך ואיזה כך:"
+ ],
+ [
+ "הפסח שנמצא קודם שחיטת הפסח
שאבד הפסח, והפריש אחר תחתיו, ונמצא הראשון קודם שחיטת השני:"
+ ],
+ [
+ "ויקח בדמיו שלמים
דמדעומדין שניהן לפניו בשעת שחיטה, הו\"ל אותו שלא שחטו, כדחהו בידים, ולהכי לא יקריבנו עוד:"
+ ],
+ [
+ "וכן תמורתו
בהמיר בפסח זה אח\"כ גם כך דינו:"
+ ],
+ [
+ "אחר שחיטת הפסח
ר\"ל אם נמצא הנאבד אחר שחיטת השני:"
+ ],
+ [
+ "קרב שלמים
דהרי לא נדחה בידים:"
+ ],
+ [
+ "או זכר בן שתי שנים
והתורה אמרה זכר ובן שנה:"
+ ],
+ [
+ "ויפלו דמיו לנדבה
שיטילו דמיו לתיבה שהיה בעזרה, להקריב מעות שבתוכו עולות נדבה, כשהמזבח, פנוי:"
+ ],
+ [
+ "המפריש פסחו ומת
ונשאר פסח בלי בעלים:"
+ ],
+ [
+ "הפסח שנתערב בזבחים
ר\"ל שנתערב עם אשם ועולה יחד:"
+ ],
+ [
+ "ובדמי היפה שבהן ממין זה
דשמא היפה עולה היה, או פסח, או אשם [ולהכי לא הזכירה המשנה שיביא כדמי היפה, רק ב' פעמים, משום דא' מהג' שהיה וודאי יפה, פשיטא שצריך להביאו יפה כבתחילה, ולא שייך גביה הא דתני בסיפא שיפסיד המותר מביתו]:"
+ ],
+ [
+ "נתערב
הפסח:"
+ ],
+ [
+ "בבכורות
דמתן דם פסח ובכור שוין, ושניהן א\"צ תנופת חזה ושוק, וסמיכה ונסכים:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר אם חבורת כהנים יאכלו
כל התערובות בליל פסח, ואעפ\"י שממעט זמן אכילת בכור שנאכל לב' ימים ולילה א', ועכשו נפסל מחצות. ר\"ש ס\"ל מביאין קדשים לפסול. מיהו לרבנן דינו כפסח שנתערב בזבחים לעיל שירעו ושכשיוממו מביא כדמי היפה שבהן ב' בהמות לשלמים, והבהמות שהוממו גופויהו, אוכלן בתורת בכור בעל מום. ונ\"ל דכ\"ש במעשר רק נקט בכור לרבותא דל\"ג בכהנים אטו ישראל. ענ\"ל דלר\"ש צריך לשחוט כולם. קודם לתמיד וימרס בדמן עד אח\"כ [כפ\"ח מ\"ג] דאל\"כ הרי עובר על עשה דהשלמ':"
+ ],
+ [
+ "ואמרה לאחר צא ובקש ושחוט עלינו
את האבוד כשתמצאנו:"
+ ],
+ [
+ "והם אוכלים עמו משלו
מדעשוהו שליח, ושלהן ישרף מדנשאר בלי בעלים:"
+ ],
+ [
+ "הם אוכלין משלהן
דהרי חזרו מהשליחות קודם שחיטת האבוד:"
+ ],
+ [
+ "והיא אוכל משלו
מדלא עשאן שלוחים לשחוט עליו:"
+ ],
+ [
+ "ושלהן יצא לכית השריפה
דשמא נשחט אחר שחיטת האבוד:"
+ ],
+ [
+ "ופטורין מלעשות פסח שני
דממ\"נ באותו שנשחט ראשון יצאו, ואכילה לא מעכב:"
+ ],
+ [
+ "אמר להן
אחד מבני החבורה אמר להחבורה בשעה שיצא לבקש, אם וכו', והם לא עשאוהו שליח:"
+ ],
+ [
+ "הן אוכלין משלה
דהרי לא עשאוהו שליח שישחוט:"
+ ],
+ [
+ "והוא אינו אוכל עמהן
דשמא שלו נשחט ראשון:",
+ "דשמא שלהן נשחט ראשון:"
+ ],
+ [
+ "אמר להן
אם אחרתי וכו':"
+ ],
+ [
+ "ואמרו לו
כשתמצא האבוד שחטהו עלינו:"
+ ],
+ [
+ "ואם אין ידוע איזה מהן נשחט ראשון שניהן יוצאין לבית השריפה
וממ\"נ פטורים מפסח שני:"
+ ],
+ [
+ "אינן אחראין זה לזה
אין משגיחין איזה נשחט ראשון, והוא אוכל משלו והן משלהן:"
+ ],
+ [
+ "שתי חבורות שנתערבו פסחיהן
קודם שחיטה, והרי אין פסח נאכל אלא למנוייו:"
+ ],
+ [
+ "אלו מושכין להן אחד
מן ב' הפסחים:"
+ ],
+ [
+ "אחד מאלו בא לו אצל אלו
ר\"ל א' מחבורה זו בא אצל חבורה האחרת, משום שאסור להמשך כל החבורה מפסחם:"
+ ],
+ [
+ "וכך הם אומרים
ר\"ל כל חבורה אומרי' להיחיד שבא אצלם אם וכו':"
+ ],
+ [
+ "אם שלנו הוא הפסח הזה
שמשכנו לנו:"
+ ],
+ [
+ "ואם שלך הוא הפסח הזה ידינו משוכות משלנו ונמנינו על שלך וכן חמש חבורות של חמשה חמשה ושל עשרה עשרה
שנתערבו פסחיהן, אז י' בני אדם שבכל חבורה וחבורה מתחלקין לי' הפסחים, ונעשו י' חבורו' חדשו', ובכה\"ג כל פסח ופסח ישאר עכ\"פ א' מבעליו הראשוני' עליו. אבל אם אנשי חבורה אחת פחותה ממניין הפסחים, כגון שנתערבו ה' פסחים, וחבורה אחת מהן של ד' בני אדם, אי אפשר להם בתקון זה, ואז צריכה אותה החבורה הקטנה להמנות עמם א' מהשוק, כדי שיהיו מספר אנשיה כמניין הפסחים:"
+ ],
+ [
+ "וכן הם אומרים
כשמשכו כל חבורה חדשה פסח א', אומרי' ד' שבכל חבורה להחמישי, אם שלנו הוא הפסח הזה וכו', וחוזר היא וג' מהחבורה ואומרים להאחר כך, וכן לכל הה' וכן בכל חבורה וחבורה:"
+ ],
+ [
+ "שנים שנתערבו פסחיהם
ראובן ושמעון:"
+ ],
+ [
+ "זה מושך לו אחד
פסח א':"
+ ],
+ [
+ "זה ממנה עמו אחד מן השוק
שאומר להאורח כל מקום שהוא פסח שלי תהא נמנה עליו, ולהכי צריך לאורח, כדי שכשימשוך ידיו מפסחו אח\"כ, לא ישאר פסחו בלי בעלים:"
+ ],
+ [
+ "זה בא אצל זה
ראובן נלווה על האורח שבירר לו שמעון: נה*) ושמעון נלווה אל האורח שבירר לו ראובן:"
+ ],
+ [
+ "וכך הם אומרים
ראובן ושמעון כל אחד להאורח שבא אצלו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ערבי פסחים סמוך למנחה
ר\"ל קודם למנחה קטנה, והיא בט' שעות ומחצה, וסמוך לה היינו בתחלת שעה י', שהוא תחלת רביעית האחרון של יום:"
+ ],
+ [
+ "לא יאכל אדם
מצה עשירה, אבל שאר מצה אסור אפילו מהבוקר, ופירות ובשר וכדומה, מותר כל היום רק לא ימלא כריסו מהן [תע\"א]:"
+ ],
+ [
+ "עד שתחשך
כדי שיאכל מצה לתיאבון, ומה\"ט אסור נמי במצה כל היום, דבמצה שיוכל לצאת בה בלילה החמירו טפי כדי שיאכלנה בלילה לתיאבון. מיהו מצה שנתבשלה עד שנתמעכה ונימוחה, [כמצה ברייא], או [מצה קלעסכען], מותר לאכלן בע\"פ, אבל מצה מטוגן, [כמצה לאקשען, וקוגעל] או [פאנקוכען] שנעשה ממצה [רייביכס] או ממצה שרוייה, אסורים בע\"פ [פרי מגדים שם]. מיהו מרור מדהו\"ל בזה\"ז בלילה רק מדרבנן, שרי ביום, ויש אוסרים. ויין מעט אסור, ומרובה שרי דמרובה גריר תאות המאכל [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ואפילו עני שבישראל
שאין דרכו להסב, גם אין לו כרים להסב עליהן [תע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "לא יאכל עד שיסב
ישב על מטה או ספסל, ויסמוך על צד שמאל בשעת אכילת מצה ושתיית ד' כוסות, אבל מרור א\"צ הסיבה [תע\"ה]. ומי שהוא אבל, צריך הסיבה, וישנה מעט, וילבש קיטל בלי כסף [ח\"י תע\"ב סק\"ה ולמג\"א וט\"ז שם פטור מהסיבה]. ובן אצל אביו, י\"א צריך וי\"א א\"צ הסיבה. ותלמיד אצל רבו א\"צ הסיבה. ואשה א\"צ הסיבה, חוץ מאשה חשובה, ולדידן כולן חשובות [ונ\"ל ראיה מח\"מ סי' ס\"ב], ואפ\"ה אין נוהגות להסב, דסומכין על ראבי\"ה דבזה\"ז אין חיוב להסב. וכל הצריך הסיבה ואכל או שתה בלא הסיבה, לדידן שאין דרכנו בהסיבה א\"צ לחזור לאכול ולשתות בהסיבה, די\"א דבארצינו פטורים מה\"ט מהסיבה, ואף דלא קיי\"ל כן, עכ\"פ בדיעבד יצא [תע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ולא יפחתו לו
אפילו לאשה [שם]:"
+ ],
+ [
+ "מארבע כוסות של יין
כנגד ד' לשונות שנזכרו בגאולת מצרים, והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי, [ונ\"ל שמרמזים לד' חסדים שנעשו להם בגאולת מצרים, והוצאתי, כנגד סבל פרך \"הגוף\", והצלתי כנגד \"מממונם\" שנצלו ממצרים תחת עבודתם שם רד\"ו שנים, וגאלתי תחת \"כבודם\" שנתגדל כשנענשו מצרים על ידן ויצאו הם ביד רמה, ולקחתי כנגד רווח \"הרוחני\" שהשיגו כשלקחם הקב\"ה לו לעם ונתן להם התה\"ק, ולכן ראוי שישאו כוס ישועות על כל חסד וחסד לבד]:"
+ ],
+ [
+ "ואפילו מן התמחוי
ר\"ל אפילו עני שבעניים שמתפרנס מהתמחוי, אם לא נתנו לו מהצדקה מחוייב לעשות מלאכה, או למכור מלבושו לצורך ד' כוסות [שם]. ותמחוי הוא קערה שרגילין היו לחזור בה בכל יום ונותנין בה הבעלי בתים כל א' מעט תבשיל מקדירתו, לפרנס בה העניים:"
+ ],
+ [
+ "מזגו לו
[איינשענקען] [ומלת מזג דומה בקריאתו למלת מסך שפירושו [מישען]. מפני שערבו מים ביינם בשעת שתייה. ונ\"ל דלהכי קאמר מזגו דמשמע שאחרים מוזגים, דקמ\"ל דלא ימזוג הב\"ב בעצמו, רק אחר, דרך חירות [כרמ\"א תע\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "כוס ראשון
ושיעור כל כוס צריך שיחזיק רביעית הלוג, שהוא כשיעור ביצה ומחצה. וישערנו כך, יטול קדירה מלא מים, ויריקנו לתוך כלי אחר, ויתן לתוך הקדירה הרקנית ג' ביצים, ויחזיר המים עליהן, נמצא שהנותר מהמים בכלי האחר, הוא כשיעור ג' ביצים, וכשיחלוק המים, יהיה כל חלק רביעית. וי\"א שממלא ב' קליפות ביצים בינונים, הוא ג\"כ שיעור רביעית. מיהו טעימת כל כוס, של ג' הראשונים סגי ברובו של רביעית, חוץ מכוס ד' צריך לשתות רביעית שלם, מדצריך ברכה אחרונה [תע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים מברך על היום
ר\"ל אומר קידוש:"
+ ],
+ [
+ "ואח\"כ מברך על היין
בורא פה\"ג. משום דתחלה בא היום ואח\"כ היין, ותו דיום גורם ליין שיבא:"
+ ],
+ [
+ "ואחר כך מברך על היום
דתדיר קודם לשאינו תדיר, ותו דיין גורם לקידוש. שיאמר. ובמקדש על הפת ג\"כ פליגי מה\"ט, ובכולהו קיי\"ל כב\"ה:"
+ ],
+ [
+ "הביאו לפניו
לא פי' התנא מה הביאו, וסמך על מה דסיים, מטבל בחזרת, ור\"ל הביאו לפניו מיני ירקות, כדי שישאל התינוק, מדאין דרך להביא ירקות קודם בציעת הפת והבע\"ב מטבל וכו':"
+ ],
+ [
+ "מטבל בחזרת
ר\"ל אפילו אין לו ירק אחר רק חזרת שיאכלנו אח\"כ לשם מצוה עם המצה, אפ\"ה יטבלנו ויאכלנו השתא ג\"כ להיכירא דתנוקת וכלעיל, ואז, על אכילה דהשתא, יטבל ויברך על אכילת מרור אבל לא בפה\"א מדאינו נאכל חי, וטיבול שני יאכל בלא ברכה [מג\"א תע\"ה סק\"י, ולח\"י, אטיבול ראשון יברך בפה\"א ועל אכילת מרור]. מיהו אם יש לו שאר ירקות, עדיף טפי שיאכל בטיבול ראשון שאר ירקות. ושיעור אכילת מצה, כזית, דהיינו כחצי ביצה, וכמו כן במרור, וימעך החלל שבירק, כדי לשער יפה [תפ\"ו]. וכשישתה מעט מים חמין אחר אכילת המרור, יסיר חריפת המרור מפיו כרגע [פסחים קט\"ז א', וכן אני רגיל לעשות]. וחולה או זקן שאינו יכול לאכול מרור כשיעור, לא יברך עליו. ובאינו יכול לאכול מצה קשה, יטחון המצה ויאכל פרורים כשיעור זית [קס\"ח ס\"י], וטוב יותר לשרותה שלימה במים, ויאכלנה קודם שתהיה נמוחה [תס\"א ס\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "עד שמגיע לפרפרת הפת
נ\"ל דמלת \"עד\" לשון טרם הוא, כמו עד שאתה מזהירני על בני, הזהיר בני עלי [ספרי פרשת פנחס] וכ\"כ עד שתשאלני וכו' [ב\"ק נ\"ה א'], וה\"נ בבא אחריתא הוא, וה\"ק טרם וסמוך שיגיע לפרפר את הפת [כך הגירסה נכונה], ר\"ל קודם שרוצה לשבר הפת, כמו שנוהגין לשבר מצה האמצעית מדנקראת לחם עוני, ודרכו של עני בפרוסה [כפסחים קט\"ו ב'], אז הביאו לפניו וכו':"
+ ],
+ [
+ "הביאו לפניו מצה
ג' מצות, דהיינו ב' ללחם משנה שצריך בשבת ויו\"ט [כשבת קי\"ז ב'] שיברך על העליונה המוציא, ואחד פרוסה מניח באמצע בין השנים, שיברך עליה על אכילת מצה. והא דקאמר הביאו לפניו. ה\"ט משום שעקרו השולחן אחר הקידוש וסלקוהו מלפני בעל הבית כדי שישאל התינוק, לכן קאמר דהשתא לאמירת הגדה החזירוהו [תע\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "וחזרת
[מעעררעטטיג], וי\"א [לאטיך], ולח\"י [קאפף זאלאט]:"
+ ],
+ [
+ "וחרוסת
שעושין מתאנים או תפוחים מרוסקים זכר לטיטת ומשימין בתוכי קנמון חתוך לפתילות דקות זכר לתבן, ואגוז זכר לישראל שנמשלו לאגוז, שנתרסקו בתוך הטיט [תע\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ושני תבשילין
כנגד פסח וחגיגה. ונהגו בעצם של זרוע, וכזית בשר בראשו צלי, וביצה צלויה [שם]:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שאין חרוסת מצוה
דאינו בא רק לבטל טעם חריף שבמרור שמזיק לגוף:"
+ ],
+ [
+ "מצוה
שנעשה מתפוחים, זכר לטיט וזכר לאילני תפוח, שהיו יולדות שם בניהם בשדה מיראת המצריים, ויולדות שם בניהם בלי עצב, ולר\"א בר צדוק צריך לברך עליו אקבו\"צ על אכילת חרוסת. ולא קיי\"ל כן:"
+ ],
+ [
+ "ובמקדש
כלומר ובזמן שביהמ\"ק קיים:"
+ ],
+ [
+ "היו מביאים לפניו גופו של פסח
ר\"ל גם גוף הפסח צלוי הביאו אז לפניו:"
+ ],
+ [
+ "וכאן הבן שואל אביו
נ\"ל דמלת \"כאן\", ר\"ל אע\"ג שכבר היה יכול לשאל כשאכלו ירק קודם הסעודה, חכם באחור ישבחנה, להמתין בשאלתו, דאולי יפרשו לו השנוי, או אולי יראה עוד שנויים וישאל על הכל ביחד, וכשרואה שמוזגין כבר הכוס לשתות ולא פרשו לו. אז שואל על הכל מה נשתנה [ואולי גם לזה רמז רש\"י במ\"ש אם היה הבן חכם, מלבד הכוונה הפשוטה דבאינו חכם אשתו שואלתו, כש\"ס]. וגם מסידור שאלתו בהשכל, שמוה בפה חכם, שבתחלה שאל על מצה, מרור, וכולו צלי, וזה כסדר שהביאום לפניו, וכסדר אכילתן אח\"כ [וכמ\"ג], ואח\"כ שואל על הטפלים, כטיבול והסיבה:"
+ ],
+ [
+ "הלילה הזה כולו צלי
בזמן המקדש שאל כך, ומתניתין כבן תימא דס\"ל דגם חגיגה נאכלת צלי:"
+ ],
+ [
+ "אנו מטבילין פעם אחת
בגמ' קאמרי דה\"ק שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת:"
+ ],
+ [
+ "הלילה הזה שתי פעמים
א' קודם הסעודה וא' במרור:"
+ ],
+ [
+ "מתחיל בגנות
גנות של ישראל, דהיינו עבדים היינו וכו', מתחלה עובדי ע\"ז היו אבותינו וכו':"
+ ],
+ [
+ "ומסיים בשבח
שבחם של ישראל, דהיינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו, ולבסוף ברכת השבח, אשר גאלנו וכו':"
+ ],
+ [
+ "ודורש
ר\"ל מפרש הפרשה:"
+ ],
+ [
+ "כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח
ר\"ל שלא אמר פירוש של ג' דברים אלו:"
+ ],
+ [
+ "לא יצא ידי חובתו
ר\"ל לא יצא ידי חובת הגדה, ולא קיים מצוה מהמובחר:"
+ ],
+ [
+ "על שום שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים
פסח, על שפסח על בתי ישראל, שהיו ראויום להדרס תחת כפות רגלי מדת הדין כמו המצריים מדהיו עע\"ז כמותם, ואפ\"ה הקב\"ה פסח עליהם:"
+ ],
+ [
+ "על שום שנגאלו אבותינו במצרים
ומצה על שלא הספיק בצקם להחמיץ [כך הגירסא ברא\"ש] כמו שנגאלו קודם הזמן הקבוע, מדהיו ראויים להשאר במצרים ת' שנה, ונגאלו בשנת רד\"ו, כמו כן נצטוו במצה שיאכלו לחמם קודם זמנו הראוי:"
+ ],
+ [
+ "על שום שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים
ומרור ע\"ש וימררו את חייהם, שגם על המרירות שנתמרר חיי אבותינו צריכין אנו לשבח לשמו ית', דקושי השעבוד השלים מניין הת' שנה:"
+ ],
+ [
+ "לעלה ולקלס
תשעה מיני שבחים נאמרו כאן, נגד תשעה הגלגלים שחשבהו קדמונים, לומר שהפך הקב\"ה טבעם וטבע כל הבריאה, בעבור ישראל עמו, אשר שת כל העולם והטבע תחת כפת רגלם:"
+ ],
+ [
+ "ומאפילה לאור גדול ומשעבוד לגאולה ונאמר לפניו הללויה
רצונו לומר ההלל של יה:"
+ ],
+ [
+ "עד היכן הוא אומר
ההלל:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים עד חלמיש למעינו מים
תרווייהו ס\"ל שאין לומר רוב ההלל רק אחר המזון כדתניא חוטפין מצה בלילי פסחים, בשביל תינוקות שלא ישנו, רק לב\"ש מטעם זה, לא יאמרו מההלל רק מזמור א' קודם הסעודה, ולב\"ה מדלא נזכר במזמור ראשון יציאת מצרים וקריעת ים סוף, להכי ס\"ל שיאמר ג\"כ בצאת ישראל. [ואילה\"ק הרי הו\"ל הכא מקולי ב\"ש ומחומרי ב\"ה. ולמה לא נשנה בעדוית [פ\"ד]. י\"ל דקולא דאתא לידי חומרא הוא. שע\"י שלא אמר כצאת מקודם. יצטרך לאמרו אח\"כ. כשיכבד גופו עליו מחמת אכילה ושינה]:"
+ ],
+ [
+ "וחותם בגאולה
ר\"ל ואומר אח\"כ ברכת הגאולה, ופליגי ר\"ט ור\"ע בנוסחתה:"
+ ],
+ [
+ "ולא היה חותם
ר\"ל פותח בברוך ואינו חותם בברוך, דדמי לברכת המצות והפירות, דכל הנוסח חדא הודאה היא:"
+ ],
+ [
+ "ונאכל שם מן הזבחים
חגיגה:"
+ ],
+ [
+ "ומן הפסחים כו'
דנאכל לבסוף על השובע:"
+ ],
+ [
+ "עד ברוך אתה ה' גאל ישראל
דמדהוסיף דברי רצוי, הו\"ל ברכה ארוכה. שצריך לחתום בה בברוך ואח\"כ נוטל ידיו לאכול מצה ומרור וסועד כדרכו:"
+ ],
+ [
+ "מזגו לו כוס שלישי מברך על מזונו
בה\"מ:"
+ ],
+ [
+ "רביעי גומר עליו את ההלל
ואומר אח\"כ גם הלל הגדול:"
+ ],
+ [
+ "ואומר עליו ברכת השיר
י\"א דר\"ל נשמת כל חי, שנקרא ברכת השיר מדמיוחד לשורר אותו בשבת וביו\"ט אחר פסוקי דזמרה. וי\"א דר\"ל יהללוך, שנקרא ברכת השיר, מדהוא הברכה שאחר ההלל. ואנו נוהגין לומר תרווייהו, רק לא יסיים מלך מהולל אחר יהללוך, מדיסיים אחר ישתבח באותה ברכה עצמה [ת\"פ]. ואחר יהללוך, מיד ישתה כוס ד' ויברך ברכה אחרונה, ואח\"כ יאמר שאר הפיוטים [רט\"ז שם]:"
+ ],
+ [
+ "בין הכוסות הללו אם רוצה לשתות ישתה
ולא חיישינן שישתכר, ולא יאמר הגדה, דשתייה שבתוך אכילה אינו משכר [אמנם נ\"ל כמו דמחלקינן בעלמא בין שתוי לשכור [כא\"ח צ\"ט] כמו כן מחלקינן הכא, דדוקא שתייה קצת יותר מרביעית, אם הוא בתוך האכילה אינו משכר, אכל שכרות, דהיינו שתייה מרובה, ודאי אפילו בתוך אכילה משכרת, וכאשר יעיד הנסיון, מיהו לא חיישינן לה שישתה כל כך בתוך הסעודה]:"
+ ],
+ [
+ "לא ישתה
שלא ישתכר ולא יהיה יכול לגמור ההלל:"
+ ],
+ [
+ "ואין מפטירין אחר הפסח אפיקומן
כתב רבינו אליעזר אשכנזי במעשה ה', ששני המלות מפטירין ואפיקומן, יוונית הם, [אפטיר] טעימה בלשון יון, [ואפא קומן] ר\"ל אחר השומן, של פסח, כדי לקנחו מהפה. ואני שמעתי דבלשון יון [פטיירא] הוא אכילה [ועפי פאגאן] ר\"ל אחר הסעודה ובלשונינו הוא [דעסשער], או [נאכטיש]. והן פירות ומגדים שאוכלין אחר הסעודה וקאמר התנא הכא דאסור לאכל שום דבר אחר אכילת הפסח. וה\"ה בזה\"ז אסור לאכול שום דבר אחר הכזית מצה שאוכל בסוף הסעודה, וכמו כן אסור לשתית שום משקין אחר הד' כוסות מה\"ט. וי\"א דטעם אסור השתייה, כדי שלא להעביר טעם המצה [ותמהני הרי כבר עבר ע\"י ב' כסי בתראי]. אמנם עיקר טעם איסור השתייה כדי שלא ישתכר וימנע מלספר ביציאת מצרים עד שתחטפנו שנה, לפ\"ז משקה שאינה משכרת רשאי לשתות:"
+ ],
+ [
+ "ישנו מקצתן יאכלו
הן עצמן כשיקיצו:"
+ ],
+ [
+ "כולן לא יאכלו
דנראה כאוכלין הפסח בב' מקומות ואע\"ג דאכילת פסח מצוה דאו', יש כח ביד חכמים לעקור דבר מ\"ה בשב וא\"ת [כיבמות ד\"צ א'],"
+ ],
+ [
+ "נתנמנמו
[שלוממערן], דקרו ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא, דהיינו כששואלין אותו איה הנחת כלי זה. לא ידע להשיב, ואם שואלין איתו הנחתו במקום פלוני, משיב הן:"
+ ],
+ [
+ "נרדמו לא יאכלו
ר' יוסי ארישא נמי קאי, דגם במקצתן דוקא בנתנמנמו יאכלו, אבל בישנו, שנשתקעו בשינה לא יאכלו הישנים כשיקיצו, וה\"ה בנתנמנמו כולן יאכלו, והכי קיי\"ל מיהו דוקא בנשתקעו בשינה אחר שהתחיל לאכול אפיקומן, אבל שינה שקודם לכן לית לן בה [תע\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "מטמא את הידים
מדהו\"ל נותר גזרו שיטמא את הידים, כדי שלא יתעצלו באכילתו:"
+ ],
+ [
+ "הפגול
באמר השוחט הקרבן בשעה ששוחט, ששוחט על מנת לזרוק דמו לאחר זמן הראוי לזריקתו, או על מנת להקטיר ממנו חוץ למקדש, או חוץ לזמן הראוי להקטרתו, דבר הראוי להקטיר ממנו, או על מנת לאכול ממנו חוץ למקום הראוי לאכילתו, דבר הראוי לאכול ממנו, וכמו כן באמר להקטיר או לאכל חוץ לזמנו או חוץ למקומו, בשעת קבלת הדם או בשעת הולכת הדם למזבח או בשעת זריקתו [ועי' תוס' ב\"מ דמ\"ג ב' ד\"ה החושב]. בכל אלו נקרא פגול, שגזרו רבנן טומאה על הקרבן המפוגל, משום חשדי כהונה שחשודים לפגל ולהפסיד קרבן אדם ששונאים אותו, לפיכך גזרו שיהיה כל בשר כביצה מהקרבן, ראשון לטומאה, וכל הנוגע בכביצה ממנו, יהיו ידיו טמאות עד הפרק, ויהיה צריך לטבול ידיו קודם שיגע בקודש. ומדגזרו עליו טומאה לא יפגלו, דטהרות חמירא להו טפי משפיכות דמים [כיומא כ\"ג ב']:"
+ ],
+ [
+ "בירך ברכת הפסח
והיא אשר קדשנו במו\"צ על אכילת פסח:"
+ ],
+ [
+ "פטר את של זבח
א\"צ לברך באכילת חגיגה:"
+ ],
+ [
+ "בירך את של זבח
והיא אשר קדשנו במו\"צ על אכילת חגיגה:"
+ ],
+ [
+ "ולא זו פוטרת זו
כ\"ע ס\"ל דדם פסח בשפיכה, שמסמיך המזרק לקיר המזבח ושופך הדם להקיר בנחת, ודם חגיגה בזריקה, דהיינו ככל הקרבנות, שעומד עם מזרק הדם מרחוק ממזבח, וזורק הדם מרחוק להמזבח, רק ר\"י ס\"ל דזריקה בכלל שפיכה, ואם שפך אותו שאמרה תורה לזרוק, יצא אבל אם זרק הנשפך, לא יצא, להכי ברכת הפסח שעבודתו כשירה גם בחגיגה, פוטרת ברכת החגיגה, ולא איפכא: ור\"ע ס\"ל דבכל אחד אם שינה עבודתו לא יצא, להכי אין אחת פוטרת חברתה:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Pesachim/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Pesachim/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..3d7b468ef9a8f490de4232a44a5611a13ca197b3
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Pesachim/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,1784 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Pesachim",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Pesachim",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "אור לארבעה עשר
ליל שלמחרתו יהיה י\"ד בניסן, אחר צאת הכוכבים [א\"ח תל\"ג רט\"ז א']: וי\"א ביה\"ש [פ\"מ. אב\"י כ\"כ הר\"ן בשם הראב\"ד, ומשום הכי נקט אור מדעדיין אור היום קצת. ולדיעה א' נ\"ל למה דקי\"ל דאור כוכבים נמי אור (כפסחים ד\"ב א'), להכי נקט אור, ר\"ל משעת יציאת אור הכוכבים]:"
+ ],
+ [
+ "בודקים את החמץ לאור הנר
בנר של שעוה יחידי, אבל בנר של חלב או שומן שירא שיטפטף ואינו בודק יפה לא יבדוק לכתחילה. ואם בדק באבוקה דמקטף קטיף נהוריה. או בשל שמן שאינו יכול להכניסו בחורין ובסדקין, אפי' בדיעבד לא מהני. ואפילו בדק ביום י\"ג צריך לחזור ולבדוק בלילה, וכן כשלא בדק בליל י\"ג ובודק ביום י\"ד צריך לבדוק בנר שעוה כלעיל [תל\"ג]. והנה מדאוריי' חמץ בביטול סגי ליה דמדמפקירו בלב שוב אינו עובר עליו בפסח בבל יראה, ואפ\"ה הצריכו חכמים בדיקה, שמא יבא לאכלו, דלא דמי לשאר אסורים, דחמץ לא בדיל מיניה כולא שתא, ותו, דחמיר נמי משאר אסורים, שעובר עליו בבל יראה, להכי הצריכו רז\"ל לבדוק אחריו ולבערו לגמרי. מיהו בבדיקה לחוד לא סגי, שמא ימצא אחר זמן איסורו חתיכת חמץ גדולה, שאינה בטלה מאליה, ואי משהי לי' פורתא, עובר עליו בבל יראה. ואף שיבטלה מיד כשימצאנה, בזמן אסורו לא מהני בטול, מדאינו ברשותו דהרי אסורה לו, להכי אחר הבדיקה יבטלו מיד:"
+ ],
+ [
+ "כל מקום שאין מכניסין בו חמץ
כל השנה:"
+ ],
+ [
+ "אין צריך בדיקה ולמה אמרו
במשנה לקמן:"
+ ],
+ [
+ "שתי שורות במרתף
[קעללער], ור\"ל דאמרינן לקמן שצריך לבדוק חמץ בין החביות שבשתי שורות שבמרתף:"
+ ],
+ [
+ "מקום שמכניסין בו חמץ
כל השנה. ואפילי ברגיל רק ללכת לשם תוך הסעודה להביא משם דבר, חייב לבדוק, דשמא שכח שם פת לחם שבידו. מיהו במקום דשכיחי עופות או בהמות, כרפת או חצר שאינו מקורה, אפילו בודאי היה שם חמץ א\"צ בדיקה דודאי אכלוהו שם:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים שתי שורות על פני כל המרתף
שבמרתף מונחים חביות שורות שורות בכל רצפת המרתף, ושוב מסדרין עליהן שורות, וכן מסדר וחוזר ומסדר עד הקירה, וקאמר ב\"ש שבודק כל החביות שלצד הפתח על פני כולה לארכה ולרחבה כל השורות שבאותה דופן עד הקורה, וכמו כן כל החביות העליונות הרואות הקירה:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים שתי שורות החיצונות שהן העליונות
ר\"ל השורה העליונה שלצד הפתח, הסמוכה לקורה, והשורה שלמטה ממנה לצד הפתח:"
+ ],
+ [
+ "וממקום למקום
כשבודק אינו חושש שמא ביני ביני, תביא חולדה חמץ שבכאן לבית הסמוך, או לזוית שבחדר זה, שבדקן כבר:"
+ ],
+ [
+ "ומעיר לעיר אין לדבר סוף
דבשלומ' באותו בית מחדר לחדר יש לדבר סוף שהיה יכול לתקן שיבדקו כמה בנ\"א כל החדרים ברגע א', אבל א\"כ נחוש נמי שתביא מבית שבחצר זה לבית שבחצר אחר וכו' ואין לדבר סוף. ואע\"ג דעכבר מצוי טפי, נקט חולדה לרבותא, אף דמצוייה שם חולדה דמעיזה טפי לבוא מיד אחר הבודק, אפ\"ה לא חיישינן:"
+ ],
+ [
+ "ובארבעה עשר שחרית ובשעת הביעור
או או קתני, אבל אח\"כ לא יבדוק, שמא יאכלנו:"
+ ],
+ [
+ "יבדוק בתוך המועד
בפסח, דהוא עצמו מחזר עליו לשרפו ואיך יטעה לאכלו:"
+ ],
+ [
+ "לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד
אפילו לאחר יו\"ט. מיהו בבודק אחר יו\"ט אינו מברך על ביעור, דאז אין בדיקתו מצוה קבוע, רק שלא יכשל בחמץ שעבר עליו הפסח שאסור בהנאה [תל\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ומה שמשייר
ר\"ל חמץ שמשייר אחר בדיקתו בליל י\"ד:"
+ ],
+ [
+ "יניחנו בצינעא
ר\"ל יצניענו היטב. ולהכי המתין תנא מלהשמיענו זה עד השתא, משום שלא רצה להפסיק עד שסיים כל דיני בדיקה:"
+ ],
+ [
+ "כדי שלא יהא צריך בדיקה אחריו
כשיחסר לחמו, כשיניח י' וימצא ט', יהיה צריך לבדוק ולבטל מחדש, אם לא שהניח במקום שא\"א לשרץ או לתינוק לטלו [תל\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אומר אוכלין כל חמש ושורפין בתחלת שש
דאע\"ג דחמץ אינו אסור בהנאה מדאו' רק מסוף ו' שעות ולמעלה, אפ\"ה מדרבנן אסור מתחלת ו', דבשעה א' טועה אדם:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יהודה אומר אוכלין כל ד' ותולין
לא אוכלין ולא שורפין [כדכר התלוי, שאינו לא בשמים ולא בארץ], ומותר בהנאה:"
+ ],
+ [
+ "כל ה'
דביום מעונן טועה אדם ב' שעות, משא\"כ לענין איסור הנאה, דאיכא הפסד מרובה, לא חיישינן רק לטעות שעה א':"
+ ],
+ [
+ "ועוד אמר רבי יהודה שתי חלות של תודה
של חמץ, וכל א' היתה בגודל עשרון שהוא מ\"ג ביצה וחומש, דחלות תודה הם ל' מצה וי' חמץ:"
+ ],
+ [
+ "פסולות
ר\"ל מדמונחים שם עד אחר זמן איסורו, להכי לקחו לחמי תודה שנפסלו, שמצויי' אז בעזרה, דכל החייבי תודה, מביאין בי\"ג בניסן, דבי\"ד אסור להביאן, דא\"א לאכלן רק קודם חצות, והרי תודה נאכלת ליום ולילה, ואין מביאין קדשים לבית הפסול, ומדרבו המביאין בי\"ג, שכיחי ג\"כ פסולין בבוקר של י\"ד:"
+ ],
+ [
+ "ומונחות על גג האיצטכא
[בענקע] שבהר הבית לישב העם עליהן, והיו גגות עליהן מפני הגשמים, ומניחין החלות על הגגות, להיות סימן להרואים:"
+ ],
+ [
+ "ניטלה אחת
דבשעה ה' נטלו א':"
+ ],
+ [
+ "ניטלו שתיהן
בשעה ו', וקמ\"ל דאף דכהנים זריזים חיישינן לטעות ולא סגי בחלה א' ליטלה בשעה ו'. וזה לחומר איסור חמץ, וה\"ה [באוהר]:"
+ ],
+ [
+ "ותרומה כל ה'
שלא להפסיד תרומ':"
+ ],
+ [
+ "ושורפין כתחילת שש
וקיי\"ל דמותר לאכול חמץ עד שליש היום, וחשבינן היום מעלות השחר עד צאת הכוכבים, אמנם שעה א' מניית קודם חצות יום זה, אסור בהנאה מדרבנן. ומסוף שעה ו' ולמעלה אסור בהנאה מדאו', מיהו בבל יראה אינו עובר עד הלילה (תמ\"ג):"
+ ],
+ [
+ "מימיהם של כהנים לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא בוולד הטומאה
ר\"ל אף כשנטמא בשר הקודש רק בשני לטומאה:"
+ ],
+ [
+ "אעפ\"י שמוסיפין טומאה על טומאתו
דבשר שנטמא בשני, נעשה שלישי, וכשנוגע עכשיו זה השלישי בבשר שנטמא באב, שהוא ראשון, נעשה השלישי שני, דאף דאין אוכל מטמא אוכל מדאו', עכ\"פ מדרבנן מטמאו, ואפ\"ה שרי, מדבל\"ז שניהן צריכין שריפה. ונקט הך מלתא הכא, לאשמעי' סיפא דמלתא, דמדבריהם למדנו וכו':"
+ ],
+ [
+ "לא נמנעו מלהדליק את השמן
שמן של תרומה, דאי של קודש הרי אסור בהנאה כשנטמא, ונשרף בבית הדשן בעזרה, ולא להדליקו בנר להאיר:"
+ ],
+ [
+ "שנפסל בטבול יום
ר\"ל באדם או בכלי שנטמא ונטבל ולא העריב שמשו עדיין, דאז דינו כשני לטומאה, והשמן שנגע בו אז נעשה שלישי. והא דנקט שמן שנטמא בטבו\"י ולא שנטמא בשני, ה\"ט משום דחכמים גזרו בכל ז' משקין שנגעו אפילו בשני שיהיו תחלה (כשבת י\"ב ב') חוץ מבטבו\"י. ולהכי נקט הכא טבו\"י לרבותא (ועי' רמב\"ם פ\"י מאה\"ט ה\"ג):"
+ ],
+ [
+ "בנר
[לאמפע] שאינה של חרס, דכל כלי שנוגע באב הטומאה שע\"י מת, נעשה כמוהו חוץ מכלי חרס:"
+ ],
+ [
+ "אע\"פ שמוסיפין טומאה על טומאתו
דמת הוא אבי אבות, והנטמא בו הוא אב, והנר כשנגע בהטמא מת, נעשה אב כמוהו, וכשנגע עכשיו השמן שהוא שלישי בנר זה, נעשה זה השמן השלישי ראשון, וקמ\"ל ר\"ע טפי מר' חנינא, דאפילו ראשון מותר לעשות את השלישי. [והא דלא נקט נר שנטמא בשרן, או נר חרס שנטמא בטמא מת, דבשניהן הו\"ל הנר דין ראשון, והשמן כשנוגע בו. נעשה ג\"כ ראשון, דהרי משקין נעשין תחלה בכל טומאה שיגעו. ואף דזהו רק מדרבנן, אפ\"ה יוסיף אדר' חנינא, דהרי ר' חנינא נמי רק מדרבנן קמ\"ל, דמותר להוסיף טומאה דרבנן, דהרי מזה שנעשה השלישי שני, נמי טומאה דרבנן היא, דאוכל מטמא אוכל דין מדרבנן, י\"ל דבאמת ר\"ע ס\"ל דאפילו טומאה דאו' מותר להוסיף. ולהכי קמ\"ל דאפילו לעשות להשמן ראשון דאו' מותר]:"
+ ],
+ [
+ "אמר ר' מאיר מדבריהם
של ר\"ח ור\"ע, דמודו בבבא דבשר שנטמא:"
+ ],
+ [
+ "ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח
אע\"ג דלת דמי, דגבי הך דר' חנינא טמא וטמא, משא\"כ הך דרבי מאיר טהור וטמא, י\"ל דסבירא ליה לר\"מ דמדסתם ר' חנינא וקאמר בשר שנטמא בולד [שני], משמע ודאי אפי' נטמא הבשר בולד הטומאה דרבנן כגון שננומא הבשר במשקין שהיו שני, והרי ס\"ל לר\"מ דמשקין מטמאין אחרים רק מדרבנן, ולפיכך הך בשר שנטמא מהמשקין, טהור גמור הוא מדאו', ולא די שגזרו שיטמאו המשקין להבשר, אלא גזרו ג\"כ שיהיו המשקין תחלה, נמצא הך בשר שהיה שני רק מתרי דרבנן, לר' חנינא מותר לעשותו שני דחד דרבנן, כשישרפו עם הבשר שהוא ראשון, דאוכל מטמא אוכל ג\"כ דרבנן. לפיכך קאמר שפיר ר\"מ, דכמו בבשר שנטמא במשקין הטמאים, דמדאו' טהור גמור הוא, אפ\"ה מדאסרוהו חכמים שרי להוסיף לו טומאה דרבנן, לשרפו בהדי בשר שיעשוהו שני דרבנן, כמו כן מותר לשרוף חמץ טהור משהגיע שעה ו', דאסור רק מדרבנן, עם חמץ טמא:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו רבי יוסי אינה היא המדה
דס\"ל דמשקין מטמאין לבשר מדאו', וכבר קודם שישרפנו עם הבשר הראשון טמא היא, ואיך ילפת מנה לחמץ מתחלת ו', שהוא מותר מדאו':"
+ ],
+ [
+ "ומודים רבי אליעזר ורבי יהושע ששורפין
ר\"ל ואפי' ר\"א ור\"י שנחלקו לקמן במתני', בהא מודו:"
+ ],
+ [
+ "על מה נחלקו על התלויה
ר\"ל תרומת חמץ שטמא' מספק:"
+ ],
+ [
+ "וזו לעצמה
דס\"ל דחייב בשמירת התלויה:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יהושע אומר שתיהן כאחת
דס\"ל דאינו חייב בשמירתה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כל שעה שמותר לאכול
ר\"ל כל שעה שאפשר בשום אופן שיהי' מותר לאכל חמץ, דהיינו בשעה ה' שמותר בה הכהן לאכול תרומה:"
+ ],
+ [
+ "מאכיל
מותר כל אדם להאכיל חולין לבהמה וכו':"
+ ],
+ [
+ "לבהמה לחיה ולעופות
צריכי, בהמה אע\"ג שכשישתייר לא תצניעו, ושמא ישכח לבערו ויאכלנו, וחיה קמ\"ל אף על גב דכשמשייר' מצנע', עכ\"פ סד\"א שעי\"ז ישכח לבערו ולבטלו ויעבור על בל ימצא, ואיידי דנקט בהמה וחיה, נקט נמי עופות [ונ\"ל דנקט עופות לשון רבים, למכלל עוף בייתי ועורבין שמצויין בחצרו. ולאשמעינן דאח\"כ, לכל עופות אפי' של הפקר אסור להאכיל. ועי' בתוי\"ט פ\"ה דנזיר מ\"ה ד\"ה בה\"א, ודו\"ק]. מיהו במצא אחר זמן איסורו שלא אכלוהו, חייב לבערו, מדמונח חמץ הפקר בחצירו [ססי' תמ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ומוכרו לנכרי
אפי' לא יאכלנו עכו\"ם קודם פסח [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ומותר בהנאתו
ר\"ל בששרפו אז בשעה ה', ואפי' רק חרכו אז עד שאינו ראוי לכלב, מותר להנות ממנו אח\"כ אפי' בפסח, וכ\"ש שמותר ליהנות ממנו בשעה שישרפנו בשעה ה'. מיהו טוב שלא ליהנות ממנו בשעת שריפה, אפי' קודם זמן איסורו [תמ\"ח מג\"א ד']:"
+ ],
+ [
+ "עבר זמנו
תחלת שש:"
+ ],
+ [
+ "אסור בהנאתו
ועי' בקופת הרוכלין בכללא דחמץ:"
+ ],
+ [
+ "ולא יסיק בו תנור וכירים
אפי' לר\"י דמצריכו שריפה אסור ליהנות משריפתו *):"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה
דיליף [ג\"ש] מנותר, שאסור באכילה ובהנאה, וענוש כרת כמו חמץ, ומצותו בשריפה, א\"כ ה\"ה חמץ:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אף מפרר וזורה לרוח או מטיל לים
ר\"ל או מפרר ומטיל לים אף שאינו ים המלח, דס\"ל חלב שור הנסקל יוכיח, שג\"כ אסור בהנאה והאוכלו בכרת, ואפ\"ה א\"צ לשרפו מכח הילפותא מנותר, על כרחך משום דלא דמי לנותר בבל תותירו, א\"כ ה\"נ בחמץ. וקיי\"ל כרבנן, אבל נוהגין לשרפו. מיהו אחר זמן איסורו מודו דהשבתתו בכל דבר [תמ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר בהנאה
ואפי' באכילה שרי, רק נקט הנאה משום סיפא:"
+ ],
+ [
+ "לא יראה לך שאור
ומדעבר על לאו קנסינן לי' [הכי מסיק הש\"ס]:"
+ ],
+ [
+ "נכרי שהלוה את ישראל על חמצו
והניח החמץ ביד עכו\"ם למשכון, וא\"ל אם לא אשלם עד יום פלוני, יהי' שלך מעכשיו דדוקא בב' לטיבותא מותר בהנאה, דהרהינו ואמר נמי מעכשיו, דאם לא הרהינו לא גרע מחמץ עכו\"ם ברשות ואחריות ישראל, דאסור בהנאה [ת\"מ], והיכא דלא אמר מעכשיו, הו\"ל כחמץ ישראל בבית עכו\"ם, דודאי באיסורי' קאי:"
+ ],
+ [
+ "אחר הפסח מותר בהנאה
אפי' לא הגיע זמן הפרעון עד אחר פסח, כשלא שילם, מותר החמץ:"
+ ],
+ [
+ "וישראל שהלוה את הנכרי על חמצו
מיירי ג\"כ בב' לריעותא, דהרהינו וא\"ל מעכשיו, דבלא הרהינו לא גרע מאילו קנהו מעכו\"ם, דאין מעות קונות מעכו\"ם [כח\"מ קצ\"ד], ובלא אמר מעכשיו, הרי בכה\"ג אינו חייב באחריות אפילו בדיני עכו\"ם [דבהכי סגי], וא\"כ הו\"ל כחמץ עכו\"ם ביד ישראל, דלא עבר עליו כשלא קבל עליו הישראל האחריות גניבה ואבידה, דישראל ועכו\"ם לא קנו משכון מהדדי:"
+ ],
+ [
+ "אחר הפסח אסור בהנאה
אפילו לא הגיע זמן הפרעון רק אחר הפסח, כשלא שילם אסור, ואפילו לא היה המשכון באחריות ישראל [תמ\"א]. מיהו לב\"ח ומג\"א שם אינו חייב לבערו בפסח, ולח\"י חייב לבערו בפסח:"
+ ],
+ [
+ "חמץ שנפלה עליו מפולת הרי הוא כמבוער
וא\"צ להוציאו משם:"
+ ],
+ [
+ "רבן שמעון בן גמליאל אומר כל שאין הכלב יכול לחפש אחריו
דהיינו במכוסה ג' טפחים, והכי קיי\"ל, מיהו צריך לבטלו, לרש\"י ור\"נ מדרבנן, ולסמ\"ק מדאור'. ואם לא בטלו עד זמן איסורו, חייב לפקח הגל ולבערו, כדי שלא יעבור בבל יראה ובלא נתפקח הגל עד לאחר פסח, אף שבטלו אחר זמן איסורו אסור החמץ [מג\"א תל\"ג סקי\"ז]. מיהו בגל גדול שהחמץ אבוד תחתיו מכל אדם, לכ\"ע א\"צ לבערו אפי' קודם פסח, ובנתפקח אחר פסח מותר לאכלו אף שלא בטלו, דמדהיה אבוד לגמרי לא קרינן בי' שלך, ובגל שמסופק בפסח אם יפנהו כלל, אם נתחרט ופינה אותו לאחר פסח, מותר [רט\"ז שם סקי\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "בשוגג
ששגג בתרומ', אף שהזיד בחמץ, רק שלא התרו בו משום חמץ, דאל\"כ הרי חייב מלקות וקיי\"ל קלב\"ם:"
+ ],
+ [
+ "משלם קרן וחומש
אף דחמץ בפסח לא שוה מידי, עכ\"פ בתשלומי תרומה לא אזלינן בתר דמים:"
+ ],
+ [
+ "במזיד
שהזיד בתרומה, אף שלא התרו בו, ואף ששגג בחמץ:"
+ ],
+ [
+ "פטור מתשלומים
דמזיד דתרומה פטור מקרן וחומש שחייב האוכל תרומה, ורק מדין מזיק חייב בקרן, והרי חמץ בפסח אינו שוה כלום, ולא הזיקו כלום:"
+ ],
+ [
+ "ומדמי עצים
ר\"ל דבאכל תרומה טמאה דחייב בדמי עצים לבעלים, מדעכ\"פ היתה ראויי' להסקה, ובאכלה חמץ בפסח במזיד, פטור מהדמי עצים, דחמץ בפסח אינו ראוי להסקה:"
+ ],
+ [
+ "אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח
ידי חובת אכילת מצה בלילה ראשונה:"
+ ],
+ [
+ "בכוסמין
[דינקעל]:"
+ ],
+ [
+ "ובשיפון
[האפער]:"
+ ],
+ [
+ "ובשבולת שועל
[ראגגען], ונוהגין בחיטין [תנ\"ג] ונ\"ל משום דשרירין וחזקי', שאינן מאתמצות כל כך מהר [כפסחים ד\"מ ע\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ויוצאין בדמאי
דעי בעי מפקיר נכסי' וחזי לי'. [ועי' מש\"כ בס\"ד עירובין פ\"ג סי' י\"ג]. וכל הנהו צריכי' [עי' שבת פי\"ח מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "והכהנים בחלה ובתרומה
אף דאינן ראוין לזר:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא בטבל
אפילו טבל דרבנן:"
+ ],
+ [
+ "ולא במע\"ר שלא נטלה תרומתו
דהוה נמי טבל:"
+ ],
+ [
+ "ולא במע\"ש
חוץ לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "והקדש שלא נפדו
טעם כולהו מדהו\"ל מצוה הבא בעבירה [ר\"ן. ואילה\"ק הרי בטבל דרבנן נמי לא נפק, והרי בכל דרבנן שרי מהבב\"ע, כלולב גזול ביום ב' [כסוכה ד\"ל ע\"א]. נ\"ל זהו כשהמצוה דרבנן, אבל כשהעבירה מדרננן לעולם שייך מהבב\"ע]:"
+ ],
+ [
+ "עשאן לעצמו אין יוצאין בהן
מדאינן משתמרות לשם מצה רק לשם זבח:"
+ ],
+ [
+ "עשאן למכור בשוק יוצאין בהן
דבעשאן למכור, אומר בלבו שכשלא ימכרם יהיו למצות של פסח. ואי\"ל דהו\"ל עכ\"פ מצה עשירה [דהא נילושה בשמן] דמדהוא רק מעט, דרביעית הוא ומתחלק לכמה חלות [כש\"ס דל\"ח ב'], לא הו\"ל כמצה עשיר':"
+ ],
+ [
+ "ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח
ידי מרור:"
+ ],
+ [
+ "בחזרת
[לאטוגע], ויש אומרים [קאפף זאללאט]:"
+ ],
+ [
+ "ובעולשין
[קירבעל]:"
+ ],
+ [
+ "ובתמכא
[מאאר רעטטיך]:"
+ ],
+ [
+ "ובחרחבינה
[אינדיווע] וי\"א [פפעפפער קרויט]:"
+ ],
+ [
+ "ובמרור
[ווערמוט קרויט]:"
+ ],
+ [
+ "בין לחין
[פריש]:"
+ ],
+ [
+ "בין יבשין
בעלין יוצאין רק בלחים, ובקלחין אפי' ביבשי':"
+ ],
+ [
+ "אבל לא כבושין
במים מעת לעת, ובחומץ וציר י\"ח [מינוטען] [י\"ד ק\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ולא שלוקין
מבושל ביותר [כך מוכח בעוקצין פ\"ב מ\"ו] וע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "ומצטרפין
מהרבה מינין, וכן נמי ה' מיני דגן מצטרף למצה:"
+ ],
+ [
+ "לכזית
הוא כחצי ביצת תרנגולת, אחר שידחק העלין יחדיו. והאוכל פחות מזה, לא יברך [ח\"י תע\"ג סק\"כ]:"
+ ],
+ [
+ "ובדמאי
עי' סי' כ\"ח:"
+ ],
+ [
+ "וכמעשר שני והקדש שנפדו
אבל בטבל ואחרינהו דנקט לעיל [מ\"ה] לא יצא.:"
+ ],
+ [
+ "אין שורין את המורסן
[קלייע]:"
+ ],
+ [
+ "לתרנגולים
ואפי' אינו שוהה שיעור מיל:"
+ ],
+ [
+ "אבל חולטין
לשפוך עליהן רותחין דבכה\"ג לא יחמיץ. מיהו אין אנו בקיאין בחליטה, ולהכי רק לרפואה שרי, ואז יתן הקמח או הגרעינין לתוך הרותחין, או יעשהו ממי פירות שאין מחמיצין [ח\"י תס\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "האשה לא תשרה את המורסן שתוליך בידה למרחץ
לנקות את עצמה בהן:"
+ ],
+ [
+ "אבל שפה היא בבשרה יבש
וקיי\"ל דאסור, דשמא יתלחלח [שם]:"
+ ],
+ [
+ "לא ילעוס
[קויען]:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהן מחמיצות
מן הרוק [מיהו מחמץ של עכו\"ם שהשאיל לישראל מותר לעשות מלוגמ' [תס\"ו מג\"א סק\"ב]]. וה\"ה רוק בהמה שמחמיץ, לכן נוהגין לבער הנותר ממאכלה, ולכתחילה לא יתן באבוס רק מעט מעט. וה\"ה כל תולדות המים שמחמיצין. כמו חוטם ודמעות, אבל צואה עבה, וזיעה, ודם, בין שהן של אדם או בהמה, וכמו כן מי מרה, וחלב ושומן, אינן מחמיצין. וצואה רכה י\"א דאינו מחמיץ, וי\"א דדינו כמי פירות להחמיץ מהר עם מים [א\"ר]. ומי רגלים דאדם, מחמיץ, ודבהמה י\"א דהוה כמי פירות [ח\"י תס\"ו סקי\"ד]. וזיעת כותל, תולדת רטיבות הוא ומחמיץ [שם]:"
+ ],
+ [
+ "אין נותנין קמח לתוך חרוסת
הוא משקה חמוץ עשוי לטבל בו הבשר:"
+ ],
+ [
+ "או לתוך החרדל
[זענף] מעורב במים:"
+ ],
+ [
+ "ואם נתן יאכל מיד
ודוקא בחרדל ס\"ל כן, מדהחרדל חד וחריף מתעכב מלהחמיץ הקמח:"
+ ],
+ [
+ "אין מבשלין את הפסח לא במשקין
כל רטיבות היוצא מפירות, שמכשיר לקבל טומאה, כיין שמן ודבש, נקרא משקין:"
+ ],
+ [
+ "ולא במי פירות
כל רטיבות היוצא מתותים ורמונים או תפוחים וכדומה, שאינו מכשיר, נקרא \"מי פירות\":"
+ ],
+ [
+ "אבל סכין
אפי' קודם צליתו:"
+ ],
+ [
+ "ומטבילין אותו בהן
בשעת אכילתו, ובחרוסת וחרדל (ודוק) ונקט הכא דיני פסח, מדאיירי לעיל בחרוסת וחרדל שעשוי להטביל בהן בפסח:"
+ ],
+ [
+ "מי תשמישו של נחתום
שידיו מלוכלכות בבצק:"
+ ],
+ [
+ "ישפכו
במקום מדרון, דכשיתכנסו יתחמצו, ולהכי אף שהפקירן מקודם אפ\"ה אסור לכתחלה מדאפשר באופן היתר, ודוקא בלש בפסח [תכ\"ט ס\"ד]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אלו עוברין בפסח
מתבערין מן העולם מדעובר עליהן בבל יראה ואפי' נוקשה דאפי' הוא בעיניה לא עבר עליה בבל יראה, עכ\"פ בדחזי לאכילה חיישינן דילמא אתא למיכל מנה, ובהכי איירי ת\"ק [תמ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "כותח הבבלי
עשוי מן [מאלקען] ומלח מעורבין עם פת שנעפש קצת שלא נפסל מאכילת כלב, וטובלין בו פת כשיאכלוהו:"
+ ],
+ [
+ "ושכר המדי
עשוי משכר תמרים ששרו בהם שעורים, דהו\"ל נמי חמץ גמור שע\"י תערובות. אבל שכר שלנו שכל עיקרו משעורים, לרוב פוסקים חייב כרת על שתייתו [כרא\"ש כאן. ות\"י תמ\"ב סקט\"ו, ואשל רסתמ\"ב] וא\"כ האיך סיים כאן במשנה ואין בהם כרת [ונ\"ל דשכר שלנו אף שמעורב עם הרבה מים, לא מחשבי קרטי חמץ שבו כחמץ שע\"י תערובות, דנ\"ל דכל המים שנצרכים לחימוצו, הן הן כהחמץ ממש, ודומה לבו\"ח דכל חדא וכו' ובהדדי אסור, וה\"נ הגרעינין והמים ודו\"ק. ואעפ\"כ צ\"ע לע\"ד בשכר שלנו אם הוא בכרת, כשאין בו שום ממשות מהשמרים, ועי' באשל רסתמ\"ב ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "וחומץ האדומי
באדום נותנין שעורים ביין מעורב במים כדי שיחמיץ. ומיירי שנתערב שם מים מרובים, דאל\"כ בטלו מים ביין [כרמג\"א סתס\"ב סק\"ו]. [אב\"י מיהו לתוס' [פסחים ל\"ה ב' ד\"ה מי פירות], מיירי ששרו השעורים במים קודם ששמום בהיין. ונ\"ל דא\"כ גם שכר המדי מיירי הכי ששרו והחמיצו הגרעינים במים קודם ששמום בהשכר, ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "וזיתום המצרי
במצרים מערבין שעורין [וזאפראן] ומלח ומים, ושותין כדי לשלשל למי שנעצר, או לעצור להמשלשל:"
+ ],
+ [
+ "וזומן של צבעים
ר\"ל מי סובין שנצרכים להצובעים:"
+ ],
+ [
+ "ועמילן של טבחים
עושין עיסה מתבואה, שלא הביאה שליש, ומכסין בה הקדירה לשאוב זוהמת התבשיל:"
+ ],
+ [
+ "וקולן
[קלייסטער]:"
+ ],
+ [
+ "של סופרים
דסופרין מדבקין בו ניירותיהן:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר אף תכשיטי נשים
היא עיסה מעורבת עם סממנים, שהנשים מדבקין אותו על בשרן להשיר השער. וכל הנהו דנקט ת\"ק, הם או נוקשה בעין או חמץ גמור ע\"י תערובות, ור\"א אוסר אפי' נוקשה ע\"י תערובות:"
+ ],
+ [
+ "כל שהוא ממין דגן
ר\"ל כל חמץ שהוא ממין דגן, דיש חמוץ שאינו ממין דגן, כגון עיסת אורז שהחמיץ, אבל לא נקרא חמוץ רק סרחון [כפסחים ל\"ה א']:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו באזהרה
דרק באכל החמץ בעינא חייב כרת, אבל בתערובות, אם יש כזית בכדי אכילת פרס לוקה, אבל בבל יראה עובר אפילו אין כזית בכדא\"פ, כל שאין ששים נגד החמץ. וכל זה בשאינו מינו, אבל מין במינו אם התערובות לח בלח קודם פסח, מותר להשהותו, ואם נתערב קודם פסח יבש ביבש, אפי' מין במינו חוזר וניער בפסח מדרבנן [רמג\"א רתמ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ואין בהן משום כרת
וקיי\"ל דלא לקי אנוקשה [תמ\"נ ותמ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "בצק שבסדקי עריבה
שמחזק שבריה:"
+ ],
+ [
+ "ואם לא בטל במיעוטו
ובאין עשוי לחזק, אפי' בפחות מכזית חייב לבער, ודוקא בראוי לאכילה [שם סק\"י]:"
+ ],
+ [
+ "וכן לענין הטומאה
בנגע שרץ בבצק שבעריבה, אם היה בפסח שאיסורו מחשיבו, אז אם הוא כזית, חוצץ, ולא נטמא העריבה, ואם הוא פחות מכזית, אז אם אינו מקפיד. הו\"ל כנגע הטומאה בעריבה עצמה. אבל בשאר ימות השנה, לא תלי בשיעור הבצק, אלא אם מקפיד וכו' והיינו דקאמר וכן, דביש כזית ודאי מקפיד עליו:"
+ ],
+ [
+ "אם מקפיד עליו
שיטלו משם:"
+ ],
+ [
+ "חוצץ ואם רוצה בקיומו הרי הוא כעריבה
ונטמא העריבה אפי' הבצק גדול:"
+ ],
+ [
+ "בצק החרש
כחרש שלא ניכר בו שאין בו הדבור, כמו כן הבצק הזה לא ניכר בו סימני חמיצותו:"
+ ],
+ [
+ "אם יש כיוצא בו שהחמיץ
ר\"ל אם יש כאן עיסה אחרת שנילש עם זו בשעה א', ובה ניכר כבר סימני חימוץ, אף ששניהן לא שהו שיעור חימוץ [ט\"ז תנ\"ט סק\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה אסור
ובאין כיוצא בה, אם מתעסק בה אז אפי' שהתה יום שלם אינו מחמיץ, ואפ\"ה לכתחילה ימהר לאפות כל עיסה כל מה שיכול, די\"א דשהיות שבין העסק לעסק מצטרפות. אמנם אם שהה עיסה בלי עסק שיעור מיל [והוא י\"ח [מינוטען]. ולח\"י שיעור מיל הוא כמעט כ\"ג מינוטען במליחה, וה\"ה בחמץ] אסורה. ובנתעסק כבר העיסה ונתחממה בין הידים, או בנילוש בבית שיש בו אש, בשהוי מועטת מתחמץ [ח\"י שם]:"
+ ],
+ [
+ "כיצד מפרישין חלה בטומאה ביום טוב
. ר\"ל הלש עיסה טמאה ביו\"ט, כיצד יפריש חלתו, דלשרוף החלה ביו\"ט אסור, גזירה משום שריפת קדשים ביו\"ט דאסור מדאורייתא, ולהניח החלה כך, גם כן אי אפשר, דכשתחמיץ עבר בבל יראה, אע\"ג דאינה שלו, הואיל ואי בעי מתשיל עלה כדידי' דמי, ולאפות החלה ג\"כ אסור דחלה טמאה אסור באכילה, וטרח ביו\"ט שלא לצורך אוכל נפש, ואע\"ג דקיי\"ל דאמרי' מתוך, עכ\"פ צורך יו\"ט קצת בעינן, ואין לומר יהי' רשאי לאפות' דהואיל ואי בעי' מתשיל עלה וחזי' לי', כדידי' דמי, הואיל לקולא לא אמרי' [ותו דאע\"ג דכדידי' דמי עכ\"פ לא חזי לאכילתו]:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר לא תקרא לה שם
ר\"ל לא יקרא לה שם חלה:"
+ ],
+ [
+ "עד שתאפה
ואע\"ג דצריך בא\"י להפריש מן המוקף, ר\"א ס\"ל דמה שיצרפן אחר אפיי' בכלי להפריש חלתו, חשיב מוקף:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה בן בתירא אומר תטיל בצונן
ולר\"א אסיר, שמא לא יהא צונן כראוי:"
+ ],
+ [
+ "החמיצה
דלאו דידי' הוא, ולא ס\"ל הואיל הנ\"ל. מיהו דוקא בחלת א\"י, אבל בחלת ח\"ל כיון דרק מדרבנן צריך להפריש', לכ\"ע כדידי' דמי. וקיי\"ל לכתחילה כר\"א, ובעבר ולש והפריש, יטיל בצונן [ח\"י תנ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל אומר שלש נשים לשות כאחת
שיעור עיסה לכל אחת:"
+ ],
+ [
+ "ואופות בתנור אחד זו אחר זו
אף שעיסה אחת ממתנת עד שיאפו השתים:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים שלש נשים עוסקות בבצק
ס\"ל דוקא כשעוסקת בבצק רשאין להמתין:"
+ ],
+ [
+ "ואחת עורבת
עורכת לחמה, דהיינו שמגלגלת עיסה לעשותו עוגות דקות, ומושחתן במים:"
+ ],
+ [
+ "ואחת אופה
ר\"ל בשעה שזו אופה, אז ב' חברותיה, אחת לשה שלה והשניי' עורכת שלה, וחוזרת חלילה:"
+ ],
+ [
+ "ולא כל התנורים שוין
אדר\"ג קאי, וקאמר דיש נשים עצלניות, ויש עצים לחים שאינן מתבערין מהר, ויש תנור שאינו מתחמם מהר, להכי עדיף טפי כחכמים, דכל זמן שעוסקת בבצק אינו מחמיץ:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל תפח
כשרואה שהבצק רוצה לתפוח:"
+ ],
+ [
+ "תלטוש בצונן
ר\"ל תקטוף ותמשך העיסה במים צוננים, כדי שתתקרר העיסה שלא תחמיץ [ולשון לוטש הוא כמו לוטש נחושת, והוא בעשטרייכען], שמוליך ומביא ידו המלוחלחת במים על הלחם, כלוטש סכין על האבן:"
+ ],
+ [
+ "שיאור
עיסה שלא החמיץ כל צרכה:"
+ ],
+ [
+ "ישרף
אף ע\"ג דאינו רק נוקשה:"
+ ],
+ [
+ "והאוכלו פטור
ממלקות וכרת:"
+ ],
+ [
+ "סידוק
עיסה שע\"י חמיצותו נעשו בו סדקין הרבה:"
+ ],
+ [
+ "בקרני חגבים
שסדקיו דקין כקרני חגבים:"
+ ],
+ [
+ "כל שהכסיפו פניו
שנתלבן חצוניות העיסה:"
+ ],
+ [
+ "כאדם שעמדו שערותיו
מפני פחד, שפניו מכסיפין, והכי קיי\"ל [תנ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "מבערים את הכל מלפני השבת
אפי' חולין, ומשייר כדי צורך אכילתו לשבת ב' סעודו':"
+ ],
+ [
+ "תרומה מלפני השבת
מדאין לה אוכלין מרובין, וגם לבהמה אינו יכול להאכילה, לכן מהשתא יבערנה:"
+ ],
+ [
+ "וחולין בזמנן
דכשלא יזדמנו לה אוכלין יאכילן לכלבים בשבת, וקיי\"ל דמבער הכל בע\"ש קודם חצות [שלא יטעה בשאר שנים לבער ג\"כ אחר חצות] ומשייר ב' סעודות לשבת, וסעודה ג' יעשה בפירות או בבשר מעט, ובשבת בשעה ה' יבער הנשאר ויבטל [תמ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ההולך
בערב פסח:"
+ ],
+ [
+ "לשחוט את פסחו
או או:"
+ ],
+ [
+ "ולאכול סעודת אירוסין בבית חמיו
דכולה מצוה נינהו:"
+ ],
+ [
+ "אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו
דיש לו שהות ביום:"
+ ],
+ [
+ "מבטלו בלבו
אבל אם הולך להציל וכו':"
+ ],
+ [
+ "הגייס
ישראל הנרדפים מחיל אויבים:"
+ ],
+ [
+ "יבטל בלבו
אפי' יש שהות, ספק נפשות עדיף, וסגי בבטול:"
+ ],
+ [
+ "ולשבות שביתת הרשות
ר\"ל אבל בהולך לשבות ביו\"ט אצל אוהבו וריעו:"
+ ],
+ [
+ "יחזור מיד
אפי' אין לו שהות לילך אח\"כ לאוהבו:"
+ ],
+ [
+ "ונזכר שיש בידו בשר קודש
והרי קדשים קלים נפסלו ביוצא חוץ לחומת ירושלים:"
+ ],
+ [
+ "אם עבר צופים
הוא בכל סביבות העיר, כל שיכול לראות משם העיר, דירושלים הרים סביב לה:"
+ ],
+ [
+ "שורפו במקומו
ולא הטריחוהו לחזור:"
+ ],
+ [
+ "ושורפו לפני הבירה
דילפינן מחטאת דגלי קרא שכשיפסל ישרפוהו במקום אכילתו, וה\"נ ראוי שישרפוהו בירושלים שהוא מקום אכילתן, רק מדאכסנאי הוא, שאין לו עצים להכי ישרפו בעזרה. מיהו הך ילפותא רק מדרבנן הוא, דקדשים קלים מק\"ק לא גמרינן במה מצינו, דאל\"כ ברישא למה לא נטריחוהו:"
+ ],
+ [
+ "מעצי המערכה
ולא מעצי עצמו, אפי' יש לו עצים, שמא ישתייר וישיבן לביתו ויחשידוהו שלקח מעצי הקדש:"
+ ],
+ [
+ "ועד כמה הן חוזרין רבי מאיר אומר זה וזה
חמץ ובשר קדש"
+ ],
+ [
+ "בכביצה
דס\"ל חזרתו כטומאתו, דאין אוכל מטמא אוכל בפחות מכביצה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר זה וזה בכזית
ס\"ל חזרתו כאיסור אכילתו:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים בשר קודש בכזית
משום חומרא דקדשים:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מקום שנהגו שלא לעשות
דגזרו שמא ע\"י עסקו ישכח לבער חמץ ולשחוט הפסח:"
+ ],
+ [
+ "אין עושין
ואנו נוהגין לעשות מלאכה עד חצות [תס\"ח מג\"א סק\"ו]. מיהו לאחר חצות אסור בכל מקום אפי' בעושה בחנם, מדהוה זמן שחיטת הפסח, ואף דהשתא ליכא פסח, הרי נאסר במניין, ולהכי נשאר באיסורו אף שנסתלק הטעם. ולא דמי למשקין מגולין, דשרו השתא מדליכא נחשים מצויין [כי\"ד קט\"ז], התם מתחלה גזרו רק במקום שמצויין נחשים. אמנם כל מלאכה המותרת בחה\"מ שרי בע\"פ לאחר חצות, ומותר לכתוב ספרים דרך למודו. ולהסתפר על ידי עכו\"ם, מתיר רש\"ל. ובשכח ליטל צפרניו, מותר לטלן אחר חצות [ח\"י שם]:"
+ ],
+ [
+ "וחומרי מקום שהלך לשם
מיהו חומרי מקום שהלך לשם, אם דעתו לחזור, דוקא ביישוב אסור אבל חוץ לתחום שרי, ואם הוא עדיין תוץ לתחום, אפילו אין דעתו לחזור מותר:"
+ ],
+ [
+ "ואל ישנה אדם מפני המחלוקת
כשהולך למקום שאין עושין, אבל כשהולך למקום שעושין, אין בהשנוי משום חשש מחלוקת דלא יחשדוהו למחמיר, רק יאמרו מלאכה הוא דלית לי'. מיהו כשנוהג חומר מקום שיצא משם בדבר הנראה משום שדעתו לחזור, אל יתראה בפני הצבור:"
+ ],
+ [
+ "כיוצא בו המוליך פירות שביעית ממקום שכלו
לחיה מן השדה בשביעית, דאז חייב לבער מהבית כל מה שאסף מאותו המין מהמופקר:"
+ ],
+ [
+ "או ממקום שלא כלו למקום שכלו חייב לבער
ואי\"ל הרי אל ישנה מפני המחלוקת, י\"ל בביעור דאורייתא לא חיישינן למחלוקת. אי נמי בפירות, ידעו שהמקום גורם שיתבערו, ולא תליא במנהגא:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אומרים לו צא והבא לך אף אתה
ר\"י אדיוק דת\"ק קאי, דמת\"ק משמע, דדוקא במוליך ממקום שלא כלו למקום שכלו או איפכא, חייב לבער אבל בכובש ג' מינין בחבית אחת, וכלו ב' מינין, ס\"ל לת\"ק דאוכל כולן על סמך אותו שלא.... כלה, דמדכולן בלועין מהדדי, חשיבי כחד מין שלא כלה כולו אף דדמי למביא פירות שביעית ממקום שכלו ב' המינין למקום שלא כלו, דהשתא שלקח מתוכן המין הג' הרי הוא לא כלה ואפ\"ה מותר [ועי' שביעית פ\"ט מ\"ה], להכי קאמר ר\"י לת\"ק צא והבא לך אף אתה מהשדה מין הבלוע מההיתר, כאותו מין שתרצה לאכול מהחבית, והרי לא תמצאנו בשדה, להכי יבערו:"
+ ],
+ [
+ "שנהגו שלא למכור
דגזרו שמא ימכר לו גסה דאסור מדינא:"
+ ],
+ [
+ "ובכל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה
דגזרי' שמא ישכירנה לו לשבת, והרי אדם מצווה על שביתת בהמתו, אי נמי גזרינן שמא ימכרנה לו בע\"ש סמוך לחשיכה, וכשיטעננה עכו\"ם ויוציאנה מבית ישראל בשבת, יצעק לה ישראל שמכרת קולו, שתלך, כדי לעשות נחת רוח לעכו\"ם במקחו, והרי הו\"ל מחמר:"
+ ],
+ [
+ "עגלים וסייחים
[פיללען]:"
+ ],
+ [
+ "שלמין ושבורין
אף דסיח ועגל שבורין לא חזו כלל למלאכה, גזרינן שבורין אטו שלמין, וקטנים אטו גדולים:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה מתיר בשבורה
דלא חזי כלל למלאכה, כשיתגדלו:"
+ ],
+ [
+ "בן בתירה מתיר בסוס
במיוחד לרכיבה כ\"ע מודו דשרי, דהרי חי נושא את עצמו, להכי רכיבתו אינו מלאכה, כי פליגי בסוס המיוחד להושיב עליו עוף חי שצדין בו [כעוף שקורין פאלקע]. לת\"ק דוקא אדם חי נושא את עצמו, ולריב\"ב כל חי נושא א\"ע. ואנן קיימא לן [י\"ד קנ\"א] דמותר למכור כל גסה לעכו\"ם, דהשתא אין מצויין כל כך הרבה ישראלים במקום אחד שימכרו זה לזה, ואם לא ימכר לעכו\"ם יפסיד. ואי\"ל הרי נאסר במניין, נ\"ל דמיד בתחלה לא גזרו במקום פסידא, וזה בכל גזירה שגזרו [ככתובות ד\"ס ע\"א]:"
+ ],
+ [
+ "מקום שנהגו שלא לאכול
דנראה כאוכל פסח חוץ לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "אין אוכלין
ואנן נוהגין לאסור אפי' צלי קדר, ואפי' מעופות. וח\"י מתיר כל צלי קדר [תמ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "מקום שנהגו להדליק את הנר בלילי יום הכפורים
דיו\"כ אסור בתשמיש המטה, ושמא ישכח וישמש, אבל כשהנר דולק, הרי בל\"ז אסור לשמש לאור הנר [כסי' ר\"מ סי\"א] ויזכיר א\"ע:"
+ ],
+ [
+ "מקום שנהגו שלא להדליק
הם לא חששו לשכחה, רק חששו שמא כשיראה אשתו לאור הנר, יתקפנו יצרו וישמש במזיד. ואנן נוהגין להדליק [תר\"י]:"
+ ],
+ [
+ "ועל גבי החולים
דמצוה להדליק אף בכל מקום שאין לחוש לתשמיש המטה, משום כבוד היום או בשאר מקום הצורך:"
+ ],
+ [
+ "מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אין עושין
שלא יסיח דעתו מאבילות. וקיי\"ל דכל מלאכה שיש בה שהוי, אסור עד חצות, אבל דבר האבוד מותר, וטוב לעשות ע\"י עכו\"ם [תקנ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "רבן שמעון בן גמליאל אומר לעולם יעשה אדם עצמו תלמיד חכם
ולא מחזי כיוהרא, דיאמרו מלאכה הוא דלית לי' וס\"ל כאביו [ברכות פ\"ב מ\"ה] דבשאר מילי אסור:"
+ ],
+ [
+ "ובגליל לא היו עושין כל עיקר
חכמים הוא דנטרו לי' לת\"ק עד דסיים כל הנך מקום שנהגו, והשתא פליגי עליה בהך דקאמר מקום שנהגו במלאכ' בע\"פ וכו'. וקאמרי אינהו, דלאו במנהגא תליא, רק פלוגתא היא, דחכמי יהודה מתירין וחכמי גליל אוסרין מדינא:"
+ ],
+ [
+ "והלילה
בגליל:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אוסרין
כשאר יו\"ט, דלילה כיום:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל מתירין עד הנץ החמה
כבתענית, דלילה מותר באכילה ויום אסור. [ודמי טפי לתענית, משום דאיסור מלאכה בע\"פ, כדי שלא יתבטל משחיטת פסחו, כסי' א', ותענית וקרבן שוין. דשניהן לכפרה, כך כתב רתוי\"ט, ודוחק בעיני, דעכ\"פ פסח אינו לכפרה ולפעד\"נ, להכי מדמינן ערב פסח לתענית, משום דשניהן מדברי סופרים, דמינן להו אהדדי, משא\"כ יו\"ט דאו']:"
+ ],
+ [
+ "ר' מאיר אומר כל מלאכה שהתחיל בה קודם לארבעה עשר גומרה בארבעה עשר
עד חצות, ואפילו במקום שנהגו שלא לעשות, ודוקא לצורך המועד, דאל\"כ אפילו התחיל מקידם תלוי במנהגא:"
+ ],
+ [
+ "וחכ\"א שלש אומניות עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות
מדלא קתני \"רק שלש אומניות עושין וכו'\", ש\"מ דלהתיר טפי מת\"ק קאתו, דאלו ג' אפי' לא התחיל שרי, אבל רק עד חצות ולצורך יו\"ט, אבל שאר אומניות, רק בהתחיל בהן קודם לי\"ד, שרי לגמור עד חצות לצורך המועד כר\"מ, והכי קיי\"ל [תס\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "החייטים
מדמצינו קולא במלאכתו, שההדיוט שאינו אומן מותר לתפור בחוה\"מ, להכי בי\"ד דקיל מדהוא מדרבנן, שרינן אפילו לאומן לתפור:"
+ ],
+ [
+ "הספרים
[שעערער]:"
+ ],
+ [
+ "והכובסין
שכן הקילו לבא ממדינת הים או מבית האסורים ולא היה אפשר להם להספר ולכבס מקודם מסתפר ומכבס בחוה\"מ [תקל\"א] ולהכי בי\"ד שרי לכל:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי בר יהודה אומר אף הרצענים
[שוהמאכער]: שכן הקילו במלאכתו לעולי רגלים, שמותרים לתקן מנעליהן בחוה\"מ. אמנם רבנן לא ילפי עשיית מנעל חדש מתיקון מנעלים, וקיי\"ל כחכמים [שם]:"
+ ],
+ [
+ "מושיבין שובכין לתרנגולים בארבעה עשר
ר\"ל מותר לתקן מקום להושיב יחד תרנגול ותרנגולת, אבל להושיב תרנגולת לחמם ביצים [אויסצובריטען], אסור:"
+ ],
+ [
+ "ותרנגולת שברחה
מעל הביצים, ובחוה\"מ מיירי בבא זו, דאסור להושיבה לכתחילה, קמ\"ל דלהחזירה מותר:"
+ ],
+ [
+ "מחזירין אותה למקומה
ודוקא תוך ג' ימים לבריחה. דאין טרחה בזה כל כך [תקל\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ואם מתה מושיבין אחרת תחתיה
בי\"ד:"
+ ],
+ [
+ "גורפין
[אויסשיפפען] שזורקין הזבל לחוץ:"
+ ],
+ [
+ "ובמועד
ר\"ל בחוה\"מ:"
+ ],
+ [
+ "מסלקין לצדדין
אבל לא יזרקנו לחוץ:"
+ ],
+ [
+ "מוליכין ומביאין בלים מבית האומן
בי\"ד:"
+ ],
+ [
+ "ששה דברים עשו אנשי יריחו
נהגו כולן שלא ברצון חכמים:"
+ ],
+ [
+ "מרכיבין דקלים
בדקלים יש כמו בכל האילנות ב' מינים הזכר עושה תמרים גרועים, והנקיבה אינה עושה כלל, ולכן נועצין ענף מהזכר בנקב שעושין בהנקבה, ועי\"ז הנקיבה עושה תמרים יפים, והמעשה זו נקרא הרכבה [איינאימפפען]:"
+ ],
+ [
+ "כל היום
של י\"ד, וטעמם מדחששו להפסד אם לא ירכיבו ביום זה:"
+ ],
+ [
+ "וכורכין את שמע
דמצוה לקרות פסוק ראשון של ק\"ש בכוונה יתירה, ולהפסיק בין תיבה לתיבה כדי לכוון יפה, והם קראוהו בנחיצה וכרכיהו יחד כדי שלא להפסיק בין המלות, וי\"א שלא היו אומרין ברוך שם כבוד מל\"ו:"
+ ],
+ [
+ "וקוצרין וגודשין לפני העומר
שעשו גדיש מהתבואה חדשה לפני הבאת העומר, ולא חששו שמא יאכלו קודם העומר. ובגמ' אמרי' סמי מכאן קצירה, דרק לגדוש אסיר:"
+ ],
+ [
+ "ולא מיחו בידם
הא דהדר תני שלא מיחו, נ\"ל דקמ\"ל דאף לאחר שראום נוהגין כן הרבה פעמים, לא מיחו בם, מדהיה פנים לומר שהדין עמם, ומדאין הקלקול גדול כל כך הרבה:"
+ ],
+ [
+ "מתירין גמזיות
ענפים יבשים שכורתין לעצים:"
+ ],
+ [
+ "של הקדש
אבותם הקדישו הגזעין, והם התירו הענפים שגדלו אח\"כ [ועי' פ\"ג דמעילה מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ואוכלין מתחת הנשרים בשבת
פירות שנמצאו תחת האילנות בשבת, שיש ספק אם נשרו בשבת:"
+ ],
+ [
+ "ונותנים פאה לירק
דירק אין מכניסין אותו לקיום ופטור מפאה, והם ס\"ל דבמכניס הירק לקיום ע\"י דבר אחר כירק שמתקיים אם מכניסו לקיום כשהוא בראשי הלפתות, שמיה קיום, וחייב בפאה. וחכמים ס\"ל דאסור, דעי\"ז יטעו לפטרו ממעשר, כשאר פאה והפקר, והרי ירק עכ\"פ חייב במעשר מדרבנן:"
+ ],
+ [
+ "גירר עצמות אביו על מטה של חבלים
דנהגו לקבור המלך במטה יפה ונאה משום כבודו, לפי שהי' אביו אחז רשע, ביזהו והניח גופו במטה מחבלים וגררו בה לקברות:"
+ ],
+ [
+ "והודו לו
דמדלא עשה מעשה עמך אינו חייב לכבדו:"
+ ],
+ [
+ "כיתת נחש הנחשת והודו לו
שטעו בו לעשותו ע\"ז:"
+ ],
+ [
+ "גנז ספר רפואות
שהיה להם ספר רפואות, שבו נכתב קמיעות עם צורות ומזלות, וכדי שלא יטעו בהן לע\"ז, גנזו שלא יהיה מצוי ביד ההמון, אבל לא שרפו כדי להשתמש בו במקום סכנה:"
+ ],
+ [
+ "קיצץ דלתות של היכל ושיגרן למלך אשור
חתך טסי זהב שעל דלתות ההיכל [ת\"י ורד\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "ולא הודו לו
מפני בזוי המקדש והיה לו לשחדו בדברים אחרים, אף שיהיה לו דחק עי\"ז, או היה לו לסמוך על נס:"
+ ],
+ [
+ "סתם מי גיחון העליון
נחל יפה שבירושלים. וכשצרו האויבים על ירושלים, סתמו, כדי שלא יהיה להם לשתות:"
+ ],
+ [
+ "ולא הודו לו
מדהבטיחו הנביא שלא יכבשו ירושלים, וגם היה שם מעין אחר שלא יכול לסתמו, אף שאין מימיו יפין כאלו, לא היה לו להשחית נחלת ה', מפני יישוב א\"י:"
+ ],
+ [
+ "עיבר ניסן בניסן ולא הודו לו
בל' של אדר שהוא כבר ר\"ח ניסן, עיבר השנה ועשה אדר שני מפני שהיו הרבה טמאים שלא יוכלו להטהר לעשות הפסח בזמן קצר כזה, ואעפ\"כ לא מיחו בו, משום אימת המלכות, ואין כאן חשש איסור כרת מחמץ בפסח, מדקיי\"ל אתם ואפילו מזידין [כר\"ה כ\"ה א']. עוד נ\"ל דהא דביריחו כלל תנא כל ג' דרישא בחד ולא מיחו, וכ\"כ כלל כל ג' דסיפא בחד ומיחו, והכא אמר בכל בבא הודו, ולא הודו, דהתם כל הג' דרישא שלא מיחו היינו מחד טעמא מדאין איסורן חמור והיה קשה להפרישן. וכ\"כ אותן ג' שמיחו, היינו מחד טעמא מחשש שיעברו איסור דאוריית' הא אטו הא, אבל הכא בין בהודו או לא הודו, איכא בכל חדא טעמא אחרינא:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "תמיד
של בין הערבים:"
+ ],
+ [
+ "נשחט
כל השנה:"
+ ],
+ [
+ "בשמנה ומחצה
דהיינו ב' שעות ומחצה אחר חצות, אף דזמן שחיטתו מדאורייתא אחר ו' ומחצה, שאז ינטו צללי ערב, אפ\"ה אחרוהו ב' שעות, כדי שיהי' להם פנאי להקריב קודם לעשייתו נדרים ונדבות, שאסור להקריבם אח\"כ. אבל לא רצו לאחרו יותר מב' שעות דאסמכוהו אקרא דכתיב בין הערבים, דמשמע בין ב' ערבים, להכי, חלקו אותן ו' שעות של אחר חצות, שיהיה התמיד באמצען, שעה א' לעשייתו, וב' שעות ומחצה לפני עשייתו וב' שעות ומחצה לאחר עשייתו:"
+ ],
+ [
+ "וקרב בתשע ומחצה
ר\"ל גמר הקרבה היה בט' ומחצה, דשעה א' שוהה בעשייתו:"
+ ],
+ [
+ "בערבי פסחים נשחט בשבע ומחצה
משום שהפסח נשחט אחר תמיד של בין הערבים, והפסחים רבים, להכי הקדימו להתמיד שעה א':"
+ ],
+ [
+ "בין בחול בין בשבת
קאי גם ארישא, אף דבשבת ליכא נדרים ונדבות, משום לא פלוג תקנו שיהיה נשחט התמיד בשבת כבחול:"
+ ],
+ [
+ "חל ערב פסח להיות בערב שבת
ואז הרי צריך לצלות הפסח קודם שבת:"
+ ],
+ [
+ "והפסח אחריו
כדי שיהיה לו שעה א' יתירה לצלייתו:"
+ ],
+ [
+ "הפסח ששחטו שלא לשמו
שאמר בשעת שחיטה, הריני שוחטו לשם שלמים:"
+ ],
+ [
+ "וקבל והלך וזרק
או או:"
+ ],
+ [
+ "שלא לשמו
אכולה קאי, דבאלו הד' מחשבתו פוסלת הזבח, בשחיטה, בקבלת הדם במזרק מצואר הבהמה, בהולכת הדם למזבח, ובזריקת הדם במזבח:"
+ ],
+ [
+ "או לשמו ושלא לשמו
בעבודה א':"
+ ],
+ [
+ "או שלא לשמו ולשמו
אי\"ל כיון דכבר אשמעינן דלשמו ושלא לשמו פסול, מכל שכן שלא לשמו ולשמו, דאפסיל כבר מעבודה קמייתא, י\"ל דסד\"א טעמא דרישא דפסול משום דרק בגמר דבריו אדם נתפס, קמ\"ל הכא דבתחלת דבריו נמי נתפס:"
+ ],
+ [
+ "לשם פסח ולשם שלמים
קמ\"ל דאפילו שלמים מחשב בלא לשמה אע\"ג דפסח בשאר ימות השנה שלמים נינהו:"
+ ],
+ [
+ "שחטו שלא לאוכליו
לחולה או לזקן או לקטן, שאין יכולין לאכול כזית:"
+ ],
+ [
+ "ושלא למנוייו
דסבור של חבורה אחרת הוא:"
+ ],
+ [
+ "לערלים
לישראלים שלא מלו:"
+ ],
+ [
+ "ולטמאים פסול
ודוקא כשאמר כן בשעת שחיטה, אבל אין מחשבת אוכלין פוסל בשאר עבודות [כ\"כ תוס' הכא ד\"ה שחטו]:"
+ ],
+ [
+ "בין הערבים
הא דנקט הכא קרא טפי מכולהו דלעיל, נ\"ל משום דאיכא מאן דפליג בהא [כזבחים י\"ב א']:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שיהא אחד ממרס בדמו
מנער ובוחש בדם שלא יקרוש:"
+ ],
+ [
+ "ואם נזרק
קודם לתמיד:"
+ ],
+ [
+ "השוחט את הפסח על החמץ
שהיה חמץ ברשות השוחט או המקריב או לא' מהחבירה, אף שאין החמץ בעזרה:"
+ ],
+ [
+ "עובר בלא תעשה
לגופה לא צריכה רק דיוקא קמ\"ל דהא תמיד לא. והפסח כשר:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אף התמיד
שבין ערבים שבערב פסח:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר הפסח בארבעה עשר לשמו חייב
אם שחט על חמץ, עובר:"
+ ],
+ [
+ "ושלא לשמו פטור
משום דאז הפסח פסול, להכי פטור כששחטו על חמץ:"
+ ],
+ [
+ "ושאר כל הזבחים בין לשמן ובין שלא לשמן
ששחטן בערב פסח אחר חצות על חמץ:"
+ ],
+ [
+ "פטור
אפילו שחטן קודם התמיד של ערביי', דאז כשרין הם, אפ\"ה פטור כששחטן על חמץ, דרחמנא מעטינהו מלאו כששחטן בערב פסח:"
+ ],
+ [
+ "ובמועד
בשחט הפסח, בפסח על החמץ:"
+ ],
+ [
+ "שלא לשמו חייב
אף שנטמאו בעלים שלו בי\"ד, דאז סתמיה לשם פסח שני קאי, והוא שחטו לשם שלמים, עכ\"פ מדראוי גם לשלמים והוא הקריבו לשם כך, כשר הוא, וחייב:"
+ ],
+ [
+ "ושאר כל הזבחים
ששחטן בפסח על חמץ:"
+ ],
+ [
+ "בין לשמן בין שלא לשמן חייב
דכולן כשרים אף שלא לשמן:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן החטאת ששחט שלא לשמה
דחטאת פסול' כששחט' של\"ש להכי פטו' כששחט' על חמץ:"
+ ],
+ [
+ "הפסח נשחט בשלש כתות
[אבטהיילונגען], ולא שחטו כל הקהל בשעה אחת:"
+ ],
+ [
+ "וישראל
וכל כת צריך שיהיה לכל הפחות י' בני אדם ומספקינן אי צריך ג' כתות ביחד או בזה אחר זה, להכי בעינן ג' כיתות של ל' ל' בני אדם:"
+ ],
+ [
+ "נעלו דלתות העזרה
ר\"ל לא היה תלוי ברצונם להכנס כמה שירצו, אלא נכנסו לעזרה, עד שנתמלאת, ואח\"כ נועלין העזרה, וכן בפעם ב'. [ונ\"ל דלא נועלים רק להיכר כדי שלא יכנסו יותר, ויהי' נשחט בג' כתות, אבל בשעת שחיטת הפסחים פתחו השערים מיד, דאל\"כ הרי כל הזבחים שנזבחו כששערי העזרה נעולים פסולים [כרתוי\"ט פ\"ג דתמיד מ\"ז], ואפי' למ\"ש בס\"ד בחומר בקודש [פ\"ד סי' י'] דבשאר קרבנות ששחטום כשהשערים נעולים כשרים בדיעבד, עכ\"פ בפסח דלכתחילה מנ\"ל, ואת\"ל דבפסח היה קבלה בידם שיהיו השערים נעולים בשעת שחיטתו, וא\"כ ק\"ל למה דאמרינן בפסחים [דפ\"ח ב'], במסופק אם חייב בפסח, דניתי קרבן ונתני, דאם מחוייב בפסח יהיה זה פסח, ואם לאו יהיה זה שלמים. וקשה והיכי אפשר, והרי בפסח צריך שיהיו השערים נעולים, ובשלמים ששחטן כשהשערים נעולים פסולים [כעירובין ד\"ב א'], אע\"כ או שכשהשער פתוח בזמן שחיטת הפסח כשר בדיעבד, או שאפילו לכתחילה צריך לפותחו גם בשחיטת הפסח ולא נעלו רק להיכר וכדאמרן, וכך מסתבר דבל\"ז לא ידענא מנ\"ל לרבותינו נעילה זו בשעת שחיטת הפסח:"
+ ],
+ [
+ "הכהנים עומדים שורות שורות ובידיהם בזיכי
כפות:"
+ ],
+ [
+ "ושורה שכולה זהב זהב
משום נוי:"
+ ],
+ [
+ "לא היו מעורבין
ר\"ל גם השורות לא היו מעורבין, שתהיה שורה של זהב עומדת בין ב' שורות כסף אלא כל שורות של כסף עומדת לבד ושורות של זהב לבד והכל משום נוי:"
+ ],
+ [
+ "ולא היו לבזיכין שוליים
רחבים במקום מושבן, רק היו כמין [טריכטער] סתום מלמטה:"
+ ],
+ [
+ "שמא יניחום
שמא יושיבום על הקרקע וישכחוהו:"
+ ],
+ [
+ "ויקרש הדם
והרי קרוש לא חזי לזריקה:"
+ ],
+ [
+ "שחט ישראל
אם ירצה דשחיטה כשירה בזר בכל קרבן:"
+ ],
+ [
+ "וקבל הכהן
את הדם בבזך מצואר הבהמה, דמקבלה ואילך מצות כהונה:"
+ ],
+ [
+ "נותנו לחבירו
להכהן שעומד אצלו בשורה, והיה קצת הולך ומושיט לו, דבלא הליכה לא נקרא הולכה:"
+ ],
+ [
+ "ומחזיר את הריקן
כשמושיט לו המלא, מקבלו מיד, דאין מעבירין על המצות, ואח\"כ מחזיר הריקן: (אב\"י ולא מחזי כמשא, משום דמיד מקבל אחר בדומה לו [תוס' יומא כ\"ז א' ד\"ה מקום]:"
+ ],
+ [
+ "זורקו זריקה אחת
שזורק מתוך הבזך עצמו, דא\"צ נתינת דם באצבע רק בחטאת:"
+ ],
+ [
+ "כנגד היסוד
כך צורת המזבח, מרובע התחתון עשוי מאבנים וסיד ועופרת, ל\"ב על ל\"ב אמה בגובה אמה, והוא נקרא יסוד, ועליו מרובע השני ל' על ל' אמה בגובה ה' אמות, והוא הנקרא סובב, ועליו מרובע ג', כ\"ח על כ\"ח אמה בגובה ג' אמות, והוא הנקרא מזבח, ובראש המזבח היה בולט בכל זוית, מרובע חלול של אמה על אמה בגובה אמה [ועי' מדות פ\"ג מ\"א]. ולפ\"ז היה כל מרובע תחתון בולט אמה לכל צד ממרובע שממעל לו, אבל המרובע התחתון שעל הארץ שהוא היסוד, לא היה ארוך ורחב ל\"ב אמה, בכל שטחו, רק אמה אחת בכל שטח מערב, ואמה אחת בכל שטח צפון, ולפיכך לא היה היסוד בולט אמה סביב רק מערב וצפון, ועוד אמה אחת לצד מזרח בקרן מזרחית צפונית, ואמה אחת בדרום בקרן דרומית מערבית, לפ\"ז היה לכל הזויות יסוד, חוץ מקרן מזרחית דרומית. והנה מקום זריקת הדם רק בחטאת היה בחצי העליון של גובה המזבח, מדניתן דמו באצבע בחודו של קרן, אבל בכל שאר הקרבנות שנזרק דמן מחצי גובה המזבח ולמטה, יכול לזרוק דמן בכל זוית שירצה רק שיהיה יסוד תחתיו. ולא בזוית מזרחית דרומית ששם לא היה יסוד כלעיל, וקאמר הכא דגם בפסח הדין כן. וקיי\"ל דבכור מעשר ופסח אין נותנין בזריקה דהיינו מרחוק, רק סומך שפת המזרק אל זוית המזבח, ושופך הדם בנחת במתן אחת [רמב\"ם פ\"א מפסח]:"
+ ],
+ [
+ "קראו את ההלל
הלויים שררו ההלל בשעת הקרבת הפסח של כל כת, והקהל עונין ראשי פרקים:"
+ ],
+ [
+ "אם גמרו שנו
חזרו וקראו הלל, דכשהיו פסחים רבים, לא הספיקו הכת לעשות פסחיהן כשכבר גמרו הלוים ההלל, להכי חזרו הלויים וקראוהו:"
+ ],
+ [
+ "ואם שנו שלשו
דכשעדיין לא גמרו פסחיהם, חזרו וקראוהו:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שלא שלשו מימיהם
דהכהנים רבים וזריזין:"
+ ],
+ [
+ "מפני שעמה מועטין
דכל ישראל זריזין להקדים למצוה:"
+ ],
+ [
+ "אלא שהכהנים מדיחים את העזרה
שפקקו הנקב שבו היה יוצא הנחל שעובר בעזרה, ועי\"ז התפשטו המים בכל העזרה, והודחה הרצפה של שיש מדם הנשפך, ואח\"כ פתחו הנקב והמים יוצאים:"
+ ],
+ [
+ "שלא כרצון חכמים
דרצון חכמים היה שלא יהיה מעשהו בשבת כבחול להדיח העזרה, דחיישינן שמא ידיח גם מקום אחר שאין בו רצפה, ואתי לאשוויי' גומות ואף שאין שבות במקדש, היינו רק לצורך עבודה:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר כוס היה ממלא מדם התערובות
מדם שעל הרצפה:"
+ ],
+ [
+ "זרקו זריקה אחת על גבי המזבח
דאם מעורב בו דם שנשפך אחר שנתקבל בכלי, נתכשר בזריקה זו:"
+ ],
+ [
+ "ולא הודו לו חכמים
דעכ\"פ מעורב הוא עם דם התמצית שפסול לזריקה, ונתבטל, ולר\"י אין דם מבטל דם:"
+ ],
+ [
+ "אונקליות
[האקען]:"
+ ],
+ [
+ "של ברזל היו קבועים בכתלים
כותלי העזרה:"
+ ],
+ [
+ "ובעמודים
[פפיילער] שבבית המטבחיים שבעזרה:"
+ ],
+ [
+ "מקלות דקים חלקים
[גלאטטע], ור\"ל מקולפים:"
+ ],
+ [
+ "היו שם ומניח
המקל:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר אומר ארבעה עשר שחל להיות בשבת מניח ידו על כתף חברו
ולא במקל מוקצה, ולרבנן כיון דצורך עבודה הוא, אין שבות במקדש:"
+ ],
+ [
+ "ותולה
בגידי ארכבות הבהמה:"
+ ],
+ [
+ "קרעו והוציא אימוריו
[איינגעוויידע] [ונקראו אימורים, על שהם מורים ואדונים על שאר איברים להקריבם לריח נחוח לה', כך כ' הערוך. ולפעד\"נ, דאימורים הוא לשון ראש אמיר. שהוא ראש האילן ששם הפירות יותר משובחים מחום השמש, כמו כן אלו החלקים הם היותר משובחים שבבהמה להקריבם לגבוה. או שאמורים לשון אמירה ודבור, ור\"ל אותן חלקי הבהמה שנאמר בהן בתורה להקריבם, וכך כ' קצת מזה הר\"ב פ\"ה מ\"ו. אב\"י בל\"י אֵי מֵירָא. ר\"ל חלק טוב]:"
+ ],
+ [
+ "נתנו במגיס
קערה:"
+ ],
+ [
+ "והקטירן על גבי המזבח
ר\"ל נותנן לאחר להקטירן המזבח, דלא איהו גופיה מקטירן:"
+ ],
+ [
+ "יצתה כת ראשונה וישבה לה בהר הבית
בשבת מיירי, שאינן יכולין להוליך פסחיהן לבתיהם מדלא ערבו ערובי חצרות בירושלים [ועי' מ\"ש עירובין פ\"י סי' נ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "שניה בחיל
הוא הרווח שמוקף סורג, [גיטטער], סביב לחומת עזרת נשים [ועי' מ\"ש מדות פ\"ב מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "והשלישית במקומה עומדת
דוקא נקט עומדת, דאין ישיבה בעזרה רק למלכי בית דוד, משא\"כ ב' כתות הראשונים רשאין לישב במקומן [ועי' ירושלמי סוטה פ\"ז סוף הלכה ז', כ\"כ הגאון הגדול מהרע\"ק שליט\"א]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "וזריקת דמו
נ\"ל דקמ\"ל דזריקה דחי שבת, אף דאמרינן [שבת דע\"ה ב'], דמתכוון דלתיוס בשר בית השחיטה בדם, חייב בשחיטה משום צובע, א\"כ ה\"נ סד\"א מדמתכוון בזריקה דלתווס מזבח בדם לתסר, קמ\"ל דדחי שבת:"
+ ],
+ [
+ "ומיחוי קרביו
קנוח קרביו מהצואה, והוא שבות, דדמי לדש פסולת ממאכל, ואפ\"ה דוחה שבת, שלא יסריחו המעים. [ונ\"ל דלהכי לא זכר הפשט, דהפשט אינו חייב רק במפשיט מדצריך לעור, והכא אינו מפשיטו בשבת רק כדי שלא יהא מוטל כנבילה [כשכת קי\"ז], א\"כ הו\"ל מלאכה שא\"צ לגופה. ולא אצטריך לאשמעינן דדחי שבת. ואי\"ל מי גרע ממחוי קרביו דאינו רק שבות, ואפ\"ה תני לה, י\"ל התם קמ\"ל אע\"ג דצורך הדיוט הוא וגם חשש רחוק שבשעות מועטות יסריחו ואפי' הכי שרי]:"
+ ],
+ [
+ "והקטר חלביו
דבכל הני אי אפשר להמתין עד הערב, והקטר חלביו, אף דכשר כל הלילה, אפ\"ה מדדחתה כבר שחיטה לשבת, הקטר נמי דחי שבת דחביבה מצוה בשעתה:"
+ ],
+ [
+ "אבל צלייתו והדחת קרביו
דאפשר ?גם כשתחשך:"
+ ],
+ [
+ "הרכבתו
להרכיבו על כתיפו דרך ר\"ה לעזרה. ואף דזה רק שבות, דחי נושא את עצמו אפ\"ה לא דחי שבת. [מיהו זהו לר' נתן [שבת דצ\"ד], אבל אנן קיי\"ל דדוקא אדם חי נושא את עצמו [ועי' פ\"ד סי' י\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "והבאתו מחוץ לתחום
מיהו משמע מהכא דדוקא הבאתו אסורה, הא שילך הוא עצמו חוץ לתחום כדי להקריב פסח שרי דל\"ד לשופר [עי' ר\"ה פ\"ד סי' נ'] דפסח שאני דאיסור כרת ואפ\"ה מסתבר דגם הלוך חוץ לתחום אסור מדהי' אפשר לעשות מאתמול [ועי' מ\"ש לקמן סי' כ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "וחתיכת יבלתו
[ווארצע] שהיא מום בקרבן, ודוקא לחה שאינו יכול לחתכה רק בכלי, דהו\"ל שבות משום מתקן, אבל במחתכה בידו, או יבישה אפי' בכלי, שרי, אף דנמי הו\"ל שבות שאפשר מאתמול. שבות קל הוא, והתירוהו במקדש ועי' במלאכת גוזז:"
+ ],
+ [
+ "אין דוחין את השבת
דכולהו אפשר מאתמול. ומה\"ט לא ערבינהו בחד בבא עם הנך דרישא, משום דהתם טעמא אחרינא איכא, מדאפשרי' לכשתחשך:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר דוחין
דס\"ל דלמכשירי מצוה אפי' מלאכה גמורה שרי:"
+ ],
+ [
+ "מה אם שחיטה שהיא משום מלאכה דוחה את השבת
בקרבן פסח:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו רבי יהושע יום טוב יוכיח שהתירו בו משום מלאכה
כשחיטה ובישול דמותרי' אפי' להדיוט:"
+ ],
+ [
+ "ואסור בו משום שבות
שאסרו להביא בהמה מחוץ לתחום לצורך אכילת יו\"ט, אף דתחומין מדרבנן:"
+ ],
+ [
+ "מה זה יהושע מה ראיה רשות
צרכי הדיוט ביו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "למצוה
דקרבן צורך גבוה הוא:"
+ ],
+ [
+ "השיב רבי עקיבא ואמר הזאה תוכיח
להזות על טמא מת בז' שלו שחל בערב פסח בשבת:"
+ ],
+ [
+ "שהיא מצוה
שאם לא יזה לא יקריב פסח:"
+ ],
+ [
+ "והיא משום שבות
גזירה שמא יעברנה ד' אמות בר\"ה [כך הוא בש\"ס ורש\"י כ' במתני' משום מתקן גברא, וצ\"ע, אב\"י נ\"ל להצדיק רש\"י, דר\"ל אף דלר\"א מכשירי מצוה דוחין, היינו היכא דגברא חזי, משא\"כ הכא גברא לא חזי ורק מתקני בההזאה דלהוי חזי, וכדקאמר בש\"ס]:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו רבי אליעזר ועליה אני דן
ר\"ל גם על הזאה אני חולק:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו רבי עקיבא או חלוף
ר\"ל שמא להיפך, ולא דס\"ל באמת דשחיטה אינו דוחה שבת, רק משום דר\"א שכח שלימד לר\"ע דהזאה אינו דוחה שבת, ולא רצה ר\"ע לומר לרבו ששכח, להכי דן כך לפניו, כדי שיהיה נזכר מעצמו דהכי אגמריה:"
+ ],
+ [
+ "בין הערבים במועדו
ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו רבי הבא לי מועד לאלו
להרכבתו וכו':"
+ ],
+ [
+ "כמועד לשחיטה
ר\"ל שיהיה להן זמן קבוע כשחיטה, דהרי אפשר לעשותן מאתמול ולהכי לא ילפינן להו במה מצינו משחיטה. והזאה נמי אף דאי אפשר מאתמול עכ\"פ כיון דלאו מגופא דפסח הוא, לא קאי עליה במועדו. וא\"ת מ\"ש מכל ק\"ו שבעולם דהיכא דפרט קרא בחד דוכתא דכך הוא הדין אמרינן דילמוד סתום מן המפורש, ולא אמרינן הביא לי קרא בלמוד כמו שמפורש במלמד, י\"ל דה\"מ היכא דמסתבר דנלפינהו מהדדי, אבל הכא אדרבה מסתברא דלא נלפינהו מהדדי וכדמסיק כלל אר\"ע וכו' דשחיטה א\"א מאתמול ולהכי דחי שבת, אבל חתיכת יבלתו היה אפשר מאתמול, וכ\"ש הזאה דאע\"ג דא\"א לעשותה מאתמול, אבל הרי אינה בגוף הפסח כלל, וכי ס\"ד שיהיה רשאי לעשות שום איסור דאו' או דרבנן כדי שיהיה יכול להקריב פסחו, דבעידנא שמיעקר לאו לא מקיים העשה:"
+ ],
+ [
+ "אימתי מביא חגיגה עמו
חגיגת י\"ד שנאכלת קודם הפסח. כדי שיהיה הפסח נאכל אחריו על השובע:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שהוא בא בחול בטהרה
דחגיגה לא דחי שבת או טומאה:"
+ ],
+ [
+ "ובמועט
ר\"ל כשהפסח מועט לאכילת החבורה, אז אוכלין החגיגה תחלה, ואח\"כ הפסח על השובע:"
+ ],
+ [
+ "ובזמן שהוא בא בשבת במרובה ובטומאה
או או [ונ\"ל דלהכי נקט הכא במרובה באמצע. שלא כסדרא דרישא, דברישא נקט חול וטהרה גבי הדדי מדשייכי אהדדי, משום קרא דבמועדו, משא\"כ בסיפא קמ\"ל דלא תימא דבמרובה א\"צ להביא חגיגה. אבל עכ\"פ רשאי להביאו, להכי ערבינהו למרובה בין שבת לטומאה, לאשמעינן דכמו דבהנך אסור להביאו, כמו כן במרובה, מחשש שמא יבא לידי נותר [כפ\"ח מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ומן הנקבות
משא\"כ פסח אינו בא מבקר או מנקיבות:"
+ ],
+ [
+ "ונאכלת לשני ימים ולילה אחד
יום י\"ד וט\"ו ולילה שבינתים:"
+ ],
+ [
+ "הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת
בערב פסח, שהיה יודע שהוא פסח, ועקר שמו ושחטו לשם קרבן אחר, רק ששגגתו היה שהיה סבור שגם שלא לשמו דוחה שבת, או שסבור באותו רגע שאין היום שבת:"
+ ],
+ [
+ "חייב עליו חטאת
ולא מחשב מקלקל, דהרי הקרבן פסול, עכ\"פ אהנו מעשיו דאם עלה לא ירד:"
+ ],
+ [
+ "אם אינן ראויין
כגון שהוא עגל או כבשה נקבה או איל זכר בן ב' שנים, והוא טעה שהיה סבור שזה פסח, או שאין היום שבת, או שסבור שמותר לשחוט אחרים לשם פסח:"
+ ],
+ [
+ "חייב
דפשע, דהו\"ל לעיוני, ולא מחשב טועה בדבר מצוה:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר
דטעה בדבר מצוה מתוך טרדתו במין זה, והרי עשה מצוה דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין, ולהכי פטור. ובפסח לא מחלקינן בין ראויין לאינן ראויין וכגון ששחט הפסח שהוא זכר לשם תמיד או לשם שעיר חטאת מוסף, ליתא, דהרי גם בכה\"ג חייב מדיש להן קצבה, והיינו אימורי צבור וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי אליעזר מה אם הפסח שהוא מותר לשמו
לשחטו בערב פסח בשבת:"
+ ],
+ [
+ "זבחים
ר\"ל שאר זבחים:"
+ ],
+ [
+ "כששינה את שמן
ששחטן לשם פסח שדוחה שבת:"
+ ],
+ [
+ "אמר ליה רבי אליעזר אימורי ציבור יוכיחו
קרבנות האמורים שיקריבום הצבור, כתמידין ומוספין יוכיחו:"
+ ],
+ [
+ "והשוחט לשמן
שאר זבחים:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו רבי יהושע לא אם אמרת באימורי ציבור שיש להן קצבה
דבראה שכבר שחטו התמידין או המוספין, יודע שא\"צ לשחוט עוד אחר, להכי חייב בשחט אחרים לשמן, דהו\"ל לעיונא:"
+ ],
+ [
+ "תאמר בפסח שאין לו קצבה
דבראה מין שראוי לפסח, אפשר שיטעה שמא פסח הוא, ושוחטו לשם מי שהוא, והו\"ל טועה גמור:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אומר אף השוחט
זבחים אחרים בשבת:"
+ ],
+ [
+ "שחטו
שחט הפסח בשבת שבערב פסח:"
+ ],
+ [
+ "שלא לאוכליו
דהיינו זקן או חולה או קטן, שאינן יכולין לאכול כזית:"
+ ],
+ [
+ "ושלא
או או:"
+ ],
+ [
+ "למנוייו
לחבורה שלא נמנו עליו:"
+ ],
+ [
+ "למולין ולערלין לטהורים ולטמאים פטור
דהרי הפסח כשר [ועי' לעיל פ\"ה מ\"ג דשם הדין איפכא והא בהא תלי']:"
+ ],
+ [
+ "שחטו ונמצא בעל מום חייב
דהו\"ל לעיוני:"
+ ],
+ [
+ "שחטו ונמצא טריפה בסתר
במקום שאינו נראה מבחוץ:"
+ ],
+ [
+ "פטור
דאנוס הוא ולא שוגג:"
+ ],
+ [
+ "שחטו ונודע שמשכו הבעלים את ידם
קודם שחיטה ונמנו על פסח אחר:"
+ ],
+ [
+ "מפני ששחט ברשות
דא\"צ לחקור על זה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מביאין שפוד של רימון
ר\"ל מטה ארוך של [גראנאטאפפעל בוים], אבל של מתכות לא, דמתחמם הפנימי מחמת החיצון, ונצלה הפסח במקום נגיעת השפוד בפנים מחמת דבר אחר, ולא הו\"ל צלי אש, גם לא יקח שפוד של שאר עצים, שיש בהם ענפים, דכשחותכן מהשפוד, מוציאין מים במקום החתך, אבל עץ הרימון חלק הוא:"
+ ],
+ [
+ "תוחבו מתוך פיו עד בית נקובתו
ולא איפכא מנקובתו לפיו, משום דצריך שיתלהו בתנור עם בית השחיטה למטה, והרי צריך שיתן גם הגס שבשפוד למטה בתנור שלא ישמט, ואם יתחב מנקובתו לפיו, ישמט הפסח ממנו לתוך התנור:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר כמין בשול הוא זה
שמתבשלין הכרעים בחללו כבקדירה:"
+ ],
+ [
+ "אלא תולין
כרעיו ומעיו בשפוד:"
+ ],
+ [
+ "אין צולין את הפסח לא על השפוד
של מתכות:"
+ ],
+ [
+ "ולא על האסכלא
[ראסט], והוא כעין טס ברזל:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי צדוק
חסורי מחסרא וה\"ק, ואם האסכלא מנוקב, מותר, דעשוי כבריחים ותולה הפסח בחלל שבין הבריחים שלא יגע בברזל ולא חיישינן שמא יגע בבריח שבינתיים, ואמר ר' צדוק וכו':"
+ ],
+ [
+ "נגע
הפסח:"
+ ],
+ [
+ "בחרסו של תנור יקלף את מקומו
ר\"ל יקלף הפסח במקום שנגע בחרס, דשם לאו צלי אש הוא רק צלי חרס. ומיירי באין רוטב רב במקום הנגיעה:"
+ ],
+ [
+ "נטף מרוטבו על החרס
אפי' בחרסו של תנור וכברישא:"
+ ],
+ [
+ "וחזר עליו
דהרוטב הנצלה מחרס החם, חוזר ונבלע בהפסח:"
+ ],
+ [
+ "יטול את מקומו
והוא כעובי אצבע [י\"ד צ\"ו], משא\"כ קליפה הוא כדי שינטל בבת אחת, וגרידה היינו שאינו ניטל כאחת, רק גורד בסכין מעט מעט. ולר\"ן [חולין דרצ\"ד א'], נטילה הוא רק עב קצת יותר מקליפה וכן משמע מרש\"י הכא:"
+ ],
+ [
+ "נטף מרוטבו על הסולת
והסולת רותח, דנצלה הרוטב מהסולת:"
+ ],
+ [
+ "יקמוץ את מקומו
וישרוף אותו קומץ בחול, מדבלע מרוטב שנאסר, ודינו כקדשים שנפסלו, אף דהכא יש תערובות חולין, וכ\"ש הקליפה ונטילה דרישא דישרפו:"
+ ],
+ [
+ "אם חבורת כהנים יאכלו
נ\"ל דמיירי שסכו אחר שנגמר צלייתו, דאל\"כ מי גרע מנטף רוטבו על החרס וחזר אליו, ויש לחלק [ועי' לעיל פ\"ב מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "אם ישראל אם חי הוא ידיחנו
וינגבו, דחי לא בלע מהתרומה:"
+ ],
+ [
+ "ואם צלי הוא יקלוף את החיצון
ומותר השאר לזרים, וא\"צ נטילה כברוטב לעיל, דסיכה משהו בעלמא הוא:"
+ ],
+ [
+ "לא יעשנו דמים על בני חבורה
ר\"ל דאסור לתבוע דמי השמן מהחבורה:"
+ ],
+ [
+ "שאין פודין מעשר שני בירושלם
וגזירה מכירה אטו פדייה בירושלים דאסור מדאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "
שמקריבין בט\"ז בניסן:"
+ ],
+ [
+ "ושתי הלחם
שמקריבין בעצרת:"
+ ],
+ [
+ "ולחם הפנים
שנותנין על השולחן משבת לשבת:"
+ ],
+ [
+ "וזבחי שלמי צבור
הן ב' כבשי עצרת הבאין עם ב' הלחם:"
+ ],
+ [
+ "ושעירי ראשי חדשים
שעיר אחד חטאת שבר\"ח. ואע\"ג שזה נכלל כבר בזבחי שלמי צבור, דהרי זה נמי מין דמים הוא, כמו שנכלל בהא שעירי רגלים, אפ\"ה הדר ותני שעיר ר\"ח, כיון דרק מדכתיב במועדו ילפינן דדחו שבת וטומאה, סד\"א ר\"ח לא אקרי מועד, קמ\"ל. וכל אלו הקרבנות, נאכלין הן ובבאו בטומאה אין נאכלין:"
+ ],
+ [
+ "שלא בא מתחלתו אלא לאכילה
דכתיב לפי אכלו:"
+ ],
+ [
+ "נטמא הבשר
של פסח:"
+ ],
+ [
+ "אינו זורק את הדם
דעיקר הפסח לאכילה ואילה\"ק האיך אפשר קודם זריקת הדם שנטמא הבשר. והחלב יהיה טהור. הרי הדם נזרק מיד קודם שנפתח הבטן. י\"ל דמיירי שהיה ממרס בדם עד אחר שהוציא החלב [כפ\"ה מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "זורק את הדם
והזריקה תועיל להתיר האימורין למזבח:"
+ ],
+ [
+ "יעשה בטומאה
ואין הפסח דוחה טומאה בצבור, רק בטומאת מת:"
+ ],
+ [
+ "הפסח שנזרק דמו ואחר כך נודע שהוא טמא
הפסח או הדם ולפי מה דקייל\"ן [רמב\"ם פ\"י מאוכלין] דמשקין בית מטבחיא דכיין מיירי הכא רק בשנטמא הבשר זרק תנא דידן ע\"כ דס\"ל דדם מקט\"ו דהרי מסיק דציץ מרצה על טומאת הדם וכ\"ש דמרצה על טומאת בשר:"
+ ],
+ [
+ "הציץ מרצה
ואף דאין הפסח נאכל, פטור מפסח שני:"
+ ],
+ [
+ "נטמא הגוף
ר\"ל שנודע אחר זריק', שנטמאו הבעלים:"
+ ],
+ [
+ "אין הציץ מרצה
דבשעת זריקה, גברא לאו בר מעבד פסח ראשון הוה:"
+ ],
+ [
+ "הנזיר
דבנטמא במת קודם הבאת קרבנו, סותר הכל:"
+ ],
+ [
+ "הציץ מרצה על טומאת הדם
ותגלחת הנזיר כשירה, ומותר לשתות יין ולהטמא למתים, והעושה פסח, הציץ מרצה וא\"צ פסח שני:"
+ ],
+ [
+ "נטמא טומאת התהום
נזיר אחר שהביא קרבנותיו, והעושה פסח אחר שעשה פסחו. כשנודע להם שנטמאו הן עצמן קודם הקרבה, בטומאת מת שהיתה נעלמת מכל אדם:"
+ ],
+ [
+ "הציץ מרצה
כך הוא הלכה למשה מסיני:"
+ ],
+ [
+ "שורפין אותו לפני הבירה
בעזרה כדי לביישן שלא נזהרו מהטומאה:"
+ ],
+ [
+ "מעצי המערכה
שלא לבייש העני שאין לו עצים, א\"נ להכי לא יביא עצים משלו לעזרה שמא יחזיר הנותר, ויחשדוהו שגנב עצים מהקדש. ואי\"ל עכ\"פ הרי נהנה מהקדש, י\"ל לב ב\"ד מתנה כשהקדישו העצים שיהיה מותר להם להנות כך:"
+ ],
+ [
+ "והנותר
ר\"ל או הנותר מפסח טהור:"
+ ],
+ [
+ "או על גגותיהן מעצי עצמן
והא דתנן [ספ\"ג] דאפי' כביצה שורפה לפני הבירה, התם באורח, והכא בבעה\"ב:"
+ ],
+ [
+ "הציקנין
הקמצנין:"
+ ],
+ [
+ "הפסח שיצא
שיצא ביום י\"ד חוץ לחומת ירושלים [ואי אפשר לאורמי מתני' שיצא בליל ט\"ו מהבית שנאכל שם, דהרי גם בזה נפסל הפסח. ליתא, דהרי קתני שנשרף מיד, ואי בלילה, הרי אין שורפין קדשים ביו\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "תעובר צורתו
דמדאין פסולו בגופו, צריך שיפסל בלינה קודם שריפה:"
+ ],
+ [
+ "וישרף בששה עשר
ובט\"ו לא, דאין שורפין קדשים ביו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוחנן בן ברוקה אומר אף זה ישרף מיד לפי שאין לו אוכלין
ודוקא בנטמאו בעלים או מתו קודם זריקה, דלא אתחזי בשר לאכילה, והו\"ל כפסולו בגוף הפסח:"
+ ],
+ [
+ "העצמות
שאסור לשברם, להוציא מהם המוח, והמוח נעשה נותר וטעון שריפה:"
+ ],
+ [
+ "והגידין
מיירי בגיד הנשה החיצון, או מיירי בשמנו של גיד אפילו של פנימי, דאלו אינן אסורים מדאורייתא, ונעשה נותר מדאורייתא וטעון שריפה, משא\"כ גיד הנשה הטמון בפנימיות הירך, מדאורייתא אסיר, ויכול לזרקו מיד. ואילה\"ק ליתי עשה דפסח ולדחי ל\"ת דגיד, בקושית גיסי הרב המאה\"ג מו\"ה אלחנן שליט\"א, דנ\"ל כל שצורתו גרמה איסורו, אין בו עשה כלל [ועי' זבחים דצ\"ז ב']:"
+ ],
+ [
+ "כל הנאכל בשור הגדול
שכבר הוקשה בו כל הנאכל בו כבר כשהיה עגל:"
+ ],
+ [
+ "יאכל בגדי הרך
של פסח, ור\"ל מחשב אכילה ונמנין עליו, ומהו, ראשי וכו', והיינו דקמ\"ל תנא דאפילו הנהו מחשבו אכילה, ולהכי [לא] נקט איפכא כל שאינו נאכל בשור וכו':"
+ ],
+ [
+ "וראשי כנפים
הם קצוות [השולטער בלעטטער]:"
+ ],
+ [
+ "והסחוסים
[קנארפעל] שבאוזן ושבחזה וכדומה, ואלה נאכלין בשור גדול אם יבשלום הרבה:"
+ ],
+ [
+ "אבל המותיר בטהור
אינו לוקה, דניתק לעשה, דכתיב לא תותירו וגו' והנותר באש ישרף, מדסמיך שריפה ללא תותירו. ש\"מ דהשריפה הוא תקון ללא תותירו. וי\"א משום דלא תותירו הוא לאו שאין בו מעשה:"
+ ],
+ [
+ "והשובר בטמא
דרק בטהור חייבו רחמנא להשובר:"
+ ],
+ [
+ "אבר שיצא מקצתו
חוץ מהבית או החומה כלעיל סי' מ\"ג. דנאסר מה שיצא, והפנימי כשר ואיך יעשה, הרי עצם שיש עליו כזית בשר. אע\"ג שיצא אסור לשברו אפי' במקום שאין בשר:"
+ ],
+ [
+ "חותך
הבשר היוצא:"
+ ],
+ [
+ "וקולף
הבשר שבאותו עצם בחלק שלא יצא:"
+ ],
+ [
+ "עד שמגיע לפרק
[געלענקע], מקום שמחוברין שם העצם שבפנים עם העצם שיצא מקצתו:"
+ ],
+ [
+ "וחותך
ומשליך העצם היוצא אם אין בו מוח:"
+ ],
+ [
+ "ובמוקדשין
שאר מוקדשים שנפסלו ביוצא:"
+ ],
+ [
+ "קוצץ
מה שיצא:"
+ ],
+ [
+ "בקופיץ
[האקקע]:"
+ ],
+ [
+ "מן האגף
הוא במזוזה המקום שמקיש שם הדלת:"
+ ],
+ [
+ "כלחוץ
ואגף עצמו ג\"כ כלחוץ, וביצא לשם נפסל ביוצא:"
+ ],
+ [
+ "החלונות
חלל החלון שבכותל הבית, לעניין אכילת פסח, ושבחומת העיר שאסור לקדשים קלים להוציאן מירושלים, ושבחומת עזרה לקדשי קדשים. ואותן החלונות אין להן דלת ואגף:"
+ ],
+ [
+ "ועובי החומה
גג החומה. ואע\"ג דתנן במסכת מעשר שני [פ\"ג מ\"ח] דגגין לא נתקדשו, הכא מיירי בחומ' נמוכה, ששוה גגה לגובה קרקע העזרה:"
+ ],
+ [
+ "שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחר
פסח אחד:"
+ ],
+ [
+ "אלו הופכין
ר\"ל מותרין להפוך:"
+ ],
+ [
+ "הילך ואוכלין
דדוקא אדם אחד אסור לאכול בב' חבורות, אבל הפסח מותר לאכלו בב' חבורות:"
+ ],
+ [
+ "והמיחם באמצע
[הקעססעל] עם מים חמין שמוזגין ממנו יינם, רשאין לתנו בין ב' החבורות. ולא אכפת לן הפסק החבורות. ולרמב\"ם ה\"פ, ב' חבורות שאוכלים פסח א' או ב' פסחים בבית א', צריכין להתהפך, שלא יראו כחבורה אחת, ולפ\"ז גם צריכין להפסיק מה\"ט עם המיחם. ורבינו תוסי\"ט כתב שלשון הרמב\"ם לא משמע כן ור\"ל מדכתב היו המים וכו' ע\"ש. אולם לפע\"ד משם ראיה להיפך, דהרמב\"ם דמצריך היקף במקצת [עי' רכ\"מ שם] אהא קאמר שפיר היו המים כו' רצונו לומר אם זהו ההיקף במקצת שעשו:"
+ ],
+ [
+ "כשהשמש
שהוא מחבורה א' ומשמש גם לחבורה הב':"
+ ],
+ [
+ "עומד למזוג קופץ את פיו
סוגר פיו, ואינו אוכל מה שכבר בפיו, דאל\"כ אוכל פסחו בב' מקומות:"
+ ],
+ [
+ "ומחזיר את פניו
לצד חבורתו, שלא יחשדוהו שאוכל בחבורה האחרת [ותמהני, שמש עניא מה קעביד דלחשדוהו, וכי המודר מלאכול משל חבירו, אסור לשמשו כשיאכל, שמא יחשדוהו שאוכל עמו], ולולא מסתאפינא נ\"ל דר\"ל דאחר שסגר את פיו שלא יטעה ללעוס ולאכול מה שבפיו בחבורה האחרת, מחזיר פניו, רוצה לומר מדיושב ואחוריו אל החבורה האחרת, כשרוצה למזוג להם, סוגר פיו ואחר כך מחזיר פניו אליהם, ומוזג להם:"
+ ],
+ [
+ "והכלה
שבושה לאכול לעיני כל:"
+ ],
+ [
+ "הופכת את פניה ואוכלת
ולא חיישינן שמא שוב תתהפך אח\"כ ותאכל קצת שלא בהחזרת פנים, ונמצאת אוכלת הפסח בב' מקומות, ליתא, דהרי מתביישת לאכל לעיני החבורה, משא\"כ אדם אחר אסור להתהפך מה\"ט כך נ\"ל:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ושחט עליה אביה
ולא אמרה תחילה אנה תאכל:"
+ ],
+ [
+ "תאכל משל בעלה
דמסתמא דעתה על של בעלה:"
+ ],
+ [
+ "הלכה רגל ראשון לעשות בבית אביה
שכך נהגו אחר הנשואין, לילך ולעשות שמחת יו\"ט אצל אביה:"
+ ],
+ [
+ "תאכל במקום שהיא רוצה
ר\"ל במקים שהיתה רוצה בשעת שחיטה, דאל\"כ אין ברירה בדאו', ואסור' מלאכול בשתיהן. וקמ\"ל דבלא ביררה, לא אמרינן דמסתמא ניחא לה בשל בעלה. ומיירי נמי באינה רגילה לילך לבית אביה, דאם רגילה מסתמא ניחא לה בשל אביה. ונ\"ל דמה\"ט נקט נמי התנא סתמ', דתאכל במקום שהיא רוצה, ר\"ל במקום שיש הוכחה מבוררת שרוצה שם, דהיינו בין שהחליטה מתחילה לאכל שם, או ברגילה לילך לשם או לא:"
+ ],
+ [
+ "יתום
יתום קטן:"
+ ],
+ [
+ "ששחטו עליו אפטרופסין
ר\"ל ב' אפטרופסין:"
+ ],
+ [
+ "יאכל במקום שהוא רוצה
אף שלא בירר בשעת שחיטה, דמן התורה א\"צ קטנים להמנות כלל על הפסח ואעפ\"כ אוכלין, דמ\"ש תורה שה לבית אבות, משמע מכל מקום, שיאכלו אף שלא נמנו [עי' ר\"ן נדרים לו\"א]:"
+ ],
+ [
+ "לא יאכל משל שניהן
לא מזה ולא מזה, רק כשהתרצו יחד מאיזה יאכל:"
+ ],
+ [
+ "לא יאכל משל רבו
דלא ניחא לרבו שיאכיל פסחו להצד חירות שבו:"
+ ],
+ [
+ "האומר לעבדו
נ\"ל דהא דלא נקט שלוחו, דקמ\"ל אף בעבד, דרגיל להכיר טפי בהי ניחא לרבו לא אמרינן דלהכי לא פי' רבו דעתו, מדסמך את עצמו שעבדו מכיר באיזה רגיל, אלא אמרינן מדלא פי' התרצה בכל מה שיעשה העבד:"
+ ],
+ [
+ "יאכל
אף דרגיל במין האחר:"
+ ],
+ [
+ "יאכל מן הראשון
מתניתן מיירי במלך שאמר לעבדו, אבל באדם אחר, דוקא ברישא שלא שחט רק אחד, יש לומר מדלא פי' איזה ישחט, על העבד סמיך, משא\"כ בשחט עבד ב' פסחים, ליכא למימר הכי, ומדאין ברירה אסור בשתיהן. אבל במלך, מדיש לו רוב מעדנים, אינו מקפיד איזה יאכל ולא סמך כלל על דעת העבד, רק על איזה שיזדמן לשחוט ראשון, להכי יאכל מהראשון, אף שהעבד מסופק היה. או י\"ל דמשו\"ה הקילו גבי מלך, כיון דהא דבדאורייתא אין ברירה מדרבנן הוא, להכי משום שלום מלכות, שלא יכעס, לא גזרו בי' רבנן:"
+ ],
+ [
+ "שכח מה אמר לו רבו
אם גדי או טלה:"
+ ],
+ [
+ "וטלה שלי
ואין בזה ענין לברירה, מדכבר מבורר הדבר אלא שהוא אינו יודע וכדאמרינן [ביצה ל\"ח א'] וכבר בא חכם, ובש\"ס אמרינן, שהולך אצל מוכר בהמות שרבו רגיל אצלו, ורוצה בתקנת רבו, ויאמר המוכר אם גדי אמר רבך, גדי שלו וטלה שלך [על מנת שאין לרבך רשות בו, דאל\"כ מה שקנה עבד קנה רבו], וכן יאמר גם כן להיפך:"
+ ],
+ [
+ "ופטורין מלעשות פסח שני
דשניהן כשרין הן רק אנן לא ידעינן מי לזה ומי לזה [ונ\"ל דמדלא קאמר סתם ופטורין מלעשות פסח, אין לדייק דדוקא מפסח שני פטורין, הא בפסח ראשון רשאין להביא אחר כשיש עוד פנאי להביאו, דמ\"ש דכיון דנפטר כל אחד מהן בחד מהנך, ואכילת פסחים אינו מעכב [כש\"ס ע\"ח ב'] א\"כ אינו יכול להביא אחר מחשש חולין בעזרה, אלא לרבותא נקט פסח שני, דלא מבעיי' פסח ראשון אחר דאסור להביא דהרי משנשחטו ב' הספיקות אסורין למשוך ידן מהם ולהמנות על אחר [כמ\"ט פ\"ט] אבל פסח שני סד\"א דהו\"ל כנאנס ולא עשה הראשון יעשה שני כלקמן רפ\"ט קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "האומר לבניו
קודם עלותו לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלם
ונתכוון האב לזרזן למצוה, שיכבד הזריז לעשותו ראש, לזכות לאחיו על ידו:"
+ ],
+ [
+ "כיון שהכניס הראשון ראשו ורובו זכה בחלקו ומזכה את אחיו עמו
נ\"ל דלמ\"ד שה לבית אבות דאורייתא [כגיטין דכ\"ה], הכי פירושו, דעכ\"פ צריך האב לזכות לכולן בתחילה עליו, דאל\"כ הרי נאכל שלא למנוייו:"
+ ],
+ [
+ "עד שיזרוק עליו את הדם
דוקא להמשך ממנו, אבל להמנות עליו מודה דעד שישחט:"
+ ],
+ [
+ "הממנה עמו אחרים בחלקו
בחלק שיש לו בהפסח:"
+ ],
+ [
+ "רשאין בני חבורה ליתן לו את שלו
ר\"ל דרשאין לומר לו טול חלקך וצא, דאין אנו רוצים שיתערב זר בינינו, דהרי פסח מותר לאכלו בב' חבורות:"
+ ],
+ [
+ "זב שראה שתי ראיות
דצריך ז' נקיים וא\"צ קרבן:"
+ ],
+ [
+ "שוחטין עליו בשביעי
של ז\"נ שלו ודוקא בטבל כבר ולא העריב שמשו, אבל בלא טבל, לא, דשמא יפשע ולא יטבול ומה\"ט לא נקט נמי נדה, דהרי טבילתה בלילה ושמא לא תטבול. מיהו טמא מת, אפי' טבל והוזה, כל שלא העריב שמשו, נדחה לפסח שני:"
+ ],
+ [
+ "ראה שלש
דאז חייב גם כן להביא קרבן בח' שלו:"
+ ],
+ [
+ "שוחטין עליו בשמיני שלו
אף שתולה בדעת אחרים שיקריבו קרבנו. ודוקא שמסר קרבנותיו כבר לב\"ד, אף שלא הוקרבו עדיין, חזקה שיקריבום הב\"ד עוד היום:"
+ ],
+ [
+ "שומרת יום כנגד יום
עי' בהקדמתי לטהרות סי' כ\"ז וסי' ע', דברוא' יום א' או ב' בי\"א יום שבין נדה לנד', טובלת למחר וסופרת יום ההוא בטהרה, וכשתעריב שמשה, טהורה:"
+ ],
+ [
+ "שוחטין עליה בשני שלה
אף שהוחזקה קצת לראית, טפי מזב:"
+ ],
+ [
+ "והזבה
ר\"ל בראתה ג' ימים בי\"א יום הנ\"ל, שאז זבה היא וצריכה ז' נקיים, וחייבת להביא קרבן ביום הח':"
+ ],
+ [
+ "שוחטין עליה בשמיני
נ\"ל דמדקתני סתמה משמע גם בפסח שני, ולפ\"ז קמ\"ל הכא גם באשה, אף דבשני, נשים רשות [כרמב\"ם פ\"ז ה\"ג מק\"פ], או נ\"ל דקמ\"ל אף דבליל שאחר שמיני שלה, יתחילו ימי נדתה, והרי אז רגילה לראות דם, דמדאמרה תורה על ימי זיבה שהן בלא עת נדתה, ש\"מ דז' ימי נדה הן עת נדתה ורגילה לראות בהן, אפ\"ה שוחטין עליה. [אב\"י כוונת רבינו הגדול בפי' הא' היא שיכולה לעשות אפי' בפסח שני חבורה שכולה נשים, ועל זה הראה על הרמב\"ם עי\"ש, ועי' לח\"מ שם פ\"ה ה\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "האונן
כל יום המיתה של א' מז' קרובי האדם, אביו ואמו, אחיו ואחותו, בנו ובתו, ואשתו, הוא אונן דאו' ואסור לאכול קדשים, ולילה של אחריו הוא אונן מדרבנן, ויום חבורה שאינו יום מיתה, נמי מדרבנן, ולילה שלאחריו מותר [זבחים ד\"ק ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "והמפקח את הגל
ר\"ל מי שפתח גל אבנים שנפל על אדם, שיש לחוש שימצאנו מת. ויהי' הפותח טמא למפרע:"
+ ],
+ [
+ "שהן יכולין לאכול כזית שוחטין עליהן
דאונן כיון דאנינות לילה רק מדרבנן, במקום כרת לא גזרו, ומפקח גל, נמי חזקת טהרה יש לו:"
+ ],
+ [
+ "שמא יביאו את הפסח לידי פסול
דאונן שמא בטרדתו יטמא למתו, ואף לאחר קבורה, שמא יזכיר א\"ע אח\"כ שנטמא. ומפקח גל שמא ימצאנו מת, ויטמא למפרע, וחולה וזקן שמא יתחלשו ולא יאכלו כזית, ויושב בבית אסורין, מיירי בבית אסורין של עכו\"ם, דאפשר דמשקרי בהבטחתם. ומיירי נמי שהאסורין הוא חוץ לירושלים. שאי אפשר להוציא הבשר לשם, אבל באסורין של ישראל, והם הבטיחוהו להוציאי בערב, או שהאסורין של עכו\"ם אבל הוא תוך ירושלים, אפי' לשחוט עליהן בפ\"ע שרי:"
+ ],
+ [
+ "לפיכך אם אירע בהן פסול
הפסולים שזכרנו:"
+ ],
+ [
+ "פטורין מלעשות פסח שני
דבשעת זריקה כשר היה:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן המפקח בגל שהוא טמא מתחלתו
דמדמצאוהו מת, לא חיישינן שמא בשעת שחיטה חי היה. מיהו בגל ארוך כל כך עד שאפשר שלא האהיל אז עדיין עליו, פטור:"
+ ],
+ [
+ "ואין עושין חבורת נשים ועבדים וקטנים
לאכילת פסח, דנשים ועבדים יחד לא, משום זנות, ועבדים וקטנים יחד לא, משום משכב זכור, וקטנים לחודא נמי לא, דמדאינן בני דעת שמא יפסלוהו, אבל ביש בהן דעת והגיעו לעונת נדרים, וכמו כן נשים או עבדים כל חד לחודייהו שרי:"
+ ],
+ [
+ "אונן טובל ואוכל את פסחו לערב
דאנינות לילה דרבנן, ובמקום כרת לא גזרו וא\"ת ויהיה נמי דאורייתא ניתא עשה דאכילת פסח ונדחי ל\"ת דאונן, י\"ל כיון דאין אכילת פסח מעכבת הו\"ל כאכילת שאר קדשים דנמי מצוה ואפ\"ה גלי רחמנא דאינה דוחה לאנינות. אמנם טבילה צריך, דלמא הסיח דעתו ונטמא בשאר טומאות. אבל אם וודאי הסיח דעתו צריך כל אדם הזאה ג' וז' [כיומא ד\"ל ע\"ב] מיהו לערב דקתני אטבילה נמי קאי, דאי יטבול ביום, הרי עדיין נשאר באנינותו ושמא יסיח דעתו אחר שטבל ויתטמא בטומאת ערב:"
+ ],
+ [
+ "השומע על מתו
ששמע שמת לו מת שחייב להתאבל עליו, והו\"ל ביום שמוע' אונן דרבנן:"
+ ],
+ [
+ "והמלקט לו עצמות
רגילים היו לקבור תחלה בקרקע לחה, כדי שיתעכל הבשר מהר, ואח\"כ קוברין העצמות אצל האבות במקום נכבד, או מעלין העצמות לא\"י, וביום שלוקטין אחרים העצמות של אביו ואמו, חייב להתאבל כל היום ההוא מדרבנן:"
+ ],
+ [
+ "טובל ואוכל בקדשים
לערב, דאפילו ביום שרי מדאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר
וצריך הזאת ג' וז'. וא\"ת הרי הו\"ל מקולי ב\"ש ומחומרי ב\"ה ואיך לא נמנה בפ\"ד דעדיות, י\"ל כיון דאית בה נמי קולא לב\"ה דפטור מכרת כשלא עשה פסח ראשון א\"כ י\"ל כדאיתשיל בבהמ\"ד בכה\"ג איתשיל [כחולין נ\"ב ב'] [ונ\"ל דלהכי קאמר \"כל הפורש מערלה\", ולא קאמר כל שהערלה פרשה ממנו, לאשמעינן דבגר מיירי, ופירש מלהיות שוב ערל, דעכו\"ם אפילו נמול נקרא ערל, [כנדרים פ\"ג מי\"א], דדוקא בגר חיישינן שמא יטמא לשנה הבאה, ויסבור כמו שאשתקד הועיל לו הטבילה לכל טומאותיו שמקודם, כמו כן השתא, ולא יהיה יודע שאשתקד עכו\"ם היה, שאינו מקבל טומאה, והשתא נתגייר ומקבל טומאה, אבל ישראל שמל את עצמו, אף על גב שצריך ג\"כ טבילה, ככל ישראל שצריכים טבילה קודם לרגל [כביצה פ\"ב מ\"ב] אפ\"ה א\"צ הזאת ג' וז', ולא גזרינן ישראל אטו עכו\"ם:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מי שהיה טמא או בדרך רחוקה ולא עשה את הראשון
פסח ראשון:"
+ ],
+ [
+ "אם כן למה נאמר טמא או שהיה בדרך רחוקה
דלכתוב רחמנא איש אשר לא יכול לעשות פסח ראשון יעשה השני, והכל בכלל:"
+ ],
+ [
+ "שאלו
טמא ודרך רחוקה:"
+ ],
+ [
+ "פטורין מהכרת
בהזידו ולא עשו השני, פטורין, דהרי הכתוב פטרן מראשון:"
+ ],
+ [
+ "ואלו
שאר אנוסים:"
+ ],
+ [
+ "חייבין בהכרת
בהזידו ולא עשו השני:"
+ ],
+ [
+ "מן המודיעים ולחוץ
מודיעים היא עיר שרחוקה מירושלים ט\"ו מיל, דכך שיעור מהלך אדם בינוני מהנץ החמה עד זמן שחיטת הפסח בין הערביים:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר אומר מאיסקופת
[שוועללע]:"
+ ],
+ [
+ "אמר ר' יוסי לפיכך נקוד על ה'
שבמלת רחוקה שכתוב בפרשה זו:"
+ ],
+ [
+ "אלא מאיסקופת העזרה ולחוץ
דכל ניקוד למעט בא, כלומר סמי מכאן האי תיבה. וי\"א מדכתב רבה על הנקודה דרשינן הכתב, כאילו כתיב \"רחוק\" דר\"ל איש רחוק ואין דרך רחוק, ר\"ל שמרוחק ע\"י טרדותיו או ע\"י חולשתו שא\"י לרוץ לבוא לשם קודם שקיעת החמה, אמרה תורה שא\"צ שישלח אחר לשם ע\"י סוס להקדים לשחוט הפסח בעבורו:"
+ ],
+ [
+ "והשני אינו טעון הלל באכילתו
תנא ושייר ביקור, שיהיה מוכן ד' ימים קודם יום שחיטה, ושנשחט בג' כתות, דשניהן אינן רק בראשון ורק ראשון דוחה טומאה:"
+ ],
+ [
+ "ודוחין את השבת
אבל טומאה אינה נדחה מהשני, דמפני טומאה דחיתו ואיך יחזר ויעשהו בטומאה מיהו שייר גם בבבא זו שבירת עצם ונותר, דשייך בתרווייהו:"
+ ],
+ [
+ "הפסח שבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבין וזבות
דבזיבה אפילו צבור נדחין לפסח שני. [וכתב אאמ\"ו ע\"ר הגאון זצוק\"ל דנשמט במשנתינו מצורע, מדבל\"ז אי אפשר שיאכל, דהרי פסח נאכל רק לפנים, ומצורע אסור לכנס]:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר פוטר אף על ביאת מקדש
בנכנסו זבין וזבות וכו' למקדש בשעת הקרבת פסח הבא בטומאה פטורין:"
+ ],
+ [
+ "פסח מצרים מקחו מבעשור
בי' לחודש. ואף דפסח דורות נמי טעון בקור ד' ימים, עכ\"פ א\"צ ללקחו ד' ימים קודם שחיטה, ובבקרו מוכר סגי:"
+ ],
+ [
+ "ופסח דורות נוהג כל שבעה
ה\"ק וחמוצו אינו נוהג רק יום א', ופסח דורות אסור בחמץ כל ז'. והא דנקט כולהו בפסח מצרים, ורק לעניין חמץ נקט פסח דורות, ולמה לא נקט כולהו בפסח מצרים, או כולהו בפסח דורות. נ\"ל דנקט בכל חד מה שכתוב בו בפירוש ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "ותמורת הפסח אינה קריבה
ר\"ל שמעתי מרבותי, שיש תמורת הפסח שנקרבת היא עצמה שלמים, ויש תמורת פסח שאינה קריבה, רק תרעה עד שתומם, ויביא אז בדמיה שלמים. וה\"ה דהוה מצי למימר יש פסח קרב שלמים ויש פסח וכו', רק קמ\"ל דאפי' תמורה איכא דלא קרבה, ולא אמרינן תמורה מתחלתה שלמים היתה:"
+ ],
+ [
+ "ואין לי לפרש
שכחתי איזה שאמרו שדינו כך ואיזה כך:"
+ ],
+ [
+ "הפסח שנמצא קודם שחיטת הפסח
שאבד הפסח, והפריש אחר תחתיו, ונמצא הראשון קודם שחיטת השני:"
+ ],
+ [
+ "ויקח בדמיו שלמים
דמדעומדין שניהן לפניו בשעת שחיטה, הו\"ל אותו שלא שחטו, כדחהו בידים, ולהכי לא יקריבנו עוד:"
+ ],
+ [
+ "וכן תמורתו
בהמיר בפסח זה אח\"כ גם כך דינו:"
+ ],
+ [
+ "אחר שחיטת הפסח
ר\"ל אם נמצא הנאבד אחר שחיטת השני:"
+ ],
+ [
+ "קרב שלמים
דהרי לא נדחה בידים:"
+ ],
+ [
+ "או זכר בן שתי שנים
והתורה אמרה זכר ובן שנה:"
+ ],
+ [
+ "ויפלו דמיו לנדבה
שיטילו דמיו לתיבה שהיה בעזרה, להקריב מעות שבתוכו עולות נדבה, כשהמזבח, פנוי:"
+ ],
+ [
+ "המפריש פסחו ומת
ונשאר פסח בלי בעלים:"
+ ],
+ [
+ "הפסח שנתערב בזבחים
ר\"ל שנתערב עם אשם ועולה יחד:"
+ ],
+ [
+ "ובדמי היפה שבהן ממין זה
דשמא היפה עולה היה, או פסח, או אשם [ולהכי לא הזכירה המשנה שיביא כדמי היפה, רק ב' פעמים, משום דא' מהג' שהיה וודאי יפה, פשיטא שצריך להביאו יפה כבתחילה, ולא שייך גביה הא דתני בסיפא שיפסיד המותר מביתו]:"
+ ],
+ [
+ "נתערב
הפסח:"
+ ],
+ [
+ "בבכורות
דמתן דם פסח ובכור שוין, ושניהן א\"צ תנופת חזה ושוק, וסמיכה ונסכים:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר אם חבורת כהנים יאכלו
כל התערובות בליל פסח, ואעפ\"י שממעט זמן אכילת בכור שנאכל לב' ימים ולילה א', ועכשו נפסל מחצות. ר\"ש ס\"ל מביאין קדשים לפסול. מיהו לרבנן דינו כפסח שנתערב בזבחים לעיל שירעו ושכשיוממו מביא כדמי היפה שבהן ב' בהמות לשלמים, והבהמות שהוממו גופויהו, אוכלן בתורת בכור בעל מום. ונ\"ל דכ\"ש במעשר רק נקט בכור לרבותא דל\"ג בכהנים אטו ישראל. ענ\"ל דלר\"ש צריך לשחוט כולם. קודם לתמיד וימרס בדמן עד אח\"כ [כפ\"ח מ\"ג] דאל\"כ הרי עובר על עשה דהשלמ':"
+ ],
+ [
+ "ואמרה לאחר צא ובקש ושחוט עלינו
את האבוד כשתמצאנו:"
+ ],
+ [
+ "והם אוכלים עמו משלו
מדעשוהו שליח, ושלהן ישרף מדנשאר בלי בעלים:"
+ ],
+ [
+ "הם אוכלין משלהן
דהרי חזרו מהשליחות קודם שחיטת האבוד:"
+ ],
+ [
+ "והיא אוכל משלו
מדלא עשאן שלוחים לשחוט עליו:"
+ ],
+ [
+ "ושלהן יצא לכית השריפה
דשמא נשחט אחר שחיטת האבוד:"
+ ],
+ [
+ "ופטורין מלעשות פסח שני
דממ\"נ באותו שנשחט ראשון יצאו, ואכילה לא מעכב:"
+ ],
+ [
+ "אמר להן
אחד מבני החבורה אמר להחבורה בשעה שיצא לבקש, אם וכו', והם לא עשאוהו שליח:"
+ ],
+ [
+ "הן אוכלין משלה
דהרי לא עשאוהו שליח שישחוט:"
+ ],
+ [
+ "והוא אינו אוכל עמהן
דשמא שלו נשחט ראשון:",
+ "דשמא שלהן נשחט ראשון:"
+ ],
+ [
+ "אמר להן
אם אחרתי וכו':"
+ ],
+ [
+ "ואמרו לו
כשתמצא האבוד שחטהו עלינו:"
+ ],
+ [
+ "ואם אין ידוע איזה מהן נשחט ראשון שניהן יוצאין לבית השריפה
וממ\"נ פטורים מפסח שני:"
+ ],
+ [
+ "אינן אחראין זה לזה
אין משגיחין איזה נשחט ראשון, והוא אוכל משלו והן משלהן:"
+ ],
+ [
+ "שתי חבורות שנתערבו פסחיהן
קודם שחיטה, והרי אין פסח נאכל אלא למנוייו:"
+ ],
+ [
+ "אלו מושכין להן אחד
מן ב' הפסחים:"
+ ],
+ [
+ "אחד מאלו בא לו אצל אלו
ר\"ל א' מחבורה זו בא אצל חבורה האחרת, משום שאסור להמשך כל החבורה מפסחם:"
+ ],
+ [
+ "וכך הם אומרים
ר\"ל כל חבורה אומרי' להיחיד שבא אצלם אם וכו':"
+ ],
+ [
+ "אם שלנו הוא הפסח הזה
שמשכנו לנו:"
+ ],
+ [
+ "ואם שלך הוא הפסח הזה ידינו משוכות משלנו ונמנינו על שלך וכן חמש חבורות של חמשה חמשה ושל עשרה עשרה
שנתערבו פסחיהן, אז י' בני אדם שבכל חבורה וחבורה מתחלקין לי' הפסחים, ונעשו י' חבורו' חדשו', ובכה\"ג כל פסח ופסח ישאר עכ\"פ א' מבעליו הראשוני' עליו. אבל אם אנשי חבורה אחת פחותה ממניין הפסחים, כגון שנתערבו ה' פסחים, וחבורה אחת מהן של ד' בני אדם, אי אפשר להם בתקון זה, ואז צריכה אותה החבורה הקטנה להמנות עמם א' מהשוק, כדי שיהיו מספר אנשיה כמניין הפסחים:"
+ ],
+ [
+ "וכן הם אומרים
כשמשכו כל חבורה חדשה פסח א', אומרי' ד' שבכל חבורה להחמישי, אם שלנו הוא הפסח הזה וכו', וחוזר היא וג' מהחבורה ואומרים להאחר כך, וכן לכל הה' וכן בכל חבורה וחבורה:"
+ ],
+ [
+ "שנים שנתערבו פסחיהם
ראובן ושמעון:"
+ ],
+ [
+ "זה מושך לו אחד
פסח א':"
+ ],
+ [
+ "זה ממנה עמו אחד מן השוק
שאומר להאורח כל מקום שהוא פסח שלי תהא נמנה עליו, ולהכי צריך לאורח, כדי שכשימשוך ידיו מפסחו אח\"כ, לא ישאר פסחו בלי בעלים:"
+ ],
+ [
+ "זה בא אצל זה
ראובן נלווה על האורח שבירר לו שמעון: נה*) ושמעון נלווה אל האורח שבירר לו ראובן:"
+ ],
+ [
+ "וכך הם אומרים
ראובן ושמעון כל אחד להאורח שבא אצלו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ערבי פסחים סמוך למנחה
ר\"ל קודם למנחה קטנה, והיא בט' שעות ומחצה, וסמוך לה היינו בתחלת שעה י', שהוא תחלת רביעית האחרון של יום:"
+ ],
+ [
+ "לא יאכל אדם
מצה עשירה, אבל שאר מצה אסור אפילו מהבוקר, ופירות ובשר וכדומה, מותר כל היום רק לא ימלא כריסו מהן [תע\"א]:"
+ ],
+ [
+ "עד שתחשך
כדי שיאכל מצה לתיאבון, ומה\"ט אסור נמי במצה כל היום, דבמצה שיוכל לצאת בה בלילה החמירו טפי כדי שיאכלנה בלילה לתיאבון. מיהו מצה שנתבשלה עד שנתמעכה ונימוחה, [כמצה ברייא], או [מצה קלעסכען], מותר לאכלן בע\"פ, אבל מצה מטוגן, [כמצה לאקשען, וקוגעל] או [פאנקוכען] שנעשה ממצה [רייביכס] או ממצה שרוייה, אסורים בע\"פ [פרי מגדים שם]. מיהו מרור מדהו\"ל בזה\"ז בלילה רק מדרבנן, שרי ביום, ויש אוסרים. ויין מעט אסור, ומרובה שרי דמרובה גריר תאות המאכל [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ואפילו עני שבישראל
שאין דרכו להסב, גם אין לו כרים להסב עליהן [תע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "לא יאכל עד שיסב
ישב על מטה או ספסל, ויסמוך על צד שמאל בשעת אכילת מצה ושתיית ד' כוסות, אבל מרור א\"צ הסיבה [תע\"ה]. ומי שהוא אבל, צריך הסיבה, וישנה מעט, וילבש קיטל בלי כסף [ח\"י תע\"ב סק\"ה ולמג\"א וט\"ז שם פטור מהסיבה]. ובן אצל אביו, י\"א צריך וי\"א א\"צ הסיבה. ותלמיד אצל רבו א\"צ הסיבה. ואשה א\"צ הסיבה, חוץ מאשה חשובה, ולדידן כולן חשובות [ונ\"ל ראיה מח\"מ סי' ס\"ב], ואפ\"ה אין נוהגות להסב, דסומכין על ראבי\"ה דבזה\"ז אין חיוב להסב. וכל הצריך הסיבה ואכל או שתה בלא הסיבה, לדידן שאין דרכנו בהסיבה א\"צ לחזור לאכול ולשתות בהסיבה, די\"א דבארצינו פטורים מה\"ט מהסיבה, ואף דלא קיי\"ל כן, עכ\"פ בדיעבד יצא [תע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ולא יפחתו לו
אפילו לאשה [שם]:"
+ ],
+ [
+ "מארבע כוסות של יין
כנגד ד' לשונות שנזכרו בגאולת מצרים, והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי, [ונ\"ל שמרמזים לד' חסדים שנעשו להם בגאולת מצרים, והוצאתי, כנגד סבל פרך \"הגוף\", והצלתי כנגד \"מממונם\" שנצלו ממצרים תחת עבודתם שם רד\"ו שנים, וגאלתי תחת \"כבודם\" שנתגדל כשנענשו מצרים על ידן ויצאו הם ביד רמה, ולקחתי כנגד רווח \"הרוחני\" שהשיגו כשלקחם הקב\"ה לו לעם ונתן להם התה\"ק, ולכן ראוי שישאו כוס ישועות על כל חסד וחסד לבד]:"
+ ],
+ [
+ "ואפילו מן התמחוי
ר\"ל אפילו עני שבעניים שמתפרנס מהתמחוי, אם לא נתנו לו מהצדקה מחוייב לעשות מלאכה, או למכור מלבושו לצורך ד' כוסות [שם]. ותמחוי הוא קערה שרגילין היו לחזור בה בכל יום ונותנין בה הבעלי בתים כל א' מעט תבשיל מקדירתו, לפרנס בה העניים:"
+ ],
+ [
+ "מזגו לו
[איינשענקען] [ומלת מזג דומה בקריאתו למלת מסך שפירושו [מישען]. מפני שערבו מים ביינם בשעת שתייה. ונ\"ל דלהכי קאמר מזגו דמשמע שאחרים מוזגים, דקמ\"ל דלא ימזוג הב\"ב בעצמו, רק אחר, דרך חירות [כרמ\"א תע\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "כוס ראשון
ושיעור כל כוס צריך שיחזיק רביעית הלוג, שהוא כשיעור ביצה ומחצה. וישערנו כך, יטול קדירה מלא מים, ויריקנו לתוך כלי אחר, ויתן לתוך הקדירה הרקנית ג' ביצים, ויחזיר המים עליהן, נמצא שהנותר מהמים בכלי האחר, הוא כשיעור ג' ביצים, וכשיחלוק המים, יהיה כל חלק רביעית. וי\"א שממלא ב' קליפות ביצים בינונים, הוא ג\"כ שיעור רביעית. מיהו טעימת כל כוס, של ג' הראשונים סגי ברובו של רביעית, חוץ מכוס ד' צריך לשתות רביעית שלם, מדצריך ברכה אחרונה [תע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים מברך על היום
ר\"ל אומר קידוש:"
+ ],
+ [
+ "ואח\"כ מברך על היין
בורא פה\"ג. משום דתחלה בא היום ואח\"כ היין, ותו דיום גורם ליין שיבא:"
+ ],
+ [
+ "ואחר כך מברך על היום
דתדיר קודם לשאינו תדיר, ותו דיין גורם לקידוש. שיאמר. ובמקדש על הפת ג\"כ פליגי מה\"ט, ובכולהו קיי\"ל כב\"ה:"
+ ],
+ [
+ "הביאו לפניו
לא פי' התנא מה הביאו, וסמך על מה דסיים, מטבל בחזרת, ור\"ל הביאו לפניו מיני ירקות, כדי שישאל התינוק, מדאין דרך להביא ירקות קודם בציעת הפת והבע\"ב מטבל וכו':"
+ ],
+ [
+ "מטבל בחזרת
ר\"ל אפילו אין לו ירק אחר רק חזרת שיאכלנו אח\"כ לשם מצוה עם המצה, אפ\"ה יטבלנו ויאכלנו השתא ג\"כ להיכירא דתנוקת וכלעיל, ואז, על אכילה דהשתא, יטבל ויברך על אכילת מרור אבל לא בפה\"א מדאינו נאכל חי, וטיבול שני יאכל בלא ברכה [מג\"א תע\"ה סק\"י, ולח\"י, אטיבול ראשון יברך בפה\"א ועל אכילת מרור]. מיהו אם יש לו שאר ירקות, עדיף טפי שיאכל בטיבול ראשון שאר ירקות. ושיעור אכילת מצה, כזית, דהיינו כחצי ביצה, וכמו כן במרור, וימעך החלל שבירק, כדי לשער יפה [תפ\"ו]. וכשישתה מעט מים חמין אחר אכילת המרור, יסיר חריפת המרור מפיו כרגע [פסחים קט\"ז א', וכן אני רגיל לעשות]. וחולה או זקן שאינו יכול לאכול מרור כשיעור, לא יברך עליו. ובאינו יכול לאכול מצה קשה, יטחון המצה ויאכל פרורים כשיעור זית [קס\"ח ס\"י], וטוב יותר לשרותה שלימה במים, ויאכלנה קודם שתהיה נמוחה [תס\"א ס\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "עד שמגיע לפרפרת הפת
נ\"ל דמלת \"עד\" לשון טרם הוא, כמו עד שאתה מזהירני על בני, הזהיר בני עלי [ספרי פרשת פנחס] וכ\"כ עד שתשאלני וכו' [ב\"ק נ\"ה א'], וה\"נ בבא אחריתא הוא, וה\"ק טרם וסמוך שיגיע לפרפר את הפת [כך הגירסה נכונה], ר\"ל קודם שרוצה לשבר הפת, כמו שנוהגין לשבר מצה האמצעית מדנקראת לחם עוני, ודרכו של עני בפרוסה [כפסחים קט\"ו ב'], אז הביאו לפניו וכו':"
+ ],
+ [
+ "הביאו לפניו מצה
ג' מצות, דהיינו ב' ללחם משנה שצריך בשבת ויו\"ט [כשבת קי\"ז ב'] שיברך על העליונה המוציא, ואחד פרוסה מניח באמצע בין השנים, שיברך עליה על אכילת מצה. והא דקאמר הביאו לפניו. ה\"ט משום שעקרו השולחן אחר הקידוש וסלקוהו מלפני בעל הבית כדי שישאל התינוק, לכן קאמר דהשתא לאמירת הגדה החזירוהו [תע\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "וחזרת
[מעעררעטטיג], וי\"א [לאטיך], ולח\"י [קאפף זאלאט]:"
+ ],
+ [
+ "וחרוסת
שעושין מתאנים או תפוחים מרוסקים זכר לטיטת ומשימין בתוכי קנמון חתוך לפתילות דקות זכר לתבן, ואגוז זכר לישראל שנמשלו לאגוז, שנתרסקו בתוך הטיט [תע\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ושני תבשילין
כנגד פסח וחגיגה. ונהגו בעצם של זרוע, וכזית בשר בראשו צלי, וביצה צלויה [שם]:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שאין חרוסת מצוה
דאינו בא רק לבטל טעם חריף שבמרור שמזיק לגוף:"
+ ],
+ [
+ "מצוה
שנעשה מתפוחים, זכר לטיט וזכר לאילני תפוח, שהיו יולדות שם בניהם בשדה מיראת המצריים, ויולדות שם בניהם בלי עצב, ולר\"א בר צדוק צריך לברך עליו אקבו\"צ על אכילת חרוסת. ולא קיי\"ל כן:"
+ ],
+ [
+ "ובמקדש
כלומר ובזמן שביהמ\"ק קיים:"
+ ],
+ [
+ "היו מביאים לפניו גופו של פסח
ר\"ל גם גוף הפסח צלוי הביאו אז לפניו:"
+ ],
+ [
+ "וכאן הבן שואל אביו
נ\"ל דמלת \"כאן\", ר\"ל אע\"ג שכבר היה יכול לשאל כשאכלו ירק קודם הסעודה, חכם באחור ישבחנה, להמתין בשאלתו, דאולי יפרשו לו השנוי, או אולי יראה עוד שנויים וישאל על הכל ביחד, וכשרואה שמוזגין כבר הכוס לשתות ולא פרשו לו. אז שואל על הכל מה נשתנה [ואולי גם לזה רמז רש\"י במ\"ש אם היה הבן חכם, מלבד הכוונה הפשוטה דבאינו חכם אשתו שואלתו, כש\"ס]. וגם מסידור שאלתו בהשכל, שמוה בפה חכם, שבתחלה שאל על מצה, מרור, וכולו צלי, וזה כסדר שהביאום לפניו, וכסדר אכילתן אח\"כ [וכמ\"ג], ואח\"כ שואל על הטפלים, כטיבול והסיבה:"
+ ],
+ [
+ "הלילה הזה כולו צלי
בזמן המקדש שאל כך, ומתניתין כבן תימא דס\"ל דגם חגיגה נאכלת צלי:"
+ ],
+ [
+ "אנו מטבילין פעם אחת
בגמ' קאמרי דה\"ק שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת:"
+ ],
+ [
+ "הלילה הזה שתי פעמים
א' קודם הסעודה וא' במרור:"
+ ],
+ [
+ "מתחיל בגנות
גנות של ישראל, דהיינו עבדים היינו וכו', מתחלה עובדי ע\"ז היו אבותינו וכו':"
+ ],
+ [
+ "ומסיים בשבח
שבחם של ישראל, דהיינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו, ולבסוף ברכת השבח, אשר גאלנו וכו':"
+ ],
+ [
+ "ודורש
ר\"ל מפרש הפרשה:"
+ ],
+ [
+ "כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח
ר\"ל שלא אמר פירוש של ג' דברים אלו:"
+ ],
+ [
+ "לא יצא ידי חובתו
ר\"ל לא יצא ידי חובת הגדה, ולא קיים מצוה מהמובחר:"
+ ],
+ [
+ "על שום שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים
פסח, על שפסח על בתי ישראל, שהיו ראויום להדרס תחת כפות רגלי מדת הדין כמו המצריים מדהיו עע\"ז כמותם, ואפ\"ה הקב\"ה פסח עליהם:"
+ ],
+ [
+ "על שום שנגאלו אבותינו במצרים
ומצה על שלא הספיק בצקם להחמיץ [כך הגירסא ברא\"ש] כמו שנגאלו קודם הזמן הקבוע, מדהיו ראויים להשאר במצרים ת' שנה, ונגאלו בשנת רד\"ו, כמו כן נצטוו במצה שיאכלו לחמם קודם זמנו הראוי:"
+ ],
+ [
+ "על שום שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים
ומרור ע\"ש וימררו את חייהם, שגם על המרירות שנתמרר חיי אבותינו צריכין אנו לשבח לשמו ית', דקושי השעבוד השלים מניין הת' שנה:"
+ ],
+ [
+ "לעלה ולקלס
תשעה מיני שבחים נאמרו כאן, נגד תשעה הגלגלים שחשבהו קדמונים, לומר שהפך הקב\"ה טבעם וטבע כל הבריאה, בעבור ישראל עמו, אשר שת כל העולם והטבע תחת כפת רגלם:"
+ ],
+ [
+ "ומאפילה לאור גדול ומשעבוד לגאולה ונאמר לפניו הללויה
רצונו לומר ההלל של יה:"
+ ],
+ [
+ "עד היכן הוא אומר
ההלל:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים עד חלמיש למעינו מים
תרווייהו ס\"ל שאין לומר רוב ההלל רק אחר המזון כדתניא חוטפין מצה בלילי פסחים, בשביל תינוקות שלא ישנו, רק לב\"ש מטעם זה, לא יאמרו מההלל רק מזמור א' קודם הסעודה, ולב\"ה מדלא נזכר במזמור ראשון יציאת מצרים וקריעת ים סוף, להכי ס\"ל שיאמר ג\"כ בצאת ישראל. [ואילה\"ק הרי הו\"ל הכא מקולי ב\"ש ומחומרי ב\"ה. ולמה לא נשנה בעדוית [פ\"ד]. י\"ל דקולא דאתא לידי חומרא הוא. שע\"י שלא אמר כצאת מקודם. יצטרך לאמרו אח\"כ. כשיכבד גופו עליו מחמת אכילה ושינה]:"
+ ],
+ [
+ "וחותם בגאולה
ר\"ל ואומר אח\"כ ברכת הגאולה, ופליגי ר\"ט ור\"ע בנוסחתה:"
+ ],
+ [
+ "ולא היה חותם
ר\"ל פותח בברוך ואינו חותם בברוך, דדמי לברכת המצות והפירות, דכל הנוסח חדא הודאה היא:"
+ ],
+ [
+ "ונאכל שם מן הזבחים
חגיגה:"
+ ],
+ [
+ "ומן הפסחים כו'
דנאכל לבסוף על השובע:"
+ ],
+ [
+ "עד ברוך אתה ה' גאל ישראל
דמדהוסיף דברי רצוי, הו\"ל ברכה ארוכה. שצריך לחתום בה בברוך ואח\"כ נוטל ידיו לאכול מצה ומרור וסועד כדרכו:"
+ ],
+ [
+ "מזגו לו כוס שלישי מברך על מזונו
בה\"מ:"
+ ],
+ [
+ "רביעי גומר עליו את ההלל
ואומר אח\"כ גם הלל הגדול:"
+ ],
+ [
+ "ואומר עליו ברכת השיר
י\"א דר\"ל נשמת כל חי, שנקרא ברכת השיר מדמיוחד לשורר אותו בשבת וביו\"ט אחר פסוקי דזמרה. וי\"א דר\"ל יהללוך, שנקרא ברכת השיר, מדהוא הברכה שאחר ההלל. ואנו נוהגין לומר תרווייהו, רק לא יסיים מלך מהולל אחר יהללוך, מדיסיים אחר ישתבח באותה ברכה עצמה [ת\"פ]. ואחר יהללוך, מיד ישתה כוס ד' ויברך ברכה אחרונה, ואח\"כ יאמר שאר הפיוטים [רט\"ז שם]:"
+ ],
+ [
+ "בין הכוסות הללו אם רוצה לשתות ישתה
ולא חיישינן שישתכר, ולא יאמר הגדה, דשתייה שבתוך אכילה אינו משכר [אמנם נ\"ל כמו דמחלקינן בעלמא בין שתוי לשכור [כא\"ח צ\"ט] כמו כן מחלקינן הכא, דדוקא שתייה קצת יותר מרביעית, אם הוא בתוך האכילה אינו משכר, אכל שכרות, דהיינו שתייה מרובה, ודאי אפילו בתוך אכילה משכרת, וכאשר יעיד הנסיון, מיהו לא חיישינן לה שישתה כל כך בתוך הסעודה]:"
+ ],
+ [
+ "לא ישתה
שלא ישתכר ולא יהיה יכול לגמור ההלל:"
+ ],
+ [
+ "ואין מפטירין אחר הפסח אפיקומן
כתב רבינו אליעזר אשכנזי במעשה ה', ששני המלות מפטירין ואפיקומן, יוונית הם, [אפטיר] טעימה בלשון יון, [ואפא קומן] ר\"ל אחר השומן, של פסח, כדי לקנחו מהפה. ואני שמעתי דבלשון יון [פטיירא] הוא אכילה [ועפי פאגאן] ר\"ל אחר הסעודה ובלשונינו הוא [דעסשער], או [נאכטיש]. והן פירות ומגדים שאוכלין אחר הסעודה וקאמר התנא הכא דאסור לאכל שום דבר אחר אכילת הפסח. וה\"ה בזה\"ז אסור לאכול שום דבר אחר הכזית מצה שאוכל בסוף הסעודה, וכמו כן אסור לשתית שום משקין אחר הד' כוסות מה\"ט. וי\"א דטעם אסור השתייה, כדי שלא להעביר טעם המצה [ותמהני הרי כבר עבר ע\"י ב' כסי בתראי]. אמנם עיקר טעם איסור השתייה כדי שלא ישתכר וימנע מלספר ביציאת מצרים עד שתחטפנו שנה, לפ\"ז משקה שאינה משכרת רשאי לשתות:"
+ ],
+ [
+ "ישנו מקצתן יאכלו
הן עצמן כשיקיצו:"
+ ],
+ [
+ "כולן לא יאכלו
דנראה כאוכלין הפסח בב' מקומות ואע\"ג דאכילת פסח מצוה דאו', יש כח ביד חכמים לעקור דבר מ\"ה בשב וא\"ת [כיבמות ד\"צ א'],"
+ ],
+ [
+ "נתנמנמו
[שלוממערן], דקרו ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא, דהיינו כששואלין אותו איה הנחת כלי זה. לא ידע להשיב, ואם שואלין איתו הנחתו במקום פלוני, משיב הן:"
+ ],
+ [
+ "נרדמו לא יאכלו
ר' יוסי ארישא נמי קאי, דגם במקצתן דוקא בנתנמנמו יאכלו, אבל בישנו, שנשתקעו בשינה לא יאכלו הישנים כשיקיצו, וה\"ה בנתנמנמו כולן יאכלו, והכי קיי\"ל מיהו דוקא בנשתקעו בשינה אחר שהתחיל לאכול אפיקומן, אבל שינה שקודם לכן לית לן בה [תע\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "מטמא את הידים
מדהו\"ל נותר גזרו שיטמא את הידים, כדי שלא יתעצלו באכילתו:"
+ ],
+ [
+ "הפגול
באמר השוחט הקרבן בשעה ששוחט, ששוחט על מנת לזרוק דמו לאחר זמן הראוי לזריקתו, או על מנת להקטיר ממנו חוץ למקדש, או חוץ לזמן הראוי להקטרתו, דבר הראוי להקטיר ממנו, או על מנת לאכול ממנו חוץ למקום הראוי לאכילתו, דבר הראוי לאכול ממנו, וכמו כן באמר להקטיר או לאכל חוץ לזמנו או חוץ למקומו, בשעת קבלת הדם או בשעת הולכת הדם למזבח או בשעת זריקתו [ועי' תוס' ב\"מ דמ\"ג ב' ד\"ה החושב]. בכל אלו נקרא פגול, שגזרו רבנן טומאה על הקרבן המפוגל, משום חשדי כהונה שחשודים לפגל ולהפסיד קרבן אדם ששונאים אותו, לפיכך גזרו שיהיה כל בשר כביצה מהקרבן, ראשון לטומאה, וכל הנוגע בכביצה ממנו, יהיו ידיו טמאות עד הפרק, ויהיה צריך לטבול ידיו קודם שיגע בקודש. ומדגזרו עליו טומאה לא יפגלו, דטהרות חמירא להו טפי משפיכות דמים [כיומא כ\"ג ב']:"
+ ],
+ [
+ "בירך ברכת הפסח
והיא אשר קדשנו במו\"צ על אכילת פסח:"
+ ],
+ [
+ "פטר את של זבח
א\"צ לברך באכילת חגיגה:"
+ ],
+ [
+ "בירך את של זבח
והיא אשר קדשנו במו\"צ על אכילת חגיגה:"
+ ],
+ [
+ "ולא זו פוטרת זו
כ\"ע ס\"ל דדם פסח בשפיכה, שמסמיך המזרק לקיר המזבח ושופך הדם להקיר בנחת, ודם חגיגה בזריקה, דהיינו ככל הקרבנות, שעומד עם מזרק הדם מרחוק ממזבח, וזורק הדם מרחוק להמזבח, רק ר\"י ס\"ל דזריקה בכלל שפיכה, ואם שפך אותו שאמרה תורה לזרוק, יצא אבל אם זרק הנשפך, לא יצא, להכי ברכת הפסח שעבודתו כשירה גם בחגיגה, פוטרת ברכת החגיגה, ולא איפכא: ור\"ע ס\"ל דבכל אחד אם שינה עבודתו לא יצא, להכי אין אחת פוטרת חברתה:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין פסחים",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Moed"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Rosh Hashanah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Rosh Hashanah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..14322c4efc0e4479560e084e36768ef8033d7c04
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Rosh Hashanah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,666 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Yachin on Mishnah Rosh Hashanah",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "יכין ראש השנה",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Moed"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "באחד בניסן ראש השנה למלכים
דרגילין היו לכתוב זמן השטרות אחר השנים משהומלך המלך. וקאמר הכא דכל מלך ישראל אפילו הומלך באדר, משהגיע ניסן מונין לו שנה ב', ובניסן הב' כותבין שנת ג' למולכו. ואם כתב שטר בניסן השני שלו, וכתב בשטר בשנת ב' למולכו, הו\"ל שטר מוקדם, ופסול מלגבות בו אפילו מלקוחות שלקחו מהלואה ואילך. דקנסוהו, מדאפשר לטרוף בו מלקוחות שקדמו לההלואה:"
+ ],
+ [
+ "ולרגלים
ר\"ל רגל שבניסן הוא ר\"ה לרגלים, דאם נדר דבר לביהמ\"ק, אפילו נדר לבדק הבית, אם לא קיים נדרו עד שעברו ג' רגלים כסדרן, דהיינו פסח שבועות סוכות, עבר בבל תאחר. אבל בנדר לצדקה, מחייב עלה לאלתר אם לא יתנן מיד. אם לא שהתנה בנדרו ליתנה על יד על יד [י\"ד רנ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ראש השנה למעשר בהמה
ר\"ל שאין מעשרין מהנולדים קודם לכן על הנולדים אח\"כ. ולפיכך הוקבע זמן זה, דהוקש מעשר בהמה למעשר דגן בחד קרא. להכי שווין בזה, דמה מעשר דגן סמוך לגמרו עשורו, שבימות החמה הדגן מתייבש בשדה, ור\"ה שלו בתשרי, דהיינו אחר שנגמר, ה\"נ מעשר בהמה שרגילין לילד עד אב, ר\"ה שלהן אלול:"
+ ],
+ [
+ "רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים באחד בתשרי
דס\"ל דון מנה ומנה, מה דגן תשרי, אף בהמות תשרי. ואפ\"ה לדידהו יש ד' ר\"ה, משום דחשבי ט\"ו בניסן ר\"ה לבל תאחר, לר\"ה לבד במניין ד' ר\"ה. ות\"ק ס\"ל דלא בעינן ג' רגלים כסדרן, ולא הו\"ל ט\"ו בניסן ר\"ה לבל תאחר, ונקט תחתיו א' באלול. והיינו דקאמר ד' ר\"ה לד\"ה, לת\"ק ארבעה דדל רגלים, לר\"א ור\"ש ארבעה, דל מעשר בהמה:"
+ ],
+ [
+ "באחד בתשרי ראש השנה לשנים
למלכי אומות מונין שנה שלהן מתשרי, כמו למלכי ישראל מניסן כלעיל סי' א'. ונ\"מ לשטרות כלעיל:"
+ ],
+ [
+ "ולשמיטין
דאסור לחרוש, ולזרוע בא\"י בשמיטה וביובל מדאורייתא. מיהו בזמן הבית אסור ל' יום קודם ר\"ה מהלממ\"ס. וכמו כן כל עבד ישראל, שכשמכרוהו ב\"ד נמכר לשש שנים, וכשמוכר את עצמו נמכר לכמה שנים שירצה. ואם בתוך זמן מכירתם פגע בהן היובל, יוצאים לחירות. וכמו כן נרצע יוצא לחירות ביובל וכולן כשהגיע א' בתשרי, הו\"ל ר\"ה שלהן:"
+ ],
+ [
+ "לנטיעה
אילן שנטעו מ\"ד יום קודם ר\"ה חוץ מיום הנטיעה [דהיינו י\"ד בכדי שיקלוט האילן וישתרש בקרקע, ואח\"כ עוד ל' יום להחשב שנה], אז כשהגיע ר\"ה שבתשרי, עלתה לו שנה בשנות הערלה. מיהו אעפ\"כ כשיגיע ר\"ה השלישי, עדיין פירותיו ערלה, עד ט\"ו בשבט, דאע\"ג דא' בתשרי ר\"ה לנטיעה, היינו לתחלת נטיעתו, וכדאמרן. אבל השתא אילן הוה ור\"ה שלו ט\"ו בשבט, וכלקמן סי' ט'. ואחר ט\"ו בשבט דין רבעי עליהן [י\"ד רצ\"ד ס\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ולירקות
שאין לעשר מהירק שנלקט מקודם, על הנלקט אח\"כ. אף שמעשר ירק רק מדרבנן. ומכ\"ש דאין לעשר מחדש על ישן במעשר דגן שהוא מדאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "באחד בשבט ראש השנה לאילן
שאין לעשר מהנחנט מהקודם על הנחנט אח\"כ. דבין בתרומה או מעשר ראשון או מעשר שני. או מעשר עני שנתנת בשנת ג' ו' בשמיטה תחת מעשר שני, וערלה ורבעי, בכולהו ר\"ה שלהן כדאמרן, בין בתבואה וירק או באילן:"
+ ],
+ [
+ "בפסח על התבואה
דאז זמן גדילתו:"
+ ],
+ [
+ "בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון
ר\"ל כצאן שנמנין ע\"י שמניחין אותן לצאת דרך פתח קטן וצר, שאין אחד נשמט מלמנותו, כך כל אדם בין צדיק או רשע, מוצלח או אינו מוצלח, כולם נדונין אז מכל מקריות [או נ\"ל דכמו שהצאן ההם אינן יכולין לצאת מהדיר ההוא לרווחה רק ברצון הרועה ע\"י הפתח הצר ההוא, כך כל אדם אין יכול לצאת אז זכאי בדינו רק בדוחק וע\"י חסדו יתברך רועה אבן ישראל. ואע\"ג דאמרינן לעיל בפסח על התבואה וכו', והרי הנך נמי מקריות האדם נינהו. תירץ הר\"ן התם בכללות, וכדתנא העולם נידון. משא\"כ הכא נידון כל יחיד ויחיד לבד. ואפשר משו\"ה נקט תנא הכא עוברין כבני מרון, דהיינו א' א' לבד]:"
+ ],
+ [
+ "היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם
אקרא דלעיל קאי, דכתיב המשגיח על כל יושבי ארץ, והיוצר אע\"ג שמשגיח על כולם ועל לבם יחד בהשקפה א', אפ\"ה מבין אל כל מעשה ומעשה שלהן [ולפירוש ב' הנ\"ל, נ\"ל דה\"ק היוצר רואה יחד לבם, ר\"ל כתפלת רבי אלכסנדרי [ברכות י\"ז א'] שמשגיח שרצונם לעשות רצונו ולהתיחד עמו, ולכן חס עליהם, ואעפ\"י שמבין אל כל מעשיהם, ששאור שבעיסה תקפם לעשות נגד רצונו יתברך]:"
+ ],
+ [
+ "ובחג
בסוכות:"
+ ],
+ [
+ "נידונין על המים
אם יהיו גשמי שנה כראוי או לא [ואע\"ג דבפסח נדונין על התבואה, היינו במקריות חוציות כשדפון וירקון. או נ\"ל דהכא על המים לשתייה קאמר [כתענית די\"ט ב']:"
+ ],
+ [
+ "על ששה חדשים השלוחין יוצאין
להודיע בכל מקום אם עשו ב\"ד החודש שעבר כ\"ט יום או ל' יום:"
+ ],
+ [
+ "מפני הפסח
ולא על סיון מפני עצרת. דממילא נודע ע\"י ספירת העומר מ\"ט יום, שביום נ' יהיה עצרת:"
+ ],
+ [
+ "על אב מפני התענית
ט' באב. ולא נפקו אי\"ז בתמוז. דרק לאבילות חורבן ביהמ\"ק חששו שלא יטעו בו:"
+ ],
+ [
+ "על אלול מפני ראש השנה
ועושין ר\"ה ביום שלשים באלול וביום ל\"א, מספק שמא אלול מעובר או לא:"
+ ],
+ [
+ "על תשרי מפני תקנת המועדות
יו\"כ וסוכות ושמיני עצרת:"
+ ],
+ [
+ "מפני פסח קטן
פסח שני שעשו כל טמא לנפש או מי שהיה בדרך רחוקה בפסח ראשון. מיהו גם אז יוצאין רק על ו' חדשים, דדל אב שא\"צ אז, דבזמן שיש שלום אין צום [כש\"ס הכא]. והרי לטור [א\"ח תק\"נ] שלום היינו שביהמ\"ק קיים [אב\"י כך כתבו תוס' בפירוש בתענית די\"ב א' דכשביהמ\"ק לא התענו בט' באב]:"
+ ],
+ [
+ "על שני חדשים מחללין את השבת
שהולכין אפי' חוץ לתחום להעיד בב\"ד שראו הלבנה החדשה. ומדאו' מחללין על כולן, רק מדרבנן אסרו באחרים מדאין תקון המועדות תלוי רק בב' אלו:"
+ ],
+ [
+ "שבהן
נ\"ל דאינו נתינת טעם, רק ר\"ל כמו \"אשר בהן\", ור\"ל בהן עצמן [כשאינן בשבת] דהיינו לאחר שקדשום ב\"ד שלוחים יוצאין, דמקודם לא, שמא יחזרו בהם ב\"ד ויתקלקלו המועדות בערים. אבל בד' חדשים האחרים, שבהן נמי שלוחין יוצאין כלעיל [מ\"ג], עכ\"פ כשידעו מערב שיקדשום למחר. יוצאין מיד:"
+ ],
+ [
+ "השלוחין יוצאין
להודיע קביעתן:"
+ ],
+ [
+ "לסוריא
היא [זיריען]. ונקט סוריא, משום שדרך שם הולכים לבבל ששם רוב ישראל. מיהו השלוחין אסורין לחלל שבת בהליכתן. והא דנקט סוריא הכא, ולא לעיל [במ\"ג]. ה\"ט, משום דב' חדשים אלו זמן הליכתן כמעט שוה, שאפשר שיגיעו עד סוריא או יותר, תוך י\"ד יום שעד פסח וסוכות. משא\"כ ד' חדשים אחרים [מ\"ג], לא שוה זמן הליכתן. דבאלול יכולין לילך טובא, ובאדר פחות מזה, ובאב יותר פחות:"
+ ],
+ [
+ "ובהן
ר\"ל ע\"י השלוחין:"
+ ],
+ [
+ "מתקנין את המועדות
שעל ידי השלוחין ידעו לתקן בבירור את המועדות. משא\"כ ע\"י שלוחי אלול ואדר, עדיין ספק שמא יעברו ב\"ד אלול ואדר כסי' י\"ח:"
+ ],
+ [
+ "מפני תקנת הקרבן
כדי שיקרבו קרבן ר\"ח בזמנו. ואע\"ג דאינו רק עשה, אפ\"ה דוחה לא תעשה דשבת דאית בה כרת, מדכתיב במועדו, והו\"ל כמכשירין שא\"א לעשותן מע\"ש דדוחין שבת [כפסחים ס\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "בין שנראה בעליל
ר\"ל בין שנראה הלבנה החדשה גלויי' ע\"י שהיו השמים זכים:"
+ ],
+ [
+ "בין שלא נראה בעליל
שהיו השמים מעונן, שאז לא נראה הירח לעין חלש. או שבזמן חדושה נראית במערב מיד אחר שקיעת החמה [כלקמן פ\"ב סי' כ\"ג] ואז זהירות החמה לפעמים מכהה אותה:"
+ ],
+ [
+ "אין מחללין עליו את השבת
דוודאי ראוה בירושלים. כיון שאין רחוק רק מהלך לילה ויום, מסתמא כמו שהשמים זכים כאן כך הם שם:"
+ ],
+ [
+ "מעשה שעברו יותר מארבעים זוג
ר\"ל מ' זוגי עדים שראו הלבנה, שרצו לילך לירושלים להעיד:"
+ ],
+ [
+ "ועכבן רבי עקיבא בלוד
לוד היתה כמהלך יום מירושלים [כמעשרות פ\"ה מ\"ב] ועשה כן שלא יחללו שבת שלא לצורך, מדדי בזוג אחד. ואף דלקמן [במ\"ז] אמרינן באב ובנו חיישינן שיפסל אחד הכא דכבר עברו מ' כתות, רחוק שיפסלו כולן:"
+ ],
+ [
+ "נמצאת מכשילן לעתיד לבא
שלעתיד לא יבואו שיחשבו מסתמא כבר הלכו אחרים להעיד:"
+ ],
+ [
+ "ופסלו את עבדו
דס\"ל דבעינן מיוחסים:"
+ ],
+ [
+ "אלו הן הפסולין
מדרבנן. דמדאו' דוקא עבירה דמלקות או מיתה, או גנב או גזלן פסולין לעדות [וחשוד נמי לשבועה]. ובעבר עבירה שאין בה מלקות, או שעבר עבירה דרבנן פסול רק מדרבנן, וי\"א דבעבירה דרבנן לא מפסל רק בחטא הנאת ממון [חו\"מ ל\"ד ב' ג'] [ועי' פירושינו סנהדרין פ\"ב סי' כ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "המשחק בקוביא
[קובאס] בל\"י [ווירפעל]. וה\"ה שאר מיני שחוק ודוקא שזה אומנתו [שם סט\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ומלוי ברבית
אפי' רבית דרבנן במשמע. וא' מלוה או לוה במשמע. וי\"א דברבית דרבנן אין הלוה נפסל [שם ס\"ו] [ונ\"ל דמש\"ה נקטי' לרבית בין קוביא ליונים לגלויי דכולהו באיסור דרבנן מיירי. עתוס' שנדחקו בזה]:"
+ ],
+ [
+ "ומפריחי יונים
משחק במעות, אם תקדים יוני ליונתך. וכל א' מנקש בכח בדפי עץ, ועי\"ז היונים מזדרזין לעוף מהר. והנהו אף דלאו אסמכתא נינהו דהרי תולה במקרה בקוביא ויונים, ולא סמך אמידי, אפ\"ה מדאין לו פרנסה רק מזה, אינן עוסקים בישובו של עולם וכגזלן דמי [סנהדרין דכ\"ד ב']:"
+ ],
+ [
+ "וסוחרי שביעית
מסתחר בפירות שביעית. ומיירי בזה\"ז דאינו אסור מדאו' [ונ\"ל תו דכולהו לא זו אף זו קתני, לא מבעייא קוביא דמחשב כגזל, דהרי הוטעה חבירו דהרי סבר שהוא ירוויח, אלא אפי' ברבית שזה נותן לו הרבית ברצון, אפ\"ה הו\"ל כגזלן. ולא מבעייא ברבית שזה נותן לו מעות שאינו שלו, אלא אפילו במפריחי יונים שאפשר שיפסיד אם תקדים יונת האחר, והרי זה עדיף גם מקוביא דהתם אפשר דסמך על כח גופו כשמשליך הקוביאות אע\"ג דלאו אסמכתא היא וכדלעיל, עכ\"פ, ס\"ד דקצת סמיך על זה, אבל ביונים רק במקרה תלי, שתזדרז יונה זו או זו, עכ\"פ פסול כגזלן. ולא מבעייא כולהו שלוקחין מעות חבירו ולא נתן לו כלום, אלא אפילו סוחרי שביעית, שנותן גם הוא לחבירו פירות, סד\"א דלא מחשב כגזלן, קמ\"ל דאפ\"ה פסול]:"
+ ],
+ [
+ "ועבדים
מדאורייתא פסול כאשה. ואפ\"ה קמ\"ל, דסד\"א מדלא מחמת עבירה פסול והוא איש, יהיה כשר לעדות החודש כמו קרוב לר\"ש:"
+ ],
+ [
+ "אף הן אינן כשירים לה
לעשות מעשה על פיהן ודו\"ק. אבל עדות עגונה וסוטה, האשה כשרה להעיד וכ\"כ הפסולים לעדות מדרבנן כשרים להעיד. משא\"כ שאר הפסולין לעדות מדאורייתא מחמת עבירה, פסולין להכל, חוץ במסיח לפי תומו דאפילו עכו\"ם נאמן מסלפ\"ת במלתא דרבנן כשלא אתחזיק אסורא [ש\"ך י\"ד ססקל\"ז, ועי' בקופת הרוכלין בכללי הכנה סי' ג'], ובעדות אשה אף שהוא דאורייתא ואתחזיק אסורא אפ\"ה כשירים במסלפ\"ת, משום דבל\"ז דייקא ומנסבא [אה\"ע י\"ז ס\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "מי שראה את החדש
הלבנה החדשה:"
+ ],
+ [
+ "מוליכין אותו על החמור
אפילו בשבת משמע, אבל ביכול לילך הלוך עדיף:"
+ ],
+ [
+ "אפילו במטה
אף דמדהעד חולה, הו\"ל כאילו הוא כפות במטה, דחייבינן נושאיו [כשבת פ\"י מ\"ה] אפ\"ה שרי:"
+ ],
+ [
+ "ואם צודה להם
מצדוקים שארבו לעכב העדות, כדי להטעות החכמים:"
+ ],
+ [
+ "שעל מהלך לילה ויום
אבל ביותר לא, דאין חודש פחות מכ\"ט יום ולא יותר על ל' יום. ואם ראו העדים הלבנה החדשה סוף יום כ\"ט א\"כ כשיגיע סוף יום ל' כבר קדשו ב\"ד החודש. [ואע\"ג דבבאו עדים עד סוף החודש ב\"ד חוזרים בהן [כרמב\"ם פ\"ג מקה\"ת י\"ח וי\"ט]. עכ\"פ כיון דבדיעבד מהני אפילו הזידו ב\"ד לעבר החודש בטעות [כר\"ה כ\"ה א']. להכי אין מחללין רק כדי לקדשו בזמנו דמצוה לקדש ע\"פ ראייה [כר\"ה כ' ע\"א]. ועי' לח\"מ רפ\"י מקה\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "אלה מועדי ה' אשד תקראו אותם במועדם
אפילו בשבת:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אם אינן מכירין אותו
שאין הב\"ד המקדשים מכירין את העד:"
+ ],
+ [
+ "משלחין
ב\"ד שבעירו:"
+ ],
+ [
+ "אחר
זוג אחר של עדים, שניכרין לב\"ד המקדשין:"
+ ],
+ [
+ "עמו להעידו
שהוא כשר:"
+ ],
+ [
+ "משקלקלו המינין
הצדוקים ששכרו עדי שקר [כפ\"א סי' מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "בראשונה היו משיאין משואות
מדליקין [פאקקעלשטאנגען] במקום שקדשו החודש, כדי להודיע לערים סביב זמן הקביעות, והם חזרו והדליקו בכל עיר, עד שיראה בגבול לערי הגולה:"
+ ],
+ [
+ "משקלקלו הכותים
שהדליקו גם הם משואות שלא בעונתה, כדי לבלבל ענייני החכמים:"
+ ],
+ [
+ "מביאין כלונסאות
[שטאנגען]:"
+ ],
+ [
+ "של ארז
שקשה עצו מלהתלהב מהר:"
+ ],
+ [
+ "וכורך
כולן בראש הכלונס:"
+ ],
+ [
+ "במשיחה
[שנורע] למטה ורחוק ממקום הדלקה בכלונס:"
+ ],
+ [
+ "ומעלה ומוריד
שלא יחשוב הרואה מרחוק שהוא [וועטטער לייכטע] והוא אור שמתהווה באויר:"
+ ],
+ [
+ "מהר המשחה
הוא הר הזיתים שסמוך לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "לסרטבא
כולן שמות מקומות:"
+ ],
+ [
+ "ומבית בלתין לא זזו משם
נ\"ל דאין להקשות ל\"ל שלא היו רשאין לזוז משם עד וכו' דל\"ל כולה האי. י\"ל דמשום דרק עד הגולה היו הרים כדי להשיא ע\"ג משם למרחוק משא\"כ בגולה שהיה ארץ מישור, ולא היו יכולים להשיא משואות, לכן היה ממתין עד שכל א' עולה לגג במדורה וכו' וידע עי\"ז דאפרסמא מלתא, ויתפרסם מהם גם למרחוק שלא ראו המשואות:"
+ ],
+ [
+ "עד שהיה רואה כל הגולה לפניו כמדורת האש
שכל א' מעלה אבוקה לראש גגו:"
+ ],
+ [
+ "בראשונה לא היו זזין משם כל היום
מדיצאו חוץ לתחום בשבת, שאין לו רק ד' אמות, וכל החצר כד' אמות [כא\"ח ת\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "אלא אף החכמה
[העבאממע]:"
+ ],
+ [
+ "ומן הגייס
חיל שונאים:"
+ ],
+ [
+ "ומן הנהר
שעלה והציף:"
+ ],
+ [
+ "ומן המפולת
אב\"י [ערדבעבען] בל\"א [כתענית פ\"ג מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ויש להם אלפים אמה לכל רוח
חוץ לעיר [שם בא\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "או לאחר החמה
דהלבנה בעת חידושה, תמיד היא בקרן מערבית דרומית בעולם, ובצד מזרח מהחמה. דהיינו לאחר שקיעת החמה מיד היא עולה אחריה. ולהכי שואלין לעדים אם ב' קרנות הלבנה היה נוטין אז \"לפני החמה\", ר\"ל נגד המקום שפני החמה נועדים לילך שם, דהיינו שהיו קרניה לצד מערב החמה, כזה או \"לאחורי החמה\" ר\"ל שקרניה של הלבנה נוטין להצד שכבר הלכה בו החמה, דהיינו למזרח העולם, כזה:"
+ ],
+ [
+ "או לדרומה
ר\"ל האם עמדה לצפוני' מזרחי' מהחמ', או לדרומית מזרחית מהחמה:"
+ ],
+ [
+ "כמה היה גבוה
משפולי הרקיע, לפי שיעור ראות עיניכם:"
+ ],
+ [
+ "ולאין היה נוטה
לאין היו פניה נועדים להלוך:"
+ ],
+ [
+ "וכמה היה רחב
קו המאיר שבה. והב\"ד ידעו כל אלה ע\"פ חשבונם:"
+ ],
+ [
+ "לא אמר כלום
דהלבנה גוף חשוך, ורק הצד שכנגד החמה מקבל מאור קרני החמה. וא\"כ א\"א שיהיו פגימות הלבנה, דהיינו צד החשוך שבה, פונה נגד החמה. וה\"ה כשאומר שעמדה לצפון החמה, ולפי חשבון הב\"ד ראוי שתהיה בדרומה. וכן כולם. רק מלתא פסיקא נקט, דלפני החמה א\"א כלל:"
+ ],
+ [
+ "בין שנראה בזמנו
בליל שקודם יום ל':"
+ ],
+ [
+ "בין שלא נראה בזמנו
שאז ר\"ח ביום ל\"א:"
+ ],
+ [
+ "מקדשין אותו
ר\"ל יאמר ראש ב\"ד מקודש החודש:"
+ ],
+ [
+ "שכבר קדשוהו שמים
ר\"ל בשלומא ביום שלשים, ברצון הב\"ד תולה אם ירצו לקדש החודש מאותו יום ואילך או לא. אבל ביום ל\"א לענין מה יקדשוהו, בין שירצו או לא ירצו, מדלא קדשוהו עד אז על כרחך שיהיה ל\"א ר\"ח ושכך רצון הקב\"ה שנקרא שמים [כתענית י\"ח א']:"
+ ],
+ [
+ "דמות צורות לבנות
כצורות דלעיל:"
+ ],
+ [
+ "ובכותל בעלייתו
ר\"ל בהעלייה שהיו רגילים לקבל שם העדות [כסנהדרין די\"א א'], שם היה מצוייר כלעיל על השולחן לפני הב\"ד. וגם על הכותל כדי שיבינו היטב ההדיוט, שיתדמה העד כאילו רואה הלבנה בכותל השמים, ולפי עדותו ידונו ב\"ד בהצורות שלפניהן על השולחן:"
+ ],
+ [
+ "שבהן מראה את ההדיוטות
אנשים פשוטים שלא יבינו השאלות הנ\"ל שבמשנה ו':"
+ ],
+ [
+ "ואמרו ראינוהו
ללבנה ביום כ\"ט לחודש:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוחנן בן נורי עדי שקר הם
דזה אי אפשר, דללבנה אין אור עצמי כלעיל סי' כח, וגלגל הקפתה נמוך הרבה מגלגל הקפת החמה. ולכן סמוך למולד לפניו ולאחריו, כל עוד שמתקרבת הלבנה במהלכה נוכח השמש, כל עוד יותר אין קרני השמש יכולים להגיע לתחתית הירח, והרי רק תחתית כדור הלבנה נראה ליושבי הארץ. עד שבשעת המולד שעומדת ממש בין השמש לארץ, אין תחתית הירח מאיר כלל [מלת \"ממש\" שכתבני, הוא ל\"ד ודו\"ק] ולהכי כ\"ד שעי מכסי סיהרא, והוא זמן קריבתה לשמש לפני המולד ולאחריו. וא\"כ איך אפשר שתראה ביום כ\"ט בשחרית ובערבית. מלבד שלפי חשבונם לא היה אפשר שתראה אז:"
+ ],
+ [
+ "קיבלן רבן גמליאל
דר' יוחנן לא היה בקי בהחשבון כמוהו שהיה סוד העיבור מסור לו מאבותיו הנשיאים וידע בחשבונו שאפשר שתראה באותו לילה, ולהכי יתכן שמה שראו בשחרית, ענן בהיר כדמות ירח ראו:"
+ ],
+ [
+ "ובליל עבורו
ליל שקודם ל\"א:"
+ ],
+ [
+ "לא נראה
לב\"ד ולעם אף שהשמים היו זכים [והוא מאמר התנא, לא שהעדים אמרו כן]:"
+ ],
+ [
+ "וקבלן רבן גמליאל
אף דעל כרחך נראה אחר המולד, עכ\"פ מדידע ע\"פ חשבונו שנולדה בליל ל', להכי תלה שמא ענן דק כסה אותו בליל ל\"א, אף כי בהיר היה בשחקים. מיהו הא דקאמר וקבלן ר\"ג אין ר\"ל שאחר שלא נראה בליל עבורו. אח\"כ קידש ר\"ג את החודש, ליתא דא\"כ אפילו היה מקבל העדות ביום ל', כיון שלא הספיק לומר מקודש עד ליל עבורו הרי החודש מעובר [כלקמן רפ\"ג]. אלא מיירי שר\"ג קידש החודש ביום ל' תיכף כשבאו העדים, והא דקאמר וקבלן ר\"ג, ר\"ל אע\"ג שבליל עבורו לא נראה אפ\"ה החזיק ר\"ג לקבלתו מהעדים דמקודם:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו ר' יהושע רואה אני את דבריך
דהרי הוא כאילו לא באו עדים כלל, ויהיה החודש מעובר:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכפורים שחל להיות בחשבונך
ולא גזר שיבוא אצלו ויתענה ביו\"כ של ר\"ג. דידע שלא יפרוש מהצבור. רק חשש שיחוג ב' ימים ליו\"כ. ולא גזר על ר' דוסא. נ\"ל אי משום דר' יהושע אב\"ד הוה [כב\"ק דע\"ד ב'] וחשש שיגררו אבתריה. או משום דר' דוסא זקן גדול היה ולא רצה להטריחו [כיבמות דט\"ז א']. או משום דבאמת קבל דבריו כלקמן:"
+ ],
+ [
+ "הלך ומצאו רבי עקיבא מיצר
ר\"ע הלך ומצא לר\"י מיצר על שגזר הנשיא שיחלל יו\"כ שלו:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו
ר\"ע לר\"י:"
+ ],
+ [
+ "אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אתם
מדכתיב אתם חסר וי\"ו, הוה כאילו כתוב אתם, דבקריאת ב\"ד תלוי:"
+ ],
+ [
+ "בא לו
ר\"י:"
+ ],
+ [
+ "אצל רבי דוסא בן הרכינס
שהסכים לקביעות ר\"י:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו
ר\"ד:"
+ ],
+ [
+ "הרי הוא כבית דינו של משה
ר\"ל דאילו נתפרש שמותם היה ניכר מי מהם החשוב יותר, ע\"י שנזכר שמו מקודם, והיו הדור האחרון אומר פלוני שבדורנו חשוב כמו הנזכר מקודם בהזקנים, ופלוני זה הוא במדריגה תחתיו, כמו אותו פלוני שנזכר אחר הראשון. לכן לא נזכר שמותם של זקנים. לומר דמדזכו כולם להיות דיינים, אפילו הוא אחרון במדריגה, אפ\"ה הוא חשוב כראשון שבראשונים, מדהוא דיין, דהרי נכללו כולם יחד:"
+ ],
+ [
+ "ותלמידי שקבלת דברי
פייסו בזה, שלא מפני שמתדמה עצמו חכם יותר ממנו גזר עליו כן, רק שלא תחלק התורה לב' תורות:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ראוהו בית דין וכל ישראל
אמר המפרש, הרבה נצטערתי להבין למה סכינא חריפא פסקה למשנה זאת מב' פרקים הקודמין שמדברים כולם מקידוש החודש כמשנה זו, ומה שייכות למשנה זו לחברה עם ב' פרקים הבאים שמדברים כולן מדיני שופר. וכפי הנראה לפע\"ד ח\"ט, ע\"פ מ\"ש רש\"י [ר\"ה ד\"ל ע\"ב], דבזמן קידוש החודש כל משחשיכה כ\"ט אלול נהגו בו קודש וכן למחר כל היום, דשמא יבואו עדים עדיין. א\"כ עשו קידוש והתפללו תפלת ר\"ה ותקעו בשופר. ולהכי סמך תנא משנה זו אצל פרקים הבאים דמיירי בר\"ה. דסד\"א דאילו ראוה ב\"ד וכו' בר\"ה. כיון שכבר נהגו בו קדושת ר\"ה, אפרסמי לה מלתא טפי, ולא לעברוה. קמ\"ל] ;",
+ "שראו כולם הלבנה. ואפילו ראוה ביום ל', שאז ראייתם מדהוא ביום הוא כעדות, כדקאמר בש\"ס:"
+ ],
+ [
+ "נחקרו העדים
ר\"ל או שנחקרו העדים ביום ל'"
+ ],
+ [
+ "עד שחשיכה
ליל ל\"א. וארישא נמי קאי:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה מעובר
ויהיה יום ל\"א ר\"ח. וקמ\"ל רישא דאע\"ג דאפרסם לכל ישראל שנולד ביום ל', אפ\"ה מדלא הספיקו לקדשו מעברינן ליה. וקמ\"ל סיפא, דסד\"א דחקירת עדים כתחלת דין, ומקודש מקודש כגמר דין, והרי דין שהתחילו ביום גומרים בלילה, ונקדשיה בליל ל\"א, קמ\"ל דקדוש צריך דוקא ביום:"
+ ],
+ [
+ "ראוהו בית דין בלבד
ואין עדים אחרים:"
+ ],
+ [
+ "יעמדו שנים ויעידו
מהב\"ד שראוה:"
+ ],
+ [
+ "בפניהם
בפני הדיינים השאר שראוה:"
+ ],
+ [
+ "ויאמרו מקודש מקודש
ומיירי שראוה ב\"ד בלילה, שא\"א לקדשה אז, ולהכי צריכין להעיד ביום. אבל בראוה ביום, א\"צ להעיד, דראייה עדיף ומקדשין ע\"פ ראייתן:"
+ ],
+ [
+ "ויושיבו מחבריהם אצל היחיד
דצריך ב\"ד של ג':"
+ ],
+ [
+ "כל השופרות כשרין חוץ משל פרה
וכ\"ש של שור, דדמי טפי לעגל, שהיה כתבנית שור אוכל עשב, ואין קטיגור נעשה סניגור [כך נ\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא קרן
ולא נקרא בכתוב בלשון שופר, ובר\"ה שופר בעינן:"
+ ],
+ [
+ "שנאמר במשוך בקרן היובל
ולרבנן עכ\"פ מקרו נמי שופר. משא\"כ של פרה לא נקרא שופר בשום מקום:"
+ ],
+ [
+ "של יעל פשוט
של [שטיינבאק] משום שקרניו פשוטין. דכיון דלתפלה ולזכרון אתא, כמה דפשיט אינש דעתיה להיות מרוצה בכל גזירות ה', טפי עדיף:"
+ ],
+ [
+ "ופיו מצופה זהב
שלא במקום הנחת פה, דאל\"כ פסול [תקפ\"ו. אב\"י ומה\"ט ל\"ק הרי גם נשופר אין קטיגור נעשה סניגור [כלעיל כ\"ו א']. היינו בשל פרה, דהקול שהוא הסניגור נתהווה ע\"י הקטיגור. משא\"כ הכא אדרבה צריך שיהיה שלא במקום הנחת פה והעברת הקול]. מיהו דוקא בביהמ\"ק היה פיו מצופה זהב:"
+ ],
+ [
+ "ושתי חצוצרות מן הצדדין
ב' אנשים בחצוצרות של כסף כאותן של משה. משא\"כ חצוצרות של לויה לשיר הנסכים, של קרן היו [כתוס' מנחות דכ\"ח א', וקנים פ\"ג מ\"ו. אב\"י אמנם כל חצוצרה פשוטה כרש\"י סוכה ל\"ב א' ושבת ל\"ו א'] וגם הא רק במקדש מיירי דכתיב ביה בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה':"
+ ],
+ [
+ "שופר מאריך וחצוצרות מקצרות
בקולן, כדי שישמע לבסוף רק קול שופר. ואע\"ג דבתחלה כשהתחילו לתקוע יחד תרי קלא לא משתמעי. הכא דחביבא יהבו דעתייהו:"
+ ],
+ [
+ "שמצות היום בשופר
להכי דרך ארץ שהחשוב באמצע. ולהכי מאריך נמי בקולו, להודיע שהוא העיקר:"
+ ],
+ [
+ "בתעניות
בגזרו תענית על צרת הצבור, תוקעים בתפלת י\"ח [כתענית פ\"ב מ\"ה] בשל וכו':"
+ ],
+ [
+ "בשל זכרים כפופין
ר\"ל בשל כבש זכר [וה\"ה בשל נקבה], שסתמן כפופים. דבתענית כמה דכייף אינש דעתיה ומכניע נפשיה, טפי מעלי:"
+ ],
+ [
+ "ופיהן מצופה כסף
דכל שהוא לאסוף העם, מצינו של כסף, דכתיב עשה לך חצוצרות כסף, ורק בר\"ה משום כבוד יו\"ט עשו זהב:"
+ ],
+ [
+ "שוה היובל
יו\"כ של יובל, גם בו תוקעים מדאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "לתקיעה
שיתקעו בהן בשל יעל פשוט כמניין תקיעות דר\"ה:"
+ ],
+ [
+ "ולברכות
בתפלת י\"ח יאמרו בשניהן מלכיות זכרונות שופרות:"
+ ],
+ [
+ "וביובלות בשל יעלים
וקיי\"ל דבר\"ה קרן פרה פסול. וכ\"כ קרני רוב החיות פסולין, מדאינן חלולים דשופר כתיב לשון שפופרת, להכי פסולים אפילו בדיעבד. ובשאר מינין אפילו פשוטין כשרים בדיעבד, ורק לכתחילה מצוה בכפופין. אבל מצוה מהמובחר בשל איל כפוף [תקפ\"ו]. וכן הדין בתעניות. ולרשב\"א בתעניות יוצא נמי בחצוצרות מתכות [תקע\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "שופר שנסדק
לרש\"י ר\"ל שנסדק לב' חתיכות לאורך [ערא\"ש]. ולתו' ר\"ל שהיה בו סדק לארכו ע\"פ כולו. ולרבינו יהונתן ר\"ל אפילו בסדק קטן לארכו פסול, דע\"י התקיעה יתבקע טפי:"
+ ],
+ [
+ "ודבקו
אפילו דבקו פסול. וקיי\"ל דבנסדק כולו לארכו אפילו רק מצד א', פסול אפילו דבקו באור. ובלא נסדק כולו, י\"א דבנסדק רק קצת לארכו, פסול, משום דע\"י התקיעה הסדק מוסיף והולך, והו\"ל כאילו כבר נסדק כולו [כטריפות סרכא שבריאה]. אמנם כשהדקו בחוט או [בדראט] בחוזק, שלא יוסיף להתבקע, כשר. וי\"א דבנסדק לארכו' דוקא בנסדק רובו פסול. אמנם בנסדק לארכו בין קצת בין רובו, מועיל בשסתמו באור, אבל לא עם גוף אחר, דהו\"ל כסתמו עם אינו מינו, וי\"א דאפילו סתימה בדבק מהני, ולא הוה כסתמו עם אינו מינו, מדאין הסתימה ניכרת בין הדבקים. מיהו בנשתנה קול השופר ע\"י שקשרו בחוט או ע\"י שדבקו בדבק, צריך שישתייר ממקום הסדק עד הנחת הפה כרוחב ד' גודלין. אבל בנסדק לרחבו, דוקא בנסדק רוב היקיפו פסול. ואפילו הכי, אם נשתייר מהסדק עד הנחת פה כרוחב ד' גודלין, כשר ואפילו מעכב התקיעה. וי\"א דאפילו נשתייר מהסדק לצד החוץ כשיעור הנ\"ל, כשר. ובכל זה בשעת הדחק סומכין אמקילין [תקפ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "פסול
אע\"ג דכבר אשמעינן דאפילו נסדק פסול, קמ\"ל הכא דאפילו השברים הן כטבעות שלימין בכל הקיפן, ואפילו נשתייר באורך החתיכה שכנגד פיו, כרוחב ד' גודלין, פסול דשופר אחד אמר רחמנא ולא הרבה שופרות [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו כשר
ודוקא בסתמו במינו, ונשתייר רובו שלם, ולא נשתנה קולו עי\"ז ממה שהיה קודם שניקב. ובשעת הדחק בניקב ונשתייר רובו שלם, אם סתמו במינו, אפילו נשתנה קולו ע\"י הסתימה כשר. ובסתמו שלא במינו דוקא בלא נשתנה קולו מקודם שניקב, כשר. מיהו בלא סתמו כלל, אפילו לא נשתייר ד' גודלין עד הפה, וגם נשתנה קולו מבתחילה כשר בשעת הדחק. וקיל ניקב מסדק, דבנקב עגול לא יתבקע טפי ע\"י התקיעה. וי\"א דאין לתקוע בשופר נקוב אפילו נשתייר כשיעור, דקולו פגום [שם]:"
+ ],
+ [
+ "התוקע לתוך הבור
לרמב\"ם ר\"ל שעמד בבור ודות ותקע. וכ\"ש בתקע במרתף ומערה שמקורין תחת הקרקע, ושייך בהן טפי קול הברה:"
+ ],
+ [
+ "או לתוך הדות
[ציסטערנע] [וכפי הנראה יש ממנו ב' מינים. יש שהוא מקום מוקף מחיצות על הארץ [כפירש רש\"י ורמב\"ם ור\"ב הכא]. אמנם מב\"ב [דס\"ד א'] משמע דיש מין דות אחר, דמקשי היינו בור היינו דות, ומשני שניהן בקרקע, אלא שהבור בחפירה ודות בבניין. ופירש רשב\"ם שם, דבור חפור בקרקע קשה שמחזיק מים בלא בניין, ודות חפור בקרקע תחוח ובונין כותל אבנים בקרקע סביב. מיהו כמדומה לכל הדיעות דות כבור שאינן מקורין]:"
+ ],
+ [
+ "או לתוך הפיטס
פיטוס בסמך גרסינן, ור\"ל חבית גדולה [ודוגמתו הללו בעלי פטסין [ר\"פ ב' דביצה]:"
+ ],
+ [
+ "לא יצא
וה\"ה התוקע בבית, ושמע אחד מרחוק רק קול הברה [עכא בל\"א], לא יצא [עי' רט\"ז תקפ\"ז]. אבל בחבית אפילו העומד בתוכו ותוקע לא יצא [ר\"ן. ונ\"ל דנקט תנא בור אע\"ג שקרקע עולם דפנותיו, אפשר שישמע קול הברה אף באינו מקורה. ופיטוס אף שיש לו דפנות ומטולטל, אפשר שישמע קול שופר. ודות שיש לו דפנות על הקרקע ואינו מטולטל, שייך רבותא לכאן ולכאן. ולרשב\"ם הנ\"ל דדות הוא ג\"כ בעומק הקרקע. נ\"ל דנקט בור אף שכותליו הן מגוף הקרקע. ופיטוס אף שכותליו מעץ או חרס. ודות אף שכותליו מעץ או אבנים מסובבים מקרקע עולם, למימרא דבכל אופנים שייך הברה או קול שופר. ומה\"ט לפע\"ד לא נקט הש\"ע דות, מדכבר שמעינן לה מבור ופיטוס ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "וכן
נ\"ל דנקט וכן. משום דבבבא דרישא וסיפא שמע. ואעפ\"כ לא היה שמיעה כראוי לצאת בה, ברישא מכח הקול בעצמו שהיה רק הברה וסיפא מכח השומע שלא התכוון:"
+ ],
+ [
+ "אם כיון לבו
לצאת:"
+ ],
+ [
+ "יצא
אם נתכוון גם התוקע להוציא כל שומעו [תקפ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל
נקט לה הכא. לאשמעינן פירושא דהך קרא, דהוה נמי משום כוונת הלב:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו היו נופלין
להכי הרים משה ידיו כדי שיראוהו מתפלל, וישעבדו גם הם לבן לשמים:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו היו נימוקים
קמ\"ל בין כשמתפלל שיצליח, כבמלחמת עמלק, או אפילו כשמתפלל רק להנצל מצרה כבנחשים השרפים, אין התפלה נשמעת כי אם כשמתכוון שיחזקהו ה' לעבודתו ית':"
+ ],
+ [
+ "חרש
אפילו מדבר ואינו שומע כלל. אבל אלם השומע, כשר. ויברך אחר [שם]:"
+ ],
+ [
+ "שוטה
עיין תרומות פ\"א סי' ב':"
+ ],
+ [
+ "וקטן
ע\"ש סי' ג':"
+ ],
+ [
+ "אין מוציאין את הרבים ידי חובתן
נ\"ל דנקט רבים, לאשמעינן דאפילו אותן שאינן בני חיוב גמור. כנשים וקטנים בני חנוך. אפ\"ה אינו מוציאן. מיהו נשים אע\"ג דפטורי משופר, דזמן גרמא הוא, אפ\"ה כבר קבלו עלייהו חובה. אמנם כשיתקע להם אדם שיצא כבר. יברכו הן לעצמן. משא\"כ כשתוקע לזכר, יוכל התוקע לברך אף שיצא כבר. וטוב יותר דבכל גוונא יברך השומע ב' הברכות [תקפ\"ה ב']:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל
לאתויי ברכת הנהנין דכשכבר יצא אינו מוציא. וג' מדריגות יש (א) ברכת מצות, או אפילו ברכת הנהנין של מצות, כברכת בפה\"ג דקידוש, והמוציא של מצה, וכדומה, אף שיצא מוציא. משום שיש בהן חיוב' וכל ישראל ערבין זה לזה. (ב) וברכת הנהנין של פת ויין או שאר משקין שרגילין לקבוע עליהן, וגם ישבו יחד וקבעו עליהן, אז עכ\"פ כשלא יצא מוציא, וכשיצא אינו מוציא. וה\"ה ברכת הפת בשבת, כשיצא אינו מוציא, דהרי במצטער באכילה פטור מלאכל בשבת, להכי הו\"ל כשאר ברכת הנהנין [קס\"ז ותקפ\"ה]. (ג) אבל ברכת פירות ושאר מילי, ושלא בתוך הסעודה דלא קבע עלייהו. אפילו לא יצא אינו מוציא [רי\"ג], וסימנך מקף :"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "במקדש היו תוקעים
ר\"ל במקום המקדש, דהיינו בכל ירושלים:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא במדינה
בשאר עיירות ישראל, אפילו נודע להן שכבר קדשו ב\"ד החודש, אסורים לתקוע, שמא יעבירנו ד\"א בר\"ה. ואפילו בירושלים אינו מותר לתקוע רק בזמן שהסנהדרין יושבין, דהיינו עד חצות, אז תוקעין אפילו שלא בפני ב\"ד [דאף דבשבת וי\"ט לא ישבו לדון בלשכת הגזית. ישבו עכ\"פ להוראה בחיל, והוא רחוב שבהר הבית [כרמב\"ם פ\"ג מסנהדרין]. וה\"ט דאז תוקעין, דמדאיכא תרתי שיש מקדש בעיר, וגם סנהדרין יושבין שם, אימת מקדש עליהן, ואימת ב\"ד עליהן, ולא ישכחו להוציא לר\"ה:"
+ ],
+ [
+ "שיהו תוקעין בכל מקום שיש בו בית דין
ב\"ד של ג' שנסמכו בא\"י. ודוקא בפני ב\"ד, כדי שיהיו נזהרים מלהוציא לר\"ה:"
+ ],
+ [
+ "לא התקין רבן יוחנן בן זכאי אלא ביבנה בלבד
דדוקא אימת סנהדרין גדולה מהני, אשר ישבו ביבנה:"
+ ],
+ [
+ "ואחד כל מקום שיש בו בית דין
ב\"ד של כ\"ג שנסמכו בא\"י. ודוקא שהב\"ד קבוע שם כסנהדרין ביבנה. אבל לת\"ק אפילו ב\"ד שאין קבוע סגי. ואנן קיי\"ל דבכל גוונא אסור [תקפ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ועוד זאת
משום דלעיל קאמר דבירושלים תקעו בכל העיר בזמן ב\"ד כסי' א', וביבנה לאחר תקנה לא תקעו רק בפני ב\"ד כסי' ג'. להכי קאמר הכא ועוד זאת וכו':"
+ ],
+ [
+ "היתה ירושלם
בעודה בבנינה:"
+ ],
+ [
+ "יתירה על יבנה
לאחר תקנה:"
+ ],
+ [
+ "שכל עיר שהיא רואה
את ירושלים. פרט ליושבת בעמק סמוך להעיר, ששומעת קול תקיעות העיר אבל אינה רואה את העיר:"
+ ],
+ [
+ "ושומעת
שגם שומעת הברת קול תקיעת ירושלים. פרט ליושבת בהר רחוק מהעיר, שיכולה לראות אבל לא לשמוע:"
+ ],
+ [
+ "וקרובה
פרט חוץ לתחום:"
+ ],
+ [
+ "ויכולה לבא
פרט למפסיק לה נהר:"
+ ],
+ [
+ "תוקעין
בזמן שב\"ד יושבין. וטעם ההיתר, מדאיכא תרתי, ב\"ד ומקדש, כלעיל:"
+ ],
+ [
+ "וביבנה לא היו תוקעין אלא בבית דין בלבד
ר\"ל לפני ב\"ד, כדי שיזהירוהו שלא יוציאו לר\"ה, ולא במקום שרואה או שומעת וכו' ואפילו יש שם ג\"כ ב\"ד סמוכין, ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "ובמדינה יום אחד
שכך היא המצוה:"
+ ],
+ [
+ "שיהא לולב ניטל במדינה שבעה
חוץ משבת. ואף דשופר עכ\"פ דחי שבת בב\"ד. לולב שאני דניטל מכל יחיד וחיישינן טפי שיעבירנו. א\"נ שופר שאני, דמדאינו רק יום א', חיישינן טפי שישתכח המצוה. א\"נ שופר דלזכרון לטובה אתי, הקילו בו. [מיהו קודם החורבן החמירו בשופר טפי מבלולב שהרי שופר רק (בכ\"ד) [במקדש] הותר, ולולב ביום ראשון בכ\"מ מוליכין בע\"ש לולביהן לביהכ\"נ [כסוכה מ\"ד א']. ואי\"ל משום דבר\"ה עדיין לא ידעו הקביעות בשאר מקום [כתוס' הכא], דעכ\"פ ק' באותו עיר שיש הב\"ד ויודעין הקביעות, למה [בירושלים] הותר רק לתקוע (לפני) [בזמן] הב\"ד כלעיל סי' (ג') [ב']. י\"ל דעכ\"פ מדלא היה מפורסם כל כך הקביעות, להכי אפילו (במקום ב\"ד) [בירושלים] היה צריך (לפני) [בזמן] ב\"ד דוקא. משא\"כ לולב, כבר אפרסמא לה מלתא לרוב ישראל, כשבאו השלוחים]:"
+ ],
+ [
+ "ושיהא יום הנף
יום שמניפין העומר בט\"ז בניסן:"
+ ],
+ [
+ "כולו אסור
לאכל חדש. ועי' פ\"ג דסוכה סי' ע' וע\"א:"
+ ],
+ [
+ "בראשונה היו מקבלין עדות החדש כל היום
בר\"ה. דכך היו נוהגין בכל שנה, כשחשכה ליל שאחר כ\"ט אלול, עשו יו\"ט, דשמא יבואו עדים למחר. וכשלא באו באותו יום עשו גם יום ב' יו\"ט, והיה אלול מעובר:"
+ ],
+ [
+ "ונתקלקלו הלוים בשיר
שלא אמרו שיר כלל אצל נסכי תמיד של בין הערבים. משום דברוב השנים בשחרית לא באו עדיין, להכי תמיד שרו שיר של חול, אבל במנחה ברוב השנים כבר באו העדים, ואמרו המשוררים שיר של יו\"ט. אבל באותה שנה שלא באו קודם מנחה, להכי לא ידעו איזה שיר יאמרו. ואחר נסוך הנסכים באו העדים [אמנם לא נתקלקלו שלא הקריבו מוספי ר\"ה. דאלו עדיין היו יכולין להקריבן אחר תמיד של בין הערבים, דמוסף עשה דרבים דחי לעשה דהשלמה שלא עבר בה רק המקריב]:"
+ ],
+ [
+ "התקינו שלא יהו מקבלין אלא עד המנחה
זמן הקרבת תמיד שבין הערבים:"
+ ],
+ [
+ "נוהגין אותו היום קדש
דאע\"ג שמחר יהיה ר\"ה האמיתי, אפ\"ה גמרו אותו היום בקדושה, שלא יזלזלו בו בשנה האחרת:"
+ ],
+ [
+ "משחרב בית המקדש התקין
דהשתא ליכא חשש קלקול בשיר:"
+ ],
+ [
+ "שלא יהוא העדים הולכין אלא למקום הוועד
למקום הסנהדרין, ויקבלו הן עדות החודש:"
+ ],
+ [
+ "סדר ברכות
של ר\"ה:"
+ ],
+ [
+ "אומר אבות
מגן אברהם:"
+ ],
+ [
+ "וגבורות
אתה גבור:"
+ ],
+ [
+ "וקדושת השם
קדוש קדוש קדוש:"
+ ],
+ [
+ "וכולל מלכיות עמהן
משום דקדושה ומלכיות שניהן מענין אחד משבח המקום לכן כוללן יחד:"
+ ],
+ [
+ "ואינו תוקע
כדי שלא להפסיק בין התקיעות עם קדושת היום:"
+ ],
+ [
+ "קדושת היום
אתה בחרתנו:"
+ ],
+ [
+ "ואומר עבודה
רצה:"
+ ],
+ [
+ "והודאה
מודים:"
+ ],
+ [
+ "וברכת כהנים
שים שלום:"
+ ],
+ [
+ "למה הוא מזכיר
למה מזכיר כבשאר, י' פסוקי מלכיות, תסגי לכתחילה בט', דמדאשתני מלכיות מזכרונות ושופרות לענין תקיעה, ישתנה נמי בהא. ונ\"ל דר' יוחנן בן נורי לשטתיה דס\"ל במ\"ו דסגי בג' ג' מכולן, והלכה כר\"ע:"
+ ],
+ [
+ "מעשרה שופרות
דהיינו שיאמר בכל אחת, ג' פסוקים מתורה, וג' מכתובים, וג' מנביאים, וא' מתורה. כנגד י' הללויה דהללו אל בקדשו. או כנגד י' הדברות שנתנו בשופר. או כנגד י' מאמרות שנברא בהן העולם בניסן, ועלו במחשבה להברא בר\"ה. והכי קיי\"ל. מיהו רשאי להוסיף עליהן, או שלא יאמר שום פסוק, רק זכרינו בזכרון טוב לפניך כמו בדברי קדשיך כתוב לאמור ופקדינו בפקידת ישועה וכו' [כך נ\"ל כוונת הש\"ס. אב\"י ובפ\"מ כ', דר\"ל שאומר אצל המלכיות, ולעולמי עד תמלוך בכבוד ככתוב בתורתיך. וגבי זכרונות וצאצאיו כחול הים ככתוב בתורתיך. וגכי שופרות ובקול שופר עליהם הופעת ככתוב בתורתיך], מיהו האידנא קבלו עלייהו חובה לומר כולם [תקצ\"א מג\"א ו']:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוחנן בן נורי אומר אם אמר שלש שלש מכולן
א' תורה, וא' כתובים, וא' נביאים, כנגד תנ\"ך, בכל אחת:"
+ ],
+ [
+ "אין מזכירין זכרון מלכות ושופר
נקט זכרונות תחלה, דקמ\"ל דרשאי להקדימו:"
+ ],
+ [
+ "של פורענות
פסוקים שנזכר בהן פורעניות:"
+ ],
+ [
+ "יצא
בגמרא גרס בנביא יצא. דמצוה להשלים בתורה, ואם השלים בנביא יצא ואפשר י\"ל דה\"ק אם השלים בתורה יצא גם ידי מצוה מהמובחר:"
+ ],
+ [
+ "השני
הש\"ץ המתפלל מוסף, דגם הם נהגו בכל יו\"ט שאחד מתפלל שחרית ואחר מוסף, וכן משמע בתענית [פ\"א מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "מתקיע
ר\"ל תוקעין בתפלתו. ולא קאמר \"תוקע\". דאין ש\"צ תוקע רק במובטח שלא יטעה בתפלתו [תקפ\"ה]. ונ\"ל דלא קאמר נמי \"בשנייה תוקעין\". דקמ\"ל דרק בתפלת ש\"ץ תוקע ולא בתפלת לחש [ודלא כיש נוהגין שהביא המג\"א תקצ\"ב]. ובאמת בתחלה תקנו הט' ברכות והתקיעות שעל הסדר בתפלת שחרית, וחשבו העכו\"ם שישראל תוקעין להתכנס למלחמה, ועמדו והרגום. אמנם כשארבו להם כל הו' שעות ראשונות וראום מתפללין וקורין בתורה, אמרו בנמוסייהו עוסקים., והניחום לתקוע [ומכאן נראה שגם הם היו רגילין להרבות בפיוטים בר\"ה, כדי שימשוך יציאתם עד אחר חצות כמונו [כרמג\"א תקפ\"ד סק\"ד] ושכן ראוי לעשות]:"
+ ],
+ [
+ "ובשעת ההלל
בשאר יו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "ראשון מקרא את ההלל
המתפלל שחרית, קורא הלל, דזריזין מקדימין למצות. ולא תני \"קורא\". משום דמנהגם היה שהש\"ץ מקרא לצבור [כפ\"ג דסוכה]:"
+ ],
+ [
+ "שופר של ראש השנה אין מעבירין עליו את התחום
לילך להביאו, או לילך לשמוע תקיעות. וה\"ה לולב, רק רבותא קמ\"ל כסי' ט\"ז:"
+ ],
+ [
+ "ואין מפקחין עליו את הגל
בנפל עליו גל אבנים לא יסירן, אף דטלטול דרבנן הוא:"
+ ],
+ [
+ "ולא שטין על פני המים
עיין פירוש אלו פ\"ה דביצה סי' י\"ב וכו':"
+ ],
+ [
+ "ואין חותכין אותו
ממחובר, או שחתך בו לתקנו:"
+ ],
+ [
+ "בין בדבר שהוא משום שבות
כגון סכין דלאו אורחא בכך:"
+ ],
+ [
+ "ובין בדבר שהוא משום לא תעשה
כגון במגירה ושאר כלי מלאכה. וטעמא דאסור, משום דאין עשה של שופר דוחה עשה ול\"ת דיו\"ט אפילו באיסור דרבנן, דכל תקון חכמים כעין דאורייתא תקון. ועשו חכמים חזוק לדבריהם כשל תורה [כתובות פ\"ד א']. מיהו ע\"י עכו\"ם מותר לעשות שבות, דהו\"ל שבות דשבות לצורך מצוה דלא גזרו [תקפ\"ו]. אמנם כל שבא מחוץ לתחום, אסור לישראל להוציאו חוץ לחוט העירוב [מג\"א שם]:"
+ ],
+ [
+ "יתן
ולא הו\"ל כמתקן מנא:"
+ ],
+ [
+ "אין מעכבין את התנוקות מלתקוע
אם תקע מעצמו, ואפילו בר\"ה בשבת, ואפילו הגיע לחנוך:"
+ ],
+ [
+ "אבל מתעסקין עמהן עד שילמדו
לומר לו שיתקע. ודוקא שלא הגיע לחנוך [טור תקפ\"ח. ולרש\"י איפכא בהגיע לחנוך מתעסקין עמו ובלא הגיע לחנוך דוקא בתוקע מעצמו]. מיהו אין לחוש שיוציאו המתעסק לר\"ה. דהכא המתעסק לא טריד כל כך כמקיים המצוה בעצמה [לעיל ר\"פ]. וקיי\"ל דביו\"ט אפילו בהגיע לחנוך מותר להתעסק בו. ולהט\"ז אפילו גדול מותר לתקוע לאחר שיצא כבר [תקצ\"ו]. רק יתקע תשר\"ת שלם:"
+ ],
+ [
+ "והמתעסק
שאינו מתכוון לצאת:"
+ ],
+ [
+ "והשומע מן המתעסק לא יצא
אע\"ג דהשומע התכוון לצאת:"
+ ],
+ [
+ "שלש
ג' בבות, בבא א' למלכיות, ובבא א' לזכרונות, ובבא א' לשופרות:"
+ ],
+ [
+ "של שלש שלש
ר\"ל כל בבא הוא תקיעה תרועה תקיעה. דבתורה לא נזכרו רק ג' תרועות, וקיי\"ל דכל תרועה, תקיעה לפניה ותקיעה לאחריה:"
+ ],
+ [
+ "שעור תקיעה כשלש תרועות
ר\"ל שיעור ג' תקיעות ראשונות כג' תרועות. וממילא ידעינן דג' תקיעות אחרונות כראשונות, דהמשך כל תקיעה כתרועה:"
+ ],
+ [
+ "כשלש יבבות
בהא מספקינן, אי תרועה אחת הו\"ל ג' קולות, וכל אחת בהמשך מעט, כשברים שלנו. או אם הוא ט' קולות קצרים כתרועה שלנו. או שהיא שניהן יחד. להכי קיי\"ל לתקוע ג' פעמים תשר\"ת, וג\"פ תש\"ת, ג\"פ תר\"ת:"
+ ],
+ [
+ "תקע בראשונה
ר\"ל תקיעה ראשונה תקע כדרכה:"
+ ],
+ [
+ "ומשך בשניה כשתים
ר\"ל תקיעה שלאחר התרועה משכה כשיעור ב' תקיעות לפי שיעור התקיעה שתקע בראשונה, ונתכוון כדי לצאת בזה נמי יד\"ח תקיעה ראשונה של בבא ב':"
+ ],
+ [
+ "אין בידו אלא אחת
ר\"ל דיצא רק ידי הפשוטה אחרונה של בבא א', ולא יד\"ח פשוטה קמא של בבא ב'. והא דנקט \"תקע בראשונה\" רבותא קמ\"ל, דאע\"ג דע\"י המשך ראשונה ניכר שהמשיך בשניה כב', אפ\"ה לא מהני:"
+ ],
+ [
+ "מי שברך
התפלל מוסף:"
+ ],
+ [
+ "ואחר כך נתמנה לו
נזדמן לו. כמו וימן ה' דג:"
+ ],
+ [
+ "שלש פעמים
אף שלא תקען על סדר הברכות, יצא:"
+ ],
+ [
+ "כשם ששליח צבור חייב
להתפלל שמנה עשרה כל השנה:"
+ ],
+ [
+ "כך כל יחיד ויחיד חייב
ותפלת הש\"ץ בקול, הוא רק להוציא האינו בקי:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל אומר שליח צבור מוציא את הרבים ידי חובתן
וצבור מתפללין בלחש תחילה, כדי שביני ביני יסדר הש\"ץ תפלתו: וקיי\"ל כת\"ק [קכ\"ד]. ואף דבברכת מצות אף שיצא כבר מוציא אחרים יד\"ח [כספ\"ג]. הכא בתפלה שאני, דמסתבר שיתפלל כל א' על עצמו:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Rosh Hashanah/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Rosh Hashanah/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..3b0d495d68b6c3b1f41abd25b33d703397867e63
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Rosh Hashanah/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,662 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Rosh Hashanah",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Rosh_Hashanah",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "באחד בניסן ראש השנה למלכים
דרגילין היו לכתוב זמן השטרות אחר השנים משהומלך המלך. וקאמר הכא דכל מלך ישראל אפילו הומלך באדר, משהגיע ניסן מונין לו שנה ב', ובניסן הב' כותבין שנת ג' למולכו. ואם כתב שטר בניסן השני שלו, וכתב בשטר בשנת ב' למולכו, הו\"ל שטר מוקדם, ופסול מלגבות בו אפילו מלקוחות שלקחו מהלואה ואילך. דקנסוהו, מדאפשר לטרוף בו מלקוחות שקדמו לההלואה:"
+ ],
+ [
+ "ולרגלים
ר\"ל רגל שבניסן הוא ר\"ה לרגלים, דאם נדר דבר לביהמ\"ק, אפילו נדר לבדק הבית, אם לא קיים נדרו עד שעברו ג' רגלים כסדרן, דהיינו פסח שבועות סוכות, עבר בבל תאחר. אבל בנדר לצדקה, מחייב עלה לאלתר אם לא יתנן מיד. אם לא שהתנה בנדרו ליתנה על יד על יד [י\"ד רנ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ראש השנה למעשר בהמה
ר\"ל שאין מעשרין מהנולדים קודם לכן על הנולדים אח\"כ. ולפיכך הוקבע זמן זה, דהוקש מעשר בהמה למעשר דגן בחד קרא. להכי שווין בזה, דמה מעשר דגן סמוך לגמרו עשורו, שבימות החמה הדגן מתייבש בשדה, ור\"ה שלו בתשרי, דהיינו אחר שנגמר, ה\"נ מעשר בהמה שרגילין לילד עד אב, ר\"ה שלהן אלול:"
+ ],
+ [
+ "רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים באחד בתשרי
דס\"ל דון מנה ומנה, מה דגן תשרי, אף בהמות תשרי. ואפ\"ה לדידהו יש ד' ר\"ה, משום דחשבי ט\"ו בניסן ר\"ה לבל תאחר, לר\"ה לבד במניין ד' ר\"ה. ות\"ק ס\"ל דלא בעינן ג' רגלים כסדרן, ולא הו\"ל ט\"ו בניסן ר\"ה לבל תאחר, ונקט תחתיו א' באלול. והיינו דקאמר ד' ר\"ה לד\"ה, לת\"ק ארבעה דדל רגלים, לר\"א ור\"ש ארבעה, דל מעשר בהמה:"
+ ],
+ [
+ "באחד בתשרי ראש השנה לשנים
למלכי אומות מונין שנה שלהן מתשרי, כמו למלכי ישראל מניסן כלעיל סי' א'. ונ\"מ לשטרות כלעיל:"
+ ],
+ [
+ "ולשמיטין
דאסור לחרוש, ולזרוע בא\"י בשמיטה וביובל מדאורייתא. מיהו בזמן הבית אסור ל' יום קודם ר\"ה מהלממ\"ס. וכמו כן כל עבד ישראל, שכשמכרוהו ב\"ד נמכר לשש שנים, וכשמוכר את עצמו נמכר לכמה שנים שירצה. ואם בתוך זמן מכירתם פגע בהן היובל, יוצאים לחירות. וכמו כן נרצע יוצא לחירות ביובל וכולן כשהגיע א' בתשרי, הו\"ל ר\"ה שלהן:"
+ ],
+ [
+ "לנטיעה
אילן שנטעו מ\"ד יום קודם ר\"ה חוץ מיום הנטיעה [דהיינו י\"ד בכדי שיקלוט האילן וישתרש בקרקע, ואח\"כ עוד ל' יום להחשב שנה], אז כשהגיע ר\"ה שבתשרי, עלתה לו שנה בשנות הערלה. מיהו אעפ\"כ כשיגיע ר\"ה השלישי, עדיין פירותיו ערלה, עד ט\"ו בשבט, דאע\"ג דא' בתשרי ר\"ה לנטיעה, היינו לתחלת נטיעתו, וכדאמרן. אבל השתא אילן הוה ור\"ה שלו ט\"ו בשבט, וכלקמן סי' ט'. ואחר ט\"ו בשבט דין רבעי עליהן [י\"ד רצ\"ד ס\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ולירקות
שאין לעשר מהירק שנלקט מקודם, על הנלקט אח\"כ. אף שמעשר ירק רק מדרבנן. ומכ\"ש דאין לעשר מחדש על ישן במעשר דגן שהוא מדאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "באחד בשבט ראש השנה לאילן
שאין לעשר מהנחנט מהקודם על הנחנט אח\"כ. דבין בתרומה או מעשר ראשון או מעשר שני. או מעשר עני שנתנת בשנת ג' ו' בשמיטה תחת מעשר שני, וערלה ורבעי, בכולהו ר\"ה שלהן כדאמרן, בין בתבואה וירק או באילן:"
+ ],
+ [
+ "בפסח על התבואה
דאז זמן גדילתו:"
+ ],
+ [
+ "בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון
ר\"ל כצאן שנמנין ע\"י שמניחין אותן לצאת דרך פתח קטן וצר, שאין אחד נשמט מלמנותו, כך כל אדם בין צדיק או רשע, מוצלח או אינו מוצלח, כולם נדונין אז מכל מקריות [או נ\"ל דכמו שהצאן ההם אינן יכולין לצאת מהדיר ההוא לרווחה רק ברצון הרועה ע\"י הפתח הצר ההוא, כך כל אדם אין יכול לצאת אז זכאי בדינו רק בדוחק וע\"י חסדו יתברך רועה אבן ישראל. ואע\"ג דאמרינן לעיל בפסח על התבואה וכו', והרי הנך נמי מקריות האדם נינהו. תירץ הר\"ן התם בכללות, וכדתנא העולם נידון. משא\"כ הכא נידון כל יחיד ויחיד לבד. ואפשר משו\"ה נקט תנא הכא עוברין כבני מרון, דהיינו א' א' לבד]:"
+ ],
+ [
+ "היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם
אקרא דלעיל קאי, דכתיב המשגיח על כל יושבי ארץ, והיוצר אע\"ג שמשגיח על כולם ועל לבם יחד בהשקפה א', אפ\"ה מבין אל כל מעשה ומעשה שלהן [ולפירוש ב' הנ\"ל, נ\"ל דה\"ק היוצר רואה יחד לבם, ר\"ל כתפלת רבי אלכסנדרי [ברכות י\"ז א'] שמשגיח שרצונם לעשות רצונו ולהתיחד עמו, ולכן חס עליהם, ואעפ\"י שמבין אל כל מעשיהם, ששאור שבעיסה תקפם לעשות נגד רצונו יתברך]:"
+ ],
+ [
+ "ובחג
בסוכות:"
+ ],
+ [
+ "נידונין על המים
אם יהיו גשמי שנה כראוי או לא [ואע\"ג דבפסח נדונין על התבואה, היינו במקריות חוציות כשדפון וירקון. או נ\"ל דהכא על המים לשתייה קאמר [כתענית די\"ט ב']:"
+ ],
+ [
+ "על ששה חדשים השלוחין יוצאין
להודיע בכל מקום אם עשו ב\"ד החודש שעבר כ\"ט יום או ל' יום:"
+ ],
+ [
+ "מפני הפסח
ולא על סיון מפני עצרת. דממילא נודע ע\"י ספירת העומר מ\"ט יום, שביום נ' יהיה עצרת:"
+ ],
+ [
+ "על אב מפני התענית
ט' באב. ולא נפקו אי\"ז בתמוז. דרק לאבילות חורבן ביהמ\"ק חששו שלא יטעו בו:"
+ ],
+ [
+ "על אלול מפני ראש השנה
ועושין ר\"ה ביום שלשים באלול וביום ל\"א, מספק שמא אלול מעובר או לא:"
+ ],
+ [
+ "על תשרי מפני תקנת המועדות
יו\"כ וסוכות ושמיני עצרת:"
+ ],
+ [
+ "מפני פסח קטן
פסח שני שעשו כל טמא לנפש או מי שהיה בדרך רחוקה בפסח ראשון. מיהו גם אז יוצאין רק על ו' חדשים, דדל אב שא\"צ אז, דבזמן שיש שלום אין צום [כש\"ס הכא]. והרי לטור [א\"ח תק\"נ] שלום היינו שביהמ\"ק קיים [אב\"י כך כתבו תוס' בפירוש בתענית די\"ב א' דכשביהמ\"ק לא התענו בט' באב]:"
+ ],
+ [
+ "על שני חדשים מחללין את השבת
שהולכין אפי' חוץ לתחום להעיד בב\"ד שראו הלבנה החדשה. ומדאו' מחללין על כולן, רק מדרבנן אסרו באחרים מדאין תקון המועדות תלוי רק בב' אלו:"
+ ],
+ [
+ "שבהן
נ\"ל דאינו נתינת טעם, רק ר\"ל כמו \"אשר בהן\", ור\"ל בהן עצמן [כשאינן בשבת] דהיינו לאחר שקדשום ב\"ד שלוחים יוצאין, דמקודם לא, שמא יחזרו בהם ב\"ד ויתקלקלו המועדות בערים. אבל בד' חדשים האחרים, שבהן נמי שלוחין יוצאין כלעיל [מ\"ג], עכ\"פ כשידעו מערב שיקדשום למחר. יוצאין מיד:"
+ ],
+ [
+ "השלוחין יוצאין
להודיע קביעתן:"
+ ],
+ [
+ "לסוריא
היא [זיריען]. ונקט סוריא, משום שדרך שם הולכים לבבל ששם רוב ישראל. מיהו השלוחין אסורין לחלל שבת בהליכתן. והא דנקט סוריא הכא, ולא לעיל [במ\"ג]. ה\"ט, משום דב' חדשים אלו זמן הליכתן כמעט שוה, שאפשר שיגיעו עד סוריא או יותר, תוך י\"ד יום שעד פסח וסוכות. משא\"כ ד' חדשים אחרים [מ\"ג], לא שוה זמן הליכתן. דבאלול יכולין לילך טובא, ובאדר פחות מזה, ובאב יותר פחות:"
+ ],
+ [
+ "ובהן
ר\"ל ע\"י השלוחין:"
+ ],
+ [
+ "מתקנין את המועדות
שעל ידי השלוחין ידעו לתקן בבירור את המועדות. משא\"כ ע\"י שלוחי אלול ואדר, עדיין ספק שמא יעברו ב\"ד אלול ואדר כסי' י\"ח:"
+ ],
+ [
+ "מפני תקנת הקרבן
כדי שיקרבו קרבן ר\"ח בזמנו. ואע\"ג דאינו רק עשה, אפ\"ה דוחה לא תעשה דשבת דאית בה כרת, מדכתיב במועדו, והו\"ל כמכשירין שא\"א לעשותן מע\"ש דדוחין שבת [כפסחים ס\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "בין שנראה בעליל
ר\"ל בין שנראה הלבנה החדשה גלויי' ע\"י שהיו השמים זכים:"
+ ],
+ [
+ "בין שלא נראה בעליל
שהיו השמים מעונן, שאז לא נראה הירח לעין חלש. או שבזמן חדושה נראית במערב מיד אחר שקיעת החמה [כלקמן פ\"ב סי' כ\"ג] ואז זהירות החמה לפעמים מכהה אותה:"
+ ],
+ [
+ "אין מחללין עליו את השבת
דוודאי ראוה בירושלים. כיון שאין רחוק רק מהלך לילה ויום, מסתמא כמו שהשמים זכים כאן כך הם שם:"
+ ],
+ [
+ "מעשה שעברו יותר מארבעים זוג
ר\"ל מ' זוגי עדים שראו הלבנה, שרצו לילך לירושלים להעיד:"
+ ],
+ [
+ "ועכבן רבי עקיבא בלוד
לוד היתה כמהלך יום מירושלים [כמעשרות פ\"ה מ\"ב] ועשה כן שלא יחללו שבת שלא לצורך, מדדי בזוג אחד. ואף דלקמן [במ\"ז] אמרינן באב ובנו חיישינן שיפסל אחד הכא דכבר עברו מ' כתות, רחוק שיפסלו כולן:"
+ ],
+ [
+ "נמצאת מכשילן לעתיד לבא
שלעתיד לא יבואו שיחשבו מסתמא כבר הלכו אחרים להעיד:"
+ ],
+ [
+ "ופסלו את עבדו
דס\"ל דבעינן מיוחסים:"
+ ],
+ [
+ "אלו הן הפסולין
מדרבנן. דמדאו' דוקא עבירה דמלקות או מיתה, או גנב או גזלן פסולין לעדות [וחשוד נמי לשבועה]. ובעבר עבירה שאין בה מלקות, או שעבר עבירה דרבנן פסול רק מדרבנן, וי\"א דבעבירה דרבנן לא מפסל רק בחטא הנאת ממון [חו\"מ ל\"ד ב' ג'] [ועי' פירושינו סנהדרין פ\"ב סי' כ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "המשחק בקוביא
[קובאס] בל\"י [ווירפעל]. וה\"ה שאר מיני שחוק ודוקא שזה אומנתו [שם סט\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ומלוי ברבית
אפי' רבית דרבנן במשמע. וא' מלוה או לוה במשמע. וי\"א דברבית דרבנן אין הלוה נפסל [שם ס\"ו] [ונ\"ל דמש\"ה נקטי' לרבית בין קוביא ליונים לגלויי דכולהו באיסור דרבנן מיירי. עתוס' שנדחקו בזה]:"
+ ],
+ [
+ "ומפריחי יונים
משחק במעות, אם תקדים יוני ליונתך. וכל א' מנקש בכח בדפי עץ, ועי\"ז היונים מזדרזין לעוף מהר. והנהו אף דלאו אסמכתא נינהו דהרי תולה במקרה בקוביא ויונים, ולא סמך אמידי, אפ\"ה מדאין לו פרנסה רק מזה, אינן עוסקים בישובו של עולם וכגזלן דמי [סנהדרין דכ\"ד ב']:"
+ ],
+ [
+ "וסוחרי שביעית
מסתחר בפירות שביעית. ומיירי בזה\"ז דאינו אסור מדאו' [ונ\"ל תו דכולהו לא זו אף זו קתני, לא מבעייא קוביא דמחשב כגזל, דהרי הוטעה חבירו דהרי סבר שהוא ירוויח, אלא אפי' ברבית שזה נותן לו הרבית ברצון, אפ\"ה הו\"ל כגזלן. ולא מבעייא ברבית שזה נותן לו מעות שאינו שלו, אלא אפילו במפריחי יונים שאפשר שיפסיד אם תקדים יונת האחר, והרי זה עדיף גם מקוביא דהתם אפשר דסמך על כח גופו כשמשליך הקוביאות אע\"ג דלאו אסמכתא היא וכדלעיל, עכ\"פ, ס\"ד דקצת סמיך על זה, אבל ביונים רק במקרה תלי, שתזדרז יונה זו או זו, עכ\"פ פסול כגזלן. ולא מבעייא כולהו שלוקחין מעות חבירו ולא נתן לו כלום, אלא אפילו סוחרי שביעית, שנותן גם הוא לחבירו פירות, סד\"א דלא מחשב כגזלן, קמ\"ל דאפ\"ה פסול]:"
+ ],
+ [
+ "ועבדים
מדאורייתא פסול כאשה. ואפ\"ה קמ\"ל, דסד\"א מדלא מחמת עבירה פסול והוא איש, יהיה כשר לעדות החודש כמו קרוב לר\"ש:"
+ ],
+ [
+ "אף הן אינן כשירים לה
לעשות מעשה על פיהן ודו\"ק. אבל עדות עגונה וסוטה, האשה כשרה להעיד וכ\"כ הפסולים לעדות מדרבנן כשרים להעיד. משא\"כ שאר הפסולין לעדות מדאורייתא מחמת עבירה, פסולין להכל, חוץ במסיח לפי תומו דאפילו עכו\"ם נאמן מסלפ\"ת במלתא דרבנן כשלא אתחזיק אסורא [ש\"ך י\"ד ססקל\"ז, ועי' בקופת הרוכלין בכללי הכנה סי' ג'], ובעדות אשה אף שהוא דאורייתא ואתחזיק אסורא אפ\"ה כשירים במסלפ\"ת, משום דבל\"ז דייקא ומנסבא [אה\"ע י\"ז ס\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "מי שראה את החדש
הלבנה החדשה:"
+ ],
+ [
+ "מוליכין אותו על החמור
אפילו בשבת משמע, אבל ביכול לילך הלוך עדיף:"
+ ],
+ [
+ "אפילו במטה
אף דמדהעד חולה, הו\"ל כאילו הוא כפות במטה, דחייבינן נושאיו [כשבת פ\"י מ\"ה] אפ\"ה שרי:"
+ ],
+ [
+ "ואם צודה להם
מצדוקים שארבו לעכב העדות, כדי להטעות החכמים:"
+ ],
+ [
+ "שעל מהלך לילה ויום
אבל ביותר לא, דאין חודש פחות מכ\"ט יום ולא יותר על ל' יום. ואם ראו העדים הלבנה החדשה סוף יום כ\"ט א\"כ כשיגיע סוף יום ל' כבר קדשו ב\"ד החודש. [ואע\"ג דבבאו עדים עד סוף החודש ב\"ד חוזרים בהן [כרמב\"ם פ\"ג מקה\"ת י\"ח וי\"ט]. עכ\"פ כיון דבדיעבד מהני אפילו הזידו ב\"ד לעבר החודש בטעות [כר\"ה כ\"ה א']. להכי אין מחללין רק כדי לקדשו בזמנו דמצוה לקדש ע\"פ ראייה [כר\"ה כ' ע\"א]. ועי' לח\"מ רפ\"י מקה\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "אלה מועדי ה' אשד תקראו אותם במועדם
אפילו בשבת:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אם אינן מכירין אותו
שאין הב\"ד המקדשים מכירין את העד:"
+ ],
+ [
+ "משלחין
ב\"ד שבעירו:"
+ ],
+ [
+ "אחר
זוג אחר של עדים, שניכרין לב\"ד המקדשין:"
+ ],
+ [
+ "עמו להעידו
שהוא כשר:"
+ ],
+ [
+ "משקלקלו המינין
הצדוקים ששכרו עדי שקר [כפ\"א סי' מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "בראשונה היו משיאין משואות
מדליקין [פאקקעלשטאנגען] במקום שקדשו החודש, כדי להודיע לערים סביב זמן הקביעות, והם חזרו והדליקו בכל עיר, עד שיראה בגבול לערי הגולה:"
+ ],
+ [
+ "משקלקלו הכותים
שהדליקו גם הם משואות שלא בעונתה, כדי לבלבל ענייני החכמים:"
+ ],
+ [
+ "מביאין כלונסאות
[שטאנגען]:"
+ ],
+ [
+ "של ארז
שקשה עצו מלהתלהב מהר:"
+ ],
+ [
+ "וכורך
כולן בראש הכלונס:"
+ ],
+ [
+ "במשיחה
[שנורע] למטה ורחוק ממקום הדלקה בכלונס:"
+ ],
+ [
+ "ומעלה ומוריד
שלא יחשוב הרואה מרחוק שהוא [וועטטער לייכטע] והוא אור שמתהווה באויר:"
+ ],
+ [
+ "מהר המשחה
הוא הר הזיתים שסמוך לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "לסרטבא
כולן שמות מקומות:"
+ ],
+ [
+ "ומבית בלתין לא זזו משם
נ\"ל דאין להקשות ל\"ל שלא היו רשאין לזוז משם עד וכו' דל\"ל כולה האי. י\"ל דמשום דרק עד הגולה היו הרים כדי להשיא ע\"ג משם למרחוק משא\"כ בגולה שהיה ארץ מישור, ולא היו יכולים להשיא משואות, לכן היה ממתין עד שכל א' עולה לגג במדורה וכו' וידע עי\"ז דאפרסמא מלתא, ויתפרסם מהם גם למרחוק שלא ראו המשואות:"
+ ],
+ [
+ "עד שהיה רואה כל הגולה לפניו כמדורת האש
שכל א' מעלה אבוקה לראש גגו:"
+ ],
+ [
+ "בראשונה לא היו זזין משם כל היום
מדיצאו חוץ לתחום בשבת, שאין לו רק ד' אמות, וכל החצר כד' אמות [כא\"ח ת\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "אלא אף החכמה
[העבאממע]:"
+ ],
+ [
+ "ומן הגייס
חיל שונאים:"
+ ],
+ [
+ "ומן הנהר
שעלה והציף:"
+ ],
+ [
+ "ומן המפולת
אב\"י [ערדבעבען] בל\"א [כתענית פ\"ג מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ויש להם אלפים אמה לכל רוח
חוץ לעיר [שם בא\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "או לאחר החמה
דהלבנה בעת חידושה, תמיד היא בקרן מערבית דרומית בעולם, ובצד מזרח מהחמה. דהיינו לאחר שקיעת החמה מיד היא עולה אחריה. ולהכי שואלין לעדים אם ב' קרנות הלבנה היה נוטין אז \"לפני החמה\", ר\"ל נגד המקום שפני החמה נועדים לילך שם, דהיינו שהיו קרניה לצד מערב החמה, כזה או \"לאחורי החמה\" ר\"ל שקרניה של הלבנה נוטין להצד שכבר הלכה בו החמה, דהיינו למזרח העולם, כזה:"
+ ],
+ [
+ "או לדרומה
ר\"ל האם עמדה לצפוני' מזרחי' מהחמ', או לדרומית מזרחית מהחמה:"
+ ],
+ [
+ "כמה היה גבוה
משפולי הרקיע, לפי שיעור ראות עיניכם:"
+ ],
+ [
+ "ולאין היה נוטה
לאין היו פניה נועדים להלוך:"
+ ],
+ [
+ "וכמה היה רחב
קו המאיר שבה. והב\"ד ידעו כל אלה ע\"פ חשבונם:"
+ ],
+ [
+ "לא אמר כלום
דהלבנה גוף חשוך, ורק הצד שכנגד החמה מקבל מאור קרני החמה. וא\"כ א\"א שיהיו פגימות הלבנה, דהיינו צד החשוך שבה, פונה נגד החמה. וה\"ה כשאומר שעמדה לצפון החמה, ולפי חשבון הב\"ד ראוי שתהיה בדרומה. וכן כולם. רק מלתא פסיקא נקט, דלפני החמה א\"א כלל:"
+ ],
+ [
+ "בין שנראה בזמנו
בליל שקודם יום ל':"
+ ],
+ [
+ "בין שלא נראה בזמנו
שאז ר\"ח ביום ל\"א:"
+ ],
+ [
+ "מקדשין אותו
ר\"ל יאמר ראש ב\"ד מקודש החודש:"
+ ],
+ [
+ "שכבר קדשוהו שמים
ר\"ל בשלומא ביום שלשים, ברצון הב\"ד תולה אם ירצו לקדש החודש מאותו יום ואילך או לא. אבל ביום ל\"א לענין מה יקדשוהו, בין שירצו או לא ירצו, מדלא קדשוהו עד אז על כרחך שיהיה ל\"א ר\"ח ושכך רצון הקב\"ה שנקרא שמים [כתענית י\"ח א']:"
+ ],
+ [
+ "דמות צורות לבנות
כצורות דלעיל:"
+ ],
+ [
+ "ובכותל בעלייתו
ר\"ל בהעלייה שהיו רגילים לקבל שם העדות [כסנהדרין די\"א א'], שם היה מצוייר כלעיל על השולחן לפני הב\"ד. וגם על הכותל כדי שיבינו היטב ההדיוט, שיתדמה העד כאילו רואה הלבנה בכותל השמים, ולפי עדותו ידונו ב\"ד בהצורות שלפניהן על השולחן:"
+ ],
+ [
+ "שבהן מראה את ההדיוטות
אנשים פשוטים שלא יבינו השאלות הנ\"ל שבמשנה ו':"
+ ],
+ [
+ "ואמרו ראינוהו
ללבנה ביום כ\"ט לחודש:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוחנן בן נורי עדי שקר הם
דזה אי אפשר, דללבנה אין אור עצמי כלעיל סי' כח, וגלגל הקפתה נמוך הרבה מגלגל הקפת החמה. ולכן סמוך למולד לפניו ולאחריו, כל עוד שמתקרבת הלבנה במהלכה נוכח השמש, כל עוד יותר אין קרני השמש יכולים להגיע לתחתית הירח, והרי רק תחתית כדור הלבנה נראה ליושבי הארץ. עד שבשעת המולד שעומדת ממש בין השמש לארץ, אין תחתית הירח מאיר כלל [מלת \"ממש\" שכתבני, הוא ל\"ד ודו\"ק] ולהכי כ\"ד שעי מכסי סיהרא, והוא זמן קריבתה לשמש לפני המולד ולאחריו. וא\"כ איך אפשר שתראה ביום כ\"ט בשחרית ובערבית. מלבד שלפי חשבונם לא היה אפשר שתראה אז:"
+ ],
+ [
+ "קיבלן רבן גמליאל
דר' יוחנן לא היה בקי בהחשבון כמוהו שהיה סוד העיבור מסור לו מאבותיו הנשיאים וידע בחשבונו שאפשר שתראה באותו לילה, ולהכי יתכן שמה שראו בשחרית, ענן בהיר כדמות ירח ראו:"
+ ],
+ [
+ "ובליל עבורו
ליל שקודם ל\"א:"
+ ],
+ [
+ "לא נראה
לב\"ד ולעם אף שהשמים היו זכים [והוא מאמר התנא, לא שהעדים אמרו כן]:"
+ ],
+ [
+ "וקבלן רבן גמליאל
אף דעל כרחך נראה אחר המולד, עכ\"פ מדידע ע\"פ חשבונו שנולדה בליל ל', להכי תלה שמא ענן דק כסה אותו בליל ל\"א, אף כי בהיר היה בשחקים. מיהו הא דקאמר וקבלן ר\"ג אין ר\"ל שאחר שלא נראה בליל עבורו. אח\"כ קידש ר\"ג את החודש, ליתא דא\"כ אפילו היה מקבל העדות ביום ל', כיון שלא הספיק לומר מקודש עד ליל עבורו הרי החודש מעובר [כלקמן רפ\"ג]. אלא מיירי שר\"ג קידש החודש ביום ל' תיכף כשבאו העדים, והא דקאמר וקבלן ר\"ג, ר\"ל אע\"ג שבליל עבורו לא נראה אפ\"ה החזיק ר\"ג לקבלתו מהעדים דמקודם:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו ר' יהושע רואה אני את דבריך
דהרי הוא כאילו לא באו עדים כלל, ויהיה החודש מעובר:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכפורים שחל להיות בחשבונך
ולא גזר שיבוא אצלו ויתענה ביו\"כ של ר\"ג. דידע שלא יפרוש מהצבור. רק חשש שיחוג ב' ימים ליו\"כ. ולא גזר על ר' דוסא. נ\"ל אי משום דר' יהושע אב\"ד הוה [כב\"ק דע\"ד ב'] וחשש שיגררו אבתריה. או משום דר' דוסא זקן גדול היה ולא רצה להטריחו [כיבמות דט\"ז א']. או משום דבאמת קבל דבריו כלקמן:"
+ ],
+ [
+ "הלך ומצאו רבי עקיבא מיצר
ר\"ע הלך ומצא לר\"י מיצר על שגזר הנשיא שיחלל יו\"כ שלו:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו
ר\"ע לר\"י:"
+ ],
+ [
+ "אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אתם
מדכתיב אתם חסר וי\"ו, הוה כאילו כתוב אתם, דבקריאת ב\"ד תלוי:"
+ ],
+ [
+ "בא לו
ר\"י:"
+ ],
+ [
+ "אצל רבי דוסא בן הרכינס
שהסכים לקביעות ר\"י:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו
ר\"ד:"
+ ],
+ [
+ "הרי הוא כבית דינו של משה
ר\"ל דאילו נתפרש שמותם היה ניכר מי מהם החשוב יותר, ע\"י שנזכר שמו מקודם, והיו הדור האחרון אומר פלוני שבדורנו חשוב כמו הנזכר מקודם בהזקנים, ופלוני זה הוא במדריגה תחתיו, כמו אותו פלוני שנזכר אחר הראשון. לכן לא נזכר שמותם של זקנים. לומר דמדזכו כולם להיות דיינים, אפילו הוא אחרון במדריגה, אפ\"ה הוא חשוב כראשון שבראשונים, מדהוא דיין, דהרי נכללו כולם יחד:"
+ ],
+ [
+ "ותלמידי שקבלת דברי
פייסו בזה, שלא מפני שמתדמה עצמו חכם יותר ממנו גזר עליו כן, רק שלא תחלק התורה לב' תורות:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ראוהו בית דין וכל ישראל
אמר המפרש, הרבה נצטערתי להבין למה סכינא חריפא פסקה למשנה זאת מב' פרקים הקודמין שמדברים כולם מקידוש החודש כמשנה זו, ומה שייכות למשנה זו לחברה עם ב' פרקים הבאים שמדברים כולן מדיני שופר. וכפי הנראה לפע\"ד ח\"ט, ע\"פ מ\"ש רש\"י [ר\"ה ד\"ל ע\"ב], דבזמן קידוש החודש כל משחשיכה כ\"ט אלול נהגו בו קודש וכן למחר כל היום, דשמא יבואו עדים עדיין. א\"כ עשו קידוש והתפללו תפלת ר\"ה ותקעו בשופר. ולהכי סמך תנא משנה זו אצל פרקים הבאים דמיירי בר\"ה. דסד\"א דאילו ראוה ב\"ד וכו' בר\"ה. כיון שכבר נהגו בו קדושת ר\"ה, אפרסמי לה מלתא טפי, ולא לעברוה. קמ\"ל] ;",
+ "שראו כולם הלבנה. ואפילו ראוה ביום ל', שאז ראייתם מדהוא ביום הוא כעדות, כדקאמר בש\"ס:"
+ ],
+ [
+ "נחקרו העדים
ר\"ל או שנחקרו העדים ביום ל'"
+ ],
+ [
+ "עד שחשיכה
ליל ל\"א. וארישא נמי קאי:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה מעובר
ויהיה יום ל\"א ר\"ח. וקמ\"ל רישא דאע\"ג דאפרסם לכל ישראל שנולד ביום ל', אפ\"ה מדלא הספיקו לקדשו מעברינן ליה. וקמ\"ל סיפא, דסד\"א דחקירת עדים כתחלת דין, ומקודש מקודש כגמר דין, והרי דין שהתחילו ביום גומרים בלילה, ונקדשיה בליל ל\"א, קמ\"ל דקדוש צריך דוקא ביום:"
+ ],
+ [
+ "ראוהו בית דין בלבד
ואין עדים אחרים:"
+ ],
+ [
+ "יעמדו שנים ויעידו
מהב\"ד שראוה:"
+ ],
+ [
+ "בפניהם
בפני הדיינים השאר שראוה:"
+ ],
+ [
+ "ויאמרו מקודש מקודש
ומיירי שראוה ב\"ד בלילה, שא\"א לקדשה אז, ולהכי צריכין להעיד ביום. אבל בראוה ביום, א\"צ להעיד, דראייה עדיף ומקדשין ע\"פ ראייתן:"
+ ],
+ [
+ "ויושיבו מחבריהם אצל היחיד
דצריך ב\"ד של ג':"
+ ],
+ [
+ "כל השופרות כשרין חוץ משל פרה
וכ\"ש של שור, דדמי טפי לעגל, שהיה כתבנית שור אוכל עשב, ואין קטיגור נעשה סניגור [כך נ\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא קרן
ולא נקרא בכתוב בלשון שופר, ובר\"ה שופר בעינן:"
+ ],
+ [
+ "שנאמר במשוך בקרן היובל
ולרבנן עכ\"פ מקרו נמי שופר. משא\"כ של פרה לא נקרא שופר בשום מקום:"
+ ],
+ [
+ "של יעל פשוט
של [שטיינבאק] משום שקרניו פשוטין. דכיון דלתפלה ולזכרון אתא, כמה דפשיט אינש דעתיה להיות מרוצה בכל גזירות ה', טפי עדיף:"
+ ],
+ [
+ "ופיו מצופה זהב
שלא במקום הנחת פה, דאל\"כ פסול [תקפ\"ו. אב\"י ומה\"ט ל\"ק הרי גם נשופר אין קטיגור נעשה סניגור [כלעיל כ\"ו א']. היינו בשל פרה, דהקול שהוא הסניגור נתהווה ע\"י הקטיגור. משא\"כ הכא אדרבה צריך שיהיה שלא במקום הנחת פה והעברת הקול]. מיהו דוקא בביהמ\"ק היה פיו מצופה זהב:"
+ ],
+ [
+ "ושתי חצוצרות מן הצדדין
ב' אנשים בחצוצרות של כסף כאותן של משה. משא\"כ חצוצרות של לויה לשיר הנסכים, של קרן היו [כתוס' מנחות דכ\"ח א', וקנים פ\"ג מ\"ו. אב\"י אמנם כל חצוצרה פשוטה כרש\"י סוכה ל\"ב א' ושבת ל\"ו א'] וגם הא רק במקדש מיירי דכתיב ביה בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה':"
+ ],
+ [
+ "שופר מאריך וחצוצרות מקצרות
בקולן, כדי שישמע לבסוף רק קול שופר. ואע\"ג דבתחלה כשהתחילו לתקוע יחד תרי קלא לא משתמעי. הכא דחביבא יהבו דעתייהו:"
+ ],
+ [
+ "שמצות היום בשופר
להכי דרך ארץ שהחשוב באמצע. ולהכי מאריך נמי בקולו, להודיע שהוא העיקר:"
+ ],
+ [
+ "בתעניות
בגזרו תענית על צרת הצבור, תוקעים בתפלת י\"ח [כתענית פ\"ב מ\"ה] בשל וכו':"
+ ],
+ [
+ "בשל זכרים כפופין
ר\"ל בשל כבש זכר [וה\"ה בשל נקבה], שסתמן כפופים. דבתענית כמה דכייף אינש דעתיה ומכניע נפשיה, טפי מעלי:"
+ ],
+ [
+ "ופיהן מצופה כסף
דכל שהוא לאסוף העם, מצינו של כסף, דכתיב עשה לך חצוצרות כסף, ורק בר\"ה משום כבוד יו\"ט עשו זהב:"
+ ],
+ [
+ "שוה היובל
יו\"כ של יובל, גם בו תוקעים מדאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "לתקיעה
שיתקעו בהן בשל יעל פשוט כמניין תקיעות דר\"ה:"
+ ],
+ [
+ "ולברכות
בתפלת י\"ח יאמרו בשניהן מלכיות זכרונות שופרות:"
+ ],
+ [
+ "וביובלות בשל יעלים
וקיי\"ל דבר\"ה קרן פרה פסול. וכ\"כ קרני רוב החיות פסולין, מדאינן חלולים דשופר כתיב לשון שפופרת, להכי פסולים אפילו בדיעבד. ובשאר מינין אפילו פשוטין כשרים בדיעבד, ורק לכתחילה מצוה בכפופין. אבל מצוה מהמובחר בשל איל כפוף [תקפ\"ו]. וכן הדין בתעניות. ולרשב\"א בתעניות יוצא נמי בחצוצרות מתכות [תקע\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "שופר שנסדק
לרש\"י ר\"ל שנסדק לב' חתיכות לאורך [ערא\"ש]. ולתו' ר\"ל שהיה בו סדק לארכו ע\"פ כולו. ולרבינו יהונתן ר\"ל אפילו בסדק קטן לארכו פסול, דע\"י התקיעה יתבקע טפי:"
+ ],
+ [
+ "ודבקו
אפילו דבקו פסול. וקיי\"ל דבנסדק כולו לארכו אפילו רק מצד א', פסול אפילו דבקו באור. ובלא נסדק כולו, י\"א דבנסדק רק קצת לארכו, פסול, משום דע\"י התקיעה הסדק מוסיף והולך, והו\"ל כאילו כבר נסדק כולו [כטריפות סרכא שבריאה]. אמנם כשהדקו בחוט או [בדראט] בחוזק, שלא יוסיף להתבקע, כשר. וי\"א דבנסדק לארכו' דוקא בנסדק רובו פסול. אמנם בנסדק לארכו בין קצת בין רובו, מועיל בשסתמו באור, אבל לא עם גוף אחר, דהו\"ל כסתמו עם אינו מינו, וי\"א דאפילו סתימה בדבק מהני, ולא הוה כסתמו עם אינו מינו, מדאין הסתימה ניכרת בין הדבקים. מיהו בנשתנה קול השופר ע\"י שקשרו בחוט או ע\"י שדבקו בדבק, צריך שישתייר ממקום הסדק עד הנחת הפה כרוחב ד' גודלין. אבל בנסדק לרחבו, דוקא בנסדק רוב היקיפו פסול. ואפילו הכי, אם נשתייר מהסדק עד הנחת פה כרוחב ד' גודלין, כשר ואפילו מעכב התקיעה. וי\"א דאפילו נשתייר מהסדק לצד החוץ כשיעור הנ\"ל, כשר. ובכל זה בשעת הדחק סומכין אמקילין [תקפ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "פסול
אע\"ג דכבר אשמעינן דאפילו נסדק פסול, קמ\"ל הכא דאפילו השברים הן כטבעות שלימין בכל הקיפן, ואפילו נשתייר באורך החתיכה שכנגד פיו, כרוחב ד' גודלין, פסול דשופר אחד אמר רחמנא ולא הרבה שופרות [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו כשר
ודוקא בסתמו במינו, ונשתייר רובו שלם, ולא נשתנה קולו עי\"ז ממה שהיה קודם שניקב. ובשעת הדחק בניקב ונשתייר רובו שלם, אם סתמו במינו, אפילו נשתנה קולו ע\"י הסתימה כשר. ובסתמו שלא במינו דוקא בלא נשתנה קולו מקודם שניקב, כשר. מיהו בלא סתמו כלל, אפילו לא נשתייר ד' גודלין עד הפה, וגם נשתנה קולו מבתחילה כשר בשעת הדחק. וקיל ניקב מסדק, דבנקב עגול לא יתבקע טפי ע\"י התקיעה. וי\"א דאין לתקוע בשופר נקוב אפילו נשתייר כשיעור, דקולו פגום [שם]:"
+ ],
+ [
+ "התוקע לתוך הבור
לרמב\"ם ר\"ל שעמד בבור ודות ותקע. וכ\"ש בתקע במרתף ומערה שמקורין תחת הקרקע, ושייך בהן טפי קול הברה:"
+ ],
+ [
+ "או לתוך הדות
[ציסטערנע] [וכפי הנראה יש ממנו ב' מינים. יש שהוא מקום מוקף מחיצות על הארץ [כפירש רש\"י ורמב\"ם ור\"ב הכא]. אמנם מב\"ב [דס\"ד א'] משמע דיש מין דות אחר, דמקשי היינו בור היינו דות, ומשני שניהן בקרקע, אלא שהבור בחפירה ודות בבניין. ופירש רשב\"ם שם, דבור חפור בקרקע קשה שמחזיק מים בלא בניין, ודות חפור בקרקע תחוח ובונין כותל אבנים בקרקע סביב. מיהו כמדומה לכל הדיעות דות כבור שאינן מקורין]:"
+ ],
+ [
+ "או לתוך הפיטס
פיטוס בסמך גרסינן, ור\"ל חבית גדולה [ודוגמתו הללו בעלי פטסין [ר\"פ ב' דביצה]:"
+ ],
+ [
+ "לא יצא
וה\"ה התוקע בבית, ושמע אחד מרחוק רק קול הברה [עכא בל\"א], לא יצא [עי' רט\"ז תקפ\"ז]. אבל בחבית אפילו העומד בתוכו ותוקע לא יצא [ר\"ן. ונ\"ל דנקט תנא בור אע\"ג שקרקע עולם דפנותיו, אפשר שישמע קול הברה אף באינו מקורה. ופיטוס אף שיש לו דפנות ומטולטל, אפשר שישמע קול שופר. ודות שיש לו דפנות על הקרקע ואינו מטולטל, שייך רבותא לכאן ולכאן. ולרשב\"ם הנ\"ל דדות הוא ג\"כ בעומק הקרקע. נ\"ל דנקט בור אף שכותליו הן מגוף הקרקע. ופיטוס אף שכותליו מעץ או חרס. ודות אף שכותליו מעץ או אבנים מסובבים מקרקע עולם, למימרא דבכל אופנים שייך הברה או קול שופר. ומה\"ט לפע\"ד לא נקט הש\"ע דות, מדכבר שמעינן לה מבור ופיטוס ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "וכן
נ\"ל דנקט וכן. משום דבבבא דרישא וסיפא שמע. ואעפ\"כ לא היה שמיעה כראוי לצאת בה, ברישא מכח הקול בעצמו שהיה רק הברה וסיפא מכח השומע שלא התכוון:"
+ ],
+ [
+ "אם כיון לבו
לצאת:"
+ ],
+ [
+ "יצא
אם נתכוון גם התוקע להוציא כל שומעו [תקפ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל
נקט לה הכא. לאשמעינן פירושא דהך קרא, דהוה נמי משום כוונת הלב:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו היו נופלין
להכי הרים משה ידיו כדי שיראוהו מתפלל, וישעבדו גם הם לבן לשמים:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו היו נימוקים
קמ\"ל בין כשמתפלל שיצליח, כבמלחמת עמלק, או אפילו כשמתפלל רק להנצל מצרה כבנחשים השרפים, אין התפלה נשמעת כי אם כשמתכוון שיחזקהו ה' לעבודתו ית':"
+ ],
+ [
+ "חרש
אפילו מדבר ואינו שומע כלל. אבל אלם השומע, כשר. ויברך אחר [שם]:"
+ ],
+ [
+ "שוטה
עיין תרומות פ\"א סי' ב':"
+ ],
+ [
+ "וקטן
ע\"ש סי' ג':"
+ ],
+ [
+ "אין מוציאין את הרבים ידי חובתן
נ\"ל דנקט רבים, לאשמעינן דאפילו אותן שאינן בני חיוב גמור. כנשים וקטנים בני חנוך. אפ\"ה אינו מוציאן. מיהו נשים אע\"ג דפטורי משופר, דזמן גרמא הוא, אפ\"ה כבר קבלו עלייהו חובה. אמנם כשיתקע להם אדם שיצא כבר. יברכו הן לעצמן. משא\"כ כשתוקע לזכר, יוכל התוקע לברך אף שיצא כבר. וטוב יותר דבכל גוונא יברך השומע ב' הברכות [תקפ\"ה ב']:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל
לאתויי ברכת הנהנין דכשכבר יצא אינו מוציא. וג' מדריגות יש (א) ברכת מצות, או אפילו ברכת הנהנין של מצות, כברכת בפה\"ג דקידוש, והמוציא של מצה, וכדומה, אף שיצא מוציא. משום שיש בהן חיוב' וכל ישראל ערבין זה לזה. (ב) וברכת הנהנין של פת ויין או שאר משקין שרגילין לקבוע עליהן, וגם ישבו יחד וקבעו עליהן, אז עכ\"פ כשלא יצא מוציא, וכשיצא אינו מוציא. וה\"ה ברכת הפת בשבת, כשיצא אינו מוציא, דהרי במצטער באכילה פטור מלאכל בשבת, להכי הו\"ל כשאר ברכת הנהנין [קס\"ז ותקפ\"ה]. (ג) אבל ברכת פירות ושאר מילי, ושלא בתוך הסעודה דלא קבע עלייהו. אפילו לא יצא אינו מוציא [רי\"ג], וסימנך מקף :"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "במקדש היו תוקעים
ר\"ל במקום המקדש, דהיינו בכל ירושלים:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא במדינה
בשאר עיירות ישראל, אפילו נודע להן שכבר קדשו ב\"ד החודש, אסורים לתקוע, שמא יעבירנו ד\"א בר\"ה. ואפילו בירושלים אינו מותר לתקוע רק בזמן שהסנהדרין יושבין, דהיינו עד חצות, אז תוקעין אפילו שלא בפני ב\"ד [דאף דבשבת וי\"ט לא ישבו לדון בלשכת הגזית. ישבו עכ\"פ להוראה בחיל, והוא רחוב שבהר הבית [כרמב\"ם פ\"ג מסנהדרין]. וה\"ט דאז תוקעין, דמדאיכא תרתי שיש מקדש בעיר, וגם סנהדרין יושבין שם, אימת מקדש עליהן, ואימת ב\"ד עליהן, ולא ישכחו להוציא לר\"ה:"
+ ],
+ [
+ "שיהו תוקעין בכל מקום שיש בו בית דין
ב\"ד של ג' שנסמכו בא\"י. ודוקא בפני ב\"ד, כדי שיהיו נזהרים מלהוציא לר\"ה:"
+ ],
+ [
+ "לא התקין רבן יוחנן בן זכאי אלא ביבנה בלבד
דדוקא אימת סנהדרין גדולה מהני, אשר ישבו ביבנה:"
+ ],
+ [
+ "ואחד כל מקום שיש בו בית דין
ב\"ד של כ\"ג שנסמכו בא\"י. ודוקא שהב\"ד קבוע שם כסנהדרין ביבנה. אבל לת\"ק אפילו ב\"ד שאין קבוע סגי. ואנן קיי\"ל דבכל גוונא אסור [תקפ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ועוד זאת
משום דלעיל קאמר דבירושלים תקעו בכל העיר בזמן ב\"ד כסי' א', וביבנה לאחר תקנה לא תקעו רק בפני ב\"ד כסי' ג'. להכי קאמר הכא ועוד זאת וכו':"
+ ],
+ [
+ "היתה ירושלם
בעודה בבנינה:"
+ ],
+ [
+ "יתירה על יבנה
לאחר תקנה:"
+ ],
+ [
+ "שכל עיר שהיא רואה
את ירושלים. פרט ליושבת בעמק סמוך להעיר, ששומעת קול תקיעות העיר אבל אינה רואה את העיר:"
+ ],
+ [
+ "ושומעת
שגם שומעת הברת קול תקיעת ירושלים. פרט ליושבת בהר רחוק מהעיר, שיכולה לראות אבל לא לשמוע:"
+ ],
+ [
+ "וקרובה
פרט חוץ לתחום:"
+ ],
+ [
+ "ויכולה לבא
פרט למפסיק לה נהר:"
+ ],
+ [
+ "תוקעין
בזמן שב\"ד יושבין. וטעם ההיתר, מדאיכא תרתי, ב\"ד ומקדש, כלעיל:"
+ ],
+ [
+ "וביבנה לא היו תוקעין אלא בבית דין בלבד
ר\"ל לפני ב\"ד, כדי שיזהירוהו שלא יוציאו לר\"ה, ולא במקום שרואה או שומעת וכו' ואפילו יש שם ג\"כ ב\"ד סמוכין, ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "ובמדינה יום אחד
שכך היא המצוה:"
+ ],
+ [
+ "שיהא לולב ניטל במדינה שבעה
חוץ משבת. ואף דשופר עכ\"פ דחי שבת בב\"ד. לולב שאני דניטל מכל יחיד וחיישינן טפי שיעבירנו. א\"נ שופר שאני, דמדאינו רק יום א', חיישינן טפי שישתכח המצוה. א\"נ שופר דלזכרון לטובה אתי, הקילו בו. [מיהו קודם החורבן החמירו בשופר טפי מבלולב שהרי שופר רק (בכ\"ד) [במקדש] הותר, ולולב ביום ראשון בכ\"מ מוליכין בע\"ש לולביהן לביהכ\"נ [כסוכה מ\"ד א']. ואי\"ל משום דבר\"ה עדיין לא ידעו הקביעות בשאר מקום [כתוס' הכא], דעכ\"פ ק' באותו עיר שיש הב\"ד ויודעין הקביעות, למה [בירושלים] הותר רק לתקוע (לפני) [בזמן] הב\"ד כלעיל סי' (ג') [ב']. י\"ל דעכ\"פ מדלא היה מפורסם כל כך הקביעות, להכי אפילו (במקום ב\"ד) [בירושלים] היה צריך (לפני) [בזמן] ב\"ד דוקא. משא\"כ לולב, כבר אפרסמא לה מלתא לרוב ישראל, כשבאו השלוחים]:"
+ ],
+ [
+ "ושיהא יום הנף
יום שמניפין העומר בט\"ז בניסן:"
+ ],
+ [
+ "כולו אסור
לאכל חדש. ועי' פ\"ג דסוכה סי' ע' וע\"א:"
+ ],
+ [
+ "בראשונה היו מקבלין עדות החדש כל היום
בר\"ה. דכך היו נוהגין בכל שנה, כשחשכה ליל שאחר כ\"ט אלול, עשו יו\"ט, דשמא יבואו עדים למחר. וכשלא באו באותו יום עשו גם יום ב' יו\"ט, והיה אלול מעובר:"
+ ],
+ [
+ "ונתקלקלו הלוים בשיר
שלא אמרו שיר כלל אצל נסכי תמיד של בין הערבים. משום דברוב השנים בשחרית לא באו עדיין, להכי תמיד שרו שיר של חול, אבל במנחה ברוב השנים כבר באו העדים, ואמרו המשוררים שיר של יו\"ט. אבל באותה שנה שלא באו קודם מנחה, להכי לא ידעו איזה שיר יאמרו. ואחר נסוך הנסכים באו העדים [אמנם לא נתקלקלו שלא הקריבו מוספי ר\"ה. דאלו עדיין היו יכולין להקריבן אחר תמיד של בין הערבים, דמוסף עשה דרבים דחי לעשה דהשלמה שלא עבר בה רק המקריב]:"
+ ],
+ [
+ "התקינו שלא יהו מקבלין אלא עד המנחה
זמן הקרבת תמיד שבין הערבים:"
+ ],
+ [
+ "נוהגין אותו היום קדש
דאע\"ג שמחר יהיה ר\"ה האמיתי, אפ\"ה גמרו אותו היום בקדושה, שלא יזלזלו בו בשנה האחרת:"
+ ],
+ [
+ "משחרב בית המקדש התקין
דהשתא ליכא חשש קלקול בשיר:"
+ ],
+ [
+ "שלא יהוא העדים הולכין אלא למקום הוועד
למקום הסנהדרין, ויקבלו הן עדות החודש:"
+ ],
+ [
+ "סדר ברכות
של ר\"ה:"
+ ],
+ [
+ "אומר אבות
מגן אברהם:"
+ ],
+ [
+ "וגבורות
אתה גבור:"
+ ],
+ [
+ "וקדושת השם
קדוש קדוש קדוש:"
+ ],
+ [
+ "וכולל מלכיות עמהן
משום דקדושה ומלכיות שניהן מענין אחד משבח המקום לכן כוללן יחד:"
+ ],
+ [
+ "ואינו תוקע
כדי שלא להפסיק בין התקיעות עם קדושת היום:"
+ ],
+ [
+ "קדושת היום
אתה בחרתנו:"
+ ],
+ [
+ "ואומר עבודה
רצה:"
+ ],
+ [
+ "והודאה
מודים:"
+ ],
+ [
+ "וברכת כהנים
שים שלום:"
+ ],
+ [
+ "למה הוא מזכיר
למה מזכיר כבשאר, י' פסוקי מלכיות, תסגי לכתחילה בט', דמדאשתני מלכיות מזכרונות ושופרות לענין תקיעה, ישתנה נמי בהא. ונ\"ל דר' יוחנן בן נורי לשטתיה דס\"ל במ\"ו דסגי בג' ג' מכולן, והלכה כר\"ע:"
+ ],
+ [
+ "מעשרה שופרות
דהיינו שיאמר בכל אחת, ג' פסוקים מתורה, וג' מכתובים, וג' מנביאים, וא' מתורה. כנגד י' הללויה דהללו אל בקדשו. או כנגד י' הדברות שנתנו בשופר. או כנגד י' מאמרות שנברא בהן העולם בניסן, ועלו במחשבה להברא בר\"ה. והכי קיי\"ל. מיהו רשאי להוסיף עליהן, או שלא יאמר שום פסוק, רק זכרינו בזכרון טוב לפניך כמו בדברי קדשיך כתוב לאמור ופקדינו בפקידת ישועה וכו' [כך נ\"ל כוונת הש\"ס. אב\"י ובפ\"מ כ', דר\"ל שאומר אצל המלכיות, ולעולמי עד תמלוך בכבוד ככתוב בתורתיך. וגבי זכרונות וצאצאיו כחול הים ככתוב בתורתיך. וגכי שופרות ובקול שופר עליהם הופעת ככתוב בתורתיך], מיהו האידנא קבלו עלייהו חובה לומר כולם [תקצ\"א מג\"א ו']:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוחנן בן נורי אומר אם אמר שלש שלש מכולן
א' תורה, וא' כתובים, וא' נביאים, כנגד תנ\"ך, בכל אחת:"
+ ],
+ [
+ "אין מזכירין זכרון מלכות ושופר
נקט זכרונות תחלה, דקמ\"ל דרשאי להקדימו:"
+ ],
+ [
+ "של פורענות
פסוקים שנזכר בהן פורעניות:"
+ ],
+ [
+ "יצא
בגמרא גרס בנביא יצא. דמצוה להשלים בתורה, ואם השלים בנביא יצא ואפשר י\"ל דה\"ק אם השלים בתורה יצא גם ידי מצוה מהמובחר:"
+ ],
+ [
+ "השני
הש\"ץ המתפלל מוסף, דגם הם נהגו בכל יו\"ט שאחד מתפלל שחרית ואחר מוסף, וכן משמע בתענית [פ\"א מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "מתקיע
ר\"ל תוקעין בתפלתו. ולא קאמר \"תוקע\". דאין ש\"צ תוקע רק במובטח שלא יטעה בתפלתו [תקפ\"ה]. ונ\"ל דלא קאמר נמי \"בשנייה תוקעין\". דקמ\"ל דרק בתפלת ש\"ץ תוקע ולא בתפלת לחש [ודלא כיש נוהגין שהביא המג\"א תקצ\"ב]. ובאמת בתחלה תקנו הט' ברכות והתקיעות שעל הסדר בתפלת שחרית, וחשבו העכו\"ם שישראל תוקעין להתכנס למלחמה, ועמדו והרגום. אמנם כשארבו להם כל הו' שעות ראשונות וראום מתפללין וקורין בתורה, אמרו בנמוסייהו עוסקים., והניחום לתקוע [ומכאן נראה שגם הם היו רגילין להרבות בפיוטים בר\"ה, כדי שימשוך יציאתם עד אחר חצות כמונו [כרמג\"א תקפ\"ד סק\"ד] ושכן ראוי לעשות]:"
+ ],
+ [
+ "ובשעת ההלל
בשאר יו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "ראשון מקרא את ההלל
המתפלל שחרית, קורא הלל, דזריזין מקדימין למצות. ולא תני \"קורא\". משום דמנהגם היה שהש\"ץ מקרא לצבור [כפ\"ג דסוכה]:"
+ ],
+ [
+ "שופר של ראש השנה אין מעבירין עליו את התחום
לילך להביאו, או לילך לשמוע תקיעות. וה\"ה לולב, רק רבותא קמ\"ל כסי' ט\"ז:"
+ ],
+ [
+ "ואין מפקחין עליו את הגל
בנפל עליו גל אבנים לא יסירן, אף דטלטול דרבנן הוא:"
+ ],
+ [
+ "ולא שטין על פני המים
עיין פירוש אלו פ\"ה דביצה סי' י\"ב וכו':"
+ ],
+ [
+ "ואין חותכין אותו
ממחובר, או שחתך בו לתקנו:"
+ ],
+ [
+ "בין בדבר שהוא משום שבות
כגון סכין דלאו אורחא בכך:"
+ ],
+ [
+ "ובין בדבר שהוא משום לא תעשה
כגון במגירה ושאר כלי מלאכה. וטעמא דאסור, משום דאין עשה של שופר דוחה עשה ול\"ת דיו\"ט אפילו באיסור דרבנן, דכל תקון חכמים כעין דאורייתא תקון. ועשו חכמים חזוק לדבריהם כשל תורה [כתובות פ\"ד א']. מיהו ע\"י עכו\"ם מותר לעשות שבות, דהו\"ל שבות דשבות לצורך מצוה דלא גזרו [תקפ\"ו]. אמנם כל שבא מחוץ לתחום, אסור לישראל להוציאו חוץ לחוט העירוב [מג\"א שם]:"
+ ],
+ [
+ "יתן
ולא הו\"ל כמתקן מנא:"
+ ],
+ [
+ "אין מעכבין את התנוקות מלתקוע
אם תקע מעצמו, ואפילו בר\"ה בשבת, ואפילו הגיע לחנוך:"
+ ],
+ [
+ "אבל מתעסקין עמהן עד שילמדו
לומר לו שיתקע. ודוקא שלא הגיע לחנוך [טור תקפ\"ח. ולרש\"י איפכא בהגיע לחנוך מתעסקין עמו ובלא הגיע לחנוך דוקא בתוקע מעצמו]. מיהו אין לחוש שיוציאו המתעסק לר\"ה. דהכא המתעסק לא טריד כל כך כמקיים המצוה בעצמה [לעיל ר\"פ]. וקיי\"ל דביו\"ט אפילו בהגיע לחנוך מותר להתעסק בו. ולהט\"ז אפילו גדול מותר לתקוע לאחר שיצא כבר [תקצ\"ו]. רק יתקע תשר\"ת שלם:"
+ ],
+ [
+ "והמתעסק
שאינו מתכוון לצאת:"
+ ],
+ [
+ "והשומע מן המתעסק לא יצא
אע\"ג דהשומע התכוון לצאת:"
+ ],
+ [
+ "שלש
ג' בבות, בבא א' למלכיות, ובבא א' לזכרונות, ובבא א' לשופרות:"
+ ],
+ [
+ "של שלש שלש
ר\"ל כל בבא הוא תקיעה תרועה תקיעה. דבתורה לא נזכרו רק ג' תרועות, וקיי\"ל דכל תרועה, תקיעה לפניה ותקיעה לאחריה:"
+ ],
+ [
+ "שעור תקיעה כשלש תרועות
ר\"ל שיעור ג' תקיעות ראשונות כג' תרועות. וממילא ידעינן דג' תקיעות אחרונות כראשונות, דהמשך כל תקיעה כתרועה:"
+ ],
+ [
+ "כשלש יבבות
בהא מספקינן, אי תרועה אחת הו\"ל ג' קולות, וכל אחת בהמשך מעט, כשברים שלנו. או אם הוא ט' קולות קצרים כתרועה שלנו. או שהיא שניהן יחד. להכי קיי\"ל לתקוע ג' פעמים תשר\"ת, וג\"פ תש\"ת, ג\"פ תר\"ת:"
+ ],
+ [
+ "תקע בראשונה
ר\"ל תקיעה ראשונה תקע כדרכה:"
+ ],
+ [
+ "ומשך בשניה כשתים
ר\"ל תקיעה שלאחר התרועה משכה כשיעור ב' תקיעות לפי שיעור התקיעה שתקע בראשונה, ונתכוון כדי לצאת בזה נמי יד\"ח תקיעה ראשונה של בבא ב':"
+ ],
+ [
+ "אין בידו אלא אחת
ר\"ל דיצא רק ידי הפשוטה אחרונה של בבא א', ולא יד\"ח פשוטה קמא של בבא ב'. והא דנקט \"תקע בראשונה\" רבותא קמ\"ל, דאע\"ג דע\"י המשך ראשונה ניכר שהמשיך בשניה כב', אפ\"ה לא מהני:"
+ ],
+ [
+ "מי שברך
התפלל מוסף:"
+ ],
+ [
+ "ואחר כך נתמנה לו
נזדמן לו. כמו וימן ה' דג:"
+ ],
+ [
+ "שלש פעמים
אף שלא תקען על סדר הברכות, יצא:"
+ ],
+ [
+ "כשם ששליח צבור חייב
להתפלל שמנה עשרה כל השנה:"
+ ],
+ [
+ "כך כל יחיד ויחיד חייב
ותפלת הש\"ץ בקול, הוא רק להוציא האינו בקי:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל אומר שליח צבור מוציא את הרבים ידי חובתן
וצבור מתפללין בלחש תחילה, כדי שביני ביני יסדר הש\"ץ תפלתו: וקיי\"ל כת\"ק [קכ\"ד]. ואף דבברכת מצות אף שיצא כבר מוציא אחרים יד\"ח [כספ\"ג]. הכא בתפלה שאני, דמסתבר שיתפלל כל א' על עצמו:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין ראש השנה",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Moed"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Shabbat/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Shabbat/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..29b9273765d847a24e84a6f8a33c5f4272ae8a5d
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Shabbat/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,3537 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Yachin on Mishnah Shabbat",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "יכין שבת",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Moed"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "יציאות השבת
ר\"ל הוצאות שמרה\"י לרה\"ר או איפכא האמורות אצל שבת. ואף דמרה\"ר לרה\"י הכנסה היא האי תנא קרי לה הוצאה. מדמוציא מרשות זה או זה. והא דנקט \"יציאות\" ולא הוצאות לישנא דקרא נקט. דכתיב אל יצא איש ממקומו ביום השביעי (שמות ט״ז:כ״ט). דמנה שמעי' הוצאה. שאל יצא עם הכלי שבידו ללקוט המן. ולבני הרב המאה\"ג מהו' ברוך יצחק שליט\"א הגאבד\"ק לאנדסבערג. להכי נקט יציאות. דמשמע יציאות אדם. לאשמעינן אגב אורחא דעקירת גופו כעקירת חפץ ממקומו דמי. ואפילו הטעינו חבירו משא. והוא לא עשה אלא היציאה חייב (כשבת ד\"ג):"
+ ],
+ [
+ "שתים שהן ארבע בפנים
ר\"ל שתים יש. הוצאה א' והכנסה א' להעומד בפנים שחייב מדאורייתא. ועוד הוצאה א' והכנסה אחת להעומד בפנים שאסור רק מדרבנן. וכ\"כ \"ב' שהן ד' בחוץ\" ר\"ל הוצאה א' והכנסה א' מדאורייתא והוצאה א' והכנסה א' מדרבנן. לאותו שעומד בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
השתא מפרש ב' דאורייתא לעומד בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "העני עומד בחוץ ובעל הבית בפנים
נקט מלתא בעני וצדקה. דקמ\"ל דאפילו במצוה הבאה בעבירה חייבים עליה כבבא ב':"
+ ],
+ [
+ "פשט העני את ידו לפנים ונתן לתוך ידו של בעל הבית
הסל. לקבל בו הפת מב\"ב. הרי שעשה העני בהכנסה. עקירת הסל ברה\"ר והנחתו ברה\"י:"
+ ],
+ [
+ "או שנטל מתוכה והוציא
דבזה עשה העני בההוצאה עקירה ברה\"י והנחה ברה\"ר. ואע\"ג דבעינן עקירה והנחה במקום שהוא דע\"ד. ידו של אדם חשובה כדע\"ד:"
+ ],
+ [
+ "העני חייב
מדעשה בין בהוצאה או בהכנסה מלאכה שלימה. דהיינו עקירה והנחה:"
+ ],
+ [
+ "ובעל הבית פטור
פטור ומותר. אם העני הוא עובד כוכבים. דאל\"כ אף דבעה\"ב לאו מידי עביד. עבר אלפני עור לא תתן מכשול. ואפילו ביכול ליטלו בלי סיועתו. עכ\"פ אסור מדרבנן [כתוס' ורא\"ש שבת ד\"ג ב']:"
+ ],
+ [
+ "פשט
השתא מפרש ב' דאורייתא להעומד בפנים:"
+ ],
+ [
+ "בעל הבית את ידו לחוץ ונתן לתוך ידו של עני
דעביד ב\"ב בהוצאה עקירה בפנים והנחה בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "או שנטל מתוכה והכניס
דעביד ב\"ב בהכנסה עקירה בחוץ והנחה בפנים:"
+ ],
+ [
+ "פשט
השתא מפרש ב' דרבנן. הוצאה א' והכנסה א' לעומד בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "העני את ידו לפנים ונטל בעל הבית מתוכה
הרי שעשה העני רק עקירה ברה\"ר ולא הניח ברה\"י:"
+ ],
+ [
+ "או שנתן לתוכה והוציא
דבכה\"ג לא עשה העני בההוצאה רק הנחה ברה\"ר. ואע\"ג דבהטעינו חבירו בפנים והוציא. אמרי' עקירת גופו כעקירת חפץ דמי. הכא שדינן ידו בתר גופו שברשות אחר [עתו\"ס כאן. ותוס' כתובות דל\"א ב' ד\"ה רב אשי]:"
+ ],
+ [
+ "שניהן פטורין
מדלא עשה א' מהן מלאכה שלימה. דהיינו עקירה והנחה:"
+ ],
+ [
+ "פשט
השתא מפרש ב' דרבנן לעומד בפנים:"
+ ],
+ [
+ "בעל הבית את ידו לחוץ ונטל העני מתוכה
דלא עשה הבעה\"ב בהוצאה רק עקירה ברה\"י:"
+ ],
+ [
+ "או שנתן לתוכה והכניס
שעשה הבעה\"ב בהכנסה רק ההנחה ברה\"י:"
+ ],
+ [
+ "שניהם פטורין
מדלא עשו רק חצי מלאכה:"
+ ],
+ [
+ "לא ישב אדם לפני הספר
(האארפערשניידער) להתגלח. ונקט לה הכא. מדבעי למנקט לא יצא החייט במחטו. א\"נ נ\"ל דקמ\"ל דאפי' מסתפר או רוחץ לכבוד שבת. ושמא אח\"כ יתעכב. אפ\"ה אסור. ואגב הנך נקט נמי אחרינהו הכא:"
+ ],
+ [
+ "סמוך למנחה
אפי' מנחה גדולה שהוא בשש ומחצה זמניות [דהיינו שמשערין השעות לפי היום אם ארוך או קצר. יתחלק לי\"ב חלקים. וכן בכל מקום משערין בשעות הללו (א\"ח רל\"ג ס\"א)]. וסמוך לו היינו חצי שעה מקודם. ואז אפילו בחול אסור להסתפר שמא ישבר הזוג ויטרד ולא יתפלל [ועי' מג\"א רל\"ב סק\"ג]. וקיי\"ל דתספורת דידן אפי' סמוך למנחה קטנה שרי להתחיל [מג\"א שם סקי\"ג]. ומנחה קטנה הוא בט' ומחצה. וסמוך לה הוא בט'. מיהו בשאר תפלות מותר להסתפר סמוך לזמן התפלה. דרק במנחה שהוא באמצע היום גזרו [רמב\"ם פ\"ו מתפלה. וכ\"כ הטור שם]. מיהו בשאר המלאכות הנזכרות במשנתנו. נראה שגם הרמב\"ם מודה דאסור להתחילן [ועי' רמב\"ם שם ה\"ד וא\"ח פ\"ט ס\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "לא יכנס אדם למרחץ
להזיע. גזירה שמא יתעלף:"
+ ],
+ [
+ "ולא לבורסק
הוא מלשון יון שנקרא מקום עיבוד העורות בורסא. וממנו נקרא המעבד בורסקי. ובל\"א (גערבער). וה\"ה כל מלאכה ועסק גדול שיש בו שהוי מרובה [רל\"ב מג\"א ו']:"
+ ],
+ [
+ "ולא לאכול
אפי' סעודה קטנה. דהיינו סעודת כל אדם. וגם סמוך למנחה גדולה. דהו\"ל ב' לטיבותא. אסור (ב\"י) וי\"א דדוקא בחדא לריעותא. כגון סעודה קטנה סמוך למנחה קטנה. או סעודה גדולה (כנישואין ומילה) סמוך למנחה גדולה. אז דוקא אסור [מג\"א סקט\"ו]. וי\"א דסמוך למנחה גדולה כל סעודה שרי. וסמוך למנחה קטנה כל סעודה אסור [מג\"א סקי\"ד]. וי\"א דסעודה קטנה אפי' סמוך למנחה קטנה שרי. וסעודה גדולה אפי' סמוך למנחה גדולה אסור. מיהו במקום שקורין לביהכ\"נ. יש להתיר בסעודה קטנה סמוך למנחה קטנה. אבל לא בסעודה גדולה אפי' רק סמוך למנחה גדולה. ואפי' כבר התחיל. עכ\"פ כשיגיע זמן מנחה קטנה מחויב להפסיק. מיהו לכ\"ע שרי לטעום כביצה מצומצם פת או ממשקין משכרין. וכ\"כ פירות אפי' טובא שרי [מג\"א שם סקי\"ד וי\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ולא לדין
אפי' שמע כבר טענותיהן. דשמא יראה טעם לסתור הדין. ויטרוד. וקיי\"ל דדוקא לשמוע תחלת טענת הבעלי דין אסור [שם סקי\"ג]. מיהו כשיגיע זמן ק\"ש או תפלה. אפי' ללמוד אסור [שם סק\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ואם התחילו
אפילו אחר מנחה גדולה:"
+ ],
+ [
+ "אין מפסיקים
וביש שהות אפי' כשיגיע מנחה קטנה שרי. והפטור ומפסיק נקרא הדיוט. מיהו בהתחיל סמוך למנחה קטנה. מפסיק אפי' יש שהות [מג\"א שם סק\"ט]. והתחלת תספורת משיניח על עצמו סודר הספרים. והתחלת המרחץ משיתחיל להתפשט. והתחלת מלאכה. משיעשה מעשה ראשון בהכנתה. והתחלת הדין משישבו הדיינים לדון. והתחלת אכילה. נט\"י:"
+ ],
+ [
+ "מפסיקים לקרות ק\"ש
לרמב\"ם דוקא בליכא שהות. ולראב\"ד אפי' איכא שהות מפסיק. ואפילו העוסק בתורה. משום דזמנה קבוע מדאורייתא. והתחיל בזמן איסור. דהיינו חצי שעה קודם זמנה (א\"ח ע' ס\"ה. ורל\"ה ס\"א). מיהו העוסק בצרכי צבור. אפילו רק בהצלת ממונה. ואין מי שיתעסק זולתו בזה. אפילו בליכא שהות פטור. דעוסק במצוה הוא. ועכ\"פ יקרא פסוק ראשון. שהוא שמע ישראל ובשכמל\"ו (ע' ס\"ד):"
+ ],
+ [
+ "ואין מפסיקין לתפלה
הכא רק בת\"ת מיירי. ואפילו בהתחיל ללמוד בזמן איסור וליכא שהות. אפילו הכי אינו מפסיק לימודו לתפלה. מדהיא מדרבנן. ואפילו למ\"ד דאורייתא. עכ\"פ אין לה זמן קבוע כק\"ש. מיהו דוקא להם שתורתן אומנתן. אבל אנן לא חשבינן כך. ולהכי דוקא בדאיכא שהות א\"צ להפסיק. ואעפ\"כ. המלמד לאחרים. אפילו בליכא שהות אינו פוסק. כשא\"א ללמוד אח\"כ. רק כשיגיע זמן ק\"ש. קורא פסוק ראשון ובשכמל\"ו (א\"ח פ\"ט ורמ\"א סס\"י ק\"ו):"
+ ],
+ [
+ "לא יצא החייט במחטו סמוך לחשכה
בע\"ש סמוך לביה\"ש:"
+ ],
+ [
+ "שמא ישכח ויצא
ר\"ל שמא משתחשך ישכח שהוא שבת. או ישכח שהוצאה אסורה. ויוציא לרה\"ר ויתחייב חטאת. אבל אם ישכח שהמחט בידו. על זה אינו חייב חטאת (כבבא קמא דכ\"ו):"
+ ],
+ [
+ "ולא הלבלר
ליבעללאריוס בלשון רומי. ובל\"א (שרייבער):"
+ ],
+ [
+ "בקולמוסו
בלשון יון נקרא כל קנה קַלַמָס. והושאל גם על קנה הכתיבה ועט סופר. ובל\"א (שרייבפעדער. גריפפעל):"
+ ],
+ [
+ "ולא יפלה את כליו
לא יבער כנים מבגדיו:"
+ ],
+ [
+ "ולא יקרא
בספר. ולאו דוקא קורא. דאפי' אינו מוציא מלה מפיו. אסור. וה\"ה דאסור לבדוק לאור הנר בגדים או כלים שאינו בקי בהן וצריכים הבחנה יתירה (ער\"ה י\"א וי\"ב):"
+ ],
+ [
+ "לאור הנר
על לא יפלה נמי קאי. דוקא לאור הנר אסור. שמא יטה המנורה כדי שימשוך השמן לפתילה. והו\"ל כמבעיר (והא דלא הזכיר התנא הטעם הכא. כדפירש הטעם גבי לא יצא החייט ולא יאכל הזב. ה\"ט דקמ\"ל דאפילו גבוה הנר י' קומות. או שהנר בעששית סגור. דליכא כ\"כ החשש שמא יטה. אפ\"ה אסור. פ\"י). מיהו דוקא גבי נר שמן. אבל אצל נר שעוה. וכ\"ש אצל נר חלב דמאוס. מותר לקרות לצורך. דאפילו ימחט הפתילה ליכא חיוב חטאת. ואפילו בנר שמן. אם הוא אדם חשוב שאינו רגיל להטות. או שעוסק באיסור הטייה. כפרק במה מדליקין שאומרים בליל שבת. או שעוסק בענין המורגל בפיו. כהגדה שבליל פסח בשבת. או שאומר לאדם ואפילו לאשתו (ודלא כר\"ב). שתשגיח עליו שלא יטה. או ששנים קורין בספר אחד ובענין אחד. שרי. אבל במדורה. אפילו י' קורין כא'. אסור. דאין א' מרגיש כשיטה חבירו (מג\"א ער\"ה סק\"ג. וט\"ז שם סק\"ב. וסס\"י רע\"ח):"
+ ],
+ [
+ "באמת אמרו
עי' מ\"ש בפ\"ב דתרומות סימן ב':"
+ ],
+ [
+ "החזן
מלמד תינוקות:"
+ ],
+ [
+ "רואה היכן תינוקות קוראים
ר\"ל היכן יקראו למחר. ורוצה לסדר ראשי פרשיות בספר. וקורא כל השאר בעל פה. דמאחר דאינו מעיין תמיד בספר. אית ליה הכירא. ולא אתי להטות. וכ\"כ התינוקות בעצמן רשאין ללמוד אפילו שלא בפני רבן. דמ\"מ אימתו עליהן. וכ\"כ שרי ביו\"כ להתפלל במחזור. דאימת יו\"כ עליו (שם ס\"ו וס\"ח):"
+ ],
+ [
+ "אבל הוא לא יקרא
ר\"ל אסור לקרות כל הענין בספר:"
+ ],
+ [
+ "כיוצא בו לא יאכל הזב עם הזבה
על שולחן א'. אם אין שום שנוי היכר מפסיק ביניהן (י\"ד קצ\"ה ס\"ג). ומכ\"ש שאסורים לאכול מקערה א' אפי' בזא\"ז. או לשתות משיורי כוס שלה. אם לא שהורק מכלי אל כלי. או ששתה אחר בינתים (שם ס\"ד):"
+ ],
+ [
+ "מפני הרגל עבירה
שלא יבוא לבעול. וה\"ה באשתו נדה. רק נקט זב וזבה לרבותא. דאף דתשמיש קשה לשניהן. חיישי':"
+ ],
+ [
+ "ואלו
אין פולין ואין קורין שאמרנו הן מן וכו':"
+ ],
+ [
+ "מן ההלכות שאמרו בעליית חנניה בן חזקיה בן גוריון כשעלו לבקרו
שבקשו לגנוז ספר יחזקאל. שחשבו שדבריו סותרים לתורה. והתבודד חנניה בעלייתו והתיגע לפרשו. ועלו חכמים לבקרו ולראות ולבחן פירושו. ומדהיה שם אסיפת רוב חכמי הדור. נמנו גם על שאר דינים:"
+ ],
+ [
+ "נמנו
ר\"ל עמדו למנין המתירין והאוסרין:"
+ ],
+ [
+ "ורבו ב\"ש על ב\"ה
בי\"ח הגזירות שנביא להלן:"
+ ],
+ [
+ "וי\"ח דברים גזרו בו ביום
ר\"ל מדרבו ב\"ש על ב\"ה בהן. לכן גזרו י\"ח גזירות בישראל. ואלו הן. (וי\"א דהי\"ח גזירות הן האיסורים שנזכרו עד סוף הפרק. דיו. סממנים. כרשינין. אונין. צמר. חיה. עופות. דגים. מוכרין. טוענין. מגביהין. עורות. כובס. בשר. בצל. ביצה. פת. חררה. ואין זה כשיטת הש\"ס בבלי וירושלמי. ועתוי\"ט נזיר פ\"ה מ\"ה)
פירוש הארוך
א' ב' ג') האוכל אוכל ראשון. או שני לטומאה, או שתה משקין טמאין. גזרו שיהא גופו שני לטומאה. כדי שלא יאכל וישתה דברים טמאים בעוד תרומה בפיו דשני פוסל לתרומה (אב\"י שיעור האוכלין טמאין הוא כחצי פרס. שהוא ביצה וחצי לרמב\"ם וב' ביצים לרש\"י. ושיעור משקין טמאים רביעית הלוג מילה פ\"ד מ\"ה).
ד' ה') מדהיו רגילין לרחוץ בשאובין. אחר טבילה שבמים סרוחין. וחשבו שהשאובין הם עיקר הטהרה. להכי גזרו שהבא ראשו ורובו ב[ג' לוגין] שאובין [(עי' תוי\"ט סוף זבים ורמל\"מ רפ\"ט מה' אה\"ט)] לאחר שטבל בו ביום או טהור גמור שנפלו עליו ג' לוגין שאובין פוסל לתרומה [אף לאחר שהעריב שמשו מטבילה ראשונה עד שיחזור ויטבול וא\"צ הערב שמש לטבילה שנייה.
מיהו בטבול יום גזרו בין בבא לתוך ג\"ל שאובין או שהפילו עליו ג\"ל מים שאובין בב\"א. מדדמי לטבילה. שבא לתוך מי מקוה שטובל בהן. ולהכי יטעו שמותר לטבול בשאובין וגזרו נמי בנפילה. מדכך היה דרכם להפיל עליו מים שאובים להשתטף ממים סרוחים שבמקוה. אבל בטהור גמור הוא סגי להו למגזר רק בנפלו עליו הג\"ל שאובין. מדהוא דוגמת המעשה שטעו בה בכל טבילת טבו\"י. אבל בטהור שבא לתוך ג\"ל שאובין ורחץ בהן ראשו ורובו לא שייך למגזר. מדא\"צ בו טבילה (ועי' תו' שבת די\"ג ב').
אמנם נ\"ל דלרחוץ א\"ע בשאובין. בלי ביאה לתוך המים. ובלי שיפילום עליו. אפי' בטבו\"י לא גזרו גבי' טומאה. מדלא דמי לא לטבילה ולא להמעשה שטעו בה. דמדאין מי הרחיצה באין עליו בבת א'. לא הוה דומיא דטבילה ולא יטעו לומר דמהני כטבילה].
ו) מדהיו רגילין להצניע תרומה אצל ספרים. מדשניהן קודש. והיו העכברים מכלין הספרי. להכי גזרו שיפסלו ספרי קודש לתרומה כשיגעו בה.
ז' ח') מפני שהידים עסקניות ליגע במקום מזוהם בגוף. וכשיגעו אח\"כ בתרומה. התבזה. להכי גזרו שסתם ידים. כל שלא נטל ידיו. יפסלו לתרומה. וגזרו עוד. דסתם ידים שאמרנו. וכ\"כ כל הפוסל לתרומה. יטמא למשקין להיות תחלה. כדי שלא יתחלפו משקין אלו במשקין שנגעו בשרץ. שהן ראשון דאורייתא. ולהכי רק במשקין גזרו. מדעלולין לקבל טומאה. מדא\"צ הכשר.
ט) גזרו שכל משקין שנטמאו אפי' מסתם ידים (תוס') יטמאו לכלים. אע\"ג דמדאו' אין כלי מק\"ט רק מאב הטומאה. גזרו במשקין אלו משום משקין מזב וזבה. כרוקו. ומימי רגליו שהן אב הטומאה דאו'.
י) הכותיים אמרו שתינוקת בת יומה שראתה נדה טהורה. להכי גזרו חז\"ל על כל בנות כותיים שמיום שנולדו יהיו טמאין כנדה.
יא) אם דבר א' מאהיל על טומאה וטהרה. ואין ברוחב הדבר המאהיל טפח לא נטמאה הטהרה מדאורייתא. דאהל רחב טפח. בעינן. וגזרו חז\"ל הקיפו טפח. אטו רחבו טפח. דגם בהקיפו טפח יטמא להטהרה. ודוקא כשהיה הדבר המאהיל בחירובין עם הטהרה שתחתיו. בשעה שהאהיל על המת. כגון אדם שנשא מרדעת שאין ברחבו רק בהקיפו טפח. והאהיל המרדעת על המת. וסודר מפסיק בין המרדעת לאדם שנושאו. דאז המרדעת עצמו אף שאינו רחב טפח. עכ\"פ כיון שהאהיל על מת. טמא טומאת ז' מדאורייתא. וכמו כן הסודר שנגע בהמרדעת טמא טומאת ז' מדאו'. וגם האדם שנגע בהבגד טמא טומאת ערב מדאו'. להכי חששו. כיון שהמרדעת עכ\"פ האהיל על המת ועל האדם. יטעו לומר שהנטמא באהל המת טמא טומאת ערב. להכי גזרו שגם האדם שנשאו. מדהי' בחבורין עם האהן. אף שלא היה באהל רק היקף טפח. יטמא מהאהל טומאת ז'. בין שהיה הנאהל אדם או כלים. ואפי' היו י' בגדים בין האהל והנאהל. או שהיה פשוטי כלי עץ ביניהן. דבהנך גוונא לא נטמא כלל הנאהל. אפ\"ה לא פלוג רבנן. משא\"כ באינו מחובר הנאהל עם המאהיל. לא גזרו (עתוס' שבת י\"ז א' ור\"ש פ\"ט דאהלות).
יב) משקין שיוצאין מענבים בשעת בצירה. מכשירין לקבל טומאה. אף שהמשקה ההיא הולכת לאיבוד. ולא ניחא ליה בה והרי בעינן כי יותן דומיא דכי יתן דניחא לי' אפ\"ה גזרו שיכשירו. שמא יבצור בקופות מזופפות. דאז ניחא לי' במשקין היוצאין. ויכשירו מדאורייתא.
יג) גזרו שיהיו גדולי תרומה תרומה ואפי' בדבר שזרעו כלה [אב\"י עי' תרומות פ\"ט מ\"ו]. כדי שלא ישהה הכהן תרומה טמאה עד זמן זריעה. ובתוך כך יבוא לאכלה. ולהכי מדגזרו שיהיו הגדולים תרומה. לא יטריח הכהן א\"ע. דדמי תרומה בזול.
יד) הבא בע\"ש בדרך וחשכה לו. ויש עמו עובד כוכבים. לא יטלטל כיסו פחות פחות מד\"א. רק נותנו לעובד כוכבים. שמא יטלטלו ד\"א ברה\"ר (א\"ת רס\"ו).
טו) טז) אין פולין ואין קורין לאור הנר בשבת.
יז) פתן. שמנן ויינן ובנותיהן של עובדי כוכבים. גזרו שיהיו אסורין. וכולהו חדא גזירה נינהו. דגזרו על פתן ושמנן. משום יינן. ועל יינן משום בנותיהן. ועל בנותיהן משום ע\"ז (ודלא כר\"ב שפי' דלא כמסקנת הגמ'). מיהו פתן דוקא של ה' מיני דגן. ואפאו עובד כוכבים בלי סיועת ישראל. אסור. אבל בהשליך ישראל בהסקה ראשונה קיסם לתוך התנור. ולא עמד התנור מעת לעת בלי הסקה. אפי' אפו כך אח\"כ כמה ימים. הכל מותר. אולם משום חיי נפש. התירו פת נחתום כותי [וכ\"כ פפעפערקוכען של כותי שרי]. ודוקא בעשה הכותי הפת למכור. אז שרי. מיהו באין מצוי פת נחתום. גם פת ב\"ב מותר בזה\"ז. ואע\"ג דאין ב\"ד יכול לבטל דברי ב\"ד חבירו. הכא לא נתפשט תקנה זו בכל ישראל. וה,ה באורח שמיסב אצל ב\"ב שאינו נזהר מזה. שרי לאכול עמו. וכל ההיתירים דוקא באינו משוח בביצים. דאל\"כ הו\"ל בשולי עובד כוכבים ואסור (י\"ד סי' קי\"ב ס\"ח וס\"ז) [אב\"י מיהו רק בנטילת מקום כרוחב אצבע אגודל במקום הרחב שרי. עי' פ\"מ לי\"ד בשער התערובות ח\"ב סוף פ\"ג. דביצה מיקרי דררא דשומן].
ושמן של עובד כוכבים. חזרו רבי ובית דינו והתירוהו. ויין של עובד כוכבים. או של ישראל שנגע בהן עובד כוכבים. אסרוהו בשתייה משום חתנות. וכשראו ב\"ד של אחריהן שרגילין עובדי כוכבים לנסכו לע\"ז. אסרו כל סתם יינן ב\"כ בהנאה. וי\"א דשתיי' והנאה בבת אחת גזרו. ויש מקילין בזה\"ז בהנאה. ואפי' לקנותו לכתחלה להשתכר בו. מתירין. ויש להחמיר (י\"ד קכ\"ג). ודוקא בנגע עובד כוכבים בגופו ביין ממש. אפילו שלא בכוונה. אסור. אבל במגע ע\"י דבר אחר. כגון בהכלי שבו היין. שלא בכוונת מגע. או שלא בכוונת יין. שרי לר\"ה בשתיי'. ולרש\"י אסור. וקיי\"ל כר\"ה (שם קכ\"ד כ\"ד). ובזה\"ז שאין רגילין לנסך. אין אוסרי' בהפ\"מ רק בג' לריעותא. שנגע גופו ביין ממש. והיה כוונת מגע. וכוונת יין (ש\"ך שם סקע\"א). אבל יין מבושל כל כך עד שנתמעט מדתו ברתיחתו. שרי ליגע בו עובד כוכבים לכתחילה ולשתותו (קכ\"ג ג').
ובנותיהן. לרמב\"ם (פ\"ב מא\"ב) גזרו רק בדרך זנות. אבל בדרך אישות. לוקה מדאורייתא. ולתוס' (ע\"ז דל\"ו ב'). דוקא ז' אומות הן דאורייתא. אבל שאר אומות הכל מד\"ס. וקיי\"ל ברמב\"ם (אה\"ע סי' ט\"ז).
יח) גזרו שכל תינוק עובד כוכבים בן יומו. יטמא כזב. כדי שלא יהא ילד ישראל רגיל אצלו. ויבוא למשכב זכור. שהיו רגילים בו:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים אין שורין
בע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "דיו
מין סם לעשות דיו [אב\"י ול\"מ נ\"ל שהוא דיו ממש שהיה אצלם קשה ושרוהו במים לדקדקו. וכדאמרינן (בנדה ד\"כ ע\"א) פלי קורטא דדיותא. ועי' תוס' גיטין די\"ט ד\"ה דיו]:"
+ ],
+ [
+ "וסממנים
סממנים לצבוע:"
+ ],
+ [
+ "וכרשינים
וויקקען למאכל בהמה:"
+ ],
+ [
+ "אלא כדי שישורו מבעוד יום
ר\"ל ביש זמן כל כך עדיין שיתרככו קצת מבעו\"י:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל מתירין
משנתן מים מבעו\"י. והכי קיי\"ל (א\"ח רנ\"ב):"
+ ],
+ [
+ "אונין של פשתן
אגודת פשתן מנופץ:"
+ ],
+ [
+ "לתוך התנור
דנותנן לתנור שיתלבנו:"
+ ],
+ [
+ "אלא כדי שיהבילו
ר\"ל שיתחממו קצת בהבל:"
+ ],
+ [
+ "ולא את הצמר ליורה
של צבעים:"
+ ],
+ [
+ "אלא כדי שיקלוט העין
שיקלוט הצמר הצבע מבעו\"י:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל מתירין
ודוקא באינה עומדת אצל האש. דאל\"כ [*גם לב\"ה אסור]. שמא ינער בכף. ויתחייב משום מבשל וצובע. ואפילו בסתומה וטוחה היורה בטיט. דליכא למיחש שינער. עכ\"פ חיישינן שמא יחתה בגחלים וקיי\"ל כב\"ה (שם):"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים אין פורשין מצודות חיה ועופות ודגים אלא כדי שיצודו מבעוד יום
ואף דזה א\"א לשער. דתלוי במקרה ולא בזמן. י\"ל דמיירי דפורשה ביער. דמצוי שם חיות. אז אפשר לשער הזמן. כשיתרחק מהמצודה כשיעור שלא תראהו החיה:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל מתירין
טעמא דכל הנך פלוגתות. ב\"ש ס\"ל אדם מוזהר על שביתת כליו. שלא יעשה בהן מלאכה בשבת. ולב\"ה שרי. והכי קיי\"ל (שם). מיהו בקדירה שאצל האש. ונר הדולק. מודו ב\"ש דשרי ע\"י שמפקירן. מדלא אפשר בלא\"ה. דדוקא מד\"ס צריך להפקיר בפני ג'. אבל מדאורייתא אפי' בינו לבינו מהני. והכא מדלא אפשר לא גזרו:"
+ ],
+ [
+ "ואין טוענין עמו
על החמור:"
+ ],
+ [
+ "ואין מגביהין עליו
על כתף העובד כוכבים:"
+ ],
+ [
+ "אלא כדי שיגיע למקום קרוב
ר\"ל שיהיה המקום שהולך לשם קרוב כ\"כ שיגיע לשם מבעו\"י. דאל\"כ יחשדוהו הרואים שהולך בשליחות ישראל ונושא משא:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל מתירין
דלא גזרו. ודוקא שיצא העכו\"ם מבעו\"י אבל בשבת אסור שיוציא העכו\"ם משא מבית ישראל לרה\"ר. ואפי' קנהו העובד כוכבים קודם שבת. ויחד לו ישראל מקום בביתו. אפילו הכי אסור משום מראית עין שיחשבו שמכר לו בשבת [רמב\"ם פ\"ו משבת] והכי קיי\"ל. מיהו כשהעובד כוכבים אלם ויצער לישראל עבור שלא יניחו להוציא מה שקנה מע\"ש. או דאיכא למיחש לפסידא דישראל על ידי זה. אז אפי' לא יחד לו מקום. שרי עובד כוכבים להוציאו בשבת [רט\"ז רנ\"ב ס\"ג]. וכ\"כ מותר להשאיל לעובד כוכבים דבר בשבת בעיר המוקפת חומה או חוטי עירוב. מדליכא אז חשש הוצאה [אב\"י ערט\"ז רמ\"ו סק\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים אין נותנין עורות לעבדן
*(גערבער) [דא\"א לפרש \"לעבד אותן\". דכובס דסיפא מעיד על עבדן דרישא]. והך בבא בין לבית שמאי בין לב\"ה אצטריך. דלבית שמאי קמ\"ל דלאו דוקא מצודות. וכדומה. שהכלי עושה מלאכה. ס\"ל לב\"ש שביתת כלים. אלא אפי' כלים לכובס ועורות שהכלי רק מקבל מלאכה. אפ\"ה ס\"ל דיש בהן משום שביתת כלים. ולב\"ה קמ\"ל אע\"ג דבכלים לכובס ועורות. בשל ישראל קטרח עובד כוכבים בשבת. אפ\"ה שרי [ר\"ן]:"
+ ],
+ [
+ "ולא כלים לכובס עובד כוכבים
[*גם על עבדן קאי]:"
+ ],
+ [
+ "ובכולן בית הלל מתירין עם השמש
ר\"ל כל הנך שהתירו ב\"ה במשניות דלעיל. לא התירו רק בעוד יום. והכי קיי\"ל. וה\"ה בנותן אגרת לשליח עובד כוכבים. או בנותן מעות לקנות סחורה או שנתן סחורה למכרה בבית עובד כוכבים שרי. רק שלכל הנ\"ל צריך ז' תנאים ועי' בכלכלת שבת בכללי מסירת דבר מע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבן שמעון בן גמליאל נוהגין היו בית אבא שהיו נותנין כלי לבן
שצריך זמן רב לכביסתן:"
+ ],
+ [
+ "לכובס עובד כוכבים שלשה ימים קודם לשבת
דס\"ל כב\"ש:"
+ ],
+ [
+ "ושוין אלו ואלו
ב\"ש וב\"ה:"
+ ],
+ [
+ "שטוענים קורות בית הבד ועגולי הגת
בית הבד הוא כלי שמניחין בהן הזיתים הטחונים. והגת הוא כלי שדורכין בהן הענבים. ומשימין קורות כבדים על הזיתים הטחונים *). ודפין כבדים עגולים על הענבים הדרוכים שבבית הבד. מערב שבת. והמשקה זב מאליו בשבת. ומותר לשתותו אז. ולהכי מותר לעשות כן משום דאי נמי סחיט להו בשבת ליכא חיוב חטאת. דמדמרוסקין כבר. אסור לסוחטן רק מדרבנן. ולהכי לא גזרי' שמא יעשה בידים. ואף דלב\"ש עכ\"פ לתסר משום שביתת כלים. כלעיל אות ס\"א. י\"ל דבכה\"ג דנפיק ממילא. וכלי לאו מידי עביד. גם לב\"ש שרי. מיהו דוקא בזיתים וענבים דסחיטתן אסור מדאו' (כמג\"א ריש ש\"כ). להכי צריך שיהיו מרוסקין מע\"ש. אבל שאר פירות יש חלוק. שכשעומדין למשקה דאסור לסוחטן עכ\"פ מדרבנן. להכי רק כשיצאו מעצמן בשבת מותרין. אף שלא רסקן מע\"ש. וכשעומדין לאכילה. מותר אפי' לכתחילה לסוחטן בשבת. ומה\"ט מותר לסחוט (ציטראנע) בשבת לתוך (צוקער) לעשות (פונש) (ועי' רס\"י ש\"כ ובכללי ל\"ט מלאכות במלאכת דש):"
+ ],
+ [
+ "אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום
חצי בשולו. ומשני צדדיו. דאל\"כ גזרי' שמא יחתה (רנ\"ד ס\"ב). ובהא גם ב\"ה מודו. ואילה\"ק מ\"ש באונין ויורה דל\"ג בזה שמא יחתה (כמ\"ו). י\"ל אונין מונחי' בתנור סתום ואינו פותחו לחתות מדקשי ליה זיקא. ויורה מיירי בעקורה מהאש. ואין בה חשש חיתוי. וגם חשש הגסה אין בו. דמיירי בסתומה היורה בטיט. משא\"כ הכא מיירי בצולה אותו ע\"ג גחלים דבקל יחתה (שבת די\"ח ב'). ומה\"ט גם בחררה בסיפא גם ב\"ה מודו. מיהו פירות שנאכלין חיים. כתפוחים וכדומה. מותר ליתנן עם חשיכה סמוך לאש. אף שא\"א שיצולו מבעו\"י. והיינו מדלא גרע מנתבשל כחצי בישול קודם שבת. ולא דמי לבצל חי וביצה חיה דאסיר במשנתנו. דהנך אע\"ג דחזו חי. אפ\"ה רובן לבישול קיימו מדעדיפי בבישול טפי מחי. משא\"כ פירות רובן נאכלים חיין מדעדיפי כך טפי מבבישול (ועי' רא\"ש פ\"ד דשנת סי' ד'). אבל אסור להניחן בשבת אפי' סמוך לתנור וקודם שהוסק. ואפשר דאפי' ע\"י עובד כוכבים אסור (שם במג\"א סקי\"ד ובאשל שם):"
+ ],
+ [
+ "אין נותנין פת לתנור עם חשכה ולא חררה
(אשקוכען):"
+ ],
+ [
+ "אלא כדי שיקרמו פניה
שיתהווה עליו (רינדע) וכל שפורסה ואין חוטין נמשכין ממנה. הו\"ל כנקרמו פניה (שם רנ\"ד):"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר כדי שיקרום התחתון שלה
ר\"ל הצד המדובק בתנור. דשם ממהר להתבשל (אב\"י כ\"כ תוס' ד\"ה איבעי' אבל רש\"י כ' דצד שלגבי אור ממהר יותר להקרים. ועי' ר\"נ ורט\"ז רנ\"ד סקי\"ב). ואנן קיי\"ל דבאיזה צד שתקרם סגי*). ולרמ\"א צריך שיקרום כל הפת סביב (שם). וכל הנך אם עבר ונתן באיסור ע\"ג אש מגולה. אם במזיד אסור במו\"ש בכדי שיעשו. ואם בשוגג. אם הוא פת. מותר הוא לכל אדם שאין לו כדי ג' סעודות. לאכול ממנו כל הג' סעודות. ואם יש בככר א' בכדי ג' סעודות. לא יקח לכל סעודה ככר שלם ולחם משנה. מדאינן חובה כל כך. אבל אם הוא שאר תבשילין. אפי' עשה בשוגג אסור עד מו\"ש בכדי שיעשה. ורק באין לו כלל מה יאכל. גם בתבשיל שרי בשוגג. מדאסור להתענות בשבת (מג\"א שם סקי\"א וסקכ\"ג):"
+ ],
+ [
+ "משלשלין את הפסח בתנור
תנורים שלהן היו כקדירה בלי שולים. מחובר בטיט בארץ. ומורידין הצלי בשלשלת לתוך פיו:"
+ ],
+ [
+ "עם חשכה
ולא גזרי' שיחתה. אף דדמי לשנים דאסורים לקרות אפי' ביחד אצל מדורה (כשבת י\"ב ב'). הכא בני חבורה לפסח זריזין ומדכרי אהדדי:"
+ ],
+ [
+ "ומאחיזין
מדליקין:"
+ ],
+ [
+ "את האור במדורת בית המוקד
היא לשכה שבעזרה שיש שם מדורה לכהנים להתחמם. מדהולכין בעזרה יחף על רצפה של שיש. ומשם לוקחין אש למזבח בכל יום (עי' תוס' יומא ט\"ו ב'). ומדהוי בעזרה. להכי אפי' במצית רק מעט קודם שבת. שרי. ולא גזרינן שמא יחתה. דכהנים זריזין הן:"
+ ],
+ [
+ "ובגבולין
ר\"ל חוץ למקדש:"
+ ],
+ [
+ "כדי שתאחוז האור ברובן
דאם הדליק עץ יחידי. צריך שיאחז האור ברוב עביו ורוב הקיפו. ואם יש הרבה עצים. צריך שיעלה מבעוד יום השלהבת מאליה. ואל\"כ אסור להתחמם בו בשבת (רנ\"ה ס\"א):"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר בפחמין
אם הסיק פחמין. (קאהלען) בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "כל שהוא
אפילו לא אחז האור רק כ\"ש סגי דמעצמן דולקין והולכין (שם ס\"ב):"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "במה מדליקין
באיזה שמנים ופתילות מדליקין נר שבת:"
+ ],
+ [
+ "אין מדליקין
מפרש תחילה פתילות הפסולות:"
+ ],
+ [
+ "לא בלכש
צמר שבארז בין קליפה לעץ (אב\"י לולא מסתפינא נ\"ל שהוא הצמר שעל הארז מבחוץ. שכן בלשון יון נקרא הצמר שעל האילנות לייכען. והיינו דקאמר בש\"ס עימרתא דאית בי'. ר\"ל על הארז מבחוץ):"
+ ],
+ [
+ "ולא בחוסן
פשתן שאינו מנופץ (אונגעהעכעלטעס פלאכס):"
+ ],
+ [
+ "ולא בכלך
פסולת משי:"
+ ],
+ [
+ "ולא בפתילת האידן
אידן הוא ערבה. בל\"י איטעא ופתילת. הוא הצמר המצוי בין הקליפה להעץ. בל\"א (וויידענבאסט):"
+ ],
+ [
+ "ולא בפתילת המדבר
(נעססעלקרויט):"
+ ],
+ [
+ "ולא בירוקה שעל פני המים
צמר הירוק שגדל בדופן ספינה ששהתה במים ועי' שבת דק\"מ ב' נמשי במיא דחריצי ופי' רש\"י שהירוק שע\"ג מים העומדים יש בהן שמנונית. וא\"כ אפשר שכשיתיבש יקחוהו לפתילה. עד כאן דיני פתילה. וטעם פסולן שאין הלהב נכנס בו אלא מסכסכו מבחוץ: ונ\"ל דשער וצמר פסילי מהאי טעמא (א\"ח רס\"ד). ומהשתא מפרש שמנים הפסולים משום דשמנן עב. ואינו דולק יפה. ושמא עי\"ז יטה. או יניחנו ויצא והרי סעודת שבת צריך נר. וה\"ט נמי דפתילות:"
+ ],
+ [
+ "ולא בזפת
(פעך):"
+ ],
+ [
+ "ולא בשעוה
(וואכס) מהותך:"
+ ],
+ [
+ "ולא בשמן קיק
שמן שמוציאין מהגרגרים של צמר גפן (בוימוואל קערנער):"
+ ],
+ [
+ "ולא בשמן שריפה
ר\"ל שמן תרומה שנטמא. שאינו ראוי רק לשריפה. וביו\"ט בע\"ש עסקינן. שאסור לשרוף קדשים ביו\"ט. ואע\"ג דבתרומה יכול להנות בשעת שריפה. אפ\"ה אסור דגזרינן תרומה אטו קדשים:"
+ ],
+ [
+ "ולא באליה
שכשנתיבש מדליקו כאבוקה:"
+ ],
+ [
+ "נחום המדי אומר מדליקין בחלב מבושל
ר\"ל מהותך. ונ\"ל דטעמי'. דחלב מבושל נמשך אחר הפתילה. רק דת\"ק ורבנן דסיפא גזרו מהותך אטו אינו מהותך (כש\"ס כ\"א א'). ואיהו לא גזר:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אחד מבושל אחד שאינו מבושל אין מדליקין בו
חכמים היינו ת\"ק. רק איכא בינייהו בנתערב קצת שמן בחלב. דלחד מנייהו אסור. ולאידך שרי (ובהא מתורץ לע\"ד. דהול\"ל בקצור וחכמים אוסרים. אלא דאי הוה תני הכי. הוה משמע דקאי אנחום. דמיירי באינו מעורב בשמן אלא דהש\"ס מסופק דאף דקאי את\"ק דלמא אהא דקאמר ת\"ק מעורב בשמן שרי. קאמרי אינהו אחד אחד. דכמו באינו מבושל לא מהני עירוב. מדאינו מתערב. כ\"כ במבושל. או דלמא דלת\"ק אסור מעורב בשמן. וקאמרי אינהו אחד אחד להשוותן. דדוקא כשהמבושל אינו מעורב. דאז שוה להאינו מבושל דלא שייך בו עירוב אבל כשהמבושל מעורב שרי. לכן קאמר הש\"ס ולא מסיימי). וקיי\"ל דאין מדליקין בכל אלו אפי' במערבין בשמן. גזירה אטו בעינא ולא הוה גזירה לגזירה. דשמא יטה קרוב לוודאי. משא\"כ בחלב מהותך שרי במעורב בקצת שמן. דהרי מהותך גופי' אסור רק מטעם גזירה. אטו אינו מהותך. ולהכי במעורב הו\"ל גזירה לגזירה. מיהו נרות שעוה או חלב או זפת. העשויין כפתילה כעין שלנו. מותר לכתחילה. דאז שפיר נמשך עם הפתילה שבתוכה (שם בט\"ז סק\"ה) ואותן האסורים להדליק בהן. והדליקן באיסור. אסור להשתמש לאורן. מיהו בדולק עוד נר כשר אצל הפסול. אף שלא לצורך מותר להשתמש. לאור הפסול. ובאין הנר הכשר דולק רק בחדר אחד מחדריו. אז עכ\"פ לצורך מותר להשתמש אצל הנר פסול. דע\"י הנר הכשר שדולק בביתו. יזכור שלא להטות (מג\"א שם קס\"ד):"
+ ],
+ [
+ "אין מדליקין בשמן שרפה ביום טוב
טעם דמתני' דלעיל קאמר. דהא דאין מדליקין בשמן שריפה. מיירי ביו\"ט בע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "רבי ישמעאל אומר אין מדליקין בעטרן
פסולת הזפת (הארציכט) בל\"א. והוא רך ונמשך אחר הפתילה טפי מזפת:"
+ ],
+ [
+ "מפני כבוד השבת
דריחו רע:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים מתירין בכל השמנים
חוץ מהנך שנזכרים במשנה א':"
+ ],
+ [
+ "בשמן שומשמין
(ליינזאמען). [אב\"י ל\"מ נ\"ל דלפי מ\"ש הר\"ב כאן שהוא זרע דק מתוק. ובא\"י ממנו הרבה. א\"כ אינו (ליינזאמען). רק מין צמח הנקרא בל\"י זעזאמאן. ובל\"ר זעזאמום. ובמצרים קוראים אותו זעמזעם. שקרוב במבטא לשם שומשמין. שהעיד עליו החכם וואלניי במסעות שלו. שמצוי הרבה בא\"י. ויש לו גבעול גבוה ו' אמות המחליף כל שנה. ובראשו גדלים כעין שרביטי קטניות שלנו. מלאים זרע עגול דק ולבן. כעין דוחן שלנו. והעיד החכם אגער שעוצרים במצרים מהגרעינים הללו שמן לבן טוב למאכל. ולהדלקה. מדאינו מעלה עשן. ויש לו ג\"כ ריח טוב]:"
+ ],
+ [
+ "בשמן אגוזים בשמן צנונות
שמן הנעצר מזרע צנון:"
+ ],
+ [
+ "בשמן דגים
(טראהן):"
+ ],
+ [
+ "בשמן פקועות
(ווילדער קירביס) [אב\"י ובערוך פי' אבטיחים מדבריים (ווילדע גורקען). והם קטנים כדמות ביצים וטעמן מר. ועושין מזרע שלהן שמן. ועל שם שפוקעין בנגיעה קטנה. ומשליכין גרעיני הזרע שבתוכן. נקראו פקועות מלשון פקע]:"
+ ],
+ [
+ "ובנפט
*(שטיין עהל). ואשמעי' כל הנך. אף דקצתן יש להן ריח טוב וחזו לאכילה. לא חיישי' שיסתפק ממנו. ואף דקצתם ריחן רע. לא חיישי' שיניחם ויצא:"
+ ],
+ [
+ "רבי טרפון אומר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד
דהוא הדולק יותר יפה ובהיר וקיי\"ל כחכמים (שם ס\"ו). ושרי כולן. חוץ מעטרן ונפט שריחן רע ביותר. וחוץ מאפרסמון שריחו נודף ביותר ואיכא למיחש שיסתפק ממנו. א\"נ משום סכנה. מדהוא עף ובוער:"
+ ],
+ [
+ "כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו
לעשות ממנו פתילה. כגון גמי אילנות. או עץ גופי' שרככו ועשה ממנו פתילה. אסור להדליק בו בשבת. דמסכסך ואינו דולק יפה. ושמא יטה עי\"ז: והא דנקט לעיל רק פתילות אידן וכו' רק לרבותא נקט התם הנך אף דדולקים יפה יותר משאר היוצאים מעץ. אפ\"ה אסירי מדאינן יפין כפשתן:"
+ ],
+ [
+ "אלא פשתן
דאע\"ג דפשתן נמי נקרא עץ. כדכתיב ותטמנם בפשתי העץ. עכ\"פ מדמתרכך יפה מותר לפתילה. ומכ\"ש צמר גפן וקנבוס וכדומה. שמתרככין טפי מפשתן. דשרו לפתילה:"
+ ],
+ [
+ "וכל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אהלים
דאע\"ג דכל מה שבאהל עם המת טמא. האהל עצמו אם הוא קבוע טהור:"
+ ],
+ [
+ "אלא פשתן
דבעשה ממנו אהל על המת. אע\"ג שקבוע בארץ טמא. וצריך הזאה וטבילה:"
+ ],
+ [
+ "פתילת הבגד שקפלה
שלקח חתיכת בגד וקפלה וגלגלה בחול על ידו לעשותה פתילה:"
+ ],
+ [
+ "ולא הבהבה
(אבגעזענגט). שלא הבהב ראשה בחול. שתהא דולקת יפה:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר טמאה
שאם היתה קודם שקפלה גע\"ג אצבעות. מקבלת עדיין טומאה. דמדלא הבהבה. קפולה לא בטלה מתורת בגד:"
+ ],
+ [
+ "ואין מדליקין בה
נר שבת. דמדלא הבהבה אינה דולקת יפה. וי\"א דביו\"ט בע\"ש עסקינן. דאין מדליקין בכלי שנשברה ביו\"ט משום מוקצה. ומיירי באין בהמטלית הזה רק גע\"ג אצבעות מצומצמות וכיון דלא בטל ע\"י קפולה בחול מתורת כלי. א\"כ מדהוא שיעור מצומצם. כשמתחיל להדליק בו פורתא. מיד הו\"ל ככלי שנשבר ביו\"ט. ומדאסור לסלק ידו מהנר. עד שידליק רוב הפתילה היוצא. א\"כ כשממשמש בו ובהדלקתו אח\"כ. הו\"ל כמדליק בכלי שנשבר ביו\"ט. דאסור (כא\"ח תק\"א):"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר טהורה ומדליקין בה
דס\"ל קפולה בחול בטלה מתורת כלי. ואינו מקבל טומאה. ומהאי טעמא נמי מותר להדליק בו ביו\"ט בע\"ש. מדהו\"ל כנשבר כבר בחול. וגם ס\"ל דא\"צ להחריך ולהבהב הפתילה מע\"ש. וקיי\"ל בכולהו כר\"ע. ואפ\"ה מצוה להבהב הפתילה קודם הדלקה (א\"ח רס\"ד):"
+ ],
+ [
+ "לא יקוב אדם
ר\"ל לא ינקב:"
+ ],
+ [
+ "שפופרת של ביצה
קליפת ביצה:"
+ ],
+ [
+ "וימלאנה שמן ויתננה על פי הנר
ממעל לפי הנר:"
+ ],
+ [
+ "בשביל שתהא מנטפת
יש שעושין כן כדי שידלק הנר בצמצום. לכן מניח פתילה בנר בלי שמן. ותולה קליפת ביצה מנוקבת מלאה שמן ממעל לפיו. והוא מטפטף כל שעה על פי הנר. ובשבת אסור לעשות כן מע\"ש. גזירה שמא יסתפק מהשמן מדאינו מחובר להפתילה הדולקת. ומחייב משום מכבה:"
+ ],
+ [
+ "אפילו היא של חרס
ר\"ל אפי' הכלי שמטפטף הי' של חרס דמאוס אפ\"ה חיישי' שיסתפק:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יהודה מתיר
דלא גזר:"
+ ],
+ [
+ "אבל אם חברה היוצר
טעפפער:"
+ ],
+ [
+ "מתחלה
ר\"ל שחיבר ודיבק יחד הנר והכלי המטפטף קודם שצרפן בכבשן. וה\"ה כשחברן בעה\"ב אח\"כ בסיד וחרסית:"
+ ],
+ [
+ "מותר מפני שהוא כלי אחד
ונזהר מלהסתפק ממנו:"
+ ],
+ [
+ "לא ימלא אדם את הקערה שמן ויתננה בצד הנר ויתן ראש הפתילה
קצה השני שאינו דולק:"
+ ],
+ [
+ "בתוכה בשביל שתהא שואבת
מהשמן שבקערה:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יהידה מתיר
וקמ\"ל ביצה לרבותא דר\"י. אע\"ג דאינו מאוס מותר. וקמ\"ל חרס דמאיס לרבותא דרבנן וקמ\"ל קערה. לרבותא דר\"י. דאע\"ג דמפסיק אויר דביני ביני. אפ\"ה לא חייש שיסתפק. וקיי\"ל כחכמים (רס\"ה):"
+ ],
+ [
+ "המכבה את הנר מפני שהוא מתירא מפני עובדי כוכבים
עובדי אש אין מניחין שום אש בחגן רק בבית ע\"ז:"
+ ],
+ [
+ "מפני לסטים
שלא יראוהו:"
+ ],
+ [
+ "מפני רוח רעה
בעל מרה שחורה. שנוח לו לישב בחושך:"
+ ],
+ [
+ "
כך הגי' בש\"ס. ולא גרסי' ואם:"
+ ],
+ [
+ "החולה שיישן פטור
הול\"ל מותר. דהרי ע\"כ כולהו במסוכן מיירי. דאל\"כ למה פטור. הרי ס\"ל בסיפא דבמלאכה שא\"צ לגופה חייב. רק איירי דנקט בסיפא חייב. נקט נמי ברישא פטור:"
+ ],
+ [
+ "כחס על הנר
האי כ\"ף של \"כחס\" אינו כ\"ף הדמיון. רק במקום אם. כמו כראותו כי אין הנער (בפ' ויגש). שפירושו אם יראה. והכא נמי ר\"ל אם חס על (הלאמפע) שלא תפקע:"
+ ],
+ [
+ "כחס על השמן כחס על הפתילה
שלא תשרף:"
+ ],
+ [
+ "חייב
דאע\"ג דכבוי משום נר ושמן. מלאכה שא\"צ לגופה הוא. אפילו הכי חייב:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יוסי פוטר בכולן
דכל כבוי מלאכה שא\"צ לגופה הוא. אם לא שמכבה מדצריך לפחמין. כמו שהיה במשכן:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן הפתילה מפני שהוא עושה
במפיק ה\"א. ר\"ל שעושה אותה:"
+ ],
+ [
+ "פחם
ר\"ל אם כיבה את הפתילה מפני שהוא וכו'. שהוא מתכוון שתהא מהובהבת ונוח להדליק אח\"כ. וכגון שלא נתהבהבה מקודם. אז חייב. מדהו\"ל כפחמין במשכן שכבום להדליקן אח\"כ. והו\"ל מלאכה שצריכה לגופה. וקיי\"ל מלאכה שאצל\"ג פטור (סי' רע\"ח). ודלא כר\"ב הכא:"
+ ],
+ [
+ "על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן
דשעת סכנה מוכן לפורעניות:"
+ ],
+ [
+ "על שאינן זהירות בנדה ובחלה ובהדלקת הנר
דאלו ג' מוטלין עליה ואחרים שחייבים בהנך סומכים שהיא תתקן הכל:"
+ ],
+ [
+ "שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו
ולמה לא קאמר תנא. לבני ביתו. אלא ר\"ל שלא יאמר בקול אווש שישמע בחוץ. רק יאמר בנחת כדי שיצייתו לו:"
+ ],
+ [
+ "ערב שבת עם חשכה עשרתם
דגם אכילת עראי של שבת קובעת למעשר לכן יעשרו מקודם:"
+ ],
+ [
+ "ערבתם
ערובי תחומין וחצירות:"
+ ],
+ [
+ "הדליקו את הנר
*בנר שרואה אותו שלא הדליקוהו. שייך לומר הדליקו. בלשון צווי. ונ\"ל דתנא נקט כל הג' כסדר הראוי. דכל הנצרך ביותר מזכירו תחלה דשמא ישכחנה. להכי מזכיר תחלה עשרתם מצורך אכילה בשבת. ואח\"כ מזכיר ערבתם שהוא צורך טלטול והליכה. ובסוף מזכיר הדלקה. משום דאח\"כ אסור בהב' שהזכיר תחלה:"
+ ],
+ [
+ "ספק חשכה ספק אין חשכה
ר\"ל ביה\"ש. והוא תוך י\"ג מינוטען וחצי קודם צאת הכוכבים. ונ\"ח מינוטען וחצי קודם ביה\"ש הנ\"ל. מחוייב להוסיף מחול על הקודש. כל הזמן הזה או מקצתו. ואחר צאת ג' כוכבים בינונים שאינן מפוזרין. הו\"ל ודאי לילה לענין הכנסת שבת. רק במ\"ש מחמירין דלא סגי בהכי. מדלא בקיאינן בבינונים. להכי צריך ג' כוכבים בינונים. ועוד ג' קטנים (רס\"א ורצ\"ג):"
+ ],
+ [
+ "אין מעשרין את הודאי
טבל וודאי. וה\"ה דאין מפרישין אז חלה (רס\"א מג\"א ס\"ק ב'). ואף דהפרשת מעשרות שבות. ול\"ג אשבות בין השמשות (כשמ\"ב). היינו לצורך גדול או לצורך מצוה (כשם וססש\"ז). אבל הכא מיירי בא\"צ לו בשבת (ט\"ז רס\"א ומג\"א ססש\"ז). מיהו בחלה דידן כיון דאוכל והולך ואח\"כ מפריש (י\"ד שכ\"ג) ודאי גזרו אשבות דהפרשה. דהרי א\"צ להפריש (ועי' סי' תק\"ו):"
+ ],
+ [
+ "ואין מטבילין את הכלים
מיירי נמי בא\"צ להם מאד לשבת. ולהכי נקט כלים ל\"ר. מיהו דוקא בנטמאו בדאו'. מחזי טבילה כמתקן. אבל כלים חדשים. י\"א דאפי' בשבת שרי להטבילן. ויש להחמיר. מיהו בעבר והטבילן בשבת. יש להתיר לצורך. ובשכח להטבילן בע\"ש יתנם במתנה לעובד כוכבים. או יטבלם במקוה דרך שאיבה בלי ברכה (מג\"א שכ\"ג):"
+ ],
+ [
+ "ואין מדליקין את הנרות
נ\"ל דר\"ל לא יאמר לעובד כוכבים להדליקן דאע\"ג דאמירה לעובד כוכבים רק שבות. הכא מדנקט נרות לשון רבים. מיירי בא\"צ להם רק להרווחה. כרבוי נרות שמדליקין לכבוד שבת. ולא מחשב כ\"כ לצורך מצוה. משא\"כ נר יחידי של שבת. שמחוייב כל א' להדליק בביתו (כסי' רס\"ג). מחשב צורך גדול. ומותר להדליקו אז ע\"י עובד כוכבים. (רס\"א). וה\"ה נר יא\"צ מותר להדליקו אז ע\"י עובד כוכבים. דמדנזהרין בו מאד מחשב צורך גדול (רט\"ז ורמג\"א רס\"א) וכן מותר לומר אז לעובד כוכבים לעשות אפילו מלאכה גמורה לצורך חול. אם הוא הפ\"מ. דאין חלוק בין צורך גדול להפסד מרובה (שם):"
+ ],
+ [
+ "אבל מעשרין את הדמאי
דרוב ע\"ה מעשרין הן. ולא הו\"ל כמתקן:"
+ ],
+ [
+ "ומערבין
דוקא ערובי חצירות ותבשילין. דהו\"ל נמי מצוה וצורך גדול (תקכ\"ז). אבל ערובי תחומין אע\"ג דתחומין נמי אין מערבין רק לדבר מצוה. אפ\"ה גזרו על שבות כזה. מדהו\"ל אקנויי רשות (תוס' גיטין ד\"ו ב' ד\"ה עירבתם) (תקכ\"ח):"
+ ],
+ [
+ "וטומנין את החמין
בדבר שאינו מוסיף הבל. אע\"ג דבשבת אסור. התם ה\"ט שמא ימצאנה אח\"כ מצוננת וירתיחנה. משא\"כ ביה\"ש כל הקדירות רותחות הן. וליכא למיחש להא. מיהו לאחר שקבל שבת בפירוש. או אחר שאמר מזמור שיר ליום השבת. דהוי לדידן כקבלת שבת (כאשל רס\"א סקי\"ג). אפילו אין עדיין בין השמשות. ע\"י ישראל הכל אסור. ורק אמירה לעובד כוכבים לעשות מלאכה דאו'. משום צורך מצות קצת. שרי אז. מדלא עדיף קבלתו לשבת מביה\"ש. דשרינן גבה אמירה לעובד כוכבים דקילא (מג\"א שם סק\"ז). ודוקא בקבלי' לשבת או אמר מזמור שיר ליום השבת. תוך שעה ורביע קודם הלילה [והוא בצמצום ע\"ב מינוטען קודם צאת הכוכבים]. אבל קודם לכן. אין קבלתו כלום (רס\"ג ס\"ד וסי\"ד). ואף לי\"א שם. דאף בקבל שבת קודם זמן הנ\"ל. אותו שקבל אסור במלאכה. היינו במלאכה דאורייתא אבל במעשרין ומערבין. אף המקבלין שרו בקבלו קודם זמן הנ\"ל:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כירא
*הוא כקדירה גדולה ששפתותיה מחוברין לארץ בטיט. ובשוליו שהפוכין למעלה. יש ב' נקבים להושיב שם ב' קדירות שנסוקין באש שתחתיהן בהכירה ופתח הכירה להכניס שם אש היה בצדו. ומתוך שרחב למעלה אינו קולט חומו. וכ\"כ תנורים שלנו שרחבים למעלה. דינן ככירה (רנ\"ג ס\"א):"
+ ],
+ [
+ "שהסיקוה
געהייטצט:"
+ ],
+ [
+ "בקש
הוא התבן הנשאר בארץ אחר שנקצר השבולת:"
+ ],
+ [
+ "ובגבבא
הוא הנגבב ונקצר עם השבולת (כ\"כ תוס' ור\"ן וק\"ל מסוכה [די\"ג ב'] קשין ובהן שבולת. וכ\"כ קשה מלקמן פ\"כ מ\"ה. וצ\"ע. ועתוי\"ט פ\"ט דב\"מ. אולם מרפ\"ט דב\"מ נראה דתבן היינו הסמוך להשבולת והקש היינו הרחוק ממנו. דקאמר כשם שחולקין בתבואה כך חולקין בתבן ובקש. וכשם שחולקים ביין כך חולקין בזמורות וקנין. משמע ודאי שכשם שביין הזמורות שזכר סמוך להן. הן אותן שגדלין סמוך להן. כך התבן שזכר גבי תבואה היינו אותו חלק שגדל סמוך לתבואה):"
+ ],
+ [
+ "נותנים עליה תבשיל
מע\"ש להשהותו שם בשבת. דליכא למגזר שיחתה בגחלים. מדאין להם גחלים. וליכא למיחש נמי משום דמטמין במוסיף הבל. דאסור בע\"ש משום שמא יטמין ברמץ (לגרסתנו שבת דל\"ד ב'). או למשום שמא ירתיח (כגי' רמב\"ם י\"ג משבת) די\"ל דוקא בטומן בדבר המטולטל אסור משום מוסיף הבל. ולא כי הכא בתנור מחובר. דלא דמי לרמץ (מג\"א רנ\"ג סקי\"ז). ותו דכשכסוי הקדירה מגולה. דהיינו שאינו נוגע בדבר שהטמינו בו אפילו שולים נוגעין בגחלים אין בו משום הטמנה (שם. ורט\"ז רנ\"ח. ור\"ן). ואילה\"ק עכ\"פ ניחש שמא יגיס (כשבת י\"ח ב'). דנ\"ל לפמ\"ש ר\"ן (שם ד\"ו סע\"ב). דבנתבשל כראוי לבן דרוסאי (דהיינו שליש בישולו לרש\"י וחצי בישולו לרמב\"ם). ועדיין חם. תו ל\"ג שמא יגיס. דאפי' יגיס הרי הו\"ל בישול אחר בישול. דאינו רק מדרבנן (כרט\"ז שי\"ח ג' וי\"ח). וא\"כ הרי ה\"נ סתם תבשיל מיירי דחזי לבן דרוסאי (כתוס' כאן ד\"ה חמין). וגם סתם קדירות ביה\"ש רותחות הן. להכי ליכא למיחש שיגיס:"
+ ],
+ [
+ "בגפת
פסולת שנשאר מזיתים ושומשמין אחר שנכבש שמנן. (עהל דריעזען) בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "ובעצים לא יתן
עליה תבשיל מע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "עד שיגרוף
שיוציא כל הגחלים מהכירה. דאל\"כ גזרירן שמא יחתה בגחלים. ולבעל המאור ור\"ן די כשיגרפם מתחת הקדירה לצד אחר. אבל בהוציא כל הגחלים. אפי' לתת התבשיל*) על או תוך התנור מותר. ולדעה ראשונה אפי' גרפם לחוץ אסור אפי' על התנור. דמדהבלו חם. אי אפשר שלא ישאר ניצוץ ושמא יחתה בו:"
+ ],
+ [
+ "או עד שיתן את האפר
ע\"ג קצת גחלים. דדוקא בגורף צריך להוציא כל הגחלים דאל\"כ לית ליה היכרא בנשארות. משא\"כ בקוטם. ע\"י שמצנן קצת גחלים יזכר שלא יחתה מדמתחמם עי\"ז יותר (וכן הוכיח הר\"ן וב\"י מדלא קאמרה מתני' עד שיטמון הגחלים באפר. משמע דסגי בכסה קצת מהן. מזה משמע דלא כמחצית השקל שכ' דמ\"ש המג\"א דסגי בקיטום כ\"ש היינו בכסוי דק). מיהו כל זה לרי\"ף ורמב\"ם. דמתני' בשהוי מאכל מע\"ש נמי מיירי. אבל אנן נוהגין כרש\"י ור\"י ורז\"ה (רנ\"ג א') דמתני' דוקא להחזיר בשבת על הכירה מיירי. אבל לשהות מע\"ש משהינן. ובאופן שנבאר בסוף משנתינו:"
+ ],
+ [
+ "ב\"ש אומרים חמין
דוקא מים חמין משהין (לרי\"ף בשגרף ולרש\"י ולדעמי' אפי' לא גרף). דמים א\"צ בישול כל כך שיחתה עבורן:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא תבשיל
אף שגרף (לרי\"ף). דב\"ש גזרו גרוף אטו אינו גרוף (ר\"ן):"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים נוטלין אבל לא מחזירין
לרי\"ף דרישא להשהות מע\"ש מיירי. קאמר הכא שפיר. דוקא בנטלה ורצה להחזיר בשבת פליגי ב\"ש וב\"ה. ולרש\"י דרישא נמי בחזרה מיירי. ה\"ק. חזרה דרישא פלוגתא דב\"ש וב\"ה היא (וק\"ל למה נקט נוטלין כלל. פשיטא וכ\"כ ק' לב\"ה דקאמרי \"אף\" ל\"ל. הול\"ל לב\"ה מחזירין. ונ\"ל מזה ראי' לטור (רנ\"ג). וכמ\"ש רמ\"א שם ס\"ב. דדוקא בנטלה ע\"מ להחזירה מותר להחזיר. לפ\"ז לב\"ש ה\"ק אפי' בנטלה ע\"ד להחזירה לא יחזיר. ובה\"א אם נטל ע\"מ להחזיר אף מחזירין):"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים אף מחזירין
וק\"ל כב\"ה:"
+ ],
+ [
+ "תנור
הוא ג\"כ כקדירה בלי שולים. מחובר לארץ בטיט. רחב למטה. ופיו א' וצר למעלה:"
+ ],
+ [
+ "שהסיקוהו בקש ובגבבא לא יתן בין מתוכו בין מעל גביו
דמדפיו א' וצר נקלט חומו טפי. ולהכי גם בהסיקו רק בקש. וגרף וקטם. אפ\"ה כל זמן שיס\"ב. גזרי' שמא יחתה. דשמא נשאר נצוץ ויחתה בו. ואפי' לסמוך תבשיל שבקדרה בצדו אסור מה\"ט:"
+ ],
+ [
+ "כופח
עשוי ככירה שאין פיו צר. רק שאין בו רק מושב קדירה א'. והבלו רב מהבל כירה:"
+ ],
+ [
+ "בגפת ובעצים הרי הוא כתנור
דאפי' גרף וקטם אסור אפי' בצדו:"
+ ],
+ [
+ "אין נותנין
בשבת:"
+ ],
+ [
+ "ביצה בצד המיחם
יורה חמה וכ\"ש סמוך לתנור:"
+ ],
+ [
+ "בשביל שתתגלגל
ר\"ל שתצלה קצת:"
+ ],
+ [
+ "ולא יפקיענה בסודרין
כמו לא יבקענה. ור\"ל לא ישברנה ע\"ג סודרין חמין. אפי' נתחממו רק בשמש גזרי' שמא יטמין ברמץ:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יוסי מתיר
בנתחממו בשמש:"
+ ],
+ [
+ "ולא יטמיננה
אפי מע\"ש (שי\"ח מג\"א סק\"י):"
+ ],
+ [
+ "בחול
(זאנד) שנתחמם בחמה:"
+ ],
+ [
+ "ובאבק דרכים
שנתחמם ע\"י אופני עגלות. ובהנך מודה ר\"י מדדמו לרמץ. או משום חשש שיזיז קרקע עולם ממקומו:"
+ ],
+ [
+ "מעשה שעשו אנשי טבריא והביאו סלון
(רעננע):"
+ ],
+ [
+ "של צונן
שהביא מים מנחל צונן:"
+ ],
+ [
+ "לתוך אמה
נחל קטן:"
+ ],
+ [
+ "של חמין
ר\"ל שהמשיכו מבעו\"י צנור מים צוננים שיפיס מחמי טבריא. תוך חמי טבריא. כדי שיתחממו המים הצוננין. וירדו למקוה בשבת:"
+ ],
+ [
+ "אמרו להן חכמים אם בשבת
ר\"ל אם ירדו למקוה בשבת. אף שנכנסו לתוך הסילון מע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "בחמין שהוחמו בשבת
דהו\"ל כאילו הטמין מים הצוננים שבצנור מע\"ש בדבר המוסיף הבל:"
+ ],
+ [
+ "אסורין ברחיצה
אפי' מקצת גופו. דמדהוחמו בשבת אסורים בהנאה בכדי שיעשו:"
+ ],
+ [
+ "ביום טוב בחמין שהוחמו ביום טוב אסורים ברחיצה
ר\"ל רחיצת רוב גופו. אפי' אבר אבר. אבל פניו ידיו ורגליו מותר לרחוץ בחמין שהוחמו ביו\"ט (סקי\"א). מיהו אפי' מים שנתחממו מע\"ש. אסור לרחוץ בהם כל גופו או רובו בשבת. רק נקט הכא בסילון שנתחמם בשבת דכה\"ג גם בשתיה. או ברחיצת אבר א' אסור (שכ\"ו). [ונשים הטובלות בשבת במקוה חמה. אסור לה לטבול ביום ז' לספירתה מבעוד יום די\"א דאפילו בדיעבד לא עלתה לה טבילה. וגם לטבול כשחשיכה בשבת בחמין. אסור משום גזירה דמרחצאות. רק תטבול בין השמשות. דכל דבר שהוא שבות לא גזרו עליו ביה\"ש. דכדאי הוא ר\"ת. ורבינו יואל במרדכי. דס\"ל דמותר שבות ביה\"ש לצורך מצוה אפי' קבלו כבר שבת [ודלא כמג\"א רס\"א סקי\"א]. או שלא יהיו המים חמין או פושרין רק כשיעור הפגת צינתן [ח\"צ תשו' י\"א. וסדרי טהרה קצ\"ז סק\"ט]. אולם בתשו' נב\"י כ\"ה. וכ\"כ בקרבן נתנאל כ' דאין למחות במקילין בשבת אפי' בחמין ממש. די\"ל דבטבילה ליכא גזירה דמרחצאות. דאסרוה רק משום שמא יחום המים בשבת. ובטבילה של נדה ליכא למגזר הכי. דהא צריך להיות סמוך לחפיפה טבילה. והרי אסור לעשות חפיפה בשבת]:"
+ ],
+ [
+ "מוליאר
הוא כלי שיש לו בית קבול לגחלים. סביב להמים שבבית קיבול הפנימי:"
+ ],
+ [
+ "הגרוף
שגרפוהו מהגחלים מע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "שותין הימנו בשבת
מהמים שנתנו לתוכו מע\"ש. דאינו מוסיף הבל. רק משמר החום:"
+ ],
+ [
+ "אנטיכי
הוא כלי נחושת עם ב' שולים. ומשימין גחלים בין ב' השולים והמים בחלל הכלי שעל השולים:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שגרופה אין שותין ממנה
דמדהאש למטה מהמים חומו רב. והו\"ל כמטמין במוסיף הבל:"
+ ],
+ [
+ "שפינהו
ר\"ל יורה שסילקוה מהאש ובה מים חמין:"
+ ],
+ [
+ "לא יתן לתוכו צונן
מים צוננים מועטים:"
+ ],
+ [
+ "בשביל שיחמו
אם כוונתו שיתחממו הצוננים:"
+ ],
+ [
+ "אבל נותן הוא לתוכו או לתוך הכוס
שהוא כלי שני:"
+ ],
+ [
+ "כדי להפשירן
דבכלי שני אי אפשר שיתבשלו הצוננים. להכי אפי' נותן לתוך הרותחין שבכוס. מים צוננים מועטין. שרי. אבל בנותן לתוך הרותחין מים צוננים מרובין. אפי' לכלי ראשון שרי. מדא\"א שיתהוו רק פושרין. ודוקא בהסיר בשעת השפיכה הכלי ראשון מהאש (שי\"ח י\"ב). מיהו באם רותחין מאד. אפי' בכ\"ש אסור. וכמבואר בכלכלת שבת בדיני חמום לכתחילה (וכ\"כ מג\"א שם סקל\"ד). וה\"ה בפינה מים מהמיחם לגמרי. מותר ליתן בו צוננים מרובים. דמשום מצרף ליכא. מדאינו מתכוון לצרף. והרי קיי\"ל כר\"ש. ואע\"ג דהו\"ל פ\"ר. י\"ל דוקא במלאכה אסור פ\"ר. משא\"כ צירוף אינו מלאכה רק כשמתכוון לתקן כלי (מגיד משנה. ועי' לעיל ספ\"ב). רק דמתני' אליבא דר\"י. דס\"ל דבר שאינו מתכוון אסור. להכי נקט \"שפינהו\" דמשמע שסילק היורה עצמה. ולא נקט שפינהו ממים (ותמוהין לי דברי המ\"מ שהביא רמג\"א שם סקל\"ו. שכ' דמצרף שאינו מתכוון אפי' לר\"י שרי. וק' והרי בש\"ס הכא (דמ\"א ב') אמרי' בפירוש דלר\"י בכה\"ג אסור. ות\"ל כי כוונתי לרלח\"ם פי\"ב משבת שהקשה כן לרמ\"מ וע\"ש מה שתירץ):"
+ ],
+ [
+ "האילפס
(טיגעל):"
+ ],
+ [
+ "והקדרה שהעבירן
מהאש:"
+ ],
+ [
+ "מרותחין
נ\"ל דאין ר\"ל שהעבירן מן הרותחין. אלא ה\"ק שהעבירן מהאש מרותחין. דהאי מ\"ם סי' הבנין של בינוני פעל. (אב\"י הָפְעַל*) כצ\"ל) ומנוקד בשו\"א. ור\"ל בל\"א (קאכענד):"
+ ],
+ [
+ "לא יתן לתוכן תבלין
וה\"ה כל דבר. דכלי ראשון אף שנשתהה הרבה אחר שהעבירן מהאש. מבשל כל זמן שיד סולדת בו (ט\"ז שס סקכ\"ד):"
+ ],
+ [
+ "אבל נותן הוא לתוך הקערה
טעללער:"
+ ],
+ [
+ "או לתוך התמחוי
(שיססעל). דכלי ב' אף שיס\"ב אינו מבשל. ויש אוסרים לתת מלח אפי' בכ\"ש שיס\"ב. ובעבר ונתן אפי' בכלי ראשון מותר. דבטל המלח בס' (שם ס\"ט). ואע\"ג דכל דלטעמא עבידא לא בטל. נ\"ל דהכא אין המלח אסור מצ\"ע (כי\"ד צ\"ח ודלא כרמג\"א הכא סקל\"א ועי' עוד רמג\"א א\"ח תקי\"ג ס\"ז). ואע\"ג דדבר שיל\"מ לא בטל. הכא שאני. דנתבטל קודם שנאסר. דאין המלח מתבשל רק אחר שנתערב (אב\"י עי' י\"ד סס\"י ק\"ב). מיהו כל זה במלח החפור הנקרא (שטיינזאלץ). אבל המלח הדק שלנו. מותר. שכבר נתבשל. ואין בישול אחר בישול (מג\"א שם). ועמ\"ש לעיל בדין חמום לכתחילה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר לכל הוא נותן
אפילו לכלי ראשון:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר
הוא מי מלח של דגים. שע\"י חריפתן מתבשל. וקיי\"ל כת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "אין נותנין
בשבת:"
+ ],
+ [
+ "כלי תחת הנר לקבל בו את השמן
הנוטף. משום דמבטל כלי מהיכנו. דהשמן אסור לטלטל. מיהו במקום פסידא מותר לבטל כלי מהיכנו (מג\"א רס\"א סק\"ב. ומדסיים פרק דלעיל בהדליקו הנר ושאר מילי דביה\"ש. להכי סמיך בפרקן כירה. שהסיקוה וכו' נותנין וכו' דהוא נמי דיני דביה\"ש דכרגע נותנים שם הקדירה. ואח\"כ הדר הכא למילי דנר שסיים לעיל בפ\"ב דמיירי הכא שכבר קידש היום):"
+ ],
+ [
+ "ואין ניאותין ממנו
ר\"ל אסור ליהנות בשבת מהשמן הנוטף:"
+ ],
+ [
+ "לפי שאינו מן המוכן
מדהוקצה להדלקה:"
+ ],
+ [
+ "מטלטלין נר חדש
מנורה חדשה:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא ישן
דמוקצה מחמת מיאוס:"
+ ],
+ [
+ "ר' שמעון אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת
דבשעה שהאבוקה דולקת עליו. הוה מנורה בסיס לאיסור. מיהו נר שמן בשעה שדולק יש בטלטולו חשש איסור דאו' דהו\"ל פסיק רישא. דא\"א שיטלטל הנר שמן אם לא שיקרב השמן או ירחקו ממקום שהפתילה בוערת. דחייב משום מבעיר ומכבה (כביצה דכ\"ב א' וא\"ח רע\"ז ס\"ג). ורק נר חלב ושעוה הדולק כאבוקה אסור מדרבנן לטלטלו בעודו בוער. מדהוא בסיס לשלהבת איסור. ולרתוי\"ט (פ\"א דתמיד מ\"א). גם באבוקה דולקת יש חשש איסור דאו' בטלטולו (ועי' בפירושינו שם ל\"ט. ועי' באשל רע\"ו סק\"י ולפי דבריו נ\"ל דמ\"ש בגמ' הכא [דמ\"ו א'] הנח לנר שמן ופתילה דאסור לר\"ש משום בסיס. ולא קאמר משום מכבה ומבעיר. דהרי מודה ר\"ש בפסיק רישא [כשבת קי\"ז א']. נ\"ל דה\"ט משום דע\"כ ר\"ש אוסר אפי' בפתילה הדולקת שאין עליה שמן. רק שמלוחלחת בשמן. באופן שאין לחוש בו חשש קירוב וריחוק השמן. ואפ\"ה אסור משום בסיס. ועי' עוד תוס' [דמ\"ב ב' ד\"ה מיחם]. אב\"י ודברי הר\"ב כאן. שכ' דנר הדולק בשבת אסור לטלטלו גזירה שמא יכבה. וכך כ' הרמב\"ם בפי' המשנה. הוא תמוה. דזה דלא כמסקנת הש\"ס דמ\"ו א' דמסיק דטעם דר\"ש הוא משום בסיס. ועי' מג\"א רע\"ו ססקי\"א). וקיי\"ל בהדליקו במנורה באותה שבת. אפי' כבה אסור לטלטלו אפי' לצורך גופו (ר\"ל שצריך להמנורה לתשמיש היתר). או לצורך מקומו. ולא דמי לשאר כלי מוקצה מחמת איסור דשרי לטלטלו לצורך גופו ומקומו. דהתם גם ביה\"ש הי' מותר לטלטלו כה\"ג. משא\"כ מנורה שדלק עליה ביה\"ש. מגו דאתקצאי לביה\"ש אתקצאי לכולה יומא (רע\"ט רט\"ז סק\"ב). מיהו במאוס עליו יסלקנו [רע\"ט ב']:"
+ ],
+ [
+ "נותנין כלי תחת הנר לקבל נצוצות
(פונקען). דאין בהן ממש. ומותר ג\"כ לטלטל ולסלק הכלי אחר שכבו בו הנצוצות (מג\"א רס\"ה סק\"ו):"
+ ],
+ [
+ "ולא יתן לתוכו מים
אפי' מע\"ש. גזירה שמא יתן שם המים בשבת. וקודם גמר הנתינה יפלו. והו\"ל מכבה בידים. ואע\"ג דכל כבוי הו\"ל מלאכה שא\"צ לגופה בא\"צ להבהב הפתילה (כמג\"א רס\"י רע\"ח). א\"כ הו\"ל גזירה לגזירה. כ' תוס' דהכא גזרינן אטו כבוי שצריך לגופה. ולרמב\"ם (ריש פרק דלקמן) כל היכא שראו חכמים שלא תתקיים זאת הגזירה רק בגזירה אחרת. גזרו גזירה לגזירה. וע\"ש. וכ\"כ תוס' חולין דק\"ד א' ד\"ה ומנא:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "במה טומנין ובמה אין טומנין
דאסור לטמון תבשיל בע\"ש בדבר שמוסיף חמימות. רק במה שמעמיד חמימות. דשמא יטמין בערב שבת בגחלים בוערות. ויחתה בשבת למהר בישולו:"
+ ],
+ [
+ "אין טומנין לא בגפת
פסולת זיתים ושומשמין:"
+ ],
+ [
+ "ולא בזבל
של בהמות:"
+ ],
+ [
+ "לא בתבן ולא בזגים
קליפי וגרעיני ענבים:"
+ ],
+ [
+ "ולא במוכים
כצמר וצמר גפן:"
+ ],
+ [
+ "ולא בעשבים בזמן שהן לחים
אכולהו ד' קאי דע\"י לחותן דוקא יש בהן חמימות ומוסיפין הבל. אבל יבשין אינן רק משמרין החום שבתבשיל שלא ישלוט בו אויר הקר שבחוץ:"
+ ],
+ [
+ "טומנין בכסות ובפירות בכנפי יונה
ה\"ה שאר נוצות (רנ\"ז ס\"ג):"
+ ],
+ [
+ "ובנסורת של חרשים
(זענע שפענע):"
+ ],
+ [
+ "ובנעורת של פשתן
(ווערק) והן הקסמין שניפלין מהפשתן כשינפצוהו (ונ\"ל דל\"ג \"דקה\". דהרי בגמ' אצטריך למפשט מברייתא דר\"י אנעורת קאי):"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אוסר בדקה ומתיר בגסה
וקיי\"ל (רנ\"ג ס\"א וססרנ\"ז) דשאלענט שלנו אינו הטמנה מדאין הקדירה מסביב נוגע בתנור מדלא הוה דומיא דהטמנת רמץ. ועי' בכלכלת שבת בדיני הטמנה סי' ה':"
+ ],
+ [
+ "טומנין בשלחין
עורות לחין עם שערותיהן."
+ ],
+ [
+ "ומטלטלין אותן
אפי' לא טמן בהן. ומיירי בשל גסה. דכשכופלה חזי לישב עליו (מיהו אי\"ל כר\"ת. דהכא ביבשין מיירי. דק\"ל דבכה\"ג מי חזי להטמנה):"
+ ],
+ [
+ "בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן
ואפילו טמן בהם. מדמוקצות לטוייה מיהו ביחדן לעולם להטמנה. אז בטלי להטמנה:"
+ ],
+ [
+ "כיצד הוא עושה
הטומן בהן. איך יוציא הקדירה מתחת המוקצה:"
+ ],
+ [
+ "נוטל את הכסו
ומיירי שמקצת הכסוי מגולה (רנ\"ט ס\"א). ואי\"ל דעכ\"פ הכסוי בסיס לאיסור. ליתא. דאין הכסוי משמש להצמר. רק הצמר משמש לקדירה לחממה. ובאין הקדירה מגולה כלל יתחוב כוש וינער (מג\"א רנ\"ט סק\"ה). ובא\"א בכוש התיר בא\"ר ליגע בצמר עצמו לסלקו:"
+ ],
+ [
+ "והן נופלות
ואכתי לא שמעינן מה יעשה משנטל הכסוי. ובהא פליגי ר\"א ורבנן:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר בן עזריה אומר קופה
(פאם):"
+ ],
+ [
+ "מטה על צדה ונוטל
ר\"ל הקופה שטמן בה הקדירה בצמר מטה אותה. ולוקח המאכל. אבל לא יוציא הקדירה:"
+ ],
+ [
+ "שמא יטול ואינו יכול להחזיר
ושמא יטלטל המוקצה להחזירו. וי\"א דאפי' באינן מוקצה אסור. גזירה שמא תתקלקל הגומא ויתקנה. והו\"ל כהטמנה חדשה:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים נוטל ומחזיר
כשלא נתקלקל הגומא. דלא גזרינן:"
+ ],
+ [
+ "לא כסהו מבעוד יום לא יכסנו משתחשך
אפי' בדבר המותר לטלטל אסור. דהטמנה לכתחלה בשבת אסור אפי' באינו מוסיף הבל:"
+ ],
+ [
+ "כסהו ונתגלה
משחשיכה דוקא. ואז אפי' לכתחלה מותר לגלות (רנ\"ז ס\"ד) והא דנקט לשון דיעבד. קמ\"ל דהא בכסהו ונתגלה מבעו\"י אפי' גלהו בדיעבד. אסור לכסות משתחשך (רט\"ז שם סק\"ד):"
+ ],
+ [
+ "ממלאאת הקיתון
ר\"ל מותר למלא בשבת (קרוג) עם מים צוננין או תבשיל צונן:"
+ ],
+ [
+ "ונותן לתחת הכר
(דעקקע):"
+ ],
+ [
+ "או תחת הכסת
קיססען (עמ\"ש פ\"כ דכלים מ\"א). ולהכי מותר מדאין כוונתו רק שלא יצטננו ביותר. או כדי שתפג צינתן (שם ס\"ו). אבל דבר חם בכ\"ר אסור לתנו תחת כרים וכסתות בשבת. אף דאינו מוסיף הבל. דכל הטמנה לכתחלה בשבת אסור. אא\"כ פנהו מכ\"ר לכלי אחר שרי כה\"ג (רט\"ז רנ\"ז סק\"ה):"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "במה בהמה יוצאה ובמה אינה יוצאה
לרה\"ר. דאדם מצווה על שביתת בהמתו מדאורייתא בכל מלאכה מל\"ט מלאכות (כלקמן רפכ\"ד א'). רק כל משא שמשתמרת בו. לא הוה כמשאוי. אבל כשהוא לנטירותא יתירתא. יותר הרבה מהצורך או שאינה משתמרת בו כלל. או כשהוא לנוי שאינה רגילה בו. הוה כמשא (ש\"ה ס\"א):"
+ ],
+ [
+ "יוצא הגמל באפסר
(האלפטער). והוא חבל שבצוארה:"
+ ],
+ [
+ "ונאקה
(דראממעדאר). והוא מין גמל נקבה שקלה לרוץ. וחזקה יותר מגמל:"
+ ],
+ [
+ "בחטם
טבעת ברזל שבחוטמה. דצריכה נטירותא יתירתא:"
+ ],
+ [
+ "ולובדקיס
חמור מלוד שחזק ביותר:"
+ ],
+ [
+ "בפרומביא
רסן ברזל שנקראת בלשון רומי פרענום ובל\"א (געביס):"
+ ],
+ [
+ "וסוס בשיר
(האלז קעטטע):"
+ ],
+ [
+ "וכל בעלי השיר
ככלבי ציידין:"
+ ],
+ [
+ "יוצאים בשיר ונמשכים בשיר
ר\"ל מותר למשכן בחבל שבשיר:"
+ ],
+ [
+ "ומזין עליהם וטובלין במקומן
אמזין נמי קאי. דבנטמאו במת מזין עליהן בג' וז'. ונטבלין אח\"כ בעודן בצואר הבהמה. וקמ\"ל בהזאה. דלא חיישי' שמא יתכוון להזות אבהמה ונפסלה ההזאה ובטבילה קמ\"ל דאינו חציצה מדרפויין בצוארה. ואע\"ג דתשמישי בהמה וכלים אמקט\"ו. הכא שאני דמדאורחא בהן למשוך הבהמה. כתשמישי אדם דמי (גמ'):"
+ ],
+ [
+ "חמור יוצא במרדעת
(זאטטעלזוים). והוא כר קטן שמניחין על החמור כדי שיתחמם:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שהיא קשורה לו
מע\"ש. דבשבת אסור לקשרו לו. מדצריך לסמוך א\"ע בבהמה כשיקשור לה. ומשתמש בבע\"ח ובעבר וקשרו לה. אסור לצאת בו. ודוקא לקשרו לה אסור. הא ליתנו עליה מפני הצינה ושלא תצא בו מותר. ודוקא חמור דגם בתקופת תמוז קריר לי'. אבל סוס אסור ליתן עליו מרדעת כלל. דמחזי כמטעינו משא. ולהסיר מרדעת בשבת. בין מן החמור או מהסוס אסור מדהוה טרחא שלא לצורך. ואוכף הנקרא (זאטטעל). אסור בין ליטול בין להניח בין לחמור בין לסוס (ש\"ה ס\"ח). אולם בשעה שהקור גדול. ואנו רואים שמזיק לסוס. וכן בימות החמה שהזבובים רבים ומצערים לסוס. מותר להניח עליו כל מכסה שירצה. דמה לי צער חמור מ\"ל צער סוס. ובלבד שיהיה נזהר שלא ישען עצמו על הבהמה בשעה שמכסה (רט\"ז שם סק\"ו):"
+ ],
+ [
+ "זכרים
אילים:"
+ ],
+ [
+ "יוצאין לבובין
שמכסין זכרותן בכיס בתמונת לב. רחב למטה נגד הביצים וקצר למעלה נגד הגיד. למנעו מלעלות על נקיבות:"
+ ],
+ [
+ "רחלות יוצאות שחוזות
שקושרין זנבן למעלה. כדי להקל עלית הזכר עליהן (ולשון שחוזות פי' בירושלמי כמו משחזת. כלומר חדודות להבעיר הזכר ובגמ' דילן קאמר שאוחזין אליה שלהן למעלה כדי שיקל לעלות עליהן הזכר):"
+ ],
+ [
+ "כבולות
שכובלין וקושרין זנבן לצד מטה. למנען מהזכרים:"
+ ],
+ [
+ "וכבונות
שמצנפין בגד סביבה שלא יטונף צמר הנקיבות שהוא רך [וכבונות נ\"ל שפירושו צעיף (הויבע). כמו תנתן כבינתי לבתי (ב\"ב ק\"ט) שפירשו צעיף כ\"כ ה\"נ מלבישין להכבש את הכתונת הזה דרך ראשו כעין (הויבע) כדי לכסות גם הראש חוץ מהעינים והפה]:"
+ ],
+ [
+ "העזים יוצאות צרורות
לפעמים קושרים דדיהן בחוזק שיתיבש החלב. ולפעמים רפוי שלא יטפטף החלב לארץ:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אוסר בכולן חוץ מן הרחלין הכבונות
דהו\"ל תכשיט:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר עזים יוצאות צרורות ליבש אבל לא לחלב
ר\"ל אם כוונתו ליבש חלבן מותר. אבל שלא יטפטף החלב לארץ מדלא מהדק אסור. דשמא יפול ואתא לאתויי (שם ס\"ו):"
+ ],
+ [
+ "לא יצא גמל במטוטלת
מטלית או כר שבזנבו. לסימן או לדבר אחר:"
+ ],
+ [
+ "לא עקוד
שקושר חבל מידה לרגלה שלא תוכל לברוח:"
+ ],
+ [
+ "ולא רגול
שקושר א' מידיה כלפי מעלה שלא תברח מדהוה נטירותא יתירתא הרבה מהצורך:"
+ ],
+ [
+ "לא יקשור גמלים זה בזה וימשוך
האחד. והאחרים נמשכים עמו. דמחזי כמוליכין למכרן:"
+ ],
+ [
+ "אבל מכניס חבלים לתוך ידו וימשוך
ר\"ל דבאינן קשורי' זב\"ז. מותר להכניס כל החבלים שבפיהן לידו. ובלבד שלא יצא ראש החבל מתחת ידו טפח. דהו\"ל משאוי שנושא ברה\"ר. ויש אוסרים (שם סט\"ז):"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא יכרוך
סביב ידו ויקשור. משום כלאים. דא' צמר וא' פשתן. ואף דהו\"ל דבר שאינו מתכוון. פסיק רישא הוא. או דאתיא באמת כר\"י דס\"ל דבר שאינו מתכוון אסור (ועמ\"ש לעיל ספ\"ב [בועז אוח ו]. אב\"י עי' י\"ד סי' ש' ס\"ו):"
+ ],
+ [
+ "אין חמור יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה לו
דלמא נפל ברשות הרבים ואתא לאתויי:"
+ ],
+ [
+ "ולא בזוג
(שעללע):"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שהוא פקוק
סתום במוכין שלא ישמיע קול. עכ\"פ מחזי כמוליכה למכור לשוק שע\"י קול הזוג יתעוררו קונים לראותה:"
+ ],
+ [
+ "ולא בסולם שבצוארו
עצים שקושרין סביב צוארו שלא יחכך מכתו בשיניו:"
+ ],
+ [
+ "ולא ברצועה שברגלו
במנקשת רגלי' זב\"ז. קושרין טבעת מעור עב סביב המקום שמנקשת:"
+ ],
+ [
+ "ואין התרנגולין יוצאין בחוטין ולא ברצועות שברגליהם
מלת שברגליהן אחוטין נמי קאי. דחוטין לסימן ורצועות שלא יפריחו:"
+ ],
+ [
+ "ואין הזכרים יוצאין בעגלה שתחת האליה שלהן
שלא יגררו זנבן בארץ:"
+ ],
+ [
+ "ואין הרחלים יוצאות חנונות
שנותנין מין עץ בחוטמן. שיתעטשו ויפלו התולעים שתוך ראשיהן אע\"ג דכל צער בבהמה שרי (כשבת נ\"ג א'). ואי\"ל דעכ\"פ דלמא נפל ואתי לאתויי. דא\"כ פשיטא וכדקאמר שם. נ\"ל דמורני רק צער מועט הוא לה ולהכי אסור:"
+ ],
+ [
+ "ואין העגל יוצא בגימון
עול קטן שנותנין בצוארו להתרגל בעול:"
+ ],
+ [
+ "ולא פרה בעור הקופר
(שטאכעל שוויין) (והוא מלשון מורש קפוד ישעי' י\"ד פכ\"ג ונתחלף הדלי\"ת ברי\"ש). ששערותיו חדין. וקושרין עורו על דדי הפרה שלא יינקו משם השרצים:"
+ ],
+ [
+ "ולא ברצועה שבין קרניה
בין לנוי בין לשמירה:"
+ ],
+ [
+ "פרתו של רבי אלעזר בן עזריה
של שכנתו היתה. ומדלא מיחה בה נקראת על שמו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "במה אשה יוצאה ובמה אינה יוצאה
הקדים תנא למנקט דין יציאות בהמה קודם ליציאת אשה מדדרך בהמה להשכים יציאתה יותר:"
+ ],
+ [
+ "לא תצא אשה
בבהמה הקדים דין היתר יציאתה. ובאשה דין איסור יציאתה דכבודה בת מלך פנימה:"
+ ],
+ [
+ "לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן ולא ברצועות שבראשה
אכולה קאי דלא תצא לחצר בחוטין ורצועות שבראשה. דשמא יזדמן לה טבילת מצוה. ומדחוצצים צריכה להסירן אז. וחיישינן שתוליכן ד\"א ברה\"ר:"
+ ],
+ [
+ "ולא תטבול בהן עד שתרפם
שתעשם רפויין קצת. שלא יחצצו בין מי הטבילה לגוף:"
+ ],
+ [
+ "ולא בטוטפת
ציץ זהב שבמצח:"
+ ],
+ [
+ "ולא בסנבוטין
כמין (בארטע) שלמטה מהציץ הנ\"ל מהצדעין עד הלחיים:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שאינן תפורין
בשבכה. ואטוטפת נמי קאי. דבתפורין נמי שרי. דאין לחוש לשלפא ומחויא. דכיון דתפורין בשבכה. לא תגלה שערותיה ברה\"ר:"
+ ],
+ [
+ "ולא בכבול
(בינדע) קטנה שתחת הציץ שלא ידחקנה הציץ:"
+ ],
+ [
+ "לרשות הרבים
אבל בחצר שרי (שלא רצו חכמים לאסור לה הכל. שלא תתגנה על בעלה). אבל הנך ב' דלעיל אפי' בחצר אסורים. וי\"א דאפי' בחצר המעורבת או בבית. אסורים:"
+ ],
+ [
+ "ולא בעיר של זהב
עטרה בצורת ירושלים:"
+ ],
+ [
+ "ולא בקטלא
(האלזבינדע). שמהדקתה סביב לצואר. שתראה בעלת בשר. ובלשון רומי נקראת שלשלת של קשוט צואר(קאטטעללא):"
+ ],
+ [
+ "ולא בנזמים
נזמי אף. אבל בנזמי אזן יוצאת. דטריחה לשלפן. דהאזנים מכוסים בשבכה:"
+ ],
+ [
+ "ולא בטבעת שאין עליה חותם
אע\"ג דתכשיט הוא לה אסור דילמא שלפא ומחוייא:"
+ ],
+ [
+ "ולא במחט שאינה נקובה
נמי תכשיט הוא. דטס זהב יש בראשה:"
+ ],
+ [
+ "ואם יצאת אינה חייבת חטאת
וקיי\"ל דנשי דידן יוצאות בכולן לכרמלית. ואפי' הנך דמשנה ג'. מדאין לנו רה\"ר. וגם תכשיטין מצויין ולא שלפא ומחוייא [ש\"ג ח\"י. ואע\"ג דכבר נאסר במנין. נ\"ל דהכא שאני. דהאיסור ידוע טעמו (כמג\"א ס\"מ סק\"ז). או מדאינו שכיח רה\"ר (כרמ\"א שי\"ט ס\"ג). דבהנך גוונא שרי לבטל איסור ב\"ד הקודמין. כשיש עלילה מועטת להתיר. דאע\"ג דגבי לולב ושופר אסרו מה\"ט. הכא חששו שלא תתגנה וגם יש לחוש שתעבור במזיד מה\"ט. ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "לא יצא האיש
לרה\"ר:"
+ ],
+ [
+ "בסנדל המסומר
מנעל עץ עם מסמרים. ונאסר משום מעשה שהיה בשעת שמד. שטמנו א\"ע במערה. ושמעו רעש ע\"ג המערה. וחשבו שהאויבים באים עליהן. ודחקו א\"ע. ורמסו והרגו זא\"ז במסמרים שבמנעליהן אלו. ומשום דבשבת היה המעשה גזרו רק בשבת ויו\"ט שהם ימי כנופיא שנאסרים במלאכה:"
+ ],
+ [
+ "ולא ביחיד
במנעל יחידי. שיחשדוהו שנושא השני תחת כנפי בגדו. ותו דחיישינן מדמחייכי עליה. שלף ומייתי ליה ד\"א ברה\"ר:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שאין ברגלו מכה
דביש מכה. מכתו מוכחת. ולא יחשדוהו. ולא מחייכי עליה:"
+ ],
+ [
+ "ולא בתפילין
אפילו למ\"ד שבת זמן תפלין. עכ\"פ יש לחוש שכשירצה לפנות. יטלטלן ד\"א ברה\"ר ומדאסר רק מדרבנן לפיכך כשיש חשש בזיונן. מותר להכניסן זוג זוג (כרפ\"י דעירובין). וא\"כ ה\"ה קמיע שכתובים בו שמות. אף שהיא של מומחה אסור לצאת בה. אם לא שמחופה בעור. דאז מותר להכניסה בבית הכסא. משא\"כ תפלין אף שמחופין בעור אסורין מפני השי\"ן שכתוב על העור. ואנן קיי\"ל דבשבת אסור להניח תפלין (עי' א\"ח ל\"א ומג\"א שם סקי\"ב ועי' ש\"ח מג א סקי\"א):"
+ ],
+ [
+ "ולא בקמיע
כתב או עשבים כרוכים בעור שנושאין לרפואה:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שאינו מן המומחה
ר\"ל שלא ריפא עדיין ג\"פ. דבאתמחי גברא. דהיינו שזה האדם ריפא כבר ג\"פ בג' קמיעות כזו שכולן שוות. או דאתמחי קמיע. דהיינו שקמיע זו רפאה כבר ג\"פ. מותר להוציא קמיעתו (ועי' ש\"א סכ\"ה):"
+ ],
+ [
+ "ולא בשריון
מלבוש של מתכת שלובשין במלחמה. לבלי ישלוט חרב בהלובשו. (הארניש) בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "ולא בקסדא
בלשון רומי נקרא קאססידא. ובל\"א (העלם). והוא כובע ברזל שלובשין במלחמה:"
+ ],
+ [
+ "ולא במגפיים
(פום הארניש). והוא כסוי ברזל סביב לרגלים במלחמה:"
+ ],
+ [
+ "לא תצא אשה במחט הנקובה
העשויה לתפור בגדים:"
+ ],
+ [
+ "ולא בטבעת שיש עליה חותם
מדאינן לה לתכשיט. ומשו\"ה ביצאת בו לרה\"ר חייבת חטאת:"
+ ],
+ [
+ "ולא בכוליאר
תכשיט לקשור מפתח חלוקה. וי\"א תכשיט כטבעת סביב ראשה. ונקרא בלשון יוני ורומי (קאללארע):"
+ ],
+ [
+ "ולא בכובלת
(געווירצבינדכען) ותלוי בחוט בצוארה. ובערוך גרס כוכלת. וכן נקרא בל' רומי כֻּכֻּלוּס:"
+ ],
+ [
+ "ולא בצלוחית של פלייטון
(באַלזאַם פלעשכען). ובלשון רומי נקרא שמן מרוקח (פאליאטום). וג\"כ תלוי בחוט בצוארה:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים פוטרין בכובלת ובצלוחית של פלייטון
דס\"ל דתכשיטין הן ורק לכתחילה אסור דלמא שלפה ומחוייא:"
+ ],
+ [
+ "לא יצא האיש לא בסייף
חרב דתרגום תליך וקשתך. סייפא וקשתא:"
+ ],
+ [
+ "ולא בקשת ולא בתריס
(ברוסט שילד) משולש. דתרגום מאתים מגן מאתן תריסין (רמב\"ם):"
+ ],
+ [
+ "ולא באלה
(שטרייט קיילע). וי\"א שילד עגול:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אינן אלא לגנאי
הא אם היה תכשיט שרי אף דחנית ודאי מטולטל בידו. מכאן נ\"ל דמותר להוציא מטה עם כפתור נאה לכרמלית ודלא כרמג\"א (ש\"א ס\"ק כ\"ז). מיהו דבר שאינו רגיל לנשאו בידו. כגון דאזע של כסף. אפי' אין בתוכה טאבאק. אסור. והא דמשמע שם (ש\"א סי\"א) דלולא דהבריללע עצמו הי' מותר להוציא התיק של כסף. איכא לאוקמא כשתיק תלוי בשלשלת בצוארו. מיהו בשריון וקסדא לעיל (מ\"ב) מודו רבנן דפטור. דאע\"ג דגם כן כלי מלחמה הן ולגנאי. מדעכ\"פ מלבושי הגוף הם:"
+ ],
+ [
+ "(יעטהאקען):"
+ ],
+ [
+ "וחניתותיחם למזמרות
(זיכעל):"
+ ],
+ [
+ "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה
ואי תכשיטין הן למה יבוטלו לע\"ל:"
+ ],
+ [
+ "בירית
(קניבאנד):"
+ ],
+ [
+ "טהורה
דכלי המשמש כלי הוא. דעשוי רק להחזיק בתי שוקיה שלא יפלו קצוות הבתי שוקים למטה. ומה\"ט גם לנוי אינן עשויין ולהכי אינן מק\"ט:"
+ ],
+ [
+ "ויוצאין בה בשבת
דלא שלפא ומחוייא. שלא תגלה שוקה ברה\"ר:"
+ ],
+ [
+ "כבלים
שלשלת שתלוי מבירית לבירית. למנעה מפסיעות גסות. שלא ינשרו בתוליה:"
+ ],
+ [
+ "טמאין
מק\"ט. דתשמיש אדם הוא:"
+ ],
+ [
+ "ואין יוצאין בהם בשבת
דאפשר לה ליטול השלשלת ולא תגלה שוקה דהבירית כרוכה מלמטה למעל משוקה. אבל הכבלים מחובר בבירית במה שיש ממנה למטה משוקה:"
+ ],
+ [
+ "יוצאה אשה בחוטי שער
שקולעתן כחבלים. וקושרת בהן שערותיה. ולא דמי לחוטי צמר לעיל. דהכא המים נכנסים בקשר. דכל חבל העשוי משער. אינו פחות מג' שערות. ולהכי לא מהדק (כסוכה ד\"ו א'). ומשו\"ה א\"צ להסירן כשתטבול. ולא אתי לאתויינהו (ר\"ן ועי\"ד קצ\"ח ד'):"
+ ],
+ [
+ "בין משלה בין משל חבירתה בין משל בהמה
קמ\"ל שער חבירתה. אע\"ג דמאיס עלה. לא חיישינן דמחייכי עלה. וקמ\"ל שער בהמה. אף דלאו בת מינה ומינכר. לא חיישי' שיחייכו עלה:"
+ ],
+ [
+ "ובפאה נכרית
(פאלשע טוער):"
+ ],
+ [
+ "לחצר
אכבול נמי קאי. דאסור לעיל ברה\"ר:"
+ ],
+ [
+ "במוך שבאזנה
לקלוט ליחות האוזן:"
+ ],
+ [
+ "ובמוך שבסנדלה
שלא יתדחק הרגל:"
+ ],
+ [
+ "ובמוך שהתקינה לנדתה
שתוחבת באותו מקום. שלא יטפטף הדם על בשרה ויכאיבה. ואפי' אינו קשור מותר. דמדמאוס. אי נפל לא אתא לאתויי'. אבל מוך שבאזנה צריך שיהיה קשור קשר מהודק. ובמוך שבסנדל הסתום מכל צד. אפי' אינו קשור מותר. אבל מוך שהתקינה לנדתה שלא יטוף על בגדיה. הוה אצולי טנוף. ואסור (ש\"ג סט\"ו). דרק דבר שהוא מלבוש. אפי' אצולי טנוף מותר (כסי' ש\"א סי\"ג וי\"ד):"
+ ],
+ [
+ "בפילפל
(פפעפפער) שבפיה לריח הפה. וכ' רש\"י שהוא פלפול ארוך:"
+ ],
+ [
+ "ובגרגיר מלח
שבפיה לחולי שניים:"
+ ],
+ [
+ "ובכל דבר שתתן לתוך פיה
כל מין בושם:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא תתן לכתחלה בשבת
מדקאמר מלת בתחלה. משמע דר\"ל דדוקא דבר שלא נתנה אתמול לתוך פיה אסור. אבל בנתנתו אתמול אף שהסירתו ביני ביני רשאי לתתו שוב היום לתוך פיה:"
+ ],
+ [
+ "שן תותבת
שנפל שׁנָּה. והושיבה אחר במקימו:"
+ ],
+ [
+ "ושן של זהב
שן שמתחיל להרקב. מכסתו בזהב שלא ירקב יותר:"
+ ],
+ [
+ "רבי מתיר וחכמים אוסרים
אשל זהב לחוד פליגי. דמדחשיב הוא. שלפי ומחוי [אב\"י וה\"ק יוצאה אשה וכו' ובגרגיר מלח וכו'. ובשן תותבת. אבל בשן זהב ר' מתיר וכו' אמנם ק\"ל לפי' קמא של רש\"י (דס\"ס א'). שכ' דלהכי לא תצא בזהב דלמא מחייכי עלה. א\"כ למה עשה ר' ישמעאל להאי איתתא שן זהב (כנדרים דס\"ו ב'). תרצתי לבני הר\"ב שליט\"א. בני. תקשה הכא גופה. אי באמת מחייכי עלה. אטו בשופטני עסקינן. שתעשה לה דבר שעל ידו תהי' לשחוק בעיני רואיה. אבל מה\"ט כתבתי לעיל בפירושי סי' נ\"ז שמכסתו בזהב שלא ירקב ביותר. א\"כ מה\"ט נמי ר' ישמעאל עשה להאי איתתא שן הזהב]:"
+ ],
+ [
+ "יוצאה בסלע שעל הצינית
שמניח סלע על המכה לרפואה. הא שלא ינגף. אסור (מג\"א ש\"א סקמ\"א):"
+ ],
+ [
+ "הבנות קטנות יוצאות בחוטין
שנותנין חוטין באזניהן שלא יסתמו הנקבים שבאוזן עד שיגדלו:"
+ ],
+ [
+ "ואפילו בקיסמין שבאזניהם
אע\"ג דלאו תכשיט הן כלל. וגם יש טפי לחוש שיפול לחוץ מהאוזן משנחוש שיפול החוט מתוך האוזן. אפ\"ה אם יפול לא מייתי ליה בידה מדאינן חשובין כ\"כ:"
+ ],
+ [
+ "ערביות יוצאות רעולות
(פערשלייערט). שמעטפת כל ראשה חוץ מהעינים:"
+ ],
+ [
+ "ומדיות פרופות
(צוגעהעקעלט). ומפרש לה במשנה ז' במה פורפת:"
+ ],
+ [
+ "פורפת
ר\"ל מחברת שתי שפתי חלוקה סביב לצואר:"
+ ],
+ [
+ "על האבן
שיש בשפת א' עניבה. ובצד ב' קשור אבן קטן במטלית שיהי' כעין כפתר. ומכניסתו בהעניבה בשבת:"
+ ],
+ [
+ "ועל האגוז ועל המטבע ובלבד שלא תפרוף לכתחלה בשבת
אמטבע לחוד קאי שלא תפרפו בשבת. מדאסור לטלטלה. מיהו אף דמשמע הכא דבאינו פרוף או בפרוף ולא בטלו אגב הבגד. אסור לטלטלו. עכ\"פ בירא שיגנבו מעותיו. נוהגין ללבוש מלבוש שיש בו מעות. אפי' אינן תפורים בו. ויש להקל לצורך (ט\"ז ש\"א ס\"ק כ\"ג. ומג\"א שם סקמ\"ה). וכ\"כ מותר לישא חוץ לעירוב מעות התפורין בבגדו או מפתח שקשור דוקא בסוף חגורתו מע\"ש ומחשב תכשיט אף שהוא של ברזל. דבהוא בקצה החגורה נראה כעין קרס לחגור בו (שם סי\"א). והא דפורפת על אבן לכתחילה. היינו דוקא שיחדה לכך. דאז ראוי לטלטלו (רש\"י ס\"ה. ב'. ד\"ה אתאן למטבע וסי' ש\"א כ\"ב):"
+ ],
+ [
+ "הקיטע
שנקטע רגלו:"
+ ],
+ [
+ "יוצא בקב
(שטעלץ פוס):"
+ ],
+ [
+ "שלו דברי ר\"מ ורבי יוסי אוסר
דמדאינו סמוך עליו רק על המקלות. ואינו לובשו רק שלא יראה חסר רגל. לפיכך אינו לא מלבוש ולא תכשיט רק משאוי:"
+ ],
+ [
+ "ואם יש לו בית קיבול כתותים
שעשה בית קבול בראש הקב להניח שם מוך שלא ידחוק ראש שוקו:"
+ ],
+ [
+ "טמא
מקבל הקב טומאת מגע. אבל באין לו בית קבול כתיתין. בית קבול של ראש שוקו אינו מועיל שיקבל טומאה. מדאינו עשוי כשק שמטלטלין המלוי אגב הכלי. והכא אינו מטלטל הרגל אגב הכלי. והו\"ל כשאר פשוטי כלי עץ שאינם מק\"ט:"
+ ],
+ [
+ "סמוכות שלו
יש קטע משים כעין דפין של עץ או עור תחת ברכיו לסמוך עליהן בהליכתו:"
+ ],
+ [
+ "טמאין מדרס
אם זב הוא מדמיוחדין לתשמיש זה. ויש בהן כשיעור ראוי המיוחד למדרס (ככלים פכ\"ז):"
+ ],
+ [
+ "ויוצאין בהן בשבת
דתכשיט דידיה הוא. וה\"ה חיגר או חולה שצריך מאד למקל. מותר לצאת בו אפי' חוץ לעירוב. ושאר כל אדם אפי' סומא ואפי' תוך לעירוב אסור לילך במקל. מדיכול לילך בלעדן הו\"ל עובדין דחול (מג\"א שם סקכ\"ז):"
+ ],
+ [
+ "ונכנסין בהן בעזרה
דאע\"ג דאין נכנסים במנעל בעזרה. הנך לאו מנעל הן. מדאינן בראש הרגל:"
+ ],
+ [
+ "כסא
כסא למכווץ רגלים שיושב עליו ורגליו בארץ. וכשרוצה לילך. נשען בידיו בספסלים קטנים. ודוחק א\"ע בכח למקום שרוצה:"
+ ],
+ [
+ "וסמוכות שלו
הן המנעלים שברגליו. שנסמך עליהן ג\"כ קצת בהילוכו:"
+ ],
+ [
+ "טמאין מדרס
מדנשען עליהן קצת:"
+ ],
+ [
+ "ואין יוצאין בהם בשבת
מדאינו נסמך עליהן כראוי. אינן מהודקין ברגליו. ודלמא משתלפי ויביאם:"
+ ],
+ [
+ "ואין נכנסין בהן בעזרה
דחשיבי כמנעל:"
+ ],
+ [
+ "אנקטמין
חמור עץ של ליצנים. וי\"א (לארפע). וי\"א דפים לילך עמהן בטיט:"
+ ],
+ [
+ "טהורין
דלאו כלי הוא:"
+ ],
+ [
+ "הבנים יוצאין בקשרים
כך רגילים. שקושר האב רצועה ממנעל ימינו למנעל שמאל של בנו. ושל שמאל למנעל ימין של בנו. וחושבין שזה סגולה שלא יגעגע הבן אחר אביו:"
+ ],
+ [
+ "ובני מלכים בזוגין
פעמוני זהב שבלבושיהם. והוא שיהיו ארוגים בבגד. וגם שאין בהן ענבל. ואין משמיעין קול (ש\"א סכ\"ג בהגה. ועי' מג\"א שם סקל\"ב ול\"ה):"
+ ],
+ [
+ "יוצאין בביצת החרגול
חגב ונתלה לרפואה לכאב האוזן:"
+ ],
+ [
+ "ובשן שועל
של שועל חי. תולין למי שישן ביותר. ושל שועל מת למי שלא יוכל לישן:"
+ ],
+ [
+ "ובמסמר מן הצלוב
יתד מעץ שנתלה עליו אדם וחושבין זה לסגולה לרפא נפח שבמכה. או לקדחת שלישית:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אף בחול אסור משום דרכי האמורי
ואנן קיי\"ל דכל שלרפואה אינו דרכי אמורי ומותר (ש\"א סכ\"ז. ועי' י\"ד קע\"ט:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כלל גדול אמרו בשבת
מדגדול עונש מחלל שבת. להכי נקט כלל גדול (ועמ\"ש רפ\"ז דשביעית):"
+ ],
+ [
+ "כל השוכח עיקר שבת
ששכח או לא ידע מעולם שיש שבת בתורה:"
+ ],
+ [
+ "ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת
על כל השבתות והמלאכות שעשה בהן. דכולהו חדא שגגה היא:"
+ ],
+ [
+ "היודע עיקר שבת
שיש שבת בתורה. ושנאסרו בה מלאכות אלו שעשה:"
+ ],
+ [
+ "ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה
ששכח שהיום שבת:"
+ ],
+ [
+ "חייב על כל שבת ושבת
אף שלא נודע לו בינתיים. והו\"ל הכל העלם א' אפ\"ה אמרינן דימים שבינתיים הוה כידיעה. דא\"א שלא שמע בינתיים. שאותו היום שבת היה. אלא דלא רמי אנפשיה למדכר. הלכך כל שבת ושבת הו\"ל כשגגה בפ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "היודע שהוא שבת
ששבת היום:"
+ ],
+ [
+ "ועשה מלאבות הרבה בשבתות הרבה
שלא ידע שמלאכות אלו שעשה אסורות:"
+ ],
+ [
+ "חייב על כל אב מלאכה ומלאכה
חטאת א'. ואע\"ג שחזר וכפלן בשבתות הרבה. כל אב חדא שגגה היא. מדלא נודע בינתיים. וימים שבינתיים אינן כידיעה. דמכח הימים א\"א שידע איזו מלאכה אסורה. רק ע\"י שילמד דיני שבת. וה\"ה בעשה כמה מיני תולדות שמאבות חלוקים שחייב על כל א' וא' חטאת לבד. רק בעשה אב ותולדה דידיה. או ב' תולדות שמאב א'. חייב רק חטאת א':"
+ ],
+ [
+ "העושה מלאכות הרבה מעין מלאבה אחת
ב' תולדות מאב א'. או אב ותולדה דידיה. אבל ב' תולדות מב' אבות חלוקות. חייב על כל א' חטאת א':"
+ ],
+ [
+ "אבות מלאכות
ה\"ק הא דתנן במשנה א' חייב על כל אב מלאכה. מ' חסר א' הן. אמנם מה הוא אב ומהו תולדה. עי' בתחלת כלכלת שבת ותרווה צמאונך:"
+ ],
+ [
+ "ארבעים חסר אחת
עי' פי' כל מלאכה ומלאכה שבמשנה. בכללי ל\"ט מלאכות שבתחלת הספר שבארנו שם הכל בס\"ד באריכות:"
+ ],
+ [
+ "הזורע והחורש והקוצר והמעמר
שאסף גדולי קרקע תלושין במקום חבורן:"
+ ],
+ [
+ "הדש והזורה
(ווינדשויפעלען) להסיר המוץ מהגרעינין:"
+ ],
+ [
+ "הבורר הטוחן והמדקד והלש והאופה הגוזז את הצמר המלבנו
שהלבין הצמר ע\"י שפשוף או ע\"י כבוס וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "והמנפצו
שהצמר הדבוק יחד כמו (קלאטטערען). נפץ והפרידו או סרקו במסרק:"
+ ],
+ [
+ "והצובעו והטווה והמיסך
מתח חוטי השתי בכסא האורג מכובד עליון הנקרא (קעטטענבוים) לכובד תחתון הנקרא (צייגבוים):"
+ ],
+ [
+ "והעושה שתי בתי נירין
שעשה או תיקן ב' טבעת או ב' עניבות (שבשאפט). שבהן מכניס בכל טבעת או עניבה חוט א':"
+ ],
+ [
+ "והאורג שני חוטין
שהשליך ב\"פ הערב בין חוטי השתי:"
+ ],
+ [
+ "והפוצע ב' חוטין
שהתיר*) ב' חוטי ערב מבין חוטי השתי. ונראה לי דבכל חד דחשיב במתניתין דסלקא דעתך אמינא שאינו מועיל כלום. כגון אורג או תופר שני חוטין ודכוותיה נקט גבי שיעורה לאשמעינן דאפילו הכי חשיב מלאכה אף על גב שלא הועיל כלום:"
+ ],
+ [
+ "הקושר והמתיר והתופר שתי תפירות הקורע ע\"מ לתפור שתי תפירות הצד צבי השוחטו והמפשיטו המולחו והמעבד את עורו
בגמ' מקשה היינו מולח היינו מעבד. ומתרץ חשבינהו בחד. ועייל שרטוט במקומו:"
+ ],
+ [
+ "והמוחקו
שגירד בברזל השער מהעור:"
+ ],
+ [
+ "והמחתכו
שחתך או קרע עור או נייר כפי הצריך לו לתשמישו:"
+ ],
+ [
+ "הכותב שתי אותיות והמוחק על מנת לכתוב שתי אותיות הבונה והסותר המכבה והמבעיר המכה בפטיש
ר\"ל אפילו לא עשה רק פעולה קטנה כהכאת פטיש להשוות עקמימות שבכלי או להשוות הלבינה שבבנין. עכ\"פ מדהתכוון לגמור עי\"ז מלאכתו וחייב:"
+ ],
+ [
+ "המוציא מרשות לרשות הרי אלו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת
הא דנקט מ' חסר א'. ולא קאמר ל\"ט. תי' אאמ\"ו הגאון זצוק\"ל. מדהקשה הר\"ן למה לא חשיב מעביר ד\"א ברה\"ר. ותי' מדיש לכל אדם ד\"א. הו\"ל בכלל מוציא מרשות לרשות. א\"כ לזה קאמר מ' כקושית הר\"ן. וחסר א' כתירוצו. ובל\"ש תי'. מ' עם תחומין. למאן דס\"ל תחומין דאורייתא. וחסר א' דעכ\"פ פטור עלה. ולמה דקיי\"ל תחומין דרבנן (כמג\"א ת\"ד סק\"ב). איכא מחמר שהוא מדאו'. ופטור עלה. והא דהדר תנא הרי אלו מ' חסר א'. ה\"ט מדאינו חייב על תופר אא\"כ קושר ג\"כ. להכי לאחר שמנה תנא כל הל\"ט מלאכות. קאמר הרי לפי מניננו הם מ'. דהרי בכלל תפירה יש ג\"כ קושר. ומחייב עלה ב' חטאות. ואפ\"ה חסר א'. מדכבר נמנה קושר:"
+ ],
+ [
+ "ועוד כלל אחר אמרו
משום דרצה תנא לפרש \"הוצאה\" דהיינו מה דסיים במנין האבות מלאכות. להכי הקדים כלל זה שבדיני הוצאה:"
+ ],
+ [
+ "כל הכשר להצניע
מצד עצמו. שאינו נזרק לאיבוד. רק ראוי להצניעו לצורך אדם. ולמעוטי דם נדה. דאף שיש שיצניעוהו להאכילו לחתול. עכ\"פ עי\"ז נחלש האדם. ומכ\"ש שאר דבר מאוס דלא חזי כלל:"
+ ],
+ [
+ "ומצניעין כמוהו
ר\"ל שגם בגדלו יש שיעור שראוי להצניעו:"
+ ],
+ [
+ "והוציאו בשבת חייב עליו חטאת
אפי' המוציא עשיר. שאין הדבר חשוב בעיניו:"
+ ],
+ [
+ "וכל שאינו כשר להצניע ואין
או אין וכו':"
+ ],
+ [
+ "מצניעין כמוהו והוציאו בשבת אינו חייב אלא המצניעו
ר\"ל אותו אדם שהדבר חשוב בעיניו:"
+ ],
+ [
+ "עצה
תבן של קטניות:"
+ ],
+ [
+ "עמיר
רש\"י ור\"ב פירשו קשין של שבלים. ולפמ\"ש (פ\"ג ד') דקשין הוא הדק הנקצר עם השבולת. נ\"ל דנקט שפיר תבן כמלא פי פרה. מדהוא קשה ועב. וחזי רק לפרה. אבל עמיר שהוא הקש הדק העליון שהוא רך. חזי גם לטלה:"
+ ],
+ [
+ "עשבים
דרך יותר:"
+ ],
+ [
+ "כמלא פי גדי
דזוטר מטלה. ולהכי אף דחזי גם לטלה. לחומרא משערינן:"
+ ],
+ [
+ "עלי שום ועלי בצלים לחים
דחזו לאדם:"
+ ],
+ [
+ "כגרוגרת
ככל מאכל אדם. ולא משערינן במלא פי גדי. מדלא חזו לגדי:"
+ ],
+ [
+ "ואין מצטרפין זה עם זה מפני שלא שוו בשיעוריהן
הקל אינו מצטרף להחמור. דעצה אמ\"צ לתבן להתחייב כמלא פי' פרה אבל תבן מצטרף לעצה להתחייב כמלא פי גמל:"
+ ],
+ [
+ "המוציא אוכלים כגרוגרת חייב ומצטרפין זה עם זה
כל מאכלי אדם:"
+ ],
+ [
+ "מפני ששוו בשיעוריהן חוץ מקליפיהן
שאינן מאכל:"
+ ],
+ [
+ "וגרעיניהן ועוקציהן
זנב הפרי:"
+ ],
+ [
+ "וסובן
(גראָבע קלייע):"
+ ],
+ [
+ "ומורסנן
(פיינע קלייע). ויש מפרשים איפכא:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר חוץ מקליפי עדשים שמתבשלות עמהן
ולהכי מצטרפות עמהן:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "המוציא יין כדי מזיגת הכוס
ר\"ל שיוציא רביעית הכוס. שכשימזגנו בג' חלקים מים. יהיה רביעית הלוג. והוא ביצה ומחצה. שהוא שיעור כוס בהמ\"ז וקידוש והבדלה. וא\"כ שיעור הוצאת יין 3/8ביצה:"
+ ],
+ [
+ "חלב כדי גמיעה
כפי בליעת אדם בבת אחת. והוא יותר מכגרוגרת [תוס'. והקשה בני הרב המאה\"ג מהו' ברוך יצחק שליט\"א הגאבדק\"ק לאנדסבערי לפי מ\"ד כריתות (די\"ד א') דבית הבליעה אינו מחזיק יותר מב' זיתים. ולרמג\"א (תפ\"ו) ר\"ל שאינו מחזיק ג' זיתים. אבל באמת מחזיק יותר מב' זיתים. והוא כשיעור ביצה. וא\"כ איך שיערו כאן כדי גמיעה בגרוגרת שהוא רק שליש ביצה או 4/9 ביצה ותרצתי לו דאע\"ג דבית הבליעה מחזיק כביצה. עכ\"פ אין דרך לגמוע יותר משיעור גרוגרת]:"
+ ],
+ [
+ "דבש כדי ליתן על הכתית
מכה שבגב הבהמות. ואע\"ג דחזי לאכילת אדם. אזלינן לחומרא דסגי בשיעור מועט:"
+ ],
+ [
+ "שמן כדי לסוך אבר קטן
ר\"ל אצבע קטנה שברגל של ילד בן יומו. ולרש\"י א' מפרקי אצבע ילד בן יומו:"
+ ],
+ [
+ "מים כדי לשוף
לשפשף:"
+ ],
+ [
+ "בהם את הקילור
מטלית שנותנין על העין לקרר חמימותו [אב\"י ול\"מ נ\"ל שהיא מלה יוונית קאלליראן. והוא תחבושת העין. ונקרא כך על שתואר הרטיה כעין עוגה שנקרא ג\"כ קילורין]:"
+ ],
+ [
+ "וכל השופכין
מים דלא חזו לשתיה רק לגבל הטיט:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר כולן ברביעית
כל המינין שנזכרו במשנה:"
+ ],
+ [
+ "ולא אמרו כל השיעורין הללו
לעיל במשנה. שכולן פחות מרביעית:"
+ ],
+ [
+ "אלא למצניעיהן
אסוקי מלתא דר\"ש היא. וס\"ל דלמצניע עצמו מדהחשיבן להך מילתא סגי ליה בשיעור זוטא. משא\"כ לסתם בנ\"א צריך רביעית:"
+ ],
+ [
+ "המוציא חבל כדי לעשות אזן לקופה
(פאסס). לאוחזה בו. דמתוך שהחבל קשה מקלקל לנפה וכברה. ואינו ראוי רק לקופה:"
+ ],
+ [
+ "גמי
(באסט):"
+ ],
+ [
+ "כדי לעשות תלאי לנפה
(זיעב) לקמח:"
+ ],
+ [
+ "ולכברה
(זיעב) לנקות התבואה וכן מוכח לענ\"ד מאהלות (פי\"ח מ\"ב) (וי\"מ איפכא). לתלותן בו. ובציר שיעורן מאוזן הקופה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר כדי ליטול ממנו מדת מנעל לקטן
להראות לסנדלר מדה שצריך למנעל של קטן בן יומו. ושיעורו בציר מתלאי:"
+ ],
+ [
+ "נייר
(פאפיר) העשוי מעשבים. ומדעשוי מחוטי עשבים נקרא נייר. כי נייראן בל\"י חוטין דקים:"
+ ],
+ [
+ "כדי לכתוב עליו קשר מוכסין
(מארקע). שנותן המוכס להסוחר לראיה שכבר שלם לו המכס. ורגיל לכתוב ב' אותיות גדולות מכתב המורגל:"
+ ],
+ [
+ "והמוציא קשר מוכסין חייב
קמ\"ל אף שכתוב על קלף חייב:"
+ ],
+ [
+ "נייר מחוק
שאינו ראוי לכתוב עליו:"
+ ],
+ [
+ "כדי לכרוך על פי צלוחית קטנה של פלייטון
(באלזאם פלעשכען) [אב\"י היא מלה רומית פאליאטום והוא בושם לח הנעשה מעלי וורדים ובשמים. והכלי שישימוהו בו נקרא על שמו]:"
+ ],
+ [
+ "עור
דמליח ולא עפיץ:"
+ ],
+ [
+ "כדי לעשות קמיע
ר\"ל לכסות בו קמיע:"
+ ],
+ [
+ "קלף
(פערגאמענט). דמדחשוב לא עביד מניה קשר מוכסין:"
+ ],
+ [
+ "כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפלין
ולא קאמר שבמזוזה. דשם אין כתוב פ' שמע על קלף בפ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "שהיא שמע ישראל
תמוה וכי לא ידעינן שהיא שמע ישראל. ונ\"ל לפמ\"ש רתוי\"ט דאצטריך תנא למנקט תפילין. דקמ\"ל דמה\"ט משערינן בה. מדנצרכה לכל אדם. ע\"כ. והרי לפמ\"ש רב\"י (א\"ח ל\"ב י\"ד) יש לעשות פרשת שמע מקלף עב ביותר. א\"כ סד\"א דלהכי נקט פרשה קטנה שבתפילין. דבעי נמי שיעור בעובי הקלף כעובי פ' שמע שבתפילין. להכי סיים. כדי לכתוב וכו'. ר\"ל דהשיעור רק בהמשך הקלף ולא בעביו:"
+ ],
+ [
+ "דיו כדי לכתוב שתי אותיות כחול
(שמינקע):"
+ ],
+ [
+ "כדי לכחול עין אחת
שכן הצנועות עוטפות ואין מגלות רק עין א' וכוחלות אותה:"
+ ],
+ [
+ "דבק
(ליים):"
+ ],
+ [
+ "כדי ליתן בראש השבשבת
(ליים רוטהע). שנותנין הדבק על נסר שבראש הקנה. שכשהצפור יושב עליו. נדבק וניצד בו:"
+ ],
+ [
+ "זפת
(פעך):"
+ ],
+ [
+ "וגפרית
(שוועפעל):"
+ ],
+ [
+ "כדי לעשות נקב
צלוחית שמשים בו כסף חי. סותם פיו בזפת או גפרית. וחוזר ועושה נקב דק בהסתימה:"
+ ],
+ [
+ "שעוה כדי ליתן על פי נקב קטן
על נקב שבמגופת פה צלוחית של יין. שהיין דק משמן:"
+ ],
+ [
+ "חרסית
לבינה כתושה:"
+ ],
+ [
+ "כדי לעשות פי כור
לטוח במקום שהמפוח נכנס בכור:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר כדי לעשות פטפוט
לטוח מושב הכור (כך מסקנת הגמ' ודלא כר\"ב ורמב\"ם בפירושו):"
+ ],
+ [
+ "סובין
(קלייע):"
+ ],
+ [
+ "כדי ליתן על פי כור של צורפי זהב
לשמור החמימות:"
+ ],
+ [
+ "סיד כדי לסוד קטנה שבבנות
ר\"ל אצבע קטנה של בת. דכך רגילין לעשות לילדה שצמחו בה רבוי שערות. והיא עדיין רכה בשנים. מושחין גופה אבר אבר בסיד. ועי\"ז השער נושר והגוף מתעדן:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר כדי לעשות כלכול
ר\"ל להשיר השער שֶׁבְּרַקָה (שלעפפע) בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "רבי נחמיה אומר כדי לעשות אנדיפי
מצח שסדה אותו להאדימו (ודלא כר\"ב): [אב\"י ומורכב מב' מלות בלשון יון אנטי אפס ר\"ל \"נגד ההבטה\" שהמצח של אדם מובט תיכף בהאדם. לכן ייפוהו]:"
+ ],
+ [
+ "אדמה
טיט אדום:"
+ ],
+ [
+ "כחותם המרצופים
לשון רומי מַרזוּפיוּם. ור\"ל שק לצרור בו סחורה. שיניחו עליו חותם:"
+ ],
+ [
+ "וחכ\"א כחותם האיגרות
והוא פחות מחותם מרצופין:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים כדי לזבל כרישא
זוטר שיעוריה מכרוב:"
+ ],
+ [
+ "חול הגס כדי ליתן
כדי לערבו:"
+ ],
+ [
+ "על מלא כף סיד
(שבמוירער קעללע):"
+ ],
+ [
+ "קנה כדי לעשות קולמוס
המגיע עד קשר אמצעי שבאצבע:"
+ ],
+ [
+ "ואם היה עב
שאינו ראוי לכתיבה:"
+ ],
+ [
+ "או מרוסס
משוברת:"
+ ],
+ [
+ "כדי לבשל בו ביצה קלה שבביצים
ביצת תרנגולת שקלה ביותר להתבשל. והשיעור כדי שיתבשל כגרוגרת ממנה:"
+ ],
+ [
+ "טרופה
(צערשלאגען) ומעורבת בשמן. שממהרת להתבשל עי\"ז:"
+ ],
+ [
+ "ונתונה באילפס
(טיגעל). ומחמם האילפס בקנה הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "עצם כדי לעשות תרווד
(לעפפעל):"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר כדי לעשות ממנו חף
(שליססעל צאהן):"
+ ],
+ [
+ "זכוכית כדי לגרור בו ראש הכרכר
הוא כמו מחט חד שהאורג שובט בו חוטי השתי המתוחין שלא יתקפל חוט על חבירו. וכשנקטם ראשו מחדדו בזכוכית:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר בר יעקב אומר כדי לזרוק בבהמה
שיעורי' משקל י' מעה. שהן יחד כמשקל קט\"ז שעורות בינונית והוא מעט יותר מקווינט (ועי' מ\"ש בס\"ד פ\"ו דשבועות ב') וס\"ל דלא טרח אינש לגרש עוף ע\"י זריקת צרור. דבהרמת קול מתגרש:"
+ ],
+ [
+ "חרס כדי ליתן בין פצים לחבירו
קרשים שמונחים זע\"ז. נותנין חרס בין קרש לחבירו. כדי שלא יתעקמו:"
+ ],
+ [
+ "דברי ר' יהודה ר' מאיר אומר כדי לחתות בו את האור
ליקח בו גחלת בוערת:"
+ ],
+ [
+ "ולחשו
לשאוב:"
+ ],
+ [
+ "מים מגבא
גומא קטנה. ור' יוסי מחמיר. דלחתות אש צריך שיעור גדול טפי שלא יכווה. וקרא לא זו אף זו קאמר. ולהכי אזלינן לחומרא (מיהו לכאורה ר' יוסי נמי מיקל דפוטר באין לו ב\"ק):"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אמר ר' עקיבא
איידי דנקט אסמכתא בסוף פרק דלעיל. נקיט נמי כל הני אסמכתא דפרקן. או משום אסמכתא דמשנה ג'. דמרחיצין המילה בשבת נקט נמי כל הני:"
+ ],
+ [
+ "מנין לעבודת כוכבים שמטמאה במשא כנדה
אפילו לא נגע בה כשנשאה:"
+ ],
+ [
+ "תזרם
ר\"ל תעשה לע\"ז זר ממך:"
+ ],
+ [
+ "כמו דוה
כנדה:"
+ ],
+ [
+ "צא תאמר לו
הכנס אל תאמר לו. ולא אמרתי לך שתהיה לך כנדה. רק לענין טומאה. אבל לא כמוה שתחזור לקרבה ולהכניסה כשתטבול. רק צא תאמר לה. דע\"ז טמאה עולמית:"
+ ],
+ [
+ "מה נדה מטמאה במשא אף עבודת כוכבים מטמאה במשא
וקיי\"ל דע\"ז מטמא רק במגע:"
+ ],
+ [
+ "מנין לספינה שהיא טהורה
ר\"ל שאינה מק\"ט:"
+ ],
+ [
+ "דרך אניה בלב ים
מה ים אין מק\"ט. כ\"כ ספינה. ואפי' היא של חרס. וכ\"ש של עץ. ואפילו טענוה ביבשה והורידוה לים. דמטולטלת מלא וריקן. אפ\"ה אמקט\"ו:"
+ ],
+ [
+ "מנין לערוגה שהיא ששה על ששה טפחים שזורעין בתוכה חמשה זרעונין
ולא יותר. ואף דבכל דוכתא מלת זרעונים כולל כל הנזרע. הכא רק בירקות שרי לזרוע ה' מינין בערוגה. מדכך הדרך לזרוע מהן מעט מעט:"
+ ],
+ [
+ "ארבעה בארבע רוחות הערוגה
מניח בכל זוית טפח על טפח פנוי. וזורע ד\"ט האחרים ברוחב טפח. וכן בכל רוח ורוח:"
+ ],
+ [
+ "ואחד באמצע
ר\"ל טפח על טפח זורע באמצע. כדי שיהיה מובדל מהירקות שבצדדים טפח ומחצה לכל רוח כתמונה א). או שיזרע באמצע ח' טפחים. אבל יגע בהזרוע בד' הצדדים רק בראש תור. כתמונה ד). אבל טפי מה' מינין. אף שמרחיקין זמ\"ז טפח ומחצה שהוא שיעור יניקה. או נוגעים בראש תור. אפ\"ה אסור. מדהו\"ל עירבוב:"
+ ],
+ [
+ "כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח זרעה לא נאמר אלא זרועיה
תוציא. חד. צמחה. חד. זרועיה. תרי. תצמיח. חד. הרי ה' וקרא מיירי בסתם ערוגה שהיא ו' טפחים. מדקים להו לרבנן דבכה\"ג לא ינקי מהדדי:"
+ ],
+ [
+ "מנין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה
דאז מדאכתי לא מסרח הש\"ז. שפיר מקרי עדיין ש\"ז. דראוי עדיין להזריע להיות ולד נוצר ממנו:"
+ ],
+ [
+ "היו נכונים לשלשת ימים
וקיי\"ל (י\"ד קצ\"ו) דהפולטת ש\"ז תוך ו' עונות לשימושה. חוץ מיום ששמשה בו סותרת יום א' בז' נקיים שלה (ועונה היא או יום או לילה):"
+ ],
+ [
+ "מנין שמרחיצין את המילה ביום השלישי שחל להיות בשבת
דכשאין מים חמין. מותר לישראל להחם לו מים לרחצו כדי לחזקו. דאז הילד מסוכן. ובב' ימים הראשונים פליגי הפוסקים. די\"א לא נתחזק החולי עד יום ג':"
+ ],
+ [
+ "ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים
והאידנא נשתנה הטבע. ולהכי אין מרחיצין סתם מילה. רק ביש לחוש לסכנה. אבל קודם המילה. מרחיצין אותו בחמין שהוחמו מע\"ש. ובנשפכו יביא חמין שהוחמו לצורך עובד כוכבים. אבל לא יאמר לעובד כוכבים לחממן. ולענין שרית הסדין (ווינדעלן) למילה. באפשר יעשה ע\"י עובד כוכבים (של\"א ס\"ט. ועי' בל\"ט מלאכות במלבן):"
+ ],
+ [
+ "מנין שקושרין לשון של זהורית
צמר סרוק כלשון וצבוע (קארמאזין):"
+ ],
+ [
+ "בראש שעיר המשתלח
אע\"ג דאיכא קצת איסור כשיוציאו חוץ לתחום. או כשיחמר אחריו (עי' פסחים ס\"ו ב' ודו\"ק):"
+ ],
+ [
+ "ותבא במים בקרבו וכשמן בעצמותיו
מקיש סיכה לשתיה. מיהו אינו ראיה גמורה רק זכר. דדלמא ברחיצה משתעי קרא דמים. דגם ברחיצה נכנסים מים בקרבו דרך נקבי פארען שבגוף. א\"נ בקרבו לאו אמים רק אקללה קאי. להכי באמת סיכה רק מדרבנן אסור. והכי קיי\"ל:"
+ ],
+ [
+ "המוציא עצים כדי לבשל ביצה קלה
כלעיל פ\"ח סי' נ\"א. נ\"ב. נ\"ג:"
+ ],
+ [
+ "תבלין
בשמים. שומים. בצלים. ושומן (עי' ר\"מ ערלה פ\"ב מ\"י):"
+ ],
+ [
+ "כדי לתבל ביצה קלה
ה\"נ בעינן ביצה קלה דהיינו ביצת תרנגולת דמדהיא עריבה לחיך טפי משאר ביצים. א\"צ תבלין מרובים להמתיקה:"
+ ],
+ [
+ "ומצטרפין זה עם זה
כל מינים שבתבלין:"
+ ],
+ [
+ "קליפי אגוזים
קליפה ירוקה שעל האגוז בעודה לחה ראוי לצבוע:"
+ ],
+ [
+ "קליפי רמונים
(גראנאטאפפעל):"
+ ],
+ [
+ "אסטיס
(וויידענקרויט) שעושין ממנו (אינדיג):"
+ ],
+ [
+ "ופואה
(פערבער ראטה):"
+ ],
+ [
+ "כדי לצבוע בהן בגד קטן בסבכה
רגילין לתת בראש הסבכה מטלית צבוע:"
+ ],
+ [
+ "(אלויען). וי\"א (זאלפעטטער):"
+ ],
+ [
+ "ובורית קמוניא ואשלג
הן ג' מיני עשב המנקין הבגדים בכביסה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר כדי להעביר על הכתם
אשה שמצאה כתם בכתנתה. ומסופקת אם הוא דם נדה או צבע. בודקתו במינין אלו (כפ\"ט דנדה מ\"ו):"
+ ],
+ [
+ "פלפלת
חזי לריח הפה. ואינו פלפל שלנו. דהוא בכלל תבלין דלעיל כ\"א:"
+ ],
+ [
+ "כל שהוא ועטרן
(הארציכט). חזי לרפא כאב חצי ראש:"
+ ],
+ [
+ "מיני בשמים
העשויין. להריח. ולעיל כ\"א מיירי במצויין טפי לתבל המאכל:"
+ ],
+ [
+ "ומיני מתכות כל שהן
דאף מתכת מעט חזי לעשות כלי קטן:"
+ ],
+ [
+ "מאבני המזבח ומעפר המזבח מקק ספרים
ספרים שנרקבו:"
+ ],
+ [
+ "ומקק מטפחותיהם
(מענטעלכען) של ס\"ת שנרקבו:"
+ ],
+ [
+ "כל שהוא שמצניעין אותן לגונזן
ומפני קדושתן חשיבי:"
+ ],
+ [
+ "לא ידבק בירך מאומה מן החרם
וקרא אחשביה לאיסורי'. והו\"ל מתקן להוציא ע\"ז מביתו. ות\"ק סבר מדמבוזה בעיני אדם. אינו בכלל כל הכשר להצניע. כלעיל (פ\"ז מ\"ג):"
+ ],
+ [
+ "המוציא קופת הרוכלין
תיבה קטנה של מוכרי בשמים:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שיש כה מינין הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת
דחדא הוצאה היא. וא\"ת מה ארי' קופה הרי אפי' הוציא וחזר והוציא בהעלם א' חייב רק א'. י\"ל דקמ\"ל דאפי' לר\"י (כריתות פ\"ג מ\"ט) דתמחויין מחלקין. א\"כ כ\"ש דמינין מחלקין. ואפ\"ה כיון שהן בקופה קופה מצרפן וחייב רק א' (ועי' פ\"י מ\"ב):"
+ ],
+ [
+ "זרעוני גינה פחות מכגרוגרת
אע\"ג דאוכלין שיעורן כגרוגרת. הנהו לזריעה קיימי טפי:"
+ ],
+ [
+ "זרע קשואין
(גורקען זאאט):"
+ ],
+ [
+ "זרע דלועין
(מעלאהנען זאאט):"
+ ],
+ [
+ "זרע פול המצרי
(שמינק. באהנען זאאט). והנך חשובים טפי משאר זרעים. וסגי בשיעור זוטא:"
+ ],
+ [
+ "חגב חי טהור כל שהוא
שמצניעו לקטן לשחק בו:"
+ ],
+ [
+ "מת כגרוגרת
ככל מיני אוכלין. מדאין טעון שחיטה:"
+ ],
+ [
+ "ציפורת כרמים
מין צפור [אב\"י כ\"פ הר\"ב אבל כפי מה שהוכיחו בת\"ח הוא מין חגב. ע\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אף המוציא חגב חי טמא כל שהוא שמצניעין אותו לקטן לשחוק בו
ות\"ק ס\"ל דאין נותנו לתינוק. פן ימות ויאכלנו. ואף דקטן אוכל נבילות לתיאבון אין ב\"ד מצווין להפרישו. עכ\"פ אסור ליתן לו בידים. מיהו אביו בכל גוונא מצווה להפרישו. ואפי' באיסור דרבנן חייב לחנכו. רק דבדאו' מחינן באב. ובדרבנן לא מחינן בי' באב. אבל בתינוק שאינו בר הבנה. אף אביו אינו מצווה להפרישו. אבל אסור להאכילו בידים (מג\"א שמ\"ג ב'). וחינוך לקטן במצות עשה. היינו אפי' בעשה דרבנן. כתפלה (א\"ח ק\"ו. ורט\"ז שם סק\"ב). ונר חנוכה (ססי' תרע\"ה). ומגילה (סי' תרפ\"ט. ועי' מ\"ש בזה בחידושינו מגילה פ\"ב מ\"ד). וזמן החינוך הוא לכל חד וחד כפום חורפי' (מג\"א שמ\"ג סק\"ג. וכ\"כ תוס' סוכה דכ\"ח ב' ד\"ה כאן). וי\"א שחינוך הוא לבן ט' שנים (מג\"א ט\"ז סק\"א). וי\"א דכל שראוי לאותה מצוה. אף שאינו מבין לשם מי עושה. חייב לחנכו בה (תוס' חגיגה ד\"ב א' ד\"ה איזהו). ונ\"ל כשניתק חוט העירוב. מותר ליתן לתינוק ספרים לנשאן לביהכ\"נ. דלא גרע ממפתחות שהתיר המרדכי ליתנן לתינוק לנשאן לביהכ\"נ (כרט\"ז שמ\"ו סק\"ו). והרי כל דבר שהוא מצוה ספינן לי' בידים (כמג\"א שמ\"ג. ותוס' פסחים פ\"ח א'. ועי' ר\"ן נדרים ל\"ו א'. ומג\"א תקנ\"ט סק\"ט). וע\"י עובד כוכבים פשיטא דמותר להביא הספרים לשם. מדהוה שבות דשבות במקום מצוה (ועי' סי' ש\"ז ס\"ה. ורט\"ז ס\"ב בהג\"ה):"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "המצניע
ר\"ל אע\"ג דבפרקן דלעיל קצוב שיעור הוצאה לכל מין ומין. היינו בסתם. אבל המצניע. ר\"ל שיחדן במקום משומר. להיות לזרע וכו':"
+ ],
+ [
+ "לזרע ולדוגמא
(פראָבע) להראות לקונה נקראת בלשון יון (דאגמא):"
+ ],
+ [
+ "ולרפואה
דמדשמרה לא' מג' אלו. שיעור הוצאתן בכ\"ש:"
+ ],
+ [
+ "והוציאו בשבת
אילו הוציאו לתכלית א' מהנך ג'. פשיטא דחייב בכ\"ש. אף שלא שמרן מעיקרא לכך. רק מיירי הכא. אע\"פ שהוציאו סתם כדי לטלטלו מבית לבית [אב\"י ולהכי לא אמר תנא בקיצור המוציא לזרע וכו'. דקמ\"ל דכשהצניע תחלה לא' מהנך ואח\"כ הוציא סתם חייב]:"
+ ],
+ [
+ "חייב בכל שהוא
אפי' בגרעין א'. דאף שהוציאו סתם עכ\"פ כיון שהצניען תחלה לחד מהנך. אמרי' דאדעת הצנעתו הוציאו. ואף דכבר שמעינן לעיל (פ\"ז מ\"ג) דהמצניע חייב בכ\"ש. קמ\"ל הכא אף ששכח בשעת הוצאה לאיזה מהנך ג' הצניעו. אפ\"ה חייב בכ\"ש:"
+ ],
+ [
+ "וכל אדם אין חייב עליו אלא כשיעורו
כמבואר בפרק דלעיל:"
+ ],
+ [
+ "חזר
ר\"ל לפע\"ד חזר ממחשבתו ונמלך שלא לזרעו:"
+ ],
+ [
+ "והכניסו אינו חייב אלא כשיעורו
קמ\"ל אף דלא נמלך בפירוש. רק זרקן בין שאר פירותיו. אף שמקומן ניכר אפ\"ה אמרי' דנמלך (גמ') והכניסן דקתני לאו דוקא. דה\"ה בהוציאן אחר מעשה זה. שיעורו ככל אדם. וכ\"כ ברישא הוצאה וה\"ה הכנסה. רק ברישא מדהצניען. שייך הוצאה אח\"כ וקמ\"ל סיפא דאפי' על אותו גרעין שהיה חייב עליו על ההוצאה פטור על ההכנסה כשחזר בו ביני ביני:"
+ ],
+ [
+ "המוציא אוכלין ונתנן על האסקופה
(שוועללע). שגבוה מג' עד ט' טפחים. ורחבה ד\"ט. דאז דינו ככרמלית. ולאו דוקא נתנן. אלא אפי' עמד לפוש על האסקופה. וקמ\"ל דבלא נח חייב לאפוקי מבן עזאי. דס\"ל מהלך כעומד דמי:"
+ ],
+ [
+ "בין שחזר והוציאן בין שהוציאן אחר פטור מפני שלא עשה מלאכתו בבת אחת
דלא מחייב עד דעביד עקירה מרה\"י והנחה ברה\"ר או איפכא. והכא הרי הניח בכרמלית בנתיים [אב\"י בהוציא מרה\"ר לרה\"ר או מרה\"י לרה\"י. וביניהן כרמלית. אף בלא הנחה בנתיים פטור. ובלבד שלא העבירו בא' מב' רה\"ר ד' אמות ואפי' ב' בזו וב' בזו מצטרפים]:"
+ ],
+ [
+ "קופה
(פאסס):"
+ ],
+ [
+ "שהיא מליאה פירות ונתנה על אסקופה החיצונה
נמוכה מג' דהו\"ל כרשות הרבים. וה\"ה ברשות הרבים ממש:"
+ ],
+ [
+ "אע\"פ שרוב הפירות מבחוץ פטור עד שיוציא את כל הקופה
ר\"ל עד שיוציא בפעם א' כל הקופה. ואפי' מלאה חרדל. שכבר יש הרבה מהן בחוץ. אפ\"ה פטור. דאגוד כלי שמיה אגוד. והכי קיי\"ל (רמב\"ם פי\"ב). ודלא כר\"ב:"
+ ],
+ [
+ "המוציא בין בימינו בין בשמאלו בתוך חיקו או על כתיפו חייב שכן משא בני קהת
שנאמר בכתף ישאו. להכי אף דכתף למעלה מיו\"ד. חייב. דכולהו אורחא דהוצאה נינהו:"
+ ],
+ [
+ "כלאחר ידו ברגלו בפיו
[אב\"י בפיו פטור. ודוקא בדבר שאינו אוכל. או באכל שלא כדרך אכילה. דאל\"כ במתכוון להוציאו כך חייב (כשבת ק\"ב א'). ובדבר שאינו אוכל. אף שהתכוון להוציא כך פטור (כתוס' כאן ד\"ה המוציא). וה\"ה באינך דנקט מתני'. אף במתכוון להוציא כך פטור (רלח\"מ פי\"ב משבת הי\"ג):"
+ ],
+ [
+ "ובמרפקו
(עללענבאגען). שכפף הזרוע ונתן שם פרי:"
+ ],
+ [
+ "באזנו ובשערו ובפונדתו
(בייגירטעל) שעשוי ככיס:"
+ ],
+ [
+ "ופיה למטה
דאע\"ג שפה הכיס למטה. אינו נופל מתוכו. כגון שהכיס צר:"
+ ],
+ [
+ "בין פונדתו לחלוקו ובשפת חלוקו
רגילין היו לעשות שפה רחבה למטה במלבוש. ויכול לתת לתוכו דברים קטנים:"
+ ],
+ [
+ "במנעלו
(שוה) של עור רך:"
+ ],
+ [
+ "בסנדלו
(שוה) של עור קשה:"
+ ],
+ [
+ "המתכוין להוציא לפניו ובא לו לאחריו פטור
דהתכוון לשמירה מעולה ונעשה שמירה פחותה. ולא נעשה מחשבתו:"
+ ],
+ [
+ "לאחריו ובא לו לפניו חייב
דהתכוון רק לפחותה ונעשה מעולה. וכ\"ש בהתכוון לאחריו. ונשאר לאחריו דחייב. דאתעביד מחשבתו:"
+ ],
+ [
+ "באמת אמרו האשה החוגרת בסינר
כמו (שירצע). ותלתה בו דבר להוציאו ובא לו לצד אחר:"
+ ],
+ [
+ "שכן ראוי להיות חוזר
וידעה מתחלה שיתהפך סביב:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אף מקבלי פתקין
הרצים עם אגרות. נותנין אותו בקנה התלוי בצואר. ודרך הקנה להיות חוזר וסובב מלפניו לאחריו ע\"י מרוצתו. ולת\"ק כיון דלא ניחא ליה בהך חזרה. דע\"י מרוצתו יכול לאבדו ולא ירגיש כשיחזור הדבר לאחריו. להכי פטור. כך נ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "לא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים חייבים
דכתיב גבי חטאת אם נפש אחת תחטא בעשותה. ה\"ק קרא. הא דצריך לחיוב חטא: שתחטא נפש יחיד זהו דוקא היכא שתוכל נפש א' לעשות כל החטא. אז אמרינן בעשותה. בעשה כולה חייב. ולא בעשה מקצתה. ולר\"ש ר\"ל עד תעשה נפש א' כל החטא:"
+ ],
+ [
+ "את החי
אדם חי:"
+ ],
+ [
+ "במטה פטור אף על המטה שהמטה טפילה לו
ועל החי גופי' פטור כשאינו כפות או חולה. דחי נושא א\"ע. ומיקל גופו כשישאהו. והו\"ל כשנים שעשו וזה יכול וזה יכול דהרי הנישא נמי יכול לשאת כל גופו כשילך. וה\"מ אדם. אבל בהמה חי' ועוף. אפי' חיים חייב. דמדרוצים להשמט. מכבידין עצמן. ולא הו\"ל שנים שעשאוהו (כך נ\"ל. ולתוס' שפירשו חי נושא א\"ע. ר\"ל דבמשכן לא היו נושאין דבר חי. ק\"ל א\"כ לרבנן למה בנשא בהמה חי' חייב. וי\"ל. ועי' שבת צ\"ד א' ועירובין צ\"ז ב'):"
+ ],
+ [
+ "את המת במטה חייב וכן כזית מן המת וכזית מן הנבלה וכעדשה מן השרץ חייב
דמדיש בהם שיעור לטמא. הוצאה חשובה היא להנצל מלהטמא:"
+ ],
+ [
+ "ורבי שמעון פוטר
אפי' על מת שלם. מדעיקר כוונתו לסלקו מעליו. ולא לקברו או להאכילו לכלב. והו\"ל מלאכה שאצל\"ג:"
+ ],
+ [
+ "הנוטל צפרניו זו בזו או בשניו וכן שערו
שתלש שער ראשו בידו:"
+ ],
+ [
+ "וכן שפמו
שתלש שער שעל השפה (ליפפען בארט) בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "וכן זקנו
שתלש שפמו או זקנו בידו:"
+ ],
+ [
+ "וכן הגודלת
שעשתה משערה גדילים (פלעכטען) בל\"א או תלתלים (האַאַרלאָקען) בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "וכן הכוחלת
צובעת עיניה (בשמינקע):"
+ ],
+ [
+ "וכן הפוקסת
שחולקת שער ראשה (שייטעל מאכען) בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר מחייב
בגודלת ופוקסת משום בונה. ובכוחלת משום צובע:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אוסרין משום שבות
ובתולש שערו דפטרו רבנן. דוקא בתולש ביד. (אב\"י עיין רמג\"א ש\"מ סק\"ג ורט\"ז ססי' של\"ו) אבל בגוזז בכלי כמלא פי זוג. שהוא ב' שערות. או במלקט לבנות מתוך שחורות אפי' ליקט רק אחת. חייב. ודוקא בשצריך לשער הנגזז. דאל\"כ הרי קיי\"ל מלאכה שאצל\"ג פטור (כסי' רע\"ח). ולמ\"ד מלאכה שאצל\"ג חייב. גם בא\"צ לשער הנגזז חייב (אב\"י ועי' במג\"א סי' ש\"ג ס\"ק כ\"ב. וש\"מ ס\"ק ג'):"
+ ],
+ [
+ "התולש מעציץ נקוב חייב
דחשיב מחובר. ואפי' הנקב מן הצד דינו כמחובר. והכי קיי\"ל (רמב\"ם פ\"ח ג'). ושיעור הנקב כדי שורש קטן. ר\"ל דהנקב רחב קצת. הא בסדק בעלמא אין חיוב. אבל איסור יש אפי' בלא ניקב כלל (עי' בל\"ט מלאכות בתולש):"
+ ],
+ [
+ "ושאינו נקוב פטור
אב\"י לרש\"י גיטין ד\"ז ב' בשל עץ מיירי הכא. הא בשל חרס לא בעי נקיבה. ולתוס' כאן אליבא דר\"ת הדין איפכא. ולתוס' (מנחות פ\"ה ב' ד\"ה כאן) לר\"ת דוקא בשל חרס מהני נקיבה. הא בשל עץ אף נקוב כשאינו נקוב דמי. וקיי\"ל כרש\"י (עי' ב\"י לטא\"ת של\"ו):"
+ ],
+ [
+ "ורבי שמעון פוטר בזה ובזה
אזיל לשיטתיה (כלאים ספ\"ז) דגם עציץ נקוב לא הוה כמחובר:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הזורק
אחר שפירש דיני הוצאה. פירש נמי דיני זורק ומושיט. דהו\"ל תולדת מוציא. ועי' ריש מכילתן:"
+ ],
+ [
+ "א' מרשות היחיד לרשות הרבים מרשות הרבים לרשות היחיד חייב מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע רבי עקיבא מחייב
דס\"ל מדקלוט באויר רה\"ר. הו\"ל כהונח שם ודוקא למטה מי\"ט. אבל למעלה מי\"ט. דהו\"ל מקום פטור. ד\"ה פטור. וכמו כן למטה מג' לכ\"ע קלוטה כהונחא דמיא (כשבת צ\"ז א' רש\"י ד\"ה תוך ג'). ולרמב\"ם למטה מג'. לרבנן דוקא בנח ע\"ג משהו חייב (כפ\"ג משבת הט\"ז). מיהו בזרק מרה\"ר לרה\"י. או איפכא. לכ\"ע אפי' דרך למעלה מיו\"ד חייב. דהוה כזורק מרה\"ר לחור דג\"כ חייב (כשבת ד\"ק ע\"א):"
+ ],
+ [
+ "כיצד
רבנן קאמרי כיצד. דמדתני סתמא. משמע אף בגזוזטרא שלמטה מיו\"ד פוטר את הזורק. והיינו כרבנן (ואף דמתני' מייתי ראי' מעגלות של משכן. והן היו גבוהות י'. מדהו\"ל רה\"י. י\"ל דרק לענין מושיט מייתי ראי' מעגלות. דבדיוטא א' חייב מושיט בכל גוונא אפי' למעלה מיו\"ד מדהוה דוגמת הושטה שבעגלות המשכן. אבל מתני' בכל גוונא מיירי. דאפי' למטה מיו\"ד פטור הזורק):"
+ ],
+ [
+ "שתי גזוזטראות
בניין בולט מאמצע כותל מעלייה לרה\"ר לישב שם. (אלטאן) בל\"א. ובלשון רומי קסיסטום:"
+ ],
+ [
+ "זו כנגד זו ברשות הרבים
בב' צדי רה\"ר. ושניהן למעלה מג' טפחים ולמטה מי' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "המושיט והזורק מזו לזו פטור
מדלא אשכחן במשכן הושטה וזריקה מרה\"י לרה\"י ורוחב רה\"ר באמצע:"
+ ],
+ [
+ "היו שתיהן בדיוטא אחת
בצד א' ברה\"ר. ועכ\"פ יש הפסק אורך רה\"ר ביניהן:"
+ ],
+ [
+ "המושיט חייב
אף שמושיט למעלה מי'. עכ\"פ מדהוה דכוותה במשכן. וכדמסיק. חייב:"
+ ],
+ [
+ "שתי עגלות זו אחר זו ברשות הרבים מושיטין הקרשים
קרשי המשכן:"
+ ],
+ [
+ "מזו לזו
מעגלה לעגלה. ועגלה רה\"י היא. מדגבוה י' ואורך רה\"ר באמצע:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא זורקין
מפני כובד הקרשים. וי\"א מפני קדושתן:"
+ ],
+ [
+ "חולית הבור
העפר שחפרו מהבור. שהניחוה סביב שפתה. נקרא חולית הבור. וגבוה י' בצירוף עומק הבור:"
+ ],
+ [
+ "והסלע
ר\"ל או סלע שגבוה בעצמו י\"ט:"
+ ],
+ [
+ "שהן גבוהין עשרה ורחבן ארבעה הנוטל מהן
והניח ברה\"ר:"
+ ],
+ [
+ "והנותן על גבן
ממה שנטל מרה\"ר:"
+ ],
+ [
+ "חייב
דכרה\"י דמי:"
+ ],
+ [
+ "הזורק ארבע אמות בכותל למעלה מעשרה טפחים
שזרק דבילה שמינה ד\"א בר\"ה. ונדבקה בפני הכותל למעלה מי\"ט:"
+ ],
+ [
+ "כזורק באויר
דלמעלה מי\"ט מקום פטור הוא. ומותר לכתחילה:"
+ ],
+ [
+ "למטה מעשרה טפחים כזורק בארץ
וחייב וקמ\"ל דאף שהן ד\"א מצומצמות אין עובי הדבילה ממעט הד\"א. מדלא מבטל הדבילה בכותל: ואילה\"ק מ\"ש מלעיל (פ\"י מ\"ב) דברוב הקופה מבחוץ. אפ\"ה פטור מדמיעוט עדיין בפנים א\"כ כ\"ש הכא דרוב הדבילה בפנים להד' אמות. י\"ל שאני הכא שהכותל מפסיק ומעכבו להוליכו להלן. משא\"כ התם. מדלא הוציא כולו. ש\"מ דלא ניחא ליה להוציא כולו. ופשוט דאם היה זורק דבילה עד סוף ד' אמות מצומצמות ברה\"ר. כיון שקצת מהדבילה עדיין תוך ד' אמות הי' פטור. וכבקופה הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "זרק לתוך ארבע אמות ונתגלגל חוץ לארבע אמות פטור
מדלא התכוון לזריקת חיוב:"
+ ],
+ [
+ "חוץ לארבע אמות ונתגלגל לתוך ארבע אמות חייב
והוא דנח קצת קודם שנתגלגל לפנים. רק דלרמב\"ם צריך שינוח ממש ע\"ג משהו קצת. ולרש\"י ושאר פוסקים סגי בנתעכב באויר מעט ע\"י רוח:"
+ ],
+ [
+ "הזורק בים ארבע אמות פטור
דים כרמלית הוא. וה\"ה נהרות. רק נקט ים. דסתמו עמוק י' ורחב ד'. הא נהר שאינו עמוק י' או אינו רחב ד'. דינו כרשות שהוא עובר בתוכו (כמג\"א שנ\"ו סק\"א):"
+ ],
+ [
+ "אם היה רקק מים
(זומפף). ואורחא דמלתא נקט. שע\"י שרבים בוקעין בו מתערב שם עפרורית ונעשה רקק:"
+ ],
+ [
+ "ורשות הרבים מהלכת בו
שרבים רגילים לילך בו ברגל (רש\"י שבת ד\"ח א' ד\"ה ורה\"ר):"
+ ],
+ [
+ "הזורק לתוכו ארבע אמות חייב
דדינו כרה\"ר:"
+ ],
+ [
+ "וכמה הוא רקק מים
ר\"ל כמה יהא עמיק שיחשב עדיין רה\"ר:"
+ ],
+ [
+ "פחות מעשרה טפחים
ואף ע\"ג דאדרבה גומא פחות מעומק י\"ט ברשות הרבים. ה\"ל כרמלית. ובעומק י\"ט הו\"ל רה\"י (כא\"ח שמ\"ה סי\"א). התם באינו עשוי להילוך רבים. משא\"כ הכא:"
+ ],
+ [
+ "רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו הזורק בתוכו ארבע אמות חייב
אף דכבר שמעינן לה. ה\"ק \"כל רקק מים וכו'\" אפילו רחב ד' אמות. לא אמרינן דבכה\"ג אינן טורחים לעבור ד' אמות בתוכו. ואקיפי מקפי ליה ולהוי כרמלית. קמ\"ל. דכיון דעכ\"פ יכולים לעבור בו. עוברים בו קצת. ודינו כרה\"ר. מיהו מדנקט מהלכת מהלכת ב' פעמים. ולא נקט בקיצור. רקק מים ובו רה\"ר. קמ\"ל דדוקא הלוך על ידי דחק שמיה הלוך. אבל תשמיש ע\"י דחק לא שמיה תשמיש לחשבו עי\"ז כרה\"ר. ומש\"ה גומא ברה\"ר רחב ד' ועמוק ט'. אע\"ג דחזי לאצנועי שם דבר. אפ\"ה אין דינו כעמוד גבוה ט' ורחב ד'. דהוה רה\"ר משום דיכולין לכתף עליו. דשאני עמוד דניחא תשמישתי'. משא\"כ גומא צריך לשחות ביותר כשישתמש בה. ולהכי דינו ככרמלית:"
+ ],
+ [
+ "הזורק מן הים ליבשה
דהוי ליה מכרמלית לרה\"ר:"
+ ],
+ [
+ "ומן היבשה לים ומן הים לספינה
דהו\"ל מכרמלית לרה\"י. ודוקא*) בתוך י\"ט ממעל למים וכשמחיצות הספינה גבוהין י\"ט. דאל\"כ דינה ככרמלית ומותר לטלטל פחות מד\"א מתוכה לים ומים לתוכה. ואף דאין כרמלית בכלים. היינו כשהכלי עומד ברה\"ר. משא\"כ כשעומד בכרמלית. כספינה כאן (מג\"א שנ\"ה סק\"ו):"
+ ],
+ [
+ "ספינות קשורות זו בזו מטלטלין מזו לזו
ובאם הם משל ב' בנ\"א. צריך שיעשו ערובי חצירות. והא דבקשורות זב\"ז מותר. עכ\"פ צריך שלא יהא ביניהן ד\"ט (א\"ח שנ\"ה):"
+ ],
+ [
+ "אם אינן קשורות אע\"פ שמוקפות
ר\"ל סמוכות:"
+ ],
+ [
+ "אין מטלטלין מזו לזו
דכשיפרשו מהדדי יפסיק כרמלית בינייהו ובטל העירוב שעשו:"
+ ],
+ [
+ "הזורק ונזכר לאחר שיצתה מידו
קודם שתנוח נזכר ששבת הוא. דלא הו\"ל תחלתן וסופן בשגגה [אב\"י נ\"ל דלהכי קאמר לאחר וכו'. ולא קאמר בקיצור \"ונזכר קודם שנח\". דק\"ל דדוקא ביציאת' מידו אינו פטור רק בנזכר. הא באגדו בידו כליכתא ומיתנ' דהיינו כלי שקשור בחבל. וזרק הכלי והחבל נשאר בידו. אפילו תחילתו וסופו בשגגה פטור]:"
+ ],
+ [
+ "קלטה אחר
ר\"ל או שלא נזכר קודם הנחה. אבל קלטה אחר קודם שהונחה. ואע\"ג דיד הקולט חשובה כמקום של ד' אמות. ואפילו לא נתכוין הזורק שיפול לתוך יד הקולט. ולא אחשביה לידיה. אפ\"ה יד חשוב כמקום של ד' אמות (כשבת ד\"ה א'). עכ\"פ מיירי הכא בנעקר הקולט ממקומו וקלט את דבר הנזרק. דהו\"ל כב' שעשאוהו דפטורים:"
+ ],
+ [
+ "קלטה כלב
ר\"ל או שקלטה הכלב קודם שהונח. דאע\"ג שלא נעקר הכלב ממקומו לקלוט את הנזרק. ולא הו\"ל כב' שעשו. עכ\"פ כיון שלא התכוון הזורק שיקלוט הכלב הדבר הנזרק. אין פה הכלב חשוב כמקום שהוא ד' אמות להנחה. מיהו אם נתכוון הזורק לכך. מחשבתו משוי לי' לפיו כמקום של ד' אמות (גמ'):"
+ ],
+ [
+ "או שנשרפה
שנשרף באויר קודם שהגיע לפחות מג' סמוך לארץ (עיין לעיל כ\"א):"
+ ],
+ [
+ "זרק לעשות חבורה בין באדם ובין בבהמה ונזכר עד שלא נעשה חבורה פטור
קמ\"ל חבורה דאע\"ג דלענין חיוב מלאכת חבורה חיובו בא תיכף כשיצא מידו דבשעה שחובל הוא לאו מידי עבד. אפ\"ה לענין מלאכת הוצאה כיון שנזכר בינתיים פטור. דתו אינו שוגג בשעה שנח:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל
לאתויי מעביר חפץ ממקום למקום ונזכר קודם שהניח פטור:"
+ ],
+ [
+ "תחלתן שגגה וסופן זדון תחלתן זדון וסופן שגגה פטורין עד שתהא תחלתן וסופן שגגה
תמוה דכבר תנא ליה. ונ\"ל דלעיל ס\"ד דר\"ל שהי' שוגג מתחלה ועד סוף. אבל הכא קאי אתחלתן שגגה וסופן זדון דפטור. קאמר תנא עד שיהא וכו' דאפילו מפסיק זדון בינתיים. חייב. דאין ידיעה לחצי שיעור. מדאין בידו להחזיר (עי' ספי\"ב):"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הבונה
לאחר שפי' התנא הוצאה. רצה לפרש נמי בסמוך לו מלאכת מכה בפטיש. מדנזכר ג\"כ בסמוך לו בהכללים בפ\"ז לעיל. מיהו משום דעיקר מכה בפטיש בבנין הוא. ומלאכת בנין שכיח טפי ממכה בפטיש. להכי מה דשכיח רגיל תנא להקדים (כתו' רפ\"ק):"
+ ],
+ [
+ "כמה יבנה ויהא חייב הבונה כל שהוא
שכן במשכן קרש שנקבו תולעת סותמו בטפת עופרת:"
+ ],
+ [
+ "והמסתת
(בעהויען). שמרבע או מחליק האבן. או עושה בו חריצין. וכולם תולדת מכה בפטיש:"
+ ],
+ [
+ "והמכה בפטיש
הוא שם לכל גמר מלאכה. כמו מי לאחר שחצב רוב האבן ממחצבו. או שנסר רוב הקורה לחתכו הוא מכה עליהן מכה גדולה עם פטיש. והן נופלין. ונגמר מלאכת הכריתה:"
+ ],
+ [
+ "ובמעצד
שהכה הכאה ההיא בקופיץ קטן:"
+ ],
+ [
+ "הקודח
עושה נקב:"
+ ],
+ [
+ "כל שהוא
אכולהו דלעיל קאי:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת
ר\"ל שיש מקיימין כך ואין מוסיפים עליו:"
+ ],
+ [
+ "בשבת
ר\"ל בעשה אותה בשבת חייב:"
+ ],
+ [
+ "רבן שמעון בן גמליאל אומר אף המכה בקורנס
(האממער) גדול:"
+ ],
+ [
+ "על הסדן
(אמבוס):"
+ ],
+ [
+ "בשעת מלאכה חייב מפני שהוא כמתקן מלאכה
אף שלא הכה על הדבר הנעשה. רק על הסדן. מתקן הוא בכך. שעי\"ז מחליק הקורנס שלא יבקע הטס הדק. וכן היה במשכן:"
+ ],
+ [
+ "החורש
לפי מה דנקט תנא עד השתא פי' סדר המלאכות. נקטינהו למפרע ממה שהזכירם לעיל (פ\"ז) וא\"כ הו\"ל לפרש השתא כותב. ואפ\"ה נקט חורש. מדדמי לבונה. דבשניהן דרך לחפור ולמלא גומות. [אב\"י ועי' תוי\"ט דכ' לפי שהוא הפך הבונה. שזה ממלא גומא או מוסיף דבר על דבר. וזה חופר גומא או מחסר דבר. ועל זה קשה הרי גם בחפירות בור שייך בונה. וכדאמרינן גבשושית ונטלה. בבית חייב משום בונה. ומרן שי' חיקן זה בלשונו הזהב. ודו\"ק]. ותו דשניהן שוין בשיעורי בכ\"ש:"
+ ],
+ [
+ "כל שהוא המנכש
(יעטען). שתולש עשבים רעים מבין הצמחים:"
+ ],
+ [
+ "והמקרסם
קוצץ ענפים יבשים מהאילן לתקנו:"
+ ],
+ [
+ "והמזרד
ממעט ענפים שרבו. שמכחישין האילן. וכולן תולדת זורע:"
+ ],
+ [
+ "המלקט עצים
קצוצים:"
+ ],
+ [
+ "אם לתקן
שאספן לתקן הארץ דחייב משום חורש. ואם כדי לתקן הצמחי' שתחתיהן דחייב משום זורע:"
+ ],
+ [
+ "כל שהן אם להיסק
דאז חייב משום מעמר:"
+ ],
+ [
+ "כדי לבשל ביצה קלה
כשיעור גרוגרת והוא שליש מביצת תרנגולת (מג\"א שס\"ח) וכלעיל פ\"ח נ\"א. נ\"ב. מיהו במתקן הקרקע עי\"ז. הרי הו\"ל פ\"ר. ומחייב בכ\"ש:"
+ ],
+ [
+ "הכותב שתי אותיות בין בימינו בין בשמאלו
ודוקא בשולט בב' ידיו. דאל\"כ בשמאל לא מחשב כתיבה:"
+ ],
+ [
+ "בין משם אחד
ב' אלפין:"
+ ],
+ [
+ "בין משני שמות
אלף בית:"
+ ],
+ [
+ "בין משני סממניות
א' בדיו וא' בסקרא. א\"נ ר\"ל אפי' סמנים בעלמא (כציפפערן) וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "בכל לשון
ר\"ל כל כתב של אומה ואומה:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוסי לא חייבו שתי אותיות אלא משום רושם
נ\"ל דר\"ל אפי' רושם וסימן שלא הסכימו עליו שום אומה. אלא שבדה אותן מעצמו. אפ\"ה חייב:"
+ ],
+ [
+ "שכך היו כותבין על קרשי המשכן לידע איזו בן זוגו
ברושם בעלמא שלא יתחלפו. דקרשים שבצפון אינן קדושים כאותן שבדרום שהיה שם המנורה. וכ\"כ הקרוב קרוב לכותל מערבי נמי קדוש טפי:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי מצינו שם קטן משם גדול
ר\"ל אפי' התכוון לכתוב תיבה גדולה. וכתב מקצתה והוא שם קטן נמי חייב. אף שלא נעשה עדיין מחשבתו. עכ\"פ הרי גמר מלאכה. תדע וכי המתכוון לארוג בגד בת ק' אמה. יארוג כל השבת ולא יתחייב מדלא גמר כל המלאכה שהתכוון בה.:"
+ ],
+ [
+ "שם משמעון ושמואל
אף דמ\"ס זו סתומה וזו פתוחה. איהו ס\"ל דכשר בכך. ולא קיי\"ל כן (אלא דק\"ל במה דקאמר בגמ' (שבת צ\"ז ב') דבמתכוון לזרוק ח' וזרק ד' דחייב מדהיינו שם משמעון ומה ראי' מייתי משם משמעון דקיי\"ל גבה באמת דפטור. וי\"ל דרק לסימנא בעלמא נקטי' וכ\"כ תוס' (כתובות ד\"מ א' ד\"ה כגון מילה) ואילה\"ק למה לא קאמר הש\"ס מדאשכחן דכוותי' בקרא. הו\"ל כאפשר לקיימו במק\"א. דפתוחה במקום סתומה מצינו (בנחמי' ב' פי\"ג) וסתומה במקום פתוחה מצינו (בישעי' ט' פ\"ו). ונו\"ן כפופה בסוף מצינו (איוב ל\"ח פ\"א). נ\"ל מדרק במעט מקומות אשכחנא כן. אין למדין ממנו. ונ\"ל דנקט תנא שמעון ושמואל. בדרך לא זו אף זו. דלא מבעי' שם משמעון דב' הממי\"ן נחין (בנח נראה). אלא אפי' שם משמואל. דבמלת שם המ\"ם נחה. ובמלת שמואל נעה. אפ\"ה חייב):"
+ ],
+ [
+ "הכותב שתי אותיות בהעלם אחד
שלא נזכר ביניהן שחטא:"
+ ],
+ [
+ "כתב בדיו בסם
מין אדמה:"
+ ],
+ [
+ "בסיקרא
(ראטהעל) י\"א (מענניג):"
+ ],
+ [
+ "בקומוס
(גוממי):"
+ ],
+ [
+ "ובקנקנתום
(פיטריאהל):"
+ ],
+ [
+ "ובכל דבר שהוא רושם
שרשומו מתקיים לאתויי מי טריא. ועפצא (גאללאפפעל וואססער) בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "על שני כותלי זויות
בזוית שהכתלים נוגעים שם יחד:"
+ ],
+ [
+ "ועל שני לוחי פנקס
שכתבן על ב' גליונות סמוכין שבספר:"
+ ],
+ [
+ "והן נהגין זה עם זה
אכותב בכתלים נמי קאי. שסמוכין כל כך עד שנקראין יחד ומלת נהגין מלשון והגית בם:"
+ ],
+ [
+ "המסרט על בשרו
שחתך בבשרו צורת אותיות:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר
אפי' הוציא דם מדלא התכוון לחבלה. והו\"ל פ\"ר דלא ניחא לי':"
+ ],
+ [
+ "כתב במשקין
שנעשו מפירות שעשוין לסחטן כענבים ותותים:"
+ ],
+ [
+ "במי פירות
מפירות שאינן עשוין לסחטן:"
+ ],
+ [
+ "באבק דרבים
שחקק באצבעו אותיות באבק שעל גבי רגליו מהדרך:"
+ ],
+ [
+ "באבק הסופרים
שחקק באצבעו אותיות בעפרורית הקולמס שהיה מפוזר ע\"ג שלחן הסופר:"
+ ],
+ [
+ "לאחר ידו
שאחז הקולמוס בהפוך שיהא מקום החד שכותב בו. למעלה. והיפך גב היד וכתב:"
+ ],
+ [
+ "ברגלו בפיו ובמרפיקו
שאחז הקולמס בקובדא שקורין עללענבאגען וכתב:"
+ ],
+ [
+ "כתב אות אחת סמוך לכתב
שכבר היה כתוב אות א' מאתמול. וכתב אות א' בצדו. ונשלם תיבה:"
+ ],
+ [
+ "וכתב על גבי כתב
שהעביר הקולמס על ב' אותיות וחידשם:"
+ ],
+ [
+ "נתכוין לכתוב חי\"ת וכתכ שני זיינין
שלא עשה גג המחברן יחד:"
+ ],
+ [
+ "אחד בארץ ואחד בקורה
ר\"ל כתב אות א' ע\"ג רצפה ואחד על התקרה:"
+ ],
+ [
+ "כתב על שני כותלי הבית
שלא בזוית. וה\"ה בכותל א' ורחוקים זמ\"ז:"
+ ],
+ [
+ "על שני דפי פנקס
ר\"ל בב' עברי לוח:"
+ ],
+ [
+ "ואין נהגין זה עם זה
ר\"ל שאינן נקראין יחד:"
+ ],
+ [
+ "כתב אות אחת נוטריקון
שעשה סימן קו על האות. ועי\"ז נקרא התיבה שלימה. כגון ק' קרבן. מ' מעשר. והבקיאין בכתיבה נקראין בלשון רומי (נאטאריוס) או נוטריקן. וע\"י בקיאותן כותבין כך:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהושע בן בתירא מחייב
מדמובן שהוא תיבה שלימה:"
+ ],
+ [
+ "הכותב שתי אותיות בשתי העלמות
שנודע לו בינתיים שחטא. וחזר ושכח וכתב אות ב':"
+ ],
+ [
+ "אחת שחרית ואחת בין הערבים
ר\"ל אפי' היה בין ההעלמות יום שלם. ששהה הרבה בינתיים. חייב:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל מחייב וחכמים פוטרין
ר\"ג ס\"ל אין ידיעה מועלת לחצי שיעור. שלא יצטרף. וחכמים ס\"ל ידיעות מחלקות:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "רבי אליעזר אומר
אע\"ג דלעיל בפ\"ז סמוך למלאכת כתב. נזכר צד צבי ומלאכתו. אפ\"ה הכא סמך התנא לפרש דיני אורג אצל דיני כותב. מדדמו בשיעורייהו. דכותב בב' אותיות חייב. ואורג בב' חוטין:"
+ ],
+ [
+ "האורג שלשה חוטין בתחלה
בתחלת אריגת הבגד:"
+ ],
+ [
+ "ואחת על האריג
על הארוג כבר:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים בין בתחלה בין בסוף
לאו בסוף האריג ממש. דבזה אפילו בחוט א' חייב לכ\"ע. מדהשלים על ידו הבגד (כשבת ק\"ד ב'). רק ר\"ל על האריג:"
+ ],
+ [
+ "העושה שתי בתי נירין בנירין
ר\"ל שתים ב' עניבות שבעניבות (שבשעפמע) להיות לבתים לב' חוטי שתי שהניחן תוך העניבות ההם (עי' בל\"ט מלאכות במלאכות ב' נירין)"
+ ],
+ [
+ "בקירוס
ר\"ל או שהשכיב ב' חוטי השתי בכלי הנקרא (קאמס). והוא כלי עם נקבים הרבה כמנין חוטי השתי. ומשכיבין כל חוט שתי בנקב אחר. דאחר שמשליך חוט הערב מהצד להצד בין חוטי השתי. מקיש האורג עם הקירוס על חוט הערב שהשליך. כדי להסמיכו ולתכפו אל שאר החוטין הארוגים כבר. (כלי זה נקרא בגמ' מצוביתא. לשון צבת. מדהוא צובת ותוכף החוט המושלך אל החוטים. והארוגים כבר):"
+ ],
+ [
+ "בנפה
ר\"ל או שהכניס ב' חוטי שתי במלאכת אריגת נפה (פיינעס זיעב):"
+ ],
+ [
+ "בכברה ובסל
או שהכניס הב' חוטין באריגת כברה (גראבעס זיעב) או במלאכת הסל:"
+ ],
+ [
+ "והתופר שתי תפירות
אע\"ג דכל הל\"ט מלאכות כבר נשנו לעיל בפ\"ז. ולא הוצרך תנא לחזור לשנות רק אותן המלאכות שרצה לפרש בהן מידי. והרי תופר חוזר ומזכירו אע\"ג דלא פי' בה מידי. ה\"ט מדבעי להזכיר קורע. דרצה לפרש בה כמה מילי להכי חזר ותנא נמי תופר:"
+ ],
+ [
+ "הקורע בחמתו
בכעסו:"
+ ],
+ [
+ "ועל מתו
בצערו על מת שאינו חייב לקרוע עליו. דאל\"כ מתקן היא:"
+ ],
+ [
+ "וכל המקלקלין פטורין
והכי קיי\"ל. חוץ מקורע בחמתו , דלרמב\"ם חייב. דמתקן הוא אצל יצרו. ולרש\"י וראב\"ד כיון דאסור לקרוע בחמתו דהו\"ל כעוע\"ז (שבת ק\"ה ב'). מקלקל הוא ופטור:"
+ ],
+ [
+ "והמקלקל על מנת לתקן שיעורו כמתקן
כמוחק ע\"מ לכתוב במקומו. שיעורו במחק כל כך כדי לכתוב ב' אותיות במקומו:"
+ ],
+ [
+ "שיעור המלבן והמנפץ והצובע והטווה כמלא רוחב הסיט כפול
ר\"ל כדי שיטוה מאותו צמר חוט ארוך כהפסק שבין גודל לאצבע. שנקרא סיט כפיל. ונקרא כך. מדכפל בשיעורו ממרחק שיש בין אמה לאצבע שנקרא סיט:"
+ ],
+ [
+ "והאורג שני חוטין
ב' חוטי ערב:"
+ ],
+ [
+ "שיעורו כמלא הסיט
ברוחב הבגד:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר הצד צפור למגדל
(שראנק). ובצפור דרור (שפערלינג) בל\"א מיירי. דבצדו לבית פטור. דאז אינו ניצוד עדיין:"
+ ],
+ [
+ "וצבי לבית חייב וחכמים אומרים צפור למגדל וצבי לבית ולחצר
או או:"
+ ],
+ [
+ "ולביברין
(טהיער גארטן):"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל מחוסר צידה
שקשה לתפסו שם. ואפילו בבית נעול. שאינו מגיעו בשחיה אחת ששוחה לתפסו שישוער ברוחב המקום ובמרוץ הקל של כל חי לפי מה שהוא:"
+ ],
+ [
+ "פטור
כשצדו לשם. ועי' לעיל במלאכת צד:"
+ ],
+ [
+ "צבי שנכנס לבית ונעל אחד בפניו חייב
אף שלא צדו לשם בידים:"
+ ],
+ [
+ "נעלו שנים פטורין
דהו\"ל ב' שעשאוהו:"
+ ],
+ [
+ "לא יכול אחד לנעול ונעלו שנים חייבין
דכיון דלא אפשר לצודו באחד הרי לכל א' מלאכה:"
+ ],
+ [
+ "ורבי שמעון פוטר
אע\"ג דכבר אשמעינן כן לעיל (פ\"י מ\"ה). קמ\"ל התם אע\"ג שאעפ\"כ עשה כל אחד מלאכה והרי עכ\"פ היה יכול כל אחד להוציא כשיעור שבהככר. אפ\"ה ר\"ש פוטר. וקמ\"ל הכא לרבותא לרבנן אע\"ג שכל המלאכה א\"א רק ע\"י ב' אפ\"ה מחייבי:"
+ ],
+ [
+ "ישב הראשון על הפתח ומלאהו ובא השני וישב בצדו
ר\"ל לפנים מהראשון תוך חלל הפתח. וממלא גם הוא הפתח. והוי כמו ב' דלתות. וכשנפתח הראשון עדיין הב' נעול:"
+ ],
+ [
+ "הא למה זה דומה לנועל את ביתו לשומרו
ולא ידע שצבי שם:"
+ ],
+ [
+ "ונמצא צבי שמור בתוכו
דאין מחייבין אותו אח\"כ לפתוח הדלת כשיוודע לו שצבי שם. כיון דממילא נשאר ניצד. ה\"נ הו\"ל ע\"י ישיבת הראשון כאילו היה הצבי כבר קשור בבית. וע\"י ישיבת השני הו\"ל כאילו אח\"כ נעל הבית. וע\"י עמידת הראשון הו\"ל כאילו הותר הצבי מקשורו. שאינו מחויב לפתוח הדלת אח\"כ. כיון דממילא ניצד. ולהכי מותר אפילו לכתחילה (מג\"א שט\"ז):"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שמונה שרצים האמורים בתורה
בפרשת שמיני:"
+ ],
+ [
+ "הצדן
והרי יש במינן ניצד:"
+ ],
+ [
+ "והחובל בהן
דיש להן עור (ועי' בל\"ט מלאכות במלאכת שוחט). וחייב עי\"ז משום מפרק שהוא תולדת דש. ואע\"ג דאין דישה רק בגידולי קרקע. בהמה מקרי גדולי קרקע. וי\"א משום צובע. וי\"א משום נטילת נשמה שבאותו מקום. ולזה הסכימו רוב הפוסקים (שט\"ז מג\"א סק\"ט):"
+ ],
+ [
+ "חייב
ואפילו לא יצא דם רק נצרר. חייב:"
+ ],
+ [
+ "ושאר שקצים ורמשים החובל בהן פטור
דמדעורן רך נצרר הדם מהר גם בלי חבורה בהבשר שתחת העור. אבל ביצא דם. וכ\"ש כשהרגן חייב (שם ס\"ח). ודוקא בפרין ורבין. אבל הנולדין מזיע ורפש ורקבון. כתולעים שנולדין בגבינה ובבשר. או כנה שבראשו. אפילו להרגן מותר. מיהו כנה שבבגדיו. אסור להרגן. דאף דנולדים מזיע. עכ\"פ מדגדילה במקום פרעושין דפרים ורבים. חיישינן שמא יהרוג גם אותן. ואפי' לצוד פרעוש אסור. דאע\"ג דהו\"ל מלאכה שאצל\"ג. עכ\"פ לכתחילה אסור:"
+ ],
+ [
+ "הצדן לצורך חייב שלא לצורך פטור
ה\"ה נמי בח' שרצים. בצדן שלא לצורך פטור. רק מדסתמא צדן לצורך בשרן ועורן. להכי בסתם חייב. אבל הנך סתם צידתן שלא לצורך הוא. כדי שלא יזיקו. להכי דוקא בידוע שצדן לצורך חייב. מיהו כל שבודאי אין במינן ניצד אפילו צדן לצורך פטור אבל אסור (שם ס\"ג):"
+ ],
+ [
+ "חיה ועוף שברשותו הצדן פטור
ודוקא בלא מרדו (שם סס\"י):"
+ ],
+ [
+ "והחובל בהן חייב
וכל חובל דמתני'. היינו בצריך לדם. או שרוצה לרפא הבהמה. אבל בחבל דרך נקמה. לרמב\"ם דמחייב במלאכה שאצל\"ג ה\"נ מחייב מדמתקן אצל יצרו. ולראב\"ד דפטר במלאכה שאצל\"ג. ה\"נ פטור (שם):"
+ ],
+ [
+ "אין עושין
לבתר דתנא חובל. דהוה תולדת שוחט. מפרש השתא מעבד דסמיך לשוחט בפ\"ז לעיל:"
+ ],
+ [
+ "הילמי בשבת
ר\"ל מי מלח מרובין. שכובשין בהן ירקות לקיום. דאע\"ג דמדאורייתא אין עיבוד באוכלין. עכ\"פ מדרבנן אסור:"
+ ],
+ [
+ "אבל עושה הוא את מי המלח
מועטין. לאכלן השתא והיינו דמסיים תנא וטובל וכו'. ר\"ל רק כדי לטבול וכו' שרי לעשות. וכל שיש בו ב' חלקים מלח. אפי' מועטין אסור (שכ\"א ס\"ב):"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוסי והלא הוא הילמי בין מרובה ובין מועט
ר\"ל דבזה ובזה הו\"ל מעבד. ולת\"ק לצורך אכילה ולשעתו. לא הוה כמעבד:"
+ ],
+ [
+ "ואלו הן מי מלח המותרין נותן שמן בתחלה לתוך המים או לתוך המלח
קודם שיערב המלח והמים. וקיי\"ל כת\"ק (שם):"
+ ],
+ [
+ "אין אוכלין איזוב יון בשבת
שממית התולעים שבבטן. ואיידי דתני הילמי שאינו מאכל. רק תיקון למאכל. תני נמי הנהו שאינן בעצמן מאכל:"
+ ],
+ [
+ "לפי שאינו מאכל בריאים
וכל הרפואות אסורות גזירה משום שחיקת סממנים לרפואה. דהו\"ל תולדת טוחן. ודוקא בבריא אבל חולה ממש שרי. מיהו שרפים מתוקים להנעים הקול. מותר לשתותן (שכ\"ח סל\"ח):"
+ ],
+ [
+ "אבל אוכל הוא את יועזר
(פאליא קרויט). שממית תולעים שבכבד:"
+ ],
+ [
+ "ושותה אבוברועה
(וועבער דיסטעל). וי\"א שהוא מין עץ שגדל בלי ענפים. ששורין אותו במים לשתות מי שבלע ארס נחש ומותרים מדחזו נמי לבריאין:"
+ ],
+ [
+ "כל האוכלין
שנאכלים ג\"כ לבריאים:"
+ ],
+ [
+ "אוכל אדם לרפואה וכל המשקין שותה חוץ ממי דקלים
הוא מעין ידוע. שמים שלה משלשלין לשותן:"
+ ],
+ [
+ "וכוס עיקרים
שנעשה ממים שבישלום עם עקרי בשמים ידועים:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהן לירוקה
מרפאין (הגעלבזוכט):"
+ ],
+ [
+ "אבל שותה הוא מי דקלים לצמאו
באין לו שום מיחוש (מג\"א שם סקמ\"ג):"
+ ],
+ [
+ "החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ
ר\"ל לא ימלא פיו חומץ ויפלוט דמתרפא עי\"ז מכה שבשניים (דקרא דכחומץ לשניים כן העצל לשולחיו דמשמע דחומץ קשה לשניים היינו בליכא מכה). מיהא בדכאיב לי' טובא ועי\"ז נחלש כל הגוף שרי לעשות כל הרפואות. ובכאיב לי' השן טובא אומר לעובד כוכבים להוציאו (רט\"ז שם סקכ\"ד):"
+ ],
+ [
+ "אבל מטבל הוא כדרכו
ה\"ה דמותר לגמע ולבלוע:"
+ ],
+ [
+ "החושש במתניו לא יסוך יין וחומץ אבל סך הוא את השמן
אפי' על גבי מכה דסיכה נמי חזי לבריאים:"
+ ],
+ [
+ "ולא שמן ורד
דמדדמיו יקרים מוכח דלרפואה קעביד:"
+ ],
+ [
+ "בני מלכים סכין שמן ורד על מכותיהן שכן דרכם לסוך בחול
גם בלי מכה:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר כל ישראל בני מלכים הם
והלכה כר\"ש. דכל מילי דחזי למאן דהו. שרי להכל (שכ\"ח. ועי' רמג\"א ססי' ש\"ח. ותוס' חולין דפ\"ד ב' ד\"ה תקיעת. ע\"ש)."
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "קשר הגמלין
רצועה שקשורה בחוטמו:"
+ ],
+ [
+ "וקשר הספנין
חבל שקשור בספינה. דאלו קשר קיימא הן. דומיא דקושרי יריעות חוטי המשכן (ועי' במלאכת קושר):"
+ ],
+ [
+ "וכשם שהוא חייב על קישורן כך הוא חייב על התירן
כדהוה במשכן שהתירו חוטין שברשתות לקצרן או להרחיבן:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אומר כל קשר שהוא יכול להתירו באחת מידיו אין חייבין עליו
אפי' הוא של קיימא:"
+ ],
+ [
+ "שאין חייבין עליהן כקשר הגמלין וכקשר הספנין
רק פטור אבל אסור. ואינן מפורשים במשנה. רק בגמ' מפרש להו. שהן קשרים שהן רק לזמן ידוע. ולא לקיימן לעולם:"
+ ],
+ [
+ "קושרת אשה מפתח חלוקה
שקושרת שפת חלוקה שבימין בכתף שמאל. ושבשמאל בכתף ימין. ומתירתו בכל יום:"
+ ],
+ [
+ "וחוטי סבכה
(הויבע):"
+ ],
+ [
+ "ושל פסיקיא
אזור. ובכולהו קא משמע לן אף דאפשר למפשטינהו בדוחק בלי התרת הקשר. סד\"א בטולי מבטל ליה קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ורצועות מנעל וסנדל ונודות יין ושמן
(שלויכע). אף דאית ביה ב' קשרים. ויכול להוציא היין בדוחק בשיתיר רק קשר א'. סד\"א חד מנייהו בטולי בטליה. קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "וקדרה של בשר
שקשר מטלית עלי' אף שיכול להוציא המרק בדוחק דרך דד שבקדירה. אפ\"ה לא מבטל ליה:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר בן יעקב אומר קושרין לפני הבהמה
ברוחב הפתח. ואף דיש תרי חבלים ואפשר להוציא הבהמה בדוחק בהתרת חבל א'. אפ\"ה לא בטליה לא'. מהן:"
+ ],
+ [
+ "קושרין דלי
(איימער):"
+ ],
+ [
+ "אבל לא בחבל
דאזור לא מבטל ליה. משא\"כ בחבל הו\"ל קשר קיימא:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה מתיר
בחבל שצריך למלאכתו דלא מבטל ליה. ולרבנן גזרי' אטו חבל דעלמא:"
+ ],
+ [
+ "כלל אמר רבי יהודה כל קשר שאינו של קיימא אין חייבין עליו
ולרבנן אף על גב שאינו של קיימא אפילו הכי היכא דמצינו דוגמתו בקיימא גזרינן:"
+ ],
+ [
+ "מקפלין
(צו לעגען):"
+ ],
+ [
+ "את הכלים
שפשטן היום (עי' במכה בפטיש). ואיידי דתנא קשר חלוקה. שהוא תקון המלבוש. תנא נמי השתא הנך תקוני בגדים:"
+ ],
+ [
+ "אפילו ארבעה וחמשה פעמים
אפשר דר\"ל אף שמקפל ד' וה' קפולין לא מחזי כמתקן:"
+ ],
+ [
+ "ומציעין את המטות
(דיא בעטטען מאכטן):"
+ ],
+ [
+ "מלילי שבת לשבת אבל לא משבת למוצאי שבת
והכי קיי\"ל (ש\"ב מג\"א סק\"ו). וה\"ה כל דבר אף שאין בו טרחה. אין עושין משבת לחול או ליו\"ט. כהדחת כלים (שכ\"ג ס\"ו). או לחפש בס\"ת מקום קריאת מחר (מג\"א סס\"י תרס\"ז):"
+ ],
+ [
+ "ר' ישמעאל אומר מקפלין את הכלים ומציעין את המטות מיום הכפורים לשבת
כשיו\"כ ביום ו'. ולדידן א\"א שיחול יו\"כ בא' ג' ו'. (תכ\"ח). רק בזמן המשנה שהיו מקדשין ע\"פ ראיה:"
+ ],
+ [
+ "וחלבי שבת קריבין ביום הכפורים
דשבת קדיש וחמיר טפי מיו\"כ. דמחלל שבת בסקילה. ויוה\"כ אינו רק בכרת שהוא בידי שמים:"
+ ],
+ [
+ "ר' עקיבא אומר לא של שבת קריבין ביום הכפורים ולא של יום הכפורים קריבין בשבת
וכ\"ש דאין מקפלין מזה לזה. מדהו\"ל צורך הדיוט:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כל כתבי הקודש
תורה נביאים וכתובים:"
+ ],
+ [
+ "מצילין אותן מפני הדליקה בין שקורין בהן
כגון תורה ונביאים:"
+ ],
+ [
+ "ובין שאין קורין בהן
כגון כתובים. שאסור לקרות בהן בשבת בשעת הדרשה (וכ\"פ הרמב\"ם פכ\"ג משבת). ודוקא בכתובים בלשון הקודש מותר להצילן. ולא בכתובים בלשון אחר. אבל ספרי תפלות ותלמוד ומדרשים. אפילו כתובים בלה\"ק אסור להצילן מדליקה בשבת. מדאסור לכתבן לגמרי מדין המשנה:"
+ ],
+ [
+ "ואף על פי שכתובים בכל לשון טעונים גניזה
רק שאין מצילין אותן בשבת:"
+ ],
+ [
+ "ומפני מה אין קורין בהם
בכתובים:"
+ ],
+ [
+ "מפני ביטול בית המדרש
דכתובים דבר הממשיך הלב נינהו (כפ\"ק דיומא). ואתא לאמנועי מלשמוע הדרשה שהיא תוכחת חיים. וגם יש בה הוראת איסור והיתר. והאידנא שכבר השתרש ופשט המנהג שהכל באים לשמוע הדרשה בשבת. וכ\"ש במקומות שאין דורשין בשבת. מותר לקרות בכתובים בשבת. ומותר נמי להצילן. מדליקה בשבת. וכ\"ש עכשו שנתרופפו הלבבות ונתגברה השכחה. דלהכי התירו לכתוב גם סדרי תפלות ותלמוד ומדרשים והתירו מה\"ט נמי לכתוב הכל בכל הלשונות דאע\"ג דאין ב\"ד יכול לבטל דברי ב\"ד חבירו (כע\"ז ל\"ו א') הכא שאני. דעת לעשות לה' הפרו תורתך. ולהכי מותר להציל כל כתבי קודש שבעולם. אפי' כתובים בלשון אחר (בעל המאור פרק כל כתבי). ואפילו ספרים שלנו שנקבעו בדפוס מותר להצילם. דדפוס כתב מעליא הוא (כמג\"א של\"ד ט\"ז וי\"ז. ועי' מ\"ש מגילה פ\"ג ד'):"
+ ],
+ [
+ "מצילין תיק הספר
(פיטעראל) של ספר:"
+ ],
+ [
+ "עם הספר ותיק התפילין עם התפילין
וא\"יצ ללבשן (כפ\"י דעירובין). דהכא זמנו בהול:"
+ ],
+ [
+ "ואף על פי שיש בתוכן מעות
ר\"ל שבתוך התיק מונח ג\"כ מעות. ודוקא בהונחו התפילין והמעות יחד מע\"ש (מג\"א של\"ד סק\"כ):"
+ ],
+ [
+ "ולהיכן מצילין אותן
כל הנך דלעיל:"
+ ],
+ [
+ "למבוי שאינו מפולש
ר\"ל רחוב שיש לו ג' מחיצות. ולחי או קורה ברוח ד'. אפילו לא ערבו והשתתפו בני החצירות שם. שרי משום כבוד כתבי קודש שם:"
+ ],
+ [
+ "מצילין מזון שלש סעודות
ולא יותר. דמדהוא בהול על ממונו. דלמא אתא לכבויי: [ואילה\"ק הרי לקמן (רפכ\"ד) אמרינן אפכא אי לא שרית ליה אתא לאתויי ד\"א ברה\"ר. ואפילו בזה\"ז דליכא רה\"ר אמרינן הכי. תי' הר\"ן דהכא שנחפז הרבה בהצלה חיישינן שע\"י טרדת הצלה ישכח שהוא שבת. וזה מצוי טפי משיעבור במזיד אי לא שרית לי'. משא\"כ התם שאינו נחפז בהצלה להציל הכל בהיתר. טפי איכא למיחש איפכא. שיעבור במזיד אי לא שרית ליה מדנימא שישכח אי שרית לי']. וכל הצלה דפרקן. דוקא באותו בית שהדליקה בו. חיישינן שיכבה. אבל מבתים אחרים מציל כל מה שירצה. ואפילו מוקצה מציל. דבמקום פסידא ל\"ג רבנן (שם ס\"א ורט\"ז סקי\"ג):"
+ ],
+ [
+ "הראוי לאדם לאדם הראוי לבהמה לבהמה
תמוה דג\"ס לבהמה למה. ונ\"ל ע\"פ מ\"ד (ברכות ד\"מ) דאסור לאדם לאכול עד שיתן לבהמה:"
+ ],
+ [
+ "כיצד נפלה דליקה בלילי שבת
קודם שסעד:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר לעולם מצילין מזון שלש סעודות
משום לא פליג. וגם משום דס\"ל דמי שלא אכל בלילה או בשחרית רשאי להשלים ג' סעודות אח\"כ (ועי' סוכה פ\"ב מ\"ו דקיי\"ל דלא מהני השלמה. התם כבר עבר סוכות. וס\"ל דהיינו דמסיים התם. ע\"ז נאמר מעוות וגו'. ור\"ל אבל ביש עוד מצות סוכה שפיר רשאי להשלים. א\"כ ה\"נ הכא בשבת עצמו יכול לתקן המעוות). וקיי\"ל כת\"ק (שם ס\"א):"
+ ],
+ [
+ "מצילין סל מלא ככרות ואף על פי שיש בו מאה סעודות
ומותר להניחן לכתחילה בכלי א'. ולקפלן בטלית א'. כדי להוציאן בבת אחת. אבל להניח כלים מלאים לתוך כלי א' אסור (מג\"א שם ס\"ח):"
+ ],
+ [
+ "ועיגול של דבילה
אף שהוא יותר מג' סעודות:"
+ ],
+ [
+ "וחבית של יין ואומר לאחרי' בואו והצילו לכם
לצרככם ג\"ס לכ\"א. ולר\"ן בשם ר\"י מטראני אחרים יכולים להציל אפילו הרבה מדאינן בהולין. ותו דבאחרים ליכא למיחש לכבויי. שהרי הדליקה גורמת שמה שיצילו יהיו שלהן. דמהפקירא קזכו. אבל כשיכבו. יהיה הכל של בעה\"ב. ומדאמר \"הצילו לכם\" להכי אם ירצו יזכו בו כבהפקר דאם לא אמר להם בעה\"ב כך. צריך שיחזירו לו מה שהצילו. דמצי אמר להו. לעצמי הייתי מציל ע\"י עובד כוכבים (מג\"א שם י\"א):"
+ ],
+ [
+ "ואם היו פקחין
ר\"ל אם יודעין הדין. דרשאין בכה\"ג ליטל שכר שבת. דהרי אם רצו זכו הכל לעצמן:"
+ ],
+ [
+ "עושין עמו חשבון אחר השבת
לתבוע ממנו שכר טרחתן. ובירא שמים מיירי. שאינו רוצה ליהנות משל אחרים. ואעפ\"כ אינו רוצה לטרוח בחנם:"
+ ],
+ [
+ "להיכן מצילין אותן
המאכלים שאין הצלתם כ\"כ מצוה ככתבי קודש:"
+ ],
+ [
+ "לחצר המעורבת
עם זו שהדליקה בה אף שאין להמציל חלק באותו עירוב:"
+ ],
+ [
+ "בן בתירא אומר אף לשאינה מעורבת
וקיי\"ל כת\"ק (שם ס\"י):"
+ ],
+ [
+ "ולשם
לחצר המעורבת עם זו:"
+ ],
+ [
+ "מוציא כל כלי תשמישו
שצריך לסעודה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר שמנה עשר כלים
לפי מנהג אנשי (אזיען). ומנויין בגמ'. וקיי\"ל כת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "וחוזר ולובש ומוציא
ולא התירו כה\"ג באוכלים. דהכא מדלא התירו רק ע\"י לבישה. יזכר שלא לכבות. משא\"כ באוכלין (רשב\"א). וי\"א דר' יוסי קאמר לה. ולא קיי\"ל כוותיה (שם):"
+ ],
+ [
+ "ואומר לאחרים בואו והצילו עמי
ר\"ל בשוה עמי. משא\"כ לעיל קאמר \"הצילו לכם\" דלפעמים אינן שוין עמו בהצלתן כשאחד סעד וא' לא סעד עדיין. [והגאון מהו' עקיבא שליט\"א כתב דבאוכלין דא\"א לבעה\"ב להציל יותר מג\"ס. אידך הוה הפקר. להכי קאמר הצילו לכם. אבל במלבושים דחזו לכולא יומא כשיפשוט וילבש. לא הוה אינך הפקר. להכי קתנו הצילו עמי. [אב\"י ק\"ק בא\"ח בש\"ע של\"ד בס\"ח הביא הדעה הא' בסתם שפושט ולובש. א\"כ הכי קיי\"ל (כש\"ך י\"ד רמ\"ב) וא\"כ האיך כתב בס\"ט בואו והצילו לכם. וי\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון בן ננס אומר פורסין עור של גדי על גבי שידה
(קאסטען):"
+ ],
+ [
+ "תיבה
(לאדע):"
+ ],
+ [
+ "ומגדל
(שראנק):"
+ ],
+ [
+ "שאחז בהן את האור מפני שהוא מחרך
כדי שלא יהא בוער והולך:"
+ ],
+ [
+ "ועושין מחיצה בכל הכלים
להפסיק בפני הדליקה:"
+ ],
+ [
+ "בין מלאים
מים:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אוסר בכלי חרש חדשים מלאין מים לפי שאין יכולין לקבל את האור והן מתבקעין ומכבין את הדליקה
מיהו אנן קיי\"ל דגרם כבוי במקום פסידא שרי (שם סכ\"ב). וה\"ה טלית שאחז בו האור. פושטו ומתכסה בו כדרכו. ואם נתכבה נתכבה. ובלבד שלא ידלג ויקפץ בו אנה ואנה. דהו\"ל כמכבה בידים. וכ\"כ ספר שנדלק. פותחו כדרכו וקורא בו. ומותר ג\"כ לשפוך מים על הטלית והספר. כדי שיכבה האש כשיגיע לשם (שם סכ\"ג):"
+ ],
+ [
+ "עובד כובבים שבא לכבות אין אומרים לו כבה
דאמירה לנכרי שבות:"
+ ],
+ [
+ "ואל תכבה
ר\"ל א\"צ לומר לו אל תכבה. מפני וכו':"
+ ],
+ [
+ "מפני שאין שביתתו עליהן
ועובד כוכבים אדעתיה דנפשיה עביד. דיודע שישראל ישלם לו. ומה\"ט מותר לקרוא לעובד כוכבים ולומר בפני כל המכבה אינו מפסיד. אע\"ג שיודע שעי\"ז ודאי יכבה. ולאו דוקא בדליקה. אלא ה\"ה בכל הפסד הבא פתאום. וצריך להצלתו דבר שאסור לישראל בעצמו לעשות. מותר לומר כן בפני עובד כוכבים (שם סקכ\"ו). [מיהו נ\"ל דדוקא בהך לישנא שרי. אבל אסור לומר כל הרוצה יכבה. דהרי הך לישנא מהני בתרומה דהוי שלוחו. וכל התורם אינו מפסיד לא מהני (כר\"ן נדרים ל\"ו ב'). וע' עוד תמורה (ד\"ט א') כל הרוצה ימיר ומדלא מוקי לה התם. בהקדש וחולין שניהן שלו. ואמר רק הרוצה. ע\"כ משום דבכה\"ג הו\"ל שליח ואין שליח לדבר עבירה. וזה לא כרבותינו בעלי תוס' (גיטין ס\"ו א' ד\"ה כל) דלחד תרוצא שם. באמר כל השומע קולו יכתוב גט לא עשאו שליח]:"
+ ],
+ [
+ "אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו מפני ששביתתו עליהן
ואף למ\"ד מלאכה שאצל\"ג מדרבנן. אפ\"ה צריך למחות בקטן. משום דאדעתיה דאביו קעביד. והכי קיי\"ל (שם סכ\"ה). מיהו בנתלש חוט העירוב. מותר ליתן להתינוק לישא המפתח לביהכ\"נ (רט\"ז שמ\"ו סק\"ו). ונ\"ל דמכ\"ש דרשאי ליתן לו ספרים לשאתן לביהכ\"נ (ועי' מג\"א סמ\"ג סק\"ג ותקנ\"ט סק\"ט. ועי' מ\"ש בפתיחה לעירובין):"
+ ],
+ [
+ "כופין קערה על גבי הנר בשביל שלא תאחוז בקורה
אף דליכא סכנה (רע\"ז רט\"ז סק\"ח). וצריך שיניח אויר מעט לנר שלא יכבה (מג\"א שם סק\"ט):"
+ ],
+ [
+ "ועל צואה של קטן
לאו בצואת אדם מיירי דהא חזי לכלבים. רק ה\"ק על צואת תרנגולים שלא יתלכלך בה קטן. ומיירי במונחת במקום שאין שם דריסת רגלי אדם. דאל\"כ מותר לפנותה להדיא. מיהו החזרת העביט אסור. אם לא שיהיה בו מים הראוין לשתיית בהמה (ש\"ח סעי' ל\"ד):"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יהודה מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב
שם מקום:"
+ ],
+ [
+ "ואמר חוששני לו מחטאת
ואנן קיי\"ל דכל דבר שנושך וממית ודאי. מותר להרגן להדיא. אפילו אין רצין אחריו. ונחש ועקרב שאין ממית ודאי. מותר רק לדרסן לפי תומו. אפילו במתכוין להרגן. אבל לא יהרגן להדיא באין רצין אחריו: (שט\"ז ס\"י):"
+ ],
+ [
+ "עובד כוכבים שהדליק את הנר
לצורך עצמו:"
+ ],
+ [
+ "משתמש לאורו ישראל
וה\"ה בהדליקו לצורך חולה אפי' שאין בו סכנה או לצורך קטנים. מותר לכל:"
+ ],
+ [
+ "ואם בשביל ישראל אסור
לכל. וה\"ה בכל מלאכות בין קצב או לא קצב לו שכר. או שעשאו בקבלנות. ששכרו להדליק לו נר בכל עת. בכל גוונא אסור. ובמסיבה של עובדי כוכבים וישראלים אזלינן בתר רובא. דלצורך הרוב הוא מדליק. רק ביש הוכחה להיפך. לא אזלינן בתר רובא. ובמחצה על מחצה אסור מספק. וה\"ה בכל ספק אם עשהו בשביל ישראל או שמסופק אם עשאו היום אסור. ולרמג\"א אפילו עשאו לצורך ישראל ועובד כוכבים יחד נמי אסור (רע\"ו סק\"ו. ועמ\"ש בפתיחה במלאכת שבת ומ\"ש בענין דאמפפוואגען):"
+ ],
+ [
+ "מילא מים
מבור שהוא רה\"י הוציאן לרה\"ר:"
+ ],
+ [
+ "להשקות בהמתו
וה\"ה לשתות הוא עצמו. רק אורחא דמילתא נקט. דבמקום השקאת בהמות מצויים ישראלים ועובדי כוכבים:"
+ ],
+ [
+ "משקה אחריו ישראל
אחריו אורחא דמלתא נקט. וי\"א דדוקא אחריו. כדי שלא יחשבו שלצרכו מילא. וגם דוקא שאינו מכירו ואוהבו של ישראל. דאל\"כ חיישינן שמא ירבה בשבילו (שכ\"ה י\"א ותקט\"ו ס\"ה):"
+ ],
+ [
+ "ואם בשביל ישראל אסור
ה\"נ כלעיל אות מ\"ו. ואסור לכל ישראל לכל מיני תשמיש. מיהו י\"א דבמילא לאדם לשתות. או בהביא עובד כוכבים משקין מרה\"י דרך רה\"ר. מותר אף למי שהובא בשבילו. מדיכול ישראל לילך לרה\"י לשתותן. א\"כ לא נהנה ממלאכת איסור. ויש לסמוך על זה בשעת הדחק (שכ\"ה ס\"י):"
+ ],
+ [
+ "עשה עובד כוכבים כבש לירד בו
מהספינה ליבשה:"
+ ],
+ [
+ "יורד אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור
וצריכי כולהו בבי. בנר קמ\"ל אע\"ג דהעובד כוכבים נמי נהנה מאורו. אפ\"ה בהדליקו לצורך ישראל אסור. ומים קמ\"ל אע\"ג דאיכא למיחש שמא ירבה בשבילו. אפ\"ה בעשה לצורך עובד כוכבים מותר [אמר הכותב צריכותא דמים גמ' קאמר לה וצריכותא דנר הר\"ב הוסיף מדעתו. אולם לפי מ\"ש בפתיחה במלאכת שבת (סי' ט') דבעשה לעובד כוכבים וישראל יחד באמת שרי. י\"ל מדלא נקט הש\"ס גם צריכותא של נר שזכר הר\"ב. ש\"מ דלא כר\"ב. וגם לא צריך ליה כלל להך צריכותא. דהכי אורחא דגמ'. דלא סמי תנא רישא מדתנא כבר סיפא. ואבע\"א דאי תני מים לבהמה. הו\"א דוקא מים לבהמה שרי משום צעב\"ח. דוגמת מעמיד אדם בהמתו ע\"ג עשבים בשבת (שבת קכ\"ב א'). אבל נר דלעצמו סד\"א אפילו הדליקו עובד כוכבים לצורך עובד כוכבים לתסר. דניחוש שמא ידליקנו. כדגזרינן בפירות הנושרין שמא יעלה ויתלוש (עי' תוס' ד\"ה משתמש) קמ\"ל] . וקמ\"ל כבש דאשמעינן מעשה רב דר\"ג וזקנים:"
+ ],
+ [
+ "מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באין בספינה ועשה עובד כוכבים כבש לירד בו וירדו בו רבן גמליאל וזקנים
אפילו עובד כוכבים מכירן. הרי בכה\"ג ליכא למיחש שמא ירבה בשבילן:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כל הכלים
שמלאכתן להיתר:"
+ ],
+ [
+ "ניטלין בשבת ודלתותיהן
שנתפרקו מהכלים:"
+ ],
+ [
+ "עמהן
ר\"ל אפילו עם הכלי מתטלטלין. ולא חיישינן שיחזור ויתקע אותן. ונמצא מתקן כלי. ומכ\"ש שמותר לטלטלן בלי הכלי:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שנתפרקו בשבת
ה\"ק אף שנתפרקו בחול. מתטלטל בשבת. משא\"כ בדלתות הבית אפי' נתפרקו בשבת. [אב\"י עי' מג\"א ש\"ח סקי\"ט ודו\"ק]. אסור לטלטלן:"
+ ],
+ [
+ "שאינן דומין לדלתות הבית לפי שאינן מן המוכן
ר\"ל לא נעשה לטלטול:"
+ ],
+ [
+ "נוטל אדם קורנס
(האממער):"
+ ],
+ [
+ "לפצע בו את האגוזים וקורדום
(האקקע):"
+ ],
+ [
+ "לחתוך את הדבלה
תאנים דרוסים יחד בעיגול:"
+ ],
+ [
+ "מגירה
(זעגע):"
+ ],
+ [
+ "לגרור
(צו זעגען):"
+ ],
+ [
+ "מגריפה
(קראטץ שויפעל):"
+ ],
+ [
+ "לגרוף בה את הגרוגרות
תאנים יבשים שנדבקו בחבית:"
+ ],
+ [
+ "את הרחת
(ווינדשויפעל) העשוי לזרות בו תבואה בגורן:"
+ ],
+ [
+ "ואת המזלג
(גאבעל) העשוי להפך בה השבלים בגורן:"
+ ],
+ [
+ "לתת עליו לקטן
ר\"ל להושיט על ידו מזונות לקטן שמעבר לנחל. ואורחא דמלתא נקט. דגדול יפסיע עליו ויביא בעצמו מזונותיו משם:"
+ ],
+ [
+ "את הכוש
(שפינדעל):"
+ ],
+ [
+ "ואת הכרכר
הוא כמו מחט חד שהאורג שובט בו חוטי שתי המתוחין לסדרן זה אצל זה כראוי:"
+ ],
+ [
+ "לתחוב בו
תותים וכדומה. כדי שלא ילכלך ידיו:"
+ ],
+ [
+ "מחט של יד
(נעהנאדעל):"
+ ],
+ [
+ "ליטול בו את הקוץ
(שפליטטער) שנתחב בבשרו. דמותר להוציאו בשבת כמפיס מורסא:"
+ ],
+ [
+ "ושל סקאים
(פאקקנאדעל). מחט גדולה לתפור שקין:"
+ ],
+ [
+ "לפתוח בו את הדלת
כשנאבד המפתח. וקמ\"ל דאע\"ג דכולן מיוחדין למלאכה שאסורה בשבת. אפ\"ה מותר לטלטלן לצורך גופן למלאכת היתר. וה\"ה כשנצטרך להמקום שהכלי שם. דשרי לטלטלן. אבל כשירצה לטלטלן מחמה לצל שלא יפסדו. או שירא שיגנבו או שישתברו במקום שמונחים. אסור לטלטלן (ש\"ח ג'):"
+ ],
+ [
+ "קנה של זיתים
דרך להניח הזיתים בכלי הנקרא מעטן. עד שיזועו ויתרככו. ואחר איזה ימים. תוחבין קנה תוך הזיתים לבדקן ע\"י לחלוחית שבקנה. אם כבר הגיעו לעצרן:"
+ ],
+ [
+ "אם יש קשר בראשו
כעין כפתר משוקע בראשו:"
+ ],
+ [
+ "מקבל טומאה
דע\"י שקוע שבכפתר הזה נשאר בו מעט שמן כשבודק בו והרי כלי שיש בו בית קבול כל שהוא. מק\"ט:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו אין מקבל טומאה
דהו\"ל פשוטי כלי עץ דאינו מק\"ט:"
+ ],
+ [
+ "בין כך ובין כך ניטל בשבת
לצורך גופו או מקומו. דאע\"ג דלמחשב מנא דין שבת וטומאה שוין (כשבת קכ\"ג א'). וא\"כ באינו מקבל טומאה אמאי ניטל בשבת. התם רק לענין ביטול מתורת כלי. כמחט שניטל עוקצה. דאינה עוד כלי לק\"ט. וכ\"כ אינה כלי לטלטלה בשבת:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן המסר הגדול
(זעגע) גדולה שמנסרין בה קורות:"
+ ],
+ [
+ "ויתד של מחרישה
(פפלוג שאאר). שעושין בה חריץ של תלם המחרישה וטעמא דהנך דאסורין. מדקפיד עלייהו. שלא יתקלקלו במלאכה אחרת. והקצה אותן ביה\"ש מכל מלאכה. וה\"ה סכין של שחיטה. (ופעדער מעססער) או שאר כלים דקפיד עלייהו למלאכתן. אסור לטלטלן אפילו לצורך גופן ומקומן (ש\"ח א'):"
+ ],
+ [
+ "כל הכלים
שמיוחדים למלאכת היתר וגם לאיסור (מג\"א שם ט'):"
+ ],
+ [
+ "ניטלין לצורך ושלא לצורך
ר\"ל אפי' שלא לצורך גופו או מקומו. רק לצורך עצמן כדי לטלטלן מחמה לצל. שלא יפסדו. אבל שלא לצורך כלל. לכ\"ע אסור לטלטלן (מ\"מ פכ\"ה משבת). מיהו מותר לנשאן אצלו שיהיו מזומנים בידו כשירצה להשתמש בהן היום (רט\"ז שם סק\"ב):"
+ ],
+ [
+ "רבי נחמיה אומר אין ניטלין אלא לצורך
ר\"ל לצורך תשמיש המיוחד להן. ולדידיה אפי' לצורך גופו או מקומו אסור. וקיי\"ל כת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "כל הכלים הניטלין בשבת שבריהן ניטלין עמהן
אפי' נשברו בשבת:"
+ ],
+ [
+ "שברי עריבה
(מולטער):"
+ ],
+ [
+ "שברי זכוכית לכסות בהן את פי הפך
(קריגכען):"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר ובלבד שיהיו עושין מעין מלאכתן
ר\"ל מעין מלאכתן הראשונה. דס\"ל נולד אסור:"
+ ],
+ [
+ "שברי עריבה לצוק לתוכן מקפה
מאכל עב. שדומה קצת לעיסה נלושה:"
+ ],
+ [
+ "ושל זכוכית לצוק לתוכן שמן
וקיי\"ל כת\"ק. מיהו בנולד ממש כ\"ע מודו דאסור (שם ס\"ו. והג\"ה במג\"א תצ\"ה סק\"ז):"
+ ],
+ [
+ "האבן שבקרויה
דלעת יבישה. דמדהיא קלה. כששואבין בה מים צפה. ונותנין בה אבן להכבידה:"
+ ],
+ [
+ "אם ממלאין בה ואינה נופלת
שמהודק בה האבן יפה:"
+ ],
+ [
+ "ממלאין בה
דבטל אבן אגב כלי:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו אין ממלאין בה
אפי' נפל האבן כבר מתוכה. עכ\"פ הרי הקרויה בסיס לאבן המוקצה (ש\"ט):"
+ ],
+ [
+ "זמורה
(רוטהע):"
+ ],
+ [
+ "שהיא קשורה בטפיח
(טעפפכען). שקשרה בו לשאוב בו מים מבאר:"
+ ],
+ [
+ "ממלאין בה בשבת
נ\"ל דקמ\"ל אבן אף שא\"צ להאבן רק לתשמיש להכביד הקרויה. וקמ\"ל טפיח אף שאין עשוי להיות קשור שם לעולם כהאבן בקרויה. דהרי מסתמא צריך להטפיח גם לתשמיש אחר. אפ\"ה שרי:"
+ ],
+ [
+ "פקק החלון
לוח או מסך שסותמין בו החלון:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר בזמן שהוא קשור ותלוי
שאינו נגרר בארץ. דאז לא הוי מהני שקשור בחבל:"
+ ],
+ [
+ "פוקקין בו ואם לאו אין פוקקין בו
דהו\"ל כמוסיף על אהל עראי:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים בין כך ובין כך
אפי' אינו קשור:"
+ ],
+ [
+ "פוקקין בו
וקיי\"ל דשרי. ודוקא בחישב עליו מע\"ש לסתום בו החלון (שי\"ג). מיהו בנגר. שהוא יתד שתוחבין באסקופה למטה. בהא מודים חכמים דצריך שיהא קשור. מדדמי טפי לבנין (שם ועירובין פ\"י מי\"א):"
+ ],
+ [
+ "כל כסוי כלים שיש להם בית אחיזה ניטלים
ר\"ל מתטלטלין:"
+ ],
+ [
+ "בשבת
דביש להכסוי בית אחיזה. יש על הכסוי תורת כלי:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוסי במה דברים אמורים בכסוי קרקע אבל בכסוי כלים בין כך ובין כך ניטלים בשבת
בגמ' קאמר. בכסוי כלים. כ\"ע ל\"פ דמתטלטל אף בלי בית אחיזה. והוא שיש תורת כלי עליהן. שעשה בהן מעשה ותקנם לכך. או שהשתמש בהן אתמול לכך. ובכסוי בור ודות שבקרקע. כ\"ע ל\"פ. דבלית בהן בית אחיזה. אסור לכסות בהן. דהו\"ל כבונה. וביש בהן בית אחיזה שרי. דאז מוכח דלמשקל ולמהדר קאי. ומוכח נמי מה\"ט דתורת כלי עליהן. כי פליגי בכסוי כלים המחוברין לקרקע. לר\"י אינן כקרקע וא\"צ בית אחיזה. ולרבנן הו\"ל כקרקע וצריך בית אחיזה (הר\"ב במח\"כ קיצר יותר מדאי. ועי' ברש\"י ור\"ן). וקיי\"ל כחכמים (ש\"ח י'):"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מפנין
מלשון פניתי הבית:"
+ ],
+ [
+ "אפילו ארבע וחמש קופות
(פעססער). שכל א' של ג' סאין. וד' וה' דנקט ר\"ל ד' מאוצר של ה' קופות. וה' מאוצר גדול:"
+ ],
+ [
+ "של תבן ושל תבואה
נ\"ל דלא זו אף זו קתני. דכיון דכל מה דקמ\"ל מתני' לאו שריותא דטלטול מוקצה אשמעי'. דהרי חזיין לבהמה (וכ\"ש לכדאוקמינן כר\"ש). רק קמ\"ל אע\"ג דהוה טרחא שרי (כא\"ח של\"ג). א\"כ שפיר קמ\"ל אפי' קופות תבואה שכבדין יותר מתבן אפ\"ה שרי. ואפי' קופות תבן שאינן כבדין כל כך. כל שלא לצורך אורחים אסור. או דקמ\"ל דאפי' בתבן לא יגמור את האוצר. אף שגדול מגרעיני תבואה:"
+ ],
+ [
+ "מפני האורחים
לסעודת מצוה. או להכנסת אורחים ממקום אחר. אבל בב' לריעותא לא מקרי אורח (שם ס\"א):"
+ ],
+ [
+ "ומפני ביטול בית המדרש
לתלמידים שבאין לשמוע הדרשה דלצורך מצוה. טרחא שרי. ונקט אורחים והדר ביהמ\"ד. לא זו אף זו קתני. דאורחים מצוה טפי. דגדול הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא את האוצר
ר\"ל לא יפנה האוצר עד קרקעיתו כדי שלא יעשה גומות. ושיעור ד' וה' קופות. היינו כשמפנה אדם א' לצורך אורח א'. אבל באורחים הרבה יפנו הרבה אנשים כל א' לצורך אורח א' כשיעור הנ\"ל (שם):"
+ ],
+ [
+ "מפנין
לצורך הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "תרומה טהורה
אפי' ישראל מותר לטלטלם. דעכ\"פ חזי' לכהן. אבל תרומה טמאה אע\"ג דשרי לכהן להנאה. הרי אסור בשבת לבהמתו. כך כ' רש\"י במתני'. ולר\"ן ורז\"ה. אפי' בחול לא נתנה רק להסקה. ולפיכך בשבת מוקצה היא מדלא חזי למידי. דאפי' לצורך גופה או מקומה אסור לטלטלה (ש\"ח ז'):"
+ ],
+ [
+ "ודמאי
אפי' תבואת ע\"ה דחשיד אמעשרות. דעכ\"פ חזי' לעניים (כפ\"ג דדמאי). ולהכי הו\"ל כתרומה לישראל. דמדחזי מצ\"ע שרי' בטלטול. ואע\"ג דשאני דמאי דהרי אין מחויב ליתנו לעניים. עכ\"פ לדידי' נמי חזי. כשיפקיר נכסיו ויהי' עני:"
+ ],
+ [
+ "ומעשר ראשון שנטלה תרומתו
ר\"ל אפי' לא ניטל רק תרומה שלו. דהיינו שניטל ממנו תרומת מעשר ולא ת\"ג. ומיירי בהקדימו לוי לכהן ונטל המעשר בשבלים. דאז פטור המעשר מת\"ג. דבלא הקדים בשבלים. טבל הוא ואסור בטלטול:"
+ ],
+ [
+ "ומעשר שני והקדש שנפדו
ר\"ל בכל ענין שנפדו. דהיינו שנתן הקרן. אף שלא נתן עדיין החומש. אפ\"ה הוה פדוי. והחומש הו\"ל הלואה גבי':"
+ ],
+ [
+ "והתורמוס
(פייגע באהגען):"
+ ],
+ [
+ "היבש
אבל לח מריר ולא חזי כלל:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא מאכל לעניים אבל לא את הטבל
אפי' טבל דרבנן. כזרוע בעציץ שאינו נקוב:"
+ ],
+ [
+ "ולא מעשר ראשון שלא נטלה תרומתו
ר\"ל ת\"ג. וכגון שהקדים הלוי אחר המירוח ולקח המעשר קודם שהפרישו ת\"ג. דאז כבר נתחייב בת\"ג. והו\"ל טבל. ונ\"ל דמשו\"ה נקט הכא נמי תרומתו כמו ברישא משום דהכא איירי דהקדימו בכרי ונתחייב בתרומה גדולה א\"כ הו\"ל שפיר גם התרומה גדולה תרומתו של המעשרות וקאמר שפיר שלא ניטל כל תרומתו שמחויב להפריש ממנו. בין שלא הפריש ממנו התרומה גדולה ובין שלא הפריש התרומ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "ולא את מעשר שני והקדש שלא נפדו
ר\"ל אפי' רק לא נפדו כהלכתן. מע\"ש שפדאו על מטבע שאין עליו צורה. והקדש שפדאו ע\"ג קרקע:"
+ ],
+ [
+ "ולא את הלוף
מין בצל דלא חזי אף לבהמה:"
+ ],
+ [
+ "ולא החרדל
נ\"ל דבחרדל ירוק מיירי דלא חזי רק ליונים. ובאתרא דלא שכיחי יונים (ער\"ן):"
+ ],
+ [
+ "רבן שמעון בן גמליאל מתיר בלוף מפני שהוא מאכל עורבין
ות\"ק אוסר מדאין מצוי שם עורבין. דכשמצויין. מותר אף למי שאין לו מהן (ש\"ח כ\"ט):"
+ ],
+ [
+ "חבילי
אגודות:"
+ ],
+ [
+ "קש וחבילי עצים וחבילי זרדים
ענפי אילן רכים:"
+ ],
+ [
+ "אם התקינן למאכל בהמה
שהזמינן לכך מע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "מטלטלין אותן ואם לאו אין מטלטלין אותן
דסתמא להסקה קיימי. והו\"ל מוקצה. וקש שלנו. סתמא עומד לשכיבה או למאכל בהמה ומותר לטלטלו (מג\"א ש\"ח נ\"ג):"
+ ],
+ [
+ "כופין את הסל לפני האפרוחים כדי שיעלו וירדו
ר\"ל שיעלו או שירדו (ולי נראה. כדי שיעלו. וששוב ירדו ממנו. ועי' מ\"ש בהכלל דפרטי מוקצה ד'). דאין מבטל כלי מהיכנו עי\"ז. דהרי לא ישארו עליו. מיהו כל זמן שהן על הסל. אסור לטלטלו. וכ\"כ בהיו עליו ביה\"ש. אסור אע\"פ שירדו השתא (שם ו'):"
+ ],
+ [
+ "תרנגולת שברחה דוחין אותה
מאחוריה:"
+ ],
+ [
+ "עד שתכנס
אבל דדוי אסור שיאחז בגופה ובגפיה להוליכה. דעי\"ז מגבהה א\"ע. וה\"ל כמטלטלה. ומשום צידה ליכא (כרפי\"ד). דאע\"ג דחיה ועוף שברשותו הצדן פטור. וכל פטורי דשבת פטור אבל אסור. עכ\"פ משום צער בע\"ח התירוהו. כמו דשרי טלטול מקצתה מה\"ט אע\"ג דטלטול מוקצה אפי' במקצת אסור. כהזזת אבר במת (בפכ\"ד). והכא שרי משום צעב\"ח (וכמ\"ש הר\"ן). עוד י\"ל דדחוי או דדוי לא מחשב צידה (ועי' ססשט\"ז):"
+ ],
+ [
+ "מדדין עגלין וסייחין ברשות הרבים
בגמ' ל\"ג הכא ברה\"ר. ואפ\"ה כ' הר\"ן דברה\"ר מיירי. אבל רק בגדולים [ובזה מתורץ לפע\"ד מאי דק' דוקיא דרישא וסיפא אהדדי. דברישא משמע דוקא תרנגולים אסור לדדות. אבל אווזין ושאר עופות שרי לדדן. ובסיפא קאמר דוקא עגלים וסייחין מדדין. משמע הא אווזין ושאר עופות לא. אלא דרישא בחצר מיירי. להכי אווזין ודכוותייהו דלא משרבטי נפשייהו שרי לדדן בחצר. וסיפא ברה\"ר. להכי דוקא עגלים וסייחין גדולים. הא קטנים או אווזין ותרנגולים ברה\"ר אסור דמדקשה להנהיגן. חיישי' שיטלטלן ויעשה איסור דאורייתא דבבהמה ל\"א חי נושא א\"ע]. מיהו אנן קיי\"ל דגם עגלים וסייחין רק בחצר שרי לדדן (ש\"ח ס\"מ):"
+ ],
+ [
+ "אשה מדדה את בנה
אף ברה\"ר. דהרי אפי' תגביהנו פטורה דבאדם חי נושא א\"ע:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהוא נוטל אחת ומניח אחת
שהתינוק מגביה רגל א' ומניח רגל האחר כשמוליכין אותו. מיהו אפי' בכה\"ג דוקא במוליכו. אבל בנשאו. להמאור חייב חטאת (מג\"א שם סקע\"א):"
+ ],
+ [
+ "אבל אם היה גורר אסור
אפי' בכרמלית. אבל ברה\"ר בכה\"ג חייב חטאת. דבכה\"ג לא אמרי' חי נושא א\"ע (מג\"א שם). ולרבינו יעב\"ץ פטור דאין דינו ככפות:"
+ ],
+ [
+ "אין מילדין את הבהמה ביום טוב
למשוך הולד מתוך הרחם. משום טרחא:"
+ ],
+ [
+ "אבל מסעדין
לתמוך בידיו תחתיו בשעה שיוצא מהרחם. כדי שלא יפול לארץ. ובשבת גם זה אסור (של\"ב):"
+ ],
+ [
+ "ומילדין את האשה בשבת וקורין לה חכמה
מילדת. ונ\"ל דנקט חכמה לאשמעינן דאפי' יש מילדת כאן ורק דזו חכמה ביותר אפ\"ה שרי. ומה\"ט נמי נקט תנא מילדין קודם לקורין להחכמה ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "ממקום למקום
אפי' מחוץ לי\"ב מיל. ואפי' אינה מרגשת רק קצת חבלי לידה. ואפי' בספק (ש\"ל ט\"ז ב'). דיני יולדת:"
+ ],
+ [
+ "ומחללין עליה את השבת
אפי' במלאכה דאורייתא. ואפי' א\"צ רק להפיס דעתה. מיהו אפי' בצריך לחלל שבת עבורה. אם אפשר בקל. יעשה בשינוי. מדאין הסכנה כל כך מצויה (מג\"א שם ג'). ובשום אופן אין מחללין עליה השבת בשמרגשת תחלת כאב הלידה. רק בקריאת היולדת מחללין. אבל בשאר דברים אין מחללין רק כשתשב על המשבר. או כשאינה יכולה לילך עוד. או שהדם שותת ממנה (ולרי\"ף בתרתי קמייתא. ג\"כ צריך שיהיה דם שותת ממנה) (ט\"ז שם ג'). ומאותה שעה עד כל ג' ימים אחר לידה (בלי מעל\"ע. מג\"א שם ז'). בין אמרה צריכה אני. וחברותיה חושבין שא\"צ. או איפכא מחללין עבורה. מג' ועד ז' אין מחללין רק באמרה היא או הרופא שצריכה. מכאן ואילך. אפי' באמרה צריכה אני אין מחללין. ורק ברופא תליא. או בנראה סכנתא לכל (תרי\"ח ו'). חוץ מצינה. שכל ל' יום הקרירות סכנה לה. ולהכי אפי' בתקופת תמוז מחללין (ש\"ל ו'). מיהו מג' ועד ז'. אפי' בלא אמרה צריכה אני. דינה כחולה שאין בו סכנה. שאומר לעובד כוכבים ועושה:"
+ ],
+ [
+ "וקושרין את הטבור
של ולד. שלא יצאו מעיה לתוך (הגעבעהרמוטטער). היא האם. ואף דהוי קשר של קיימא. והרי היה סגי בעניבה עד הערב. אבל אין חותכין טבורו (מהגעבעהרמוטטער):"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר אף חותכין
והכי קיי\"ל (שם):"
+ ],
+ [
+ "וכל צרכי מילה עושין בשבת
כפרקן דלקמן:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "רבי אליעזר אומר אם לא הביא
סכין למול:"
+ ],
+ [
+ "כלי מערב שבת מביאו בשבת מגולה
לפרסם חיבוב המצוה. שמחללין שבת עבורה. ואי\"ל יביאו התינוק אצל הסכין. דחי נושא א\"ע. י\"ל מדצריך אחר המילה להחזירו לאמו שתיניקו. שא\"א לה לבוא אצלו. מדחולה היא. ואפשר שתסתכן עי\"ז. וא\"כ כשישאו התינוק החולה לאמו. דדינו ככפות. אינו נושא א\"ע:"
+ ],
+ [
+ "ובסכנה
שגזרו שמד על המילה:"
+ ],
+ [
+ "מכסהו על פי עדים
שלא יחשדוהו הרואים כשמכסהו. שסכין אחר נושא:"
+ ],
+ [
+ "ועוד אמר רבי אליעזר כורתין עצים
ממחובר. וקמ\"ל דאפי' מכשירים דוחין שבת:"
+ ],
+ [
+ "לעשות פחמין
(קאהלען):"
+ ],
+ [
+ "ולעשות כלי ברזל
סכין. ונ\"ל דלהכי קרי לי' ברזל. דקמ\"ל שלא יתקנהו בהידור כסכין. מדאפשר בברזל חד:"
+ ],
+ [
+ "כלל אמר רבי עקיבא
דפליג אר\"א:"
+ ],
+ [
+ "כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת
כמכשירין:"
+ ],
+ [
+ "אינה דוחה את השבת ושאי אפשר לעשותה מערב שבת
כמילה גופה:"
+ ],
+ [
+ "דוחה את השבת
וקיי\"ל כר\"ע. ולדידן שאין לן רה\"ר. מותר להביא התינוק ע\"י עובד כוכבים. או ע\"י ישראל שיוליכנו פחות פחות מד\"א וליתנו לחבירו. אבל ההוצאה מרה\"י לרה\"ר ואיפכא צריך שיעשה ע\"י עובד כוכבים (רט\"ז רס\"ו סק\"ד). ולמג\"א גם כה\"ג אסור. רק ימולוהו בביתו (רמג\"א של\"א סק\"ה):"
+ ],
+ [
+ "עושין כל צרכי מילה בשבת
לאתויי דכל שעה שעוסק במילה מותר לחלל אפילו על ציצין שאין מעכבין המילה:"
+ ],
+ [
+ "מוהלין
ר\"ל חותכין הערלה:"
+ ],
+ [
+ "ופורעין
לשון כי פרוע הוא. והוא לשון גלוי. שמגלה העטרה ע\"י שקורע העור הדק שתחת הערלה:"
+ ],
+ [
+ "ומוצצין
יונק הדם מהחבורה. אף שעי\"ז ניתק הדם ממקומו ונעשה חבורה עי\"ז. עכ\"פ כשלא ימצוץ אפשר שיסתכן. שע\"י החבורה. הדם שבבשר הגיד מתחמם ונקפה. ואפשר שיצבה הגיד עי\"ז:"
+ ],
+ [
+ "ונותנין עליה איספלנית
(פפלאסטער):"
+ ],
+ [
+ "וכמון
קימעל שחוק:"
+ ],
+ [
+ "אם לא שחק מערב שבת
את הכמון:"
+ ],
+ [
+ "לועס בשיניו
מדאפשר בהכי:"
+ ],
+ [
+ "אם לא טרף יין ושמן מערב שבת
שרגילין היו לערב יחד יין ושמן ולטפטף ממנו על המילה לרפואה וגם זה אסור משום שחיקת סממנין:"
+ ],
+ [
+ "ינתן זהב עצמו וזה בעצמו
קמ\"ל אף דטירוף יין ושמן יחד אינו אסור רק מדרבנן. דמחזי כמאן דבעי למשדינהו בקדירה. כטירוף ביצים (שבת דק\"ט א'). אפ\"ה צריך לשנות בשבת (כך נ\"ל):"
+ ],
+ [
+ "ואין עושין לה חלוק
שרגילין היו לעשות מטלית נקוב. ומכניסין בהנקב העטרה של הגיד. כדי שלא יחזור העור ויכסהו:"
+ ],
+ [
+ "לכתחלה
כשלא חתכו ונקבו להמטלית מע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "אבל כורך עליה סמרטוט
(לעפפכען):"
+ ],
+ [
+ "אם לא התקין מערב שבת
שלא הכינו והביאו מע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "כורך על אצבעו
דרך מלבוש כדי לשנות. ודוקא לצורך מילה שרי כה\"ג. אבל בל\"ז אסור. ודלא כאותן שכורכים טוך סביב היד ויוצאין בו לכרמלית שאינו מעורב. דזה אינו דרך מלבוש. ורק סביב הצואר או לחגור בו שרי לצאת כך לכרמלית (ש\"א ל') אבל סביב היד לא עדיף (מהאנדשוהע) שנכון להחמיר מלצאת בהן לכרמלית (ש\"א רמג\"א נ'):"
+ ],
+ [
+ "ומביא ואפילו מחצר אחרת
לא מבעיא מבית לבית באותו חצר דמביא. אלא אפילו מחצר אחרת שלא ערבו עם זו שרי:"
+ ],
+ [
+ "מרחיצין את הקטן בין לפני המילה ובין לאחר המילה
ביום המילה. בין לפניה לחזקו. בין לאחריה לרפאותו. מותר לרחצו כדרכו בחמין שהוחמו בשבת (ודלא כר\"ב):"
+ ],
+ [
+ "ומזלפין
(איינשפריטצען):"
+ ],
+ [
+ "עליו ביד אבל לא בכלי
אפי' דרך זילוף. ודוקא ביום ג' למילה. אבל בשעת מילה בכל ענין שרי:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר בן עזריה אומר מרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת
בחמין כדרכו:"
+ ],
+ [
+ "ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים
אלמא דאז הכאב גדול. והאידנא אין צורך כל כך ברחיצה. ולכן אין רוחצין הולד רק ביום המילה. ובחמין שהטמינו מע\"ש. או ממים שחימם עובד כוכבים לצורך עצמו. אבל לא יאמרו לו שיחם לצורך המילה. ומה\"ט מלין ג\"כ מילה שלא בזמנה בע\"ש בזה\"ז. ולא חיישינן שיצטרכו לחלל שבת עבורו בחימום מים (מג\"א של\"א ט'). ולרט\"ז אסור משום שגורם צער שבת (י\"ד רס\"ב סק\"ג):"
+ ],
+ [
+ "ספק
ספק בן ט' או בן ח' חדשים:"
+ ],
+ [
+ "ואנדרוגינוס
שיש לו זכרות ונקבות:"
+ ],
+ [
+ "אין מחללין עליו את השבת
מיהו אפילו הוא ודאי בן ח' חדשים. אם נגמרו שערו וצפרניו ימולוהו. דבן ז' הוא ואשהויי אשתהי. ואי בר ז' ודאי הוא. אפילו לא נגמרו שערו וצפרניו אם רק רואים שחזק הוא ימולוהו (שם ס\"ג):"
+ ],
+ [
+ "ורבי יהודה מתיר באנדרוגינוס
וקיי\"ל כת\"ק (שם ס\"ה):"
+ ],
+ [
+ "מי שהיו לו שתי תינוקות אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את של אחר השבת בשבת חייב
חטאת. בהא כ\"ע מודו. מדטעה במצוה ולא עשה מצוה. דמל בן ז' ימים. ואע\"ג דהנימול קודם זמנו צריך להטיף ממנו דם ברית בזמנו (כש\"ך י\"ד רס\"ב ב'). וא\"כ הו\"ל מקלקל בחבורה. נ\"ל דאפ\"ה הועיל שא\"צ לחתכו שנית:"
+ ],
+ [
+ "אחד למול בערב שבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את של ערב שבת בשבת רבי אליעזר מחייב חטאת
אף דטעה בדבר מצוה ועשה מצוה. דלולא שבת ראוי היה למול. אפ\"ה חייב:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יהושע פוטר
מדעשה מצוה:"
+ ],
+ [
+ "קטן
שהוא ישראלי. לאפוקי בן שפחה. שנימול אפילו בן יומו:"
+ ],
+ [
+ "נמול לשמונה לתשעה ולעשרה ולאחד עשר ולשנים עשר לא פחות
קמ\"ל אפילו יודע שלא יזדמן לו מוהל אח\"כ:"
+ ],
+ [
+ "ולא יותר
נ\"ל דקמ\"ל שיקדימו למול זה קודם לילד אחר שנימל באמת שלא בזמנו. דזה אכתי בזמנו מקרי:"
+ ],
+ [
+ "הא כיצד כדרכו לשמונה נולד לבין השמשות נמול לתשעה
דהרי מונין לו מהלילה. ונימול לט' ספק ח' (י\"ד רס\"ב ד'):"
+ ],
+ [
+ "בין השמשות של ערב שבת נמול לעשרה
דא\"א למולו בשבת. דשמא תשיעי הוא ומילה שלא בזמנה אינה דוחה שבת:"
+ ],
+ [
+ "יום טוב לאחר השבת נמול לאחד עשר
דמילה שלא בזמנה אפי' יו\"ט אינה דוחה:"
+ ],
+ [
+ "שני ימים טובים של ראש השנה נמול לשנים עשר
דקדושה א' הן (וכשהיו מקדשין ע\"פ הראייה היה אפשר שיהי' ר\"ה ביום א' ב'). וביו\"ט שני של גליות פליגי רמב\"ם ורא\"ש. ולב\"י קיי\"ל כרא\"ש דאסור. ולש\"ך קיי\"ל כרמב\"ם דשרי (י\"ד רס\"ו ח'):"
+ ],
+ [
+ "קטן החולה אין מוהלין אותו עד שיבריא
אפילו ישהה הרבה. והיינו דסמך בבא זו לבבא דלעיל. מיהו בחלצתו חמה (ר\"ל שהוחלה בחמימות. ולשון חלצתו נ\"ל דר\"ל תקפתו חמה. כמו חלוצי צבא). או שהיה לו כאב גדול בעיניו דהיינו שהיה בהן ריר או ששותת מים מעיניו מחמת הכאב ממתינן לו אחרי שנתרפא ז' ימים ואח\"כ ימולוהו (רס\"ב ב'):"
+ ],
+ [
+ "אלו הן ציצין
נימי העור שנשארו מדובקים מהערלה בהעטרה:"
+ ],
+ [
+ "המעכבין את המילה
שכשעדיין מדובקים בעטרה. אינו נחשב כמהול עדיין. ודוחה השבת אף שסילק ידו כבר מהמילה:"
+ ],
+ [
+ "בשר החופה את רוב העטרה
ר\"ל רוב גובה העטרה. או רוב היקף העטרה. ואפי' ע\"י צירוף. [ונ\"ל דנקט בשר. והרי עור הוא הערלה אבל קמ\"ל אפי' הוא כעין בשר. שהוא עב. או שכבר קרע עור פריעה למעלה ממנו. דלפעמים יש ב' עורי פריעה ועור הב' דבוק בדקותו בבשר עטרה. לא אמרינן דמן העטרה הוא ולא ניעכב קמ\"ל. ועטרה לרש\"י ור\"ן (כאן ויבמות מ\"ז ב') הוא השפה הגבוהה סביב שם. ולרמב\"ם וטור כל המשך הכפתר אף במקום שאינו בולט מהגיד הוא בכלל עטרה]:"
+ ],
+ [
+ "ואינו אוכל בתרומה
נ\"ל דקמ\"ל דאפי' בתרומה דרבנן אסור. דכערל גמור הוא:"
+ ],
+ [
+ "ואם היה בעל בשר
שאחר שנימל חזר וגדל העור וחיפה העטרה. ונראה עי\"ז כערל:"
+ ],
+ [
+ "מתקנו מפני מראית העין
דכיון דנימל פעם א'. אפי' חזר ונתכסה כל העטרה א\"צ למולו שנית רק מדרבנן. להכי היכא דאפשר קושר העור לאחוריו. שלא יראה כערל. ובאי אפשר. במקום צערא ל\"ג רבנן (ש\"ך י\"ד רס\"ו). ובמסופק אם נתגלה במילה ראשונה רוב העטרה. נ\"ל דאמרי' רוב המצויין אצל מילה מומחין הן (כחולין ד\"ג ב'). וא\"צ לצער התינוק. וכן שמעתי וראיתי מפה הקדוש של ע\"ר אאמ\"ו הגאון זצוק\"ל אף שלא זכיתי לשאלו טעמו:"
+ ],
+ [
+ "מל ולא פרע את המילה
כהלכתו לעיל:"
+ ],
+ [
+ "כאילו לא מל
אף דכבר תנא דציצין שברוב גובה או היקף מעכבין המילה נ\"ל דמרישא ס\"ד רק לחומרא. קמ\"ל הכא אפי' לקולא. דהיינו לברך שנית כל הברכות (וכי\"ד רס\"ה). ובלא סילק ידו אפי' על ציצין שאינן מעכבין חוזר. ואפי' בשבת. ובסילק ידו בשבת. אינו חוזר על ציצין שאינן מעכבין:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "רבי אליעזר אומר תולין את המשמרת
(זייהע). והוא כיס שמסננין בו משקין:"
+ ],
+ [
+ "ביום טוב
דאע\"ג דכשמותח שפת הכיס סביב הכלי שמסנן לתוכו. ורוחב פה הכלי טפח. נעשה אהל עראי על הכלי. אפ\"ה ס\"ל דמכשירי אוכל נפש שאפשר לעשותן מעיו\"ט. שרו:"
+ ],
+ [
+ "ונותנין לתלויה בשבת
דאין דרך בורר בכך. אבל לא יתלה לכתחילה משום אהל עראי:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אין תולין את המשמרת ביום טוב
דאע\"ג דס\"ל דאהל עראי בלי מחיצות שרי. הכא ה\"ט דאסור מדמחזי כעובדין דחול (שט\"ו ס\"ט). מיהו באין רוחב פה הכלי טפח. שרי (שי\"ט מג\"א י\"ג):"
+ ],
+ [
+ "ואין נותנין לתלויה בשבת
דהו\"ל תולדת בורר:"
+ ],
+ [
+ "אבל נותנין לתלויה ביום טוב
וקיי\"ל כחכמים:"
+ ],
+ [
+ "נותנין מים על גבי השמרים
הנתונים במשמרת תלוי' מע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "בשביל שיצלו
כדי שיתהוו השמרים צלולים ודקים. ויצא יינם לתוך המים:"
+ ],
+ [
+ "ומסננין את היין
הצלול כל כך שראוי לשתותו כמות שהוא:"
+ ],
+ [
+ "בסודרין
המתוחים מבעו\"י. דביין ליכא משום מלבן. ובלבד שלא יפרוס הסודר לכתחילה. ולא יעשה גומא בסודר משום שינוי. אבל מים צלולים אסור לסנן בסודר משום מלבן. רק בנפה או בדבר אחר דלא שייך בו מלבן. שרי (שי\"ט ט' י\"א):"
+ ],
+ [
+ "ובכפיפה מצרית
סל העשוי מנצרים. והוא שלא יהא גבוה קרקע הסל מקרקעית הכלי טפח. ולא דמי לדלעיל (פי\"ז מ\"ח) דמשמע דמותר לכסות כל הכלים. התם בכסוי המיוחד לאותו כלי לא מחזי כאהל (וערטו\"ז סס\"י שט\"ו):"
+ ],
+ [
+ "ונותנין ביצה במסננת של חרדל
כשמסננים משקה של חרדל. נותנים בה ביצה טרופה. וזה מותר מדאין כוונתו לברר העב מהדק. רק מתכוון להצהיר המשקה ולתקן מראיתו:"
+ ],
+ [
+ "ועושין אנומלין
(האניגזיים) עם בשמים. ונ\"ל דקמ\"ל אף שיש קצת אומנות בעשייתו וגם דרך לקיימו לזמן מרובה. ונמצא שמטריח לחול:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר בשבת בכוס
ולא יותר. משום טרחא:"
+ ],
+ [
+ "ביום טוב בלגין
(פלאשע):"
+ ],
+ [
+ "ובמועד
בחול המועד:"
+ ],
+ [
+ "רבי צדוק אומר הכל לפי האורחין
וקיי\"ל כת\"ק (שכ\"א י\"ז):"
+ ],
+ [
+ "אין שורין את החילתית
(מייסטער ווארץ). והוא שורש עשב:"
+ ],
+ [
+ "בפושרין
ואף בצונן אסור. דדרך לשתותו לרפואה. ואסור משום גזירת שחיקת סממנים:"
+ ],
+ [
+ "אבל נותן
החלתית:"
+ ],
+ [
+ "לתוך החומץ
דבכה\"ג מאכל בריאים הוא:"
+ ],
+ [
+ "ואין שורין את הכרשינין
(קרעססע). ור\"ל אסור לשפוך עליהן מים כדי שיצוף הפסולת למעלה. או שיצלול העפר למטה. משום בורר. וה\"ה בשאר עשבים דאסור (שי\"ט מג\"א סק\"ט):"
+ ],
+ [
+ "ולא שפין אותן
אסור לשפשפן בידיו להשיר הפסולת. משום בורר (שם):"
+ ],
+ [
+ "אבל נותן לתוך הכברה
(זיעב):"
+ ],
+ [
+ "או לתוך הכלכלה
סל. אף שעי\"ז יפול הפסולת דרך הנקבים:"
+ ],
+ [
+ "אין כוברין את התבן
(העקסעל):"
+ ],
+ [
+ "בכברה ולא יתננו על גבי מקום גבוה בשביל שירד המוץ
(שפרייא). שאינו ראוי לבהמה:"
+ ],
+ [
+ "אבל נוטל הוא בכברה
אף שעי\"ז ממילא יפול המוץ דרך הנקבים:"
+ ],
+ [
+ "ונותן לתוך האבוס
(קריפפע):"
+ ],
+ [
+ "גורפין מלפני הפטם
(מאסט אכס) גורפין ומנקין העפרורית מהאבוס שלפניו שלא יקיץ במאכלו:"
+ ],
+ [
+ "ומסלקין לצדדין
כשהמאכל רב לפניו. מסלקין המספוא לצדדין:"
+ ],
+ [
+ "מפני הרעי
שלא יטנפו בצואתו:"
+ ],
+ [
+ "דברי רבי דוסא וחכמים אוסרין
דלגרוף אבוס קרקע כ\"ע מודו דאסור. משום אשווי גומות. וגזרו אבוס כלי אטו אבוס קרקע. ובסילוק לצדדים נמי פליגי. משום דיש שם שכבר נמאס ברירי פה הבהמה. ולא חזי לה עוד. והו\"ל טלטול שלא לצורך. וקיי\"ל כחכמים (שכ\"ד סט\"ו):"
+ ],
+ [
+ "נוטלין מלפני בהמה זו ונותנין לפני בהמה זו בשבת
ודוקא לסלק מהחמור וליתן להשור. אבל איפכא לא. מדכבר נמאס ברירי השור ולא חזי לחמור. והו\"ל טלטול שלא לצורך (שם):"
+ ],
+ [
+ "הקש שעל גבי המטה
מכאן נמי מוכח דקש הוא הקנה הארוך (כמ\"ש בריש כירה):"
+ ],
+ [
+ "לא ינענעו בידו
מיירי שלא חישב עליו מבעו\"י לשכיבה. רק שהיה מונח שם. דמוקצה הוא. דסתמא להסקה עומד:"
+ ],
+ [
+ "אלא מנענעו בגופו
ר\"ל מנענעו בשאר אבריו כדי לשכב עליו. אבל לא יגע בו בידיו. דאע\"ג דטלטול מהצד מותר רק לצורך דבר המותר. והכא מתכוון רק לתקן המוקצה. בגופו מותר לטלטל אף לצורך דבר האסור (שי\"א ס\"ח):"
+ ],
+ [
+ "ואם היה מאכל בהמה או שהיה עליו כר
(דעקקע):"
+ ],
+ [
+ "או סדין
(לאקען) דע\"י אלו גלי דעתי' מע\"ש שמיחדו לשכיבה:"
+ ],
+ [
+ "מנענעו בידו
מיהו קש דידן סתמא נמי מיוחד לשכיבה או לבהמה (מג\"א ש\"ח סקנ\"ג):"
+ ],
+ [
+ "מכבש של בעלי בתים
(פרעססע) של בעלי בתים. והן ב' לוחות. שמשימין הבגדים ביניהן. ומהדקן יחד כדי שיתישרו הבגדים:"
+ ],
+ [
+ "מתירין
מותר לפתחן מהדוק לצורך שבת:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא כובשין
דהו\"ל טורח לצורך חול:"
+ ],
+ [
+ "ושל כובסין לא יגע בו
ר\"ל אסור לטלטלו דמוקצה מחמת חסרון כיס הוא (מג\"א ש\"ב סק\"ז):"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אם היה מותר מערב שבת מתיר את כולו
ר\"ל אף שמהודקין עדיין קצת:"
+ ],
+ [
+ "ושומטו
ולחכמים גם זה אסור בשל אומן. והכי קיי\"ל (שם):"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "נוטל אדם את בנו
בחצר מעורבת:"
+ ],
+ [
+ "והאבן בידו
אע\"ג דאבן מוקצה הוא. ודוקא ביש לחוש לכשלא יטול התינוק. יחלה ע\"י געגועין שיש לו עליו. והתינוק אינו רוצה להשליך האבן אבל בל\"ז אסור. מיהו במעות ביד התינוק בכל גוונא אסור. דחיישי' דלמא נפל ואתא לאתויי. וי\"א דגם במעות. אם מוליך התינוק בידו שרי. ורק לישא את התינוק שהמעות בידו אסור שמא יקיל נמי לישא המעות ממש (ש\"ט ס\"א):"
+ ],
+ [
+ "וכלכלה
סל:"
+ ],
+ [
+ "והאבן בתוכה
על פיה. ודוקא ביש בה נמי פירות. דהו\"ל בסיס לאיסור ולהיתר. והיו גם הפירות שבתוכו מין שנמאס כשישליכם לארץ. כגון תותים וענבים וכדומה. אבל פירות שאינן נמאסין בהשלכה. מנער את הכל. ולוקט הפירות. מיהו בצריך למקום הכלכלה. או שהידק האבן בנקב שבכלכלה מע\"ש ובטלו שם. מטלטל הכלכלה כמות שהיא בכל ענין [כך מסקנת הש\"ע שם. דל\"ג בש\"ס ולנערינהו נעורי ועי' לעיל פרק י\"ז מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ומטלטלין תרומה טמאה עם הטהורה
ודוקא שהטמאה למעלה. דאל\"כ ננקטינהו לטהורים [הכי מוקי לה בגמרא. והא דלא צריך הגמ' לאוקמא בבא דאבן בהכלכלה נמי בכה\"ג. נ\"ל דהתם פשיטא דמיירי שהאבן מונח למעלה לכסוי על הכלי. דאל\"כ מה לאבן בכלכלה. ונ\"ל דרישא מיירי נמי שלא יחדה לעולם לכסוי. דאל\"כ פשיטא שמותר לטלטל האבן (כא\"ח ש\"ח כ\"ב)]. מיהו תרומה טמאה לבד אסור לטלטל ועי' לעיל פרק י\"ח סי' ח':"
+ ],
+ [
+ "ועם החולין
או:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אף מעלין את המדומע באחד ומאה
דס\"ל דאף קודם הרמה מותר לאכול על סמך שיטול אח\"כ. מדכבר נתבטל. וא\"כ כשמעלה. לאו מתקן הוא (כך מסקנת הגמ' ודלא כר\"ב):"
+ ],
+ [
+ "האבן שעל פי החבית מטה
את החבית:"
+ ],
+ [
+ "על צדה והיא
האבן:"
+ ],
+ [
+ "היתה בין החביות
וירא שכשיפול האבן ישברו שאר החביות:"
+ ],
+ [
+ "מגביה
להחבית עם האבן. ומושיבה למקום אחר:"
+ ],
+ [
+ "מעות שעל הכר
וצריך להכר:"
+ ],
+ [
+ "נוער את הכר והן נופלות
ודוקא בשכח האבן או המעות. אבל בהניחם שם מע\"ש במתכוון. שישארו שם ביה\"ש. נעשה החבית והכר בסיס להאיסור. דאז אפי' נסתלק האיסור אסור לטלטל הבסיס. וי\"א דדוקא בהניחם שם מע\"ש על דעת שישארו שם כל השבת. אז נעשה בסיס. ובמקום הפסד יש לסמוך על זה (מג\"א ש\"ט סק\"ז) מיהו בהניח מוקצה שלו על כלי חבירו. אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. ובהיה המוקצה ג\"כ של בעל הכלי והניח זה המוקצה על הכלי לטובת בעל הכלי. אסור (שם סק\"ח). ומיהו בצריך למקום החבית או הכר. בכל ענין [אב\"י היינו בשוכח] שרי לסלקן (שם ס\"ה. ועמ\"ש באריכות בכללי בסיס. בכלכלת שבת):"
+ ],
+ [
+ "היתה עליו לשלשת
רוק או ליחה:"
+ ],
+ [
+ "מקנחה בסמרטוט
ר\"ל מטלית לעפפכען בל\"א. ויקנח בנחת לא בדוחק פן יסחט. אבל לא יתן עליו מים. דסתם כר של בגד הוא. ובבגד שרייתו הוא כבוסו (ש\"ב ס\"ט):"
+ ],
+ [
+ "היתה של עור
דאז הכר לאו בר כבוס הוא:"
+ ],
+ [
+ "נותנין עליה מים עד שתכלה
וזה היה אסור בשל בגד. אבל לשפשף צדו זה על זה אסור (שם):"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים מגביהין מן השלחן עצמית וקליפין
מדחזי למאכל בהמה:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים נוטל את הטבלה כולה ומנערה
דטבלא תורת כלי עליה. ובגמ' קאמר דמוחלפת השיטה. וב\"ה שרו לטלטל העצמות והקליפין. והכי קיי\"ל (ש\"ח כ\"ז). מיהו בלא חזו אפי' למאכל בהמה, כ\"ע מודו דאסור לטלטלן , רק מנער הטבלא , או יעבירן ע\"י סכין או ע\"י שאר כלי , שלא יגע בהן (ט\"ז שם סקי\"ח):"
+ ],
+ [
+ "ושער של אפונין
שרביטין שהקטניות גדלין בהן:"
+ ],
+ [
+ "ושער של עדשים מפני שהוא מאכל בהמה
אכולהו ג' קאי:"
+ ],
+ [
+ "ספוג
(שוואמס):"
+ ],
+ [
+ "אם יש לו עוד בית אחיזה
אוזן מעור לאחזו בו:"
+ ],
+ [
+ "מקנחין בו ואם לאו אין מקנחין בו
דנסחט כשאחזו. והו\"ל פסיק רישא (ש\"כ סעי' י\"ז):"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים בין כך ובין כך
אפי' אין בו בית אחיזה מעור:"
+ ],
+ [
+ "ניטל בשבת
כשהוא נגוב. דתורת כלי עליו:"
+ ],
+ [
+ "ואינו מקבל טומאה
דספוג הוא עפעף של דג הים (כא\"ח ש\"כ סעי' י\"ח). וכל שבים טהור (כלים פי\"ז מי\"ג) , כך נ\"ל:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "חבית שנשברה מצילין הימנה מזון שלש סעודות
ואפי' ביותר מג' כלים. אבל טפי מג' סעודות לא שרינן לי' דמתוך שבהול הוא אתי לתקן החבית (של\"ה רט\"ז סק\"א) מיהו בכלי א'. אפי' ק' סעודות יציל (שם):"
+ ],
+ [
+ "ואומר לאחרים באו והצילו לכם
כל א' ג' סעודות:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא יספוג
ר\"ל שלא יתן ספוג ביין. כדי לחזור ולהטיפו בכלי. ואפי' יש להספוג בית אחיזה מעור דאז ליכא חשש סחיטה. אפ\"ה עובדין דחול הוא ואסור. ומה\"ט גם לטפח מלא חפניו שמן או דבש. ולחזור לקנחם בשפת הכלי. אסור. וכל זה במציל בחצר שלא ערבו. אבל בחצר שערבו. או שרק נסדק החבית דאז לא בהיל. מותר להציל אפי' בכלים הרבה (שם):"
+ ],
+ [
+ "אין סוחטין את הפירות להוציא מהן משקין
דהו\"ל תולדה דדש (והא דנקט מתני' להוציא משקין. פשיטא כל סוחט מוציא משקין. י\"ל דקמ\"ל דבסוחט למאכל שרי. וכלקמן. ודלא כר\"ח):"
+ ],
+ [
+ "ואם יצאו מעצמן אסורין
גזירה שמא יסחוט:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אם לאוכלין
אם היו מיוחדין לאוכלין:"
+ ],
+ [
+ "היוצא מהן מותר
דמדלא ניחא לי' במשקין היוצאין ל\"ג שמא יסחוט:"
+ ],
+ [
+ "ואם למשקין
היו מיוחדין:"
+ ],
+ [
+ "היוצא מהן אסור
וקיי\"ל דג' מדריגות יש. א') זיתים וענבים אפי' עומדין לאכילה. אסור היוצא מהן וכ\"ש דאסור לסחטן. ב') ותותים ורימונים או שאר פירות שדרך לסוחטן בשום מקום כאגסים ותפוחים שדרך לסוחטן באשכנז. אף שכוונתו לסחטן למתק. אסור לסחטן בכל מקום. וביצא מהן משקה מעצמו. דוקא בעומדין למשקין אסור. ג') אבל פירות שאין דרך לסחטן בשום מקום למשקה. אם כוונתו לסחטן כדי למתק הפרי. מותר לסחטן: מיהו בסוחט לתוך המאכל אפי' זיתים וענבים מותר לסחוט. דכל הבא לאוכל כאוכל דמי. ומה\"ט מותר לסחוט ציטראנע על צוקער. ובפרט אם כוונתו לסחוט גם. האוכל שבתוך הפרי. שרי לכ\"ע. דומי' דתפוח מבושל שמותר לסחטו בכה\"ג (כל זה סי' ש\"כ ס\"א וס\"ד. ובמג\"א שם סק\"א. וברט\"ז שם סק\"ה ועי' במ\"ש במלאכת דש):"
+ ],
+ [
+ "חלות דבש
הדבש שבכוורת הוא כעין חלות של שעוה. ובהן יש הדבש:"
+ ],
+ [
+ "שריסקן
ששחקן:"
+ ],
+ [
+ "מערב שבת ויצאו מעצמן
ע\"י שרסקן יצא הדבש מעצמו בשבת מהשעוה:"
+ ],
+ [
+ "אסורים
דגזרו אטו שירסק בשבת:"
+ ],
+ [
+ "ורבי אליעזר מתיר
וקיי\"ל כר\"א (ועי' עוקצין פי\"ג מי\"א ודו\"ק). אבל אסור לרסקן בשבת (שכ\"א מג\"א סקט\"ז). ונ\"ל דלמצצו כך שרי. מידי דהוה כמוצץ ענבים דשרי (ש\"כ ס\"א):"
+ ],
+ [
+ "כל שבא בחמין מערב שבת
שנתבשל מע\"ש כל צרכו וחזר ונתייבש:"
+ ],
+ [
+ "שורין אותו בחמין בשבת
ואפי' בכלי ראשון דאין בישול אחר בישול (מג\"א שי\"ח סקי\"ד):"
+ ],
+ [
+ "וכל שלא בא בחמין מערב שבת מדיחין אותו בחמין בשבת
מותר לערות עליו מכלי שני בשבת אבל אסור לשרותו אפי' בכלי שני (שם סקט\"ו):"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן המליח הישן
(הערינג) שעבר שנה משנמלח:"
+ ],
+ [
+ "וקולייס האיספני'
מאקרעל [איינע ארט טהון פישע). והוא דג שעורו דק. דבהדחה מועטת מתבשל:"
+ ],
+ [
+ "שהדחתן זו היא גמר מלאכתן
מיהו בצוננין מותר לשרותן (ט\"ז שם סק\"ה):"
+ ],
+ [
+ "שובר אדם את החבית
דוקא חבית שנשברה כבר. שחזר ודיבק שבריה בזפת. מותר לשברה בשבת. אבל שלימה אסור לשברה. דחייס עליה. וחיישינן שיתכוין לעשות נקב יפה. כדי לעשותה כלי (שי\"ד ס\"א). ודוקא שאינה אמה על אמה ברום ג\"א. דאל\"כ בכל גוונא אסור. דהו\"ל כסותר אהל. ואסור ג\"כ להסיר חשוקים שקורים (רייפען). אפי' מחבית קטן. רק ע\"י עובד כוכבים. מיהו בקשור בחבלים. אף ע\"י ישראל מותר לחתכן. וה\"ה דמותר לקרוע העור מפי צלוחית (מג\"א שם סקי\"ד):"
+ ],
+ [
+ "לאכול הימנה גרוגרות
תאנים יבשים:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי
לעשות לה פה נאה:"
+ ],
+ [
+ "ואין נוקבים מגופה
(פראפפען):"
+ ],
+ [
+ "של חבית דברי רבי יהודה וחכמים מתירין
מדאין דרך לעשות נקב למעלה. כדי שלא יפלו צרורות לפיו. א\"כ אינו עשוי הנקב להכניס ולהוציא. אע\"ג דבחבית גם בכה\"ג אסור. עכ\"פ במגופה דגם בעשוי להכניס ולהוציא אינו חייב חטאת. לא גזרי'. והכי קיי\"ל (שם מג\"א סק\"ח):"
+ ],
+ [
+ "ולא יקבנה
להמגופה:"
+ ],
+ [
+ "מצדה ואם היתה נקובה לא יתן עליה שעוה מפני שהוא ממרח
וחייב משום ממחק:"
+ ],
+ [
+ "אמר ר' יהודה מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב
שם מקום:"
+ ],
+ [
+ "ואמר חוששני לו מחטאת
דשמא מירח השעוה לדבקו. וחייב חטאת [ועי' לעיל פט\"ז מ\"ז דשם לא היה מסופק במלאכה רק בחיובו ודו\"ק]. וה\"ה בכל המתמרח. ובבצק. לט\"ז שייך מרוח. ולרמג\"א לא (שי\"ח רט\"ז סק\"י):"
+ ],
+ [
+ "נותנין תבשיל לתוך הבור בשביל שיהא שמור
שלא יסריח מחמת חום. ולא חיישינן שישוה גומות בבור. כדי שיהא שוה להושיב הקדרה:"
+ ],
+ [
+ "ואת המים היפים ברעים
ר\"ל שישים כלי עם מים יפין הראויין לשתיה לתוך מי מקוה שאינן ראויין לשתיה שהן צוננים:"
+ ],
+ [
+ "בשביל שיצנו
שישארו צוננין. ואגב סיפא נקט לה. דאל\"כ פשיטא:"
+ ],
+ [
+ "ואת הצונן בחמה בשביל שיחמו
דדוקא תולדת חמה מחלף בתולדות האור (כפ\"ג מ\"ג). אבל להעמיד בחמה גופה. דנגזור אטו שיטמין ברמץ. לא גזרינן (שי\"ח ס\"ג):"
+ ],
+ [
+ "מי שנשרו כליו בדרך במים
שנפלו בגדיו למים (ביצה דל\"ה ב' ועי' תוס' כאן) ונקודתו שנשרו בקמץ. משא\"כ שנשרו בחירק ר\"ל לשון שרייה:"
+ ],
+ [
+ "מהלך בהן ואינו חושש
דמשום כבוד הבריות שיצטרך להפשיט בגדיו. לא חיישינן שמא יסחט כבאלונטית (לקמן מ\"ה). מיהו לנערם אסור. משום סחיטה:"
+ ],
+ [
+ "הגיע לחצר החיצונה
ר\"ל הסמוכה למבוא העיר ששם משתמרין:"
+ ],
+ [
+ "שוטחן בחמה
ליבשן:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא כנגד העם
שלא יחשדוהו שכיבסן. וקיי\"ל דכל שאסור מפני מראית עין. שיחשדוהו באיסור דאורייתא אפי' בחדרי חדרים אסור [עי' סי' כ\"ז ס\"ה ורט\"ז רמ\"ג סק\"ג ושל\"ז ס\"ט. ושל\"ט סק\"ט. ורמג\"א שם ס\"ק נ\"ו כ' דאפשר דתוס' ס\"ל דלא קיי\"ל הכי אלא בחדרי חדרים מותר. ולפע\"ד כך כתבו תוס' להדיא בע\"ז די\"ב. ואילה\"ק לדעת האוסרים. מדשרינן לנסר נסרים למת כסי' תקמ\"ז במועד בצנעה. י\"ל התם גם בפרהסיא שרי. אי משום פסידא אי משום כבוד המת. רק מדאפשר בצנעא הכי עדיף טפי. עוד י\"ל דבאיסור דרבנן כי הנך דהתם ל\"ג בחדרי חדרים. וכסי' כ\"ז ס\"ה. ומיהו בפרהסיא אפי' באיסור דרבנן אסור. וכבהמה שלא תצא בזוג דלא לתחזי כמאן דאזל לחינגא (ש\"ה סי\"א. וכ\"כ בסי' תרע\"א ס\"ח)]: מיהו בשטח בע\"ש כלים מכובסים. א\"צ להסירן בשבת. ונ\"ל דכיון דאיהו לאו מידי עביד בשבת. א\"צ לנקות א\"ע מחשד. וכ\"כ בנפלו עליהן רק מים מועטין בשבת מותר לשטחן. דבכה\"ג ליכא חשד כיבוס (ש\"א סמ\"ה) [אב\"י ועי' מג\"א שם סקנ\"ה דצ\"ע קצת]. ועכ\"פ אפי' בכה\"ג אסור לשטחן אצל האש במקום שיד סולדת בו. משום מלבן ומשום מבשל (מג\"א שם סקי\"ז):"
+ ],
+ [
+ "הרוחץ במי מערה ובמי טבריא
קתני מי טבריא. למילף דגם מי מערה מיירי בחמין. רק שהן חמי אור. ולהכי דוקא הרוחץ דיעבד אין לכתחלה לא. דגזר משום זיעה (ולדעת הרי\"ף ורמב\"ם ורש\"י ק\"ל דלמה לא קאמר הש\"ס נמי איפכא דנקט מי טבריא דומיא דמי מערה. דמדהן מקורין אפילו מי טבריא אסור משום גזירת מרחצאות. וא\"כ יהיה מלת הרוחץ [דיעבד] שייך אתרווייהו. אלא ש\"מ דמי טבריא במקורין נמי שרי):"
+ ],
+ [
+ "ונסתפג
נתקנח:"
+ ],
+ [
+ "אפילו בעשר אלונטיאות
ר\"ל אפילו קנח בעשר סדינין זה אחר זה. דלא נפישי מיא בכל חד וחד:"
+ ],
+ [
+ "לא יביאם בידו
גזירה שמא יסחט. וקיי\"ל דמותר לקנח (שם סמ\"ח):"
+ ],
+ [
+ "אבל עשר' בני אדם מסתפגין באלונטית אחת פניהם ידיהם ורגליהם ומביאין אות' בידן
דרבים מדכרו אהדדי שלא לסחוט. ואילה\"ק עכ\"פ שרייתו זהו כבוסו. כפכ\"א סי' ט\"ו. י\"ל הכא דרך לכלוך וטנוף הוא:"
+ ],
+ [
+ "סכין
שמן בשבת:"
+ ],
+ [
+ "וממשמשין
ביד בנחת על הגוף להנאה:"
+ ],
+ [
+ "בבני מעים אבל לא מתעמלין
לשפשף בכח אסור. דהוה עובדין דחול (שכ\"ז ס\"ב). וי\"א דר\"ל אין דורסין על הגוף בכח. כדי שיזיע (שכ\"ח סמ\"ב):"
+ ],
+ [
+ "ולא מתגרדין
(קראטצען). ור\"ל בכלי המיוחד לכך. אבל בהיה לו מגרדת המיוחד לשבת. שרי. ולהכי שרי ליחד (בירסטע) משער חזיר לתקן בה שערותיו בשבת. אבל במסרק בין כך וכך אסור (מג\"א ש\"א סקכ\"ב ושכ\"ז סק\"א):"
+ ],
+ [
+ "אין יורדין לקורדימה
שם נהר. ששם מצוי טיט מחליק. ושמא יחליק ויפול וינשרו. כליו ואתא לסחטן (ש\"א סמ\"ו):"
+ ],
+ [
+ "ואין עושין אפיקטוזין
לשתות משקה (ברעכמיטטעל). גזירה משום שחיקת סממנים. אבל להושיט אצבע לתוך גרונו כדי שיקיא. שרי במקום צערא:"
+ ],
+ [
+ "ואין מעצבין את הקטן
ילד רך לפעמים חוליות שדרתו מתפרקין. עצביו ומתריו שם (פערבראכען) בל\"א. וכדי לרפאותו מושכין כל יד שלו נגד רגל שכנגדו. ועי\"ז מתישרין אבריו. זה אסור בשבת משום בונה (כמבואר בגמ'). מיהו במקום צער תינוק שרי ע\"י עובד כוכבים. אבל ביום הלידה הכל שרי ע\"י ישראל (ש\"ל ס\"ט):"
+ ],
+ [
+ "ואין מחזירין את השבר
עצם שנשבר באדם וקיי\"ל דמותר. אבל אבר שיצא מפרקו. (פעררענגט) בל\"א. אסור להחזירו משום בונה (מג\"א שכ\"ח סקנ\"א):"
+ ],
+ [
+ "מי שנפרקה
(פעררענגט):"
+ ],
+ [
+ "ידו ורגלו לא יטרפם בצונן
ר\"ל לשפשפן במים צוננים. שזה דרך רפואה:"
+ ],
+ [
+ "אבל רוחץ הוא כדרכו ואם נתרפא נתרפא
והכי קיי\"ל (שם ס\"ל):"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שואל אדם מחבירו כדי יין וכדי שמן ובלבד שלא יאמר לו הלוני
דסתם שאלה ל' יום ולא יצטרך לכתוב. אבל הלואה סתמא לזמן מרובה וגזרינן שישכח ויכתוב [אב\"י עי' מג\"א ש\"ז סק\"ד דבמקום שנוהגין שסתם הלואה רשאי לתבוע לאלתר כבמדינתנו רשאי לומר הלוני]. ובלשון לעז שאין חילוק. צ\"ל תן לי (ש\"ז סי\"א). וכשם שאין לוין בשבת כך אין פורעין בשבת בלשון פרעון. אבל בלשון חזרה מותר. מיהו דוקא דבר שלצורך שבת. דאל\"כ בכל לשון אסור אפילו פרעון (מג\"א שם סקט\"ו):"
+ ],
+ [
+ "וכן האשה מחברתה ככרות
קמ\"ל סיפא בככרות. לאשמעינן דבחול שרי להלוותן. דאע\"ג דאסור ללות סאה בסאה לזמן מרובה מחשש רבית כשיתיקר. אפ\"ה ככר דהו\"ל דבר מועט שרי (י\"ד קס\"ב א'). ואפשר נמי דנקט לה הכא מדגם לענין ריבית בככרות אסור לומר עכ\"פ הלויני רק השאילני. וקמ\"ל רישא בכדי יין. לאשמעינן דבלשון שאלה. אפילו בשבת. ואפילו מרובה. מותר. ול\"ג מדהוא מרובה יכתוב. (ואילה\"ק עכ\"פ במרובה איכא חשש ריבית. והיכא שרי בשבת. נ\"ל דבלשון שאלה אפילו במרובה ליכא גם חשש ריבית. תדע מדמקשי הגמ' אדיוקא בחול שרי. ולא מקשי טפי אשאלה גופא היכא שרי. והא איכא חשש ריבית. אע\"כ כדברינו):"
+ ],
+ [
+ "ואם אינו מאמינו מניח טליתו אצלו
ולא יאמר הילוך משכון כבחול:"
+ ],
+ [
+ "ועושה עמו חשבון
כמה חייב בעד מה שלקח בשבת:"
+ ],
+ [
+ "לאחר שבת וכן ערב פסח בירושלים שחל להיות בשבת
והוא צריך לפסח:"
+ ],
+ [
+ "מניח טליתו אצלו
אצל בעל הבהמה:"
+ ],
+ [
+ "ונוטל את פסחו
דקרבנות שקבוע להן זמן מותר להקדיש בשבת:"
+ ],
+ [
+ "מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו
מיני מעדנים שצריך לסעודה:"
+ ],
+ [
+ "מפיו אבל לא מן הכתב
דאפי' ליכא חשש שימחק אפ\"ה אסור לקרות בשבת רק בדברי תורה. או בספרים ומליצות וחכמות שכתובים בלשון הקודש. דאל\"כ הוה שטרי הדיוטות דאסור לקרותן בשבת. ולרמב\"ם גם אגרות שלום. והצעטטעל לשמש לקרוא האורחים לסעודה. מותר לקרות [אב\"י ודוקא אחר לא בעל הסעודה] (ש\"ז רט\"ז סקי\"א):"
+ ],
+ [
+ "ומפיס
מטיל גורל על החלקים. ולשון פיוס הוא. מדמתפייסין זה לזה ע\"י הגורל:"
+ ],
+ [
+ "עם בניו ועם בני ביתו על השלחן
כי כך היה מנהגם לבלי להטיל קנאה בין הבנים. (כשבת דף י' ע\"ב). ודוקא בב' לטיבותא. שהחלקים כולן שלו דכוונתו רק שלא להטיל קנאה בין הבנים אבל חדא לטיבותא. שרוצה להגריל בינו לחבירו. אף שהחלקים שוין. עכ\"פ מדמקפידין להגריל. דמי למקח וממכר. ולהכי אפילו על ידי עובד כוכבים אסור להגריל. וכמ\"כ אפילו במגריל בין בניו. אבל אין החלקים שוין. י\"א דאף בחול אסור. משום קוביא. וי\"א דבכה\"ג אף בשבת שרי (שכ\"ב ס\"ו):"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא יתכוין לעשות מנה גדולה כנגד קטנה משום קוביא
(ווירפעלשפיעל) בלשון יון. והרי אסור לשחוק במעות. דהו\"ל גזל. דאסמכתא לא קניא:"
+ ],
+ [
+ "ומטילין חלשים
גורלות:"
+ ],
+ [
+ "על הקדשים ביום טוב
שנשחט ביו\"ט. דחביבה מצוה בשעתה:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא על המנות
מקרבנות דאתמול. וי\"א דמטילין דרישא ר\"ל בכל קדשים. ומנות דסיפא בחולין מיירי. מיהו מותר להגריל מי יאמר קדיש. או מי יעלה לתורה (מג\"א שם סק\"ט)."
+ ],
+ [
+ "לא ישכור אדם פועלים בשבת
שלא יהא דבורו בשבת כשל חול. ומה\"ט אסור נמי לומר דבר פלוני אעשה למחר. ואפי' דבר מצוה. ואפילו שיחה בטילה אסור. וכ\"כ אסור להניח (רעסט) בערכאות על נכסי בע\"ח. מיהו במקום הפסד מותר. ובלבד שלא יאמר להשופט בפירוש שיכתוב (א\"ר ססש\"ז):"
+ ],
+ [
+ "ולא יאמר אדם לחבירו
אפי' לעובד כוכבים:"
+ ],
+ [
+ "לשכור לו פועלים
אפילו שיעשו מלאכה בחול. וכ\"כ אסור לומר בחול לעובד כוכבים שיעשה לו מלאכה בשבת. דכל שאסור לישראל לעשותו אפי' אסור רק מדרבנן. אסור לומר לעובד כוכבים לעשותו. רק אם הוא חומרא בעלמא. שרי. מיהו שלא בלשון צווי. שיאמר לעובד כוכבים בחול למה לא עשית אתמול כך וכך. או שיאמר בפניו בשבת. הבית חשוך. מדאין רק נר א'. או האיגרת חתום ולא אוכל לקרות. אף שיבין העובד כוכבים ויעשה מה שחפץ. שרי (ועי' לעיל פט\"ז י\"ט. ובכללי אמירה לעובד כוכבים). וכ\"כ מותר לומר לישראל בשבת. הנראה שתעמוד עמי לערב. דהרהור לאו כדיבור דמי (שם ס\"ב. וש\"ז רמג\"א סק\"י. וסי' מ\"ז סק\"ב. וסי' פ\"ה ס\"ב. וסי' ש\"ו ס\"ח):"
+ ],
+ [
+ "אין מחשיכין על התחום
לילך בשבת עד סוף התחום. כדי שיהיה מוכן לילך לכשתחשך לשכור כו':"
+ ],
+ [
+ "לשכור פועלים ולהביא פירות
ממחובר. או תלושין כשהן מוקצה דבהנך א\"א בשום אופן להביאן בשבת. ונמצא שהולך לצורך חול. אבל להביא תלוש שאינו מוקצה. מותר להחשיך עליו. מדאפשר היה להביאן מחוץ לתחום ודרך רה\"ר. אם היו מחיצות משם לכאן סביב (גמ'). מיהו מתוך התחום. אפי' להביא ממחובר מותר להחשיך עליו מדלא מנכרא מלתא כל כך (ש\"ז ס\"ט):"
+ ],
+ [
+ "אבל מחשיך הוא לשמור
דהרי בשמירה גם בשבת מותר. לולא שהיה תוך התחום. או תוך מחיצות (שם ס\"ח):"
+ ],
+ [
+ "ומביא פירות בידו
בחול שחוזר לביתו. הואיל ועיקר מחשבתו לא לכך היה:"
+ ],
+ [
+ "כלל אמר אבא שאול
פליג את\"ק דאסר כל החשכה אפילו של מצוה. וקאמר איהו כל שאני וכו':"
+ ],
+ [
+ "כל שאני זכאי באמירתו
דהיינו דבר מצוה. שרשאי לומר לחבירו שכשיחשיך ילך להביא עסקי כלה או מת. אפילו ממחובר או מוקצה:"
+ ],
+ [
+ "רשאי אני להחשיך עליו
והכי קיי\"ל (שם ס\"ה):"
+ ],
+ [
+ "מחשיכין על התחום לפקח
לעיין ולחקור:"
+ ],
+ [
+ "על עסקי כלה ועל עסקי המת להביא לו ארון ותכריכין
מדכולן צרכי מצוה:"
+ ],
+ [
+ "נכרי שהביא חלילין
(פפייפכען). שקולן מעורר בכי כשקוננו אחר המטה:"
+ ],
+ [
+ "בשבת
לצורך יהודי. ומסופק שמא באו מחוץ לתחום (שכ\"ה סט\"ז):"
+ ],
+ [
+ "לא יספוד בהן ישראל אלא אם כן באו ממקום קרוב
עד שישהה במוצאי שבת בכדי שיביאום ממקום היותר קרוב שבחוץ לתחום:"
+ ],
+ [
+ "עשו לו ארון
לעובד כוכבים:"
+ ],
+ [
+ "וחפרו
או חפרו:"
+ ],
+ [
+ "לו קבר יקבר בו ישראל ואם בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית
ודוקא שנעשו בפרהסיא. וה\"ה לכל מילי שנעשה בפרהסיא אסור עולמית (מג\"א שם ל\"א). רק אורחא דמלתא נקט. אבל בנעשה בצנעה. מותר לערב בכדי שיעשה. וי\"א דדוקא ארון וקבר אסור לעולם בנעשו בפרהסיא. מפני כבוד המת (מנחת כהן):"
+ ],
+ [
+ "עושין כל צורכי המת סכין
באפרסמון כדי שלא יסריח:"
+ ],
+ [
+ "ומדיחין אותו
אע\"ג שיניע הבשר ע\"י הדחתו כיון דלא הוה אבר שלם שרי. וה\"ה שמותר לזלף עליו חומץ שלא יסריח:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא יזיזו בו אבר
דמוקצה מותר בנגיעה:"
+ ],
+ [
+ "שומטין את הכר מתחתיו
אע\"ג שעי\"ז יתנועע המת במקומו. וצ\"ע על מה סומכין המגביהין המת ע\"י ככר במקום שאין לחוש שישרף או שיסריח ולרמג\"א צריך למחות בידן (שי\"א סק כ):"
+ ],
+ [
+ "ומטילין אותו על החול
(זאנד). ור\"ל ע\"י ששמטו הכר. יוטל על החול הקר:"
+ ],
+ [
+ "בשביל שימתין
לא לשון המתנה רק נ\"ל שהוא לשון רטיבות. (פריש בלייבען) [ועי' מכשירין פ\"ו מ\"א]. ור\"ל שיטילוהו מהכרים שמחממין יותר מהחול (ובהא מתורץ קושית הר\"ן. שהקשה מהכא אפרק ד' דמשמע שם דחול מחמם. ותי' דטבע החול להוסיף איכות. אם קר מקרר ואם חם מחמם [כבב\"ב י\"ט]. ולפי דברינו א\"צ לזה דעכ\"פ כרים מחממין יותר. ועי' רתוי\"ט (רפ\"ב דב\"ב):"
+ ],
+ [
+ "קושרים את הלחי
של מת שפיו נפתח והולך:"
+ ],
+ [
+ "לא שיעלה
להסגיר מה שנפתח. דא\"כ מזיז בו אבר:"
+ ],
+ [
+ "וכן קורה שנשברה סומכין אותה בספסל
דספסל כלי הוא:"
+ ],
+ [
+ "או בארוכות המטה
(זייטענברעטטער) של מטה. דג\"כ כלי היא:"
+ ],
+ [
+ "לא שתעלה
דאז הו\"ל כבונה [או] דבנשבר מבנין אסור לטלטלו (וכלעיל רפי\"ז):"
+ ],
+ [
+ "אלא שלא תוסיף
וכן מצינו איסור כזה בשביעית (שביעית פ\"ד מ\"ו):"
+ ],
+ [
+ "אין מעמצין
אין מסגירין עיניו:"
+ ],
+ [
+ "את המת בשבת
מדמזיז בו אבר דעפעפיו אע\"ג שאין בו עצם נקרא אבר:"
+ ],
+ [
+ "ולא בחול עם יציאת נפש
ר\"ל תיכף ליציאת הנפש. דשמא רק נתעלף. ואורחא דמלתא נקט. שדרך להסגיר עיניו. וה\"ה שלא יניעו בו אז תנועה מועטת (י\"ד של\"ט):"
+ ],
+ [
+ "והמעמץ עם יציאת נפש הרי זה שופך דמים
דמקרב מיתתו עי\"ז:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מי שהחשיך בדרך נותן כיסו לנכרי
אבל לא יתנו על חמור של עצמו. דמוטב לעבור על שבות אמירה לעובד כוכבים שהוא דרבנן. מלעבור אשביתת בהמתו בשבת שהיא דאורייתא. אמנם אם הבהמה של עובד כוכבים. מותר להניח עליו כיסו רק שיזהר ישראל מלחמרה. ובשכר ישראל הבהמה מהעובד כוכבים י\"א דשכירות קניא לחומרא (מג\"א רמ\"ו). מיהו בשכר גם העובד כוכבים להנהיגה כל שלא קבל הישראל ע\"ע מזונות ואחריות הבהמה. ולא שכר דוקא בהמה זו. לכ\"ע אין מצווה על שביתתה (רמג\"א רס\"ו א'). והא דאמרינן דנותן כיסו לעובד כוכבים. היינו אפי' משחשיכה. דאי לא שרית ניה אתא לאתויי ד\"א ברה\"ר. ואפילו בזה\"ז דליכא רה\"ר. שבות כרמלית חמיר משבות דאמירה (מג\"א של\"ד ג'). אמנם בנתן הכיס לעובד כוכבים מע\"ש וקצב לו שכר מותר לכ\"ע. ובמצא מציאה בשבת. אסור לומר לעובד כוכבים שיביאנה (רס\"ו א'). ואילה\"ק הרי שבות דשבות במקום פסידא גדול שרו (כסי' ש\"ז מג\"א סק\"ט). י\"ל דלא מבעי בכרמלית דשבות שלה חמור אלא אפי' בחצר המעורבת דליכא רק איסור טלטול. מציאה אינה הפסד (כסי' תקל\"ט). מיהו נ\"ל דמותר לומר לעובד כוכבים. כיסי נפל כאן. ואיני יודע מה אעשה (כרמג\"א ש\"ז כ'). אולם בזכה בה ישראל מע\"ש. הו\"ל כמעותיו. ושרי להביאם ע\"י עובד כוכבים בשבת (רס\"ו א'):"
+ ],
+ [
+ "ואם אין עמו נכרי
וה\"ה באינו מאמינו לעובד כוכבים. או שהמשא כבדה:"
+ ],
+ [
+ "מניחו על החמור
ואם הבהמה שלו דמצווה על שביתתה. יתננה להבהמה במתנה גמורה לעובד כוכבים. או ימכרנה לו. ויקננה עובד כוכבים במשיכה. ואם אפשר יתן ג\"כ פרוטה דארויפגעלד (כחק יעקב תמ\"ח י\"ד). ואם העובד כוכבים מושכר לו לכל מלאכות הבית. צריך למכור לו הבהמה והמשא שעליה. או יפקירנה אפי' בינו לבין עצמו. דמהני בשעת הדחק (רמ\"ו ג' וח\"מ רע\"ג). וכשאין עמו עובד כוכבים שיצטרך להניחו על הבהמה. כדי שלא יתחייב מכת מרדות משום מחמר כשמנהיגה ישראל. להכי לא תעשה הבהמה עקירה והנחה עם המשא. רק כשעקרה הבהמה יד ורגל להתחיל לילך. מניח עליה המשא או קודם שתעמוד יטלנה הימנה (דבמקום פסידא ושלא יעבור אדאוריי' לא חששו לאיסור מוקצה (רט\"ז של\"ד סק\"ב ועי' ש\"א ל\"ג). וי\"א דלדידן דלית לן רה\"ר אם יש חשש גניבה מותר להוציא מעותיו גם חוץ לחוט העירוב [א\"ר שם נ\"ט]). וי\"א שאעפ\"כ יזהר מלהנהיגה בקול כל זמן שקשורה למשא. די\"א דגם בחצר שייך מחמר (כמג\"א רמ\"ו י\"ב). וי\"א כיון דאדם בלא עשה עקירה וגם הנחה אסור רק מדרבנן. בבהמה שרי אז לכתחילה להנהיגה בקול כשאין עמו עובד כוכבים. דלא גזרו אשבותין בבהמה (כשבת קנ\"ג ב'. וש\"ה כ\"ב). ומה\"ט אין לחוש אם הרועה מוציא בהמות ישראל לחוץ לתחום (ש\"ה כ\"ג). דאף דבהמה וכלים כרגלי בעלים (כסי' שצ\"ז) היינו שאסור ישראל להוליכה חוץ לתחום. אבל ביצאה מעצמה או בהוליכה עובד כוכבים. אינו זקוק לה. ובהחשיך לו בדרך בע\"ש והוא רוכב. ורגליו למעלה מי\"ט. י\"א דלא ירד. דהרי כשירד יעבור ודאי על תחומין. וכשלא ירד שמא קיי\"ל אין תחומין למעלה מיו\"ד וא\"כ לא עבר אתחומין וליכא רק שבות דרכיבה דקיל מתחומין דאית בה סרך דאורייתא. וקיי\"ל דירד. דתוך י\"ב מיל בין כך וכך הוא מדרבנן והרי עבר נמי אשבות דרכיבה. ואפי' חוץ לי\"ב מיל ורגליו למעלה מיו\"ד. אפ\"ה עדיף טפי שירד דאפילו רגליו למעלה מיו\"ד יש איסור תחומין. דרכוב ניחא תשמישתיה וכמהלך דמי (ומ\"ש אבן העוזר רמ\"ו דזה דוקא לענין קימה דחלמיד לפני רבו (קידושין דל\"ג ב'). במח\"כ אשתמיטתיה תוס' (ב\"מ ד\"ט ב') שהקשו מזה אספינה מהלכת (ועי' רט\"ז סי' צ\"ד ד' ורמג\"א צ\"ט ה') ועי' מ\"ש בפירושינו פ\"א דר\"ה אות מ\"ג דנ\"ל ראי' מבוררת דהילוך עדיף אפי' ברחוק מי\"ב מיל). ומה\"מ אם יושב בעגלה. אפי' עובד כוכבים מוליכה. ירד (ש\"ה י\"ח). ואם חלל העגלה מלבד גובה הגלגלים גבוה י\"ט (דהגלגלים לא הוה מחיצה. דגדיים בוקעין בה). וגם רחבה ד\"ט למעלה אפי' מתקצרת למטה. הו\"ל כרה\"י גמור. וצריך ליזהר המהלך מליטול או מלהניח לשם שום דבר משתחשך. כמוציא מרשות לרשות. אבל אז אין בו חשש שביתת בהמתו. שתמשוך העגלה. דהרי הזורק רשות או מעבירו ד\"א ברה\"ר פטור ואסור. ובבהמה ל\"ג אשבותין (ש\"ה כ\"ג). ולי\"א בשבות גם משום מחמר ליכא (רס\"ו מג\"א סק\"ז) ובפרט כשהעגלה למעלה מיו\"ד. וגם לא עמדה. רק מתגלגלת. שלא עשתה הבהמה עקירה והנחה (כמ\"ש רמג\"א [רס\"ו סק\"ז] דגלגול לאו עוקר הוא. ונ\"ל ראי' משבת [ד\"ח ב']. בזרזא דקני רמא וזקפי' רמי וזקפי' לאו עקירה היא. ועכ\"פ לא זכיתי להבין דברי הרמב\"ם (פי\"ג הי\"א) שאחר שהביא מימרא זאת סיים שהמגלגל עוקר הוא. וע\"כ צריך לחלק בין רמא וזקפי' למגלגל. וא\"כ קשה לרמג\"א. דהרי הרמב\"ם שפתיו ברור מללו דגלגול עוקר הוא. וכפי הנראה רמא וזקפי' הוה טפי עקירה והנחה מגלגול וצ\"ע). אולם מי שהחשיך בדרך בע\"ש ואין עמו עובד כוכבים ובהמה. עדיף שיתן כיסו או משאו שעליו לשוטה מלחרש. ולחרש מלקטן. ובאין עמו גם א' מאלו. מטלטלו פחות פחות מד' אמות. ויעמוד כל פעם בינתיים (רס\"ו ז'):"
+ ],
+ [
+ "הגיע לחצר החיצונה
של עיר. שהוא מקום המשתמר:"
+ ],
+ [
+ "נוטל את הכלים הניטלין בשבת
משום צער ב\"ח. אבל אסור לפנות המשא מהעגלה חוץ לחוט העירוב. מדהובא מחוץ לתחום:"
+ ],
+ [
+ "ושאינן ניטלין בשבת מתיר את החבלים והשקין נופלין מאיליהם
ואם ירא שישתברו. מניח כרים מתחת. ואם הכלים כבדים שא\"א שישמוט הכרים אח\"כ מתחת הכלים המוקצים. אז מוטב שיטלטל המוקצים לפי שעה. ולא יבטל הכרים מהיכנו כל השבת כולו (שם ס\"ט):"
+ ],
+ [
+ "מתירין פקיעי עמיר
קשי שבלים אגודים:"
+ ],
+ [
+ "לפני בהמה
דבל\"ז אינה יכולה לאכול. אבל אסור לשפשפן כדי שתריח ותאכל. מדחזי בלא\"ה. לא טרחינן לענגה (שכ\"ד ד'):"
+ ],
+ [
+ "ומפספסים
משפשפין:"
+ ],
+ [
+ "את הכיפין
ענפים רכים אגודים. דבלא שפשוף לא חזי לבהמה:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא את הזירין
הן הן פקיעי עמיר. רק שנקשרו בג' קשרים. וקמ\"ל דאע\"ג דע\"י רבוי קשרים נדחקו יחד והבהמה קצה בהן. אפ\"ה לא יפספס. רק יתירן:"
+ ],
+ [
+ "אין מרסקין
(צערייבען):"
+ ],
+ [
+ "לא את השחת
עשב של תבואה שלא גדל שליש גדולו. דטרחא שלא לצורך היא:"
+ ],
+ [
+ "ולא את החרובין
(באקסהארען):"
+ ],
+ [
+ "לפני בהמה בין דקה
אע\"ג ששניה דקות. והכי קיי\"ל (שם):"
+ ],
+ [
+ "אין אובסין
(שטאפפען). והיינו שמאכילה בידו ותוחב לה בגרונה במקום שתוכל להחזיר. אבל הרבה כל כך עד שנעשין בני מעיה כאבוס מלא:"
+ ],
+ [
+ "את הגמל ולא דורסין
שדורס המאכל לגרונה למקום שאינה יכולה להחזיר אף שמאכילה רק מעט. א\"נ ר\"ל שדרס מה שאכלה מעצמה:"
+ ],
+ [
+ "אבל מלעיטין
שתוחב המאכל למקום שתוכל להחזירו:"
+ ],
+ [
+ "לתרנגולין
וה\"ה לתת נודעלן לאווזה למקום שתוכל להחזיר. אבל לא יטלטל האווז (שם ס\"ט). (ונ\"ל דהמראה הוא לשון מוראתו בנוצתה. שהוא הזפק מקום הצואר. כך בבהמה מקום הכרס הוא תחת זפק בעוף ולשם תוחב המאכל. אבל הלעטה הוא במקום שיכול להחזיר. והוא לשון הלעיטני נא מן האדום האדום הזה. דהיינו שתוחב בבית הבליעה):"
+ ],
+ [
+ "ונותנין מים למורסן
(קלייא). ויש אוסרים. דמתני' בנתן מים מערב שבת מיירי ומערבין מעט בשבת (שם ס\"ג):"
+ ],
+ [
+ "אבל לא גובלים
(קנעטען):"
+ ],
+ [
+ "ואין נותנין מים לפני דבורים ולפני יונים שבשובך
מדיכולים לשתות באגמים:"
+ ],
+ [
+ "אבל נותנין לפני אווזין ותרנגולים
שגדלין בבית:"
+ ],
+ [
+ "ולפני יוני הרדיסיות
מין יוני בית ונקראין הרדסיאות. ע\"ש הורדוס המלך שגדלן בארמונו:"
+ ],
+ [
+ "מחתכין את הדילועין לפני הבהמה
מיירי (במעלאנען) קשי' תלושים מאתמול אף דסתמא לאדם קיימי. הוה נמי מוכן לבהמה:"
+ ],
+ [
+ "ואת הנבלה לפני הכלבים
אפי' נתנבלה היום (ואילה\"ק מ\"ש מדלועין דבעינן שיהיו תלושין מאתמול. נ\"ל דדלועין מדלא עבידי דנתרי מנפשייהו מבלי כח אחר להכי מדלא קצצן מאתמול דחינהו בידים. משא\"כ בהמה דעבדה דמתה מנפשה. לא דחה בידים [ועי' מ\"ש בכללי מוקצה תי' אחר]). ודוקא דא\"א לכלבים לאכלה מבלי שיחתכה (שם ז'). וכ\"כ מותר לפרר לחם לתרנגולים (שכ\"א). ואע\"ג דהמפרר ירק שלא לאכול באותה סעודה. חייב משום טוחן. בלחם אין טוחן אחר טוחן:"
+ ],
+ [
+ "מפירין נדרים בשבת
אפי' אינו לצורך שבת. דאם לא יפר הבעל לאשתו היום. לא יהא רשאי עוד להפר. ומיירי שאינה מתחרטת. דאל\"כ הרי תוכל להתיר ע\"י חכם למחר (לי\"א בי\"ד רל\"ד כ\"ג):"
+ ],
+ [
+ "ונשאלין לדברים
ע\"י חכם:"
+ ],
+ [
+ "שהן לצורך השבת
כגון שנדר ממאכל או ממלבוש לצורך שבת (שמ\"א מג\"א א'):"
+ ],
+ [
+ "פוקקין את המאור
ר\"ל סותמין החלון עם לוח כרבנן (פי\"ז מ\"ז):"
+ ],
+ [
+ "ומודדין את המטלית
לעפכען. שהוא טמא שנגע בטהרות. מותר למדדו. שאם אין בו ג' על ג' אצבעות אינו נטמא ואינו מטמא:"
+ ],
+ [
+ "ואת המקוה
לידע אם היא אמה על אמה ברום ג' אמות דאז ראוי לטבול בה. מדהיא אז מ' סאה דשרי לטבול בשבת (כביצה פ\"ב מ\"ב ). וטעמא דכולהו. דמדידות מצוה מותר. ובלא מצוה הו\"ל עובדין דחול ואסור (ש\"ו ס\"ג):"
+ ],
+ [
+ "ומעשה בימי אביו של רבי צדוק ובימי אבא שאול בן בטנית
הוא הנזכר בביצה (פ\"ג מ\"ח) והיה בהדור שסמוך לחרבן דר' צדוק בזמן החרבן היה (כגיטין דנ\"ו א'):"
+ ],
+ [
+ "שפקקו את המאור
חלון:"
+ ],
+ [
+ "בטפיח
(קריגכען) של חרס:"
+ ],
+ [
+ "וקשרו את המקידה
(טאפף):"
+ ],
+ [
+ "בגמי
(באסט) עשוי כחבל:"
+ ],
+ [
+ "לידע אם יש בגיגית
(פאס):"
+ ],
+ [
+ "פותח טפח אם לאו
כך היה מעשה. ב' בתין סמוכין. וביניהן שביל. וחלון הבית היה פתוח לשביל. וכזית ממת היה מונח בשביל סמוך לחלון. וממעל לטומאה היה מונח גיגית סדוק דחוק בין ב' הכתלים. והוא האהיל על הטומאה שתחתיו נגד החלון. והנה לולא הגיגית לא היה טומאה נכנסת לחלון הבית מדאין אהל על גביו. בוקע טומאה ועולה רק כנגדו. אבל ע\"י הגיגית שהאהיל על הטומאה. הו\"ל כמליא טומאה תחתיו. ומתפשטת הטומאה מתחת הגיגית לתוך חלון הבית. לכן סתמו החלון מקודם שהונח שם הגיגית. בטפיח. שהוא כלי חרס והניחו גב הטפיח נגד השביל. וגב כלי חרס שאינו מקבל טומאה חוצץ מפני הטומאה מלכנוס. והיינו רישא שפקקו המאור בטפיח. אח\"כ רצו לחזור ולהסיר הטפיח. להכי לקחו מקידה שרחבה טפח. וקשרוהו בחבל גמי ארוך. ועלו לגג ממעל למקום הנחת הגיגית. ושלשלו המקידה למטה לתוך סדק הגיגית. שהיה הסדק מכוון נגד הטומאה ורצו לראות אם יהיה הסדק רוחב טפח. אז יהיה הטומאה רק בוקעת ועולה כנגדה ולא תתפשט ע\"י הגיגית לתוך חלון הבית (כפ\"י דאהלות מ\"א ודברי הר\"ב תמוהים. שכ' דמיירי שהיה טומאה בבית. וק' אי הכי אפי' אין בסדק פותח טפח. אין הטומאה המתפשטת עוברת. דאין לבוד לטומאה. כי\"ד שע\"א רט\"ז שם סק\"ה. ופי\"א דאהלות):"
+ ],
+ [
+ "ומדבריהן למדנו שפוקקין ומודדין וקושרין
קשר שאינו של קיימא:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Shabbat/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Shabbat/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..44627eafdf12909994af12cdcfc83b958058474e
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Shabbat/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,3533 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Shabbat",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Shabbat",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "יציאות השבת
ר\"ל הוצאות שמרה\"י לרה\"ר או איפכא האמורות אצל שבת. ואף דמרה\"ר לרה\"י הכנסה היא האי תנא קרי לה הוצאה. מדמוציא מרשות זה או זה. והא דנקט \"יציאות\" ולא הוצאות לישנא דקרא נקט. דכתיב אל יצא איש ממקומו ביום השביעי (שמות ט״ז:כ״ט). דמנה שמעי' הוצאה. שאל יצא עם הכלי שבידו ללקוט המן. ולבני הרב המאה\"ג מהו' ברוך יצחק שליט\"א הגאבד\"ק לאנדסבערג. להכי נקט יציאות. דמשמע יציאות אדם. לאשמעינן אגב אורחא דעקירת גופו כעקירת חפץ ממקומו דמי. ואפילו הטעינו חבירו משא. והוא לא עשה אלא היציאה חייב (כשבת ד\"ג):"
+ ],
+ [
+ "שתים שהן ארבע בפנים
ר\"ל שתים יש. הוצאה א' והכנסה א' להעומד בפנים שחייב מדאורייתא. ועוד הוצאה א' והכנסה אחת להעומד בפנים שאסור רק מדרבנן. וכ\"כ \"ב' שהן ד' בחוץ\" ר\"ל הוצאה א' והכנסה א' מדאורייתא והוצאה א' והכנסה א' מדרבנן. לאותו שעומד בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
השתא מפרש ב' דאורייתא לעומד בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "העני עומד בחוץ ובעל הבית בפנים
נקט מלתא בעני וצדקה. דקמ\"ל דאפילו במצוה הבאה בעבירה חייבים עליה כבבא ב':"
+ ],
+ [
+ "פשט העני את ידו לפנים ונתן לתוך ידו של בעל הבית
הסל. לקבל בו הפת מב\"ב. הרי שעשה העני בהכנסה. עקירת הסל ברה\"ר והנחתו ברה\"י:"
+ ],
+ [
+ "או שנטל מתוכה והוציא
דבזה עשה העני בההוצאה עקירה ברה\"י והנחה ברה\"ר. ואע\"ג דבעינן עקירה והנחה במקום שהוא דע\"ד. ידו של אדם חשובה כדע\"ד:"
+ ],
+ [
+ "העני חייב
מדעשה בין בהוצאה או בהכנסה מלאכה שלימה. דהיינו עקירה והנחה:"
+ ],
+ [
+ "ובעל הבית פטור
פטור ומותר. אם העני הוא עובד כוכבים. דאל\"כ אף דבעה\"ב לאו מידי עביד. עבר אלפני עור לא תתן מכשול. ואפילו ביכול ליטלו בלי סיועתו. עכ\"פ אסור מדרבנן [כתוס' ורא\"ש שבת ד\"ג ב']:"
+ ],
+ [
+ "פשט
השתא מפרש ב' דאורייתא להעומד בפנים:"
+ ],
+ [
+ "בעל הבית את ידו לחוץ ונתן לתוך ידו של עני
דעביד ב\"ב בהוצאה עקירה בפנים והנחה בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "או שנטל מתוכה והכניס
דעביד ב\"ב בהכנסה עקירה בחוץ והנחה בפנים:"
+ ],
+ [
+ "פשט
השתא מפרש ב' דרבנן. הוצאה א' והכנסה א' לעומד בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "העני את ידו לפנים ונטל בעל הבית מתוכה
הרי שעשה העני רק עקירה ברה\"ר ולא הניח ברה\"י:"
+ ],
+ [
+ "או שנתן לתוכה והוציא
דבכה\"ג לא עשה העני בההוצאה רק הנחה ברה\"ר. ואע\"ג דבהטעינו חבירו בפנים והוציא. אמרי' עקירת גופו כעקירת חפץ דמי. הכא שדינן ידו בתר גופו שברשות אחר [עתו\"ס כאן. ותוס' כתובות דל\"א ב' ד\"ה רב אשי]:"
+ ],
+ [
+ "שניהן פטורין
מדלא עשה א' מהן מלאכה שלימה. דהיינו עקירה והנחה:"
+ ],
+ [
+ "פשט
השתא מפרש ב' דרבנן לעומד בפנים:"
+ ],
+ [
+ "בעל הבית את ידו לחוץ ונטל העני מתוכה
דלא עשה הבעה\"ב בהוצאה רק עקירה ברה\"י:"
+ ],
+ [
+ "או שנתן לתוכה והכניס
שעשה הבעה\"ב בהכנסה רק ההנחה ברה\"י:"
+ ],
+ [
+ "שניהם פטורין
מדלא עשו רק חצי מלאכה:"
+ ],
+ [
+ "לא ישב אדם לפני הספר
(האארפערשניידער) להתגלח. ונקט לה הכא. מדבעי למנקט לא יצא החייט במחטו. א\"נ נ\"ל דקמ\"ל דאפי' מסתפר או רוחץ לכבוד שבת. ושמא אח\"כ יתעכב. אפ\"ה אסור. ואגב הנך נקט נמי אחרינהו הכא:"
+ ],
+ [
+ "סמוך למנחה
אפי' מנחה גדולה שהוא בשש ומחצה זמניות [דהיינו שמשערין השעות לפי היום אם ארוך או קצר. יתחלק לי\"ב חלקים. וכן בכל מקום משערין בשעות הללו (א\"ח רל\"ג ס\"א)]. וסמוך לו היינו חצי שעה מקודם. ואז אפילו בחול אסור להסתפר שמא ישבר הזוג ויטרד ולא יתפלל [ועי' מג\"א רל\"ב סק\"ג]. וקיי\"ל דתספורת דידן אפי' סמוך למנחה קטנה שרי להתחיל [מג\"א שם סקי\"ג]. ומנחה קטנה הוא בט' ומחצה. וסמוך לה הוא בט'. מיהו בשאר תפלות מותר להסתפר סמוך לזמן התפלה. דרק במנחה שהוא באמצע היום גזרו [רמב\"ם פ\"ו מתפלה. וכ\"כ הטור שם]. מיהו בשאר המלאכות הנזכרות במשנתנו. נראה שגם הרמב\"ם מודה דאסור להתחילן [ועי' רמב\"ם שם ה\"ד וא\"ח פ\"ט ס\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "לא יכנס אדם למרחץ
להזיע. גזירה שמא יתעלף:"
+ ],
+ [
+ "ולא לבורסק
הוא מלשון יון שנקרא מקום עיבוד העורות בורסא. וממנו נקרא המעבד בורסקי. ובל\"א (גערבער). וה\"ה כל מלאכה ועסק גדול שיש בו שהוי מרובה [רל\"ב מג\"א ו']:"
+ ],
+ [
+ "ולא לאכול
אפי' סעודה קטנה. דהיינו סעודת כל אדם. וגם סמוך למנחה גדולה. דהו\"ל ב' לטיבותא. אסור (ב\"י) וי\"א דדוקא בחדא לריעותא. כגון סעודה קטנה סמוך למנחה קטנה. או סעודה גדולה (כנישואין ומילה) סמוך למנחה גדולה. אז דוקא אסור [מג\"א סקט\"ו]. וי\"א דסמוך למנחה גדולה כל סעודה שרי. וסמוך למנחה קטנה כל סעודה אסור [מג\"א סקי\"ד]. וי\"א דסעודה קטנה אפי' סמוך למנחה קטנה שרי. וסעודה גדולה אפי' סמוך למנחה גדולה אסור. מיהו במקום שקורין לביהכ\"נ. יש להתיר בסעודה קטנה סמוך למנחה קטנה. אבל לא בסעודה גדולה אפי' רק סמוך למנחה גדולה. ואפי' כבר התחיל. עכ\"פ כשיגיע זמן מנחה קטנה מחויב להפסיק. מיהו לכ\"ע שרי לטעום כביצה מצומצם פת או ממשקין משכרין. וכ\"כ פירות אפי' טובא שרי [מג\"א שם סקי\"ד וי\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ולא לדין
אפי' שמע כבר טענותיהן. דשמא יראה טעם לסתור הדין. ויטרוד. וקיי\"ל דדוקא לשמוע תחלת טענת הבעלי דין אסור [שם סקי\"ג]. מיהו כשיגיע זמן ק\"ש או תפלה. אפי' ללמוד אסור [שם סק\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ואם התחילו
אפילו אחר מנחה גדולה:"
+ ],
+ [
+ "אין מפסיקים
וביש שהות אפי' כשיגיע מנחה קטנה שרי. והפטור ומפסיק נקרא הדיוט. מיהו בהתחיל סמוך למנחה קטנה. מפסיק אפי' יש שהות [מג\"א שם סק\"ט]. והתחלת תספורת משיניח על עצמו סודר הספרים. והתחלת המרחץ משיתחיל להתפשט. והתחלת מלאכה. משיעשה מעשה ראשון בהכנתה. והתחלת הדין משישבו הדיינים לדון. והתחלת אכילה. נט\"י:"
+ ],
+ [
+ "מפסיקים לקרות ק\"ש
לרמב\"ם דוקא בליכא שהות. ולראב\"ד אפי' איכא שהות מפסיק. ואפילו העוסק בתורה. משום דזמנה קבוע מדאורייתא. והתחיל בזמן איסור. דהיינו חצי שעה קודם זמנה (א\"ח ע' ס\"ה. ורל\"ה ס\"א). מיהו העוסק בצרכי צבור. אפילו רק בהצלת ממונה. ואין מי שיתעסק זולתו בזה. אפילו בליכא שהות פטור. דעוסק במצוה הוא. ועכ\"פ יקרא פסוק ראשון. שהוא שמע ישראל ובשכמל\"ו (ע' ס\"ד):"
+ ],
+ [
+ "ואין מפסיקין לתפלה
הכא רק בת\"ת מיירי. ואפילו בהתחיל ללמוד בזמן איסור וליכא שהות. אפילו הכי אינו מפסיק לימודו לתפלה. מדהיא מדרבנן. ואפילו למ\"ד דאורייתא. עכ\"פ אין לה זמן קבוע כק\"ש. מיהו דוקא להם שתורתן אומנתן. אבל אנן לא חשבינן כך. ולהכי דוקא בדאיכא שהות א\"צ להפסיק. ואעפ\"כ. המלמד לאחרים. אפילו בליכא שהות אינו פוסק. כשא\"א ללמוד אח\"כ. רק כשיגיע זמן ק\"ש. קורא פסוק ראשון ובשכמל\"ו (א\"ח פ\"ט ורמ\"א סס\"י ק\"ו):"
+ ],
+ [
+ "לא יצא החייט במחטו סמוך לחשכה
בע\"ש סמוך לביה\"ש:"
+ ],
+ [
+ "שמא ישכח ויצא
ר\"ל שמא משתחשך ישכח שהוא שבת. או ישכח שהוצאה אסורה. ויוציא לרה\"ר ויתחייב חטאת. אבל אם ישכח שהמחט בידו. על זה אינו חייב חטאת (כבבא קמא דכ\"ו):"
+ ],
+ [
+ "ולא הלבלר
ליבעללאריוס בלשון רומי. ובל\"א (שרייבער):"
+ ],
+ [
+ "בקולמוסו
בלשון יון נקרא כל קנה קַלַמָס. והושאל גם על קנה הכתיבה ועט סופר. ובל\"א (שרייבפעדער. גריפפעל):"
+ ],
+ [
+ "ולא יפלה את כליו
לא יבער כנים מבגדיו:"
+ ],
+ [
+ "ולא יקרא
בספר. ולאו דוקא קורא. דאפי' אינו מוציא מלה מפיו. אסור. וה\"ה דאסור לבדוק לאור הנר בגדים או כלים שאינו בקי בהן וצריכים הבחנה יתירה (ער\"ה י\"א וי\"ב):"
+ ],
+ [
+ "לאור הנר
על לא יפלה נמי קאי. דוקא לאור הנר אסור. שמא יטה המנורה כדי שימשוך השמן לפתילה. והו\"ל כמבעיר (והא דלא הזכיר התנא הטעם הכא. כדפירש הטעם גבי לא יצא החייט ולא יאכל הזב. ה\"ט דקמ\"ל דאפילו גבוה הנר י' קומות. או שהנר בעששית סגור. דליכא כ\"כ החשש שמא יטה. אפ\"ה אסור. פ\"י). מיהו דוקא גבי נר שמן. אבל אצל נר שעוה. וכ\"ש אצל נר חלב דמאוס. מותר לקרות לצורך. דאפילו ימחט הפתילה ליכא חיוב חטאת. ואפילו בנר שמן. אם הוא אדם חשוב שאינו רגיל להטות. או שעוסק באיסור הטייה. כפרק במה מדליקין שאומרים בליל שבת. או שעוסק בענין המורגל בפיו. כהגדה שבליל פסח בשבת. או שאומר לאדם ואפילו לאשתו (ודלא כר\"ב). שתשגיח עליו שלא יטה. או ששנים קורין בספר אחד ובענין אחד. שרי. אבל במדורה. אפילו י' קורין כא'. אסור. דאין א' מרגיש כשיטה חבירו (מג\"א ער\"ה סק\"ג. וט\"ז שם סק\"ב. וסס\"י רע\"ח):"
+ ],
+ [
+ "באמת אמרו
עי' מ\"ש בפ\"ב דתרומות סימן ב':"
+ ],
+ [
+ "החזן
מלמד תינוקות:"
+ ],
+ [
+ "רואה היכן תינוקות קוראים
ר\"ל היכן יקראו למחר. ורוצה לסדר ראשי פרשיות בספר. וקורא כל השאר בעל פה. דמאחר דאינו מעיין תמיד בספר. אית ליה הכירא. ולא אתי להטות. וכ\"כ התינוקות בעצמן רשאין ללמוד אפילו שלא בפני רבן. דמ\"מ אימתו עליהן. וכ\"כ שרי ביו\"כ להתפלל במחזור. דאימת יו\"כ עליו (שם ס\"ו וס\"ח):"
+ ],
+ [
+ "אבל הוא לא יקרא
ר\"ל אסור לקרות כל הענין בספר:"
+ ],
+ [
+ "כיוצא בו לא יאכל הזב עם הזבה
על שולחן א'. אם אין שום שנוי היכר מפסיק ביניהן (י\"ד קצ\"ה ס\"ג). ומכ\"ש שאסורים לאכול מקערה א' אפי' בזא\"ז. או לשתות משיורי כוס שלה. אם לא שהורק מכלי אל כלי. או ששתה אחר בינתים (שם ס\"ד):"
+ ],
+ [
+ "מפני הרגל עבירה
שלא יבוא לבעול. וה\"ה באשתו נדה. רק נקט זב וזבה לרבותא. דאף דתשמיש קשה לשניהן. חיישי':"
+ ],
+ [
+ "ואלו
אין פולין ואין קורין שאמרנו הן מן וכו':"
+ ],
+ [
+ "מן ההלכות שאמרו בעליית חנניה בן חזקיה בן גוריון כשעלו לבקרו
שבקשו לגנוז ספר יחזקאל. שחשבו שדבריו סותרים לתורה. והתבודד חנניה בעלייתו והתיגע לפרשו. ועלו חכמים לבקרו ולראות ולבחן פירושו. ומדהיה שם אסיפת רוב חכמי הדור. נמנו גם על שאר דינים:"
+ ],
+ [
+ "נמנו
ר\"ל עמדו למנין המתירין והאוסרין:"
+ ],
+ [
+ "ורבו ב\"ש על ב\"ה
בי\"ח הגזירות שנביא להלן:"
+ ],
+ [
+ "וי\"ח דברים גזרו בו ביום
ר\"ל מדרבו ב\"ש על ב\"ה בהן. לכן גזרו י\"ח גזירות בישראל. ואלו הן. (וי\"א דהי\"ח גזירות הן האיסורים שנזכרו עד סוף הפרק. דיו. סממנים. כרשינין. אונין. צמר. חיה. עופות. דגים. מוכרין. טוענין. מגביהין. עורות. כובס. בשר. בצל. ביצה. פת. חררה. ואין זה כשיטת הש\"ס בבלי וירושלמי. ועתוי\"ט נזיר פ\"ה מ\"ה)
פירוש הארוך
א' ב' ג') האוכל אוכל ראשון. או שני לטומאה, או שתה משקין טמאין. גזרו שיהא גופו שני לטומאה. כדי שלא יאכל וישתה דברים טמאים בעוד תרומה בפיו דשני פוסל לתרומה (אב\"י שיעור האוכלין טמאין הוא כחצי פרס. שהוא ביצה וחצי לרמב\"ם וב' ביצים לרש\"י. ושיעור משקין טמאים רביעית הלוג מילה פ\"ד מ\"ה).
ד' ה') מדהיו רגילין לרחוץ בשאובין. אחר טבילה שבמים סרוחין. וחשבו שהשאובין הם עיקר הטהרה. להכי גזרו שהבא ראשו ורובו ב[ג' לוגין] שאובין [(עי' תוי\"ט סוף זבים ורמל\"מ רפ\"ט מה' אה\"ט)] לאחר שטבל בו ביום או טהור גמור שנפלו עליו ג' לוגין שאובין פוסל לתרומה [אף לאחר שהעריב שמשו מטבילה ראשונה עד שיחזור ויטבול וא\"צ הערב שמש לטבילה שנייה.
מיהו בטבול יום גזרו בין בבא לתוך ג\"ל שאובין או שהפילו עליו ג\"ל מים שאובין בב\"א. מדדמי לטבילה. שבא לתוך מי מקוה שטובל בהן. ולהכי יטעו שמותר לטבול בשאובין וגזרו נמי בנפילה. מדכך היה דרכם להפיל עליו מים שאובים להשתטף ממים סרוחים שבמקוה. אבל בטהור גמור הוא סגי להו למגזר רק בנפלו עליו הג\"ל שאובין. מדהוא דוגמת המעשה שטעו בה בכל טבילת טבו\"י. אבל בטהור שבא לתוך ג\"ל שאובין ורחץ בהן ראשו ורובו לא שייך למגזר. מדא\"צ בו טבילה (ועי' תו' שבת די\"ג ב').
אמנם נ\"ל דלרחוץ א\"ע בשאובין. בלי ביאה לתוך המים. ובלי שיפילום עליו. אפי' בטבו\"י לא גזרו גבי' טומאה. מדלא דמי לא לטבילה ולא להמעשה שטעו בה. דמדאין מי הרחיצה באין עליו בבת א'. לא הוה דומיא דטבילה ולא יטעו לומר דמהני כטבילה].
ו) מדהיו רגילין להצניע תרומה אצל ספרים. מדשניהן קודש. והיו העכברים מכלין הספרי. להכי גזרו שיפסלו ספרי קודש לתרומה כשיגעו בה.
ז' ח') מפני שהידים עסקניות ליגע במקום מזוהם בגוף. וכשיגעו אח\"כ בתרומה. התבזה. להכי גזרו שסתם ידים. כל שלא נטל ידיו. יפסלו לתרומה. וגזרו עוד. דסתם ידים שאמרנו. וכ\"כ כל הפוסל לתרומה. יטמא למשקין להיות תחלה. כדי שלא יתחלפו משקין אלו במשקין שנגעו בשרץ. שהן ראשון דאורייתא. ולהכי רק במשקין גזרו. מדעלולין לקבל טומאה. מדא\"צ הכשר.
ט) גזרו שכל משקין שנטמאו אפי' מסתם ידים (תוס') יטמאו לכלים. אע\"ג דמדאו' אין כלי מק\"ט רק מאב הטומאה. גזרו במשקין אלו משום משקין מזב וזבה. כרוקו. ומימי רגליו שהן אב הטומאה דאו'.
י) הכותיים אמרו שתינוקת בת יומה שראתה נדה טהורה. להכי גזרו חז\"ל על כל בנות כותיים שמיום שנולדו יהיו טמאין כנדה.
יא) אם דבר א' מאהיל על טומאה וטהרה. ואין ברוחב הדבר המאהיל טפח לא נטמאה הטהרה מדאורייתא. דאהל רחב טפח. בעינן. וגזרו חז\"ל הקיפו טפח. אטו רחבו טפח. דגם בהקיפו טפח יטמא להטהרה. ודוקא כשהיה הדבר המאהיל בחירובין עם הטהרה שתחתיו. בשעה שהאהיל על המת. כגון אדם שנשא מרדעת שאין ברחבו רק בהקיפו טפח. והאהיל המרדעת על המת. וסודר מפסיק בין המרדעת לאדם שנושאו. דאז המרדעת עצמו אף שאינו רחב טפח. עכ\"פ כיון שהאהיל על מת. טמא טומאת ז' מדאורייתא. וכמו כן הסודר שנגע בהמרדעת טמא טומאת ז' מדאו'. וגם האדם שנגע בהבגד טמא טומאת ערב מדאו'. להכי חששו. כיון שהמרדעת עכ\"פ האהיל על המת ועל האדם. יטעו לומר שהנטמא באהל המת טמא טומאת ערב. להכי גזרו שגם האדם שנשאו. מדהי' בחבורין עם האהן. אף שלא היה באהל רק היקף טפח. יטמא מהאהל טומאת ז'. בין שהיה הנאהל אדם או כלים. ואפי' היו י' בגדים בין האהל והנאהל. או שהיה פשוטי כלי עץ ביניהן. דבהנך גוונא לא נטמא כלל הנאהל. אפ\"ה לא פלוג רבנן. משא\"כ באינו מחובר הנאהל עם המאהיל. לא גזרו (עתוס' שבת י\"ז א' ור\"ש פ\"ט דאהלות).
יב) משקין שיוצאין מענבים בשעת בצירה. מכשירין לקבל טומאה. אף שהמשקה ההיא הולכת לאיבוד. ולא ניחא ליה בה והרי בעינן כי יותן דומיא דכי יתן דניחא לי' אפ\"ה גזרו שיכשירו. שמא יבצור בקופות מזופפות. דאז ניחא לי' במשקין היוצאין. ויכשירו מדאורייתא.
יג) גזרו שיהיו גדולי תרומה תרומה ואפי' בדבר שזרעו כלה [אב\"י עי' תרומות פ\"ט מ\"ו]. כדי שלא ישהה הכהן תרומה טמאה עד זמן זריעה. ובתוך כך יבוא לאכלה. ולהכי מדגזרו שיהיו הגדולים תרומה. לא יטריח הכהן א\"ע. דדמי תרומה בזול.
יד) הבא בע\"ש בדרך וחשכה לו. ויש עמו עובד כוכבים. לא יטלטל כיסו פחות פחות מד\"א. רק נותנו לעובד כוכבים. שמא יטלטלו ד\"א ברה\"ר (א\"ת רס\"ו).
טו) טז) אין פולין ואין קורין לאור הנר בשבת.
יז) פתן. שמנן ויינן ובנותיהן של עובדי כוכבים. גזרו שיהיו אסורין. וכולהו חדא גזירה נינהו. דגזרו על פתן ושמנן. משום יינן. ועל יינן משום בנותיהן. ועל בנותיהן משום ע\"ז (ודלא כר\"ב שפי' דלא כמסקנת הגמ'). מיהו פתן דוקא של ה' מיני דגן. ואפאו עובד כוכבים בלי סיועת ישראל. אסור. אבל בהשליך ישראל בהסקה ראשונה קיסם לתוך התנור. ולא עמד התנור מעת לעת בלי הסקה. אפי' אפו כך אח\"כ כמה ימים. הכל מותר. אולם משום חיי נפש. התירו פת נחתום כותי [וכ\"כ פפעפערקוכען של כותי שרי]. ודוקא בעשה הכותי הפת למכור. אז שרי. מיהו באין מצוי פת נחתום. גם פת ב\"ב מותר בזה\"ז. ואע\"ג דאין ב\"ד יכול לבטל דברי ב\"ד חבירו. הכא לא נתפשט תקנה זו בכל ישראל. וה,ה באורח שמיסב אצל ב\"ב שאינו נזהר מזה. שרי לאכול עמו. וכל ההיתירים דוקא באינו משוח בביצים. דאל\"כ הו\"ל בשולי עובד כוכבים ואסור (י\"ד סי' קי\"ב ס\"ח וס\"ז) [אב\"י מיהו רק בנטילת מקום כרוחב אצבע אגודל במקום הרחב שרי. עי' פ\"מ לי\"ד בשער התערובות ח\"ב סוף פ\"ג. דביצה מיקרי דררא דשומן].
ושמן של עובד כוכבים. חזרו רבי ובית דינו והתירוהו. ויין של עובד כוכבים. או של ישראל שנגע בהן עובד כוכבים. אסרוהו בשתייה משום חתנות. וכשראו ב\"ד של אחריהן שרגילין עובדי כוכבים לנסכו לע\"ז. אסרו כל סתם יינן ב\"כ בהנאה. וי\"א דשתיי' והנאה בבת אחת גזרו. ויש מקילין בזה\"ז בהנאה. ואפי' לקנותו לכתחלה להשתכר בו. מתירין. ויש להחמיר (י\"ד קכ\"ג). ודוקא בנגע עובד כוכבים בגופו ביין ממש. אפילו שלא בכוונה. אסור. אבל במגע ע\"י דבר אחר. כגון בהכלי שבו היין. שלא בכוונת מגע. או שלא בכוונת יין. שרי לר\"ה בשתיי'. ולרש\"י אסור. וקיי\"ל כר\"ה (שם קכ\"ד כ\"ד). ובזה\"ז שאין רגילין לנסך. אין אוסרי' בהפ\"מ רק בג' לריעותא. שנגע גופו ביין ממש. והיה כוונת מגע. וכוונת יין (ש\"ך שם סקע\"א). אבל יין מבושל כל כך עד שנתמעט מדתו ברתיחתו. שרי ליגע בו עובד כוכבים לכתחילה ולשתותו (קכ\"ג ג').
ובנותיהן. לרמב\"ם (פ\"ב מא\"ב) גזרו רק בדרך זנות. אבל בדרך אישות. לוקה מדאורייתא. ולתוס' (ע\"ז דל\"ו ב'). דוקא ז' אומות הן דאורייתא. אבל שאר אומות הכל מד\"ס. וקיי\"ל ברמב\"ם (אה\"ע סי' ט\"ז).
יח) גזרו שכל תינוק עובד כוכבים בן יומו. יטמא כזב. כדי שלא יהא ילד ישראל רגיל אצלו. ויבוא למשכב זכור. שהיו רגילים בו:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים אין שורין
בע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "דיו
מין סם לעשות דיו [אב\"י ול\"מ נ\"ל שהוא דיו ממש שהיה אצלם קשה ושרוהו במים לדקדקו. וכדאמרינן (בנדה ד\"כ ע\"א) פלי קורטא דדיותא. ועי' תוס' גיטין די\"ט ד\"ה דיו]:"
+ ],
+ [
+ "וסממנים
סממנים לצבוע:"
+ ],
+ [
+ "וכרשינים
וויקקען למאכל בהמה:"
+ ],
+ [
+ "אלא כדי שישורו מבעוד יום
ר\"ל ביש זמן כל כך עדיין שיתרככו קצת מבעו\"י:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל מתירין
משנתן מים מבעו\"י. והכי קיי\"ל (א\"ח רנ\"ב):"
+ ],
+ [
+ "אונין של פשתן
אגודת פשתן מנופץ:"
+ ],
+ [
+ "לתוך התנור
דנותנן לתנור שיתלבנו:"
+ ],
+ [
+ "אלא כדי שיהבילו
ר\"ל שיתחממו קצת בהבל:"
+ ],
+ [
+ "ולא את הצמר ליורה
של צבעים:"
+ ],
+ [
+ "אלא כדי שיקלוט העין
שיקלוט הצמר הצבע מבעו\"י:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל מתירין
ודוקא באינה עומדת אצל האש. דאל\"כ [*גם לב\"ה אסור]. שמא ינער בכף. ויתחייב משום מבשל וצובע. ואפילו בסתומה וטוחה היורה בטיט. דליכא למיחש שינער. עכ\"פ חיישינן שמא יחתה בגחלים וקיי\"ל כב\"ה (שם):"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים אין פורשין מצודות חיה ועופות ודגים אלא כדי שיצודו מבעוד יום
ואף דזה א\"א לשער. דתלוי במקרה ולא בזמן. י\"ל דמיירי דפורשה ביער. דמצוי שם חיות. אז אפשר לשער הזמן. כשיתרחק מהמצודה כשיעור שלא תראהו החיה:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל מתירין
טעמא דכל הנך פלוגתות. ב\"ש ס\"ל אדם מוזהר על שביתת כליו. שלא יעשה בהן מלאכה בשבת. ולב\"ה שרי. והכי קיי\"ל (שם). מיהו בקדירה שאצל האש. ונר הדולק. מודו ב\"ש דשרי ע\"י שמפקירן. מדלא אפשר בלא\"ה. דדוקא מד\"ס צריך להפקיר בפני ג'. אבל מדאורייתא אפי' בינו לבינו מהני. והכא מדלא אפשר לא גזרו:"
+ ],
+ [
+ "ואין טוענין עמו
על החמור:"
+ ],
+ [
+ "ואין מגביהין עליו
על כתף העובד כוכבים:"
+ ],
+ [
+ "אלא כדי שיגיע למקום קרוב
ר\"ל שיהיה המקום שהולך לשם קרוב כ\"כ שיגיע לשם מבעו\"י. דאל\"כ יחשדוהו הרואים שהולך בשליחות ישראל ונושא משא:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל מתירין
דלא גזרו. ודוקא שיצא העכו\"ם מבעו\"י אבל בשבת אסור שיוציא העכו\"ם משא מבית ישראל לרה\"ר. ואפי' קנהו העובד כוכבים קודם שבת. ויחד לו ישראל מקום בביתו. אפילו הכי אסור משום מראית עין שיחשבו שמכר לו בשבת [רמב\"ם פ\"ו משבת] והכי קיי\"ל. מיהו כשהעובד כוכבים אלם ויצער לישראל עבור שלא יניחו להוציא מה שקנה מע\"ש. או דאיכא למיחש לפסידא דישראל על ידי זה. אז אפי' לא יחד לו מקום. שרי עובד כוכבים להוציאו בשבת [רט\"ז רנ\"ב ס\"ג]. וכ\"כ מותר להשאיל לעובד כוכבים דבר בשבת בעיר המוקפת חומה או חוטי עירוב. מדליכא אז חשש הוצאה [אב\"י ערט\"ז רמ\"ו סק\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים אין נותנין עורות לעבדן
*(גערבער) [דא\"א לפרש \"לעבד אותן\". דכובס דסיפא מעיד על עבדן דרישא]. והך בבא בין לבית שמאי בין לב\"ה אצטריך. דלבית שמאי קמ\"ל דלאו דוקא מצודות. וכדומה. שהכלי עושה מלאכה. ס\"ל לב\"ש שביתת כלים. אלא אפי' כלים לכובס ועורות שהכלי רק מקבל מלאכה. אפ\"ה ס\"ל דיש בהן משום שביתת כלים. ולב\"ה קמ\"ל אע\"ג דבכלים לכובס ועורות. בשל ישראל קטרח עובד כוכבים בשבת. אפ\"ה שרי [ר\"ן]:"
+ ],
+ [
+ "ולא כלים לכובס עובד כוכבים
[*גם על עבדן קאי]:"
+ ],
+ [
+ "ובכולן בית הלל מתירין עם השמש
ר\"ל כל הנך שהתירו ב\"ה במשניות דלעיל. לא התירו רק בעוד יום. והכי קיי\"ל. וה\"ה בנותן אגרת לשליח עובד כוכבים. או בנותן מעות לקנות סחורה או שנתן סחורה למכרה בבית עובד כוכבים שרי. רק שלכל הנ\"ל צריך ז' תנאים ועי' בכלכלת שבת בכללי מסירת דבר מע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבן שמעון בן גמליאל נוהגין היו בית אבא שהיו נותנין כלי לבן
שצריך זמן רב לכביסתן:"
+ ],
+ [
+ "לכובס עובד כוכבים שלשה ימים קודם לשבת
דס\"ל כב\"ש:"
+ ],
+ [
+ "ושוין אלו ואלו
ב\"ש וב\"ה:"
+ ],
+ [
+ "שטוענים קורות בית הבד ועגולי הגת
בית הבד הוא כלי שמניחין בהן הזיתים הטחונים. והגת הוא כלי שדורכין בהן הענבים. ומשימין קורות כבדים על הזיתים הטחונים *). ודפין כבדים עגולים על הענבים הדרוכים שבבית הבד. מערב שבת. והמשקה זב מאליו בשבת. ומותר לשתותו אז. ולהכי מותר לעשות כן משום דאי נמי סחיט להו בשבת ליכא חיוב חטאת. דמדמרוסקין כבר. אסור לסוחטן רק מדרבנן. ולהכי לא גזרי' שמא יעשה בידים. ואף דלב\"ש עכ\"פ לתסר משום שביתת כלים. כלעיל אות ס\"א. י\"ל דבכה\"ג דנפיק ממילא. וכלי לאו מידי עביד. גם לב\"ש שרי. מיהו דוקא בזיתים וענבים דסחיטתן אסור מדאו' (כמג\"א ריש ש\"כ). להכי צריך שיהיו מרוסקין מע\"ש. אבל שאר פירות יש חלוק. שכשעומדין למשקה דאסור לסוחטן עכ\"פ מדרבנן. להכי רק כשיצאו מעצמן בשבת מותרין. אף שלא רסקן מע\"ש. וכשעומדין לאכילה. מותר אפי' לכתחילה לסוחטן בשבת. ומה\"ט מותר לסחוט (ציטראנע) בשבת לתוך (צוקער) לעשות (פונש) (ועי' רס\"י ש\"כ ובכללי ל\"ט מלאכות במלאכת דש):"
+ ],
+ [
+ "אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום
חצי בשולו. ומשני צדדיו. דאל\"כ גזרי' שמא יחתה (רנ\"ד ס\"ב). ובהא גם ב\"ה מודו. ואילה\"ק מ\"ש באונין ויורה דל\"ג בזה שמא יחתה (כמ\"ו). י\"ל אונין מונחי' בתנור סתום ואינו פותחו לחתות מדקשי ליה זיקא. ויורה מיירי בעקורה מהאש. ואין בה חשש חיתוי. וגם חשש הגסה אין בו. דמיירי בסתומה היורה בטיט. משא\"כ הכא מיירי בצולה אותו ע\"ג גחלים דבקל יחתה (שבת די\"ח ב'). ומה\"ט גם בחררה בסיפא גם ב\"ה מודו. מיהו פירות שנאכלין חיים. כתפוחים וכדומה. מותר ליתנן עם חשיכה סמוך לאש. אף שא\"א שיצולו מבעו\"י. והיינו מדלא גרע מנתבשל כחצי בישול קודם שבת. ולא דמי לבצל חי וביצה חיה דאסיר במשנתנו. דהנך אע\"ג דחזו חי. אפ\"ה רובן לבישול קיימו מדעדיפי בבישול טפי מחי. משא\"כ פירות רובן נאכלים חיין מדעדיפי כך טפי מבבישול (ועי' רא\"ש פ\"ד דשנת סי' ד'). אבל אסור להניחן בשבת אפי' סמוך לתנור וקודם שהוסק. ואפשר דאפי' ע\"י עובד כוכבים אסור (שם במג\"א סקי\"ד ובאשל שם):"
+ ],
+ [
+ "אין נותנין פת לתנור עם חשכה ולא חררה
(אשקוכען):"
+ ],
+ [
+ "אלא כדי שיקרמו פניה
שיתהווה עליו (רינדע) וכל שפורסה ואין חוטין נמשכין ממנה. הו\"ל כנקרמו פניה (שם רנ\"ד):"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר כדי שיקרום התחתון שלה
ר\"ל הצד המדובק בתנור. דשם ממהר להתבשל (אב\"י כ\"כ תוס' ד\"ה איבעי' אבל רש\"י כ' דצד שלגבי אור ממהר יותר להקרים. ועי' ר\"נ ורט\"ז רנ\"ד סקי\"ב). ואנן קיי\"ל דבאיזה צד שתקרם סגי*). ולרמ\"א צריך שיקרום כל הפת סביב (שם). וכל הנך אם עבר ונתן באיסור ע\"ג אש מגולה. אם במזיד אסור במו\"ש בכדי שיעשו. ואם בשוגג. אם הוא פת. מותר הוא לכל אדם שאין לו כדי ג' סעודות. לאכול ממנו כל הג' סעודות. ואם יש בככר א' בכדי ג' סעודות. לא יקח לכל סעודה ככר שלם ולחם משנה. מדאינן חובה כל כך. אבל אם הוא שאר תבשילין. אפי' עשה בשוגג אסור עד מו\"ש בכדי שיעשה. ורק באין לו כלל מה יאכל. גם בתבשיל שרי בשוגג. מדאסור להתענות בשבת (מג\"א שם סקי\"א וסקכ\"ג):"
+ ],
+ [
+ "משלשלין את הפסח בתנור
תנורים שלהן היו כקדירה בלי שולים. מחובר בטיט בארץ. ומורידין הצלי בשלשלת לתוך פיו:"
+ ],
+ [
+ "עם חשכה
ולא גזרי' שיחתה. אף דדמי לשנים דאסורים לקרות אפי' ביחד אצל מדורה (כשבת י\"ב ב'). הכא בני חבורה לפסח זריזין ומדכרי אהדדי:"
+ ],
+ [
+ "ומאחיזין
מדליקין:"
+ ],
+ [
+ "את האור במדורת בית המוקד
היא לשכה שבעזרה שיש שם מדורה לכהנים להתחמם. מדהולכין בעזרה יחף על רצפה של שיש. ומשם לוקחין אש למזבח בכל יום (עי' תוס' יומא ט\"ו ב'). ומדהוי בעזרה. להכי אפי' במצית רק מעט קודם שבת. שרי. ולא גזרינן שמא יחתה. דכהנים זריזין הן:"
+ ],
+ [
+ "ובגבולין
ר\"ל חוץ למקדש:"
+ ],
+ [
+ "כדי שתאחוז האור ברובן
דאם הדליק עץ יחידי. צריך שיאחז האור ברוב עביו ורוב הקיפו. ואם יש הרבה עצים. צריך שיעלה מבעוד יום השלהבת מאליה. ואל\"כ אסור להתחמם בו בשבת (רנ\"ה ס\"א):"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר בפחמין
אם הסיק פחמין. (קאהלען) בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "כל שהוא
אפילו לא אחז האור רק כ\"ש סגי דמעצמן דולקין והולכין (שם ס\"ב):"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "במה מדליקין
באיזה שמנים ופתילות מדליקין נר שבת:"
+ ],
+ [
+ "אין מדליקין
מפרש תחילה פתילות הפסולות:"
+ ],
+ [
+ "לא בלכש
צמר שבארז בין קליפה לעץ (אב\"י לולא מסתפינא נ\"ל שהוא הצמר שעל הארז מבחוץ. שכן בלשון יון נקרא הצמר שעל האילנות לייכען. והיינו דקאמר בש\"ס עימרתא דאית בי'. ר\"ל על הארז מבחוץ):"
+ ],
+ [
+ "ולא בחוסן
פשתן שאינו מנופץ (אונגעהעכעלטעס פלאכס):"
+ ],
+ [
+ "ולא בכלך
פסולת משי:"
+ ],
+ [
+ "ולא בפתילת האידן
אידן הוא ערבה. בל\"י איטעא ופתילת. הוא הצמר המצוי בין הקליפה להעץ. בל\"א (וויידענבאסט):"
+ ],
+ [
+ "ולא בפתילת המדבר
(נעססעלקרויט):"
+ ],
+ [
+ "ולא בירוקה שעל פני המים
צמר הירוק שגדל בדופן ספינה ששהתה במים ועי' שבת דק\"מ ב' נמשי במיא דחריצי ופי' רש\"י שהירוק שע\"ג מים העומדים יש בהן שמנונית. וא\"כ אפשר שכשיתיבש יקחוהו לפתילה. עד כאן דיני פתילה. וטעם פסולן שאין הלהב נכנס בו אלא מסכסכו מבחוץ: ונ\"ל דשער וצמר פסילי מהאי טעמא (א\"ח רס\"ד). ומהשתא מפרש שמנים הפסולים משום דשמנן עב. ואינו דולק יפה. ושמא עי\"ז יטה. או יניחנו ויצא והרי סעודת שבת צריך נר. וה\"ט נמי דפתילות:"
+ ],
+ [
+ "ולא בזפת
(פעך):"
+ ],
+ [
+ "ולא בשעוה
(וואכס) מהותך:"
+ ],
+ [
+ "ולא בשמן קיק
שמן שמוציאין מהגרגרים של צמר גפן (בוימוואל קערנער):"
+ ],
+ [
+ "ולא בשמן שריפה
ר\"ל שמן תרומה שנטמא. שאינו ראוי רק לשריפה. וביו\"ט בע\"ש עסקינן. שאסור לשרוף קדשים ביו\"ט. ואע\"ג דבתרומה יכול להנות בשעת שריפה. אפ\"ה אסור דגזרינן תרומה אטו קדשים:"
+ ],
+ [
+ "ולא באליה
שכשנתיבש מדליקו כאבוקה:"
+ ],
+ [
+ "נחום המדי אומר מדליקין בחלב מבושל
ר\"ל מהותך. ונ\"ל דטעמי'. דחלב מבושל נמשך אחר הפתילה. רק דת\"ק ורבנן דסיפא גזרו מהותך אטו אינו מהותך (כש\"ס כ\"א א'). ואיהו לא גזר:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אחד מבושל אחד שאינו מבושל אין מדליקין בו
חכמים היינו ת\"ק. רק איכא בינייהו בנתערב קצת שמן בחלב. דלחד מנייהו אסור. ולאידך שרי (ובהא מתורץ לע\"ד. דהול\"ל בקצור וחכמים אוסרים. אלא דאי הוה תני הכי. הוה משמע דקאי אנחום. דמיירי באינו מעורב בשמן אלא דהש\"ס מסופק דאף דקאי את\"ק דלמא אהא דקאמר ת\"ק מעורב בשמן שרי. קאמרי אינהו אחד אחד. דכמו באינו מבושל לא מהני עירוב. מדאינו מתערב. כ\"כ במבושל. או דלמא דלת\"ק אסור מעורב בשמן. וקאמרי אינהו אחד אחד להשוותן. דדוקא כשהמבושל אינו מעורב. דאז שוה להאינו מבושל דלא שייך בו עירוב אבל כשהמבושל מעורב שרי. לכן קאמר הש\"ס ולא מסיימי). וקיי\"ל דאין מדליקין בכל אלו אפי' במערבין בשמן. גזירה אטו בעינא ולא הוה גזירה לגזירה. דשמא יטה קרוב לוודאי. משא\"כ בחלב מהותך שרי במעורב בקצת שמן. דהרי מהותך גופי' אסור רק מטעם גזירה. אטו אינו מהותך. ולהכי במעורב הו\"ל גזירה לגזירה. מיהו נרות שעוה או חלב או זפת. העשויין כפתילה כעין שלנו. מותר לכתחילה. דאז שפיר נמשך עם הפתילה שבתוכה (שם בט\"ז סק\"ה) ואותן האסורים להדליק בהן. והדליקן באיסור. אסור להשתמש לאורן. מיהו בדולק עוד נר כשר אצל הפסול. אף שלא לצורך מותר להשתמש. לאור הפסול. ובאין הנר הכשר דולק רק בחדר אחד מחדריו. אז עכ\"פ לצורך מותר להשתמש אצל הנר פסול. דע\"י הנר הכשר שדולק בביתו. יזכור שלא להטות (מג\"א שם קס\"ד):"
+ ],
+ [
+ "אין מדליקין בשמן שרפה ביום טוב
טעם דמתני' דלעיל קאמר. דהא דאין מדליקין בשמן שריפה. מיירי ביו\"ט בע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "רבי ישמעאל אומר אין מדליקין בעטרן
פסולת הזפת (הארציכט) בל\"א. והוא רך ונמשך אחר הפתילה טפי מזפת:"
+ ],
+ [
+ "מפני כבוד השבת
דריחו רע:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים מתירין בכל השמנים
חוץ מהנך שנזכרים במשנה א':"
+ ],
+ [
+ "בשמן שומשמין
(ליינזאמען). [אב\"י ל\"מ נ\"ל דלפי מ\"ש הר\"ב כאן שהוא זרע דק מתוק. ובא\"י ממנו הרבה. א\"כ אינו (ליינזאמען). רק מין צמח הנקרא בל\"י זעזאמאן. ובל\"ר זעזאמום. ובמצרים קוראים אותו זעמזעם. שקרוב במבטא לשם שומשמין. שהעיד עליו החכם וואלניי במסעות שלו. שמצוי הרבה בא\"י. ויש לו גבעול גבוה ו' אמות המחליף כל שנה. ובראשו גדלים כעין שרביטי קטניות שלנו. מלאים זרע עגול דק ולבן. כעין דוחן שלנו. והעיד החכם אגער שעוצרים במצרים מהגרעינים הללו שמן לבן טוב למאכל. ולהדלקה. מדאינו מעלה עשן. ויש לו ג\"כ ריח טוב]:"
+ ],
+ [
+ "בשמן אגוזים בשמן צנונות
שמן הנעצר מזרע צנון:"
+ ],
+ [
+ "בשמן דגים
(טראהן):"
+ ],
+ [
+ "בשמן פקועות
(ווילדער קירביס) [אב\"י ובערוך פי' אבטיחים מדבריים (ווילדע גורקען). והם קטנים כדמות ביצים וטעמן מר. ועושין מזרע שלהן שמן. ועל שם שפוקעין בנגיעה קטנה. ומשליכין גרעיני הזרע שבתוכן. נקראו פקועות מלשון פקע]:"
+ ],
+ [
+ "ובנפט
*(שטיין עהל). ואשמעי' כל הנך. אף דקצתן יש להן ריח טוב וחזו לאכילה. לא חיישי' שיסתפק ממנו. ואף דקצתם ריחן רע. לא חיישי' שיניחם ויצא:"
+ ],
+ [
+ "רבי טרפון אומר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד
דהוא הדולק יותר יפה ובהיר וקיי\"ל כחכמים (שם ס\"ו). ושרי כולן. חוץ מעטרן ונפט שריחן רע ביותר. וחוץ מאפרסמון שריחו נודף ביותר ואיכא למיחש שיסתפק ממנו. א\"נ משום סכנה. מדהוא עף ובוער:"
+ ],
+ [
+ "כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו
לעשות ממנו פתילה. כגון גמי אילנות. או עץ גופי' שרככו ועשה ממנו פתילה. אסור להדליק בו בשבת. דמסכסך ואינו דולק יפה. ושמא יטה עי\"ז: והא דנקט לעיל רק פתילות אידן וכו' רק לרבותא נקט התם הנך אף דדולקים יפה יותר משאר היוצאים מעץ. אפ\"ה אסירי מדאינן יפין כפשתן:"
+ ],
+ [
+ "אלא פשתן
דאע\"ג דפשתן נמי נקרא עץ. כדכתיב ותטמנם בפשתי העץ. עכ\"פ מדמתרכך יפה מותר לפתילה. ומכ\"ש צמר גפן וקנבוס וכדומה. שמתרככין טפי מפשתן. דשרו לפתילה:"
+ ],
+ [
+ "וכל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אהלים
דאע\"ג דכל מה שבאהל עם המת טמא. האהל עצמו אם הוא קבוע טהור:"
+ ],
+ [
+ "אלא פשתן
דבעשה ממנו אהל על המת. אע\"ג שקבוע בארץ טמא. וצריך הזאה וטבילה:"
+ ],
+ [
+ "פתילת הבגד שקפלה
שלקח חתיכת בגד וקפלה וגלגלה בחול על ידו לעשותה פתילה:"
+ ],
+ [
+ "ולא הבהבה
(אבגעזענגט). שלא הבהב ראשה בחול. שתהא דולקת יפה:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר טמאה
שאם היתה קודם שקפלה גע\"ג אצבעות. מקבלת עדיין טומאה. דמדלא הבהבה. קפולה לא בטלה מתורת בגד:"
+ ],
+ [
+ "ואין מדליקין בה
נר שבת. דמדלא הבהבה אינה דולקת יפה. וי\"א דביו\"ט בע\"ש עסקינן. דאין מדליקין בכלי שנשברה ביו\"ט משום מוקצה. ומיירי באין בהמטלית הזה רק גע\"ג אצבעות מצומצמות וכיון דלא בטל ע\"י קפולה בחול מתורת כלי. א\"כ מדהוא שיעור מצומצם. כשמתחיל להדליק בו פורתא. מיד הו\"ל ככלי שנשבר ביו\"ט. ומדאסור לסלק ידו מהנר. עד שידליק רוב הפתילה היוצא. א\"כ כשממשמש בו ובהדלקתו אח\"כ. הו\"ל כמדליק בכלי שנשבר ביו\"ט. דאסור (כא\"ח תק\"א):"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר טהורה ומדליקין בה
דס\"ל קפולה בחול בטלה מתורת כלי. ואינו מקבל טומאה. ומהאי טעמא נמי מותר להדליק בו ביו\"ט בע\"ש. מדהו\"ל כנשבר כבר בחול. וגם ס\"ל דא\"צ להחריך ולהבהב הפתילה מע\"ש. וקיי\"ל בכולהו כר\"ע. ואפ\"ה מצוה להבהב הפתילה קודם הדלקה (א\"ח רס\"ד):"
+ ],
+ [
+ "לא יקוב אדם
ר\"ל לא ינקב:"
+ ],
+ [
+ "שפופרת של ביצה
קליפת ביצה:"
+ ],
+ [
+ "וימלאנה שמן ויתננה על פי הנר
ממעל לפי הנר:"
+ ],
+ [
+ "בשביל שתהא מנטפת
יש שעושין כן כדי שידלק הנר בצמצום. לכן מניח פתילה בנר בלי שמן. ותולה קליפת ביצה מנוקבת מלאה שמן ממעל לפיו. והוא מטפטף כל שעה על פי הנר. ובשבת אסור לעשות כן מע\"ש. גזירה שמא יסתפק מהשמן מדאינו מחובר להפתילה הדולקת. ומחייב משום מכבה:"
+ ],
+ [
+ "אפילו היא של חרס
ר\"ל אפי' הכלי שמטפטף הי' של חרס דמאוס אפ\"ה חיישי' שיסתפק:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יהודה מתיר
דלא גזר:"
+ ],
+ [
+ "אבל אם חברה היוצר
טעפפער:"
+ ],
+ [
+ "מתחלה
ר\"ל שחיבר ודיבק יחד הנר והכלי המטפטף קודם שצרפן בכבשן. וה\"ה כשחברן בעה\"ב אח\"כ בסיד וחרסית:"
+ ],
+ [
+ "מותר מפני שהוא כלי אחד
ונזהר מלהסתפק ממנו:"
+ ],
+ [
+ "לא ימלא אדם את הקערה שמן ויתננה בצד הנר ויתן ראש הפתילה
קצה השני שאינו דולק:"
+ ],
+ [
+ "בתוכה בשביל שתהא שואבת
מהשמן שבקערה:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יהידה מתיר
וקמ\"ל ביצה לרבותא דר\"י. אע\"ג דאינו מאוס מותר. וקמ\"ל חרס דמאיס לרבותא דרבנן וקמ\"ל קערה. לרבותא דר\"י. דאע\"ג דמפסיק אויר דביני ביני. אפ\"ה לא חייש שיסתפק. וקיי\"ל כחכמים (רס\"ה):"
+ ],
+ [
+ "המכבה את הנר מפני שהוא מתירא מפני עובדי כוכבים
עובדי אש אין מניחין שום אש בחגן רק בבית ע\"ז:"
+ ],
+ [
+ "מפני לסטים
שלא יראוהו:"
+ ],
+ [
+ "מפני רוח רעה
בעל מרה שחורה. שנוח לו לישב בחושך:"
+ ],
+ [
+ "
כך הגי' בש\"ס. ולא גרסי' ואם:"
+ ],
+ [
+ "החולה שיישן פטור
הול\"ל מותר. דהרי ע\"כ כולהו במסוכן מיירי. דאל\"כ למה פטור. הרי ס\"ל בסיפא דבמלאכה שא\"צ לגופה חייב. רק איירי דנקט בסיפא חייב. נקט נמי ברישא פטור:"
+ ],
+ [
+ "כחס על הנר
האי כ\"ף של \"כחס\" אינו כ\"ף הדמיון. רק במקום אם. כמו כראותו כי אין הנער (בפ' ויגש). שפירושו אם יראה. והכא נמי ר\"ל אם חס על (הלאמפע) שלא תפקע:"
+ ],
+ [
+ "כחס על השמן כחס על הפתילה
שלא תשרף:"
+ ],
+ [
+ "חייב
דאע\"ג דכבוי משום נר ושמן. מלאכה שא\"צ לגופה הוא. אפילו הכי חייב:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יוסי פוטר בכולן
דכל כבוי מלאכה שא\"צ לגופה הוא. אם לא שמכבה מדצריך לפחמין. כמו שהיה במשכן:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן הפתילה מפני שהוא עושה
במפיק ה\"א. ר\"ל שעושה אותה:"
+ ],
+ [
+ "פחם
ר\"ל אם כיבה את הפתילה מפני שהוא וכו'. שהוא מתכוון שתהא מהובהבת ונוח להדליק אח\"כ. וכגון שלא נתהבהבה מקודם. אז חייב. מדהו\"ל כפחמין במשכן שכבום להדליקן אח\"כ. והו\"ל מלאכה שצריכה לגופה. וקיי\"ל מלאכה שאצל\"ג פטור (סי' רע\"ח). ודלא כר\"ב הכא:"
+ ],
+ [
+ "על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן
דשעת סכנה מוכן לפורעניות:"
+ ],
+ [
+ "על שאינן זהירות בנדה ובחלה ובהדלקת הנר
דאלו ג' מוטלין עליה ואחרים שחייבים בהנך סומכים שהיא תתקן הכל:"
+ ],
+ [
+ "שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו
ולמה לא קאמר תנא. לבני ביתו. אלא ר\"ל שלא יאמר בקול אווש שישמע בחוץ. רק יאמר בנחת כדי שיצייתו לו:"
+ ],
+ [
+ "ערב שבת עם חשכה עשרתם
דגם אכילת עראי של שבת קובעת למעשר לכן יעשרו מקודם:"
+ ],
+ [
+ "ערבתם
ערובי תחומין וחצירות:"
+ ],
+ [
+ "הדליקו את הנר
*בנר שרואה אותו שלא הדליקוהו. שייך לומר הדליקו. בלשון צווי. ונ\"ל דתנא נקט כל הג' כסדר הראוי. דכל הנצרך ביותר מזכירו תחלה דשמא ישכחנה. להכי מזכיר תחלה עשרתם מצורך אכילה בשבת. ואח\"כ מזכיר ערבתם שהוא צורך טלטול והליכה. ובסוף מזכיר הדלקה. משום דאח\"כ אסור בהב' שהזכיר תחלה:"
+ ],
+ [
+ "ספק חשכה ספק אין חשכה
ר\"ל ביה\"ש. והוא תוך י\"ג מינוטען וחצי קודם צאת הכוכבים. ונ\"ח מינוטען וחצי קודם ביה\"ש הנ\"ל. מחוייב להוסיף מחול על הקודש. כל הזמן הזה או מקצתו. ואחר צאת ג' כוכבים בינונים שאינן מפוזרין. הו\"ל ודאי לילה לענין הכנסת שבת. רק במ\"ש מחמירין דלא סגי בהכי. מדלא בקיאינן בבינונים. להכי צריך ג' כוכבים בינונים. ועוד ג' קטנים (רס\"א ורצ\"ג):"
+ ],
+ [
+ "אין מעשרין את הודאי
טבל וודאי. וה\"ה דאין מפרישין אז חלה (רס\"א מג\"א ס\"ק ב'). ואף דהפרשת מעשרות שבות. ול\"ג אשבות בין השמשות (כשמ\"ב). היינו לצורך גדול או לצורך מצוה (כשם וססש\"ז). אבל הכא מיירי בא\"צ לו בשבת (ט\"ז רס\"א ומג\"א ססש\"ז). מיהו בחלה דידן כיון דאוכל והולך ואח\"כ מפריש (י\"ד שכ\"ג) ודאי גזרו אשבות דהפרשה. דהרי א\"צ להפריש (ועי' סי' תק\"ו):"
+ ],
+ [
+ "ואין מטבילין את הכלים
מיירי נמי בא\"צ להם מאד לשבת. ולהכי נקט כלים ל\"ר. מיהו דוקא בנטמאו בדאו'. מחזי טבילה כמתקן. אבל כלים חדשים. י\"א דאפי' בשבת שרי להטבילן. ויש להחמיר. מיהו בעבר והטבילן בשבת. יש להתיר לצורך. ובשכח להטבילן בע\"ש יתנם במתנה לעובד כוכבים. או יטבלם במקוה דרך שאיבה בלי ברכה (מג\"א שכ\"ג):"
+ ],
+ [
+ "ואין מדליקין את הנרות
נ\"ל דר\"ל לא יאמר לעובד כוכבים להדליקן דאע\"ג דאמירה לעובד כוכבים רק שבות. הכא מדנקט נרות לשון רבים. מיירי בא\"צ להם רק להרווחה. כרבוי נרות שמדליקין לכבוד שבת. ולא מחשב כ\"כ לצורך מצוה. משא\"כ נר יחידי של שבת. שמחוייב כל א' להדליק בביתו (כסי' רס\"ג). מחשב צורך גדול. ומותר להדליקו אז ע\"י עובד כוכבים. (רס\"א). וה\"ה נר יא\"צ מותר להדליקו אז ע\"י עובד כוכבים. דמדנזהרין בו מאד מחשב צורך גדול (רט\"ז ורמג\"א רס\"א) וכן מותר לומר אז לעובד כוכבים לעשות אפילו מלאכה גמורה לצורך חול. אם הוא הפ\"מ. דאין חלוק בין צורך גדול להפסד מרובה (שם):"
+ ],
+ [
+ "אבל מעשרין את הדמאי
דרוב ע\"ה מעשרין הן. ולא הו\"ל כמתקן:"
+ ],
+ [
+ "ומערבין
דוקא ערובי חצירות ותבשילין. דהו\"ל נמי מצוה וצורך גדול (תקכ\"ז). אבל ערובי תחומין אע\"ג דתחומין נמי אין מערבין רק לדבר מצוה. אפ\"ה גזרו על שבות כזה. מדהו\"ל אקנויי רשות (תוס' גיטין ד\"ו ב' ד\"ה עירבתם) (תקכ\"ח):"
+ ],
+ [
+ "וטומנין את החמין
בדבר שאינו מוסיף הבל. אע\"ג דבשבת אסור. התם ה\"ט שמא ימצאנה אח\"כ מצוננת וירתיחנה. משא\"כ ביה\"ש כל הקדירות רותחות הן. וליכא למיחש להא. מיהו לאחר שקבל שבת בפירוש. או אחר שאמר מזמור שיר ליום השבת. דהוי לדידן כקבלת שבת (כאשל רס\"א סקי\"ג). אפילו אין עדיין בין השמשות. ע\"י ישראל הכל אסור. ורק אמירה לעובד כוכבים לעשות מלאכה דאו'. משום צורך מצות קצת. שרי אז. מדלא עדיף קבלתו לשבת מביה\"ש. דשרינן גבה אמירה לעובד כוכבים דקילא (מג\"א שם סק\"ז). ודוקא בקבלי' לשבת או אמר מזמור שיר ליום השבת. תוך שעה ורביע קודם הלילה [והוא בצמצום ע\"ב מינוטען קודם צאת הכוכבים]. אבל קודם לכן. אין קבלתו כלום (רס\"ג ס\"ד וסי\"ד). ואף לי\"א שם. דאף בקבל שבת קודם זמן הנ\"ל. אותו שקבל אסור במלאכה. היינו במלאכה דאורייתא אבל במעשרין ומערבין. אף המקבלין שרו בקבלו קודם זמן הנ\"ל:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כירא
*הוא כקדירה גדולה ששפתותיה מחוברין לארץ בטיט. ובשוליו שהפוכין למעלה. יש ב' נקבים להושיב שם ב' קדירות שנסוקין באש שתחתיהן בהכירה ופתח הכירה להכניס שם אש היה בצדו. ומתוך שרחב למעלה אינו קולט חומו. וכ\"כ תנורים שלנו שרחבים למעלה. דינן ככירה (רנ\"ג ס\"א):"
+ ],
+ [
+ "שהסיקוה
געהייטצט:"
+ ],
+ [
+ "בקש
הוא התבן הנשאר בארץ אחר שנקצר השבולת:"
+ ],
+ [
+ "ובגבבא
הוא הנגבב ונקצר עם השבולת (כ\"כ תוס' ור\"ן וק\"ל מסוכה [די\"ג ב'] קשין ובהן שבולת. וכ\"כ קשה מלקמן פ\"כ מ\"ה. וצ\"ע. ועתוי\"ט פ\"ט דב\"מ. אולם מרפ\"ט דב\"מ נראה דתבן היינו הסמוך להשבולת והקש היינו הרחוק ממנו. דקאמר כשם שחולקין בתבואה כך חולקין בתבן ובקש. וכשם שחולקים ביין כך חולקין בזמורות וקנין. משמע ודאי שכשם שביין הזמורות שזכר סמוך להן. הן אותן שגדלין סמוך להן. כך התבן שזכר גבי תבואה היינו אותו חלק שגדל סמוך לתבואה):"
+ ],
+ [
+ "נותנים עליה תבשיל
מע\"ש להשהותו שם בשבת. דליכא למגזר שיחתה בגחלים. מדאין להם גחלים. וליכא למיחש נמי משום דמטמין במוסיף הבל. דאסור בע\"ש משום שמא יטמין ברמץ (לגרסתנו שבת דל\"ד ב'). או למשום שמא ירתיח (כגי' רמב\"ם י\"ג משבת) די\"ל דוקא בטומן בדבר המטולטל אסור משום מוסיף הבל. ולא כי הכא בתנור מחובר. דלא דמי לרמץ (מג\"א רנ\"ג סקי\"ז). ותו דכשכסוי הקדירה מגולה. דהיינו שאינו נוגע בדבר שהטמינו בו אפילו שולים נוגעין בגחלים אין בו משום הטמנה (שם. ורט\"ז רנ\"ח. ור\"ן). ואילה\"ק עכ\"פ ניחש שמא יגיס (כשבת י\"ח ב'). דנ\"ל לפמ\"ש ר\"ן (שם ד\"ו סע\"ב). דבנתבשל כראוי לבן דרוסאי (דהיינו שליש בישולו לרש\"י וחצי בישולו לרמב\"ם). ועדיין חם. תו ל\"ג שמא יגיס. דאפי' יגיס הרי הו\"ל בישול אחר בישול. דאינו רק מדרבנן (כרט\"ז שי\"ח ג' וי\"ח). וא\"כ הרי ה\"נ סתם תבשיל מיירי דחזי לבן דרוסאי (כתוס' כאן ד\"ה חמין). וגם סתם קדירות ביה\"ש רותחות הן. להכי ליכא למיחש שיגיס:"
+ ],
+ [
+ "בגפת
פסולת שנשאר מזיתים ושומשמין אחר שנכבש שמנן. (עהל דריעזען) בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "ובעצים לא יתן
עליה תבשיל מע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "עד שיגרוף
שיוציא כל הגחלים מהכירה. דאל\"כ גזרירן שמא יחתה בגחלים. ולבעל המאור ור\"ן די כשיגרפם מתחת הקדירה לצד אחר. אבל בהוציא כל הגחלים. אפי' לתת התבשיל*) על או תוך התנור מותר. ולדעה ראשונה אפי' גרפם לחוץ אסור אפי' על התנור. דמדהבלו חם. אי אפשר שלא ישאר ניצוץ ושמא יחתה בו:"
+ ],
+ [
+ "או עד שיתן את האפר
ע\"ג קצת גחלים. דדוקא בגורף צריך להוציא כל הגחלים דאל\"כ לית ליה היכרא בנשארות. משא\"כ בקוטם. ע\"י שמצנן קצת גחלים יזכר שלא יחתה מדמתחמם עי\"ז יותר (וכן הוכיח הר\"ן וב\"י מדלא קאמרה מתני' עד שיטמון הגחלים באפר. משמע דסגי בכסה קצת מהן. מזה משמע דלא כמחצית השקל שכ' דמ\"ש המג\"א דסגי בקיטום כ\"ש היינו בכסוי דק). מיהו כל זה לרי\"ף ורמב\"ם. דמתני' בשהוי מאכל מע\"ש נמי מיירי. אבל אנן נוהגין כרש\"י ור\"י ורז\"ה (רנ\"ג א') דמתני' דוקא להחזיר בשבת על הכירה מיירי. אבל לשהות מע\"ש משהינן. ובאופן שנבאר בסוף משנתינו:"
+ ],
+ [
+ "ב\"ש אומרים חמין
דוקא מים חמין משהין (לרי\"ף בשגרף ולרש\"י ולדעמי' אפי' לא גרף). דמים א\"צ בישול כל כך שיחתה עבורן:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא תבשיל
אף שגרף (לרי\"ף). דב\"ש גזרו גרוף אטו אינו גרוף (ר\"ן):"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים נוטלין אבל לא מחזירין
לרי\"ף דרישא להשהות מע\"ש מיירי. קאמר הכא שפיר. דוקא בנטלה ורצה להחזיר בשבת פליגי ב\"ש וב\"ה. ולרש\"י דרישא נמי בחזרה מיירי. ה\"ק. חזרה דרישא פלוגתא דב\"ש וב\"ה היא (וק\"ל למה נקט נוטלין כלל. פשיטא וכ\"כ ק' לב\"ה דקאמרי \"אף\" ל\"ל. הול\"ל לב\"ה מחזירין. ונ\"ל מזה ראי' לטור (רנ\"ג). וכמ\"ש רמ\"א שם ס\"ב. דדוקא בנטלה ע\"מ להחזירה מותר להחזיר. לפ\"ז לב\"ש ה\"ק אפי' בנטלה ע\"ד להחזירה לא יחזיר. ובה\"א אם נטל ע\"מ להחזיר אף מחזירין):"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים אף מחזירין
וק\"ל כב\"ה:"
+ ],
+ [
+ "תנור
הוא ג\"כ כקדירה בלי שולים. מחובר לארץ בטיט. רחב למטה. ופיו א' וצר למעלה:"
+ ],
+ [
+ "שהסיקוהו בקש ובגבבא לא יתן בין מתוכו בין מעל גביו
דמדפיו א' וצר נקלט חומו טפי. ולהכי גם בהסיקו רק בקש. וגרף וקטם. אפ\"ה כל זמן שיס\"ב. גזרי' שמא יחתה. דשמא נשאר נצוץ ויחתה בו. ואפי' לסמוך תבשיל שבקדרה בצדו אסור מה\"ט:"
+ ],
+ [
+ "כופח
עשוי ככירה שאין פיו צר. רק שאין בו רק מושב קדירה א'. והבלו רב מהבל כירה:"
+ ],
+ [
+ "בגפת ובעצים הרי הוא כתנור
דאפי' גרף וקטם אסור אפי' בצדו:"
+ ],
+ [
+ "אין נותנין
בשבת:"
+ ],
+ [
+ "ביצה בצד המיחם
יורה חמה וכ\"ש סמוך לתנור:"
+ ],
+ [
+ "בשביל שתתגלגל
ר\"ל שתצלה קצת:"
+ ],
+ [
+ "ולא יפקיענה בסודרין
כמו לא יבקענה. ור\"ל לא ישברנה ע\"ג סודרין חמין. אפי' נתחממו רק בשמש גזרי' שמא יטמין ברמץ:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יוסי מתיר
בנתחממו בשמש:"
+ ],
+ [
+ "ולא יטמיננה
אפי מע\"ש (שי\"ח מג\"א סק\"י):"
+ ],
+ [
+ "בחול
(זאנד) שנתחמם בחמה:"
+ ],
+ [
+ "ובאבק דרכים
שנתחמם ע\"י אופני עגלות. ובהנך מודה ר\"י מדדמו לרמץ. או משום חשש שיזיז קרקע עולם ממקומו:"
+ ],
+ [
+ "מעשה שעשו אנשי טבריא והביאו סלון
(רעננע):"
+ ],
+ [
+ "של צונן
שהביא מים מנחל צונן:"
+ ],
+ [
+ "לתוך אמה
נחל קטן:"
+ ],
+ [
+ "של חמין
ר\"ל שהמשיכו מבעו\"י צנור מים צוננים שיפיס מחמי טבריא. תוך חמי טבריא. כדי שיתחממו המים הצוננין. וירדו למקוה בשבת:"
+ ],
+ [
+ "אמרו להן חכמים אם בשבת
ר\"ל אם ירדו למקוה בשבת. אף שנכנסו לתוך הסילון מע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "בחמין שהוחמו בשבת
דהו\"ל כאילו הטמין מים הצוננים שבצנור מע\"ש בדבר המוסיף הבל:"
+ ],
+ [
+ "אסורין ברחיצה
אפי' מקצת גופו. דמדהוחמו בשבת אסורים בהנאה בכדי שיעשו:"
+ ],
+ [
+ "ביום טוב בחמין שהוחמו ביום טוב אסורים ברחיצה
ר\"ל רחיצת רוב גופו. אפי' אבר אבר. אבל פניו ידיו ורגליו מותר לרחוץ בחמין שהוחמו ביו\"ט (סקי\"א). מיהו אפי' מים שנתחממו מע\"ש. אסור לרחוץ בהם כל גופו או רובו בשבת. רק נקט הכא בסילון שנתחמם בשבת דכה\"ג גם בשתיה. או ברחיצת אבר א' אסור (שכ\"ו). [ונשים הטובלות בשבת במקוה חמה. אסור לה לטבול ביום ז' לספירתה מבעוד יום די\"א דאפילו בדיעבד לא עלתה לה טבילה. וגם לטבול כשחשיכה בשבת בחמין. אסור משום גזירה דמרחצאות. רק תטבול בין השמשות. דכל דבר שהוא שבות לא גזרו עליו ביה\"ש. דכדאי הוא ר\"ת. ורבינו יואל במרדכי. דס\"ל דמותר שבות ביה\"ש לצורך מצוה אפי' קבלו כבר שבת [ודלא כמג\"א רס\"א סקי\"א]. או שלא יהיו המים חמין או פושרין רק כשיעור הפגת צינתן [ח\"צ תשו' י\"א. וסדרי טהרה קצ\"ז סק\"ט]. אולם בתשו' נב\"י כ\"ה. וכ\"כ בקרבן נתנאל כ' דאין למחות במקילין בשבת אפי' בחמין ממש. די\"ל דבטבילה ליכא גזירה דמרחצאות. דאסרוה רק משום שמא יחום המים בשבת. ובטבילה של נדה ליכא למגזר הכי. דהא צריך להיות סמוך לחפיפה טבילה. והרי אסור לעשות חפיפה בשבת]:"
+ ],
+ [
+ "מוליאר
הוא כלי שיש לו בית קבול לגחלים. סביב להמים שבבית קיבול הפנימי:"
+ ],
+ [
+ "הגרוף
שגרפוהו מהגחלים מע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "שותין הימנו בשבת
מהמים שנתנו לתוכו מע\"ש. דאינו מוסיף הבל. רק משמר החום:"
+ ],
+ [
+ "אנטיכי
הוא כלי נחושת עם ב' שולים. ומשימין גחלים בין ב' השולים והמים בחלל הכלי שעל השולים:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שגרופה אין שותין ממנה
דמדהאש למטה מהמים חומו רב. והו\"ל כמטמין במוסיף הבל:"
+ ],
+ [
+ "שפינהו
ר\"ל יורה שסילקוה מהאש ובה מים חמין:"
+ ],
+ [
+ "לא יתן לתוכו צונן
מים צוננים מועטים:"
+ ],
+ [
+ "בשביל שיחמו
אם כוונתו שיתחממו הצוננים:"
+ ],
+ [
+ "אבל נותן הוא לתוכו או לתוך הכוס
שהוא כלי שני:"
+ ],
+ [
+ "כדי להפשירן
דבכלי שני אי אפשר שיתבשלו הצוננים. להכי אפי' נותן לתוך הרותחין שבכוס. מים צוננים מועטין. שרי. אבל בנותן לתוך הרותחין מים צוננים מרובין. אפי' לכלי ראשון שרי. מדא\"א שיתהוו רק פושרין. ודוקא בהסיר בשעת השפיכה הכלי ראשון מהאש (שי\"ח י\"ב). מיהו באם רותחין מאד. אפי' בכ\"ש אסור. וכמבואר בכלכלת שבת בדיני חמום לכתחילה (וכ\"כ מג\"א שם סקל\"ד). וה\"ה בפינה מים מהמיחם לגמרי. מותר ליתן בו צוננים מרובים. דמשום מצרף ליכא. מדאינו מתכוון לצרף. והרי קיי\"ל כר\"ש. ואע\"ג דהו\"ל פ\"ר. י\"ל דוקא במלאכה אסור פ\"ר. משא\"כ צירוף אינו מלאכה רק כשמתכוון לתקן כלי (מגיד משנה. ועי' לעיל ספ\"ב). רק דמתני' אליבא דר\"י. דס\"ל דבר שאינו מתכוון אסור. להכי נקט \"שפינהו\" דמשמע שסילק היורה עצמה. ולא נקט שפינהו ממים (ותמוהין לי דברי המ\"מ שהביא רמג\"א שם סקל\"ו. שכ' דמצרף שאינו מתכוון אפי' לר\"י שרי. וק' והרי בש\"ס הכא (דמ\"א ב') אמרי' בפירוש דלר\"י בכה\"ג אסור. ות\"ל כי כוונתי לרלח\"ם פי\"ב משבת שהקשה כן לרמ\"מ וע\"ש מה שתירץ):"
+ ],
+ [
+ "האילפס
(טיגעל):"
+ ],
+ [
+ "והקדרה שהעבירן
מהאש:"
+ ],
+ [
+ "מרותחין
נ\"ל דאין ר\"ל שהעבירן מן הרותחין. אלא ה\"ק שהעבירן מהאש מרותחין. דהאי מ\"ם סי' הבנין של בינוני פעל. (אב\"י הָפְעַל*) כצ\"ל) ומנוקד בשו\"א. ור\"ל בל\"א (קאכענד):"
+ ],
+ [
+ "לא יתן לתוכן תבלין
וה\"ה כל דבר. דכלי ראשון אף שנשתהה הרבה אחר שהעבירן מהאש. מבשל כל זמן שיד סולדת בו (ט\"ז שס סקכ\"ד):"
+ ],
+ [
+ "אבל נותן הוא לתוך הקערה
טעללער:"
+ ],
+ [
+ "או לתוך התמחוי
(שיססעל). דכלי ב' אף שיס\"ב אינו מבשל. ויש אוסרים לתת מלח אפי' בכ\"ש שיס\"ב. ובעבר ונתן אפי' בכלי ראשון מותר. דבטל המלח בס' (שם ס\"ט). ואע\"ג דכל דלטעמא עבידא לא בטל. נ\"ל דהכא אין המלח אסור מצ\"ע (כי\"ד צ\"ח ודלא כרמג\"א הכא סקל\"א ועי' עוד רמג\"א א\"ח תקי\"ג ס\"ז). ואע\"ג דדבר שיל\"מ לא בטל. הכא שאני. דנתבטל קודם שנאסר. דאין המלח מתבשל רק אחר שנתערב (אב\"י עי' י\"ד סס\"י ק\"ב). מיהו כל זה במלח החפור הנקרא (שטיינזאלץ). אבל המלח הדק שלנו. מותר. שכבר נתבשל. ואין בישול אחר בישול (מג\"א שם). ועמ\"ש לעיל בדין חמום לכתחילה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר לכל הוא נותן
אפילו לכלי ראשון:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר
הוא מי מלח של דגים. שע\"י חריפתן מתבשל. וקיי\"ל כת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "אין נותנין
בשבת:"
+ ],
+ [
+ "כלי תחת הנר לקבל בו את השמן
הנוטף. משום דמבטל כלי מהיכנו. דהשמן אסור לטלטל. מיהו במקום פסידא מותר לבטל כלי מהיכנו (מג\"א רס\"א סק\"ב. ומדסיים פרק דלעיל בהדליקו הנר ושאר מילי דביה\"ש. להכי סמיך בפרקן כירה. שהסיקוה וכו' נותנין וכו' דהוא נמי דיני דביה\"ש דכרגע נותנים שם הקדירה. ואח\"כ הדר הכא למילי דנר שסיים לעיל בפ\"ב דמיירי הכא שכבר קידש היום):"
+ ],
+ [
+ "ואין ניאותין ממנו
ר\"ל אסור ליהנות בשבת מהשמן הנוטף:"
+ ],
+ [
+ "לפי שאינו מן המוכן
מדהוקצה להדלקה:"
+ ],
+ [
+ "מטלטלין נר חדש
מנורה חדשה:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא ישן
דמוקצה מחמת מיאוס:"
+ ],
+ [
+ "ר' שמעון אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת
דבשעה שהאבוקה דולקת עליו. הוה מנורה בסיס לאיסור. מיהו נר שמן בשעה שדולק יש בטלטולו חשש איסור דאו' דהו\"ל פסיק רישא. דא\"א שיטלטל הנר שמן אם לא שיקרב השמן או ירחקו ממקום שהפתילה בוערת. דחייב משום מבעיר ומכבה (כביצה דכ\"ב א' וא\"ח רע\"ז ס\"ג). ורק נר חלב ושעוה הדולק כאבוקה אסור מדרבנן לטלטלו בעודו בוער. מדהוא בסיס לשלהבת איסור. ולרתוי\"ט (פ\"א דתמיד מ\"א). גם באבוקה דולקת יש חשש איסור דאו' בטלטולו (ועי' בפירושינו שם ל\"ט. ועי' באשל רע\"ו סק\"י ולפי דבריו נ\"ל דמ\"ש בגמ' הכא [דמ\"ו א'] הנח לנר שמן ופתילה דאסור לר\"ש משום בסיס. ולא קאמר משום מכבה ומבעיר. דהרי מודה ר\"ש בפסיק רישא [כשבת קי\"ז א']. נ\"ל דה\"ט משום דע\"כ ר\"ש אוסר אפי' בפתילה הדולקת שאין עליה שמן. רק שמלוחלחת בשמן. באופן שאין לחוש בו חשש קירוב וריחוק השמן. ואפ\"ה אסור משום בסיס. ועי' עוד תוס' [דמ\"ב ב' ד\"ה מיחם]. אב\"י ודברי הר\"ב כאן. שכ' דנר הדולק בשבת אסור לטלטלו גזירה שמא יכבה. וכך כ' הרמב\"ם בפי' המשנה. הוא תמוה. דזה דלא כמסקנת הש\"ס דמ\"ו א' דמסיק דטעם דר\"ש הוא משום בסיס. ועי' מג\"א רע\"ו ססקי\"א). וקיי\"ל בהדליקו במנורה באותה שבת. אפי' כבה אסור לטלטלו אפי' לצורך גופו (ר\"ל שצריך להמנורה לתשמיש היתר). או לצורך מקומו. ולא דמי לשאר כלי מוקצה מחמת איסור דשרי לטלטלו לצורך גופו ומקומו. דהתם גם ביה\"ש הי' מותר לטלטלו כה\"ג. משא\"כ מנורה שדלק עליה ביה\"ש. מגו דאתקצאי לביה\"ש אתקצאי לכולה יומא (רע\"ט רט\"ז סק\"ב). מיהו במאוס עליו יסלקנו [רע\"ט ב']:"
+ ],
+ [
+ "נותנין כלי תחת הנר לקבל נצוצות
(פונקען). דאין בהן ממש. ומותר ג\"כ לטלטל ולסלק הכלי אחר שכבו בו הנצוצות (מג\"א רס\"ה סק\"ו):"
+ ],
+ [
+ "ולא יתן לתוכו מים
אפי' מע\"ש. גזירה שמא יתן שם המים בשבת. וקודם גמר הנתינה יפלו. והו\"ל מכבה בידים. ואע\"ג דכל כבוי הו\"ל מלאכה שא\"צ לגופה בא\"צ להבהב הפתילה (כמג\"א רס\"י רע\"ח). א\"כ הו\"ל גזירה לגזירה. כ' תוס' דהכא גזרינן אטו כבוי שצריך לגופה. ולרמב\"ם (ריש פרק דלקמן) כל היכא שראו חכמים שלא תתקיים זאת הגזירה רק בגזירה אחרת. גזרו גזירה לגזירה. וע\"ש. וכ\"כ תוס' חולין דק\"ד א' ד\"ה ומנא:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "במה טומנין ובמה אין טומנין
דאסור לטמון תבשיל בע\"ש בדבר שמוסיף חמימות. רק במה שמעמיד חמימות. דשמא יטמין בערב שבת בגחלים בוערות. ויחתה בשבת למהר בישולו:"
+ ],
+ [
+ "אין טומנין לא בגפת
פסולת זיתים ושומשמין:"
+ ],
+ [
+ "ולא בזבל
של בהמות:"
+ ],
+ [
+ "לא בתבן ולא בזגים
קליפי וגרעיני ענבים:"
+ ],
+ [
+ "ולא במוכים
כצמר וצמר גפן:"
+ ],
+ [
+ "ולא בעשבים בזמן שהן לחים
אכולהו ד' קאי דע\"י לחותן דוקא יש בהן חמימות ומוסיפין הבל. אבל יבשין אינן רק משמרין החום שבתבשיל שלא ישלוט בו אויר הקר שבחוץ:"
+ ],
+ [
+ "טומנין בכסות ובפירות בכנפי יונה
ה\"ה שאר נוצות (רנ\"ז ס\"ג):"
+ ],
+ [
+ "ובנסורת של חרשים
(זענע שפענע):"
+ ],
+ [
+ "ובנעורת של פשתן
(ווערק) והן הקסמין שניפלין מהפשתן כשינפצוהו (ונ\"ל דל\"ג \"דקה\". דהרי בגמ' אצטריך למפשט מברייתא דר\"י אנעורת קאי):"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אוסר בדקה ומתיר בגסה
וקיי\"ל (רנ\"ג ס\"א וססרנ\"ז) דשאלענט שלנו אינו הטמנה מדאין הקדירה מסביב נוגע בתנור מדלא הוה דומיא דהטמנת רמץ. ועי' בכלכלת שבת בדיני הטמנה סי' ה':"
+ ],
+ [
+ "טומנין בשלחין
עורות לחין עם שערותיהן."
+ ],
+ [
+ "ומטלטלין אותן
אפי' לא טמן בהן. ומיירי בשל גסה. דכשכופלה חזי לישב עליו (מיהו אי\"ל כר\"ת. דהכא ביבשין מיירי. דק\"ל דבכה\"ג מי חזי להטמנה):"
+ ],
+ [
+ "בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן
ואפילו טמן בהם. מדמוקצות לטוייה מיהו ביחדן לעולם להטמנה. אז בטלי להטמנה:"
+ ],
+ [
+ "כיצד הוא עושה
הטומן בהן. איך יוציא הקדירה מתחת המוקצה:"
+ ],
+ [
+ "נוטל את הכסו
ומיירי שמקצת הכסוי מגולה (רנ\"ט ס\"א). ואי\"ל דעכ\"פ הכסוי בסיס לאיסור. ליתא. דאין הכסוי משמש להצמר. רק הצמר משמש לקדירה לחממה. ובאין הקדירה מגולה כלל יתחוב כוש וינער (מג\"א רנ\"ט סק\"ה). ובא\"א בכוש התיר בא\"ר ליגע בצמר עצמו לסלקו:"
+ ],
+ [
+ "והן נופלות
ואכתי לא שמעינן מה יעשה משנטל הכסוי. ובהא פליגי ר\"א ורבנן:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר בן עזריה אומר קופה
(פאם):"
+ ],
+ [
+ "מטה על צדה ונוטל
ר\"ל הקופה שטמן בה הקדירה בצמר מטה אותה. ולוקח המאכל. אבל לא יוציא הקדירה:"
+ ],
+ [
+ "שמא יטול ואינו יכול להחזיר
ושמא יטלטל המוקצה להחזירו. וי\"א דאפי' באינן מוקצה אסור. גזירה שמא תתקלקל הגומא ויתקנה. והו\"ל כהטמנה חדשה:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים נוטל ומחזיר
כשלא נתקלקל הגומא. דלא גזרינן:"
+ ],
+ [
+ "לא כסהו מבעוד יום לא יכסנו משתחשך
אפי' בדבר המותר לטלטל אסור. דהטמנה לכתחלה בשבת אסור אפי' באינו מוסיף הבל:"
+ ],
+ [
+ "כסהו ונתגלה
משחשיכה דוקא. ואז אפי' לכתחלה מותר לגלות (רנ\"ז ס\"ד) והא דנקט לשון דיעבד. קמ\"ל דהא בכסהו ונתגלה מבעו\"י אפי' גלהו בדיעבד. אסור לכסות משתחשך (רט\"ז שם סק\"ד):"
+ ],
+ [
+ "ממלאאת הקיתון
ר\"ל מותר למלא בשבת (קרוג) עם מים צוננין או תבשיל צונן:"
+ ],
+ [
+ "ונותן לתחת הכר
(דעקקע):"
+ ],
+ [
+ "או תחת הכסת
קיססען (עמ\"ש פ\"כ דכלים מ\"א). ולהכי מותר מדאין כוונתו רק שלא יצטננו ביותר. או כדי שתפג צינתן (שם ס\"ו). אבל דבר חם בכ\"ר אסור לתנו תחת כרים וכסתות בשבת. אף דאינו מוסיף הבל. דכל הטמנה לכתחלה בשבת אסור. אא\"כ פנהו מכ\"ר לכלי אחר שרי כה\"ג (רט\"ז רנ\"ז סק\"ה):"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "במה בהמה יוצאה ובמה אינה יוצאה
לרה\"ר. דאדם מצווה על שביתת בהמתו מדאורייתא בכל מלאכה מל\"ט מלאכות (כלקמן רפכ\"ד א'). רק כל משא שמשתמרת בו. לא הוה כמשאוי. אבל כשהוא לנטירותא יתירתא. יותר הרבה מהצורך או שאינה משתמרת בו כלל. או כשהוא לנוי שאינה רגילה בו. הוה כמשא (ש\"ה ס\"א):"
+ ],
+ [
+ "יוצא הגמל באפסר
(האלפטער). והוא חבל שבצוארה:"
+ ],
+ [
+ "ונאקה
(דראממעדאר). והוא מין גמל נקבה שקלה לרוץ. וחזקה יותר מגמל:"
+ ],
+ [
+ "בחטם
טבעת ברזל שבחוטמה. דצריכה נטירותא יתירתא:"
+ ],
+ [
+ "ולובדקיס
חמור מלוד שחזק ביותר:"
+ ],
+ [
+ "בפרומביא
רסן ברזל שנקראת בלשון רומי פרענום ובל\"א (געביס):"
+ ],
+ [
+ "וסוס בשיר
(האלז קעטטע):"
+ ],
+ [
+ "וכל בעלי השיר
ככלבי ציידין:"
+ ],
+ [
+ "יוצאים בשיר ונמשכים בשיר
ר\"ל מותר למשכן בחבל שבשיר:"
+ ],
+ [
+ "ומזין עליהם וטובלין במקומן
אמזין נמי קאי. דבנטמאו במת מזין עליהן בג' וז'. ונטבלין אח\"כ בעודן בצואר הבהמה. וקמ\"ל בהזאה. דלא חיישי' שמא יתכוון להזות אבהמה ונפסלה ההזאה ובטבילה קמ\"ל דאינו חציצה מדרפויין בצוארה. ואע\"ג דתשמישי בהמה וכלים אמקט\"ו. הכא שאני דמדאורחא בהן למשוך הבהמה. כתשמישי אדם דמי (גמ'):"
+ ],
+ [
+ "חמור יוצא במרדעת
(זאטטעלזוים). והוא כר קטן שמניחין על החמור כדי שיתחמם:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שהיא קשורה לו
מע\"ש. דבשבת אסור לקשרו לו. מדצריך לסמוך א\"ע בבהמה כשיקשור לה. ומשתמש בבע\"ח ובעבר וקשרו לה. אסור לצאת בו. ודוקא לקשרו לה אסור. הא ליתנו עליה מפני הצינה ושלא תצא בו מותר. ודוקא חמור דגם בתקופת תמוז קריר לי'. אבל סוס אסור ליתן עליו מרדעת כלל. דמחזי כמטעינו משא. ולהסיר מרדעת בשבת. בין מן החמור או מהסוס אסור מדהוה טרחא שלא לצורך. ואוכף הנקרא (זאטטעל). אסור בין ליטול בין להניח בין לחמור בין לסוס (ש\"ה ס\"ח). אולם בשעה שהקור גדול. ואנו רואים שמזיק לסוס. וכן בימות החמה שהזבובים רבים ומצערים לסוס. מותר להניח עליו כל מכסה שירצה. דמה לי צער חמור מ\"ל צער סוס. ובלבד שיהיה נזהר שלא ישען עצמו על הבהמה בשעה שמכסה (רט\"ז שם סק\"ו):"
+ ],
+ [
+ "זכרים
אילים:"
+ ],
+ [
+ "יוצאין לבובין
שמכסין זכרותן בכיס בתמונת לב. רחב למטה נגד הביצים וקצר למעלה נגד הגיד. למנעו מלעלות על נקיבות:"
+ ],
+ [
+ "רחלות יוצאות שחוזות
שקושרין זנבן למעלה. כדי להקל עלית הזכר עליהן (ולשון שחוזות פי' בירושלמי כמו משחזת. כלומר חדודות להבעיר הזכר ובגמ' דילן קאמר שאוחזין אליה שלהן למעלה כדי שיקל לעלות עליהן הזכר):"
+ ],
+ [
+ "כבולות
שכובלין וקושרין זנבן לצד מטה. למנען מהזכרים:"
+ ],
+ [
+ "וכבונות
שמצנפין בגד סביבה שלא יטונף צמר הנקיבות שהוא רך [וכבונות נ\"ל שפירושו צעיף (הויבע). כמו תנתן כבינתי לבתי (ב\"ב ק\"ט) שפירשו צעיף כ\"כ ה\"נ מלבישין להכבש את הכתונת הזה דרך ראשו כעין (הויבע) כדי לכסות גם הראש חוץ מהעינים והפה]:"
+ ],
+ [
+ "העזים יוצאות צרורות
לפעמים קושרים דדיהן בחוזק שיתיבש החלב. ולפעמים רפוי שלא יטפטף החלב לארץ:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אוסר בכולן חוץ מן הרחלין הכבונות
דהו\"ל תכשיט:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר עזים יוצאות צרורות ליבש אבל לא לחלב
ר\"ל אם כוונתו ליבש חלבן מותר. אבל שלא יטפטף החלב לארץ מדלא מהדק אסור. דשמא יפול ואתא לאתויי (שם ס\"ו):"
+ ],
+ [
+ "לא יצא גמל במטוטלת
מטלית או כר שבזנבו. לסימן או לדבר אחר:"
+ ],
+ [
+ "לא עקוד
שקושר חבל מידה לרגלה שלא תוכל לברוח:"
+ ],
+ [
+ "ולא רגול
שקושר א' מידיה כלפי מעלה שלא תברח מדהוה נטירותא יתירתא הרבה מהצורך:"
+ ],
+ [
+ "לא יקשור גמלים זה בזה וימשוך
האחד. והאחרים נמשכים עמו. דמחזי כמוליכין למכרן:"
+ ],
+ [
+ "אבל מכניס חבלים לתוך ידו וימשוך
ר\"ל דבאינן קשורי' זב\"ז. מותר להכניס כל החבלים שבפיהן לידו. ובלבד שלא יצא ראש החבל מתחת ידו טפח. דהו\"ל משאוי שנושא ברה\"ר. ויש אוסרים (שם סט\"ז):"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא יכרוך
סביב ידו ויקשור. משום כלאים. דא' צמר וא' פשתן. ואף דהו\"ל דבר שאינו מתכוון. פסיק רישא הוא. או דאתיא באמת כר\"י דס\"ל דבר שאינו מתכוון אסור (ועמ\"ש לעיל ספ\"ב [בועז אוח ו]. אב\"י עי' י\"ד סי' ש' ס\"ו):"
+ ],
+ [
+ "אין חמור יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה לו
דלמא נפל ברשות הרבים ואתא לאתויי:"
+ ],
+ [
+ "ולא בזוג
(שעללע):"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שהוא פקוק
סתום במוכין שלא ישמיע קול. עכ\"פ מחזי כמוליכה למכור לשוק שע\"י קול הזוג יתעוררו קונים לראותה:"
+ ],
+ [
+ "ולא בסולם שבצוארו
עצים שקושרין סביב צוארו שלא יחכך מכתו בשיניו:"
+ ],
+ [
+ "ולא ברצועה שברגלו
במנקשת רגלי' זב\"ז. קושרין טבעת מעור עב סביב המקום שמנקשת:"
+ ],
+ [
+ "ואין התרנגולין יוצאין בחוטין ולא ברצועות שברגליהם
מלת שברגליהן אחוטין נמי קאי. דחוטין לסימן ורצועות שלא יפריחו:"
+ ],
+ [
+ "ואין הזכרים יוצאין בעגלה שתחת האליה שלהן
שלא יגררו זנבן בארץ:"
+ ],
+ [
+ "ואין הרחלים יוצאות חנונות
שנותנין מין עץ בחוטמן. שיתעטשו ויפלו התולעים שתוך ראשיהן אע\"ג דכל צער בבהמה שרי (כשבת נ\"ג א'). ואי\"ל דעכ\"פ דלמא נפל ואתי לאתויי. דא\"כ פשיטא וכדקאמר שם. נ\"ל דמורני רק צער מועט הוא לה ולהכי אסור:"
+ ],
+ [
+ "ואין העגל יוצא בגימון
עול קטן שנותנין בצוארו להתרגל בעול:"
+ ],
+ [
+ "ולא פרה בעור הקופר
(שטאכעל שוויין) (והוא מלשון מורש קפוד ישעי' י\"ד פכ\"ג ונתחלף הדלי\"ת ברי\"ש). ששערותיו חדין. וקושרין עורו על דדי הפרה שלא יינקו משם השרצים:"
+ ],
+ [
+ "ולא ברצועה שבין קרניה
בין לנוי בין לשמירה:"
+ ],
+ [
+ "פרתו של רבי אלעזר בן עזריה
של שכנתו היתה. ומדלא מיחה בה נקראת על שמו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "במה אשה יוצאה ובמה אינה יוצאה
הקדים תנא למנקט דין יציאות בהמה קודם ליציאת אשה מדדרך בהמה להשכים יציאתה יותר:"
+ ],
+ [
+ "לא תצא אשה
בבהמה הקדים דין היתר יציאתה. ובאשה דין איסור יציאתה דכבודה בת מלך פנימה:"
+ ],
+ [
+ "לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן ולא ברצועות שבראשה
אכולה קאי דלא תצא לחצר בחוטין ורצועות שבראשה. דשמא יזדמן לה טבילת מצוה. ומדחוצצים צריכה להסירן אז. וחיישינן שתוליכן ד\"א ברה\"ר:"
+ ],
+ [
+ "ולא תטבול בהן עד שתרפם
שתעשם רפויין קצת. שלא יחצצו בין מי הטבילה לגוף:"
+ ],
+ [
+ "ולא בטוטפת
ציץ זהב שבמצח:"
+ ],
+ [
+ "ולא בסנבוטין
כמין (בארטע) שלמטה מהציץ הנ\"ל מהצדעין עד הלחיים:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שאינן תפורין
בשבכה. ואטוטפת נמי קאי. דבתפורין נמי שרי. דאין לחוש לשלפא ומחויא. דכיון דתפורין בשבכה. לא תגלה שערותיה ברה\"ר:"
+ ],
+ [
+ "ולא בכבול
(בינדע) קטנה שתחת הציץ שלא ידחקנה הציץ:"
+ ],
+ [
+ "לרשות הרבים
אבל בחצר שרי (שלא רצו חכמים לאסור לה הכל. שלא תתגנה על בעלה). אבל הנך ב' דלעיל אפי' בחצר אסורים. וי\"א דאפי' בחצר המעורבת או בבית. אסורים:"
+ ],
+ [
+ "ולא בעיר של זהב
עטרה בצורת ירושלים:"
+ ],
+ [
+ "ולא בקטלא
(האלזבינדע). שמהדקתה סביב לצואר. שתראה בעלת בשר. ובלשון רומי נקראת שלשלת של קשוט צואר(קאטטעללא):"
+ ],
+ [
+ "ולא בנזמים
נזמי אף. אבל בנזמי אזן יוצאת. דטריחה לשלפן. דהאזנים מכוסים בשבכה:"
+ ],
+ [
+ "ולא בטבעת שאין עליה חותם
אע\"ג דתכשיט הוא לה אסור דילמא שלפא ומחוייא:"
+ ],
+ [
+ "ולא במחט שאינה נקובה
נמי תכשיט הוא. דטס זהב יש בראשה:"
+ ],
+ [
+ "ואם יצאת אינה חייבת חטאת
וקיי\"ל דנשי דידן יוצאות בכולן לכרמלית. ואפי' הנך דמשנה ג'. מדאין לנו רה\"ר. וגם תכשיטין מצויין ולא שלפא ומחוייא [ש\"ג ח\"י. ואע\"ג דכבר נאסר במנין. נ\"ל דהכא שאני. דהאיסור ידוע טעמו (כמג\"א ס\"מ סק\"ז). או מדאינו שכיח רה\"ר (כרמ\"א שי\"ט ס\"ג). דבהנך גוונא שרי לבטל איסור ב\"ד הקודמין. כשיש עלילה מועטת להתיר. דאע\"ג דגבי לולב ושופר אסרו מה\"ט. הכא חששו שלא תתגנה וגם יש לחוש שתעבור במזיד מה\"ט. ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "לא יצא האיש
לרה\"ר:"
+ ],
+ [
+ "בסנדל המסומר
מנעל עץ עם מסמרים. ונאסר משום מעשה שהיה בשעת שמד. שטמנו א\"ע במערה. ושמעו רעש ע\"ג המערה. וחשבו שהאויבים באים עליהן. ודחקו א\"ע. ורמסו והרגו זא\"ז במסמרים שבמנעליהן אלו. ומשום דבשבת היה המעשה גזרו רק בשבת ויו\"ט שהם ימי כנופיא שנאסרים במלאכה:"
+ ],
+ [
+ "ולא ביחיד
במנעל יחידי. שיחשדוהו שנושא השני תחת כנפי בגדו. ותו דחיישינן מדמחייכי עליה. שלף ומייתי ליה ד\"א ברה\"ר:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שאין ברגלו מכה
דביש מכה. מכתו מוכחת. ולא יחשדוהו. ולא מחייכי עליה:"
+ ],
+ [
+ "ולא בתפילין
אפילו למ\"ד שבת זמן תפלין. עכ\"פ יש לחוש שכשירצה לפנות. יטלטלן ד\"א ברה\"ר ומדאסר רק מדרבנן לפיכך כשיש חשש בזיונן. מותר להכניסן זוג זוג (כרפ\"י דעירובין). וא\"כ ה\"ה קמיע שכתובים בו שמות. אף שהיא של מומחה אסור לצאת בה. אם לא שמחופה בעור. דאז מותר להכניסה בבית הכסא. משא\"כ תפלין אף שמחופין בעור אסורין מפני השי\"ן שכתוב על העור. ואנן קיי\"ל דבשבת אסור להניח תפלין (עי' א\"ח ל\"א ומג\"א שם סקי\"ב ועי' ש\"ח מג א סקי\"א):"
+ ],
+ [
+ "ולא בקמיע
כתב או עשבים כרוכים בעור שנושאין לרפואה:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שאינו מן המומחה
ר\"ל שלא ריפא עדיין ג\"פ. דבאתמחי גברא. דהיינו שזה האדם ריפא כבר ג\"פ בג' קמיעות כזו שכולן שוות. או דאתמחי קמיע. דהיינו שקמיע זו רפאה כבר ג\"פ. מותר להוציא קמיעתו (ועי' ש\"א סכ\"ה):"
+ ],
+ [
+ "ולא בשריון
מלבוש של מתכת שלובשין במלחמה. לבלי ישלוט חרב בהלובשו. (הארניש) בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "ולא בקסדא
בלשון רומי נקרא קאססידא. ובל\"א (העלם). והוא כובע ברזל שלובשין במלחמה:"
+ ],
+ [
+ "ולא במגפיים
(פום הארניש). והוא כסוי ברזל סביב לרגלים במלחמה:"
+ ],
+ [
+ "לא תצא אשה במחט הנקובה
העשויה לתפור בגדים:"
+ ],
+ [
+ "ולא בטבעת שיש עליה חותם
מדאינן לה לתכשיט. ומשו\"ה ביצאת בו לרה\"ר חייבת חטאת:"
+ ],
+ [
+ "ולא בכוליאר
תכשיט לקשור מפתח חלוקה. וי\"א תכשיט כטבעת סביב ראשה. ונקרא בלשון יוני ורומי (קאללארע):"
+ ],
+ [
+ "ולא בכובלת
(געווירצבינדכען) ותלוי בחוט בצוארה. ובערוך גרס כוכלת. וכן נקרא בל' רומי כֻּכֻּלוּס:"
+ ],
+ [
+ "ולא בצלוחית של פלייטון
(באַלזאַם פלעשכען). ובלשון רומי נקרא שמן מרוקח (פאליאטום). וג\"כ תלוי בחוט בצוארה:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים פוטרין בכובלת ובצלוחית של פלייטון
דס\"ל דתכשיטין הן ורק לכתחילה אסור דלמא שלפה ומחוייא:"
+ ],
+ [
+ "לא יצא האיש לא בסייף
חרב דתרגום תליך וקשתך. סייפא וקשתא:"
+ ],
+ [
+ "ולא בקשת ולא בתריס
(ברוסט שילד) משולש. דתרגום מאתים מגן מאתן תריסין (רמב\"ם):"
+ ],
+ [
+ "ולא באלה
(שטרייט קיילע). וי\"א שילד עגול:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אינן אלא לגנאי
הא אם היה תכשיט שרי אף דחנית ודאי מטולטל בידו. מכאן נ\"ל דמותר להוציא מטה עם כפתור נאה לכרמלית ודלא כרמג\"א (ש\"א ס\"ק כ\"ז). מיהו דבר שאינו רגיל לנשאו בידו. כגון דאזע של כסף. אפי' אין בתוכה טאבאק. אסור. והא דמשמע שם (ש\"א סי\"א) דלולא דהבריללע עצמו הי' מותר להוציא התיק של כסף. איכא לאוקמא כשתיק תלוי בשלשלת בצוארו. מיהו בשריון וקסדא לעיל (מ\"ב) מודו רבנן דפטור. דאע\"ג דגם כן כלי מלחמה הן ולגנאי. מדעכ\"פ מלבושי הגוף הם:"
+ ],
+ [
+ "(יעטהאקען):"
+ ],
+ [
+ "וחניתותיחם למזמרות
(זיכעל):"
+ ],
+ [
+ "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה
ואי תכשיטין הן למה יבוטלו לע\"ל:"
+ ],
+ [
+ "בירית
(קניבאנד):"
+ ],
+ [
+ "טהורה
דכלי המשמש כלי הוא. דעשוי רק להחזיק בתי שוקיה שלא יפלו קצוות הבתי שוקים למטה. ומה\"ט גם לנוי אינן עשויין ולהכי אינן מק\"ט:"
+ ],
+ [
+ "ויוצאין בה בשבת
דלא שלפא ומחוייא. שלא תגלה שוקה ברה\"ר:"
+ ],
+ [
+ "כבלים
שלשלת שתלוי מבירית לבירית. למנעה מפסיעות גסות. שלא ינשרו בתוליה:"
+ ],
+ [
+ "טמאין
מק\"ט. דתשמיש אדם הוא:"
+ ],
+ [
+ "ואין יוצאין בהם בשבת
דאפשר לה ליטול השלשלת ולא תגלה שוקה דהבירית כרוכה מלמטה למעל משוקה. אבל הכבלים מחובר בבירית במה שיש ממנה למטה משוקה:"
+ ],
+ [
+ "יוצאה אשה בחוטי שער
שקולעתן כחבלים. וקושרת בהן שערותיה. ולא דמי לחוטי צמר לעיל. דהכא המים נכנסים בקשר. דכל חבל העשוי משער. אינו פחות מג' שערות. ולהכי לא מהדק (כסוכה ד\"ו א'). ומשו\"ה א\"צ להסירן כשתטבול. ולא אתי לאתויינהו (ר\"ן ועי\"ד קצ\"ח ד'):"
+ ],
+ [
+ "בין משלה בין משל חבירתה בין משל בהמה
קמ\"ל שער חבירתה. אע\"ג דמאיס עלה. לא חיישינן דמחייכי עלה. וקמ\"ל שער בהמה. אף דלאו בת מינה ומינכר. לא חיישי' שיחייכו עלה:"
+ ],
+ [
+ "ובפאה נכרית
(פאלשע טוער):"
+ ],
+ [
+ "לחצר
אכבול נמי קאי. דאסור לעיל ברה\"ר:"
+ ],
+ [
+ "במוך שבאזנה
לקלוט ליחות האוזן:"
+ ],
+ [
+ "ובמוך שבסנדלה
שלא יתדחק הרגל:"
+ ],
+ [
+ "ובמוך שהתקינה לנדתה
שתוחבת באותו מקום. שלא יטפטף הדם על בשרה ויכאיבה. ואפי' אינו קשור מותר. דמדמאוס. אי נפל לא אתא לאתויי'. אבל מוך שבאזנה צריך שיהיה קשור קשר מהודק. ובמוך שבסנדל הסתום מכל צד. אפי' אינו קשור מותר. אבל מוך שהתקינה לנדתה שלא יטוף על בגדיה. הוה אצולי טנוף. ואסור (ש\"ג סט\"ו). דרק דבר שהוא מלבוש. אפי' אצולי טנוף מותר (כסי' ש\"א סי\"ג וי\"ד):"
+ ],
+ [
+ "בפילפל
(פפעפפער) שבפיה לריח הפה. וכ' רש\"י שהוא פלפול ארוך:"
+ ],
+ [
+ "ובגרגיר מלח
שבפיה לחולי שניים:"
+ ],
+ [
+ "ובכל דבר שתתן לתוך פיה
כל מין בושם:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא תתן לכתחלה בשבת
מדקאמר מלת בתחלה. משמע דר\"ל דדוקא דבר שלא נתנה אתמול לתוך פיה אסור. אבל בנתנתו אתמול אף שהסירתו ביני ביני רשאי לתתו שוב היום לתוך פיה:"
+ ],
+ [
+ "שן תותבת
שנפל שׁנָּה. והושיבה אחר במקימו:"
+ ],
+ [
+ "ושן של זהב
שן שמתחיל להרקב. מכסתו בזהב שלא ירקב יותר:"
+ ],
+ [
+ "רבי מתיר וחכמים אוסרים
אשל זהב לחוד פליגי. דמדחשיב הוא. שלפי ומחוי [אב\"י וה\"ק יוצאה אשה וכו' ובגרגיר מלח וכו'. ובשן תותבת. אבל בשן זהב ר' מתיר וכו' אמנם ק\"ל לפי' קמא של רש\"י (דס\"ס א'). שכ' דלהכי לא תצא בזהב דלמא מחייכי עלה. א\"כ למה עשה ר' ישמעאל להאי איתתא שן זהב (כנדרים דס\"ו ב'). תרצתי לבני הר\"ב שליט\"א. בני. תקשה הכא גופה. אי באמת מחייכי עלה. אטו בשופטני עסקינן. שתעשה לה דבר שעל ידו תהי' לשחוק בעיני רואיה. אבל מה\"ט כתבתי לעיל בפירושי סי' נ\"ז שמכסתו בזהב שלא ירקב ביותר. א\"כ מה\"ט נמי ר' ישמעאל עשה להאי איתתא שן הזהב]:"
+ ],
+ [
+ "יוצאה בסלע שעל הצינית
שמניח סלע על המכה לרפואה. הא שלא ינגף. אסור (מג\"א ש\"א סקמ\"א):"
+ ],
+ [
+ "הבנות קטנות יוצאות בחוטין
שנותנין חוטין באזניהן שלא יסתמו הנקבים שבאוזן עד שיגדלו:"
+ ],
+ [
+ "ואפילו בקיסמין שבאזניהם
אע\"ג דלאו תכשיט הן כלל. וגם יש טפי לחוש שיפול לחוץ מהאוזן משנחוש שיפול החוט מתוך האוזן. אפ\"ה אם יפול לא מייתי ליה בידה מדאינן חשובין כ\"כ:"
+ ],
+ [
+ "ערביות יוצאות רעולות
(פערשלייערט). שמעטפת כל ראשה חוץ מהעינים:"
+ ],
+ [
+ "ומדיות פרופות
(צוגעהעקעלט). ומפרש לה במשנה ז' במה פורפת:"
+ ],
+ [
+ "פורפת
ר\"ל מחברת שתי שפתי חלוקה סביב לצואר:"
+ ],
+ [
+ "על האבן
שיש בשפת א' עניבה. ובצד ב' קשור אבן קטן במטלית שיהי' כעין כפתר. ומכניסתו בהעניבה בשבת:"
+ ],
+ [
+ "ועל האגוז ועל המטבע ובלבד שלא תפרוף לכתחלה בשבת
אמטבע לחוד קאי שלא תפרפו בשבת. מדאסור לטלטלה. מיהו אף דמשמע הכא דבאינו פרוף או בפרוף ולא בטלו אגב הבגד. אסור לטלטלו. עכ\"פ בירא שיגנבו מעותיו. נוהגין ללבוש מלבוש שיש בו מעות. אפי' אינן תפורים בו. ויש להקל לצורך (ט\"ז ש\"א ס\"ק כ\"ג. ומג\"א שם סקמ\"ה). וכ\"כ מותר לישא חוץ לעירוב מעות התפורין בבגדו או מפתח שקשור דוקא בסוף חגורתו מע\"ש ומחשב תכשיט אף שהוא של ברזל. דבהוא בקצה החגורה נראה כעין קרס לחגור בו (שם סי\"א). והא דפורפת על אבן לכתחילה. היינו דוקא שיחדה לכך. דאז ראוי לטלטלו (רש\"י ס\"ה. ב'. ד\"ה אתאן למטבע וסי' ש\"א כ\"ב):"
+ ],
+ [
+ "הקיטע
שנקטע רגלו:"
+ ],
+ [
+ "יוצא בקב
(שטעלץ פוס):"
+ ],
+ [
+ "שלו דברי ר\"מ ורבי יוסי אוסר
דמדאינו סמוך עליו רק על המקלות. ואינו לובשו רק שלא יראה חסר רגל. לפיכך אינו לא מלבוש ולא תכשיט רק משאוי:"
+ ],
+ [
+ "ואם יש לו בית קיבול כתותים
שעשה בית קבול בראש הקב להניח שם מוך שלא ידחוק ראש שוקו:"
+ ],
+ [
+ "טמא
מקבל הקב טומאת מגע. אבל באין לו בית קבול כתיתין. בית קבול של ראש שוקו אינו מועיל שיקבל טומאה. מדאינו עשוי כשק שמטלטלין המלוי אגב הכלי. והכא אינו מטלטל הרגל אגב הכלי. והו\"ל כשאר פשוטי כלי עץ שאינם מק\"ט:"
+ ],
+ [
+ "סמוכות שלו
יש קטע משים כעין דפין של עץ או עור תחת ברכיו לסמוך עליהן בהליכתו:"
+ ],
+ [
+ "טמאין מדרס
אם זב הוא מדמיוחדין לתשמיש זה. ויש בהן כשיעור ראוי המיוחד למדרס (ככלים פכ\"ז):"
+ ],
+ [
+ "ויוצאין בהן בשבת
דתכשיט דידיה הוא. וה\"ה חיגר או חולה שצריך מאד למקל. מותר לצאת בו אפי' חוץ לעירוב. ושאר כל אדם אפי' סומא ואפי' תוך לעירוב אסור לילך במקל. מדיכול לילך בלעדן הו\"ל עובדין דחול (מג\"א שם סקכ\"ז):"
+ ],
+ [
+ "ונכנסין בהן בעזרה
דאע\"ג דאין נכנסים במנעל בעזרה. הנך לאו מנעל הן. מדאינן בראש הרגל:"
+ ],
+ [
+ "כסא
כסא למכווץ רגלים שיושב עליו ורגליו בארץ. וכשרוצה לילך. נשען בידיו בספסלים קטנים. ודוחק א\"ע בכח למקום שרוצה:"
+ ],
+ [
+ "וסמוכות שלו
הן המנעלים שברגליו. שנסמך עליהן ג\"כ קצת בהילוכו:"
+ ],
+ [
+ "טמאין מדרס
מדנשען עליהן קצת:"
+ ],
+ [
+ "ואין יוצאין בהם בשבת
מדאינו נסמך עליהן כראוי. אינן מהודקין ברגליו. ודלמא משתלפי ויביאם:"
+ ],
+ [
+ "ואין נכנסין בהן בעזרה
דחשיבי כמנעל:"
+ ],
+ [
+ "אנקטמין
חמור עץ של ליצנים. וי\"א (לארפע). וי\"א דפים לילך עמהן בטיט:"
+ ],
+ [
+ "טהורין
דלאו כלי הוא:"
+ ],
+ [
+ "הבנים יוצאין בקשרים
כך רגילים. שקושר האב רצועה ממנעל ימינו למנעל שמאל של בנו. ושל שמאל למנעל ימין של בנו. וחושבין שזה סגולה שלא יגעגע הבן אחר אביו:"
+ ],
+ [
+ "ובני מלכים בזוגין
פעמוני זהב שבלבושיהם. והוא שיהיו ארוגים בבגד. וגם שאין בהן ענבל. ואין משמיעין קול (ש\"א סכ\"ג בהגה. ועי' מג\"א שם סקל\"ב ול\"ה):"
+ ],
+ [
+ "יוצאין בביצת החרגול
חגב ונתלה לרפואה לכאב האוזן:"
+ ],
+ [
+ "ובשן שועל
של שועל חי. תולין למי שישן ביותר. ושל שועל מת למי שלא יוכל לישן:"
+ ],
+ [
+ "ובמסמר מן הצלוב
יתד מעץ שנתלה עליו אדם וחושבין זה לסגולה לרפא נפח שבמכה. או לקדחת שלישית:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אף בחול אסור משום דרכי האמורי
ואנן קיי\"ל דכל שלרפואה אינו דרכי אמורי ומותר (ש\"א סכ\"ז. ועי' י\"ד קע\"ט:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כלל גדול אמרו בשבת
מדגדול עונש מחלל שבת. להכי נקט כלל גדול (ועמ\"ש רפ\"ז דשביעית):"
+ ],
+ [
+ "כל השוכח עיקר שבת
ששכח או לא ידע מעולם שיש שבת בתורה:"
+ ],
+ [
+ "ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת
על כל השבתות והמלאכות שעשה בהן. דכולהו חדא שגגה היא:"
+ ],
+ [
+ "היודע עיקר שבת
שיש שבת בתורה. ושנאסרו בה מלאכות אלו שעשה:"
+ ],
+ [
+ "ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה
ששכח שהיום שבת:"
+ ],
+ [
+ "חייב על כל שבת ושבת
אף שלא נודע לו בינתיים. והו\"ל הכל העלם א' אפ\"ה אמרינן דימים שבינתיים הוה כידיעה. דא\"א שלא שמע בינתיים. שאותו היום שבת היה. אלא דלא רמי אנפשיה למדכר. הלכך כל שבת ושבת הו\"ל כשגגה בפ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "היודע שהוא שבת
ששבת היום:"
+ ],
+ [
+ "ועשה מלאבות הרבה בשבתות הרבה
שלא ידע שמלאכות אלו שעשה אסורות:"
+ ],
+ [
+ "חייב על כל אב מלאכה ומלאכה
חטאת א'. ואע\"ג שחזר וכפלן בשבתות הרבה. כל אב חדא שגגה היא. מדלא נודע בינתיים. וימים שבינתיים אינן כידיעה. דמכח הימים א\"א שידע איזו מלאכה אסורה. רק ע\"י שילמד דיני שבת. וה\"ה בעשה כמה מיני תולדות שמאבות חלוקים שחייב על כל א' וא' חטאת לבד. רק בעשה אב ותולדה דידיה. או ב' תולדות שמאב א'. חייב רק חטאת א':"
+ ],
+ [
+ "העושה מלאכות הרבה מעין מלאבה אחת
ב' תולדות מאב א'. או אב ותולדה דידיה. אבל ב' תולדות מב' אבות חלוקות. חייב על כל א' חטאת א':"
+ ],
+ [
+ "אבות מלאכות
ה\"ק הא דתנן במשנה א' חייב על כל אב מלאכה. מ' חסר א' הן. אמנם מה הוא אב ומהו תולדה. עי' בתחלת כלכלת שבת ותרווה צמאונך:"
+ ],
+ [
+ "ארבעים חסר אחת
עי' פי' כל מלאכה ומלאכה שבמשנה. בכללי ל\"ט מלאכות שבתחלת הספר שבארנו שם הכל בס\"ד באריכות:"
+ ],
+ [
+ "הזורע והחורש והקוצר והמעמר
שאסף גדולי קרקע תלושין במקום חבורן:"
+ ],
+ [
+ "הדש והזורה
(ווינדשויפעלען) להסיר המוץ מהגרעינין:"
+ ],
+ [
+ "הבורר הטוחן והמדקד והלש והאופה הגוזז את הצמר המלבנו
שהלבין הצמר ע\"י שפשוף או ע\"י כבוס וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "והמנפצו
שהצמר הדבוק יחד כמו (קלאטטערען). נפץ והפרידו או סרקו במסרק:"
+ ],
+ [
+ "והצובעו והטווה והמיסך
מתח חוטי השתי בכסא האורג מכובד עליון הנקרא (קעטטענבוים) לכובד תחתון הנקרא (צייגבוים):"
+ ],
+ [
+ "והעושה שתי בתי נירין
שעשה או תיקן ב' טבעת או ב' עניבות (שבשאפט). שבהן מכניס בכל טבעת או עניבה חוט א':"
+ ],
+ [
+ "והאורג שני חוטין
שהשליך ב\"פ הערב בין חוטי השתי:"
+ ],
+ [
+ "והפוצע ב' חוטין
שהתיר*) ב' חוטי ערב מבין חוטי השתי. ונראה לי דבכל חד דחשיב במתניתין דסלקא דעתך אמינא שאינו מועיל כלום. כגון אורג או תופר שני חוטין ודכוותיה נקט גבי שיעורה לאשמעינן דאפילו הכי חשיב מלאכה אף על גב שלא הועיל כלום:"
+ ],
+ [
+ "הקושר והמתיר והתופר שתי תפירות הקורע ע\"מ לתפור שתי תפירות הצד צבי השוחטו והמפשיטו המולחו והמעבד את עורו
בגמ' מקשה היינו מולח היינו מעבד. ומתרץ חשבינהו בחד. ועייל שרטוט במקומו:"
+ ],
+ [
+ "והמוחקו
שגירד בברזל השער מהעור:"
+ ],
+ [
+ "והמחתכו
שחתך או קרע עור או נייר כפי הצריך לו לתשמישו:"
+ ],
+ [
+ "הכותב שתי אותיות והמוחק על מנת לכתוב שתי אותיות הבונה והסותר המכבה והמבעיר המכה בפטיש
ר\"ל אפילו לא עשה רק פעולה קטנה כהכאת פטיש להשוות עקמימות שבכלי או להשוות הלבינה שבבנין. עכ\"פ מדהתכוון לגמור עי\"ז מלאכתו וחייב:"
+ ],
+ [
+ "המוציא מרשות לרשות הרי אלו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת
הא דנקט מ' חסר א'. ולא קאמר ל\"ט. תי' אאמ\"ו הגאון זצוק\"ל. מדהקשה הר\"ן למה לא חשיב מעביר ד\"א ברה\"ר. ותי' מדיש לכל אדם ד\"א. הו\"ל בכלל מוציא מרשות לרשות. א\"כ לזה קאמר מ' כקושית הר\"ן. וחסר א' כתירוצו. ובל\"ש תי'. מ' עם תחומין. למאן דס\"ל תחומין דאורייתא. וחסר א' דעכ\"פ פטור עלה. ולמה דקיי\"ל תחומין דרבנן (כמג\"א ת\"ד סק\"ב). איכא מחמר שהוא מדאו'. ופטור עלה. והא דהדר תנא הרי אלו מ' חסר א'. ה\"ט מדאינו חייב על תופר אא\"כ קושר ג\"כ. להכי לאחר שמנה תנא כל הל\"ט מלאכות. קאמר הרי לפי מניננו הם מ'. דהרי בכלל תפירה יש ג\"כ קושר. ומחייב עלה ב' חטאות. ואפ\"ה חסר א'. מדכבר נמנה קושר:"
+ ],
+ [
+ "ועוד כלל אחר אמרו
משום דרצה תנא לפרש \"הוצאה\" דהיינו מה דסיים במנין האבות מלאכות. להכי הקדים כלל זה שבדיני הוצאה:"
+ ],
+ [
+ "כל הכשר להצניע
מצד עצמו. שאינו נזרק לאיבוד. רק ראוי להצניעו לצורך אדם. ולמעוטי דם נדה. דאף שיש שיצניעוהו להאכילו לחתול. עכ\"פ עי\"ז נחלש האדם. ומכ\"ש שאר דבר מאוס דלא חזי כלל:"
+ ],
+ [
+ "ומצניעין כמוהו
ר\"ל שגם בגדלו יש שיעור שראוי להצניעו:"
+ ],
+ [
+ "והוציאו בשבת חייב עליו חטאת
אפי' המוציא עשיר. שאין הדבר חשוב בעיניו:"
+ ],
+ [
+ "וכל שאינו כשר להצניע ואין
או אין וכו':"
+ ],
+ [
+ "מצניעין כמוהו והוציאו בשבת אינו חייב אלא המצניעו
ר\"ל אותו אדם שהדבר חשוב בעיניו:"
+ ],
+ [
+ "עצה
תבן של קטניות:"
+ ],
+ [
+ "עמיר
רש\"י ור\"ב פירשו קשין של שבלים. ולפמ\"ש (פ\"ג ד') דקשין הוא הדק הנקצר עם השבולת. נ\"ל דנקט שפיר תבן כמלא פי פרה. מדהוא קשה ועב. וחזי רק לפרה. אבל עמיר שהוא הקש הדק העליון שהוא רך. חזי גם לטלה:"
+ ],
+ [
+ "עשבים
דרך יותר:"
+ ],
+ [
+ "כמלא פי גדי
דזוטר מטלה. ולהכי אף דחזי גם לטלה. לחומרא משערינן:"
+ ],
+ [
+ "עלי שום ועלי בצלים לחים
דחזו לאדם:"
+ ],
+ [
+ "כגרוגרת
ככל מאכל אדם. ולא משערינן במלא פי גדי. מדלא חזו לגדי:"
+ ],
+ [
+ "ואין מצטרפין זה עם זה מפני שלא שוו בשיעוריהן
הקל אינו מצטרף להחמור. דעצה אמ\"צ לתבן להתחייב כמלא פי' פרה אבל תבן מצטרף לעצה להתחייב כמלא פי גמל:"
+ ],
+ [
+ "המוציא אוכלים כגרוגרת חייב ומצטרפין זה עם זה
כל מאכלי אדם:"
+ ],
+ [
+ "מפני ששוו בשיעוריהן חוץ מקליפיהן
שאינן מאכל:"
+ ],
+ [
+ "וגרעיניהן ועוקציהן
זנב הפרי:"
+ ],
+ [
+ "וסובן
(גראָבע קלייע):"
+ ],
+ [
+ "ומורסנן
(פיינע קלייע). ויש מפרשים איפכא:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר חוץ מקליפי עדשים שמתבשלות עמהן
ולהכי מצטרפות עמהן:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "המוציא יין כדי מזיגת הכוס
ר\"ל שיוציא רביעית הכוס. שכשימזגנו בג' חלקים מים. יהיה רביעית הלוג. והוא ביצה ומחצה. שהוא שיעור כוס בהמ\"ז וקידוש והבדלה. וא\"כ שיעור הוצאת יין 3/8ביצה:"
+ ],
+ [
+ "חלב כדי גמיעה
כפי בליעת אדם בבת אחת. והוא יותר מכגרוגרת [תוס'. והקשה בני הרב המאה\"ג מהו' ברוך יצחק שליט\"א הגאבדק\"ק לאנדסבערי לפי מ\"ד כריתות (די\"ד א') דבית הבליעה אינו מחזיק יותר מב' זיתים. ולרמג\"א (תפ\"ו) ר\"ל שאינו מחזיק ג' זיתים. אבל באמת מחזיק יותר מב' זיתים. והוא כשיעור ביצה. וא\"כ איך שיערו כאן כדי גמיעה בגרוגרת שהוא רק שליש ביצה או 4/9 ביצה ותרצתי לו דאע\"ג דבית הבליעה מחזיק כביצה. עכ\"פ אין דרך לגמוע יותר משיעור גרוגרת]:"
+ ],
+ [
+ "דבש כדי ליתן על הכתית
מכה שבגב הבהמות. ואע\"ג דחזי לאכילת אדם. אזלינן לחומרא דסגי בשיעור מועט:"
+ ],
+ [
+ "שמן כדי לסוך אבר קטן
ר\"ל אצבע קטנה שברגל של ילד בן יומו. ולרש\"י א' מפרקי אצבע ילד בן יומו:"
+ ],
+ [
+ "מים כדי לשוף
לשפשף:"
+ ],
+ [
+ "בהם את הקילור
מטלית שנותנין על העין לקרר חמימותו [אב\"י ול\"מ נ\"ל שהיא מלה יוונית קאלליראן. והוא תחבושת העין. ונקרא כך על שתואר הרטיה כעין עוגה שנקרא ג\"כ קילורין]:"
+ ],
+ [
+ "וכל השופכין
מים דלא חזו לשתיה רק לגבל הטיט:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר כולן ברביעית
כל המינין שנזכרו במשנה:"
+ ],
+ [
+ "ולא אמרו כל השיעורין הללו
לעיל במשנה. שכולן פחות מרביעית:"
+ ],
+ [
+ "אלא למצניעיהן
אסוקי מלתא דר\"ש היא. וס\"ל דלמצניע עצמו מדהחשיבן להך מילתא סגי ליה בשיעור זוטא. משא\"כ לסתם בנ\"א צריך רביעית:"
+ ],
+ [
+ "המוציא חבל כדי לעשות אזן לקופה
(פאסס). לאוחזה בו. דמתוך שהחבל קשה מקלקל לנפה וכברה. ואינו ראוי רק לקופה:"
+ ],
+ [
+ "גמי
(באסט):"
+ ],
+ [
+ "כדי לעשות תלאי לנפה
(זיעב) לקמח:"
+ ],
+ [
+ "ולכברה
(זיעב) לנקות התבואה וכן מוכח לענ\"ד מאהלות (פי\"ח מ\"ב) (וי\"מ איפכא). לתלותן בו. ובציר שיעורן מאוזן הקופה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר כדי ליטול ממנו מדת מנעל לקטן
להראות לסנדלר מדה שצריך למנעל של קטן בן יומו. ושיעורו בציר מתלאי:"
+ ],
+ [
+ "נייר
(פאפיר) העשוי מעשבים. ומדעשוי מחוטי עשבים נקרא נייר. כי נייראן בל\"י חוטין דקים:"
+ ],
+ [
+ "כדי לכתוב עליו קשר מוכסין
(מארקע). שנותן המוכס להסוחר לראיה שכבר שלם לו המכס. ורגיל לכתוב ב' אותיות גדולות מכתב המורגל:"
+ ],
+ [
+ "והמוציא קשר מוכסין חייב
קמ\"ל אף שכתוב על קלף חייב:"
+ ],
+ [
+ "נייר מחוק
שאינו ראוי לכתוב עליו:"
+ ],
+ [
+ "כדי לכרוך על פי צלוחית קטנה של פלייטון
(באלזאם פלעשכען) [אב\"י היא מלה רומית פאליאטום והוא בושם לח הנעשה מעלי וורדים ובשמים. והכלי שישימוהו בו נקרא על שמו]:"
+ ],
+ [
+ "עור
דמליח ולא עפיץ:"
+ ],
+ [
+ "כדי לעשות קמיע
ר\"ל לכסות בו קמיע:"
+ ],
+ [
+ "קלף
(פערגאמענט). דמדחשוב לא עביד מניה קשר מוכסין:"
+ ],
+ [
+ "כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפלין
ולא קאמר שבמזוזה. דשם אין כתוב פ' שמע על קלף בפ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "שהיא שמע ישראל
תמוה וכי לא ידעינן שהיא שמע ישראל. ונ\"ל לפמ\"ש רתוי\"ט דאצטריך תנא למנקט תפילין. דקמ\"ל דמה\"ט משערינן בה. מדנצרכה לכל אדם. ע\"כ. והרי לפמ\"ש רב\"י (א\"ח ל\"ב י\"ד) יש לעשות פרשת שמע מקלף עב ביותר. א\"כ סד\"א דלהכי נקט פרשה קטנה שבתפילין. דבעי נמי שיעור בעובי הקלף כעובי פ' שמע שבתפילין. להכי סיים. כדי לכתוב וכו'. ר\"ל דהשיעור רק בהמשך הקלף ולא בעביו:"
+ ],
+ [
+ "דיו כדי לכתוב שתי אותיות כחול
(שמינקע):"
+ ],
+ [
+ "כדי לכחול עין אחת
שכן הצנועות עוטפות ואין מגלות רק עין א' וכוחלות אותה:"
+ ],
+ [
+ "דבק
(ליים):"
+ ],
+ [
+ "כדי ליתן בראש השבשבת
(ליים רוטהע). שנותנין הדבק על נסר שבראש הקנה. שכשהצפור יושב עליו. נדבק וניצד בו:"
+ ],
+ [
+ "זפת
(פעך):"
+ ],
+ [
+ "וגפרית
(שוועפעל):"
+ ],
+ [
+ "כדי לעשות נקב
צלוחית שמשים בו כסף חי. סותם פיו בזפת או גפרית. וחוזר ועושה נקב דק בהסתימה:"
+ ],
+ [
+ "שעוה כדי ליתן על פי נקב קטן
על נקב שבמגופת פה צלוחית של יין. שהיין דק משמן:"
+ ],
+ [
+ "חרסית
לבינה כתושה:"
+ ],
+ [
+ "כדי לעשות פי כור
לטוח במקום שהמפוח נכנס בכור:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר כדי לעשות פטפוט
לטוח מושב הכור (כך מסקנת הגמ' ודלא כר\"ב ורמב\"ם בפירושו):"
+ ],
+ [
+ "סובין
(קלייע):"
+ ],
+ [
+ "כדי ליתן על פי כור של צורפי זהב
לשמור החמימות:"
+ ],
+ [
+ "סיד כדי לסוד קטנה שבבנות
ר\"ל אצבע קטנה של בת. דכך רגילין לעשות לילדה שצמחו בה רבוי שערות. והיא עדיין רכה בשנים. מושחין גופה אבר אבר בסיד. ועי\"ז השער נושר והגוף מתעדן:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר כדי לעשות כלכול
ר\"ל להשיר השער שֶׁבְּרַקָה (שלעפפע) בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "רבי נחמיה אומר כדי לעשות אנדיפי
מצח שסדה אותו להאדימו (ודלא כר\"ב): [אב\"י ומורכב מב' מלות בלשון יון אנטי אפס ר\"ל \"נגד ההבטה\" שהמצח של אדם מובט תיכף בהאדם. לכן ייפוהו]:"
+ ],
+ [
+ "אדמה
טיט אדום:"
+ ],
+ [
+ "כחותם המרצופים
לשון רומי מַרזוּפיוּם. ור\"ל שק לצרור בו סחורה. שיניחו עליו חותם:"
+ ],
+ [
+ "וחכ\"א כחותם האיגרות
והוא פחות מחותם מרצופין:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים כדי לזבל כרישא
זוטר שיעוריה מכרוב:"
+ ],
+ [
+ "חול הגס כדי ליתן
כדי לערבו:"
+ ],
+ [
+ "על מלא כף סיד
(שבמוירער קעללע):"
+ ],
+ [
+ "קנה כדי לעשות קולמוס
המגיע עד קשר אמצעי שבאצבע:"
+ ],
+ [
+ "ואם היה עב
שאינו ראוי לכתיבה:"
+ ],
+ [
+ "או מרוסס
משוברת:"
+ ],
+ [
+ "כדי לבשל בו ביצה קלה שבביצים
ביצת תרנגולת שקלה ביותר להתבשל. והשיעור כדי שיתבשל כגרוגרת ממנה:"
+ ],
+ [
+ "טרופה
(צערשלאגען) ומעורבת בשמן. שממהרת להתבשל עי\"ז:"
+ ],
+ [
+ "ונתונה באילפס
(טיגעל). ומחמם האילפס בקנה הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "עצם כדי לעשות תרווד
(לעפפעל):"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר כדי לעשות ממנו חף
(שליססעל צאהן):"
+ ],
+ [
+ "זכוכית כדי לגרור בו ראש הכרכר
הוא כמו מחט חד שהאורג שובט בו חוטי השתי המתוחין שלא יתקפל חוט על חבירו. וכשנקטם ראשו מחדדו בזכוכית:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר בר יעקב אומר כדי לזרוק בבהמה
שיעורי' משקל י' מעה. שהן יחד כמשקל קט\"ז שעורות בינונית והוא מעט יותר מקווינט (ועי' מ\"ש בס\"ד פ\"ו דשבועות ב') וס\"ל דלא טרח אינש לגרש עוף ע\"י זריקת צרור. דבהרמת קול מתגרש:"
+ ],
+ [
+ "חרס כדי ליתן בין פצים לחבירו
קרשים שמונחים זע\"ז. נותנין חרס בין קרש לחבירו. כדי שלא יתעקמו:"
+ ],
+ [
+ "דברי ר' יהודה ר' מאיר אומר כדי לחתות בו את האור
ליקח בו גחלת בוערת:"
+ ],
+ [
+ "ולחשו
לשאוב:"
+ ],
+ [
+ "מים מגבא
גומא קטנה. ור' יוסי מחמיר. דלחתות אש צריך שיעור גדול טפי שלא יכווה. וקרא לא זו אף זו קאמר. ולהכי אזלינן לחומרא (מיהו לכאורה ר' יוסי נמי מיקל דפוטר באין לו ב\"ק):"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אמר ר' עקיבא
איידי דנקט אסמכתא בסוף פרק דלעיל. נקיט נמי כל הני אסמכתא דפרקן. או משום אסמכתא דמשנה ג'. דמרחיצין המילה בשבת נקט נמי כל הני:"
+ ],
+ [
+ "מנין לעבודת כוכבים שמטמאה במשא כנדה
אפילו לא נגע בה כשנשאה:"
+ ],
+ [
+ "תזרם
ר\"ל תעשה לע\"ז זר ממך:"
+ ],
+ [
+ "כמו דוה
כנדה:"
+ ],
+ [
+ "צא תאמר לו
הכנס אל תאמר לו. ולא אמרתי לך שתהיה לך כנדה. רק לענין טומאה. אבל לא כמוה שתחזור לקרבה ולהכניסה כשתטבול. רק צא תאמר לה. דע\"ז טמאה עולמית:"
+ ],
+ [
+ "מה נדה מטמאה במשא אף עבודת כוכבים מטמאה במשא
וקיי\"ל דע\"ז מטמא רק במגע:"
+ ],
+ [
+ "מנין לספינה שהיא טהורה
ר\"ל שאינה מק\"ט:"
+ ],
+ [
+ "דרך אניה בלב ים
מה ים אין מק\"ט. כ\"כ ספינה. ואפי' היא של חרס. וכ\"ש של עץ. ואפילו טענוה ביבשה והורידוה לים. דמטולטלת מלא וריקן. אפ\"ה אמקט\"ו:"
+ ],
+ [
+ "מנין לערוגה שהיא ששה על ששה טפחים שזורעין בתוכה חמשה זרעונין
ולא יותר. ואף דבכל דוכתא מלת זרעונים כולל כל הנזרע. הכא רק בירקות שרי לזרוע ה' מינין בערוגה. מדכך הדרך לזרוע מהן מעט מעט:"
+ ],
+ [
+ "ארבעה בארבע רוחות הערוגה
מניח בכל זוית טפח על טפח פנוי. וזורע ד\"ט האחרים ברוחב טפח. וכן בכל רוח ורוח:"
+ ],
+ [
+ "ואחד באמצע
ר\"ל טפח על טפח זורע באמצע. כדי שיהיה מובדל מהירקות שבצדדים טפח ומחצה לכל רוח כתמונה א). או שיזרע באמצע ח' טפחים. אבל יגע בהזרוע בד' הצדדים רק בראש תור. כתמונה ד). אבל טפי מה' מינין. אף שמרחיקין זמ\"ז טפח ומחצה שהוא שיעור יניקה. או נוגעים בראש תור. אפ\"ה אסור. מדהו\"ל עירבוב:"
+ ],
+ [
+ "כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח זרעה לא נאמר אלא זרועיה
תוציא. חד. צמחה. חד. זרועיה. תרי. תצמיח. חד. הרי ה' וקרא מיירי בסתם ערוגה שהיא ו' טפחים. מדקים להו לרבנן דבכה\"ג לא ינקי מהדדי:"
+ ],
+ [
+ "מנין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה
דאז מדאכתי לא מסרח הש\"ז. שפיר מקרי עדיין ש\"ז. דראוי עדיין להזריע להיות ולד נוצר ממנו:"
+ ],
+ [
+ "היו נכונים לשלשת ימים
וקיי\"ל (י\"ד קצ\"ו) דהפולטת ש\"ז תוך ו' עונות לשימושה. חוץ מיום ששמשה בו סותרת יום א' בז' נקיים שלה (ועונה היא או יום או לילה):"
+ ],
+ [
+ "מנין שמרחיצין את המילה ביום השלישי שחל להיות בשבת
דכשאין מים חמין. מותר לישראל להחם לו מים לרחצו כדי לחזקו. דאז הילד מסוכן. ובב' ימים הראשונים פליגי הפוסקים. די\"א לא נתחזק החולי עד יום ג':"
+ ],
+ [
+ "ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים
והאידנא נשתנה הטבע. ולהכי אין מרחיצין סתם מילה. רק ביש לחוש לסכנה. אבל קודם המילה. מרחיצין אותו בחמין שהוחמו מע\"ש. ובנשפכו יביא חמין שהוחמו לצורך עובד כוכבים. אבל לא יאמר לעובד כוכבים לחממן. ולענין שרית הסדין (ווינדעלן) למילה. באפשר יעשה ע\"י עובד כוכבים (של\"א ס\"ט. ועי' בל\"ט מלאכות במלבן):"
+ ],
+ [
+ "מנין שקושרין לשון של זהורית
צמר סרוק כלשון וצבוע (קארמאזין):"
+ ],
+ [
+ "בראש שעיר המשתלח
אע\"ג דאיכא קצת איסור כשיוציאו חוץ לתחום. או כשיחמר אחריו (עי' פסחים ס\"ו ב' ודו\"ק):"
+ ],
+ [
+ "ותבא במים בקרבו וכשמן בעצמותיו
מקיש סיכה לשתיה. מיהו אינו ראיה גמורה רק זכר. דדלמא ברחיצה משתעי קרא דמים. דגם ברחיצה נכנסים מים בקרבו דרך נקבי פארען שבגוף. א\"נ בקרבו לאו אמים רק אקללה קאי. להכי באמת סיכה רק מדרבנן אסור. והכי קיי\"ל:"
+ ],
+ [
+ "המוציא עצים כדי לבשל ביצה קלה
כלעיל פ\"ח סי' נ\"א. נ\"ב. נ\"ג:"
+ ],
+ [
+ "תבלין
בשמים. שומים. בצלים. ושומן (עי' ר\"מ ערלה פ\"ב מ\"י):"
+ ],
+ [
+ "כדי לתבל ביצה קלה
ה\"נ בעינן ביצה קלה דהיינו ביצת תרנגולת דמדהיא עריבה לחיך טפי משאר ביצים. א\"צ תבלין מרובים להמתיקה:"
+ ],
+ [
+ "ומצטרפין זה עם זה
כל מינים שבתבלין:"
+ ],
+ [
+ "קליפי אגוזים
קליפה ירוקה שעל האגוז בעודה לחה ראוי לצבוע:"
+ ],
+ [
+ "קליפי רמונים
(גראנאטאפפעל):"
+ ],
+ [
+ "אסטיס
(וויידענקרויט) שעושין ממנו (אינדיג):"
+ ],
+ [
+ "ופואה
(פערבער ראטה):"
+ ],
+ [
+ "כדי לצבוע בהן בגד קטן בסבכה
רגילין לתת בראש הסבכה מטלית צבוע:"
+ ],
+ [
+ "(אלויען). וי\"א (זאלפעטטער):"
+ ],
+ [
+ "ובורית קמוניא ואשלג
הן ג' מיני עשב המנקין הבגדים בכביסה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר כדי להעביר על הכתם
אשה שמצאה כתם בכתנתה. ומסופקת אם הוא דם נדה או צבע. בודקתו במינין אלו (כפ\"ט דנדה מ\"ו):"
+ ],
+ [
+ "פלפלת
חזי לריח הפה. ואינו פלפל שלנו. דהוא בכלל תבלין דלעיל כ\"א:"
+ ],
+ [
+ "כל שהוא ועטרן
(הארציכט). חזי לרפא כאב חצי ראש:"
+ ],
+ [
+ "מיני בשמים
העשויין. להריח. ולעיל כ\"א מיירי במצויין טפי לתבל המאכל:"
+ ],
+ [
+ "ומיני מתכות כל שהן
דאף מתכת מעט חזי לעשות כלי קטן:"
+ ],
+ [
+ "מאבני המזבח ומעפר המזבח מקק ספרים
ספרים שנרקבו:"
+ ],
+ [
+ "ומקק מטפחותיהם
(מענטעלכען) של ס\"ת שנרקבו:"
+ ],
+ [
+ "כל שהוא שמצניעין אותן לגונזן
ומפני קדושתן חשיבי:"
+ ],
+ [
+ "לא ידבק בירך מאומה מן החרם
וקרא אחשביה לאיסורי'. והו\"ל מתקן להוציא ע\"ז מביתו. ות\"ק סבר מדמבוזה בעיני אדם. אינו בכלל כל הכשר להצניע. כלעיל (פ\"ז מ\"ג):"
+ ],
+ [
+ "המוציא קופת הרוכלין
תיבה קטנה של מוכרי בשמים:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שיש כה מינין הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת
דחדא הוצאה היא. וא\"ת מה ארי' קופה הרי אפי' הוציא וחזר והוציא בהעלם א' חייב רק א'. י\"ל דקמ\"ל דאפי' לר\"י (כריתות פ\"ג מ\"ט) דתמחויין מחלקין. א\"כ כ\"ש דמינין מחלקין. ואפ\"ה כיון שהן בקופה קופה מצרפן וחייב רק א' (ועי' פ\"י מ\"ב):"
+ ],
+ [
+ "זרעוני גינה פחות מכגרוגרת
אע\"ג דאוכלין שיעורן כגרוגרת. הנהו לזריעה קיימי טפי:"
+ ],
+ [
+ "זרע קשואין
(גורקען זאאט):"
+ ],
+ [
+ "זרע דלועין
(מעלאהנען זאאט):"
+ ],
+ [
+ "זרע פול המצרי
(שמינק. באהנען זאאט). והנך חשובים טפי משאר זרעים. וסגי בשיעור זוטא:"
+ ],
+ [
+ "חגב חי טהור כל שהוא
שמצניעו לקטן לשחק בו:"
+ ],
+ [
+ "מת כגרוגרת
ככל מיני אוכלין. מדאין טעון שחיטה:"
+ ],
+ [
+ "ציפורת כרמים
מין צפור [אב\"י כ\"פ הר\"ב אבל כפי מה שהוכיחו בת\"ח הוא מין חגב. ע\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אף המוציא חגב חי טמא כל שהוא שמצניעין אותו לקטן לשחוק בו
ות\"ק ס\"ל דאין נותנו לתינוק. פן ימות ויאכלנו. ואף דקטן אוכל נבילות לתיאבון אין ב\"ד מצווין להפרישו. עכ\"פ אסור ליתן לו בידים. מיהו אביו בכל גוונא מצווה להפרישו. ואפי' באיסור דרבנן חייב לחנכו. רק דבדאו' מחינן באב. ובדרבנן לא מחינן בי' באב. אבל בתינוק שאינו בר הבנה. אף אביו אינו מצווה להפרישו. אבל אסור להאכילו בידים (מג\"א שמ\"ג ב'). וחינוך לקטן במצות עשה. היינו אפי' בעשה דרבנן. כתפלה (א\"ח ק\"ו. ורט\"ז שם סק\"ב). ונר חנוכה (ססי' תרע\"ה). ומגילה (סי' תרפ\"ט. ועי' מ\"ש בזה בחידושינו מגילה פ\"ב מ\"ד). וזמן החינוך הוא לכל חד וחד כפום חורפי' (מג\"א שמ\"ג סק\"ג. וכ\"כ תוס' סוכה דכ\"ח ב' ד\"ה כאן). וי\"א שחינוך הוא לבן ט' שנים (מג\"א ט\"ז סק\"א). וי\"א דכל שראוי לאותה מצוה. אף שאינו מבין לשם מי עושה. חייב לחנכו בה (תוס' חגיגה ד\"ב א' ד\"ה איזהו). ונ\"ל כשניתק חוט העירוב. מותר ליתן לתינוק ספרים לנשאן לביהכ\"נ. דלא גרע ממפתחות שהתיר המרדכי ליתנן לתינוק לנשאן לביהכ\"נ (כרט\"ז שמ\"ו סק\"ו). והרי כל דבר שהוא מצוה ספינן לי' בידים (כמג\"א שמ\"ג. ותוס' פסחים פ\"ח א'. ועי' ר\"ן נדרים ל\"ו א'. ומג\"א תקנ\"ט סק\"ט). וע\"י עובד כוכבים פשיטא דמותר להביא הספרים לשם. מדהוה שבות דשבות במקום מצוה (ועי' סי' ש\"ז ס\"ה. ורט\"ז ס\"ב בהג\"ה):"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "המצניע
ר\"ל אע\"ג דבפרקן דלעיל קצוב שיעור הוצאה לכל מין ומין. היינו בסתם. אבל המצניע. ר\"ל שיחדן במקום משומר. להיות לזרע וכו':"
+ ],
+ [
+ "לזרע ולדוגמא
(פראָבע) להראות לקונה נקראת בלשון יון (דאגמא):"
+ ],
+ [
+ "ולרפואה
דמדשמרה לא' מג' אלו. שיעור הוצאתן בכ\"ש:"
+ ],
+ [
+ "והוציאו בשבת
אילו הוציאו לתכלית א' מהנך ג'. פשיטא דחייב בכ\"ש. אף שלא שמרן מעיקרא לכך. רק מיירי הכא. אע\"פ שהוציאו סתם כדי לטלטלו מבית לבית [אב\"י ולהכי לא אמר תנא בקיצור המוציא לזרע וכו'. דקמ\"ל דכשהצניע תחלה לא' מהנך ואח\"כ הוציא סתם חייב]:"
+ ],
+ [
+ "חייב בכל שהוא
אפי' בגרעין א'. דאף שהוציאו סתם עכ\"פ כיון שהצניען תחלה לחד מהנך. אמרי' דאדעת הצנעתו הוציאו. ואף דכבר שמעינן לעיל (פ\"ז מ\"ג) דהמצניע חייב בכ\"ש. קמ\"ל הכא אף ששכח בשעת הוצאה לאיזה מהנך ג' הצניעו. אפ\"ה חייב בכ\"ש:"
+ ],
+ [
+ "וכל אדם אין חייב עליו אלא כשיעורו
כמבואר בפרק דלעיל:"
+ ],
+ [
+ "חזר
ר\"ל לפע\"ד חזר ממחשבתו ונמלך שלא לזרעו:"
+ ],
+ [
+ "והכניסו אינו חייב אלא כשיעורו
קמ\"ל אף דלא נמלך בפירוש. רק זרקן בין שאר פירותיו. אף שמקומן ניכר אפ\"ה אמרי' דנמלך (גמ') והכניסן דקתני לאו דוקא. דה\"ה בהוציאן אחר מעשה זה. שיעורו ככל אדם. וכ\"כ ברישא הוצאה וה\"ה הכנסה. רק ברישא מדהצניען. שייך הוצאה אח\"כ וקמ\"ל סיפא דאפי' על אותו גרעין שהיה חייב עליו על ההוצאה פטור על ההכנסה כשחזר בו ביני ביני:"
+ ],
+ [
+ "המוציא אוכלין ונתנן על האסקופה
(שוועללע). שגבוה מג' עד ט' טפחים. ורחבה ד\"ט. דאז דינו ככרמלית. ולאו דוקא נתנן. אלא אפי' עמד לפוש על האסקופה. וקמ\"ל דבלא נח חייב לאפוקי מבן עזאי. דס\"ל מהלך כעומד דמי:"
+ ],
+ [
+ "בין שחזר והוציאן בין שהוציאן אחר פטור מפני שלא עשה מלאכתו בבת אחת
דלא מחייב עד דעביד עקירה מרה\"י והנחה ברה\"ר או איפכא. והכא הרי הניח בכרמלית בנתיים [אב\"י בהוציא מרה\"ר לרה\"ר או מרה\"י לרה\"י. וביניהן כרמלית. אף בלא הנחה בנתיים פטור. ובלבד שלא העבירו בא' מב' רה\"ר ד' אמות ואפי' ב' בזו וב' בזו מצטרפים]:"
+ ],
+ [
+ "קופה
(פאסס):"
+ ],
+ [
+ "שהיא מליאה פירות ונתנה על אסקופה החיצונה
נמוכה מג' דהו\"ל כרשות הרבים. וה\"ה ברשות הרבים ממש:"
+ ],
+ [
+ "אע\"פ שרוב הפירות מבחוץ פטור עד שיוציא את כל הקופה
ר\"ל עד שיוציא בפעם א' כל הקופה. ואפי' מלאה חרדל. שכבר יש הרבה מהן בחוץ. אפ\"ה פטור. דאגוד כלי שמיה אגוד. והכי קיי\"ל (רמב\"ם פי\"ב). ודלא כר\"ב:"
+ ],
+ [
+ "המוציא בין בימינו בין בשמאלו בתוך חיקו או על כתיפו חייב שכן משא בני קהת
שנאמר בכתף ישאו. להכי אף דכתף למעלה מיו\"ד. חייב. דכולהו אורחא דהוצאה נינהו:"
+ ],
+ [
+ "כלאחר ידו ברגלו בפיו
[אב\"י בפיו פטור. ודוקא בדבר שאינו אוכל. או באכל שלא כדרך אכילה. דאל\"כ במתכוון להוציאו כך חייב (כשבת ק\"ב א'). ובדבר שאינו אוכל. אף שהתכוון להוציא כך פטור (כתוס' כאן ד\"ה המוציא). וה\"ה באינך דנקט מתני'. אף במתכוון להוציא כך פטור (רלח\"מ פי\"ב משבת הי\"ג):"
+ ],
+ [
+ "ובמרפקו
(עללענבאגען). שכפף הזרוע ונתן שם פרי:"
+ ],
+ [
+ "באזנו ובשערו ובפונדתו
(בייגירטעל) שעשוי ככיס:"
+ ],
+ [
+ "ופיה למטה
דאע\"ג שפה הכיס למטה. אינו נופל מתוכו. כגון שהכיס צר:"
+ ],
+ [
+ "בין פונדתו לחלוקו ובשפת חלוקו
רגילין היו לעשות שפה רחבה למטה במלבוש. ויכול לתת לתוכו דברים קטנים:"
+ ],
+ [
+ "במנעלו
(שוה) של עור רך:"
+ ],
+ [
+ "בסנדלו
(שוה) של עור קשה:"
+ ],
+ [
+ "המתכוין להוציא לפניו ובא לו לאחריו פטור
דהתכוון לשמירה מעולה ונעשה שמירה פחותה. ולא נעשה מחשבתו:"
+ ],
+ [
+ "לאחריו ובא לו לפניו חייב
דהתכוון רק לפחותה ונעשה מעולה. וכ\"ש בהתכוון לאחריו. ונשאר לאחריו דחייב. דאתעביד מחשבתו:"
+ ],
+ [
+ "באמת אמרו האשה החוגרת בסינר
כמו (שירצע). ותלתה בו דבר להוציאו ובא לו לצד אחר:"
+ ],
+ [
+ "שכן ראוי להיות חוזר
וידעה מתחלה שיתהפך סביב:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אף מקבלי פתקין
הרצים עם אגרות. נותנין אותו בקנה התלוי בצואר. ודרך הקנה להיות חוזר וסובב מלפניו לאחריו ע\"י מרוצתו. ולת\"ק כיון דלא ניחא ליה בהך חזרה. דע\"י מרוצתו יכול לאבדו ולא ירגיש כשיחזור הדבר לאחריו. להכי פטור. כך נ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "לא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים חייבים
דכתיב גבי חטאת אם נפש אחת תחטא בעשותה. ה\"ק קרא. הא דצריך לחיוב חטא: שתחטא נפש יחיד זהו דוקא היכא שתוכל נפש א' לעשות כל החטא. אז אמרינן בעשותה. בעשה כולה חייב. ולא בעשה מקצתה. ולר\"ש ר\"ל עד תעשה נפש א' כל החטא:"
+ ],
+ [
+ "את החי
אדם חי:"
+ ],
+ [
+ "במטה פטור אף על המטה שהמטה טפילה לו
ועל החי גופי' פטור כשאינו כפות או חולה. דחי נושא א\"ע. ומיקל גופו כשישאהו. והו\"ל כשנים שעשו וזה יכול וזה יכול דהרי הנישא נמי יכול לשאת כל גופו כשילך. וה\"מ אדם. אבל בהמה חי' ועוף. אפי' חיים חייב. דמדרוצים להשמט. מכבידין עצמן. ולא הו\"ל שנים שעשאוהו (כך נ\"ל. ולתוס' שפירשו חי נושא א\"ע. ר\"ל דבמשכן לא היו נושאין דבר חי. ק\"ל א\"כ לרבנן למה בנשא בהמה חי' חייב. וי\"ל. ועי' שבת צ\"ד א' ועירובין צ\"ז ב'):"
+ ],
+ [
+ "את המת במטה חייב וכן כזית מן המת וכזית מן הנבלה וכעדשה מן השרץ חייב
דמדיש בהם שיעור לטמא. הוצאה חשובה היא להנצל מלהטמא:"
+ ],
+ [
+ "ורבי שמעון פוטר
אפי' על מת שלם. מדעיקר כוונתו לסלקו מעליו. ולא לקברו או להאכילו לכלב. והו\"ל מלאכה שאצל\"ג:"
+ ],
+ [
+ "הנוטל צפרניו זו בזו או בשניו וכן שערו
שתלש שער ראשו בידו:"
+ ],
+ [
+ "וכן שפמו
שתלש שער שעל השפה (ליפפען בארט) בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "וכן זקנו
שתלש שפמו או זקנו בידו:"
+ ],
+ [
+ "וכן הגודלת
שעשתה משערה גדילים (פלעכטען) בל\"א או תלתלים (האַאַרלאָקען) בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "וכן הכוחלת
צובעת עיניה (בשמינקע):"
+ ],
+ [
+ "וכן הפוקסת
שחולקת שער ראשה (שייטעל מאכען) בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר מחייב
בגודלת ופוקסת משום בונה. ובכוחלת משום צובע:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אוסרין משום שבות
ובתולש שערו דפטרו רבנן. דוקא בתולש ביד. (אב\"י עיין רמג\"א ש\"מ סק\"ג ורט\"ז ססי' של\"ו) אבל בגוזז בכלי כמלא פי זוג. שהוא ב' שערות. או במלקט לבנות מתוך שחורות אפי' ליקט רק אחת. חייב. ודוקא בשצריך לשער הנגזז. דאל\"כ הרי קיי\"ל מלאכה שאצל\"ג פטור (כסי' רע\"ח). ולמ\"ד מלאכה שאצל\"ג חייב. גם בא\"צ לשער הנגזז חייב (אב\"י ועי' במג\"א סי' ש\"ג ס\"ק כ\"ב. וש\"מ ס\"ק ג'):"
+ ],
+ [
+ "התולש מעציץ נקוב חייב
דחשיב מחובר. ואפי' הנקב מן הצד דינו כמחובר. והכי קיי\"ל (רמב\"ם פ\"ח ג'). ושיעור הנקב כדי שורש קטן. ר\"ל דהנקב רחב קצת. הא בסדק בעלמא אין חיוב. אבל איסור יש אפי' בלא ניקב כלל (עי' בל\"ט מלאכות בתולש):"
+ ],
+ [
+ "ושאינו נקוב פטור
אב\"י לרש\"י גיטין ד\"ז ב' בשל עץ מיירי הכא. הא בשל חרס לא בעי נקיבה. ולתוס' כאן אליבא דר\"ת הדין איפכא. ולתוס' (מנחות פ\"ה ב' ד\"ה כאן) לר\"ת דוקא בשל חרס מהני נקיבה. הא בשל עץ אף נקוב כשאינו נקוב דמי. וקיי\"ל כרש\"י (עי' ב\"י לטא\"ת של\"ו):"
+ ],
+ [
+ "ורבי שמעון פוטר בזה ובזה
אזיל לשיטתיה (כלאים ספ\"ז) דגם עציץ נקוב לא הוה כמחובר:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הזורק
אחר שפירש דיני הוצאה. פירש נמי דיני זורק ומושיט. דהו\"ל תולדת מוציא. ועי' ריש מכילתן:"
+ ],
+ [
+ "א' מרשות היחיד לרשות הרבים מרשות הרבים לרשות היחיד חייב מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע רבי עקיבא מחייב
דס\"ל מדקלוט באויר רה\"ר. הו\"ל כהונח שם ודוקא למטה מי\"ט. אבל למעלה מי\"ט. דהו\"ל מקום פטור. ד\"ה פטור. וכמו כן למטה מג' לכ\"ע קלוטה כהונחא דמיא (כשבת צ\"ז א' רש\"י ד\"ה תוך ג'). ולרמב\"ם למטה מג'. לרבנן דוקא בנח ע\"ג משהו חייב (כפ\"ג משבת הט\"ז). מיהו בזרק מרה\"ר לרה\"י. או איפכא. לכ\"ע אפי' דרך למעלה מיו\"ד חייב. דהוה כזורק מרה\"ר לחור דג\"כ חייב (כשבת ד\"ק ע\"א):"
+ ],
+ [
+ "כיצד
רבנן קאמרי כיצד. דמדתני סתמא. משמע אף בגזוזטרא שלמטה מיו\"ד פוטר את הזורק. והיינו כרבנן (ואף דמתני' מייתי ראי' מעגלות של משכן. והן היו גבוהות י'. מדהו\"ל רה\"י. י\"ל דרק לענין מושיט מייתי ראי' מעגלות. דבדיוטא א' חייב מושיט בכל גוונא אפי' למעלה מיו\"ד מדהוה דוגמת הושטה שבעגלות המשכן. אבל מתני' בכל גוונא מיירי. דאפי' למטה מיו\"ד פטור הזורק):"
+ ],
+ [
+ "שתי גזוזטראות
בניין בולט מאמצע כותל מעלייה לרה\"ר לישב שם. (אלטאן) בל\"א. ובלשון רומי קסיסטום:"
+ ],
+ [
+ "זו כנגד זו ברשות הרבים
בב' צדי רה\"ר. ושניהן למעלה מג' טפחים ולמטה מי' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "המושיט והזורק מזו לזו פטור
מדלא אשכחן במשכן הושטה וזריקה מרה\"י לרה\"י ורוחב רה\"ר באמצע:"
+ ],
+ [
+ "היו שתיהן בדיוטא אחת
בצד א' ברה\"ר. ועכ\"פ יש הפסק אורך רה\"ר ביניהן:"
+ ],
+ [
+ "המושיט חייב
אף שמושיט למעלה מי'. עכ\"פ מדהוה דכוותה במשכן. וכדמסיק. חייב:"
+ ],
+ [
+ "שתי עגלות זו אחר זו ברשות הרבים מושיטין הקרשים
קרשי המשכן:"
+ ],
+ [
+ "מזו לזו
מעגלה לעגלה. ועגלה רה\"י היא. מדגבוה י' ואורך רה\"ר באמצע:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא זורקין
מפני כובד הקרשים. וי\"א מפני קדושתן:"
+ ],
+ [
+ "חולית הבור
העפר שחפרו מהבור. שהניחוה סביב שפתה. נקרא חולית הבור. וגבוה י' בצירוף עומק הבור:"
+ ],
+ [
+ "והסלע
ר\"ל או סלע שגבוה בעצמו י\"ט:"
+ ],
+ [
+ "שהן גבוהין עשרה ורחבן ארבעה הנוטל מהן
והניח ברה\"ר:"
+ ],
+ [
+ "והנותן על גבן
ממה שנטל מרה\"ר:"
+ ],
+ [
+ "חייב
דכרה\"י דמי:"
+ ],
+ [
+ "הזורק ארבע אמות בכותל למעלה מעשרה טפחים
שזרק דבילה שמינה ד\"א בר\"ה. ונדבקה בפני הכותל למעלה מי\"ט:"
+ ],
+ [
+ "כזורק באויר
דלמעלה מי\"ט מקום פטור הוא. ומותר לכתחילה:"
+ ],
+ [
+ "למטה מעשרה טפחים כזורק בארץ
וחייב וקמ\"ל דאף שהן ד\"א מצומצמות אין עובי הדבילה ממעט הד\"א. מדלא מבטל הדבילה בכותל: ואילה\"ק מ\"ש מלעיל (פ\"י מ\"ב) דברוב הקופה מבחוץ. אפ\"ה פטור מדמיעוט עדיין בפנים א\"כ כ\"ש הכא דרוב הדבילה בפנים להד' אמות. י\"ל שאני הכא שהכותל מפסיק ומעכבו להוליכו להלן. משא\"כ התם. מדלא הוציא כולו. ש\"מ דלא ניחא ליה להוציא כולו. ופשוט דאם היה זורק דבילה עד סוף ד' אמות מצומצמות ברה\"ר. כיון שקצת מהדבילה עדיין תוך ד' אמות הי' פטור. וכבקופה הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "זרק לתוך ארבע אמות ונתגלגל חוץ לארבע אמות פטור
מדלא התכוון לזריקת חיוב:"
+ ],
+ [
+ "חוץ לארבע אמות ונתגלגל לתוך ארבע אמות חייב
והוא דנח קצת קודם שנתגלגל לפנים. רק דלרמב\"ם צריך שינוח ממש ע\"ג משהו קצת. ולרש\"י ושאר פוסקים סגי בנתעכב באויר מעט ע\"י רוח:"
+ ],
+ [
+ "הזורק בים ארבע אמות פטור
דים כרמלית הוא. וה\"ה נהרות. רק נקט ים. דסתמו עמוק י' ורחב ד'. הא נהר שאינו עמוק י' או אינו רחב ד'. דינו כרשות שהוא עובר בתוכו (כמג\"א שנ\"ו סק\"א):"
+ ],
+ [
+ "אם היה רקק מים
(זומפף). ואורחא דמלתא נקט. שע\"י שרבים בוקעין בו מתערב שם עפרורית ונעשה רקק:"
+ ],
+ [
+ "ורשות הרבים מהלכת בו
שרבים רגילים לילך בו ברגל (רש\"י שבת ד\"ח א' ד\"ה ורה\"ר):"
+ ],
+ [
+ "הזורק לתוכו ארבע אמות חייב
דדינו כרה\"ר:"
+ ],
+ [
+ "וכמה הוא רקק מים
ר\"ל כמה יהא עמיק שיחשב עדיין רה\"ר:"
+ ],
+ [
+ "פחות מעשרה טפחים
ואף ע\"ג דאדרבה גומא פחות מעומק י\"ט ברשות הרבים. ה\"ל כרמלית. ובעומק י\"ט הו\"ל רה\"י (כא\"ח שמ\"ה סי\"א). התם באינו עשוי להילוך רבים. משא\"כ הכא:"
+ ],
+ [
+ "רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו הזורק בתוכו ארבע אמות חייב
אף דכבר שמעינן לה. ה\"ק \"כל רקק מים וכו'\" אפילו רחב ד' אמות. לא אמרינן דבכה\"ג אינן טורחים לעבור ד' אמות בתוכו. ואקיפי מקפי ליה ולהוי כרמלית. קמ\"ל. דכיון דעכ\"פ יכולים לעבור בו. עוברים בו קצת. ודינו כרה\"ר. מיהו מדנקט מהלכת מהלכת ב' פעמים. ולא נקט בקיצור. רקק מים ובו רה\"ר. קמ\"ל דדוקא הלוך על ידי דחק שמיה הלוך. אבל תשמיש ע\"י דחק לא שמיה תשמיש לחשבו עי\"ז כרה\"ר. ומש\"ה גומא ברה\"ר רחב ד' ועמוק ט'. אע\"ג דחזי לאצנועי שם דבר. אפ\"ה אין דינו כעמוד גבוה ט' ורחב ד'. דהוה רה\"ר משום דיכולין לכתף עליו. דשאני עמוד דניחא תשמישתי'. משא\"כ גומא צריך לשחות ביותר כשישתמש בה. ולהכי דינו ככרמלית:"
+ ],
+ [
+ "הזורק מן הים ליבשה
דהוי ליה מכרמלית לרה\"ר:"
+ ],
+ [
+ "ומן היבשה לים ומן הים לספינה
דהו\"ל מכרמלית לרה\"י. ודוקא*) בתוך י\"ט ממעל למים וכשמחיצות הספינה גבוהין י\"ט. דאל\"כ דינה ככרמלית ומותר לטלטל פחות מד\"א מתוכה לים ומים לתוכה. ואף דאין כרמלית בכלים. היינו כשהכלי עומד ברה\"ר. משא\"כ כשעומד בכרמלית. כספינה כאן (מג\"א שנ\"ה סק\"ו):"
+ ],
+ [
+ "ספינות קשורות זו בזו מטלטלין מזו לזו
ובאם הם משל ב' בנ\"א. צריך שיעשו ערובי חצירות. והא דבקשורות זב\"ז מותר. עכ\"פ צריך שלא יהא ביניהן ד\"ט (א\"ח שנ\"ה):"
+ ],
+ [
+ "אם אינן קשורות אע\"פ שמוקפות
ר\"ל סמוכות:"
+ ],
+ [
+ "אין מטלטלין מזו לזו
דכשיפרשו מהדדי יפסיק כרמלית בינייהו ובטל העירוב שעשו:"
+ ],
+ [
+ "הזורק ונזכר לאחר שיצתה מידו
קודם שתנוח נזכר ששבת הוא. דלא הו\"ל תחלתן וסופן בשגגה [אב\"י נ\"ל דלהכי קאמר לאחר וכו'. ולא קאמר בקיצור \"ונזכר קודם שנח\". דק\"ל דדוקא ביציאת' מידו אינו פטור רק בנזכר. הא באגדו בידו כליכתא ומיתנ' דהיינו כלי שקשור בחבל. וזרק הכלי והחבל נשאר בידו. אפילו תחילתו וסופו בשגגה פטור]:"
+ ],
+ [
+ "קלטה אחר
ר\"ל או שלא נזכר קודם הנחה. אבל קלטה אחר קודם שהונחה. ואע\"ג דיד הקולט חשובה כמקום של ד' אמות. ואפילו לא נתכוין הזורק שיפול לתוך יד הקולט. ולא אחשביה לידיה. אפ\"ה יד חשוב כמקום של ד' אמות (כשבת ד\"ה א'). עכ\"פ מיירי הכא בנעקר הקולט ממקומו וקלט את דבר הנזרק. דהו\"ל כב' שעשאוהו דפטורים:"
+ ],
+ [
+ "קלטה כלב
ר\"ל או שקלטה הכלב קודם שהונח. דאע\"ג שלא נעקר הכלב ממקומו לקלוט את הנזרק. ולא הו\"ל כב' שעשו. עכ\"פ כיון שלא התכוון הזורק שיקלוט הכלב הדבר הנזרק. אין פה הכלב חשוב כמקום שהוא ד' אמות להנחה. מיהו אם נתכוון הזורק לכך. מחשבתו משוי לי' לפיו כמקום של ד' אמות (גמ'):"
+ ],
+ [
+ "או שנשרפה
שנשרף באויר קודם שהגיע לפחות מג' סמוך לארץ (עיין לעיל כ\"א):"
+ ],
+ [
+ "זרק לעשות חבורה בין באדם ובין בבהמה ונזכר עד שלא נעשה חבורה פטור
קמ\"ל חבורה דאע\"ג דלענין חיוב מלאכת חבורה חיובו בא תיכף כשיצא מידו דבשעה שחובל הוא לאו מידי עבד. אפ\"ה לענין מלאכת הוצאה כיון שנזכר בינתיים פטור. דתו אינו שוגג בשעה שנח:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל
לאתויי מעביר חפץ ממקום למקום ונזכר קודם שהניח פטור:"
+ ],
+ [
+ "תחלתן שגגה וסופן זדון תחלתן זדון וסופן שגגה פטורין עד שתהא תחלתן וסופן שגגה
תמוה דכבר תנא ליה. ונ\"ל דלעיל ס\"ד דר\"ל שהי' שוגג מתחלה ועד סוף. אבל הכא קאי אתחלתן שגגה וסופן זדון דפטור. קאמר תנא עד שיהא וכו' דאפילו מפסיק זדון בינתיים. חייב. דאין ידיעה לחצי שיעור. מדאין בידו להחזיר (עי' ספי\"ב):"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הבונה
לאחר שפי' התנא הוצאה. רצה לפרש נמי בסמוך לו מלאכת מכה בפטיש. מדנזכר ג\"כ בסמוך לו בהכללים בפ\"ז לעיל. מיהו משום דעיקר מכה בפטיש בבנין הוא. ומלאכת בנין שכיח טפי ממכה בפטיש. להכי מה דשכיח רגיל תנא להקדים (כתו' רפ\"ק):"
+ ],
+ [
+ "כמה יבנה ויהא חייב הבונה כל שהוא
שכן במשכן קרש שנקבו תולעת סותמו בטפת עופרת:"
+ ],
+ [
+ "והמסתת
(בעהויען). שמרבע או מחליק האבן. או עושה בו חריצין. וכולם תולדת מכה בפטיש:"
+ ],
+ [
+ "והמכה בפטיש
הוא שם לכל גמר מלאכה. כמו מי לאחר שחצב רוב האבן ממחצבו. או שנסר רוב הקורה לחתכו הוא מכה עליהן מכה גדולה עם פטיש. והן נופלין. ונגמר מלאכת הכריתה:"
+ ],
+ [
+ "ובמעצד
שהכה הכאה ההיא בקופיץ קטן:"
+ ],
+ [
+ "הקודח
עושה נקב:"
+ ],
+ [
+ "כל שהוא
אכולהו דלעיל קאי:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת
ר\"ל שיש מקיימין כך ואין מוסיפים עליו:"
+ ],
+ [
+ "בשבת
ר\"ל בעשה אותה בשבת חייב:"
+ ],
+ [
+ "רבן שמעון בן גמליאל אומר אף המכה בקורנס
(האממער) גדול:"
+ ],
+ [
+ "על הסדן
(אמבוס):"
+ ],
+ [
+ "בשעת מלאכה חייב מפני שהוא כמתקן מלאכה
אף שלא הכה על הדבר הנעשה. רק על הסדן. מתקן הוא בכך. שעי\"ז מחליק הקורנס שלא יבקע הטס הדק. וכן היה במשכן:"
+ ],
+ [
+ "החורש
לפי מה דנקט תנא עד השתא פי' סדר המלאכות. נקטינהו למפרע ממה שהזכירם לעיל (פ\"ז) וא\"כ הו\"ל לפרש השתא כותב. ואפ\"ה נקט חורש. מדדמי לבונה. דבשניהן דרך לחפור ולמלא גומות. [אב\"י ועי' תוי\"ט דכ' לפי שהוא הפך הבונה. שזה ממלא גומא או מוסיף דבר על דבר. וזה חופר גומא או מחסר דבר. ועל זה קשה הרי גם בחפירות בור שייך בונה. וכדאמרינן גבשושית ונטלה. בבית חייב משום בונה. ומרן שי' חיקן זה בלשונו הזהב. ודו\"ק]. ותו דשניהן שוין בשיעורי בכ\"ש:"
+ ],
+ [
+ "כל שהוא המנכש
(יעטען). שתולש עשבים רעים מבין הצמחים:"
+ ],
+ [
+ "והמקרסם
קוצץ ענפים יבשים מהאילן לתקנו:"
+ ],
+ [
+ "והמזרד
ממעט ענפים שרבו. שמכחישין האילן. וכולן תולדת זורע:"
+ ],
+ [
+ "המלקט עצים
קצוצים:"
+ ],
+ [
+ "אם לתקן
שאספן לתקן הארץ דחייב משום חורש. ואם כדי לתקן הצמחי' שתחתיהן דחייב משום זורע:"
+ ],
+ [
+ "כל שהן אם להיסק
דאז חייב משום מעמר:"
+ ],
+ [
+ "כדי לבשל ביצה קלה
כשיעור גרוגרת והוא שליש מביצת תרנגולת (מג\"א שס\"ח) וכלעיל פ\"ח נ\"א. נ\"ב. מיהו במתקן הקרקע עי\"ז. הרי הו\"ל פ\"ר. ומחייב בכ\"ש:"
+ ],
+ [
+ "הכותב שתי אותיות בין בימינו בין בשמאלו
ודוקא בשולט בב' ידיו. דאל\"כ בשמאל לא מחשב כתיבה:"
+ ],
+ [
+ "בין משם אחד
ב' אלפין:"
+ ],
+ [
+ "בין משני שמות
אלף בית:"
+ ],
+ [
+ "בין משני סממניות
א' בדיו וא' בסקרא. א\"נ ר\"ל אפי' סמנים בעלמא (כציפפערן) וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "בכל לשון
ר\"ל כל כתב של אומה ואומה:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוסי לא חייבו שתי אותיות אלא משום רושם
נ\"ל דר\"ל אפי' רושם וסימן שלא הסכימו עליו שום אומה. אלא שבדה אותן מעצמו. אפ\"ה חייב:"
+ ],
+ [
+ "שכך היו כותבין על קרשי המשכן לידע איזו בן זוגו
ברושם בעלמא שלא יתחלפו. דקרשים שבצפון אינן קדושים כאותן שבדרום שהיה שם המנורה. וכ\"כ הקרוב קרוב לכותל מערבי נמי קדוש טפי:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי מצינו שם קטן משם גדול
ר\"ל אפי' התכוון לכתוב תיבה גדולה. וכתב מקצתה והוא שם קטן נמי חייב. אף שלא נעשה עדיין מחשבתו. עכ\"פ הרי גמר מלאכה. תדע וכי המתכוון לארוג בגד בת ק' אמה. יארוג כל השבת ולא יתחייב מדלא גמר כל המלאכה שהתכוון בה.:"
+ ],
+ [
+ "שם משמעון ושמואל
אף דמ\"ס זו סתומה וזו פתוחה. איהו ס\"ל דכשר בכך. ולא קיי\"ל כן (אלא דק\"ל במה דקאמר בגמ' (שבת צ\"ז ב') דבמתכוון לזרוק ח' וזרק ד' דחייב מדהיינו שם משמעון ומה ראי' מייתי משם משמעון דקיי\"ל גבה באמת דפטור. וי\"ל דרק לסימנא בעלמא נקטי' וכ\"כ תוס' (כתובות ד\"מ א' ד\"ה כגון מילה) ואילה\"ק למה לא קאמר הש\"ס מדאשכחן דכוותי' בקרא. הו\"ל כאפשר לקיימו במק\"א. דפתוחה במקום סתומה מצינו (בנחמי' ב' פי\"ג) וסתומה במקום פתוחה מצינו (בישעי' ט' פ\"ו). ונו\"ן כפופה בסוף מצינו (איוב ל\"ח פ\"א). נ\"ל מדרק במעט מקומות אשכחנא כן. אין למדין ממנו. ונ\"ל דנקט תנא שמעון ושמואל. בדרך לא זו אף זו. דלא מבעי' שם משמעון דב' הממי\"ן נחין (בנח נראה). אלא אפי' שם משמואל. דבמלת שם המ\"ם נחה. ובמלת שמואל נעה. אפ\"ה חייב):"
+ ],
+ [
+ "הכותב שתי אותיות בהעלם אחד
שלא נזכר ביניהן שחטא:"
+ ],
+ [
+ "כתב בדיו בסם
מין אדמה:"
+ ],
+ [
+ "בסיקרא
(ראטהעל) י\"א (מענניג):"
+ ],
+ [
+ "בקומוס
(גוממי):"
+ ],
+ [
+ "ובקנקנתום
(פיטריאהל):"
+ ],
+ [
+ "ובכל דבר שהוא רושם
שרשומו מתקיים לאתויי מי טריא. ועפצא (גאללאפפעל וואססער) בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "על שני כותלי זויות
בזוית שהכתלים נוגעים שם יחד:"
+ ],
+ [
+ "ועל שני לוחי פנקס
שכתבן על ב' גליונות סמוכין שבספר:"
+ ],
+ [
+ "והן נהגין זה עם זה
אכותב בכתלים נמי קאי. שסמוכין כל כך עד שנקראין יחד ומלת נהגין מלשון והגית בם:"
+ ],
+ [
+ "המסרט על בשרו
שחתך בבשרו צורת אותיות:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר
אפי' הוציא דם מדלא התכוון לחבלה. והו\"ל פ\"ר דלא ניחא לי':"
+ ],
+ [
+ "כתב במשקין
שנעשו מפירות שעשוין לסחטן כענבים ותותים:"
+ ],
+ [
+ "במי פירות
מפירות שאינן עשוין לסחטן:"
+ ],
+ [
+ "באבק דרבים
שחקק באצבעו אותיות באבק שעל גבי רגליו מהדרך:"
+ ],
+ [
+ "באבק הסופרים
שחקק באצבעו אותיות בעפרורית הקולמס שהיה מפוזר ע\"ג שלחן הסופר:"
+ ],
+ [
+ "לאחר ידו
שאחז הקולמוס בהפוך שיהא מקום החד שכותב בו. למעלה. והיפך גב היד וכתב:"
+ ],
+ [
+ "ברגלו בפיו ובמרפיקו
שאחז הקולמס בקובדא שקורין עללענבאגען וכתב:"
+ ],
+ [
+ "כתב אות אחת סמוך לכתב
שכבר היה כתוב אות א' מאתמול. וכתב אות א' בצדו. ונשלם תיבה:"
+ ],
+ [
+ "וכתב על גבי כתב
שהעביר הקולמס על ב' אותיות וחידשם:"
+ ],
+ [
+ "נתכוין לכתוב חי\"ת וכתכ שני זיינין
שלא עשה גג המחברן יחד:"
+ ],
+ [
+ "אחד בארץ ואחד בקורה
ר\"ל כתב אות א' ע\"ג רצפה ואחד על התקרה:"
+ ],
+ [
+ "כתב על שני כותלי הבית
שלא בזוית. וה\"ה בכותל א' ורחוקים זמ\"ז:"
+ ],
+ [
+ "על שני דפי פנקס
ר\"ל בב' עברי לוח:"
+ ],
+ [
+ "ואין נהגין זה עם זה
ר\"ל שאינן נקראין יחד:"
+ ],
+ [
+ "כתב אות אחת נוטריקון
שעשה סימן קו על האות. ועי\"ז נקרא התיבה שלימה. כגון ק' קרבן. מ' מעשר. והבקיאין בכתיבה נקראין בלשון רומי (נאטאריוס) או נוטריקן. וע\"י בקיאותן כותבין כך:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהושע בן בתירא מחייב
מדמובן שהוא תיבה שלימה:"
+ ],
+ [
+ "הכותב שתי אותיות בשתי העלמות
שנודע לו בינתיים שחטא. וחזר ושכח וכתב אות ב':"
+ ],
+ [
+ "אחת שחרית ואחת בין הערבים
ר\"ל אפי' היה בין ההעלמות יום שלם. ששהה הרבה בינתיים. חייב:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל מחייב וחכמים פוטרין
ר\"ג ס\"ל אין ידיעה מועלת לחצי שיעור. שלא יצטרף. וחכמים ס\"ל ידיעות מחלקות:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "רבי אליעזר אומר
אע\"ג דלעיל בפ\"ז סמוך למלאכת כתב. נזכר צד צבי ומלאכתו. אפ\"ה הכא סמך התנא לפרש דיני אורג אצל דיני כותב. מדדמו בשיעורייהו. דכותב בב' אותיות חייב. ואורג בב' חוטין:"
+ ],
+ [
+ "האורג שלשה חוטין בתחלה
בתחלת אריגת הבגד:"
+ ],
+ [
+ "ואחת על האריג
על הארוג כבר:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים בין בתחלה בין בסוף
לאו בסוף האריג ממש. דבזה אפילו בחוט א' חייב לכ\"ע. מדהשלים על ידו הבגד (כשבת ק\"ד ב'). רק ר\"ל על האריג:"
+ ],
+ [
+ "העושה שתי בתי נירין בנירין
ר\"ל שתים ב' עניבות שבעניבות (שבשעפמע) להיות לבתים לב' חוטי שתי שהניחן תוך העניבות ההם (עי' בל\"ט מלאכות במלאכות ב' נירין)"
+ ],
+ [
+ "בקירוס
ר\"ל או שהשכיב ב' חוטי השתי בכלי הנקרא (קאמס). והוא כלי עם נקבים הרבה כמנין חוטי השתי. ומשכיבין כל חוט שתי בנקב אחר. דאחר שמשליך חוט הערב מהצד להצד בין חוטי השתי. מקיש האורג עם הקירוס על חוט הערב שהשליך. כדי להסמיכו ולתכפו אל שאר החוטין הארוגים כבר. (כלי זה נקרא בגמ' מצוביתא. לשון צבת. מדהוא צובת ותוכף החוט המושלך אל החוטים. והארוגים כבר):"
+ ],
+ [
+ "בנפה
ר\"ל או שהכניס ב' חוטי שתי במלאכת אריגת נפה (פיינעס זיעב):"
+ ],
+ [
+ "בכברה ובסל
או שהכניס הב' חוטין באריגת כברה (גראבעס זיעב) או במלאכת הסל:"
+ ],
+ [
+ "והתופר שתי תפירות
אע\"ג דכל הל\"ט מלאכות כבר נשנו לעיל בפ\"ז. ולא הוצרך תנא לחזור לשנות רק אותן המלאכות שרצה לפרש בהן מידי. והרי תופר חוזר ומזכירו אע\"ג דלא פי' בה מידי. ה\"ט מדבעי להזכיר קורע. דרצה לפרש בה כמה מילי להכי חזר ותנא נמי תופר:"
+ ],
+ [
+ "הקורע בחמתו
בכעסו:"
+ ],
+ [
+ "ועל מתו
בצערו על מת שאינו חייב לקרוע עליו. דאל\"כ מתקן היא:"
+ ],
+ [
+ "וכל המקלקלין פטורין
והכי קיי\"ל. חוץ מקורע בחמתו , דלרמב\"ם חייב. דמתקן הוא אצל יצרו. ולרש\"י וראב\"ד כיון דאסור לקרוע בחמתו דהו\"ל כעוע\"ז (שבת ק\"ה ב'). מקלקל הוא ופטור:"
+ ],
+ [
+ "והמקלקל על מנת לתקן שיעורו כמתקן
כמוחק ע\"מ לכתוב במקומו. שיעורו במחק כל כך כדי לכתוב ב' אותיות במקומו:"
+ ],
+ [
+ "שיעור המלבן והמנפץ והצובע והטווה כמלא רוחב הסיט כפול
ר\"ל כדי שיטוה מאותו צמר חוט ארוך כהפסק שבין גודל לאצבע. שנקרא סיט כפיל. ונקרא כך. מדכפל בשיעורו ממרחק שיש בין אמה לאצבע שנקרא סיט:"
+ ],
+ [
+ "והאורג שני חוטין
ב' חוטי ערב:"
+ ],
+ [
+ "שיעורו כמלא הסיט
ברוחב הבגד:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר הצד צפור למגדל
(שראנק). ובצפור דרור (שפערלינג) בל\"א מיירי. דבצדו לבית פטור. דאז אינו ניצוד עדיין:"
+ ],
+ [
+ "וצבי לבית חייב וחכמים אומרים צפור למגדל וצבי לבית ולחצר
או או:"
+ ],
+ [
+ "ולביברין
(טהיער גארטן):"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל מחוסר צידה
שקשה לתפסו שם. ואפילו בבית נעול. שאינו מגיעו בשחיה אחת ששוחה לתפסו שישוער ברוחב המקום ובמרוץ הקל של כל חי לפי מה שהוא:"
+ ],
+ [
+ "פטור
כשצדו לשם. ועי' לעיל במלאכת צד:"
+ ],
+ [
+ "צבי שנכנס לבית ונעל אחד בפניו חייב
אף שלא צדו לשם בידים:"
+ ],
+ [
+ "נעלו שנים פטורין
דהו\"ל ב' שעשאוהו:"
+ ],
+ [
+ "לא יכול אחד לנעול ונעלו שנים חייבין
דכיון דלא אפשר לצודו באחד הרי לכל א' מלאכה:"
+ ],
+ [
+ "ורבי שמעון פוטר
אע\"ג דכבר אשמעינן כן לעיל (פ\"י מ\"ה). קמ\"ל התם אע\"ג שאעפ\"כ עשה כל אחד מלאכה והרי עכ\"פ היה יכול כל אחד להוציא כשיעור שבהככר. אפ\"ה ר\"ש פוטר. וקמ\"ל הכא לרבותא לרבנן אע\"ג שכל המלאכה א\"א רק ע\"י ב' אפ\"ה מחייבי:"
+ ],
+ [
+ "ישב הראשון על הפתח ומלאהו ובא השני וישב בצדו
ר\"ל לפנים מהראשון תוך חלל הפתח. וממלא גם הוא הפתח. והוי כמו ב' דלתות. וכשנפתח הראשון עדיין הב' נעול:"
+ ],
+ [
+ "הא למה זה דומה לנועל את ביתו לשומרו
ולא ידע שצבי שם:"
+ ],
+ [
+ "ונמצא צבי שמור בתוכו
דאין מחייבין אותו אח\"כ לפתוח הדלת כשיוודע לו שצבי שם. כיון דממילא נשאר ניצד. ה\"נ הו\"ל ע\"י ישיבת הראשון כאילו היה הצבי כבר קשור בבית. וע\"י ישיבת השני הו\"ל כאילו אח\"כ נעל הבית. וע\"י עמידת הראשון הו\"ל כאילו הותר הצבי מקשורו. שאינו מחויב לפתוח הדלת אח\"כ. כיון דממילא ניצד. ולהכי מותר אפילו לכתחילה (מג\"א שט\"ז):"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שמונה שרצים האמורים בתורה
בפרשת שמיני:"
+ ],
+ [
+ "הצדן
והרי יש במינן ניצד:"
+ ],
+ [
+ "והחובל בהן
דיש להן עור (ועי' בל\"ט מלאכות במלאכת שוחט). וחייב עי\"ז משום מפרק שהוא תולדת דש. ואע\"ג דאין דישה רק בגידולי קרקע. בהמה מקרי גדולי קרקע. וי\"א משום צובע. וי\"א משום נטילת נשמה שבאותו מקום. ולזה הסכימו רוב הפוסקים (שט\"ז מג\"א סק\"ט):"
+ ],
+ [
+ "חייב
ואפילו לא יצא דם רק נצרר. חייב:"
+ ],
+ [
+ "ושאר שקצים ורמשים החובל בהן פטור
דמדעורן רך נצרר הדם מהר גם בלי חבורה בהבשר שתחת העור. אבל ביצא דם. וכ\"ש כשהרגן חייב (שם ס\"ח). ודוקא בפרין ורבין. אבל הנולדין מזיע ורפש ורקבון. כתולעים שנולדין בגבינה ובבשר. או כנה שבראשו. אפילו להרגן מותר. מיהו כנה שבבגדיו. אסור להרגן. דאף דנולדים מזיע. עכ\"פ מדגדילה במקום פרעושין דפרים ורבים. חיישינן שמא יהרוג גם אותן. ואפי' לצוד פרעוש אסור. דאע\"ג דהו\"ל מלאכה שאצל\"ג. עכ\"פ לכתחילה אסור:"
+ ],
+ [
+ "הצדן לצורך חייב שלא לצורך פטור
ה\"ה נמי בח' שרצים. בצדן שלא לצורך פטור. רק מדסתמא צדן לצורך בשרן ועורן. להכי בסתם חייב. אבל הנך סתם צידתן שלא לצורך הוא. כדי שלא יזיקו. להכי דוקא בידוע שצדן לצורך חייב. מיהו כל שבודאי אין במינן ניצד אפילו צדן לצורך פטור אבל אסור (שם ס\"ג):"
+ ],
+ [
+ "חיה ועוף שברשותו הצדן פטור
ודוקא בלא מרדו (שם סס\"י):"
+ ],
+ [
+ "והחובל בהן חייב
וכל חובל דמתני'. היינו בצריך לדם. או שרוצה לרפא הבהמה. אבל בחבל דרך נקמה. לרמב\"ם דמחייב במלאכה שאצל\"ג ה\"נ מחייב מדמתקן אצל יצרו. ולראב\"ד דפטר במלאכה שאצל\"ג. ה\"נ פטור (שם):"
+ ],
+ [
+ "אין עושין
לבתר דתנא חובל. דהוה תולדת שוחט. מפרש השתא מעבד דסמיך לשוחט בפ\"ז לעיל:"
+ ],
+ [
+ "הילמי בשבת
ר\"ל מי מלח מרובין. שכובשין בהן ירקות לקיום. דאע\"ג דמדאורייתא אין עיבוד באוכלין. עכ\"פ מדרבנן אסור:"
+ ],
+ [
+ "אבל עושה הוא את מי המלח
מועטין. לאכלן השתא והיינו דמסיים תנא וטובל וכו'. ר\"ל רק כדי לטבול וכו' שרי לעשות. וכל שיש בו ב' חלקים מלח. אפי' מועטין אסור (שכ\"א ס\"ב):"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוסי והלא הוא הילמי בין מרובה ובין מועט
ר\"ל דבזה ובזה הו\"ל מעבד. ולת\"ק לצורך אכילה ולשעתו. לא הוה כמעבד:"
+ ],
+ [
+ "ואלו הן מי מלח המותרין נותן שמן בתחלה לתוך המים או לתוך המלח
קודם שיערב המלח והמים. וקיי\"ל כת\"ק (שם):"
+ ],
+ [
+ "אין אוכלין איזוב יון בשבת
שממית התולעים שבבטן. ואיידי דתני הילמי שאינו מאכל. רק תיקון למאכל. תני נמי הנהו שאינן בעצמן מאכל:"
+ ],
+ [
+ "לפי שאינו מאכל בריאים
וכל הרפואות אסורות גזירה משום שחיקת סממנים לרפואה. דהו\"ל תולדת טוחן. ודוקא בבריא אבל חולה ממש שרי. מיהו שרפים מתוקים להנעים הקול. מותר לשתותן (שכ\"ח סל\"ח):"
+ ],
+ [
+ "אבל אוכל הוא את יועזר
(פאליא קרויט). שממית תולעים שבכבד:"
+ ],
+ [
+ "ושותה אבוברועה
(וועבער דיסטעל). וי\"א שהוא מין עץ שגדל בלי ענפים. ששורין אותו במים לשתות מי שבלע ארס נחש ומותרים מדחזו נמי לבריאין:"
+ ],
+ [
+ "כל האוכלין
שנאכלים ג\"כ לבריאים:"
+ ],
+ [
+ "אוכל אדם לרפואה וכל המשקין שותה חוץ ממי דקלים
הוא מעין ידוע. שמים שלה משלשלין לשותן:"
+ ],
+ [
+ "וכוס עיקרים
שנעשה ממים שבישלום עם עקרי בשמים ידועים:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהן לירוקה
מרפאין (הגעלבזוכט):"
+ ],
+ [
+ "אבל שותה הוא מי דקלים לצמאו
באין לו שום מיחוש (מג\"א שם סקמ\"ג):"
+ ],
+ [
+ "החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ
ר\"ל לא ימלא פיו חומץ ויפלוט דמתרפא עי\"ז מכה שבשניים (דקרא דכחומץ לשניים כן העצל לשולחיו דמשמע דחומץ קשה לשניים היינו בליכא מכה). מיהא בדכאיב לי' טובא ועי\"ז נחלש כל הגוף שרי לעשות כל הרפואות. ובכאיב לי' השן טובא אומר לעובד כוכבים להוציאו (רט\"ז שם סקכ\"ד):"
+ ],
+ [
+ "אבל מטבל הוא כדרכו
ה\"ה דמותר לגמע ולבלוע:"
+ ],
+ [
+ "החושש במתניו לא יסוך יין וחומץ אבל סך הוא את השמן
אפי' על גבי מכה דסיכה נמי חזי לבריאים:"
+ ],
+ [
+ "ולא שמן ורד
דמדדמיו יקרים מוכח דלרפואה קעביד:"
+ ],
+ [
+ "בני מלכים סכין שמן ורד על מכותיהן שכן דרכם לסוך בחול
גם בלי מכה:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר כל ישראל בני מלכים הם
והלכה כר\"ש. דכל מילי דחזי למאן דהו. שרי להכל (שכ\"ח. ועי' רמג\"א ססי' ש\"ח. ותוס' חולין דפ\"ד ב' ד\"ה תקיעת. ע\"ש)."
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "קשר הגמלין
רצועה שקשורה בחוטמו:"
+ ],
+ [
+ "וקשר הספנין
חבל שקשור בספינה. דאלו קשר קיימא הן. דומיא דקושרי יריעות חוטי המשכן (ועי' במלאכת קושר):"
+ ],
+ [
+ "וכשם שהוא חייב על קישורן כך הוא חייב על התירן
כדהוה במשכן שהתירו חוטין שברשתות לקצרן או להרחיבן:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אומר כל קשר שהוא יכול להתירו באחת מידיו אין חייבין עליו
אפי' הוא של קיימא:"
+ ],
+ [
+ "שאין חייבין עליהן כקשר הגמלין וכקשר הספנין
רק פטור אבל אסור. ואינן מפורשים במשנה. רק בגמ' מפרש להו. שהן קשרים שהן רק לזמן ידוע. ולא לקיימן לעולם:"
+ ],
+ [
+ "קושרת אשה מפתח חלוקה
שקושרת שפת חלוקה שבימין בכתף שמאל. ושבשמאל בכתף ימין. ומתירתו בכל יום:"
+ ],
+ [
+ "וחוטי סבכה
(הויבע):"
+ ],
+ [
+ "ושל פסיקיא
אזור. ובכולהו קא משמע לן אף דאפשר למפשטינהו בדוחק בלי התרת הקשר. סד\"א בטולי מבטל ליה קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ורצועות מנעל וסנדל ונודות יין ושמן
(שלויכע). אף דאית ביה ב' קשרים. ויכול להוציא היין בדוחק בשיתיר רק קשר א'. סד\"א חד מנייהו בטולי בטליה. קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "וקדרה של בשר
שקשר מטלית עלי' אף שיכול להוציא המרק בדוחק דרך דד שבקדירה. אפ\"ה לא מבטל ליה:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר בן יעקב אומר קושרין לפני הבהמה
ברוחב הפתח. ואף דיש תרי חבלים ואפשר להוציא הבהמה בדוחק בהתרת חבל א'. אפ\"ה לא בטליה לא'. מהן:"
+ ],
+ [
+ "קושרין דלי
(איימער):"
+ ],
+ [
+ "אבל לא בחבל
דאזור לא מבטל ליה. משא\"כ בחבל הו\"ל קשר קיימא:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה מתיר
בחבל שצריך למלאכתו דלא מבטל ליה. ולרבנן גזרי' אטו חבל דעלמא:"
+ ],
+ [
+ "כלל אמר רבי יהודה כל קשר שאינו של קיימא אין חייבין עליו
ולרבנן אף על גב שאינו של קיימא אפילו הכי היכא דמצינו דוגמתו בקיימא גזרינן:"
+ ],
+ [
+ "מקפלין
(צו לעגען):"
+ ],
+ [
+ "את הכלים
שפשטן היום (עי' במכה בפטיש). ואיידי דתנא קשר חלוקה. שהוא תקון המלבוש. תנא נמי השתא הנך תקוני בגדים:"
+ ],
+ [
+ "אפילו ארבעה וחמשה פעמים
אפשר דר\"ל אף שמקפל ד' וה' קפולין לא מחזי כמתקן:"
+ ],
+ [
+ "ומציעין את המטות
(דיא בעטטען מאכטן):"
+ ],
+ [
+ "מלילי שבת לשבת אבל לא משבת למוצאי שבת
והכי קיי\"ל (ש\"ב מג\"א סק\"ו). וה\"ה כל דבר אף שאין בו טרחה. אין עושין משבת לחול או ליו\"ט. כהדחת כלים (שכ\"ג ס\"ו). או לחפש בס\"ת מקום קריאת מחר (מג\"א סס\"י תרס\"ז):"
+ ],
+ [
+ "ר' ישמעאל אומר מקפלין את הכלים ומציעין את המטות מיום הכפורים לשבת
כשיו\"כ ביום ו'. ולדידן א\"א שיחול יו\"כ בא' ג' ו'. (תכ\"ח). רק בזמן המשנה שהיו מקדשין ע\"פ ראיה:"
+ ],
+ [
+ "וחלבי שבת קריבין ביום הכפורים
דשבת קדיש וחמיר טפי מיו\"כ. דמחלל שבת בסקילה. ויוה\"כ אינו רק בכרת שהוא בידי שמים:"
+ ],
+ [
+ "ר' עקיבא אומר לא של שבת קריבין ביום הכפורים ולא של יום הכפורים קריבין בשבת
וכ\"ש דאין מקפלין מזה לזה. מדהו\"ל צורך הדיוט:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כל כתבי הקודש
תורה נביאים וכתובים:"
+ ],
+ [
+ "מצילין אותן מפני הדליקה בין שקורין בהן
כגון תורה ונביאים:"
+ ],
+ [
+ "ובין שאין קורין בהן
כגון כתובים. שאסור לקרות בהן בשבת בשעת הדרשה (וכ\"פ הרמב\"ם פכ\"ג משבת). ודוקא בכתובים בלשון הקודש מותר להצילן. ולא בכתובים בלשון אחר. אבל ספרי תפלות ותלמוד ומדרשים. אפילו כתובים בלה\"ק אסור להצילן מדליקה בשבת. מדאסור לכתבן לגמרי מדין המשנה:"
+ ],
+ [
+ "ואף על פי שכתובים בכל לשון טעונים גניזה
רק שאין מצילין אותן בשבת:"
+ ],
+ [
+ "ומפני מה אין קורין בהם
בכתובים:"
+ ],
+ [
+ "מפני ביטול בית המדרש
דכתובים דבר הממשיך הלב נינהו (כפ\"ק דיומא). ואתא לאמנועי מלשמוע הדרשה שהיא תוכחת חיים. וגם יש בה הוראת איסור והיתר. והאידנא שכבר השתרש ופשט המנהג שהכל באים לשמוע הדרשה בשבת. וכ\"ש במקומות שאין דורשין בשבת. מותר לקרות בכתובים בשבת. ומותר נמי להצילן. מדליקה בשבת. וכ\"ש עכשו שנתרופפו הלבבות ונתגברה השכחה. דלהכי התירו לכתוב גם סדרי תפלות ותלמוד ומדרשים והתירו מה\"ט נמי לכתוב הכל בכל הלשונות דאע\"ג דאין ב\"ד יכול לבטל דברי ב\"ד חבירו (כע\"ז ל\"ו א') הכא שאני. דעת לעשות לה' הפרו תורתך. ולהכי מותר להציל כל כתבי קודש שבעולם. אפי' כתובים בלשון אחר (בעל המאור פרק כל כתבי). ואפילו ספרים שלנו שנקבעו בדפוס מותר להצילם. דדפוס כתב מעליא הוא (כמג\"א של\"ד ט\"ז וי\"ז. ועי' מ\"ש מגילה פ\"ג ד'):"
+ ],
+ [
+ "מצילין תיק הספר
(פיטעראל) של ספר:"
+ ],
+ [
+ "עם הספר ותיק התפילין עם התפילין
וא\"יצ ללבשן (כפ\"י דעירובין). דהכא זמנו בהול:"
+ ],
+ [
+ "ואף על פי שיש בתוכן מעות
ר\"ל שבתוך התיק מונח ג\"כ מעות. ודוקא בהונחו התפילין והמעות יחד מע\"ש (מג\"א של\"ד סק\"כ):"
+ ],
+ [
+ "ולהיכן מצילין אותן
כל הנך דלעיל:"
+ ],
+ [
+ "למבוי שאינו מפולש
ר\"ל רחוב שיש לו ג' מחיצות. ולחי או קורה ברוח ד'. אפילו לא ערבו והשתתפו בני החצירות שם. שרי משום כבוד כתבי קודש שם:"
+ ],
+ [
+ "מצילין מזון שלש סעודות
ולא יותר. דמדהוא בהול על ממונו. דלמא אתא לכבויי: [ואילה\"ק הרי לקמן (רפכ\"ד) אמרינן אפכא אי לא שרית ליה אתא לאתויי ד\"א ברה\"ר. ואפילו בזה\"ז דליכא רה\"ר אמרינן הכי. תי' הר\"ן דהכא שנחפז הרבה בהצלה חיישינן שע\"י טרדת הצלה ישכח שהוא שבת. וזה מצוי טפי משיעבור במזיד אי לא שרית לי'. משא\"כ התם שאינו נחפז בהצלה להציל הכל בהיתר. טפי איכא למיחש איפכא. שיעבור במזיד אי לא שרית ליה מדנימא שישכח אי שרית לי']. וכל הצלה דפרקן. דוקא באותו בית שהדליקה בו. חיישינן שיכבה. אבל מבתים אחרים מציל כל מה שירצה. ואפילו מוקצה מציל. דבמקום פסידא ל\"ג רבנן (שם ס\"א ורט\"ז סקי\"ג):"
+ ],
+ [
+ "הראוי לאדם לאדם הראוי לבהמה לבהמה
תמוה דג\"ס לבהמה למה. ונ\"ל ע\"פ מ\"ד (ברכות ד\"מ) דאסור לאדם לאכול עד שיתן לבהמה:"
+ ],
+ [
+ "כיצד נפלה דליקה בלילי שבת
קודם שסעד:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר לעולם מצילין מזון שלש סעודות
משום לא פליג. וגם משום דס\"ל דמי שלא אכל בלילה או בשחרית רשאי להשלים ג' סעודות אח\"כ (ועי' סוכה פ\"ב מ\"ו דקיי\"ל דלא מהני השלמה. התם כבר עבר סוכות. וס\"ל דהיינו דמסיים התם. ע\"ז נאמר מעוות וגו'. ור\"ל אבל ביש עוד מצות סוכה שפיר רשאי להשלים. א\"כ ה\"נ הכא בשבת עצמו יכול לתקן המעוות). וקיי\"ל כת\"ק (שם ס\"א):"
+ ],
+ [
+ "מצילין סל מלא ככרות ואף על פי שיש בו מאה סעודות
ומותר להניחן לכתחילה בכלי א'. ולקפלן בטלית א'. כדי להוציאן בבת אחת. אבל להניח כלים מלאים לתוך כלי א' אסור (מג\"א שם ס\"ח):"
+ ],
+ [
+ "ועיגול של דבילה
אף שהוא יותר מג' סעודות:"
+ ],
+ [
+ "וחבית של יין ואומר לאחרי' בואו והצילו לכם
לצרככם ג\"ס לכ\"א. ולר\"ן בשם ר\"י מטראני אחרים יכולים להציל אפילו הרבה מדאינן בהולין. ותו דבאחרים ליכא למיחש לכבויי. שהרי הדליקה גורמת שמה שיצילו יהיו שלהן. דמהפקירא קזכו. אבל כשיכבו. יהיה הכל של בעה\"ב. ומדאמר \"הצילו לכם\" להכי אם ירצו יזכו בו כבהפקר דאם לא אמר להם בעה\"ב כך. צריך שיחזירו לו מה שהצילו. דמצי אמר להו. לעצמי הייתי מציל ע\"י עובד כוכבים (מג\"א שם י\"א):"
+ ],
+ [
+ "ואם היו פקחין
ר\"ל אם יודעין הדין. דרשאין בכה\"ג ליטל שכר שבת. דהרי אם רצו זכו הכל לעצמן:"
+ ],
+ [
+ "עושין עמו חשבון אחר השבת
לתבוע ממנו שכר טרחתן. ובירא שמים מיירי. שאינו רוצה ליהנות משל אחרים. ואעפ\"כ אינו רוצה לטרוח בחנם:"
+ ],
+ [
+ "להיכן מצילין אותן
המאכלים שאין הצלתם כ\"כ מצוה ככתבי קודש:"
+ ],
+ [
+ "לחצר המעורבת
עם זו שהדליקה בה אף שאין להמציל חלק באותו עירוב:"
+ ],
+ [
+ "בן בתירא אומר אף לשאינה מעורבת
וקיי\"ל כת\"ק (שם ס\"י):"
+ ],
+ [
+ "ולשם
לחצר המעורבת עם זו:"
+ ],
+ [
+ "מוציא כל כלי תשמישו
שצריך לסעודה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר שמנה עשר כלים
לפי מנהג אנשי (אזיען). ומנויין בגמ'. וקיי\"ל כת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "וחוזר ולובש ומוציא
ולא התירו כה\"ג באוכלים. דהכא מדלא התירו רק ע\"י לבישה. יזכר שלא לכבות. משא\"כ באוכלין (רשב\"א). וי\"א דר' יוסי קאמר לה. ולא קיי\"ל כוותיה (שם):"
+ ],
+ [
+ "ואומר לאחרים בואו והצילו עמי
ר\"ל בשוה עמי. משא\"כ לעיל קאמר \"הצילו לכם\" דלפעמים אינן שוין עמו בהצלתן כשאחד סעד וא' לא סעד עדיין. [והגאון מהו' עקיבא שליט\"א כתב דבאוכלין דא\"א לבעה\"ב להציל יותר מג\"ס. אידך הוה הפקר. להכי קאמר הצילו לכם. אבל במלבושים דחזו לכולא יומא כשיפשוט וילבש. לא הוה אינך הפקר. להכי קתנו הצילו עמי. [אב\"י ק\"ק בא\"ח בש\"ע של\"ד בס\"ח הביא הדעה הא' בסתם שפושט ולובש. א\"כ הכי קיי\"ל (כש\"ך י\"ד רמ\"ב) וא\"כ האיך כתב בס\"ט בואו והצילו לכם. וי\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון בן ננס אומר פורסין עור של גדי על גבי שידה
(קאסטען):"
+ ],
+ [
+ "תיבה
(לאדע):"
+ ],
+ [
+ "ומגדל
(שראנק):"
+ ],
+ [
+ "שאחז בהן את האור מפני שהוא מחרך
כדי שלא יהא בוער והולך:"
+ ],
+ [
+ "ועושין מחיצה בכל הכלים
להפסיק בפני הדליקה:"
+ ],
+ [
+ "בין מלאים
מים:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אוסר בכלי חרש חדשים מלאין מים לפי שאין יכולין לקבל את האור והן מתבקעין ומכבין את הדליקה
מיהו אנן קיי\"ל דגרם כבוי במקום פסידא שרי (שם סכ\"ב). וה\"ה טלית שאחז בו האור. פושטו ומתכסה בו כדרכו. ואם נתכבה נתכבה. ובלבד שלא ידלג ויקפץ בו אנה ואנה. דהו\"ל כמכבה בידים. וכ\"כ ספר שנדלק. פותחו כדרכו וקורא בו. ומותר ג\"כ לשפוך מים על הטלית והספר. כדי שיכבה האש כשיגיע לשם (שם סכ\"ג):"
+ ],
+ [
+ "עובד כובבים שבא לכבות אין אומרים לו כבה
דאמירה לנכרי שבות:"
+ ],
+ [
+ "ואל תכבה
ר\"ל א\"צ לומר לו אל תכבה. מפני וכו':"
+ ],
+ [
+ "מפני שאין שביתתו עליהן
ועובד כוכבים אדעתיה דנפשיה עביד. דיודע שישראל ישלם לו. ומה\"ט מותר לקרוא לעובד כוכבים ולומר בפני כל המכבה אינו מפסיד. אע\"ג שיודע שעי\"ז ודאי יכבה. ולאו דוקא בדליקה. אלא ה\"ה בכל הפסד הבא פתאום. וצריך להצלתו דבר שאסור לישראל בעצמו לעשות. מותר לומר כן בפני עובד כוכבים (שם סקכ\"ו). [מיהו נ\"ל דדוקא בהך לישנא שרי. אבל אסור לומר כל הרוצה יכבה. דהרי הך לישנא מהני בתרומה דהוי שלוחו. וכל התורם אינו מפסיד לא מהני (כר\"ן נדרים ל\"ו ב'). וע' עוד תמורה (ד\"ט א') כל הרוצה ימיר ומדלא מוקי לה התם. בהקדש וחולין שניהן שלו. ואמר רק הרוצה. ע\"כ משום דבכה\"ג הו\"ל שליח ואין שליח לדבר עבירה. וזה לא כרבותינו בעלי תוס' (גיטין ס\"ו א' ד\"ה כל) דלחד תרוצא שם. באמר כל השומע קולו יכתוב גט לא עשאו שליח]:"
+ ],
+ [
+ "אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו מפני ששביתתו עליהן
ואף למ\"ד מלאכה שאצל\"ג מדרבנן. אפ\"ה צריך למחות בקטן. משום דאדעתיה דאביו קעביד. והכי קיי\"ל (שם סכ\"ה). מיהו בנתלש חוט העירוב. מותר ליתן להתינוק לישא המפתח לביהכ\"נ (רט\"ז שמ\"ו סק\"ו). ונ\"ל דמכ\"ש דרשאי ליתן לו ספרים לשאתן לביהכ\"נ (ועי' מג\"א סמ\"ג סק\"ג ותקנ\"ט סק\"ט. ועי' מ\"ש בפתיחה לעירובין):"
+ ],
+ [
+ "כופין קערה על גבי הנר בשביל שלא תאחוז בקורה
אף דליכא סכנה (רע\"ז רט\"ז סק\"ח). וצריך שיניח אויר מעט לנר שלא יכבה (מג\"א שם סק\"ט):"
+ ],
+ [
+ "ועל צואה של קטן
לאו בצואת אדם מיירי דהא חזי לכלבים. רק ה\"ק על צואת תרנגולים שלא יתלכלך בה קטן. ומיירי במונחת במקום שאין שם דריסת רגלי אדם. דאל\"כ מותר לפנותה להדיא. מיהו החזרת העביט אסור. אם לא שיהיה בו מים הראוין לשתיית בהמה (ש\"ח סעי' ל\"ד):"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יהודה מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב
שם מקום:"
+ ],
+ [
+ "ואמר חוששני לו מחטאת
ואנן קיי\"ל דכל דבר שנושך וממית ודאי. מותר להרגן להדיא. אפילו אין רצין אחריו. ונחש ועקרב שאין ממית ודאי. מותר רק לדרסן לפי תומו. אפילו במתכוין להרגן. אבל לא יהרגן להדיא באין רצין אחריו: (שט\"ז ס\"י):"
+ ],
+ [
+ "עובד כוכבים שהדליק את הנר
לצורך עצמו:"
+ ],
+ [
+ "משתמש לאורו ישראל
וה\"ה בהדליקו לצורך חולה אפי' שאין בו סכנה או לצורך קטנים. מותר לכל:"
+ ],
+ [
+ "ואם בשביל ישראל אסור
לכל. וה\"ה בכל מלאכות בין קצב או לא קצב לו שכר. או שעשאו בקבלנות. ששכרו להדליק לו נר בכל עת. בכל גוונא אסור. ובמסיבה של עובדי כוכבים וישראלים אזלינן בתר רובא. דלצורך הרוב הוא מדליק. רק ביש הוכחה להיפך. לא אזלינן בתר רובא. ובמחצה על מחצה אסור מספק. וה\"ה בכל ספק אם עשהו בשביל ישראל או שמסופק אם עשאו היום אסור. ולרמג\"א אפילו עשאו לצורך ישראל ועובד כוכבים יחד נמי אסור (רע\"ו סק\"ו. ועמ\"ש בפתיחה במלאכת שבת ומ\"ש בענין דאמפפוואגען):"
+ ],
+ [
+ "מילא מים
מבור שהוא רה\"י הוציאן לרה\"ר:"
+ ],
+ [
+ "להשקות בהמתו
וה\"ה לשתות הוא עצמו. רק אורחא דמילתא נקט. דבמקום השקאת בהמות מצויים ישראלים ועובדי כוכבים:"
+ ],
+ [
+ "משקה אחריו ישראל
אחריו אורחא דמלתא נקט. וי\"א דדוקא אחריו. כדי שלא יחשבו שלצרכו מילא. וגם דוקא שאינו מכירו ואוהבו של ישראל. דאל\"כ חיישינן שמא ירבה בשבילו (שכ\"ה י\"א ותקט\"ו ס\"ה):"
+ ],
+ [
+ "ואם בשביל ישראל אסור
ה\"נ כלעיל אות מ\"ו. ואסור לכל ישראל לכל מיני תשמיש. מיהו י\"א דבמילא לאדם לשתות. או בהביא עובד כוכבים משקין מרה\"י דרך רה\"ר. מותר אף למי שהובא בשבילו. מדיכול ישראל לילך לרה\"י לשתותן. א\"כ לא נהנה ממלאכת איסור. ויש לסמוך על זה בשעת הדחק (שכ\"ה ס\"י):"
+ ],
+ [
+ "עשה עובד כוכבים כבש לירד בו
מהספינה ליבשה:"
+ ],
+ [
+ "יורד אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור
וצריכי כולהו בבי. בנר קמ\"ל אע\"ג דהעובד כוכבים נמי נהנה מאורו. אפ\"ה בהדליקו לצורך ישראל אסור. ומים קמ\"ל אע\"ג דאיכא למיחש שמא ירבה בשבילו. אפ\"ה בעשה לצורך עובד כוכבים מותר [אמר הכותב צריכותא דמים גמ' קאמר לה וצריכותא דנר הר\"ב הוסיף מדעתו. אולם לפי מ\"ש בפתיחה במלאכת שבת (סי' ט') דבעשה לעובד כוכבים וישראל יחד באמת שרי. י\"ל מדלא נקט הש\"ס גם צריכותא של נר שזכר הר\"ב. ש\"מ דלא כר\"ב. וגם לא צריך ליה כלל להך צריכותא. דהכי אורחא דגמ'. דלא סמי תנא רישא מדתנא כבר סיפא. ואבע\"א דאי תני מים לבהמה. הו\"א דוקא מים לבהמה שרי משום צעב\"ח. דוגמת מעמיד אדם בהמתו ע\"ג עשבים בשבת (שבת קכ\"ב א'). אבל נר דלעצמו סד\"א אפילו הדליקו עובד כוכבים לצורך עובד כוכבים לתסר. דניחוש שמא ידליקנו. כדגזרינן בפירות הנושרין שמא יעלה ויתלוש (עי' תוס' ד\"ה משתמש) קמ\"ל] . וקמ\"ל כבש דאשמעינן מעשה רב דר\"ג וזקנים:"
+ ],
+ [
+ "מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באין בספינה ועשה עובד כוכבים כבש לירד בו וירדו בו רבן גמליאל וזקנים
אפילו עובד כוכבים מכירן. הרי בכה\"ג ליכא למיחש שמא ירבה בשבילן:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כל הכלים
שמלאכתן להיתר:"
+ ],
+ [
+ "ניטלין בשבת ודלתותיהן
שנתפרקו מהכלים:"
+ ],
+ [
+ "עמהן
ר\"ל אפילו עם הכלי מתטלטלין. ולא חיישינן שיחזור ויתקע אותן. ונמצא מתקן כלי. ומכ\"ש שמותר לטלטלן בלי הכלי:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שנתפרקו בשבת
ה\"ק אף שנתפרקו בחול. מתטלטל בשבת. משא\"כ בדלתות הבית אפי' נתפרקו בשבת. [אב\"י עי' מג\"א ש\"ח סקי\"ט ודו\"ק]. אסור לטלטלן:"
+ ],
+ [
+ "שאינן דומין לדלתות הבית לפי שאינן מן המוכן
ר\"ל לא נעשה לטלטול:"
+ ],
+ [
+ "נוטל אדם קורנס
(האממער):"
+ ],
+ [
+ "לפצע בו את האגוזים וקורדום
(האקקע):"
+ ],
+ [
+ "לחתוך את הדבלה
תאנים דרוסים יחד בעיגול:"
+ ],
+ [
+ "מגירה
(זעגע):"
+ ],
+ [
+ "לגרור
(צו זעגען):"
+ ],
+ [
+ "מגריפה
(קראטץ שויפעל):"
+ ],
+ [
+ "לגרוף בה את הגרוגרות
תאנים יבשים שנדבקו בחבית:"
+ ],
+ [
+ "את הרחת
(ווינדשויפעל) העשוי לזרות בו תבואה בגורן:"
+ ],
+ [
+ "ואת המזלג
(גאבעל) העשוי להפך בה השבלים בגורן:"
+ ],
+ [
+ "לתת עליו לקטן
ר\"ל להושיט על ידו מזונות לקטן שמעבר לנחל. ואורחא דמלתא נקט. דגדול יפסיע עליו ויביא בעצמו מזונותיו משם:"
+ ],
+ [
+ "את הכוש
(שפינדעל):"
+ ],
+ [
+ "ואת הכרכר
הוא כמו מחט חד שהאורג שובט בו חוטי שתי המתוחין לסדרן זה אצל זה כראוי:"
+ ],
+ [
+ "לתחוב בו
תותים וכדומה. כדי שלא ילכלך ידיו:"
+ ],
+ [
+ "מחט של יד
(נעהנאדעל):"
+ ],
+ [
+ "ליטול בו את הקוץ
(שפליטטער) שנתחב בבשרו. דמותר להוציאו בשבת כמפיס מורסא:"
+ ],
+ [
+ "ושל סקאים
(פאקקנאדעל). מחט גדולה לתפור שקין:"
+ ],
+ [
+ "לפתוח בו את הדלת
כשנאבד המפתח. וקמ\"ל דאע\"ג דכולן מיוחדין למלאכה שאסורה בשבת. אפ\"ה מותר לטלטלן לצורך גופן למלאכת היתר. וה\"ה כשנצטרך להמקום שהכלי שם. דשרי לטלטלן. אבל כשירצה לטלטלן מחמה לצל שלא יפסדו. או שירא שיגנבו או שישתברו במקום שמונחים. אסור לטלטלן (ש\"ח ג'):"
+ ],
+ [
+ "קנה של זיתים
דרך להניח הזיתים בכלי הנקרא מעטן. עד שיזועו ויתרככו. ואחר איזה ימים. תוחבין קנה תוך הזיתים לבדקן ע\"י לחלוחית שבקנה. אם כבר הגיעו לעצרן:"
+ ],
+ [
+ "אם יש קשר בראשו
כעין כפתר משוקע בראשו:"
+ ],
+ [
+ "מקבל טומאה
דע\"י שקוע שבכפתר הזה נשאר בו מעט שמן כשבודק בו והרי כלי שיש בו בית קבול כל שהוא. מק\"ט:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו אין מקבל טומאה
דהו\"ל פשוטי כלי עץ דאינו מק\"ט:"
+ ],
+ [
+ "בין כך ובין כך ניטל בשבת
לצורך גופו או מקומו. דאע\"ג דלמחשב מנא דין שבת וטומאה שוין (כשבת קכ\"ג א'). וא\"כ באינו מקבל טומאה אמאי ניטל בשבת. התם רק לענין ביטול מתורת כלי. כמחט שניטל עוקצה. דאינה עוד כלי לק\"ט. וכ\"כ אינה כלי לטלטלה בשבת:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן המסר הגדול
(זעגע) גדולה שמנסרין בה קורות:"
+ ],
+ [
+ "ויתד של מחרישה
(פפלוג שאאר). שעושין בה חריץ של תלם המחרישה וטעמא דהנך דאסורין. מדקפיד עלייהו. שלא יתקלקלו במלאכה אחרת. והקצה אותן ביה\"ש מכל מלאכה. וה\"ה סכין של שחיטה. (ופעדער מעססער) או שאר כלים דקפיד עלייהו למלאכתן. אסור לטלטלן אפילו לצורך גופן ומקומן (ש\"ח א'):"
+ ],
+ [
+ "כל הכלים
שמיוחדים למלאכת היתר וגם לאיסור (מג\"א שם ט'):"
+ ],
+ [
+ "ניטלין לצורך ושלא לצורך
ר\"ל אפי' שלא לצורך גופו או מקומו. רק לצורך עצמן כדי לטלטלן מחמה לצל. שלא יפסדו. אבל שלא לצורך כלל. לכ\"ע אסור לטלטלן (מ\"מ פכ\"ה משבת). מיהו מותר לנשאן אצלו שיהיו מזומנים בידו כשירצה להשתמש בהן היום (רט\"ז שם סק\"ב):"
+ ],
+ [
+ "רבי נחמיה אומר אין ניטלין אלא לצורך
ר\"ל לצורך תשמיש המיוחד להן. ולדידיה אפי' לצורך גופו או מקומו אסור. וקיי\"ל כת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "כל הכלים הניטלין בשבת שבריהן ניטלין עמהן
אפי' נשברו בשבת:"
+ ],
+ [
+ "שברי עריבה
(מולטער):"
+ ],
+ [
+ "שברי זכוכית לכסות בהן את פי הפך
(קריגכען):"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר ובלבד שיהיו עושין מעין מלאכתן
ר\"ל מעין מלאכתן הראשונה. דס\"ל נולד אסור:"
+ ],
+ [
+ "שברי עריבה לצוק לתוכן מקפה
מאכל עב. שדומה קצת לעיסה נלושה:"
+ ],
+ [
+ "ושל זכוכית לצוק לתוכן שמן
וקיי\"ל כת\"ק. מיהו בנולד ממש כ\"ע מודו דאסור (שם ס\"ו. והג\"ה במג\"א תצ\"ה סק\"ז):"
+ ],
+ [
+ "האבן שבקרויה
דלעת יבישה. דמדהיא קלה. כששואבין בה מים צפה. ונותנין בה אבן להכבידה:"
+ ],
+ [
+ "אם ממלאין בה ואינה נופלת
שמהודק בה האבן יפה:"
+ ],
+ [
+ "ממלאין בה
דבטל אבן אגב כלי:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו אין ממלאין בה
אפי' נפל האבן כבר מתוכה. עכ\"פ הרי הקרויה בסיס לאבן המוקצה (ש\"ט):"
+ ],
+ [
+ "זמורה
(רוטהע):"
+ ],
+ [
+ "שהיא קשורה בטפיח
(טעפפכען). שקשרה בו לשאוב בו מים מבאר:"
+ ],
+ [
+ "ממלאין בה בשבת
נ\"ל דקמ\"ל אבן אף שא\"צ להאבן רק לתשמיש להכביד הקרויה. וקמ\"ל טפיח אף שאין עשוי להיות קשור שם לעולם כהאבן בקרויה. דהרי מסתמא צריך להטפיח גם לתשמיש אחר. אפ\"ה שרי:"
+ ],
+ [
+ "פקק החלון
לוח או מסך שסותמין בו החלון:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר בזמן שהוא קשור ותלוי
שאינו נגרר בארץ. דאז לא הוי מהני שקשור בחבל:"
+ ],
+ [
+ "פוקקין בו ואם לאו אין פוקקין בו
דהו\"ל כמוסיף על אהל עראי:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים בין כך ובין כך
אפי' אינו קשור:"
+ ],
+ [
+ "פוקקין בו
וקיי\"ל דשרי. ודוקא בחישב עליו מע\"ש לסתום בו החלון (שי\"ג). מיהו בנגר. שהוא יתד שתוחבין באסקופה למטה. בהא מודים חכמים דצריך שיהא קשור. מדדמי טפי לבנין (שם ועירובין פ\"י מי\"א):"
+ ],
+ [
+ "כל כסוי כלים שיש להם בית אחיזה ניטלים
ר\"ל מתטלטלין:"
+ ],
+ [
+ "בשבת
דביש להכסוי בית אחיזה. יש על הכסוי תורת כלי:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוסי במה דברים אמורים בכסוי קרקע אבל בכסוי כלים בין כך ובין כך ניטלים בשבת
בגמ' קאמר. בכסוי כלים. כ\"ע ל\"פ דמתטלטל אף בלי בית אחיזה. והוא שיש תורת כלי עליהן. שעשה בהן מעשה ותקנם לכך. או שהשתמש בהן אתמול לכך. ובכסוי בור ודות שבקרקע. כ\"ע ל\"פ. דבלית בהן בית אחיזה. אסור לכסות בהן. דהו\"ל כבונה. וביש בהן בית אחיזה שרי. דאז מוכח דלמשקל ולמהדר קאי. ומוכח נמי מה\"ט דתורת כלי עליהן. כי פליגי בכסוי כלים המחוברין לקרקע. לר\"י אינן כקרקע וא\"צ בית אחיזה. ולרבנן הו\"ל כקרקע וצריך בית אחיזה (הר\"ב במח\"כ קיצר יותר מדאי. ועי' ברש\"י ור\"ן). וקיי\"ל כחכמים (ש\"ח י'):"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מפנין
מלשון פניתי הבית:"
+ ],
+ [
+ "אפילו ארבע וחמש קופות
(פעססער). שכל א' של ג' סאין. וד' וה' דנקט ר\"ל ד' מאוצר של ה' קופות. וה' מאוצר גדול:"
+ ],
+ [
+ "של תבן ושל תבואה
נ\"ל דלא זו אף זו קתני. דכיון דכל מה דקמ\"ל מתני' לאו שריותא דטלטול מוקצה אשמעי'. דהרי חזיין לבהמה (וכ\"ש לכדאוקמינן כר\"ש). רק קמ\"ל אע\"ג דהוה טרחא שרי (כא\"ח של\"ג). א\"כ שפיר קמ\"ל אפי' קופות תבואה שכבדין יותר מתבן אפ\"ה שרי. ואפי' קופות תבן שאינן כבדין כל כך. כל שלא לצורך אורחים אסור. או דקמ\"ל דאפי' בתבן לא יגמור את האוצר. אף שגדול מגרעיני תבואה:"
+ ],
+ [
+ "מפני האורחים
לסעודת מצוה. או להכנסת אורחים ממקום אחר. אבל בב' לריעותא לא מקרי אורח (שם ס\"א):"
+ ],
+ [
+ "ומפני ביטול בית המדרש
לתלמידים שבאין לשמוע הדרשה דלצורך מצוה. טרחא שרי. ונקט אורחים והדר ביהמ\"ד. לא זו אף זו קתני. דאורחים מצוה טפי. דגדול הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא את האוצר
ר\"ל לא יפנה האוצר עד קרקעיתו כדי שלא יעשה גומות. ושיעור ד' וה' קופות. היינו כשמפנה אדם א' לצורך אורח א'. אבל באורחים הרבה יפנו הרבה אנשים כל א' לצורך אורח א' כשיעור הנ\"ל (שם):"
+ ],
+ [
+ "מפנין
לצורך הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "תרומה טהורה
אפי' ישראל מותר לטלטלם. דעכ\"פ חזי' לכהן. אבל תרומה טמאה אע\"ג דשרי לכהן להנאה. הרי אסור בשבת לבהמתו. כך כ' רש\"י במתני'. ולר\"ן ורז\"ה. אפי' בחול לא נתנה רק להסקה. ולפיכך בשבת מוקצה היא מדלא חזי למידי. דאפי' לצורך גופה או מקומה אסור לטלטלה (ש\"ח ז'):"
+ ],
+ [
+ "ודמאי
אפי' תבואת ע\"ה דחשיד אמעשרות. דעכ\"פ חזי' לעניים (כפ\"ג דדמאי). ולהכי הו\"ל כתרומה לישראל. דמדחזי מצ\"ע שרי' בטלטול. ואע\"ג דשאני דמאי דהרי אין מחויב ליתנו לעניים. עכ\"פ לדידי' נמי חזי. כשיפקיר נכסיו ויהי' עני:"
+ ],
+ [
+ "ומעשר ראשון שנטלה תרומתו
ר\"ל אפי' לא ניטל רק תרומה שלו. דהיינו שניטל ממנו תרומת מעשר ולא ת\"ג. ומיירי בהקדימו לוי לכהן ונטל המעשר בשבלים. דאז פטור המעשר מת\"ג. דבלא הקדים בשבלים. טבל הוא ואסור בטלטול:"
+ ],
+ [
+ "ומעשר שני והקדש שנפדו
ר\"ל בכל ענין שנפדו. דהיינו שנתן הקרן. אף שלא נתן עדיין החומש. אפ\"ה הוה פדוי. והחומש הו\"ל הלואה גבי':"
+ ],
+ [
+ "והתורמוס
(פייגע באהגען):"
+ ],
+ [
+ "היבש
אבל לח מריר ולא חזי כלל:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא מאכל לעניים אבל לא את הטבל
אפי' טבל דרבנן. כזרוע בעציץ שאינו נקוב:"
+ ],
+ [
+ "ולא מעשר ראשון שלא נטלה תרומתו
ר\"ל ת\"ג. וכגון שהקדים הלוי אחר המירוח ולקח המעשר קודם שהפרישו ת\"ג. דאז כבר נתחייב בת\"ג. והו\"ל טבל. ונ\"ל דמשו\"ה נקט הכא נמי תרומתו כמו ברישא משום דהכא איירי דהקדימו בכרי ונתחייב בתרומה גדולה א\"כ הו\"ל שפיר גם התרומה גדולה תרומתו של המעשרות וקאמר שפיר שלא ניטל כל תרומתו שמחויב להפריש ממנו. בין שלא הפריש ממנו התרומה גדולה ובין שלא הפריש התרומ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "ולא את מעשר שני והקדש שלא נפדו
ר\"ל אפי' רק לא נפדו כהלכתן. מע\"ש שפדאו על מטבע שאין עליו צורה. והקדש שפדאו ע\"ג קרקע:"
+ ],
+ [
+ "ולא את הלוף
מין בצל דלא חזי אף לבהמה:"
+ ],
+ [
+ "ולא החרדל
נ\"ל דבחרדל ירוק מיירי דלא חזי רק ליונים. ובאתרא דלא שכיחי יונים (ער\"ן):"
+ ],
+ [
+ "רבן שמעון בן גמליאל מתיר בלוף מפני שהוא מאכל עורבין
ות\"ק אוסר מדאין מצוי שם עורבין. דכשמצויין. מותר אף למי שאין לו מהן (ש\"ח כ\"ט):"
+ ],
+ [
+ "חבילי
אגודות:"
+ ],
+ [
+ "קש וחבילי עצים וחבילי זרדים
ענפי אילן רכים:"
+ ],
+ [
+ "אם התקינן למאכל בהמה
שהזמינן לכך מע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "מטלטלין אותן ואם לאו אין מטלטלין אותן
דסתמא להסקה קיימי. והו\"ל מוקצה. וקש שלנו. סתמא עומד לשכיבה או למאכל בהמה ומותר לטלטלו (מג\"א ש\"ח נ\"ג):"
+ ],
+ [
+ "כופין את הסל לפני האפרוחים כדי שיעלו וירדו
ר\"ל שיעלו או שירדו (ולי נראה. כדי שיעלו. וששוב ירדו ממנו. ועי' מ\"ש בהכלל דפרטי מוקצה ד'). דאין מבטל כלי מהיכנו עי\"ז. דהרי לא ישארו עליו. מיהו כל זמן שהן על הסל. אסור לטלטלו. וכ\"כ בהיו עליו ביה\"ש. אסור אע\"פ שירדו השתא (שם ו'):"
+ ],
+ [
+ "תרנגולת שברחה דוחין אותה
מאחוריה:"
+ ],
+ [
+ "עד שתכנס
אבל דדוי אסור שיאחז בגופה ובגפיה להוליכה. דעי\"ז מגבהה א\"ע. וה\"ל כמטלטלה. ומשום צידה ליכא (כרפי\"ד). דאע\"ג דחיה ועוף שברשותו הצדן פטור. וכל פטורי דשבת פטור אבל אסור. עכ\"פ משום צער בע\"ח התירוהו. כמו דשרי טלטול מקצתה מה\"ט אע\"ג דטלטול מוקצה אפי' במקצת אסור. כהזזת אבר במת (בפכ\"ד). והכא שרי משום צעב\"ח (וכמ\"ש הר\"ן). עוד י\"ל דדחוי או דדוי לא מחשב צידה (ועי' ססשט\"ז):"
+ ],
+ [
+ "מדדין עגלין וסייחין ברשות הרבים
בגמ' ל\"ג הכא ברה\"ר. ואפ\"ה כ' הר\"ן דברה\"ר מיירי. אבל רק בגדולים [ובזה מתורץ לפע\"ד מאי דק' דוקיא דרישא וסיפא אהדדי. דברישא משמע דוקא תרנגולים אסור לדדות. אבל אווזין ושאר עופות שרי לדדן. ובסיפא קאמר דוקא עגלים וסייחין מדדין. משמע הא אווזין ושאר עופות לא. אלא דרישא בחצר מיירי. להכי אווזין ודכוותייהו דלא משרבטי נפשייהו שרי לדדן בחצר. וסיפא ברה\"ר. להכי דוקא עגלים וסייחין גדולים. הא קטנים או אווזין ותרנגולים ברה\"ר אסור דמדקשה להנהיגן. חיישי' שיטלטלן ויעשה איסור דאורייתא דבבהמה ל\"א חי נושא א\"ע]. מיהו אנן קיי\"ל דגם עגלים וסייחין רק בחצר שרי לדדן (ש\"ח ס\"מ):"
+ ],
+ [
+ "אשה מדדה את בנה
אף ברה\"ר. דהרי אפי' תגביהנו פטורה דבאדם חי נושא א\"ע:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהוא נוטל אחת ומניח אחת
שהתינוק מגביה רגל א' ומניח רגל האחר כשמוליכין אותו. מיהו אפי' בכה\"ג דוקא במוליכו. אבל בנשאו. להמאור חייב חטאת (מג\"א שם סקע\"א):"
+ ],
+ [
+ "אבל אם היה גורר אסור
אפי' בכרמלית. אבל ברה\"ר בכה\"ג חייב חטאת. דבכה\"ג לא אמרי' חי נושא א\"ע (מג\"א שם). ולרבינו יעב\"ץ פטור דאין דינו ככפות:"
+ ],
+ [
+ "אין מילדין את הבהמה ביום טוב
למשוך הולד מתוך הרחם. משום טרחא:"
+ ],
+ [
+ "אבל מסעדין
לתמוך בידיו תחתיו בשעה שיוצא מהרחם. כדי שלא יפול לארץ. ובשבת גם זה אסור (של\"ב):"
+ ],
+ [
+ "ומילדין את האשה בשבת וקורין לה חכמה
מילדת. ונ\"ל דנקט חכמה לאשמעינן דאפי' יש מילדת כאן ורק דזו חכמה ביותר אפ\"ה שרי. ומה\"ט נמי נקט תנא מילדין קודם לקורין להחכמה ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "ממקום למקום
אפי' מחוץ לי\"ב מיל. ואפי' אינה מרגשת רק קצת חבלי לידה. ואפי' בספק (ש\"ל ט\"ז ב'). דיני יולדת:"
+ ],
+ [
+ "ומחללין עליה את השבת
אפי' במלאכה דאורייתא. ואפי' א\"צ רק להפיס דעתה. מיהו אפי' בצריך לחלל שבת עבורה. אם אפשר בקל. יעשה בשינוי. מדאין הסכנה כל כך מצויה (מג\"א שם ג'). ובשום אופן אין מחללין עליה השבת בשמרגשת תחלת כאב הלידה. רק בקריאת היולדת מחללין. אבל בשאר דברים אין מחללין רק כשתשב על המשבר. או כשאינה יכולה לילך עוד. או שהדם שותת ממנה (ולרי\"ף בתרתי קמייתא. ג\"כ צריך שיהיה דם שותת ממנה) (ט\"ז שם ג'). ומאותה שעה עד כל ג' ימים אחר לידה (בלי מעל\"ע. מג\"א שם ז'). בין אמרה צריכה אני. וחברותיה חושבין שא\"צ. או איפכא מחללין עבורה. מג' ועד ז' אין מחללין רק באמרה היא או הרופא שצריכה. מכאן ואילך. אפי' באמרה צריכה אני אין מחללין. ורק ברופא תליא. או בנראה סכנתא לכל (תרי\"ח ו'). חוץ מצינה. שכל ל' יום הקרירות סכנה לה. ולהכי אפי' בתקופת תמוז מחללין (ש\"ל ו'). מיהו מג' ועד ז'. אפי' בלא אמרה צריכה אני. דינה כחולה שאין בו סכנה. שאומר לעובד כוכבים ועושה:"
+ ],
+ [
+ "וקושרין את הטבור
של ולד. שלא יצאו מעיה לתוך (הגעבעהרמוטטער). היא האם. ואף דהוי קשר של קיימא. והרי היה סגי בעניבה עד הערב. אבל אין חותכין טבורו (מהגעבעהרמוטטער):"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר אף חותכין
והכי קיי\"ל (שם):"
+ ],
+ [
+ "וכל צרכי מילה עושין בשבת
כפרקן דלקמן:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "רבי אליעזר אומר אם לא הביא
סכין למול:"
+ ],
+ [
+ "כלי מערב שבת מביאו בשבת מגולה
לפרסם חיבוב המצוה. שמחללין שבת עבורה. ואי\"ל יביאו התינוק אצל הסכין. דחי נושא א\"ע. י\"ל מדצריך אחר המילה להחזירו לאמו שתיניקו. שא\"א לה לבוא אצלו. מדחולה היא. ואפשר שתסתכן עי\"ז. וא\"כ כשישאו התינוק החולה לאמו. דדינו ככפות. אינו נושא א\"ע:"
+ ],
+ [
+ "ובסכנה
שגזרו שמד על המילה:"
+ ],
+ [
+ "מכסהו על פי עדים
שלא יחשדוהו הרואים כשמכסהו. שסכין אחר נושא:"
+ ],
+ [
+ "ועוד אמר רבי אליעזר כורתין עצים
ממחובר. וקמ\"ל דאפי' מכשירים דוחין שבת:"
+ ],
+ [
+ "לעשות פחמין
(קאהלען):"
+ ],
+ [
+ "ולעשות כלי ברזל
סכין. ונ\"ל דלהכי קרי לי' ברזל. דקמ\"ל שלא יתקנהו בהידור כסכין. מדאפשר בברזל חד:"
+ ],
+ [
+ "כלל אמר רבי עקיבא
דפליג אר\"א:"
+ ],
+ [
+ "כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת
כמכשירין:"
+ ],
+ [
+ "אינה דוחה את השבת ושאי אפשר לעשותה מערב שבת
כמילה גופה:"
+ ],
+ [
+ "דוחה את השבת
וקיי\"ל כר\"ע. ולדידן שאין לן רה\"ר. מותר להביא התינוק ע\"י עובד כוכבים. או ע\"י ישראל שיוליכנו פחות פחות מד\"א וליתנו לחבירו. אבל ההוצאה מרה\"י לרה\"ר ואיפכא צריך שיעשה ע\"י עובד כוכבים (רט\"ז רס\"ו סק\"ד). ולמג\"א גם כה\"ג אסור. רק ימולוהו בביתו (רמג\"א של\"א סק\"ה):"
+ ],
+ [
+ "עושין כל צרכי מילה בשבת
לאתויי דכל שעה שעוסק במילה מותר לחלל אפילו על ציצין שאין מעכבין המילה:"
+ ],
+ [
+ "מוהלין
ר\"ל חותכין הערלה:"
+ ],
+ [
+ "ופורעין
לשון כי פרוע הוא. והוא לשון גלוי. שמגלה העטרה ע\"י שקורע העור הדק שתחת הערלה:"
+ ],
+ [
+ "ומוצצין
יונק הדם מהחבורה. אף שעי\"ז ניתק הדם ממקומו ונעשה חבורה עי\"ז. עכ\"פ כשלא ימצוץ אפשר שיסתכן. שע\"י החבורה. הדם שבבשר הגיד מתחמם ונקפה. ואפשר שיצבה הגיד עי\"ז:"
+ ],
+ [
+ "ונותנין עליה איספלנית
(פפלאסטער):"
+ ],
+ [
+ "וכמון
קימעל שחוק:"
+ ],
+ [
+ "אם לא שחק מערב שבת
את הכמון:"
+ ],
+ [
+ "לועס בשיניו
מדאפשר בהכי:"
+ ],
+ [
+ "אם לא טרף יין ושמן מערב שבת
שרגילין היו לערב יחד יין ושמן ולטפטף ממנו על המילה לרפואה וגם זה אסור משום שחיקת סממנין:"
+ ],
+ [
+ "ינתן זהב עצמו וזה בעצמו
קמ\"ל אף דטירוף יין ושמן יחד אינו אסור רק מדרבנן. דמחזי כמאן דבעי למשדינהו בקדירה. כטירוף ביצים (שבת דק\"ט א'). אפ\"ה צריך לשנות בשבת (כך נ\"ל):"
+ ],
+ [
+ "ואין עושין לה חלוק
שרגילין היו לעשות מטלית נקוב. ומכניסין בהנקב העטרה של הגיד. כדי שלא יחזור העור ויכסהו:"
+ ],
+ [
+ "לכתחלה
כשלא חתכו ונקבו להמטלית מע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "אבל כורך עליה סמרטוט
(לעפפכען):"
+ ],
+ [
+ "אם לא התקין מערב שבת
שלא הכינו והביאו מע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "כורך על אצבעו
דרך מלבוש כדי לשנות. ודוקא לצורך מילה שרי כה\"ג. אבל בל\"ז אסור. ודלא כאותן שכורכים טוך סביב היד ויוצאין בו לכרמלית שאינו מעורב. דזה אינו דרך מלבוש. ורק סביב הצואר או לחגור בו שרי לצאת כך לכרמלית (ש\"א ל') אבל סביב היד לא עדיף (מהאנדשוהע) שנכון להחמיר מלצאת בהן לכרמלית (ש\"א רמג\"א נ'):"
+ ],
+ [
+ "ומביא ואפילו מחצר אחרת
לא מבעיא מבית לבית באותו חצר דמביא. אלא אפילו מחצר אחרת שלא ערבו עם זו שרי:"
+ ],
+ [
+ "מרחיצין את הקטן בין לפני המילה ובין לאחר המילה
ביום המילה. בין לפניה לחזקו. בין לאחריה לרפאותו. מותר לרחצו כדרכו בחמין שהוחמו בשבת (ודלא כר\"ב):"
+ ],
+ [
+ "ומזלפין
(איינשפריטצען):"
+ ],
+ [
+ "עליו ביד אבל לא בכלי
אפי' דרך זילוף. ודוקא ביום ג' למילה. אבל בשעת מילה בכל ענין שרי:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר בן עזריה אומר מרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת
בחמין כדרכו:"
+ ],
+ [
+ "ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים
אלמא דאז הכאב גדול. והאידנא אין צורך כל כך ברחיצה. ולכן אין רוחצין הולד רק ביום המילה. ובחמין שהטמינו מע\"ש. או ממים שחימם עובד כוכבים לצורך עצמו. אבל לא יאמרו לו שיחם לצורך המילה. ומה\"ט מלין ג\"כ מילה שלא בזמנה בע\"ש בזה\"ז. ולא חיישינן שיצטרכו לחלל שבת עבורו בחימום מים (מג\"א של\"א ט'). ולרט\"ז אסור משום שגורם צער שבת (י\"ד רס\"ב סק\"ג):"
+ ],
+ [
+ "ספק
ספק בן ט' או בן ח' חדשים:"
+ ],
+ [
+ "ואנדרוגינוס
שיש לו זכרות ונקבות:"
+ ],
+ [
+ "אין מחללין עליו את השבת
מיהו אפילו הוא ודאי בן ח' חדשים. אם נגמרו שערו וצפרניו ימולוהו. דבן ז' הוא ואשהויי אשתהי. ואי בר ז' ודאי הוא. אפילו לא נגמרו שערו וצפרניו אם רק רואים שחזק הוא ימולוהו (שם ס\"ג):"
+ ],
+ [
+ "ורבי יהודה מתיר באנדרוגינוס
וקיי\"ל כת\"ק (שם ס\"ה):"
+ ],
+ [
+ "מי שהיו לו שתי תינוקות אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את של אחר השבת בשבת חייב
חטאת. בהא כ\"ע מודו. מדטעה במצוה ולא עשה מצוה. דמל בן ז' ימים. ואע\"ג דהנימול קודם זמנו צריך להטיף ממנו דם ברית בזמנו (כש\"ך י\"ד רס\"ב ב'). וא\"כ הו\"ל מקלקל בחבורה. נ\"ל דאפ\"ה הועיל שא\"צ לחתכו שנית:"
+ ],
+ [
+ "אחד למול בערב שבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את של ערב שבת בשבת רבי אליעזר מחייב חטאת
אף דטעה בדבר מצוה ועשה מצוה. דלולא שבת ראוי היה למול. אפ\"ה חייב:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יהושע פוטר
מדעשה מצוה:"
+ ],
+ [
+ "קטן
שהוא ישראלי. לאפוקי בן שפחה. שנימול אפילו בן יומו:"
+ ],
+ [
+ "נמול לשמונה לתשעה ולעשרה ולאחד עשר ולשנים עשר לא פחות
קמ\"ל אפילו יודע שלא יזדמן לו מוהל אח\"כ:"
+ ],
+ [
+ "ולא יותר
נ\"ל דקמ\"ל שיקדימו למול זה קודם לילד אחר שנימל באמת שלא בזמנו. דזה אכתי בזמנו מקרי:"
+ ],
+ [
+ "הא כיצד כדרכו לשמונה נולד לבין השמשות נמול לתשעה
דהרי מונין לו מהלילה. ונימול לט' ספק ח' (י\"ד רס\"ב ד'):"
+ ],
+ [
+ "בין השמשות של ערב שבת נמול לעשרה
דא\"א למולו בשבת. דשמא תשיעי הוא ומילה שלא בזמנה אינה דוחה שבת:"
+ ],
+ [
+ "יום טוב לאחר השבת נמול לאחד עשר
דמילה שלא בזמנה אפי' יו\"ט אינה דוחה:"
+ ],
+ [
+ "שני ימים טובים של ראש השנה נמול לשנים עשר
דקדושה א' הן (וכשהיו מקדשין ע\"פ הראייה היה אפשר שיהי' ר\"ה ביום א' ב'). וביו\"ט שני של גליות פליגי רמב\"ם ורא\"ש. ולב\"י קיי\"ל כרא\"ש דאסור. ולש\"ך קיי\"ל כרמב\"ם דשרי (י\"ד רס\"ו ח'):"
+ ],
+ [
+ "קטן החולה אין מוהלין אותו עד שיבריא
אפילו ישהה הרבה. והיינו דסמך בבא זו לבבא דלעיל. מיהו בחלצתו חמה (ר\"ל שהוחלה בחמימות. ולשון חלצתו נ\"ל דר\"ל תקפתו חמה. כמו חלוצי צבא). או שהיה לו כאב גדול בעיניו דהיינו שהיה בהן ריר או ששותת מים מעיניו מחמת הכאב ממתינן לו אחרי שנתרפא ז' ימים ואח\"כ ימולוהו (רס\"ב ב'):"
+ ],
+ [
+ "אלו הן ציצין
נימי העור שנשארו מדובקים מהערלה בהעטרה:"
+ ],
+ [
+ "המעכבין את המילה
שכשעדיין מדובקים בעטרה. אינו נחשב כמהול עדיין. ודוחה השבת אף שסילק ידו כבר מהמילה:"
+ ],
+ [
+ "בשר החופה את רוב העטרה
ר\"ל רוב גובה העטרה. או רוב היקף העטרה. ואפי' ע\"י צירוף. [ונ\"ל דנקט בשר. והרי עור הוא הערלה אבל קמ\"ל אפי' הוא כעין בשר. שהוא עב. או שכבר קרע עור פריעה למעלה ממנו. דלפעמים יש ב' עורי פריעה ועור הב' דבוק בדקותו בבשר עטרה. לא אמרינן דמן העטרה הוא ולא ניעכב קמ\"ל. ועטרה לרש\"י ור\"ן (כאן ויבמות מ\"ז ב') הוא השפה הגבוהה סביב שם. ולרמב\"ם וטור כל המשך הכפתר אף במקום שאינו בולט מהגיד הוא בכלל עטרה]:"
+ ],
+ [
+ "ואינו אוכל בתרומה
נ\"ל דקמ\"ל דאפי' בתרומה דרבנן אסור. דכערל גמור הוא:"
+ ],
+ [
+ "ואם היה בעל בשר
שאחר שנימל חזר וגדל העור וחיפה העטרה. ונראה עי\"ז כערל:"
+ ],
+ [
+ "מתקנו מפני מראית העין
דכיון דנימל פעם א'. אפי' חזר ונתכסה כל העטרה א\"צ למולו שנית רק מדרבנן. להכי היכא דאפשר קושר העור לאחוריו. שלא יראה כערל. ובאי אפשר. במקום צערא ל\"ג רבנן (ש\"ך י\"ד רס\"ו). ובמסופק אם נתגלה במילה ראשונה רוב העטרה. נ\"ל דאמרי' רוב המצויין אצל מילה מומחין הן (כחולין ד\"ג ב'). וא\"צ לצער התינוק. וכן שמעתי וראיתי מפה הקדוש של ע\"ר אאמ\"ו הגאון זצוק\"ל אף שלא זכיתי לשאלו טעמו:"
+ ],
+ [
+ "מל ולא פרע את המילה
כהלכתו לעיל:"
+ ],
+ [
+ "כאילו לא מל
אף דכבר תנא דציצין שברוב גובה או היקף מעכבין המילה נ\"ל דמרישא ס\"ד רק לחומרא. קמ\"ל הכא אפי' לקולא. דהיינו לברך שנית כל הברכות (וכי\"ד רס\"ה). ובלא סילק ידו אפי' על ציצין שאינן מעכבין חוזר. ואפי' בשבת. ובסילק ידו בשבת. אינו חוזר על ציצין שאינן מעכבין:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "רבי אליעזר אומר תולין את המשמרת
(זייהע). והוא כיס שמסננין בו משקין:"
+ ],
+ [
+ "ביום טוב
דאע\"ג דכשמותח שפת הכיס סביב הכלי שמסנן לתוכו. ורוחב פה הכלי טפח. נעשה אהל עראי על הכלי. אפ\"ה ס\"ל דמכשירי אוכל נפש שאפשר לעשותן מעיו\"ט. שרו:"
+ ],
+ [
+ "ונותנין לתלויה בשבת
דאין דרך בורר בכך. אבל לא יתלה לכתחילה משום אהל עראי:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אין תולין את המשמרת ביום טוב
דאע\"ג דס\"ל דאהל עראי בלי מחיצות שרי. הכא ה\"ט דאסור מדמחזי כעובדין דחול (שט\"ו ס\"ט). מיהו באין רוחב פה הכלי טפח. שרי (שי\"ט מג\"א י\"ג):"
+ ],
+ [
+ "ואין נותנין לתלויה בשבת
דהו\"ל תולדת בורר:"
+ ],
+ [
+ "אבל נותנין לתלויה ביום טוב
וקיי\"ל כחכמים:"
+ ],
+ [
+ "נותנין מים על גבי השמרים
הנתונים במשמרת תלוי' מע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "בשביל שיצלו
כדי שיתהוו השמרים צלולים ודקים. ויצא יינם לתוך המים:"
+ ],
+ [
+ "ומסננין את היין
הצלול כל כך שראוי לשתותו כמות שהוא:"
+ ],
+ [
+ "בסודרין
המתוחים מבעו\"י. דביין ליכא משום מלבן. ובלבד שלא יפרוס הסודר לכתחילה. ולא יעשה גומא בסודר משום שינוי. אבל מים צלולים אסור לסנן בסודר משום מלבן. רק בנפה או בדבר אחר דלא שייך בו מלבן. שרי (שי\"ט ט' י\"א):"
+ ],
+ [
+ "ובכפיפה מצרית
סל העשוי מנצרים. והוא שלא יהא גבוה קרקע הסל מקרקעית הכלי טפח. ולא דמי לדלעיל (פי\"ז מ\"ח) דמשמע דמותר לכסות כל הכלים. התם בכסוי המיוחד לאותו כלי לא מחזי כאהל (וערטו\"ז סס\"י שט\"ו):"
+ ],
+ [
+ "ונותנין ביצה במסננת של חרדל
כשמסננים משקה של חרדל. נותנים בה ביצה טרופה. וזה מותר מדאין כוונתו לברר העב מהדק. רק מתכוון להצהיר המשקה ולתקן מראיתו:"
+ ],
+ [
+ "ועושין אנומלין
(האניגזיים) עם בשמים. ונ\"ל דקמ\"ל אף שיש קצת אומנות בעשייתו וגם דרך לקיימו לזמן מרובה. ונמצא שמטריח לחול:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר בשבת בכוס
ולא יותר. משום טרחא:"
+ ],
+ [
+ "ביום טוב בלגין
(פלאשע):"
+ ],
+ [
+ "ובמועד
בחול המועד:"
+ ],
+ [
+ "רבי צדוק אומר הכל לפי האורחין
וקיי\"ל כת\"ק (שכ\"א י\"ז):"
+ ],
+ [
+ "אין שורין את החילתית
(מייסטער ווארץ). והוא שורש עשב:"
+ ],
+ [
+ "בפושרין
ואף בצונן אסור. דדרך לשתותו לרפואה. ואסור משום גזירת שחיקת סממנים:"
+ ],
+ [
+ "אבל נותן
החלתית:"
+ ],
+ [
+ "לתוך החומץ
דבכה\"ג מאכל בריאים הוא:"
+ ],
+ [
+ "ואין שורין את הכרשינין
(קרעססע). ור\"ל אסור לשפוך עליהן מים כדי שיצוף הפסולת למעלה. או שיצלול העפר למטה. משום בורר. וה\"ה בשאר עשבים דאסור (שי\"ט מג\"א סק\"ט):"
+ ],
+ [
+ "ולא שפין אותן
אסור לשפשפן בידיו להשיר הפסולת. משום בורר (שם):"
+ ],
+ [
+ "אבל נותן לתוך הכברה
(זיעב):"
+ ],
+ [
+ "או לתוך הכלכלה
סל. אף שעי\"ז יפול הפסולת דרך הנקבים:"
+ ],
+ [
+ "אין כוברין את התבן
(העקסעל):"
+ ],
+ [
+ "בכברה ולא יתננו על גבי מקום גבוה בשביל שירד המוץ
(שפרייא). שאינו ראוי לבהמה:"
+ ],
+ [
+ "אבל נוטל הוא בכברה
אף שעי\"ז ממילא יפול המוץ דרך הנקבים:"
+ ],
+ [
+ "ונותן לתוך האבוס
(קריפפע):"
+ ],
+ [
+ "גורפין מלפני הפטם
(מאסט אכס) גורפין ומנקין העפרורית מהאבוס שלפניו שלא יקיץ במאכלו:"
+ ],
+ [
+ "ומסלקין לצדדין
כשהמאכל רב לפניו. מסלקין המספוא לצדדין:"
+ ],
+ [
+ "מפני הרעי
שלא יטנפו בצואתו:"
+ ],
+ [
+ "דברי רבי דוסא וחכמים אוסרין
דלגרוף אבוס קרקע כ\"ע מודו דאסור. משום אשווי גומות. וגזרו אבוס כלי אטו אבוס קרקע. ובסילוק לצדדים נמי פליגי. משום דיש שם שכבר נמאס ברירי פה הבהמה. ולא חזי לה עוד. והו\"ל טלטול שלא לצורך. וקיי\"ל כחכמים (שכ\"ד סט\"ו):"
+ ],
+ [
+ "נוטלין מלפני בהמה זו ונותנין לפני בהמה זו בשבת
ודוקא לסלק מהחמור וליתן להשור. אבל איפכא לא. מדכבר נמאס ברירי השור ולא חזי לחמור. והו\"ל טלטול שלא לצורך (שם):"
+ ],
+ [
+ "הקש שעל גבי המטה
מכאן נמי מוכח דקש הוא הקנה הארוך (כמ\"ש בריש כירה):"
+ ],
+ [
+ "לא ינענעו בידו
מיירי שלא חישב עליו מבעו\"י לשכיבה. רק שהיה מונח שם. דמוקצה הוא. דסתמא להסקה עומד:"
+ ],
+ [
+ "אלא מנענעו בגופו
ר\"ל מנענעו בשאר אבריו כדי לשכב עליו. אבל לא יגע בו בידיו. דאע\"ג דטלטול מהצד מותר רק לצורך דבר המותר. והכא מתכוון רק לתקן המוקצה. בגופו מותר לטלטל אף לצורך דבר האסור (שי\"א ס\"ח):"
+ ],
+ [
+ "ואם היה מאכל בהמה או שהיה עליו כר
(דעקקע):"
+ ],
+ [
+ "או סדין
(לאקען) דע\"י אלו גלי דעתי' מע\"ש שמיחדו לשכיבה:"
+ ],
+ [
+ "מנענעו בידו
מיהו קש דידן סתמא נמי מיוחד לשכיבה או לבהמה (מג\"א ש\"ח סקנ\"ג):"
+ ],
+ [
+ "מכבש של בעלי בתים
(פרעססע) של בעלי בתים. והן ב' לוחות. שמשימין הבגדים ביניהן. ומהדקן יחד כדי שיתישרו הבגדים:"
+ ],
+ [
+ "מתירין
מותר לפתחן מהדוק לצורך שבת:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא כובשין
דהו\"ל טורח לצורך חול:"
+ ],
+ [
+ "ושל כובסין לא יגע בו
ר\"ל אסור לטלטלו דמוקצה מחמת חסרון כיס הוא (מג\"א ש\"ב סק\"ז):"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אם היה מותר מערב שבת מתיר את כולו
ר\"ל אף שמהודקין עדיין קצת:"
+ ],
+ [
+ "ושומטו
ולחכמים גם זה אסור בשל אומן. והכי קיי\"ל (שם):"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "נוטל אדם את בנו
בחצר מעורבת:"
+ ],
+ [
+ "והאבן בידו
אע\"ג דאבן מוקצה הוא. ודוקא ביש לחוש לכשלא יטול התינוק. יחלה ע\"י געגועין שיש לו עליו. והתינוק אינו רוצה להשליך האבן אבל בל\"ז אסור. מיהו במעות ביד התינוק בכל גוונא אסור. דחיישי' דלמא נפל ואתא לאתויי. וי\"א דגם במעות. אם מוליך התינוק בידו שרי. ורק לישא את התינוק שהמעות בידו אסור שמא יקיל נמי לישא המעות ממש (ש\"ט ס\"א):"
+ ],
+ [
+ "וכלכלה
סל:"
+ ],
+ [
+ "והאבן בתוכה
על פיה. ודוקא ביש בה נמי פירות. דהו\"ל בסיס לאיסור ולהיתר. והיו גם הפירות שבתוכו מין שנמאס כשישליכם לארץ. כגון תותים וענבים וכדומה. אבל פירות שאינן נמאסין בהשלכה. מנער את הכל. ולוקט הפירות. מיהו בצריך למקום הכלכלה. או שהידק האבן בנקב שבכלכלה מע\"ש ובטלו שם. מטלטל הכלכלה כמות שהיא בכל ענין [כך מסקנת הש\"ע שם. דל\"ג בש\"ס ולנערינהו נעורי ועי' לעיל פרק י\"ז מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ומטלטלין תרומה טמאה עם הטהורה
ודוקא שהטמאה למעלה. דאל\"כ ננקטינהו לטהורים [הכי מוקי לה בגמרא. והא דלא צריך הגמ' לאוקמא בבא דאבן בהכלכלה נמי בכה\"ג. נ\"ל דהתם פשיטא דמיירי שהאבן מונח למעלה לכסוי על הכלי. דאל\"כ מה לאבן בכלכלה. ונ\"ל דרישא מיירי נמי שלא יחדה לעולם לכסוי. דאל\"כ פשיטא שמותר לטלטל האבן (כא\"ח ש\"ח כ\"ב)]. מיהו תרומה טמאה לבד אסור לטלטל ועי' לעיל פרק י\"ח סי' ח':"
+ ],
+ [
+ "ועם החולין
או:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אף מעלין את המדומע באחד ומאה
דס\"ל דאף קודם הרמה מותר לאכול על סמך שיטול אח\"כ. מדכבר נתבטל. וא\"כ כשמעלה. לאו מתקן הוא (כך מסקנת הגמ' ודלא כר\"ב):"
+ ],
+ [
+ "האבן שעל פי החבית מטה
את החבית:"
+ ],
+ [
+ "על צדה והיא
האבן:"
+ ],
+ [
+ "היתה בין החביות
וירא שכשיפול האבן ישברו שאר החביות:"
+ ],
+ [
+ "מגביה
להחבית עם האבן. ומושיבה למקום אחר:"
+ ],
+ [
+ "מעות שעל הכר
וצריך להכר:"
+ ],
+ [
+ "נוער את הכר והן נופלות
ודוקא בשכח האבן או המעות. אבל בהניחם שם מע\"ש במתכוון. שישארו שם ביה\"ש. נעשה החבית והכר בסיס להאיסור. דאז אפי' נסתלק האיסור אסור לטלטל הבסיס. וי\"א דדוקא בהניחם שם מע\"ש על דעת שישארו שם כל השבת. אז נעשה בסיס. ובמקום הפסד יש לסמוך על זה (מג\"א ש\"ט סק\"ז) מיהו בהניח מוקצה שלו על כלי חבירו. אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. ובהיה המוקצה ג\"כ של בעל הכלי והניח זה המוקצה על הכלי לטובת בעל הכלי. אסור (שם סק\"ח). ומיהו בצריך למקום החבית או הכר. בכל ענין [אב\"י היינו בשוכח] שרי לסלקן (שם ס\"ה. ועמ\"ש באריכות בכללי בסיס. בכלכלת שבת):"
+ ],
+ [
+ "היתה עליו לשלשת
רוק או ליחה:"
+ ],
+ [
+ "מקנחה בסמרטוט
ר\"ל מטלית לעפפכען בל\"א. ויקנח בנחת לא בדוחק פן יסחט. אבל לא יתן עליו מים. דסתם כר של בגד הוא. ובבגד שרייתו הוא כבוסו (ש\"ב ס\"ט):"
+ ],
+ [
+ "היתה של עור
דאז הכר לאו בר כבוס הוא:"
+ ],
+ [
+ "נותנין עליה מים עד שתכלה
וזה היה אסור בשל בגד. אבל לשפשף צדו זה על זה אסור (שם):"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים מגביהין מן השלחן עצמית וקליפין
מדחזי למאכל בהמה:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים נוטל את הטבלה כולה ומנערה
דטבלא תורת כלי עליה. ובגמ' קאמר דמוחלפת השיטה. וב\"ה שרו לטלטל העצמות והקליפין. והכי קיי\"ל (ש\"ח כ\"ז). מיהו בלא חזו אפי' למאכל בהמה, כ\"ע מודו דאסור לטלטלן , רק מנער הטבלא , או יעבירן ע\"י סכין או ע\"י שאר כלי , שלא יגע בהן (ט\"ז שם סקי\"ח):"
+ ],
+ [
+ "ושער של אפונין
שרביטין שהקטניות גדלין בהן:"
+ ],
+ [
+ "ושער של עדשים מפני שהוא מאכל בהמה
אכולהו ג' קאי:"
+ ],
+ [
+ "ספוג
(שוואמס):"
+ ],
+ [
+ "אם יש לו עוד בית אחיזה
אוזן מעור לאחזו בו:"
+ ],
+ [
+ "מקנחין בו ואם לאו אין מקנחין בו
דנסחט כשאחזו. והו\"ל פסיק רישא (ש\"כ סעי' י\"ז):"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים בין כך ובין כך
אפי' אין בו בית אחיזה מעור:"
+ ],
+ [
+ "ניטל בשבת
כשהוא נגוב. דתורת כלי עליו:"
+ ],
+ [
+ "ואינו מקבל טומאה
דספוג הוא עפעף של דג הים (כא\"ח ש\"כ סעי' י\"ח). וכל שבים טהור (כלים פי\"ז מי\"ג) , כך נ\"ל:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "חבית שנשברה מצילין הימנה מזון שלש סעודות
ואפי' ביותר מג' כלים. אבל טפי מג' סעודות לא שרינן לי' דמתוך שבהול הוא אתי לתקן החבית (של\"ה רט\"ז סק\"א) מיהו בכלי א'. אפי' ק' סעודות יציל (שם):"
+ ],
+ [
+ "ואומר לאחרים באו והצילו לכם
כל א' ג' סעודות:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא יספוג
ר\"ל שלא יתן ספוג ביין. כדי לחזור ולהטיפו בכלי. ואפי' יש להספוג בית אחיזה מעור דאז ליכא חשש סחיטה. אפ\"ה עובדין דחול הוא ואסור. ומה\"ט גם לטפח מלא חפניו שמן או דבש. ולחזור לקנחם בשפת הכלי. אסור. וכל זה במציל בחצר שלא ערבו. אבל בחצר שערבו. או שרק נסדק החבית דאז לא בהיל. מותר להציל אפי' בכלים הרבה (שם):"
+ ],
+ [
+ "אין סוחטין את הפירות להוציא מהן משקין
דהו\"ל תולדה דדש (והא דנקט מתני' להוציא משקין. פשיטא כל סוחט מוציא משקין. י\"ל דקמ\"ל דבסוחט למאכל שרי. וכלקמן. ודלא כר\"ח):"
+ ],
+ [
+ "ואם יצאו מעצמן אסורין
גזירה שמא יסחוט:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אם לאוכלין
אם היו מיוחדין לאוכלין:"
+ ],
+ [
+ "היוצא מהן מותר
דמדלא ניחא לי' במשקין היוצאין ל\"ג שמא יסחוט:"
+ ],
+ [
+ "ואם למשקין
היו מיוחדין:"
+ ],
+ [
+ "היוצא מהן אסור
וקיי\"ל דג' מדריגות יש. א') זיתים וענבים אפי' עומדין לאכילה. אסור היוצא מהן וכ\"ש דאסור לסחטן. ב') ותותים ורימונים או שאר פירות שדרך לסוחטן בשום מקום כאגסים ותפוחים שדרך לסוחטן באשכנז. אף שכוונתו לסחטן למתק. אסור לסחטן בכל מקום. וביצא מהן משקה מעצמו. דוקא בעומדין למשקין אסור. ג') אבל פירות שאין דרך לסחטן בשום מקום למשקה. אם כוונתו לסחטן כדי למתק הפרי. מותר לסחטן: מיהו בסוחט לתוך המאכל אפי' זיתים וענבים מותר לסחוט. דכל הבא לאוכל כאוכל דמי. ומה\"ט מותר לסחוט ציטראנע על צוקער. ובפרט אם כוונתו לסחוט גם. האוכל שבתוך הפרי. שרי לכ\"ע. דומי' דתפוח מבושל שמותר לסחטו בכה\"ג (כל זה סי' ש\"כ ס\"א וס\"ד. ובמג\"א שם סק\"א. וברט\"ז שם סק\"ה ועי' במ\"ש במלאכת דש):"
+ ],
+ [
+ "חלות דבש
הדבש שבכוורת הוא כעין חלות של שעוה. ובהן יש הדבש:"
+ ],
+ [
+ "שריסקן
ששחקן:"
+ ],
+ [
+ "מערב שבת ויצאו מעצמן
ע\"י שרסקן יצא הדבש מעצמו בשבת מהשעוה:"
+ ],
+ [
+ "אסורים
דגזרו אטו שירסק בשבת:"
+ ],
+ [
+ "ורבי אליעזר מתיר
וקיי\"ל כר\"א (ועי' עוקצין פי\"ג מי\"א ודו\"ק). אבל אסור לרסקן בשבת (שכ\"א מג\"א סקט\"ז). ונ\"ל דלמצצו כך שרי. מידי דהוה כמוצץ ענבים דשרי (ש\"כ ס\"א):"
+ ],
+ [
+ "כל שבא בחמין מערב שבת
שנתבשל מע\"ש כל צרכו וחזר ונתייבש:"
+ ],
+ [
+ "שורין אותו בחמין בשבת
ואפי' בכלי ראשון דאין בישול אחר בישול (מג\"א שי\"ח סקי\"ד):"
+ ],
+ [
+ "וכל שלא בא בחמין מערב שבת מדיחין אותו בחמין בשבת
מותר לערות עליו מכלי שני בשבת אבל אסור לשרותו אפי' בכלי שני (שם סקט\"ו):"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן המליח הישן
(הערינג) שעבר שנה משנמלח:"
+ ],
+ [
+ "וקולייס האיספני'
מאקרעל [איינע ארט טהון פישע). והוא דג שעורו דק. דבהדחה מועטת מתבשל:"
+ ],
+ [
+ "שהדחתן זו היא גמר מלאכתן
מיהו בצוננין מותר לשרותן (ט\"ז שם סק\"ה):"
+ ],
+ [
+ "שובר אדם את החבית
דוקא חבית שנשברה כבר. שחזר ודיבק שבריה בזפת. מותר לשברה בשבת. אבל שלימה אסור לשברה. דחייס עליה. וחיישינן שיתכוין לעשות נקב יפה. כדי לעשותה כלי (שי\"ד ס\"א). ודוקא שאינה אמה על אמה ברום ג\"א. דאל\"כ בכל גוונא אסור. דהו\"ל כסותר אהל. ואסור ג\"כ להסיר חשוקים שקורים (רייפען). אפי' מחבית קטן. רק ע\"י עובד כוכבים. מיהו בקשור בחבלים. אף ע\"י ישראל מותר לחתכן. וה\"ה דמותר לקרוע העור מפי צלוחית (מג\"א שם סקי\"ד):"
+ ],
+ [
+ "לאכול הימנה גרוגרות
תאנים יבשים:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי
לעשות לה פה נאה:"
+ ],
+ [
+ "ואין נוקבים מגופה
(פראפפען):"
+ ],
+ [
+ "של חבית דברי רבי יהודה וחכמים מתירין
מדאין דרך לעשות נקב למעלה. כדי שלא יפלו צרורות לפיו. א\"כ אינו עשוי הנקב להכניס ולהוציא. אע\"ג דבחבית גם בכה\"ג אסור. עכ\"פ במגופה דגם בעשוי להכניס ולהוציא אינו חייב חטאת. לא גזרי'. והכי קיי\"ל (שם מג\"א סק\"ח):"
+ ],
+ [
+ "ולא יקבנה
להמגופה:"
+ ],
+ [
+ "מצדה ואם היתה נקובה לא יתן עליה שעוה מפני שהוא ממרח
וחייב משום ממחק:"
+ ],
+ [
+ "אמר ר' יהודה מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב
שם מקום:"
+ ],
+ [
+ "ואמר חוששני לו מחטאת
דשמא מירח השעוה לדבקו. וחייב חטאת [ועי' לעיל פט\"ז מ\"ז דשם לא היה מסופק במלאכה רק בחיובו ודו\"ק]. וה\"ה בכל המתמרח. ובבצק. לט\"ז שייך מרוח. ולרמג\"א לא (שי\"ח רט\"ז סק\"י):"
+ ],
+ [
+ "נותנין תבשיל לתוך הבור בשביל שיהא שמור
שלא יסריח מחמת חום. ולא חיישינן שישוה גומות בבור. כדי שיהא שוה להושיב הקדרה:"
+ ],
+ [
+ "ואת המים היפים ברעים
ר\"ל שישים כלי עם מים יפין הראויין לשתיה לתוך מי מקוה שאינן ראויין לשתיה שהן צוננים:"
+ ],
+ [
+ "בשביל שיצנו
שישארו צוננין. ואגב סיפא נקט לה. דאל\"כ פשיטא:"
+ ],
+ [
+ "ואת הצונן בחמה בשביל שיחמו
דדוקא תולדת חמה מחלף בתולדות האור (כפ\"ג מ\"ג). אבל להעמיד בחמה גופה. דנגזור אטו שיטמין ברמץ. לא גזרינן (שי\"ח ס\"ג):"
+ ],
+ [
+ "מי שנשרו כליו בדרך במים
שנפלו בגדיו למים (ביצה דל\"ה ב' ועי' תוס' כאן) ונקודתו שנשרו בקמץ. משא\"כ שנשרו בחירק ר\"ל לשון שרייה:"
+ ],
+ [
+ "מהלך בהן ואינו חושש
דמשום כבוד הבריות שיצטרך להפשיט בגדיו. לא חיישינן שמא יסחט כבאלונטית (לקמן מ\"ה). מיהו לנערם אסור. משום סחיטה:"
+ ],
+ [
+ "הגיע לחצר החיצונה
ר\"ל הסמוכה למבוא העיר ששם משתמרין:"
+ ],
+ [
+ "שוטחן בחמה
ליבשן:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא כנגד העם
שלא יחשדוהו שכיבסן. וקיי\"ל דכל שאסור מפני מראית עין. שיחשדוהו באיסור דאורייתא אפי' בחדרי חדרים אסור [עי' סי' כ\"ז ס\"ה ורט\"ז רמ\"ג סק\"ג ושל\"ז ס\"ט. ושל\"ט סק\"ט. ורמג\"א שם ס\"ק נ\"ו כ' דאפשר דתוס' ס\"ל דלא קיי\"ל הכי אלא בחדרי חדרים מותר. ולפע\"ד כך כתבו תוס' להדיא בע\"ז די\"ב. ואילה\"ק לדעת האוסרים. מדשרינן לנסר נסרים למת כסי' תקמ\"ז במועד בצנעה. י\"ל התם גם בפרהסיא שרי. אי משום פסידא אי משום כבוד המת. רק מדאפשר בצנעא הכי עדיף טפי. עוד י\"ל דבאיסור דרבנן כי הנך דהתם ל\"ג בחדרי חדרים. וכסי' כ\"ז ס\"ה. ומיהו בפרהסיא אפי' באיסור דרבנן אסור. וכבהמה שלא תצא בזוג דלא לתחזי כמאן דאזל לחינגא (ש\"ה סי\"א. וכ\"כ בסי' תרע\"א ס\"ח)]: מיהו בשטח בע\"ש כלים מכובסים. א\"צ להסירן בשבת. ונ\"ל דכיון דאיהו לאו מידי עביד בשבת. א\"צ לנקות א\"ע מחשד. וכ\"כ בנפלו עליהן רק מים מועטין בשבת מותר לשטחן. דבכה\"ג ליכא חשד כיבוס (ש\"א סמ\"ה) [אב\"י ועי' מג\"א שם סקנ\"ה דצ\"ע קצת]. ועכ\"פ אפי' בכה\"ג אסור לשטחן אצל האש במקום שיד סולדת בו. משום מלבן ומשום מבשל (מג\"א שם סקי\"ז):"
+ ],
+ [
+ "הרוחץ במי מערה ובמי טבריא
קתני מי טבריא. למילף דגם מי מערה מיירי בחמין. רק שהן חמי אור. ולהכי דוקא הרוחץ דיעבד אין לכתחלה לא. דגזר משום זיעה (ולדעת הרי\"ף ורמב\"ם ורש\"י ק\"ל דלמה לא קאמר הש\"ס נמי איפכא דנקט מי טבריא דומיא דמי מערה. דמדהן מקורין אפילו מי טבריא אסור משום גזירת מרחצאות. וא\"כ יהיה מלת הרוחץ [דיעבד] שייך אתרווייהו. אלא ש\"מ דמי טבריא במקורין נמי שרי):"
+ ],
+ [
+ "ונסתפג
נתקנח:"
+ ],
+ [
+ "אפילו בעשר אלונטיאות
ר\"ל אפילו קנח בעשר סדינין זה אחר זה. דלא נפישי מיא בכל חד וחד:"
+ ],
+ [
+ "לא יביאם בידו
גזירה שמא יסחט. וקיי\"ל דמותר לקנח (שם סמ\"ח):"
+ ],
+ [
+ "אבל עשר' בני אדם מסתפגין באלונטית אחת פניהם ידיהם ורגליהם ומביאין אות' בידן
דרבים מדכרו אהדדי שלא לסחוט. ואילה\"ק עכ\"פ שרייתו זהו כבוסו. כפכ\"א סי' ט\"ו. י\"ל הכא דרך לכלוך וטנוף הוא:"
+ ],
+ [
+ "סכין
שמן בשבת:"
+ ],
+ [
+ "וממשמשין
ביד בנחת על הגוף להנאה:"
+ ],
+ [
+ "בבני מעים אבל לא מתעמלין
לשפשף בכח אסור. דהוה עובדין דחול (שכ\"ז ס\"ב). וי\"א דר\"ל אין דורסין על הגוף בכח. כדי שיזיע (שכ\"ח סמ\"ב):"
+ ],
+ [
+ "ולא מתגרדין
(קראטצען). ור\"ל בכלי המיוחד לכך. אבל בהיה לו מגרדת המיוחד לשבת. שרי. ולהכי שרי ליחד (בירסטע) משער חזיר לתקן בה שערותיו בשבת. אבל במסרק בין כך וכך אסור (מג\"א ש\"א סקכ\"ב ושכ\"ז סק\"א):"
+ ],
+ [
+ "אין יורדין לקורדימה
שם נהר. ששם מצוי טיט מחליק. ושמא יחליק ויפול וינשרו. כליו ואתא לסחטן (ש\"א סמ\"ו):"
+ ],
+ [
+ "ואין עושין אפיקטוזין
לשתות משקה (ברעכמיטטעל). גזירה משום שחיקת סממנים. אבל להושיט אצבע לתוך גרונו כדי שיקיא. שרי במקום צערא:"
+ ],
+ [
+ "ואין מעצבין את הקטן
ילד רך לפעמים חוליות שדרתו מתפרקין. עצביו ומתריו שם (פערבראכען) בל\"א. וכדי לרפאותו מושכין כל יד שלו נגד רגל שכנגדו. ועי\"ז מתישרין אבריו. זה אסור בשבת משום בונה (כמבואר בגמ'). מיהו במקום צער תינוק שרי ע\"י עובד כוכבים. אבל ביום הלידה הכל שרי ע\"י ישראל (ש\"ל ס\"ט):"
+ ],
+ [
+ "ואין מחזירין את השבר
עצם שנשבר באדם וקיי\"ל דמותר. אבל אבר שיצא מפרקו. (פעררענגט) בל\"א. אסור להחזירו משום בונה (מג\"א שכ\"ח סקנ\"א):"
+ ],
+ [
+ "מי שנפרקה
(פעררענגט):"
+ ],
+ [
+ "ידו ורגלו לא יטרפם בצונן
ר\"ל לשפשפן במים צוננים. שזה דרך רפואה:"
+ ],
+ [
+ "אבל רוחץ הוא כדרכו ואם נתרפא נתרפא
והכי קיי\"ל (שם ס\"ל):"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שואל אדם מחבירו כדי יין וכדי שמן ובלבד שלא יאמר לו הלוני
דסתם שאלה ל' יום ולא יצטרך לכתוב. אבל הלואה סתמא לזמן מרובה וגזרינן שישכח ויכתוב [אב\"י עי' מג\"א ש\"ז סק\"ד דבמקום שנוהגין שסתם הלואה רשאי לתבוע לאלתר כבמדינתנו רשאי לומר הלוני]. ובלשון לעז שאין חילוק. צ\"ל תן לי (ש\"ז סי\"א). וכשם שאין לוין בשבת כך אין פורעין בשבת בלשון פרעון. אבל בלשון חזרה מותר. מיהו דוקא דבר שלצורך שבת. דאל\"כ בכל לשון אסור אפילו פרעון (מג\"א שם סקט\"ו):"
+ ],
+ [
+ "וכן האשה מחברתה ככרות
קמ\"ל סיפא בככרות. לאשמעינן דבחול שרי להלוותן. דאע\"ג דאסור ללות סאה בסאה לזמן מרובה מחשש רבית כשיתיקר. אפ\"ה ככר דהו\"ל דבר מועט שרי (י\"ד קס\"ב א'). ואפשר נמי דנקט לה הכא מדגם לענין ריבית בככרות אסור לומר עכ\"פ הלויני רק השאילני. וקמ\"ל רישא בכדי יין. לאשמעינן דבלשון שאלה. אפילו בשבת. ואפילו מרובה. מותר. ול\"ג מדהוא מרובה יכתוב. (ואילה\"ק עכ\"פ במרובה איכא חשש ריבית. והיכא שרי בשבת. נ\"ל דבלשון שאלה אפילו במרובה ליכא גם חשש ריבית. תדע מדמקשי הגמ' אדיוקא בחול שרי. ולא מקשי טפי אשאלה גופא היכא שרי. והא איכא חשש ריבית. אע\"כ כדברינו):"
+ ],
+ [
+ "ואם אינו מאמינו מניח טליתו אצלו
ולא יאמר הילוך משכון כבחול:"
+ ],
+ [
+ "ועושה עמו חשבון
כמה חייב בעד מה שלקח בשבת:"
+ ],
+ [
+ "לאחר שבת וכן ערב פסח בירושלים שחל להיות בשבת
והוא צריך לפסח:"
+ ],
+ [
+ "מניח טליתו אצלו
אצל בעל הבהמה:"
+ ],
+ [
+ "ונוטל את פסחו
דקרבנות שקבוע להן זמן מותר להקדיש בשבת:"
+ ],
+ [
+ "מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו
מיני מעדנים שצריך לסעודה:"
+ ],
+ [
+ "מפיו אבל לא מן הכתב
דאפי' ליכא חשש שימחק אפ\"ה אסור לקרות בשבת רק בדברי תורה. או בספרים ומליצות וחכמות שכתובים בלשון הקודש. דאל\"כ הוה שטרי הדיוטות דאסור לקרותן בשבת. ולרמב\"ם גם אגרות שלום. והצעטטעל לשמש לקרוא האורחים לסעודה. מותר לקרות [אב\"י ודוקא אחר לא בעל הסעודה] (ש\"ז רט\"ז סקי\"א):"
+ ],
+ [
+ "ומפיס
מטיל גורל על החלקים. ולשון פיוס הוא. מדמתפייסין זה לזה ע\"י הגורל:"
+ ],
+ [
+ "עם בניו ועם בני ביתו על השלחן
כי כך היה מנהגם לבלי להטיל קנאה בין הבנים. (כשבת דף י' ע\"ב). ודוקא בב' לטיבותא. שהחלקים כולן שלו דכוונתו רק שלא להטיל קנאה בין הבנים אבל חדא לטיבותא. שרוצה להגריל בינו לחבירו. אף שהחלקים שוין. עכ\"פ מדמקפידין להגריל. דמי למקח וממכר. ולהכי אפילו על ידי עובד כוכבים אסור להגריל. וכמ\"כ אפילו במגריל בין בניו. אבל אין החלקים שוין. י\"א דאף בחול אסור. משום קוביא. וי\"א דבכה\"ג אף בשבת שרי (שכ\"ב ס\"ו):"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא יתכוין לעשות מנה גדולה כנגד קטנה משום קוביא
(ווירפעלשפיעל) בלשון יון. והרי אסור לשחוק במעות. דהו\"ל גזל. דאסמכתא לא קניא:"
+ ],
+ [
+ "ומטילין חלשים
גורלות:"
+ ],
+ [
+ "על הקדשים ביום טוב
שנשחט ביו\"ט. דחביבה מצוה בשעתה:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא על המנות
מקרבנות דאתמול. וי\"א דמטילין דרישא ר\"ל בכל קדשים. ומנות דסיפא בחולין מיירי. מיהו מותר להגריל מי יאמר קדיש. או מי יעלה לתורה (מג\"א שם סק\"ט)."
+ ],
+ [
+ "לא ישכור אדם פועלים בשבת
שלא יהא דבורו בשבת כשל חול. ומה\"ט אסור נמי לומר דבר פלוני אעשה למחר. ואפי' דבר מצוה. ואפילו שיחה בטילה אסור. וכ\"כ אסור להניח (רעסט) בערכאות על נכסי בע\"ח. מיהו במקום הפסד מותר. ובלבד שלא יאמר להשופט בפירוש שיכתוב (א\"ר ססש\"ז):"
+ ],
+ [
+ "ולא יאמר אדם לחבירו
אפי' לעובד כוכבים:"
+ ],
+ [
+ "לשכור לו פועלים
אפילו שיעשו מלאכה בחול. וכ\"כ אסור לומר בחול לעובד כוכבים שיעשה לו מלאכה בשבת. דכל שאסור לישראל לעשותו אפי' אסור רק מדרבנן. אסור לומר לעובד כוכבים לעשותו. רק אם הוא חומרא בעלמא. שרי. מיהו שלא בלשון צווי. שיאמר לעובד כוכבים בחול למה לא עשית אתמול כך וכך. או שיאמר בפניו בשבת. הבית חשוך. מדאין רק נר א'. או האיגרת חתום ולא אוכל לקרות. אף שיבין העובד כוכבים ויעשה מה שחפץ. שרי (ועי' לעיל פט\"ז י\"ט. ובכללי אמירה לעובד כוכבים). וכ\"כ מותר לומר לישראל בשבת. הנראה שתעמוד עמי לערב. דהרהור לאו כדיבור דמי (שם ס\"ב. וש\"ז רמג\"א סק\"י. וסי' מ\"ז סק\"ב. וסי' פ\"ה ס\"ב. וסי' ש\"ו ס\"ח):"
+ ],
+ [
+ "אין מחשיכין על התחום
לילך בשבת עד סוף התחום. כדי שיהיה מוכן לילך לכשתחשך לשכור כו':"
+ ],
+ [
+ "לשכור פועלים ולהביא פירות
ממחובר. או תלושין כשהן מוקצה דבהנך א\"א בשום אופן להביאן בשבת. ונמצא שהולך לצורך חול. אבל להביא תלוש שאינו מוקצה. מותר להחשיך עליו. מדאפשר היה להביאן מחוץ לתחום ודרך רה\"ר. אם היו מחיצות משם לכאן סביב (גמ'). מיהו מתוך התחום. אפי' להביא ממחובר מותר להחשיך עליו מדלא מנכרא מלתא כל כך (ש\"ז ס\"ט):"
+ ],
+ [
+ "אבל מחשיך הוא לשמור
דהרי בשמירה גם בשבת מותר. לולא שהיה תוך התחום. או תוך מחיצות (שם ס\"ח):"
+ ],
+ [
+ "ומביא פירות בידו
בחול שחוזר לביתו. הואיל ועיקר מחשבתו לא לכך היה:"
+ ],
+ [
+ "כלל אמר אבא שאול
פליג את\"ק דאסר כל החשכה אפילו של מצוה. וקאמר איהו כל שאני וכו':"
+ ],
+ [
+ "כל שאני זכאי באמירתו
דהיינו דבר מצוה. שרשאי לומר לחבירו שכשיחשיך ילך להביא עסקי כלה או מת. אפילו ממחובר או מוקצה:"
+ ],
+ [
+ "רשאי אני להחשיך עליו
והכי קיי\"ל (שם ס\"ה):"
+ ],
+ [
+ "מחשיכין על התחום לפקח
לעיין ולחקור:"
+ ],
+ [
+ "על עסקי כלה ועל עסקי המת להביא לו ארון ותכריכין
מדכולן צרכי מצוה:"
+ ],
+ [
+ "נכרי שהביא חלילין
(פפייפכען). שקולן מעורר בכי כשקוננו אחר המטה:"
+ ],
+ [
+ "בשבת
לצורך יהודי. ומסופק שמא באו מחוץ לתחום (שכ\"ה סט\"ז):"
+ ],
+ [
+ "לא יספוד בהן ישראל אלא אם כן באו ממקום קרוב
עד שישהה במוצאי שבת בכדי שיביאום ממקום היותר קרוב שבחוץ לתחום:"
+ ],
+ [
+ "עשו לו ארון
לעובד כוכבים:"
+ ],
+ [
+ "וחפרו
או חפרו:"
+ ],
+ [
+ "לו קבר יקבר בו ישראל ואם בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית
ודוקא שנעשו בפרהסיא. וה\"ה לכל מילי שנעשה בפרהסיא אסור עולמית (מג\"א שם ל\"א). רק אורחא דמלתא נקט. אבל בנעשה בצנעה. מותר לערב בכדי שיעשה. וי\"א דדוקא ארון וקבר אסור לעולם בנעשו בפרהסיא. מפני כבוד המת (מנחת כהן):"
+ ],
+ [
+ "עושין כל צורכי המת סכין
באפרסמון כדי שלא יסריח:"
+ ],
+ [
+ "ומדיחין אותו
אע\"ג שיניע הבשר ע\"י הדחתו כיון דלא הוה אבר שלם שרי. וה\"ה שמותר לזלף עליו חומץ שלא יסריח:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא יזיזו בו אבר
דמוקצה מותר בנגיעה:"
+ ],
+ [
+ "שומטין את הכר מתחתיו
אע\"ג שעי\"ז יתנועע המת במקומו. וצ\"ע על מה סומכין המגביהין המת ע\"י ככר במקום שאין לחוש שישרף או שיסריח ולרמג\"א צריך למחות בידן (שי\"א סק כ):"
+ ],
+ [
+ "ומטילין אותו על החול
(זאנד). ור\"ל ע\"י ששמטו הכר. יוטל על החול הקר:"
+ ],
+ [
+ "בשביל שימתין
לא לשון המתנה רק נ\"ל שהוא לשון רטיבות. (פריש בלייבען) [ועי' מכשירין פ\"ו מ\"א]. ור\"ל שיטילוהו מהכרים שמחממין יותר מהחול (ובהא מתורץ קושית הר\"ן. שהקשה מהכא אפרק ד' דמשמע שם דחול מחמם. ותי' דטבע החול להוסיף איכות. אם קר מקרר ואם חם מחמם [כבב\"ב י\"ט]. ולפי דברינו א\"צ לזה דעכ\"פ כרים מחממין יותר. ועי' רתוי\"ט (רפ\"ב דב\"ב):"
+ ],
+ [
+ "קושרים את הלחי
של מת שפיו נפתח והולך:"
+ ],
+ [
+ "לא שיעלה
להסגיר מה שנפתח. דא\"כ מזיז בו אבר:"
+ ],
+ [
+ "וכן קורה שנשברה סומכין אותה בספסל
דספסל כלי הוא:"
+ ],
+ [
+ "או בארוכות המטה
(זייטענברעטטער) של מטה. דג\"כ כלי היא:"
+ ],
+ [
+ "לא שתעלה
דאז הו\"ל כבונה [או] דבנשבר מבנין אסור לטלטלו (וכלעיל רפי\"ז):"
+ ],
+ [
+ "אלא שלא תוסיף
וכן מצינו איסור כזה בשביעית (שביעית פ\"ד מ\"ו):"
+ ],
+ [
+ "אין מעמצין
אין מסגירין עיניו:"
+ ],
+ [
+ "את המת בשבת
מדמזיז בו אבר דעפעפיו אע\"ג שאין בו עצם נקרא אבר:"
+ ],
+ [
+ "ולא בחול עם יציאת נפש
ר\"ל תיכף ליציאת הנפש. דשמא רק נתעלף. ואורחא דמלתא נקט. שדרך להסגיר עיניו. וה\"ה שלא יניעו בו אז תנועה מועטת (י\"ד של\"ט):"
+ ],
+ [
+ "והמעמץ עם יציאת נפש הרי זה שופך דמים
דמקרב מיתתו עי\"ז:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מי שהחשיך בדרך נותן כיסו לנכרי
אבל לא יתנו על חמור של עצמו. דמוטב לעבור על שבות אמירה לעובד כוכבים שהוא דרבנן. מלעבור אשביתת בהמתו בשבת שהיא דאורייתא. אמנם אם הבהמה של עובד כוכבים. מותר להניח עליו כיסו רק שיזהר ישראל מלחמרה. ובשכר ישראל הבהמה מהעובד כוכבים י\"א דשכירות קניא לחומרא (מג\"א רמ\"ו). מיהו בשכר גם העובד כוכבים להנהיגה כל שלא קבל הישראל ע\"ע מזונות ואחריות הבהמה. ולא שכר דוקא בהמה זו. לכ\"ע אין מצווה על שביתתה (רמג\"א רס\"ו א'). והא דאמרינן דנותן כיסו לעובד כוכבים. היינו אפי' משחשיכה. דאי לא שרית ניה אתא לאתויי ד\"א ברה\"ר. ואפילו בזה\"ז דליכא רה\"ר. שבות כרמלית חמיר משבות דאמירה (מג\"א של\"ד ג'). אמנם בנתן הכיס לעובד כוכבים מע\"ש וקצב לו שכר מותר לכ\"ע. ובמצא מציאה בשבת. אסור לומר לעובד כוכבים שיביאנה (רס\"ו א'). ואילה\"ק הרי שבות דשבות במקום פסידא גדול שרו (כסי' ש\"ז מג\"א סק\"ט). י\"ל דלא מבעי בכרמלית דשבות שלה חמור אלא אפי' בחצר המעורבת דליכא רק איסור טלטול. מציאה אינה הפסד (כסי' תקל\"ט). מיהו נ\"ל דמותר לומר לעובד כוכבים. כיסי נפל כאן. ואיני יודע מה אעשה (כרמג\"א ש\"ז כ'). אולם בזכה בה ישראל מע\"ש. הו\"ל כמעותיו. ושרי להביאם ע\"י עובד כוכבים בשבת (רס\"ו א'):"
+ ],
+ [
+ "ואם אין עמו נכרי
וה\"ה באינו מאמינו לעובד כוכבים. או שהמשא כבדה:"
+ ],
+ [
+ "מניחו על החמור
ואם הבהמה שלו דמצווה על שביתתה. יתננה להבהמה במתנה גמורה לעובד כוכבים. או ימכרנה לו. ויקננה עובד כוכבים במשיכה. ואם אפשר יתן ג\"כ פרוטה דארויפגעלד (כחק יעקב תמ\"ח י\"ד). ואם העובד כוכבים מושכר לו לכל מלאכות הבית. צריך למכור לו הבהמה והמשא שעליה. או יפקירנה אפי' בינו לבין עצמו. דמהני בשעת הדחק (רמ\"ו ג' וח\"מ רע\"ג). וכשאין עמו עובד כוכבים שיצטרך להניחו על הבהמה. כדי שלא יתחייב מכת מרדות משום מחמר כשמנהיגה ישראל. להכי לא תעשה הבהמה עקירה והנחה עם המשא. רק כשעקרה הבהמה יד ורגל להתחיל לילך. מניח עליה המשא או קודם שתעמוד יטלנה הימנה (דבמקום פסידא ושלא יעבור אדאוריי' לא חששו לאיסור מוקצה (רט\"ז של\"ד סק\"ב ועי' ש\"א ל\"ג). וי\"א דלדידן דלית לן רה\"ר אם יש חשש גניבה מותר להוציא מעותיו גם חוץ לחוט העירוב [א\"ר שם נ\"ט]). וי\"א שאעפ\"כ יזהר מלהנהיגה בקול כל זמן שקשורה למשא. די\"א דגם בחצר שייך מחמר (כמג\"א רמ\"ו י\"ב). וי\"א כיון דאדם בלא עשה עקירה וגם הנחה אסור רק מדרבנן. בבהמה שרי אז לכתחילה להנהיגה בקול כשאין עמו עובד כוכבים. דלא גזרו אשבותין בבהמה (כשבת קנ\"ג ב'. וש\"ה כ\"ב). ומה\"ט אין לחוש אם הרועה מוציא בהמות ישראל לחוץ לתחום (ש\"ה כ\"ג). דאף דבהמה וכלים כרגלי בעלים (כסי' שצ\"ז) היינו שאסור ישראל להוליכה חוץ לתחום. אבל ביצאה מעצמה או בהוליכה עובד כוכבים. אינו זקוק לה. ובהחשיך לו בדרך בע\"ש והוא רוכב. ורגליו למעלה מי\"ט. י\"א דלא ירד. דהרי כשירד יעבור ודאי על תחומין. וכשלא ירד שמא קיי\"ל אין תחומין למעלה מיו\"ד וא\"כ לא עבר אתחומין וליכא רק שבות דרכיבה דקיל מתחומין דאית בה סרך דאורייתא. וקיי\"ל דירד. דתוך י\"ב מיל בין כך וכך הוא מדרבנן והרי עבר נמי אשבות דרכיבה. ואפי' חוץ לי\"ב מיל ורגליו למעלה מיו\"ד. אפ\"ה עדיף טפי שירד דאפילו רגליו למעלה מיו\"ד יש איסור תחומין. דרכוב ניחא תשמישתיה וכמהלך דמי (ומ\"ש אבן העוזר רמ\"ו דזה דוקא לענין קימה דחלמיד לפני רבו (קידושין דל\"ג ב'). במח\"כ אשתמיטתיה תוס' (ב\"מ ד\"ט ב') שהקשו מזה אספינה מהלכת (ועי' רט\"ז סי' צ\"ד ד' ורמג\"א צ\"ט ה') ועי' מ\"ש בפירושינו פ\"א דר\"ה אות מ\"ג דנ\"ל ראי' מבוררת דהילוך עדיף אפי' ברחוק מי\"ב מיל). ומה\"מ אם יושב בעגלה. אפי' עובד כוכבים מוליכה. ירד (ש\"ה י\"ח). ואם חלל העגלה מלבד גובה הגלגלים גבוה י\"ט (דהגלגלים לא הוה מחיצה. דגדיים בוקעין בה). וגם רחבה ד\"ט למעלה אפי' מתקצרת למטה. הו\"ל כרה\"י גמור. וצריך ליזהר המהלך מליטול או מלהניח לשם שום דבר משתחשך. כמוציא מרשות לרשות. אבל אז אין בו חשש שביתת בהמתו. שתמשוך העגלה. דהרי הזורק רשות או מעבירו ד\"א ברה\"ר פטור ואסור. ובבהמה ל\"ג אשבותין (ש\"ה כ\"ג). ולי\"א בשבות גם משום מחמר ליכא (רס\"ו מג\"א סק\"ז) ובפרט כשהעגלה למעלה מיו\"ד. וגם לא עמדה. רק מתגלגלת. שלא עשתה הבהמה עקירה והנחה (כמ\"ש רמג\"א [רס\"ו סק\"ז] דגלגול לאו עוקר הוא. ונ\"ל ראי' משבת [ד\"ח ב']. בזרזא דקני רמא וזקפי' רמי וזקפי' לאו עקירה היא. ועכ\"פ לא זכיתי להבין דברי הרמב\"ם (פי\"ג הי\"א) שאחר שהביא מימרא זאת סיים שהמגלגל עוקר הוא. וע\"כ צריך לחלק בין רמא וזקפי' למגלגל. וא\"כ קשה לרמג\"א. דהרי הרמב\"ם שפתיו ברור מללו דגלגול עוקר הוא. וכפי הנראה רמא וזקפי' הוה טפי עקירה והנחה מגלגול וצ\"ע). אולם מי שהחשיך בדרך בע\"ש ואין עמו עובד כוכבים ובהמה. עדיף שיתן כיסו או משאו שעליו לשוטה מלחרש. ולחרש מלקטן. ובאין עמו גם א' מאלו. מטלטלו פחות פחות מד' אמות. ויעמוד כל פעם בינתיים (רס\"ו ז'):"
+ ],
+ [
+ "הגיע לחצר החיצונה
של עיר. שהוא מקום המשתמר:"
+ ],
+ [
+ "נוטל את הכלים הניטלין בשבת
משום צער ב\"ח. אבל אסור לפנות המשא מהעגלה חוץ לחוט העירוב. מדהובא מחוץ לתחום:"
+ ],
+ [
+ "ושאינן ניטלין בשבת מתיר את החבלים והשקין נופלין מאיליהם
ואם ירא שישתברו. מניח כרים מתחת. ואם הכלים כבדים שא\"א שישמוט הכרים אח\"כ מתחת הכלים המוקצים. אז מוטב שיטלטל המוקצים לפי שעה. ולא יבטל הכרים מהיכנו כל השבת כולו (שם ס\"ט):"
+ ],
+ [
+ "מתירין פקיעי עמיר
קשי שבלים אגודים:"
+ ],
+ [
+ "לפני בהמה
דבל\"ז אינה יכולה לאכול. אבל אסור לשפשפן כדי שתריח ותאכל. מדחזי בלא\"ה. לא טרחינן לענגה (שכ\"ד ד'):"
+ ],
+ [
+ "ומפספסים
משפשפין:"
+ ],
+ [
+ "את הכיפין
ענפים רכים אגודים. דבלא שפשוף לא חזי לבהמה:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא את הזירין
הן הן פקיעי עמיר. רק שנקשרו בג' קשרים. וקמ\"ל דאע\"ג דע\"י רבוי קשרים נדחקו יחד והבהמה קצה בהן. אפ\"ה לא יפספס. רק יתירן:"
+ ],
+ [
+ "אין מרסקין
(צערייבען):"
+ ],
+ [
+ "לא את השחת
עשב של תבואה שלא גדל שליש גדולו. דטרחא שלא לצורך היא:"
+ ],
+ [
+ "ולא את החרובין
(באקסהארען):"
+ ],
+ [
+ "לפני בהמה בין דקה
אע\"ג ששניה דקות. והכי קיי\"ל (שם):"
+ ],
+ [
+ "אין אובסין
(שטאפפען). והיינו שמאכילה בידו ותוחב לה בגרונה במקום שתוכל להחזיר. אבל הרבה כל כך עד שנעשין בני מעיה כאבוס מלא:"
+ ],
+ [
+ "את הגמל ולא דורסין
שדורס המאכל לגרונה למקום שאינה יכולה להחזיר אף שמאכילה רק מעט. א\"נ ר\"ל שדרס מה שאכלה מעצמה:"
+ ],
+ [
+ "אבל מלעיטין
שתוחב המאכל למקום שתוכל להחזירו:"
+ ],
+ [
+ "לתרנגולין
וה\"ה לתת נודעלן לאווזה למקום שתוכל להחזיר. אבל לא יטלטל האווז (שם ס\"ט). (ונ\"ל דהמראה הוא לשון מוראתו בנוצתה. שהוא הזפק מקום הצואר. כך בבהמה מקום הכרס הוא תחת זפק בעוף ולשם תוחב המאכל. אבל הלעטה הוא במקום שיכול להחזיר. והוא לשון הלעיטני נא מן האדום האדום הזה. דהיינו שתוחב בבית הבליעה):"
+ ],
+ [
+ "ונותנין מים למורסן
(קלייא). ויש אוסרים. דמתני' בנתן מים מערב שבת מיירי ומערבין מעט בשבת (שם ס\"ג):"
+ ],
+ [
+ "אבל לא גובלים
(קנעטען):"
+ ],
+ [
+ "ואין נותנין מים לפני דבורים ולפני יונים שבשובך
מדיכולים לשתות באגמים:"
+ ],
+ [
+ "אבל נותנין לפני אווזין ותרנגולים
שגדלין בבית:"
+ ],
+ [
+ "ולפני יוני הרדיסיות
מין יוני בית ונקראין הרדסיאות. ע\"ש הורדוס המלך שגדלן בארמונו:"
+ ],
+ [
+ "מחתכין את הדילועין לפני הבהמה
מיירי (במעלאנען) קשי' תלושים מאתמול אף דסתמא לאדם קיימי. הוה נמי מוכן לבהמה:"
+ ],
+ [
+ "ואת הנבלה לפני הכלבים
אפי' נתנבלה היום (ואילה\"ק מ\"ש מדלועין דבעינן שיהיו תלושין מאתמול. נ\"ל דדלועין מדלא עבידי דנתרי מנפשייהו מבלי כח אחר להכי מדלא קצצן מאתמול דחינהו בידים. משא\"כ בהמה דעבדה דמתה מנפשה. לא דחה בידים [ועי' מ\"ש בכללי מוקצה תי' אחר]). ודוקא דא\"א לכלבים לאכלה מבלי שיחתכה (שם ז'). וכ\"כ מותר לפרר לחם לתרנגולים (שכ\"א). ואע\"ג דהמפרר ירק שלא לאכול באותה סעודה. חייב משום טוחן. בלחם אין טוחן אחר טוחן:"
+ ],
+ [
+ "מפירין נדרים בשבת
אפי' אינו לצורך שבת. דאם לא יפר הבעל לאשתו היום. לא יהא רשאי עוד להפר. ומיירי שאינה מתחרטת. דאל\"כ הרי תוכל להתיר ע\"י חכם למחר (לי\"א בי\"ד רל\"ד כ\"ג):"
+ ],
+ [
+ "ונשאלין לדברים
ע\"י חכם:"
+ ],
+ [
+ "שהן לצורך השבת
כגון שנדר ממאכל או ממלבוש לצורך שבת (שמ\"א מג\"א א'):"
+ ],
+ [
+ "פוקקין את המאור
ר\"ל סותמין החלון עם לוח כרבנן (פי\"ז מ\"ז):"
+ ],
+ [
+ "ומודדין את המטלית
לעפכען. שהוא טמא שנגע בטהרות. מותר למדדו. שאם אין בו ג' על ג' אצבעות אינו נטמא ואינו מטמא:"
+ ],
+ [
+ "ואת המקוה
לידע אם היא אמה על אמה ברום ג' אמות דאז ראוי לטבול בה. מדהיא אז מ' סאה דשרי לטבול בשבת (כביצה פ\"ב מ\"ב ). וטעמא דכולהו. דמדידות מצוה מותר. ובלא מצוה הו\"ל עובדין דחול ואסור (ש\"ו ס\"ג):"
+ ],
+ [
+ "ומעשה בימי אביו של רבי צדוק ובימי אבא שאול בן בטנית
הוא הנזכר בביצה (פ\"ג מ\"ח) והיה בהדור שסמוך לחרבן דר' צדוק בזמן החרבן היה (כגיטין דנ\"ו א'):"
+ ],
+ [
+ "שפקקו את המאור
חלון:"
+ ],
+ [
+ "בטפיח
(קריגכען) של חרס:"
+ ],
+ [
+ "וקשרו את המקידה
(טאפף):"
+ ],
+ [
+ "בגמי
(באסט) עשוי כחבל:"
+ ],
+ [
+ "לידע אם יש בגיגית
(פאס):"
+ ],
+ [
+ "פותח טפח אם לאו
כך היה מעשה. ב' בתין סמוכין. וביניהן שביל. וחלון הבית היה פתוח לשביל. וכזית ממת היה מונח בשביל סמוך לחלון. וממעל לטומאה היה מונח גיגית סדוק דחוק בין ב' הכתלים. והוא האהיל על הטומאה שתחתיו נגד החלון. והנה לולא הגיגית לא היה טומאה נכנסת לחלון הבית מדאין אהל על גביו. בוקע טומאה ועולה רק כנגדו. אבל ע\"י הגיגית שהאהיל על הטומאה. הו\"ל כמליא טומאה תחתיו. ומתפשטת הטומאה מתחת הגיגית לתוך חלון הבית. לכן סתמו החלון מקודם שהונח שם הגיגית. בטפיח. שהוא כלי חרס והניחו גב הטפיח נגד השביל. וגב כלי חרס שאינו מקבל טומאה חוצץ מפני הטומאה מלכנוס. והיינו רישא שפקקו המאור בטפיח. אח\"כ רצו לחזור ולהסיר הטפיח. להכי לקחו מקידה שרחבה טפח. וקשרוהו בחבל גמי ארוך. ועלו לגג ממעל למקום הנחת הגיגית. ושלשלו המקידה למטה לתוך סדק הגיגית. שהיה הסדק מכוון נגד הטומאה ורצו לראות אם יהיה הסדק רוחב טפח. אז יהיה הטומאה רק בוקעת ועולה כנגדה ולא תתפשט ע\"י הגיגית לתוך חלון הבית (כפ\"י דאהלות מ\"א ודברי הר\"ב תמוהים. שכ' דמיירי שהיה טומאה בבית. וק' אי הכי אפי' אין בסדק פותח טפח. אין הטומאה המתפשטת עוברת. דאין לבוד לטומאה. כי\"ד שע\"א רט\"ז שם סק\"ה. ופי\"א דאהלות):"
+ ],
+ [
+ "ומדבריהן למדנו שפוקקין ומודדין וקושרין
קשר שאינו של קיימא:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין שבת",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Moed"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Shekalim/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Shekalim/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..a09b7227ccd96e61654a77668fb4ee6c1be98e67
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Shekalim/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,1105 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Yachin on Mishnah Shekalim",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "יכין שקלים",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Moed"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "משמיעין על השקלים
ב\"ד מכריזין בכל גבול ישראל שיביא כל אחד מחצית השקל שחייב למקדש כל שנה ושנה, ומהשקלים הללו החדשים מקריבין מא' בניסן ולמעלה תמידין ומוספים עד א' בניסן בשנה הבאה [ולרמב\"ם פ\"א משקלים, היה מחצית השקל מטבע מכסף נקי. שהיה משקלו ק\"ס שעורות בימי משרע\"ה, אלא שאח\"כ הוסיפו הסנהדרין שיתן כל אחד כסף נקי במשקל קצ\"ב שעורות. ולש\"ך [י\"ד ש\"ה] שיעור השקל לפי מעות שלנו ששה או תשעה [זילבערגראשען]. אמנם להכי מכריזין ל' יום מקודם, דזהו זמן ב\"ד, שנותנין לאותו שאין לו, שישתדל לו בתוך הזמן מעות לשלם השקל:"
+ ],
+ [
+ "ועל הכלאים
משום דאז זמן זריעה, לכן מכריזין להזהיר הזורעים שיבררו התערובות מהזרעים. כדתנן כל סאה שיש בה רובע [הקב] ממין אחר ימעט, דר\"ל אם יש בהזרע תערובות חלק כ\"ד, צריך למעט אותו שנתערב משיעור הזה, ואח\"כ יזרע. מיהו זרעים שצמחו כבר בתערובות, צריך לתלוש מין הא' כולו דאע\"ג דכלא. זרעים מותרים באכילה אסור לקיימן במחובר. [ולא בטל ברובו. ה\"ט משום דכל דבר שכל חד וחד לחודיה שרי, ורק ע\"י תערובות נאסרו, ככלאי זרעים או בגדים דנאסרו משום תערובות ממשות אף דליכא טעמא לא בטלי זה בזה, משא\"כ בשר בחלב דצריך ג\"כ שיתן טעם, כל היכא דליכא טעמא שרי. מיהו קודם זריעה, כיון דבשעה שנתבטלו ליכא עדיין איסורא כלל, מדאו' ברובא בטל, ומדרבנן צריך שלא יהיה חלק הכ\"ד מהזרע כך נ\"ל פי' הר\"ב שנראה תמוה. אמנם לפעד\"נ דלהכי כשנזרע צריך לעקור מין א' כולו ולא בטיל. דכל מחובר הו\"ל קבוע ולא בטיל [כרש\"י גיטין דנ\"ד ב']:"
+ ],
+ [
+ "בחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכין
הם המוקפין חומה מימות יהושע. ונקט מגילה ואינך הכא, דכולהו בט\"ו, איידי דבעו למתני במ\"ג דבט\"ו שולחנות יושבין:"
+ ],
+ [
+ "ומתקנין את הדרכים
שנתקלקלו בימות הגשמים, מתקנין אותם לעולי רגלים שיעלו בניסן, או למי שנס לעיר מקלט, דבקיץ שכיחי אינשי טפי יחד, ואפשר טפי שיהרג אחד בשוגג:"
+ ],
+ [
+ "ואת מקואות המים
לנקותן מרפש ולהמשיך להן שאובין אם נתמעטו ממ' סאה, כדי להתטהר לפסח:"
+ ],
+ [
+ "ועושין כל צרכי הרבים
שגומרין דיני ממונות ונפשות וחייבי מלקיות, ופדיית ערכין וחרמין, והקדשות, והשקאת סוטה, ושריפת פרה, ורציעת עבד, וטהרת מצורע. ופותחין בורות לשתיית הקיץ. וכל הדברים הללו אם היו תלויין, ב\"ד מזדרזין להשלימן עד אותו יום מדקרוב לסוף שנת התורה:"
+ ],
+ [
+ "ומציינין את הקברות
ששופכין סיד נמוח סביב הקבר, שיהיה לסימן שלא יאהילו עליו, דמשום דבימות הגשמים נמוח הסימן שעשו אשתקד, להכי צריך לחזור ולתקנו:"
+ ],
+ [
+ "ויוצאין אף על הכלאים
נקט אף, דר\"ל אף שכבר הזהירו על הכלאים בר\"ח, אפ\"ה יצאו השתא לראות אם נזהרו העם בהכרזה:"
+ ],
+ [
+ "בראשונה
[עהעדעם], אם מצאו השלוחין כלאים בט\"ו אדר, שלא נזהרו העם בזריעה, היו וכו':"
+ ],
+ [
+ "היו עוקרין ומשליכין לפניהם
לפני בעלי השדות, כדי לביישן:"
+ ],
+ [
+ "משרבו עוברי עברה
שהיו מלעיבין בהשלוחין ושמחין, שאחר שהלכו השלוחין היו נותנין העשב הנעקר לבהמתן, להכי היו עוקרין וכו':"
+ ],
+ [
+ "היו עוקרין ומשליכין על הדרכים
ועדיין היו שמחין, מדניכשו השלוחין שדותיהן ממין האחר, להכי חזרו והתקינו וכו':"
+ ],
+ [
+ "בחמשה עשר בו שולחנות היו יושבין
כדי לתבוע בנחת, וכל מי שיתן יקבלו ממנו, אבל אין כופין עדיין:"
+ ],
+ [
+ "במדינה
ר\"ל בירושלים, וי\"א דר\"ל בכל ערי ישראל:"
+ ],
+ [
+ "משישבו במקדש התחילו למשכן
את מי שלא נתן שקלו עדיין:"
+ ],
+ [
+ "ועברים
היינו עבד כנעני דחייב רק במצות שהאשה חייבת, אשה נתמעטה מדכתיב איש, ולפיכך אפילו יש להן פטורים, אבל עבד עברי כשיש לו חייב, ובאין לו הרי הוא כשאר עני שבישראל. ובעבד כנעני, היינו אפי' ביש לו שנתן לו אחד מתנה ע\"מ שאין לרבו רשות בו:"
+ ],
+ [
+ "וקטנים
כל שהוא פחות מבן עשרים קרוי קטן, ואפילו הביא ב' שערות. וכל אלו לא משכנום, משום דפטורים מן התורה:"
+ ],
+ [
+ "כל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו
ר\"ל בשבילו:"
+ ],
+ [
+ "שוב אינו פוסק
ואפי' מת אביו שוקל אפטרופסו, דנשתעבדו הנכסים:"
+ ],
+ [
+ "ואין ממשכנין את הכהנים
בשביל שקליהן:"
+ ],
+ [
+ "מפני דרכי שלום
שהשקלים הם לקרבנות צבור, והכהנים הם המקריבים, ראוי לחלוק להם כבוד, דאם לא, אתו לאנצויי בהדי הממשכן. והתנו ב\"ד שאם גם לא יתנו, אעפ\"כ יהיה להם חלק בקרבנות חלף עבודתם:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יהודה העיד בן בוכרי ביבנה כל כהן ששוקל אינו חוטא
דס\"ל דפטור מלשקול, וסד\"א דמשום הכי לתסר מלשקול, דשמא לא ימסרנה יפה ויהיה קרבן צבור בא משל יחיד, קמ\"ל דלא חיישינן. ואע\"ג דנשים ועבדים וקטני נמי פטירי, ואפ\"ה לא אצטריך לאשמעינן דאינן חוטאים, אלא מותרים לכתחילה [כמ\"ה]. התם מפורש פטור שלהן בקרא דכתיב איש, ולפיכך ודאי ימסרו לצבור יפה, משא\"כ כהן סד\"א שיטעה לומר שהוא בר חיוב, ולא ימסור יפה:"
+ ],
+ [
+ "הואיל ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים שלנו
והרי גם הנהו מנחה מקרי [כמנחות דמ\"ו ב' תוס' מנחות דק\"ב ב' ד\"ה כל]:"
+ ],
+ [
+ "האיך נאכלים
ש\"מ דאין אנו חייבין בשקל, אבל באמת טעו, דכליל תהיה היינו בקרבן יחיד, אבל לא בשקרב קרבן כהנים בשותפות עם הצבור:"
+ ],
+ [
+ "אם שקלו מקבלין מידן
מיהו צריכין למסור לצבור יפה, כדי שלא יבוא קרבן צבור משל יחיד. ואף דמדאורייתא אין ממש בנתינת קטן, וא\"כ מה מהני בשימסור יפה, עכ\"פ כיון דמדרבנן פעוטות, מתנתן מתנה, הפקר ב\"ד הפקר [כיבמות פ\"ט ב'], ומהני אפי' לעניין דאו':"
+ ],
+ [
+ "העובד כוכבים והכותי ששקלו אין מקבלין מידן
דאינו נאמן למסור יפה יפה:"
+ ],
+ [
+ "ואין מקבלין מידן
מכותים, שלא להתחבר עמן, אבל בעכו\"ם ליכא קרבנות זבין וזבות כו' והו\"ל חולין בעזרה דאפילו בדיעבד פסול, והיכא תני אין מקבלין דמשמע רק לכתחילה:"
+ ],
+ [
+ "וקיני זבות
תורים ובני יונה שזבין או זבות מביאין:"
+ ],
+ [
+ "אבל
לא גרסינן אבל, וקאי הך מקבלין מידן, דנקט בסוף. גם אחטאת ואשם, דמשום דאתו לכפרה אולי ישובו עי\"ז הכותיים. וכך כ' הרמב\"ם:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל כל שנידר ונידב
למזבח כעולה ושלמי', וכ\"ש חטאת ואשם שבאין לכפרה:"
+ ],
+ [
+ "כל שאין נידר ונידב
למזבח, אף שהוא נידר ונידב לבדק הבית:"
+ ],
+ [
+ "לא לכם ולנו לבנות את בית אלהינו
ואע\"ג דהאי קרא רק בבדק הבית כתיב י\"ל דאסיפא דקרא סמיך, דכתיב ולכם אין חלק, דהיינו בחיובי צבור שנקריב, וה\"ה כל חיובים שאינן לכפרה על חטא ידוע:"
+ ],
+ [
+ "ואלו שחייבין בקלבון
[אזשיא] [ועי' רפ\"ב]. דמשום דלפעמים יצטרכו הגבאים להחליף חצי השקלים על שקלים שלמים, או איכא. וכדי שלא יפסיד ההקדש עי\"ז, להכי תקנו דבין שיתן חצי שקל או שקל שלם, יתן דבר מועט יותר מחצי שקלו [אמנם לרש\"י חולין דכ\"ה ב' עיקר דין קלבון היה רק בנותן חצי שקל, רק משום לא פלוג תקנו שאפילו שנים שנותנין שקל שלם יתנו ב' קלבונות]:"
+ ],
+ [
+ "על ידי קטן
ר\"ל בשבילן:"
+ ],
+ [
+ "פטור
אפי' הלוה להן, דאילו במתנה אפילו בעד בר חיובא פטור מקלבון:"
+ ],
+ [
+ "ואם שקל על ידו ועל יד חבירו
ר\"ל ששקל שקל שלם, בשביל עצמו ובשביל חבירו ומיירי שהלוהו לחבירו:"
+ ],
+ [
+ "חייב בקלבון אחד
דס\"ל דהנותן חצי שקלו פטור מקלבון מן התורה, ולהכי בנתנו שקל שלם חייבין רק קלבון א' שלא יפסיד ההקדש כשיחליף הסלע על חצאי שקלים [ומכאן משמע כפירושו קמא דלעיל]:"
+ ],
+ [
+ "הנותן סלע ונוטל שקל
הוא מחצית השקל שבתורה דמנה של קודש כפול היה:"
+ ],
+ [
+ "חייב שני קלבונות
א' בשביל חצי שקלו, דמדנתן שקל שלם, אפילו לא היה מחזיר לו ההקדש כלום היה צריך לתת קלבון, והקלבון הב' חייב בשביל מה שנטל מההקדש לחזרה:"
+ ],
+ [
+ "פטור
מקלבון, מדנתן להם מתנה:"
+ ],
+ [
+ "האחין והשותפין
בעזבון אביהם:"
+ ],
+ [
+ "שחייבין בקלבון
דהיינו כשחלקו וחזרו ונשתתפו:"
+ ],
+ [
+ "פטורין ממעשר בהמה
דהרי הן כשאר שותפין דפטירי ממעשר בהבהמות שנולדו להן בשותפות:"
+ ],
+ [
+ "וכשחייבין במעשר בהמה
דהיינו בלא חלקו תפוסת הבית:"
+ ],
+ [
+ "פטורין מן הקלבון
דהו\"ל כאב ששוקל בשביל בניו, דפטור מקלבון:"
+ ],
+ [
+ "מעה כסף
הוא אחד מעשרים וארבעה בסלע, שהוא אחד משנים עשר ממחצית השקל שבתורה, והוא מעה:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים חצי
ר\"ל חצי מעה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מצרפין שקלים לדרכונות
ר\"ל בני עיר שקבצו שקליהן רשאין להחליפן בדרכונות ולא חיישינן שיפסיד ההקדש עי\"ז [כפ\"א סי' ל\"ג], והוא מטבע זהב מדיית, גדלו [כלואידר] שלנו, והיה שוויו ב' סלעין [ונקרא בלשון יון דארייקאס, אלא שחז\"ל הכריחו גם למלה הזאת להתיחד, שיהיה כמשקל עברית, וותרן, קמצן גזלן, להכי קראוה דרכן, וכמו כן עשו במלת קולבן, שהיה נקרא בגיותו בלשון יון קאליבאס, ועי' מ\"ש פ\"י דפסחים סי' א']. וקמ\"ל דאע\"ג דגבאי מקדש וודאי שהיו מוצרכים לחזור ולהחליפו על חצי שקלות דאל\"כ א\"א לתרום יפה בקופה ונמצא יפסיד ההקדש קלבון שיצטרכו ליתן עי\"ז, אפ\"ה אין חוששין לזה, מדאפשר שיפשדו הן במשא הדרך:"
+ ],
+ [
+ "כשם שהיו שופרות
היינו תיבות שפיהן צר, ומתרחב והולך כשופר, כדי שלא יהא אפשר ליטל כלום מהשקלים שישליכו לשם:"
+ ],
+ [
+ "כך היו שופרות במדינה
בירושלים וי\"א בכל ערי ישראל היו השופרות שהגבאין מטילין לתוכן המעות שגבו. ומדנקט שופרות, משמע דב' שופרות היה בכל עיר לתקלין חדתין ותקלין עתיקין, כמו במקדש לקמן [פ\"ו מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "אם נתרמה התרומה
דבכל ערב ר\"ח ניסן תורמין מהשקלים שהביאו כבר בשנה זו למקדש כדי לקנות מתרומה ההיא קרבנות צבור [כרפ\"ג], ומפני שהמדינות הרחוקית מירושלים לא הביאו אז עדיין שקליהן, מתנין ב\"ד שיהיה התרומה גם על מה שיגבו עדיין, כדי שיהיה חלק לכל ישראל בהקרבנות:"
+ ],
+ [
+ "נשבעין
השלוחים נשבעין שבועת השומרין:"
+ ],
+ [
+ "לגיזברים
דאף דאין נשבעין להקדש מן התורה אפ\"ה תקנו חכמים שישבעו, כדי שלא יזלזלו בהקדש:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו
דבשעה שנאבדו עדיין לא נתרמה תרומה:"
+ ],
+ [
+ "ובני העיר שוקלין תחתיהן
דברשותן נאבדו:"
+ ],
+ [
+ "ואין עולין להן לשנה הבאה
אלא שהראשונים יפלו לשקלי השנה, והאחרונים יפלו לשקלי שנה שעברה. ומספקא לן אם ר\"ל ראשונים לשילוח, או ראשונים לביאת ליד הגזבר. ובזה יש לתרץ מה דק\"ל הרי הו\"ל הקדש בטעות ומ\"ש מלקמן סי' כ\"א, אע\"כ הכא שאני דאפשר שהחליט שאם ימצאו הנאבדים יהיו אלו תחתיהן ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "הנותן שקלו לחברו לשקול על ידו
ר\"ל בשביל המשלח:"
+ ],
+ [
+ "ושקלו על ידי עצמו
ר\"ל ששקלו השליח בשוגג בשביל עצמו, דהיה סבור שלו הוא, דאי במזיד ליכא מעילה. [מיהו אשכחנא נמי מעילה דרבנן, ור\"ל דעביד אסורא, כאלו ואלו מתערבין באמה וכו' ומועלין בהן [יומא דנ\"ח], ועי' תוס' [פסחים דכ\"ב א'] ורש\"י [מעילה די\"א א']:"
+ ],
+ [
+ "אם נתרמה תרומה
ר\"ל אם בשעה ששקלו בשביל עצמו, כבר נתרמה התרומה:"
+ ],
+ [
+ "מעל
דאף דבשביל הנאת המצוה שנתן שקלו, לא מעל, דמצות לאו להנות נתנו עכ\"פ מדהי' ממשכנין מי שלא נתן שקלו, נמצא נהנה ממעות הקדש, דכשנתרמה תרומה על העתיד לגבות, ברשות הקדש קאי השקל בכל מקום שהוא. ואף שי\"ל שזה השקל יהיה נשאר בשירי הלשכה, והרי קיי\"ל דאין מעילה בשיריים, ואיך יביא חולין לעזרה, מתני' ר\"מ היא דס\"ל יש מעילה בשיריים (ירושלמי):"
+ ],
+ [
+ "השוקל שקלו ממעות הקדש
של בדק הבית או של קדשי קדשים שהיו תחת ידו, ושגג דסבר של חולין הוא, אבל קדשים קלים אין בהם מעילה רק אחר זריקה. וכמו כן במזיד אין מעילה בשום קדשים:"
+ ],
+ [
+ "אם נתרמה תרומה וקרבה הבהמה
ר\"ל שכבר הקריבו הקרבן שקנו בעד התרומה שהפרישו, דאל\"כ לא מעל, דהמוציא מעות מהקדש להקדש, לא מעל עד שיעשה מעשה בהקדש השני. ולא דמי לדלעיל סי' י\"ב, דא\"צ שיקריבו כבר הקרבן, דהתם לא בא השקל בתחלה לבי גזא דרחמנא כי הכא, להכי תיכף כשהוציאו מעל, משא\"כ הכא מהקדש להקדש הוציא [ולתוי\"ט רישא מיירי כסיפא וזה דלא כרמב\"ם פ\"ג משקלים]:"
+ ],
+ [
+ "מדמי מעשר שני מדמי שביעית
אם הביא מהן שקלו, והרי מעשר שני צריך לאכלו בירושלים, ושביעית צריך לאכלו קודם זמן הביעור, ואע\"ג דשביעית אסור לסחורה [כשביעית פ\"ח] כדי ג' סעודות מותר למכור [כסוכה ל\"ט ב']:"
+ ],
+ [
+ "יאכל כנגדן
דהיינו שיביא שקל חולין, ויאמר שקל שנתתי ממעשר או משביעית יהיה מחולל על זה ויאכל לזה השקל כשאר מעשר שני או כשאר שביעית:"
+ ],
+ [
+ "המכנס מעות
שכינס פרוטה פרוטה, כדי לצרפן לשלם שקלו בזמנוי"
+ ],
+ [
+ "ואמר
כשהתחיל לכנס:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים מותרן נדבה
מה שימצא לבסוף יתר משקל, יתן לשופרות נדבה שבמקדש ' להקריב מהן עולת נדבה לצבור כשהמזבח עומד בטל, והוא הנקרא קיץ המזבח, דקיץ היינו תאנים יבשים שרגילין היו לאוכלן אחר הסעודה הקבועה, ה\"נ העולות הללו קרבות אחר קרבנות החובה הקבועות בכל יום:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים מותרן חולין
דלא התכוון להקדיש רק שקל, ומה שצירף יותר הקדש טעות היה, וב\"ש לטעמייהו דס\"ל הקדש טעות הוה הקדש [כנזיר פ\"ה מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "אלו לחטאת שוין שהמותר נדבה
מטעם דלקמן:"
+ ],
+ [
+ "לחטאת
דבחטאת מודו ב\"ה כלעיל:"
+ ],
+ [
+ "שקלים יש להם קצבה
שאין ליתן רק מחצית השקל:"
+ ],
+ [
+ "וחטאת אין לה קצבה
דכשירצה יביא חטאת ביוקר יותר ממעה הקצובה:"
+ ],
+ [
+ "היו שוקלים דרכונות
ר\"ל אז היה דרכון שקל שלהן, והיו נותנין חצי דרכון:"
+ ],
+ [
+ "חזרו לשקול סלעים
ר\"ל אח\"כ היו סלעים שקלים שלהן, דסלע היה המטבע העוברת לסוחר, ונתנו חצי סלע [ואז היה ממש כבימי משה, דמנה של קודש כפול היה, דשקל של תורה הוא סלע של מדינה, ולהכי נתנו חצי סלע שהוא מחצית השקל של תורה]:"
+ ],
+ [
+ "חזרו לשקול טבעין
ר\"ל אח\"כ היה עובר לסוחר אותן מטבעות שטבע שלהן להיות מחצית השקל, דהיינו [נאטירליכע אונד ווירקליכע] מחצית השקל:"
+ ],
+ [
+ "ובקשו לשקול דינרים
דמדהיה מחצית השקל מטבע העוברת לסוחר אצלן, להכי בקשו ליתן חצי אותה מטבע, דהיינו דינר, שהוא החצי של מחצית השקל, ולא רצו הב\"ד לקבל כן דאסור למעט ממחצית השקל, אבל רשאי להוסיף עליו, אמנם לולא מסתפינא מרבותי היה נ\"ל דה\"ק דכשעלו מהגולה מדהיו עמה מועטין כל הקהל כאחד ד' ריבוא, לא היה מספיק מחצית השקל של כל א' לתמידין ומוספין, להכי שקלו דרכונות, אח\"כ כשנתרבו והספיקו בסלעים, נתנו סלעים חזרו ונתרבו יותר, נתנו טבעין דהיינו כטבע החיוב שבתורה, דהיינו מחצית השקל, וכשחזרו ונתרבו בקשו ליתן דינר מדהספיקו בזה, ולא רצו החכמים:"
+ ],
+ [
+ "מותר שקלים חולין
אם כינס לצורך שקל אחת לאחת, כלעיל, וסתמא כב\"ה:"
+ ],
+ [
+ "מותר עשירית האיפה
מי שחטא בשמיעת קול או בביטוי שפתים, או בטומאת מקדש וקדשיו, עשיר מביא בהמה לחטאת, ועני רק ב' תורים, ודלי דלות מביא עשירית איפה [ויקרא ה'], ועני שכנס פרוטות לעשירית איפה שחייב, ונמצא לו מותרות, דאף בעשירית איפה י\"ל כמו בחטאת, זה מביא בסלע וזה מביא בשתים, כגון שהסולת נקי ביותר:"
+ ],
+ [
+ "וחטאות ואשמות
בכונס מעות לאלו ונתותרו:"
+ ],
+ [
+ "מותריהן נדבה
שישליכם לתוך שופרות נדבה כסי' כ':"
+ ],
+ [
+ "מותר עולה לעולה
יביא מהמותרות עולה אחרת, וכך הוא פי' כולהו דנקט תנא:"
+ ],
+ [
+ "מותר נזירים לנזירים
בגבו מעות לצורך קרבנות נזירות עניים דעלמא, והמותר שנתותר מהמעות אינו כשיעור קרבן, יצרפום למעות נזירים אחרים. או נ\"ל דה\"ק, דבגבו מעות למשפר ידוע של נזירים דעלמא ונתותר מהמעות יותר מהנצרך למספר הידוע, יתנום לנזירים אחרים ולפעד\"נ דמיירי בגבו לנזירים ידועים, מיהו סיפא מיירי בנזיר שכינס לצורך עצמו ולהכי התם יפלו לנדבה, דוודאי לא התכוון לצורך נזיר אחר:"
+ ],
+ [
+ "מותר נזיר
בכונס מעות לצורך קרבנותיו, וכדאמרן:"
+ ],
+ [
+ "מותר עניים לעניים
בגבו מעות לצורך מספר ידוע של עניים דעלמא, להלבישם או להאכילם, ועשו כן ונתותר מהמעות, יתנום לעניים אחרים [י\"ד רנ\"ג ס\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "מותר עני
ידוע:"
+ ],
+ [
+ "מותר שבוים לשבוים
שגבו לפדות מניין ידוע של שבויים דעלמא, ישמרום לשבויים אחרים:"
+ ],
+ [
+ "מותר המתים
שגבו לצורך קבורת מספר ידוע של עניים מתים דעלמא:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אומר מותר המת יהא מונח עד שיבא אליהו
דמספקא ליה אי מחיל מת זלותא דידי' לצורך יורשים, וקיי\"ל כת\"ק. מיהו בראו הגבאים שיש צורך שעה, מותרי' לשנות מצדקה לצדקה [שם], ולכשיגבו להמצוה אחרת, ישלמו לצדקה הראשונה, אם אפשר [רנ\"ט ש\"ך ה']:"
+ ],
+ [
+ "בונין לו נפש על קברו
מצבה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה
דכל השקלים כשנגבין אחת לאחת מהערים, נתנין ללשכה [ציממער בל\"א] שבעזרה, וקאמר הכא דבג' זמנים בשנה תורמין מהשקלים בכל פעם קופה של ג' סאין כדי לקנות קרבנות צבור מהתרומה. ולא היו תורמין הכל בפעם אחד, משום הרחוקים שכבר כינסו שקליהן באחד בניסן ולא הביאום עדיין. ואף שכבר תרמו על העתיד לגבות [כפ\"ב סי' ד'], נ\"ל דאפ\"ה ניחא להו בהכי' באופן שאפשר שיזדמנו שקליהן עצמן לתרומה [כלקמן מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "בפרוס הפסח
בלשון יון פרוס הפסח היינו קודם הפסח, אבל חז\"ל הסבו המלה לפרשה על דרך לשון הקדושה לשון פרוסת לחם, דל' יום קודם הרגל שואלין ודורשין בדיני הרגל, לפיכך ט\"ו יום קודם החג, דהיינו חצי זמן הדרישה נקרא פרוס הפסח:"
+ ],
+ [
+ "בפרוס החג
סוכות, ור\"ל אחר ר\"ה מיד:"
+ ],
+ [
+ "והן גרנות למעשר בהמה
ר\"ל להכי קבעו זמנים אלו לתרומת השקלים, משום דאז הוא גורן למעשר בהמה לעשרן, ומצויין בהמות למכור. דאף שמותרין לאכול וולדות שנולדו בעדר קודם שיעשרום, אפ\"ה רגילין הבעלי בתים לבלי למכור ולבלי לשחוט מהם עד שיעשרום, משום דאין להם הפסד כל כך בהפרשת המעשר, דהרי מעשר בהמה נאכל כולו לבעלים ואין לכהנים בו כלום ואין קרב ממנו רק האימורין. מיהו כשיגיע זמן המעשר, אסור לאכל מהנולדים עד שיעשר, ומה\"ט נקרא גורן, דאז דינו כגורן שקובע איסור אכילה לתבואה עד שיעשר. ולהכי קבעו זמנים הללו למעשר, משום דאז מצויין עולי רגלי', דהרי היותר רחוק מירושלים הוה רק כדי הלוך ט\"ו יום [כתענית ד\"י ע\"א], וע\"י זה יהיה מצוי להן בהמות לקנות, ומה\"ט קבעום ג\"כ לתרומת הלשכה:"
+ ],
+ [
+ "בן עזאי אומר בעשרים ותשעה באדר ובאחד בסיון ובעשרים ותשעה באב
וטעם פלוגתיי' בפ\"ט דבכורות:"
+ ],
+ [
+ "מפני מה אמרו בעשרים בתשעה ולא אמרו באחד בתשרי
ר\"ל לשטתי' דס\"ל א' בניסן א\"כ א\"צ רק ב' שבתות קודם י\"ט א\"כ ה\"נ הוה סגי לומר א' בתשרי שהוא ב' שבתות קודם סוכות:"
+ ],
+ [
+ "בשלש קופות של שלש שלש סאין תורמין את הלשכה
כל פעם בקופה אחרת:"
+ ],
+ [
+ "וכתוב בהן אל\"ף בי\"ת גימ\"ל
לידע איזה נתרם ראשון דמצוה לקנות ממנה תחלה, ואף דכשהגיע זמן תרומה שנייה, עדיין נשאר מעות בקופה שתרם ראשונה, קונה קרבנות הצבור מקופה השנייה, וכן שלישית. וכשתושלם מעות שבקופה ג', ועדיין צריכים לקרבנות, אז חוזר לשיור שבקופה א' קודם שיחזור לשיור שבקופה ב':"
+ ],
+ [
+ "רבי ישמעאל אומר יונית כתוב בהן אלפ\"א בית\"א גמל\"א
דבבית שני היו ישראל רגילין יותר בכתב יוונית מבעברית. וקמ\"ל דביש טעם מה, אין חוששין לקדושת הכתב בבית הקדוש:"
+ ],
+ [
+ "אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות
תרגום של כתונת פרגוד, וחפות ר\"ל מחופה. ור\"ל שהבגד שלבש התורם, לא היה תחתיו [פוטטער]:"
+ ],
+ [
+ "ולא במנעל ולא בסנדל
הם ב' מיני מנעלים ויש כמה דיעות מהו מנעל ומהו סנדל [עי' ב\"י בטור אה\"ע קס\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "ולא בקמיע
ובכולהו טעמא שלא יחשדוהו שנתן לתוכה ממעות שבלשכה. מיהו מנעל וסנדל בלא\"ה אסורים ללבוש בעזרה [כסוף ברכות], [ונ\"ל דלהכי נקט מנעל וסנדל הכא, לאשמעינן. דבדכוותייהו נמי איכא חשדא ונ\"מ אם הם של בגד, דאז מותר ללבוש בעזרה [כיבמות ק\"ב ב'], עכ\"פ משום חשדא אסורים]:"
+ ],
+ [
+ "ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם
נ\"ל דלהכי נקט קרא בתרא. דאי מקרא קמא, הו\"א דוקא בגורם שיחשדוהו אסור, כבני גד שמאנו לעבור לא\"י, ועי\"ז גרמו שיחשדום כאילו מתפחדין מכנעניים, להכי היו. צריכים להכריע דעת הרואה כשיראו הם עוברים לפני החלוץ. אבל הכא לא עשה התורם דבר שיגרום שיחשדוהו, דהרי כל אדם נמי לובש פרגיד חפות, סד\"א דשרי, קמ\"ל ומצא חן, דמשמע דלא לבד להנקות מחשד, אלא צריך שישתדל שימצא חן [וזה לפע\"ד פי' הירושלמי כאן, דקאמר, איזהו חמור. והייתם נקיים. ר\"ל מדגרס שיחשדוהו]:"
+ ],
+ [
+ "וזורקו לפני התורם
מתכוונין היו שיפלו שקליהן, לקופה לקנות משקליהן הקרבנות, ולא יהיו שקליהן לשירי הלשכה:"
+ ],
+ [
+ "שלש פעמים
נ\"ל שעשה כן, ג\"כ כדי לפרסם שברשות תורם, ולא יחשדוהו שתרם מדעת עצמו כדי ליקח מהמעות. ועוד דכשאמר לו תרום, ידע שיוכל להשגיח עליו בשעה שתורם:"
+ ],
+ [
+ "תרם את הראשונה
תרומה ראשונה:"
+ ],
+ [
+ "ומחפה בקטבלאות
הוא לשון יון, [איבארוואורף] בל\"א, שהמעות הנשאר היה מכסה בעורות רכים, כדי ליתן על הקטבלאות, השקלים שיביאו אח\"כ, ולא יתרום תרומה השניי' מהמעות שכבר תרם מהם:"
+ ],
+ [
+ "שניה
כשהגיע פרוס עצרת, תורם קופה ב' מהמעות שעל הקטבלא אע\"ג שיש עדיין מעות בקופה ראשונה:"
+ ],
+ [
+ "שלישית לא היה מחפה
א\"צ לכסות, משום דאין עוד תרומה אחריה:"
+ ],
+ [
+ "מן הדבר התרום
ר\"ל להכי צריך לכסות כל פעם, שמא ישכח ולא יקח תרומה שניי' מן השקלים העליונות, והרי מהתחתונות כבר נתרם [כך פרישו רבותי]. ולפעד\"נ דשקלים שבאו בכל פרק השליכו לתיבה אחרת, וכל פעם כשתרם היה מכסה התיבה שתרם ממנה, לסימן שכבר נתרם ממנה [ולפ\"ז שייך שפיר שכחה, שמא ישכח שכבר תרם מתיבה זו, משא\"כ לפי' רבותינו ל\"ל שכחה, הרי בל\"ז הכל מעורבין. וי\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "תרם את הראשונה לשם ארץ ישראל
ר\"ל משקלים שהביאו מא\"י, אבל כוונת התורם היה שהתרומה תהיה גם בעד העתיד לגבות מכל ישראל:"
+ ],
+ [
+ "ושניה לשום כרכים המוקפין לה
ר\"ל מהסמוכין לא\"י כעמון ומואב שהביאו שקליהם באיחור זמן:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ולחם הפנים וכל קרבנות הצבור
לאתויי קטורת. ושייר תנא בגדי כהונה, ועוד טובא [ככתובות דק\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "שומרי ספיחים בשביעית
דבשביעית אי אפשר להקריב עומר וב' לחם [שבאין ג\"כ מתרומת הלשכה] רק מספיחין של הפקר, להכי היו שוכרין שומרים למנוע רגלי בהמה משם, וגם להודיע לבני אדם דלצורך גבוה הם. וממילא ימנעו מליטלן והיה קצת נס בדבר שיהיה סמוך לירושלים במקום א' ספיח כ\"כ כשיעור העומר:"
+ ],
+ [
+ "נוטלין שכרן מתרומת הלשכה
דצורך קרבן כקרבן דמי:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר אף הרוצה מתנדב שומר חנם
לשמור הספיחין:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו אף אתה אומר שאינן באין אלא משל צבור
ואיך יתנדב שומר חנם. דסבירא להו הבטה בהפקר קונה, כשעושה מעשה כל דהו [כב\"מ דקי\"ח, ותוס' ב\"מ ד\"ב א'. ולא קי\"ל כן, עי' ח\"מ רע\"ג סי\"א], והרי אי אפשר לשומר שלא יעשה מעשה כל דהו, וא\"כ נמצא בא עומר משל יחיד:"
+ ],
+ [
+ "פרה
פרה אדומה:"
+ ],
+ [
+ "ולשון של זהורית
צמר סרוק כלשון בצבע קארמזין שמשליכין לתוך שריפת הפרה, וה\"ה העץ ארז ואזוב שמשליכין לשריפתה רק מדכרוכין תוך הזהורית להכי כלל לכולהו ע\"ש הזהורית. וי\"א דהכא מיירי בל' זהורית שבראש שעיר שעלה גורלו לה' [ת\"י יומא דס\"ז ד\"ה חולק]:"
+ ],
+ [
+ "כבש פרה
שעשו ב' גשרים זה ע\"ג זה מהר הבית להר המשחה, ועל העליונה הוציאו הפרה וכל מסעדיה שלא יתטמאו בקבר התהום [כפרה פ\"ג מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "וכבש שעיר המשתלח
שעשו גשר מהעזרה שהיתה בקצה העיר, עד חוץ לעיר, שיעבור עליו המשלח השעיר ביו\"כ, מפני עם הארץ שהיו דוחפין אותו למהר הליכתו לצוק, דכשיגיע לשם תושלם הכפרה, ויתלבן לשון של זהורית שעל פתח ההיכל:"
+ ],
+ [
+ "ולשון שבין קרניו
ומכ\"ש לשון של זהורית הקשור בראש שעיר הנעשה בפנים, ולשון שתלו ביו\"כ ממעל לפתח ההיכל [כספ\"ו דיומא], דלא רמיזי כל כך בקרא, דהרי עיקר רמז הלבנות העוונות בשעיר המשתלח כתיבי [כשבת פ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "ואמת המים
לצורך תקון נחל העובר בעזרה:"
+ ],
+ [
+ "וחומת העיר
חומת ירושלים:"
+ ],
+ [
+ "וכל צורכי העיר
כחפירות בארות, ותקון רחובות ושמירת העיר:"
+ ],
+ [
+ "מותר שירי הלשכה
ר\"ל מה שנשאר משירי הלשכה אחר שנעשה תקוני העיר:"
+ ],
+ [
+ "לוקחין בהן יינות שמנים וסלתות
ומוכרין להצריכים מנחות ונסכים:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר אין משתכרין משל הקדש
דגנאי להקדש להקפיד אשכר, דאין עניות במקום עשירות, ועוד שמא יפסיד, אלא באותו שער עצמו שקנו הנכסים מבעלי שמנים ויינות [כסי' כ\"ד] באותו שער עצמו יחזרו וימכרו להצריכים נסכים:"
+ ],
+ [
+ "ולא משל עניים
דלמא מתרמי ליה עני וליכא למיתב לי' [י\"ד רנ\"ט א']:"
+ ],
+ [
+ "מותר תרומה
ר\"ל מה שנשאר מהתרומה הישנה מהג\"פ שתרמו כשהגיע א' בניסן, והרי אז מקריבין מתרומה חדשה:"
+ ],
+ [
+ "מה היו עושין בה רקועי זהב
[גאלד בלעכען]:"
+ ],
+ [
+ "צפוי לבית קדשי הקדשים
על הכתלים והתקרה והרצפה:"
+ ],
+ [
+ "רבי ישמעאל אומר מותר הפירות
ר\"ל מה שהרוויחו במעות שירי הלשכה, כמשנה ג':"
+ ],
+ [
+ "לקיץ המזבח
דכשהמזבח עומד בטל מביאין עולות מזה המעות:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר מותר התרומה לקיץ המזבח
שלצורך קרבנות נתנום:"
+ ],
+ [
+ "ומותר נסכים
שהגזברים היו נותנין מעות לבעלי יינות וסלתות בעת הקציר, שאז הכל בזול, ופוסקין עמהן שיספקו לצרכי צבור כשער הזול, שאפי' יתיקרו, יספקו כשער שהיה בעת הקציר, ואם יוזלו, יתנו כשער הזול שיהי' אז, ובקבלו לספק ג' סאין בסלע, ועמד אח\"כ ד' בסלע, אז סאה היתירה כקרא מותר נסכים. ואילה\"ק הרי ר\"ע ס\"ל לעיל אין משתכרין בשל הקדש. הכא שאני, דממילא קאתי, וכ\"ש דליכא הכא חשש הפסד. וי\"א דהמספקין להגזברין נותנין מדה גדושה, ומקריבין רק מדה מחוקה. והגודש הוא מותר הנסכים [מנחות ד\"צ]:"
+ ],
+ [
+ "זה וזה
ר\"ע ור' חנינא:"
+ ],
+ [
+ "לא היו מודים בפירות
דאין משתכרין בהקדש. וקיי\"ל דכל מותרות הנ\"ל, קרבין לעולות:"
+ ],
+ [
+ "מותר הקטרת
דהלכה למשה מסיני שהקטורת יהיה במשקל שס\"ח מנין, ואפ\"ה אין מקריבין ממנה רק שנ\"ד מנין, דהיינו לשנ\"ד ימים של שנת הלבנה, מנה לכל יום, ועוד ג' מנין שמקטירין לפני ולפנים ביו\"כ. נשארו י\"א מנין, והן מותר הקטורת לשנה:"
+ ],
+ [
+ "מה היו עושין בה
להכשירו לשנה הבאה דהרי כשהגיע א' בניסן לא הי' רשאי להקטיר מהקטורת דאשתקד:"
+ ],
+ [
+ "מפרישין ממנה שכר האומנין
ר\"ל מפריש ממותר הקטורת כשיעור הראוי לשכר האומנין של מפטמי הקטורת דאשתקד, שהן ראויין ליטל שכרן מתרומת הלשכה, ואע\"ג דהקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל [ב\"מ דנ\"ז], א\"כ למה יפרישו דוקא כשיעור שכרן. י\"ל דה\"מ בדיעבד, או בשעת הדחק דגם לכתחילה כדיעבד דמי [ש\"ך י\"ד ל\"ג סקי\"א ורט\"ז י\"ד צ\"א סק\"ב] אבל הכא דלכתחילה צריך שיהיה כשיעור שכרן דוקא. [ולהכי נקט \"ממנה\" ולא נקט מפרישין אותה. כך נ\"ל. ולרבותי שפירשו דהך ממנה דנקט מתני' ר\"ל מפרישין מתרומת הלשכה וק' קו'. התוס' [שבועות ד\"י ע\"ב], דהרי תרומת הלשכה אכתי לא נזכרת במשנה, ומה \"ממנה\" שייך כאן. ותוס' התם כתבו דל\"ג הכא מלת ממנה ולפע\"ד אפשר לקיים גי' הספר, וכדמוכח במ\"ו דקאמר מפרישין מהן, דוודאי אקטורת קאי, ה\"נ כן]:"
+ ],
+ [
+ "ומחללין אותה
ר\"ל מותר הקטורת שהפרישו:"
+ ],
+ [
+ "על שכר האומנין
יחללוה על שכר מפטמי הקטורת שהפרישו ממעות תרומה הישנה, ואע\"ג דקודש על קודש אי אפשר שיתחלל, לב ב\"ד מתנה אז כשהקדישו המעות, שתיכף כשיפרישום לשכר האומנים יהיו חולין כאילו כבר זכו בהן האומנין ] [תוס' שבועות שם ד\"ה מפרישין שכר], ואי\"ל עכ\"פ כל קדושת הגוף אינו מתחלל. והרי קטורת קדושת הגוף ניהו. י\"ל שגם בקטורת לב ב\"ד מתנה מתחלה כשקונהו, שאותן י\"א מנין היתרין, לא יקדשו קדושת הגוף [ש\"ס שם]. ולפיכך אפשר שפיר לחלל הקטורת על המעות שהן חולין, וכשיחללום יהי' הקטורת חולין והמעות יהי' אחר החלול קדוש לתרומה הישנה [ובירושלמי הכא אמרינן דמחללין הקטורת על שכר הבונין במקדש]:"
+ ],
+ [
+ "מתרומה חדשה
ר\"ל הקטורת שנעשה חולין בידי האומנין, חוזרין ולורחין אותה ממעות תרומה חדשה. [והא דהוצרכו לכל זה, ולמה לא מכרו הקטורת, ויחזרו ויקנוה מתרומה חדשה, ה\"ט משום דמכירה הוא זלזול להקדש, והא דלא נתנו הקטורת לאומנין להדיא בשכרן, שאין זלזול כשיתנוהו להם בשכר פיטום. ה\"ט משום דהקטורת אינו מתחלל על המלאכה, ולמ\"ד [במשנה ו'] מתחלל, מיירי הכא בשכר פיטום של שנה החדשה, דצריך ליתן שכרן מתרומה חדשה, ומשם יפרישו המעות לחללו על מותר הקטורת. א\"נ דוקא לקמן כמשנה ו' דהו\"ל הקדש יחיד ס\"ל דמתחלל על מלאכה משא\"כ הכא הקדש צבור חמיר]:"
+ ],
+ [
+ "אם בא החדש בזמנו
ר\"ל אם כבר הביאו שקלים ליד הגזבר בר\"ח ניסן, שזהו זמנן של שקלים:"
+ ],
+ [
+ "לוקחין אותה מתרומה חדשה
כלעיל:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו מן הישנה
דאם לא הובאו עדיין שקלים חדשים ליד הגזבר בראש חודש ניסן, יקטרו הקטורת שהיא מתרומה הישנה כמות שהיא. מיהו בירושלמי [פ\"ג דר\"ה די\"ט א'] נראה, דאם בא החודש גרסי', ור\"ל, אם חל ר\"ח ניסן בזמנו, דהיינו ביום ל' של אדר, אז לוקחין הקטורת מתרומה החדשה, וכלעיל, ואם לאו, שלא קידשו אז החודש, רק ביום ל\"א, אז בא הקטורת ביום למד מן הישן:"
+ ],
+ [
+ "המקדיש נכסיו
סתם הקדש לבדק הבית, דמדאינו קדוש בקדושת הגוף, יש לו פדיון, להכי מיקל בה ר\"ע:"
+ ],
+ [
+ "והיו בהן דברים ראוין לקרבנות הצבור
ר\"ל אף ע\"ג שהי' בהן וכו'. מיהו אי בהמה, תני לה [במ\"ז], ואי יינות ג\"כ תני לה [במ\"ח], אלא מיירי בסממני', הראויין לקטורת, וה\"ה בהקדיש הקטורת לבד לבדק הבית, רק נקט נכסים לרבותא, דאע\"ג דשאר הנכסים קדשי לבדק הבית אפ\"ה הקטורת חל עליו קדושת הגוף. ול\"מ נ\"ל דה\"ק המקדיש נכסיו והיו בהן דברים שראויין רק לקרבנות צבור, והרי אין לך דבר שראוי רק לצבור ולא ליחיד אלא קטורת:"
+ ],
+ [
+ "ינתנו לאומנין בשכרן
אף לאומני בדק הבית, ועי\"ז יוצאין הדברים שניתנין להן לחולין, דס\"ל הקדש מתחלל על המלאכה:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו בן עזאי אינה היא המדה
ר\"ל מדת דין זה אינו שוה לדין מותר הקטורת [במ\"ה] וראוי להשוות דינם:"
+ ],
+ [
+ "אלא מפרישין מהן
מסממני הקטורת שהקדיש:"
+ ],
+ [
+ "שכר האומנין ומחללין אותן
סממני הקטורת שהקדיש:"
+ ],
+ [
+ "מתרומה חדשה
היינו אפי' לר\"ע לעיל, דס\"ל שנותנין הקטורת שהקדיש. להדיא לאומנין, מודה שפודין אותו מהן במעות של תרומה החדשה, כדי להקטירו, א\"נ התם שאני דהו\"ל הקדש צבור:"
+ ],
+ [
+ "ודמיהן יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית
קסבר דאף דהקדש לבדק הבית חל אפילו על הראויין למזבח, אפ\"ה אינו יוצא מידי מזבח, להכי ימכרום לצרכי קרבנות מזבח והדמים יהיו לבדק הבית אבל לא יתנום לאומני בדק הבית והם ימכרום לצרכי קרבנות וכלעיל בהקדיש קטורת דהכא דראויין למזבח חמיר גם לר\"א:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהושע אומר זכרים עצמן יקרבו עולות
דס\"ל דכל הראוי למזבח, הקדישו להיות עולות, לכן הראוי לעולות, יקריב עצמן עולות:"
+ ],
+ [
+ "ונקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים ויביא בדמיהן עולות
דמדאין עולות נקבות, על כרחך שיהיה דמיהן לעולות נתכוון, ועכ\"פ הן גופן כיון דעכ\"פ לשם קרבן שלמים חזיין, לא חל עלייהו קדושת בדק הבית ולא דמי כלל להך דפסחים [פ\"ט מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "שר' אליעזר השוה את מדתו
שכל הנכסים כולן יבואו. הן עצמן או דמיהן לבדק הבית:"
+ ],
+ [
+ "ור' יהושע חלק
שאר נכסים לבדק הבית, ובהמה למזבח:"
+ ],
+ [
+ "שהמקדיש בפירוש
שפירש ואמר בהמתי ונכסי קדושים, או ר\"ל שפירש ביניהן בדבריו:"
+ ],
+ [
+ "כדברי ר' אליעזר
דמדפירש והפרישן בדבריו זמ\"ז, היה לו לפרש ג\"כ ולומר בהמה למזבח ונכסים לבדק הבית, ומדלא קאמר הכי, ש\"מ דכוונתו שיקדשו כולן בקדושה א':"
+ ],
+ [
+ "והמקדיש סתם כדברי רבי יהושע
דמדהקדיש סתם, דעתו שיהיה כל א' למה שראוי:"
+ ],
+ [
+ "יינות שמנים
דראויין למנחות ונסכים:"
+ ],
+ [
+ "ועופות
תורים ובני יונה:"
+ ],
+ [
+ "רבי אלעזר אומר ימכרו לצרכי אותו המין
למי שנצרך זה או זה:"
+ ],
+ [
+ "ויביא בדמיהן עולות
עולות בהמה, מגזירת הכתוב:"
+ ],
+ [
+ "אחת לשלשים יום משערין את הלשכה
ר\"ל אף שכבר נתנו מעות להחנוונים משעת הקציר והבציר, שיספקו סולת ונסכים כל השנה, אפ\"ה כל ל' יום קבעו הגבאים שער למנחות דאם נתיקר באותה שעה, קובעין לספק ל' יום הבאים כבשעת הבציר והקציר, ואם הוזל אז, מספק ל' יום דלהבא כדהשתא:"
+ ],
+ [
+ "כל המקבל עליו לספק סלתות מארבעה
ר\"ל כשפסקו לספק להגזברין ד' סאין בסלע:"
+ ],
+ [
+ "עמדו משלש
שנתיקרו עד ג' סאין בסלע:"
+ ],
+ [
+ "יספק מארבעה
דלקולא להקדש, אמרי' דכסף קונה:"
+ ],
+ [
+ "שיד הקדש על העליונה
דכל היכא דאיכא פסידא להקדש אמרינן דלא גרע מהדיוט, דקני רק במשיכה, והרי לא משך עדיין, ואת\"ל א\"כ יתבטל המקח, אי אפשר, דהרי כבר קבל לספק. [ולר\"ן פ\"ק דקדושין, באמת במתני', אם רצה חנווני לחזור יחזור, טעמא משום דלא היו הסלתות בעין בשעת מכירה, ולא קנה ההקדש קנין גמור, אבל היכא דיהיב גזבר מעות על פירות בעין והוזלו. א\"י גזבר לחזור בו, ול\"א בכי הא לא יהא כח הקדש חמור מהדיוט דהא ההדיוט בעי לקבולי מי שפרע]:"
+ ],
+ [
+ "ואם התליעה סולת התליעה לו
אפי' משך הגזבר. וגם נתן כבר מעות:"
+ ],
+ [
+ "ואם החמיץ יין החמיץ לו ואינו מקבל את מעותיו
ר\"ל אין המעות שקיבל בעת הקציר והבציר נחשבים כשלו, עד וכו'. ונ\"ל דזהו דוקא לעניין אחריות שחייב החנווני עד שיקרבום, אבל עכ\"פ אין מעילה במעות שהוציאן החנווני אם אח\"כ התליע הסלת, דאל\"כ לענין מה נתנו לו המעות מקודם, הרי אפשר שיתלע, וימעול למפרע:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אלו הן הממונין שהיו במקדש
על ט\"ו מיני פקידה ושררה:"
+ ],
+ [
+ "יוחנן בן פינחס
דרך הראשונים לקרוא כל המלכים על שם מלך הראשון, ככל מלכי מצרים פרעה, וכל מלכי פלשתים אבימלך, וכן כל מלכי ישראל דוד [יחזקאל ל\"ד כ\"ד]. כמו כן כל הפקידים הללו נקראו על שם הראשונים שנתמנו כשעלו מהגולה, אשר מסתמא מדנתמנו מכנסת הגדולה, ודאי גם כשירי הדור היו:"
+ ],
+ [
+ "על החותמות
מפורש במ\"ד:"
+ ],
+ [
+ "מתתיה בן שמואל על הפייסות
הוא היה שר המשגיח על הגורלות שעשו בכל יום מי יזכה בעבודה זו ומי בזו:"
+ ],
+ [
+ "פתחיה על הקינין
דיני קנין שרגילין להתערב בהעזרה מדרבו מביאיהן, ודין התערובת עמוקים מאוד, והיה צריך חכם גדול להורות הדינין בכל מה שיארע בהן:"
+ ],
+ [
+ "שהיה פותח בדברים ודורשן ויודע שבעים לשון
להבין דברי השואל עצמו על בוריין, בכל לשון שישאל, דכמה פעמים משתנה הענין ע\"י סדור המלות, [קאנשטרוקציאן בל\"א] וזה אינו נעתק מלשון אל לשון ואמר ע' לשון, אף שיש לשונות רבות מזה בעולם, אבל לשונת הראשיות ע' היו מע' אומות שנמנו בבראשית פ\"י, ואח\"כ בדור הפלגה נתבלבל מלשון א' כמה לשונות:"
+ ],
+ [
+ "בן אחיה על חולי מעיים
הרופא, לרפואת הכהנים שעלולים בחולי מעים, מדהלכו יחף על הרצפה:"
+ ],
+ [
+ "נחוניא חופר שיחין
הוא היה מורה איזה מקום ראוי לחפור בארות ומערות ושיחין לעולי רגלים:"
+ ],
+ [
+ "גביני כרוז
הוא היה ממונה להכריז הוא או משרתיו על פיו, בכל בוקר בעזרה לפני בית המוקד, עמדו כהנים לעבודתכם:"
+ ],
+ [
+ "בן גבר על נעילת שערים
לתקן, ולנעול שערי המקדש בערב, ולחזור ולפתחן בבוקר על פיו:"
+ ],
+ [
+ "בן בבי על הפקיע
דבג' מקומות הכהנים שומרים בביהמ\"ק, והלוויים בכ\"ד מקומות, והיה הוא או אנשיו חוזרים על המשמורת בלילה, וכשמנאו להשומר ישן, הי' מלקהו בפקיע [קאנשוק בל\"א]. ונ\"ל דהא דנדחהבש\"ס [יומא כ\"ג] מלפרש דפקיע היינו פתילות משום דא\"צ בכל לילה רק ז' פתילות וכל הדיוט יכול לתקנן, לא מצאו הדבר שקול כל כך בכדי למנות עליו ממונה לבד:"
+ ],
+ [
+ "בן ארזה על הצלצל
[צימבעל], שהיה לו קול גדול, וכשהקיש עליה היה סימן ללויים לפתוח בשיר, והוא היה השר הממונה על המזמרים:"
+ ],
+ [
+ "הוגרס בן לוי על השיר
הוא הי'. השר המנצח בשיר על המשוררים להתחיל או לסיים, ועל פיו נתבררו כל יום המשוררים לעמוד על הדוכן וגם הוא היה המלמדן השיר:"
+ ],
+ [
+ "בית גרמו על מעשה לחם הפנים
אומנות גדולה הי' באפייתה, שלא תשבר בשעת אפייתה, ושלא תתעפש. ונ\"ל דמשום דלא רצו ללמדה לשום אדם [כיומא ל\"ח א'], להכי היה נשאר מנוי זה במשפחתם תמיד, לפיכך קאמר התנא בית גרמו וכן קאמר מה\"ט בית אבטינוס:"
+ ],
+ [
+ "בית אבטינס על מעשה הקטורת
שהיו יודעין מין עשב שנותנין בקטורת, שעל ידו העשן מתמר מהקטורת כמקל, ומתקפל מהתקרה על הכתלים [כיומא דנ\"ג א']:"
+ ],
+ [
+ "אלעזר על הפרוכת
די\"ג פרוכת היו במקדש לי\"ג שערים [כיומא דנ\"ד] והי' הוא המכניס ומוציא צרכי הנשים האורגות הפרוכות, ומלמדן עשייתן, ומשגיח אם עשוהם יפה [ככתובות דק\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "ופנחס על המלבוש
על פיו נעשו בגדי כהונה, וברשותו נמסרים לכהן העובד וברשותו מחזירין אותן אח\"כ:"
+ ],
+ [
+ "אין פוחתין משלשה גזברין
[אייננעהמער], לגבות מעות הקדש ערכין וחרמין:"
+ ],
+ [
+ "ומשבעה אמרכלין
[אבערבעפעהלסהאבער], הממונין על אוצרות בית ה', ואין הגזבר מכניס או מוציא בלי רשותן ועוד הי' למעלה מהן ב' קתוליקין [בלשון יון קאטוליקאס, ר\"ל שר הכללי], למעלה מהן סגן וכוה\"ג:"
+ ],
+ [
+ "שעל חולי מעיים
אף שהי' ממונה ג\"כ על עסק ממון [לאפאטעק] לסממני רפואה:"
+ ],
+ [
+ "ואלעזר שעל הפרכות
שהי' ג\"כ עסק ממון לקנות הצמר והשש הנצרך לפרוכת:"
+ ],
+ [
+ "שאותן קיבלו רוב הצבור עליהן
אבל הממונה לחותמות והממונה לנסכים, הרי היו ב' ממונין לדבר א', לחשוב יחד כל ערב, ופייסות וקינין א\"צ ב', דאינו עסק ממון, רק מורה ומלמד המנהג והדינין, וחפירות שיחין, ג\"כ הי' רק מורה איה מקום הראוי לחפור, וכן השאר לא היו ממונין על דבר שבממון, רק על חכמה או מלאכה. והקטורת הרי בפנים נעשית ולא בא ממנה ליד הממונה ברשות הדיוט, וכן בגדי כהונה, ולחם הפנים אף דלישתן ועריכתן בחוץ [כפי\"א דמנחות מ\"ב], עכ\"פ הם לא היו ממונים על ממון רב, רק על המלאכה, שבכל שבוע ושבוע בערב שבת מכרו להן י\"ב עשרונים, ואופין אותן [כך נ\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "ארבעה חותמות היו במקדש
ר\"ל ד' מיני [מארקען] והוא חתיכת קלף קטן מחותם בחותם הגזבר שנותנו להקונה לסימן:"
+ ],
+ [
+ "עגל
ר\"ל סימן לנסכי בקר, והן ג' עשרונים סולת בלול בחצי הין שמן, ויין לנסך חצי ההין:"
+ ],
+ [
+ "זכר
הוא הי' סימן לנסכי איל, שהיו ב' עשרונים סולת בלול בשמן שלישית ההין, ויין לנסך שלישית ההין:"
+ ],
+ [
+ "גדי
הוא הסימן לנסכי כבש, שהיו עשרון סולת בלול ברביעית ההין שמן ורביעית ההין יין לנסך:"
+ ],
+ [
+ "חוטא
נ\"ל דהאי חוטא ר\"ל המתטהר, כמו וחיטא את הבית [ויקרא י\"ד], ור\"ל שהי' סימן לנסכי מצורע עשיר המתטהר, מביא ג' עשרונים, וט' לוגי שמן לג' כבשין שמביא, א' לאשם וא' לחטאת וא' לעולה, דהיינו רביעית הין לכל כבש, וג' רביעית הין יין, ועוד לוג שמן למתן תנוך ובהונות, ששיריו לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "וארמית כתוב עליהן
שהחותם נמסר לכל העם, שהיו רגילין בארמית טפי מבלשון הקודש, וכשיבין מה נמסר לו, לא יוכל לבוא כל כך בנקל לידי טעות:"
+ ],
+ [
+ "חוטא דל
ר\"ל מצורע עני שאינו מביא רק כבש א' לאשם שטעון נסכים, אבל החטאת ועולה שמביא, היו ב' תורים או ב' בני יונה, שאין טעונים נסכים. ולת\"ק לעני יהבינן ליה חותם גדי, והלוג שצריך לבהונות, מדאינו קרב ע\"ג המזבח לא חיישינן כל כך שיעשה בטהרה יתירה, להכי יביאנו מביתו:"
+ ],
+ [
+ "עגל משמש עם נסכי בקר גדולים וקטנים זכרים ונקבות
ר\"ל בין כשצריך נכסים לעולה שאינו רק זכר, ובין כשצריך לנסכים של שלמים שכשר כשהיא זכר או נקיבה:"
+ ],
+ [
+ "גדי
והא דאקדים הכא ותנא גדי קודם לזכר, דלא כסדר דרישא דנקט זכר קודם לגדי, ה\"ט משום דעגל וגדי שוי' בדינייהו, דשניהן בין גדולים או קטנים וכו', להכי נקט להו גבי הדדי:"
+ ],
+ [
+ "חוץ משל אילים
איל כשר משיכנס ל\"א יום בשנת ב' שלו, ורק עד שיהי' בן ב' שנים שלימות:"
+ ],
+ [
+ "מי שהוא מבקש נסכים
דכדי שלא יצטרך להטריח לבקש נסכים שנעשו על טהרת קודש, להכי הולך וכו':"
+ ],
+ [
+ "נותן לו מעות
כפי הנסכים שצריך:"
+ ],
+ [
+ "בא לו אצל אחיה שהוא ממונה על הנסכים
שהי' ממונה ליקח הנסכים מהחנווני שפסקו עמו לספקן להקדש [וזה כראב\"ד פ\"ז מכלי המקדש אבל אי\"ל כרתוי\"ט הכא, שאחיה הוא החנווני, דא\"כ למה יתנו לו לערב מעות, הרי כבר קבל מעותיו בעת הקציר והבציר [כר\"ב שפ\"ד וב\"מ דנ\"ז א'], ואי\"ל שלא קבל לספק רק לצרכי נכסי צבור, דעכ\"פ למה צריך הקונה לחותם כלל, ילך אצל אחיה ויקח נסכים, אע\"כ כדאמרן ומשום שכל מנוי שררה שבממון צריך ב' כדלעיל סי' כ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "שיד הקדש על העליונה
דאילו בהדיוט כה\"ג אף דבפחתו הי' צריך יוחנן לשלם, עכ\"פ בהותירו, למה יתנום להקדש, ולא נימא שמסתמא מעות יוחנן נתערב שם:"
+ ],
+ [
+ "ממתינין לו עד הערב
שיזדווגו אז יוחנן ואחיה לבוא יחדיו:"
+ ],
+ [
+ "אם מצאו לו כדי חותמו
ר\"ל אם נמצא אצל יוחנן מעות יתירים משיעור החותמות שאצל אחיה, והיתר הוא כשיעור חותם שאמר זה שאבדו:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו לא היה לו ושם היום כתוב עליהן
על החותם היה כתוב יום וחודש:"
+ ],
+ [
+ "מפני הרמאין
שכשישמע שיתיקר השער, יקנה חותם קודם שיצטרך. או שמא מאחר נפל וירא המוצאו להוציאו מיד בעוד האחר מחזר אחריו, להכי כתבו יום בחותם:"
+ ],
+ [
+ "יראי חטא נותנים לתוכה בחשאי
בסתר:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שלשה עשר שופרות
תיבות שפיהן צר, וצוארן ארוך ועקום כשופר:"
+ ],
+ [
+ "שלשה עשר שולחנות שלש עשרה השתחויות
שכל הנכנסי. להר הבית הולכין דרך ימין ומקיפין ויוצאין דרך שמאל [כפ\"ב דמדות], ובדרך הקפתן נ\"ל שהיו משתחוין י\"ג השתחויות הללו וכל השתחויה היה בפישוט ידים ורגלים [כמגילה כ\"ב ב']:"
+ ],
+ [
+ "היו במקדש
אכולהו דלעיל קאי:"
+ ],
+ [
+ "כנגד דיר העצים שכן מסורת בידם מאבותיהם ששם הארון נגנז
שיאשיהו המלך גנזו שם, שבימיו כבר ידעו על פי נביא שהוחלטה הגזירה שיחרב המקדש:"
+ ],
+ [
+ "מעשה בכהן אחד שהיה מתעסק
במלאכתו במקדש, דבעל מום היה שעסקו במקדש לחטוב עצים לבדקן דבהתליע בלח פסול למזבח, ובהתליע ביבש גוררו וכשר [כמנחות פ\"ה ב']:"
+ ],
+ [
+ "וראה הרצפה שהיא משונה מחברותיה
שהיתה טבלא אחת שברצפה בולטת משאר הרצפה, והבין שהיא היא שנסתלקה משם כשגנזו הארון והוחזרה:"
+ ],
+ [
+ "בא ואמר לחברו לא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו
שלא רצה הקב\"ה שיתגלה מקום גניזתו בצמצום ממש, ומתוך שלא גמר דבריו לא ידעו היכן בדיר העצים הוא גנוז:"
+ ],
+ [
+ "וידעו ביחוד
ר\"ל בבירור:"
+ ],
+ [
+ "והיכן היו משתחוים
י\"ג השתחויות דלעיל דרך הקפתן:"
+ ],
+ [
+ "ושתים במערב כנגד שלשה עשר שערים
שהיו משתחוין ומודים לה' על נוי הקשוטים שבכותל סביב לשער:"
+ ],
+ [
+ "שערים דרומיים סמוכין למערב
ואלו הן, שער וכו':"
+ ],
+ [
+ "שער העליון
הר הבית היה משפע ועולה ממזרח למערב, לפ\"ז שער הסמוך למערב הוא שער העליון. ולא אתפרש מה היה משמש:"
+ ],
+ [
+ "שער הדלק
משם מכניסין עצים למערכה:"
+ ],
+ [
+ "שער הבכורות
משם מכניסין הבכורות. ונ\"ל דעשו לו שער מיוחד כדי שלא יטעו לומר שהוא קדשי קדשים, מדגם הוא כולו לכהנים, להכי יחדו לו שער בדרום על שמו, לומר שקדשים קלים הוא ששחיטתן בדרום:"
+ ],
+ [
+ "ולמה נקרא שמו שער המים
דאינך ידועים מדמורגלים בכל יום:"
+ ],
+ [
+ "שבו מכניסין צלוחית
[קריג'כען]:"
+ ],
+ [
+ "ועתידין להיות יוצאין מתחת מפתן הבית
ר\"ל המעין שעתיד לצאת מתחת מפתן בית ק\"ק כקרני חגבים, ואצל שער זה כבר נתרחב כמלא פי פך:"
+ ],
+ [
+ "שער קרבן
שם מכניסין קדשים ששחיטתן בצפון:"
+ ],
+ [
+ "שער נשים
שבו נכנסות הנשים לסמוך על קרבן, ולמ\"ד דאינן סומכות עכ\"פ מצוה שיעמדו על קרבנן. [והא דאמרינן בסוטה פ\"א מ\"ה. דשער המזרח של חומת הר הבית היה מיוחד לוולדות לעמוד על קרבנן היינו נשים טמאות כיולדות וזבה ומצורעת, שאינן רשאות לכנס לעזרה, משא\"כ הכא בטהורות מיירי]:"
+ ],
+ [
+ "שער השיר
שבו מכניסין כלי שיר:"
+ ],
+ [
+ "במזרח שער ניקנור
הוא הביא דלתותיו ממצרים [כיומא ל\"ח א' ], ונקראו על שמו:"
+ ],
+ [
+ "ושתי פשפשין
שערים קטנים היו בתוך דלתות השער הגדול, כדי שיהיה נוח לפתוח ולכנס בכל עת, ואף הן היו ממנין י\"ג השערים. מיהו כל זה לאבא יוסי בן חנן. אבל חכמים אומרים די\"ג השתחויות כנגד י\"ג פרצות שפרצו יוונים בחומת העזרה, וכשגברו ישראל גדרו הפרצות, ותקנו לכל המקיפים המקדש, כשיגיעו למקום תיקון הפרצה ישתחוו:"
+ ],
+ [
+ "אחד בימינו ואחד בשמאלו ושנים במערב שלא היה להן שם
תמה בתוי\"ט דבבית שני לא היו כלל. ולאאמ\"ו הגאון זצוק\"ל לא היה להן שָם גרסי', ור\"ל אותן ב' השערים שהיו במקדש ראשון במערב העזרה, לא היו בבית שני, ואפ\"ה השתחוו כשהגיעו לשם:"
+ ],
+ [
+ "שלשה עשר שלחנות היו במקדש
תנא מפרש מלמטה למעלה דהיינו תחלה מפרש השתחויות, ואח\"כ שלחנות, ואח\"כ שופרות:"
+ ],
+ [
+ "שמנה של שיש
[מארמאר], כדי שיקרר הבשר שיניחו עליו, ולא יסריח:"
+ ],
+ [
+ "על של כסף כלי שרת
צ\"ג כלי שרת שנצטרכו בכל יום במקדש:"
+ ],
+ [
+ "על של שיש נותנין לחם הפנים בכניסתו
אחר שנאפו בע\"ש קודם שיסדרום על השולחן שבהיכל, דלפעמים שוהה שם איזה ימים קודם שיסדרום על השולחן [כמנחות ד\"ק], להכי צריך שיש שיתקרר מיד מעט ולא יתעפש:"
+ ],
+ [
+ "ועל של זהב ביציאתו
עד שעה שיחלקום לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "שמעלין בקדש ולא מורידין
ר\"ל מדלקחוהו משולחן זהב שבהיכל, להכי היה זה ג\"כ של זהב:"
+ ],
+ [
+ "שלשה עשר שופרות היו במקדש
ר\"ל בעזרה:"
+ ],
+ [
+ "זהב לכפורת
ר\"ל לכלי שרת, שהמזרקות נקראו כפורות. הרי ז', וששה היו לנדבה הרי י\"ג וכולהו מפרש ואזיל:"
+ ],
+ [
+ "ששה לנדבה
ר\"ל מה שנתותר לאדם ממעות שהפריש לחטאת או לאשם, מטיל לשופרות ו' אלו, להקריב מהן עולות לקיץ המזבח. והיו לכל א' מששה בתי אבות שבשבוע, שופר מיוחד [כמנחות דק\"ז ב' ורש\"י יומא נ\"ה ב'], אבל לשבת א\"צ, דמעות מוקצה הוא, כאחי הגאון מהו' אליעזר זצוק\"ל:"
+ ],
+ [
+ "תקלין חדתין שבכל שנה ושנה
הגזבר נותן לשם השקלים, ונותן חותם למביאו שלא ימשכננו. ובכל ערב מריק השופר הזה אל האוצר שבלשכה [כפ\"ג מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ועתיקין מי שלא שקל אשתקד שוקל לשנה הבאה
ונותנן הגזבר לתיבת תקלין עתיקין, כדי שידעו שהן לשירי הלשכה [כלעיל פ\"ד מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "קינין הם תורים
מין יונים גדולים:"
+ ],
+ [
+ "וגוזלי עולה הן בני יונה
יונים רכים קטנים:"
+ ],
+ [
+ "וכולן עולות
מי שהתנדב לא' משני אלו. נותן לתיבה זו או לזו כפי מה שנדר, והגזבר לוקח המעות ומקריב כל כך קינין כפי מה שמצא בשופר, אבל קני חובה שא' חטאת וא' עולה, לא יטילו לשם, דשמא יוודע אח\"כ שמת א' מהמטילין לשם, והרי חטאת למיתה אזלה כחטאת שמת בעליה, ומעות יוליכו לים המלח, וכשיתערב במעות שבשופר, יפסדו כל המעות שבשופר, דבדאורייתא אין ברירה:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים קינין אחד חטאת ואחד עולה
דס\"ל יש ברירה או דס\"ל דלא חיישינן למיתה:"
+ ],
+ [
+ "לא יפחות משני גיזרין
כל גזרה הוא חתיכת עץ אמה על אמה, שעביו כמחוקות [שטרייכהאלץ] של סאה גדושה [זבחים ס\"ב ב']. והנודר שויין, נותנן לשופר:"
+ ],
+ [
+ "לא יפחות מקומץ
ונותן דמיו לשופר שכתוב עליו לבונה. מיהו אם פירש להביא פחות סגי בקורט א':"
+ ],
+ [
+ "לא יפחות מדינר זהב
שיתנו לשופר שכ' עליו כפורת. ודוקא באמר מטבע זהב, אבל באמר זהב סתם, אפילו בצנורא דקה סגי:"
+ ],
+ [
+ "ששה לנדבה
לו' בתי אבות שבכל שבוע:"
+ ],
+ [
+ "זה מדרש דרש יהוידע כהן גדול
תמוה מה שייכות יש לדרוש יהוידע כאן, הרי התם לא איירי רק ממותר חטאת ואשם, משא\"כ הכא שנידב מעיקרא עולה, והרי בו מפורש בקרא [ויקרא ז'] עור העולה אשר הקריב, לכהן יהיה, ומנה דרשינן נמי [זבחים כ\"ג ב'] דגם בשאר קרבנות כאשם וחטאת כך הדין. ובשלומא לאינך מ\"ד [מנחות ק\"ז ב'] דהנך ו' שופרות למותרות היו שפיר מייתי דרוש של יהוידע, דכמו במותר של חטאת ואשם, כ\"כ למותרות שאר קרבנות, אלא לבר פדא שם קשה וצ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "אשם הוא אשום אשם לה'
דקשיא קרא, דמדכתיב אשם הוא, משמע שיהיה בהוויתו, שיהיה נאכל לכהנים ככל אשם, והדר קאמר אשם לה' דמשמע שיהיה כולו לה'. ותו ל\"ל הכפל אשום אשם. אלא ע\"כ דגם חטאת מרבה קרא וה\"ק קרא, מה שנתותר מדמי חטאת ואשם, יהיה כולו לה', דהיינו עולות והיינו דקאמר קרא, אשם לה' הבשר, ואשם לכהנים העורות ככל עולה:"
+ ],
+ [
+ "לכהנים יהיו
זהו המקרא שכתוב גבי יהוידע, דאי אפשר לפרשו כפשוטו, דדמי חטאת ואשם ינתנו לכהנים, דהרי קרבים ע\"ג המזבח. אלא מדקאמר כסף אשם ה\"פ דמי מותר חטאת ואשם לא יבוא לבית ה' לבדק הבית, רק יהנו הכהנים ממנו, ואי אפשר לומר שיקריבום לחטאת ואשם ויהנו הכהנים מבשרן, דא\"כ לחטאת ואשם מבע\"ל. ותו דהרי הוה חולין בעזרה, דכבר נתכפרו הבעלים. אע\"כ שיקריבום עולות, ויהנו הכהנים בעורן:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מעות שנמצאו בין השקלים לנדבה
ר\"ל בין שופרות של שקלים ושופרות של נדבה [כפ\"ו מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "לנדבה יפלו לנדבה
ומיירי שמניין המעו' שבשני השופרו' שוין, דאל\"כ רוב וקרוב הלך אחר רוב:"
+ ],
+ [
+ "מחצה למחצה יפלו לנדבה
דחמירי דכולן עולות, משא\"כ שקלים שמא יזדמנו לשירי הלשכה, שהם לצרכי העיר [כפ\"ד מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "בין עצים ללבונה
ר\"ל בין שופר זה לשופר האחר:"
+ ],
+ [
+ "מחצה למחצה יפלו ללבונה
דלבונה עצמה קרבן, משא\"כ עצים הן רק מכשירי קרבן. והא דלא נקט נמי בין לבונה לזהב. י\"ל משום דכל שנדר זהב מסתמא מביא דינר זהב ממש ולא פרוטות בשווי דינר זהב ועי\"ז לא מחלף עם דמי לבונה. מיהו מדלא נקט נמי בין גוזלי לעצים, ש\"מ דהנך שופרות זוגי זוגי היו קיימי בעזרה, דהיינו חדתין ועתיקין, קינין וגוזלין, עצים ולבונה, וזהב כל חד וחד במקום אחר בפינה אחרת, באופן דליכא לספוקי בכל חד רק בבר זוגיה, וכן מסתבר דהרי השופרות של השקלים, הרי נגבים מהגבאים, וע\"כ שבלשכה היו עומדים [כלעיל פ\"ג] משא\"כ שאר השופרות שכל מי שירצה נותן לתוכן מסתמא במקום גלוי עמדו:"
+ ],
+ [
+ "מחצה למחצה יפלו לגוזלי עולה
היינו כחכמים לעיל [פ\"ו מ\"ה], דקינין הן א' חטאת וא' עולה, להכי יפלו לגוזלי עולה דחמירי דכולן עולות. מיהו כדי שתתכפר האשה שאפשר שהביאה זה המעות להיות קינין, דהיינו א' חטאת וא' עולה, להכי מקנין לה משל צבור, ומקריבין בעדה חטאת עוף על הספח שאינו נאכל:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל הולכין אחר הקרוב להקל
אפילו להקל:"
+ ],
+ [
+ "מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה
ר\"ל בשוק של מוכרי בהמות בירושלים:"
+ ],
+ [
+ "לעולם מעשר
אפילו שלא בזמן הרגל, משום דרוב בהמות הנמכרות שם, נמכרות במעות מעשר, דמדאין העולי רגלים מספיקים לאכול מעות מעשר שהביאו כשעלו לרגל, אע\"ג דמעות מעשר שני שנכנס לירושלים מותר לחזור ולהוציאן [כפ\"ג דמע\"ש], עכ\"פ מתיראים להחזירן פן יכשלו בהם לאכלן בחוץ, וגם טריחא להו מלתא, להכי נותנין אותן לקרוביהם שיאכלו הם אותן אחר הרגל ותלינן שמהם נאבד. והא דתלינן במעות של לוקחין טפי מבמעות של מוכרין. ה\"ט משום דלוקחין מרובים ממוכרים, ובממון דאסורא אזלינן בתר רובא:"
+ ],
+ [
+ "בהר הבית
אם נמצא שם:"
+ ],
+ [
+ "חולין
אין ר\"ל שהן מעות חולין ממש, דהרי אסור להכניס מעות חולין לעזרה [כברכות דס\"ב ב']. אלא ר\"ל שהן משקלי' שבלשכה, דאע\"ג שהן קודש, עכ\"פ אין מוציאין מעות מהלשכה עד שהוא מחללה כבר על הבהמה, וא\"כ כשנאבדה, חולין גמורים היא [ירושלמי כאן. ורמב\"ם נז\"ג משקלים ופ\"ו ממע\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "בירושלם
שלא בשוק הבהמות:"
+ ],
+ [
+ "בשעת הרגל מעשר
דאז מצוי טפי מעשר, ואף דמסתמא לא הביאו כל כך דמי מעשר לירושלים שיהיה יותר מדמי עשירי ירושלים כנקדימון בן גוריון וכו'. י\"ל רוב מעות המטולטל ברחובות מעשר היה, ואי\"ל עכ\"פ שאר ימות השנה רובא הוה, ובהן חולין מצוי. י\"ל שוקי ירושלים מתכבדין בכל יום ואם אז נפל, כבר מצאוהו. משא\"כ הר הבית אינו מתכבד, דאין אבק מצוי שם, דאסור לכנס לשם באבק שברגליו, ומדהמקום גבוה, כיבד הרוח האבק המעט והמעות נשאר במקומו:"
+ ],
+ [
+ "בשר שנמצא בעזרה
אגב דתנא בריש פרקן מעות שנמצאו סמוך לשקלים, נקט נמי כל דיני מציאה עד פ\"ח סוף מ\"ג, אף דאין להם שייכית עם:"
+ ],
+ [
+ "אברין עולות
מדמנותח אברים כדרך עולה:"
+ ],
+ [
+ "וחתיכות
ר\"ל אם מצא שם חתיכות קטנות:"
+ ],
+ [
+ "חטאות
ר\"ל וודאי הן קרבן שבא על חטא דהיינו או חטאת או אשם, שדין אכילת שניהם שוה. או נ\"ל דחטאת דוקא, דאשם אינו בא רק על ו' מיני חטא [כזבחים פ\"ה מ\"ה] משא\"כ חטאת בא על רוב החטאים. אבל לקדשים קלים לא חיישינן דאין דרך לנתחן בעזרה מדאין נאכלין שם:"
+ ],
+ [
+ "זה וזה
בין מה שנמצא בעזרה או בירושלים:"
+ ],
+ [
+ "תעובר צורתו ויצא לבית השריפה
דהרי הוסח הדעת מהן מלשמרן כשנאבדו והו\"ל מדרבנן כנטמאו (כזבחים דצ\"ט א'), ואפ\"ה קאמר דנידן כחטאת או שלמים, ומאי נ\"מ והרי בין כך וכך נשרף. אלא אפ\"ה נ\"מ מתי ישרפנו, דאין לזלזל בהן ולשרפן מיד, עד אחר עיבור צורה, דהיינו אחר זמן אכילתן, דחטאת לאכל יום א' ולילה שלאחריו, ושלמים יום ולילה ויום, ואפ\"ה שלמים אינו נשרף רק ביום ג', דנפקא לן מקרא [בזבחים נ\"ו] דרק ביום שרפינן ליה:"
+ ],
+ [
+ "נמצא בגבולין
ר\"ל בערי ישראל:"
+ ],
+ [
+ "אברין נבילות
שכן דרך לחותכן לכלבים:"
+ ],
+ [
+ "חתיכות מותרות
מצד הדין מותר כשאין נכרים בעיר. מיהו אפילו בכה\"ג אסור מדרבנן משום בשר שנתעלם מהעין [כחולין צ\"ה א'], ואף לדידן דקיי\"ל דבמצא בשר במקום שהניחו, או ביש בו סימן ליכא משום בשר שנתעלם מעין, אפילו ברוב טבחי נכרים. הכא שמצא בשר בעלמא, אסור אפילו בכל הטבחים ישראל, מדמוכרין לפעמים טריפות [ש\"ך י\"ד ס\"ג סק\"ח], ותו דחיישינן לעופות שהביאו מעלמא, [כרמב\"ם פ\"ח ממ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ובשעת הרגל שהבשר מרובה
ורגילין לבשל אברים:"
+ ],
+ [
+ "בהמה שנמצאת מירושלם ועד מגדל עדר
שם עיר בסביבת ירושלים:"
+ ],
+ [
+ "וכמידתה לכל רוח זכרים עולות
דתלינן דמירושלים יצא, ושם רוב הבהמות קרבנות הן, ועולות דקאמר מתני', לאו דוקא, אלא נקט אחד מהקרבנות שיכולין להיות זכר, להכי ממתין עד שיומם, ומביא ג' זכרים, א' לעולה וא' לשלמים וא' לתודה ומחללן על זאת. דבאשם ליכא לספוקי, דאשם בן ב' שנים הוא והכא מיירי שניכר שהוא בן שנה, ובאשם מצורע ונזיר שהן בני שנה ליכא לספוקי, דלא שכיחי, ובפסח נמי לא, דבזמנו מזהר זהיר ביה, ושלא בזמנו שלמים הוא. ולבכור נמי לא חיישינן, דהרי נאכל במומו, והרי גם זה נאכל במומו אלא שהכהן הממע\"ה:"
+ ],
+ [
+ "נקבות זבחי שלמים
הכא נמי אחד מהראויין להיות נקיבה נקט, וממתין עד שתומם, ומייתו ב' בהמות א' לשלמים וא' לתודה, ומחללן עליה. דבחטאת ליכא לספוקי דחטאת בת שנתה ומיירי דזו בת ב' שנים, ואי\"ל דלמא חטאת שעברה שנתה היא. לא שכיחא. מיהו אם באמת בת שנתה היא, ספק חטאת היא, וכונסה לכיפה עד שתמות:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר הראוי לפסחים
שהוא זכר ובן שנה:"
+ ],
+ [
+ "קודם לרגל שלשים יום
קודם פסח, דאז מצויין פסחים טפי, ויקרבנו לפסחו ולכשיבוא בעליו ישלם לו. אבל לא ישהנו עד אחר פסח שמא יבוא בעליו ויקרבנו לשלמים. דמפסיד לבעליו מדאינו עושה ואוכל [כפ\"ב דב\"מ] ועוד דמשלמים צריך ליתן לכהן חזה ושוק, וצריך נסכים משא\"כ פסח [ועי' תוס' קידושין דנ\"ה ב' ד\"ה ודלמא הראשון]:"
+ ],
+ [
+ "בראשונה היו ממשכנין את מוצאיה
את המוצא קרבן:"
+ ],
+ [
+ "עד שהוא מכיא נסכיה
דהיינו ג' עשרונים לפר, וב' לאיל וח' לכבש, והשמן והיין הראוי להן [כפ\"ה סי' כ\"ד כ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "התקינו בית דין שיהו נסכיה באין משל צבור
כל משל צבור דפרקן, ר\"ל מתרומת הלשכה וק' א\"כ לעיל במשנה ד' דאמרינן שיביא ג' בהמות, למה לא חששו שיניחוה ויברחו כי הכא. ואת\"ל דהאי דאוקי לה רבי יוחנן [קידושין נ\"ה ב'] שיביא ג' בהמות [עי' סי' כ\"ה] סמך א\"ע על דברי ר' אושעי' שם [ע\"א] דמוקי לה בבא לחוב בדמיה, ופרש\"י שהתרצה מעצמו להחליף בהמה שמצא על ג' בהמות אחרות, כדי לתקן הכל, א\"כ קשה אם אין עינו צרה מלהפריש ג' בהמות לבי גזא דרחמנא איך ס\"ד שיצמצם בעבור הנסכים ויניח הקרבן לברוח לאיבוד. ואפשר דה\"ק דאם לאחר שהביא הנ' בהמות אמרו לו שהקרבנות הללו צריכים נמי נסכים ולא רצה להביאן, היו ממשכנין אותו בראשונה, אלא שכשראו שאין תקנה לבהמה זו שנמצאת רק כשיתנדב כנגדה ג' בהמות וגם ג' נסכים, היה קשה להם לנדור כל כך הרבה, והיו מניחין להבהמות הנמצאות, והיו הבהמות בורחין והולכין, עד שהתקינו שיבואו נסכים משל צבור:"
+ ],
+ [
+ "וזה אחד מהן
דהיינו הך דלעיל, ואינך ו' מפרש ואזיל:"
+ ],
+ [
+ "נכרי ששלח עולתו ממדינת הים
ר\"ל ממדינה אחרת, דאילו היה הנכרי כאן. הוה אמרינן ליה הביא נסכים. וה\"ה ישראל רק נקט נכרי מדרגיל לבלי לידע שצריך נסכים:"
+ ],
+ [
+ "ושלח עמה נסכים
ר\"ל דמי נסכים, דאילו נסכים ממש הרי נטמאו בידיו:"
+ ],
+ [
+ "אם יש לו נסכים
שהפריש בחייו:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו קריבין משל צבור
אבל ישראל שמת יורשיו מביאין הנסכים מנכסיו, אבל גר אפילו הניח נכסים כפי שוויי נסכים כל שלא יחדן ממש לנסכים הרי השאר הפקר:"
+ ],
+ [
+ "ותנאי בית דין הוא על כהן גדול שמת
ולא מינו עדיין אחר תחתיו:"
+ ],
+ [
+ "שתהא מנחתו
הוא העשירית האיפה שמקריבין משל כוה\"ג בכל יום, שנעשית י\"ב חלות, ומקריבין מחציתן בבוקר ומחציתן בערב:"
+ ],
+ [
+ "ושלימה היתה קריבה
וכשבא מצבור או מיורשין ' מקריבין י\"ב חלות מעשירית האיפה בבקר, וי\"ב חלות מעשירית איפה בערב, אבל השמן של החלות והלבונה, לא היה כפול, רק נותנין לי\"ב חלות שבבוקר לוג ומחצה שמן, ומקריבין עמהן חצי קומץ לבונה, וכמו כן לי\"ב חלות שמקריבין בערב [רמב\"ם פ\"ג מתמידין]:"
+ ],
+ [
+ "ועל העצים
חד תקנה הוא:"
+ ],
+ [
+ "שיהו הכהנים נאותים בהן
כשצריכין להן לאכילת קדשים, אף דמיוחדין למזבח:"
+ ],
+ [
+ "ועל הפרה
פרה אדומה:"
+ ],
+ [
+ "שלא יהו מועלין באפרה
מדאו' אין בה, רק מדהוה מזלזלו בה, לתת מהאפר על מכה, גזרו בה רבנן מעילה, ומדחזו דפרשו מספק הזאה, מחשש מעילה, הדר אקמוה אדאוריי':"
+ ],
+ [
+ "ועל הקינין הפסולות
שהמחוייבין קינין נותנין מעות לשופר, וב\"ד קונין את הקינין באותו יום [כפ\"ו סי' ל\"ח] ואם נפסלו או פרחו, קריבות משל צבור, ודוקא אם נפסלו מאותן שקנו הב\"ד, אבל אם הביאו הן עצמן קניהן, ופרחו מזל\"ז ונפסלו, הן עצמן צריכות להביא אחרות כמפורש בכל מסכת קינין:"
+ ],
+ [
+ "שיהו באות משל צבור רבי יוסי אומר המספק את הקינין
אותו שפסק עם הגבאין להספיק בשער ידוע כל הקינין הצריכין:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כל הרוקין הנמצאין בירושלם טהורין
לא מחזקינן להו ברוקו של זב, שהוא מטמא אדם וכלים דבירושלים זבין מיעוטא דלא שכיח, אבל בשאר דוכתי גזרו, דמעוטא דשכיח הוא [כפ\"ד דטהרות] ואף נשים דשכיחי בזיבה מיעוטא נינהו נגד רוק זכרים, דכבודה בת מלך פנימה, ובפרט בימי טומאתן היו נסתרות בחדרן:"
+ ],
+ [
+ "חוץ משל שוק העליון
דשם מצויין כובסי נכרים דמטמאין כזבין, וגם זבין ממש מתרחקין לשם:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר בשאר ימות השנה
דמצויין טמאין:"
+ ],
+ [
+ "ושבצדדין טהורין
דמדרבי הטמאין, וביניהן מעוט המצוי זבין, לפיכך מתרחקין הטהורים לצדדין שברחוב שאין דריסת הרגל מצוי שם:"
+ ],
+ [
+ "שמפני שהן מועטין מסתלקין לצדדין
דהרי רוב ישראל מטהרין ברגל, והטמאין מתרחקין לצדדים:"
+ ],
+ [
+ "כל הכלים הנמצאין בירושלם
דחוץ לירושלים כל הכלים הנמצאים בכל מקום טמאין מספק [שם]:"
+ ],
+ [
+ "שלא בדרך ירידתן עלייתן
דב' דרכים היו למקוה, כדי שלא יתטמאו העולין מהיורדין:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר כולן טהורין
דלא גזרו על ספק כלים בירושלים ובדרך ירידה נמי ספק הוה, דגם טהורים מצויין שם:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן הסל והמגריפה
[שויפעל]:"
+ ],
+ [
+ "והמריצה
הר\"ב פי' שהוא כלי שמרצצין ומשברין בו העצמות, ולא ידענא מנא לי' שיהא מותר לבזות עצמות אביו ואמו כל כך [והרי תניא באבל רבתי [פי\"ב] אין מפרקין את עצמות ואין מפסקין הגידין. והכי פסקינן ג\"כ [בי\"ד ת\"ג ס\"ו] ובירושלמי אמרי' שהוא טס ברזל שמריץ בה אבנים לבית הקברות, ור\"ל לפע\"ד שמביא בה אבנים לקברות, או ר\"ל שמשבר בה אבנים הצריכים בקברות, ורגיל שנוגע בה בעצמות:"
+ ],
+ [
+ "סכין שנמצאת בארבעה עשר
ר\"ל בי\"ד בניסן, דאע\"ג דקיי\"ל כר' יוסי לעיל דבירושלים כולן טהורים [מ\"ב]. אפ\"ה בקדשים גזרו [רמב\"ם פי\"ג מהא\"ט]. ולולא מסתאפינא נ\"ל דהכא בנמצא חוץ לירושלים מיירי:"
+ ],
+ [
+ "שוחט בה מיד
דאפילו אם היה טמא, וודאי כבר הטבילוה בעלים מאתמול, כדי שיערב שמשן, וישחטו בה היום. ואי\"ל שמא מימים רבים נאבד מזמן רב, אילו כן כבר מצאוהו אתמול:"
+ ],
+ [
+ "בשלשה עשר שונה ומטביל
ר\"ל אע\"ג שי\"ל שמי שאבדה כבר טבלה, אפ\"ה חוזר ומטבילה, דמדיש שהות להטבילה עד לפני ערב, אמרינן שמא לא טבלה עדיין. וי\"א דשונה, ר\"ל מזה עליה הזאה שנייה, דשמא נטמאה ממת, וכבר הוזה עליה בג' כדי שיוכל להשתמש בה בערב פסח, אך שמא חסר עדיין הזאת של ז', להכי מזה ומטביל אבל לא חיישינן שמא נטמ' היום במת, דסמוך לפסח דצריך לו. מזהיר זהיר בי':"
+ ],
+ [
+ "וקופיץ
במצא [פליישהאקקע]:"
+ ],
+ [
+ "בין בזה ובין בזה
בין בי\"ג בין בי\"ד:"
+ ],
+ [
+ "שונה ומטביל
ר\"ל אפשר שיהיה שונה ומטבל דקופץ אינו ראוי רק לחגיגה, שמותר לשבור בה עצם, ולהכי לא הטבילה, והיינו כשהיה המלך גוסס בי\"ג, שאם ימות מצוה על כל ישראל להטמאות לו משום כבוד המלך' ואם יהיה כן יקריבו הפסח בטומאה ולא יצטרכו לטהר כליהן, ואז אין מביאין חגיגה, להכי סכין דחד ספיקא הוה, שמא לא ימות מטבילו בי\"ג כלעיל, משא\"כ קופץ, דמתבעי רק לחגיגת י\"ד שאינו בא בטומאה, ואיכא ספק ספיקא, דאפילו לא ימות המלך, שמא יהיו בני החבורה שעל הפסח מועטים, ויהיה די להם בפסח, ולא יצטרכו לחגיגת י\"ד שאינו בא רק כדי שיהיה הפסח נאכל על השובע, הלכך לא מטביל ליה:"
+ ],
+ [
+ "חל ארבעה עשר להיות בשבת שוחט בה מיד
ומשתמש אפילו בקופץ, דמדאינו יכול לטבול היום, כבר טבלו מאתמול. ואע\"ג דבשבת א\"צ לקופץ לחגיגת י\"ד, שהרי אינו בא בשבת, אפ\"ה אמרינן דטבלה לצורך חגיגת ט\"ו. ונקט \"שוחט\" אע\"ג דרוב תשמיש קופץ לקצב בשר, כלעיל, מ\"מ ראוי ג\"כ לשחוט בה לכשירצה. וי\"א דאסכין קחי, ואפ\"ה קמ\"ל, דאפי' בשבת שוחט בה מיד בלי טבילה, ולא חיישינן שהוא טמא ונמצא שמחלל שבת:"
+ ],
+ [
+ "בחמשה עשר
במצא קופץ בט\"ו:"
+ ],
+ [
+ "שוחט בה מיד
דהרי אסור להטבילה ביו\"ט, וכבר טבלה מאתמול:"
+ ],
+ [
+ "נמצאת
הקופץ:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו כסכין
דוודאי הטבילה עם הסכין, דאל\"כ האיך קשרם יחד, הרי כלי מטמא כלי ע\"י משקין, והו\"ל למיחש שמא יתלחלח [כך כ' רבינו הגאון אאמ\"ו זצוק\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "פרוכת שנטמאת בולד הטומאה
אע\"ג דאין כלי מקבל טומאה רק מאב הטומאה. הכא בנטמא ממשקין טמאין מיירי דמטמאין לכלי עכ\"פ מדרבנן, דגזרי' אטו רוקו וש\"ז ומימי רגליו של זב וזבה, שהן אב הטומאה דמטמאין לכלים מדאוריי'. ואף דשאר ווילן אינו מקבל טומ' רק משום דשמש מתעטף בו. והכא בפרוכת ק\"ק אסור בהנאה. הכא בלא זה מקבל טומאה, מדמונח כפוף על הארון [כסוכה ד\"ז ב'] להכי תורת כלי עליו [כ\"כ תוס' ביצה די\"ד ב']:"
+ ],
+ [
+ "מטבילין אותה בפנים
בים של שלמה שבעזרה וא\"צ להוציאה כשנטמאה:"
+ ],
+ [
+ "ומכניסין אותה מיד
לתוך ההיכל, דטומאה דרבנן א\"צ הערב שמש [עי' פסחים פ\"א סי' ל\"ד]. וה\"ה בשאר כלי המקדש, רק נקט פרוכת, מדבעי לאשמעינן סיפא. דכשהיתה חדשה וכו'. ונקט הך דינא הכא, אגב טומאה וטבילה דנקט לעיל מינה בסכין וקופץ, ואגב זה נקט נמי אח\"כ טומא' בשר הקדשים:"
+ ],
+ [
+ "ואת שנטמאת באב הטומאה
בשרץ או נבילה וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "מטבילין אותה בחוץ
דצריך להוציאה מהעזרה כשנטמאה:"
+ ],
+ [
+ "ושוטחין אותה בחיל
הוא מקום פנוי בהר הבית סביב לעזרה מבחוץ אבל לא בעזרת נשים. דאין טבול יום נכנס לשם [כלים פ\"א מ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ואם היתה חדשה שוטחין אותה על גג האיצטבא
דהר הבית עשוי אצטבאות מקורין [ועי' פסחים פ\"א סי' כ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "כרי שיראו העם את מלאכתן שהיא נאה
כדי שגם העומד מרחוק יהיה יכול לראות אותו הא אם שטחוהו בחיל לא יכלו לראות יפיו רק העומדים בסמוך לו:"
+ ],
+ [
+ "ועל שבעים ושנים נימין
הן נירין שנזכרו במס' שבת [פי\"ג ה'], שמניחין בהן חוטי השתי [וכך כ' הרמב\"ם בפ\"ז מכלי מקדש]:"
+ ],
+ [
+ "ועל כל נימא ונימא עשרים וארבעה חוטין
שזורין יחד לחוט א', מתכלת וארגמן ותולעת שני ושש, דמכל מין מהן ו' חוטין:"
+ ],
+ [
+ "ארכה ארבעים אמה ורחבה עשרים אמה
כאורך ורוחב פתח קדשי קדשים:"
+ ],
+ [
+ "ומשמונים ושתי רבוא נעשית
כך היו מניין כל כללות חוטי השתי שבו, וי\"א כך מניין הדנרי זהב, שהוציאו עליה, וי\"א דריבות גרסי', ור\"ל שהוצרכו לאריגתם פ\"ב נערות שלא הגיעו לוסתן, שלא יהיה שם חשש נדות:"
+ ],
+ [
+ "ושתים עושין בכל שנה
דב' פרוכת היו בפתח ק\"ק [כיומא דנ\"א ב']:"
+ ],
+ [
+ "מטבילין אותה
דאע\"ג דהיה נגמר בטהרה, היה צריך טבילה לקודש [כחגיגה פ\"ג מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים הכל ישרף בפנים
בבית הדשן, דכל שפסולו בקודש שריפתו בקודש:"
+ ],
+ [
+ "חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ
דהו\"ל ב' לריעותא, דחמיר טומאה והוא בחוץ, להכי אסור להכניסו לעזרה:"
+ ],
+ [
+ "חוץ משנטמא בולד הטומאה בפנים
דהו\"ל ב' לטיבותא א\"צ להוציאו:"
+ ],
+ [
+ "בין בפנים בין בחוץ ישרף בפנים
ר\"א ס\"ל ולד טומאה מטמא רק מדרבנן, ולא קיי\"ל כן:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר מקום טומאתו שם שריפתו
בין שנטמא באב או בולד:"
+ ],
+ [
+ "אברי התמיד
לא זכיתי לידע איך שייך הך דינא הכא, שאין לו המשך לא למעלה ולא למטה, וטפי הוה שייך למתנייה במסכת תמיד. והקב\"ה יאיר עינינו בסתרי אור תורתו ואפשר דנקטי' אגב הך דתני לעיל סוף משנה ד' דשוטחין הפרוכת בחיל כדי לפרסם יופי מלאכתה נקט נמי הא לאשמעי' בסיפא דאברי מוסף ר\"ח מניחין על כרכוב ג\"כ כדי לפרסם שר\"ח היום:"
+ ],
+ [
+ "
הכבש ארכו ל\"ב אמה ורחבו ט\"ז אמה, לאחר שנתחו התמיד, מעלין הכהנים הנתחים, ומניחין אותן בכבש, בחציו שלמטה, בחצי רחבו שלצד מערבה, והולכין לקרות שמע בלשכת הגזית, ויוצאין ומקטירין הקטורת ומטיבין הנרות, ואח\"כ כהנים אחרים מעלין הנתחים מהכבש למזבח. מיהו להכי הניחום תחלה במערב, כדי להניח פנוי דרך הכהנים למערכה שעל המזבח שהיה במזרח, וי\"ל דלהכי הניחום במערב, לצד השכינה. מיהו ביש מוסף, מדחביבי וקדישי מוספים טפי, מניחים המוספים במערב, ואברי תמיד במזרח. ויש גורסים ברישא דמתני' במזרח, ונ\"ל טעמם, שיניחום מכוון נגד המערכה שלמעלה, ולפיכך אף שיש מוסף אין אברי תמיד משתני' ממקומן, דתדיר קודם, רק הניחו אברי מוסף בצד שכנגדו. ולהכי מניחין אברי התמיד בחצי כבש שלמטה, כדי שלא יהו קרובים למזבח ויהיה ניכר הולכתן לשם, ויהיה ניכר ג\"כ אח\"כ לאין יוליכום למזבח:"
+ ],
+ [
+ "ושל ראשי חדשים
אברי מוסף ר\"ח:"
+ ],
+ [
+ "כרכוב המזבח
ר\"ל על הסובב שבולט אמה סביב למזבח, להלוך רגלי הכהנים [זבחים ס\"ב א' ועי' מ\"ש פסחים פ\"ה סי' מ\"ח], שם מניחין האברים, מכוון בין הקרנות שעל המזבח למעלה:"
+ ],
+ [
+ "
ר\"ל שמקום הנחתן בסובב, משום ששם היה למעלה מחצי ארכו של כבש, והטעם כדי לפרסם לעם שהיום ר\"ח:"
+ ],
+ [
+ "השקלים והבכורים אין נוהגין אלא בפני הבית
בזמן שבית המקדש קיים דס\"ד דגם בזמן הזה ירקבו:"
+ ],
+ [
+ "בין שלא בפני הבית
וקיי\"ל, דבטלוה למעשר בהמה:"
+ ],
+ [
+ "המקדיש שקלים ובכורים
באין ביהמ\"ק קיים הקדיש הפירות לבכורים והמעות לשקלים:"
+ ],
+ [
+ "האומר בכורים קדש
ר\"ל שהקדיש פירות לבכורים בזמן הזה שאין בהמ\"ק קיים:"
+ ],
+ [
+ "אינן קדש
מדכתיב בהו בהדי' תביא בית ה' אלדיך, ולהכי באין בית, לא קדשי. ולרמב\"ם ר\"ל שהקדיש שקלים, ובכורים שבידו, לבדק הבית, ולר\"ש לא קדשי בכורים, דבכורים לכהנים ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Shekalim/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Shekalim/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..7790a16b74fc0e4b843459e3bcd7a5f305cc1a75
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Shekalim/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,1101 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Shekalim",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Shekalim",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "משמיעין על השקלים
ב\"ד מכריזין בכל גבול ישראל שיביא כל אחד מחצית השקל שחייב למקדש כל שנה ושנה, ומהשקלים הללו החדשים מקריבין מא' בניסן ולמעלה תמידין ומוספים עד א' בניסן בשנה הבאה [ולרמב\"ם פ\"א משקלים, היה מחצית השקל מטבע מכסף נקי. שהיה משקלו ק\"ס שעורות בימי משרע\"ה, אלא שאח\"כ הוסיפו הסנהדרין שיתן כל אחד כסף נקי במשקל קצ\"ב שעורות. ולש\"ך [י\"ד ש\"ה] שיעור השקל לפי מעות שלנו ששה או תשעה [זילבערגראשען]. אמנם להכי מכריזין ל' יום מקודם, דזהו זמן ב\"ד, שנותנין לאותו שאין לו, שישתדל לו בתוך הזמן מעות לשלם השקל:"
+ ],
+ [
+ "ועל הכלאים
משום דאז זמן זריעה, לכן מכריזין להזהיר הזורעים שיבררו התערובות מהזרעים. כדתנן כל סאה שיש בה רובע [הקב] ממין אחר ימעט, דר\"ל אם יש בהזרע תערובות חלק כ\"ד, צריך למעט אותו שנתערב משיעור הזה, ואח\"כ יזרע. מיהו זרעים שצמחו כבר בתערובות, צריך לתלוש מין הא' כולו דאע\"ג דכלא. זרעים מותרים באכילה אסור לקיימן במחובר. [ולא בטל ברובו. ה\"ט משום דכל דבר שכל חד וחד לחודיה שרי, ורק ע\"י תערובות נאסרו, ככלאי זרעים או בגדים דנאסרו משום תערובות ממשות אף דליכא טעמא לא בטלי זה בזה, משא\"כ בשר בחלב דצריך ג\"כ שיתן טעם, כל היכא דליכא טעמא שרי. מיהו קודם זריעה, כיון דבשעה שנתבטלו ליכא עדיין איסורא כלל, מדאו' ברובא בטל, ומדרבנן צריך שלא יהיה חלק הכ\"ד מהזרע כך נ\"ל פי' הר\"ב שנראה תמוה. אמנם לפעד\"נ דלהכי כשנזרע צריך לעקור מין א' כולו ולא בטיל. דכל מחובר הו\"ל קבוע ולא בטיל [כרש\"י גיטין דנ\"ד ב']:"
+ ],
+ [
+ "בחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכין
הם המוקפין חומה מימות יהושע. ונקט מגילה ואינך הכא, דכולהו בט\"ו, איידי דבעו למתני במ\"ג דבט\"ו שולחנות יושבין:"
+ ],
+ [
+ "ומתקנין את הדרכים
שנתקלקלו בימות הגשמים, מתקנין אותם לעולי רגלים שיעלו בניסן, או למי שנס לעיר מקלט, דבקיץ שכיחי אינשי טפי יחד, ואפשר טפי שיהרג אחד בשוגג:"
+ ],
+ [
+ "ואת מקואות המים
לנקותן מרפש ולהמשיך להן שאובין אם נתמעטו ממ' סאה, כדי להתטהר לפסח:"
+ ],
+ [
+ "ועושין כל צרכי הרבים
שגומרין דיני ממונות ונפשות וחייבי מלקיות, ופדיית ערכין וחרמין, והקדשות, והשקאת סוטה, ושריפת פרה, ורציעת עבד, וטהרת מצורע. ופותחין בורות לשתיית הקיץ. וכל הדברים הללו אם היו תלויין, ב\"ד מזדרזין להשלימן עד אותו יום מדקרוב לסוף שנת התורה:"
+ ],
+ [
+ "ומציינין את הקברות
ששופכין סיד נמוח סביב הקבר, שיהיה לסימן שלא יאהילו עליו, דמשום דבימות הגשמים נמוח הסימן שעשו אשתקד, להכי צריך לחזור ולתקנו:"
+ ],
+ [
+ "ויוצאין אף על הכלאים
נקט אף, דר\"ל אף שכבר הזהירו על הכלאים בר\"ח, אפ\"ה יצאו השתא לראות אם נזהרו העם בהכרזה:"
+ ],
+ [
+ "בראשונה
[עהעדעם], אם מצאו השלוחין כלאים בט\"ו אדר, שלא נזהרו העם בזריעה, היו וכו':"
+ ],
+ [
+ "היו עוקרין ומשליכין לפניהם
לפני בעלי השדות, כדי לביישן:"
+ ],
+ [
+ "משרבו עוברי עברה
שהיו מלעיבין בהשלוחין ושמחין, שאחר שהלכו השלוחין היו נותנין העשב הנעקר לבהמתן, להכי היו עוקרין וכו':"
+ ],
+ [
+ "היו עוקרין ומשליכין על הדרכים
ועדיין היו שמחין, מדניכשו השלוחין שדותיהן ממין האחר, להכי חזרו והתקינו וכו':"
+ ],
+ [
+ "בחמשה עשר בו שולחנות היו יושבין
כדי לתבוע בנחת, וכל מי שיתן יקבלו ממנו, אבל אין כופין עדיין:"
+ ],
+ [
+ "במדינה
ר\"ל בירושלים, וי\"א דר\"ל בכל ערי ישראל:"
+ ],
+ [
+ "משישבו במקדש התחילו למשכן
את מי שלא נתן שקלו עדיין:"
+ ],
+ [
+ "ועברים
היינו עבד כנעני דחייב רק במצות שהאשה חייבת, אשה נתמעטה מדכתיב איש, ולפיכך אפילו יש להן פטורים, אבל עבד עברי כשיש לו חייב, ובאין לו הרי הוא כשאר עני שבישראל. ובעבד כנעני, היינו אפי' ביש לו שנתן לו אחד מתנה ע\"מ שאין לרבו רשות בו:"
+ ],
+ [
+ "וקטנים
כל שהוא פחות מבן עשרים קרוי קטן, ואפילו הביא ב' שערות. וכל אלו לא משכנום, משום דפטורים מן התורה:"
+ ],
+ [
+ "כל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו
ר\"ל בשבילו:"
+ ],
+ [
+ "שוב אינו פוסק
ואפי' מת אביו שוקל אפטרופסו, דנשתעבדו הנכסים:"
+ ],
+ [
+ "ואין ממשכנין את הכהנים
בשביל שקליהן:"
+ ],
+ [
+ "מפני דרכי שלום
שהשקלים הם לקרבנות צבור, והכהנים הם המקריבים, ראוי לחלוק להם כבוד, דאם לא, אתו לאנצויי בהדי הממשכן. והתנו ב\"ד שאם גם לא יתנו, אעפ\"כ יהיה להם חלק בקרבנות חלף עבודתם:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יהודה העיד בן בוכרי ביבנה כל כהן ששוקל אינו חוטא
דס\"ל דפטור מלשקול, וסד\"א דמשום הכי לתסר מלשקול, דשמא לא ימסרנה יפה ויהיה קרבן צבור בא משל יחיד, קמ\"ל דלא חיישינן. ואע\"ג דנשים ועבדים וקטני נמי פטירי, ואפ\"ה לא אצטריך לאשמעינן דאינן חוטאים, אלא מותרים לכתחילה [כמ\"ה]. התם מפורש פטור שלהן בקרא דכתיב איש, ולפיכך ודאי ימסרו לצבור יפה, משא\"כ כהן סד\"א שיטעה לומר שהוא בר חיוב, ולא ימסור יפה:"
+ ],
+ [
+ "הואיל ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים שלנו
והרי גם הנהו מנחה מקרי [כמנחות דמ\"ו ב' תוס' מנחות דק\"ב ב' ד\"ה כל]:"
+ ],
+ [
+ "האיך נאכלים
ש\"מ דאין אנו חייבין בשקל, אבל באמת טעו, דכליל תהיה היינו בקרבן יחיד, אבל לא בשקרב קרבן כהנים בשותפות עם הצבור:"
+ ],
+ [
+ "אם שקלו מקבלין מידן
מיהו צריכין למסור לצבור יפה, כדי שלא יבוא קרבן צבור משל יחיד. ואף דמדאורייתא אין ממש בנתינת קטן, וא\"כ מה מהני בשימסור יפה, עכ\"פ כיון דמדרבנן פעוטות, מתנתן מתנה, הפקר ב\"ד הפקר [כיבמות פ\"ט ב'], ומהני אפי' לעניין דאו':"
+ ],
+ [
+ "העובד כוכבים והכותי ששקלו אין מקבלין מידן
דאינו נאמן למסור יפה יפה:"
+ ],
+ [
+ "ואין מקבלין מידן
מכותים, שלא להתחבר עמן, אבל בעכו\"ם ליכא קרבנות זבין וזבות כו' והו\"ל חולין בעזרה דאפילו בדיעבד פסול, והיכא תני אין מקבלין דמשמע רק לכתחילה:"
+ ],
+ [
+ "וקיני זבות
תורים ובני יונה שזבין או זבות מביאין:"
+ ],
+ [
+ "אבל
לא גרסינן אבל, וקאי הך מקבלין מידן, דנקט בסוף. גם אחטאת ואשם, דמשום דאתו לכפרה אולי ישובו עי\"ז הכותיים. וכך כ' הרמב\"ם:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל כל שנידר ונידב
למזבח כעולה ושלמי', וכ\"ש חטאת ואשם שבאין לכפרה:"
+ ],
+ [
+ "כל שאין נידר ונידב
למזבח, אף שהוא נידר ונידב לבדק הבית:"
+ ],
+ [
+ "לא לכם ולנו לבנות את בית אלהינו
ואע\"ג דהאי קרא רק בבדק הבית כתיב י\"ל דאסיפא דקרא סמיך, דכתיב ולכם אין חלק, דהיינו בחיובי צבור שנקריב, וה\"ה כל חיובים שאינן לכפרה על חטא ידוע:"
+ ],
+ [
+ "ואלו שחייבין בקלבון
[אזשיא] [ועי' רפ\"ב]. דמשום דלפעמים יצטרכו הגבאים להחליף חצי השקלים על שקלים שלמים, או איכא. וכדי שלא יפסיד ההקדש עי\"ז, להכי תקנו דבין שיתן חצי שקל או שקל שלם, יתן דבר מועט יותר מחצי שקלו [אמנם לרש\"י חולין דכ\"ה ב' עיקר דין קלבון היה רק בנותן חצי שקל, רק משום לא פלוג תקנו שאפילו שנים שנותנין שקל שלם יתנו ב' קלבונות]:"
+ ],
+ [
+ "על ידי קטן
ר\"ל בשבילן:"
+ ],
+ [
+ "פטור
אפי' הלוה להן, דאילו במתנה אפילו בעד בר חיובא פטור מקלבון:"
+ ],
+ [
+ "ואם שקל על ידו ועל יד חבירו
ר\"ל ששקל שקל שלם, בשביל עצמו ובשביל חבירו ומיירי שהלוהו לחבירו:"
+ ],
+ [
+ "חייב בקלבון אחד
דס\"ל דהנותן חצי שקלו פטור מקלבון מן התורה, ולהכי בנתנו שקל שלם חייבין רק קלבון א' שלא יפסיד ההקדש כשיחליף הסלע על חצאי שקלים [ומכאן משמע כפירושו קמא דלעיל]:"
+ ],
+ [
+ "הנותן סלע ונוטל שקל
הוא מחצית השקל שבתורה דמנה של קודש כפול היה:"
+ ],
+ [
+ "חייב שני קלבונות
א' בשביל חצי שקלו, דמדנתן שקל שלם, אפילו לא היה מחזיר לו ההקדש כלום היה צריך לתת קלבון, והקלבון הב' חייב בשביל מה שנטל מההקדש לחזרה:"
+ ],
+ [
+ "פטור
מקלבון, מדנתן להם מתנה:"
+ ],
+ [
+ "האחין והשותפין
בעזבון אביהם:"
+ ],
+ [
+ "שחייבין בקלבון
דהיינו כשחלקו וחזרו ונשתתפו:"
+ ],
+ [
+ "פטורין ממעשר בהמה
דהרי הן כשאר שותפין דפטירי ממעשר בהבהמות שנולדו להן בשותפות:"
+ ],
+ [
+ "וכשחייבין במעשר בהמה
דהיינו בלא חלקו תפוסת הבית:"
+ ],
+ [
+ "פטורין מן הקלבון
דהו\"ל כאב ששוקל בשביל בניו, דפטור מקלבון:"
+ ],
+ [
+ "מעה כסף
הוא אחד מעשרים וארבעה בסלע, שהוא אחד משנים עשר ממחצית השקל שבתורה, והוא מעה:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים חצי
ר\"ל חצי מעה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מצרפין שקלים לדרכונות
ר\"ל בני עיר שקבצו שקליהן רשאין להחליפן בדרכונות ולא חיישינן שיפסיד ההקדש עי\"ז [כפ\"א סי' ל\"ג], והוא מטבע זהב מדיית, גדלו [כלואידר] שלנו, והיה שוויו ב' סלעין [ונקרא בלשון יון דארייקאס, אלא שחז\"ל הכריחו גם למלה הזאת להתיחד, שיהיה כמשקל עברית, וותרן, קמצן גזלן, להכי קראוה דרכן, וכמו כן עשו במלת קולבן, שהיה נקרא בגיותו בלשון יון קאליבאס, ועי' מ\"ש פ\"י דפסחים סי' א']. וקמ\"ל דאע\"ג דגבאי מקדש וודאי שהיו מוצרכים לחזור ולהחליפו על חצי שקלות דאל\"כ א\"א לתרום יפה בקופה ונמצא יפסיד ההקדש קלבון שיצטרכו ליתן עי\"ז, אפ\"ה אין חוששין לזה, מדאפשר שיפשדו הן במשא הדרך:"
+ ],
+ [
+ "כשם שהיו שופרות
היינו תיבות שפיהן צר, ומתרחב והולך כשופר, כדי שלא יהא אפשר ליטל כלום מהשקלים שישליכו לשם:"
+ ],
+ [
+ "כך היו שופרות במדינה
בירושלים וי\"א בכל ערי ישראל היו השופרות שהגבאין מטילין לתוכן המעות שגבו. ומדנקט שופרות, משמע דב' שופרות היה בכל עיר לתקלין חדתין ותקלין עתיקין, כמו במקדש לקמן [פ\"ו מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "אם נתרמה התרומה
דבכל ערב ר\"ח ניסן תורמין מהשקלים שהביאו כבר בשנה זו למקדש כדי לקנות מתרומה ההיא קרבנות צבור [כרפ\"ג], ומפני שהמדינות הרחוקית מירושלים לא הביאו אז עדיין שקליהן, מתנין ב\"ד שיהיה התרומה גם על מה שיגבו עדיין, כדי שיהיה חלק לכל ישראל בהקרבנות:"
+ ],
+ [
+ "נשבעין
השלוחים נשבעין שבועת השומרין:"
+ ],
+ [
+ "לגיזברים
דאף דאין נשבעין להקדש מן התורה אפ\"ה תקנו חכמים שישבעו, כדי שלא יזלזלו בהקדש:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו
דבשעה שנאבדו עדיין לא נתרמה תרומה:"
+ ],
+ [
+ "ובני העיר שוקלין תחתיהן
דברשותן נאבדו:"
+ ],
+ [
+ "ואין עולין להן לשנה הבאה
אלא שהראשונים יפלו לשקלי השנה, והאחרונים יפלו לשקלי שנה שעברה. ומספקא לן אם ר\"ל ראשונים לשילוח, או ראשונים לביאת ליד הגזבר. ובזה יש לתרץ מה דק\"ל הרי הו\"ל הקדש בטעות ומ\"ש מלקמן סי' כ\"א, אע\"כ הכא שאני דאפשר שהחליט שאם ימצאו הנאבדים יהיו אלו תחתיהן ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "הנותן שקלו לחברו לשקול על ידו
ר\"ל בשביל המשלח:"
+ ],
+ [
+ "ושקלו על ידי עצמו
ר\"ל ששקלו השליח בשוגג בשביל עצמו, דהיה סבור שלו הוא, דאי במזיד ליכא מעילה. [מיהו אשכחנא נמי מעילה דרבנן, ור\"ל דעביד אסורא, כאלו ואלו מתערבין באמה וכו' ומועלין בהן [יומא דנ\"ח], ועי' תוס' [פסחים דכ\"ב א'] ורש\"י [מעילה די\"א א']:"
+ ],
+ [
+ "אם נתרמה תרומה
ר\"ל אם בשעה ששקלו בשביל עצמו, כבר נתרמה התרומה:"
+ ],
+ [
+ "מעל
דאף דבשביל הנאת המצוה שנתן שקלו, לא מעל, דמצות לאו להנות נתנו עכ\"פ מדהי' ממשכנין מי שלא נתן שקלו, נמצא נהנה ממעות הקדש, דכשנתרמה תרומה על העתיד לגבות, ברשות הקדש קאי השקל בכל מקום שהוא. ואף שי\"ל שזה השקל יהיה נשאר בשירי הלשכה, והרי קיי\"ל דאין מעילה בשיריים, ואיך יביא חולין לעזרה, מתני' ר\"מ היא דס\"ל יש מעילה בשיריים (ירושלמי):"
+ ],
+ [
+ "השוקל שקלו ממעות הקדש
של בדק הבית או של קדשי קדשים שהיו תחת ידו, ושגג דסבר של חולין הוא, אבל קדשים קלים אין בהם מעילה רק אחר זריקה. וכמו כן במזיד אין מעילה בשום קדשים:"
+ ],
+ [
+ "אם נתרמה תרומה וקרבה הבהמה
ר\"ל שכבר הקריבו הקרבן שקנו בעד התרומה שהפרישו, דאל\"כ לא מעל, דהמוציא מעות מהקדש להקדש, לא מעל עד שיעשה מעשה בהקדש השני. ולא דמי לדלעיל סי' י\"ב, דא\"צ שיקריבו כבר הקרבן, דהתם לא בא השקל בתחלה לבי גזא דרחמנא כי הכא, להכי תיכף כשהוציאו מעל, משא\"כ הכא מהקדש להקדש הוציא [ולתוי\"ט רישא מיירי כסיפא וזה דלא כרמב\"ם פ\"ג משקלים]:"
+ ],
+ [
+ "מדמי מעשר שני מדמי שביעית
אם הביא מהן שקלו, והרי מעשר שני צריך לאכלו בירושלים, ושביעית צריך לאכלו קודם זמן הביעור, ואע\"ג דשביעית אסור לסחורה [כשביעית פ\"ח] כדי ג' סעודות מותר למכור [כסוכה ל\"ט ב']:"
+ ],
+ [
+ "יאכל כנגדן
דהיינו שיביא שקל חולין, ויאמר שקל שנתתי ממעשר או משביעית יהיה מחולל על זה ויאכל לזה השקל כשאר מעשר שני או כשאר שביעית:"
+ ],
+ [
+ "המכנס מעות
שכינס פרוטה פרוטה, כדי לצרפן לשלם שקלו בזמנוי"
+ ],
+ [
+ "ואמר
כשהתחיל לכנס:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים מותרן נדבה
מה שימצא לבסוף יתר משקל, יתן לשופרות נדבה שבמקדש ' להקריב מהן עולת נדבה לצבור כשהמזבח עומד בטל, והוא הנקרא קיץ המזבח, דקיץ היינו תאנים יבשים שרגילין היו לאוכלן אחר הסעודה הקבועה, ה\"נ העולות הללו קרבות אחר קרבנות החובה הקבועות בכל יום:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים מותרן חולין
דלא התכוון להקדיש רק שקל, ומה שצירף יותר הקדש טעות היה, וב\"ש לטעמייהו דס\"ל הקדש טעות הוה הקדש [כנזיר פ\"ה מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "אלו לחטאת שוין שהמותר נדבה
מטעם דלקמן:"
+ ],
+ [
+ "לחטאת
דבחטאת מודו ב\"ה כלעיל:"
+ ],
+ [
+ "שקלים יש להם קצבה
שאין ליתן רק מחצית השקל:"
+ ],
+ [
+ "וחטאת אין לה קצבה
דכשירצה יביא חטאת ביוקר יותר ממעה הקצובה:"
+ ],
+ [
+ "היו שוקלים דרכונות
ר\"ל אז היה דרכון שקל שלהן, והיו נותנין חצי דרכון:"
+ ],
+ [
+ "חזרו לשקול סלעים
ר\"ל אח\"כ היו סלעים שקלים שלהן, דסלע היה המטבע העוברת לסוחר, ונתנו חצי סלע [ואז היה ממש כבימי משה, דמנה של קודש כפול היה, דשקל של תורה הוא סלע של מדינה, ולהכי נתנו חצי סלע שהוא מחצית השקל של תורה]:"
+ ],
+ [
+ "חזרו לשקול טבעין
ר\"ל אח\"כ היה עובר לסוחר אותן מטבעות שטבע שלהן להיות מחצית השקל, דהיינו [נאטירליכע אונד ווירקליכע] מחצית השקל:"
+ ],
+ [
+ "ובקשו לשקול דינרים
דמדהיה מחצית השקל מטבע העוברת לסוחר אצלן, להכי בקשו ליתן חצי אותה מטבע, דהיינו דינר, שהוא החצי של מחצית השקל, ולא רצו הב\"ד לקבל כן דאסור למעט ממחצית השקל, אבל רשאי להוסיף עליו, אמנם לולא מסתפינא מרבותי היה נ\"ל דה\"ק דכשעלו מהגולה מדהיו עמה מועטין כל הקהל כאחד ד' ריבוא, לא היה מספיק מחצית השקל של כל א' לתמידין ומוספין, להכי שקלו דרכונות, אח\"כ כשנתרבו והספיקו בסלעים, נתנו סלעים חזרו ונתרבו יותר, נתנו טבעין דהיינו כטבע החיוב שבתורה, דהיינו מחצית השקל, וכשחזרו ונתרבו בקשו ליתן דינר מדהספיקו בזה, ולא רצו החכמים:"
+ ],
+ [
+ "מותר שקלים חולין
אם כינס לצורך שקל אחת לאחת, כלעיל, וסתמא כב\"ה:"
+ ],
+ [
+ "מותר עשירית האיפה
מי שחטא בשמיעת קול או בביטוי שפתים, או בטומאת מקדש וקדשיו, עשיר מביא בהמה לחטאת, ועני רק ב' תורים, ודלי דלות מביא עשירית איפה [ויקרא ה'], ועני שכנס פרוטות לעשירית איפה שחייב, ונמצא לו מותרות, דאף בעשירית איפה י\"ל כמו בחטאת, זה מביא בסלע וזה מביא בשתים, כגון שהסולת נקי ביותר:"
+ ],
+ [
+ "וחטאות ואשמות
בכונס מעות לאלו ונתותרו:"
+ ],
+ [
+ "מותריהן נדבה
שישליכם לתוך שופרות נדבה כסי' כ':"
+ ],
+ [
+ "מותר עולה לעולה
יביא מהמותרות עולה אחרת, וכך הוא פי' כולהו דנקט תנא:"
+ ],
+ [
+ "מותר נזירים לנזירים
בגבו מעות לצורך קרבנות נזירות עניים דעלמא, והמותר שנתותר מהמעות אינו כשיעור קרבן, יצרפום למעות נזירים אחרים. או נ\"ל דה\"ק, דבגבו מעות למשפר ידוע של נזירים דעלמא ונתותר מהמעות יותר מהנצרך למספר הידוע, יתנום לנזירים אחרים ולפעד\"נ דמיירי בגבו לנזירים ידועים, מיהו סיפא מיירי בנזיר שכינס לצורך עצמו ולהכי התם יפלו לנדבה, דוודאי לא התכוון לצורך נזיר אחר:"
+ ],
+ [
+ "מותר נזיר
בכונס מעות לצורך קרבנותיו, וכדאמרן:"
+ ],
+ [
+ "מותר עניים לעניים
בגבו מעות לצורך מספר ידוע של עניים דעלמא, להלבישם או להאכילם, ועשו כן ונתותר מהמעות, יתנום לעניים אחרים [י\"ד רנ\"ג ס\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "מותר עני
ידוע:"
+ ],
+ [
+ "מותר שבוים לשבוים
שגבו לפדות מניין ידוע של שבויים דעלמא, ישמרום לשבויים אחרים:"
+ ],
+ [
+ "מותר המתים
שגבו לצורך קבורת מספר ידוע של עניים מתים דעלמא:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אומר מותר המת יהא מונח עד שיבא אליהו
דמספקא ליה אי מחיל מת זלותא דידי' לצורך יורשים, וקיי\"ל כת\"ק. מיהו בראו הגבאים שיש צורך שעה, מותרי' לשנות מצדקה לצדקה [שם], ולכשיגבו להמצוה אחרת, ישלמו לצדקה הראשונה, אם אפשר [רנ\"ט ש\"ך ה']:"
+ ],
+ [
+ "בונין לו נפש על קברו
מצבה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה
דכל השקלים כשנגבין אחת לאחת מהערים, נתנין ללשכה [ציממער בל\"א] שבעזרה, וקאמר הכא דבג' זמנים בשנה תורמין מהשקלים בכל פעם קופה של ג' סאין כדי לקנות קרבנות צבור מהתרומה. ולא היו תורמין הכל בפעם אחד, משום הרחוקים שכבר כינסו שקליהן באחד בניסן ולא הביאום עדיין. ואף שכבר תרמו על העתיד לגבות [כפ\"ב סי' ד'], נ\"ל דאפ\"ה ניחא להו בהכי' באופן שאפשר שיזדמנו שקליהן עצמן לתרומה [כלקמן מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "בפרוס הפסח
בלשון יון פרוס הפסח היינו קודם הפסח, אבל חז\"ל הסבו המלה לפרשה על דרך לשון הקדושה לשון פרוסת לחם, דל' יום קודם הרגל שואלין ודורשין בדיני הרגל, לפיכך ט\"ו יום קודם החג, דהיינו חצי זמן הדרישה נקרא פרוס הפסח:"
+ ],
+ [
+ "בפרוס החג
סוכות, ור\"ל אחר ר\"ה מיד:"
+ ],
+ [
+ "והן גרנות למעשר בהמה
ר\"ל להכי קבעו זמנים אלו לתרומת השקלים, משום דאז הוא גורן למעשר בהמה לעשרן, ומצויין בהמות למכור. דאף שמותרין לאכול וולדות שנולדו בעדר קודם שיעשרום, אפ\"ה רגילין הבעלי בתים לבלי למכור ולבלי לשחוט מהם עד שיעשרום, משום דאין להם הפסד כל כך בהפרשת המעשר, דהרי מעשר בהמה נאכל כולו לבעלים ואין לכהנים בו כלום ואין קרב ממנו רק האימורין. מיהו כשיגיע זמן המעשר, אסור לאכל מהנולדים עד שיעשר, ומה\"ט נקרא גורן, דאז דינו כגורן שקובע איסור אכילה לתבואה עד שיעשר. ולהכי קבעו זמנים הללו למעשר, משום דאז מצויין עולי רגלי', דהרי היותר רחוק מירושלים הוה רק כדי הלוך ט\"ו יום [כתענית ד\"י ע\"א], וע\"י זה יהיה מצוי להן בהמות לקנות, ומה\"ט קבעום ג\"כ לתרומת הלשכה:"
+ ],
+ [
+ "בן עזאי אומר בעשרים ותשעה באדר ובאחד בסיון ובעשרים ותשעה באב
וטעם פלוגתיי' בפ\"ט דבכורות:"
+ ],
+ [
+ "מפני מה אמרו בעשרים בתשעה ולא אמרו באחד בתשרי
ר\"ל לשטתי' דס\"ל א' בניסן א\"כ א\"צ רק ב' שבתות קודם י\"ט א\"כ ה\"נ הוה סגי לומר א' בתשרי שהוא ב' שבתות קודם סוכות:"
+ ],
+ [
+ "בשלש קופות של שלש שלש סאין תורמין את הלשכה
כל פעם בקופה אחרת:"
+ ],
+ [
+ "וכתוב בהן אל\"ף בי\"ת גימ\"ל
לידע איזה נתרם ראשון דמצוה לקנות ממנה תחלה, ואף דכשהגיע זמן תרומה שנייה, עדיין נשאר מעות בקופה שתרם ראשונה, קונה קרבנות הצבור מקופה השנייה, וכן שלישית. וכשתושלם מעות שבקופה ג', ועדיין צריכים לקרבנות, אז חוזר לשיור שבקופה א' קודם שיחזור לשיור שבקופה ב':"
+ ],
+ [
+ "רבי ישמעאל אומר יונית כתוב בהן אלפ\"א בית\"א גמל\"א
דבבית שני היו ישראל רגילין יותר בכתב יוונית מבעברית. וקמ\"ל דביש טעם מה, אין חוששין לקדושת הכתב בבית הקדוש:"
+ ],
+ [
+ "אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות
תרגום של כתונת פרגוד, וחפות ר\"ל מחופה. ור\"ל שהבגד שלבש התורם, לא היה תחתיו [פוטטער]:"
+ ],
+ [
+ "ולא במנעל ולא בסנדל
הם ב' מיני מנעלים ויש כמה דיעות מהו מנעל ומהו סנדל [עי' ב\"י בטור אה\"ע קס\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "ולא בקמיע
ובכולהו טעמא שלא יחשדוהו שנתן לתוכה ממעות שבלשכה. מיהו מנעל וסנדל בלא\"ה אסורים ללבוש בעזרה [כסוף ברכות], [ונ\"ל דלהכי נקט מנעל וסנדל הכא, לאשמעינן. דבדכוותייהו נמי איכא חשדא ונ\"מ אם הם של בגד, דאז מותר ללבוש בעזרה [כיבמות ק\"ב ב'], עכ\"פ משום חשדא אסורים]:"
+ ],
+ [
+ "ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם
נ\"ל דלהכי נקט קרא בתרא. דאי מקרא קמא, הו\"א דוקא בגורם שיחשדוהו אסור, כבני גד שמאנו לעבור לא\"י, ועי\"ז גרמו שיחשדום כאילו מתפחדין מכנעניים, להכי היו. צריכים להכריע דעת הרואה כשיראו הם עוברים לפני החלוץ. אבל הכא לא עשה התורם דבר שיגרום שיחשדוהו, דהרי כל אדם נמי לובש פרגיד חפות, סד\"א דשרי, קמ\"ל ומצא חן, דמשמע דלא לבד להנקות מחשד, אלא צריך שישתדל שימצא חן [וזה לפע\"ד פי' הירושלמי כאן, דקאמר, איזהו חמור. והייתם נקיים. ר\"ל מדגרס שיחשדוהו]:"
+ ],
+ [
+ "וזורקו לפני התורם
מתכוונין היו שיפלו שקליהן, לקופה לקנות משקליהן הקרבנות, ולא יהיו שקליהן לשירי הלשכה:"
+ ],
+ [
+ "שלש פעמים
נ\"ל שעשה כן, ג\"כ כדי לפרסם שברשות תורם, ולא יחשדוהו שתרם מדעת עצמו כדי ליקח מהמעות. ועוד דכשאמר לו תרום, ידע שיוכל להשגיח עליו בשעה שתורם:"
+ ],
+ [
+ "תרם את הראשונה
תרומה ראשונה:"
+ ],
+ [
+ "ומחפה בקטבלאות
הוא לשון יון, [איבארוואורף] בל\"א, שהמעות הנשאר היה מכסה בעורות רכים, כדי ליתן על הקטבלאות, השקלים שיביאו אח\"כ, ולא יתרום תרומה השניי' מהמעות שכבר תרם מהם:"
+ ],
+ [
+ "שניה
כשהגיע פרוס עצרת, תורם קופה ב' מהמעות שעל הקטבלא אע\"ג שיש עדיין מעות בקופה ראשונה:"
+ ],
+ [
+ "שלישית לא היה מחפה
א\"צ לכסות, משום דאין עוד תרומה אחריה:"
+ ],
+ [
+ "מן הדבר התרום
ר\"ל להכי צריך לכסות כל פעם, שמא ישכח ולא יקח תרומה שניי' מן השקלים העליונות, והרי מהתחתונות כבר נתרם [כך פרישו רבותי]. ולפעד\"נ דשקלים שבאו בכל פרק השליכו לתיבה אחרת, וכל פעם כשתרם היה מכסה התיבה שתרם ממנה, לסימן שכבר נתרם ממנה [ולפ\"ז שייך שפיר שכחה, שמא ישכח שכבר תרם מתיבה זו, משא\"כ לפי' רבותינו ל\"ל שכחה, הרי בל\"ז הכל מעורבין. וי\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "תרם את הראשונה לשם ארץ ישראל
ר\"ל משקלים שהביאו מא\"י, אבל כוונת התורם היה שהתרומה תהיה גם בעד העתיד לגבות מכל ישראל:"
+ ],
+ [
+ "ושניה לשום כרכים המוקפין לה
ר\"ל מהסמוכין לא\"י כעמון ומואב שהביאו שקליהם באיחור זמן:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ולחם הפנים וכל קרבנות הצבור
לאתויי קטורת. ושייר תנא בגדי כהונה, ועוד טובא [ככתובות דק\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "שומרי ספיחים בשביעית
דבשביעית אי אפשר להקריב עומר וב' לחם [שבאין ג\"כ מתרומת הלשכה] רק מספיחין של הפקר, להכי היו שוכרין שומרים למנוע רגלי בהמה משם, וגם להודיע לבני אדם דלצורך גבוה הם. וממילא ימנעו מליטלן והיה קצת נס בדבר שיהיה סמוך לירושלים במקום א' ספיח כ\"כ כשיעור העומר:"
+ ],
+ [
+ "נוטלין שכרן מתרומת הלשכה
דצורך קרבן כקרבן דמי:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר אף הרוצה מתנדב שומר חנם
לשמור הספיחין:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו אף אתה אומר שאינן באין אלא משל צבור
ואיך יתנדב שומר חנם. דסבירא להו הבטה בהפקר קונה, כשעושה מעשה כל דהו [כב\"מ דקי\"ח, ותוס' ב\"מ ד\"ב א'. ולא קי\"ל כן, עי' ח\"מ רע\"ג סי\"א], והרי אי אפשר לשומר שלא יעשה מעשה כל דהו, וא\"כ נמצא בא עומר משל יחיד:"
+ ],
+ [
+ "פרה
פרה אדומה:"
+ ],
+ [
+ "ולשון של זהורית
צמר סרוק כלשון בצבע קארמזין שמשליכין לתוך שריפת הפרה, וה\"ה העץ ארז ואזוב שמשליכין לשריפתה רק מדכרוכין תוך הזהורית להכי כלל לכולהו ע\"ש הזהורית. וי\"א דהכא מיירי בל' זהורית שבראש שעיר שעלה גורלו לה' [ת\"י יומא דס\"ז ד\"ה חולק]:"
+ ],
+ [
+ "כבש פרה
שעשו ב' גשרים זה ע\"ג זה מהר הבית להר המשחה, ועל העליונה הוציאו הפרה וכל מסעדיה שלא יתטמאו בקבר התהום [כפרה פ\"ג מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "וכבש שעיר המשתלח
שעשו גשר מהעזרה שהיתה בקצה העיר, עד חוץ לעיר, שיעבור עליו המשלח השעיר ביו\"כ, מפני עם הארץ שהיו דוחפין אותו למהר הליכתו לצוק, דכשיגיע לשם תושלם הכפרה, ויתלבן לשון של זהורית שעל פתח ההיכל:"
+ ],
+ [
+ "ולשון שבין קרניו
ומכ\"ש לשון של זהורית הקשור בראש שעיר הנעשה בפנים, ולשון שתלו ביו\"כ ממעל לפתח ההיכל [כספ\"ו דיומא], דלא רמיזי כל כך בקרא, דהרי עיקר רמז הלבנות העוונות בשעיר המשתלח כתיבי [כשבת פ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "ואמת המים
לצורך תקון נחל העובר בעזרה:"
+ ],
+ [
+ "וחומת העיר
חומת ירושלים:"
+ ],
+ [
+ "וכל צורכי העיר
כחפירות בארות, ותקון רחובות ושמירת העיר:"
+ ],
+ [
+ "מותר שירי הלשכה
ר\"ל מה שנשאר משירי הלשכה אחר שנעשה תקוני העיר:"
+ ],
+ [
+ "לוקחין בהן יינות שמנים וסלתות
ומוכרין להצריכים מנחות ונסכים:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר אין משתכרין משל הקדש
דגנאי להקדש להקפיד אשכר, דאין עניות במקום עשירות, ועוד שמא יפסיד, אלא באותו שער עצמו שקנו הנכסים מבעלי שמנים ויינות [כסי' כ\"ד] באותו שער עצמו יחזרו וימכרו להצריכים נסכים:"
+ ],
+ [
+ "ולא משל עניים
דלמא מתרמי ליה עני וליכא למיתב לי' [י\"ד רנ\"ט א']:"
+ ],
+ [
+ "מותר תרומה
ר\"ל מה שנשאר מהתרומה הישנה מהג\"פ שתרמו כשהגיע א' בניסן, והרי אז מקריבין מתרומה חדשה:"
+ ],
+ [
+ "מה היו עושין בה רקועי זהב
[גאלד בלעכען]:"
+ ],
+ [
+ "צפוי לבית קדשי הקדשים
על הכתלים והתקרה והרצפה:"
+ ],
+ [
+ "רבי ישמעאל אומר מותר הפירות
ר\"ל מה שהרוויחו במעות שירי הלשכה, כמשנה ג':"
+ ],
+ [
+ "לקיץ המזבח
דכשהמזבח עומד בטל מביאין עולות מזה המעות:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר מותר התרומה לקיץ המזבח
שלצורך קרבנות נתנום:"
+ ],
+ [
+ "ומותר נסכים
שהגזברים היו נותנין מעות לבעלי יינות וסלתות בעת הקציר, שאז הכל בזול, ופוסקין עמהן שיספקו לצרכי צבור כשער הזול, שאפי' יתיקרו, יספקו כשער שהיה בעת הקציר, ואם יוזלו, יתנו כשער הזול שיהי' אז, ובקבלו לספק ג' סאין בסלע, ועמד אח\"כ ד' בסלע, אז סאה היתירה כקרא מותר נסכים. ואילה\"ק הרי ר\"ע ס\"ל לעיל אין משתכרין בשל הקדש. הכא שאני, דממילא קאתי, וכ\"ש דליכא הכא חשש הפסד. וי\"א דהמספקין להגזברין נותנין מדה גדושה, ומקריבין רק מדה מחוקה. והגודש הוא מותר הנסכים [מנחות ד\"צ]:"
+ ],
+ [
+ "זה וזה
ר\"ע ור' חנינא:"
+ ],
+ [
+ "לא היו מודים בפירות
דאין משתכרין בהקדש. וקיי\"ל דכל מותרות הנ\"ל, קרבין לעולות:"
+ ],
+ [
+ "מותר הקטרת
דהלכה למשה מסיני שהקטורת יהיה במשקל שס\"ח מנין, ואפ\"ה אין מקריבין ממנה רק שנ\"ד מנין, דהיינו לשנ\"ד ימים של שנת הלבנה, מנה לכל יום, ועוד ג' מנין שמקטירין לפני ולפנים ביו\"כ. נשארו י\"א מנין, והן מותר הקטורת לשנה:"
+ ],
+ [
+ "מה היו עושין בה
להכשירו לשנה הבאה דהרי כשהגיע א' בניסן לא הי' רשאי להקטיר מהקטורת דאשתקד:"
+ ],
+ [
+ "מפרישין ממנה שכר האומנין
ר\"ל מפריש ממותר הקטורת כשיעור הראוי לשכר האומנין של מפטמי הקטורת דאשתקד, שהן ראויין ליטל שכרן מתרומת הלשכה, ואע\"ג דהקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל [ב\"מ דנ\"ז], א\"כ למה יפרישו דוקא כשיעור שכרן. י\"ל דה\"מ בדיעבד, או בשעת הדחק דגם לכתחילה כדיעבד דמי [ש\"ך י\"ד ל\"ג סקי\"א ורט\"ז י\"ד צ\"א סק\"ב] אבל הכא דלכתחילה צריך שיהיה כשיעור שכרן דוקא. [ולהכי נקט \"ממנה\" ולא נקט מפרישין אותה. כך נ\"ל. ולרבותי שפירשו דהך ממנה דנקט מתני' ר\"ל מפרישין מתרומת הלשכה וק' קו'. התוס' [שבועות ד\"י ע\"ב], דהרי תרומת הלשכה אכתי לא נזכרת במשנה, ומה \"ממנה\" שייך כאן. ותוס' התם כתבו דל\"ג הכא מלת ממנה ולפע\"ד אפשר לקיים גי' הספר, וכדמוכח במ\"ו דקאמר מפרישין מהן, דוודאי אקטורת קאי, ה\"נ כן]:"
+ ],
+ [
+ "ומחללין אותה
ר\"ל מותר הקטורת שהפרישו:"
+ ],
+ [
+ "על שכר האומנין
יחללוה על שכר מפטמי הקטורת שהפרישו ממעות תרומה הישנה, ואע\"ג דקודש על קודש אי אפשר שיתחלל, לב ב\"ד מתנה אז כשהקדישו המעות, שתיכף כשיפרישום לשכר האומנים יהיו חולין כאילו כבר זכו בהן האומנין ] [תוס' שבועות שם ד\"ה מפרישין שכר], ואי\"ל עכ\"פ כל קדושת הגוף אינו מתחלל. והרי קטורת קדושת הגוף ניהו. י\"ל שגם בקטורת לב ב\"ד מתנה מתחלה כשקונהו, שאותן י\"א מנין היתרין, לא יקדשו קדושת הגוף [ש\"ס שם]. ולפיכך אפשר שפיר לחלל הקטורת על המעות שהן חולין, וכשיחללום יהי' הקטורת חולין והמעות יהי' אחר החלול קדוש לתרומה הישנה [ובירושלמי הכא אמרינן דמחללין הקטורת על שכר הבונין במקדש]:"
+ ],
+ [
+ "מתרומה חדשה
ר\"ל הקטורת שנעשה חולין בידי האומנין, חוזרין ולורחין אותה ממעות תרומה חדשה. [והא דהוצרכו לכל זה, ולמה לא מכרו הקטורת, ויחזרו ויקנוה מתרומה חדשה, ה\"ט משום דמכירה הוא זלזול להקדש, והא דלא נתנו הקטורת לאומנין להדיא בשכרן, שאין זלזול כשיתנוהו להם בשכר פיטום. ה\"ט משום דהקטורת אינו מתחלל על המלאכה, ולמ\"ד [במשנה ו'] מתחלל, מיירי הכא בשכר פיטום של שנה החדשה, דצריך ליתן שכרן מתרומה חדשה, ומשם יפרישו המעות לחללו על מותר הקטורת. א\"נ דוקא לקמן כמשנה ו' דהו\"ל הקדש יחיד ס\"ל דמתחלל על מלאכה משא\"כ הכא הקדש צבור חמיר]:"
+ ],
+ [
+ "אם בא החדש בזמנו
ר\"ל אם כבר הביאו שקלים ליד הגזבר בר\"ח ניסן, שזהו זמנן של שקלים:"
+ ],
+ [
+ "לוקחין אותה מתרומה חדשה
כלעיל:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו מן הישנה
דאם לא הובאו עדיין שקלים חדשים ליד הגזבר בראש חודש ניסן, יקטרו הקטורת שהיא מתרומה הישנה כמות שהיא. מיהו בירושלמי [פ\"ג דר\"ה די\"ט א'] נראה, דאם בא החודש גרסי', ור\"ל, אם חל ר\"ח ניסן בזמנו, דהיינו ביום ל' של אדר, אז לוקחין הקטורת מתרומה החדשה, וכלעיל, ואם לאו, שלא קידשו אז החודש, רק ביום ל\"א, אז בא הקטורת ביום למד מן הישן:"
+ ],
+ [
+ "המקדיש נכסיו
סתם הקדש לבדק הבית, דמדאינו קדוש בקדושת הגוף, יש לו פדיון, להכי מיקל בה ר\"ע:"
+ ],
+ [
+ "והיו בהן דברים ראוין לקרבנות הצבור
ר\"ל אף ע\"ג שהי' בהן וכו'. מיהו אי בהמה, תני לה [במ\"ז], ואי יינות ג\"כ תני לה [במ\"ח], אלא מיירי בסממני', הראויין לקטורת, וה\"ה בהקדיש הקטורת לבד לבדק הבית, רק נקט נכסים לרבותא, דאע\"ג דשאר הנכסים קדשי לבדק הבית אפ\"ה הקטורת חל עליו קדושת הגוף. ול\"מ נ\"ל דה\"ק המקדיש נכסיו והיו בהן דברים שראויין רק לקרבנות צבור, והרי אין לך דבר שראוי רק לצבור ולא ליחיד אלא קטורת:"
+ ],
+ [
+ "ינתנו לאומנין בשכרן
אף לאומני בדק הבית, ועי\"ז יוצאין הדברים שניתנין להן לחולין, דס\"ל הקדש מתחלל על המלאכה:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו בן עזאי אינה היא המדה
ר\"ל מדת דין זה אינו שוה לדין מותר הקטורת [במ\"ה] וראוי להשוות דינם:"
+ ],
+ [
+ "אלא מפרישין מהן
מסממני הקטורת שהקדיש:"
+ ],
+ [
+ "שכר האומנין ומחללין אותן
סממני הקטורת שהקדיש:"
+ ],
+ [
+ "מתרומה חדשה
היינו אפי' לר\"ע לעיל, דס\"ל שנותנין הקטורת שהקדיש. להדיא לאומנין, מודה שפודין אותו מהן במעות של תרומה החדשה, כדי להקטירו, א\"נ התם שאני דהו\"ל הקדש צבור:"
+ ],
+ [
+ "ודמיהן יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית
קסבר דאף דהקדש לבדק הבית חל אפילו על הראויין למזבח, אפ\"ה אינו יוצא מידי מזבח, להכי ימכרום לצרכי קרבנות מזבח והדמים יהיו לבדק הבית אבל לא יתנום לאומני בדק הבית והם ימכרום לצרכי קרבנות וכלעיל בהקדיש קטורת דהכא דראויין למזבח חמיר גם לר\"א:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהושע אומר זכרים עצמן יקרבו עולות
דס\"ל דכל הראוי למזבח, הקדישו להיות עולות, לכן הראוי לעולות, יקריב עצמן עולות:"
+ ],
+ [
+ "ונקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים ויביא בדמיהן עולות
דמדאין עולות נקבות, על כרחך שיהיה דמיהן לעולות נתכוון, ועכ\"פ הן גופן כיון דעכ\"פ לשם קרבן שלמים חזיין, לא חל עלייהו קדושת בדק הבית ולא דמי כלל להך דפסחים [פ\"ט מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "שר' אליעזר השוה את מדתו
שכל הנכסים כולן יבואו. הן עצמן או דמיהן לבדק הבית:"
+ ],
+ [
+ "ור' יהושע חלק
שאר נכסים לבדק הבית, ובהמה למזבח:"
+ ],
+ [
+ "שהמקדיש בפירוש
שפירש ואמר בהמתי ונכסי קדושים, או ר\"ל שפירש ביניהן בדבריו:"
+ ],
+ [
+ "כדברי ר' אליעזר
דמדפירש והפרישן בדבריו זמ\"ז, היה לו לפרש ג\"כ ולומר בהמה למזבח ונכסים לבדק הבית, ומדלא קאמר הכי, ש\"מ דכוונתו שיקדשו כולן בקדושה א':"
+ ],
+ [
+ "והמקדיש סתם כדברי רבי יהושע
דמדהקדיש סתם, דעתו שיהיה כל א' למה שראוי:"
+ ],
+ [
+ "יינות שמנים
דראויין למנחות ונסכים:"
+ ],
+ [
+ "ועופות
תורים ובני יונה:"
+ ],
+ [
+ "רבי אלעזר אומר ימכרו לצרכי אותו המין
למי שנצרך זה או זה:"
+ ],
+ [
+ "ויביא בדמיהן עולות
עולות בהמה, מגזירת הכתוב:"
+ ],
+ [
+ "אחת לשלשים יום משערין את הלשכה
ר\"ל אף שכבר נתנו מעות להחנוונים משעת הקציר והבציר, שיספקו סולת ונסכים כל השנה, אפ\"ה כל ל' יום קבעו הגבאים שער למנחות דאם נתיקר באותה שעה, קובעין לספק ל' יום הבאים כבשעת הבציר והקציר, ואם הוזל אז, מספק ל' יום דלהבא כדהשתא:"
+ ],
+ [
+ "כל המקבל עליו לספק סלתות מארבעה
ר\"ל כשפסקו לספק להגזברין ד' סאין בסלע:"
+ ],
+ [
+ "עמדו משלש
שנתיקרו עד ג' סאין בסלע:"
+ ],
+ [
+ "יספק מארבעה
דלקולא להקדש, אמרי' דכסף קונה:"
+ ],
+ [
+ "שיד הקדש על העליונה
דכל היכא דאיכא פסידא להקדש אמרינן דלא גרע מהדיוט, דקני רק במשיכה, והרי לא משך עדיין, ואת\"ל א\"כ יתבטל המקח, אי אפשר, דהרי כבר קבל לספק. [ולר\"ן פ\"ק דקדושין, באמת במתני', אם רצה חנווני לחזור יחזור, טעמא משום דלא היו הסלתות בעין בשעת מכירה, ולא קנה ההקדש קנין גמור, אבל היכא דיהיב גזבר מעות על פירות בעין והוזלו. א\"י גזבר לחזור בו, ול\"א בכי הא לא יהא כח הקדש חמור מהדיוט דהא ההדיוט בעי לקבולי מי שפרע]:"
+ ],
+ [
+ "ואם התליעה סולת התליעה לו
אפי' משך הגזבר. וגם נתן כבר מעות:"
+ ],
+ [
+ "ואם החמיץ יין החמיץ לו ואינו מקבל את מעותיו
ר\"ל אין המעות שקיבל בעת הקציר והבציר נחשבים כשלו, עד וכו'. ונ\"ל דזהו דוקא לעניין אחריות שחייב החנווני עד שיקרבום, אבל עכ\"פ אין מעילה במעות שהוציאן החנווני אם אח\"כ התליע הסלת, דאל\"כ לענין מה נתנו לו המעות מקודם, הרי אפשר שיתלע, וימעול למפרע:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אלו הן הממונין שהיו במקדש
על ט\"ו מיני פקידה ושררה:"
+ ],
+ [
+ "יוחנן בן פינחס
דרך הראשונים לקרוא כל המלכים על שם מלך הראשון, ככל מלכי מצרים פרעה, וכל מלכי פלשתים אבימלך, וכן כל מלכי ישראל דוד [יחזקאל ל\"ד כ\"ד]. כמו כן כל הפקידים הללו נקראו על שם הראשונים שנתמנו כשעלו מהגולה, אשר מסתמא מדנתמנו מכנסת הגדולה, ודאי גם כשירי הדור היו:"
+ ],
+ [
+ "על החותמות
מפורש במ\"ד:"
+ ],
+ [
+ "מתתיה בן שמואל על הפייסות
הוא היה שר המשגיח על הגורלות שעשו בכל יום מי יזכה בעבודה זו ומי בזו:"
+ ],
+ [
+ "פתחיה על הקינין
דיני קנין שרגילין להתערב בהעזרה מדרבו מביאיהן, ודין התערובת עמוקים מאוד, והיה צריך חכם גדול להורות הדינין בכל מה שיארע בהן:"
+ ],
+ [
+ "שהיה פותח בדברים ודורשן ויודע שבעים לשון
להבין דברי השואל עצמו על בוריין, בכל לשון שישאל, דכמה פעמים משתנה הענין ע\"י סדור המלות, [קאנשטרוקציאן בל\"א] וזה אינו נעתק מלשון אל לשון ואמר ע' לשון, אף שיש לשונות רבות מזה בעולם, אבל לשונת הראשיות ע' היו מע' אומות שנמנו בבראשית פ\"י, ואח\"כ בדור הפלגה נתבלבל מלשון א' כמה לשונות:"
+ ],
+ [
+ "בן אחיה על חולי מעיים
הרופא, לרפואת הכהנים שעלולים בחולי מעים, מדהלכו יחף על הרצפה:"
+ ],
+ [
+ "נחוניא חופר שיחין
הוא היה מורה איזה מקום ראוי לחפור בארות ומערות ושיחין לעולי רגלים:"
+ ],
+ [
+ "גביני כרוז
הוא היה ממונה להכריז הוא או משרתיו על פיו, בכל בוקר בעזרה לפני בית המוקד, עמדו כהנים לעבודתכם:"
+ ],
+ [
+ "בן גבר על נעילת שערים
לתקן, ולנעול שערי המקדש בערב, ולחזור ולפתחן בבוקר על פיו:"
+ ],
+ [
+ "בן בבי על הפקיע
דבג' מקומות הכהנים שומרים בביהמ\"ק, והלוויים בכ\"ד מקומות, והיה הוא או אנשיו חוזרים על המשמורת בלילה, וכשמנאו להשומר ישן, הי' מלקהו בפקיע [קאנשוק בל\"א]. ונ\"ל דהא דנדחהבש\"ס [יומא כ\"ג] מלפרש דפקיע היינו פתילות משום דא\"צ בכל לילה רק ז' פתילות וכל הדיוט יכול לתקנן, לא מצאו הדבר שקול כל כך בכדי למנות עליו ממונה לבד:"
+ ],
+ [
+ "בן ארזה על הצלצל
[צימבעל], שהיה לו קול גדול, וכשהקיש עליה היה סימן ללויים לפתוח בשיר, והוא היה השר הממונה על המזמרים:"
+ ],
+ [
+ "הוגרס בן לוי על השיר
הוא הי'. השר המנצח בשיר על המשוררים להתחיל או לסיים, ועל פיו נתבררו כל יום המשוררים לעמוד על הדוכן וגם הוא היה המלמדן השיר:"
+ ],
+ [
+ "בית גרמו על מעשה לחם הפנים
אומנות גדולה הי' באפייתה, שלא תשבר בשעת אפייתה, ושלא תתעפש. ונ\"ל דמשום דלא רצו ללמדה לשום אדם [כיומא ל\"ח א'], להכי היה נשאר מנוי זה במשפחתם תמיד, לפיכך קאמר התנא בית גרמו וכן קאמר מה\"ט בית אבטינוס:"
+ ],
+ [
+ "בית אבטינס על מעשה הקטורת
שהיו יודעין מין עשב שנותנין בקטורת, שעל ידו העשן מתמר מהקטורת כמקל, ומתקפל מהתקרה על הכתלים [כיומא דנ\"ג א']:"
+ ],
+ [
+ "אלעזר על הפרוכת
די\"ג פרוכת היו במקדש לי\"ג שערים [כיומא דנ\"ד] והי' הוא המכניס ומוציא צרכי הנשים האורגות הפרוכות, ומלמדן עשייתן, ומשגיח אם עשוהם יפה [ככתובות דק\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "ופנחס על המלבוש
על פיו נעשו בגדי כהונה, וברשותו נמסרים לכהן העובד וברשותו מחזירין אותן אח\"כ:"
+ ],
+ [
+ "אין פוחתין משלשה גזברין
[אייננעהמער], לגבות מעות הקדש ערכין וחרמין:"
+ ],
+ [
+ "ומשבעה אמרכלין
[אבערבעפעהלסהאבער], הממונין על אוצרות בית ה', ואין הגזבר מכניס או מוציא בלי רשותן ועוד הי' למעלה מהן ב' קתוליקין [בלשון יון קאטוליקאס, ר\"ל שר הכללי], למעלה מהן סגן וכוה\"ג:"
+ ],
+ [
+ "שעל חולי מעיים
אף שהי' ממונה ג\"כ על עסק ממון [לאפאטעק] לסממני רפואה:"
+ ],
+ [
+ "ואלעזר שעל הפרכות
שהי' ג\"כ עסק ממון לקנות הצמר והשש הנצרך לפרוכת:"
+ ],
+ [
+ "שאותן קיבלו רוב הצבור עליהן
אבל הממונה לחותמות והממונה לנסכים, הרי היו ב' ממונין לדבר א', לחשוב יחד כל ערב, ופייסות וקינין א\"צ ב', דאינו עסק ממון, רק מורה ומלמד המנהג והדינין, וחפירות שיחין, ג\"כ הי' רק מורה איה מקום הראוי לחפור, וכן השאר לא היו ממונין על דבר שבממון, רק על חכמה או מלאכה. והקטורת הרי בפנים נעשית ולא בא ממנה ליד הממונה ברשות הדיוט, וכן בגדי כהונה, ולחם הפנים אף דלישתן ועריכתן בחוץ [כפי\"א דמנחות מ\"ב], עכ\"פ הם לא היו ממונים על ממון רב, רק על המלאכה, שבכל שבוע ושבוע בערב שבת מכרו להן י\"ב עשרונים, ואופין אותן [כך נ\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "ארבעה חותמות היו במקדש
ר\"ל ד' מיני [מארקען] והוא חתיכת קלף קטן מחותם בחותם הגזבר שנותנו להקונה לסימן:"
+ ],
+ [
+ "עגל
ר\"ל סימן לנסכי בקר, והן ג' עשרונים סולת בלול בחצי הין שמן, ויין לנסך חצי ההין:"
+ ],
+ [
+ "זכר
הוא הי' סימן לנסכי איל, שהיו ב' עשרונים סולת בלול בשמן שלישית ההין, ויין לנסך שלישית ההין:"
+ ],
+ [
+ "גדי
הוא הסימן לנסכי כבש, שהיו עשרון סולת בלול ברביעית ההין שמן ורביעית ההין יין לנסך:"
+ ],
+ [
+ "חוטא
נ\"ל דהאי חוטא ר\"ל המתטהר, כמו וחיטא את הבית [ויקרא י\"ד], ור\"ל שהי' סימן לנסכי מצורע עשיר המתטהר, מביא ג' עשרונים, וט' לוגי שמן לג' כבשין שמביא, א' לאשם וא' לחטאת וא' לעולה, דהיינו רביעית הין לכל כבש, וג' רביעית הין יין, ועוד לוג שמן למתן תנוך ובהונות, ששיריו לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "וארמית כתוב עליהן
שהחותם נמסר לכל העם, שהיו רגילין בארמית טפי מבלשון הקודש, וכשיבין מה נמסר לו, לא יוכל לבוא כל כך בנקל לידי טעות:"
+ ],
+ [
+ "חוטא דל
ר\"ל מצורע עני שאינו מביא רק כבש א' לאשם שטעון נסכים, אבל החטאת ועולה שמביא, היו ב' תורים או ב' בני יונה, שאין טעונים נסכים. ולת\"ק לעני יהבינן ליה חותם גדי, והלוג שצריך לבהונות, מדאינו קרב ע\"ג המזבח לא חיישינן כל כך שיעשה בטהרה יתירה, להכי יביאנו מביתו:"
+ ],
+ [
+ "עגל משמש עם נסכי בקר גדולים וקטנים זכרים ונקבות
ר\"ל בין כשצריך נכסים לעולה שאינו רק זכר, ובין כשצריך לנסכים של שלמים שכשר כשהיא זכר או נקיבה:"
+ ],
+ [
+ "גדי
והא דאקדים הכא ותנא גדי קודם לזכר, דלא כסדר דרישא דנקט זכר קודם לגדי, ה\"ט משום דעגל וגדי שוי' בדינייהו, דשניהן בין גדולים או קטנים וכו', להכי נקט להו גבי הדדי:"
+ ],
+ [
+ "חוץ משל אילים
איל כשר משיכנס ל\"א יום בשנת ב' שלו, ורק עד שיהי' בן ב' שנים שלימות:"
+ ],
+ [
+ "מי שהוא מבקש נסכים
דכדי שלא יצטרך להטריח לבקש נסכים שנעשו על טהרת קודש, להכי הולך וכו':"
+ ],
+ [
+ "נותן לו מעות
כפי הנסכים שצריך:"
+ ],
+ [
+ "בא לו אצל אחיה שהוא ממונה על הנסכים
שהי' ממונה ליקח הנסכים מהחנווני שפסקו עמו לספקן להקדש [וזה כראב\"ד פ\"ז מכלי המקדש אבל אי\"ל כרתוי\"ט הכא, שאחיה הוא החנווני, דא\"כ למה יתנו לו לערב מעות, הרי כבר קבל מעותיו בעת הקציר והבציר [כר\"ב שפ\"ד וב\"מ דנ\"ז א'], ואי\"ל שלא קבל לספק רק לצרכי נכסי צבור, דעכ\"פ למה צריך הקונה לחותם כלל, ילך אצל אחיה ויקח נסכים, אע\"כ כדאמרן ומשום שכל מנוי שררה שבממון צריך ב' כדלעיל סי' כ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "שיד הקדש על העליונה
דאילו בהדיוט כה\"ג אף דבפחתו הי' צריך יוחנן לשלם, עכ\"פ בהותירו, למה יתנום להקדש, ולא נימא שמסתמא מעות יוחנן נתערב שם:"
+ ],
+ [
+ "ממתינין לו עד הערב
שיזדווגו אז יוחנן ואחיה לבוא יחדיו:"
+ ],
+ [
+ "אם מצאו לו כדי חותמו
ר\"ל אם נמצא אצל יוחנן מעות יתירים משיעור החותמות שאצל אחיה, והיתר הוא כשיעור חותם שאמר זה שאבדו:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו לא היה לו ושם היום כתוב עליהן
על החותם היה כתוב יום וחודש:"
+ ],
+ [
+ "מפני הרמאין
שכשישמע שיתיקר השער, יקנה חותם קודם שיצטרך. או שמא מאחר נפל וירא המוצאו להוציאו מיד בעוד האחר מחזר אחריו, להכי כתבו יום בחותם:"
+ ],
+ [
+ "יראי חטא נותנים לתוכה בחשאי
בסתר:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שלשה עשר שופרות
תיבות שפיהן צר, וצוארן ארוך ועקום כשופר:"
+ ],
+ [
+ "שלשה עשר שולחנות שלש עשרה השתחויות
שכל הנכנסי. להר הבית הולכין דרך ימין ומקיפין ויוצאין דרך שמאל [כפ\"ב דמדות], ובדרך הקפתן נ\"ל שהיו משתחוין י\"ג השתחויות הללו וכל השתחויה היה בפישוט ידים ורגלים [כמגילה כ\"ב ב']:"
+ ],
+ [
+ "היו במקדש
אכולהו דלעיל קאי:"
+ ],
+ [
+ "כנגד דיר העצים שכן מסורת בידם מאבותיהם ששם הארון נגנז
שיאשיהו המלך גנזו שם, שבימיו כבר ידעו על פי נביא שהוחלטה הגזירה שיחרב המקדש:"
+ ],
+ [
+ "מעשה בכהן אחד שהיה מתעסק
במלאכתו במקדש, דבעל מום היה שעסקו במקדש לחטוב עצים לבדקן דבהתליע בלח פסול למזבח, ובהתליע ביבש גוררו וכשר [כמנחות פ\"ה ב']:"
+ ],
+ [
+ "וראה הרצפה שהיא משונה מחברותיה
שהיתה טבלא אחת שברצפה בולטת משאר הרצפה, והבין שהיא היא שנסתלקה משם כשגנזו הארון והוחזרה:"
+ ],
+ [
+ "בא ואמר לחברו לא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו
שלא רצה הקב\"ה שיתגלה מקום גניזתו בצמצום ממש, ומתוך שלא גמר דבריו לא ידעו היכן בדיר העצים הוא גנוז:"
+ ],
+ [
+ "וידעו ביחוד
ר\"ל בבירור:"
+ ],
+ [
+ "והיכן היו משתחוים
י\"ג השתחויות דלעיל דרך הקפתן:"
+ ],
+ [
+ "ושתים במערב כנגד שלשה עשר שערים
שהיו משתחוין ומודים לה' על נוי הקשוטים שבכותל סביב לשער:"
+ ],
+ [
+ "שערים דרומיים סמוכין למערב
ואלו הן, שער וכו':"
+ ],
+ [
+ "שער העליון
הר הבית היה משפע ועולה ממזרח למערב, לפ\"ז שער הסמוך למערב הוא שער העליון. ולא אתפרש מה היה משמש:"
+ ],
+ [
+ "שער הדלק
משם מכניסין עצים למערכה:"
+ ],
+ [
+ "שער הבכורות
משם מכניסין הבכורות. ונ\"ל דעשו לו שער מיוחד כדי שלא יטעו לומר שהוא קדשי קדשים, מדגם הוא כולו לכהנים, להכי יחדו לו שער בדרום על שמו, לומר שקדשים קלים הוא ששחיטתן בדרום:"
+ ],
+ [
+ "ולמה נקרא שמו שער המים
דאינך ידועים מדמורגלים בכל יום:"
+ ],
+ [
+ "שבו מכניסין צלוחית
[קריג'כען]:"
+ ],
+ [
+ "ועתידין להיות יוצאין מתחת מפתן הבית
ר\"ל המעין שעתיד לצאת מתחת מפתן בית ק\"ק כקרני חגבים, ואצל שער זה כבר נתרחב כמלא פי פך:"
+ ],
+ [
+ "שער קרבן
שם מכניסין קדשים ששחיטתן בצפון:"
+ ],
+ [
+ "שער נשים
שבו נכנסות הנשים לסמוך על קרבן, ולמ\"ד דאינן סומכות עכ\"פ מצוה שיעמדו על קרבנן. [והא דאמרינן בסוטה פ\"א מ\"ה. דשער המזרח של חומת הר הבית היה מיוחד לוולדות לעמוד על קרבנן היינו נשים טמאות כיולדות וזבה ומצורעת, שאינן רשאות לכנס לעזרה, משא\"כ הכא בטהורות מיירי]:"
+ ],
+ [
+ "שער השיר
שבו מכניסין כלי שיר:"
+ ],
+ [
+ "במזרח שער ניקנור
הוא הביא דלתותיו ממצרים [כיומא ל\"ח א' ], ונקראו על שמו:"
+ ],
+ [
+ "ושתי פשפשין
שערים קטנים היו בתוך דלתות השער הגדול, כדי שיהיה נוח לפתוח ולכנס בכל עת, ואף הן היו ממנין י\"ג השערים. מיהו כל זה לאבא יוסי בן חנן. אבל חכמים אומרים די\"ג השתחויות כנגד י\"ג פרצות שפרצו יוונים בחומת העזרה, וכשגברו ישראל גדרו הפרצות, ותקנו לכל המקיפים המקדש, כשיגיעו למקום תיקון הפרצה ישתחוו:"
+ ],
+ [
+ "אחד בימינו ואחד בשמאלו ושנים במערב שלא היה להן שם
תמה בתוי\"ט דבבית שני לא היו כלל. ולאאמ\"ו הגאון זצוק\"ל לא היה להן שָם גרסי', ור\"ל אותן ב' השערים שהיו במקדש ראשון במערב העזרה, לא היו בבית שני, ואפ\"ה השתחוו כשהגיעו לשם:"
+ ],
+ [
+ "שלשה עשר שלחנות היו במקדש
תנא מפרש מלמטה למעלה דהיינו תחלה מפרש השתחויות, ואח\"כ שלחנות, ואח\"כ שופרות:"
+ ],
+ [
+ "שמנה של שיש
[מארמאר], כדי שיקרר הבשר שיניחו עליו, ולא יסריח:"
+ ],
+ [
+ "על של כסף כלי שרת
צ\"ג כלי שרת שנצטרכו בכל יום במקדש:"
+ ],
+ [
+ "על של שיש נותנין לחם הפנים בכניסתו
אחר שנאפו בע\"ש קודם שיסדרום על השולחן שבהיכל, דלפעמים שוהה שם איזה ימים קודם שיסדרום על השולחן [כמנחות ד\"ק], להכי צריך שיש שיתקרר מיד מעט ולא יתעפש:"
+ ],
+ [
+ "ועל של זהב ביציאתו
עד שעה שיחלקום לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "שמעלין בקדש ולא מורידין
ר\"ל מדלקחוהו משולחן זהב שבהיכל, להכי היה זה ג\"כ של זהב:"
+ ],
+ [
+ "שלשה עשר שופרות היו במקדש
ר\"ל בעזרה:"
+ ],
+ [
+ "זהב לכפורת
ר\"ל לכלי שרת, שהמזרקות נקראו כפורות. הרי ז', וששה היו לנדבה הרי י\"ג וכולהו מפרש ואזיל:"
+ ],
+ [
+ "ששה לנדבה
ר\"ל מה שנתותר לאדם ממעות שהפריש לחטאת או לאשם, מטיל לשופרות ו' אלו, להקריב מהן עולות לקיץ המזבח. והיו לכל א' מששה בתי אבות שבשבוע, שופר מיוחד [כמנחות דק\"ז ב' ורש\"י יומא נ\"ה ב'], אבל לשבת א\"צ, דמעות מוקצה הוא, כאחי הגאון מהו' אליעזר זצוק\"ל:"
+ ],
+ [
+ "תקלין חדתין שבכל שנה ושנה
הגזבר נותן לשם השקלים, ונותן חותם למביאו שלא ימשכננו. ובכל ערב מריק השופר הזה אל האוצר שבלשכה [כפ\"ג מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ועתיקין מי שלא שקל אשתקד שוקל לשנה הבאה
ונותנן הגזבר לתיבת תקלין עתיקין, כדי שידעו שהן לשירי הלשכה [כלעיל פ\"ד מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "קינין הם תורים
מין יונים גדולים:"
+ ],
+ [
+ "וגוזלי עולה הן בני יונה
יונים רכים קטנים:"
+ ],
+ [
+ "וכולן עולות
מי שהתנדב לא' משני אלו. נותן לתיבה זו או לזו כפי מה שנדר, והגזבר לוקח המעות ומקריב כל כך קינין כפי מה שמצא בשופר, אבל קני חובה שא' חטאת וא' עולה, לא יטילו לשם, דשמא יוודע אח\"כ שמת א' מהמטילין לשם, והרי חטאת למיתה אזלה כחטאת שמת בעליה, ומעות יוליכו לים המלח, וכשיתערב במעות שבשופר, יפסדו כל המעות שבשופר, דבדאורייתא אין ברירה:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים קינין אחד חטאת ואחד עולה
דס\"ל יש ברירה או דס\"ל דלא חיישינן למיתה:"
+ ],
+ [
+ "לא יפחות משני גיזרין
כל גזרה הוא חתיכת עץ אמה על אמה, שעביו כמחוקות [שטרייכהאלץ] של סאה גדושה [זבחים ס\"ב ב']. והנודר שויין, נותנן לשופר:"
+ ],
+ [
+ "לא יפחות מקומץ
ונותן דמיו לשופר שכתוב עליו לבונה. מיהו אם פירש להביא פחות סגי בקורט א':"
+ ],
+ [
+ "לא יפחות מדינר זהב
שיתנו לשופר שכ' עליו כפורת. ודוקא באמר מטבע זהב, אבל באמר זהב סתם, אפילו בצנורא דקה סגי:"
+ ],
+ [
+ "ששה לנדבה
לו' בתי אבות שבכל שבוע:"
+ ],
+ [
+ "זה מדרש דרש יהוידע כהן גדול
תמוה מה שייכות יש לדרוש יהוידע כאן, הרי התם לא איירי רק ממותר חטאת ואשם, משא\"כ הכא שנידב מעיקרא עולה, והרי בו מפורש בקרא [ויקרא ז'] עור העולה אשר הקריב, לכהן יהיה, ומנה דרשינן נמי [זבחים כ\"ג ב'] דגם בשאר קרבנות כאשם וחטאת כך הדין. ובשלומא לאינך מ\"ד [מנחות ק\"ז ב'] דהנך ו' שופרות למותרות היו שפיר מייתי דרוש של יהוידע, דכמו במותר של חטאת ואשם, כ\"כ למותרות שאר קרבנות, אלא לבר פדא שם קשה וצ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "אשם הוא אשום אשם לה'
דקשיא קרא, דמדכתיב אשם הוא, משמע שיהיה בהוויתו, שיהיה נאכל לכהנים ככל אשם, והדר קאמר אשם לה' דמשמע שיהיה כולו לה'. ותו ל\"ל הכפל אשום אשם. אלא ע\"כ דגם חטאת מרבה קרא וה\"ק קרא, מה שנתותר מדמי חטאת ואשם, יהיה כולו לה', דהיינו עולות והיינו דקאמר קרא, אשם לה' הבשר, ואשם לכהנים העורות ככל עולה:"
+ ],
+ [
+ "לכהנים יהיו
זהו המקרא שכתוב גבי יהוידע, דאי אפשר לפרשו כפשוטו, דדמי חטאת ואשם ינתנו לכהנים, דהרי קרבים ע\"ג המזבח. אלא מדקאמר כסף אשם ה\"פ דמי מותר חטאת ואשם לא יבוא לבית ה' לבדק הבית, רק יהנו הכהנים ממנו, ואי אפשר לומר שיקריבום לחטאת ואשם ויהנו הכהנים מבשרן, דא\"כ לחטאת ואשם מבע\"ל. ותו דהרי הוה חולין בעזרה, דכבר נתכפרו הבעלים. אע\"כ שיקריבום עולות, ויהנו הכהנים בעורן:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מעות שנמצאו בין השקלים לנדבה
ר\"ל בין שופרות של שקלים ושופרות של נדבה [כפ\"ו מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "לנדבה יפלו לנדבה
ומיירי שמניין המעו' שבשני השופרו' שוין, דאל\"כ רוב וקרוב הלך אחר רוב:"
+ ],
+ [
+ "מחצה למחצה יפלו לנדבה
דחמירי דכולן עולות, משא\"כ שקלים שמא יזדמנו לשירי הלשכה, שהם לצרכי העיר [כפ\"ד מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "בין עצים ללבונה
ר\"ל בין שופר זה לשופר האחר:"
+ ],
+ [
+ "מחצה למחצה יפלו ללבונה
דלבונה עצמה קרבן, משא\"כ עצים הן רק מכשירי קרבן. והא דלא נקט נמי בין לבונה לזהב. י\"ל משום דכל שנדר זהב מסתמא מביא דינר זהב ממש ולא פרוטות בשווי דינר זהב ועי\"ז לא מחלף עם דמי לבונה. מיהו מדלא נקט נמי בין גוזלי לעצים, ש\"מ דהנך שופרות זוגי זוגי היו קיימי בעזרה, דהיינו חדתין ועתיקין, קינין וגוזלין, עצים ולבונה, וזהב כל חד וחד במקום אחר בפינה אחרת, באופן דליכא לספוקי בכל חד רק בבר זוגיה, וכן מסתבר דהרי השופרות של השקלים, הרי נגבים מהגבאים, וע\"כ שבלשכה היו עומדים [כלעיל פ\"ג] משא\"כ שאר השופרות שכל מי שירצה נותן לתוכן מסתמא במקום גלוי עמדו:"
+ ],
+ [
+ "מחצה למחצה יפלו לגוזלי עולה
היינו כחכמים לעיל [פ\"ו מ\"ה], דקינין הן א' חטאת וא' עולה, להכי יפלו לגוזלי עולה דחמירי דכולן עולות. מיהו כדי שתתכפר האשה שאפשר שהביאה זה המעות להיות קינין, דהיינו א' חטאת וא' עולה, להכי מקנין לה משל צבור, ומקריבין בעדה חטאת עוף על הספח שאינו נאכל:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל הולכין אחר הקרוב להקל
אפילו להקל:"
+ ],
+ [
+ "מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה
ר\"ל בשוק של מוכרי בהמות בירושלים:"
+ ],
+ [
+ "לעולם מעשר
אפילו שלא בזמן הרגל, משום דרוב בהמות הנמכרות שם, נמכרות במעות מעשר, דמדאין העולי רגלים מספיקים לאכול מעות מעשר שהביאו כשעלו לרגל, אע\"ג דמעות מעשר שני שנכנס לירושלים מותר לחזור ולהוציאן [כפ\"ג דמע\"ש], עכ\"פ מתיראים להחזירן פן יכשלו בהם לאכלן בחוץ, וגם טריחא להו מלתא, להכי נותנין אותן לקרוביהם שיאכלו הם אותן אחר הרגל ותלינן שמהם נאבד. והא דתלינן במעות של לוקחין טפי מבמעות של מוכרין. ה\"ט משום דלוקחין מרובים ממוכרים, ובממון דאסורא אזלינן בתר רובא:"
+ ],
+ [
+ "בהר הבית
אם נמצא שם:"
+ ],
+ [
+ "חולין
אין ר\"ל שהן מעות חולין ממש, דהרי אסור להכניס מעות חולין לעזרה [כברכות דס\"ב ב']. אלא ר\"ל שהן משקלי' שבלשכה, דאע\"ג שהן קודש, עכ\"פ אין מוציאין מעות מהלשכה עד שהוא מחללה כבר על הבהמה, וא\"כ כשנאבדה, חולין גמורים היא [ירושלמי כאן. ורמב\"ם נז\"ג משקלים ופ\"ו ממע\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "בירושלם
שלא בשוק הבהמות:"
+ ],
+ [
+ "בשעת הרגל מעשר
דאז מצוי טפי מעשר, ואף דמסתמא לא הביאו כל כך דמי מעשר לירושלים שיהיה יותר מדמי עשירי ירושלים כנקדימון בן גוריון וכו'. י\"ל רוב מעות המטולטל ברחובות מעשר היה, ואי\"ל עכ\"פ שאר ימות השנה רובא הוה, ובהן חולין מצוי. י\"ל שוקי ירושלים מתכבדין בכל יום ואם אז נפל, כבר מצאוהו. משא\"כ הר הבית אינו מתכבד, דאין אבק מצוי שם, דאסור לכנס לשם באבק שברגליו, ומדהמקום גבוה, כיבד הרוח האבק המעט והמעות נשאר במקומו:"
+ ],
+ [
+ "בשר שנמצא בעזרה
אגב דתנא בריש פרקן מעות שנמצאו סמוך לשקלים, נקט נמי כל דיני מציאה עד פ\"ח סוף מ\"ג, אף דאין להם שייכית עם:"
+ ],
+ [
+ "אברין עולות
מדמנותח אברים כדרך עולה:"
+ ],
+ [
+ "וחתיכות
ר\"ל אם מצא שם חתיכות קטנות:"
+ ],
+ [
+ "חטאות
ר\"ל וודאי הן קרבן שבא על חטא דהיינו או חטאת או אשם, שדין אכילת שניהם שוה. או נ\"ל דחטאת דוקא, דאשם אינו בא רק על ו' מיני חטא [כזבחים פ\"ה מ\"ה] משא\"כ חטאת בא על רוב החטאים. אבל לקדשים קלים לא חיישינן דאין דרך לנתחן בעזרה מדאין נאכלין שם:"
+ ],
+ [
+ "זה וזה
בין מה שנמצא בעזרה או בירושלים:"
+ ],
+ [
+ "תעובר צורתו ויצא לבית השריפה
דהרי הוסח הדעת מהן מלשמרן כשנאבדו והו\"ל מדרבנן כנטמאו (כזבחים דצ\"ט א'), ואפ\"ה קאמר דנידן כחטאת או שלמים, ומאי נ\"מ והרי בין כך וכך נשרף. אלא אפ\"ה נ\"מ מתי ישרפנו, דאין לזלזל בהן ולשרפן מיד, עד אחר עיבור צורה, דהיינו אחר זמן אכילתן, דחטאת לאכל יום א' ולילה שלאחריו, ושלמים יום ולילה ויום, ואפ\"ה שלמים אינו נשרף רק ביום ג', דנפקא לן מקרא [בזבחים נ\"ו] דרק ביום שרפינן ליה:"
+ ],
+ [
+ "נמצא בגבולין
ר\"ל בערי ישראל:"
+ ],
+ [
+ "אברין נבילות
שכן דרך לחותכן לכלבים:"
+ ],
+ [
+ "חתיכות מותרות
מצד הדין מותר כשאין נכרים בעיר. מיהו אפילו בכה\"ג אסור מדרבנן משום בשר שנתעלם מהעין [כחולין צ\"ה א'], ואף לדידן דקיי\"ל דבמצא בשר במקום שהניחו, או ביש בו סימן ליכא משום בשר שנתעלם מעין, אפילו ברוב טבחי נכרים. הכא שמצא בשר בעלמא, אסור אפילו בכל הטבחים ישראל, מדמוכרין לפעמים טריפות [ש\"ך י\"ד ס\"ג סק\"ח], ותו דחיישינן לעופות שהביאו מעלמא, [כרמב\"ם פ\"ח ממ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ובשעת הרגל שהבשר מרובה
ורגילין לבשל אברים:"
+ ],
+ [
+ "בהמה שנמצאת מירושלם ועד מגדל עדר
שם עיר בסביבת ירושלים:"
+ ],
+ [
+ "וכמידתה לכל רוח זכרים עולות
דתלינן דמירושלים יצא, ושם רוב הבהמות קרבנות הן, ועולות דקאמר מתני', לאו דוקא, אלא נקט אחד מהקרבנות שיכולין להיות זכר, להכי ממתין עד שיומם, ומביא ג' זכרים, א' לעולה וא' לשלמים וא' לתודה ומחללן על זאת. דבאשם ליכא לספוקי, דאשם בן ב' שנים הוא והכא מיירי שניכר שהוא בן שנה, ובאשם מצורע ונזיר שהן בני שנה ליכא לספוקי, דלא שכיחי, ובפסח נמי לא, דבזמנו מזהר זהיר ביה, ושלא בזמנו שלמים הוא. ולבכור נמי לא חיישינן, דהרי נאכל במומו, והרי גם זה נאכל במומו אלא שהכהן הממע\"ה:"
+ ],
+ [
+ "נקבות זבחי שלמים
הכא נמי אחד מהראויין להיות נקיבה נקט, וממתין עד שתומם, ומייתו ב' בהמות א' לשלמים וא' לתודה, ומחללן עליה. דבחטאת ליכא לספוקי דחטאת בת שנתה ומיירי דזו בת ב' שנים, ואי\"ל דלמא חטאת שעברה שנתה היא. לא שכיחא. מיהו אם באמת בת שנתה היא, ספק חטאת היא, וכונסה לכיפה עד שתמות:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר הראוי לפסחים
שהוא זכר ובן שנה:"
+ ],
+ [
+ "קודם לרגל שלשים יום
קודם פסח, דאז מצויין פסחים טפי, ויקרבנו לפסחו ולכשיבוא בעליו ישלם לו. אבל לא ישהנו עד אחר פסח שמא יבוא בעליו ויקרבנו לשלמים. דמפסיד לבעליו מדאינו עושה ואוכל [כפ\"ב דב\"מ] ועוד דמשלמים צריך ליתן לכהן חזה ושוק, וצריך נסכים משא\"כ פסח [ועי' תוס' קידושין דנ\"ה ב' ד\"ה ודלמא הראשון]:"
+ ],
+ [
+ "בראשונה היו ממשכנין את מוצאיה
את המוצא קרבן:"
+ ],
+ [
+ "עד שהוא מכיא נסכיה
דהיינו ג' עשרונים לפר, וב' לאיל וח' לכבש, והשמן והיין הראוי להן [כפ\"ה סי' כ\"ד כ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "התקינו בית דין שיהו נסכיה באין משל צבור
כל משל צבור דפרקן, ר\"ל מתרומת הלשכה וק' א\"כ לעיל במשנה ד' דאמרינן שיביא ג' בהמות, למה לא חששו שיניחוה ויברחו כי הכא. ואת\"ל דהאי דאוקי לה רבי יוחנן [קידושין נ\"ה ב'] שיביא ג' בהמות [עי' סי' כ\"ה] סמך א\"ע על דברי ר' אושעי' שם [ע\"א] דמוקי לה בבא לחוב בדמיה, ופרש\"י שהתרצה מעצמו להחליף בהמה שמצא על ג' בהמות אחרות, כדי לתקן הכל, א\"כ קשה אם אין עינו צרה מלהפריש ג' בהמות לבי גזא דרחמנא איך ס\"ד שיצמצם בעבור הנסכים ויניח הקרבן לברוח לאיבוד. ואפשר דה\"ק דאם לאחר שהביא הנ' בהמות אמרו לו שהקרבנות הללו צריכים נמי נסכים ולא רצה להביאן, היו ממשכנין אותו בראשונה, אלא שכשראו שאין תקנה לבהמה זו שנמצאת רק כשיתנדב כנגדה ג' בהמות וגם ג' נסכים, היה קשה להם לנדור כל כך הרבה, והיו מניחין להבהמות הנמצאות, והיו הבהמות בורחין והולכין, עד שהתקינו שיבואו נסכים משל צבור:"
+ ],
+ [
+ "וזה אחד מהן
דהיינו הך דלעיל, ואינך ו' מפרש ואזיל:"
+ ],
+ [
+ "נכרי ששלח עולתו ממדינת הים
ר\"ל ממדינה אחרת, דאילו היה הנכרי כאן. הוה אמרינן ליה הביא נסכים. וה\"ה ישראל רק נקט נכרי מדרגיל לבלי לידע שצריך נסכים:"
+ ],
+ [
+ "ושלח עמה נסכים
ר\"ל דמי נסכים, דאילו נסכים ממש הרי נטמאו בידיו:"
+ ],
+ [
+ "אם יש לו נסכים
שהפריש בחייו:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו קריבין משל צבור
אבל ישראל שמת יורשיו מביאין הנסכים מנכסיו, אבל גר אפילו הניח נכסים כפי שוויי נסכים כל שלא יחדן ממש לנסכים הרי השאר הפקר:"
+ ],
+ [
+ "ותנאי בית דין הוא על כהן גדול שמת
ולא מינו עדיין אחר תחתיו:"
+ ],
+ [
+ "שתהא מנחתו
הוא העשירית האיפה שמקריבין משל כוה\"ג בכל יום, שנעשית י\"ב חלות, ומקריבין מחציתן בבוקר ומחציתן בערב:"
+ ],
+ [
+ "ושלימה היתה קריבה
וכשבא מצבור או מיורשין ' מקריבין י\"ב חלות מעשירית האיפה בבקר, וי\"ב חלות מעשירית איפה בערב, אבל השמן של החלות והלבונה, לא היה כפול, רק נותנין לי\"ב חלות שבבוקר לוג ומחצה שמן, ומקריבין עמהן חצי קומץ לבונה, וכמו כן לי\"ב חלות שמקריבין בערב [רמב\"ם פ\"ג מתמידין]:"
+ ],
+ [
+ "ועל העצים
חד תקנה הוא:"
+ ],
+ [
+ "שיהו הכהנים נאותים בהן
כשצריכין להן לאכילת קדשים, אף דמיוחדין למזבח:"
+ ],
+ [
+ "ועל הפרה
פרה אדומה:"
+ ],
+ [
+ "שלא יהו מועלין באפרה
מדאו' אין בה, רק מדהוה מזלזלו בה, לתת מהאפר על מכה, גזרו בה רבנן מעילה, ומדחזו דפרשו מספק הזאה, מחשש מעילה, הדר אקמוה אדאוריי':"
+ ],
+ [
+ "ועל הקינין הפסולות
שהמחוייבין קינין נותנין מעות לשופר, וב\"ד קונין את הקינין באותו יום [כפ\"ו סי' ל\"ח] ואם נפסלו או פרחו, קריבות משל צבור, ודוקא אם נפסלו מאותן שקנו הב\"ד, אבל אם הביאו הן עצמן קניהן, ופרחו מזל\"ז ונפסלו, הן עצמן צריכות להביא אחרות כמפורש בכל מסכת קינין:"
+ ],
+ [
+ "שיהו באות משל צבור רבי יוסי אומר המספק את הקינין
אותו שפסק עם הגבאין להספיק בשער ידוע כל הקינין הצריכין:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כל הרוקין הנמצאין בירושלם טהורין
לא מחזקינן להו ברוקו של זב, שהוא מטמא אדם וכלים דבירושלים זבין מיעוטא דלא שכיח, אבל בשאר דוכתי גזרו, דמעוטא דשכיח הוא [כפ\"ד דטהרות] ואף נשים דשכיחי בזיבה מיעוטא נינהו נגד רוק זכרים, דכבודה בת מלך פנימה, ובפרט בימי טומאתן היו נסתרות בחדרן:"
+ ],
+ [
+ "חוץ משל שוק העליון
דשם מצויין כובסי נכרים דמטמאין כזבין, וגם זבין ממש מתרחקין לשם:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר בשאר ימות השנה
דמצויין טמאין:"
+ ],
+ [
+ "ושבצדדין טהורין
דמדרבי הטמאין, וביניהן מעוט המצוי זבין, לפיכך מתרחקין הטהורים לצדדין שברחוב שאין דריסת הרגל מצוי שם:"
+ ],
+ [
+ "שמפני שהן מועטין מסתלקין לצדדין
דהרי רוב ישראל מטהרין ברגל, והטמאין מתרחקין לצדדים:"
+ ],
+ [
+ "כל הכלים הנמצאין בירושלם
דחוץ לירושלים כל הכלים הנמצאים בכל מקום טמאין מספק [שם]:"
+ ],
+ [
+ "שלא בדרך ירידתן עלייתן
דב' דרכים היו למקוה, כדי שלא יתטמאו העולין מהיורדין:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר כולן טהורין
דלא גזרו על ספק כלים בירושלים ובדרך ירידה נמי ספק הוה, דגם טהורים מצויין שם:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן הסל והמגריפה
[שויפעל]:"
+ ],
+ [
+ "והמריצה
הר\"ב פי' שהוא כלי שמרצצין ומשברין בו העצמות, ולא ידענא מנא לי' שיהא מותר לבזות עצמות אביו ואמו כל כך [והרי תניא באבל רבתי [פי\"ב] אין מפרקין את עצמות ואין מפסקין הגידין. והכי פסקינן ג\"כ [בי\"ד ת\"ג ס\"ו] ובירושלמי אמרי' שהוא טס ברזל שמריץ בה אבנים לבית הקברות, ור\"ל לפע\"ד שמביא בה אבנים לקברות, או ר\"ל שמשבר בה אבנים הצריכים בקברות, ורגיל שנוגע בה בעצמות:"
+ ],
+ [
+ "סכין שנמצאת בארבעה עשר
ר\"ל בי\"ד בניסן, דאע\"ג דקיי\"ל כר' יוסי לעיל דבירושלים כולן טהורים [מ\"ב]. אפ\"ה בקדשים גזרו [רמב\"ם פי\"ג מהא\"ט]. ולולא מסתאפינא נ\"ל דהכא בנמצא חוץ לירושלים מיירי:"
+ ],
+ [
+ "שוחט בה מיד
דאפילו אם היה טמא, וודאי כבר הטבילוה בעלים מאתמול, כדי שיערב שמשן, וישחטו בה היום. ואי\"ל שמא מימים רבים נאבד מזמן רב, אילו כן כבר מצאוהו אתמול:"
+ ],
+ [
+ "בשלשה עשר שונה ומטביל
ר\"ל אע\"ג שי\"ל שמי שאבדה כבר טבלה, אפ\"ה חוזר ומטבילה, דמדיש שהות להטבילה עד לפני ערב, אמרינן שמא לא טבלה עדיין. וי\"א דשונה, ר\"ל מזה עליה הזאה שנייה, דשמא נטמאה ממת, וכבר הוזה עליה בג' כדי שיוכל להשתמש בה בערב פסח, אך שמא חסר עדיין הזאת של ז', להכי מזה ומטביל אבל לא חיישינן שמא נטמ' היום במת, דסמוך לפסח דצריך לו. מזהיר זהיר בי':"
+ ],
+ [
+ "וקופיץ
במצא [פליישהאקקע]:"
+ ],
+ [
+ "בין בזה ובין בזה
בין בי\"ג בין בי\"ד:"
+ ],
+ [
+ "שונה ומטביל
ר\"ל אפשר שיהיה שונה ומטבל דקופץ אינו ראוי רק לחגיגה, שמותר לשבור בה עצם, ולהכי לא הטבילה, והיינו כשהיה המלך גוסס בי\"ג, שאם ימות מצוה על כל ישראל להטמאות לו משום כבוד המלך' ואם יהיה כן יקריבו הפסח בטומאה ולא יצטרכו לטהר כליהן, ואז אין מביאין חגיגה, להכי סכין דחד ספיקא הוה, שמא לא ימות מטבילו בי\"ג כלעיל, משא\"כ קופץ, דמתבעי רק לחגיגת י\"ד שאינו בא בטומאה, ואיכא ספק ספיקא, דאפילו לא ימות המלך, שמא יהיו בני החבורה שעל הפסח מועטים, ויהיה די להם בפסח, ולא יצטרכו לחגיגת י\"ד שאינו בא רק כדי שיהיה הפסח נאכל על השובע, הלכך לא מטביל ליה:"
+ ],
+ [
+ "חל ארבעה עשר להיות בשבת שוחט בה מיד
ומשתמש אפילו בקופץ, דמדאינו יכול לטבול היום, כבר טבלו מאתמול. ואע\"ג דבשבת א\"צ לקופץ לחגיגת י\"ד, שהרי אינו בא בשבת, אפ\"ה אמרינן דטבלה לצורך חגיגת ט\"ו. ונקט \"שוחט\" אע\"ג דרוב תשמיש קופץ לקצב בשר, כלעיל, מ\"מ ראוי ג\"כ לשחוט בה לכשירצה. וי\"א דאסכין קחי, ואפ\"ה קמ\"ל, דאפי' בשבת שוחט בה מיד בלי טבילה, ולא חיישינן שהוא טמא ונמצא שמחלל שבת:"
+ ],
+ [
+ "בחמשה עשר
במצא קופץ בט\"ו:"
+ ],
+ [
+ "שוחט בה מיד
דהרי אסור להטבילה ביו\"ט, וכבר טבלה מאתמול:"
+ ],
+ [
+ "נמצאת
הקופץ:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו כסכין
דוודאי הטבילה עם הסכין, דאל\"כ האיך קשרם יחד, הרי כלי מטמא כלי ע\"י משקין, והו\"ל למיחש שמא יתלחלח [כך כ' רבינו הגאון אאמ\"ו זצוק\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "פרוכת שנטמאת בולד הטומאה
אע\"ג דאין כלי מקבל טומאה רק מאב הטומאה. הכא בנטמא ממשקין טמאין מיירי דמטמאין לכלי עכ\"פ מדרבנן, דגזרי' אטו רוקו וש\"ז ומימי רגליו של זב וזבה, שהן אב הטומאה דמטמאין לכלים מדאוריי'. ואף דשאר ווילן אינו מקבל טומ' רק משום דשמש מתעטף בו. והכא בפרוכת ק\"ק אסור בהנאה. הכא בלא זה מקבל טומאה, מדמונח כפוף על הארון [כסוכה ד\"ז ב'] להכי תורת כלי עליו [כ\"כ תוס' ביצה די\"ד ב']:"
+ ],
+ [
+ "מטבילין אותה בפנים
בים של שלמה שבעזרה וא\"צ להוציאה כשנטמאה:"
+ ],
+ [
+ "ומכניסין אותה מיד
לתוך ההיכל, דטומאה דרבנן א\"צ הערב שמש [עי' פסחים פ\"א סי' ל\"ד]. וה\"ה בשאר כלי המקדש, רק נקט פרוכת, מדבעי לאשמעינן סיפא. דכשהיתה חדשה וכו'. ונקט הך דינא הכא, אגב טומאה וטבילה דנקט לעיל מינה בסכין וקופץ, ואגב זה נקט נמי אח\"כ טומא' בשר הקדשים:"
+ ],
+ [
+ "ואת שנטמאת באב הטומאה
בשרץ או נבילה וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "מטבילין אותה בחוץ
דצריך להוציאה מהעזרה כשנטמאה:"
+ ],
+ [
+ "ושוטחין אותה בחיל
הוא מקום פנוי בהר הבית סביב לעזרה מבחוץ אבל לא בעזרת נשים. דאין טבול יום נכנס לשם [כלים פ\"א מ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ואם היתה חדשה שוטחין אותה על גג האיצטבא
דהר הבית עשוי אצטבאות מקורין [ועי' פסחים פ\"א סי' כ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "כרי שיראו העם את מלאכתן שהיא נאה
כדי שגם העומד מרחוק יהיה יכול לראות אותו הא אם שטחוהו בחיל לא יכלו לראות יפיו רק העומדים בסמוך לו:"
+ ],
+ [
+ "ועל שבעים ושנים נימין
הן נירין שנזכרו במס' שבת [פי\"ג ה'], שמניחין בהן חוטי השתי [וכך כ' הרמב\"ם בפ\"ז מכלי מקדש]:"
+ ],
+ [
+ "ועל כל נימא ונימא עשרים וארבעה חוטין
שזורין יחד לחוט א', מתכלת וארגמן ותולעת שני ושש, דמכל מין מהן ו' חוטין:"
+ ],
+ [
+ "ארכה ארבעים אמה ורחבה עשרים אמה
כאורך ורוחב פתח קדשי קדשים:"
+ ],
+ [
+ "ומשמונים ושתי רבוא נעשית
כך היו מניין כל כללות חוטי השתי שבו, וי\"א כך מניין הדנרי זהב, שהוציאו עליה, וי\"א דריבות גרסי', ור\"ל שהוצרכו לאריגתם פ\"ב נערות שלא הגיעו לוסתן, שלא יהיה שם חשש נדות:"
+ ],
+ [
+ "ושתים עושין בכל שנה
דב' פרוכת היו בפתח ק\"ק [כיומא דנ\"א ב']:"
+ ],
+ [
+ "מטבילין אותה
דאע\"ג דהיה נגמר בטהרה, היה צריך טבילה לקודש [כחגיגה פ\"ג מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים הכל ישרף בפנים
בבית הדשן, דכל שפסולו בקודש שריפתו בקודש:"
+ ],
+ [
+ "חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ
דהו\"ל ב' לריעותא, דחמיר טומאה והוא בחוץ, להכי אסור להכניסו לעזרה:"
+ ],
+ [
+ "חוץ משנטמא בולד הטומאה בפנים
דהו\"ל ב' לטיבותא א\"צ להוציאו:"
+ ],
+ [
+ "בין בפנים בין בחוץ ישרף בפנים
ר\"א ס\"ל ולד טומאה מטמא רק מדרבנן, ולא קיי\"ל כן:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר מקום טומאתו שם שריפתו
בין שנטמא באב או בולד:"
+ ],
+ [
+ "אברי התמיד
לא זכיתי לידע איך שייך הך דינא הכא, שאין לו המשך לא למעלה ולא למטה, וטפי הוה שייך למתנייה במסכת תמיד. והקב\"ה יאיר עינינו בסתרי אור תורתו ואפשר דנקטי' אגב הך דתני לעיל סוף משנה ד' דשוטחין הפרוכת בחיל כדי לפרסם יופי מלאכתה נקט נמי הא לאשמעי' בסיפא דאברי מוסף ר\"ח מניחין על כרכוב ג\"כ כדי לפרסם שר\"ח היום:"
+ ],
+ [
+ "
הכבש ארכו ל\"ב אמה ורחבו ט\"ז אמה, לאחר שנתחו התמיד, מעלין הכהנים הנתחים, ומניחין אותן בכבש, בחציו שלמטה, בחצי רחבו שלצד מערבה, והולכין לקרות שמע בלשכת הגזית, ויוצאין ומקטירין הקטורת ומטיבין הנרות, ואח\"כ כהנים אחרים מעלין הנתחים מהכבש למזבח. מיהו להכי הניחום תחלה במערב, כדי להניח פנוי דרך הכהנים למערכה שעל המזבח שהיה במזרח, וי\"ל דלהכי הניחום במערב, לצד השכינה. מיהו ביש מוסף, מדחביבי וקדישי מוספים טפי, מניחים המוספים במערב, ואברי תמיד במזרח. ויש גורסים ברישא דמתני' במזרח, ונ\"ל טעמם, שיניחום מכוון נגד המערכה שלמעלה, ולפיכך אף שיש מוסף אין אברי תמיד משתני' ממקומן, דתדיר קודם, רק הניחו אברי מוסף בצד שכנגדו. ולהכי מניחין אברי התמיד בחצי כבש שלמטה, כדי שלא יהו קרובים למזבח ויהיה ניכר הולכתן לשם, ויהיה ניכר ג\"כ אח\"כ לאין יוליכום למזבח:"
+ ],
+ [
+ "ושל ראשי חדשים
אברי מוסף ר\"ח:"
+ ],
+ [
+ "כרכוב המזבח
ר\"ל על הסובב שבולט אמה סביב למזבח, להלוך רגלי הכהנים [זבחים ס\"ב א' ועי' מ\"ש פסחים פ\"ה סי' מ\"ח], שם מניחין האברים, מכוון בין הקרנות שעל המזבח למעלה:"
+ ],
+ [
+ "
ר\"ל שמקום הנחתן בסובב, משום ששם היה למעלה מחצי ארכו של כבש, והטעם כדי לפרסם לעם שהיום ר\"ח:"
+ ],
+ [
+ "השקלים והבכורים אין נוהגין אלא בפני הבית
בזמן שבית המקדש קיים דס\"ד דגם בזמן הזה ירקבו:"
+ ],
+ [
+ "בין שלא בפני הבית
וקיי\"ל, דבטלוה למעשר בהמה:"
+ ],
+ [
+ "המקדיש שקלים ובכורים
באין ביהמ\"ק קיים הקדיש הפירות לבכורים והמעות לשקלים:"
+ ],
+ [
+ "האומר בכורים קדש
ר\"ל שהקדיש פירות לבכורים בזמן הזה שאין בהמ\"ק קיים:"
+ ],
+ [
+ "אינן קדש
מדכתיב בהו בהדי' תביא בית ה' אלדיך, ולהכי באין בית, לא קדשי. ולרמב\"ם ר\"ל שהקדיש שקלים, ובכורים שבידו, לבדק הבית, ולר\"ש לא קדשי בכורים, דבכורים לכהנים ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין שקלים",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Moed"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Sukkah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Sukkah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..c523843ed1c0d2cba5626b7d9245f04e24112cf2
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Sukkah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,1015 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Yachin on Mishnah Sukkah",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "יכין סוכה",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Moed"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "סוכה
חלל סוכה:"
+ ],
+ [
+ "שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה
כל אמה בת ו' טפחים [מג\"א תרל\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "פסולה
דצריך שיהיה שיעור גבהה, באופן שאפשר לבנותה עראי, ובגבוה כ' [אב\"י יותר מכ' כצ\"ל] צריך לבנותה קבע:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה מכשיר
דס\"ל סוכה צריך דירת קבע:"
+ ],
+ [
+ "ושאינה גבוהה עשרה טפחים
דהו\"ל דירה סרוחה:"
+ ],
+ [
+ "ושאין לה שלשה דפנות
וסגי בב' דפנות, ושלישית רק בפס שרחב קצת יותר מטפח, ויעמיד הפס טפח תוך ג' טפחים לאחד מהדפנות, דעי\"ז מדאמרינן לבוד הו\"ל כאילו גם דופן זה רחב ד\"ט, דהו\"ל רוב שיעור המשך דופן של סוכה, שדיני שיהיה לכל הפחות רחב ז' טפחים. וצריך שיעמיד נמי בסוף המשך הכותל השלישית קנה דק, ויניח קנה אחד על הפס טפח ועל קנה הדק שבסוף הכותל כצורת הפתח, כזה* מיהו בדופן אחת במזרח ודופן אחת במערב וביניהן מפולש, צריך שיהיה דופן השלישית רחבה ממש ד' טפחים ומשהו, שמעמידו בפחות מג' טפחים סמוך לאחד מהב' דפנות, כדי שיהיה ע\"י לבוד נחשב כז' טפחים ביחד, שהוא שיעור סוכה שלם. וי\"א דבכה\"ג א\"צ צורת הפתח. ונהגו לעשות ג' מחינות שלימות [תר\"ל ס\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ושחמתה מרובה מצילתה
ר\"ל שמרובה חמתה מצלתה למטה. דלמעלה אפילו שוים סכך להאוירים שבין הסכך, פסול, דהחמה מתפשט למטה טפי מהצל [תרל\"א]:"
+ ],
+ [
+ "סוכה ישנה
ר\"ל שהניח סככה סתם קודם ל' יום שלפני החג [תרל\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל מכשירין
ומכל מקום נכון שיחדש בהסכך טפח על טפח במקום אחד, או כל דהו ע\"פ כל אורכה או רחבה. וה\"ה בעשאה סתם תוך ל' צריך חדוש. [וללבוש בכה\"ג א\"צ חדוש]. מיהו בעשאה בפירוש לשם חג אפילו מתחלת השנה א\"צ חדוש. ובעשאה בפירוש שלא לשם מצוה, רק לצל בעלמא, ג\"כ סגי בחידוש [ועי' משבצות שם סק\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "כאלו עשאה בתוך הבית
ופסול. מיהו אם הסוכה צילתה מרובה מחמתה בלי האילן, והאילן חמתו מרובה מצילתו ועירב הסכך פסול עם הכשר, אף שניכר הפסול במקומו כשר [מג\"א תרכ\"ו סק\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "והתחתונה פסולה
מדכתיב בסוכת לשון יחיד, והרי התחתון יושב תחת ב' סככים. ודוקא שיש ביניהן י' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "התחתונה כשרה
אם אין הסכך שעל גבי תחתונה יכולה לקבל כלי בית שבעליונה אפילו על ידי הדחק, גם לת\"ק שתיהן כשרות. ורק פלוגתייהו, ביכול הסכך של תחתונה לקבל הכלי בית שבעליונה ע\"י הדחק, דאז הו\"ל התשמיש של תחתונה רק עראי ור\"י לטעמיה דס\"ל סוכה דירת קבע בעינן והו\"ל העראי כמאן דליתא. והלכה כת\"ק [תרכ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "פירס עליה סדין
[טעפפיך], דמדמקבל טומאה פסול לסכך:"
+ ],
+ [
+ "מפני החמה
שלא יצטער בה:"
+ ],
+ [
+ "או תחתיה
תחת הסכך:"
+ ],
+ [
+ "מפני הנשר
שלא ינשרו העלין על שולחנו וכ\"ש בפרסו שלא יתיבש הסכך או לד\"א שאינו לצורך ישיבת הסוכה. אבל בעשה כן לנאותה, כשירה, דכל לנאותה הו\"ל צורך סוכה ובטל לגבה. והוא שיהיה תוך ד' טפחים מהסכך. וי\"א דמפני החמה דמתניתין דפסול, היינו בפירסו שלא יתיבש הסכך, ויהיה חמתה מרובה מצילתה. אבל בעשה כן כדי שלא יצטער בחמה, הו\"ל כלנאותה, שיתענג בה, וכשירה. מיהו בגשמים מנטפין מהסכך, יפרוס סדין וישב שם, דהרי לדעה שנייה כשירה מדצורך ישיבה היא, רק ספק ברכות להקל, ולכן לא יברך לישב בסוכה [מג\"א תרכ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "או שפירס על גבי הקינוף
הוא מטה עם ד' קונדסין בד' זויותיה, אפילו אינן גבוהין י' טפחים, והמטה עומדת בהסוכה:"
+ ],
+ [
+ "אבל פורס הוא על גבי נקליטי המטה
הוא מטה שיש בה ב' קונדסין, א' באמצע ראש המטה, וא' באמצע מרגלות המטה. ובפירס סדין עליהן כשר, דמדאין הגג פסול רחב טפח, לא חשיב אהל לבטל אהל דסוכה שעל גבו. ודוקא באין גבוה י' טפחים עד ראש הקונדסין. ויש מכשירין אפילו גבוהין י\"ט [תרכ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "הדלה עליה
ר\"ל הגביה והמשיך שיהיה לסכך על הסוכה:"
+ ],
+ [
+ "ואת הקיסוס
[עפאקרויט], והוא מין עשב שנדלה כגפן:"
+ ],
+ [
+ "וסיכך על גבה
ר\"ל שהניח סכך כשר ע\"ג הגפן או איפכא:"
+ ],
+ [
+ "פסולה
דמחובר פסול לסכך, [ולכאורה היה נ\"ל, מדלא מחלק הש\"ס הכא דאם לנאותה כשירה ופירש כשאין סכך כשר רבה על הפסול וכלעיל סי' ט\"ז, ש\"מ דאע\"ג דשאמט\"ו ותלוש תרווייהו מחד קרא נפקי דכתיב מגרנך, דהיינו פסולת גורן שהוא תלוש ואינו מקבל טומאה, אפ\"ה דוקא בשמקט\"ו, שהוא תלוש, שייך שפיר לומר שכשהוא לנאותה בטלו לגבי קישוט דסוכה ואפשר נמי דאינו מק\"ט אז אף שלא קבעו ביתידות בהסכך מדוודאי בטלו לגבי הסוכה [ועיין כלים פ\"כ מ\"ו] אבל דבר המחובר לא שייך שיבטלו לגבי קישוט הסוכה. ותו הרי אף כשיבטלו הרי נשאר להיות מחובר. אמנם י\"ל דמדנקט תנא הדלה עליה וסיכך ע\"ג ואי נימא דר\"ל שהיה המחובר למטה, והסכך כשר למעלה למה לא נקט תנא רבותא טפי, דהרי אפילו המחובר למעלה פסול, וכלעיל מ\"ב. ותו דבש\"ס מפ' לסיפא דסכך כשר רבה כשירה דמיירי שחבט לסכך הפסול וערבו בסכך הכשר, וק' א\"כ למה לא הזכירה המשנה תנאי זה. אע\"כ דגם רישא בערבו לסכך הפסול מיירי, וה\"ק הדלה עליה, ר\"ל על סוכה המסוככת כהלכתה. וכן משמע לשון עליה, שהסכך כשר למטה והמחובר למעלה, וקאמר אף על גב שחזר וסיכך גם על המחובר עם סכך כשר למעלה, דנמצא דהמחובר כולו טמון חבוט ומעורב בתוך הסכך הכשר אפ\"ה כל שאין סכך הכשר רבה עליו הסוכה פסולה. א\"כ מדאיירי מתניתין בשהמחובר טמון תו לא מצי הש\"ס למנקט דאם לנאותו כשר דבטמון לא שייך לנאותו]:"
+ ],
+ [
+ "ואם היה סיכוך הרבה מהן
יותר מן ענפים המחוברין. וערבן יחד יפה עם התלושין:"
+ ],
+ [
+ "כשרה
ודוקא שאחר שקצצו נענע כל ענף וענף שקצץ. דאל\"כ פסול מדהיה פסול בשעת הנחה, וכתיב תעשה ולא מהעשוי כשרותו ממילא ע\"י קציצה. מיהו בסיכך תחת הגג ואח\"כ הסיר הגג, לא מקרי תעשה וגו', מדאין הפסול בסכך עצמו. [ובאויפצוגדאך] יש להחמיר לבלי לסכך עד שיפתחו הדלתות שלמעלה מהסכך דפתיחתן אחר הנחת הסכך לא הוה מעשה כל כך כאילו הסירן לגמרי, דאז היה כשר, אמנם אחר שנסכך בכשרות, יכול לסגור ולפתוח הדלתות כחפצו, מדהיה תחלה בכשרות. ואפילו ביו\"ט שרי [תרכ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "כל שהוא מקבל טומאה
ככלים או בגדים וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "ואין
או שאין וכו':"
+ ],
+ [
+ "גידולו מן הארץ
כעורות וכדומה אף שאין מקט\"ו כגון שלא נגמר מלאכתן להתשמיש שיחדן לו:"
+ ],
+ [
+ "מסככין בו
קשה למה לא נקט נמי מחובר בזה הכלל. ואת\"ל מדכבר תני ליה, הרי גם מקט\"ו כבר תנא ליה בפירס עליה סדין. ותו למה הפסיק בעירב במחובר בין פירס עליה סדין לזה הכלל, והרי הנך שייכי אהדדי. ונ\"ל דאי הוה תני זה הכלל מיד אחר פירס סדין, סד\"א דבזה הכלל נכלל נמי מחובר וכשר לסכך, דהרי מחובר גדולו מן הארץ ואמקט\"ו, אבל לבתר דכבר תנא פסול של מחובר, שפיר מצי למנקט זה הכלל. אמנם ק' כללא בתרא ל\"ל, והרי מכללא קמא שמעינן לה מדיוקא, ובריא\"ף באמת לא נקט רק כללא בתרא. ונ\"ל דאיצטריך, דאי מרישא סד\"א דתרתי בעי, קמ\"ל סיפא לאשמעינן דבחד לריעותה סגי:"
+ ],
+ [
+ "וחבילי זרדין
אגודת קנים:"
+ ],
+ [
+ "אין מסככין בה
גזירה שמא יניח שם להתיבש, ושלא לשם סכך, ואח\"כ ימלוך עליה שישארו שם לסכך. והרי כתיב תעשה ולא מהעשוי ממילא. מיהו אין חבילה פחות מכ\"ה קנים. כי כן דרך לאגד ליבשן:"
+ ],
+ [
+ "וכולן שהתירן כשרות
וא\"צ נענוע וכנ\"ל סי' כ\"ד, מדלא הניחן שם ליבש [תרכ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "וכולן כשרות לדפנות
בין מחובר, בין מק\"ט, ובין חבילה:"
+ ],
+ [
+ "ורבי מאיר אוסר
אם כל נסר רוחב ד' טפחים, ד\"ה פסול, אפי' הפכן על חודן דשם אינן רחבים ד\"ט, אפ\"ה פסולין מגזירת תקרה. ובפחותין מג' טפחים ד\"ה כשרין, כי פליגי ברחבים מג\"ט ועד ד' טפחים. וקיי\"ל כר\"י מיהו לדידן אפי' בפחות מג\"ט איכא גזירת תקרה, מדדרך לסכך בתינו בכמותן. ומה\"ט לא יסכך בקש, שמא יעבה הסכך כתקרה. אמנם כל שאסור מגזירת תקרה, בשעת הדחק שרי [תרכ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "כשרה
אפי' בהניחו באמצע שיעור הסוכה:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלאי ישן תחתיו
נקט שינה, דשינה אפי' ארעי אסור, גזירה שמא יתקע בשינה. מיהו אם הנסר אינו רחב ד\"ט, מותר לישן תחתיו דסכך פסול, באמצע פוסל רק בד\"ט, ומן הצד פוסל רק ברחב ד' אמות, דאל\"כ אמרינן דופן עקומה, מהלכה לממ\"ס. אבל אויר אפי' מהצד פוסל בג' טפחים, ואין ישנים תחתיו, ודוקא שהולך האויר על פני כל הסוכה, או שיש בו כדי ראשו ורובו:"
+ ],
+ [
+ "תקרה
[ציממערדעקקע]:"
+ ],
+ [
+ "שאין עליה מעזיבה
שלא טחו טיט על עצי התקרה:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים מפקפק
ר\"ל סותר:"
+ ],
+ [
+ "ונוטל אחת מבינתים
ר\"ל אפי' סותר ומנענע כולן, אפ\"ה דוקא אם ג\"כ מבין כל נסר לנסר נוטל נסר א' מבינתיים ומניח סכך כשר במקומו כשר, ואי לא, פסול, דמדהיו תקרה, אף שיפקפק יש גזירת תקרה:"
+ ],
+ [
+ "או נוטל אחת מבינתים
ונותן סכך כשר במקום הנסר שנטל ואז כשר אפילו הנשארים רחבים ד\"ט. וי\"א דוקא בפחותים מד' טפחים [תרל\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ואין מפקפק
לטעמיה במ\"ו אזיל, דס\"ל אין מסככים בנסרים כשהן מג' טפחים עד ד' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "המקרה סוכתו בשפודין
לא מבעייא של מתכות דפסול מדאורייתא, מדאין גדולו מן הארץ, וגם מקבל טומאה. אלא אפילו שפוד של עץ, דהו\"ל פשוטי כלי עץ דאינו מקבל טומאה מדאורייתא, עכ\"פ מדסומך את ידו לפעמים על השפוד בשעה שצולה בו בשר, הו\"ל משמש לאדם ולמשמשיו, דבכה\"ג גם פשוטי כ\"ע מק\"ט עכ\"פ מדרבנן [ועי' בפתיחה לטהרות אות מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "או בארוכות המטה
היינו הקרשים שהן דופני המטה מכאן ומכאן. ומיירי אפילו נשברה שאר המטה, שאז הארוכות אמקט\"ו אפ\"ה עכ\"פ הו\"ל שברי כלים. והניח הארוכות על הסוכה כקורות, כדי להניח הסכך עליהן. וקמ\"ל דלא מבעיי' בשפודין שהן כלים, רק אפי' ארוכות שהן שברי כלים, אפ\"ה פסולין לסכך [תרכ\"ט ודלא כר\"ב וכתוי\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "כשרה
ודוקא בסכך כשר מרובה על הפסול, ואין בהפסול ד' טפחים במקום א':"
+ ],
+ [
+ "החוטט בגדיש לעשות בו סוכה
בגדיש מונחים אגודות תבן הרבה זה על זה, והוציא אגודות התחתונות מתחת העליונות, ונעשה עי\"ז חלל כשיעור סוכה:"
+ ],
+ [
+ "אינה סוכה
דהסכך נעשה ממילא ע\"י החטיטה, והו\"ל תעשה ולא מהעשוי. מיהו בסיכך תחלה על גובה טפח אויר, ואח\"כ חטט והרחיב החלל עד כשיעור סוכה, כשר [תרל\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "המשלשל
נ\"ל שהוא מלשון שלשלת עבות [געפלאכטען]:"
+ ],
+ [
+ "דפנות מלמעלה למטה
שארג הדפנות מן הסכך למעלה כלפי מטה, כדי שיהיה לדפנות:"
+ ],
+ [
+ "אם גבוה מן הארץ עשרה טפחים כשרה
אפילו ראשי הדפנות נמוכין הרבה מהסכך, רק שיהיה ראש הדפנות מכוון כנגד הסכך או תוך ג\"ט מנגד המכוון [תר\"ל ס\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "כך מלמעלה למטה עשרה טפחים
אפילו רחוקות הרבה מהארץ:"
+ ],
+ [
+ "הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים
ברוחב הסוכה [תרל\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "בית שנפחת
באמצעית הגג, והפחת רחוק מהדפנות:"
+ ],
+ [
+ "פסולה
אבל בפחות מזה, כשר, דחזינן כאילו המעזיבה שייך לדופן שנתעקמה. אמנם כל שיש עקום ד' טפחים אסור לישב תחתיו [שם]:"
+ ],
+ [
+ "וכן חצר שהיא מוקפת אכסדרה
דהיינו שיוצא כעין תקרה מאמצעית גובה כתלי הבתים שהן סביב לחצר, וסיכך על האויר שבאמצע התקרה זו, נמצא הסכך רחוק מכותלי הבתים, אם רחוק מהן ד' אמות, פסולה. וקמ\"ל בית שנפחת אף דמחיצות לתוכו עבידין אפ\"ה בשיש ד' אמות לא אמרינן דופן עקומה, וקמ\"ל אכסדרה שבחצר דאף דמחיצות לבית עבידין, ולא שייכין לתקרת האכסדרה, אפ\"ה כשאין רחוקים מסכך ד' אמות, אמרינן דכשר מכח דופן עקומה:"
+ ],
+ [
+ "סוכה גדולה
ר\"ל סוכה גדולה שיש בה סכך כשר ז' טפחים על ז' טפחים רצופים באמצע, והקיפוה וכו':"
+ ],
+ [
+ "פסולה
סד\"א דוקא בית שנפחת או אכסדרה, דפסולייהו רק משום תעשה ולא מן העשוי, דהרי הן מקורין מנסרים שהן ממין סכך, להכי אמרינן גבייהו דופן עקומה. קמ\"ל דאף גבי סכך פסול נמי אמרינן בפחות מד' אמות דופן עקומה:"
+ ],
+ [
+ "העושה סוכתו כמין צריף
[היטטע] בלי דפנות, והסכך משפע לכל צד עד לארץ:"
+ ],
+ [
+ "או שסמכה לכותל
שהסכך משפע והולך מאמצע גובה כותל בית, עד לארץ:"
+ ],
+ [
+ "מפני שאין לה גג
דשפוע אהל לא הוה אהל. והכי קיי\"ל. וקמ\"ל צריף לרבותא דרבנן אף שאין שם כותל כלל אפ\"ה מכשרי, וקמ\"ל סמכה לכותל דאף שיש שם כותל אפ\"ה פסל ר\"א. מיהו אם היה בשפולי הסכך דופן גובה טפח, או שהיה בראש השפוע גג שוה טפח בכל המשך אורך הסוכה כשר [תרל\"א ס\"י]:"
+ ],
+ [
+ "מחצלת קנים
[ראהרמאטטע] גדולה:"
+ ],
+ [
+ "גדולה עשאה לשכיבה
ר\"ל אם עשאה בפירוש שתהיה לשכיבה:"
+ ],
+ [
+ "מקבלת טומאה ואין מסככין בה
אבל סתמא לסיכך קיימי:"
+ ],
+ [
+ "ואינה מקבלת טומאה
סיפא מיירי בקטנה דסתמא לשכיבה, להכי דוקא בעשאה בפירוש לסיכך, אינה מק\"ט ומסככין בה:"
+ ],
+ [
+ "עשאה לשכיבה
ר\"ל אפילו גדולה מסתמא עשאה לשכיבה, ולהכי מקבלת וכו':"
+ ],
+ [
+ "לסיכוך
ר\"ל אבל אם פירש שתהיה לסיכך:"
+ ],
+ [
+ "מסככין בה ואינה מקבלת טומאה
דכל שעשאה לסיכך, אפילו ישב עליה הזב אינה מק\"ט, דאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתינו, שהרי אינו מיוחד לישיבה ואי\"ל הרי מקבל טומאה כשהאהילה על מת, ליתא דכל היוצא מהעץ אינו מקבל טומאת אהלים [כפ\"ב דשבת מ\"ג]. וקיי\"ל כת\"ק. מיהו בהיה לה שפה, אפילו נטלה השפה אז אפילו מחצלת גדולה, פסולה [תרכ\"ט] מדהו\"ל עכ\"פ שברי כלים:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "לא יצא ידי חובתו
ודוקא שהיה חלל שתחת המטה גבוה י\"ט, דאז אהל מפסיק בינו לסוכה. דלא דמי לדלעיל (פ\"א סי' י\"ז) גבי קינוף דסגי אפילו בגבוה פחות מי\"ט. דהתם עשוי לאהל, לישן תחתיו (ר\"ן):"
+ ],
+ [
+ "ולא אמרו לנו דבר
ר\"י לטעמיה דס\"ל סוכה אהל קבע בעינן, ואהל עראי שתחת המטה לא מבטל לאהל קבע:"
+ ],
+ [
+ "ויודע שעבדים פטורין מן הסוכה
דעבד ואשה פטורין ממצות עשה שהזמן גרמא:"
+ ],
+ [
+ "ולפי דרכינו למדנו
אף שאמר ר\"ג כן דרך שיחת חולין [שפאס בל\"א]. [אב\"י דאם לא אמרה כדי שנלמד דבר, לא היה שח שיחת חולין דעבר בעשה כיומא י\"ט ב' וסוכה כ\"ח א'. ומה\"ט אמרינן בש\"ס כאן דשיחת חולין של ת\"ח צריך לימוד]:"
+ ],
+ [
+ "הסומך סובתו בכרעי המטה
ר\"ל שתמך הסכך בכרעי המטה, דהיינו שהיה מטה שלימה שדפנותיה סביב גבוהים י\"ט מקרקעית המטה, וסיכך על הדפנות, וכשמטלטל המטה, הסכך מתטלטל עמו:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה
ר\"ל אם אין הסכך קבוע, בד' קונדסין רק מתטלטל עם המטה:"
+ ],
+ [
+ "פסולה
לטעמיה בסי' ב' אזיל. וקיי\"ל כת\"ק. ואע\"ג שהסכך נסמך ממטה שמקט\"ו, אפ\"ה דפנות סוכה כשירין מכל דבר [תר\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "סוכה המדובללת
ר\"ל שקצת מהקנים של סכך מונחים למעלה וקצתן מונחים למטה, ואין בין מה שלמטה למה שלמעלה ג' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "ושצלתה מרובה מחמתה
אף שהסכך דק ואוירו רב [תרל\"א]:"
+ ],
+ [
+ "כשרה
ולכתחילה צריך שיוכל לראות כוכבים בלילה מתוך הסכך. ובדיעבד אפילו לא יראה מתוכו נצוצי יום כשירה, אם יוכל לירד מטר מתוכו [ט\"ז ומג\"א שם]:"
+ ],
+ [
+ "או בראש הספינה כשרה
דוקא ביכולה לעמוד ברוח מצוייה דיבשה [תרכ\"ח]. מיהו בשיכולה לעמוד ברוח שאינו מצוייה דיבשה, גם לר\"י כשירה, ולא דמי לסומך סוכתו במטה לעיל דפליג ר\"י. דשאני עגלה וספינה דאורחייהו בטלטול, והיינו קבוע שלהן, משא\"כ התם [ועי' תוס' דכ\"א ב' ד\"ה שאין]:"
+ ],
+ [
+ "ועולין לה ביום טוב
מדנקט סיפא אין עולין נקט הכא עולין. ולפי המשמע מב\"י א\"ח ססי' של\"ט דאסור לכנס לספינה בשבת כשאינה יושבת בקרקע המים, א\"כ י\"ל דקמ\"ל הכא דלצורך מצוה שרי:"
+ ],
+ [
+ "כשירה
ובעשאה באילן צריך שלא יסמוך הסכך על האילן רק על קונדסין, דאם לא כן אסור, שמא יסכך מהאילן עצמו [מג\"א שם סק\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ואין עולין לה ביום טוב
דאסור להשתמש ביו\"ט במחובר או בבע\"ח:"
+ ],
+ [
+ "ואחת בידי אדם
שתמך והניח קרקעות הסוכה רובה, על גזע האילן, ועשה ב' דפנות של הסוכה על ראש האילן ודופן השלישי עשה בארץ עד למעלה מי\"ט מקרקעית הסוכה, וגם עליה תמוכה קרקעית הסוכה. או שעשה באופן זה ב' דפנות בארץ ודופן א' למעלה באילן. ומיירי שלא היה להסוכה רק ג' דפנות:"
+ ],
+ [
+ "והאילנות דפנות לה
ותמך הסכך בקונדסין [מג\"א תר\"ל סקי\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "כשרה
ודוקא שרוב הדופן הוא מדבר שאין רוח מצוייה מנידו [שם]:"
+ ],
+ [
+ "פטורין מן הסוכה
ר\"ל א\"צ לטרוח אחריה, אפילו בשעה שאינו עוסק במצוה. אבל בלא טורח, חייבים [תר\"מ]:"
+ ],
+ [
+ "חולין
אפילו רק מיחש גוף בעלמא:"
+ ],
+ [
+ "ומשמשיהן
וי\"א דהן דוקא בשעה שצריך לשמש להחולה [שם]:"
+ ],
+ [
+ "פטורין מן הסוכה
ובנכבו הנרות בסוכה, פטור מלישב שם, וא\"צ לטרוח אחר אחרת. ובנושב רוח מותר לתלות וילן ביו\"ט בסוכה, כדי להגן מהרוח [שם]:"
+ ],
+ [
+ "אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה
פירות ומשקין אפילו טובא, ופת רק כביצה, ומאכל מה' מיני קמח, בקבע עליו חייב בסוכה [תרל\"ט ס\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ואמרו העלום לסוכה
קמ\"ל דהמדקדק במעשיו, אפילו מים לא ישתה חוץ לסוכה:"
+ ],
+ [
+ "אוכל פחות מכביצה
ר\"ל מאכל פחות מכביצה:"
+ ],
+ [
+ "נטלו במפה
כדי לאכלו בלי נט\"י, דבשעת הדחק שרי בכך. וה\"ה לאכל על ידי כף או מזלג נמי א\"צ נט\"י בשעת הדחק [קס\"ג]. וי\"א דחולין פחות מכביצה א\"צ נטילה או מפה [כסי' קנ\"ח ס\"ג]. רק הכא מיירי שאכל החולין על טהרת תרומה, דאז אפילו פחות מכביצה צריך נטילה:"
+ ],
+ [
+ "ואכלו חוץ לסוכה
קמ\"ל דהמיקל בכך לא הוה קל במצות [ר\"ן]:"
+ ],
+ [
+ "ולא בירך אחריו
בהמ\"ז מדלא הו\"ל כביצה. ואנן קיימא לן דבהמ\"ז בכזית [קפ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ואחת בלילה
ר\"ל בכל יום:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אין לדבר קצבה
רק כשיאכל יאכל בסוכה:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מלילי יום טוב ראשון של חג בלבד
ואפילו ירדו אז גשמים צריך לקדש ולאכל שם כזית פת [תרל\"ט]. וליל שני לט\"ז חייב ולמג\"א פטור:"
+ ],
+ [
+ "ישלים בלילי יום טוב האחרון
ר\"ל ליל שמיני עצרת יאכל עוד סעודה יתירה כנגד הסעודה שלא אכל בימים הראשונים, ואף שיאכלום חוץ לסוכה:"
+ ],
+ [
+ "מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות
גם בחגיגה פרק א' משנה ז' קאמר תנא כי האי לישנא: ותמוה אי נאמר אהא לא נאמר אהא, והאיך קאמר בתרווייהו על זה נאמר. ולכאורה הוה נראה דהכא שאינו יכול לתקן כלל הסעודות מצוה שהחסיר, סמיך ארישא דקרא דכתיב מעוות לא יוכל לתקן כלל, אבל התם שהחסיר העולת ראייה ושלמי חגיגה, והרי גם אחר הרגל יכול להקריב העולה והשלמים אלא שלא יהיו של יו\"ט, נמצא שיכול לתקן במקצת, סמיך אסיפא דקרא, וחסרון לא יוכל להמנות. אמנם מדקאמר התם בסיפא ר\"ש אומר איזה מעוות שאינו יכול לתקון וכו' משמע דפליג, ומשמע נמי דת\"ק אמעוות לא יוכל לתקון סמיך. אלא נ\"ל איפכא, דהתם דכבר עבר הרגל לגמרי, קרי ביה מעוות לא יוכל לתקון, דקרבנות הרגל שהיה חייב ולא הקריבם א\"א לתקן מעוות זה כלל. משא\"כ הכא שעדיין עומד ביום השמיני, וקצת מהרגל לפניו שיוכל לאכול בו סעודת היום, דייק מסיפא דקרא דחסרון לא יוכל להמנות, דהסעודות שהיה ראוי לאכול ביו\"ט, אם שיוכל לתקן קצת בשיאכל סעודת היום, עכ\"פ מנין הסעודות אינו יכול להשלים, ואפשר דגם לר\"א קאמר דהוי חסרון בלי להמנות, דאף דבידו להשלים הסעודות, א\"א להשלים מצות סוכה שהחסיר בסעודה:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל מכשירין
וקיי\"ל בהא כב\"ש אפילו בסוכה גדולה אם ישב כן לא יצא, גזירה שמא ימשך אחר שולחנו:"
+ ],
+ [
+ "לא קיימת מצות סוכה מימיך
דאע\"ג דמדאורייתא יצא, אעפ\"כ לא קיים מצות סוכה כראוי כתקנת חכמים:"
+ ],
+ [
+ "קטן שאינו צריך לאמו
כל שכשהקיץ אינו צועק בגעגועים יתרים אחר אמו:"
+ ],
+ [
+ "חייב בסוכה
ודוקא כשהוא בן ה' או ו', כל חד לפום חורפיה [תר\"מ]:"
+ ],
+ [
+ "וסיכך על גבי המטה בשביל קטן
דס\"ל אפילו אין בו דעת חייב לחנכו, ולא קיי\"ל כן:"
+ ],
+ [
+ "וביתו עראי
שיעמיד שם כליו הנאים, ויהיה רוב תשמישו שם, וביתו יהיה רק לתשמיש ארעי:"
+ ],
+ [
+ "מאימתי מותר לפנות
שיצא מהסוכה:"
+ ],
+ [
+ "משתסרח המקפה
ר\"ל משיתקלקל התבשיל מטיפות הגשמים שירדו לתוכו בסוכה, ואפילו אינו אוכל אז, מותר לצאת. והוא הדין בנקרשים האוכלים מחמת קור, או בהכל שם מטושטש ולח מגשמים שירדו כבר, או במצטער שם מזבובים, ריח וקרירות, וכל שמשער שאילו היה בבית היה יוצא, פטור מסוכה [מג\"א שם]:"
+ ],
+ [
+ "ושפך לו קיתון על פניו
של עבד וקמ\"ל שיצא בפחי נפש (אב\"י אפשר דקמ\"ל נמי, מדא\"ל אי אפשי וכו' אסור לישב שם (כסי' תרל\"ט ס\"ז):"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "לולב הגזול
והרי כתיב ולקחתם לכם, משלכם, ואפילו לאחר יאוש פסול מדרבנן, מדהו\"ל מצוה הבאה בעבירה. ואי\"ל ניתי עשה ונדחה ל\"ת. י\"ל לא דחי, כיון שכבר נעקר הלאו קודם שקיים העשה [כביצה ד\"ח ב'] ותו דעכ\"פ אינו לכם:"
+ ],
+ [
+ "והיבש
שנתלבנו לגמרי רוב עליו. ונוהגין להקל כשלא נפרך בצפורן, ויש להחמיר [תרמ\"ה ורט\"ז שם]:"
+ ],
+ [
+ "פסול
דבכל ד' מינין בעינן הדר:"
+ ],
+ [
+ "של אשירה
אילן הנעבד:"
+ ],
+ [
+ "ושל עיר הנדחת
עיר ישראל שהודחו ונתפתו רובם לעבוד ע\"ז, המדיחים בסקילה, והמודחים בסייף, והעיר וכל שללה נשרפים [סנהדרין דק\"י א']:"
+ ],
+ [
+ "פסול
דמדעומדין לשריפה, הו\"ל כאילו אין שיעור הלולב קיים, דכל העומד לשרוף כשרוף דמי. וביו\"ט ראשון בלא\"ה פסולים מדבעינן לכם, והרי אסור בהנאה. ואי\"ל בל\"ז פסול מדהו\"ל מצוה הבאה בעבירה, דהרי אסור להנות ממנו. י\"ל מצות לאו להנות נתנו, וזה נ\"ל כוונת תוס' ד\"ה משום [ד\"ל ע\"א]:"
+ ],
+ [
+ "נקטם ראשו
שנשבר ראש רוב עלין היותר עליונים שכלה בהן הלולב. וי\"א ראש רוב העלין שגבוהין מהשדרה [משבצות תרמ\"ה ו']. ונקטם ויבש פסולים משום הדר, ולפיכך פסולים כל ז'. משא\"כ נסדק ונחלק תיומת, פסול מדכתיב ולקחתם קרי ביה ולקח תם, ולא חסר, לפיכך פסול רק ביוט\"ר. וכן כל הפסול משום לכם, הוא רק ביוט\"ר [מג\"א תרמ\"ה ו']. אמנם בנקטם ראש עלה אמצעי, ואין לו אחר, כשר. אבל ביבש אפילו ביש לאחרים כשר באין לו אחר [אשל שם]:"
+ ],
+ [
+ "נפרצו עליו
היינו שרוב עליו תלויין למטה, אפילו אגדן עם השדרה, פסול. אבל שדרה עצמה שנשברה ותלוי, למטה, כשר, כשיאגדנה שם [מג\"א שם]:"
+ ],
+ [
+ "נפרדו עליו
ר\"ל כשהעלים עומדין פרודים מהשדרה כענפי אילן. ובנחלק תיומת של רוב עלין, פסול. וי\"א שאפילו לא נחלק רק עלה האמצעי שבראש הלולב, באורך ד' גודלין, פסול והכי קיי\"ל [רמ\"א וט\"ז שם]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומד יאגדנו מלמעלה
וקיי\"ל כת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "ציני הר הברזל
ר\"ל לולבים הגדלים בהררי סלע, מדאין כח הגידול רב שם לכן העלין קצרים:"
+ ],
+ [
+ "כשירות
ודוקא במגיע ראש עלה זה לעיקר של עלה שלמעלה ממנו:"
+ ],
+ [
+ "לולב שיש בו שלשה טפחים כדי לנענע בו
תני, וכדי לנענע בו. ור\"ל שהלולב הוא כאורך ההדס וערבה שצריך שיהיה ארכן ג' טפחים, שהן י\"ב אצבעות ועוד טפח יותר כדי לנענע בו. ונוהגין שיהא שיעור הדס וערבה י\"ב גודלין, ושדרת הלולב ט\"ז גודלין. ואם ההדס וערבה י' גודלין, ושדרת הלולב י\"ג גודלין ושליש, יצא [תר\"ן]:"
+ ],
+ [
+ "והיבש
שכלה כל ירקות שבו, דאל\"כ אפילו נפרך בצפורן כשר:"
+ ],
+ [
+ "נקטם ראשו
ראש העץ:"
+ ],
+ [
+ "או שהיו ענביו מרובות מעליו
מיהו כשהענבים ירוקות, כשר [תרמ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ואם מיעטן כשר
אפילו מיעטן ביו\"ט, ואינו מהבב\"ע, מדהסיר רק המניעה:"
+ ],
+ [
+ "ואין ממעטין ביום טוב
דכמתקן כלי הוה. ואי\"ל ליתי עשה ולדחי ל\"ת, י\"ט עשה ול\"ת הוא דשבתון שבות כביצה ד\"ח ב':"
+ ],
+ [
+ "נקטם ראשה
אף לדידן פסול [עי' סי' כו:"
+ ],
+ [
+ "והצפצפה
מין ערבה שעלה שלה עגול:"
+ ],
+ [
+ "כמושה
[וועלק]. ואינו מצוי בלולב והדס:"
+ ],
+ [
+ "ושנשרו מקצת עליה
ובנשרו רוב עלין, פסול. [ואף דנשרו מקצת בלולב והדס נמי כשר. נ\"ל דקמ\"ל נשרו גבי ערבה, דאף דמצוייה א\"צ לחזור אחר אחרת]:"
+ ],
+ [
+ "ושל בעל
מלת בעל לישנא דמיתבותא הוא, ר\"ל שגדלה בשדה מיושבת לזרוע שם, דהיינו שדה לחה, אף שלא גדלה אצל הנחל כשר. ואורחא דמלתא נקט תנא, שאין דרך הערבה שתגדל בשדה יבשה:"
+ ],
+ [
+ "כשרה
דהא דקאמר רחמנא ערבי נחל, דבר הכתוב בהוה:"
+ ],
+ [
+ "אפילו שנים קטומים
אהדס קאי:"
+ ],
+ [
+ "אפילו שלשתן קטומים
כשר, דעבותו מכסה קטימתו [משא\"כ בלולב וערבה] והכי קיי\"ל [תרמ\"ו ורט\"ז תרמ\"ו] מיהו בשעת הדחק יוצא אפילו בחד וקטום [מג\"א תרנ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "והיבש
היינו כשאין בו ליחה, אבל כמוש כשר [מג\"א תרמ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "של ערלה
ערלה ותרומה ודמאי לא שייכי רק באתרוג:"
+ ],
+ [
+ "של תרומה טמאה פסול
דבעינן לכם והנך אינן ראויין ומה\"ט לא שייך הכא עשה דוחה ל\"ת [ונ\"ל דאע\"ג דכולהו מנשרפין נינהו, איצטריך כולהו דלא מבעי אשרה דאפרה אסור [כפסחים דכ\"ז ב'], אלא אפילו עיר הנדחת דאפרה מותר דהרי בכלל כל הנשרפין נינהו. ולא מבעי עיר הנדחת דלא בטל, דהרי כתיב לא ידבק בידך מאומה, אלא אפילו ערלה דבטלה בר'. ולא מבעי ערלה דאסור להנות בשעת שריפתם, אלא אפילו תרומה טמאה דכהן מסיקה תחת תבשילו, אפ\"ה כולהו כתותי מכתת שעוריה, וגם מדאין בהן היתר אכילה. ולכאורה היה נראה דלהכי לא נקט הכא טבל ואינך דנקט בפסחים [פ\"ב מ\"ה], משום דכולהו יש בהן היתר אכילה ודין ממון מדאפשר לתקנן. אבל באמת ליתא דא\"כ למה צריך בדמאי לב\"ה טעמא דאי בעי מפקר נכסיה דמי גרע מטבל. אלא י\"ל נקט ערלה ותרומה טמאה, וה\"ה כל אסורי אכילה]:"
+ ],
+ [
+ "של תרומה טהורה לא יטול
מפני שמכשירה לקבל טומאה ע\"י שמקרב האתרוג ללולב שרטוב במים, דמצוה להעמידו בכל יום במים [מכאן נ\"ל ראיה לרקנ\"ט [א\"ת תרנ\"א י\"א] דצריך לחברן יחד, דאל\"כ יטול ולא יתברן יחד, דלשמא יחברן א\"צ לחוש מדאסור רק מדרבנן. ואת\"ל בל\"ז ימתין עד שיתנגב, זמנין דאין לו פנאי]:"
+ ],
+ [
+ "ואם נטל כשר
דהא חזי לכהן לאכלה ויצא הול\"ל רק איידי דנקט רישא פסול נקט הכא כשר:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל מכשירין
דהא חזי לעניים [וב\"ש אע\"ג דמודו בתרומה פליגי בדמאי, אף דדמאי אפילו לנעשיה חזי, דאי בעי מפקיר נכסיה וחזי ליה, עכ\"פ אינו רק מגו, ובאמת לא יתנו לעניים וגם לא יפקיר נכסיו. משא\"כ תרומה, על כרחו יתנו לכהנים, ומאכל כהנים הוא ודאי]:"
+ ],
+ [
+ "של מעשר שני בירושלם לא יטול
מפני שמכשירו לקבל טומאה כלעיל ובהוכשר כבר אפ\"ה פסול מדנטמא מידים שניות, רק רבותא נקט שלא הוכשר:"
+ ],
+ [
+ "ואם נטל כשר
אבל חוץ לירושלים, פסול, דהא לא חזי ליה התם, ולר\"ן ה\"ה חוץ לירושלים כשר בדיעבד. רק נקט בירושלים לרבותא דאפילו בירושלים לכתחילה לא יטול:"
+ ],
+ [
+ "עלתה חזזית
כעין שחין בולט וה\"ה מראה פסול. אבל קליפה דקה ולבנה, כשר [פמ\"ג תרמ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "על רובו
אמרינן בש\"ס דוקא במקום א' כשר במעוטו. אבל בב' וג' מקומות הו\"ל מנומר ופסול [ונ\"ל דנקט ג' לרבותא, דאפילו ג' אי ליכא למיחש לנימור, כגון שהן בצד א' של אתרוג, כשר [כי\"א חרמ\"ח ס\"י ודו\"ק] . או נ\"ל דלהכי נקט ב' וג', דה\"ק ב' באתרוג קטן וג' בגדול. או ב' בכתם גדול וג' בנקודות קטנות, דהכל לפי גודל וקוטן האתרוג והכתם דלתחזי עי\"ז כמנומר. וכן נ\"ל הפירש בחולין [ד\"ג ב'] בשחט ב' וג' פעמים ולא נתעלף, ר\"ל ב' בבהמה גדולה וג' בקטנים. ולפעמים ב' וג' כל חד רבותא [כחולין ד\"ל ע\"א] ע\"ש ודו\"ק, ועיין רמל\"מ [פ\"ח ה' מלולב] שהאריך]. מיהו ממקום שמתחיל החוטם להתקצר ואילך, אפילו נקודה א' פסול [שם]:"
+ ],
+ [
+ "נטלה פטמתו
הוא העץ הקטן שבראש האתרוג שהשושנתא עליו. ודוקא שניטל ונעקר מתוך האתרוג ונשאר גומא במקומו, אבל בממלא הגומא כשר. וי\"א דגם בממלא הגומא שוה להאתרוג פסול [מג\"א תרמ\"ח סק\"ט]. מיהו בגדל מתחילה בלי שושנתא, כשר. [ותואר אתרוג מהודר יש בו ה' תנאים, (א) לפי נקיותו חשיבותו כפי שהוא נקי יותר, כן הוא ג\"כ מהודר טפי. אולם על חוטמו דהיינו כל מקום המדרון שבראש האתרוג צריך שיהיה נקי מאד, אפילו מכתם קטן כחודו של מחט, (ב) שיהיו בליטות רבות על גופו, ולא יהא חלק [כציטראנע]. (ג) שיהיה העוקץ שבתחתיתו שבו האתרוג תלוי באילן. משוקע, שיהא האתרוג בתחתיתו בולט סביב סביב להעוקץ הבולט. (ד) שיהא בנוי כמגדל, ולא ככדור או דומה לכדור במקצת. (ה) שיהא שושנתא שלימה בראש האתרוג ומכוון נגד העוקץ שלמטה]:"
+ ],
+ [
+ "נקלף
שנקלף כל קליפתו הדק, אף שנשאר [געלב] כבתחלה. אבל בנקלף רק קצת כשר:"
+ ],
+ [
+ "נסדק
כולו מראשו לסופו ואפילו רק מצד אחד [מג\"א שם]:"
+ ],
+ [
+ "ניקב וחסר כל שהוא
לרש\"י מיירי מתניתין בנקב שאינו מפולש, וחדא קתני, ניקב וגם חסר כ\"ש, אף שאין הנקב מפולש פסול. אבל בנקב מפולש פסול אפילו לא חסר כלום. ולרמב\"ם מיירי מתניתין בנקב מפולש, ואו או קתני, או ניקב נקב מפולש אף שלא חסר כלום, או שחסר כל שהוא אף שאין הנקב מפולש. ולענין דינא לא פליגי רש\"י ורמב\"ם ורק בפירושא דמתניתין פליגי. אמנם לראב\"ד מתניתין מיירי בנקב מפולש וחדא קתני, שניקב נקב מפולש וגם חסר כ\"ש, דדוקא בב' לריעותה פסול. אבל בחדא לריעותה שהנקב מפולש ולא חסר כלום, או חסר כ\"ש אבל אינו מפולש, כשר. וקיי\"ל כרש\"י ורמב\"ם, ובשעת הדחק יש להקל כראב\"ד. מיהו י\"א דאפילו ניקב רק עד חדרי זרע נמי נקרא מפולש [עי' ב\"י]. אמנם כ\"ע מודו דאם הנקב רחב כאיסר, כגון שתחב בו יתד עב, אז אפילו אין הנקב מפולש ולא חסר כלום, פסול [שם]. ונקיבת קוץ במחובר אינו כשר רק בנקרם קרום געלב עליו [ט\"ז שם]:"
+ ],
+ [
+ "עלתה חזזית על מיעוטו
אע\"ג דמדיוק דרישא שמעינן דאפילו בשוה כשר. קמ\"ל הכא דדוקא חזזית אחת כשר על מעוטו אבל כשהם ב' אפילו במעוטו פסול, מדהו\"ל מנומר כלעיל סי' ל\"ו:"
+ ],
+ [
+ "נטל עוקצו
הוא העץ שבו תלוי באילן, ונשאר קצת מהעץ לכסות הגומא. אבל בנעקר העוקץ מתוכיות של אתרוג, פסול [שם ס\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "כשר
אע\"ג דהא נמי מדיוק דרישא שמעינן לה. קמ\"ל הכא, לרש\"י דמתניתין מיירי בנקב שאינו מפולש, א\"כ ה\"ק הכא, דוקא נקב שאינו מפולש כשר באינו חסר, אבל נקב מפולש אפילו אינו חסר פסול. ולראב\"ד דס\"ל דנקב דנקט מתניתין במפולש מיירי, דאפילו נקב מפולש באינו חסר כשר, קמ\"ל סיפא לגלויי ארישא, דלא תימא דרישא או או קתני, להכי קאמר סיפא ניקב נקב מפולש ולא חסר כשר, ש\"מ דרישא ב' לריעותא בעינן. מיהו לרמב\"ם רישא בנקב מפולש מיירי, וסיפא בנקב שאינו מפולש דדוקא באינו חסר כ\"ש כשר, אבל בחסר כ\"ש פסול:"
+ ],
+ [
+ "אתרוג הכושי
שהאתרוג שחור. וה\"ה כשהוא לבן ביותר. או שיש לו נקודות שחורות או לבנות בב' וג' מקומות, או במקום א' ברובו, וכלעיל:"
+ ],
+ [
+ "והירוק ככרתי
גרין כמראה [קרעססע]:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יהודה פוסל
וקיי\"ל כר\"י. מיהו בחוזר למראה אתרוג כשר [שם]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר כביצה
וקיי\"ל כר\"י. מיהו כשהוא כביצה אפילו לא נגמר פריו, כשר, ובלבד שלא יהא ירוק [שם]:"
+ ],
+ [
+ "אפילו אחד בשתי ידיו
והכי קיי\"ל [שם]:"
+ ],
+ [
+ "אין אוגדין את הלולב
ר\"ל לאגדו יחד עם ההדס וערבה:"
+ ],
+ [
+ "אלא במינו
דס\"ל צריך אגוד מדאורייתא, וכל שיש תוך האגוד מין אחר, איכא בל תוסיף:"
+ ],
+ [
+ "אפילו במשיחה
[שנירכען]. דס\"ל א\"צ אגוד. והכי קיי\"ל. מיהו מצוה לאגדו מפני זה אלי ואנוהו. ונוהגין לקשרו בג' מקומות [תרנ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "בגימוניות של זהב
[גאלדטרעססען]:"
+ ],
+ [
+ "במינו היו אוגדין אותו מלמטה
וכיון דאגוד זה רק לנוי ולא למצוה ליכא גביה בל תוסיף:"
+ ],
+ [
+ "והיכן היו מנענעין
דצריך לנענע בהולכה והבאה, למזרח דרום מערב צפון, ואח\"כ מעלה ומוריד. ולכל צד ג' נענועים בהולכה וג' בהבאה. וקול הנענועים הם כעין תפלה ברעדה שיעצר הקב\"ה טללים ורוחות רעות מכל צד שינענעם לשם בשעושה רצונו ית':"
+ ],
+ [
+ "וסוף
ר\"ל בהודו ראשון ושבסוף ההלל:"
+ ],
+ [
+ "ובאנא השם הושיעה נא
דאמרינן במדרש, אחר שזכו ישראל בדין, נצטוו לשמוח במצוה זו של לולב. ומשום דהאדם נמשל לעץ השדה, נאוה לעשות אות רננת האדם גם במיני האילן שצוונו הקב\"ה ליטול. ונענוע האילנות הוא רננתם, כדכתיב אז ירננו עצי היער [ר\"ל יתנענעו], כי בא לשפוט הארץ ויצאו תושביה זכאים. ומדכתיב בתריה, הודו לד' וגו', ואמרו הושיענו וגו', לכן אין לנענע רק בהודו והושיעה. והכי קיי\"ל:"
+ ],
+ [
+ "אלא באנא ה' הושיעה נא
ולא בהצליחה נא, אבל בהודו נענעו כולהו:"
+ ],
+ [
+ "לכשיכנס לביתו יטול על שלחנו
ר\"ל אם שכח ליטול קודם אכילתו, צריך אפילו להפסיק אכילתו. ומיירי דליכא שהות אח\"כ, דאל\"כ כיון דתנא בא בדרך, ע\"כ בחה\"מ עסקינן, ואז הו\"ל לולב מדרבנן והרי בדרבנן בדאיכא שהות א\"צ להפסיק [כשבת פ\"א מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "את ההלל, שלא למד לומר מעצמו:"
+ ],
+ [
+ "עונה אחריהן מה שהן אומרין
דמדאין חייבים בדבר אין מוציאין אחרים ידי חובתן, לפיכך צ\"ל אחריהם מלה במלה:"
+ ],
+ [
+ "ותהי לו מאירה
מדצריך ללימוד של אלו ואינו הולך לביהכ\"נ:"
+ ],
+ [
+ "הללויה
על כל פסוק שיאמר השליח צבור. והאידנא לא נהגו כך:"
+ ],
+ [
+ "מקום שנהגו לכפול
שכל פסוקים שבפרשת הודו, הן כפולים, כגון מן המצר קראתי יה, ענני במרחביה, וכן כולם. משא\"כ מאודך ולמטה. לכן כופלין הפסוקים ההם וקורין אותן ב' פעמים:"
+ ],
+ [
+ "לפשוט
שלא לכפלם:"
+ ],
+ [
+ "יברך אחריו
אבל לפניו מצוה לברך בכל מקום:"
+ ],
+ [
+ "שלקח בשביעית לולב מעם הארץ שחשוד לאכול דמי פירות שביעית אחר ביעור, והרי לולב אע\"ג דעץ הוא, נוהג בו ובדמיו קדושת שביעית. דאע\"ג דבשאר עצים אין בהם קדושת שביעית, התם ה\"ט מדלא דמי הנאתן להנאת אכילה שהיא בשעת ביעורו, משא\"כ הנאת עצים, הרי סתמן להסקה עומדין, שהנאתן אינו בא רק אחר שנתבערו. משא\"כ לולב, סתמו עומד לכבד הבית, שהנאתו וביעורו בא בזמן אחד כמו אכילת פירות. ואעפ\"כ זהו בלולב שגדל בשביעית אבל לולב זה שקונה אותו בשביעית אין בו קדושה, מדכבר צמח בששית ונכנס לשביעית, והרי גם פירות כה\"ג אין בהם קדושת שביעית [כר\"ה י\"ג ע\"ב]. מיהו אתרוג, אף שגם הוא נכנס מששית לשביעית, הרי אזלינן גביה בתר לקיטה לענין שביעית. ולפיכך אסור למסור דמיו לעם הארץ, שמא לא יבערן בזמן בעור המבואר במסכת שביעית [פ\"ט מ\"ח]. להכי נותן וכו' [כך מסיק הש\"ס ודברי הר\"ב תמוה]:"
+ ],
+ [
+ "במתנה
ואם אינו רוצה. נותן לו בעד הלולב דמים יתירים כשיעור דמי האתרוג, ומתנה עמו שיתן לו האתרוג במתנה [ונ\"ל דדוקא בהבלעה מותר כה\"ג, דהרי בשכר שבת נמי דחמיר מותר בהבלעה כנדרים [דל\"ז א'], אבל שלא בהבלעה אסור, וכן מוכח מרמג\"א קנ\"ג סקכ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "היה לולב ניטל במקדש שבעה
כדכתיב ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים:"
+ ],
+ [
+ "ובמדינה
ר\"ל אפילו בירושלים:"
+ ],
+ [
+ "התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש ושיהא יום הנף
יום שמניפין העומר במקדש, שהוא בט\"ז בניסן:"
+ ],
+ [
+ "כולו אסור
דבזמן המקדש, הקרובים שיודעים מתי הקריבו העומר, מותרים בתבואה חדשה אחר שהקריבו העומר, והרחוקים מותרים לאחר חצות, דאז ודאי כבר הקריבו העומר. וכשחרב המקדש, מותר מדאורייתא לאכול תבואה חדשה בכל מקום משהאיר המזרח ביום ט\"ז בניסן. וגזר רבן יוחנן שמא יבנה המקדש בליל ט\"ז, ולא יספיקו להקריבו קודם חצות, ויטעו לאכלו כבכל השנים כשהאיר המזרח. לכן אסרו מלאכול עד אחר כל יום ט\"ז. והכי קיי\"ל [ועי' י\"ד רצ\"ג ס\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "כל העם מוליכין את לולביהן לבית הכנסת
מערב שבת. דדוקא נטילתו דוחה ביום ראשון את השבת, אפילו בגבולין בזמן שבית המקדש קיים, אבל לא הוצאתו:"
+ ],
+ [
+ "כל אחד ואחד מכיר את שלו ונוטלו
בבית הכנסת שעמה מועטים היה אפשר בכך. משא\"כ בהר הבית [פ\"ד מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "מפני שאמרו חכמים
גם בדאורייתא שייך כהך לישנא [כזבחים ע\"ט א']:"
+ ],
+ [
+ "בלולבו של חבירו
מיהו בנתנו לו במתנה ע\"מ להחזיר, מהני [תרנ\"ח]. ובשאר ימים דיוצא בשאול, יכול ליטל לולב של חבירו בלי דעתו, דניחא ליה לאינש שיעשו מצוה בממונו [תרמ\"ט ס\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוציאו ברשות
דע\"י טרדת מצוה, שכח שהיום שבת. ודוקא בלא יצא עדיין ידי חובתו קודם שהוציאו, כגון דאפקיה בכלי, או שהפכו. דאם יצא כבר, הרי תו לא טריד במצוה, וחייב:"
+ ],
+ [
+ "מקבלת אשה
את הלולב בשבת, אע\"ג דלא חזי לה:"
+ ],
+ [
+ "ומחזירתו למים בשבת
שלא יכמוש. והיינו לאחר שתקנו שיטול כל א' לולב בביתו [כפ\"ד מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר בשבת מחזירין
ולא יוסיף מים, אף דטרחא מועטת היא:"
+ ],
+ [
+ "ביום טוב מוסיפין
ולא יחליפם דטרחא מרובה הוא:"
+ ],
+ [
+ "ובמועד
ר\"ל בחוה\"מ:"
+ ],
+ [
+ "מחליפין
דמצוה להחליפן שישאר רטוב:"
+ ],
+ [
+ "חייב בלולב
מטעם חנוך:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "לולב
לנטילה:"
+ ],
+ [
+ "וערבה
להקיף בו המזבח:"
+ ],
+ [
+ "ששה ושבעה
ר\"ל פעמים הוא ו' ימים, ולפעמים ז' ימים:"
+ ],
+ [
+ "ההלל
החיוב לגמור ההלל בסוכות:"
+ ],
+ [
+ "והשמחה
לאכול שלמים בסוכות:"
+ ],
+ [
+ "סוכה
החיוב לישב בסוכה:"
+ ],
+ [
+ "וניסוך המים
שחייבין לנסך מים ע\"ג המזבח כל ימי הסוכות אחר תמיד השחר:"
+ ],
+ [
+ "והחליל
החיוב לנגן [בפלעטהע] ובשאר כלי שיר בעזרה, כל לילי חוה\"מ של סוכות אחר הקרבת תמיד הערביים עד אחר קריאת הגבר, דאז הולכין בשיר עד לחוץ לעיר לשאוב מים לנסך ע\"ג המזבח:"
+ ],
+ [
+ "וששה
פעמים כך ופעמים כך:"
+ ],
+ [
+ "לולב שבעה
דיום א' לבד דחי שבת בכ\"מ בזמן שבית המקדש קיים. משום דאז חייב מדאורייתא אפילו בגבולין, אבל בשאר ימים דליתא מדאורייתא בגבולין, גזרינן אף במקדש שמא ישכח ויעבירנו ד' אמות בר\"ה. ואע\"ג דאין שבות במקדש. היינו במה דשייך למקדש דבלא שייך למקדש יש שגזרו [כעירובין ק\"ב ובפירושנו פסחים פ\"ה סי' נ\"ה] ויש שלא גזרו [כר\"ה פ\"ד סי' א'] [והא דנקט שמא יעבירנו וכו', ולא שמא יוציאנו מרה\"י לר\"ה. ה\"ט משום דבין רה\"י לר\"ה יש היכירא ולא חיישינן שיוציא מזל\"ז [אב\"י כך כ' תוס'. אבל רש\"י תי' דלא נקט כן משום דכשהגביה ע\"מ לטלו ונמלך והוציאו פטור. ותמהו רבעתו\"ס דה\"נ בהעברה בנמלך להעביר אחר שעשה העקירה פטור. ונ\"ל להצדיק דברי רבינו רש\"י, ע\"פ מ\"ד [שבת צ\"ו ב'] דמעביר ד\"א בר\"ה הילכתא גמירי לה, ולא ממשכן ילפינן לה. ע\"כ, והרי טעם דכשנטלו ע\"מ שלא להוציא והוציא פטור, היינו משום דילפינן ממשכן, דמלאכת מחשבת בעינן [כרש\"י שבת ד\"ה ב' ד\"ה אינו]. והא תינח הוצאה דילפינן ממשכן אבל העברה דלא ילפינן ממשכן, אפילו נמלך חייב]:"
+ ],
+ [
+ "ושאר כל הימים ששה
והאידנא גם יום א' בשבת לא דחי, ואפילו בא\"י כדי שיהיו הכל שוין בקיום המצוה, משא\"כ בלא תעשה מלאכה לא חששו כך, וצריך טעם לדבר, דהכא דאיכא מצוה איכא למיחש טפי שיטעו הרחוקים מירושלים לטלו גם הם. ואע\"ג שבזמן המקדש לא חששו בזה אפילו בלולב, התם היו תולין הכל במקדש. אבל השתא גזרו בכל מקום דחיישינן שמא יבוא זמן שישתכח חשבון קביעותא דירחא ושמא יעבירנו אז ד' אמות בר\"ה לילך אצל בקי ללמוד ויחלל שבת בחנם [אבל בזמן המקדש, לא גזרו שמא יעבירנו אחר שיצא בו, דלמה יוציאנו אז]:"
+ ],
+ [
+ "ערבה שבעה
דראוי לעשות לערבה היכר שהיא דאורייתא, מדלא כתיבה בהדיא, ולא תקנו שידחה ביום ראשון, דבהכי לא מנכר, דיסברו משום לולב הוא דנדחה דבערבה ולולב הקיפו המזבח, ומדאפקוה מראשון אוקמוה אאחרון, שאז מסויים הדבר טפי. מיהו נטילת הערבה חוץ לביהמ\"ק, כבזמן הזה, בהושענא רבה רק מנהג נביאים הוא:"
+ ],
+ [
+ "מוליכין את לולביהן להר הבית
מע\"ש. ונ\"ל דהאתרוג מכורך בענפי הערבות והדס היה:"
+ ],
+ [
+ "והחזנין
השמשים שמשמשים שם:"
+ ],
+ [
+ "וסודרין אותן על גב איצטבא
הר הבית שחוץ לעזרה, היה מוקף כסאות בנויות בהר, ומסוככות למעלה מפני הגשמים [ועי' פסחים פ\"א סי' כ\"ב] ומניחין הלולבות על גב הכסאות ולא על גגן, שלא יתיבשו:"
+ ],
+ [
+ "והזקנים
שחלשין מלחטוף למחר:"
+ ],
+ [
+ "מניחין את שלהן בלשכה
בחדר המיוחד לזה:"
+ ],
+ [
+ "ומלמדים אותם
בית דין מלמדין להעם:"
+ ],
+ [
+ "הרי הוא לו במתנה
דאינו יוצא ביו\"ט ראשון בלולב שאינו שלו. ולעיל [פ\"ג משנה י\"ג] בבית הכנסת, לא הוצרכו לכך שלא היה עם רב. וכמו כן במשנה ה' במורביות לא הוצרכו לכך, משום דרק ע\"י שלוחי ב\"ד הובא, והעם לוקחים משם:"
+ ],
+ [
+ "והחזנין זורקין אותם לפניהם
בהר הבית שהיה חוץ לעזרה:"
+ ],
+ [
+ "ומלקטין משם מרביות של ערבה
ענפים חדשים חותכין בכל יום גבוהים י\"א אמה. ומקיפין בהן הכהנים את המזבח ואח\"כ באין וכו'. [אב\"י וזהו למאן דאמר שבערבה היו מקיפין, ומנהגינו עתה שמקיפים כל ששה ימים בלולב הוא כמ\"ד בלולב מקיפין וביום ז' מקיפין גם בערבה לעשות ככ\"ע, וכ\"כ רב\"י בטא\"ח סי' תרס\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ובאין וזוקפין אותן בצדי המזבח
שמעמידין אותן על היסוד של מזבח סביב למזבח וכל א' מהעם לוקח משם בד א' או יותר וחובטן בקרקע איזה פעמים. [אב\"י ר\"ל ביום ז' עשו כן ועי' הילכתא גבירתא]:"
+ ],
+ [
+ "על גבי המזבח
דהיינו אמה גבוה למעלה מהקרנות:"
+ ],
+ [
+ "ותקעו
אות לשמחה [כך כתב תוספות]: [ונראה לי שהיו התקיעות הללו גם כן לסימן, שאחר שזקפו הענפים על המזבח, נסכו המים על המזבח. והיינו דקאמר לקמן במתני', ג' לשער העליון וג' לתחתון וג' למלוי המים וג' ע\"ג המזבח, דכולהו תקיעות בשביל המים היו]:"
+ ],
+ [
+ "אני והו הושיעה נא
ר\"ל אותו שכביכול אני והוא במקרה אחד, הושיעה נא. ור\"ל על דרך מה שנאמר [ישעיה מ\"ח פ\"י] למעני למעני אעשה כי איך יחל, וכן נאמר, עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו [להכי מקדים נמי מלת \"אני\" למלת \"והוא\", כביכול כאומר מקרותי ירגיש גם הוא]. [אב\"י ועי' רש\"י ורע\"ב שאני והו הם ב' שמות משם ע\"ב ושפיר הקדים אני להו]. או נ\"ל שמבקש, שגם כנסת ישראל גם הקב\"ה יושיעו נא להכנסיה. והוא ע\"ד מ\"ד בפסיקתא. בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, כביכול מחזיקין כח גבורה של מעלה. שנאמר באלהים נעשה חיל, ובזמן שאין עושין רצון הקב\"ה, כביכול מתישין כח של מעלה, שנאמר צור ילדך תשי. [ולהכי מקדים נמי מלת \"אני\" למלת \"והוא\", דכל מילי צריך תחלה אתערותא מלתתא, כמ\"ש בזה\"ק. [אב\"י עי' בזהר בראשית ע\"פ ואיד יעלה מן הארץ], ואחר כך הבא לטהר מסייעים לו, וכל זה לפי מ\"ש בירושלמי הכא, כיני מתניתין אני והוא. באלף. ואשתמיטתיה ירושלמי זה להחכם ר\"ו [היידענהיים] ז\"ל, ולהגאון מהר\"פ זצוק\"ל שהודה לו, כמובא במחזור [רעדעלהיים] שהדפיס]:"
+ ],
+ [
+ "ואותו היום
בשביעי:"
+ ],
+ [
+ "בשעת פטירתן
[אב\"י דהיינו ביום ז']:"
+ ],
+ [
+ "יופי לך מזבח
יופי זה עשינו לכבודך מזבח, מדאתה מכפר עלינו:"
+ ],
+ [
+ "ליה ולך מזבח
ר\"ל אנחנו מודים ליה אלהינו, ולך אנו משבחים. שכל כך אתה חביב לפניו לכפר עלינו:"
+ ],
+ [
+ "כך מעשהו בשבת
כשחל יום ז' של סוכות בשבת. ואע\"ג דגם ביו\"ט לא היו חותכין אותן ממחובר, מדלא עדיף משופר [כר\"ה פ\"ד מ\"ח], והיו צריכין ללקטם מעיו\"ט ולהניחם בגיגיות וא\"כ למה נקט שבת דוקא. י\"ל תנא רק היתירה קמ\"ל דביום ז' שרי לטלטלם בשבת כמו ביו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "אלא שהיו מלקטין אותן
הענפים:"
+ ],
+ [
+ "ומניחים אותן בגיגיות של זהב
[פעססער] של זהב מליאות מים:"
+ ],
+ [
+ "כדי שלא יכמשו
העלים:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוחנן בן ברוקה אומר חריות
ענפים:"
+ ],
+ [
+ "היו מביאין
מדנקט פלוגתא דר' יוחנן הכא, ולא לעיל בריש משנה ה', דהרי התם קאמר דלקחו ערבה, הו\"ל לתנא התם למנקט דלר\"י לקחו חריות. נ\"ל דר' יוחנן לא פליג רק כשחל בשבת אז היו מביאין חריות שאינן נכמשין כל כך מהר, שכך תקנו הנביאים לשבת [ועי' תוס']:"
+ ],
+ [
+ "ואוכלין אתרוגיהן
ר\"ל משנפטר העם ויוצאין מביהמ\"ק בז', חוטפין הגדולים הלולבות מיד הקטנים, ואוכלין האתרוגים, ואין בזה גזל, דאף דהאתרוגים של הקטנים שייכין לאבותיהן, כך נהגו לשמחה. וי\"א דשומטין ר\"ל זורקין, שמיד אחר שנפטרו, הקטנים זורקין הלולבות ואוכלין האתרוגים. אבל אתרוגים של הגדולים הרי אתקצאי למצוה ליום ז', ואסירי כל יום ז'. ולדידן גם בח' אסור משום ספיקא דיומא [תרס\"ה]. [ואילה\"ק למה האתרוגים של הקטנים לא אתקצאי, הרי עכ\"פ מצוה דרבנן איכא גם באתרוג שלהן, דהרי קטן היודע לנענע חייב בלולב [כספ\"ג דסוכה]. וא\"כ מ\"ש ממותר מנר חנוכה דנמי מדרבנן, ואסור משום מוקצה [כרא\"ש פ\"ב דשבת אות ט']. ואף דהתם דוקא בנותר מתוך שיעור הדלקתו, ולא נעשה בו עדיין המצוה שאתקצי לה, משא\"כ הכא כבר נטלו בו. עכ\"פ ה\"נ אתקצי לכולא יומא. ונ\"ל דהכא בתינוק אף שהגיע לעונת נדרים אינו יכול להקצות הלולב, מדאינו שלו רק של אביו, ואביו מדיודע דעושין כן לשמחה, כהתנה בפירוש דמי [ועי' ברט\"ז ססי' תרל\"ח, ומ\"ש בקופת הרוכלין בדיני מוקצה סי' ח']:"
+ ],
+ [
+ "גמר מלאכול
ביום ז':"
+ ],
+ [
+ "לא יתיר סוכתו
לסתרה מיד:"
+ ],
+ [
+ "מן המנחה ולמעלה
שהשתמש בהן בסוכה, יורידם להבית. ונקט לשון מוריד, דסוכותיהן עשו בגגות [כע\"ז ד\"ג א']:"
+ ],
+ [
+ "מפני כבוד יום טוב האחרון של חג
שיראה כמכין כלים נאים ליו\"ט. ולדידן דצריך לישב בה בלילה וביום ח', רק שאינו מברך, מוריד הכלים בח' אחר אכילתו [תרס\"ו. וצ\"ע לענ\"ד דהרי מכין מיו\"ט לחבירו אסור אפילו באינו מלאכה כרמג\"א רס\"י תק\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ניסוך המים
דניסוך המים הלממ\"ס:"
+ ],
+ [
+ "צלוחית
[קריגכען]:"
+ ],
+ [
+ "היה ממלא מן השילוח
שם מעין סמוך לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "הגיעו לשער המים
שם שער שבעזרה שבו מכניסין המים כששבו מהמעין:"
+ ],
+ [
+ "עלה בכבש
הנושא הצלוחית עלה בכבש שבדרום המזבח:"
+ ],
+ [
+ "ופנה לשמאלו
דסמוך לקרן דרומית מערבית היו הספלין שבהן מנסכין. וכשעלה בדרום, היה הקרן הזה בשמאל העולה:"
+ ],
+ [
+ "שני ספלים
[בעקקען] מחוברין בסיד במזבח, א' ליין וא' למים:"
+ ],
+ [
+ "מפני היין
ופעמים שטועה לשפוך היין להמערבי, להכי שניהן דומין לכסף:"
+ ],
+ [
+ "ומנוקבין כמין שני חוטמין דקין
נקב א' בכל חוטם שבכל ספל. והכהן מערה בזמן אחד המים והיין, כל אחד לספלו. ומשם יורדין דרך החוטם לגג המזבח, ומשם דרך נקב שבגג יורדין לשיתין. והוא חלול עמוק מאוד שתחת המזבח:"
+ ],
+ [
+ "ואחד דק
נקב המעובה היה ליין, שעב מן המים. שהמים ממהרין לצאת, יותר מהיין העב בטבעו יותר מהמים:"
+ ],
+ [
+ "מערבי
הספל המערבי:"
+ ],
+ [
+ "עירה של מים לתוך של יין ושל יין לתוך שלמים
ר\"ל אם טעה והחליף וניסך המים לספל היין, והיין לספל המים:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר בלוג היה מנסך כל שמונה
בתרתי פליג את\"ק, דקאמר ג' לוגין ורק ז' ימים. ונ\"ל מדלא מייתי דברי ר\"י לעיל גבי מחזקת נ\"ל ואפסיק בינייהו טובא, וגם עם פלוגתא אחריתה דר\"י בספלים, ש\"מ דמודה ר\"י בשאיבה ששאבו בכלי של ג' לוגין, אי משום דמנכרי מצוותה טפי כשישאוה בפרסום משלוח לעזרה. אי כדי שלא יטעו ליקח הלוג המקודש לניסוך ויוציאוהו לשאיבה ויפסלו המים ביוצא. וגם בל\"ז אין מוציאין כלי שרת מהעזרה [כמנחות] ומה\"ט נמי בסיפא לקחו חבית:"
+ ],
+ [
+ "ולמנסך אומרים לו הגבה ידך
שיראו הכל כשתנסך, ולא יחשדוך כצדוקי שאינו מודה בנסוך המים:"
+ ],
+ [
+ "שפעם אחת ניסך אחד על גבי רגליו
משום שצדוקי היה:"
+ ],
+ [
+ "ורגמוהו כל העם באתרוגיהן
דנסוך המים רק בשחר היה, בשעת נטילת אתרוג ולולב:"
+ ],
+ [
+ "שאינה מקודשת
שלא נתקדשה לעבודת המזבח. דבנתקדשה, היו המים נפסלים בלינה. דבשבת לא הלכו בשחר חוץ לעיר לשאוב המים, דאסור לנשאן מר\"ה לרה\"י:"
+ ],
+ [
+ "היה ממלא מן הכיור
שמחוברין מימיו בקרקע, ולהכי אין נפסלין בלינה. מיהו באפשר שאבו ממעין השילוח, דשם היו המים יפין ביותר:"
+ ],
+ [
+ "פסולים לגבי מזבח
מדלא חזי להדיוט, מחשש שתיית נחש, והקריבהו נא לפחתך [כך כ' בש\"ס הכא. ואילה\"ק למה לא הביא הש\"ס המקרא שכ' בתורה ממבחר נדריך [כיומא דל\"ד ב']. נ\"ל דדוקא כשאין מום בדבר רק שאפשר שיביא מובתר יותר, ילפינן ממובחר נדריך. אבל כשיש חסרון ומום בהדבר, שייך טפי קרא דהקריבהו, ולהכי הכא [בד\"נ ע\"א] ובחולין [ד\"צ ע\"ב] מביא הש\"ס קרא דהקריבהו, מדיש חסרון בגוף הדבר. ובזה תמוהים לפע\"ד דברי רש\"י [מנחות דס\"ד א'] ד\"ה אפילו נמצאת, שכ' דשחיטת קרבן כחוש יליף מהקריבהו. ודו\"ק]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "החליל
[הפלעטהע] שנגנו בה כלעיל פ\"ד סי' ח'. ואף דכלי זמר הרבה היו שם, עכ\"פ קול החליל נשמע ביותר, ובו מתחילין ומסיימין, לפיכך נקרא כל הזמר על שמו:"
+ ],
+ [
+ "זהו החליל של בית השואבה
כך נקרא שם המקום שבעזרת נשים שמתקנין אותו בכמה מיני תקונין [כמ\"ב] לשמחת שאיבת מי נסוך שבחג:"
+ ],
+ [
+ "ולא את יום טוב
אע\"ג דכלי שיר בשבת ויו\"ט אסור רק משום שבות, ואין שבות במקדש. היינו לצורך עבודה, אבל הכא רק שמחה יתירה הוא ולא עבודה:"
+ ],
+ [
+ "במוצאי יום טוב הראשון של חג
וה\"ה כל ימי חוה\"מ אחר הקרבת תמיד בין הערבים:"
+ ],
+ [
+ "ירדו לעזרת נשים
הכהנים והלויים שבעזרה, יורדים מעזרת ישראל לעזרת נשים שבשפולי ההר:"
+ ],
+ [
+ "ומתקנין שם תקון גדול
[גראסע ארדנונג]. שהניחו קרשים עם מעקה סביב על הזיזין שיוצאין מהחומות סביב, ושם עמדו עליהן הנשים, לראות שמחת בית השואבה שהיה למטה בעזרת נשים, ולא יתערבו הנשים עם האנשים:"
+ ],
+ [
+ "וארבעה ספלים של זהב בראשיהן
בראש כל מנורה היה ד' [בעקקען]. ותוך הספלים הניחו הפתילה העבה ביותר והבעירוה:"
+ ],
+ [
+ "וארבע סולמות לכל אחד ואחד
סולם לכל ספל. ונ\"ל דלא שהיו המנורות של זהב כל כך גבוהות ועבות עד שהיה צריכים לעלות בסולמות לראשיהן, ובש\"ס אמרינן שהיה גובה של כל מנורה נ' אמה, וזהו גוזמא גדולה שיהיו מנורות רבות גבוהות ועבות כל כך כליל זהב, אלא שהיו המנורות עומדות על בימות גבוהות כל כך, או סביב שפת הגזוזטרא שעשו, וכל זה כדי להפיץ אורה בכל עיר הקדש:"
+ ],
+ [
+ "וארבעה ילדים מפרחי כהונה
מבחורי כהונה. על כל סולם יושב כהן א' רך בשנים שקל לעלות. ונ\"ל דאע\"ג דכבר קאמר שהיו ילדים, נקט נמי פרחי כהונה לומר שבחרו אותן יפים כפרחים וקלין במעשיהן כעוף פורח, והכל רק להדור השמחה:"
+ ],
+ [
+ "ובידיהם כדים של שמן של מאה ועשרים לוג
דהיינו ל' לוג לכל א':"
+ ],
+ [
+ "שהן מטילין לכל ספל וספל
כל שעה שיצטרך:"
+ ],
+ [
+ "ומהמייניהן
ר\"ל ממכנסים ואבנטים שנתבלו, מהן עשו הפתילות העבות הנ\"ל. ונ\"ל דאורחא דמלתא נקט, דהנך דרכן לבלות, ביותר מכתונת ומצנפת, מפני החיכוך והשפשוף בהן. או נ\"ל משום דשאר בגדי כהונה שבלו נצרכים למנורה [כשבת כ\"ב א'], משא\"כ מכנסיים אינן דרך כבוד למנורה, ואבנט נמי מדיש בו צמר מעורב בפשתן, לא חזי רק לשואבה, שהיו הפתילות שם עבות מאוד:"
+ ],
+ [
+ "מהן היו מפקיעין
עשו מהן [שארפיע לדאכטע]:"
+ ],
+ [
+ "שאינה מאירה מאור בית השואבה
שהמנורות עומדות על כן גבוה נ' אמה, וזה על ראש ההר, וכותל מזרחי היה נמוך, לכן האירה כל העיר:"
+ ],
+ [
+ "חסידים ואנשי מעשה
נ\"ל דר\"ל גדולי הדור, שמעשה הצבור בידן, כסנהדרין וראשי הישיבות, ושאר חכמי ישראל. ולא היו מניחין לכל עם הארץ לרקד ולשורר, כדי שלא יבואו מתוך שמחה יתירה לידי קלות ראש, רק כולם באו לראות ולשמוע:"
+ ],
+ [
+ "היו מרקדים לפניהם
לפני כל העם שעמדו סביב אצל החומות. א\"נ נ\"ל טפי דלפניהן על המנורות קאי, ועשו כן כדי שיראום הכל:"
+ ],
+ [
+ "והלוים בכנורות
[הארפען]:"
+ ],
+ [
+ "ובנבלים
[לויטע], והוא כלי זמר עם מיתרים כעין [פיאלינע] שלנו. וזה נבל עשור, שהיה לו י' מיתרים, או פחות או יותר. ונקרא נבל מדהיה נגוניו מתוקין ביותר עד שמנבל כל כלי שיר שבעולם [עי' יוזעפוס פלאביוס ספר ז' פ\"י]:"
+ ],
+ [
+ "ובמצלתים
[קאסטאגנעטטען], והן ב' קערות של מתכות שמקישין זה בזה:"
+ ],
+ [
+ "ובחצוצרות
[טראמפעטען]:"
+ ],
+ [
+ "ובכלי שיר בלא מספר
באין מספר קבוע ועי' עירוכין:"
+ ],
+ [
+ "לעזרת נשים
ר\"ל בשער נקנור שהוא בין עזרת ישראל לעזרת נשים, נמצא שעמדו למעלה ממקום הריקודים והשמחה:"
+ ],
+ [
+ "ותקעו
ב' כהנים הנ\"ל תקעו לסימן שיצאו העם לשאוב מים לנסך:"
+ ],
+ [
+ "הגיעו
ב' הכהנים בראש, וכל העם אחריהן:"
+ ],
+ [
+ "לעזרה
לרצפת עזרת נשים:"
+ ],
+ [
+ "הפכו
הפכו כולן א\"ע:"
+ ],
+ [
+ "פניהן למערב
נגד המקדש וההיכל:"
+ ],
+ [
+ "ואמרו אבותינו שהיו במקום הזה
בבית ראשון:"
+ ],
+ [
+ "והמה משתחוים קדמה לשמש
כמוזכר ביחזקאל [ח' פט\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "וליה עינינו
ה\"ק ליה אנחנו משתחוים על שעבר, וליה עינינו מיחלות להבא:"
+ ],
+ [
+ "אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות במקדש
ג' קולות תר\"ת חשיב ג':"
+ ],
+ [
+ "ואין מוסיפין על ארבעים ושמנה
לאו דוקא, דבע\"פ בשבת היו נ\"ז תקיעות, כ\"א שבכל יום, וט' למוסף, וט' לכל כת מג' כתות שהפסח נשחט בהן. רק דלא חשיב הך, מדלא שכיח. [ומה\"ט לא חשיב נמי התקיעות שתקעו במקדש ביום א' דחוה\"מ סוכות בסוף השמיטה קודם שקרא המלך התורה בהקהל [כתוס' סוטה פ\"ז] דהוא ג\"כ לא שכיח. א\"נ משום דאין להם שיעור וכדקאמר התם כל כהן שלא הריע אז כמדומה שאינו כהן. א\"נ משום דכשר היה אף בבעל מום, וכדקאמר התם שראו חיגר תוקע במקדש, משא\"כ הכא נ\"ל דאף התקיעות שתקעו להבדיל בין קודש לחול בע\"ש, נ\"ל שהיו בכהן שאינו בעל מום, כדי להודיע שגם הכהנים תמימין לא הותרו רק במלאכת גביה ולא במלאכת הדיוט. מיהו לרמב\"ם [פ\"ג מחגיגה] בל\"ז לא ק' מידי, שכתב שתקיעות ההם בחוצות ירושלים היו כדי להקהיל הקהל, וע\"כ דס\"ל מש\"כ בתוספת שתקעו במקדש, ירושלים אקרי מקדש, וכן פירש נמי [רפ\"ד דר\"ה] במקדש היו תוקעין, דהיינו בירושלים. ועוד נ\"ל דמה דקאמר התם בתוספת שתקעו אז בחצוצרות זהב, היינו שנשכרו בדינר זהב, וכדקאמר התם. דאין לומר דהן עצמן של זהב, דהרי כל דלכנופיא צריך של כסף [כר\"ה כ\"ז א']] ודר\"ה לא חשיב [ר\"ה פ\"ג מ\"ג] מדהן דאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "שלש לפתיחת שערים
של עזרה בבוקר:"
+ ],
+ [
+ "ותשע לתמיד של שחר
דבשעת נסכי התמיד אמרו הלויים שיר, ומחלקין השיר לג' פרקים, ובתחלת כל פרק תקעו תר\"ת:"
+ ],
+ [
+ "ובמוספין היו מוסיפין עוד תשע
ר\"ל לכל קרבנות מוספים שבכל יום, תקעו רק ג\"פ תר\"ת בשעת נסוכם:"
+ ],
+ [
+ "שלש להבטיל העם ממלאכה
אף דבכל עיר תוקעין בע\"ש במקום היותר גבוה בעיר [כשבת ל\"ה ב' וקנ\"ד ב'], א\"כ לא שייך לתקיעות המקדש. נ\"ל דקמ\"ל הכא דבמקדש נמי תקעו להיכירא דרק לעבודה דוחה שבת. וסדר התקיעות כך היו, במנחה תקעו תקיעה ראשונה, כדי לבטל מלאכה שבשדה. ושוהה מעט וחוזר ומריע להפסיק המשא ומתן. ושוהה עד קרוב לשקיעות החמה וחוזר ותוקע לבטל כל מלאכה אפילו שלצורך שבת, וסי' להדליק הנרות:"
+ ],
+ [
+ "ושלש להבדיל בין קודש לחול
דאחר ששהה מעט חוזר ותוקע תר\"ת לסי' שקידש היום ואסור אח\"כ כל מלאכה:"
+ ],
+ [
+ "שלש לפתיחת שערים שלש לשער העליון ושלש
הך תנא ס\"ל שלא תקעו למעלה העשירית ואע\"ג דגם לאחר מעלה עשירית קאמר תוקעין והולכין היינו רק תקיעה בלי תרועה:"
+ ],
+ [
+ "לשער התחתון
היינו לשער העזרה:"
+ ],
+ [
+ "ושלש למלוי המים
ר\"ל כשחזרו עם המים והגיעו עמם לשער המים כלעיל [פ\"ד סי' מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ושלש על גבי מזבח
קודם שינסכום [ועי' פ\"ד סי' כ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "יום טוב הראשון של חג
כ\"ד משמרות כהונה היו, ובכל שבוע עובד משמר אחר. רק ברגל כולן שוין בהקרבת המוספין ובהקרבות ראייה וחגיגה ושמחה. ולהכי קאמר תנא הך מתניתין, האיך חלקו בחג הסוכות כל המשמרות קרבנות המוספין ביניהם:"
+ ],
+ [
+ "ושעיר אחד
הפרים והאילים היו עולות, והשעיר חטאת, והם יחד ט\"ז קרבנות לט\"ז משמורות, נשארו עוד י\"ד כבשים לעולות לח' משמורות. אמנם בכל הימים שלאחריו, כל יום מתמעט א' מהפרים:"
+ ],
+ [
+ "נשתיירו שם ארבעה עשר כבשים
של מוסף:"
+ ],
+ [
+ "ששה
משמרות:"
+ ],
+ [
+ "מקריבין שנים שנים
ב' כבשים לכל משמר, הרי י\"ב כבשים:"
+ ],
+ [
+ "והשאר
ב' משמרות הנשארים:"
+ ],
+ [
+ "בשני
שנתמעט א' מהפרים ונשתיירו ט' משמרות לי\"ד כבשים:"
+ ],
+ [
+ "והשאר
ד' משמרות הנשארים:"
+ ],
+ [
+ "בשלישי
שנתמעט שוב אחד מהפרים, נשארו י' משמרות לי\"ד כבשים:"
+ ],
+ [
+ "והשאר
ו' משמרות הנשארים:"
+ ],
+ [
+ "בשביעי כולן שוין
ר\"ל כל משמר מקריב רק קרבן א'. דביום ז' מקריבין ז' פרים, וב' אילים', ושעיר א' וי\"ד כבשים, הרי כ\"ד בהמות לכ\"ד משמורות:"
+ ],
+ [
+ "בשמיני
משום דביום ח' לא היה רק פר א' ואיל א' וז' כבשים, דהו\"ל רק ט' קרבנות ואין בהם כדי לחלקן לכ\"ד משמורות:"
+ ],
+ [
+ "חזרו לפייס כברגלים
ר\"ל כמו בשאר רגלים, שמפייסין ביניהן מי יקרב זה או זה:"
+ ],
+ [
+ "אמרו מי שהקריב פרים היום
ביום אחד מימי החג:"
+ ],
+ [
+ "אלא חוזרין חלילה
סביב [ונ\"ל שהוא מלשון, מיחל ושותה מיד [דמאי פ\"ז מ\"ד], דהיינו מחליף, ור\"ל הכא, שהקרבת הפרים חוזר בחילוף, היום לזה ומחר לאחר. וכ\"כ אמרינן [זבחים ד\"כ] א\"ר חזרנו חלילה, ר\"ל לומר פעם כך ופעם בענין אחר. או נ\"ל שהוא לשון חוללים במחול שסובבים תמיד]:"
+ ],
+ [
+ "בשלשה פרקים בשנה
ר\"ל בג' רגלים:"
+ ],
+ [
+ "היו כל משמרות שוות באמורי הרגלים
ר\"ל בקרבנות האמורין שיקריבום ברגלים, חולקין כולן בשוה באכילה והקרבה:"
+ ],
+ [
+ "ובחלוק לחם הפנים
היינו כשחל שבת בא' מימי הרגל. אבל סילוקן של לחה\"פ וסידורן והקטרת הבזיכין, היה הכל למשמר הקבוע, שיצא היום בשבת:"
+ ],
+ [
+ "בעצרת
ר\"ל כשחל עצרת בשבת. דבעצרת הביאו ב' לחמי חמץ עם ב' הכבשים שהקריבו בעצרת. והרי לחם הפנים של שבת היה של מצה:"
+ ],
+ [
+ "אומרים לו
לכל כהן שנוטל חלק:"
+ ],
+ [
+ "הילך מצה
מלחה\"פ:"
+ ],
+ [
+ "הילך חמץ
מב' הלחם, דאין חולקין קרבן נגד קרבן:"
+ ],
+ [
+ "משמר שזמנו קבוע
בשבוע שברגל:"
+ ],
+ [
+ "ושאר קרבנות צבור
מוספין של שבת, ופר העלם דבר של צבור [שהקריבוהו כשהורו סנהדרין גדולה לרוב הקהל והתירו להן איסור כרת, וכשנודע להם שטעו. מביא כל שבט ושבט פר]. ושעיר ע\"ז [דהיינו כשהורו סנהדרי גדולה שמותר לעשות דבר זה לפני ע\"ז, וכשנודע להם שטעו, מביא כל שבט ושבט פר ושעיר. וזה דוקא כשעשו רוב הצבור על פיהן] [רמב\"ם פי\"ב וי\"ג משגגות]:"
+ ],
+ [
+ "ומקריב את הכל
לאתויי קיץ המזבח, והם העולות שמקריבין משל צבור כשהמזבח פנוי [עי' שקלים פ\"ד פי' כ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "יום טוב הסמוך לשבת בין מלפניה
שחל שבת באסרו חג:"
+ ],
+ [
+ "בין לאחריה
שחל שבת בעיו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "בחלוק לחם הפנים
דמדא\"א להן לאחר או להקדים ביאתן או הליכתן:"
+ ],
+ [
+ "חל להיות יום אחד להפסיק בינתיים
בין יו\"ט לשבת:"
+ ],
+ [
+ "משמר שזמנו קבוע היה נוטל עשר חלות והמתעכב נוטל שתים ובשאר ימות השנה הנכנס נוטל שש והיוצא נוטל שש רבי יהודה אומר הנכנס נוטל שבע
שנוטל ב' חלות יתירות, בשכר הגפת דלתות בית המקדש שפתחום משמר היוצא בשחר, ויסגירום משמר הנכנס. ואי\"ל יחלקו תמיד בשוה ולא יפסידו מידי י\"ל ניחא לי' לאינש ליקח מיד ולא להמתין:"
+ ],
+ [
+ "הנכנסין חולקין
חולקים לחם הפנים:"
+ ],
+ [
+ "בצפון
מקום שחיטת הקדשי קדשים. כדי להורות שנכנסין לעבודה:"
+ ],
+ [
+ "בילגה
שם משמר:"
+ ],
+ [
+ "וטבעתה קבועה
כל משמר היה לו טבעת מיוחד קבוע ברצפת העזרה, וע\"י ציר נפתחה מצד א', ומכניס בה צואר הבהמה כששוחטה, שלא תזוז הבהמה את עצמה בשעת שחיטה. אמנם טבעת בלגה היה סגור וקבוע מב' הצדדים, כדי שתתבזה להשתמש בשל אחרים [ולא עקרו טבעתה לגמרי. כדי שלא תתבייש ביותר לכל הרואה טבעת חסירה בכ\"ד טבעות שהיו מונחים בריבוע ו' על ד' [מדות פ\"ג מ\"ה] גם שלא יתגנה סדר הנחתם]:"
+ ],
+ [
+ "וחלונה סתומה
דלכל משמר היה מיוחד ארגז [שראנק] בכות לסכיניהן. ושל בלגה סתום. וכל זה עשו לה לקנס, דבת אחת ממשפחתה המירה ונשאת לשר יווני, וכשמשלו היוונים בימי חשמונאי טפחה בסנדלה ע\"ג המזבח, וחרפה את המזבח ואמרה, זאב זאב עד מתי תכלה ממון ישראל, והרי לא תושיען. וכשגברו ישראל קנסו לכל משפחת בית אביה שנתגדלה בתוכן מרשעת כזאת, דאוי לרשע אוי לשכנו, טוב לצדיק, טוב לשכנו:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Sukkah/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Sukkah/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..b9218a663fa733c1322c741e4f8ad7dc2141625d
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Sukkah/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,1011 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Sukkah",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Sukkah",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "סוכה
חלל סוכה:"
+ ],
+ [
+ "שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה
כל אמה בת ו' טפחים [מג\"א תרל\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "פסולה
דצריך שיהיה שיעור גבהה, באופן שאפשר לבנותה עראי, ובגבוה כ' [אב\"י יותר מכ' כצ\"ל] צריך לבנותה קבע:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה מכשיר
דס\"ל סוכה צריך דירת קבע:"
+ ],
+ [
+ "ושאינה גבוהה עשרה טפחים
דהו\"ל דירה סרוחה:"
+ ],
+ [
+ "ושאין לה שלשה דפנות
וסגי בב' דפנות, ושלישית רק בפס שרחב קצת יותר מטפח, ויעמיד הפס טפח תוך ג' טפחים לאחד מהדפנות, דעי\"ז מדאמרינן לבוד הו\"ל כאילו גם דופן זה רחב ד\"ט, דהו\"ל רוב שיעור המשך דופן של סוכה, שדיני שיהיה לכל הפחות רחב ז' טפחים. וצריך שיעמיד נמי בסוף המשך הכותל השלישית קנה דק, ויניח קנה אחד על הפס טפח ועל קנה הדק שבסוף הכותל כצורת הפתח, כזה* מיהו בדופן אחת במזרח ודופן אחת במערב וביניהן מפולש, צריך שיהיה דופן השלישית רחבה ממש ד' טפחים ומשהו, שמעמידו בפחות מג' טפחים סמוך לאחד מהב' דפנות, כדי שיהיה ע\"י לבוד נחשב כז' טפחים ביחד, שהוא שיעור סוכה שלם. וי\"א דבכה\"ג א\"צ צורת הפתח. ונהגו לעשות ג' מחינות שלימות [תר\"ל ס\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ושחמתה מרובה מצילתה
ר\"ל שמרובה חמתה מצלתה למטה. דלמעלה אפילו שוים סכך להאוירים שבין הסכך, פסול, דהחמה מתפשט למטה טפי מהצל [תרל\"א]:"
+ ],
+ [
+ "סוכה ישנה
ר\"ל שהניח סככה סתם קודם ל' יום שלפני החג [תרל\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל מכשירין
ומכל מקום נכון שיחדש בהסכך טפח על טפח במקום אחד, או כל דהו ע\"פ כל אורכה או רחבה. וה\"ה בעשאה סתם תוך ל' צריך חדוש. [וללבוש בכה\"ג א\"צ חדוש]. מיהו בעשאה בפירוש לשם חג אפילו מתחלת השנה א\"צ חדוש. ובעשאה בפירוש שלא לשם מצוה, רק לצל בעלמא, ג\"כ סגי בחידוש [ועי' משבצות שם סק\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "כאלו עשאה בתוך הבית
ופסול. מיהו אם הסוכה צילתה מרובה מחמתה בלי האילן, והאילן חמתו מרובה מצילתו ועירב הסכך פסול עם הכשר, אף שניכר הפסול במקומו כשר [מג\"א תרכ\"ו סק\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "והתחתונה פסולה
מדכתיב בסוכת לשון יחיד, והרי התחתון יושב תחת ב' סככים. ודוקא שיש ביניהן י' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "התחתונה כשרה
אם אין הסכך שעל גבי תחתונה יכולה לקבל כלי בית שבעליונה אפילו על ידי הדחק, גם לת\"ק שתיהן כשרות. ורק פלוגתייהו, ביכול הסכך של תחתונה לקבל הכלי בית שבעליונה ע\"י הדחק, דאז הו\"ל התשמיש של תחתונה רק עראי ור\"י לטעמיה דס\"ל סוכה דירת קבע בעינן והו\"ל העראי כמאן דליתא. והלכה כת\"ק [תרכ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "פירס עליה סדין
[טעפפיך], דמדמקבל טומאה פסול לסכך:"
+ ],
+ [
+ "מפני החמה
שלא יצטער בה:"
+ ],
+ [
+ "או תחתיה
תחת הסכך:"
+ ],
+ [
+ "מפני הנשר
שלא ינשרו העלין על שולחנו וכ\"ש בפרסו שלא יתיבש הסכך או לד\"א שאינו לצורך ישיבת הסוכה. אבל בעשה כן לנאותה, כשירה, דכל לנאותה הו\"ל צורך סוכה ובטל לגבה. והוא שיהיה תוך ד' טפחים מהסכך. וי\"א דמפני החמה דמתניתין דפסול, היינו בפירסו שלא יתיבש הסכך, ויהיה חמתה מרובה מצילתה. אבל בעשה כן כדי שלא יצטער בחמה, הו\"ל כלנאותה, שיתענג בה, וכשירה. מיהו בגשמים מנטפין מהסכך, יפרוס סדין וישב שם, דהרי לדעה שנייה כשירה מדצורך ישיבה היא, רק ספק ברכות להקל, ולכן לא יברך לישב בסוכה [מג\"א תרכ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "או שפירס על גבי הקינוף
הוא מטה עם ד' קונדסין בד' זויותיה, אפילו אינן גבוהין י' טפחים, והמטה עומדת בהסוכה:"
+ ],
+ [
+ "אבל פורס הוא על גבי נקליטי המטה
הוא מטה שיש בה ב' קונדסין, א' באמצע ראש המטה, וא' באמצע מרגלות המטה. ובפירס סדין עליהן כשר, דמדאין הגג פסול רחב טפח, לא חשיב אהל לבטל אהל דסוכה שעל גבו. ודוקא באין גבוה י' טפחים עד ראש הקונדסין. ויש מכשירין אפילו גבוהין י\"ט [תרכ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "הדלה עליה
ר\"ל הגביה והמשיך שיהיה לסכך על הסוכה:"
+ ],
+ [
+ "ואת הקיסוס
[עפאקרויט], והוא מין עשב שנדלה כגפן:"
+ ],
+ [
+ "וסיכך על גבה
ר\"ל שהניח סכך כשר ע\"ג הגפן או איפכא:"
+ ],
+ [
+ "פסולה
דמחובר פסול לסכך, [ולכאורה היה נ\"ל, מדלא מחלק הש\"ס הכא דאם לנאותה כשירה ופירש כשאין סכך כשר רבה על הפסול וכלעיל סי' ט\"ז, ש\"מ דאע\"ג דשאמט\"ו ותלוש תרווייהו מחד קרא נפקי דכתיב מגרנך, דהיינו פסולת גורן שהוא תלוש ואינו מקבל טומאה, אפ\"ה דוקא בשמקט\"ו, שהוא תלוש, שייך שפיר לומר שכשהוא לנאותה בטלו לגבי קישוט דסוכה ואפשר נמי דאינו מק\"ט אז אף שלא קבעו ביתידות בהסכך מדוודאי בטלו לגבי הסוכה [ועיין כלים פ\"כ מ\"ו] אבל דבר המחובר לא שייך שיבטלו לגבי קישוט הסוכה. ותו הרי אף כשיבטלו הרי נשאר להיות מחובר. אמנם י\"ל דמדנקט תנא הדלה עליה וסיכך ע\"ג ואי נימא דר\"ל שהיה המחובר למטה, והסכך כשר למעלה למה לא נקט תנא רבותא טפי, דהרי אפילו המחובר למעלה פסול, וכלעיל מ\"ב. ותו דבש\"ס מפ' לסיפא דסכך כשר רבה כשירה דמיירי שחבט לסכך הפסול וערבו בסכך הכשר, וק' א\"כ למה לא הזכירה המשנה תנאי זה. אע\"כ דגם רישא בערבו לסכך הפסול מיירי, וה\"ק הדלה עליה, ר\"ל על סוכה המסוככת כהלכתה. וכן משמע לשון עליה, שהסכך כשר למטה והמחובר למעלה, וקאמר אף על גב שחזר וסיכך גם על המחובר עם סכך כשר למעלה, דנמצא דהמחובר כולו טמון חבוט ומעורב בתוך הסכך הכשר אפ\"ה כל שאין סכך הכשר רבה עליו הסוכה פסולה. א\"כ מדאיירי מתניתין בשהמחובר טמון תו לא מצי הש\"ס למנקט דאם לנאותו כשר דבטמון לא שייך לנאותו]:"
+ ],
+ [
+ "ואם היה סיכוך הרבה מהן
יותר מן ענפים המחוברין. וערבן יחד יפה עם התלושין:"
+ ],
+ [
+ "כשרה
ודוקא שאחר שקצצו נענע כל ענף וענף שקצץ. דאל\"כ פסול מדהיה פסול בשעת הנחה, וכתיב תעשה ולא מהעשוי כשרותו ממילא ע\"י קציצה. מיהו בסיכך תחת הגג ואח\"כ הסיר הגג, לא מקרי תעשה וגו', מדאין הפסול בסכך עצמו. [ובאויפצוגדאך] יש להחמיר לבלי לסכך עד שיפתחו הדלתות שלמעלה מהסכך דפתיחתן אחר הנחת הסכך לא הוה מעשה כל כך כאילו הסירן לגמרי, דאז היה כשר, אמנם אחר שנסכך בכשרות, יכול לסגור ולפתוח הדלתות כחפצו, מדהיה תחלה בכשרות. ואפילו ביו\"ט שרי [תרכ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "כל שהוא מקבל טומאה
ככלים או בגדים וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "ואין
או שאין וכו':"
+ ],
+ [
+ "גידולו מן הארץ
כעורות וכדומה אף שאין מקט\"ו כגון שלא נגמר מלאכתן להתשמיש שיחדן לו:"
+ ],
+ [
+ "מסככין בו
קשה למה לא נקט נמי מחובר בזה הכלל. ואת\"ל מדכבר תני ליה, הרי גם מקט\"ו כבר תנא ליה בפירס עליה סדין. ותו למה הפסיק בעירב במחובר בין פירס עליה סדין לזה הכלל, והרי הנך שייכי אהדדי. ונ\"ל דאי הוה תני זה הכלל מיד אחר פירס סדין, סד\"א דבזה הכלל נכלל נמי מחובר וכשר לסכך, דהרי מחובר גדולו מן הארץ ואמקט\"ו, אבל לבתר דכבר תנא פסול של מחובר, שפיר מצי למנקט זה הכלל. אמנם ק' כללא בתרא ל\"ל, והרי מכללא קמא שמעינן לה מדיוקא, ובריא\"ף באמת לא נקט רק כללא בתרא. ונ\"ל דאיצטריך, דאי מרישא סד\"א דתרתי בעי, קמ\"ל סיפא לאשמעינן דבחד לריעותה סגי:"
+ ],
+ [
+ "וחבילי זרדין
אגודת קנים:"
+ ],
+ [
+ "אין מסככין בה
גזירה שמא יניח שם להתיבש, ושלא לשם סכך, ואח\"כ ימלוך עליה שישארו שם לסכך. והרי כתיב תעשה ולא מהעשוי ממילא. מיהו אין חבילה פחות מכ\"ה קנים. כי כן דרך לאגד ליבשן:"
+ ],
+ [
+ "וכולן שהתירן כשרות
וא\"צ נענוע וכנ\"ל סי' כ\"ד, מדלא הניחן שם ליבש [תרכ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "וכולן כשרות לדפנות
בין מחובר, בין מק\"ט, ובין חבילה:"
+ ],
+ [
+ "ורבי מאיר אוסר
אם כל נסר רוחב ד' טפחים, ד\"ה פסול, אפי' הפכן על חודן דשם אינן רחבים ד\"ט, אפ\"ה פסולין מגזירת תקרה. ובפחותין מג' טפחים ד\"ה כשרין, כי פליגי ברחבים מג\"ט ועד ד' טפחים. וקיי\"ל כר\"י מיהו לדידן אפי' בפחות מג\"ט איכא גזירת תקרה, מדדרך לסכך בתינו בכמותן. ומה\"ט לא יסכך בקש, שמא יעבה הסכך כתקרה. אמנם כל שאסור מגזירת תקרה, בשעת הדחק שרי [תרכ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "כשרה
אפי' בהניחו באמצע שיעור הסוכה:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלאי ישן תחתיו
נקט שינה, דשינה אפי' ארעי אסור, גזירה שמא יתקע בשינה. מיהו אם הנסר אינו רחב ד\"ט, מותר לישן תחתיו דסכך פסול, באמצע פוסל רק בד\"ט, ומן הצד פוסל רק ברחב ד' אמות, דאל\"כ אמרינן דופן עקומה, מהלכה לממ\"ס. אבל אויר אפי' מהצד פוסל בג' טפחים, ואין ישנים תחתיו, ודוקא שהולך האויר על פני כל הסוכה, או שיש בו כדי ראשו ורובו:"
+ ],
+ [
+ "תקרה
[ציממערדעקקע]:"
+ ],
+ [
+ "שאין עליה מעזיבה
שלא טחו טיט על עצי התקרה:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים מפקפק
ר\"ל סותר:"
+ ],
+ [
+ "ונוטל אחת מבינתים
ר\"ל אפי' סותר ומנענע כולן, אפ\"ה דוקא אם ג\"כ מבין כל נסר לנסר נוטל נסר א' מבינתיים ומניח סכך כשר במקומו כשר, ואי לא, פסול, דמדהיו תקרה, אף שיפקפק יש גזירת תקרה:"
+ ],
+ [
+ "או נוטל אחת מבינתים
ונותן סכך כשר במקום הנסר שנטל ואז כשר אפילו הנשארים רחבים ד\"ט. וי\"א דוקא בפחותים מד' טפחים [תרל\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ואין מפקפק
לטעמיה במ\"ו אזיל, דס\"ל אין מסככים בנסרים כשהן מג' טפחים עד ד' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "המקרה סוכתו בשפודין
לא מבעייא של מתכות דפסול מדאורייתא, מדאין גדולו מן הארץ, וגם מקבל טומאה. אלא אפילו שפוד של עץ, דהו\"ל פשוטי כלי עץ דאינו מקבל טומאה מדאורייתא, עכ\"פ מדסומך את ידו לפעמים על השפוד בשעה שצולה בו בשר, הו\"ל משמש לאדם ולמשמשיו, דבכה\"ג גם פשוטי כ\"ע מק\"ט עכ\"פ מדרבנן [ועי' בפתיחה לטהרות אות מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "או בארוכות המטה
היינו הקרשים שהן דופני המטה מכאן ומכאן. ומיירי אפילו נשברה שאר המטה, שאז הארוכות אמקט\"ו אפ\"ה עכ\"פ הו\"ל שברי כלים. והניח הארוכות על הסוכה כקורות, כדי להניח הסכך עליהן. וקמ\"ל דלא מבעיי' בשפודין שהן כלים, רק אפי' ארוכות שהן שברי כלים, אפ\"ה פסולין לסכך [תרכ\"ט ודלא כר\"ב וכתוי\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "כשרה
ודוקא בסכך כשר מרובה על הפסול, ואין בהפסול ד' טפחים במקום א':"
+ ],
+ [
+ "החוטט בגדיש לעשות בו סוכה
בגדיש מונחים אגודות תבן הרבה זה על זה, והוציא אגודות התחתונות מתחת העליונות, ונעשה עי\"ז חלל כשיעור סוכה:"
+ ],
+ [
+ "אינה סוכה
דהסכך נעשה ממילא ע\"י החטיטה, והו\"ל תעשה ולא מהעשוי. מיהו בסיכך תחלה על גובה טפח אויר, ואח\"כ חטט והרחיב החלל עד כשיעור סוכה, כשר [תרל\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "המשלשל
נ\"ל שהוא מלשון שלשלת עבות [געפלאכטען]:"
+ ],
+ [
+ "דפנות מלמעלה למטה
שארג הדפנות מן הסכך למעלה כלפי מטה, כדי שיהיה לדפנות:"
+ ],
+ [
+ "אם גבוה מן הארץ עשרה טפחים כשרה
אפילו ראשי הדפנות נמוכין הרבה מהסכך, רק שיהיה ראש הדפנות מכוון כנגד הסכך או תוך ג\"ט מנגד המכוון [תר\"ל ס\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "כך מלמעלה למטה עשרה טפחים
אפילו רחוקות הרבה מהארץ:"
+ ],
+ [
+ "הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים
ברוחב הסוכה [תרל\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "בית שנפחת
באמצעית הגג, והפחת רחוק מהדפנות:"
+ ],
+ [
+ "פסולה
אבל בפחות מזה, כשר, דחזינן כאילו המעזיבה שייך לדופן שנתעקמה. אמנם כל שיש עקום ד' טפחים אסור לישב תחתיו [שם]:"
+ ],
+ [
+ "וכן חצר שהיא מוקפת אכסדרה
דהיינו שיוצא כעין תקרה מאמצעית גובה כתלי הבתים שהן סביב לחצר, וסיכך על האויר שבאמצע התקרה זו, נמצא הסכך רחוק מכותלי הבתים, אם רחוק מהן ד' אמות, פסולה. וקמ\"ל בית שנפחת אף דמחיצות לתוכו עבידין אפ\"ה בשיש ד' אמות לא אמרינן דופן עקומה, וקמ\"ל אכסדרה שבחצר דאף דמחיצות לבית עבידין, ולא שייכין לתקרת האכסדרה, אפ\"ה כשאין רחוקים מסכך ד' אמות, אמרינן דכשר מכח דופן עקומה:"
+ ],
+ [
+ "סוכה גדולה
ר\"ל סוכה גדולה שיש בה סכך כשר ז' טפחים על ז' טפחים רצופים באמצע, והקיפוה וכו':"
+ ],
+ [
+ "פסולה
סד\"א דוקא בית שנפחת או אכסדרה, דפסולייהו רק משום תעשה ולא מן העשוי, דהרי הן מקורין מנסרים שהן ממין סכך, להכי אמרינן גבייהו דופן עקומה. קמ\"ל דאף גבי סכך פסול נמי אמרינן בפחות מד' אמות דופן עקומה:"
+ ],
+ [
+ "העושה סוכתו כמין צריף
[היטטע] בלי דפנות, והסכך משפע לכל צד עד לארץ:"
+ ],
+ [
+ "או שסמכה לכותל
שהסכך משפע והולך מאמצע גובה כותל בית, עד לארץ:"
+ ],
+ [
+ "מפני שאין לה גג
דשפוע אהל לא הוה אהל. והכי קיי\"ל. וקמ\"ל צריף לרבותא דרבנן אף שאין שם כותל כלל אפ\"ה מכשרי, וקמ\"ל סמכה לכותל דאף שיש שם כותל אפ\"ה פסל ר\"א. מיהו אם היה בשפולי הסכך דופן גובה טפח, או שהיה בראש השפוע גג שוה טפח בכל המשך אורך הסוכה כשר [תרל\"א ס\"י]:"
+ ],
+ [
+ "מחצלת קנים
[ראהרמאטטע] גדולה:"
+ ],
+ [
+ "גדולה עשאה לשכיבה
ר\"ל אם עשאה בפירוש שתהיה לשכיבה:"
+ ],
+ [
+ "מקבלת טומאה ואין מסככין בה
אבל סתמא לסיכך קיימי:"
+ ],
+ [
+ "ואינה מקבלת טומאה
סיפא מיירי בקטנה דסתמא לשכיבה, להכי דוקא בעשאה בפירוש לסיכך, אינה מק\"ט ומסככין בה:"
+ ],
+ [
+ "עשאה לשכיבה
ר\"ל אפילו גדולה מסתמא עשאה לשכיבה, ולהכי מקבלת וכו':"
+ ],
+ [
+ "לסיכוך
ר\"ל אבל אם פירש שתהיה לסיכך:"
+ ],
+ [
+ "מסככין בה ואינה מקבלת טומאה
דכל שעשאה לסיכך, אפילו ישב עליה הזב אינה מק\"ט, דאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתינו, שהרי אינו מיוחד לישיבה ואי\"ל הרי מקבל טומאה כשהאהילה על מת, ליתא דכל היוצא מהעץ אינו מקבל טומאת אהלים [כפ\"ב דשבת מ\"ג]. וקיי\"ל כת\"ק. מיהו בהיה לה שפה, אפילו נטלה השפה אז אפילו מחצלת גדולה, פסולה [תרכ\"ט] מדהו\"ל עכ\"פ שברי כלים:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "לא יצא ידי חובתו
ודוקא שהיה חלל שתחת המטה גבוה י\"ט, דאז אהל מפסיק בינו לסוכה. דלא דמי לדלעיל (פ\"א סי' י\"ז) גבי קינוף דסגי אפילו בגבוה פחות מי\"ט. דהתם עשוי לאהל, לישן תחתיו (ר\"ן):"
+ ],
+ [
+ "ולא אמרו לנו דבר
ר\"י לטעמיה דס\"ל סוכה אהל קבע בעינן, ואהל עראי שתחת המטה לא מבטל לאהל קבע:"
+ ],
+ [
+ "ויודע שעבדים פטורין מן הסוכה
דעבד ואשה פטורין ממצות עשה שהזמן גרמא:"
+ ],
+ [
+ "ולפי דרכינו למדנו
אף שאמר ר\"ג כן דרך שיחת חולין [שפאס בל\"א]. [אב\"י דאם לא אמרה כדי שנלמד דבר, לא היה שח שיחת חולין דעבר בעשה כיומא י\"ט ב' וסוכה כ\"ח א'. ומה\"ט אמרינן בש\"ס כאן דשיחת חולין של ת\"ח צריך לימוד]:"
+ ],
+ [
+ "הסומך סובתו בכרעי המטה
ר\"ל שתמך הסכך בכרעי המטה, דהיינו שהיה מטה שלימה שדפנותיה סביב גבוהים י\"ט מקרקעית המטה, וסיכך על הדפנות, וכשמטלטל המטה, הסכך מתטלטל עמו:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה
ר\"ל אם אין הסכך קבוע, בד' קונדסין רק מתטלטל עם המטה:"
+ ],
+ [
+ "פסולה
לטעמיה בסי' ב' אזיל. וקיי\"ל כת\"ק. ואע\"ג שהסכך נסמך ממטה שמקט\"ו, אפ\"ה דפנות סוכה כשירין מכל דבר [תר\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "סוכה המדובללת
ר\"ל שקצת מהקנים של סכך מונחים למעלה וקצתן מונחים למטה, ואין בין מה שלמטה למה שלמעלה ג' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "ושצלתה מרובה מחמתה
אף שהסכך דק ואוירו רב [תרל\"א]:"
+ ],
+ [
+ "כשרה
ולכתחילה צריך שיוכל לראות כוכבים בלילה מתוך הסכך. ובדיעבד אפילו לא יראה מתוכו נצוצי יום כשירה, אם יוכל לירד מטר מתוכו [ט\"ז ומג\"א שם]:"
+ ],
+ [
+ "או בראש הספינה כשרה
דוקא ביכולה לעמוד ברוח מצוייה דיבשה [תרכ\"ח]. מיהו בשיכולה לעמוד ברוח שאינו מצוייה דיבשה, גם לר\"י כשירה, ולא דמי לסומך סוכתו במטה לעיל דפליג ר\"י. דשאני עגלה וספינה דאורחייהו בטלטול, והיינו קבוע שלהן, משא\"כ התם [ועי' תוס' דכ\"א ב' ד\"ה שאין]:"
+ ],
+ [
+ "ועולין לה ביום טוב
מדנקט סיפא אין עולין נקט הכא עולין. ולפי המשמע מב\"י א\"ח ססי' של\"ט דאסור לכנס לספינה בשבת כשאינה יושבת בקרקע המים, א\"כ י\"ל דקמ\"ל הכא דלצורך מצוה שרי:"
+ ],
+ [
+ "כשירה
ובעשאה באילן צריך שלא יסמוך הסכך על האילן רק על קונדסין, דאם לא כן אסור, שמא יסכך מהאילן עצמו [מג\"א שם סק\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ואין עולין לה ביום טוב
דאסור להשתמש ביו\"ט במחובר או בבע\"ח:"
+ ],
+ [
+ "ואחת בידי אדם
שתמך והניח קרקעות הסוכה רובה, על גזע האילן, ועשה ב' דפנות של הסוכה על ראש האילן ודופן השלישי עשה בארץ עד למעלה מי\"ט מקרקעית הסוכה, וגם עליה תמוכה קרקעית הסוכה. או שעשה באופן זה ב' דפנות בארץ ודופן א' למעלה באילן. ומיירי שלא היה להסוכה רק ג' דפנות:"
+ ],
+ [
+ "והאילנות דפנות לה
ותמך הסכך בקונדסין [מג\"א תר\"ל סקי\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "כשרה
ודוקא שרוב הדופן הוא מדבר שאין רוח מצוייה מנידו [שם]:"
+ ],
+ [
+ "פטורין מן הסוכה
ר\"ל א\"צ לטרוח אחריה, אפילו בשעה שאינו עוסק במצוה. אבל בלא טורח, חייבים [תר\"מ]:"
+ ],
+ [
+ "חולין
אפילו רק מיחש גוף בעלמא:"
+ ],
+ [
+ "ומשמשיהן
וי\"א דהן דוקא בשעה שצריך לשמש להחולה [שם]:"
+ ],
+ [
+ "פטורין מן הסוכה
ובנכבו הנרות בסוכה, פטור מלישב שם, וא\"צ לטרוח אחר אחרת. ובנושב רוח מותר לתלות וילן ביו\"ט בסוכה, כדי להגן מהרוח [שם]:"
+ ],
+ [
+ "אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה
פירות ומשקין אפילו טובא, ופת רק כביצה, ומאכל מה' מיני קמח, בקבע עליו חייב בסוכה [תרל\"ט ס\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ואמרו העלום לסוכה
קמ\"ל דהמדקדק במעשיו, אפילו מים לא ישתה חוץ לסוכה:"
+ ],
+ [
+ "אוכל פחות מכביצה
ר\"ל מאכל פחות מכביצה:"
+ ],
+ [
+ "נטלו במפה
כדי לאכלו בלי נט\"י, דבשעת הדחק שרי בכך. וה\"ה לאכל על ידי כף או מזלג נמי א\"צ נט\"י בשעת הדחק [קס\"ג]. וי\"א דחולין פחות מכביצה א\"צ נטילה או מפה [כסי' קנ\"ח ס\"ג]. רק הכא מיירי שאכל החולין על טהרת תרומה, דאז אפילו פחות מכביצה צריך נטילה:"
+ ],
+ [
+ "ואכלו חוץ לסוכה
קמ\"ל דהמיקל בכך לא הוה קל במצות [ר\"ן]:"
+ ],
+ [
+ "ולא בירך אחריו
בהמ\"ז מדלא הו\"ל כביצה. ואנן קיימא לן דבהמ\"ז בכזית [קפ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ואחת בלילה
ר\"ל בכל יום:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אין לדבר קצבה
רק כשיאכל יאכל בסוכה:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מלילי יום טוב ראשון של חג בלבד
ואפילו ירדו אז גשמים צריך לקדש ולאכל שם כזית פת [תרל\"ט]. וליל שני לט\"ז חייב ולמג\"א פטור:"
+ ],
+ [
+ "ישלים בלילי יום טוב האחרון
ר\"ל ליל שמיני עצרת יאכל עוד סעודה יתירה כנגד הסעודה שלא אכל בימים הראשונים, ואף שיאכלום חוץ לסוכה:"
+ ],
+ [
+ "מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות
גם בחגיגה פרק א' משנה ז' קאמר תנא כי האי לישנא: ותמוה אי נאמר אהא לא נאמר אהא, והאיך קאמר בתרווייהו על זה נאמר. ולכאורה הוה נראה דהכא שאינו יכול לתקן כלל הסעודות מצוה שהחסיר, סמיך ארישא דקרא דכתיב מעוות לא יוכל לתקן כלל, אבל התם שהחסיר העולת ראייה ושלמי חגיגה, והרי גם אחר הרגל יכול להקריב העולה והשלמים אלא שלא יהיו של יו\"ט, נמצא שיכול לתקן במקצת, סמיך אסיפא דקרא, וחסרון לא יוכל להמנות. אמנם מדקאמר התם בסיפא ר\"ש אומר איזה מעוות שאינו יכול לתקון וכו' משמע דפליג, ומשמע נמי דת\"ק אמעוות לא יוכל לתקון סמיך. אלא נ\"ל איפכא, דהתם דכבר עבר הרגל לגמרי, קרי ביה מעוות לא יוכל לתקון, דקרבנות הרגל שהיה חייב ולא הקריבם א\"א לתקן מעוות זה כלל. משא\"כ הכא שעדיין עומד ביום השמיני, וקצת מהרגל לפניו שיוכל לאכול בו סעודת היום, דייק מסיפא דקרא דחסרון לא יוכל להמנות, דהסעודות שהיה ראוי לאכול ביו\"ט, אם שיוכל לתקן קצת בשיאכל סעודת היום, עכ\"פ מנין הסעודות אינו יכול להשלים, ואפשר דגם לר\"א קאמר דהוי חסרון בלי להמנות, דאף דבידו להשלים הסעודות, א\"א להשלים מצות סוכה שהחסיר בסעודה:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל מכשירין
וקיי\"ל בהא כב\"ש אפילו בסוכה גדולה אם ישב כן לא יצא, גזירה שמא ימשך אחר שולחנו:"
+ ],
+ [
+ "לא קיימת מצות סוכה מימיך
דאע\"ג דמדאורייתא יצא, אעפ\"כ לא קיים מצות סוכה כראוי כתקנת חכמים:"
+ ],
+ [
+ "קטן שאינו צריך לאמו
כל שכשהקיץ אינו צועק בגעגועים יתרים אחר אמו:"
+ ],
+ [
+ "חייב בסוכה
ודוקא כשהוא בן ה' או ו', כל חד לפום חורפיה [תר\"מ]:"
+ ],
+ [
+ "וסיכך על גבי המטה בשביל קטן
דס\"ל אפילו אין בו דעת חייב לחנכו, ולא קיי\"ל כן:"
+ ],
+ [
+ "וביתו עראי
שיעמיד שם כליו הנאים, ויהיה רוב תשמישו שם, וביתו יהיה רק לתשמיש ארעי:"
+ ],
+ [
+ "מאימתי מותר לפנות
שיצא מהסוכה:"
+ ],
+ [
+ "משתסרח המקפה
ר\"ל משיתקלקל התבשיל מטיפות הגשמים שירדו לתוכו בסוכה, ואפילו אינו אוכל אז, מותר לצאת. והוא הדין בנקרשים האוכלים מחמת קור, או בהכל שם מטושטש ולח מגשמים שירדו כבר, או במצטער שם מזבובים, ריח וקרירות, וכל שמשער שאילו היה בבית היה יוצא, פטור מסוכה [מג\"א שם]:"
+ ],
+ [
+ "ושפך לו קיתון על פניו
של עבד וקמ\"ל שיצא בפחי נפש (אב\"י אפשר דקמ\"ל נמי, מדא\"ל אי אפשי וכו' אסור לישב שם (כסי' תרל\"ט ס\"ז):"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "לולב הגזול
והרי כתיב ולקחתם לכם, משלכם, ואפילו לאחר יאוש פסול מדרבנן, מדהו\"ל מצוה הבאה בעבירה. ואי\"ל ניתי עשה ונדחה ל\"ת. י\"ל לא דחי, כיון שכבר נעקר הלאו קודם שקיים העשה [כביצה ד\"ח ב'] ותו דעכ\"פ אינו לכם:"
+ ],
+ [
+ "והיבש
שנתלבנו לגמרי רוב עליו. ונוהגין להקל כשלא נפרך בצפורן, ויש להחמיר [תרמ\"ה ורט\"ז שם]:"
+ ],
+ [
+ "פסול
דבכל ד' מינין בעינן הדר:"
+ ],
+ [
+ "של אשירה
אילן הנעבד:"
+ ],
+ [
+ "ושל עיר הנדחת
עיר ישראל שהודחו ונתפתו רובם לעבוד ע\"ז, המדיחים בסקילה, והמודחים בסייף, והעיר וכל שללה נשרפים [סנהדרין דק\"י א']:"
+ ],
+ [
+ "פסול
דמדעומדין לשריפה, הו\"ל כאילו אין שיעור הלולב קיים, דכל העומד לשרוף כשרוף דמי. וביו\"ט ראשון בלא\"ה פסולים מדבעינן לכם, והרי אסור בהנאה. ואי\"ל בל\"ז פסול מדהו\"ל מצוה הבאה בעבירה, דהרי אסור להנות ממנו. י\"ל מצות לאו להנות נתנו, וזה נ\"ל כוונת תוס' ד\"ה משום [ד\"ל ע\"א]:"
+ ],
+ [
+ "נקטם ראשו
שנשבר ראש רוב עלין היותר עליונים שכלה בהן הלולב. וי\"א ראש רוב העלין שגבוהין מהשדרה [משבצות תרמ\"ה ו']. ונקטם ויבש פסולים משום הדר, ולפיכך פסולים כל ז'. משא\"כ נסדק ונחלק תיומת, פסול מדכתיב ולקחתם קרי ביה ולקח תם, ולא חסר, לפיכך פסול רק ביוט\"ר. וכן כל הפסול משום לכם, הוא רק ביוט\"ר [מג\"א תרמ\"ה ו']. אמנם בנקטם ראש עלה אמצעי, ואין לו אחר, כשר. אבל ביבש אפילו ביש לאחרים כשר באין לו אחר [אשל שם]:"
+ ],
+ [
+ "נפרצו עליו
היינו שרוב עליו תלויין למטה, אפילו אגדן עם השדרה, פסול. אבל שדרה עצמה שנשברה ותלוי, למטה, כשר, כשיאגדנה שם [מג\"א שם]:"
+ ],
+ [
+ "נפרדו עליו
ר\"ל כשהעלים עומדין פרודים מהשדרה כענפי אילן. ובנחלק תיומת של רוב עלין, פסול. וי\"א שאפילו לא נחלק רק עלה האמצעי שבראש הלולב, באורך ד' גודלין, פסול והכי קיי\"ל [רמ\"א וט\"ז שם]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומד יאגדנו מלמעלה
וקיי\"ל כת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "ציני הר הברזל
ר\"ל לולבים הגדלים בהררי סלע, מדאין כח הגידול רב שם לכן העלין קצרים:"
+ ],
+ [
+ "כשירות
ודוקא במגיע ראש עלה זה לעיקר של עלה שלמעלה ממנו:"
+ ],
+ [
+ "לולב שיש בו שלשה טפחים כדי לנענע בו
תני, וכדי לנענע בו. ור\"ל שהלולב הוא כאורך ההדס וערבה שצריך שיהיה ארכן ג' טפחים, שהן י\"ב אצבעות ועוד טפח יותר כדי לנענע בו. ונוהגין שיהא שיעור הדס וערבה י\"ב גודלין, ושדרת הלולב ט\"ז גודלין. ואם ההדס וערבה י' גודלין, ושדרת הלולב י\"ג גודלין ושליש, יצא [תר\"ן]:"
+ ],
+ [
+ "והיבש
שכלה כל ירקות שבו, דאל\"כ אפילו נפרך בצפורן כשר:"
+ ],
+ [
+ "נקטם ראשו
ראש העץ:"
+ ],
+ [
+ "או שהיו ענביו מרובות מעליו
מיהו כשהענבים ירוקות, כשר [תרמ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ואם מיעטן כשר
אפילו מיעטן ביו\"ט, ואינו מהבב\"ע, מדהסיר רק המניעה:"
+ ],
+ [
+ "ואין ממעטין ביום טוב
דכמתקן כלי הוה. ואי\"ל ליתי עשה ולדחי ל\"ת, י\"ט עשה ול\"ת הוא דשבתון שבות כביצה ד\"ח ב':"
+ ],
+ [
+ "נקטם ראשה
אף לדידן פסול [עי' סי' כו:"
+ ],
+ [
+ "והצפצפה
מין ערבה שעלה שלה עגול:"
+ ],
+ [
+ "כמושה
[וועלק]. ואינו מצוי בלולב והדס:"
+ ],
+ [
+ "ושנשרו מקצת עליה
ובנשרו רוב עלין, פסול. [ואף דנשרו מקצת בלולב והדס נמי כשר. נ\"ל דקמ\"ל נשרו גבי ערבה, דאף דמצוייה א\"צ לחזור אחר אחרת]:"
+ ],
+ [
+ "ושל בעל
מלת בעל לישנא דמיתבותא הוא, ר\"ל שגדלה בשדה מיושבת לזרוע שם, דהיינו שדה לחה, אף שלא גדלה אצל הנחל כשר. ואורחא דמלתא נקט תנא, שאין דרך הערבה שתגדל בשדה יבשה:"
+ ],
+ [
+ "כשרה
דהא דקאמר רחמנא ערבי נחל, דבר הכתוב בהוה:"
+ ],
+ [
+ "אפילו שנים קטומים
אהדס קאי:"
+ ],
+ [
+ "אפילו שלשתן קטומים
כשר, דעבותו מכסה קטימתו [משא\"כ בלולב וערבה] והכי קיי\"ל [תרמ\"ו ורט\"ז תרמ\"ו] מיהו בשעת הדחק יוצא אפילו בחד וקטום [מג\"א תרנ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "והיבש
היינו כשאין בו ליחה, אבל כמוש כשר [מג\"א תרמ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "של ערלה
ערלה ותרומה ודמאי לא שייכי רק באתרוג:"
+ ],
+ [
+ "של תרומה טמאה פסול
דבעינן לכם והנך אינן ראויין ומה\"ט לא שייך הכא עשה דוחה ל\"ת [ונ\"ל דאע\"ג דכולהו מנשרפין נינהו, איצטריך כולהו דלא מבעי אשרה דאפרה אסור [כפסחים דכ\"ז ב'], אלא אפילו עיר הנדחת דאפרה מותר דהרי בכלל כל הנשרפין נינהו. ולא מבעי עיר הנדחת דלא בטל, דהרי כתיב לא ידבק בידך מאומה, אלא אפילו ערלה דבטלה בר'. ולא מבעי ערלה דאסור להנות בשעת שריפתם, אלא אפילו תרומה טמאה דכהן מסיקה תחת תבשילו, אפ\"ה כולהו כתותי מכתת שעוריה, וגם מדאין בהן היתר אכילה. ולכאורה היה נראה דלהכי לא נקט הכא טבל ואינך דנקט בפסחים [פ\"ב מ\"ה], משום דכולהו יש בהן היתר אכילה ודין ממון מדאפשר לתקנן. אבל באמת ליתא דא\"כ למה צריך בדמאי לב\"ה טעמא דאי בעי מפקר נכסיה דמי גרע מטבל. אלא י\"ל נקט ערלה ותרומה טמאה, וה\"ה כל אסורי אכילה]:"
+ ],
+ [
+ "של תרומה טהורה לא יטול
מפני שמכשירה לקבל טומאה ע\"י שמקרב האתרוג ללולב שרטוב במים, דמצוה להעמידו בכל יום במים [מכאן נ\"ל ראיה לרקנ\"ט [א\"ת תרנ\"א י\"א] דצריך לחברן יחד, דאל\"כ יטול ולא יתברן יחד, דלשמא יחברן א\"צ לחוש מדאסור רק מדרבנן. ואת\"ל בל\"ז ימתין עד שיתנגב, זמנין דאין לו פנאי]:"
+ ],
+ [
+ "ואם נטל כשר
דהא חזי לכהן לאכלה ויצא הול\"ל רק איידי דנקט רישא פסול נקט הכא כשר:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל מכשירין
דהא חזי לעניים [וב\"ש אע\"ג דמודו בתרומה פליגי בדמאי, אף דדמאי אפילו לנעשיה חזי, דאי בעי מפקיר נכסיה וחזי ליה, עכ\"פ אינו רק מגו, ובאמת לא יתנו לעניים וגם לא יפקיר נכסיו. משא\"כ תרומה, על כרחו יתנו לכהנים, ומאכל כהנים הוא ודאי]:"
+ ],
+ [
+ "של מעשר שני בירושלם לא יטול
מפני שמכשירו לקבל טומאה כלעיל ובהוכשר כבר אפ\"ה פסול מדנטמא מידים שניות, רק רבותא נקט שלא הוכשר:"
+ ],
+ [
+ "ואם נטל כשר
אבל חוץ לירושלים, פסול, דהא לא חזי ליה התם, ולר\"ן ה\"ה חוץ לירושלים כשר בדיעבד. רק נקט בירושלים לרבותא דאפילו בירושלים לכתחילה לא יטול:"
+ ],
+ [
+ "עלתה חזזית
כעין שחין בולט וה\"ה מראה פסול. אבל קליפה דקה ולבנה, כשר [פמ\"ג תרמ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "על רובו
אמרינן בש\"ס דוקא במקום א' כשר במעוטו. אבל בב' וג' מקומות הו\"ל מנומר ופסול [ונ\"ל דנקט ג' לרבותא, דאפילו ג' אי ליכא למיחש לנימור, כגון שהן בצד א' של אתרוג, כשר [כי\"א חרמ\"ח ס\"י ודו\"ק] . או נ\"ל דלהכי נקט ב' וג', דה\"ק ב' באתרוג קטן וג' בגדול. או ב' בכתם גדול וג' בנקודות קטנות, דהכל לפי גודל וקוטן האתרוג והכתם דלתחזי עי\"ז כמנומר. וכן נ\"ל הפירש בחולין [ד\"ג ב'] בשחט ב' וג' פעמים ולא נתעלף, ר\"ל ב' בבהמה גדולה וג' בקטנים. ולפעמים ב' וג' כל חד רבותא [כחולין ד\"ל ע\"א] ע\"ש ודו\"ק, ועיין רמל\"מ [פ\"ח ה' מלולב] שהאריך]. מיהו ממקום שמתחיל החוטם להתקצר ואילך, אפילו נקודה א' פסול [שם]:"
+ ],
+ [
+ "נטלה פטמתו
הוא העץ הקטן שבראש האתרוג שהשושנתא עליו. ודוקא שניטל ונעקר מתוך האתרוג ונשאר גומא במקומו, אבל בממלא הגומא כשר. וי\"א דגם בממלא הגומא שוה להאתרוג פסול [מג\"א תרמ\"ח סק\"ט]. מיהו בגדל מתחילה בלי שושנתא, כשר. [ותואר אתרוג מהודר יש בו ה' תנאים, (א) לפי נקיותו חשיבותו כפי שהוא נקי יותר, כן הוא ג\"כ מהודר טפי. אולם על חוטמו דהיינו כל מקום המדרון שבראש האתרוג צריך שיהיה נקי מאד, אפילו מכתם קטן כחודו של מחט, (ב) שיהיו בליטות רבות על גופו, ולא יהא חלק [כציטראנע]. (ג) שיהיה העוקץ שבתחתיתו שבו האתרוג תלוי באילן. משוקע, שיהא האתרוג בתחתיתו בולט סביב סביב להעוקץ הבולט. (ד) שיהא בנוי כמגדל, ולא ככדור או דומה לכדור במקצת. (ה) שיהא שושנתא שלימה בראש האתרוג ומכוון נגד העוקץ שלמטה]:"
+ ],
+ [
+ "נקלף
שנקלף כל קליפתו הדק, אף שנשאר [געלב] כבתחלה. אבל בנקלף רק קצת כשר:"
+ ],
+ [
+ "נסדק
כולו מראשו לסופו ואפילו רק מצד אחד [מג\"א שם]:"
+ ],
+ [
+ "ניקב וחסר כל שהוא
לרש\"י מיירי מתניתין בנקב שאינו מפולש, וחדא קתני, ניקב וגם חסר כ\"ש, אף שאין הנקב מפולש פסול. אבל בנקב מפולש פסול אפילו לא חסר כלום. ולרמב\"ם מיירי מתניתין בנקב מפולש, ואו או קתני, או ניקב נקב מפולש אף שלא חסר כלום, או שחסר כל שהוא אף שאין הנקב מפולש. ולענין דינא לא פליגי רש\"י ורמב\"ם ורק בפירושא דמתניתין פליגי. אמנם לראב\"ד מתניתין מיירי בנקב מפולש וחדא קתני, שניקב נקב מפולש וגם חסר כ\"ש, דדוקא בב' לריעותה פסול. אבל בחדא לריעותה שהנקב מפולש ולא חסר כלום, או חסר כ\"ש אבל אינו מפולש, כשר. וקיי\"ל כרש\"י ורמב\"ם, ובשעת הדחק יש להקל כראב\"ד. מיהו י\"א דאפילו ניקב רק עד חדרי זרע נמי נקרא מפולש [עי' ב\"י]. אמנם כ\"ע מודו דאם הנקב רחב כאיסר, כגון שתחב בו יתד עב, אז אפילו אין הנקב מפולש ולא חסר כלום, פסול [שם]. ונקיבת קוץ במחובר אינו כשר רק בנקרם קרום געלב עליו [ט\"ז שם]:"
+ ],
+ [
+ "עלתה חזזית על מיעוטו
אע\"ג דמדיוק דרישא שמעינן דאפילו בשוה כשר. קמ\"ל הכא דדוקא חזזית אחת כשר על מעוטו אבל כשהם ב' אפילו במעוטו פסול, מדהו\"ל מנומר כלעיל סי' ל\"ו:"
+ ],
+ [
+ "נטל עוקצו
הוא העץ שבו תלוי באילן, ונשאר קצת מהעץ לכסות הגומא. אבל בנעקר העוקץ מתוכיות של אתרוג, פסול [שם ס\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "כשר
אע\"ג דהא נמי מדיוק דרישא שמעינן לה. קמ\"ל הכא, לרש\"י דמתניתין מיירי בנקב שאינו מפולש, א\"כ ה\"ק הכא, דוקא נקב שאינו מפולש כשר באינו חסר, אבל נקב מפולש אפילו אינו חסר פסול. ולראב\"ד דס\"ל דנקב דנקט מתניתין במפולש מיירי, דאפילו נקב מפולש באינו חסר כשר, קמ\"ל סיפא לגלויי ארישא, דלא תימא דרישא או או קתני, להכי קאמר סיפא ניקב נקב מפולש ולא חסר כשר, ש\"מ דרישא ב' לריעותא בעינן. מיהו לרמב\"ם רישא בנקב מפולש מיירי, וסיפא בנקב שאינו מפולש דדוקא באינו חסר כ\"ש כשר, אבל בחסר כ\"ש פסול:"
+ ],
+ [
+ "אתרוג הכושי
שהאתרוג שחור. וה\"ה כשהוא לבן ביותר. או שיש לו נקודות שחורות או לבנות בב' וג' מקומות, או במקום א' ברובו, וכלעיל:"
+ ],
+ [
+ "והירוק ככרתי
גרין כמראה [קרעססע]:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יהודה פוסל
וקיי\"ל כר\"י. מיהו בחוזר למראה אתרוג כשר [שם]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר כביצה
וקיי\"ל כר\"י. מיהו כשהוא כביצה אפילו לא נגמר פריו, כשר, ובלבד שלא יהא ירוק [שם]:"
+ ],
+ [
+ "אפילו אחד בשתי ידיו
והכי קיי\"ל [שם]:"
+ ],
+ [
+ "אין אוגדין את הלולב
ר\"ל לאגדו יחד עם ההדס וערבה:"
+ ],
+ [
+ "אלא במינו
דס\"ל צריך אגוד מדאורייתא, וכל שיש תוך האגוד מין אחר, איכא בל תוסיף:"
+ ],
+ [
+ "אפילו במשיחה
[שנירכען]. דס\"ל א\"צ אגוד. והכי קיי\"ל. מיהו מצוה לאגדו מפני זה אלי ואנוהו. ונוהגין לקשרו בג' מקומות [תרנ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "בגימוניות של זהב
[גאלדטרעססען]:"
+ ],
+ [
+ "במינו היו אוגדין אותו מלמטה
וכיון דאגוד זה רק לנוי ולא למצוה ליכא גביה בל תוסיף:"
+ ],
+ [
+ "והיכן היו מנענעין
דצריך לנענע בהולכה והבאה, למזרח דרום מערב צפון, ואח\"כ מעלה ומוריד. ולכל צד ג' נענועים בהולכה וג' בהבאה. וקול הנענועים הם כעין תפלה ברעדה שיעצר הקב\"ה טללים ורוחות רעות מכל צד שינענעם לשם בשעושה רצונו ית':"
+ ],
+ [
+ "וסוף
ר\"ל בהודו ראשון ושבסוף ההלל:"
+ ],
+ [
+ "ובאנא השם הושיעה נא
דאמרינן במדרש, אחר שזכו ישראל בדין, נצטוו לשמוח במצוה זו של לולב. ומשום דהאדם נמשל לעץ השדה, נאוה לעשות אות רננת האדם גם במיני האילן שצוונו הקב\"ה ליטול. ונענוע האילנות הוא רננתם, כדכתיב אז ירננו עצי היער [ר\"ל יתנענעו], כי בא לשפוט הארץ ויצאו תושביה זכאים. ומדכתיב בתריה, הודו לד' וגו', ואמרו הושיענו וגו', לכן אין לנענע רק בהודו והושיעה. והכי קיי\"ל:"
+ ],
+ [
+ "אלא באנא ה' הושיעה נא
ולא בהצליחה נא, אבל בהודו נענעו כולהו:"
+ ],
+ [
+ "לכשיכנס לביתו יטול על שלחנו
ר\"ל אם שכח ליטול קודם אכילתו, צריך אפילו להפסיק אכילתו. ומיירי דליכא שהות אח\"כ, דאל\"כ כיון דתנא בא בדרך, ע\"כ בחה\"מ עסקינן, ואז הו\"ל לולב מדרבנן והרי בדרבנן בדאיכא שהות א\"צ להפסיק [כשבת פ\"א מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "את ההלל, שלא למד לומר מעצמו:"
+ ],
+ [
+ "עונה אחריהן מה שהן אומרין
דמדאין חייבים בדבר אין מוציאין אחרים ידי חובתן, לפיכך צ\"ל אחריהם מלה במלה:"
+ ],
+ [
+ "ותהי לו מאירה
מדצריך ללימוד של אלו ואינו הולך לביהכ\"נ:"
+ ],
+ [
+ "הללויה
על כל פסוק שיאמר השליח צבור. והאידנא לא נהגו כך:"
+ ],
+ [
+ "מקום שנהגו לכפול
שכל פסוקים שבפרשת הודו, הן כפולים, כגון מן המצר קראתי יה, ענני במרחביה, וכן כולם. משא\"כ מאודך ולמטה. לכן כופלין הפסוקים ההם וקורין אותן ב' פעמים:"
+ ],
+ [
+ "לפשוט
שלא לכפלם:"
+ ],
+ [
+ "יברך אחריו
אבל לפניו מצוה לברך בכל מקום:"
+ ],
+ [
+ "שלקח בשביעית לולב מעם הארץ שחשוד לאכול דמי פירות שביעית אחר ביעור, והרי לולב אע\"ג דעץ הוא, נוהג בו ובדמיו קדושת שביעית. דאע\"ג דבשאר עצים אין בהם קדושת שביעית, התם ה\"ט מדלא דמי הנאתן להנאת אכילה שהיא בשעת ביעורו, משא\"כ הנאת עצים, הרי סתמן להסקה עומדין, שהנאתן אינו בא רק אחר שנתבערו. משא\"כ לולב, סתמו עומד לכבד הבית, שהנאתו וביעורו בא בזמן אחד כמו אכילת פירות. ואעפ\"כ זהו בלולב שגדל בשביעית אבל לולב זה שקונה אותו בשביעית אין בו קדושה, מדכבר צמח בששית ונכנס לשביעית, והרי גם פירות כה\"ג אין בהם קדושת שביעית [כר\"ה י\"ג ע\"ב]. מיהו אתרוג, אף שגם הוא נכנס מששית לשביעית, הרי אזלינן גביה בתר לקיטה לענין שביעית. ולפיכך אסור למסור דמיו לעם הארץ, שמא לא יבערן בזמן בעור המבואר במסכת שביעית [פ\"ט מ\"ח]. להכי נותן וכו' [כך מסיק הש\"ס ודברי הר\"ב תמוה]:"
+ ],
+ [
+ "במתנה
ואם אינו רוצה. נותן לו בעד הלולב דמים יתירים כשיעור דמי האתרוג, ומתנה עמו שיתן לו האתרוג במתנה [ונ\"ל דדוקא בהבלעה מותר כה\"ג, דהרי בשכר שבת נמי דחמיר מותר בהבלעה כנדרים [דל\"ז א'], אבל שלא בהבלעה אסור, וכן מוכח מרמג\"א קנ\"ג סקכ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "היה לולב ניטל במקדש שבעה
כדכתיב ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים:"
+ ],
+ [
+ "ובמדינה
ר\"ל אפילו בירושלים:"
+ ],
+ [
+ "התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש ושיהא יום הנף
יום שמניפין העומר במקדש, שהוא בט\"ז בניסן:"
+ ],
+ [
+ "כולו אסור
דבזמן המקדש, הקרובים שיודעים מתי הקריבו העומר, מותרים בתבואה חדשה אחר שהקריבו העומר, והרחוקים מותרים לאחר חצות, דאז ודאי כבר הקריבו העומר. וכשחרב המקדש, מותר מדאורייתא לאכול תבואה חדשה בכל מקום משהאיר המזרח ביום ט\"ז בניסן. וגזר רבן יוחנן שמא יבנה המקדש בליל ט\"ז, ולא יספיקו להקריבו קודם חצות, ויטעו לאכלו כבכל השנים כשהאיר המזרח. לכן אסרו מלאכול עד אחר כל יום ט\"ז. והכי קיי\"ל [ועי' י\"ד רצ\"ג ס\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "כל העם מוליכין את לולביהן לבית הכנסת
מערב שבת. דדוקא נטילתו דוחה ביום ראשון את השבת, אפילו בגבולין בזמן שבית המקדש קיים, אבל לא הוצאתו:"
+ ],
+ [
+ "כל אחד ואחד מכיר את שלו ונוטלו
בבית הכנסת שעמה מועטים היה אפשר בכך. משא\"כ בהר הבית [פ\"ד מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "מפני שאמרו חכמים
גם בדאורייתא שייך כהך לישנא [כזבחים ע\"ט א']:"
+ ],
+ [
+ "בלולבו של חבירו
מיהו בנתנו לו במתנה ע\"מ להחזיר, מהני [תרנ\"ח]. ובשאר ימים דיוצא בשאול, יכול ליטל לולב של חבירו בלי דעתו, דניחא ליה לאינש שיעשו מצוה בממונו [תרמ\"ט ס\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוציאו ברשות
דע\"י טרדת מצוה, שכח שהיום שבת. ודוקא בלא יצא עדיין ידי חובתו קודם שהוציאו, כגון דאפקיה בכלי, או שהפכו. דאם יצא כבר, הרי תו לא טריד במצוה, וחייב:"
+ ],
+ [
+ "מקבלת אשה
את הלולב בשבת, אע\"ג דלא חזי לה:"
+ ],
+ [
+ "ומחזירתו למים בשבת
שלא יכמוש. והיינו לאחר שתקנו שיטול כל א' לולב בביתו [כפ\"ד מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר בשבת מחזירין
ולא יוסיף מים, אף דטרחא מועטת היא:"
+ ],
+ [
+ "ביום טוב מוסיפין
ולא יחליפם דטרחא מרובה הוא:"
+ ],
+ [
+ "ובמועד
ר\"ל בחוה\"מ:"
+ ],
+ [
+ "מחליפין
דמצוה להחליפן שישאר רטוב:"
+ ],
+ [
+ "חייב בלולב
מטעם חנוך:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "לולב
לנטילה:"
+ ],
+ [
+ "וערבה
להקיף בו המזבח:"
+ ],
+ [
+ "ששה ושבעה
ר\"ל פעמים הוא ו' ימים, ולפעמים ז' ימים:"
+ ],
+ [
+ "ההלל
החיוב לגמור ההלל בסוכות:"
+ ],
+ [
+ "והשמחה
לאכול שלמים בסוכות:"
+ ],
+ [
+ "סוכה
החיוב לישב בסוכה:"
+ ],
+ [
+ "וניסוך המים
שחייבין לנסך מים ע\"ג המזבח כל ימי הסוכות אחר תמיד השחר:"
+ ],
+ [
+ "והחליל
החיוב לנגן [בפלעטהע] ובשאר כלי שיר בעזרה, כל לילי חוה\"מ של סוכות אחר הקרבת תמיד הערביים עד אחר קריאת הגבר, דאז הולכין בשיר עד לחוץ לעיר לשאוב מים לנסך ע\"ג המזבח:"
+ ],
+ [
+ "וששה
פעמים כך ופעמים כך:"
+ ],
+ [
+ "לולב שבעה
דיום א' לבד דחי שבת בכ\"מ בזמן שבית המקדש קיים. משום דאז חייב מדאורייתא אפילו בגבולין, אבל בשאר ימים דליתא מדאורייתא בגבולין, גזרינן אף במקדש שמא ישכח ויעבירנו ד' אמות בר\"ה. ואע\"ג דאין שבות במקדש. היינו במה דשייך למקדש דבלא שייך למקדש יש שגזרו [כעירובין ק\"ב ובפירושנו פסחים פ\"ה סי' נ\"ה] ויש שלא גזרו [כר\"ה פ\"ד סי' א'] [והא דנקט שמא יעבירנו וכו', ולא שמא יוציאנו מרה\"י לר\"ה. ה\"ט משום דבין רה\"י לר\"ה יש היכירא ולא חיישינן שיוציא מזל\"ז [אב\"י כך כ' תוס'. אבל רש\"י תי' דלא נקט כן משום דכשהגביה ע\"מ לטלו ונמלך והוציאו פטור. ותמהו רבעתו\"ס דה\"נ בהעברה בנמלך להעביר אחר שעשה העקירה פטור. ונ\"ל להצדיק דברי רבינו רש\"י, ע\"פ מ\"ד [שבת צ\"ו ב'] דמעביר ד\"א בר\"ה הילכתא גמירי לה, ולא ממשכן ילפינן לה. ע\"כ, והרי טעם דכשנטלו ע\"מ שלא להוציא והוציא פטור, היינו משום דילפינן ממשכן, דמלאכת מחשבת בעינן [כרש\"י שבת ד\"ה ב' ד\"ה אינו]. והא תינח הוצאה דילפינן ממשכן אבל העברה דלא ילפינן ממשכן, אפילו נמלך חייב]:"
+ ],
+ [
+ "ושאר כל הימים ששה
והאידנא גם יום א' בשבת לא דחי, ואפילו בא\"י כדי שיהיו הכל שוין בקיום המצוה, משא\"כ בלא תעשה מלאכה לא חששו כך, וצריך טעם לדבר, דהכא דאיכא מצוה איכא למיחש טפי שיטעו הרחוקים מירושלים לטלו גם הם. ואע\"ג שבזמן המקדש לא חששו בזה אפילו בלולב, התם היו תולין הכל במקדש. אבל השתא גזרו בכל מקום דחיישינן שמא יבוא זמן שישתכח חשבון קביעותא דירחא ושמא יעבירנו אז ד' אמות בר\"ה לילך אצל בקי ללמוד ויחלל שבת בחנם [אבל בזמן המקדש, לא גזרו שמא יעבירנו אחר שיצא בו, דלמה יוציאנו אז]:"
+ ],
+ [
+ "ערבה שבעה
דראוי לעשות לערבה היכר שהיא דאורייתא, מדלא כתיבה בהדיא, ולא תקנו שידחה ביום ראשון, דבהכי לא מנכר, דיסברו משום לולב הוא דנדחה דבערבה ולולב הקיפו המזבח, ומדאפקוה מראשון אוקמוה אאחרון, שאז מסויים הדבר טפי. מיהו נטילת הערבה חוץ לביהמ\"ק, כבזמן הזה, בהושענא רבה רק מנהג נביאים הוא:"
+ ],
+ [
+ "מוליכין את לולביהן להר הבית
מע\"ש. ונ\"ל דהאתרוג מכורך בענפי הערבות והדס היה:"
+ ],
+ [
+ "והחזנין
השמשים שמשמשים שם:"
+ ],
+ [
+ "וסודרין אותן על גב איצטבא
הר הבית שחוץ לעזרה, היה מוקף כסאות בנויות בהר, ומסוככות למעלה מפני הגשמים [ועי' פסחים פ\"א סי' כ\"ב] ומניחין הלולבות על גב הכסאות ולא על גגן, שלא יתיבשו:"
+ ],
+ [
+ "והזקנים
שחלשין מלחטוף למחר:"
+ ],
+ [
+ "מניחין את שלהן בלשכה
בחדר המיוחד לזה:"
+ ],
+ [
+ "ומלמדים אותם
בית דין מלמדין להעם:"
+ ],
+ [
+ "הרי הוא לו במתנה
דאינו יוצא ביו\"ט ראשון בלולב שאינו שלו. ולעיל [פ\"ג משנה י\"ג] בבית הכנסת, לא הוצרכו לכך שלא היה עם רב. וכמו כן במשנה ה' במורביות לא הוצרכו לכך, משום דרק ע\"י שלוחי ב\"ד הובא, והעם לוקחים משם:"
+ ],
+ [
+ "והחזנין זורקין אותם לפניהם
בהר הבית שהיה חוץ לעזרה:"
+ ],
+ [
+ "ומלקטין משם מרביות של ערבה
ענפים חדשים חותכין בכל יום גבוהים י\"א אמה. ומקיפין בהן הכהנים את המזבח ואח\"כ באין וכו'. [אב\"י וזהו למאן דאמר שבערבה היו מקיפין, ומנהגינו עתה שמקיפים כל ששה ימים בלולב הוא כמ\"ד בלולב מקיפין וביום ז' מקיפין גם בערבה לעשות ככ\"ע, וכ\"כ רב\"י בטא\"ח סי' תרס\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ובאין וזוקפין אותן בצדי המזבח
שמעמידין אותן על היסוד של מזבח סביב למזבח וכל א' מהעם לוקח משם בד א' או יותר וחובטן בקרקע איזה פעמים. [אב\"י ר\"ל ביום ז' עשו כן ועי' הילכתא גבירתא]:"
+ ],
+ [
+ "על גבי המזבח
דהיינו אמה גבוה למעלה מהקרנות:"
+ ],
+ [
+ "ותקעו
אות לשמחה [כך כתב תוספות]: [ונראה לי שהיו התקיעות הללו גם כן לסימן, שאחר שזקפו הענפים על המזבח, נסכו המים על המזבח. והיינו דקאמר לקמן במתני', ג' לשער העליון וג' לתחתון וג' למלוי המים וג' ע\"ג המזבח, דכולהו תקיעות בשביל המים היו]:"
+ ],
+ [
+ "אני והו הושיעה נא
ר\"ל אותו שכביכול אני והוא במקרה אחד, הושיעה נא. ור\"ל על דרך מה שנאמר [ישעיה מ\"ח פ\"י] למעני למעני אעשה כי איך יחל, וכן נאמר, עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו [להכי מקדים נמי מלת \"אני\" למלת \"והוא\", כביכול כאומר מקרותי ירגיש גם הוא]. [אב\"י ועי' רש\"י ורע\"ב שאני והו הם ב' שמות משם ע\"ב ושפיר הקדים אני להו]. או נ\"ל שמבקש, שגם כנסת ישראל גם הקב\"ה יושיעו נא להכנסיה. והוא ע\"ד מ\"ד בפסיקתא. בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, כביכול מחזיקין כח גבורה של מעלה. שנאמר באלהים נעשה חיל, ובזמן שאין עושין רצון הקב\"ה, כביכול מתישין כח של מעלה, שנאמר צור ילדך תשי. [ולהכי מקדים נמי מלת \"אני\" למלת \"והוא\", דכל מילי צריך תחלה אתערותא מלתתא, כמ\"ש בזה\"ק. [אב\"י עי' בזהר בראשית ע\"פ ואיד יעלה מן הארץ], ואחר כך הבא לטהר מסייעים לו, וכל זה לפי מ\"ש בירושלמי הכא, כיני מתניתין אני והוא. באלף. ואשתמיטתיה ירושלמי זה להחכם ר\"ו [היידענהיים] ז\"ל, ולהגאון מהר\"פ זצוק\"ל שהודה לו, כמובא במחזור [רעדעלהיים] שהדפיס]:"
+ ],
+ [
+ "ואותו היום
בשביעי:"
+ ],
+ [
+ "בשעת פטירתן
[אב\"י דהיינו ביום ז']:"
+ ],
+ [
+ "יופי לך מזבח
יופי זה עשינו לכבודך מזבח, מדאתה מכפר עלינו:"
+ ],
+ [
+ "ליה ולך מזבח
ר\"ל אנחנו מודים ליה אלהינו, ולך אנו משבחים. שכל כך אתה חביב לפניו לכפר עלינו:"
+ ],
+ [
+ "כך מעשהו בשבת
כשחל יום ז' של סוכות בשבת. ואע\"ג דגם ביו\"ט לא היו חותכין אותן ממחובר, מדלא עדיף משופר [כר\"ה פ\"ד מ\"ח], והיו צריכין ללקטם מעיו\"ט ולהניחם בגיגיות וא\"כ למה נקט שבת דוקא. י\"ל תנא רק היתירה קמ\"ל דביום ז' שרי לטלטלם בשבת כמו ביו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "אלא שהיו מלקטין אותן
הענפים:"
+ ],
+ [
+ "ומניחים אותן בגיגיות של זהב
[פעססער] של זהב מליאות מים:"
+ ],
+ [
+ "כדי שלא יכמשו
העלים:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוחנן בן ברוקה אומר חריות
ענפים:"
+ ],
+ [
+ "היו מביאין
מדנקט פלוגתא דר' יוחנן הכא, ולא לעיל בריש משנה ה', דהרי התם קאמר דלקחו ערבה, הו\"ל לתנא התם למנקט דלר\"י לקחו חריות. נ\"ל דר' יוחנן לא פליג רק כשחל בשבת אז היו מביאין חריות שאינן נכמשין כל כך מהר, שכך תקנו הנביאים לשבת [ועי' תוס']:"
+ ],
+ [
+ "ואוכלין אתרוגיהן
ר\"ל משנפטר העם ויוצאין מביהמ\"ק בז', חוטפין הגדולים הלולבות מיד הקטנים, ואוכלין האתרוגים, ואין בזה גזל, דאף דהאתרוגים של הקטנים שייכין לאבותיהן, כך נהגו לשמחה. וי\"א דשומטין ר\"ל זורקין, שמיד אחר שנפטרו, הקטנים זורקין הלולבות ואוכלין האתרוגים. אבל אתרוגים של הגדולים הרי אתקצאי למצוה ליום ז', ואסירי כל יום ז'. ולדידן גם בח' אסור משום ספיקא דיומא [תרס\"ה]. [ואילה\"ק למה האתרוגים של הקטנים לא אתקצאי, הרי עכ\"פ מצוה דרבנן איכא גם באתרוג שלהן, דהרי קטן היודע לנענע חייב בלולב [כספ\"ג דסוכה]. וא\"כ מ\"ש ממותר מנר חנוכה דנמי מדרבנן, ואסור משום מוקצה [כרא\"ש פ\"ב דשבת אות ט']. ואף דהתם דוקא בנותר מתוך שיעור הדלקתו, ולא נעשה בו עדיין המצוה שאתקצי לה, משא\"כ הכא כבר נטלו בו. עכ\"פ ה\"נ אתקצי לכולא יומא. ונ\"ל דהכא בתינוק אף שהגיע לעונת נדרים אינו יכול להקצות הלולב, מדאינו שלו רק של אביו, ואביו מדיודע דעושין כן לשמחה, כהתנה בפירוש דמי [ועי' ברט\"ז ססי' תרל\"ח, ומ\"ש בקופת הרוכלין בדיני מוקצה סי' ח']:"
+ ],
+ [
+ "גמר מלאכול
ביום ז':"
+ ],
+ [
+ "לא יתיר סוכתו
לסתרה מיד:"
+ ],
+ [
+ "מן המנחה ולמעלה
שהשתמש בהן בסוכה, יורידם להבית. ונקט לשון מוריד, דסוכותיהן עשו בגגות [כע\"ז ד\"ג א']:"
+ ],
+ [
+ "מפני כבוד יום טוב האחרון של חג
שיראה כמכין כלים נאים ליו\"ט. ולדידן דצריך לישב בה בלילה וביום ח', רק שאינו מברך, מוריד הכלים בח' אחר אכילתו [תרס\"ו. וצ\"ע לענ\"ד דהרי מכין מיו\"ט לחבירו אסור אפילו באינו מלאכה כרמג\"א רס\"י תק\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ניסוך המים
דניסוך המים הלממ\"ס:"
+ ],
+ [
+ "צלוחית
[קריגכען]:"
+ ],
+ [
+ "היה ממלא מן השילוח
שם מעין סמוך לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "הגיעו לשער המים
שם שער שבעזרה שבו מכניסין המים כששבו מהמעין:"
+ ],
+ [
+ "עלה בכבש
הנושא הצלוחית עלה בכבש שבדרום המזבח:"
+ ],
+ [
+ "ופנה לשמאלו
דסמוך לקרן דרומית מערבית היו הספלין שבהן מנסכין. וכשעלה בדרום, היה הקרן הזה בשמאל העולה:"
+ ],
+ [
+ "שני ספלים
[בעקקען] מחוברין בסיד במזבח, א' ליין וא' למים:"
+ ],
+ [
+ "מפני היין
ופעמים שטועה לשפוך היין להמערבי, להכי שניהן דומין לכסף:"
+ ],
+ [
+ "ומנוקבין כמין שני חוטמין דקין
נקב א' בכל חוטם שבכל ספל. והכהן מערה בזמן אחד המים והיין, כל אחד לספלו. ומשם יורדין דרך החוטם לגג המזבח, ומשם דרך נקב שבגג יורדין לשיתין. והוא חלול עמוק מאוד שתחת המזבח:"
+ ],
+ [
+ "ואחד דק
נקב המעובה היה ליין, שעב מן המים. שהמים ממהרין לצאת, יותר מהיין העב בטבעו יותר מהמים:"
+ ],
+ [
+ "מערבי
הספל המערבי:"
+ ],
+ [
+ "עירה של מים לתוך של יין ושל יין לתוך שלמים
ר\"ל אם טעה והחליף וניסך המים לספל היין, והיין לספל המים:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר בלוג היה מנסך כל שמונה
בתרתי פליג את\"ק, דקאמר ג' לוגין ורק ז' ימים. ונ\"ל מדלא מייתי דברי ר\"י לעיל גבי מחזקת נ\"ל ואפסיק בינייהו טובא, וגם עם פלוגתא אחריתה דר\"י בספלים, ש\"מ דמודה ר\"י בשאיבה ששאבו בכלי של ג' לוגין, אי משום דמנכרי מצוותה טפי כשישאוה בפרסום משלוח לעזרה. אי כדי שלא יטעו ליקח הלוג המקודש לניסוך ויוציאוהו לשאיבה ויפסלו המים ביוצא. וגם בל\"ז אין מוציאין כלי שרת מהעזרה [כמנחות] ומה\"ט נמי בסיפא לקחו חבית:"
+ ],
+ [
+ "ולמנסך אומרים לו הגבה ידך
שיראו הכל כשתנסך, ולא יחשדוך כצדוקי שאינו מודה בנסוך המים:"
+ ],
+ [
+ "שפעם אחת ניסך אחד על גבי רגליו
משום שצדוקי היה:"
+ ],
+ [
+ "ורגמוהו כל העם באתרוגיהן
דנסוך המים רק בשחר היה, בשעת נטילת אתרוג ולולב:"
+ ],
+ [
+ "שאינה מקודשת
שלא נתקדשה לעבודת המזבח. דבנתקדשה, היו המים נפסלים בלינה. דבשבת לא הלכו בשחר חוץ לעיר לשאוב המים, דאסור לנשאן מר\"ה לרה\"י:"
+ ],
+ [
+ "היה ממלא מן הכיור
שמחוברין מימיו בקרקע, ולהכי אין נפסלין בלינה. מיהו באפשר שאבו ממעין השילוח, דשם היו המים יפין ביותר:"
+ ],
+ [
+ "פסולים לגבי מזבח
מדלא חזי להדיוט, מחשש שתיית נחש, והקריבהו נא לפחתך [כך כ' בש\"ס הכא. ואילה\"ק למה לא הביא הש\"ס המקרא שכ' בתורה ממבחר נדריך [כיומא דל\"ד ב']. נ\"ל דדוקא כשאין מום בדבר רק שאפשר שיביא מובתר יותר, ילפינן ממובחר נדריך. אבל כשיש חסרון ומום בהדבר, שייך טפי קרא דהקריבהו, ולהכי הכא [בד\"נ ע\"א] ובחולין [ד\"צ ע\"ב] מביא הש\"ס קרא דהקריבהו, מדיש חסרון בגוף הדבר. ובזה תמוהים לפע\"ד דברי רש\"י [מנחות דס\"ד א'] ד\"ה אפילו נמצאת, שכ' דשחיטת קרבן כחוש יליף מהקריבהו. ודו\"ק]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "החליל
[הפלעטהע] שנגנו בה כלעיל פ\"ד סי' ח'. ואף דכלי זמר הרבה היו שם, עכ\"פ קול החליל נשמע ביותר, ובו מתחילין ומסיימין, לפיכך נקרא כל הזמר על שמו:"
+ ],
+ [
+ "זהו החליל של בית השואבה
כך נקרא שם המקום שבעזרת נשים שמתקנין אותו בכמה מיני תקונין [כמ\"ב] לשמחת שאיבת מי נסוך שבחג:"
+ ],
+ [
+ "ולא את יום טוב
אע\"ג דכלי שיר בשבת ויו\"ט אסור רק משום שבות, ואין שבות במקדש. היינו לצורך עבודה, אבל הכא רק שמחה יתירה הוא ולא עבודה:"
+ ],
+ [
+ "במוצאי יום טוב הראשון של חג
וה\"ה כל ימי חוה\"מ אחר הקרבת תמיד בין הערבים:"
+ ],
+ [
+ "ירדו לעזרת נשים
הכהנים והלויים שבעזרה, יורדים מעזרת ישראל לעזרת נשים שבשפולי ההר:"
+ ],
+ [
+ "ומתקנין שם תקון גדול
[גראסע ארדנונג]. שהניחו קרשים עם מעקה סביב על הזיזין שיוצאין מהחומות סביב, ושם עמדו עליהן הנשים, לראות שמחת בית השואבה שהיה למטה בעזרת נשים, ולא יתערבו הנשים עם האנשים:"
+ ],
+ [
+ "וארבעה ספלים של זהב בראשיהן
בראש כל מנורה היה ד' [בעקקען]. ותוך הספלים הניחו הפתילה העבה ביותר והבעירוה:"
+ ],
+ [
+ "וארבע סולמות לכל אחד ואחד
סולם לכל ספל. ונ\"ל דלא שהיו המנורות של זהב כל כך גבוהות ועבות עד שהיה צריכים לעלות בסולמות לראשיהן, ובש\"ס אמרינן שהיה גובה של כל מנורה נ' אמה, וזהו גוזמא גדולה שיהיו מנורות רבות גבוהות ועבות כל כך כליל זהב, אלא שהיו המנורות עומדות על בימות גבוהות כל כך, או סביב שפת הגזוזטרא שעשו, וכל זה כדי להפיץ אורה בכל עיר הקדש:"
+ ],
+ [
+ "וארבעה ילדים מפרחי כהונה
מבחורי כהונה. על כל סולם יושב כהן א' רך בשנים שקל לעלות. ונ\"ל דאע\"ג דכבר קאמר שהיו ילדים, נקט נמי פרחי כהונה לומר שבחרו אותן יפים כפרחים וקלין במעשיהן כעוף פורח, והכל רק להדור השמחה:"
+ ],
+ [
+ "ובידיהם כדים של שמן של מאה ועשרים לוג
דהיינו ל' לוג לכל א':"
+ ],
+ [
+ "שהן מטילין לכל ספל וספל
כל שעה שיצטרך:"
+ ],
+ [
+ "ומהמייניהן
ר\"ל ממכנסים ואבנטים שנתבלו, מהן עשו הפתילות העבות הנ\"ל. ונ\"ל דאורחא דמלתא נקט, דהנך דרכן לבלות, ביותר מכתונת ומצנפת, מפני החיכוך והשפשוף בהן. או נ\"ל משום דשאר בגדי כהונה שבלו נצרכים למנורה [כשבת כ\"ב א'], משא\"כ מכנסיים אינן דרך כבוד למנורה, ואבנט נמי מדיש בו צמר מעורב בפשתן, לא חזי רק לשואבה, שהיו הפתילות שם עבות מאוד:"
+ ],
+ [
+ "מהן היו מפקיעין
עשו מהן [שארפיע לדאכטע]:"
+ ],
+ [
+ "שאינה מאירה מאור בית השואבה
שהמנורות עומדות על כן גבוה נ' אמה, וזה על ראש ההר, וכותל מזרחי היה נמוך, לכן האירה כל העיר:"
+ ],
+ [
+ "חסידים ואנשי מעשה
נ\"ל דר\"ל גדולי הדור, שמעשה הצבור בידן, כסנהדרין וראשי הישיבות, ושאר חכמי ישראל. ולא היו מניחין לכל עם הארץ לרקד ולשורר, כדי שלא יבואו מתוך שמחה יתירה לידי קלות ראש, רק כולם באו לראות ולשמוע:"
+ ],
+ [
+ "היו מרקדים לפניהם
לפני כל העם שעמדו סביב אצל החומות. א\"נ נ\"ל טפי דלפניהן על המנורות קאי, ועשו כן כדי שיראום הכל:"
+ ],
+ [
+ "והלוים בכנורות
[הארפען]:"
+ ],
+ [
+ "ובנבלים
[לויטע], והוא כלי זמר עם מיתרים כעין [פיאלינע] שלנו. וזה נבל עשור, שהיה לו י' מיתרים, או פחות או יותר. ונקרא נבל מדהיה נגוניו מתוקין ביותר עד שמנבל כל כלי שיר שבעולם [עי' יוזעפוס פלאביוס ספר ז' פ\"י]:"
+ ],
+ [
+ "ובמצלתים
[קאסטאגנעטטען], והן ב' קערות של מתכות שמקישין זה בזה:"
+ ],
+ [
+ "ובחצוצרות
[טראמפעטען]:"
+ ],
+ [
+ "ובכלי שיר בלא מספר
באין מספר קבוע ועי' עירוכין:"
+ ],
+ [
+ "לעזרת נשים
ר\"ל בשער נקנור שהוא בין עזרת ישראל לעזרת נשים, נמצא שעמדו למעלה ממקום הריקודים והשמחה:"
+ ],
+ [
+ "ותקעו
ב' כהנים הנ\"ל תקעו לסימן שיצאו העם לשאוב מים לנסך:"
+ ],
+ [
+ "הגיעו
ב' הכהנים בראש, וכל העם אחריהן:"
+ ],
+ [
+ "לעזרה
לרצפת עזרת נשים:"
+ ],
+ [
+ "הפכו
הפכו כולן א\"ע:"
+ ],
+ [
+ "פניהן למערב
נגד המקדש וההיכל:"
+ ],
+ [
+ "ואמרו אבותינו שהיו במקום הזה
בבית ראשון:"
+ ],
+ [
+ "והמה משתחוים קדמה לשמש
כמוזכר ביחזקאל [ח' פט\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "וליה עינינו
ה\"ק ליה אנחנו משתחוים על שעבר, וליה עינינו מיחלות להבא:"
+ ],
+ [
+ "אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות במקדש
ג' קולות תר\"ת חשיב ג':"
+ ],
+ [
+ "ואין מוסיפין על ארבעים ושמנה
לאו דוקא, דבע\"פ בשבת היו נ\"ז תקיעות, כ\"א שבכל יום, וט' למוסף, וט' לכל כת מג' כתות שהפסח נשחט בהן. רק דלא חשיב הך, מדלא שכיח. [ומה\"ט לא חשיב נמי התקיעות שתקעו במקדש ביום א' דחוה\"מ סוכות בסוף השמיטה קודם שקרא המלך התורה בהקהל [כתוס' סוטה פ\"ז] דהוא ג\"כ לא שכיח. א\"נ משום דאין להם שיעור וכדקאמר התם כל כהן שלא הריע אז כמדומה שאינו כהן. א\"נ משום דכשר היה אף בבעל מום, וכדקאמר התם שראו חיגר תוקע במקדש, משא\"כ הכא נ\"ל דאף התקיעות שתקעו להבדיל בין קודש לחול בע\"ש, נ\"ל שהיו בכהן שאינו בעל מום, כדי להודיע שגם הכהנים תמימין לא הותרו רק במלאכת גביה ולא במלאכת הדיוט. מיהו לרמב\"ם [פ\"ג מחגיגה] בל\"ז לא ק' מידי, שכתב שתקיעות ההם בחוצות ירושלים היו כדי להקהיל הקהל, וע\"כ דס\"ל מש\"כ בתוספת שתקעו במקדש, ירושלים אקרי מקדש, וכן פירש נמי [רפ\"ד דר\"ה] במקדש היו תוקעין, דהיינו בירושלים. ועוד נ\"ל דמה דקאמר התם בתוספת שתקעו אז בחצוצרות זהב, היינו שנשכרו בדינר זהב, וכדקאמר התם. דאין לומר דהן עצמן של זהב, דהרי כל דלכנופיא צריך של כסף [כר\"ה כ\"ז א']] ודר\"ה לא חשיב [ר\"ה פ\"ג מ\"ג] מדהן דאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "שלש לפתיחת שערים
של עזרה בבוקר:"
+ ],
+ [
+ "ותשע לתמיד של שחר
דבשעת נסכי התמיד אמרו הלויים שיר, ומחלקין השיר לג' פרקים, ובתחלת כל פרק תקעו תר\"ת:"
+ ],
+ [
+ "ובמוספין היו מוסיפין עוד תשע
ר\"ל לכל קרבנות מוספים שבכל יום, תקעו רק ג\"פ תר\"ת בשעת נסוכם:"
+ ],
+ [
+ "שלש להבטיל העם ממלאכה
אף דבכל עיר תוקעין בע\"ש במקום היותר גבוה בעיר [כשבת ל\"ה ב' וקנ\"ד ב'], א\"כ לא שייך לתקיעות המקדש. נ\"ל דקמ\"ל הכא דבמקדש נמי תקעו להיכירא דרק לעבודה דוחה שבת. וסדר התקיעות כך היו, במנחה תקעו תקיעה ראשונה, כדי לבטל מלאכה שבשדה. ושוהה מעט וחוזר ומריע להפסיק המשא ומתן. ושוהה עד קרוב לשקיעות החמה וחוזר ותוקע לבטל כל מלאכה אפילו שלצורך שבת, וסי' להדליק הנרות:"
+ ],
+ [
+ "ושלש להבדיל בין קודש לחול
דאחר ששהה מעט חוזר ותוקע תר\"ת לסי' שקידש היום ואסור אח\"כ כל מלאכה:"
+ ],
+ [
+ "שלש לפתיחת שערים שלש לשער העליון ושלש
הך תנא ס\"ל שלא תקעו למעלה העשירית ואע\"ג דגם לאחר מעלה עשירית קאמר תוקעין והולכין היינו רק תקיעה בלי תרועה:"
+ ],
+ [
+ "לשער התחתון
היינו לשער העזרה:"
+ ],
+ [
+ "ושלש למלוי המים
ר\"ל כשחזרו עם המים והגיעו עמם לשער המים כלעיל [פ\"ד סי' מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ושלש על גבי מזבח
קודם שינסכום [ועי' פ\"ד סי' כ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "יום טוב הראשון של חג
כ\"ד משמרות כהונה היו, ובכל שבוע עובד משמר אחר. רק ברגל כולן שוין בהקרבת המוספין ובהקרבות ראייה וחגיגה ושמחה. ולהכי קאמר תנא הך מתניתין, האיך חלקו בחג הסוכות כל המשמרות קרבנות המוספין ביניהם:"
+ ],
+ [
+ "ושעיר אחד
הפרים והאילים היו עולות, והשעיר חטאת, והם יחד ט\"ז קרבנות לט\"ז משמורות, נשארו עוד י\"ד כבשים לעולות לח' משמורות. אמנם בכל הימים שלאחריו, כל יום מתמעט א' מהפרים:"
+ ],
+ [
+ "נשתיירו שם ארבעה עשר כבשים
של מוסף:"
+ ],
+ [
+ "ששה
משמרות:"
+ ],
+ [
+ "מקריבין שנים שנים
ב' כבשים לכל משמר, הרי י\"ב כבשים:"
+ ],
+ [
+ "והשאר
ב' משמרות הנשארים:"
+ ],
+ [
+ "בשני
שנתמעט א' מהפרים ונשתיירו ט' משמרות לי\"ד כבשים:"
+ ],
+ [
+ "והשאר
ד' משמרות הנשארים:"
+ ],
+ [
+ "בשלישי
שנתמעט שוב אחד מהפרים, נשארו י' משמרות לי\"ד כבשים:"
+ ],
+ [
+ "והשאר
ו' משמרות הנשארים:"
+ ],
+ [
+ "בשביעי כולן שוין
ר\"ל כל משמר מקריב רק קרבן א'. דביום ז' מקריבין ז' פרים, וב' אילים', ושעיר א' וי\"ד כבשים, הרי כ\"ד בהמות לכ\"ד משמורות:"
+ ],
+ [
+ "בשמיני
משום דביום ח' לא היה רק פר א' ואיל א' וז' כבשים, דהו\"ל רק ט' קרבנות ואין בהם כדי לחלקן לכ\"ד משמורות:"
+ ],
+ [
+ "חזרו לפייס כברגלים
ר\"ל כמו בשאר רגלים, שמפייסין ביניהן מי יקרב זה או זה:"
+ ],
+ [
+ "אמרו מי שהקריב פרים היום
ביום אחד מימי החג:"
+ ],
+ [
+ "אלא חוזרין חלילה
סביב [ונ\"ל שהוא מלשון, מיחל ושותה מיד [דמאי פ\"ז מ\"ד], דהיינו מחליף, ור\"ל הכא, שהקרבת הפרים חוזר בחילוף, היום לזה ומחר לאחר. וכ\"כ אמרינן [זבחים ד\"כ] א\"ר חזרנו חלילה, ר\"ל לומר פעם כך ופעם בענין אחר. או נ\"ל שהוא לשון חוללים במחול שסובבים תמיד]:"
+ ],
+ [
+ "בשלשה פרקים בשנה
ר\"ל בג' רגלים:"
+ ],
+ [
+ "היו כל משמרות שוות באמורי הרגלים
ר\"ל בקרבנות האמורין שיקריבום ברגלים, חולקין כולן בשוה באכילה והקרבה:"
+ ],
+ [
+ "ובחלוק לחם הפנים
היינו כשחל שבת בא' מימי הרגל. אבל סילוקן של לחה\"פ וסידורן והקטרת הבזיכין, היה הכל למשמר הקבוע, שיצא היום בשבת:"
+ ],
+ [
+ "בעצרת
ר\"ל כשחל עצרת בשבת. דבעצרת הביאו ב' לחמי חמץ עם ב' הכבשים שהקריבו בעצרת. והרי לחם הפנים של שבת היה של מצה:"
+ ],
+ [
+ "אומרים לו
לכל כהן שנוטל חלק:"
+ ],
+ [
+ "הילך מצה
מלחה\"פ:"
+ ],
+ [
+ "הילך חמץ
מב' הלחם, דאין חולקין קרבן נגד קרבן:"
+ ],
+ [
+ "משמר שזמנו קבוע
בשבוע שברגל:"
+ ],
+ [
+ "ושאר קרבנות צבור
מוספין של שבת, ופר העלם דבר של צבור [שהקריבוהו כשהורו סנהדרין גדולה לרוב הקהל והתירו להן איסור כרת, וכשנודע להם שטעו. מביא כל שבט ושבט פר]. ושעיר ע\"ז [דהיינו כשהורו סנהדרי גדולה שמותר לעשות דבר זה לפני ע\"ז, וכשנודע להם שטעו, מביא כל שבט ושבט פר ושעיר. וזה דוקא כשעשו רוב הצבור על פיהן] [רמב\"ם פי\"ב וי\"ג משגגות]:"
+ ],
+ [
+ "ומקריב את הכל
לאתויי קיץ המזבח, והם העולות שמקריבין משל צבור כשהמזבח פנוי [עי' שקלים פ\"ד פי' כ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "יום טוב הסמוך לשבת בין מלפניה
שחל שבת באסרו חג:"
+ ],
+ [
+ "בין לאחריה
שחל שבת בעיו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "בחלוק לחם הפנים
דמדא\"א להן לאחר או להקדים ביאתן או הליכתן:"
+ ],
+ [
+ "חל להיות יום אחד להפסיק בינתיים
בין יו\"ט לשבת:"
+ ],
+ [
+ "משמר שזמנו קבוע היה נוטל עשר חלות והמתעכב נוטל שתים ובשאר ימות השנה הנכנס נוטל שש והיוצא נוטל שש רבי יהודה אומר הנכנס נוטל שבע
שנוטל ב' חלות יתירות, בשכר הגפת דלתות בית המקדש שפתחום משמר היוצא בשחר, ויסגירום משמר הנכנס. ואי\"ל יחלקו תמיד בשוה ולא יפסידו מידי י\"ל ניחא לי' לאינש ליקח מיד ולא להמתין:"
+ ],
+ [
+ "הנכנסין חולקין
חולקים לחם הפנים:"
+ ],
+ [
+ "בצפון
מקום שחיטת הקדשי קדשים. כדי להורות שנכנסין לעבודה:"
+ ],
+ [
+ "בילגה
שם משמר:"
+ ],
+ [
+ "וטבעתה קבועה
כל משמר היה לו טבעת מיוחד קבוע ברצפת העזרה, וע\"י ציר נפתחה מצד א', ומכניס בה צואר הבהמה כששוחטה, שלא תזוז הבהמה את עצמה בשעת שחיטה. אמנם טבעת בלגה היה סגור וקבוע מב' הצדדים, כדי שתתבזה להשתמש בשל אחרים [ולא עקרו טבעתה לגמרי. כדי שלא תתבייש ביותר לכל הרואה טבעת חסירה בכ\"ד טבעות שהיו מונחים בריבוע ו' על ד' [מדות פ\"ג מ\"ה] גם שלא יתגנה סדר הנחתם]:"
+ ],
+ [
+ "וחלונה סתומה
דלכל משמר היה מיוחד ארגז [שראנק] בכות לסכיניהן. ושל בלגה סתום. וכל זה עשו לה לקנס, דבת אחת ממשפחתה המירה ונשאת לשר יווני, וכשמשלו היוונים בימי חשמונאי טפחה בסנדלה ע\"ג המזבח, וחרפה את המזבח ואמרה, זאב זאב עד מתי תכלה ממון ישראל, והרי לא תושיען. וכשגברו ישראל קנסו לכל משפחת בית אביה שנתגדלה בתוכן מרשעת כזאת, דאוי לרשע אוי לשכנו, טוב לצדיק, טוב לשכנו:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין סוכה",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Moed"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Taanit/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Taanit/English/Sefaria Community Translation.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..5a8098f92730eed3b39225e588ea420cdeecd668
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Taanit/English/Sefaria Community Translation.json
@@ -0,0 +1,77 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Yachin on Mishnah Taanit",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+ "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "יכין תענית",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Moed"
+ ],
+ "text": [
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ "\"The continual offering ceased.\" When they laid siege to Jerusalem and it was destroyed, because on that day there were no more lambs for the daily offering. It appears to me that the this passage is referring to the days of Hyrkanus and Aristobulous (the last of the Hasmonean kings), when they laid siege to one another (during their civil war.) So it also seems from Baba Kama 82b. However, if the passage refers to the time of the destruction of the Temple then it means the destruction of the 1st Temple when Nebuchadnezzar king of Babylon laid siege to Jerusalem for three years. It could not be referring to the Second Temple because then the siege only lasted from Nisan to Av, and if so when they broke into the city it is obvious that everything ceased, the continual offering included."
+ ],
+ [],
+ [],
+ [
+ "\"The Torah.\" It appears to me that this is referring to the scroll of the Torah written by Ezra the Scribe which was kept in the Temple courts and from which all other scrolls were checked and corrected, as it says in tractate Soferim (see mishna Moed Katan 3:4). Or it appears that this means they burned every Torah scroll they could find and the reason that the mishna says 'the Torah' in the singular is that the intent of that wicked one was to completely erase the Torah from among Israel."
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Taanit/English/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Taanit/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..1e2993e391e6d2688a875216624919355b436060
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Taanit/English/merged.json
@@ -0,0 +1,78 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Taanit",
+ "language": "en",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Taanit",
+ "text": [
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ "\"The continual offering ceased.\" When they laid siege to Jerusalem and it was destroyed, because on that day there were no more lambs for the daily offering. It appears to me that the this passage is referring to the days of Hyrkanus and Aristobulous (the last of the Hasmonean kings), when they laid siege to one another (during their civil war.) So it also seems from Baba Kama 82b. However, if the passage refers to the time of the destruction of the Temple then it means the destruction of the 1st Temple when Nebuchadnezzar king of Babylon laid siege to Jerusalem for three years. It could not be referring to the Second Temple because then the siege only lasted from Nisan to Av, and if so when they broke into the city it is obvious that everything ceased, the continual offering included."
+ ],
+ [],
+ [],
+ [
+ "\"The Torah.\" It appears to me that this is referring to the scroll of the Torah written by Ezra the Scribe which was kept in the Temple courts and from which all other scrolls were checked and corrected, as it says in tractate Soferim (see mishna Moed Katan 3:4). Or it appears that this means they burned every Torah scroll they could find and the reason that the mishna says 'the Torah' in the singular is that the intent of that wicked one was to completely erase the Torah from among Israel."
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Sefaria Community Translation",
+ "https://www.sefaria.org"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין תענית",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Moed"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Taanit/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Taanit/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..914f2886cc5512b20a548fa5b9b292fcc2ac443e
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Taanit/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,734 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Yachin on Mishnah Taanit",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "יכין תענית",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Moed"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "מאימתי מזכירין גבורת גשמים
לומר משיב הרוח באתה גבור. ונקרא גבורות. משום דהגשם, א' מגבורות הקב\"ה הוא. ולא קאמר זוכרין. דקמ\"ל דאין להזכיר משיב הרוח עד שהכריז השמש והזכיר את הצבור לאמרו כמ\"ש בירושלמי [וכ\"כ אין פוסקין מלומר משיב הרוח בפסח, עד המנחה, שאז כבר שמעו שפסק הש\"ץ מלאמרו במוסף [קי\"ד]. או נ\"ל, דזוכרין הוה משמע בלב [כמגילה י\"ח א']. ואילה\"ק מפסחים [ק\"ו א'] דאמרינן זכריהו על היין. נ\"ל דהתם שאני, מדכתיב לקדשו, היינו בקידש באמירה, וכן אמרינן במכילתא, לקדשו בברכה. ובני הרב המאה\"ג מהו' ברוך יצחק שליט\"א עוררני לזה]:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר מיום טוב הראשון של חג
בשחרית יום א' של סוכות. דבחג נדונין על הגשמים, ובשחרית נוטלין הלולב לרצות על הגשמים:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהושע אומר מיום טוב האחרון של חג
ר\"ל במעריב שקודם שמיני עצרת [תוס' דב\"ב ד\"ה משעת. ומסתמא ר' יהושע דמשנה כרבי יהושע דברייתא ס\"ל. אבל אי\"ל דפליג, ור' יהושע דמתניתין אשחרית דשביעי קאמר וכדמשמע לכאורה מלקמן [ד\"ג א'] דקאמר הי ר' יהושע וכו'. ליתא, דהרי גשמים בחג סימן קללה עדיין בז'. ואי\"ל דבשחרית של ח' קאמר. זה אינו אחרון של חג. ותו דהרי אסור להזכיר עד שיכריז ש\"ץ כמ\"ש בירושלמי, ואיך יפסיק בשחרית בין גאולה לתפלה. ואת\"ל הרי ר\"א דקאמר ביום א' דסוכות מזכיר, ומלולב גמר לה, א\"כ ודאי או דפליג אהך דירושלמי דאסור להזכיר קודם הזכרות הש\"ץ, או דס\"ל דלצורך רבים מותר להפסיק בין גאולה לתפלה. וא\"כ ר' יהושע נמי אפשר דפליג אירושלמי כר\"א. ליתא, דר\"א אפשר דס\"ל דבמוסף של יום א' מתחיל להזכיר, אבל רבי יהושע אי ס\"ל דבמוסף של שמיני עצרת מתחיל להזכיר א\"כ היינו כר' יודא, ובש\"ס קאמרינן דר' יודא פליג אר' יהושע דמתניתין. ותו הרי ע\"כ צ\"ל דלר' יהושע במעריב של ש\"ע מתחיל להזכיר, דהרי כל עיקרו טעמו של רבי יהושע שסתר דברי ר\"א, הוא משום דגשמים בחג סימן קללה, והרי גם במעריב של ש\"ע תו אינן קללה. אע\"כ כדאמרן]:"
+ ],
+ [
+ "הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג
כסוכה ספ\"ב:"
+ ],
+ [
+ "אף אני לא אמרתי לשאול אלא להזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו
ר\"ל לא אמרתי שיתפלל על הגשמים בחג לומר ותן טל ומטר רק אמרתי שיזכיר אז שיש כח ביד ה' להוריד גשמים, משום דאז זמן גשמים:"
+ ],
+ [
+ "אם כן לעולם יהא מזכיר
אפילו בקיץ. אפשר שיוריד גשמים בגבורתו ית' מדמזכירין מדת יום בלילה מה\"ט [כברכות י\"א ב'], אלא דהכא שאני דהוא סימן קללה בקיץ. ור\"א ס\"ל דבאמת בכל השנה אם רוצה להזכיר מזכיר רק קודם שישאל הגשמים חובה לו לרצות על הגשמים כמו שמרצה בזמן ההוא בלולב:"
+ ],
+ [
+ "אין שואלין את הגשמים
לומר ותן טל ומטר:"
+ ],
+ [
+ "אלא סמוך לגשמים
ר\"ל אף דפליגי רבי אליעזר ור\"י בהזכרת משיב הרוח, עכ\"פ בשאלה מודו דאינה רק בזמן רביעה המפורש לקמן [במ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "האחרון
המתפלל מוסף:"
+ ],
+ [
+ "הראשון
המתפלל שחרית:"
+ ],
+ [
+ "האחרון אינו מזכיר
והכי קיי\"ל [א\"ח קי\"ד]. מיהו בתפלת לחש יאמרו הצבור משיב הרוח במוסף שמיני עצרת ובמוסף פסח:"
+ ],
+ [
+ "עד אימתי שואלין את הגשמים רבי יהודה אומר עד שיעבור הפסח
כמו שמתחיל משה\"ר באחרון דסוכות, כך יסיים באחרון דפסח. ואע\"ג דלעיל לא קאמר ר' יודא הכי. תרי תנאי אליבא דר\"י:"
+ ],
+ [
+ "ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון
דר\"ל בניסן, אלמא דבכל חדש ניסן עדיין הגשמים סימן ברכה:"
+ ],
+ [
+ "בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים
לומר ותן טל ומטר:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל אומר בשבעה בו חמשה עשר יום אחר החג כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת
ר\"ל משום שהעולי רגלים חייבים להשהות בירושלים כל ימי החג [כסוכה מ\"ז א' ותוס' שם ד\"ה לינה. ובר\"ה ד\"ה א', ואשתמיטתה לרתוי\"ט ד\"ה כדי]. להכי לא רצו להתפלל על הגשמים שיעכבום בשובם, לביתם, ואיחרו מלשאל גשמים, עד כדי שיגיע היותר חלש מהם, למקום היותר רחוק מירושלים דהיינו פרת שהוא בצפון א\"י, ואותו הגבול היה היותר מרוחק משאר הגבולים מירושלים, דהרחוק ביותר פטור מלעלות לרגל [כפסחים ד\"ע ע\"ב]. והכי קיי\"ל גם השתא. מיהו אנן בח\"ל מתחילין לשאל בערבית של יום ס' אחר התקופה. ויום התקופה הוא בכלל הס' [קי\"ז]. ואם צריכים לגשמים לא יתפללו על הגשם בשמינה עשרה, רק כל יחיד יבקש על זה בשומע תפלה [ט\"ז שם]:"
+ ],
+ [
+ "התחילו היחידים
ר\"ל ת\"ח גדולים חייבים. אבל תלמידים רשאים להתענות:"
+ ],
+ [
+ "מתענין שלש תעניות
ב' ה' ב':"
+ ],
+ [
+ "אוכלין ושותין משחשיכה
קודם התענית:"
+ ],
+ [
+ "בית דין גוזרין שלש תעניות על הצבור
ב' ה' ב':"
+ ],
+ [
+ "אוכלין ושותין משחשיכה
ליל שלפני התענית עד עלות השחר, כל שלא יישן שינת קבע. וכן בכל תענית. ובהתנה מותר אפילו יישן. וי\"א דבשתייה א\"צ תנאי. וראוי להחמיר, אם לא שרגיל לשתות אחר השינה [תקס\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "אוכלין ושותין מבעוד יום
ר\"ל מפסיקין מלאכול מבעו\"י קודם ליל שלפני התענית:"
+ ],
+ [
+ "ואסורין
ביום התענית:"
+ ],
+ [
+ "וברחיצה
בחמין וכל הגוף. אבל מקצת הגוף בחמין, או כל הגוף בצונן, מותר:"
+ ],
+ [
+ "ונועלין את המרחצאות
החמין [תקע\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "בית דין גוזרין עליהם עוד שבע
ב' ה' ב', ה' ב' ה', ב':"
+ ],
+ [
+ "שהן שלש עשרה תעניות על הצבור
ואין גוזרין יותר:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו יתרות על הראשונות
בדברים שהן עשה ובפרסום מאד:"
+ ],
+ [
+ "שבאלו מתריעין
בשופרות בתפלה [וכפ\"ב]. ונקט מתריעין משום דהתרועה הוא עיקר מה שציותה תורה הרעותם בחצוצרת ונזכרתם, והתקיעה טפל לה:"
+ ],
+ [
+ "בשני
ר\"ל כל תענית מהן שהיה ביום ב' בשבוע:"
+ ],
+ [
+ "מטין עם חשיכה
ר\"ל פותחין קצת דלת החנות לפנות ערב, מדצריכים לקנות לאכילה:"
+ ],
+ [
+ "ובחמישי מותרין
לפתוח החנות לגמרי כל היום:"
+ ],
+ [
+ "ממעטין במשא ומתן
מלקנות צרכי חופה דוקא [תקנ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "בבנין
בית חתונה:"
+ ],
+ [
+ "ובנטיעה
אילן לטייל תחתיו. ול\"נ דהיינו אילן שהיו רגילין לנטעו ביום שיולד ילד [כגיטין נ\"ז א']:"
+ ],
+ [
+ "באירוסין
שלא יארסו כלל:"
+ ],
+ [
+ "ובנשואין
ובלא קיים פריה ורביה שרי:"
+ ],
+ [
+ "כבני אדם הנזופין למקום
ר\"ל כאילו נגערו מהקב\"ה:"
+ ],
+ [
+ "עד שיצא ניסן
של תקופה. דהיינו ל' יום אחר תקופת ניסן. ולדידן שזמן גשמים שלנו בקיץ, כשהגיע זמן הגשמים ולא ירדו, מתענין היחידים כלעיל, ושוהין ו' ימים, ואח\"כ ב\"ד גוזרין הי\"ג תענית כלעיל. רק שבתענית ח\"ל א\"צ להפסיק מבעו\"י [תקע\"ה]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "סדר תעניות כיצד
בז' אחרונות מיירי:"
+ ],
+ [
+ "מוציאין את התיבה
הארון עם הס\"ת. לומר כלי צנוע היה לנו ונתבזה בעוונינו. ר\"ל שע\"י עוונינו יתהווה רעבון, ונצטרך להתבטל מעסק התורה עי\"ז. [אב\"י ל\"מ ר\"ל כפשוטו, דבמה שחטאנו בזינו התורה לבלי להשגיח במצותיה, וזהו שכ' רש\"י [דט\"ז א'] בד\"ה בעוונינו וודוי הוא. וזה כדברינו]:"
+ ],
+ [
+ "לרחובה של עיר
שיתבזו בפרהסיא. ואם אי אפשר, עכ\"פ יתפללו בבית אחר, כעין גלות [רמג\"א רתקע\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "ונותנין אפר מקלה
אפר ממש לזכר אפרו של יצחק:"
+ ],
+ [
+ "על גבי התיבה
כלומר עמו אנכי בצרה:"
+ ],
+ [
+ "וכל אחד ואחד נותן בראשו
הא נשיא ואב\"ד מניחין להם אחרים, כדי שיתביישו ביותר:"
+ ],
+ [
+ "הזקן שבהן
ואם אפשר בזקן וחכם עדיף טפי, ואם לאו סגי בחכם:"
+ ],
+ [
+ "אומר לפניהן דברי כבושין
תוכחה. וכך מתחיל לפני דרשתו, אחינו וכו':"
+ ],
+ [
+ "וירא אלהים את שקם ואת תעניתם
משום שכולן לבשו שקין ומתענין, כדקאמר בש\"ס, הודיען לפני כל שזה רק הסבה להכניע נפשם שישובו, ולא שזה יועיל:"
+ ],
+ [
+ "ובקבלה
במה שקבלתם בצווי מנביאיכם:"
+ ],
+ [
+ "וקרעו לבככם ואל בגדיכם
ומאריך בדרוש כפי כחו, ואח\"כ מתפללין [מכאן ראיה שיש לדרוש ביו\"כ קודם תפלת מעריב של כל נדרי. ולא כיש מקומות]:"
+ ],
+ [
+ "עמדו בתפלה
תפלת שחרית. וה\"ה במנחה ונעילה שעושין ככל הסדר הזה [טור תקע\"ה ותקע\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "ורגיל
שמורגל בתנ\"ך, כדי שיבין מה שיאמר. גם ר\"ל שמורגל להתפלל בצבור, כדי שלא יטעה, ויצטערו הצבור שיחשבו שהוא סימן רעה להם [כברכות דל\"ד ב']:"
+ ],
+ [
+ "ויש לו בנים
שיהיה טפלא תלוי ביה, כדי שיתכוון טפי:"
+ ],
+ [
+ "וביתו ריקם
שהוא עני. גם ר\"ל שבני ביתו ריקנין מעבירה. ויש בכלל זה שלא יצא עליו שם רע בילדותו אף שעתה מתנהג כשורה. גם שיהיה לו עבודת שדה, ושיהיה עניו, ושיהיה קולו נעים להמשיך הלב, ושיהיה מרוצה לעם:"
+ ],
+ [
+ "ואומר לפניהם
כשיגיע לתפלת י\"ח:"
+ ],
+ [
+ "שמונה עשרה שבכל יום ומוסיף עליהן עוד שש
בין גואל לרופא, מוסיף ו' ברכות [כמבואר במ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ואלו הן
הו' ברכות שמוסיף הש\"ץ:"
+ ],
+ [
+ "זכרונות ושופרות
אתה זוכר וכו'. אתה נגלית וכו'. שתיהן כמו בר\"ה. הרי ב' ברכות שמוסיף:"
+ ],
+ [
+ "אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני
כל מזמור ק\"כ, וחותם כלקמן במשנה ד', הרי ג':"
+ ],
+ [
+ "אשא עיני אל ההרים וגו'
כל מזמור קכ\"א, וחותם, הרי ד':"
+ ],
+ [
+ "ממעמקים קראתיך ה'
כל מזמור ק\"ל וחותם, הרי ה':"
+ ],
+ [
+ "תפלה לעני כי יעטוף
כל מזמור ק\"ב, וחותם, הרי ו':"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר לא היה צריך לומר זכרונות ושופרות
מלת צריך משמע לפעמים לכתחילה כדאמרינן [גיטין ט\"ו א'] סד\"א צריך לכתחילה קמ\"ל. ולפעמים משמע לשון חיוב אפילו בדיעבד, כדאמרינן [ברכות ט\"ו ב'] סד\"א צריך ואין לה תקנה קמ\"ל. וה\"נ הכא ר\"ל אין חיובו לומר כך, אלא חייב לומר רעב כי וכו':"
+ ],
+ [
+ "דבר כי יהיה בארץ
מלכים א' ח' מפסוק ל\"ה עד פמ\"א. זה אומר תחת זכרונות:"
+ ],
+ [
+ "אשר היה דבר ה' אל ירמיהו על דברי הבצרות
ירמיה י\"ד עד פסוק י'. זה אומר תחת שופרות:"
+ ],
+ [
+ "ואומר חותמיהן
נ\"ל שדברי ר\"י הוא, וה\"ק אבל אומר חותמיהן של זכרונות ושופרות. שבפרשה שבמלכים חותם בברכת זכרונות, ובפרשה שבירמיה חותם בברכת שופרות:"
+ ],
+ [
+ "על הראשונה הוא אומר
היינו ברכת ראה נא בעניינו שמאריך בה, שכשמגיע ללמען שמך, אומר ענינו ה' ענינו וכו' עד צרה וצוקה, וקיים לנו ה' אלהינו את הברית ואת החסד וכו' [כמו בזכרוניות של ר\"ה], עד מעמך ומעירך ומנחלתך, ואח\"כ אומר, מי שענה וכו':"
+ ],
+ [
+ "ברוך אתה ה' גואל ישראל
ועונין אמן, ותוקעין תקיעה תרועה תקיעה, ואומרים ויעבור ה' על פניו ויקרא ה' ה' וגו', היום יבואונו וכו' אם כבנים וכו' [כמ\"ש בטור תקע\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "על השניה הוא אומר
ר\"ל בברכה ב' מראה נא, שהוא זכרונות אומר אתה זוכר וכו' כמו בר\"ה, עד להיות להם לאלהים אני ה', ואומר מי שענה וכו':"
+ ],
+ [
+ "מי שענה את אבותינו על ים סוף
בזה חותם את הזכרונות, משום דישראל היו כנשכחים במצרים רד\"ו שנים, ונתיאשו כבר מהגאולה, והקב\"ה התחיל עמהן באמרו זכרתי את העשוי לכם, וקיים דבריו בגאולתם, בקריעת ים סוף שהיה גמר הגאולה:"
+ ],
+ [
+ "ברוך אתה ה' זוכר הנשכחות
ועונין אמן, ותוקעין תרועה תקיעה תרועה, ויעבור וכו', כסי' כ\"ט:"
+ ],
+ [
+ "על השלישית הוא אומר
דבשלישית מתחיל בשופרות של ר\"ה, אתה נגלית וכו' עד והלך בסערת תימן. ואומר, ונאמר ויריעו העם ויתקעו בשופר וגו' ותפול החומה וגו', ונאמר וכי תבואו מלחמה על הצר וגו' ונזכרתם וגו', וזכור לנו ה' אלהינו זכותו של יהושע היום ורחם עלינו למען שמך, מי שענה וכו':"
+ ],
+ [
+ "מי שענה את יהושע בגלגל
להכי מסיים בזה את השופרות, משום דיהושע נענה ביריחו בשופרות והמשכן היה אז בגלגל:"
+ ],
+ [
+ "ברוך אתה ה' שומע תרועה
ואחר הברכה תוקע תקיעה תרועה תקיעה, ואומר ויעבור וכו', כסי' כ\"ט:"
+ ],
+ [
+ "על הרביעית הוא אומר
דמתחיל מזמור ק\"כ [כלעיל מ\"ג], ומסיים אנא ה' אלהינו זכור לנו זכותו של שמואל חוזך ורחם עלינו וכו', מי שענה וכו':"
+ ],
+ [
+ "מי שענה את שמואל במצפה
דכתיב שם ויזעק שמואל אל ה'. וחותם בזה, משום שהוא מעין אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני שהתחיל בו:"
+ ],
+ [
+ "ברוך אתה ה' שומע צעקה
ותוקע תרועה תקיעה תרועה וכו' כלעיל סי' כ\"ט:"
+ ],
+ [
+ "על החמישית הוא אומר
דמתחיל מזמור קכ\"א [כלעיל מ\"ג], ומסיים, אנא ה\"א זכור לנו זכותו של אליהו חוזך ורחם וכו' מי שענה וכו':"
+ ],
+ [
+ "מי שענה את אליהו בהר הכרמל
הוא מעין אשא עיני אל ההרים שהתחיל בה:"
+ ],
+ [
+ "ברוך אתה ה' שומע תפלה
ואח\"כ תוקעין תקיעה תרועה תקיעה, ויעבור וכו' כסי' כ\"ט:"
+ ],
+ [
+ "על הששית הוא אומר
מתחול מזמור ק\"ל [כמ\"ג], ומסיים אנא ה\"א זכור לנו זכותו של יונה נביאך ורחם וכו' מי שענה וכו':"
+ ],
+ [
+ "מי שענה את יונה ממעי הדגה
הוא מעין ממעמקים קראתיך שהתחיל בה:"
+ ],
+ [
+ "ברוך אתה ה' העונה בעת צרה
ואחר הברכה תוקעין, תרועה תקיעה תרועה, ויעבור וכו' כסי' כ\"ט:"
+ ],
+ [
+ "על השביעית הוא אומר
מתחיל מזמור ק\"ב [כמ\"ג], ואמר אנא ה\"א וכו' וזכור לנו זכותם של דוד ושלמה בנו עבדיך ורחם וכו' מי שענה וכו':"
+ ],
+ [
+ "מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלם
לדוד, כשהיה ג' שנים רעב בימיו. ולשלמה, כשאמר כשחינך המקדש, רעב כי יהיה בארץ [כמלכים א' ח']. ואלה הם מעין הפתיחה שהתחיל תפלה לעני כי יעטוף שיחלוש ברעב:"
+ ],
+ [
+ "ברוך אתה ה' המרחם על הארץ
ועונין אמן ותוקעין תר\"ת וכו' כסי' כ\"ט. ואח\"כ אמר רפאינו ה' וכו' וגומר תפלת י\"ח. ולרמב\"ם אחר גמר התפלה תוקעין בחצוצרות. ואע\"ג דיונה בתר דוד ושלמה הוה, הקדימוהו כדי לסיים כל הברכות עם מרחם על הארץ בה\"א הידיעה דהיינו א\"י, ובהא שייכי דוד ושלמה טפי, דבימיהם היה הצלחת ארץ ישראל:"
+ ],
+ [
+ "מעשה בימי ר' חלפתא
בצפורי היה:"
+ ],
+ [
+ "ור' חנניה בן תרדיון
בסיכני היה:"
+ ],
+ [
+ "וגמר את הברכה כולה
של ראה נא, אחר שאמר עננו בתוכה, כסי' כ\"ח:"
+ ],
+ [
+ "ולא ענו אחריו אמן
רק בשכמל\"ו. ואח\"כ אמר השמש, תקעו הכהנים וכו':"
+ ],
+ [
+ "תקעו הכהנים תקעו
ואין תוקעין עדיין, רק אומר הש\"ץ מי שענה וכו':"
+ ],
+ [
+ "הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה
ותוקעין תר\"ת, ואח\"כ אומר הש\"ץ זכרונות וגמר הברכה, כלעיל, רק שלא ענו אמן רק בשכמל\"ו. ואמר השמש הריעו וכו' ואח\"כ אמר שופרות וכו':"
+ ],
+ [
+ "הריעו בני אהרן הריעו
ולא תקעו עדיין רק אומר הש\"ץ מי שענה וכו':"
+ ],
+ [
+ "הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה
ואז תוקעים תרועה תקיעה תרועה. [דאע\"ג דכל תרועה צריכה תקיעה לפניה ולאחריה [כר\"ה ל\"ד א']. הרי היה תקיעה לפניה בברכה שלפניה, דהברכה אפילו בר\"ה אינו הפסק, דהרי שמע ט' תקיעות ביום יצא, רק שלא יפסיק קול אחר בנתיים [ר\"ה שם]. ואע\"ג דבכה\"ג בר\"ה אינן מצטרפות, דמשך בשנייה כשתים אין בידו אלא א' [כר\"ה ל\"ד א']. היינו רק בר\"ה דחייבה רחמנא בג' תרועות [כר\"ה ל\"ד א']. אבל בתעניות דרק תרועה א' חייבה רחמנא להכי לא דייקינן כולי האי]. וכן בכל ברכה וברכה ענו הצבור בשכמל\"ו. וקודם התקיעות אמר הש\"ץ מי שענה:"
+ ],
+ [
+ "ובהר הבית
כנגד שער מזרח, וכפי הנראה שם היתה להם הבית הכנסת שנזכרה ביומא רפ\"ז. לפי שבמקדש לעולם לא ענו אמן רק בשכמל\"ו, דשם כל המברך ברכה מזכיר את שם המפורש. ומה\"ט גופיה אמרו מי שענה קודם התקיעות, משום דבשכמל\"ו הוא שבח בפני עצמו, והיו שייכים התקיעות לבשכמל\"ו, ולא למי שענה, להכי אמרו מי שענה מיד קודם התקיעות, כדי להסמיך התקיעות למי שענה שהוא עיקר תפלת התענית. מיהו אינהו ס\"ל דאף בגבולין שעונין בכל יום רק אמן, אפ\"ה מדמקריבין ביום זה חלבם ודמן דוגמת הקרבן בביהמ\"ק, ראוי לעשות זכר למקדש. גם הצריכו לומר תקעו הכהנים אף דבח\"ל אפילו זר תוקע. ולא הודו להם חכמים [כך נ\"ל פי' כל משנה זו, שלא נתפרשה לנו במפולש כראוי לפי עניותינו, מרבותינו]:"
+ ],
+ [
+ "ג' תעניות הראשונות
שגזרו ב\"ד [כפ\"א מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "אנשי משמר
דהכהנים כולם היו נחלקים לכ\"ד משמרות, כל משמר עובד בשבוע שלו, וכל משמר שוב מתחלק לו' בתי אבות לו' ימי השבוע, שבכל יום עובד בית אב אחר, ובשבת עובדים כל הבתי אבות של המשמר יחד [כמנחות ק\"ז ב'. ואשתמיטתיה להר\"ב במח\"כ בפ\"א דתמיד, שכ' שהיו שבעה בתי אבות, ועמ\"ש שם]:"
+ ],
+ [
+ "לא היו מתענין כלל
שמא יחלשו בעבודתן. וגם המשמר מה\"ט לא קבלו עליהן להשלים התענית, דשמא יצטרכו לסייע להבית אב, כשיתרבה עבודת היום:"
+ ],
+ [
+ "שלש שניות
שחמורים קצת יותר:"
+ ],
+ [
+ "אנשי משמר מתענין ומשלימין
דרק אנשי מעמד בל\"ז היו מתענין בשבוע שלהן [כפ\"ד מ\"ב]. ולא אנשי משמר:"
+ ],
+ [
+ "אנשי משמר
איידי דאיירי במשמרות נקט נמי הא, ולא איירי בתענית:"
+ ],
+ [
+ "מותרים לשתות יין בלילות
דבלילה א\"א שיצטרכו לסיועתם:"
+ ],
+ [
+ "ואנשי בית אב לא ביום ולא בלילה
משום שהם גם בלילה הקריבו אברי קרבנות היום שעבר:"
+ ],
+ [
+ "אנשי משמד ואנשי מעמד
שגם ישראל נחלקו לכ\"ד מעמדות, מעמד לכל שבוע, ולהן ראש, שנקרא ראש המעמד. וקצת מכל מעמד דרים בירושלים, כדי שיהיו אלו הדרים מהן בירושלים שלוחי כל ישראל, לעמוד אצל הקרבת התמידין [ועי' לקמן פ\"ד מ\"ב וגו']:"
+ ],
+ [
+ "אסורין מלספר ומלכבס
אותן שעומדין אצל הקרבן, אסורים לספר ולכבס בשבוע של משמרתם, כדי שיסתפרו ויכבסו בגדיהם מקודם ויכנסו נאים:"
+ ],
+ [
+ "ובחמישי
שבשבוע שלהן:"
+ ],
+ [
+ "מותרין מפני כבוד השבת
ושמא לא יהיה להן פנאי בע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "כל הכתוב במגילת תענית
ספר הוא שנקרא כך מדנזכר שם כל היו\"ט שתקנו בבית שני שלא יתענו בהם, עבור הניסים שנעשה להן אז. ובקצת מהיו\"ט שם, כתוב דלא למספד, ובקצת דלא להתענאה, ומפרש הכא איזה חילוק יש בין שכתיב כך או כך. וקיי\"ל דבזה\"ז בטלה מגלת תענות חוץ מחנוכה ופורים [תקע\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "לפניו
ביום שלפניו:"
+ ],
+ [
+ "שלא להפקיע השערים
שע\"י שיקנו הכל סעודות גדולות לתענית ולשבת, יתפקע ויתבטל שער של המאכלים שהיה עד השתא, מדיתמעטו המאכלים אצל החנוונים בעיר. [ול\"מ נ\"ל דלהפקיע, הוא מלשון ממונה על הפקיע [שקלים פ\"ה], וה\"נ ר\"ל להכות שער של המאכלים, וכן אומרים בל\"א [אויפשלאגען]. ותמהני ארמב\"ם שכ' שסבת הפקעת השער, יהיה ע\"י שיסברו החנוונים דלהכי גזרו ב\"ד תענית סמוך לשבת מדיש צורך גדול למטר. וק\"ל א\"כ כשגוזרין תענית על שאר צרה, למה אין גוזרין תחלה בה'. ודוחק לומר שיטעו החנוונים שמתענים מפני צורך הגשמים]. ולדידן אין לחוש לכך [מג\"א תקע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ואם התחילו
אם התחילו להתענות יום א' או יומים מקודם ופגע א' מאלו תוך הימים שגזרו להתענות:"
+ ],
+ [
+ "אין מפסיקין דברי רבן גמליאל
והכי קיי\"ל. ואנן נוהגין להתענות יום אחר תחתיו [תקע\"ב]. ויחיד שנדר להתענות בה\"ב כל השנה, יפגע ר\"ח, א\"צ התרה אבל בנדר על מניין ימים, ופגע ר\"ח, יתיר נדרו. ובא\"א להתיר, יתענה, ויתיב תענית לתעניתו [תק\"ע]. אבל באירע ברית מילה בעשי\"ת או בב' ה' וב' שמתענין אחר יו\"ט, אף שענה אמן אחר הש\"ץ, א\"צ התרה, דמדנהגו בכה\"ג שלא להתענות, הו\"ל כהתנה בפירוש. אמנם בקבל בפירוש במנחה להתענות מחר, צריך התרה. וכן הדין ביא\"צ כה\"ג [תקס\"ח]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "סדר תעניות אלו האמור
בפרק א' מ\"ה ו' ז':"
+ ],
+ [
+ "ברביעה ראשונה
ר\"ל זה דוקא שלא ירדו גשמים עד י\"ז בחשון [כפ\"א מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "אבל צמחים ששנו
שצמחו ונשתנו והתחילו להתקלקל:"
+ ],
+ [
+ "מתריעין עליהם מיד
בתענית הראשון, דבעצירת גשמים אין הזמן בהול, דשמא ירדו עוד. משא\"כ אם יפסדו הצמחים א\"א שיתוקנו אח\"כ וכן בפסקו גשמים מ' יום כבר השריש הזרע ויתקלקל:"
+ ],
+ [
+ "וכן שפסקו גשמים בין גשם לגשם ארבעים יום מתריעין עליהם מיד מפני שהיא מכת בצורת
ר\"ל במניעת גשם ראשון, אין רק חשש בצורת, אבל הכא יהיה על ידי זה ודאי בצורת, דמקצתן רעבים [כפ\"ה דאבות]. והיינו אותן ששדותיהן קרקע יבשה:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא ירדו לאילן
שירדו בנחת דאז מועיל לעשבים ולא לאילנות, שמלבלבין כבר השתא ויתיבשו:"
+ ],
+ [
+ "לאילן ולא לצמחים
שירדו בכח דאז אינו מועיל לצמחים:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא לבורות לשיחין ולמערות
לשתות בהן ולכבס בהן. וכגון שירדו בנחת ובכח, ולא הרבה:"
+ ],
+ [
+ "אותה העיר מתענה ומתרעת
סתם מתריעין בכל מכילתן, ר\"ל מתענים ותוקעין בשופרות בתפלה מיד, כלעיל. רק הכא מפרש כן, מדפליג ר\"ע:"
+ ],
+ [
+ "וכל סביבותיה מתענות
שהעיר שנעצרו סביבה גשמים, תקנה מאחרות ויהיה רעב עי\"ז:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר מתריעות ולא מתענות
והלכה כת\"ק [תקע\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "וכן עיר שיש בה דבר
אפילו רק בחזירים. משום דמעיהם כאדם:"
+ ],
+ [
+ "או מפולת
שע\"י הרעדת ארץ נופלים הכתלים הבריאים [ערדבעבען]:"
+ ],
+ [
+ "עיר המוציאה חמש מאות רגלי
חוץ מזקנים, קטנים, נשים [וסי' זקן] ואף דרק בילדותה שכיח מיתה גבה מדמסתכנת בעיבור ולידה ובשפע דמה, [כתוס' כתובות דפ\"ג ב'], אפ\"ה גם אח\"כ, אף קודם שהוזקנה, כבר הוחלשה מימי נעוריה, ושכיחה מיתה גבה טפי מבאחר. וכן מוכח מש\"ס התם ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "ויצאו ממנה שלשה מתים בשלשה ימים
מת א' בכל יום:"
+ ],
+ [
+ "פחות מכאן
ר\"ל פחות מג' מתים, שיצאו רק ב' בג' ימים, או אפילו פחות מהימים שיצאו ג' בב' ימים, דזהו רק מקרה:"
+ ],
+ [
+ "אין זה דבר
ובחולאים א\"צ שיחלו כשיעור דמתניתין. ובדבר קיי\"ל דאין מתענין כלל. משום שנשתנית הטבע והתענית מזיק בשעת הדבר [שם] [ועי' לקמן סי' לו]:"
+ ],
+ [
+ "על אלו מתריעין
בשופר ותענית:"
+ ],
+ [
+ "בכל מקום
אפילו במקום הרחוק מאד מהצער, ורק באותה מלכות:"
+ ],
+ [
+ "על השדפון
כשמצוי סער המריק הזרע מהשבולת:"
+ ],
+ [
+ "ועל הירקון
שהשבולות מלבינן ע\"י חמימותה [ומ\"ש הר\"ב דמיירי באדם, דוחין אחמ\"כ, דאיך מפסיק תנא בירקון בין שדפון לארבה דשניהן בתבואה]:"
+ ],
+ [
+ "על הארבה ועל החסיל
מיני [היישרעקקען] הן:"
+ ],
+ [
+ "ועל החיה רעה
שנראית ביום בעיר:"
+ ],
+ [
+ "ועל החרב
חיל העובר, אפילו של שלום:"
+ ],
+ [
+ "מתריעין עליה מפני שהיא מכה מהלכת
צרה שהיא אחת מאלה מתפשטת מהר לכל מקום, וגם מתגדלת בסופו יותר מבתחלתה:"
+ ],
+ [
+ "מעשה שירדו זקנים
מהסנהדרין:"
+ ],
+ [
+ "מירושלם לעריהם וגזרו תענית
ר\"ל כדי לגזור תענית:"
+ ],
+ [
+ "על שנראה כמלא פי תנור שדפון
שנשדפה תבואה כשיעור לעשות פת גדול כמו מלא פי תנור:"
+ ],
+ [
+ "באשקלון
עיר בארץ פלשתים:"
+ ],
+ [
+ "אלא על שנראה
וטעם כולהו. דחיישינן שתתפשט טפי:"
+ ],
+ [
+ "על אלו מתריעין בשבת
בתחינות אפילו בשבת. אבל אין תוקעין גם אין מתענין עליהן אפילו בחול. וה\"ה דשרי לומר י\"ג מדות בשבת עבור חולה [מג\"א קי\"ז], וכ\"כ שרי לברך חולה מסוכן או מקשה לילד בשבת [מג\"א רפ\"ח. ורט\"ז חולק]:"
+ ],
+ [
+ "ועל הספינה המטרפת בים
שהסער טורפה אילך ואילך וקרובה להשתבר:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר לעזרה
צועקין שיבואו בני אדם לעזרם. [ונ\"ל דקמ\"ל דשרי אפילו לצאת חוץ לתחום לכנס בני אדם]:"
+ ],
+ [
+ "ולא לצעקה
שאין אומרים תחינות בשבת, שאין תפלתינו בטוחה כל כך שתועיל. וקיי\"ל כת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "אומר אף על הדבר
מתריעין בשבת:"
+ ],
+ [
+ "ולא הודו לו חכמים
דס\"ל דאין מתריעין על הדבר כלל. ונ\"ל דטעמיה משום בעיתותא דע\"י חרדת ההתרעה אפשר שיתרבה הדבר ח\"ו, והרי מה\"ט י\"א שאין מתאבלין בשעת הדבר [כי\"ד ססי' שע\"ד]. ופליגי חכמים את\"ק ואר\"ע לעיל משנה ד':"
+ ],
+ [
+ "על כל צרה שלא תבא על הצבור
בין צרת הגוף, כחולי וכדומה, או צרת הממון, כגזירת מסים וכדומה, או צרת הנשמה שגזרו ח\"ו לבטל שום מצוה [תקע\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "מתריעין עליהן
בתענית ותפלה ושופרות [כרפ\"ב לעיל. ומג\"א תמה למה לא נהגו כך האידנא]:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מרוב גשמים
שאין מתפללין על רוב טובה. ודוקא אם הם רק טורח לאדם. אבל במזיק לתבואה מתפללין על כך, יחיד וש\"ץ בשומע תפלה [כמבואר בתקע\"ז]. אבל בעצירת גשמים, רק יחיד מתפלל בשומע תפלה, וש\"ץ כלל כלל לא [רט\"ז קי\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "אמר להם צאו והכניסו תנורי פסחים
שהיו של טיט ומטולטלין, ועמדו להתיבש. ואמר כך משום שקודם פסח היה:"
+ ],
+ [
+ "בשביל שלא ימוקו
במי הגשמים:"
+ ],
+ [
+ "התפלל ולא ירדו גשמים
נענש על שהבטיח מתחלה שתועיל תפלתו:"
+ ],
+ [
+ "מה עשה עג עוגה
עשה גומא עגולה סביבו [ודלא כר\"ב. ועי' מ\"ק ד\"ד]. ועשה כן להראות צערו שהוא כיושב בבית אסורין:"
+ ],
+ [
+ "שאני כבן בית לפניך
התנצל בכך על שהבטיחם שתועיל תפלתו:"
+ ],
+ [
+ "התחילו לירד בזעף אמר לא כך שאלתי אלא גשמי רצון כרכה ונדבה
בעין יפה. וכל זה היה מדרצה הקב\"ה להגדיל כבודו שרצון יראיו יעשה וגם מדלא היה דורו דומה יפה:"
+ ],
+ [
+ "אמר להן צאו וראו אם נמחת אבן הטועים
אבן גבוה מאוד שבירושלים שמכריזין עליה אבידות. ור\"ל כמו שהאבן אינו נמוח, כמו כן אי אפשר להתפלל על רוב טובה:"
+ ],
+ [
+ "שלח לו שמעון בן שטח
שהיה אב ב\"ד [כחגיגה פ\"ב מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי
שאילו נשבע אדם כאליהו שלא ירדו גשמים, ואתה נשבעת שירדו, נמצא ממ\"נ שם שמים מתחלל ח\"ו. דאילו אליהו לכבוד שמים עשה מה שעשה, משא\"כ אתה משום צורך בשר ודם עשית:"
+ ],
+ [
+ "שאתה מתחטא
כך נקרא ילד בלשון ארמי, מחטיי. ור\"ל אתה עושה א\"ע כתינוק רך ששאל מאביו אף שלא כהוגן:"
+ ],
+ [
+ "היו מתענין
ר\"ל שכבר קבלו עליהן מבערב להתענות:"
+ ],
+ [
+ "קודם הנץ החמה לא ישלימו
ודוקא בצבור דאיכא למימר לב ב\"ד מתנה שכשירדו גשמים לא יתענו. אבל יחיד שמתענה על צרה ועברה, על החולה ונתרפא, מתענה ומשלים [כתענית ד\"י ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "לאחר הנץ החמה ישלימו
מדלא ניתן להם בפנים יפות, רק עד שהצטערו:"
+ ],
+ [
+ "ויצאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב ובאו בין הערבים וקראו הלל הגדול
כ\"ו כל\"ח. והכי קיי\"ל. ומתחילין שיר המעלות הנה ברכו וגו', ואומר מעלה נשיאים וגו', ואח\"כ הלל הגדול. ומסיימים אח\"כ מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה וכו'. והא דאכלו ושתו תחלה. ה\"ט משום דאין אומרים הלל הגדול דרך שיר והודיה, רק בנפש שבעה [תקע\"ה י\"א ותקפ\"ד א']. [ועי' תוס' כאן שכ' דכשאומרין אותו בשעת תפלה, לא יאמרוהו רק בכרס מלאה. ונ\"ל דכוונתם, כשהתפללו על דבר מה ונענו]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כהנים נושאין את כפיהן
ר\"ל בג' זמנים בשנה נושאין כפיהם בג' תפלות. בשחרית, מנחה, נעילה:"
+ ],
+ [
+ "ארבע פעמים ביום
ר\"ל יש יום בג' פרקים הנ\"ל שנושאין כפיהם בו ד' פעמים, דהיינו בשחרית וכו':"
+ ],
+ [
+ "בשחרית במוסף ובמנחה ובנעילת שערים
ואלו הן השלשה פרקים, בתעניות וכו':"
+ ],
+ [
+ "בתעניות
דהיינו כשגזרו תענית על הצבור:"
+ ],
+ [
+ "ובמעמדות
דג\"כ התענו כמ\"ב:"
+ ],
+ [
+ "וביום הכפורים
דביו\"כ מדהתפללו בו מוסף, נשאו כפיהם ד\"פ. וקיי\"ל דאין נ\"כ במנחה אפילו בתעניות, אטו שאר יומי דשכיח אז שכרות ואנו אין נוהגין לשאת כפים רק במוסף ביו\"ט [קכ\"ח קכ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "אלו הן מעמדות
ר\"ל מ\"ט תקנו מעמדות:"
+ ],
+ [
+ "צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי וכי היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו
והרי כל ישראל בעלים לקרבן התמיד:"
+ ],
+ [
+ "התקינו נביאים הראשונים
דוד ושמואל [ועי' פ\"ב סי' נ\"ח. וסי' ס\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "כהנים ולוים עולים לירושלם
כהנים לעבודה. ולוים לשיר בביהמ\"ק:"
+ ],
+ [
+ "וישראל שבאותו משמר מתכנסין לעריהן
לעיר שדר בה ראש המעמד. ומתענין [כמ\"ג], בין אותן שבירושלים או שבשאר העיירות:"
+ ],
+ [
+ "וקוראין
בס\"ת, אחר כל תפלה ותפלה שביום:"
+ ],
+ [
+ "במעשה בראשית
לרמז שהעולם מתקיים רק בשביל עבודה:"
+ ],
+ [
+ "ואנשי המעמד היו מתענין ארבעה ימים בשבוע
כל יום עד הערב:"
+ ],
+ [
+ "ליגיעה ותענית וימותו
לאו דוקא. רק ר\"ל שיתחלשו מהתענית יותר מדאי, דכל שנוי ווסת מזיק לגוף [ב\"ב קמ\"ו א']. ולהכי במקום צער גדול, לא גזרו בה רבנן [ככתובות ד\"ס ע\"א]. ומצינו לשון מיתה דמשמע חולשא, כמו משמש מת בעריות [סנהדרין דנ\"ה] עד שימות הגיד [שבועות די\"ח], מה לי קטלה פלגא [ב\"מ צ\"ה א'], הן יקטלני לו איחל [איוב י\"ג ט\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ביום הראשון
קראו בני המעמד בבהכ\"נ:"
+ ],
+ [
+ "והקטנה ביחיד
דבבראשית יש ה' פסוקים, הכהן קורא ג' פסוקים, והלוי מדלג פסוק א' לאחריו ועוד ב' פסוקים האחרים. והישראל קורא ויהי רקיע, שהוא ג' פסוקים. וביום ב', כהן קורא ויהי רקיע, ולוי וישראל פרשת יקוו המים. וכן כולן:"
+ ],
+ [
+ "בשחרית במוסף
ר\"ל בשחרית ובמוסף קורין בס\"ת כלעיל. אבל במנחה וכו':"
+ ],
+ [
+ "כקורין את שמע
ואע\"ג דדברים שבכתב אין רשאין לאומרן בע\"פ [כתמורה י\"ד ב'] היינו להוציא אחרים יד\"ח. והכא כל א' קורא [ש\"ס הכא כ\"ח א']:"
+ ],
+ [
+ "מפני כבוד השבת
שיהיו מופנים לעשות צורכי שבת:"
+ ],
+ [
+ "כל יום שיש בו הלל
שגומרין בו ההלל ואין בו מוסף, כחנוכה:"
+ ],
+ [
+ "אין בו מעמד בשחרית
ר\"ל אין אומרין אז בני המעמד תחינות ואין קורין במעשה בראשית. ודוקא בירושלים, מדטרודים בלא זה לסייע לכהנים לחטוב עצים ולשאוב מים לצורך הקרבנות אבל מכל מקום לא היו מתענין בשום מקום:"
+ ],
+ [
+ "קרבן מוסף
ר\"ל וביום שמקריבין בו מוסף, כגון ראש חודש:"
+ ],
+ [
+ "אין בו בנעילה
ר\"ל אפילו בנעילה שהקריבו כבר כל קרבנות היום. ומכ\"ש בשאר תפלת היום. דטרידי אז טפי:"
+ ],
+ [
+ "קרבן עצים
יו\"ט היה למשפחות בישראל בימים ידועים. שכשעלו מהגולה, לא היה עצים למערכה, ונדבו הם עצים באותן הימים, ותקנו להם שבכל שנה כשיגיע יום ההוא, יביאו המשפחה ההיא עצים למזבח, ויקרבו עולה ויעשו יו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "קרבן מוסף אין בו במנחה
וכ\"ש במוסף עצמו, אבל יש בשחרית ובנעילה:"
+ ],
+ [
+ "קרבן עצים אין בו בנעילה
וכ\"ש במנחה דלא, שהקרבת קרבן עצים היה סמוך למנחה קודם תמיד שבין הערביים:"
+ ],
+ [
+ "חזר רבי עקיבא להיות שונה כבן עזאי
דמוסף דאורייתא א\"צ חזוק, ודי שידחה מעמד דמנחה. משא\"כ חג דקרבן עצים, רק מד\"ס וצריך חזוק לדחות המעמדות במנחה ונעילה. ואע\"ג דבל\"ז אין קורין בתורה בנעילה כדמשמע לעיל משנה ג' דלא חשיב נעילה, עכ\"פ התפללו והרבו בקשות, ובחג של קרבן עצים לא התפללו נעילה כלל. מיהו בשחרית ודאי היה אז מעמד וכדמוכח מאחד בטבת בסיפא [ועי' ברמב\"ם פ\"ו מכמק\"ד ה\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "באחד בניסן בני ארח בן יהודה
משפחה מיוחדת משבט יהודה:"
+ ],
+ [
+ "בעשרים בתמוז בני דוד בן יהודה
ממשפחת דהמע\"ה:"
+ ],
+ [
+ "בשבעה בו בני יונדב בן רכב
משפחת יתרו:"
+ ],
+ [
+ "בעשרה בו בני סנאה בן בנימין
משבט בנימין:"
+ ],
+ [
+ "וכל מי שטעה בשבטו
מדבל\"ז היה אז יו\"ט, כשלהי מכילתן. ונ\"ל דאותן שכשעלו מהגולה לא נתברר לאיזה שבט שייכים, התחברו אז כשעלו עם בני זתוא להתנדב עמם, ושוב תמיד נחשבו על משפחה זאת:"
+ ],
+ [
+ "ובני גונבי עלי בני קוצעי קציעות
בבית שני גזרו האויבים שהיו מושלים על ישראל סביב ירושלים שלא להעלות בכורים להמקדש, והמשפחות הכשירות הללו הביאו הבכורים וחיפום בקציעות, שהן תאנים יבשים. וכדי להטעות השומרים ביותר, לקחו גם עלי [שטעססעל בל\"א] על כתפיהם, ואמרו להשומרים שהם מוליכין הקציעות לכתשם במכתשת שיש בירושלים. וכששוב גברו ישראל קבעו למשפחות ההם יו\"ט ביום המאורע:"
+ ],
+ [
+ "בעשרים בו בני פחת מואב בן יהודה
משפחת יואב:"
+ ],
+ [
+ "באחד בטבת לא היה בו מעמד
בירושלים:"
+ ],
+ [
+ "שהיה בו הלל
שלם, מדהיה חנוכה:"
+ ],
+ [
+ "וקרבן מוסף
עבור ר\"ח:"
+ ],
+ [
+ "בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות
כשעשו העגל:"
+ ],
+ [
+ "ובטל התמיד
כשצרו, עלי ירושלים כשנחרבה, באותו יום לא נמצאו עוד כבשים להקריב ול\"נ שר\"ל בימי הורקנוס וארסתבולוס כשצרו זע\"ז וכן משמע נמי מב\"ק [דפ\"ב ב'], מיהו אי קאי אזמן חורבן, היינו זמן חורבן ראשון שצר נבוכדנצר על ירושלים ג' שנים. אבל בית שני לא משכו ימי המצור רק מניסן עד אב וא\"כ כשהובקעה העיר פשיטא שפסק הכל והתמיד עמם:"
+ ],
+ [
+ "והובקעה העיר
נכבשה בחורבן א' וב' ביום א'. [ואע\"ג דכ' בחורבן ראשון, בט' בחודש הובקעה העיר. ע\"י הצרות טעו בחשבון ולא רצה המקרא לשנות ממה שחשבו הם [ירושלמי]:"
+ ],
+ [
+ "ושרף אפוסטמוס
שר יווני:"
+ ],
+ [
+ "את התורה
נ\"ל דר\"ל אותה תורה שכתב עזרא, שהיה בעזרה, כדאמרינן במסכת סופרים שממנה הגיהו שאר ספרים [ועי' מ\"ק פ\"ג מ\"ד]. או נ\"ל דר\"ל ששרף כל תורה שמצא. ואפ\"ה קאמר התורה לשון יחיד, שכוונת אותו רשע הי' לבטל תורה בכללה מישראל:"
+ ],
+ [
+ "והעמיד צלם בהיכל
י\"א ע\"י הרשע הנ\"ל, וי\"א ע\"י מנשה ולפ\"ז צריך לגרוס והועמד צלם וכו':"
+ ],
+ [
+ "בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ
בגזירת מרגלים:"
+ ],
+ [
+ "וחרב הבית בראשונה
דבז' באב נכנסו אויבים להיכל כשכבשוהו אחר ג' שבועות משכבשו ירושלים בי\"ז בתמוז, ואכלו וקלקלו בו ז' וח'. ובט' סמוך לערב הציתוהו והיה דולק והולך עד י' סמוך לערב:"
+ ],
+ [
+ "ונלכדה ביתר
נ\"ב שנה [וי\"א ע\"ג שנה] אחר החורבן נתכנסו חיל גדול מישראל בביתר, ומלך גדול מישראל מלך עליהן, ושמו בן כוכבא, וטעו בו הרבה מחכמי ישראל, וגם ר\"ע נושא כליו היה [כרמב\"ם פי\"א ממלכים ה\"ג], ואמר עליו שהוא משיח. והצליח במלחמות גדולות נגד הרומיים ג' שנים ומחצה. עד שלבסוף ע\"י חטא הדור, וגם חטאו שהרג לר\"א המודעי דודו [כירושלמי בפרקן], כבשוהו הרומיים ע\"י האדרינוס קיסר שחיק טמיא [כירוש' הנ\"ל. ובסנהדרין דצ\"ג ב' לכאורה משמע שהסנהדרין הרגוהו], ונהרגו עמו במלחמה תק\"פ אלפים מישראל [כמסופר בוועלטגעשיכטע מבעקקער], מלבד מיליאן ומאה אלף שנהרגו בזמן חורבן הבית [כיוזעפוס פלאביוס פרק צ\"ה], והרשע הנ\"ל עשה א\"י למדבר שממה, מלבד ירושלים שבנה אותה קרוב למקומה הראשון וקרא שמה עלי קאפיטאליום, עלי ע\"ש משפחתו, וקאפיטאליום ע\"ש בית ע\"ז יופיטור שבנה שם לשמי. וגזר משפט מות על כל איש ישראל שיבוא תוך העיר. עד שלבסוף הימים חזר ונתבטל שם הטומאה שכינה לה הרשע הנ\"ל, וחזרה לשמה הראשון:"
+ ],
+ [
+ "ונחרשה העיר
שאחר חורבן בית ראשון היתה א\"י מדבר שממה נ\"ב שנים [כיומא נ\"ד א'], וירושלים עצמה נעשית שוה לאדמה כשדה חרושה:"
+ ],
+ [
+ "משנכנס אב ממעטין בשמחה
דאז מימי המרגלים נועד החודש הזה לצרת ישראל:"
+ ],
+ [
+ "שבת
ר\"ל שבוע:"
+ ],
+ [
+ "אסור מלספר ומלבכס
כל השבוע עד אחר התענית. ואפילו לכבס ולהניח אסור:"
+ ],
+ [
+ "ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת
כשקידשו על פי הראייה, והיה אפשר לט\"ב לחול בע\"ש, מותרים לספר בה' בשבת. ונוהגין השתא להחמיר בכיבוס מתחלת החודש. ומי\"ז בתמוז בתספורת [תקנ\"א]. מיהו מותר ללבוש הכבוסים כבר, לכבוד שבת [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ערב תשעה באב
לאחר חצות, ובסעודה המפסקת:"
+ ],
+ [
+ "לא יאכל אדם שני תבשילין
ואפי' מדבר הנאכל חי [ודלא כר\"ב], ואפי' היה צלי [תקנ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "רבן שמעון בן גמליאל אומר ישנה
ימעט בבשר ויין ממה שרגיל. ואנו נוהגין איסור מר\"ח עד י' מנחם אחר חצות [תקנ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה מחייב בכפיית המטה
שיהפוך המטה כדי שישכב על קרקע:"
+ ],
+ [
+ "ולא הודו לו חכמים
מיהו ראוי למעט הכרים תחתיו [תקנ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "כחמשה עשר באב
שכלו בו מתי מדבר בסוף מ' שנה. ובו ביטל הושע בן אלה מלך ישראל את השומרים שהושיבו מימי ירבעם, שלא יעלו ישראל לרגל לירושלים. ובו הורשו לקבור הרוגי ביתר, שהיו מונחים כמה שנים בבזיון. ובו פסקו מלכרות עצים למערכה במזבח, משום שאח\"כ הותש כח החמה ומשום דאז זכו לגמור מלאכת ד'. עשאוהו יו\"ט, כמו שעשו חג לגמר בנין הביהמ\"ק ולגמרה של תורה שהחיינו והגיענו, לזמן ההוא:"
+ ],
+ [
+ "וכיום הכפורים
מדהוא יום כפרה לעולם. ובו ניתנו לוחות האחרונות, ומחל הקב\"ה חטא העגל:"
+ ],
+ [
+ "שבהן בנות ירושלם יוצאות בכלי לבן
של משי:"
+ ],
+ [
+ "שאולין
דאפי' העשירות שואלות:"
+ ],
+ [
+ "כל הכלים טעונין טבילה
קודם שילבשום. ג\"כ כדי שלא לבייש החשודים על הטהרות:"
+ ],
+ [
+ "וכן הוא אומר
נ\"ל דלהכי מייתי הך קרא, דר\"ל אע\"ג דביו\"כ לא שייך שישוררו בחור שא נא וכו', דוכי ס\"ד שישראל קדושים יתעסקו ביו\"כ הקדוש והנורא בשדוכים. ע\"ז משיב וכן הוא אומר וכו', דביו\"כ התכוונו להקב\"ה שנקרא בחור בשיר השירים כולו, דנאמר בחור כארזים [שיר ה' פט\"ו], שא נא עיניך מה אתה בורר לך, ר\"ל איה אומה קדושה בעולם כאומה זו. אל תתן עיניך בנוי, דאע\"ג שחטאו לפניך תתן עיניך במשפחה, בניך בני בחוניך הם, בני אברהם יצחק ויעקב. שקר החן של שאר האומות, הבל יופי שלהם, דאפי' כשעושין מצוות, כוונתם רק להחניף לך, כמ\"ש חסיד שלהן, ומקרבין נחוחין לאלדה דשמיא, אבל ומצלין לחיי מלכא ובנוהי [כר\"ה ד\"ד א']. וכן חסד לאומים חטאתם [כב\"ב ד\"י ע\"ב]. אבל אשתך החלשה הקטנה, שהיא יראת ה', היא תתהלל, שעומדות היום לפניך ככלה מקושטה, ואומרת כאביה, הא קריבת נפשי קדמך [כשבת פ\"ט ב'], היא היא תתהלל, שגם כתמי חטאותיה הם היום לה לעדי ולתפארת, בעבור כי נתהפכו לזכיות: [ונ\"ל דמה\"ט נמי מנהג ישראל לשיר את האשמנו ביו\"כ והרי קינה מבע\"ל. אמנם הוא לרמז שכולם נתהפכו לזכיות, וראוי לשורר עליהם כעל זכיות] זאת אומרת שחורה אני ואעפ\"כ נאוה, ואהלי קדר השחורים, בעיניך כיריעות שלמה המרוקמים זהב מופז:"
+ ],
+ [
+ "צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה
זה הקב\"ה שהשלום שלו:"
+ ],
+ [
+ "בעטרה שעטרה לו אמו
כנסת ישראל שהקב\"ה קוראה אמו, משום שכח ישראל נמשל ככח אם שמבטלת גזירת בנה, אף שחלשה היא. כך אומר הקב\"ה מי מושל בי, צדיק, שאני גוזר גזירה וצדיק מבטלה [מ\"ק דט\"ז ב']:"
+ ],
+ [
+ "ביום חתונתו זו מתן תורה
שביו\"כ נתנו לוחות האחרונות הכוללים כל התורה. ותו דכשנסלח אז חטאתם הו\"ל כאילו התחתנו עם הקדוש ברוך הוא כ\"י מחדש:"
+ ],
+ [
+ "זה בנין בית המקדש
שנתחנך ביום כפורים בימי שלמה [כמועד קטן דף ט' א'. ואשתמיטתיה סוגיא ערוכה זו לרבינו מהרש\"א ז\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "שיבנה במהרה בימינו אמן
מדהזכיר התנא המקדש, התפלל שיבנה במהרה בימינו אמן:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Taanit/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Taanit/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..e987b8caa50404a88e88dc7c356cf47b1aaa7189
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Taanit/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,730 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Taanit",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Taanit",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "מאימתי מזכירין גבורת גשמים
לומר משיב הרוח באתה גבור. ונקרא גבורות. משום דהגשם, א' מגבורות הקב\"ה הוא. ולא קאמר זוכרין. דקמ\"ל דאין להזכיר משיב הרוח עד שהכריז השמש והזכיר את הצבור לאמרו כמ\"ש בירושלמי [וכ\"כ אין פוסקין מלומר משיב הרוח בפסח, עד המנחה, שאז כבר שמעו שפסק הש\"ץ מלאמרו במוסף [קי\"ד]. או נ\"ל, דזוכרין הוה משמע בלב [כמגילה י\"ח א']. ואילה\"ק מפסחים [ק\"ו א'] דאמרינן זכריהו על היין. נ\"ל דהתם שאני, מדכתיב לקדשו, היינו בקידש באמירה, וכן אמרינן במכילתא, לקדשו בברכה. ובני הרב המאה\"ג מהו' ברוך יצחק שליט\"א עוררני לזה]:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר מיום טוב הראשון של חג
בשחרית יום א' של סוכות. דבחג נדונין על הגשמים, ובשחרית נוטלין הלולב לרצות על הגשמים:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהושע אומר מיום טוב האחרון של חג
ר\"ל במעריב שקודם שמיני עצרת [תוס' דב\"ב ד\"ה משעת. ומסתמא ר' יהושע דמשנה כרבי יהושע דברייתא ס\"ל. אבל אי\"ל דפליג, ור' יהושע דמתניתין אשחרית דשביעי קאמר וכדמשמע לכאורה מלקמן [ד\"ג א'] דקאמר הי ר' יהושע וכו'. ליתא, דהרי גשמים בחג סימן קללה עדיין בז'. ואי\"ל דבשחרית של ח' קאמר. זה אינו אחרון של חג. ותו דהרי אסור להזכיר עד שיכריז ש\"ץ כמ\"ש בירושלמי, ואיך יפסיק בשחרית בין גאולה לתפלה. ואת\"ל הרי ר\"א דקאמר ביום א' דסוכות מזכיר, ומלולב גמר לה, א\"כ ודאי או דפליג אהך דירושלמי דאסור להזכיר קודם הזכרות הש\"ץ, או דס\"ל דלצורך רבים מותר להפסיק בין גאולה לתפלה. וא\"כ ר' יהושע נמי אפשר דפליג אירושלמי כר\"א. ליתא, דר\"א אפשר דס\"ל דבמוסף של יום א' מתחיל להזכיר, אבל רבי יהושע אי ס\"ל דבמוסף של שמיני עצרת מתחיל להזכיר א\"כ היינו כר' יודא, ובש\"ס קאמרינן דר' יודא פליג אר' יהושע דמתניתין. ותו הרי ע\"כ צ\"ל דלר' יהושע במעריב של ש\"ע מתחיל להזכיר, דהרי כל עיקרו טעמו של רבי יהושע שסתר דברי ר\"א, הוא משום דגשמים בחג סימן קללה, והרי גם במעריב של ש\"ע תו אינן קללה. אע\"כ כדאמרן]:"
+ ],
+ [
+ "הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג
כסוכה ספ\"ב:"
+ ],
+ [
+ "אף אני לא אמרתי לשאול אלא להזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו
ר\"ל לא אמרתי שיתפלל על הגשמים בחג לומר ותן טל ומטר רק אמרתי שיזכיר אז שיש כח ביד ה' להוריד גשמים, משום דאז זמן גשמים:"
+ ],
+ [
+ "אם כן לעולם יהא מזכיר
אפילו בקיץ. אפשר שיוריד גשמים בגבורתו ית' מדמזכירין מדת יום בלילה מה\"ט [כברכות י\"א ב'], אלא דהכא שאני דהוא סימן קללה בקיץ. ור\"א ס\"ל דבאמת בכל השנה אם רוצה להזכיר מזכיר רק קודם שישאל הגשמים חובה לו לרצות על הגשמים כמו שמרצה בזמן ההוא בלולב:"
+ ],
+ [
+ "אין שואלין את הגשמים
לומר ותן טל ומטר:"
+ ],
+ [
+ "אלא סמוך לגשמים
ר\"ל אף דפליגי רבי אליעזר ור\"י בהזכרת משיב הרוח, עכ\"פ בשאלה מודו דאינה רק בזמן רביעה המפורש לקמן [במ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "האחרון
המתפלל מוסף:"
+ ],
+ [
+ "הראשון
המתפלל שחרית:"
+ ],
+ [
+ "האחרון אינו מזכיר
והכי קיי\"ל [א\"ח קי\"ד]. מיהו בתפלת לחש יאמרו הצבור משיב הרוח במוסף שמיני עצרת ובמוסף פסח:"
+ ],
+ [
+ "עד אימתי שואלין את הגשמים רבי יהודה אומר עד שיעבור הפסח
כמו שמתחיל משה\"ר באחרון דסוכות, כך יסיים באחרון דפסח. ואע\"ג דלעיל לא קאמר ר' יודא הכי. תרי תנאי אליבא דר\"י:"
+ ],
+ [
+ "ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון
דר\"ל בניסן, אלמא דבכל חדש ניסן עדיין הגשמים סימן ברכה:"
+ ],
+ [
+ "בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים
לומר ותן טל ומטר:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל אומר בשבעה בו חמשה עשר יום אחר החג כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת
ר\"ל משום שהעולי רגלים חייבים להשהות בירושלים כל ימי החג [כסוכה מ\"ז א' ותוס' שם ד\"ה לינה. ובר\"ה ד\"ה א', ואשתמיטתה לרתוי\"ט ד\"ה כדי]. להכי לא רצו להתפלל על הגשמים שיעכבום בשובם, לביתם, ואיחרו מלשאל גשמים, עד כדי שיגיע היותר חלש מהם, למקום היותר רחוק מירושלים דהיינו פרת שהוא בצפון א\"י, ואותו הגבול היה היותר מרוחק משאר הגבולים מירושלים, דהרחוק ביותר פטור מלעלות לרגל [כפסחים ד\"ע ע\"ב]. והכי קיי\"ל גם השתא. מיהו אנן בח\"ל מתחילין לשאל בערבית של יום ס' אחר התקופה. ויום התקופה הוא בכלל הס' [קי\"ז]. ואם צריכים לגשמים לא יתפללו על הגשם בשמינה עשרה, רק כל יחיד יבקש על זה בשומע תפלה [ט\"ז שם]:"
+ ],
+ [
+ "התחילו היחידים
ר\"ל ת\"ח גדולים חייבים. אבל תלמידים רשאים להתענות:"
+ ],
+ [
+ "מתענין שלש תעניות
ב' ה' ב':"
+ ],
+ [
+ "אוכלין ושותין משחשיכה
קודם התענית:"
+ ],
+ [
+ "בית דין גוזרין שלש תעניות על הצבור
ב' ה' ב':"
+ ],
+ [
+ "אוכלין ושותין משחשיכה
ליל שלפני התענית עד עלות השחר, כל שלא יישן שינת קבע. וכן בכל תענית. ובהתנה מותר אפילו יישן. וי\"א דבשתייה א\"צ תנאי. וראוי להחמיר, אם לא שרגיל לשתות אחר השינה [תקס\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "אוכלין ושותין מבעוד יום
ר\"ל מפסיקין מלאכול מבעו\"י קודם ליל שלפני התענית:"
+ ],
+ [
+ "ואסורין
ביום התענית:"
+ ],
+ [
+ "וברחיצה
בחמין וכל הגוף. אבל מקצת הגוף בחמין, או כל הגוף בצונן, מותר:"
+ ],
+ [
+ "ונועלין את המרחצאות
החמין [תקע\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "בית דין גוזרין עליהם עוד שבע
ב' ה' ב', ה' ב' ה', ב':"
+ ],
+ [
+ "שהן שלש עשרה תעניות על הצבור
ואין גוזרין יותר:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו יתרות על הראשונות
בדברים שהן עשה ובפרסום מאד:"
+ ],
+ [
+ "שבאלו מתריעין
בשופרות בתפלה [וכפ\"ב]. ונקט מתריעין משום דהתרועה הוא עיקר מה שציותה תורה הרעותם בחצוצרת ונזכרתם, והתקיעה טפל לה:"
+ ],
+ [
+ "בשני
ר\"ל כל תענית מהן שהיה ביום ב' בשבוע:"
+ ],
+ [
+ "מטין עם חשיכה
ר\"ל פותחין קצת דלת החנות לפנות ערב, מדצריכים לקנות לאכילה:"
+ ],
+ [
+ "ובחמישי מותרין
לפתוח החנות לגמרי כל היום:"
+ ],
+ [
+ "ממעטין במשא ומתן
מלקנות צרכי חופה דוקא [תקנ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "בבנין
בית חתונה:"
+ ],
+ [
+ "ובנטיעה
אילן לטייל תחתיו. ול\"נ דהיינו אילן שהיו רגילין לנטעו ביום שיולד ילד [כגיטין נ\"ז א']:"
+ ],
+ [
+ "באירוסין
שלא יארסו כלל:"
+ ],
+ [
+ "ובנשואין
ובלא קיים פריה ורביה שרי:"
+ ],
+ [
+ "כבני אדם הנזופין למקום
ר\"ל כאילו נגערו מהקב\"ה:"
+ ],
+ [
+ "עד שיצא ניסן
של תקופה. דהיינו ל' יום אחר תקופת ניסן. ולדידן שזמן גשמים שלנו בקיץ, כשהגיע זמן הגשמים ולא ירדו, מתענין היחידים כלעיל, ושוהין ו' ימים, ואח\"כ ב\"ד גוזרין הי\"ג תענית כלעיל. רק שבתענית ח\"ל א\"צ להפסיק מבעו\"י [תקע\"ה]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "סדר תעניות כיצד
בז' אחרונות מיירי:"
+ ],
+ [
+ "מוציאין את התיבה
הארון עם הס\"ת. לומר כלי צנוע היה לנו ונתבזה בעוונינו. ר\"ל שע\"י עוונינו יתהווה רעבון, ונצטרך להתבטל מעסק התורה עי\"ז. [אב\"י ל\"מ ר\"ל כפשוטו, דבמה שחטאנו בזינו התורה לבלי להשגיח במצותיה, וזהו שכ' רש\"י [דט\"ז א'] בד\"ה בעוונינו וודוי הוא. וזה כדברינו]:"
+ ],
+ [
+ "לרחובה של עיר
שיתבזו בפרהסיא. ואם אי אפשר, עכ\"פ יתפללו בבית אחר, כעין גלות [רמג\"א רתקע\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "ונותנין אפר מקלה
אפר ממש לזכר אפרו של יצחק:"
+ ],
+ [
+ "על גבי התיבה
כלומר עמו אנכי בצרה:"
+ ],
+ [
+ "וכל אחד ואחד נותן בראשו
הא נשיא ואב\"ד מניחין להם אחרים, כדי שיתביישו ביותר:"
+ ],
+ [
+ "הזקן שבהן
ואם אפשר בזקן וחכם עדיף טפי, ואם לאו סגי בחכם:"
+ ],
+ [
+ "אומר לפניהן דברי כבושין
תוכחה. וכך מתחיל לפני דרשתו, אחינו וכו':"
+ ],
+ [
+ "וירא אלהים את שקם ואת תעניתם
משום שכולן לבשו שקין ומתענין, כדקאמר בש\"ס, הודיען לפני כל שזה רק הסבה להכניע נפשם שישובו, ולא שזה יועיל:"
+ ],
+ [
+ "ובקבלה
במה שקבלתם בצווי מנביאיכם:"
+ ],
+ [
+ "וקרעו לבככם ואל בגדיכם
ומאריך בדרוש כפי כחו, ואח\"כ מתפללין [מכאן ראיה שיש לדרוש ביו\"כ קודם תפלת מעריב של כל נדרי. ולא כיש מקומות]:"
+ ],
+ [
+ "עמדו בתפלה
תפלת שחרית. וה\"ה במנחה ונעילה שעושין ככל הסדר הזה [טור תקע\"ה ותקע\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "ורגיל
שמורגל בתנ\"ך, כדי שיבין מה שיאמר. גם ר\"ל שמורגל להתפלל בצבור, כדי שלא יטעה, ויצטערו הצבור שיחשבו שהוא סימן רעה להם [כברכות דל\"ד ב']:"
+ ],
+ [
+ "ויש לו בנים
שיהיה טפלא תלוי ביה, כדי שיתכוון טפי:"
+ ],
+ [
+ "וביתו ריקם
שהוא עני. גם ר\"ל שבני ביתו ריקנין מעבירה. ויש בכלל זה שלא יצא עליו שם רע בילדותו אף שעתה מתנהג כשורה. גם שיהיה לו עבודת שדה, ושיהיה עניו, ושיהיה קולו נעים להמשיך הלב, ושיהיה מרוצה לעם:"
+ ],
+ [
+ "ואומר לפניהם
כשיגיע לתפלת י\"ח:"
+ ],
+ [
+ "שמונה עשרה שבכל יום ומוסיף עליהן עוד שש
בין גואל לרופא, מוסיף ו' ברכות [כמבואר במ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ואלו הן
הו' ברכות שמוסיף הש\"ץ:"
+ ],
+ [
+ "זכרונות ושופרות
אתה זוכר וכו'. אתה נגלית וכו'. שתיהן כמו בר\"ה. הרי ב' ברכות שמוסיף:"
+ ],
+ [
+ "אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני
כל מזמור ק\"כ, וחותם כלקמן במשנה ד', הרי ג':"
+ ],
+ [
+ "אשא עיני אל ההרים וגו'
כל מזמור קכ\"א, וחותם, הרי ד':"
+ ],
+ [
+ "ממעמקים קראתיך ה'
כל מזמור ק\"ל וחותם, הרי ה':"
+ ],
+ [
+ "תפלה לעני כי יעטוף
כל מזמור ק\"ב, וחותם, הרי ו':"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר לא היה צריך לומר זכרונות ושופרות
מלת צריך משמע לפעמים לכתחילה כדאמרינן [גיטין ט\"ו א'] סד\"א צריך לכתחילה קמ\"ל. ולפעמים משמע לשון חיוב אפילו בדיעבד, כדאמרינן [ברכות ט\"ו ב'] סד\"א צריך ואין לה תקנה קמ\"ל. וה\"נ הכא ר\"ל אין חיובו לומר כך, אלא חייב לומר רעב כי וכו':"
+ ],
+ [
+ "דבר כי יהיה בארץ
מלכים א' ח' מפסוק ל\"ה עד פמ\"א. זה אומר תחת זכרונות:"
+ ],
+ [
+ "אשר היה דבר ה' אל ירמיהו על דברי הבצרות
ירמיה י\"ד עד פסוק י'. זה אומר תחת שופרות:"
+ ],
+ [
+ "ואומר חותמיהן
נ\"ל שדברי ר\"י הוא, וה\"ק אבל אומר חותמיהן של זכרונות ושופרות. שבפרשה שבמלכים חותם בברכת זכרונות, ובפרשה שבירמיה חותם בברכת שופרות:"
+ ],
+ [
+ "על הראשונה הוא אומר
היינו ברכת ראה נא בעניינו שמאריך בה, שכשמגיע ללמען שמך, אומר ענינו ה' ענינו וכו' עד צרה וצוקה, וקיים לנו ה' אלהינו את הברית ואת החסד וכו' [כמו בזכרוניות של ר\"ה], עד מעמך ומעירך ומנחלתך, ואח\"כ אומר, מי שענה וכו':"
+ ],
+ [
+ "ברוך אתה ה' גואל ישראל
ועונין אמן, ותוקעין תקיעה תרועה תקיעה, ואומרים ויעבור ה' על פניו ויקרא ה' ה' וגו', היום יבואונו וכו' אם כבנים וכו' [כמ\"ש בטור תקע\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "על השניה הוא אומר
ר\"ל בברכה ב' מראה נא, שהוא זכרונות אומר אתה זוכר וכו' כמו בר\"ה, עד להיות להם לאלהים אני ה', ואומר מי שענה וכו':"
+ ],
+ [
+ "מי שענה את אבותינו על ים סוף
בזה חותם את הזכרונות, משום דישראל היו כנשכחים במצרים רד\"ו שנים, ונתיאשו כבר מהגאולה, והקב\"ה התחיל עמהן באמרו זכרתי את העשוי לכם, וקיים דבריו בגאולתם, בקריעת ים סוף שהיה גמר הגאולה:"
+ ],
+ [
+ "ברוך אתה ה' זוכר הנשכחות
ועונין אמן, ותוקעין תרועה תקיעה תרועה, ויעבור וכו', כסי' כ\"ט:"
+ ],
+ [
+ "על השלישית הוא אומר
דבשלישית מתחיל בשופרות של ר\"ה, אתה נגלית וכו' עד והלך בסערת תימן. ואומר, ונאמר ויריעו העם ויתקעו בשופר וגו' ותפול החומה וגו', ונאמר וכי תבואו מלחמה על הצר וגו' ונזכרתם וגו', וזכור לנו ה' אלהינו זכותו של יהושע היום ורחם עלינו למען שמך, מי שענה וכו':"
+ ],
+ [
+ "מי שענה את יהושע בגלגל
להכי מסיים בזה את השופרות, משום דיהושע נענה ביריחו בשופרות והמשכן היה אז בגלגל:"
+ ],
+ [
+ "ברוך אתה ה' שומע תרועה
ואחר הברכה תוקע תקיעה תרועה תקיעה, ואומר ויעבור וכו', כסי' כ\"ט:"
+ ],
+ [
+ "על הרביעית הוא אומר
דמתחיל מזמור ק\"כ [כלעיל מ\"ג], ומסיים אנא ה' אלהינו זכור לנו זכותו של שמואל חוזך ורחם עלינו וכו', מי שענה וכו':"
+ ],
+ [
+ "מי שענה את שמואל במצפה
דכתיב שם ויזעק שמואל אל ה'. וחותם בזה, משום שהוא מעין אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני שהתחיל בו:"
+ ],
+ [
+ "ברוך אתה ה' שומע צעקה
ותוקע תרועה תקיעה תרועה וכו' כלעיל סי' כ\"ט:"
+ ],
+ [
+ "על החמישית הוא אומר
דמתחיל מזמור קכ\"א [כלעיל מ\"ג], ומסיים, אנא ה\"א זכור לנו זכותו של אליהו חוזך ורחם וכו' מי שענה וכו':"
+ ],
+ [
+ "מי שענה את אליהו בהר הכרמל
הוא מעין אשא עיני אל ההרים שהתחיל בה:"
+ ],
+ [
+ "ברוך אתה ה' שומע תפלה
ואח\"כ תוקעין תקיעה תרועה תקיעה, ויעבור וכו' כסי' כ\"ט:"
+ ],
+ [
+ "על הששית הוא אומר
מתחול מזמור ק\"ל [כמ\"ג], ומסיים אנא ה\"א זכור לנו זכותו של יונה נביאך ורחם וכו' מי שענה וכו':"
+ ],
+ [
+ "מי שענה את יונה ממעי הדגה
הוא מעין ממעמקים קראתיך שהתחיל בה:"
+ ],
+ [
+ "ברוך אתה ה' העונה בעת צרה
ואחר הברכה תוקעין, תרועה תקיעה תרועה, ויעבור וכו' כסי' כ\"ט:"
+ ],
+ [
+ "על השביעית הוא אומר
מתחיל מזמור ק\"ב [כמ\"ג], ואמר אנא ה\"א וכו' וזכור לנו זכותם של דוד ושלמה בנו עבדיך ורחם וכו' מי שענה וכו':"
+ ],
+ [
+ "מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלם
לדוד, כשהיה ג' שנים רעב בימיו. ולשלמה, כשאמר כשחינך המקדש, רעב כי יהיה בארץ [כמלכים א' ח']. ואלה הם מעין הפתיחה שהתחיל תפלה לעני כי יעטוף שיחלוש ברעב:"
+ ],
+ [
+ "ברוך אתה ה' המרחם על הארץ
ועונין אמן ותוקעין תר\"ת וכו' כסי' כ\"ט. ואח\"כ אמר רפאינו ה' וכו' וגומר תפלת י\"ח. ולרמב\"ם אחר גמר התפלה תוקעין בחצוצרות. ואע\"ג דיונה בתר דוד ושלמה הוה, הקדימוהו כדי לסיים כל הברכות עם מרחם על הארץ בה\"א הידיעה דהיינו א\"י, ובהא שייכי דוד ושלמה טפי, דבימיהם היה הצלחת ארץ ישראל:"
+ ],
+ [
+ "מעשה בימי ר' חלפתא
בצפורי היה:"
+ ],
+ [
+ "ור' חנניה בן תרדיון
בסיכני היה:"
+ ],
+ [
+ "וגמר את הברכה כולה
של ראה נא, אחר שאמר עננו בתוכה, כסי' כ\"ח:"
+ ],
+ [
+ "ולא ענו אחריו אמן
רק בשכמל\"ו. ואח\"כ אמר השמש, תקעו הכהנים וכו':"
+ ],
+ [
+ "תקעו הכהנים תקעו
ואין תוקעין עדיין, רק אומר הש\"ץ מי שענה וכו':"
+ ],
+ [
+ "הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה
ותוקעין תר\"ת, ואח\"כ אומר הש\"ץ זכרונות וגמר הברכה, כלעיל, רק שלא ענו אמן רק בשכמל\"ו. ואמר השמש הריעו וכו' ואח\"כ אמר שופרות וכו':"
+ ],
+ [
+ "הריעו בני אהרן הריעו
ולא תקעו עדיין רק אומר הש\"ץ מי שענה וכו':"
+ ],
+ [
+ "הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה
ואז תוקעים תרועה תקיעה תרועה. [דאע\"ג דכל תרועה צריכה תקיעה לפניה ולאחריה [כר\"ה ל\"ד א']. הרי היה תקיעה לפניה בברכה שלפניה, דהברכה אפילו בר\"ה אינו הפסק, דהרי שמע ט' תקיעות ביום יצא, רק שלא יפסיק קול אחר בנתיים [ר\"ה שם]. ואע\"ג דבכה\"ג בר\"ה אינן מצטרפות, דמשך בשנייה כשתים אין בידו אלא א' [כר\"ה ל\"ד א']. היינו רק בר\"ה דחייבה רחמנא בג' תרועות [כר\"ה ל\"ד א']. אבל בתעניות דרק תרועה א' חייבה רחמנא להכי לא דייקינן כולי האי]. וכן בכל ברכה וברכה ענו הצבור בשכמל\"ו. וקודם התקיעות אמר הש\"ץ מי שענה:"
+ ],
+ [
+ "ובהר הבית
כנגד שער מזרח, וכפי הנראה שם היתה להם הבית הכנסת שנזכרה ביומא רפ\"ז. לפי שבמקדש לעולם לא ענו אמן רק בשכמל\"ו, דשם כל המברך ברכה מזכיר את שם המפורש. ומה\"ט גופיה אמרו מי שענה קודם התקיעות, משום דבשכמל\"ו הוא שבח בפני עצמו, והיו שייכים התקיעות לבשכמל\"ו, ולא למי שענה, להכי אמרו מי שענה מיד קודם התקיעות, כדי להסמיך התקיעות למי שענה שהוא עיקר תפלת התענית. מיהו אינהו ס\"ל דאף בגבולין שעונין בכל יום רק אמן, אפ\"ה מדמקריבין ביום זה חלבם ודמן דוגמת הקרבן בביהמ\"ק, ראוי לעשות זכר למקדש. גם הצריכו לומר תקעו הכהנים אף דבח\"ל אפילו זר תוקע. ולא הודו להם חכמים [כך נ\"ל פי' כל משנה זו, שלא נתפרשה לנו במפולש כראוי לפי עניותינו, מרבותינו]:"
+ ],
+ [
+ "ג' תעניות הראשונות
שגזרו ב\"ד [כפ\"א מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "אנשי משמר
דהכהנים כולם היו נחלקים לכ\"ד משמרות, כל משמר עובד בשבוע שלו, וכל משמר שוב מתחלק לו' בתי אבות לו' ימי השבוע, שבכל יום עובד בית אב אחר, ובשבת עובדים כל הבתי אבות של המשמר יחד [כמנחות ק\"ז ב'. ואשתמיטתיה להר\"ב במח\"כ בפ\"א דתמיד, שכ' שהיו שבעה בתי אבות, ועמ\"ש שם]:"
+ ],
+ [
+ "לא היו מתענין כלל
שמא יחלשו בעבודתן. וגם המשמר מה\"ט לא קבלו עליהן להשלים התענית, דשמא יצטרכו לסייע להבית אב, כשיתרבה עבודת היום:"
+ ],
+ [
+ "שלש שניות
שחמורים קצת יותר:"
+ ],
+ [
+ "אנשי משמר מתענין ומשלימין
דרק אנשי מעמד בל\"ז היו מתענין בשבוע שלהן [כפ\"ד מ\"ב]. ולא אנשי משמר:"
+ ],
+ [
+ "אנשי משמר
איידי דאיירי במשמרות נקט נמי הא, ולא איירי בתענית:"
+ ],
+ [
+ "מותרים לשתות יין בלילות
דבלילה א\"א שיצטרכו לסיועתם:"
+ ],
+ [
+ "ואנשי בית אב לא ביום ולא בלילה
משום שהם גם בלילה הקריבו אברי קרבנות היום שעבר:"
+ ],
+ [
+ "אנשי משמד ואנשי מעמד
שגם ישראל נחלקו לכ\"ד מעמדות, מעמד לכל שבוע, ולהן ראש, שנקרא ראש המעמד. וקצת מכל מעמד דרים בירושלים, כדי שיהיו אלו הדרים מהן בירושלים שלוחי כל ישראל, לעמוד אצל הקרבת התמידין [ועי' לקמן פ\"ד מ\"ב וגו']:"
+ ],
+ [
+ "אסורין מלספר ומלכבס
אותן שעומדין אצל הקרבן, אסורים לספר ולכבס בשבוע של משמרתם, כדי שיסתפרו ויכבסו בגדיהם מקודם ויכנסו נאים:"
+ ],
+ [
+ "ובחמישי
שבשבוע שלהן:"
+ ],
+ [
+ "מותרין מפני כבוד השבת
ושמא לא יהיה להן פנאי בע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "כל הכתוב במגילת תענית
ספר הוא שנקרא כך מדנזכר שם כל היו\"ט שתקנו בבית שני שלא יתענו בהם, עבור הניסים שנעשה להן אז. ובקצת מהיו\"ט שם, כתוב דלא למספד, ובקצת דלא להתענאה, ומפרש הכא איזה חילוק יש בין שכתיב כך או כך. וקיי\"ל דבזה\"ז בטלה מגלת תענות חוץ מחנוכה ופורים [תקע\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "לפניו
ביום שלפניו:"
+ ],
+ [
+ "שלא להפקיע השערים
שע\"י שיקנו הכל סעודות גדולות לתענית ולשבת, יתפקע ויתבטל שער של המאכלים שהיה עד השתא, מדיתמעטו המאכלים אצל החנוונים בעיר. [ול\"מ נ\"ל דלהפקיע, הוא מלשון ממונה על הפקיע [שקלים פ\"ה], וה\"נ ר\"ל להכות שער של המאכלים, וכן אומרים בל\"א [אויפשלאגען]. ותמהני ארמב\"ם שכ' שסבת הפקעת השער, יהיה ע\"י שיסברו החנוונים דלהכי גזרו ב\"ד תענית סמוך לשבת מדיש צורך גדול למטר. וק\"ל א\"כ כשגוזרין תענית על שאר צרה, למה אין גוזרין תחלה בה'. ודוחק לומר שיטעו החנוונים שמתענים מפני צורך הגשמים]. ולדידן אין לחוש לכך [מג\"א תקע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ואם התחילו
אם התחילו להתענות יום א' או יומים מקודם ופגע א' מאלו תוך הימים שגזרו להתענות:"
+ ],
+ [
+ "אין מפסיקין דברי רבן גמליאל
והכי קיי\"ל. ואנן נוהגין להתענות יום אחר תחתיו [תקע\"ב]. ויחיד שנדר להתענות בה\"ב כל השנה, יפגע ר\"ח, א\"צ התרה אבל בנדר על מניין ימים, ופגע ר\"ח, יתיר נדרו. ובא\"א להתיר, יתענה, ויתיב תענית לתעניתו [תק\"ע]. אבל באירע ברית מילה בעשי\"ת או בב' ה' וב' שמתענין אחר יו\"ט, אף שענה אמן אחר הש\"ץ, א\"צ התרה, דמדנהגו בכה\"ג שלא להתענות, הו\"ל כהתנה בפירוש. אמנם בקבל בפירוש במנחה להתענות מחר, צריך התרה. וכן הדין ביא\"צ כה\"ג [תקס\"ח]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "סדר תעניות אלו האמור
בפרק א' מ\"ה ו' ז':"
+ ],
+ [
+ "ברביעה ראשונה
ר\"ל זה דוקא שלא ירדו גשמים עד י\"ז בחשון [כפ\"א מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "אבל צמחים ששנו
שצמחו ונשתנו והתחילו להתקלקל:"
+ ],
+ [
+ "מתריעין עליהם מיד
בתענית הראשון, דבעצירת גשמים אין הזמן בהול, דשמא ירדו עוד. משא\"כ אם יפסדו הצמחים א\"א שיתוקנו אח\"כ וכן בפסקו גשמים מ' יום כבר השריש הזרע ויתקלקל:"
+ ],
+ [
+ "וכן שפסקו גשמים בין גשם לגשם ארבעים יום מתריעין עליהם מיד מפני שהיא מכת בצורת
ר\"ל במניעת גשם ראשון, אין רק חשש בצורת, אבל הכא יהיה על ידי זה ודאי בצורת, דמקצתן רעבים [כפ\"ה דאבות]. והיינו אותן ששדותיהן קרקע יבשה:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא ירדו לאילן
שירדו בנחת דאז מועיל לעשבים ולא לאילנות, שמלבלבין כבר השתא ויתיבשו:"
+ ],
+ [
+ "לאילן ולא לצמחים
שירדו בכח דאז אינו מועיל לצמחים:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא לבורות לשיחין ולמערות
לשתות בהן ולכבס בהן. וכגון שירדו בנחת ובכח, ולא הרבה:"
+ ],
+ [
+ "אותה העיר מתענה ומתרעת
סתם מתריעין בכל מכילתן, ר\"ל מתענים ותוקעין בשופרות בתפלה מיד, כלעיל. רק הכא מפרש כן, מדפליג ר\"ע:"
+ ],
+ [
+ "וכל סביבותיה מתענות
שהעיר שנעצרו סביבה גשמים, תקנה מאחרות ויהיה רעב עי\"ז:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר מתריעות ולא מתענות
והלכה כת\"ק [תקע\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "וכן עיר שיש בה דבר
אפילו רק בחזירים. משום דמעיהם כאדם:"
+ ],
+ [
+ "או מפולת
שע\"י הרעדת ארץ נופלים הכתלים הבריאים [ערדבעבען]:"
+ ],
+ [
+ "עיר המוציאה חמש מאות רגלי
חוץ מזקנים, קטנים, נשים [וסי' זקן] ואף דרק בילדותה שכיח מיתה גבה מדמסתכנת בעיבור ולידה ובשפע דמה, [כתוס' כתובות דפ\"ג ב'], אפ\"ה גם אח\"כ, אף קודם שהוזקנה, כבר הוחלשה מימי נעוריה, ושכיחה מיתה גבה טפי מבאחר. וכן מוכח מש\"ס התם ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "ויצאו ממנה שלשה מתים בשלשה ימים
מת א' בכל יום:"
+ ],
+ [
+ "פחות מכאן
ר\"ל פחות מג' מתים, שיצאו רק ב' בג' ימים, או אפילו פחות מהימים שיצאו ג' בב' ימים, דזהו רק מקרה:"
+ ],
+ [
+ "אין זה דבר
ובחולאים א\"צ שיחלו כשיעור דמתניתין. ובדבר קיי\"ל דאין מתענין כלל. משום שנשתנית הטבע והתענית מזיק בשעת הדבר [שם] [ועי' לקמן סי' לו]:"
+ ],
+ [
+ "על אלו מתריעין
בשופר ותענית:"
+ ],
+ [
+ "בכל מקום
אפילו במקום הרחוק מאד מהצער, ורק באותה מלכות:"
+ ],
+ [
+ "על השדפון
כשמצוי סער המריק הזרע מהשבולת:"
+ ],
+ [
+ "ועל הירקון
שהשבולות מלבינן ע\"י חמימותה [ומ\"ש הר\"ב דמיירי באדם, דוחין אחמ\"כ, דאיך מפסיק תנא בירקון בין שדפון לארבה דשניהן בתבואה]:"
+ ],
+ [
+ "על הארבה ועל החסיל
מיני [היישרעקקען] הן:"
+ ],
+ [
+ "ועל החיה רעה
שנראית ביום בעיר:"
+ ],
+ [
+ "ועל החרב
חיל העובר, אפילו של שלום:"
+ ],
+ [
+ "מתריעין עליה מפני שהיא מכה מהלכת
צרה שהיא אחת מאלה מתפשטת מהר לכל מקום, וגם מתגדלת בסופו יותר מבתחלתה:"
+ ],
+ [
+ "מעשה שירדו זקנים
מהסנהדרין:"
+ ],
+ [
+ "מירושלם לעריהם וגזרו תענית
ר\"ל כדי לגזור תענית:"
+ ],
+ [
+ "על שנראה כמלא פי תנור שדפון
שנשדפה תבואה כשיעור לעשות פת גדול כמו מלא פי תנור:"
+ ],
+ [
+ "באשקלון
עיר בארץ פלשתים:"
+ ],
+ [
+ "אלא על שנראה
וטעם כולהו. דחיישינן שתתפשט טפי:"
+ ],
+ [
+ "על אלו מתריעין בשבת
בתחינות אפילו בשבת. אבל אין תוקעין גם אין מתענין עליהן אפילו בחול. וה\"ה דשרי לומר י\"ג מדות בשבת עבור חולה [מג\"א קי\"ז], וכ\"כ שרי לברך חולה מסוכן או מקשה לילד בשבת [מג\"א רפ\"ח. ורט\"ז חולק]:"
+ ],
+ [
+ "ועל הספינה המטרפת בים
שהסער טורפה אילך ואילך וקרובה להשתבר:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר לעזרה
צועקין שיבואו בני אדם לעזרם. [ונ\"ל דקמ\"ל דשרי אפילו לצאת חוץ לתחום לכנס בני אדם]:"
+ ],
+ [
+ "ולא לצעקה
שאין אומרים תחינות בשבת, שאין תפלתינו בטוחה כל כך שתועיל. וקיי\"ל כת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "אומר אף על הדבר
מתריעין בשבת:"
+ ],
+ [
+ "ולא הודו לו חכמים
דס\"ל דאין מתריעין על הדבר כלל. ונ\"ל דטעמיה משום בעיתותא דע\"י חרדת ההתרעה אפשר שיתרבה הדבר ח\"ו, והרי מה\"ט י\"א שאין מתאבלין בשעת הדבר [כי\"ד ססי' שע\"ד]. ופליגי חכמים את\"ק ואר\"ע לעיל משנה ד':"
+ ],
+ [
+ "על כל צרה שלא תבא על הצבור
בין צרת הגוף, כחולי וכדומה, או צרת הממון, כגזירת מסים וכדומה, או צרת הנשמה שגזרו ח\"ו לבטל שום מצוה [תקע\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "מתריעין עליהן
בתענית ותפלה ושופרות [כרפ\"ב לעיל. ומג\"א תמה למה לא נהגו כך האידנא]:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מרוב גשמים
שאין מתפללין על רוב טובה. ודוקא אם הם רק טורח לאדם. אבל במזיק לתבואה מתפללין על כך, יחיד וש\"ץ בשומע תפלה [כמבואר בתקע\"ז]. אבל בעצירת גשמים, רק יחיד מתפלל בשומע תפלה, וש\"ץ כלל כלל לא [רט\"ז קי\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "אמר להם צאו והכניסו תנורי פסחים
שהיו של טיט ומטולטלין, ועמדו להתיבש. ואמר כך משום שקודם פסח היה:"
+ ],
+ [
+ "בשביל שלא ימוקו
במי הגשמים:"
+ ],
+ [
+ "התפלל ולא ירדו גשמים
נענש על שהבטיח מתחלה שתועיל תפלתו:"
+ ],
+ [
+ "מה עשה עג עוגה
עשה גומא עגולה סביבו [ודלא כר\"ב. ועי' מ\"ק ד\"ד]. ועשה כן להראות צערו שהוא כיושב בבית אסורין:"
+ ],
+ [
+ "שאני כבן בית לפניך
התנצל בכך על שהבטיחם שתועיל תפלתו:"
+ ],
+ [
+ "התחילו לירד בזעף אמר לא כך שאלתי אלא גשמי רצון כרכה ונדבה
בעין יפה. וכל זה היה מדרצה הקב\"ה להגדיל כבודו שרצון יראיו יעשה וגם מדלא היה דורו דומה יפה:"
+ ],
+ [
+ "אמר להן צאו וראו אם נמחת אבן הטועים
אבן גבוה מאוד שבירושלים שמכריזין עליה אבידות. ור\"ל כמו שהאבן אינו נמוח, כמו כן אי אפשר להתפלל על רוב טובה:"
+ ],
+ [
+ "שלח לו שמעון בן שטח
שהיה אב ב\"ד [כחגיגה פ\"ב מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי
שאילו נשבע אדם כאליהו שלא ירדו גשמים, ואתה נשבעת שירדו, נמצא ממ\"נ שם שמים מתחלל ח\"ו. דאילו אליהו לכבוד שמים עשה מה שעשה, משא\"כ אתה משום צורך בשר ודם עשית:"
+ ],
+ [
+ "שאתה מתחטא
כך נקרא ילד בלשון ארמי, מחטיי. ור\"ל אתה עושה א\"ע כתינוק רך ששאל מאביו אף שלא כהוגן:"
+ ],
+ [
+ "היו מתענין
ר\"ל שכבר קבלו עליהן מבערב להתענות:"
+ ],
+ [
+ "קודם הנץ החמה לא ישלימו
ודוקא בצבור דאיכא למימר לב ב\"ד מתנה שכשירדו גשמים לא יתענו. אבל יחיד שמתענה על צרה ועברה, על החולה ונתרפא, מתענה ומשלים [כתענית ד\"י ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "לאחר הנץ החמה ישלימו
מדלא ניתן להם בפנים יפות, רק עד שהצטערו:"
+ ],
+ [
+ "ויצאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב ובאו בין הערבים וקראו הלל הגדול
כ\"ו כל\"ח. והכי קיי\"ל. ומתחילין שיר המעלות הנה ברכו וגו', ואומר מעלה נשיאים וגו', ואח\"כ הלל הגדול. ומסיימים אח\"כ מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה וכו'. והא דאכלו ושתו תחלה. ה\"ט משום דאין אומרים הלל הגדול דרך שיר והודיה, רק בנפש שבעה [תקע\"ה י\"א ותקפ\"ד א']. [ועי' תוס' כאן שכ' דכשאומרין אותו בשעת תפלה, לא יאמרוהו רק בכרס מלאה. ונ\"ל דכוונתם, כשהתפללו על דבר מה ונענו]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כהנים נושאין את כפיהן
ר\"ל בג' זמנים בשנה נושאין כפיהם בג' תפלות. בשחרית, מנחה, נעילה:"
+ ],
+ [
+ "ארבע פעמים ביום
ר\"ל יש יום בג' פרקים הנ\"ל שנושאין כפיהם בו ד' פעמים, דהיינו בשחרית וכו':"
+ ],
+ [
+ "בשחרית במוסף ובמנחה ובנעילת שערים
ואלו הן השלשה פרקים, בתעניות וכו':"
+ ],
+ [
+ "בתעניות
דהיינו כשגזרו תענית על הצבור:"
+ ],
+ [
+ "ובמעמדות
דג\"כ התענו כמ\"ב:"
+ ],
+ [
+ "וביום הכפורים
דביו\"כ מדהתפללו בו מוסף, נשאו כפיהם ד\"פ. וקיי\"ל דאין נ\"כ במנחה אפילו בתעניות, אטו שאר יומי דשכיח אז שכרות ואנו אין נוהגין לשאת כפים רק במוסף ביו\"ט [קכ\"ח קכ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "אלו הן מעמדות
ר\"ל מ\"ט תקנו מעמדות:"
+ ],
+ [
+ "צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי וכי היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו
והרי כל ישראל בעלים לקרבן התמיד:"
+ ],
+ [
+ "התקינו נביאים הראשונים
דוד ושמואל [ועי' פ\"ב סי' נ\"ח. וסי' ס\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "כהנים ולוים עולים לירושלם
כהנים לעבודה. ולוים לשיר בביהמ\"ק:"
+ ],
+ [
+ "וישראל שבאותו משמר מתכנסין לעריהן
לעיר שדר בה ראש המעמד. ומתענין [כמ\"ג], בין אותן שבירושלים או שבשאר העיירות:"
+ ],
+ [
+ "וקוראין
בס\"ת, אחר כל תפלה ותפלה שביום:"
+ ],
+ [
+ "במעשה בראשית
לרמז שהעולם מתקיים רק בשביל עבודה:"
+ ],
+ [
+ "ואנשי המעמד היו מתענין ארבעה ימים בשבוע
כל יום עד הערב:"
+ ],
+ [
+ "ליגיעה ותענית וימותו
לאו דוקא. רק ר\"ל שיתחלשו מהתענית יותר מדאי, דכל שנוי ווסת מזיק לגוף [ב\"ב קמ\"ו א']. ולהכי במקום צער גדול, לא גזרו בה רבנן [ככתובות ד\"ס ע\"א]. ומצינו לשון מיתה דמשמע חולשא, כמו משמש מת בעריות [סנהדרין דנ\"ה] עד שימות הגיד [שבועות די\"ח], מה לי קטלה פלגא [ב\"מ צ\"ה א'], הן יקטלני לו איחל [איוב י\"ג ט\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ביום הראשון
קראו בני המעמד בבהכ\"נ:"
+ ],
+ [
+ "והקטנה ביחיד
דבבראשית יש ה' פסוקים, הכהן קורא ג' פסוקים, והלוי מדלג פסוק א' לאחריו ועוד ב' פסוקים האחרים. והישראל קורא ויהי רקיע, שהוא ג' פסוקים. וביום ב', כהן קורא ויהי רקיע, ולוי וישראל פרשת יקוו המים. וכן כולן:"
+ ],
+ [
+ "בשחרית במוסף
ר\"ל בשחרית ובמוסף קורין בס\"ת כלעיל. אבל במנחה וכו':"
+ ],
+ [
+ "כקורין את שמע
ואע\"ג דדברים שבכתב אין רשאין לאומרן בע\"פ [כתמורה י\"ד ב'] היינו להוציא אחרים יד\"ח. והכא כל א' קורא [ש\"ס הכא כ\"ח א']:"
+ ],
+ [
+ "מפני כבוד השבת
שיהיו מופנים לעשות צורכי שבת:"
+ ],
+ [
+ "כל יום שיש בו הלל
שגומרין בו ההלל ואין בו מוסף, כחנוכה:"
+ ],
+ [
+ "אין בו מעמד בשחרית
ר\"ל אין אומרין אז בני המעמד תחינות ואין קורין במעשה בראשית. ודוקא בירושלים, מדטרודים בלא זה לסייע לכהנים לחטוב עצים ולשאוב מים לצורך הקרבנות אבל מכל מקום לא היו מתענין בשום מקום:"
+ ],
+ [
+ "קרבן מוסף
ר\"ל וביום שמקריבין בו מוסף, כגון ראש חודש:"
+ ],
+ [
+ "אין בו בנעילה
ר\"ל אפילו בנעילה שהקריבו כבר כל קרבנות היום. ומכ\"ש בשאר תפלת היום. דטרידי אז טפי:"
+ ],
+ [
+ "קרבן עצים
יו\"ט היה למשפחות בישראל בימים ידועים. שכשעלו מהגולה, לא היה עצים למערכה, ונדבו הם עצים באותן הימים, ותקנו להם שבכל שנה כשיגיע יום ההוא, יביאו המשפחה ההיא עצים למזבח, ויקרבו עולה ויעשו יו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "קרבן מוסף אין בו במנחה
וכ\"ש במוסף עצמו, אבל יש בשחרית ובנעילה:"
+ ],
+ [
+ "קרבן עצים אין בו בנעילה
וכ\"ש במנחה דלא, שהקרבת קרבן עצים היה סמוך למנחה קודם תמיד שבין הערביים:"
+ ],
+ [
+ "חזר רבי עקיבא להיות שונה כבן עזאי
דמוסף דאורייתא א\"צ חזוק, ודי שידחה מעמד דמנחה. משא\"כ חג דקרבן עצים, רק מד\"ס וצריך חזוק לדחות המעמדות במנחה ונעילה. ואע\"ג דבל\"ז אין קורין בתורה בנעילה כדמשמע לעיל משנה ג' דלא חשיב נעילה, עכ\"פ התפללו והרבו בקשות, ובחג של קרבן עצים לא התפללו נעילה כלל. מיהו בשחרית ודאי היה אז מעמד וכדמוכח מאחד בטבת בסיפא [ועי' ברמב\"ם פ\"ו מכמק\"ד ה\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "באחד בניסן בני ארח בן יהודה
משפחה מיוחדת משבט יהודה:"
+ ],
+ [
+ "בעשרים בתמוז בני דוד בן יהודה
ממשפחת דהמע\"ה:"
+ ],
+ [
+ "בשבעה בו בני יונדב בן רכב
משפחת יתרו:"
+ ],
+ [
+ "בעשרה בו בני סנאה בן בנימין
משבט בנימין:"
+ ],
+ [
+ "וכל מי שטעה בשבטו
מדבל\"ז היה אז יו\"ט, כשלהי מכילתן. ונ\"ל דאותן שכשעלו מהגולה לא נתברר לאיזה שבט שייכים, התחברו אז כשעלו עם בני זתוא להתנדב עמם, ושוב תמיד נחשבו על משפחה זאת:"
+ ],
+ [
+ "ובני גונבי עלי בני קוצעי קציעות
בבית שני גזרו האויבים שהיו מושלים על ישראל סביב ירושלים שלא להעלות בכורים להמקדש, והמשפחות הכשירות הללו הביאו הבכורים וחיפום בקציעות, שהן תאנים יבשים. וכדי להטעות השומרים ביותר, לקחו גם עלי [שטעססעל בל\"א] על כתפיהם, ואמרו להשומרים שהם מוליכין הקציעות לכתשם במכתשת שיש בירושלים. וכששוב גברו ישראל קבעו למשפחות ההם יו\"ט ביום המאורע:"
+ ],
+ [
+ "בעשרים בו בני פחת מואב בן יהודה
משפחת יואב:"
+ ],
+ [
+ "באחד בטבת לא היה בו מעמד
בירושלים:"
+ ],
+ [
+ "שהיה בו הלל
שלם, מדהיה חנוכה:"
+ ],
+ [
+ "וקרבן מוסף
עבור ר\"ח:"
+ ],
+ [
+ "בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות
כשעשו העגל:"
+ ],
+ [
+ "ובטל התמיד
כשצרו, עלי ירושלים כשנחרבה, באותו יום לא נמצאו עוד כבשים להקריב ול\"נ שר\"ל בימי הורקנוס וארסתבולוס כשצרו זע\"ז וכן משמע נמי מב\"ק [דפ\"ב ב'], מיהו אי קאי אזמן חורבן, היינו זמן חורבן ראשון שצר נבוכדנצר על ירושלים ג' שנים. אבל בית שני לא משכו ימי המצור רק מניסן עד אב וא\"כ כשהובקעה העיר פשיטא שפסק הכל והתמיד עמם:"
+ ],
+ [
+ "והובקעה העיר
נכבשה בחורבן א' וב' ביום א'. [ואע\"ג דכ' בחורבן ראשון, בט' בחודש הובקעה העיר. ע\"י הצרות טעו בחשבון ולא רצה המקרא לשנות ממה שחשבו הם [ירושלמי]:"
+ ],
+ [
+ "ושרף אפוסטמוס
שר יווני:"
+ ],
+ [
+ "את התורה
נ\"ל דר\"ל אותה תורה שכתב עזרא, שהיה בעזרה, כדאמרינן במסכת סופרים שממנה הגיהו שאר ספרים [ועי' מ\"ק פ\"ג מ\"ד]. או נ\"ל דר\"ל ששרף כל תורה שמצא. ואפ\"ה קאמר התורה לשון יחיד, שכוונת אותו רשע הי' לבטל תורה בכללה מישראל:"
+ ],
+ [
+ "והעמיד צלם בהיכל
י\"א ע\"י הרשע הנ\"ל, וי\"א ע\"י מנשה ולפ\"ז צריך לגרוס והועמד צלם וכו':"
+ ],
+ [
+ "בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ
בגזירת מרגלים:"
+ ],
+ [
+ "וחרב הבית בראשונה
דבז' באב נכנסו אויבים להיכל כשכבשוהו אחר ג' שבועות משכבשו ירושלים בי\"ז בתמוז, ואכלו וקלקלו בו ז' וח'. ובט' סמוך לערב הציתוהו והיה דולק והולך עד י' סמוך לערב:"
+ ],
+ [
+ "ונלכדה ביתר
נ\"ב שנה [וי\"א ע\"ג שנה] אחר החורבן נתכנסו חיל גדול מישראל בביתר, ומלך גדול מישראל מלך עליהן, ושמו בן כוכבא, וטעו בו הרבה מחכמי ישראל, וגם ר\"ע נושא כליו היה [כרמב\"ם פי\"א ממלכים ה\"ג], ואמר עליו שהוא משיח. והצליח במלחמות גדולות נגד הרומיים ג' שנים ומחצה. עד שלבסוף ע\"י חטא הדור, וגם חטאו שהרג לר\"א המודעי דודו [כירושלמי בפרקן], כבשוהו הרומיים ע\"י האדרינוס קיסר שחיק טמיא [כירוש' הנ\"ל. ובסנהדרין דצ\"ג ב' לכאורה משמע שהסנהדרין הרגוהו], ונהרגו עמו במלחמה תק\"פ אלפים מישראל [כמסופר בוועלטגעשיכטע מבעקקער], מלבד מיליאן ומאה אלף שנהרגו בזמן חורבן הבית [כיוזעפוס פלאביוס פרק צ\"ה], והרשע הנ\"ל עשה א\"י למדבר שממה, מלבד ירושלים שבנה אותה קרוב למקומה הראשון וקרא שמה עלי קאפיטאליום, עלי ע\"ש משפחתו, וקאפיטאליום ע\"ש בית ע\"ז יופיטור שבנה שם לשמי. וגזר משפט מות על כל איש ישראל שיבוא תוך העיר. עד שלבסוף הימים חזר ונתבטל שם הטומאה שכינה לה הרשע הנ\"ל, וחזרה לשמה הראשון:"
+ ],
+ [
+ "ונחרשה העיר
שאחר חורבן בית ראשון היתה א\"י מדבר שממה נ\"ב שנים [כיומא נ\"ד א'], וירושלים עצמה נעשית שוה לאדמה כשדה חרושה:"
+ ],
+ [
+ "משנכנס אב ממעטין בשמחה
דאז מימי המרגלים נועד החודש הזה לצרת ישראל:"
+ ],
+ [
+ "שבת
ר\"ל שבוע:"
+ ],
+ [
+ "אסור מלספר ומלבכס
כל השבוע עד אחר התענית. ואפילו לכבס ולהניח אסור:"
+ ],
+ [
+ "ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת
כשקידשו על פי הראייה, והיה אפשר לט\"ב לחול בע\"ש, מותרים לספר בה' בשבת. ונוהגין השתא להחמיר בכיבוס מתחלת החודש. ומי\"ז בתמוז בתספורת [תקנ\"א]. מיהו מותר ללבוש הכבוסים כבר, לכבוד שבת [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ערב תשעה באב
לאחר חצות, ובסעודה המפסקת:"
+ ],
+ [
+ "לא יאכל אדם שני תבשילין
ואפי' מדבר הנאכל חי [ודלא כר\"ב], ואפי' היה צלי [תקנ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "רבן שמעון בן גמליאל אומר ישנה
ימעט בבשר ויין ממה שרגיל. ואנו נוהגין איסור מר\"ח עד י' מנחם אחר חצות [תקנ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה מחייב בכפיית המטה
שיהפוך המטה כדי שישכב על קרקע:"
+ ],
+ [
+ "ולא הודו לו חכמים
מיהו ראוי למעט הכרים תחתיו [תקנ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "כחמשה עשר באב
שכלו בו מתי מדבר בסוף מ' שנה. ובו ביטל הושע בן אלה מלך ישראל את השומרים שהושיבו מימי ירבעם, שלא יעלו ישראל לרגל לירושלים. ובו הורשו לקבור הרוגי ביתר, שהיו מונחים כמה שנים בבזיון. ובו פסקו מלכרות עצים למערכה במזבח, משום שאח\"כ הותש כח החמה ומשום דאז זכו לגמור מלאכת ד'. עשאוהו יו\"ט, כמו שעשו חג לגמר בנין הביהמ\"ק ולגמרה של תורה שהחיינו והגיענו, לזמן ההוא:"
+ ],
+ [
+ "וכיום הכפורים
מדהוא יום כפרה לעולם. ובו ניתנו לוחות האחרונות, ומחל הקב\"ה חטא העגל:"
+ ],
+ [
+ "שבהן בנות ירושלם יוצאות בכלי לבן
של משי:"
+ ],
+ [
+ "שאולין
דאפי' העשירות שואלות:"
+ ],
+ [
+ "כל הכלים טעונין טבילה
קודם שילבשום. ג\"כ כדי שלא לבייש החשודים על הטהרות:"
+ ],
+ [
+ "וכן הוא אומר
נ\"ל דלהכי מייתי הך קרא, דר\"ל אע\"ג דביו\"כ לא שייך שישוררו בחור שא נא וכו', דוכי ס\"ד שישראל קדושים יתעסקו ביו\"כ הקדוש והנורא בשדוכים. ע\"ז משיב וכן הוא אומר וכו', דביו\"כ התכוונו להקב\"ה שנקרא בחור בשיר השירים כולו, דנאמר בחור כארזים [שיר ה' פט\"ו], שא נא עיניך מה אתה בורר לך, ר\"ל איה אומה קדושה בעולם כאומה זו. אל תתן עיניך בנוי, דאע\"ג שחטאו לפניך תתן עיניך במשפחה, בניך בני בחוניך הם, בני אברהם יצחק ויעקב. שקר החן של שאר האומות, הבל יופי שלהם, דאפי' כשעושין מצוות, כוונתם רק להחניף לך, כמ\"ש חסיד שלהן, ומקרבין נחוחין לאלדה דשמיא, אבל ומצלין לחיי מלכא ובנוהי [כר\"ה ד\"ד א']. וכן חסד לאומים חטאתם [כב\"ב ד\"י ע\"ב]. אבל אשתך החלשה הקטנה, שהיא יראת ה', היא תתהלל, שעומדות היום לפניך ככלה מקושטה, ואומרת כאביה, הא קריבת נפשי קדמך [כשבת פ\"ט ב'], היא היא תתהלל, שגם כתמי חטאותיה הם היום לה לעדי ולתפארת, בעבור כי נתהפכו לזכיות: [ונ\"ל דמה\"ט נמי מנהג ישראל לשיר את האשמנו ביו\"כ והרי קינה מבע\"ל. אמנם הוא לרמז שכולם נתהפכו לזכיות, וראוי לשורר עליהם כעל זכיות] זאת אומרת שחורה אני ואעפ\"כ נאוה, ואהלי קדר השחורים, בעיניך כיריעות שלמה המרוקמים זהב מופז:"
+ ],
+ [
+ "צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה
זה הקב\"ה שהשלום שלו:"
+ ],
+ [
+ "בעטרה שעטרה לו אמו
כנסת ישראל שהקב\"ה קוראה אמו, משום שכח ישראל נמשל ככח אם שמבטלת גזירת בנה, אף שחלשה היא. כך אומר הקב\"ה מי מושל בי, צדיק, שאני גוזר גזירה וצדיק מבטלה [מ\"ק דט\"ז ב']:"
+ ],
+ [
+ "ביום חתונתו זו מתן תורה
שביו\"כ נתנו לוחות האחרונות הכוללים כל התורה. ותו דכשנסלח אז חטאתם הו\"ל כאילו התחתנו עם הקדוש ברוך הוא כ\"י מחדש:"
+ ],
+ [
+ "זה בנין בית המקדש
שנתחנך ביום כפורים בימי שלמה [כמועד קטן דף ט' א'. ואשתמיטתיה סוגיא ערוכה זו לרבינו מהרש\"א ז\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "שיבנה במהרה בימינו אמן
מדהזכיר התנא המקדש, התפלל שיבנה במהרה בימינו אמן:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין תענית",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Moed"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Yoma/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Yoma/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..17ad011abdd096f058a5e673b64e511dba7578f6
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Yoma/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,1294 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Yachin on Mishnah Yoma",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "יכין יומא",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Moed"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "מביתו
ר\"ל מביתו ומאשתו. דז' ימים לילה ויום צריך שיהיה הכה\"ג סמוך מאד למקדש קודם שיעבוד ביו\"כ, מגזירת הכתוב, שצריך שיהי' דינו כבמלואים שהופרשו הכהנים שם כן. וגם לא הביאו אשתו לשם דשמא אחר שיבעלנה, תוך כדי שתרד מהמטה ותדיח פניה של מטה, תמצא נדה, ויטמא ז' ימים, והרי כל עבודת יו\"כ אינן כשירות אלא בו. ובש\"ס [ד\"ח א'] אמרינן שהזו עליו בג' וז' ושם [די\"ב ב'] אמרינן דהזו עליו לעת ערב לאחר שעשה עבודת היום [כמ\"ב] ואח\"כ טבל בהע\"ש דאל\"כ הרי נטמא מדנשא מי חטאת שלא לצורך והרי אין חכמים רשאין לעקור דין תורה רק בשב ואל תעשה [יבמות פ\"ט ב']:"
+ ],
+ [
+ "ללשכת פלהדרין
חדר פקידי המלך והוא לשכת כה\"ג בעזרה. ונקראת כך, מדהיו הכהנים גדולים שבבית שני רובן רשעים, ולא השלימו שנתן, ומתחלפין כל שנה כפקידי המלך שמתחלפין כדי שלא יהי' להן הכרה עם פורעי המס. ולהכי קראוה כך להזכיר לכל כה\"ג באותו זמן ענין זה אולי יזהר. מלבד שבל\"ז באמת מפקידי המלך היו כלקמן סי' ט\"ז, והיתה הלשכה בנוי'. בקודש ופתוחה לחול, שאז היא חול גמור [כדמוכח זבחים נ\"ו נ\"ל] דאל\"כ אין ישיבה בעזרה וכ\"ש שינה ובעילה [וכך כתב ג\"כ רתוי\"ט פ\"ה דמדות משנה ד' ד\"ה אבא שאול בסוף דבריו שם]:"
+ ],
+ [
+ "ומתקינין לו כהן אחר תחתיו
מזמנין אותו, אבל אין מפרישין לאותו אחר, דהפרשה לא מעכבה:"
+ ],
+ [
+ "שמא יארע בו פסול
שיתטמא:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו אם כן אין לדבר סוף
שמא גם זו תמות. ודוקא למיתה לא חיישי', אבל לטומאה חיישי', כי היכא דלזדריז כה\"ג טפי:"
+ ],
+ [
+ "כל שבעת הימים הוא זורק את הדם
של תמיד:"
+ ],
+ [
+ "ומטיב את הנרות
מסיר בשחר דשן הפתילות שרבה במנורה, ודוקא ב' נרות, שאחר הקטורת אבל הטבת ה' נרות שקודם הקטורת לא היו בכוה\"ג וקרי לי' למטיב הב' בשם מטיב דאין המצוה נקראת אלא במי שגומרה:"
+ ],
+ [
+ "ומקריב את הראש ואת הרגל
של תמיד, שקרבין ראשון, וה\"ה שאר אברים שלו:"
+ ],
+ [
+ "שכהן גדול מקריב חלק בראש
בלי פייס:"
+ ],
+ [
+ "ונוטל חלק בראש
מה שירצה בקדשים. בכל עת. מיהו בקדשי גבול כתרומה ומעשר, שוה הכוה\"ג לשאר הכהנים:"
+ ],
+ [
+ "מסרו לו
בכל יום מז' ימים:"
+ ],
+ [
+ "זקנים מזקני בית דין
מהסנהדרין, ללמדו, דיני עבודה:"
+ ],
+ [
+ "וקורין לפניו בסדר היום
שבפרשת אחרי. שבכל יום באו ללשכתו החכמים, להיות סביבו תמיד ללמדו, וקראו בכל יום לפניו הפרשה עם ביאור דקדוקי דיניה:"
+ ],
+ [
+ "ואומרים לו אישי
אדוני:"
+ ],
+ [
+ "קרא אתה בפיך
דחיים הם למוצאיהם לזכרם עי\"ז יפה [כעירובין דנ\"ד א'] דשמא שכחת:"
+ ],
+ [
+ "או שמא לא למדת
ולהכי קראנו לפניך תחלה ג\"כ דבבית שני לפעמים הי' כוה\"ג כזה, מדלא נתמנה רק כל המוסיף ממון למלכות:"
+ ],
+ [
+ "ומעבירין לפניו פרים ואילים וכבשים
דהיינו אותן שיקריב למחר:"
+ ],
+ [
+ "כדי שיהא מכיר ורגיל בעבודה
דכשיראה אותם יתבונן בהם איזה ראוי לקרבן זה ואיזה לזה, ושכך וכך עבודתו. מיהו שעירים לא העבירו לפניו, מדבאי' על חטאי ישראל, חלשה דעתי', משא\"כ פר מדבא על חטאיו וחטאי אחיו הכהנים, הרי מכיר הכהנים ויחזיר להחוטא בתשובה:"
+ ],
+ [
+ "ערב יום הכפורים עם חשיכה לא היו מניחים אותו לאכול הרבה
מכל מאכל. אבל מאכלים המחממין לקרי, כחלב, ביצים בשר שמן, יין ישן, היו מונעין ממנו לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהמאכל מביא את השינה
ושמא יראה קרי, דלא סמכו על נס [שנזכר פ\"ה דאבות]:"
+ ],
+ [
+ "מסרוהו זקני בית דין לזקני כהונה
בעיו\"כ ומפרש כיצד מסרוהו, העלוהו וכו':"
+ ],
+ [
+ "והעלוהו לעליית בית אבטינס
ששם אחר שישביעוהו זקני ב\"ד, ילמדוהו זקני כהונה, חפינת הקטורת, דעבודה קשה היתה:"
+ ],
+ [
+ "והשביעוהו
שלא יתן הקטורת על הגחלים שבמחתה, חוץ לק\"ק, ויכניס כך כצדוקים, והרי כתיב ונתן הקטורת על האש לפני ה':"
+ ],
+ [
+ "ונפטרו
לקחו ממנו רשות לילך ואח\"כ מסרוהו לזקני כהונה ללמדו חפינה:"
+ ],
+ [
+ "והלכו להם
זקני ב\"ד, שלא יראו בבשתו כשיבכה שחשדוהו. ומפרש סדר השבועה, אומרים לו וכו':"
+ ],
+ [
+ "אנו שלוחי בית דין
ובהכרח נשביע אותך:"
+ ],
+ [
+ "ואתה שלוחנו ושליח בית דין
ר\"ל על דעת ב\"ד נשביעך, ונ\"ל דהיה צריך לענות אמן על שבועה זו:"
+ ],
+ [
+ "שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך
כל ז' ימים. [ונ\"ל דלהכי א\"ל מכל וכו' דהרי לדעת הצדוקים נשבע לבטל המצוה. להכי א\"ל מכל, דבכולל חייל [כי\"ד רל\"ט]. עוד נ\"ל לתרץ, דלהכי קאמרו לי' ואתה שלוחנו, דאם ישנה אינו כוה\"ג שלהן דלהא לא שווינהו שליח, וא\"כ גם לפי דעת הצדוקים יהי' עבודתו פסולה מדאינו כוה\"ג כלל]:"
+ ],
+ [
+ "הוא פורש ובוכה
על שחשדוהו:"
+ ],
+ [
+ "והן פורשין ובוכין
דהחושד בכשרים לוקה בגופו [ש\"ס הכא]. ואף דמוכרחים היו, אפ\"ה בכו לכבודו, שיראה שנדמה להם שחשדוהו בחנם. והוצרכו להשביעו, מדאסרה תורה שלא יהי' אדם במקדש בשעת הקטרה:"
+ ],
+ [
+ "אם היה חכם דורש
בליל יו\"כ שלא יישן ויראה קרי:"
+ ],
+ [
+ "ואם רגיל לקרות קורא
אחר הדרשה:"
+ ],
+ [
+ "באיוב ובעזרא ובדברי הימים
שהן דברים המושכין הלב ויסירו שינה מעיניו:"
+ ],
+ [
+ "פרחי כהונה
בחורי הכהנים הזריזים:"
+ ],
+ [
+ "מכין לפניו באצבע צרדה
מחבר אצבע האמצעי הארוך לראש האגודל, ושומטו מהר בכח לתוך כף היד, דעי\"ז נשמע קול זירוז:"
+ ],
+ [
+ "ואומרים לו אישי כהן גדול עמוד והפג אחת
ר\"ל הצטנן מעט פעם א', כדי להסר השינה, דהחמימות מרפה הגוף, ומפיל עליו חבלי שינה. [ומלת פג לשון הוצאה הוא כלקמן פ\"ג מ\"ה, שתפוג צנתן וה\"נ ר\"ל שיוציא א\"ע מהשינה. אולם בערוך פי' שהוא לשון שעשוע ושחוק]:"
+ ],
+ [
+ "על הרצפה
ר\"ל שיתקרר על הרצפה של שיש, שישח עליו שלא בפישוט ידים ורגלים. ובשעת שחייתו נושק הרצפה, ונסמך על אגודלי ידיו, וזוקף ועומד, וזה נקרא קידה, ואין כל אדם יכול לעשות כן [ועי' רש\"י (מגילה כ\"ב ב') אמנם נ\"ל דרק הכה\"ג היה קידתו שסומך א\"ע על גודלי ידיו, אבל פי' מלת קידה אינו רק שעומד ושוחה א\"ע עד שטוחה פניו בקרקע וחוזר וזוקף א\"ע באיזה אופן שיכול, דאי לא תימא הכי הא דכתיב ותקוד בת שבע אפים ארצה, וכי ס\"ד שאשה חלשה תוכל לעשות מה שעושה הכוה\"ג דרב גוברי' אלא ע\"כ דרק הכה\"ג זקף א\"ע בכוח על אגודליו]:"
+ ],
+ [
+ "ומעסיקין אותו
[בעשעפטיגען]. שענו עמו שירים ותשבחות שבשירי מעלות שבתהלים דכתיב בהו אם ה' לא יבנה בית, שוא עמלו בוניו בו, לומר הזהר שלא תטרח בחנם אבל לא הטריחוהו הרבה, שיקרא הוא לבדו כבתחלת הלילה, מדכבר קרב לאור היום, צריך לחזקו להעבודה:"
+ ],
+ [
+ "עד שיגיע זמן השחיטה
של תמיד:"
+ ],
+ [
+ "בכל יום תורמין את המזבח
תרומת הדשן, שהכהן תורם בכל יום מלוא המחתה מגחלים שבמזבח ונותנן במזרח הכבש, ונבלעים במקומן. וזו עבודה ראשונה שבכל יום, ואח\"כ הכהנים מסירין מהמזבח הדשן שנתרבה:"
+ ],
+ [
+ "או סמוך לו
לקריאת הגבר:"
+ ],
+ [
+ "ביום הכפורים מחצות
מדמוטל על הכוה\"ג לבד כל עבודת היום, לכן השכימו לתרום תרומת הדשן, ואח\"כ מפנין הכהנים האברים שלא נתעכלו מבערב, וגורפין האפר להתפוח [כפ\"ב דתמיד] ואח\"כ מסדרין הד' מערכות שעשו היום ע\"ג המזבח [כלקמן פ\"ד מ\"ו], ואח\"כ מעלין הב' גזירי עצים למזבח, ובתוך הזמן שיעשו עבודות הרבות הללו, יגיע זמן השחיטה של תמיד [כרפ\"ג] וע\"י שישחט התמיד בהשכמה, לא יצטרך הכוה\"ג לבהל א\"ע בעבודת היום אח\"כ זא\"ז מבלי לנוח קצת בין א' לחברתה:"
+ ],
+ [
+ "וברגלים
דנפישי ישראל, ונפישי קרבנות שיביאו עולות ראיי' ושלמי חגיגה ושמחה, וצריך ג\"כ זמן רב לפנות דשן הרב לתפוח, והוא גל אפר גדול שבאמצע מזבח, לכן השכימו יותר. מיהו ביו\"ט לא הסירו האפר מהמזבח לגמרי, רק גרפוהו לתפוח:"
+ ],
+ [
+ "מאשמורה הראשונה
והוא בסוף שליש הא' של הלילה:"
+ ],
+ [
+ "ולא היתה קריאת הגבר מגעת
ברגל:"
+ ],
+ [
+ "עד שהיתה עזרה מלאה מישראל
להקריב קרבנותיהן מיד אחר התמיד, ולהכי לא היו יכולין לקבוע אותו הזמן עצמו לתרומת הדשן: ואפשר שגם אכולהו קאי, דביה\"כ הי' אז העזרה מלאה מישראל שבאין לראות עבודת הכוה\"ג, דנמי מצוה היא [כיומא ד\"ע ע\"א]: ואע\"ג דלעולם לא נפתחו שערי עזרה עד קודם שחיטת התמיד [כתמיד פ\"ג מ\"ז]: י\"ל דאז מפני הצורך פתחו וחזרו ונעלום [כתוס' עירובין ד\"ב סע\"א]. א\"נ י\"ל דבשער טדי נכנסו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בראשונה
[עהעדעם]:"
+ ],
+ [
+ "כל מי שרוצה לתרום את המזבח תורם
ר\"נ כל כהן שמבית אב של היום [עי' תענית פ\"ב מ\"ו] שרצה לתרום תרומת הדשן, תורם בלי פייס, דלא תקנו לה פייס, מדסברו מחמת אונס שינה לא יבואו רבים:"
+ ],
+ [
+ "ובזמן שהן מרובין
החפצים לתרום, כך דינם רצין וכו':"
+ ],
+ [
+ "וכל הקודם את חברו בארבע אמות
סמוך למזבח:"
+ ],
+ [
+ "זכה
לתרום:"
+ ],
+ [
+ "ואם היו שניהם שוין
בד' אמות עליונות:"
+ ],
+ [
+ "הממונה אומר להם
לכל הכהנים שישנם שם:"
+ ],
+ [
+ "הצביעו
ר\"ל כמו האצביעו. כלומר הוציאו אצבעותיכם למנין, ועי\"ז נטיל גורל. דאסור למנות ישראל, רק אבר מהם מותר למנות. וכיצד עושין. הולכין ללשכת הגזית, יא' מהסנהדרין, צריך שיהי' אצל הגורל, ומעמידין את עצמן בעיגול, והממונה עומד באמצע. והן מסכימין ביניהן על סך ק' או אלף באופן שיהי' הסך יותר גדול ממנין הכהנים שהיו שם והממונה שאינו יודע הסך שהסכימו עליו, נוטל מצנפתו של א' מהן. וממנו מתחילין למנות [כסף משנה פ\"ד מתמידין ה\"ג]. ובאותו שכלה הסך שהסכימו עליו, הוא הזוכה, וזה שנטלו ממנו המצנפת, עומד כך בלי מצנפת עד כלות הפייס, כדי שיהי' לסימן ממי התחילו למנות:"
+ ],
+ [
+ "אחת או שתים
אצבע א' אם הוא בריא, וב' בחולה שחלש כחו מלפשוט אצבע א':"
+ ],
+ [
+ "ואין מוציאין אגודל במקדש
דע\"י שהכהנים מרובים עומדים צפופים בעיגול, והאגודל רחוק מהאצבע, ועי\"ז לא ירגישו כשיערים להוציא שניהן כדי שיכלה המנין בו:"
+ ],
+ [
+ "אלא בפייס
בגורל וכלעיל, שבו יתפייס כל א':"
+ ],
+ [
+ "וזה הפייס הראשון
ומי שזכה בתרומת הדשן. הוא ג\"כ מסדר המערכה, וג\"כ מעלה ב' גזרי עצים למזבח, ומכניס ג\"כ מחתה מלאה גחלים ממזבח החיצון למזבח הפנימי, להקטיר עליה קטורת [רמב\"ם פ\"ז מתמידין]. ולא הפיסו כל הד' פייסות בפעם א', משום בבית אלהים נהלך ברגש, דזהו כבוד הקב\"ה להשמיע כל פעם קול המון עם רב בעזרה. מיהו כל זה בשאר ימים. אבל ביו\"כ לבעל המאור לא הי' פייסות כלל, דהרי עבודת יו\"כ אינן רק בכוה\"ג. [ותמהני א\"כ הי' צריך הכוה\"ג לטבול לתרומת הדשן ולקדש ידיו ורגליו, והרי לא נזכר טבילתו רק לקמן פ\"ג מ\"ב קודם שחיטת התמיד]. ולרמב\"ן הפיסו עכ\"פ למכשירי עבודה, דהיינו תרומת הדשן [ואפ\"ה מהרו ותרמו מחצות מפני חולשא דכהן גדול, מדעבודת היום מרובה, והכל מוטל עליו לבדו], ולדישון מזבח הפנימי ומנורה, ולהכנסת מחתה גחלים למזבח פנימי לכל אלו פייסו, הרי ג' פייסות. ופייס ד' מי מושיט האיברים לכוה\"ג שיזרקם לאישים [אבל על מירק שחיטה שהי' נמי ע\"י אחר, [כפ\"ג מ\"ד], אפ\"ה לא הפיסו דנ\"ל מדהי' צריך המירוק שיהי' סמוך ומיד לשחיטה, עשהו הסגן או ראש בית אב שהיו באותו יום תמיד סמוכים לכה\"ג [כפ\"ג מ\"ט]. ובני הרב המאה\"ג מהו' ברוך יצחק שליט\"א תירץ, או משום דמירק אינו מעכב [כיומא דל\"ג א'] או משום דכשר בזר, ואע\"ג דשחיטה נמי כשר בזר כל יום, ואפ\"ה הפיסו עליה, היינו משום דתחלת עבודה דיממא הוא [כיומא כ\"ז ב']]. ולרמב\"ם הפיסו ביו\"כ רק לתרומת הדשן ולדישון מזבח הפנימי. והריטב\"א כתב דלרמב\"ם רק עבודת היום ממש הן בכוה\"ג דוקא, אבל תמידין ועבודות ששייכות בשאר ימים, רק מדרבנן צריכין כוה\"ג. [וק\"ל מהא דאמרי' בש\"ס [יומא דע\"א א'] גמירי ה' טבילות וכו', ואי תמידין רק מדרבנן, היכא משכח\"ל דגמירי ה' טבילות ונ\"ל דרמב\"ם לשיטתי' דגמירי לאו הלממ\"ס [כתשו' חו\"י קצ\"ב אות ל\"ב ל\"ד ל\"ו]. מיהו גם בל\"ז לא ק' מידי, דמצינו כמה פעמים בש\"ס דקאמר בפירוש הלממ\"ס, ואינו דוקא, רק ר\"ל דבר חזק כהלממ\"ס, כדאמרי' [נדרים ל\"ז ב'] כתיבין ולא קריין הלממ\"ס, וקא חשיב התם כמה קראי דנביאים וכתובים, וכמו כן [פסחים ק\"י ב'] אמרי' דזוגות הלממ\"ס ושם בסוף הענין אמרי' דמאן דלא קפיד לא קפדינן, ודוחק לומר שגם זה הלממ\"ס. וכמו כן מצינו במסכת ידים פ\"ד מ\"ג. ועוד הרבה]:"
+ ],
+ [
+ "הפייס השני מי שוחט
התמיד:"
+ ],
+ [
+ "מי זורק
דמו, והזורק הוא ג\"כ מקבל הדם:"
+ ],
+ [
+ "מי מדשן
[אבאשען]:"
+ ],
+ [
+ "הראש
והפדר פרוס על בית שחיטתו:"
+ ],
+ [
+ "והרגל
[הינטערפוס] הימיני ושתי הביצים עמו. ור\"ל הראש והרגל מעלה כהן א':"
+ ],
+ [
+ "ושתי הידים
[פארדערפיססע]. שניהן בכהן ב':"
+ ],
+ [
+ "העוקץ
[שוואנץ שטיק]:"
+ ],
+ [
+ "והרגל
השמאלי. שניהן בכהן ג' וכל הרגלים וידים שנזכרים כאן במשנה, היינו האברים שלמטלה ברגל אבל לא הארכובה התחתונה, שהן הכרעיים שנתנין למי שזכה בקרביים, [כספ\"ד דתמיד]:"
+ ],
+ [
+ "החזה
הוא שומן החזה שכנגד הקרקע, וקודרו בעגול:"
+ ],
+ [
+ "והגרה
הוא הצואר, ובכל א' מצדדין של הצואר ב' צלעות וקנה ולב וריאה תלויין בה. שניהן בכהן ד':"
+ ],
+ [
+ "ושתי הדפנות
עם השדרה וטחול שתלוי בה, והכבד שנשאר תלוי בדופן ימיני. כולן בכהן ה': כפי"
+ ],
+ [
+ "והקרבים
[דארמע] בכהן ו':"
+ ],
+ [
+ "והסלת
עשרון סולת למנחת התמיד בלול בג' לוג שמן, בכהן ז':"
+ ],
+ [
+ "והחביתין
הן י\"ב חלות שנעשית מעשרון סולת וג' לוגי שמן וחולטן ברותחין ולש ואופה אותן, ומקריב ו' חלות בבוקר פתות פתים, עם חצי קומץ לבונה, וו' חלות האחרות פתותות עם קומץ לבונה בערב. ולרמב\"ם מקריב י\"ב חצי חלות פתותות בבוקר, וי\"ב חצי חלות פתותות בערב. ומשל כוה\"ג היו קרבין. ומדהיו נאפות בשמן במחבת, להכי קרוין חביתין. הרי כהן ח':"
+ ],
+ [
+ "והיין
ג' לוגין לנסכי תמיד, בכהן ט', ועם הד' שזכו בשחיטה וזריקה ודישון מזבח ודישון מנורה, הרי כולן יחד י\"ג. והא דלא חשיב נמי העלאת אברים מכבש למזבח, ולימא י\"ד כהנים זכו בו [כמ\"ד] היינו משום דהנך י\"ג הי' בפייס א' ואח\"כ פייס דקטורת ואח\"כ פייס אברים:"
+ ],
+ [
+ "שלשה עשר כהנים זכו בו
דבמי שכלה החשבון של הסך שהסכימו, זוכה בשחיטה [ולכשירצה מכבדה לזר], והסמוך לו זורק, והסמוך אחריו מדשן, וכן כולם. והזוכין בשחרית זכו גם בין הערבים. זולת בקטורת דמעשרת. וכן סידור ב' גזירי עצים שבשחרית זכה בהן הזוכה בתרומת הדשן בערב הוצרכו ב' כהנים להן, ובפייס [ועי' תוס' דכ\"ו א']. אמנם אף שקטורת של ערב צריך פייס לבד, עכ\"פ הפיסו לה מיד לשחרית לבד. ולרמב\"ם [פ\"ד מתמידין] הפיסו לה בין הערבים:"
+ ],
+ [
+ "אמר בן עזאי לפני רבי עקיבא משום רבי יהושע דרך הלוכו היה קרב
דרך הלוך הבהמה בחייה. והראש והרגל קודמין מגזירת הכתוב. ואח\"כ מקריבין דרך הלוכה, דהיינו החזה והגרה, ב' ידים, ב' דפנות, עוקץ ורגל. ות\"ק סבר דהגדול יותר באברים קרב תחלה:"
+ ],
+ [
+ "הפייס השלישי חדשים לקטרת בואו והפיסו
כך הכריזו בעזרה [אב\"י והרמב\"ם לא הזכיר בהל' תמידין פ\"ד ה\"ז, לשון דחדשים לקטורת וז\"ל א\"ל הממונה מי שלא הקטיר קטורת מימיו יבוא ויפייס], ור\"ל מי שבבית אב של היום שלא זכה עדיין בקטורת כל ימיו, יבוא לפייס זה, דלא הניחו לשום אדם לשנות בה דהזוכה בה מתעשר והראש בית אב הי' יודע ומכיר מי זכה בה כבר. וכבר אמרנו דהזוכה בתרומת הדשן זכה במחתה ולר\"ב [תמיד פ\"ה מ\"ה] הזוכה בקטורת מכבד המחתה לאוהבו:"
+ ],
+ [
+ "והרביעי חדשים עם ישנים
מי שזכה כבר או לא. שכולן שוין בה:"
+ ],
+ [
+ "מי מעלה אברים מן הכבש ולמזבח
הוא המקטירן במזבח [עי' שקלים פ\"ח סי' מ\"ב]. וזהו פייס ד'. ולריטב\"א [יומא פ\"ב], לא העלם רק עד סמוך למזבח, ואח\"כ מי שזכה בזריקת הדם הוא הזוכה ג\"כ בהקטרתן במזבח:"
+ ],
+ [
+ "תמיד
הוא כבש. וכל כבש צריך שיהי' תוך שנה ראשונה, ואפי' הוסיף שעה א' פסול. ואיל צריך שיהי' ל\"א יום תוך שנה שני', ולא יותר מב' שנים, ועגל ושעיר עיזים דינן ככבש. משא\"כ שעיר דינו כאיל. אבל פר לא יהי' פחות מב' שנים ולא יותר מג' שנים [כסף משנה פ\"א ממעשה קרבנות הי\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "עצמו
ר\"ל כל השייך לעצמו כלעיל [מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "בתשעה
ה' לאברים, א' לקרבים, ג' לחביתין ולסולת ויין, כלעיל:"
+ ],
+ [
+ "בחג
ר\"ל בסוכות:"
+ ],
+ [
+ "ביד אחד צלוחית של מים
[קריגכען] מים שמנסכין בחג על המזבח בבוקר:"
+ ],
+ [
+ "הרי כאן עשרה
רק בעשרה אמר הרי כאן וכו' מדהוא מנין שלם:"
+ ],
+ [
+ "ושנים בידם שני גזירי עצים
להוסיף על המערכה. אבל ב' גזירין שבבוקר הזוכה בתרומת הדשן מעלן:"
+ ],
+ [
+ "איל
הוא בן ב' שנים כנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "הבשר בחמשה
כבכבש לעיל:"
+ ],
+ [
+ "הקרבים והסלת והיין בשנים שנים
דהסולת בכבש הי' עשרון, ובאיל ב' עשרוני', והיין בכבש הי' ג' לוגין ובאיל ד' לוגין, מיהו לא חלקום באיל לב' כהנים, רק ב' הזוכין נושאין ביחד, וכ\"כ ג' ג' שבפר:"
+ ],
+ [
+ "והרגל בשנים
ב' כהנים נושאין הרגל:"
+ ],
+ [
+ "אבל בקרבן יחיד אם רצה להקריב מקריב
א\"צ פייס לנתחים, דיכול כהן אחד להקריב הכל. אבל עכ\"פ צריך פייס מי יקריבנו, דאל\"כ אתו לאנצויי [כך נ\"ל, ובהא מיושב רש\"י יומא ד\"ב ע\"ב ד\"ה מי ידעינן]:"
+ ],
+ [
+ "הפשטן ונתוחן של אלו
של יחיד וציבור:"
+ ],
+ [
+ "ואלו שוין
שכשרין בזר, וא\"צ פייס:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אמר להם הממונה
ר\"ל ביו\"כ כבשאר ימים, אחר שהפיסו אומר הממונה על הפייס והוא הסגן [כסנהדרין י\"ט א', וסוטה מ\"ב א'] צאו וכו':"
+ ],
+ [
+ "צאו וראו
ממקום גבוה שבעזרה:"
+ ],
+ [
+ "אם הגיע זמן השחיטה
של תמיד שפסול בלילה:"
+ ],
+ [
+ "הרואה אומר ברקאי
הבריק השחר:"
+ ],
+ [
+ "מתתיא בן שמואל אומר
הוא הממונה על פייס [שקלים פ\"ה מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "האיר פני כל המזרח
כך הי' אומר הרואה, וזה מאוחר יותר מברקאי:"
+ ],
+ [
+ "עד שבחברון
ר\"ל שחוזרין ושואלין אותו, האם הגיע כנפי האור עד שבחברון. ולא אמרו עד חברון. אלא להזכיר זכות אברהם הטמון בחברון, שהשכים ג\"כ להקריב בנו, והוא תקן תפלת שחרית שכנגד תמיד של שחר:"
+ ],
+ [
+ "ולמה הוצרכו לכך
לעלות לגג לראות, ולא הסתפקו בראי' פשוטה למזרח [רש\"י] ולולא מסתפינא הי' נ\"ל דרק טעמא דמתיא בן שמואל אתא לאשמעינן. דאי כרש\"י הרי לא הזכיר במשנה שעלה לגג רק דבגמ' קאמר הכי. רק קאי אמתיא בן שמואל דמצריך שיאיר פני כל המזרח. וזה מוכרח, דהרי חברון בדרומית מזרחית מירושלים הוא, ואמרינן [בעירובין דנ\"ו א'] דביום ארוך חמה יוצאה בקרן מזרחית צפונית, א\"כ אם האירו פני המזרח עד חברון כבר האירו פני כל המזרח, ועל זה שואל למה לן, והרי זריזין מקדימין וכבר כשר מעה\"ש:"
+ ],
+ [
+ "שפעם אחת עלה מאור הלבנה
יום המעונן הי', שאז אור הלבנה מפציע בעלייתו כחמה. ולאו ביו\"כ הי' מעשה דאז ליכא לבנה בשחר:"
+ ],
+ [
+ "והוציאוהו לבית השריפה
וחששו שמא יארע ביו\"כ טעות אחר:"
+ ],
+ [
+ "הורידו כהן גדול לבית הטבילה
מהדר אדלעיל, דלאחר שאמר הרואה הן, הורידו וכו':"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל היה במקדש
ר\"ל אפי' הי' כבר במקדש, שכבר טבל קודם שנכנס, כי כך דינו, אפ\"ה כל וכו':"
+ ],
+ [
+ "כל המיסך את רגליו
כך נקרא העושה צרכיו, מדכורע ומסכך גופו על רגליו:"
+ ],
+ [
+ "וכל המטיל מים טעון קדוש ידים ורגלים
עומד ומניח כל יד על רגל הסמוך לה, ורוחצם מהכיור. מיהו בבוקר בלא\"ה ג\"כ טובל ומקדש:"
+ ],
+ [
+ "אין אדם נכנס לעזרה
לעזרת ישראל:"
+ ],
+ [
+ "לעבודה
לאו דוקא, אלא מדאיירי מטבילת כהנים נקט לעבודה:"
+ ],
+ [
+ "טובל כהן גדול ומקדש בו ביום
דה' פעמים מחליף בגדיו ביו\"כ, ובכל פעם מקדש ופושט וטובל ולובש ומקדש:"
+ ],
+ [
+ "וכולן בקדש על בית הפרוה
לשכה בעזרה שנקראת כך כשם בונאה:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מזו בלבד
דהראשונה טובל בחול, במקוה שע\"ג שער המים, שהי' בצד לשכתו מדלא הי'. רשאי עדיין לכנס לפנים בקודש מדלא טבל עדיין [ועי' תוספות ודבריהם לכאור' תמוהין]:"
+ ],
+ [
+ "בינו לבין העם
להזכירו ולהעם, שהיום יעבוד ג\"כ בבוץ, ולא בבגדי זהב לבד, להכי פרסו סדין בוץ על פתח המקוה:"
+ ],
+ [
+ "עלה ונסתפג
נתקנח שלא ילכלך הבגדים:"
+ ],
+ [
+ "וקדש ידיו ורגליו
מקיתון זהב ולא מהכיור כדי לכבדו. ולא קידש אפשיטת בגדי חול. אבל מקדש בסוף עבודת היום כשלבש בגדי חול:"
+ ],
+ [
+ "קרצו
ר\"ל הרגו. ונקרא כך. מדלא שחט רק רוב ב' הסימנים, דשחיטת התמיד רק מדרבנן אינה כשירה רק בו [תוס']. ועשו כן כדי שימהר הכוה\"ג לקבל הדם דכל עבודת היום אינן כשרות רק בו:"
+ ],
+ [
+ "ומרק אחר שחיטה על ידו
ר\"ל גמר אחר השחיטה בשבילו. וי\"א דעל ידו ר\"ל סמוך לו:"
+ ],
+ [
+ "נכנס להקטיר קטורת של שחר ולהטיב את הנרות
מנקה ב\" [לאמפען] הנותרים, דה' נרות כבר הטיבו הכהנים קודם הקטרה. [ולרמב\"ם הטבה היא הדלקה, שמדליק הנרות גם ביום [עי' כ\"מ פ\"ג מתמידן הי\"ב] אמנם ביני ביני כבר הפשיטו ונתחו התמיד והעלו האברים לכבש [כפ\"ב מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ואת היין
להכי פרט כאן הראש, ולא תני גבי' הרגל, רק כאלו עם האברים. דקמ\"ל דא\"צ להקריבו עם הראש, כסדר שהעלהו לכבש. ולא זכר כאן סולת. דנכלל באיברים מדשייך לתמיד. ולאאמ\"ו הגזצוק\"ל, סולת נכלל בחביתין, ולא פרט כאן כל א\" לבד, מדבל\"ז הכל בכוה\"ג, משא\"כ לעיל [פ\"כ מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "קטורת של שחר היתה קריבה בין דם לאברים
לאו דוקא, דהרי הטיב גם ב' נרות בינתיים. רק קמ\"ל דלא הי' זריקת הדם והקטרת האברים רצופין:"
+ ],
+ [
+ "או אסטניס
[אסטענעאס] בלשון יון הוא אדם חלש:"
+ ],
+ [
+ "מחמין לו חמין
מים חמין מעיו\"כ, או עששית מלובן מעיו\"כ:"
+ ],
+ [
+ "ומטילין
ביו\"כ:"
+ ],
+ [
+ "כדי שתפיג צנתן
שתסור צנתן של מימי המקוה שטובל בהן מיהו בכוה\"ג בריא, לא, דהרי מצרף ומחזק העששית ע\"י שמטילו לצונן כשהוא מלובן. דאע\"ג דהך צירוף אינו דאו' ז אי משום שאינו כלי, אי משום שאינו מתכוון [ואף על גב דבפסיק רישא אפילו אינו מתכוון כמתכוון דמי. הכא אינו פסיק רישא. ולערוך אפילו הוא פסיק רישא, כשאינו נהנה שרי מדאו']. עכ\"פ שבות הוה, ושבות שא\"צ לא התירו במקדש. וגם להטיל לשם מים חמין אי אפשר דממ\"נ, אם החמין מועטין מחמי מקוה הצוננים, לאיועילו, ואם החמין מרובי' מהצונני' אסור [כמ\"ש בס\"ד בכללי הטמנ' צד כ\"ג ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "הביאוהו לבית הפרוה
כך נקראת הלשכה כשם בונאה:"
+ ],
+ [
+ "הביאו לו בגדי לבן
מכנסים כתונת מצנפת אבנט:"
+ ],
+ [
+ "בשחר
שלובש בגדי לבן, להכנסת קטורת ודמים לק\"ק:"
+ ],
+ [
+ "היה לובש פלוסין
בוץ דק מאד:"
+ ],
+ [
+ "ובין הערבים
שלובש לבנים להוצאת כף ומחתה:"
+ ],
+ [
+ "הנדוין
לובש בגדי בוץ לבנים הבאים [מאינדיען]:"
+ ],
+ [
+ "הכל שלשים מנה
קמ\"ל דשרי לפחות משל שחרית ולהוסיף משל ערבית, רק שיהי'. הכל ביחד ל' מנה:"
+ ],
+ [
+ "מוסיף משלו
במתנה גמורה להקדש:"
+ ],
+ [
+ "בא לו אצל פרו
שצריך להביא הפר משלו:"
+ ],
+ [
+ "ופרו היה עומד בין האולם ולמזבח
בצפון העזרה. דאע\"ג דכל צפון העזרה כשר לשחיטה, אפ\"ה משום חולשא דכוה\"ג, מקרבין השחיטה להיכל, שלא יכביד עליו הולכת הדם:"
+ ],
+ [
+ "ראשו לדרום ופניו למערב
בדין הי' שיהי' אחוריו למזבח, כדי שיהי' ראשו להיכל רק חששו לגנאי המזבח, כשיגלה בית הרעי כשיטיל גללים לכן העמידוהו אחוריו לצפון כאילו בא מצפון ומעקם פניו להיכל:"
+ ],
+ [
+ "והכהן עומד במזרח ופניו למערב וסומך שתי ידיו עליו
מניחן בין ב' קרניו:"
+ ],
+ [
+ "אנא השם
לפי שאמר כאן השם ככתבו, להכי לא הזכירו התנא [כ\"כ רתוי\"ט, ותמהני מלקמן פ\"ד מ\"א, לה' חטאת שנמי הזכירו ככתבו, דהרי הוא בכלל היו\"ד פעמים שמזכירו ככתבו ביו\"כ [כיומא דל\"ט ב'], ואפ\"ה קאמר התנא לה'. ואפשר דהתם א\"צ תנא להזכיר כך, מדכבר כתוב בתורה גורל א' להויה. וצ\"ע]:"
+ ],
+ [
+ "חטאתי לפניך אני וביתי
עי' פ\"ד סי' י\"ז:"
+ ],
+ [
+ "והן עונין אחריו
בהשתחויה, דכששמעו השם ככתבו השתחוו וענו ברוך וכו':"
+ ],
+ [
+ "בא לו למזרח העזרה לצפון המזבח
דמפני שהיה עוד זמן רב קודם שחיטת השעיר וודויו עליו, להכי לא הכניסו השעירים ג\"כ כפר בין האולם למזבח, מחשש גללים:"
+ ],
+ [
+ "הסגן מימינו וראש בית אב
של אותו יום. שכל בית אב הי' להם ראש:"
+ ],
+ [
+ "משמאלו
כאן היה צריך ללכת הסגן מימינו, מפני שצריך שיאמר לכוה\"ג כשיעלה השם בימינו, הגבה ימינך. ובית אב צריך מה\"ט להיות משמאלו, לומר לו כשיעלה השם בשמאלו, הגבה שמאלך. [כרפ\"ד]. וי\"א משום דהולך עכשיו לכפר על הצבור על ידי השעיר, צריך להיות כמשרע\"ה שאהרן וחור תמכו ידיו. ולפעד\"נ, משום שבא עכשיו למזרח העזרה בין העם, אינו ראוי שילך יחידי ויפנו לו ב' אלו לפניו המקום [אב\"י והאי מימינו ומשמאלו אינו בצדו ממש, אלא לאחוריו קצת כיומא ל\"ז א']:"
+ ],
+ [
+ "ושם שני שעירים וקלפי
[לאאז קעסטכען]:"
+ ],
+ [
+ "ובה שני גורלות
[לאאזע]:"
+ ],
+ [
+ "של אשכרוע
[בוקסבוימהאלץ]:"
+ ],
+ [
+ "ועשאן בן גמלא
יהושע בן גמלא כוה\"ג:"
+ ],
+ [
+ "בן קטין
כוה\"ג היה:"
+ ],
+ [
+ "עשה שנים עשר דד לכיור
כדי שי\"ב כהנים שזכו בתמיד כלעיל [פ\"ב מ\"ו] יקדשו בב\"א, דהשוחט א\"צ קדוש, מדכשר בזר:"
+ ],
+ [
+ "ואף הוא עשה מוכני
[ראד]:"
+ ],
+ [
+ "לכיור שלא יהיו מימיו נפסלין בלינה
שע\"י המוכני משקעין הכיור בבור, ויהיו מימיו מחוברין ולא יפסלו בלינה:"
+ ],
+ [
+ "מונבז המלך
לרש\"י [ב\"ב די\"א א'] מזרע חשמונאי הי' הוא והילני אמו. ובב\"ר [פמ\"ו] איתא דמונבז ובזוטוס, בניה של הילני המלכה נתגיירו. וכמו כן איתא ביוסיפון רומי [ספר כ' פ\"ב], שהיו מלכי אידיאבני [הוא מחוז באראביען] ונתגיירו בצנעה, ואחרי מות אזיאטי הוא בזיטוס, מלך מונבז, ומונבז זה קודם שמלך הלך הוא והילני אמו לירושלים ושהו שם כמה שנים. וגם אחרי מלכו, נשארו בניו גרי צדק על אדמת הקודש, [כש\"ס נדה י\"ז א'], ועי' ספר יוחסין [דקמ\"א א'] ועי' מאור עינים [פנ\"א ונ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "היה עושה כל ידות
[האנדגריף]:"
+ ],
+ [
+ "הכלים
בקתות הסכינים וכדומה, שא\"א לעשות הכלים עצמן מזהב:"
+ ],
+ [
+ "הילני אמו עשתה נברשת
מנורה:"
+ ],
+ [
+ "של זהב על פתחו של היכל
ומפני שההיכל גבוה ק' אמה [תוי\"ט מדות פ\"ד]. ועומד בראש הר הבית, לפיכך כשהחמה עולה, הי' הנברשת שעשוי מזהב מוצהב מבריק ומתנוצץ, והיו יושבי ירושלים יודעין שהגיע זמן ק\"ש:"
+ ],
+ [
+ "שפרשת סוטה כתובה עליה
שלא יצטרכו לטלטל ס\"ת לכתוב ממנה:"
+ ],
+ [
+ "נקנור נעשו נסים לדלתותיו
שהביא דלתות נחושת קלל [מעססינג בל\"א] לביהמ\"ק וכשעמד סער בים, הטילו א'. לים וכשרצו להטיל השנייה, הצטער להתייגע לריק. והניח א\"ע עליה, ואמר הטילוני עמה. מיד נח הים. כשבאו לנמל, היתה גם האחרת מבצבצת מתחת הספינה שנשארת פרופה שם. ולזכרון הנס, העמידי הדלתות הללו, לשער מזרח שיהיו נגד פתח ההיכל:"
+ ],
+ [
+ "לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים
דמדעשוי כתיבה פרוצה, נוח להשבר, אם לא שיאפוה מחוץ לתנור, ועי\"ז לא נאפה יפה ומתעפש. אבל אלו ידעו לאפותו בתנור שלא ישבר:"
+ ],
+ [
+ "של בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטורת
מכירין היו בעשב שנקרא מעלה עשן, שעל ידו ענן הקטורת מתמר ועולה כמקל, ולא יפציע לכאן ולכאן [ותמוה דבש\"ס אמרי' דהביאו אומנין מאלכסנדריא, שלא ידעו עשב הנ\"ל, והרי אמרי' [יומא נ\"ג א'] אם חסר מעלה עשן חייב מיתה. [ועמג\"א קל\"ב ה']. ונ\"ל דהרבה מיני מעלה עשן היו דהיינו עשבים השומרים שלא יבער הקטורת. רק יעלה עשן. אבל המין המובחר שמתמר כמקל, ומתקפל על כותלי הבית [כש\"ס]. הי' להם בסוד]:"
+ ],
+ [
+ "הגרוס בן לוי
ממונה על השיר, [כשקלים פ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "היה יודע פרק בשיר
הכרעת קול נעימה [ווערגאציאן] ע\"י תנועות אצבעותיו על פיו:"
+ ],
+ [
+ "בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב
שקושר ד' קולמסין בד' אצבעותיו וכותב שם הוי'. רצוף דכך מצוה לכתבו [כי\"ד רע\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ועל אלו נאמר
נ\"ל דלהכי לא תני \"על האחרונים\". דלא למכלל בהדייהו גרמי ואבטינוס, שמצאו תשובה, שלא יעבוד בכך ע\"ז, להכי קאמר על אלו ר\"ל קמצר ודומיו שלא התנצלו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "טרף בקלפי
ר\"ל הכוה\"ג חוטף מהר הגורלות מתוך הקלפי, שלא יתכוון להעלות של שם מימינו שזה סי' יפה לו, וי\"א טרף בקלפי ר\"ל נענע הקלפי, כמו ביצים טרופית:"
+ ],
+ [
+ "והעלה שני גורלות
א' בימין וא' בשמאל:"
+ ],
+ [
+ "ואחד כתוב עליו לעזאזל
כך נקרא כל הר זקוף וקשה כאבן [יומא ס\"ז ב']:"
+ ],
+ [
+ "הסגן בימינו
ר\"ל שעומד לימינו של כוה\"ג. ואע\"ג שכבר אשמעינן כן [פ\"ג מ\"ט], נקט לה תו הכא להודיענו הטעם למה כשהשם עלה בימינו הסגן א\"ל הגבה וכו' היינו משום שהסגן עמד באותו צד, ולא משום שבח הכוה\"ג מדעלה השם בימינו יחשיבוהו שיאמר לו הסגן שחשוב טפי מהראש בית אב:"
+ ],
+ [
+ "אם של שם עלה בימינו הסגן אומר לו אישי
אדוני:"
+ ],
+ [
+ "נתנו על שני השעירים
הגורל שהעלה בימין הניח על השעיר שעומד מימינו, ואותו שבשמאל הניח על השעיר שבשמאלו:"
+ ],
+ [
+ "ואומר לה' חטאת
ואע\"ג דבנדרים [ד\"י ע\"ב] אמרי' דלא לימא, לה' עולה לה' שלמים, דלמא ממליך אחר שאמר לה', ויהיה מזכיר השם לבטלה [תוס' ישנים הכא]. נ\"ל דהתם בנדבה דשייך בהו ממליך משא\"כ הכא בחובה. ותו דכבר הניח הגורלות, להכי תו לא חיישי' שמא ממליך:"
+ ],
+ [
+ "ר' ישמעאל אומר
כוה\"ג היה:"
+ ],
+ [
+ "והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד
כך אומרי' בהשתחוי', מדהזכיר השם ככתבו [עי' פ\"ו סי' יט]:"
+ ],
+ [
+ "קשר לשון של זהורית
צמר סרוק [קארמאזין]:"
+ ],
+ [
+ "בראש שעיר המשתלח
בין קרניו:"
+ ],
+ [
+ "והעמידו כנגד בית שלוחו
פני השעיר נגד שער המזרח שדרך שם יוציאוהו:"
+ ],
+ [
+ "ולנשחט
הי' קושר זהורית:"
+ ],
+ [
+ "כנגד בית שחיטתו
ר\"ל בצוארו, שלא יתחלפו זה בזה, ולקחו זהורית מדכתיב אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, והי' סימן טוב לישראל שילבין הזהורית שבשעיר המשתלח כשהשליכו מהצוק. והזהורית שבשעיר הנשחט, כששחטוהו תלו הזהורית על פתח ההיכל, וכשהגיע השעיר הנשלח, להמדבר, הי' זה הזהורית שעל הפתח מלבין [ספ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "בא לו אצל פרו שנייה
ר\"ל פעם ב':"
+ ],
+ [
+ "וסומך שתי ידיו עליו
ז' בין קרניו:"
+ ],
+ [
+ "חטאתי
זו דברי ר\"מ, שנאמר והתודה עליו עונות בני ישראל, לכל פשעיהם לכל חטאותם. אבל חכ\"א, חטאתי, עויתי פשעתי, דחטא שוגג, ועון מזיד פשע מרד, והרי צריך להתוודות על הקל קל תחלה. ואף דהקרא זכרם להיפך. הכי קאמר קרא ע\"י שיתוודה, עונות ופשעים, יתהוו ויתהפכו כולן לחטאים, ר\"ל לשגגות:"
+ ],
+ [
+ "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד
בהשתחויה, מדהזכיר השם ככתבו:"
+ ],
+ [
+ "שחטו
אבל לא קרצו, כלעיל [פ\"ג סי' כ\"ג]. דעבודת היום מדאו' אין כשר רק בו, ואף דצריך לקבל הדם מהר, לגבי עבודת היום זריז הוא [כיומא ד\"ע ע\"ב], ובל\"ז יזהר לקבל מהר:"
+ ],
+ [
+ "ונתנו למי שהוא ממרס בו
ר\"ל להגיס ולמעך בדם שלא יקרש עד אחר שיקטיר הקטורת ויכניס הדם [תרגום או מעוך, דמריס]:"
+ ],
+ [
+ "על הרובד הרביעי שבהיכל
בש\"ס קאמר שמהיכל, ור\"ל שעומד הממרס, על השורה הד' שבאבני הרצפה מפתח ההיכל ולחוץ:"
+ ],
+ [
+ "כדי שלא יקרוש
נ\"ל דהאי שלא יקרש אתרוויי' קאי, דלהכי היה ממרס ולהכי ג\"כ דוקא ארובד הד' דהיינו סמוך להיכל בתוך ד' אמות, כדי שלא יקרוש, כשיוליכנו הכה\"ג להדם להיכל אפשר שיקרוש בדרך, דכל כמה שאפשר למנוע הקירוש שפיר טפי:"
+ ],
+ [
+ "נטל
הכוה\"ג:"
+ ],
+ [
+ "וחותה
ר\"ל לקח גחלים בוערות במחתה:"
+ ],
+ [
+ "מן המעוכלות הפנימיות
ר\"ל מהגחלים שבאמצע האש שנתאכלו היטב, שלא יהיו כאודים שמעלים עשן. [אב\"י וקשה מפני מה לא הזכירה המשנה דין המוזכר בקרא [ויקרא טז יב] ולקח וכו' גחלי אש מעל המזבח לפני ה' מצד שלפני הפתח והיא צד מערבי, וכת\"כ, ורמב\"ם הלכות יה\"כ פ\"ד ה\"א הזכיר רק שנטל האש מעל המזבח מסמוך למערב ולא הזכיר שנטל מהמעוכלות הפנימיות, ותמה הרכ\"מ. ורתוי\"ט כתב שהרמב\"ם לא גרסו כלל במשנה. ול\"מ נ\"ל דבאמת לרמב\"ם פנימיות דאמרה המשנה היינו הסמוך למערב שהוא צד פנים דק\"ק ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "וירד
מהמזבח:"
+ ],
+ [
+ "והניחה על הרובד הרביעי שבעזרה
ר\"ל הניח המחתה על הרצפה אצל הממרס בדם מדצריך לחפון אבל המחתה העמיד לצד חוץ מההיכל, דהיינו לצד העזרה, מדאינו רק מכשיר לקטורת משא\"כ הדם דאיהו גופי' מכפר, העמידו לצד פנים סמוך להיכל [כך נ\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "בכל יום
כשחותה גחלים לקטורת בכל יום:"
+ ],
+ [
+ "היה חותה בשל כסף ומערה בתוך של זהב
ולא חתה בשל זהב שלא להפסיד ממון של ישראל:"
+ ],
+ [
+ "והיום חותה בשל זהב ובה היה מכניס
שלא להטריח הכוה\"ג:"
+ ],
+ [
+ "בכל יום חותה בשל ד' קבין ומערה בתוך של שלשת קבין
דג' קבין הי' השיעור להקטרת הקטרת. ולא לקח מיד בשל ג' קבין. מדמתפזרים גחלים בירידתו מהכבש, שהמחתה צריכה להיות גדושה, מפני הכבוד:"
+ ],
+ [
+ "בכל יום היתה כבדה
שהיה דופנה עב:"
+ ],
+ [
+ "והיום קלה
דופנה דק:"
+ ],
+ [
+ "בכל יום היתה ידה
[האנדגריף]:"
+ ],
+ [
+ "קצרה והיום ארוכה
כדי שתהיה זרוע הכוה\"ג מסייעתו כשיחפון בפנים [עי' פ\"ה מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "בכל יום היה זהבה ירוק והיום אדום
שחשוב ביותר מזהב ירוק:"
+ ],
+ [
+ "בכל יום מקריב פרס
קטורת משקל חצי מנה:"
+ ],
+ [
+ "והיום מוסיף מלא חפניו
דמלבד שיעור הנ\"ל שמקטיר במזבח הזהב, מקטיר ג\"כ מלוא חפניו בק\"ק:"
+ ],
+ [
+ "והיום דקה מן הדקה
זו שמכניס לק\"ק:"
+ ],
+ [
+ "ויורדין במערבו
דכבש היה בדרום במזבח, והעולה בה פונה לימינו, שהוא למזרח הכבש, דכל פינות שאדם פונה, ראוי שיהיה לימין, ומה\"ט כשיורדים, יורדים במערב הכבש, שהוא לימין היורד:"
+ ],
+ [
+ "והיום כהן גדול עולה באמצע ויורד באמצע
משום כבודו, שהולך במקום הנאות להלוך:"
+ ],
+ [
+ "והיום מן הקתון
[קריגכען]:"
+ ],
+ [
+ "של זהב
משום כבודו לא יקדשי מהכלי שהשאר הכהנים מקדשין ממנו:"
+ ],
+ [
+ "בכל יום היו שם ארבע מערכות
בד' מקומות על מזבח החיצון, היו עצים ואש סדורות. א' מערכה גדולה להקרבת איברי התמיד, הב' לגחלים לקטורת והג' לקיום האש, הד' לאברי תמיד של בין הערביים שמאתמול שלאנתעכלו עדיין:"
+ ],
+ [
+ "והיום חמש
דמוסיף א' לגחלים לקטורת שבק\"ק:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר בכל יום שלש
דס\"ל דאברים שנתותרו מתמיד של בין הערביים, נשרפין במערכה גדולה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר בכל יום שתים
דס\"ל דא\"צ אחד מיוחד לקיום האש:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הוציאו לו
ר\"ל הביאו לו לכה\"ג מלשכת הכלים את וכו':"
+ ],
+ [
+ "את הכף
[לעפפעל] זהב:"
+ ],
+ [
+ "ואת המחתה
מלאה קטורת:"
+ ],
+ [
+ "וחפן
מהקטורת:"
+ ],
+ [
+ "מלא חפניו
מלוא פיסת ב' ידיו:"
+ ],
+ [
+ "וכך היתה מדתה
הכף היה כמדת חפניו ממש, דבפנים מחזיר הקטורת מהכף לחפניו ומקטיר:"
+ ],
+ [
+ "נטל את המחתה
של גחלים:"
+ ],
+ [
+ "ואת הכף בשמאלו
אף שקטורת שבכף חשיב טפי ממחתה לוקח המחתה בימינו, דמרובה וכבדה טפי, ואפילו ר' ישמעאל כוה\"ג, שחפינתו טפי משיעור הגחלים. אפ\"ה צריך מחתה בימין, מדהיא חמה [ובהא מתורץ רש\"י דמ\"ו א' ד\"ה אפילו, דהוא לכאורה דלא כש\"ס יע\"ש], ואף דהולכה בשמאל פסולה, זהו בדם אבל בקטורת אינו רק מדרבנן ובלא אפשר לא גזרו:"
+ ],
+ [
+ "וביניהן אמה
שבבית ראשון היה בין היכל לק\"ק כותל גבוה ל' אמה, כגובה ההיכל ועובי הכותל אמה, ובבית שני עשו ע\"פ הנביא גובה ההיכל עד תקרת ההיכל שהיא רצפת העלייה, מ' אמה ומדאי אפשר לעמוד כותל דק כזה בגובה מ', היו צריכין לעשות פרוכת בין ההיכל לק\"ק, כמו במשכן ונסתפקו אם קדושת הכותל כלפנים, וא\"כ ראוי לתלות הפרוכת לחוץ מאותה אמה, או דקדושתה כלחוץ, וראוי לתלות הפרוכת לפנים מהאמה, לכן עשו ב' פרוכת, א' לפנים מעובי האמה, וא' לחוץ מהאמה:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר לא היתה שם אלא פרוכת אחת בלבד
ס\"ל דעובי אותה אמה כלפנים:"
+ ],
+ [
+ "החיצונה היתה פרופה
[אנגעהאקט]:"
+ ],
+ [
+ "מן הדרום
ת\"ק קאמר לה, ור\"ל שהפרוכת שהיה על כל פני המערב, מכותל צפון עד דרום, כנפה התחתון שבדרום נאחזת בקרס זהב לאחוריו ונכפל לצד חוץ, שיהיה עומד פתוח שם:"
+ ],
+ [
+ "והפנימית מן הצפון
ולא פרפו גם הפנימי לצד דרום שלא יזונו הכהנים שבהיכל עיניהן מק\"ק:"
+ ],
+ [
+ "מהלך ביניהן
נכנס בפריפת הדרום ומהלך בין הפרוכת:"
+ ],
+ [
+ "עד שמגיע לצפון
ר\"ל עד פריפת הצפון:"
+ ],
+ [
+ "מהלך לשמאלו עם הפרוכת
וימינו לצד הארון:"
+ ],
+ [
+ "עד שהוא מגיע לארון
ר\"ל מקום ארון, דבבית שני מיירי, ושם לא היה ארון:"
+ ],
+ [
+ "נותן את המחתה בין שני הבדים
כבין הבדים:"
+ ],
+ [
+ "ונתמלא כל הבית כולו עשן
ר\"ל המתין בק\"ק עד שנתמלא הבית עשן:"
+ ],
+ [
+ "יצא ובא לו בדרך בית כניסתו
ר\"ל הולך לאחוריו ופניו לארון:"
+ ],
+ [
+ "ומתפלל תפלה קצרה בבית החיצון
ר\"ל בק\"ק מקום הרוחניות אינו מהראוי שישהה להתפלל על גופניות, רק בהיכל התפלל בקצרה, על שיויי מזג השנה, שהוא סבה לבריאות. ואח\"כ שיתקיים מלכותם ושררותם של ישראל, ואח\"כ על פרנסתם והצלחתם. ואח\"כ על המטר שלא יחסר:"
+ ],
+ [
+ "שלא להבעית את ישראל
שיחשבו שמת' דבלא היה הכוה\"ג ראוי, או אם הקטיר כצדוקי' [פ\"א וז'] היה נדחף מק\"ק מת:"
+ ],
+ [
+ "משניטל הארון
דנבוכדנצר נטלו. וי\"א דיאשיה גנזו כשהתנבאו לו שיחריב הבית:"
+ ],
+ [
+ "אבן היתה שם
באמצע ק\"ק:"
+ ],
+ [
+ "מימות נביאים ראשונים
דוד ושמואל [כסוטה מ\"ח ב']. [ונ\"ל דר\"ל בימיהם נתגלה האבן ולא שהנביאים הניחוהו דהרי בסיפא אמרינן שנקרא שתיה, ואמרי' בש\"ס משום שמשם נברא העולם, ודוחק לומר דר\"ל שממקומו נברא העולם]:"
+ ],
+ [
+ "ושתיה היתה נקראת
שממנו הושתת ונתיסד העולם:"
+ ],
+ [
+ "גבוהה מן הארץ שלש אצבעות ועליה היה נותן
המחתה:"
+ ],
+ [
+ "נכנס למקום שנכנס
בק\"ק:"
+ ],
+ [
+ "ועמד במקום שעמד
בין הבדים:"
+ ],
+ [
+ "ולא למטה
ר\"ל לא שיזה א' למעלה בחוד הכפורת וז' למטה על עוביה, רק על הארץ נופלים כולן ולא נגעו בכפורת:"
+ ],
+ [
+ "אלא כמצליף
ר\"ל כמכה בשבט, שכשמרים ידו מתחלה גב ידו למטה, ואח\"כ למעלה. ה\"נ בהזאה שלמעלה גב ידו למטה, ובז' שלמטה גב ידו למעלה:"
+ ],
+ [
+ "אחת ואחת
דצריך למנות הא' שלמעלה עם כל א' מז' שלמטה, שלא יטעה לצרפם עם ז' שלמטה. ואי\"ל נתקן שימנה ח'. יש לומר מצוה להפסיק במניינו בין מניין א' שלמעלה, למניין ז' שלמטה:"
+ ],
+ [
+ "יצא והניחו על כן
[געשטעלל]:"
+ ],
+ [
+ "הביאו לו את השעיר
לבין אולם ולמזבח:"
+ ],
+ [
+ "והניח דם השעיר
רצונו לומר לרבי יהודה שלא היה רק כן א', נטל וכו' אבל לת\"ק א\"צ ואפשר דלת\"ק אינו רשאי לעשות כן, דאם כן היה צריך ליטל דם הפר בשמאל, ואת\"ל יחזיר תחלה דם השעיר לשמאל, למה נטריח היום להכה\"ג חנם. וגם יש לחוש שע\"י הטלטול מיד ליד ישתפך. ואין לדמות זה למקבל המלא ומחזיר הריקן [פסחים פ\"ה מ\"ו] התם דמדמושיטין לו צריך לקבלו דאין מעבירין על המצות, [ועי' רמג\"א קמ\"ז סקי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "שכנגד הארון מבחוץ
כנגד בין הבדים:"
+ ],
+ [
+ "ונתן את המלא בריקן
מערה מזרק המלא לתוך הריקן, שיתערבו הדמים יפה:"
+ ],
+ [
+ "התחיל מחטא ויורד
חטוי לישנא דטהרה הואז דע\"י מתנת הדם מטהר המזבח. וזהו דקאמר מחטא ויורד, ר\"ל כל מתנה שנותן על קרנות המזבח, היה מושך אצבעו בקרן מלמעלה למטה, דת\"ק ס\"ל דברגל הוא מקיף, מקרן לקרן [כרש\"י], ואי היה מושך באצבעו מלמטה למעלה, היה מלכלך בית יד חלוקו, מדכל א' מהקרנות לפניו הוא מדמסבבו בהלוכו:"
+ ],
+ [
+ "מקום שהוא מתחיל בחטאת על מזבח החיצון משם היה גומר על מזבח הפנימי
ר\"ל המזה דם חטאת חצוני על ד' קרנות מזבח חיצון, מתחיל בקרן דרומית מזרחית, ודם חטאת פנימי זה שנותן על ד' קרנות מזבח הפנימי, שם היה גומר בקרן הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר אומר במקומו היה עומד ומחטא
שהולך לקרן צפונית מזרחית, ומשם נותן המתנות לכל הקרנות:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מזו שהיתה לפניו שעליה היה נותן מלמעלה למטה
שלא יזוב הדם לבית יד כתנתו:"
+ ],
+ [
+ "הזה על טהרו של מזבח
גלויו של מזבח, שחותה האפר שעל המזבח אילך ואילך, ומזה על גלויו:"
+ ],
+ [
+ "שבע פעמים ושירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון
(עי' פסחים פ\"ה סי' מ\"ח) :"
+ ],
+ [
+ "ושל מזבח החיצון
ר\"ל שירי דם חטאת חצוניות:"
+ ],
+ [
+ "אלו ואלו
שירי חצונית ופנימית:"
+ ],
+ [
+ "מתערבין באמה
הוא נחל שבעזרה. והדם שותת מהיסוד להרצפה ומשם להנחל:"
+ ],
+ [
+ "ויוצאין לנחל קדרון
עמק שאצל מי קדרון:"
+ ],
+ [
+ "ונמכרין לגננין
[גערטנער]:"
+ ],
+ [
+ "לזבל ומועלין בהן
מדרבנן אסורים בהנאה בלא דמים דמדאורייתא מדנעשה מצותן אינן במעילה:"
+ ],
+ [
+ "כל מעשה יום הכפורים האמור על הסדר
כל העבודות שבבגדי לבן בק\"ק ובהיכל:"
+ ],
+ [
+ "יחזור ויזה מדם השעיר לאחר דם הפר ואם עד שלא גמר את המתנות שבפנים
בק\"ק:"
+ ],
+ [
+ "נשפך הדם
שהזה ממנו קצת הזאות:"
+ ],
+ [
+ "יביא דם אחר ויחזור ויזה בתחלה בפנים
וצריך ג\"כ לחזור ולחפון ולהקטיר קטורת, דקטורת שחפן קודם שחיטת הפר, פסול:"
+ ],
+ [
+ "וכן בהיכל
בנשפך באמצע הזאות שבפרוכת, ישחט פר אחר ויחזור ויזה בפרוכת מה שהזה כבר:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "במראה
[פארבע]:"
+ ],
+ [
+ "ובקומה
בגובה שלהן:"
+ ],
+ [
+ "ובדמים
דמי מקחם:"
+ ],
+ [
+ "לקח אחד היום ואחד למחר
ר\"ל אפי' אחר זמן רב משקנה הראשון:"
+ ],
+ [
+ "אם עד שלא הגריל מת יקח זוג לשני
ר\"ל יקח אחד לזווגו לשני:"
+ ],
+ [
+ "ויאמר אם של שם מת
ר\"ל אם של שם מת, יאמר זה וכו':"
+ ],
+ [
+ "ואם של עזאזל מת
יאמר זה וכו':"
+ ],
+ [
+ "זה שעלה עליו הגורל לעזאזל יתקיים תחתיו
ואע\"ג דשלוח לא מעכב עכ\"פ צריך לעמוד חי, עד שיזרוק דם של חבירו:"
+ ],
+ [
+ "והשני
ר\"ל שני שבזוג שני ירעה. אבל שני שבזוג ראשון לא, דאין בע\"ח נדחין:"
+ ],
+ [
+ "ירעה עד שיסתאב
שיפול בו מום:"
+ ],
+ [
+ "וימכר ויפלו דמיו לנדבה
קונין ממנו בהמות לעולות להקריבן כשהמזבח פנוי:"
+ ],
+ [
+ "שאין חטאת צבור מתה
אבל חטאת יחיד שכיפרו בעליה באחרת נועל דלת בפניה שתמות ברעב:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר תמות
ר\"ל שני שבזוג ראשון. וה\"ה כל חטאת צבור שכיפרו צבור באחרת, תמות הראשונה כביחיד:"
+ ],
+ [
+ "ועוד אמר רבי יהודה נשפך הדם
וה\"ה במת של שם:"
+ ],
+ [
+ "ימות המשתלח
דס\"ל בע\"ח נדחין:"
+ ],
+ [
+ "בא לו אצל שעיר המשתלח
ר\"ל אחר מתן דם פר ושעיר' בא הכה\"ג אצל השעיר שהעמיד נגד שער מזרח הלך הכה\"ג השתא לשם:"
+ ],
+ [
+ "וסומך שתי ידיו עליו
בין קרניו:"
+ ],
+ [
+ "אנא בשם
ר\"ל בעבור שם קדשך הויה:"
+ ],
+ [
+ "והכהנים והעם העומדים בעזרה
נ\"ל דלעיל קאמר והן עונין וכו', ר\"ל הכהנים שסביבו. אבל הכא נקט הכהנים והעם' דכולן השתחוו וענו, מדהתוודה בעד כולם, דגם כהנים מתכפרין בשעיר בשאר עבירות כספ\"ק דשבועות. ומה\"ט היה נ\"ל דלא השתחוו בכל פעם כששמעו השם ביו\"כ, כלעיל פ\"ג משנה ח', ופ\"ד מ\"א ומ\"ב, דלא נזכר שם שהשתחוו, כמו שלא השתחוו כל השנה כששמעו השם ככתבו מפי הכהנים, ורק כששמעו השם בוידוי הכללי נפלו הכל על פניהם. אבל הרמב\"ם [בפ\"ב מיו\"כ] כתב שהשתחוו בכל פעם ביו\"כ. א\"כ ע\"כ צ\"ל דתנא נטר לה מלפרש שכולן השתחוו, עד הכא. מדהוא כאן סוף ההזכרות שבעבודת היום. דבח' ברכות שמברך כוה\"ג היום לא השתחוו' אף שג\"כ הזכיר השמות ככתבן ועי' בחומר בקודש פ\"ו אות י\"ג שהוכחתי בס\"ד שגם במקדש לא הזכירו השם ככתבו רק בנ\"כ וביו\"כ בווידוי כה\"ג ובקריאה לשם חטאת, ועי' מ\"ש בפירושינו בס\"ד סוף מ\"א מפרק כל ישראל:"
+ ],
+ [
+ "כשהיו שומעים שם המפורש שהוא יוצא
שיצא מעצמו, דשכינה מדברת מתוך גרונו היום:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוסי מעשה והוליכו ערסלא
שם איש:"
+ ],
+ [
+ "וכבש עשו לו
כעין גשר גבוה יותר מקומת איש עשו לו בעזרה מעיו\"כ שילך עליו, ולא יכלו ההמון ליגע בו:"
+ ],
+ [
+ "מפני הבבליים
בש\"ס קאמר דאלכסנדריים היו ואעפ\"כ כינה אותן בבליים על שהתנהגו א\"ע כבבליים בני בלי דרך ארץ:"
+ ],
+ [
+ "שהיו מתלשים בשערו ואומרים לו טול וצא טול וצא
שימהר לבוא למדבר, ויראו שיתלבן הלשון זהורית שבפתח ההיכל, כסוף פרקן:"
+ ],
+ [
+ "מיקירי ירושלם
חשובי העיר:"
+ ],
+ [
+ "היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה
סוכות עשו לו בדרך ובני אדם שם ללוותו מסוכה לסוכה:"
+ ],
+ [
+ "עשר סוכות מירושלם ועד צוק
הוא ההר הזקוף שמשם דחף השעיר:"
+ ],
+ [
+ "שבעה ומחצה לכל מיל
נמצא תשעים ריס. שנים עשר מיל והן כ\"ד אלפים אמה, שהוא ב' פרסאות אשכנזיות, ולווהו מיל שמכל סוכה לסוכה, ולא זכיתי לידע מה קמ\"ל תנא כמה ריס היה מן ירושלים עד צוק וכמה ריס יש בכל מיל, ואפשר משום דמדת ריס היה ידוע טפי לכל אדם ממדת מיל:"
+ ],
+ [
+ "על כל סוכה וסוכה אומרים לו הרי מזון והרי מים
דבנחלש מותר לאכול. מיהו מעולם לא נצרך לכך:"
+ ],
+ [
+ "ומלוין אותו מסוכה לסוכה
שהיה רק מיל:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מאחרונה שבהן
שהיה ב' מיל מהצוק. ולא עשו י\"א סוכות, דא\"כ לא נקרא ארץ גזירה, מדהיה יכול כל אדם לילך לשם ביו\"כ:"
+ ],
+ [
+ "חולק לשון של זהורית
שבין קרניו:"
+ ],
+ [
+ "חציו קשר בסלע
כדי שיראה כשילבין בשעת דחיפה, דאם יהיה הזהורית רק בקרניו, לא יוכל להציץ היטב. אבל אותו לשון של זהורית שקשור על פתח ההיכל כבר הלבין מקודם כשהגיע למדבר שהיה רחוק מירושלים ג' מיל, וכסוף פרקן:"
+ ],
+ [
+ "וחציו קשר בין שתי קרניו
דאם יקשרו כולו בסלע, שמא יקדים וילבין, ומכח שישמח ישכח מלדחוף השעיר וע\"י שיהיה השעיר קשור בו, יזכור:"
+ ],
+ [
+ "בא וישב לו תחת סוכה אחרונה עד שתחשך
ואע\"ג שהוא חוץ לתחום, מותר משום סכנת המדבר:"
+ ],
+ [
+ "ומאימתי מטמא בגדים
בגדים וכלים שנוגע בהן אבל אינו מטמא אדם וכ\"ח:"
+ ],
+ [
+ "בא לו
אחר שמסר הכה\"ג השעיר לשלחו בא לו אצל וכו':"
+ ],
+ [
+ "אצל פר ושעיר הנשרפין
הן שנזרק דמן בק\"ק וגופן תלוי בעמודים שבבית מטבחים:"
+ ],
+ [
+ "נתנן במגיס
קערה קדושה:"
+ ],
+ [
+ "והקטירן על גבי המזבח
תני. להקטירן, דאינו מקטירן, עד שיקריב המוספין:"
+ ],
+ [
+ "קלען במקלעות
בעורותם ובשרן ופרשן, דד' בני אדם נושאין ב' מוטות, ב' לפנים וב' לאחור. והפר ושעיר מורכבין זע\"ז מונחין עליהן קלועין ומשולבים זע\"ז:"
+ ],
+ [
+ "והוציאן לבית השריפה
חוץ לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "ומאימתי מטמאין בגדים
המתעסקין בשריפתן:"
+ ],
+ [
+ "הגיע שעיר למדבר
שאסור להתחיל בעבודה אחרת עד שיגיע שעיר למדבר:"
+ ],
+ [
+ "דרכיות
כמין [טעלעסקאפען], שהן בניין גבוה שהשומר מציץ מעליו למרחוק. ונקראין דורכיות משום שהבניין ההוא עשוי מדריגות מדריגות שדורכין עליהן כשעולין לשם:"
+ ],
+ [
+ "היו עושין ומניפין בסודרין
דגלים, דכשהשעיר בא למדבר, שומר שאצלו מניף בדגלו, וחבירו מרחוק מניף לחבירו האחר וכן כולם עד ירושלים:"
+ ],
+ [
+ "מירושלים ועד בית חדודו
הוא ראש המדבר:"
+ ],
+ [
+ "הולכין מיל
שלווהו מיל עד סוכה ראשונה:"
+ ],
+ [
+ "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו
ולת\"ק עשו תקנה, דאין סומכין על הנס, דשמא לא ילבין, כמ' שנה קודם חורבן הבית [כיומא דל\"ט ב']:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בא לו כהן גדול
לעזרת נשים:"
+ ],
+ [
+ "לקרות
פרשת היום:"
+ ],
+ [
+ "אם רצה לקרות בבגדי בוץ
בגרי לבן שעבד בהן:"
+ ],
+ [
+ "קורא
קמ\"ל אף דרשאי לקרות באצטלי' הנ\"ל אפ\"ה רשאי גם לקרות בבגדי קודש ולא הוה כמועל בהן [כיומא ס\"ח ב']:"
+ ],
+ [
+ "ואם לא קורא באצטלית לבן
חלוק לבן:"
+ ],
+ [
+ "משלו חזן הכנסת
המשגיח לשמש הצבור בביה\"כ שבהר הבית:"
+ ],
+ [
+ "נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת
הוא ראש הצבור שם, לצוות מי יעבר לפני תיבה, בביה\"כ שבהר הבית לפני שער המזרח [ועי' מ\"ש תענית פ\"ב סי' נ\"ו] והוא מצוה מי פורס שמע, מי יפטיר וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "וראש הכנסת נותנו לסגן
הוא הממונה תחת כה\"ג, שאם ימצא פסול בכה\"ג ישמש סגן תחתיו, ונותנין זל\"ז הס\"ת, משום יקרא דכה\"ג להראות ששררות רבות תחתיו:"
+ ],
+ [
+ "וכהן גדול עומד
מכלל שהיה יושב, דבעזרת נשים מותר לישב משא\"כ בעזרה אין ישיבה רק למלכי בית דוד:"
+ ],
+ [
+ "ומקבל וקורא עומד וקורא אחרי מות
עד סוף פרשת יו\"כ:"
+ ],
+ [
+ "ואך בעשור
שבפרשת אמור:"
+ ],
+ [
+ "וגולל ספר תורה
ר\"ל סוגרו:"
+ ],
+ [
+ "ומניחו בחיקו
היינו תחת זרועו והוא עומד:"
+ ],
+ [
+ "ואומר יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן
שלא יחשבו שחסר פרשה בס\"ת, כשיראו שיקרא פרשה שלישית בעל פה:"
+ ],
+ [
+ "ובעשור שבחומש הפקודים
ר\"ל שבספר במדבר:"
+ ],
+ [
+ "קורא על פה
דדוקא אחרי מות ואך בעשור שסמוכין הם, גולל בצבור, אבל בעשור שבחומש הפקודים, אין זה כבוד הציבור שימתינו עד שיגלל לשם. וס\"ת אחר א\"א להביא, דחד גברא בתרי ספרא איכא פגמא לס\"ת ראשונה, ורק בהפסיק אחר ביניהם שרי [מג\"א ססקמ\"ד] ומכאן ראיה לתוס' ב\"ק שהביא המג\"א [סי' מ\"ט] דבא\"א באופן אחר מותר לקרות בע\"פ דברים שבכתב]:"
+ ],
+ [
+ "ומברך עליה שמנה ברכות
ואלו הן, על וכו':"
+ ],
+ [
+ "על התורה
א' לאחריה מלבד א' לפניה, כמו שמברכין בביה\"כ. הרי א' ואע\"ג דהיו ב' ברכות חשיב להו כחד, דלא חשיב תנא רק מה שמברך כה\"ג יותר מאחר הקורא אחר קריאתו בתורה, דאחר שהיה קורא בזמן המשנה מברך לאחריה רק ברכה א', דהפותח מברך לפניה והחותם מברך לאחריה [כמגילה כ\"א ב']:"
+ ],
+ [
+ "ועל ההודאה
רצה, ומודים עד הטוב שמך, הרי ג':"
+ ],
+ [
+ "ועל מחילת העון
סלח לנו אבינו וכו', וחותם מלך מוחל וסולח וכו', הרי ד':"
+ ],
+ [
+ "ועל המקדש בפני עצמו
שיתקיים המקדש. וחותם בא\"י שוכן בציון, הרי ה':"
+ ],
+ [
+ "ועל ישראל בפני עצמן
שיצליח הקב\"ה לכללות האומה ותתנשא מלכותם, וחותם בא\"י הבוחר בישראל, הרי ו':"
+ ],
+ [
+ "ברמב\"ם [פ\"ג מיו\"כ] ל\"ג לה, וכן בש\"ס:"
+ ],
+ [
+ "שתתקבל עבודתם ויתברכו וחותם בא\"י מקדש הכהנים. הרי ז':"
+ ],
+ [
+ "ר\"ל שיושיע הקב\"ה לכל יחיד מצרותיו, וחותם בא\"י שומע תפלה, הרי ח':"
+ ],
+ [
+ "לפי הך גי' דגרס ועל הכהנים ועל ישראל ועל שאר התפלה גרסינן נמי ועל ירושלים. ועל ישראל ושאר תפלה, לחדא חשיב להו [ונ\"ל דכל הברכות שנזכרו במשנתינו שנוסחתן מורגלת וידוע לכל, א\"צ תנא לומר אצל מלות \"בפני עצמן\" רק בשאין ידוע נוסחתן, מפרש תנא וקאמר בפני עצמן, שלא נטעה למכלל תרי בחד, כדכללינן לחד גרס' ועל ישראל ועל שאר התפלה]:"
+ ],
+ [
+ "ולא מפני שאינו רשאי
דסד\"א דאסור לעזוב ראיית עבודה א' לילך לראות אחרת, דאין מעבירין על מצות ברוב עם הדרת מלך, קמ\"ל דמדלא עסיק במצוה רק בראייה ולא במעשה שרי:"
+ ],
+ [
+ "אם בבגדי בוץ קורא קדש ידיו ורגליו
דאם היה קורא באיצטלית שלו, כבר קידש כשפשט הבוץ ולא היה צריך עתה רק טבילה וקידוש בי:"
+ ],
+ [
+ "הביאו לו בגדי זהב ולבש וקדש ידיו ורגליו ויצא
נ\"ל דמשום דהכיור היה עומד בין האולם למזבח ושם היה מקדש ידיו ורגליו, שייך גביה לומר השתא, שיצא השתא לצפונו של מזבח שהוא רחוק טפי מההיכל ואע\"ג דכה\"ג קידש היום בקיתון זהב [כלעיל פ\"ד מ\"ה] ואפילו הכי מסתמא הי' מקדש במקום הכיור כמו שאמרה תורה ונתת הכיור בין אה\"מ ובין המזבח:"
+ ],
+ [
+ "ועשה את אילו ואת איל העם
הן שניהן עולות ושייכים נמי לחובת היום ואינן שייכים למוספין, ובהנך ה\"ע מודו דכשינח וגמר עבודת היום בטבילה ב' הדר עביד בטבילה שלישית זו אילו ואיל העם ומקריב אז ג\"כ אימורי פר ושעיר הנשרפין [דשייר להו במתני']. ורק במוספין פליגי ר\"א ור\"ע כלקמן:"
+ ],
+ [
+ "דברי רבי אליעזר
מתני' לאו מתקנתא היא, דבאמת ס\"ל לר\"א, דכל המוספין דהיינו כבשים ופר העולה ושעיר החטאת כולן קרבין בטבילה חמישית קודם תמיד שבין הערבים:"
+ ],
+ [
+ "ופר העולה
ר\"ל הז' כבשי מוסף ופר העולה של מוסף קרבין בטבילה ראשונה, אחר תמיד השחר, אבל ושעיר וכו':"
+ ],
+ [
+ "ושעיר הנעשה בחוץ
הוא שעיר החטאת של מוסף שזורק את דמו על מזבח החיצון, אבל שעיר החטאת של ב' השעירים שהוגרל עליהן וזורק דמו לפנים נקרא מה\"ט פנימי:"
+ ],
+ [
+ "היו קרבין עם תמיד של בין הערבים
לאו דוקא שיקריב שעיר המוסף בטבילה ה' עם תמיד הערבים ממש, רק ר\"ל לאפוקי שיקריבו כשאר המוספים אחר תמיד השחר מיד, אלא יקריבום אחר עבודת היום, דהיינו סמוך לתמיד הערבים, דר\"ע ס\"ל שמקריב השעיר בטבילה ג' קודם אילו ואיל העם נמצא סדר העבודה כך הוא: לר\"א בטבילה ראשונה מקריב תמיד השחר בבגדי זהב. ובטבילה שנייה עבודת היום בבגדי לבן ובטבילה ג' אילו ואיל העם ואימורי פר ושעיר הנשרפין בבגדי זהב. ובטבילה ד' הוצאת כף ומחתה בבגדי לבן, ובטבילה ה' כל המוספין ותמיד הערביים קטורת ונרות הכל בבגדי זהב. ולר\"ע בטבילה א' תמיד השחר וז' כבשי מוסף ופר העולה של מוסף. ובטבילה ב' עבודת היום, ובטבילה ג' שעיר חטאת המוסף ואילו ואיל העם ואימורי פר ושעיר הנשרפין. ובטבילה ד' הוצאת כף ומחתה, ובטבילה ה' תמיד הערביים וקטורת והטבת נרות [כך פי' רש\"י אמנם לתוס' גם באימורי הנשרפין פליגי דלר\"א מקריב להו בטבילה ג' אחר אילו ואיל העם, ולר\"ע מקריב להו בטבילה ה' קודם תמיד הערביים, ולרמב\"ם שכיר המוסף ואילים ואימורי הנשרפין ותמיד הערביים, הכל קרבין בטכילה ג', ואח\"כ טבילה ד' להוצאת כף ומחתה. ובטבילה ה' א\"צ רק לקטורת והטבת נרות]:"
+ ],
+ [
+ "ונכנס להקטיר קטורת של בין הערבים
אחר שמקריב התמיד בחוץ [ולרמב\"ם שהבאנו לעיל מתני' כמשמעה דלהכי לא תני הכא תמיד הערביים מדכבר תנא ליה סוף משנה ג']:"
+ ],
+ [
+ "ולהטיב את הנרות
ר\"ל להדליקן:"
+ ],
+ [
+ "ויום טוב
ר\"ל משתה ויו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "בכתונת
וכו' עד סי' מה) עי' פירושן בקופת הרוכלין בבגדי קודש:"
+ ],
+ [
+ "ומכנסים
וכו' עד סי' מה) עי' פירושן בקופת הרוכלין בבגדי קודש:"
+ ],
+ [
+ "ומצנפת
וכו' עד סי' מה) עי' פירושן בקופת הרוכלין בבגדי קודש:"
+ ],
+ [
+ "ואבנט
וכו' עד סי' מה) עי' פירושן בקופת הרוכלין בבגדי קודש:"
+ ],
+ [
+ "חשן
וכו' עד סי' מה) עי' פירושן בקופת הרוכלין בבגדי קודש:"
+ ],
+ [
+ "ואפוד
וכו' עד סי' מה) עי' פירושן בקופת הרוכלין בבגדי קודש:"
+ ],
+ [
+ "ומעיל
וכו' עד סי' מה) עי' פירושן בקופת הרוכלין בבגדי קודש:"
+ ],
+ [
+ "וציץ
וכו' עד סי' מה) עי' פירושן בקופת הרוכלין בבגדי קודש:"
+ ],
+ [
+ "באלו נשאלין באורים ותומים
דכהן המשוח למלחמה לומר לעם אל ירך לבבכם וגו' הוא הנשאל ג\"כ באורים ותומים [אב\"י וכתב הרמב\"ם בפי' המשנה והכהן הנשאל היה נביא שמדבר ברוה\"ק ושכינה שורה עליו] דהיינו שלובש ח' בגדי כהונה ככה\"ג, אשר בין כפלי החושן מונחים האורים ותומים [עי' בקופת הרוכלין]. ואחר שלבשן, עומד ופניו כלפי ארון, והשואל אותו, פניו לאחורי הכהן [אב\"י כ\"כ הרמב\"ם בפי' המשנה ובחבורו הלכות כלי המקדש פ\"י הלי\"א, ולרש\"י וכפי פשטות מהגמ' השואל פניו כלפי הכהן], ושואל לכהן בלחש, \"האעשה דבר זה או לא\". והכהן מביט באבני החושן שעל לבו, ורואה שם אותיות בולטות ונוצצות, וברוח הקודש שלובשתו צופה ומצרף את האותיות כפי הראוי לתשובת השאלה ששאלוהו, ומשיב להשואל:"
+ ],
+ [
+ "ולבית דין
ר\"ל או לסנהדרין:"
+ ],
+ [
+ "ולמי שהצבור צריך בו
ר\"ל או לאדם שהצבור צריך לו, שהוא שר צבא ישראל כיואב בן צרויה [כך נ\"ל כוונות הש\"ס בסוף פרקן, במה דקאמר הש\"ס למי שהצבור צריך לו, דהיינו משוח מלחמה. [אב\"י וכתבתי בגי' ש\"ס שלי שלהכי אמרה הגמ' בדיוק, זה משוח מלחמה דהכהן הנשאל נקרא כהן המשיח]. דאם משוח מלחמה ממש, הרי הוא הכהן הנשאל, כמ\"ש שם דע\"ג א']:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "וברחיצה
בין בחמין בין בצונן, אפי' רק מקצת גופו. ודוקא רחיצת תענוג. אבל להעביר הזוהמא, כרחיצת שחרית עד סוף קשרי אצבעותיו, או ברוחץ מקום המלוכלך בבשרו, שרי [א\"ח תרי\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ובסיכה
אפילו בסך רק להעביר הזוהמא, ורק מקצת גופו אסור. מיהו מותר לסוך שחין או מכה [תרי\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ובנעילת הסנדל
דוקא של עור. אבל של גמי, קש, או בגד, שרי. מיהו בהולך במי גשמים או ברפש, מותר אף בשל עור [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ובתשמיש המטה
ואסור ליגע באשתו אפילו ביום, כאילו היא נדה [תרט\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "והמלך
משום כבודו:"
+ ],
+ [
+ "והכלה
כל ל' יום אחר נשואין מותרת לרחוץ כדי לחבבה על בעלה:"
+ ],
+ [
+ "והחיה
כל שלשים יום אחר לידה. וה\"ה כל חולה אפילו שאינו מסוכן מותר. והקילו באלו משום דרק אכילה ושתייה הן מדאורייתא, ובהנך לא גזרו [הרא\"ש]. ולר\"ן כולן אסורים מדאורייתא, רק דהנך דאינן מפורשים בתורה, מסרן הכתוב לחכמים להקל בהן בעת הצורך. [כדאשכחן דכוותיה במלאכת חוה\"מ בחגיגה די\"ח א'] רק כרת לכ\"ע ליכא רק באכילה ושתייה:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אוסרין
וקיי\"ל כר\"א [תרי\"ג ותרי\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "כמוה וכגרעינתה
והוא מעט פחות מכביצה, ואם אכלו תוך זמן שיכול לאכול פרס דהיינו בכדי זמן אכילת ד' ביצים לרש\"י, וג' לרמב\"ם, מצטרף [תרי\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "והשותה מלא לוגמיו
היינו מלא לחי א' של כל אדם לפי גדלו או קטנו ובבינוני שיעור שתייה ביו\"כ הוא מעט פחות מרביעית, ואם שתה את שיעור השתייה תוך כדי שתיית רביעית [וי\"א תוך שיעור אכילת פרס] מצטרף. ואין לתמוה למה באכילה קיל יו\"כ משאר איסורים ובשתייה חמיר מהם, שאני יו\"כ דביתובי דעתיה תליא, ועי' ש\"ס [ד\"ה ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "חייב
כרת. מיהו אפי' חצי שיעור אסור מדאורייתא, רק כרת או מלקות ליכא רק על כשיעור. וכן בכל אסורין:"
+ ],
+ [
+ "אכל ושתה בהעלם אחת
שלא ידע שהוא יו\"כ, או שלא ידע שיו\"כ אסור באכילה ושתייה:"
+ ],
+ [
+ "אינו חייב אלא חטאת אחת
דמחד קרא נפקי:"
+ ],
+ [
+ "אכל ועשה מלאכה
אפילו בהעלם א':"
+ ],
+ [
+ "חייב שני חטאות
דמב' קראי נפקי:"
+ ],
+ [
+ "ושתה ציר
היינו מים היוצאין מדגים מלוחים:"
+ ],
+ [
+ "או מורייס
היינו שומן היוצא מדגים מלוחים [ע\"ז כ\"ט ב']. וקמ\"ל הנך אע\"ג דחזי לטיבול, עכ\"פ מדלא חזו לאכילה ממש פטור. [ובתשובת הלכות קטנות מסתפק בשותה מים ביו\"כ אם חייב, מדלא זייני ולית בהו אבידת הנפש. ולפעד\"נ מדלא אשכח תנא למנקט פטורא רק בהנך שאינן ראויין לשתייה, ש\"מ דכל שראויין לשתייה אף דלא זיין טובא חייב עלה]:"
+ ],
+ [
+ "פטור
ולהכי עכ\"פ בשאר תעניות שהן מדרבנן, בעת הצורך מותר ליקח [מעדיצין] מרים או באושים. אבל ביו\"כ דוקא במכה שהוא מן השניים ולפנים, דמותר בי' מלאכת שבת מחשש סכנה, מותר ביו\"כ, אבל באין סכנה אסור [תשובת הלכות קטנות צ\"ז, ותשובת שאגת אריה ע\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "אין מענין אותן ביום הכפורים
דפטורים מכל ענוי. מיהו לנעול אסורים. ונוהגין לאסרן גם ברחיצה וסיכה [מג\"א תרט\"ז סק\"א]:"
+ ],
+ [
+ "אבל מחנכין אותם
ר\"ל מאחרין זמן אכילתו שעה או ב' טפי מהרגלו, הכל לפי כחו:"
+ ],
+ [
+ "ולפני שנתים
ר\"ל אם הילד חלש סגי במחנכו שנה א' קודם פרק זמן עונשו. ואם הוא חזק יחנכו ב' שנים קודם זמן עונשו. וזמן עונש הזכר הוא כשיהיה בן י\"ג שנה ויום א'. ונקבה כשתהיה בת י\"ב שנה ויום א':"
+ ],
+ [
+ "בשביל שיהיו רגילין במצות
והאידנא דכל הילדים לומדים וחלשים עי\"ז, א\"צ לחנכם שנה מקודם, ודי בזכר י\"ג שנה ויום א', ונקבה בי\"ב שנה ויום א', ואז חייבים להתענות ולהשלים ואפילו כשאין להם סימן השערות, דשמא נשרו. מיהו פחות מבן ט' שנה, אפי' רוצה להתחנך לשעות מוחין בידו [שם]:"
+ ],
+ [
+ "עוברה שהריחה
ואמרה צריכה אני לאכול או לשתות. או לא אמרה וראיט פניה משתנין:"
+ ],
+ [
+ "מאכילין אותה עד שתשיב נפשה
מיהו תחלה לוחשין לה באזנה שיו\"כ היום, ואם לא יועיל נותנין לה פחות מכשיעור ואם לא יועיל תאכל כרצונה [תרי\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "חולה
אפי' לא נשתנה פניו מתאות המאכל:"
+ ],
+ [
+ "מאכילין אותו על פי בקיאין
אפילו רופא עכו\"ם, אם אומר שכשיתענה אפשר שיסתכן, מאכילין אותו [ולפע\"ד האידנא יש להתיישב בדבר, דבעיני ראיתי דשבקו להמנותייהו, דלכל חולי קל אומרים תמיד שכשיתענה יסתכן]:"
+ ],
+ [
+ "עד שיאמר די
ר\"ל דכשאומר החולה צריך אני, אז הו\"ל כאין שם בקיאין, דאין הרופא נאמן, מיהו אם רוב בני אדם רואין סכנתו, אפילו אם אינו אומר צריך אני וגם אין הרופא אומר שצריך, אפ\"ה יאכילוהו. וכשמאכילין למעוברת או לחולה, יאכילוהו תחלה פחות מכותבת. וישקוהו פחות ממלא לוגמיו וישהה כדי אכילת ד' ביצים, ואז יחזור ויאכל או ישתה כשיעור הנ\"ל. מיהו בצריך יותר משיעור הנ\"ל יאכילוהו בפעם אחת כל צרכו. וכך הדין ביולדת תוך ז', תאכל פחות מכשיעור כשצריכה לאכל. אבל תוך ג' ימים ללידתה, אפילו לא אמרה צריכה אני אסורה להתענות כלל. מכל מקום באפשר תאכל פחות פחות מכשיעור הנ\"ל [תרי\"ז ותרי\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "מי שאחזו בולמוס
כך נקרא בלשון יון חולי שבא לאדם מחמת רעבון, [הייסהונגער] בל\"א. ודוקא שנשתנה פניו מחמת רעבון וסימנו הוא שעיניו כהות:"
+ ],
+ [
+ "מאכילין אותו אפילו דברים טמאים
ר\"ל אפילו נבלות וטריפות וביו\"כ שיש ב' אסורין:"
+ ],
+ [
+ "עד שיאורו עיניו
וה\"ה בהריח מאכל ומתאוה לו מאד עד שנשתנה פניו מאכילין אותו עד שיתחזק [תרי\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "מי שנשכו כלב שוטה
וסימני כלב שוטה, שפיו פתוח, ורירו נוטף, וזנבו תלוייה בין רגליו. ומהלך עצב בדרך ישר תמיד [נ\"מ לברוח לצדדים] ונובח ואין קולו נשמע:"
+ ],
+ [
+ "אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו
דאין רפואה זו בדוקה. ואע\"ג דכל ספק נפשות להקל היינו במרפא בטבע אבל זו רק רפואה בסגולה היא, כמ\"ש בפי' משניות לרמב\"ם ולהכי כל שאינו ברור רפואתו אסור:"
+ ],
+ [
+ "ורבי מתיא בן חרש מתיר
והלכה כת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "החושש בגרונו
בחולי הנקרא [שארבאק], שמתחיל רקבון בבשר השניים, וגומר הרקבון בבני מעים [אמר השש ושמח להועיל בני עמי ולכל אדם במקום שאין רופא, גם למחלה זאת מצאתי רפואה בדוקה מפי רופאים מובהקים ומפורסמים, שמי שהוחלה בזה באקלים שלנו יאכל הרבה מעשב הנקרא [לעפפעל קרויט], גם יאכל הרבה כל דבר חמוץ וחריף, [כציטראנען, וקרעססע, רעטטיך. ומאאררעטיך, וזעללעריא. וישתה חומץ הרבה, גם יתנועע הרבה בהילוך. וכל זה בחון בדוק ומנוסה. ומאחר שלשון חכמים מרפא בכנפיה לכן שפתי לא אכלה, לעמוד ולשרת לפני המלכה היא תורת אלדינו, וזאת אומרת בני החי, כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מה']:"
+ ],
+ [
+ "מטילין לו סם בתוך פיו בשבת
מעשבים שנשחקו לאבק. ולאו הטלה לפיו קמ\"ל דהא פשיטא דמותר במקום סכנה, דהרי כל רפואה אינו אסור רק מדרבנן, דגזרו שמא ישחק סממנים. ותו למה לא קמ\"ל טפי דמותר לאכל הסם ביו\"כ, דאיירי בה. אלא קמ\"ל מתני' אפילו צריכין אחרים לחלל שבת עי\"ז, כגון לתלוש העשבים ממחובר, או לבשלן, אפ\"ה מטילין הסם מכל מקום. ולפי זה קמ\"ל שפיר שבת לרבותא אע\"ג דבסקילה, וחמיר מיו\"כ. וברי\"ף ל\"ג לתוך פיו, אלא מטילין לו סם בשבת:"
+ ],
+ [
+ "וכל ספק נפשות דוחה את השבת
ואפילו יש ספיקות הרבה. מיהו כל שאר חולי שינים, אם חלה עי\"ז כל גופו מותר לומר לעכו\"ם בשבת להוציאו, אף דפותח פיו ומטה א\"ע אליו, ומסייע כי האי ודאי יש בו ממש. אפ\"ה כיון דחלה כל גופו ע\"י חולי זה, שרי [שכ\"ח ס\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ספק אינו שם
ולא מבעיא בכה\"ג, דאם ישנו שם חי הוא, אלא אפילו ספק וכו':"
+ ],
+ [
+ "ספק מת
ולא מבעיא כה\"ג, דאם חי הוא ישראל הוא, אלא אפילו ספק וכו':"
+ ],
+ [
+ "מפקחין עליו
פותחין ע\"י חפירה, או שאר מלאכות דאורייתא הצריכין לזה. ואפילו יש כל הספיקות שנזכרו במשנה יחד, אפ\"ה מפקחין:"
+ ],
+ [
+ "את הגל
עד חוטמו, דבאין בו נשימה יניחוהו. ואין הולכין אחר הרוב בפ\"נ:"
+ ],
+ [
+ "מצאוהו חי
אפי' א\"א שיחיה רק חיי שעה, חיישינן לחיי שעה [שכ\"ט]. [מיהו אם יש קולא אם לא ניחוש לחיי שעה, כגון אדם שכשלא יתרפא ודאי ימות, ורוצה להתרפאות מעכו\"ם שחשוד להמיתו מיד. או ע\"י אפעראציאן, לא חיישינן לחיי שעה [תוס' ע\"ז דכ\"ז י\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ואם מת יניחוהו
ולא דמי לדליקה דמותר להציל המת [כא\"ח שי\"א]. התם אי לא שרית ליה חיישינן שמחמת חרדתו על מתו ישכח ויכבה. משא\"כ הכא אין לחוש שיעשה דבר:"
+ ],
+ [
+ "חטאת ואשם ודאי מכפרין
דהרי שב, כשהתודה על קרבנו. משא\"כ אשם תלוי אינו מכפר לגמרי רק שמגין מיסורים עד שידע שחטא ויביא חטאת ויתכפר. א\"נ להכי נקט אשם ודאי, דאילו אשם תלוי אינו מוכרח לכפרתו, דבל\"ז בעבר יו\"כ משחטא, א\"צ להביאו, משא\"כ בחטאת ואשם ודאי:"
+ ],
+ [
+ "מיתה ויום הכפורים
ר\"ל מיתה או יו\"כ:"
+ ],
+ [
+ "עם התשובה
והא דלא כלל תנא כולן יחד, חטאת ואשם ודאי ומיתה וי\"כ מכפרין עם התשובה, דהרי חטאת ואשם נמי ודאי אין מכפרין רק כששב. ונ\"ל משום דחלוקין בדינם, דחטאת ואשם מכפרין כפרה גמורה אכריתות, אבל רק בשוגג, דמזיד הו\"ל זבח רשעים. ומיתה ויו\"כ איפכא, דמכפרין על כל חטא שבעולם ובין במזיד ובין בשוגג, אבל לא כפרה גמורה דאי במזיד צריך יסורים, ואי בשוגג צריך קרבן [כשבת י\"ב ב' ויומא פ\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "ועל לא תעשה
על לאו הניתק לעשה בין במזיד ובין בשוגג, ועל לאו גמור אם עשאו בשוגג:"
+ ],
+ [
+ "ועל החמורות
כלאו גמור שעשאו במזיד:"
+ ],
+ [
+ "עד שיבא יום הכפורים ויכפר
אבל כריתות ומיתת ב\"ד, בשוגג צריך חטאת, ובמזיד, תשובה ויו\"כ תולין, ויסורין ממרקין חטאו לגמרי. אבל חטא שחילל בו השם, שע\"י חטאו יקילו אחרים לחטוא, כפרתו במיתתו. מיהו בזמן שעיר המשתלח הוא מכפר הכל. חוץ מחייבי חטאות ואשמות. ומיהו עבירות שבין אדם לחבירו, אין מתכפר בשום אופן, עד שירצה חבירו:"
+ ],
+ [
+ "אין מספיקין בידו לעשות תשובה
דוקא באמר כן ב' פעמים:"
+ ],
+ [
+ "אין יום הכפורים מכפר
שיעכבוהו משמים מלעשות כל הראוי לו לעשות ביו\"כ:"
+ ],
+ [
+ "עבירות שבין אדם לחבירו
שהזיק גופו או ממונו או כבודו:"
+ ],
+ [
+ "אין יום הכפורים מכפר
מדכתיב לפני ה' דוקא:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי עקיכא אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרין
נ\"ל דה\"ק, אשריכם ישראל שקודם שיכפר להם הקב\"ה, לפני זה אתם מטהרין את עצמיכם שתסלחו זה לזה:"
+ ],
+ [
+ "מי מטהר אתכם אביכם שבשמים
שבשביל שתסלחו זה לזה, גם הקב\"ה מטהר אתכם ומכפר לכם, דכל המעביר על מדותיו מעבירין פשעיו [כר\"ה י\"ז]. או נ\"ל שמפני שהזכיר לעיל ב' מיני כפרה, א' הכפרה שע\"י הבאת קרבן, שאינו מועיל רק בזמן שבית המקדש קיים. הב' הכפרה שע\"י התשובה, שמועיל בכל עת ברחמיו יתברך. להכי אמר ר' עקיבא, אשריכם ישראל שיש לכם ב' מיני כפרה, לפני מי אתם מטהרין, בזמן שכח בידכם להועיל לעצמיכם שיתכפרו חטאותיכם, דהיינו בזמן שבית המקדש קיים. שאפשר להביא קרבנות. ומי מטהר אתכם, כשידיכם אסורות לאחוריכם, שנחרב בית קדשינו ותפארתנו, ולא תוכלו לטהר את עצמיכם. אז מטהר אתכם אביכם שבשמים. ר\"ל כשכביכול אין עיקר שכינתו אצליכם בארץ:"
+ ],
+ [
+ "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם
כנגד כפרה שע\"י הקרבנות שהביא התנא מייתי הכא קרא דוזרקתי, דטהרה שע\"י זריקה הוא ע\"י כח אחר שזרק עליו, כמו כן כפרה שע\"י קרבנות, אינו רק ע\"י כח אחר של הכהן המקריב:"
+ ],
+ [
+ "אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל
זה הקרא מייתי נגד הכפרה שע\"י תשובה, דכמו דטהרה שע\"י טבילה, הוא ע\"י הטמא עצמו, שהולך וטובל וטהר, כמו כן כפרה שע\"י תשובה, רק בכח רצון החוטא תליא ישליך השרץ מידו ויטבול במימי חסדו יתברך, וטהר, שא\"צ לממוצע כלל בין הבנים לאביהם הרחמן, שרחמיו יתברך הן בעצמן מקוותן וטהרתן של ישראל ואינן צריכין קרבן או יו\"כ כממוצעים בינם לאביהם, רק תמיד ידיו יתברך פתוחות לקבלם בתשובתם ולחבקם באהבה רבה ואהבת עולם. והקב\"ה יטהר טומאותינו, ויחזק לבבנו ליראתו וללימוד תורתו לעבדו שכם אחד לנצח."
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Yoma/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Yoma/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..bb81c0c4b4e2c1f1d669ca716301236bde2d6357
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Moed/Yachin on Mishnah Yoma/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,1290 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Yoma",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Yoma",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "מביתו
ר\"ל מביתו ומאשתו. דז' ימים לילה ויום צריך שיהיה הכה\"ג סמוך מאד למקדש קודם שיעבוד ביו\"כ, מגזירת הכתוב, שצריך שיהי' דינו כבמלואים שהופרשו הכהנים שם כן. וגם לא הביאו אשתו לשם דשמא אחר שיבעלנה, תוך כדי שתרד מהמטה ותדיח פניה של מטה, תמצא נדה, ויטמא ז' ימים, והרי כל עבודת יו\"כ אינן כשירות אלא בו. ובש\"ס [ד\"ח א'] אמרינן שהזו עליו בג' וז' ושם [די\"ב ב'] אמרינן דהזו עליו לעת ערב לאחר שעשה עבודת היום [כמ\"ב] ואח\"כ טבל בהע\"ש דאל\"כ הרי נטמא מדנשא מי חטאת שלא לצורך והרי אין חכמים רשאין לעקור דין תורה רק בשב ואל תעשה [יבמות פ\"ט ב']:"
+ ],
+ [
+ "ללשכת פלהדרין
חדר פקידי המלך והוא לשכת כה\"ג בעזרה. ונקראת כך, מדהיו הכהנים גדולים שבבית שני רובן רשעים, ולא השלימו שנתן, ומתחלפין כל שנה כפקידי המלך שמתחלפין כדי שלא יהי' להן הכרה עם פורעי המס. ולהכי קראוה כך להזכיר לכל כה\"ג באותו זמן ענין זה אולי יזהר. מלבד שבל\"ז באמת מפקידי המלך היו כלקמן סי' ט\"ז, והיתה הלשכה בנוי'. בקודש ופתוחה לחול, שאז היא חול גמור [כדמוכח זבחים נ\"ו נ\"ל] דאל\"כ אין ישיבה בעזרה וכ\"ש שינה ובעילה [וכך כתב ג\"כ רתוי\"ט פ\"ה דמדות משנה ד' ד\"ה אבא שאול בסוף דבריו שם]:"
+ ],
+ [
+ "ומתקינין לו כהן אחר תחתיו
מזמנין אותו, אבל אין מפרישין לאותו אחר, דהפרשה לא מעכבה:"
+ ],
+ [
+ "שמא יארע בו פסול
שיתטמא:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו אם כן אין לדבר סוף
שמא גם זו תמות. ודוקא למיתה לא חיישי', אבל לטומאה חיישי', כי היכא דלזדריז כה\"ג טפי:"
+ ],
+ [
+ "כל שבעת הימים הוא זורק את הדם
של תמיד:"
+ ],
+ [
+ "ומטיב את הנרות
מסיר בשחר דשן הפתילות שרבה במנורה, ודוקא ב' נרות, שאחר הקטורת אבל הטבת ה' נרות שקודם הקטורת לא היו בכוה\"ג וקרי לי' למטיב הב' בשם מטיב דאין המצוה נקראת אלא במי שגומרה:"
+ ],
+ [
+ "ומקריב את הראש ואת הרגל
של תמיד, שקרבין ראשון, וה\"ה שאר אברים שלו:"
+ ],
+ [
+ "שכהן גדול מקריב חלק בראש
בלי פייס:"
+ ],
+ [
+ "ונוטל חלק בראש
מה שירצה בקדשים. בכל עת. מיהו בקדשי גבול כתרומה ומעשר, שוה הכוה\"ג לשאר הכהנים:"
+ ],
+ [
+ "מסרו לו
בכל יום מז' ימים:"
+ ],
+ [
+ "זקנים מזקני בית דין
מהסנהדרין, ללמדו, דיני עבודה:"
+ ],
+ [
+ "וקורין לפניו בסדר היום
שבפרשת אחרי. שבכל יום באו ללשכתו החכמים, להיות סביבו תמיד ללמדו, וקראו בכל יום לפניו הפרשה עם ביאור דקדוקי דיניה:"
+ ],
+ [
+ "ואומרים לו אישי
אדוני:"
+ ],
+ [
+ "קרא אתה בפיך
דחיים הם למוצאיהם לזכרם עי\"ז יפה [כעירובין דנ\"ד א'] דשמא שכחת:"
+ ],
+ [
+ "או שמא לא למדת
ולהכי קראנו לפניך תחלה ג\"כ דבבית שני לפעמים הי' כוה\"ג כזה, מדלא נתמנה רק כל המוסיף ממון למלכות:"
+ ],
+ [
+ "ומעבירין לפניו פרים ואילים וכבשים
דהיינו אותן שיקריב למחר:"
+ ],
+ [
+ "כדי שיהא מכיר ורגיל בעבודה
דכשיראה אותם יתבונן בהם איזה ראוי לקרבן זה ואיזה לזה, ושכך וכך עבודתו. מיהו שעירים לא העבירו לפניו, מדבאי' על חטאי ישראל, חלשה דעתי', משא\"כ פר מדבא על חטאיו וחטאי אחיו הכהנים, הרי מכיר הכהנים ויחזיר להחוטא בתשובה:"
+ ],
+ [
+ "ערב יום הכפורים עם חשיכה לא היו מניחים אותו לאכול הרבה
מכל מאכל. אבל מאכלים המחממין לקרי, כחלב, ביצים בשר שמן, יין ישן, היו מונעין ממנו לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהמאכל מביא את השינה
ושמא יראה קרי, דלא סמכו על נס [שנזכר פ\"ה דאבות]:"
+ ],
+ [
+ "מסרוהו זקני בית דין לזקני כהונה
בעיו\"כ ומפרש כיצד מסרוהו, העלוהו וכו':"
+ ],
+ [
+ "והעלוהו לעליית בית אבטינס
ששם אחר שישביעוהו זקני ב\"ד, ילמדוהו זקני כהונה, חפינת הקטורת, דעבודה קשה היתה:"
+ ],
+ [
+ "והשביעוהו
שלא יתן הקטורת על הגחלים שבמחתה, חוץ לק\"ק, ויכניס כך כצדוקים, והרי כתיב ונתן הקטורת על האש לפני ה':"
+ ],
+ [
+ "ונפטרו
לקחו ממנו רשות לילך ואח\"כ מסרוהו לזקני כהונה ללמדו חפינה:"
+ ],
+ [
+ "והלכו להם
זקני ב\"ד, שלא יראו בבשתו כשיבכה שחשדוהו. ומפרש סדר השבועה, אומרים לו וכו':"
+ ],
+ [
+ "אנו שלוחי בית דין
ובהכרח נשביע אותך:"
+ ],
+ [
+ "ואתה שלוחנו ושליח בית דין
ר\"ל על דעת ב\"ד נשביעך, ונ\"ל דהיה צריך לענות אמן על שבועה זו:"
+ ],
+ [
+ "שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך
כל ז' ימים. [ונ\"ל דלהכי א\"ל מכל וכו' דהרי לדעת הצדוקים נשבע לבטל המצוה. להכי א\"ל מכל, דבכולל חייל [כי\"ד רל\"ט]. עוד נ\"ל לתרץ, דלהכי קאמרו לי' ואתה שלוחנו, דאם ישנה אינו כוה\"ג שלהן דלהא לא שווינהו שליח, וא\"כ גם לפי דעת הצדוקים יהי' עבודתו פסולה מדאינו כוה\"ג כלל]:"
+ ],
+ [
+ "הוא פורש ובוכה
על שחשדוהו:"
+ ],
+ [
+ "והן פורשין ובוכין
דהחושד בכשרים לוקה בגופו [ש\"ס הכא]. ואף דמוכרחים היו, אפ\"ה בכו לכבודו, שיראה שנדמה להם שחשדוהו בחנם. והוצרכו להשביעו, מדאסרה תורה שלא יהי' אדם במקדש בשעת הקטרה:"
+ ],
+ [
+ "אם היה חכם דורש
בליל יו\"כ שלא יישן ויראה קרי:"
+ ],
+ [
+ "ואם רגיל לקרות קורא
אחר הדרשה:"
+ ],
+ [
+ "באיוב ובעזרא ובדברי הימים
שהן דברים המושכין הלב ויסירו שינה מעיניו:"
+ ],
+ [
+ "פרחי כהונה
בחורי הכהנים הזריזים:"
+ ],
+ [
+ "מכין לפניו באצבע צרדה
מחבר אצבע האמצעי הארוך לראש האגודל, ושומטו מהר בכח לתוך כף היד, דעי\"ז נשמע קול זירוז:"
+ ],
+ [
+ "ואומרים לו אישי כהן גדול עמוד והפג אחת
ר\"ל הצטנן מעט פעם א', כדי להסר השינה, דהחמימות מרפה הגוף, ומפיל עליו חבלי שינה. [ומלת פג לשון הוצאה הוא כלקמן פ\"ג מ\"ה, שתפוג צנתן וה\"נ ר\"ל שיוציא א\"ע מהשינה. אולם בערוך פי' שהוא לשון שעשוע ושחוק]:"
+ ],
+ [
+ "על הרצפה
ר\"ל שיתקרר על הרצפה של שיש, שישח עליו שלא בפישוט ידים ורגלים. ובשעת שחייתו נושק הרצפה, ונסמך על אגודלי ידיו, וזוקף ועומד, וזה נקרא קידה, ואין כל אדם יכול לעשות כן [ועי' רש\"י (מגילה כ\"ב ב') אמנם נ\"ל דרק הכה\"ג היה קידתו שסומך א\"ע על גודלי ידיו, אבל פי' מלת קידה אינו רק שעומד ושוחה א\"ע עד שטוחה פניו בקרקע וחוזר וזוקף א\"ע באיזה אופן שיכול, דאי לא תימא הכי הא דכתיב ותקוד בת שבע אפים ארצה, וכי ס\"ד שאשה חלשה תוכל לעשות מה שעושה הכוה\"ג דרב גוברי' אלא ע\"כ דרק הכה\"ג זקף א\"ע בכוח על אגודליו]:"
+ ],
+ [
+ "ומעסיקין אותו
[בעשעפטיגען]. שענו עמו שירים ותשבחות שבשירי מעלות שבתהלים דכתיב בהו אם ה' לא יבנה בית, שוא עמלו בוניו בו, לומר הזהר שלא תטרח בחנם אבל לא הטריחוהו הרבה, שיקרא הוא לבדו כבתחלת הלילה, מדכבר קרב לאור היום, צריך לחזקו להעבודה:"
+ ],
+ [
+ "עד שיגיע זמן השחיטה
של תמיד:"
+ ],
+ [
+ "בכל יום תורמין את המזבח
תרומת הדשן, שהכהן תורם בכל יום מלוא המחתה מגחלים שבמזבח ונותנן במזרח הכבש, ונבלעים במקומן. וזו עבודה ראשונה שבכל יום, ואח\"כ הכהנים מסירין מהמזבח הדשן שנתרבה:"
+ ],
+ [
+ "או סמוך לו
לקריאת הגבר:"
+ ],
+ [
+ "ביום הכפורים מחצות
מדמוטל על הכוה\"ג לבד כל עבודת היום, לכן השכימו לתרום תרומת הדשן, ואח\"כ מפנין הכהנים האברים שלא נתעכלו מבערב, וגורפין האפר להתפוח [כפ\"ב דתמיד] ואח\"כ מסדרין הד' מערכות שעשו היום ע\"ג המזבח [כלקמן פ\"ד מ\"ו], ואח\"כ מעלין הב' גזירי עצים למזבח, ובתוך הזמן שיעשו עבודות הרבות הללו, יגיע זמן השחיטה של תמיד [כרפ\"ג] וע\"י שישחט התמיד בהשכמה, לא יצטרך הכוה\"ג לבהל א\"ע בעבודת היום אח\"כ זא\"ז מבלי לנוח קצת בין א' לחברתה:"
+ ],
+ [
+ "וברגלים
דנפישי ישראל, ונפישי קרבנות שיביאו עולות ראיי' ושלמי חגיגה ושמחה, וצריך ג\"כ זמן רב לפנות דשן הרב לתפוח, והוא גל אפר גדול שבאמצע מזבח, לכן השכימו יותר. מיהו ביו\"ט לא הסירו האפר מהמזבח לגמרי, רק גרפוהו לתפוח:"
+ ],
+ [
+ "מאשמורה הראשונה
והוא בסוף שליש הא' של הלילה:"
+ ],
+ [
+ "ולא היתה קריאת הגבר מגעת
ברגל:"
+ ],
+ [
+ "עד שהיתה עזרה מלאה מישראל
להקריב קרבנותיהן מיד אחר התמיד, ולהכי לא היו יכולין לקבוע אותו הזמן עצמו לתרומת הדשן: ואפשר שגם אכולהו קאי, דביה\"כ הי' אז העזרה מלאה מישראל שבאין לראות עבודת הכוה\"ג, דנמי מצוה היא [כיומא ד\"ע ע\"א]: ואע\"ג דלעולם לא נפתחו שערי עזרה עד קודם שחיטת התמיד [כתמיד פ\"ג מ\"ז]: י\"ל דאז מפני הצורך פתחו וחזרו ונעלום [כתוס' עירובין ד\"ב סע\"א]. א\"נ י\"ל דבשער טדי נכנסו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בראשונה
[עהעדעם]:"
+ ],
+ [
+ "כל מי שרוצה לתרום את המזבח תורם
ר\"נ כל כהן שמבית אב של היום [עי' תענית פ\"ב מ\"ו] שרצה לתרום תרומת הדשן, תורם בלי פייס, דלא תקנו לה פייס, מדסברו מחמת אונס שינה לא יבואו רבים:"
+ ],
+ [
+ "ובזמן שהן מרובין
החפצים לתרום, כך דינם רצין וכו':"
+ ],
+ [
+ "וכל הקודם את חברו בארבע אמות
סמוך למזבח:"
+ ],
+ [
+ "זכה
לתרום:"
+ ],
+ [
+ "ואם היו שניהם שוין
בד' אמות עליונות:"
+ ],
+ [
+ "הממונה אומר להם
לכל הכהנים שישנם שם:"
+ ],
+ [
+ "הצביעו
ר\"ל כמו האצביעו. כלומר הוציאו אצבעותיכם למנין, ועי\"ז נטיל גורל. דאסור למנות ישראל, רק אבר מהם מותר למנות. וכיצד עושין. הולכין ללשכת הגזית, יא' מהסנהדרין, צריך שיהי' אצל הגורל, ומעמידין את עצמן בעיגול, והממונה עומד באמצע. והן מסכימין ביניהן על סך ק' או אלף באופן שיהי' הסך יותר גדול ממנין הכהנים שהיו שם והממונה שאינו יודע הסך שהסכימו עליו, נוטל מצנפתו של א' מהן. וממנו מתחילין למנות [כסף משנה פ\"ד מתמידין ה\"ג]. ובאותו שכלה הסך שהסכימו עליו, הוא הזוכה, וזה שנטלו ממנו המצנפת, עומד כך בלי מצנפת עד כלות הפייס, כדי שיהי' לסימן ממי התחילו למנות:"
+ ],
+ [
+ "אחת או שתים
אצבע א' אם הוא בריא, וב' בחולה שחלש כחו מלפשוט אצבע א':"
+ ],
+ [
+ "ואין מוציאין אגודל במקדש
דע\"י שהכהנים מרובים עומדים צפופים בעיגול, והאגודל רחוק מהאצבע, ועי\"ז לא ירגישו כשיערים להוציא שניהן כדי שיכלה המנין בו:"
+ ],
+ [
+ "אלא בפייס
בגורל וכלעיל, שבו יתפייס כל א':"
+ ],
+ [
+ "וזה הפייס הראשון
ומי שזכה בתרומת הדשן. הוא ג\"כ מסדר המערכה, וג\"כ מעלה ב' גזרי עצים למזבח, ומכניס ג\"כ מחתה מלאה גחלים ממזבח החיצון למזבח הפנימי, להקטיר עליה קטורת [רמב\"ם פ\"ז מתמידין]. ולא הפיסו כל הד' פייסות בפעם א', משום בבית אלהים נהלך ברגש, דזהו כבוד הקב\"ה להשמיע כל פעם קול המון עם רב בעזרה. מיהו כל זה בשאר ימים. אבל ביו\"כ לבעל המאור לא הי' פייסות כלל, דהרי עבודת יו\"כ אינן רק בכוה\"ג. [ותמהני א\"כ הי' צריך הכוה\"ג לטבול לתרומת הדשן ולקדש ידיו ורגליו, והרי לא נזכר טבילתו רק לקמן פ\"ג מ\"ב קודם שחיטת התמיד]. ולרמב\"ן הפיסו עכ\"פ למכשירי עבודה, דהיינו תרומת הדשן [ואפ\"ה מהרו ותרמו מחצות מפני חולשא דכהן גדול, מדעבודת היום מרובה, והכל מוטל עליו לבדו], ולדישון מזבח הפנימי ומנורה, ולהכנסת מחתה גחלים למזבח פנימי לכל אלו פייסו, הרי ג' פייסות. ופייס ד' מי מושיט האיברים לכוה\"ג שיזרקם לאישים [אבל על מירק שחיטה שהי' נמי ע\"י אחר, [כפ\"ג מ\"ד], אפ\"ה לא הפיסו דנ\"ל מדהי' צריך המירוק שיהי' סמוך ומיד לשחיטה, עשהו הסגן או ראש בית אב שהיו באותו יום תמיד סמוכים לכה\"ג [כפ\"ג מ\"ט]. ובני הרב המאה\"ג מהו' ברוך יצחק שליט\"א תירץ, או משום דמירק אינו מעכב [כיומא דל\"ג א'] או משום דכשר בזר, ואע\"ג דשחיטה נמי כשר בזר כל יום, ואפ\"ה הפיסו עליה, היינו משום דתחלת עבודה דיממא הוא [כיומא כ\"ז ב']]. ולרמב\"ם הפיסו ביו\"כ רק לתרומת הדשן ולדישון מזבח הפנימי. והריטב\"א כתב דלרמב\"ם רק עבודת היום ממש הן בכוה\"ג דוקא, אבל תמידין ועבודות ששייכות בשאר ימים, רק מדרבנן צריכין כוה\"ג. [וק\"ל מהא דאמרי' בש\"ס [יומא דע\"א א'] גמירי ה' טבילות וכו', ואי תמידין רק מדרבנן, היכא משכח\"ל דגמירי ה' טבילות ונ\"ל דרמב\"ם לשיטתי' דגמירי לאו הלממ\"ס [כתשו' חו\"י קצ\"ב אות ל\"ב ל\"ד ל\"ו]. מיהו גם בל\"ז לא ק' מידי, דמצינו כמה פעמים בש\"ס דקאמר בפירוש הלממ\"ס, ואינו דוקא, רק ר\"ל דבר חזק כהלממ\"ס, כדאמרי' [נדרים ל\"ז ב'] כתיבין ולא קריין הלממ\"ס, וקא חשיב התם כמה קראי דנביאים וכתובים, וכמו כן [פסחים ק\"י ב'] אמרי' דזוגות הלממ\"ס ושם בסוף הענין אמרי' דמאן דלא קפיד לא קפדינן, ודוחק לומר שגם זה הלממ\"ס. וכמו כן מצינו במסכת ידים פ\"ד מ\"ג. ועוד הרבה]:"
+ ],
+ [
+ "הפייס השני מי שוחט
התמיד:"
+ ],
+ [
+ "מי זורק
דמו, והזורק הוא ג\"כ מקבל הדם:"
+ ],
+ [
+ "מי מדשן
[אבאשען]:"
+ ],
+ [
+ "הראש
והפדר פרוס על בית שחיטתו:"
+ ],
+ [
+ "והרגל
[הינטערפוס] הימיני ושתי הביצים עמו. ור\"ל הראש והרגל מעלה כהן א':"
+ ],
+ [
+ "ושתי הידים
[פארדערפיססע]. שניהן בכהן ב':"
+ ],
+ [
+ "העוקץ
[שוואנץ שטיק]:"
+ ],
+ [
+ "והרגל
השמאלי. שניהן בכהן ג' וכל הרגלים וידים שנזכרים כאן במשנה, היינו האברים שלמטלה ברגל אבל לא הארכובה התחתונה, שהן הכרעיים שנתנין למי שזכה בקרביים, [כספ\"ד דתמיד]:"
+ ],
+ [
+ "החזה
הוא שומן החזה שכנגד הקרקע, וקודרו בעגול:"
+ ],
+ [
+ "והגרה
הוא הצואר, ובכל א' מצדדין של הצואר ב' צלעות וקנה ולב וריאה תלויין בה. שניהן בכהן ד':"
+ ],
+ [
+ "ושתי הדפנות
עם השדרה וטחול שתלוי בה, והכבד שנשאר תלוי בדופן ימיני. כולן בכהן ה': כפי"
+ ],
+ [
+ "והקרבים
[דארמע] בכהן ו':"
+ ],
+ [
+ "והסלת
עשרון סולת למנחת התמיד בלול בג' לוג שמן, בכהן ז':"
+ ],
+ [
+ "והחביתין
הן י\"ב חלות שנעשית מעשרון סולת וג' לוגי שמן וחולטן ברותחין ולש ואופה אותן, ומקריב ו' חלות בבוקר פתות פתים, עם חצי קומץ לבונה, וו' חלות האחרות פתותות עם קומץ לבונה בערב. ולרמב\"ם מקריב י\"ב חצי חלות פתותות בבוקר, וי\"ב חצי חלות פתותות בערב. ומשל כוה\"ג היו קרבין. ומדהיו נאפות בשמן במחבת, להכי קרוין חביתין. הרי כהן ח':"
+ ],
+ [
+ "והיין
ג' לוגין לנסכי תמיד, בכהן ט', ועם הד' שזכו בשחיטה וזריקה ודישון מזבח ודישון מנורה, הרי כולן יחד י\"ג. והא דלא חשיב נמי העלאת אברים מכבש למזבח, ולימא י\"ד כהנים זכו בו [כמ\"ד] היינו משום דהנך י\"ג הי' בפייס א' ואח\"כ פייס דקטורת ואח\"כ פייס אברים:"
+ ],
+ [
+ "שלשה עשר כהנים זכו בו
דבמי שכלה החשבון של הסך שהסכימו, זוכה בשחיטה [ולכשירצה מכבדה לזר], והסמוך לו זורק, והסמוך אחריו מדשן, וכן כולם. והזוכין בשחרית זכו גם בין הערבים. זולת בקטורת דמעשרת. וכן סידור ב' גזירי עצים שבשחרית זכה בהן הזוכה בתרומת הדשן בערב הוצרכו ב' כהנים להן, ובפייס [ועי' תוס' דכ\"ו א']. אמנם אף שקטורת של ערב צריך פייס לבד, עכ\"פ הפיסו לה מיד לשחרית לבד. ולרמב\"ם [פ\"ד מתמידין] הפיסו לה בין הערבים:"
+ ],
+ [
+ "אמר בן עזאי לפני רבי עקיבא משום רבי יהושע דרך הלוכו היה קרב
דרך הלוך הבהמה בחייה. והראש והרגל קודמין מגזירת הכתוב. ואח\"כ מקריבין דרך הלוכה, דהיינו החזה והגרה, ב' ידים, ב' דפנות, עוקץ ורגל. ות\"ק סבר דהגדול יותר באברים קרב תחלה:"
+ ],
+ [
+ "הפייס השלישי חדשים לקטרת בואו והפיסו
כך הכריזו בעזרה [אב\"י והרמב\"ם לא הזכיר בהל' תמידין פ\"ד ה\"ז, לשון דחדשים לקטורת וז\"ל א\"ל הממונה מי שלא הקטיר קטורת מימיו יבוא ויפייס], ור\"ל מי שבבית אב של היום שלא זכה עדיין בקטורת כל ימיו, יבוא לפייס זה, דלא הניחו לשום אדם לשנות בה דהזוכה בה מתעשר והראש בית אב הי' יודע ומכיר מי זכה בה כבר. וכבר אמרנו דהזוכה בתרומת הדשן זכה במחתה ולר\"ב [תמיד פ\"ה מ\"ה] הזוכה בקטורת מכבד המחתה לאוהבו:"
+ ],
+ [
+ "והרביעי חדשים עם ישנים
מי שזכה כבר או לא. שכולן שוין בה:"
+ ],
+ [
+ "מי מעלה אברים מן הכבש ולמזבח
הוא המקטירן במזבח [עי' שקלים פ\"ח סי' מ\"ב]. וזהו פייס ד'. ולריטב\"א [יומא פ\"ב], לא העלם רק עד סמוך למזבח, ואח\"כ מי שזכה בזריקת הדם הוא הזוכה ג\"כ בהקטרתן במזבח:"
+ ],
+ [
+ "תמיד
הוא כבש. וכל כבש צריך שיהי' תוך שנה ראשונה, ואפי' הוסיף שעה א' פסול. ואיל צריך שיהי' ל\"א יום תוך שנה שני', ולא יותר מב' שנים, ועגל ושעיר עיזים דינן ככבש. משא\"כ שעיר דינו כאיל. אבל פר לא יהי' פחות מב' שנים ולא יותר מג' שנים [כסף משנה פ\"א ממעשה קרבנות הי\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "עצמו
ר\"ל כל השייך לעצמו כלעיל [מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "בתשעה
ה' לאברים, א' לקרבים, ג' לחביתין ולסולת ויין, כלעיל:"
+ ],
+ [
+ "בחג
ר\"ל בסוכות:"
+ ],
+ [
+ "ביד אחד צלוחית של מים
[קריגכען] מים שמנסכין בחג על המזבח בבוקר:"
+ ],
+ [
+ "הרי כאן עשרה
רק בעשרה אמר הרי כאן וכו' מדהוא מנין שלם:"
+ ],
+ [
+ "ושנים בידם שני גזירי עצים
להוסיף על המערכה. אבל ב' גזירין שבבוקר הזוכה בתרומת הדשן מעלן:"
+ ],
+ [
+ "איל
הוא בן ב' שנים כנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "הבשר בחמשה
כבכבש לעיל:"
+ ],
+ [
+ "הקרבים והסלת והיין בשנים שנים
דהסולת בכבש הי' עשרון, ובאיל ב' עשרוני', והיין בכבש הי' ג' לוגין ובאיל ד' לוגין, מיהו לא חלקום באיל לב' כהנים, רק ב' הזוכין נושאין ביחד, וכ\"כ ג' ג' שבפר:"
+ ],
+ [
+ "והרגל בשנים
ב' כהנים נושאין הרגל:"
+ ],
+ [
+ "אבל בקרבן יחיד אם רצה להקריב מקריב
א\"צ פייס לנתחים, דיכול כהן אחד להקריב הכל. אבל עכ\"פ צריך פייס מי יקריבנו, דאל\"כ אתו לאנצויי [כך נ\"ל, ובהא מיושב רש\"י יומא ד\"ב ע\"ב ד\"ה מי ידעינן]:"
+ ],
+ [
+ "הפשטן ונתוחן של אלו
של יחיד וציבור:"
+ ],
+ [
+ "ואלו שוין
שכשרין בזר, וא\"צ פייס:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אמר להם הממונה
ר\"ל ביו\"כ כבשאר ימים, אחר שהפיסו אומר הממונה על הפייס והוא הסגן [כסנהדרין י\"ט א', וסוטה מ\"ב א'] צאו וכו':"
+ ],
+ [
+ "צאו וראו
ממקום גבוה שבעזרה:"
+ ],
+ [
+ "אם הגיע זמן השחיטה
של תמיד שפסול בלילה:"
+ ],
+ [
+ "הרואה אומר ברקאי
הבריק השחר:"
+ ],
+ [
+ "מתתיא בן שמואל אומר
הוא הממונה על פייס [שקלים פ\"ה מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "האיר פני כל המזרח
כך הי' אומר הרואה, וזה מאוחר יותר מברקאי:"
+ ],
+ [
+ "עד שבחברון
ר\"ל שחוזרין ושואלין אותו, האם הגיע כנפי האור עד שבחברון. ולא אמרו עד חברון. אלא להזכיר זכות אברהם הטמון בחברון, שהשכים ג\"כ להקריב בנו, והוא תקן תפלת שחרית שכנגד תמיד של שחר:"
+ ],
+ [
+ "ולמה הוצרכו לכך
לעלות לגג לראות, ולא הסתפקו בראי' פשוטה למזרח [רש\"י] ולולא מסתפינא הי' נ\"ל דרק טעמא דמתיא בן שמואל אתא לאשמעינן. דאי כרש\"י הרי לא הזכיר במשנה שעלה לגג רק דבגמ' קאמר הכי. רק קאי אמתיא בן שמואל דמצריך שיאיר פני כל המזרח. וזה מוכרח, דהרי חברון בדרומית מזרחית מירושלים הוא, ואמרינן [בעירובין דנ\"ו א'] דביום ארוך חמה יוצאה בקרן מזרחית צפונית, א\"כ אם האירו פני המזרח עד חברון כבר האירו פני כל המזרח, ועל זה שואל למה לן, והרי זריזין מקדימין וכבר כשר מעה\"ש:"
+ ],
+ [
+ "שפעם אחת עלה מאור הלבנה
יום המעונן הי', שאז אור הלבנה מפציע בעלייתו כחמה. ולאו ביו\"כ הי' מעשה דאז ליכא לבנה בשחר:"
+ ],
+ [
+ "והוציאוהו לבית השריפה
וחששו שמא יארע ביו\"כ טעות אחר:"
+ ],
+ [
+ "הורידו כהן גדול לבית הטבילה
מהדר אדלעיל, דלאחר שאמר הרואה הן, הורידו וכו':"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל היה במקדש
ר\"ל אפי' הי' כבר במקדש, שכבר טבל קודם שנכנס, כי כך דינו, אפ\"ה כל וכו':"
+ ],
+ [
+ "כל המיסך את רגליו
כך נקרא העושה צרכיו, מדכורע ומסכך גופו על רגליו:"
+ ],
+ [
+ "וכל המטיל מים טעון קדוש ידים ורגלים
עומד ומניח כל יד על רגל הסמוך לה, ורוחצם מהכיור. מיהו בבוקר בלא\"ה ג\"כ טובל ומקדש:"
+ ],
+ [
+ "אין אדם נכנס לעזרה
לעזרת ישראל:"
+ ],
+ [
+ "לעבודה
לאו דוקא, אלא מדאיירי מטבילת כהנים נקט לעבודה:"
+ ],
+ [
+ "טובל כהן גדול ומקדש בו ביום
דה' פעמים מחליף בגדיו ביו\"כ, ובכל פעם מקדש ופושט וטובל ולובש ומקדש:"
+ ],
+ [
+ "וכולן בקדש על בית הפרוה
לשכה בעזרה שנקראת כך כשם בונאה:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מזו בלבד
דהראשונה טובל בחול, במקוה שע\"ג שער המים, שהי' בצד לשכתו מדלא הי'. רשאי עדיין לכנס לפנים בקודש מדלא טבל עדיין [ועי' תוספות ודבריהם לכאור' תמוהין]:"
+ ],
+ [
+ "בינו לבין העם
להזכירו ולהעם, שהיום יעבוד ג\"כ בבוץ, ולא בבגדי זהב לבד, להכי פרסו סדין בוץ על פתח המקוה:"
+ ],
+ [
+ "עלה ונסתפג
נתקנח שלא ילכלך הבגדים:"
+ ],
+ [
+ "וקדש ידיו ורגליו
מקיתון זהב ולא מהכיור כדי לכבדו. ולא קידש אפשיטת בגדי חול. אבל מקדש בסוף עבודת היום כשלבש בגדי חול:"
+ ],
+ [
+ "קרצו
ר\"ל הרגו. ונקרא כך. מדלא שחט רק רוב ב' הסימנים, דשחיטת התמיד רק מדרבנן אינה כשירה רק בו [תוס']. ועשו כן כדי שימהר הכוה\"ג לקבל הדם דכל עבודת היום אינן כשרות רק בו:"
+ ],
+ [
+ "ומרק אחר שחיטה על ידו
ר\"ל גמר אחר השחיטה בשבילו. וי\"א דעל ידו ר\"ל סמוך לו:"
+ ],
+ [
+ "נכנס להקטיר קטורת של שחר ולהטיב את הנרות
מנקה ב\" [לאמפען] הנותרים, דה' נרות כבר הטיבו הכהנים קודם הקטרה. [ולרמב\"ם הטבה היא הדלקה, שמדליק הנרות גם ביום [עי' כ\"מ פ\"ג מתמידן הי\"ב] אמנם ביני ביני כבר הפשיטו ונתחו התמיד והעלו האברים לכבש [כפ\"ב מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ואת היין
להכי פרט כאן הראש, ולא תני גבי' הרגל, רק כאלו עם האברים. דקמ\"ל דא\"צ להקריבו עם הראש, כסדר שהעלהו לכבש. ולא זכר כאן סולת. דנכלל באיברים מדשייך לתמיד. ולאאמ\"ו הגזצוק\"ל, סולת נכלל בחביתין, ולא פרט כאן כל א\" לבד, מדבל\"ז הכל בכוה\"ג, משא\"כ לעיל [פ\"כ מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "קטורת של שחר היתה קריבה בין דם לאברים
לאו דוקא, דהרי הטיב גם ב' נרות בינתיים. רק קמ\"ל דלא הי' זריקת הדם והקטרת האברים רצופין:"
+ ],
+ [
+ "או אסטניס
[אסטענעאס] בלשון יון הוא אדם חלש:"
+ ],
+ [
+ "מחמין לו חמין
מים חמין מעיו\"כ, או עששית מלובן מעיו\"כ:"
+ ],
+ [
+ "ומטילין
ביו\"כ:"
+ ],
+ [
+ "כדי שתפיג צנתן
שתסור צנתן של מימי המקוה שטובל בהן מיהו בכוה\"ג בריא, לא, דהרי מצרף ומחזק העששית ע\"י שמטילו לצונן כשהוא מלובן. דאע\"ג דהך צירוף אינו דאו' ז אי משום שאינו כלי, אי משום שאינו מתכוון [ואף על גב דבפסיק רישא אפילו אינו מתכוון כמתכוון דמי. הכא אינו פסיק רישא. ולערוך אפילו הוא פסיק רישא, כשאינו נהנה שרי מדאו']. עכ\"פ שבות הוה, ושבות שא\"צ לא התירו במקדש. וגם להטיל לשם מים חמין אי אפשר דממ\"נ, אם החמין מועטין מחמי מקוה הצוננים, לאיועילו, ואם החמין מרובי' מהצונני' אסור [כמ\"ש בס\"ד בכללי הטמנ' צד כ\"ג ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "הביאוהו לבית הפרוה
כך נקראת הלשכה כשם בונאה:"
+ ],
+ [
+ "הביאו לו בגדי לבן
מכנסים כתונת מצנפת אבנט:"
+ ],
+ [
+ "בשחר
שלובש בגדי לבן, להכנסת קטורת ודמים לק\"ק:"
+ ],
+ [
+ "היה לובש פלוסין
בוץ דק מאד:"
+ ],
+ [
+ "ובין הערבים
שלובש לבנים להוצאת כף ומחתה:"
+ ],
+ [
+ "הנדוין
לובש בגדי בוץ לבנים הבאים [מאינדיען]:"
+ ],
+ [
+ "הכל שלשים מנה
קמ\"ל דשרי לפחות משל שחרית ולהוסיף משל ערבית, רק שיהי'. הכל ביחד ל' מנה:"
+ ],
+ [
+ "מוסיף משלו
במתנה גמורה להקדש:"
+ ],
+ [
+ "בא לו אצל פרו
שצריך להביא הפר משלו:"
+ ],
+ [
+ "ופרו היה עומד בין האולם ולמזבח
בצפון העזרה. דאע\"ג דכל צפון העזרה כשר לשחיטה, אפ\"ה משום חולשא דכוה\"ג, מקרבין השחיטה להיכל, שלא יכביד עליו הולכת הדם:"
+ ],
+ [
+ "ראשו לדרום ופניו למערב
בדין הי' שיהי' אחוריו למזבח, כדי שיהי' ראשו להיכל רק חששו לגנאי המזבח, כשיגלה בית הרעי כשיטיל גללים לכן העמידוהו אחוריו לצפון כאילו בא מצפון ומעקם פניו להיכל:"
+ ],
+ [
+ "והכהן עומד במזרח ופניו למערב וסומך שתי ידיו עליו
מניחן בין ב' קרניו:"
+ ],
+ [
+ "אנא השם
לפי שאמר כאן השם ככתבו, להכי לא הזכירו התנא [כ\"כ רתוי\"ט, ותמהני מלקמן פ\"ד מ\"א, לה' חטאת שנמי הזכירו ככתבו, דהרי הוא בכלל היו\"ד פעמים שמזכירו ככתבו ביו\"כ [כיומא דל\"ט ב'], ואפ\"ה קאמר התנא לה'. ואפשר דהתם א\"צ תנא להזכיר כך, מדכבר כתוב בתורה גורל א' להויה. וצ\"ע]:"
+ ],
+ [
+ "חטאתי לפניך אני וביתי
עי' פ\"ד סי' י\"ז:"
+ ],
+ [
+ "והן עונין אחריו
בהשתחויה, דכששמעו השם ככתבו השתחוו וענו ברוך וכו':"
+ ],
+ [
+ "בא לו למזרח העזרה לצפון המזבח
דמפני שהיה עוד זמן רב קודם שחיטת השעיר וודויו עליו, להכי לא הכניסו השעירים ג\"כ כפר בין האולם למזבח, מחשש גללים:"
+ ],
+ [
+ "הסגן מימינו וראש בית אב
של אותו יום. שכל בית אב הי' להם ראש:"
+ ],
+ [
+ "משמאלו
כאן היה צריך ללכת הסגן מימינו, מפני שצריך שיאמר לכוה\"ג כשיעלה השם בימינו, הגבה ימינך. ובית אב צריך מה\"ט להיות משמאלו, לומר לו כשיעלה השם בשמאלו, הגבה שמאלך. [כרפ\"ד]. וי\"א משום דהולך עכשיו לכפר על הצבור על ידי השעיר, צריך להיות כמשרע\"ה שאהרן וחור תמכו ידיו. ולפעד\"נ, משום שבא עכשיו למזרח העזרה בין העם, אינו ראוי שילך יחידי ויפנו לו ב' אלו לפניו המקום [אב\"י והאי מימינו ומשמאלו אינו בצדו ממש, אלא לאחוריו קצת כיומא ל\"ז א']:"
+ ],
+ [
+ "ושם שני שעירים וקלפי
[לאאז קעסטכען]:"
+ ],
+ [
+ "ובה שני גורלות
[לאאזע]:"
+ ],
+ [
+ "של אשכרוע
[בוקסבוימהאלץ]:"
+ ],
+ [
+ "ועשאן בן גמלא
יהושע בן גמלא כוה\"ג:"
+ ],
+ [
+ "בן קטין
כוה\"ג היה:"
+ ],
+ [
+ "עשה שנים עשר דד לכיור
כדי שי\"ב כהנים שזכו בתמיד כלעיל [פ\"ב מ\"ו] יקדשו בב\"א, דהשוחט א\"צ קדוש, מדכשר בזר:"
+ ],
+ [
+ "ואף הוא עשה מוכני
[ראד]:"
+ ],
+ [
+ "לכיור שלא יהיו מימיו נפסלין בלינה
שע\"י המוכני משקעין הכיור בבור, ויהיו מימיו מחוברין ולא יפסלו בלינה:"
+ ],
+ [
+ "מונבז המלך
לרש\"י [ב\"ב די\"א א'] מזרע חשמונאי הי' הוא והילני אמו. ובב\"ר [פמ\"ו] איתא דמונבז ובזוטוס, בניה של הילני המלכה נתגיירו. וכמו כן איתא ביוסיפון רומי [ספר כ' פ\"ב], שהיו מלכי אידיאבני [הוא מחוז באראביען] ונתגיירו בצנעה, ואחרי מות אזיאטי הוא בזיטוס, מלך מונבז, ומונבז זה קודם שמלך הלך הוא והילני אמו לירושלים ושהו שם כמה שנים. וגם אחרי מלכו, נשארו בניו גרי צדק על אדמת הקודש, [כש\"ס נדה י\"ז א'], ועי' ספר יוחסין [דקמ\"א א'] ועי' מאור עינים [פנ\"א ונ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "היה עושה כל ידות
[האנדגריף]:"
+ ],
+ [
+ "הכלים
בקתות הסכינים וכדומה, שא\"א לעשות הכלים עצמן מזהב:"
+ ],
+ [
+ "הילני אמו עשתה נברשת
מנורה:"
+ ],
+ [
+ "של זהב על פתחו של היכל
ומפני שההיכל גבוה ק' אמה [תוי\"ט מדות פ\"ד]. ועומד בראש הר הבית, לפיכך כשהחמה עולה, הי' הנברשת שעשוי מזהב מוצהב מבריק ומתנוצץ, והיו יושבי ירושלים יודעין שהגיע זמן ק\"ש:"
+ ],
+ [
+ "שפרשת סוטה כתובה עליה
שלא יצטרכו לטלטל ס\"ת לכתוב ממנה:"
+ ],
+ [
+ "נקנור נעשו נסים לדלתותיו
שהביא דלתות נחושת קלל [מעססינג בל\"א] לביהמ\"ק וכשעמד סער בים, הטילו א'. לים וכשרצו להטיל השנייה, הצטער להתייגע לריק. והניח א\"ע עליה, ואמר הטילוני עמה. מיד נח הים. כשבאו לנמל, היתה גם האחרת מבצבצת מתחת הספינה שנשארת פרופה שם. ולזכרון הנס, העמידי הדלתות הללו, לשער מזרח שיהיו נגד פתח ההיכל:"
+ ],
+ [
+ "לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים
דמדעשוי כתיבה פרוצה, נוח להשבר, אם לא שיאפוה מחוץ לתנור, ועי\"ז לא נאפה יפה ומתעפש. אבל אלו ידעו לאפותו בתנור שלא ישבר:"
+ ],
+ [
+ "של בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטורת
מכירין היו בעשב שנקרא מעלה עשן, שעל ידו ענן הקטורת מתמר ועולה כמקל, ולא יפציע לכאן ולכאן [ותמוה דבש\"ס אמרי' דהביאו אומנין מאלכסנדריא, שלא ידעו עשב הנ\"ל, והרי אמרי' [יומא נ\"ג א'] אם חסר מעלה עשן חייב מיתה. [ועמג\"א קל\"ב ה']. ונ\"ל דהרבה מיני מעלה עשן היו דהיינו עשבים השומרים שלא יבער הקטורת. רק יעלה עשן. אבל המין המובחר שמתמר כמקל, ומתקפל על כותלי הבית [כש\"ס]. הי' להם בסוד]:"
+ ],
+ [
+ "הגרוס בן לוי
ממונה על השיר, [כשקלים פ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "היה יודע פרק בשיר
הכרעת קול נעימה [ווערגאציאן] ע\"י תנועות אצבעותיו על פיו:"
+ ],
+ [
+ "בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב
שקושר ד' קולמסין בד' אצבעותיו וכותב שם הוי'. רצוף דכך מצוה לכתבו [כי\"ד רע\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ועל אלו נאמר
נ\"ל דלהכי לא תני \"על האחרונים\". דלא למכלל בהדייהו גרמי ואבטינוס, שמצאו תשובה, שלא יעבוד בכך ע\"ז, להכי קאמר על אלו ר\"ל קמצר ודומיו שלא התנצלו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "טרף בקלפי
ר\"ל הכוה\"ג חוטף מהר הגורלות מתוך הקלפי, שלא יתכוון להעלות של שם מימינו שזה סי' יפה לו, וי\"א טרף בקלפי ר\"ל נענע הקלפי, כמו ביצים טרופית:"
+ ],
+ [
+ "והעלה שני גורלות
א' בימין וא' בשמאל:"
+ ],
+ [
+ "ואחד כתוב עליו לעזאזל
כך נקרא כל הר זקוף וקשה כאבן [יומא ס\"ז ב']:"
+ ],
+ [
+ "הסגן בימינו
ר\"ל שעומד לימינו של כוה\"ג. ואע\"ג שכבר אשמעינן כן [פ\"ג מ\"ט], נקט לה תו הכא להודיענו הטעם למה כשהשם עלה בימינו הסגן א\"ל הגבה וכו' היינו משום שהסגן עמד באותו צד, ולא משום שבח הכוה\"ג מדעלה השם בימינו יחשיבוהו שיאמר לו הסגן שחשוב טפי מהראש בית אב:"
+ ],
+ [
+ "אם של שם עלה בימינו הסגן אומר לו אישי
אדוני:"
+ ],
+ [
+ "נתנו על שני השעירים
הגורל שהעלה בימין הניח על השעיר שעומד מימינו, ואותו שבשמאל הניח על השעיר שבשמאלו:"
+ ],
+ [
+ "ואומר לה' חטאת
ואע\"ג דבנדרים [ד\"י ע\"ב] אמרי' דלא לימא, לה' עולה לה' שלמים, דלמא ממליך אחר שאמר לה', ויהיה מזכיר השם לבטלה [תוס' ישנים הכא]. נ\"ל דהתם בנדבה דשייך בהו ממליך משא\"כ הכא בחובה. ותו דכבר הניח הגורלות, להכי תו לא חיישי' שמא ממליך:"
+ ],
+ [
+ "ר' ישמעאל אומר
כוה\"ג היה:"
+ ],
+ [
+ "והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד
כך אומרי' בהשתחוי', מדהזכיר השם ככתבו [עי' פ\"ו סי' יט]:"
+ ],
+ [
+ "קשר לשון של זהורית
צמר סרוק [קארמאזין]:"
+ ],
+ [
+ "בראש שעיר המשתלח
בין קרניו:"
+ ],
+ [
+ "והעמידו כנגד בית שלוחו
פני השעיר נגד שער המזרח שדרך שם יוציאוהו:"
+ ],
+ [
+ "ולנשחט
הי' קושר זהורית:"
+ ],
+ [
+ "כנגד בית שחיטתו
ר\"ל בצוארו, שלא יתחלפו זה בזה, ולקחו זהורית מדכתיב אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, והי' סימן טוב לישראל שילבין הזהורית שבשעיר המשתלח כשהשליכו מהצוק. והזהורית שבשעיר הנשחט, כששחטוהו תלו הזהורית על פתח ההיכל, וכשהגיע השעיר הנשלח, להמדבר, הי' זה הזהורית שעל הפתח מלבין [ספ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "בא לו אצל פרו שנייה
ר\"ל פעם ב':"
+ ],
+ [
+ "וסומך שתי ידיו עליו
ז' בין קרניו:"
+ ],
+ [
+ "חטאתי
זו דברי ר\"מ, שנאמר והתודה עליו עונות בני ישראל, לכל פשעיהם לכל חטאותם. אבל חכ\"א, חטאתי, עויתי פשעתי, דחטא שוגג, ועון מזיד פשע מרד, והרי צריך להתוודות על הקל קל תחלה. ואף דהקרא זכרם להיפך. הכי קאמר קרא ע\"י שיתוודה, עונות ופשעים, יתהוו ויתהפכו כולן לחטאים, ר\"ל לשגגות:"
+ ],
+ [
+ "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד
בהשתחויה, מדהזכיר השם ככתבו:"
+ ],
+ [
+ "שחטו
אבל לא קרצו, כלעיל [פ\"ג סי' כ\"ג]. דעבודת היום מדאו' אין כשר רק בו, ואף דצריך לקבל הדם מהר, לגבי עבודת היום זריז הוא [כיומא ד\"ע ע\"ב], ובל\"ז יזהר לקבל מהר:"
+ ],
+ [
+ "ונתנו למי שהוא ממרס בו
ר\"ל להגיס ולמעך בדם שלא יקרש עד אחר שיקטיר הקטורת ויכניס הדם [תרגום או מעוך, דמריס]:"
+ ],
+ [
+ "על הרובד הרביעי שבהיכל
בש\"ס קאמר שמהיכל, ור\"ל שעומד הממרס, על השורה הד' שבאבני הרצפה מפתח ההיכל ולחוץ:"
+ ],
+ [
+ "כדי שלא יקרוש
נ\"ל דהאי שלא יקרש אתרוויי' קאי, דלהכי היה ממרס ולהכי ג\"כ דוקא ארובד הד' דהיינו סמוך להיכל בתוך ד' אמות, כדי שלא יקרוש, כשיוליכנו הכה\"ג להדם להיכל אפשר שיקרוש בדרך, דכל כמה שאפשר למנוע הקירוש שפיר טפי:"
+ ],
+ [
+ "נטל
הכוה\"ג:"
+ ],
+ [
+ "וחותה
ר\"ל לקח גחלים בוערות במחתה:"
+ ],
+ [
+ "מן המעוכלות הפנימיות
ר\"ל מהגחלים שבאמצע האש שנתאכלו היטב, שלא יהיו כאודים שמעלים עשן. [אב\"י וקשה מפני מה לא הזכירה המשנה דין המוזכר בקרא [ויקרא טז יב] ולקח וכו' גחלי אש מעל המזבח לפני ה' מצד שלפני הפתח והיא צד מערבי, וכת\"כ, ורמב\"ם הלכות יה\"כ פ\"ד ה\"א הזכיר רק שנטל האש מעל המזבח מסמוך למערב ולא הזכיר שנטל מהמעוכלות הפנימיות, ותמה הרכ\"מ. ורתוי\"ט כתב שהרמב\"ם לא גרסו כלל במשנה. ול\"מ נ\"ל דבאמת לרמב\"ם פנימיות דאמרה המשנה היינו הסמוך למערב שהוא צד פנים דק\"ק ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "וירד
מהמזבח:"
+ ],
+ [
+ "והניחה על הרובד הרביעי שבעזרה
ר\"ל הניח המחתה על הרצפה אצל הממרס בדם מדצריך לחפון אבל המחתה העמיד לצד חוץ מההיכל, דהיינו לצד העזרה, מדאינו רק מכשיר לקטורת משא\"כ הדם דאיהו גופי' מכפר, העמידו לצד פנים סמוך להיכל [כך נ\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "בכל יום
כשחותה גחלים לקטורת בכל יום:"
+ ],
+ [
+ "היה חותה בשל כסף ומערה בתוך של זהב
ולא חתה בשל זהב שלא להפסיד ממון של ישראל:"
+ ],
+ [
+ "והיום חותה בשל זהב ובה היה מכניס
שלא להטריח הכוה\"ג:"
+ ],
+ [
+ "בכל יום חותה בשל ד' קבין ומערה בתוך של שלשת קבין
דג' קבין הי' השיעור להקטרת הקטרת. ולא לקח מיד בשל ג' קבין. מדמתפזרים גחלים בירידתו מהכבש, שהמחתה צריכה להיות גדושה, מפני הכבוד:"
+ ],
+ [
+ "בכל יום היתה כבדה
שהיה דופנה עב:"
+ ],
+ [
+ "והיום קלה
דופנה דק:"
+ ],
+ [
+ "בכל יום היתה ידה
[האנדגריף]:"
+ ],
+ [
+ "קצרה והיום ארוכה
כדי שתהיה זרוע הכוה\"ג מסייעתו כשיחפון בפנים [עי' פ\"ה מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "בכל יום היה זהבה ירוק והיום אדום
שחשוב ביותר מזהב ירוק:"
+ ],
+ [
+ "בכל יום מקריב פרס
קטורת משקל חצי מנה:"
+ ],
+ [
+ "והיום מוסיף מלא חפניו
דמלבד שיעור הנ\"ל שמקטיר במזבח הזהב, מקטיר ג\"כ מלוא חפניו בק\"ק:"
+ ],
+ [
+ "והיום דקה מן הדקה
זו שמכניס לק\"ק:"
+ ],
+ [
+ "ויורדין במערבו
דכבש היה בדרום במזבח, והעולה בה פונה לימינו, שהוא למזרח הכבש, דכל פינות שאדם פונה, ראוי שיהיה לימין, ומה\"ט כשיורדים, יורדים במערב הכבש, שהוא לימין היורד:"
+ ],
+ [
+ "והיום כהן גדול עולה באמצע ויורד באמצע
משום כבודו, שהולך במקום הנאות להלוך:"
+ ],
+ [
+ "והיום מן הקתון
[קריגכען]:"
+ ],
+ [
+ "של זהב
משום כבודו לא יקדשי מהכלי שהשאר הכהנים מקדשין ממנו:"
+ ],
+ [
+ "בכל יום היו שם ארבע מערכות
בד' מקומות על מזבח החיצון, היו עצים ואש סדורות. א' מערכה גדולה להקרבת איברי התמיד, הב' לגחלים לקטורת והג' לקיום האש, הד' לאברי תמיד של בין הערביים שמאתמול שלאנתעכלו עדיין:"
+ ],
+ [
+ "והיום חמש
דמוסיף א' לגחלים לקטורת שבק\"ק:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר בכל יום שלש
דס\"ל דאברים שנתותרו מתמיד של בין הערביים, נשרפין במערכה גדולה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר בכל יום שתים
דס\"ל דא\"צ אחד מיוחד לקיום האש:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הוציאו לו
ר\"ל הביאו לו לכה\"ג מלשכת הכלים את וכו':"
+ ],
+ [
+ "את הכף
[לעפפעל] זהב:"
+ ],
+ [
+ "ואת המחתה
מלאה קטורת:"
+ ],
+ [
+ "וחפן
מהקטורת:"
+ ],
+ [
+ "מלא חפניו
מלוא פיסת ב' ידיו:"
+ ],
+ [
+ "וכך היתה מדתה
הכף היה כמדת חפניו ממש, דבפנים מחזיר הקטורת מהכף לחפניו ומקטיר:"
+ ],
+ [
+ "נטל את המחתה
של גחלים:"
+ ],
+ [
+ "ואת הכף בשמאלו
אף שקטורת שבכף חשיב טפי ממחתה לוקח המחתה בימינו, דמרובה וכבדה טפי, ואפילו ר' ישמעאל כוה\"ג, שחפינתו טפי משיעור הגחלים. אפ\"ה צריך מחתה בימין, מדהיא חמה [ובהא מתורץ רש\"י דמ\"ו א' ד\"ה אפילו, דהוא לכאורה דלא כש\"ס יע\"ש], ואף דהולכה בשמאל פסולה, זהו בדם אבל בקטורת אינו רק מדרבנן ובלא אפשר לא גזרו:"
+ ],
+ [
+ "וביניהן אמה
שבבית ראשון היה בין היכל לק\"ק כותל גבוה ל' אמה, כגובה ההיכל ועובי הכותל אמה, ובבית שני עשו ע\"פ הנביא גובה ההיכל עד תקרת ההיכל שהיא רצפת העלייה, מ' אמה ומדאי אפשר לעמוד כותל דק כזה בגובה מ', היו צריכין לעשות פרוכת בין ההיכל לק\"ק, כמו במשכן ונסתפקו אם קדושת הכותל כלפנים, וא\"כ ראוי לתלות הפרוכת לחוץ מאותה אמה, או דקדושתה כלחוץ, וראוי לתלות הפרוכת לפנים מהאמה, לכן עשו ב' פרוכת, א' לפנים מעובי האמה, וא' לחוץ מהאמה:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר לא היתה שם אלא פרוכת אחת בלבד
ס\"ל דעובי אותה אמה כלפנים:"
+ ],
+ [
+ "החיצונה היתה פרופה
[אנגעהאקט]:"
+ ],
+ [
+ "מן הדרום
ת\"ק קאמר לה, ור\"ל שהפרוכת שהיה על כל פני המערב, מכותל צפון עד דרום, כנפה התחתון שבדרום נאחזת בקרס זהב לאחוריו ונכפל לצד חוץ, שיהיה עומד פתוח שם:"
+ ],
+ [
+ "והפנימית מן הצפון
ולא פרפו גם הפנימי לצד דרום שלא יזונו הכהנים שבהיכל עיניהן מק\"ק:"
+ ],
+ [
+ "מהלך ביניהן
נכנס בפריפת הדרום ומהלך בין הפרוכת:"
+ ],
+ [
+ "עד שמגיע לצפון
ר\"ל עד פריפת הצפון:"
+ ],
+ [
+ "מהלך לשמאלו עם הפרוכת
וימינו לצד הארון:"
+ ],
+ [
+ "עד שהוא מגיע לארון
ר\"ל מקום ארון, דבבית שני מיירי, ושם לא היה ארון:"
+ ],
+ [
+ "נותן את המחתה בין שני הבדים
כבין הבדים:"
+ ],
+ [
+ "ונתמלא כל הבית כולו עשן
ר\"ל המתין בק\"ק עד שנתמלא הבית עשן:"
+ ],
+ [
+ "יצא ובא לו בדרך בית כניסתו
ר\"ל הולך לאחוריו ופניו לארון:"
+ ],
+ [
+ "ומתפלל תפלה קצרה בבית החיצון
ר\"ל בק\"ק מקום הרוחניות אינו מהראוי שישהה להתפלל על גופניות, רק בהיכל התפלל בקצרה, על שיויי מזג השנה, שהוא סבה לבריאות. ואח\"כ שיתקיים מלכותם ושררותם של ישראל, ואח\"כ על פרנסתם והצלחתם. ואח\"כ על המטר שלא יחסר:"
+ ],
+ [
+ "שלא להבעית את ישראל
שיחשבו שמת' דבלא היה הכוה\"ג ראוי, או אם הקטיר כצדוקי' [פ\"א וז'] היה נדחף מק\"ק מת:"
+ ],
+ [
+ "משניטל הארון
דנבוכדנצר נטלו. וי\"א דיאשיה גנזו כשהתנבאו לו שיחריב הבית:"
+ ],
+ [
+ "אבן היתה שם
באמצע ק\"ק:"
+ ],
+ [
+ "מימות נביאים ראשונים
דוד ושמואל [כסוטה מ\"ח ב']. [ונ\"ל דר\"ל בימיהם נתגלה האבן ולא שהנביאים הניחוהו דהרי בסיפא אמרינן שנקרא שתיה, ואמרי' בש\"ס משום שמשם נברא העולם, ודוחק לומר דר\"ל שממקומו נברא העולם]:"
+ ],
+ [
+ "ושתיה היתה נקראת
שממנו הושתת ונתיסד העולם:"
+ ],
+ [
+ "גבוהה מן הארץ שלש אצבעות ועליה היה נותן
המחתה:"
+ ],
+ [
+ "נכנס למקום שנכנס
בק\"ק:"
+ ],
+ [
+ "ועמד במקום שעמד
בין הבדים:"
+ ],
+ [
+ "ולא למטה
ר\"ל לא שיזה א' למעלה בחוד הכפורת וז' למטה על עוביה, רק על הארץ נופלים כולן ולא נגעו בכפורת:"
+ ],
+ [
+ "אלא כמצליף
ר\"ל כמכה בשבט, שכשמרים ידו מתחלה גב ידו למטה, ואח\"כ למעלה. ה\"נ בהזאה שלמעלה גב ידו למטה, ובז' שלמטה גב ידו למעלה:"
+ ],
+ [
+ "אחת ואחת
דצריך למנות הא' שלמעלה עם כל א' מז' שלמטה, שלא יטעה לצרפם עם ז' שלמטה. ואי\"ל נתקן שימנה ח'. יש לומר מצוה להפסיק במניינו בין מניין א' שלמעלה, למניין ז' שלמטה:"
+ ],
+ [
+ "יצא והניחו על כן
[געשטעלל]:"
+ ],
+ [
+ "הביאו לו את השעיר
לבין אולם ולמזבח:"
+ ],
+ [
+ "והניח דם השעיר
רצונו לומר לרבי יהודה שלא היה רק כן א', נטל וכו' אבל לת\"ק א\"צ ואפשר דלת\"ק אינו רשאי לעשות כן, דאם כן היה צריך ליטל דם הפר בשמאל, ואת\"ל יחזיר תחלה דם השעיר לשמאל, למה נטריח היום להכה\"ג חנם. וגם יש לחוש שע\"י הטלטול מיד ליד ישתפך. ואין לדמות זה למקבל המלא ומחזיר הריקן [פסחים פ\"ה מ\"ו] התם דמדמושיטין לו צריך לקבלו דאין מעבירין על המצות, [ועי' רמג\"א קמ\"ז סקי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "שכנגד הארון מבחוץ
כנגד בין הבדים:"
+ ],
+ [
+ "ונתן את המלא בריקן
מערה מזרק המלא לתוך הריקן, שיתערבו הדמים יפה:"
+ ],
+ [
+ "התחיל מחטא ויורד
חטוי לישנא דטהרה הואז דע\"י מתנת הדם מטהר המזבח. וזהו דקאמר מחטא ויורד, ר\"ל כל מתנה שנותן על קרנות המזבח, היה מושך אצבעו בקרן מלמעלה למטה, דת\"ק ס\"ל דברגל הוא מקיף, מקרן לקרן [כרש\"י], ואי היה מושך באצבעו מלמטה למעלה, היה מלכלך בית יד חלוקו, מדכל א' מהקרנות לפניו הוא מדמסבבו בהלוכו:"
+ ],
+ [
+ "מקום שהוא מתחיל בחטאת על מזבח החיצון משם היה גומר על מזבח הפנימי
ר\"ל המזה דם חטאת חצוני על ד' קרנות מזבח חיצון, מתחיל בקרן דרומית מזרחית, ודם חטאת פנימי זה שנותן על ד' קרנות מזבח הפנימי, שם היה גומר בקרן הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר אומר במקומו היה עומד ומחטא
שהולך לקרן צפונית מזרחית, ומשם נותן המתנות לכל הקרנות:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מזו שהיתה לפניו שעליה היה נותן מלמעלה למטה
שלא יזוב הדם לבית יד כתנתו:"
+ ],
+ [
+ "הזה על טהרו של מזבח
גלויו של מזבח, שחותה האפר שעל המזבח אילך ואילך, ומזה על גלויו:"
+ ],
+ [
+ "שבע פעמים ושירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון
(עי' פסחים פ\"ה סי' מ\"ח) :"
+ ],
+ [
+ "ושל מזבח החיצון
ר\"ל שירי דם חטאת חצוניות:"
+ ],
+ [
+ "אלו ואלו
שירי חצונית ופנימית:"
+ ],
+ [
+ "מתערבין באמה
הוא נחל שבעזרה. והדם שותת מהיסוד להרצפה ומשם להנחל:"
+ ],
+ [
+ "ויוצאין לנחל קדרון
עמק שאצל מי קדרון:"
+ ],
+ [
+ "ונמכרין לגננין
[גערטנער]:"
+ ],
+ [
+ "לזבל ומועלין בהן
מדרבנן אסורים בהנאה בלא דמים דמדאורייתא מדנעשה מצותן אינן במעילה:"
+ ],
+ [
+ "כל מעשה יום הכפורים האמור על הסדר
כל העבודות שבבגדי לבן בק\"ק ובהיכל:"
+ ],
+ [
+ "יחזור ויזה מדם השעיר לאחר דם הפר ואם עד שלא גמר את המתנות שבפנים
בק\"ק:"
+ ],
+ [
+ "נשפך הדם
שהזה ממנו קצת הזאות:"
+ ],
+ [
+ "יביא דם אחר ויחזור ויזה בתחלה בפנים
וצריך ג\"כ לחזור ולחפון ולהקטיר קטורת, דקטורת שחפן קודם שחיטת הפר, פסול:"
+ ],
+ [
+ "וכן בהיכל
בנשפך באמצע הזאות שבפרוכת, ישחט פר אחר ויחזור ויזה בפרוכת מה שהזה כבר:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "במראה
[פארבע]:"
+ ],
+ [
+ "ובקומה
בגובה שלהן:"
+ ],
+ [
+ "ובדמים
דמי מקחם:"
+ ],
+ [
+ "לקח אחד היום ואחד למחר
ר\"ל אפי' אחר זמן רב משקנה הראשון:"
+ ],
+ [
+ "אם עד שלא הגריל מת יקח זוג לשני
ר\"ל יקח אחד לזווגו לשני:"
+ ],
+ [
+ "ויאמר אם של שם מת
ר\"ל אם של שם מת, יאמר זה וכו':"
+ ],
+ [
+ "ואם של עזאזל מת
יאמר זה וכו':"
+ ],
+ [
+ "זה שעלה עליו הגורל לעזאזל יתקיים תחתיו
ואע\"ג דשלוח לא מעכב עכ\"פ צריך לעמוד חי, עד שיזרוק דם של חבירו:"
+ ],
+ [
+ "והשני
ר\"ל שני שבזוג שני ירעה. אבל שני שבזוג ראשון לא, דאין בע\"ח נדחין:"
+ ],
+ [
+ "ירעה עד שיסתאב
שיפול בו מום:"
+ ],
+ [
+ "וימכר ויפלו דמיו לנדבה
קונין ממנו בהמות לעולות להקריבן כשהמזבח פנוי:"
+ ],
+ [
+ "שאין חטאת צבור מתה
אבל חטאת יחיד שכיפרו בעליה באחרת נועל דלת בפניה שתמות ברעב:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר תמות
ר\"ל שני שבזוג ראשון. וה\"ה כל חטאת צבור שכיפרו צבור באחרת, תמות הראשונה כביחיד:"
+ ],
+ [
+ "ועוד אמר רבי יהודה נשפך הדם
וה\"ה במת של שם:"
+ ],
+ [
+ "ימות המשתלח
דס\"ל בע\"ח נדחין:"
+ ],
+ [
+ "בא לו אצל שעיר המשתלח
ר\"ל אחר מתן דם פר ושעיר' בא הכה\"ג אצל השעיר שהעמיד נגד שער מזרח הלך הכה\"ג השתא לשם:"
+ ],
+ [
+ "וסומך שתי ידיו עליו
בין קרניו:"
+ ],
+ [
+ "אנא בשם
ר\"ל בעבור שם קדשך הויה:"
+ ],
+ [
+ "והכהנים והעם העומדים בעזרה
נ\"ל דלעיל קאמר והן עונין וכו', ר\"ל הכהנים שסביבו. אבל הכא נקט הכהנים והעם' דכולן השתחוו וענו, מדהתוודה בעד כולם, דגם כהנים מתכפרין בשעיר בשאר עבירות כספ\"ק דשבועות. ומה\"ט היה נ\"ל דלא השתחוו בכל פעם כששמעו השם ביו\"כ, כלעיל פ\"ג משנה ח', ופ\"ד מ\"א ומ\"ב, דלא נזכר שם שהשתחוו, כמו שלא השתחוו כל השנה כששמעו השם ככתבו מפי הכהנים, ורק כששמעו השם בוידוי הכללי נפלו הכל על פניהם. אבל הרמב\"ם [בפ\"ב מיו\"כ] כתב שהשתחוו בכל פעם ביו\"כ. א\"כ ע\"כ צ\"ל דתנא נטר לה מלפרש שכולן השתחוו, עד הכא. מדהוא כאן סוף ההזכרות שבעבודת היום. דבח' ברכות שמברך כוה\"ג היום לא השתחוו' אף שג\"כ הזכיר השמות ככתבן ועי' בחומר בקודש פ\"ו אות י\"ג שהוכחתי בס\"ד שגם במקדש לא הזכירו השם ככתבו רק בנ\"כ וביו\"כ בווידוי כה\"ג ובקריאה לשם חטאת, ועי' מ\"ש בפירושינו בס\"ד סוף מ\"א מפרק כל ישראל:"
+ ],
+ [
+ "כשהיו שומעים שם המפורש שהוא יוצא
שיצא מעצמו, דשכינה מדברת מתוך גרונו היום:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוסי מעשה והוליכו ערסלא
שם איש:"
+ ],
+ [
+ "וכבש עשו לו
כעין גשר גבוה יותר מקומת איש עשו לו בעזרה מעיו\"כ שילך עליו, ולא יכלו ההמון ליגע בו:"
+ ],
+ [
+ "מפני הבבליים
בש\"ס קאמר דאלכסנדריים היו ואעפ\"כ כינה אותן בבליים על שהתנהגו א\"ע כבבליים בני בלי דרך ארץ:"
+ ],
+ [
+ "שהיו מתלשים בשערו ואומרים לו טול וצא טול וצא
שימהר לבוא למדבר, ויראו שיתלבן הלשון זהורית שבפתח ההיכל, כסוף פרקן:"
+ ],
+ [
+ "מיקירי ירושלם
חשובי העיר:"
+ ],
+ [
+ "היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה
סוכות עשו לו בדרך ובני אדם שם ללוותו מסוכה לסוכה:"
+ ],
+ [
+ "עשר סוכות מירושלם ועד צוק
הוא ההר הזקוף שמשם דחף השעיר:"
+ ],
+ [
+ "שבעה ומחצה לכל מיל
נמצא תשעים ריס. שנים עשר מיל והן כ\"ד אלפים אמה, שהוא ב' פרסאות אשכנזיות, ולווהו מיל שמכל סוכה לסוכה, ולא זכיתי לידע מה קמ\"ל תנא כמה ריס היה מן ירושלים עד צוק וכמה ריס יש בכל מיל, ואפשר משום דמדת ריס היה ידוע טפי לכל אדם ממדת מיל:"
+ ],
+ [
+ "על כל סוכה וסוכה אומרים לו הרי מזון והרי מים
דבנחלש מותר לאכול. מיהו מעולם לא נצרך לכך:"
+ ],
+ [
+ "ומלוין אותו מסוכה לסוכה
שהיה רק מיל:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מאחרונה שבהן
שהיה ב' מיל מהצוק. ולא עשו י\"א סוכות, דא\"כ לא נקרא ארץ גזירה, מדהיה יכול כל אדם לילך לשם ביו\"כ:"
+ ],
+ [
+ "חולק לשון של זהורית
שבין קרניו:"
+ ],
+ [
+ "חציו קשר בסלע
כדי שיראה כשילבין בשעת דחיפה, דאם יהיה הזהורית רק בקרניו, לא יוכל להציץ היטב. אבל אותו לשון של זהורית שקשור על פתח ההיכל כבר הלבין מקודם כשהגיע למדבר שהיה רחוק מירושלים ג' מיל, וכסוף פרקן:"
+ ],
+ [
+ "וחציו קשר בין שתי קרניו
דאם יקשרו כולו בסלע, שמא יקדים וילבין, ומכח שישמח ישכח מלדחוף השעיר וע\"י שיהיה השעיר קשור בו, יזכור:"
+ ],
+ [
+ "בא וישב לו תחת סוכה אחרונה עד שתחשך
ואע\"ג שהוא חוץ לתחום, מותר משום סכנת המדבר:"
+ ],
+ [
+ "ומאימתי מטמא בגדים
בגדים וכלים שנוגע בהן אבל אינו מטמא אדם וכ\"ח:"
+ ],
+ [
+ "בא לו
אחר שמסר הכה\"ג השעיר לשלחו בא לו אצל וכו':"
+ ],
+ [
+ "אצל פר ושעיר הנשרפין
הן שנזרק דמן בק\"ק וגופן תלוי בעמודים שבבית מטבחים:"
+ ],
+ [
+ "נתנן במגיס
קערה קדושה:"
+ ],
+ [
+ "והקטירן על גבי המזבח
תני. להקטירן, דאינו מקטירן, עד שיקריב המוספין:"
+ ],
+ [
+ "קלען במקלעות
בעורותם ובשרן ופרשן, דד' בני אדם נושאין ב' מוטות, ב' לפנים וב' לאחור. והפר ושעיר מורכבין זע\"ז מונחין עליהן קלועין ומשולבים זע\"ז:"
+ ],
+ [
+ "והוציאן לבית השריפה
חוץ לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "ומאימתי מטמאין בגדים
המתעסקין בשריפתן:"
+ ],
+ [
+ "הגיע שעיר למדבר
שאסור להתחיל בעבודה אחרת עד שיגיע שעיר למדבר:"
+ ],
+ [
+ "דרכיות
כמין [טעלעסקאפען], שהן בניין גבוה שהשומר מציץ מעליו למרחוק. ונקראין דורכיות משום שהבניין ההוא עשוי מדריגות מדריגות שדורכין עליהן כשעולין לשם:"
+ ],
+ [
+ "היו עושין ומניפין בסודרין
דגלים, דכשהשעיר בא למדבר, שומר שאצלו מניף בדגלו, וחבירו מרחוק מניף לחבירו האחר וכן כולם עד ירושלים:"
+ ],
+ [
+ "מירושלים ועד בית חדודו
הוא ראש המדבר:"
+ ],
+ [
+ "הולכין מיל
שלווהו מיל עד סוכה ראשונה:"
+ ],
+ [
+ "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו
ולת\"ק עשו תקנה, דאין סומכין על הנס, דשמא לא ילבין, כמ' שנה קודם חורבן הבית [כיומא דל\"ט ב']:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בא לו כהן גדול
לעזרת נשים:"
+ ],
+ [
+ "לקרות
פרשת היום:"
+ ],
+ [
+ "אם רצה לקרות בבגדי בוץ
בגרי לבן שעבד בהן:"
+ ],
+ [
+ "קורא
קמ\"ל אף דרשאי לקרות באצטלי' הנ\"ל אפ\"ה רשאי גם לקרות בבגדי קודש ולא הוה כמועל בהן [כיומא ס\"ח ב']:"
+ ],
+ [
+ "ואם לא קורא באצטלית לבן
חלוק לבן:"
+ ],
+ [
+ "משלו חזן הכנסת
המשגיח לשמש הצבור בביה\"כ שבהר הבית:"
+ ],
+ [
+ "נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת
הוא ראש הצבור שם, לצוות מי יעבר לפני תיבה, בביה\"כ שבהר הבית לפני שער המזרח [ועי' מ\"ש תענית פ\"ב סי' נ\"ו] והוא מצוה מי פורס שמע, מי יפטיר וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "וראש הכנסת נותנו לסגן
הוא הממונה תחת כה\"ג, שאם ימצא פסול בכה\"ג ישמש סגן תחתיו, ונותנין זל\"ז הס\"ת, משום יקרא דכה\"ג להראות ששררות רבות תחתיו:"
+ ],
+ [
+ "וכהן גדול עומד
מכלל שהיה יושב, דבעזרת נשים מותר לישב משא\"כ בעזרה אין ישיבה רק למלכי בית דוד:"
+ ],
+ [
+ "ומקבל וקורא עומד וקורא אחרי מות
עד סוף פרשת יו\"כ:"
+ ],
+ [
+ "ואך בעשור
שבפרשת אמור:"
+ ],
+ [
+ "וגולל ספר תורה
ר\"ל סוגרו:"
+ ],
+ [
+ "ומניחו בחיקו
היינו תחת זרועו והוא עומד:"
+ ],
+ [
+ "ואומר יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן
שלא יחשבו שחסר פרשה בס\"ת, כשיראו שיקרא פרשה שלישית בעל פה:"
+ ],
+ [
+ "ובעשור שבחומש הפקודים
ר\"ל שבספר במדבר:"
+ ],
+ [
+ "קורא על פה
דדוקא אחרי מות ואך בעשור שסמוכין הם, גולל בצבור, אבל בעשור שבחומש הפקודים, אין זה כבוד הציבור שימתינו עד שיגלל לשם. וס\"ת אחר א\"א להביא, דחד גברא בתרי ספרא איכא פגמא לס\"ת ראשונה, ורק בהפסיק אחר ביניהם שרי [מג\"א ססקמ\"ד] ומכאן ראיה לתוס' ב\"ק שהביא המג\"א [סי' מ\"ט] דבא\"א באופן אחר מותר לקרות בע\"פ דברים שבכתב]:"
+ ],
+ [
+ "ומברך עליה שמנה ברכות
ואלו הן, על וכו':"
+ ],
+ [
+ "על התורה
א' לאחריה מלבד א' לפניה, כמו שמברכין בביה\"כ. הרי א' ואע\"ג דהיו ב' ברכות חשיב להו כחד, דלא חשיב תנא רק מה שמברך כה\"ג יותר מאחר הקורא אחר קריאתו בתורה, דאחר שהיה קורא בזמן המשנה מברך לאחריה רק ברכה א', דהפותח מברך לפניה והחותם מברך לאחריה [כמגילה כ\"א ב']:"
+ ],
+ [
+ "ועל ההודאה
רצה, ומודים עד הטוב שמך, הרי ג':"
+ ],
+ [
+ "ועל מחילת העון
סלח לנו אבינו וכו', וחותם מלך מוחל וסולח וכו', הרי ד':"
+ ],
+ [
+ "ועל המקדש בפני עצמו
שיתקיים המקדש. וחותם בא\"י שוכן בציון, הרי ה':"
+ ],
+ [
+ "ועל ישראל בפני עצמן
שיצליח הקב\"ה לכללות האומה ותתנשא מלכותם, וחותם בא\"י הבוחר בישראל, הרי ו':"
+ ],
+ [
+ "ברמב\"ם [פ\"ג מיו\"כ] ל\"ג לה, וכן בש\"ס:"
+ ],
+ [
+ "שתתקבל עבודתם ויתברכו וחותם בא\"י מקדש הכהנים. הרי ז':"
+ ],
+ [
+ "ר\"ל שיושיע הקב\"ה לכל יחיד מצרותיו, וחותם בא\"י שומע תפלה, הרי ח':"
+ ],
+ [
+ "לפי הך גי' דגרס ועל הכהנים ועל ישראל ועל שאר התפלה גרסינן נמי ועל ירושלים. ועל ישראל ושאר תפלה, לחדא חשיב להו [ונ\"ל דכל הברכות שנזכרו במשנתינו שנוסחתן מורגלת וידוע לכל, א\"צ תנא לומר אצל מלות \"בפני עצמן\" רק בשאין ידוע נוסחתן, מפרש תנא וקאמר בפני עצמן, שלא נטעה למכלל תרי בחד, כדכללינן לחד גרס' ועל ישראל ועל שאר התפלה]:"
+ ],
+ [
+ "ולא מפני שאינו רשאי
דסד\"א דאסור לעזוב ראיית עבודה א' לילך לראות אחרת, דאין מעבירין על מצות ברוב עם הדרת מלך, קמ\"ל דמדלא עסיק במצוה רק בראייה ולא במעשה שרי:"
+ ],
+ [
+ "אם בבגדי בוץ קורא קדש ידיו ורגליו
דאם היה קורא באיצטלית שלו, כבר קידש כשפשט הבוץ ולא היה צריך עתה רק טבילה וקידוש בי:"
+ ],
+ [
+ "הביאו לו בגדי זהב ולבש וקדש ידיו ורגליו ויצא
נ\"ל דמשום דהכיור היה עומד בין האולם למזבח ושם היה מקדש ידיו ורגליו, שייך גביה לומר השתא, שיצא השתא לצפונו של מזבח שהוא רחוק טפי מההיכל ואע\"ג דכה\"ג קידש היום בקיתון זהב [כלעיל פ\"ד מ\"ה] ואפילו הכי מסתמא הי' מקדש במקום הכיור כמו שאמרה תורה ונתת הכיור בין אה\"מ ובין המזבח:"
+ ],
+ [
+ "ועשה את אילו ואת איל העם
הן שניהן עולות ושייכים נמי לחובת היום ואינן שייכים למוספין, ובהנך ה\"ע מודו דכשינח וגמר עבודת היום בטבילה ב' הדר עביד בטבילה שלישית זו אילו ואיל העם ומקריב אז ג\"כ אימורי פר ושעיר הנשרפין [דשייר להו במתני']. ורק במוספין פליגי ר\"א ור\"ע כלקמן:"
+ ],
+ [
+ "דברי רבי אליעזר
מתני' לאו מתקנתא היא, דבאמת ס\"ל לר\"א, דכל המוספין דהיינו כבשים ופר העולה ושעיר החטאת כולן קרבין בטבילה חמישית קודם תמיד שבין הערבים:"
+ ],
+ [
+ "ופר העולה
ר\"ל הז' כבשי מוסף ופר העולה של מוסף קרבין בטבילה ראשונה, אחר תמיד השחר, אבל ושעיר וכו':"
+ ],
+ [
+ "ושעיר הנעשה בחוץ
הוא שעיר החטאת של מוסף שזורק את דמו על מזבח החיצון, אבל שעיר החטאת של ב' השעירים שהוגרל עליהן וזורק דמו לפנים נקרא מה\"ט פנימי:"
+ ],
+ [
+ "היו קרבין עם תמיד של בין הערבים
לאו דוקא שיקריב שעיר המוסף בטבילה ה' עם תמיד הערבים ממש, רק ר\"ל לאפוקי שיקריבו כשאר המוספים אחר תמיד השחר מיד, אלא יקריבום אחר עבודת היום, דהיינו סמוך לתמיד הערבים, דר\"ע ס\"ל שמקריב השעיר בטבילה ג' קודם אילו ואיל העם נמצא סדר העבודה כך הוא: לר\"א בטבילה ראשונה מקריב תמיד השחר בבגדי זהב. ובטבילה שנייה עבודת היום בבגדי לבן ובטבילה ג' אילו ואיל העם ואימורי פר ושעיר הנשרפין בבגדי זהב. ובטבילה ד' הוצאת כף ומחתה בבגדי לבן, ובטבילה ה' כל המוספין ותמיד הערביים קטורת ונרות הכל בבגדי זהב. ולר\"ע בטבילה א' תמיד השחר וז' כבשי מוסף ופר העולה של מוסף. ובטבילה ב' עבודת היום, ובטבילה ג' שעיר חטאת המוסף ואילו ואיל העם ואימורי פר ושעיר הנשרפין. ובטבילה ד' הוצאת כף ומחתה, ובטבילה ה' תמיד הערביים וקטורת והטבת נרות [כך פי' רש\"י אמנם לתוס' גם באימורי הנשרפין פליגי דלר\"א מקריב להו בטבילה ג' אחר אילו ואיל העם, ולר\"ע מקריב להו בטבילה ה' קודם תמיד הערביים, ולרמב\"ם שכיר המוסף ואילים ואימורי הנשרפין ותמיד הערביים, הכל קרבין בטכילה ג', ואח\"כ טבילה ד' להוצאת כף ומחתה. ובטבילה ה' א\"צ רק לקטורת והטבת נרות]:"
+ ],
+ [
+ "ונכנס להקטיר קטורת של בין הערבים
אחר שמקריב התמיד בחוץ [ולרמב\"ם שהבאנו לעיל מתני' כמשמעה דלהכי לא תני הכא תמיד הערביים מדכבר תנא ליה סוף משנה ג']:"
+ ],
+ [
+ "ולהטיב את הנרות
ר\"ל להדליקן:"
+ ],
+ [
+ "ויום טוב
ר\"ל משתה ויו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "בכתונת
וכו' עד סי' מה) עי' פירושן בקופת הרוכלין בבגדי קודש:"
+ ],
+ [
+ "ומכנסים
וכו' עד סי' מה) עי' פירושן בקופת הרוכלין בבגדי קודש:"
+ ],
+ [
+ "ומצנפת
וכו' עד סי' מה) עי' פירושן בקופת הרוכלין בבגדי קודש:"
+ ],
+ [
+ "ואבנט
וכו' עד סי' מה) עי' פירושן בקופת הרוכלין בבגדי קודש:"
+ ],
+ [
+ "חשן
וכו' עד סי' מה) עי' פירושן בקופת הרוכלין בבגדי קודש:"
+ ],
+ [
+ "ואפוד
וכו' עד סי' מה) עי' פירושן בקופת הרוכלין בבגדי קודש:"
+ ],
+ [
+ "ומעיל
וכו' עד סי' מה) עי' פירושן בקופת הרוכלין בבגדי קודש:"
+ ],
+ [
+ "וציץ
וכו' עד סי' מה) עי' פירושן בקופת הרוכלין בבגדי קודש:"
+ ],
+ [
+ "באלו נשאלין באורים ותומים
דכהן המשוח למלחמה לומר לעם אל ירך לבבכם וגו' הוא הנשאל ג\"כ באורים ותומים [אב\"י וכתב הרמב\"ם בפי' המשנה והכהן הנשאל היה נביא שמדבר ברוה\"ק ושכינה שורה עליו] דהיינו שלובש ח' בגדי כהונה ככה\"ג, אשר בין כפלי החושן מונחים האורים ותומים [עי' בקופת הרוכלין]. ואחר שלבשן, עומד ופניו כלפי ארון, והשואל אותו, פניו לאחורי הכהן [אב\"י כ\"כ הרמב\"ם בפי' המשנה ובחבורו הלכות כלי המקדש פ\"י הלי\"א, ולרש\"י וכפי פשטות מהגמ' השואל פניו כלפי הכהן], ושואל לכהן בלחש, \"האעשה דבר זה או לא\". והכהן מביט באבני החושן שעל לבו, ורואה שם אותיות בולטות ונוצצות, וברוח הקודש שלובשתו צופה ומצרף את האותיות כפי הראוי לתשובת השאלה ששאלוהו, ומשיב להשואל:"
+ ],
+ [
+ "ולבית דין
ר\"ל או לסנהדרין:"
+ ],
+ [
+ "ולמי שהצבור צריך בו
ר\"ל או לאדם שהצבור צריך לו, שהוא שר צבא ישראל כיואב בן צרויה [כך נ\"ל כוונות הש\"ס בסוף פרקן, במה דקאמר הש\"ס למי שהצבור צריך לו, דהיינו משוח מלחמה. [אב\"י וכתבתי בגי' ש\"ס שלי שלהכי אמרה הגמ' בדיוק, זה משוח מלחמה דהכהן הנשאל נקרא כהן המשיח]. דאם משוח מלחמה ממש, הרי הוא הכהן הנשאל, כמ\"ש שם דע\"ג א']:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "וברחיצה
בין בחמין בין בצונן, אפי' רק מקצת גופו. ודוקא רחיצת תענוג. אבל להעביר הזוהמא, כרחיצת שחרית עד סוף קשרי אצבעותיו, או ברוחץ מקום המלוכלך בבשרו, שרי [א\"ח תרי\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ובסיכה
אפילו בסך רק להעביר הזוהמא, ורק מקצת גופו אסור. מיהו מותר לסוך שחין או מכה [תרי\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ובנעילת הסנדל
דוקא של עור. אבל של גמי, קש, או בגד, שרי. מיהו בהולך במי גשמים או ברפש, מותר אף בשל עור [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ובתשמיש המטה
ואסור ליגע באשתו אפילו ביום, כאילו היא נדה [תרט\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "והמלך
משום כבודו:"
+ ],
+ [
+ "והכלה
כל ל' יום אחר נשואין מותרת לרחוץ כדי לחבבה על בעלה:"
+ ],
+ [
+ "והחיה
כל שלשים יום אחר לידה. וה\"ה כל חולה אפילו שאינו מסוכן מותר. והקילו באלו משום דרק אכילה ושתייה הן מדאורייתא, ובהנך לא גזרו [הרא\"ש]. ולר\"ן כולן אסורים מדאורייתא, רק דהנך דאינן מפורשים בתורה, מסרן הכתוב לחכמים להקל בהן בעת הצורך. [כדאשכחן דכוותיה במלאכת חוה\"מ בחגיגה די\"ח א'] רק כרת לכ\"ע ליכא רק באכילה ושתייה:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אוסרין
וקיי\"ל כר\"א [תרי\"ג ותרי\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "כמוה וכגרעינתה
והוא מעט פחות מכביצה, ואם אכלו תוך זמן שיכול לאכול פרס דהיינו בכדי זמן אכילת ד' ביצים לרש\"י, וג' לרמב\"ם, מצטרף [תרי\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "והשותה מלא לוגמיו
היינו מלא לחי א' של כל אדם לפי גדלו או קטנו ובבינוני שיעור שתייה ביו\"כ הוא מעט פחות מרביעית, ואם שתה את שיעור השתייה תוך כדי שתיית רביעית [וי\"א תוך שיעור אכילת פרס] מצטרף. ואין לתמוה למה באכילה קיל יו\"כ משאר איסורים ובשתייה חמיר מהם, שאני יו\"כ דביתובי דעתיה תליא, ועי' ש\"ס [ד\"ה ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "חייב
כרת. מיהו אפי' חצי שיעור אסור מדאורייתא, רק כרת או מלקות ליכא רק על כשיעור. וכן בכל אסורין:"
+ ],
+ [
+ "אכל ושתה בהעלם אחת
שלא ידע שהוא יו\"כ, או שלא ידע שיו\"כ אסור באכילה ושתייה:"
+ ],
+ [
+ "אינו חייב אלא חטאת אחת
דמחד קרא נפקי:"
+ ],
+ [
+ "אכל ועשה מלאכה
אפילו בהעלם א':"
+ ],
+ [
+ "חייב שני חטאות
דמב' קראי נפקי:"
+ ],
+ [
+ "ושתה ציר
היינו מים היוצאין מדגים מלוחים:"
+ ],
+ [
+ "או מורייס
היינו שומן היוצא מדגים מלוחים [ע\"ז כ\"ט ב']. וקמ\"ל הנך אע\"ג דחזי לטיבול, עכ\"פ מדלא חזו לאכילה ממש פטור. [ובתשובת הלכות קטנות מסתפק בשותה מים ביו\"כ אם חייב, מדלא זייני ולית בהו אבידת הנפש. ולפעד\"נ מדלא אשכח תנא למנקט פטורא רק בהנך שאינן ראויין לשתייה, ש\"מ דכל שראויין לשתייה אף דלא זיין טובא חייב עלה]:"
+ ],
+ [
+ "פטור
ולהכי עכ\"פ בשאר תעניות שהן מדרבנן, בעת הצורך מותר ליקח [מעדיצין] מרים או באושים. אבל ביו\"כ דוקא במכה שהוא מן השניים ולפנים, דמותר בי' מלאכת שבת מחשש סכנה, מותר ביו\"כ, אבל באין סכנה אסור [תשובת הלכות קטנות צ\"ז, ותשובת שאגת אריה ע\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "אין מענין אותן ביום הכפורים
דפטורים מכל ענוי. מיהו לנעול אסורים. ונוהגין לאסרן גם ברחיצה וסיכה [מג\"א תרט\"ז סק\"א]:"
+ ],
+ [
+ "אבל מחנכין אותם
ר\"ל מאחרין זמן אכילתו שעה או ב' טפי מהרגלו, הכל לפי כחו:"
+ ],
+ [
+ "ולפני שנתים
ר\"ל אם הילד חלש סגי במחנכו שנה א' קודם פרק זמן עונשו. ואם הוא חזק יחנכו ב' שנים קודם זמן עונשו. וזמן עונש הזכר הוא כשיהיה בן י\"ג שנה ויום א'. ונקבה כשתהיה בת י\"ב שנה ויום א':"
+ ],
+ [
+ "בשביל שיהיו רגילין במצות
והאידנא דכל הילדים לומדים וחלשים עי\"ז, א\"צ לחנכם שנה מקודם, ודי בזכר י\"ג שנה ויום א', ונקבה בי\"ב שנה ויום א', ואז חייבים להתענות ולהשלים ואפילו כשאין להם סימן השערות, דשמא נשרו. מיהו פחות מבן ט' שנה, אפי' רוצה להתחנך לשעות מוחין בידו [שם]:"
+ ],
+ [
+ "עוברה שהריחה
ואמרה צריכה אני לאכול או לשתות. או לא אמרה וראיט פניה משתנין:"
+ ],
+ [
+ "מאכילין אותה עד שתשיב נפשה
מיהו תחלה לוחשין לה באזנה שיו\"כ היום, ואם לא יועיל נותנין לה פחות מכשיעור ואם לא יועיל תאכל כרצונה [תרי\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "חולה
אפי' לא נשתנה פניו מתאות המאכל:"
+ ],
+ [
+ "מאכילין אותו על פי בקיאין
אפילו רופא עכו\"ם, אם אומר שכשיתענה אפשר שיסתכן, מאכילין אותו [ולפע\"ד האידנא יש להתיישב בדבר, דבעיני ראיתי דשבקו להמנותייהו, דלכל חולי קל אומרים תמיד שכשיתענה יסתכן]:"
+ ],
+ [
+ "עד שיאמר די
ר\"ל דכשאומר החולה צריך אני, אז הו\"ל כאין שם בקיאין, דאין הרופא נאמן, מיהו אם רוב בני אדם רואין סכנתו, אפילו אם אינו אומר צריך אני וגם אין הרופא אומר שצריך, אפ\"ה יאכילוהו. וכשמאכילין למעוברת או לחולה, יאכילוהו תחלה פחות מכותבת. וישקוהו פחות ממלא לוגמיו וישהה כדי אכילת ד' ביצים, ואז יחזור ויאכל או ישתה כשיעור הנ\"ל. מיהו בצריך יותר משיעור הנ\"ל יאכילוהו בפעם אחת כל צרכו. וכך הדין ביולדת תוך ז', תאכל פחות מכשיעור כשצריכה לאכל. אבל תוך ג' ימים ללידתה, אפילו לא אמרה צריכה אני אסורה להתענות כלל. מכל מקום באפשר תאכל פחות פחות מכשיעור הנ\"ל [תרי\"ז ותרי\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "מי שאחזו בולמוס
כך נקרא בלשון יון חולי שבא לאדם מחמת רעבון, [הייסהונגער] בל\"א. ודוקא שנשתנה פניו מחמת רעבון וסימנו הוא שעיניו כהות:"
+ ],
+ [
+ "מאכילין אותו אפילו דברים טמאים
ר\"ל אפילו נבלות וטריפות וביו\"כ שיש ב' אסורין:"
+ ],
+ [
+ "עד שיאורו עיניו
וה\"ה בהריח מאכל ומתאוה לו מאד עד שנשתנה פניו מאכילין אותו עד שיתחזק [תרי\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "מי שנשכו כלב שוטה
וסימני כלב שוטה, שפיו פתוח, ורירו נוטף, וזנבו תלוייה בין רגליו. ומהלך עצב בדרך ישר תמיד [נ\"מ לברוח לצדדים] ונובח ואין קולו נשמע:"
+ ],
+ [
+ "אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו
דאין רפואה זו בדוקה. ואע\"ג דכל ספק נפשות להקל היינו במרפא בטבע אבל זו רק רפואה בסגולה היא, כמ\"ש בפי' משניות לרמב\"ם ולהכי כל שאינו ברור רפואתו אסור:"
+ ],
+ [
+ "ורבי מתיא בן חרש מתיר
והלכה כת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "החושש בגרונו
בחולי הנקרא [שארבאק], שמתחיל רקבון בבשר השניים, וגומר הרקבון בבני מעים [אמר השש ושמח להועיל בני עמי ולכל אדם במקום שאין רופא, גם למחלה זאת מצאתי רפואה בדוקה מפי רופאים מובהקים ומפורסמים, שמי שהוחלה בזה באקלים שלנו יאכל הרבה מעשב הנקרא [לעפפעל קרויט], גם יאכל הרבה כל דבר חמוץ וחריף, [כציטראנען, וקרעססע, רעטטיך. ומאאררעטיך, וזעללעריא. וישתה חומץ הרבה, גם יתנועע הרבה בהילוך. וכל זה בחון בדוק ומנוסה. ומאחר שלשון חכמים מרפא בכנפיה לכן שפתי לא אכלה, לעמוד ולשרת לפני המלכה היא תורת אלדינו, וזאת אומרת בני החי, כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מה']:"
+ ],
+ [
+ "מטילין לו סם בתוך פיו בשבת
מעשבים שנשחקו לאבק. ולאו הטלה לפיו קמ\"ל דהא פשיטא דמותר במקום סכנה, דהרי כל רפואה אינו אסור רק מדרבנן, דגזרו שמא ישחק סממנים. ותו למה לא קמ\"ל טפי דמותר לאכל הסם ביו\"כ, דאיירי בה. אלא קמ\"ל מתני' אפילו צריכין אחרים לחלל שבת עי\"ז, כגון לתלוש העשבים ממחובר, או לבשלן, אפ\"ה מטילין הסם מכל מקום. ולפי זה קמ\"ל שפיר שבת לרבותא אע\"ג דבסקילה, וחמיר מיו\"כ. וברי\"ף ל\"ג לתוך פיו, אלא מטילין לו סם בשבת:"
+ ],
+ [
+ "וכל ספק נפשות דוחה את השבת
ואפילו יש ספיקות הרבה. מיהו כל שאר חולי שינים, אם חלה עי\"ז כל גופו מותר לומר לעכו\"ם בשבת להוציאו, אף דפותח פיו ומטה א\"ע אליו, ומסייע כי האי ודאי יש בו ממש. אפ\"ה כיון דחלה כל גופו ע\"י חולי זה, שרי [שכ\"ח ס\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ספק אינו שם
ולא מבעיא בכה\"ג, דאם ישנו שם חי הוא, אלא אפילו ספק וכו':"
+ ],
+ [
+ "ספק מת
ולא מבעיא כה\"ג, דאם חי הוא ישראל הוא, אלא אפילו ספק וכו':"
+ ],
+ [
+ "מפקחין עליו
פותחין ע\"י חפירה, או שאר מלאכות דאורייתא הצריכין לזה. ואפילו יש כל הספיקות שנזכרו במשנה יחד, אפ\"ה מפקחין:"
+ ],
+ [
+ "את הגל
עד חוטמו, דבאין בו נשימה יניחוהו. ואין הולכין אחר הרוב בפ\"נ:"
+ ],
+ [
+ "מצאוהו חי
אפי' א\"א שיחיה רק חיי שעה, חיישינן לחיי שעה [שכ\"ט]. [מיהו אם יש קולא אם לא ניחוש לחיי שעה, כגון אדם שכשלא יתרפא ודאי ימות, ורוצה להתרפאות מעכו\"ם שחשוד להמיתו מיד. או ע\"י אפעראציאן, לא חיישינן לחיי שעה [תוס' ע\"ז דכ\"ז י\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ואם מת יניחוהו
ולא דמי לדליקה דמותר להציל המת [כא\"ח שי\"א]. התם אי לא שרית ליה חיישינן שמחמת חרדתו על מתו ישכח ויכבה. משא\"כ הכא אין לחוש שיעשה דבר:"
+ ],
+ [
+ "חטאת ואשם ודאי מכפרין
דהרי שב, כשהתודה על קרבנו. משא\"כ אשם תלוי אינו מכפר לגמרי רק שמגין מיסורים עד שידע שחטא ויביא חטאת ויתכפר. א\"נ להכי נקט אשם ודאי, דאילו אשם תלוי אינו מוכרח לכפרתו, דבל\"ז בעבר יו\"כ משחטא, א\"צ להביאו, משא\"כ בחטאת ואשם ודאי:"
+ ],
+ [
+ "מיתה ויום הכפורים
ר\"ל מיתה או יו\"כ:"
+ ],
+ [
+ "עם התשובה
והא דלא כלל תנא כולן יחד, חטאת ואשם ודאי ומיתה וי\"כ מכפרין עם התשובה, דהרי חטאת ואשם נמי ודאי אין מכפרין רק כששב. ונ\"ל משום דחלוקין בדינם, דחטאת ואשם מכפרין כפרה גמורה אכריתות, אבל רק בשוגג, דמזיד הו\"ל זבח רשעים. ומיתה ויו\"כ איפכא, דמכפרין על כל חטא שבעולם ובין במזיד ובין בשוגג, אבל לא כפרה גמורה דאי במזיד צריך יסורים, ואי בשוגג צריך קרבן [כשבת י\"ב ב' ויומא פ\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "ועל לא תעשה
על לאו הניתק לעשה בין במזיד ובין בשוגג, ועל לאו גמור אם עשאו בשוגג:"
+ ],
+ [
+ "ועל החמורות
כלאו גמור שעשאו במזיד:"
+ ],
+ [
+ "עד שיבא יום הכפורים ויכפר
אבל כריתות ומיתת ב\"ד, בשוגג צריך חטאת, ובמזיד, תשובה ויו\"כ תולין, ויסורין ממרקין חטאו לגמרי. אבל חטא שחילל בו השם, שע\"י חטאו יקילו אחרים לחטוא, כפרתו במיתתו. מיהו בזמן שעיר המשתלח הוא מכפר הכל. חוץ מחייבי חטאות ואשמות. ומיהו עבירות שבין אדם לחבירו, אין מתכפר בשום אופן, עד שירצה חבירו:"
+ ],
+ [
+ "אין מספיקין בידו לעשות תשובה
דוקא באמר כן ב' פעמים:"
+ ],
+ [
+ "אין יום הכפורים מכפר
שיעכבוהו משמים מלעשות כל הראוי לו לעשות ביו\"כ:"
+ ],
+ [
+ "עבירות שבין אדם לחבירו
שהזיק גופו או ממונו או כבודו:"
+ ],
+ [
+ "אין יום הכפורים מכפר
מדכתיב לפני ה' דוקא:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי עקיכא אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרין
נ\"ל דה\"ק, אשריכם ישראל שקודם שיכפר להם הקב\"ה, לפני זה אתם מטהרין את עצמיכם שתסלחו זה לזה:"
+ ],
+ [
+ "מי מטהר אתכם אביכם שבשמים
שבשביל שתסלחו זה לזה, גם הקב\"ה מטהר אתכם ומכפר לכם, דכל המעביר על מדותיו מעבירין פשעיו [כר\"ה י\"ז]. או נ\"ל שמפני שהזכיר לעיל ב' מיני כפרה, א' הכפרה שע\"י הבאת קרבן, שאינו מועיל רק בזמן שבית המקדש קיים. הב' הכפרה שע\"י התשובה, שמועיל בכל עת ברחמיו יתברך. להכי אמר ר' עקיבא, אשריכם ישראל שיש לכם ב' מיני כפרה, לפני מי אתם מטהרין, בזמן שכח בידכם להועיל לעצמיכם שיתכפרו חטאותיכם, דהיינו בזמן שבית המקדש קיים. שאפשר להביא קרבנות. ומי מטהר אתכם, כשידיכם אסורות לאחוריכם, שנחרב בית קדשינו ותפארתנו, ולא תוכלו לטהר את עצמיכם. אז מטהר אתכם אביכם שבשמים. ר\"ל כשכביכול אין עיקר שכינתו אצליכם בארץ:"
+ ],
+ [
+ "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם
כנגד כפרה שע\"י הקרבנות שהביא התנא מייתי הכא קרא דוזרקתי, דטהרה שע\"י זריקה הוא ע\"י כח אחר שזרק עליו, כמו כן כפרה שע\"י קרבנות, אינו רק ע\"י כח אחר של הכהן המקריב:"
+ ],
+ [
+ "אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל
זה הקרא מייתי נגד הכפרה שע\"י תשובה, דכמו דטהרה שע\"י טבילה, הוא ע\"י הטמא עצמו, שהולך וטובל וטהר, כמו כן כפרה שע\"י תשובה, רק בכח רצון החוטא תליא ישליך השרץ מידו ויטבול במימי חסדו יתברך, וטהר, שא\"צ לממוצע כלל בין הבנים לאביהם הרחמן, שרחמיו יתברך הן בעצמן מקוותן וטהרתן של ישראל ואינן צריכין קרבן או יו\"כ כממוצעים בינם לאביהם, רק תמיד ידיו יתברך פתוחות לקבלם בתשובתם ולחבקם באהבה רבה ואהבת עולם. והקב\"ה יטהר טומאותינו, ויחזק לבבנו ליראתו וללימוד תורתו לעבדו שכם אחד לנצח."
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין יומא",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Moed"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Mikvaot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Mikvaot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..f98fbf76db6687f2a5c37c4c1d2f75ec75c21f68
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Mikvaot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,1733 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Yachin on Mishnah Mikvaot",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "יכין מקואות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Tahorot"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "שש מעלות במקואות
ר\"ל ו' חלוקי דינים יש בו' מיני מים מכונסים על הקרקע שאינן תלושין וכל א' יש לה מעלה גדולה בטהרה יותר מחברתה. ואלו הם הו' מיני מים. (א) מי גבאים. (ב) מי תמציות. (ג) מי מקוה. (ד) מעין מועט מעורב ברוב שאובי'. (ה) מי מוכין. (ו) מים חיים. וכולהו מפרש בפרקן:"
+ ],
+ [
+ "זו למעלה מזו וזו למעלה מזו מי גבאים
גבא הוא גומא. ומיירי שירדו לתוכה מי גשמים רביעי' דאינן שאובין. דאע\"ג שאינן מ\"ס אמקט\"ו מדמחשבו כמחובר:"
+ ],
+ [
+ "שתה טמא
שלקק מהמים בלשונו או שאב בידו ושתה ואח\"כ שתה וכו':"
+ ],
+ [
+ "ושתה טהור טמא
ר\"ל נטמא הטהור ששתה אחר הטמא. דאע\"ג שהמים שבגבא שאינן שאובין אם הם רביעי' אמקט\"ו. מדחזו מדאורייתא לטבילת כלי' [כפסחים י\"ז ב'] ורק מד\"ס צריך גם לכלי' מ\"ס [כנזיר לח\"א אבל במעין גם מדרבנן סגי לכלי בכ\"ש כתוספות שם ופסחים י\"ז ב'] עכ\"פ הרי פיו או ידו ששאב בה כשהוציא מקצתה מהמעין אז הטפה שעל חלק גופו שחוץ להמים נטמא בגוף הטמא. דאע\"ג דהטפה מחוברת עדיין למי הגבא. הרי קטפרס אינו חבור [כספ\"ח דטהרות ועי' לקמן פ\"ז מ\"ז] והטפ' הטמא' זו חזר ושתת תוך המים שבגבא המכונסין. ואף שלא טימא את המים שבהגבא. עכ\"פ היא עצמה נשארת שם בטומאתה. ולא נטהרה בהשקה. מדאין בהגבא מ' סאה. וכיון שהטפה הטמא' מעורבת במי הגבא הטהורים הרי בלח בלח יש בילה [כר\"ה י\"ג ב' ועי' רתי\"ט בפ\"ט דפרה] א\"כ כל הטפה מעורבת בכל חלקי מי הגבא. וכשישתה אח\"כ הטהור ממי הגבא הרי באותה שעה המים שישתה תלושין הן. ונטמא כל המים שישתה ממקצת חלקי הטפה שמעורב בהן. והרי סתם שתיי' ברביעית והשותה רביעית משקין טמאין נטמא גופו מלאכול תרומה [כזבים פ\"ה מי\"ב]. והר\"ב כתב דחיישינן שמא שתה הטהור אותה הטפה הטמא. ותמוה דהרי ספק שתה משקין טהור [כטהרות פ\"ד מי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "טמא
דהרי כיון דבלח בלח יש בילה. א\"כ כשהוציא הכלי מהמים יש בהמשקין התלושין שעליו קצת מהטפה הטמאה ששתת מעל הגוף הטמא לתוך מי הגבא. ולא נתבטלה הטפה ההיא בשאר המים שע\"ג הכלי שהוציא ממי הגבא. אלא אדרבה מדהן תלושין טמאתן הטפה הטמאה [וכלעיל סי' ד']. והרי גם מעט משקין טמאין מטמאין כלי מגזירת משקין של זב וזבה [כשבת דף י\"ד ב']:"
+ ],
+ [
+ "אם הדיח
אם הדיחו גרסי'. ור\"ל אם הדיח הככר בהמים שבגבא. הרי גלי דעתי' דניח\"ל שנפל לתוך המים. ולפיכך כשמוציאו אח\"כ הו\"ל המים שע\"ג כתלושין ונטמאו מהטפה הטמאה המעורבת בהן. וחזרו וטימאו הככר:"
+ ],
+ [
+ "ואם לא הדיח טהור
דכל שלא נתלשו המים ממחובר. אע\"ג שכשהוציא הככר מהמים. עדיין הי' המים לחין עליו. אפ\"ה הרי המים האלו עדיין כמחוברים. ולא נטמאו מהטפה המעורבת בהן. ומדלא נטמאו ביטלו הטהורים את הטמאים של הטפה. והרי הן כולן טהורים. מיהו בנפל כלי מעצמו לשם. לא נטמא עד שידיחנו. רק ניח\"ל לתנא למנקט ג' אופני טומאה שאפשר שיתטמאו מהמים. דהיינו אדם. וכלי. ואוכלין. ורק באוכל נקט שנפל מעצמו דמי פתי יסור הנה להשליך לחמו למי גבאי' בכוונה:"
+ ],
+ [
+ "מלא בכלי טמא
נ\"ל דקמ\"ל דטפה שנפלה מכלי טמא. דינה כנפלה מגוף אדם טמא. מדסד\"א דוקא באדם דניח\"ל לפעמים שיתקרר גופו במים. לפיכך המים שנשארו על גופו כשהוציאו מהמים אחר ששתה. הו\"ל כתלשן ברצון ונטמאו. אבל גבי כלי. ודאי לא ניח\"ל שיתלחלח הכלי מבחוץ מהמים ששאב מהן. ולפיכך המים שע\"ג מבחוץ. כל שלא התכוון להדיחו כתלשן שלא לרצון דמי ולא נטמאו. קמ\"ל דמדהו\"ל פ\"ר כלרצון דמי [כרפ\"ח דמכשירין]:"
+ ],
+ [
+ "ואם לא הדיח טהור
נ\"ל דתרתי קמ\"ל הך בבא. חדא. דאף דנפלו מעצמן. אפ\"ה כיון שכבר טמאים הן אם הדיח טמא. ותו קמ\"ל נמי. דאע\"ג דודאי יש בהתערובות הזה מים רבים טמאים. אפ\"ה אם לא הדיח טהור:"
+ ],
+ [
+ "ר' שמעון אומר בין שהדיח בין שלא הריח טמא
אכולהו ג' משניות דלעיל פליג. וס\"ל דבין ששתה טמא או מילא בכלי טמא. או נפלו לשם מים טמאים. נטמא הככר שנפל לשם אע\"ג שלא הדיח. דחיישינן שמא כשהוציא הככר זבו מעל גביו כל מי הגבא. ונשתייר ע\"ג רק הטפה הטמאה. וא\"כ לא נתבטלה בשאר המים. וטומאתה להככר. כך פירשו רבותינו. ול\"מ הי' נ\"ל דרק אסיפ' פליג מדהיו כאן כבר מים טמאים בעין והן רבים. אמרי' דודאי נפלו לשם:"
+ ],
+ [
+ "או שהלך בהן הטמא ושתה טהור טהור
הכא לא נקט שאב בכלי או נפל שם ככר כלעיל. ה\"ט משום דהכא דקתני דאפילו בשתה הטהור טהור. א\"כ כ\"ש בלא הי' שם רק נגיעה כגון ששאב בכלי או נפל לשם ככר. דנשארו בטהרתן. דהרי המים שבמחובר אמקט\"ו:"
+ ],
+ [
+ "אחד מי גבאים מי בורות
נ\"ל דבור וגבא אחד הוא. דשניהן חפירה עגולה העשוי לכינוס מי גשמים לשתיי'. רק דבור עמוק טפי. דסתם בור עמוק י' טפחים [כב\"ק דף נ' ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "מי שיחים
ארוך וקצר. כדי שיהא נוח לכמה בני אדם לעמוד בשורה לכבס במי גשמים שמתכנסים בתוכו. ומשום שדרך הכובס להוליך ולהביא הבגד לימין ולשמאל כדי לשטפן ולנקותו יפה. לפיכך שיח ארוך יפה לכיבוס [רב\"א]:"
+ ],
+ [
+ "מי מערות
מקורה. ועשוי לטבול במי גשמים שזבו לתוכו ונתכנסו שם. ומדאין הטובלין רוצים לעמוד ערומים באויר וגם בפרהסיא. להכי טובלין במערות במקום צנוע:"
+ ],
+ [
+ "מי תמציות שפסקו
היינו מי גשמים שירדו בקלוח מההרים להעמק. אלא שהתמצו ונתכנסו המים ע\"ג קרקע שוה. ושפסקו דקאמר נ\"ל דר\"ל שפסק קליחתן משם ולהלן. דאז שפיר איכא למיחש שהטפה הטמאה שנפלה לשם נשארת שם תוך המים. ולהכי רק במי תמצית שמכונס על קרקע שוה נקט שפסקו. דאילו לא פסקו רק שטפו משם ולהלאה. לא הוה חיישי' תו להטפה הטמאה שנפלה. דהרי נשטפה והלכה לה בשטף מים רבים משם ולהלן [כמכות דף ד' א']. אבל באינך כמי גבים ובור וכו'. וכ\"כ גבי מערה שכולם מים מכונסין בגומ' עמוקה. לא נקט תנא גבייהו שפסקו. דהרי אפילו לא פסקו ורק שטפו על שפתם בזרם משם ולהלן. יש חשש שהטפה הטמאה נשארת במקום העמוק שבתוך הגומא [כלקמן פ\"ג מ\"ג]. והר\"ב פי' דשפסקו. ר\"ל שפסק הקלוח היורד מההר. דאילו לא פסק הקלוח. הי' הקלוח שבא אחר נפילת הטפה הטמאה מבטלה. והביא ראי' ממכשירין [פ\"ב מ\"ב]. ולא זכיתי להבין דלמה לו לרבינו להביא ממרחק לחם ראי' שלו. דהיינו ממסכת מכשירין. והלא ראיה ברורה לפנינו לדבריו במ\"ה שבפרקן דס\"ל לב\"ה דטהרת המים הטמאים הוא משרבו אע\"ג שלא שטפו אלא דמשנה דמכשירין היינו רק לב\"ה דמשנה ה'. אבל משנתינו ד\"ה היא. משום דמיירי רק לענין חשש טפה טמאה שנשאר' על הטהר' כשהעלה מהמים. משא\"כ לענין לטהר כל המים המעורבים במקומן. היינו משנה ה'. דפליגי בה ב\"ש וב\"ה:"
+ ],
+ [
+ "ומקואות
היא גומא מרובעת. העשוי ג\"כ לטבילה. רק שאין קרוי על גבה:"
+ ],
+ [
+ "שאין בהם ארבעים סאה
נ\"ל דהאי שאין בה מ' סאה אכולהו קאי. אמי גבאים ובור וכו'. דאילו הי' בא' מהן מ' סאה. הי' הטפה הטמאה נטהרת בהשקה. וקמ\"ל דכל הנך שוה דינן לכל הדינים דתנינן לעיל בכל המשניות במי גבאי'. משום דכולן מכונסים ועומדין הן איכא למיחש להטפה הטמאה שנפלה לתוכן:"
+ ],
+ [
+ "בשעת הגשמים הכל טהור
לעיל אשמעינן דאם בחד מהנך נפל בהן טפה טמא'. הרי דינן כדאמרן. בין בשעת גשמים או לא. אבל הכא אשמעינן הסתם של הנך מיני מים. דבשעת הגשמים כולן טהורים. ולא חיישינן ששתה מהן הטמא. מדאין מצויין שם עוברי דרכים. ואפילו הי' שם מים טמאים מקודם. כיון שרבו עליהן מי גשמים. נטהרו [כמ\"ה דמכשירין פ\"ב מ\"ג]. ותו הרי מצויין להן אז מים בכל המקומות. ונקל להן לקבל בכליהן מי גשמים שיורדין ומהיכא תיתי נחזיק ריעותא דטומאה לומר ששתה הטמא מהנך:"
+ ],
+ [
+ "פסקו הגשמים
דאע\"ג שפסקו רק לפני שעה מועטת. אפ\"ה מתוך שקרובים למקום שמצויין שם בני אדם. חיישי' שמא לפני רגע מועטת הי' שם אדם טמא ושתה או מילא שם בכלי טמא. ואע\"ג דה\"ל ס\"ט ברה\"ר דטהור. דאי\"ל עכ\"פ ספק משקין ליטמא טמא [כטהרות פ\"ד מ\"ז] היינו רק ברה\"י כמ\"ש הרמב\"ם שם. דאי\"ל דהך כללא דס' משקין ליטמא טמא וכו' היינו בין ברה\"ר בין ברה\"י דלטמא אחרים טהור היינו אפילו ברה\"י וליטמא טמא אפילו ברה\"ר. וה\"ט משום דמשקין עלולים לקבל טומאה. החמירו בטומאתן גם ברה\"ר. כדי שיזהרו מלטמאן. וכמו שהחמירו מה\"ט שיטמאו כלי [כהר\"ב סוף זבים]. ליתא דא\"כ בספק לטמא אחרים נמי הו\"ל למגזר. כמו שגזרו שיטמאו כלי' מה\"ט. אע\"כ דדוקא התם החמירו כדי שיזהרו מאד מלטמאן. אבל הכא דרק ספק איכא שמא נטמאו הגשמים מה זהירות שייכי גבי'. י\"ל כיון דשתיית בנ\"א מצויה. והרי רוב בנ\"א הן עובדי כוכבים וע\"ה שהן טמאין. תולין במצוי. גם בס\"ט ברה\"ר:"
+ ],
+ [
+ "והרחוקים טהורין עד שיהלכו רוב בני אדם
ר\"ל אם החבר שרוצה לשתות מהן משער שמשפסקו הגשמים כבר נשתהה כל כך עד שכבר עבר שם א' מהרוב ב\"א דהיינו עובדי כוכבים וע\"ה. אז המים בחזקת טמאים. ומטעם הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "מאימתי טהרתן
של קרובים ורחוקים או של הנך שודאי נטמאו ע\"י נפילת מים טמאין לתוכן:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים משירבו
שירדו לתוכן אח\"כ מי גשמים רבים. יותר ממים הטמאים שהיו שם תחילה:"
+ ],
+ [
+ "וישטופו
ר\"ל וגם צריך שאחר שירבו עליהן המי גשמים. יהיו שוטפין ממקומן לחוץ. דמתוך שרבו ושטפו. תלינן שהטפה הטמאה שנתערבה כבר נשטף בשטף מים רבים ויצא לחוץ:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים רבו אף על פי שלא שטפו
דכיון שירדו המי גשמים הטהורים לבסוף והם רבים מהטמאים טיהרו הטהורים את הטמאים [כמכשירין פ\"ב מ\"ג]. אע\"ג שלא שטפו המים לחוץ. וכגון שהגומא שהמים בתוכה עמוקה. שגם אחר ריבוי הגשמים לא שטפו לחוץ:"
+ ],
+ [
+ "ר' שמעון אומר שטפו אף על פי שלא רבו
כגון שכבר היתה הגומא מלאה ממים הטמאים. ועי\"ז משירדו לתוכה גשמים מועטים כבר שטפו חוץ להגומא. [ול\"מ גם לב\"ה שטפו בלי רבו מהני [כמכות דף ד' א']. רק דלר\"ש רק שטפו מהני]:"
+ ],
+ [
+ "כשרין לחלה
לאו דברי ר\"ש היא. אלא דה\"ק. מים טמאים הנ\"ל שנטהרו לכל מר כדאית ליה. כשירים לחלה. ר\"ל מותר ללוש בהן עיסה הטבול לחלה. דאף על גב דאסור לגרום טומאה לחולין הטבולין לתרומה ולחלה [כע\"ז נ\"ו א']. הני מילי בודאי טמא. אבל הכא דליכא כאן רק חשש רחוק מטומאה. שמא נתערב שם טפה טמאה. לא גזרו בה רק בתרומה וחלה ממש. אבל לא בטבול להן. מיהו בהנך דלקמן במ\"ו. שטהרתן יותר גדולה. שפיר נקט כשירי' לתרומה. ר\"ל אפילו לתרומה ממש. וה\"ה לחלה ממש. דגם חלה בכלל תרומה היא. וקדושת שניהן שוה. והא דנקט הכא בטבול לחלה. ה\"ה בטבול לתרומה. רק אורחא דמלתא נקט. דטבול לתרומה לאו אורחא ללוש במים. א\"נ לרבותא נקט טבול לחלה אע\"ג שגורם הטבל להחלה בידים. אפ\"ה שרי:"
+ ],
+ [
+ "מי תמציות שלא פסקו
היינו ששוטפים ממקום שזחלו לשם למרחוק. ומיירי שאין בהם מ' סאה. ונ\"ל דה\"נ מיירי במי גשמים המכונסים אלא ששוטפין והולכין למרחוק. דדוקא בששטפו קצת ממעל לשפת מקום כנוסן לב\"ה לעיל י\"ל דלא מהני. אבל כששוטפין להלאה לכ\"ע אין בהן חשש טומאה כלל. דהרי אפילו נפלה לשם טפה טמאה. כבר נשטפה והלכה. ולהכי נמי נקט הכא רק מי תמציות. דהיינו מי גשמים שעל קרקע שוה. דאילו שבבורות שיחין וכו'. אפילו שוטפין והולכין למרחוק. יש חשש שהטפה הטמאה נשארת במקום העמוק שבגומא [כלעיל סימן ט\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "שתה טמא ושתה טהור טהור
דהרי הטפה הטמאה נשטפה והלכה לה [ולהר\"ש והר\"ב הנ\"ל הרי נתבטל]:"
+ ],
+ [
+ "נפלו מים טמאים
קמ\"ל אע\"ג שהי' כאן ודאי מים טמאים בעין. והן ג\"כ רבים. אפ\"ה אמרי' דנשטפו והלכו להן. ואינן עוד כאן:"
+ ],
+ [
+ "כשרים לתרומה וליטול מהם לידים
ר\"ל לשאוב מהן בכלי. ולרחוץ בהם הידים לתרומה [וכ\"ש לחולין. דהרי אפילו נטמאו המים ממת וכדומה. מותרים לנט\"י לחולין. אף דצריך בהן נט\"י מסרך תרומה [כחולין ק\"ו א'] ועמ\"ש בס\"ד בידים סוף פ\"א ופ\"ב סי' ל\"ד]. והא דאצטריך למתני דכשירים לנט\"י דרבנן. הרי כ\"ש הוא מתרומה דאורייתא. י\"ל דרק לדיוקא נקט נט\"י לאשמעי' דהא להטביל בהן הידים כפי הצריך לקודש [כחגיגה פ\"ב מ\"ה] פסול. וכ\"ש לעיל מ\"ה דפסולי' לטבילת ידים. ומשום חומרא דקודש. ולי\"א גם לטבילת ידים לחולין פסולי' מדאין בהן מ' סאה. [או\"ח קנ\"ט סט\"ו]. והא דלא אשמעינן הכא דבנפל בהן מת או הלך בהן טמא דטהורים ה\"ט משום דכ\"ש הוא ממעלה ראשונה. דג\"כ טהור בכה\"ג [וכמ\"ד] וכ\"ש הכא:"
+ ],
+ [
+ "למעלה מהן מקוה שיש בו ארבעים סאה
של מי גשמים:"
+ ],
+ [
+ "שבו טובלין
כל גופו. חוץ מזב זכר. דצריך מים חיים לטבילתו:"
+ ],
+ [
+ "ומטבילין
כלים. וכ\"ש דשרי להטביל הידים לקודש. וה\"נ א\"צ תנא לאשמעינן דבשתה מהן טמא. או וכו'. דמותר הטהור לשתות משם אפי' לכתחלה. וכ\"כ מותר לשאוב משם בכלי טהור. משום דכל הנך כ\"ש הוא ממשנה ו' שהוא מעלה למטה מזו:"
+ ],
+ [
+ "למעלה מהן מעין שמימיו מועטין
פחותים ממ\"ס:"
+ ],
+ [
+ "ורבו עליו מים שאובין
ששפכו לתוכן שאובין מרובים ממי המעיין:"
+ ],
+ [
+ "שוה למקוה לטהר באשבורן
דמי גשמים מ\"ס שנקוו. מטהרין רק בעומדין כנוסין. ולא בזוחלין. והנך נמי מדלא הי' מתחלה מ\"ס. והשאובים מרובים ממי המעין. דינן בזה כמי מקוה לטהר רק כשעומדין כנוסין. מיהו במקום שהיו זוחלין בתחלת'. מותר לטבול אף כשזוחל נמי השתא [תוספתא]:"
+ ],
+ [
+ "ולמעין להטביל בו בכל שהוא
דדוקא במקוה צריך בין לטבילת אדם או כלי מ' סאה מדרבנן. אבל במעין סגי לכה\"פ לכלי בכ\"ש. וכל שהוא לאו דוקא. דלכל הפחות צריך שיהי' גוף הנטבל בין אדם בין כלי מכוסה במים בפעם א'. ואז אף באדם ואינן מ' סאה. וכגון שהוא ילד או אנוש גוץ. אפ\"ה כיון שהוא מעין כשר מדאורייתא לטבילה. ואנן קיי\"ל דאפילו מי מעין ומי גשמים שנתערבו. אפילו רק מחצה ע\"מ. אינן מטהרין בזוחלין רק באשבורן [ר\"א ש\"ך סק\"י]. ואפילו במעין בעין. דוקא לכלי סגי בכ\"ש. אבל לטבילת אדם גם במעין צריך מ' סאה [יו\"ד ר\"א ס\"א]:"
+ ],
+ [
+ "למעלה מהן מים מוכין
ר\"ל מי מעין אף שאינן מ' סאה. אבל הוכה טעמן. שהן מרים. או מלוחים או חמין או אפילו פושרין:"
+ ],
+ [
+ "שהן מטהרין בזוחלין
ר\"ל גם בזוחלין וכ\"ש באשבורן. דדינן כשאר מעין. רק מדמשונים בטעמן. אינן נקראים מים חיים:"
+ ],
+ [
+ "למעלה מהן מים חיים
מי מעין זכים ויפים ושוטפין בזרם [עי' פ\"ח דפרה מ\"י]:"
+ ],
+ [
+ "שבהן טבילה לזבים
לזב זכר שהצריכה לו תורה טבילה במים חיים דוקא:"
+ ],
+ [
+ "והזייה למצורעים
שהצריכה תורה שישחוט הצפור האחד מב' צפרים שיביא. אל מים חיים שבכלי חרש ובתוכו יטביל אח\"כ הצפור החי עם האזוב ושני תולעת ועץ ארז ויזה עמהן על המתטהר ז' פעמים:"
+ ],
+ [
+ "וכשרים לקדש מהן מי חטאת
כשישאבום משם בכלי. רשאי לקדש המים שבכלי באפר פרה. להזות מהן על הנטמא במת ביום ג' וז':"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אפילו טבל
ר\"ל או אפילו ודאי טבל. אבל ספק וכו':"
+ ],
+ [
+ "ספק יש בו ארבעים סאה ספק אין בו
נ\"ל דלא מבעי באדם בינוני שצריך מדאורייתא מ' סאה שכך שיערו בו חכמים. שכך צריך לכסות בהן כל גופו בבת אחת [כיומא לא א']. וא\"כ ה\"ל ספיקא דאורייתא. אלא אפילו באדם קטן דסגי ליה מדאורייתא כשרק כל גופו מתכסה בהמים. ואפי' אינן מ' סאה. ורק מדרבנן צריך גם לקטן. ואפילו במעין מ' סאה [כיו\"ד ר\"ס ר\"א]. וא\"כ ה\"ל הכא ספק דרבנן אפ\"ה כיון דודאי טמא הי'. לא מהני ליה טבילה:"
+ ],
+ [
+ "שני מקואות אחד יש בו ארבעים סאה ואחד שאין בו
ואפי' ודאי הי' בה כדי לכסות גוף הנטבל. וכל הג' בבי. לא זו אף זו קתני:"
+ ],
+ [
+ "ספיקו טמא
הכא א\"צ תנא לפרש דאפילו הי' המקוה ברה\"ר טמא [כלקמן מ\"ב]. דהכא שאני שאירע הספק בהטובל שיש לו חזקת טומאה. ואין חזקת מקוה כשירה כנגדה. להכי לא דמי לסוטה. שיש לה חזקת טהרה. להכי ברה\"ר טהור. אבל זה שיש לו חזקת טומאה. ודאי מסתבר דאין ספק מוציא מידי ודאי. ופשיטא דטמא. משא\"כ במשנה ב' שהספק במקוה. שפיר סד\"א כיון דנמדדת מעיקרא והיתה שלימה. ודאי דמיא לסוטה. דהרי גם להמקוה היתה חזקת שלימה מעיקרא [ועמ\"ש בס\"ד בפ\"ד דטהרות בבית הספק סי' יא ועי' הרא\"ש כאן]. להכי קמשמע לן התם דאפילו הכי גם ברשות הרבים טמא. אבל משנתינו במציעתא מיירי שלא היה להמקוה חזקת שלימה מעיקרא. וכ\"כ בסיפא בטבל בא' מב' מקואות שא' מהן אין בה ארבעים סאה. אף על גב דהוה ליה ספק דרבנן. דמדאורייתא משבא כולו תחת המים סגי. אפילו הכי מדנטמא טומאה דאורייתא. אין ספק טבילה מוציאו מידי ודאי טומאה. מיהו כל זה בנטמא האדם באב הטומאה. אבל בנטמא בולד הטומאה. דה\"ל רק טומאה דרבנן. טהור [וכמשנה ב]:"
+ ],
+ [
+ "מקוה שנמדד ונמצא חסר
ממ' סאה:"
+ ],
+ [
+ "כל טהרות שנעשו על גביו למפרע
עד השעה שיודע בודאי שהיתה שלימה כשטבל:"
+ ],
+ [
+ "טמאות
דרק ספק טומאה ברה\"ר גמרינן מסוטה דטהור. ולא ספק טהרה. מדאין ספק מוציא מידי ודאי:"
+ ],
+ [
+ "במה דברים אמורים
גם אמשנה א' קאי:"
+ ],
+ [
+ "בטומאה חמורה
שנטמא באב הטומאה. אפילו באב הטומאה דרבנן [כפ\"ד דטהרות מי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "כגון אכל אוכלים טמאים
חצי פרס. או שתה וכו':"
+ ],
+ [
+ "ושתה משקין טמאים
רביעית:"
+ ],
+ [
+ "בא ראשו ורובו במים שאובים
מיד אחר שטבל להתטהר משום טומאה. קודם הערב שמש שלו:"
+ ],
+ [
+ "או שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגין מים שאובין
דכשנפלו עליו דרך נפילה. מטמאו אפילו טהור גמור. אפילו רק בג' לוגין [כשבת י\"ג ב']:"
+ ],
+ [
+ "ואינו יודע באיזה מהן טבל
הא דנקט הנך ג' בבי דהוו זו ואצ\"ל זו. י\"ל דנקט ב' בבי קמייתא לרבותא דת\"ק דאפ\"ה טהור. ונקט סיפא בודאי טבל א\"ע לרבותא דר' יוסי דאפ\"ה טמא:"
+ ],
+ [
+ "ספיקו טהור
דמדטמא רק מד\"ס וגם לא נטמא בשום אב הטומאה קילא טפי:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי מטמא
לשיטתו אזיל דהכי ס\"ל בפ\"ב דידים [רב\"א]:"
+ ],
+ [
+ "אבל ספיקו ליטמא
כגון שמסופק אם אכל אוכלין טמאין. או שמסופק אם נטמא באינך שנזכרו לעיל:"
+ ],
+ [
+ "ולטמא
ר\"ל או שנטמא בודאי בא' מהנך דלעיל. ומסופק אם נגע אח\"כ בטהרות:"
+ ],
+ [
+ "טהור
דכל הנך הם מאותן ספקי דרבנן דאף ברה\"י טהורים [כפ\"ד דטהרות מ\"ז]. ואפילו לר' יוסי לעיל דס\"ל דאזלינן בתר חזקת הטמא. עכ\"פ במסופק אם נגע בטהרות טהורים. מדיש להטהרות חזקת טהרה. מיהו יש ג\"כ ספק טומאה דרבנן ששורפין עליה את התרומה [כפ\"ד דטהרות מי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ספק מים שאובין שטהרו חכמי'
[כלעיל פ\"ד דטהרות מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ספק נפלו ספק לא נפלו
ג' לוגין מים שאובין למקוה החסירה ממ' סאה:"
+ ],
+ [
+ "אפילו נפלו
ר\"ל או אפילו ודאי נפלו לשם. אבל ספק וכו':"
+ ],
+ [
+ "ספק יש בהם
בהמי מקוה הכשרים שנפלו לתוכן הג' לוגין:"
+ ],
+ [
+ "ארבעים סאה
דביש בהמים כשירים שבמקוה מ' סאה. לא נפסלו אפילו נפלו לתוכן כל מים שאובין שבעולם [יו\"ד ר\"א סט\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "שני מקואות
או ב' מקואות וכו':"
+ ],
+ [
+ "מפני שיש לו במה יתלה
משום דג' לוגין שנפלו למקוה שיפסלוה הוא רק מד\"ס. לפיכך היכא דאיכא למתלי שלא יפסיל אף א' מהן. אמרי' שאני אומר [כפסחים דף י' ע\"א]. ומה\"ט במסופק אם היו ג' לוגין ואפילו ודאי נפלו ה\"ל כספק נפלו ג' לוגין. ותלינן לקולא:"
+ ],
+ [
+ "ספיקו טמא שאין לו במה יתלה
דאע\"ג דבכל א' לבדה יש ספק נפילה. עכ\"פ כיון דודאי נפל לא' מהן. וחד מנייהו ודאי פסול. הי מנייהו מפקת [יו\"ד ר\"א סס\"ח]. ונ\"ל דעכ\"פ בבאו לשאל זא\"ז שניהם כשרים. וכב' שבילין [טהרות פ\"ה מ\"ה ועי' יו\"ד סימן קי\"א ש\"ך סקי\"ט]. ומיירי שב' מקואות החסירות אין ידוע כמה חסר מזה וכמה מזה למ' סאה. וכ\"כ ברישא שהי' א' מהן שלימה וא' חסירה אינו ידוע כמה חסר מזו ממ' סאה. וכמה יתירה זו ממ' סאה. דאל\"כ הרי ע\"י שימדדן ידע לאין נפלו. ואע\"ג דהשתא עדיין שתיהן פסולין מדאין בזו ובזו כשיעור עכ\"פ נ\"מ בהושלמו שניהן אח\"כ במי גשמים וכדומה שכשרים. ואפ\"ה אותה שנפלו לתוכה הג' לוגין ונפסלה. נשארת בפסולה. עד שתושק למקוה שלימה או למעין [כיו\"ד ר\"א סכ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר רביעית מים שאובין בתחלה
שנפל הרביעית תחלה לבור ריק. אע\"ג שאח\"כ ירדו עליו גשמים יותר ממ' סאה נפסל [יו\"ד ר\"א סכ\"ב. ודלא כמשמע לכאורה מהר\"ב דדוקא בלא נפלו אח\"כ מ' סאה כשירים נפסלו]:"
+ ],
+ [
+ "פוסלין את המקוה
ר\"ל נפסלו כל המים הכשירים שנפלו לתוכן אח\"כ:"
+ ],
+ [
+ "ושלשה לוגין על פני המים
ר\"ל והא דאמרינן דג' לוגין שאובין פוסלין המקוה. היינו רק כשהיו תחלה בבור מים כשירים הפחותים ממ' סאה. דס\"ל דכשהיו השאובין תחלה סגי לפסולה רביעית. שהוא שיעור מקוה דאורייתא לכלים קטנים [כפסחים י\"ז ב'] והרי כבר יש שם מקוה פסולה עליו [הרא\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "שיעורו שלשה לוגין
והכי קיי\"ל [יו\"ד ר\"א סקמ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "מקוה
חלל ריק של המקוה:"
+ ],
+ [
+ "שיש בו שלש גומות של מים שאובין של לוג לוג
מיירי שהדפנות המקיפות לחלל המקוה היו בשפוע. והיה במדרון הדפנות ג' גומות זו למעלה מזו. ובכל גומא היה לוג שאובין:"
+ ],
+ [
+ "אם ידוע שנפל לתוכו
תוך חלל המקוה:"
+ ],
+ [
+ "ארבעים סאין מים כשרין
מהגשמים שירדו לתוכו:"
+ ],
+ [
+ "כשר
מדה\"ל מ' סאה קודם שהגיעו המים ללוג הג':"
+ ],
+ [
+ "פסול
אפילו נפלו אח\"כ לשם מי גשמים יותר ממ' סאה. [יו\"ד ר\"א סי\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא כמקוה סמוך למקוה
ר\"ל זה דומה כאילו מקוה מים כשרים הפחותים ממ' סאה היו נוגעים במקוה שאובין שבצדה. שלא נפסלו הכשרים עי\"ז. ולרבנן דוקא כשיש בין מקוה הכשר להפסול מחיצה מפסקת. שלא נתערבו להדיא. רק נוגעים אהדדי בראשן. אז לא נפסלו הכשירים ואף שפחותים ממ' סאה [כיו\"ד ר\"א סי\"ז]. משא\"כ הכא הרי נתערבו כולן יחד. ונפסלו כולן [ר\"א סנ\"ה]. ובאמת לר\"ש אפילו היו הג' לוגין בגומא א' נמי כשר. רק נקט ג' גומות לרבותא דת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "המסנק את הטיט לצדדין
שהי' כאן מקוה ממים כשירים פחות ממ' סאה. והיה טיט מעורב בהמים. ובא א' וגירף הטיט מתוך המים. וצבר הטיט בצד המים. אבל לא תלש הטיט לגמרי מהארץ:"
+ ],
+ [
+ "כשר
דמדלא תלש הטיט לגמרי. רק גרפו לצדדין. לא נעשו מים הבלועים בו שאובין:"
+ ],
+ [
+ "היה תולש
שהגביה הטיט ועקרו לגמרי מהקרקע בידו או בכלי:"
+ ],
+ [
+ "ומשכו ממנו שלשה לוגין
ר\"ל בשעה שעקר הטיט. נמשכו ממנו באויר ג' לוגין. ונפלו להמקוה החסירה. א\"נ דמיירי שנמשכו ממנו הג' לוגין אחר שהניח הטיט בצד המקוה. אבל לא היה ריוח בין הטיט להמקוה שיעור ג' טפחים. דזהו שיעור המשכה להכשיר שאובין:"
+ ],
+ [
+ "פסול
וקמ\"ל דאף שלא היו המים בכלי. רק מובלעים בהטיט. אפ\"ה מחשבו שאובין. ונ\"ל דלא מבעי בטיט עב דאע\"ג דכשנפל הטיט להמקוה. והיו בלועי' בהטיט ג' לוגין שאובין לא פסלו המקוה. דלא גרע טיט מספוג [פ\"ו מ\"ד]. אפ\"ה השתא שנמשכו ממנו המי' נעשו שאובין. אלא אפי' תלש טיט הנירוק דאפי' כשהוא שאובין משלים לשיעור מקוה. ואינו פוסלה. ה\"מ בעודו טיט הנירוק. אבל כשנמשכו המים מהטיט. באותה שעה נעשו שאובין ופוסלין:"
+ ],
+ [
+ "מפני שלא נתכוין לשאוב
רק לסלק הטיט. וס\"ל דכמו לענין הכשר. אם נתלש שלא לרצון לא מחשב תלוש [כמכשירין פ\"ד מ\"ז ורמב\"ם פי\"ב מאוכלין ה\"ג] כ\"כ לא מחשב תלוש לפסול המקוה. והלכה כת\"ק: [אמר העבד ישראל הנה פה מקום אתי בהררי לבנון אשר בו תעיתי כשה עובד. פניתי לשמאל ואין מחזיק בידי. ואהי' כפרה רועה בין הכרמים אילך ואילך. אשר בין כל ענבי אשכולות גפנים הנטועים באצבע אלקי' מרבותינו נוטרי כרם ד\"צ. לא מצאה נפשי העיפה די הפק רעבונה. דראו נא משניות החמורות ז' ח' ט'. והרבה יש לדקדק בהן. ורבותינו נ\"ע נותני לחמנו טמנו לשדן מלפנינו. קצרו בדבריהם המזוקקים. וצמצמו רוח קדשם בין ב' בדי הארון. ולכן כאן הבעה\"ב עומד בפנים והעני בחוץ ושואל מה טעם יש בזה או בזה. ואין אומר השב. ולכן דלו עיני ולבי למרום. כי משם רואה אבן ישראל. ומשם יבקיע לי אורה. ומעוז צור ישועתי יהי' נא למשען לי. דאפתח אנא פתחא לנפשאי העלובה. ויהא רעוא דאימא מלתא דתתקבל חבובה. למעלה חנן ולמטה חן דבובה. ותהלת ד' ידבר פי ליוצר המאורות לרוחי עבובה]:"
+ ],
+ [
+ "ונתמלאו מים
מגשמים שירדו לתוכן. ואינן שאובין מדלא הניחן שם לשם כך:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר אם עונת גשמים הוא
שאז יש לו לצפות שאחר שישבור הקנקנים ויזוב המים מהקנקנים שבגג לתוך הבור שאצל הכותל שתחת הגג למטה. יתמלא הבור אח\"כ רוב המ' סאה מהגשמים שעתידים לירד לתוך הבור [וכ\"ש כשכבר היו רוב כשירים בבור. ועי' לעיל מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "אם יש בו
בהמים שבקנקנים:"
+ ],
+ [
+ "כמעט מים בבור
ר\"ל אע\"ג שרוב המ' סאה שבבור יהיו מגשמים שירדו. צריך ג\"כ עוד תנאי שהמים שבקנקנים יהיו רק כמעט המי גשמים שכבר ישנן בבור קודם שישבור הקנקנים. אבל אם מי הקנקנים יתירים מהכשירים שבבור. בטלים הכשרים שבבור בהרוב של מי הקנקנים. וכליתנייהו דמי. והו\"ל כירדו מי הקנקנים תחלה להבור. ואז לא יוכשרו. אף כשיתמלאו אח\"כ רוב המ' סאה מהגשמים שירדו אח\"כ. דאחרונים מבטלין הראשונים. [כמכשירין פ\"ב מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ישבר
ר\"ל ישבר הקנקנים במקל במקום עמידתן. כדי שיזובו המים מהגג להבור שלמטה אצל הכותל. ולכשירדו אח\"כ לתוכה רוב המ' סאה מי גשמים מותר לטבול בהבור. והא דמצריך ר\"א תרתי דהיינו שיהי' בהבור רוב המ' סאה מי גשמים. וגם שהמי גשמים שכבר ישנן בהבור. לא יהי' פחותים ממי הקנקנים. ה\"ט משום דס\"ל לר\"א דכיון דמים הללו שבקנקנים א\"א שיתוקנו לטבילה. רק בא' מב' אופנים. דהיינו או ע\"י המשכה. שימשיכום ע\"ג קרקע ג\"ט קודם שירדו למקוה. או ע\"י שבירה. שכשישבור הקנקנים ויזוב המים לגומת המקוה. א\"צ המשכה. ולא מחשבו שאובין. וא\"כ אף דשבירה עדיף מהמשכה. דהרי בהמשכה צריך שיוקדמו בהבור רוב מ' סאה מים כשרים. ואח\"כ ימשכו לתוכן להשלים המ' סאה משאובין. אבל בשבירה סגי בשהושלמו הרוב מ' סאה כשרים לבסוף. עכ\"פ לענין זה שוין שבירה והמשכה דבשניהן צריך שיהי' רוב המ' סאה מים כשירים. הא במחצה על מחצה. כמו דבהמשכה פסול [כיו\"ד ר\"א סמ\"ד] כ\"כ בשבירה פסול לר\"א. וס\"ל עוד שיש עוד דמיון לשבירה עם המשכה. דכמו בהמשכה בין שהמשיך רוב המ' סאה שאובין לבסוף ובין שהיה רוב המ' סאה מים כשירים אבל המשיך רביעית שאובין בתחלה פסול [כלעיל מ\"ד]. כ\"כ בבאו השאובין המועטין ממ' סאה תחלה לתוך הבור ע\"י שבירה פסול. להכי צריך שהמים הכשירים שיש מעט מהן בבור. לא יתבטלו במי הקנקנים שכשישברו יזובו לבור. אמנם הא דמהני שבירה. ה\"ט דכששובר הקנקנים גלי דעתי' למפרע דלא הוה ניחא ליה שנתמלאו. ולהכי לא מחשב גבייהו בשעה שנתמלאו כאילו העמידם בכוונה שיתמלאו. וה\"ל גבייהו תפיסת יד אדם. ולפיכך לא מחשבו שאובין. משא\"כ כפיית הכלי' לא מהני. דבזה לא התברר עדיין דשלא בכוונה העמידן שם שיתמלאו. דאולי התכוון לכך לכפותן אח\"כ. משא\"כ שבירה. וכי ס\"ד שיתכוין לשבור כליו לבסוף:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו
שחסר חד מהנך ג':"
+ ],
+ [
+ "לא ישבר
דסבירא ליה דכל שאין בהמקוה כל המ' סאה מים כשירים צריך ג' לטיבותא. שיהיו רוב המ' סאה מים כשירים. ושיהיו מעט מים כשירים תחלה בבור שלא נתבטלו. ושיהיו מועט שאובין באין למקוה ע\"י שבירה [אבל המשכה לא] וסימנך ר מ ש:"
+ ],
+ [
+ "או יכפה
דס\"ל דאפי' ג' לריעותא. שאין הרוב מים כשירים. וגם לא הי' מעט מים כשירים תחלה בבור. וגם שהשאובין שבהכלים לא באו להבור ע\"י שבירה. רק ע\"י שכפה הכלי. נזלו המים להבור. עכ\"פ כיון שלא מלאן בידו. וגם לא הגביה הכלים אחר שנתמלאו. ואפי' כל המקוה נעשת ממים הללו כשיר' [כיו\"ד ר\"א סמ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא יערה
דתיכף כשהגביהן לערות נעשו שאובין. וכ\"ש כשלא העלן להתנגב. רק התכוין שיתמלאו ממי גשמים היורדים. נעשו שאובין וצריכין המשכה ממש. ולתוך רוב מ' סאה שיהיו תחלה תוך הבור:"
+ ],
+ [
+ "הסייד ששכח עציץ בבור
דרכם היה לסייד הבורות שלא יתבלעו המים בדופני הבור. וכדאמרינן באבות בור סיד שאינו מאבד טפה. ומיירי הכא שהסייד שהביא לשם הסיד שבתוך העציץ. לאחר שסייד הבור שכר העציץ הריק בתוך הבור. ונתמלא העציץ ממי גשמים שכבר היו בתוך הבור. אלא שלא היו מ' סאה. ונשקע העציץ בהן ונתמלא מים. ואי\"ל יעלהו דרך שוליו. דאז לא יפסלו המים שבתוכו למים הכשרים שבבור [כלקמן פ\"ז מ\"ו]. ליתא. דזה לא מהני רק בשיש עכ\"פ מ' סאה מצומצמות בתוך הבור. משא\"כ הכא דאין מ' סאה בהבור. אם לא ישבור העציץ לגלות דעתיה דלא הו\"ל בהן תפיסת ידי אדם בשעה שנתמלאו. אז אפי' קודם שיעלן נעשו שאובין למפרע:"
+ ],
+ [
+ "ונתמלא מים אם היו המים צפים על גביו כל שהו
דכשיהי' כן עי\"ז משעה שבא קלוח המים שבבור לתוך העציץ עד השתא. תמיד היו מים שבעציץ מחוברים למים שבבור:"
+ ],
+ [
+ "לא ישבר
דמדאינן מחוברין יחד למים הכשרים נעשו שאובין. ושבירה לא מהני להו כבמשנה ז'. דהכא שאני שלא העמיד העציץ לנגבו:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יהושע אומר בין כך ובין כך ישבר
ר' יהושע נמי ס\"ל דהכא שלא העמיד העציץ לנגבו. דהיינו ההיפוך מלחלוח המלוי. גרע טפי מלעיל. ולהכי גם לדידיה לא מהני כפיי'. רק גלוי דעת אלימתא ע\"י שיבור העציץ [ועי' מכשירין פ\"ד מ\"ח. רק התם יש בהמקוה מ' סאה ולא נעשו מים שבקדיר' שאובין]:"
+ ],
+ [
+ "המסדר קנקנים בתוך הבור
כדי שיבלע בדפנותיהן המים שבבור. ולא יבלעו היין שישים אח\"כ לתוכן. מדיהיו שבעים מלבלעו. ונבלע המים בדפנות הכלי'. ועברו ג\"כ לתוך חללן. עד שנתמלאו מים ממש. ונ\"ל דקמ\"ל בהך בבא דאף דהתכוין שיבלעו המים לתוך דפנות הכלי'. לא הו\"ל כהתכוין שיתמלא חללן. ולא מחשבו שאובין:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שבלע הבור את מימיו
ולא נשאר רק המים שתוך חלל הקנקנים. והן אינן מחוברין כלל דרך נקב הפליטה שבדפנות. להמים הכשירים שבתוך הבור. דהרי אין מים בבור:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה ישבר
מדלא הניחן שיתמלאו. סגי בשבירה:"
+ ],
+ [
+ "מקוה שיש בו ארבעים סאה מים וטיט
ששניהן יחד מ' סאה והטיט נירוק דמצטרף [כרפ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר אומר מטבילין במים ואין מטבילין בטיט
דס\"ל דאע\"ג דהטיט מצטרף להשלים המ' סאה דהרי מודה דעכ\"פ רשאי להטביל בהמים. אפ\"ה אין הטיט מחשב כמים ממש דהרי כשכולו טיט דק. לכ\"ע פסול לטבילה [כסוכה י\"ט ב'] לפיכך גם כשמקצת גופו תוך הטיט. לא מהני טבילה. והא דטובל עכ\"פ בהמים. מיירי בשטובל כלי. או אדם קטן. שאין להן צורך מ' סאה לכסות גופן בבת אחת [כיומא ל\"א א']:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהושע אומר במים ובטיט
ר\"ל מותר לטבול אף שקצת גופו יושקע בשעת טבילה בטיט. דס\"ל דאע\"ג דאסור לטבול כל גופו בטיט. והרי ה\"נ קצת מרגליו יושקעו בטיט. ומ\"ש קצת גופו מכולה גופו. אפ\"ה שאני הכא. דכיון שהמים צפין ע\"ג טיט וכדמסיק. לפיכך באותה שעה שתוחב רגליו תוך הטיט. המים מקדימין ובאין לתוך מקום התחיבה. והמים ההם הרי מחוברים למי המקוה. ושפיר גם מקצת הגוף שתוך התחיבה. במי מקוה נטבל. והרי הטיט שסביבן מצטרף. ולחציצה אין לחוש. דהרי רך הוא וכדמסיק והכי קיי\"ל [ר\"א סל\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "באיזה טיט מטבילין
כדקאמר ר' יהושע לעיל:"
+ ],
+ [
+ "בטיט שהמים צפים על גביו
דאז מקדימין המים לטיט וכדאמרן [ועי' ספ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "מודה רבי יהושע שמטבילין במים ואין מטבילין בטיט
ואפ\"ה מצטרף להשלים המ' סאה:"
+ ],
+ [
+ "באיזה טיט אמרו
שמצטרף להשלים שיעור המ' סאה. וגם דנימא גבייהו שאם המים צפין ע\"ג מקדימין המים לרגליו כשיתחבם לתוך הטיט:"
+ ],
+ [
+ "בטיט שהקנה יורד מאליו
ר\"ל שהטיט רך כל כך. עד שכשימדד בהקנה את המים. הקנה ישקע בעצמו בהטיט. מבלי שיצטרך לדחקו בכח לתוכו:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר מקום שאין קנה המדה עומד
אם הקנה כבר תחובה בהטיט. לא יהי' עומד אלא יטה את עצמו למן הצד. אם לא יתמכהו בידו. וכל השיעורים הללו. המאוחר עב טפי מקמא:"
+ ],
+ [
+ "אבא אלעזר בן דולעאי אומר מקום שהמשקלת יורדת
שכשיעמיד על הטיט כלי המשקולת של בנאין. וצורתו כזה? דהיינו שיש לו ב' רגלים מחוברים יחד בשפוע. וממוצע בין שניהן תלוי חוט ובקצהו כדור עפרת. וכשירצו לראות אם הרצפה או גג החומה ישר. מעמידין כלי זה על המקום ההוא. ואם לא יהיה המקום שעומד עליו זה הכלי ישר. יטה את עצמו הכדור שתלוי בהחוט שבאמצע. לכאן או לכאן. וקאמר הכא שאם יעמידו כלי זה ע\"ג טיט זה יושקעו ב' רגליו בטיט. אז לא מחשב הטיט הזה כקרקע עולם. רק כמים נחשב. אע\"ג שקנה המדה נשאר עומד בתוכו בלי תמיכה:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר אומר היורד בפי חבית
החבית פיו צר פחות משפופרת הנוד. וקאמר הכא דאם הטיט רך כל כך. עד שלא יהי' אפשר לסתום עמו פה החבית. שכשימרח אותו על פה החבית. יזוב לתוך החבית. זה מחשב כמים. אף שקנה המשקולת נשאר עומד עליו:"
+ ],
+ [
+ "ר' שמעון אומר הנכנס בשפופרת הנוד
הוא הקנה שבפה הנוד. ורחבו כב' אצבעות שסמוך לאגודל חוזרות בתוך פה הקנה סביב. ואם הטיט רך כל כך שכשימרחו על פה זה יזוב לתוכו. אף שכשימרחו על פה החבית שהוא פחות מזה לא יזוב לתוך החבית. אפ\"ה דינו כמים:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר בר צדוק אומר הנמדד בלוג
שהוא רך כל כך עד שיהי' יכול למדדו בלוג שפיו רחב יותר משפופרת הנוד. ולא יהיה צריך לדחוק הטיט לתוך המדה. והוא שיעור הקל ביותר. דאפי' יהי' עב ולא יהי' ראוי לעשות עמו כל המעשים הנ\"ל. עכ\"פ יהי' יכול למדדו בלוג:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "רבי יוסי אומר שני מקואות שאין בהם ארבעים סאה
בכל א':"
+ ],
+ [
+ "ונפלו
מים שאובין:"
+ ],
+ [
+ "ונתערבו
ב' המקואות אחר שנפל לכל א' לוג ומחצה. והשתא הם מ' סאה מלבד הג' לוגין:"
+ ],
+ [
+ "מפני שלא נקרא עליהן שם פסול
דקודם שנצטרפו ג' לוגין הללו. הי' ראוי להשלים כל מקוה ומקוה עד מ' סאה. דאע\"ג שהלוג ומחצה שמעורב בה. אינו מצטרף להשלים המ' סאה. עכ\"פ לא פסלוה [כי\"ד ר\"א סכ\"ב]. ולאחר שנצטרפו הג' לוגין. הרי נצטרפו ג\"כ המ' סאה. ואין נפסלין תו ע\"י ג' לוגין שאובין:"
+ ],
+ [
+ "שהיה רבי יהושע אומר כל מקוה שאין בו ארבעים סאה
מצומצמין:"
+ ],
+ [
+ "ונפלו לו שלשה לוגין וחסר אפילו קרטוב כשר
ר\"ל וניטל מהתערובות קורטוב. והוא חלק ס\"ד שבלוג. ונקט למשל רק מדה היותר קטנה שהי' להם. וה\"ה בפחות מזה:"
+ ],
+ [
+ "מפני שחסרו לו שלשה לוגין
דכיון דבלח בלח יש בילה [כר\"ה י\"ג ב'] והרי לא הי' כאן מתחלה רק ג' לוגין מצומצמים וא\"כ כבר היה טפה מהג' לוגין בהקורטוב שלקח ולא נשארו ג' לוגין בהתערובות:"
+ ],
+ [
+ "עד שיצא ממנו מלואו ועוד
דס\"ל דלא לבד שצריך שיצא קצת מהג' לוגין. אלא גם המים שנפסלו מהג' לוגין צריך שיצאו. דהיינו דכשיתוספו אח\"כ על המים הפסולים מים כשרים כשיעור המים הפסולים שהי' בהגומא תחלה. ועוד קצת יותר מים כשירים נגד קצת מהג' לוגין שאובין. וכשיצא משם כשיעור זה. אז אמרינן שהמים האחרונים דוחין הראשונים לצאת. מיהו זהו דוקא כשגומת המקוה היתה מלאה ממים הראשונים. דאל\"כ הרי יש לחוש שנשאר קצת מהמים הראשונים [ש\"ך ר\"א סקנ\"ז]. ואם היו מים הראשונים כולן שאובין אז אפי' אין הגומא מחזקת טפי ממים הראשונים. לא תלינן שדחו האחרונים את הראשונים [כמשנה ג']. ונ\"ל דה\"ט דכיון דכולן או רובן שאובין קיי\"ל דפסול מדאורייתא [כר\"א ס\"ג]. הרי כל בדאורייתא לא תלינן [כפ\"ב מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
נ\"ל משום דבין כשנפסלו המים הכשרים שבבור ע\"י שנפלו לתוכן ג' לוגין מים שאובין. ובין כשהיו כל המים שבבור שאובין שניהן יוכשרו כשיצא מלואן. אלא שיש חלוק ביניהם כיצד משערין. יציאת מלואיו בזה או בזה. להכי שואל התנא כיצד משערין במעורב בשאובין. ואח\"כ במשנה ג' הדר שאל כיצד משערין יציאת מלואן בשכולן שאובין. א\"נ הא קמ\"ל בהך כיצד דלא מבעי בשחילק המים לב' חלקים ודאי צריך שיהי' בחלק אחד מלואן. אלא אפי' ביצאו לחוץ לאיבוד לא אמרינן דא\"צ שיצא מלואן. אלא כיון שיצא קצת מהן. נימא דשם היו הג' לוגין וכטבעת ע\"ז או חתיכה הראויה להתכבד שנתערבה ברוב. ונפל א' מהן לים דאינך שרי [כזבחים ד' ע\"ד ויו\"ד סי' ק\"י וק\"מ]. קמ\"ל דהתם בתערובות יבש. אבל הכא בלח בלח יש בילה [כר\"ה י\"ג ב'] והרי נבללו הג' לוגין בכולן:"
+ ],
+ [
+ "הבור שבחצר
שיש בה פחות ממ' סאה מים כשרים:"
+ ],
+ [
+ "או עד שיעמיד בחצר ארבעים סאה
ר\"ל עד שיעמיד בחצר סמוך לבור הזה עוד מ' סאה מים כשרים. וישיקם להמים הפסולים שבבור ע\"י המים שיזובו מהכשרים לתוך הפסולים או איפכא מהפסולים להכשרים:"
+ ],
+ [
+ "ויטהרו העליונים מן התחתונים
ר\"ל אפי' כשהפסולין למעלה בשפוע ההר שבחצר יוכשרו בהשקה מהכשרים שלמטה. משום גוד אסיק וכ\"ש כשהכשרים למעלה. דאמרינן גוד אחית:"
+ ],
+ [
+ "ר' אלעזר בן עזריה פוסל
אפי' בגוד אחית. ונ\"ל דטעמא דס\"ל דכיון דהשקה לא מהני רק מטעם זריעה. לפיכך סגי דלהני לסלק טומאת המים. דהרי גם זרעים טמאין שזרען נטהרו [כתרומות ספ\"ט]. אבל מהיכא תיתי להני לסלק דין שאובין. א\"נ נ\"ל דאף דגם לסלק דין שאובין מהני השקה. הני מילי כשב' המימות עומדין על קרקע שוה. אבל לא במרוחקים. דנצטרך ג\"כ לומר בהן גוד אסיק או גוד אחית. ופליג נמי את\"ק דמכשיר בשיצא ממנו מלואו ועוד. ואיהו ס\"ל דכיון שנקרא שם פסול על המים. אפי' רק ע\"י שנתערב בו ג' לוגין צריך שיצא הכל:"
+ ],
+ [
+ "אלא אם כן פקק
וי\"ג פסק. ונ\"ל דבין להך או להך גרס'. פירושו א' הוא. דר\"ל דלא מתכשרי המים הפסולין. עד שיפקק ויסתום מקום קלוח המים שיזוב מהעליון להתחתון ועי\"ז יפסוק הקלוח הזה. ויצאו כל המים הפסולין שבבור התחתון או שבבור העליון. ואם אח\"כ יזובו מזה לזה. שניהן כשרים. ואין חוששין להלחלוח של מים הפסולים שנשאר דבוק בכותלי המקוה הפסולה. והלכה כת\"ק [ר\"א סכ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "בור שהוא מלא מים שאובין
הכא נקט שהבור הי' מלא שאובין ולא לעיל במ\"ב. משום דהתם הרי בעי לאשמעינן נמי שיוכשרו המים הפסולים ע\"י השקה ובהשקה מה לי אם בור השאובין מלא או אינו מלא. משא\"כ במשנתינו דודאי לא בעי לאשמעינן שלא יוכשרו השאובין בהשקה. דהרי אין בהאמ' מים כשרים מ' סאה. רק ס\"ד שקלוח הכשר של האמה שבא לתוך השאובין דוחה אותן לחוץ. לפיכך שפיר נקט מלא לרבותא. דאע\"ג שהשאובין כבר מלאו הבור וקרובין לצאת. אפ\"ה לא הוכשרו בהאמה שקילח לתוכן:"
+ ],
+ [
+ "והאמה
קלוח של גשמים שאינו מ' סאה. דאילו הי' הקלוח מי מעין. בכ\"ש היו נכשרים הפסולים כשהושקו יחד. וגם אילו הי' בהקלוח גשמים מ' סאה. הרי לת\"ק במ\"ב היו מוכשרים בהשקה:"
+ ],
+ [
+ "נכנסת לו ויוצאה ממנו לעולם הוא
בור השאובין:"
+ ],
+ [
+ "עד שיתחשב שלא נשתייר מן הראשונים שלשה לוגין
וחמיר הכא ממשנה ב' דהתם סגי בשיצא כשיעור מילואו ועוד מדכולן כשרים הן. רק שנפסלו מדנפלו לתוכן ג' לוגין שאובין שפסולן מדרבנן. דהרי אפי' נימא שאובין פסולין מדאורייתא. הרי נתבטלו ברוב כשרים. להכי סגי כשיצא מהבור כשיעור המים שנפסלו כמו שהיו תחלה. ועוד קצת מהג' לוגין. אז הוכשרו כולן. דבדרבנן תולין וכדאמרן. אבל הכא שהמים שבבור כולו היו כולן שאובין וחל עליהן איסור דאורייתא. אע\"ג דהשתא שנתערבו עם קלוח הגשמים. נתגלגל שוב להיות רק איסור דרבנן. אפ\"ה דינו כאיסור דאורייתא [כדאשכחן דוגמתו בספק איסור דאורייתא שבשלו בכלי. ושהה הכלי מעל\"ע. דאפ\"ה לא מחשב השתא כספק איסור דרבנן כמשבצות בי\"ד ס\"א סק\"ז]. להכי משערינן גבי' יפה יפה. כמה מים שאובין הי' תחלה בהבור. וכמה מים כשרים ירדו לתוכו. וכמה מים שוב חזרו ושטפו ויצאו מהבור. דלמשל אם הי' כ' סאין שאובין בהבור. והאמה מים כשרים היו י' סאין ויצאו מהבור כ' סאין לא תלינן שהם הכ' סאין שאובין שיצאו. אלא משערינן דכיון שהכשרים הם רק חלק השלישי מהפסולים. ובלח בלח יש בילה. להכי אמרינן דב' שלישי' מהכ' סאין שיצאו היו מהשאובין. וחלק השלישי מהיוצאים של מי האמה הכשירים הי'. נמצא עדיין נשאר בהבור חלק שלישי מהכ' סאין הפסולין. וכן חשבינן נמי כשהכשרים מרובים מהפסולין. או בשהן מחצה על מחצה. לעולם מחשבין היוצאין לפי השיעור שהי' בהכשרים ובהפסולים:"
+ ],
+ [
+ "וזה לוג ומחצה
והתחיל הב' קודם שפסק הקודם לו. דאל\"כ לכ\"ע כשר [וכמשנה ד']. וכמו כן הסוחט וכו':"
+ ],
+ [
+ "הסוחט את כסותו ומטיל
הג' לוגין:"
+ ],
+ [
+ "
וכולהו או או קתני:"
+ ],
+ [
+ "והמערה מן הצרצור
הוא כלי שעשוי בראשו כעין מסרק סביב לשפת פיו. כדי לסנן המים בהסדקין שבין שיני המסרק [כספ\"ב דכלים]:"
+ ],
+ [
+ "אמר ר' עקיבא לא אמרו מטילין אלא מטיל
בלשון זה קבל מרבותיו. דמשמע רק מאדם א' ובפעם א':"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו לא כך ולא כך אמרו
נ\"ל דלהכי קאמרו לא כך ולא כך. דקמ\"ל דאפי' לא מטילין לא אמרו. מדהוה משמע דהטילו בידים. אלא אפי' נפלו מעצמן. ובכל אופן שנפלו פוסלין [וראייתי מלקמן [פ\"ד מ\"ד ופ\"ו מי\"א] דאפי' בנפלו מעצמן פוסלין]. וגם לרטו\"ז [ר\"א סקכ\"ז ולש\"ך שם סקמ\"ו] דדוקא בבאו בידי אדם הג' לוגין פוסלין גם בנפלו שלא בכוונה. י\"ל דמה\"ט נקט ולא מטילין. משום דמטיל משמע בידי אדם בכוונה. מיהו בלא נפלו רק נגעו. לכ\"ע לא נפסלו הכשרים [כפ\"ד מ\"ד ופ\"ו סמ\"ג וד' ויו\"ד סי' ר\"א סי\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "אלא שנפלו לו שלשה לוגין
אפי' מטיל מנקבים הרבה:"
+ ],
+ [
+ "מצטרפין
ודוקא בהי' לוג בכל כלי [ש\"ך ר\"א סקמ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ומארבעה אין מצטרפין
אפי' בנפלו ביחד מדאין לוג בכל א' [ש\"ך שם סקמ\"ח]. ולא דמי לצרצור וסוחט כסותו לעיל שאין בכל נקב לוג ואפ\"ה מצטרפין. התם כל השאובין מצורפין תוך הצרצור והכסות:"
+ ],
+ [
+ "בעל קרי החולה
שא\"א לטבול לקריו מחולשתו. והרי קודם שטבל אסור בכל דבר שבקדושה כברכות וק\"ש וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "שנפלו עליו תשעה קבין מים
כך היתה תקנת עזרא. דכשא\"א לו לטבול במקוה תסגי לו להתירו לדבר שבקדושה כשמטילי' עליו ט' קבין שאובין [כפ\"ג דברכות]. מיהו אח\"כ ראו חכמים לבטל חיוב הטבילה הנ\"ל לגמרי [כא\"ח סי' פ\"ח]. ואע\"ג דאין ב\"ד יכול לבטל תקנת ב\"ד הקדום [כגיטין ל\"ו ב']. י\"ל כך התנו ב\"ד הקדום שכשיראו חכמים אחרונים שראוי לבטל התקנה יבטלו [כמ\"ק ד\"ג ב'] והשתא חלש עלמא. גם הי' ביטול תורה עי\"ז. א\"נ משום שגם בימי עזרא לא פשטה תקנה זו בכל ישראל. ובהנך ב' גווני רשאין האחרונים לבטל תקנת הראשונים [מ\"ק ד\"ג ב' וע\"ז ל\"ו א' והרא\"ש ס\"פ מרובה]:"
+ ],
+ [
+ "וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגין מים שאובין
דנעשה עי\"ז שני לטומאה ופוסל תרומה במגע [כשבת י\"ג ב']:"
+ ],
+ [
+ "במה דברים אמורים
דב' וג' כלים מצטרפין לקולא בבעל קרי. ולחומרא במקוה ובטהור שנפלו עליו ג' לוגין:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שהתחיל השני עד שלא פסק הראשון
ואז אפי' לא הי' דעתו מתחלה לשפוך לשם כל הג' לוגין מצטרפין:"
+ ],
+ [
+ "ובמה דברים אמורים
דד' אין מצטרפין לפסול המקוה:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שלא נתכוין לרבות
שירבו המים בהמקוה. וי\"א דר\"ל שכשנתן מכלי ראשון לא התכוון לערות שם עוד יותר [ר\"א ש\"ך סקמ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "אבל נתכוין לרבות אפילו קרטוב בכל השנה
והשלים הנשאר מג' לוגין בשנה שאחריה:"
+ ],
+ [
+ "מצטרפין לשלשה לוגין
והכי קיי\"ל [ר\"א סט\"ו]. ונקט לשלשה לוגין. לאשמעינן דהא לט' קבין לבעל קרי. אפי' התכוון לרבות אמ\"צ:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "המניח כלים תחת הצנור
ואף על גב דבכל סתם צנור עשוי בתוכו בית קבול לקבל צרורות. וכדמוכח במשנה ג' בפרקן. אפילו הכי אין מי גשמים שירדו לתוכו ומקלחין בו נעשו שאובין. מדמיירי שקבעו ואח\"כ חקקו. דאז אפי' יש לו בית קבול. אין שם כלי עליו לעשות המים שמקלחין בו למקוה שיהי' דינן כשאובין. ורק הכא שהניח כלי בקצה פה הצנור לקבל הקלוח מהצנור. המים שזבו מהצנור להכלי מחשבו שאובין:"
+ ],
+ [
+ "אחד כלים גדולים ואחד כלים קטנים
ר\"ל בין שהכלים גדולים מחזיקים מ' סאה. או שהן קטנים ואינן מחזיקין כדי סיכת קטן. דבין כך או כך אינן מקבלין טומאה:"
+ ],
+ [
+ "אפילו כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה
ר\"ל לא מבעי גדולים וקטנים. שעכ\"פ הן ממין המקבל טומאה. אלא אפי' הן מאבנים ואדמה שגם מינן אין מקבל טומאה:"
+ ],
+ [
+ "פוסלין את המקוה
מים שבכלים הנ\"ל פוסלין מקוה החסירה ממ' סאה. כשירדו מהכלים למקוה. דאע\"ג דהכלים הנ\"ל אין מקבלין טומאה. עכ\"פ כלים הן. ומים שבתוכן מחשבו שאובין בתוך הכלי. ולפיכך אפי' שבירה לא מהני להו. דלא דמי לקנקנים ששכחן דמהני להו אפי' כפיי' [כפ\"ב מ\"ז]. דהכא שאני שהניחן לקבל המים. וה\"ה בהניחן בחצר לקבל מי גשמים שנוטפין לתוכן משמים כך דינן. רק נקט צנור מדאורח' הכי. א\"נ מדבעי לאשמעינן דלב\"ש בצנור גזרי' שוכח אטו מניח. אבל בחצר שוכח לכ\"ע טהור וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "אחד המניח ואחד השוכח
אי משום דאורח' הכי להניח כלי תחת פה הצנור. או משום דמוכח טפי דבכוונה לקבל המים הניחו שם. להכי גזרי שוכח אטו מניח:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל מטהרין בשוכח
דאפי' בצנור לא גזרי' שוכח אטו מניח. מיהו בהניחן בשעת פיזור העבים. כ\"ע לא פליגי דאפי' הניחן שם בכוונה. אין דינן כשאובין. ובהניחן בשעת קישור עבים. ויצא למלאכתו ושכחן. ונתמלאו אח\"כ מים. כ\"ע לא פליגי דאפי' בשכחן גזרי' אטו הניחן והו\"ל שאובין. כי פליגי בהניחן בשעת קישור ונתפזרו העבים ושכח מליטלן. וחזרו ונתקשרו דב\"ה סברי דכשנתפזרו עבים בטלה מחשבתו [כשבת ט\"ז ב']. מיהו אפי' בהניחן בשעת פיזור העבים. פשוט דצריך לשברן או לכפותן [כפ\"ב מ\"ז ועי' ביו\"ד ר\"א סמ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ומודים בשוכח בחצר
שלא תחת הצנור:"
+ ],
+ [
+ "שהוא טהור
כיון דגם מעיקרא לא הוה מוכח דלשיתמלאו העמידן שם. להכי מודו ב\"ש דנתבטלה מחשבתו כשנתפזרו העבים:"
+ ],
+ [
+ "אמר ר' יוסי עדיין מחלוקת במקומה עומדת
ארישא קאי וס\"ל דלא רבו:"
+ ],
+ [
+ "אם יש לה
להטבלא:"
+ ],
+ [
+ "לבזבז
שפה מד' רוחות. וי\"א דסגי בשפה רק מג' רוחות:"
+ ],
+ [
+ "פוסלת את המקוה
בירדו ג' לוגין מים מהסילון על גבה להמקוה גשמים שאין בה מ' סאה:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו אינה פוסלת את המקוה
ובלבד שיסלק ידו מהדף בשעה שהמים מקלחין עליו דהיד מקבל טומאה. ונמצא שע\"י תמיכת דבר המקבל טומאה נעשת המקוה:"
+ ],
+ [
+ "לידוח
שתודח הטבלא תחת הצנור ממימי הצנור. ושתודח דנקט לאו דוקא. אלא דקמ\"ל אף שהתכוון שיבואו המים לתוך חללה. אפ\"ה לא מחשבו שאובין:"
+ ],
+ [
+ "אינה פוסלת את המקוה
דהרי כשעומדת בזקיפה לא באו מימי הסילון לתוך הכלי דרך קבלה ולא נעשו שאובין. מיהו מיירי דגם בלא הטבלא היו המים יורדים להמקוה. דאל\"כ אף שלא נתקבל המים בכלי. עכ\"פ מדיש להטבלא שפה יהי' הוויית המקוה ע\"י כלי המקבל טומאה. ומ\"ש זו מתומכה ביד לעיל ולהכי פסולים [ר\"א סל\"ה]. ומה\"ט אפי' כשבאו המים דרך אחורי הטבלא שאין שם ב\"ק כלל. עכ\"פ כיון שהטבלא בת קבלת טומאה היא. וא\"א להמים לבוא לתוך המקוה רק דרך הטבלא נפסלו. רק כשעיקר פסול המים רק מדנתהווה הוויית המקוה ע\"י כלי המקבל טומאה. לפיכך אם קבע הטבלא בארץ הרי אפי' היתה של מתכות לא היתה מק\"ט. ולפיכך לא נפסלו המים שבאו ע\"ג להמקוה. אפי' א\"א למים לבוא למקוה רק דרך גבי הטבלא. אבל בבאו להמקוה דרך בית קבול כשיושבת על מכונה. אפי' קבעה בקרקע פסולה. משום שאובין ככל חקקה ולבסוף קבעה. ואם אין הטבלא קבוע בקרקע. אף שא\"א שירדו המים לתוך המקוה רק דרך אחורי הטבלא. רק שאין המים באים מאחורי הטבלא לתוך המקוה להדיא. אלא מקלחין מאחורי הטבלא על הארץ בשפת המקוה. ומשם מקלחין להמקוה כשרים [ר\"א סמ\"ח]. וי\"א דכל שפסול המים מדמקלחין על ידי כלי המקבל טומאה. עכ\"פ אם המים שירדו על גבי הכלי הם בבת אחת ארבעים סאה מי גשמים. או שהן מי מעין אפי' פחות מארבעים סאה כשרים ויש שאין מחלקין בכך [ר\"א סמ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "החוטט בצנור לקבל צרורות
שעשה צנור כדי להזחיל בתוכו מי גשמים שבחוץ. לתוך גומות המקוה. וקודם שקבע הצנור בארץ. חטט גומא באמצעית שטחה בתחתיה בפנים. כדי שיפלו לתוכה הצרורות שיבואו עם המים ועי\"ז יבואו המים מהצנור נקיים לתוך המקוה:"
+ ],
+ [
+ "ובשל חרס רביעית
ר\"ל מחשב בית קבול. ולפיכך אפי' ירדו רק ג' לוגין דרך שם למקוה חסירה נפסלו. דאע\"ג שגומא זו אינה מחזקת ג' לוגין. עכ\"פ כל מימי הסילון ע\"ג הגומא עוברין ונעשו כולן שאובין. ואי\"ל הרי גם השאובין נטהרו בהמשכה ע\"ג הרווח שיש בהסילון בין הגומא שבסילון לגומת המקוה ואע\"ג דהמשכה צריך שתהי' ע\"ג מקום הראוי לבלוע המים. הרי זה רק לכתחלה [כיו\"ד ר\"א פמ\"ו]. י\"ל כיון שעשה גומא באמצעית שטח הסילון וחקקו ולבסוף קבעו. הו\"ל כל הסילון ככלי. והרי לא מהני המשכה ע\"ג כלי. ותו הרי באו המים למקוה ע\"י דבר המקבל טומאה. מיהו באין גומא בסילון אין המים שבתוכה נחשבין שאובין. דהצנור עצמו לא חשוב בית קבול מדהוא כקנה חלול מפולש [ככלים פ\"ב מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "לא אמרו רביעית אלא בשברי כלי חרס
לענין כלי חרס שנשבר שפתו סביב. אם מקבל עדיין רביעית מחשב כלי [כפ\"ב דכלים מ\"ב]. וקיי\"ל כת\"ק [ר\"א סל\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "היו צרורות מתחלחלים בתוכו
מלת חלחול לשון רפוי הוא כמו מגופת החבית שהיא מחולחלת [כלים פ\"י מ\"ג]. וה\"נ ר\"ל אם היו הצרורות מונחי' רפויין בתוך הגומא שבסילון הנ\"ל. אע\"ג שכל הגומא מלאה מהצרורות:"
+ ],
+ [
+ "פוסלים את המקוה
ר\"ל המים שירדו מהצנור. אפ\"ה פוסלין המקוה החסירה. דהרי יש בהצנור בית קבול והנך הצרורות הרפויים לא מחשבו סתימה:"
+ ],
+ [
+ "ירד לתוכו עפר ונכבש
נתהדק בהגומא שבצנור. ונמצא שאין כאן בית קבול עוד:"
+ ],
+ [
+ "כשר
דנתבטל עי\"ז הבית קבול [כספ\"ב דעוקצין]. ואע\"ג דהכא ממילא נתהוו' סתום. אפ\"ה כל עפר סתם כבטלי' בפירוש דמי [עי' אהלות פט\"ו מ\"ז]. והכי קיי\"ל [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ורחב מן האמצע
כזה? שיש לו כמין בטן באמצע:"
+ ],
+ [
+ "מפני שלא נעשה לקבלה
אלא כדי שיצאו המים בשטף קלוח עב ובחוזק:"
+ ],
+ [
+ "מים שאובין ומי גשמים שנתערבו בחצר
מיירי שהמי גשמים היו פחותים ממ' סאה. דאילו היו מ' סאה. הרי כבר הוכשרו השאובין משהושק' להן הכשרים [כפ\"ג סי' י\"ב]. ואפי' היו הפסולים מרובים מהכשרים מותר לטבול גם תוך השאובין. אפי' כשהושקו יחד רק כרוחב שערה. וזה דוקא כשהשאובין ג\"כ מ' סאה. אבל כשהשאובין חסרים ממ' סאה. אע\"ג שהוכשרו בהשקה. אפ\"ה אסור לטבול בהשאובין רק כשמחוברין ברוחב שפופרת הנוד [ר\"א סט\"ו וש\"ך שם ס\"ק קי\"ד]. אבל הכא מיירי שהשאובין נתערבו עם כשרים שאינן מ' סאה. ולהכי נפסל כל התערובת. וחזר והמשיכן לגומות המקוה:"
+ ],
+ [
+ "ובעוקה
ר\"ל או שנתערבו בעוקה והוא גומא קצרה. ומשם קלחו לגומת המקוה:"
+ ],
+ [
+ "ועל מעלות המערה
ר\"ל או שנזלו כל אחד לבד על מקום שאינו ראוי להמשכה עד מעלת גומת המקוה שבמערה. ושם על המעלה נתערבו יחד ושתתו מעורבין על קומת מעלת המערה שהיתה גבוה ג' טפחים כשיעור המשכה. וירדו לגומת המקוה:"
+ ],
+ [
+ "אם רוב מן הכשר
דהיינו שהמים הכשרים היו כ' סאה ומשהו שהוא הרוב ממ' סאה שצריך למקוה. וכ' סאה חסר משהו הנשארים היו מהשאובין:"
+ ],
+ [
+ "כשר
ומותר לטבול בהנך מ' סאה. ואע\"ג דכולן נפסלו. עכ\"פ כיון שאחר שנפסלו הומשכו ע\"ג קרקע קודם שקלחו להמקוה שוב הוכשרו:"
+ ],
+ [
+ "פסול
דברוב מקוה משאובין לא מהני המשכה. ואם המשיך תחלה מים שאובין למקוה. ואח\"כ באו לשם רוב המ' סאה או אפילו כל המ' סאה מים כשרים. נפסלו כולן [ר\"א סכ\"ב ומ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "אימתי
ר\"ל אימתי כשר בשיש רוב כשרים:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שמתערבים עד שלא יגיעו למקוה
נ\"ל דהתנא קיצר בהלשון. וה\"ק אימתי כשר בשיש רוב כשרים בזמן שנתערבו בחצר או וכו' עד שלא הגיעו למקוה. דאז הרי הומשכו קודם שבאו להמקוה. והא דנקט שנתערבו. נ\"ל דלרבותא נקט' והיינו לפמ\"ש בי\"ד [הנ\"ל] דבקדמו פסולין ואפי' הומשכו. אז אפי' ירדו אח\"כ לתוכן רוב כשרין נפסל הכל [וכמש\"ל]. א\"כ קמ\"ל שפיר נתערבו לרבותא דאף שכשנתערבו בחצר. לא קדמו הכשרים לפול לתוך המקוה. עכ\"פ כיון דגם הפסולים לא קדמו מהני להו המשכה למיעוט הפסולין שמעורב בהכשרים [ועי' רתוי\"ט שנתקשה בזה]:"
+ ],
+ [
+ "היו מקלחין בתוך המים
הפסולים והכשרים כל א' לבד. קלחו בשעה א' לגומת המקוה ובלי המשכה. אבל אי\"ל דהך בבא מיירי שקלחו מעורבין בלי המשכה לתוך המקוה. והא דקאמר אם ידוע שנפלו להמקוה מ' סאה כשרים קודם הג' לוגין שאובין היינו שידוע שנתערבו ג' לוגין מצומצמין תוך יותר ממ' סאה כשרים. דאז כשכבר נפלו מ' סאה כשרים עדיין לא נפלו ג' לוגין שאובין לשם. ליתא דהיכי קאמר תנא אם קדמו המ' סאה להג' לוגין כשרים. מה ארי' קדמו כשרים. אפי' לא קדמו וכגון שנתערבו יותר מג' לוגין תוך המ' סאה כשרים נמי כשר. דהרי כבר הוכשרו בהחצר קודם שירדו להמקוה. דג' לוגין שנפלו למ' סאה לא פסלום וא\"צ המשכה כלל [ועי' רכ\"מ פ\"ד ממקואות ה\"י]:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו פסול
מיהו בהמשיכן אח\"כ כשרים. וכדמוכח מרישא בנתערבו בחצר. אבל אם הי' המיעוט כשרים אפי' הומשכו כולן לתוך המקוה. והם יחד מ' סאה פסולין. ואפי' ריבה אח\"כ כשרים על הפסולים לא מהני. דצריך שיהיו הכשרים תחלה בהמקוה [ר\"א סמ\"ד וש\"ך שם סקצ\"ט ושם סכ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "השוקת שבסלע
טרענק רעננע שעשוי להשקות בתוכה בהמות. ומיירי שחצב השוקת הזה בסלע. והוא צור המחובר מששת ימי בראשית. והפן לתוכו מי מעין הסמוך לו. בין שהשוקת עומד קרוב מאד להמעין או מופסק ממנו הרבה. וכבר שנוי קצת ממשנה זו במסכת פרה [פ\"ה מ\"ז]. ותני לה התם משום אין ממלאין וכו'. וחזר תו ושנאה כאן משום דין מקואות [ושם הארכנו בפירושה בס\"ד]. מיהו ה\"ה בקבע אבן על שפת המעין ואח\"כ חקקו דינו כצור דהכא שהוא קרקע עולם [כב\"ב ס\"ו א']. רק אורחא דמלתא נקט:"
+ ],
+ [
+ "אין ממלאין ממנה
אי גרסינן אין ממלאין ממנה. ע\"כ ר\"ל שאסור לשאוב מתוכה בכלי למי חטאת מהמים שזחלו לתוכה. וא\"כ ע\"כ דאיירי שהשוקת מופסק מקלוח המעין. דאי הקלוח יורד לתוך השוקת. למה לא ישאבו מתוכה כלי לחטאת. הרי באינו מופסק מהמעין. אפי' זב מותר לטבול בתוכה דמים חיים מקרי [כפרה פ\"ו מ\"ה]. אע\"כ דבמופסק ממעין מיירי. ובכה\"ג מלבד שפסול מדאינו כלי. ג\"כ פסול מדאינו מים חיים. וא\"כ קשה למה לא תני נמי דפסול לטבילת זבים. אע\"כ דגרסי' הכא אין ממלאין בה. ור\"ל אינה נחשבת ככלי למלא אותה מהמעין. ולשאוב מתוכה כלי אחר ולקדש בכלי ההוא. ואע\"ג דמותר לשאוב בכלי ממעין. ולחזור לשפכו לכלי אחר ולקדש בכלי שני [כרמב\"ם רפ\"י דפרה ודלא כרש\"י סוטה ד' ט\"ז ב']. אפ\"ה שוקת זה אינו כלי. והו\"ל כאילו נשפכו מהמעין לארץ וחזר ושאב מהארץ בכלי דפסול. ולפ\"ז י\"ל דמיירי הכא בין במחובר השוקת עם קלוח המעין או לא. ושפיר לא תני הכא דפסיל לטבילת זבין. דהרי במחובר לקלוח המעין נמי מיירי. ובכה\"ג באמת כשר לטבילת זבין מדלא הופסק מהמעין. ואפ\"ה פסול למלוי ולקידוש וכו' מדאינו כלי:"
+ ],
+ [
+ "ואין מקדשין בה
אם שאב ומילא מי מעין בכלי ושפכן מהכלי להשוקת. אסור לשום על מים שבשוקת אפר פרה. דאף שהמלוי מהמעין בכלי' היה. עכ\"פ גם הקידוש צריך שיהי' בכלי:"
+ ],
+ [
+ "ואין מזין ממנה
ר\"ל ואפי' שאב וקידש בכלי. לא ישפוך המים המקודשים לתוך השוקת כדי להזות מתוכו דגם ההזאה צריך שיהי' מתוך כלי:"
+ ],
+ [
+ "ואינה צריכה צמיד פתיל
אם שוקת כזאת קבוע באהל המת. מצלת על מה שבתוכה בכסוי לבד. ואפי' אין הכסוי מחובר בה בצמ\"פ. וכבור ודות המכוסים [אהלות פ\"ה מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ואינה פוסלת את המקוה
אם ירדו לתוכה מי מעין או מי גשמים. ונפלו מתוכה למקוה חסירה. לא פסלוה משום ג' לוגין שאובין. וה\"ה דבתוך עצמה מותר לטבול במי' הנ\"ל. ואפ\"ה לא נקט הכי מדסתם שוקת קטנה ואינה מחזקת מ' סאה:"
+ ],
+ [
+ "היתה כלי וחברה בסיד
שחקק חלול באבן תלוש. אע\"ג שאח\"כ חברה בסיד בקרקע עולם:"
+ ],
+ [
+ "ופוסלת את המקוה
דלכולה מילי כתלושה דיינינן לה בין לקולא בין לחומרא:"
+ ],
+ [
+ "ניקבה מלמטה
השוקת הנ\"ל שדינה ככלי תלוש. וכ\"ש כלי תלוש ממש שנתנקב זה או זה בשוליו בכונס משקה [ועי' פרה פ\"ה מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "או מן הצד ואינה יכולה לקבל מים כל שהם
נ\"ל דרק בנקב מן הצד צריך תנא לפרש שאינו מקבל מים כ\"ש. דהיינו שהנקב בדופן סמוך מאד לשולי הכלי שאינה מקבלת מים כ\"ש תחת נקב שבדופן [וערתוי\"ט בד\"ה וכמה מה שהניח בתימה. שכפי הנראה לא פי' כן]:"
+ ],
+ [
+ "וכמה יהיה בנקב
נ\"ל דמדלא הזכיר שאלה זו כמה יהא בנקב לעיל במסכת פרה [פ\"ה מ\"ז] וכ\"כ לא תני התם כי הכא ניקב' למטה או מן הצד ואינה יכולה לקבל מים כ\"ש. אלא וודאי דהא דקתני הכא ניקבה מלמטה או מן הצד ואינה יכולה לקבל. עד סוף משנתינו. לא קאי אהנך כולהו דלעיל. אלא רק לענין מקוה קאמר. דאילו לענין חטאת והצלת צמ\"פ. א\"צ שיהי' אינו יכול לקבל כ\"ש למטה מהנקב. דאפי' מקבלת למטה מן הנקב לענין מי חטאת היינו שולי כלי שפסולי' לחטאת. ולענין צמ\"פ אם נשאר הנקב פתוח שיעורו בכזית למיוחד לאוכלין. ובכונס משקה במיוחד למשקין אז אינו מציל. ואם סתם הנקב אז דוקא אם הנקב כמוציא רימון אינו מציל. וכל זה אפי' במקבל למטה מהנקב. ורק דכל הנך לא הוה נקט להו תנא הכא רק אגב גררא במה דשוו דינייהו למקוה לענין חשיבות כלי. ולהכי לבתר דסיים הדר לענין דמכילתן לענין מים שבתוכה שלא יפסול למקוה. וקאמר' ניקבה מלמטה או מן הצד ואינה וכו' כשירה [מלת כשירה ודאי רק לענין מקוה משמע]. ועל זה חוזר התנא ושואל כמה יהא בנקב. בין כשהנקב בשולי הכלי או בדופנו סמוך לשולים ולא יפסלו מים שבתוכה משום שאובין. דאע\"ג דכבר יהבינן לעיל שיעורא להנקב שאין מקבל מים. היינו בדופנו של כלי. שלא ישאר בהדופן למטה מהנקב כדי לקבל מים כ\"ש. אבל כמה יהי' גודל חלל הנקב ומשיב כשפופרת הנוד. והוא כרוחב ב' אצבעות שסמוכים לאגודל כשהן חוזרות ברווח סביב תוך הנקב. דכשהנקב גדול כל כך תיכף כשיתן לתוכו מים. יזובו מיד לחוץ בשטף מים רבים. ושוב אינה נחשבר בית קבול בין שהנקב בשולי הכלי או בדופן הכלי סמוך לשוליו. אבל כשהנקב קטן מזה אף שאפשר שנתבטל ממנו שם כלי כשהוא כזית או בכונס משקה. אפ\"ה לא נתבטל שם בית קבול מינה. א\"נ נ\"ל דלעולם לענין מקוה נמי בשניקבה בשולי הכלי או סמוך לשולים נמי סגי בשניקב בכונס משקה. מיהו זהו דוקא בשנתנקב הכלי כשהוא תלוש. ובהא לא איירי תנא הכא. אלא בבא דניקבה מלמטה או מן הצד דקתני הכא קאי ארישא בהיתה כלי וחיברה בסיד דקאמר ממלאין בה וכו'. ועלה הדר קתני ניקבה מלמטה. ר\"ל ואם לאחר שחיברה בסיד דחשבית לה ככלי חזר וניקבה למטה בשולי' או מן הצד סמוך לשולים באופן שאינה יכולה לקבל מים מתחת לנקב כשיר' ועלה הדר תו ושואל וכמה שיעור בנקב ומשיב כשפופרת הנוד. דדוקא כשנתנקב הכלי בשעה שהיא תלושה סגי בשנתנקבה בכונס משקה. שתחשב שנתבטלה שם כלי ממנה. אבל הכא שבשעה שקבעה וחיברה בארץ הי' עליה שם כלי ורק כשכבר היתה מחוברת בארץ ניקבה. הרי גם עתה כשניקבה מקבלת מים יפה שהעפר סותם הנקב. להכי לא נתבטל ממנה שם כלי עד שתתנקב כשפופרת הנוד [וזהו כעין החילוק שכ' הש\"ך [ר\"א סקכ\"ג] בשם רב\"י ליישב דברי הרמב\"ם בזה. וזהו כוונת פירושי שכתבתי בחבורי הקדום בס\"ד]. אולם בש\"ע [ר\"א ס\"מ] פסקינן דבניקב כשפופרת הנוד. אז אפי' לכתחלה תו לא מחשבו מים שבתוכה שאובין לפסול מקוה חסירה. ובניקבה רק בכונס משקה. אז רק בדיעבד מהני טבילה בשנתערב מים שבה במקוה החסירה:"
+ ],
+ [
+ "והיו כל הטהרות שבירושלים נעשות על גבה
שהטבילו בה כלים להשתמש בהן טהרות:"
+ ],
+ [
+ "ושלחו בית שמאי ופחתוה
ששברו משפתה רוב אורך גובה השוקת:"
+ ],
+ [
+ "שבית שמאי אומרים עד שיפחתו רובה
בסוגיא דיבמות [ד' ט\"ו א'] אמרי' להדיא. דרק לענין עירוב מקואות הי' פלוגתייהו דב\"ש וב\"ה בשוקת יהוא. וכגון שהי' בהשוקת רק פחות ממ' סאה. והיתה מחוברת למקוה שלימה של מ' סאה דלב\"ה סגי במחוברים יחד כשפופרת הנוד. ולב\"ש צריך שיהיו מחוברים ע\"י פחת רוב אורך ורוחב הדופן שביניהן:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מעין שהעבירו על גבי השוקת
אף שקבעו בארץ אחר שחקקו אפ\"ה מחשב כלי:"
+ ],
+ [
+ "פסול
מלטבול בתוך השוקת או אפי' במים אחר שיצאו מהשוקת. ולא דמי להך דלעיל [פ\"ג מ\"ג סי' ט\"ז]. דאמרינן דאפי' בין מי גשמים לשאובין מהני השקה. וכ\"ש הכא בין מעין לשאובין דהכא שאני שהשאובין בכלי. דאז לא מהני להן השקה רק לטהר טומאתן [כביצה י\"ז ב'] אבל לא לסלק מהן דין שאובין. וגם המים שיצאו מהשוקת אע\"ג שאינן בתוך כלי. עכ\"פ גם הן אינן נוגעין בהמעין רק ע\"י השאובין שבכלי ופסולין. מיהו אם אפי' אחר שקבעו עשה נקב כשפופרת הנוד בשוליו או סמוך מאד לשוליו שרי לטבול אף בתוך השוקת בעצמה בעודה מחוברת [ר\"א ש\"ך סקכ\"ג וסקכ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "העבירו על גבי שפה כל שהוא
ר\"ל ואם העביר המעין גם ממעל לשפת השוקת. אפי' רק מעט מים מקלחין דרך שם. עי\"ז כח קלוח המעין נוגע בהמים שיצא מהשוקת:"
+ ],
+ [
+ "כשר חוצה לה
ר\"ל מותר לטבול בהמים לאחר שיצאו מהשוקת. דאע\"ג דלאחר שעברו על השוקת נעשו שאובין. אפ\"ה מעט המים שהולכין על שפת השוקת מי מעין הן ולא נעשו שאובין והן נוגעין להמים היוצאין מהשוקת ומטהרין אותן בהשקה. אף שהמים שבשוקת מרובין ממי המעין [ר\"א רטו\"ז סקט\"ז]. ומה\"ט גם המים היוצאין מהשוקת מטהרין גם בזוחלין כמעין ממש [ר\"א ש\"ך שם סקכ\"ז וסקל\"ג]. ולא דמי לדלעיל [פ\"א מ\"ז] דהכא שאני דגם השאובין ממי המעין נתהוו. א\"נ בשלמא התם כל המים מעורבין. אבל הכא על שפת השוקת אין שום תערובות שאובין. והוא מהפך הכל להיות דינו כמוהו. אמנם אפ\"ה גרע על שפת השוקת מהמקום שהמים יצאו מהשוקת. שעכ\"פ על שפת השוקת אסור לטבול כשהשוקת שלם. דלא גרע מע\"ג ספסל דאסור לטבול [כמשנה ב'] ורק אם השוקת הוא של אבן אין לחוש [קצ\"ח סל\"א]. אבל תוך השוקת עצמה אפי' היא של אבן. אם היא שלמה אסור לטבול בתוכה. אע\"ג שקלוח המעין עובר עליה וגם על שפתה. ומחובר המי מעין עם המים שבשוקת כשפופרת הנוד. אפ\"ה אסור דלא עדיף מתיבה שבים [פ\"ו מ\"ה]. ולא דמי למטבילין כלי תוך כלי דאפי' שכשהכלי החיצון טהור. וגם לא השקיע כל שפת החיצון תוך המקוה. אפ\"ה הכלי הפנימי טהור. אם המים שתוך החיצון מעורב עם מי המקוה כשפופרת הנוד [כפ\"ו מ\"ב]. י\"ל התם מי המקוה מקיפין לכלי החיצון. להכי סגי במעורבין למעלה כשפופרת הנוד. ותו התם מטביל בכלי תלוש. להכי אין לחוש שיטביל בו כשאינו מחובר למקוה. אבל הכא השוקת עומד על שפת המעין ואין מי המעין מקיפו. ועוד שגם הוא קבוע ומחובר לארץ. איכא למיחש שפיר שמא יטעה להטביל במ' סאה גם כשלא יהי' מחובר למעין:"
+ ],
+ [
+ "שהמעין מטהר בכל שהוא
ר\"ל ואע\"ג שהמים היורדים על שפת השוקת רק מעט הם והשאובין שיותרו מהן בהשקה מרובין מאד אפ\"ה הוכשרו כל השאובין. מיהו מדנקט בכולה מתני' מעין משמע הא אמת המים מי גשמים שהן מ' סאה שהעבירו ע\"ג השוקת הזה וגם על שפתו. לא הוכשרו המים המרובים שחוץ לשוקת ממים המקלחין על שפת השוקת עד שיהיו מושקין יחד כשפופרת הנוד. דדוקא כשהושקו שאובין למעין או שהושקו מ' סאה מי גשמים למקוה פחותה ממ' סאה שנפסלה ע\"י ג' לוגין שאובין סגי בשיושקו יחד כשער'. אבל בב' לריעותא שהמושק כולו שאובין דפסול מדאורייתא. והמשיק אינו מעין רק מ' סאה מי גשמים צריך שיושקו יחד כשפופרת הנוד [עי' רטו\"ז ר\"א ס\"ק ס\"ג וש\"ך שם ס\"ק קי\"ז]. והא דתנן לקמן [פ\"ו מ\"ח] דסגי בהשקה כשער' מיירי נמי בשיש בהפסול רק איסור דרבנן ולא בשכולו שאובין דפסול מדאורייתא [ש\"ך שם]:"
+ ],
+ [
+ "העבירו
להמעין:"
+ ],
+ [
+ "על גבי בריכה
היא גומא מרובעת ריקה:"
+ ],
+ [
+ "והפסיקו
שהפסיק המעין מהבריכה:"
+ ],
+ [
+ "הרי הוא
הבריכה:"
+ ],
+ [
+ "כמקוה
דצריך שיהי' בה מ' סאה ומטהר רק באשבורן. וקמ\"ל דאף שקודם שהפסיקו הי' דינו כמעין. והי' כשר אף לזבים [כפרה פ\"ו מ\"ה]. אפ\"ה לאחר שהפסיקו דינו כמקוה:"
+ ],
+ [
+ "חזר והמשיכו
שהמשיך המעין להבריכה:"
+ ],
+ [
+ "פסול לזבים
לטבילת זב זכר:"
+ ],
+ [
+ "ולמצורעים
לצפרי מצורע:"
+ ],
+ [
+ "ולקדש מהן מי חטאת
כלול בזה קידוש והזיי' [כפ\"ד סי' ל\"ז ל\"ח]. וגם לשאוב משם כלי למי חטאת אסור. עד שישער שיצאו כולן [כלעיל פ\"ג סי' ח']. והיינו משום דכל הנך צריך מים חיים. והרי מעורב שם מים שפסק חיותן [ועי' ספ\"ו דפרה]:"
+ ],
+ [
+ "עד שידע שיצאו הראשונים
דהיינו שמחשבין המים היוצאים מהבריכה לפי חשבון המים שהי' בהבריכה כשהופסק. ולפי המים שירדו אח\"כ לתוכה. שכשהיו מחצה על מחצה מחשבין היוצאין ג\"כ מחצה על מחצה וכשא' מהן מרובה מחבירו מחשבין היוצאין ג\"כ כך בשיעור זה לפי רבוי הא' על חבירו [וכלעיל פ\"ג סי' י\"ח]. מיתי לכל הראוי לטבול בהן א\"צ אשבורן ולא מ' סאה כיון ששוב נתחברו [ר\"א ס\"י]:"
+ ],
+ [
+ "העבירו על גבי כלים
ר\"ל ע\"ג אחורי כלים. דאז אע\"ג שיש להכלי בית קבול לא נעשה עי\"ז שאובין:"
+ ],
+ [
+ "או על גבי ספסל
שאין לה בית קבול כלל. ונ\"ל דנקט אחורי כלים שיש להן עכ\"פ בית קבול לרבותא דר' יהודה. ונקט ספסל שאין לה בית קבול כלל לרבותא דר' יוסי:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר הרי הוא
המעין לאחר שעבר מעל הכלי:"
+ ],
+ [
+ "כמו שהיה
ר\"ל קודם שעבר. ולהכי כל שלא פסק מגוף המעין. גם לאחר שעבר דינו כמעין לטהר אף בזוחלין. וגם א\"צ מ' סאה [ונ\"ל דמה\"ט כשר אף לטבילת זבים]:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר הרי הוא כמקוה
דאף שלא פסק מגוף המעין צריך לאחר שעבר על הכלי מ' סאה ואשבורן. ואע\"ג שאין המעין יכול לבוא למקום האשבורן רק ע\"י הכלי'. וא\"כ הרי הוויית המקוה ע\"י טהרה בעינן [כלעיל פ\"ד סי' ט\"ו]. י\"ל התם במי גשמים משא\"כ הכא במעין וכמש\"ל. ויש שאין מחלקין בכך. וס\"ל דהכא מיירי בשאפשר להמעין לבוא למקום האשבורן גם אם לא היו מונחים הכלים כאן [ר\"א סמ\"ט וש\"ך שם סקל\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא יטביל על גבי הספסל
וכ\"ש ע\"ג אחורי כלים שיש להן בית קבול בעבר השני עכ\"פ. ונ\"ל דבבא זו ד\"ה היא. דאע\"ג שהמים שעברו עליה לא נעשו שאובין. ולר' יהודה משעברו עליו דין מעין להן. אפ\"ה על גבה גזרינן אטו יש להן בית קבול. מיהו כל שטבל על אחורי כלים בדיעבד יש להקל [ר\"א ש\"ך סקל\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "מעין שהוא משוך כנדל
נדל הוא שרץ שיש לו רגלים רבים דקין כל סביבו. אסטעל בל\"א. כך מעין זה היו נמשכות מכל שפתותיו נחלים דקים סביבו. ונקט הכא נדל דהיינו שהי' נמשך קודם שריבה עליו שאובין. והיינו להיפך מסיפא שהי' מתחלה עומד וע\"י ששפך לתוכו שאובין נמשך כנדל:"
+ ],
+ [
+ "ריבה עליו והמשיכו
שריבה מי המעין ע\"י ששפך לתוכו שאובין. ועי\"ז התפשטו רגלי הנדל טפי להלן:"
+ ],
+ [
+ "הרי הוא
המעין לאחר שהומשך להלן עם כל התפשטותיו סביב:"
+ ],
+ [
+ "כמו שהיה
ומטהר כולו גם בזוחלין. שהרי הוטהרו השאובין כשהושקו להמעין. וכ\"ש בירדו מי גשמים לתוך המעין. ועי\"ז הומשכו ענפיו להלן והתרחבו ג\"כ כך דינן:"
+ ],
+ [
+ "היה
המעין:"
+ ],
+ [
+ "עומד
שלא הי' נמשך כנדל. ואילה\"ק היאך אפשר שיהי' כן. והרי המעין משפיע והולך מים תמיד. ואיך לא יתפשטו בקצהו להלאה. ודוחק לומר דמיירי בבאר עמוק. דהרי קאמר והמשיכו. אין זה קושיא שיש הרב' אגמי' זעען בל\"א. דאע\"ג שיש להן מעיינו' רבות בקרקעיתו. ואעפ\"כ לא יתפשט להלאה מגדותיו. דכמו דמעיילנא אית בהו בקרקעיתן. כן מפקנא אית להו שם וכמשחז\"ל [בכורות נ\"ה ב'] הנהו סולמי דפרת נינהו שממקום שבאו שם הן שבין ללכת:"
+ ],
+ [
+ "לטהר באשבורן
ולא בזוחלין מדהוזחל רק ע\"י השאובין. ולהר\"ן [נדרים מ\"א א'] ה\"ק משנתינו במקום שנתפשט מטהר בזוחלין ובכ\"ש. ובמקום שעמד בתחלה גם השתא מטהר רק באשבורן ואין מטהר בכ\"ש. ותני תנא ב' דינין במקוה ובמעין. ובכל חד מכלל חבריה משתמע:"
+ ],
+ [
+ "להטביל בו כל שהוא
אף שאין בו מ' סאה:"
+ ],
+ [
+ "כל הימים
כל מים כנוסין שיש מעיינות בתחתיתן. ולא נמשך להלאה בזרם כנהר. ואפי' מקום הכינוס קטן כגון אגמים זעען בל\"א. נקרא בלשון חכמים ים:"
+ ],
+ [
+ "כמקוה
וצריך מ' סאה ואשבורן אף שיש מעיינות בתחתיתן. ופסולין לכל הצריך מים חיים דוקא:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר הים הגדול כמקוה
ר\"ל רק ים אוקינוס דביה משתעי קרא הנ\"ל דינו כמקוה:"
+ ],
+ [
+ "לא נאמר ימים
ר\"ל והא דכתיב ולמקוה המים קרא ימים בלשון רבים:"
+ ],
+ [
+ "אלא שיש בו מיני ימים הרבה
וה\"ק קרא ולמקוה המים דהיינו ים אוקינוס לו קרא הקב\"ה בשם ימים משום דשאר ימים מחוברים לו. אבל אותן ימים המחוברין לו לא נקראו מקוה. א\"נ דר' יהודה לא אתא למעוטי רק אותן ימים שאינן מחוברין לאוקינוס כלל וגם לא ע\"י נהרות כים המלח. וכינרת וים הכספי וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר כל הימים מטהרים בזוחלין
אף בזוחלין ואפי' אוקינוס דאף דהתורה קראתו מקוה לאו מש\"ה יהי' דינו כמקוה שאין בו מעינות. דהרי אוקינוס יש בו מעינות בקרקעיתו:"
+ ],
+ [
+ "ופסולין לזבין ולמצורעים ולקדש מהם מי חטאת
משום דכל הנך מים חיים בעינן. דהיינו שמתנענעי' מעצמן והם נמשכים כאילו הם חיים [ועמ\"ש בס\"ד פ\"ח דפרה מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "הזוחלין כמעין
נ\"ל דה\"ק מעין שהומשך או שהמשיכו אדם בידים ממקורו להלן ממקום נביעתו למקום שאין שם מעינות דין כולו כהמעין בעצמו לטהר אף בזוחלין ובכ\"ש. ואף דכבר שמעינן כן מנדל י\"ל התם כבר משוך מעיקרא. אבל הכא בלי המשכתו בידים לא הי' מושך מתחלה:"
+ ],
+ [
+ "והנוטפים
נ\"ל דר\"ל כל מים שנטפו יחד בין ע\"י טפות גשמים. או ע\"י מעין המטפטף ממקום גבוה לעמק. דכיון דהטפות הללו אינן מחוברין. לפיכך המים שבעמק מופסקין מהמעין. ואין להן דין מעין [י\"ד ר\"א סי\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "העיד רבי צדוק על הזוחלין שרבו על הנוטפים
והן מעורבין יחד:"
+ ],
+ [
+ "שהם כשרים
ר\"ל דינן כזוחלין ממש לכל דבר [כעדיות פ\"ז מ\"ג]. ולכאורה ק' מה קמ\"ל. אי שיהיו המים הללו מטהרים בזוחלין. הרי כבר תנינן דכל הזוחלין כמעין. והרי כל הנהרות מעורבין ממי גשמים שירדו לתוכן פ\"א. ותו דגם בלא זה ק' דכי ס\"ד לומר דזוחלין שרבו על הנוטפין לא יהי' דינן כמעין. א\"כ זבין ודכוותייהו שצריכים מים חיים היכא משכחת לה. והרי כל הנהרות ירדו לתוכן גשמים פ\"א. ודוחק לומר דבאמת מצרכינן להו מעין שבמערה דוקא. אלא י\"ל דקמ\"ל מדקיי\"ל דאף דמעין מטהר בכ\"ש. עכ\"פ צריך שיהי' בו כדי טבילת כל הגוף הנטבל [כחגיגה י\"א א']. להכי קמ\"ל ר\"צ דכשהמעין מועט. ואין בו כדי טבילת כל הגוף רק ע\"י צירוף הגשמים שירדו לתוכו. אפ\"ה כיון שעכ\"פ רבו הזוחלין על הנוטפין מטהרין אף כשהן משוכין וכשרים אף לזב שצריך מים חיים. א\"נ לדיוקא אצטריך דטעמא דרבו זוחלין הא רבו נוטפין פסולין. ולא אמרינן קמא קמא דנפל מהנוטפין לתוכן בטל הואיל ודרכן בכך. עוי\"ל דקמ\"ל הכא אף בזוחלין שרבו על הנוטפין. דר\"ל אף שהיו הנוטפין שם בתחלה ואח\"כ פרצו לתוכן מי נהר זוחלין אפ\"ה אם רבו זוחלין דינן כזוחלין. ולא אמרינן דנהווי כשאובין שקדמו לכשרים. דאע\"ג שרבו הכשרים דינן כשאובין [כיו\"ד ר\"א סמ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "שעשאן זוחלין
שהמשיכן. ומיירי הכא במ' סאה נוטפין שהיו כנוסין בגומא ועשה סדק או נקב בכותלי מקוה זאת לצורך מה. והרי כשלא יסתם הנקב והסדק יזחלו מי המקוה לחוץ. ולא ישאר בתוך הגומא מ' סאה. לפיכך תיכף כשניכר קלוח זחילת המים לחוץ. אף שיש עדיין בגומות המקוה מ' סאה כולו מחשב זוחלין ואסור לטבול. ולהכי כשירצה לטבול בתוכו סומך מקל וכו' במקום הנקב כדי לסתמו בשעת טבילה. וי\"א דאפי' לא אפשר שיחסרו המ' סאה שבמקוה ע\"י זיבת המים מהנקב. וכגון שתחת הנקב נשאר עוד מ' סאה אפ\"ה מחשב ע\"י הזחילה מהנקב כל עוד שמקלחין כל המקוה כזוחלין [ר\"א ס\"נ ונ\"א ועמ\"ש בסוף פרקן וק\"ל מלעיל [פ\"ג מ\"ג] דמשמע דהא לאחר שיצאו השאובין כשיר' הבור אע\"ג שהאמה זוחל והולך למעלה מהבור וע\"כ דמיירי בשנשאר למטה מזרם האמה מ' סאה וצ\"ע]:"
+ ],
+ [
+ "אפילו זב וזבה יורד וטובל
ויורד וטובל גרסינן. ור\"ל אפי' זב וזבה רשאין לסמוך במקל אצל הנקב כדי לסתמו ואחר יורד וטובל. דאילו זב גופי' א\"א שיטבול שם דהרי צריך מים חיים לטבילתו. וקמ\"ל זב וזבה דאע\"ג שטומאתן חמורה שמטמאין הכל בהיסט. אפ\"ה מותרים לאחוז מקל או קנה [אע\"ג שיש במינן קבלת טומאה וכ\"ש אבן או אדמה שאין בהן סרך טומאה כלל ועי' נדה פ\"ט מ\"ג] וסותמין בהן הנקב מקום מוצא המים. ועי\"ז שוב יחשבו מי המקוה כאשבורן ויורד הטמא וטובל באותה שעה:"
+ ],
+ [
+ "אין מזחילין בו
ר\"ל גם למנוע המשכתן פסול דבר המקבל טומאה. ולפיכך אדקאמרת אפי' זב וכו' משמע דכ\"ש טהור גמור דמותר לעכב מרוצת המים. ופליגנא עלך בתרתי. חדא דאפי' טהור גמור כיון דעכ\"פ מקבל טומאה סבירא לי דאינו רשאי להיות הכשר מקוה על ידו. ותו דקאמרת דעכבה אינה כהוויי' אנא ס\"ל דכל שמעכב שלא יבוא לידי פסול הו\"ל כמכשיר המקוה. ולרמב\"ם ה\"פ דמתני' נוטפין שעשאן זוחלין. דהיינו שהי' מעין מטפטף טיף טיף מראש ההר. והרי המים הללו שלמטה דינן כמי גשמים מדאינן מחוברין להמעין. ולהכי אינן מטהרין רק באשבורן. אבל אם המים שלמטה מזחילין והולכין פסולין לטביל' לכל אדם. לזב דהרי צריך מים חיים דוקא והרי אלו שאינן מחוברין להמעין שלמעלה אינן מים חיים. וגם לזבה [ודכוותה] פסולין דאע\"ג דא\"צ מים חיים עכ\"פ מדדין המים שלמטה כמי מקוה צריך שיהיו באשבורן דוקא. והרי הטפות הללו מדהן רבין למטה מסתמא בסוף הן מזחילין והולכין לפיכך כשירצה לתקן אלו המים שלמטה להכשירן לטבילה גם לזב. סומך מקל או קנה במקום שיורדין הטפות שיגיע ראש הא' של קנה למעלה במעין וקצה השני של הקנה למטה תוך המים שמתכנסין. כדי שיזחלו על המקל כל הטיפין המטפטפין בלי הפסק ועי\"ז יחשבו גם המים שלמטה כמעין. ואע\"ג שהמקל והקנה דקין ונמצא שקלוח המים שיורד עליהן מועט ודק. אפ\"ה מחשבו ע\"י חבור הקלוח הדק ההוא גם המים שלמטה כאילו מחוברין להמעין שלמעלה ויהי' גם הם דינן כמעין וכשרין לזב שצריך נוזלין דוקא אע\"ג כשהנך שלמטה עומדין עכ\"פ מי מעין הן שזוחלין. והא למה זה דומה לזב שטובל בשפת הנהר במקום שאין שם זרם שוטף. וכשירין גם לזבה אף כשהן זוחלין להלאה למטה. דאע\"ג דכל שאינו מי מעין צריך אשבורן לטבילתה עכ\"פ הנך דינן גם למטה כמעין ממש מדמחוברין ע\"י הקלוח הדק שע\"ג המקל. והא דנקט זבה ה\"ה טמאים אחרים. אלא איידי דנקט זב נקט נמי זבה. מיהו מדקאמר ר' יהודה אפי' מקל או קנה שהן דקין. משמע דכ\"ש דף רחב דמהני שעי\"ז מחוברין המים שלמטה עם מי המעין שלמעלה בזרם רחב שיזחיל על הדף. וסתמא אע\"ג שמיוחד לישיבה. או אפי' ע\"י טבלא שיש לה לזבז. דאע\"ג דלעיל פוסל כר\"ג [כפ\"ד מ\"ב] היינו רק התם שא\"א למי הצנור לבוא להמקוה רק ע\"י הכלי. והרי הוויי' המקוה אסור להיות ע\"י דבר המקבל טומאה וכדאמרן. משא\"כ הכא. ותו דהכא מדהוכשרו המים שלמטה בהשקה להמעין שלמעלה ס\"ל לר' יהודה כמו דמהני השקה ע\"י כלי המקבל טומאה לטהר מים טמאים [ככיצה י\"ז ב']. ה\"נ מהני להו השקה כזאת ע\"י דבר המקבל טומאה להכשירן לטבילה. ותו דהרי י\"א דרק במי מקוה מצריך קרא הוויית מים ע\"י טהרה [כזבחים כ\"ה ב'. ועי' לעיל משנה ב' סי' כ' ודו\"ק]. משא\"כ הכא הרי הכל נדון כמעין. על זה פליג ר' יוסי וקאמר כל דבר המקבל טומאה אין מזחילין בו. דאם הדבר שהזחיל בו הוא דבר המקבל טומאה וכטבלא שיש בו לזבז דכן משמע דבריך דמהני מדקאמרת אפי' מקל וכו'. אני אומר דלא מהני דכל המקבל טומאה אסור לעשות על ידו השקה להכשיר המים לטבילה:"
+ ],
+ [
+ "גל שנתלש
מהים שהולך וסוער:"
+ ],
+ [
+ "ונפל על האדם ועל הכלים
שהיו טמאים ומשכחת לה שיתלש הגל מהים. כגון שהיו האדם והכלים ביבשה. וכשבאו מימי הגל עליהן. כבר נתלש הגל מהים:"
+ ],
+ [
+ "טהורים
ואע\"ג דרק ים דינו כמעין [כמ\"ג] והרי הגל הזה כשבא עליהן כבר הופסק מהים. וכי עדיף ממעין שעבר על הבריכה והופסק דצריך אשבורן דוקא [כלעיל מ\"א]. והרי הכא לא הוטבלו הטמאים רק בדרך נפילת הגל ומיד שנגע בהן הגל שטפו עליהן ונזלו והלכו להן. וא\"כ אין לך טבילה דרך זחילה יותר מזו ולא הוטבלו באשבורן. י\"ל דעכ\"פ כל זמן שלא נח הגל דינו כמעין לטהר גם בזוחלין. והרי כששוטף על גופן אכתי לא נח עד שיגיע לארץ. מיהו אעפ\"כ צריך מ' סאה אע\"ג דשאר מעין מטהר בכ\"ש [כפ\"א מ\"ז] היינו במקום חיבור המעין. משא\"כ הכא כשהגיע הגל לגוף הטמא כבר היה נתלש מהים [ש\"ך ר\"א סק\"כ]. א\"נ להכי נקט מ' סאה מדנקט אדם דמסתמא צריך מ' סאה לכסות כל גופו [כחגיגה י\"א א']. מיהו הכא מיירי רק ביושב הטמא ומצפה שיפול הגל עליו. דאל\"כ רק לחולין מהני טבילה בלי כוונה. אבל למעשר שני ולתרומה או לקודש צריך כוונה לטבילה. וכ\"כ בהטביל בהגל בעודו באויר קודם שנגע ראש הגל בארץ אף לחולין לא מהני הטבילה [כחולין ל\"א ב']:"
+ ],
+ [
+ "כל מקום שיש בו ארבעים סאה
ויודע שאינן שאובין [כפ\"א מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "טובלין
האדם א\"ע:"
+ ],
+ [
+ "ומטבילין
לכלים. אע\"ג דלכלי במעין א\"צ מ' סאה [כרטו\"ז רסי' ר\"א] היינו בודאי מעין ולא במסופק כי הכא. ונ\"ל דמש\"ה נקט כל מקום לאתויי אף שאין המ' סאה מכונסין יחד באופן שיטבול בהן אם לא שישתטח כל גופו אפ\"ה שרי [כיו\"ד רסי' ר\"א]. והתנא רק בא\"י קאי [שבת ע\"ג ב'] להכי שפיר קאמר בכל מקום [ועי' לקמן רפ\"ח ודו\"ק]. ונ\"ל עוד דמכאן מוכח דכל שאינו מעין גם לכלי צריך מ' סאה [ועי' רטו\"ז י\"ד ק\"כ סק\"ב ור\"א סק\"ב]. דאל\"כ כלי בכדי נקט. אע\"כ דבא לאשמעינן דאף דלכלי במעין א\"צ מ' סאה אפ\"ה במסופק אם הוא מעין צריך מ' סאה:"
+ ],
+ [
+ "מטבילין
כלים. דאילו אדם א\"א שיטבול בגומא קטנה כהנך דחשיב ומה\"ט נקט הכא רק מטבילין אבל לא טובלין:"
+ ],
+ [
+ "בחריצין
גומא מרובעת:"
+ ],
+ [
+ "ובנעצים
גומא שקצרה למטה ורחבה מלמעלה. ואפשר לפ\"ז דקמ\"ל דאע\"ג דאדם בכה\"ג אינו רשאי לטבול שם דמדאין רצפת הקרקע שוה ואינו יכול לעמוד שם שפיר חיישינן שלא יטבול כראוי. אפ\"ה בכלים לא גזרינן אטו אדם. ולרמב\"ם נעיצין היינו גומות שנעשו ע\"י שהוסר משם דבר הנעוץ בארץ:"
+ ],
+ [
+ "ובפרסת החמור
גומות שנעשו ע\"י דריכות פרסות רגלו בארץ תחוח. וה\"ה פרסת רגלי בע\"ח אחר. רק נקט חמור מדהוא בהמה מצויי':"
+ ],
+ [
+ "המעורבת בבקעה
ר\"ל אם יש כמה גומות כאלה בבקעה שדרכו בה החמורים במרעה וכשירדו גשמים נתמלאו כולם. דאע\"ג שהמים שבכל גומא מועטין הן אפ\"ה כיון שכל מימי הגומות מעורבין הן כל אחת מהן עם חבירתה שבצדה כרוחב שפופרת הנוד בגובה קליפת השום [כיו\"ד ר\"א סנ\"ד]. מצטרפין כולן יחד למ' סאה לטבול בכל א' מהגומות כלים:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים מטבילין בחרדלית
בקלוח גשמים שיורד מההר וא\"צ אשבורן. ונ\"ל דמדנקט פלוגתייהו רק בחרדלית ולא בכל מי גשמים שא\"צ אשבורן. ש\"מ דגם ב\"ש מודו דמי גשמים צריך אשבורן [וכלעיל פ\"א מ\"ז]. ורק בחרדלית פליגי מדסופן להיות אשבורן כשיבואו למטה. וס\"ל דכל העומד לאשבורן כאשבורן דמי. ואף לרבינו שלטי גבורים בגליון הרי\"ף ב\"מ קל\"ג א' דס\"ל דהיכא דחסר מעשה באותו ענין ואין בידו לעשותו לא אמרינן דכל העומד להעשות כעשוי דמי. הכא שאני דבודאי ממילא יהי' נעשה. וב\"ה ס\"ל דלא אמרינן כל העומד להעשות כעשוי דמי. רק בחסר שום מעשה משא\"כ הכא שיש במים הללו דבר הפוסלן דהיינו זוחלין. לא אמרינן דכעשוי דמי [ודו\"ק ועמ\"ש בס\"ד פסחים פ\"ח סי' מ' שהארכנו]:"
+ ],
+ [
+ "בית הלל אומרים אין מטבילין
בקלוח הגשמים בשעה שזוחל והולך ויורד. דצריך אשבורן דוקא:"
+ ],
+ [
+ "ומודים
נ\"ל דאין ר\"ל מודים ב\"ש וב\"ה. דא\"כ היאך מסיים כלים שגדר בהם לא הוטבלו והיינו ע\"כ מדאין שם אשבורן. והרי לב\"ש א\"צ בחרדלית אשבורן. ואי\"ל כהר\"ב דלהכי לא מהני טבילה להכלים מדלא באו לצד השני של הכלים. במחילת כבוד רבינו ליתא. דהרי בשעה שהכניס הכלים בהקלוח היו המים מקלחין ומסבבין את הכלים מכל צד. אע\"כ הך מודים מלתא דב\"ה היא. דהם לבדם מודים לב\"ש שרשאי לגדור בכלים:"
+ ],
+ [
+ "שהוא גודר כלים
עושה גדר עם כלים בכל רוחב זרם החרדלית. כדי לעכב מרוצת הזחילה. ויהיו המים שסמוך להגדר הזה אשבורן:"
+ ],
+ [
+ "וטובל בהם
בהמים שסמוך להכלים. דאף שלמעלה ממקום ההוא החרדלית מקלח והולך. עכ\"פ מדטובל סמוך להכלים. ושם המים נשארין עומדין באשבורן מותר לטבול שם. ואף דאסור להוות מקוה ע\"י כלים שמקבלין טומאה [כלעיל סי' כ']. הכא שאני שאינו אלא מעכב שלא יפסלו המים בהמשכה:"
+ ],
+ [
+ "לא הוטבלו
נ\"ל דה\"ט משום דהמים שבצד השני למטה מהכלים על מורד ההר. אינן אשבורן:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כמקוה
ר\"ל כל מים מועטים כשרים שהן בצד מ' סאה כשירים שבמקוה ומחוברין עמהן. הרי הן כהמקוה. ומותר לטבול בהן כלים אף שהן עצמן אינן מ' סאה. ומדיש חילוק בין כשהמים המועטין הן תוך חלל גומת המקוה. או כשהמים המועטים הן בצד גומת המקוה. להכי תני והדר מפרש חורי המקוה וכו':"
+ ],
+ [
+ "וסדקי המערה
ר\"ל חורים וסדקים שבכותלים תוך חלל גומת המקוה שמעט המים שבתוכן מעורב עם המ' סאה שבמקוה. וקרי למקוה מערה משום דרוב מקואות שלהן משום צניעות במערות היו. ונ\"ל דנקט סדקים לרבותא. דאע\"ג דלקמן [מ\"ט] אמרינן דסדק שבין ב' מקואות חסירים לא מהני לצרפן זה לזה. קמ\"ל הכא דהיינו דוקא לצרף ע\"י הסדק מים שבמקוה זו למים שבמקוה אחרת. דכשהסדק לרוחב הכותל שביניהן סוף הסדק להסתם. וגזרינן קודם שנסתם אטו אחר שנסתם. אבל לענין לאצטרופי מים שבסדק גופיה'. אפי' כשהסדק לרוחב הכותל. והמקוה מ' סאה מלבד מים שבסדק. המים שבסדק הוה כהמקוה וטובלין בו. דהרי ליכא למגזר מידי. דהרי כשיסתום הסדק לא יהי' שם מים להטביל בהסדק. ובהמקוה הרי יש מ' סאה:"
+ ],
+ [
+ "מטביל בהם כמה שהם
ר\"ל אע\"ג שאין בהם רק מים מועטים. וגם אין מעורבין עם המ' סאה שבמקוה רק כרוחב שערה. אפ\"ה מותר להטביל בהן כלים. ואע\"ג דלעיל [פ\"ח מ\"ו] בחריצין ונעיצין אינן נחשבין יחד כמקוה. רק במעורבין יחד כשפופרת הנוד [ולר\"ש ולר\"ב שם צריך שיושקו ע\"י קלוח שעוביו כשפופרת הנוד]. י\"ל התם שאני שכל הגומות זה בצד זה. ודמי טפי לשוקת שבסיפא במשנתינו. משא\"כ הכא ששניהן תוך חלול גומת המקוה הגומ' מצרפן. א\"נ התם שאני שכל הגומות תחת השמים ואין תקרה על גבן לצרפן. משא\"כ הכא שכולן הם תחת תקרת המערה. מחשבו כולן כמי מקוה אף שאינן מחוברין רק כשערה [ואפשר נמי דמה\"ט נקט מערה. הא במקוה תחת אויר הרקיע אין מצטרפין]. ונ\"ל עוד דהא דנקט מטבילין בהן. היינו לרבותא. דאפי' בתוך עצמן מותר להטביל כלים. וכ\"ש שמים שבתוכן מצטרפין להשלים המ' סאה חסר מעט שבגומת המקוה. דלא גרע מפרסת החמור לעיל [פ\"ה מ\"ו]. ואע\"ג דהתם בעינן שיחוברו כשפופרת הנוד. הכא סגי בכשערה מדליכא למגזר מידי וכמש\"ל סי' ב'. ותו אם יסתם הנקב והסדק הרי יזובו המים שבזה ושבזה למטה לתוך המקוה:"
+ ],
+ [
+ "עוקת המערה
עוקה היינו גומא. ור\"ל אם חפר גומא בקרקע עולם במערה בצד המקוה. ויש בהעוקה מים כשרים פחות ממ' סאה:"
+ ],
+ [
+ "אין מטבילין בה אלא אם כן היתה נקובה כשפופרת הנוד
ר\"ל עד שיהא בהכותל שבין העוקה להמקוה נקב כשפופרת הנוד. דדוקא חורין וסדקים שהן תוך חלול גומת המקוה. סגי במחוברין כשערה להחשב כמי מקוה עצמה. אבל עוקה זו שהיא בצד גומת המקוה. וכותל מפסיק ביניהן. אף שהתקרה שע\"ג המערה מצרפן. אפ\"ה חשובה בפ\"ע. ואין המים חשובין כאילו הן תוך המקוה. וצריך נקב שיצרפן ע\"י קלוח מים כשפופרת הנוד [והיינו ממש דינא דמ\"ט לקמן]. ונ\"ל עוד דדוקא בשנתנקב הדופן שביניהן צריך שיהי' בהנקב גובה ורוחב שפופרת הנוד. דמדכותל שלם ע\"ג הנקב. חשובין הן כמופרשין זה מזה. הא בנפרץ הכותל שביניהן למעלה. לא גרע מכותל שבין ב' מקואות. דסגי במעורבין ברוחב שפופרת הנוד על רום קליפת השום [כלקמן מ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שהיא מעמדת עצמה
שכותל שמפסיק בין העוקה להמקוה. חזקה ואינה רעוע:"
+ ],
+ [
+ "אבל אם אינה מעמדת עצמה
שהכותל שמפסיקן רעוע ורפופה:"
+ ],
+ [
+ "מטבילין בה כמה שהיא
אפי' מחוברין רק כרוחב שערה דמדהכותל רעוע כליתא דמי. ובטלו מים שבתוך העוקה לגבי מקוה [ר\"א סנ\"ח ונ\"ט]. והר\"ש והרא\"ש פירשו מעמדת א\"ע. ר\"ל שחלוקה לעצמה מהמקוה. דהיינו שאפי' כשיהי' מ' סאה בהמקוה. אפ\"ה לפעמים לא יהיו מים שבמקוה מעורבים עם המים שבעוקה וכגון שגומת המקוה מחזקת מ' סאה למטה מהנקב שמחברה אל העוקה. אז אין שם המקוה על העוקה עד שיתחברו יחד כשפופרת הנוד:"
+ ],
+ [
+ "דלי
טמ':"
+ ],
+ [
+ "והטבילן הרי אלו טהורים
אף שאין בפה הדלי כשפופרת הנוד. עכ\"פ כיון דמהני טבילה להדלי. דהרי יכנסו מים דרך שם. הרי נכנס שם טהרת המקוה. להכי גם כלים שבתוכו. הו\"ל כאילו היו תוך המים שבמקוה:"
+ ],
+ [
+ "ואם לא טבל
שהדלי הי' טהור ולא הי' צריך לטבלו. ונ\"ל דלהכי לא קאמר כפשוטו. ואם הי' הדלי טהור. אבל אתא לאשמעינן. דאפי' הי' הדלי טמא רק הוא לא רצה לטבלו. דהיינו שלא הכניס כל הדלי תוך המים נמי דינא הכי:"
+ ],
+ [
+ "עד שיהיו מעודבין כשפופרת הנוד
שיהי' בפה החיצון כשפופרת הנוד. מיהו כשהטה פה הכלי למן הצד. אע\"ג שכלי חיצון טמ' וגם וודאי נכנסו מי המקוה לתוכו. אפ\"ה כיון שדופן כלי החיצון מפסיק בין עליונות מי המקוה להמים שע\"ג כלי הפנימי. אין המים שבתוך הכלי החיצון חשובין כהמקוה עצמה. רק כמחוברין לה. ודי לן לטהר עי\"ז כלי החיצון עצמה מדעכ\"פ נכנסו לשם מים. אבל לא מהני לכלים הפנימיים לטהרן. דלא עדיפי מים שבתוך החיצון. ממים שבתוך העוקא לעיל. שאינן חשובים כמקוה רק כשמעורב עם המקוה כשפופרת הנוד. וה\"נ אף שהדלי טמא לא מהני טבילה לכלים הפנימיים. עד שיהי' פה חיצון כשפופרת הנוד:"
+ ],
+ [
+ "שלשה מקואות בזה כ' סאה ובזה כ' סאה
מים כשרים:"
+ ],
+ [
+ "ונתערבו
דע\"י שטבלו צפו המים והשיקו זה לזה:"
+ ],
+ [
+ "המקואות טהורין
אפי' השאוב דהרי הושקו ב' הכשירות הסמוכות ונתהווה יחד מ' סאה. ונמצא שכשהושקו השאובין להן. הושקו למ' סאה והוכשרו גם הם. ולפיכך כשהושלמו השאובין הללו ע\"י גשמים שירדו עליהן ונתהוו מ' סאה מותר לטבול גם בהן. ואי\"ל דלמא נתערב השאוב להאמצעי קודם שנתחברו יחד הכשירים ונפסל האמצעי. וכשהושק אח\"כ האמצעי להמקוה החסירה שמן הצד נפסלה גם היא. י\"ל דאפי' הי' כן אפ\"ה מדירדו השאובין להאמצעית דרך המשכה. והרי הכשרים שבהאמצעי הן הרוב נגד מעט השאובין שהומשכו לשם. והו\"ל להשאובין שנתערבו בהאמצעי. רבוי והמשכה דכשר [כפ\"ד מ\"ד]. ולפענ\"ד בלא זה לא קשה מידי. דהרי אינו אלא ספק אם נפלו השאובין למ' או לכ' סאה. והרי כל ספק מים שאובין כשר [כפ\"ב מ\"ג]. וכיון שלא נפסלו הכשרים. גם השאובין שהושקו להכשירים ממילא הוכשרו:"
+ ],
+ [
+ "והטובלים טהורים
דהרי מדהושקו טבלו כל א' במקוה מחזקת מ' סאה כשרים:"
+ ],
+ [
+ "המקואות כמות שהיו
דמדלא יכלו המים הכשרים להתערב כולן רק דרך השאובין שבאמצען. א\"כ לא הושקו השאובין למ' סאה מכונסין. ונשארו בפסולן. ואפ\"ה לא נפסלו הכשרות מהשאובין שנתערבו בהן. מדהי' להן רביי' והמשכה וכלעיל:"
+ ],
+ [
+ "והטובלים כמות שהיו
ר\"ל שלכולן לא עלתה להן טבילה:"
+ ],
+ [
+ "הספוג והדלי שהיו בהן שלשה לוגין מים
ר\"ל שבלועין בהן. ואפי' רק מקצת מהג' לוגין בלוע בהן והשאר בעין עליהן. ולרמב\"ם ולרא\"ש מיירי אף שהיו השאובין תוך חלל הדלי בעין. אלא שפה הדלי צר וא\"א שיצאו כולן. רק נתערבו דרך פה הצר עם מי המקוה. וכן סתם בש\"ע [ר\"א סט\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ונפלו למקוה
חסירה ממ' סאה:"
+ ],
+ [
+ "שלא אמרו אלא שלשה לוגין שנפלו
[עי' פ\"ג מ\"ג]. אבל הנך מדמובלעים השאובין בהספוג או בכלי. וכ\"כ להרמב\"ם והרא\"ש בכנוסין בכלי שפיו צר. לא נפלו כל הג' לוגין לתוך הכשרים. ומה\"ט כל ג' לוגין מים שאובין שהיו בצד מים כשרים ונגעו זה בזה לא נפסלו הכשרים [כלקמן מ\"י]:"
+ ],
+ [
+ "השידה והתיבה שבים
ואפי' קבעם בקרקע שבים אחר שחקקם:"
+ ],
+ [
+ "אין מטבילין בהם
כלעיל רפ\"ה. רק קמ\"ל תו הכא אף שהים מקיף השידה מכל הצדדים. אפ\"ה אין מטבילין בו. ואע\"ג דמטבילין בכלי תוך כלי. אפי' כשהכלי החיצון א\"צ טבילה. אם רק מעורב מים שבחיצון עם מי הטבילה כשפופרת הנוד [כלעיל מ\"ב]. היינו כשמטלטל הכלי החיצון. אבל הכא שהשידה עומד במקומו. איכא למיחש טפי שמא יטבול בתוכו גם כשלא יהיה מחובר למעין [כך נ\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "אלא אם כן היו נקובין כשפופרת הנוד
בשוליו או סמוך לשוליו. שאינו מחזיק כלום מהנקב ולמטה [ש\"ך ר\"א ס\"ק כ\"ב]. והא דלא סגי ליה בכמוציא זית. שהרי ע\"י נקב כזה בטל מתורת כלי [כספ\"ט דכלים]. היינו רק בכ\"ח דמדנטהר מטומאתו בנקב כזה. תו אינו כלי. משא\"כ הכא שהוא כלי עץ. דצריך לטהרתו כמוציא רמון [וכרמב\"ם רפ\"ו מכלים]. להכי החמירו גביה לענין מקואות. שיהי' צריך עכ\"פ נקב כשיעור עירוב מקואות [רכ\"מ פ\"ו ממקואות ה\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר בכלי גדול
שרוב גבהו הוא יותר מד' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "ארבעה טפחים
אז סגי כשהנקב גדול כשיעור ד' טפחים. אף שאינו רוב גובה הדופן:"
+ ],
+ [
+ "ובקטן
שרוב גבהו הוא פחות מד' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "רובו
[עי' סופ\"ד לעיל ודו\"ק]. נמצא שר' יהודה מחמיר. דלת\"ק בין בגדול או בקטון סגי כשניקב כשפופרת הנוד [וכעוק' לעיל מ\"א]. דהיינו כשיעור ב' אצבעות שסמוכות לאגודל. חוזרות סביב בהנקב [ר\"א ס\"מ]. ולר\"י הכא שאני שהוא כלי. ולהכי בגדול צריך כדי ד' טפחים ובקטן סגי ברובו. והלכה כת\"ק [ר\"א ס\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "אם היה שק או קופה
נתונים בים. ואפילו הם טהורים:"
+ ],
+ [
+ "מטבילין בהם כמה שהם
היינו אפילו הן שלמים:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהמים מעורבין
מדמלאין נקבים. עדיף טפי משפופרת הנוד [ר\"א ס\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "היו נתונים תחת הצינור
שהעמיד השק והקופה הנקובים תחת הצנור שבגג לגשמים. כדי שהמים שירדו מהצנור למקוה יסתננו בו קודם שירדו להמקוה:"
+ ],
+ [
+ "אינם פוסלים את המקוה
שהמי גשמים שירדו להצנור שאין לו בית קבול לא נעשו שאובין [כרפ\"ד]. וגם כשירדו מהצנור לתוך הכלים הללו שמלאים נקבים. לא נעשו בתוכן שאובין. ולא פסלו למקוה החסירה כשנפלו בתוכה. ואי\"ל עכ\"פ היאך יהיו כשרים לטבול בהן כשמלאו מהן המקוה. הרי הוויית המקוה ע\"י טהרה בעינן. והרי הכלים הללו מקבלין טומאה. י\"ל כיון דגם בלעדן היו יורדין מהצנור להמקוה. לית לן בה [כלעיל פ\"ה סי' כ']:"
+ ],
+ [
+ "ומעלין אותן כדרכן
דבשאר כלי שיש לו בית קבול. כשטובלו מטומאתו במקוה מצומצמת. צריך להעלותו מהמקוה דרך שוליו. כדי שהמים שבתוכו שהן שאובין לא יחזרו ליפול להמקוה ויפסלוה [כפ\"ז מ\"ו]. אבל הנך מדמלאין נקבים. המים שבתוכן לא נעשו שאובין. לפיכך רשאי להעלותן כדרכן:"
+ ],
+ [
+ "גסטרא
גסטרא הוא כ\"ח שנשבר ובולטין כמה עוקצין בשפתו [ככלים פ\"ד מ\"ג] והוא נוטריקון גיסי תרי. ור\"ל שע\"י שבירתו. נעשה מהכלי שתי חתיכות. וכ\"כ רש\"י חולין כ\"א ב']. והוא עומד במקוה. ושפתו בולט ממעל מהמים ואפ\"ה המים שבתוך הגסטרא מחוברים עם מי המקוה בדרך הפגימות שבשפת הגסטרא:"
+ ],
+ [
+ "שבמקוה והטביל בה את הכלים
כלים קטנים כמחטין וצנורות שנטמאו. וחשש שמא כשיטבלם יפלו מתוך ידו לתוך המקוה ויאבדו. להכי טבלן בהגסטרא:"
+ ],
+ [
+ "טהרו מטומאתן
דהרי מעורבין המים שבתוכה עם מי המקוה דרך הפגם שהוא כשפופרת הנוד. דדוקא בטובל בשידה תיבה לעיל [מ\"ה]. צריך שלא יקבל התיבה למטה מהנקב. אבל גיסטרא אף דמקבל טומאה מדאורייתא [כרמב\"ם כלים פי\"ח ה\"י]. עכ\"פ כיון שאינו כלי שלם לא גזרו בה כולי האי. ומה\"ט באמת נקט גסטרא. דאילו היה כלי שלם. היה דינה כתיבה לעיל:"
+ ],
+ [
+ "אבל טמאים על גב כלי חרס
דאם היה הגסטרא טמאה. הרי כשהעלה מתוכה הכלי שטבל. נטמא מאויר כ\"ח. דאף דאין נטמא מאויר כ\"ח רק מאכל או משקה. אבל לא כלי [ככלים פ\"ח מ\"ד]. עכ\"פ הרי משקה טופח שע\"ג הכלי כשמעלהו. אינו נחשב כמחובר למקוה. דהרי ניצוק וקטפרס אינו חבור [וכסוף פ\"ח דטהרות]. ודלא כר' יהודה [לקמן פ\"ז מ\"ז]. וא\"כ כיון דחשבינן לאותה משקה כאינו מחובר להמקוה. נטמא המשקה ההוא מאויר הגסטרא הטמאה. וחוזר ומטמא להכלי הנטבל. ואעפ\"כ הרוויח בטבילה זו. דעכ\"פ הסיר מהכלי טומאה דאורייתא דמעיקרא שהיה צריך הערב שמש. אבל השתא. טומאת משקין טמאין לכלי הוא רק מדרבנן מגזירת מעינות הזב [כשבת ד' י\"ד ב']. וא\"כ א\"צ הערב שמש [וכמ\"ש בפתיחה סי' ס\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "אם היו המים צפים על גביו
למעלה משפת הגסטרא הטמאה סביב:"
+ ],
+ [
+ "כל שהן
אפי' אינן צפין למעלה מהגסטרא כשיעור גובה הכלים שטבל. והרי לא מהני טבילה לחצאין. וגם הגסטרא הטמאה. שהיא כ\"ח. אין לו טהרה במקוה. נמצא שלא נטהר הגסטרא ע\"י המים שצפין ע\"ג. אפ\"ה הרי הכלי הנטבל א\"א שיקבל טומאה מאויר הגסטרא. רק ע\"י משקה טופח שע\"ג כשמעלהו. והרי כשמי המקוה צפין ע\"ג גסטרא כ\"ש. לא נטמא משקה טופח שע\"ג כלי בשעה שהיא תוך אויר הגסטרא. דהוי כולו עדיין תוך מי המקוה:"
+ ],
+ [
+ "מעין היוצא מן התנור
כל תנורין שלהן היו כקדרה גדולה בלי שולים. ומחובר בקרקע עולם בטיט. והכא מיירי בתנור גדול מאד כגובה אדם. והתנור היה טמא. והיה בקרקעיתו מעין בתוך התנור:"
+ ],
+ [
+ "וירד וטבל בתוכו
בהמעין שבתוך התנור הטמא:"
+ ],
+ [
+ "הוא טהור
דאף דהתנור טמא. אדם אינו נטמא מאויר כ\"ח. וגם לא נטמא מהמשקין הטופחין ע\"ג גופו כשעולה מטבילתו שנטמאו מאויר התנור הטמא. דאדם אינו מקבל טומאה ממשקין:"
+ ],
+ [
+ "וידיו טמאות
ואפי' מים צפין ע\"ג תנור כ\"ש לא מהני. דהרי הידים נטמאו מאויר כ\"ח הטמא אפי' בלי משקה טופח [כרפ\"ג דידים]. ולא מהני טבילה לחצאין בהמים המועטים שצפין ע\"ג התנור [רב\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ואם היו
מי המעין:"
+ ],
+ [
+ "על גביו רום ידיו
למעלה מהתנור:"
+ ],
+ [
+ "אף ידיו טהורות
דאף שנטמאו באויר התנור. הרי חזרו ונטבלו חוץ להתנור כשהעלם [רב\"א]. והא דלא סגי ליה בשצפין ע\"ג התנור כ\"ש כברישא. התם שאני שלא נטמא הכלי הנטבל מאויר כ\"ח. רק ע\"י המשקה טופח שע\"ג. וכיון שאותו משקה כ\"ש שבאויר התנור מחובר למים כ\"ש שצפין ממעל להתנור שמחובר לשאר מי המקוה. א\"כ לא נטמא המשקה טופח שע\"ג כלי הנטבל. אבל הכא הרי גוף הידים גם בלי משקה על גבן נטמאו מאויר התנור [כידים פ\"ג מ\"א]. וא\"כ כשהעלן מהתנור צריכין טבילה ואין טבילה לחצאין. ולפיכך צריך שיהיו המים צפין ע\"ג התנור כרום ידיו. מיהו פי' רום ידיו לצדדין קתני. דאם בשעה שעלה מהטבילה היו ידיו תלויות למטה. או זקופות ממעל לראשו. אז צריך שיהיו המים צפין ממעל להתנור. כהגובה שמראש אצבעותיו. עד הפרק. דהיינו עד קשורן לפסת היד להרא\"ש. או עד חבורן לקנה הזרוע להרי\"ף. דרק עד שם מגיע למר או למר. טומאת וטהרת הידים [כידים פ\"ב מ\"ב]. ואם היו ידיו פשוטות לפניו. אז סגי בשהמים צפין ע\"ג התנור כעובי הפס יד. אם היו האצבעות פשוטו' זה בצד זה. או כגובה הפס אם פשוטות אצבע למעלה מאצבע:"
+ ],
+ [
+ "ערוב מקואות
כגון מקוה חסר שבצד מקוה שלם. או ב' מקואות חסירות זו בצד זו. ובא להכשיר שניהן:"
+ ],
+ [
+ "וכחללה
ר\"ל צריך לערבן דרך נקב שבכותל. שיהי' רוחב חלול הנקב כרוחב חלול שפופרת הנוד. דהיינו שפופרת שנותנין בפה הנוד. דהיינו כעובי השפופרת עצמה וחללה:"
+ ],
+ [
+ "כשתי אצבעות חוזרות למקומן
ר\"ל והוא כרוחב ב' אצבעות שסמוכות לאגודל. כשמתהפכות ברווח תוך הנקב. וקלוח המים יהי' כרוחב נקב כזה [רב\"י]. ודוקא בנקב שבכותל צריך כך [ועי' מ\"ש לקמן בס\"ד סי' ע\"ה]. מיהו ביש נקבים רבים קטנים ביניהן. עדיפי משפופרת הנוד [כלעיל סי' ל\"א]. ומה\"ט בחפר גומא בצד נהר. או בצד מקוה שלם. ונתמלא הגומא שחפר בכדי שיעור לטבול בו. אע\"ג שאין בהגומא מ' סאה. רשאי לטבול בה. דארע' מחלחולי מחלחלא. והו\"ל כמלאה נקבים [ר\"א סנ\"ב]. ורק בב' מקואות חסירות שסמוכות זו לזו. אע\"ג שראינו שנתרבו קצת זמ\"ז. אסור לטבול בשניהן [ר\"א ש\"ך ס\"ק קי\"ג]. ורק בשיש נקב כשפה\"נ בין ב' החסירות מצטרפות. וכדאמרן:"
+ ],
+ [
+ "ספק שאינה כשפופרת הנוד
ר\"ל אם טבל כבר במקוה חסירה. ומסופק אם הי' כשפופרת הנוד בינה למקוה אחרת שתצטרף עמה. וא\"א השתא לבדוק אם הי' כך:"
+ ],
+ [
+ "פסולה
הטבילה פסולה:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהיא מן התורה
ר\"ל אפי' ודאי נתכסה מהן כל גופו. אפ\"ה פסולה. משום דעיקר חיוב טבילה הוא מן התורה. ונ\"ל דאפי' הי' טמא טומאה דרבנן. או אשה שטבלה בה לכתם שמצאה. דאסורה לבעלה רק מדרבנן [כיו\"ד רסי' ק\"צ]. אפ\"ה הרי חיובינה מדרבנן לטבול במקוה שהיא שלימה מן התורה. [ועי' בא\"ח סי' ס\"ד ס\"ב. ובסי' ס\"ז במג\"א שם ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "וכעדשה מן השרץ
וספק אם היה בהן כשיעור. ברה\"י ספיקו טמא. דשיעורין הלכה למשה מסיני [כסוכה דה\"ב]. וכל הלכה למשה מסיני כדאורייתא דמי [כרמ\"מ פ\"א מאישות ה\"ב]. ואע\"ג דאפי' ספק טומאה דרבנן ברה\"י ספיקו טמא [כטהרות פ\"ד מ\"ה]. אפ\"ה אי הוה שיעורין דרבנן. היינו מטהרין אותו:"
+ ],
+ [
+ "כל שיעמוד כשפופרת הנוד
ר\"ל כל מה שמונח בהנקב שהוא כשפופרת הנוד בין ב' מקואות חסרים:"
+ ],
+ [
+ "ממעטה
השיעור של שפופרת הנוד. ואינן מצטרפין. ואפילו הן בריות המים. ונ\"ל דכ\"ש טיט הנירוק ואינך דרפ\"ז. דס\"ל דממעטין:"
+ ],
+ [
+ "טהור
ר\"ל אינה ממעטת שיעור שפופרת הנוד. וקי\"ל כת\"ק דממעטין [ר\"א סנ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "מטהרים את המקואות העליון מן התחתון
כשיש ב' מקואות זה למעלה מזה בשפוע ההר. והעליון שאובין. מותר להשיקו מהתחתון שהוא מ' סאה כשרים. אע\"ג דבכה\"ג לא הושקו גוף השאובין בהכשרים. דרק הקלוח היוצא מהן יורד ומתערב בהכשר. וכ\"ש בדהוה איפכא. שהעליון כשר והתחתון פסול. דאז קלוח הכשר יורד ומתערב בתחתון הפסול. אפ\"ה מכשירו. ואע\"ג דכבר שמעינן כן מלעיל [פ\"ג מ\"ב]. סד\"א דדוקא התם. דג' לוגין שפוסלין הוא רק מדרבנן מהני השקה גם במדרון. אבל הכא להכשיר שאובין דלרוב הפוסקים פסולן מדאורייתא לא קמ\"ל. ואין להקשות דעכ\"פ קטפרוס אינו חבור [כטהרות פ\"ח מ\"ט]. י\"ל דהיינו דלחשוב העליון והתחתון כמחוברין. אבל עכ\"פ מחשבו שפיר כנוגעין. דהרי במקום הנגיעה אין שם קטפרוס:"
+ ],
+ [
+ "והרחוק מן הקרוב
ולא חיישינן שמא בשעה שטובל כבר בא אדם והפסיק השקתו. ולא עלתה לו טבילה. ולאאמ\"ו הגזצוק\"ל הכי פירושא שכשיש ב' מקואות שאובין. וכל א' מ' סאה. ואחת מהן קרובה למקוה שלימה כשירה. ואחת מהן רחוקה ממנה. מותר להשיק הרחוקה ממקוה הכשירה להקרובה שהושקה להכשירה. ואע\"ג דה\"ל רק השקה למושקת. לא תימא די לה לקרוב להפקיע א\"ע. שיועיל לה השקה כשערה להכשיר א\"ע. ולא להכשיר גם לאידך שחזר והושק גם לה כשערה:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
נ\"ל דרק ארישא שואל כיצד. דהיאך אפשר שישיק עליון מתחתון. דאי\"ל שיעשה חריץ בקרקע מעליון לתחתון כדי שיזוב קלוח המים מעליון לתחתון ויושקו עי\"ז. הרי לפעמים עי\"ז יתמעטו מימי העליון ע\"י המים שיצאו ממנו להתחתון. עד שעי\"ז לא יהיו ראויים לטבילת כל הגוף. כשלא ישאר מתחת שולי החריץ בהעליון מ' סאה. ואפילו נימא שלא יעמיק החריץ כל כך בהקרקע. כדי שלא יזוב מהעליון לתחתון רק קלוח דק ולא יחסרו על ידו שיעור מ' סאה בהעליון. ליתא. דקלוח דק כזה יובלע בקרקע קודם שיגיע להמקוה התחתון הכשר. ולא יהיו מושקים כלל:"
+ ],
+ [
+ "או של אבר
אֵבֶר בפתח. הוא עופרת. והתנא מיעצו שיקח סילון של עופרת או חרס. דהני אין קלוח דק כשער נבלע בהן ברגע השקתו. דלולא כן. גם בסילון עץ עצם וזכוכית וכדומה מותר להשקות. וסילון אין מקבל טומאה. מדפתוח בב' ראשיו ואין לו בית קבול. ואע\"ג דעכ\"פ גם פשוטי כלי מתכות מקבלין טומאה. והרי הוויית המקוה ע\"י טהרה בעינן. היינו שכשירדו על דבר המקבל טומאה למקוה נפסלו המי מקוה. אבל השקה אפילו ע\"י דבר המקבל טומאה מהני [ועי' רתוי\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "ומניח ידו תחתיו
נ\"ל דודאי מתני' מיירי במניח הסילון במדרון ההר משפת עליון של מקוה עליונה. לשפת עליון של מקוה תחתונה. ואע\"ג שעי\"ז יושקו רק בקטפרוס. לית לן בה. דבשאובין דרבנן הקילו. כמו שהקילו בהן מה\"ט. כשמושקין רק כשערה. אע\"ג דידוע דכל כשערה אין בו טופח ע\"מ להטפיח. דנמי לא הוה חיבור [כספ\"ח דטהרות]. ומה שאמרה משנתינו ומניח ידו תחתיו. לשון זה ודאי משמע. לא במניח ידו תחת ראשה העליון. ולא במניחה תחת ראשה התחתון דוקא. אלא סתמא משמע באיזה מקום שיהיה. דמדצריך לרחוז הסילון בידו בשעה שמשיק על ידו ב' המקואות. כדי שלא יתגלגל הסילון ממקומו. להכי קמ\"ל דכשאחזה. לא די שרשאי להניח ידו ע\"ג הסילון לאחזו. דבכה\"ג אף שיד האדם מקבל טומאה. לא מחשב השקה ע\"י דבר המקבל טומאה. דהא לאו מידי עביד. אלא מעכב הסילון שלא ישמט למן הצד. אלא אפי' מניח ידו תחת הסילון כשאחזו. באופן שהסילון מונח תוך ידו. והרי יד האדם מקבל טומאה. ומה\"ט במביא מים על ידו לחבית. פסולין למי חטאת [כפרה פ\"ו מ\"ד]. וא\"כ ה\"נ נפסלה להשקה. ואע\"ג דהכא שאני. דהתם המים נוגעין בידו להדיא. משא\"כ הכא הסילון מפסיק. ליתא דסילון בטל לגבי יד דחשוב כמקום [כשבת ד' ד' א']. והו\"ל היד עיקר והוא דבר המקבל טומאה ותפסל. קמ\"ל דהשקה שרי ע\"י דבר המקבל טומאה. ואע\"ג דכבר שמעינן כן מסילון של מתכת עצמה דשרי להשיק על ידה [וכלעיל סי' ס\"א]. סד\"א דמיירי בסילון שעשוי לחברה בקרקע. דאז אפי' עדיין לא חיברה אמק\"ט. דמה\"ט צנור של מתכת אין מקבל טומאה [ככלים פי\"א מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "עד שהוא מתמלא מים
נ\"ל דאין ר\"ל עד שיתמלא כל חלל הסילון מים. דלמה לי כולי האי. דהרי סגי בשישקו כשערה. אלא ר\"ל עד שיתמלא כל אורך חללו של סילון במים ברוחב שערה:"
+ ],
+ [
+ "ומושכו ומשיקו אפילו כשערה
מיהו דוקא בשאובין די בשיושקו ברוחב כשערה. מדי\"א דאפי' כולן שאובין. אם רק אינן מכונסין בכלי כשירים מדאוריי' לטבילה [רמב\"ם פ\"ד ממקואות]. ומה\"ט בהשקה זו שבמשנתינו. אע\"ג דהוה קטפרוס. חשבינן לה חבור בשאובין. וכמש\"ל. אבל לצרף מקוה חסר למים אחרים להחשב שלימה צריך בהשקתו קלוח מים כשפופרת הנוד [ר\"א סנ\"ב]. וזה בנקב שבכותל בין מים למים. מיהו אפי' היה פני הסילון למעלה מגולה. דהו\"ל כנפרצו זל\"ז [במ\"ט] אפ\"ה אף שההמשכה מגולה. צריך עכ\"פ רוחב ההשקה בין מים למים כשפופרת הנוד בגובה קליפת השום:"
+ ],
+ [
+ "היה בעליון ארבעים סאה
מים כשרים:"
+ ],
+ [
+ "ונותן לעליון
דמדיש בעליון מ' סאה כשרים. אין נפסלין בכל שאובין שבעולם [ר\"א סט\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "עד שירדו לתחתון ארבעים סאה
ואע\"ג שהעליונה היתה מלאה עד שפתה. לא אמרינן שמים האחרונים דחו הראשונים לצאת [עי' לעיל פ\"ג סי' ח']. ותהי עכ\"פ העליונה פסולה. דהכא שאני שכבר היה על העליונה חזקת כשרות. לא נפסלנה מספק. ולפיכך אפי' אם מערה לתוך העליונה שאובין בקלוח עב בלי הפסק. אמרינן קמא קמא דמטי לשם בטל ברובא [ועי' תוס' ב\"ק ד\"ק ע\"ב ד\"ה אומר ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "כותל שבין שתי מקואות
וא' מהן חסירה. או שרק שניהן יחד הן מ' סאה:"
+ ],
+ [
+ "שנסדק לשתי
ר\"ל אם הסדק הוא בכל גובה הכותל שמפסיקן. ונ\"ל דלהכי נקט שתי. לאשמועינן דאפילו כשהסדק הוא בשפוע של עובי הכותל. כחוטי שתי אויפצוג שמתוחים בכסא אורג בשפוע מכובד עליון לתחתון. ונמצא שאין הסדק מפולש בשוה. אפ\"ה כמחוברים דמי:"
+ ],
+ [
+ "ולערב
ר\"ל ואם הסדק לרוחב הכותל כחוטי ערב שמונח לרוחב הבגד הנארג:"
+ ],
+ [
+ "אין מצטרף עד שיהא במקום אחד כשפופרת הנוד
ודוקא במחוברין מימי ב' המקואות רק דרך הסדק שבאמצע הכותל. והכותל למעלה מהסדק שלם. אבל במחוברין מימי ב' המקואות למעל' מראש הכותל. סגי בשמחוברין בגוב' קליפת השום על רוחב כשפופרת הנוד. וכדמסיק בסיפא בנפרצו זה לזה:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר חלוף הדברים
וטעם פלוגתייהו דת\"ק ס\"ל. דהא דבעינן נקב כשפופרת הנוד בכותל שבין מקוה שלימה לחסירה. היינו שע\"י נקב כזה יהיו ב' המקואות נחשבין כמחוברים אף במקום שהכותל שביניהן אינו נקוב. מיהו כל זה במחוברים רק ע\"י נקב. אבל במחוברין ע\"י סדק שבכותל. שמתפשט מהקצה אל הקצה בכותל. בין שהסדק ההוא בכל גובה הכותל. או שמתפשט בכל רוחב הכותל. כיון שכל שטח המים מעורב. בגובה המים או ברחבן. אף שאין בין ב' המקואות רק סדק בעלמא. חשיבי שניהן כמעורבין. ואעפ\"כ דוקא כשהסדק בגובה הכותל. שיש קיום להסדק שלא יסתם. חשובין על ידו כמעורבין. אבל כשהסדק לרוחב הכותל. אז מחמת כובד חלק העליון. סופן שיתחברו ב' החלקים ויסתם הסדק. וכל שסופו להסתם כסתום דמי. והו\"ל הסדק כליתא. ור\"י ס\"ל דאין חילוק בין נקב לסדק. דבשניהן צריך כשפופרת הנוד. וזהו דוקא כשהסדק לארכו של כותל. אבל כשהוא לכל רחבו של כותל. אז המים שבסדק מטשטשין ומרככין בכובדן חלק הכותל שתחתיהן. ולהכי הו\"ל הכותל רעוע שתחת המים שבסדק כליתא. ור' יהודה לשיטתיה אזיל דס\"ל לעיל במשנה א' דכל כותל רעוע כליתא דמי. וקיי\"ל כת\"ק [ר\"א סנ\"ד]. אמנם מספקא לן אי שתי היינו גובה הכותל. וערב היינו המשכו. וכפי' הרמב\"ם לעיל. או שתי היינו המשך הכותל. וערב היינו גובה הכותל. ור\"ל כבאריג. שלעולם חוטי השתי ארוכים משל ערב שאינו מוטל רק ברוחב הבגד. וזהו פי' הרא\"ש. ומדמספקא לן הלכה כמי. משו\"ה בין שהסדק לאורך או לרוחב הכותל. אינן מצטרפין ב' המקואות עד שיהיה ביניהן נקב כשפופרת הנוד. דהיינו כרוחב ב' אצבעות חוזרות [ר\"א ש\"ך ס\"ק קי\"ח]. ודוקא בסדק שבכותל שבין חסירה לשלימה פליגי ר\"י ורבנן. אבל אם בא להכשיר מקוה ממ' סאה שאובין ממקוה כשירה שבצדה. לכ\"ע ביש בהכותל שביניהן סדק כ\"ש בין לאורך ובין לרוחב מצטרף. דהרי סגי בהשקה שביניהן כשערה [וכמ\"ח]. ואף אם יהיה הסדק לרוחב שסופו להסתם. הרי משהושקו המ' סאה שאובין רק רגע דיו. משא\"כ בהשקה שבין חסירה לשלימה. הרי אין החסירה כשירה רק בעודה מושקת לשלימה. דמשנפסק ההשקה. הו\"ל כמקוה מ' סאה שנחסרה [כש\"ך ר\"א ס\"ק קי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "נפרצו
ב' המקואות:"
+ ],
+ [
+ "זה בתוך זה
ר\"ל שנפרץ ראש הכותל שביניהן. ואין כותל מפסיק בין מקום חיבור מים למים:"
+ ],
+ [
+ "ועל רוחב כשפופרת הנוד
דכשמחוברים מימי ב' המקואות יחד ממעל לראש הכותל. בלשון מים. שגבוה כקליפת השום ברוחב שפופרת הנוד. הוכשרו שניהן [כלעיל פרה פ\"ה מ\"ח]. מיהו דוקא בשיש כותל מפסיק בין מים למים. צריך שיהיו מעורבים כך. אבל כשמעורבין ב' המקואות על קרקע שוה בלי כותל מפסיק. סגי במעורבין בטופח ע\"מ להטפיח. אפי' בין חסר למלא. והוכשרו שתיהן [תוס' חגיגה כ\"א ב' ד\"ה כעוביה]:"
+ ],
+ [
+ "האביק שבמרחץ
אביק פירושו גומא. וכדאמרינן [עירובין י\"א ב']. מהו היכר ציר לענין מזוזה. ומפרשינן אבקתא. והוא הגומא שבמפתן. שהציר שבדלת סובב בו. והכא ר\"ל. שיש כלי מתכות כעין קערה קטנה קבועה בקרקעית המקוה שבמרחץ. והוא כעין גומא בשולי המקוה. ויש באמצעית קערה זו נקב. וסותמין אותו במגופה. שכשנתמאסו המים שבמקוה מרוב הרוחצין. פותחין הנקב. ויוצאין משם המים שנמאסו. וחוזרין וסותמין הנקב במגופה. וממשיכין לתוך המקוה מים אחרים כשרים. והרי המים שבאביק שאובין הן. דאע\"ג שהאביק מתחלה עשאו לקבעו בקרקע. ואין מקבל טומאה אפילו כשעדיין לא קבעו [ככלים פי\"א מ\"ה]. וכ\"ש זה שקבוע השתא בקרקע. ואין מקבל טומאה. אפ\"ה עכ\"פ שם כלי שהיה עליו קודם שקבעו לא נתבטל ממנו אף אחר שקבעו. וא\"כ הרי כל כלי אף שאינו מקבל טומאה. ככלי אבנים וכדומה. נמי פוסלין המקוה [כרפ\"ד ויו\"ד ר\"א סל\"ד]. ומה\"ט כל חקקו וסוף קבעו. אף שאינו מקבל טומאה. מדמשמש לקרקע. אפ\"ה פוסל המקוה [כפ\"ד מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "פוסל
לפי שכל המים גרורים ע\"ג האביק. ומים הגרורים ע\"ג כלים פסולין. ור\"ל דמה\"ט נפסל כל המקוה. משום דכשהאביק באמצע. תיכף כשהומשכו המים לתוך גומת המקוה. הם נגררים ונוזלים מעל רצפת שולי המקוה לתוך האביק. מדהוא עמוק טפי משאר שולי המקוה. ונעשו המים שאובין בתוכו. וא\"כ היו השאובין תחלה בגומת המקוה. ובכה\"ג אע\"ג שאח\"כ באו לשם יותר ממ' סאה כשרים. אפ\"ה קמא קמא דמטי ממים הכשירים למטה נתבטלו בהשאובין. ותו דאפילו היו באים המ' סאה כשרים אח\"כ בשפע בפעם אחת. דבכה\"ג לא אמרינן קמי קמי דמטי בטל [כהר\"ן שהביא הש\"ך יו\"ד רס\"י קל\"ד] אפ\"ה כיון שהיו השאובין תחלה בהמקוה נפסלו הכל [ר\"א סמ\"ד בהג\"ה. וראיה לדבריו מלעיל [פ\"ב מ\"ז] דאל\"כ ל\"ל לשבר. היה לו להמשיכן למקוה. דהרי עונת גשמים היא וירדו רוב כשרים לבסוף. אע\"כ דרוב כשרים בתחלה צריך. ושם לא היה רק רביעית בבור]. ומה\"ט לא דמי הכא לגסטרא שבמקוה. שכל זמן שהמים שבתוכה מחוברין למי המקוה אין המים שבתוכה שאובין. ומותר לטבול כלים בתוכה [כלעיל מ\"ו]. וכ\"כ כר וכסת שבתוך המקוה ופיהן למעלה. שכל זמן ששפתותיהן תחת המים. לא מחשבו מים שבתוכה שאובין [כלקמן פ\"ז מ\"ז]. וכ\"כ טובלין כלי תוך כלי. ולא מחשבו מים שבתוך החיצון כשאובין. משום דמי המקוה מכסין שפת פה הכלי החיצון תחת המים [כחגיגה כ\"ב א' וי\"ד ר\"א ס\"ט]. וא\"כ הול\"ל ה\"נ דאין המים שבאביק מחשבו כשאובין. משום דמי המקוה מכסין את האביק כולו. אלא י\"ל דהנך כולהו כשבאו המים לתוך הכלי. כבר מחוברים למקוה כשירה. ולהכי לא היו נחשבים בהכלי שאובין מעולם. אבל הכא המים בשעה שבאו להאביק כבר נעשו שאובין. מדלא היו מחוברין למקוה כשירה. ומהם נפסלו גם המים הכשרים שבאו אח\"כ לשם. א\"נ הגסטרא והכלים מטולטלים. ואין לגזור שיטביל תוך כלי מטולטל. משא\"כ הכא הרי האביק מחובר. שפיר יש לחוש שיטבול תוך כלי מחובר:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא כמקוה סמוך למקוה דברי ר' מאיר
דס\"ל דדוקא כשהאביק באמצע. והכשירים מקיפין האביק מכל צד. נקרא על המקוה שם תערובות. וכיון שקדמו השאובין נפסל הכל. אבל כשהאביק מן הצד. אף שקדמו מים שבתוכו למים הכשירים שירדו אח\"כ בצדו. עכ\"פ מדהשאובין מן הצד הו\"ל המים הכשירים שבאו אח\"כ בצדן כעושה מקוה כשירה סמוך למקוה שאובין. והרי בכה\"ג אפילו היו המים הכשרים פחות ממ' סאה לא נפסלו [כי\"ד ר\"א סי\"ז]. והכא שהמים הכשרים הם מ' סאה. אפי' השאובין שבאביק הו\"ל למכשרינהו. מדהושקו עם מ' סאה. רק מדאין השקה מהני כשהושקו בתוך כלי. לטבילה רק לטהרן [כמ\"ש בס\"ד לעיל פ\"ה סי' ב']. ועכ\"פ לא נפסלו הכשרים שנגעו בהשאובין שבהאביק:"
+ ],
+ [
+ "וחכ\"א אם מקבלת האמבטי
היינו חלול המקוה שסביב להאביק:"
+ ],
+ [
+ "רביעית עד שלא יגיעו לאביק
ר\"ל אם שפת האביק גבוה קצת מרצפת שולי המקוה סביב. ועי\"ז המים הכשרים שירדו ממעל לרצפת המקוה. לא יזחילו משם מיד להאביק. רק יתאספו תחלה מים כשרים כשיעור רביעית על הרצפה. ואח\"כ יתמלא גם האביק [עי' פ\"ב מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "כשר
בין שהאביק באמצע או מן הצד. משום דבכה\"ג הו\"ל שפיר כמקוה כשר שסמוכה למקוה פסול. דלא פסלו אהדדי. וטעמייהו משום דרביעית מים כשרים הוה מקוה דאורייתא לכלים. ואפילו אינו מי מעין. רק צריך שיתכסה כל גוף הכלי במים [כפסחים י\"ז ב']. ורק מד\"ס בטלוה לרביעית. והצריכו גם לכלים מ' סאה. כשאינו מי מעין [כנזיר ל\"ח א' ותוס' שם]. ורק לטבילת אדם צריך גם במעין מ' סאה מדאורייתא כדי לכסות כל הגוף [כחגיגה י\"א א' וי\"ד רס\"י ר\"א]. וכ\"כ לטבילת כלי הנקנה מעובד כוכבים. אפי' במעין צריך מ\"ס. מדכתיב בה במי נדה יתחטא. מים שהנדה טובלת בהן. והרי לנדה שהיא גוף אדם. צריך לטבילתה מ' סאה מדאורייתא אפילו במעין [כתוס' ע\"ז ד' ע\"ח ב'. מיהו י\"ל לפע\"ד דלהסוברים שטבילת כלי הנקנה מעובד כוכבים. הוא רק מדרבנן [כרכ\"מ ולח\"מ פי\"ז ממאכלות ה\"ה] לא עדיפא הך טבילה מטבילת כלים לטומאה דאורייתא. דסגי לה מדאורייתא רביעית לטבילתו אפילו בעינן מי מעין. וגם מדרבנן עכ\"פ במעין סגי לה ברביעית]. ולפיכך מדאשכחן רביעית דהו\"ל מקוה. חשבינן להרביעית מים כשירים שסביב להאביק. כמקוה כשירה הסמוך להאביק שהוא מקוה פסולה. שלא נפסל הכשר ע\"י נגיעתן זה בזה [כלעיל סי' ע\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "פסול
אפי' כשהאביק מן הצד. [ואע\"ג שרק ג' לוגין פוסלין המקו' בין בתחלה בין בסוף [כפ\"ב מ\"ד]. נ\"ל דס\"ל דאפי' המים שע\"ג פה האביק רום קומה. כאילו הן בתוכו דמי. וכשאובין חשוב [כטבו\"י פ\"ב מ\"ו]. תדע דהרי במעין שהעבירו ע\"ג שוקת [רפ\"ה] לא סגי ליה בשהעבירו ע\"ג חלל השוקת בגובה כ\"ש. רק צריך שיעבירו ע\"ג עובי השפה של השוקת. ש\"מ דכל שכנגד תלול הכלי הו\"ל שאובין. ולת\"ק הכא התם שאני שאין המים שלמעלה מהחלול מסובב ומעורב עם מים כשרים כי הכא. אבל במעורבין זה בזה דוקא בהמים עצמן שכנגד החלול שלמטה אסור לטבול. וכחבית שנפל לים. דהטובל שם לא מהני [כמכות ד\"ד א']. וכמ\"ש בס\"ד פ\"א דמכילתין בועז סי' ב']:"
+ ],
+ [
+ "פסול
אפילו כשהאביק מן הצד. והמים הכשרים שסביב האביק מחזיקין רביעית קודם שיגיע להאביק. אפ\"ה פסול. דס\"ל דכיון שהמים שנזלו מתחלה להמקוה נמשכו מן הרצפה להאביק. הרי רוב המים שבאו אח\"כ לגומת המקוה. קדמו להן השאובין שבאביק. ולפיכך קמא קמא דמטי להם מהכשירים. נתבטל תוך השאובין שקדמו ונעשו כולן פסולין:"
+ ],
+ [
+ "המטהרת שבמרחץ
נ\"ל דמטהרת הוא סדן של עץ ארוך קלאטץ בל\"א. שחקוקים בו ב' סילונות לארכו. זו תחת זו ממש. כזה? ובסילון העליון מקלחין מים כשרים להמקוה ממקום רחוק מהמקוה. שנקווים שם כשירדו גשמים. ובכל פעם מקלחין רק פחות ממ' סאה בסילון העליון. ורק אעפ\"כ כשירדו גשמים פעמים הרבה. יתאספו אחת לאחת בהמקוה עד למ' סאה. וע\"כ דהמים הכשירים מקלחין ממי גשמים מיירי. דאי ממי מעין שמקלחין בהסילון להמקוה. א\"כ אפילו אינן מ' סאה לא היו נפסלין מהשאובין שנתערבו בהן [כסי' ר\"א סט\"ז] ורק לכתחלה נהגו להחמיר [שם ס\"מ]. אולם בסילון התחתון מקלחין שאובין. שהשתמשו בהן במרחץ ונתמאסו. לכן כדי לנקות המרחץ שופכין אותן בפה הסילון בפנים. כדי שיקלחו ויצאו לחוץ. ושולי סילון העליון הן גג הסילון התחתון. דשניהן עשויין בבול א' של עץ וכדאמרן. והשולים הללו נקובים. כדי שיפלו לשם העפרוריות שבמים הכשרים שיבואו בסילון העליון. דרך הנקבים לתוך סילון התחתון. וכך היו רגילים כדי לנקות המים שיביאו למקוה. וכדאשכחן [לעיל פ\"ד מ\"ג] שעשו מה\"ט בצנור בית קבול צרורות. אלא דהתם מיירי ששטף המים שמקלחין בצנור אינו בא בשפע רב. ומדנוזלים לאט. להכי אין עושין בשולי הצנור נקבים מעבר לעבר כי הכא. כדי שיצא דרך שם כל עפרורית המים. מדחששו שכשיגיעו המים לשם יצאו גם הם דרך הנקב. אבל הכא מיירי שהמים שבסילון העליון מקלחין בשטף רב וחזק. וכגון שנקב העליון שבסילון הוא בשפוע. ועי\"ז יזרמו המים ממעל להנקב. ולא יצאו בו. רק יקלחו לתוך המקוה. ורק העפרורית שבקלוח הזה מפני כבדותו ירד ויצא דרך הנקב מהסילון העליון לתחתון שבו השאובין. ויצא עמהן לחוץ. ועל שם זה נקרא כלי שיש בו ב' סילונות בשם מטהרת. משום שבסילון העליון מתטהרים המים העליונים הנכנסים להמקוה. ע\"י הנקב שיש בשוליו שמשם יצא העפרורית שבהמים. וגם ע\"י סילון התחתון יתטהר בית המרחץ ממים המטונפים שרחצו בהן כשמזחילין אותן לחוץ:"
+ ],
+ [
+ "והעליונה מלאה כשרין
פשוט דאיירי שבקלוח שבסילון עליון עם המים שמחוברין בהקלוח בב' ראשיו. כולן כיחד אינן מ' סאה. דאל\"כ לא היו נפסלין מכל שאובין שבעולם [כי\"ד ר\"א סט\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "אם יש כנגד הנקב שלשה לוגין
ר\"ל אם הוא באופן. שבאו ג' לוגין בסילון התחתון נגד הנקב. תוך הזמן שירדו מ' סאה כשרים בסילון העליון למקוה. בין שיהיה זה ע\"י שהנקב שבין הסילונות גדול. או ע\"י שהשאובין שבסילון התחתון מקלחין במהירות בשטף חזק יותר מקלוח העליון:"
+ ],
+ [
+ "פסול
דכל שהגיעו ג' לוגין שאובין נגד הנקב קודם שקלחו מ' סאה כשרים בהעליון. אע\"ג שלא הגיעו הג' לוגין בפעם א' נגד הנקב. רק בקלוח זה אחר זה. עכ\"פ כיון דידע בתחלה שירדו לבסוף ג' לוגין קודם שיגיעו מ' סאה לתוך המקוה הו\"ל כאילו נפלו הג' לוגין תוך הכשרים העליונים בפעם א' ונפסלו [ועי' לעיל פ\"ג מ\"ג] . וכ\"ש כשהוא איפכא שיש בהעליון שאובין ובהתחתון יש כשרים. הו\"ל טפי כאילו נפלו השאובין להתחתון:"
+ ],
+ [
+ "כמה יהא בנקב ויהיה בו שלשה לוגין
ר\"ל כיון דע\"כ מיירי בשאין הסילון מחזיק מ' סאה [כמבואר בסי' פ\"ה]. ורק שלכשירדו כל פעם מי גשמים רחוק מהמקוה. ויקלחו דרך הסילון להמקוה. יתקבצו אחת לאחת עד שיהיו מ' סאה בהמקוה. נמצא שאע\"פ שא\"צ שיהיה הנקב גדול כל כך כדי שיצאו בו הג' לוגין בפעם אחת לתוך המים הכשרים. דהרי אפי' נפלו הג' לוגין בכמה פעמים נפסלו הכשרים [כלעיל ספ\"ג]. אפ\"ה עכ\"פ צריך לנקב כדי שנדע שיצאו הג' לוגין דרך הנקב קודם שירדו המ' סאה כשרים בהסילון להמקוה. דהשאובין שירדו אח\"כ אינן פוסלין. להכי שואל התנא כמה יהיה בנקב וכו'. ר\"ל כמה מים צריך שיחזיק הנקב נגד כל קלוח וקלוח שבסילון העליון שהוא כל פעם פחות ממ' סאה. עד שנוכל לשער שיגיעו ג' לוגין שאובין נגד כל הקלוחין שהן בין הכל מ' סאה חסר משהו:"
+ ],
+ [
+ "אחד משלש מאות ועשרים לבריכה
ר\"ל שיהיה נגד הנקב חלק ש\"כ מכל כינוס המים הכשרים כולן. ומדלא קאמר א' מש\"ך במקוה. ש\"מ דלאו בכינוס המי מקוה שמי הסילון מקלחין לשם מיירי. אלא ר\"ל א' מש\"ך מכל המי גשמים המכונסים רחוק מהמקוה. שמשם מקלחין להסילון. וממנו להמקוה. דמדכולן מחוברין יחד ע\"י קלוח [שלא במקום מדרון וקטפרוס] מצטרפין בין לקולא ובין לחומרא. והיינו דקאמר הכא. דמאחר דחשבינן השאובין שעומדין בכל קלוח וקלוח נגד הנקב. כאילו נפלו לתוך המים הכשרים שבסילון העליון. לפיכך אין מי המקוה נפסלין עד שיחזיק נגד הנקב חלק ש\"ך מהמים שבבריכה עם הקלוח שמקלח להסילון. דלמשל אם המים שבבריכה בשעה שמקלח בהסילון הוא ש\"ך לוגין [חסר משהו] בקלוח א'. אז צריך שיהיה הנקב גדול כל כך שיחזיק מול חללו לוג. דאז בג' קלוחין שירדו בהסילון העליון. שיהיו יחד תתק\"ס לוגין [חסר משהו]. יחשב כאילו נתערבו בהן ג' לוגין שאובין שעמדו באותו זמן נגד הנקב. והרי התתק\"ס לוגין הנ\"ל הם מ' סאה [חסר משהו]. כיצד. סאה הוא ו' קבין. וקב הוא ד' לוגין. נמצא שכל סאה הוא כ\"ד לוגין. ומ' פעמים כ\"ד הוא תתק\"ס. נמצא דמ\"ס הוא תתק\"ס. והרי ג\"פ ש\"ך הוא ג\"כ תתק\"ס. וא\"כ אם בקלוח של ש\"ך לוגין יתערב לוג. הרי בג' קלוחין שהן תתק\"ס לוגין [חסר משהו]. שהן מ' סאה חסר משהו. יתערבו בהן ג' לוגין. ונפסלו כל המים:"
+ ],
+ [
+ "והעליונה מליאה שאובין
תמוה דכיון שהשאובין למעלה. הרי ודאי נפלו לשם. ונ\"ל דה\"ק דהא דקאמרת דכל שהכשירים ושאובין זה למעלה מזה. אפי' כשהכשירים למעלה. אפ\"ה כמעורבין דמי. אני אומר אפי' כל הג' לוגין שאובין בצד הנקב למעלה מהכשרים. אפ\"ה לא חשבינן להו כמעורבין בכשירים. מה אמרת הרי בכה\"ג וודאי נתערבו השאובין ונפלו למטה. עכ\"פ כיון שאין ידוע כמה נתערב מהן בהתחתון. או שמא בשעה שעברו השאובין בהסילון שלמעלה. היה הסילון שלמטה מלא מכשירים. עד שלא היה להשאובין מקום ליפול למטה. ולפיכך הו\"ל ספק מים שאובין וטהור [כלעיל פ\"ב מ\"ג]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "יש מעלין את המקוה
ר\"ל משלימין אותה למ' סאה:"
+ ],
+ [
+ "ולא פוסלין
תמוה דכיון דמעלין פשיטא דאינן פוסלין. תי' רב\"י בשם הראב\"ד דה\"ק ואצ\"ל שאינן פוסלין. ול\"מ הערוני דברי קדשו של ע\"ר אאמ\"ו הגזצוק\"ל לומר. דצריכ'. דאי מרישא סד\"א דהא דמעלין היינו כשהן פחות מג' לוגין. דאע\"ג דבשאר שאובין שהן פחות מג' לוגין. אינו מעלה ואינו פוסל [כי\"ד ר\"א סכ\"ב]. אפ\"ה שלג וחביריו מעלין מדאינן מים שאובין ממש. אבל כשהן ג' לוגין ממש. סד\"א דלא מסקינן להו ב' מדרגות. ודי שלא יפסלו המקוה. אבל לא שישלימו גם מדתה. קמ\"ל. א\"נ נ\"ל דאי מרישא הו\"א דשלג וחביריו דקאמר דמעלין. היינו דקמ\"ל דאע\"ג דאינן מים ממש. אפ\"ה דינן כמים ומשלימין מ' סאה של המקוה. אבל זה רק כשהשלג וחביריו אינן שאובין. דהיינו שלא נתמלא בכלי. מדאין סברא לומר שיהיו עדיפי טפי ממים. שישלימו המ' סאה. ולא יכלו להתהוות שאובין. להכי קמ\"ל ואינן פוסלין. ר\"ל אפי' כשהן באופן שאפשר שיפסלו. דהיינו שהן שאובין בכלי. אפ\"ה מעלין:"
+ ],
+ [
+ "והכפור
רייף. והוא גרגרי ברד קטנים מאד. שמתהווים מרסיסי טל שנקרשו בקור הבוקר בחורף:"
+ ],
+ [
+ "והגליד
אייז. ומיירי אפי' בשאובין שהוקרשו. דכשחזרו ונמוחו כשירים כמי גשמים [י\"ד ר\"א סל\"א]:"
+ ],
+ [
+ "והטיט הנרוק
ר\"ל כל שהטיט רך כל כך שיכולין להריקו מכלי אל כלי [כך היא הגי' בסוכה [ד' י\"ט ב'] ובזבחים [כ\"ב א'] גרסינן טיט הנדוק. ופירש רש\"י שם שהוא דק]. מיהו דוקא כשפרה יכולה לשתות ממנו [ועי' לעיל ספ\"ב]. דבאין הפרה יכולה לשתות ממנו אינו מצטרף להשלים המ' סאה [כזבחים כ\"ב א']. וכל הנך שבמשנה. אפי' עשה כל המקוה מהם. כגון שכינס השלג או חד מהנך לתוך כלי והריקו לגומא ריקה של המקוה. וריסקו עד שנעשה מים. והן עכשיו מ' סאה מותר לטבול בה לכתחלה. דכל עוד שלא נתרסק אינו נעשה שאובין בכלי [עש\"ך ר\"א סקע\"א]. לבר מטיט הנירוק. אע\"ג שפרה שותה ממנו. רק אצטרופי מצטרף להשלים שיעור המ' סאה. אבל לטבול בהן עצמן לא. אפי' לא נשאב בכלי [כסוכה י\"ט ב'. ומה\"ט גם רב\"י בי\"ד שם לא זכר בשעשה כל המקוה מטיט הנירוק. רק משלג ואינך שבמשנה]. מיהו לנט\"י לאכילה. מדאין חיוב נט\"י רק מדרבנן. להכי כל שיש מ' סאה שלג על פני כל ארץ. ומונח מרודד מחובר יחד. מותר לטבול בהן ידיו לאכילה. אע\"ג שלא ריסק השלג [ונ\"ל דה\"ה דשרי לטבול בו כלי אכילה חדש שקנה מעובד כוכבים. להרמב\"ם דס\"ל דטבילתן רק מדרבנן [כפי\"ז ממאכלות]. אמנם מבאר הגולה [י\"ד ק\"כ אות ז' משמע] שטבילתן מדאורייתא]. אבל כשכינס השלג וכדומה בכלי ושפכן על היד לנט\"י. דוקא בריסקו מהני [מג\"א או\"ח רס\"ח סקט\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "אמר ר' עקיבא היה ר' ישמעאל דן כנגדי לומר השלג
נ\"ל דנקט שלג לרבותא. אף שנמוח מיד בבואו למים. אפ\"ה אינו משלים. וכ\"ש ברד גליד ומלח:"
+ ],
+ [
+ "והעידו אנשי מידבא משמו שאמר להם צאו והביאו שלג ועשו מקוה בתחלה
ר\"ל אפי' לא הי' שם בהגומא עדיין מים כלל כשר. אלמא שחזר בו. או שבתחלה לא אמר כן לר\"ע רק דרך פלפול בעלמא. דמסתבר דאינו כמים אפי' להשלים שיעור המ' סאה. אבל לדינא מודה לר\"ע. דאפי' באין שם מים ממש הו\"ל הוא עצמו כמים:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוחנן בן נורי אומר אבן הברד כמים
נ\"ל דר\"ל אפי' אבן הברד שהוא גוש גס. וכ\"ש שלג וכפור וגלוד נמי כבר היו מים. כולהו אף שמעלין ואינן פוסלין. עכ\"פ כיון שכולן דינן כמים ממש. לפיכך אם טלטלו בידו או בכלי. נעשו שאובין:"
+ ],
+ [
+ "כיצד מעלין ולא פוסלין
ד\"ה הוא:"
+ ],
+ [
+ "נפל מהם
משלג או מאינך:"
+ ],
+ [
+ "סאה לתוכו והעלהו
דע\"י נפילתן לשם נתמלא המ' סאה:"
+ ],
+ [
+ "נמצאו מעלין ולא פוסלין
ר\"ל המקוה כשירה לטבילה. דאפי' כנסן בכלי לא נעשו שאובין [ר\"א ס\"ל. אמנם נ\"ל דלהכי נקט תנא והעלהו בוי\"ו החיבור. מדהך בבא גם ריבז\"נ ס\"ל. ולדידיה רק כשהעלהו דהיינו שלא היו שאובין אז אינו פוסל]:"
+ ],
+ [
+ "אלו פוסלין ולא מעלין
פוסלין כשהן ג' לוגין. ולא מעלין אפי' כשהן פחות מג' לוגין [ר\"א סכ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "המים
שאובין:"
+ ],
+ [
+ "בין טהורים
נ\"ל דקמ\"ל דאע\"ג דלענין החילוק שיש בין שאובין למחוברין. שוה מקוה להכשר. דכמו דבמקוה רק שאובין פוסלין כמו כן בהכשר. רק שאובין מכשירין [כמכשירין פ\"ד מ\"ו]. אפ\"ה לענין מים טמאים וטהורים דוקא לענין הכשר יש חלוק ביניהן. דטהורים רק לרצון מכשירין. משא\"כ טמאים מכשירין אפי' שלא לרצון [כמכשירין רפ\"א]. אבל לענין לפסול המקוה. אין חילוק בין טמאים לטהורים:"
+ ],
+ [
+ "ומי כבשים
שכבש בהן פירות וירקות בכלי:"
+ ],
+ [
+ "ומי שלקות
שבישל בהן מאכלים. דכולן אף שנשתנה טעמן. אפ\"ה מדהוו בכלי. הרי הם נחשבים גם השתא שאובין. ואע\"ג דלענין תרומה גם בכבש בהן דינן כמאכל ולא כמים [כספ\"י דתרומות] והרי אין מאכל פוסל למקוה. התם בטעמא תליא מלתא. אבל הכא במקוה. הרי עיקרן מים. וגם נקראים בשם מים. והרי נעשו שאובין בכלי:"
+ ],
+ [
+ "והתמד
מים שנותנין ע\"ג חרצנים וזגין או ע\"ג שמרים:"
+ ],
+ [
+ "עד שלא החמיץ
דאז ודאי לא מצא יותר ממדת המים שנתן עליהן. ולפיכך מים בעלמא נינהו. וכך שמם. מיהו בהחמיץ התמד. אפי' מצא פחות ממדת המים שנתן. אינו פוסל המקוה. וכלקמן במשנה [וערמב\"ם פ\"ז ממע\"ש]. דלא דמי לשכר תמרים דפוסל למקוה [כעירובין כ\"ט ב']. דהכא מפני חשיבות טעם היין שבתמד דמי לחמרא מזיגא. דאע\"ג דיין מזוג רובו מים. אינו פוסל למקוה [כמכות ד' ג' ב']. משא\"כ שכר הרי מיקרו מים [ועי' תוס' עירובין שם]:"
+ ],
+ [
+ "מקוה שיש בו ארבעים סאה חסר קרטוב
לאו דוקא קורטוב שהוא חלק ס\"ד שבלוג [כהר\"מ ור\"ב לעיל רפ\"ג. וכן פי' בערוך]. וי\"א שהוא משקל דינר [כהרמב\"ם רפ\"ה ממקואות] אלא ר\"ל שחסר ממ' סאה פחות מג' לוגין. אלא נקט קורטוב שהוא מדה קצובה פחותה מג' לוגין. מדבעי למנקט בתר הכי ונפל מהן קורטוב לתוכה. דר\"ל כמדה שהי' חסר תחלה ממנה. כך נפלו לתוכה השתא ולא פחות מזה. ואילו הוה נקט משהו. משמע מעט או הרבה מג' לוגין. ותו דגם ג' לוגין הם במשמעות מלת משהו נגד מ' סאה של מקוה:"
+ ],
+ [
+ "אבל שאר המשקין
הוא היוצא מפירות שדרך לסוחטן:"
+ ],
+ [
+ "ומי פירות
הוא שרף שנסחט מפירות שאין דרך לסחטן [ערש\"י שבת ק\"ד ב']:"
+ ],
+ [
+ "והציר
היינו מים שיוצאים מדגים מלוחים:"
+ ],
+ [
+ "והמורייס
הוא שומן שהוציא מדגים מלוחין:"
+ ],
+ [
+ "ופעמים שאינן מעלין
ועכ\"פ לא פסלוה. והיינו דמפרש הכא המדריגה הג' דריש פרקן דלא מעלין ולא פוסלין. מיהו הא דלא פוסלין דוקא בלא נשתנה מראית המקוה על ידן. דאילו נשתנה מראית מי המקוה על ידן. אפי' הן מ' סאה שלימין. נפסלו. עד שיחזרו למראיתן כסוף מ\"ג:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה כשר
אף מדיש בילה בלח [כר\"ה י\"ג ב']. והרי כשנטל הסאה שמעורב בו מים כשרים והנך. לא נשאר מ' סאה מים כשירים. אפ\"ה כיון שכבר היו מ' סאה. אינן נפסלין בכך. מיהו דוקא בלקח סאה ונתן סאה רק עד י\"ט פעמים כשר. דאילו ביתר מכן. נפסלה עד שימלאנה במים כשירים כשיעור שנטל ממנה. דמשום דמי פירות לא חזו כלל למקוה החמירו בהן. אבל שאובין שנפלו למ' סאה כשרים. אפי' נתן ולקח ונתן עד לעולם כשר [ר\"א סכ\"ד]. ולרמב\"ם גם בשאובין רק עד רובו כשר. וראוי להחמיר כדבריו [ש\"ך שם. ואין להקשות להרמב\"ם מלעיל [פ\"ו מ\"ח] דממלא בכתף ונותן לתוך מ' סאה כשירים. עד שיתמלא גם התחתונה למ' סאה ושניהן כשירים. י\"ל התם מדלא נעשו היוצאין שאובין שהרי מעצמן זחלו למטה. גם הנשארים בהעליונה מחוברין נחשבין. משא\"כ הכא ששאב]. והא דנקט רק בהנך פעמים מעלין ופעמים אינן מעלין. ולא נקט הכי לעיל גבי שאובין וחביריו. י\"ל דנקט בהנך הכי לרבותא דאף מי פירות שאינן מין מים. אפ\"ה לפעמים מעלין:"
+ ],
+ [
+ "ושנו את מראיו כשר
דהלכלוך שהסלים צבועין בו אין בו ממש. ונמצא שאין במי המקוה גוף הדבר ששינה מראיתו. משא\"כ כשנתערב בהמקוה דבר לח שצבוע בטבע. כיין וכדומה. פוסלין למקוה במראיתו. זה הכלל בדין שינוי מראה של מקוה. (א) מקוה אפי' חסירה אינה נפסלת בשינוי טעם וריח. ואפי' בשינוי מראה אינה נפסלת. רק כשהלח שנתערב בה ונשתנה מראית המקוה על ידו. הי' צבעו מצד עצמו. כגון יין אדום. או מי פירות אדום. אז פוסלין כשנשתנה מראית המקוה על ידן. ואפי' מקוה שלימה נפסלת על ידן. אבל כשלא נשתנה מראית המקוה על ידן. או אפי' נשתנה. אבל הרבה עליו מים אחרים [וכשהמקוה שלימה. אפי' הרבה עליה שאובין] ועי\"ז חזרו למראית מים. חזרה המקוה לכשרותה. ואין ביין ובמי פירות הנ\"ל דין שאובין לפסול מקוה חסירה בג' לוגין מהן. ולא עוד אלא אפי' ג' לוגין שאובין שנפל לתוכן מעט יין ונשתנו מראיתן למראה יין. ונפלו אח\"כ למקוה חסירה ולא שינו מראיתה. הרי דין הג' לוגין כיין ולא פסלו להמקוה. ורק כשנשתנה מראית המקוה על ידן. נפסלה אפי' היתה שלימה עד שתחזור למראה מים [י\"ד ר\"א סכ\"ג וש\"ך שם סק\"ס]. (ב) שינוי מראה אינו פוסל במקוה רק בשיש ב' לריעותא. (א) שהדבר ששינה מראית מי המקוה. היה צבעו בטבע. (ב) שהדבר ההוא הי' בו ממש. ולפיכך אם שרה שרשים או עשבים או זאפראן או שאר מאכל במים ונצבעו המים עי\"ז. ונפלו למקוה. ואפי' חסירה. ושינו מראית המקוה [אבל לא היו ג' לוגין. דאילו ג' לוגין אפי' צבועין פוסלין למקוה חסירה כשאר שאובין]. לא פסלוה. משום שהמים הללו ששינו מראית המקוה. לא היו צבועים בטבע. רק ע\"י השרף של השרשים שיצא מתוכן לתוך המים. ואף דהשרף ההוא צבוע בטבע. עכ\"פ השרף ההוא לא הוה בעין בתחלה. ולא הי' בו ממש. ומה\"ט גם אם שרה שרשים או עשבים הנ\"ל תוך המקוה בעצמה ונשתנה מראיתה. אפ\"ה כשירה. ואף דשרשים הנ\"ל צבועים בטבע. וגם יש בהן ממש. עכ\"פ הרי אין השרשים מעורבין בהמקוה. ואפי' עדיין ישנם תוך המקוה. עכ\"פ אין מעורבין בהמים. ורק השרף שיצא מהן מעורב בהמים. ושינה מראית המים. והשרף ההוא לא הי' בעין מעולם ואין בו ממש. ומה\"ט בהדיח כלים המלוכלכים מיין בתוך מי המקוה. או שהדיחן במים ושפכן לתוך המקוה אף שנשתנה מראית מי המקוה עי\"ז. לא נפסלה. דאף שהיין שממנו נתלכלכו הכלים הללו. הי' בו ממש בתחלה. אפ\"ה כיון שנתלכלכו בו הכלים. נתבטל הממשות. והו\"ל כאין בו ממש. וכ\"כ כשנשתנה מראית המקוה ע\"י האויר וכדומה. הו\"ל כנשתנה מראיתה ע\"י דבר שאין בו ממש וכשירה. (ג) אבל בסחט שרף משרשים ועשבים עצמן. ונפלו למקוה. או שנפל השרף למים. וחזרו המים ונפלו לתוך המקוה. נפסלת. דהרי השרף ההוא ששינה מראית המקוה. הי' צבעו בטבע. וגם הי' בעין ממש קודם שנתערב בהמקוה. וכ\"ש יין שנפל למקוה. או שנתערב במים. וחזרו המים ונפלו לתוך המקוה. נפסלה עי\"ז. (ד) כל הנך דאמרן בסי' הקדום שפוסלין משום מראה. יש בהן קולא וחומרא. קולא שאם נפלו מהן ג' לוגין למקוה חסירה ולא שינו מראיתה. לא נפסלה משום שאובין. וחומרא שאם שינו מראית מי המקוה. אפי' היתה המקוה שלימה. והנופלים פחות מג' לוגין. אפ\"ה נפסלה. זה הכלל כל הפוסל משום מראה אינו פוסל משום ג' לוגין שאובין. וכל הפוסל משום ג' לוגין אינו פוסל משום מראה. (ה) שינוי מראה אינו פוסל רק במי גשמים ולא במי מעיינות. [כך כתב הראב\"ד בשער המים [ד' כ\"ד א']. ונ\"ל דמסתבר כוותיה מדמייתי תנא דיני שינוי מראה בפרקן גבי דיני שאובין דלעיל מינה. והרי שאובין רק במי מקוה פוסל וכולה הנך דלעיל רק במקוה מיירי. דאילו מעין אפי' פחות ממ' סאה אינו נפסל משאובין. א\"כ גם פסול מראית המים ג\"כ רק במי מקוה מיירי. ולפ\"ז מקואות שלנו החפורים במקום מעיינות שבתחתיתן. א\"א שיפסלו בשינוי מראה. וצ\"ע כיון דשינוי מראה במקוה רק מגזירת טבילה במי פירות אסור. וכמ\"ש הראב\"ד לעיל מינה בעצמו. א\"כ מ\"ש מעין ממי גשמים. וי\"ל דוקא מי גשמים גזרינן גבייהו אטו מי גשמים. מדשניהן תלושין]. (ו) מי מקוה שנשתנה מראיתן. שוב אין נפסלין בג' לוגין שאובין. כל זמן שמראית המים משונה. ולפיכך אם אח\"כ חזרו למראיתן הרי היא בכשרותה [ועי' רמב\"ם פ\"ז ממקואות. וי\"ד ר\"א סכ\"ה וכ\"ו וכ\"ז וכ\"ח וכ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "פוסלין אותו בשלשה לוגין
מדעכ\"פ שאובין הן:"
+ ],
+ [
+ "ואינן פוסלין אותו בשנוי מראה
מדאין בהצבע ממש. והמים שיש בהן ממש. הרי אין צבען בטבע. רק שנצבעו מהשרף שנכנס לתוכן מהשרשים ועשבים שנשרו או נתבשלו בהן. והרי השרף ההוא לא הי' בעין מקודם. ולפיכך אפי' שינו מראית המקוה אם רק לא היו ג' לוגין. או בשהיו ג' לוגין וירדו למקוה חסירה דרך רביי' והמשכה אף ששינו מראית המקוה כשירה. והכי קיי\"ל [שם]:"
+ ],
+ [
+ "נפל לתוכו
למקוה חסירה:"
+ ],
+ [
+ "ומוחל
זיעת זיתים. וה\"ה שרף פירות שהוא אדום בטבע:"
+ ],
+ [
+ "פסול
מדרבנן מדמתחזי כטובל במי פירות. וה\"ה במקוה שלימה נמי פסולה מה\"ט. ואפ\"ה נקט חסירה. משום סיפא. דאילו שלימה יכול לתקנה שימלא בכתף לתוכה. משא\"כ בחסירה:"
+ ],
+ [
+ "ימתין לו עד שירדו גשמים
דלמלאות בכתף א\"א דהרי בחסר עסקינן:"
+ ],
+ [
+ "היו בו ארבעים סאה
מים כשרים שנשתנו מראיתן ע\"י יין וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "ממלא בכתף
דהרי מקוה שלימה אינה נפסלת מכל שאובין שבעולם:"
+ ],
+ [
+ "נפל לתוכו
למקוה שלימה:"
+ ],
+ [
+ "ושנו מקצת מראיו
ר\"ל שנשתנה עי\"ז מראית המים בצד א' של המקוה:"
+ ],
+ [
+ "אם אין בו מראה מים ארבעים סאה הרי זה לא יטבול בו
אפי' באותו צד שמראהו כמים. דהמים שנשתנו אין דינן כמים כלל. ונמצא שאין כאן מ' סאה מים. ולפיכך אפי' יש מ' סאה בהמים שלא נשתנו. אסור עכ\"פ לטבול בהצד שנשתנה [ש\"ך ר\"א ס\"ק ס\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ונפלו למקוה
החסירה ממ' סאה. ולא שינו מראיתה:"
+ ],
+ [
+ "לא פסלוהו
משום שאובין. דאין שאובין פוסלין רק במים. אבל הנך מדמראיתן כיין. דינן כיין שאינו פוסל בג' לוגין. רק בשינוי מראה. והרי לא שינו מראית מי המקוה [ש\"ך ר\"א סק\"ס]:"
+ ],
+ [
+ "שלשה לוגין מים חסר קרטוב
לאו דוקא קורטוב. אלא חסר משהו. רק נקט קורטב שהיא מדה קטנה ידועה. ומשום סיפא וכלעיל:"
+ ],
+ [
+ "והרי מראיהן
ר\"ל אע\"ג שמראיהן וכו':"
+ ],
+ [
+ "לא פסלוהו
מדאינן ג' לוגין מים. ונקט ברישא יין מדאיירי שנשתנה מראית הג' לוגין. וזה מצוי רק ביין ולא בחלב. ונקט בסיפא חלב. מדאיירי שלא נשתנה מראית הג' לוגין. וזה מצוי רק בחלב ולא ביין [רטו\"ז ר\"א ס\"ק ל\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "הכל הולך אחר המראה
דאע\"ג דאין כאן ג' לוגין מים. וגם החלב שנתערב בהן אינו פוסל המקוה. אפ\"ה כיון שהן יחד ג' לוגין ומראיתן כמים. פוסלין המקוה:"
+ ],
+ [
+ "והשני טמא
מדנחסרו המים ע\"י טבילת הראשון:"
+ ],
+ [
+ "אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור
דאמרינן גוד אחית מים שע\"ג הראשון. מיהו דוקא בשטבל השני רק לחומרא בעלמא. כגון הטהור לחולין שטבל כדי לאכול מע\"ש. או שטבל ממע\"ש לתרומה. או מתרומה לקודש. או מקודש לחטאת. דכולן א\"צ טבילה רק משום מעלה בעלמא מדרבנן. אבל בכל חייבי טביל' מצד הדין בכה\"ג מודה ר\"י דהמים שע\"ג הראשון אין מצטרפין [כחגיגה י\"ט א']. ולת\"ק גם בטבל למעלה בעלמא לא אמרינן גוד אחית. והכי קיי\"ל [ר\"א סס\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "הטביל בו
במקוה מ' סאה מצומצמת:"
+ ],
+ [
+ "את הסגוס
בגד עב:"
+ ],
+ [
+ "טהור
הטובל שם בעוד קצה הסגוס מחובר למים. ואפי' לרבנן דלעיל דס\"ל דלא אמרינן גוד אחית. התם שאני שאין מי המקוה מחוברין ללחלוחית שעל גוף הנטבל רק כעובי קליפת השום. והרי טופח ע\"מ להטפיח אפי' ע\"ג שטח שוה אינו חיבור. כ\"ש הכא דאיכא נמי קטפרס [כספ\"ח דטהרות]. אבל הכא בסגוס עב. המים שבתוכו מחוברין למי המקוה במקום רחב:"
+ ],
+ [
+ "הכר והכסת של עור
שהטבילן במקוה מצומצמת:"
+ ],
+ [
+ "מטבילן ומעלה אותם דרך שוליהם
ר\"ל בפיהן למטה. דאז אף כשיעלן. ויהי' קצת מהן למעלה מהמים. לא יהיו המים שעליהן ושבתוכן שאובין. מדאינן מתקבלין בתוכו. ומה\"ט הטובל במקוה מצומצמת לעיל. לא פסלה כשעולה משם. ממים שזבו מעליו לתוך המקוה. דלא נעשו שאובין ע\"ג. מיהו במטביל דבר ארוג שיש נקבים הרבה בהאריג. א\"צ להעלותו דרך שוליו. כלעיל [פ\"ו מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שרגליה שוקעות בטיט העבה
שאינו נרוק. דאז אפי' אצטרופי אינו מצטרף להשלים שיעור המקוה [כזבחים כ\"ב א']. רק מיירי שהי' מ' סאה מלבד הטיט. אלא מדרגלי המטה גבוהים. והמים מרודדים לא הי' יכול לטבלה כולה תחת המים. להכי הוצרך לשקע רגליה בהטיט שתחת המים כדי שישטפו המים ע\"ג:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהמים מקדמין
ר\"ל לחלוח המים שע\"ג הרגלים מקדימין לבא לתוך החורים שיעשו בהטיט ע\"י תחיבת הרגלים. קודם שיתחבם. והרי לחלוח מים הזה מחובר למי המקוה. ולהכי הו\"ל כטובל כל המטה תוך המקוה. [ואין להקשות דעכ\"פ הלחלוח ההוא שע\"ג רגלי' עומד בקטפרס. ואיך יחשב כמחובר למקוה. ומ\"ש מלחלוח שע\"ג ראשון [לעיל מ\"ז] דלא אמרינן גוד אחית. כ\"ש הכא דלא הו\"ל למימר בהלחלוח שע\"ג הרגלים תוך התחיבות. גוד אסיק. י\"ל התם שאני שהלחלוח מגולה לאויר. ונראה הפרדתו מהמים. משא\"כ הכא הלחלוח שע\"ג הרגלים בתוך גומות התחיבה הוא טמון תחת המים. הו\"ל כשאר גומות שבשולי המקוה. שהמים שבתוכן כגוף המקוה דמו]. מיהו נ\"ל דזהו דוקא שאין הטיט עב יותר משיעור האמור לעיל [ספ\"ב]. דאל\"כ אין המים מקדימין במקום התחיבה:"
+ ],
+ [
+ "מקוה שמימיו מרודדין
שהמים שבה כרדודי פחים ואינן עמוקים כדי לכסות כל הגוף. אבל יש בהן מ' סאה:"
+ ],
+ [
+ "כובש אפילו חבילי עצים אפילו חבילי קנים
ר\"ל מניח החבלים תוך המים בשפתן סביב. וכובש החבלים בדבר כבד למעלה. כדי שלא יצופו החבילות על המים אנה ואנה. אבל כשיושקעו החבילות בשפת המים סביב. יצומצם התפשטות המים באמצע החבילין. עד שיהיו עמוקים כראוי לכסות כל גוף הטובל:"
+ ],
+ [
+ "מחט שהיא נתונה על מעלות המערה
והמחט טמא'. ורוצה לטבל'. ואי\"ל דמיירי שאינו יכול לטבלה במקוה להדיא. מדחושש שכשיחזור ויעלנה. יחזור ויטמא אותה בידיו שניות ע\"י המים שע\"ג המחט. ליתא. דהרי מקוה לפניו. ויכול להטבילם בשעה שטובל המחט. ונמצא שלא יטמא המחט בשעה שיעלה אותה מטבילתה. אלא מיירי שהמחט נטמא' במת. וחושש מליגע בה ולהטבילה. שהרי תטמאו. ואיך יטבלנה אח\"כ והוא טמא. א\"נ איירי שהאדם באמת כבר הוא אב הטומאה. וא\"א להטבילה. א\"נ שלהכי אינו מטביל המחט להדיא בהמקוה. דירא שמא בקטנותה תפול מידו ותאבד במי מקוה העמוקים:"
+ ],
+ [
+ "היה מוליך ומביא במים
לנענע המים עליה בידו:"
+ ],
+ [
+ "כיון שעבר עליה הגל טהורה
ובלבד שלא יתלוש הגל. דאם נעקר הגל. אז אפי' יהי' בהגל מ' סאה. עכ\"פ כשישטוף הגל על המחט הו\"ל זוחלין. והרי הכא במי מקוה מיירי שאין מטהרין בזוחלין. אלא הכא מיירי שלא נתלש הגל מהמקוה. דאז אע\"ג שנתנענעו ונזחלו מימי הגל ממקום למקום. אפ\"ה לא מחשבו זוחלין. דמדמחובר הגל למי המקוה. בטל לגבה. והרי עיקר המקוה באשבורן עומדת. גם זחילת הגל נידון כאשבורן. תדע דאי לא תימ' הכי. א\"כ הטובל במי מקוה. הכי ס\"ד שיהי' צריך לזהר לטבול בנחת שלא יתנועעו המים וישטפו עליו בגל. ויהי' כטובל בזוחלין. והרי ע\"י תנועה קטנה שיעשה בהמים יתהווה מהם גלים קטנים שישטפו ממעל לראשו וגופו. וכי ס\"ד שעי\"ז יהי' כטובל בזוחלין. אע\"כ כיון שעיקר המים שמחוברין לגלים הללו. הם אשבורן אף אם מקצת מהן הן זוחלין לית לן בה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ארץ ישראל טהורה
מטומאת ארץ העממים. ואפי' דרים שם עובדי כוכבים. לא גזרו בה טומאה. ואע\"ג דבמדור עובדי כוכבים גזרו טומאה אף בא\"י [כאהלות פי\"ח מ\"ז]. התם חיישינן שמא קברו שם מת. אבל בחוץ כיון שהיה יד ישראל תקיפה. לא יניחום לקבור שם מת:"
+ ],
+ [
+ "ומקואותיה טהורים
ר\"ל יש מהן כשירים לטבילה. ולא חיישינן לשאובין. ואפי' כשדרים שם רק עובדי כוכבים. דמשנתינו מיירי בשיד ישראל היה תקיפה שם. והן נזהרים שלא יהיו מקואות שאובין במקום שאין רואים מצויין. דהיינו מחוץ לעיר. ואין מי שיגיד להם שהם שאובין. ויכשלו בהן העוסקים בטהרות שמצויין בא\"י [ועי' רכ\"מ פ\"י דמקואות ה\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "מקואות העמים שבחוצה לארץ
בין שדרים שם עובדי כוכבים או ישראל:"
+ ],
+ [
+ "כשרים לבעלי קריין
דלשאר טומאות א\"א דלהני שם טבילה. אפי' אילו היתה ודאי מקוה כשירה. דהרי חוזר ונטמא מאויר חוץ לארץ. וגם לטבילת נדה לבעלה. פסולין שם המקואות. מדחזקתן משרובין. ורק בידועין שהן כשרין. מותרת לטבול בהן. אבל מכל מקום גם סתם מקואות שבחוץ לארץ. כשירין לטבילת בעל קרי להתירו בד\"ת. דעזרא ובית דינו גזרו שיהי' בעל קרי אסור בד\"ת וק\"ש וברכות עד שיטבול במ' סאה ואפי' שאובין. או עד שיטילו עליו ט' קבין [כב\"ק כ\"ב ב']. מיהו האידנא בטלו לטבילה זו דאחליש עלמא. ויתהוו' עי\"ז בטול תורה כשלא יטבלו מחמת חולשתם [ועי' לעיל פ\"ג כ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "אפילו נתמלאו בקילון
קילון הוא גומא שעשוי לכינוס מים [כריש מ\"ק]. וה\"ק אפי' ראה ששפכו שאובין לגומא. אפ\"ה מותר לטבול בהן לקרי. דכיון די\"א דמדאורייתא אפי' כולה שאובין כשר אפי' לטבילה לטומאה דאורייתא [כרמב\"ם פ\"ד דמקואות]. להכי לטומאת קרי לד\"ת שהוא רק מדרבנן הקילו גבה לכ\"ע. ונקט קילון לדיוקא. דדוקא בקילון שהוא גומא שבקרקע שרי. הא בשהיו מ' סאה בכלי לא מהני [כברכות כ\"ב ב']. והא דלא נקט הכא דפסולין לשאר טמאין כבסיפא במקואות שבא\"י. ה\"ט משום דזה פשוט. דהרי אפי' אינן שאובין לא מהני להו טבילה בחוץ לארץ. דכל מי שבחו\"ל טמא הוא. וצריך הזייה ג' וז'. חוץ משנטמא באוירה א\"צ הזייה. אבל עכ\"פ צריך טבילה [כשבת ט\"ו ב' ונזיר נ\"ד ב']:"
+ ],
+ [
+ "שבארץ ישראל
ר\"ל מקואות שלימות הנמצאות בא\"י ואינו יודע אם הן שאובין או לא:"
+ ],
+ [
+ "שחוץ למפתח
ר\"ל אם המקואות שמצא. הן חוץ מפתח העיר. דשם אין רגילין למלאות בכתף ולעשות מקוה ממים שאובין לתשמיש בני העיר לרחיצה וכיבוס. מדאין בני עיר מצויין שם. להכי אמרינן דודאי נתקבצו שם המ' סאה מאיליהן מגשמים שירדו לשם. להכי כשירים וכו':"
+ ],
+ [
+ "כשרים אף לנדות
אף דיש איסור כרת לבעלה:"
+ ],
+ [
+ "מלפנים מן המפתח כשרים לבעלי קריין ופסולים לכל הטמאים
דמדהן תוך העיר. וודאי בני העיר עשאום בכוונה. ומלאו בכתף שאובין לצורך תשמישן לרחיצה וכביסה. ואע\"ג דשאובין מד\"ס. וספיקן מותר [כלעיל פ\"ב מ\"ג]. זהו רק במסופק אם נפלו ג' לוגין מהן למקוה חסירה. אבל לטבול בהן עצמן. הרי כולה שאובין פסול מדאורייתא. ואפי' להרמב\"ם דגם כולה שאובין מד\"ס. אפ\"ה יש לחלק. דמסופק אם נפלו ג' לוגין שאובין למקוה חסירה ממ' סאה. יש להמים שבהמקוה חזקת כשרות. משא\"כ הכא אין להמים הללו חזקת כשרות. ואדרבה מסתמא נעשו משאובין לתשמישי בני עיר:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר אומר הקרובים לעיר ולדרך טמאים מפני הכביסה
נ\"ל דס\"ל דאע\"ג דכשהן חוץ לעיר שוב אין לחוש שבני העיר עשאום משאובין לתשמישן. רק ודאי מאיליהן נתקבצו המ' סאה ממי גשמים. עכ\"פ כל שהן קרובים לעיר ולדרך. הרי רגל בני אדם מצוי שם. וחיישינן שבעוד שלא מלאו המ' סאה נפסלו משאובין ע\"י העוברים שם. ונקט כביסה. משום דמצוי שיתהוו שאובין ע\"י כביסה. דדרך המכבסים לסחוט הבגדים אחר הכביסה. ושמא כבסו שם העוברים בגדיהן. ואחר שכבסום סחטום לתוך המים. ונפסלו בג' לוגין שנסחטו לשם [כלעיל פ\"ג מ\"ג]. ואע\"ג שאח\"כ ירדו שוב גשמים ונתמלאו למ' סאה. הרי מקוה חסירה שנפסלה מג' לוגין שאובין שנפלו לתוכה. אין לה תקנה אפי' ירדו לתוכה אח\"כ מים רבים כשירים עד שיצא ממנה מלואה ועוד [כלעיל רפ\"ג]. ות\"ק ס\"ל. דכיון דמחזיקינן שמתחלה הי' שם מים כשירים. א\"כ לא הו\"ל רק ספק נפלו לשם ג' לוגין שאובין. וכשר [כלעיל פ\"ב מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "והרחוקים טהורים
וכשהן מ' סאה כשירים לטבילת נדה. דלא מחזקינן להו כשאובין ?:"
+ ],
+ [
+ "אלו בעלי קוריין שהם צריכין טבילה
נ\"ל דמדלא קאמר אלו הן הבעלי קריין הטמאים. וכדמסיק טהור וטמא. ול\"ל דקאמר הצריכים טבילה. וכי לא ידעינן דטמאין צריכין טבילה. אלא ש\"מ דאטבילת בעל קרי דמשנה א' קאי. דהיינו בשטובל א\"ע לד\"ת קאי. דאע\"ג דמן התורה א\"צ טבילה לטהרות. רק כשהוא בא' מד' אופנים. דהיינו (א) בשמוציא ש\"ז בקשוי אבר. (ב) אשה הנבעלת ש\"ז (ג) אשה שפלטה ש\"ז. (ד) מי שנוגע בש\"ז. וכולן אינן רק ראשון לטומאה [רמב\"ם פ\"ה מאהט\"ו ה\"ט]. אבל כל הנך דקחשיב במשנתינו שאינן יוצאין בקשוי אבר. א\"צ טבילה מן התורה אפי' לתרומה. אפ\"ה כיון דתיקון רבנן טבילה לתרומה להנך ה\"ה לד\"ת:"
+ ],
+ [
+ "ראה מים חלוקים
ר\"ל הטיף מים זכים. דאינן דומין לזרע. אבל הטיפן חלוקים. דהיינו טפין טפין חלוקים. דע\"י כך יש הוכחה קצת שאינן מי רגלים דרגילין לבוא בקלוח:"
+ ],
+ [
+ "או עכורים
ר\"ל או שיצאו ממנו בקלוח כעין מי רגלים. אבל היו מים עכורים. כעין ש\"ז. ועי\"ז יש הוכחה קצת שאינן מי רגלים שרגילין להיות זכים בשעה שיוצאין:"
+ ],
+ [
+ "בתחלה
ר\"ל אם ראה כך או כך בהתחלת הטלת מי רגלים:"
+ ],
+ [
+ "טהור
דאין דנין אותן כקרי רק כשיש תרתי לריעותא. א' בגוף המים. שיצאו טפין טפין. או עכורים. והב' בזמן ביאתן שלא באו בתחלה קודם המי רגלים אלא שיקדם המי רגלים להם. מדאין רגיל שיצא הקרי קודם המי רגלים:"
+ ],
+ [
+ "באמצע ובסוף
ר\"ל אבל אם באו כך או כך באמצע הטלת מי רגלים. או בסוף דהיינו אחר הטלת מי רגלים:"
+ ],
+ [
+ "טמא
לתרומה דמין קרי הוא מד\"ס. אבל חולין שנעשו על טהרת תרומה או קודש. אין נטמאין על ידו:"
+ ],
+ [
+ "מתחלה ועד סוף
ר\"ל ואם לא הטיל מי רגלים כלל. רק מתחלה ועד סוף הטיל טפין טפין. או קלוח מים עכורים [רמב\"ם פ\"ה מאהט\"ו ה\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "טהור
היינו נמי מטעם הנ\"ל. דאמרינן אילו צחצוחי זרע הן. והי' כח באדם להוציאן בלי קלוח המי רגלים הדוחה אותן. כבר היו מקדימין ויוצאין מיד כשהוציא הזרע:"
+ ],
+ [
+ "לבנים ונמשכים
ר\"ל אם יצא מאמתו לחלוחית כמראה לובן ביצה. והי' ג\"כ קשור ונמשך כלובן ביצה:"
+ ],
+ [
+ "טמא
ואפי' לא ירד טפין טפין או עכורים. וגם לא באו מי רגלים אחריהם. אפ\"ה מדהוא ממש כדמות קרי. אמרינן דקרי הוא וטמא:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר לבנים כעכורים
דאם באו המים לבנים. דינן כעכורים לעיל. דבבאו בתחל' או בלי הטלת מי רגלים אחריהן. דאף שהן דומין טפי לזרע. עכ\"פ מדיצאו בלי קשוי אבר. טהור. וקיי\"ל כת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "טמא
אפי' בבאו בתחלה או בלי הטלת מי רגלים אחריהן. אפ\"ה מדהן עבות. דומות קצת לש\"ז וטמא. ולת\"ק דסתם במ\"א וקאמר דחלוקין לטיפות טהור. משמע בין שחלוקין לטיפות עבות או דקות. בכולן דוקא בבאו באמצע או בסוף טמא:"
+ ],
+ [
+ "המהרהר בלילה
ר\"ל ששימש מטתו בחלום:"
+ ],
+ [
+ "ועמד ומצא בשרו חם
ר\"ל כשהקיץ ראה שאבר שלו חם יותר מהמורגל:"
+ ],
+ [
+ "טמא
אף שלא מצא קרי. אמרינן שנאבד במיעוטו:"
+ ],
+ [
+ "הפולטת זרע ביום השלישי
לשימושה. וכגון ששמשה בשבת ופלטה ביום ב':"
+ ],
+ [
+ "טהורה
אפי' לא היה בין שמושה לפליט' רק ג' עונות. דעונה הוא או יום שלם או לילה שלימה. והיא שמשה בסוף ליל שבת. ופלטה בתחלת ליל יום ב'. ונמצא דאין בין שמושה לפליט' רק יום שבת. וליל יום א'. ויום א'. אפ\"ה טהורה. מיהו אותה עונה ששמשה בו אינה מתחשבת למנין הג' עונות. דאפי' שמשה בתחלת ליל שבת. אפ\"ה אין מונין הג' עונות רק משחרית יום שבת ואילך [רמב\"ם פ\"ה מאהט\"ו הי\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "פעמים שהם ששה
כ\"ע ס\"ל דבשבת ניתנה תורה לישראל. וס\"ל ג\"כ דמהפרישה שהופרשו מנשותיהן קודם מתן תורה. כדי שיהיו גם הנשים טהורות בשעת מתן תורה. וכמו שכתוב וקדשתם היום ומחר כי ביום השלישי ירד וגו'. משם ילפינן דעד יום הג' מבעילה תטמא בפלטה הזרע. אלא דראב\"ע ס\"ל דהתחלת הפרשה הי' בבוקר יום ה'. והמתינו מלטבול ג' עונות. דהיינו יום ה' וליל ו' ויום ו'. וטבלו בתחלת ליל שבת. והיו לפ\"ז טהורות בשעת קבלת התורה בבוקר של יום שבת דמדהמתינה ג' עונות אחר בעילה. אפי' תפלוט אחר טבילתה בליל שבת. תשאר בטהרתה [אבל אם היתה טובלת תוך הג' עונות. הי' אפשר לחוש שמא תפלוט אח\"כ. ותחזור להיות טמאה בשעת מחן תורה. ולרש\"י [שבת פו\"א] ס\"ל לראב\"ע שהפרישם ביום ה' סמוך לערב. ואע\"ג דהעונה הראשונה של יום ה' לא היתה שלימה. דהרי רק סמוך לערב הפרישם. אפ\"ה מתחשב למנין הג' עונות. ול\"מ הי' נ\"ל דמה שאמר הקב\"ה וקדשתם היום ומחר משמע טפי דבשחרית יום ה' נאמר כן. ובפרט אי נימא דראב\"ע נמי כרב אדא ס\"ל דכל עליותיו של משה להר בהשכמה היו]. ור' ישמעאל ס\"ל דהפולטת ביום ג' לשמושה טמאה. ורק הפולטת ביום ד' לשמושה טהורה. דלא הקפידה תורה רק אמנין הימים וכדכתיב וקדשתם היום ומחר. ולא אמנין העונות. ואע\"ג דלפ\"ז לא הי' צריך להפרשתן רק ב' ימים. וכדכתיב היום ומחר. ס\"ל דמשרע\"ה הוסיף יום א' מדעתו. והסכים הקב\"ה על ידו שלא ירדה שכינה עד תחלת יום ד' [כשבת ד' פ\"ז א']. ולפיכך ס\"ל דמשה רבינו ע\"ה הפרישן בתחלת ליל ד'. רק יש שלא פרשו עד יום ד' סמוך לערב. מדהוה סגי בדעבדו מצות פרישה במקצת יום ראשון. והיינו דקאמר פעמים שהן ד' עונות. דהיינו בשמשה בסוף יום ד'. וטבלה בתחלת ליל שבת. אין כאן בין שמושה לפליט' רק ד' עונות. דהיינו ליל ה' ויום ה' ליל ו' ויום ו'. ופעמים שהן ה' עונות. וכגון ששמשה בתחלת יום ד'. ופעמים שהן ו' עונות. וכגון ששמשה בתחלת ליל ד'. אבל לראב\"ע לעיל לא הוה מצי למימר פעמים שהן ב' פעמים שהן ג'. וכגון שפירש א\"ע ביום ה' סמוך לערב. ליתא. דלראב\"ע ג' עונות שלימות בעינן. ולפיכך הפרישן בשחרית יום ה' [ועי' תוס' שבת פו\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ר' עקיבא אומר לעולם חמש
ס\"ל כר' ישמעאל דלאו אעונות קפיד קרא רק אימים. וס\"ל נמי כר' ישמעאל דמרע\"ה הוסיף יום א' מדעתו. והפרישן ביום ד'. אלא דס\"ל דבשחרית יום ד' הפרישן. נמצא שיש בין שימוש לטבילה ה' עונות. יום ד' וליל ה' [ויום ה']. וליל ו' ויום ו'. ומדהוזקק להפרישן בהשכמת יום ד' ש\"מ דעל ה' עונות שלימות קפיד קרא. והא דקאמר מלת לעולם היינו כדי לאשמעינן. דגם כשיצא מקצת עונה ראשונה. וכגון ששמשה באמצע היום או באמצע הלילה. חוזרין ונותנין לה מקצת עונה ששית. כמנין השעות שעברו לה מעונה ראשונה. ולאפוקי מראב\"ע לעיל דס\"ל דכל שאין העונה שלימה. אין השעות מתחשבות כלל. להכי קאמר ר\"ע לעולם ה' ולא יותר. מיהו לכל מר כדאית ליה. דוקא כשפלטתו קודם זמן הקבוע. אז דין הפולטת כאדם הרואה קרי. שהיא והזרע הנפלט שניהן טמאין. אלא שהיא אינה רק ראשון לטומאה. כזכר הרואה קרי. והזרע הנפלט דינו כהקרי. ששניהן אב הטומאה. אבל בפלטה אחר הזמן הקבוע. אז גם היא גם הזרע הנפלט שניהן טהורין. מדכבר נסרח ואינו ראוי להזריע. והנה לרמב\"ם קיי\"ל כראב\"ע [כפ\"ה מאהט\"ז הי\"א]. וכל זה מדהי' לו להרמב\"ם גירסא אחרת בש\"ס. אבל אנן קיי\"ל דלא כחד מהנך מ\"ד. אלא כחכמים [שבת ד' פ\"ו ב'] דו' עונות שלימות בעינן. ותוך זמן זה. כשפולטת טמאה. ומדקיי\"ל דכל פולטת ש\"ז דינה כרואה דם וסותרת יום טהרתה שבז' נקיים [כנדה מ\"ב א']. וקיי\"ל נמי. דזה אינו לבד לענין טהרות. אלא גם לבעלה [כרמב\"ם פ\"ו מאסו\"ב הט\"ז ודלא כהראב\"ד שהביאו רב\"י בטור יו\"ד דקס\"ט סע\"ג]. לפיכך כל אשה ששמשה וראתה אח\"כ דם אינה רשאה להתחיל למנות ז\"נ מיד מיום שלאחריו. דחיישינן שמא תפלוט הזרע תוך הז\"נ. ולאו אדעתה. והרי אז. אף דרק הרואה דם תוך הז\"נ סותרת כל הימים שסתרה כבר מדבעינן ז\"נ רצופין [כנדה ל\"ג ב']. עכ\"פ גם הפולטת ש\"ז סותרת עכ\"פ כל אותו יום שפלטה בו [כרב\"י בטור י\"ד דקסט\"ד]. ולהכי קודם שתפסק בטהרה להתחיל למנות ז\"נ שלה. תקנח אותו מקום מבפנים יפה יפה במוך. או תרחצו בפנים בחמין. כדי להפליט כל הזרע שברחמה. ואם אין האשה רוצה לכבד ביתה כנ\"ל קודם שתפסק בטהרה. אזי צריכה להמתין מלספור ז\"נ עד אחר ו' עונות מיום שמושה. מלבד יום התשמיש [דהרי אם שמשה מיד אחר כניסת הלילה א\"א לה לפסוק בטהרה אחר ו' עונות מזמן ההוא. דהרי ז\"נ שלימים בעינן. אלא צריכה להמתין מלהתחיל למנות הז\"נ עד תשלום יום התשמיש]. ולפיכך אם שמשה למשל ליל מוצאי שבת. או ביום א' לא תפסוק בטהרה עד תחלת ליל ה'. דכשתפסוק אז בטהרה. גם אם תפלוט אח\"כ הזרע. כבר נפסד הוא וכמים בעלמא הוה. מיהו כך הוא הדין. אבל אנן נוהגין להצריכה להמתין עוד יום א' יותר. משום דחיישינן שמא תשמש בביה\"ש שאחר יום א'. ותחשוב שעדיין יום א' הוא. והרי הוא יום ב'. להכי גם בשמשה בליל מוצאי שבת. חשבינן כאילו שמשה ביום ב'. ולא תפסוק בטהרה עד הלילה שקודם יום ו'. באופן שיהי' יום ו' יום הראשון של ז\"נ שלה. והחמירו עוד שקנוח במוך וגם רחיצה בחמין בפנים באותו מקום. לא מהני. דשמא לא תקנח או לא תרחץ יפה יפה. ועוד החמירו. דמשום לא פלוג. להכי אפי' לא שמשה כלל מקודם. צריכה להמתין ד' ימים שלימים. בין יום הראיה ליום הראשון של ספירה. ואפי' מצאה רק כתם. שטמאה לבעלה רק מדרבנן כך דינה. והכי קיי\"ל ואין לשנות [י\"ד קצ\"ו סי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "טמאה
ר\"ל הטפה בעצמה טמאה כאב הטומאה דאורייתא. ומדקאי אהטפה. לא נקט הכא כאילו לא טבלה וכבסיפא. ובש\"ס [נדה ל\"ד ב'] מספקינן אי דוקא בפולטתו תוך ג' ימים טמאה הטפה. או אפי' לאחר ג' ימים. וסליק בתיקו:"
+ ],
+ [
+ "בת ישראל
בדיוק קרא לה רק בת ישראל. ולא ישראלית. כדקרי לחברת' ברישא כותית היינו משום דהכא לא נעשה בה מעשה ישראלית:"
+ ],
+ [
+ "טהורה
גם הקרי בעצמה טהור'. אפי' פלטתו תוך ג' ימים. דקרי דעובד כוכבים טהור לגמרי אפי' מד\"ס. דאע\"ג דשאר מעיינות עובדי כוכבים כרוקו ומר\"ג וכו' כולן טמאין מד\"ס כאילו הן של זב. אפ\"ה קריו טהור לגמרי. דעבדו ביה רבנן היכירא שיהי' מלתא דתמיה שיהי' קריו טהור. ועי\"ז ידעו שמה שטימאו שאר מעיינותיו הוא רק מד\"ס. ולא נשרוף על נגיעתן תרומה וקדשים [כנדה ל\"ד א']:"
+ ],
+ [
+ "האשה ששמשה ביתה
ר\"ל נבעלה:"
+ ],
+ [
+ "ולא כבדה את הבית
שלא קנחה רחמה מבפנים היטב מש\"ז קודם שטבלה לעסוק בטהרות:"
+ ],
+ [
+ "כאילו לא טבלה
אפי' תקנח אחר טבילה. דאז אין תו לחוש שתפלוט הש\"ז ותתטמאה. אפ\"ה נשארת בטומאתה. דנהי דכשהי' הש\"ז בפנים לאחר טבילה לא נתטמאה. מדהוא מגע בית הסתרים. ובמשא הרי אינו מטמא. עכ\"פ יש לחוש כשתתקנח ותוציא הש\"ז. יגע בשפת רחמה שבחוץ ותתטמאה. וחיישינן שמא תגע ולאו אדעתה [כנדה מ\"ב ב']:"
+ ],
+ [
+ "בעל קרי שטבל ולא הטיל את המים כשיטיל את המים טמא
דשמא יצא עם השתן צחצוחי זרע שנשארו דבוקים בחלל אמתו:"
+ ],
+ [
+ "בילד ובבריא
ר\"ל אם הוא רך בשנים וגם הוא בריא:"
+ ],
+ [
+ "טהור
שמוציא זרעו בכח. ולא נשאר כלום ממנו באמתו. ונקרא רך בשנים כל שיכול לעמוד על רגל א' בשעה שחולץ מנעלו וחוזר ונועלו [חולין כ\"ד ב']. והכי קיי\"ל [רמב\"ם פ\"ה מאהט\"ו ה\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "נדה
ה\"ה זב וזבה. מצורע ומצורעת ויולדת. שכולן מעיינותיהן טמאות אהט\"ו. ולפיכך לאחר שטבלו. נטהרו מלהיות אב הטומאה. אבל הן ראשון מדנגעו ברוק הנתלש ע\"ג המטבע. רק נקט נדה דמצויה:"
+ ],
+ [
+ "שנתנה מעות בפיה וירדה וטבלה טהורה מטומאתה
דמשום חציצה א\"א לטמאה דהרי אין המעות מהודק בה. ומה\"ט אינה עוד אה\"ט. ומותרת גם לבעלה. ופשוט דה\"ה לכל אה\"ט שטובל ושרץ בידו רפוי. דאע\"ג דנשאר בטומאתו. הועילה לו טבילה לסלק ממנו טומאת אה\"ט מלטמא אדם וכלים וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "אבל טמאה היא על גב רוקה
דרוק הנדה אהט\"ו הוא ומטמא במגע ובמשא. והרי רוקה נתלש על המעות קודם טבילתה. וחוזר ומטמא אותה אחר שטבלה. ונעשית ראשון לטומאה. ואע\"ג דתוך הפה בית הסתרים הוא לענין טבילה. ומה\"ט א\"צ שיבואו מים לתוכו. רק שיהא ראוי לביאת מים. וכלקמן במשנה. ואיך תתטמ' שם במגע בית הסתרים. י\"ל דנהי דבית הסתרים אינו מטמא במגע. במשא מיהו מטמא. בנשא שם טומאה נטמא גופו. מדעכ\"פ נשא הטומאה [כנדה מ\"ב ב']. [ורתוי\"ט תי' משום דעכ\"פ הרוק שעל המטבע נגע בהלשון. והלשון אף שגם הא נחשבת כבית הסתרים לענין טבילה וכדאמרן. עכ\"פ לענין טומאה גלי רחמנא דמחשב כגלוי. מדכתיב אשר יגע. והרי הלשון בר נגיעה בחוץ הוא כשיושיטנה לחוץ [כקדושין כ\"ה א']. ובמחכ\"ר הא תינח אם המטבע הי' מגדר השניים ולפנים. אלא אם היתה מגדר שניים ולחוץ מה איכא למימר. והרי סתמא קתני]. אבל משום מגע הלשון בהמטבע א\"א לטמאה להאשה. חדא דאפי' היתה המטבע טמאה אינה רק ראשון. ואדם וכלים אין מקבלין טומאה רק מאב. ותו דמטבע אמקט\"ו כלל וכדמוכח [מכלים פי\"ב מ\"ז] דדוקא בהתקין דינר לתלותו בצואר מקבל טומאה. והא דנקט התם שנפסל. רק אורחא דמלתא נקט. אמנם אפי' הי' מחט בפיה שמקבל טומאה. אפ\"ה אין חשש נגיעתה בהמחט לטמאה. דהרי המחט לא נעשית מהרוק רק ראשון. והרי אדם וכלים אין מקבלין טומאה רק מאב הטומאה [כב\"ק ד' ב' ב']:"
+ ],
+ [
+ "נתנה שערה בפיה
והרי גם שער' צריך שיבואו בהן מים [כב\"ק דפ\"ב]. וזו הרי לא באו לה המים בשערה:"
+ ],
+ [
+ "קפצה ידה
סגרתן בחוזק. וה\"ה בתפסה בחוזק במקו' אחר בגופ' או בדבר אחר:"
+ ],
+ [
+ "קרצה שפתותיה
דוחקתן זה בזה:"
+ ],
+ [
+ "כאילו לא טבלה
לא סגי ליה למתני טמאה. כדנקט במשנה ה'. דמשמע דעכ\"פ מותרת לבעלה. אבל הכא תני כאילו לא טבלה. דאסורה גם לבעלה. דאנדה דנקט לעיל מינה קאי:"
+ ],
+ [
+ "טמאין
ר\"ל האדם והכלים נשארין בטומאתן כמו שהיו. דמקום האחיזה חוצץ. מדהו\"ל מיעוט המקפיד. דכל דבר שמקפיד בחציצתו. בין שמקפיד להסירן. מדמטנפין הגוף. וכגון כל דבר לכלוך שדבוק בהגוף. או שמקפיד להסירו מהגוף מפני יקרותו. שחושש שיתלחלח בהמים. או שמקפיד שיתקיים על הגוף כחטטין שבגופו. שמכאיב לו כשמסירו [עי' רטו\"ז קצ\"ח סקי\"ד]. בכולן כל שאינן רפויין חוצצין. אבל אי\"ל דהא דקאמר טמאין לשון רבים כולל גם המטביל. ליתא. דא\"כ בהדיח ידיו נמי:"
+ ],
+ [
+ "ואם הדיח את ידו במים
קודם האחיזה:"
+ ],
+ [
+ "טהורים
מיהו כשהאדם והכלים הן אהט\"ו. פשוט דאפי' הדיח המטביל ידיו. הרי נטמא הוא מהנטבל. וצריך גם הוא לטבול א\"ע. ולפיכך נהי דהאדם שהטבילו האוחז. נשאר בטהרתו. מדלא נעשה האוחז רק ראשון לטומאה. ואינו מטמא אדם. עכ\"פ הכלי שאחז כשהטבילו נטמא מהאוחז ע\"י המשקין שבין ידו להכלי כשמעלהו [עפ\"ח דפרה מ\"ה]. ואפ\"ה אהני לה טבילה ראשונה להכלי. דלטבילה שניה שאינה רק מד\"ס א\"צ שוב הערב שמש שנית [כרש\"י ביצה י\"ח א']. וגם אם היו האדם והכלים הנטבלין רק ראשון לטומאה. עכ\"פ נטמאו ידי המטביל מהמשקה שמהדחתן כשבאו בין ידיו להטמ' הנטבל. ואף שאותה המשקה שנטמא' הושקה אח\"כ במי המקוה. עכ\"פ כבר נטמאו הידים מהמשקה קודם שהושקה. דכל הפוסל תרומה מטמא הידים [כידים פ\"ג מ\"ב]. וכיון שנטמאו הידים חוזרין ומטמאין את הכלי ע\"י המשקין שביניהן שחוזר ונטמא מהידים כשמעלהו [עי' רמב\"ם וראב\"ד פ\"ז מאהט\"ו ה\"ב ופ\"ח מאהט\"ו ה\"י]:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר ירפה
ירפה ידיו בשעת אחיזה:"
+ ],
+ [
+ "כדי שיבואו בהם מים
וקיי\"ל כת\"ק. ופליגי רבותינו. דלרמב\"ם ורמב\"ן והרא\"ש. ת\"ק מחמיר טפי מר\"ש. וס\"ל לת\"ק דרפוי ידים לא מהני. דאע\"ג דכל הרפויין אינן חוצצין [כלקמן רפ\"ט]. אפ\"ה הכא לא מהני רפוי ידיו. משום דכל האוחז דרכו לאחוז בכח. כדי שלא ישמט מידו דבר הנאחז. ומשו\"ה דוקא בהדיח ידיו תחלה מהני. ומדסתם תנא דבריו. משמע אף שאחז בכח. כיון שהדיח ידיו תחלה מהני. ור\"ש ס\"ל דרפוי לבד מהני. ולא גזרינן שיהדק. ולפיכך כל שריפה ידיו. ויבואו מי המקוה תחת יד האוחז. א\"צ להדיח ידו במים תחלה. אמנם להרשב\"א ר\"ש מחמיר טפי מת\"ק. דת\"ק ס\"ל דמהני הדחה לחוד אפי' אוחז בכח. וכ\"ש דמהני רפוי ידיו. דהרי יבואו המים תחת היד. ולא גזרינן רפוי ידיו אטו שלא ירפם. ולר\"ש הדחה לא מהני כלל. כיון דידיו מהודקין. ורק רפוי ידיו בעינן. דלא דמי לרגלי הטובל שע\"ג הקרקע. דהתם מי המקוה קדמו לרגליו [כלעיל פ\"ז סי' נ\"ג]. ופסק בש\"ע [יו\"ד ק\"כ ס\"ב וקצ\"ח סכ\"ח] כרשב\"א אליבא דת\"ק. דבין רפוי ידיו או הדחתן תחלה מהני:"
+ ],
+ [
+ "בית הסתרים
כגון תוך הפה והחוטם והאוזן. או תוך הרחם:"
+ ],
+ [
+ "בית הקמטים
כל קמט שבגוף:"
+ ],
+ [
+ "אינן צריכין שיבואו בהן מים
מיהו צריך שתדיחתן מקודם דעכ\"פ ראוי לביאת מים בעינן [כנדה ס\"ו ב']. ואם לא בדקתן מקודם. ואח\"כ לא מצאה שום דבר החוצץ. עלתה לה טבילה. ואם מצאה שם דבר החוצץ אחר טבילתה. טמאה. רק אם אחר טבילתה קודם בדיקתה נתעסקה באותו המין. שאפשר לתלות שאחר טבילתה נדבק שם כשנתעסקה באותו המין. תולה בו. דאע\"ג דבכל מקום שבגוף אם לא בדקה אותו מקודם. ונמצא עליה אחר טבילה דבר החוצץ. אע\"ג שנתעסקה באותו המין בין הטבילה למציאה. אפ\"ה לא תלינן שאח\"כ נדבק בה [כי\"ד קצ\"ט ש\"ך סקי\"ז]. אפ\"ה בבית הסתרים וקמטים. דא\"צ לביאת מים. רק צריך שיהי' ראוי לביאת מים תלינן שאח\"כ נדבק בה ועלתה לה טבילה [קצ\"ח סכ\"ה וכ\"ו]. ואע\"ג דבמקום גלוי שבגוף נמי הרי כל מיעוט המקפיד עליו אינו חוצץ רק מדרבנן [סוכה ד' ו' ב']. ובכל דרבנן אמרינן דתולין שבהיתר הי' [כפסחים ד' י' ע\"א]. י\"ל שאני הכא שהי' להנטבל חזקת טומאה. ואין ספק טבילה מוציא מידי ודאי טומאה דמקודם. ורק בבית הסתרים מקילינן. ונ\"ל מדהוה ספק ספיקא. שמא אח\"כ נדבק שם. ואת\"ל מקודם דלמא בשעת טבילה הי' ראוי לביאת מים תחת הדבר החוצץ. מיהו להרוקח גם בבית הסתרים בכה\"ג לא תלינן שאח\"כ נדבק שם. וראוי להחמיר [ש\"ך שם ס\"ק ל\"ג]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "חוטי צמר וחוטי פשתן והרצועות שבראשי הבנות
אם מהודקות. ושבצואר דוקא רצועה רחבה חוצץ. ולא חוט דק. דממילא אינו מהודק שלא תחנק א\"ע בו:"
+ ],
+ [
+ "קלקי הלב
שער שנסבך שם:"
+ ],
+ [
+ "ובית הסתרים
שער שנסבך באותו מקום:"
+ ],
+ [
+ "באשה
ורק בנשואה שמקפדת שלא תתגנה לבעלה:"
+ ],
+ [
+ "לפלוף
צואת עין אפי' רך:"
+ ],
+ [
+ "וגלד
ריר מכה שנתיבש:"
+ ],
+ [
+ "ושרף היבש
שנטף מהפירות ונתיבש על בשרו:"
+ ],
+ [
+ "והמלמולין
קרטי זיעה:"
+ ],
+ [
+ "וטיט היון
נדבקים מאד:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי מטהר בשל יוצרין ומטמא בשל מרקה
טיט שנלוש בלובן ביצה לתקן סדקי כלים:"
+ ],
+ [
+ "וגץ יוני אלו יתדות הדרכים
טיט מעוך ע\"י רגלים. כשהוא לח נקרא גץ יוני. וכשנתקשה ובולט כיתדו' נקרא יתדות הדרכים:"
+ ],
+ [
+ "שאין טובלין בהן
כשהוא במקוה. אפי' הוא קשה. מדאין נוח לעמוד עליהן. חיישי' שמא לא תטבול כהוגן [כי\"ד סי' קצ\"ח סל\"א] כך נ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ולא מטבילין אותן
בדבוקים בבשרו:"
+ ],
+ [
+ "מטבילין בו כשהוא לח ולא יטבול באבק שעל רגליו
ובדיעבד מהני:"
+ ],
+ [
+ "לא יטבול את הקומקמוס בפחמין
עם רום שע\"ג:"
+ ],
+ [
+ "אלא אם כן שפשף
והסירו לגמרי. ומדלא קאמר וצריך שישפשף משמע דאפילו נשאר קצת רושם סגי:"
+ ],
+ [
+ "אלו שאין חוצצין קלקי הראש ובית השחי
תחת הזרוע:"
+ ],
+ [
+ "ובית הסתרים באיש
שאינו מקפיד וה\"ה פנויי'. וקאלטניס אינן חוצצין [שם בי\"ד ס\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ושאין מקפיד עליו אין חוצץ
ואנן קיי\"ל רוב גופו מלוכלך ומקפיד עליו. חוצץ מדאו'. ובחדא לריעותא מד\"ס [י\"ד קצ\"ח רט\"ז סק\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "לפלוף שבעין
דוקא לח אינו חוצץ שם. ויבש חוצץ משא\"כ חוץ לעין. אפי' לח מקפיד עליו. וחוצץ. וכשהתחיל להוריק נקרא יבש. מיהו בא\"א לטבול שנית. אפי' ביבש יש להקל. כפוסקים דס\"ל דהכא דוקא לענין טהרות מחמרינן. ולא לטבילת נדה [ש\"ך שם סקי\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "כשות
שער שבעור ילד רך:"
+ ],
+ [
+ "לא טמא
בנגע שם טומ':"
+ ],
+ [
+ "ולא מטמא
בהי' טמא ונגע שם טהור. ואכולהו קאי. בין הנך שחוצצין או אין חוצצין לא טמא ולא מטמ'. דאינן חשובין חבור לגוף. רב\"א:"
+ ],
+ [
+ "והמור
שרף הנודף:"
+ ],
+ [
+ "ועל הדרגש
מטה קטנה:"
+ ],
+ [
+ "חוצצין
דוקא אם נקיים הן חוצצין דמקפיד עליהן:"
+ ],
+ [
+ "על הבלוסין
מלוכלכין:"
+ ],
+ [
+ "על איכוף
זאטטעל:"
+ ],
+ [
+ "ועל של זקקין
נושאי נודות:"
+ ],
+ [
+ "משני צדדין
בעבר הכתם מב' צדדי':"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר של בנאים
ת\"ח שצריך להקפיד על נקיות [כשבת דקי\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ושל בור
גרוע מע\"ה. ונ\"ל דבע\"ה בקפיד' בפירש תלי':"
+ ],
+ [
+ "מטפחת של זפתין
שמקנחי' א\"ע בו מתעסקי בזפת:"
+ ],
+ [
+ "ושל מפסלי אילנות
נוטלי הפסולת מאילנות. וי\"א כורתי הענפים לעבות הגזע:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר אף של קייצין
מיבשי פירות:"
+ ],
+ [
+ "אינו חוצץ
קמ\"ל דאף בכלי כן:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שהכניסן שלא כדרכן
כיד הקרדום שהכניסו תוך הברזל בעיקום:"
+ ],
+ [
+ "ולא מרקן
לא גמר הכנסתן:"
+ ],
+ [
+ "או שמרקן ונשברו
שנשבר היד ואין ראוי עוד לתשמיש הראשון:"
+ ],
+ [
+ "כאילו לא טבל
דבפה כלי למטה. לא יכנסו מים לכלי:"
+ ],
+ [
+ "הטבילו כדרכו בלא זבורית
צואר ארוך שלכלי. ומדאינו מעיקר הכלי. נקרא זבורי':"
+ ],
+ [
+ "עד שיטנו על צדו
כדי שיכנסו המים:"
+ ],
+ [
+ "צלוחית שפיה שוקע
ואפי' כשיטה לא יכנסו המים:"
+ ],
+ [
+ "קלמרין
דינטענפאס:"
+ ],
+ [
+ "הדיוטות
פיהן שוקע שלא ישפך הדיו כשיתהפך:"
+ ],
+ [
+ "הכר
דעקקע:"
+ ],
+ [
+ "והכסת
קיססען. ותוספות בבבא מציעא כ' בהיפך. ועיי' הוכחתי ריש פרק כ' דכלים:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו צריכין שיבואו בהם המים
לחללן. מדדרך להכניס ולהוציא מה שבתוכן:"
+ ],
+ [
+ "כסת עגולה
קטן:"
+ ],
+ [
+ "והכדור
באלל:"
+ ],
+ [
+ "והאמום
דפוס מנעל:"
+ ],
+ [
+ "והקמיע
עם השבעות כתובות או לעשבי' שבתוכו:"
+ ],
+ [
+ "והתפלה
תפילין מקט\"ו ככלים פי\"ח מ\"ח:"
+ ],
+ [
+ "אינן צריכין שיבואו בהם המים
דאין דרך לפותחן והו\"ל ביהס\"ת:"
+ ],
+ [
+ "קשרי
מלת קשרי אכולהו קאי:"
+ ],
+ [
+ "העני
שקושר קרע בגדיו:"
+ ],
+ [
+ "והנימין
שבשפת הטלית קשורי' לנוי:"
+ ],
+ [
+ "וחבט
אוזן:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שהיא חוצה
שהקשר מהודק ואינו עשוי להתירו:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שאינה עולה ויורדת
שהקשר מכוון למדת הזרוע וא\"צ למתוח הרצועה כשיניחנה:"
+ ],
+ [
+ "ואזני החמת
נוד:"
+ ],
+ [
+ "ואזני התרמול
כיס הרועה:"
+ ],
+ [
+ "הקשר שבפרקסים שבכתף
כתונת שפי' רחב להכניס הראש וכשלבשו קשרו בכתף לקצר פיו:"
+ ],
+ [
+ "ושפה של סדין
מסך הפתח:"
+ ],
+ [
+ "צריך למתח
למתוח ולפשט הקמטים והשנצי' שבשפתו:"
+ ],
+ [
+ "ושניצן
רצועות:"
+ ],
+ [
+ "ובגדים
מקופלי':"
+ ],
+ [
+ "שהטבילן מכובסין
שרטובי' בשעת טבילה:"
+ ],
+ [
+ "עד שיבעבעו
כשמטבילין בגד במים. המים מבעבעין. והכא מדהבגד לח. סגי בהתחיל לבעבע. מדהודבקו מים שבבגד למי המקוה:"
+ ],
+ [
+ "וינוחו מבעבוען
דזה הסי' שעברו המים בכולו:"
+ ],
+ [
+ "מטבילין עד מקום המדה
הראוי לו. והנותר כקצוץ דמי. ואינו חוצץ מקום החתך. דביהס\"ת הוא. ובכלים אפי' ראוי לביאת מים לא בעי':"
+ ],
+ [
+ "שלשלת דלי גדול ארבעה טפחים
מדהוא גדול אינו יכול להגביהו אלא אם כן אוחז השלשלת קרוב לו:"
+ ],
+ [
+ "ושל קטן עשרה
עי' כלים פי\"ד מ\"ג:"
+ ],
+ [
+ "מטבילן עד מקום המדה
כנזכר בכל א'. והשאר א\"צ טבילה:"
+ ],
+ [
+ "ר' טרפון אומר עד שיטביל את כל הטבעת
בכלתה המדה בחצי טבעת:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים אין מטבילין חמין בצונן
נ\"ל דגם אכלים קאי. מדחייס אפקיעה לא טבל שפיר:"
+ ],
+ [
+ "ולא רעים ביפים
לאוכלין ומשקין לא מהני טבילה. רק למים מטעם זריעה. משיקן למי המקוה. מיהו הנך לא מדחייס אתערובתן כ\"כ הר\"ש. והקשה הרא\"ש. רעי' ביפין מאי אכ\"ל. ולא הבנתי דעכ\"פ חייס אמקוה:"
+ ],
+ [
+ "בית הלל אומרים מטבילין
דמקילי בכל הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "כלי
טמא:"
+ ],
+ [
+ "שהוא מלא משקין
מי פירות:"
+ ],
+ [
+ "רואים אותם כאילו הם מים
דמין מים הם והושקו למקוה:"
+ ],
+ [
+ "מלא מי חטאת
מאפר פרה דחשיבי:"
+ ],
+ [
+ "ער שירבו המים
מי המקוה שיכנסו להכלי:"
+ ],
+ [
+ "על מי חטאת
שיהא רוב הכלי פנוי. אז בטילי ברובא:"
+ ],
+ [
+ "ואין בו אלא רביעית
מי פירות או מי חטאת:"
+ ],
+ [
+ "כל האוכלין
טמאין:"
+ ],
+ [
+ "בכחצי פרס
דבאכל מהן חצי פרס [שהוא ב' ביצים לרש\"י וא' וחצי לרמב\"ם] אסור לאכל תרומה עד שיטבול:"
+ ],
+ [
+ "ברביעית
בשתה רביעית. טמא לתרומה:"
+ ],
+ [
+ "שעשו בו
בשותה:"
+ ],
+ [
+ "שאר המשקין כמים
דשוין שפוסלין לגויה ברביעית. משא\"כ במקוה רק ג' לוגין מים שאובין פוסל. ושאר משקין רק בשנוי מראה פוסלין:"
+ ],
+ [
+ "אכל אוכלים טמאים
ר\"ל ואעפ\"כ יש גם בשותה חילוק בין מים לשאר משקין. אבל חמורים טפי ממים. אבל במקוה מים חמירי טפי משאר משקין:"
+ ],
+ [
+ "ושתה משקים טמאים טבל והקיאן טמאים
דאין מועיל להן השקה. מיהו האדם אמק\"ט מאוכלין ומשקין:"
+ ],
+ [
+ "טהורים
המים:"
+ ],
+ [
+ "הרי היא כמות שהיתה
דבלוע אמק\"ט:"
+ ],
+ [
+ "טוכל ואוכל בתרומה
לערב דבלוע אמ\"ט:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שהוא נראה
כל ששוה לבשר מקרי נראה. משא\"כ במשוקע [כ\"כ רב\"י י\"ד סי' קצ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ואם אינו נראה
אף שהחץ טמא:"
+ ],
+ [
+ "טובל ואוכל בתרומתו
לערב:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Mikvaot/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Mikvaot/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..5d46d190763c836076cc8c7206c45eae3a7108b4
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Mikvaot/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,1729 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Mikvaot",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Mikvaot",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "שש מעלות במקואות
ר\"ל ו' חלוקי דינים יש בו' מיני מים מכונסים על הקרקע שאינן תלושין וכל א' יש לה מעלה גדולה בטהרה יותר מחברתה. ואלו הם הו' מיני מים. (א) מי גבאים. (ב) מי תמציות. (ג) מי מקוה. (ד) מעין מועט מעורב ברוב שאובי'. (ה) מי מוכין. (ו) מים חיים. וכולהו מפרש בפרקן:"
+ ],
+ [
+ "זו למעלה מזו וזו למעלה מזו מי גבאים
גבא הוא גומא. ומיירי שירדו לתוכה מי גשמים רביעי' דאינן שאובין. דאע\"ג שאינן מ\"ס אמקט\"ו מדמחשבו כמחובר:"
+ ],
+ [
+ "שתה טמא
שלקק מהמים בלשונו או שאב בידו ושתה ואח\"כ שתה וכו':"
+ ],
+ [
+ "ושתה טהור טמא
ר\"ל נטמא הטהור ששתה אחר הטמא. דאע\"ג שהמים שבגבא שאינן שאובין אם הם רביעי' אמקט\"ו. מדחזו מדאורייתא לטבילת כלי' [כפסחים י\"ז ב'] ורק מד\"ס צריך גם לכלי' מ\"ס [כנזיר לח\"א אבל במעין גם מדרבנן סגי לכלי בכ\"ש כתוספות שם ופסחים י\"ז ב'] עכ\"פ הרי פיו או ידו ששאב בה כשהוציא מקצתה מהמעין אז הטפה שעל חלק גופו שחוץ להמים נטמא בגוף הטמא. דאע\"ג דהטפה מחוברת עדיין למי הגבא. הרי קטפרס אינו חבור [כספ\"ח דטהרות ועי' לקמן פ\"ז מ\"ז] והטפ' הטמא' זו חזר ושתת תוך המים שבגבא המכונסין. ואף שלא טימא את המים שבהגבא. עכ\"פ היא עצמה נשארת שם בטומאתה. ולא נטהרה בהשקה. מדאין בהגבא מ' סאה. וכיון שהטפה הטמא' מעורבת במי הגבא הטהורים הרי בלח בלח יש בילה [כר\"ה י\"ג ב' ועי' רתי\"ט בפ\"ט דפרה] א\"כ כל הטפה מעורבת בכל חלקי מי הגבא. וכשישתה אח\"כ הטהור ממי הגבא הרי באותה שעה המים שישתה תלושין הן. ונטמא כל המים שישתה ממקצת חלקי הטפה שמעורב בהן. והרי סתם שתיי' ברביעית והשותה רביעית משקין טמאין נטמא גופו מלאכול תרומה [כזבים פ\"ה מי\"ב]. והר\"ב כתב דחיישינן שמא שתה הטהור אותה הטפה הטמא. ותמוה דהרי ספק שתה משקין טהור [כטהרות פ\"ד מי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "טמא
דהרי כיון דבלח בלח יש בילה. א\"כ כשהוציא הכלי מהמים יש בהמשקין התלושין שעליו קצת מהטפה הטמאה ששתת מעל הגוף הטמא לתוך מי הגבא. ולא נתבטלה הטפה ההיא בשאר המים שע\"ג הכלי שהוציא ממי הגבא. אלא אדרבה מדהן תלושין טמאתן הטפה הטמאה [וכלעיל סי' ד']. והרי גם מעט משקין טמאין מטמאין כלי מגזירת משקין של זב וזבה [כשבת דף י\"ד ב']:"
+ ],
+ [
+ "אם הדיח
אם הדיחו גרסי'. ור\"ל אם הדיח הככר בהמים שבגבא. הרי גלי דעתי' דניח\"ל שנפל לתוך המים. ולפיכך כשמוציאו אח\"כ הו\"ל המים שע\"ג כתלושין ונטמאו מהטפה הטמאה המעורבת בהן. וחזרו וטימאו הככר:"
+ ],
+ [
+ "ואם לא הדיח טהור
דכל שלא נתלשו המים ממחובר. אע\"ג שכשהוציא הככר מהמים. עדיין הי' המים לחין עליו. אפ\"ה הרי המים האלו עדיין כמחוברים. ולא נטמאו מהטפה המעורבת בהן. ומדלא נטמאו ביטלו הטהורים את הטמאים של הטפה. והרי הן כולן טהורים. מיהו בנפל כלי מעצמו לשם. לא נטמא עד שידיחנו. רק ניח\"ל לתנא למנקט ג' אופני טומאה שאפשר שיתטמאו מהמים. דהיינו אדם. וכלי. ואוכלין. ורק באוכל נקט שנפל מעצמו דמי פתי יסור הנה להשליך לחמו למי גבאי' בכוונה:"
+ ],
+ [
+ "מלא בכלי טמא
נ\"ל דקמ\"ל דטפה שנפלה מכלי טמא. דינה כנפלה מגוף אדם טמא. מדסד\"א דוקא באדם דניח\"ל לפעמים שיתקרר גופו במים. לפיכך המים שנשארו על גופו כשהוציאו מהמים אחר ששתה. הו\"ל כתלשן ברצון ונטמאו. אבל גבי כלי. ודאי לא ניח\"ל שיתלחלח הכלי מבחוץ מהמים ששאב מהן. ולפיכך המים שע\"ג מבחוץ. כל שלא התכוון להדיחו כתלשן שלא לרצון דמי ולא נטמאו. קמ\"ל דמדהו\"ל פ\"ר כלרצון דמי [כרפ\"ח דמכשירין]:"
+ ],
+ [
+ "ואם לא הדיח טהור
נ\"ל דתרתי קמ\"ל הך בבא. חדא. דאף דנפלו מעצמן. אפ\"ה כיון שכבר טמאים הן אם הדיח טמא. ותו קמ\"ל נמי. דאע\"ג דודאי יש בהתערובות הזה מים רבים טמאים. אפ\"ה אם לא הדיח טהור:"
+ ],
+ [
+ "ר' שמעון אומר בין שהדיח בין שלא הריח טמא
אכולהו ג' משניות דלעיל פליג. וס\"ל דבין ששתה טמא או מילא בכלי טמא. או נפלו לשם מים טמאים. נטמא הככר שנפל לשם אע\"ג שלא הדיח. דחיישינן שמא כשהוציא הככר זבו מעל גביו כל מי הגבא. ונשתייר ע\"ג רק הטפה הטמאה. וא\"כ לא נתבטלה בשאר המים. וטומאתה להככר. כך פירשו רבותינו. ול\"מ הי' נ\"ל דרק אסיפ' פליג מדהיו כאן כבר מים טמאים בעין והן רבים. אמרי' דודאי נפלו לשם:"
+ ],
+ [
+ "או שהלך בהן הטמא ושתה טהור טהור
הכא לא נקט שאב בכלי או נפל שם ככר כלעיל. ה\"ט משום דהכא דקתני דאפילו בשתה הטהור טהור. א\"כ כ\"ש בלא הי' שם רק נגיעה כגון ששאב בכלי או נפל לשם ככר. דנשארו בטהרתן. דהרי המים שבמחובר אמקט\"ו:"
+ ],
+ [
+ "אחד מי גבאים מי בורות
נ\"ל דבור וגבא אחד הוא. דשניהן חפירה עגולה העשוי לכינוס מי גשמים לשתיי'. רק דבור עמוק טפי. דסתם בור עמוק י' טפחים [כב\"ק דף נ' ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "מי שיחים
ארוך וקצר. כדי שיהא נוח לכמה בני אדם לעמוד בשורה לכבס במי גשמים שמתכנסים בתוכו. ומשום שדרך הכובס להוליך ולהביא הבגד לימין ולשמאל כדי לשטפן ולנקותו יפה. לפיכך שיח ארוך יפה לכיבוס [רב\"א]:"
+ ],
+ [
+ "מי מערות
מקורה. ועשוי לטבול במי גשמים שזבו לתוכו ונתכנסו שם. ומדאין הטובלין רוצים לעמוד ערומים באויר וגם בפרהסיא. להכי טובלין במערות במקום צנוע:"
+ ],
+ [
+ "מי תמציות שפסקו
היינו מי גשמים שירדו בקלוח מההרים להעמק. אלא שהתמצו ונתכנסו המים ע\"ג קרקע שוה. ושפסקו דקאמר נ\"ל דר\"ל שפסק קליחתן משם ולהלן. דאז שפיר איכא למיחש שהטפה הטמאה שנפלה לשם נשארת שם תוך המים. ולהכי רק במי תמצית שמכונס על קרקע שוה נקט שפסקו. דאילו לא פסקו רק שטפו משם ולהלאה. לא הוה חיישי' תו להטפה הטמאה שנפלה. דהרי נשטפה והלכה לה בשטף מים רבים משם ולהלן [כמכות דף ד' א']. אבל באינך כמי גבים ובור וכו'. וכ\"כ גבי מערה שכולם מים מכונסין בגומ' עמוקה. לא נקט תנא גבייהו שפסקו. דהרי אפילו לא פסקו ורק שטפו על שפתם בזרם משם ולהלן. יש חשש שהטפה הטמאה נשארת במקום העמוק שבתוך הגומא [כלקמן פ\"ג מ\"ג]. והר\"ב פי' דשפסקו. ר\"ל שפסק הקלוח היורד מההר. דאילו לא פסק הקלוח. הי' הקלוח שבא אחר נפילת הטפה הטמאה מבטלה. והביא ראי' ממכשירין [פ\"ב מ\"ב]. ולא זכיתי להבין דלמה לו לרבינו להביא ממרחק לחם ראי' שלו. דהיינו ממסכת מכשירין. והלא ראיה ברורה לפנינו לדבריו במ\"ה שבפרקן דס\"ל לב\"ה דטהרת המים הטמאים הוא משרבו אע\"ג שלא שטפו אלא דמשנה דמכשירין היינו רק לב\"ה דמשנה ה'. אבל משנתינו ד\"ה היא. משום דמיירי רק לענין חשש טפה טמאה שנשאר' על הטהר' כשהעלה מהמים. משא\"כ לענין לטהר כל המים המעורבים במקומן. היינו משנה ה'. דפליגי בה ב\"ש וב\"ה:"
+ ],
+ [
+ "ומקואות
היא גומא מרובעת. העשוי ג\"כ לטבילה. רק שאין קרוי על גבה:"
+ ],
+ [
+ "שאין בהם ארבעים סאה
נ\"ל דהאי שאין בה מ' סאה אכולהו קאי. אמי גבאים ובור וכו'. דאילו הי' בא' מהן מ' סאה. הי' הטפה הטמאה נטהרת בהשקה. וקמ\"ל דכל הנך שוה דינן לכל הדינים דתנינן לעיל בכל המשניות במי גבאי'. משום דכולן מכונסים ועומדין הן איכא למיחש להטפה הטמאה שנפלה לתוכן:"
+ ],
+ [
+ "בשעת הגשמים הכל טהור
לעיל אשמעינן דאם בחד מהנך נפל בהן טפה טמא'. הרי דינן כדאמרן. בין בשעת גשמים או לא. אבל הכא אשמעינן הסתם של הנך מיני מים. דבשעת הגשמים כולן טהורים. ולא חיישינן ששתה מהן הטמא. מדאין מצויין שם עוברי דרכים. ואפילו הי' שם מים טמאים מקודם. כיון שרבו עליהן מי גשמים. נטהרו [כמ\"ה דמכשירין פ\"ב מ\"ג]. ותו הרי מצויין להן אז מים בכל המקומות. ונקל להן לקבל בכליהן מי גשמים שיורדין ומהיכא תיתי נחזיק ריעותא דטומאה לומר ששתה הטמא מהנך:"
+ ],
+ [
+ "פסקו הגשמים
דאע\"ג שפסקו רק לפני שעה מועטת. אפ\"ה מתוך שקרובים למקום שמצויין שם בני אדם. חיישי' שמא לפני רגע מועטת הי' שם אדם טמא ושתה או מילא שם בכלי טמא. ואע\"ג דה\"ל ס\"ט ברה\"ר דטהור. דאי\"ל עכ\"פ ספק משקין ליטמא טמא [כטהרות פ\"ד מ\"ז] היינו רק ברה\"י כמ\"ש הרמב\"ם שם. דאי\"ל דהך כללא דס' משקין ליטמא טמא וכו' היינו בין ברה\"ר בין ברה\"י דלטמא אחרים טהור היינו אפילו ברה\"י וליטמא טמא אפילו ברה\"ר. וה\"ט משום דמשקין עלולים לקבל טומאה. החמירו בטומאתן גם ברה\"ר. כדי שיזהרו מלטמאן. וכמו שהחמירו מה\"ט שיטמאו כלי [כהר\"ב סוף זבים]. ליתא דא\"כ בספק לטמא אחרים נמי הו\"ל למגזר. כמו שגזרו שיטמאו כלי' מה\"ט. אע\"כ דדוקא התם החמירו כדי שיזהרו מאד מלטמאן. אבל הכא דרק ספק איכא שמא נטמאו הגשמים מה זהירות שייכי גבי'. י\"ל כיון דשתיית בנ\"א מצויה. והרי רוב בנ\"א הן עובדי כוכבים וע\"ה שהן טמאין. תולין במצוי. גם בס\"ט ברה\"ר:"
+ ],
+ [
+ "והרחוקים טהורין עד שיהלכו רוב בני אדם
ר\"ל אם החבר שרוצה לשתות מהן משער שמשפסקו הגשמים כבר נשתהה כל כך עד שכבר עבר שם א' מהרוב ב\"א דהיינו עובדי כוכבים וע\"ה. אז המים בחזקת טמאים. ומטעם הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "מאימתי טהרתן
של קרובים ורחוקים או של הנך שודאי נטמאו ע\"י נפילת מים טמאין לתוכן:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים משירבו
שירדו לתוכן אח\"כ מי גשמים רבים. יותר ממים הטמאים שהיו שם תחילה:"
+ ],
+ [
+ "וישטופו
ר\"ל וגם צריך שאחר שירבו עליהן המי גשמים. יהיו שוטפין ממקומן לחוץ. דמתוך שרבו ושטפו. תלינן שהטפה הטמאה שנתערבה כבר נשטף בשטף מים רבים ויצא לחוץ:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים רבו אף על פי שלא שטפו
דכיון שירדו המי גשמים הטהורים לבסוף והם רבים מהטמאים טיהרו הטהורים את הטמאים [כמכשירין פ\"ב מ\"ג]. אע\"ג שלא שטפו המים לחוץ. וכגון שהגומא שהמים בתוכה עמוקה. שגם אחר ריבוי הגשמים לא שטפו לחוץ:"
+ ],
+ [
+ "ר' שמעון אומר שטפו אף על פי שלא רבו
כגון שכבר היתה הגומא מלאה ממים הטמאים. ועי\"ז משירדו לתוכה גשמים מועטים כבר שטפו חוץ להגומא. [ול\"מ גם לב\"ה שטפו בלי רבו מהני [כמכות דף ד' א']. רק דלר\"ש רק שטפו מהני]:"
+ ],
+ [
+ "כשרין לחלה
לאו דברי ר\"ש היא. אלא דה\"ק. מים טמאים הנ\"ל שנטהרו לכל מר כדאית ליה. כשירים לחלה. ר\"ל מותר ללוש בהן עיסה הטבול לחלה. דאף על גב דאסור לגרום טומאה לחולין הטבולין לתרומה ולחלה [כע\"ז נ\"ו א']. הני מילי בודאי טמא. אבל הכא דליכא כאן רק חשש רחוק מטומאה. שמא נתערב שם טפה טמאה. לא גזרו בה רק בתרומה וחלה ממש. אבל לא בטבול להן. מיהו בהנך דלקמן במ\"ו. שטהרתן יותר גדולה. שפיר נקט כשירי' לתרומה. ר\"ל אפילו לתרומה ממש. וה\"ה לחלה ממש. דגם חלה בכלל תרומה היא. וקדושת שניהן שוה. והא דנקט הכא בטבול לחלה. ה\"ה בטבול לתרומה. רק אורחא דמלתא נקט. דטבול לתרומה לאו אורחא ללוש במים. א\"נ לרבותא נקט טבול לחלה אע\"ג שגורם הטבל להחלה בידים. אפ\"ה שרי:"
+ ],
+ [
+ "מי תמציות שלא פסקו
היינו ששוטפים ממקום שזחלו לשם למרחוק. ומיירי שאין בהם מ' סאה. ונ\"ל דה\"נ מיירי במי גשמים המכונסים אלא ששוטפין והולכין למרחוק. דדוקא בששטפו קצת ממעל לשפת מקום כנוסן לב\"ה לעיל י\"ל דלא מהני. אבל כששוטפין להלאה לכ\"ע אין בהן חשש טומאה כלל. דהרי אפילו נפלה לשם טפה טמאה. כבר נשטפה והלכה. ולהכי נמי נקט הכא רק מי תמציות. דהיינו מי גשמים שעל קרקע שוה. דאילו שבבורות שיחין וכו'. אפילו שוטפין והולכין למרחוק. יש חשש שהטפה הטמאה נשארת במקום העמוק שבגומא [כלעיל סימן ט\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "שתה טמא ושתה טהור טהור
דהרי הטפה הטמאה נשטפה והלכה לה [ולהר\"ש והר\"ב הנ\"ל הרי נתבטל]:"
+ ],
+ [
+ "נפלו מים טמאים
קמ\"ל אע\"ג שהי' כאן ודאי מים טמאים בעין. והן ג\"כ רבים. אפ\"ה אמרי' דנשטפו והלכו להן. ואינן עוד כאן:"
+ ],
+ [
+ "כשרים לתרומה וליטול מהם לידים
ר\"ל לשאוב מהן בכלי. ולרחוץ בהם הידים לתרומה [וכ\"ש לחולין. דהרי אפילו נטמאו המים ממת וכדומה. מותרים לנט\"י לחולין. אף דצריך בהן נט\"י מסרך תרומה [כחולין ק\"ו א'] ועמ\"ש בס\"ד בידים סוף פ\"א ופ\"ב סי' ל\"ד]. והא דאצטריך למתני דכשירים לנט\"י דרבנן. הרי כ\"ש הוא מתרומה דאורייתא. י\"ל דרק לדיוקא נקט נט\"י לאשמעי' דהא להטביל בהן הידים כפי הצריך לקודש [כחגיגה פ\"ב מ\"ה] פסול. וכ\"ש לעיל מ\"ה דפסולי' לטבילת ידים. ומשום חומרא דקודש. ולי\"א גם לטבילת ידים לחולין פסולי' מדאין בהן מ' סאה. [או\"ח קנ\"ט סט\"ו]. והא דלא אשמעינן הכא דבנפל בהן מת או הלך בהן טמא דטהורים ה\"ט משום דכ\"ש הוא ממעלה ראשונה. דג\"כ טהור בכה\"ג [וכמ\"ד] וכ\"ש הכא:"
+ ],
+ [
+ "למעלה מהן מקוה שיש בו ארבעים סאה
של מי גשמים:"
+ ],
+ [
+ "שבו טובלין
כל גופו. חוץ מזב זכר. דצריך מים חיים לטבילתו:"
+ ],
+ [
+ "ומטבילין
כלים. וכ\"ש דשרי להטביל הידים לקודש. וה\"נ א\"צ תנא לאשמעינן דבשתה מהן טמא. או וכו'. דמותר הטהור לשתות משם אפי' לכתחלה. וכ\"כ מותר לשאוב משם בכלי טהור. משום דכל הנך כ\"ש הוא ממשנה ו' שהוא מעלה למטה מזו:"
+ ],
+ [
+ "למעלה מהן מעין שמימיו מועטין
פחותים ממ\"ס:"
+ ],
+ [
+ "ורבו עליו מים שאובין
ששפכו לתוכן שאובין מרובים ממי המעיין:"
+ ],
+ [
+ "שוה למקוה לטהר באשבורן
דמי גשמים מ\"ס שנקוו. מטהרין רק בעומדין כנוסין. ולא בזוחלין. והנך נמי מדלא הי' מתחלה מ\"ס. והשאובים מרובים ממי המעין. דינן בזה כמי מקוה לטהר רק כשעומדין כנוסין. מיהו במקום שהיו זוחלין בתחלת'. מותר לטבול אף כשזוחל נמי השתא [תוספתא]:"
+ ],
+ [
+ "ולמעין להטביל בו בכל שהוא
דדוקא במקוה צריך בין לטבילת אדם או כלי מ' סאה מדרבנן. אבל במעין סגי לכה\"פ לכלי בכ\"ש. וכל שהוא לאו דוקא. דלכל הפחות צריך שיהי' גוף הנטבל בין אדם בין כלי מכוסה במים בפעם א'. ואז אף באדם ואינן מ' סאה. וכגון שהוא ילד או אנוש גוץ. אפ\"ה כיון שהוא מעין כשר מדאורייתא לטבילה. ואנן קיי\"ל דאפילו מי מעין ומי גשמים שנתערבו. אפילו רק מחצה ע\"מ. אינן מטהרין בזוחלין רק באשבורן [ר\"א ש\"ך סק\"י]. ואפילו במעין בעין. דוקא לכלי סגי בכ\"ש. אבל לטבילת אדם גם במעין צריך מ' סאה [יו\"ד ר\"א ס\"א]:"
+ ],
+ [
+ "למעלה מהן מים מוכין
ר\"ל מי מעין אף שאינן מ' סאה. אבל הוכה טעמן. שהן מרים. או מלוחים או חמין או אפילו פושרין:"
+ ],
+ [
+ "שהן מטהרין בזוחלין
ר\"ל גם בזוחלין וכ\"ש באשבורן. דדינן כשאר מעין. רק מדמשונים בטעמן. אינן נקראים מים חיים:"
+ ],
+ [
+ "למעלה מהן מים חיים
מי מעין זכים ויפים ושוטפין בזרם [עי' פ\"ח דפרה מ\"י]:"
+ ],
+ [
+ "שבהן טבילה לזבים
לזב זכר שהצריכה לו תורה טבילה במים חיים דוקא:"
+ ],
+ [
+ "והזייה למצורעים
שהצריכה תורה שישחוט הצפור האחד מב' צפרים שיביא. אל מים חיים שבכלי חרש ובתוכו יטביל אח\"כ הצפור החי עם האזוב ושני תולעת ועץ ארז ויזה עמהן על המתטהר ז' פעמים:"
+ ],
+ [
+ "וכשרים לקדש מהן מי חטאת
כשישאבום משם בכלי. רשאי לקדש המים שבכלי באפר פרה. להזות מהן על הנטמא במת ביום ג' וז':"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אפילו טבל
ר\"ל או אפילו ודאי טבל. אבל ספק וכו':"
+ ],
+ [
+ "ספק יש בו ארבעים סאה ספק אין בו
נ\"ל דלא מבעי באדם בינוני שצריך מדאורייתא מ' סאה שכך שיערו בו חכמים. שכך צריך לכסות בהן כל גופו בבת אחת [כיומא לא א']. וא\"כ ה\"ל ספיקא דאורייתא. אלא אפילו באדם קטן דסגי ליה מדאורייתא כשרק כל גופו מתכסה בהמים. ואפי' אינן מ' סאה. ורק מדרבנן צריך גם לקטן. ואפילו במעין מ' סאה [כיו\"ד ר\"ס ר\"א]. וא\"כ ה\"ל הכא ספק דרבנן אפ\"ה כיון דודאי טמא הי'. לא מהני ליה טבילה:"
+ ],
+ [
+ "שני מקואות אחד יש בו ארבעים סאה ואחד שאין בו
ואפי' ודאי הי' בה כדי לכסות גוף הנטבל. וכל הג' בבי. לא זו אף זו קתני:"
+ ],
+ [
+ "ספיקו טמא
הכא א\"צ תנא לפרש דאפילו הי' המקוה ברה\"ר טמא [כלקמן מ\"ב]. דהכא שאני שאירע הספק בהטובל שיש לו חזקת טומאה. ואין חזקת מקוה כשירה כנגדה. להכי לא דמי לסוטה. שיש לה חזקת טהרה. להכי ברה\"ר טהור. אבל זה שיש לו חזקת טומאה. ודאי מסתבר דאין ספק מוציא מידי ודאי. ופשיטא דטמא. משא\"כ במשנה ב' שהספק במקוה. שפיר סד\"א כיון דנמדדת מעיקרא והיתה שלימה. ודאי דמיא לסוטה. דהרי גם להמקוה היתה חזקת שלימה מעיקרא [ועמ\"ש בס\"ד בפ\"ד דטהרות בבית הספק סי' יא ועי' הרא\"ש כאן]. להכי קמשמע לן התם דאפילו הכי גם ברשות הרבים טמא. אבל משנתינו במציעתא מיירי שלא היה להמקוה חזקת שלימה מעיקרא. וכ\"כ בסיפא בטבל בא' מב' מקואות שא' מהן אין בה ארבעים סאה. אף על גב דהוה ליה ספק דרבנן. דמדאורייתא משבא כולו תחת המים סגי. אפילו הכי מדנטמא טומאה דאורייתא. אין ספק טבילה מוציאו מידי ודאי טומאה. מיהו כל זה בנטמא האדם באב הטומאה. אבל בנטמא בולד הטומאה. דה\"ל רק טומאה דרבנן. טהור [וכמשנה ב]:"
+ ],
+ [
+ "מקוה שנמדד ונמצא חסר
ממ' סאה:"
+ ],
+ [
+ "כל טהרות שנעשו על גביו למפרע
עד השעה שיודע בודאי שהיתה שלימה כשטבל:"
+ ],
+ [
+ "טמאות
דרק ספק טומאה ברה\"ר גמרינן מסוטה דטהור. ולא ספק טהרה. מדאין ספק מוציא מידי ודאי:"
+ ],
+ [
+ "במה דברים אמורים
גם אמשנה א' קאי:"
+ ],
+ [
+ "בטומאה חמורה
שנטמא באב הטומאה. אפילו באב הטומאה דרבנן [כפ\"ד דטהרות מי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "כגון אכל אוכלים טמאים
חצי פרס. או שתה וכו':"
+ ],
+ [
+ "ושתה משקין טמאים
רביעית:"
+ ],
+ [
+ "בא ראשו ורובו במים שאובים
מיד אחר שטבל להתטהר משום טומאה. קודם הערב שמש שלו:"
+ ],
+ [
+ "או שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגין מים שאובין
דכשנפלו עליו דרך נפילה. מטמאו אפילו טהור גמור. אפילו רק בג' לוגין [כשבת י\"ג ב']:"
+ ],
+ [
+ "ואינו יודע באיזה מהן טבל
הא דנקט הנך ג' בבי דהוו זו ואצ\"ל זו. י\"ל דנקט ב' בבי קמייתא לרבותא דת\"ק דאפ\"ה טהור. ונקט סיפא בודאי טבל א\"ע לרבותא דר' יוסי דאפ\"ה טמא:"
+ ],
+ [
+ "ספיקו טהור
דמדטמא רק מד\"ס וגם לא נטמא בשום אב הטומאה קילא טפי:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי מטמא
לשיטתו אזיל דהכי ס\"ל בפ\"ב דידים [רב\"א]:"
+ ],
+ [
+ "אבל ספיקו ליטמא
כגון שמסופק אם אכל אוכלין טמאין. או שמסופק אם נטמא באינך שנזכרו לעיל:"
+ ],
+ [
+ "ולטמא
ר\"ל או שנטמא בודאי בא' מהנך דלעיל. ומסופק אם נגע אח\"כ בטהרות:"
+ ],
+ [
+ "טהור
דכל הנך הם מאותן ספקי דרבנן דאף ברה\"י טהורים [כפ\"ד דטהרות מ\"ז]. ואפילו לר' יוסי לעיל דס\"ל דאזלינן בתר חזקת הטמא. עכ\"פ במסופק אם נגע בטהרות טהורים. מדיש להטהרות חזקת טהרה. מיהו יש ג\"כ ספק טומאה דרבנן ששורפין עליה את התרומה [כפ\"ד דטהרות מי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ספק מים שאובין שטהרו חכמי'
[כלעיל פ\"ד דטהרות מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ספק נפלו ספק לא נפלו
ג' לוגין מים שאובין למקוה החסירה ממ' סאה:"
+ ],
+ [
+ "אפילו נפלו
ר\"ל או אפילו ודאי נפלו לשם. אבל ספק וכו':"
+ ],
+ [
+ "ספק יש בהם
בהמי מקוה הכשרים שנפלו לתוכן הג' לוגין:"
+ ],
+ [
+ "ארבעים סאה
דביש בהמים כשירים שבמקוה מ' סאה. לא נפסלו אפילו נפלו לתוכן כל מים שאובין שבעולם [יו\"ד ר\"א סט\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "שני מקואות
או ב' מקואות וכו':"
+ ],
+ [
+ "מפני שיש לו במה יתלה
משום דג' לוגין שנפלו למקוה שיפסלוה הוא רק מד\"ס. לפיכך היכא דאיכא למתלי שלא יפסיל אף א' מהן. אמרי' שאני אומר [כפסחים דף י' ע\"א]. ומה\"ט במסופק אם היו ג' לוגין ואפילו ודאי נפלו ה\"ל כספק נפלו ג' לוגין. ותלינן לקולא:"
+ ],
+ [
+ "ספיקו טמא שאין לו במה יתלה
דאע\"ג דבכל א' לבדה יש ספק נפילה. עכ\"פ כיון דודאי נפל לא' מהן. וחד מנייהו ודאי פסול. הי מנייהו מפקת [יו\"ד ר\"א סס\"ח]. ונ\"ל דעכ\"פ בבאו לשאל זא\"ז שניהם כשרים. וכב' שבילין [טהרות פ\"ה מ\"ה ועי' יו\"ד סימן קי\"א ש\"ך סקי\"ט]. ומיירי שב' מקואות החסירות אין ידוע כמה חסר מזה וכמה מזה למ' סאה. וכ\"כ ברישא שהי' א' מהן שלימה וא' חסירה אינו ידוע כמה חסר מזו ממ' סאה. וכמה יתירה זו ממ' סאה. דאל\"כ הרי ע\"י שימדדן ידע לאין נפלו. ואע\"ג דהשתא עדיין שתיהן פסולין מדאין בזו ובזו כשיעור עכ\"פ נ\"מ בהושלמו שניהן אח\"כ במי גשמים וכדומה שכשרים. ואפ\"ה אותה שנפלו לתוכה הג' לוגין ונפסלה. נשארת בפסולה. עד שתושק למקוה שלימה או למעין [כיו\"ד ר\"א סכ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר רביעית מים שאובין בתחלה
שנפל הרביעית תחלה לבור ריק. אע\"ג שאח\"כ ירדו עליו גשמים יותר ממ' סאה נפסל [יו\"ד ר\"א סכ\"ב. ודלא כמשמע לכאורה מהר\"ב דדוקא בלא נפלו אח\"כ מ' סאה כשירים נפסלו]:"
+ ],
+ [
+ "פוסלין את המקוה
ר\"ל נפסלו כל המים הכשירים שנפלו לתוכן אח\"כ:"
+ ],
+ [
+ "ושלשה לוגין על פני המים
ר\"ל והא דאמרינן דג' לוגין שאובין פוסלין המקוה. היינו רק כשהיו תחלה בבור מים כשירים הפחותים ממ' סאה. דס\"ל דכשהיו השאובין תחלה סגי לפסולה רביעית. שהוא שיעור מקוה דאורייתא לכלים קטנים [כפסחים י\"ז ב'] והרי כבר יש שם מקוה פסולה עליו [הרא\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "שיעורו שלשה לוגין
והכי קיי\"ל [יו\"ד ר\"א סקמ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "מקוה
חלל ריק של המקוה:"
+ ],
+ [
+ "שיש בו שלש גומות של מים שאובין של לוג לוג
מיירי שהדפנות המקיפות לחלל המקוה היו בשפוע. והיה במדרון הדפנות ג' גומות זו למעלה מזו. ובכל גומא היה לוג שאובין:"
+ ],
+ [
+ "אם ידוע שנפל לתוכו
תוך חלל המקוה:"
+ ],
+ [
+ "ארבעים סאין מים כשרין
מהגשמים שירדו לתוכו:"
+ ],
+ [
+ "כשר
מדה\"ל מ' סאה קודם שהגיעו המים ללוג הג':"
+ ],
+ [
+ "פסול
אפילו נפלו אח\"כ לשם מי גשמים יותר ממ' סאה. [יו\"ד ר\"א סי\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא כמקוה סמוך למקוה
ר\"ל זה דומה כאילו מקוה מים כשרים הפחותים ממ' סאה היו נוגעים במקוה שאובין שבצדה. שלא נפסלו הכשרים עי\"ז. ולרבנן דוקא כשיש בין מקוה הכשר להפסול מחיצה מפסקת. שלא נתערבו להדיא. רק נוגעים אהדדי בראשן. אז לא נפסלו הכשירים ואף שפחותים ממ' סאה [כיו\"ד ר\"א סי\"ז]. משא\"כ הכא הרי נתערבו כולן יחד. ונפסלו כולן [ר\"א סנ\"ה]. ובאמת לר\"ש אפילו היו הג' לוגין בגומא א' נמי כשר. רק נקט ג' גומות לרבותא דת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "המסנק את הטיט לצדדין
שהי' כאן מקוה ממים כשירים פחות ממ' סאה. והיה טיט מעורב בהמים. ובא א' וגירף הטיט מתוך המים. וצבר הטיט בצד המים. אבל לא תלש הטיט לגמרי מהארץ:"
+ ],
+ [
+ "כשר
דמדלא תלש הטיט לגמרי. רק גרפו לצדדין. לא נעשו מים הבלועים בו שאובין:"
+ ],
+ [
+ "היה תולש
שהגביה הטיט ועקרו לגמרי מהקרקע בידו או בכלי:"
+ ],
+ [
+ "ומשכו ממנו שלשה לוגין
ר\"ל בשעה שעקר הטיט. נמשכו ממנו באויר ג' לוגין. ונפלו להמקוה החסירה. א\"נ דמיירי שנמשכו ממנו הג' לוגין אחר שהניח הטיט בצד המקוה. אבל לא היה ריוח בין הטיט להמקוה שיעור ג' טפחים. דזהו שיעור המשכה להכשיר שאובין:"
+ ],
+ [
+ "פסול
וקמ\"ל דאף שלא היו המים בכלי. רק מובלעים בהטיט. אפ\"ה מחשבו שאובין. ונ\"ל דלא מבעי בטיט עב דאע\"ג דכשנפל הטיט להמקוה. והיו בלועי' בהטיט ג' לוגין שאובין לא פסלו המקוה. דלא גרע טיט מספוג [פ\"ו מ\"ד]. אפ\"ה השתא שנמשכו ממנו המי' נעשו שאובין. אלא אפי' תלש טיט הנירוק דאפי' כשהוא שאובין משלים לשיעור מקוה. ואינו פוסלה. ה\"מ בעודו טיט הנירוק. אבל כשנמשכו המים מהטיט. באותה שעה נעשו שאובין ופוסלין:"
+ ],
+ [
+ "מפני שלא נתכוין לשאוב
רק לסלק הטיט. וס\"ל דכמו לענין הכשר. אם נתלש שלא לרצון לא מחשב תלוש [כמכשירין פ\"ד מ\"ז ורמב\"ם פי\"ב מאוכלין ה\"ג] כ\"כ לא מחשב תלוש לפסול המקוה. והלכה כת\"ק: [אמר העבד ישראל הנה פה מקום אתי בהררי לבנון אשר בו תעיתי כשה עובד. פניתי לשמאל ואין מחזיק בידי. ואהי' כפרה רועה בין הכרמים אילך ואילך. אשר בין כל ענבי אשכולות גפנים הנטועים באצבע אלקי' מרבותינו נוטרי כרם ד\"צ. לא מצאה נפשי העיפה די הפק רעבונה. דראו נא משניות החמורות ז' ח' ט'. והרבה יש לדקדק בהן. ורבותינו נ\"ע נותני לחמנו טמנו לשדן מלפנינו. קצרו בדבריהם המזוקקים. וצמצמו רוח קדשם בין ב' בדי הארון. ולכן כאן הבעה\"ב עומד בפנים והעני בחוץ ושואל מה טעם יש בזה או בזה. ואין אומר השב. ולכן דלו עיני ולבי למרום. כי משם רואה אבן ישראל. ומשם יבקיע לי אורה. ומעוז צור ישועתי יהי' נא למשען לי. דאפתח אנא פתחא לנפשאי העלובה. ויהא רעוא דאימא מלתא דתתקבל חבובה. למעלה חנן ולמטה חן דבובה. ותהלת ד' ידבר פי ליוצר המאורות לרוחי עבובה]:"
+ ],
+ [
+ "ונתמלאו מים
מגשמים שירדו לתוכן. ואינן שאובין מדלא הניחן שם לשם כך:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר אם עונת גשמים הוא
שאז יש לו לצפות שאחר שישבור הקנקנים ויזוב המים מהקנקנים שבגג לתוך הבור שאצל הכותל שתחת הגג למטה. יתמלא הבור אח\"כ רוב המ' סאה מהגשמים שעתידים לירד לתוך הבור [וכ\"ש כשכבר היו רוב כשירים בבור. ועי' לעיל מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "אם יש בו
בהמים שבקנקנים:"
+ ],
+ [
+ "כמעט מים בבור
ר\"ל אע\"ג שרוב המ' סאה שבבור יהיו מגשמים שירדו. צריך ג\"כ עוד תנאי שהמים שבקנקנים יהיו רק כמעט המי גשמים שכבר ישנן בבור קודם שישבור הקנקנים. אבל אם מי הקנקנים יתירים מהכשירים שבבור. בטלים הכשרים שבבור בהרוב של מי הקנקנים. וכליתנייהו דמי. והו\"ל כירדו מי הקנקנים תחלה להבור. ואז לא יוכשרו. אף כשיתמלאו אח\"כ רוב המ' סאה מהגשמים שירדו אח\"כ. דאחרונים מבטלין הראשונים. [כמכשירין פ\"ב מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ישבר
ר\"ל ישבר הקנקנים במקל במקום עמידתן. כדי שיזובו המים מהגג להבור שלמטה אצל הכותל. ולכשירדו אח\"כ לתוכה רוב המ' סאה מי גשמים מותר לטבול בהבור. והא דמצריך ר\"א תרתי דהיינו שיהי' בהבור רוב המ' סאה מי גשמים. וגם שהמי גשמים שכבר ישנן בהבור. לא יהי' פחותים ממי הקנקנים. ה\"ט משום דס\"ל לר\"א דכיון דמים הללו שבקנקנים א\"א שיתוקנו לטבילה. רק בא' מב' אופנים. דהיינו או ע\"י המשכה. שימשיכום ע\"ג קרקע ג\"ט קודם שירדו למקוה. או ע\"י שבירה. שכשישבור הקנקנים ויזוב המים לגומת המקוה. א\"צ המשכה. ולא מחשבו שאובין. וא\"כ אף דשבירה עדיף מהמשכה. דהרי בהמשכה צריך שיוקדמו בהבור רוב מ' סאה מים כשרים. ואח\"כ ימשכו לתוכן להשלים המ' סאה משאובין. אבל בשבירה סגי בשהושלמו הרוב מ' סאה כשרים לבסוף. עכ\"פ לענין זה שוין שבירה והמשכה דבשניהן צריך שיהי' רוב המ' סאה מים כשירים. הא במחצה על מחצה. כמו דבהמשכה פסול [כיו\"ד ר\"א סמ\"ד] כ\"כ בשבירה פסול לר\"א. וס\"ל עוד שיש עוד דמיון לשבירה עם המשכה. דכמו בהמשכה בין שהמשיך רוב המ' סאה שאובין לבסוף ובין שהיה רוב המ' סאה מים כשירים אבל המשיך רביעית שאובין בתחלה פסול [כלעיל מ\"ד]. כ\"כ בבאו השאובין המועטין ממ' סאה תחלה לתוך הבור ע\"י שבירה פסול. להכי צריך שהמים הכשירים שיש מעט מהן בבור. לא יתבטלו במי הקנקנים שכשישברו יזובו לבור. אמנם הא דמהני שבירה. ה\"ט דכששובר הקנקנים גלי דעתי' למפרע דלא הוה ניחא ליה שנתמלאו. ולהכי לא מחשב גבייהו בשעה שנתמלאו כאילו העמידם בכוונה שיתמלאו. וה\"ל גבייהו תפיסת יד אדם. ולפיכך לא מחשבו שאובין. משא\"כ כפיית הכלי' לא מהני. דבזה לא התברר עדיין דשלא בכוונה העמידן שם שיתמלאו. דאולי התכוון לכך לכפותן אח\"כ. משא\"כ שבירה. וכי ס\"ד שיתכוין לשבור כליו לבסוף:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו
שחסר חד מהנך ג':"
+ ],
+ [
+ "לא ישבר
דסבירא ליה דכל שאין בהמקוה כל המ' סאה מים כשירים צריך ג' לטיבותא. שיהיו רוב המ' סאה מים כשירים. ושיהיו מעט מים כשירים תחלה בבור שלא נתבטלו. ושיהיו מועט שאובין באין למקוה ע\"י שבירה [אבל המשכה לא] וסימנך ר מ ש:"
+ ],
+ [
+ "או יכפה
דס\"ל דאפי' ג' לריעותא. שאין הרוב מים כשירים. וגם לא הי' מעט מים כשירים תחלה בבור. וגם שהשאובין שבהכלים לא באו להבור ע\"י שבירה. רק ע\"י שכפה הכלי. נזלו המים להבור. עכ\"פ כיון שלא מלאן בידו. וגם לא הגביה הכלים אחר שנתמלאו. ואפי' כל המקוה נעשת ממים הללו כשיר' [כיו\"ד ר\"א סמ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא יערה
דתיכף כשהגביהן לערות נעשו שאובין. וכ\"ש כשלא העלן להתנגב. רק התכוין שיתמלאו ממי גשמים היורדים. נעשו שאובין וצריכין המשכה ממש. ולתוך רוב מ' סאה שיהיו תחלה תוך הבור:"
+ ],
+ [
+ "הסייד ששכח עציץ בבור
דרכם היה לסייד הבורות שלא יתבלעו המים בדופני הבור. וכדאמרינן באבות בור סיד שאינו מאבד טפה. ומיירי הכא שהסייד שהביא לשם הסיד שבתוך העציץ. לאחר שסייד הבור שכר העציץ הריק בתוך הבור. ונתמלא העציץ ממי גשמים שכבר היו בתוך הבור. אלא שלא היו מ' סאה. ונשקע העציץ בהן ונתמלא מים. ואי\"ל יעלהו דרך שוליו. דאז לא יפסלו המים שבתוכו למים הכשרים שבבור [כלקמן פ\"ז מ\"ו]. ליתא. דזה לא מהני רק בשיש עכ\"פ מ' סאה מצומצמות בתוך הבור. משא\"כ הכא דאין מ' סאה בהבור. אם לא ישבור העציץ לגלות דעתיה דלא הו\"ל בהן תפיסת ידי אדם בשעה שנתמלאו. אז אפי' קודם שיעלן נעשו שאובין למפרע:"
+ ],
+ [
+ "ונתמלא מים אם היו המים צפים על גביו כל שהו
דכשיהי' כן עי\"ז משעה שבא קלוח המים שבבור לתוך העציץ עד השתא. תמיד היו מים שבעציץ מחוברים למים שבבור:"
+ ],
+ [
+ "לא ישבר
דמדאינן מחוברין יחד למים הכשרים נעשו שאובין. ושבירה לא מהני להו כבמשנה ז'. דהכא שאני שלא העמיד העציץ לנגבו:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יהושע אומר בין כך ובין כך ישבר
ר' יהושע נמי ס\"ל דהכא שלא העמיד העציץ לנגבו. דהיינו ההיפוך מלחלוח המלוי. גרע טפי מלעיל. ולהכי גם לדידיה לא מהני כפיי'. רק גלוי דעת אלימתא ע\"י שיבור העציץ [ועי' מכשירין פ\"ד מ\"ח. רק התם יש בהמקוה מ' סאה ולא נעשו מים שבקדיר' שאובין]:"
+ ],
+ [
+ "המסדר קנקנים בתוך הבור
כדי שיבלע בדפנותיהן המים שבבור. ולא יבלעו היין שישים אח\"כ לתוכן. מדיהיו שבעים מלבלעו. ונבלע המים בדפנות הכלי'. ועברו ג\"כ לתוך חללן. עד שנתמלאו מים ממש. ונ\"ל דקמ\"ל בהך בבא דאף דהתכוין שיבלעו המים לתוך דפנות הכלי'. לא הו\"ל כהתכוין שיתמלא חללן. ולא מחשבו שאובין:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שבלע הבור את מימיו
ולא נשאר רק המים שתוך חלל הקנקנים. והן אינן מחוברין כלל דרך נקב הפליטה שבדפנות. להמים הכשירים שבתוך הבור. דהרי אין מים בבור:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה ישבר
מדלא הניחן שיתמלאו. סגי בשבירה:"
+ ],
+ [
+ "מקוה שיש בו ארבעים סאה מים וטיט
ששניהן יחד מ' סאה והטיט נירוק דמצטרף [כרפ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר אומר מטבילין במים ואין מטבילין בטיט
דס\"ל דאע\"ג דהטיט מצטרף להשלים המ' סאה דהרי מודה דעכ\"פ רשאי להטביל בהמים. אפ\"ה אין הטיט מחשב כמים ממש דהרי כשכולו טיט דק. לכ\"ע פסול לטבילה [כסוכה י\"ט ב'] לפיכך גם כשמקצת גופו תוך הטיט. לא מהני טבילה. והא דטובל עכ\"פ בהמים. מיירי בשטובל כלי. או אדם קטן. שאין להן צורך מ' סאה לכסות גופן בבת אחת [כיומא ל\"א א']:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהושע אומר במים ובטיט
ר\"ל מותר לטבול אף שקצת גופו יושקע בשעת טבילה בטיט. דס\"ל דאע\"ג דאסור לטבול כל גופו בטיט. והרי ה\"נ קצת מרגליו יושקעו בטיט. ומ\"ש קצת גופו מכולה גופו. אפ\"ה שאני הכא. דכיון שהמים צפין ע\"ג טיט וכדמסיק. לפיכך באותה שעה שתוחב רגליו תוך הטיט. המים מקדימין ובאין לתוך מקום התחיבה. והמים ההם הרי מחוברים למי המקוה. ושפיר גם מקצת הגוף שתוך התחיבה. במי מקוה נטבל. והרי הטיט שסביבן מצטרף. ולחציצה אין לחוש. דהרי רך הוא וכדמסיק והכי קיי\"ל [ר\"א סל\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "באיזה טיט מטבילין
כדקאמר ר' יהושע לעיל:"
+ ],
+ [
+ "בטיט שהמים צפים על גביו
דאז מקדימין המים לטיט וכדאמרן [ועי' ספ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "מודה רבי יהושע שמטבילין במים ואין מטבילין בטיט
ואפ\"ה מצטרף להשלים המ' סאה:"
+ ],
+ [
+ "באיזה טיט אמרו
שמצטרף להשלים שיעור המ' סאה. וגם דנימא גבייהו שאם המים צפין ע\"ג מקדימין המים לרגליו כשיתחבם לתוך הטיט:"
+ ],
+ [
+ "בטיט שהקנה יורד מאליו
ר\"ל שהטיט רך כל כך. עד שכשימדד בהקנה את המים. הקנה ישקע בעצמו בהטיט. מבלי שיצטרך לדחקו בכח לתוכו:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר מקום שאין קנה המדה עומד
אם הקנה כבר תחובה בהטיט. לא יהי' עומד אלא יטה את עצמו למן הצד. אם לא יתמכהו בידו. וכל השיעורים הללו. המאוחר עב טפי מקמא:"
+ ],
+ [
+ "אבא אלעזר בן דולעאי אומר מקום שהמשקלת יורדת
שכשיעמיד על הטיט כלי המשקולת של בנאין. וצורתו כזה? דהיינו שיש לו ב' רגלים מחוברים יחד בשפוע. וממוצע בין שניהן תלוי חוט ובקצהו כדור עפרת. וכשירצו לראות אם הרצפה או גג החומה ישר. מעמידין כלי זה על המקום ההוא. ואם לא יהיה המקום שעומד עליו זה הכלי ישר. יטה את עצמו הכדור שתלוי בהחוט שבאמצע. לכאן או לכאן. וקאמר הכא שאם יעמידו כלי זה ע\"ג טיט זה יושקעו ב' רגליו בטיט. אז לא מחשב הטיט הזה כקרקע עולם. רק כמים נחשב. אע\"ג שקנה המדה נשאר עומד בתוכו בלי תמיכה:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר אומר היורד בפי חבית
החבית פיו צר פחות משפופרת הנוד. וקאמר הכא דאם הטיט רך כל כך. עד שלא יהי' אפשר לסתום עמו פה החבית. שכשימרח אותו על פה החבית. יזוב לתוך החבית. זה מחשב כמים. אף שקנה המשקולת נשאר עומד עליו:"
+ ],
+ [
+ "ר' שמעון אומר הנכנס בשפופרת הנוד
הוא הקנה שבפה הנוד. ורחבו כב' אצבעות שסמוך לאגודל חוזרות בתוך פה הקנה סביב. ואם הטיט רך כל כך שכשימרחו על פה זה יזוב לתוכו. אף שכשימרחו על פה החבית שהוא פחות מזה לא יזוב לתוך החבית. אפ\"ה דינו כמים:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר בר צדוק אומר הנמדד בלוג
שהוא רך כל כך עד שיהי' יכול למדדו בלוג שפיו רחב יותר משפופרת הנוד. ולא יהיה צריך לדחוק הטיט לתוך המדה. והוא שיעור הקל ביותר. דאפי' יהי' עב ולא יהי' ראוי לעשות עמו כל המעשים הנ\"ל. עכ\"פ יהי' יכול למדדו בלוג:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "רבי יוסי אומר שני מקואות שאין בהם ארבעים סאה
בכל א':"
+ ],
+ [
+ "ונפלו
מים שאובין:"
+ ],
+ [
+ "ונתערבו
ב' המקואות אחר שנפל לכל א' לוג ומחצה. והשתא הם מ' סאה מלבד הג' לוגין:"
+ ],
+ [
+ "מפני שלא נקרא עליהן שם פסול
דקודם שנצטרפו ג' לוגין הללו. הי' ראוי להשלים כל מקוה ומקוה עד מ' סאה. דאע\"ג שהלוג ומחצה שמעורב בה. אינו מצטרף להשלים המ' סאה. עכ\"פ לא פסלוה [כי\"ד ר\"א סכ\"ב]. ולאחר שנצטרפו הג' לוגין. הרי נצטרפו ג\"כ המ' סאה. ואין נפסלין תו ע\"י ג' לוגין שאובין:"
+ ],
+ [
+ "שהיה רבי יהושע אומר כל מקוה שאין בו ארבעים סאה
מצומצמין:"
+ ],
+ [
+ "ונפלו לו שלשה לוגין וחסר אפילו קרטוב כשר
ר\"ל וניטל מהתערובות קורטוב. והוא חלק ס\"ד שבלוג. ונקט למשל רק מדה היותר קטנה שהי' להם. וה\"ה בפחות מזה:"
+ ],
+ [
+ "מפני שחסרו לו שלשה לוגין
דכיון דבלח בלח יש בילה [כר\"ה י\"ג ב'] והרי לא הי' כאן מתחלה רק ג' לוגין מצומצמים וא\"כ כבר היה טפה מהג' לוגין בהקורטוב שלקח ולא נשארו ג' לוגין בהתערובות:"
+ ],
+ [
+ "עד שיצא ממנו מלואו ועוד
דס\"ל דלא לבד שצריך שיצא קצת מהג' לוגין. אלא גם המים שנפסלו מהג' לוגין צריך שיצאו. דהיינו דכשיתוספו אח\"כ על המים הפסולים מים כשרים כשיעור המים הפסולים שהי' בהגומא תחלה. ועוד קצת יותר מים כשירים נגד קצת מהג' לוגין שאובין. וכשיצא משם כשיעור זה. אז אמרינן שהמים האחרונים דוחין הראשונים לצאת. מיהו זהו דוקא כשגומת המקוה היתה מלאה ממים הראשונים. דאל\"כ הרי יש לחוש שנשאר קצת מהמים הראשונים [ש\"ך ר\"א סקנ\"ז]. ואם היו מים הראשונים כולן שאובין אז אפי' אין הגומא מחזקת טפי ממים הראשונים. לא תלינן שדחו האחרונים את הראשונים [כמשנה ג']. ונ\"ל דה\"ט דכיון דכולן או רובן שאובין קיי\"ל דפסול מדאורייתא [כר\"א ס\"ג]. הרי כל בדאורייתא לא תלינן [כפ\"ב מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
נ\"ל משום דבין כשנפסלו המים הכשרים שבבור ע\"י שנפלו לתוכן ג' לוגין מים שאובין. ובין כשהיו כל המים שבבור שאובין שניהן יוכשרו כשיצא מלואן. אלא שיש חלוק ביניהם כיצד משערין. יציאת מלואיו בזה או בזה. להכי שואל התנא כיצד משערין במעורב בשאובין. ואח\"כ במשנה ג' הדר שאל כיצד משערין יציאת מלואן בשכולן שאובין. א\"נ הא קמ\"ל בהך כיצד דלא מבעי בשחילק המים לב' חלקים ודאי צריך שיהי' בחלק אחד מלואן. אלא אפי' ביצאו לחוץ לאיבוד לא אמרינן דא\"צ שיצא מלואן. אלא כיון שיצא קצת מהן. נימא דשם היו הג' לוגין וכטבעת ע\"ז או חתיכה הראויה להתכבד שנתערבה ברוב. ונפל א' מהן לים דאינך שרי [כזבחים ד' ע\"ד ויו\"ד סי' ק\"י וק\"מ]. קמ\"ל דהתם בתערובות יבש. אבל הכא בלח בלח יש בילה [כר\"ה י\"ג ב'] והרי נבללו הג' לוגין בכולן:"
+ ],
+ [
+ "הבור שבחצר
שיש בה פחות ממ' סאה מים כשרים:"
+ ],
+ [
+ "או עד שיעמיד בחצר ארבעים סאה
ר\"ל עד שיעמיד בחצר סמוך לבור הזה עוד מ' סאה מים כשרים. וישיקם להמים הפסולים שבבור ע\"י המים שיזובו מהכשרים לתוך הפסולים או איפכא מהפסולים להכשרים:"
+ ],
+ [
+ "ויטהרו העליונים מן התחתונים
ר\"ל אפי' כשהפסולין למעלה בשפוע ההר שבחצר יוכשרו בהשקה מהכשרים שלמטה. משום גוד אסיק וכ\"ש כשהכשרים למעלה. דאמרינן גוד אחית:"
+ ],
+ [
+ "ר' אלעזר בן עזריה פוסל
אפי' בגוד אחית. ונ\"ל דטעמא דס\"ל דכיון דהשקה לא מהני רק מטעם זריעה. לפיכך סגי דלהני לסלק טומאת המים. דהרי גם זרעים טמאין שזרען נטהרו [כתרומות ספ\"ט]. אבל מהיכא תיתי להני לסלק דין שאובין. א\"נ נ\"ל דאף דגם לסלק דין שאובין מהני השקה. הני מילי כשב' המימות עומדין על קרקע שוה. אבל לא במרוחקים. דנצטרך ג\"כ לומר בהן גוד אסיק או גוד אחית. ופליג נמי את\"ק דמכשיר בשיצא ממנו מלואו ועוד. ואיהו ס\"ל דכיון שנקרא שם פסול על המים. אפי' רק ע\"י שנתערב בו ג' לוגין צריך שיצא הכל:"
+ ],
+ [
+ "אלא אם כן פקק
וי\"ג פסק. ונ\"ל דבין להך או להך גרס'. פירושו א' הוא. דר\"ל דלא מתכשרי המים הפסולין. עד שיפקק ויסתום מקום קלוח המים שיזוב מהעליון להתחתון ועי\"ז יפסוק הקלוח הזה. ויצאו כל המים הפסולין שבבור התחתון או שבבור העליון. ואם אח\"כ יזובו מזה לזה. שניהן כשרים. ואין חוששין להלחלוח של מים הפסולים שנשאר דבוק בכותלי המקוה הפסולה. והלכה כת\"ק [ר\"א סכ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "בור שהוא מלא מים שאובין
הכא נקט שהבור הי' מלא שאובין ולא לעיל במ\"ב. משום דהתם הרי בעי לאשמעינן נמי שיוכשרו המים הפסולים ע\"י השקה ובהשקה מה לי אם בור השאובין מלא או אינו מלא. משא\"כ במשנתינו דודאי לא בעי לאשמעינן שלא יוכשרו השאובין בהשקה. דהרי אין בהאמ' מים כשרים מ' סאה. רק ס\"ד שקלוח הכשר של האמה שבא לתוך השאובין דוחה אותן לחוץ. לפיכך שפיר נקט מלא לרבותא. דאע\"ג שהשאובין כבר מלאו הבור וקרובין לצאת. אפ\"ה לא הוכשרו בהאמה שקילח לתוכן:"
+ ],
+ [
+ "והאמה
קלוח של גשמים שאינו מ' סאה. דאילו הי' הקלוח מי מעין. בכ\"ש היו נכשרים הפסולים כשהושקו יחד. וגם אילו הי' בהקלוח גשמים מ' סאה. הרי לת\"ק במ\"ב היו מוכשרים בהשקה:"
+ ],
+ [
+ "נכנסת לו ויוצאה ממנו לעולם הוא
בור השאובין:"
+ ],
+ [
+ "עד שיתחשב שלא נשתייר מן הראשונים שלשה לוגין
וחמיר הכא ממשנה ב' דהתם סגי בשיצא כשיעור מילואו ועוד מדכולן כשרים הן. רק שנפסלו מדנפלו לתוכן ג' לוגין שאובין שפסולן מדרבנן. דהרי אפי' נימא שאובין פסולין מדאורייתא. הרי נתבטלו ברוב כשרים. להכי סגי כשיצא מהבור כשיעור המים שנפסלו כמו שהיו תחלה. ועוד קצת מהג' לוגין. אז הוכשרו כולן. דבדרבנן תולין וכדאמרן. אבל הכא שהמים שבבור כולו היו כולן שאובין וחל עליהן איסור דאורייתא. אע\"ג דהשתא שנתערבו עם קלוח הגשמים. נתגלגל שוב להיות רק איסור דרבנן. אפ\"ה דינו כאיסור דאורייתא [כדאשכחן דוגמתו בספק איסור דאורייתא שבשלו בכלי. ושהה הכלי מעל\"ע. דאפ\"ה לא מחשב השתא כספק איסור דרבנן כמשבצות בי\"ד ס\"א סק\"ז]. להכי משערינן גבי' יפה יפה. כמה מים שאובין הי' תחלה בהבור. וכמה מים כשרים ירדו לתוכו. וכמה מים שוב חזרו ושטפו ויצאו מהבור. דלמשל אם הי' כ' סאין שאובין בהבור. והאמה מים כשרים היו י' סאין ויצאו מהבור כ' סאין לא תלינן שהם הכ' סאין שאובין שיצאו. אלא משערינן דכיון שהכשרים הם רק חלק השלישי מהפסולים. ובלח בלח יש בילה. להכי אמרינן דב' שלישי' מהכ' סאין שיצאו היו מהשאובין. וחלק השלישי מהיוצאים של מי האמה הכשירים הי'. נמצא עדיין נשאר בהבור חלק שלישי מהכ' סאין הפסולין. וכן חשבינן נמי כשהכשרים מרובים מהפסולין. או בשהן מחצה על מחצה. לעולם מחשבין היוצאין לפי השיעור שהי' בהכשרים ובהפסולים:"
+ ],
+ [
+ "וזה לוג ומחצה
והתחיל הב' קודם שפסק הקודם לו. דאל\"כ לכ\"ע כשר [וכמשנה ד']. וכמו כן הסוחט וכו':"
+ ],
+ [
+ "הסוחט את כסותו ומטיל
הג' לוגין:"
+ ],
+ [
+ "
וכולהו או או קתני:"
+ ],
+ [
+ "והמערה מן הצרצור
הוא כלי שעשוי בראשו כעין מסרק סביב לשפת פיו. כדי לסנן המים בהסדקין שבין שיני המסרק [כספ\"ב דכלים]:"
+ ],
+ [
+ "אמר ר' עקיבא לא אמרו מטילין אלא מטיל
בלשון זה קבל מרבותיו. דמשמע רק מאדם א' ובפעם א':"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו לא כך ולא כך אמרו
נ\"ל דלהכי קאמרו לא כך ולא כך. דקמ\"ל דאפי' לא מטילין לא אמרו. מדהוה משמע דהטילו בידים. אלא אפי' נפלו מעצמן. ובכל אופן שנפלו פוסלין [וראייתי מלקמן [פ\"ד מ\"ד ופ\"ו מי\"א] דאפי' בנפלו מעצמן פוסלין]. וגם לרטו\"ז [ר\"א סקכ\"ז ולש\"ך שם סקמ\"ו] דדוקא בבאו בידי אדם הג' לוגין פוסלין גם בנפלו שלא בכוונה. י\"ל דמה\"ט נקט ולא מטילין. משום דמטיל משמע בידי אדם בכוונה. מיהו בלא נפלו רק נגעו. לכ\"ע לא נפסלו הכשרים [כפ\"ד מ\"ד ופ\"ו סמ\"ג וד' ויו\"ד סי' ר\"א סי\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "אלא שנפלו לו שלשה לוגין
אפי' מטיל מנקבים הרבה:"
+ ],
+ [
+ "מצטרפין
ודוקא בהי' לוג בכל כלי [ש\"ך ר\"א סקמ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ומארבעה אין מצטרפין
אפי' בנפלו ביחד מדאין לוג בכל א' [ש\"ך שם סקמ\"ח]. ולא דמי לצרצור וסוחט כסותו לעיל שאין בכל נקב לוג ואפ\"ה מצטרפין. התם כל השאובין מצורפין תוך הצרצור והכסות:"
+ ],
+ [
+ "בעל קרי החולה
שא\"א לטבול לקריו מחולשתו. והרי קודם שטבל אסור בכל דבר שבקדושה כברכות וק\"ש וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "שנפלו עליו תשעה קבין מים
כך היתה תקנת עזרא. דכשא\"א לו לטבול במקוה תסגי לו להתירו לדבר שבקדושה כשמטילי' עליו ט' קבין שאובין [כפ\"ג דברכות]. מיהו אח\"כ ראו חכמים לבטל חיוב הטבילה הנ\"ל לגמרי [כא\"ח סי' פ\"ח]. ואע\"ג דאין ב\"ד יכול לבטל תקנת ב\"ד הקדום [כגיטין ל\"ו ב']. י\"ל כך התנו ב\"ד הקדום שכשיראו חכמים אחרונים שראוי לבטל התקנה יבטלו [כמ\"ק ד\"ג ב'] והשתא חלש עלמא. גם הי' ביטול תורה עי\"ז. א\"נ משום שגם בימי עזרא לא פשטה תקנה זו בכל ישראל. ובהנך ב' גווני רשאין האחרונים לבטל תקנת הראשונים [מ\"ק ד\"ג ב' וע\"ז ל\"ו א' והרא\"ש ס\"פ מרובה]:"
+ ],
+ [
+ "וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגין מים שאובין
דנעשה עי\"ז שני לטומאה ופוסל תרומה במגע [כשבת י\"ג ב']:"
+ ],
+ [
+ "במה דברים אמורים
דב' וג' כלים מצטרפין לקולא בבעל קרי. ולחומרא במקוה ובטהור שנפלו עליו ג' לוגין:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שהתחיל השני עד שלא פסק הראשון
ואז אפי' לא הי' דעתו מתחלה לשפוך לשם כל הג' לוגין מצטרפין:"
+ ],
+ [
+ "ובמה דברים אמורים
דד' אין מצטרפין לפסול המקוה:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שלא נתכוין לרבות
שירבו המים בהמקוה. וי\"א דר\"ל שכשנתן מכלי ראשון לא התכוון לערות שם עוד יותר [ר\"א ש\"ך סקמ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "אבל נתכוין לרבות אפילו קרטוב בכל השנה
והשלים הנשאר מג' לוגין בשנה שאחריה:"
+ ],
+ [
+ "מצטרפין לשלשה לוגין
והכי קיי\"ל [ר\"א סט\"ו]. ונקט לשלשה לוגין. לאשמעינן דהא לט' קבין לבעל קרי. אפי' התכוון לרבות אמ\"צ:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "המניח כלים תחת הצנור
ואף על גב דבכל סתם צנור עשוי בתוכו בית קבול לקבל צרורות. וכדמוכח במשנה ג' בפרקן. אפילו הכי אין מי גשמים שירדו לתוכו ומקלחין בו נעשו שאובין. מדמיירי שקבעו ואח\"כ חקקו. דאז אפי' יש לו בית קבול. אין שם כלי עליו לעשות המים שמקלחין בו למקוה שיהי' דינן כשאובין. ורק הכא שהניח כלי בקצה פה הצנור לקבל הקלוח מהצנור. המים שזבו מהצנור להכלי מחשבו שאובין:"
+ ],
+ [
+ "אחד כלים גדולים ואחד כלים קטנים
ר\"ל בין שהכלים גדולים מחזיקים מ' סאה. או שהן קטנים ואינן מחזיקין כדי סיכת קטן. דבין כך או כך אינן מקבלין טומאה:"
+ ],
+ [
+ "אפילו כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה
ר\"ל לא מבעי גדולים וקטנים. שעכ\"פ הן ממין המקבל טומאה. אלא אפי' הן מאבנים ואדמה שגם מינן אין מקבל טומאה:"
+ ],
+ [
+ "פוסלין את המקוה
מים שבכלים הנ\"ל פוסלין מקוה החסירה ממ' סאה. כשירדו מהכלים למקוה. דאע\"ג דהכלים הנ\"ל אין מקבלין טומאה. עכ\"פ כלים הן. ומים שבתוכן מחשבו שאובין בתוך הכלי. ולפיכך אפי' שבירה לא מהני להו. דלא דמי לקנקנים ששכחן דמהני להו אפי' כפיי' [כפ\"ב מ\"ז]. דהכא שאני שהניחן לקבל המים. וה\"ה בהניחן בחצר לקבל מי גשמים שנוטפין לתוכן משמים כך דינן. רק נקט צנור מדאורח' הכי. א\"נ מדבעי לאשמעינן דלב\"ש בצנור גזרי' שוכח אטו מניח. אבל בחצר שוכח לכ\"ע טהור וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "אחד המניח ואחד השוכח
אי משום דאורח' הכי להניח כלי תחת פה הצנור. או משום דמוכח טפי דבכוונה לקבל המים הניחו שם. להכי גזרי שוכח אטו מניח:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל מטהרין בשוכח
דאפי' בצנור לא גזרי' שוכח אטו מניח. מיהו בהניחן בשעת פיזור העבים. כ\"ע לא פליגי דאפי' הניחן שם בכוונה. אין דינן כשאובין. ובהניחן בשעת קישור עבים. ויצא למלאכתו ושכחן. ונתמלאו אח\"כ מים. כ\"ע לא פליגי דאפי' בשכחן גזרי' אטו הניחן והו\"ל שאובין. כי פליגי בהניחן בשעת קישור ונתפזרו העבים ושכח מליטלן. וחזרו ונתקשרו דב\"ה סברי דכשנתפזרו עבים בטלה מחשבתו [כשבת ט\"ז ב']. מיהו אפי' בהניחן בשעת פיזור העבים. פשוט דצריך לשברן או לכפותן [כפ\"ב מ\"ז ועי' ביו\"ד ר\"א סמ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ומודים בשוכח בחצר
שלא תחת הצנור:"
+ ],
+ [
+ "שהוא טהור
כיון דגם מעיקרא לא הוה מוכח דלשיתמלאו העמידן שם. להכי מודו ב\"ש דנתבטלה מחשבתו כשנתפזרו העבים:"
+ ],
+ [
+ "אמר ר' יוסי עדיין מחלוקת במקומה עומדת
ארישא קאי וס\"ל דלא רבו:"
+ ],
+ [
+ "אם יש לה
להטבלא:"
+ ],
+ [
+ "לבזבז
שפה מד' רוחות. וי\"א דסגי בשפה רק מג' רוחות:"
+ ],
+ [
+ "פוסלת את המקוה
בירדו ג' לוגין מים מהסילון על גבה להמקוה גשמים שאין בה מ' סאה:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו אינה פוסלת את המקוה
ובלבד שיסלק ידו מהדף בשעה שהמים מקלחין עליו דהיד מקבל טומאה. ונמצא שע\"י תמיכת דבר המקבל טומאה נעשת המקוה:"
+ ],
+ [
+ "לידוח
שתודח הטבלא תחת הצנור ממימי הצנור. ושתודח דנקט לאו דוקא. אלא דקמ\"ל אף שהתכוון שיבואו המים לתוך חללה. אפ\"ה לא מחשבו שאובין:"
+ ],
+ [
+ "אינה פוסלת את המקוה
דהרי כשעומדת בזקיפה לא באו מימי הסילון לתוך הכלי דרך קבלה ולא נעשו שאובין. מיהו מיירי דגם בלא הטבלא היו המים יורדים להמקוה. דאל\"כ אף שלא נתקבל המים בכלי. עכ\"פ מדיש להטבלא שפה יהי' הוויית המקוה ע\"י כלי המקבל טומאה. ומ\"ש זו מתומכה ביד לעיל ולהכי פסולים [ר\"א סל\"ה]. ומה\"ט אפי' כשבאו המים דרך אחורי הטבלא שאין שם ב\"ק כלל. עכ\"פ כיון שהטבלא בת קבלת טומאה היא. וא\"א להמים לבוא לתוך המקוה רק דרך הטבלא נפסלו. רק כשעיקר פסול המים רק מדנתהווה הוויית המקוה ע\"י כלי המקבל טומאה. לפיכך אם קבע הטבלא בארץ הרי אפי' היתה של מתכות לא היתה מק\"ט. ולפיכך לא נפסלו המים שבאו ע\"ג להמקוה. אפי' א\"א למים לבוא למקוה רק דרך גבי הטבלא. אבל בבאו להמקוה דרך בית קבול כשיושבת על מכונה. אפי' קבעה בקרקע פסולה. משום שאובין ככל חקקה ולבסוף קבעה. ואם אין הטבלא קבוע בקרקע. אף שא\"א שירדו המים לתוך המקוה רק דרך אחורי הטבלא. רק שאין המים באים מאחורי הטבלא לתוך המקוה להדיא. אלא מקלחין מאחורי הטבלא על הארץ בשפת המקוה. ומשם מקלחין להמקוה כשרים [ר\"א סמ\"ח]. וי\"א דכל שפסול המים מדמקלחין על ידי כלי המקבל טומאה. עכ\"פ אם המים שירדו על גבי הכלי הם בבת אחת ארבעים סאה מי גשמים. או שהן מי מעין אפי' פחות מארבעים סאה כשרים ויש שאין מחלקין בכך [ר\"א סמ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "החוטט בצנור לקבל צרורות
שעשה צנור כדי להזחיל בתוכו מי גשמים שבחוץ. לתוך גומות המקוה. וקודם שקבע הצנור בארץ. חטט גומא באמצעית שטחה בתחתיה בפנים. כדי שיפלו לתוכה הצרורות שיבואו עם המים ועי\"ז יבואו המים מהצנור נקיים לתוך המקוה:"
+ ],
+ [
+ "ובשל חרס רביעית
ר\"ל מחשב בית קבול. ולפיכך אפי' ירדו רק ג' לוגין דרך שם למקוה חסירה נפסלו. דאע\"ג שגומא זו אינה מחזקת ג' לוגין. עכ\"פ כל מימי הסילון ע\"ג הגומא עוברין ונעשו כולן שאובין. ואי\"ל הרי גם השאובין נטהרו בהמשכה ע\"ג הרווח שיש בהסילון בין הגומא שבסילון לגומת המקוה ואע\"ג דהמשכה צריך שתהי' ע\"ג מקום הראוי לבלוע המים. הרי זה רק לכתחלה [כיו\"ד ר\"א פמ\"ו]. י\"ל כיון שעשה גומא באמצעית שטח הסילון וחקקו ולבסוף קבעו. הו\"ל כל הסילון ככלי. והרי לא מהני המשכה ע\"ג כלי. ותו הרי באו המים למקוה ע\"י דבר המקבל טומאה. מיהו באין גומא בסילון אין המים שבתוכה נחשבין שאובין. דהצנור עצמו לא חשוב בית קבול מדהוא כקנה חלול מפולש [ככלים פ\"ב מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "לא אמרו רביעית אלא בשברי כלי חרס
לענין כלי חרס שנשבר שפתו סביב. אם מקבל עדיין רביעית מחשב כלי [כפ\"ב דכלים מ\"ב]. וקיי\"ל כת\"ק [ר\"א סל\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "היו צרורות מתחלחלים בתוכו
מלת חלחול לשון רפוי הוא כמו מגופת החבית שהיא מחולחלת [כלים פ\"י מ\"ג]. וה\"נ ר\"ל אם היו הצרורות מונחי' רפויין בתוך הגומא שבסילון הנ\"ל. אע\"ג שכל הגומא מלאה מהצרורות:"
+ ],
+ [
+ "פוסלים את המקוה
ר\"ל המים שירדו מהצנור. אפ\"ה פוסלין המקוה החסירה. דהרי יש בהצנור בית קבול והנך הצרורות הרפויים לא מחשבו סתימה:"
+ ],
+ [
+ "ירד לתוכו עפר ונכבש
נתהדק בהגומא שבצנור. ונמצא שאין כאן בית קבול עוד:"
+ ],
+ [
+ "כשר
דנתבטל עי\"ז הבית קבול [כספ\"ב דעוקצין]. ואע\"ג דהכא ממילא נתהוו' סתום. אפ\"ה כל עפר סתם כבטלי' בפירוש דמי [עי' אהלות פט\"ו מ\"ז]. והכי קיי\"ל [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ורחב מן האמצע
כזה? שיש לו כמין בטן באמצע:"
+ ],
+ [
+ "מפני שלא נעשה לקבלה
אלא כדי שיצאו המים בשטף קלוח עב ובחוזק:"
+ ],
+ [
+ "מים שאובין ומי גשמים שנתערבו בחצר
מיירי שהמי גשמים היו פחותים ממ' סאה. דאילו היו מ' סאה. הרי כבר הוכשרו השאובין משהושק' להן הכשרים [כפ\"ג סי' י\"ב]. ואפי' היו הפסולים מרובים מהכשרים מותר לטבול גם תוך השאובין. אפי' כשהושקו יחד רק כרוחב שערה. וזה דוקא כשהשאובין ג\"כ מ' סאה. אבל כשהשאובין חסרים ממ' סאה. אע\"ג שהוכשרו בהשקה. אפ\"ה אסור לטבול בהשאובין רק כשמחוברין ברוחב שפופרת הנוד [ר\"א סט\"ו וש\"ך שם ס\"ק קי\"ד]. אבל הכא מיירי שהשאובין נתערבו עם כשרים שאינן מ' סאה. ולהכי נפסל כל התערובת. וחזר והמשיכן לגומות המקוה:"
+ ],
+ [
+ "ובעוקה
ר\"ל או שנתערבו בעוקה והוא גומא קצרה. ומשם קלחו לגומת המקוה:"
+ ],
+ [
+ "ועל מעלות המערה
ר\"ל או שנזלו כל אחד לבד על מקום שאינו ראוי להמשכה עד מעלת גומת המקוה שבמערה. ושם על המעלה נתערבו יחד ושתתו מעורבין על קומת מעלת המערה שהיתה גבוה ג' טפחים כשיעור המשכה. וירדו לגומת המקוה:"
+ ],
+ [
+ "אם רוב מן הכשר
דהיינו שהמים הכשרים היו כ' סאה ומשהו שהוא הרוב ממ' סאה שצריך למקוה. וכ' סאה חסר משהו הנשארים היו מהשאובין:"
+ ],
+ [
+ "כשר
ומותר לטבול בהנך מ' סאה. ואע\"ג דכולן נפסלו. עכ\"פ כיון שאחר שנפסלו הומשכו ע\"ג קרקע קודם שקלחו להמקוה שוב הוכשרו:"
+ ],
+ [
+ "פסול
דברוב מקוה משאובין לא מהני המשכה. ואם המשיך תחלה מים שאובין למקוה. ואח\"כ באו לשם רוב המ' סאה או אפילו כל המ' סאה מים כשרים. נפסלו כולן [ר\"א סכ\"ב ומ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "אימתי
ר\"ל אימתי כשר בשיש רוב כשרים:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שמתערבים עד שלא יגיעו למקוה
נ\"ל דהתנא קיצר בהלשון. וה\"ק אימתי כשר בשיש רוב כשרים בזמן שנתערבו בחצר או וכו' עד שלא הגיעו למקוה. דאז הרי הומשכו קודם שבאו להמקוה. והא דנקט שנתערבו. נ\"ל דלרבותא נקט' והיינו לפמ\"ש בי\"ד [הנ\"ל] דבקדמו פסולין ואפי' הומשכו. אז אפי' ירדו אח\"כ לתוכן רוב כשרין נפסל הכל [וכמש\"ל]. א\"כ קמ\"ל שפיר נתערבו לרבותא דאף שכשנתערבו בחצר. לא קדמו הכשרים לפול לתוך המקוה. עכ\"פ כיון דגם הפסולים לא קדמו מהני להו המשכה למיעוט הפסולין שמעורב בהכשרים [ועי' רתוי\"ט שנתקשה בזה]:"
+ ],
+ [
+ "היו מקלחין בתוך המים
הפסולים והכשרים כל א' לבד. קלחו בשעה א' לגומת המקוה ובלי המשכה. אבל אי\"ל דהך בבא מיירי שקלחו מעורבין בלי המשכה לתוך המקוה. והא דקאמר אם ידוע שנפלו להמקוה מ' סאה כשרים קודם הג' לוגין שאובין היינו שידוע שנתערבו ג' לוגין מצומצמין תוך יותר ממ' סאה כשרים. דאז כשכבר נפלו מ' סאה כשרים עדיין לא נפלו ג' לוגין שאובין לשם. ליתא דהיכי קאמר תנא אם קדמו המ' סאה להג' לוגין כשרים. מה ארי' קדמו כשרים. אפי' לא קדמו וכגון שנתערבו יותר מג' לוגין תוך המ' סאה כשרים נמי כשר. דהרי כבר הוכשרו בהחצר קודם שירדו להמקוה. דג' לוגין שנפלו למ' סאה לא פסלום וא\"צ המשכה כלל [ועי' רכ\"מ פ\"ד ממקואות ה\"י]:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו פסול
מיהו בהמשיכן אח\"כ כשרים. וכדמוכח מרישא בנתערבו בחצר. אבל אם הי' המיעוט כשרים אפי' הומשכו כולן לתוך המקוה. והם יחד מ' סאה פסולין. ואפי' ריבה אח\"כ כשרים על הפסולים לא מהני. דצריך שיהיו הכשרים תחלה בהמקוה [ר\"א סמ\"ד וש\"ך שם סקצ\"ט ושם סכ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "השוקת שבסלע
טרענק רעננע שעשוי להשקות בתוכה בהמות. ומיירי שחצב השוקת הזה בסלע. והוא צור המחובר מששת ימי בראשית. והפן לתוכו מי מעין הסמוך לו. בין שהשוקת עומד קרוב מאד להמעין או מופסק ממנו הרבה. וכבר שנוי קצת ממשנה זו במסכת פרה [פ\"ה מ\"ז]. ותני לה התם משום אין ממלאין וכו'. וחזר תו ושנאה כאן משום דין מקואות [ושם הארכנו בפירושה בס\"ד]. מיהו ה\"ה בקבע אבן על שפת המעין ואח\"כ חקקו דינו כצור דהכא שהוא קרקע עולם [כב\"ב ס\"ו א']. רק אורחא דמלתא נקט:"
+ ],
+ [
+ "אין ממלאין ממנה
אי גרסינן אין ממלאין ממנה. ע\"כ ר\"ל שאסור לשאוב מתוכה בכלי למי חטאת מהמים שזחלו לתוכה. וא\"כ ע\"כ דאיירי שהשוקת מופסק מקלוח המעין. דאי הקלוח יורד לתוך השוקת. למה לא ישאבו מתוכה כלי לחטאת. הרי באינו מופסק מהמעין. אפי' זב מותר לטבול בתוכה דמים חיים מקרי [כפרה פ\"ו מ\"ה]. אע\"כ דבמופסק ממעין מיירי. ובכה\"ג מלבד שפסול מדאינו כלי. ג\"כ פסול מדאינו מים חיים. וא\"כ קשה למה לא תני נמי דפסול לטבילת זבים. אע\"כ דגרסי' הכא אין ממלאין בה. ור\"ל אינה נחשבת ככלי למלא אותה מהמעין. ולשאוב מתוכה כלי אחר ולקדש בכלי ההוא. ואע\"ג דמותר לשאוב בכלי ממעין. ולחזור לשפכו לכלי אחר ולקדש בכלי שני [כרמב\"ם רפ\"י דפרה ודלא כרש\"י סוטה ד' ט\"ז ב']. אפ\"ה שוקת זה אינו כלי. והו\"ל כאילו נשפכו מהמעין לארץ וחזר ושאב מהארץ בכלי דפסול. ולפ\"ז י\"ל דמיירי הכא בין במחובר השוקת עם קלוח המעין או לא. ושפיר לא תני הכא דפסיל לטבילת זבין. דהרי במחובר לקלוח המעין נמי מיירי. ובכה\"ג באמת כשר לטבילת זבין מדלא הופסק מהמעין. ואפ\"ה פסול למלוי ולקידוש וכו' מדאינו כלי:"
+ ],
+ [
+ "ואין מקדשין בה
אם שאב ומילא מי מעין בכלי ושפכן מהכלי להשוקת. אסור לשום על מים שבשוקת אפר פרה. דאף שהמלוי מהמעין בכלי' היה. עכ\"פ גם הקידוש צריך שיהי' בכלי:"
+ ],
+ [
+ "ואין מזין ממנה
ר\"ל ואפי' שאב וקידש בכלי. לא ישפוך המים המקודשים לתוך השוקת כדי להזות מתוכו דגם ההזאה צריך שיהי' מתוך כלי:"
+ ],
+ [
+ "ואינה צריכה צמיד פתיל
אם שוקת כזאת קבוע באהל המת. מצלת על מה שבתוכה בכסוי לבד. ואפי' אין הכסוי מחובר בה בצמ\"פ. וכבור ודות המכוסים [אהלות פ\"ה מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ואינה פוסלת את המקוה
אם ירדו לתוכה מי מעין או מי גשמים. ונפלו מתוכה למקוה חסירה. לא פסלוה משום ג' לוגין שאובין. וה\"ה דבתוך עצמה מותר לטבול במי' הנ\"ל. ואפ\"ה לא נקט הכי מדסתם שוקת קטנה ואינה מחזקת מ' סאה:"
+ ],
+ [
+ "היתה כלי וחברה בסיד
שחקק חלול באבן תלוש. אע\"ג שאח\"כ חברה בסיד בקרקע עולם:"
+ ],
+ [
+ "ופוסלת את המקוה
דלכולה מילי כתלושה דיינינן לה בין לקולא בין לחומרא:"
+ ],
+ [
+ "ניקבה מלמטה
השוקת הנ\"ל שדינה ככלי תלוש. וכ\"ש כלי תלוש ממש שנתנקב זה או זה בשוליו בכונס משקה [ועי' פרה פ\"ה מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "או מן הצד ואינה יכולה לקבל מים כל שהם
נ\"ל דרק בנקב מן הצד צריך תנא לפרש שאינו מקבל מים כ\"ש. דהיינו שהנקב בדופן סמוך מאד לשולי הכלי שאינה מקבלת מים כ\"ש תחת נקב שבדופן [וערתוי\"ט בד\"ה וכמה מה שהניח בתימה. שכפי הנראה לא פי' כן]:"
+ ],
+ [
+ "וכמה יהיה בנקב
נ\"ל דמדלא הזכיר שאלה זו כמה יהא בנקב לעיל במסכת פרה [פ\"ה מ\"ז] וכ\"כ לא תני התם כי הכא ניקב' למטה או מן הצד ואינה יכולה לקבל מים כ\"ש. אלא וודאי דהא דקתני הכא ניקבה מלמטה או מן הצד ואינה יכולה לקבל. עד סוף משנתינו. לא קאי אהנך כולהו דלעיל. אלא רק לענין מקוה קאמר. דאילו לענין חטאת והצלת צמ\"פ. א\"צ שיהי' אינו יכול לקבל כ\"ש למטה מהנקב. דאפי' מקבלת למטה מן הנקב לענין מי חטאת היינו שולי כלי שפסולי' לחטאת. ולענין צמ\"פ אם נשאר הנקב פתוח שיעורו בכזית למיוחד לאוכלין. ובכונס משקה במיוחד למשקין אז אינו מציל. ואם סתם הנקב אז דוקא אם הנקב כמוציא רימון אינו מציל. וכל זה אפי' במקבל למטה מהנקב. ורק דכל הנך לא הוה נקט להו תנא הכא רק אגב גררא במה דשוו דינייהו למקוה לענין חשיבות כלי. ולהכי לבתר דסיים הדר לענין דמכילתן לענין מים שבתוכה שלא יפסול למקוה. וקאמר' ניקבה מלמטה או מן הצד ואינה וכו' כשירה [מלת כשירה ודאי רק לענין מקוה משמע]. ועל זה חוזר התנא ושואל כמה יהא בנקב. בין כשהנקב בשולי הכלי או בדופנו סמוך לשולים ולא יפסלו מים שבתוכה משום שאובין. דאע\"ג דכבר יהבינן לעיל שיעורא להנקב שאין מקבל מים. היינו בדופנו של כלי. שלא ישאר בהדופן למטה מהנקב כדי לקבל מים כ\"ש. אבל כמה יהי' גודל חלל הנקב ומשיב כשפופרת הנוד. והוא כרוחב ב' אצבעות שסמוכים לאגודל כשהן חוזרות ברווח סביב תוך הנקב. דכשהנקב גדול כל כך תיכף כשיתן לתוכו מים. יזובו מיד לחוץ בשטף מים רבים. ושוב אינה נחשבר בית קבול בין שהנקב בשולי הכלי או בדופן הכלי סמוך לשוליו. אבל כשהנקב קטן מזה אף שאפשר שנתבטל ממנו שם כלי כשהוא כזית או בכונס משקה. אפ\"ה לא נתבטל שם בית קבול מינה. א\"נ נ\"ל דלעולם לענין מקוה נמי בשניקבה בשולי הכלי או סמוך לשולים נמי סגי בשניקב בכונס משקה. מיהו זהו דוקא בשנתנקב הכלי כשהוא תלוש. ובהא לא איירי תנא הכא. אלא בבא דניקבה מלמטה או מן הצד דקתני הכא קאי ארישא בהיתה כלי וחיברה בסיד דקאמר ממלאין בה וכו'. ועלה הדר קתני ניקבה מלמטה. ר\"ל ואם לאחר שחיברה בסיד דחשבית לה ככלי חזר וניקבה למטה בשולי' או מן הצד סמוך לשולים באופן שאינה יכולה לקבל מים מתחת לנקב כשיר' ועלה הדר תו ושואל וכמה שיעור בנקב ומשיב כשפופרת הנוד. דדוקא כשנתנקב הכלי בשעה שהיא תלושה סגי בשנתנקבה בכונס משקה. שתחשב שנתבטלה שם כלי ממנה. אבל הכא שבשעה שקבעה וחיברה בארץ הי' עליה שם כלי ורק כשכבר היתה מחוברת בארץ ניקבה. הרי גם עתה כשניקבה מקבלת מים יפה שהעפר סותם הנקב. להכי לא נתבטל ממנה שם כלי עד שתתנקב כשפופרת הנוד [וזהו כעין החילוק שכ' הש\"ך [ר\"א סקכ\"ג] בשם רב\"י ליישב דברי הרמב\"ם בזה. וזהו כוונת פירושי שכתבתי בחבורי הקדום בס\"ד]. אולם בש\"ע [ר\"א ס\"מ] פסקינן דבניקב כשפופרת הנוד. אז אפי' לכתחלה תו לא מחשבו מים שבתוכה שאובין לפסול מקוה חסירה. ובניקבה רק בכונס משקה. אז רק בדיעבד מהני טבילה בשנתערב מים שבה במקוה החסירה:"
+ ],
+ [
+ "והיו כל הטהרות שבירושלים נעשות על גבה
שהטבילו בה כלים להשתמש בהן טהרות:"
+ ],
+ [
+ "ושלחו בית שמאי ופחתוה
ששברו משפתה רוב אורך גובה השוקת:"
+ ],
+ [
+ "שבית שמאי אומרים עד שיפחתו רובה
בסוגיא דיבמות [ד' ט\"ו א'] אמרי' להדיא. דרק לענין עירוב מקואות הי' פלוגתייהו דב\"ש וב\"ה בשוקת יהוא. וכגון שהי' בהשוקת רק פחות ממ' סאה. והיתה מחוברת למקוה שלימה של מ' סאה דלב\"ה סגי במחוברים יחד כשפופרת הנוד. ולב\"ש צריך שיהיו מחוברים ע\"י פחת רוב אורך ורוחב הדופן שביניהן:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מעין שהעבירו על גבי השוקת
אף שקבעו בארץ אחר שחקקו אפ\"ה מחשב כלי:"
+ ],
+ [
+ "פסול
מלטבול בתוך השוקת או אפי' במים אחר שיצאו מהשוקת. ולא דמי להך דלעיל [פ\"ג מ\"ג סי' ט\"ז]. דאמרינן דאפי' בין מי גשמים לשאובין מהני השקה. וכ\"ש הכא בין מעין לשאובין דהכא שאני שהשאובין בכלי. דאז לא מהני להן השקה רק לטהר טומאתן [כביצה י\"ז ב'] אבל לא לסלק מהן דין שאובין. וגם המים שיצאו מהשוקת אע\"ג שאינן בתוך כלי. עכ\"פ גם הן אינן נוגעין בהמעין רק ע\"י השאובין שבכלי ופסולין. מיהו אם אפי' אחר שקבעו עשה נקב כשפופרת הנוד בשוליו או סמוך מאד לשוליו שרי לטבול אף בתוך השוקת בעצמה בעודה מחוברת [ר\"א ש\"ך סקכ\"ג וסקכ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "העבירו על גבי שפה כל שהוא
ר\"ל ואם העביר המעין גם ממעל לשפת השוקת. אפי' רק מעט מים מקלחין דרך שם. עי\"ז כח קלוח המעין נוגע בהמים שיצא מהשוקת:"
+ ],
+ [
+ "כשר חוצה לה
ר\"ל מותר לטבול בהמים לאחר שיצאו מהשוקת. דאע\"ג דלאחר שעברו על השוקת נעשו שאובין. אפ\"ה מעט המים שהולכין על שפת השוקת מי מעין הן ולא נעשו שאובין והן נוגעין להמים היוצאין מהשוקת ומטהרין אותן בהשקה. אף שהמים שבשוקת מרובין ממי המעין [ר\"א רטו\"ז סקט\"ז]. ומה\"ט גם המים היוצאין מהשוקת מטהרין גם בזוחלין כמעין ממש [ר\"א ש\"ך שם סקכ\"ז וסקל\"ג]. ולא דמי לדלעיל [פ\"א מ\"ז] דהכא שאני דגם השאובין ממי המעין נתהוו. א\"נ בשלמא התם כל המים מעורבין. אבל הכא על שפת השוקת אין שום תערובות שאובין. והוא מהפך הכל להיות דינו כמוהו. אמנם אפ\"ה גרע על שפת השוקת מהמקום שהמים יצאו מהשוקת. שעכ\"פ על שפת השוקת אסור לטבול כשהשוקת שלם. דלא גרע מע\"ג ספסל דאסור לטבול [כמשנה ב'] ורק אם השוקת הוא של אבן אין לחוש [קצ\"ח סל\"א]. אבל תוך השוקת עצמה אפי' היא של אבן. אם היא שלמה אסור לטבול בתוכה. אע\"ג שקלוח המעין עובר עליה וגם על שפתה. ומחובר המי מעין עם המים שבשוקת כשפופרת הנוד. אפ\"ה אסור דלא עדיף מתיבה שבים [פ\"ו מ\"ה]. ולא דמי למטבילין כלי תוך כלי דאפי' שכשהכלי החיצון טהור. וגם לא השקיע כל שפת החיצון תוך המקוה. אפ\"ה הכלי הפנימי טהור. אם המים שתוך החיצון מעורב עם מי המקוה כשפופרת הנוד [כפ\"ו מ\"ב]. י\"ל התם מי המקוה מקיפין לכלי החיצון. להכי סגי במעורבין למעלה כשפופרת הנוד. ותו התם מטביל בכלי תלוש. להכי אין לחוש שיטביל בו כשאינו מחובר למקוה. אבל הכא השוקת עומד על שפת המעין ואין מי המעין מקיפו. ועוד שגם הוא קבוע ומחובר לארץ. איכא למיחש שפיר שמא יטעה להטביל במ' סאה גם כשלא יהי' מחובר למעין:"
+ ],
+ [
+ "שהמעין מטהר בכל שהוא
ר\"ל ואע\"ג שהמים היורדים על שפת השוקת רק מעט הם והשאובין שיותרו מהן בהשקה מרובין מאד אפ\"ה הוכשרו כל השאובין. מיהו מדנקט בכולה מתני' מעין משמע הא אמת המים מי גשמים שהן מ' סאה שהעבירו ע\"ג השוקת הזה וגם על שפתו. לא הוכשרו המים המרובים שחוץ לשוקת ממים המקלחין על שפת השוקת עד שיהיו מושקין יחד כשפופרת הנוד. דדוקא כשהושקו שאובין למעין או שהושקו מ' סאה מי גשמים למקוה פחותה ממ' סאה שנפסלה ע\"י ג' לוגין שאובין סגי בשיושקו יחד כשער'. אבל בב' לריעותא שהמושק כולו שאובין דפסול מדאורייתא. והמשיק אינו מעין רק מ' סאה מי גשמים צריך שיושקו יחד כשפופרת הנוד [עי' רטו\"ז ר\"א ס\"ק ס\"ג וש\"ך שם ס\"ק קי\"ז]. והא דתנן לקמן [פ\"ו מ\"ח] דסגי בהשקה כשער' מיירי נמי בשיש בהפסול רק איסור דרבנן ולא בשכולו שאובין דפסול מדאורייתא [ש\"ך שם]:"
+ ],
+ [
+ "העבירו
להמעין:"
+ ],
+ [
+ "על גבי בריכה
היא גומא מרובעת ריקה:"
+ ],
+ [
+ "והפסיקו
שהפסיק המעין מהבריכה:"
+ ],
+ [
+ "הרי הוא
הבריכה:"
+ ],
+ [
+ "כמקוה
דצריך שיהי' בה מ' סאה ומטהר רק באשבורן. וקמ\"ל דאף שקודם שהפסיקו הי' דינו כמעין. והי' כשר אף לזבים [כפרה פ\"ו מ\"ה]. אפ\"ה לאחר שהפסיקו דינו כמקוה:"
+ ],
+ [
+ "חזר והמשיכו
שהמשיך המעין להבריכה:"
+ ],
+ [
+ "פסול לזבים
לטבילת זב זכר:"
+ ],
+ [
+ "ולמצורעים
לצפרי מצורע:"
+ ],
+ [
+ "ולקדש מהן מי חטאת
כלול בזה קידוש והזיי' [כפ\"ד סי' ל\"ז ל\"ח]. וגם לשאוב משם כלי למי חטאת אסור. עד שישער שיצאו כולן [כלעיל פ\"ג סי' ח']. והיינו משום דכל הנך צריך מים חיים. והרי מעורב שם מים שפסק חיותן [ועי' ספ\"ו דפרה]:"
+ ],
+ [
+ "עד שידע שיצאו הראשונים
דהיינו שמחשבין המים היוצאים מהבריכה לפי חשבון המים שהי' בהבריכה כשהופסק. ולפי המים שירדו אח\"כ לתוכה. שכשהיו מחצה על מחצה מחשבין היוצאין ג\"כ מחצה על מחצה וכשא' מהן מרובה מחבירו מחשבין היוצאין ג\"כ כך בשיעור זה לפי רבוי הא' על חבירו [וכלעיל פ\"ג סי' י\"ח]. מיתי לכל הראוי לטבול בהן א\"צ אשבורן ולא מ' סאה כיון ששוב נתחברו [ר\"א ס\"י]:"
+ ],
+ [
+ "העבירו על גבי כלים
ר\"ל ע\"ג אחורי כלים. דאז אע\"ג שיש להכלי בית קבול לא נעשה עי\"ז שאובין:"
+ ],
+ [
+ "או על גבי ספסל
שאין לה בית קבול כלל. ונ\"ל דנקט אחורי כלים שיש להן עכ\"פ בית קבול לרבותא דר' יהודה. ונקט ספסל שאין לה בית קבול כלל לרבותא דר' יוסי:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר הרי הוא
המעין לאחר שעבר מעל הכלי:"
+ ],
+ [
+ "כמו שהיה
ר\"ל קודם שעבר. ולהכי כל שלא פסק מגוף המעין. גם לאחר שעבר דינו כמעין לטהר אף בזוחלין. וגם א\"צ מ' סאה [ונ\"ל דמה\"ט כשר אף לטבילת זבים]:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר הרי הוא כמקוה
דאף שלא פסק מגוף המעין צריך לאחר שעבר על הכלי מ' סאה ואשבורן. ואע\"ג שאין המעין יכול לבוא למקום האשבורן רק ע\"י הכלי'. וא\"כ הרי הוויית המקוה ע\"י טהרה בעינן [כלעיל פ\"ד סי' ט\"ו]. י\"ל התם במי גשמים משא\"כ הכא במעין וכמש\"ל. ויש שאין מחלקין בכך. וס\"ל דהכא מיירי בשאפשר להמעין לבוא למקום האשבורן גם אם לא היו מונחים הכלים כאן [ר\"א סמ\"ט וש\"ך שם סקל\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא יטביל על גבי הספסל
וכ\"ש ע\"ג אחורי כלים שיש להן בית קבול בעבר השני עכ\"פ. ונ\"ל דבבא זו ד\"ה היא. דאע\"ג שהמים שעברו עליה לא נעשו שאובין. ולר' יהודה משעברו עליו דין מעין להן. אפ\"ה על גבה גזרינן אטו יש להן בית קבול. מיהו כל שטבל על אחורי כלים בדיעבד יש להקל [ר\"א ש\"ך סקל\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "מעין שהוא משוך כנדל
נדל הוא שרץ שיש לו רגלים רבים דקין כל סביבו. אסטעל בל\"א. כך מעין זה היו נמשכות מכל שפתותיו נחלים דקים סביבו. ונקט הכא נדל דהיינו שהי' נמשך קודם שריבה עליו שאובין. והיינו להיפך מסיפא שהי' מתחלה עומד וע\"י ששפך לתוכו שאובין נמשך כנדל:"
+ ],
+ [
+ "ריבה עליו והמשיכו
שריבה מי המעין ע\"י ששפך לתוכו שאובין. ועי\"ז התפשטו רגלי הנדל טפי להלן:"
+ ],
+ [
+ "הרי הוא
המעין לאחר שהומשך להלן עם כל התפשטותיו סביב:"
+ ],
+ [
+ "כמו שהיה
ומטהר כולו גם בזוחלין. שהרי הוטהרו השאובין כשהושקו להמעין. וכ\"ש בירדו מי גשמים לתוך המעין. ועי\"ז הומשכו ענפיו להלן והתרחבו ג\"כ כך דינן:"
+ ],
+ [
+ "היה
המעין:"
+ ],
+ [
+ "עומד
שלא הי' נמשך כנדל. ואילה\"ק היאך אפשר שיהי' כן. והרי המעין משפיע והולך מים תמיד. ואיך לא יתפשטו בקצהו להלאה. ודוחק לומר דמיירי בבאר עמוק. דהרי קאמר והמשיכו. אין זה קושיא שיש הרב' אגמי' זעען בל\"א. דאע\"ג שיש להן מעיינו' רבות בקרקעיתו. ואעפ\"כ לא יתפשט להלאה מגדותיו. דכמו דמעיילנא אית בהו בקרקעיתן. כן מפקנא אית להו שם וכמשחז\"ל [בכורות נ\"ה ב'] הנהו סולמי דפרת נינהו שממקום שבאו שם הן שבין ללכת:"
+ ],
+ [
+ "לטהר באשבורן
ולא בזוחלין מדהוזחל רק ע\"י השאובין. ולהר\"ן [נדרים מ\"א א'] ה\"ק משנתינו במקום שנתפשט מטהר בזוחלין ובכ\"ש. ובמקום שעמד בתחלה גם השתא מטהר רק באשבורן ואין מטהר בכ\"ש. ותני תנא ב' דינין במקוה ובמעין. ובכל חד מכלל חבריה משתמע:"
+ ],
+ [
+ "להטביל בו כל שהוא
אף שאין בו מ' סאה:"
+ ],
+ [
+ "כל הימים
כל מים כנוסין שיש מעיינות בתחתיתן. ולא נמשך להלאה בזרם כנהר. ואפי' מקום הכינוס קטן כגון אגמים זעען בל\"א. נקרא בלשון חכמים ים:"
+ ],
+ [
+ "כמקוה
וצריך מ' סאה ואשבורן אף שיש מעיינות בתחתיתן. ופסולין לכל הצריך מים חיים דוקא:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר הים הגדול כמקוה
ר\"ל רק ים אוקינוס דביה משתעי קרא הנ\"ל דינו כמקוה:"
+ ],
+ [
+ "לא נאמר ימים
ר\"ל והא דכתיב ולמקוה המים קרא ימים בלשון רבים:"
+ ],
+ [
+ "אלא שיש בו מיני ימים הרבה
וה\"ק קרא ולמקוה המים דהיינו ים אוקינוס לו קרא הקב\"ה בשם ימים משום דשאר ימים מחוברים לו. אבל אותן ימים המחוברין לו לא נקראו מקוה. א\"נ דר' יהודה לא אתא למעוטי רק אותן ימים שאינן מחוברין לאוקינוס כלל וגם לא ע\"י נהרות כים המלח. וכינרת וים הכספי וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר כל הימים מטהרים בזוחלין
אף בזוחלין ואפי' אוקינוס דאף דהתורה קראתו מקוה לאו מש\"ה יהי' דינו כמקוה שאין בו מעינות. דהרי אוקינוס יש בו מעינות בקרקעיתו:"
+ ],
+ [
+ "ופסולין לזבין ולמצורעים ולקדש מהם מי חטאת
משום דכל הנך מים חיים בעינן. דהיינו שמתנענעי' מעצמן והם נמשכים כאילו הם חיים [ועמ\"ש בס\"ד פ\"ח דפרה מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "הזוחלין כמעין
נ\"ל דה\"ק מעין שהומשך או שהמשיכו אדם בידים ממקורו להלן ממקום נביעתו למקום שאין שם מעינות דין כולו כהמעין בעצמו לטהר אף בזוחלין ובכ\"ש. ואף דכבר שמעינן כן מנדל י\"ל התם כבר משוך מעיקרא. אבל הכא בלי המשכתו בידים לא הי' מושך מתחלה:"
+ ],
+ [
+ "והנוטפים
נ\"ל דר\"ל כל מים שנטפו יחד בין ע\"י טפות גשמים. או ע\"י מעין המטפטף ממקום גבוה לעמק. דכיון דהטפות הללו אינן מחוברין. לפיכך המים שבעמק מופסקין מהמעין. ואין להן דין מעין [י\"ד ר\"א סי\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "העיד רבי צדוק על הזוחלין שרבו על הנוטפים
והן מעורבין יחד:"
+ ],
+ [
+ "שהם כשרים
ר\"ל דינן כזוחלין ממש לכל דבר [כעדיות פ\"ז מ\"ג]. ולכאורה ק' מה קמ\"ל. אי שיהיו המים הללו מטהרים בזוחלין. הרי כבר תנינן דכל הזוחלין כמעין. והרי כל הנהרות מעורבין ממי גשמים שירדו לתוכן פ\"א. ותו דגם בלא זה ק' דכי ס\"ד לומר דזוחלין שרבו על הנוטפין לא יהי' דינן כמעין. א\"כ זבין ודכוותייהו שצריכים מים חיים היכא משכחת לה. והרי כל הנהרות ירדו לתוכן גשמים פ\"א. ודוחק לומר דבאמת מצרכינן להו מעין שבמערה דוקא. אלא י\"ל דקמ\"ל מדקיי\"ל דאף דמעין מטהר בכ\"ש. עכ\"פ צריך שיהי' בו כדי טבילת כל הגוף הנטבל [כחגיגה י\"א א']. להכי קמ\"ל ר\"צ דכשהמעין מועט. ואין בו כדי טבילת כל הגוף רק ע\"י צירוף הגשמים שירדו לתוכו. אפ\"ה כיון שעכ\"פ רבו הזוחלין על הנוטפין מטהרין אף כשהן משוכין וכשרים אף לזב שצריך מים חיים. א\"נ לדיוקא אצטריך דטעמא דרבו זוחלין הא רבו נוטפין פסולין. ולא אמרינן קמא קמא דנפל מהנוטפין לתוכן בטל הואיל ודרכן בכך. עוי\"ל דקמ\"ל הכא אף בזוחלין שרבו על הנוטפין. דר\"ל אף שהיו הנוטפין שם בתחלה ואח\"כ פרצו לתוכן מי נהר זוחלין אפ\"ה אם רבו זוחלין דינן כזוחלין. ולא אמרינן דנהווי כשאובין שקדמו לכשרים. דאע\"ג שרבו הכשרים דינן כשאובין [כיו\"ד ר\"א סמ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "שעשאן זוחלין
שהמשיכן. ומיירי הכא במ' סאה נוטפין שהיו כנוסין בגומא ועשה סדק או נקב בכותלי מקוה זאת לצורך מה. והרי כשלא יסתם הנקב והסדק יזחלו מי המקוה לחוץ. ולא ישאר בתוך הגומא מ' סאה. לפיכך תיכף כשניכר קלוח זחילת המים לחוץ. אף שיש עדיין בגומות המקוה מ' סאה כולו מחשב זוחלין ואסור לטבול. ולהכי כשירצה לטבול בתוכו סומך מקל וכו' במקום הנקב כדי לסתמו בשעת טבילה. וי\"א דאפי' לא אפשר שיחסרו המ' סאה שבמקוה ע\"י זיבת המים מהנקב. וכגון שתחת הנקב נשאר עוד מ' סאה אפ\"ה מחשב ע\"י הזחילה מהנקב כל עוד שמקלחין כל המקוה כזוחלין [ר\"א ס\"נ ונ\"א ועמ\"ש בסוף פרקן וק\"ל מלעיל [פ\"ג מ\"ג] דמשמע דהא לאחר שיצאו השאובין כשיר' הבור אע\"ג שהאמה זוחל והולך למעלה מהבור וע\"כ דמיירי בשנשאר למטה מזרם האמה מ' סאה וצ\"ע]:"
+ ],
+ [
+ "אפילו זב וזבה יורד וטובל
ויורד וטובל גרסינן. ור\"ל אפי' זב וזבה רשאין לסמוך במקל אצל הנקב כדי לסתמו ואחר יורד וטובל. דאילו זב גופי' א\"א שיטבול שם דהרי צריך מים חיים לטבילתו. וקמ\"ל זב וזבה דאע\"ג שטומאתן חמורה שמטמאין הכל בהיסט. אפ\"ה מותרים לאחוז מקל או קנה [אע\"ג שיש במינן קבלת טומאה וכ\"ש אבן או אדמה שאין בהן סרך טומאה כלל ועי' נדה פ\"ט מ\"ג] וסותמין בהן הנקב מקום מוצא המים. ועי\"ז שוב יחשבו מי המקוה כאשבורן ויורד הטמא וטובל באותה שעה:"
+ ],
+ [
+ "אין מזחילין בו
ר\"ל גם למנוע המשכתן פסול דבר המקבל טומאה. ולפיכך אדקאמרת אפי' זב וכו' משמע דכ\"ש טהור גמור דמותר לעכב מרוצת המים. ופליגנא עלך בתרתי. חדא דאפי' טהור גמור כיון דעכ\"פ מקבל טומאה סבירא לי דאינו רשאי להיות הכשר מקוה על ידו. ותו דקאמרת דעכבה אינה כהוויי' אנא ס\"ל דכל שמעכב שלא יבוא לידי פסול הו\"ל כמכשיר המקוה. ולרמב\"ם ה\"פ דמתני' נוטפין שעשאן זוחלין. דהיינו שהי' מעין מטפטף טיף טיף מראש ההר. והרי המים הללו שלמטה דינן כמי גשמים מדאינן מחוברין להמעין. ולהכי אינן מטהרין רק באשבורן. אבל אם המים שלמטה מזחילין והולכין פסולין לטביל' לכל אדם. לזב דהרי צריך מים חיים דוקא והרי אלו שאינן מחוברין להמעין שלמעלה אינן מים חיים. וגם לזבה [ודכוותה] פסולין דאע\"ג דא\"צ מים חיים עכ\"פ מדדין המים שלמטה כמי מקוה צריך שיהיו באשבורן דוקא. והרי הטפות הללו מדהן רבין למטה מסתמא בסוף הן מזחילין והולכין לפיכך כשירצה לתקן אלו המים שלמטה להכשירן לטבילה גם לזב. סומך מקל או קנה במקום שיורדין הטפות שיגיע ראש הא' של קנה למעלה במעין וקצה השני של הקנה למטה תוך המים שמתכנסין. כדי שיזחלו על המקל כל הטיפין המטפטפין בלי הפסק ועי\"ז יחשבו גם המים שלמטה כמעין. ואע\"ג שהמקל והקנה דקין ונמצא שקלוח המים שיורד עליהן מועט ודק. אפ\"ה מחשבו ע\"י חבור הקלוח הדק ההוא גם המים שלמטה כאילו מחוברין להמעין שלמעלה ויהי' גם הם דינן כמעין וכשרין לזב שצריך נוזלין דוקא אע\"ג כשהנך שלמטה עומדין עכ\"פ מי מעין הן שזוחלין. והא למה זה דומה לזב שטובל בשפת הנהר במקום שאין שם זרם שוטף. וכשירין גם לזבה אף כשהן זוחלין להלאה למטה. דאע\"ג דכל שאינו מי מעין צריך אשבורן לטבילתה עכ\"פ הנך דינן גם למטה כמעין ממש מדמחוברין ע\"י הקלוח הדק שע\"ג המקל. והא דנקט זבה ה\"ה טמאים אחרים. אלא איידי דנקט זב נקט נמי זבה. מיהו מדקאמר ר' יהודה אפי' מקל או קנה שהן דקין. משמע דכ\"ש דף רחב דמהני שעי\"ז מחוברין המים שלמטה עם מי המעין שלמעלה בזרם רחב שיזחיל על הדף. וסתמא אע\"ג שמיוחד לישיבה. או אפי' ע\"י טבלא שיש לה לזבז. דאע\"ג דלעיל פוסל כר\"ג [כפ\"ד מ\"ב] היינו רק התם שא\"א למי הצנור לבוא להמקוה רק ע\"י הכלי. והרי הוויי' המקוה אסור להיות ע\"י דבר המקבל טומאה וכדאמרן. משא\"כ הכא. ותו דהכא מדהוכשרו המים שלמטה בהשקה להמעין שלמעלה ס\"ל לר' יהודה כמו דמהני השקה ע\"י כלי המקבל טומאה לטהר מים טמאים [ככיצה י\"ז ב']. ה\"נ מהני להו השקה כזאת ע\"י דבר המקבל טומאה להכשירן לטבילה. ותו דהרי י\"א דרק במי מקוה מצריך קרא הוויית מים ע\"י טהרה [כזבחים כ\"ה ב'. ועי' לעיל משנה ב' סי' כ' ודו\"ק]. משא\"כ הכא הרי הכל נדון כמעין. על זה פליג ר' יוסי וקאמר כל דבר המקבל טומאה אין מזחילין בו. דאם הדבר שהזחיל בו הוא דבר המקבל טומאה וכטבלא שיש בו לזבז דכן משמע דבריך דמהני מדקאמרת אפי' מקל וכו'. אני אומר דלא מהני דכל המקבל טומאה אסור לעשות על ידו השקה להכשיר המים לטבילה:"
+ ],
+ [
+ "גל שנתלש
מהים שהולך וסוער:"
+ ],
+ [
+ "ונפל על האדם ועל הכלים
שהיו טמאים ומשכחת לה שיתלש הגל מהים. כגון שהיו האדם והכלים ביבשה. וכשבאו מימי הגל עליהן. כבר נתלש הגל מהים:"
+ ],
+ [
+ "טהורים
ואע\"ג דרק ים דינו כמעין [כמ\"ג] והרי הגל הזה כשבא עליהן כבר הופסק מהים. וכי עדיף ממעין שעבר על הבריכה והופסק דצריך אשבורן דוקא [כלעיל מ\"א]. והרי הכא לא הוטבלו הטמאים רק בדרך נפילת הגל ומיד שנגע בהן הגל שטפו עליהן ונזלו והלכו להן. וא\"כ אין לך טבילה דרך זחילה יותר מזו ולא הוטבלו באשבורן. י\"ל דעכ\"פ כל זמן שלא נח הגל דינו כמעין לטהר גם בזוחלין. והרי כששוטף על גופן אכתי לא נח עד שיגיע לארץ. מיהו אעפ\"כ צריך מ' סאה אע\"ג דשאר מעין מטהר בכ\"ש [כפ\"א מ\"ז] היינו במקום חיבור המעין. משא\"כ הכא כשהגיע הגל לגוף הטמא כבר היה נתלש מהים [ש\"ך ר\"א סק\"כ]. א\"נ להכי נקט מ' סאה מדנקט אדם דמסתמא צריך מ' סאה לכסות כל גופו [כחגיגה י\"א א']. מיהו הכא מיירי רק ביושב הטמא ומצפה שיפול הגל עליו. דאל\"כ רק לחולין מהני טבילה בלי כוונה. אבל למעשר שני ולתרומה או לקודש צריך כוונה לטבילה. וכ\"כ בהטביל בהגל בעודו באויר קודם שנגע ראש הגל בארץ אף לחולין לא מהני הטבילה [כחולין ל\"א ב']:"
+ ],
+ [
+ "כל מקום שיש בו ארבעים סאה
ויודע שאינן שאובין [כפ\"א מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "טובלין
האדם א\"ע:"
+ ],
+ [
+ "ומטבילין
לכלים. אע\"ג דלכלי במעין א\"צ מ' סאה [כרטו\"ז רסי' ר\"א] היינו בודאי מעין ולא במסופק כי הכא. ונ\"ל דמש\"ה נקט כל מקום לאתויי אף שאין המ' סאה מכונסין יחד באופן שיטבול בהן אם לא שישתטח כל גופו אפ\"ה שרי [כיו\"ד רסי' ר\"א]. והתנא רק בא\"י קאי [שבת ע\"ג ב'] להכי שפיר קאמר בכל מקום [ועי' לקמן רפ\"ח ודו\"ק]. ונ\"ל עוד דמכאן מוכח דכל שאינו מעין גם לכלי צריך מ' סאה [ועי' רטו\"ז י\"ד ק\"כ סק\"ב ור\"א סק\"ב]. דאל\"כ כלי בכדי נקט. אע\"כ דבא לאשמעינן דאף דלכלי במעין א\"צ מ' סאה אפ\"ה במסופק אם הוא מעין צריך מ' סאה:"
+ ],
+ [
+ "מטבילין
כלים. דאילו אדם א\"א שיטבול בגומא קטנה כהנך דחשיב ומה\"ט נקט הכא רק מטבילין אבל לא טובלין:"
+ ],
+ [
+ "בחריצין
גומא מרובעת:"
+ ],
+ [
+ "ובנעצים
גומא שקצרה למטה ורחבה מלמעלה. ואפשר לפ\"ז דקמ\"ל דאע\"ג דאדם בכה\"ג אינו רשאי לטבול שם דמדאין רצפת הקרקע שוה ואינו יכול לעמוד שם שפיר חיישינן שלא יטבול כראוי. אפ\"ה בכלים לא גזרינן אטו אדם. ולרמב\"ם נעיצין היינו גומות שנעשו ע\"י שהוסר משם דבר הנעוץ בארץ:"
+ ],
+ [
+ "ובפרסת החמור
גומות שנעשו ע\"י דריכות פרסות רגלו בארץ תחוח. וה\"ה פרסת רגלי בע\"ח אחר. רק נקט חמור מדהוא בהמה מצויי':"
+ ],
+ [
+ "המעורבת בבקעה
ר\"ל אם יש כמה גומות כאלה בבקעה שדרכו בה החמורים במרעה וכשירדו גשמים נתמלאו כולם. דאע\"ג שהמים שבכל גומא מועטין הן אפ\"ה כיון שכל מימי הגומות מעורבין הן כל אחת מהן עם חבירתה שבצדה כרוחב שפופרת הנוד בגובה קליפת השום [כיו\"ד ר\"א סנ\"ד]. מצטרפין כולן יחד למ' סאה לטבול בכל א' מהגומות כלים:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים מטבילין בחרדלית
בקלוח גשמים שיורד מההר וא\"צ אשבורן. ונ\"ל דמדנקט פלוגתייהו רק בחרדלית ולא בכל מי גשמים שא\"צ אשבורן. ש\"מ דגם ב\"ש מודו דמי גשמים צריך אשבורן [וכלעיל פ\"א מ\"ז]. ורק בחרדלית פליגי מדסופן להיות אשבורן כשיבואו למטה. וס\"ל דכל העומד לאשבורן כאשבורן דמי. ואף לרבינו שלטי גבורים בגליון הרי\"ף ב\"מ קל\"ג א' דס\"ל דהיכא דחסר מעשה באותו ענין ואין בידו לעשותו לא אמרינן דכל העומד להעשות כעשוי דמי. הכא שאני דבודאי ממילא יהי' נעשה. וב\"ה ס\"ל דלא אמרינן כל העומד להעשות כעשוי דמי. רק בחסר שום מעשה משא\"כ הכא שיש במים הללו דבר הפוסלן דהיינו זוחלין. לא אמרינן דכעשוי דמי [ודו\"ק ועמ\"ש בס\"ד פסחים פ\"ח סי' מ' שהארכנו]:"
+ ],
+ [
+ "בית הלל אומרים אין מטבילין
בקלוח הגשמים בשעה שזוחל והולך ויורד. דצריך אשבורן דוקא:"
+ ],
+ [
+ "ומודים
נ\"ל דאין ר\"ל מודים ב\"ש וב\"ה. דא\"כ היאך מסיים כלים שגדר בהם לא הוטבלו והיינו ע\"כ מדאין שם אשבורן. והרי לב\"ש א\"צ בחרדלית אשבורן. ואי\"ל כהר\"ב דלהכי לא מהני טבילה להכלים מדלא באו לצד השני של הכלים. במחילת כבוד רבינו ליתא. דהרי בשעה שהכניס הכלים בהקלוח היו המים מקלחין ומסבבין את הכלים מכל צד. אע\"כ הך מודים מלתא דב\"ה היא. דהם לבדם מודים לב\"ש שרשאי לגדור בכלים:"
+ ],
+ [
+ "שהוא גודר כלים
עושה גדר עם כלים בכל רוחב זרם החרדלית. כדי לעכב מרוצת הזחילה. ויהיו המים שסמוך להגדר הזה אשבורן:"
+ ],
+ [
+ "וטובל בהם
בהמים שסמוך להכלים. דאף שלמעלה ממקום ההוא החרדלית מקלח והולך. עכ\"פ מדטובל סמוך להכלים. ושם המים נשארין עומדין באשבורן מותר לטבול שם. ואף דאסור להוות מקוה ע\"י כלים שמקבלין טומאה [כלעיל סי' כ']. הכא שאני שאינו אלא מעכב שלא יפסלו המים בהמשכה:"
+ ],
+ [
+ "לא הוטבלו
נ\"ל דה\"ט משום דהמים שבצד השני למטה מהכלים על מורד ההר. אינן אשבורן:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כמקוה
ר\"ל כל מים מועטים כשרים שהן בצד מ' סאה כשירים שבמקוה ומחוברין עמהן. הרי הן כהמקוה. ומותר לטבול בהן כלים אף שהן עצמן אינן מ' סאה. ומדיש חילוק בין כשהמים המועטין הן תוך חלל גומת המקוה. או כשהמים המועטים הן בצד גומת המקוה. להכי תני והדר מפרש חורי המקוה וכו':"
+ ],
+ [
+ "וסדקי המערה
ר\"ל חורים וסדקים שבכותלים תוך חלל גומת המקוה שמעט המים שבתוכן מעורב עם המ' סאה שבמקוה. וקרי למקוה מערה משום דרוב מקואות שלהן משום צניעות במערות היו. ונ\"ל דנקט סדקים לרבותא. דאע\"ג דלקמן [מ\"ט] אמרינן דסדק שבין ב' מקואות חסירים לא מהני לצרפן זה לזה. קמ\"ל הכא דהיינו דוקא לצרף ע\"י הסדק מים שבמקוה זו למים שבמקוה אחרת. דכשהסדק לרוחב הכותל שביניהן סוף הסדק להסתם. וגזרינן קודם שנסתם אטו אחר שנסתם. אבל לענין לאצטרופי מים שבסדק גופיה'. אפי' כשהסדק לרוחב הכותל. והמקוה מ' סאה מלבד מים שבסדק. המים שבסדק הוה כהמקוה וטובלין בו. דהרי ליכא למגזר מידי. דהרי כשיסתום הסדק לא יהי' שם מים להטביל בהסדק. ובהמקוה הרי יש מ' סאה:"
+ ],
+ [
+ "מטביל בהם כמה שהם
ר\"ל אע\"ג שאין בהם רק מים מועטים. וגם אין מעורבין עם המ' סאה שבמקוה רק כרוחב שערה. אפ\"ה מותר להטביל בהן כלים. ואע\"ג דלעיל [פ\"ח מ\"ו] בחריצין ונעיצין אינן נחשבין יחד כמקוה. רק במעורבין יחד כשפופרת הנוד [ולר\"ש ולר\"ב שם צריך שיושקו ע\"י קלוח שעוביו כשפופרת הנוד]. י\"ל התם שאני שכל הגומות זה בצד זה. ודמי טפי לשוקת שבסיפא במשנתינו. משא\"כ הכא ששניהן תוך חלול גומת המקוה הגומ' מצרפן. א\"נ התם שאני שכל הגומות תחת השמים ואין תקרה על גבן לצרפן. משא\"כ הכא שכולן הם תחת תקרת המערה. מחשבו כולן כמי מקוה אף שאינן מחוברין רק כשערה [ואפשר נמי דמה\"ט נקט מערה. הא במקוה תחת אויר הרקיע אין מצטרפין]. ונ\"ל עוד דהא דנקט מטבילין בהן. היינו לרבותא. דאפי' בתוך עצמן מותר להטביל כלים. וכ\"ש שמים שבתוכן מצטרפין להשלים המ' סאה חסר מעט שבגומת המקוה. דלא גרע מפרסת החמור לעיל [פ\"ה מ\"ו]. ואע\"ג דהתם בעינן שיחוברו כשפופרת הנוד. הכא סגי בכשערה מדליכא למגזר מידי וכמש\"ל סי' ב'. ותו אם יסתם הנקב והסדק הרי יזובו המים שבזה ושבזה למטה לתוך המקוה:"
+ ],
+ [
+ "עוקת המערה
עוקה היינו גומא. ור\"ל אם חפר גומא בקרקע עולם במערה בצד המקוה. ויש בהעוקה מים כשרים פחות ממ' סאה:"
+ ],
+ [
+ "אין מטבילין בה אלא אם כן היתה נקובה כשפופרת הנוד
ר\"ל עד שיהא בהכותל שבין העוקה להמקוה נקב כשפופרת הנוד. דדוקא חורין וסדקים שהן תוך חלול גומת המקוה. סגי במחוברין כשערה להחשב כמי מקוה עצמה. אבל עוקה זו שהיא בצד גומת המקוה. וכותל מפסיק ביניהן. אף שהתקרה שע\"ג המערה מצרפן. אפ\"ה חשובה בפ\"ע. ואין המים חשובין כאילו הן תוך המקוה. וצריך נקב שיצרפן ע\"י קלוח מים כשפופרת הנוד [והיינו ממש דינא דמ\"ט לקמן]. ונ\"ל עוד דדוקא בשנתנקב הדופן שביניהן צריך שיהי' בהנקב גובה ורוחב שפופרת הנוד. דמדכותל שלם ע\"ג הנקב. חשובין הן כמופרשין זה מזה. הא בנפרץ הכותל שביניהן למעלה. לא גרע מכותל שבין ב' מקואות. דסגי במעורבין ברוחב שפופרת הנוד על רום קליפת השום [כלקמן מ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שהיא מעמדת עצמה
שכותל שמפסיק בין העוקה להמקוה. חזקה ואינה רעוע:"
+ ],
+ [
+ "אבל אם אינה מעמדת עצמה
שהכותל שמפסיקן רעוע ורפופה:"
+ ],
+ [
+ "מטבילין בה כמה שהיא
אפי' מחוברין רק כרוחב שערה דמדהכותל רעוע כליתא דמי. ובטלו מים שבתוך העוקה לגבי מקוה [ר\"א סנ\"ח ונ\"ט]. והר\"ש והרא\"ש פירשו מעמדת א\"ע. ר\"ל שחלוקה לעצמה מהמקוה. דהיינו שאפי' כשיהי' מ' סאה בהמקוה. אפ\"ה לפעמים לא יהיו מים שבמקוה מעורבים עם המים שבעוקה וכגון שגומת המקוה מחזקת מ' סאה למטה מהנקב שמחברה אל העוקה. אז אין שם המקוה על העוקה עד שיתחברו יחד כשפופרת הנוד:"
+ ],
+ [
+ "דלי
טמ':"
+ ],
+ [
+ "והטבילן הרי אלו טהורים
אף שאין בפה הדלי כשפופרת הנוד. עכ\"פ כיון דמהני טבילה להדלי. דהרי יכנסו מים דרך שם. הרי נכנס שם טהרת המקוה. להכי גם כלים שבתוכו. הו\"ל כאילו היו תוך המים שבמקוה:"
+ ],
+ [
+ "ואם לא טבל
שהדלי הי' טהור ולא הי' צריך לטבלו. ונ\"ל דלהכי לא קאמר כפשוטו. ואם הי' הדלי טהור. אבל אתא לאשמעינן. דאפי' הי' הדלי טמא רק הוא לא רצה לטבלו. דהיינו שלא הכניס כל הדלי תוך המים נמי דינא הכי:"
+ ],
+ [
+ "עד שיהיו מעודבין כשפופרת הנוד
שיהי' בפה החיצון כשפופרת הנוד. מיהו כשהטה פה הכלי למן הצד. אע\"ג שכלי חיצון טמ' וגם וודאי נכנסו מי המקוה לתוכו. אפ\"ה כיון שדופן כלי החיצון מפסיק בין עליונות מי המקוה להמים שע\"ג כלי הפנימי. אין המים שבתוך הכלי החיצון חשובין כהמקוה עצמה. רק כמחוברין לה. ודי לן לטהר עי\"ז כלי החיצון עצמה מדעכ\"פ נכנסו לשם מים. אבל לא מהני לכלים הפנימיים לטהרן. דלא עדיפי מים שבתוך החיצון. ממים שבתוך העוקא לעיל. שאינן חשובים כמקוה רק כשמעורב עם המקוה כשפופרת הנוד. וה\"נ אף שהדלי טמא לא מהני טבילה לכלים הפנימיים. עד שיהי' פה חיצון כשפופרת הנוד:"
+ ],
+ [
+ "שלשה מקואות בזה כ' סאה ובזה כ' סאה
מים כשרים:"
+ ],
+ [
+ "ונתערבו
דע\"י שטבלו צפו המים והשיקו זה לזה:"
+ ],
+ [
+ "המקואות טהורין
אפי' השאוב דהרי הושקו ב' הכשירות הסמוכות ונתהווה יחד מ' סאה. ונמצא שכשהושקו השאובין להן. הושקו למ' סאה והוכשרו גם הם. ולפיכך כשהושלמו השאובין הללו ע\"י גשמים שירדו עליהן ונתהוו מ' סאה מותר לטבול גם בהן. ואי\"ל דלמא נתערב השאוב להאמצעי קודם שנתחברו יחד הכשירים ונפסל האמצעי. וכשהושק אח\"כ האמצעי להמקוה החסירה שמן הצד נפסלה גם היא. י\"ל דאפי' הי' כן אפ\"ה מדירדו השאובין להאמצעית דרך המשכה. והרי הכשרים שבהאמצעי הן הרוב נגד מעט השאובין שהומשכו לשם. והו\"ל להשאובין שנתערבו בהאמצעי. רבוי והמשכה דכשר [כפ\"ד מ\"ד]. ולפענ\"ד בלא זה לא קשה מידי. דהרי אינו אלא ספק אם נפלו השאובין למ' או לכ' סאה. והרי כל ספק מים שאובין כשר [כפ\"ב מ\"ג]. וכיון שלא נפסלו הכשרים. גם השאובין שהושקו להכשירים ממילא הוכשרו:"
+ ],
+ [
+ "והטובלים טהורים
דהרי מדהושקו טבלו כל א' במקוה מחזקת מ' סאה כשרים:"
+ ],
+ [
+ "המקואות כמות שהיו
דמדלא יכלו המים הכשרים להתערב כולן רק דרך השאובין שבאמצען. א\"כ לא הושקו השאובין למ' סאה מכונסין. ונשארו בפסולן. ואפ\"ה לא נפסלו הכשרות מהשאובין שנתערבו בהן. מדהי' להן רביי' והמשכה וכלעיל:"
+ ],
+ [
+ "והטובלים כמות שהיו
ר\"ל שלכולן לא עלתה להן טבילה:"
+ ],
+ [
+ "הספוג והדלי שהיו בהן שלשה לוגין מים
ר\"ל שבלועין בהן. ואפי' רק מקצת מהג' לוגין בלוע בהן והשאר בעין עליהן. ולרמב\"ם ולרא\"ש מיירי אף שהיו השאובין תוך חלל הדלי בעין. אלא שפה הדלי צר וא\"א שיצאו כולן. רק נתערבו דרך פה הצר עם מי המקוה. וכן סתם בש\"ע [ר\"א סט\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ונפלו למקוה
חסירה ממ' סאה:"
+ ],
+ [
+ "שלא אמרו אלא שלשה לוגין שנפלו
[עי' פ\"ג מ\"ג]. אבל הנך מדמובלעים השאובין בהספוג או בכלי. וכ\"כ להרמב\"ם והרא\"ש בכנוסין בכלי שפיו צר. לא נפלו כל הג' לוגין לתוך הכשרים. ומה\"ט כל ג' לוגין מים שאובין שהיו בצד מים כשרים ונגעו זה בזה לא נפסלו הכשרים [כלקמן מ\"י]:"
+ ],
+ [
+ "השידה והתיבה שבים
ואפי' קבעם בקרקע שבים אחר שחקקם:"
+ ],
+ [
+ "אין מטבילין בהם
כלעיל רפ\"ה. רק קמ\"ל תו הכא אף שהים מקיף השידה מכל הצדדים. אפ\"ה אין מטבילין בו. ואע\"ג דמטבילין בכלי תוך כלי. אפי' כשהכלי החיצון א\"צ טבילה. אם רק מעורב מים שבחיצון עם מי הטבילה כשפופרת הנוד [כלעיל מ\"ב]. היינו כשמטלטל הכלי החיצון. אבל הכא שהשידה עומד במקומו. איכא למיחש טפי שמא יטבול בתוכו גם כשלא יהיה מחובר למעין [כך נ\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "אלא אם כן היו נקובין כשפופרת הנוד
בשוליו או סמוך לשוליו. שאינו מחזיק כלום מהנקב ולמטה [ש\"ך ר\"א ס\"ק כ\"ב]. והא דלא סגי ליה בכמוציא זית. שהרי ע\"י נקב כזה בטל מתורת כלי [כספ\"ט דכלים]. היינו רק בכ\"ח דמדנטהר מטומאתו בנקב כזה. תו אינו כלי. משא\"כ הכא שהוא כלי עץ. דצריך לטהרתו כמוציא רמון [וכרמב\"ם רפ\"ו מכלים]. להכי החמירו גביה לענין מקואות. שיהי' צריך עכ\"פ נקב כשיעור עירוב מקואות [רכ\"מ פ\"ו ממקואות ה\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר בכלי גדול
שרוב גבהו הוא יותר מד' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "ארבעה טפחים
אז סגי כשהנקב גדול כשיעור ד' טפחים. אף שאינו רוב גובה הדופן:"
+ ],
+ [
+ "ובקטן
שרוב גבהו הוא פחות מד' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "רובו
[עי' סופ\"ד לעיל ודו\"ק]. נמצא שר' יהודה מחמיר. דלת\"ק בין בגדול או בקטון סגי כשניקב כשפופרת הנוד [וכעוק' לעיל מ\"א]. דהיינו כשיעור ב' אצבעות שסמוכות לאגודל. חוזרות סביב בהנקב [ר\"א ס\"מ]. ולר\"י הכא שאני שהוא כלי. ולהכי בגדול צריך כדי ד' טפחים ובקטן סגי ברובו. והלכה כת\"ק [ר\"א ס\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "אם היה שק או קופה
נתונים בים. ואפילו הם טהורים:"
+ ],
+ [
+ "מטבילין בהם כמה שהם
היינו אפילו הן שלמים:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהמים מעורבין
מדמלאין נקבים. עדיף טפי משפופרת הנוד [ר\"א ס\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "היו נתונים תחת הצינור
שהעמיד השק והקופה הנקובים תחת הצנור שבגג לגשמים. כדי שהמים שירדו מהצנור למקוה יסתננו בו קודם שירדו להמקוה:"
+ ],
+ [
+ "אינם פוסלים את המקוה
שהמי גשמים שירדו להצנור שאין לו בית קבול לא נעשו שאובין [כרפ\"ד]. וגם כשירדו מהצנור לתוך הכלים הללו שמלאים נקבים. לא נעשו בתוכן שאובין. ולא פסלו למקוה החסירה כשנפלו בתוכה. ואי\"ל עכ\"פ היאך יהיו כשרים לטבול בהן כשמלאו מהן המקוה. הרי הוויית המקוה ע\"י טהרה בעינן. והרי הכלים הללו מקבלין טומאה. י\"ל כיון דגם בלעדן היו יורדין מהצנור להמקוה. לית לן בה [כלעיל פ\"ה סי' כ']:"
+ ],
+ [
+ "ומעלין אותן כדרכן
דבשאר כלי שיש לו בית קבול. כשטובלו מטומאתו במקוה מצומצמת. צריך להעלותו מהמקוה דרך שוליו. כדי שהמים שבתוכו שהן שאובין לא יחזרו ליפול להמקוה ויפסלוה [כפ\"ז מ\"ו]. אבל הנך מדמלאין נקבים. המים שבתוכן לא נעשו שאובין. לפיכך רשאי להעלותן כדרכן:"
+ ],
+ [
+ "גסטרא
גסטרא הוא כ\"ח שנשבר ובולטין כמה עוקצין בשפתו [ככלים פ\"ד מ\"ג] והוא נוטריקון גיסי תרי. ור\"ל שע\"י שבירתו. נעשה מהכלי שתי חתיכות. וכ\"כ רש\"י חולין כ\"א ב']. והוא עומד במקוה. ושפתו בולט ממעל מהמים ואפ\"ה המים שבתוך הגסטרא מחוברים עם מי המקוה בדרך הפגימות שבשפת הגסטרא:"
+ ],
+ [
+ "שבמקוה והטביל בה את הכלים
כלים קטנים כמחטין וצנורות שנטמאו. וחשש שמא כשיטבלם יפלו מתוך ידו לתוך המקוה ויאבדו. להכי טבלן בהגסטרא:"
+ ],
+ [
+ "טהרו מטומאתן
דהרי מעורבין המים שבתוכה עם מי המקוה דרך הפגם שהוא כשפופרת הנוד. דדוקא בטובל בשידה תיבה לעיל [מ\"ה]. צריך שלא יקבל התיבה למטה מהנקב. אבל גיסטרא אף דמקבל טומאה מדאורייתא [כרמב\"ם כלים פי\"ח ה\"י]. עכ\"פ כיון שאינו כלי שלם לא גזרו בה כולי האי. ומה\"ט באמת נקט גסטרא. דאילו היה כלי שלם. היה דינה כתיבה לעיל:"
+ ],
+ [
+ "אבל טמאים על גב כלי חרס
דאם היה הגסטרא טמאה. הרי כשהעלה מתוכה הכלי שטבל. נטמא מאויר כ\"ח. דאף דאין נטמא מאויר כ\"ח רק מאכל או משקה. אבל לא כלי [ככלים פ\"ח מ\"ד]. עכ\"פ הרי משקה טופח שע\"ג הכלי כשמעלהו. אינו נחשב כמחובר למקוה. דהרי ניצוק וקטפרס אינו חבור [וכסוף פ\"ח דטהרות]. ודלא כר' יהודה [לקמן פ\"ז מ\"ז]. וא\"כ כיון דחשבינן לאותה משקה כאינו מחובר להמקוה. נטמא המשקה ההוא מאויר הגסטרא הטמאה. וחוזר ומטמא להכלי הנטבל. ואעפ\"כ הרוויח בטבילה זו. דעכ\"פ הסיר מהכלי טומאה דאורייתא דמעיקרא שהיה צריך הערב שמש. אבל השתא. טומאת משקין טמאין לכלי הוא רק מדרבנן מגזירת מעינות הזב [כשבת ד' י\"ד ב']. וא\"כ א\"צ הערב שמש [וכמ\"ש בפתיחה סי' ס\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "אם היו המים צפים על גביו
למעלה משפת הגסטרא הטמאה סביב:"
+ ],
+ [
+ "כל שהן
אפי' אינן צפין למעלה מהגסטרא כשיעור גובה הכלים שטבל. והרי לא מהני טבילה לחצאין. וגם הגסטרא הטמאה. שהיא כ\"ח. אין לו טהרה במקוה. נמצא שלא נטהר הגסטרא ע\"י המים שצפין ע\"ג. אפ\"ה הרי הכלי הנטבל א\"א שיקבל טומאה מאויר הגסטרא. רק ע\"י משקה טופח שע\"ג כשמעלהו. והרי כשמי המקוה צפין ע\"ג גסטרא כ\"ש. לא נטמא משקה טופח שע\"ג כלי בשעה שהיא תוך אויר הגסטרא. דהוי כולו עדיין תוך מי המקוה:"
+ ],
+ [
+ "מעין היוצא מן התנור
כל תנורין שלהן היו כקדרה גדולה בלי שולים. ומחובר בקרקע עולם בטיט. והכא מיירי בתנור גדול מאד כגובה אדם. והתנור היה טמא. והיה בקרקעיתו מעין בתוך התנור:"
+ ],
+ [
+ "וירד וטבל בתוכו
בהמעין שבתוך התנור הטמא:"
+ ],
+ [
+ "הוא טהור
דאף דהתנור טמא. אדם אינו נטמא מאויר כ\"ח. וגם לא נטמא מהמשקין הטופחין ע\"ג גופו כשעולה מטבילתו שנטמאו מאויר התנור הטמא. דאדם אינו מקבל טומאה ממשקין:"
+ ],
+ [
+ "וידיו טמאות
ואפי' מים צפין ע\"ג תנור כ\"ש לא מהני. דהרי הידים נטמאו מאויר כ\"ח הטמא אפי' בלי משקה טופח [כרפ\"ג דידים]. ולא מהני טבילה לחצאין בהמים המועטים שצפין ע\"ג התנור [רב\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ואם היו
מי המעין:"
+ ],
+ [
+ "על גביו רום ידיו
למעלה מהתנור:"
+ ],
+ [
+ "אף ידיו טהורות
דאף שנטמאו באויר התנור. הרי חזרו ונטבלו חוץ להתנור כשהעלם [רב\"א]. והא דלא סגי ליה בשצפין ע\"ג התנור כ\"ש כברישא. התם שאני שלא נטמא הכלי הנטבל מאויר כ\"ח. רק ע\"י המשקה טופח שע\"ג. וכיון שאותו משקה כ\"ש שבאויר התנור מחובר למים כ\"ש שצפין ממעל להתנור שמחובר לשאר מי המקוה. א\"כ לא נטמא המשקה טופח שע\"ג כלי הנטבל. אבל הכא הרי גוף הידים גם בלי משקה על גבן נטמאו מאויר התנור [כידים פ\"ג מ\"א]. וא\"כ כשהעלן מהתנור צריכין טבילה ואין טבילה לחצאין. ולפיכך צריך שיהיו המים צפין ע\"ג התנור כרום ידיו. מיהו פי' רום ידיו לצדדין קתני. דאם בשעה שעלה מהטבילה היו ידיו תלויות למטה. או זקופות ממעל לראשו. אז צריך שיהיו המים צפין ממעל להתנור. כהגובה שמראש אצבעותיו. עד הפרק. דהיינו עד קשורן לפסת היד להרא\"ש. או עד חבורן לקנה הזרוע להרי\"ף. דרק עד שם מגיע למר או למר. טומאת וטהרת הידים [כידים פ\"ב מ\"ב]. ואם היו ידיו פשוטות לפניו. אז סגי בשהמים צפין ע\"ג התנור כעובי הפס יד. אם היו האצבעות פשוטו' זה בצד זה. או כגובה הפס אם פשוטות אצבע למעלה מאצבע:"
+ ],
+ [
+ "ערוב מקואות
כגון מקוה חסר שבצד מקוה שלם. או ב' מקואות חסירות זו בצד זו. ובא להכשיר שניהן:"
+ ],
+ [
+ "וכחללה
ר\"ל צריך לערבן דרך נקב שבכותל. שיהי' רוחב חלול הנקב כרוחב חלול שפופרת הנוד. דהיינו שפופרת שנותנין בפה הנוד. דהיינו כעובי השפופרת עצמה וחללה:"
+ ],
+ [
+ "כשתי אצבעות חוזרות למקומן
ר\"ל והוא כרוחב ב' אצבעות שסמוכות לאגודל. כשמתהפכות ברווח תוך הנקב. וקלוח המים יהי' כרוחב נקב כזה [רב\"י]. ודוקא בנקב שבכותל צריך כך [ועי' מ\"ש לקמן בס\"ד סי' ע\"ה]. מיהו ביש נקבים רבים קטנים ביניהן. עדיפי משפופרת הנוד [כלעיל סי' ל\"א]. ומה\"ט בחפר גומא בצד נהר. או בצד מקוה שלם. ונתמלא הגומא שחפר בכדי שיעור לטבול בו. אע\"ג שאין בהגומא מ' סאה. רשאי לטבול בה. דארע' מחלחולי מחלחלא. והו\"ל כמלאה נקבים [ר\"א סנ\"ב]. ורק בב' מקואות חסירות שסמוכות זו לזו. אע\"ג שראינו שנתרבו קצת זמ\"ז. אסור לטבול בשניהן [ר\"א ש\"ך ס\"ק קי\"ג]. ורק בשיש נקב כשפה\"נ בין ב' החסירות מצטרפות. וכדאמרן:"
+ ],
+ [
+ "ספק שאינה כשפופרת הנוד
ר\"ל אם טבל כבר במקוה חסירה. ומסופק אם הי' כשפופרת הנוד בינה למקוה אחרת שתצטרף עמה. וא\"א השתא לבדוק אם הי' כך:"
+ ],
+ [
+ "פסולה
הטבילה פסולה:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהיא מן התורה
ר\"ל אפי' ודאי נתכסה מהן כל גופו. אפ\"ה פסולה. משום דעיקר חיוב טבילה הוא מן התורה. ונ\"ל דאפי' הי' טמא טומאה דרבנן. או אשה שטבלה בה לכתם שמצאה. דאסורה לבעלה רק מדרבנן [כיו\"ד רסי' ק\"צ]. אפ\"ה הרי חיובינה מדרבנן לטבול במקוה שהיא שלימה מן התורה. [ועי' בא\"ח סי' ס\"ד ס\"ב. ובסי' ס\"ז במג\"א שם ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "וכעדשה מן השרץ
וספק אם היה בהן כשיעור. ברה\"י ספיקו טמא. דשיעורין הלכה למשה מסיני [כסוכה דה\"ב]. וכל הלכה למשה מסיני כדאורייתא דמי [כרמ\"מ פ\"א מאישות ה\"ב]. ואע\"ג דאפי' ספק טומאה דרבנן ברה\"י ספיקו טמא [כטהרות פ\"ד מ\"ה]. אפ\"ה אי הוה שיעורין דרבנן. היינו מטהרין אותו:"
+ ],
+ [
+ "כל שיעמוד כשפופרת הנוד
ר\"ל כל מה שמונח בהנקב שהוא כשפופרת הנוד בין ב' מקואות חסרים:"
+ ],
+ [
+ "ממעטה
השיעור של שפופרת הנוד. ואינן מצטרפין. ואפילו הן בריות המים. ונ\"ל דכ\"ש טיט הנירוק ואינך דרפ\"ז. דס\"ל דממעטין:"
+ ],
+ [
+ "טהור
ר\"ל אינה ממעטת שיעור שפופרת הנוד. וקי\"ל כת\"ק דממעטין [ר\"א סנ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "מטהרים את המקואות העליון מן התחתון
כשיש ב' מקואות זה למעלה מזה בשפוע ההר. והעליון שאובין. מותר להשיקו מהתחתון שהוא מ' סאה כשרים. אע\"ג דבכה\"ג לא הושקו גוף השאובין בהכשרים. דרק הקלוח היוצא מהן יורד ומתערב בהכשר. וכ\"ש בדהוה איפכא. שהעליון כשר והתחתון פסול. דאז קלוח הכשר יורד ומתערב בתחתון הפסול. אפ\"ה מכשירו. ואע\"ג דכבר שמעינן כן מלעיל [פ\"ג מ\"ב]. סד\"א דדוקא התם. דג' לוגין שפוסלין הוא רק מדרבנן מהני השקה גם במדרון. אבל הכא להכשיר שאובין דלרוב הפוסקים פסולן מדאורייתא לא קמ\"ל. ואין להקשות דעכ\"פ קטפרוס אינו חבור [כטהרות פ\"ח מ\"ט]. י\"ל דהיינו דלחשוב העליון והתחתון כמחוברין. אבל עכ\"פ מחשבו שפיר כנוגעין. דהרי במקום הנגיעה אין שם קטפרוס:"
+ ],
+ [
+ "והרחוק מן הקרוב
ולא חיישינן שמא בשעה שטובל כבר בא אדם והפסיק השקתו. ולא עלתה לו טבילה. ולאאמ\"ו הגזצוק\"ל הכי פירושא שכשיש ב' מקואות שאובין. וכל א' מ' סאה. ואחת מהן קרובה למקוה שלימה כשירה. ואחת מהן רחוקה ממנה. מותר להשיק הרחוקה ממקוה הכשירה להקרובה שהושקה להכשירה. ואע\"ג דה\"ל רק השקה למושקת. לא תימא די לה לקרוב להפקיע א\"ע. שיועיל לה השקה כשערה להכשיר א\"ע. ולא להכשיר גם לאידך שחזר והושק גם לה כשערה:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
נ\"ל דרק ארישא שואל כיצד. דהיאך אפשר שישיק עליון מתחתון. דאי\"ל שיעשה חריץ בקרקע מעליון לתחתון כדי שיזוב קלוח המים מעליון לתחתון ויושקו עי\"ז. הרי לפעמים עי\"ז יתמעטו מימי העליון ע\"י המים שיצאו ממנו להתחתון. עד שעי\"ז לא יהיו ראויים לטבילת כל הגוף. כשלא ישאר מתחת שולי החריץ בהעליון מ' סאה. ואפילו נימא שלא יעמיק החריץ כל כך בהקרקע. כדי שלא יזוב מהעליון לתחתון רק קלוח דק ולא יחסרו על ידו שיעור מ' סאה בהעליון. ליתא. דקלוח דק כזה יובלע בקרקע קודם שיגיע להמקוה התחתון הכשר. ולא יהיו מושקים כלל:"
+ ],
+ [
+ "או של אבר
אֵבֶר בפתח. הוא עופרת. והתנא מיעצו שיקח סילון של עופרת או חרס. דהני אין קלוח דק כשער נבלע בהן ברגע השקתו. דלולא כן. גם בסילון עץ עצם וזכוכית וכדומה מותר להשקות. וסילון אין מקבל טומאה. מדפתוח בב' ראשיו ואין לו בית קבול. ואע\"ג דעכ\"פ גם פשוטי כלי מתכות מקבלין טומאה. והרי הוויית המקוה ע\"י טהרה בעינן. היינו שכשירדו על דבר המקבל טומאה למקוה נפסלו המי מקוה. אבל השקה אפילו ע\"י דבר המקבל טומאה מהני [ועי' רתוי\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "ומניח ידו תחתיו
נ\"ל דודאי מתני' מיירי במניח הסילון במדרון ההר משפת עליון של מקוה עליונה. לשפת עליון של מקוה תחתונה. ואע\"ג שעי\"ז יושקו רק בקטפרוס. לית לן בה. דבשאובין דרבנן הקילו. כמו שהקילו בהן מה\"ט. כשמושקין רק כשערה. אע\"ג דידוע דכל כשערה אין בו טופח ע\"מ להטפיח. דנמי לא הוה חיבור [כספ\"ח דטהרות]. ומה שאמרה משנתינו ומניח ידו תחתיו. לשון זה ודאי משמע. לא במניח ידו תחת ראשה העליון. ולא במניחה תחת ראשה התחתון דוקא. אלא סתמא משמע באיזה מקום שיהיה. דמדצריך לרחוז הסילון בידו בשעה שמשיק על ידו ב' המקואות. כדי שלא יתגלגל הסילון ממקומו. להכי קמ\"ל דכשאחזה. לא די שרשאי להניח ידו ע\"ג הסילון לאחזו. דבכה\"ג אף שיד האדם מקבל טומאה. לא מחשב השקה ע\"י דבר המקבל טומאה. דהא לאו מידי עביד. אלא מעכב הסילון שלא ישמט למן הצד. אלא אפי' מניח ידו תחת הסילון כשאחזו. באופן שהסילון מונח תוך ידו. והרי יד האדם מקבל טומאה. ומה\"ט במביא מים על ידו לחבית. פסולין למי חטאת [כפרה פ\"ו מ\"ד]. וא\"כ ה\"נ נפסלה להשקה. ואע\"ג דהכא שאני. דהתם המים נוגעין בידו להדיא. משא\"כ הכא הסילון מפסיק. ליתא דסילון בטל לגבי יד דחשוב כמקום [כשבת ד' ד' א']. והו\"ל היד עיקר והוא דבר המקבל טומאה ותפסל. קמ\"ל דהשקה שרי ע\"י דבר המקבל טומאה. ואע\"ג דכבר שמעינן כן מסילון של מתכת עצמה דשרי להשיק על ידה [וכלעיל סי' ס\"א]. סד\"א דמיירי בסילון שעשוי לחברה בקרקע. דאז אפי' עדיין לא חיברה אמק\"ט. דמה\"ט צנור של מתכת אין מקבל טומאה [ככלים פי\"א מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "עד שהוא מתמלא מים
נ\"ל דאין ר\"ל עד שיתמלא כל חלל הסילון מים. דלמה לי כולי האי. דהרי סגי בשישקו כשערה. אלא ר\"ל עד שיתמלא כל אורך חללו של סילון במים ברוחב שערה:"
+ ],
+ [
+ "ומושכו ומשיקו אפילו כשערה
מיהו דוקא בשאובין די בשיושקו ברוחב כשערה. מדי\"א דאפי' כולן שאובין. אם רק אינן מכונסין בכלי כשירים מדאוריי' לטבילה [רמב\"ם פ\"ד ממקואות]. ומה\"ט בהשקה זו שבמשנתינו. אע\"ג דהוה קטפרוס. חשבינן לה חבור בשאובין. וכמש\"ל. אבל לצרף מקוה חסר למים אחרים להחשב שלימה צריך בהשקתו קלוח מים כשפופרת הנוד [ר\"א סנ\"ב]. וזה בנקב שבכותל בין מים למים. מיהו אפי' היה פני הסילון למעלה מגולה. דהו\"ל כנפרצו זל\"ז [במ\"ט] אפ\"ה אף שההמשכה מגולה. צריך עכ\"פ רוחב ההשקה בין מים למים כשפופרת הנוד בגובה קליפת השום:"
+ ],
+ [
+ "היה בעליון ארבעים סאה
מים כשרים:"
+ ],
+ [
+ "ונותן לעליון
דמדיש בעליון מ' סאה כשרים. אין נפסלין בכל שאובין שבעולם [ר\"א סט\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "עד שירדו לתחתון ארבעים סאה
ואע\"ג שהעליונה היתה מלאה עד שפתה. לא אמרינן שמים האחרונים דחו הראשונים לצאת [עי' לעיל פ\"ג סי' ח']. ותהי עכ\"פ העליונה פסולה. דהכא שאני שכבר היה על העליונה חזקת כשרות. לא נפסלנה מספק. ולפיכך אפי' אם מערה לתוך העליונה שאובין בקלוח עב בלי הפסק. אמרינן קמא קמא דמטי לשם בטל ברובא [ועי' תוס' ב\"ק ד\"ק ע\"ב ד\"ה אומר ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "כותל שבין שתי מקואות
וא' מהן חסירה. או שרק שניהן יחד הן מ' סאה:"
+ ],
+ [
+ "שנסדק לשתי
ר\"ל אם הסדק הוא בכל גובה הכותל שמפסיקן. ונ\"ל דלהכי נקט שתי. לאשמועינן דאפילו כשהסדק הוא בשפוע של עובי הכותל. כחוטי שתי אויפצוג שמתוחים בכסא אורג בשפוע מכובד עליון לתחתון. ונמצא שאין הסדק מפולש בשוה. אפ\"ה כמחוברים דמי:"
+ ],
+ [
+ "ולערב
ר\"ל ואם הסדק לרוחב הכותל כחוטי ערב שמונח לרוחב הבגד הנארג:"
+ ],
+ [
+ "אין מצטרף עד שיהא במקום אחד כשפופרת הנוד
ודוקא במחוברין מימי ב' המקואות רק דרך הסדק שבאמצע הכותל. והכותל למעלה מהסדק שלם. אבל במחוברין מימי ב' המקואות למעל' מראש הכותל. סגי בשמחוברין בגוב' קליפת השום על רוחב כשפופרת הנוד. וכדמסיק בסיפא בנפרצו זה לזה:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר חלוף הדברים
וטעם פלוגתייהו דת\"ק ס\"ל. דהא דבעינן נקב כשפופרת הנוד בכותל שבין מקוה שלימה לחסירה. היינו שע\"י נקב כזה יהיו ב' המקואות נחשבין כמחוברים אף במקום שהכותל שביניהן אינו נקוב. מיהו כל זה במחוברים רק ע\"י נקב. אבל במחוברין ע\"י סדק שבכותל. שמתפשט מהקצה אל הקצה בכותל. בין שהסדק ההוא בכל גובה הכותל. או שמתפשט בכל רוחב הכותל. כיון שכל שטח המים מעורב. בגובה המים או ברחבן. אף שאין בין ב' המקואות רק סדק בעלמא. חשיבי שניהן כמעורבין. ואעפ\"כ דוקא כשהסדק בגובה הכותל. שיש קיום להסדק שלא יסתם. חשובין על ידו כמעורבין. אבל כשהסדק לרוחב הכותל. אז מחמת כובד חלק העליון. סופן שיתחברו ב' החלקים ויסתם הסדק. וכל שסופו להסתם כסתום דמי. והו\"ל הסדק כליתא. ור\"י ס\"ל דאין חילוק בין נקב לסדק. דבשניהן צריך כשפופרת הנוד. וזהו דוקא כשהסדק לארכו של כותל. אבל כשהוא לכל רחבו של כותל. אז המים שבסדק מטשטשין ומרככין בכובדן חלק הכותל שתחתיהן. ולהכי הו\"ל הכותל רעוע שתחת המים שבסדק כליתא. ור' יהודה לשיטתיה אזיל דס\"ל לעיל במשנה א' דכל כותל רעוע כליתא דמי. וקיי\"ל כת\"ק [ר\"א סנ\"ד]. אמנם מספקא לן אי שתי היינו גובה הכותל. וערב היינו המשכו. וכפי' הרמב\"ם לעיל. או שתי היינו המשך הכותל. וערב היינו גובה הכותל. ור\"ל כבאריג. שלעולם חוטי השתי ארוכים משל ערב שאינו מוטל רק ברוחב הבגד. וזהו פי' הרא\"ש. ומדמספקא לן הלכה כמי. משו\"ה בין שהסדק לאורך או לרוחב הכותל. אינן מצטרפין ב' המקואות עד שיהיה ביניהן נקב כשפופרת הנוד. דהיינו כרוחב ב' אצבעות חוזרות [ר\"א ש\"ך ס\"ק קי\"ח]. ודוקא בסדק שבכותל שבין חסירה לשלימה פליגי ר\"י ורבנן. אבל אם בא להכשיר מקוה ממ' סאה שאובין ממקוה כשירה שבצדה. לכ\"ע ביש בהכותל שביניהן סדק כ\"ש בין לאורך ובין לרוחב מצטרף. דהרי סגי בהשקה שביניהן כשערה [וכמ\"ח]. ואף אם יהיה הסדק לרוחב שסופו להסתם. הרי משהושקו המ' סאה שאובין רק רגע דיו. משא\"כ בהשקה שבין חסירה לשלימה. הרי אין החסירה כשירה רק בעודה מושקת לשלימה. דמשנפסק ההשקה. הו\"ל כמקוה מ' סאה שנחסרה [כש\"ך ר\"א ס\"ק קי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "נפרצו
ב' המקואות:"
+ ],
+ [
+ "זה בתוך זה
ר\"ל שנפרץ ראש הכותל שביניהן. ואין כותל מפסיק בין מקום חיבור מים למים:"
+ ],
+ [
+ "ועל רוחב כשפופרת הנוד
דכשמחוברים מימי ב' המקואות יחד ממעל לראש הכותל. בלשון מים. שגבוה כקליפת השום ברוחב שפופרת הנוד. הוכשרו שניהן [כלעיל פרה פ\"ה מ\"ח]. מיהו דוקא בשיש כותל מפסיק בין מים למים. צריך שיהיו מעורבים כך. אבל כשמעורבין ב' המקואות על קרקע שוה בלי כותל מפסיק. סגי במעורבין בטופח ע\"מ להטפיח. אפי' בין חסר למלא. והוכשרו שתיהן [תוס' חגיגה כ\"א ב' ד\"ה כעוביה]:"
+ ],
+ [
+ "האביק שבמרחץ
אביק פירושו גומא. וכדאמרינן [עירובין י\"א ב']. מהו היכר ציר לענין מזוזה. ומפרשינן אבקתא. והוא הגומא שבמפתן. שהציר שבדלת סובב בו. והכא ר\"ל. שיש כלי מתכות כעין קערה קטנה קבועה בקרקעית המקוה שבמרחץ. והוא כעין גומא בשולי המקוה. ויש באמצעית קערה זו נקב. וסותמין אותו במגופה. שכשנתמאסו המים שבמקוה מרוב הרוחצין. פותחין הנקב. ויוצאין משם המים שנמאסו. וחוזרין וסותמין הנקב במגופה. וממשיכין לתוך המקוה מים אחרים כשרים. והרי המים שבאביק שאובין הן. דאע\"ג שהאביק מתחלה עשאו לקבעו בקרקע. ואין מקבל טומאה אפילו כשעדיין לא קבעו [ככלים פי\"א מ\"ה]. וכ\"ש זה שקבוע השתא בקרקע. ואין מקבל טומאה. אפ\"ה עכ\"פ שם כלי שהיה עליו קודם שקבעו לא נתבטל ממנו אף אחר שקבעו. וא\"כ הרי כל כלי אף שאינו מקבל טומאה. ככלי אבנים וכדומה. נמי פוסלין המקוה [כרפ\"ד ויו\"ד ר\"א סל\"ד]. ומה\"ט כל חקקו וסוף קבעו. אף שאינו מקבל טומאה. מדמשמש לקרקע. אפ\"ה פוסל המקוה [כפ\"ד מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "פוסל
לפי שכל המים גרורים ע\"ג האביק. ומים הגרורים ע\"ג כלים פסולין. ור\"ל דמה\"ט נפסל כל המקוה. משום דכשהאביק באמצע. תיכף כשהומשכו המים לתוך גומת המקוה. הם נגררים ונוזלים מעל רצפת שולי המקוה לתוך האביק. מדהוא עמוק טפי משאר שולי המקוה. ונעשו המים שאובין בתוכו. וא\"כ היו השאובין תחלה בגומת המקוה. ובכה\"ג אע\"ג שאח\"כ באו לשם יותר ממ' סאה כשרים. אפ\"ה קמא קמא דמטי ממים הכשירים למטה נתבטלו בהשאובין. ותו דאפילו היו באים המ' סאה כשרים אח\"כ בשפע בפעם אחת. דבכה\"ג לא אמרינן קמי קמי דמטי בטל [כהר\"ן שהביא הש\"ך יו\"ד רס\"י קל\"ד] אפ\"ה כיון שהיו השאובין תחלה בהמקוה נפסלו הכל [ר\"א סמ\"ד בהג\"ה. וראיה לדבריו מלעיל [פ\"ב מ\"ז] דאל\"כ ל\"ל לשבר. היה לו להמשיכן למקוה. דהרי עונת גשמים היא וירדו רוב כשרים לבסוף. אע\"כ דרוב כשרים בתחלה צריך. ושם לא היה רק רביעית בבור]. ומה\"ט לא דמי הכא לגסטרא שבמקוה. שכל זמן שהמים שבתוכה מחוברין למי המקוה אין המים שבתוכה שאובין. ומותר לטבול כלים בתוכה [כלעיל מ\"ו]. וכ\"כ כר וכסת שבתוך המקוה ופיהן למעלה. שכל זמן ששפתותיהן תחת המים. לא מחשבו מים שבתוכה שאובין [כלקמן פ\"ז מ\"ז]. וכ\"כ טובלין כלי תוך כלי. ולא מחשבו מים שבתוך החיצון כשאובין. משום דמי המקוה מכסין שפת פה הכלי החיצון תחת המים [כחגיגה כ\"ב א' וי\"ד ר\"א ס\"ט]. וא\"כ הול\"ל ה\"נ דאין המים שבאביק מחשבו כשאובין. משום דמי המקוה מכסין את האביק כולו. אלא י\"ל דהנך כולהו כשבאו המים לתוך הכלי. כבר מחוברים למקוה כשירה. ולהכי לא היו נחשבים בהכלי שאובין מעולם. אבל הכא המים בשעה שבאו להאביק כבר נעשו שאובין. מדלא היו מחוברין למקוה כשירה. ומהם נפסלו גם המים הכשרים שבאו אח\"כ לשם. א\"נ הגסטרא והכלים מטולטלים. ואין לגזור שיטביל תוך כלי מטולטל. משא\"כ הכא הרי האביק מחובר. שפיר יש לחוש שיטבול תוך כלי מחובר:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא כמקוה סמוך למקוה דברי ר' מאיר
דס\"ל דדוקא כשהאביק באמצע. והכשירים מקיפין האביק מכל צד. נקרא על המקוה שם תערובות. וכיון שקדמו השאובין נפסל הכל. אבל כשהאביק מן הצד. אף שקדמו מים שבתוכו למים הכשירים שירדו אח\"כ בצדו. עכ\"פ מדהשאובין מן הצד הו\"ל המים הכשירים שבאו אח\"כ בצדן כעושה מקוה כשירה סמוך למקוה שאובין. והרי בכה\"ג אפילו היו המים הכשרים פחות ממ' סאה לא נפסלו [כי\"ד ר\"א סי\"ז]. והכא שהמים הכשרים הם מ' סאה. אפי' השאובין שבאביק הו\"ל למכשרינהו. מדהושקו עם מ' סאה. רק מדאין השקה מהני כשהושקו בתוך כלי. לטבילה רק לטהרן [כמ\"ש בס\"ד לעיל פ\"ה סי' ב']. ועכ\"פ לא נפסלו הכשרים שנגעו בהשאובין שבהאביק:"
+ ],
+ [
+ "וחכ\"א אם מקבלת האמבטי
היינו חלול המקוה שסביב להאביק:"
+ ],
+ [
+ "רביעית עד שלא יגיעו לאביק
ר\"ל אם שפת האביק גבוה קצת מרצפת שולי המקוה סביב. ועי\"ז המים הכשרים שירדו ממעל לרצפת המקוה. לא יזחילו משם מיד להאביק. רק יתאספו תחלה מים כשרים כשיעור רביעית על הרצפה. ואח\"כ יתמלא גם האביק [עי' פ\"ב מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "כשר
בין שהאביק באמצע או מן הצד. משום דבכה\"ג הו\"ל שפיר כמקוה כשר שסמוכה למקוה פסול. דלא פסלו אהדדי. וטעמייהו משום דרביעית מים כשרים הוה מקוה דאורייתא לכלים. ואפילו אינו מי מעין. רק צריך שיתכסה כל גוף הכלי במים [כפסחים י\"ז ב']. ורק מד\"ס בטלוה לרביעית. והצריכו גם לכלים מ' סאה. כשאינו מי מעין [כנזיר ל\"ח א' ותוס' שם]. ורק לטבילת אדם צריך גם במעין מ' סאה מדאורייתא כדי לכסות כל הגוף [כחגיגה י\"א א' וי\"ד רס\"י ר\"א]. וכ\"כ לטבילת כלי הנקנה מעובד כוכבים. אפי' במעין צריך מ\"ס. מדכתיב בה במי נדה יתחטא. מים שהנדה טובלת בהן. והרי לנדה שהיא גוף אדם. צריך לטבילתה מ' סאה מדאורייתא אפילו במעין [כתוס' ע\"ז ד' ע\"ח ב'. מיהו י\"ל לפע\"ד דלהסוברים שטבילת כלי הנקנה מעובד כוכבים. הוא רק מדרבנן [כרכ\"מ ולח\"מ פי\"ז ממאכלות ה\"ה] לא עדיפא הך טבילה מטבילת כלים לטומאה דאורייתא. דסגי לה מדאורייתא רביעית לטבילתו אפילו בעינן מי מעין. וגם מדרבנן עכ\"פ במעין סגי לה ברביעית]. ולפיכך מדאשכחן רביעית דהו\"ל מקוה. חשבינן להרביעית מים כשירים שסביב להאביק. כמקוה כשירה הסמוך להאביק שהוא מקוה פסולה. שלא נפסל הכשר ע\"י נגיעתן זה בזה [כלעיל סי' ע\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "פסול
אפי' כשהאביק מן הצד. [ואע\"ג שרק ג' לוגין פוסלין המקו' בין בתחלה בין בסוף [כפ\"ב מ\"ד]. נ\"ל דס\"ל דאפי' המים שע\"ג פה האביק רום קומה. כאילו הן בתוכו דמי. וכשאובין חשוב [כטבו\"י פ\"ב מ\"ו]. תדע דהרי במעין שהעבירו ע\"ג שוקת [רפ\"ה] לא סגי ליה בשהעבירו ע\"ג חלל השוקת בגובה כ\"ש. רק צריך שיעבירו ע\"ג עובי השפה של השוקת. ש\"מ דכל שכנגד תלול הכלי הו\"ל שאובין. ולת\"ק הכא התם שאני שאין המים שלמעלה מהחלול מסובב ומעורב עם מים כשרים כי הכא. אבל במעורבין זה בזה דוקא בהמים עצמן שכנגד החלול שלמטה אסור לטבול. וכחבית שנפל לים. דהטובל שם לא מהני [כמכות ד\"ד א']. וכמ\"ש בס\"ד פ\"א דמכילתין בועז סי' ב']:"
+ ],
+ [
+ "פסול
אפילו כשהאביק מן הצד. והמים הכשרים שסביב האביק מחזיקין רביעית קודם שיגיע להאביק. אפ\"ה פסול. דס\"ל דכיון שהמים שנזלו מתחלה להמקוה נמשכו מן הרצפה להאביק. הרי רוב המים שבאו אח\"כ לגומת המקוה. קדמו להן השאובין שבאביק. ולפיכך קמא קמא דמטי להם מהכשירים. נתבטל תוך השאובין שקדמו ונעשו כולן פסולין:"
+ ],
+ [
+ "המטהרת שבמרחץ
נ\"ל דמטהרת הוא סדן של עץ ארוך קלאטץ בל\"א. שחקוקים בו ב' סילונות לארכו. זו תחת זו ממש. כזה? ובסילון העליון מקלחין מים כשרים להמקוה ממקום רחוק מהמקוה. שנקווים שם כשירדו גשמים. ובכל פעם מקלחין רק פחות ממ' סאה בסילון העליון. ורק אעפ\"כ כשירדו גשמים פעמים הרבה. יתאספו אחת לאחת בהמקוה עד למ' סאה. וע\"כ דהמים הכשירים מקלחין ממי גשמים מיירי. דאי ממי מעין שמקלחין בהסילון להמקוה. א\"כ אפילו אינן מ' סאה לא היו נפסלין מהשאובין שנתערבו בהן [כסי' ר\"א סט\"ז] ורק לכתחלה נהגו להחמיר [שם ס\"מ]. אולם בסילון התחתון מקלחין שאובין. שהשתמשו בהן במרחץ ונתמאסו. לכן כדי לנקות המרחץ שופכין אותן בפה הסילון בפנים. כדי שיקלחו ויצאו לחוץ. ושולי סילון העליון הן גג הסילון התחתון. דשניהן עשויין בבול א' של עץ וכדאמרן. והשולים הללו נקובים. כדי שיפלו לשם העפרוריות שבמים הכשרים שיבואו בסילון העליון. דרך הנקבים לתוך סילון התחתון. וכך היו רגילים כדי לנקות המים שיביאו למקוה. וכדאשכחן [לעיל פ\"ד מ\"ג] שעשו מה\"ט בצנור בית קבול צרורות. אלא דהתם מיירי ששטף המים שמקלחין בצנור אינו בא בשפע רב. ומדנוזלים לאט. להכי אין עושין בשולי הצנור נקבים מעבר לעבר כי הכא. כדי שיצא דרך שם כל עפרורית המים. מדחששו שכשיגיעו המים לשם יצאו גם הם דרך הנקב. אבל הכא מיירי שהמים שבסילון העליון מקלחין בשטף רב וחזק. וכגון שנקב העליון שבסילון הוא בשפוע. ועי\"ז יזרמו המים ממעל להנקב. ולא יצאו בו. רק יקלחו לתוך המקוה. ורק העפרורית שבקלוח הזה מפני כבדותו ירד ויצא דרך הנקב מהסילון העליון לתחתון שבו השאובין. ויצא עמהן לחוץ. ועל שם זה נקרא כלי שיש בו ב' סילונות בשם מטהרת. משום שבסילון העליון מתטהרים המים העליונים הנכנסים להמקוה. ע\"י הנקב שיש בשוליו שמשם יצא העפרורית שבהמים. וגם ע\"י סילון התחתון יתטהר בית המרחץ ממים המטונפים שרחצו בהן כשמזחילין אותן לחוץ:"
+ ],
+ [
+ "והעליונה מלאה כשרין
פשוט דאיירי שבקלוח שבסילון עליון עם המים שמחוברין בהקלוח בב' ראשיו. כולן כיחד אינן מ' סאה. דאל\"כ לא היו נפסלין מכל שאובין שבעולם [כי\"ד ר\"א סט\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "אם יש כנגד הנקב שלשה לוגין
ר\"ל אם הוא באופן. שבאו ג' לוגין בסילון התחתון נגד הנקב. תוך הזמן שירדו מ' סאה כשרים בסילון העליון למקוה. בין שיהיה זה ע\"י שהנקב שבין הסילונות גדול. או ע\"י שהשאובין שבסילון התחתון מקלחין במהירות בשטף חזק יותר מקלוח העליון:"
+ ],
+ [
+ "פסול
דכל שהגיעו ג' לוגין שאובין נגד הנקב קודם שקלחו מ' סאה כשרים בהעליון. אע\"ג שלא הגיעו הג' לוגין בפעם א' נגד הנקב. רק בקלוח זה אחר זה. עכ\"פ כיון דידע בתחלה שירדו לבסוף ג' לוגין קודם שיגיעו מ' סאה לתוך המקוה הו\"ל כאילו נפלו הג' לוגין תוך הכשרים העליונים בפעם א' ונפסלו [ועי' לעיל פ\"ג מ\"ג] . וכ\"ש כשהוא איפכא שיש בהעליון שאובין ובהתחתון יש כשרים. הו\"ל טפי כאילו נפלו השאובין להתחתון:"
+ ],
+ [
+ "כמה יהא בנקב ויהיה בו שלשה לוגין
ר\"ל כיון דע\"כ מיירי בשאין הסילון מחזיק מ' סאה [כמבואר בסי' פ\"ה]. ורק שלכשירדו כל פעם מי גשמים רחוק מהמקוה. ויקלחו דרך הסילון להמקוה. יתקבצו אחת לאחת עד שיהיו מ' סאה בהמקוה. נמצא שאע\"פ שא\"צ שיהיה הנקב גדול כל כך כדי שיצאו בו הג' לוגין בפעם אחת לתוך המים הכשרים. דהרי אפי' נפלו הג' לוגין בכמה פעמים נפסלו הכשרים [כלעיל ספ\"ג]. אפ\"ה עכ\"פ צריך לנקב כדי שנדע שיצאו הג' לוגין דרך הנקב קודם שירדו המ' סאה כשרים בהסילון להמקוה. דהשאובין שירדו אח\"כ אינן פוסלין. להכי שואל התנא כמה יהיה בנקב וכו'. ר\"ל כמה מים צריך שיחזיק הנקב נגד כל קלוח וקלוח שבסילון העליון שהוא כל פעם פחות ממ' סאה. עד שנוכל לשער שיגיעו ג' לוגין שאובין נגד כל הקלוחין שהן בין הכל מ' סאה חסר משהו:"
+ ],
+ [
+ "אחד משלש מאות ועשרים לבריכה
ר\"ל שיהיה נגד הנקב חלק ש\"כ מכל כינוס המים הכשרים כולן. ומדלא קאמר א' מש\"ך במקוה. ש\"מ דלאו בכינוס המי מקוה שמי הסילון מקלחין לשם מיירי. אלא ר\"ל א' מש\"ך מכל המי גשמים המכונסים רחוק מהמקוה. שמשם מקלחין להסילון. וממנו להמקוה. דמדכולן מחוברין יחד ע\"י קלוח [שלא במקום מדרון וקטפרוס] מצטרפין בין לקולא ובין לחומרא. והיינו דקאמר הכא. דמאחר דחשבינן השאובין שעומדין בכל קלוח וקלוח נגד הנקב. כאילו נפלו לתוך המים הכשרים שבסילון העליון. לפיכך אין מי המקוה נפסלין עד שיחזיק נגד הנקב חלק ש\"ך מהמים שבבריכה עם הקלוח שמקלח להסילון. דלמשל אם המים שבבריכה בשעה שמקלח בהסילון הוא ש\"ך לוגין [חסר משהו] בקלוח א'. אז צריך שיהיה הנקב גדול כל כך שיחזיק מול חללו לוג. דאז בג' קלוחין שירדו בהסילון העליון. שיהיו יחד תתק\"ס לוגין [חסר משהו]. יחשב כאילו נתערבו בהן ג' לוגין שאובין שעמדו באותו זמן נגד הנקב. והרי התתק\"ס לוגין הנ\"ל הם מ' סאה [חסר משהו]. כיצד. סאה הוא ו' קבין. וקב הוא ד' לוגין. נמצא שכל סאה הוא כ\"ד לוגין. ומ' פעמים כ\"ד הוא תתק\"ס. נמצא דמ\"ס הוא תתק\"ס. והרי ג\"פ ש\"ך הוא ג\"כ תתק\"ס. וא\"כ אם בקלוח של ש\"ך לוגין יתערב לוג. הרי בג' קלוחין שהן תתק\"ס לוגין [חסר משהו]. שהן מ' סאה חסר משהו. יתערבו בהן ג' לוגין. ונפסלו כל המים:"
+ ],
+ [
+ "והעליונה מליאה שאובין
תמוה דכיון שהשאובין למעלה. הרי ודאי נפלו לשם. ונ\"ל דה\"ק דהא דקאמרת דכל שהכשירים ושאובין זה למעלה מזה. אפי' כשהכשירים למעלה. אפ\"ה כמעורבין דמי. אני אומר אפי' כל הג' לוגין שאובין בצד הנקב למעלה מהכשרים. אפ\"ה לא חשבינן להו כמעורבין בכשירים. מה אמרת הרי בכה\"ג וודאי נתערבו השאובין ונפלו למטה. עכ\"פ כיון שאין ידוע כמה נתערב מהן בהתחתון. או שמא בשעה שעברו השאובין בהסילון שלמעלה. היה הסילון שלמטה מלא מכשירים. עד שלא היה להשאובין מקום ליפול למטה. ולפיכך הו\"ל ספק מים שאובין וטהור [כלעיל פ\"ב מ\"ג]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "יש מעלין את המקוה
ר\"ל משלימין אותה למ' סאה:"
+ ],
+ [
+ "ולא פוסלין
תמוה דכיון דמעלין פשיטא דאינן פוסלין. תי' רב\"י בשם הראב\"ד דה\"ק ואצ\"ל שאינן פוסלין. ול\"מ הערוני דברי קדשו של ע\"ר אאמ\"ו הגזצוק\"ל לומר. דצריכ'. דאי מרישא סד\"א דהא דמעלין היינו כשהן פחות מג' לוגין. דאע\"ג דבשאר שאובין שהן פחות מג' לוגין. אינו מעלה ואינו פוסל [כי\"ד ר\"א סכ\"ב]. אפ\"ה שלג וחביריו מעלין מדאינן מים שאובין ממש. אבל כשהן ג' לוגין ממש. סד\"א דלא מסקינן להו ב' מדרגות. ודי שלא יפסלו המקוה. אבל לא שישלימו גם מדתה. קמ\"ל. א\"נ נ\"ל דאי מרישא הו\"א דשלג וחביריו דקאמר דמעלין. היינו דקמ\"ל דאע\"ג דאינן מים ממש. אפ\"ה דינן כמים ומשלימין מ' סאה של המקוה. אבל זה רק כשהשלג וחביריו אינן שאובין. דהיינו שלא נתמלא בכלי. מדאין סברא לומר שיהיו עדיפי טפי ממים. שישלימו המ' סאה. ולא יכלו להתהוות שאובין. להכי קמ\"ל ואינן פוסלין. ר\"ל אפי' כשהן באופן שאפשר שיפסלו. דהיינו שהן שאובין בכלי. אפ\"ה מעלין:"
+ ],
+ [
+ "והכפור
רייף. והוא גרגרי ברד קטנים מאד. שמתהווים מרסיסי טל שנקרשו בקור הבוקר בחורף:"
+ ],
+ [
+ "והגליד
אייז. ומיירי אפי' בשאובין שהוקרשו. דכשחזרו ונמוחו כשירים כמי גשמים [י\"ד ר\"א סל\"א]:"
+ ],
+ [
+ "והטיט הנרוק
ר\"ל כל שהטיט רך כל כך שיכולין להריקו מכלי אל כלי [כך היא הגי' בסוכה [ד' י\"ט ב'] ובזבחים [כ\"ב א'] גרסינן טיט הנדוק. ופירש רש\"י שם שהוא דק]. מיהו דוקא כשפרה יכולה לשתות ממנו [ועי' לעיל ספ\"ב]. דבאין הפרה יכולה לשתות ממנו אינו מצטרף להשלים המ' סאה [כזבחים כ\"ב א']. וכל הנך שבמשנה. אפי' עשה כל המקוה מהם. כגון שכינס השלג או חד מהנך לתוך כלי והריקו לגומא ריקה של המקוה. וריסקו עד שנעשה מים. והן עכשיו מ' סאה מותר לטבול בה לכתחלה. דכל עוד שלא נתרסק אינו נעשה שאובין בכלי [עש\"ך ר\"א סקע\"א]. לבר מטיט הנירוק. אע\"ג שפרה שותה ממנו. רק אצטרופי מצטרף להשלים שיעור המ' סאה. אבל לטבול בהן עצמן לא. אפי' לא נשאב בכלי [כסוכה י\"ט ב'. ומה\"ט גם רב\"י בי\"ד שם לא זכר בשעשה כל המקוה מטיט הנירוק. רק משלג ואינך שבמשנה]. מיהו לנט\"י לאכילה. מדאין חיוב נט\"י רק מדרבנן. להכי כל שיש מ' סאה שלג על פני כל ארץ. ומונח מרודד מחובר יחד. מותר לטבול בהן ידיו לאכילה. אע\"ג שלא ריסק השלג [ונ\"ל דה\"ה דשרי לטבול בו כלי אכילה חדש שקנה מעובד כוכבים. להרמב\"ם דס\"ל דטבילתן רק מדרבנן [כפי\"ז ממאכלות]. אמנם מבאר הגולה [י\"ד ק\"כ אות ז' משמע] שטבילתן מדאורייתא]. אבל כשכינס השלג וכדומה בכלי ושפכן על היד לנט\"י. דוקא בריסקו מהני [מג\"א או\"ח רס\"ח סקט\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "אמר ר' עקיבא היה ר' ישמעאל דן כנגדי לומר השלג
נ\"ל דנקט שלג לרבותא. אף שנמוח מיד בבואו למים. אפ\"ה אינו משלים. וכ\"ש ברד גליד ומלח:"
+ ],
+ [
+ "והעידו אנשי מידבא משמו שאמר להם צאו והביאו שלג ועשו מקוה בתחלה
ר\"ל אפי' לא הי' שם בהגומא עדיין מים כלל כשר. אלמא שחזר בו. או שבתחלה לא אמר כן לר\"ע רק דרך פלפול בעלמא. דמסתבר דאינו כמים אפי' להשלים שיעור המ' סאה. אבל לדינא מודה לר\"ע. דאפי' באין שם מים ממש הו\"ל הוא עצמו כמים:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוחנן בן נורי אומר אבן הברד כמים
נ\"ל דר\"ל אפי' אבן הברד שהוא גוש גס. וכ\"ש שלג וכפור וגלוד נמי כבר היו מים. כולהו אף שמעלין ואינן פוסלין. עכ\"פ כיון שכולן דינן כמים ממש. לפיכך אם טלטלו בידו או בכלי. נעשו שאובין:"
+ ],
+ [
+ "כיצד מעלין ולא פוסלין
ד\"ה הוא:"
+ ],
+ [
+ "נפל מהם
משלג או מאינך:"
+ ],
+ [
+ "סאה לתוכו והעלהו
דע\"י נפילתן לשם נתמלא המ' סאה:"
+ ],
+ [
+ "נמצאו מעלין ולא פוסלין
ר\"ל המקוה כשירה לטבילה. דאפי' כנסן בכלי לא נעשו שאובין [ר\"א ס\"ל. אמנם נ\"ל דלהכי נקט תנא והעלהו בוי\"ו החיבור. מדהך בבא גם ריבז\"נ ס\"ל. ולדידיה רק כשהעלהו דהיינו שלא היו שאובין אז אינו פוסל]:"
+ ],
+ [
+ "אלו פוסלין ולא מעלין
פוסלין כשהן ג' לוגין. ולא מעלין אפי' כשהן פחות מג' לוגין [ר\"א סכ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "המים
שאובין:"
+ ],
+ [
+ "בין טהורים
נ\"ל דקמ\"ל דאע\"ג דלענין החילוק שיש בין שאובין למחוברין. שוה מקוה להכשר. דכמו דבמקוה רק שאובין פוסלין כמו כן בהכשר. רק שאובין מכשירין [כמכשירין פ\"ד מ\"ו]. אפ\"ה לענין מים טמאים וטהורים דוקא לענין הכשר יש חלוק ביניהן. דטהורים רק לרצון מכשירין. משא\"כ טמאים מכשירין אפי' שלא לרצון [כמכשירין רפ\"א]. אבל לענין לפסול המקוה. אין חילוק בין טמאים לטהורים:"
+ ],
+ [
+ "ומי כבשים
שכבש בהן פירות וירקות בכלי:"
+ ],
+ [
+ "ומי שלקות
שבישל בהן מאכלים. דכולן אף שנשתנה טעמן. אפ\"ה מדהוו בכלי. הרי הם נחשבים גם השתא שאובין. ואע\"ג דלענין תרומה גם בכבש בהן דינן כמאכל ולא כמים [כספ\"י דתרומות] והרי אין מאכל פוסל למקוה. התם בטעמא תליא מלתא. אבל הכא במקוה. הרי עיקרן מים. וגם נקראים בשם מים. והרי נעשו שאובין בכלי:"
+ ],
+ [
+ "והתמד
מים שנותנין ע\"ג חרצנים וזגין או ע\"ג שמרים:"
+ ],
+ [
+ "עד שלא החמיץ
דאז ודאי לא מצא יותר ממדת המים שנתן עליהן. ולפיכך מים בעלמא נינהו. וכך שמם. מיהו בהחמיץ התמד. אפי' מצא פחות ממדת המים שנתן. אינו פוסל המקוה. וכלקמן במשנה [וערמב\"ם פ\"ז ממע\"ש]. דלא דמי לשכר תמרים דפוסל למקוה [כעירובין כ\"ט ב']. דהכא מפני חשיבות טעם היין שבתמד דמי לחמרא מזיגא. דאע\"ג דיין מזוג רובו מים. אינו פוסל למקוה [כמכות ד' ג' ב']. משא\"כ שכר הרי מיקרו מים [ועי' תוס' עירובין שם]:"
+ ],
+ [
+ "מקוה שיש בו ארבעים סאה חסר קרטוב
לאו דוקא קורטוב שהוא חלק ס\"ד שבלוג [כהר\"מ ור\"ב לעיל רפ\"ג. וכן פי' בערוך]. וי\"א שהוא משקל דינר [כהרמב\"ם רפ\"ה ממקואות] אלא ר\"ל שחסר ממ' סאה פחות מג' לוגין. אלא נקט קורטוב שהוא מדה קצובה פחותה מג' לוגין. מדבעי למנקט בתר הכי ונפל מהן קורטוב לתוכה. דר\"ל כמדה שהי' חסר תחלה ממנה. כך נפלו לתוכה השתא ולא פחות מזה. ואילו הוה נקט משהו. משמע מעט או הרבה מג' לוגין. ותו דגם ג' לוגין הם במשמעות מלת משהו נגד מ' סאה של מקוה:"
+ ],
+ [
+ "אבל שאר המשקין
הוא היוצא מפירות שדרך לסוחטן:"
+ ],
+ [
+ "ומי פירות
הוא שרף שנסחט מפירות שאין דרך לסחטן [ערש\"י שבת ק\"ד ב']:"
+ ],
+ [
+ "והציר
היינו מים שיוצאים מדגים מלוחים:"
+ ],
+ [
+ "והמורייס
הוא שומן שהוציא מדגים מלוחין:"
+ ],
+ [
+ "ופעמים שאינן מעלין
ועכ\"פ לא פסלוה. והיינו דמפרש הכא המדריגה הג' דריש פרקן דלא מעלין ולא פוסלין. מיהו הא דלא פוסלין דוקא בלא נשתנה מראית המקוה על ידן. דאילו נשתנה מראית מי המקוה על ידן. אפי' הן מ' סאה שלימין. נפסלו. עד שיחזרו למראיתן כסוף מ\"ג:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה כשר
אף מדיש בילה בלח [כר\"ה י\"ג ב']. והרי כשנטל הסאה שמעורב בו מים כשרים והנך. לא נשאר מ' סאה מים כשירים. אפ\"ה כיון שכבר היו מ' סאה. אינן נפסלין בכך. מיהו דוקא בלקח סאה ונתן סאה רק עד י\"ט פעמים כשר. דאילו ביתר מכן. נפסלה עד שימלאנה במים כשירים כשיעור שנטל ממנה. דמשום דמי פירות לא חזו כלל למקוה החמירו בהן. אבל שאובין שנפלו למ' סאה כשרים. אפי' נתן ולקח ונתן עד לעולם כשר [ר\"א סכ\"ד]. ולרמב\"ם גם בשאובין רק עד רובו כשר. וראוי להחמיר כדבריו [ש\"ך שם. ואין להקשות להרמב\"ם מלעיל [פ\"ו מ\"ח] דממלא בכתף ונותן לתוך מ' סאה כשירים. עד שיתמלא גם התחתונה למ' סאה ושניהן כשירים. י\"ל התם מדלא נעשו היוצאין שאובין שהרי מעצמן זחלו למטה. גם הנשארים בהעליונה מחוברין נחשבין. משא\"כ הכא ששאב]. והא דנקט רק בהנך פעמים מעלין ופעמים אינן מעלין. ולא נקט הכי לעיל גבי שאובין וחביריו. י\"ל דנקט בהנך הכי לרבותא דאף מי פירות שאינן מין מים. אפ\"ה לפעמים מעלין:"
+ ],
+ [
+ "ושנו את מראיו כשר
דהלכלוך שהסלים צבועין בו אין בו ממש. ונמצא שאין במי המקוה גוף הדבר ששינה מראיתו. משא\"כ כשנתערב בהמקוה דבר לח שצבוע בטבע. כיין וכדומה. פוסלין למקוה במראיתו. זה הכלל בדין שינוי מראה של מקוה. (א) מקוה אפי' חסירה אינה נפסלת בשינוי טעם וריח. ואפי' בשינוי מראה אינה נפסלת. רק כשהלח שנתערב בה ונשתנה מראית המקוה על ידו. הי' צבעו מצד עצמו. כגון יין אדום. או מי פירות אדום. אז פוסלין כשנשתנה מראית המקוה על ידן. ואפי' מקוה שלימה נפסלת על ידן. אבל כשלא נשתנה מראית המקוה על ידן. או אפי' נשתנה. אבל הרבה עליו מים אחרים [וכשהמקוה שלימה. אפי' הרבה עליה שאובין] ועי\"ז חזרו למראית מים. חזרה המקוה לכשרותה. ואין ביין ובמי פירות הנ\"ל דין שאובין לפסול מקוה חסירה בג' לוגין מהן. ולא עוד אלא אפי' ג' לוגין שאובין שנפל לתוכן מעט יין ונשתנו מראיתן למראה יין. ונפלו אח\"כ למקוה חסירה ולא שינו מראיתה. הרי דין הג' לוגין כיין ולא פסלו להמקוה. ורק כשנשתנה מראית המקוה על ידן. נפסלה אפי' היתה שלימה עד שתחזור למראה מים [י\"ד ר\"א סכ\"ג וש\"ך שם סק\"ס]. (ב) שינוי מראה אינו פוסל במקוה רק בשיש ב' לריעותא. (א) שהדבר ששינה מראית מי המקוה. היה צבעו בטבע. (ב) שהדבר ההוא הי' בו ממש. ולפיכך אם שרה שרשים או עשבים או זאפראן או שאר מאכל במים ונצבעו המים עי\"ז. ונפלו למקוה. ואפי' חסירה. ושינו מראית המקוה [אבל לא היו ג' לוגין. דאילו ג' לוגין אפי' צבועין פוסלין למקוה חסירה כשאר שאובין]. לא פסלוה. משום שהמים הללו ששינו מראית המקוה. לא היו צבועים בטבע. רק ע\"י השרף של השרשים שיצא מתוכן לתוך המים. ואף דהשרף ההוא צבוע בטבע. עכ\"פ השרף ההוא לא הוה בעין בתחלה. ולא הי' בו ממש. ומה\"ט גם אם שרה שרשים או עשבים הנ\"ל תוך המקוה בעצמה ונשתנה מראיתה. אפ\"ה כשירה. ואף דשרשים הנ\"ל צבועים בטבע. וגם יש בהן ממש. עכ\"פ הרי אין השרשים מעורבין בהמקוה. ואפי' עדיין ישנם תוך המקוה. עכ\"פ אין מעורבין בהמים. ורק השרף שיצא מהן מעורב בהמים. ושינה מראית המים. והשרף ההוא לא הי' בעין מעולם ואין בו ממש. ומה\"ט בהדיח כלים המלוכלכים מיין בתוך מי המקוה. או שהדיחן במים ושפכן לתוך המקוה אף שנשתנה מראית מי המקוה עי\"ז. לא נפסלה. דאף שהיין שממנו נתלכלכו הכלים הללו. הי' בו ממש בתחלה. אפ\"ה כיון שנתלכלכו בו הכלים. נתבטל הממשות. והו\"ל כאין בו ממש. וכ\"כ כשנשתנה מראית המקוה ע\"י האויר וכדומה. הו\"ל כנשתנה מראיתה ע\"י דבר שאין בו ממש וכשירה. (ג) אבל בסחט שרף משרשים ועשבים עצמן. ונפלו למקוה. או שנפל השרף למים. וחזרו המים ונפלו לתוך המקוה. נפסלת. דהרי השרף ההוא ששינה מראית המקוה. הי' צבעו בטבע. וגם הי' בעין ממש קודם שנתערב בהמקוה. וכ\"ש יין שנפל למקוה. או שנתערב במים. וחזרו המים ונפלו לתוך המקוה. נפסלה עי\"ז. (ד) כל הנך דאמרן בסי' הקדום שפוסלין משום מראה. יש בהן קולא וחומרא. קולא שאם נפלו מהן ג' לוגין למקוה חסירה ולא שינו מראיתה. לא נפסלה משום שאובין. וחומרא שאם שינו מראית מי המקוה. אפי' היתה המקוה שלימה. והנופלים פחות מג' לוגין. אפ\"ה נפסלה. זה הכלל כל הפוסל משום מראה אינו פוסל משום ג' לוגין שאובין. וכל הפוסל משום ג' לוגין אינו פוסל משום מראה. (ה) שינוי מראה אינו פוסל רק במי גשמים ולא במי מעיינות. [כך כתב הראב\"ד בשער המים [ד' כ\"ד א']. ונ\"ל דמסתבר כוותיה מדמייתי תנא דיני שינוי מראה בפרקן גבי דיני שאובין דלעיל מינה. והרי שאובין רק במי מקוה פוסל וכולה הנך דלעיל רק במקוה מיירי. דאילו מעין אפי' פחות ממ' סאה אינו נפסל משאובין. א\"כ גם פסול מראית המים ג\"כ רק במי מקוה מיירי. ולפ\"ז מקואות שלנו החפורים במקום מעיינות שבתחתיתן. א\"א שיפסלו בשינוי מראה. וצ\"ע כיון דשינוי מראה במקוה רק מגזירת טבילה במי פירות אסור. וכמ\"ש הראב\"ד לעיל מינה בעצמו. א\"כ מ\"ש מעין ממי גשמים. וי\"ל דוקא מי גשמים גזרינן גבייהו אטו מי גשמים. מדשניהן תלושין]. (ו) מי מקוה שנשתנה מראיתן. שוב אין נפסלין בג' לוגין שאובין. כל זמן שמראית המים משונה. ולפיכך אם אח\"כ חזרו למראיתן הרי היא בכשרותה [ועי' רמב\"ם פ\"ז ממקואות. וי\"ד ר\"א סכ\"ה וכ\"ו וכ\"ז וכ\"ח וכ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "פוסלין אותו בשלשה לוגין
מדעכ\"פ שאובין הן:"
+ ],
+ [
+ "ואינן פוסלין אותו בשנוי מראה
מדאין בהצבע ממש. והמים שיש בהן ממש. הרי אין צבען בטבע. רק שנצבעו מהשרף שנכנס לתוכן מהשרשים ועשבים שנשרו או נתבשלו בהן. והרי השרף ההוא לא הי' בעין מקודם. ולפיכך אפי' שינו מראית המקוה אם רק לא היו ג' לוגין. או בשהיו ג' לוגין וירדו למקוה חסירה דרך רביי' והמשכה אף ששינו מראית המקוה כשירה. והכי קיי\"ל [שם]:"
+ ],
+ [
+ "נפל לתוכו
למקוה חסירה:"
+ ],
+ [
+ "ומוחל
זיעת זיתים. וה\"ה שרף פירות שהוא אדום בטבע:"
+ ],
+ [
+ "פסול
מדרבנן מדמתחזי כטובל במי פירות. וה\"ה במקוה שלימה נמי פסולה מה\"ט. ואפ\"ה נקט חסירה. משום סיפא. דאילו שלימה יכול לתקנה שימלא בכתף לתוכה. משא\"כ בחסירה:"
+ ],
+ [
+ "ימתין לו עד שירדו גשמים
דלמלאות בכתף א\"א דהרי בחסר עסקינן:"
+ ],
+ [
+ "היו בו ארבעים סאה
מים כשרים שנשתנו מראיתן ע\"י יין וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "ממלא בכתף
דהרי מקוה שלימה אינה נפסלת מכל שאובין שבעולם:"
+ ],
+ [
+ "נפל לתוכו
למקוה שלימה:"
+ ],
+ [
+ "ושנו מקצת מראיו
ר\"ל שנשתנה עי\"ז מראית המים בצד א' של המקוה:"
+ ],
+ [
+ "אם אין בו מראה מים ארבעים סאה הרי זה לא יטבול בו
אפי' באותו צד שמראהו כמים. דהמים שנשתנו אין דינן כמים כלל. ונמצא שאין כאן מ' סאה מים. ולפיכך אפי' יש מ' סאה בהמים שלא נשתנו. אסור עכ\"פ לטבול בהצד שנשתנה [ש\"ך ר\"א ס\"ק ס\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ונפלו למקוה
החסירה ממ' סאה. ולא שינו מראיתה:"
+ ],
+ [
+ "לא פסלוהו
משום שאובין. דאין שאובין פוסלין רק במים. אבל הנך מדמראיתן כיין. דינן כיין שאינו פוסל בג' לוגין. רק בשינוי מראה. והרי לא שינו מראית מי המקוה [ש\"ך ר\"א סק\"ס]:"
+ ],
+ [
+ "שלשה לוגין מים חסר קרטוב
לאו דוקא קורטוב. אלא חסר משהו. רק נקט קורטב שהיא מדה קטנה ידועה. ומשום סיפא וכלעיל:"
+ ],
+ [
+ "והרי מראיהן
ר\"ל אע\"ג שמראיהן וכו':"
+ ],
+ [
+ "לא פסלוהו
מדאינן ג' לוגין מים. ונקט ברישא יין מדאיירי שנשתנה מראית הג' לוגין. וזה מצוי רק ביין ולא בחלב. ונקט בסיפא חלב. מדאיירי שלא נשתנה מראית הג' לוגין. וזה מצוי רק בחלב ולא ביין [רטו\"ז ר\"א ס\"ק ל\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "הכל הולך אחר המראה
דאע\"ג דאין כאן ג' לוגין מים. וגם החלב שנתערב בהן אינו פוסל המקוה. אפ\"ה כיון שהן יחד ג' לוגין ומראיתן כמים. פוסלין המקוה:"
+ ],
+ [
+ "והשני טמא
מדנחסרו המים ע\"י טבילת הראשון:"
+ ],
+ [
+ "אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור
דאמרינן גוד אחית מים שע\"ג הראשון. מיהו דוקא בשטבל השני רק לחומרא בעלמא. כגון הטהור לחולין שטבל כדי לאכול מע\"ש. או שטבל ממע\"ש לתרומה. או מתרומה לקודש. או מקודש לחטאת. דכולן א\"צ טבילה רק משום מעלה בעלמא מדרבנן. אבל בכל חייבי טביל' מצד הדין בכה\"ג מודה ר\"י דהמים שע\"ג הראשון אין מצטרפין [כחגיגה י\"ט א']. ולת\"ק גם בטבל למעלה בעלמא לא אמרינן גוד אחית. והכי קיי\"ל [ר\"א סס\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "הטביל בו
במקוה מ' סאה מצומצמת:"
+ ],
+ [
+ "את הסגוס
בגד עב:"
+ ],
+ [
+ "טהור
הטובל שם בעוד קצה הסגוס מחובר למים. ואפי' לרבנן דלעיל דס\"ל דלא אמרינן גוד אחית. התם שאני שאין מי המקוה מחוברין ללחלוחית שעל גוף הנטבל רק כעובי קליפת השום. והרי טופח ע\"מ להטפיח אפי' ע\"ג שטח שוה אינו חיבור. כ\"ש הכא דאיכא נמי קטפרס [כספ\"ח דטהרות]. אבל הכא בסגוס עב. המים שבתוכו מחוברין למי המקוה במקום רחב:"
+ ],
+ [
+ "הכר והכסת של עור
שהטבילן במקוה מצומצמת:"
+ ],
+ [
+ "מטבילן ומעלה אותם דרך שוליהם
ר\"ל בפיהן למטה. דאז אף כשיעלן. ויהי' קצת מהן למעלה מהמים. לא יהיו המים שעליהן ושבתוכן שאובין. מדאינן מתקבלין בתוכו. ומה\"ט הטובל במקוה מצומצמת לעיל. לא פסלה כשעולה משם. ממים שזבו מעליו לתוך המקוה. דלא נעשו שאובין ע\"ג. מיהו במטביל דבר ארוג שיש נקבים הרבה בהאריג. א\"צ להעלותו דרך שוליו. כלעיל [פ\"ו מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שרגליה שוקעות בטיט העבה
שאינו נרוק. דאז אפי' אצטרופי אינו מצטרף להשלים שיעור המקוה [כזבחים כ\"ב א']. רק מיירי שהי' מ' סאה מלבד הטיט. אלא מדרגלי המטה גבוהים. והמים מרודדים לא הי' יכול לטבלה כולה תחת המים. להכי הוצרך לשקע רגליה בהטיט שתחת המים כדי שישטפו המים ע\"ג:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהמים מקדמין
ר\"ל לחלוח המים שע\"ג הרגלים מקדימין לבא לתוך החורים שיעשו בהטיט ע\"י תחיבת הרגלים. קודם שיתחבם. והרי לחלוח מים הזה מחובר למי המקוה. ולהכי הו\"ל כטובל כל המטה תוך המקוה. [ואין להקשות דעכ\"פ הלחלוח ההוא שע\"ג רגלי' עומד בקטפרס. ואיך יחשב כמחובר למקוה. ומ\"ש מלחלוח שע\"ג ראשון [לעיל מ\"ז] דלא אמרינן גוד אחית. כ\"ש הכא דלא הו\"ל למימר בהלחלוח שע\"ג הרגלים תוך התחיבות. גוד אסיק. י\"ל התם שאני שהלחלוח מגולה לאויר. ונראה הפרדתו מהמים. משא\"כ הכא הלחלוח שע\"ג הרגלים בתוך גומות התחיבה הוא טמון תחת המים. הו\"ל כשאר גומות שבשולי המקוה. שהמים שבתוכן כגוף המקוה דמו]. מיהו נ\"ל דזהו דוקא שאין הטיט עב יותר משיעור האמור לעיל [ספ\"ב]. דאל\"כ אין המים מקדימין במקום התחיבה:"
+ ],
+ [
+ "מקוה שמימיו מרודדין
שהמים שבה כרדודי פחים ואינן עמוקים כדי לכסות כל הגוף. אבל יש בהן מ' סאה:"
+ ],
+ [
+ "כובש אפילו חבילי עצים אפילו חבילי קנים
ר\"ל מניח החבלים תוך המים בשפתן סביב. וכובש החבלים בדבר כבד למעלה. כדי שלא יצופו החבילות על המים אנה ואנה. אבל כשיושקעו החבילות בשפת המים סביב. יצומצם התפשטות המים באמצע החבילין. עד שיהיו עמוקים כראוי לכסות כל גוף הטובל:"
+ ],
+ [
+ "מחט שהיא נתונה על מעלות המערה
והמחט טמא'. ורוצה לטבל'. ואי\"ל דמיירי שאינו יכול לטבלה במקוה להדיא. מדחושש שכשיחזור ויעלנה. יחזור ויטמא אותה בידיו שניות ע\"י המים שע\"ג המחט. ליתא. דהרי מקוה לפניו. ויכול להטבילם בשעה שטובל המחט. ונמצא שלא יטמא המחט בשעה שיעלה אותה מטבילתה. אלא מיירי שהמחט נטמא' במת. וחושש מליגע בה ולהטבילה. שהרי תטמאו. ואיך יטבלנה אח\"כ והוא טמא. א\"נ איירי שהאדם באמת כבר הוא אב הטומאה. וא\"א להטבילה. א\"נ שלהכי אינו מטביל המחט להדיא בהמקוה. דירא שמא בקטנותה תפול מידו ותאבד במי מקוה העמוקים:"
+ ],
+ [
+ "היה מוליך ומביא במים
לנענע המים עליה בידו:"
+ ],
+ [
+ "כיון שעבר עליה הגל טהורה
ובלבד שלא יתלוש הגל. דאם נעקר הגל. אז אפי' יהי' בהגל מ' סאה. עכ\"פ כשישטוף הגל על המחט הו\"ל זוחלין. והרי הכא במי מקוה מיירי שאין מטהרין בזוחלין. אלא הכא מיירי שלא נתלש הגל מהמקוה. דאז אע\"ג שנתנענעו ונזחלו מימי הגל ממקום למקום. אפ\"ה לא מחשבו זוחלין. דמדמחובר הגל למי המקוה. בטל לגבה. והרי עיקר המקוה באשבורן עומדת. גם זחילת הגל נידון כאשבורן. תדע דאי לא תימ' הכי. א\"כ הטובל במי מקוה. הכי ס\"ד שיהי' צריך לזהר לטבול בנחת שלא יתנועעו המים וישטפו עליו בגל. ויהי' כטובל בזוחלין. והרי ע\"י תנועה קטנה שיעשה בהמים יתהווה מהם גלים קטנים שישטפו ממעל לראשו וגופו. וכי ס\"ד שעי\"ז יהי' כטובל בזוחלין. אע\"כ כיון שעיקר המים שמחוברין לגלים הללו. הם אשבורן אף אם מקצת מהן הן זוחלין לית לן בה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ארץ ישראל טהורה
מטומאת ארץ העממים. ואפי' דרים שם עובדי כוכבים. לא גזרו בה טומאה. ואע\"ג דבמדור עובדי כוכבים גזרו טומאה אף בא\"י [כאהלות פי\"ח מ\"ז]. התם חיישינן שמא קברו שם מת. אבל בחוץ כיון שהיה יד ישראל תקיפה. לא יניחום לקבור שם מת:"
+ ],
+ [
+ "ומקואותיה טהורים
ר\"ל יש מהן כשירים לטבילה. ולא חיישינן לשאובין. ואפי' כשדרים שם רק עובדי כוכבים. דמשנתינו מיירי בשיד ישראל היה תקיפה שם. והן נזהרים שלא יהיו מקואות שאובין במקום שאין רואים מצויין. דהיינו מחוץ לעיר. ואין מי שיגיד להם שהם שאובין. ויכשלו בהן העוסקים בטהרות שמצויין בא\"י [ועי' רכ\"מ פ\"י דמקואות ה\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "מקואות העמים שבחוצה לארץ
בין שדרים שם עובדי כוכבים או ישראל:"
+ ],
+ [
+ "כשרים לבעלי קריין
דלשאר טומאות א\"א דלהני שם טבילה. אפי' אילו היתה ודאי מקוה כשירה. דהרי חוזר ונטמא מאויר חוץ לארץ. וגם לטבילת נדה לבעלה. פסולין שם המקואות. מדחזקתן משרובין. ורק בידועין שהן כשרין. מותרת לטבול בהן. אבל מכל מקום גם סתם מקואות שבחוץ לארץ. כשירין לטבילת בעל קרי להתירו בד\"ת. דעזרא ובית דינו גזרו שיהי' בעל קרי אסור בד\"ת וק\"ש וברכות עד שיטבול במ' סאה ואפי' שאובין. או עד שיטילו עליו ט' קבין [כב\"ק כ\"ב ב']. מיהו האידנא בטלו לטבילה זו דאחליש עלמא. ויתהוו' עי\"ז בטול תורה כשלא יטבלו מחמת חולשתם [ועי' לעיל פ\"ג כ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "אפילו נתמלאו בקילון
קילון הוא גומא שעשוי לכינוס מים [כריש מ\"ק]. וה\"ק אפי' ראה ששפכו שאובין לגומא. אפ\"ה מותר לטבול בהן לקרי. דכיון די\"א דמדאורייתא אפי' כולה שאובין כשר אפי' לטבילה לטומאה דאורייתא [כרמב\"ם פ\"ד דמקואות]. להכי לטומאת קרי לד\"ת שהוא רק מדרבנן הקילו גבה לכ\"ע. ונקט קילון לדיוקא. דדוקא בקילון שהוא גומא שבקרקע שרי. הא בשהיו מ' סאה בכלי לא מהני [כברכות כ\"ב ב']. והא דלא נקט הכא דפסולין לשאר טמאין כבסיפא במקואות שבא\"י. ה\"ט משום דזה פשוט. דהרי אפי' אינן שאובין לא מהני להו טבילה בחוץ לארץ. דכל מי שבחו\"ל טמא הוא. וצריך הזייה ג' וז'. חוץ משנטמא באוירה א\"צ הזייה. אבל עכ\"פ צריך טבילה [כשבת ט\"ו ב' ונזיר נ\"ד ב']:"
+ ],
+ [
+ "שבארץ ישראל
ר\"ל מקואות שלימות הנמצאות בא\"י ואינו יודע אם הן שאובין או לא:"
+ ],
+ [
+ "שחוץ למפתח
ר\"ל אם המקואות שמצא. הן חוץ מפתח העיר. דשם אין רגילין למלאות בכתף ולעשות מקוה ממים שאובין לתשמיש בני העיר לרחיצה וכיבוס. מדאין בני עיר מצויין שם. להכי אמרינן דודאי נתקבצו שם המ' סאה מאיליהן מגשמים שירדו לשם. להכי כשירים וכו':"
+ ],
+ [
+ "כשרים אף לנדות
אף דיש איסור כרת לבעלה:"
+ ],
+ [
+ "מלפנים מן המפתח כשרים לבעלי קריין ופסולים לכל הטמאים
דמדהן תוך העיר. וודאי בני העיר עשאום בכוונה. ומלאו בכתף שאובין לצורך תשמישן לרחיצה וכביסה. ואע\"ג דשאובין מד\"ס. וספיקן מותר [כלעיל פ\"ב מ\"ג]. זהו רק במסופק אם נפלו ג' לוגין מהן למקוה חסירה. אבל לטבול בהן עצמן. הרי כולה שאובין פסול מדאורייתא. ואפי' להרמב\"ם דגם כולה שאובין מד\"ס. אפ\"ה יש לחלק. דמסופק אם נפלו ג' לוגין שאובין למקוה חסירה ממ' סאה. יש להמים שבהמקוה חזקת כשרות. משא\"כ הכא אין להמים הללו חזקת כשרות. ואדרבה מסתמא נעשו משאובין לתשמישי בני עיר:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר אומר הקרובים לעיר ולדרך טמאים מפני הכביסה
נ\"ל דס\"ל דאע\"ג דכשהן חוץ לעיר שוב אין לחוש שבני העיר עשאום משאובין לתשמישן. רק ודאי מאיליהן נתקבצו המ' סאה ממי גשמים. עכ\"פ כל שהן קרובים לעיר ולדרך. הרי רגל בני אדם מצוי שם. וחיישינן שבעוד שלא מלאו המ' סאה נפסלו משאובין ע\"י העוברים שם. ונקט כביסה. משום דמצוי שיתהוו שאובין ע\"י כביסה. דדרך המכבסים לסחוט הבגדים אחר הכביסה. ושמא כבסו שם העוברים בגדיהן. ואחר שכבסום סחטום לתוך המים. ונפסלו בג' לוגין שנסחטו לשם [כלעיל פ\"ג מ\"ג]. ואע\"ג שאח\"כ ירדו שוב גשמים ונתמלאו למ' סאה. הרי מקוה חסירה שנפסלה מג' לוגין שאובין שנפלו לתוכה. אין לה תקנה אפי' ירדו לתוכה אח\"כ מים רבים כשירים עד שיצא ממנה מלואה ועוד [כלעיל רפ\"ג]. ות\"ק ס\"ל. דכיון דמחזיקינן שמתחלה הי' שם מים כשירים. א\"כ לא הו\"ל רק ספק נפלו לשם ג' לוגין שאובין. וכשר [כלעיל פ\"ב מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "והרחוקים טהורים
וכשהן מ' סאה כשירים לטבילת נדה. דלא מחזקינן להו כשאובין ?:"
+ ],
+ [
+ "אלו בעלי קוריין שהם צריכין טבילה
נ\"ל דמדלא קאמר אלו הן הבעלי קריין הטמאים. וכדמסיק טהור וטמא. ול\"ל דקאמר הצריכים טבילה. וכי לא ידעינן דטמאין צריכין טבילה. אלא ש\"מ דאטבילת בעל קרי דמשנה א' קאי. דהיינו בשטובל א\"ע לד\"ת קאי. דאע\"ג דמן התורה א\"צ טבילה לטהרות. רק כשהוא בא' מד' אופנים. דהיינו (א) בשמוציא ש\"ז בקשוי אבר. (ב) אשה הנבעלת ש\"ז (ג) אשה שפלטה ש\"ז. (ד) מי שנוגע בש\"ז. וכולן אינן רק ראשון לטומאה [רמב\"ם פ\"ה מאהט\"ו ה\"ט]. אבל כל הנך דקחשיב במשנתינו שאינן יוצאין בקשוי אבר. א\"צ טבילה מן התורה אפי' לתרומה. אפ\"ה כיון דתיקון רבנן טבילה לתרומה להנך ה\"ה לד\"ת:"
+ ],
+ [
+ "ראה מים חלוקים
ר\"ל הטיף מים זכים. דאינן דומין לזרע. אבל הטיפן חלוקים. דהיינו טפין טפין חלוקים. דע\"י כך יש הוכחה קצת שאינן מי רגלים דרגילין לבוא בקלוח:"
+ ],
+ [
+ "או עכורים
ר\"ל או שיצאו ממנו בקלוח כעין מי רגלים. אבל היו מים עכורים. כעין ש\"ז. ועי\"ז יש הוכחה קצת שאינן מי רגלים שרגילין להיות זכים בשעה שיוצאין:"
+ ],
+ [
+ "בתחלה
ר\"ל אם ראה כך או כך בהתחלת הטלת מי רגלים:"
+ ],
+ [
+ "טהור
דאין דנין אותן כקרי רק כשיש תרתי לריעותא. א' בגוף המים. שיצאו טפין טפין. או עכורים. והב' בזמן ביאתן שלא באו בתחלה קודם המי רגלים אלא שיקדם המי רגלים להם. מדאין רגיל שיצא הקרי קודם המי רגלים:"
+ ],
+ [
+ "באמצע ובסוף
ר\"ל אבל אם באו כך או כך באמצע הטלת מי רגלים. או בסוף דהיינו אחר הטלת מי רגלים:"
+ ],
+ [
+ "טמא
לתרומה דמין קרי הוא מד\"ס. אבל חולין שנעשו על טהרת תרומה או קודש. אין נטמאין על ידו:"
+ ],
+ [
+ "מתחלה ועד סוף
ר\"ל ואם לא הטיל מי רגלים כלל. רק מתחלה ועד סוף הטיל טפין טפין. או קלוח מים עכורים [רמב\"ם פ\"ה מאהט\"ו ה\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "טהור
היינו נמי מטעם הנ\"ל. דאמרינן אילו צחצוחי זרע הן. והי' כח באדם להוציאן בלי קלוח המי רגלים הדוחה אותן. כבר היו מקדימין ויוצאין מיד כשהוציא הזרע:"
+ ],
+ [
+ "לבנים ונמשכים
ר\"ל אם יצא מאמתו לחלוחית כמראה לובן ביצה. והי' ג\"כ קשור ונמשך כלובן ביצה:"
+ ],
+ [
+ "טמא
ואפי' לא ירד טפין טפין או עכורים. וגם לא באו מי רגלים אחריהם. אפ\"ה מדהוא ממש כדמות קרי. אמרינן דקרי הוא וטמא:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר לבנים כעכורים
דאם באו המים לבנים. דינן כעכורים לעיל. דבבאו בתחל' או בלי הטלת מי רגלים אחריהן. דאף שהן דומין טפי לזרע. עכ\"פ מדיצאו בלי קשוי אבר. טהור. וקיי\"ל כת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "טמא
אפי' בבאו בתחלה או בלי הטלת מי רגלים אחריהן. אפ\"ה מדהן עבות. דומות קצת לש\"ז וטמא. ולת\"ק דסתם במ\"א וקאמר דחלוקין לטיפות טהור. משמע בין שחלוקין לטיפות עבות או דקות. בכולן דוקא בבאו באמצע או בסוף טמא:"
+ ],
+ [
+ "המהרהר בלילה
ר\"ל ששימש מטתו בחלום:"
+ ],
+ [
+ "ועמד ומצא בשרו חם
ר\"ל כשהקיץ ראה שאבר שלו חם יותר מהמורגל:"
+ ],
+ [
+ "טמא
אף שלא מצא קרי. אמרינן שנאבד במיעוטו:"
+ ],
+ [
+ "הפולטת זרע ביום השלישי
לשימושה. וכגון ששמשה בשבת ופלטה ביום ב':"
+ ],
+ [
+ "טהורה
אפי' לא היה בין שמושה לפליט' רק ג' עונות. דעונה הוא או יום שלם או לילה שלימה. והיא שמשה בסוף ליל שבת. ופלטה בתחלת ליל יום ב'. ונמצא דאין בין שמושה לפליט' רק יום שבת. וליל יום א'. ויום א'. אפ\"ה טהורה. מיהו אותה עונה ששמשה בו אינה מתחשבת למנין הג' עונות. דאפי' שמשה בתחלת ליל שבת. אפ\"ה אין מונין הג' עונות רק משחרית יום שבת ואילך [רמב\"ם פ\"ה מאהט\"ו הי\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "פעמים שהם ששה
כ\"ע ס\"ל דבשבת ניתנה תורה לישראל. וס\"ל ג\"כ דמהפרישה שהופרשו מנשותיהן קודם מתן תורה. כדי שיהיו גם הנשים טהורות בשעת מתן תורה. וכמו שכתוב וקדשתם היום ומחר כי ביום השלישי ירד וגו'. משם ילפינן דעד יום הג' מבעילה תטמא בפלטה הזרע. אלא דראב\"ע ס\"ל דהתחלת הפרשה הי' בבוקר יום ה'. והמתינו מלטבול ג' עונות. דהיינו יום ה' וליל ו' ויום ו'. וטבלו בתחלת ליל שבת. והיו לפ\"ז טהורות בשעת קבלת התורה בבוקר של יום שבת דמדהמתינה ג' עונות אחר בעילה. אפי' תפלוט אחר טבילתה בליל שבת. תשאר בטהרתה [אבל אם היתה טובלת תוך הג' עונות. הי' אפשר לחוש שמא תפלוט אח\"כ. ותחזור להיות טמאה בשעת מחן תורה. ולרש\"י [שבת פו\"א] ס\"ל לראב\"ע שהפרישם ביום ה' סמוך לערב. ואע\"ג דהעונה הראשונה של יום ה' לא היתה שלימה. דהרי רק סמוך לערב הפרישם. אפ\"ה מתחשב למנין הג' עונות. ול\"מ הי' נ\"ל דמה שאמר הקב\"ה וקדשתם היום ומחר משמע טפי דבשחרית יום ה' נאמר כן. ובפרט אי נימא דראב\"ע נמי כרב אדא ס\"ל דכל עליותיו של משה להר בהשכמה היו]. ור' ישמעאל ס\"ל דהפולטת ביום ג' לשמושה טמאה. ורק הפולטת ביום ד' לשמושה טהורה. דלא הקפידה תורה רק אמנין הימים וכדכתיב וקדשתם היום ומחר. ולא אמנין העונות. ואע\"ג דלפ\"ז לא הי' צריך להפרשתן רק ב' ימים. וכדכתיב היום ומחר. ס\"ל דמשרע\"ה הוסיף יום א' מדעתו. והסכים הקב\"ה על ידו שלא ירדה שכינה עד תחלת יום ד' [כשבת ד' פ\"ז א']. ולפיכך ס\"ל דמשה רבינו ע\"ה הפרישן בתחלת ליל ד'. רק יש שלא פרשו עד יום ד' סמוך לערב. מדהוה סגי בדעבדו מצות פרישה במקצת יום ראשון. והיינו דקאמר פעמים שהן ד' עונות. דהיינו בשמשה בסוף יום ד'. וטבלה בתחלת ליל שבת. אין כאן בין שמושה לפליט' רק ד' עונות. דהיינו ליל ה' ויום ה' ליל ו' ויום ו'. ופעמים שהן ה' עונות. וכגון ששמשה בתחלת יום ד'. ופעמים שהן ו' עונות. וכגון ששמשה בתחלת ליל ד'. אבל לראב\"ע לעיל לא הוה מצי למימר פעמים שהן ב' פעמים שהן ג'. וכגון שפירש א\"ע ביום ה' סמוך לערב. ליתא. דלראב\"ע ג' עונות שלימות בעינן. ולפיכך הפרישן בשחרית יום ה' [ועי' תוס' שבת פו\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ר' עקיבא אומר לעולם חמש
ס\"ל כר' ישמעאל דלאו אעונות קפיד קרא רק אימים. וס\"ל נמי כר' ישמעאל דמרע\"ה הוסיף יום א' מדעתו. והפרישן ביום ד'. אלא דס\"ל דבשחרית יום ד' הפרישן. נמצא שיש בין שימוש לטבילה ה' עונות. יום ד' וליל ה' [ויום ה']. וליל ו' ויום ו'. ומדהוזקק להפרישן בהשכמת יום ד' ש\"מ דעל ה' עונות שלימות קפיד קרא. והא דקאמר מלת לעולם היינו כדי לאשמעינן. דגם כשיצא מקצת עונה ראשונה. וכגון ששמשה באמצע היום או באמצע הלילה. חוזרין ונותנין לה מקצת עונה ששית. כמנין השעות שעברו לה מעונה ראשונה. ולאפוקי מראב\"ע לעיל דס\"ל דכל שאין העונה שלימה. אין השעות מתחשבות כלל. להכי קאמר ר\"ע לעולם ה' ולא יותר. מיהו לכל מר כדאית ליה. דוקא כשפלטתו קודם זמן הקבוע. אז דין הפולטת כאדם הרואה קרי. שהיא והזרע הנפלט שניהן טמאין. אלא שהיא אינה רק ראשון לטומאה. כזכר הרואה קרי. והזרע הנפלט דינו כהקרי. ששניהן אב הטומאה. אבל בפלטה אחר הזמן הקבוע. אז גם היא גם הזרע הנפלט שניהן טהורין. מדכבר נסרח ואינו ראוי להזריע. והנה לרמב\"ם קיי\"ל כראב\"ע [כפ\"ה מאהט\"ז הי\"א]. וכל זה מדהי' לו להרמב\"ם גירסא אחרת בש\"ס. אבל אנן קיי\"ל דלא כחד מהנך מ\"ד. אלא כחכמים [שבת ד' פ\"ו ב'] דו' עונות שלימות בעינן. ותוך זמן זה. כשפולטת טמאה. ומדקיי\"ל דכל פולטת ש\"ז דינה כרואה דם וסותרת יום טהרתה שבז' נקיים [כנדה מ\"ב א']. וקיי\"ל נמי. דזה אינו לבד לענין טהרות. אלא גם לבעלה [כרמב\"ם פ\"ו מאסו\"ב הט\"ז ודלא כהראב\"ד שהביאו רב\"י בטור יו\"ד דקס\"ט סע\"ג]. לפיכך כל אשה ששמשה וראתה אח\"כ דם אינה רשאה להתחיל למנות ז\"נ מיד מיום שלאחריו. דחיישינן שמא תפלוט הזרע תוך הז\"נ. ולאו אדעתה. והרי אז. אף דרק הרואה דם תוך הז\"נ סותרת כל הימים שסתרה כבר מדבעינן ז\"נ רצופין [כנדה ל\"ג ב']. עכ\"פ גם הפולטת ש\"ז סותרת עכ\"פ כל אותו יום שפלטה בו [כרב\"י בטור י\"ד דקסט\"ד]. ולהכי קודם שתפסק בטהרה להתחיל למנות ז\"נ שלה. תקנח אותו מקום מבפנים יפה יפה במוך. או תרחצו בפנים בחמין. כדי להפליט כל הזרע שברחמה. ואם אין האשה רוצה לכבד ביתה כנ\"ל קודם שתפסק בטהרה. אזי צריכה להמתין מלספור ז\"נ עד אחר ו' עונות מיום שמושה. מלבד יום התשמיש [דהרי אם שמשה מיד אחר כניסת הלילה א\"א לה לפסוק בטהרה אחר ו' עונות מזמן ההוא. דהרי ז\"נ שלימים בעינן. אלא צריכה להמתין מלהתחיל למנות הז\"נ עד תשלום יום התשמיש]. ולפיכך אם שמשה למשל ליל מוצאי שבת. או ביום א' לא תפסוק בטהרה עד תחלת ליל ה'. דכשתפסוק אז בטהרה. גם אם תפלוט אח\"כ הזרע. כבר נפסד הוא וכמים בעלמא הוה. מיהו כך הוא הדין. אבל אנן נוהגין להצריכה להמתין עוד יום א' יותר. משום דחיישינן שמא תשמש בביה\"ש שאחר יום א'. ותחשוב שעדיין יום א' הוא. והרי הוא יום ב'. להכי גם בשמשה בליל מוצאי שבת. חשבינן כאילו שמשה ביום ב'. ולא תפסוק בטהרה עד הלילה שקודם יום ו'. באופן שיהי' יום ו' יום הראשון של ז\"נ שלה. והחמירו עוד שקנוח במוך וגם רחיצה בחמין בפנים באותו מקום. לא מהני. דשמא לא תקנח או לא תרחץ יפה יפה. ועוד החמירו. דמשום לא פלוג. להכי אפי' לא שמשה כלל מקודם. צריכה להמתין ד' ימים שלימים. בין יום הראיה ליום הראשון של ספירה. ואפי' מצאה רק כתם. שטמאה לבעלה רק מדרבנן כך דינה. והכי קיי\"ל ואין לשנות [י\"ד קצ\"ו סי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "טמאה
ר\"ל הטפה בעצמה טמאה כאב הטומאה דאורייתא. ומדקאי אהטפה. לא נקט הכא כאילו לא טבלה וכבסיפא. ובש\"ס [נדה ל\"ד ב'] מספקינן אי דוקא בפולטתו תוך ג' ימים טמאה הטפה. או אפי' לאחר ג' ימים. וסליק בתיקו:"
+ ],
+ [
+ "בת ישראל
בדיוק קרא לה רק בת ישראל. ולא ישראלית. כדקרי לחברת' ברישא כותית היינו משום דהכא לא נעשה בה מעשה ישראלית:"
+ ],
+ [
+ "טהורה
גם הקרי בעצמה טהור'. אפי' פלטתו תוך ג' ימים. דקרי דעובד כוכבים טהור לגמרי אפי' מד\"ס. דאע\"ג דשאר מעיינות עובדי כוכבים כרוקו ומר\"ג וכו' כולן טמאין מד\"ס כאילו הן של זב. אפ\"ה קריו טהור לגמרי. דעבדו ביה רבנן היכירא שיהי' מלתא דתמיה שיהי' קריו טהור. ועי\"ז ידעו שמה שטימאו שאר מעיינותיו הוא רק מד\"ס. ולא נשרוף על נגיעתן תרומה וקדשים [כנדה ל\"ד א']:"
+ ],
+ [
+ "האשה ששמשה ביתה
ר\"ל נבעלה:"
+ ],
+ [
+ "ולא כבדה את הבית
שלא קנחה רחמה מבפנים היטב מש\"ז קודם שטבלה לעסוק בטהרות:"
+ ],
+ [
+ "כאילו לא טבלה
אפי' תקנח אחר טבילה. דאז אין תו לחוש שתפלוט הש\"ז ותתטמאה. אפ\"ה נשארת בטומאתה. דנהי דכשהי' הש\"ז בפנים לאחר טבילה לא נתטמאה. מדהוא מגע בית הסתרים. ובמשא הרי אינו מטמא. עכ\"פ יש לחוש כשתתקנח ותוציא הש\"ז. יגע בשפת רחמה שבחוץ ותתטמאה. וחיישינן שמא תגע ולאו אדעתה [כנדה מ\"ב ב']:"
+ ],
+ [
+ "בעל קרי שטבל ולא הטיל את המים כשיטיל את המים טמא
דשמא יצא עם השתן צחצוחי זרע שנשארו דבוקים בחלל אמתו:"
+ ],
+ [
+ "בילד ובבריא
ר\"ל אם הוא רך בשנים וגם הוא בריא:"
+ ],
+ [
+ "טהור
שמוציא זרעו בכח. ולא נשאר כלום ממנו באמתו. ונקרא רך בשנים כל שיכול לעמוד על רגל א' בשעה שחולץ מנעלו וחוזר ונועלו [חולין כ\"ד ב']. והכי קיי\"ל [רמב\"ם פ\"ה מאהט\"ו ה\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "נדה
ה\"ה זב וזבה. מצורע ומצורעת ויולדת. שכולן מעיינותיהן טמאות אהט\"ו. ולפיכך לאחר שטבלו. נטהרו מלהיות אב הטומאה. אבל הן ראשון מדנגעו ברוק הנתלש ע\"ג המטבע. רק נקט נדה דמצויה:"
+ ],
+ [
+ "שנתנה מעות בפיה וירדה וטבלה טהורה מטומאתה
דמשום חציצה א\"א לטמאה דהרי אין המעות מהודק בה. ומה\"ט אינה עוד אה\"ט. ומותרת גם לבעלה. ופשוט דה\"ה לכל אה\"ט שטובל ושרץ בידו רפוי. דאע\"ג דנשאר בטומאתו. הועילה לו טבילה לסלק ממנו טומאת אה\"ט מלטמא אדם וכלים וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "אבל טמאה היא על גב רוקה
דרוק הנדה אהט\"ו הוא ומטמא במגע ובמשא. והרי רוקה נתלש על המעות קודם טבילתה. וחוזר ומטמא אותה אחר שטבלה. ונעשית ראשון לטומאה. ואע\"ג דתוך הפה בית הסתרים הוא לענין טבילה. ומה\"ט א\"צ שיבואו מים לתוכו. רק שיהא ראוי לביאת מים. וכלקמן במשנה. ואיך תתטמ' שם במגע בית הסתרים. י\"ל דנהי דבית הסתרים אינו מטמא במגע. במשא מיהו מטמא. בנשא שם טומאה נטמא גופו. מדעכ\"פ נשא הטומאה [כנדה מ\"ב ב']. [ורתוי\"ט תי' משום דעכ\"פ הרוק שעל המטבע נגע בהלשון. והלשון אף שגם הא נחשבת כבית הסתרים לענין טבילה וכדאמרן. עכ\"פ לענין טומאה גלי רחמנא דמחשב כגלוי. מדכתיב אשר יגע. והרי הלשון בר נגיעה בחוץ הוא כשיושיטנה לחוץ [כקדושין כ\"ה א']. ובמחכ\"ר הא תינח אם המטבע הי' מגדר השניים ולפנים. אלא אם היתה מגדר שניים ולחוץ מה איכא למימר. והרי סתמא קתני]. אבל משום מגע הלשון בהמטבע א\"א לטמאה להאשה. חדא דאפי' היתה המטבע טמאה אינה רק ראשון. ואדם וכלים אין מקבלין טומאה רק מאב. ותו דמטבע אמקט\"ו כלל וכדמוכח [מכלים פי\"ב מ\"ז] דדוקא בהתקין דינר לתלותו בצואר מקבל טומאה. והא דנקט התם שנפסל. רק אורחא דמלתא נקט. אמנם אפי' הי' מחט בפיה שמקבל טומאה. אפ\"ה אין חשש נגיעתה בהמחט לטמאה. דהרי המחט לא נעשית מהרוק רק ראשון. והרי אדם וכלים אין מקבלין טומאה רק מאב הטומאה [כב\"ק ד' ב' ב']:"
+ ],
+ [
+ "נתנה שערה בפיה
והרי גם שער' צריך שיבואו בהן מים [כב\"ק דפ\"ב]. וזו הרי לא באו לה המים בשערה:"
+ ],
+ [
+ "קפצה ידה
סגרתן בחוזק. וה\"ה בתפסה בחוזק במקו' אחר בגופ' או בדבר אחר:"
+ ],
+ [
+ "קרצה שפתותיה
דוחקתן זה בזה:"
+ ],
+ [
+ "כאילו לא טבלה
לא סגי ליה למתני טמאה. כדנקט במשנה ה'. דמשמע דעכ\"פ מותרת לבעלה. אבל הכא תני כאילו לא טבלה. דאסורה גם לבעלה. דאנדה דנקט לעיל מינה קאי:"
+ ],
+ [
+ "טמאין
ר\"ל האדם והכלים נשארין בטומאתן כמו שהיו. דמקום האחיזה חוצץ. מדהו\"ל מיעוט המקפיד. דכל דבר שמקפיד בחציצתו. בין שמקפיד להסירן. מדמטנפין הגוף. וכגון כל דבר לכלוך שדבוק בהגוף. או שמקפיד להסירו מהגוף מפני יקרותו. שחושש שיתלחלח בהמים. או שמקפיד שיתקיים על הגוף כחטטין שבגופו. שמכאיב לו כשמסירו [עי' רטו\"ז קצ\"ח סקי\"ד]. בכולן כל שאינן רפויין חוצצין. אבל אי\"ל דהא דקאמר טמאין לשון רבים כולל גם המטביל. ליתא. דא\"כ בהדיח ידיו נמי:"
+ ],
+ [
+ "ואם הדיח את ידו במים
קודם האחיזה:"
+ ],
+ [
+ "טהורים
מיהו כשהאדם והכלים הן אהט\"ו. פשוט דאפי' הדיח המטביל ידיו. הרי נטמא הוא מהנטבל. וצריך גם הוא לטבול א\"ע. ולפיכך נהי דהאדם שהטבילו האוחז. נשאר בטהרתו. מדלא נעשה האוחז רק ראשון לטומאה. ואינו מטמא אדם. עכ\"פ הכלי שאחז כשהטבילו נטמא מהאוחז ע\"י המשקין שבין ידו להכלי כשמעלהו [עפ\"ח דפרה מ\"ה]. ואפ\"ה אהני לה טבילה ראשונה להכלי. דלטבילה שניה שאינה רק מד\"ס א\"צ שוב הערב שמש שנית [כרש\"י ביצה י\"ח א']. וגם אם היו האדם והכלים הנטבלין רק ראשון לטומאה. עכ\"פ נטמאו ידי המטביל מהמשקה שמהדחתן כשבאו בין ידיו להטמ' הנטבל. ואף שאותה המשקה שנטמא' הושקה אח\"כ במי המקוה. עכ\"פ כבר נטמאו הידים מהמשקה קודם שהושקה. דכל הפוסל תרומה מטמא הידים [כידים פ\"ג מ\"ב]. וכיון שנטמאו הידים חוזרין ומטמאין את הכלי ע\"י המשקין שביניהן שחוזר ונטמא מהידים כשמעלהו [עי' רמב\"ם וראב\"ד פ\"ז מאהט\"ו ה\"ב ופ\"ח מאהט\"ו ה\"י]:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר ירפה
ירפה ידיו בשעת אחיזה:"
+ ],
+ [
+ "כדי שיבואו בהם מים
וקיי\"ל כת\"ק. ופליגי רבותינו. דלרמב\"ם ורמב\"ן והרא\"ש. ת\"ק מחמיר טפי מר\"ש. וס\"ל לת\"ק דרפוי ידים לא מהני. דאע\"ג דכל הרפויין אינן חוצצין [כלקמן רפ\"ט]. אפ\"ה הכא לא מהני רפוי ידיו. משום דכל האוחז דרכו לאחוז בכח. כדי שלא ישמט מידו דבר הנאחז. ומשו\"ה דוקא בהדיח ידיו תחלה מהני. ומדסתם תנא דבריו. משמע אף שאחז בכח. כיון שהדיח ידיו תחלה מהני. ור\"ש ס\"ל דרפוי לבד מהני. ולא גזרינן שיהדק. ולפיכך כל שריפה ידיו. ויבואו מי המקוה תחת יד האוחז. א\"צ להדיח ידו במים תחלה. אמנם להרשב\"א ר\"ש מחמיר טפי מת\"ק. דת\"ק ס\"ל דמהני הדחה לחוד אפי' אוחז בכח. וכ\"ש דמהני רפוי ידיו. דהרי יבואו המים תחת היד. ולא גזרינן רפוי ידיו אטו שלא ירפם. ולר\"ש הדחה לא מהני כלל. כיון דידיו מהודקין. ורק רפוי ידיו בעינן. דלא דמי לרגלי הטובל שע\"ג הקרקע. דהתם מי המקוה קדמו לרגליו [כלעיל פ\"ז סי' נ\"ג]. ופסק בש\"ע [יו\"ד ק\"כ ס\"ב וקצ\"ח סכ\"ח] כרשב\"א אליבא דת\"ק. דבין רפוי ידיו או הדחתן תחלה מהני:"
+ ],
+ [
+ "בית הסתרים
כגון תוך הפה והחוטם והאוזן. או תוך הרחם:"
+ ],
+ [
+ "בית הקמטים
כל קמט שבגוף:"
+ ],
+ [
+ "אינן צריכין שיבואו בהן מים
מיהו צריך שתדיחתן מקודם דעכ\"פ ראוי לביאת מים בעינן [כנדה ס\"ו ב']. ואם לא בדקתן מקודם. ואח\"כ לא מצאה שום דבר החוצץ. עלתה לה טבילה. ואם מצאה שם דבר החוצץ אחר טבילתה. טמאה. רק אם אחר טבילתה קודם בדיקתה נתעסקה באותו המין. שאפשר לתלות שאחר טבילתה נדבק שם כשנתעסקה באותו המין. תולה בו. דאע\"ג דבכל מקום שבגוף אם לא בדקה אותו מקודם. ונמצא עליה אחר טבילה דבר החוצץ. אע\"ג שנתעסקה באותו המין בין הטבילה למציאה. אפ\"ה לא תלינן שאח\"כ נדבק בה [כי\"ד קצ\"ט ש\"ך סקי\"ז]. אפ\"ה בבית הסתרים וקמטים. דא\"צ לביאת מים. רק צריך שיהי' ראוי לביאת מים תלינן שאח\"כ נדבק בה ועלתה לה טבילה [קצ\"ח סכ\"ה וכ\"ו]. ואע\"ג דבמקום גלוי שבגוף נמי הרי כל מיעוט המקפיד עליו אינו חוצץ רק מדרבנן [סוכה ד' ו' ב']. ובכל דרבנן אמרינן דתולין שבהיתר הי' [כפסחים ד' י' ע\"א]. י\"ל שאני הכא שהי' להנטבל חזקת טומאה. ואין ספק טבילה מוציא מידי ודאי טומאה דמקודם. ורק בבית הסתרים מקילינן. ונ\"ל מדהוה ספק ספיקא. שמא אח\"כ נדבק שם. ואת\"ל מקודם דלמא בשעת טבילה הי' ראוי לביאת מים תחת הדבר החוצץ. מיהו להרוקח גם בבית הסתרים בכה\"ג לא תלינן שאח\"כ נדבק שם. וראוי להחמיר [ש\"ך שם ס\"ק ל\"ג]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "חוטי צמר וחוטי פשתן והרצועות שבראשי הבנות
אם מהודקות. ושבצואר דוקא רצועה רחבה חוצץ. ולא חוט דק. דממילא אינו מהודק שלא תחנק א\"ע בו:"
+ ],
+ [
+ "קלקי הלב
שער שנסבך שם:"
+ ],
+ [
+ "ובית הסתרים
שער שנסבך באותו מקום:"
+ ],
+ [
+ "באשה
ורק בנשואה שמקפדת שלא תתגנה לבעלה:"
+ ],
+ [
+ "לפלוף
צואת עין אפי' רך:"
+ ],
+ [
+ "וגלד
ריר מכה שנתיבש:"
+ ],
+ [
+ "ושרף היבש
שנטף מהפירות ונתיבש על בשרו:"
+ ],
+ [
+ "והמלמולין
קרטי זיעה:"
+ ],
+ [
+ "וטיט היון
נדבקים מאד:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי מטהר בשל יוצרין ומטמא בשל מרקה
טיט שנלוש בלובן ביצה לתקן סדקי כלים:"
+ ],
+ [
+ "וגץ יוני אלו יתדות הדרכים
טיט מעוך ע\"י רגלים. כשהוא לח נקרא גץ יוני. וכשנתקשה ובולט כיתדו' נקרא יתדות הדרכים:"
+ ],
+ [
+ "שאין טובלין בהן
כשהוא במקוה. אפי' הוא קשה. מדאין נוח לעמוד עליהן. חיישי' שמא לא תטבול כהוגן [כי\"ד סי' קצ\"ח סל\"א] כך נ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ולא מטבילין אותן
בדבוקים בבשרו:"
+ ],
+ [
+ "מטבילין בו כשהוא לח ולא יטבול באבק שעל רגליו
ובדיעבד מהני:"
+ ],
+ [
+ "לא יטבול את הקומקמוס בפחמין
עם רום שע\"ג:"
+ ],
+ [
+ "אלא אם כן שפשף
והסירו לגמרי. ומדלא קאמר וצריך שישפשף משמע דאפילו נשאר קצת רושם סגי:"
+ ],
+ [
+ "אלו שאין חוצצין קלקי הראש ובית השחי
תחת הזרוע:"
+ ],
+ [
+ "ובית הסתרים באיש
שאינו מקפיד וה\"ה פנויי'. וקאלטניס אינן חוצצין [שם בי\"ד ס\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ושאין מקפיד עליו אין חוצץ
ואנן קיי\"ל רוב גופו מלוכלך ומקפיד עליו. חוצץ מדאו'. ובחדא לריעותא מד\"ס [י\"ד קצ\"ח רט\"ז סק\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "לפלוף שבעין
דוקא לח אינו חוצץ שם. ויבש חוצץ משא\"כ חוץ לעין. אפי' לח מקפיד עליו. וחוצץ. וכשהתחיל להוריק נקרא יבש. מיהו בא\"א לטבול שנית. אפי' ביבש יש להקל. כפוסקים דס\"ל דהכא דוקא לענין טהרות מחמרינן. ולא לטבילת נדה [ש\"ך שם סקי\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "כשות
שער שבעור ילד רך:"
+ ],
+ [
+ "לא טמא
בנגע שם טומ':"
+ ],
+ [
+ "ולא מטמא
בהי' טמא ונגע שם טהור. ואכולהו קאי. בין הנך שחוצצין או אין חוצצין לא טמא ולא מטמ'. דאינן חשובין חבור לגוף. רב\"א:"
+ ],
+ [
+ "והמור
שרף הנודף:"
+ ],
+ [
+ "ועל הדרגש
מטה קטנה:"
+ ],
+ [
+ "חוצצין
דוקא אם נקיים הן חוצצין דמקפיד עליהן:"
+ ],
+ [
+ "על הבלוסין
מלוכלכין:"
+ ],
+ [
+ "על איכוף
זאטטעל:"
+ ],
+ [
+ "ועל של זקקין
נושאי נודות:"
+ ],
+ [
+ "משני צדדין
בעבר הכתם מב' צדדי':"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר של בנאים
ת\"ח שצריך להקפיד על נקיות [כשבת דקי\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ושל בור
גרוע מע\"ה. ונ\"ל דבע\"ה בקפיד' בפירש תלי':"
+ ],
+ [
+ "מטפחת של זפתין
שמקנחי' א\"ע בו מתעסקי בזפת:"
+ ],
+ [
+ "ושל מפסלי אילנות
נוטלי הפסולת מאילנות. וי\"א כורתי הענפים לעבות הגזע:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר אף של קייצין
מיבשי פירות:"
+ ],
+ [
+ "אינו חוצץ
קמ\"ל דאף בכלי כן:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שהכניסן שלא כדרכן
כיד הקרדום שהכניסו תוך הברזל בעיקום:"
+ ],
+ [
+ "ולא מרקן
לא גמר הכנסתן:"
+ ],
+ [
+ "או שמרקן ונשברו
שנשבר היד ואין ראוי עוד לתשמיש הראשון:"
+ ],
+ [
+ "כאילו לא טבל
דבפה כלי למטה. לא יכנסו מים לכלי:"
+ ],
+ [
+ "הטבילו כדרכו בלא זבורית
צואר ארוך שלכלי. ומדאינו מעיקר הכלי. נקרא זבורי':"
+ ],
+ [
+ "עד שיטנו על צדו
כדי שיכנסו המים:"
+ ],
+ [
+ "צלוחית שפיה שוקע
ואפי' כשיטה לא יכנסו המים:"
+ ],
+ [
+ "קלמרין
דינטענפאס:"
+ ],
+ [
+ "הדיוטות
פיהן שוקע שלא ישפך הדיו כשיתהפך:"
+ ],
+ [
+ "הכר
דעקקע:"
+ ],
+ [
+ "והכסת
קיססען. ותוספות בבבא מציעא כ' בהיפך. ועיי' הוכחתי ריש פרק כ' דכלים:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו צריכין שיבואו בהם המים
לחללן. מדדרך להכניס ולהוציא מה שבתוכן:"
+ ],
+ [
+ "כסת עגולה
קטן:"
+ ],
+ [
+ "והכדור
באלל:"
+ ],
+ [
+ "והאמום
דפוס מנעל:"
+ ],
+ [
+ "והקמיע
עם השבעות כתובות או לעשבי' שבתוכו:"
+ ],
+ [
+ "והתפלה
תפילין מקט\"ו ככלים פי\"ח מ\"ח:"
+ ],
+ [
+ "אינן צריכין שיבואו בהם המים
דאין דרך לפותחן והו\"ל ביהס\"ת:"
+ ],
+ [
+ "קשרי
מלת קשרי אכולהו קאי:"
+ ],
+ [
+ "העני
שקושר קרע בגדיו:"
+ ],
+ [
+ "והנימין
שבשפת הטלית קשורי' לנוי:"
+ ],
+ [
+ "וחבט
אוזן:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שהיא חוצה
שהקשר מהודק ואינו עשוי להתירו:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שאינה עולה ויורדת
שהקשר מכוון למדת הזרוע וא\"צ למתוח הרצועה כשיניחנה:"
+ ],
+ [
+ "ואזני החמת
נוד:"
+ ],
+ [
+ "ואזני התרמול
כיס הרועה:"
+ ],
+ [
+ "הקשר שבפרקסים שבכתף
כתונת שפי' רחב להכניס הראש וכשלבשו קשרו בכתף לקצר פיו:"
+ ],
+ [
+ "ושפה של סדין
מסך הפתח:"
+ ],
+ [
+ "צריך למתח
למתוח ולפשט הקמטים והשנצי' שבשפתו:"
+ ],
+ [
+ "ושניצן
רצועות:"
+ ],
+ [
+ "ובגדים
מקופלי':"
+ ],
+ [
+ "שהטבילן מכובסין
שרטובי' בשעת טבילה:"
+ ],
+ [
+ "עד שיבעבעו
כשמטבילין בגד במים. המים מבעבעין. והכא מדהבגד לח. סגי בהתחיל לבעבע. מדהודבקו מים שבבגד למי המקוה:"
+ ],
+ [
+ "וינוחו מבעבוען
דזה הסי' שעברו המים בכולו:"
+ ],
+ [
+ "מטבילין עד מקום המדה
הראוי לו. והנותר כקצוץ דמי. ואינו חוצץ מקום החתך. דביהס\"ת הוא. ובכלים אפי' ראוי לביאת מים לא בעי':"
+ ],
+ [
+ "שלשלת דלי גדול ארבעה טפחים
מדהוא גדול אינו יכול להגביהו אלא אם כן אוחז השלשלת קרוב לו:"
+ ],
+ [
+ "ושל קטן עשרה
עי' כלים פי\"ד מ\"ג:"
+ ],
+ [
+ "מטבילן עד מקום המדה
כנזכר בכל א'. והשאר א\"צ טבילה:"
+ ],
+ [
+ "ר' טרפון אומר עד שיטביל את כל הטבעת
בכלתה המדה בחצי טבעת:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים אין מטבילין חמין בצונן
נ\"ל דגם אכלים קאי. מדחייס אפקיעה לא טבל שפיר:"
+ ],
+ [
+ "ולא רעים ביפים
לאוכלין ומשקין לא מהני טבילה. רק למים מטעם זריעה. משיקן למי המקוה. מיהו הנך לא מדחייס אתערובתן כ\"כ הר\"ש. והקשה הרא\"ש. רעי' ביפין מאי אכ\"ל. ולא הבנתי דעכ\"פ חייס אמקוה:"
+ ],
+ [
+ "בית הלל אומרים מטבילין
דמקילי בכל הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "כלי
טמא:"
+ ],
+ [
+ "שהוא מלא משקין
מי פירות:"
+ ],
+ [
+ "רואים אותם כאילו הם מים
דמין מים הם והושקו למקוה:"
+ ],
+ [
+ "מלא מי חטאת
מאפר פרה דחשיבי:"
+ ],
+ [
+ "ער שירבו המים
מי המקוה שיכנסו להכלי:"
+ ],
+ [
+ "על מי חטאת
שיהא רוב הכלי פנוי. אז בטילי ברובא:"
+ ],
+ [
+ "ואין בו אלא רביעית
מי פירות או מי חטאת:"
+ ],
+ [
+ "כל האוכלין
טמאין:"
+ ],
+ [
+ "בכחצי פרס
דבאכל מהן חצי פרס [שהוא ב' ביצים לרש\"י וא' וחצי לרמב\"ם] אסור לאכל תרומה עד שיטבול:"
+ ],
+ [
+ "ברביעית
בשתה רביעית. טמא לתרומה:"
+ ],
+ [
+ "שעשו בו
בשותה:"
+ ],
+ [
+ "שאר המשקין כמים
דשוין שפוסלין לגויה ברביעית. משא\"כ במקוה רק ג' לוגין מים שאובין פוסל. ושאר משקין רק בשנוי מראה פוסלין:"
+ ],
+ [
+ "אכל אוכלים טמאים
ר\"ל ואעפ\"כ יש גם בשותה חילוק בין מים לשאר משקין. אבל חמורים טפי ממים. אבל במקוה מים חמירי טפי משאר משקין:"
+ ],
+ [
+ "ושתה משקים טמאים טבל והקיאן טמאים
דאין מועיל להן השקה. מיהו האדם אמק\"ט מאוכלין ומשקין:"
+ ],
+ [
+ "טהורים
המים:"
+ ],
+ [
+ "הרי היא כמות שהיתה
דבלוע אמק\"ט:"
+ ],
+ [
+ "טוכל ואוכל בתרומה
לערב דבלוע אמ\"ט:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שהוא נראה
כל ששוה לבשר מקרי נראה. משא\"כ במשוקע [כ\"כ רב\"י י\"ד סי' קצ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ואם אינו נראה
אף שהחץ טמא:"
+ ],
+ [
+ "טובל ואוכל בתרומתו
לערב:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין מקואות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Tahorot"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Negaim/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Negaim/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..0e1682058e064cd9d44a2fe3d75799554fb881a1
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Negaim/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,2956 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Yachin on Mishnah Negaim",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "יכין נגעים",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Tahorot"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "מראות נגעים
כבר בארנו בפתיחה דכל נגעי אדם אינן אבעבועות. רק שנשתנה מראה עור האדם ונראה כעין כתם לבן בעורו בגודל גריס [רמב\"ם רפ\"א וספט\"ז מטו\"צ ה\"י]:"
+ ],
+ [
+ "שנים שהן ארבעה
ר\"ל ב' מראות לובן כתיבי בתורה בפירוש דהיינו שאת ובהרת. ולהכי נקראים אבות. אבל מדהטיל הכתוב מלת ספחת. שהוא לשון תוספת וטפל. בין מלת שאת למלת בהרת. להכי מרבינן עוד ב' מראות שהן ג\"כ לבנות רק שהן כהויי' קצת מב' האבות. חד נוסף על שאת וחד על בהרת. ואלו ב' הנוספות שלא נכתבו בפירוש נקראים תולדות. ואע\"ג שבין מראות שלג שהוא היותר לבן שאפשר. ובין מראות הקרום שאין נמוך בלובן יותר ממנו. יש ביניהן כמה מדריגות לבן. אפ\"ה לא מנו חכמים רק ד' מראות לובן אלו משום שרק בהן מצוי מראות הנגע. וזה סדר לבנינותן ממעלה למטה. עזה כשלג. כצמר לבן. כסיד היכל. כקרום ביצה [רמב\"ם פ\"ח מט\"צ. אולם רב\"א הביא בזרוע עוזו ראיות חזקות מהש\"ס דסדר לבנינותן. שלג. סיד. צמר. קרום]:"
+ ],
+ [
+ "עזה כשלג
ר\"ל לבנה ומזהרת מאד כשלג:"
+ ],
+ [
+ "שניה לה
ר\"ל תולדת בהרת. שג\"כ הוא לבן ומזהיר. רק לא עז כשלג:"
+ ],
+ [
+ "כסיד ההיכל
נ\"ל דסתם היכל היינו היכל הקודש. שהיה לבן ביותר מדמלבנין אותו בכל שנה קודם פסח [כמדות פ\"ג מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "כקרום ביצה
לכ\"ע היא הכהויי' בכל ד' מראות. והוא לבן ואינו מזהיר:"
+ ],
+ [
+ "שניה לה כצמר לבן
מטלה בן יומו שלא נתלכלך עדיין מאבק. ורחצהו מדמי לידה. וזו המראה ג\"כ לבנה ואינו מזהיר. ואפ\"ה עז הוא בלבנינותו טפי מסיד ההיכל. וכ\"ש מקרום ביצה:"
+ ],
+ [
+ "כקרום ביצה
רק משמעות דורשין איכא בינייהו. דהרי כולן מצטרפין זה עם זה [וכמ\"ג]. רק ר\"מ ס\"ל דמסתבר שהב' אבות שהזכירתם תורה בפירוש. הן האחת שהיא עזה ביותר. והשנית שהיא הכהה ביותר במראית לבנונית שאפשר. והטיל שפיר הכתוב מלת ספחת ביניהן משום דב' מראות הנוספות. הן ב' מראות הממוצעות. בין הלובן היותר עז. ובין הלובן היותר נמוך. ומה\"ט שפיר קריי' רחמנא להמראה היותר כהה במראה לובן. דהיינו קרום ביצה בשם שאת. משום דכל מראה כל שעז יותר בלבנונית נראה נמוך משאר המראות הכהויי' ממנה. והיינו משום שהעין ירחיקו בטבע. מדמזיק להעין שמציץ עליו. וא\"כ היותר נמוך מכל ד' מיני לובן. הוא ג\"כ היותר מנושא מכל ד' מיני לובן. והוא מראה קרום ביצה. ולכן נקרא בשם שאת. ורבנן ס\"ל דכמו בלובן המזהיר. דהיינו בהרת. האב עז יותר מהתולדה. ה\"נ בהלובן שאינו מזהיר. דהיינו שאת. האב עז יותר מהתולדה. ולהכי מסתבר דשאת שהוא אב הוא כצמר לבן. ותולדתו יהיה כקרום ביצה. והא דקריי' רחמנא לצמר לבן בשם שאת היינו משום דע\"י כהייתו מנושא עכ\"פ טפי מבהרת שנכתב בפירוש אחריו:"
+ ],
+ [
+ "הפתוך שבשלג
ר\"ל ואם מראה הבהרת שהוא לבן מעורב עם אודם. שעורו כיין וכו':"
+ ],
+ [
+ "כיין המזוג בשלג
הראב\"ד כתב דשיעור כמות התערובות היינו שיהיו נכרין בה לבנונית השלג ואודם היין. ול\"מ היה נ\"ל דמדלא קאמר תנא כיין המעורב בשלג. אלא המזוג בשלג. משמע דמצריך שיהיו ערובו כדרך מזיגת יין. דהיינו על חד יין תלת שלג [כב\"ב צ\"ו ב']. [ועי' מ\"ש בס\"ד במראה כהן סי' ד]. ועונ\"ל דהא דקאמר כיין המזוג בשלג. לאו היינו שישפוך היין לתוך השלג או שישליך השלג לתוך היין. דהרי בזה ובזה ימס השלג ויהי למים וא\"כ מה בצע שיערב השלג שיהי למים. יערב מיד מים ביין. אלא ר\"ל שמשערין כאילו נתן חלק א' יין סמוך לג' חלקים שלג. שבכה\"ג בטבע השלג לשאוב היין שבצדו. ואותו הצבע שיהיה להשלג לכשיבלע בו כל היין. הוא פתוך שבשלג לר' ישמעאל. ומה\"ט נמי לא קאמר כדם בשלג משום דדם מדעב לא נשאב כ\"כ מהר לשלג כיין:"
+ ],
+ [
+ "הפתוך שבסיד
דסיד שהוא תולדת בהרת. ג\"כ מטמא בו פתוך:"
+ ],
+ [
+ "כדם המזוג בחלב
בתוס' שבועות [דו\"ב ד\"ה ואם] גרסינן כיין המזוג בחלב [ע\"ש]. ושיעור פתוך זה הוא ג\"כ כלעיל. דהייט על חד תלת. ולכל הגרסות פתוך זה אדום טפי מפתוך בהרת. ונ\"ל עוד דמה\"ט לא קאמר כדם המזוג בסיד. מדיש במשמעות מלת סיד גם כשהוא עדיין יבש כגוש או דק כקמח. וסד\"א דגם בו משערינן כאילו שאב הסיד האודם הלח שבצדו. והרי בכה\"ג יהיה מראה האדמימות שבסיד חלש טפי מאדמימות שנשאב לתוך השלג ברישא. והרי אנן איפכא בעינן שיהיה פתוך שבסיד אדום טפי להכי נקט חלב דהוא הוא כמראה סיד שסדין בו הבתים. ומה\"ט נמי נקט לפי גירסתנו הכא דם ולא יין כברישא. משום דיין בטבעו דק ממים. ומתערב מאד בכל חלקי החלב עד שעי\"ז יאבד היין הרבה מצבע אדמימותו. והרי אנן הכא אדמימות חזק בעינן וכדאמרן. להכי ניח\"ל טפי למנקט דם. שהוא בטבעו עב. וגם כשעירבו בחלב. ישארו כמה מחלקיו מעורבין ואינן מעורבים ועי\"ז יחזק האדמימות המעורב בהלובן. והנה בתורה כתיב כי יהיה בעורו שחין ונרפא. והיה במקום השחין שאת לבנה או בהרת לבנה אדמדמת וגו'. ומזה למדנו דפתוכי' נמי מטמא בשאת ובבהרת. משום דלפי פשוטו מלת אדמדמת דקרא גם אשאת קאי. וקבלנו מרבותינו ז\"ל דגם אם לא היה השאת והבהרת במקום השחין. ג\"כ הפתוך מטמא גם שם. ורק שהכתוב דבר בהוה דאחר שחין שנרפא אם יתהווה שם שאת או בהרת מצוי שיהיה הלובן שבהם מעורב באודם. אבל באמת בין במקים שחין או שלא במקום שחין. כל הד' מראות. בין שהם חלקים או פתוכין מטמאים. מיהו אע\"ג שבתורה לא נזכר פתוך רק בב' האבות. והתנא מזכיר פתוך רק בבהרת ותולדתו. הכא והכא רק לדוגמא בעלמא נקטי'. דבאמת פתוך של אודם ולובן פוסל בב' האבות ובב' התולדות. אלא דקרא נקט ב' האבות. לאשמעינן דבשניהן פוסל פתוך. והתנא נקט תולדה בהדי חד אב. לאשמעינן דגם בתולדה פוסל פתוך:"
+ ],
+ [
+ "אדמדם
ר\"ל פתוך. אלא משום דכל דבריהם בזה דברי קבלה [כדלעיל סימן י\"ב]. מר קבלו בלשון פתוך ומר קבלו בלשון אדמדם. כמו שנזכר בתורה. והרי חייב אדם לומר בלשון רבו [כעדיות פ\"א מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "אלא של שלג עזה
ר\"ל הלבנונית שבו הוא עז וצח ביותר:"
+ ],
+ [
+ "ושל סיד דיהה ממנה
ר\"ל הלבנונית שבו אינו צח ומזהיר כלבנונית שבפתוך שבשלג. אמנם לא פירשה לנו המשנה. היאך יהיה הפתוך בשאת ובתולדתו. ונ\"ל דלכ\"ע משערין דיהתן לפי פתוכין דפליגי בהו במתני'. והיינו לפי סדר לבנינותן שהזכרנו לעיל במשנה א' בסי' ב'. רק דלר' ישמעאל משערין שאת ותולדתו נמוכין קצת מלבנונית דם וחלב. שאת נמוך חד מדריגה מדם וחלב. ותולדתו נמוך מהם ב' מדריגות. ולר\"ע משערין שניהן נמוכין מיין ומים. שאת חד מדרגה ותולדתו ב' מדרגות:"
+ ],
+ [
+ "ארבעה מראות האלו מצטרפין זה עם זה
לכשיעור גריס. ולהתחלפות המראות. שאם היה תחלה מראה א'. והתחלפה למראה אחרת. לא אמרינן נגע אחר הוא אלא נידונית כאילו היא היא אותה שהיתה בתחלה. וכ\"כ מצטרפת לענין פשיון שצריך שיהיה כמין האום. ואם היה האום ממראה א' ופשה ממראה אחר. מחשב כפשיון ממראה אום. ולראב\"ד הנ\"ל סימן ח'. דאב ותולדת חבירתה. או ב' תולדות אינן מצטרפות. גרסינן הכא מארבעת וכו' מצטרפין. ור\"ל יש מהן שמצטרפין. ולרב\"א מתניתין ר\"ח סגן הכהנים היא דס\"ל [במ\"ד] מראות נגעים ששה עשר. דהיינו ד' חלקים. וד' פתוכין פשוטין. ועוד ד' חלקים וד' פתוכין מצורפין. אבל לר' דוסא שם אין מצטרפין רק אב ותולדה דידיה [ולפי דברי רבינו אלו. גם להראב\"ד א\"צ לגרוס מארבע. אלא הו\"ל סתם ואח\"כ מחלוקת. דאין הלכה כסתם]:"
+ ],
+ [
+ "ולהסגיר
כולה מפרש ואזיל:"
+ ],
+ [
+ "את העומד בסוף שבוע ראשון
דב' מיני צירוף יש. צירוף שיעור גריס מב' מראות כאחד. וצירוף ב' מראות זה אחר זה. שלא נדון האחרונה כנגע חדש. ולפיכך קאמר הכא דבשניהן מצטרפין כל המראות לענין דין הסגר. שאם היה בתחלה נגע א' כגריס במראה שלג. ובסוף שבוע א' עמד בעיניו. דהיינו שנשאר גדלו כשיעור גריס. אבל מראיתה התהפך כולו למראה קרום ביצה. או איפכא. לא אמרינן נגע אחר הוא ונבעי הסגר בתחלה. אלא אמרינן מראה קרום דהשתא מצטרף למראה שלג שהיה בתחלה. וא\"צ רק עוד הסגר שבוע א'. וכ\"כ לענין צירוף ב' המראות יחד שכשהיה תחלה גריס במראה שלג. ובסוף שבוע א' נתהפך חציה למראה קרום ביצה. לא אמרינן דמדאין השתא כל המראה כגריס נפטרנו לגמרי. אלא מצטרפי והו\"ל כבתחלה ונמצא שעמד בעינו ובעי הסגר ב':"
+ ],
+ [
+ "את העומד בסוף שבוע שני
דבהיה בו נגע כגריס במראה קרום. ובסיף שבוע ב' נתהפך הגריס ההוא למראה שלג. וכ\"ש איפכא. אין אומרים נגע אחר הוא. ונבעי הסגר בתחלה אלא הו\"ל כעמד בעיניו ב' שבועות ופוטרו הכהן לגמרי. ואע\"ג דכל היכא שפוטרו בעמד בעיניו ב' שבועות. כתוב בתורה והנה כהה הנגע. אין ר\"ל דאפילו לא פשה אפ\"ה לא יפטרנו עד שיכהה ג\"כ מראית לבנינותו. אלא קמ\"ל קרא דיוקא. דאע\"ג שכהה דוקא בעמד בעיניו פוטרו. הא בפשכ. אף שכהה מחליטו:"
+ ],
+ [
+ "בתחלה
כשהיה בו תחלה נגע כגריס. ובה מחיה כעדשה. או ב' שערות לבנות. ה\"ז מוחלט מיד. אפילו הגריס הוא מב' מראות:"
+ ],
+ [
+ "בסוף שבוע שני
ר\"ל וכן אם נמצא המחיה או הב' שערות לבנות בנגע כגריס שמשותף מב' מראות. בסוף שבוע א' אחר הסגר ראשון. או בסוף שבוע ב' אחר הסגר ב':"
+ ],
+ [
+ "לאחר הפטור
ר\"ל או אם אפילו לאחר שפטרו לגמרי בסוף שבוע ב' מדלא מצא בהנגע כגריס א' מג' סימני טומאה. רק שנשארה הנגע כמו שהיתה בתחלה. ולאחר כמה ימים שפטרו. נולד בו א' מג' סימני טומאה ה\"ז מוחלט. אף שהנגע כגריס משותפת אז מב' מראות. או שנתהפכה לאחר הפטור ממראה למראה:"
+ ],
+ [
+ "להחליט את שנולד לו פשיון
אפילו הפסיון הוא ממראה אחרת של עיקר הנגע:"
+ ],
+ [
+ "לאחר הפטור
ר\"ל בין שנמצא הפסיון הזה שממראה אחרת. אחר ובסוף הסגר א'. או בסוף ההסגר של שבוע ב'. או אחר שפטרו לגמרי בסוף שבוע ב'. מדלא נולד לו אז סי' טומאה. ולאחר שפטרו פשה ממראה אחרת סמוך להנגע הר\"ז מוחלט. אבל פשיון בתחלה וכגון שבא לפני הכהן עם נגע כגריס. ועוד קודם שהסגירו רואה שהנגע פושה והולך לפניו. אז אפי' הפשיון הוא ממראה הנגע לא יחליטנו דכל עוד שקודם סוף הסגר א' לא נקרא פסיון. רק אפ\"ה מסגירו ובסוף השבוע יראה שאם ימצאנו שפשה יותר ממה שהיה ברגע שהסגירו. זה לבד נקרא פסיון:"
+ ],
+ [
+ "להחליט את ההופך כולו לבן מתוך הפטור
דאם לאחר שפטרו הכהן וטיהרו. פרח הצרעת בכולו. אפילו היה הפריחה משותפת מב' מראות או שהתהפכה כולו ממראה למראה אחרת לא אמרינן פריחה זו נגע חדש הוא. ונבעי הסגר בתחלה [כפ\"ח מ\"ז]. אלא נחשבת כנגע ראשון. שפרח מתוך הפטור ויוחלט:"
+ ],
+ [
+ "את ההופך כולו לבן מתוך החלט או מתוך הסגר
שאם אחר שהוחלט. או בסוף ימי הסגרו. נראה שכולו הפך לבן. אע\"ג שהפריחה היא ממראה אחרת שהיה בעיקר הנגע. לא אמרינן פריחה זו נגע חדש הוא ונבעי הסגר בתחלה [כפ\"ח מ\"ז] אלא נחשבת כנגע הראשונה שהפך כולו לבן מתוך הסגר או החלט וטהור:"
+ ],
+ [
+ "אלו מראות נגעים
דהיינו ד' מראות נגעים חלוקות ופתוכו' וצרופן שזכרנו:"
+ ],
+ [
+ "שכל נגעים תלוים בהן
דגם שחין ומכוה אינן מטמאין רק כשמראיתן הוא א' ממראות הנ\"ל וגם בהן מצטרפין כל הח' מראות. כמו בנגע עור הבשר. מיהו מלת כל דקאמר לאו דוקא הוא. דהרי נתק מטמא בכל המראות אף שאינו ממראות הנ\"ל [וכלקמן רפ\"י]:"
+ ],
+ [
+ "רבי חנינה סגן הבהנים אומר מראות נגעים ששה עשר
והיינו ד' מראות יחידות וד' צרופות. דשאת מצטרף עם כל א מג' האחרות. הרי ג'. וקרום וסיד נמי מצטרפין יחד הרי עוד א'. שהן בין כולן ח'. אבל בהרת ס\"ל דאינו מצטרף רק עם שאת. ועוד יש ח' פתוכות כנגדן. הרי ט\"ז. ונ\"ל דמניינא קמ\"ל לאשמועינן דיש מראות שאינן מצטרפות:"
+ ],
+ [
+ "ר' דוסא בן הרכינס אומר מראות נגעים שלשים וששה
ס\"ל דכל הד' מראות מצטרפות זע\"ז. הלכך לא נ\"מ מידי למחשב כמה צירופין יש. דהרי אין בהן יוצא מהכלל. אלא רק מחשב ד' עיקר מיני לובן וד' פתוכות מאודם ולובן. וכולן מצטרפין. הרי ח' בעור הבשר וכנגדן ח' בשחין ומכוה. וכנגדן ח' בקרחת וגבחת. וכנגדן ח' בנתק. דאע\"ג דמטמא בכל מראה שבעולם עכ\"פ בח' הנ\"ל שוה לשאר נגעים. הרי ל\"ב. וירקרק ואדמדם בבגדים. וירקרק ואדמדם בבתים. הרי ל\"ו. ונ\"ל דגם ר' דוסא קמ\"ל מניינא כדי לאשמועינן דבכל מין נגע כל הד' מראות מצטרפין. ולהכי לא חשיב פרטי צירוף שבכל מין מדלא נ\"מ מידי למחשב פרטי שבכל מין ומין וכמש\"ל:"
+ ],
+ [
+ "עקביא בן מהללאל אומר שבעים ושנים
ס\"ל נמי כר' דוסא בכל דבריו. הלכך הרי יש ל\"ו דר' דוסא בתחלה כשהובא אל הכהן. רק עקביא ראה למחשב כנגדן עוד ל\"ו שבסוף ההסגרים שבנגעי אדם. בגדים. ובתים. דגם אז אינן מטמאין בעמד הנגע בעיניו. רק בשיש בהן א' מד' מראות כמו בתחלה וגם אז כל המראות הראויות לכל א' מצטרפות בכל א' הרי ע\"ב:"
+ ],
+ [
+ "אין רואים את הנגעים בתחלה לאחר השבת
ר\"ל באחד בשבת [ונ\"ל דלהכי לא נקט בל' מבורר בא' בשבת משום דאז יהיה כוונת מלת שבת ר\"ל שבוע. ולא יהי' שוה למלת חל בשבת דנקט מיד בסמוך. דר\"ל בשבת עצמו. וניח\"ל טפי למנקט בתרווייהו מלת שבת בחד כוונה]:"
+ ],
+ [
+ "ששבוע שלו חל להיות בשבת
ר\"ל שעי\"ז יחול יום ז' שלו בשבת עצמו. והרי אין הכהן רשאי לראות בו הנגע מדהו\"ל כדן דין דאסור מדרבנן [כביצה פ\"ה מ\"ב]. ואף דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מהתורה בשב וא\"ת [כיבמות צ' ע\"ב] עכ\"פ אסור לגרום כן לכתחלה:"
+ ],
+ [
+ "ולא בשני ששבוע שני שלו חל להיות בשבת
דיום ז' של שבוע ראשונה עולה לכאן ולכאן:"
+ ],
+ [
+ "ששבוע שלישי שלו חל להיות בשבת
ר\"ל ובנגעי בתים ג\"כ לא יראה הנגע בתחילה ביום א' וביום ב'. אבל גם לא ביום ג' בשבת. משום דבתים אפשר בהם הסגר ג' שבועות. וכל יום ז' של הסגר עולה לכאן ולכאן:"
+ ],
+ [
+ "ר' עקיבא אומר לעולם רואים
חוץ מבתחילה בשבת ויו\"ט דלכו\"ע אין רואין כמו שאין רואין אח\"כ בשבת ויו\"ט. וכדמסיק. [וערכ\"מ פ\"ט מטו\"צ ה\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "חל להיות
יום ז' של שום הסגר:"
+ ],
+ [
+ "בתוך השבת
ביום השבת:"
+ ],
+ [
+ "מעבירין לאחר השבת
ר\"ל אינו רואה הנגע עד יום א' והכי קי\"ל. [ודלא כהר\"ב]. ופשוט שאינו מתחיל למנות שבוע שניה רק משעה שיבדקנו הכהן ביום א'. ומכאן נ\"ל ראיה ברורה דבהסגירו הכהן בתחלה ושהה מלבודקו עד סוף שבוע ב' או יותר ומצאו שעמד בעינו. לא אמרינן כיון דמתחלה היה כך וגם השתא מצאו הכהן כך. נהוי כעמד בעינו ב' שבועות ונפטרנו. ליתא. דהתורה הקפידה על ב' הסגרות וב' בדיקות. וכל שלא בדקו כהן בינתים. לא הו\"ל רק הסגר א' וצריך שבוע ב' עדיין להסגרו. וכן הוא הדין בהסגר בגדים ובתים:"
+ ],
+ [
+ "ויש בדבר להקל ולהחמיר
דע\"י שלא יראהו בשבת אפשר שעי\"ז יתגלגל לפעמים להמנוגע קולא ולפעמים חומרא. וה\"ה דלר' חנינא סגן הכהנים שייך כה\"ג קולא וחומרא כשלא יראנו בתחלה. בא' בב' וג'. אבל אין לומר. דהא דקאמר יש בדבר להקל ולהחמיר חאי גם אאין רואין בתחלה בשבת. ליתא. דהרי קתני היה בו פסיון והלך לו. והרי אין פסיון פוסל בתחלה [כלעיל מ\"ג]. אלא כל שלא בא עדיין תחת יד כהן מקודם לא חשיב לה קולא וחומרא עדיין:"
+ ],
+ [
+ "היה בו שער לבן
ביום ז' של הסגר שחל בשבת. והרי אם היה הכהן רואהו ביום זה היה מחליטו:"
+ ],
+ [
+ "והלך לו שער לבן
שכשראהו הכהן ביום א' מצא שנשרו הב' שערות. ומצי איירי בין בסוף שבוע א' או סוף שבוע ב'. דאם היה אתמול סוף שבוע ב'. אם היה רואה אתמול שב' שערות בנגעו היה מחליטו ואף שהיום ינשרו ממנו הב\"ש ויטהרנו עכ\"פ יהיה צריך לקרבן לטהרתו. אבל השתא שלא ראהו אתמול כשיראה היום נגעו בלי הב\"ש יטהרנו מיד. הרי קולא. ואפילו אם היה אתמול סוף שבוע א'. אפ\"ה יש קולא. דאע\"ג דע\"י שלא ראהו אתמול אתילד חומרא להמנוגע. דהרי אם ראהו אתמול עם הב\"ש והחליטו. עכ\"פ כשיראה היום שחזרו ונשרו. הרי יטהרנו לגמרי. אבל השתא שלא ראה אתמול הב\"ש שבו. רק ראה היום שנשרו ממנו הב\"ש יחזור ויסגרנו שבוע ב' והרי חומרא. עכ\"פ יהיה לו קולא לענין קרבן. שאילו היה רואהו אתמול והחליטו כשינשרו היום יהיה צריך קרבן. אבל השתא שלא ראהו אתמול. כשיפטרנו בסוף שבוע ב' פטור מקרבן:"
+ ],
+ [
+ "והשחירו שניהם
כולה פירושא דהשחירו הוא. וה\"ק השחירו שאמרתי. היינו בין שביום א' בשבת נעשת א' לבנה וא' שחורה. או שביום א' הושחרו שתיהן:"
+ ],
+ [
+ "ארוכות
דשער לבן אינו סימן טומאה עד שיהיו ארוכות כדי לקרוץ בזוג:"
+ ],
+ [
+ "והקצירו
שביום א' נתקצרו שנתהוו אחת וכו':"
+ ],
+ [
+ "והקצירו שתיהן
ה\"נ כולה פירושא דהקצירו הוא. וה\"ק בין שביום א' הקצירה א' או שתיהן:"
+ ],
+ [
+ "נסמך השחין לשתיהן
לב' השערות. ואתמול היה תוך הבהרת ועכשו רואה שהן סמוכין לשחין. והרי ב\"ש אינן סי' טומאה עד שיגדלו תוך הבהרת. אף שא\"צ שיקיף רוחב הבהרת חוצה לב\"ש סביב. עכ\"פ הכא השחין הוא סמוך להן בצד א'. והו\"ל ספק נגעים בתחילה דטהור דמי יוכל לשער אם הם תוך הבהרת או תוך השחין. או שביום א' הקיף וכו':"
+ ],
+ [
+ "הקיף השחין לשתיהן
שאתמול היו הב\"ש תוך הבהרת. והיום נתהפך הבהרת שסביב השערות לשחין. והרי הן השתא עומדים תוך השחין. ואע\"ג דב\"ש לבנות גם בשחין הם סימן טומאה. נ\"ל דמיירי דאין בשחין כגריס. ורכ\"מ [פ\"ב מטו\"צ ה\"ד] תירץ דמיירי כשהשחין מורד. אולם שייר תנא גוונא שחזרה נגע לאחורי' ונמצא שעומדים חוץ להבהרת ולא נקט לה. מדלא מצי למנקט סיפא איפכא במשנה ו' בשהיו הב\"ש חוץ להבהרת בשבת וביום א' התפשטה לשם. דהרי בכה\"ג לא היה להחמיר מדקדים ש\"ל לבהרת. וגם בל\"ז כבר מכח כ\"ש שמעינן כן הכא ברישא מדקתני הקיף השחין לשתיהן. מקילינן. מכ\"ש בחזרה נגע לאחורי'. ונשארו הב\"ש במקום בריא:"
+ ],
+ [
+ "או חלקן
להב' שערות. ונ\"ל דלא מיירי שנגע השחין בהשערות. דא\"כ היינו רישא. אלא כגון שהיה בהרת כב' גריסין [וכ\"ש כשהיתה רק גריס] ובה שער א' במזרח ושער א' במערב ואח\"כ בא השחין ופילש באמצע הבהרת והפרידה לב' חלקיו ועי\"ז יש רק שער א' לכל חלק:"
+ ],
+ [
+ "השחין ומחית השחין והמכוה ומחית המכוה והבוהק
כעדשה. דבפחות מכעדשה אינו מפסיק [ועמ\"ש פ\"ו]. וכולהו או או קתני. ואכולהו תלת דתני. דהיינו נסמך. הקיף. חילק. קאי. וה\"ק. אם א' מהנך חמש. נסמך או הקיף או חילק לב' השערות והפסיק ביניהן. ע\"י כל חד מהנך גווני נטהר הש\"ל [כפ\"ח מ\"ז]. אולם מלת מחי' פירושו בשר בריא ור\"ל שנולד בשר בריא באמצע השחין או באמצע המכוה והרי בהן אין המחי' סימן טומאה. ומלת בהק היינו שיש בהעור כתם שלבנינותו נמוך טפי ממראה קרום ביצה. שאז אין דינו כנגע והוא טהור:"
+ ],
+ [
+ "היתה מרובעת ונעשית עגולה או ארוכה
והרי מחי' שהוא סימן טומאה צריך שיהא בה ג' דברים [וסימנך ס'ע'ר']. (א) שיהיו ממשות הנגע סביב להמחיה כרוחב ב' שערות. (ב) שתהי' המחיה גדול כמו עדשה. (ג) ושתהי' שטחה כדי להושיב עליה רבוע שארוך ורחב כרוחב עדש. וזו אתמול בשבת היתה כך. והיום מחזיק שטחה רק עדש עגול או שרק ארוך כעדש. אבל לא רחב:"
+ ],
+ [
+ "מבוצרת
שאתמול היה בכל צד מהמחיה בהרת סביב בכל צד ברוחב ב\"ש. והיתה לפ\"ז סגורה בהבהרת כבמבצר:"
+ ],
+ [
+ "מכונסת
שהמחיה צריכה שתהיה גדולה עד כדי שיוכל להושיב עלי' כעדש מרובעת. וכולה במקום א'. וכך היתה זו בשבת:"
+ ],
+ [
+ "ונתפזרה
שביום א' אח\"כ נכנס הנגע לתוכה ונתחלקה המחיה. ואעפ\"כ ע\"י צירוף נשאר עדיין מהמחי' שיעור כעדש. או בא וכו':"
+ ],
+ [
+ "ובא השחין ונכנס בתוכה
ר\"ל או שבשבת הי' בהרת ומחי' בתוכה כדינו לטמאו וביום א' שאח\"כ מצא ששחין נכנס לתוך המחיה דהיינו הקיפה וכו':"
+ ],
+ [
+ "והבוהק
או או קתני וכולהו פירושא דנכנס לתוכה דתני מקמי הכא קאי. וה\"ק או שהשחין או מחית השחין וכו'. הקיף או חילק או מיעט את שיעור המחיה שהיה באמצע הנגע אתמול. והרי אפילו רק הקיפו הנך את המחי'. ולא מיעטו את שיעור המחיה. אפ\"ה אין המחיה עוד סימן טומאה. דאין המחיה סימן טומאה בהן רק בבהרת:"
+ ],
+ [
+ "והלך לו פסיון
ר\"ל שביום א' עבר הפסיון. [וגם הכא שייר תנא היכא שבשבת היה הפסיון וביום א' הפך כולו לבן. ואפשר משום שזהו בכלל מה דקאמר ועבר הפסיון]:"
+ ],
+ [
+ "או שהלכה לה האום
שאתמול היה בהנגע פסיון. והיום נשאר הפסיון אבל עיקר הנגע נתרפא והלך לו:"
+ ],
+ [
+ "או שנתמעטה
נתמעט האום:"
+ ],
+ [
+ "ואין בזה ובזה כגריס
שהמיעט שנשאר היום מעיקר הנגע ובמה שפשה מאתמול אין בשניהם יחד כגריס. ועי\"ז נטהר היום לגמרי. דאילו נשאר משניהם יחד כגריס היום והוא עומד היום בסוף שבוע ראשונה לא היה מטהרו עדיין. דהרי צריך להסגירו עוד שבוע א' [כפ\"ד מ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "והמכוה ומחית המכוה והבוהק חולקין בין האום לפסיון
ר\"ל שביום השבת פשתה הבהרת ולא היה שום דבר מפסיק בין האום להפשיון. והיום מצא שמפסיק בין האום להפשיון. שחין או מחית השחין וכו'. וה\"ה וכ\"ש כשמצא היום שעור הבשר מפסיק בין האום לפשיון. דהרי פשיון שהוא רחוק מהאום אמ\"ט באדם. אלא נקט שחין ומכוה וכו'. לרבותא דאע\"ג שהן מין נגע דהרי גם בהק מין נגע הוא אלא שטיהרתו תורה אפ\"ה מפסיקין [וערכ\"מ פי\"ב מטו\"צ ה\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "כיצד להחמיר לא היה בו שער לבן ונולד לו שער לבן
שביום ז' שחל בשבת לא היה בו ש\"ל וביום א' שאח\"כ נולדו בו. ואע\"ג דגם אם היה רואהו ופוטרו אתמול. ונולדו בו היום ב' שערות או סימן טומאה אחר ג\"כ היה מחליטו היום. עכ\"פ אם סוף שבוע ראשון הוא ולא ראה בו סימן טומאה אתמול היה מסגירו שוב שבוע שלימה. ואע\"ג שהיום יולדו בו ב' שערות או סימן טומאה אחר. לא היה הכהן מחליטו עדיין. ושמא בתוך ימי שבועת ההסגר השני זה יעבור סימן טומאה ויהיה פטור לגמרי. אבל ע\"י שלא ראהו אתמול ורק היום ראהו עם הב\"ש מחליטו מיד ואפילו היה אתמול סוף שבוע שניה. וא\"כ אילו ראהו אתמול והיה פוטרו. ואח\"כ היה רואה בו סימן טומאה היה מחליטו ג\"כ. וא\"כ מה הפסיד שלא ראהו אתמול. י\"ל דעכ\"פ אם היה רואהו אתמול ולא ראה בו סימן טומאה והיה פוטרו היה טובל ומעריב שמשו וטהור. ואף שהיום נולדו בו אח\"כ סימן טומאה היה נשאר בטהרתו עכ\"פ עד שיחזור הכהן ויראנו. אבל עכשיו שלא ראה אתמול. הרי הוא נשאר בטומאת הסגר שמאתמול עד שיחליטנו הכהן היום לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "היו שחורות והלבינו
קמ\"ל דאף דגוף השער קודם להבהרת. אפ\"ה כיון דליבונה אח\"כ בא. טמא [עספ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "והלבינו שתיהן
הכא ליכא למימר כלעיל סימן מ\"ג דכולה פירושא דהשחירו. ליתא. דהרי סיים והלבינו שתיהן. אלא ה\"ק בין שאתמול היו שתיהן שחורות. והיום הלבינו שתיהן או שאתמול היה א' מהן לבנה. והיום הלבינו שתיהן:"
+ ],
+ [
+ "אחת קצרה ואחת ארוכה והאריכו שתיהן
גם הכא אין לפרש כלעיל מ\"ו דכולא פירוש' דקצרות הוא. ליתא דהרי מסיים והאריכו שתיהן. אלא ה\"ק בין שאתמול היו שתיהן קצרות. והיום נתארכו שתיהן:"
+ ],
+ [
+ "או חלקו השחין ומחית השחין והמכוה ומחית המכוה והבוהק
ר\"ל שאתמול ביום השבת היה א' מאלו מפסיק בין ב' השערות שבהבהרת. ולפיכך לא נחשבו סימן טומאה:"
+ ],
+ [
+ "ובא השחין ונכנס בתוכה
ר\"ל או שביום השבת בא השחין ונכנס אל התוך של הבהרת דהיינו להמחי'. והיינו שהקיפה או וכו':"
+ ],
+ [
+ "הקיפה חלקה או מעטה
כולה או או קתני. וה\"ק בין שכניסת השחין אתמול אל תוך המחי'. היה באופן שהקיף השחין את המחי' שבאמצע הבהרת. או שהשחין חילק את המחי'. או מיעט את המחי' משיעורה ע\"י השחין וכו':"
+ ],
+ [
+ "והמבוה ומחית המכוה והבוהק
א' מאלו חולקים וכו':"
+ ],
+ [
+ "והלבו להן
ונתהפכו להיות מקומן בהרת. נמצא שהיום הפסיון סמוך לאום [וגם כאן שייר תנא מלמיתני שאתמול היה הפך כולו לבן והיום נתגלה קצת ממנו]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "נראית בגרמני
נגע. עזה במראה לובן שבה. אם היא באדם שהוא מארץ גערמאניען. היא אשכנז בלשון לאטינא. דמג' ב\"נ התישבו בני יפת בצפון העולם היא אייראפא. ואשכנז היא היותר צפוני בה. ומדאין שם תגבורת השמש. לכן תושביה הם לבנים ביותר. ובני חם התיצבו בדרום העולם. היא אפריקא. וכוש הוא עטיאפיען. היא היותר דרומי בה. ומדיש שם התגברות השמש ביותר. לכן תושבי ארץ כוש הם שחורים ביותר. אולם בני שם התישבו במזרח העולם. היא אזיען. והיא כמול האמצע שבין אפריקא לאייראפא. וא\"י היא קרובה לאמצעית אזיען. לכן תושביה ממוצעים בלבנונית עורם [כל זה מדברי הגאון רב\"א בקצת תוס' ביאור]. וי\"א דגרמני דקא' תנא הוא לשון גרמא. ור\"ל שבשרו לבן כעצם [אולם לפע\"ד הרי לפי\"ז לא תלי כלל באיזה אקלימא הוא דר. שיש שנולד כך משונה בעורו. ונקרא בל\"א אלבינוס. והוא מום באדם ונקרא בלשוו המשנה לבקן [בכורות פ\"ז ע\"ו]. ולמה לא קראו תנא גם הכא כן. ותו מסתבר דכמו כושי שהזכיר תנא. נקרא על שם ארצו. כך גרמני על שם ארצו נקרא]:"
+ ],
+ [
+ "כהה
שמתוך שבשר הגרמני לבן ביותר. לכן כשיש בעורו גם בהרת עזה כשלג. נראה כהה מקרום ביצה. ופוטרין אותו. דבתר בשרו אזלינן:"
+ ],
+ [
+ "והכהה
נגע שכהה יותר מקרום ביצה:"
+ ],
+ [
+ "בכושי עזה
שמתוך שעור הכושי שחור ביותר. להכי גם נגע שכהה יותר נמוך מקרום ביצה באדם בינוני. והוא נטהר בה. אפ\"ה מדנראת בכושי זה עזה. הרי זה נסגר או נחלט על ידה. דס\"ל דכל נגע משערינן לפי בשר המנוגע מדכתיב הרבה פעמים באותה פרשה בעור בשרו. והא דכתיב פעם א' בעור הבשר. ה\"ט כדי דלא תימא דבישראל דווקא מיירי קרא. וביה נשער בכל א' לפי עורו. אבל גר גרמני או כושי אמ\"ט כלל בנגעים. להכי כתבה תורה נמי בעור הבשר סתמא פעם א'. למימרא דבכל בשר משערינן. ובכולן בבשרו. דהיינו בבשר עצמו משערינן:"
+ ],
+ [
+ "בני ישראל אני כפרתן
ר\"ל אם נגזר על א' מהן צרעת בשביל עוונותיו [כעירוכין י\"ד ב'] הנני תחתיו לקבל ענשו. כדי שאתכפר עלי'. וינצל הוא. ומדהוצרך להזכיר ישראל בשם צרעת. כדבעינן למימר לקמן. להכי כדי להודיע שיעור חיבתן אצלו. נותן נפשו תחתיהן:"
+ ],
+ [
+ "הרי הן כאשכרוע
הוא מין ארז שלבנינותו בינוני:"
+ ],
+ [
+ "אלא בינוניים
נ\"ל דמדלא קאמר בקיצור יראה כבינוני. ש\"מ דרק ראי' לדבריו אתא לאשמועינן. וה\"ק דמדנצטוו פרשת נגעים רק לבנ\"י. להכי בין בכושי או בגרמני כשנתגיירו משערין בהן היאך היה נגע שלהן נראה אילו היה עורן אשכרוע כישראל. שעורן הוא במראה כזו. ועוד נ\"ל דמדלא קאמר בנ\"י בינוני' הם בלובן. ש\"מ דפליג אדר\"ע וס\"ל בלבנונית בינוני של אשכרוע משערינן. שהוא מין מראה לובן בינוני אחר ואינו אותו מראה לובן בינוני דקאמר ר\"ע. ופליג נמי אדר\"ע דמצריך הבאת הצבע. אבל ר' ישמעאל ס\"ל דסגי לשער לפי האומד. [ולהראב\"ד ס\"ל לר' ישמעאל דגרמני וכושי אין מטמאין כלל בנגעים. והיינו כת\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "מביא סם בינוני ומקיפו מבחוץ
סביב להנגע עושה קו מאותו צבע לובן בינוני של המציירים:"
+ ],
+ [
+ "ותראה בבינוני
ר\"ל דע\"י עשיית הקו זה סביב הנגע. יהא יוכל להבחין יפה מראה לבנונית הנגע. להבחין יפה עי\"ז איך יהי' מראית הנגע בעור בינוני. דס\"ל דלא סגי במשער באומד. רק צריך שיתברר לעיניו יפה אם אינה נמוכה מקרום ביצה בעור אדם בינוני:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא להחמיר
דס\"ל דב' המקראות בעור בשרו ובעור הבשר. היינו לומר יראה וכו':"
+ ],
+ [
+ "יראה הגרמני בבשרו
כבמראה בשר של עצמו. ועי\"ז נידן לקולא ונמצאת מקיים מה דכתיב בעור בשרו:"
+ ],
+ [
+ "והכושי בבינוני
נמצאת מקיים גם מקרא שכתוב בעור הבשר סתם [והא דלא קאמר איפכא. היינו משום דספק נגעים להקל [כלקמן רפ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים זה וזה
גרמוני וכושי. ונ\"ל דאפ\"ה פליגי אר\"ע דלדידהו סגי לשער לפי האומד:"
+ ],
+ [
+ "ולא בתוך הבית
ודוקא בנגעי אדם או בגדים. דאף דבבגדים לא שייך עזה וכהה. עכ\"פ צריך להבחין יפה בין ירקרק לירוק ובין אדמדם לאדום. אבל בבתים הרי לא סגי בלא\"ה דאין נגע מטמא בבית רק בכותליו מבפנים [כתוס' יבמות ק\"ג ב' ועיין מראה כהן סימן כט]. ואפ\"ה צריך לפתוח החלון שבו כשהוא סגור כדי לראותו יפה:"
+ ],
+ [
+ "לפי שהכהה נראית עזה
אכולהו קאי. ומשום שאם יראה אז הנגע יתגלגל לו חומרא עי\"ז:"
+ ],
+ [
+ "ולא בצהרים לפי שעזה נראית בהה
דע\"י שאור החמה חזק אז יתבלבל ויכהה ראיית העינים:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר בארבע בחמש בשמנה ובתשע
ר\"מ ס\"ל דקודם שלש שחרית הוא. ולאחר תשע בין הערביים הוא. בשש ובשבע צהרים הוא. ובג' זמנים אלו מקובל לנו שאין רואין בהן. ור\"י ס\"ל דגם קודם ד' שחרית הוא דמקרי ואין רואין בו [ועיין פסחים י\"א ב'. וסנהדרין מ' א'. שיש קצת דמיון לפלוגתא דהתם עם פלוגתא דהכא. רק התם בטעות פליגי]. וקי\"ל כר\"י:"
+ ],
+ [
+ "כהן הסומא באחת מעיניו או שכהה מאור עיניו
ודוקא בכהו ב' עיניו. אבל בכהה עינו א' לא. דדוקא סומא בא' מעיניו תנן דפסול:"
+ ],
+ [
+ "בית האפל אין פותחין בו חלונות
מחדש. אבל במגופף בדלת. וכ\"ש בדלת זכוכית מחרב לפתחו:"
+ ],
+ [
+ "כיצד ראיית הנגע
ר\"ל איזה מקום צריך לראות. ולבדוק הנגע שבו. שלא נחשבו כבית הסתרים שאמ\"ט בנגעים:"
+ ],
+ [
+ "האיש נראה כעודר
ר\"ל אם הנגע בין ב' רגליו יבדקנו הכהן כאילו המנוגע חופר שדרכו לפסק רגליו קצת. ומה שאין מתגלה אז מבין ירכיו נקרא בית הסתרים שאינו מטמא בנגעים:"
+ ],
+ [
+ "וכמוסק זיתים
ר\"ל ואם הנגע תחת זרועותיו אז יבדקנו כתולש זיתים מאילן זית שמין אילניו אין גבוהים הרבה. וא\"צ לפשוט זרועותיו ביותר. ומה שאינו מתגלה אז מתחת זרועותיו נקרא בית הסתרים:"
+ ],
+ [
+ "האשה כעורכת
לענין נגע שבין ירכיה. ומדאין דרכה לחפור. להכי משערינן בה כלשה עיסה. שדרכה ג\"כ לפסק רגלי' קצת. וכל נגע שהיא אז במקום מכוסה שם. אינו מטמא:"
+ ],
+ [
+ "וכמניקה את בנה
לענין נגע שתחת הדד. ורק מה שמגולה שם אז טמ'. [ונל\"פ דבהנך תרתי היה מכסה הנשאר מה שא\"צ לראות. משום הרהור. דדוקא בבהמה אמרינן בכה\"ג בעבידתי' טריד ולא יהרהר [כע\"ז ד\"כ ע\"ב] ולא באדם. ובפרט הכא דליכא מעשה רק ראיי' ל\"ש לומר בעבידתי' טריד]:"
+ ],
+ [
+ "כאורגת בעומדין לשחי
ר\"ל כשיש לה נגע סביב לבית השחי משערין מה שמתגלה מתחת זרועותי' בשעה שהיא אורגת. ולא משערין באורגת משיחה קטנה. שאין מתגלה אז רק מעט מתחת זרועותי'. אלא משערין באורגת בעומדין. דהיינו כשאורגת בכלי אריגה העומדין לפני' שמגבהת ופושטת זרועה הימנית ביותר. כשתשליך חוט הערב בין חוטי השתי המתוחי' בכסא האורג:"
+ ],
+ [
+ "ליד הימנית
לנגע שבשחי תחת יד ימנית. ואפשר דס\"ל דשחי שמאלית אינו רואה כלל. דאע\"ג דגם בשמאלית תחזיר ותשליך חוט הערב לאחור ליד הימנית. עכ\"פ אינו משליכתו בכח כל כך. מדהיא יד כהה ולפיכך אינה מגבהת אותה כ\"כ שיתגלה ממנה הנסתר מקודם. [וכן משמע מהרמב\"ם פ\"ט מצרעת]. אמנם לרב\"א ת\"ק ס\"ל דמשערין שמאלית כפי מה שמתגלה כנגדה מיד ימנית:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אף כטווה בפשתן לשמאלית
שאוחזת אז בשמאלית שלה הפלך שפינדעל בל\"א ומגבהת הפלך קצת כדי לכרוך עליו חוט הפשתן שטווה בימינה ומה שאיט נראה אז מהשחי. נקרא ביהס\"ת ואמ\"ט. ולרב\"א הנ\"ל ס\"ל לר\"י דכפי שיעור זה משערינן בימיני' ול\"ג אף. ונקט פשתן דמדמצוי טפי מטווית צמר. מדזיל טפי. ועוד משום דצמר אינו נטווה בפלך. רק בגלגל של אריגה. מיהו מתני' לא מיירי בכיהונא רומא' דהרי אין דרך אשה לטוותו [ככתובות דס\"א ב']:"
+ ],
+ [
+ "כשם שנראה לנגעו כך הוא נראה לתגלחתו
דכשיתטהר המנוגע צריך שיגלח כל מקום כנוס שער. וקאמר הכא דכל כנוס שער שבביהס\"ת א\"צ לגלח. ולהכי כל כנוס שער שבזקן התחתון ושבשחי במקום שמכוסה שם אמ\"ט וא\"צ לגלחו כשמתטהר:"
+ ],
+ [
+ "כל הנגעים אדם רואה
ואפילו של קרובים או של אשתו:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מנגעי עצמו
דכתיב והובא אל הכהן. משמע אל אחר:"
+ ],
+ [
+ "ר' מאיר אומר אף לא נגעי קרוביו
דכתיב על פיהן יהיה כל ריב וכל נגע הוקש נגע לריב. דבשניהן כל קרוב פסול. ורבנן ס\"ל דלא מקשינן [כסנהדרין ל\"ד ב' ויבמות ק\"ד א']. וא\"ת לר\"מ מי הסגיר למרים והרי צריך שתסגר ע\"י כהן. י\"ל דהוסגרה מפי הקב\"ה שאמר תסגר מרים. והו\"ל כהוסגרה מכהן [כזבחים ק\"ב א' ודו\"ק]. ולרבנן באמת אהרן הסגירה וטיהרה [כתוס' שם]:"
+ ],
+ [
+ "כל הנדרים אדם מתיר חוץ מנדרי עצמו
דכתיב לא יחל דברו רק אחרים יחלו לו [כנדרים פ\"א ב']:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אף לא נדרי אשתו שבינה לבין אחרים
ר\"ל כשנדרה דבר שאינה משועבדת לו. וגם אין בנדר ההוא ענוי נפשה. דכל חד מהנך תרתי הוי דבר שבינה לבינו וטעמא דר' יהודה משום דאשתו כגופו דמי. ולא הוה בכלל אבל אחרים מוחלין לו [כתובות ס\"ו א']. ואפ\"ה לר\"י רואה נגעי אשתו. דאע\"ג דכגופו דמי עכ\"פ שייך גבה והובא אל הכהן. דאע\"ג דכגופו דמי עכ\"פ רק הוא כהן ולא היא. וקי\"ל שאין בעל מתיר נדרי אשתו. ואפילו להצטרף לג' הדיוטות להתירה אינו רשאי. דמדאשתו כגופו הו\"ל כמתיר נדר בב' [י\"ד רל\"ד סנ\"ז]. אבל כל קרוב מתיר. אפילו אב לבן ואיפכא [י\"ד רכ\"ח ס\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "כל הבכורות אדם רואה
לבחון אם מום קבוע הוא:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מבכורות עצמו
משום חשדא [וסי' בגד בכור נגע נדר פסול בעצמו]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הכל מיטמאין בנגעים
הכל לאתויי קטן. אע\"ג דכתיב במצורע איש צרוע. האי למעוטי אשה מפריעה ופרימה אבל לענין לטמא בנגעים אתרבי קטן ממלת אדם דכתיב אדם כי יהיה בעור בשרו. וכ\"ש דאתרבי מזה עבד כנעני שמל וטבל. ואצ\"ל אשה דכבר שמעינן לה מסוף פרק דלעיל:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן העובדי כוכבים וגר תושב
ודוקא לנגעי גופן מדאינן בני חיובי קרבן. אבל בגד שלהן או בית שלהן בא\"י שקנה אותן ישראל. ומצא בהן נגע שגדל ברשותן. וראה בתחלה [עיין רמב\"ם טו\"צ פי\"ג ה\"ב ופי\"ד הי\"א]. ומ\"ש בתוי\"ט בשם מהר\"ם דגר תושב מטמא בנגעי בגדים. ובתים. תמהני מאד דלבתר שכתב בעצמו דאמ\"ט בנגעי הגוף. מדאינו בר קרבן. א\"כ בתים נמי הרי לאו בר אתויי קרבן. ותו הרי הוקשו נגעי בגדים ובתים לנגעי הגוף [כרמב\"ם סוף פרק י\"ג מטו\"צ] ואין היקש למחצה [ככריתות כ\"ב ב']:"
+ ],
+ [
+ "הכל כשרים לראות את הנגעים
אפילו ישראל אם בקי בדיני נגע וגם אין חסרון בעיני' [כפ\"ב מ\"ג]. רשאי לבחון דיני הנגע:"
+ ],
+ [
+ "אלא שהטומאה והטהרה בידי כהן
ואפילו הוא כהן ע\"ה. ואפילו שוטה. ואפילו קטן [רמב\"ם פ\"ט מטו\"צ]. אבל צריך שיהיה דמסברי ליה וסבר [ערכין ג' א']. ופשוט לע\"ד דהכהן עכ\"פ צריך שיראה ג\"כ את הנגע אע\"ג שאיכו יודע לדון ע\"פ ראייתו עד שיגיד לו ישראל המומחה אפ\"ה למראה עיני הכהן כתיב:"
+ ],
+ [
+ "אומרים לו אמור טמא
הישראל המומחה אומר לכהן ע\"ה אמור וכו':"
+ ],
+ [
+ "אמור טהור
וה\"ה כשרואה המומחה שהמנוגע ראוי להסגר אומר להכהן הע\"ה אמור להמנוגע הרי אתה מוסגר. דגם אמירה זו בכהן תליא וכדמפורש בקרא. ואפ\"ה לא נקט לה תנא מדנכלל באמור טמא דגם המוסגר טמא הוא:"
+ ],
+ [
+ "אין רואים שני נגעים כאחד
מדאינו יכול לבחון כל אחת יפה:"
+ ],
+ [
+ "בין באיש אחר ובין בשני אנשים
ר\"ל בין שב' הנגעים הם באיש א' או בב' אנשים נראים מכהן א':"
+ ],
+ [
+ "אלא רואה את האחר ומסגירו
או או קתני:"
+ ],
+ [
+ "וחוזר לשני
ר\"ל בין שרואה שדין הנגע הוא להסגירה או שדינה להחליט או לפטרה אינו רשאי לבחון הנגע האחרת עד אחר שיפסוק דין הנגע שראה תחלה. ואח\"כ בוחן הנגע השניה ופוסק גם את דינה:"
+ ],
+ [
+ "אין מסגירין את המוסגר
אם נולד לו נגע ב' באמצע שבוע של הסגר של נגע א' אין הכהן נזקק לו לומר לו הרי אתה סגור גם בשביל זו. והנ\"מ בזה. דכשלא הסגירו בשביל נגע ב' ובסוף הסגר שבשבוע של נגע הראשון. כבר נתרפאו שניהן. הרי פוטרו הכהן מיד. הא אילו היה סוגרו גם בשביל נגע הב' תוך ימי הסגר הראשון אע\"ג שמוצא היום ששניהן נרפאו. אפ\"ה לא היה נטהר עדיין. עד שיכלה שבועת ההסגר של נגע הב'. מיהו כשהביא ב' נגעים ביחד לפני הכהן. אז רואה נגע הא' ורואה וחוזר גם נגע הב' וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "ולא מחליטין את המוחלט
כשהוחלט משום נגע א'. ותוך ימי החלטו נולד בו נגע אחר שרואה הכהן שראוי להחליטו גם עבורה. אין הכהן אומר לו מוחלט אתה גם עבור זה. והנ\"מ בזה. אם נרפא הנגע הראשון במועד. או כשהיה חתן. והרי קי\"ל דמותר הכהן לטהר המוחלט במועד כדי לשמחו [כרמל\"מ פ\"ז מיו\"ט די\"ז א' ד\"ה ומעתה וכן משמע מרמב\"ם שם הט\"ז]. א\"כ כשיטהרו אז הכהן עבור הנגע הא' ויעש הצפרים ויגלח ויטבול. אף שלא נרפא עדיין הנגע הב'. מותר לכנוס לעירו. דהרי עדיין לא טימאו הכהן עבור נגע הב':"
+ ],
+ [
+ "אין מסגירין את המוחלט
כשנולד בהחליטו נגע אחר שצריך הסגר. והנ\"מ שכשנרפא נגע קמא ולא בתרא צריך נגע הב' הסגר ראשון. א\"נ כשנרפאו שניהן תוך ז' ימים משנולד נגע הב' פוטרו מיד. הא אם היה מסגירו עבור נגע הב' אע\"ג שנרפא הנגע הב' תוך ז\"י הסגירו אינו פוטרו עדין עד כלות ז\"י הסגרו:"
+ ],
+ [
+ "ולא מחליטין את המוסגר
דאם תוך שבועת ההסגר של נגע א' נולד לו נגע ב' שראוי להחליט אותה מיד או שתוך שבועת ההסגר של נגע נולד באותה נגע שהסגיר סימן טומאה ובסוף שבועת ההסגר עבר הסימן טומאה מזו או מזו. א\"צ צפרים וקרבנות כבכל נגע מוחלטת שנרפאה. דהכא לא הוחלטה מהכהן עדיין:"
+ ],
+ [
+ "אבל בתחלה בסוף שבוע
ר\"ל בנולד נגע ב' בתחלה. דהיינו קודם שנסגר עבור נגע א'. או בנולד נגע ב' בסוף שבוע א' או בסוף שבוע ב' של נגע א' קודם שנפסק דינה של נגע א' אז המסגיר וכו':"
+ ],
+ [
+ "והמחליט מחליט
ר\"ל מיד כשמסגירו עבור נגע א' אומר לו הינך מוסגר גם עבור נגע ב'. וכ\"כ מיד כשמחליטו עבור נגע א'. רשאי מיד להחליטו גם עבור נגע ב':"
+ ],
+ [
+ "מסגיר ופוטר
ר\"ל אם ראה שנגע א' ראוי להסגיר והאחרת ראויה לפטור ועושה כן לשניהן ביחד:"
+ ],
+ [
+ "מחליט ופוטר
מחליט עבור נגע א' ופוטר עבור נגע ב' הכל בשעה א'. וה\"ה דמסגיר ומחליט או איפכא. וכ\"ש דפוטר ומסגיר או פוטר ומחליט. דהרי כשנפטר מנגע קמא לגמרי פשיטא דבודק הב' [ויש נ\"מ בכולהו גווני בין שיזדקק לנגע ב' או לא. והמסגיר מסגיר. הרי אילו לא הסגירו מיד לנגע ב' כשיפטור מנגע א' יהיה צריך שוב הסגר לנגע ב'. אבל השתא דהמסגיר מסגיר. הסגר א' עולה לב' הנגעים. והמחליט מחליט. אילו לא החליטו מיד גם עבור נגע ב'. הרי כשיתרפא מנגע א' שהוחלט והוא במועד וכדומה. רשאי להתטהר בצפרים וקרבנות. וליכנוס למקדש ולאכול קדשים. אף שלא נרפא עדיין נגע ב'. עכ\"פ לא החליטו הכהן עדיין עבור נגע הב'. אבל השתא שהחליט הכהן ב' הנגעים ביחד. א\"א שיתטהר עד שיתרפאו שניהן. ומסגיר ופוטר או מחליט ופוטר. יש ג\"כ נ\"מ בב' האופנים דאילו לא היה פוטר נגע הב' מיד אחר שהסגיר או החליט הא' הרי אם תוך ההסגר או ההחלט של א'. היה פורח בכולו היה טהור. אבל השתא דתיכף כשהחליט או הסגיר הא' פטר גם הב' הרי אם תוך ההסגר או ההחלט של נגע א' פרח בכולו. ולא נתייחדו הנגע הטהור והטמא יחד קודם שפרח בכולהו היה טמא כדמוכח לקמן [פ\"ח מ\"ו]. ומסגיר ומחליט נמי יש נ\"מ. דאילו לא היה מחליט נגע ב' מיד כשהסגיר א' הרי אם נרפא נגע ב' תוך ימי הסגר נגע א' לא היה צריך קרבנות לנגע ב'. אבל השתא שהחליטו כשיתרפא צריך קרבנות. ובמחליט ובמסגיר נמי יש נ\"מ. דאילו לא הסגירו עבור נגע ב' מיד כשהחליט נגע א'. הרי כשיתרפא נגע א' היה צריך שוב ב' הסגרות לנגע ב'. אבל השתא שהסגירו מיד כשהחליטו ימי חלוטו עולה לו לימי הסגרו. ופוטר ומסגיר. או פוטר ומחליט. או מסגיר ופוטר בכולהו ג' גווני יש נ\"מ לענין פרח בכולהו וכלעיל. ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "נותנין לו שבעת ימי המשתה
ואין הכהן פוסק דיט אז. אבל אדם אחר כופין אותו להראות נגעו לכהן. דמ\"ש מכל מצות עשה. דכשלא יקיימו מכין אותו עד שתצא נפשו או עד שיקיימו [כתובות דפ\"ו א']. ואת\"ל מאן יימר דהכא מצוה. ת\"ל והובא אל הכהן משמע על כרחו:"
+ ],
+ [
+ "לו ולביתו ולכסותו
כשנולד נגע בא' מהן:"
+ ],
+ [
+ "ובן ברגל
כשנולד בא' מהנך נגע ברגל לשום אדם:"
+ ],
+ [
+ "עור הבשר
שנולד בו נגע:"
+ ],
+ [
+ "מיטמא בשני שבועות
ר\"ל בעמד הנגע בעיניו בלי סימן טומ' אפ\"ה צריך עכ\"פ ב' הסגרות. ויהי' עכ\"פ טמא ב' שבועות:"
+ ],
+ [
+ "ובשלשה סימנין
דאם נולד בהנגע א' מג' סימני טומאה. הר\"ז מוחלט. ואלו הן הג' סימני טומאה בשער וכו':"
+ ],
+ [
+ "בשער לבן ובמחיה ובפסיון
או או קתני. והשתא מפרש תנא מתי כל א' מטמא. בשער וכו':"
+ ],
+ [
+ "בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני לאחר הפטור
או או קתני. הא בתחילה אין פשיון מטמא [כפ\"א מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ומיטמא בשני שבועות שהן שלשה עשר יום
דיום ז' עולה לכאן ולכאן:"
+ ],
+ [
+ "השחין והמכוה
שחין היינו שנפסד העור ע\"י הכאה או ע\"י חולי שבגוף. ומכוה היינו שנפסד העור ע\"י אש. או ע\"י רותחין שנפלו על בשרו. ושניהן כשהן עדיין מורדין. דהיינו שיש במקום החבורה ליחה. אינן מטמאין בנגעים. וכשנתרפאו לגמרי ונעשו צלקת. אז הנגע שנולד שם דינו כשאר נגע שבעור הבשר. אבל כשנתרפאו רק קצת. ועלה עליהן קרום כקליפת השום. אז הנגע שנולד על הקרום. זהו שנקרא שחין או מכוה:"
+ ],
+ [
+ "מיטמאין בשבוע אחד
ר\"ל אף בלא סי' טומאה צריך לסגרו עכ\"פ שבוע א'. וכשלא ימצא בו בסוף השבוע סי' טומאה פוטרו אבל בשאר נגעים שבאדם בעמד בעיניו שבוע א' אינו מטהרו עד שחוזר ומסגירו עוד שבוע ב':"
+ ],
+ [
+ "שהוא שבעת ימים
פשוט ששבוע א' הוא ז\"י. רק אפ\"ה נקט הכי איידי אינך. א\"נ קמ\"ל דאף שלא מצא בה בסוף שבוע סי' טומ'. אפ\"ה טמא כל יום הז'. שהרי צריך טבילה והע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "הנתקין
נתק הוא שנשרו שער הראש או הזקן על שטח שרחב כגריס אע\"ג שאין שם נגע כלל מטמא בכל המראות [עי' רפ\"י]:"
+ ],
+ [
+ "הקרחת והגבחת
כשנשרו שער הראש שלפניו נקרא גבחת. ואם מלאחריו נק' קרחת. ובכה\"ג זו\"ז טהורים לגמרי. דדוקא כשיש גידול שער סביב המקום שנשרו משם השערות נק' נתק. אבל קרחת וגבחת אין שער מקיף הקריחה סביב. אולם אם במקום שנשרו השערות בהקרחת והגבחת. נולד נגע באחד מד' מראות הרי דינו כשאר נגע שבעור הבשר. רק שאין בו טומ' שער לבן כשגדל שם [ודלא כמשמע לכאורה מהר\"ב. וערתוי\"ט פ\"י מ\"י ד\"ה במחי']:"
+ ],
+ [
+ "הבגדים מיטמאים בשני שבועות
ר\"ל נגעי בגדים. והם כתמים שנתהוו בבגד לבן של צמר או של פשתן. או בשתי או בערב של זה או של זה כשהן לבנים. או כתם שנתהווה בכל כלי עור אפילו צבוע בידי שמים:"
+ ],
+ [
+ "ובשלשה סימנין
ואלו הן הג' סימנים שכשנתהוו בבגד יטמא. בירקרק וכו':"
+ ],
+ [
+ "בירקרק ובאדמדם
בהי' הכתם ההוא כגריס ומראהו ירוק מאד גרין בל\"א ככנף טווס פוי בל\"א. או שהי' הכתם כגריס אדום מאד כארמעזין בל\"א אלו הם ב' סימני טומאה להחליט ולשרוף כל הבגד כשיעמוד כשיעור גריס ב' שבועות. משא\"כ ד' מראית שבנגעי אדם. אפילו עמדו במראיתן ושיעורן כמה שנים. כל שלא נולד בהם א' מג' סימני טומ'. שער לבן. פסיון. מחי'. אחר ב' שבועות של הסגר נפטרו. ומה\"ט גמי לא קרי תנא לעיל להנך ב' מראות סימן טומ' כדקרי הכא להב' מראית של נגעי בגדים:"
+ ],
+ [
+ "בתחלה
להסגיר. דכשמוצא בהבגד נגע כגריס בא' מב' מראות אלו מסגירו. ואין בתחלה זה כמו בתחלה שנזכר לעיל בנגעי אדם דהתם היינו להחליט:"
+ ],
+ [
+ "בסוף שבוע ראשון
ג\"כ להסגיר שוב שבוע ב'. דאחר הסגר שבוע ראשונה דוקא בב' לריעותא דהיינו שעמד במראיתו. וכ\"ש כשהוסיף באותה מראה. וגם פשה. אז מחליטו מיד אחר הסגר א'. ובב' לטיבותא שכהה ממראיתה דהיינו שנעשה מירקרק ירוק. ומאדמדם אדום. וכש\"כ כשנתהפך לגמרי למראה כשירה לגמרי. או עברה לגמרי. והרי בכל הנך אופנים ג\"כ לא פשתה הנגע מכבסו ומטבילו וטהור. אבל בחדא לטיבותא כגון שעמד במראיתו או הוסיף בה אבל לא פשה. או שפשה אבל כהה ממראיתה שנתהווה מירקרק ירוק. ומאדמדם אדום. מכבסו ומסגירו שבוע שנית. [דאע\"ג דבתחלה א\"צ להסגיר ירוק ואדום. הכא שכבר נזקק לטומ' מסגיר גם אירוק ואדום לחוד. ועי' רמב\"ם [פי\"ב מטו\"צ ורכ\"מ שם]:"
+ ],
+ [
+ "ובסוף שבוע שני
דבסוף שבוע ב' דוקא שנשתנה למראה שאין בה כלל ירקות או אדמימות. אף שנשאר הכתם בגדלו או גם פשה מכבסו ומטבילו וטהור. הא אם עמד בעיניו וכ\"ש כשהוסיף במראיתו ואף שלא פשה. או שפשה אף שהוכהה ממראיתו שנתהווה מירקרק ירוק ומאדמדם אדום. שורף כל הבגד. אבל כשנשתנה למראה אחרת פסולה. שנעשה מירקרק אדמדם. או איפכא בין שפשה או לא. קורע מקום הנגע ושורפו. ושאר הבגד מכבסו ומטבילו וטהור [הא בסוף שבוע א' בכה\"ג אינו קורעו דהו\"ל כעמד בעינו ולא פשה ומכבס הבגד וסוגרו]:"
+ ],
+ [
+ "לאחר הפטור
אם בסוף שבוע שנייה כהה הנגע שבהבגד למראה כשירה ופטרו הכהן. ולאחר כמה ימים חזר למראה פסולה. ואפילו מראה פסולה אחרת. או שבסוף שבוע ב' נעשה מירקרק אדום או איפכא. וקרע מקום הנגע. וטיהר שאר הבגד ולאחר כמה ימים חזר ונראה בהבגד א' מב' המראות. בב' אופנים אלו שורף הבגד מיד. ואף שלא פשה הנגע בגדלו מבתחלה. וכ\"ש אם בסוף שבוע א' או ב' נתמעט מכגריס או עבר לגמרי ופטרו הכהן. והשתא חזרה הנגע בפשיון שיהיה שיעור גריס עכ\"פ שורף כל הבגד:"
+ ],
+ [
+ "ובפשיון בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור
בכל הני שלשה אופני פשיון שורף הבגד מיד:"
+ ],
+ [
+ "הבתים מיטמאין
נגעי בתים. דהיינו שנתהוו כתמים בכותלי הבית בפנים. ואפילו כותלי הבית צבועים בידי אדם [עי' לקמן פי\"א מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "בשלשה שבועות
במצא בהקיר כתם בגודל ב' גריסין או יותר במראה ירקרק או אדמדם כלעיל ציון ל\"ה הן ב' סימני טומ' שבבתים שכשיעמוד הכתם במראיתו וגדלו ב' שבועות צריך לחלוץ האבנים שעליהן הנגע. ולהחזיר ולהביא שם אבנים אחרים ולטוח עליהם טיט חדש וחוזר וסוגרו שבוע שלישית. שאם לא תחזור אז. מטהר הבית. ועכ\"פ נמצא שהבית טמא ג' שבועות:"
+ ],
+ [
+ "בירקרק ובאדמדם בתחלה
ר\"ל כשיראה בו בתחלה נגע כב' גריסין או יותר בא' מב' מראות אלו. או כב' גריסין מהב' מראות ביחד סוגרו ז\"י:"
+ ],
+ [
+ "בסוף שבוע ראשון
דאם בסוף שבוע ראשון ימצא שכהה ממראה הנגע למראה כשירה או ימצאנה שנתמעטה משיעור ב' גריסין. קולף מקום הנגע ומטהר הבית לגמרי. אבל במצא שעמדה במראיתה ובשיעורה חוזר ומסגיר הבית שבוע שנית [וכ\"כ במצאה בסוף שבוע א' שפשתה יותר מבתחלה חולץ וקוצה וטח כלעיל וסוגר שנית. אלא דבבבא זו לא איירי בפשיון]:"
+ ],
+ [
+ "בסוף שבוע שני
אם לאחר שקצה חלץ וטח בסוף שבוע א' מצא השתא בסוף שבוע ב' שחזר ונתהווה נגע בהבית. הר\"ז נותץ כל הבית. ואם עמדה בעינה בסוף שבוע א' שדינה לחזור ולהסגירה ובסוף שבוע ב' מצאה שכהה מראיתה או נתמעט מכשיעור. קולף מקום הנגע ומטהר הבית בצפרים. אבל אם בסוף שבוע א' ואח\"כ גם בסוף שבוע ב' עמדה הנגע במראיתה ובשיעורה. וכ\"ש כשעמדה בראשון ופשתה בשני חולץ וקוצה וטח כלעיל ומסגיר שוב שבוע שלישית:"
+ ],
+ [
+ "בסוף שבוע שלישי
דכשימצא בסוף שבוע ג' שחזרה נגע לבית כשיעור ב' גריסין במראה טמא נותץ כל הבית:"
+ ],
+ [
+ "לאחר הפטור
דאם לאחר כמה ימים משחלץ וקצה וטח ופטר הבית. חזר הנגע להבית. במראה ושיעור טומאה. אם הביא כבר צפרים על הנגע הראשונה. ידון זו כנגע חדשה. ואם קודם עשיית הצפרים. אז נותץ הבית:"
+ ],
+ [
+ "ובפשיון
דבפשה בסוף שבוע א' טפי מבתחלה חולץ וקוצה וטח [הג\"ה וצ\"ע דמה בין פשיון לירקרק ואדמדם] וסוגר שבוע שנית [וכמש\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני
דבעמד בעינו בסוף שבוע א' ופשה בסוף שבוע ב'. חולץ וקוצה וטח. וסוגרו שוב שבוע שלישית. ואע\"ג דכבר שמעינן דאפילו בעמד בעיניו עד סוף שבוע ב' דחולץ וכו'. אפ\"ה קמ\"ל דאע\"ג שפשה אינו נותצו ודלא כבבגד [לעיל סי' ל\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "בסוף שבוע שלישי
פשיון ממש בסוף שבוע שלישית לא משכח\"ל. דהרי אינו סוגר שלישית רק אחר שחלץ קצה וטח. אלא לכל חזרת נגע לביתו. קרי לה תנא נמי פשיון. ור\"ל הכא. דכשמצא בסוף שבוע שלישית שחזרה בשיעור ב' גריסין במראה טמא. נותץ כל הבית:"
+ ],
+ [
+ "לאחר הפטור
כאן נמי קרי תנא לחזרת נגע לבית בשם פשיון. ור\"ל אם לאחר כמה ימים שפטרו חזרה הנגע להבית. אם לאחר שעשה הצפרים עבור נגע הראשונה אז ידין זו כנגע חדשה. ואם קודם עשיית הצפרים חזרה נותץ כל הבית וכמש\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ומיטמאין בשלשה שבועות
שיהי' חייב להסגירן ולפוטרן אח\"כ אף שרק עמדה בעינה [ולא כהה] ולא נתמעט שיעורה:"
+ ],
+ [
+ "אין בנגעים פחות משבוע אחד
דהיינו בשחין מכוה:"
+ ],
+ [
+ "ולא יותר על שלשה שבועות
דהיינו בנגעי בתים:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "יש בשער לבן
חומרות. וכן כל יש ויש שבפרקן חומרות נקט [ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "ששער לבן מטמא בתחלה
כשבא בתחלה לפני הכהן. ומצא בבהרתו ב' שערות לבנות מחליטו מיד ואפילו ספק אם קדם בהרת לש\"ל [כסוף פרקן. ונל\"פ דגם המנוגע עצמו נאמן שהש\"ל קדם. ככל ע\"א שנאמן באיסורין] אבל פשיון בתחילה אף שהכהן רואה שהנגע פושה והולך לפניו בשעה שמסגירו אפ\"ה אינו מחליטו רק מסגירו [ועי' מראה כהן סי' י']:"
+ ],
+ [
+ "ומטמא בכל מראה לובן
אפילו למטה מקרום ביצה. משא\"כ פסיון אמ\"ט רק בא' מד' מראות לבן שנזכרו בריש מכילתין:"
+ ],
+ [
+ "ואין בו סימן טהרה
דאפילו נתמלא כל הגוף עם שערות לבנות. לא הו\"ל כפרח בכולו דגבי נגע [כ\"כ הרא\"ש]. ול\"מ נ\"ל דר\"ל דאפילו זקן שכבר כל שערותיו לבנות. והשתא צמחו בבהרתו ב' שערות לבנות נחשבת לו לסי' טומאה. ואינן סי' טהרה בנתק. ולא אמרינן דשערות לבנות של זקן נדונות כשחורות שברך בשנים. משא\"כ פסיון אפשר שיהי' סימן טהרה כשיפשה כולו מתוך הסגר או מתוך החלט. ולא מתוך הפטור [תוספתא שהביא הר\"ש ספ\"י]:"
+ ],
+ [
+ "יש בפשיון שהפשיון מטמא בכל שהוא
אבל שער לבן צריך שיעור ב\"ש. וגם כל אחת צריכה שתהיה גדולה כדי לקרוץ בזוג [כנדה פ\"ו מי\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ומטמא בכל הננעים
בכל נגעי אדם. בגדים. ובתים. אבל שער לבן אינו סי' טומאה רק בנגעי עור ובשר ובשחין ומכוה:"
+ ],
+ [
+ "חוץ לנגע
ר\"ל דוקא שפשתה הנגע לצד חוץ סמוך ותכוף להנגע. אבל שער לבן אינו סימן טומאה רק כשנתהווה תוך הנגע ולא סמוך להנגע מבחוץ [והא דלא נקט החומרא גבי ש\"ל איפכא דמטמא רק תוך הנגע. משא\"כ פשיון אין פושה לתוכו וכ\"כ ק' במשנה ב' בפשיון ומחי'. י\"ל משום דסתם נגע אין מצוי שיהיה ריוח באמצעו ול\"ש בו פושה לתוכו. א\"נ כל סתם משנה ר\"מ היא והרי ס\"ל [פ\"י מ\"ג] דפושה לתוכה]:"
+ ],
+ [
+ "ומטמא בכל מראה
חוץ ממראה לבן. אפילו שנמוך הרבה מד' מראות לובן נמצא שאינה בהרת. אפ\"ה כל שהמחיה לבן. בוהק הוא וטהור. דאין שם מחי' עליו [וע\"ר תוס' יו\"ט פ\"י מ\"ו ד\"ה הי']. ולהר\"ש והרא\"ש צריך עכ\"פ במחיה שתהיה כמראה הבשר של המנוגע. אם כושי שחור. ואם גיחר אדום. ואם לבקן לבן. ואם גרמני אודם עם מעט לובן [ועי' בכורות פ\"ז מ\"ו]. אבל פסיון אינו מטמא רק בא' מד' מראות הפסולות:"
+ ],
+ [
+ "שהפשיון מטמא בכל שהוא
אבל מחיה צריך עכ\"פ גדולה כעדשה:"
+ ],
+ [
+ "ומטמא בכל הנגעים
אבל מחיה אמ\"ט רק בנגעי עור ובשר או בקרחת וגבחת:"
+ ],
+ [
+ "חוץ לנגע
ומחיה צריך שיקיפה הנגע סביב. שבכל צד יהיה רוחב ב\"ש נגע סביבה:"
+ ],
+ [
+ "ששער לבן מטמא בשחין ובמכוה
ר\"ל בעור ובשר. וגם בשחין ומכוה. אבל מחיה אינה שוה לשער לבן לטמא. רק בעור ובשר:"
+ ],
+ [
+ "במכונס ובמפוזר
ר\"ל כשגדילים בהנגע סמוכים זל\"ז או שאחת גדילה בקצה א' של הנגע. ושער האחר גדילה בקצה האחרת של הנגע. אבל מחיה צריך שתהיה כעדשה במקום א':"
+ ],
+ [
+ "במבוצר
שהנגע מתפשטת מתחת הב' שערות ומקיפתן חוצה לה סביב:"
+ ],
+ [
+ "ושלא במבוצר
שעומדין תוך הנגע על קצה שלה. משא\"כ מחיה אינה מטמאה רק כשהיא מבוצרת. דהיינו שתהיה המחיה בתוך הנגע שמקיף להמחיה. כמבצר שמקיף לעיר:"
+ ],
+ [
+ "שהמחיה מטמא בקרחת ובגבחת
משא\"כ שער לבן אמ\"ט בקרחת וגבחת. אבל בעור ובשר שניהן מטמאין. ובנתק שניהן אמ\"ט:"
+ ],
+ [
+ "הפוכה ושלא הפוכה
ר\"ל בין שהבהרת קדמה. ואח\"כ נהפך קצת ממנה למחיה. ובין שהמחיה קדמה והנגע נתהווה סביב לה. משא\"כ שער לבן. אם קדמו הב' שערות לבנות להנגע. אינן סי' טומאה:"
+ ],
+ [
+ "ומעכבת את ההופך כולו לבן
כשהוחלט הנגע במחיה ואח\"כ כסה הנגע כל הגוף חוץ מהמחיה אי שכסה הנגע כל הגוף ונטהר. ואח\"כ נתגלה ממנו מחיה כעדשה טמא. [והר\"ש והר\"ב לא נקטו רק גוונא קמא. ונ\"ל דרבותינו רק לרבותא נקטי הא. וכ\"ש גוונא ב' דמפורש בקרא]. אבל שער לבן בין שנולד בהנגע ואח\"כ פרח בכולו. ובין שפרח בכולו ואח\"כ נולד השער לבן טהור. מיהו הבא בתחלה כולו הפך לבן ובו שער לבן או מחיה טמא. וכ\"כ הבא בתחלה כולו הפך לבן בלי שום סי' טומאה שצריך הסגר ובסוף ההסגר נמצא בו סי' טומאה זה או זה טמא [רמב\"ם פ\"ד מטו\"צ ה\"ב וג']:"
+ ],
+ [
+ "ומטמא בכל מראה
שאע\"ג ששער לבן ג\"כ מטמא בכל לובן. אף שדיהה הרבה מקרום ביצה. עכ\"פ רק במראה לובן מטמא ולא בשאר מראות:"
+ ],
+ [
+ "שתי שערות
שהן בנגע:"
+ ],
+ [
+ "עקרן משחיר וראשן מלבין
דרק ראשן לבן אבל סמוך לעיקרן הן שחורות:"
+ ],
+ [
+ "טהור
דכתיב ושער בנגע הפך לבן. ר\"ל עיקר השער שהוא סמוך להנגע צריך שיהיה הפוך לבן:"
+ ],
+ [
+ "כמה יהא בלבנונית
ר\"ל עד היכן בגובה השער צריך שיהיה לבן:"
+ ],
+ [
+ "ר' שמעון אומר כדי לקרוץ בזוג
ר\"ל במספרים ולרבנן בכל דהו לבן סמוך לעיקרן סגי. אבל בגודל השער כולו. לכ\"ע צריך שיהיה כדי לקרוץ בזוג וכדקיי\"ל כר\"ע [נדה פ\"ו מי\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "והיא נראית כשתים
שהי' רק שער א' בהנגע ונחלקה לשנים:"
+ ],
+ [
+ "טהור
נ\"ל דיליף הכי מדכתיב ושער בנגע הפך לבן. דמלת שער היינו ב\"ש. צריך שיהיה ב' בנגע. דהיינו למטה. ולא בשנסדק השער למעלה:"
+ ],
+ [
+ "בהרת
לאו דוקא בהרת. אלא ה\"ה כל נגע שבגוף אדם שטומאתו מחמת לובן נקרא בכל מכילתן בשם בהרת. והיינו על שם פסולו שהוא משום בהירותו [ולאפוקי נתק שמטמא בכל המראות. ועי' מראה כהן סי' יט]. ור\"ל הכא אם בא לפני הכהן נגע שגדולה כגריס מצומצמת:"
+ ],
+ [
+ "אין חוששין שמא מיעט מקום שער שחור את הבהרת
ר\"ל שיש בהנגע ב\"ש לבנות או יותר. אבל גם שער שחור. והרי ע\"י מקום השער יתמעט השיעור גריס שבנגע:"
+ ],
+ [
+ "מפני שאין בו ממש
ולהכי יחליטו. ונ\"ל דאפילו יש הרבה שערות שחורות או לבנות. עכ\"פ כל א' שרשה אין בה ממש. וכן משמע מפי' הרמב\"ם כאן:"
+ ],
+ [
+ "ולפסיון
דאם הי' באותו חוט ב\"ש לבנות. או שפשה אותו חוט משהו לצד חוץ טמא:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא למחיה
דכשנולד באמצע החוט מחיה. טהור. דהרי מחיה צריך שיהי' ארכה ורחבה ב\"ש על ב\"ש. והנגע שמקיף המחיה סביב. לא תהיה בשום צד פחות מרוחב ב' שערות והרי כל רוחב חוט זה אינו רק רוחב ב\"ש. ונ\"ל דה\"ה אם היה רוחב החוט כרוחב ג' או ד' או ה' שערות. כל שאינו רחב כו' שערות א\"א בו מחיה. ורק נקט רוחב ב\"ש להחוט. משום שער לבן ופסיון. דכשהחוט פחות מב' שערות אינו חשוב כנגע. ואין שער לבן ופסיון פוסלים בו. מדהו\"ל כרחוקים מגוף הנגע. מיהו כשרוחב החוט ו' שערות שפיר גם מחיה אפשר בו לטמא מדיש שיעור גריס בעיקר הנגע. ואע\"ג שרוחב הנגע בצד א' של המחיה הוא יותר מבצד האחר. אפ\"ה טמא [ודלא כמשמע לכאורה מלשון הר\"ב שהמחיה צריכה שתהיה באמצע הנגע ממש]. ועוד נל\"פ דאע\"ג דכל שאין בהחוט רוחב ב\"ש. אין הפסיון פוסל בו. עכ\"פ החוט בעצמו אף שרחב כ\"ש מחשב פסיון כשנולד בימי ההסגר:"
+ ],
+ [
+ "מצרפן
ונדונין כנגע א':"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו אין מצרפן
ונדונין כב' נגעים. ויש נ\"מ כגון שכל א' חצי גריס. או שיש שער לבן א' בזו וא' בזו מצטרפין. ונקט רישא לרבותא דמצטרפין. וסיפא לרבותא דאין מצטרפין ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "בהרת בגריס
ר\"ל שהיה הבהרת כגריס מלבד מקום המחיה דהיינו שהיה הנגע בעצמה ברוחב ט' עדשות שמקיפות את המחיה שהיא כעדשה:"
+ ],
+ [
+ "ושער לבן בתוך המחיה
ומיירי אף במסופק איזה מהן קדם. ואפ\"ה אף בתחלה טמא כסוף פרקן. ואפ\"ה הכא לא הי' נטמא הבהרת על ידן מדאינן תוך הבהרת בעצמה. אבל נטמא הבהרת משום המחיה. והוחלט:"
+ ],
+ [
+ "הלכה המחיה
שאחר שהוחלט משום המחיה התפשטה הנגע במקום המחיה:"
+ ],
+ [
+ "טמאה מפני שער לבן
דהרי השתא השער לבן הוא תוך הנגע. ואע\"ג דבמקומן הי' השער לבן קודמין להבהרת. אפ\"ה מחיה כגוף הנגע דמי לענין קדימה אף שבתחלה לא נטמא הנגע עבורן. אבל משום פסיון לא נטמא דהרי אין הנגע פושה לתוכה [כפ\"ו מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "הלך שער לבן
שנשרו מעצמן או השחירו. אבל לא הלכה המחי':"
+ ],
+ [
+ "טמא מפני המחיה
ר\"ל טמא עדיין משום מחיה דמקודם:"
+ ],
+ [
+ "ר\"ש מטהר
אהלכה מחיה קאי:"
+ ],
+ [
+ "מפני שלא הפכתו הבהרת
דר\"ש ס\"ל דמחיה לא חשיב כגוף הנגע. ולהכי אף שבזמן קדמה הנגע להשער לבן. שנתהווה קודם שהי' השער לבן. אפ\"ה כיון שבמקומן קדמו הש\"ל להבהרת להכי טהור:"
+ ],
+ [
+ "בהרת היא ומחיתה כגריס
וסגי בהכי דלטמא ע\"י המחיה. ואפ\"ה נקט ברישא שהי' הבהרת כגריס מלבד המחיה היינו לרבותא דר\"ש. דאע\"ג שהיתה כגריס קודם שבא הש\"ל לתוכה. אפ\"ה מטהר ר\"ש משום דהש\"ל תוך המחיה. והכא בסיפא נקט לרבותא דרבנן דאע\"ג שבעוד שלא היתה הבהרת כגריס כבר הי' בתוכה הש\"ל. ורק אח\"כ כשהתפשטה למקום המחיה נתהווה כגריס. וסד\"א דלא עדיף האי גוונא משער פקודה לחכמים [לקמן פ\"ה מ\"ג]. דמדנשארו הב\"ש בנגע שפחות מגריס מטהרי רבנן. וה\"נ הכא. קמ\"ל דאפ\"ה מטמאי' חכמים משום דהש\"ל תוך הבהרת:"
+ ],
+ [
+ "ושער לבן בתוך הבהרת
הכא ג\"כ מיירי שלא קדמו הב\"ש לבהרת והמחיה:"
+ ],
+ [
+ "הלכה המחיה טמאה מפני שער לבן
דאע\"ג דמעיקרא לא הי' טמא מפני השער לבן. דהרי הש\"ל צריך שיהי' בבהרת כגריס. והרי זו הבהרת כבר הי' בה הש\"ל קודם שהיתה כגריס. ולא הוה חשבינן המחיה כגוף הבהרת לענין שתתטמא הבהרת מהב' שערות. אפ\"ה לענין הקדמה שנחשוב שקדמה הבהרת לש\"ל חשבינן להמחיה כגוף הנגע. והרי הבהרת והמחיה נתהוו ביחד עם הב\"ש. והרי כבר שמעינן לעיל בריש פרקן [סימן א'] דכשבא בתחלה בהרת עם ש\"ל ביחד טמא. דמשמע ודאי אף שנתהוו כאחת. ולא דמי להא דתנן בפרקן [לקמן מ\"י]. דבהרת כחצי גריס ובה ב' שערות. ופשתה עוד חצי גריס. דאינה נחלטת בשביל הב' שערות. התם שאני דחצי גריס הראשון הי' נידון כאילו אין כאן עדיין נגע כלל והרי אז כבר הי' שם הב' שערות. ולפיכך שפיר הו\"ל כאילו קדמו הש\"ל לבהרת. משא\"כ הכא הפחות מגריס של הנגע שהי' מקודם שעברה המחיה. כבר היתה נדונת כנגע. אף דנימא שלא היתה טמאה אז גם משום הש\"ל. ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "ר' שמעון מטהר
דעכ\"פ המחיה לא מחשבה כנגע. ונמצא הש\"ל קדם להבהרת כגריס. ולרבנן אף דלענין שיעור הבהרת לטמאה משום ב' שערות. לא חשבינן המחיה כגוף הבהרת. ולהכי בין שהי' בהבהרת לבד כגריס. או שהבהרת עם המחיה יחד כגריס אין הבהרת טמאה רק משום המחיה אבל לא משום הש\"ל. אפ\"ה לענין קדומי שלא נחשב הש\"ל כאילו קדמו לשיעור גריס של בהרת חשבינן המחיה כגוף הנגע. והו\"ל כלא קדמה הש\"ל. [מיהו מלעיל פ\"א מ\"ה דנקט רק ש\"ל שבמחית שחין ומכוה. וכ\"כ מהרמב\"ם [צרעת פ\"ב ה\"ד] משמע דגם ש\"ל במחיה טמאה הבהרת משום ש\"ל. וא\"כ צ\"ל דר\"ש פליג בהא וס\"ל דבתחלה היה טמא רק משום מחיה ולא משום הש\"ל דאל\"כ ק' טומאה שבהן להיכן הלכה. ועוד ולאו ק\"ו הוא]:"
+ ],
+ [
+ "ומודה שאם יש במקום שער לבן כגריס שהוא טמא
קמ\"ל אף שמסופק איזה מהן קודם אפ\"ה בש\"ל טמא. ונ\"ל דהיינו אפילו לר' יהושע בשלהי פרקן דס\"ל דבמסופק בקדימתן טהור. הכא שאני דאיכא להאי גברא חזקת טומאה מהמחיה אף דהשתא הלכה לה. בכה\"ג לכ\"ע טמא [ומצינו דוגמתה [חולין ד\"ט א'] דכל ספק בשחיטה אסור מחזקת אבמה\"ח ודו\"ק וכ\"כ במכילתן פ\"ה מ\"ד. וזה דלא כרתוי\"ט הכא]:"
+ ],
+ [
+ "בהרת
כגריס או יותר והסגירה. דאי לא הסגירה לא היתה מתטמא אח\"כ משום פסיון. דאין פסיון מטמא בתחלה:"
+ ],
+ [
+ "ובה מחיה ופסיון
דבסוף שבוע א' או ב' מצא בה מחיה ופסיון:"
+ ],
+ [
+ "הלך הפסיון טמאה מפני המחיה
פשיטא. ונ\"ל דמשום הלך המחיה טמא משום פסיון נקט לה. דסד\"א דכיון דבכה\"ג נשתנה תואר הנגע. דמעיקרא הי' תארה כטבעת סביב המחיה. ואח\"כ כשהלכה המחיה נתמלא כל חללה שבאמצע. הרי פנים חדשות בא לכאן ונגע חדש הוא. ולא תתטמא משום פסיון. והרי נגע בתאר זה לא פשתה. ומה שכסתה על פני המחיה. פשיון לתוכה הי' דאמ\"ט. קמ\"ל ואגב הך בבא נקט נמי אינך בבי. עוי\"ל דמיירי הכא שלא החליטו הכהן רק עבור הסיט\"ו שעבר אח\"כ. וקמ\"ל דאע\"ג שלא החליטו עבור סיט\"ו הנשאר עדיין אפ\"ה כל דיני מוחלט עליו:"
+ ],
+ [
+ "וכן בשער לבן ובפסיון
דבהלך הא' טמא מפני הב':"
+ ],
+ [
+ "הלכה וחזרה בסוף שבוע
מלת בסוף שבוע רק אחזרה קאי. וכגון בהרת כגריס שסגרה והלכה הבהרת או נתמעטה מכגריס בתוך ימי ההסגר. ובסוף שבועת ההסגר כשראהו הכהן מצאו שחזרה הנגע למקומה הראשון. או שבסוף השבוע מצא הכהן שנתמעטה. וקודם שפטרו ראה שחזרה למקומה הראשון. אינה כנגע חדש. [וכן מוכרח דגם בהלכה וחזרה שניהן בסוף הסגר לעיני הכהן ג\"כ אינו כנגע חדש מדלא אשכחן בסיפא גוונא שתראה בתחלה רק אחר שפטרו ממש. ולא ידענא למה השמיט הרב ז\"ל מלהביא גם הך גוונא]:"
+ ],
+ [
+ "הרי היא כמות שהיתה
לפיכך אם הוא בסוף שבוע א' נדון כעמד בעיניו וחוזר ומסגירו רק שבוע א'. ואם אירע כך בסוף שבוע ב' פוטרו לגמרי. מיהו דוקא בחזרה למקומה הראשון. דאי חזרה בשנוי מקום אפילו בחזרה קודם פטור. זו נגע אחרת היא [משא\"כ בבגדים ובבתים. כשחזרה אפילו שלא במקומה הראשון כנגע הראשון דיינינן לה]:"
+ ],
+ [
+ "לאחר הפטור
אם כבר פטרו הכהן מחמת שעמדה בעיניה ב' שבועות או משום שנתמעט מכגריס בסוף שבוע א' או ב'. ולאחר הפטור חזרה ונתמעטה וחזרה ונתגדלה לכגריס במקומה הראשון:"
+ ],
+ [
+ "תראה כתחלה
וצריכה ב' הסגרות. מיהו כשפטרו הכהן בסוף שבוע ב' מדעמדה בעיני' ב' שבועות ולא נתמעטה ולאחר הפטור פשתה. לכ\"ע דינה כנגע הראשונה. והרי כל פשיון שלאחר פטור טמא מיד:"
+ ],
+ [
+ "ונעשית כהה
כשהסגירה היתה במראה טמא עז. ובסוף השבוע מצאה במראה טמא כהה מראשונה. אבל עדיין היא בא' מד' מראות. או איפכא:"
+ ],
+ [
+ "הרי היא כמו שהיתה
דמדנשאר שיעור גודל הנגע וגם שיעור לבנונית. כפי הראוי לטמא. עדיין לא נתבטל שמה הראשון והו\"ל כעמדה בעינה [ונ\"ל דמדלא מחלק הכא בין שאירע כך קודם שפטרו או אחר שפטרו. משמע דגם באירע כך לאחר שפטרו נשאר בפטורו כבתחילה. אף שנשתנה מראית הנגע. וזה דלא כהר\"ב דדייק וכתב שאירע כך בסוף שבוע ראשון. והרי מוכח כדברינו. מדקאמר בסיפא ובלבד שלא תתמעט מד' מראות. והר\"ז ודאי מיירי שפטרו מדכהה. ואחר הפטור נעשה עז. וק' ל\"ל דנקט שכהה מד' מראות בפטור הרי גם בפטרו במראה טמא כהה וחזר למראה טמא עז. נמי תראה בתחלה. אע\"כ דכל שנוי ממראה טמא למראה טמא אפילו לאחר הפטור. היא כמו שהיתה. ועונ\"ל דבנתהוו ב' שנויים ביחד שהלכה כהה. וחזרה עזה. ואפילו אירע כך בין ההסגרים אפ\"ה תראה בתחלה. דאי\"ל דהיתה עזה דקאמר תנא. ר\"ל אותה שהלכה וחזרה דנקט ברישא. ליתא דמי גרע הלכה במראה כהה. מנתמעטה מד' מראות בסיפא דאמרינן שכשתחזור במראה טמא תטמא בתחלה. וא\"כ ה\"נ כשהלכה הרי ודאי לא גרע מכהה מד' מראות. רק י\"ל התם בכהה מד' מראות ופטרו משא\"כ הכא שאירע כך בין ההסגרים ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא תתמעט מד' מראות
דכשפטרו מדנתמעט נמוך מד' מראות. הו\"ל כהלכה לגמרי וזו שנתהוו אח\"כ נגע חדש הוא. ונל\"פ דבאירע כך בסוף הסגר קודם שפטרו הכהן בפירוש. לא עדיף כהה מד' מראות. מהלכה לגמרי וחזרה בסוף ההסגר לעיני הכהן. דכל שלא פטרו בפירוש אמרינן דהיא היא:"
+ ],
+ [
+ "פשתה וכנסה
נ\"ל דמדנקט לעיל לשון הלכה וחזרה. והכא נקט לשון כנס ופשה. ע\"כ ה\"ט משום דברישא. סתמא בבהרת כגריס מיירי להכי נקט גבה לשון הלכה. דמשמע שעברה לגמרי. או שנתמעטה מכגריס דהו\"ל כהלכה לגמרי. אבל הכא הרי ע\"כ מיירי שהיא יותר מכגריס. דאי הכא בכגריס שנתמעט מיירי היינו הלכה וחזרה דרישא. וכן מוכח נמי מדאיצטריך למנקט במשנה ה' בהרת כגריס. ש\"מ משום דבבא זו שלפני' ביתר מכגריס מיירי להכי אצטריך לפרש בבבא שלאחרי' דמיירי בכגריס. וא\"כ מדמיירי הכא ביותר מכגריס. שפיר נקט כנס ופשה. ר\"ל שבסוף ראשון מצא שכנסה עד כגריס. ומדנשאר כגריס. חזר והסגיר שבוע ב' ובסוף שבוע ב' מצא שחזרה ופשתה כאותו שיעור המקצת שכנסה בסוף שבוע א'. או שבסוף שבוע א' או ב' מצא שפשתה הנגע שהסגיר וטמאו הכהן. ואח\"כ כנסה אותו פסיון. ונשארת כמו שהיתה קודם ההסגר. ונ\"ל עוד דמדלא מחלק הכא כברישא. בין שנולד בשנוי בסוף הסגר. או שנשתנה אחר הפטור. ש\"מ דגם לאחר הפטור מיירי כנס ופשה. וכגון שבסוף שבוע ב' מצא שכנסה עד כגריס ופטרה. דהרי אפילו היתה עומדת בעיני' בסוף שבוע ב' הי' פוטרו. אבל זו כנסה ופטרו. ואחר הפטור חזרה ופשתה אותה מקצת שכנסה סוף שבוע ב':"
+ ],
+ [
+ "ר' עקיבא מטמא
שכיון שמצא בסוף שבוע ב' שפשתה הנגע שבו יותר מהשיעור שסגרו עליו בתחלת שבוע ב'. הרי פשה. וכ\"כ כשפטרו בסוף שבוע ב' מדכנס עד כגריס כיון דפשתה על השיעור שפטרו בה. מחשב פשיון וטמא. וכ\"כ בפשה וטימאו. ואח\"כ כינס ונשאר כגריס. ס\"ל לר\"ע כיון שטימאו. ועדיין נשאר שיעור נגע הרי הוא בטומאתו עד שיתמעט הנגע מכגריס:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים מטהרין
דס\"ל דדוקא ברישא בהלכה וחזרה. דלא נשאר כגריס מנגע הישן. הו\"ל הראשונה כליתא. וזו נגע חדש הוא. משא\"כ הכא. שאחר שכנסה נשאר כגריס מנגע הראשונה. להכי כשכנס אח\"כ בסוף הסגר ראשון. וחזר ופשתה בסוף הסגר ב' לשיעורה בתחלה. דיינינן לה כנגע הראשונה וכיון שלא פשתה על שיעורה שבתחלה טהורה. וכ\"כ כשכנסה בסוף שבוע ב' עד כגריס ופטרה. ולאחר הפטור חזרה ופשתה כשיעור כניסתה ולא יותר. נשארה בטהרתה. דהרי אם בסוף שבוע ב'. הי' מוצאה בזה השיעור שמצאה השתא. ג\"כ הי' מטהרה. כדין עמדה בעיני' ב' שבועות. וכ\"כ בפשתה בסוף שבוע א' או ב' וטימאה ואח\"כ כנסה אותו פסיון. אע\"ג שנשארה כגריס. טהור מדעבר הסימן טומאה:"
+ ],
+ [
+ "בהרת כגריס
והסגירה:"
+ ],
+ [
+ "והלך מן האום בחצי גריס
ר\"ל שבסוף שבוע א' או ב' מצא שפשתה הנגע חצי גריס [או פחות או יותר מעט] מצד א'. רק דכאותו שיעור שפשה. הלך מעיקר הנגע מצד אחר:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר תראה בתחלה
דס\"ל דכיון שמצא החסרון והפסיון ביחד. הרי לא פטרו עדיין משום החסרון לא חשבינן להחצי הגריס שנשאר מהאום כליתא ומצטרף להדי חצי גריס החדש. ולהכי תראה בתחלה כאילו הוא נגע חדש דגררינן החצי גריס מהישנה לגבי חצי גריס החדש כאילו כולה חדשה:"
+ ],
+ [
+ "חכמים מטהרין
דס\"ל כיון שלא נשאר מהאום רק כחצי גריס. חשבינן לזה החצי גריס כליתא כלל. וא\"כ אין כאן רק חצי גריס חדש וטהור לגמרי. מיהו אם הלך מהאום חצי גריס ופטר'. ואח\"כ פשה ממנה חצי גריס בצד השני. גם ר\"ע מודה דהחצי גריס שפטרו בו תו כליתא דמי ולא מצטרף בהדי חצי גריס החדש:"
+ ],
+ [
+ "והלך מן האום כחצי גריס
שבסוף הסגר א' או ב'. מצא שפשתה כח\"ג ועוד. אבל הלך מהאום חצי גריס מצד אחר א\"כ יש לפני הכהן השתא משניהן יחד כגריס ועוד:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא מטמא
לטעמי' אזיל דס\"ל לעיל דכל שלא פטרו עדיין בשביל הח\"ג שהלך מהאום. מצטרף הנשאר להדי הפסיון. והרי יש כאן הועוד יותר ממה שהי' קודם הסגר א'. וטמא:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים מטהרין
גם הם אזלי לטעמייהו. דס\"ל לעיל דכשלא נשאר מהאום כגריס חשבינן ליה לגמרי כליתא וא\"כ ליכא מהחדש כגריס. ולפיכך טהור לגמרי [ולי\"א הנ\"ל דמשנה ח' לאחר פטור מיירי. א\"כ ה\"נ מיירי הכא. ואזל כל חד לשטתי' וכדאמרן]:"
+ ],
+ [
+ "והלכה לה האום
לגמרי. ור\"ל דבסוף הסגר א' או ב'. מצא בו ב' שנויים הללו:"
+ ],
+ [
+ "ר' עקיבא מטמא
ה\"נ אזיל לשיטתיה דלעיל. דהועוד של הפשיון מכריע גם להגריס של הפשיון לחשבו כאילו הוא אום והרי פשה ועוד. ולפיכך יוחלט ולא אצטריך בבא דלעיל רק לרבנן. דשם מטהרין לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים תראה בתחלה
ג\"כ לשטתייהו דלעיל אזלי. וכ\"ש הכא מהתם דמה התם דנשאר ח\"ג מהישנה אפ\"ה חשבינן לה כליתא. כ\"ש הכא שלא נשאר מהישנה כלום. רק הכא מדיש בהחדש שיעור נגע תראה בתחלה. מיהו בהלך אום כגריס ונשאר פסיון כגריס. גם לר\"ע תראה בתחלה מדליכא ועוד שיכריע להחדש לעשותו כישן. דממ\"נ דבין שתדינו כחדש או כישן הרי א\"א להחליטו [ולי\"א הנ\"ל גם הכא לאחר הפטור מיירי וכדאמרן]:"
+ ],
+ [
+ "בהרת כגריס ופשתה כגריס
בסוף הסגר והחליטה:"
+ ],
+ [
+ "או שער לבן
נ\"ל דמדלא קאמר ובפסיון מחיה או ש\"ל. ש\"מ דמיירי הכא שהי' לידה מפסקת בין פשיון למחיה וש\"ל. ור\"ל דאחר שהוחלט בפשיון. נולד בהפסיון מחיה או ש\"ל. דדוקא בכה\"ג אמרו רבנן תראה בתחלה. אבל בנתהווה הפסיון עם חד מהנך סימן טומאה ביחד. ואח\"כ הלכה האום. גם לרבנן נשאר בטומאתו הישנה משום דדוקא בשהחליטו תחלה בפסיון לבד. ואח\"כ נולד בהפסיון מחיה או ש\"ל. הרי אין מחליטין את המוחלט [כפ\"ג מ\"א]. א\"כ לא מחשבי הנך סי' טומאה ורק הפשיון הוא סימן טומאה. ולפיכך כשיעבור אח\"כ האום. ולא יהיה תו טמא משום הפסיון. אין הפסיון עדיין טמא משום הסימי טומאה החדש שנולד בתוכו עד שיטמאנו הכהן. להכי קאמרי רבנן שפיר תראה בתחלה. ולא דמי להא דלקמן [פ\"ה מ\"ב] דבהרת שעבר סי' טומאה שבו. ובא אחר תחתיו דא\"צ הכהן לטמא מחדש. אלא נשאר בחלוטו. התם שאני דנשאר האום. אבל הכא דעבר כל האום. ונשאר רק הפסיון זה הפסיון נגע חדש הוא והסי' טומאה החדש שבו. לא נידון כסימן טומאה עד שיטמאנו הכהן. אבל כשנולדו הפסיון וא' מב' סימני טומאה הללו ביחד. ע\"כ כשיראנו הכהן יטמא הנגע משום כל או\"א מהסימנים שבו. דהי מינייהו מפקת. ולפיכך אף כשיעבור סי' טומאה אחד עדיין טמא מפני השני. ועד כאן לא אמרינן לעיל [פ\"ג מ\"א]. אלא דאין רואין ב' נגעים כאחד משמע וודאי. דהא ב' סימני טומאה רואין כאחד. וכן אמרינן כמה פעמים בפרקן. הלך זה טמא מפני זה. דפשטותא דלישנא וודאי משמע. דטמא ממילא גם בלי ראיית כהן. והיינו משום שכבר ראה הכהן שניהן ביחד וטימא עבורם. וא\"כ ה\"נ כשראה הכהן בתחלה הפשיון והסי' טומאה שבו ביחד. כבר טימא כל הנגע עם הפשיון משום ב' הסימני טומאה שבה. וא\"כ בכה\"ג אף כשיעבור אח\"כ הפסיון. לא הוו קאמרי רבנן תראה בתחלה. דהרי כבר טימא כל הנגע שבכללה הפשיון משום הסי' טומאה שבה. אלא דהכא מיירי דאחר שטימא הנגע משום הפסיון. נולד בהפסיון מחיה או ש\"ל. וכשנולדו א\"א שישוב הכהן לטמא גם עבורן מדאין מחליטין המוחלט:"
+ ],
+ [
+ "והלך לה האום
ונשאר הפסיון כגריס והסימן טומאה שבה:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא מטמא
לטעמיה במשנה ט' אזל דחשבינן להפסיון הנשאר כאילו הוא הנגע הראשונה. והרי אם נשאר האום ועבר הסי' טומאה שהי' בה. ואחר כך בא אחר תחתיו אמרינן לקמן [פ\"ה מ\"ב] שא\"צ הכהן לטמאו מחדש. רק הוא כבתחלה. מכ\"ש הכא שכבר הי' הסי' טומאה השני קודם שעבר סי' טומאה הראשון דנשאר בהחלוטו כבתחלה:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים תראה בתחלה
ג\"כ אזלי לשיטתייהו דחשבינן להפסיון אחר שעברה האום כנגע חדש לפיכך הא נמי תראה בתחלה. ואע\"ג דגם כשיראנו השתא בתחלה יטמאו משום הסי\"ט שבה. אפ\"ה נ\"מ כשחל השתא רגל. דלרבנן זו נגע חדש הוא. ויכול להתטהר בצפרים עבור נגע הראשונים. ויהיה טהור לכה\"פ עד אחר הרגל. שיחזור אז הכהן ויראנו ויחליטנו. ואם יתרפא ביני ביני ישאר בטהרתו [ועי' בכורות ל\"ד ב']. ולר\"ע מחשב כאילו עדיין הנגע הראשונה במקומה עומדת. ואיך יתטהר כשעוד הנגע הטמא בו. [ולר\"ש והר\"ב נ\"מ דלר\"ע דחשבינן לה כנגע הראשונה א\"כ כשיתטהר לבסוף מב' הסימני טומאה א\"צ רק קרבן א'. ולרבנן חשבינן לפסיון זה לאחר שעברה האום כנגע חדש. ולכשיתטהר גם ממנה צריך בסוף ב' קרבנות [ועמ\"ש בס\"ד לעיל פ\"ג סי' י\"ב בבועז סי' ג']:"
+ ],
+ [
+ "בהרת כחצי גריס ואין בה כלום
מלת כלום משמע דאפילו חצי סי' טומאה דהיינו אפילו שער א' אין בו. וקתני הכי משום סיפא. לאשמעינן לא זו אף זו:"
+ ],
+ [
+ "נולדה בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת
וח\"ג החדש הוא תכוף לח\"ג הישן. והא דלא קאמר פשתה כח\"ג ובה וכו'. ה\"ט משום דלא שייך פסיון רק בנגע כגריס:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו להסגיר
פשיטא. ותו נולד למה לי ולא הול\"ל אלא בהרת כגריס. ובה שער א' הר\"ז להסגיר. ונ\"ל דקמ\"ל אפי' ראהו הכהן לח\"ג הראשון ופטרו. סד\"א דכיון שפטרו הכהן הו\"ל כליתא. ולא מצטרף להח\"ג שנתוסף בצדו אח\"כ כלעיל [סי' ס\"ז]. קמ\"ל דדוקא התם דכבר הי' כגריס וזקוק לכהן אמרינן דכשנתמעט חשבינן לי' כליתא. משא\"כ הכא שלא הי' הנגע עדיין כגריס ולא היה זקוק לכהן עדיין. להכי אע\"ג שראהו הכהן ופטרו. מחשב' כאילו לא ראהו תחלה כלל. ולהכי כשיתוסף אח\"כ לכגריס מצטרף. והא דנקט ובה שער א'. היינו רק משום סיפא לאשמעינן ל\"ז אף זו וכדאמרן. א\"נ נ\"ל דהרי זו להסגיר דקתני לאו אבהרת לחוד קאי רק גם אשער א' שכבר יש בה. ולפי\"ז שפיר אצטריך למנקט הי' בה שער א' הרי זו השער להסגיר. שאם יולד בה עוד שער א' יחליטנו. וקמ\"ל מתניתין שפיר. דאע\"ג שלא נולדו הב' שערות ביחד. אפ\"ה יחליטנו הכהן:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו להסגיר
דאע\"ג דהשתא יש בבהרת כגריס ב\"ש. עכ\"פ שער א' מהן קדמה לבהרת כגריס:"
+ ],
+ [
+ "נולדה בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת
לרבותא נקט שער א' דאפ\"ה דינה רק להסגיר. וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו להסגיר
מדלא קדמה בהרת כגריס לב\"ש. והרי זו דקאמר גם אשער קאי:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו להחליט
אע\"ג שאין קדימת חלקי הנגע להב\"ש שוה. שמקצת הראשון של הנגע קדם ממש לב' השערות. ומקצת הב' של הנגע. נתהווה עם הב\"ש ביחד. דמחשב כאילו קדם להן. אפ\"ה אמרינן דמדח\"ג הראשון קדים לש\"ל בידוע שגם ח\"ג השני קדם להש\"ל ומצטרפי כאילו וודאי כולה קדמה. ולהכי בהא גם ר' יהושע דסיפא מודה:"
+ ],
+ [
+ "טהור
ר\"ל בקדם ש\"ל לבהרת אין הש\"ל סי' טומאה. ועכ\"פ צריך הנגע הסגר:"
+ ],
+ [
+ "טמא
אף שלא נזקק לטומאה עדיין [ודלא כר\"ת בסנהדרין דפ\"ז ב'] אף דבכה\"ג איכא שפיר חזקת טהרה להגוף. והרי אשכחן לר\"ג ור\"א בעלי פלוגתא דר' יהושע. דאזלינן בתר חזקה דגופא אף דאיכא חזקת ממון כנגדה [ככתובות פ\"א מ\"ו וז'] והכי קיי\"ל. וא\"כ כ\"ש הכא דליכא שום חזקה נגד חזקת טהרה של הגוף. דהול\"ל דבספק טהור. י\"ל הכא שאני דמסתבר טפי דמחמת הנגע שהי' בו מקודם התלבנו השערות [כתוס' נדה די\"ט א']. והרי תולין במצוי בין להקל בין להחמיר. כדתלינן במשגרן כרעא לאחורי' בשגרונא דשכיח טפי מנפסק חוט השדרה [כחולין נ\"א א']. ולפיכך כיון שאין כאן ספק שקול. נראה דלחכמים טמא מדאורייתא ושורפין על מגעו תרומה וקדשים גם אחר הסגרו. וכשיכנס למקדש בשוגג חייב קרבן וכ\"כ כשיאכל קדשים. ולכשיתטהר רשאי להביא קרבנותיו. ואין כאן חשש חולין בעזרה. וכן מוכח מש\"ס [סנהדרין פ\"ז ב']. אמנם הרמב\"ם [ספ\"ב מטו\"צ] כתב דטמא רק מספק. וא\"כ מגעו בתרומה וקדשים תלויין. ולכשיכנס למקדש פטור מקרבן. ואין לו תקנה להתטהר. רק כשיולד לו נגע אחר שיטמא בה וודאי. ואח\"כ יתטהר ממנה. או כשיפרח בכולו [כלקמן פ\"ז מ\"ד]. ואי נימא דקיי\"ל דאין האשם שלו מעכב כפרתו. יש לו עוד תקנה שיכתוב כל נכסי' לאחרי'. ויביא קרבן עני. דהיינו חטאת העוף הבאה על הספק שאינה נאכלת [ועי' רמב\"ם פ\"ה ממחוכ\"פ ה\"י]:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יהושע קיהה
מלשון מקהי אקהייתא [עי' רש\"י ותוס' יבמות דק\"י ב'] דהוא לשון אסיפה. ור\"ל אסף חכמים להסכים עמו לטהר בכה\"ג. וכן פי' בערוך. ולרמב\"ם ר\"ל כמו מלתא דקיוהא [כתובות ס\"א א'] ור\"ל הכא שקיהה בשניו כאוכל בוסר. שאינו יכול ללעוס אחר כך בשניו. כך הקשה ר' יהושע כמה קושיות על שטימאו חכמים ספק זה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כל ספק נגעים טהור
אליבא דכולי עלמא היכא דליכא חזקה לטהרה ולטומאה:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מזה
דסוף פ\"ד דמדמסתבר טפי לטומ' אית בה פלוגתא:"
+ ],
+ [
+ "ספק שהיא היא
ופשתה וראוי להחליט:"
+ ],
+ [
+ "ספק שאחרת באה תחתיה טמא
באין לו מקום להסתפק. פשיטא שהרי התורה אמרה והסגיר וגו' וראה הכהן ביום הז'. ומהיכי תיתי נחזיק שזו נגע חדשה היא. אלא מיירי אף שכמדומה לו שזו אחרת היא והמנוגע בעצמו מסופק בכה\"ג אמרינן הכא. דאפ\"ה טמא וודאי מדאורייתא. דאם אמרינן קבר שאבד הוא קבר שנמצא אף לקולא [כפסחים ד\"י ע\"א] דסתמא דהתם משמע אף שכמדומה לו שזה קבר אחר הוא. מכ\"ש דנימא הכא דהיא היא לחומר'. ואף דיש לחלק ולומר דהכא שאני דדרך נגע להתרפאו' ביני ביני. אפ\"ה אין ספק חדשה מוציא מידי וודאי ישנה [כפסחים ד\"ט א' ונדה ד\"ט א'] ולהכי לכו\"ע טמא. [וכך נוטין גם דברי רב\"א]. ואפי' לקולא. כגון שמצאה כגריס. כמו שהניחה. וודאי דלא חיישינן שנגע חדש הוא להחמיר עליו דהרי כל ספק נגעים כל שלא הוחלט טהור [כסוף פרקן] כ\"ש כה\"ג דאי נחזיקנו בטומאה. היינו רק מחמת נגע הישן א\"כ אין כאן נגע חדש. והרי אין ספק חדש מוציא מידי וודאי ישן:"
+ ],
+ [
+ "הלך שער לבן
שאח\"כ נשרו אותן ש\"ל שהחליטו בהן:"
+ ],
+ [
+ "וחזר שער לבן
שקודם שטיהרו הכהן. צמח ש\"ל אחר תחתיו:"
+ ],
+ [
+ "וכן במחיה ובפשיון
ר\"ל או שמחי' או פסיון בא תחת הש\"ל שנשר:"
+ ],
+ [
+ "בתחלה ובסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור
ר\"ל בין שהי' ההחלטה שהחליטו בהשער לבן קודם שנשר. בתחלה או בסוף שבוע א' או ב' או אחר הפטור. ואחר שהחליטו באחד מהאופנים חזר ונשר:"
+ ],
+ [
+ "הרי היא כמו שהיתה
וא\"צ הכהן לטמאו מחדש עבור הסי' טומאה החדש. דמ\"ש סי' טומאה זה או זה [כך נ\"ל דרק טרחת הכהן קמ\"ל דא\"צ. אבל לענין שישאר בטומאתו פשיטא דהרי לא טיהרו הכהן עדיין אחר שעבר הסימן טומאה הראשון. ואי מיירי בשנולד הסי' טומאה השני אחר שטיהרו מהראשון. פשיטא שצריך לטמאו מחדש ואינו מטמא למפרע הטהרה שהתעסק בהו ביני ביני. עוי\"ל דנ\"מ דאם אירע כך ברגל א\"א שיטהרנו הכהן מסיט\"ו שעבר ולא יטמאנו עבור הסיט\"ו החדש עד אחר יו\"ט]. ואף דבפסיון אין מחליטין בתחלה. זה הפשיון שאני שנולד אחר שהחליטו בש\"ל:"
+ ],
+ [
+ "והלכה המחיה
שהתפשטה הנגע במקום המחיה:"
+ ],
+ [
+ "ובפשיון
שזה או זה בא תחת המחיה שהלכה לה:"
+ ],
+ [
+ "הלך הפשיון וחזר הפשיון
נ\"ל דלהכי לא נקט הכא שהלך הפשיון ובא מחיה תחתיו. משום דדוקא בהי' בהנגע מחיה ופשיון ביחד. אז כשהלך הא' טמא מפני הב' [כפ\"ד מ\"ז]. אבל כשנולד המחיה אחרי שעבר הפשיון הרי זה כולל נמי שמהאום שהיתה כשיעור גריס הלך ממנה באמצע כשיעור הפסיון שפשתה הנגע בצד האחר. ונשאר מהאום ומהפסיון יחד כגריס. דהרי לכו\"ע זה נמי הו\"ל כעבר הפשיון [כפ\"ד מ\"ח] וכשנתהווה עי\"ז מחיה באמצע הנשאר. אז בין לר\"ע ובין לרבנן התם. לא יהי' הדין כבמשנתינו שתהי' כמו שהיתה דהיינו דאף קודם שיטמאו הכהן יהי' טמא. הא ליתא דהרי לרבנן התם כל שלא נשאר מהאום רק פחות מגריס חשבינן להנשאר כליתא. וא\"כ אין כאן נגע כגריס ולא מחיה באמצעה וטהור לגמרי. ואפי' לר\"ע התם דס\"ל דמצטרפין הנשאר מהאום ופסיון הנשאר. עכ\"פ מודה דכיון שלא נשאר מהאום כגריס. דיינינן להנשאר לפנינו מהאום ולהפשיון ביחד כנגע מחדש. דאע\"ג שיש בנגע זו מחיה. עכ\"פ כל עוד שלא יטמאו הכהן. כבר נתבטל טומאה ראשונה שבו [ואם פגע בו רגל רשאי להביא צפרים ולהתטהר מטומ' נגע הראשונה]. וכדקאמר התם בפירוש תראה בתחלה. ובמשנתינו הרי קאמר שנשאר בטומאתו. וא\"כ אי הוה נקט תנא שהלך הפשיון ובא מחיה תחתיו. היה צריך לפרש דהיינו רק בהלך אותו פסיון בעצמו שפשה תחלה. ונשאר האום כגריס. ונולד בהאום מחיה. דאז לכ\"ע. מדנשאר כגריס מהנגע הראשונה ונולד בה מחיה. הרי הוא בטומאתה כבתחילה. ומדהי' צריך להאריך בפירושו כאן להכי שביק לי' לגמרי. מדממילא שמעינן לה:"
+ ],
+ [
+ "שער פקודה
לשון פקדון ולקמן במשנה מפרש מהו:"
+ ],
+ [
+ "הלכה הבהרת והניחה לשער לבן במקומו
והיינו פקדון. שהבהרת הפקידה את השער לבן על עור הבשר עד שתחזור אלי' והלכה לה ביני ביני:"
+ ],
+ [
+ "וחזרה
שאח\"כ חזרה הבהרת למקום הש\"ל כבתחלה:"
+ ],
+ [
+ "עקביא בן מהללאל מטמא
דמדנשארו הש\"ל במקומן והבהרת חזרה אליהן. ש\"מ דכשהלכה הבהר'. עדיין לא נתרפאה מעיקרא יפה. והיא היא שחזרה. ונמצא שקדמה הבהרת לש\"ל:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים מטהרין
ר\"ל אינו מוחלט דחשבינן לה כקדמו הש\"ל לבהרת. מיהו עכ\"פ לא גרע מהלכה וחזרה [פ\"ד מ\"ז] ותראה בתחלה. [ונ\"ל דמדנקט סתמא משמע דבכל גוונא מטהרי רבנן דהיינו בין שהי' ב' השנויים אלו דהיינו ביאת הבהרת עם ש\"ל. והליכת שוב הבהרת וחזרתה אח\"כ. הכל קודם שראהו הכהן. או שבא בבהרת ובה ש\"ל והחליטו הכהן וחזרה והלכה הבהרת. וטיהרו הכהן. וחזרה שוב הבהרת למקומה [כרמב\"ם טו\"צ ס\"ב ה\"ח]. או שבא בבהרת עם ש\"ל והחליטו הכהן. ושוב הלכה הבהרת ולא הספיק הכהן לטהרו עד שחזרה הבהרת שוב למקומה ובכל ג' האופנים נשארו הב\"ש עד לבסוף. בכולהו גווני מטהרי רבנן. דס\"ל בהרת השניי' נגע חדש הוא. דאע\"ג דלעיל פ\"ד מ\"ז אמרינן דכשהלכה וחזרה קודם הפטור היא היא. שאני ש\"ל דכתיב בה והיא הפכה ולא שהפכתה חבירתה [כת\"כ] אלמא דצריך אותה נגע ממש שהי' בתחלה. מיהו נ\"ל באינך סי' טומאה כגון שהי' נגע ופשיון והוחלט. או שהי' בהרת ומחיה והוחלט אז דוקא בעבר הסיט\"ו ונשארה הנגע. אם חזר אח\"כ סיט\"ו להנגע. הרי היא כמו שהיתה [כלעיל מ\"ב] אבל בהלכה הנגע ונשארה הפסיון או המחיה ואח\"כ חזרה הנגע להסיט\"ו. גם לעקביא תראה בתחלה. דדוקא בש\"ל שנשאר תמונת סיט\"ו ס\"ל לעקביא שתמונתו מעיד שלא עברה הנגע הראשונה עדיין. אבל פשיון או מחיה שנשארו אחר שעברה הנגע לא פשיון שמיה ולא מחיה שמיה. דאין עליהן תמונת סיט\"ו כלל. וגם לא גרע מהך דלעיל [פ\"ד מ\"ט]]:"
+ ],
+ [
+ "אמר דבי עקיבא מודה אני בזה שהוא טהור
ודלא כעקביא:"
+ ],
+ [
+ "איזה הוא שער פקודה
כלומר בשער פקודה מודו רבנן לעקביא דטמא. אלא דכשהלכה כל הבהרת. הרי אינה בעולם. והיאך נקראנה שער פקודה. דהרי לא שייך גבה לומר שהפקידה הש\"ל עד שתשוב. והרי עצמה חמק עברה ולא תשוב עוד. אבל איזה פקוד' דמודו רבנן שטמא מדחשבינן לה כפקדון מבהרת שקדמה לה. מדהיא היא שחזרה. ושפיר שייך גבה לשון פקדון:"
+ ],
+ [
+ "והניחו לשער לבן במקום הבהרת וחזר
דמדנשאר קצת מהראשונה וודאי מסתבר דהיא היא שחזרה:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו כשם שבטלו
כשם שבטלת גרסינן [רכ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "את דברי עקביא אף דבריך אינן מקוימין
דח\"ג ג\"כ כליתא דמי ואזלי תרווייהו לטעמייהו [פ\"ד מ\"ט] דלר\"ע כמו דס\"ל התם דע\"י הועוד הנשאר מהפסיון מוכיח דהיא הישנה. כ\"כ הכא השער פקוד' מוכיח דהיא היא [ועמ\"ש שם בס\"ד סימן ס\"ו] ולרבנן נמי כמו דס\"ל התם דמדלא נשאר מהישנה רק ח\"ג כליתא דמי ואין הועוד הוכחה שהיא היא שחזרה. כ\"כ ה\"נ הש\"ל שנשאר בהח\"ג כליתנהו דמי ואין מוכיחין שהחזרה תחשב כהישנה:"
+ ],
+ [
+ "טהור עד שלא נזקק לטומאה
ר\"ל עד שלא הוחלט וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
נ\"ל דהא דקאמר כיצד היינו מדבעי לאשמעינן דהוחזק לטומאה דקאמר היינו שהוחלט. ולא בשהוסגר. א\"נ נקט כיצד בלא הוחזק לאשמעינן דאף דבגוונא דנקט אין גם א' מהם שטהור גמור דלכה\"פ טמא מוסגר. אפ\"ה שניהן טהורים לגמרי. והדר נקט כיצד בהוחזקו לטומאה. אע\"ג דאחד מהן טהור לגמרי. אפ\"ה שניהן טמאין:"
+ ],
+ [
+ "שנים
ב' נגעים:"
+ ],
+ [
+ "ואינו ידוע
לשום אדם:"
+ ],
+ [
+ "בין באיש אחד
דב' הנגעים באיש א'. והרי בכה\"ג ממ\"נ טמא מאחת רק דלא ידעינן מאיזה נגע נטמא. ועוד דלכה\"פ מוסגר מא' מהן:"
+ ],
+ [
+ "בין בשני אנשים
אף דאין בהן א' שטהור גמור:"
+ ],
+ [
+ "טהור
ר\"ל שניהן טהורין לגמרי. דאע\"ג דלכל חד יש ספיקא דאורייתא. וגם לכה\"פ טמא מוסגר. אפ\"ה גזיה\"כ הוא שבכה\"ג טהורים. דכתיב ואם פשה תפשה הנגע וטימא הכהן אותו דמלת אותו אפשיון וודאי קאי לאשמעי' דפשיון וודאי מטמא ולא פשיון ספק. ולא עוד אלא אפי' אם אח\"כ [מ\"ש כאן בהרא\"ש בסוף שבוע ב'. לפע\"ד ט\"ס] פשה כ\"א מהן עד כסלע ועוד והרי בכה\"ג וודאי שניהן פשו. אפ\"ה שניהן טהורין מדלא ידעי' איזה מהם יוחלט מפשיונו שבסו' שבוע א' ואיזה יוחלט מפשיונו דהשתא [עי' רא\"ש]. ונקט הקרא וגם התנא הספק בפשיון מדהוא סיט\"ו המצוי. מיהו ה\"ה ביש ספק בשאר סימני טומאה וכגון שהי' באחד מהב' ש\"ל קודם להבהרת ובהשני בהרת בלי ש\"ל. ולאחר הסגר בסוף שבוע מצא בכל א' ש\"ל. ומסופק באיזה מהן בא הש\"ל תוך ההסגר:"
+ ],
+ [
+ "שניהן טמאין
דהרי שניהן וודאי פשו. אלא דלא ידעינן בכל חד כמה פשה וזה א\"צ שידע:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שחזרו להיות כסלע וכסלע שניהן טמאין
אף דאותו שהי' נגעו בתחלה כסלע וודאי עבר פשיון שלו אפ\"ה שניהן טמאים מדהוחזקו לטומאה:"
+ ],
+ [
+ "עד שיחזרו להיות כגריס
דהרי אז וודאי שניהן טהורין. מדנתמעטו שניהן ממה שהי' בתחלה:"
+ ],
+ [
+ "זה הוא שאמרו
נ\"ל דהכא נמי קאמר מלת זהו למעוטי [כדקאמר כה\"ג ביבמות פ\"ג מ\"ה]. והיינו דדוקא בהוחזקו שניהן לטומאה. וכגונא דנקט תנא. הא בהוחזק רק א'. ולא ידעינן מנו. וכגון שחתכו שניהן נגען. ובאחד מהן הי' סיט\"ו. ולא ידעינן איזהו. בספק נגעים כזה שניהם טהורין [ונ\"ל דבכולהו גווני בין לקולא ובין לחומרא. ע\"א נאמן להעיד. אף הבע\"ד עצמו נאמן על עצמו. דמ\"ש משאר אסורים דנאמן אדם גם על של עצמו. ולא אמרי' דהכא שאני דבראיית וידיעת כהן תליא מלתא. וכן מצאתי ת\"ל בתוספת' [בספ\"א]]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כגריס
הוא חצי פול:"
+ ],
+ [
+ "הקלקי
שם מקום שגדלים שם פולין גדולים [ובתוספתא דמכילתן פ\"ב מוכח דגריס של נגעים הוא גדול יותר מרוחב ראש אגודל ועי' בפירקן סי' ל\"ז. והא דאמרו גריס דהיינו חצי פול. אין ר\"ל שנחלק אורך או רוחב הפול. רק ר\"ל שנחלק עביו של פול וזה משום שהפול מעוגל בב' שטחי' למעלה ולמטה ומשו\"ה א\"א למדוד בו בצמצום כשהוא שלם רק כשמחלקו באמצע עביו ומודד באמצעיתו דשם הוא פשוט וחלק ונוח למדוד בו יפה]:"
+ ],
+ [
+ "מרובע
נ\"ל דמשום דכל גריס ארכו יותר על רחבו. וגם ב' ראשיו הם עגולים. להכי נקט מרובעת. לומר שיהיה רוחב הנגע וגם ארכו. כל א' כאורך הפול. וגם צריך למלא הקרנות כדי שיהי' רבוע אמתי. דאי\"ל דמשערין ארכה ורחבה של נגע כרוחב הגריס. דא\"כ הו\"ל לחומרא. ולא הו\"ל לסתום אלא לפרש. גם אי\"ל דלעולם משערין האורך והרוחב כאורך ורוחב הגריס ממש. ואפ\"ה נקט מרובע רק משום הקרנות שצריך למלא. ליתא דהרי נקט ג' על ג' עדשים והיינו ריבוע אמתי ממש. אבל בעדשה שארכה כרחבה. אע\"ג שעכ\"פ גם היא צריכה כשיעור עדשה מרובעת הקרנות [כפ\"א מ\"ה]. אפ\"ה כיון שעגלילותה קטן אין חסרון קרנותיה רק מעט מזעיר. לא חש תנא להזכיר שתהיה מרובעת. ואם אין הנגע בתמונת מרובע צריך עכ\"פ אורך הנגע ורחבו כל א' כאורך הפול. דאל\"כ אפילו ארוך אמה כיון שאין ברחבו כאורך הגריס טהור [רמב\"ם טו\"צ פ\"א ה\"ח]. ודע שיש חילוק בין גריס של נגעים לגריס של כתמי אשה [נדה פ\"ח] דבנגעים כגריס טמא. ובכתם מדהוא מדרבנן רק ביתר מגריס טמא ואפ\"ה יש חומרא בכתם טפי מבנגע. דבנגע צריך ארכו ורחבו כל א' כאורך גריס וכדאמרן. משא\"כ בכתם שבא מדבר לח כדם. לפיכך אפילו הוא רק חוט ארוך ויש בכולו כשעור גריס ועוד טמא. וגם סגי כשארכו כאורך גריס ורחבו כרוחב גריס [ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "מקום עדשה ארבעה שערות
דהיינו ב' על ב' שערות בריבוע. דהיינו כהרווח שביניהן כשגדלין בעור האדם:"
+ ],
+ [
+ "נמצאו שלשים ושש שערות
נ\"ל דנקט כל הנך סימנים גריס ועדשה ושערות משום שיש מקום שמצוין שם הנך ולא הנך [ועמ\"ש הר\"ב כלים פי\"ז מי\"ב]. עוי\"ל דנקט ט' עדשים דהיינו מרובע אמיתי. כדי שלא נטעה לומר כאורך ורוחב הפול. אבל משום דבפולים ועדשים יש במינם גדולים וקטנים להכי נקט נמי סי' דשערות ולא הסתפק למנקט סי' דשערות לחוד. משום דפולין ועדשים שהן דבר המטולטל אפשר לכוון על ידן השיעור יפה. והא דכלל לבסוף וקאמר נמצא ל\"ו שערות. ה\"ט דסד\"א דג' עדשים צפופות יחד קאמר. והרי כל עדשה שיעורו כגידול ב' שערות על ב' שערות וא\"כ לא יהיה כל הגריס רק ד' על ד' שערות. שהן בין הכל רק ט\"ז שערות. קמ\"ל שצריך שיהיה כל השיעור כמקום גידול ל\"ו שערות. וא\"כ ג' עדשים דקאמר ברישא היינו בשמרוחק כל עדשה מחבירתה כרווח עדשה. [א\"כ י\"ל דמה\"ט נמי צריך למנקט סי' דשערות]:"
+ ],
+ [
+ "בהרת כגריס
בכל דוכתא במכילתן דנקט כי הך לישנא. משמע שיש בבהרת כגריס מלבד המחיה [כלעיל פ\"ד מ\"ו]. ואע\"ג דלטמא המנוגע סגי כשהיא ומחיתה כגריס [כמבואר שם בסיפא]. אפ\"ה נקט הכא בגוונא שהבהרת בלי המחיה כגריס מדבעי למנקט בסיפא רבתה המחיה טמא' [וע\"ש] וה\"ז א\"א רק כשהבהרת לבד מהמחיה כגריס. ומיירי הכא שהביאה לפני הכהן כך וטימא אותו:"
+ ],
+ [
+ "ובה מחיה כעדשה רבתה הבהרת
לצד חוץ:"
+ ],
+ [
+ "טמאה
משום פסיון. ונ\"מ דאף אם הלך אח\"כ המחיה טמא משום פסיון. ואת\"ל פשיטא. י\"ל דסד\"א דרק אחר הסגר או לאחר הפטור מטמא הפסיון [עיין פ\"ה מ\"ב]. אבל בנגע מוחלטת בלא\"ה. הו\"א כיון שא\"צ לפשיון אז הו\"ל אח\"כ כשהלכה המחיה. כנגע שהיא גדולה מתחילתה קמ\"ל [הרא\"ש. ולפע\"ד גם הא כבר שמעינן בפ\"ה מ\"ב בבבא דהלכה המחיה ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "נתמעטה טהורה
מיירי שנתמעטה עד שלא נשאר כרוחב ב' שערות סביב להמחיה:"
+ ],
+ [
+ "רבתה המחיה טמאה
ודוקא בנשאר רוחב הבהרת סביב להמחיה כעדשה. דאז עכ\"פ הנגע עם המחיה שבאמצע הם יחד יתר מכגריס:"
+ ],
+ [
+ "נתמעטה טהורה
לגמרי. ובלא החליטו הכהן עדיין משום המחיה. נדונת כעמדה בעינה:"
+ ],
+ [
+ "בהרת כגריס ובה מחיה פחותה מכעדשה
והסגירה:"
+ ],
+ [
+ "נתמעטה טהורה
דהרי אפילו הי' בה המחיה כעדשה. נמי בנתמעט הבהרת מכגריס טהורה כלעיל סי' ט'. ולא נקט הך בבא רק משום סיפא."
+ ],
+ [
+ "רבתה המחיה
עד כעדשה לא פחות ולא יותר:"
+ ],
+ [
+ "נתמעטה
ע\"י שפשתה הבהרת לתוכה:"
+ ],
+ [
+ "ר' מאיר מטמא
ובמשנה ב' לא פליג ר\"מ. התם מדמחיה כעדשה סי' טומאה הוא א\"כ כשפושה לתוכה. נראה שנתרפא הסי' טומאה. אבל הכא מחיה פחות מכעדשה אינה סי' טומאה והפשיון לתוכה ריעותא דנגע הוא. [רב\"א]. ולפעד\"נ דדוקא התם מודה ר\"מ דאינו פושה לתוכה משום דכל מחיה כעדשה מצטרף להנגע. ומחשב כמותה. והו\"ל שפיר פושה לתוכה וטהור. אבל הכא דמיירי דאין בהמחיה כעדשה. לפיכך כיון דמחי' כזו אינו מצטרף לשיעור הנגע. לא מחשב כהנגע עצמו. והו\"ל שפיר כשאר עור ובשר שהנגע פושה לשם:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים מטהרים
מיהו דוקא כשאירע כן בסוף שבוע ב'. אבל בסוף שבוע א' הרי לא עדיף מעמדה בעינה וצריך עכ\"פ הסגר ב':"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא יתמעטו מכשיעור
מחיה מכעדשה. ובהרת ישאר סביבת המחיה לכל צד כרוחב עדשה:"
+ ],
+ [
+ "וחוץ למחיה בהרת
שבהרת החיצון מקפת את המחיה. והמחיה מקפת את הבהרת הפנימית כזה ? והבהרת החיצונה והמחי' כ\"א רחב כעדשה:"
+ ],
+ [
+ "והחיצונה להחליט
דחיצונה דינה להחליט. מדיש מחיה באמצעה ולהכי פוסק הכהן דינה של א'. ואח\"כ הדין של האחרת [כלעיל פ\"ג מ\"א] והנ\"מ שאינו יכול להתטהר אפי' הגיע הרגל אף שיתרפא מהמוחלטת עד שגם לא יוולד ביני ביני סימן טומאה להפנימית:"
+ ],
+ [
+ "אמר ר' יוסי אין המחיה סימן טומאה לחיצונה
דבעינן מחיה מבוצרת דהיינו בין ממזרח למערב ובין מצפון לדרום. יהי' מן הקצה אל הקצה. נגע. מחיה. ונגע. אבל הכא יש מקצה אל הקצה נגע מחיה ונגע ומחיה ונגע. ולהכי לדידי' אין כאן להחליט אלא יסגיר שניהן. ואם בסוף שבוע א' יעמוד כך. שוב יסגירן שנית. ואם גם אז יעמוד כך יפטור שניהן:"
+ ],
+ [
+ "נתמעטה והלכה לה
ר\"ל ואם אח\"כ נתמעטה המחיה או הלכה לה:"
+ ],
+ [
+ "והחיצונה טהור
דהרי כלה מחיתה. ואפילו נגע פשיון זה גם בהחיצונה. הרי אין נגע פושה לתוכה. ולפיכך מדעבר סי' טומאה שבה אחר שהוחלט. טהור לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "החיצונה טהורה
דעכ\"פ כלה מחיתה וגם אינה פושה לתוכה:"
+ ],
+ [
+ "והפנימית להסגיר
אם לא נגע בה פשיון של חיצונה אפילו בכשער א' [עי' פ\"ד מ\"ה ודו\"ק]. ואם בסוף שבוע ב' הוא עומד. גם היא טהורה:"
+ ],
+ [
+ "טהורה
ר\"ל כשם שכשפשתה חיצונה אינו פסיון. כך כשפשתה פנימית. כיון דעכ\"פ חיצונה מקיפתה הו\"ל כפשתה לתוכה. להכי אם בסוף שבוע א' מצא כך. פנימי' לסגור. דמדלא הי' בה סי' טומאה עדיין הו\"ל כעמדה בעיני' שבוע א'. שצריכה עכ\"פ עוד הסגר ב'. והחיצונה שכבר הי' בה סי' טומאה והלך ממנה הסי' טו'. להכי טהורה לגמרי. אולם אם בסוף שבוע ב' אירע כך. גם פנימי' טהורה:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי שמעון אימתי
אדר\"ע קאי. וה\"ק אימתי אמרינן שבין שפשתה חיצונה או פנימי' אין בשניהן סי' טו':"
+ ],
+ [
+ "בזמן שהיא כעדשה מובאת
כשהמחיה היא כעדשה מצומצמת:"
+ ],
+ [
+ "היתה
המחי':"
+ ],
+ [
+ "המותר סימן פשיון לפנימית
דבפשתה פנימי' על המותר טמא. וכר\"ג לעיל. משום דרק כשהמחי' מצומצמת בשיעורה. דכולה מצטרפת לנגע וכנגע דמי. להכי ס\"ל כר\"ע דדינה כפישה לתוכה. אבל כל שהמחיה יתירה מכעדשה. אותו מותר. לא שייך כלל להחיצונה. רק דאותו מותר הו\"ל כשאר עור הבשר שהפנימית פושה עלי' [הרא\"ש]. הא בפשתה חיצונה על המותר. לכ\"ע חיצונה טמאה ופנימי' להסגיר:"
+ ],
+ [
+ "והחיצונה טמאה
ר\"ל אף שפשתה פנימי' אפ\"ה אפשר שתשאר החיצונה טמאה. והיינו כשפשתה פנימי' רק על המותר ונשאר מחיה כעדשה להחיצונה. אבל אם היתה המחיה מצומצמת אז אם פשתה פנימית נטהרה החיצונה מדלא נשאר לה מחיה כעדשה:"
+ ],
+ [
+ "היה
ר\"ל שהיו בוהק מפסיק בין חיצונה לפנימית:"
+ ],
+ [
+ "בהק
הוא כתם שבעור אדם למטה מד' מראות:"
+ ],
+ [
+ "פחות מכעדשה
ר\"ל שהבהק המקיף הפנימית אינו רחב כעדשה:"
+ ],
+ [
+ "סימן פשיון לפנימית
דכשפשתה פנימית לתוך הבוהק ההוא. טמאה. דפשיון די בכל שהוא:"
+ ],
+ [
+ "ואין סימן פשיון לחיצונה
מדהו\"ל פושה לתוכה:"
+ ],
+ [
+ "שאינן מיטמאין משום מחיה
נ\"ל דמדלא קאמר אינן מטמאין משום בהרת כלקמן במשנה. ותו מדלא כללם יחד רק חלקם במלת אלו מאלו ש\"מ דמשנתינו מיירי דוקא כשיש שם בהרת ומחיה בתוכה. אין המחיה שם סי' טומאה. והיינו מדכתיב וראהו הכהן לשון יחיד. משמע שצריך שיהיה הכהן יכול לראות כל הנגע כולו כאחת. ולפיכך כשיש מחיה בראשי אברים ובהרת מקיפתה. המחיה מפסקת בין חלקי הבהרת שמשתפעין לכאן ולכאן. ולהכי א\"א שיראה הכהן כל הנגע כולה כאחת. אבל ביש נגע בא' מראשי אבריו בלי מחיה באמצע. ויש בהנגע זו שער לבן או פסיון. הרי מדאין עור הבשר מפסיק בין חלקי הנגע שפיר יכול הכהן לראותה מהקצה אל הקצה. וטמא'. מיהו אם הבהרת שם באדם שראשי אצבעותיו גסי' ועבי' כשיעור גריס גם משום מחי' מטמאין שם. דהרי יכול הכהן שפיר לראות כל הנגע בהבטה אחת [תוספתא]:"
+ ],
+ [
+ "ראשי אצבעות ידים ורגלים
הרי כ':"
+ ],
+ [
+ "וראשי אזנים
היינו כל שפת האוזן סביב. ומשום דב' האזנים שוין בתואר. חשבן תנא לאחד. אבל אין כל האצבעות שוות ממש בתואר אחד. וכ\"כ בדדים לקמן. מדשוין בתואר חשבן תנא לא':"
+ ],
+ [
+ "וראש החוטם וראש הגויה
הוא ערות הזכר [ונ\"ל דנקט גוי' מלשון מן גו יגורשו [איוב ל] דהיינו מקום פנימי וסתר וה\"נ הערוה הוא אבר שראוי להסתירו בצניעות. והתורה אמרה לא תגלה ערותה דערוה היינו דבר שנתגלה מהסתר שראוי לו]:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר אף של איש
ות\"ק ס\"ל מדאין בולטין כ\"כ אין זה שפוע:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר אומר אף היבלות
ר\"ל אם המחיה היא בראש ווארצע בולטת:"
+ ],
+ [
+ "והדלדולין
דהיינו שהיא בראש געוויכס חד:"
+ ],
+ [
+ "אינן מיטמאין משום מחיה
ומפורש בתוספתא דגם הנך שרחבים כגריס. לכ\"ע מטמאין משום מחיה. ורק בשאין רחבים כגריס פליגי. א\"כ צ\"ל דטעמייהו דרבנן. דס\"ל דדוקא בעור הבשר המורגל כתיב וראה הכהן שצריך שיוכל לראותו כולו כאחד דוקא. אבל בהנך גם המשונה נידון כמורגל [כלעיל רפ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "אלו מקומות באדם שאינן מיטמאין בבהרת
דכל ו' מיני נגע שבאדם אין מטמאין שם. יש מדהו\"ל ביהס\"ת. ויש מדלא נחשב שם עור הבשר. [ונ\"ל דבמלות אין מטמאין בבהרת כלל כל הנהו דתני לבסוף לאחר שפרט מניין המקומות שאמ\"ט שם נגע. ותנא והדר מפרש. דאמ\"ט בבהרת היינו שאמ\"ט בנגעים ואין מצטרפין וכו'. אלא מדלא רצה התנא להפסיק הרבה בין מה דפתח אלו שאמ\"ט וכו' למנין המקומות. להכי לא הזכיר כל הנך דיני הטומאה מיד בתחלה אלא כללם ברישא ומפרש להו בסוף]:"
+ ],
+ [
+ "תוך החטם
כולהו לאו עור הבשר נינהו. ותוך עין בל\"ז הוא לבן:"
+ ],
+ [
+ "תוך הפה
ואודם שפתיים נמי נידון כתוך הפה. מדנסתר כשאינו מדבר ששפתי' נושקות זב\"ז:"
+ ],
+ [
+ "הקמטין
שבאדם שמן. והן בכל מקום שבגוף:"
+ ],
+ [
+ "והקמטין שבצואר
בכל אדם:"
+ ],
+ [
+ "תחת הדד
באשה הוא מה שאין נראה ממנה כשמניקה בנה [כלעיל פ\"ב מ\"ד. ונ\"ל דלהכי לא הזכיר כאן של אשה כלעיל ברא\"ב. היינו משום דרק ברא\"ב הוצרך לפרוע דרק באשה מקרי ראש דדה רא\"ב. אבל לא בראש דדי האיש. אף דגם דדו יש לו ראש. אבל הכא מדקתני תחת הדד כבר ידעינן דבאשה מיירי דהרי באיש איו דדו מדולדל למטה שיהיה לו תחת. א\"נ נ\"ל דלהכי הכא בדד נקט סתמא משום דכלל נמי דד איש אם הוא מדולדל ולא גרע מקמט של אדם שמן דמקרי ביהס\"ת]:"
+ ],
+ [
+ "ובית השחי
נ\"ל דמדלא חשיב הכא בין ביהס\"ת גם בין הרגלים כלעיל [פ\"ב מ\"ד]. ש\"מ דגם בין הרגלים מקרי בית השחי. דכל חלק שבגוף ששוחה ומסתיר חלק אחר שבגוף. נקרא בית השחי. וכל הנך דחשיב אינן מטמאים בנגעים מדהו\"ל ביהס\"ת וכתיב בנגעים לכל מראה עיני הכהן [ועי' הר\"ש פ\"ב מ\"ד]. ואע\"ג דבהנך דחשיב הכא יש מהן שנראין לפעמים. עכ\"פ מדכתיב כמה פעמים עור הבשר משמע שיהי' לכל מראה הכהן גלוי תמיד כשאר עור הבשר:"
+ ],
+ [
+ "כף הרגל
היינו מה שתחת קערורית העקב דמדדורך עלי' ברוב פעמים הו\"ל ביהס\"ת. אבל שאר תחתית הרגל כשהולך אין דורך עליו בחוזק. ולהכי לא מחשב ביהס\"ת. אולם נראין טפי דברי הרא\"ש שכתב דטעם דכף הרגל. היינו מדעורו קשה. דינו כצפורן דלא מקרי עור הבשר. א\"כ י\"ל דשאר תחתית פס הרגל. ששם אין עור קשה כ\"כ. שפיר מטמא בנגעים:"
+ ],
+ [
+ "והצפורן
דאינו עור הבשר. והא דלא חשיב לכף רגל וצפורן בהדי הנך דלעיל דלא מחשבי כעור הבשר. נ\"ל דה\"ט מדבעי למנקט יחד תחלה כל המקומות שעורן רך רוגמת עור הבשר כתוך העין. ואפ\"ה לא יחשבו כעור ובשר. והדר נקט עקב וצפורן שעורן קשה:"
+ ],
+ [
+ "והזקן
כשלא נקרחו דאז אין שם טומ' בהרת. וכ\"ש נתק וקרו\"ג:"
+ ],
+ [
+ "השחין
שחין הוא מכה הנתהווה ע\"י ליחה בוערת שבתוך עור האדם דשחין לשון חמום הוא. ענטצונדע בל\"א. וכמו אם שחונה [יומא נ\"ג ב']:"
+ ],
+ [
+ "והמכוה
פערברענען בל\"א. והוא חבורה שנתהווה ע\"י שנכווה מאש ממש:"
+ ],
+ [
+ "והקדח
כך נקרא שחין שנתהוה באדם שלא מאליו. רק ע\"י שלקה בעץ או באבן וכדומה. שע\"י הכאה זו נכבש הדם שבמקום ההוא ונתחמם ונתהווה עי\"ז השחין בעורו. וכך נקרא ג\"כ כל מכוה שלא נתהוה ע\"י אש ממש רק ע\"י תולדות האש. כברזל חם או גחלת ורמץ מוקדין. או ע\"י מים רותחין וסיד רותח וכדומה ונקרא פעעברוהען בל\"א. ושחין שע\"י מכוה כזו רבתה תורה שיהא דינן כשחין ומכוה ממש. מדכפלה תורה מלת שחין ומלת מכוה כ\"פ. לומר לך דהיינו בכל גוונא. [ולרמב\"ם להכי נקרא חבורה שע\"י הכאה או שע\"י תולדת האש בשם קדח. מדהוא לשון הבערה. כמו כי אש קדחה באפי. ול\"מ הי' נ\"ל שהוא לשון מקדח דהיינו שכח ההכאה או הנגיעה בהמוקדין עקץ כמקדח לתוך פנימיות העור במהירות כמקדח]:"
+ ],
+ [
+ "המורדין
מלת המורדין אכולהו תלתא קאי. דכל הג' כל זמן שהן מורדין. דהיינו שאין עור הנגע שלם. רק מוריד משם ונוזל ליחה. נמצא שלא התחילו עדיין להעלות קרום ברפואתן אז אין מטמאי' בנגעים. [ואפשר דמורדין הוא לשון מורד ההר [כאהלות פי\"ז מ\"א]. והיינו משום שכל זמן שהמכה מזיל ליחה יהיה מקומו צבה וגבוה כהר מדמלא ליחה]:"
+ ],
+ [
+ "אינן מיטמאין בנגעים
ר\"ל אם יש שם נגע א\"צ להסגירו ואפילו יש בה סי' טומאה טהור מדלא מחשבה נגע:"
+ ],
+ [
+ "ואינן מצטרפים בנגעים
אפילו אם רוב הנגע בשאר העור. ומיעוטו הוא באלו המקומות. אמ\"צ לכגריס:"
+ ],
+ [
+ "ואין הנגע פושה לתוכן
ובכולהו ה\"ט. מדאינן עור הבשר [הר\"ש] אבל נגע שבראשי אברים [כמ\"ז]. מדמחשב. עור הבשר מטמאים בנגעים. וכ\"ש שמצטרפים בנגעים. וגם הנגע פושה לתוכן. [אולם הר\"ב כ' דלהכי הנך דמשנתינו אין נגע פושה לתוכן דמדא\"א שם אום. להכי גם אין פושה לתוכן. ואילה\"ק לדבריו. הרי בוהק דאינו מטמא באום ואפ\"ה פושה נגע לתוכן הא בורכא דמדפשה לתוכו הרי נשתנה למראה בהרת. ובכה\"ג גם באום מטמא. גם אילה\"ק הרי ראשי אברין דלראב\"ד אינן באום ואפ\"ה ישנן בפשיון [כפ\"ח מ\"ה]. י\"ל הר\"ב לשיטתיה ריש משנה ז' אזיל דס\"ל דגם באום ישנן]:"
+ ],
+ [
+ "ואינן מיטמאין משום מחיה
אם הם באמצע הנגע. דמה שטימאה תורה מחיה. היינו כשהיא בבשר חי ובריא. משא\"כ הנך יש שאינן בשר כלל. ויש שהן בשר. אבל אינן בשר בריא:"
+ ],
+ [
+ "ואין מעכבין את ההופך כולו לבן
דאם הפך כולו לבן. ונשאר א' ממקומות הללו שלא נתהפך ללבן אפ\"ה טהור. אבל ראשי אבריו. יש מהן שמעכב ההופך כולו לבן [כפ\"ח מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ונקרחו
דאז הנגע שיתהווה במקום שנקרח. דינו כנגע שבעור הבשר. רק שאמ\"ט שם בשער לבן:"
+ ],
+ [
+ "השחין והמכוה והקרח ונעשו צרבת
שעלה עליהן קרום כמו שמורגל בכל מכה כשיתחיל להתרפאות. וכ\"ש כשחי' לגמרי. דהו\"ל כשאר עור הבשר. ומלת צרבת. לשון צמוק הוא. צוזאממען שרומפפען בל\"א. כי כך דרך המכה שכשתתחיל להתרפא. יצמוק במקומה העור יחד. וקאמר הכא שנולד נגע במקום שנצטמק. וה\"ה אדם שמן שהיו בו קמטים. ואח\"כ הוכחש ונתפשט הקמט. ונולד נגע במקום שנתפשט הקמט:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו מיטמאין בנגעים
אם יש שם נגע בא' מד' מראות. מיהו אם הי' בו הנגע כבר בשעה שהי' מורדין או קודם שנתפשט. וכשנתפשט עדיין הנגע במקומה טהור [כפ\"ז מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ואינן מצטרפין בנגעים
דכשיש בראש או בזקן יחד כגריס. או שהנגע בעור הבשר ובראש יחד כגריס. או שהנגע בזקן ובעור הבשר יחד כגריס. אז אף שנקרמו הראש והזקן. אפ\"ה אמ\"צ אהדדי ולא עם עור הבשר. וה\"ה ח\"ג שחין וח\"ג מכוה סמוכין אמ\"צ לכגריס. והיינו משום דכל הנך חילקן הכתוב ופירש דין כל א' לבד. אף שהי' יכול לכללן מדדינן שוה. אלא לומר לך שאמ\"צ:"
+ ],
+ [
+ "ואין הנגע פושה לתוכן
דכשיש נגע בעור הבשר. והסגירו ובסוף ההסגר מצא שפשתה הנגע לתוך נתק הראש. או לתוך נתק הזקן או לתוך השחין או המכוה. לא מחשב פשיון מדאינן עור הבשר:"
+ ],
+ [
+ "ואינן מיטמאין משום מחיה
נתק שחין מכוה [וסימנך נשם] אין בהם המחי' סי' טומאה. מיהו קרחת וגבחת. כשיש במקומן נגע. וודאי המחי' סי' טומ' בהן [כספ\"י]. ואפ\"ה כלל הכא התנא קרחת וגבחת בהדי אינך שאמ\"ט במחיה. נ\"ל דה\"ט דכשיש נגע בעור הבשר סביב הראש שנקרח כולו. לא מחשב מקום הראש הקרוח כמחי':"
+ ],
+ [
+ "אבל מעכבין את ההופך כולו לבן
דכשהפך כולו לבן חוץ מהראש והזקן. או חוץ ממקום השחין והמכוה. לא נטהר. מיהו זהו דוקא כשנקרחו הראש והזקן ונתרפאו קצת השחין והמכוה בצרבת. דאל\"כ הרי כבר אמרינן לעיל דאינן מעכבי' לההופך כולו לבן:"
+ ],
+ [
+ "הראש והזקן עד שלא העלו שער
כגון ילד שכשנולד אין שער בראשו ובזקנו. וכ\"כ נער רך בשנים שאין שער בזקנו:"
+ ],
+ [
+ "והדלדולין שבראש ושבזקן
י\"א דר\"ל געוויכס שבראש או בזקן. והיינו דלדול בשר שם שאין בו שער. וי\"א דר\"ל רבוי שער שיש לפעמים בהפנים או בהצואר סמוך לראש או לזקן. אבל לא במקום הקדקד או הזקן ממש. ומפורש בתוספתא. דמן קצה הפרק של לחי ולמעלה. זה מחשב ראש. ומקצה פרק של לחי ולמטה. זהו זקן. דרק בב' מקומות אלו מחשב נגע להטמא בראש או בזקן:"
+ ],
+ [
+ "נדונים כעור הבשר
לכל דבר דהיינו לטמא שם בהרת כבשאר בשר. וגם מעכב שם הפריחה. וגם הנגע פושה לתוכן. ומצטרפין לענין נגע כגריס שבבשר סמוך להן וגם מטמא שם הנגע בד' מראות. ובמחי' ובשער לבן. ואמ\"ט שם בשער צהוב:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אלו בהרות טהורות
אפילו נולד בהן סיט\"ו בשעה שראויין להטמא בנגע. ואפילו בשנולד בשעת החיוב פשיון לנגע זו. דינו כשאר סיט\"ו. ולא אמרינן דמדנשתנה תואר הנגע. נגע חדש הוא ותראה בתחלה [ועיין לעיל פ\"ד מ\"ח ובתוספתא ספ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "שהיו בו קודם למתן תורה
ק' מה דהוה הוה. ומה נפ\"מ בזה [כחגיגה די\"א ותענית ד\"ה ב']. י\"ל משום דכל הנהו אינך דחשיב תנא. כולהו רק מהך ילפינן. מדאמרה תורה כי יהי' בו נגע דמשמע להבא. ור\"ל שיתהווה בו הנגע משעת הצווי ואילך דמאז מתחיל שעת חיוב. ולאפוקי כשבשעת הצווי כבר הי' בו הנגע שנולדה בו בשעת הפטור. אמ\"ט. ומינה ילפינן דה\"ה אינך דחשיב תנא דגם הם נולדו בשעת פטור. אע\"ג שנתקיימו עד אחר שעת חיוב אפ\"ה אמ\"ט בנגעים ומדכולהו מנגע שקודם מ\"ת נפקא להכי אקדים תנא למנקט להמלמד ברישא:"
+ ],
+ [
+ "בקמט
דהו\"ל ביהס\"ת שאמ\"ט בנגעים [כפ\"ו מ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "בראש ובזקן
שאמ\"ט רק בנתק ולא בבהרת:"
+ ],
+ [
+ "בשחין ובמכוה וקדח ובמורדין
כולם מפורשים לעיל [פ\"ו מסי' נ\"ה ואילך]:"
+ ],
+ [
+ "חזר הראש והזקן ונקרחו
ר\"ל אע\"ג שאחר שנתהווה הנגע במקום פטור. חזר הראש וכו':"
+ ],
+ [
+ "השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבת
והרי השתא שייך בהו בהרת [כפ\"ו סי' ס\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "טהורים
משום דלידת הנגע במקום פטור הי':"
+ ],
+ [
+ "עד שלא העלו שער
נתהווה שם בהרת. והרי אז זמן חיוב הי' דהרי אז מטמא כשאר עור הבשר [כסוף פ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "השחין והמכוה והקדח עד שלא נעשו
ר\"ל קודם שנתהווה השחין והמכוה והקדח. כבר הי' שם בהרת בעור הבשר. ואח\"כ בא על הבהרת שחין וכו' ועדיין הבהרת שם:"
+ ],
+ [
+ "צרבת
ל\"ג מלת צרבת:"
+ ],
+ [
+ "נעשו צרבת
ר\"ל ואחר שנולד במקום הבהרת שחין וכו'. ונטהרה הנגע. חזר השחין ונעשה צלקת. דהיינו שהעלה קרום בהתחלת רפואת השחין והמכוה. ועדיין הנגע קיימת שם. והרי השתא שעת חיוב הוא. דהנגע שיוולד שם השתא טמא:"
+ ],
+ [
+ "וחיו
נ\"ל דלרבותא נקט חיו. ור\"ל ואפילו נתרפאו לגמרי דהו\"ל השתא מקום הנגע עור ובשר ממש כבתחלה. אפ\"ה מטהרי רבנן. ומכ\"ש כשנשאר במקומה צרבת. דהרי אז שם שחין עדיין על מקום ההוא. שהרי אז אמ\"צ בנגעים. וגם אין הנגע פושה לתוכן אז. נמצא שאז אינן עדיין כשאר בשר שבתחלה [כפ\"ו סוף מ\"ח]. בכה\"ג וודאי מטהרי רבנן:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר בן יעקב מטמא
האי מטמא ר\"ל נידון כנגע. בין להסגיר כשאין בו סיט\"ו ובין להחליט כשיש בו סיט\"ו:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים מטהרים
לגמרי. דס\"ל דכל נגע צריך שתהיה בזמן חיוב ובמקום חיוב מתחלה ועד סופה בלי הפסק. הא כשהפסיק זמן או מקום פטור. לאו שמה נגע כלל בין להסגיר או להחליט. ונ\"ל דמדסתם תנא. משמע בין שהיה כל הב' שנויים הללו קודם שבא לפני הכהן. ובא השתא לפני הכהן כשהנגע כבר בזמן ומקום חיוב [והרי המנוגע נאמן על עצמו כתוספתא ספ\"א]. ובין שבא עם נגע הראשונה בזמן חיוב לפני הכהן והסגירו. ובתוך ימי ההסגר נתהווה הנגע במקום פטור. ובסוף ההסגר מצא הכהן שחזר ונתהווה מקומה מקום חיוב. וכ\"כ כשהסגירו הכהן כשהיתה במקום חיוב ובסוף ההסגר מצא הכהן במקום פטור. ופטרו. ואחר הפטור חזרה למקום חיוב. או שכשהיתה במקום חיוב בתחלה. הי' בה סיט\"ו. וראהו הכהן והחליטו. ואחר ההחלט נתהוות במקום פטור. וטיהרו או לא טיהרו עדיין הכהן. ואח\"כ חזרה להיות במקום חיוב. ועדיין הסיט\"ו במקום הנגע. או עבר הסיט\"ו מהנגע. בכל האופנים דיינינן לראב\"י להנגע בתרא כשאר נגע. ולרבנן לא שמה נגע כלל. וטהור לגמרי. ונ\"ל עוד דלא פליג ראב\"י רק במה דס\"ל דשמה נגע. אבל מודה דבנתהווה בזמן חיוב. וחזרה להתהוות במקום פטור. ואח\"כ שוב חזרה להתהוות במקום חיוב לא גרע מהלכה וחזרה בינתיים שיש בה חילוק. בין שהי' השנויי' בסוף שבוע דאז אמרינן דהיא היא הראשונה. ואם נתהווה השנויים לאחר הפטור או לאחר ההחלט תראה בתחלה [כפ\"ד מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "נשתנו מראיהן
ר\"ל אם נגעי' הנ\"ל דאמרינן שהן טהורין נשתנה מראיתן בסוף בזמן חיוב להיות מראה אחרת מאותה המראה שהי' בה בתחלה. [ונ\"ל דבהלכה וחזרה ביני ביני לכ\"ע תראה בתחלה]:"
+ ],
+ [
+ "בין להקל
שהוכהה לבנוניתן נמוך מבתחלה:"
+ ],
+ [
+ "בין להחמיר
שהתלבנו השתא טפי מבתחלה:"
+ ],
+ [
+ "היתה כשלג
בזמן פטור. והוא היותר עז שבלובן:"
+ ],
+ [
+ "ונעשה כסיד ההיכל
בזמן חיוב. והוא תולדת שלג. וכהה ממנו:"
+ ],
+ [
+ "וכקרום ביצה
ר\"ל או שמראה שלג שהי' לה בזמן פטור. נתהפך השתא בזמן חיוב למראה צמר או למראה קרום. והרי כולן כהין משלג:"
+ ],
+ [
+ "או מספחת עזה
א\"א לומר דה\"ק תנא. שמספחת נעשת שאת. או מספחת עזה. ליתא. דהרי התנא להקל רצה לפרש. וגם קשה עלינו לומר דה\"ק. שאת שהוא כצמר לבן. נעשת מספחת שהיא כקרום ביצה. או שנגע עזה דהיינו כשלג. נעשת כמספחת שלה. דהיינו כסיד. ג\"כ ליתא. דמלבד שא\"כ יהיה בבא זו יתר כנטול דכבר תני לה ברישא [ומ\"ש הר\"ב דתני והדר מפרש. במחכ\"ר איפכא הול\"ל. דמפרש והדר תני]. קשיא נמי שהלשון מסורס. אלא נ\"ל דה\"ק או שעזה כשלג נעשת כשאר מספחת של שאת. דהיינו שכהה טפי מצמר לבן ועז יותר מקרום. או שעזה כשלג נעשת כשאר מספחת של עזה. שכהה משלג ועז מסיד. ולרבותא דר\"ע נקט הכי דאע\"ג דנשתנה רק קצת ממראיתו שבתחילה. ועדיין לא הגיע למראה האחרת. או אפי' נשתנה רק למראה שאינה מד' מראות שמנו חכמים. אפ\"ה מחשב שנוי ותראה בתחלה [ורבינו רב\"א זצוק\"ל עוררני לזה הפירוש]. ונקט כל השנויים במראה שלג. מדהיא המראה הראשונה והיותר עזה שמנו חכמים. וה\"ה בסיד וצמר שהוכההו לבנינותן:"
+ ],
+ [
+ "היתה כקרום ביצה ונעשה כצמר לבן
שבזמן חיוב נתהפכה לכצמר לבן שהוא עז טפי מקרום והוא אב לקרום:"
+ ],
+ [
+ "כסיד ההיכל וכשלג
ר\"ל או שמראה קרום שהי' לה בזמן פטור. נתהפך השתא בזמן חיוב למראה סיד או למראה שלג. והרי כולן עזין הם מקרום. וה\"ה בנשתנה מספחת לשאת. או מספחת לבהרת וכלעיל. אלא חד אופן מהשינויים נקט ואינך מרישא שמעינן להו. וגם מה\"ט לא נקט תנא בהשינויים להחמיר רק בנגע כקרום. שהוא היותר כהה שבד' מראות. וממילא שמעינן דה\"ה בצמר וסיד שהועז לבנינותן:"
+ ],
+ [
+ "רבי אלעזר בן עזריה מטהר
דס\"ל דאע\"ג דנשתנה מראיתו. והול\"ל דנגע חדש הוא. אפ\"ה כל שהוא ממראה חיוב למראה חיוב. אמרינן דהיא היא. מיהו בהוכהה לנמוך מקרום. לכ\"ע נידון כעברה לגמרי. וכששוב נתהפכה תראה בתחלה:"
+ ],
+ [
+ "ר' אלעזר חסמא אומר להקל טהור
אם בזמן החיוב הוכהה מראיתה מבתחלה אע\"ג דגם מראה כהה זו מין חיוב הוא:"
+ ],
+ [
+ "ולהחמיר
ר\"ל ואם בזמן החיוב נתחזק לבנינותה טפי מבתחלה:"
+ ],
+ [
+ "תראה בתחלה
דלבנונית כהה היא בכלל עזה. ולהכי נדונת כאילו היא היא. אבל אין עזה דהשתא בכלל כהה דמעיקרא ולהכי הו\"ל השתא כנגע חדש:"
+ ],
+ [
+ "תראה בתחלה
דס\"ל דבין כהה או עזה אין א' בכלל חבירו. וכל שנשתנה מזה לזה נדונת כנגע חדש:"
+ ],
+ [
+ "בהרת
שהיא כגריס שבא לפני הכהן:"
+ ],
+ [
+ "ואין בה כלום
שאין בה אפילו קצת מסיט\"ו. דהיינו שער א' לבן או חצי עדשה מחיה. וקמ\"ל דאף דאין רגליי' כלל שיוולד סיט\"ו אפ\"ה יסגיר:"
+ ],
+ [
+ "בסוף שבוע ראשון
ר\"ל בין בזה או בזה:"
+ ],
+ [
+ "יפטור
אפילו נשתנה ביני ביני ממראה למראה [הרא\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "ופוטר
ר\"ל ואם בעודו עוסק להסגירו או לפוטרו רק שלא אמר עדיין בפירוש דינו. נולדו וכו':"
+ ],
+ [
+ "ונולדו לו סימני טומאה
כגון ש\"ל או מחיה. בין שאירע כך בשעה שעוסק להסגירו בתחלה. ובין שאירע כך או נתהווה הפסיון בשעה שעוסק להסגירו בתחלת שבוע ב'. או שאירע כך בסוף שבוע ב' בשעה שעוסק לפטרו:"
+ ],
+ [
+ "יחליט
אבל אם נולדו בו סיט\"ו תוך שבועת ההסגר. הא תנן לעיל [פ\"ג מ\"א] אין מחליטין את המוסגר [הרא\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "יחליט
אפילו בתחלה. חוץ מפסיון שהרי אמ\"ט בתחלה:"
+ ],
+ [
+ "בתחלה בסוף שבוע ראשון יסגיר
דלא גרע מעמד בעינו. אבל כשעברו סיט\"ו אחר שהחליטו בהן פוטרו אע\"ג שעדיין הנגע גדולה כגריס ויותר. מיהו הכא מיירי רק בנגע שבעור הבשר. או שבקרחת וגבחת. או שבנתק. דאילו שבשחין ומכוה. אם בתחילה יסגיר ואם בסוף שבוע א' פטרו לגמרי דבהנך א\"צ הסגר רק שבוע א':"
+ ],
+ [
+ "בסוף שבוע שני לאחר הפטור יפטור
אבל סיט\"ו שנולד תוך ימי ההסגר. בין ששוב עבר או לא עבר תוך ימי ההסגר ישאר בהסגרו עד סוף השבוע [הרא\"ש]. ונ\"ל דה\"ה אפילו עברה כל הנגע תוך ימי ההסגר צריך להשאר בהסגרו עד סוף שבוע:"
+ ],
+ [
+ "התולש סימני טומאה
שתלש ש\"ל שבנגע שבעור הבשר או השער צהוב שבנתק:"
+ ],
+ [
+ "והכווה את המחיה
דאע\"ג דמכוה נמי דין נגע יש בה. עכ\"פ ביטל שם מחיה ממנה. וכ\"ש בחצץ כל הבהרת לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "עובר בלא תעשה
בין בנגעי אדם. בגדים. או בתים. בין בתחלה קודם שראהו הכהן. ובין בתוך ימי הסגרו. או בתוך ימי חלוטו. או גם לאחר הפטור. אפילו לא הי' בו אז סיט\"ו. ואפילו קצץ נגע טהור כגון בהק או פרח בכולו [ערש\"י שבת קל\"ב ב' וערמל\"מ פ\"י מטו\"צ ה\"א] ואפילו לא תלש רק מקצת סיט\"ו. כגון שהקציר גובה הש\"ל לפחות מכשיעור. או שתלש רק שער א' מב'. או ב' מג'. בכולהו גווני חייב. אבל בלא הועילו מעשיו. כגון שתלש א' מג'. או ב' מד'. וכ\"ש בקצץ נגע טהורה לגמרי וכלעיל. אע\"ג שבכולן עובר בל\"ת. אפ\"ה אינו לוקה. כיון שבין כך ובין כך נשאר בטהרתו [עי' רמב\"ם פ\"י מטו\"צ] ודמיא הך לאונס שגירש ראה ישראל הוא דלא הועילו מעשיו מחזיר ואינו לוקה [כתמורה ד\"ה א']:"
+ ],
+ [
+ "ולטהרה
ר\"ל ולענין טהרה מה דינו:"
+ ],
+ [
+ "עד שלא בא אצל הכהן
אם אז תלשן:"
+ ],
+ [
+ "טמא
נ\"ל דר\"ל נשאר בטומ' מוחלט לענין פריעה ופרימה ולכל שאר מילי:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי עקיבא שאלתי את רבן גמליאל
הוא רבן גמליאל השני בן רשב\"ג שנהרג בזמן החורבן. וזה ר\"ג היה נשיא אחר ריב\"ז. ור' יהושע היה תלמיד ריב\"ז [עי' מ\"ש אבות פ\"ב מ\"ח]. ומנוהו לר' יהושע זה לאב\"ד בזמן ר\"ג זה [כב\"ק דע\"ד ב'] ושניהן היו אחר החורבן [ועי' מ\"ש בס\"ד אבות פ\"ב סי' ס\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "הולכין לגדווד
אי גדווד גרסי' וודאי שם מקום הוא וקמ\"ל בזה דגם בנסעם בדרך תמיד היה כל תורת ד' בפיהם אבל אי גרסינן לגדוד. וכיש ספרים [וכן נראה שהי' גירסא זו לפני הר\"ב רק שדחה אותה בב' ידים]. נ\"ל דהיינו בהלכם למלחמה במלחמת בן כוזיב' שהיה בימיהם נ\"ב שנה אחר החורבן. והי' ר\"ע נושא כליו של בן כוזיבא הנ\"ל [כרמב\"ם פי\"א ממלכי']. וכשראה ר\"ע את בן כוזיבא אמר דין הוא מלכא משיחא [כירושלמי תענית פ\"ד ה\"ג]. ואם כך הוא. וודאי קמ\"ל טובא דאפילו בעת צאתם לקראת נשק. ונפשם בכפם תמיד. אפ\"ה הי' לבם קשור בהקב\"ה ותורתו כשלהבת בגחלת:"
+ ],
+ [
+ "בתוך הסגירו
וראה הכהן שראוי להחליטו. אבל עדיין לא החליטו בפירוש:"
+ ],
+ [
+ "התחלתי מביא להם ראיות
ובמשנתינו אין מפורשים הראיות. אבל מפורשים בתוספתא [פ\"ג] וז\"ל התחלתי מביא להם ראיות. מפני מה עד שלא בא לפני הכהן טהור. לא מפני שלא ראה הכהן סיט\"ו שבו אף תוך הסגרו עד שלא ראה הכהן סיט\"ו שבו. אמרו לו יפה אמרת. קצצה מתכוין וכו' [עכ\"ל התוספא]:"
+ ],
+ [
+ "עד שיטמאנו הכהן
ר\"ל אינו טמא רק כשתלש הסיט\"ו אחר שטימאו הכהן בפירוש. בכה\"ג לבד נשאר בטומאתו. אבל באינך גווני טהור. ואעפ\"כ יש חילוק בינייהו. דבתולש הסיט\"ו קודם שבא לפני הכהן או תוך ימי הסגר א' או ב'. קודם שחרץ הכהן משפטו. הרי לא עדיף זה מאילו עמד בעינו בלי סיט\"ו ולפיכך צריך עכ\"פ להשאר בהסגרו כפי הזמן שחייב להסגר עוד. וצריך ג\"כ לטבול אחר כלות ימי הסגרו ככל הנפטר מתוך ההסגר. אבל אם אחר הפטור נולד לו סיט\"ו ותלשו. נשאר בטהרתו וא\"צ טבילה:"
+ ],
+ [
+ "מאימתי היא טהרתו
של התולש סיט\"ו שבו אחר שהוחלט:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר אומר לכשיולד לו נגע אחר
נ\"ל דמדנקט עד שיולד לו נגע אחר ולא קאמר עד שיוחלט בנגע אחר. ש\"מ דס\"ל דגם כשנטהר רק מתוך הסגר מהני. וכן משמע נמי מש\"ס [בכורות ל\"ד ב]. והיינו משום דמדחסו עליו מן השמים שהתרפא מנגע השניי' אמרינן דאם היתה עדיין בו הראשונה גם היא היתה נתרפאת. וה\"ה בפרח בכולו או שנתמעט בהרתו מכגריס. אף שלא נתרפא לגמרי אפ\"ה מהני לר\"א. דבהנך מודה לרבנן רק איהו רבותא נקט. דאפילו הוכחה שמנגע אחרת ס\"ל דמהני. מיהו דוקא בשהיתה האחרת צריכה עכ\"פ הסגר. אבל בהי' בו בוהק או ח\"ג בהרת. ונתרפא ממנה. גם לר\"א לא ס\"ד שיתטהר עי\"ז מהנגע שתלש סיט\"ו שבו. מתוך דחזינן דחסו עלי' משמים. כמו דלא ס\"ד שנטהרנו מנגעו אם הוחלה ונסתכן וחזר והבריא. או כשנעשה לו שאר נס. דנימא דמדחסו עלי' משמים גם אנחנו נחוס עלי' לומר שאם היתה נגעו עדיין קיימת ג\"כ היה מתרפא. דבעינן שנראה שחסו עלי' משמים בענין טומאת נגע:"
+ ],
+ [
+ "או עד שתתמעט בהרתו מכגריס
ונל\"פ דה\"ה בנקצצה מעצמה. לא גרע מנתמעטה מעצמה בטבע. וכבר אמרנו דבהנך גם ר\"א מודה רק רבנן פליגי עלי' בהוכחה שמנגע אחרת על נגע הטמאה. וכן משמע נמי מדקאמר רבנן מלת עד. ש\"מ דרבנן מחמרי טפי מר\"א. מיהו דוקא בשנטמאה הראשונה בש\"ל או בפשיון. ותלש הסיט\"ו. ואח\"כ פרח בכולו. נטהר. דהרי אפילו הי' נשאר בו הסיט\"ו הי' נטהר השתא כשפרח בכולו [כפ\"ח מ\"ג]. אבל בכווה המחיה שבנגע הראשונה. או קעקע המחיה. ואח\"כ פרח בכולו. ואפילו פרח גם על מקום המחי' לא נטהר. דמאן יימר שאם היתה המחיה קיימת שהי' פורח גם עלי':"
+ ],
+ [
+ "מי שהיתה בו בהרת
אפילו אם גם כבר הוחלט בסיט\"ו:"
+ ],
+ [
+ "ונקצצה
וה\"ה בנשרו הש\"ל מעצמן. או שנקצץ או נכווה הפסיון. או המחיה מעצמה. רק נקט שנקצצה הבהרת. משום סיפא דפליגי בה:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר אומר לכשיולד לו נגע אחר ויטהר ממנו
לכאורה הי' נל\"פ דגם משנה זי מיירי בנגע שהחליטה הכהן כבר בא' מג' סימני טומאה. דמ\"ש מתולש סיט\"ו לעיל. דקיי\"ל כר\"ע לעיל דאינו טמא רק בשהחליטו הכהן כבר. אולם מרש\"י [בכורות דל\"ד ב' ד\"ה או עד] לא משמע כן. ושאר רבותינו שרים עצרו במילין ולא פירשו לנו. וגם הרמב\"ם [בפ\"י מטו\"צ] כתב סתם ואי נימא דכולהו כרש\"י ס\"ל. ע\"כ צ\"ל דבקצץ הבהרת כולו החמירו טפי מבתולש סיט\"ו. מדהתאכזר ע\"ע כל כך כדי להשמט מדין הטומאה שגזרה תורה עלי' לפיכך אפילו קצצה בלי סיט\"ו טמא. ואפשר דמה\"ט אפילו קודם שבא לפני הכהן. או אחר שפטרו הכהן נמי קנסינן ליה:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים עד שתפרח בכולו
ולא קתני עד שתתמעט מכגריס וכלעיל. דהתם רק תלש הסיט\"ו והשאיר הבהרת. שפיר שייך לומר שתתמעט הבהרת מכגריס. אבל הכא שנקצצה כולה. הרי ממועטת ועומדת היא:"
+ ],
+ [
+ "היתה בראש הערלה ימול
ואפילו מילה שלא בזמנה דלא דחי שבת. אפ\"ה כל עשה דחי לא תעשה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הפורח מן הטמא
כגון שהוחלט בנגעו. או אפילו הי' רק טמא מוסגר. ובסוף ההסגר ראהו הכהן שפרח בכולו:"
+ ],
+ [
+ "חזרו בו ראשי אברים
ר\"ל ואם לאחר שפרח בכולו. חזר ונתגלה בו אפילו רק א' מכ\"ד ראשי אברים. אע\"ג שהכ\"ד ראשי אברים אין מטמאין משום מחיה [כלעיל פ\"ו מ\"ז]. היינו רק בבהרת קטנה. אבל בבהרת גדולה. דהיינו שכולו הפך לבן. לא די שמעכב הפריחה בתחלה. אלא אפילו אחר שנטהר ע\"י שהפך לבן. אם לאחר הפטור חזרו בו ראשי אברים. הר\"ז מוחלט. לא משום פסיון. דהיינו מדפשה מתחלה עד סמוך לרא\"ב. ליתא. דכיון שהנגע התחיל מבחוץ להרא\"ב לכסות הגוף. אפילו פשה אח\"כ עד סמוך לרא\"ב. לא יוחלט ע\"י פשיון כזה. מדאין נגע פושה לתוכה. אלא משום מחיה מטמא אותו שחזרו בו הרא\"ב דגזה\"כ הוא. דבפרח בכולו אז גם הרא\"ב יטמאו משום מחיה וכדכתיב וביום הראות בו בשר חי יטמא מכל מקום דאל\"כ מיותר לגמרי דכבר כ' ברישא דמחי' מטמא. ומה\"ט אמ\"ט רק כשנתגלה מהרא\"ב כעדש' כדין מחיה בשאר מקום שבגוף. ורק בתחילת הפריחה. אפי' משהו שנשאר מגולה ברא\"ב וכ\"ש בשאר מקום שבגוף מעכב הפריחה [ועי' הר\"ב במ\"ה ולקמן סי' נ\"ט]. מיהו אין חזרת רא\"ב מטמא רק כשעכבו בתחילת הפריחה. וחזרו ונתכסו ונטהר. וחזרו ונתגלו [וכלקמן סי' כ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "עד שתתמעט בהרתו מכגריס
ר\"ל אם בתחלה קודם שפרח הוחלט בש\"ל או מחיה אינו נטהר השתא כשעדיין הסיט\"ו בנגעו. רק כשנתמעט הנגע מכגרים. ואם מתחלה קודם שפרח הי' מוסגר. ופרח אח\"כ בכולו מהסגרו ונטהר ואח\"כ חזרו בו רא\"ב ונטמא משום מחיה. אז אפילו תתמעט הבהרת עצמו מכגריס. עכ\"פ כיון שהבהרת עם המחיה שבאמצעה הם יחד כגריס נשאר בטומאתו עד שיתמעט שניהן יחד מכגריס:"
+ ],
+ [
+ "מן הטהור
אי\"ל שהי' טהור גמור. ובא לפני הכהן פורח בכולו. א\"כ היכא קאמר הכא טמא הרי א\"צ אלא סגירה [וכמשנה ז'] ותו האיך קאמר בסוף עד שתחזור בהרתו לכמות שהיתה. הרי לא היתה עדיין כלל. אלא הכא מיירי בבא לפני כהן בנגע כגריס. ועמדה בעינה ב' שבועות ונטהר עי\"ז. או שהוחלט בא' מסיט\"ו ועברו ונטהר ולאחר שאירע זה או זה פרח בכולו:"
+ ],
+ [
+ "טמא
מוחלט משום פסיון:"
+ ],
+ [
+ "חזרו בו ראשי אברים
לאחר שהוחלט מדפרח מתוך טהרה:"
+ ],
+ [
+ "טמא
ר\"ל נשאר בטומאתו:"
+ ],
+ [
+ "עד שתחזור בהרתו לכמות שהיתה
קודם פריחה:"
+ ],
+ [
+ "ובה מחיה כעדשה
והחליטו. דאל\"כ כשפרח אח\"כ טמא. דכל השנויים שנתהוו בהנגע קודם שחרץ הכהן משפטו. אינן נחשבי' לשנוי. והו\"ל כבא בתחלה הפך לבן דצריך הסגר [כמשנה ז']:"
+ ],
+ [
+ "פרחה בכולו
ונשארה המחיה. ולא הראה כך להכהן:"
+ ],
+ [
+ "ואחר כך הלכה לה המחיה
ונתכסה גם היא מהנגע ואז הראוה להכהן:"
+ ],
+ [
+ "ואחר כך פרחה בכולו
דכשעבר המחיה קודם שהספיק לטהרו. פרח בכולו. דאי פרח בכולו לאחר שטהרו מהמחיה הרי פרח מתוך הטהרה [ומ\"ש רכ\"מ [פ\"ז מטו\"צ ה\"ג] דמיירי שפרח בכולו קודם שהראה להכהן שהלכה המחיה. נ\"ל דלאו דוקא דאפילו ראהו כל שלא חרץ משפטו עדיין הו\"ל כאילו לא ראהו עדיין [כפ\"ז סי' ל\"ד וסי' מ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "טהור
וקמ\"ל רישא אע\"ג דפרח בכולו ואח\"כ הלכה המחיה. אע\"ג דבכה\"ג לא פרח רק אחת לאחת. אפ\"ה טהור. וקמ\"ל סיפא דאע\"ג דהלכה המחיה שהוא סי' טהרה לא אמרינן דכשפרח אח\"כ בכולו הו\"ל כפרח מתוך הטהרה. עכ\"פ מדלא חרץ הכהן משפטו עדיין לטהרו. לא מחשב כפרח מתוך הטהרה:"
+ ],
+ [
+ "נולדה לו מחיה
אחר שפרח בכולו:"
+ ],
+ [
+ "טמא
פשיטא. אלא משום סיפא נקט לה. דר' יהושע מטמא גם בנולד בו ש\"ל אחר שפרח בכולו. דמדמי להו למחי':"
+ ],
+ [
+ "ר' יהושע מטמא
דיליף לה במה מצינו ממחיה:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים מטהרין
דס\"ל דדוקא במחיה גלי קרא דכתיב וביום הראות בו בשר חי יטמא. וודאי משמע מינה דסיט\"ו אחר לא:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי ששער לבן במקומו
וכ\"ש בנשרו אחר שפרח בכולו או אפילו בנשרו מקודם. רק שלא הספיק לטהרו עד שפרח בכולו דיינינן לי' כפרח מטומא':"
+ ],
+ [
+ "טהור
בהא גם ר' יהושע מודה. מדטיהרתו פריחה שבא' אחריו:"
+ ],
+ [
+ "פרחה בכולו טהור
קמ\"ל דאע\"ג דפסיון גרע משאר סיט\"ו. דהרי הפך לבן ג\"כ רק פסיון הוא. ואיך יבטל פסיון לפסיון אפ\"ה טהור:"
+ ],
+ [
+ "וכולן
ר\"ל כל הטהורים שבהפך לבן דלעיל. בין בהפך לבן אחר מחיה שנזכר לעיל במשנה ב' ובין בהפך לבן אחר שער לבן. או אחר פסיון שנזכר במשנה ג':"
+ ],
+ [
+ "שחזרו בהן ראשי אברים הרי אלו טמאין
מדקאי אכולהו ג' נקט טמאים לשון רבים. משא\"כ בכל הנהו דלעיל:"
+ ],
+ [
+ "פרחה במקצתו טמא
קמ\"ל אפילו לא נשאר כעדשה:"
+ ],
+ [
+ "פרחה בכולו טהור
קמ\"ל אף שהפך מעט מעט הרבה פעמים:"
+ ],
+ [
+ "כל פריחת ראשי אברים שבפריחתן טהרו טמא
שהי' טמא מקודם ע\"י א' מג' סימני טומאה או שהוחרץ דינו להסגיר. וע\"י שפרחה בכולו ונתכסו הרא\"ב שהיה מגולים מקודם. נטהר:"
+ ],
+ [
+ "כשיחזרו טמאים
נ\"ל דפרושי קמפרש תנא למשנה א' וה\"ק הא דאמרינן שם דבחזר א' מראשי אברים אחר שנטהר ע\"י פריחה טמא היינו דוקא כשאחד מראשי אברים הי' מעכב הפריחה בתחילה. וכגון שהי' בו נגע קטנה והסגירו. ומצא בסוף הסגר א' או ב' שפשה על כל גופו חוץ מראשי אברים או יותר והוחלט עי\"ז מדפשה ואח\"כ נתכסו גם הרא\"ב שהי' מגולין תחלה. הרי בפריחתן זה טיהרו את הטמא להכי כשחזר א' מהן ונתגלה חוזר לטומאתו [ועי' רב\"א]. וכ\"כ אם בסוף הסגר א' או ב' פרח בכולו ונתכסו גם רא\"ב ונטהר. ואח\"כ חזרו רא\"ב. הרי בפריחתן בסוף ההסגר טיהרו את הטמא. דאילו הי' נשארים מגולים אז הי' נשאר בטומאתו להכי כשחזרו השתא אחר שנתכסו טמא. וכ\"כ בבא בתחלה פרח בכולו חוץ מרא\"ב שדינו להסגיר ובסוף ההסגר ראשון נתכסו גם הרא\"ב ונפטר. מדהפך כולו לבן מתוך הסגר. ואח\"כ חזרו ונתגלו בו הרא\"ב. דלכאורה הי' ראוי לטהרו משום דהרא\"ב לא עכבו בתחלה הפריחה. דהרי אפילו אילו הי' בא בתחלה כולו הפך לבן ומכוסי' בו גם הרא\"ב. אפ\"ה היה צריך הסגר [כרמב\"ם פ\"ז מטו\"צ ה\"א]. אפ\"ה כיון שאילו בסוף הסגר א' לא היו מתכסין רא\"ב הי' צריך הסגר ב'. א\"כ בפריחתן בסוף הסגר א' טיהרו את הטמא. לפיכך כשחזרו ונתגלו אחר שנתכסו טמא. אבל בבא בתחלה כולו הפך לבן וגם הרא\"ב שצריך סגירה. וכשעמד כך בעינו ב' שבועות נטהר. ואח\"כ חזרו בו ראשי אברים. נשאר בטהרתו. והיינו משום דהרי פריחתן שבתחלה לא טיהרו את הטמא. דהרי בין שהיו נשארים מכוסים אחר הסגר ראשון או שהיו חוזרים ונתגלו אז. הי' צריך הסגר שני. וכ\"כ בסוף הסגר ב' בין שמצאן אז מכוסים או מגולים הי' פוטרו. לפיכך כשחזרו ונתגלו אחר שנפטר. נשאר בטהרתו. ולא עוד אלא אפילו בא בתחלה פרח בכולו חוץ מרא\"ב. ועמד בעינו בסוף שבוע א'. ובסוף שבוע ב' נתכסו גם הרא\"ב ונטהר. ואח\"כ חזרו ונתגלו הרא\"ב נשאר בטהרתו. דאע\"ג שהרא\"ב עכבו טהרתו בסוף שבוע א'. דהרי אלו נתכסו אז הי' מטהרו לאלתר. עכ\"פ כיון דבסוף הסגר ב' לא הועיל פריחתן כלום. דהרי אילו גם לא הי' מכוסי' אז. ג\"כ היה מטהרו. ככל העומד בעיני' ב' שבועות. א\"כ פריחתן בסיף הסגר ב'. לא טיהר הטמא. לפיכך כשחזרו ונתגלו אחר שנתכסו נשאר בטהרתו. וכ\"כ בבא בתחלה פרח בכולו חוץ מראשי אברים. והי' בו אז מחיה או ש\"ל. והוחלט. ואח\"כ נתכסו המחיה ועבר הש\"ל. וגם הרא\"ב נתכסו ונטהר. ואח\"כ חזרו בו רא\"ב נשאר בטהרתו. דהרי פריחת הרא\"ב לא טיהרו את הטמא. דהרי גם אילו לא נתכסו אז. הי' נטהר מדעברו הסיט\"ו. להכי גם השתא נשאר בטהרתו:"
+ ],
+ [
+ "כל חזירת ראשי אברים שבחזירתם טימאו טהור
כגון שבפריחתן טיהרו תחלה הטמא. וכדאמרן:"
+ ],
+ [
+ "נתגלו טמא
נ\"ל דנתגלו טמא קמ\"ל. דאי מרישא סד\"א דדוקא בהפיכה ראשונה אמרינן דכשטיהרו בפריחתן את הטמא אז אם אח\"כ חזרו ונתגלו חוזר לטומאתו. אבל בפריחה שנייה. וכגון שבתחלה בפריחה ראשונה טיהרו הרא\"ב את הטמא מדנתכסו ונטהר. ואח\"כ נולד לו מחיה במקום אחר בהגוף והוחלט. וחזרה המחיה ונתכסה. הרי בפריחה שנייה זו לא טיהר כיסויין את הפריחה. דהרי הרא\"ב נשארו מכוסין. ואעפ\"כ הי' טמא מחמת המחי' וסד\"א דלהכי כשחזרו ונתגלו הרא\"ב אחר פריחה שניי' זו לא יחזור לטומאתו. קמ\"ל דעכ\"פ כיון דבפריחה ראשונה טיהר פריחת הרא\"ב את הטמא. לפיכך גם חזרתן לאחר פריחה שנייה מחזירתו לטומאתו:"
+ ],
+ [
+ "אפילו מאה פעמים
ר\"ל אפילו פרח וחזר ק' פעמים. ובכולן לא טיהר פריחת רא\"ב את הטמא רק בפעם הראשון. אפ\"ה אם אח\"כ חזר ופרח בכולה ונטהר ואח\"כ חזרו רא\"ב. חוזר לטומאתו:"
+ ],
+ [
+ "כל הראוי ליטמא בנגע הבהרת
דהיינו כל עור הבשר. ואפילו רא\"ב דאמ\"ט במחיה. עכ\"פ כשיש שם בהרת עם ש\"ל או פסיון טמא [כפ\"ו סי' ל\"ז] ואפילו להראב\"ד שהבאנו שם דס\"ל דרא\"ב אפילו בש\"ל או פסיון אמ\"ט. עכ\"פ נגע שחוצה להן פושה לתוכן. ושפיר שייך גבייהו דמטמא בבהרת. [ומהר\"ב כאן מוכח דס\"ל כהראב\"ד. ואולם לעיל [פ\"ו מ\"ז] משמע דס\"ל כהרמב\"ם דרק במחי' אמ\"ט וצ\"ע]:"
+ ],
+ [
+ "מעכב את הפריחה
דאם נשתייר ממנו מקצת שלא פרח עלי'. ואפילו פחות מכעדשה. לא נטהר:"
+ ],
+ [
+ "כל שאינו ראוי ליטמא בנגע הבהרת
כגון ראש וזקן ואינך דנקט לקמן במשנה:"
+ ],
+ [
+ "אינו מעכב את הפריחה
דבפרח בכולהו. אפילו נשתיירו הנהו שלא פרח בהן. אפ\"ה טהור:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
נ\"ל דאצטריך למתני כיצד. היינו משום דאמרינן לעיל דבכל שאינו ראוי דקאמר בסיפא נכלל נמי ראש וזקן. ולפיכך סד\"א דאפילו אם בשעת פריחה כבר היה נקרחו הראש והזקן. וראויין להטמא בנגע [כלעיל פ\"ו מ\"ח]. אפ\"ה כיון דפעם אחד דהיינו קודם שנקרחו לא היה ראויין להטמא בנגע. גם השתא לא יעכבו הפריחה. להכי קמ\"ל כיצד. דדוקא כשפרח בכולהו ואח\"כ נקרחו אינן מעכבין. אבל בנקרח ואח\"כ פרח מעכבין הפריחה [וכפ\"ו סמ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "פרחה בכולו אבל לא בראש ובזקן בשחין במכוה ובקדח המורדין
והיה זה מתוך הסגר או חלט. ומדלא עכבו הנך אז הפריחה [כפ\"ז סי' ה'] להכי טיהרו אז הכהן. ונל\"פ דה\"ה תוך העין ואינך [דפ\"ו מ\"ח]. אלא מדבעי למנקט וחזר וכו'. והרי בעין ואינך ל\"ש וחזר. להכי לא נקט להו:"
+ ],
+ [
+ "השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבת
דלאחר שפרח בכולו חוץ מהנך ונטהר. חזרו אלו להתהוות ראויין להטמא בנגע. ונל\"פ דה\"ה בנרפא מקום השחין והמכוה לגמרי דראוין אז לבהרת ממש. אפ\"ה מדבתחלה לא עיכב גם השתא אינו מעכב הפריחה. רק נקט צרבת משום סיפא דהא בתחילת הפריחה. אפילו כשהי' רק צרבת. שאמ\"ט בבהרת ממש רק בשחין ומכוה. אפ\"ה מעכבין הפריחה כיון דעכ\"פ אפשר שיתטמא שם במין נגע. [ואע\"ג דא\"כ ראש וזקן גם כשלא נקרחו. הרי אפשר שיתטמא שם בנתק ואי\"ל הרי לא ניתק שם השער עדיין ליתא דהרי ה\"נ אין כאן נגע שחין ומכוה עדיין. ואפ\"ה חשבית למקומו ראוי לנגע. י\"ל שחין ומכוה שאני דפוסל רק בד' מראות כשאר בהרת שבעור הבשר רק שהתורה גזרה שיטמא רק בשבוע א' ובב' סימנים [כרפי\"ז] אבל עכ\"פ מין בהרת הוא. אבל נתק דפוסל בכל המראות אינו מין בהרת כלל]:"
+ ],
+ [
+ "טהורים
ר\"ל נשארו בטהרתן דאף דהשתא ראויין להטמא בבהרת. עכ\"פ כיון דבתחלת הפריחה לא עכבו טהרתו גם השתא אין מעכבין. וכברא\"ב לעיל סי' כ\"ו. וג\"ל דלא מיירי בפרח בכולו מתוך הסגר ונטהר. ואח\"כ נקרח הראש. ליתא דא\"כ פשיטא דטהור דהרי משום מחיה אין לטמא [כפ\"ו סי' ס\"ט] וכיון שכן וכי משום שנתמעט הנגע מגרע גרע. דהרי גם זה נתמעט נגעו דתחלה הי' כולו הפך לבן. והשתא ע\"י שנקרח הראש תו אינו כולו הפך לבן. אלא מיירי שהי' הפך לבן מתוך החלט. וכגון שהוחלט ע\"י ש\"ל או פשיון. ואח\"כ פרח בכולו חוץ מראוז\"ק ונטהר. וחזרו תו ראוז\"ק ונקרחו. ולהכי סד\"א כיון דהשתא שנקרחו ואין דינו כהפך כולו לבן. והסיט\"ו עדיין במקומו חזר לטומאתו קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא בכחצי עדשה הסמוך לראש ולזקן לשחין למכוה ולקרח
וא\"כ לא הי' טהור עדיין דהרי בתחלה גם פחות מכעדשה מעכב הפריחה. ולרמב\"ם [פ\"ז מטו\"צ ה\"ו] גם חצי עדשה שסמוך לראש וזקן אינו מעכב הפריחה. א\"כ אופן דנקט תנא מיירי אפי' טיהרו הכהן בפריחה זו:"
+ ],
+ [
+ "השחין והמכוה והקרח ונעשו צרבת
וא\"כ בין לדידן שלא נטהר עדיין קודם שנקרח ובין להרמב\"ם הנ\"ל דס\"ל דמשום שהחצי העדש' לא עיכב הפריחה לפיכך קודם שנקרח טהור הי'. עכ\"פ השתא שנקרח הראש והזקן. והשחין והמכוה נעשו צרבת. הרי הן עצמן מעכבין הפריחה ודינו השתא כנגע קטנה. וכשהי' בו ש\"ל מקודם או נולדו לו ש\"ל השתא נטמא:"
+ ],
+ [
+ "בהרת
ר\"ל אע\"ג שאחר שנקרחו ועשו צרבת. נתפשטה הבהרת גם על החצי עדשה שהי' נשאר תחלה סמוך להראש והזקן ולא נשאר מגולה מבהרת רק הראש והזקן שנקרחו והשחין והמכוה שנעשו צרבת. והרי אלו לבד לא הי' מעכבין הפריחה בתחילה:"
+ ],
+ [
+ "טמא
לא משום דחשבינן להקרחת והצרבת כמחיה. דהרי אמ\"ט משום מחיה [כפ\"ו סי' ס\"ט]. וגם אי\"ל דמדנתכסה החצי עדשה יטמא משום פסיון. ליתא דהרי אין נגע פושה לתוכו. אלא ר\"ל שכשיוולד בו ש\"ל טמא. ואין דינו כש\"ל שנולד בפרח בכולו דטהור. וא\"ת לדידן דגרסינן לעיל סי' ל\"ז טהורים. א\"כ מ\"ש הכא מהתם. י\"ל התם מעיקרא הוה פרח בכולהו. משא\"כ הכא מעיקרא והשתא לא פרח כל הראוי לפרוח. [ופשוט דלרמב\"ם הנ\"ל א\"צ לחלוק בכה\"ג. דהרי לדידי' גם לעיל גרסינן טמאים. רק קמ\"ל בהך בבא דגם חצי עדשה שסמוך להראש וזקן וכו' דינן כראש וזקן וכל זמן שאינו מעכבין גם הוא אינו מעכב]:"
+ ],
+ [
+ "עד שתפרח בכולו
ר\"ל עד שתפרח הנגע ותתפשט גם על הקריחה ועל הצרבת:"
+ ],
+ [
+ "שתי בהרות אחת טמאה
שהוחלט או הוסגר על ידה:"
+ ],
+ [
+ "ואחת טהורה
שעמדה בעיני' ב' שבועות ופטרה:"
+ ],
+ [
+ "פרחה מזו לזו
אפילו מהטהור להטמא:"
+ ],
+ [
+ "ואח\"כ פרחה בכולו טהור
דאף שהתחיל לפרוח מהטהורה. עכ\"פ מיד כשפרח מזו לזו ונתחברו. נתבטלה הטהורה בטמאה. ולא איפכא. מדאין כח הטהורה חזק כל כך ככח הטמאה. דטהורה אין מטהרת את האדם והטמאה מטמאתו. ולפיכך היא טפילה לגבי טמאה. ומדנתבטלה הו\"ל ככולה טמאה וכפרח אח\"כ מטמאה דיינינן לה וטהורה. ולרמב\"ם [פ\"ז מטו\"צ ה\"ו] ה\"ט דטהור דאע\"ג דפרח מהטהורה. עכ\"פ כיון דכל הגיף מוחלט הי'. הו\"ל הטהורה כליתא. והו\"ל כאילו פרח מהטמאה:"
+ ],
+ [
+ "בשפתו התחתונה
ארישא קאי ור\"ל שהי' בו ב' נגעים א' כאן וא' כאן. אחת טהורה ואחת טמאה. אע\"ג שב' השפתות מפורדין זמ\"ז שא\"א לומר כברישא שנתבטל הטהורה בטמאה:"
+ ],
+ [
+ "בשתי אצבעותיו
ר\"ל לא מבעי' השפתות שברוב הפעמים הם מותאמים יחד ונוגעים זב\"ז. אלא אפילו באצבעות שברוב פעמים אינן תכופים וסמוכין כל כך יחד כהשפתות:"
+ ],
+ [
+ "בשני ריסי עיניו
אע\"ג שברוב הפעמים העין פתוח ועומדין הריסין מרוחקים זמ\"ז גם יותר מהאצבעות:"
+ ],
+ [
+ "והם נראים כאחד
ר\"ל אם רק נראין כנגע א':"
+ ],
+ [
+ "טהור
אפילו התחיל הפריחה מהטהורה. ורבותא קמ\"ל בהך בבא. דלא מבעיא ברישא שפרח מזל\"ז תחלה. אפי' התחיל הפריחה שמזל\"ז מהטהורה. עכ\"פ תיכף כשהגיע הפריחה שמזל\"ז להטמאה. י\"ל דפקע כח הטהורה. וכשפרח אח\"כ בכולה הו\"ל כפרח מהטמאה אלא אפילו בהנך. דרק כשמדובקין זל\"ז נראין כא' אבל באמת הן מופרשין זמ\"ז הפרש רב. וא\"א לומר שנתבטלה הטהורה בטמאה קודם שפרח כולו. אפ\"ה מדעכ\"פ נראין כנגע א' אם פרח אח\"כ בכולו. אפילו התחיל הפריחה מהטהורה מחשב כאילו פרח מהטמאה:"
+ ],
+ [
+ "פרחה בכולו אבל לא בבוהק
שהי' לו נגע קטנה והוסגר על ידה. ובסוף הסגר מצא שפרח בכולו רק שנשאר בהק או שהוחלט בנגע קטנה ע\"י סיט\"ו ואח\"כ פרח בכולו רק שנשאר בהק ובוהק היינו כתם שלמטה מד' מראות. שאין דינו כבהרת:"
+ ],
+ [
+ "טמא
דאע\"ג דבוהק אמ\"ט משום מחיה [כפ\"ו סימן ל\"ו] עכ\"פ מעכב הוא את הפריחה בתחלה. ולהכי אם מתוך הסגר פשה הרי הוא טמא משום פשיון. ואם מתוך החלט פרח לא מחשב פריחה לטהרו. אבל אי\"ל דמיירי הכא בבא בתחלה פרח בכולו חוץ מבהק. או שפרח כך אחר שנפטר בנגע קטנה. ליתא דא\"כ אפילו יהי' דינו כפרח בכולו ממש. אפ\"ה אם בתחלה צריך הסגר ב' שבועות. ואם לאחר הפטור הו\"ל פרח מתוך הטהרה ויוחלט:"
+ ],
+ [
+ "חזרו בו ראשי אברים כמין בוהק
שפרח בכולו וטיהרו הכהן. ואח\"כ חזרו בו רא\"ב ובמקום החזרה הי' שם בהק:"
+ ],
+ [
+ "טהור
וק' למה נקט הכא תרתי. בהק שבראשי [אברים] הרי גם בהק לבד החוזר אינו מעכב וטהור. וכדדרשינן בת\"כ [שהביא הר\"ש ותוי\"ט] ובהראות בו בשר חי יטמא ולא בהראות בו בהק. ונ\"ל דה\"ט דהרי על כרחך הכא מיירי בשעיכבו רא\"ב בתחלת הפריחה דאל\"כ גם הם לבד בלי בהק אין מעכבין בסוף לפיכך אי הוה נקט בהק לחוד סד\"א דדוקא בהק בשאר עור הבשר אינו מעכב בסוף. אבל בהק ברא\"ב. כיון דרא\"ב חמירי שכשיש בהק כעדשה ברא\"ב מעכבין בתחלה [כרמב\"ם פ\"ז מטו\"צ ה\"ז] להכי יעכבו גם בסיף. קמ\"ל דאע\"ג שעכב בתחלה אפילו הכי מדאיכא תרתי לטיבותא בהק ברא\"ב בסוף אין מעכבין וטהור:"
+ ],
+ [
+ "חזרו בו ראשי אברים פחות מכעדשה
דהו\"ל נמי ב' לטיבותא:"
+ ],
+ [
+ "ר' מאיר מטמא
דלא דמי לבהק ברא\"ב דמודה ר\"מ דאינו מעכב בסוף. די\"ל בהק קיל מפחות מכעדשה. דבהק מצ\"ע אינו מטמא כבהרת. משא\"כ פחות מכעדשה רק מצד שיעורו אמ\"ט דעכ\"פ עור הבשר הוא. וראוי להטמא בבהרת כשאר עור הבשר. ולפיכך ס\"ל לר\"מ דכיון דהך פחות מכעדשה ברא\"ב עיכב בתחלה הפריחה. להכי מעכב גם בסוף:"
+ ],
+ [
+ "סימן טומאה בתחלה
בתחילת הפריחה בין א' מהן לבד בין שניהן יחד מעכבין הפריחה:"
+ ],
+ [
+ "ואין סימן טומאה בסוף
דכמו כן בסוף בין א' מהן בין שניהן יחד אין מעכבין הפריחה. ותמוה דטענו חיטין והודו לו בשעורין. דר\"מ קאמר דינו ברא\"ב פחות מכעדשה דמעכב. ורבנן השיבו לו מבהק פחות מכעדשה דאינו מעכב. ולכן נ\"ל גירסת הראב\"ד [פ\"ז מטו\"צ ה\"ה] היא עיקר. דגרס במשנתינו בהק ופחות מכעדשה. וא\"כ ה\"ק רבנן לר\"מ. הרי בהק ופחות מכעדשה דינן שוה. דשניהן סיט\"ו בתחלה ואינן סיט\"ו בסוף. וא\"כ כמו דמודית לן בבוהק ברא\"ב בסוף שאינן מעכבין. ה\"נ בפחות מכעדשה ברא\"ב בסוף אף שעכב בתחלה אינו מעכב בסוף דהרי בשניהן יש ב' לטיבותא. ולפי\"ז ג' חלוקים יש בחזרה. עור הבשר. בהק. ראשי אברים. בתחלה כל השלשה אפילו בפחות מכעדשה מעכב. דבפרח בכולה חוץ מפחית מכעדשה בא' מאלו הג'. לא מקרי פרח בכולה. אבל בסוף יש חילוק. (א) דבעור הבשר דוקא בכעדשה מעכב. (ב) ב ה ק אפילו בכעדשה אינו מעכב. אפי' עכב מתחלה הפריחה. (ג) ראשי אברים. צריך בסוף תרתי לריעותא. שיהי' כעדשה. ושכבר עיכב שם בתחילת הפריחה אבל בחדא לריעותא אינו מעכב. ר\"ל בפחות מכעדשה. אפילו בעיכב בתחלה. או בכעדשה בסוף ולא עיכב בתחלה. אין מעכב בסוף. וכ\"כ בוהק ברא\"ב אע\"ג דבתחלה עיכב. אפ\"ה בסוף אינו מעכב הפריחה. והיינו נמי מדהו\"ל תרתי לטיבותא [ועי' היטב לעיל פ\"ו מ\"י. ופ\"ח מ\"ה ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "הבא
ר\"ל הבא בתחלה לפני כהן:"
+ ],
+ [
+ "כולו לבן יסגיר
ב' שבועות ככל בהרת. שבאם יוולד לו ביני ביני מחי' או ש\"ל. יחליט ובאם לאו יפטרנו:"
+ ],
+ [
+ "נולד לו
בסוף הסגר א' או ב' של הבא בתחלה כולו הפך לבן:"
+ ],
+ [
+ "שער לבן
וכ\"ש מחי'. דהרי אפילו הפך לבן מתוך הטומאה ונטהר. ואח\"כ נולד לו מחיה טמא. רק נקט ש\"ל לרבותא. דאע\"ג דבכל הפך לבן מתוך הטומאה שטהור. אף שנולד לו אח\"כ ש\"ל נשאר בטהרתו. אפ\"ה הבא בתחלה הפך לבן שצריך הסגר. אם נולד לו ש\"ל אח\"כ טמא. ונקט תנא שנולד בו הסיט\"ו בסוף הסגר וכ\"ש בבא בתחלה מיד הפך לבן עם סיט\"ו שמחליטו הכהן מיד [כהרמב\"ם רפ\"ז מט\"צ]:"
+ ],
+ [
+ "השחירו שתיהם או אחת מהן
אחר שהוחלט בש\"ל:"
+ ],
+ [
+ "הקצירו שתיהן
או הקצירו וכו'. וכן כולהו או או קתני:"
+ ],
+ [
+ "נסמך
או או:"
+ ],
+ [
+ "השחין את שתיהן או את אחת מהן
וא\"כ אין השערות בהבהרת:"
+ ],
+ [
+ "או חלקן
שנולד שחין בין ב' השערות:"
+ ],
+ [
+ "המכוה ומחית המכוח והבוהק
והרי כל א' מהני לטהר הש\"ל שבבהרת קטנה [כלעיל סוף פ\"א]. והכא בפרח בכולו מיירי שאחר שנולד לו א' מהשנויים הללו טיהרו הכהן ואח\"כ נולד לו וכו':"
+ ],
+ [
+ "או שער לבן טמא
אע\"ג דכל ש\"ל שנולד אחר שנטהר בפריחה אמ\"ט [כלעיל מ\"ב סי' י\"ז] והרי הכא נמי בשטיהרו כהן אחר שעבר ש\"ל מיירי וכמש\"ל [וכ\"כ רתוי\"ט ד\"ה נולד]. י\"ל התם מיירי בשפרח מתוך הטומאה דנטהר משום הפיכה. אז דוקא ש\"ל שנולד בו אח\"כ אמ\"ט. אבל הכא שבא בתחלה בהפיכה. דלא משום הפיכה נטהר רק מדעברו הש\"ל להכי כשחזרו טמא:"
+ ],
+ [
+ "ולא שער לבן טהור
ג\"ל דקמ\"ל דאף שהש\"ל שהוחלט בהן מקודם שעברו. נולדו לו בסוף שבוע א'. והרי אפי' לא הי' נולדים לו הש\"ל הי' מחויב להסגר עוד שבוע א'. וכי משום שנולד לו ש\"ל והוחלט ואח\"כ עבר הש\"ל. ירוויח השתא לבלי להסגר עוד השבוע שהי' חייב. קמ\"ל דכיון שהוחלט ביני ביני. עבר חיובו דמעיקרא. ולפיכך כשעבר הסיט\"ו נפטר לגמרי. והך משנה הוה ממש דוגמת משנה ה' בפרק א'. רק קמ\"ל הכא. דבהרת גדולה. דהיינו פרח בכולו בתחלה. דינו כבהרת קטנה התם. שהיתה תחלה רק על מקצת גופו. דכשם בבהרת קטנה התם יסגיר שבוע א' וב'. ואם נולד ביני ביני ש\"ל או מחיה או פסיון טמא. ה\"נ בבהרת גדולה הכא. אף דפסיון לא שייך בה. דהרי כולו מכוסה. עכ\"פ. בנולד לו ש\"ל או מחיה יחליט. וכשם שהתם בבהרת קטנה. אם עבר אח\"כ הסי\"ט. פטור מההסגר של שבוע ב' שהי' חייב מתחלה ה\"נ בבהרת גדולה:"
+ ],
+ [
+ "וכולן
נ\"ל דמלת וכולן אכולה ג' אופני נגע שנזכרו לעיל במשנה קאי. דאם בא בתחלה כולו הפך לבן. שדינו להסגיר. אם בסוף הסגר א' או ב' חזרו בו רא\"ב לא אמרינן דנגע חדש הוא. ויסגירו מבתחלה. אלא הרי הוא כמו שהי' ויסגירו רק עוד שבוע אחד. אם עומד בסוף שבוע א'. ואם בסוף שבוע ב' יפטרנו. ואם הפרח בכולו בסוף הסגר א' הוחלט בש\"ל. ובעודן בו חזרו בו רא\"ב. אין אומרים הראשון עברה השתא מדחזרו בו רא\"ב. ואין זה צורת נגע הראשונה. וזו השתא נגע חדש הוא ויחליטנו מחדש עם הש\"ל שבה [כלעיל פ\"ד מ\"א]. וגם אם היתה הראשונה נטמא במחיה. ועדיין היא שם סד\"א דנימא דזו נגע חדש הוא. ואת\"ל מה נ\"מ הרי גם נגע חדש יוחלט בהמחיה. י\"ל דנ\"מ כשהשתא יו\"ט הוא שיכול הכהן לטהרו עבור הנגע הראשונה [ועי' לעיל פ\"ג סי' י\"ב]. קמ\"ל דהרי הוא בהחלטו כבתחלה. ואם השחירו הש\"ל וכו'. שדינו לטהרו וחזרו בו רא\"ב. לא אמרינן זו נגע חדש הוא ויסגירו מחדש. אלא הרי הוא בטהרתו כבתחלה. והיינו טעמא כיון דתחלת תחלתו לא הי' הרא\"ב בנגע זו מעכבין הפריחה. גם השתא כשחזרו הרא\"ב בסוף לא מעלה ולא מוריד [כלעיל כ\"ו. ומכאן נ\"ל ראי' ברורה לדברינו שם דכל רא\"ב שלא עכבו תחלה הפריחה גם בסוף אינן מעכבין. דהרי הכא שחזרו רא\"ב לאחר הפטור נשאר בטהרתו. וזה לפע\"ד פי' הברייתא שהביא רתוי\"ט הכא בד\"ה הרי אלו וז\"ל יכול הבא כולו לבן וחזרו בו רא\"ב. מתוך הפטור יהיה טמא וכו' אלא טהור. ר\"ל הבא כולו לבן שלא עכבו הרא\"ב הפריחה בתחלה]:"
+ ],
+ [
+ "פרחה במקצתו
ארישא קאי דקאמר דבחזרו בו רא\"ב הרי הוא בכל הג' אופנים כמו שהי'. ועלה קאמר הכא. דאם לאחר שחזרו רא\"ב ונידן כמו שהי'. חזר ופרח לתוך מקצת ראש האבר:"
+ ],
+ [
+ "טמא
משום פשיון דאע\"ג דכל שהנגע מקפת המחיה אמרינן שכשכסתה הנגע את המחי' טהור. דאין נגע פושה לתוכה [כפ\"ו מ\"ב]. היינו בשהנגע והמחי' שניהן עומדין בשטח שוה שבגוף. ולא בשהמחיה ברא\"ב:"
+ ],
+ [
+ "פרחה בכולו
ר\"ל אם לאחר שפרח במקצת ראש האבר ונטמא. חזר ופרח בכולו:"
+ ],
+ [
+ "הרי הוא טהור
דהרי פרח מתוך הטומאה. והא דתנן ברישא פרחה במקצתה טמא ה\"ה בפרח בכולו בבת אחת נמי טמא מדפרח בכולו מתוך הטהרה [וכמפורש במשנה ח]. ואפ\"ה נקט ברישא פרח במקצת. מדבעי למתני בסיפא אחרי' פרח בכולו טהור. דהיינו שהי' פרח במקצת ונטמא. דבכה\"ג הו\"ל השתא פרח מן הטמא. שהוא טהור:"
+ ],
+ [
+ "אם בכולו פרחה כאחת מתוך הטהרה טמא ומתוך הטומאה טהור
אי אפשר לומר דהך בבא מיירי בכל נגע קטנה שנטהר או נטמא. ועלה קאמר הכא דבפרח אח\"כ בכולה כאחת אם מתוך הטהרה טמא. ומתוך הטומאה טהור. ליתא דא\"כ מה לשון כולו כאחת דקאמר הרי כיון שכבר הי' שם נגע קטנה מקודם. א\"כ לא פרחה כולו כאחת ותו הא כבר תנא הך דינא בריש פרקן. אלא נ\"ל דפרח כולו כאחת דקתני. לאו אכל הגוף קאי. רק אכל רא\"ב. ומשנתינו סיומא דמשנה ז' היא דקתני התם ג' מיני הפך לבן דהיינו שהוסגר או הוחלט או נטהר עמה. ואם אחר א' מג' אלו אירע בו ג' חזרות. דהיינו שחזרו ונתגלו רא\"ב הרי הוא כמו שהי' ואם אחר שנתגלו חזר ונתכסה קצתן. טמא משום פסיון. ואם אחר שנתכסה קצתן חזר ונתכסה כולן טהור. ועלה קאמר הכא. דאם לאחר חזרתו רא\"ב הראשונה שהי' דינו כמו שהי'. חזרו ונתכסו הרא\"ב כאחת ר\"ל לא שנתכסו במקצת וחזרו ונתכסו כולן. רק נתכסו כל הרא\"ב בבת אחת. אם מתוך הטהרה. ר\"ל אם אירע זה אחר שחזרו הרא\"ב מתוך הטהרה וכגון הפך לבן שבו ש\"ל והושחרו ונטהר וכשחזרו הרא\"ב ונתגלו והרי הוא כמו שהי' ונשאר בטהרתו. חזר השתא ונתכסו בבת אחת הר\"ז טמא. ואם מתוך הטומאה. ר\"ל ואם אחר שחזרו הרא\"ב אחר ההסגר או אחר ההחלט של ההפך לבן. חזר השתא ונתכסו הרא\"ב בבת אחת. הר\"ז טהור. ואע\"ג דכבר שמעינן מריש פרקן החילוק שבין פרח בכולו מתוך טומאה או מתוך טהרה. התם שמעינן רק בבהרת קטנה. והכא אשמעינן דגם בבהרת גדולה כך הוא הדין:"
+ ],
+ [
+ "ומן הפרימה
רישא דקרא נקט דכתיב במוחלט בגדיו יהיו פרומים וראשו יהי' פרוע. ועל שפם יעטה. וטמא טמא יקרא. וקאמר הכא דמכולן פטור המוסגר:"
+ ],
+ [
+ "ומן הצפרים
כשיפטור לגמרי מההסגר:"
+ ],
+ [
+ "מתוך החלט חייב בכולן
הכא נמי פירושי' כברישא דהיינו שחייב כל א' בזמן הראוי לו. דהיינו בפריעה ופרימה. עטוי. וקריאת טמא טמא כל ימי חלוטו. ובתגלחת וצפרים כשיפטור מחלוטו:"
+ ],
+ [
+ "זה וזה מטמאים בביאה
ר\"ל בין מוסגר או מוחלט שבא לבית נטמא כל אשר בבית ונעשה ראשון לטומאה. [ועי' מ\"ש במראה כהן סי' יד]. וה\"ה דשניהן שוין לענין שלוח למחוץ לעיר המוקף חומה בא\"י:"
+ ],
+ [
+ "ובו מחיה כעדשה
נ\"ל דמדלא קאמר ונולד בו מחיה. ש\"מ דר' ישמעאל מיירי אפילו בבא בתחלה פרח בכולו ובו אז מחיה והוחלט עי\"ז. דמחיה או ש\"ל מטמאין בתחלה [כלעיל פ\"ד מ\"ב] אפ\"ה ס\"ל לר' ישמעאל דדין חזרת ראשי אברים שבו. הוא כאילו חזרו בבהרת גדולה:"
+ ],
+ [
+ "פרחה בכולו
ר\"ל ואחר שהוחלט ע\"י המחי'. פרח בכולו עד שנתכסה המחיה ג\"כ ונטהר מדפרח מתוך הטומאה [וכלעיל מ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ואחר כך חזרו בו ראשי אברים
והרי ראשי אברים אינן מטמאים משום מחיה [וכלעיל פ\"ז מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "רבי ישמעאל אומר כחזירת ראשי אברים בבהרת גדולה
ר\"ל אע\"ג דתחלה באמת לא היה בו בהרת גדולה. דהיינו פרח בכולו. דהרי הי' נשאר בו מחיה בתחלה. אפ\"ה דיינינן ליה כאילו היה בו אז בתחלה בהרת גדולה. שהי' אז דינו. שאם לאחר שהוסגר על ידו ונטהר היה חוזרים בו רא\"ב. היה נשאר בטהרתו מדלא עכבו בו הרא\"ב בתחלה הפריחה [כלעיל סי' ע\"ב]. כ\"כ זה שבשעה שהי' בו הרא\"ב מכוסי' בתחלה. לא עכבו בו הפריחה. דהרי מכוסים הי' ואפ\"ה הי' טמא משום המחי' שהביא עמו. ואפילו אם בשעה שנתכסת המחיה אח\"כ הי' מתגלים עמה מיד הרא\"ב עם הפריחה ג\"כ הי' טהור. מדעברה המחיה. נמצא שבפריחתו לא טיהרו הטמא. דהרי אפילו אם נתגלו אז הי' טהור מדעברה המחיה. לפיכך כשחזרו ונתגלו השתא נשאר בטהרתו [והיינו כמ\"ש לעיל סי' כ\"ו]. ונ\"ל עוד דמדלא קאמר ר' ישמעאל טהור וראב\"ע טמא ש\"מ דבהא לא פליגי. דלתרווייהו טהור הוא. דוכי משום שחזרו רא\"ב ונתקטנה הנגע נטמאו. ואי משום שנתכסה המחיה ופשה. הרי אין הנגע פושה לתוכה. אלא בהא פליגי דלר' ישמעאל דינו השתא כנגע גדולה. וכשיגדלו בה ב\"ש ישאר בטהרתו. ולראב\"ע דינו כבהרת קטנה. דאע\"ג דמטהרין אותה השתא עכ\"פ כשיוולדו בה בש\"ל יטמא:"
+ ],
+ [
+ "ר' אלעזר בן עזריה אומר כחזירת ראשי אברים בבהרת קטנה
דס\"ל דמדהי' בו מחיה בתחלה. להכי דינו כאילו הי' בא בתחלה עם הבהרת קטנה ובה מחיה והוחלט. שאם אח\"כ פרח בכולו ונטהר ואח\"כ חזרו בו רא\"ב. הרי דינו כנגע קטנה. דאם יולד בה ש\"ל טמא. ה\"נ הכא שכשחזרו בו רא\"ב ויוולד בו שער לבן טמא ככל ש\"ל שבנגע קטנה [ולפי מ\"ש לעיל סי' ב' כדעת מהר\"ם דבתחלה ברא\"ב רק בכעדשה מעכב ומטמא משום מחיה א\"כ ה\"נ לר\"י טהור מדלא עיכב בתחלה ולראב\"ע טמא משום מחי']:"
+ ],
+ [
+ "יש מראה נגעו לכהן ונשכר
ע\"י שנזדרז להראותה לכהן מקודם. ומלת מראה לאו דוקא דאפילו ראהו. כל שלא חרץ משפטו הו\"ל כלא ראהו [וכדמוכח לעיל פ\"ז מ\"ג ומ\"ק ד\"ז ב']:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
מראה ומפסיד קמפרש. מדסליק מיני' [כרתוי\"ט ריש שבת]:"
+ ],
+ [
+ "מי שהיה מוחלט
על א' מג' סי' שבבהרתו:"
+ ],
+ [
+ "והלכו להן סימני טומאה
בכל האופנים המפורשים לעיל [פ\"א מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "לא הספיק להראותה לכהן
שעבר הסיט\"ו:"
+ ],
+ [
+ "עד שפרחה בכולו טהור
מדפרח מתוך החלט:"
+ ],
+ [
+ "שאילו הראה לכהן
שעבר הסיט\"ו והי' אומר שהוא טהור:"
+ ],
+ [
+ "היה טמא
הרי הי' אז פורח מתוך הטהרה. והרי שע\"י זריזותו להראות נגעו מקודם הי' מפסיד:"
+ ],
+ [
+ "לא הספיק להראותה לכהן עד שפרחה בכולו טמא
ר\"ל מסגירו ככל הבא בתחלה כולו הפך לבן:"
+ ],
+ [
+ "שאילו הראה לכהן
בעודה בהרת קטנה. והי' הכהן משגירו. והי' מוצא בסוף הסגר שפרח בכולו:"
+ ],
+ [
+ "היה טהור
דהרי פרח מתוך ההסגר. הרי שע\"י זריזתו להראות נגעו הי' מרוויח. ואע\"ג דכבר אשמעינן תנא כה\"ג כבר לעיל [פ\"ז מ\"ג]. קמ\"ל נמי הכא. דגם לענין פריחה אין אנו משגיחים על השנויים שהי' בהנגע קודם שהובאה לפני הכהן:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "השחין
כשנשחת העור ועלה במקומו בועא נקרא שחין:"
+ ],
+ [
+ "והמכוה
כשנכווה העור ע\"י אש או ע\"י גוף קשה או לח שנתחמם מאש. ועלה במקומו בועא. נקרא מכוה. וכלקמן במשנה. ושחין ומכוה. כל עוד שהן מכה טרייה. אמ\"ט בנגעים כלל. וכשנעשו צלקת. ר\"ל שנרפאו רפוי גמור. אף שאין מקומן חלק כשאר העור. דין הנגע שם כנגע שבשאר עור הבשר. ומטמא גם במחיה. אבל מדכתיב שחין ונרפא היינו שהוא שחין ונרפא קצת. וכמו כן כתוב מחית המכוה. היינו שחיתה המכוה קצת. ור\"ל שקרם על שניהן קרום כקליפת השום. ונראה על הקרום הזה א' מד' מראות דריש מכילתן. דהיינו שלג. סיד. צמר לבן. קרום ביצה [ועי' במראה כהן סי' ג וסי' ו] ובכה\"ג מיירי הכא:"
+ ],
+ [
+ "מיטמאין בשבוע אחת
ר\"ל כשיש בשחין או מכוה הנ\"ל בהרת כגריס. מתטמא לכה\"פ שבוע א' שמסגירו. וכשלא יראה בו בסוף שבוע של הסגר סיט\"ו נפטר:"
+ ],
+ [
+ "בשער לבן ובפשיון
דכשיראה בו פשיון בסוף ההסגר או אפילו אחר שנפטר או שער לבן אפילו בתחלה יוחלט:"
+ ],
+ [
+ "איזה הוא השחין לקה בעץ או באבן או בגפת או במי טבריא
מלת לקה בכ\"מ. אינו דוקא לשון הכאה ממש. אלא לשון קלקול והפסד. וגם אינו לשון פועל אלא לשון פעול. כמו כמה לקו באצבע. וה\"נ ר\"ל שנלקה ונפסד עורו ע\"י עץ וכו' שהוכה בו או שנדחף אלי' וכדומה ומה דקאמר לקה בגפת. ר\"ל משום דגפת שהוא פסולת הזיתים אחר שנכבש שמנן כשמונח זמן רב צבור מתחמם ומתבער מאלי' ונגע בו אדם ונכווה בשרו עי\"ז ונתקלקל עורו. ורבותא קמ\"ל דאע\"ג שנכווה. אפ\"ה מדאין חמימות הגפת מכח אש רק מטבעו. לא מחשב מכוה. רק שחין מקרי:"
+ ],
+ [
+ "כל שאינו מחמת האש
לאתויי עופרת במקום מחפורת שלו שכשמתגלה לאויר. מיד הוא מתחמם מעצמו. וכ\"ש בעלה שחין בעור האדם מעצמו ע\"י חמימות ארס שבתוך גוף האדם. אלא דזהו שחין ממש והתנא נקט הנך לרבותא. וכ\"כ במכוה לא נקט התנא נכוה באש. דזה מכוה ממש היא ואין צריך לאשמעינן:"
+ ],
+ [
+ "נכוה בגחלת או ברמץ
אפר חם. ונ\"ל דגחלת דומיא דרמץ קתני. דשניהן מיירי אע\"ג שאין בהם עוד שום נצוץ אש. רק שהן מוקדין עדיין מהאש שהי' בהם:"
+ ],
+ [
+ "כל שהוא מחמת האש
לאתויי כל דבר גוש או לח שנתחמם באש:"
+ ],
+ [
+ "אין מצטרפין זה עם זה
אם סמוכין יחד חצי גריס מכל א' אמ\"צ להסגיר:"
+ ],
+ [
+ "ואין פושין מזה לזה
כשסמוכים יחד גריס מכל א'. ופשה א' מהן לתוך חבירו לא מחשב פשיון לטמאו:"
+ ],
+ [
+ "ואין פושין לעור הבשר
דכשפשה א' מהן לעור הבשר שסמוך להן. לא מחשב פשיון. אלא צריך שיפשה כל א' על הצרבת שיש תחתי':"
+ ],
+ [
+ "ולא עור הבשר פושה לתוכן
ר\"ל נגע שבעור הבשר אין פושה לתוכן:"
+ ],
+ [
+ "היו מורדין
ר\"ל ואם השחין או המכוה מוציאין ליחה [עי' פ\"ו סי' נ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "טהורין
ר\"ל אם יש אז עליהן נגע בא' מד' מראות. טהורה לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "זו היא צרבת השחין האמורה בתורה
דרק אז מטמא בא' הסימני' כבריש פרקן. דמה שאמרה תורה. ואם תחתיה תעמוד הבהרת לא פשתה. צרבת השחין היא וטיהרו הכהן. ה\"פ דמפני שצרבת השחין היא. לכן כשעמד בעינו שבוע א' יטהרו הכהן ולא יסגירו שוב הסגר ב' כבהרת שבעור הבשר:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שמקומן צלקת
נארבע בל\"א. והוא עור עב שניכר שהי' שם מכה:"
+ ],
+ [
+ "נדונין כעור הבשר
דכשיולד שם נגע דינה כשאר נגע שבעור הבשר:"
+ ],
+ [
+ "ומקומה צרבת שחין
ר\"ל שהבהרת שיש שם ע\"ג צרבת השחין הי' הצרבת והבהרת כל א' מהן גדול כסלע. מה דינה. וה\"ה שהי' יכולין לשאל שאלה כזו במכוה רק נקטו שחין שמצוי טפי דאדם שומר א\"ע שלא יכוה:"
+ ],
+ [
+ "לגדל שער לבן אינה ראויה
דתוך כף היד אין מגדל שער:"
+ ],
+ [
+ "ולפשיון אינה פושה
דבהרת שבשחין ומכוה אינו פושה רק על הצרבת שתחתיו. וזו הרי גדולה כהצרבת שתחתיו:"
+ ],
+ [
+ "ולמחיה אינה מטמא
דמחיה אמ\"ט בשחין ומכוה רק כשמקימה צלקת. ובשלמא בשאר עור הבשר שיש שם שחין ומכוה כה\"ג. י\"ל שמסגירו אולי יולד שם ש\"ל. אבל תוך היד הרי גם לש\"ל אין לחוש. ולמה יסגירו:"
+ ],
+ [
+ "אמר להן שמא תכנוס ותפשה
אי\"ל דה\"ק שמא משתעמוד בעיניה בסוף ההסגר ויפטרנה ותחזור לאחר הפטור ותכנס לכגריס ותחזור ותפשה. ליתא דמשום פשיון כזה לא יחליטנו הכהן. מדעכ\"פ לא פשתה על הגודל שהי' לה בשעה שפטרו מההסגר. דהרי בשני הזמנים הי' רק כסלע. והרי אפילו אם תוך ימי ההסגר נתמעטה עד כגריס. ובסוף השבוע מצא שחזר עד כסלע כבתחלת ההסגר טהור. וכ\"ש כשפטרו מדעמד בעיני'. ולאחר הפטור כנס לכגריס וחזר ופשה לכסלע מכ\"ש שנשאר בטהרתו. אלא ה\"ק שמא בסוף שבועת ההסגר ימצא הכהן שנתמעטה עד כגריס. ויפטרנה דהרי אפילו היתה עומדת בעינה עד אז. הי' פוטרו. וכ\"ש כשנתמעטה עד כגריס. ומדפטרו בשיעור גריס. כל זמן שתפשה אפילו מיד אחר שפטרו בכגריס מחשב פשיון ויוחלט. הא אילו לא הי' מסגירו השתא כשהיא כסלע. רק היה ממתין עד שיהי' כגריס. והי' מסגירו אז מדאפשר בפסיון. אז אפילו יפשה תוך שבועת ההסגר לא הי' הכהן מחליטו עדיין. עד שיראה בו הפסיון בסוף שבועת ההסגר:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו והלא מקומה כגריס
ר\"ל והלא מקומה בתורה שכתוב וכי יהי' בעורו שחין. מקובל לנו שהיא כגריס. ועלי' אמרה תורה להסגירו ז' ימים [ומתורץ בזה קושיא ו' שהקשינו בבועז]. ואי אמרת שגם על נגע שתוך ידו. שגדולה כהצרבת שתחתי'. גם על זה נאמרה הפרשה שתסגר. הרי באופן כזה א\"א שתפשה לבסוף וגם א\"א לומר שמסגירו מחשש שבסוף ההסגר. ימצא שכנסה עד לפתות מכגריס ויפטרנו. ואח\"כ תחזור ותפשה. ליתא. דכיון דפטרו בפחות מכגריס. הו\"ל הנגע הראשונה כליתא. וכשיראנו הכהן אח\"כ בפסיון. נגע חדש הוא. ואינו מחליטו עדיין עבור שהיא גדולה יותר מהנגע הראשון שפטרו בה [ועי' פ\"ד משנה ז' משא\"כ לעיל הרי מיירי שפטרו הכהן ע\"י שנתהווה הנגע כגריס רק שאח\"כ פשה לכסלע מחשב שפיר פסיון]:"
+ ],
+ [
+ "להן לא שמעתי
ר\"ל אמת שכדבריכם כך הוא. דגם בכה\"ג אמרה תורה שיסגיר. אבל אני לא שמעתי טעם בדבר. ומדכך קבלתי שגם בזה יסגיר. אולי כאן גזיה\"כ הוא שיסגירו אף שא\"א שיבוא לידי החלט. ואף שמסיים בו הפרשה שאפשר שיחליטו הכהן. עכ\"פ כך קבלתי דלא בעינן בזה כולה קרא כדכתיב. והא דלא אמר טעם להסגר זה מכח סברא. כתלמידו ריב\"ב בסיפא. ה\"ט משום שהי' נזהר מלומר דבר בתורה מכח סברת עצמו אם לא שמע כן מרבו [כסוכה כ\"ח א]:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו רבי יהודה בן בתירא אלמד בו
לשון שאלה הוא דשאל רשות מרבו לומר דעתו בזה:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו שמא יולד לו שחין אחר חוצה לו ויפשה לתוכו
הבהרת שבשחין א' יפשה לתוך הצרבת שבשחין האחר שסמוך לו שנולד מחדש:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו חכם גדול אתה שקיימת דברי חכמים
דבהטעם שאמרת נתת קיום וחיזוק לדברי חכמים שקבלתי מהן להסגיר נגע כזו. והי' כמלתא בלי טעמא. ועי\"ז אפשר שהי' משתכח לבסוף ככל דבר בלי טעם. אבל ע\"י דבריך נתת להם חיזוק [ומתורץ בזה גם קושיא ז' שהקשינו בבועז]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הנתקים
נ\"ל דהא דנקט בשחין ומכוה לעיל לשון יחיד. והכא נקט נתקין לשון רבים. משום דשחין ומכוה הן בכל מקום בגוף בלי חילוק מקומות. משא\"כ נתקין יש כמה מקומות חלוקות בגוף ששייך בהן נתק. דהיינו בראש או בזקן ואין מצטרפין מזל\"ז ואין פושין מזל\"ז [וכמשנה ט] ומדאיירי בשניהם נקט לשון רבים. אמנם נתק הוא מקום שבראש או בזקן שנשרו משם השערות. באורך ורוחב כגריס. ומטמא בשיהיה בו שום מראה שבעולם. ואף שאינו מהד' מראות. ובת\"כ משמע שגם שינוי בעור א\"צ כלל. ורק בתוספתא משמע שצריך שינוי בעור [ועי' במראה כהן סי' ח]:"
+ ],
+ [
+ "מיטמאין בשני שבועות
נ\"ל דר\"ל כל נתק אפילו אין בו סיט\"ו. אפ\"ה טמא עכ\"פ טומ' הסגר ב' שבועות ככל בהרת שבעיר הבשר:"
+ ],
+ [
+ "ובשני סימנים בשער צהוב
ר\"ל שער במראה זהב והוא דק:"
+ ],
+ [
+ "דק ובפשיון
דכשנראה בו זה או זה בסוף שבוע א' או ב' או לאחר הפטור. ושער צהוב אפילו כשנראה בו בתחלה, יחליטנו הכהן:"
+ ],
+ [
+ "בשער צהוב דק לקוי קצר
ר\"ל מ\"ש תורה שצריך שיהי' השער צהוב דק, היינו שיהי' השער לקוי בקצרות. שיהי' השער צהוב שתוך הנתק קצר משאר שערותיו. ואע\"ג שהוא עב כמותן. מיהו מודה דעכ\"פ צריך שיהי' השער צהוב זה ארוך כדי לנטלו בזוג [ורב\"א כתב דר\"ע דרש מלת דק בנוטריקון \"דק \"קצר]:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוחנן בן נורי אומר אפילו ארוך
דס\"ל דמשמעות מלת דק היינו שנלקה בעובי', אף שארוך כשאר שערות:"
+ ],
+ [
+ "א\"ר יוחנן בן נורי מה הלשון אומרים
ר\"ל מה כוונת המדבר כשאומר דק וכו':"
+ ],
+ [
+ "דק מקל זה דק קנה זה דק לקוי קצר או דק לקוי ארוך
רק שדק בעובי':"
+ ],
+ [
+ "אמר לו ר\"ע עד שאנו למדים מן הקנה
כשאומרים דק וכו':"
+ ],
+ [
+ "נלמד מן השער
אלא כשאומרים מלת דק גבי שער משמעותו באופן אחר ממלת דק שבמקל וקנה וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "שער
ר\"ל ב\"ש צהובות דקות האמורים בנתק:"
+ ],
+ [
+ "צהוב דק מטמא מכונס
ר\"ל שב' השע\"צ עומדים סמוכים זל\"ז:"
+ ],
+ [
+ "ומפוזר
ששער א' עומדת במזרח הנתק וא' במערבה או בשאר צד מרוחקת ממנה בהנתק:"
+ ],
+ [
+ "ומבוצר
שרוחב הנתק מקיף להב' שע\"צ. ברוחב ב\"ש לכל צד:"
+ ],
+ [
+ "הפוך
שקדם הנתק להשע\"צ:"
+ ],
+ [
+ "ושלא הפוך
שקדמו הש\"צ להנתק או באו עמה ביחד:"
+ ],
+ [
+ "מה אם שער לבן שאין שער אחר מציל מידו
כלעיל פ\"ד מ\"ג:"
+ ],
+ [
+ "שער צהוב דק ששער אחר מציל מידו
דאפילו כשיש בהנתק ב' שע\"צ אם יש עמהן ב\"ש שחורות טהור:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר
נ\"ל דאף דר\"ש ק\"ו קאמר. והרי כל ק\"ו אדם דן מעצמו אף שלא קבלו מרבו [כרש\"י סוכה ל\"א א'] ? אפ\"ה הכא שאני דגלי קרא ההפך. דמדקאמר קרא ושע\"צ לא היה בו. הו\"ל כאלו פי' דמטמא אפילו אינו הפוך:"
+ ],
+ [
+ "הצומח
ר\"ל ב\"ש שחורות שצמחו בהנתק אחר שנולד:"
+ ],
+ [
+ "מציל מיד השער צהוב ומיד הפשיון
ר\"ל אפי' הוחלט הנתק על ידי זה או זה. אפ\"ה כשצמחו בו ב\"ש שחורות אח\"כ טהור:"
+ ],
+ [
+ "מכונס
ר\"ל בין שהב\"ש שחורות עומדים סמוכים זל\"ז. או מפוזרים א' בצד זה וא' בצד אחר:"
+ ],
+ [
+ "ומפוזר מבוצר
ר\"ל בין שיש מהנתק כרוחב ב\"ש חוצה להן סביב או לא:"
+ ],
+ [
+ "והמשואר
שקודם שנולד הנתק כבר הי' במקום הנתק ב\"ש שחורות אלו. ונשארו בו גם אח\"כ:"
+ ],
+ [
+ "ואינו מציל מן הצד
כשאין מהנתק כרוחב ב\"ש חוצה להן. דבשלמא בצומח י\"ל דמדצמחו מחדש מוכח שכבר התחילה הנגע להתרפאות. להכי גם באינן מבוצרות מצילו'. אבל במשואר כלומר במבוצרות י\"ל מדיש נגע מכל הצדדים ואפ\"ה נשארו אלו באמצע. מוכח שעדיין לא גדל כח הנגע לבלוע גם הב\"ש שבאמצען. אבל בנשארו מן הצד. מאן יימר שזהו מדהוחלש כח הנגע במקומה. דלמא הנך מן הקמה נינהו שלא הגיע כח הנגע לשם. ואיך יצילו:?"
+ ],
+ [
+ "עד שיהא רחוק מן הקמה
ר\"ל עד שיהי' הב\"ש שחורות שבנתק רחוקות משאר השערות שמקיפות הנתק:"
+ ],
+ [
+ "אחת צהובה
ר\"ל ואם נשארו בהנתק ב\"ש א' צהובה וא' שחורה. ששניהן קדמו להנתק. וקמ\"ל דאע\"ג דשע\"צ שקדם לנתק אמ\"ט אפ\"ה אמ\"צ להציל. והיינו כראב\"י במשנה ד'. והו\"ל סתם ואח\"כ מחלוקת: מיהו י\"ל דגם כר' יהודה דפליג אראב\"י אתיא. דאע\"ג דס\"ל דשע\"צ גם באינו הפוך מטמא אפ\"ה אצטריך הכא לאשמועינן. מדי\"ל דדוקא בשיש ב' שע\"צ שקדמו לנתק. אבל בשנשאר רק א' והרי היא עצמה אמ\"ט וסד\"א שתצטרף עם שער שחור להציל מפשיון. קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ואחת שחורה אחת צהובה ואחת לבנה
דגם לבנות מצילות. ושחור דקרא לאו דוקא. רק אורחא דמילתא נקט קרא. דרוב ישראל שחורי ראש הן. וכמבואר בת\"כ שהביאו הר\"ש והרא\"ש:"
+ ],
+ [
+ "שער צהוב שקדם את הנתק טהור
תמוה דהא כבר תנא לה לעיל [מ\"ב] דפליגי בה ר\"י ור\"ש? ואי משום דבעי לאשמועינן הכא דינן בהצלה. דלא הוה מצי תני לה לעיל במשנה ב'. מדכלל שם מבוצר ושאינו מבוצר והרי באינו מבוצר כו\"ע מודו דאינו מציל. להכי הדר נקט לה הכא לאשמעינן דרק ראב\"י מכריע ואמר דאמ\"ט ואמ\"צ: עכ\"פ ק' כיון דלענין טומאה מודה ראב\"י לר\"ש דאמ\"ט. א\"כ לעיל במשנה ב' דמיירי רק לענין טומאה. הו\"ל שם למימר ראב\"י ור\"ש אומרים שאינו הפוך אמ\"ט? ותו דת\"ק הכא דס\"ל טהור. מ\"ט שתיק מיני' לעיל במשנה ב' ? אמנם לולא מסתפינא מרבותי היה נ\"ל. דלא לחנם נקט לעיל לשון \"שאינו הפוך\" והכא נקט בלשון אחר שער צהוב שקדם את הנתק. ואי שניהן בדבור א' נאמרו למה שני תנא בלישני' ? אע\"כ לא ראי זה כראי זה. דשאינו הפוך דנקט לעיל היינו שלא נולד השע\"צ אחר הנתק. אלא שנולד ביחד עם הנתק. אבל הכא דנקט מלת קדם היינו שנולד באמת השע\"צ קודם הנתק. וא\"כ הא דנקט לעיל לא הפוך היינו לרבותא דר\"ש. דלא לבד בשנולד השע\"צ קודם הנתק. אלא אפילו רק לא הפך. דהיינו שנולד עם הנתק ביחד. נמי מטהר ר\"ש. והכא נקט קדם לרבותא דר' יהודה. דאפילו בקדם השע\"צ להנתק אפ\"ה מטמא ר\"י. ות\"ק דמטהר. וכ\"כ ראב\"י דמפרש דברי הת\"ק וקאמר דאמ\"ט ואמ\"ל. רק דקדם השע\"צ להנתק מטהר. אבל לעיל בנולדו שניהן ביחד. י\"ל דס\"ל כר\"י דטמא ואינו מציל. וי\"ל דס\"ל כר\"ש דטהור ומציל:"
+ ],
+ [
+ "רש\"א
מפרש לדברי הת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "כל
נ\"ל דבמלת כל מרבה שער לבן או אדום. או גם צהוב שאינו דק:"
+ ],
+ [
+ "כיצד מגלחין
דבעמד בעינו בסוף שבוע א' של ההסגר בלי פשיון או שע\"צ. הר\"ז מגלחו ומסגירו עוד שבוע ב'. ושואל כאן כיצד מגלחו:"
+ ],
+ [
+ "מגלח חוצה לו
נ\"ל דפשטותא דקרא מדסתם משמע ודאי דלא לבד סביב הנתק. רק כל השער שבאותו אבר. והא דלא קאמר קרא כל שערו. כדקאמר בגלוח טהרת המצורע ? היינו רק משום דרק התם צריך לגלח כל שער שבגופו. אפילו של גבות עיניו. עד שיראה כדלעת חלקה [כדלקמן פי\"ד ורמב\"ם פי\"א מטו\"צ]. אבל גלוח זה שאחר ההסגר. א\"צ לגלח רק כל החלק שבו הנתק. דהיינו כל הראש או כל הזקן. מיהו גילוח זה כשר בכל אדם. ואפילו שלא בתער. ואינו מעכב [תוספתא דנגעים פ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ומניח שתי שערות סמוך לו
סמוך להנתק סביב:"
+ ],
+ [
+ "כדי שיהא ניכר אם פשה
דבשלמא בהסגר ראשון הי' יכול שפיר לידע אם פשה. ע\"י שימדוד הנתק בתחלה וסוף ההסגר כמו שפשוט שבכל נגע היה הכהן צריך לעשות כן לידע אם פשה. אבל בנתק אחר סגירה א' שהי' הכהן צריך לגלח כל שערות המנוגע. והרי כל סימני הנתק הוא שנשרו שערותיו. וא\"כ אם לא יניח גבול סביב לנתק. האיך יהי' יכול לידע בסוף הסגר ב' אם פשה הנתק או לא ? להכי מניח ב' שערות בגבולו סביב [ועיין במראה כהן סי' י\"ט שהוכחנו שהפשיון של נתק הוא לכה\"פ בסוף שבוע ב' בשיעור רוחב ב\"ש. דאל\"כ הרי היה די לסימן פשיון רוחב שער א' סביב כשיראה בסוף שנשר א' מהן. והנה בהר\"ש כאן [מ\"ז ד\"ה כמה תהא]. נראה ברור דאפילו פסיון של שבוע ראשונה של נתק. ג\"כ שיעורו כרוחב ב\"ש. ול\"מ הי' נ\"ל דבכל נגע צריך שיהיה רוחב הפסיון כשיעור זה. דהיינו כפי הרוחב שבין שער לחבירו במקום גדולו. דאילו כרוחב שער א' א\"א לאדם לשער. ורק בנתק אין הוכחה מזה. דהרי הוכחה גדולה יש שפשה אף שלא ינשר רק שער א': ולכאורה משנה זו איו כאן מקומה. להפסיק בין דיני טומאת נתק עצמו וסימני'. אלא מדבעי למנקט במתני' דלקמן ענין פשיון. דאכתי לא שמעינן לה דפוסל בנתק להכי נקט מקמי הכי דין גלוח שיהא ניכר אם פשה]:"
+ ],
+ [
+ "החליטו בשער צהוב
משנה זו נשנית כאן בנתק דוגמת הס\"ט שנשנו בבהרת [פ\"ה מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "וכן בפשיון
ר\"ל שאחר שנשר השע\"צ שהחליטו בו בא פשיון בהנתק:"
+ ],
+ [
+ "בתחלה
ר\"ל בין שהי' התחלפות הזה אחר שהחליטו בשע\"צ. בתחלה. או בסוף שבוע א' או ב' או אחר הפטור:"
+ ],
+ [
+ "הרי הוא כמות שהיה
וטמא אף שלא החליטו הכהן עדיין בשביל הס\"ט החדש. דמ\"ש ס\"ט זה או זה:"
+ ],
+ [
+ "והלך הפשיון וחזר הפשיון וכן בשער צהוב
שאחר שעבר הפסיון שהחליטו בו צמח בו שע\"צ:"
+ ],
+ [
+ "בסוף שבוע ראשון
ר\"ל בין שנתהווה התחלפות הזה אחר שהוחלט בפשיון בסוף שבוע א' או ב' או אחר הפטור. ולא תני הכא מלת בתחלה. דהרי פשיון אינו מחליט בתחלה:"
+ ],
+ [
+ "שני נתקים
כל א' כגריס או יותר:"
+ ],
+ [
+ "זה בצד זה ושטה של שער
ואע\"ג דכל שחור מציל בעומד סמוך מאד להנתק ואפילו בעומד חוץ להנתק ? י\"ל י\"ל דהכא מיירי שב\"ש השחורו' היו כבר קודם שנולדו ב' הנתקים. והרי כל שער משואר אינו מציל רק כשהוא מבוצר. דהיינו שיהיה רוחב ב\"ש נתק סביב לכל צד מהשערות [כמ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "נפרץ
שיטת השער שבין ב' הנתקין:"
+ ],
+ [
+ "ממקום אחד טמא
האדם טמא מוחלט. שהרי א' מב' הנתקין פשתה:"
+ ],
+ [
+ "משני מקומות
שאותה שיטת השער נפרצה מנתק לנתק בב' מקומות וכל פרצה רחבה כב' שערות:"
+ ],
+ [
+ "טהור
דהרי מדנפרצה בב' צדדים. נעשו שניהן כנגע א'. והרי יש באמצע ב' הפרצות ב\"ש שחורות שמצילות טומאת הפשיון [וכמ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "כמה תהא הפרצה
שיחשב הכל כנגע א'. ויתטהר ע\"י השערות שבאמצע [ומהר\"ש [במ\"ז] נראה. דגם ארישא. דהיינו בשנפרצה במקום א'. שואל התנא כמה תהא הפרצה שיחשב פשיון. ולא ידענו מנ\"ל לרבינו כן. ואפשר שהוכחתו כן מדמצריכינן בגלוח של נתק להניח ב\"ש סביב לנתק. ועיין מ\"ש בס\"ד על זה לעיל סי' י\"א.]:"
+ ],
+ [
+ "מקום שתי שערות
בכל פרצה. וכ\"ש ביותר. וטעמו של דבר. דהרי השערות השחורות שנשארו בהשורה הרי משוארות הן. וכל שער משואר אמ\"צ רק כשיהיה מבוצר [וכמ\"ג]. וא\"כ רק כשיהי' רוחב כל פרצה כשיעור רוחב ב\"ש. יהי' הב\"ש שבאמצע מבוצרות:"
+ ],
+ [
+ "נפרץ ממקום א' כגריס
ר\"ל אפילו כרוחב גריס:"
+ ],
+ [
+ "טמא
נ\"ל דהא דאצטריך לאשמועינן. מדסד\"א דדוקא בנפרצה מצ\"א בכב' שערות מחשב פשיון ויוחלט. אבל בנפרץ במקום א' כגריס. הו\"א דלא גרע מנפרץ מב' רוחות בכל צד ברוחב ב\"ש. דאמרינן דנידון הכל כנגע א'. ה\"נ וכ\"ש בנפרץ מרוח א' כגריס יהי' הכל נידון כנגע א' חדשה ויוסגר. קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ושטה של שער מפסקת ביניהן
וא\"כ החיצון טהור. דהרי השער שחור שבתוכה אע\"ג שהוא משואר. הרי הוא מבוצר מהנתק החיצון מכל צד ומצלת אפילו יהי' בהחיצון שע\"צ וכ\"ש זה החיצון שאין בו שע\"צ. אבל הפנימית הרי השער שחור שבצדה מדהוא משואר אינה מצלת להפנימי מדאין השער מבוצר ממנה. ולהכי צריכה הסגר. והסגירה:"
+ ],
+ [
+ "טמא
ר\"ל האדם טמא מדפשה הנתק הפנימי. והשער שחור המשואר הרי הוא רק בצדו ולא מבוצר. אבל החיצון נשאר בטהרתו. דהרי השער שחור המשואר הוא מבוצר בתוכו ומציל. ואפילו נימא דכיון דנתק הפנימי מפסיק בין השערות לצד השני של נתק החיצון. יהי' דין הב\"ש שחורות אלו כדין מחי' כה\"ג. דאינה סיט\"ו [כפ\"ו מ\"ה]. וה\"נ נימא דמדמפסיק פנימי בין השערות לצד א' של חיצונה. א\"כ אינן לה מבוצרת. ולא יציל. עכ\"פ הרי אין פושה לתוכה [מיהו אילה\"ק דהא תינח לפי' הר\"ש שם דפנימי' טמא משום פשיון. אלא להרמב\"ם ור\"ב שם דלר\"ע דקיי\"ל כוותי'. גם פנימי' טהורה מדמחשב הפשיון לה כפושה לתוכה א\"כ ה\"נ אמאי נתק פנימי טמא. דהרי גם נתק אין פושה לתוכו [וכהתוי\"ט הכא]. י\"ל דשאני התם דאין המחי' סי' טהרה לחיצונה. והו\"ל שפיר כפושה לתוכה. אבל הכא הב\"ש הן סימן טהרה להחיצונה. והו\"ל החיצונה כליתא. ושפיר מחשב כאלו פשה הפנימי לתוך שער שבחוץ להפנימי]:"
+ ],
+ [
+ "טהור
דהו\"ל שניהן בנתק א'. והרי שער שחור מבוצר לה באמצע ומציל:"
+ ],
+ [
+ "כמה תהא הפרצה
נ\"ל דקמ\"ל הכא דלא תימא דווקא לעיל שב' הנתקים זה בצד זה לא מחשבו כנתק א' רק בשנפרץ בכל פרצה ברוחב ב\"ש. אבל הכא שמקיפות זו את זו סד\"א דגם בנפרץ ברוחב שער אחד סגי דלחשב כנתק אחד. קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "טהור
דמדמוקף הו\"ל בנפרץ כגריס הכל כנתק א'. והרי שער שחור המשואר מציל בו מדהוא מבוצר. ומשום פשיון אין לטמאו דמדנידון כולו כנתק א' אין פושה לתוכו [ועיין פ\"ו מ\"ד]. מיהו אם נפרצה פנימי בכל גבולו סביב להחיצון. ונעשו כולם נגע א' ממש. יש חילוק. דאם אחר שנפרץ שיטת השער מב' מקומות ונטהר מהב\"ש המבוצרות. נתהוו אח\"כ שניהן כגע א' ממש. הכי הוא כמו שהי'. אף שהלך כעת השער שחור [כלקמן מ\"ש]. ומשום פשיון אמ\"ט. דאין נגע פושה לתוכו. אבל בסוף הסגר ראשון או ב' מצא שנתחברו שניהן והיו לנתק א'. ועבר השטה של שער שהי' באמצע. היינו פלוגתא [דפ\"ו מ\"ה] אם יחשב פשיון לפנימי. או נימא דהכא שאני דנתהווה לנגע א' ממש ופנים חדשות בא לכאן ובעי הסגר כנגע חדש:"
+ ],
+ [
+ "טמא
דשע\"צ מטמא אפילו בתחלה כמו ש\"ל. וכ\"ש בסוף שבוע א' חו ב' או לאחר הפטור:"
+ ],
+ [
+ "נולד לו שער שחור טהור
אף שנשאר השע\"צ:"
+ ],
+ [
+ "אע\"פ שהלך לו שער שחור
ונשאר הצהוב. ונ\"ל דל\"ד הלך השעש\"ח מעצמו. אלא דכ\"ש בנתקו בכוונה. או דאורחא דמילתא נקט:"
+ ],
+ [
+ "כל נתק שטהר שעה אחת אין לו טומאה לעולם
וקמ\"ל דמדנקט ת\"ק רק בשע\"צ משמע הא בפשיון שטהרו השער שחור. אם נשר השער שחור אח\"כ חוזר לטומאתו. וכ\"ש בפשה וכנס ופשה. וקודם פשיון הב' נשר השער שחור. להכי פליג ר\"ש וקאמר כל וכו'. דאפילו כשבא שע\"צ או פשיון חדש. אחר שנשר השער שחור אפ\"ה מדנטהר בשער שחור פ\"א א\"א שיטמא עוד נתק זה לעולם. ואע\"ג דאמר לעיל [מ\"ה] החליטו בשע\"צ הלך שע\"צ וחזר שע\"צ וכן פשיון טמא. הכא שאני דקאמר נטהר. ור\"ל שעדיין הסי\"טו בו ונטהר. אבל התם לא נטהר. רק מדנעלם. וכיון שחזר הרי חזר ונתגלה. ודו\"ק [והר\"ש כתב דבאמת פליג רשב\"י אדהתם]:"
+ ],
+ [
+ "רש\"א כל שער צהוב שטהר שעה אחת אין לו טומאה לעולם
אפילו הלך השע\"ש ואח\"כ בא שע\"צ אחר אפ\"ה נשאר טהור. אבל אינו מציל מין אחר שלא הצילו בתחלה. כגון שע\"ש שהציל מצהוב אינו מציל מפשיון שאח\"כ. וכ\"כ שע\"ש שהציל מפסיון שאינו מציל רק מפסיון שיולד אח\"כ ולא לשע\"צ שיולד אח\"כ. ולת\"ק אפילו באותו מין שכבר טיהר אמ\"צ למה שיולד אח\"כ ורק מה שכבר מציל אף שנשר השע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "וניתק כל ראשו
אפילו ניתק כולו אחר הפטור:"
+ ],
+ [
+ "טהור
ואפילו הוחלט בשע\"צ וניתק אח\"כ כולו. ועדיין השע\"צ במקומו. אפ\"ה טהור. כדין הבהרת שהוחלט בשע\"ל. ופרח בכולו. והשע\"ל נשאר ואפילו הכי טהור [כפ\"ח מ\"ז]. אבל הבא בתחלה מנותק כל ראשו. הרי זה נסגר דדינו ג\"כ כבא בתחלה כולו הפך לבן [פ\"ח מ\"ז]. מיהו בניתק כולו מתוך טהרה. וכגון שעמד בעיניו ב' שבועות ונפטר. ואח\"כ ניתק כל ראשו. לא אמרינן דנהוי דינו כפרח לבן בכולו מתוך טהרה דטמא [כפ\"ח מ\"ח]. דשאני הכא דרביי' קרא קרח הוא טהור הוא. [וא\"ת הרי נתק מטמא בכל המראות. והרי מדקתני סתמא דבניתק כל ראשו טהור. משמע אפילו היה הנתק בא' מד' מראות ואם כן אמאי יהיה טהור. נדונו כבהרת בקרחת וגבחת. ונצטרך הסגר. ואת\"ל הרי הכא ע\"כ לא בבא בתחלה נתק כולו מיירי. דא\"כ מי עדיף מבא בתחלה הפך לבן. והי' צריך הסגר. אע\"כ דמיירי דנתק כולו לאחר הסגר או אחר הפטור. וקאמר דטהור מפשיון נתק. אבל עכ\"פ צריך הסגר חדש משום שבקרו\"ג וכן משמע קצת לכאורה מהרמב\"ם [פ\"ח מטו\"צ הי\"ב וי\"ג]. עכ\"פ זה דוחק דטהור משמע טפי דטהור לגמרי. אלא י\"ל דאע\"ג דנתק וקרו\"ג שניהן נקרחו אעפ\"כ יש חילוק ביניהן כמ\"ש בס\"ד במראה כהן סי' ח']:"
+ ],
+ [
+ "הראש והזקן אין מעכבין זה את זה
דניתק א' כולו ולא חבירו. אפ\"ה טהור:"
+ ],
+ [
+ "שיש דבר אחר מפסיק ביניהם
שער הלחי שמחבר שער הראש עם שער הזקן. נמצא שעור הפנים מופרד לגמרי מעור הבשר:"
+ ],
+ [
+ "מעכבין זה את זה
דבפרח הבהרת בכל הגוף ולא בפנים. הרי הוא טמא. ואינו נידון כפרח בכולו. והיינו משום דגם עור הפנים ראוי לטמא בבהרת. וכל כה\"ג מעכב הוא הפריחה [כפ\"ח מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "אינו דין שיעכבו זה את זה
ור\"י ס\"ל דשאני עור הפנים ועור הבשר דשניהן הרי מין א' הם. דהרי פשוט הוא דכשאין שיער בלחי. ואינו מפסיק בין הפנים לעור הבשר. מצטרפין ופושין מזל\"ז [כפ\"ו מ\"ח]. משא\"כ ראש וזקן אף שסמוכין יחד אמ\"צ ואין פושין מזל\"ז. ש\"מ דב' מינין נינהו ואין מעכבין זא\"ז:"
+ ],
+ [
+ "הראש והזקן אין מצטרפין זה עם זה
כשיש חצי גריס בכל א':"
+ ],
+ [
+ "ואין פושין מזה לזה
כשיש גריס נתק בא' מהם. ופשה לתוך חבירו. אינו פשיון:"
+ ],
+ [
+ "איזה הוא זקן מן הפרק של לחי
מקצה העליון של לחי שהוא תחת האוזן. ממנו ולמטה עד וכו':"
+ ],
+ [
+ "עד פיקה של גרגרת
הוא שפוע כובע שבולט תחת הגרון. וכל שלמטה מגבול זה לצד הפנים הוא זקן:"
+ ],
+ [
+ "הקרחת והגבחת
הוא ג\"כ שנמרט שער ראשו ומפורשים לקמן במשנה. אולם החילוק שיש ביניהן לנתק עי' במראה כהן סי' ה':"
+ ],
+ [
+ "מטמאות
אם יש שם בהרת כגריס בא' מד' מראות:"
+ ],
+ [
+ "בשני שבועות בשני סימנים
כשאר עור הבשר רק שש\"ל אמ\"ט שם:"
+ ],
+ [
+ "איזו היא קרחת
לאו דוקא הוא גם גבחת כך דינו:"
+ ],
+ [
+ "אכל נשם
נשם הוא מין עשב ששוחקין אותו לסם. או סוחטין אותו שמנו. והאוכל אותו או הסך בשמנו. שערותיו נושרות:"
+ ],
+ [
+ "סך נשם מכה שאינה ראויה לגדל שער
ר\"ל או שהי' בראשו מכה שאינה ראויה לגדל שער. דהיינו שנעשה מקום המכה צלקת. שאין מגדל שם שער לעולם. ונקט הני וכ\"ש בנשרו שערותיו מעצמן שם מחמת חולי או זקנה:"
+ ],
+ [
+ "איזו היא קרחת מן הקדקד
קדקד הוא נקודה האמצעי שבשטח העליון של גלגולת. שממנו משתפע הגלגולת לצד הפנים ונגד העורף. ופיקה של צואר דקאמר תנא. נ\"ל דאינה החוליא עליונה של שדרה. דא\"כ יהי' בכלל זה כל השערות שלמעלה מחוליא זו בכל אורך הצואר. בכלל קרחת. וזה לא מסתבר שיהיו השערות שבכל אחורי הצואר בכלל קרחת. אלא נ\"ל דפיקה זו היא חוליא עליונה מאותן ה' חוליות שבצואר [כספ\"א דאהלות]. והוא המקום שמחובר הגלגולת להצואר:"
+ ],
+ [
+ "עד כנגד שער מלמעלן
דהיינו כשנשרו כל השערות מנקודה האמצעי שבגלגולת הנ\"ל בכל חצי הגלגולת שלצד הפנים מאוזן לאוזן. עד אותן השערות שלמעלה מהמצח. ושמזה ומזה מצדדי המצח. כל שלצד הפנים זהו נקרא גבחת:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כל הבגדים
כל בגדים שהן מצמר או פשתן או מעור. ולא משאר מינין [ועיין במראה כהן סי' כ\"ב]. וכל לאתויי בגדי גר תושב אע\"ג דאמ\"ט בנגעו אדם. וכ\"ש בגדי נשים עבדים וקטנים. דהרי כל הג' גם בנגעי אדם טמאים [ועיין רפ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "הלוקח בגדים מן העכו\"ם יראו בתחלה
ר\"ל אם בשעה שקנה מהן הבגדים. מצא בהן נגע שכבר הוא בהן. נחשבי' כאילו השתא הוא תחלה שלהן. דהיינו כאילו נולדו השתא כשהן של ישראל:"
+ ],
+ [
+ "ועורות הים
לאו דוקא. אלא הוא שם כולל נכל מימי הארץ. ור\"ל עורות של דגים. או של שאר בריות שמדורן במים [וכן בכל דוכתא במשנה. קורא התנא. גם נהרות בשם ים [ככלים פ\"י מ\"א. ופסחים דכ\"ח א'. והוא לה\"כ ולמקוה המים קרא ימים. חוץ מהיכא דמוכח שלים ממש מתכוון [כפרה פ\"ח מ\"ח ומקוואות פ\"ה מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "אינן מטמאין בנגעים
דעור דקרא אתקש לצמר ופשאן וששניהן גדילים מהארץ וגדוליו. הא דגים ובריות הים אינן נזונין מגדולי ארץ. ואע\"ג שיש כמה דגים שאוכלים עשבים. אעפ\"כ קים להו לרבנן שיוכלו להתקיים ממים לבד:"
+ ],
+ [
+ "חיבר להם
לעורות חית הים:"
+ ],
+ [
+ "מן הגדל בארץ
בגד מצמר ופשתן או מעור. אע\"ג שעשויין רק כמשיחה דהיינו באנדכען בל\"א. ואע\"ג דחוט ומשיחה אמק\"טו נגעים. מדאין בהם ג' על ג' אצבעות. וגם בל\"ז הרי כל זה אפילו רוחב גריס אין בו וא\"א בו נגע כלל. אפילו הכי רביי' קרא דכשחיברן עם עורות הים בתפירה או קשר של קיימא. סגי כשחיברן רק עם מין שמקט\"ו:"
+ ],
+ [
+ "אפילו חוט אפי' משיחה דבר שהוא מקבל טומאה
ר\"ל אפילו החוט והמשיחה הן מדבר שמקבל רק שאר טומאות ולא טומאת נגעים. כגון שאינו מצמר ופשתן. רק משאר דבר הגדל מארץ [עיין רב\"א וביבקש דעת סי' מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "טמא
אפילו כשהנגע הוא במקום הפטור. ודיקא נמי. דהרי אפילו במחובר בחוט קתני. וחוט אפילו רוחב גריס אין בו. וא\"א בו נגע כלל? וכ\"ש לרב\"א הנ\"ל סימן ו'. אבל בכל גוונא צריך שיהיו מחוברין יחד בחיבור של קיימא:"
+ ],
+ [
+ "צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן
ר\"ל ערבן יחד זב\"ז. וטוון יחד. ועשה מהן בגד. או שטוה חוטין מתערובות הזה ולא עשה מהן בגד:"
+ ],
+ [
+ "אם רוב מן הגמלים אינם מיטמאין בנגעים
דצמר הרחלים נתבטל ברוב:"
+ ],
+ [
+ "מהצה למחצה מיטמאין בנגעים
לא משום ספיקא דאורייתא. דניחוש שמא צמר הרחלים הוא מעט יותר מצמר הגמלים. ליתא. חדא דקיי\"ל דבידי אדם אפשר לצמצם [כתוס' עירובין ד\"ה ב']. ותו הרי קיי\"ל דספק נגעים עד שלא נזקק לטומאה טהור [ועיין בתוספתא רפ\"ה. דר\"י באמת מה\"ט מטהר במחעמ\"ח. ונ\"ל דר\"י דהתם כריה\"ג ס\"ל דגם בידי אדם א\"א לצמצם. וגם רבן גמליאל ע\"כ הכי ס\"ל [כלים פ\"ב מ\"ח]. אלא ה\"ט דמקט\"ו נגעים. דמדלא נתבטל הצמר רחלים ברוב והו\"ל כחיבר להם חוט ומשיחה לעיל. שג\"כ לא נתבטל. ונתרבה בת\"כ מאו בגד [וערמל\"מ פ\"א מכלים ה\"ג]. ולהכי התם והכא מקט\"ו. רק הכא מדמעורב אזלינן בתר רובא. משא\"כ התם אינו מעורב. ולכן מקט\"ו נגעים [ובזה יתיישב מה דקשה לכאורה אמאי במחעמ\"ח מקבט\"ו נגעים. הרי מדמטורף אין מקום גריס הנגע כולו על מין החיוב. וא\"כ איך יצטרף. וי\"ל כיון דמין הפטור מחובר למין החיוב. לפיכך אפילו אם הנגע כולו במקום מין הפטור הוא טמא. וכדחזינן בעור הים שמחובר לחוט ומשיחה. דע\"כ שהנגע בעור. דחוט ומשיחה אין בהן שיעור נגע. וכ\"ה צ\"ל כה\"ג בבגד ששתיו צבוע וערבו לבן דאזלינן בתר הנראה [וכמ\"ד] ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "וכן הפשתן והקנבוס
מלת קנבוס הוא לשון רומי ובל\"א נקרא האנף. והוא דומה לפשתן. ומשום הכי נקט לי' תנא לרבותא דאע\"ג דדומין זה לזה. אפ\"ה לא דיינינן לי' כמין במינו דלא בטיל לר' יהודה [כמנחות כ\"ב ב']. די\"ל דהכא שאני דהו\"ל יבש ביבש. ובכה\"ג גם לר\"י בטל [כתוס' מנחות כ\"ב ב' ד\"ה מכאן]. מיהו כשלא טרפן יחד. רק שהשתי הוא משי והערב צמר או פשתן. או איפכא. אמרינן בתוספתא [פ\"ה] דאמ\"ט כלל בנגעים. והרמב\"ם [פי\"ג מצרעת ה\"ג] כתב דגם בשהשתי או הערב הוא קנבוס. וחבירו הוא למר ופשתן נמי אמ\"ט בנגעים. וגראה דמדאמרינן דאפילו בהערב הוא מין חיוב. והרי הערב כפול מהשתי [ככתובות ס\"ד ב']. ש\"מ דאפילו שכשמין החיוב מרובה ממין הפטור. אפ\"ה אמ\"ט בנגע. [וא\"ת למה לא ניזל בכה\"ג בתר הנראה. וכמשנה ד'. י\"ל דבאמת כתב הגאון רב\"א זצוק\"ל בזר זהב שם דכל שא' מהן משי מקפידין שיהא הוא נראה מפני חשיבותו. ולהרמב\"ם שכתב דה\"ה פשתן וקנבוס. צ\"ל דגם קנבוס יקר מפשתן ומקפידין שיראו חוטין ולא של צו\"פ. ועימ\"ש בס\"ד בבועז בפרקין סי' ז']:"
+ ],
+ [
+ "העורות והבגדים הצבועים
אפילו בטבע:"
+ ],
+ [
+ "אין מיטמאין בנגעים
דב\"פ הוקש בקרא צמר לפשתן. כדי להקישו בב' דברים. מה פשתן כברייתו. [ר\"ל שהרוב ממנו משתמש שאינו צבוע. אלא בצבע שנברא בו הפשתן. כך נ\"ל פי' הרמב\"ם]. כך צמר דוקא כשהיא כברייתו. דהיינו שאינו צבוע. ומה פשתן לבן. דהרי בטבעו הוא בצבע רק לבן. אף צמר רק כשהוא לבן מטמא בנגעים. ומדהוקש תו בגדים לעורות דכתיב בבגד או בעור ילפינן דגם בעורות דוקא בלבן ממש מטמא בנגעים [ונ\"ל דר\"ל לבנונית הטבעי המורגל בעור. אבל לא שיהא העור לבן כשלג. דזה א\"א בעור רק על ידי אומנות מיוחדת שנעשה בעבוד ונקרא ווייסגערבעריי. ואע\"ג דגם פשתן אינו לבן בטבע עד שילבנוהו בחמימות. הליבון שבעור הוא ע\"י סממנים שיערבו במי עבודו. ולהכי עור המלובן כך באומנות באמת לפע\"ד אמ\"ט בנגעים. מדהוה כצבוע]:"
+ ],
+ [
+ "הבתים בין צבועים
אפילו בידי אדם:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר העורות כבתים
אפילו בצבועים ע\"י אדם מטמאים גם עורות בנגעים. דס\"ל דאע\"ג דהוקשו בקרא בבגד או בעור האי או אתא לחלק דינן לגמרי מהדדי:"
+ ],
+ [
+ "ר' שמעון אומר הצבועים
ר\"ל עורות הצבועות:"
+ ],
+ [
+ "ובידי אדם אינן מיטמאין
דס\"ל דאהני הקישא לצבועים בידי אדם דלא לטמאו. יאהני או לחלק דצבועות בידי שמים לטמאו נגעים בעורות. והכי קיי\"ל:"
+ ],
+ [
+ "בגד ששתיו
חוטי שתי שלו:"
+ ],
+ [
+ "צבוע וערבו
דחוטי ערב שלו לבנים:"
+ ],
+ [
+ "הכל הולך אחר הנראה
אע\"ג דאידך רובא. אפ\"ה מראה חשוב טפי מממשותו. והבגד נקרא ע\"ש מראהו. ואע\"ג שבמורגל בכל הבגדים השתי והערב נראין? אפ\"ה יש מין אריגה שחוטי השתי או חוטי הערב נדחקין יחד מאד. כדי לעשות הבגד עב וחזק ככרים וכסתות. וע\"י כך אין חבירו נראה כלל. וכש\"כ כשהחוטין הם מצמר. ששערותיו מכסין החוטי שתי והערב יחד. דיינינן אחר השערות של השתי או של ערב אם השערות נראות צבועות אמ\"ט בנגעים. ונ\"ל דבשניהם נראין. לא אזלינן בתר רובא. דמדכל א' מהן נראה לא שייך גבי' ביטול. אלא הו\"ל כשו\"ע שא' מהם מין פטור [לעיל סי' ז']. ואמ\"ט כלל בנגעים [עיין לקמן סימן ל\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "הבגדים מיטמאין בירקרק שבירוקים
ר\"ל ירוק גרין מאד כמראה כנף טווס. פפויא בל\"א [ולר\"א בתוספתא היינו כשעוה וחלמון ביצה]:"
+ ],
+ [
+ "ובאדמדם שבאדומים
ר\"ל אדום מאד כמראה קארמעזין ראטה בל\"ז [ומ\"ש בתוספתא שהיא זהורית שבים. נ\"ל דר\"ל אותה צבע מביאין אותה ממדה\"י] וב' אלו המראות מצטרפות לכגריס [כך מפורש בתוספתא וכ\"פ הרמב\"ם רפי\"ב מצרעת]:"
+ ],
+ [
+ "היה ירקרק
כגריס והסגירו:"
+ ],
+ [
+ "ופשה
דבסוף השבוע מצא שפשה. והפשיון הוא במראה אחרת ממראה האום שאצלו:"
+ ],
+ [
+ "נשתנה ופשה
שבתחלת ההסגר היה במראה א' פסולה כגריס. ובסוף שבוע מצאה כסלע. אבל במראה אחרת פסולה:"
+ ],
+ [
+ "נשתנה ולא פשה
ר\"ל או שבתחלת וסוף ההסגר הי' גודל הנגע שוה. אבל נשתנה מראהו מבתחלה [והנה לא מנה התנא רק ב' מיני צירוף. דהיינו (א) אום ופשיון. (ב) אום שהשתנה בין שבוע לשבוע. ולא מנה הצירוף הג' דהיינו (ג) אום כגריס מב' מראות. וכמ\"ש לעיל סי' י\"א. ונ\"ל משום דכ\"ש הוא מצירוף ב']:"
+ ],
+ [
+ "כאילו לא נשתנה
דבפשה בהסגר הזה שורף הבגד. ובלא פשה יכבסו ומסגירו שנית. וכשאירע כך בסוף שבוע ב'. להראב\"ד ישרף הבגד. ולהרמב\"ם רק קורע מהבגד רק מקום המנוגע ושורפו:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר יראה בתחלה
משום דס\"ל דמדנשתנה הו\"ל כנגע חדש:"
+ ],
+ [
+ "העומד בראשון
ר\"ל אם בסוף שבועת הסגר ראשון מצא הכהן שהנגע שבהבגד עמד בשיעורו כמו שהי' בתחלה. ולא פשה וגם לא כהה מראהו:"
+ ],
+ [
+ "יכבס
ר\"ל סגי בשיכבס הבגד במקום הנגע וקצת מסביב לו. במים ובז' הסממנים [שנמנו בפ\"ט דנדה מ\"ו]. ואם יעבור הנגע בהכביסה. טהור מיד וכמפורש בקרא בסוף הפרשה. דכתיב והנגע אשר תכבם וסר הנגע. וכובס שנית וטהור. וכיבוס שני זה היינו טבילה. כמ\"ש רש\"י בחומש [וכך כתב נמי רב\"א]. אולם כשלא עבר הנגע בהכביסה. אז חוזר ומסגירו. דמדכתיב בסוף הסגר ב' שכשעמד בעיניו ישרף. דייקינן הא בעמד בעינו בסוף הסגר א' סגי בכבוס והסגר שני:"
+ ],
+ [
+ "העומד בשני ישרף
כל הבגד:"
+ ],
+ [
+ "הפושה בזה ובזה
ר\"ל בסוף הסגר א' או ב':"
+ ],
+ [
+ "ישרף הכהה בתחלה
דמיד כשהובא בתחלה לפני הכהן היה כגריס במראה ירקרק או אדמדם חזק. וקודם שהסגירו נתהפך למראה פסול בינוני. שכהה קצת נמוך מבתחלה. כגון מירקרק לירוק ומאדמדם לאדום:"
+ ],
+ [
+ "ר' ישמעאל אומר יכבס ויסגיר
כאילו אירע כך בסוף שבוע א'. אבל בנתהפך בתחלה מיד למראה כשרה. לכ\"ע טהור:"
+ ],
+ [
+ "וחכ\"א אינו זקוק לו
ופוטרו וטהור לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "הכהה בראשון
ר\"ל אם בסוף שבוע א' של הסגר מצא שנתהפכה ממראה פסולה חזקה למראה פסול בינוני מאותו מין:"
+ ],
+ [
+ "יכבס ויסגיר
דאע\"ג דאילו בא בתחלה במראה פסול בינוני. היה מטהרו לגמרי. אפ\"ה כיון שהוסגר כבר במראה פסול חזקה. אינו נפטר במראה פסול בינוני אלא צריך סגירה שנית. שכשיחזור בסוף סגירה ב' למראה פסול חזק. ישרוף הבגד. וכשימצא בסוף הסגר הב' שנשאר עומד במראה הבינוני. אפילו יפשה טובלו וטהור [הר\"ש]. וכן מוכח מקרא. דהרי בסוף סגירה א' לא כתיב והנה לא הפך הנגע את עינו. כדכתיב בסוף סגירה ב'. ש\"מ דבסוף סגירה א'. אפילו הפך עינו. דהיינו שהוכהה מראה פסול חזק למראה פסול בינוני. נמי מסגירו שנית:"
+ ],
+ [
+ "הכהה בשני
שעמד בעינו בסוף הסגר א'. ובהסגר ב' הוכהה למראה פסול בינוני:"
+ ],
+ [
+ "קורעו ושורף מה שקרע
דמדלא הוכהה עד סוף סגירה ב' צריך לשרוף מקום הנגע:"
+ ],
+ [
+ "וצריך מטלית
ר\"ל חייב לתפור מטלית על הנקב שנעשה בהבגד ע\"י שקרע ממנו מקום הנגע. ומטלית ילפינן מדכתיב בתר סגירה ב' זו. ואם תראה עוד. משמעותו גם במקומה תחלה. והר\"ז א\"א רק בשיתפור במקומו מטלית. [מיהו נ\"ל דרק מדרבנן חייב לתפור שם מטלית. דמהאי אם ליכא למילף חיובא. דאפילו אי הוה כתיב ואם יתפור שם מטלית. הרי כל אם שבתורה רשות חוץ מג'. אם מזבח אבנים. אם כסף תלוה. ואם תקריב מנחת בכורים [כרש\"י שמות כ' פכ\"א]. ואפילו תימא אין למדין מהכללות. אפילו כשנאמר בהן חוץ [כעירובין כ\"ז א']. עכ\"פ האי אם דהכא ודאי רק כמלת וכאשר הוא. דוכי מחוייב שתראה בו עוד נגע. וא\"כ חיוב הטלת מטלית מנ\"ל. דהאי עוד מצריכינן דלצטרך גם לבסוף כגריס]:"
+ ],
+ [
+ "חזר נגע לבגד
לבגד דוקא. ולא על המטלית. רק על מקור אחר בהבגד. אחר שתפר עליו מטלית אחר הסגר הב':"
+ ],
+ [
+ "מציל את המטלית
אצ\"ל דשורף הבגד. רק קמ\"ל דמציל המטלית שתפר על הקרע:"
+ ],
+ [
+ "חזר למטלית שורף את הבגד
ולא נקט הכא דמציל המטלית. מדבאמת אינו ניצול לגמרי. דכשיש בו ג' על ג' אצבעות. דהיינו שיעור בגד. דאז ראוי להטמא בנגעים. מסגירו מחדש. ככל בגד שנולד בו נגע. וכשאין בו גע\"ג אצבעות. הרי אינו שוה לכלום ולמה יצילו. אבל באמת א\"צ לשרפו:"
+ ],
+ [
+ "הטולה מן המוסגר
נ\"ל דר\"ל מן המוסגר הנ\"ל. דהיינו שלקח מטלית מבגד הנ\"ל אחר הסגר ב'. ותפרו בבגד אחר שטהור לגמרי. אבל אי\"ל דממוסגר ממש תוך ימי הסגר מיירי. ליתא דא\"כ מה חזר נגע לבגד דקאמר. אכתי לא אפיקתי' עיילתי'. אלא דבאחר הסגר ב' מיירי. שקרע מקום המנוגע. ושפיר קאמר וחזר. מיהו ודאי גם בלקח תוך ימי הסגר מטלית מהבגד ובסוף ההסגר מצא שפשה ויוחלט הבגד. צריך ג\"כ לשרוף המטלית. רק רבותא קמ\"ל דאפילו בלקח המטלית מהבגד לאחר שנפטר מהסגר. אפילו הכי עדיין חיוב שרפתו תלוי' על כולו:"
+ ],
+ [
+ "חזר נגע לבגד
ר\"ל להבגד שקרע ממנו מקום המנוגע. והא דלא פי' התנא בגד הראשון. וכדמפרש בסיפא. ה\"ט משום דהכא ממילא שמעינן כן. מדקאמר חזר:"
+ ],
+ [
+ "שורף את המטלית
כדין הבגד עצמו שנטלו משם. משום דכבר היה זקוק לו להיות נידון כדינו להכי לא מהני מה שחתכו ממנו ביני ביני. וכ\"ש דבנראה נגע בבגד הב'. הו\"ל לגבי מטלית כאילו חזר בו הנגע. וטעון המטלית שרפה. מדמחובר למקום המנוגע [אבל הבגד הראשון הרי הוא כמו שהי']. רק רבותא קמ\"ל דאפילו חזר נגע להבגד הראשון. והמטלית כבר הוסר ממנו ונתחבר לבגד טהור. אפ\"ה לא נתבטל זקוקו של מטלית להבגד הראשון. ונידון כאלו עדיין מחובר בו. מיהו א\"צ תנא לאשמעינן דין ב' הבגדים. דפשיטא דבגד הראשון שחזר בו הנגע ישרף. והבגד הב' טובלו. מדנגע בהמטלית הטמא וטהור. דהרי אין לו שום זיקוק עם הבגד הראשון שחזר בו הנגע:"
+ ],
+ [
+ "חזר למטלית
דמסגיר המטלית עם הבגד הב' שמחובר בו. כאלו הנגע בבגד הב'. וכשיטהר הבגד הב' בהסגר. שורף אח\"כ המטלית. וקמ\"ל בבבא זו דכשחזר נגע להמטלית. ארכבי' למטלית אחרי רכשי. דדיינינן להמטלית כאילו מחובר עדיין לבגד הראשון. וחייב לשרוף הבגד. ודיינינן נמי להמטלית כאילו הוא גוף א' עם הבגד הב' שחייב להסגירו עמו:"
+ ],
+ [
+ "קייטא
בגד לקיץ מלבד שהוא דק ומרווח. הוא ג\"כ מיופה בציורים וקוין מצבעים שונים. טפי מבגד שלובשין בימות הגשמים [ועיין כתובות ס\"ד ב']:"
+ ],
+ [
+ "שיש בה פספסים
כך רגילין לעשותו מנומר מצבעין הרבה. קוין קוין. כל קו ברוחב פס יד לארכו מצבע אחרת:"
+ ],
+ [
+ "פושין מזה לזה
מלבן ללבן. אף שהצבוע מפסוק. דלא דמי לנגעי אדם שכשמפסיק בהק או שאר דבר שאינו מטמא בנגעים בין אום לפסיון. לא מקרי פסיון. בגד שאני שאפילו פסיון רחוק מטמא [וכלקמן במשנה]. וכמו כן יש חומר בבגד יותר מבאדם. דבחזרה הנגע לאחר שעברה. מטמא רק בבגד ולא באדם. ופשוט שכשיפשה מלבן ללבן ויוחלט. צריך לשרוף גם הפספסין הצבועין. דלא דמי לאימרא הצבוע ארגמן שניצל [כמשנה י']. דהתם שאני דרביי' קרא. משא\"כ הכא שהפספסין הצבועין הן גוף הבגד. ופשוט גם כן שפשיון זה שמלבן ללבן לא עדיף מאילו היה כולו לבן והיה בו פשיון רחוק. דשיעור הפסיון כגריס. וכמפורש בסיפא. ולפ\"ז מדאין דין ב' הפספסין הלבנים כקרובים. פשוט ג\"כ שאין ב' ח\"ג שבזה ובזה מצטרפין:"
+ ],
+ [
+ "והרי הוא פספס יחיד
ר\"ל ואם יש בהבגד הצבוע כולו רק פספס א' לבן. וכולו מנוגע למה יסגירנו:"
+ ],
+ [
+ "אמר להן לא שמעתי
כלומר לא שמעתי מרבותי דינו. ואף דמסתבר דצריך הסגר מדסתם קרא. אפ\"ה לא ידעתי טעם בדבר למה יסגירו. א\"נ ה\"ק וודאי שמעתי מרבותי בזה שצריך הסגר. אבל לא שמעתי טעם בדבר. והוא לא היה אומר דבר בתורה אפילו רק טעם הדין כשלא שמעו מרבו [ועיין ספ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו ר' יהודה בן בתירא
אין זה ריב\"ב שהיה הוא ואחיו ר' יהושע ב\"ב נשיאים קודם הלל [כפסחים ס\"ו א'] רק תלמיד ר\"א היה. ולהכי בקש ממנו רשות להורות בו בפניו. ולפמ\"ש לעיל דהדין כבר הוחרץ מר\"א שצריך להסגירו. וא\"כ לא היה תלמיד זה מורה הלכה לפני רבו. רק טעם הדין אמר ? אפילו הכי היה צריך ליטול רשות מרבו. כדי שלא יהא נראה כמתרברב לפני רבו שהיה נראה כאילו לא ידע הטעם:"
+ ],
+ [
+ "אלמד בו אמר לו אם לקיים דברי חכמים הן
לתת טעם לדבריהן שאמרו להסגיר. או ר\"ל לתת טעם לדבריהם שלא אמרו שלא להסגיר בכה\"ג:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו חכם גדול אתה שקיימת דברי חכמים
שמצאתי טעם עמוק הצפון שבדבריהם. [ונ\"ל דאע\"ג דוודאי מדאורייתא צריך הסגר אפ\"ה קרא לה מדבריהן מדאינו מפורש בתורה כך. וכך כ' רכ\"מ ריש הלכות אישות דכל דבר שאינו מפורש בתורה קרי לה הרמב\"ם ד\"ס. ונ\"ל ראי' לזה מדאמרינן [זבחים ע\"ט א'] אמרו רבנן בטעמא. והוא מדאורייתא וכמ\"ש תוס' שם]:"
+ ],
+ [
+ "הפשיון הסמוך
להאום:"
+ ],
+ [
+ "הרחוק
שרחוק מהאום אפילו הרבה. [כך פי' רתוי\"ט ע\"ד הר\"ש והר\"ב. ול\"מ היה נ\"ל איפכא. דהרי הא שיהי' גם פשיון רחוק מטמא. כבר שמעינן לה מקייט' לעיל. ורק מה דאצריך הך בבא לאשמועינן. היינו שפשיון רחוק צריך כגריס. א\"כ איפכא הול\"ל אפילו אינו רחוק הרבה. ורק כשערה מפסיק ביניהן צריך כגריס]. ודוקא בשהאום והפשיון הם יחד בעבר א' מהבגד. אבל כשהן מעבר לעבר שכנגדו. אפילו אם הפשיון הוא סמוך להאום לא מיקרי פשיון רק בעורות:"
+ ],
+ [
+ "כגריס והחוזר
אם אחר שכהה הנגע בסוף הסגר ב'. וקרע מקום הנגע מהבגד. וטבל הבגד כדינו [דהיינו כיבוס שכתבה בו תורה] חזרה אח\"כ הנגע להבגד. והא דלא כללם תנא יחד. והכי הול\"ל הרחוק והחוזר כגריס. ה\"ט כדי שלא תטעה לומר דחדא קאמר. דדוקא כשחוזר והוא רחוק צריך כגריס. הא בחזר במקומו סגי בפחות קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "השתי והערב
של צמר או של פשתן [רמב\"ם פי\"ג מצרעת ה\"ח וכן פירש\"י שבת כ\"ז ב']:"
+ ],
+ [
+ "מיטמאים בנגעים מיד
ר\"ל מיד כשנטוו. אף שלא נתלבנו עדיין מחשב נגמר מלאכתן. ומקט\"ו נגעים. ומשערין הגריס בחוטין המונחין יחד. ואף שהן גופין נפרדין וגם אינן דחוקים זב\"ז [וכסמ\"ט]. ואל תתמה דהרי אשכחן דכוותה לעיל [פ\"ח מ\"י] בנגעי אדם [ועיימש\"ש בבועז סי' י']. וע\"ע בפרקין לקמן סי' ע\"ג:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר השתי משישלק
דרגילין היו לבשל השתי של צמר. כדי שיתלבן יפה. מדהוא הנראה בחוץ ע\"ג הערב שטווין בין חוטי פשתן בפנים. וס\"ל דרק אחר שנתלבן ע\"י הבשול נחשב נגמר מלאכתו [ובש\"ס שבת כ\"ז ב' גרסינן עד שישלה. ר\"ל עד שישלה וימשוך אותו מהיורה שנשלק שם]:"
+ ],
+ [
+ "והערב מיד
דהערב מדבאין בין חוטי השתי שמונחין דחוקים יחד על הערב. הרי מכסין אותו בב' צדדין. וכדאמרן. ומדאינו נראה אין מקפידין כ\"כ על ליבונו:"
+ ],
+ [
+ "והאונין של פשתן
פשתן דדייק ונפיץ ולא נטוה [רש\"י שבת כ\"ו ס\"א א' ודכ\"ז ב.']. ולפ\"ז גם האי מילתא דר\"י היא. ובתרתי פליג את\"ק. דלת\"ק בין צמר ובין פשתן רק ש\"ו שבהן מקט\"ו. ושניהן א\"צ לבון כלל. ולר\"י בצמר מחלקינן בין הנראה לדערב שאינו נראה. ובפשתן לא מחלקינן בין שתי לערב. משום דרק בצמר מונחים חוטי השתי דחוקים יחד על הערב ויכסוהו. לכן אין מקפידין על ליבון הערב. אבל בפשתן כמעט חוטי השתי והערב דומין בעבין. ואינן ניכרין רק לגרדי האומן דמתוך שעוסק בהן תדיר והן מלאכתו בקי הוא להכירן יפה [כע\"ז י\"ז ב']. ומדגם חוטין שלהם וגם הבגד שנארג מהן שניהן דקין. לפיכך חוטי השוה\"ע שניהן נראין בהדבר הנארג. ומשום הכי מקפידין ללבן שניהם יפה. ומשום כך מלבנין הפשתן גם קודם טווי'. ועוד נ\"ל דמשום שהפשתן בטבעו אינו לבן כל כך כצמר. והלכך לא סגי ליה כצמר שיבשלוהו ושיצא ממנו הלכלוך בהבישול. וגם מה\"ט סגי להצמר שיבשלוהו אחר שנטווה. אבל פשתן שאינו לבן בטבע. לפיכך נותנין האונין בהבל חם של תנור שיתלבנו עי\"ז. וכדי שיתלבן גם פנימיות החוט יפה. לפיכך מלבנין הפשתן קודם טווי'. [ונ\"ל דר\"י יליף דצמר ופשתן גם קודם טווי'. אם רק נגמר מלאכתן מקט\"ו נגעים מדכתיב בבגד צמר או בבגד פשתים או בשתי או בערב לפשתן או לצמר. והאי לפשתן או לצמר ל\"ל. והרי הוה סגי למכתב או בשתיין או בערבן. וכמו כן כתוב בתר הכי בהשרפה ושרף או את השתי או את הערב בצמר או בפשתים. דג\"כ מלוח צמר ופשתים מיותר. אלא אתא לאשמועינן דגם צו\"פ שאינו שתי או ערב. דהיינו אף שלא נטווה עדיין. אפ\"ה כל שנגמר מלאכתו מקט\"ו נגעים. ולפיכך רק אונין שכבר נתלבנו. מקט\"ו נגעים. וכן פירש\"י לעיל [שבת י\"ז ב'] וכפי הנראה מתוס' שם מודו לרש\"י דאונין היינו פשתן שלא נטווה עדיין ע\"ש. אבל גזי צמר מדאין מלבנין אותן עד אחר טווי'. לפיכך לא נגמ\"ל אמקט\"ו עד שיהי' נטווה זה לשתי וזה לערב. כל זה כתבנו ע\"ד רש\"י דפשתן גם קודם שנטווה היינו אונין דמתניתין ומקט\"ו לר\"י. אבל תוס' [שבת כ\"ז ב' ד\"ה אונין ובסוכה י\"ב ב'] הרבו להקשות ע\"ז האיך יעלה על דעת שום תנא שיהא פשתן סרוק קודם שנטווה מקט\"ו נגעים מכדי רק שו\"ע כתיב. ולפיכך פירשו דאונין היינו חוטי פשתן שנטוו בין של שתי בין של ערב. ושו\"ע דנקט ברישא. היינו רק בצמר. דניכר בהן איזהו שתי ואיזהו ערב. אבל חוטי פשתן שאין ניכר בהן איזהו שתי ואיזהו ערב. שניהן נקראין אונין. וכתבו עוד שגם בערוך פי' כן. ואני חפשתי ולא מצאתי בהערוך שורש אונין. ואם כוונת רבעתוס' למלת אניצו שהביא הערוך שכפי הנראה מדברי רש\"י [סוכה י\"ב ב'] אניצי ואונין היא היא. אבל הרי גם בשורש אניצי כתב הערוך דאניצי היינו פשתן דדייק ונפיץ ועומד לטווי'. הרי שכתב להיפך מרבעתרס'. אולם מה שכתבו דשו\"ע שהזכיר ר\"י ברישא היינו רק בשל צמר, הרי לפי שכתבנו לעיל גם רש\"י צ\"ל כן. דגם רש\"י מודה דבפשתן אינו ניכר בין שתי לערב וכמש\"ל. ולפיכך ילבנו כל הפשתן הסרוק שממנו יעשו השתי והערב. ומ\"ש רש\"י [נדרים נ\"ה ב'] דאניצי היינו דדייק ולא נפיץ. כמדומה שט\"ס היא. אלא כצ\"ל דדייק ונפיץ. וכמ\"ש רש\"י בעצמו סוכה הנ\"ל. אמנם מ\"ש הר\"ב דשו\"ע דת\"ק היינו רק בצמר. כפי הנראה מפירושו זה ס\"ל להר\"ב דאונין דסיפא נמי דברי הכל היא. ואין כן שום דעת מרבותינו כך. וכמו שביררנו לעיל. וגם הרמב\"ם בפירושו ובחיבורו. וגם הר\"ש והרא\"ש כאן. וגם רש\"י ותוס' בסוגיא דשבת הנ\"ל כולם פה א' דשתי וערב דת\"ק היינו בין בצמר ובין בפשתן]:"
+ ],
+ [
+ "כמה יהא בפקעת
הוא חוט א' שכרוך יחד בכדור קנויעל בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "כדי לארוג ממנה שלש על שלש
משערין בגדלו כגודל כדור שכרוכין בו חוט שתי וגם חוט ערב כפי הצריך מהן לארוג בגד של גע\"ג אצבעות. ואם הכדור גדול כל כך. אז מצטרף גריס הנגע שבכל החוטין המונחים יחד ונראין בשטח החיצון של הכדור:"
+ ],
+ [
+ "אפי' כולה שתי אפי' כולה ערב
ר\"ל אע\"ג שאילו הכדור משתי לבד והיה אורג משתי לבד גע\"ג אצבעות לא היה לריך שיהיה הכדור גדול כל כך. ואם הכדור כולו של ערב. הרי אילו היה אורג מערב הזה געגא\"צ היה צריך שיהיה הכדור גדול הרבה מזה. אפ\"ה בין כך ובין כך אין משערין רק בפקעת שחציו שתי וחציו ערב כפי הצריך מהם לאריגת געגא\"צ:"
+ ],
+ [
+ "היתה פסיקות
שכל הפקעת כרוך יחד רק מחוטים קצרים. ואינן קשורים יחד. אבל כשהן כולן קשורים יחד. ודאי הו\"ל כולן חיבור ונחשבין כחוט א'. ורק באינן קשורים יחד. אז אפילו יש בחוט הפקעת שיעור כפי הראוי לארוג געגא\"צ ולא נפסק רק במקום א' אין הפקעת מטמא בנגעים:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר אפי' פסיקה אחת
ס\"ל דבנפסק החוט אפילו רק במקום א'. ואפילו חזר וקשרו. אמ\"ט בנגעים:"
+ ],
+ [
+ "המעלה מן הפקעת לחברתה
שהתחיל לכרוך חוט של פקעת א' לפקעת אחרת נמצא שב' הפקועות מחוברין יחד ע\"י החוט שבאמצע שמחברן:"
+ ],
+ [
+ "מן הסליל
סליל הוא קנה דק שבראשו א' מחובר בו קנה אחרת ממזרח למערב. ובראשו השני מחובר בו שוב קנה אחרת מצפון לדרום. ונקרא בלשון המשנה גם בשם דיוסטר [ככלים פ\"כ מ\"ג] והוא נוטריקון דיו סטר. ר\"ל שיש בו ב' צדדים מתנגדיים. בב' קצות הקנה האמצעי לרחבו. ועליהן כורכין המטווה:"
+ ],
+ [
+ "מן הכובד עליונה לכובד התחתונה
הן ב' קורות עגולות שקבועין לרוחב כסא האריגה. ובקורה העליון כרוכים חוטי השתי העומדין לארוג. והן מחוברין למה שנארג כבר מהחוטי שתי הנ\"ל. שכרוך על כובד התחתון [ועיין בקופת רוכלין צד כ\"ה] ומפרש הכא האיך יהיה הדין אם נראה נגע במה שכרוך על א' מהן. מה יהיה דינו של השני שמחובר לו:"
+ ],
+ [
+ "וכן שני דפי חלוק
הן ב' חתיכות בגד שמובדלין לגמרי. אלא שכשירצו ללבשן. עונבין אותן יחד ממעל למקום הכתפות. כדי שיתכסו בהן האדם. בא' לפניו. ובהשני לאחריו. ומדהן מחולקי' מהדדי נקרא בשם חלק. א\"נ מיירי הכא בשעדיין לא נתקנו כראוי לעונבן יחד בראשן וכדאמרן. אלא מיירי בשעדיין הן בהתואר שהובא מבית האורג. שאורג ב' הדפין יחד. ורק משום שהקונה אותן יקדיר נקב באמצע. כדי להכניס שם ראשו. להכי כדי שלא להפסיד הבגד ע\"י הנקב הזה שיעשה הקונה. להכי אין האורו משליך הערב באמצע ב' הדפין במקום הנקב שיעשה הקונה ונמצא ב' הדפין מחוברין שם יחד רק בחוטי השתי. והקונה אותן יחתוך הדפין זמ\"ז. ויעשה לו כתפין מזה ומזה:"
+ ],
+ [
+ "שנראה נגע באחד מהן
בא' מב' החלקים בשעה שהן מחוברין יחד והרי עתיד להפרידן זמ\"ז. דאילו בתפורים יחד אפילו כולן מטלניות פחותים מגע\"ג מצטרפין [כרמב\"ם פי\"ב מצרעת הי\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "בנפש המסכת
מסכת הוא אריג של שו\"ע יחד [כשופטים ט\"ז פ\"ג]. והיינו שלאחר שהשליך חוט הערב בין חוטי השתי. וכבר הכה עליו האורג בכלי הנקרא בלשון משנה בשם קירוס [וע\"ש בס\"ד שבת פי\"ג מ\"ב] ושעל ידי הכאה זו נדחק חוט הערב שהושלך אל מה שנארג כבר ומתיישב במקומו יפה. אבל כל שעדיין לא הכו עליו עדיין בהקירוס ליישבו יפה אז נקרא חוט הערב נפש המסכת מדעומד בפנים כנפש בהגוף. ונותן חיזוק להאריג כנפש בהגוף:"
+ ],
+ [
+ "ובשתי העומד
הן חוטי שתי העומדים לארוג. בין אותן חוטי שתי המתוחין בכסא האורג בין כובד עליון לתחתון. שהן מונחים רצופין זה אצל זה. ובין אותן חוטי השתי שכרוכין על כובד העליון. שהן אינן מונחים מסודרים רצופים כראוי. אפילו הכי הנגע שבכל פני החוטים הסמוכים מצטרף:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו מיטמאין בנגעים מיד
ר\"ל מיד אף קודם שהתחיל לארוג כלל. אפ\"ה מצטרף הנגע שבכל פני החוטים הסמוכים יחד. ונ\"ל דבנפש המסכת קמ\"ל דאע\"ג דאין חוט הערב מונח עדיין במקומו הראוי לו אפ\"ה מצטרף נגע כגריס שעליו ושעל השתי יחד. ובחוטי שתי העומד קמ\"ל דאע\"ג דאין החוטין מתוחין רצופין זא\"ז. רק כרוכים על כובד העליון הילך והילך. אפ\"ה כל שהחוטים השתא סמוכים הרי נגע שעליהן מצטרף לכגריס:"
+ ],
+ [
+ "ר\"ש אומר השתי אם היה רצוף
דס\"ל דדוקא אותן חוטי שתי שמתוחין בין כובד עליון לתחתון. ששם מונחים רצופים זא\"צ כפי הראוי לארגן יחד מצטרף נגע שעליהן. אבל אותן חוטי שתי שכרוכין עדיין על כובד העליון. שאינן מונחין יחד כפי הראוי לסמיכתן באריג אלא מונחין מבולבלין. אין מצטרף נגע שעליהן. ונ\"ל דפקעת וסליל דלעיל. דמשמע דהא דנגע שבחוטי פקעת וסליל עצמו מצטרף. היינו דלא כר\"ש:"
+ ],
+ [
+ "נראה
הנגע:"
+ ],
+ [
+ "בשתי העומד
העומדים לארוג. והן החוטין הכרוכים על כובד העליון ומתוחין ממנו לכובד התחתון. ומחוברים להבגד שכבר נארג וכרוך סביב לכובד התחתון. וא\"ת הרי כבר תני הכא לעיל דמכובד עליון לתחתון חינו חיבור והרי ה\"נ השתי העומד הוא בכובד העליון והארוג הוא בכובד התחתון. ול\"ל למכפל ולמתני. ואת\"ל דאי מהתם סד\"א דוקא בעתיד לקצצן אינן חיבור להכי נקט הכא שתי העומד. דהיינו שעומד לארגו יחד עם הבגד שבכובד התחתון שכבר נארג. ליתא דהרי הר\"ש כ' דמתוספתא מוכח דמשנתנו מיירי רק בעתיד לקוץ השתי העומד מהאריג. וכן מוכח לפע\"ד גם ממשנתנו גופה. דאי בעתיד לארוג השתי להבגד. א\"כ מי גרע הא מבגד ונימין בסיפא. שהנימין אינן שייכים כ\"כ להבגד. אפ\"ה כשנגע בהבגד ישרף הנימין. מכ\"ש שכשהנגע בהאריג שישרף השתי המחובר בו וצריך לו. אע\"כ דהכא בעתיד לקצצו מיירי. ועוד דקאמר היינו שעומד ומתוח עדיין בכסא האריגה להאריג. אלא נ\"ל דכובד עליון ותחתון דלעיל. כולו בשתי שלא נארג מיירי. והיינו שכשירצה האורג למתוח חוטי השתי בכסא האריגה. כורכם יחד בכובד העליון ומחבר קצוות החוטין הללו סביב לכובד התחתון. ועל החוטין הללו שכרוכין סביב לכובד התחתון. קאמר תנא לעיל דאינן חיבור להשתי שבכובד עליון והיינו משום דהשתי שבכובד התחתון אינו עתיד לארגו כלל. ורק כדי לחזק חוטי השתי בכובד התתתון כרכן שם סביבו. א\"נ הכא קמ\"ל דאפילו השתי והאריג שניהן על כובד א' אפ\"ה אמ\"צ:"
+ ],
+ [
+ "נראה בסדין שורף את הנימין
הן חוטין שעושין בקצוות הטלית לנוי. פראניען בל\"א. מיהו אינן חיבור רק עד שיעור ארכן המפורש [כלים פכ\"ט מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "נראה בנימין הסדין טהור
דבגד אינו טפל להנימין:"
+ ],
+ [
+ "חלוק שנראה בו נגע מציל את האומריות
הן שפתות הבגד שעושין אותן מחוטי' עבין לנוי או שלא יקרע. ובהנך גזירת הכתוב הוא שא\"צ לשרפו. מיהו מדקתני סתמא משמע אף שהאימרא לבנה אפ\"ה ניצל. והא דמסיים תנא ואפילו הן ארגמן. אורחא דמילתא נקט [כך כ' רכ\"מ פי\"ג מטו\"צ ה\"י]. ונ\"ל דהא דקאמר אפילו ארגמן. לאו למימרא דכ\"ש לבן. דאדרבה מדהוא ארגמן הו\"ל צבוע. ואין טומאת נגעים חלה עליו. ואי לגבי שאר לבעים קאמר אפילו קשה דאדרבה ארגמן דחשיב טפי משאר צבעים [ככלים פכ\"א מ\"א ופכ\"ט מ\"ד] מסתבר גבי' טפי דלא בטיל לגבי בגד המנוגע. אלא משום שכשהאימרא הוא משאר צבעים רגילין לחתכו מהבגד כדי ליפות הבגד עי\"ז [כמשנה סוף ב\"ק]. להכי שפיר קאמר מלת אפילו ארגמן. דאף בארגמן שמפני יקרותו מאד גם בשפת הבגד לא יחתכו ממנו אלא יניחו בו לקישוט. ולהכי סד\"א דבטל לגבי בגד וישרפנו עמו. קמ\"ל. א\"נ נקט אפילו ארגמן. אע\"ג דרגילין לעשותו מצמר שמטמא בנגעים. ומכ\"ש משי וקנבוס. וכן משמע בת\"כ שהביא הר\"ש. להך רבותא נקט ארגמן:"
+ ],
+ [
+ "כל הראוי ליטמא טמא מת
ר\"ל כל כלי צמר ופשתן ועור שראוי לקט\"ו ממת ושרץ וכדומה. וכגון שהוא געגא\"צ:"
+ ],
+ [
+ "אע\"פ שאינו ראוי ליטמא מדרס
אע\"ג שאינו ראוי לקט\"ו מדרס. כגון שאינו גע\"ג טפחים [ככלים פכ\"ז מ\"ב. וע\"ש]. או באומרים להיושב עליו עמוד ונעשה מלאכתנו כהנך דמני לקמן במתניתין. והך כל דנקט תנא. רק אשיעורא ותמונת הכלי קאי. וכדמסיק. אבל במיני לא אפשר דמיירי תנא. דהרי צמר גמלים ומשי וקנבוס וכדומה מטמאו בכל הטומאות ואפ\"ה אמ\"ט בנגעים. ואפ\"ה נקט כל סתמא. משום דאצמר ופשתן דתני לעיל מינה קאי:"
+ ],
+ [
+ "כגון קלע
הוא כעין וילון גדול שפורסין ומחזקין התורן שבספינה כדי להוליך על ידו הספינה כשינשב הרוח לתוך הוילון. וזה הוילון מקט\"ו מת ולא מדרס [כתוספתא ב\"מ דכלים פ\"ו]. ואע\"ג דכל ספינה אינו מקט\"ו [כשבת פ\"ט מ\"ב]. והרי קיי\"ל כל המחובר לטהור טהור [ככלים פי\"ב מ\"ב]. י\"ל דהיינו רק בלא חזי הדבר הנתחבר לתשמיש לבד. אבל קלע של ספינה לא עדיף מסדין שמחובר לפתח הבית. והרי גם הבית אמקט\"ו וכל העשוי לחברו בקרקע אפילו קודם שחברו אמקט\"ו [ככלים פי\"א מ\"ב]. ואפ\"ה מקט\"ו הסדין משום שהשמש מתחמם בו [כביצה די\"ד ב'] ה\"נ הספנים מתחממין בהוילון:"
+ ],
+ [
+ "של ספינה ווילון
מסך של פתח. ומיירי אחר שקשר בו לולאות [ככלים פ\"כ מ\"י ופכ\"ד מי\"ג]. ונ\"ל דקמ\"ל הנך תרתי. דאע\"ג שע\"י שעשה המסך לספינה או לפתח פרח מהן טומאה דלשעבר [ככלים פכ\"ז מ\"ט ובתוספתא הנ\"ל]. אפ\"ה מדמקבל עכ\"פ טומאת מת דלהבא יש בו טומאת נגעים [ומתורץ בזה קו' רתוי\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "ושביס של סבכה
שלייער בל\"א שקשור בסבכה היא הויבע בל\"א. והצעיף משולשל על פני האשה. והא דלא נקט תנא סבכה גופה. ה\"ט מדיש בה חילוק בין של ילדה לזקנה ושל זונה [ככלים פכ\"ד מט\"ז] ולא רצה תנא להאריך. אבל קמ\"ל שביס בין של ילדה בין של זקנה דמקפדת לבלי לישב עליו. או משום שמתגנה כשיראה השביס על פני' מקומט. או שכשישב אדם עליו ויתקמט לא תוכל להציץ מתחתיו יפה לחוץ. להכי אמקט\"ו מדרס רק טומאת מת:"
+ ],
+ [
+ "ומטפחות של ספרים
לכרכן בהן ומיירי בשאינן מצויירים [ככלים פכ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "וגלגלון
חגורה:"
+ ],
+ [
+ "ורצועות מנעל וסנדל שיש בהן רוחב כגריס
ר\"ל שיש בהחגורה או בהרצועה רוחב כגריס. ואע\"ג דא\"כ אין בהן השיעור לקט\"ו [ככלים פכ\"ו מ\"ט ופכ\"ז מ\"ב]. אפ\"ה ביש בהן צורת כלי מקט\"ו [כהר\"ש כלים פכ\"ד מי\"ב ורמב\"ם מכלים פכ\"ז הי\"ג]. ואע\"ג דא\"א לפשות ברוחב מצי פשה באורך. או גם מאחוריו מדהוא עור [עיין לעיל מ\"ז ולקמן סי' ע\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו מיטמאין בנגעים
אף שכולן מקבלין רק שאר טומאות ולא טומאת מדרס. יש מדאין בהן כשיעור למדרס. ויש מדאומרים להיושב עמוד ונעשה מלאכתנו. ותנא ושייר בגד שאינו גע\"ג טפחים או כל בגד או עור שאינו עשוי לישיבה. דשייך גבי' לומר עמוד ונמ\"ל. או אינך דחשיב בכלים [פכ\"ה]. שכולן מטמאין רק בשאר טומאות ולא טומאת מדרס:"
+ ],
+ [
+ "סגוס
פליש בל\"א והוא בגד צמר עב מאד. ושערותיו בולטות על כל פניו. ונקרא ג\"כ קאלמוק בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "ר\"א בן יעקב אומר עד שיראה באריג
ר\"ל שיראה גם בחוטי האריג שתחת השערות הבולטות:"
+ ],
+ [
+ "ובמוכין
הן השערות הבולטות הנ\"ל. דצריך שיהיה הנגע בשניהן יחד. והיינו קרחתו וגבחתו האמור בתורה. דקרחתו הוא גוף האריג. שכשיתישן הבגד וינשרו שערותיו הבולטות. ישאר גוף האריג שתחתיו קרוח. וגבחתו היינו גבהותו [בהתחלפות ה' בח']. ור\"ל השערות הגבוהות שבולטות על פני הבגד [ואונקלוס תרגם בשחקותי' וחדתותי' היינו שיהא מקט\"ו נגעים כשיתישן ויקרחו השערות שעל פניו. וגבחתי' היינו כשהבגד חדש. ופני הבגד נראין גבוהין עדיין מהשערות שעל פניו]:"
+ ],
+ [
+ "החמת
נוד עור שלויכע בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "והתורמל
כיס עור של רועה והוא גדול כדי להניח בתוכו מזונו וכל כליו הצריכים לו כל היום בשבתו בשדה לרעות צאנו:"
+ ],
+ [
+ "נראין כדרכן
ר\"ל הכהן בודק נגע שבזה או בזה. כדרכו של הכלי. ר\"ל כפי שרגיל הכים להיות ששנציו מונחין סמוכין ותכופין זל\"ז יחד. דכשהנגע בין השנצין הו\"ל ביהס\"ת. ואין מטמא שם נגע [רמב\"ם ורא\"ש]. וג\"ל דמיירי דשנצי הכיסין אינן נפתחי' לעולם. דאל\"כ היכי ס\"ד דמשום דכשהכיס סגור עומדין השנצין תכופין יחשב הנגע שבין השנצין כביהס\"ת לענין קבלת טומאת נגע. הרי כל שעה פותחו וסוגרו והיכי ס\"ד דנימא בכה\"ג בהס\"ת [ועיין כלים פכ\"ו מ\"א וב'. ובמכילתין פ\"ב מ\"ד]. ול\"מ הי' נ\"ל דלחומרא קאמר דנראין כדרכן דאם הנגע כגריס ממעל להשנצין מצטרף לכגרים משנץ לשנץ. דלא גרע מחוטי שתי כשמונחין יחד [כלעיל סי' ע']. והרי גם באדם ס\"ל להר\"ש דנגע שבב' אצבעות סמוכות מצטרף לכגריס [כפ\"ח מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ופושה מתוכו לאחוריו ומאחוריו לתוכו
דאם הנגע בעבר הא' ופשה בעבר השני טמא. ודוקא בעור אבל בבגד לא מחשב פשיון:"
+ ],
+ [
+ "בגד המוסגר
משכח\"ל דכהה בראשון שנתערב בכמה בגדים שכולן כהה בהן נגע בתחלה דאז אין זקוק לה [וכמ\"ה]. ובמוחלט נמי משכח\"ל שיתערב בלי שיכירנו. כגון שחזר נגע להמטלית שלקח מהעומד בעינו. דאז שורף הבגד [כמ\"ו]. ונתערב אותו בגד המוטלה על בגדים טהורים מוטלים. א\"ג מיירי שצבע כולן. ועי\"ז לא ניכר הנגע או דצבע כולן ולא עברה הנגע מהבגד המנוגע ע\"י שנצבע. אבל בבגדים האחרים שנתערב זה בהן. ג\"כ נולד בהן נגעים הנכרים גם השתא. ואפ\"ה טהורים. מדנולדו בהבגד אחר שנצבעו [וכמ\"ג]. א\"נ דמיירי שאחר שקרע הנגע מהבגד בסוף שבוע השני [וכמ\"ה]. נתערב בבגדים אחרים שנקובים כמוה:"
+ ],
+ [
+ "כולן טהורים
דהרי בכל א' מזה התערובות ליכא רק ספק טומאה. וכיון דבגד מוסגר הוא לא הוחזק עדיין לטומאה. ובכה\"ג כל ספקו טהור בנגעי אדם [כלעיל פ\"ה מ\"ז]. וה\"ה בנגעי בגדים. דהרי הוקשו כל הנגעים זל\"ז [כרמב\"ם ספי\"ג מטו\"צ הי\"ד. וא\"ת א\"כ למה נקט שנתערב באחרים דהיינו ספק ורוב. הרי אפילו נתערב חד בחד נמי לשתרי מה\"ת. י\"ל דאין ה\"נ. אלא דאז היה אסור ללבשן ביחד דוודאי א' מהן טמא. אבל כשיש רוב חשבינן להמיעוט כליתא. וגם משום סיפא בעי למנקט אחרי' דבמוחלט אפילו ברוב לא בטיל]:"
+ ],
+ [
+ "קצצו
קצצו ר\"ל שקצץ כל הבגד המוסגר למטלניות שכל א' מהן פחות מגעגא\"צ שאמקט\"ו [כסוכה דט\"ז]. ואפילו נשארו המטלניות מעורות יחד נתבטל מהן הטומאה שהיה בהן מקודם [כזבחים דצ\"ד סוף ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ועשאו מוכין
ועשאו מוכין היינו שקצץ כל הבגד עד שנעשה כצמר. ונקט קצצו לרבותא דמוסגר דאפ\"ה טהור. ונקט עשאו מוכין לרבותא דמוחלט. דאע\"ג דנתבטל לגמרי ממש לאפר. אפ\"ה הוא בטומאתו:"
+ ],
+ [
+ "טהור ומותר בהנייתו
נ\"ל דקמ\"ל מדסד\"א דדוקא לענין טומאה מקילינן בהבגד מדלא הוחזק עדיין בטומאה. אבל לענין איסור הנאה כיון דאסורה היא והרי גם כשהי' עדיין מוסגר היה אסור גם כן בהנאה. להכי מדהיא אסורה ניזל בה לחומרא קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "והמוחלט שנתערב באחרים כולם טמאין
וא\"ת ולבטל ברובא. דהרי גם לענין טומאה שייך ביטול ברוב. וכדאמרינן [נדה כ\"ז ב'] משום ביטול ברוב נגעו בה. וכ\"כ אמרינן [מנחות כ\"ג א'] נבלה בטלה בשחוטה. וכן אמרינן בתוספתא [פ\"ה דטהרות] דקחשיב התם כמה מיני טומאה שבטלין ברוב. וכן אשכחן טומאה בטלה ברוב בש\"ס [זבחים ע\"ט ב']. ואת\"ל מדאמרינן בש\"ס [בכורות כ\"ג א'] דרק לענין מגע בטלה טומאה ברוב. אבל לענין משא. דהיינו כשנשא כל התערובות. בכה\"ג לא שייך ביטול. דהרי עכ\"פ נשא הטומאה בכלל התערובות וודאי וא\"כ י\"ל דה\"נ הא דקאמר טמאים. היינו שנטמא במשא כשנשא כל הבגדים שנערבו. זהו דוחק. דוודאי מלת טמאים משמע כל טומאת בגדים מנוגעים. גם אי\"ל דלהכי לא בטל הבגד המנוגע מדהוא דבר חשוב. וכגוונא דא תירצו רבעתוס' [מעילה כ\"א ב' ד\"ה פרוטה] דלהכי מטבע לא בטלה מדחשיבא. ליתא דהרי בגד שצבעו בקליפי ערלה בטלה [כרפ\"ג דערלה] אלמא דבגד לא הוה דבר חשוב. ואי\"ל התם אין הצבע דבר חשוב. דאע\"ג דגם חזותא לא בטיל [כי\"ד ק\"ב ס\"א וא\"ח קי\"ג ס\"ג]. היינו לאו משום חשיבות רק משום שכל שניכר האיסור לא בטיל [י\"ד סצ\"ח ס\"ד]. וכל שנתערב בבגדים צבועים כמותו לא ניכר האיסור. ואע\"ג דהבגד דבר חשוב. הרי הבגד לא נאסר מצ\"ע. ולפיכך לא גרע בגד מחתיכה הראוייה להתכבד שכשנאסרה רק מצד בלוע בטלה [כי\"ד ק\"א ס\"ב]. אבל הכא הבגד אסור מצ\"ע והוא דבר חשוב ולא בטל. ליתא דהרי בסיפא בקצצה ועשאה מוכין דוודאי אזלא לה חשיבותא ואפ\"ה לא בטל. אמנם י\"ל דצרעת שאני דהתורה אמרה גבי' ממארת היא תן בה מארה [כמ\"ש הר\"ש בשם ת\"כ]. והיינו דלהוי כע\"ג דלא בטלה ברוב. מדכתיב גבה לא ידבק בידך מן החרם. ולפ\"ז גם אבן מבית מנוגע שנתערב באבנים אחרים אינו בטל מה\"ט. עוד יש ליישב קושיא זו ע\"פ מ\"ש בס\"ד במס' טהרות פ\"ב [סי' י\"ב] וע\"ש. מיהו בכל גוונא רק מדרבנן אינה בטלה ברוב דמדאורייתא כל האיסורים שבעולם ואפילו ע\"ג בטלה ברוב [כפר\"ח לי\"ד סי' ק' סק\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ואסור בהנייתו
דאע\"ג שקצצו לא אמרינן דנתבטל ממנו שם בגד טמא. אלא גם מוכין שלו טמא ויש בו מצות שרפה. וגם חמיר משאר נשרפים שאפרן מותר בהנאה [ועתוס' ערכין ד\"כ ע\"ב]. אבל בגד מנוגע שנשרף אפרו אסור בהנאה. וכ\"כ אמרינן בתוספתא דמכילתין [פ\"ז] דעצים ואבנים מבית מנוגע ששרפן מטמאין בביאה. ונ\"ל דכולהו טעמא מדכתיבא גבה ממארת וכמש\"ל. ובזה יתורץ קושית רתוי\"ט להר\"ש והר\"ב שכתבו דמשום הכי טמא ואסור בהנאה. דהא שרפה בעי. ר\"ל דלא תימא כיון שקצצו למוכין נתבטל שם בגד מנוגע מעל המוכין. על זה כתבו דהרי שרפה בעי. כלומר הרי התורה אמרה שישרוף הבגד. ולא אמרה שיקרענה ויבטלו משם בגד. אלמא אף שיקרענו. עדיין שם בגד עליו. ולפיכך עדיין טומאתו עליו ואסור בהנאה [ועיין מ\"ש בזה בס\"ד פי\"ג סי' י\"ט]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כל הבתים
שבא\"י. וכל לאתויי בית של גר תושב. וכ\"ש של נשים עבדים וקטנים [כלעיל פי\"א סי' א']:"
+ ],
+ [
+ "חוץ משל עובדי כוכבים
בית ששייך לעכומ\"ז בא\"י:"
+ ],
+ [
+ "יראו בתחלה
כאילו נולד השתא [ועיין פי\"א סי' קט\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "בית עגול
בלי זוית בפנים בין כותל לכותל:"
+ ],
+ [
+ "בית טריגון
טריגון. הוא בלשון יון ג' זויות. וכ\"ש באין לו רק ב' זויות. וכגון שאין לו רק ג' כותלים ופתוח ברוח רביעי או שהבית הוא כדמות סמך כזה ס. מיהו ה\"ה ביש לו טפי מד' זויות:"
+ ],
+ [
+ "בית הבנוי בספינה או באסקריא
י\"א שהוא בית קטן שבנוי בראש התורן. וק' אם כן מאי אריא תורן שבמים. אפילו היה עומד התורן ביבשה נמי אמקט\"ו נגע. מדבעינן שיהא מחובר לכה\"פ בד' זויות בארץ. ודוחק לומר דסד\"א דדוקא בארץ בעינן שיהיה מחובר בד' זויות. אבל בבנוי בים גם במחובר בעמוד א' סגי. או דמיירי הכא באמת שעומד על ד' תורנין. מיהו י\"ל דאסקריא על ד' קורות חדא מלתא קאמר. דהיינו דהאסקריא עומדת על ד' עמודים. דגם עמוד קורה קרי לה [כאהלות פט\"ו מ\"ח]. וי\"א דמיירי הכא בבית שבנוי על רפסודות הנקראין פלעססן בל\"א. שהן קורות מחוברים זא\"ז ביתידות שמשיטין אותן במים:"
+ ],
+ [
+ "על ארבע קורות
שבולטות מהעליי' כעין מלבן מרובע. ומניח על המלבן הזה קרשים. שיהי' כעין גזוזטרא לבני העליי'. ונקרא בל\"א גאללעריע. או אלטאן בל\"א. ומיירי הכא שבנה בית על גזוזטרא זו. נמצא שאויר שולט תחת כותלי הבית כולם:"
+ ],
+ [
+ "אינו מיטמא
משום דכל הנך אינן בנויין בארץ ממש. ולא קרינן בהו נגע שבבית ארץ אחוזתכם:"
+ ],
+ [
+ "ואם היה מרובע
תמוה וכי הנך דרישא לאו במרובע מיירי. והרי עגול פרטי' ברישא דרישא. ונ\"ל דמלת ואם הי'. לאו אהבית קאי דאיהו ודאי צריך שיהיה מרובע. וכדקאמר ברישא. אלא אמלבן קאי. דהא דקאמינא דבית הבנוי על ד' קורות שהן גזוזטרא אמ\"ט היינו רק כשמעמד הגזוזטרא במקום שנוגעת בארץ לא הי' מרובע. וכגון שהעמודים שהגזוזטרא נשענת עליו בארץ אין עומדין שניהן בב' זויותיו. אבל אם הגזוזטרא שיוצאת מצד א' מאמצע גובה כותל הבית נשענת בצד השני על ב' עמודים בב' זויותיו:"
+ ],
+ [
+ "אפי' על ארבע עמודים
דהיינו שהתקרה שהבית בנוי עליו אינה בולטת כלל מכותל הבית. אלא כולה בנויה באויר. נמצא שהבית הזה שבנוי עליו אינו נוגע בארץ. רק במקום ד' העמודים שבזויות:"
+ ],
+ [
+ "מטמא
אף שרוב תחתית הבית אינו נוגע בארץ:"
+ ],
+ [
+ "בית שאחד מצדדיו מחופה בשיש
והרי שיש אינו ראוי לנגע. וכיון שכותל א' אינו ראוי לנגע. גם הכותל שבאותו בית שראוי לנגע אמ\"ט בנגעים:"
+ ],
+ [
+ "אחד בסלע
מלת מחופה שזכר התנא ברישא. אכולהו קאי [ודלא כמשמע מהר\"ב]. ור\"ל או שא' מכותלי הבית בפנים מחופה בסלע. והוא צור שבולט מהארץ מבראשית:"
+ ],
+ [
+ "ואחד בלבנים
ר\"ל או שא' מכותלי הבית מחופה בפנים בלבנים שג\"כ אמ\"ט בנגעים:"
+ ],
+ [
+ "ואחד בעפר
ר\"ל או שא' מהכותלים מחופה בפנים בגושי עפר [כך כתב הר\"ב גושי עפר. ויפה כתב דאי שטחו בעפר ודאי היה מטמא בנגעים. וכמו שכתוב הדר הוא ועפר אחר יקח וטח את הבית דוודאי משמע כולו]:"
+ ],
+ [
+ "טהור
דכל הנך דלעיל אמ\"ט משום נגע. והן מפסיקין בין אויר הבית להכותל שחוצה להן. והו\"ל כאין להבית ד' כותלים. וכ\"ש כשאין כותל חוצה להן. ואינן חפוי. אלא חד מהנך הוא עצמו כותל הבית שאמ\"ט משום נגע. ה\"ה במסוייד בפנים. כל הבית אמ\"ט בנגעים דסיד לא מקרי עפר [כפרקין מ\"ו. וערמב\"ם פט\"ו מצרעת]. אבל במטוייט בטיט מבפנים. טיט ודאי מיקרי עפר. ואע\"ג דמדטוייט כל הכותל בטיט. אין הנגע בהאבנים. אפ\"ה כיון שהטיט מטוייט ע\"ג האבנים ומחובר להן. שפיר שייך גבי' וחלצו האבנים אשר בהן הנגע. דהטיט שמטוייט עליהן כגופן דמי:"
+ ],
+ [
+ "בית שלא היו בו אבנים ועצים ועפר
אפילו היה בהבית רק כותל א' שחסר בו א' מג' אלו:"
+ ],
+ [
+ "ונראה בו נגע
אפילו בהכותל שהיו בה שלשתן:"
+ ],
+ [
+ "ואח\"כ הביאו בו אבנים ועצים ועפר
גם להכותל שהיו חסרים בו:"
+ ],
+ [
+ "טהור
משום דבעינן שיהי' בכל א' מכותלי הבית כל הג' מינין בשעה שנולדה הנגע:"
+ ],
+ [
+ "וכן בגד שלא ארג בו
ומיירי שדעתו להוסיף עליו ולגמרו. דאל\"כ כבר מקט\"ו כשרחבו כגריס. וכגלגלין [פי\"א סי' ס\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "שלש על שלש ונראה בו נגע ואח\"כ ארג בו שלש על שלש טהור
[כרפ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "אין הבית מיטמא בנגעים עד שיהא בו אבנים ועצים ועפר
שלשתן בכל אחד מכותליו בשעה שנולדה הנגע:"
+ ],
+ [
+ "ר' ישמעאל אומר ארבע
א' לכל כותל:"
+ ],
+ [
+ "ר\"ע אומר שמנה
ב' לכל כותל:"
+ ],
+ [
+ "או על אבן אחת
להכי סגי בשיש אבן אחד בכל כותל:"
+ ],
+ [
+ "לא על אבן אחת
לכאורה לא על אבן אחת מיותר. ונ\"ל דצריכא. דאי מרישא סד\"א דבעינן דוקא שיהיה אורך גריס על כל אבן. אבל כשיהיה א' ומחצה על אבן א' וחצי הגריס הנשאר על אבן השני לא יטמא. להכי מסיק לא על אבן אחת לאשמעינן דרק בהא קפדינן שלא יהיו כל ב' גריסי הנגע על אבן א'. אבל סגי בשיהי' משהו מהנגע על אבן הב':"
+ ],
+ [
+ "בשני כתלים בזויות
לפיכך לדידי' צריך שיהי' בכל כותל אבן א' בהזוית והשני האבנים שבב' הכותלים סמוכים יחד בזוית:"
+ ],
+ [
+ "ורחבו כגריס
נ\"ל דהך בבא ד\"ה היא. דאי משום פלוגתתן דלעיל. סד\"א דסגי בשיהא כגריס נגע על כל אבן ואפילו לא יהי' כל הב' גריסין בהמשך א'. להכי קאמר הכא ארכה של נגע כב' גריסין. ותו אצטריך לאשמעינן גם ורחבה כגריס. מדסד\"א דאע\"ג דצריך שתהי' הנגע בב' אבנים. עכ\"פ סגי בשהשני אבנים נוגעין זב\"ז בקרנזול. והנגע מתפשטת בשניהן. להכי מסיים וגם רחבה כגריס. ואי בקרנזול הרי אין הנגע רחבה כגריס במקום נגיעת ב' האבנים:"
+ ],
+ [
+ "עצים
צריך לכל כותל וכן להלן גבי עפר:"
+ ],
+ [
+ "כדי ליתן תחת השקוף
ר\"ל תחת המשקוף [רמב\"ם פט\"ו מטו\"צ. ומצינו דוגמתו באהלות ספ\"י]. ונ\"ל שזהו הקרש שנותנין וקובעין תחת המשקוף. והוא ארוך ככל רוחב הדלת. וקובעין הקרש הזה בתחתית המשקוף נגד אמצע עובי המשקוף. כדי שכשינעלו הדלת תהי' עליונה של דלת נוקש על עובי הקרש הזה. ויתעכב שלא תתנועע הדלת לפנים או לחוץ. וכשיעור קרש כזה צריך שיהי' לכה\"פ בכל כותל:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר כדי לעשות סנדל לאחורי השקוף
היינו שכשהדלת גבוה יותר מחלל הפתח. דאז א\"צ לקרש הנ\"ל תחת המשקוף. דהרי בל\"ז תתעכב הדלת להתנועע לפנים. משום שהמשקוף בעצמו יעכבנו. אבל משום דראש הדלת מגולה לאויר. להכי קובעין בצד החיצון של המשקוף ממעל לראש הדלת בכל רחבו קרש. כדי להגן ראש הדלת מגשם ומטר שלא יתרקב. וגם שלא יזולו הגשמים מתוך הסדק שבינו להמשקוף לתוך הבית. ושיעור זה הוא שפיר מהך דת\"ק. דכדי לעכב תנועת הדלת לפנים סגי בחתיכת עץ קטן. בכדי רק שיעכב הדלת בסגרו. אבל שיעורי' דר\"י נפיש. דכדי להגן על ראש הדלת צריך שיהיה ארוך ככל רוחב הדלת. ומה\"ט נקרא הקרש ההוא סנדל. מדמגין על ראש הדלת כסנדל על ראש הרגל. ורב\"א בפירושי' זר זהב שעל התוספתא. כתב שהוא כעין גג קטון שמחברין ממעל להפתח בחוץ בצד המשקוף כדי לעמוד תחתיו בזמן גשמים. וכעין שעושין בזמנינו ממעל לפתחי החנויות [עיין אהלות פי\"ד מ\"א]. ואולם גם לדברי רבינו אלה מקיל ר\"י טפי מת\"ק ומצריך שיעורא רבה:"
+ ],
+ [
+ "עפר כדי ליתן בין פצים
הר\"ש והר\"ב פירשו דפצים לשון בקע וסדק הוא. כמו הרעשתה ארץ פצמתה [תהלים ס' פ\"ד] וכ\"ה בלשון ערבי כמלת שבירה. ולכאורה קשה א\"כ איך שייך לומר בין סדק לחבירו הרי בין סדק לחבירו שבכותל מונחים שורות אבנים או קורות שבכותל. ונ\"ל דכמו דבמלת גזרו נקראים ב' החלקים שנתגזרו גזרים. וכ\"כ בהפעל ויבתר נקראים ב' החלקים בתרים. וכן נקרא הסדק עצמו בקע. והב' חלקים שנבקעו זמ\"ז נקראים בקיעים. וכ\"כ מצינו גם לחז\"ל שקראו לחלקי כלי שנשבר. בשם שברי כלי חרס. כמו כן נקראו החלקים שנעשו ע\"י הפצימה בשם פצימין. והיינו חלקי כותל. ונ\"ל דמה\"ט נקראו גם המזוזות שמזה ומזה לפתח פצימין בלשון חז\"ל. וכדאמרינן [ב\"ב די\"ב א'] פורץ את פצימיו. והיינו משום דבמקום הפתח אין להבית כותל שלם בכל המשך הבית. אלא חלק כותל מזה וחלק כותל מזה. וזהו שפי' גם הרמב\"ם הכא. דפצימין היינו נדבכין. משום שכשנבקע הבית. אין רגיל להתבקע רק בין שורה לשורה שבאבני הכותל. או בין קורה לקורה שמשוקעים בהכותל. וקאמר הכא שצריך שיהיה עפר בבית כשיעור שצריך לטוח בו הסדקים שבין שורת אבנים שמסודרין זה בצד זה וזה ע\"ג זה בהבית. מיהו לא הזכיר התנא שיעור גודל האבנים כמו שזכר שיעור כמות העץ והעפר. ונ\"ל דה\"ט משום דלא צריך להזכיר שיעורן. דהרי צריך שיהיה הנגע דוקא בהן. או בהטוח שעל האבנים ממש. וכדמוכח במשנה ג'. וא\"כ רוחב כל אבן גריס על גריס. [ורבותינו רצו לומר דשעור כל אבן הוא כמפורש בתוספתא [פ\"ז] דרשב\"א אומר גודל כל אבן כמשא ב' בנ\"א. אולם לפע\"ד מדלא הביא הרמב\"ם להך תוספתא ש\"מ דס\"ל לרבינו דמדסתמה מתניתין ולא תני בה שיעורא. על כרחך דרק רשב\"א ס\"ל הכי. ופליגי רבנן עלי'. ואפשר עוד דשיעור כל אבן היינו כמפורש ריש ב\"ב בגויל וגזית. ולהכי לא היה צריך תנא לפרש]:"
+ ],
+ [
+ "קירו' האבוס
נ\"ל דמדלא נקט תנא כותלי רפת ודיר. ש\"מ דלאו משום מדור בהמה אמ\"ט בנגעים דזה פשיטא. אלא קמ\"ל דאפילו קיר שעשה בתוך חלול הבית שעשוי למדור אדם לתלות בו אבוס של בהמה. ג\"כ אין הקיר ההוא מטמא בנגעים [ועל כרחך דמיירי בשהקיר ההוא עשוי באמצע חלול הבית דאי בעומדת סמוך ומחובר לכותלי הבית מבחוץ. הרי גם כותלי הבית בעצמן אמ\"ט בנגעים מבחוץ [וכמ\"ש בס\"ד במראה כהן סי' כ\"ט]. ועוד נ\"ל דקיר שעשוי לתלות בו אבוס בהמה פשיטא שאמקט\"ו נגעים. ורק הכא באבוס שלפני פועלים מיירי [כנדרים דמ\"א]. ועומדת הקיר באמצע הבית. וה\"ה בכל קיר שבאמצע רווח הבית שעשוי לשאר תשמיש. להניח עליו שום דבר וכיוצא בזה. רק אורחא דמילתא נקט. דכל כותל שאינו עשוי כשאר כותלי הבית להגן מזרם ומטר אמ\"ט בנגעים. [ומתורץ בזה קו' רתוי\"ט שתמה על שהקדים התנא צורך הבהמה לצורך האדם. מיהו גם בל\"ז ל\"ק. די\"ל לא זו אף זו קתני]:"
+ ],
+ [
+ "וקירות המחיצה
נ\"ל דקיר הוא כותל עב. כמו שרגילין לעשות למדור אדם. וככל קירות הבית שיש בהן אבנים ועצים ועפר. אבל מחיצה הוא רק דופן דק שעושין באמצע רווח הבית לחציצה בעלמא ולצניעות כדי לעשות לפנים ממנה דברים של הצנע וסתר. ולהכי עושין אותה רק דקה. מדסגי בכך להסתר [ועיין ריש ב\"ב]. וקאמר הכא. דכשיש באמצע חלול הבית מחיצה דקה כזו. שעשויי' רק לצניעות. אמ\"ט בנגעים. רק דהכא הרי על כרחך מיירי שיש בהכותל אבנים ועצים ועפר. דאל\"כ הרי גם קירות הבית בכה\"ג אמ\"ט בנגעים וכלעיל. אלא הכא מיירי שעשויי' מג' מינים הללו ואעפ\"כ מדעשויי' רק לצניעות עשויי' דקה. להכי נקראת קירת המחיצה. קיר מדהיא עבה קצת. ומחיצה ע\"ש צרכה. שעשויי' רק לחציצה בעלמא:"
+ ],
+ [
+ "ירושלים וחוצה לארץ
דבארץ אחוזתכם כתיב. וחו\"ל לא נכלל בשם אחוזתכם. וירושלים נמי. אף שהוא בא\"י לא נכללה בשם אחוזתכם. מדקיי\"ל דלא נתחלקה לשבטים:"
+ ],
+ [
+ "כיצד ראיית הבית
כשנולד בו נגע:"
+ ],
+ [
+ "לא יגזור ויאמר
כדי לחלוק כבוד להכהן שיפסוק הוא את דינו. ואף שהכהן ע\"ה. ויצטרך להודיעו הדין אח\"כ. הרי גם אז לא יאמר להכהן נגע הוא. אלא יאמר לו אמור טמא [כרפ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ואפילו חבילי קנים
אף דבשאר דוכתי אקמט\"ו. הכא גזרת המלך הוא שיתטמאו. דלא עדיפי מהבית עצמו שהוא מחובר שאקמט\"ו בשום מקום. ואפילו ממת שהוא היותר טמא מכל הטומאות. ואפ\"ה מתטמא בנגעים:"
+ ],
+ [
+ "ר\"ש אומר עסק הוא לפנוי
פליג בהא אדר\"י. דס\"ל דלהכי מצריך קרא לפנות החבילי עצים וקנים כדי שלא יתטמאו ור\"ש ס\"ל דלא משום טומאה רק הקב\"ה צוה שיתעסק ויטריח א\"ע לפנותם וגזרת המלך הוא להטריחו בהן אף שלא יתטמאו [כך נוטין דברי רב\"א זצוק\"ל. והר\"ש והרא\"ש פירשו דלשון בתמיה קאמר. וכי מה תועלת יש בפנוי זה שצוה הכתוב להתעסק בו. אע\"כ דלדרשא אתא וכדאמר ר\"מ וכי מה מטמא וכו'. וא\"כ לפ\"ז מה שאמר במשנה אר\"מ. אסוקי מילתא דר\"ש היא שאמר משום ר\"מ אולם לדברי הגאון רב\"א. ר\"מ אדר\"ש ואדר\"י פליג. דלדידהו חייב לפנות. ור\"מ ס\"ל דרק מדחס הקב\"ה על הבעה\"ב. א\"כ אם ברצונו לומר אי אפשי לטובה זו רשאי. אולם אין להביא ראיה לדברי הר\"ש. דאי כהגר\"א זצוק\"ל דשלוש דעות יש בהמשנה. לא הו\"ל להתנא להפסיק עם דברי ר\"ש בין דברי ר\"י לדברי ר\"מ. דהרי ר\"י ור\"מ בדור אחד היו. דהיינו בהחבורה השלישי שאחר החורבן. משא\"כ ר\"ש בהחבורה הד' היה [וכמ\"ש הרמב\"ם בהקדמתו לזרעים פ\"ד]. והיכא אקדמה רבי לדברי ר\"ש שהיה עמו בדורו [כהרמב\"ם שם] לדברי ר\"מ שהי' בדור שלפניהם. וכדקאמר רבי [עירובין י\"ג ב'] האי דמחדידנא מחבראי. היינו מדחזיתא לקדלי' דר\"מ מאחורי'. י\"ל לעולם ר\"מ פליג אתרוייהו. ואפ\"ה בסדר המשנה אקדמה לדברי ר\"ש מקמא דר\"מ משום דר\"ש רבי' דרבי הוה [כשבת קמ\"ז ב'] ויקרא הוא דעביד לי' דאקדמה למילתי'. אמנם ל\"מ מרבותי נ\"ע היה נלפע\"ד דאין שום מ\"ד בעולם שאפשר שיאמר שיהא פנוי בית זה רשות. דהרי ק' בל\"ז מ\"ד [כתובות ד\"מ ע\"א] כי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל. וכ\"כ בהחזרת גזל דאמרה תורה והשיב את הגזלה. בהשמטת כספים [ספ\"י דשביעית] אם אמר הריני כאלו התקבלתי ליתא לעשה כלל. וא\"כ למה בחוזרי מלחמה כשהשוטר מכריז כמה הכרזות ואומר פן ימות במלחמה. אמרינן דאם לא שמע לדברי השוטר ולא חזר כדי הוא שימות [כרש\"י בחומש בשם ספרי] והרי גם בו רק לטובתו צותה תורה שיחזור מעורכי מלחמה. אע\"כ דחוזרי מלחמה שאני. דמדלא אמרה כפשוטה דמי שארס אשה או נטע כרם וכו' יחזור. והכרזת שוטרים ל\"ל. אע\"כ דמדהצריכה תורה הכרזת שוטר וציוויו ש\"מ דחיוב גמור הוא לשמוע בצוויו זה. א\"כ ה\"נ מדתליי' רחמנא פנוי הבית בציווי הכהן וכדכתיב וצוה הכהן ופנו את הבית. וודאי מצוה וחיוב גמור הוא לפנות כל מה שבבית. ואפילו חבילי עצים וקנים. וכן איתא נמי בת\"כ שהביאו רמל\"מ [רפי\"ד מצרעת] דכתיב בטרם יבוא הכהן לראות הנגע. לראות את הפנוי. ור\"ל דגזה\"כ הוא שכשיכנס הכהן שם בתחלה. יהי' הכל פנוי שלא יהי' יכול לראות שם רק את הנגע. וא\"כ פנוי הכל מהבית מצוה היא אליבא דכולהו. אבל פלוגתיי' דר\"י ור\"ש הוא רק בסיפא דקרא. דכתיב ולא יטמא כל אשר בבית. דר\"י ס\"ל דאם ע\"י אונס או שכחה לא פינו הבית קודם כניסת הכהן. נטמא כל אשר בבית ואפילו חבילי עצים וקנים. וכדכתיב ולא יטמא כל אשר בבית ור\"ש ס\"ל דאע\"ג דברישא דקרא נכלל גם חבילי קנים ועצים שחייב לפנותן. היינו רק משום דעסק הוא לפנוי. ויהי' מאיזה טעם שיהי' הקב\"ה הצריכו לפנות הכל. אבל סיפא דקרא דקאמר ולא יטמא כל אשר בבית. היינו רק לאשמועינן דכשלא פינה נטמא כל מה שראוי לקט\"ו בשאר טומאות. אבל חבילי עצים כשלא הוציאן לא נטמאו. ור\"מ לא פליג על שום חד מינייהו. דאפשר שפיר דס\"ל כר\"י שיתטמאו גם החבילין או כר\"ש שישארו בטהרתן. וכן מוכח דר\"מ לאו לאפלוגי קאתא. מדקאמר אמר ר\"מ ולא ר\"מ אומר. ואי דאתא לפלוגי אר\"ש. הול\"ל אמר לו ר\"מ. אלא ר\"מ מילתא אחריתא קאמר להודיע רחמיו ית' אפילו על חוטא. והוא ממש דוגמת המאמר [סנהדרין פ\"ו מ\"ה] דקאמר אר\"מ בזמן שאדם שרוי בצער וכו'. ומשום דר\"מ דרשן גדול הוה מביא התנא הכא והתם מה שדרש בענין. ולפי הצעה זו נסתרה קושיית הרכ\"מ להרמב\"ם [פי\"ד מצרעת ה\"ה] שהקשה האיך פסק הרמב\"ם כר\"י נגד ר\"ש ור\"מ דרבים נינהו. והרי לדברינו אין לר\"מ חלק כלל במחלוקת זה. ולא פליגי בהא רק ר\"י ור\"ש. והרי קיי\"ל דר\"י ור\"ש הלכה כר\"י [כעירובין מ\"ו ב']. גם מלבד זה פשטותא דקרא משמע טפי כר\"י. מדכתיב ולא יטמא כל אשר בבית. במלת כל מרבה הכל. ולכן יפה פסק הרמב\"ם כר\"י. ואע\"ג שלא פירש שיתטמאו החבילין כשלא יוציאן. ממילא משתמע מינה. מדסיים ואח\"כ יכנס הכהן לראות הנגע. ואע\"ג דלקמן [בפי\"ג] לא מצינו שמטמא התנא רק אדם וכלים שנכנסו. היינו בשנכנסו אח\"כ. אבל מה שהי' תוך הבית בשעה שראה הכהן הנגע בתחלה. גזירת הכתוב הוא שיתטמא אף מה שאקמט\"ו במקום אחר. אבל אין להביא ראיה שיתטמאו עצים וקנים מדקאמר רבא שהוא מאמוראי בתראי [במ\"ק ד\"ז א']. דנגעי בתים חידוש הוא. דבשאר דוכתי אין עצים ואבנים מטמאין. והכא מטמא. ועי\"ש. והרי א\"א לומר. דעצים ואבנים דקאמר היינו עצי וכותלי הבית אחר שניתץ. דא\"כ הול\"ל טפי דבעלמא אין מחובר מקט\"ו. אע\"כ עצים ואבנים שמונחין תוך הבית קאמר דמטמא. וכן נוטה דעת רמל\"מ הנ\"ל להביא ראיה מזה לדעת זו. במח\"כ ליתא. דתנור יוכיח דג\"כ אף דמחובר הוא מקט\"ו [כשבת קכ\"ה א' ורמב\"ם כלים פט\"ו ה\"ו]. גם מה שרצה רמל\"מ להביא ראי' שם לאידך גיסא דחבילי עצים אמקט\"ו כשמונחין שם תוך הבית מדקאמרינן בסוכה [די\"ב] דחבילי עצים וקנים אין מסככין בהן. משום דלפעמים הניחם שם שלא לשם סכך. ואח\"כ נמלך עליהן לסיכוך והו\"ל תעשה ולא מן העשוי. ואי נימא דחבילי' נטמאו תוך בית המנוגע תיפוק לי' דכל דבר המקט\"ו אין מסככין בו. במחכ\"ר א\"כ איזה סוכה תבנה לי שיהי' כשרה. הרי גם אם סככה בפסולת גורן ויקב. וכשיהי' עכ\"פ בבית המנוגע יתטמאו. דמ\"ש מחבילי עצים. אע\"כ מה דאמרינן דדבר שמקט\"ו אין מסככין בה. היינו דמקט\"ו מחמת תמונתו מדהוא כלי או מאכל. משא\"כ מה שנתטמא בבית המנוגע. דאין שם דבר שלא יתטמא התם וודאי לא אתמעט מבאספך. מדחידוש הוא]:"
+ ],
+ [
+ "על מה חסה התורה
דמדלא אמרה תורה בדרך החלטה. דכשיכנס הכהן ויאמר שהוא נגע. יהי' כל מה שבבית טמא. ע\"כ לא לאשמעינן הדין אמרה תורה כך כ\"א כמזהרת לבעה\"ב שלא יפסיד ממונו. ועל זה מקשה מה חשש הפסד יש בזה. דאי משום שכשלא יוציא כלי עציו ובגדיו וכו' יתטמאו. הרי אין כאן הפסד כשיתטמאו. דהרי אפשר להטבילן ויטהרו. ואפילו נימא כר' יהודה שגם החבילי עצים מטמאה. והנך אין להם טהרה במקוה. דלא אמרה תורה טבילה רק באדם וכלים. עכ\"פ אין בהם הפסד דהרי יכול להסיקן תחת תבשילו מיד. ואי משום אוכלין ומשקין שבביתו. שכשיתטמאו ג\"כ אין להם טהרה במקוה. אפ\"ה אין כאן חשש הפסד. דיכול לשמרן לאכלן בימי טומאה שמצויי' לאדם בביתו בימי נדה וזיבה [אולם תמהני לרש\"י [שבת דפ\"ד ב'] דפשוטי כ\"ע אין להן טהרה במקוה. וכמו כן לרמב\"ם ריש הלכות מקואות מפץ אין לו טהרה במקוה. א\"כ יש הפסד כשלא יוציא השלחנות והכסאות ומפצי המשכב שכולן פשוטי כלי עץ הן וכשלא יוציאן ויתטמאו אין להן טהרה במקוה. ואת\"ל דהנך נמי משמרן לתשמיש אשתו בימי טומאתה. וכמ\"ש לעיל באוכלין. ליתא. דא\"כ בכלי חרס נמי דמסיק דעליהן קפיד רחמנא להפסדן. והרי גם בהן אין הפסד מדשמרן לתשמישי ימי טומאה. אע\"כ דדוקא במאכל ומשקה. שבאכילתן מתבערים מהעולם. לא חיישינן שיבוא מהן לידי תקלה. אבל בכל כלי בתי קיום. כשהוא טמא אינו רשאי לקיימו בביתו. דאתא בה לידי תקלה לטמא טהרות שבביתו. וא\"כ יש הפסד מרובה כשלא יוציא כל פשוטי כלי עץ הנ\"ל וכדאמרן. י\"ל דבאמת מה\"ט קאמר ר\"מ רק פך וטפיח שהן כלי חרס קטנים. והרי איכא נמי כ\"ח גדולים כקדירות וקנקנים ותנור. אלא נקט רק כ\"ח קטנים שאין הפסד כ\"כ בשבירתן. חושש האדם שיבוא בהן לידי תקלה. ושוברן כשיתטמאו. אבל כל כלי גדול אין בו חשש כשיתטמא. דגונז אותו לתשמישיו בימי טומאה]:"
+ ],
+ [
+ "ועל פכו
הוא פך השמן. והוא כ\"ח קטן כדאמרינן [ב\"ק כ\"ד ב'] ומהפכין קטנים שטהורים במשא הזב:"
+ ],
+ [
+ "ועל טפיו
הוא ג\"כ כ\"ח קטון שפיו צר מאד [כפרה פ\"ו מ\"ג]. והרי כל כ\"ח כשנטמא אין לו טהרה במקוה. ומדיחוש שיבוא בהן לידי תקלה לטמא טהרותיו. יצטרך לשברן. להכי חס רחמנא עליהן שיוציאן קודם כניסת הכהן לשם:"
+ ],
+ [
+ "אם כך על של רשע
דנגעים באין לעונש על לה\"ר:"
+ ],
+ [
+ "ק\"ו על של צדיק
ולפיכך אם ח\"ו יקרה לו דבר מה באלו. והוא אינו יודע לעצמו עון אשר חטא. יתנחם במחשבה זו דאו שהוא לנסיון כמ\"ש ד' צדיק יבחן. ומי עדיף מאאע\"ה שנתנסה בעשרה נסיונות קשות. או שיזוקק עי\"ז מחטא שעשה ושכחו. דאל\"כ וכי ח\"ו חשיד קוב\"ה דעביד דינא בלא דינא [כברכות ד\"ה ב']. או שבאמת גם בעוה\"ז יגולגללו טובה עי\"ז לבסוף. או במקום שקצר עין האדם מלהשקיף הטובה. וכדאמרינן בר\"ע ונחום איש גם זו שאמרו בכל מקריותיהן כל דעביד רחמנא לטב עביד [כברכות ד\"ס ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "אינו הולך לתוך ביתו ומסגיר
משכח\"ל ע\"י חבל ארוך שבדלת שימשכהו בביתו ויסגור הדלת [כאאמ\"ו הגאון זצוק\"ל בשם רש\"י חולין ד\"י ב' והר\"ן נדרים נ\"ו ב']. או בשיצוה הכהן לשלוחו שילך לשם ויסגיר [כרש\"י נדרים הנ\"ל]. וג\"ל דמדהצריכה תורה כהונה להסגר אפשר דצריך שיהי' גם השליח כהן בשמסגיר סמוך להבית. והיינו אף שלא ראה הוא הנגע רק המשלח. מיהו לפמ\"ש רמל\"מ [פי\"ד מצרעת] דדין בית מנוגע כדין אדם ובגד מנוגעים. דבכולן א\"צ לסגור הדלת בעדן. רק סגי בשיאמר הכהן שהוא מוסגר. א\"כ הא דקאמר הכא שלא. ילך לביתו ויסגיר ר\"ל שלא ימתין מלפסוק הדין עד שיבוא לביתו. אלא בעודו עומד סמוך להבית יפסוק דינו:"
+ ],
+ [
+ "ולא בתוך הבית שהנגע בתוכו ומסגיר
לרמל\"מ הנ\"ל שא\"צ רק לומר שהבית מוסגר ולא שיסגירו ממש. משכח\"ל שפיר שעומד הכהן תוך הבית המנוגע. ואומר כן. אבל לרש\"י ור\"ן הנ\"ל דמדבריהם מוכח שצריך שיסגירנו ממש. לכאורה ק' האיך אפשר שיעמוד בתוך הבית ויסגיר מאין יצא הכהן וישוב להבית בסוף ז\"י ההסגר. ואע\"ג דבאמת גם על המפתן חוץ מהדלת אסור לעמוד. עכ\"פ לא הו\"ל להתנא למנקט הא בלשון תוך הבית דלא אפשר. ודוחק לומר דאתא לאפוקי שלא יצא הכהן אחר ההסגר דרך חלונות. או דרך פרצה. אלא נ\"ל דגם לרש\"י ורמב\"ם א\"צ רק להסגיר הבית שיהי' מוסגר ברוב ז\"י ההסגר. אבל עכ\"פ רשאי לפתחו רגע ביני ביני:"
+ ],
+ [
+ "אלא עומד על פתח הבית
דצריך שיעמוד חוץ מהמפתן וסמוך לו ויסגיר. ואפילו על המפתן חוץ מהדלת אינו רשאי לעמוד בשעה שיסגיר: מיהו א\"צ שיעמוד דוקא סמוך להמפתן ויסגיר דהרי לא ממעטינן ברישא רק הנך ב' דוכתי. תוך בית המנוגע או תוך בית אחר. אבל בדרך בלכתו לביתו מבית המנוגע רשאי להסגירו. רק לרבותא נקטינן סמוך למפתן. דגם שם רשאי להסגיר:"
+ ],
+ [
+ "ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית
ר\"ל סמוך להמפתן מבחוץ. ובדיעבד גם בכל גוונא שהסגיר מהני:"
+ ],
+ [
+ "אינו נוטל אבנים
של כותל הבית:"
+ ],
+ [
+ "ולא סיד מכל מקום
ר\"ל לא משום מקום. דסיד לא מיקרי עפר:"
+ ],
+ [
+ "אינו מביא לא אחת תחת שתים ולא שתים תחת אחת
לא דתסגי בשיחלוץ רק אבן אחת. דהרי צריך שיחלוץ שתים [וכרמב\"ם פט\"ו מטו\"צ]. אלא ה\"ק. לא יניח ב' אבנים במקום שהי' מונח בתחלה רק אבן א'. דדוקא כשחולץ ג' אבנים או יותר. מותר להניח תחתיהן מספר אבנים שירצה. אבל בחולץ רק ב' אסור להניח תחתיהן יותר מב':"
+ ],
+ [
+ "תחת שלש תחת ארבע
דמשתים ולמעלה יוכל לחלוץ כל כמה שירצה. ולהניח תחתיהן כל כמה שירצה:"
+ ],
+ [
+ "מכאן אמרו
לאו אדלעיל קאי אלא מלתא באנפי נפשי' היא. ור\"ל מחליצת אבנים שבבית מנוגע למדו:"
+ ],
+ [
+ "אוי לרשע אוי לשכנו
אותו שנראה הנגע בתוך ביתו. וגם שכנו שדר בעבר השני של הכותל המשמשת לשניהן. שניהן חייבין להטפל בחילוץ האבנים:"
+ ],
+ [
+ "שניהן קוצעין
ר\"ל משום שאחר שנחלצו האבנים שבהן הנגע צריך ג\"כ לקלף הכותל סביב האבנים שחלץ. חייבין שניהן בקלוף זה. לא שהן עצמן חייבין בכל זה. אלא ר\"ל טרחא זו מוטל על שניהן. וכשירצו ישכרו שניהן א' לעשות כל אלה:"
+ ],
+ [
+ "אבל הוא לבדו מביא את העפר
דאחר שחלץ וקצע צריך לטוח ב:טיט חדש כל כותלי הביח מבפנים. ואינו סדן בסיד [ועיין לעיל אות נ']:"
+ ],
+ [
+ "בא בסוף שבוע
של הסגר הב' אחר שחלץ וקצץ וטח. ישוב הכהן לראות פנימי' הבית:"
+ ],
+ [
+ "והוציא אל מחוץ לעיר
אפילו אינה מוקפת חומה:"
+ ],
+ [
+ "אל מקום טמא
ר\"ל מקום שמחזיקין אותו בטומאה. וכגון בית הקברות:"
+ ],
+ [
+ "הפסיון הסמוך
ר\"ל אם ראה הכהן שפשתה הנגע סמוך להאום:"
+ ],
+ [
+ "והרחוק
לאו דוקא רחוק. אלא כל שאינו מחובר להאום:"
+ ],
+ [
+ "כשני גריסין
כנגע בתים בתחלה. מיהו א\"צ שתחזור הנגע לאותה כותל. אלא אפילו חזרה בכותל אחר כך הוא דינו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "עשרה בתים הן
ר\"ל עשרה מיני בתים מנוגעין הן שחלוקין בדיניהן זמ\"ז:"
+ ],
+ [
+ "הכהה בראשון
שבסוף שבוע א' של הסגרו. מצא שכהה הנגע ממראיתו הטמא שבתחלה. ונתהפכה למראה כשרה:"
+ ],
+ [
+ "וההולך לו
ר\"ל או שבסוף הסגר א' מצא שהלכה ועברה הנגע לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "קולפו
ר\"ל בב' אופנים הללו קולף בפנים מקום הנגע לבד:"
+ ],
+ [
+ "והוא טהור
ונפטר מיד לגמרי. הרי ב' בתים:"
+ ],
+ [
+ "הכהה בשני
ר\"ל ואם עמד בעינו בסוף שבוע א'. וחזר והסגירו. ובסוף הסגר שבוע ב' מצא שכהה למראה כשרה:"
+ ],
+ [
+ "וההולך לו
ר\"ל או שבסוף שבוע שני עברה לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "קולפו והוא טעון צפרים
ר\"ל זה טעון צפרים לטהרתו כמ\"ש בתורה. הרי ד' בתים:"
+ ],
+ [
+ "הפושה בראשון
ר\"ל ואם בסוף שבוע א' מצא שפשתה הנגע:"
+ ],
+ [
+ "חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע
ר\"ל מסגירו עוד שבוע שנית:"
+ ],
+ [
+ "חזר ינתץ
כסוף פי\"ב. הרי בית ה':"
+ ],
+ [
+ "לא חזר טעון צפרים
לטהרות ככתוב. הרי בית ו':"
+ ],
+ [
+ "עמד בראשון ופשה בשני
הרי בית ז':"
+ ],
+ [
+ "לא חזר טעון צפרים
לטהרו. הרי בית ח':"
+ ],
+ [
+ "עמד בזה ובזה
בסוף שבוע א' וב':"
+ ],
+ [
+ "ינתץ
דבחזר בסוף שבוע שלישי נותץ כל הבית כסוף פי\"ב. הרי בית ט' [ועמ\"ש בס\"ד פ\"א סי' ל'. דבשהה הכהן ולא בדקו אף שמצאו עמד בעינו כבתחלה. אפילו שהה בינתיים כמה ימים ולא מחשבו כולהו רק כשבוע א'. ואם שהה שבוע א' וב' מלבדקו בינתיים. יש לו בזה קולא. ואם לא בדקו בין שבוע ב' לג' אין כאן קולא דהרי אפילו נחשבנו כבדקו הכהן בסוף שבוע ב' לא היה מחוייב השתא שעמד בעינו רק חליצה וקיצה]:"
+ ],
+ [
+ "לא חזר טעון צפרים
לטהרו. הרי בית י':"
+ ],
+ [
+ "אם עד שלא טהרו בצפרים
בכל מקום שהצרכנו לעיל צפרים. אפילו בסוף שבוע ב':"
+ ],
+ [
+ "ואם משטהרו בצפרים
דאז דינו כנגע חדש:"
+ ],
+ [
+ "האבן שבזוית
שבכל זוית רגילין להניח אבן גדולה כדי לאגד ב' הכותלים. וכמ\"ש אבן מאסו הבונים [מפני כובדו] היתה לראש פנה. ואולם מחמת גדלו נראה בביתו ובבית שכנו. וה\"ה שכל אבן שבכותל שנראה בבית המנוגע ובבית שכנו. ורק נקט בזוית. דשם רגיל בכך:"
+ ],
+ [
+ "ובזמן שהוא נותץ
את כל הבית:"
+ ],
+ [
+ "ומניח את של חבירו
דבחליצה כתיב וחלצו. משמע שניהן. אבל בנתיצה כתיב ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו. משמע רק של א'. מיהו פשיטא דגם כשב' הבתים של אדם א' נמי דינא הכי. וכתקרה [במ\"ג]. רק הכא אורחא דמילתא נקט:"
+ ],
+ [
+ "נמצא חומר
לאו אשכנו קאי שחמור לי' חליצה מנתיצה. שבחליצה גם השכן חייב להטריח. משא\"כ בנתיצה ליתא דכל דין שבין גברי לא שייך חומרא וקולא. דמה שחמור לזה קל לזה. אלא אאבן המנוגע בעצמו קאי. דכשהדין לחלוץ חולצו כולו. וכשהדין לנתץ. נותץ רק חצי האבן. דאף דהי' מסתבר שתהיה הנתיצה לכל הבית טמא חמירא מהחליצה. ולחידוש בעלמא נקט תנא הך בבא. ואפשר עוד דלאפוקי מדר\"א לקמן אתא. דלר\"א חליצה ונתיצה שוין:"
+ ],
+ [
+ "בית הבנוי ראש ופתין
ר\"ל אם הבית בנוי באופן כך. ששורה א' מהאבנים שבכותל הם אבנים גדולות שנקראים ראש. וע\"י גדלן כל א' מהם הוא עב כעובי החומה. ולפיכך נראה כל אבן שבשורה זו בב' הבתים. ועל שורה זו שוב מונח שורה ב' מאבנים קטנים ששנים מהן עוביין יחד כעובי החומה. נמצא שאבן הנראה בבית אחד לא נראה בהבית שבצדו. ומחמת קוטן האבנים נקראו פתין דהיינו כמו פתות אותה פתים. דר\"ל חתיכות קטנות:"
+ ],
+ [
+ "נראה
ר\"ל אם נראה הנגע באחד מהאבנים הגדולות:"
+ ],
+ [
+ "נוטל את כולו
בין כשמחוייב לחלוץ או לנתוץ. ומחמיר בהא טפי מבת\"ק (רב\"א):"
+ ],
+ [
+ "היתה עליה על גביו נותן את הקורות לעליה
ואם נותץ כותלי חדר התחתון אז תומך התקרה בעמודים שיעמיד תחת ד' זויות התקרה. סתמא דמתניתין משמע בין ששניהן שייכין לאדם א' או לב' בנ\"א כך הוא הדין [ותמוה דמ\"ש קורה מאבן שבכותל שבינו לבין חבירו. דאמרינן לעיל [במ\"ב] דאפילו בראש נותץ את שלו ומניח של חבירו. ואי\"ל דהכא כשיחלק הקורה ויתוץ רק את שלו לא יהיה חלק הנשאר לחבירו ראוי לקורה. ליתא דאטו מי לא איירי הכא גם בקורה עבה מאד. ואות\"ל התם מיוחד כל חצי עובי אבן לתשמיש של כל א' לבד. להכי לא נטמא חלק של כל א'. דרק חלק האבן שמיוחד לתשמיש הבית המנוגע נטמא. אבל הכא התחתון והעליון שניהן צריכין להתקרה. נמצא ששניהן משותפין בכל התקרה. ולפיכך לא נטמאת התקרה. וכדממעטינן בת\"כ בפירוש [והביאו הר\"ש בפירקין] מדכתיב ונתץ את אבניו ואת עציו. דמשמע רק כשהן שלו לבד ולא כשחבירו משותף עמו. ליתא דהרי בפירוש תנינן [ב\"מ פ\"י מ\"ב] דבין לת\"ק ובין לר' יוסי התם. רק במעזיבה פליגי. דלת\"ק שייך לתחתון ולר' יוסי שייך לעליון. אבל בקורות מודו תרווייהו דשייכים לתחתון. וא\"כ הכא כשהנגע בהבית למה לא יתוץ את הקורות. וי\"ל דאע\"ג דכל הקורה שייך להתחתון. עכ\"פ משועבדת הקורה גם להעליון. ושפיר קרינן בי' את עצו ולא את עציהם. דהרי קיי\"ל שעבודא דאורייתא [כקידושין י\"ג ב']. מיהו מדלא נקט תנא נותן את הקורות ואת המעזיבה וכו' דהרי גם עפר של בית מנוגע אסור. ולאשמעינן דהכא אע\"ג דשייכי גם מעזיבה להתחתון. וכהת\"ק התם. עכ\"נ. משום דגם היא משועבדת להעליון כמו הקורה. קרינן גם בה את עפרו ולא את עפרם. ש\"מ קצת כי\"א [בח\"מ שי\"ד] דס\"ל כר' יוסי שם דמעזיבה וודאי לעליון שייכי. ולפיכך דוקא כשהנגע בעליי' מקעקע כל המעזיבה. וכיון דלר' יוסי מעזיבה רק אשוויי' גומות הוא ולא אחזוקי תקרה. אין להתחתון שעבודא עלה כלל. וקק\"ל לפ\"ז מהא דאמרינן [אהלות פ\"ו מ\"ד] לענין טומאת אהל המת. דכשהטומאה בחדר התחתון. בוקעת לתוך חצי עובי המעזיבה התחתון. וכשהטומאה בעליי' בוקעת הטומאה למטה עד תוך חצי התחתון. וכ\"כ כשהטומאה במעזיבה עצמה. רק חצי עובי' העליון שייך להעליי'. וחצי עובי' התחתון שייך להבית. ואמאי נימא הכא דכל המעזיבה לעליון שייך. וי\"ל קצת. דבשלמא הכא כיון דעליי' שייכא לתשמיש בית העליון שנתנגע. חשבינן לה כאילו המעזיבה הוא הכותל עצמו. וכשנתנגע חדר התחתון. הרי מדהמעזיבה שייכא כולה לתשמיש העליון. א\"צ המעזיבה נתיצה. דהרי לא נתנגע המעזיבה כלל. אבל התם הרי רק על התפשטות הטומאה דיינינן. וכי משום דשייכא לכאן או לכאן לא תתפשט טומאה שבחבירו אליו. והרי אפילו דבר ששייך ממש לאדם אחר אפשר שתתפשט אליו הטומאה שברשות חבירו. ונתנו חכמים קצבה בדבר ואמרו שלא תתפשט הטומאה משם למקום אחר או ממקום אחר לשם רק עד חציו. ואפשר נמי דשעורא דהתם הלמ\"מ היא ככל השיעורים]:"
+ ],
+ [
+ "ומציל על המלבנים
לבנים מרובעות שמניחין על הגג שלא יתרכך הטיט הטוח ברצפת הגג בהגשמים. והלבנים הללו אינן מחוברים בטיט בהגג. וו\"א דמלבנין. היינו ד' קרשים שתוך חלול הפתחים והחלונות. סמוך למזוזות ותחת המשקוף. ועל המפתן. וגם בהנך מיירי שאינן מחוברין בטיט או ביתידות בגוף הבית. רק תקועים שם בחוזק. ומה\"ט נצולין:"
+ ],
+ [
+ "ועל שריגי החלונות
גיטערווערק בל\"א. ועושין אותן מגבעולין דקין שו\"ע. ותוקעין אותן בחלונות להסתכל מתוכן לחוץ. וגם שלא יפלו התינוקות מתוך החלון. וגם הנך מיירי שאונן מחוברים בהבית. ועשוי להוציאן משם. מיהו דלתות וחלונות אע\"ג שמתנועעים אנה ואנה אפ\"ה כיון שקבועים בצירים רהבית כגוף הבית דמי [כב\"ב פ\"ד מ\"ג] ולפיכך נתצין עמו:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר מלבן
ר\"ל ד' קורות שמניחין על ד' כותלי הבית שמחוברין כל הד' קורות יחד ברבוע נגד ד' זויות הבית. ונקראין מויער לאטטען בל\"א. ועל המרובע הזה מניחין ראשי קורות הבית כדי לחבר כל הקורות יחד בהרבוע כדי שיחזק כל א' את חבירו. וקשה פשיטא. ואת\"ל דקמ\"ל דאפילו אין המלבן מחובר להבית אפ\"ה כובדו קובעתו. אפ\"ה פשיטא. דאם הקורות שמונחין על המלבן ניתצין. א\"כ המלבן שתחת הקורות. שמונח על כותלי הבית ממש. מכ\"ש ששייך לבית טפי וחייב לנתצו. ונ\"ל דר\"י מיירי שיש עליי' על גביו. דאז כשהנגע בחדר התחתון. אין התחתון נותץ את הקורות וכלעיל. וקאמר הכא דעכ\"פ המלבן הזה שהקורות מונחין עליו. שייכים לחדר התחתון וניתץ עמו. ול\"מ הי' נ\"ל דר\"י במלבן שמונח בשפתי הגג סביב כעין מעקה מיירי. וכמש\"ל. וס\"ל דכיון דכל גג חייב במעקה. להכי כגוף הבית דמי:"
+ ],
+ [
+ "אבניו ועציו ועפרו מטמאין בכזית
במגע ובמשא כמת. ודוקא כשיש בא' מהן כזית. וכ\"כ בהוכנס מא' מהם כזית לבית נטמא כל אשר בבית [רמב\"ם פט\"ז מטו\"צ]. וכ\"כ בגד ועור המנוגעים. מטמאים במגע ובמשא ובביאה לבית [כרמב\"ם פי\"ג מטו\"צ הי\"ג]. [ותמוה שו\"ע האיך אפשר שיטמאו במגע. הרי כל המנוגעים אינן מטמאין עד שיהי' בהן כזית [כפרקין מ\"ח]. והרי כל החוטין אינן גוף א'. והרי מה\"ט מלא תרווד רקב אמ\"ט במגע מדאינו גוף א' [כחולין קכ\"ה ב' ועיין רש\"י שם]. ואת\"ל לחלק דדוקא תרווד רקב שכולו קרטין קרטין קטנים מאד וא\"א שיגע בכל א' וא'. להכי אמ\"ט במגע. אבל חוטי שתי שהן חוטין ארוכים וגם עבים קצת מקרטני רקב. אפשר שפיר שיגע בכל החוטין שבה כזית והרי קיי\"ל דמגע ומגע מצטרפין. וכמ\"ש בס\"ד בפירושינו [חולין ד\"ט סי' נ\"ז. וע\"ש] להכי שפיר אמרינן דכזית ממנו מטמא במגע. ואפילו להרמב\"ם [פ\"א מטו\"מ הי\"ב] דפסק בנגע הב' חצאי זיתים התחובים בקיסוס לא נטמא. אלמא דגם בנגע בב' גופים גסים דאפשר ליגע בשניהן יחד. אפ\"ה אמ\"ט במגע. י\"ל דבאמת ס\"ל להרמב\"ם מה\"ט דחוטי שו\"ע נמי אמ\"ט במגע רק במשא ובהבאה לבית. וכך נוטין קצת דברי הרמב\"ם [פי\"ג מטו\"צ הי\"ג] למדייק שם. א\"נ דמיירי בשהחוט ארוך מאד עד שהוא בכללו כזית. עכ\"פ ק' בעפר בית מנוגע שכתב הרמב\"ם בפירוש [פט\"ז מטו\"צ ה\"א] שעפרו מטמא במגע וכו'. ואמאי והרי העפר אינו גוף א'. אלא כולו הוא קרטין קרטין קטנים. ואיך יטמא במגע. וכ\"כ קשה מדאמרינן [ע\"ז פ\"ג מ\"ו] דעפר ע\"ג מטמא במגע. וק' ואמאי. ומ\"ש מתרווד רקב דאמ\"ט במגע. ואין סברא כלל לומר דמיירי בנגע בגוש של עפר ההוא שהי' בכזית. ליתא. דמהיכן יהי' הגוש הזה. אי מקרקע של ביח המנוגע או של בית ע\"ג. הרי קרקע עולם לא נאסרה ולא נטמאה בשום דוכתא [כע\"ג פ\"ג מ\"ה. וסנהדרין פ\"י מ\"ו. וסוטה פ\"ט מ\"ו סנהדרין דמ\"ז ב']. אע\"כ דר\"ל הגוש מהטיט שטח בין הנדבכין. הוא שנאסר ונטמא. וזאת העפר בשעה שטח בו היו פרורים קטנים. ורק האדם לשן יחד להיות גוש. והרי קיי\"ל [רמב\"ם פ\"ד מטו\"מ ה\"ה] דחיבורי אדם אינו חיבור ולפיכך גם גוש מהעפר ההוא כמפורר דמי. ואיך יצטרפו לענין מגע. ואת\"ל כיון דנתחברו ונתדבקו פרורי הטיט יחד בלישה ע\"י מים שהוא א' מז' משקים. בכה\"ג קיי\"ל דחבורי אדם הוה חיבור [כהרמב\"ם פ\"ו מאוכלין הי\"ג]. ליתא דהרי רבינו הרמב\"ם בעצמו [פ\"ב מטו\"מ הי\"א] כתב בשם התוספתא. דתרווד רקב אע\"ג שלשו יחד במים אמ\"ט במגע דחיבורי אדם אינו חיבור. וקשה והרי הוא בעצמו כתב דבנדבק יחד במים הוה חיבור. אע\"כ דהא דבנילש ע\"י א' מז' משקין הוה חיבור היינו רק במאכלים ולא בשאר מילי. וא\"כ מ\"ש עפר מתרווד רקב. ונ\"ל דהא דאמרינן חבורי אדם אינו חיבור היינו רק בלאו אורחי' בכך. אבל בהכי אורחי' בכך אדרבה עדיפי שאר מילי ממיני מאכלים. דבמאכלים אינו חיבור רק בנלושין יחד ע\"י א' מז' משקין אבל בשאר מילי אפילו בנדבקו יחד בשום דבר שבעולם הוה חיבור. תדע דאל\"כ בגד האיך אפשר יקט\"ו. הרי נתחבר יחד ע\"י אדם שארג החוטים יחד. וכן כל כלי מחובר יחד מחלקים ע\"י מעשה אדם [עיין כלים פ\"ה מ\"ט]. אע\"כ דכל דאורחי' בהכי אמרינן גם בכלי ובכל דבר שאינו מאכל שגם בחבורו בכל דבר הוה חיבור. וא\"כ י\"ל דתרווד רקב דלאו אורחי' לגבלו יחד. ולפיכך גם בגבלו בא' מז' משקין לא הוה חיבור. דלאו בר גיבול הוא. אבל עפר וטיט דאורחא הוא לגבלו בביתו. והרי מה\"ט קיי\"ל [שבת די\"ח א וביצה ל\"ב ב'] דרק אפר אינו בר גיבול משא\"כ עפר. לפיכך אפילו גבלו יחד שלא בא' מז' משקין הוה חיבור. ולפ\"ז הא דאמרינן לעיל [ספי\"א] דמוחלט שעשאו מוכין דמטמא. היינו דמטמא במשא ובביאה דבכה\"ג אפילו קרטין קטנים מצטרפין לכשיעור [כרפ\"ג דאהלות]. אבל במגע אמ\"ט. וכתרווד רקב לעיל. א\"נ דמיירי דבחזר ועשה מהמוכין חוט וארגם יחד עד שנעשה גוש א' כשיעור מטמא גם במגע [ועמ\"ש בזה בס\"ד בעוקצין פ\"ג מ\"ה]. ואעפ\"כ הנני עומד משתאה מחריש לדעת איך לא הוזכר במשנה וברמב\"ם שעפר בית מנוגע ועפר בית שנעבד. רק גושיו שבכזית יטמאו במגעו:"
+ ],
+ [
+ "ר\"א חסמא אומר במה שהן
ר\"ל אם אבן שלם הוא מטמא בכל שהוא כאבר ממת שאין לו שיעור [כאהלות פ\"א מ\"ז] ולא קיי\"ל כן:"
+ ],
+ [
+ "בית המוסגר מטמא מתוכו
בהושיט ידו לתוך הבית ונגע בכותליו בפנים אף שלא במקום הנגע. נטמא. וכ\"ש בנכנס כולו לתוכו אפילו דרך אחוריו או ראשו ורובו כדרכו. ואפילו לא נגע בכותלי' טמא. אבל בנגע באחורי הבית אפילו באחורי האבנים המנוגעים בעצמן לא נטמא במגען כל זמן שמחוברין [ועיין רש\"י יבמות ק\"ג ב']. ולרמב\"ם [פט\"ז מטו\"צ] מתוכו דקאמר הכא היינו בנכנס כולו לתוכו. ואפילו דרך אחוריו. אבל הנוגע בהאבן שבו הנגע בכל צד מצדדין ואפילו מאחוריו טמא. אבל שאר הכותל אפילו נגע בה בפנים טהור. ותוס' [ביבמות הנ\"ל] מסתפקין אם מתוכו דקאמר הכא. היינו בנכנס כולו לתוכו כהרמב\"ם. אבל במגע. אפילו האבן שבו הנגע. אפילו בנגע בו בפנים ובמקום הנגע אמ\"ט. או דילמא מתוכו דקאמר היינו בנגע במקום הנגע שהוא מטמא במוסגר רק מבפנים ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "בין לרש\"י ובין להרמב\"ם הנ\"ל הנוגע בו בכ\"מ בין מתוכו ובין מאחוריו טמא:"
+ ],
+ [
+ "זה וזה מטמאין בביאה
כשבא לתוך הבית דרך ביאה. אז תיכף כשנכנס לשם ראשו ורובו אף שלא נגע בכותליו טמא וכן כשהכניס עץ או אבן או עפר המנוגעים לתוך הבית הטהור בין שהן מאותן שחלץ מהמוסגר או שהן מבית מוחלט ואפילו רק עברו בבית בלי שהוי נטמא כל אשר בבית באותה שעה [כמשנה ח']. דדוקא שתחת אלו שהאהיל מדהוא אהל בלי כותלי' צריך שהוי אבל בית המנוגע מדיש בו קרוי וכותלי' תיכף בשנכנס לתוכו [תוס' יבמות ק\"ג א']. ול\"מ מבבא זו משמע דרישא לא מיירי בכניסה והיינו דלא כרמב\"ם. אלא רק במגע מיירי והיינו דבנגע בפנים בכל מקום טמא. והיינו דלא כרמב\"ם ודלא כתוס' הנ\"ל בב' הפירושים]:"
+ ],
+ [
+ "הבונה מן המוסגר
לאחר שחלץ וקצה יטח בסוף הסגר א' או ב'. לקח מהבית אבנים או וכו'. ובנאן בכותלי בית טהור:"
+ ],
+ [
+ "בטהור וחזר נגע לבית
לבית המוסגר שנטלן:"
+ ],
+ [
+ "חולץ את האבנים
שבנה מהמנוגע בהטהור צריך לחלצן. מדאין טמאין כהבית שנטלן משם שחזר אליו הנגע:"
+ ],
+ [
+ "חזר על האבנים
באותן האבנים שבנה אותן בתוך כותלי הבית השני:"
+ ],
+ [
+ "והאבנים ישמשו את הבית השני בסימנין
שממתין מלנתקן מהכותל עד שיסגור הבית השני עם הנגע שבהאבנים כדין כל בית שנראה בו נגע בתחלה. וכולה מתני' דמיא לבגד מנוגע [פי\"א מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "בית שהוא מיסך
שהי' בית המנוגע בנוי באמצע בית אחר ותקרת החיצון מאהיל על גג הפנימי המוסגר או מוחלט:"
+ ],
+ [
+ "דברי ר' אלעזר בן עזריה
נ\"ל דס\"ל דדוקא בבא לתוכו. או בנגע בהאבן המנוגע אע\"ג שעדוין במחובר נטמא. אבל בהאהיל דבר אחר עליו ועל הטהור. כל זמן שמחובר אמ\"ט:"
+ ],
+ [
+ "מה אם אבן אחת ממנו
דהיינו אבן שחלצו ממוסגר או שנתצוהו ממוחלט:"
+ ],
+ [
+ "מטמא בביאה
דכשהכניסו כזית ממנו לתוך הבית נטמא כל אשר בבית:"
+ ],
+ [
+ "הוא עצמו
אע\"ג שעדיין מחובר הוא. מיהו בעליי' שע\"ג חדר [כלעיל מ\"ג] ונתנגע חדר התחתון. אפשר דגם ר\"א מודה דהנכנס לעליי' טהור ואע\"ג דדמי ממש להך דהכא. דכמו דהכא תקרת הבית החיצון מאהיל על הפנימי. כמו כן התם תקרת העליי' מאהלת על חדר התחתון. אפ\"ה יש לחלק. דהכא כיון דתקרת הפנימי אינה מחוברת להבית החיצון. וצריך גם הוא נתיצה. ולפיכך אינה חוצצת. אבל התם כיון דחדר התחתון והעליי' מחוברין יחד. נותנין התקרה להטחו' ואינו נתוץ [וכמבואר התם]. א\"כ התקרה זו חוצצת בין החדר המנוגע להעליי'. אמנם דוקא בשהפנימי טמא והחיצון טהור ס\"ל לר\"א דהבא לתוך החיצון טמא. מדאין הפסק בין אויר הטמא לאויר הטהור של בית החיצון. אבל אי הוה איפכא שהחיצון טמא והפנימי טהור. אע\"ג דאויר חיצון הטמא מקיף להפנימי סביב. אפ\"ה כיון שמחיצת הפנימי הטהור מפסיק. ניצל כל מה שבפנימי. ולא עוד אלא אפילו אין לפנימי' תקרה ע\"ג אפ\"ה מה שבפנימי טהור. דלא גרע ממחיצה שאינה מגעת לתקרה דחוצצת [כלקמן בפרקין מי\"ב]. מה אמרת. דהכא שאני שתקרה הטמאה של החיצון מאהיל על מה שתוך בית הפנימי. אבל הרי קיימא לן דכל דבר המנוגע מטמא רק במגע ומשא. וביאה לתוך רשות א' עם הטהורה. אבל בהאהיל הטומאה על הטהרה או איפכא טהור [כרמב\"ם פט\"ז ה\"ד מטו\"צ]. וקיי\"ל כר\"א:"
+ ],
+ [
+ "הטמא עומד
אדם מוסגר או מוחלט:"
+ ],
+ [
+ "טהור
ודמיא קצת לספק נגע בטומאה. דכשאין לטומאה מקום טהור [כטהרות פ\"ד מ\"ח]. אלא דהכא אפילו בוודאי ביאה טהור. מדכתיב בה ישיבה. ורישא רבותא קמ\"ל דאע\"ג שהטהור עובר טמא. וכ\"ש כשהטהור ג\"כ עומד. וסיפא רבותא קמ\"ל דאע\"ג שהטהור עומד. אפ\"ה טהור דהכל תלוי בהטמא דמדכתיב מחוץ למחנה מושבו גלי לן קרא דדוקא בששהה מטמא. דמושב היינו שהוי כדכתיב ותשבו בקדש [כמגילה כ\"א א'] ולהכי בין עומד בין יושב או שוכב טמא [ועיין ברכות כ\"ה א' דגרסינן התם כמשנתנו. ובקידושין דל\"ג ב' גרסינן יושב. ואין חילוק בין הגירסות. דכולן דינן שוה]. מיהו כ\"ש בשניהן עוברים דטהור:"
+ ],
+ [
+ "אם עמד טמא
גם הטמא ואפילו עמד רק משהו באמצע הלוכו. וכבר מרישא שמעינן כן. רק קמ\"ל דלא תימא דרישא ה\"ט מדאיכא תרתי לריעותא. שיש קביעות לטומאה. וגם קדמה טומאה לטהרה. להכי קמ\"ל סיפא דאפילו קדמה טהרה. אפ\"ה כשיש קביעות לטומאה טמא:"
+ ],
+ [
+ "וכן באבן המנוגעת
וה\"ה בגד. שהי' זה או מוסגרים או מוחלטים ונשאן אדם ועבר תחת האילן שהי' הטהור עומד תחתיו:"
+ ],
+ [
+ "ואם הניחה הרי זה טמא
וה\"ה בעמד הנושא. וכ\"כ ברישא בהיתה אבן מונחת תחת האילן וטהור עובר טמא. וכשהטהור עומד תחת האילן. וזרקו האבן הטמא. ובזריקתו עבר תחת האילן שהטהור עומד תחתיו. טהור. והא דנקט שנשא אדם האבן. ולא שנזרק האבן. היינו רק לאשמעינן רבותא ברישא. דכשהנושא האבן עובר טהור. דאע\"ג דהאבן נח ביד הנושא. אפ\"ה מדקיי\"ל עקירת גופו כעקירת חפץ ממקומו דמי [כשבת ד\"ג א']. וכ\"כ קיי\"ל רכוב כמהלך דמי [קידושין ל\"ג ב']. להכי גם הכא כאילו עבר האבן דמי. ואע\"ג דמושב דכתיב דמינה ילפינן שתשהה הטומאה. רק גבי אדם מנוגע כתיב. עכ\"פ הרי הוקשו כל המנוגעים זל\"ז [כרמב\"ם ספי\"ג מטו\"צ הי\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "טהור שהכניס ראשו ורובו
דבציר מהכי לא מקרי ביאה. מיהת דוקא בשנכנס כדרכו סגי בהכי. אע\"ג דקיימא לן ביאה במקצת לא שמה ביאה [כיומא דל\"א]. עכ\"פ משהכניס ראשו ורובו ככולו דמי בשנכנס דרך ביאה. אבל בנכנס דרך אחוריו לבית מנוגנר. לא נטמא עד שיכנס כולו בלי שום שיור משהו מגופו בחוץ [כשבועות די\"ז ב']:"
+ ],
+ [
+ "נטמא
אפילו נכנס דרך אחוריו סגי בהכי. מדלא כתיב גבי' ביאה [עיין רמב\"ם ספ\"י מטו\"צ]:"
+ ],
+ [
+ "טלית טהורה שהכניס ממנה ג' על ג'
אצבעות:"
+ ],
+ [
+ "לבית טמא
מוסגר או מוחלט:"
+ ],
+ [
+ "וטמאה
בגד מוסגר או מוחלט:"
+ ],
+ [
+ "אף שאינה גע\"ג אצבעות. מיהו בהכניס רוב הבגד א\"צ געגא\"צ ברישא ולא כזית בסיפא [רב\"א]. וכל זה בטלית דכל גא\"צ שבו חשובים בגד. אבל שאר כלי טהור שהכניס לבית המנוגע לא נטמא עד שהכניס רוב הכלי. ורק בכ\"ח סגי בשהכניס קצת מאוירו [רמב\"ם פט\"ז מטו\"צ]. ולתוס' [יבמות ק\"ג ב'] הכא מדיש כותלי' סביב אפילו עבר הטמא בלי שהוי נטמא כל מה שבבית. דלא דמי למשנה ז'. דהתם אין להאויר שתחת האילן כותלי' סביב [ועיין לקמן מי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "וכליו על כתפו
שנשאן לשם מקופלין ולא לבשן:"
+ ],
+ [
+ "וסנדליו וטבעותיו בידיו
תוך פס ידו:"
+ ],
+ [
+ "הוא והן טמאין מיד
אפילו לא שהה. דמדאינו מלובש בהן אינן טפלין לו. וקרינן גם בהם והבא אל הבית יטמא:"
+ ],
+ [
+ "היה לבוש
דכשלובש בהן והם טפלין לו. אמרה תורה יכבס בגדיו. דהיינו שיטבלם מדנטמאו. ומדאמרה תורה כן רק באוכל ושוכב. ללמדנו בא. שכל שהן טפלים להנכנס. לא יתטמאו רק בשישהה בכדי אכילה כשהוא שוכב. דהיינו מיסב ואוכל. שיש קבע לאכילתו. ושיעור אכילתו הוא הלמ\"מ שהוא כדי אכילת פרס. דהיינו כשיעור ד' ביצים לרש\"י. וכג' ביצים להרמב\"ם. דמלת פרס ר\"ל חצי. דלחם שלם הוא כפול משעור זה [ועיין פ\"ח דעירובין מש\"ש סימן י']. ומדאינו רק ראשון. אדם וכלים אמקט\"ו רק מאב. ולא טימאן בנגיעתו:"
+ ],
+ [
+ "פת חטין
שע\"י שטעמו טוב נאכל מהרה:"
+ ],
+ [
+ "ולא פת שעורים
נ\"ל דה\"ה של מינים אחרים אין משערין בהם. רק נקט שעורים מדמצוי הוי רק ב' מיני פת אלו. וכ\"ש שאר מיני מאכלים אפילו ערבים לחיך טפי מפת חטין. אין משערין בהן. דאין סעודה קרויה אלא על שם לחם כדכתיב עבד לחם רב. א\"נ להכי נקט שעורי' לרבותא אע\"ג שקמחן לבן כקמח חטין. אפ\"ה מדאינו מוטעם כ\"כ. לא נאכל מהר כשל חטין:"
+ ],
+ [
+ "מיסב
שקבע א\"ע לאכילה ואינו פונה לדברים אחרים בשעה שאוכל. וממהר אכילתו להפרס הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ואוכלן בלפתן
שגם עי\"ז ממהר לאכול מדמוטעם לו טפי. והנך כולהו הלממ\"ס נינהו. ולחומרא. דאפילו בשהוי מועטת כזו נטמאו בגדיו:"
+ ],
+ [
+ "היה עומד
אדם טהור:"
+ ],
+ [
+ "בפנים
בבית מוסגר או מוחלט:"
+ ],
+ [
+ "וטבעותיו בידיו
דרך מלבוש. דאל\"כ טמאות מיד אף שלא היו כלל בפנים:"
+ ],
+ [
+ "טמאות
אפילו לא הכניסן כלל לבית המנוגע אפ\"ה ידו בתר גופו גרירא:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה מטמא מיד
דס\"ל דדוקא בשנכנס ראשו ורובו לשם שנטמא האדם שלבשן. איכא למימר שהטבעות טפילין לגופו ויהיו טמאים רק כטומאת הגוף דהיינו בששהה שם בכדאכפ\"ר. אבל הכא שלא הכניס רק מקצת גופו אע\"ג דקיי\"ל דביאה במקצת עכ\"פ מדרבנן שמה ביאה [כרמב\"ם פ\"ג מביאת מקדש פי\"ח. ולהראב\"ד שם דאורייתא הוא. רק שאין חייב כרת על ביאה כזו]. היינו רק בטמא שנכנס למקדש. ומצד מעלה [ולראב\"ד צ\"ל דהתם שאני מדהוקש לנגיעה [כזבחים ל\"ב ב'] אבל בטהור שנכנס לבית מנוגע אין כאן מעלה [ולא היקש] ואפילו מדרבנן לא נטמא גופו. לפיכך ליכא למימר שיהי' טפלה לו. והו\"ל כהכניסן תוך פס ידו וטמאים מיד [ואי\"ל דר\"י ס\"ל דכיון דידי' עכ\"פ טמאים מיד [כרפ\"ג דידים] א\"כ טפלים הטבעות לידי'. שיהיו גם הם טמאים מיד. ליתא. דטומאת הידים מד\"ס. וטומאת הטבעת מדאורייתא. וחייב עליהן כשהכניסן למקדש [כרמב\"ם פ\"ג מביאת מקדש]:"
+ ],
+ [
+ "וחכ\"א עד שישהא כדי אכילת פרס
דס\"ל דכל שנכנסו דרך מלבוש. אף שלא נטמא אדם הלובשן אינן טמאין עד שישהו כדאכפ\"ר. מיהו מודו דידיו טמאות מיד מד\"ס. וצריך לטבלן מדנעשו שניות [כרפ\"ג דידים]:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שאין כל גופו טמא
כגון בענינינו שעומד בחוץ והושיט ידו לבית המנוגע דמדאורייתא טהור גמור הוא. וגם מדרבנן לא נטמאו רק ידיו. וכיון דבכה\"ג אין כאן טומאה להלובש. מכ\"ש דהול\"ל שעכ\"פ יוקל טומאת הלבושים הטפלים לגופו:"
+ ],
+ [
+ "אינו דין שלא יטמא את מה שעליו עד שישהה כדי אכילת פרס
ולר\"י אדרבה כשהלובש טמא עדיף. דהרי ישראל כשהכניסן לבוש. שנטמא הוא. לא נטמא הכלי עד שישהה בכאכפ\"ר. וכותי ובהמה שהכניסם לבוש. לא נטמאו גופן. וכלים שלבשו טמאים מיד. ולרבנן הנך א\"א שיקט\"ו כלל. משא\"כ יד ישראל. הרי הוא גוף הראוי לקט\"ו:"
+ ],
+ [
+ "מצורע
בין שהאדם מוסגר או מוחלט בשנכנס ראשו ורובו סגי אפילו בנכנס דרך אחוריו:"
+ ],
+ [
+ "כל הכלים
ה\"ה אדם ומאכלים ומשקין [כלעיל מ\"ז]. רק נקט כלים לאשמעינן עד הקורות. ואינך אינן מצויין רק למטה:"
+ ],
+ [
+ "אפי' עד הקורות
ר\"ל ואפילו תלויין בכותלי' למעלה מגובה אדם מנוגע שנכנס לשם:"
+ ],
+ [
+ "רש\"א עד ד' אמות
דהיינו כפי קומת אדם כשיפשוט ידיו ורגליו יפה. דלזה צריך ד' אמות [כב\"ב פ\"ד מ\"ד] אבל כל שלמעלה מזה רשות אחר הוה:"
+ ],
+ [
+ "כלים
רב\"א ל\"ג כלים דהא בכלים איירינן. ולפע\"ד שפיר גרסינן לה. דלדיוקא נקט כלים. לאשמעינן דרק בכלים פליג ר\"י. הא באדם טהור שהוא שם. לכ\"ע א\"צ שישהה המצורע רגע. ונטמא הטהור מיד. ומשום שיש כותלים סביב [וכמש\"ל סימן ל\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "מיד טמאין
וא\"צ שהוי רגע:"
+ ],
+ [
+ "ר\"י אומר אם שהה כדי הדלקת הנר
ואפילו בנכנס ביום משערין כך. דס\"ל דדוקא בנכנס טהרה לבית טמא נטמא מיד [כלעיל משנה י']. אבל בנכנס טמא לבית טהור. דוקא בנכנס ברשות א\"צ שהוי בשוש כותלים סביב. דמשום כשנכנס ברשות הו\"ל מושבו ונטמא הכלי. ונכנס ברשות היינו בראהו בעה\"ב נכנס ושתק. ורק כשהבעה\"ב טרוד בעסקיו. ואפילו טרוד רק בהדלקת הנר שהיא מלאכה קלה שבבית. מצינן למימר דכנכנס שלא ברשות דמי. ואע\"ג שלא א\"ל בעה\"ב שיצא היינו מדטרוד במלאכתו הי'. והיינו דקאמר הכא דמשערינן בכדי הדלקת הנר. דכששהה יותר מזה בבית חבירו ולא א\"ל שיצא. הרי נכנס ברשות ונטמא כל אשר בבית. ומיהו משום לא פלוג גם בשנכנס ביום ושהה כך ולא א\"ל שיצא נטמא הכל. וי\"א דמשערין בזה משום לא פלוג מע\"ש ביה\"ש שטרוד בעה\"ב אז בהדלקת נר של שבת שצריך לברך על הדלקתו. ולא הי' יכול לומר לו בשעת הדלקה צא טמא. אבל כששהה יותר מזה ושתק הבעה\"ב הרי נכנס ברשות ונטמא הכל. מיהו כמו דפליגי הכא. פליגי נמי לעיל [במ\"ח] בטמא שהכניס ראשו ורובו לבית טהור. דלר\"י צריך שהוי כהדלקת הנר. רק דלעיל לא נחית תנא להודיע שיעור שהוי גם לת\"ק. אבל במשנה ז' בעבר תחת אילן שאויר שתחתיו אינו רשות מיוחד. ולא שייך שם לומר שנכנס שלא ברשות. להכי לכ\"ע סגי בשעמד:"
+ ],
+ [
+ "נכנס
ר\"ל ואם רצה המוסגר או המוחלט לכנס לביהכ\"נ:"
+ ],
+ [
+ "על רוחב ד' אמות
ולהכי מפנין לו מקום מרווח כזה. משום דכך הוא שיעור תפלה להשתחוות בפישוט ידים ורגלים [רש\"י יומא דכ\"א א' ד\"ה משתחוים]. ולפ\"ז י\"ל דרק אורחא דמלתא נקט תנא. והוא הדין בפחות מזה. [ומרמב\"ם משמע לכאורה דס\"ל דכשאינו כשיעור הזה אינו מושב בפ\"ע ובטל לגבי ביהכ\"נ. ונטמאו הקהל. אבל א\"א לומר כן דהרי אפילו בור ודות המגולים בבית והן צרכי הבית. ואפ\"ה לא בטלי לגבי הבית כשנכנס המנוגע לתוכו [כסוף פרקין]. מיהו אע\"ג דגם כשיש כותל גבוה י\"ט שמפסיק. עכ\"פ למעלה מהכותל ב' האוירים מעורבין. אפ\"ה רשות בפ\"ע מיקרי ולא נטמאו הקהל. ולפיכך גם כשיש פתח פתוח מהביהכ\"נ למושב המנוגע. אפ\"ה עכ\"פ מושב בפ\"ע הוה ונשארו הקהל בטהרתן [ועיין בבמראה כהן סי' י\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "נכנס ראשון
היינו כשאין לחדרו פתח בפ\"ע רק שפתוח לביהכ\"נ. וכשרוצה לילך לחדרו צריך לילך לשם דרך ביהכ\"נ:"
+ ],
+ [
+ "ויצא אחרון
דכשיכנס או יצא מחדרו דרך ביהכ\"נ בעוד הקהל שם אף שילך דרך העברה יטמא הקהל מדיש כאן כותלי' א\"צ שהוי. [אמנם מהרמב\"ם והראב\"ד [ספ\"י מטו\"צ] נראה דס\"ל דאף רק בשאין כותלי' צריך שהוי אבל בבית שיש כותלי' א\"צ שהוי. אפ\"ה ביהכ\"נ אע\"ג שיש כותלי' רשאי לעבור בלי שהוי ולא יטמאו הקהל. ונ\"ל טעמיי' משום דביהכ\"נ דרשות לכל אדם לכנוס שם דמי לאילן לעיל שרשות לשניהן לכנס תחתיו. ועכ\"פ צריך עמד. ורק לזהירות בעלמא שמא יגע באחד מהקהל בביהכ\"נ בעברו או שמא יעמוד משהו. להכי נכנס ראשון ויוצא אחרון. אולם מדנקט לעיל [במ\"ז] גוונא רק באילן. ובכולהו משניות אחרינהו נקט בית. נלפע\"ד מוכרע כרב\"א שיש חילוק בין יש כותלי' או לא]:"
+ ],
+ [
+ "כל המציל צמיד פתיל באהל המת
כפ\"י דכלים. והיינו בין שהכלי אמקט\"ו כלל ככלי אבנים וכו'. ובין שהוא כ\"ח שאמקט\"ו מגבו:"
+ ],
+ [
+ "וכל המציל מכוסה באהל המת
כגון בור ודות [כאהלות פ\"ה מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "אפילו מגולה בבית המנוגע טהור
ולפיכך כשמונחין בתוכן כלים וטהרות בתוך הבור והדות המגולים בבית המוסגר או המוחלט. נשארו בטהרתן. דכרשות אחר דמי. והכי קיי\"ל [רמב\"ם פט\"ז מטו\"צ ס\"ט]. ונל\"פ דכ\"ש בשנכנס מנוגע לבית טהור כך הוא הדין:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "היה מביא פיילי
הוא מזרק בלשון ארמי. אבל נראה טפי שהוא לשון יוני או רומי שנקרא כך גביע קעלך בל\"א שהוא כוס ארוך ועמוק טפי ממזרק. כדי לטבול בו האגודה והעוף. אולם גם בארמי מצינו שמשמעות פיילא יהי' כוס וכדמתרגמינן [ישעי' נ\"א פי\"ז] כוס התרעלה פיילא דלווטא:"
+ ],
+ [
+ "של חרש חדשה
הכי ילפינן מדהוקש כלי חרש למים חיים. דצריך שיהיו חדשים. דהיינו שלא נעשה בהן מלאכה [כסוטה דט\"ו ב']:"
+ ],
+ [
+ "ונותן לתוכה רביעית מים חיים
ר\"ל ממעין שאינו פוסק:"
+ ],
+ [
+ "ומביא שתי צפרים דרור
דרור לשון חפשית הוא. והוא מין צפור כשר. שהוא בטבעו פרא ואינו מקבל מרות. כמ\"ש כדרור לעוף [משלי כ\"ו]. ונ\"ל שהוא שפערלינג בל\"א. וכן תרגמו יעזעניוס. וערמל\"מ רפי\"א מטו\"צ [וטעה המתרגם משניות בל\"א שפירש הויזפאגעל. ולא ידעתי מאיזה בית לקח דרור זה. אולי נתכוון לתרנגול ולאווז שהן עופות בייתות ואולי לשון חז\"ל הטעתו שאמרו [ביצה כ\"ד א'] שנקראת דרור שדרה בבית כבשדה. ואיהו סבר דהיינו שהוא עוף בן תרבות ומתגדל בבית. ולא היא. דאיהו גופי' הי' כעטלף שלא ראה אור. דהרי במקומו הוא מוכרע. דשם אמרינן שאינה מקבלת מרות. וכן פירש\"י התם שדרה בבית כבשדה. ר\"ל שגם בבית יודעת להשמט בעופפה לשום זוית אילך ואילך]:"
+ ],
+ [
+ "שחט את אחת מהן
היינו הבריאה והיותר חזקה שבשניהן [ת\"כ]. אבל מצותן שיהיו שניהן שוין במראה. ובקומה. ובדמים ולקיחתן כאחד [כלקמן מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "על כלי חרש
ר\"ל בשעת שחיטה עצמה שחטו ממעל להכלי חרס הנ\"ל שבו המים חיים. וממצה דמה היטב לתוך המים [רמב\"ם רפי\"א מטו\"צ]:"
+ ],
+ [
+ "חפר וקוברה בפניו
צריכה קבורה. מדגם עפרה משנתרקבה אסור בהנאה [כתמורה דל\"ג ב']. ויקברה מיד לפניו במקום ששחטה שלא יחשדוהו ששחטה לאכילה:"
+ ],
+ [
+ "נטל עץ ארז
היינו מקל מעץ ארז ארכו אמה. ועבי' כרביע מכרע מטה [כלקמן מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ואזוב
והגבעול לא יהי' פחות מטפח [נדה כ\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "ושני תולעת
הוא צמר מסורק ארוך כתמונת לשון. וצבוע כקארמעזין. אמנם מדקאמר תנא מלת נטל ולא כלעיל הי' מביא. משמע שכל הג' מינין כבר הן לפניו וכן הוא הדין באמת. דבשחטה ולא היו כל הג' מינין מוכנים לפניו. פסולה [כקדושין נ\"ז א'] וכן פסק הר\"ש והרא\"ש. גם מהרמב\"ם [פי\"א מצרעת ה\"ז] יש קצת הכרע כן:"
+ ],
+ [
+ "וכרכן בשירי הלשון
שמניח אלו הג' מינים ביחד בידו. נמצא שהצמר הסרוק הוא ארוך יותר מכולן ואותו העודף נקרא שיורי הלשון. מדהוא משויר באורך יותר מכולן. ובאותו עודף שוב כורך כולן יחד:"
+ ],
+ [
+ "והקיף
ר\"ל והסמיך להג' מינין שבהאגודה:"
+ ],
+ [
+ "להם ראשי אגפים וראש הזנב
נ\"ל דר\"ל שאחז הזנב עם ראשי הכנפים עם האגודה בידו ביחד משום ששם העוף דק. ונאות לאחזו שם עם האגודה ביחד. א\"נ משו\"ה אוחז העוף שם כדי שיוכל להטביל כל גוף העוף בהמים. ולא יחצוץ בידו בין גופו להמים:"
+ ],
+ [
+ "של שניה טבל
העוף והאגודה יחד בהמים שבכוס הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "והזה שבע פעמים לאחר ידו
ר\"ל אחורי פס ידו. והיינו מדכתיב והזה על המתטהר. דמשמע חוצה להגוף:"
+ ],
+ [
+ "ויש אומרים על מצחו
נ\"ל דר\"ל ממעל למצחו. וכ\"ע ס\"ל דמדכתיב על המטהר. היינו על ממש [כסוכה ד\"ז ב'. ועיין מנחות ס\"ב א' ודו\"ק]. רק דת\"ק ס\"ל דמדאפשר שמגביה ידו ממעל לראשו. להכי רק אחורי פס ידו הוא עליונו של מצורע טפי. וי\"א ס\"ל דעל המתטהר היינו עליונו של עיקר בנין הגוף דהיינו ממעל למצחו משמע:"
+ ],
+ [
+ "וכך היה מזין על השקוף שבבית
דכשמטהר בית מנוגע נמי עושה כלעיל. אבל ההזאות יהי' על צד חוץ של המשקוף. דהיינו ג\"כ עליונו של בית. במקום שנראה לכל. משא\"כ על הגג שם אינה נכרת ההזאה [ומה\"ט נמי נ\"ל דבהזאת אדם מנוגע ליכא למ\"ד שיזה על הקדקד. רק בעליונו של מצח מקום שההזאה ניכרת. דמצח מקום היותר ניכר הוא כמ\"ש [יחזקאל ט'] והתוית תיו על מצחות האנשים]. וכל המעשים הללו שבמשנתנו. בין בטהרת אדם או בית צריך שיעשה ע\"י כהן [ת\"כ]:"
+ ],
+ [
+ "בא לו
הכהן. ומדהי' שחיטת הצפור מחוץ לעיר במקום ישיבת המנוגע. והרי שליחת הצפור צריך שתהי' מתוך העיר. ולפיכך הי' צריך הכהן לכנוס לתוך העיר כדי לשלח הצפור. להכי שייך לשון בא לו. וכ\"כ לקמן לאחר ששלח הצפור. כשרוצה לגלח אח\"כ המצורע. הי' צריך לצאת אליו למחוץ לעיר. שייך נמי לומר בא לו. דבשניה ר\"ל שהלך לו ממקום שהוא שם למקום אחר:"
+ ],
+ [
+ "אינו הופך פניו לא לים
אם הים סמוך להעיר. אינו פונה א\"ע לשם:"
+ ],
+ [
+ "ולא לעיר
דמשום דעומד השתא תוך העיר אבל מיד אצל השער. דהיינו סמוך למקום המצורע שהוא מחוץ להשער. להכי קאמר הכא שבשעת שלוח אינו פונה א\"ע לצד העיר:"
+ ],
+ [
+ "ולא למדבר
אם מדבר סמוך לעיר:"
+ ],
+ [
+ "ושלח את הצפור החיה אל מחוץ לעיר אל פני השדה
דהכהן נכנס מהמצורע לתוך העיר. ובידו הצפור שטבל. ופונה א\"ע לצד חוץ לעיר מקום שדות. ומשלח משם את הצפור לחוץ לחומה [כתוס' קידושין נ\"ז ב']. וכ\"ז מבואר בקרא. דכתיב ושלח הצפור החיה אל מחוץ לעיר אל פני השדה. ושדה היינו מקום הראוי לזריעה. לאפוקי ים ומדבר שאינן ראויין לזריעה:"
+ ],
+ [
+ "בא
ר\"ל חזר ויצא מתוך העיר למקום המצורע שעומד מחוץ לעיר:"
+ ],
+ [
+ "העביר תער על כל בשרו
כל שער שבגוף. אפילו של בית השחי ושל בית הערוה [ובאשה מכסה מה שא\"צ לראות כשמגלח. ועיין לעיל פ\"ג סימן מ\"ח]. וכ\"ש של ראשו וזקנו וגבות עיניו חוץ מהשער שתוך החוטם. לא משום ביהס\"ת. דהרי גם ביהס\"ת מגלח. אלא מדאינו בכל אדם. אבל כל השאר מגלח בתער דוקא עד שיהי' כדלעת חלקה:"
+ ],
+ [
+ "וכבס בגדיו
נ\"ל דגם המנוגע בעצמו רשאי לטבלן. דאע\"ג דכשיאחזן בשעת טבילה. יטמאן במגעו. עכ\"פ הרי טבילה זו לא משום שאחר טבילת גופו יהי' יכול ללבשן בטהרה צוה הכתוב. דהרי גם אחר שיטבול טבילה זו עדיין הוא אהט\"ו כשרץ. ויחזור ויטמא הבגדים שילבש ויעשה אותן ראשון לטומאה וא\"כ מה מזיק כשיאחזן בשעת טבילה שיעשה אותן בנגיעתו רק ראשון. מיהו אעפ\"כ צותה תורה לטבלן. כדי להקל טומאתן. דתחלה כשלבשן בימי חלוטו הי' אהט\"ו כמדרס הזב. והשתא כשיטבלן. אף שיחזור וילבשן יהיו רק ראשון. מיהו אפשר שגם אם יהיו לו בגדים טהורים גזיה\"כ הוא שיטבלן. [אמנם לא זכיתי לידע למה הפך התנא במשנתנו הסדר שנזכר בתורה. דבקרא כתיב כבס קודם גלוח ראשון. ורק בגלוח השני כתיב גלוח קודם הכיבוס. ובמשנתנו נזכר בב' הגלוחים הגלוח קודם הכיבוס. ועל מה זה. והיה בדעתי לומר דתנא אתא לאשמעינן דאין הסדר מעכב בו. אלא דא\"כ קשה דהו\"ל לאשמעינן רבותא טפי. דרשאי לטבול בגדיו גם אחר טבילת גופו. וביותר תמוהים דברי הרמב\"ם [פי\"א מטו\"צ ה\"א] אחר גלוח ראשון. קאמר. ואח\"כ מכבס בגדיו. מדקאמר מלת ואח\"כ. משמע דוקא אחר גלוח טובלן. וק' ואמאי והרי בתורה נזכר טבילתן מקודם. ואפרשה כפי אל ד' ואומר גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. כי אתה נרי ד' אלדי יגיה חשכי]:"
+ ],
+ [
+ "טהור מלטמא בביאה
אינו מטמא בית כשיכנס בה אחר שטבל:"
+ ],
+ [
+ "והרי הוא מטמא כשרץ
דהיינו שהוא אהט\"ו כשרץ לטמא חדם וכלים במגע ולא במשא כשלא נגען. וגם הוא כשרץ שאינו עושה משכב ומושב מהשתא:"
+ ],
+ [
+ "ואסור
דהיינו ואסור וכו'. ורב\"א כתב דתרי מילי נינהו דאף שמותר לכנוס להעיר המוקפת חומה. אפ\"ה גזיה\"כ הוא שעדיין יהי' מגורש מביתו ז\"י. ואסור נמי בתשמיש המטה [וכן משמע נמי לע\"ד מת\"כ שהביא הרא\"ש. דכתיב וישב מחוץ שיהי' כמנודה [מביתו]. לאהלו מלמד שאסור בתשמיש]:"
+ ],
+ [
+ "כבס בגדיו וטבל טהור מלטמא כשרץ והרי הוא טבול יום
לפסול תרומה וקדשים במגעו:"
+ ],
+ [
+ "אוכל במעשר
מעשר שני:"
+ ],
+ [
+ "הביא כפרתו אוכל בקדשים
הם הקרבנות שמביא ביום הח' [כמשנה ז']:"
+ ],
+ [
+ "נמצאו ג' טהרות במצורע
דכשטבל ועלה אוכל במעשר. הרי טהרה א. העריב שמשו. אוכל בתרומה. הרי טהרה ב. הביא כפרתו אוכל בקדשים הרי טהרה ג. והא דלא חשיב דאחר טבילה ראשונה אמ\"ט בביאה. ואינו עושה משכב ומושב. ונהוי ד' טהרות במצורע. היינו משום דגם אחר טבילה ראשונה עדיין טמא כשרץ. ולא שייך למקרי לטבילה ההיא בשם טהרה:"
+ ],
+ [
+ "וג' טהרות ביולדת
וה\"ה בזב וזבה. דבכולן יש ג' חלוקי כפרה הנ\"ל. רק נקט יולדת משום דבה מפורש כמו במצורע. וכפר עליו הכהן וטהרה. דהיינו לאכילת קדשים. ומינה ילפינן זב וזבה. ורב\"א פי' דג' טהרות של מצורע. היינו (א) דאחר טבילה ראשונה טהור מלטמא בביאה [ומלעשות משכב ומושב]. (ב) דאחר טבילה שנייה והערב שמש מותר בתרומה. (ג) שאחר שהביא כפרתו מותר בקדשים. וג' טהרות של יולדת היינו (א) אחר טבילת ז' לזכר וי\"ד לנקבה טהורה לבעלה. (ב) ואחר טבילה ב' של מ' לזכר ופ' לנקבה. אחר הערב שמש של זו או זו טהורה לתרומה. (ג) ואחר הבאת קרבנותיו ביום מ\"א לזכר ופ\"א לנקבה מותרת בקדשים [ולדברי רבינו ז\"ל שנזיר לא נקט זב וזבה מדלא שייך גבייהו רק ב' טהרות. דבזב הרי לא שייך גבי' רק טהרה לתרומה וקדשים. ובזבה נמי או טבלה ביום ז' מז' נקיים שלה כי כך דינה [כפסחים ד\"צ ע\"ב]. הרי עכ\"פ אסורה לבעלה עד הערב [כספ\"י דנדה]. וא\"כ טהרתה לבעלה ולתרומה בהדדי קאתו. ואע\"ג שאם טבלה בליל ח' או ביום ח' מז\"נ. מותרת לבעלה מיד אחר טבילה. ואפ\"ה אסורה בתרומה עד אחר הע\"ש. ובקדשים אסורה עד אחר הבאת קרבנותי' ביום ט' [עיין בפרקין מ\"ז ורתוי\"ט נזיר פ\"ו מ\"ו ד\"ה ואינו]. נמצא שיש לה ג' טהרות. אפ\"ה כיון דדינה לטבול בז' לא ניח\"ל לתנא למנקט לה. דהרי כשטבלה כדינה יש לה רק ב' טהרות. וא\"ת א\"כ למה לא חשב נמי דזה וזה אחר טבילה ב' מיד הותר במעשר. ונהוי כל א' ד' טהרות. י\"ל דס\"ל לרבינו דג' טהרות דנקט תנא היינו ג' פעולות שיעשה אדם לטהרתו. משא\"כ הע\"ש שמשא ממילא ערבא. ותו דטבילה והע\"ש בהדי הדדי שייכא. ולהכי לא שייכי למקרי לחצי טהרה בשם טהרה שלמה]:"
+ ],
+ [
+ "והלוים
כשנתחנכו במדבר לעבודתן:"
+ ],
+ [
+ "מיהו משונה נזיר מב' חבריו. שמגלח רק שער ראשו. ומשונה מצורע מב' חבריו שב' גלוחי' צריך שיהי' דוקא ע\"י כהן וכלעיל. וגם גלוחו מעכב [כראב\"ד פי\"א מטו\"צ ה\"ד]. משא\"כ נזיר א\"צ כהן לגלחו. וגלוחו אינו מעכב [כיומא ס\"א ב']:"
+ ],
+ [
+ "שתי צפרים מצותן שיהו שוות במראה ובקומה ובדמים
שיהא סך דמי זה כזה. ואפשר נמי שיהיו שוין במין המעות שיתן בעד זה וזה. אם בזהב או כסף או נחושת. דבכל הג' ילפינן במה מצינו ב' צפרים מב' שעירי יו\"כ דכתיב בהו ג\"פ שני שיהיו שוין בג' אלו [ולא זכיתי לידע למה לא נילף נמי ביולדת ובמצורע ובזב וזבה. וכמו כן בכל קרבן עולה ויורד. דבכולהו נמי כתיב ב' תורים וב' בנ\"י. ונימא שיהיו שוין בג' אלו. ועיין יומא [ס\"ב ב'] וצ\"ע]. ופשוט שאם לא לקחן. אלא נולדו אצלו יהי' עכ\"פ דמי של זה כשל זה:"
+ ],
+ [
+ "ולקיחתן כאחת
כך אמרינן נמי בב' שעירי יוה\"כ [יומא ס\"ב ב']. וילפינן כך משום דהתם כתיב יקח שני והכא כתיב ולקח שני. מהא ילפינן דבתרווייהו צריך שיהי' גם זמן לקיחתו שוה [הרא\"ש]. ונל\"פ דבנולדו אצלו א\"צ שיהיו נולדים כאחת. אלא סגי בשמיחדם להיות צפרי טהרתו בשעה אחת:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שאינם שוות
במראה קומה ודמים:"
+ ],
+ [
+ "לקח אחד היום ואחד למחר
לאו דוקא. אלא ר\"ל אפילו לזמן מרובה ביניהן. דיש מחר שהוא לאחר זמן. וכמו וכי ישאלך בנך מחר [כרש\"י שמות י\"ג פי\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "יקח זוג לשניה
ואע\"ג דא\"כ לא יהי' זמן לקיחתו כאחד עכ\"פ כיון דבדיעבד אפילו שלא כאחת כשרים. וכיון דקנה כבר זו הי\"ל כדיעבד. מיהו כ\"ש ינשנמצאת אחת מהן שאינה דרור. וקודם ששחטה שרשאי לקנות זוג לשניי'. רק רבותא קמ\"ל דאע\"ג דקיי\"ל דשחיטה קובעת [כקידושין נ\"ז א'] וזו כבר נשחטה. עכ\"פ כיון שנמצאת שאינה דרור. לא קבעתה שחיטה:"
+ ],
+ [
+ "הראשונה
ר\"ל אותה ששחטה:"
+ ],
+ [
+ "מותרת באכילה
וה\"ה דגם המשולחת מותרת דהרי לא הוקבעה בשחיטת חברתה שאינה ראוויה לטהרתו. רק אורחא דמלתא נקט שרגיל לזווגו לאחר. וקמ\"ל נמי דמותר לזווגו לאחר. אף שלא יהי' לקיחתו כאחת:"
+ ],
+ [
+ "שחטה ונמצאת טרפה
לא זו אף זו קתני. דלא זו שמצאה שלא דרור דלא הוקבעה כלל בשחיטה. אלא אפילו שחטה ונמצאת טרפה. שהוא מין הראוי. ואפילו מצאה טרפה במעיה. שלא ידעו קודם שחיטה שהיא טרפה. אפ\"ה לא נקבעה חברתה. וכ\"ש בטרפות שהי' אפשר לידע קודם שחיטה. וה\"ה בנתנבלה בשחיטה. דכיון דלא נשחטה כראוי. לא הוקבע שנייה. רק נקט טרפה לרבותא. דאע\"ג דשחיטתה מהני לטהרה מטומאת נבלה [כחולין דע\"ב ב']. אפ\"ה כיון דנמצאת טרפה הרי מעיקרא לא הוה חזיא. ולא הוקבעה שניי' בשחיטת זו:"
+ ],
+ [
+ "נשפך הדם
קודם שהוזה ממנו ז' הזאות [כלעיל מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "תמות
ברעב. דמדנשחטה כראוי מיד הוקבעה חברתה לזווגה לזו ולא לאחרת. דכ\"ש דשחוטה אסור בהנאה מה\"ט:"
+ ],
+ [
+ "ישפך הדם
אבל במתה משולחת אחר הזאות הדם. שלוח אינו מעכב [כיומא ד\"מ א' וראב\"ד פי\"א מצרעת ה\"ד. ורלח\"מ שם]:"
+ ],
+ [
+ "אחד לשנים
לכאורה מיותר. דמדקאמר דצריך כרביע כרע מטה. ל\"ל תו לפרש האיך יחלקו לד' חלקים. ונ\"ל דהא קמ\"ל דמדסד\"א דרביע כרע המטה. היינו שיחלק עובי הכרע לד' חלקים באורך או ברוחב שבעובי'. אלא דבכה\"ג לא יהי' יכול לצמצם חלק הרביעי יפה. להכי קאמר א' לב' וכו' דע\"י שיחלקום באופן זה מצי שפיר לצמצם יפה. דכל השיעורין הלממ\"ס. והי' מדת כרע ידוע להם:"
+ ],
+ [
+ "ולא כל אזוב שיש לו שם לווי
ביינאמען. ונ\"ל דאעפ\"כ נקט כל הנך כנויים לדוגמא לאשמעינן דבין שהי' השם לווי ע\"ש מדינה. כגון יוני. ובין שהי' על שם צבעו כגון כוחלי. דהיינו שמראהו הוא כמראה כחל. והוא מראה בלויא בל\"א. ובין שהוא על שם עיר שמצוי שם. כמו רומי. ובין שהוא על שם הארץ שגדל שם. והיינו מדברי. הכל נקרא שם לווי. ואסור. [ועיין מ\"ש בס\"ד פי\"א דפרה מ\"ז]. א\"נ נ\"ל ממה דקיי\"ל דטהרת מצורע נוהג אפילו בחו\"ל ואפילו שלא בפה\"ב [כרמב\"ם פי\"א מטו\"צ ה\"ו]. א\"כ אי משום דתני דכל אזוב שיש לו שם לווי פסול. סד\"א דרק בשמא קפיד קרא. לפיכך כשהוא בארץ יון או ברומי. דשם נקרא אזוב שלהן אזוב סתם. ולפיכך כשמתטהר המצורע ביון או ברומי. מותר להתטהר באזוב שלהן שנקרא במקומן בלי שם לווו. קמ\"ל דאפ\"ה הנך לעולם ובכ\"מ פסולים. והא דלא תנא נמי מדות האזוב שיהיה ארכו טפח [כנדה כ\"ו א']. וגם לא הזכיר שיהי' הלשון משקלו שקל [כיומא מ\"ב א']. נ\"ל דה\"ט משום דכל המדות שמנה תנא במשנתנו היינו שלא יהי' פחות או יותר מזה. מדכך קבלנו מסיני. אבל אזוב ולשון וודאי רשאי להוסיף. ורק שלא יהיה האזוב פחות מטפח. והלשון לא יהיה פחות ממשקל שקל [ועיין יומא מ\"ב ב']:"
+ ],
+ [
+ "ביום השמיני
תנא מיירי כשגלח וטבל ביום הז'. אבל כשיגלח וטבל ביום ח' או אחר כמה ימים מגלוח הראשון. טובל ומביא קרבנותיו למחרתו [רמב\"ם פ\"ד ממחוכ\"פ ה\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "מביא ג' בהמות
דהיינו ב' כבשים זכרים א' לעולה וא' לאשם וכבשה א' נקבה לחטאת. והם כפרתו שנזכר במשנה ג':"
+ ],
+ [
+ "חטאת
אע\"ג דסדר הקרבתו תחלה אשם [וכמשנה ז']. ואח\"כ חטאת ועולה. אפ\"ה לא רצה להפסיק בין זכרון החטאת בין האשם לעולה. משום דחטאת נקבה. אבל האשם והעולה שניהן זכרים. ולא עוד אלא שב' אלו צריך שיהיו שניהן שוין [כיומא ס\"ב ב'. ותמוה שהרמב\"ם לא הזכיר דין זה בחיבורו. וכ\"כ לא הזכיר [בפ\"ד מתמידין] שב' מוספי שבת צריך שיהיו שוין]. ואעפ\"כ לא הזכיר תנא חטאת לבסוף. משום דחטאת קודמת לעולה בכ\"מ [כנזיר פ\"ו מ\"ז]. ולא עוד אלא שהחטאת והאשם מעכבין הכפרה. אבל לא העולה [כרמב\"ם פ\"א ממחוסכ\"פ] להכי אסמכינהו יחדו לחטאת ואשם:"
+ ],
+ [
+ "ועולת העוף
משא\"כ לאשם גם הוא צריך כבש:"
+ ],
+ [
+ "בא לו
המצורע המתטהר. אחר שחזר וטבל היום [כלקמן מ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "אצל האשם
שהאשם מקריב הכהן תחלה. והיינו שהכהן עומד בפנים אצל האשם שעומד בתוך חלול העזרה סמוך לשער נקנור. הוא עזרת ישראל. ובא המצורע לתוך חלול השער הזה שלא נתקדש [אף שכל חללי השערים נתקדשו. כפסחים פ\"ה ב'] ומסמיך א\"ע שם לאשמו שעומד בפנים:"
+ ],
+ [
+ "וסמך שתי ידיו עליו ושחטו
אמנם קודם לזה מכניס המצורע ב' ידיו לתוך חלול העזרה תחת האשם. והכהן משים ידיו תחת ידי המצורע. וכך מניפין שניהן את האשם חי עם לוג השמן שמביא עמו. ובאותה תנופה מוליך ומביא ומעלה ומוריד. ואח\"כ סומך המצורע ב' ידיו שהכניס. על ראש האשם שעומד בפנים ומתוודה עליו החטאים שעליהן נגעים באין. ואח\"כ מכניס הכהן האשם לצפון המזבח ושוחטו שם [כך פירשתי ע\"ד התוספתא פ\"ה מנגעים. וכך הוא דעת הראב\"ד פ\"ד ממחוסכ\"פ וברכ\"מ שם מועתקת התוספתא בשיבוש. ולפ\"ז צ\"ל דבמשנתנו לא נחית תנא לפרש דין התנופה שמפורש בקרא. אבל נקט סמיכה שאינו מפורש בענין. אולם להרמב\"ם לא היה תנופה זו שקודם שחיטה רק ע\"י כהן לבד]:"
+ ],
+ [
+ "וקבלו ב' כהנים
שכהן אחד מקבל דם בתוך כף ימין. ומערה מתוכה לתוך כף שמאל. דבין קבלה ובין נתינת הדם בבהונות צריך שיהיו בימין. ואם עשה בשמאל פסול. והא דצריך שיקבל הדם תוך הכף ממש. ילפינן כך בהיקש. מדכתיב ולקח ונתן. דמה נתינה ביד ממש אף לקיחה כן:"
+ ],
+ [
+ "וזה שקבל ביד בא לו
אחר שזרק חבירו הדם בקיר המזבח [רמב\"ם פ\"ד ממחוסכ\"פ] בא לו הכהן ממקום המזבח לשער נקנור ששם עומד עדיין המצורע:"
+ ],
+ [
+ "והמצורע טבל בלשכת המצורעים
שהיתה בעזרת נשים בקרן צפונית מערבית:"
+ ],
+ [
+ "בא ועמד בשער ניקנור
ר\"ל אחר שטבל בהלשכה היה בא ועמד בשער ניקנור והוא השער שנכנסין בו מעזרת נשים לעזרת ישראל. אולם לא שטובל השתא. דהרי כבר היה צריך לטבול קודם תנופה וסמיכה שהכניס ידיו לפנים. אלא נ\"ל דאפ\"ה נטר תנא מלפרש טבילתו עד הכא. כדי להסמיך כל פלוגתות דר\"י ורבנן. דכמו דפליגי בטבילה כמו כן פליגי במתן בהונות [במ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר לא היה צריך טבילה
מדכבר טבל מאתמול ולרבנן אמרינן מדהיה מורגל בטומאה בימי חלוטו. ולא היה משתמר בטהרה. חיישינן שמא גם השתא שכח ונגע בשרץ וכדומה ולא הוה אדעתי'. מיהו אע\"ג דא\"כ הו\"ל טבו\"י והאיך יכנוס לעזרת נשים שטבו\"י אסור שם [כפ\"ק דכלים מ\"ח]. י\"ל דכיון דטומאה זו רק מדרבנן היא. אף שהוא מחשש טומאה דאוריי' א\"צ הע\"ש [ועיין רמב\"ם רפ\"ט מאהט\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "הכניס ראשו
מתוך חלול שער נקנור שעומד שם המצורע. משם מכניס המצורע רק ראשו לתוך עזרת ישראל. דמדלא הקריבו עדיין אשמו וגם חטאתו. מחוסכ\"פ הוא עדיין. ואסור לכנוס לעזרת ישראל. וגם הדם א\"א הי' להוציא אליו לתוך חלול השער. דהרי יפסל ביוצא. להכי יעמוד המתטהר במקומו. ויכנים ג' אברים אלו לפנים להמתנות. ואע\"ג דהא דקיי\"ל ביאה במקצת ל\"ש ביאה. היינו שהמכניס מקצתו לא יתחייב כרת בשהכניס מקצתו בטומאה. אבל לענין מלקות שמה ביאה [כזבחים ל\"ג ב']. י\"ל הכא דלא אפשר באופן אחר. אתי עשה ודחי הל\"ת [כך נ\"ל להראב\"ד פ\"ג מביאת מקדש. אמנם להרמב\"ם שם. ביאה במקצת רק מד\"ס שמה ביאה, ולוקין דקאמר הש\"ס. היינו רק מכות מרדות]:"
+ ],
+ [
+ "ונתן
הכהן נותן מהדם שבתוך כף ידו:"
+ ],
+ [
+ "על תנוך
הוא הגדר האמצעי שבאוזן:"
+ ],
+ [
+ "ידו
על הכניס דרישא קאי. ור\"ל ואח\"כ מכניס המתטהר ידו:"
+ ],
+ [
+ "אין לו בהן יד
הוא האצבע העב ביותר דוימען בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "אין לו
שחסר לו זה או זה:"
+ ],
+ [
+ "טהרה עולמית
לר\"ש והר\"ב דוקא בנקטעו אחר שנזקק לטהרה. בעינן קרא כדכתיב. דילפינן מעדים. דבנקטע יד העדים קודם שנזקקו הן בעצמן להרוג המתחייב מיתה. דהיונו קודם שהעידו בב\"ד לא אמרינן גבי' בעינן קרא כדכתיב [כסנהדרין מ\"ה ב'] וגם רבותינו בעתוס' שם הכי ס\"ל. רק כתבו דזקוק העדים הוא קודם לכן. דהיינו משראו העדות אף שלא העידו עדיין. וזקוק המצורע הוא משנזקק לטומאה. וכל שנקטע מקודם לא בעינן קרא כדכתיב. ולרמב\"ם [פ\"ד ממחוסכ\"פ] במצורע אפילו נקטע מעיקרא אמרינן בעינן קרא כדכתיב ואין לו טהרה עולמית:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר נותן הוא על מקומן
דס\"ל לא בעינן קרא כדכתיב. רק מה דאפשר לקיים דהיינו המתנות יקיים. ומקום הימין עדיף מבהן שמאל:"
+ ],
+ [
+ "אם נתן על של שמאל יצא
ס\"ל נמי כר\"א דלא בעינן קרא כדכתיב. רק ס\"ל דכיון דיש לו עכ\"פ בהן. אע\"פ שהוא בשמאל. אפ\"ה הוא עדיף טפי ממקום בהן ימין. מדאין שם בהן כלל והתורה בהן קאמרה:"
+ ],
+ [
+ "נטל
הכהן נטל ביד ימינו:"
+ ],
+ [
+ "מלוג השמן
ר\"ל מן השמן שבלוג שהניפו עם האשם. ולא יצק כולו לתוך היד. רק כפי השיעור הצריך להזאות ומתנות. והשאר מניחו בכלי שהוא בתוכו. ומתחלק לכהנים [כספ\"י דזבחים]:"
+ ],
+ [
+ "ויצק לתוך כפו של חברו
לתוך כף שמאל של כהן חבירו:"
+ ],
+ [
+ "טבל
הכהן שיצק טובל אצבע ימינו הסמוך לאגודל. תוך השמן שבכף חבירו. והופך פניו לק\"ק:"
+ ],
+ [
+ "שם הוא נותן את השמן
דהיינו על תנוך ועל בהן יד ועל בהן רגל. ואפילו נתקנח הדם ביני ביני אינו מעכב מדלא כתיב על דם. רק על מקום דם האשם:"
+ ],
+ [
+ "אם נתן
על ראשו:"
+ ],
+ [
+ "לא כפר
מדכתיב יתן על ראש המטהר וכפר. משמע שהנתינה מעכב כפרתו [רש\"י זבחים ד\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ומעלין עליו כאילו לא כפר
ר\"ל דלא עשה מצוה מן המובחר:"
+ ],
+ [
+ "חסר הלוג עד שלא יצק
לתוך כף הכהן:"
+ ],
+ [
+ "ימלאנו
ולא אמרינן דכלי הלוג כששפכו לתוכו קבע לו שיפסול הנשאר כשחסר אח\"כ. ואע\"ג שהשמן שימלא בו החסרון לא הונף עם האשם. אפ\"ה הרי קיי\"ל דאם הניף השמן בפ\"ע יצא [כרמב\"ם פ\"ד ממחוסכ\"פ]. לפ\"ז אחר שחזר ומילא הלוג צריך להניפו:"
+ ],
+ [
+ "משיצק
דהיונו אחר שהתחיל ויצק תוך כף הכהן עד אחר שנתן ג' מתנות הבהונות. ומשמע אפילו לא חסר השמן שיצק לתוך הכף. רק מהשמן שנשאר בהכלי אחר שיצק:"
+ ],
+ [
+ "יביא אחר
דיציקה קבעה לי' שכשיחסר אח\"כ נפסל הנשאר. מיהו ההזאות ומתן הבהונות כל חד מצוה בפ\"ע הוא. שכשנחסר אחר שיצק קודם שגמר ההזאות. מביא לוג אחר ומתחיל מתחלת ההזאות. אבל אם נחסר אח\"כ. או קודם גמר מתן הבהונות. מביא לוג אחר ומתחיל רק מתחלת מתן הבהונות:"
+ ],
+ [
+ "עד שלא נתן
ר\"ל עד שלא התחיל ליתן המתנות:"
+ ],
+ [
+ "משנתן
ר\"ל משהתחיל ליתן מתן הבהונות וקודם גמרן [ודלא כהר\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "יביא אחר בתחלה
אבל א\"צ שוב להתחיל מתחלת המתנות. רק ממקום שפסק שם הוא מתחיל:"
+ ],
+ [
+ "עני
דעני שאין לו בכדי לקנות ג' בהמות כנ\"ל. מביא רק כבש א' אשם ולוג שמן. וב' תורים או ב' בני יונה א' לחטאת וא' לעולה. וזה הי' עני. והביא קצת מקרבן עני. דהיינו מהעופות. ונתעשר:"
+ ],
+ [
+ "או עשיר
ר\"ל או עשיר שהביא קצת מקרבנות עשיר. דהיינו חטאת או עולה מבהמות. ונתעני:"
+ ],
+ [
+ "הכל הולך אחר חטאת
שלכתחלה צריך להביאו קודם להעולה. וכמין החטאת צריך שיהיה ג\"כ בעולה. וכשילהי קינין. וא\"כ אם הי' אז עני. והביא אז חטאת העוף אחר שהקריב אשמו. ואח\"כ נתעשר. מביא עולת העוף שחייב. כאלו עדיין הוא עני. ואם בשעת הבאת החטאת היה עשיר [והיינו שהי' לו כל כך מעות עכ\"פ כדי לקנות ג' בהמות]. והביא האשם והחטאת בהמה. אע\"ג שאח\"כ נתעני. אין לו טהרה עד שיהי' לו מעות כל כך כדי שיוכל להביא עולת בהמה:"
+ ],
+ [
+ "אחר האשם
דבאשם עני ועשיר שוין. וגם הקרבת האשם הוא שמכשירו לאכול קדשים [כערכין י\"ז ב']. ואף דגם החטאת מעכבו מלאכול בקדשים [כערכין כ\"א א']. עכ\"פ מהאשם ניתן ההזאות והמתנות. ועוד שממנו מתחיל ההכשר. והכי קיימא לן:"
+ ],
+ [
+ "מצורע עני שהביא קרבן עשיר
כגון שנתנו לו במתנה. או שהלוו לו:"
+ ],
+ [
+ "יצא
ואפילו לכתחלה שרי. רק איידי סיפא נקט נמי ברישא יצא:"
+ ],
+ [
+ "מביא אדם
ר\"ל אדם עשיר רשאי להביא:"
+ ],
+ [
+ "על ידי בנו
אם היו מחוסכ\"פ שצריכין קרבן לטהרתן. מביא עליהן קרבן עני. אע\"פ שהוא עצמו עשיר. עכ\"פ חשבינן לבני ביתו כעניים. מדאין להם רק מה שיתן להם הוא:"
+ ],
+ [
+ "אף על ידי
האי אף לאו אבנו ובתו וכו' דלעיל מינה קאי דהרי בהנך רשאי להביא קרבן עני. אלא ארישא קמהדר דקתני דעשיר שהביא קרבן עני לא יצא. קאמר ר' יהודה דאף באשתו חייב להביא קרבן עשיר. מדכגופו דמי. ואם הביא בעדה קרבן עני לא יצא:"
+ ],
+ [
+ "וכן כל קרבן שהיא חייבת
כגון זבה או יולדת. מביא עבורה קרבן עשיר. וה\"ה שחייב להביא עבורה כל קרבן שהוא להכשירה ולהתירה בשום דבר. כגון קרבן נזירות [ומה שהזכיר הר\"ש שגם קרבן סוטה חייב להביא. לא זכיתי להבין דזה אינו חיובא דידי' מדהוא בעלה. וכקרבנות נזיר. אלא התורה חייבתו בפירוש להביאן. ואם תרצה היא להביאן משלה לא יצא אם לא תזכה לו. משא\"כ בקרבנות נזיר שלה. אם יש לה. תוכל להביאן משלה. כי חיובא דידי' הוא. וצ\"ע]. אבל קרבנות שחייבת לכפרה בלבד. כגון שאכלה חלב או דם וכדומה להר\"ש הכא. פטור הבעל מלהביאן. אבל להרמב\"ם [פ\"י משגגות] חייב הבעל להביאן. וממשנה שלנו יש קצת ראיה להרמב\"ם מדקתני וכן כל קרבן. ואע\"ג דמה שנתחייבה א\"ע בנדר ונדבה לכ\"ע הבעל פטור. אין על זה קושיא במה דאמרינן דקרבנות שנדרה היא פטורה. י\"ל הרי ממקומו הוא מוכרע. דהרי מתני' בקרבנות שחייבת קאמר ור\"ל אבל לא בקרבנות שהתחייבה היא א\"ע בעצמה:"
+ ],
+ [
+ "אמר המחבר בזיעת אפי אכלתי לחם פי\"ד משנה י\"ג. כי משנה חמורה היא. ורבותינו מיניקנו בכל מקום ובכל עת. ופה השמיטו דדם מפי עולליהם. ואני העלוב מוטל על חצנם. יאמר נא ישראל אם אלה הענקים אומנינו אשר תמיד בחיקם ינשאנו ממעל לכל דרך לא סלולה. פה נטשונו כעטלף ערום מושלך על שפיים בכרם ד' צבאות. איה אמצא מנוח להציג כף רגלי החלש לפרש המשנה הקדושה. ומאין יבא עזרי. אם לא מד' עושה שמים וארץ מאין. דהנה ראו נא דבמשנתנו הנ\"ל אמרינן שנים שנתערבו קרבנותיהם. וקרב קרבנו של א' מהן. ואנחנו נשמע קול ענות חלושה בשאלה. איזה מקרבנותיהן נתערבו. ואיזה קרבן של א' מהן שהוקרב. והנה אין גם אחד מרבותינו שענונו על ב' שאלות אלה. זולתי בעל הפיל. ה\"נ רתוי\"ט שנשמטה מלה משפתותיו שושנים נוטפות מור. הוא אמר ויהי. וז\"ל שקרב קרבנו של א' מהן דהיינו החטאת. עכ\"ל. וזה פשוט דבחטאת וודאי איירי. דיגיד עליו ריעו. דהיינו דמתשובת ר' יהושע וודאי מוכח. דהאלכסנדריי' עבור החטאת שאלו. שכבר הוקרב בעוד חבירו חי. ואין ידוע אם שלו או של חבירו הי'. אולם מדנשמע מדברי רבינו. שלא יוכלל במלת קרבנו רק חטאת. כפי הנראה דייק כן רבינו. משום דמלת קרבנו דקאמר תנא. רק חדא משמע. אולם אם לכך מתכווין רבינו אין הוכחתו מוכרחת. דהרי כבר מצינו בקרבן הנשיאים בפ' נשא. דכתיב גבי כל א' הקריב את קרבנו. וסופר ומונה אח\"כ כ\"א קרבנות שהקריב כל א' מהן. אלמא דמלת קרבנו גם מובא משמע. ובל\"ז יש לדקדק דאי מיירי שהקריב רק החטאת מי סני לי' להתנא למנקט מלת חטאת. ולמה לא נקט בפירוש והקריב חטאת של אחד מהן. ויהיה איך שיהי'. אכתי לא פי' לנו רבינו. מה נכלל במלת שנתערבו קרבנותיהן. אי נימא דמוקי לה כדמוקי למלת קרבנו דהיינו שנתערבו רק ב' החטאות. אבל האשם והעולה לא נתערבו להן. א\"כ קשה מה מקשה הש\"ס על זה [נדה ד\"ע א'] והאיכא אשם. ומה קושיא. וכי מי מעכבו מלהקריבו. והרי האשם לא נתערב ויכול שפיר להקריבו. ותו מה משני שמואל שקרב אשמו. וכי מי מכריחנו לאוקמא שכבר קרב אשמו. הרי לא נתערבו האשמות. ויכול השתא להקריב אשמו. ואדרבה טפי הול\"ל שלא קרב אשמו. ויקריבנו השתא אחר שיכתוב נכסיו לאחר. ובזה יסתור קושית רב ששת. דהרי באופן כזה קבעו האשם בעניות. ואי נימא לאידך גיסא דמדלא פי' רתוי\"ט במלת שנתערבו קרבנותיהן. דהיינו שנתערבו חטאתיהן וילמד תחתון מעליון. דהיינו קרבנו דנקט תנא בתר הכי ממלת קרבנותיהן. דשניהן רק מחטאות מיירי. אלא ש\"מ דס\"ל לרתוי\"ט. דנתערבו קרבנותיהן דמשנתנו. היינו שנתערבו כל הג' קרבנות שחייב כל א' בקרבנות של חבירו. עכ\"פ קשה כיון דכל ספיקת אנשי אלכסנדריי' רק עבור החטאות הי'. וכדמוכח מתשובת ר' יהושע להם. למה הי להם לתאר השאלה שנתערבו להם גם שאר הקרבנות. טפי הו\"ל למנקט שנתערבו חטאתיהן. ותו קשה א\"כ ממ\"נ היכי איירי. אי שהי' האשם והעולה מפורשים דהיינו שפירש כל א' מהן איזה מהן יהי' אשם ואיזה עולה. ונתערבו אח\"כ ג' המפורשים של א' בג' המפורשים של חבירו. ונמצא שיש בכל א' מהבהמות המעורבים ב' ספיקות. אחד אם הוא אשם או עולה. והספק הב' אם הוא שלו או של חבירו. ואף דגם ב' החטאות שלהן נתערבו. אפ\"ה משום שהחטאת נקבה היא ולא הי' יכול להתערב עם אינך שהם זכרים. לפיכך לא הי' בב' החטאות רק ספק א'. היינו שלא ידעו של מי הוא. והיו יכולין שפיר להקריב מב' החטאות חטאת א' שתהי' לשם מי שהיא שלו. ואח\"כ מת א' מהן. ונמצא שלא ידע החי אם הקריבו חטאתו אי לא. עכ\"פ אכתי קשה מה מקשה הש\"ס והאיכא אשם. ומה קו' הרי כיון שנתערבו האשמות והעולות המפורשות יחד. כולן ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא מהדמים כל קרבן שנתערב. וכפי דמי היותר מובחר מאותן שהוממו [וכרמב\"ם פ\"ו מפסוהמ\"ק הט\"ו]. וא\"כ ה\"נ יכול לעשות כן ויקריב אשמו לשיוממו וגם אם לא ירצה להמתין כך יכול להקריב אשם אחד מיד דהרי כל התערובות נדחו לרעיא. רק לכשיוממו הנך יפול כל מעותיהן לנדבה [כרמב\"ם שם הט\"ו]. וא\"כ מה זה קו' והאיכא אשם. ומה מתרץ שהקריב אשמו. והיכי אפשר כן והרי הכל מעורב. וגם טפי הו\"ל לתרוצי שלא הקריב אשמו וכלעיל. ואפילו נימא דמשנתנו מיירי. לא בנתערבו האשמות המפורשות בהעולות המפורשות. רק שנתערבו ב' האשמות לבד וב' העולות לבד כל א' מין במינו. ונמצא שאין בכל א' מהם רק ספק א' אם שלו או של חבירו הי'. אכתי ק' היכי קאמר והא איכא אשם. ומאי קושיא. הרי בין האשמות המעורבות יש א' מהן שמת בעליו. והרי בחטאת כה\"ג בכלל חטאות המתות הוא [כתמורה כ\"א ב']. וחטאות כזו שנתערב עם קרבנות אחרות כולן ימותו [כזבחים ד\"ע ב']. וכל שבחטאות מתה. באשם כה\"ג רועה [כתמורה די\"ח א']. וא\"כ ב' אשמות אלו ירעו עד שיסתאבו וכו' הכל כלעיל. ומה מקשה הש\"ס והאיכא אשם. ואיך מתרץ שכבר הקריבו אשמו. וגם מי ומה מכריחו לאוקמא כן. ולהעמיס עלינו קו' רב ששת. ולא נוקמא טפי שנתערבו כולן יחד. ולא הקריב אשמו עדיין עד אחר שיכתוב נכסיו לאחר. ואי נימא דהכא לא במפירשות מיירי אלא בסתומות. דהיינו שלא פירש כל א' מהן על ב' הזכרים שהביא איזה מהן יהי' אשם ואיזה עולה. רק איזה מהן שירצה יקרבנו אשם ואיזה שירצה יקריבנו עולה. ונתערבו ב' שלו בב' של חבירו. הרי גם בכה\"ג לא נרפאה לנו קושייתינו דמה מקשה הש\"ס והאיכא אשם. הרי מתערובות ד' בהמות אלו. אף שיכול להקריב מהתערובות עולה א'. דאף אם תהי' של המת. רשאי הוא להקריבו [כספ\"ב דקינין]. עכ\"פ ב' עולות אינו יכול להקריב מהתערובות. דאע\"ג דכולן סתומות יש לחוש שמא שניהן של איש א' הן. וכשיקריב שניהן. יקריב אשם לעולה. וגם אשם אינו יכול להקריב כלל מהתערובות. דשמא זו שיקריב של המת הוא. אלא בכה\"ג אין לו דרך אחר רק אחר שהקריב עולה א' מהתערובות יהיו ג' הנשארים רועים עד שיסתאבו וכו'. וכיון שכן יכול שפיר להקריב אשמו. ותו כיון שנתערבו כולן. היכי אפשר שכבר הקריב אשמו מהתערובות בוודאי. הרי אפילו יקריב ב' אשמות מהתערובות עדיין יש לחוש אולי שניהן של חבירו היו. וירא ישראל כי אין עוזר לו מרבותינו המפורשים בפירוש משנתנו הקדושה. ויסב פניו אל הקיר ויתפלל אל ד'. והנה יד שלוחה ממרום. ותושע לו ימינו וזרוע קדשו. כימי חודש בחדשו. אשר תמיד לא נטשו. הללו אל בקדשו]:"
+ ],
+ [
+ "שני מצורעים
ב' מצורעים עשירים שהביאו לטהרתן. כל א' קרבנותיו. דהיינו ב' כבשים זכרים א' לאשם וא' לעולה. וכבשה אחת נקבה לחטאת. ונתערבו קרבנותיהן בג' תערובות. דהיינו אם מפורשים היו. נתערב האשם עם האשם. וחטאת עם חטאת. ועולה עם עולה. ואם סתומים היו. נתערבו מב' הזכרים של כל א' זכר א' משל זה עם זכר א' של חבירו לבד. וכ\"כ נקבה אחת של זה עם הנקבה של חבירו. באופן שאין להסתפק בכל א' התערובות שמא אשם או עולה הוא. אלא שמא של זה או של חבירו הוא:"
+ ],
+ [
+ "שנתערבו קרבנותיהם
ר\"ל שמג' מיני תערובות אלו. הקריב מכל תערובות ותערובות א' דהיינו אשם א' מב' האשמות. ועולה א' מהב' עולות. וחטאת א' מהב' חטאות המעורבות. כל קרבן לשם מי שהוא שלו. נמצא שהקריב קרבן שחייב א' מהן לטהרתו. רק שאינו יודע מי הוא האחד שהקריב קרבנו:"
+ ],
+ [
+ "ומת אחד מהם
דאילו היו שניהם חיים. היה יכול להקריב גם הנשארים מהתערובות. כל א' לשם מי שהוא שלו מדנתערבו רק מין במינו. אבל מדמת א' מהן. תו אינו יכול להקריב מג' הנשארים רק העולה. דהרי אפילו היא של המת רשאי הוא להקריבו [כספ\"ב דקינין]. אבל השתא אינו יכול להקריב החטאת דשמא של מת הוא. ולמיתה אזל [כתמורה כ\"א ב']. וגם האשם אינו רשאי להקריב אולי של המת הוא. ולרעיא אזל. דכל שבחטאת מת באשם רועה עד שיומם. ויביא בדמיו עולה [תמורה די\"ח א']. וחטאות ואשם אחרים אינו יכול להביא. דאולי כל ג' הקרבנות שהקריבו בתחלה בעוד חבירו חי. שלו הי'. וכבר נתטהר החי. ונמצא שכשיקריב השתא האשם והחטאת יביא חולין לעזרה. וא\"כ איך יתטהר חי זה לכנוס למקדש ולאכול קדשים. והוא מסופק אם הקריבו קרבנותיו:"
+ ],
+ [
+ "זו ששאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע אמר להם יכתוב נכסיו
לאוהבו או קרובו. שבטוח בו. דלאחר שיביא זה קרבנו. יחזור ויתן לו נכסיו במתנה:"
+ ],
+ [
+ "לאחר ויביא קרבן עני
דהיינו חטאת העוף הבא על הספק. שאחר שהוזה דמה במזבח ישרפוה [כסוף תמורה]. ומדאין למזבח אלא דמה אין בה חשש חולין בעזרה מדאורייתא. ואע\"ג דעכ\"פ הוה כחולין בעזרה מדרבנן. ומה\"ט אינה נאכלת. אפ\"ה כדי לתקוני גברא שרינן להקריבו לכתחלה [ועמ\"ש בס\"ד פ\"א דכריתות סימן ל\"א]. ואחר שהקריבו לו חטאת זו. מותר לכנוס לעזרה ולאכול קדשים. ואע\"ג דעדיין יש להסתפק שמא האשם שהקריבו מהתערובות בעוד חבירו חי. הי' האשם ההוא של חבירו ונמצא שזה החי לא הקריב אשמו עדיין. אין בכך כלום. דהאשם אינו מעכב הכפרה [כרמב\"ם נזירות פ\"י ה\"ח]. וכן מוכח נמי מהרמב\"ם [סוף מחוסכ\"פ] שלא הביא דין האשם. והיינו מדאזל לשיטתי' [וכרלח\"מ שם]. ונ\"ל דהרמב\"ם הוכיח דאשם אינו מעכב. דאל\"כ קשה לרב ששת [נדה ד\"ע א'] שהקשה לשמואל דמוקי למשנתנו בשכבר קרב אשמו. למאן תירץ שמואל הכי. אי לר' יהודה. הרי ס\"ל לעיל בפרקין דאשם קובע. וכיון שכבר קרב אשמו בעשירות היכי יכול להביא חטאת בעניות. ואי כר\"ש דס\"ל לעול דרק חטאת קובע. א\"כ אפילו לא קרב עדיין אשמו יקריבנו השתא. ואפ\"ה אין בו חשש חולין בעזרה. דהרי ר\"ש ס\"ל דמצי מייתי אשם בתנאי. שאם כבר אשמו בעוד חבירו חי. יהי' זה שלמים. ואע\"פ דממעט זמן אכילתו. דהרי שלמים נאכלים לב' ימים ולילה א'. וזה שהוא ספק אשם אינו רשאי לאכלו רק ליום ולילה כאשם. הרי ר\"ש ס\"ל דמביאין קדשים לבית הפסול. וקשה ואלא רב ששת היכי מוקי לה למתניתין. והרי בתרווייהו לא קיי\"ל כר\"ש. דבאמת רק אשם קובע [כרמב\"ם סוף מחוסכ\"פ]. וגם קיי\"ל דאין מביאין קדשים לבית הפסול [כרמב\"ם פ\"ב דחגיגה]. והרי קיי\"ל דהלכה כסתם משנה [יבמות מ\"ב ב']. אע\"כ דס\"ל דבאמת אנשי אלכסנדריי' בכל הג' היו מסופקים. מדנקטו שנתערבו כל ג' הקרבנות. ולא נקטו שנתערבו חטאתיהן [כדנקט הרמב\"ם]. אבל מדלא השיב להן ר' יהושע רק תיקון החטאת. ש\"מ דס\"ל דבאמת אין האשם מעכב. וא\"כ כיון דרב ששת בתראה ניהו. וגם פשטות המשנה לא הזכירה כלל מהאשם. ש\"מ דהכי קיי\"ל. אלא דשמואל לשיטתי' דס\"ל אשם מעכב. הוכרח לתרץ שכבר קרב אשמו. ר\"ל לפע\"ד שכבר הקריבו ב' האשמות המעורבות. בין בעוד חבירו חי או אחר שמת. הרי בכה\"ג בין כך וכך וודאי כבר הקריבו אשמו של חי. והא דלא הוה מצי לשנויי שלא הקריב אשמו ויקריבנו השתא אחר שיכתוב נכסיו לאחרים ויהי' כעני. זה א\"א. מדכבר הקריבו א' מב' האשמות שנתערבו בעוד חבירו חי. וכשיחזור להביא אשם. יביא השתא חולין בעזרה. ולהביאו בתנאי א\"א. מדס\"ל אין מביאין קדשים לפסול. אמנם תמהני מאד האיך אפשר לומר כרבינו הרמב\"ם דאשם אינו מעכב. ואמאי והרי בעינן קרא כדכתיב. וכמ\"ש לעיל [מ\"ט]. ותו וכי עדיף זה מאילו נקטעו לו בהונות דוודאי מעכב וכמשנה ט' לעיל דאמרינן דאין לו טהרה עולמית. ומ\"ש זה מזה. ואין פנים כלל לומר דרק מתנות שבשמן מעכבין ולא אותו שבדם. דמ\"ש. וצ\"ל דדוקא כשיביא אשם ואז מתן בהונות מעכב. אבל כשא\"א לו להביא אשמו אין מתן בהונות מעכב כפרתו. והרי אשכחן דכוותי' במתנות הראש [כמ\"ש בבועז משנה י']. וכ\"כ מצינו [פסחים נ\"ט ב'] דהקטרת אימורין מעכבין הכהנים מלאכול חזה ושוק. ואעפ\"כ כשאבד האימורין מותרין לאכלן. ה\"נ. ולהר\"ש והר\"ב אשם נמי מעכב כפרה [כערכין כ\"א א'] ואפ\"ה יש לו תקנה להחי בשיביא כבש זכר לאשם בתנאי שאם כבר הקריבו אשמו בעוד חבירו חי יהי' זה לשלמים. משום דשניהן דהיינו אשם ושלמים מתן דמו שוה. בב' שהן ד'. ולמטה מחוט הסקרא. ואע\"ג דעכ\"פ אשם נאכל רק לזכרי כהונה. ורק ליום ולילה. אבל שלמים נאכלים גם לבעלים. ולב' ימים ולילה א'. וא\"כ שמא זה הכבש שמביא שלמים הוא. ומדמסופק שמא אשם הוא. אסור לישראל לאכול ממנו. וגם הכהן אסור לאכלו יותר מיום ולילה. ונמצא שממעט באוכליו ובזמן אכילתו. שאינו רשאי [כזבחים ע\"ה ב']. אפ\"ה כיון שבדיעבד אם הקריבו כך. הקרבן כשר. לפיכך משום תקוני גברא. הו\"ל כשעת הדחק דכדיעבד דמי [כרטו\"ז י\"ד צ\"א סק\"ב]. וכ\"כ אמרינן אפילו בדאו' כדאי הוא ר\"ש לסמוך עליו בשעת הדחק [ברכות ד\"ט א']. וכ\"ש הכא דאיכא נמי תקוני גברא דמה\"ט שרינן נמי שיקריב חטאת עוף ולהביאו לבית הפסול לגמרי. כך נ\"ל ליישב דעת הר\"ש והר\"ב. וא\"ת ה\"ת אשם שפיר יכול להביאו בתנאי וכדאמרן. אבל האיך יעשה עם לוג השמן שג\"כ מתנותיו מעכבין. י\"ל דכבר הקשה בש\"ם בדוגמת זה [זבחים דע\"ו ב'] בספק מצורע שהוא ספק נזיר טמא. ותירץ שם דגם הלוג שמן מייתי בתנאי. שאם שלמים הוא יהי' לוג זה נדבה. ומה שיש עוד לגמגם גם בזה מהקמיצה של השמן שצריך בנדבה. ומהזאות שצריך שיעשה מהלוג של מצורע. ע\"ש שמתרץ הש\"ס שם הכל על נכון. א\"נ נ\"ל דהכא בב' מצורעים א\"צ לדחוקי בכל הנך תירוצים דמתרץ הש\"ס התם. דהרי כבר אוקמינה לה שכבר הקריבו אשם וחטאת ועולה בתנאי בעוד חבירו חי. וא\"כ ע\"כ כשהקריבו האשם הראשון בתנאי שתהיה לשם מי שהוא. נתנו מדמו מתן בהונות. אבל הלוג שמן לא היו יכולין כל א' להביא אז עדיין. דשמא אין האשם שלו ומביא חולין לעזרה. אלא מדקיי\"ל מביא אדם אשמו היום. ולוגו אפילו אחר י' ימים [כזבחים מ\"ד ב']. להכי היו שניהן סומכין לכשיקריבו האשם האחר מהתערובות. יביאו אח\"כ כל א' הלוג שמן. ונמצא שאם ביני וביני מת חבירו. יכול זה החי שפיר אחר שיקריב השתא אשמו. להביא גם לוגו בלי שום תנאי כלל. אמנם לרתוי\"ט שהבאנו לעיל שפי' דהקריבו קרבנו של א' מהן. דהיינו שרק חטאת הקריבו מהתערובות בעוד חבירו חי. ע\"כ צ\"ל בלוג שיביא החי השתא. שיביאנו בתנאי ובכל הנהו שנויי דחיקא דמתרץ הש\"ם בסוגיא דזבחים וכמש\"ל. אמנם הגם כי עד הנה עזרנו ד' לסלק כל ערעור בין אי נימא כהרמב\"ם דאשם אינו מעכב. ובין אי נימא כהר\"ש והר\"ב דאשם מעכב. ושיביאנו החי השתא בתנאי. אפ\"ה לפי עני בדעת כמוני עדיין יש דוחק קצת בפירוש הר\"ש. דהרי מדנקט תנא שנתערבו קרבנותיהן. וודאי משמע שנתערבו להב' מצורעים כל מין ומין מקרבנותיהן. ומדהעמידו האלכסנדריי' שאלתן באופן כזה. וודאי שהסתפקו גם בהספק אשם שחייב החי. והאיך לא השיב להן ר' יהושע מה יעשו לתקנת האשם. ובשלמא להרמב\"ם דס\"ל דלר' יהושע אין האשם מעכב. וא\"צ החי להביאו. שפיר י\"ל דלהכי שתק ר' יהושע מיני' מדבאמת א\"צ לתיקון מדאינו מעכב. אלא אי נימא דגם אשם צריך תיקון. ושיביאנו בתנאי. מ\"ט שתק ר' יהושע ולא הודיעם מה יעשו לתיקון חובו. וצ\"ע. ולכאורה קשה בין להרמב\"ם הנ\"ל ובין להר\"ש והר\"ב. מה לנו לבקש כל כך הרבה תחבולות כדי לתקן את החי. הרי כבר דרך כבושה לפנינו לתקן את החי כמשחל בניתא מחלבא. דהו\"ל להחי למתשל על הקרבנות שהביא מקודם בעוד חבירו חי ונמצא שיהי' זה החי השתא כשאר מצורע המתטהר שעומד על פרקו להביא קרבנותיו מחדש בלי שום פקפוק כלל. ובשלמא לתוס' [כריתות די\"ג ב' ד\"ה ארבע] דכל קרבן כשכבר נזרק דמו תו לא מצי למתשל עלוהי שפיר. אלא להר\"ן [נדרים דע\"ח א']. דס\"ל דגם לאחר שנזרק דם הקדשים מצי למתשל עלה. והא דחייבה תורה כרת בשחוטי חוץ. היינו בלא רצו הבעלים למתשל עלה. א\"כ אף דאילה\"ק לרבינו הרי אי מתשל אחר זריקת הדם. הו\"ל חולין בעזרה למפרע. די\"ל דכיון דכי מתשיל כבר הוא לפנים. חולין ממילא הויין. ובכגון זה אין כאן משום חולין בעזרה. ובדוגמת זה תירץ הש\"ס [מנחות דמ\"ח א'] בפודה ב' חלות יתירות של כבשי עצרת. דמדהן כבר בפנים אין בהם משום חולין בעזרה. דחולין ממילא הויין. וגם אילה\"ק להר\"ן. אם כדבריו. ה' חטאות המתות היכי משכח\"ל. נתשל עלוהי. די\"ל נמי בהא כתי' להר\"ן לשחוטי חוץ שאין הבעלים רוצין למתשל. או שמת המקדיש או שאינו כאן. אבל ק' לדבריו מהכא. שע\"כ שהמקדיש חי. והוא כאן שהרי יכתוב נכסיו לאחר בהערמה. ויביא קרבן עני. והרי גם בהאשם יש כמה ערעורים. או שלא יביאנו כלל. או שיביא אותו ואת הלוג בתנאי ובדוחק. ולמה לן כל הנך לחפש בחורין וסדקין תקון להאי גברא. טפי הול\"ל דנתשיל על הקרבנות שהביא כבר. ונמצא שיהי' יכול שפיר להביא קרבנותיו בלי שום ערעור ועיכוב כלל. ואע\"ג דגם בתרומה אמרינן [נדרים נ\"ט א'] דלאו מצוה לאתשולי עלה. וכ\"ש בקדשים דחמירי ושכבר נזרק דמו. עכ\"פ הול\"ל דמשום תקוני גברא שיהי' מותר לכנוס למקדש ולאכול קדשים. הא עדיף טפי משנתיר לו הערמה ושיביא חטאת עוף שג\"כ אסור לכתחלה להביא קדשים לפסול. ואת\"ל דהא דלהר\"ן שרי להתשיל אף לאחר זריקה היינו קודם שאכלו הכהנים הבשר. דאף שכבר זרקו הדם. לא הוה כזרק דם חולין במזבח. דרואין הדם כאילו הוא מים [כזבחים ע\"ט ב']. אבל כשכבר אכלו הכהנים הבשר. אינו רשאי להתשיל ולהביא הכהנים לידי עבירה אכילת חולין שנשחטו בעזרה דאסור [כתוס' מנחות ד\"פ ב' ד\"ה וכי]. ליתא. דבפירוש אמרינן [זבחים פ\"י מ\"ז] דמותר להכניס ולאכול חולין בעזרה. ואע\"ג דמרש\"י [תמורה כ\"ג א' ד\"ה יאכלו]. משמע דאפילו להכניס ולאכול בעזרה כדי לאכול מיד אח\"כ קדשים על השבע אסור. וא\"כ על כרחך הא דשרינן בזבחים הנ\"ל. היינו רק בשיאכלו טפלים כתבלין. אבל שיאכלן בעין בעזרה אסור. והרי רמל\"מ [בפ\"ה מיסודי תורה בס\"ד שם] החליט שחולין בעזרה אסור מדאורייתא. ואם כן כשיתשול עלה מביא הכהנים לאיסור דאורייתא. ואת\"ל דרק הקרבת חולין בעזרה אסור מדאורייתא. אבל אכילתן בעזרה מותר מה\"ת. תדע דאל\"כ היכי מותר להביא תבלין חולין לשם. ליתא דהא תינח לילפותא דיליף הש\"ס בקידושין [דנ\"ז ב'] מה שלי בשלך אסור אף שלך בשלי אסור י\"ל שפיר דאקרבה קאי. אבל למסקנת הש\"ס התם מקרא וזבחת יאכלת בריחוק מקום אתה זובח ואוכל. ולא בקירוב מקום. א\"כ גם האכילה היא דאורייתא. וע\"כ הא דשרינן לאכול שם תבלין חולין. היינו מדשרינהו תורה בפירוש. כדכתיב למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין [וכש\"ס שם] והיינו עם תבלין. והרי אין תבלין בקדשים. וא\"כ שפיר י\"ל דלהכי לא מתשל. כדי שלא יביא הכהנים לידי איסור אכילתן. עכ\"פ היינו הכל רק לכתחלה. אבל בדיעבד. וכדי לתקוני גברא. ודאי אע\"ג דלא אמרינן לאדם חטא כדי שיזכה חברך [כשבת ד\"ד]. עכ\"פ היכא דלא פשע. אמרינן לאדם חטא בקל כדי שיזכה חברך בחמור [כתוס' עירובין ל\"ב ב']. וכ\"ש הכא דאין הכהן עושה כלום. רק הלה מתשיל. ודאי אמרי' לי' זכה בחמור אף שעי\"ז יחטא חבירו בקל. והרי אין לך קל יותר מזה שאכל הכהן למפרע חולין בעזרה. שבשעה שאכלן קדשים היו. ואפילו שוגג ואונס לא הוה. ואין לך מצוה רבה יותר מזה. שיתוקן גברא ויהי' רשאי לכנוס למקדש ולקיים מצות ראיי' וגם לאכול קדשים מצוה היא [יבמות ד\"צ א']. א\"כ קשה שפיר נתשל עלה. ולא נצטרך לדחוקי היתר בהבאת חטאת העוף שגם כן אסור להביא קדשים לפסול. דהרי אינה נאכלת. ואפ\"ה שרי. מכ\"ש התשלה. נ\"ל דלק\"מ דכיון דלא מתשיל רק משום קלקול שאירע ע\"י מיתת חבירו. הו\"ל נולד. ואין מתירין בנולד [נדרים פ\"ט ב']:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Negaim/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Negaim/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..2ff60a4a52f3376bdb2207d07c95348fd9e8bbe6
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Negaim/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,2952 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Negaim",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Negaim",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "מראות נגעים
כבר בארנו בפתיחה דכל נגעי אדם אינן אבעבועות. רק שנשתנה מראה עור האדם ונראה כעין כתם לבן בעורו בגודל גריס [רמב\"ם רפ\"א וספט\"ז מטו\"צ ה\"י]:"
+ ],
+ [
+ "שנים שהן ארבעה
ר\"ל ב' מראות לובן כתיבי בתורה בפירוש דהיינו שאת ובהרת. ולהכי נקראים אבות. אבל מדהטיל הכתוב מלת ספחת. שהוא לשון תוספת וטפל. בין מלת שאת למלת בהרת. להכי מרבינן עוד ב' מראות שהן ג\"כ לבנות רק שהן כהויי' קצת מב' האבות. חד נוסף על שאת וחד על בהרת. ואלו ב' הנוספות שלא נכתבו בפירוש נקראים תולדות. ואע\"ג שבין מראות שלג שהוא היותר לבן שאפשר. ובין מראות הקרום שאין נמוך בלובן יותר ממנו. יש ביניהן כמה מדריגות לבן. אפ\"ה לא מנו חכמים רק ד' מראות לובן אלו משום שרק בהן מצוי מראות הנגע. וזה סדר לבנינותן ממעלה למטה. עזה כשלג. כצמר לבן. כסיד היכל. כקרום ביצה [רמב\"ם פ\"ח מט\"צ. אולם רב\"א הביא בזרוע עוזו ראיות חזקות מהש\"ס דסדר לבנינותן. שלג. סיד. צמר. קרום]:"
+ ],
+ [
+ "עזה כשלג
ר\"ל לבנה ומזהרת מאד כשלג:"
+ ],
+ [
+ "שניה לה
ר\"ל תולדת בהרת. שג\"כ הוא לבן ומזהיר. רק לא עז כשלג:"
+ ],
+ [
+ "כסיד ההיכל
נ\"ל דסתם היכל היינו היכל הקודש. שהיה לבן ביותר מדמלבנין אותו בכל שנה קודם פסח [כמדות פ\"ג מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "כקרום ביצה
לכ\"ע היא הכהויי' בכל ד' מראות. והוא לבן ואינו מזהיר:"
+ ],
+ [
+ "שניה לה כצמר לבן
מטלה בן יומו שלא נתלכלך עדיין מאבק. ורחצהו מדמי לידה. וזו המראה ג\"כ לבנה ואינו מזהיר. ואפ\"ה עז הוא בלבנינותו טפי מסיד ההיכל. וכ\"ש מקרום ביצה:"
+ ],
+ [
+ "כקרום ביצה
רק משמעות דורשין איכא בינייהו. דהרי כולן מצטרפין זה עם זה [וכמ\"ג]. רק ר\"מ ס\"ל דמסתבר שהב' אבות שהזכירתם תורה בפירוש. הן האחת שהיא עזה ביותר. והשנית שהיא הכהה ביותר במראית לבנונית שאפשר. והטיל שפיר הכתוב מלת ספחת ביניהן משום דב' מראות הנוספות. הן ב' מראות הממוצעות. בין הלובן היותר עז. ובין הלובן היותר נמוך. ומה\"ט שפיר קריי' רחמנא להמראה היותר כהה במראה לובן. דהיינו קרום ביצה בשם שאת. משום דכל מראה כל שעז יותר בלבנונית נראה נמוך משאר המראות הכהויי' ממנה. והיינו משום שהעין ירחיקו בטבע. מדמזיק להעין שמציץ עליו. וא\"כ היותר נמוך מכל ד' מיני לובן. הוא ג\"כ היותר מנושא מכל ד' מיני לובן. והוא מראה קרום ביצה. ולכן נקרא בשם שאת. ורבנן ס\"ל דכמו בלובן המזהיר. דהיינו בהרת. האב עז יותר מהתולדה. ה\"נ בהלובן שאינו מזהיר. דהיינו שאת. האב עז יותר מהתולדה. ולהכי מסתבר דשאת שהוא אב הוא כצמר לבן. ותולדתו יהיה כקרום ביצה. והא דקריי' רחמנא לצמר לבן בשם שאת היינו משום דע\"י כהייתו מנושא עכ\"פ טפי מבהרת שנכתב בפירוש אחריו:"
+ ],
+ [
+ "הפתוך שבשלג
ר\"ל ואם מראה הבהרת שהוא לבן מעורב עם אודם. שעורו כיין וכו':"
+ ],
+ [
+ "כיין המזוג בשלג
הראב\"ד כתב דשיעור כמות התערובות היינו שיהיו נכרין בה לבנונית השלג ואודם היין. ול\"מ היה נ\"ל דמדלא קאמר תנא כיין המעורב בשלג. אלא המזוג בשלג. משמע דמצריך שיהיו ערובו כדרך מזיגת יין. דהיינו על חד יין תלת שלג [כב\"ב צ\"ו ב']. [ועי' מ\"ש בס\"ד במראה כהן סי' ד]. ועונ\"ל דהא דקאמר כיין המזוג בשלג. לאו היינו שישפוך היין לתוך השלג או שישליך השלג לתוך היין. דהרי בזה ובזה ימס השלג ויהי למים וא\"כ מה בצע שיערב השלג שיהי למים. יערב מיד מים ביין. אלא ר\"ל שמשערין כאילו נתן חלק א' יין סמוך לג' חלקים שלג. שבכה\"ג בטבע השלג לשאוב היין שבצדו. ואותו הצבע שיהיה להשלג לכשיבלע בו כל היין. הוא פתוך שבשלג לר' ישמעאל. ומה\"ט נמי לא קאמר כדם בשלג משום דדם מדעב לא נשאב כ\"כ מהר לשלג כיין:"
+ ],
+ [
+ "הפתוך שבסיד
דסיד שהוא תולדת בהרת. ג\"כ מטמא בו פתוך:"
+ ],
+ [
+ "כדם המזוג בחלב
בתוס' שבועות [דו\"ב ד\"ה ואם] גרסינן כיין המזוג בחלב [ע\"ש]. ושיעור פתוך זה הוא ג\"כ כלעיל. דהייט על חד תלת. ולכל הגרסות פתוך זה אדום טפי מפתוך בהרת. ונ\"ל עוד דמה\"ט לא קאמר כדם המזוג בסיד. מדיש במשמעות מלת סיד גם כשהוא עדיין יבש כגוש או דק כקמח. וסד\"א דגם בו משערינן כאילו שאב הסיד האודם הלח שבצדו. והרי בכה\"ג יהיה מראה האדמימות שבסיד חלש טפי מאדמימות שנשאב לתוך השלג ברישא. והרי אנן איפכא בעינן שיהיה פתוך שבסיד אדום טפי להכי נקט חלב דהוא הוא כמראה סיד שסדין בו הבתים. ומה\"ט נמי נקט לפי גירסתנו הכא דם ולא יין כברישא. משום דיין בטבעו דק ממים. ומתערב מאד בכל חלקי החלב עד שעי\"ז יאבד היין הרבה מצבע אדמימותו. והרי אנן הכא אדמימות חזק בעינן וכדאמרן. להכי ניח\"ל טפי למנקט דם. שהוא בטבעו עב. וגם כשעירבו בחלב. ישארו כמה מחלקיו מעורבין ואינן מעורבים ועי\"ז יחזק האדמימות המעורב בהלובן. והנה בתורה כתיב כי יהיה בעורו שחין ונרפא. והיה במקום השחין שאת לבנה או בהרת לבנה אדמדמת וגו'. ומזה למדנו דפתוכי' נמי מטמא בשאת ובבהרת. משום דלפי פשוטו מלת אדמדמת דקרא גם אשאת קאי. וקבלנו מרבותינו ז\"ל דגם אם לא היה השאת והבהרת במקום השחין. ג\"כ הפתוך מטמא גם שם. ורק שהכתוב דבר בהוה דאחר שחין שנרפא אם יתהווה שם שאת או בהרת מצוי שיהיה הלובן שבהם מעורב באודם. אבל באמת בין במקים שחין או שלא במקום שחין. כל הד' מראות. בין שהם חלקים או פתוכין מטמאים. מיהו אע\"ג שבתורה לא נזכר פתוך רק בב' האבות. והתנא מזכיר פתוך רק בבהרת ותולדתו. הכא והכא רק לדוגמא בעלמא נקטי'. דבאמת פתוך של אודם ולובן פוסל בב' האבות ובב' התולדות. אלא דקרא נקט ב' האבות. לאשמעינן דבשניהן פוסל פתוך. והתנא נקט תולדה בהדי חד אב. לאשמעינן דגם בתולדה פוסל פתוך:"
+ ],
+ [
+ "אדמדם
ר\"ל פתוך. אלא משום דכל דבריהם בזה דברי קבלה [כדלעיל סימן י\"ב]. מר קבלו בלשון פתוך ומר קבלו בלשון אדמדם. כמו שנזכר בתורה. והרי חייב אדם לומר בלשון רבו [כעדיות פ\"א מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "אלא של שלג עזה
ר\"ל הלבנונית שבו הוא עז וצח ביותר:"
+ ],
+ [
+ "ושל סיד דיהה ממנה
ר\"ל הלבנונית שבו אינו צח ומזהיר כלבנונית שבפתוך שבשלג. אמנם לא פירשה לנו המשנה. היאך יהיה הפתוך בשאת ובתולדתו. ונ\"ל דלכ\"ע משערין דיהתן לפי פתוכין דפליגי בהו במתני'. והיינו לפי סדר לבנינותן שהזכרנו לעיל במשנה א' בסי' ב'. רק דלר' ישמעאל משערין שאת ותולדתו נמוכין קצת מלבנונית דם וחלב. שאת נמוך חד מדריגה מדם וחלב. ותולדתו נמוך מהם ב' מדריגות. ולר\"ע משערין שניהן נמוכין מיין ומים. שאת חד מדרגה ותולדתו ב' מדרגות:"
+ ],
+ [
+ "ארבעה מראות האלו מצטרפין זה עם זה
לכשיעור גריס. ולהתחלפות המראות. שאם היה תחלה מראה א'. והתחלפה למראה אחרת. לא אמרינן נגע אחר הוא אלא נידונית כאילו היא היא אותה שהיתה בתחלה. וכ\"כ מצטרפת לענין פשיון שצריך שיהיה כמין האום. ואם היה האום ממראה א' ופשה ממראה אחר. מחשב כפשיון ממראה אום. ולראב\"ד הנ\"ל סימן ח'. דאב ותולדת חבירתה. או ב' תולדות אינן מצטרפות. גרסינן הכא מארבעת וכו' מצטרפין. ור\"ל יש מהן שמצטרפין. ולרב\"א מתניתין ר\"ח סגן הכהנים היא דס\"ל [במ\"ד] מראות נגעים ששה עשר. דהיינו ד' חלקים. וד' פתוכין פשוטין. ועוד ד' חלקים וד' פתוכין מצורפין. אבל לר' דוסא שם אין מצטרפין רק אב ותולדה דידיה [ולפי דברי רבינו אלו. גם להראב\"ד א\"צ לגרוס מארבע. אלא הו\"ל סתם ואח\"כ מחלוקת. דאין הלכה כסתם]:"
+ ],
+ [
+ "ולהסגיר
כולה מפרש ואזיל:"
+ ],
+ [
+ "את העומד בסוף שבוע ראשון
דב' מיני צירוף יש. צירוף שיעור גריס מב' מראות כאחד. וצירוף ב' מראות זה אחר זה. שלא נדון האחרונה כנגע חדש. ולפיכך קאמר הכא דבשניהן מצטרפין כל המראות לענין דין הסגר. שאם היה בתחלה נגע א' כגריס במראה שלג. ובסוף שבוע א' עמד בעיניו. דהיינו שנשאר גדלו כשיעור גריס. אבל מראיתה התהפך כולו למראה קרום ביצה. או איפכא. לא אמרינן נגע אחר הוא ונבעי הסגר בתחלה. אלא אמרינן מראה קרום דהשתא מצטרף למראה שלג שהיה בתחלה. וא\"צ רק עוד הסגר שבוע א'. וכ\"כ לענין צירוף ב' המראות יחד שכשהיה תחלה גריס במראה שלג. ובסוף שבוע א' נתהפך חציה למראה קרום ביצה. לא אמרינן דמדאין השתא כל המראה כגריס נפטרנו לגמרי. אלא מצטרפי והו\"ל כבתחלה ונמצא שעמד בעינו ובעי הסגר ב':"
+ ],
+ [
+ "את העומד בסוף שבוע שני
דבהיה בו נגע כגריס במראה קרום. ובסיף שבוע ב' נתהפך הגריס ההוא למראה שלג. וכ\"ש איפכא. אין אומרים נגע אחר הוא. ונבעי הסגר בתחלה אלא הו\"ל כעמד בעיניו ב' שבועות ופוטרו הכהן לגמרי. ואע\"ג דכל היכא שפוטרו בעמד בעיניו ב' שבועות. כתוב בתורה והנה כהה הנגע. אין ר\"ל דאפילו לא פשה אפ\"ה לא יפטרנו עד שיכהה ג\"כ מראית לבנינותו. אלא קמ\"ל קרא דיוקא. דאע\"ג שכהה דוקא בעמד בעיניו פוטרו. הא בפשכ. אף שכהה מחליטו:"
+ ],
+ [
+ "בתחלה
כשהיה בו תחלה נגע כגריס. ובה מחיה כעדשה. או ב' שערות לבנות. ה\"ז מוחלט מיד. אפילו הגריס הוא מב' מראות:"
+ ],
+ [
+ "בסוף שבוע שני
ר\"ל וכן אם נמצא המחיה או הב' שערות לבנות בנגע כגריס שמשותף מב' מראות. בסוף שבוע א' אחר הסגר ראשון. או בסוף שבוע ב' אחר הסגר ב':"
+ ],
+ [
+ "לאחר הפטור
ר\"ל או אם אפילו לאחר שפטרו לגמרי בסוף שבוע ב' מדלא מצא בהנגע כגריס א' מג' סימני טומאה. רק שנשארה הנגע כמו שהיתה בתחלה. ולאחר כמה ימים שפטרו. נולד בו א' מג' סימני טומאה ה\"ז מוחלט. אף שהנגע כגריס משותפת אז מב' מראות. או שנתהפכה לאחר הפטור ממראה למראה:"
+ ],
+ [
+ "להחליט את שנולד לו פשיון
אפילו הפסיון הוא ממראה אחרת של עיקר הנגע:"
+ ],
+ [
+ "לאחר הפטור
ר\"ל בין שנמצא הפסיון הזה שממראה אחרת. אחר ובסוף הסגר א'. או בסוף ההסגר של שבוע ב'. או אחר שפטרו לגמרי בסוף שבוע ב'. מדלא נולד לו אז סי' טומאה. ולאחר שפטרו פשה ממראה אחרת סמוך להנגע הר\"ז מוחלט. אבל פשיון בתחלה וכגון שבא לפני הכהן עם נגע כגריס. ועוד קודם שהסגירו רואה שהנגע פושה והולך לפניו. אז אפי' הפשיון הוא ממראה הנגע לא יחליטנו דכל עוד שקודם סוף הסגר א' לא נקרא פסיון. רק אפ\"ה מסגירו ובסוף השבוע יראה שאם ימצאנו שפשה יותר ממה שהיה ברגע שהסגירו. זה לבד נקרא פסיון:"
+ ],
+ [
+ "להחליט את ההופך כולו לבן מתוך הפטור
דאם לאחר שפטרו הכהן וטיהרו. פרח הצרעת בכולו. אפילו היה הפריחה משותפת מב' מראות או שהתהפכה כולו ממראה למראה אחרת לא אמרינן פריחה זו נגע חדש הוא. ונבעי הסגר בתחלה [כפ\"ח מ\"ז]. אלא נחשבת כנגע ראשון. שפרח מתוך הפטור ויוחלט:"
+ ],
+ [
+ "את ההופך כולו לבן מתוך החלט או מתוך הסגר
שאם אחר שהוחלט. או בסוף ימי הסגרו. נראה שכולו הפך לבן. אע\"ג שהפריחה היא ממראה אחרת שהיה בעיקר הנגע. לא אמרינן פריחה זו נגע חדש הוא ונבעי הסגר בתחלה [כפ\"ח מ\"ז] אלא נחשבת כנגע הראשונה שהפך כולו לבן מתוך הסגר או החלט וטהור:"
+ ],
+ [
+ "אלו מראות נגעים
דהיינו ד' מראות נגעים חלוקות ופתוכו' וצרופן שזכרנו:"
+ ],
+ [
+ "שכל נגעים תלוים בהן
דגם שחין ומכוה אינן מטמאין רק כשמראיתן הוא א' ממראות הנ\"ל וגם בהן מצטרפין כל הח' מראות. כמו בנגע עור הבשר. מיהו מלת כל דקאמר לאו דוקא הוא. דהרי נתק מטמא בכל המראות אף שאינו ממראות הנ\"ל [וכלקמן רפ\"י]:"
+ ],
+ [
+ "רבי חנינה סגן הבהנים אומר מראות נגעים ששה עשר
והיינו ד' מראות יחידות וד' צרופות. דשאת מצטרף עם כל א מג' האחרות. הרי ג'. וקרום וסיד נמי מצטרפין יחד הרי עוד א'. שהן בין כולן ח'. אבל בהרת ס\"ל דאינו מצטרף רק עם שאת. ועוד יש ח' פתוכות כנגדן. הרי ט\"ז. ונ\"ל דמניינא קמ\"ל לאשמועינן דיש מראות שאינן מצטרפות:"
+ ],
+ [
+ "ר' דוסא בן הרכינס אומר מראות נגעים שלשים וששה
ס\"ל דכל הד' מראות מצטרפות זע\"ז. הלכך לא נ\"מ מידי למחשב כמה צירופין יש. דהרי אין בהן יוצא מהכלל. אלא רק מחשב ד' עיקר מיני לובן וד' פתוכות מאודם ולובן. וכולן מצטרפין. הרי ח' בעור הבשר וכנגדן ח' בשחין ומכוה. וכנגדן ח' בקרחת וגבחת. וכנגדן ח' בנתק. דאע\"ג דמטמא בכל מראה שבעולם עכ\"פ בח' הנ\"ל שוה לשאר נגעים. הרי ל\"ב. וירקרק ואדמדם בבגדים. וירקרק ואדמדם בבתים. הרי ל\"ו. ונ\"ל דגם ר' דוסא קמ\"ל מניינא כדי לאשמועינן דבכל מין נגע כל הד' מראות מצטרפין. ולהכי לא חשיב פרטי צירוף שבכל מין מדלא נ\"מ מידי למחשב פרטי שבכל מין ומין וכמש\"ל:"
+ ],
+ [
+ "עקביא בן מהללאל אומר שבעים ושנים
ס\"ל נמי כר' דוסא בכל דבריו. הלכך הרי יש ל\"ו דר' דוסא בתחלה כשהובא אל הכהן. רק עקביא ראה למחשב כנגדן עוד ל\"ו שבסוף ההסגרים שבנגעי אדם. בגדים. ובתים. דגם אז אינן מטמאין בעמד הנגע בעיניו. רק בשיש בהן א' מד' מראות כמו בתחלה וגם אז כל המראות הראויות לכל א' מצטרפות בכל א' הרי ע\"ב:"
+ ],
+ [
+ "אין רואים את הנגעים בתחלה לאחר השבת
ר\"ל באחד בשבת [ונ\"ל דלהכי לא נקט בל' מבורר בא' בשבת משום דאז יהיה כוונת מלת שבת ר\"ל שבוע. ולא יהי' שוה למלת חל בשבת דנקט מיד בסמוך. דר\"ל בשבת עצמו. וניח\"ל טפי למנקט בתרווייהו מלת שבת בחד כוונה]:"
+ ],
+ [
+ "ששבוע שלו חל להיות בשבת
ר\"ל שעי\"ז יחול יום ז' שלו בשבת עצמו. והרי אין הכהן רשאי לראות בו הנגע מדהו\"ל כדן דין דאסור מדרבנן [כביצה פ\"ה מ\"ב]. ואף דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מהתורה בשב וא\"ת [כיבמות צ' ע\"ב] עכ\"פ אסור לגרום כן לכתחלה:"
+ ],
+ [
+ "ולא בשני ששבוע שני שלו חל להיות בשבת
דיום ז' של שבוע ראשונה עולה לכאן ולכאן:"
+ ],
+ [
+ "ששבוע שלישי שלו חל להיות בשבת
ר\"ל ובנגעי בתים ג\"כ לא יראה הנגע בתחילה ביום א' וביום ב'. אבל גם לא ביום ג' בשבת. משום דבתים אפשר בהם הסגר ג' שבועות. וכל יום ז' של הסגר עולה לכאן ולכאן:"
+ ],
+ [
+ "ר' עקיבא אומר לעולם רואים
חוץ מבתחילה בשבת ויו\"ט דלכו\"ע אין רואין כמו שאין רואין אח\"כ בשבת ויו\"ט. וכדמסיק. [וערכ\"מ פ\"ט מטו\"צ ה\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "חל להיות
יום ז' של שום הסגר:"
+ ],
+ [
+ "בתוך השבת
ביום השבת:"
+ ],
+ [
+ "מעבירין לאחר השבת
ר\"ל אינו רואה הנגע עד יום א' והכי קי\"ל. [ודלא כהר\"ב]. ופשוט שאינו מתחיל למנות שבוע שניה רק משעה שיבדקנו הכהן ביום א'. ומכאן נ\"ל ראיה ברורה דבהסגירו הכהן בתחלה ושהה מלבודקו עד סוף שבוע ב' או יותר ומצאו שעמד בעינו. לא אמרינן כיון דמתחלה היה כך וגם השתא מצאו הכהן כך. נהוי כעמד בעינו ב' שבועות ונפטרנו. ליתא. דהתורה הקפידה על ב' הסגרות וב' בדיקות. וכל שלא בדקו כהן בינתים. לא הו\"ל רק הסגר א' וצריך שבוע ב' עדיין להסגרו. וכן הוא הדין בהסגר בגדים ובתים:"
+ ],
+ [
+ "ויש בדבר להקל ולהחמיר
דע\"י שלא יראהו בשבת אפשר שעי\"ז יתגלגל לפעמים להמנוגע קולא ולפעמים חומרא. וה\"ה דלר' חנינא סגן הכהנים שייך כה\"ג קולא וחומרא כשלא יראנו בתחלה. בא' בב' וג'. אבל אין לומר. דהא דקאמר יש בדבר להקל ולהחמיר חאי גם אאין רואין בתחלה בשבת. ליתא. דהרי קתני היה בו פסיון והלך לו. והרי אין פסיון פוסל בתחלה [כלעיל מ\"ג]. אלא כל שלא בא עדיין תחת יד כהן מקודם לא חשיב לה קולא וחומרא עדיין:"
+ ],
+ [
+ "היה בו שער לבן
ביום ז' של הסגר שחל בשבת. והרי אם היה הכהן רואהו ביום זה היה מחליטו:"
+ ],
+ [
+ "והלך לו שער לבן
שכשראהו הכהן ביום א' מצא שנשרו הב' שערות. ומצי איירי בין בסוף שבוע א' או סוף שבוע ב'. דאם היה אתמול סוף שבוע ב'. אם היה רואה אתמול שב' שערות בנגעו היה מחליטו ואף שהיום ינשרו ממנו הב\"ש ויטהרנו עכ\"פ יהיה צריך לקרבן לטהרתו. אבל השתא שלא ראהו אתמול כשיראה היום נגעו בלי הב\"ש יטהרנו מיד. הרי קולא. ואפילו אם היה אתמול סוף שבוע א'. אפ\"ה יש קולא. דאע\"ג דע\"י שלא ראהו אתמול אתילד חומרא להמנוגע. דהרי אם ראהו אתמול עם הב\"ש והחליטו. עכ\"פ כשיראה היום שחזרו ונשרו. הרי יטהרנו לגמרי. אבל השתא שלא ראה אתמול הב\"ש שבו. רק ראה היום שנשרו ממנו הב\"ש יחזור ויסגרנו שבוע ב' והרי חומרא. עכ\"פ יהיה לו קולא לענין קרבן. שאילו היה רואהו אתמול והחליטו כשינשרו היום יהיה צריך קרבן. אבל השתא שלא ראהו אתמול. כשיפטרנו בסוף שבוע ב' פטור מקרבן:"
+ ],
+ [
+ "והשחירו שניהם
כולה פירושא דהשחירו הוא. וה\"ק השחירו שאמרתי. היינו בין שביום א' בשבת נעשת א' לבנה וא' שחורה. או שביום א' הושחרו שתיהן:"
+ ],
+ [
+ "ארוכות
דשער לבן אינו סימן טומאה עד שיהיו ארוכות כדי לקרוץ בזוג:"
+ ],
+ [
+ "והקצירו
שביום א' נתקצרו שנתהוו אחת וכו':"
+ ],
+ [
+ "והקצירו שתיהן
ה\"נ כולה פירושא דהקצירו הוא. וה\"ק בין שביום א' הקצירה א' או שתיהן:"
+ ],
+ [
+ "נסמך השחין לשתיהן
לב' השערות. ואתמול היה תוך הבהרת ועכשו רואה שהן סמוכין לשחין. והרי ב\"ש אינן סי' טומאה עד שיגדלו תוך הבהרת. אף שא\"צ שיקיף רוחב הבהרת חוצה לב\"ש סביב. עכ\"פ הכא השחין הוא סמוך להן בצד א'. והו\"ל ספק נגעים בתחילה דטהור דמי יוכל לשער אם הם תוך הבהרת או תוך השחין. או שביום א' הקיף וכו':"
+ ],
+ [
+ "הקיף השחין לשתיהן
שאתמול היו הב\"ש תוך הבהרת. והיום נתהפך הבהרת שסביב השערות לשחין. והרי הן השתא עומדים תוך השחין. ואע\"ג דב\"ש לבנות גם בשחין הם סימן טומאה. נ\"ל דמיירי דאין בשחין כגריס. ורכ\"מ [פ\"ב מטו\"צ ה\"ד] תירץ דמיירי כשהשחין מורד. אולם שייר תנא גוונא שחזרה נגע לאחורי' ונמצא שעומדים חוץ להבהרת ולא נקט לה. מדלא מצי למנקט סיפא איפכא במשנה ו' בשהיו הב\"ש חוץ להבהרת בשבת וביום א' התפשטה לשם. דהרי בכה\"ג לא היה להחמיר מדקדים ש\"ל לבהרת. וגם בל\"ז כבר מכח כ\"ש שמעינן כן הכא ברישא מדקתני הקיף השחין לשתיהן. מקילינן. מכ\"ש בחזרה נגע לאחורי'. ונשארו הב\"ש במקום בריא:"
+ ],
+ [
+ "או חלקן
להב' שערות. ונ\"ל דלא מיירי שנגע השחין בהשערות. דא\"כ היינו רישא. אלא כגון שהיה בהרת כב' גריסין [וכ\"ש כשהיתה רק גריס] ובה שער א' במזרח ושער א' במערב ואח\"כ בא השחין ופילש באמצע הבהרת והפרידה לב' חלקיו ועי\"ז יש רק שער א' לכל חלק:"
+ ],
+ [
+ "השחין ומחית השחין והמכוה ומחית המכוה והבוהק
כעדשה. דבפחות מכעדשה אינו מפסיק [ועמ\"ש פ\"ו]. וכולהו או או קתני. ואכולהו תלת דתני. דהיינו נסמך. הקיף. חילק. קאי. וה\"ק. אם א' מהנך חמש. נסמך או הקיף או חילק לב' השערות והפסיק ביניהן. ע\"י כל חד מהנך גווני נטהר הש\"ל [כפ\"ח מ\"ז]. אולם מלת מחי' פירושו בשר בריא ור\"ל שנולד בשר בריא באמצע השחין או באמצע המכוה והרי בהן אין המחי' סימן טומאה. ומלת בהק היינו שיש בהעור כתם שלבנינותו נמוך טפי ממראה קרום ביצה. שאז אין דינו כנגע והוא טהור:"
+ ],
+ [
+ "היתה מרובעת ונעשית עגולה או ארוכה
והרי מחי' שהוא סימן טומאה צריך שיהא בה ג' דברים [וסימנך ס'ע'ר']. (א) שיהיו ממשות הנגע סביב להמחיה כרוחב ב' שערות. (ב) שתהי' המחיה גדול כמו עדשה. (ג) ושתהי' שטחה כדי להושיב עליה רבוע שארוך ורחב כרוחב עדש. וזו אתמול בשבת היתה כך. והיום מחזיק שטחה רק עדש עגול או שרק ארוך כעדש. אבל לא רחב:"
+ ],
+ [
+ "מבוצרת
שאתמול היה בכל צד מהמחיה בהרת סביב בכל צד ברוחב ב\"ש. והיתה לפ\"ז סגורה בהבהרת כבמבצר:"
+ ],
+ [
+ "מכונסת
שהמחיה צריכה שתהיה גדולה עד כדי שיוכל להושיב עלי' כעדש מרובעת. וכולה במקום א'. וכך היתה זו בשבת:"
+ ],
+ [
+ "ונתפזרה
שביום א' אח\"כ נכנס הנגע לתוכה ונתחלקה המחיה. ואעפ\"כ ע\"י צירוף נשאר עדיין מהמחי' שיעור כעדש. או בא וכו':"
+ ],
+ [
+ "ובא השחין ונכנס בתוכה
ר\"ל או שבשבת הי' בהרת ומחי' בתוכה כדינו לטמאו וביום א' שאח\"כ מצא ששחין נכנס לתוך המחיה דהיינו הקיפה וכו':"
+ ],
+ [
+ "והבוהק
או או קתני וכולהו פירושא דנכנס לתוכה דתני מקמי הכא קאי. וה\"ק או שהשחין או מחית השחין וכו'. הקיף או חילק או מיעט את שיעור המחיה שהיה באמצע הנגע אתמול. והרי אפילו רק הקיפו הנך את המחי'. ולא מיעטו את שיעור המחיה. אפ\"ה אין המחיה עוד סימן טומאה. דאין המחיה סימן טומאה בהן רק בבהרת:"
+ ],
+ [
+ "והלך לו פסיון
ר\"ל שביום א' עבר הפסיון. [וגם הכא שייר תנא היכא שבשבת היה הפסיון וביום א' הפך כולו לבן. ואפשר משום שזהו בכלל מה דקאמר ועבר הפסיון]:"
+ ],
+ [
+ "או שהלכה לה האום
שאתמול היה בהנגע פסיון. והיום נשאר הפסיון אבל עיקר הנגע נתרפא והלך לו:"
+ ],
+ [
+ "או שנתמעטה
נתמעט האום:"
+ ],
+ [
+ "ואין בזה ובזה כגריס
שהמיעט שנשאר היום מעיקר הנגע ובמה שפשה מאתמול אין בשניהם יחד כגריס. ועי\"ז נטהר היום לגמרי. דאילו נשאר משניהם יחד כגריס היום והוא עומד היום בסוף שבוע ראשונה לא היה מטהרו עדיין. דהרי צריך להסגירו עוד שבוע א' [כפ\"ד מ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "והמכוה ומחית המכוה והבוהק חולקין בין האום לפסיון
ר\"ל שביום השבת פשתה הבהרת ולא היה שום דבר מפסיק בין האום להפשיון. והיום מצא שמפסיק בין האום להפשיון. שחין או מחית השחין וכו'. וה\"ה וכ\"ש כשמצא היום שעור הבשר מפסיק בין האום לפשיון. דהרי פשיון שהוא רחוק מהאום אמ\"ט באדם. אלא נקט שחין ומכוה וכו'. לרבותא דאע\"ג שהן מין נגע דהרי גם בהק מין נגע הוא אלא שטיהרתו תורה אפ\"ה מפסיקין [וערכ\"מ פי\"ב מטו\"צ ה\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "כיצד להחמיר לא היה בו שער לבן ונולד לו שער לבן
שביום ז' שחל בשבת לא היה בו ש\"ל וביום א' שאח\"כ נולדו בו. ואע\"ג דגם אם היה רואהו ופוטרו אתמול. ונולדו בו היום ב' שערות או סימן טומאה אחר ג\"כ היה מחליטו היום. עכ\"פ אם סוף שבוע ראשון הוא ולא ראה בו סימן טומאה אתמול היה מסגירו שוב שבוע שלימה. ואע\"ג שהיום יולדו בו ב' שערות או סימן טומאה אחר. לא היה הכהן מחליטו עדיין. ושמא בתוך ימי שבועת ההסגר השני זה יעבור סימן טומאה ויהיה פטור לגמרי. אבל ע\"י שלא ראהו אתמול ורק היום ראהו עם הב\"ש מחליטו מיד ואפילו היה אתמול סוף שבוע שניה. וא\"כ אילו ראהו אתמול והיה פוטרו. ואח\"כ היה רואה בו סימן טומאה היה מחליטו ג\"כ. וא\"כ מה הפסיד שלא ראהו אתמול. י\"ל דעכ\"פ אם היה רואהו אתמול ולא ראה בו סימן טומאה והיה פוטרו היה טובל ומעריב שמשו וטהור. ואף שהיום נולדו בו אח\"כ סימן טומאה היה נשאר בטהרתו עכ\"פ עד שיחזור הכהן ויראנו. אבל עכשיו שלא ראה אתמול. הרי הוא נשאר בטומאת הסגר שמאתמול עד שיחליטנו הכהן היום לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "היו שחורות והלבינו
קמ\"ל דאף דגוף השער קודם להבהרת. אפ\"ה כיון דליבונה אח\"כ בא. טמא [עספ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "והלבינו שתיהן
הכא ליכא למימר כלעיל סימן מ\"ג דכולה פירושא דהשחירו. ליתא. דהרי סיים והלבינו שתיהן. אלא ה\"ק בין שאתמול היו שתיהן שחורות. והיום הלבינו שתיהן או שאתמול היה א' מהן לבנה. והיום הלבינו שתיהן:"
+ ],
+ [
+ "אחת קצרה ואחת ארוכה והאריכו שתיהן
גם הכא אין לפרש כלעיל מ\"ו דכולא פירוש' דקצרות הוא. ליתא דהרי מסיים והאריכו שתיהן. אלא ה\"ק בין שאתמול היו שתיהן קצרות. והיום נתארכו שתיהן:"
+ ],
+ [
+ "או חלקו השחין ומחית השחין והמכוה ומחית המכוה והבוהק
ר\"ל שאתמול ביום השבת היה א' מאלו מפסיק בין ב' השערות שבהבהרת. ולפיכך לא נחשבו סימן טומאה:"
+ ],
+ [
+ "ובא השחין ונכנס בתוכה
ר\"ל או שביום השבת בא השחין ונכנס אל התוך של הבהרת דהיינו להמחי'. והיינו שהקיפה או וכו':"
+ ],
+ [
+ "הקיפה חלקה או מעטה
כולה או או קתני. וה\"ק בין שכניסת השחין אתמול אל תוך המחי'. היה באופן שהקיף השחין את המחי' שבאמצע הבהרת. או שהשחין חילק את המחי'. או מיעט את המחי' משיעורה ע\"י השחין וכו':"
+ ],
+ [
+ "והמבוה ומחית המכוה והבוהק
א' מאלו חולקים וכו':"
+ ],
+ [
+ "והלבו להן
ונתהפכו להיות מקומן בהרת. נמצא שהיום הפסיון סמוך לאום [וגם כאן שייר תנא מלמיתני שאתמול היה הפך כולו לבן והיום נתגלה קצת ממנו]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "נראית בגרמני
נגע. עזה במראה לובן שבה. אם היא באדם שהוא מארץ גערמאניען. היא אשכנז בלשון לאטינא. דמג' ב\"נ התישבו בני יפת בצפון העולם היא אייראפא. ואשכנז היא היותר צפוני בה. ומדאין שם תגבורת השמש. לכן תושביה הם לבנים ביותר. ובני חם התיצבו בדרום העולם. היא אפריקא. וכוש הוא עטיאפיען. היא היותר דרומי בה. ומדיש שם התגברות השמש ביותר. לכן תושבי ארץ כוש הם שחורים ביותר. אולם בני שם התישבו במזרח העולם. היא אזיען. והיא כמול האמצע שבין אפריקא לאייראפא. וא\"י היא קרובה לאמצעית אזיען. לכן תושביה ממוצעים בלבנונית עורם [כל זה מדברי הגאון רב\"א בקצת תוס' ביאור]. וי\"א דגרמני דקא' תנא הוא לשון גרמא. ור\"ל שבשרו לבן כעצם [אולם לפע\"ד הרי לפי\"ז לא תלי כלל באיזה אקלימא הוא דר. שיש שנולד כך משונה בעורו. ונקרא בל\"א אלבינוס. והוא מום באדם ונקרא בלשוו המשנה לבקן [בכורות פ\"ז ע\"ו]. ולמה לא קראו תנא גם הכא כן. ותו מסתבר דכמו כושי שהזכיר תנא. נקרא על שם ארצו. כך גרמני על שם ארצו נקרא]:"
+ ],
+ [
+ "כהה
שמתוך שבשר הגרמני לבן ביותר. לכן כשיש בעורו גם בהרת עזה כשלג. נראה כהה מקרום ביצה. ופוטרין אותו. דבתר בשרו אזלינן:"
+ ],
+ [
+ "והכהה
נגע שכהה יותר מקרום ביצה:"
+ ],
+ [
+ "בכושי עזה
שמתוך שעור הכושי שחור ביותר. להכי גם נגע שכהה יותר נמוך מקרום ביצה באדם בינוני. והוא נטהר בה. אפ\"ה מדנראת בכושי זה עזה. הרי זה נסגר או נחלט על ידה. דס\"ל דכל נגע משערינן לפי בשר המנוגע מדכתיב הרבה פעמים באותה פרשה בעור בשרו. והא דכתיב פעם א' בעור הבשר. ה\"ט כדי דלא תימא דבישראל דווקא מיירי קרא. וביה נשער בכל א' לפי עורו. אבל גר גרמני או כושי אמ\"ט כלל בנגעים. להכי כתבה תורה נמי בעור הבשר סתמא פעם א'. למימרא דבכל בשר משערינן. ובכולן בבשרו. דהיינו בבשר עצמו משערינן:"
+ ],
+ [
+ "בני ישראל אני כפרתן
ר\"ל אם נגזר על א' מהן צרעת בשביל עוונותיו [כעירוכין י\"ד ב'] הנני תחתיו לקבל ענשו. כדי שאתכפר עלי'. וינצל הוא. ומדהוצרך להזכיר ישראל בשם צרעת. כדבעינן למימר לקמן. להכי כדי להודיע שיעור חיבתן אצלו. נותן נפשו תחתיהן:"
+ ],
+ [
+ "הרי הן כאשכרוע
הוא מין ארז שלבנינותו בינוני:"
+ ],
+ [
+ "אלא בינוניים
נ\"ל דמדלא קאמר בקיצור יראה כבינוני. ש\"מ דרק ראי' לדבריו אתא לאשמועינן. וה\"ק דמדנצטוו פרשת נגעים רק לבנ\"י. להכי בין בכושי או בגרמני כשנתגיירו משערין בהן היאך היה נגע שלהן נראה אילו היה עורן אשכרוע כישראל. שעורן הוא במראה כזו. ועוד נ\"ל דמדלא קאמר בנ\"י בינוני' הם בלובן. ש\"מ דפליג אדר\"ע וס\"ל בלבנונית בינוני של אשכרוע משערינן. שהוא מין מראה לובן בינוני אחר ואינו אותו מראה לובן בינוני דקאמר ר\"ע. ופליג נמי אדר\"ע דמצריך הבאת הצבע. אבל ר' ישמעאל ס\"ל דסגי לשער לפי האומד. [ולהראב\"ד ס\"ל לר' ישמעאל דגרמני וכושי אין מטמאין כלל בנגעים. והיינו כת\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "מביא סם בינוני ומקיפו מבחוץ
סביב להנגע עושה קו מאותו צבע לובן בינוני של המציירים:"
+ ],
+ [
+ "ותראה בבינוני
ר\"ל דע\"י עשיית הקו זה סביב הנגע. יהא יוכל להבחין יפה מראה לבנונית הנגע. להבחין יפה עי\"ז איך יהי' מראית הנגע בעור בינוני. דס\"ל דלא סגי במשער באומד. רק צריך שיתברר לעיניו יפה אם אינה נמוכה מקרום ביצה בעור אדם בינוני:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא להחמיר
דס\"ל דב' המקראות בעור בשרו ובעור הבשר. היינו לומר יראה וכו':"
+ ],
+ [
+ "יראה הגרמני בבשרו
כבמראה בשר של עצמו. ועי\"ז נידן לקולא ונמצאת מקיים מה דכתיב בעור בשרו:"
+ ],
+ [
+ "והכושי בבינוני
נמצאת מקיים גם מקרא שכתוב בעור הבשר סתם [והא דלא קאמר איפכא. היינו משום דספק נגעים להקל [כלקמן רפ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים זה וזה
גרמוני וכושי. ונ\"ל דאפ\"ה פליגי אר\"ע דלדידהו סגי לשער לפי האומד:"
+ ],
+ [
+ "ולא בתוך הבית
ודוקא בנגעי אדם או בגדים. דאף דבבגדים לא שייך עזה וכהה. עכ\"פ צריך להבחין יפה בין ירקרק לירוק ובין אדמדם לאדום. אבל בבתים הרי לא סגי בלא\"ה דאין נגע מטמא בבית רק בכותליו מבפנים [כתוס' יבמות ק\"ג ב' ועיין מראה כהן סימן כט]. ואפ\"ה צריך לפתוח החלון שבו כשהוא סגור כדי לראותו יפה:"
+ ],
+ [
+ "לפי שהכהה נראית עזה
אכולהו קאי. ומשום שאם יראה אז הנגע יתגלגל לו חומרא עי\"ז:"
+ ],
+ [
+ "ולא בצהרים לפי שעזה נראית בהה
דע\"י שאור החמה חזק אז יתבלבל ויכהה ראיית העינים:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר בארבע בחמש בשמנה ובתשע
ר\"מ ס\"ל דקודם שלש שחרית הוא. ולאחר תשע בין הערביים הוא. בשש ובשבע צהרים הוא. ובג' זמנים אלו מקובל לנו שאין רואין בהן. ור\"י ס\"ל דגם קודם ד' שחרית הוא דמקרי ואין רואין בו [ועיין פסחים י\"א ב'. וסנהדרין מ' א'. שיש קצת דמיון לפלוגתא דהתם עם פלוגתא דהכא. רק התם בטעות פליגי]. וקי\"ל כר\"י:"
+ ],
+ [
+ "כהן הסומא באחת מעיניו או שכהה מאור עיניו
ודוקא בכהו ב' עיניו. אבל בכהה עינו א' לא. דדוקא סומא בא' מעיניו תנן דפסול:"
+ ],
+ [
+ "בית האפל אין פותחין בו חלונות
מחדש. אבל במגופף בדלת. וכ\"ש בדלת זכוכית מחרב לפתחו:"
+ ],
+ [
+ "כיצד ראיית הנגע
ר\"ל איזה מקום צריך לראות. ולבדוק הנגע שבו. שלא נחשבו כבית הסתרים שאמ\"ט בנגעים:"
+ ],
+ [
+ "האיש נראה כעודר
ר\"ל אם הנגע בין ב' רגליו יבדקנו הכהן כאילו המנוגע חופר שדרכו לפסק רגליו קצת. ומה שאין מתגלה אז מבין ירכיו נקרא בית הסתרים שאינו מטמא בנגעים:"
+ ],
+ [
+ "וכמוסק זיתים
ר\"ל ואם הנגע תחת זרועותיו אז יבדקנו כתולש זיתים מאילן זית שמין אילניו אין גבוהים הרבה. וא\"צ לפשוט זרועותיו ביותר. ומה שאינו מתגלה אז מתחת זרועותיו נקרא בית הסתרים:"
+ ],
+ [
+ "האשה כעורכת
לענין נגע שבין ירכיה. ומדאין דרכה לחפור. להכי משערינן בה כלשה עיסה. שדרכה ג\"כ לפסק רגלי' קצת. וכל נגע שהיא אז במקום מכוסה שם. אינו מטמא:"
+ ],
+ [
+ "וכמניקה את בנה
לענין נגע שתחת הדד. ורק מה שמגולה שם אז טמ'. [ונל\"פ דבהנך תרתי היה מכסה הנשאר מה שא\"צ לראות. משום הרהור. דדוקא בבהמה אמרינן בכה\"ג בעבידתי' טריד ולא יהרהר [כע\"ז ד\"כ ע\"ב] ולא באדם. ובפרט הכא דליכא מעשה רק ראיי' ל\"ש לומר בעבידתי' טריד]:"
+ ],
+ [
+ "כאורגת בעומדין לשחי
ר\"ל כשיש לה נגע סביב לבית השחי משערין מה שמתגלה מתחת זרועותי' בשעה שהיא אורגת. ולא משערין באורגת משיחה קטנה. שאין מתגלה אז רק מעט מתחת זרועותי'. אלא משערין באורגת בעומדין. דהיינו כשאורגת בכלי אריגה העומדין לפני' שמגבהת ופושטת זרועה הימנית ביותר. כשתשליך חוט הערב בין חוטי השתי המתוחי' בכסא האורג:"
+ ],
+ [
+ "ליד הימנית
לנגע שבשחי תחת יד ימנית. ואפשר דס\"ל דשחי שמאלית אינו רואה כלל. דאע\"ג דגם בשמאלית תחזיר ותשליך חוט הערב לאחור ליד הימנית. עכ\"פ אינו משליכתו בכח כל כך. מדהיא יד כהה ולפיכך אינה מגבהת אותה כ\"כ שיתגלה ממנה הנסתר מקודם. [וכן משמע מהרמב\"ם פ\"ט מצרעת]. אמנם לרב\"א ת\"ק ס\"ל דמשערין שמאלית כפי מה שמתגלה כנגדה מיד ימנית:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אף כטווה בפשתן לשמאלית
שאוחזת אז בשמאלית שלה הפלך שפינדעל בל\"א ומגבהת הפלך קצת כדי לכרוך עליו חוט הפשתן שטווה בימינה ומה שאיט נראה אז מהשחי. נקרא ביהס\"ת ואמ\"ט. ולרב\"א הנ\"ל ס\"ל לר\"י דכפי שיעור זה משערינן בימיני' ול\"ג אף. ונקט פשתן דמדמצוי טפי מטווית צמר. מדזיל טפי. ועוד משום דצמר אינו נטווה בפלך. רק בגלגל של אריגה. מיהו מתני' לא מיירי בכיהונא רומא' דהרי אין דרך אשה לטוותו [ככתובות דס\"א ב']:"
+ ],
+ [
+ "כשם שנראה לנגעו כך הוא נראה לתגלחתו
דכשיתטהר המנוגע צריך שיגלח כל מקום כנוס שער. וקאמר הכא דכל כנוס שער שבביהס\"ת א\"צ לגלח. ולהכי כל כנוס שער שבזקן התחתון ושבשחי במקום שמכוסה שם אמ\"ט וא\"צ לגלחו כשמתטהר:"
+ ],
+ [
+ "כל הנגעים אדם רואה
ואפילו של קרובים או של אשתו:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מנגעי עצמו
דכתיב והובא אל הכהן. משמע אל אחר:"
+ ],
+ [
+ "ר' מאיר אומר אף לא נגעי קרוביו
דכתיב על פיהן יהיה כל ריב וכל נגע הוקש נגע לריב. דבשניהן כל קרוב פסול. ורבנן ס\"ל דלא מקשינן [כסנהדרין ל\"ד ב' ויבמות ק\"ד א']. וא\"ת לר\"מ מי הסגיר למרים והרי צריך שתסגר ע\"י כהן. י\"ל דהוסגרה מפי הקב\"ה שאמר תסגר מרים. והו\"ל כהוסגרה מכהן [כזבחים ק\"ב א' ודו\"ק]. ולרבנן באמת אהרן הסגירה וטיהרה [כתוס' שם]:"
+ ],
+ [
+ "כל הנדרים אדם מתיר חוץ מנדרי עצמו
דכתיב לא יחל דברו רק אחרים יחלו לו [כנדרים פ\"א ב']:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אף לא נדרי אשתו שבינה לבין אחרים
ר\"ל כשנדרה דבר שאינה משועבדת לו. וגם אין בנדר ההוא ענוי נפשה. דכל חד מהנך תרתי הוי דבר שבינה לבינו וטעמא דר' יהודה משום דאשתו כגופו דמי. ולא הוה בכלל אבל אחרים מוחלין לו [כתובות ס\"ו א']. ואפ\"ה לר\"י רואה נגעי אשתו. דאע\"ג דכגופו דמי עכ\"פ שייך גבה והובא אל הכהן. דאע\"ג דכגופו דמי עכ\"פ רק הוא כהן ולא היא. וקי\"ל שאין בעל מתיר נדרי אשתו. ואפילו להצטרף לג' הדיוטות להתירה אינו רשאי. דמדאשתו כגופו הו\"ל כמתיר נדר בב' [י\"ד רל\"ד סנ\"ז]. אבל כל קרוב מתיר. אפילו אב לבן ואיפכא [י\"ד רכ\"ח ס\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "כל הבכורות אדם רואה
לבחון אם מום קבוע הוא:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מבכורות עצמו
משום חשדא [וסי' בגד בכור נגע נדר פסול בעצמו]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הכל מיטמאין בנגעים
הכל לאתויי קטן. אע\"ג דכתיב במצורע איש צרוע. האי למעוטי אשה מפריעה ופרימה אבל לענין לטמא בנגעים אתרבי קטן ממלת אדם דכתיב אדם כי יהיה בעור בשרו. וכ\"ש דאתרבי מזה עבד כנעני שמל וטבל. ואצ\"ל אשה דכבר שמעינן לה מסוף פרק דלעיל:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן העובדי כוכבים וגר תושב
ודוקא לנגעי גופן מדאינן בני חיובי קרבן. אבל בגד שלהן או בית שלהן בא\"י שקנה אותן ישראל. ומצא בהן נגע שגדל ברשותן. וראה בתחלה [עיין רמב\"ם טו\"צ פי\"ג ה\"ב ופי\"ד הי\"א]. ומ\"ש בתוי\"ט בשם מהר\"ם דגר תושב מטמא בנגעי בגדים. ובתים. תמהני מאד דלבתר שכתב בעצמו דאמ\"ט בנגעי הגוף. מדאינו בר קרבן. א\"כ בתים נמי הרי לאו בר אתויי קרבן. ותו הרי הוקשו נגעי בגדים ובתים לנגעי הגוף [כרמב\"ם סוף פרק י\"ג מטו\"צ] ואין היקש למחצה [ככריתות כ\"ב ב']:"
+ ],
+ [
+ "הכל כשרים לראות את הנגעים
אפילו ישראל אם בקי בדיני נגע וגם אין חסרון בעיני' [כפ\"ב מ\"ג]. רשאי לבחון דיני הנגע:"
+ ],
+ [
+ "אלא שהטומאה והטהרה בידי כהן
ואפילו הוא כהן ע\"ה. ואפילו שוטה. ואפילו קטן [רמב\"ם פ\"ט מטו\"צ]. אבל צריך שיהיה דמסברי ליה וסבר [ערכין ג' א']. ופשוט לע\"ד דהכהן עכ\"פ צריך שיראה ג\"כ את הנגע אע\"ג שאיכו יודע לדון ע\"פ ראייתו עד שיגיד לו ישראל המומחה אפ\"ה למראה עיני הכהן כתיב:"
+ ],
+ [
+ "אומרים לו אמור טמא
הישראל המומחה אומר לכהן ע\"ה אמור וכו':"
+ ],
+ [
+ "אמור טהור
וה\"ה כשרואה המומחה שהמנוגע ראוי להסגר אומר להכהן הע\"ה אמור להמנוגע הרי אתה מוסגר. דגם אמירה זו בכהן תליא וכדמפורש בקרא. ואפ\"ה לא נקט לה תנא מדנכלל באמור טמא דגם המוסגר טמא הוא:"
+ ],
+ [
+ "אין רואים שני נגעים כאחד
מדאינו יכול לבחון כל אחת יפה:"
+ ],
+ [
+ "בין באיש אחר ובין בשני אנשים
ר\"ל בין שב' הנגעים הם באיש א' או בב' אנשים נראים מכהן א':"
+ ],
+ [
+ "אלא רואה את האחר ומסגירו
או או קתני:"
+ ],
+ [
+ "וחוזר לשני
ר\"ל בין שרואה שדין הנגע הוא להסגירה או שדינה להחליט או לפטרה אינו רשאי לבחון הנגע האחרת עד אחר שיפסוק דין הנגע שראה תחלה. ואח\"כ בוחן הנגע השניה ופוסק גם את דינה:"
+ ],
+ [
+ "אין מסגירין את המוסגר
אם נולד לו נגע ב' באמצע שבוע של הסגר של נגע א' אין הכהן נזקק לו לומר לו הרי אתה סגור גם בשביל זו. והנ\"מ בזה. דכשלא הסגירו בשביל נגע ב' ובסוף הסגר שבשבוע של נגע הראשון. כבר נתרפאו שניהן. הרי פוטרו הכהן מיד. הא אילו היה סוגרו גם בשביל נגע הב' תוך ימי הסגר הראשון אע\"ג שמוצא היום ששניהן נרפאו. אפ\"ה לא היה נטהר עדיין. עד שיכלה שבועת ההסגר של נגע הב'. מיהו כשהביא ב' נגעים ביחד לפני הכהן. אז רואה נגע הא' ורואה וחוזר גם נגע הב' וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "ולא מחליטין את המוחלט
כשהוחלט משום נגע א'. ותוך ימי החלטו נולד בו נגע אחר שרואה הכהן שראוי להחליטו גם עבורה. אין הכהן אומר לו מוחלט אתה גם עבור זה. והנ\"מ בזה. אם נרפא הנגע הראשון במועד. או כשהיה חתן. והרי קי\"ל דמותר הכהן לטהר המוחלט במועד כדי לשמחו [כרמל\"מ פ\"ז מיו\"ט די\"ז א' ד\"ה ומעתה וכן משמע מרמב\"ם שם הט\"ז]. א\"כ כשיטהרו אז הכהן עבור הנגע הא' ויעש הצפרים ויגלח ויטבול. אף שלא נרפא עדיין הנגע הב'. מותר לכנוס לעירו. דהרי עדיין לא טימאו הכהן עבור נגע הב':"
+ ],
+ [
+ "אין מסגירין את המוחלט
כשנולד בהחליטו נגע אחר שצריך הסגר. והנ\"מ שכשנרפא נגע קמא ולא בתרא צריך נגע הב' הסגר ראשון. א\"נ כשנרפאו שניהן תוך ז' ימים משנולד נגע הב' פוטרו מיד. הא אם היה מסגירו עבור נגע הב' אע\"ג שנרפא הנגע הב' תוך ז\"י הסגירו אינו פוטרו עדין עד כלות ז\"י הסגרו:"
+ ],
+ [
+ "ולא מחליטין את המוסגר
דאם תוך שבועת ההסגר של נגע א' נולד לו נגע ב' שראוי להחליט אותה מיד או שתוך שבועת ההסגר של נגע נולד באותה נגע שהסגיר סימן טומאה ובסוף שבועת ההסגר עבר הסימן טומאה מזו או מזו. א\"צ צפרים וקרבנות כבכל נגע מוחלטת שנרפאה. דהכא לא הוחלטה מהכהן עדיין:"
+ ],
+ [
+ "אבל בתחלה בסוף שבוע
ר\"ל בנולד נגע ב' בתחלה. דהיינו קודם שנסגר עבור נגע א'. או בנולד נגע ב' בסוף שבוע א' או בסוף שבוע ב' של נגע א' קודם שנפסק דינה של נגע א' אז המסגיר וכו':"
+ ],
+ [
+ "והמחליט מחליט
ר\"ל מיד כשמסגירו עבור נגע א' אומר לו הינך מוסגר גם עבור נגע ב'. וכ\"כ מיד כשמחליטו עבור נגע א'. רשאי מיד להחליטו גם עבור נגע ב':"
+ ],
+ [
+ "מסגיר ופוטר
ר\"ל אם ראה שנגע א' ראוי להסגיר והאחרת ראויה לפטור ועושה כן לשניהן ביחד:"
+ ],
+ [
+ "מחליט ופוטר
מחליט עבור נגע א' ופוטר עבור נגע ב' הכל בשעה א'. וה\"ה דמסגיר ומחליט או איפכא. וכ\"ש דפוטר ומסגיר או פוטר ומחליט. דהרי כשנפטר מנגע קמא לגמרי פשיטא דבודק הב' [ויש נ\"מ בכולהו גווני בין שיזדקק לנגע ב' או לא. והמסגיר מסגיר. הרי אילו לא הסגירו מיד לנגע ב' כשיפטור מנגע א' יהיה צריך שוב הסגר לנגע ב'. אבל השתא דהמסגיר מסגיר. הסגר א' עולה לב' הנגעים. והמחליט מחליט. אילו לא החליטו מיד גם עבור נגע ב'. הרי כשיתרפא מנגע א' שהוחלט והוא במועד וכדומה. רשאי להתטהר בצפרים וקרבנות. וליכנוס למקדש ולאכול קדשים. אף שלא נרפא עדיין נגע ב'. עכ\"פ לא החליטו הכהן עדיין עבור נגע הב'. אבל השתא שהחליט הכהן ב' הנגעים ביחד. א\"א שיתטהר עד שיתרפאו שניהן. ומסגיר ופוטר או מחליט ופוטר. יש ג\"כ נ\"מ בב' האופנים דאילו לא היה פוטר נגע הב' מיד אחר שהסגיר או החליט הא' הרי אם תוך ההסגר או ההחלט של א'. היה פורח בכולו היה טהור. אבל השתא דתיכף כשהחליט או הסגיר הא' פטר גם הב' הרי אם תוך ההסגר או ההחלט של נגע א' פרח בכולו. ולא נתייחדו הנגע הטהור והטמא יחד קודם שפרח בכולהו היה טמא כדמוכח לקמן [פ\"ח מ\"ו]. ומסגיר ומחליט נמי יש נ\"מ. דאילו לא היה מחליט נגע ב' מיד כשהסגיר א' הרי אם נרפא נגע ב' תוך ימי הסגר נגע א' לא היה צריך קרבנות לנגע ב'. אבל השתא שהחליטו כשיתרפא צריך קרבנות. ובמחליט ובמסגיר נמי יש נ\"מ. דאילו לא הסגירו עבור נגע ב' מיד כשהחליט נגע א'. הרי כשיתרפא נגע א' היה צריך שוב ב' הסגרות לנגע ב'. אבל השתא שהסגירו מיד כשהחליטו ימי חלוטו עולה לו לימי הסגרו. ופוטר ומסגיר. או פוטר ומחליט. או מסגיר ופוטר בכולהו ג' גווני יש נ\"מ לענין פרח בכולהו וכלעיל. ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "נותנין לו שבעת ימי המשתה
ואין הכהן פוסק דיט אז. אבל אדם אחר כופין אותו להראות נגעו לכהן. דמ\"ש מכל מצות עשה. דכשלא יקיימו מכין אותו עד שתצא נפשו או עד שיקיימו [כתובות דפ\"ו א']. ואת\"ל מאן יימר דהכא מצוה. ת\"ל והובא אל הכהן משמע על כרחו:"
+ ],
+ [
+ "לו ולביתו ולכסותו
כשנולד נגע בא' מהן:"
+ ],
+ [
+ "ובן ברגל
כשנולד בא' מהנך נגע ברגל לשום אדם:"
+ ],
+ [
+ "עור הבשר
שנולד בו נגע:"
+ ],
+ [
+ "מיטמא בשני שבועות
ר\"ל בעמד הנגע בעיניו בלי סימן טומ' אפ\"ה צריך עכ\"פ ב' הסגרות. ויהי' עכ\"פ טמא ב' שבועות:"
+ ],
+ [
+ "ובשלשה סימנין
דאם נולד בהנגע א' מג' סימני טומאה. הר\"ז מוחלט. ואלו הן הג' סימני טומאה בשער וכו':"
+ ],
+ [
+ "בשער לבן ובמחיה ובפסיון
או או קתני. והשתא מפרש תנא מתי כל א' מטמא. בשער וכו':"
+ ],
+ [
+ "בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני לאחר הפטור
או או קתני. הא בתחילה אין פשיון מטמא [כפ\"א מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ומיטמא בשני שבועות שהן שלשה עשר יום
דיום ז' עולה לכאן ולכאן:"
+ ],
+ [
+ "השחין והמכוה
שחין היינו שנפסד העור ע\"י הכאה או ע\"י חולי שבגוף. ומכוה היינו שנפסד העור ע\"י אש. או ע\"י רותחין שנפלו על בשרו. ושניהן כשהן עדיין מורדין. דהיינו שיש במקום החבורה ליחה. אינן מטמאין בנגעים. וכשנתרפאו לגמרי ונעשו צלקת. אז הנגע שנולד שם דינו כשאר נגע שבעור הבשר. אבל כשנתרפאו רק קצת. ועלה עליהן קרום כקליפת השום. אז הנגע שנולד על הקרום. זהו שנקרא שחין או מכוה:"
+ ],
+ [
+ "מיטמאין בשבוע אחד
ר\"ל אף בלא סי' טומאה צריך לסגרו עכ\"פ שבוע א'. וכשלא ימצא בו בסוף השבוע סי' טומאה פוטרו אבל בשאר נגעים שבאדם בעמד בעיניו שבוע א' אינו מטהרו עד שחוזר ומסגירו עוד שבוע ב':"
+ ],
+ [
+ "שהוא שבעת ימים
פשוט ששבוע א' הוא ז\"י. רק אפ\"ה נקט הכי איידי אינך. א\"נ קמ\"ל דאף שלא מצא בה בסוף שבוע סי' טומ'. אפ\"ה טמא כל יום הז'. שהרי צריך טבילה והע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "הנתקין
נתק הוא שנשרו שער הראש או הזקן על שטח שרחב כגריס אע\"ג שאין שם נגע כלל מטמא בכל המראות [עי' רפ\"י]:"
+ ],
+ [
+ "הקרחת והגבחת
כשנשרו שער הראש שלפניו נקרא גבחת. ואם מלאחריו נק' קרחת. ובכה\"ג זו\"ז טהורים לגמרי. דדוקא כשיש גידול שער סביב המקום שנשרו משם השערות נק' נתק. אבל קרחת וגבחת אין שער מקיף הקריחה סביב. אולם אם במקום שנשרו השערות בהקרחת והגבחת. נולד נגע באחד מד' מראות הרי דינו כשאר נגע שבעור הבשר. רק שאין בו טומ' שער לבן כשגדל שם [ודלא כמשמע לכאורה מהר\"ב. וערתוי\"ט פ\"י מ\"י ד\"ה במחי']:"
+ ],
+ [
+ "הבגדים מיטמאים בשני שבועות
ר\"ל נגעי בגדים. והם כתמים שנתהוו בבגד לבן של צמר או של פשתן. או בשתי או בערב של זה או של זה כשהן לבנים. או כתם שנתהווה בכל כלי עור אפילו צבוע בידי שמים:"
+ ],
+ [
+ "ובשלשה סימנין
ואלו הן הג' סימנים שכשנתהוו בבגד יטמא. בירקרק וכו':"
+ ],
+ [
+ "בירקרק ובאדמדם
בהי' הכתם ההוא כגריס ומראהו ירוק מאד גרין בל\"א ככנף טווס פוי בל\"א. או שהי' הכתם כגריס אדום מאד כארמעזין בל\"א אלו הם ב' סימני טומאה להחליט ולשרוף כל הבגד כשיעמוד כשיעור גריס ב' שבועות. משא\"כ ד' מראית שבנגעי אדם. אפילו עמדו במראיתן ושיעורן כמה שנים. כל שלא נולד בהם א' מג' סימני טומ'. שער לבן. פסיון. מחי'. אחר ב' שבועות של הסגר נפטרו. ומה\"ט גמי לא קרי תנא לעיל להנך ב' מראות סימן טומ' כדקרי הכא להב' מראית של נגעי בגדים:"
+ ],
+ [
+ "בתחלה
להסגיר. דכשמוצא בהבגד נגע כגריס בא' מב' מראות אלו מסגירו. ואין בתחלה זה כמו בתחלה שנזכר לעיל בנגעי אדם דהתם היינו להחליט:"
+ ],
+ [
+ "בסוף שבוע ראשון
ג\"כ להסגיר שוב שבוע ב'. דאחר הסגר שבוע ראשונה דוקא בב' לריעותא דהיינו שעמד במראיתו. וכ\"ש כשהוסיף באותה מראה. וגם פשה. אז מחליטו מיד אחר הסגר א'. ובב' לטיבותא שכהה ממראיתה דהיינו שנעשה מירקרק ירוק. ומאדמדם אדום. וכש\"כ כשנתהפך לגמרי למראה כשירה לגמרי. או עברה לגמרי. והרי בכל הנך אופנים ג\"כ לא פשתה הנגע מכבסו ומטבילו וטהור. אבל בחדא לטיבותא כגון שעמד במראיתו או הוסיף בה אבל לא פשה. או שפשה אבל כהה ממראיתה שנתהווה מירקרק ירוק. ומאדמדם אדום. מכבסו ומסגירו שבוע שנית. [דאע\"ג דבתחלה א\"צ להסגיר ירוק ואדום. הכא שכבר נזקק לטומ' מסגיר גם אירוק ואדום לחוד. ועי' רמב\"ם [פי\"ב מטו\"צ ורכ\"מ שם]:"
+ ],
+ [
+ "ובסוף שבוע שני
דבסוף שבוע ב' דוקא שנשתנה למראה שאין בה כלל ירקות או אדמימות. אף שנשאר הכתם בגדלו או גם פשה מכבסו ומטבילו וטהור. הא אם עמד בעיניו וכ\"ש כשהוסיף במראיתו ואף שלא פשה. או שפשה אף שהוכהה ממראיתו שנתהווה מירקרק ירוק ומאדמדם אדום. שורף כל הבגד. אבל כשנשתנה למראה אחרת פסולה. שנעשה מירקרק אדמדם. או איפכא בין שפשה או לא. קורע מקום הנגע ושורפו. ושאר הבגד מכבסו ומטבילו וטהור [הא בסוף שבוע א' בכה\"ג אינו קורעו דהו\"ל כעמד בעינו ולא פשה ומכבס הבגד וסוגרו]:"
+ ],
+ [
+ "לאחר הפטור
אם בסוף שבוע שנייה כהה הנגע שבהבגד למראה כשירה ופטרו הכהן. ולאחר כמה ימים חזר למראה פסולה. ואפילו מראה פסולה אחרת. או שבסוף שבוע ב' נעשה מירקרק אדום או איפכא. וקרע מקום הנגע. וטיהר שאר הבגד ולאחר כמה ימים חזר ונראה בהבגד א' מב' המראות. בב' אופנים אלו שורף הבגד מיד. ואף שלא פשה הנגע בגדלו מבתחלה. וכ\"ש אם בסוף שבוע א' או ב' נתמעט מכגריס או עבר לגמרי ופטרו הכהן. והשתא חזרה הנגע בפשיון שיהיה שיעור גריס עכ\"פ שורף כל הבגד:"
+ ],
+ [
+ "ובפשיון בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור
בכל הני שלשה אופני פשיון שורף הבגד מיד:"
+ ],
+ [
+ "הבתים מיטמאין
נגעי בתים. דהיינו שנתהוו כתמים בכותלי הבית בפנים. ואפילו כותלי הבית צבועים בידי אדם [עי' לקמן פי\"א מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "בשלשה שבועות
במצא בהקיר כתם בגודל ב' גריסין או יותר במראה ירקרק או אדמדם כלעיל ציון ל\"ה הן ב' סימני טומ' שבבתים שכשיעמוד הכתם במראיתו וגדלו ב' שבועות צריך לחלוץ האבנים שעליהן הנגע. ולהחזיר ולהביא שם אבנים אחרים ולטוח עליהם טיט חדש וחוזר וסוגרו שבוע שלישית. שאם לא תחזור אז. מטהר הבית. ועכ\"פ נמצא שהבית טמא ג' שבועות:"
+ ],
+ [
+ "בירקרק ובאדמדם בתחלה
ר\"ל כשיראה בו בתחלה נגע כב' גריסין או יותר בא' מב' מראות אלו. או כב' גריסין מהב' מראות ביחד סוגרו ז\"י:"
+ ],
+ [
+ "בסוף שבוע ראשון
דאם בסוף שבוע ראשון ימצא שכהה ממראה הנגע למראה כשירה או ימצאנה שנתמעטה משיעור ב' גריסין. קולף מקום הנגע ומטהר הבית לגמרי. אבל במצא שעמדה במראיתה ובשיעורה חוזר ומסגיר הבית שבוע שנית [וכ\"כ במצאה בסוף שבוע א' שפשתה יותר מבתחלה חולץ וקוצה וטח כלעיל וסוגר שנית. אלא דבבבא זו לא איירי בפשיון]:"
+ ],
+ [
+ "בסוף שבוע שני
אם לאחר שקצה חלץ וטח בסוף שבוע א' מצא השתא בסוף שבוע ב' שחזר ונתהווה נגע בהבית. הר\"ז נותץ כל הבית. ואם עמדה בעינה בסוף שבוע א' שדינה לחזור ולהסגירה ובסוף שבוע ב' מצאה שכהה מראיתה או נתמעט מכשיעור. קולף מקום הנגע ומטהר הבית בצפרים. אבל אם בסוף שבוע א' ואח\"כ גם בסוף שבוע ב' עמדה הנגע במראיתה ובשיעורה. וכ\"ש כשעמדה בראשון ופשתה בשני חולץ וקוצה וטח כלעיל ומסגיר שוב שבוע שלישית:"
+ ],
+ [
+ "בסוף שבוע שלישי
דכשימצא בסוף שבוע ג' שחזרה נגע לבית כשיעור ב' גריסין במראה טמא נותץ כל הבית:"
+ ],
+ [
+ "לאחר הפטור
דאם לאחר כמה ימים משחלץ וקצה וטח ופטר הבית. חזר הנגע להבית. במראה ושיעור טומאה. אם הביא כבר צפרים על הנגע הראשונה. ידון זו כנגע חדשה. ואם קודם עשיית הצפרים. אז נותץ הבית:"
+ ],
+ [
+ "ובפשיון
דבפשה בסוף שבוע א' טפי מבתחלה חולץ וקוצה וטח [הג\"ה וצ\"ע דמה בין פשיון לירקרק ואדמדם] וסוגר שבוע שנית [וכמש\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני
דבעמד בעינו בסוף שבוע א' ופשה בסוף שבוע ב'. חולץ וקוצה וטח. וסוגרו שוב שבוע שלישית. ואע\"ג דכבר שמעינן דאפילו בעמד בעיניו עד סוף שבוע ב' דחולץ וכו'. אפ\"ה קמ\"ל דאע\"ג שפשה אינו נותצו ודלא כבבגד [לעיל סי' ל\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "בסוף שבוע שלישי
פשיון ממש בסוף שבוע שלישית לא משכח\"ל. דהרי אינו סוגר שלישית רק אחר שחלץ קצה וטח. אלא לכל חזרת נגע לביתו. קרי לה תנא נמי פשיון. ור\"ל הכא. דכשמצא בסוף שבוע שלישית שחזרה בשיעור ב' גריסין במראה טמא. נותץ כל הבית:"
+ ],
+ [
+ "לאחר הפטור
כאן נמי קרי תנא לחזרת נגע לבית בשם פשיון. ור\"ל אם לאחר כמה ימים שפטרו חזרה הנגע להבית. אם לאחר שעשה הצפרים עבור נגע הראשונה אז ידין זו כנגע חדשה. ואם קודם עשיית הצפרים חזרה נותץ כל הבית וכמש\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ומיטמאין בשלשה שבועות
שיהי' חייב להסגירן ולפוטרן אח\"כ אף שרק עמדה בעינה [ולא כהה] ולא נתמעט שיעורה:"
+ ],
+ [
+ "אין בנגעים פחות משבוע אחד
דהיינו בשחין מכוה:"
+ ],
+ [
+ "ולא יותר על שלשה שבועות
דהיינו בנגעי בתים:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "יש בשער לבן
חומרות. וכן כל יש ויש שבפרקן חומרות נקט [ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "ששער לבן מטמא בתחלה
כשבא בתחלה לפני הכהן. ומצא בבהרתו ב' שערות לבנות מחליטו מיד ואפילו ספק אם קדם בהרת לש\"ל [כסוף פרקן. ונל\"פ דגם המנוגע עצמו נאמן שהש\"ל קדם. ככל ע\"א שנאמן באיסורין] אבל פשיון בתחילה אף שהכהן רואה שהנגע פושה והולך לפניו בשעה שמסגירו אפ\"ה אינו מחליטו רק מסגירו [ועי' מראה כהן סי' י']:"
+ ],
+ [
+ "ומטמא בכל מראה לובן
אפילו למטה מקרום ביצה. משא\"כ פסיון אמ\"ט רק בא' מד' מראות לבן שנזכרו בריש מכילתין:"
+ ],
+ [
+ "ואין בו סימן טהרה
דאפילו נתמלא כל הגוף עם שערות לבנות. לא הו\"ל כפרח בכולו דגבי נגע [כ\"כ הרא\"ש]. ול\"מ נ\"ל דר\"ל דאפילו זקן שכבר כל שערותיו לבנות. והשתא צמחו בבהרתו ב' שערות לבנות נחשבת לו לסי' טומאה. ואינן סי' טהרה בנתק. ולא אמרינן דשערות לבנות של זקן נדונות כשחורות שברך בשנים. משא\"כ פסיון אפשר שיהי' סימן טהרה כשיפשה כולו מתוך הסגר או מתוך החלט. ולא מתוך הפטור [תוספתא שהביא הר\"ש ספ\"י]:"
+ ],
+ [
+ "יש בפשיון שהפשיון מטמא בכל שהוא
אבל שער לבן צריך שיעור ב\"ש. וגם כל אחת צריכה שתהיה גדולה כדי לקרוץ בזוג [כנדה פ\"ו מי\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ומטמא בכל הננעים
בכל נגעי אדם. בגדים. ובתים. אבל שער לבן אינו סי' טומאה רק בנגעי עור ובשר ובשחין ומכוה:"
+ ],
+ [
+ "חוץ לנגע
ר\"ל דוקא שפשתה הנגע לצד חוץ סמוך ותכוף להנגע. אבל שער לבן אינו סימן טומאה רק כשנתהווה תוך הנגע ולא סמוך להנגע מבחוץ [והא דלא נקט החומרא גבי ש\"ל איפכא דמטמא רק תוך הנגע. משא\"כ פשיון אין פושה לתוכו וכ\"כ ק' במשנה ב' בפשיון ומחי'. י\"ל משום דסתם נגע אין מצוי שיהיה ריוח באמצעו ול\"ש בו פושה לתוכו. א\"נ כל סתם משנה ר\"מ היא והרי ס\"ל [פ\"י מ\"ג] דפושה לתוכה]:"
+ ],
+ [
+ "ומטמא בכל מראה
חוץ ממראה לבן. אפילו שנמוך הרבה מד' מראות לובן נמצא שאינה בהרת. אפ\"ה כל שהמחיה לבן. בוהק הוא וטהור. דאין שם מחי' עליו [וע\"ר תוס' יו\"ט פ\"י מ\"ו ד\"ה הי']. ולהר\"ש והרא\"ש צריך עכ\"פ במחיה שתהיה כמראה הבשר של המנוגע. אם כושי שחור. ואם גיחר אדום. ואם לבקן לבן. ואם גרמני אודם עם מעט לובן [ועי' בכורות פ\"ז מ\"ו]. אבל פסיון אינו מטמא רק בא' מד' מראות הפסולות:"
+ ],
+ [
+ "שהפשיון מטמא בכל שהוא
אבל מחיה צריך עכ\"פ גדולה כעדשה:"
+ ],
+ [
+ "ומטמא בכל הנגעים
אבל מחיה אמ\"ט רק בנגעי עור ובשר או בקרחת וגבחת:"
+ ],
+ [
+ "חוץ לנגע
ומחיה צריך שיקיפה הנגע סביב. שבכל צד יהיה רוחב ב\"ש נגע סביבה:"
+ ],
+ [
+ "ששער לבן מטמא בשחין ובמכוה
ר\"ל בעור ובשר. וגם בשחין ומכוה. אבל מחיה אינה שוה לשער לבן לטמא. רק בעור ובשר:"
+ ],
+ [
+ "במכונס ובמפוזר
ר\"ל כשגדילים בהנגע סמוכים זל\"ז או שאחת גדילה בקצה א' של הנגע. ושער האחר גדילה בקצה האחרת של הנגע. אבל מחיה צריך שתהיה כעדשה במקום א':"
+ ],
+ [
+ "במבוצר
שהנגע מתפשטת מתחת הב' שערות ומקיפתן חוצה לה סביב:"
+ ],
+ [
+ "ושלא במבוצר
שעומדין תוך הנגע על קצה שלה. משא\"כ מחיה אינה מטמאה רק כשהיא מבוצרת. דהיינו שתהיה המחיה בתוך הנגע שמקיף להמחיה. כמבצר שמקיף לעיר:"
+ ],
+ [
+ "שהמחיה מטמא בקרחת ובגבחת
משא\"כ שער לבן אמ\"ט בקרחת וגבחת. אבל בעור ובשר שניהן מטמאין. ובנתק שניהן אמ\"ט:"
+ ],
+ [
+ "הפוכה ושלא הפוכה
ר\"ל בין שהבהרת קדמה. ואח\"כ נהפך קצת ממנה למחיה. ובין שהמחיה קדמה והנגע נתהווה סביב לה. משא\"כ שער לבן. אם קדמו הב' שערות לבנות להנגע. אינן סי' טומאה:"
+ ],
+ [
+ "ומעכבת את ההופך כולו לבן
כשהוחלט הנגע במחיה ואח\"כ כסה הנגע כל הגוף חוץ מהמחיה אי שכסה הנגע כל הגוף ונטהר. ואח\"כ נתגלה ממנו מחיה כעדשה טמא. [והר\"ש והר\"ב לא נקטו רק גוונא קמא. ונ\"ל דרבותינו רק לרבותא נקטי הא. וכ\"ש גוונא ב' דמפורש בקרא]. אבל שער לבן בין שנולד בהנגע ואח\"כ פרח בכולו. ובין שפרח בכולו ואח\"כ נולד השער לבן טהור. מיהו הבא בתחלה כולו הפך לבן ובו שער לבן או מחיה טמא. וכ\"כ הבא בתחלה כולו הפך לבן בלי שום סי' טומאה שצריך הסגר ובסוף ההסגר נמצא בו סי' טומאה זה או זה טמא [רמב\"ם פ\"ד מטו\"צ ה\"ב וג']:"
+ ],
+ [
+ "ומטמא בכל מראה
שאע\"ג ששער לבן ג\"כ מטמא בכל לובן. אף שדיהה הרבה מקרום ביצה. עכ\"פ רק במראה לובן מטמא ולא בשאר מראות:"
+ ],
+ [
+ "שתי שערות
שהן בנגע:"
+ ],
+ [
+ "עקרן משחיר וראשן מלבין
דרק ראשן לבן אבל סמוך לעיקרן הן שחורות:"
+ ],
+ [
+ "טהור
דכתיב ושער בנגע הפך לבן. ר\"ל עיקר השער שהוא סמוך להנגע צריך שיהיה הפוך לבן:"
+ ],
+ [
+ "כמה יהא בלבנונית
ר\"ל עד היכן בגובה השער צריך שיהיה לבן:"
+ ],
+ [
+ "ר' שמעון אומר כדי לקרוץ בזוג
ר\"ל במספרים ולרבנן בכל דהו לבן סמוך לעיקרן סגי. אבל בגודל השער כולו. לכ\"ע צריך שיהיה כדי לקרוץ בזוג וכדקיי\"ל כר\"ע [נדה פ\"ו מי\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "והיא נראית כשתים
שהי' רק שער א' בהנגע ונחלקה לשנים:"
+ ],
+ [
+ "טהור
נ\"ל דיליף הכי מדכתיב ושער בנגע הפך לבן. דמלת שער היינו ב\"ש. צריך שיהיה ב' בנגע. דהיינו למטה. ולא בשנסדק השער למעלה:"
+ ],
+ [
+ "בהרת
לאו דוקא בהרת. אלא ה\"ה כל נגע שבגוף אדם שטומאתו מחמת לובן נקרא בכל מכילתן בשם בהרת. והיינו על שם פסולו שהוא משום בהירותו [ולאפוקי נתק שמטמא בכל המראות. ועי' מראה כהן סי' יט]. ור\"ל הכא אם בא לפני הכהן נגע שגדולה כגריס מצומצמת:"
+ ],
+ [
+ "אין חוששין שמא מיעט מקום שער שחור את הבהרת
ר\"ל שיש בהנגע ב\"ש לבנות או יותר. אבל גם שער שחור. והרי ע\"י מקום השער יתמעט השיעור גריס שבנגע:"
+ ],
+ [
+ "מפני שאין בו ממש
ולהכי יחליטו. ונ\"ל דאפילו יש הרבה שערות שחורות או לבנות. עכ\"פ כל א' שרשה אין בה ממש. וכן משמע מפי' הרמב\"ם כאן:"
+ ],
+ [
+ "ולפסיון
דאם הי' באותו חוט ב\"ש לבנות. או שפשה אותו חוט משהו לצד חוץ טמא:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא למחיה
דכשנולד באמצע החוט מחיה. טהור. דהרי מחיה צריך שיהי' ארכה ורחבה ב\"ש על ב\"ש. והנגע שמקיף המחיה סביב. לא תהיה בשום צד פחות מרוחב ב' שערות והרי כל רוחב חוט זה אינו רק רוחב ב\"ש. ונ\"ל דה\"ה אם היה רוחב החוט כרוחב ג' או ד' או ה' שערות. כל שאינו רחב כו' שערות א\"א בו מחיה. ורק נקט רוחב ב\"ש להחוט. משום שער לבן ופסיון. דכשהחוט פחות מב' שערות אינו חשוב כנגע. ואין שער לבן ופסיון פוסלים בו. מדהו\"ל כרחוקים מגוף הנגע. מיהו כשרוחב החוט ו' שערות שפיר גם מחיה אפשר בו לטמא מדיש שיעור גריס בעיקר הנגע. ואע\"ג שרוחב הנגע בצד א' של המחיה הוא יותר מבצד האחר. אפ\"ה טמא [ודלא כמשמע לכאורה מלשון הר\"ב שהמחיה צריכה שתהיה באמצע הנגע ממש]. ועוד נל\"פ דאע\"ג דכל שאין בהחוט רוחב ב\"ש. אין הפסיון פוסל בו. עכ\"פ החוט בעצמו אף שרחב כ\"ש מחשב פסיון כשנולד בימי ההסגר:"
+ ],
+ [
+ "מצרפן
ונדונין כנגע א':"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו אין מצרפן
ונדונין כב' נגעים. ויש נ\"מ כגון שכל א' חצי גריס. או שיש שער לבן א' בזו וא' בזו מצטרפין. ונקט רישא לרבותא דמצטרפין. וסיפא לרבותא דאין מצטרפין ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "בהרת בגריס
ר\"ל שהיה הבהרת כגריס מלבד מקום המחיה דהיינו שהיה הנגע בעצמה ברוחב ט' עדשות שמקיפות את המחיה שהיא כעדשה:"
+ ],
+ [
+ "ושער לבן בתוך המחיה
ומיירי אף במסופק איזה מהן קדם. ואפ\"ה אף בתחלה טמא כסוף פרקן. ואפ\"ה הכא לא הי' נטמא הבהרת על ידן מדאינן תוך הבהרת בעצמה. אבל נטמא הבהרת משום המחיה. והוחלט:"
+ ],
+ [
+ "הלכה המחיה
שאחר שהוחלט משום המחיה התפשטה הנגע במקום המחיה:"
+ ],
+ [
+ "טמאה מפני שער לבן
דהרי השתא השער לבן הוא תוך הנגע. ואע\"ג דבמקומן הי' השער לבן קודמין להבהרת. אפ\"ה מחיה כגוף הנגע דמי לענין קדימה אף שבתחלה לא נטמא הנגע עבורן. אבל משום פסיון לא נטמא דהרי אין הנגע פושה לתוכה [כפ\"ו מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "הלך שער לבן
שנשרו מעצמן או השחירו. אבל לא הלכה המחי':"
+ ],
+ [
+ "טמא מפני המחיה
ר\"ל טמא עדיין משום מחיה דמקודם:"
+ ],
+ [
+ "ר\"ש מטהר
אהלכה מחיה קאי:"
+ ],
+ [
+ "מפני שלא הפכתו הבהרת
דר\"ש ס\"ל דמחיה לא חשיב כגוף הנגע. ולהכי אף שבזמן קדמה הנגע להשער לבן. שנתהווה קודם שהי' השער לבן. אפ\"ה כיון שבמקומן קדמו הש\"ל להבהרת להכי טהור:"
+ ],
+ [
+ "בהרת היא ומחיתה כגריס
וסגי בהכי דלטמא ע\"י המחיה. ואפ\"ה נקט ברישא שהי' הבהרת כגריס מלבד המחיה היינו לרבותא דר\"ש. דאע\"ג שהיתה כגריס קודם שבא הש\"ל לתוכה. אפ\"ה מטהר ר\"ש משום דהש\"ל תוך המחיה. והכא בסיפא נקט לרבותא דרבנן דאע\"ג שבעוד שלא היתה הבהרת כגריס כבר הי' בתוכה הש\"ל. ורק אח\"כ כשהתפשטה למקום המחיה נתהווה כגריס. וסד\"א דלא עדיף האי גוונא משער פקודה לחכמים [לקמן פ\"ה מ\"ג]. דמדנשארו הב\"ש בנגע שפחות מגריס מטהרי רבנן. וה\"נ הכא. קמ\"ל דאפ\"ה מטמאי' חכמים משום דהש\"ל תוך הבהרת:"
+ ],
+ [
+ "ושער לבן בתוך הבהרת
הכא ג\"כ מיירי שלא קדמו הב\"ש לבהרת והמחיה:"
+ ],
+ [
+ "הלכה המחיה טמאה מפני שער לבן
דאע\"ג דמעיקרא לא הי' טמא מפני השער לבן. דהרי הש\"ל צריך שיהי' בבהרת כגריס. והרי זו הבהרת כבר הי' בה הש\"ל קודם שהיתה כגריס. ולא הוה חשבינן המחיה כגוף הבהרת לענין שתתטמא הבהרת מהב' שערות. אפ\"ה לענין הקדמה שנחשוב שקדמה הבהרת לש\"ל חשבינן להמחיה כגוף הנגע. והרי הבהרת והמחיה נתהוו ביחד עם הב\"ש. והרי כבר שמעינן לעיל בריש פרקן [סימן א'] דכשבא בתחלה בהרת עם ש\"ל ביחד טמא. דמשמע ודאי אף שנתהוו כאחת. ולא דמי להא דתנן בפרקן [לקמן מ\"י]. דבהרת כחצי גריס ובה ב' שערות. ופשתה עוד חצי גריס. דאינה נחלטת בשביל הב' שערות. התם שאני דחצי גריס הראשון הי' נידון כאילו אין כאן עדיין נגע כלל והרי אז כבר הי' שם הב' שערות. ולפיכך שפיר הו\"ל כאילו קדמו הש\"ל לבהרת. משא\"כ הכא הפחות מגריס של הנגע שהי' מקודם שעברה המחיה. כבר היתה נדונת כנגע. אף דנימא שלא היתה טמאה אז גם משום הש\"ל. ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "ר' שמעון מטהר
דעכ\"פ המחיה לא מחשבה כנגע. ונמצא הש\"ל קדם להבהרת כגריס. ולרבנן אף דלענין שיעור הבהרת לטמאה משום ב' שערות. לא חשבינן המחיה כגוף הבהרת. ולהכי בין שהי' בהבהרת לבד כגריס. או שהבהרת עם המחיה יחד כגריס אין הבהרת טמאה רק משום המחיה אבל לא משום הש\"ל. אפ\"ה לענין קדומי שלא נחשב הש\"ל כאילו קדמו לשיעור גריס של בהרת חשבינן המחיה כגוף הנגע. והו\"ל כלא קדמה הש\"ל. [מיהו מלעיל פ\"א מ\"ה דנקט רק ש\"ל שבמחית שחין ומכוה. וכ\"כ מהרמב\"ם [צרעת פ\"ב ה\"ד] משמע דגם ש\"ל במחיה טמאה הבהרת משום ש\"ל. וא\"כ צ\"ל דר\"ש פליג בהא וס\"ל דבתחלה היה טמא רק משום מחיה ולא משום הש\"ל דאל\"כ ק' טומאה שבהן להיכן הלכה. ועוד ולאו ק\"ו הוא]:"
+ ],
+ [
+ "ומודה שאם יש במקום שער לבן כגריס שהוא טמא
קמ\"ל אף שמסופק איזה מהן קודם אפ\"ה בש\"ל טמא. ונ\"ל דהיינו אפילו לר' יהושע בשלהי פרקן דס\"ל דבמסופק בקדימתן טהור. הכא שאני דאיכא להאי גברא חזקת טומאה מהמחיה אף דהשתא הלכה לה. בכה\"ג לכ\"ע טמא [ומצינו דוגמתה [חולין ד\"ט א'] דכל ספק בשחיטה אסור מחזקת אבמה\"ח ודו\"ק וכ\"כ במכילתן פ\"ה מ\"ד. וזה דלא כרתוי\"ט הכא]:"
+ ],
+ [
+ "בהרת
כגריס או יותר והסגירה. דאי לא הסגירה לא היתה מתטמא אח\"כ משום פסיון. דאין פסיון מטמא בתחלה:"
+ ],
+ [
+ "ובה מחיה ופסיון
דבסוף שבוע א' או ב' מצא בה מחיה ופסיון:"
+ ],
+ [
+ "הלך הפסיון טמאה מפני המחיה
פשיטא. ונ\"ל דמשום הלך המחיה טמא משום פסיון נקט לה. דסד\"א דכיון דבכה\"ג נשתנה תואר הנגע. דמעיקרא הי' תארה כטבעת סביב המחיה. ואח\"כ כשהלכה המחיה נתמלא כל חללה שבאמצע. הרי פנים חדשות בא לכאן ונגע חדש הוא. ולא תתטמא משום פסיון. והרי נגע בתאר זה לא פשתה. ומה שכסתה על פני המחיה. פשיון לתוכה הי' דאמ\"ט. קמ\"ל ואגב הך בבא נקט נמי אינך בבי. עוי\"ל דמיירי הכא שלא החליטו הכהן רק עבור הסיט\"ו שעבר אח\"כ. וקמ\"ל דאע\"ג שלא החליטו עבור סיט\"ו הנשאר עדיין אפ\"ה כל דיני מוחלט עליו:"
+ ],
+ [
+ "וכן בשער לבן ובפסיון
דבהלך הא' טמא מפני הב':"
+ ],
+ [
+ "הלכה וחזרה בסוף שבוע
מלת בסוף שבוע רק אחזרה קאי. וכגון בהרת כגריס שסגרה והלכה הבהרת או נתמעטה מכגריס בתוך ימי ההסגר. ובסוף שבועת ההסגר כשראהו הכהן מצאו שחזרה הנגע למקומה הראשון. או שבסוף השבוע מצא הכהן שנתמעטה. וקודם שפטרו ראה שחזרה למקומה הראשון. אינה כנגע חדש. [וכן מוכרח דגם בהלכה וחזרה שניהן בסוף הסגר לעיני הכהן ג\"כ אינו כנגע חדש מדלא אשכחן בסיפא גוונא שתראה בתחלה רק אחר שפטרו ממש. ולא ידענא למה השמיט הרב ז\"ל מלהביא גם הך גוונא]:"
+ ],
+ [
+ "הרי היא כמות שהיתה
לפיכך אם הוא בסוף שבוע א' נדון כעמד בעיניו וחוזר ומסגירו רק שבוע א'. ואם אירע כך בסוף שבוע ב' פוטרו לגמרי. מיהו דוקא בחזרה למקומה הראשון. דאי חזרה בשנוי מקום אפילו בחזרה קודם פטור. זו נגע אחרת היא [משא\"כ בבגדים ובבתים. כשחזרה אפילו שלא במקומה הראשון כנגע הראשון דיינינן לה]:"
+ ],
+ [
+ "לאחר הפטור
אם כבר פטרו הכהן מחמת שעמדה בעיניה ב' שבועות או משום שנתמעט מכגריס בסוף שבוע א' או ב'. ולאחר הפטור חזרה ונתמעטה וחזרה ונתגדלה לכגריס במקומה הראשון:"
+ ],
+ [
+ "תראה כתחלה
וצריכה ב' הסגרות. מיהו כשפטרו הכהן בסוף שבוע ב' מדעמדה בעיני' ב' שבועות ולא נתמעטה ולאחר הפטור פשתה. לכ\"ע דינה כנגע הראשונה. והרי כל פשיון שלאחר פטור טמא מיד:"
+ ],
+ [
+ "ונעשית כהה
כשהסגירה היתה במראה טמא עז. ובסוף השבוע מצאה במראה טמא כהה מראשונה. אבל עדיין היא בא' מד' מראות. או איפכא:"
+ ],
+ [
+ "הרי היא כמו שהיתה
דמדנשאר שיעור גודל הנגע וגם שיעור לבנונית. כפי הראוי לטמא. עדיין לא נתבטל שמה הראשון והו\"ל כעמדה בעינה [ונ\"ל דמדלא מחלק הכא בין שאירע כך קודם שפטרו או אחר שפטרו. משמע דגם באירע כך לאחר שפטרו נשאר בפטורו כבתחילה. אף שנשתנה מראית הנגע. וזה דלא כהר\"ב דדייק וכתב שאירע כך בסוף שבוע ראשון. והרי מוכח כדברינו. מדקאמר בסיפא ובלבד שלא תתמעט מד' מראות. והר\"ז ודאי מיירי שפטרו מדכהה. ואחר הפטור נעשה עז. וק' ל\"ל דנקט שכהה מד' מראות בפטור הרי גם בפטרו במראה טמא כהה וחזר למראה טמא עז. נמי תראה בתחלה. אע\"כ דכל שנוי ממראה טמא למראה טמא אפילו לאחר הפטור. היא כמו שהיתה. ועונ\"ל דבנתהוו ב' שנויים ביחד שהלכה כהה. וחזרה עזה. ואפילו אירע כך בין ההסגרים אפ\"ה תראה בתחלה. דאי\"ל דהיתה עזה דקאמר תנא. ר\"ל אותה שהלכה וחזרה דנקט ברישא. ליתא דמי גרע הלכה במראה כהה. מנתמעטה מד' מראות בסיפא דאמרינן שכשתחזור במראה טמא תטמא בתחלה. וא\"כ ה\"נ כשהלכה הרי ודאי לא גרע מכהה מד' מראות. רק י\"ל התם בכהה מד' מראות ופטרו משא\"כ הכא שאירע כך בין ההסגרים ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא תתמעט מד' מראות
דכשפטרו מדנתמעט נמוך מד' מראות. הו\"ל כהלכה לגמרי וזו שנתהוו אח\"כ נגע חדש הוא. ונל\"פ דבאירע כך בסוף הסגר קודם שפטרו הכהן בפירוש. לא עדיף כהה מד' מראות. מהלכה לגמרי וחזרה בסוף ההסגר לעיני הכהן. דכל שלא פטרו בפירוש אמרינן דהיא היא:"
+ ],
+ [
+ "פשתה וכנסה
נ\"ל דמדנקט לעיל לשון הלכה וחזרה. והכא נקט לשון כנס ופשה. ע\"כ ה\"ט משום דברישא. סתמא בבהרת כגריס מיירי להכי נקט גבה לשון הלכה. דמשמע שעברה לגמרי. או שנתמעטה מכגריס דהו\"ל כהלכה לגמרי. אבל הכא הרי ע\"כ מיירי שהיא יותר מכגריס. דאי הכא בכגריס שנתמעט מיירי היינו הלכה וחזרה דרישא. וכן מוכח נמי מדאיצטריך למנקט במשנה ה' בהרת כגריס. ש\"מ משום דבבא זו שלפני' ביתר מכגריס מיירי להכי אצטריך לפרש בבבא שלאחרי' דמיירי בכגריס. וא\"כ מדמיירי הכא ביותר מכגריס. שפיר נקט כנס ופשה. ר\"ל שבסוף ראשון מצא שכנסה עד כגריס. ומדנשאר כגריס. חזר והסגיר שבוע ב' ובסוף שבוע ב' מצא שחזרה ופשתה כאותו שיעור המקצת שכנסה בסוף שבוע א'. או שבסוף שבוע א' או ב' מצא שפשתה הנגע שהסגיר וטמאו הכהן. ואח\"כ כנסה אותו פסיון. ונשארת כמו שהיתה קודם ההסגר. ונ\"ל עוד דמדלא מחלק הכא כברישא. בין שנולד בשנוי בסוף הסגר. או שנשתנה אחר הפטור. ש\"מ דגם לאחר הפטור מיירי כנס ופשה. וכגון שבסוף שבוע ב' מצא שכנסה עד כגריס ופטרה. דהרי אפילו היתה עומדת בעיני' בסוף שבוע ב' הי' פוטרו. אבל זו כנסה ופטרו. ואחר הפטור חזרה ופשתה אותה מקצת שכנסה סוף שבוע ב':"
+ ],
+ [
+ "ר' עקיבא מטמא
שכיון שמצא בסוף שבוע ב' שפשתה הנגע שבו יותר מהשיעור שסגרו עליו בתחלת שבוע ב'. הרי פשה. וכ\"כ כשפטרו בסוף שבוע ב' מדכנס עד כגריס כיון דפשתה על השיעור שפטרו בה. מחשב פשיון וטמא. וכ\"כ בפשה וטימאו. ואח\"כ כינס ונשאר כגריס. ס\"ל לר\"ע כיון שטימאו. ועדיין נשאר שיעור נגע הרי הוא בטומאתו עד שיתמעט הנגע מכגריס:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים מטהרין
דס\"ל דדוקא ברישא בהלכה וחזרה. דלא נשאר כגריס מנגע הישן. הו\"ל הראשונה כליתא. וזו נגע חדש הוא. משא\"כ הכא. שאחר שכנסה נשאר כגריס מנגע הראשונה. להכי כשכנס אח\"כ בסוף הסגר ראשון. וחזר ופשתה בסוף הסגר ב' לשיעורה בתחלה. דיינינן לה כנגע הראשונה וכיון שלא פשתה על שיעורה שבתחלה טהורה. וכ\"כ כשכנסה בסוף שבוע ב' עד כגריס ופטרה. ולאחר הפטור חזרה ופשתה כשיעור כניסתה ולא יותר. נשארה בטהרתה. דהרי אם בסוף שבוע ב'. הי' מוצאה בזה השיעור שמצאה השתא. ג\"כ הי' מטהרה. כדין עמדה בעיני' ב' שבועות. וכ\"כ בפשתה בסוף שבוע א' או ב' וטימאה ואח\"כ כנסה אותו פסיון. אע\"ג שנשארה כגריס. טהור מדעבר הסימן טומאה:"
+ ],
+ [
+ "בהרת כגריס
והסגירה:"
+ ],
+ [
+ "והלך מן האום בחצי גריס
ר\"ל שבסוף שבוע א' או ב' מצא שפשתה הנגע חצי גריס [או פחות או יותר מעט] מצד א'. רק דכאותו שיעור שפשה. הלך מעיקר הנגע מצד אחר:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר תראה בתחלה
דס\"ל דכיון שמצא החסרון והפסיון ביחד. הרי לא פטרו עדיין משום החסרון לא חשבינן להחצי הגריס שנשאר מהאום כליתא ומצטרף להדי חצי גריס החדש. ולהכי תראה בתחלה כאילו הוא נגע חדש דגררינן החצי גריס מהישנה לגבי חצי גריס החדש כאילו כולה חדשה:"
+ ],
+ [
+ "חכמים מטהרין
דס\"ל כיון שלא נשאר מהאום רק כחצי גריס. חשבינן לזה החצי גריס כליתא כלל. וא\"כ אין כאן רק חצי גריס חדש וטהור לגמרי. מיהו אם הלך מהאום חצי גריס ופטר'. ואח\"כ פשה ממנה חצי גריס בצד השני. גם ר\"ע מודה דהחצי גריס שפטרו בו תו כליתא דמי ולא מצטרף בהדי חצי גריס החדש:"
+ ],
+ [
+ "והלך מן האום כחצי גריס
שבסוף הסגר א' או ב'. מצא שפשתה כח\"ג ועוד. אבל הלך מהאום חצי גריס מצד אחר א\"כ יש לפני הכהן השתא משניהן יחד כגריס ועוד:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא מטמא
לטעמי' אזיל דס\"ל לעיל דכל שלא פטרו עדיין בשביל הח\"ג שהלך מהאום. מצטרף הנשאר להדי הפסיון. והרי יש כאן הועוד יותר ממה שהי' קודם הסגר א'. וטמא:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים מטהרין
גם הם אזלי לטעמייהו. דס\"ל לעיל דכשלא נשאר מהאום כגריס חשבינן ליה לגמרי כליתא וא\"כ ליכא מהחדש כגריס. ולפיכך טהור לגמרי [ולי\"א הנ\"ל דמשנה ח' לאחר פטור מיירי. א\"כ ה\"נ מיירי הכא. ואזל כל חד לשטתי' וכדאמרן]:"
+ ],
+ [
+ "והלכה לה האום
לגמרי. ור\"ל דבסוף הסגר א' או ב'. מצא בו ב' שנויים הללו:"
+ ],
+ [
+ "ר' עקיבא מטמא
ה\"נ אזיל לשיטתיה דלעיל. דהועוד של הפשיון מכריע גם להגריס של הפשיון לחשבו כאילו הוא אום והרי פשה ועוד. ולפיכך יוחלט ולא אצטריך בבא דלעיל רק לרבנן. דשם מטהרין לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים תראה בתחלה
ג\"כ לשטתייהו דלעיל אזלי. וכ\"ש הכא מהתם דמה התם דנשאר ח\"ג מהישנה אפ\"ה חשבינן לה כליתא. כ\"ש הכא שלא נשאר מהישנה כלום. רק הכא מדיש בהחדש שיעור נגע תראה בתחלה. מיהו בהלך אום כגריס ונשאר פסיון כגריס. גם לר\"ע תראה בתחלה מדליכא ועוד שיכריע להחדש לעשותו כישן. דממ\"נ דבין שתדינו כחדש או כישן הרי א\"א להחליטו [ולי\"א הנ\"ל גם הכא לאחר הפטור מיירי וכדאמרן]:"
+ ],
+ [
+ "בהרת כגריס ופשתה כגריס
בסוף הסגר והחליטה:"
+ ],
+ [
+ "או שער לבן
נ\"ל דמדלא קאמר ובפסיון מחיה או ש\"ל. ש\"מ דמיירי הכא שהי' לידה מפסקת בין פשיון למחיה וש\"ל. ור\"ל דאחר שהוחלט בפשיון. נולד בהפסיון מחיה או ש\"ל. דדוקא בכה\"ג אמרו רבנן תראה בתחלה. אבל בנתהווה הפסיון עם חד מהנך סימן טומאה ביחד. ואח\"כ הלכה האום. גם לרבנן נשאר בטומאתו הישנה משום דדוקא בשהחליטו תחלה בפסיון לבד. ואח\"כ נולד בהפסיון מחיה או ש\"ל. הרי אין מחליטין את המוחלט [כפ\"ג מ\"א]. א\"כ לא מחשבי הנך סי' טומאה ורק הפשיון הוא סימן טומאה. ולפיכך כשיעבור אח\"כ האום. ולא יהיה תו טמא משום הפסיון. אין הפסיון עדיין טמא משום הסימי טומאה החדש שנולד בתוכו עד שיטמאנו הכהן. להכי קאמרי רבנן שפיר תראה בתחלה. ולא דמי להא דלקמן [פ\"ה מ\"ב] דבהרת שעבר סי' טומאה שבו. ובא אחר תחתיו דא\"צ הכהן לטמא מחדש. אלא נשאר בחלוטו. התם שאני דנשאר האום. אבל הכא דעבר כל האום. ונשאר רק הפסיון זה הפסיון נגע חדש הוא והסי' טומאה החדש שבו. לא נידון כסימן טומאה עד שיטמאנו הכהן. אבל כשנולדו הפסיון וא' מב' סימני טומאה הללו ביחד. ע\"כ כשיראנו הכהן יטמא הנגע משום כל או\"א מהסימנים שבו. דהי מינייהו מפקת. ולפיכך אף כשיעבור סי' טומאה אחד עדיין טמא מפני השני. ועד כאן לא אמרינן לעיל [פ\"ג מ\"א]. אלא דאין רואין ב' נגעים כאחד משמע וודאי. דהא ב' סימני טומאה רואין כאחד. וכן אמרינן כמה פעמים בפרקן. הלך זה טמא מפני זה. דפשטותא דלישנא וודאי משמע. דטמא ממילא גם בלי ראיית כהן. והיינו משום שכבר ראה הכהן שניהן ביחד וטימא עבורם. וא\"כ ה\"נ כשראה הכהן בתחלה הפשיון והסי' טומאה שבו ביחד. כבר טימא כל הנגע עם הפשיון משום ב' הסימני טומאה שבה. וא\"כ בכה\"ג אף כשיעבור אח\"כ הפסיון. לא הוו קאמרי רבנן תראה בתחלה. דהרי כבר טימא כל הנגע שבכללה הפשיון משום הסי' טומאה שבה. אלא דהכא מיירי דאחר שטימא הנגע משום הפסיון. נולד בהפסיון מחיה או ש\"ל. וכשנולדו א\"א שישוב הכהן לטמא גם עבורן מדאין מחליטין המוחלט:"
+ ],
+ [
+ "והלך לה האום
ונשאר הפסיון כגריס והסימן טומאה שבה:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא מטמא
לטעמיה במשנה ט' אזל דחשבינן להפסיון הנשאר כאילו הוא הנגע הראשונה. והרי אם נשאר האום ועבר הסי' טומאה שהי' בה. ואחר כך בא אחר תחתיו אמרינן לקמן [פ\"ה מ\"ב] שא\"צ הכהן לטמאו מחדש. רק הוא כבתחלה. מכ\"ש הכא שכבר הי' הסי' טומאה השני קודם שעבר סי' טומאה הראשון דנשאר בהחלוטו כבתחלה:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים תראה בתחלה
ג\"כ אזלי לשיטתייהו דחשבינן להפסיון אחר שעברה האום כנגע חדש לפיכך הא נמי תראה בתחלה. ואע\"ג דגם כשיראנו השתא בתחלה יטמאו משום הסי\"ט שבה. אפ\"ה נ\"מ כשחל השתא רגל. דלרבנן זו נגע חדש הוא. ויכול להתטהר בצפרים עבור נגע הראשונים. ויהיה טהור לכה\"פ עד אחר הרגל. שיחזור אז הכהן ויראנו ויחליטנו. ואם יתרפא ביני ביני ישאר בטהרתו [ועי' בכורות ל\"ד ב']. ולר\"ע מחשב כאילו עדיין הנגע הראשונה במקומה עומדת. ואיך יתטהר כשעוד הנגע הטמא בו. [ולר\"ש והר\"ב נ\"מ דלר\"ע דחשבינן לה כנגע הראשונה א\"כ כשיתטהר לבסוף מב' הסימני טומאה א\"צ רק קרבן א'. ולרבנן חשבינן לפסיון זה לאחר שעברה האום כנגע חדש. ולכשיתטהר גם ממנה צריך בסוף ב' קרבנות [ועמ\"ש בס\"ד לעיל פ\"ג סי' י\"ב בבועז סי' ג']:"
+ ],
+ [
+ "בהרת כחצי גריס ואין בה כלום
מלת כלום משמע דאפילו חצי סי' טומאה דהיינו אפילו שער א' אין בו. וקתני הכי משום סיפא. לאשמעינן לא זו אף זו:"
+ ],
+ [
+ "נולדה בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת
וח\"ג החדש הוא תכוף לח\"ג הישן. והא דלא קאמר פשתה כח\"ג ובה וכו'. ה\"ט משום דלא שייך פסיון רק בנגע כגריס:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו להסגיר
פשיטא. ותו נולד למה לי ולא הול\"ל אלא בהרת כגריס. ובה שער א' הר\"ז להסגיר. ונ\"ל דקמ\"ל אפי' ראהו הכהן לח\"ג הראשון ופטרו. סד\"א דכיון שפטרו הכהן הו\"ל כליתא. ולא מצטרף להח\"ג שנתוסף בצדו אח\"כ כלעיל [סי' ס\"ז]. קמ\"ל דדוקא התם דכבר הי' כגריס וזקוק לכהן אמרינן דכשנתמעט חשבינן לי' כליתא. משא\"כ הכא שלא הי' הנגע עדיין כגריס ולא היה זקוק לכהן עדיין. להכי אע\"ג שראהו הכהן ופטרו. מחשב' כאילו לא ראהו תחלה כלל. ולהכי כשיתוסף אח\"כ לכגריס מצטרף. והא דנקט ובה שער א'. היינו רק משום סיפא לאשמעינן ל\"ז אף זו וכדאמרן. א\"נ נ\"ל דהרי זו להסגיר דקתני לאו אבהרת לחוד קאי רק גם אשער א' שכבר יש בה. ולפי\"ז שפיר אצטריך למנקט הי' בה שער א' הרי זו השער להסגיר. שאם יולד בה עוד שער א' יחליטנו. וקמ\"ל מתניתין שפיר. דאע\"ג שלא נולדו הב' שערות ביחד. אפ\"ה יחליטנו הכהן:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו להסגיר
דאע\"ג דהשתא יש בבהרת כגריס ב\"ש. עכ\"פ שער א' מהן קדמה לבהרת כגריס:"
+ ],
+ [
+ "נולדה בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת
לרבותא נקט שער א' דאפ\"ה דינה רק להסגיר. וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו להסגיר
מדלא קדמה בהרת כגריס לב\"ש. והרי זו דקאמר גם אשער קאי:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו להחליט
אע\"ג שאין קדימת חלקי הנגע להב\"ש שוה. שמקצת הראשון של הנגע קדם ממש לב' השערות. ומקצת הב' של הנגע. נתהווה עם הב\"ש ביחד. דמחשב כאילו קדם להן. אפ\"ה אמרינן דמדח\"ג הראשון קדים לש\"ל בידוע שגם ח\"ג השני קדם להש\"ל ומצטרפי כאילו וודאי כולה קדמה. ולהכי בהא גם ר' יהושע דסיפא מודה:"
+ ],
+ [
+ "טהור
ר\"ל בקדם ש\"ל לבהרת אין הש\"ל סי' טומאה. ועכ\"פ צריך הנגע הסגר:"
+ ],
+ [
+ "טמא
אף שלא נזקק לטומאה עדיין [ודלא כר\"ת בסנהדרין דפ\"ז ב'] אף דבכה\"ג איכא שפיר חזקת טהרה להגוף. והרי אשכחן לר\"ג ור\"א בעלי פלוגתא דר' יהושע. דאזלינן בתר חזקה דגופא אף דאיכא חזקת ממון כנגדה [ככתובות פ\"א מ\"ו וז'] והכי קיי\"ל. וא\"כ כ\"ש הכא דליכא שום חזקה נגד חזקת טהרה של הגוף. דהול\"ל דבספק טהור. י\"ל הכא שאני דמסתבר טפי דמחמת הנגע שהי' בו מקודם התלבנו השערות [כתוס' נדה די\"ט א']. והרי תולין במצוי בין להקל בין להחמיר. כדתלינן במשגרן כרעא לאחורי' בשגרונא דשכיח טפי מנפסק חוט השדרה [כחולין נ\"א א']. ולפיכך כיון שאין כאן ספק שקול. נראה דלחכמים טמא מדאורייתא ושורפין על מגעו תרומה וקדשים גם אחר הסגרו. וכשיכנס למקדש בשוגג חייב קרבן וכ\"כ כשיאכל קדשים. ולכשיתטהר רשאי להביא קרבנותיו. ואין כאן חשש חולין בעזרה. וכן מוכח מש\"ס [סנהדרין פ\"ז ב']. אמנם הרמב\"ם [ספ\"ב מטו\"צ] כתב דטמא רק מספק. וא\"כ מגעו בתרומה וקדשים תלויין. ולכשיכנס למקדש פטור מקרבן. ואין לו תקנה להתטהר. רק כשיולד לו נגע אחר שיטמא בה וודאי. ואח\"כ יתטהר ממנה. או כשיפרח בכולו [כלקמן פ\"ז מ\"ד]. ואי נימא דקיי\"ל דאין האשם שלו מעכב כפרתו. יש לו עוד תקנה שיכתוב כל נכסי' לאחרי'. ויביא קרבן עני. דהיינו חטאת העוף הבאה על הספק שאינה נאכלת [ועי' רמב\"ם פ\"ה ממחוכ\"פ ה\"י]:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יהושע קיהה
מלשון מקהי אקהייתא [עי' רש\"י ותוס' יבמות דק\"י ב'] דהוא לשון אסיפה. ור\"ל אסף חכמים להסכים עמו לטהר בכה\"ג. וכן פי' בערוך. ולרמב\"ם ר\"ל כמו מלתא דקיוהא [כתובות ס\"א א'] ור\"ל הכא שקיהה בשניו כאוכל בוסר. שאינו יכול ללעוס אחר כך בשניו. כך הקשה ר' יהושע כמה קושיות על שטימאו חכמים ספק זה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כל ספק נגעים טהור
אליבא דכולי עלמא היכא דליכא חזקה לטהרה ולטומאה:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מזה
דסוף פ\"ד דמדמסתבר טפי לטומ' אית בה פלוגתא:"
+ ],
+ [
+ "ספק שהיא היא
ופשתה וראוי להחליט:"
+ ],
+ [
+ "ספק שאחרת באה תחתיה טמא
באין לו מקום להסתפק. פשיטא שהרי התורה אמרה והסגיר וגו' וראה הכהן ביום הז'. ומהיכי תיתי נחזיק שזו נגע חדשה היא. אלא מיירי אף שכמדומה לו שזו אחרת היא והמנוגע בעצמו מסופק בכה\"ג אמרינן הכא. דאפ\"ה טמא וודאי מדאורייתא. דאם אמרינן קבר שאבד הוא קבר שנמצא אף לקולא [כפסחים ד\"י ע\"א] דסתמא דהתם משמע אף שכמדומה לו שזה קבר אחר הוא. מכ\"ש דנימא הכא דהיא היא לחומר'. ואף דיש לחלק ולומר דהכא שאני דדרך נגע להתרפאו' ביני ביני. אפ\"ה אין ספק חדשה מוציא מידי וודאי ישנה [כפסחים ד\"ט א' ונדה ד\"ט א'] ולהכי לכו\"ע טמא. [וכך נוטין גם דברי רב\"א]. ואפי' לקולא. כגון שמצאה כגריס. כמו שהניחה. וודאי דלא חיישינן שנגע חדש הוא להחמיר עליו דהרי כל ספק נגעים כל שלא הוחלט טהור [כסוף פרקן] כ\"ש כה\"ג דאי נחזיקנו בטומאה. היינו רק מחמת נגע הישן א\"כ אין כאן נגע חדש. והרי אין ספק חדש מוציא מידי וודאי ישן:"
+ ],
+ [
+ "הלך שער לבן
שאח\"כ נשרו אותן ש\"ל שהחליטו בהן:"
+ ],
+ [
+ "וחזר שער לבן
שקודם שטיהרו הכהן. צמח ש\"ל אחר תחתיו:"
+ ],
+ [
+ "וכן במחיה ובפשיון
ר\"ל או שמחי' או פסיון בא תחת הש\"ל שנשר:"
+ ],
+ [
+ "בתחלה ובסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור
ר\"ל בין שהי' ההחלטה שהחליטו בהשער לבן קודם שנשר. בתחלה או בסוף שבוע א' או ב' או אחר הפטור. ואחר שהחליטו באחד מהאופנים חזר ונשר:"
+ ],
+ [
+ "הרי היא כמו שהיתה
וא\"צ הכהן לטמאו מחדש עבור הסי' טומאה החדש. דמ\"ש סי' טומאה זה או זה [כך נ\"ל דרק טרחת הכהן קמ\"ל דא\"צ. אבל לענין שישאר בטומאתו פשיטא דהרי לא טיהרו הכהן עדיין אחר שעבר הסימן טומאה הראשון. ואי מיירי בשנולד הסי' טומאה השני אחר שטיהרו מהראשון. פשיטא שצריך לטמאו מחדש ואינו מטמא למפרע הטהרה שהתעסק בהו ביני ביני. עוי\"ל דנ\"מ דאם אירע כך ברגל א\"א שיטהרנו הכהן מסיט\"ו שעבר ולא יטמאנו עבור הסיט\"ו החדש עד אחר יו\"ט]. ואף דבפסיון אין מחליטין בתחלה. זה הפשיון שאני שנולד אחר שהחליטו בש\"ל:"
+ ],
+ [
+ "והלכה המחיה
שהתפשטה הנגע במקום המחיה:"
+ ],
+ [
+ "ובפשיון
שזה או זה בא תחת המחיה שהלכה לה:"
+ ],
+ [
+ "הלך הפשיון וחזר הפשיון
נ\"ל דלהכי לא נקט הכא שהלך הפשיון ובא מחיה תחתיו. משום דדוקא בהי' בהנגע מחיה ופשיון ביחד. אז כשהלך הא' טמא מפני הב' [כפ\"ד מ\"ז]. אבל כשנולד המחיה אחרי שעבר הפשיון הרי זה כולל נמי שמהאום שהיתה כשיעור גריס הלך ממנה באמצע כשיעור הפסיון שפשתה הנגע בצד האחר. ונשאר מהאום ומהפסיון יחד כגריס. דהרי לכו\"ע זה נמי הו\"ל כעבר הפשיון [כפ\"ד מ\"ח] וכשנתהווה עי\"ז מחיה באמצע הנשאר. אז בין לר\"ע ובין לרבנן התם. לא יהי' הדין כבמשנתינו שתהי' כמו שהיתה דהיינו דאף קודם שיטמאו הכהן יהי' טמא. הא ליתא דהרי לרבנן התם כל שלא נשאר מהאום רק פחות מגריס חשבינן להנשאר כליתא. וא\"כ אין כאן נגע כגריס ולא מחיה באמצעה וטהור לגמרי. ואפי' לר\"ע התם דס\"ל דמצטרפין הנשאר מהאום ופסיון הנשאר. עכ\"פ מודה דכיון שלא נשאר מהאום כגריס. דיינינן להנשאר לפנינו מהאום ולהפשיון ביחד כנגע מחדש. דאע\"ג שיש בנגע זו מחיה. עכ\"פ כל עוד שלא יטמאו הכהן. כבר נתבטל טומאה ראשונה שבו [ואם פגע בו רגל רשאי להביא צפרים ולהתטהר מטומ' נגע הראשונה]. וכדקאמר התם בפירוש תראה בתחלה. ובמשנתינו הרי קאמר שנשאר בטומאתו. וא\"כ אי הוה נקט תנא שהלך הפשיון ובא מחיה תחתיו. היה צריך לפרש דהיינו רק בהלך אותו פסיון בעצמו שפשה תחלה. ונשאר האום כגריס. ונולד בהאום מחיה. דאז לכ\"ע. מדנשאר כגריס מהנגע הראשונה ונולד בה מחיה. הרי הוא בטומאתה כבתחילה. ומדהי' צריך להאריך בפירושו כאן להכי שביק לי' לגמרי. מדממילא שמעינן לה:"
+ ],
+ [
+ "שער פקודה
לשון פקדון ולקמן במשנה מפרש מהו:"
+ ],
+ [
+ "הלכה הבהרת והניחה לשער לבן במקומו
והיינו פקדון. שהבהרת הפקידה את השער לבן על עור הבשר עד שתחזור אלי' והלכה לה ביני ביני:"
+ ],
+ [
+ "וחזרה
שאח\"כ חזרה הבהרת למקום הש\"ל כבתחלה:"
+ ],
+ [
+ "עקביא בן מהללאל מטמא
דמדנשארו הש\"ל במקומן והבהרת חזרה אליהן. ש\"מ דכשהלכה הבהר'. עדיין לא נתרפאה מעיקרא יפה. והיא היא שחזרה. ונמצא שקדמה הבהרת לש\"ל:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים מטהרין
ר\"ל אינו מוחלט דחשבינן לה כקדמו הש\"ל לבהרת. מיהו עכ\"פ לא גרע מהלכה וחזרה [פ\"ד מ\"ז] ותראה בתחלה. [ונ\"ל דמדנקט סתמא משמע דבכל גוונא מטהרי רבנן דהיינו בין שהי' ב' השנויים אלו דהיינו ביאת הבהרת עם ש\"ל. והליכת שוב הבהרת וחזרתה אח\"כ. הכל קודם שראהו הכהן. או שבא בבהרת ובה ש\"ל והחליטו הכהן וחזרה והלכה הבהרת. וטיהרו הכהן. וחזרה שוב הבהרת למקומה [כרמב\"ם טו\"צ ס\"ב ה\"ח]. או שבא בבהרת עם ש\"ל והחליטו הכהן. ושוב הלכה הבהרת ולא הספיק הכהן לטהרו עד שחזרה הבהרת שוב למקומה ובכל ג' האופנים נשארו הב\"ש עד לבסוף. בכולהו גווני מטהרי רבנן. דס\"ל בהרת השניי' נגע חדש הוא. דאע\"ג דלעיל פ\"ד מ\"ז אמרינן דכשהלכה וחזרה קודם הפטור היא היא. שאני ש\"ל דכתיב בה והיא הפכה ולא שהפכתה חבירתה [כת\"כ] אלמא דצריך אותה נגע ממש שהי' בתחלה. מיהו נ\"ל באינך סי' טומאה כגון שהי' נגע ופשיון והוחלט. או שהי' בהרת ומחיה והוחלט אז דוקא בעבר הסיט\"ו ונשארה הנגע. אם חזר אח\"כ סיט\"ו להנגע. הרי היא כמו שהיתה [כלעיל מ\"ב] אבל בהלכה הנגע ונשארה הפסיון או המחיה ואח\"כ חזרה הנגע להסיט\"ו. גם לעקביא תראה בתחלה. דדוקא בש\"ל שנשאר תמונת סיט\"ו ס\"ל לעקביא שתמונתו מעיד שלא עברה הנגע הראשונה עדיין. אבל פשיון או מחיה שנשארו אחר שעברה הנגע לא פשיון שמיה ולא מחיה שמיה. דאין עליהן תמונת סיט\"ו כלל. וגם לא גרע מהך דלעיל [פ\"ד מ\"ט]]:"
+ ],
+ [
+ "אמר דבי עקיבא מודה אני בזה שהוא טהור
ודלא כעקביא:"
+ ],
+ [
+ "איזה הוא שער פקודה
כלומר בשער פקודה מודו רבנן לעקביא דטמא. אלא דכשהלכה כל הבהרת. הרי אינה בעולם. והיאך נקראנה שער פקודה. דהרי לא שייך גבה לומר שהפקידה הש\"ל עד שתשוב. והרי עצמה חמק עברה ולא תשוב עוד. אבל איזה פקוד' דמודו רבנן שטמא מדחשבינן לה כפקדון מבהרת שקדמה לה. מדהיא היא שחזרה. ושפיר שייך גבה לשון פקדון:"
+ ],
+ [
+ "והניחו לשער לבן במקום הבהרת וחזר
דמדנשאר קצת מהראשונה וודאי מסתבר דהיא היא שחזרה:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו כשם שבטלו
כשם שבטלת גרסינן [רכ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "את דברי עקביא אף דבריך אינן מקוימין
דח\"ג ג\"כ כליתא דמי ואזלי תרווייהו לטעמייהו [פ\"ד מ\"ט] דלר\"ע כמו דס\"ל התם דע\"י הועוד הנשאר מהפסיון מוכיח דהיא הישנה. כ\"כ הכא השער פקוד' מוכיח דהיא היא [ועמ\"ש שם בס\"ד סימן ס\"ו] ולרבנן נמי כמו דס\"ל התם דמדלא נשאר מהישנה רק ח\"ג כליתא דמי ואין הועוד הוכחה שהיא היא שחזרה. כ\"כ ה\"נ הש\"ל שנשאר בהח\"ג כליתנהו דמי ואין מוכיחין שהחזרה תחשב כהישנה:"
+ ],
+ [
+ "טהור עד שלא נזקק לטומאה
ר\"ל עד שלא הוחלט וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
נ\"ל דהא דקאמר כיצד היינו מדבעי לאשמעינן דהוחזק לטומאה דקאמר היינו שהוחלט. ולא בשהוסגר. א\"נ נקט כיצד בלא הוחזק לאשמעינן דאף דבגוונא דנקט אין גם א' מהם שטהור גמור דלכה\"פ טמא מוסגר. אפ\"ה שניהן טהורים לגמרי. והדר נקט כיצד בהוחזקו לטומאה. אע\"ג דאחד מהן טהור לגמרי. אפ\"ה שניהן טמאין:"
+ ],
+ [
+ "שנים
ב' נגעים:"
+ ],
+ [
+ "ואינו ידוע
לשום אדם:"
+ ],
+ [
+ "בין באיש אחד
דב' הנגעים באיש א'. והרי בכה\"ג ממ\"נ טמא מאחת רק דלא ידעינן מאיזה נגע נטמא. ועוד דלכה\"פ מוסגר מא' מהן:"
+ ],
+ [
+ "בין בשני אנשים
אף דאין בהן א' שטהור גמור:"
+ ],
+ [
+ "טהור
ר\"ל שניהן טהורין לגמרי. דאע\"ג דלכל חד יש ספיקא דאורייתא. וגם לכה\"פ טמא מוסגר. אפ\"ה גזיה\"כ הוא שבכה\"ג טהורים. דכתיב ואם פשה תפשה הנגע וטימא הכהן אותו דמלת אותו אפשיון וודאי קאי לאשמעי' דפשיון וודאי מטמא ולא פשיון ספק. ולא עוד אלא אפי' אם אח\"כ [מ\"ש כאן בהרא\"ש בסוף שבוע ב'. לפע\"ד ט\"ס] פשה כ\"א מהן עד כסלע ועוד והרי בכה\"ג וודאי שניהן פשו. אפ\"ה שניהן טהורין מדלא ידעי' איזה מהם יוחלט מפשיונו שבסו' שבוע א' ואיזה יוחלט מפשיונו דהשתא [עי' רא\"ש]. ונקט הקרא וגם התנא הספק בפשיון מדהוא סיט\"ו המצוי. מיהו ה\"ה ביש ספק בשאר סימני טומאה וכגון שהי' באחד מהב' ש\"ל קודם להבהרת ובהשני בהרת בלי ש\"ל. ולאחר הסגר בסוף שבוע מצא בכל א' ש\"ל. ומסופק באיזה מהן בא הש\"ל תוך ההסגר:"
+ ],
+ [
+ "שניהן טמאין
דהרי שניהן וודאי פשו. אלא דלא ידעינן בכל חד כמה פשה וזה א\"צ שידע:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שחזרו להיות כסלע וכסלע שניהן טמאין
אף דאותו שהי' נגעו בתחלה כסלע וודאי עבר פשיון שלו אפ\"ה שניהן טמאים מדהוחזקו לטומאה:"
+ ],
+ [
+ "עד שיחזרו להיות כגריס
דהרי אז וודאי שניהן טהורין. מדנתמעטו שניהן ממה שהי' בתחלה:"
+ ],
+ [
+ "זה הוא שאמרו
נ\"ל דהכא נמי קאמר מלת זהו למעוטי [כדקאמר כה\"ג ביבמות פ\"ג מ\"ה]. והיינו דדוקא בהוחזקו שניהן לטומאה. וכגונא דנקט תנא. הא בהוחזק רק א'. ולא ידעינן מנו. וכגון שחתכו שניהן נגען. ובאחד מהן הי' סיט\"ו. ולא ידעינן איזהו. בספק נגעים כזה שניהם טהורין [ונ\"ל דבכולהו גווני בין לקולא ובין לחומרא. ע\"א נאמן להעיד. אף הבע\"ד עצמו נאמן על עצמו. דמ\"ש משאר אסורים דנאמן אדם גם על של עצמו. ולא אמרי' דהכא שאני דבראיית וידיעת כהן תליא מלתא. וכן מצאתי ת\"ל בתוספת' [בספ\"א]]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כגריס
הוא חצי פול:"
+ ],
+ [
+ "הקלקי
שם מקום שגדלים שם פולין גדולים [ובתוספתא דמכילתן פ\"ב מוכח דגריס של נגעים הוא גדול יותר מרוחב ראש אגודל ועי' בפירקן סי' ל\"ז. והא דאמרו גריס דהיינו חצי פול. אין ר\"ל שנחלק אורך או רוחב הפול. רק ר\"ל שנחלק עביו של פול וזה משום שהפול מעוגל בב' שטחי' למעלה ולמטה ומשו\"ה א\"א למדוד בו בצמצום כשהוא שלם רק כשמחלקו באמצע עביו ומודד באמצעיתו דשם הוא פשוט וחלק ונוח למדוד בו יפה]:"
+ ],
+ [
+ "מרובע
נ\"ל דמשום דכל גריס ארכו יותר על רחבו. וגם ב' ראשיו הם עגולים. להכי נקט מרובעת. לומר שיהיה רוחב הנגע וגם ארכו. כל א' כאורך הפול. וגם צריך למלא הקרנות כדי שיהי' רבוע אמתי. דאי\"ל דמשערין ארכה ורחבה של נגע כרוחב הגריס. דא\"כ הו\"ל לחומרא. ולא הו\"ל לסתום אלא לפרש. גם אי\"ל דלעולם משערין האורך והרוחב כאורך ורוחב הגריס ממש. ואפ\"ה נקט מרובע רק משום הקרנות שצריך למלא. ליתא דהרי נקט ג' על ג' עדשים והיינו ריבוע אמתי ממש. אבל בעדשה שארכה כרחבה. אע\"ג שעכ\"פ גם היא צריכה כשיעור עדשה מרובעת הקרנות [כפ\"א מ\"ה]. אפ\"ה כיון שעגלילותה קטן אין חסרון קרנותיה רק מעט מזעיר. לא חש תנא להזכיר שתהיה מרובעת. ואם אין הנגע בתמונת מרובע צריך עכ\"פ אורך הנגע ורחבו כל א' כאורך הפול. דאל\"כ אפילו ארוך אמה כיון שאין ברחבו כאורך הגריס טהור [רמב\"ם טו\"צ פ\"א ה\"ח]. ודע שיש חילוק בין גריס של נגעים לגריס של כתמי אשה [נדה פ\"ח] דבנגעים כגריס טמא. ובכתם מדהוא מדרבנן רק ביתר מגריס טמא ואפ\"ה יש חומרא בכתם טפי מבנגע. דבנגע צריך ארכו ורחבו כל א' כאורך גריס וכדאמרן. משא\"כ בכתם שבא מדבר לח כדם. לפיכך אפילו הוא רק חוט ארוך ויש בכולו כשעור גריס ועוד טמא. וגם סגי כשארכו כאורך גריס ורחבו כרוחב גריס [ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "מקום עדשה ארבעה שערות
דהיינו ב' על ב' שערות בריבוע. דהיינו כהרווח שביניהן כשגדלין בעור האדם:"
+ ],
+ [
+ "נמצאו שלשים ושש שערות
נ\"ל דנקט כל הנך סימנים גריס ועדשה ושערות משום שיש מקום שמצוין שם הנך ולא הנך [ועמ\"ש הר\"ב כלים פי\"ז מי\"ב]. עוי\"ל דנקט ט' עדשים דהיינו מרובע אמיתי. כדי שלא נטעה לומר כאורך ורוחב הפול. אבל משום דבפולים ועדשים יש במינם גדולים וקטנים להכי נקט נמי סי' דשערות ולא הסתפק למנקט סי' דשערות לחוד. משום דפולין ועדשים שהן דבר המטולטל אפשר לכוון על ידן השיעור יפה. והא דכלל לבסוף וקאמר נמצא ל\"ו שערות. ה\"ט דסד\"א דג' עדשים צפופות יחד קאמר. והרי כל עדשה שיעורו כגידול ב' שערות על ב' שערות וא\"כ לא יהיה כל הגריס רק ד' על ד' שערות. שהן בין הכל רק ט\"ז שערות. קמ\"ל שצריך שיהיה כל השיעור כמקום גידול ל\"ו שערות. וא\"כ ג' עדשים דקאמר ברישא היינו בשמרוחק כל עדשה מחבירתה כרווח עדשה. [א\"כ י\"ל דמה\"ט נמי צריך למנקט סי' דשערות]:"
+ ],
+ [
+ "בהרת כגריס
בכל דוכתא במכילתן דנקט כי הך לישנא. משמע שיש בבהרת כגריס מלבד המחיה [כלעיל פ\"ד מ\"ו]. ואע\"ג דלטמא המנוגע סגי כשהיא ומחיתה כגריס [כמבואר שם בסיפא]. אפ\"ה נקט הכא בגוונא שהבהרת בלי המחיה כגריס מדבעי למנקט בסיפא רבתה המחיה טמא' [וע\"ש] וה\"ז א\"א רק כשהבהרת לבד מהמחיה כגריס. ומיירי הכא שהביאה לפני הכהן כך וטימא אותו:"
+ ],
+ [
+ "ובה מחיה כעדשה רבתה הבהרת
לצד חוץ:"
+ ],
+ [
+ "טמאה
משום פסיון. ונ\"מ דאף אם הלך אח\"כ המחיה טמא משום פסיון. ואת\"ל פשיטא. י\"ל דסד\"א דרק אחר הסגר או לאחר הפטור מטמא הפסיון [עיין פ\"ה מ\"ב]. אבל בנגע מוחלטת בלא\"ה. הו\"א כיון שא\"צ לפשיון אז הו\"ל אח\"כ כשהלכה המחיה. כנגע שהיא גדולה מתחילתה קמ\"ל [הרא\"ש. ולפע\"ד גם הא כבר שמעינן בפ\"ה מ\"ב בבבא דהלכה המחיה ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "נתמעטה טהורה
מיירי שנתמעטה עד שלא נשאר כרוחב ב' שערות סביב להמחיה:"
+ ],
+ [
+ "רבתה המחיה טמאה
ודוקא בנשאר רוחב הבהרת סביב להמחיה כעדשה. דאז עכ\"פ הנגע עם המחיה שבאמצע הם יחד יתר מכגריס:"
+ ],
+ [
+ "נתמעטה טהורה
לגמרי. ובלא החליטו הכהן עדיין משום המחיה. נדונת כעמדה בעינה:"
+ ],
+ [
+ "בהרת כגריס ובה מחיה פחותה מכעדשה
והסגירה:"
+ ],
+ [
+ "נתמעטה טהורה
דהרי אפילו הי' בה המחיה כעדשה. נמי בנתמעט הבהרת מכגריס טהורה כלעיל סי' ט'. ולא נקט הך בבא רק משום סיפא."
+ ],
+ [
+ "רבתה המחיה
עד כעדשה לא פחות ולא יותר:"
+ ],
+ [
+ "נתמעטה
ע\"י שפשתה הבהרת לתוכה:"
+ ],
+ [
+ "ר' מאיר מטמא
ובמשנה ב' לא פליג ר\"מ. התם מדמחיה כעדשה סי' טומאה הוא א\"כ כשפושה לתוכה. נראה שנתרפא הסי' טומאה. אבל הכא מחיה פחות מכעדשה אינה סי' טומאה והפשיון לתוכה ריעותא דנגע הוא. [רב\"א]. ולפעד\"נ דדוקא התם מודה ר\"מ דאינו פושה לתוכה משום דכל מחיה כעדשה מצטרף להנגע. ומחשב כמותה. והו\"ל שפיר פושה לתוכה וטהור. אבל הכא דמיירי דאין בהמחיה כעדשה. לפיכך כיון דמחי' כזו אינו מצטרף לשיעור הנגע. לא מחשב כהנגע עצמו. והו\"ל שפיר כשאר עור ובשר שהנגע פושה לשם:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים מטהרים
מיהו דוקא כשאירע כן בסוף שבוע ב'. אבל בסוף שבוע א' הרי לא עדיף מעמדה בעינה וצריך עכ\"פ הסגר ב':"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא יתמעטו מכשיעור
מחיה מכעדשה. ובהרת ישאר סביבת המחיה לכל צד כרוחב עדשה:"
+ ],
+ [
+ "וחוץ למחיה בהרת
שבהרת החיצון מקפת את המחיה. והמחיה מקפת את הבהרת הפנימית כזה ? והבהרת החיצונה והמחי' כ\"א רחב כעדשה:"
+ ],
+ [
+ "והחיצונה להחליט
דחיצונה דינה להחליט. מדיש מחיה באמצעה ולהכי פוסק הכהן דינה של א'. ואח\"כ הדין של האחרת [כלעיל פ\"ג מ\"א] והנ\"מ שאינו יכול להתטהר אפי' הגיע הרגל אף שיתרפא מהמוחלטת עד שגם לא יוולד ביני ביני סימן טומאה להפנימית:"
+ ],
+ [
+ "אמר ר' יוסי אין המחיה סימן טומאה לחיצונה
דבעינן מחיה מבוצרת דהיינו בין ממזרח למערב ובין מצפון לדרום. יהי' מן הקצה אל הקצה. נגע. מחיה. ונגע. אבל הכא יש מקצה אל הקצה נגע מחיה ונגע ומחיה ונגע. ולהכי לדידי' אין כאן להחליט אלא יסגיר שניהן. ואם בסוף שבוע א' יעמוד כך. שוב יסגירן שנית. ואם גם אז יעמוד כך יפטור שניהן:"
+ ],
+ [
+ "נתמעטה והלכה לה
ר\"ל ואם אח\"כ נתמעטה המחיה או הלכה לה:"
+ ],
+ [
+ "והחיצונה טהור
דהרי כלה מחיתה. ואפילו נגע פשיון זה גם בהחיצונה. הרי אין נגע פושה לתוכה. ולפיכך מדעבר סי' טומאה שבה אחר שהוחלט. טהור לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "החיצונה טהורה
דעכ\"פ כלה מחיתה וגם אינה פושה לתוכה:"
+ ],
+ [
+ "והפנימית להסגיר
אם לא נגע בה פשיון של חיצונה אפילו בכשער א' [עי' פ\"ד מ\"ה ודו\"ק]. ואם בסוף שבוע ב' הוא עומד. גם היא טהורה:"
+ ],
+ [
+ "טהורה
ר\"ל כשם שכשפשתה חיצונה אינו פסיון. כך כשפשתה פנימית. כיון דעכ\"פ חיצונה מקיפתה הו\"ל כפשתה לתוכה. להכי אם בסוף שבוע א' מצא כך. פנימי' לסגור. דמדלא הי' בה סי' טומאה עדיין הו\"ל כעמדה בעיני' שבוע א'. שצריכה עכ\"פ עוד הסגר ב'. והחיצונה שכבר הי' בה סי' טומאה והלך ממנה הסי' טו'. להכי טהורה לגמרי. אולם אם בסוף שבוע ב' אירע כך. גם פנימי' טהורה:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי שמעון אימתי
אדר\"ע קאי. וה\"ק אימתי אמרינן שבין שפשתה חיצונה או פנימי' אין בשניהן סי' טו':"
+ ],
+ [
+ "בזמן שהיא כעדשה מובאת
כשהמחיה היא כעדשה מצומצמת:"
+ ],
+ [
+ "היתה
המחי':"
+ ],
+ [
+ "המותר סימן פשיון לפנימית
דבפשתה פנימי' על המותר טמא. וכר\"ג לעיל. משום דרק כשהמחי' מצומצמת בשיעורה. דכולה מצטרפת לנגע וכנגע דמי. להכי ס\"ל כר\"ע דדינה כפישה לתוכה. אבל כל שהמחיה יתירה מכעדשה. אותו מותר. לא שייך כלל להחיצונה. רק דאותו מותר הו\"ל כשאר עור הבשר שהפנימית פושה עלי' [הרא\"ש]. הא בפשתה חיצונה על המותר. לכ\"ע חיצונה טמאה ופנימי' להסגיר:"
+ ],
+ [
+ "והחיצונה טמאה
ר\"ל אף שפשתה פנימי' אפ\"ה אפשר שתשאר החיצונה טמאה. והיינו כשפשתה פנימי' רק על המותר ונשאר מחיה כעדשה להחיצונה. אבל אם היתה המחיה מצומצמת אז אם פשתה פנימית נטהרה החיצונה מדלא נשאר לה מחיה כעדשה:"
+ ],
+ [
+ "היה
ר\"ל שהיו בוהק מפסיק בין חיצונה לפנימית:"
+ ],
+ [
+ "בהק
הוא כתם שבעור אדם למטה מד' מראות:"
+ ],
+ [
+ "פחות מכעדשה
ר\"ל שהבהק המקיף הפנימית אינו רחב כעדשה:"
+ ],
+ [
+ "סימן פשיון לפנימית
דכשפשתה פנימית לתוך הבוהק ההוא. טמאה. דפשיון די בכל שהוא:"
+ ],
+ [
+ "ואין סימן פשיון לחיצונה
מדהו\"ל פושה לתוכה:"
+ ],
+ [
+ "שאינן מיטמאין משום מחיה
נ\"ל דמדלא קאמר אינן מטמאין משום בהרת כלקמן במשנה. ותו מדלא כללם יחד רק חלקם במלת אלו מאלו ש\"מ דמשנתינו מיירי דוקא כשיש שם בהרת ומחיה בתוכה. אין המחיה שם סי' טומאה. והיינו מדכתיב וראהו הכהן לשון יחיד. משמע שצריך שיהיה הכהן יכול לראות כל הנגע כולו כאחת. ולפיכך כשיש מחיה בראשי אברים ובהרת מקיפתה. המחיה מפסקת בין חלקי הבהרת שמשתפעין לכאן ולכאן. ולהכי א\"א שיראה הכהן כל הנגע כולה כאחת. אבל ביש נגע בא' מראשי אבריו בלי מחיה באמצע. ויש בהנגע זו שער לבן או פסיון. הרי מדאין עור הבשר מפסיק בין חלקי הנגע שפיר יכול הכהן לראותה מהקצה אל הקצה. וטמא'. מיהו אם הבהרת שם באדם שראשי אצבעותיו גסי' ועבי' כשיעור גריס גם משום מחי' מטמאין שם. דהרי יכול הכהן שפיר לראות כל הנגע בהבטה אחת [תוספתא]:"
+ ],
+ [
+ "ראשי אצבעות ידים ורגלים
הרי כ':"
+ ],
+ [
+ "וראשי אזנים
היינו כל שפת האוזן סביב. ומשום דב' האזנים שוין בתואר. חשבן תנא לאחד. אבל אין כל האצבעות שוות ממש בתואר אחד. וכ\"כ בדדים לקמן. מדשוין בתואר חשבן תנא לא':"
+ ],
+ [
+ "וראש החוטם וראש הגויה
הוא ערות הזכר [ונ\"ל דנקט גוי' מלשון מן גו יגורשו [איוב ל] דהיינו מקום פנימי וסתר וה\"נ הערוה הוא אבר שראוי להסתירו בצניעות. והתורה אמרה לא תגלה ערותה דערוה היינו דבר שנתגלה מהסתר שראוי לו]:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר אף של איש
ות\"ק ס\"ל מדאין בולטין כ\"כ אין זה שפוע:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר אומר אף היבלות
ר\"ל אם המחיה היא בראש ווארצע בולטת:"
+ ],
+ [
+ "והדלדולין
דהיינו שהיא בראש געוויכס חד:"
+ ],
+ [
+ "אינן מיטמאין משום מחיה
ומפורש בתוספתא דגם הנך שרחבים כגריס. לכ\"ע מטמאין משום מחיה. ורק בשאין רחבים כגריס פליגי. א\"כ צ\"ל דטעמייהו דרבנן. דס\"ל דדוקא בעור הבשר המורגל כתיב וראה הכהן שצריך שיוכל לראותו כולו כאחד דוקא. אבל בהנך גם המשונה נידון כמורגל [כלעיל רפ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "אלו מקומות באדם שאינן מיטמאין בבהרת
דכל ו' מיני נגע שבאדם אין מטמאין שם. יש מדהו\"ל ביהס\"ת. ויש מדלא נחשב שם עור הבשר. [ונ\"ל דבמלות אין מטמאין בבהרת כלל כל הנהו דתני לבסוף לאחר שפרט מניין המקומות שאמ\"ט שם נגע. ותנא והדר מפרש. דאמ\"ט בבהרת היינו שאמ\"ט בנגעים ואין מצטרפין וכו'. אלא מדלא רצה התנא להפסיק הרבה בין מה דפתח אלו שאמ\"ט וכו' למנין המקומות. להכי לא הזכיר כל הנך דיני הטומאה מיד בתחלה אלא כללם ברישא ומפרש להו בסוף]:"
+ ],
+ [
+ "תוך החטם
כולהו לאו עור הבשר נינהו. ותוך עין בל\"ז הוא לבן:"
+ ],
+ [
+ "תוך הפה
ואודם שפתיים נמי נידון כתוך הפה. מדנסתר כשאינו מדבר ששפתי' נושקות זב\"ז:"
+ ],
+ [
+ "הקמטין
שבאדם שמן. והן בכל מקום שבגוף:"
+ ],
+ [
+ "והקמטין שבצואר
בכל אדם:"
+ ],
+ [
+ "תחת הדד
באשה הוא מה שאין נראה ממנה כשמניקה בנה [כלעיל פ\"ב מ\"ד. ונ\"ל דלהכי לא הזכיר כאן של אשה כלעיל ברא\"ב. היינו משום דרק ברא\"ב הוצרך לפרוע דרק באשה מקרי ראש דדה רא\"ב. אבל לא בראש דדי האיש. אף דגם דדו יש לו ראש. אבל הכא מדקתני תחת הדד כבר ידעינן דבאשה מיירי דהרי באיש איו דדו מדולדל למטה שיהיה לו תחת. א\"נ נ\"ל דלהכי הכא בדד נקט סתמא משום דכלל נמי דד איש אם הוא מדולדל ולא גרע מקמט של אדם שמן דמקרי ביהס\"ת]:"
+ ],
+ [
+ "ובית השחי
נ\"ל דמדלא חשיב הכא בין ביהס\"ת גם בין הרגלים כלעיל [פ\"ב מ\"ד]. ש\"מ דגם בין הרגלים מקרי בית השחי. דכל חלק שבגוף ששוחה ומסתיר חלק אחר שבגוף. נקרא בית השחי. וכל הנך דחשיב אינן מטמאים בנגעים מדהו\"ל ביהס\"ת וכתיב בנגעים לכל מראה עיני הכהן [ועי' הר\"ש פ\"ב מ\"ד]. ואע\"ג דבהנך דחשיב הכא יש מהן שנראין לפעמים. עכ\"פ מדכתיב כמה פעמים עור הבשר משמע שיהי' לכל מראה הכהן גלוי תמיד כשאר עור הבשר:"
+ ],
+ [
+ "כף הרגל
היינו מה שתחת קערורית העקב דמדדורך עלי' ברוב פעמים הו\"ל ביהס\"ת. אבל שאר תחתית הרגל כשהולך אין דורך עליו בחוזק. ולהכי לא מחשב ביהס\"ת. אולם נראין טפי דברי הרא\"ש שכתב דטעם דכף הרגל. היינו מדעורו קשה. דינו כצפורן דלא מקרי עור הבשר. א\"כ י\"ל דשאר תחתית פס הרגל. ששם אין עור קשה כ\"כ. שפיר מטמא בנגעים:"
+ ],
+ [
+ "והצפורן
דאינו עור הבשר. והא דלא חשיב לכף רגל וצפורן בהדי הנך דלעיל דלא מחשבי כעור הבשר. נ\"ל דה\"ט מדבעי למנקט יחד תחלה כל המקומות שעורן רך רוגמת עור הבשר כתוך העין. ואפ\"ה לא יחשבו כעור ובשר. והדר נקט עקב וצפורן שעורן קשה:"
+ ],
+ [
+ "והזקן
כשלא נקרחו דאז אין שם טומ' בהרת. וכ\"ש נתק וקרו\"ג:"
+ ],
+ [
+ "השחין
שחין הוא מכה הנתהווה ע\"י ליחה בוערת שבתוך עור האדם דשחין לשון חמום הוא. ענטצונדע בל\"א. וכמו אם שחונה [יומא נ\"ג ב']:"
+ ],
+ [
+ "והמכוה
פערברענען בל\"א. והוא חבורה שנתהווה ע\"י שנכווה מאש ממש:"
+ ],
+ [
+ "והקדח
כך נקרא שחין שנתהוה באדם שלא מאליו. רק ע\"י שלקה בעץ או באבן וכדומה. שע\"י הכאה זו נכבש הדם שבמקום ההוא ונתחמם ונתהווה עי\"ז השחין בעורו. וכך נקרא ג\"כ כל מכוה שלא נתהוה ע\"י אש ממש רק ע\"י תולדות האש. כברזל חם או גחלת ורמץ מוקדין. או ע\"י מים רותחין וסיד רותח וכדומה ונקרא פעעברוהען בל\"א. ושחין שע\"י מכוה כזו רבתה תורה שיהא דינן כשחין ומכוה ממש. מדכפלה תורה מלת שחין ומלת מכוה כ\"פ. לומר לך דהיינו בכל גוונא. [ולרמב\"ם להכי נקרא חבורה שע\"י הכאה או שע\"י תולדת האש בשם קדח. מדהוא לשון הבערה. כמו כי אש קדחה באפי. ול\"מ הי' נ\"ל שהוא לשון מקדח דהיינו שכח ההכאה או הנגיעה בהמוקדין עקץ כמקדח לתוך פנימיות העור במהירות כמקדח]:"
+ ],
+ [
+ "המורדין
מלת המורדין אכולהו תלתא קאי. דכל הג' כל זמן שהן מורדין. דהיינו שאין עור הנגע שלם. רק מוריד משם ונוזל ליחה. נמצא שלא התחילו עדיין להעלות קרום ברפואתן אז אין מטמאי' בנגעים. [ואפשר דמורדין הוא לשון מורד ההר [כאהלות פי\"ז מ\"א]. והיינו משום שכל זמן שהמכה מזיל ליחה יהיה מקומו צבה וגבוה כהר מדמלא ליחה]:"
+ ],
+ [
+ "אינן מיטמאין בנגעים
ר\"ל אם יש שם נגע א\"צ להסגירו ואפילו יש בה סי' טומאה טהור מדלא מחשבה נגע:"
+ ],
+ [
+ "ואינן מצטרפים בנגעים
אפילו אם רוב הנגע בשאר העור. ומיעוטו הוא באלו המקומות. אמ\"צ לכגריס:"
+ ],
+ [
+ "ואין הנגע פושה לתוכן
ובכולהו ה\"ט. מדאינן עור הבשר [הר\"ש] אבל נגע שבראשי אברים [כמ\"ז]. מדמחשב. עור הבשר מטמאים בנגעים. וכ\"ש שמצטרפים בנגעים. וגם הנגע פושה לתוכן. [אולם הר\"ב כ' דלהכי הנך דמשנתינו אין נגע פושה לתוכן דמדא\"א שם אום. להכי גם אין פושה לתוכן. ואילה\"ק לדבריו. הרי בוהק דאינו מטמא באום ואפ\"ה פושה נגע לתוכן הא בורכא דמדפשה לתוכו הרי נשתנה למראה בהרת. ובכה\"ג גם באום מטמא. גם אילה\"ק הרי ראשי אברין דלראב\"ד אינן באום ואפ\"ה ישנן בפשיון [כפ\"ח מ\"ה]. י\"ל הר\"ב לשיטתיה ריש משנה ז' אזיל דס\"ל דגם באום ישנן]:"
+ ],
+ [
+ "ואינן מיטמאין משום מחיה
אם הם באמצע הנגע. דמה שטימאה תורה מחיה. היינו כשהיא בבשר חי ובריא. משא\"כ הנך יש שאינן בשר כלל. ויש שהן בשר. אבל אינן בשר בריא:"
+ ],
+ [
+ "ואין מעכבין את ההופך כולו לבן
דאם הפך כולו לבן. ונשאר א' ממקומות הללו שלא נתהפך ללבן אפ\"ה טהור. אבל ראשי אבריו. יש מהן שמעכב ההופך כולו לבן [כפ\"ח מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ונקרחו
דאז הנגע שיתהווה במקום שנקרח. דינו כנגע שבעור הבשר. רק שאמ\"ט שם בשער לבן:"
+ ],
+ [
+ "השחין והמכוה והקרח ונעשו צרבת
שעלה עליהן קרום כמו שמורגל בכל מכה כשיתחיל להתרפאות. וכ\"ש כשחי' לגמרי. דהו\"ל כשאר עור הבשר. ומלת צרבת. לשון צמוק הוא. צוזאממען שרומפפען בל\"א. כי כך דרך המכה שכשתתחיל להתרפא. יצמוק במקומה העור יחד. וקאמר הכא שנולד נגע במקום שנצטמק. וה\"ה אדם שמן שהיו בו קמטים. ואח\"כ הוכחש ונתפשט הקמט. ונולד נגע במקום שנתפשט הקמט:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו מיטמאין בנגעים
אם יש שם נגע בא' מד' מראות. מיהו אם הי' בו הנגע כבר בשעה שהי' מורדין או קודם שנתפשט. וכשנתפשט עדיין הנגע במקומה טהור [כפ\"ז מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ואינן מצטרפין בנגעים
דכשיש בראש או בזקן יחד כגריס. או שהנגע בעור הבשר ובראש יחד כגריס. או שהנגע בזקן ובעור הבשר יחד כגריס. אז אף שנקרמו הראש והזקן. אפ\"ה אמ\"צ אהדדי ולא עם עור הבשר. וה\"ה ח\"ג שחין וח\"ג מכוה סמוכין אמ\"צ לכגריס. והיינו משום דכל הנך חילקן הכתוב ופירש דין כל א' לבד. אף שהי' יכול לכללן מדדינן שוה. אלא לומר לך שאמ\"צ:"
+ ],
+ [
+ "ואין הנגע פושה לתוכן
דכשיש נגע בעור הבשר. והסגירו ובסוף ההסגר מצא שפשתה הנגע לתוך נתק הראש. או לתוך נתק הזקן או לתוך השחין או המכוה. לא מחשב פשיון מדאינן עור הבשר:"
+ ],
+ [
+ "ואינן מיטמאין משום מחיה
נתק שחין מכוה [וסימנך נשם] אין בהם המחי' סי' טומאה. מיהו קרחת וגבחת. כשיש במקומן נגע. וודאי המחי' סי' טומ' בהן [כספ\"י]. ואפ\"ה כלל הכא התנא קרחת וגבחת בהדי אינך שאמ\"ט במחיה. נ\"ל דה\"ט דכשיש נגע בעור הבשר סביב הראש שנקרח כולו. לא מחשב מקום הראש הקרוח כמחי':"
+ ],
+ [
+ "אבל מעכבין את ההופך כולו לבן
דכשהפך כולו לבן חוץ מהראש והזקן. או חוץ ממקום השחין והמכוה. לא נטהר. מיהו זהו דוקא כשנקרחו הראש והזקן ונתרפאו קצת השחין והמכוה בצרבת. דאל\"כ הרי כבר אמרינן לעיל דאינן מעכבי' לההופך כולו לבן:"
+ ],
+ [
+ "הראש והזקן עד שלא העלו שער
כגון ילד שכשנולד אין שער בראשו ובזקנו. וכ\"כ נער רך בשנים שאין שער בזקנו:"
+ ],
+ [
+ "והדלדולין שבראש ושבזקן
י\"א דר\"ל געוויכס שבראש או בזקן. והיינו דלדול בשר שם שאין בו שער. וי\"א דר\"ל רבוי שער שיש לפעמים בהפנים או בהצואר סמוך לראש או לזקן. אבל לא במקום הקדקד או הזקן ממש. ומפורש בתוספתא. דמן קצה הפרק של לחי ולמעלה. זה מחשב ראש. ומקצה פרק של לחי ולמטה. זהו זקן. דרק בב' מקומות אלו מחשב נגע להטמא בראש או בזקן:"
+ ],
+ [
+ "נדונים כעור הבשר
לכל דבר דהיינו לטמא שם בהרת כבשאר בשר. וגם מעכב שם הפריחה. וגם הנגע פושה לתוכן. ומצטרפין לענין נגע כגריס שבבשר סמוך להן וגם מטמא שם הנגע בד' מראות. ובמחי' ובשער לבן. ואמ\"ט שם בשער צהוב:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אלו בהרות טהורות
אפילו נולד בהן סיט\"ו בשעה שראויין להטמא בנגע. ואפילו בשנולד בשעת החיוב פשיון לנגע זו. דינו כשאר סיט\"ו. ולא אמרינן דמדנשתנה תואר הנגע. נגע חדש הוא ותראה בתחלה [ועיין לעיל פ\"ד מ\"ח ובתוספתא ספ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "שהיו בו קודם למתן תורה
ק' מה דהוה הוה. ומה נפ\"מ בזה [כחגיגה די\"א ותענית ד\"ה ב']. י\"ל משום דכל הנהו אינך דחשיב תנא. כולהו רק מהך ילפינן. מדאמרה תורה כי יהי' בו נגע דמשמע להבא. ור\"ל שיתהווה בו הנגע משעת הצווי ואילך דמאז מתחיל שעת חיוב. ולאפוקי כשבשעת הצווי כבר הי' בו הנגע שנולדה בו בשעת הפטור. אמ\"ט. ומינה ילפינן דה\"ה אינך דחשיב תנא דגם הם נולדו בשעת פטור. אע\"ג שנתקיימו עד אחר שעת חיוב אפ\"ה אמ\"ט בנגעים ומדכולהו מנגע שקודם מ\"ת נפקא להכי אקדים תנא למנקט להמלמד ברישא:"
+ ],
+ [
+ "בקמט
דהו\"ל ביהס\"ת שאמ\"ט בנגעים [כפ\"ו מ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "בראש ובזקן
שאמ\"ט רק בנתק ולא בבהרת:"
+ ],
+ [
+ "בשחין ובמכוה וקדח ובמורדין
כולם מפורשים לעיל [פ\"ו מסי' נ\"ה ואילך]:"
+ ],
+ [
+ "חזר הראש והזקן ונקרחו
ר\"ל אע\"ג שאחר שנתהווה הנגע במקום פטור. חזר הראש וכו':"
+ ],
+ [
+ "השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבת
והרי השתא שייך בהו בהרת [כפ\"ו סי' ס\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "טהורים
משום דלידת הנגע במקום פטור הי':"
+ ],
+ [
+ "עד שלא העלו שער
נתהווה שם בהרת. והרי אז זמן חיוב הי' דהרי אז מטמא כשאר עור הבשר [כסוף פ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "השחין והמכוה והקדח עד שלא נעשו
ר\"ל קודם שנתהווה השחין והמכוה והקדח. כבר הי' שם בהרת בעור הבשר. ואח\"כ בא על הבהרת שחין וכו' ועדיין הבהרת שם:"
+ ],
+ [
+ "צרבת
ל\"ג מלת צרבת:"
+ ],
+ [
+ "נעשו צרבת
ר\"ל ואחר שנולד במקום הבהרת שחין וכו'. ונטהרה הנגע. חזר השחין ונעשה צלקת. דהיינו שהעלה קרום בהתחלת רפואת השחין והמכוה. ועדיין הנגע קיימת שם. והרי השתא שעת חיוב הוא. דהנגע שיוולד שם השתא טמא:"
+ ],
+ [
+ "וחיו
נ\"ל דלרבותא נקט חיו. ור\"ל ואפילו נתרפאו לגמרי דהו\"ל השתא מקום הנגע עור ובשר ממש כבתחלה. אפ\"ה מטהרי רבנן. ומכ\"ש כשנשאר במקומה צרבת. דהרי אז שם שחין עדיין על מקום ההוא. שהרי אז אמ\"צ בנגעים. וגם אין הנגע פושה לתוכן אז. נמצא שאז אינן עדיין כשאר בשר שבתחלה [כפ\"ו סוף מ\"ח]. בכה\"ג וודאי מטהרי רבנן:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר בן יעקב מטמא
האי מטמא ר\"ל נידון כנגע. בין להסגיר כשאין בו סיט\"ו ובין להחליט כשיש בו סיט\"ו:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים מטהרים
לגמרי. דס\"ל דכל נגע צריך שתהיה בזמן חיוב ובמקום חיוב מתחלה ועד סופה בלי הפסק. הא כשהפסיק זמן או מקום פטור. לאו שמה נגע כלל בין להסגיר או להחליט. ונ\"ל דמדסתם תנא. משמע בין שהיה כל הב' שנויים הללו קודם שבא לפני הכהן. ובא השתא לפני הכהן כשהנגע כבר בזמן ומקום חיוב [והרי המנוגע נאמן על עצמו כתוספתא ספ\"א]. ובין שבא עם נגע הראשונה בזמן חיוב לפני הכהן והסגירו. ובתוך ימי ההסגר נתהווה הנגע במקום פטור. ובסוף ההסגר מצא הכהן שחזר ונתהווה מקומה מקום חיוב. וכ\"כ כשהסגירו הכהן כשהיתה במקום חיוב ובסוף ההסגר מצא הכהן במקום פטור. ופטרו. ואחר הפטור חזרה למקום חיוב. או שכשהיתה במקום חיוב בתחלה. הי' בה סיט\"ו. וראהו הכהן והחליטו. ואחר ההחלט נתהוות במקום פטור. וטיהרו או לא טיהרו עדיין הכהן. ואח\"כ חזרה להיות במקום חיוב. ועדיין הסיט\"ו במקום הנגע. או עבר הסיט\"ו מהנגע. בכל האופנים דיינינן לראב\"י להנגע בתרא כשאר נגע. ולרבנן לא שמה נגע כלל. וטהור לגמרי. ונ\"ל עוד דלא פליג ראב\"י רק במה דס\"ל דשמה נגע. אבל מודה דבנתהווה בזמן חיוב. וחזרה להתהוות במקום פטור. ואח\"כ שוב חזרה להתהוות במקום חיוב לא גרע מהלכה וחזרה בינתיים שיש בה חילוק. בין שהי' השנויי' בסוף שבוע דאז אמרינן דהיא היא הראשונה. ואם נתהווה השנויים לאחר הפטור או לאחר ההחלט תראה בתחלה [כפ\"ד מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "נשתנו מראיהן
ר\"ל אם נגעי' הנ\"ל דאמרינן שהן טהורין נשתנה מראיתן בסוף בזמן חיוב להיות מראה אחרת מאותה המראה שהי' בה בתחלה. [ונ\"ל דבהלכה וחזרה ביני ביני לכ\"ע תראה בתחלה]:"
+ ],
+ [
+ "בין להקל
שהוכהה לבנוניתן נמוך מבתחלה:"
+ ],
+ [
+ "בין להחמיר
שהתלבנו השתא טפי מבתחלה:"
+ ],
+ [
+ "היתה כשלג
בזמן פטור. והוא היותר עז שבלובן:"
+ ],
+ [
+ "ונעשה כסיד ההיכל
בזמן חיוב. והוא תולדת שלג. וכהה ממנו:"
+ ],
+ [
+ "וכקרום ביצה
ר\"ל או שמראה שלג שהי' לה בזמן פטור. נתהפך השתא בזמן חיוב למראה צמר או למראה קרום. והרי כולן כהין משלג:"
+ ],
+ [
+ "או מספחת עזה
א\"א לומר דה\"ק תנא. שמספחת נעשת שאת. או מספחת עזה. ליתא. דהרי התנא להקל רצה לפרש. וגם קשה עלינו לומר דה\"ק. שאת שהוא כצמר לבן. נעשת מספחת שהיא כקרום ביצה. או שנגע עזה דהיינו כשלג. נעשת כמספחת שלה. דהיינו כסיד. ג\"כ ליתא. דמלבד שא\"כ יהיה בבא זו יתר כנטול דכבר תני לה ברישא [ומ\"ש הר\"ב דתני והדר מפרש. במחכ\"ר איפכא הול\"ל. דמפרש והדר תני]. קשיא נמי שהלשון מסורס. אלא נ\"ל דה\"ק או שעזה כשלג נעשת כשאר מספחת של שאת. דהיינו שכהה טפי מצמר לבן ועז יותר מקרום. או שעזה כשלג נעשת כשאר מספחת של עזה. שכהה משלג ועז מסיד. ולרבותא דר\"ע נקט הכי דאע\"ג דנשתנה רק קצת ממראיתו שבתחילה. ועדיין לא הגיע למראה האחרת. או אפי' נשתנה רק למראה שאינה מד' מראות שמנו חכמים. אפ\"ה מחשב שנוי ותראה בתחלה [ורבינו רב\"א זצוק\"ל עוררני לזה הפירוש]. ונקט כל השנויים במראה שלג. מדהיא המראה הראשונה והיותר עזה שמנו חכמים. וה\"ה בסיד וצמר שהוכההו לבנינותן:"
+ ],
+ [
+ "היתה כקרום ביצה ונעשה כצמר לבן
שבזמן חיוב נתהפכה לכצמר לבן שהוא עז טפי מקרום והוא אב לקרום:"
+ ],
+ [
+ "כסיד ההיכל וכשלג
ר\"ל או שמראה קרום שהי' לה בזמן פטור. נתהפך השתא בזמן חיוב למראה סיד או למראה שלג. והרי כולן עזין הם מקרום. וה\"ה בנשתנה מספחת לשאת. או מספחת לבהרת וכלעיל. אלא חד אופן מהשינויים נקט ואינך מרישא שמעינן להו. וגם מה\"ט לא נקט תנא בהשינויים להחמיר רק בנגע כקרום. שהוא היותר כהה שבד' מראות. וממילא שמעינן דה\"ה בצמר וסיד שהועז לבנינותן:"
+ ],
+ [
+ "רבי אלעזר בן עזריה מטהר
דס\"ל דאע\"ג דנשתנה מראיתו. והול\"ל דנגע חדש הוא. אפ\"ה כל שהוא ממראה חיוב למראה חיוב. אמרינן דהיא היא. מיהו בהוכהה לנמוך מקרום. לכ\"ע נידון כעברה לגמרי. וכששוב נתהפכה תראה בתחלה:"
+ ],
+ [
+ "ר' אלעזר חסמא אומר להקל טהור
אם בזמן החיוב הוכהה מראיתה מבתחלה אע\"ג דגם מראה כהה זו מין חיוב הוא:"
+ ],
+ [
+ "ולהחמיר
ר\"ל ואם בזמן החיוב נתחזק לבנינותה טפי מבתחלה:"
+ ],
+ [
+ "תראה בתחלה
דלבנונית כהה היא בכלל עזה. ולהכי נדונת כאילו היא היא. אבל אין עזה דהשתא בכלל כהה דמעיקרא ולהכי הו\"ל השתא כנגע חדש:"
+ ],
+ [
+ "תראה בתחלה
דס\"ל דבין כהה או עזה אין א' בכלל חבירו. וכל שנשתנה מזה לזה נדונת כנגע חדש:"
+ ],
+ [
+ "בהרת
שהיא כגריס שבא לפני הכהן:"
+ ],
+ [
+ "ואין בה כלום
שאין בה אפילו קצת מסיט\"ו. דהיינו שער א' לבן או חצי עדשה מחיה. וקמ\"ל דאף דאין רגליי' כלל שיוולד סיט\"ו אפ\"ה יסגיר:"
+ ],
+ [
+ "בסוף שבוע ראשון
ר\"ל בין בזה או בזה:"
+ ],
+ [
+ "יפטור
אפילו נשתנה ביני ביני ממראה למראה [הרא\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "ופוטר
ר\"ל ואם בעודו עוסק להסגירו או לפוטרו רק שלא אמר עדיין בפירוש דינו. נולדו וכו':"
+ ],
+ [
+ "ונולדו לו סימני טומאה
כגון ש\"ל או מחיה. בין שאירע כך בשעה שעוסק להסגירו בתחלה. ובין שאירע כך או נתהווה הפסיון בשעה שעוסק להסגירו בתחלת שבוע ב'. או שאירע כך בסוף שבוע ב' בשעה שעוסק לפטרו:"
+ ],
+ [
+ "יחליט
אבל אם נולדו בו סיט\"ו תוך שבועת ההסגר. הא תנן לעיל [פ\"ג מ\"א] אין מחליטין את המוסגר [הרא\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "יחליט
אפילו בתחלה. חוץ מפסיון שהרי אמ\"ט בתחלה:"
+ ],
+ [
+ "בתחלה בסוף שבוע ראשון יסגיר
דלא גרע מעמד בעינו. אבל כשעברו סיט\"ו אחר שהחליטו בהן פוטרו אע\"ג שעדיין הנגע גדולה כגריס ויותר. מיהו הכא מיירי רק בנגע שבעור הבשר. או שבקרחת וגבחת. או שבנתק. דאילו שבשחין ומכוה. אם בתחילה יסגיר ואם בסוף שבוע א' פטרו לגמרי דבהנך א\"צ הסגר רק שבוע א':"
+ ],
+ [
+ "בסוף שבוע שני לאחר הפטור יפטור
אבל סיט\"ו שנולד תוך ימי ההסגר. בין ששוב עבר או לא עבר תוך ימי ההסגר ישאר בהסגרו עד סוף השבוע [הרא\"ש]. ונ\"ל דה\"ה אפילו עברה כל הנגע תוך ימי ההסגר צריך להשאר בהסגרו עד סוף שבוע:"
+ ],
+ [
+ "התולש סימני טומאה
שתלש ש\"ל שבנגע שבעור הבשר או השער צהוב שבנתק:"
+ ],
+ [
+ "והכווה את המחיה
דאע\"ג דמכוה נמי דין נגע יש בה. עכ\"פ ביטל שם מחיה ממנה. וכ\"ש בחצץ כל הבהרת לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "עובר בלא תעשה
בין בנגעי אדם. בגדים. או בתים. בין בתחלה קודם שראהו הכהן. ובין בתוך ימי הסגרו. או בתוך ימי חלוטו. או גם לאחר הפטור. אפילו לא הי' בו אז סיט\"ו. ואפילו קצץ נגע טהור כגון בהק או פרח בכולו [ערש\"י שבת קל\"ב ב' וערמל\"מ פ\"י מטו\"צ ה\"א] ואפילו לא תלש רק מקצת סיט\"ו. כגון שהקציר גובה הש\"ל לפחות מכשיעור. או שתלש רק שער א' מב'. או ב' מג'. בכולהו גווני חייב. אבל בלא הועילו מעשיו. כגון שתלש א' מג'. או ב' מד'. וכ\"ש בקצץ נגע טהורה לגמרי וכלעיל. אע\"ג שבכולן עובר בל\"ת. אפ\"ה אינו לוקה. כיון שבין כך ובין כך נשאר בטהרתו [עי' רמב\"ם פ\"י מטו\"צ] ודמיא הך לאונס שגירש ראה ישראל הוא דלא הועילו מעשיו מחזיר ואינו לוקה [כתמורה ד\"ה א']:"
+ ],
+ [
+ "ולטהרה
ר\"ל ולענין טהרה מה דינו:"
+ ],
+ [
+ "עד שלא בא אצל הכהן
אם אז תלשן:"
+ ],
+ [
+ "טמא
נ\"ל דר\"ל נשאר בטומ' מוחלט לענין פריעה ופרימה ולכל שאר מילי:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי עקיבא שאלתי את רבן גמליאל
הוא רבן גמליאל השני בן רשב\"ג שנהרג בזמן החורבן. וזה ר\"ג היה נשיא אחר ריב\"ז. ור' יהושע היה תלמיד ריב\"ז [עי' מ\"ש אבות פ\"ב מ\"ח]. ומנוהו לר' יהושע זה לאב\"ד בזמן ר\"ג זה [כב\"ק דע\"ד ב'] ושניהן היו אחר החורבן [ועי' מ\"ש בס\"ד אבות פ\"ב סי' ס\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "הולכין לגדווד
אי גדווד גרסי' וודאי שם מקום הוא וקמ\"ל בזה דגם בנסעם בדרך תמיד היה כל תורת ד' בפיהם אבל אי גרסינן לגדוד. וכיש ספרים [וכן נראה שהי' גירסא זו לפני הר\"ב רק שדחה אותה בב' ידים]. נ\"ל דהיינו בהלכם למלחמה במלחמת בן כוזיב' שהיה בימיהם נ\"ב שנה אחר החורבן. והי' ר\"ע נושא כליו של בן כוזיבא הנ\"ל [כרמב\"ם פי\"א ממלכי']. וכשראה ר\"ע את בן כוזיבא אמר דין הוא מלכא משיחא [כירושלמי תענית פ\"ד ה\"ג]. ואם כך הוא. וודאי קמ\"ל טובא דאפילו בעת צאתם לקראת נשק. ונפשם בכפם תמיד. אפ\"ה הי' לבם קשור בהקב\"ה ותורתו כשלהבת בגחלת:"
+ ],
+ [
+ "בתוך הסגירו
וראה הכהן שראוי להחליטו. אבל עדיין לא החליטו בפירוש:"
+ ],
+ [
+ "התחלתי מביא להם ראיות
ובמשנתינו אין מפורשים הראיות. אבל מפורשים בתוספתא [פ\"ג] וז\"ל התחלתי מביא להם ראיות. מפני מה עד שלא בא לפני הכהן טהור. לא מפני שלא ראה הכהן סיט\"ו שבו אף תוך הסגרו עד שלא ראה הכהן סיט\"ו שבו. אמרו לו יפה אמרת. קצצה מתכוין וכו' [עכ\"ל התוספא]:"
+ ],
+ [
+ "עד שיטמאנו הכהן
ר\"ל אינו טמא רק כשתלש הסיט\"ו אחר שטימאו הכהן בפירוש. בכה\"ג לבד נשאר בטומאתו. אבל באינך גווני טהור. ואעפ\"כ יש חילוק בינייהו. דבתולש הסיט\"ו קודם שבא לפני הכהן או תוך ימי הסגר א' או ב'. קודם שחרץ הכהן משפטו. הרי לא עדיף זה מאילו עמד בעינו בלי סיט\"ו ולפיכך צריך עכ\"פ להשאר בהסגרו כפי הזמן שחייב להסגר עוד. וצריך ג\"כ לטבול אחר כלות ימי הסגרו ככל הנפטר מתוך ההסגר. אבל אם אחר הפטור נולד לו סיט\"ו ותלשו. נשאר בטהרתו וא\"צ טבילה:"
+ ],
+ [
+ "מאימתי היא טהרתו
של התולש סיט\"ו שבו אחר שהוחלט:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר אומר לכשיולד לו נגע אחר
נ\"ל דמדנקט עד שיולד לו נגע אחר ולא קאמר עד שיוחלט בנגע אחר. ש\"מ דס\"ל דגם כשנטהר רק מתוך הסגר מהני. וכן משמע נמי מש\"ס [בכורות ל\"ד ב]. והיינו משום דמדחסו עליו מן השמים שהתרפא מנגע השניי' אמרינן דאם היתה עדיין בו הראשונה גם היא היתה נתרפאת. וה\"ה בפרח בכולו או שנתמעט בהרתו מכגריס. אף שלא נתרפא לגמרי אפ\"ה מהני לר\"א. דבהנך מודה לרבנן רק איהו רבותא נקט. דאפילו הוכחה שמנגע אחרת ס\"ל דמהני. מיהו דוקא בשהיתה האחרת צריכה עכ\"פ הסגר. אבל בהי' בו בוהק או ח\"ג בהרת. ונתרפא ממנה. גם לר\"א לא ס\"ד שיתטהר עי\"ז מהנגע שתלש סיט\"ו שבו. מתוך דחזינן דחסו עלי' משמים. כמו דלא ס\"ד שנטהרנו מנגעו אם הוחלה ונסתכן וחזר והבריא. או כשנעשה לו שאר נס. דנימא דמדחסו עלי' משמים גם אנחנו נחוס עלי' לומר שאם היתה נגעו עדיין קיימת ג\"כ היה מתרפא. דבעינן שנראה שחסו עלי' משמים בענין טומאת נגע:"
+ ],
+ [
+ "או עד שתתמעט בהרתו מכגריס
ונל\"פ דה\"ה בנקצצה מעצמה. לא גרע מנתמעטה מעצמה בטבע. וכבר אמרנו דבהנך גם ר\"א מודה רק רבנן פליגי עלי' בהוכחה שמנגע אחרת על נגע הטמאה. וכן משמע נמי מדקאמר רבנן מלת עד. ש\"מ דרבנן מחמרי טפי מר\"א. מיהו דוקא בשנטמאה הראשונה בש\"ל או בפשיון. ותלש הסיט\"ו. ואח\"כ פרח בכולו. נטהר. דהרי אפילו הי' נשאר בו הסיט\"ו הי' נטהר השתא כשפרח בכולו [כפ\"ח מ\"ג]. אבל בכווה המחיה שבנגע הראשונה. או קעקע המחיה. ואח\"כ פרח בכולו. ואפילו פרח גם על מקום המחי' לא נטהר. דמאן יימר שאם היתה המחיה קיימת שהי' פורח גם עלי':"
+ ],
+ [
+ "מי שהיתה בו בהרת
אפילו אם גם כבר הוחלט בסיט\"ו:"
+ ],
+ [
+ "ונקצצה
וה\"ה בנשרו הש\"ל מעצמן. או שנקצץ או נכווה הפסיון. או המחיה מעצמה. רק נקט שנקצצה הבהרת. משום סיפא דפליגי בה:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר אומר לכשיולד לו נגע אחר ויטהר ממנו
לכאורה הי' נל\"פ דגם משנה זי מיירי בנגע שהחליטה הכהן כבר בא' מג' סימני טומאה. דמ\"ש מתולש סיט\"ו לעיל. דקיי\"ל כר\"ע לעיל דאינו טמא רק בשהחליטו הכהן כבר. אולם מרש\"י [בכורות דל\"ד ב' ד\"ה או עד] לא משמע כן. ושאר רבותינו שרים עצרו במילין ולא פירשו לנו. וגם הרמב\"ם [בפ\"י מטו\"צ] כתב סתם ואי נימא דכולהו כרש\"י ס\"ל. ע\"כ צ\"ל דבקצץ הבהרת כולו החמירו טפי מבתולש סיט\"ו. מדהתאכזר ע\"ע כל כך כדי להשמט מדין הטומאה שגזרה תורה עלי' לפיכך אפילו קצצה בלי סיט\"ו טמא. ואפשר דמה\"ט אפילו קודם שבא לפני הכהן. או אחר שפטרו הכהן נמי קנסינן ליה:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים עד שתפרח בכולו
ולא קתני עד שתתמעט מכגריס וכלעיל. דהתם רק תלש הסיט\"ו והשאיר הבהרת. שפיר שייך לומר שתתמעט הבהרת מכגריס. אבל הכא שנקצצה כולה. הרי ממועטת ועומדת היא:"
+ ],
+ [
+ "היתה בראש הערלה ימול
ואפילו מילה שלא בזמנה דלא דחי שבת. אפ\"ה כל עשה דחי לא תעשה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הפורח מן הטמא
כגון שהוחלט בנגעו. או אפילו הי' רק טמא מוסגר. ובסוף ההסגר ראהו הכהן שפרח בכולו:"
+ ],
+ [
+ "חזרו בו ראשי אברים
ר\"ל ואם לאחר שפרח בכולו. חזר ונתגלה בו אפילו רק א' מכ\"ד ראשי אברים. אע\"ג שהכ\"ד ראשי אברים אין מטמאין משום מחיה [כלעיל פ\"ו מ\"ז]. היינו רק בבהרת קטנה. אבל בבהרת גדולה. דהיינו שכולו הפך לבן. לא די שמעכב הפריחה בתחלה. אלא אפילו אחר שנטהר ע\"י שהפך לבן. אם לאחר הפטור חזרו בו ראשי אברים. הר\"ז מוחלט. לא משום פסיון. דהיינו מדפשה מתחלה עד סמוך לרא\"ב. ליתא. דכיון שהנגע התחיל מבחוץ להרא\"ב לכסות הגוף. אפילו פשה אח\"כ עד סמוך לרא\"ב. לא יוחלט ע\"י פשיון כזה. מדאין נגע פושה לתוכה. אלא משום מחיה מטמא אותו שחזרו בו הרא\"ב דגזה\"כ הוא. דבפרח בכולו אז גם הרא\"ב יטמאו משום מחיה וכדכתיב וביום הראות בו בשר חי יטמא מכל מקום דאל\"כ מיותר לגמרי דכבר כ' ברישא דמחי' מטמא. ומה\"ט אמ\"ט רק כשנתגלה מהרא\"ב כעדש' כדין מחיה בשאר מקום שבגוף. ורק בתחילת הפריחה. אפי' משהו שנשאר מגולה ברא\"ב וכ\"ש בשאר מקום שבגוף מעכב הפריחה [ועי' הר\"ב במ\"ה ולקמן סי' נ\"ט]. מיהו אין חזרת רא\"ב מטמא רק כשעכבו בתחילת הפריחה. וחזרו ונתכסו ונטהר. וחזרו ונתגלו [וכלקמן סי' כ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "עד שתתמעט בהרתו מכגריס
ר\"ל אם בתחלה קודם שפרח הוחלט בש\"ל או מחיה אינו נטהר השתא כשעדיין הסיט\"ו בנגעו. רק כשנתמעט הנגע מכגרים. ואם מתחלה קודם שפרח הי' מוסגר. ופרח אח\"כ בכולו מהסגרו ונטהר ואח\"כ חזרו בו רא\"ב ונטמא משום מחיה. אז אפילו תתמעט הבהרת עצמו מכגריס. עכ\"פ כיון שהבהרת עם המחיה שבאמצעה הם יחד כגריס נשאר בטומאתו עד שיתמעט שניהן יחד מכגריס:"
+ ],
+ [
+ "מן הטהור
אי\"ל שהי' טהור גמור. ובא לפני הכהן פורח בכולו. א\"כ היכא קאמר הכא טמא הרי א\"צ אלא סגירה [וכמשנה ז'] ותו האיך קאמר בסוף עד שתחזור בהרתו לכמות שהיתה. הרי לא היתה עדיין כלל. אלא הכא מיירי בבא לפני כהן בנגע כגריס. ועמדה בעינה ב' שבועות ונטהר עי\"ז. או שהוחלט בא' מסיט\"ו ועברו ונטהר ולאחר שאירע זה או זה פרח בכולו:"
+ ],
+ [
+ "טמא
מוחלט משום פסיון:"
+ ],
+ [
+ "חזרו בו ראשי אברים
לאחר שהוחלט מדפרח מתוך טהרה:"
+ ],
+ [
+ "טמא
ר\"ל נשאר בטומאתו:"
+ ],
+ [
+ "עד שתחזור בהרתו לכמות שהיתה
קודם פריחה:"
+ ],
+ [
+ "ובה מחיה כעדשה
והחליטו. דאל\"כ כשפרח אח\"כ טמא. דכל השנויים שנתהוו בהנגע קודם שחרץ הכהן משפטו. אינן נחשבי' לשנוי. והו\"ל כבא בתחלה הפך לבן דצריך הסגר [כמשנה ז']:"
+ ],
+ [
+ "פרחה בכולו
ונשארה המחיה. ולא הראה כך להכהן:"
+ ],
+ [
+ "ואחר כך הלכה לה המחיה
ונתכסה גם היא מהנגע ואז הראוה להכהן:"
+ ],
+ [
+ "ואחר כך פרחה בכולו
דכשעבר המחיה קודם שהספיק לטהרו. פרח בכולו. דאי פרח בכולו לאחר שטהרו מהמחיה הרי פרח מתוך הטהרה [ומ\"ש רכ\"מ [פ\"ז מטו\"צ ה\"ג] דמיירי שפרח בכולו קודם שהראה להכהן שהלכה המחיה. נ\"ל דלאו דוקא דאפילו ראהו כל שלא חרץ משפטו עדיין הו\"ל כאילו לא ראהו עדיין [כפ\"ז סי' ל\"ד וסי' מ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "טהור
וקמ\"ל רישא אע\"ג דפרח בכולו ואח\"כ הלכה המחיה. אע\"ג דבכה\"ג לא פרח רק אחת לאחת. אפ\"ה טהור. וקמ\"ל סיפא דאע\"ג דהלכה המחיה שהוא סי' טהרה לא אמרינן דכשפרח אח\"כ בכולו הו\"ל כפרח מתוך הטהרה. עכ\"פ מדלא חרץ הכהן משפטו עדיין לטהרו. לא מחשב כפרח מתוך הטהרה:"
+ ],
+ [
+ "נולדה לו מחיה
אחר שפרח בכולו:"
+ ],
+ [
+ "טמא
פשיטא. אלא משום סיפא נקט לה. דר' יהושע מטמא גם בנולד בו ש\"ל אחר שפרח בכולו. דמדמי להו למחי':"
+ ],
+ [
+ "ר' יהושע מטמא
דיליף לה במה מצינו ממחיה:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים מטהרין
דס\"ל דדוקא במחיה גלי קרא דכתיב וביום הראות בו בשר חי יטמא. וודאי משמע מינה דסיט\"ו אחר לא:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי ששער לבן במקומו
וכ\"ש בנשרו אחר שפרח בכולו או אפילו בנשרו מקודם. רק שלא הספיק לטהרו עד שפרח בכולו דיינינן לי' כפרח מטומא':"
+ ],
+ [
+ "טהור
בהא גם ר' יהושע מודה. מדטיהרתו פריחה שבא' אחריו:"
+ ],
+ [
+ "פרחה בכולו טהור
קמ\"ל דאע\"ג דפסיון גרע משאר סיט\"ו. דהרי הפך לבן ג\"כ רק פסיון הוא. ואיך יבטל פסיון לפסיון אפ\"ה טהור:"
+ ],
+ [
+ "וכולן
ר\"ל כל הטהורים שבהפך לבן דלעיל. בין בהפך לבן אחר מחיה שנזכר לעיל במשנה ב' ובין בהפך לבן אחר שער לבן. או אחר פסיון שנזכר במשנה ג':"
+ ],
+ [
+ "שחזרו בהן ראשי אברים הרי אלו טמאין
מדקאי אכולהו ג' נקט טמאים לשון רבים. משא\"כ בכל הנהו דלעיל:"
+ ],
+ [
+ "פרחה במקצתו טמא
קמ\"ל אפילו לא נשאר כעדשה:"
+ ],
+ [
+ "פרחה בכולו טהור
קמ\"ל אף שהפך מעט מעט הרבה פעמים:"
+ ],
+ [
+ "כל פריחת ראשי אברים שבפריחתן טהרו טמא
שהי' טמא מקודם ע\"י א' מג' סימני טומאה או שהוחרץ דינו להסגיר. וע\"י שפרחה בכולו ונתכסו הרא\"ב שהיה מגולים מקודם. נטהר:"
+ ],
+ [
+ "כשיחזרו טמאים
נ\"ל דפרושי קמפרש תנא למשנה א' וה\"ק הא דאמרינן שם דבחזר א' מראשי אברים אחר שנטהר ע\"י פריחה טמא היינו דוקא כשאחד מראשי אברים הי' מעכב הפריחה בתחילה. וכגון שהי' בו נגע קטנה והסגירו. ומצא בסוף הסגר א' או ב' שפשה על כל גופו חוץ מראשי אברים או יותר והוחלט עי\"ז מדפשה ואח\"כ נתכסו גם הרא\"ב שהי' מגולין תחלה. הרי בפריחתן זה טיהרו את הטמא להכי כשחזר א' מהן ונתגלה חוזר לטומאתו [ועי' רב\"א]. וכ\"כ אם בסוף הסגר א' או ב' פרח בכולו ונתכסו גם רא\"ב ונטהר. ואח\"כ חזרו רא\"ב. הרי בפריחתן בסוף ההסגר טיהרו את הטמא. דאילו הי' נשארים מגולים אז הי' נשאר בטומאתו להכי כשחזרו השתא אחר שנתכסו טמא. וכ\"כ בבא בתחלה פרח בכולו חוץ מרא\"ב שדינו להסגיר ובסוף ההסגר ראשון נתכסו גם הרא\"ב ונפטר. מדהפך כולו לבן מתוך הסגר. ואח\"כ חזרו ונתגלו בו הרא\"ב. דלכאורה הי' ראוי לטהרו משום דהרא\"ב לא עכבו בתחלה הפריחה. דהרי אפילו אילו הי' בא בתחלה כולו הפך לבן ומכוסי' בו גם הרא\"ב. אפ\"ה היה צריך הסגר [כרמב\"ם פ\"ז מטו\"צ ה\"א]. אפ\"ה כיון שאילו בסוף הסגר א' לא היו מתכסין רא\"ב הי' צריך הסגר ב'. א\"כ בפריחתן בסוף הסגר א' טיהרו את הטמא. לפיכך כשחזרו ונתגלו אחר שנתכסו טמא. אבל בבא בתחלה כולו הפך לבן וגם הרא\"ב שצריך סגירה. וכשעמד כך בעינו ב' שבועות נטהר. ואח\"כ חזרו בו ראשי אברים. נשאר בטהרתו. והיינו משום דהרי פריחתן שבתחלה לא טיהרו את הטמא. דהרי בין שהיו נשארים מכוסים אחר הסגר ראשון או שהיו חוזרים ונתגלו אז. הי' צריך הסגר שני. וכ\"כ בסוף הסגר ב' בין שמצאן אז מכוסים או מגולים הי' פוטרו. לפיכך כשחזרו ונתגלו אחר שנפטר. נשאר בטהרתו. ולא עוד אלא אפילו בא בתחלה פרח בכולו חוץ מרא\"ב. ועמד בעינו בסוף שבוע א'. ובסוף שבוע ב' נתכסו גם הרא\"ב ונטהר. ואח\"כ חזרו ונתגלו הרא\"ב נשאר בטהרתו. דאע\"ג שהרא\"ב עכבו טהרתו בסוף שבוע א'. דהרי אלו נתכסו אז הי' מטהרו לאלתר. עכ\"פ כיון דבסוף הסגר ב' לא הועיל פריחתן כלום. דהרי אילו גם לא הי' מכוסי' אז. ג\"כ היה מטהרו. ככל העומד בעיני' ב' שבועות. א\"כ פריחתן בסיף הסגר ב'. לא טיהר הטמא. לפיכך כשחזרו ונתגלו אחר שנתכסו נשאר בטהרתו. וכ\"כ בבא בתחלה פרח בכולו חוץ מראשי אברים. והי' בו אז מחיה או ש\"ל. והוחלט. ואח\"כ נתכסו המחיה ועבר הש\"ל. וגם הרא\"ב נתכסו ונטהר. ואח\"כ חזרו בו רא\"ב נשאר בטהרתו. דהרי פריחת הרא\"ב לא טיהרו את הטמא. דהרי גם אילו לא נתכסו אז. הי' נטהר מדעברו הסיט\"ו. להכי גם השתא נשאר בטהרתו:"
+ ],
+ [
+ "כל חזירת ראשי אברים שבחזירתם טימאו טהור
כגון שבפריחתן טיהרו תחלה הטמא. וכדאמרן:"
+ ],
+ [
+ "נתגלו טמא
נ\"ל דנתגלו טמא קמ\"ל. דאי מרישא סד\"א דדוקא בהפיכה ראשונה אמרינן דכשטיהרו בפריחתן את הטמא אז אם אח\"כ חזרו ונתגלו חוזר לטומאתו. אבל בפריחה שנייה. וכגון שבתחלה בפריחה ראשונה טיהרו הרא\"ב את הטמא מדנתכסו ונטהר. ואח\"כ נולד לו מחיה במקום אחר בהגוף והוחלט. וחזרה המחיה ונתכסה. הרי בפריחה שנייה זו לא טיהר כיסויין את הפריחה. דהרי הרא\"ב נשארו מכוסין. ואעפ\"כ הי' טמא מחמת המחי' וסד\"א דלהכי כשחזרו ונתגלו הרא\"ב אחר פריחה שניי' זו לא יחזור לטומאתו. קמ\"ל דעכ\"פ כיון דבפריחה ראשונה טיהר פריחת הרא\"ב את הטמא. לפיכך גם חזרתן לאחר פריחה שנייה מחזירתו לטומאתו:"
+ ],
+ [
+ "אפילו מאה פעמים
ר\"ל אפילו פרח וחזר ק' פעמים. ובכולן לא טיהר פריחת רא\"ב את הטמא רק בפעם הראשון. אפ\"ה אם אח\"כ חזר ופרח בכולה ונטהר ואח\"כ חזרו רא\"ב. חוזר לטומאתו:"
+ ],
+ [
+ "כל הראוי ליטמא בנגע הבהרת
דהיינו כל עור הבשר. ואפילו רא\"ב דאמ\"ט במחיה. עכ\"פ כשיש שם בהרת עם ש\"ל או פסיון טמא [כפ\"ו סי' ל\"ז] ואפילו להראב\"ד שהבאנו שם דס\"ל דרא\"ב אפילו בש\"ל או פסיון אמ\"ט. עכ\"פ נגע שחוצה להן פושה לתוכן. ושפיר שייך גבייהו דמטמא בבהרת. [ומהר\"ב כאן מוכח דס\"ל כהראב\"ד. ואולם לעיל [פ\"ו מ\"ז] משמע דס\"ל כהרמב\"ם דרק במחי' אמ\"ט וצ\"ע]:"
+ ],
+ [
+ "מעכב את הפריחה
דאם נשתייר ממנו מקצת שלא פרח עלי'. ואפילו פחות מכעדשה. לא נטהר:"
+ ],
+ [
+ "כל שאינו ראוי ליטמא בנגע הבהרת
כגון ראש וזקן ואינך דנקט לקמן במשנה:"
+ ],
+ [
+ "אינו מעכב את הפריחה
דבפרח בכולהו. אפילו נשתיירו הנהו שלא פרח בהן. אפ\"ה טהור:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
נ\"ל דאצטריך למתני כיצד. היינו משום דאמרינן לעיל דבכל שאינו ראוי דקאמר בסיפא נכלל נמי ראש וזקן. ולפיכך סד\"א דאפילו אם בשעת פריחה כבר היה נקרחו הראש והזקן. וראויין להטמא בנגע [כלעיל פ\"ו מ\"ח]. אפ\"ה כיון דפעם אחד דהיינו קודם שנקרחו לא היה ראויין להטמא בנגע. גם השתא לא יעכבו הפריחה. להכי קמ\"ל כיצד. דדוקא כשפרח בכולהו ואח\"כ נקרחו אינן מעכבין. אבל בנקרח ואח\"כ פרח מעכבין הפריחה [וכפ\"ו סמ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "פרחה בכולו אבל לא בראש ובזקן בשחין במכוה ובקדח המורדין
והיה זה מתוך הסגר או חלט. ומדלא עכבו הנך אז הפריחה [כפ\"ז סי' ה'] להכי טיהרו אז הכהן. ונל\"פ דה\"ה תוך העין ואינך [דפ\"ו מ\"ח]. אלא מדבעי למנקט וחזר וכו'. והרי בעין ואינך ל\"ש וחזר. להכי לא נקט להו:"
+ ],
+ [
+ "השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבת
דלאחר שפרח בכולו חוץ מהנך ונטהר. חזרו אלו להתהוות ראויין להטמא בנגע. ונל\"פ דה\"ה בנרפא מקום השחין והמכוה לגמרי דראוין אז לבהרת ממש. אפ\"ה מדבתחלה לא עיכב גם השתא אינו מעכב הפריחה. רק נקט צרבת משום סיפא דהא בתחילת הפריחה. אפילו כשהי' רק צרבת. שאמ\"ט בבהרת ממש רק בשחין ומכוה. אפ\"ה מעכבין הפריחה כיון דעכ\"פ אפשר שיתטמא שם במין נגע. [ואע\"ג דא\"כ ראש וזקן גם כשלא נקרחו. הרי אפשר שיתטמא שם בנתק ואי\"ל הרי לא ניתק שם השער עדיין ליתא דהרי ה\"נ אין כאן נגע שחין ומכוה עדיין. ואפ\"ה חשבית למקומו ראוי לנגע. י\"ל שחין ומכוה שאני דפוסל רק בד' מראות כשאר בהרת שבעור הבשר רק שהתורה גזרה שיטמא רק בשבוע א' ובב' סימנים [כרפי\"ז] אבל עכ\"פ מין בהרת הוא. אבל נתק דפוסל בכל המראות אינו מין בהרת כלל]:"
+ ],
+ [
+ "טהורים
ר\"ל נשארו בטהרתן דאף דהשתא ראויין להטמא בבהרת. עכ\"פ כיון דבתחלת הפריחה לא עכבו טהרתו גם השתא אין מעכבין. וכברא\"ב לעיל סי' כ\"ו. וג\"ל דלא מיירי בפרח בכולו מתוך הסגר ונטהר. ואח\"כ נקרח הראש. ליתא דא\"כ פשיטא דטהור דהרי משום מחיה אין לטמא [כפ\"ו סי' ס\"ט] וכיון שכן וכי משום שנתמעט הנגע מגרע גרע. דהרי גם זה נתמעט נגעו דתחלה הי' כולו הפך לבן. והשתא ע\"י שנקרח הראש תו אינו כולו הפך לבן. אלא מיירי שהי' הפך לבן מתוך החלט. וכגון שהוחלט ע\"י ש\"ל או פשיון. ואח\"כ פרח בכולו חוץ מראוז\"ק ונטהר. וחזרו תו ראוז\"ק ונקרחו. ולהכי סד\"א כיון דהשתא שנקרחו ואין דינו כהפך כולו לבן. והסיט\"ו עדיין במקומו חזר לטומאתו קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא בכחצי עדשה הסמוך לראש ולזקן לשחין למכוה ולקרח
וא\"כ לא הי' טהור עדיין דהרי בתחלה גם פחות מכעדשה מעכב הפריחה. ולרמב\"ם [פ\"ז מטו\"צ ה\"ו] גם חצי עדשה שסמוך לראש וזקן אינו מעכב הפריחה. א\"כ אופן דנקט תנא מיירי אפי' טיהרו הכהן בפריחה זו:"
+ ],
+ [
+ "השחין והמכוה והקרח ונעשו צרבת
וא\"כ בין לדידן שלא נטהר עדיין קודם שנקרח ובין להרמב\"ם הנ\"ל דס\"ל דמשום שהחצי העדש' לא עיכב הפריחה לפיכך קודם שנקרח טהור הי'. עכ\"פ השתא שנקרח הראש והזקן. והשחין והמכוה נעשו צרבת. הרי הן עצמן מעכבין הפריחה ודינו השתא כנגע קטנה. וכשהי' בו ש\"ל מקודם או נולדו לו ש\"ל השתא נטמא:"
+ ],
+ [
+ "בהרת
ר\"ל אע\"ג שאחר שנקרחו ועשו צרבת. נתפשטה הבהרת גם על החצי עדשה שהי' נשאר תחלה סמוך להראש והזקן ולא נשאר מגולה מבהרת רק הראש והזקן שנקרחו והשחין והמכוה שנעשו צרבת. והרי אלו לבד לא הי' מעכבין הפריחה בתחילה:"
+ ],
+ [
+ "טמא
לא משום דחשבינן להקרחת והצרבת כמחיה. דהרי אמ\"ט משום מחיה [כפ\"ו סי' ס\"ט]. וגם אי\"ל דמדנתכסה החצי עדשה יטמא משום פסיון. ליתא דהרי אין נגע פושה לתוכו. אלא ר\"ל שכשיוולד בו ש\"ל טמא. ואין דינו כש\"ל שנולד בפרח בכולו דטהור. וא\"ת לדידן דגרסינן לעיל סי' ל\"ז טהורים. א\"כ מ\"ש הכא מהתם. י\"ל התם מעיקרא הוה פרח בכולהו. משא\"כ הכא מעיקרא והשתא לא פרח כל הראוי לפרוח. [ופשוט דלרמב\"ם הנ\"ל א\"צ לחלוק בכה\"ג. דהרי לדידי' גם לעיל גרסינן טמאים. רק קמ\"ל בהך בבא דגם חצי עדשה שסמוך להראש וזקן וכו' דינן כראש וזקן וכל זמן שאינו מעכבין גם הוא אינו מעכב]:"
+ ],
+ [
+ "עד שתפרח בכולו
ר\"ל עד שתפרח הנגע ותתפשט גם על הקריחה ועל הצרבת:"
+ ],
+ [
+ "שתי בהרות אחת טמאה
שהוחלט או הוסגר על ידה:"
+ ],
+ [
+ "ואחת טהורה
שעמדה בעיני' ב' שבועות ופטרה:"
+ ],
+ [
+ "פרחה מזו לזו
אפילו מהטהור להטמא:"
+ ],
+ [
+ "ואח\"כ פרחה בכולו טהור
דאף שהתחיל לפרוח מהטהורה. עכ\"פ מיד כשפרח מזו לזו ונתחברו. נתבטלה הטהורה בטמאה. ולא איפכא. מדאין כח הטהורה חזק כל כך ככח הטמאה. דטהורה אין מטהרת את האדם והטמאה מטמאתו. ולפיכך היא טפילה לגבי טמאה. ומדנתבטלה הו\"ל ככולה טמאה וכפרח אח\"כ מטמאה דיינינן לה וטהורה. ולרמב\"ם [פ\"ז מטו\"צ ה\"ו] ה\"ט דטהור דאע\"ג דפרח מהטהורה. עכ\"פ כיון דכל הגיף מוחלט הי'. הו\"ל הטהורה כליתא. והו\"ל כאילו פרח מהטמאה:"
+ ],
+ [
+ "בשפתו התחתונה
ארישא קאי ור\"ל שהי' בו ב' נגעים א' כאן וא' כאן. אחת טהורה ואחת טמאה. אע\"ג שב' השפתות מפורדין זמ\"ז שא\"א לומר כברישא שנתבטל הטהורה בטמאה:"
+ ],
+ [
+ "בשתי אצבעותיו
ר\"ל לא מבעי' השפתות שברוב הפעמים הם מותאמים יחד ונוגעים זב\"ז. אלא אפילו באצבעות שברוב פעמים אינן תכופים וסמוכין כל כך יחד כהשפתות:"
+ ],
+ [
+ "בשני ריסי עיניו
אע\"ג שברוב הפעמים העין פתוח ועומדין הריסין מרוחקים זמ\"ז גם יותר מהאצבעות:"
+ ],
+ [
+ "והם נראים כאחד
ר\"ל אם רק נראין כנגע א':"
+ ],
+ [
+ "טהור
אפילו התחיל הפריחה מהטהורה. ורבותא קמ\"ל בהך בבא. דלא מבעיא ברישא שפרח מזל\"ז תחלה. אפי' התחיל הפריחה שמזל\"ז מהטהורה. עכ\"פ תיכף כשהגיע הפריחה שמזל\"ז להטמאה. י\"ל דפקע כח הטהורה. וכשפרח אח\"כ בכולה הו\"ל כפרח מהטמאה אלא אפילו בהנך. דרק כשמדובקין זל\"ז נראין כא' אבל באמת הן מופרשין זמ\"ז הפרש רב. וא\"א לומר שנתבטלה הטהורה בטמאה קודם שפרח כולו. אפ\"ה מדעכ\"פ נראין כנגע א' אם פרח אח\"כ בכולו. אפילו התחיל הפריחה מהטהורה מחשב כאילו פרח מהטמאה:"
+ ],
+ [
+ "פרחה בכולו אבל לא בבוהק
שהי' לו נגע קטנה והוסגר על ידה. ובסוף הסגר מצא שפרח בכולו רק שנשאר בהק או שהוחלט בנגע קטנה ע\"י סיט\"ו ואח\"כ פרח בכולו רק שנשאר בהק ובוהק היינו כתם שלמטה מד' מראות. שאין דינו כבהרת:"
+ ],
+ [
+ "טמא
דאע\"ג דבוהק אמ\"ט משום מחיה [כפ\"ו סימן ל\"ו] עכ\"פ מעכב הוא את הפריחה בתחלה. ולהכי אם מתוך הסגר פשה הרי הוא טמא משום פשיון. ואם מתוך החלט פרח לא מחשב פריחה לטהרו. אבל אי\"ל דמיירי הכא בבא בתחלה פרח בכולו חוץ מבהק. או שפרח כך אחר שנפטר בנגע קטנה. ליתא דא\"כ אפילו יהי' דינו כפרח בכולו ממש. אפ\"ה אם בתחלה צריך הסגר ב' שבועות. ואם לאחר הפטור הו\"ל פרח מתוך הטהרה ויוחלט:"
+ ],
+ [
+ "חזרו בו ראשי אברים כמין בוהק
שפרח בכולו וטיהרו הכהן. ואח\"כ חזרו בו רא\"ב ובמקום החזרה הי' שם בהק:"
+ ],
+ [
+ "טהור
וק' למה נקט הכא תרתי. בהק שבראשי [אברים] הרי גם בהק לבד החוזר אינו מעכב וטהור. וכדדרשינן בת\"כ [שהביא הר\"ש ותוי\"ט] ובהראות בו בשר חי יטמא ולא בהראות בו בהק. ונ\"ל דה\"ט דהרי על כרחך הכא מיירי בשעיכבו רא\"ב בתחלת הפריחה דאל\"כ גם הם לבד בלי בהק אין מעכבין בסוף לפיכך אי הוה נקט בהק לחוד סד\"א דדוקא בהק בשאר עור הבשר אינו מעכב בסוף. אבל בהק ברא\"ב. כיון דרא\"ב חמירי שכשיש בהק כעדשה ברא\"ב מעכבין בתחלה [כרמב\"ם פ\"ז מטו\"צ ה\"ז] להכי יעכבו גם בסיף. קמ\"ל דאע\"ג שעכב בתחלה אפילו הכי מדאיכא תרתי לטיבותא בהק ברא\"ב בסוף אין מעכבין וטהור:"
+ ],
+ [
+ "חזרו בו ראשי אברים פחות מכעדשה
דהו\"ל נמי ב' לטיבותא:"
+ ],
+ [
+ "ר' מאיר מטמא
דלא דמי לבהק ברא\"ב דמודה ר\"מ דאינו מעכב בסוף. די\"ל בהק קיל מפחות מכעדשה. דבהק מצ\"ע אינו מטמא כבהרת. משא\"כ פחות מכעדשה רק מצד שיעורו אמ\"ט דעכ\"פ עור הבשר הוא. וראוי להטמא בבהרת כשאר עור הבשר. ולפיכך ס\"ל לר\"מ דכיון דהך פחות מכעדשה ברא\"ב עיכב בתחלה הפריחה. להכי מעכב גם בסוף:"
+ ],
+ [
+ "סימן טומאה בתחלה
בתחילת הפריחה בין א' מהן לבד בין שניהן יחד מעכבין הפריחה:"
+ ],
+ [
+ "ואין סימן טומאה בסוף
דכמו כן בסוף בין א' מהן בין שניהן יחד אין מעכבין הפריחה. ותמוה דטענו חיטין והודו לו בשעורין. דר\"מ קאמר דינו ברא\"ב פחות מכעדשה דמעכב. ורבנן השיבו לו מבהק פחות מכעדשה דאינו מעכב. ולכן נ\"ל גירסת הראב\"ד [פ\"ז מטו\"צ ה\"ה] היא עיקר. דגרס במשנתינו בהק ופחות מכעדשה. וא\"כ ה\"ק רבנן לר\"מ. הרי בהק ופחות מכעדשה דינן שוה. דשניהן סיט\"ו בתחלה ואינן סיט\"ו בסוף. וא\"כ כמו דמודית לן בבוהק ברא\"ב בסוף שאינן מעכבין. ה\"נ בפחות מכעדשה ברא\"ב בסוף אף שעכב בתחלה אינו מעכב בסוף דהרי בשניהן יש ב' לטיבותא. ולפי\"ז ג' חלוקים יש בחזרה. עור הבשר. בהק. ראשי אברים. בתחלה כל השלשה אפילו בפחות מכעדשה מעכב. דבפרח בכולה חוץ מפחית מכעדשה בא' מאלו הג'. לא מקרי פרח בכולה. אבל בסוף יש חילוק. (א) דבעור הבשר דוקא בכעדשה מעכב. (ב) ב ה ק אפילו בכעדשה אינו מעכב. אפי' עכב מתחלה הפריחה. (ג) ראשי אברים. צריך בסוף תרתי לריעותא. שיהי' כעדשה. ושכבר עיכב שם בתחילת הפריחה אבל בחדא לריעותא אינו מעכב. ר\"ל בפחות מכעדשה. אפילו בעיכב בתחלה. או בכעדשה בסוף ולא עיכב בתחלה. אין מעכב בסוף. וכ\"כ בוהק ברא\"ב אע\"ג דבתחלה עיכב. אפ\"ה בסוף אינו מעכב הפריחה. והיינו נמי מדהו\"ל תרתי לטיבותא [ועי' היטב לעיל פ\"ו מ\"י. ופ\"ח מ\"ה ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "הבא
ר\"ל הבא בתחלה לפני כהן:"
+ ],
+ [
+ "כולו לבן יסגיר
ב' שבועות ככל בהרת. שבאם יוולד לו ביני ביני מחי' או ש\"ל. יחליט ובאם לאו יפטרנו:"
+ ],
+ [
+ "נולד לו
בסוף הסגר א' או ב' של הבא בתחלה כולו הפך לבן:"
+ ],
+ [
+ "שער לבן
וכ\"ש מחי'. דהרי אפילו הפך לבן מתוך הטומאה ונטהר. ואח\"כ נולד לו מחיה טמא. רק נקט ש\"ל לרבותא. דאע\"ג דבכל הפך לבן מתוך הטומאה שטהור. אף שנולד לו אח\"כ ש\"ל נשאר בטהרתו. אפ\"ה הבא בתחלה הפך לבן שצריך הסגר. אם נולד לו ש\"ל אח\"כ טמא. ונקט תנא שנולד בו הסיט\"ו בסוף הסגר וכ\"ש בבא בתחלה מיד הפך לבן עם סיט\"ו שמחליטו הכהן מיד [כהרמב\"ם רפ\"ז מט\"צ]:"
+ ],
+ [
+ "השחירו שתיהם או אחת מהן
אחר שהוחלט בש\"ל:"
+ ],
+ [
+ "הקצירו שתיהן
או הקצירו וכו'. וכן כולהו או או קתני:"
+ ],
+ [
+ "נסמך
או או:"
+ ],
+ [
+ "השחין את שתיהן או את אחת מהן
וא\"כ אין השערות בהבהרת:"
+ ],
+ [
+ "או חלקן
שנולד שחין בין ב' השערות:"
+ ],
+ [
+ "המכוה ומחית המכוח והבוהק
והרי כל א' מהני לטהר הש\"ל שבבהרת קטנה [כלעיל סוף פ\"א]. והכא בפרח בכולו מיירי שאחר שנולד לו א' מהשנויים הללו טיהרו הכהן ואח\"כ נולד לו וכו':"
+ ],
+ [
+ "או שער לבן טמא
אע\"ג דכל ש\"ל שנולד אחר שנטהר בפריחה אמ\"ט [כלעיל מ\"ב סי' י\"ז] והרי הכא נמי בשטיהרו כהן אחר שעבר ש\"ל מיירי וכמש\"ל [וכ\"כ רתוי\"ט ד\"ה נולד]. י\"ל התם מיירי בשפרח מתוך הטומאה דנטהר משום הפיכה. אז דוקא ש\"ל שנולד בו אח\"כ אמ\"ט. אבל הכא שבא בתחלה בהפיכה. דלא משום הפיכה נטהר רק מדעברו הש\"ל להכי כשחזרו טמא:"
+ ],
+ [
+ "ולא שער לבן טהור
ג\"ל דקמ\"ל דאף שהש\"ל שהוחלט בהן מקודם שעברו. נולדו לו בסוף שבוע א'. והרי אפי' לא הי' נולדים לו הש\"ל הי' מחויב להסגר עוד שבוע א'. וכי משום שנולד לו ש\"ל והוחלט ואח\"כ עבר הש\"ל. ירוויח השתא לבלי להסגר עוד השבוע שהי' חייב. קמ\"ל דכיון שהוחלט ביני ביני. עבר חיובו דמעיקרא. ולפיכך כשעבר הסיט\"ו נפטר לגמרי. והך משנה הוה ממש דוגמת משנה ה' בפרק א'. רק קמ\"ל הכא. דבהרת גדולה. דהיינו פרח בכולו בתחלה. דינו כבהרת קטנה התם. שהיתה תחלה רק על מקצת גופו. דכשם בבהרת קטנה התם יסגיר שבוע א' וב'. ואם נולד ביני ביני ש\"ל או מחיה או פסיון טמא. ה\"נ בבהרת גדולה הכא. אף דפסיון לא שייך בה. דהרי כולו מכוסה. עכ\"פ. בנולד לו ש\"ל או מחיה יחליט. וכשם שהתם בבהרת קטנה. אם עבר אח\"כ הסי\"ט. פטור מההסגר של שבוע ב' שהי' חייב מתחלה ה\"נ בבהרת גדולה:"
+ ],
+ [
+ "וכולן
נ\"ל דמלת וכולן אכולה ג' אופני נגע שנזכרו לעיל במשנה קאי. דאם בא בתחלה כולו הפך לבן. שדינו להסגיר. אם בסוף הסגר א' או ב' חזרו בו רא\"ב לא אמרינן דנגע חדש הוא. ויסגירו מבתחלה. אלא הרי הוא כמו שהי' ויסגירו רק עוד שבוע אחד. אם עומד בסוף שבוע א'. ואם בסוף שבוע ב' יפטרנו. ואם הפרח בכולו בסוף הסגר א' הוחלט בש\"ל. ובעודן בו חזרו בו רא\"ב. אין אומרים הראשון עברה השתא מדחזרו בו רא\"ב. ואין זה צורת נגע הראשונה. וזו השתא נגע חדש הוא ויחליטנו מחדש עם הש\"ל שבה [כלעיל פ\"ד מ\"א]. וגם אם היתה הראשונה נטמא במחיה. ועדיין היא שם סד\"א דנימא דזו נגע חדש הוא. ואת\"ל מה נ\"מ הרי גם נגע חדש יוחלט בהמחיה. י\"ל דנ\"מ כשהשתא יו\"ט הוא שיכול הכהן לטהרו עבור הנגע הראשונה [ועי' לעיל פ\"ג סי' י\"ב]. קמ\"ל דהרי הוא בהחלטו כבתחלה. ואם השחירו הש\"ל וכו'. שדינו לטהרו וחזרו בו רא\"ב. לא אמרינן זו נגע חדש הוא ויסגירו מחדש. אלא הרי הוא בטהרתו כבתחלה. והיינו טעמא כיון דתחלת תחלתו לא הי' הרא\"ב בנגע זו מעכבין הפריחה. גם השתא כשחזרו הרא\"ב בסוף לא מעלה ולא מוריד [כלעיל כ\"ו. ומכאן נ\"ל ראי' ברורה לדברינו שם דכל רא\"ב שלא עכבו תחלה הפריחה גם בסוף אינן מעכבין. דהרי הכא שחזרו רא\"ב לאחר הפטור נשאר בטהרתו. וזה לפע\"ד פי' הברייתא שהביא רתוי\"ט הכא בד\"ה הרי אלו וז\"ל יכול הבא כולו לבן וחזרו בו רא\"ב. מתוך הפטור יהיה טמא וכו' אלא טהור. ר\"ל הבא כולו לבן שלא עכבו הרא\"ב הפריחה בתחלה]:"
+ ],
+ [
+ "פרחה במקצתו
ארישא קאי דקאמר דבחזרו בו רא\"ב הרי הוא בכל הג' אופנים כמו שהי'. ועלה קאמר הכא. דאם לאחר שחזרו רא\"ב ונידן כמו שהי'. חזר ופרח לתוך מקצת ראש האבר:"
+ ],
+ [
+ "טמא
משום פשיון דאע\"ג דכל שהנגע מקפת המחיה אמרינן שכשכסתה הנגע את המחי' טהור. דאין נגע פושה לתוכה [כפ\"ו מ\"ב]. היינו בשהנגע והמחי' שניהן עומדין בשטח שוה שבגוף. ולא בשהמחיה ברא\"ב:"
+ ],
+ [
+ "פרחה בכולו
ר\"ל אם לאחר שפרח במקצת ראש האבר ונטמא. חזר ופרח בכולו:"
+ ],
+ [
+ "הרי הוא טהור
דהרי פרח מתוך הטומאה. והא דתנן ברישא פרחה במקצתה טמא ה\"ה בפרח בכולו בבת אחת נמי טמא מדפרח בכולו מתוך הטהרה [וכמפורש במשנה ח]. ואפ\"ה נקט ברישא פרח במקצת. מדבעי למתני בסיפא אחרי' פרח בכולו טהור. דהיינו שהי' פרח במקצת ונטמא. דבכה\"ג הו\"ל השתא פרח מן הטמא. שהוא טהור:"
+ ],
+ [
+ "אם בכולו פרחה כאחת מתוך הטהרה טמא ומתוך הטומאה טהור
אי אפשר לומר דהך בבא מיירי בכל נגע קטנה שנטהר או נטמא. ועלה קאמר הכא דבפרח אח\"כ בכולה כאחת אם מתוך הטהרה טמא. ומתוך הטומאה טהור. ליתא דא\"כ מה לשון כולו כאחת דקאמר הרי כיון שכבר הי' שם נגע קטנה מקודם. א\"כ לא פרחה כולו כאחת ותו הא כבר תנא הך דינא בריש פרקן. אלא נ\"ל דפרח כולו כאחת דקתני. לאו אכל הגוף קאי. רק אכל רא\"ב. ומשנתינו סיומא דמשנה ז' היא דקתני התם ג' מיני הפך לבן דהיינו שהוסגר או הוחלט או נטהר עמה. ואם אחר א' מג' אלו אירע בו ג' חזרות. דהיינו שחזרו ונתגלו רא\"ב הרי הוא כמו שהי' ואם אחר שנתגלו חזר ונתכסה קצתן. טמא משום פסיון. ואם אחר שנתכסה קצתן חזר ונתכסה כולן טהור. ועלה קאמר הכא. דאם לאחר חזרתו רא\"ב הראשונה שהי' דינו כמו שהי'. חזרו ונתכסו הרא\"ב כאחת ר\"ל לא שנתכסו במקצת וחזרו ונתכסו כולן. רק נתכסו כל הרא\"ב בבת אחת. אם מתוך הטהרה. ר\"ל אם אירע זה אחר שחזרו הרא\"ב מתוך הטהרה וכגון הפך לבן שבו ש\"ל והושחרו ונטהר וכשחזרו הרא\"ב ונתגלו והרי הוא כמו שהי' ונשאר בטהרתו. חזר השתא ונתכסו בבת אחת הר\"ז טמא. ואם מתוך הטומאה. ר\"ל ואם אחר שחזרו הרא\"ב אחר ההסגר או אחר ההחלט של ההפך לבן. חזר השתא ונתכסו הרא\"ב בבת אחת. הר\"ז טהור. ואע\"ג דכבר שמעינן מריש פרקן החילוק שבין פרח בכולו מתוך טומאה או מתוך טהרה. התם שמעינן רק בבהרת קטנה. והכא אשמעינן דגם בבהרת גדולה כך הוא הדין:"
+ ],
+ [
+ "ומן הפרימה
רישא דקרא נקט דכתיב במוחלט בגדיו יהיו פרומים וראשו יהי' פרוע. ועל שפם יעטה. וטמא טמא יקרא. וקאמר הכא דמכולן פטור המוסגר:"
+ ],
+ [
+ "ומן הצפרים
כשיפטור לגמרי מההסגר:"
+ ],
+ [
+ "מתוך החלט חייב בכולן
הכא נמי פירושי' כברישא דהיינו שחייב כל א' בזמן הראוי לו. דהיינו בפריעה ופרימה. עטוי. וקריאת טמא טמא כל ימי חלוטו. ובתגלחת וצפרים כשיפטור מחלוטו:"
+ ],
+ [
+ "זה וזה מטמאים בביאה
ר\"ל בין מוסגר או מוחלט שבא לבית נטמא כל אשר בבית ונעשה ראשון לטומאה. [ועי' מ\"ש במראה כהן סי' יד]. וה\"ה דשניהן שוין לענין שלוח למחוץ לעיר המוקף חומה בא\"י:"
+ ],
+ [
+ "ובו מחיה כעדשה
נ\"ל דמדלא קאמר ונולד בו מחיה. ש\"מ דר' ישמעאל מיירי אפילו בבא בתחלה פרח בכולו ובו אז מחיה והוחלט עי\"ז. דמחיה או ש\"ל מטמאין בתחלה [כלעיל פ\"ד מ\"ב] אפ\"ה ס\"ל לר' ישמעאל דדין חזרת ראשי אברים שבו. הוא כאילו חזרו בבהרת גדולה:"
+ ],
+ [
+ "פרחה בכולו
ר\"ל ואחר שהוחלט ע\"י המחי'. פרח בכולו עד שנתכסה המחיה ג\"כ ונטהר מדפרח מתוך הטומאה [וכלעיל מ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ואחר כך חזרו בו ראשי אברים
והרי ראשי אברים אינן מטמאים משום מחיה [וכלעיל פ\"ז מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "רבי ישמעאל אומר כחזירת ראשי אברים בבהרת גדולה
ר\"ל אע\"ג דתחלה באמת לא היה בו בהרת גדולה. דהיינו פרח בכולו. דהרי הי' נשאר בו מחיה בתחלה. אפ\"ה דיינינן ליה כאילו היה בו אז בתחלה בהרת גדולה. שהי' אז דינו. שאם לאחר שהוסגר על ידו ונטהר היה חוזרים בו רא\"ב. היה נשאר בטהרתו מדלא עכבו בו הרא\"ב בתחלה הפריחה [כלעיל סי' ע\"ב]. כ\"כ זה שבשעה שהי' בו הרא\"ב מכוסי' בתחלה. לא עכבו בו הפריחה. דהרי מכוסים הי' ואפ\"ה הי' טמא משום המחי' שהביא עמו. ואפילו אם בשעה שנתכסת המחיה אח\"כ הי' מתגלים עמה מיד הרא\"ב עם הפריחה ג\"כ הי' טהור. מדעברה המחיה. נמצא שבפריחתו לא טיהרו הטמא. דהרי אפילו אם נתגלו אז הי' טהור מדעברה המחיה. לפיכך כשחזרו ונתגלו השתא נשאר בטהרתו [והיינו כמ\"ש לעיל סי' כ\"ו]. ונ\"ל עוד דמדלא קאמר ר' ישמעאל טהור וראב\"ע טמא ש\"מ דבהא לא פליגי. דלתרווייהו טהור הוא. דוכי משום שחזרו רא\"ב ונתקטנה הנגע נטמאו. ואי משום שנתכסה המחיה ופשה. הרי אין הנגע פושה לתוכה. אלא בהא פליגי דלר' ישמעאל דינו השתא כנגע גדולה. וכשיגדלו בה ב\"ש ישאר בטהרתו. ולראב\"ע דינו כבהרת קטנה. דאע\"ג דמטהרין אותה השתא עכ\"פ כשיוולדו בה בש\"ל יטמא:"
+ ],
+ [
+ "ר' אלעזר בן עזריה אומר כחזירת ראשי אברים בבהרת קטנה
דס\"ל דמדהי' בו מחיה בתחלה. להכי דינו כאילו הי' בא בתחלה עם הבהרת קטנה ובה מחיה והוחלט. שאם אח\"כ פרח בכולו ונטהר ואח\"כ חזרו בו רא\"ב. הרי דינו כנגע קטנה. דאם יולד בה ש\"ל טמא. ה\"נ הכא שכשחזרו בו רא\"ב ויוולד בו שער לבן טמא ככל ש\"ל שבנגע קטנה [ולפי מ\"ש לעיל סי' ב' כדעת מהר\"ם דבתחלה ברא\"ב רק בכעדשה מעכב ומטמא משום מחיה א\"כ ה\"נ לר\"י טהור מדלא עיכב בתחלה ולראב\"ע טמא משום מחי']:"
+ ],
+ [
+ "יש מראה נגעו לכהן ונשכר
ע\"י שנזדרז להראותה לכהן מקודם. ומלת מראה לאו דוקא דאפילו ראהו. כל שלא חרץ משפטו הו\"ל כלא ראהו [וכדמוכח לעיל פ\"ז מ\"ג ומ\"ק ד\"ז ב']:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
מראה ומפסיד קמפרש. מדסליק מיני' [כרתוי\"ט ריש שבת]:"
+ ],
+ [
+ "מי שהיה מוחלט
על א' מג' סי' שבבהרתו:"
+ ],
+ [
+ "והלכו להן סימני טומאה
בכל האופנים המפורשים לעיל [פ\"א מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "לא הספיק להראותה לכהן
שעבר הסיט\"ו:"
+ ],
+ [
+ "עד שפרחה בכולו טהור
מדפרח מתוך החלט:"
+ ],
+ [
+ "שאילו הראה לכהן
שעבר הסיט\"ו והי' אומר שהוא טהור:"
+ ],
+ [
+ "היה טמא
הרי הי' אז פורח מתוך הטהרה. והרי שע\"י זריזותו להראות נגעו מקודם הי' מפסיד:"
+ ],
+ [
+ "לא הספיק להראותה לכהן עד שפרחה בכולו טמא
ר\"ל מסגירו ככל הבא בתחלה כולו הפך לבן:"
+ ],
+ [
+ "שאילו הראה לכהן
בעודה בהרת קטנה. והי' הכהן משגירו. והי' מוצא בסוף הסגר שפרח בכולו:"
+ ],
+ [
+ "היה טהור
דהרי פרח מתוך ההסגר. הרי שע\"י זריזתו להראות נגעו הי' מרוויח. ואע\"ג דכבר אשמעינן תנא כה\"ג כבר לעיל [פ\"ז מ\"ג]. קמ\"ל נמי הכא. דגם לענין פריחה אין אנו משגיחים על השנויים שהי' בהנגע קודם שהובאה לפני הכהן:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "השחין
כשנשחת העור ועלה במקומו בועא נקרא שחין:"
+ ],
+ [
+ "והמכוה
כשנכווה העור ע\"י אש או ע\"י גוף קשה או לח שנתחמם מאש. ועלה במקומו בועא. נקרא מכוה. וכלקמן במשנה. ושחין ומכוה. כל עוד שהן מכה טרייה. אמ\"ט בנגעים כלל. וכשנעשו צלקת. ר\"ל שנרפאו רפוי גמור. אף שאין מקומן חלק כשאר העור. דין הנגע שם כנגע שבשאר עור הבשר. ומטמא גם במחיה. אבל מדכתיב שחין ונרפא היינו שהוא שחין ונרפא קצת. וכמו כן כתוב מחית המכוה. היינו שחיתה המכוה קצת. ור\"ל שקרם על שניהן קרום כקליפת השום. ונראה על הקרום הזה א' מד' מראות דריש מכילתן. דהיינו שלג. סיד. צמר לבן. קרום ביצה [ועי' במראה כהן סי' ג וסי' ו] ובכה\"ג מיירי הכא:"
+ ],
+ [
+ "מיטמאין בשבוע אחת
ר\"ל כשיש בשחין או מכוה הנ\"ל בהרת כגריס. מתטמא לכה\"פ שבוע א' שמסגירו. וכשלא יראה בו בסוף שבוע של הסגר סיט\"ו נפטר:"
+ ],
+ [
+ "בשער לבן ובפשיון
דכשיראה בו פשיון בסוף ההסגר או אפילו אחר שנפטר או שער לבן אפילו בתחלה יוחלט:"
+ ],
+ [
+ "איזה הוא השחין לקה בעץ או באבן או בגפת או במי טבריא
מלת לקה בכ\"מ. אינו דוקא לשון הכאה ממש. אלא לשון קלקול והפסד. וגם אינו לשון פועל אלא לשון פעול. כמו כמה לקו באצבע. וה\"נ ר\"ל שנלקה ונפסד עורו ע\"י עץ וכו' שהוכה בו או שנדחף אלי' וכדומה ומה דקאמר לקה בגפת. ר\"ל משום דגפת שהוא פסולת הזיתים אחר שנכבש שמנן כשמונח זמן רב צבור מתחמם ומתבער מאלי' ונגע בו אדם ונכווה בשרו עי\"ז ונתקלקל עורו. ורבותא קמ\"ל דאע\"ג שנכווה. אפ\"ה מדאין חמימות הגפת מכח אש רק מטבעו. לא מחשב מכוה. רק שחין מקרי:"
+ ],
+ [
+ "כל שאינו מחמת האש
לאתויי עופרת במקום מחפורת שלו שכשמתגלה לאויר. מיד הוא מתחמם מעצמו. וכ\"ש בעלה שחין בעור האדם מעצמו ע\"י חמימות ארס שבתוך גוף האדם. אלא דזהו שחין ממש והתנא נקט הנך לרבותא. וכ\"כ במכוה לא נקט התנא נכוה באש. דזה מכוה ממש היא ואין צריך לאשמעינן:"
+ ],
+ [
+ "נכוה בגחלת או ברמץ
אפר חם. ונ\"ל דגחלת דומיא דרמץ קתני. דשניהן מיירי אע\"ג שאין בהם עוד שום נצוץ אש. רק שהן מוקדין עדיין מהאש שהי' בהם:"
+ ],
+ [
+ "כל שהוא מחמת האש
לאתויי כל דבר גוש או לח שנתחמם באש:"
+ ],
+ [
+ "אין מצטרפין זה עם זה
אם סמוכין יחד חצי גריס מכל א' אמ\"צ להסגיר:"
+ ],
+ [
+ "ואין פושין מזה לזה
כשסמוכים יחד גריס מכל א'. ופשה א' מהן לתוך חבירו לא מחשב פשיון לטמאו:"
+ ],
+ [
+ "ואין פושין לעור הבשר
דכשפשה א' מהן לעור הבשר שסמוך להן. לא מחשב פשיון. אלא צריך שיפשה כל א' על הצרבת שיש תחתי':"
+ ],
+ [
+ "ולא עור הבשר פושה לתוכן
ר\"ל נגע שבעור הבשר אין פושה לתוכן:"
+ ],
+ [
+ "היו מורדין
ר\"ל ואם השחין או המכוה מוציאין ליחה [עי' פ\"ו סי' נ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "טהורין
ר\"ל אם יש אז עליהן נגע בא' מד' מראות. טהורה לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "זו היא צרבת השחין האמורה בתורה
דרק אז מטמא בא' הסימני' כבריש פרקן. דמה שאמרה תורה. ואם תחתיה תעמוד הבהרת לא פשתה. צרבת השחין היא וטיהרו הכהן. ה\"פ דמפני שצרבת השחין היא. לכן כשעמד בעינו שבוע א' יטהרו הכהן ולא יסגירו שוב הסגר ב' כבהרת שבעור הבשר:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שמקומן צלקת
נארבע בל\"א. והוא עור עב שניכר שהי' שם מכה:"
+ ],
+ [
+ "נדונין כעור הבשר
דכשיולד שם נגע דינה כשאר נגע שבעור הבשר:"
+ ],
+ [
+ "ומקומה צרבת שחין
ר\"ל שהבהרת שיש שם ע\"ג צרבת השחין הי' הצרבת והבהרת כל א' מהן גדול כסלע. מה דינה. וה\"ה שהי' יכולין לשאל שאלה כזו במכוה רק נקטו שחין שמצוי טפי דאדם שומר א\"ע שלא יכוה:"
+ ],
+ [
+ "לגדל שער לבן אינה ראויה
דתוך כף היד אין מגדל שער:"
+ ],
+ [
+ "ולפשיון אינה פושה
דבהרת שבשחין ומכוה אינו פושה רק על הצרבת שתחתיו. וזו הרי גדולה כהצרבת שתחתיו:"
+ ],
+ [
+ "ולמחיה אינה מטמא
דמחיה אמ\"ט בשחין ומכוה רק כשמקימה צלקת. ובשלמא בשאר עור הבשר שיש שם שחין ומכוה כה\"ג. י\"ל שמסגירו אולי יולד שם ש\"ל. אבל תוך היד הרי גם לש\"ל אין לחוש. ולמה יסגירו:"
+ ],
+ [
+ "אמר להן שמא תכנוס ותפשה
אי\"ל דה\"ק שמא משתעמוד בעיניה בסוף ההסגר ויפטרנה ותחזור לאחר הפטור ותכנס לכגריס ותחזור ותפשה. ליתא דמשום פשיון כזה לא יחליטנו הכהן. מדעכ\"פ לא פשתה על הגודל שהי' לה בשעה שפטרו מההסגר. דהרי בשני הזמנים הי' רק כסלע. והרי אפילו אם תוך ימי ההסגר נתמעטה עד כגריס. ובסוף השבוע מצא שחזר עד כסלע כבתחלת ההסגר טהור. וכ\"ש כשפטרו מדעמד בעיני'. ולאחר הפטור כנס לכגריס וחזר ופשה לכסלע מכ\"ש שנשאר בטהרתו. אלא ה\"ק שמא בסוף שבועת ההסגר ימצא הכהן שנתמעטה עד כגריס. ויפטרנה דהרי אפילו היתה עומדת בעינה עד אז. הי' פוטרו. וכ\"ש כשנתמעטה עד כגריס. ומדפטרו בשיעור גריס. כל זמן שתפשה אפילו מיד אחר שפטרו בכגריס מחשב פשיון ויוחלט. הא אילו לא הי' מסגירו השתא כשהיא כסלע. רק היה ממתין עד שיהי' כגריס. והי' מסגירו אז מדאפשר בפסיון. אז אפילו יפשה תוך שבועת ההסגר לא הי' הכהן מחליטו עדיין. עד שיראה בו הפסיון בסוף שבועת ההסגר:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו והלא מקומה כגריס
ר\"ל והלא מקומה בתורה שכתוב וכי יהי' בעורו שחין. מקובל לנו שהיא כגריס. ועלי' אמרה תורה להסגירו ז' ימים [ומתורץ בזה קושיא ו' שהקשינו בבועז]. ואי אמרת שגם על נגע שתוך ידו. שגדולה כהצרבת שתחתי'. גם על זה נאמרה הפרשה שתסגר. הרי באופן כזה א\"א שתפשה לבסוף וגם א\"א לומר שמסגירו מחשש שבסוף ההסגר. ימצא שכנסה עד לפתות מכגריס ויפטרנו. ואח\"כ תחזור ותפשה. ליתא. דכיון דפטרו בפחות מכגריס. הו\"ל הנגע הראשונה כליתא. וכשיראנו הכהן אח\"כ בפסיון. נגע חדש הוא. ואינו מחליטו עדיין עבור שהיא גדולה יותר מהנגע הראשון שפטרו בה [ועי' פ\"ד משנה ז' משא\"כ לעיל הרי מיירי שפטרו הכהן ע\"י שנתהווה הנגע כגריס רק שאח\"כ פשה לכסלע מחשב שפיר פסיון]:"
+ ],
+ [
+ "להן לא שמעתי
ר\"ל אמת שכדבריכם כך הוא. דגם בכה\"ג אמרה תורה שיסגיר. אבל אני לא שמעתי טעם בדבר. ומדכך קבלתי שגם בזה יסגיר. אולי כאן גזיה\"כ הוא שיסגירו אף שא\"א שיבוא לידי החלט. ואף שמסיים בו הפרשה שאפשר שיחליטו הכהן. עכ\"פ כך קבלתי דלא בעינן בזה כולה קרא כדכתיב. והא דלא אמר טעם להסגר זה מכח סברא. כתלמידו ריב\"ב בסיפא. ה\"ט משום שהי' נזהר מלומר דבר בתורה מכח סברת עצמו אם לא שמע כן מרבו [כסוכה כ\"ח א]:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו רבי יהודה בן בתירא אלמד בו
לשון שאלה הוא דשאל רשות מרבו לומר דעתו בזה:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו שמא יולד לו שחין אחר חוצה לו ויפשה לתוכו
הבהרת שבשחין א' יפשה לתוך הצרבת שבשחין האחר שסמוך לו שנולד מחדש:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו חכם גדול אתה שקיימת דברי חכמים
דבהטעם שאמרת נתת קיום וחיזוק לדברי חכמים שקבלתי מהן להסגיר נגע כזו. והי' כמלתא בלי טעמא. ועי\"ז אפשר שהי' משתכח לבסוף ככל דבר בלי טעם. אבל ע\"י דבריך נתת להם חיזוק [ומתורץ בזה גם קושיא ז' שהקשינו בבועז]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הנתקים
נ\"ל דהא דנקט בשחין ומכוה לעיל לשון יחיד. והכא נקט נתקין לשון רבים. משום דשחין ומכוה הן בכל מקום בגוף בלי חילוק מקומות. משא\"כ נתקין יש כמה מקומות חלוקות בגוף ששייך בהן נתק. דהיינו בראש או בזקן ואין מצטרפין מזל\"ז ואין פושין מזל\"ז [וכמשנה ט] ומדאיירי בשניהם נקט לשון רבים. אמנם נתק הוא מקום שבראש או בזקן שנשרו משם השערות. באורך ורוחב כגריס. ומטמא בשיהיה בו שום מראה שבעולם. ואף שאינו מהד' מראות. ובת\"כ משמע שגם שינוי בעור א\"צ כלל. ורק בתוספתא משמע שצריך שינוי בעור [ועי' במראה כהן סי' ח]:"
+ ],
+ [
+ "מיטמאין בשני שבועות
נ\"ל דר\"ל כל נתק אפילו אין בו סיט\"ו. אפ\"ה טמא עכ\"פ טומ' הסגר ב' שבועות ככל בהרת שבעיר הבשר:"
+ ],
+ [
+ "ובשני סימנים בשער צהוב
ר\"ל שער במראה זהב והוא דק:"
+ ],
+ [
+ "דק ובפשיון
דכשנראה בו זה או זה בסוף שבוע א' או ב' או לאחר הפטור. ושער צהוב אפילו כשנראה בו בתחלה, יחליטנו הכהן:"
+ ],
+ [
+ "בשער צהוב דק לקוי קצר
ר\"ל מ\"ש תורה שצריך שיהי' השער צהוב דק, היינו שיהי' השער לקוי בקצרות. שיהי' השער צהוב שתוך הנתק קצר משאר שערותיו. ואע\"ג שהוא עב כמותן. מיהו מודה דעכ\"פ צריך שיהי' השער צהוב זה ארוך כדי לנטלו בזוג [ורב\"א כתב דר\"ע דרש מלת דק בנוטריקון \"דק \"קצר]:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוחנן בן נורי אומר אפילו ארוך
דס\"ל דמשמעות מלת דק היינו שנלקה בעובי', אף שארוך כשאר שערות:"
+ ],
+ [
+ "א\"ר יוחנן בן נורי מה הלשון אומרים
ר\"ל מה כוונת המדבר כשאומר דק וכו':"
+ ],
+ [
+ "דק מקל זה דק קנה זה דק לקוי קצר או דק לקוי ארוך
רק שדק בעובי':"
+ ],
+ [
+ "אמר לו ר\"ע עד שאנו למדים מן הקנה
כשאומרים דק וכו':"
+ ],
+ [
+ "נלמד מן השער
אלא כשאומרים מלת דק גבי שער משמעותו באופן אחר ממלת דק שבמקל וקנה וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "שער
ר\"ל ב\"ש צהובות דקות האמורים בנתק:"
+ ],
+ [
+ "צהוב דק מטמא מכונס
ר\"ל שב' השע\"צ עומדים סמוכים זל\"ז:"
+ ],
+ [
+ "ומפוזר
ששער א' עומדת במזרח הנתק וא' במערבה או בשאר צד מרוחקת ממנה בהנתק:"
+ ],
+ [
+ "ומבוצר
שרוחב הנתק מקיף להב' שע\"צ. ברוחב ב\"ש לכל צד:"
+ ],
+ [
+ "הפוך
שקדם הנתק להשע\"צ:"
+ ],
+ [
+ "ושלא הפוך
שקדמו הש\"צ להנתק או באו עמה ביחד:"
+ ],
+ [
+ "מה אם שער לבן שאין שער אחר מציל מידו
כלעיל פ\"ד מ\"ג:"
+ ],
+ [
+ "שער צהוב דק ששער אחר מציל מידו
דאפילו כשיש בהנתק ב' שע\"צ אם יש עמהן ב\"ש שחורות טהור:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר
נ\"ל דאף דר\"ש ק\"ו קאמר. והרי כל ק\"ו אדם דן מעצמו אף שלא קבלו מרבו [כרש\"י סוכה ל\"א א'] ? אפ\"ה הכא שאני דגלי קרא ההפך. דמדקאמר קרא ושע\"צ לא היה בו. הו\"ל כאלו פי' דמטמא אפילו אינו הפוך:"
+ ],
+ [
+ "הצומח
ר\"ל ב\"ש שחורות שצמחו בהנתק אחר שנולד:"
+ ],
+ [
+ "מציל מיד השער צהוב ומיד הפשיון
ר\"ל אפי' הוחלט הנתק על ידי זה או זה. אפ\"ה כשצמחו בו ב\"ש שחורות אח\"כ טהור:"
+ ],
+ [
+ "מכונס
ר\"ל בין שהב\"ש שחורות עומדים סמוכים זל\"ז. או מפוזרים א' בצד זה וא' בצד אחר:"
+ ],
+ [
+ "ומפוזר מבוצר
ר\"ל בין שיש מהנתק כרוחב ב\"ש חוצה להן סביב או לא:"
+ ],
+ [
+ "והמשואר
שקודם שנולד הנתק כבר הי' במקום הנתק ב\"ש שחורות אלו. ונשארו בו גם אח\"כ:"
+ ],
+ [
+ "ואינו מציל מן הצד
כשאין מהנתק כרוחב ב\"ש חוצה להן. דבשלמא בצומח י\"ל דמדצמחו מחדש מוכח שכבר התחילה הנגע להתרפאות. להכי גם באינן מבוצרות מצילו'. אבל במשואר כלומר במבוצרות י\"ל מדיש נגע מכל הצדדים ואפ\"ה נשארו אלו באמצע. מוכח שעדיין לא גדל כח הנגע לבלוע גם הב\"ש שבאמצען. אבל בנשארו מן הצד. מאן יימר שזהו מדהוחלש כח הנגע במקומה. דלמא הנך מן הקמה נינהו שלא הגיע כח הנגע לשם. ואיך יצילו:?"
+ ],
+ [
+ "עד שיהא רחוק מן הקמה
ר\"ל עד שיהי' הב\"ש שחורות שבנתק רחוקות משאר השערות שמקיפות הנתק:"
+ ],
+ [
+ "אחת צהובה
ר\"ל ואם נשארו בהנתק ב\"ש א' צהובה וא' שחורה. ששניהן קדמו להנתק. וקמ\"ל דאע\"ג דשע\"צ שקדם לנתק אמ\"ט אפ\"ה אמ\"צ להציל. והיינו כראב\"י במשנה ד'. והו\"ל סתם ואח\"כ מחלוקת: מיהו י\"ל דגם כר' יהודה דפליג אראב\"י אתיא. דאע\"ג דס\"ל דשע\"צ גם באינו הפוך מטמא אפ\"ה אצטריך הכא לאשמועינן. מדי\"ל דדוקא בשיש ב' שע\"צ שקדמו לנתק. אבל בשנשאר רק א' והרי היא עצמה אמ\"ט וסד\"א שתצטרף עם שער שחור להציל מפשיון. קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ואחת שחורה אחת צהובה ואחת לבנה
דגם לבנות מצילות. ושחור דקרא לאו דוקא. רק אורחא דמילתא נקט קרא. דרוב ישראל שחורי ראש הן. וכמבואר בת\"כ שהביאו הר\"ש והרא\"ש:"
+ ],
+ [
+ "שער צהוב שקדם את הנתק טהור
תמוה דהא כבר תנא לה לעיל [מ\"ב] דפליגי בה ר\"י ור\"ש? ואי משום דבעי לאשמועינן הכא דינן בהצלה. דלא הוה מצי תני לה לעיל במשנה ב'. מדכלל שם מבוצר ושאינו מבוצר והרי באינו מבוצר כו\"ע מודו דאינו מציל. להכי הדר נקט לה הכא לאשמעינן דרק ראב\"י מכריע ואמר דאמ\"ט ואמ\"צ: עכ\"פ ק' כיון דלענין טומאה מודה ראב\"י לר\"ש דאמ\"ט. א\"כ לעיל במשנה ב' דמיירי רק לענין טומאה. הו\"ל שם למימר ראב\"י ור\"ש אומרים שאינו הפוך אמ\"ט? ותו דת\"ק הכא דס\"ל טהור. מ\"ט שתיק מיני' לעיל במשנה ב' ? אמנם לולא מסתפינא מרבותי היה נ\"ל. דלא לחנם נקט לעיל לשון \"שאינו הפוך\" והכא נקט בלשון אחר שער צהוב שקדם את הנתק. ואי שניהן בדבור א' נאמרו למה שני תנא בלישני' ? אע\"כ לא ראי זה כראי זה. דשאינו הפוך דנקט לעיל היינו שלא נולד השע\"צ אחר הנתק. אלא שנולד ביחד עם הנתק. אבל הכא דנקט מלת קדם היינו שנולד באמת השע\"צ קודם הנתק. וא\"כ הא דנקט לעיל לא הפוך היינו לרבותא דר\"ש. דלא לבד בשנולד השע\"צ קודם הנתק. אלא אפילו רק לא הפך. דהיינו שנולד עם הנתק ביחד. נמי מטהר ר\"ש. והכא נקט קדם לרבותא דר' יהודה. דאפילו בקדם השע\"צ להנתק אפ\"ה מטמא ר\"י. ות\"ק דמטהר. וכ\"כ ראב\"י דמפרש דברי הת\"ק וקאמר דאמ\"ט ואמ\"ל. רק דקדם השע\"צ להנתק מטהר. אבל לעיל בנולדו שניהן ביחד. י\"ל דס\"ל כר\"י דטמא ואינו מציל. וי\"ל דס\"ל כר\"ש דטהור ומציל:"
+ ],
+ [
+ "רש\"א
מפרש לדברי הת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "כל
נ\"ל דבמלת כל מרבה שער לבן או אדום. או גם צהוב שאינו דק:"
+ ],
+ [
+ "כיצד מגלחין
דבעמד בעינו בסוף שבוע א' של ההסגר בלי פשיון או שע\"צ. הר\"ז מגלחו ומסגירו עוד שבוע ב'. ושואל כאן כיצד מגלחו:"
+ ],
+ [
+ "מגלח חוצה לו
נ\"ל דפשטותא דקרא מדסתם משמע ודאי דלא לבד סביב הנתק. רק כל השער שבאותו אבר. והא דלא קאמר קרא כל שערו. כדקאמר בגלוח טהרת המצורע ? היינו רק משום דרק התם צריך לגלח כל שער שבגופו. אפילו של גבות עיניו. עד שיראה כדלעת חלקה [כדלקמן פי\"ד ורמב\"ם פי\"א מטו\"צ]. אבל גלוח זה שאחר ההסגר. א\"צ לגלח רק כל החלק שבו הנתק. דהיינו כל הראש או כל הזקן. מיהו גילוח זה כשר בכל אדם. ואפילו שלא בתער. ואינו מעכב [תוספתא דנגעים פ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ומניח שתי שערות סמוך לו
סמוך להנתק סביב:"
+ ],
+ [
+ "כדי שיהא ניכר אם פשה
דבשלמא בהסגר ראשון הי' יכול שפיר לידע אם פשה. ע\"י שימדוד הנתק בתחלה וסוף ההסגר כמו שפשוט שבכל נגע היה הכהן צריך לעשות כן לידע אם פשה. אבל בנתק אחר סגירה א' שהי' הכהן צריך לגלח כל שערות המנוגע. והרי כל סימני הנתק הוא שנשרו שערותיו. וא\"כ אם לא יניח גבול סביב לנתק. האיך יהי' יכול לידע בסוף הסגר ב' אם פשה הנתק או לא ? להכי מניח ב' שערות בגבולו סביב [ועיין במראה כהן סי' י\"ט שהוכחנו שהפשיון של נתק הוא לכה\"פ בסוף שבוע ב' בשיעור רוחב ב\"ש. דאל\"כ הרי היה די לסימן פשיון רוחב שער א' סביב כשיראה בסוף שנשר א' מהן. והנה בהר\"ש כאן [מ\"ז ד\"ה כמה תהא]. נראה ברור דאפילו פסיון של שבוע ראשונה של נתק. ג\"כ שיעורו כרוחב ב\"ש. ול\"מ הי' נ\"ל דבכל נגע צריך שיהיה רוחב הפסיון כשיעור זה. דהיינו כפי הרוחב שבין שער לחבירו במקום גדולו. דאילו כרוחב שער א' א\"א לאדם לשער. ורק בנתק אין הוכחה מזה. דהרי הוכחה גדולה יש שפשה אף שלא ינשר רק שער א': ולכאורה משנה זו איו כאן מקומה. להפסיק בין דיני טומאת נתק עצמו וסימני'. אלא מדבעי למנקט במתני' דלקמן ענין פשיון. דאכתי לא שמעינן לה דפוסל בנתק להכי נקט מקמי הכי דין גלוח שיהא ניכר אם פשה]:"
+ ],
+ [
+ "החליטו בשער צהוב
משנה זו נשנית כאן בנתק דוגמת הס\"ט שנשנו בבהרת [פ\"ה מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "וכן בפשיון
ר\"ל שאחר שנשר השע\"צ שהחליטו בו בא פשיון בהנתק:"
+ ],
+ [
+ "בתחלה
ר\"ל בין שהי' התחלפות הזה אחר שהחליטו בשע\"צ. בתחלה. או בסוף שבוע א' או ב' או אחר הפטור:"
+ ],
+ [
+ "הרי הוא כמות שהיה
וטמא אף שלא החליטו הכהן עדיין בשביל הס\"ט החדש. דמ\"ש ס\"ט זה או זה:"
+ ],
+ [
+ "והלך הפשיון וחזר הפשיון וכן בשער צהוב
שאחר שעבר הפסיון שהחליטו בו צמח בו שע\"צ:"
+ ],
+ [
+ "בסוף שבוע ראשון
ר\"ל בין שנתהווה התחלפות הזה אחר שהוחלט בפשיון בסוף שבוע א' או ב' או אחר הפטור. ולא תני הכא מלת בתחלה. דהרי פשיון אינו מחליט בתחלה:"
+ ],
+ [
+ "שני נתקים
כל א' כגריס או יותר:"
+ ],
+ [
+ "זה בצד זה ושטה של שער
ואע\"ג דכל שחור מציל בעומד סמוך מאד להנתק ואפילו בעומד חוץ להנתק ? י\"ל י\"ל דהכא מיירי שב\"ש השחורו' היו כבר קודם שנולדו ב' הנתקים. והרי כל שער משואר אינו מציל רק כשהוא מבוצר. דהיינו שיהיה רוחב ב\"ש נתק סביב לכל צד מהשערות [כמ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "נפרץ
שיטת השער שבין ב' הנתקין:"
+ ],
+ [
+ "ממקום אחד טמא
האדם טמא מוחלט. שהרי א' מב' הנתקין פשתה:"
+ ],
+ [
+ "משני מקומות
שאותה שיטת השער נפרצה מנתק לנתק בב' מקומות וכל פרצה רחבה כב' שערות:"
+ ],
+ [
+ "טהור
דהרי מדנפרצה בב' צדדים. נעשו שניהן כנגע א'. והרי יש באמצע ב' הפרצות ב\"ש שחורות שמצילות טומאת הפשיון [וכמ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "כמה תהא הפרצה
שיחשב הכל כנגע א'. ויתטהר ע\"י השערות שבאמצע [ומהר\"ש [במ\"ז] נראה. דגם ארישא. דהיינו בשנפרצה במקום א'. שואל התנא כמה תהא הפרצה שיחשב פשיון. ולא ידענו מנ\"ל לרבינו כן. ואפשר שהוכחתו כן מדמצריכינן בגלוח של נתק להניח ב\"ש סביב לנתק. ועיין מ\"ש בס\"ד על זה לעיל סי' י\"א.]:"
+ ],
+ [
+ "מקום שתי שערות
בכל פרצה. וכ\"ש ביותר. וטעמו של דבר. דהרי השערות השחורות שנשארו בהשורה הרי משוארות הן. וכל שער משואר אמ\"צ רק כשיהיה מבוצר [וכמ\"ג]. וא\"כ רק כשיהי' רוחב כל פרצה כשיעור רוחב ב\"ש. יהי' הב\"ש שבאמצע מבוצרות:"
+ ],
+ [
+ "נפרץ ממקום א' כגריס
ר\"ל אפילו כרוחב גריס:"
+ ],
+ [
+ "טמא
נ\"ל דהא דאצטריך לאשמועינן. מדסד\"א דדוקא בנפרצה מצ\"א בכב' שערות מחשב פשיון ויוחלט. אבל בנפרץ במקום א' כגריס. הו\"א דלא גרע מנפרץ מב' רוחות בכל צד ברוחב ב\"ש. דאמרינן דנידון הכל כנגע א'. ה\"נ וכ\"ש בנפרץ מרוח א' כגריס יהי' הכל נידון כנגע א' חדשה ויוסגר. קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ושטה של שער מפסקת ביניהן
וא\"כ החיצון טהור. דהרי השער שחור שבתוכה אע\"ג שהוא משואר. הרי הוא מבוצר מהנתק החיצון מכל צד ומצלת אפילו יהי' בהחיצון שע\"צ וכ\"ש זה החיצון שאין בו שע\"צ. אבל הפנימית הרי השער שחור שבצדה מדהוא משואר אינה מצלת להפנימי מדאין השער מבוצר ממנה. ולהכי צריכה הסגר. והסגירה:"
+ ],
+ [
+ "טמא
ר\"ל האדם טמא מדפשה הנתק הפנימי. והשער שחור המשואר הרי הוא רק בצדו ולא מבוצר. אבל החיצון נשאר בטהרתו. דהרי השער שחור המשואר הוא מבוצר בתוכו ומציל. ואפילו נימא דכיון דנתק הפנימי מפסיק בין השערות לצד השני של נתק החיצון. יהי' דין הב\"ש שחורות אלו כדין מחי' כה\"ג. דאינה סיט\"ו [כפ\"ו מ\"ה]. וה\"נ נימא דמדמפסיק פנימי בין השערות לצד א' של חיצונה. א\"כ אינן לה מבוצרת. ולא יציל. עכ\"פ הרי אין פושה לתוכה [מיהו אילה\"ק דהא תינח לפי' הר\"ש שם דפנימי' טמא משום פשיון. אלא להרמב\"ם ור\"ב שם דלר\"ע דקיי\"ל כוותי'. גם פנימי' טהורה מדמחשב הפשיון לה כפושה לתוכה א\"כ ה\"נ אמאי נתק פנימי טמא. דהרי גם נתק אין פושה לתוכו [וכהתוי\"ט הכא]. י\"ל דשאני התם דאין המחי' סי' טהרה לחיצונה. והו\"ל שפיר כפושה לתוכה. אבל הכא הב\"ש הן סימן טהרה להחיצונה. והו\"ל החיצונה כליתא. ושפיר מחשב כאלו פשה הפנימי לתוך שער שבחוץ להפנימי]:"
+ ],
+ [
+ "טהור
דהו\"ל שניהן בנתק א'. והרי שער שחור מבוצר לה באמצע ומציל:"
+ ],
+ [
+ "כמה תהא הפרצה
נ\"ל דקמ\"ל הכא דלא תימא דווקא לעיל שב' הנתקים זה בצד זה לא מחשבו כנתק א' רק בשנפרץ בכל פרצה ברוחב ב\"ש. אבל הכא שמקיפות זו את זו סד\"א דגם בנפרץ ברוחב שער אחד סגי דלחשב כנתק אחד. קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "טהור
דמדמוקף הו\"ל בנפרץ כגריס הכל כנתק א'. והרי שער שחור המשואר מציל בו מדהוא מבוצר. ומשום פשיון אין לטמאו דמדנידון כולו כנתק א' אין פושה לתוכו [ועיין פ\"ו מ\"ד]. מיהו אם נפרצה פנימי בכל גבולו סביב להחיצון. ונעשו כולם נגע א' ממש. יש חילוק. דאם אחר שנפרץ שיטת השער מב' מקומות ונטהר מהב\"ש המבוצרות. נתהוו אח\"כ שניהן כגע א' ממש. הכי הוא כמו שהי'. אף שהלך כעת השער שחור [כלקמן מ\"ש]. ומשום פשיון אמ\"ט. דאין נגע פושה לתוכו. אבל בסוף הסגר ראשון או ב' מצא שנתחברו שניהן והיו לנתק א'. ועבר השטה של שער שהי' באמצע. היינו פלוגתא [דפ\"ו מ\"ה] אם יחשב פשיון לפנימי. או נימא דהכא שאני דנתהווה לנגע א' ממש ופנים חדשות בא לכאן ובעי הסגר כנגע חדש:"
+ ],
+ [
+ "טמא
דשע\"צ מטמא אפילו בתחלה כמו ש\"ל. וכ\"ש בסוף שבוע א' חו ב' או לאחר הפטור:"
+ ],
+ [
+ "נולד לו שער שחור טהור
אף שנשאר השע\"צ:"
+ ],
+ [
+ "אע\"פ שהלך לו שער שחור
ונשאר הצהוב. ונ\"ל דל\"ד הלך השעש\"ח מעצמו. אלא דכ\"ש בנתקו בכוונה. או דאורחא דמילתא נקט:"
+ ],
+ [
+ "כל נתק שטהר שעה אחת אין לו טומאה לעולם
וקמ\"ל דמדנקט ת\"ק רק בשע\"צ משמע הא בפשיון שטהרו השער שחור. אם נשר השער שחור אח\"כ חוזר לטומאתו. וכ\"ש בפשה וכנס ופשה. וקודם פשיון הב' נשר השער שחור. להכי פליג ר\"ש וקאמר כל וכו'. דאפילו כשבא שע\"צ או פשיון חדש. אחר שנשר השער שחור אפ\"ה מדנטהר בשער שחור פ\"א א\"א שיטמא עוד נתק זה לעולם. ואע\"ג דאמר לעיל [מ\"ה] החליטו בשע\"צ הלך שע\"צ וחזר שע\"צ וכן פשיון טמא. הכא שאני דקאמר נטהר. ור\"ל שעדיין הסי\"טו בו ונטהר. אבל התם לא נטהר. רק מדנעלם. וכיון שחזר הרי חזר ונתגלה. ודו\"ק [והר\"ש כתב דבאמת פליג רשב\"י אדהתם]:"
+ ],
+ [
+ "רש\"א כל שער צהוב שטהר שעה אחת אין לו טומאה לעולם
אפילו הלך השע\"ש ואח\"כ בא שע\"צ אחר אפ\"ה נשאר טהור. אבל אינו מציל מין אחר שלא הצילו בתחלה. כגון שע\"ש שהציל מצהוב אינו מציל מפשיון שאח\"כ. וכ\"כ שע\"ש שהציל מפסיון שאינו מציל רק מפסיון שיולד אח\"כ ולא לשע\"צ שיולד אח\"כ. ולת\"ק אפילו באותו מין שכבר טיהר אמ\"צ למה שיולד אח\"כ ורק מה שכבר מציל אף שנשר השע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "וניתק כל ראשו
אפילו ניתק כולו אחר הפטור:"
+ ],
+ [
+ "טהור
ואפילו הוחלט בשע\"צ וניתק אח\"כ כולו. ועדיין השע\"צ במקומו. אפ\"ה טהור. כדין הבהרת שהוחלט בשע\"ל. ופרח בכולו. והשע\"ל נשאר ואפילו הכי טהור [כפ\"ח מ\"ז]. אבל הבא בתחלה מנותק כל ראשו. הרי זה נסגר דדינו ג\"כ כבא בתחלה כולו הפך לבן [פ\"ח מ\"ז]. מיהו בניתק כולו מתוך טהרה. וכגון שעמד בעיניו ב' שבועות ונפטר. ואח\"כ ניתק כל ראשו. לא אמרינן דנהוי דינו כפרח לבן בכולו מתוך טהרה דטמא [כפ\"ח מ\"ח]. דשאני הכא דרביי' קרא קרח הוא טהור הוא. [וא\"ת הרי נתק מטמא בכל המראות. והרי מדקתני סתמא דבניתק כל ראשו טהור. משמע אפילו היה הנתק בא' מד' מראות ואם כן אמאי יהיה טהור. נדונו כבהרת בקרחת וגבחת. ונצטרך הסגר. ואת\"ל הרי הכא ע\"כ לא בבא בתחלה נתק כולו מיירי. דא\"כ מי עדיף מבא בתחלה הפך לבן. והי' צריך הסגר. אע\"כ דמיירי דנתק כולו לאחר הסגר או אחר הפטור. וקאמר דטהור מפשיון נתק. אבל עכ\"פ צריך הסגר חדש משום שבקרו\"ג וכן משמע קצת לכאורה מהרמב\"ם [פ\"ח מטו\"צ הי\"ב וי\"ג]. עכ\"פ זה דוחק דטהור משמע טפי דטהור לגמרי. אלא י\"ל דאע\"ג דנתק וקרו\"ג שניהן נקרחו אעפ\"כ יש חילוק ביניהן כמ\"ש בס\"ד במראה כהן סי' ח']:"
+ ],
+ [
+ "הראש והזקן אין מעכבין זה את זה
דניתק א' כולו ולא חבירו. אפ\"ה טהור:"
+ ],
+ [
+ "שיש דבר אחר מפסיק ביניהם
שער הלחי שמחבר שער הראש עם שער הזקן. נמצא שעור הפנים מופרד לגמרי מעור הבשר:"
+ ],
+ [
+ "מעכבין זה את זה
דבפרח הבהרת בכל הגוף ולא בפנים. הרי הוא טמא. ואינו נידון כפרח בכולו. והיינו משום דגם עור הפנים ראוי לטמא בבהרת. וכל כה\"ג מעכב הוא הפריחה [כפ\"ח מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "אינו דין שיעכבו זה את זה
ור\"י ס\"ל דשאני עור הפנים ועור הבשר דשניהן הרי מין א' הם. דהרי פשוט הוא דכשאין שיער בלחי. ואינו מפסיק בין הפנים לעור הבשר. מצטרפין ופושין מזל\"ז [כפ\"ו מ\"ח]. משא\"כ ראש וזקן אף שסמוכין יחד אמ\"צ ואין פושין מזל\"ז. ש\"מ דב' מינין נינהו ואין מעכבין זא\"ז:"
+ ],
+ [
+ "הראש והזקן אין מצטרפין זה עם זה
כשיש חצי גריס בכל א':"
+ ],
+ [
+ "ואין פושין מזה לזה
כשיש גריס נתק בא' מהם. ופשה לתוך חבירו. אינו פשיון:"
+ ],
+ [
+ "איזה הוא זקן מן הפרק של לחי
מקצה העליון של לחי שהוא תחת האוזן. ממנו ולמטה עד וכו':"
+ ],
+ [
+ "עד פיקה של גרגרת
הוא שפוע כובע שבולט תחת הגרון. וכל שלמטה מגבול זה לצד הפנים הוא זקן:"
+ ],
+ [
+ "הקרחת והגבחת
הוא ג\"כ שנמרט שער ראשו ומפורשים לקמן במשנה. אולם החילוק שיש ביניהן לנתק עי' במראה כהן סי' ה':"
+ ],
+ [
+ "מטמאות
אם יש שם בהרת כגריס בא' מד' מראות:"
+ ],
+ [
+ "בשני שבועות בשני סימנים
כשאר עור הבשר רק שש\"ל אמ\"ט שם:"
+ ],
+ [
+ "איזו היא קרחת
לאו דוקא הוא גם גבחת כך דינו:"
+ ],
+ [
+ "אכל נשם
נשם הוא מין עשב ששוחקין אותו לסם. או סוחטין אותו שמנו. והאוכל אותו או הסך בשמנו. שערותיו נושרות:"
+ ],
+ [
+ "סך נשם מכה שאינה ראויה לגדל שער
ר\"ל או שהי' בראשו מכה שאינה ראויה לגדל שער. דהיינו שנעשה מקום המכה צלקת. שאין מגדל שם שער לעולם. ונקט הני וכ\"ש בנשרו שערותיו מעצמן שם מחמת חולי או זקנה:"
+ ],
+ [
+ "איזו היא קרחת מן הקדקד
קדקד הוא נקודה האמצעי שבשטח העליון של גלגולת. שממנו משתפע הגלגולת לצד הפנים ונגד העורף. ופיקה של צואר דקאמר תנא. נ\"ל דאינה החוליא עליונה של שדרה. דא\"כ יהי' בכלל זה כל השערות שלמעלה מחוליא זו בכל אורך הצואר. בכלל קרחת. וזה לא מסתבר שיהיו השערות שבכל אחורי הצואר בכלל קרחת. אלא נ\"ל דפיקה זו היא חוליא עליונה מאותן ה' חוליות שבצואר [כספ\"א דאהלות]. והוא המקום שמחובר הגלגולת להצואר:"
+ ],
+ [
+ "עד כנגד שער מלמעלן
דהיינו כשנשרו כל השערות מנקודה האמצעי שבגלגולת הנ\"ל בכל חצי הגלגולת שלצד הפנים מאוזן לאוזן. עד אותן השערות שלמעלה מהמצח. ושמזה ומזה מצדדי המצח. כל שלצד הפנים זהו נקרא גבחת:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כל הבגדים
כל בגדים שהן מצמר או פשתן או מעור. ולא משאר מינין [ועיין במראה כהן סי' כ\"ב]. וכל לאתויי בגדי גר תושב אע\"ג דאמ\"ט בנגעו אדם. וכ\"ש בגדי נשים עבדים וקטנים. דהרי כל הג' גם בנגעי אדם טמאים [ועיין רפ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "הלוקח בגדים מן העכו\"ם יראו בתחלה
ר\"ל אם בשעה שקנה מהן הבגדים. מצא בהן נגע שכבר הוא בהן. נחשבי' כאילו השתא הוא תחלה שלהן. דהיינו כאילו נולדו השתא כשהן של ישראל:"
+ ],
+ [
+ "ועורות הים
לאו דוקא. אלא הוא שם כולל נכל מימי הארץ. ור\"ל עורות של דגים. או של שאר בריות שמדורן במים [וכן בכל דוכתא במשנה. קורא התנא. גם נהרות בשם ים [ככלים פ\"י מ\"א. ופסחים דכ\"ח א'. והוא לה\"כ ולמקוה המים קרא ימים. חוץ מהיכא דמוכח שלים ממש מתכוון [כפרה פ\"ח מ\"ח ומקוואות פ\"ה מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "אינן מטמאין בנגעים
דעור דקרא אתקש לצמר ופשאן וששניהן גדילים מהארץ וגדוליו. הא דגים ובריות הים אינן נזונין מגדולי ארץ. ואע\"ג שיש כמה דגים שאוכלים עשבים. אעפ\"כ קים להו לרבנן שיוכלו להתקיים ממים לבד:"
+ ],
+ [
+ "חיבר להם
לעורות חית הים:"
+ ],
+ [
+ "מן הגדל בארץ
בגד מצמר ופשתן או מעור. אע\"ג שעשויין רק כמשיחה דהיינו באנדכען בל\"א. ואע\"ג דחוט ומשיחה אמק\"טו נגעים. מדאין בהם ג' על ג' אצבעות. וגם בל\"ז הרי כל זה אפילו רוחב גריס אין בו וא\"א בו נגע כלל. אפילו הכי רביי' קרא דכשחיברן עם עורות הים בתפירה או קשר של קיימא. סגי כשחיברן רק עם מין שמקט\"ו:"
+ ],
+ [
+ "אפילו חוט אפי' משיחה דבר שהוא מקבל טומאה
ר\"ל אפילו החוט והמשיחה הן מדבר שמקבל רק שאר טומאות ולא טומאת נגעים. כגון שאינו מצמר ופשתן. רק משאר דבר הגדל מארץ [עיין רב\"א וביבקש דעת סי' מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "טמא
אפילו כשהנגע הוא במקום הפטור. ודיקא נמי. דהרי אפילו במחובר בחוט קתני. וחוט אפילו רוחב גריס אין בו. וא\"א בו נגע כלל? וכ\"ש לרב\"א הנ\"ל סימן ו'. אבל בכל גוונא צריך שיהיו מחוברין יחד בחיבור של קיימא:"
+ ],
+ [
+ "צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן
ר\"ל ערבן יחד זב\"ז. וטוון יחד. ועשה מהן בגד. או שטוה חוטין מתערובות הזה ולא עשה מהן בגד:"
+ ],
+ [
+ "אם רוב מן הגמלים אינם מיטמאין בנגעים
דצמר הרחלים נתבטל ברוב:"
+ ],
+ [
+ "מהצה למחצה מיטמאין בנגעים
לא משום ספיקא דאורייתא. דניחוש שמא צמר הרחלים הוא מעט יותר מצמר הגמלים. ליתא. חדא דקיי\"ל דבידי אדם אפשר לצמצם [כתוס' עירובין ד\"ה ב']. ותו הרי קיי\"ל דספק נגעים עד שלא נזקק לטומאה טהור [ועיין בתוספתא רפ\"ה. דר\"י באמת מה\"ט מטהר במחעמ\"ח. ונ\"ל דר\"י דהתם כריה\"ג ס\"ל דגם בידי אדם א\"א לצמצם. וגם רבן גמליאל ע\"כ הכי ס\"ל [כלים פ\"ב מ\"ח]. אלא ה\"ט דמקט\"ו נגעים. דמדלא נתבטל הצמר רחלים ברוב והו\"ל כחיבר להם חוט ומשיחה לעיל. שג\"כ לא נתבטל. ונתרבה בת\"כ מאו בגד [וערמל\"מ פ\"א מכלים ה\"ג]. ולהכי התם והכא מקט\"ו. רק הכא מדמעורב אזלינן בתר רובא. משא\"כ התם אינו מעורב. ולכן מקט\"ו נגעים [ובזה יתיישב מה דקשה לכאורה אמאי במחעמ\"ח מקבט\"ו נגעים. הרי מדמטורף אין מקום גריס הנגע כולו על מין החיוב. וא\"כ איך יצטרף. וי\"ל כיון דמין הפטור מחובר למין החיוב. לפיכך אפילו אם הנגע כולו במקום מין הפטור הוא טמא. וכדחזינן בעור הים שמחובר לחוט ומשיחה. דע\"כ שהנגע בעור. דחוט ומשיחה אין בהן שיעור נגע. וכ\"ה צ\"ל כה\"ג בבגד ששתיו צבוע וערבו לבן דאזלינן בתר הנראה [וכמ\"ד] ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "וכן הפשתן והקנבוס
מלת קנבוס הוא לשון רומי ובל\"א נקרא האנף. והוא דומה לפשתן. ומשום הכי נקט לי' תנא לרבותא דאע\"ג דדומין זה לזה. אפ\"ה לא דיינינן לי' כמין במינו דלא בטיל לר' יהודה [כמנחות כ\"ב ב']. די\"ל דהכא שאני דהו\"ל יבש ביבש. ובכה\"ג גם לר\"י בטל [כתוס' מנחות כ\"ב ב' ד\"ה מכאן]. מיהו כשלא טרפן יחד. רק שהשתי הוא משי והערב צמר או פשתן. או איפכא. אמרינן בתוספתא [פ\"ה] דאמ\"ט כלל בנגעים. והרמב\"ם [פי\"ג מצרעת ה\"ג] כתב דגם בשהשתי או הערב הוא קנבוס. וחבירו הוא למר ופשתן נמי אמ\"ט בנגעים. וגראה דמדאמרינן דאפילו בהערב הוא מין חיוב. והרי הערב כפול מהשתי [ככתובות ס\"ד ב']. ש\"מ דאפילו שכשמין החיוב מרובה ממין הפטור. אפ\"ה אמ\"ט בנגע. [וא\"ת למה לא ניזל בכה\"ג בתר הנראה. וכמשנה ד'. י\"ל דבאמת כתב הגאון רב\"א זצוק\"ל בזר זהב שם דכל שא' מהן משי מקפידין שיהא הוא נראה מפני חשיבותו. ולהרמב\"ם שכתב דה\"ה פשתן וקנבוס. צ\"ל דגם קנבוס יקר מפשתן ומקפידין שיראו חוטין ולא של צו\"פ. ועימ\"ש בס\"ד בבועז בפרקין סי' ז']:"
+ ],
+ [
+ "העורות והבגדים הצבועים
אפילו בטבע:"
+ ],
+ [
+ "אין מיטמאין בנגעים
דב\"פ הוקש בקרא צמר לפשתן. כדי להקישו בב' דברים. מה פשתן כברייתו. [ר\"ל שהרוב ממנו משתמש שאינו צבוע. אלא בצבע שנברא בו הפשתן. כך נ\"ל פי' הרמב\"ם]. כך צמר דוקא כשהיא כברייתו. דהיינו שאינו צבוע. ומה פשתן לבן. דהרי בטבעו הוא בצבע רק לבן. אף צמר רק כשהוא לבן מטמא בנגעים. ומדהוקש תו בגדים לעורות דכתיב בבגד או בעור ילפינן דגם בעורות דוקא בלבן ממש מטמא בנגעים [ונ\"ל דר\"ל לבנונית הטבעי המורגל בעור. אבל לא שיהא העור לבן כשלג. דזה א\"א בעור רק על ידי אומנות מיוחדת שנעשה בעבוד ונקרא ווייסגערבעריי. ואע\"ג דגם פשתן אינו לבן בטבע עד שילבנוהו בחמימות. הליבון שבעור הוא ע\"י סממנים שיערבו במי עבודו. ולהכי עור המלובן כך באומנות באמת לפע\"ד אמ\"ט בנגעים. מדהוה כצבוע]:"
+ ],
+ [
+ "הבתים בין צבועים
אפילו בידי אדם:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר העורות כבתים
אפילו בצבועים ע\"י אדם מטמאים גם עורות בנגעים. דס\"ל דאע\"ג דהוקשו בקרא בבגד או בעור האי או אתא לחלק דינן לגמרי מהדדי:"
+ ],
+ [
+ "ר' שמעון אומר הצבועים
ר\"ל עורות הצבועות:"
+ ],
+ [
+ "ובידי אדם אינן מיטמאין
דס\"ל דאהני הקישא לצבועים בידי אדם דלא לטמאו. יאהני או לחלק דצבועות בידי שמים לטמאו נגעים בעורות. והכי קיי\"ל:"
+ ],
+ [
+ "בגד ששתיו
חוטי שתי שלו:"
+ ],
+ [
+ "צבוע וערבו
דחוטי ערב שלו לבנים:"
+ ],
+ [
+ "הכל הולך אחר הנראה
אע\"ג דאידך רובא. אפ\"ה מראה חשוב טפי מממשותו. והבגד נקרא ע\"ש מראהו. ואע\"ג שבמורגל בכל הבגדים השתי והערב נראין? אפ\"ה יש מין אריגה שחוטי השתי או חוטי הערב נדחקין יחד מאד. כדי לעשות הבגד עב וחזק ככרים וכסתות. וע\"י כך אין חבירו נראה כלל. וכש\"כ כשהחוטין הם מצמר. ששערותיו מכסין החוטי שתי והערב יחד. דיינינן אחר השערות של השתי או של ערב אם השערות נראות צבועות אמ\"ט בנגעים. ונ\"ל דבשניהם נראין. לא אזלינן בתר רובא. דמדכל א' מהן נראה לא שייך גבי' ביטול. אלא הו\"ל כשו\"ע שא' מהם מין פטור [לעיל סי' ז']. ואמ\"ט כלל בנגעים [עיין לקמן סימן ל\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "הבגדים מיטמאין בירקרק שבירוקים
ר\"ל ירוק גרין מאד כמראה כנף טווס. פפויא בל\"א [ולר\"א בתוספתא היינו כשעוה וחלמון ביצה]:"
+ ],
+ [
+ "ובאדמדם שבאדומים
ר\"ל אדום מאד כמראה קארמעזין ראטה בל\"ז [ומ\"ש בתוספתא שהיא זהורית שבים. נ\"ל דר\"ל אותה צבע מביאין אותה ממדה\"י] וב' אלו המראות מצטרפות לכגריס [כך מפורש בתוספתא וכ\"פ הרמב\"ם רפי\"ב מצרעת]:"
+ ],
+ [
+ "היה ירקרק
כגריס והסגירו:"
+ ],
+ [
+ "ופשה
דבסוף השבוע מצא שפשה. והפשיון הוא במראה אחרת ממראה האום שאצלו:"
+ ],
+ [
+ "נשתנה ופשה
שבתחלת ההסגר היה במראה א' פסולה כגריס. ובסוף שבוע מצאה כסלע. אבל במראה אחרת פסולה:"
+ ],
+ [
+ "נשתנה ולא פשה
ר\"ל או שבתחלת וסוף ההסגר הי' גודל הנגע שוה. אבל נשתנה מראהו מבתחלה [והנה לא מנה התנא רק ב' מיני צירוף. דהיינו (א) אום ופשיון. (ב) אום שהשתנה בין שבוע לשבוע. ולא מנה הצירוף הג' דהיינו (ג) אום כגריס מב' מראות. וכמ\"ש לעיל סי' י\"א. ונ\"ל משום דכ\"ש הוא מצירוף ב']:"
+ ],
+ [
+ "כאילו לא נשתנה
דבפשה בהסגר הזה שורף הבגד. ובלא פשה יכבסו ומסגירו שנית. וכשאירע כך בסוף שבוע ב'. להראב\"ד ישרף הבגד. ולהרמב\"ם רק קורע מהבגד רק מקום המנוגע ושורפו:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר יראה בתחלה
משום דס\"ל דמדנשתנה הו\"ל כנגע חדש:"
+ ],
+ [
+ "העומד בראשון
ר\"ל אם בסוף שבועת הסגר ראשון מצא הכהן שהנגע שבהבגד עמד בשיעורו כמו שהי' בתחלה. ולא פשה וגם לא כהה מראהו:"
+ ],
+ [
+ "יכבס
ר\"ל סגי בשיכבס הבגד במקום הנגע וקצת מסביב לו. במים ובז' הסממנים [שנמנו בפ\"ט דנדה מ\"ו]. ואם יעבור הנגע בהכביסה. טהור מיד וכמפורש בקרא בסוף הפרשה. דכתיב והנגע אשר תכבם וסר הנגע. וכובס שנית וטהור. וכיבוס שני זה היינו טבילה. כמ\"ש רש\"י בחומש [וכך כתב נמי רב\"א]. אולם כשלא עבר הנגע בהכביסה. אז חוזר ומסגירו. דמדכתיב בסוף הסגר ב' שכשעמד בעיניו ישרף. דייקינן הא בעמד בעינו בסוף הסגר א' סגי בכבוס והסגר שני:"
+ ],
+ [
+ "העומד בשני ישרף
כל הבגד:"
+ ],
+ [
+ "הפושה בזה ובזה
ר\"ל בסוף הסגר א' או ב':"
+ ],
+ [
+ "ישרף הכהה בתחלה
דמיד כשהובא בתחלה לפני הכהן היה כגריס במראה ירקרק או אדמדם חזק. וקודם שהסגירו נתהפך למראה פסול בינוני. שכהה קצת נמוך מבתחלה. כגון מירקרק לירוק ומאדמדם לאדום:"
+ ],
+ [
+ "ר' ישמעאל אומר יכבס ויסגיר
כאילו אירע כך בסוף שבוע א'. אבל בנתהפך בתחלה מיד למראה כשרה. לכ\"ע טהור:"
+ ],
+ [
+ "וחכ\"א אינו זקוק לו
ופוטרו וטהור לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "הכהה בראשון
ר\"ל אם בסוף שבוע א' של הסגר מצא שנתהפכה ממראה פסולה חזקה למראה פסול בינוני מאותו מין:"
+ ],
+ [
+ "יכבס ויסגיר
דאע\"ג דאילו בא בתחלה במראה פסול בינוני. היה מטהרו לגמרי. אפ\"ה כיון שהוסגר כבר במראה פסול חזקה. אינו נפטר במראה פסול בינוני אלא צריך סגירה שנית. שכשיחזור בסוף סגירה ב' למראה פסול חזק. ישרוף הבגד. וכשימצא בסוף הסגר הב' שנשאר עומד במראה הבינוני. אפילו יפשה טובלו וטהור [הר\"ש]. וכן מוכח מקרא. דהרי בסוף סגירה א' לא כתיב והנה לא הפך הנגע את עינו. כדכתיב בסוף סגירה ב'. ש\"מ דבסוף סגירה א'. אפילו הפך עינו. דהיינו שהוכהה מראה פסול חזק למראה פסול בינוני. נמי מסגירו שנית:"
+ ],
+ [
+ "הכהה בשני
שעמד בעינו בסוף הסגר א'. ובהסגר ב' הוכהה למראה פסול בינוני:"
+ ],
+ [
+ "קורעו ושורף מה שקרע
דמדלא הוכהה עד סוף סגירה ב' צריך לשרוף מקום הנגע:"
+ ],
+ [
+ "וצריך מטלית
ר\"ל חייב לתפור מטלית על הנקב שנעשה בהבגד ע\"י שקרע ממנו מקום הנגע. ומטלית ילפינן מדכתיב בתר סגירה ב' זו. ואם תראה עוד. משמעותו גם במקומה תחלה. והר\"ז א\"א רק בשיתפור במקומו מטלית. [מיהו נ\"ל דרק מדרבנן חייב לתפור שם מטלית. דמהאי אם ליכא למילף חיובא. דאפילו אי הוה כתיב ואם יתפור שם מטלית. הרי כל אם שבתורה רשות חוץ מג'. אם מזבח אבנים. אם כסף תלוה. ואם תקריב מנחת בכורים [כרש\"י שמות כ' פכ\"א]. ואפילו תימא אין למדין מהכללות. אפילו כשנאמר בהן חוץ [כעירובין כ\"ז א']. עכ\"פ האי אם דהכא ודאי רק כמלת וכאשר הוא. דוכי מחוייב שתראה בו עוד נגע. וא\"כ חיוב הטלת מטלית מנ\"ל. דהאי עוד מצריכינן דלצטרך גם לבסוף כגריס]:"
+ ],
+ [
+ "חזר נגע לבגד
לבגד דוקא. ולא על המטלית. רק על מקור אחר בהבגד. אחר שתפר עליו מטלית אחר הסגר הב':"
+ ],
+ [
+ "מציל את המטלית
אצ\"ל דשורף הבגד. רק קמ\"ל דמציל המטלית שתפר על הקרע:"
+ ],
+ [
+ "חזר למטלית שורף את הבגד
ולא נקט הכא דמציל המטלית. מדבאמת אינו ניצול לגמרי. דכשיש בו ג' על ג' אצבעות. דהיינו שיעור בגד. דאז ראוי להטמא בנגעים. מסגירו מחדש. ככל בגד שנולד בו נגע. וכשאין בו גע\"ג אצבעות. הרי אינו שוה לכלום ולמה יצילו. אבל באמת א\"צ לשרפו:"
+ ],
+ [
+ "הטולה מן המוסגר
נ\"ל דר\"ל מן המוסגר הנ\"ל. דהיינו שלקח מטלית מבגד הנ\"ל אחר הסגר ב'. ותפרו בבגד אחר שטהור לגמרי. אבל אי\"ל דממוסגר ממש תוך ימי הסגר מיירי. ליתא דא\"כ מה חזר נגע לבגד דקאמר. אכתי לא אפיקתי' עיילתי'. אלא דבאחר הסגר ב' מיירי. שקרע מקום המנוגע. ושפיר קאמר וחזר. מיהו ודאי גם בלקח תוך ימי הסגר מטלית מהבגד ובסוף ההסגר מצא שפשה ויוחלט הבגד. צריך ג\"כ לשרוף המטלית. רק רבותא קמ\"ל דאפילו בלקח המטלית מהבגד לאחר שנפטר מהסגר. אפילו הכי עדיין חיוב שרפתו תלוי' על כולו:"
+ ],
+ [
+ "חזר נגע לבגד
ר\"ל להבגד שקרע ממנו מקום המנוגע. והא דלא פי' התנא בגד הראשון. וכדמפרש בסיפא. ה\"ט משום דהכא ממילא שמעינן כן. מדקאמר חזר:"
+ ],
+ [
+ "שורף את המטלית
כדין הבגד עצמו שנטלו משם. משום דכבר היה זקוק לו להיות נידון כדינו להכי לא מהני מה שחתכו ממנו ביני ביני. וכ\"ש דבנראה נגע בבגד הב'. הו\"ל לגבי מטלית כאילו חזר בו הנגע. וטעון המטלית שרפה. מדמחובר למקום המנוגע [אבל הבגד הראשון הרי הוא כמו שהי']. רק רבותא קמ\"ל דאפילו חזר נגע להבגד הראשון. והמטלית כבר הוסר ממנו ונתחבר לבגד טהור. אפ\"ה לא נתבטל זקוקו של מטלית להבגד הראשון. ונידון כאלו עדיין מחובר בו. מיהו א\"צ תנא לאשמעינן דין ב' הבגדים. דפשיטא דבגד הראשון שחזר בו הנגע ישרף. והבגד הב' טובלו. מדנגע בהמטלית הטמא וטהור. דהרי אין לו שום זיקוק עם הבגד הראשון שחזר בו הנגע:"
+ ],
+ [
+ "חזר למטלית
דמסגיר המטלית עם הבגד הב' שמחובר בו. כאלו הנגע בבגד הב'. וכשיטהר הבגד הב' בהסגר. שורף אח\"כ המטלית. וקמ\"ל בבבא זו דכשחזר נגע להמטלית. ארכבי' למטלית אחרי רכשי. דדיינינן להמטלית כאילו מחובר עדיין לבגד הראשון. וחייב לשרוף הבגד. ודיינינן נמי להמטלית כאילו הוא גוף א' עם הבגד הב' שחייב להסגירו עמו:"
+ ],
+ [
+ "קייטא
בגד לקיץ מלבד שהוא דק ומרווח. הוא ג\"כ מיופה בציורים וקוין מצבעים שונים. טפי מבגד שלובשין בימות הגשמים [ועיין כתובות ס\"ד ב']:"
+ ],
+ [
+ "שיש בה פספסים
כך רגילין לעשותו מנומר מצבעין הרבה. קוין קוין. כל קו ברוחב פס יד לארכו מצבע אחרת:"
+ ],
+ [
+ "פושין מזה לזה
מלבן ללבן. אף שהצבוע מפסוק. דלא דמי לנגעי אדם שכשמפסיק בהק או שאר דבר שאינו מטמא בנגעים בין אום לפסיון. לא מקרי פסיון. בגד שאני שאפילו פסיון רחוק מטמא [וכלקמן במשנה]. וכמו כן יש חומר בבגד יותר מבאדם. דבחזרה הנגע לאחר שעברה. מטמא רק בבגד ולא באדם. ופשוט שכשיפשה מלבן ללבן ויוחלט. צריך לשרוף גם הפספסין הצבועין. דלא דמי לאימרא הצבוע ארגמן שניצל [כמשנה י']. דהתם שאני דרביי' קרא. משא\"כ הכא שהפספסין הצבועין הן גוף הבגד. ופשוט גם כן שפשיון זה שמלבן ללבן לא עדיף מאילו היה כולו לבן והיה בו פשיון רחוק. דשיעור הפסיון כגריס. וכמפורש בסיפא. ולפ\"ז מדאין דין ב' הפספסין הלבנים כקרובים. פשוט ג\"כ שאין ב' ח\"ג שבזה ובזה מצטרפין:"
+ ],
+ [
+ "והרי הוא פספס יחיד
ר\"ל ואם יש בהבגד הצבוע כולו רק פספס א' לבן. וכולו מנוגע למה יסגירנו:"
+ ],
+ [
+ "אמר להן לא שמעתי
כלומר לא שמעתי מרבותי דינו. ואף דמסתבר דצריך הסגר מדסתם קרא. אפ\"ה לא ידעתי טעם בדבר למה יסגירו. א\"נ ה\"ק וודאי שמעתי מרבותי בזה שצריך הסגר. אבל לא שמעתי טעם בדבר. והוא לא היה אומר דבר בתורה אפילו רק טעם הדין כשלא שמעו מרבו [ועיין ספ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו ר' יהודה בן בתירא
אין זה ריב\"ב שהיה הוא ואחיו ר' יהושע ב\"ב נשיאים קודם הלל [כפסחים ס\"ו א'] רק תלמיד ר\"א היה. ולהכי בקש ממנו רשות להורות בו בפניו. ולפמ\"ש לעיל דהדין כבר הוחרץ מר\"א שצריך להסגירו. וא\"כ לא היה תלמיד זה מורה הלכה לפני רבו. רק טעם הדין אמר ? אפילו הכי היה צריך ליטול רשות מרבו. כדי שלא יהא נראה כמתרברב לפני רבו שהיה נראה כאילו לא ידע הטעם:"
+ ],
+ [
+ "אלמד בו אמר לו אם לקיים דברי חכמים הן
לתת טעם לדבריהן שאמרו להסגיר. או ר\"ל לתת טעם לדבריהם שלא אמרו שלא להסגיר בכה\"ג:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו חכם גדול אתה שקיימת דברי חכמים
שמצאתי טעם עמוק הצפון שבדבריהם. [ונ\"ל דאע\"ג דוודאי מדאורייתא צריך הסגר אפ\"ה קרא לה מדבריהן מדאינו מפורש בתורה כך. וכך כ' רכ\"מ ריש הלכות אישות דכל דבר שאינו מפורש בתורה קרי לה הרמב\"ם ד\"ס. ונ\"ל ראי' לזה מדאמרינן [זבחים ע\"ט א'] אמרו רבנן בטעמא. והוא מדאורייתא וכמ\"ש תוס' שם]:"
+ ],
+ [
+ "הפשיון הסמוך
להאום:"
+ ],
+ [
+ "הרחוק
שרחוק מהאום אפילו הרבה. [כך פי' רתוי\"ט ע\"ד הר\"ש והר\"ב. ול\"מ היה נ\"ל איפכא. דהרי הא שיהי' גם פשיון רחוק מטמא. כבר שמעינן לה מקייט' לעיל. ורק מה דאצריך הך בבא לאשמועינן. היינו שפשיון רחוק צריך כגריס. א\"כ איפכא הול\"ל אפילו אינו רחוק הרבה. ורק כשערה מפסיק ביניהן צריך כגריס]. ודוקא בשהאום והפשיון הם יחד בעבר א' מהבגד. אבל כשהן מעבר לעבר שכנגדו. אפילו אם הפשיון הוא סמוך להאום לא מיקרי פשיון רק בעורות:"
+ ],
+ [
+ "כגריס והחוזר
אם אחר שכהה הנגע בסוף הסגר ב'. וקרע מקום הנגע מהבגד. וטבל הבגד כדינו [דהיינו כיבוס שכתבה בו תורה] חזרה אח\"כ הנגע להבגד. והא דלא כללם תנא יחד. והכי הול\"ל הרחוק והחוזר כגריס. ה\"ט כדי שלא תטעה לומר דחדא קאמר. דדוקא כשחוזר והוא רחוק צריך כגריס. הא בחזר במקומו סגי בפחות קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "השתי והערב
של צמר או של פשתן [רמב\"ם פי\"ג מצרעת ה\"ח וכן פירש\"י שבת כ\"ז ב']:"
+ ],
+ [
+ "מיטמאים בנגעים מיד
ר\"ל מיד כשנטוו. אף שלא נתלבנו עדיין מחשב נגמר מלאכתן. ומקט\"ו נגעים. ומשערין הגריס בחוטין המונחין יחד. ואף שהן גופין נפרדין וגם אינן דחוקים זב\"ז [וכסמ\"ט]. ואל תתמה דהרי אשכחן דכוותה לעיל [פ\"ח מ\"י] בנגעי אדם [ועיימש\"ש בבועז סי' י']. וע\"ע בפרקין לקמן סי' ע\"ג:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר השתי משישלק
דרגילין היו לבשל השתי של צמר. כדי שיתלבן יפה. מדהוא הנראה בחוץ ע\"ג הערב שטווין בין חוטי פשתן בפנים. וס\"ל דרק אחר שנתלבן ע\"י הבשול נחשב נגמר מלאכתו [ובש\"ס שבת כ\"ז ב' גרסינן עד שישלה. ר\"ל עד שישלה וימשוך אותו מהיורה שנשלק שם]:"
+ ],
+ [
+ "והערב מיד
דהערב מדבאין בין חוטי השתי שמונחין דחוקים יחד על הערב. הרי מכסין אותו בב' צדדין. וכדאמרן. ומדאינו נראה אין מקפידין כ\"כ על ליבונו:"
+ ],
+ [
+ "והאונין של פשתן
פשתן דדייק ונפיץ ולא נטוה [רש\"י שבת כ\"ו ס\"א א' ודכ\"ז ב.']. ולפ\"ז גם האי מילתא דר\"י היא. ובתרתי פליג את\"ק. דלת\"ק בין צמר ובין פשתן רק ש\"ו שבהן מקט\"ו. ושניהן א\"צ לבון כלל. ולר\"י בצמר מחלקינן בין הנראה לדערב שאינו נראה. ובפשתן לא מחלקינן בין שתי לערב. משום דרק בצמר מונחים חוטי השתי דחוקים יחד על הערב ויכסוהו. לכן אין מקפידין על ליבון הערב. אבל בפשתן כמעט חוטי השתי והערב דומין בעבין. ואינן ניכרין רק לגרדי האומן דמתוך שעוסק בהן תדיר והן מלאכתו בקי הוא להכירן יפה [כע\"ז י\"ז ב']. ומדגם חוטין שלהם וגם הבגד שנארג מהן שניהן דקין. לפיכך חוטי השוה\"ע שניהן נראין בהדבר הנארג. ומשום הכי מקפידין ללבן שניהם יפה. ומשום כך מלבנין הפשתן גם קודם טווי'. ועוד נ\"ל דמשום שהפשתן בטבעו אינו לבן כל כך כצמר. והלכך לא סגי ליה כצמר שיבשלוהו ושיצא ממנו הלכלוך בהבישול. וגם מה\"ט סגי להצמר שיבשלוהו אחר שנטווה. אבל פשתן שאינו לבן בטבע. לפיכך נותנין האונין בהבל חם של תנור שיתלבנו עי\"ז. וכדי שיתלבן גם פנימיות החוט יפה. לפיכך מלבנין הפשתן קודם טווי'. [ונ\"ל דר\"י יליף דצמר ופשתן גם קודם טווי'. אם רק נגמר מלאכתן מקט\"ו נגעים מדכתיב בבגד צמר או בבגד פשתים או בשתי או בערב לפשתן או לצמר. והאי לפשתן או לצמר ל\"ל. והרי הוה סגי למכתב או בשתיין או בערבן. וכמו כן כתוב בתר הכי בהשרפה ושרף או את השתי או את הערב בצמר או בפשתים. דג\"כ מלוח צמר ופשתים מיותר. אלא אתא לאשמועינן דגם צו\"פ שאינו שתי או ערב. דהיינו אף שלא נטווה עדיין. אפ\"ה כל שנגמר מלאכתו מקט\"ו נגעים. ולפיכך רק אונין שכבר נתלבנו. מקט\"ו נגעים. וכן פירש\"י לעיל [שבת י\"ז ב'] וכפי הנראה מתוס' שם מודו לרש\"י דאונין היינו פשתן שלא נטווה עדיין ע\"ש. אבל גזי צמר מדאין מלבנין אותן עד אחר טווי'. לפיכך לא נגמ\"ל אמקט\"ו עד שיהי' נטווה זה לשתי וזה לערב. כל זה כתבנו ע\"ד רש\"י דפשתן גם קודם שנטווה היינו אונין דמתניתין ומקט\"ו לר\"י. אבל תוס' [שבת כ\"ז ב' ד\"ה אונין ובסוכה י\"ב ב'] הרבו להקשות ע\"ז האיך יעלה על דעת שום תנא שיהא פשתן סרוק קודם שנטווה מקט\"ו נגעים מכדי רק שו\"ע כתיב. ולפיכך פירשו דאונין היינו חוטי פשתן שנטוו בין של שתי בין של ערב. ושו\"ע דנקט ברישא. היינו רק בצמר. דניכר בהן איזהו שתי ואיזהו ערב. אבל חוטי פשתן שאין ניכר בהן איזהו שתי ואיזהו ערב. שניהן נקראין אונין. וכתבו עוד שגם בערוך פי' כן. ואני חפשתי ולא מצאתי בהערוך שורש אונין. ואם כוונת רבעתוס' למלת אניצו שהביא הערוך שכפי הנראה מדברי רש\"י [סוכה י\"ב ב'] אניצי ואונין היא היא. אבל הרי גם בשורש אניצי כתב הערוך דאניצי היינו פשתן דדייק ונפיץ ועומד לטווי'. הרי שכתב להיפך מרבעתרס'. אולם מה שכתבו דשו\"ע שהזכיר ר\"י ברישא היינו רק בשל צמר, הרי לפי שכתבנו לעיל גם רש\"י צ\"ל כן. דגם רש\"י מודה דבפשתן אינו ניכר בין שתי לערב וכמש\"ל. ולפיכך ילבנו כל הפשתן הסרוק שממנו יעשו השתי והערב. ומ\"ש רש\"י [נדרים נ\"ה ב'] דאניצי היינו דדייק ולא נפיץ. כמדומה שט\"ס היא. אלא כצ\"ל דדייק ונפיץ. וכמ\"ש רש\"י בעצמו סוכה הנ\"ל. אמנם מ\"ש הר\"ב דשו\"ע דת\"ק היינו רק בצמר. כפי הנראה מפירושו זה ס\"ל להר\"ב דאונין דסיפא נמי דברי הכל היא. ואין כן שום דעת מרבותינו כך. וכמו שביררנו לעיל. וגם הרמב\"ם בפירושו ובחיבורו. וגם הר\"ש והרא\"ש כאן. וגם רש\"י ותוס' בסוגיא דשבת הנ\"ל כולם פה א' דשתי וערב דת\"ק היינו בין בצמר ובין בפשתן]:"
+ ],
+ [
+ "כמה יהא בפקעת
הוא חוט א' שכרוך יחד בכדור קנויעל בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "כדי לארוג ממנה שלש על שלש
משערין בגדלו כגודל כדור שכרוכין בו חוט שתי וגם חוט ערב כפי הצריך מהן לארוג בגד של גע\"ג אצבעות. ואם הכדור גדול כל כך. אז מצטרף גריס הנגע שבכל החוטין המונחים יחד ונראין בשטח החיצון של הכדור:"
+ ],
+ [
+ "אפי' כולה שתי אפי' כולה ערב
ר\"ל אע\"ג שאילו הכדור משתי לבד והיה אורג משתי לבד גע\"ג אצבעות לא היה לריך שיהיה הכדור גדול כל כך. ואם הכדור כולו של ערב. הרי אילו היה אורג מערב הזה געגא\"צ היה צריך שיהיה הכדור גדול הרבה מזה. אפ\"ה בין כך ובין כך אין משערין רק בפקעת שחציו שתי וחציו ערב כפי הצריך מהם לאריגת געגא\"צ:"
+ ],
+ [
+ "היתה פסיקות
שכל הפקעת כרוך יחד רק מחוטים קצרים. ואינן קשורים יחד. אבל כשהן כולן קשורים יחד. ודאי הו\"ל כולן חיבור ונחשבין כחוט א'. ורק באינן קשורים יחד. אז אפילו יש בחוט הפקעת שיעור כפי הראוי לארוג געגא\"צ ולא נפסק רק במקום א' אין הפקעת מטמא בנגעים:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר אפי' פסיקה אחת
ס\"ל דבנפסק החוט אפילו רק במקום א'. ואפילו חזר וקשרו. אמ\"ט בנגעים:"
+ ],
+ [
+ "המעלה מן הפקעת לחברתה
שהתחיל לכרוך חוט של פקעת א' לפקעת אחרת נמצא שב' הפקועות מחוברין יחד ע\"י החוט שבאמצע שמחברן:"
+ ],
+ [
+ "מן הסליל
סליל הוא קנה דק שבראשו א' מחובר בו קנה אחרת ממזרח למערב. ובראשו השני מחובר בו שוב קנה אחרת מצפון לדרום. ונקרא בלשון המשנה גם בשם דיוסטר [ככלים פ\"כ מ\"ג] והוא נוטריקון דיו סטר. ר\"ל שיש בו ב' צדדים מתנגדיים. בב' קצות הקנה האמצעי לרחבו. ועליהן כורכין המטווה:"
+ ],
+ [
+ "מן הכובד עליונה לכובד התחתונה
הן ב' קורות עגולות שקבועין לרוחב כסא האריגה. ובקורה העליון כרוכים חוטי השתי העומדין לארוג. והן מחוברין למה שנארג כבר מהחוטי שתי הנ\"ל. שכרוך על כובד התחתון [ועיין בקופת רוכלין צד כ\"ה] ומפרש הכא האיך יהיה הדין אם נראה נגע במה שכרוך על א' מהן. מה יהיה דינו של השני שמחובר לו:"
+ ],
+ [
+ "וכן שני דפי חלוק
הן ב' חתיכות בגד שמובדלין לגמרי. אלא שכשירצו ללבשן. עונבין אותן יחד ממעל למקום הכתפות. כדי שיתכסו בהן האדם. בא' לפניו. ובהשני לאחריו. ומדהן מחולקי' מהדדי נקרא בשם חלק. א\"נ מיירי הכא בשעדיין לא נתקנו כראוי לעונבן יחד בראשן וכדאמרן. אלא מיירי בשעדיין הן בהתואר שהובא מבית האורג. שאורג ב' הדפין יחד. ורק משום שהקונה אותן יקדיר נקב באמצע. כדי להכניס שם ראשו. להכי כדי שלא להפסיד הבגד ע\"י הנקב הזה שיעשה הקונה. להכי אין האורו משליך הערב באמצע ב' הדפין במקום הנקב שיעשה הקונה ונמצא ב' הדפין מחוברין שם יחד רק בחוטי השתי. והקונה אותן יחתוך הדפין זמ\"ז. ויעשה לו כתפין מזה ומזה:"
+ ],
+ [
+ "שנראה נגע באחד מהן
בא' מב' החלקים בשעה שהן מחוברין יחד והרי עתיד להפרידן זמ\"ז. דאילו בתפורים יחד אפילו כולן מטלניות פחותים מגע\"ג מצטרפין [כרמב\"ם פי\"ב מצרעת הי\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "בנפש המסכת
מסכת הוא אריג של שו\"ע יחד [כשופטים ט\"ז פ\"ג]. והיינו שלאחר שהשליך חוט הערב בין חוטי השתי. וכבר הכה עליו האורג בכלי הנקרא בלשון משנה בשם קירוס [וע\"ש בס\"ד שבת פי\"ג מ\"ב] ושעל ידי הכאה זו נדחק חוט הערב שהושלך אל מה שנארג כבר ומתיישב במקומו יפה. אבל כל שעדיין לא הכו עליו עדיין בהקירוס ליישבו יפה אז נקרא חוט הערב נפש המסכת מדעומד בפנים כנפש בהגוף. ונותן חיזוק להאריג כנפש בהגוף:"
+ ],
+ [
+ "ובשתי העומד
הן חוטי שתי העומדים לארוג. בין אותן חוטי שתי המתוחין בכסא האורג בין כובד עליון לתחתון. שהן מונחים רצופין זה אצל זה. ובין אותן חוטי השתי שכרוכין על כובד העליון. שהן אינן מונחים מסודרים רצופים כראוי. אפילו הכי הנגע שבכל פני החוטים הסמוכים מצטרף:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו מיטמאין בנגעים מיד
ר\"ל מיד אף קודם שהתחיל לארוג כלל. אפ\"ה מצטרף הנגע שבכל פני החוטים הסמוכים יחד. ונ\"ל דבנפש המסכת קמ\"ל דאע\"ג דאין חוט הערב מונח עדיין במקומו הראוי לו אפ\"ה מצטרף נגע כגריס שעליו ושעל השתי יחד. ובחוטי שתי העומד קמ\"ל דאע\"ג דאין החוטין מתוחין רצופין זא\"ז. רק כרוכים על כובד העליון הילך והילך. אפ\"ה כל שהחוטים השתא סמוכים הרי נגע שעליהן מצטרף לכגריס:"
+ ],
+ [
+ "ר\"ש אומר השתי אם היה רצוף
דס\"ל דדוקא אותן חוטי שתי שמתוחין בין כובד עליון לתחתון. ששם מונחים רצופים זא\"צ כפי הראוי לארגן יחד מצטרף נגע שעליהן. אבל אותן חוטי שתי שכרוכין עדיין על כובד העליון. שאינן מונחין יחד כפי הראוי לסמיכתן באריג אלא מונחין מבולבלין. אין מצטרף נגע שעליהן. ונ\"ל דפקעת וסליל דלעיל. דמשמע דהא דנגע שבחוטי פקעת וסליל עצמו מצטרף. היינו דלא כר\"ש:"
+ ],
+ [
+ "נראה
הנגע:"
+ ],
+ [
+ "בשתי העומד
העומדים לארוג. והן החוטין הכרוכים על כובד העליון ומתוחין ממנו לכובד התחתון. ומחוברים להבגד שכבר נארג וכרוך סביב לכובד התחתון. וא\"ת הרי כבר תני הכא לעיל דמכובד עליון לתחתון חינו חיבור והרי ה\"נ השתי העומד הוא בכובד העליון והארוג הוא בכובד התחתון. ול\"ל למכפל ולמתני. ואת\"ל דאי מהתם סד\"א דוקא בעתיד לקצצן אינן חיבור להכי נקט הכא שתי העומד. דהיינו שעומד לארגו יחד עם הבגד שבכובד התחתון שכבר נארג. ליתא דהרי הר\"ש כ' דמתוספתא מוכח דמשנתנו מיירי רק בעתיד לקוץ השתי העומד מהאריג. וכן מוכח לפע\"ד גם ממשנתנו גופה. דאי בעתיד לארוג השתי להבגד. א\"כ מי גרע הא מבגד ונימין בסיפא. שהנימין אינן שייכים כ\"כ להבגד. אפ\"ה כשנגע בהבגד ישרף הנימין. מכ\"ש שכשהנגע בהאריג שישרף השתי המחובר בו וצריך לו. אע\"כ דהכא בעתיד לקצצו מיירי. ועוד דקאמר היינו שעומד ומתוח עדיין בכסא האריגה להאריג. אלא נ\"ל דכובד עליון ותחתון דלעיל. כולו בשתי שלא נארג מיירי. והיינו שכשירצה האורג למתוח חוטי השתי בכסא האריגה. כורכם יחד בכובד העליון ומחבר קצוות החוטין הללו סביב לכובד התחתון. ועל החוטין הללו שכרוכין סביב לכובד התחתון. קאמר תנא לעיל דאינן חיבור להשתי שבכובד עליון והיינו משום דהשתי שבכובד התחתון אינו עתיד לארגו כלל. ורק כדי לחזק חוטי השתי בכובד התתתון כרכן שם סביבו. א\"נ הכא קמ\"ל דאפילו השתי והאריג שניהן על כובד א' אפ\"ה אמ\"צ:"
+ ],
+ [
+ "נראה בסדין שורף את הנימין
הן חוטין שעושין בקצוות הטלית לנוי. פראניען בל\"א. מיהו אינן חיבור רק עד שיעור ארכן המפורש [כלים פכ\"ט מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "נראה בנימין הסדין טהור
דבגד אינו טפל להנימין:"
+ ],
+ [
+ "חלוק שנראה בו נגע מציל את האומריות
הן שפתות הבגד שעושין אותן מחוטי' עבין לנוי או שלא יקרע. ובהנך גזירת הכתוב הוא שא\"צ לשרפו. מיהו מדקתני סתמא משמע אף שהאימרא לבנה אפ\"ה ניצל. והא דמסיים תנא ואפילו הן ארגמן. אורחא דמילתא נקט [כך כ' רכ\"מ פי\"ג מטו\"צ ה\"י]. ונ\"ל דהא דקאמר אפילו ארגמן. לאו למימרא דכ\"ש לבן. דאדרבה מדהוא ארגמן הו\"ל צבוע. ואין טומאת נגעים חלה עליו. ואי לגבי שאר לבעים קאמר אפילו קשה דאדרבה ארגמן דחשיב טפי משאר צבעים [ככלים פכ\"א מ\"א ופכ\"ט מ\"ד] מסתבר גבי' טפי דלא בטיל לגבי בגד המנוגע. אלא משום שכשהאימרא הוא משאר צבעים רגילין לחתכו מהבגד כדי ליפות הבגד עי\"ז [כמשנה סוף ב\"ק]. להכי שפיר קאמר מלת אפילו ארגמן. דאף בארגמן שמפני יקרותו מאד גם בשפת הבגד לא יחתכו ממנו אלא יניחו בו לקישוט. ולהכי סד\"א דבטל לגבי בגד וישרפנו עמו. קמ\"ל. א\"נ נקט אפילו ארגמן. אע\"ג דרגילין לעשותו מצמר שמטמא בנגעים. ומכ\"ש משי וקנבוס. וכן משמע בת\"כ שהביא הר\"ש. להך רבותא נקט ארגמן:"
+ ],
+ [
+ "כל הראוי ליטמא טמא מת
ר\"ל כל כלי צמר ופשתן ועור שראוי לקט\"ו ממת ושרץ וכדומה. וכגון שהוא געגא\"צ:"
+ ],
+ [
+ "אע\"פ שאינו ראוי ליטמא מדרס
אע\"ג שאינו ראוי לקט\"ו מדרס. כגון שאינו גע\"ג טפחים [ככלים פכ\"ז מ\"ב. וע\"ש]. או באומרים להיושב עליו עמוד ונעשה מלאכתנו כהנך דמני לקמן במתניתין. והך כל דנקט תנא. רק אשיעורא ותמונת הכלי קאי. וכדמסיק. אבל במיני לא אפשר דמיירי תנא. דהרי צמר גמלים ומשי וקנבוס וכדומה מטמאו בכל הטומאות ואפ\"ה אמ\"ט בנגעים. ואפ\"ה נקט כל סתמא. משום דאצמר ופשתן דתני לעיל מינה קאי:"
+ ],
+ [
+ "כגון קלע
הוא כעין וילון גדול שפורסין ומחזקין התורן שבספינה כדי להוליך על ידו הספינה כשינשב הרוח לתוך הוילון. וזה הוילון מקט\"ו מת ולא מדרס [כתוספתא ב\"מ דכלים פ\"ו]. ואע\"ג דכל ספינה אינו מקט\"ו [כשבת פ\"ט מ\"ב]. והרי קיי\"ל כל המחובר לטהור טהור [ככלים פי\"ב מ\"ב]. י\"ל דהיינו רק בלא חזי הדבר הנתחבר לתשמיש לבד. אבל קלע של ספינה לא עדיף מסדין שמחובר לפתח הבית. והרי גם הבית אמקט\"ו וכל העשוי לחברו בקרקע אפילו קודם שחברו אמקט\"ו [ככלים פי\"א מ\"ב]. ואפ\"ה מקט\"ו הסדין משום שהשמש מתחמם בו [כביצה די\"ד ב'] ה\"נ הספנים מתחממין בהוילון:"
+ ],
+ [
+ "של ספינה ווילון
מסך של פתח. ומיירי אחר שקשר בו לולאות [ככלים פ\"כ מ\"י ופכ\"ד מי\"ג]. ונ\"ל דקמ\"ל הנך תרתי. דאע\"ג שע\"י שעשה המסך לספינה או לפתח פרח מהן טומאה דלשעבר [ככלים פכ\"ז מ\"ט ובתוספתא הנ\"ל]. אפ\"ה מדמקבל עכ\"פ טומאת מת דלהבא יש בו טומאת נגעים [ומתורץ בזה קו' רתוי\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "ושביס של סבכה
שלייער בל\"א שקשור בסבכה היא הויבע בל\"א. והצעיף משולשל על פני האשה. והא דלא נקט תנא סבכה גופה. ה\"ט מדיש בה חילוק בין של ילדה לזקנה ושל זונה [ככלים פכ\"ד מט\"ז] ולא רצה תנא להאריך. אבל קמ\"ל שביס בין של ילדה בין של זקנה דמקפדת לבלי לישב עליו. או משום שמתגנה כשיראה השביס על פני' מקומט. או שכשישב אדם עליו ויתקמט לא תוכל להציץ מתחתיו יפה לחוץ. להכי אמקט\"ו מדרס רק טומאת מת:"
+ ],
+ [
+ "ומטפחות של ספרים
לכרכן בהן ומיירי בשאינן מצויירים [ככלים פכ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "וגלגלון
חגורה:"
+ ],
+ [
+ "ורצועות מנעל וסנדל שיש בהן רוחב כגריס
ר\"ל שיש בהחגורה או בהרצועה רוחב כגריס. ואע\"ג דא\"כ אין בהן השיעור לקט\"ו [ככלים פכ\"ו מ\"ט ופכ\"ז מ\"ב]. אפ\"ה ביש בהן צורת כלי מקט\"ו [כהר\"ש כלים פכ\"ד מי\"ב ורמב\"ם מכלים פכ\"ז הי\"ג]. ואע\"ג דא\"א לפשות ברוחב מצי פשה באורך. או גם מאחוריו מדהוא עור [עיין לעיל מ\"ז ולקמן סי' ע\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו מיטמאין בנגעים
אף שכולן מקבלין רק שאר טומאות ולא טומאת מדרס. יש מדאין בהן כשיעור למדרס. ויש מדאומרים להיושב עמוד ונעשה מלאכתנו. ותנא ושייר בגד שאינו גע\"ג טפחים או כל בגד או עור שאינו עשוי לישיבה. דשייך גבי' לומר עמוד ונמ\"ל. או אינך דחשיב בכלים [פכ\"ה]. שכולן מטמאין רק בשאר טומאות ולא טומאת מדרס:"
+ ],
+ [
+ "סגוס
פליש בל\"א והוא בגד צמר עב מאד. ושערותיו בולטות על כל פניו. ונקרא ג\"כ קאלמוק בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "ר\"א בן יעקב אומר עד שיראה באריג
ר\"ל שיראה גם בחוטי האריג שתחת השערות הבולטות:"
+ ],
+ [
+ "ובמוכין
הן השערות הבולטות הנ\"ל. דצריך שיהיה הנגע בשניהן יחד. והיינו קרחתו וגבחתו האמור בתורה. דקרחתו הוא גוף האריג. שכשיתישן הבגד וינשרו שערותיו הבולטות. ישאר גוף האריג שתחתיו קרוח. וגבחתו היינו גבהותו [בהתחלפות ה' בח']. ור\"ל השערות הגבוהות שבולטות על פני הבגד [ואונקלוס תרגם בשחקותי' וחדתותי' היינו שיהא מקט\"ו נגעים כשיתישן ויקרחו השערות שעל פניו. וגבחתי' היינו כשהבגד חדש. ופני הבגד נראין גבוהין עדיין מהשערות שעל פניו]:"
+ ],
+ [
+ "החמת
נוד עור שלויכע בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "והתורמל
כיס עור של רועה והוא גדול כדי להניח בתוכו מזונו וכל כליו הצריכים לו כל היום בשבתו בשדה לרעות צאנו:"
+ ],
+ [
+ "נראין כדרכן
ר\"ל הכהן בודק נגע שבזה או בזה. כדרכו של הכלי. ר\"ל כפי שרגיל הכים להיות ששנציו מונחין סמוכין ותכופין זל\"ז יחד. דכשהנגע בין השנצין הו\"ל ביהס\"ת. ואין מטמא שם נגע [רמב\"ם ורא\"ש]. וג\"ל דמיירי דשנצי הכיסין אינן נפתחי' לעולם. דאל\"כ היכי ס\"ד דמשום דכשהכיס סגור עומדין השנצין תכופין יחשב הנגע שבין השנצין כביהס\"ת לענין קבלת טומאת נגע. הרי כל שעה פותחו וסוגרו והיכי ס\"ד דנימא בכה\"ג בהס\"ת [ועיין כלים פכ\"ו מ\"א וב'. ובמכילתין פ\"ב מ\"ד]. ול\"מ הי' נ\"ל דלחומרא קאמר דנראין כדרכן דאם הנגע כגריס ממעל להשנצין מצטרף לכגרים משנץ לשנץ. דלא גרע מחוטי שתי כשמונחין יחד [כלעיל סי' ע']. והרי גם באדם ס\"ל להר\"ש דנגע שבב' אצבעות סמוכות מצטרף לכגריס [כפ\"ח מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ופושה מתוכו לאחוריו ומאחוריו לתוכו
דאם הנגע בעבר הא' ופשה בעבר השני טמא. ודוקא בעור אבל בבגד לא מחשב פשיון:"
+ ],
+ [
+ "בגד המוסגר
משכח\"ל דכהה בראשון שנתערב בכמה בגדים שכולן כהה בהן נגע בתחלה דאז אין זקוק לה [וכמ\"ה]. ובמוחלט נמי משכח\"ל שיתערב בלי שיכירנו. כגון שחזר נגע להמטלית שלקח מהעומד בעינו. דאז שורף הבגד [כמ\"ו]. ונתערב אותו בגד המוטלה על בגדים טהורים מוטלים. א\"ג מיירי שצבע כולן. ועי\"ז לא ניכר הנגע או דצבע כולן ולא עברה הנגע מהבגד המנוגע ע\"י שנצבע. אבל בבגדים האחרים שנתערב זה בהן. ג\"כ נולד בהן נגעים הנכרים גם השתא. ואפ\"ה טהורים. מדנולדו בהבגד אחר שנצבעו [וכמ\"ג]. א\"נ דמיירי שאחר שקרע הנגע מהבגד בסוף שבוע השני [וכמ\"ה]. נתערב בבגדים אחרים שנקובים כמוה:"
+ ],
+ [
+ "כולן טהורים
דהרי בכל א' מזה התערובות ליכא רק ספק טומאה. וכיון דבגד מוסגר הוא לא הוחזק עדיין לטומאה. ובכה\"ג כל ספקו טהור בנגעי אדם [כלעיל פ\"ה מ\"ז]. וה\"ה בנגעי בגדים. דהרי הוקשו כל הנגעים זל\"ז [כרמב\"ם ספי\"ג מטו\"צ הי\"ד. וא\"ת א\"כ למה נקט שנתערב באחרים דהיינו ספק ורוב. הרי אפילו נתערב חד בחד נמי לשתרי מה\"ת. י\"ל דאין ה\"נ. אלא דאז היה אסור ללבשן ביחד דוודאי א' מהן טמא. אבל כשיש רוב חשבינן להמיעוט כליתא. וגם משום סיפא בעי למנקט אחרי' דבמוחלט אפילו ברוב לא בטיל]:"
+ ],
+ [
+ "קצצו
קצצו ר\"ל שקצץ כל הבגד המוסגר למטלניות שכל א' מהן פחות מגעגא\"צ שאמקט\"ו [כסוכה דט\"ז]. ואפילו נשארו המטלניות מעורות יחד נתבטל מהן הטומאה שהיה בהן מקודם [כזבחים דצ\"ד סוף ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ועשאו מוכין
ועשאו מוכין היינו שקצץ כל הבגד עד שנעשה כצמר. ונקט קצצו לרבותא דמוסגר דאפ\"ה טהור. ונקט עשאו מוכין לרבותא דמוחלט. דאע\"ג דנתבטל לגמרי ממש לאפר. אפ\"ה הוא בטומאתו:"
+ ],
+ [
+ "טהור ומותר בהנייתו
נ\"ל דקמ\"ל מדסד\"א דדוקא לענין טומאה מקילינן בהבגד מדלא הוחזק עדיין בטומאה. אבל לענין איסור הנאה כיון דאסורה היא והרי גם כשהי' עדיין מוסגר היה אסור גם כן בהנאה. להכי מדהיא אסורה ניזל בה לחומרא קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "והמוחלט שנתערב באחרים כולם טמאין
וא\"ת ולבטל ברובא. דהרי גם לענין טומאה שייך ביטול ברוב. וכדאמרינן [נדה כ\"ז ב'] משום ביטול ברוב נגעו בה. וכ\"כ אמרינן [מנחות כ\"ג א'] נבלה בטלה בשחוטה. וכן אמרינן בתוספתא [פ\"ה דטהרות] דקחשיב התם כמה מיני טומאה שבטלין ברוב. וכן אשכחן טומאה בטלה ברוב בש\"ס [זבחים ע\"ט ב']. ואת\"ל מדאמרינן בש\"ס [בכורות כ\"ג א'] דרק לענין מגע בטלה טומאה ברוב. אבל לענין משא. דהיינו כשנשא כל התערובות. בכה\"ג לא שייך ביטול. דהרי עכ\"פ נשא הטומאה בכלל התערובות וודאי וא\"כ י\"ל דה\"נ הא דקאמר טמאים. היינו שנטמא במשא כשנשא כל הבגדים שנערבו. זהו דוחק. דוודאי מלת טמאים משמע כל טומאת בגדים מנוגעים. גם אי\"ל דלהכי לא בטל הבגד המנוגע מדהוא דבר חשוב. וכגוונא דא תירצו רבעתוס' [מעילה כ\"א ב' ד\"ה פרוטה] דלהכי מטבע לא בטלה מדחשיבא. ליתא דהרי בגד שצבעו בקליפי ערלה בטלה [כרפ\"ג דערלה] אלמא דבגד לא הוה דבר חשוב. ואי\"ל התם אין הצבע דבר חשוב. דאע\"ג דגם חזותא לא בטיל [כי\"ד ק\"ב ס\"א וא\"ח קי\"ג ס\"ג]. היינו לאו משום חשיבות רק משום שכל שניכר האיסור לא בטיל [י\"ד סצ\"ח ס\"ד]. וכל שנתערב בבגדים צבועים כמותו לא ניכר האיסור. ואע\"ג דהבגד דבר חשוב. הרי הבגד לא נאסר מצ\"ע. ולפיכך לא גרע בגד מחתיכה הראוייה להתכבד שכשנאסרה רק מצד בלוע בטלה [כי\"ד ק\"א ס\"ב]. אבל הכא הבגד אסור מצ\"ע והוא דבר חשוב ולא בטל. ליתא דהרי בסיפא בקצצה ועשאה מוכין דוודאי אזלא לה חשיבותא ואפ\"ה לא בטל. אמנם י\"ל דצרעת שאני דהתורה אמרה גבי' ממארת היא תן בה מארה [כמ\"ש הר\"ש בשם ת\"כ]. והיינו דלהוי כע\"ג דלא בטלה ברוב. מדכתיב גבה לא ידבק בידך מן החרם. ולפ\"ז גם אבן מבית מנוגע שנתערב באבנים אחרים אינו בטל מה\"ט. עוד יש ליישב קושיא זו ע\"פ מ\"ש בס\"ד במס' טהרות פ\"ב [סי' י\"ב] וע\"ש. מיהו בכל גוונא רק מדרבנן אינה בטלה ברוב דמדאורייתא כל האיסורים שבעולם ואפילו ע\"ג בטלה ברוב [כפר\"ח לי\"ד סי' ק' סק\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ואסור בהנייתו
דאע\"ג שקצצו לא אמרינן דנתבטל ממנו שם בגד טמא. אלא גם מוכין שלו טמא ויש בו מצות שרפה. וגם חמיר משאר נשרפים שאפרן מותר בהנאה [ועתוס' ערכין ד\"כ ע\"ב]. אבל בגד מנוגע שנשרף אפרו אסור בהנאה. וכ\"כ אמרינן בתוספתא דמכילתין [פ\"ז] דעצים ואבנים מבית מנוגע ששרפן מטמאין בביאה. ונ\"ל דכולהו טעמא מדכתיבא גבה ממארת וכמש\"ל. ובזה יתורץ קושית רתוי\"ט להר\"ש והר\"ב שכתבו דמשום הכי טמא ואסור בהנאה. דהא שרפה בעי. ר\"ל דלא תימא כיון שקצצו למוכין נתבטל שם בגד מנוגע מעל המוכין. על זה כתבו דהרי שרפה בעי. כלומר הרי התורה אמרה שישרוף הבגד. ולא אמרה שיקרענה ויבטלו משם בגד. אלמא אף שיקרענו. עדיין שם בגד עליו. ולפיכך עדיין טומאתו עליו ואסור בהנאה [ועיין מ\"ש בזה בס\"ד פי\"ג סי' י\"ט]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כל הבתים
שבא\"י. וכל לאתויי בית של גר תושב. וכ\"ש של נשים עבדים וקטנים [כלעיל פי\"א סי' א']:"
+ ],
+ [
+ "חוץ משל עובדי כוכבים
בית ששייך לעכומ\"ז בא\"י:"
+ ],
+ [
+ "יראו בתחלה
כאילו נולד השתא [ועיין פי\"א סי' קט\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "בית עגול
בלי זוית בפנים בין כותל לכותל:"
+ ],
+ [
+ "בית טריגון
טריגון. הוא בלשון יון ג' זויות. וכ\"ש באין לו רק ב' זויות. וכגון שאין לו רק ג' כותלים ופתוח ברוח רביעי או שהבית הוא כדמות סמך כזה ס. מיהו ה\"ה ביש לו טפי מד' זויות:"
+ ],
+ [
+ "בית הבנוי בספינה או באסקריא
י\"א שהוא בית קטן שבנוי בראש התורן. וק' אם כן מאי אריא תורן שבמים. אפילו היה עומד התורן ביבשה נמי אמקט\"ו נגע. מדבעינן שיהא מחובר לכה\"פ בד' זויות בארץ. ודוחק לומר דסד\"א דדוקא בארץ בעינן שיהיה מחובר בד' זויות. אבל בבנוי בים גם במחובר בעמוד א' סגי. או דמיירי הכא באמת שעומד על ד' תורנין. מיהו י\"ל דאסקריא על ד' קורות חדא מלתא קאמר. דהיינו דהאסקריא עומדת על ד' עמודים. דגם עמוד קורה קרי לה [כאהלות פט\"ו מ\"ח]. וי\"א דמיירי הכא בבית שבנוי על רפסודות הנקראין פלעססן בל\"א. שהן קורות מחוברים זא\"ז ביתידות שמשיטין אותן במים:"
+ ],
+ [
+ "על ארבע קורות
שבולטות מהעליי' כעין מלבן מרובע. ומניח על המלבן הזה קרשים. שיהי' כעין גזוזטרא לבני העליי'. ונקרא בל\"א גאללעריע. או אלטאן בל\"א. ומיירי הכא שבנה בית על גזוזטרא זו. נמצא שאויר שולט תחת כותלי הבית כולם:"
+ ],
+ [
+ "אינו מיטמא
משום דכל הנך אינן בנויין בארץ ממש. ולא קרינן בהו נגע שבבית ארץ אחוזתכם:"
+ ],
+ [
+ "ואם היה מרובע
תמוה וכי הנך דרישא לאו במרובע מיירי. והרי עגול פרטי' ברישא דרישא. ונ\"ל דמלת ואם הי'. לאו אהבית קאי דאיהו ודאי צריך שיהיה מרובע. וכדקאמר ברישא. אלא אמלבן קאי. דהא דקאמינא דבית הבנוי על ד' קורות שהן גזוזטרא אמ\"ט היינו רק כשמעמד הגזוזטרא במקום שנוגעת בארץ לא הי' מרובע. וכגון שהעמודים שהגזוזטרא נשענת עליו בארץ אין עומדין שניהן בב' זויותיו. אבל אם הגזוזטרא שיוצאת מצד א' מאמצע גובה כותל הבית נשענת בצד השני על ב' עמודים בב' זויותיו:"
+ ],
+ [
+ "אפי' על ארבע עמודים
דהיינו שהתקרה שהבית בנוי עליו אינה בולטת כלל מכותל הבית. אלא כולה בנויה באויר. נמצא שהבית הזה שבנוי עליו אינו נוגע בארץ. רק במקום ד' העמודים שבזויות:"
+ ],
+ [
+ "מטמא
אף שרוב תחתית הבית אינו נוגע בארץ:"
+ ],
+ [
+ "בית שאחד מצדדיו מחופה בשיש
והרי שיש אינו ראוי לנגע. וכיון שכותל א' אינו ראוי לנגע. גם הכותל שבאותו בית שראוי לנגע אמ\"ט בנגעים:"
+ ],
+ [
+ "אחד בסלע
מלת מחופה שזכר התנא ברישא. אכולהו קאי [ודלא כמשמע מהר\"ב]. ור\"ל או שא' מכותלי הבית בפנים מחופה בסלע. והוא צור שבולט מהארץ מבראשית:"
+ ],
+ [
+ "ואחד בלבנים
ר\"ל או שא' מכותלי הבית מחופה בפנים בלבנים שג\"כ אמ\"ט בנגעים:"
+ ],
+ [
+ "ואחד בעפר
ר\"ל או שא' מהכותלים מחופה בפנים בגושי עפר [כך כתב הר\"ב גושי עפר. ויפה כתב דאי שטחו בעפר ודאי היה מטמא בנגעים. וכמו שכתוב הדר הוא ועפר אחר יקח וטח את הבית דוודאי משמע כולו]:"
+ ],
+ [
+ "טהור
דכל הנך דלעיל אמ\"ט משום נגע. והן מפסיקין בין אויר הבית להכותל שחוצה להן. והו\"ל כאין להבית ד' כותלים. וכ\"ש כשאין כותל חוצה להן. ואינן חפוי. אלא חד מהנך הוא עצמו כותל הבית שאמ\"ט משום נגע. ה\"ה במסוייד בפנים. כל הבית אמ\"ט בנגעים דסיד לא מקרי עפר [כפרקין מ\"ו. וערמב\"ם פט\"ו מצרעת]. אבל במטוייט בטיט מבפנים. טיט ודאי מיקרי עפר. ואע\"ג דמדטוייט כל הכותל בטיט. אין הנגע בהאבנים. אפ\"ה כיון שהטיט מטוייט ע\"ג האבנים ומחובר להן. שפיר שייך גבי' וחלצו האבנים אשר בהן הנגע. דהטיט שמטוייט עליהן כגופן דמי:"
+ ],
+ [
+ "בית שלא היו בו אבנים ועצים ועפר
אפילו היה בהבית רק כותל א' שחסר בו א' מג' אלו:"
+ ],
+ [
+ "ונראה בו נגע
אפילו בהכותל שהיו בה שלשתן:"
+ ],
+ [
+ "ואח\"כ הביאו בו אבנים ועצים ועפר
גם להכותל שהיו חסרים בו:"
+ ],
+ [
+ "טהור
משום דבעינן שיהי' בכל א' מכותלי הבית כל הג' מינין בשעה שנולדה הנגע:"
+ ],
+ [
+ "וכן בגד שלא ארג בו
ומיירי שדעתו להוסיף עליו ולגמרו. דאל\"כ כבר מקט\"ו כשרחבו כגריס. וכגלגלין [פי\"א סי' ס\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "שלש על שלש ונראה בו נגע ואח\"כ ארג בו שלש על שלש טהור
[כרפ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "אין הבית מיטמא בנגעים עד שיהא בו אבנים ועצים ועפר
שלשתן בכל אחד מכותליו בשעה שנולדה הנגע:"
+ ],
+ [
+ "ר' ישמעאל אומר ארבע
א' לכל כותל:"
+ ],
+ [
+ "ר\"ע אומר שמנה
ב' לכל כותל:"
+ ],
+ [
+ "או על אבן אחת
להכי סגי בשיש אבן אחד בכל כותל:"
+ ],
+ [
+ "לא על אבן אחת
לכאורה לא על אבן אחת מיותר. ונ\"ל דצריכא. דאי מרישא סד\"א דבעינן דוקא שיהיה אורך גריס על כל אבן. אבל כשיהיה א' ומחצה על אבן א' וחצי הגריס הנשאר על אבן השני לא יטמא. להכי מסיק לא על אבן אחת לאשמעינן דרק בהא קפדינן שלא יהיו כל ב' גריסי הנגע על אבן א'. אבל סגי בשיהי' משהו מהנגע על אבן הב':"
+ ],
+ [
+ "בשני כתלים בזויות
לפיכך לדידי' צריך שיהי' בכל כותל אבן א' בהזוית והשני האבנים שבב' הכותלים סמוכים יחד בזוית:"
+ ],
+ [
+ "ורחבו כגריס
נ\"ל דהך בבא ד\"ה היא. דאי משום פלוגתתן דלעיל. סד\"א דסגי בשיהא כגריס נגע על כל אבן ואפילו לא יהי' כל הב' גריסין בהמשך א'. להכי קאמר הכא ארכה של נגע כב' גריסין. ותו אצטריך לאשמעינן גם ורחבה כגריס. מדסד\"א דאע\"ג דצריך שתהי' הנגע בב' אבנים. עכ\"פ סגי בשהשני אבנים נוגעין זב\"ז בקרנזול. והנגע מתפשטת בשניהן. להכי מסיים וגם רחבה כגריס. ואי בקרנזול הרי אין הנגע רחבה כגריס במקום נגיעת ב' האבנים:"
+ ],
+ [
+ "עצים
צריך לכל כותל וכן להלן גבי עפר:"
+ ],
+ [
+ "כדי ליתן תחת השקוף
ר\"ל תחת המשקוף [רמב\"ם פט\"ו מטו\"צ. ומצינו דוגמתו באהלות ספ\"י]. ונ\"ל שזהו הקרש שנותנין וקובעין תחת המשקוף. והוא ארוך ככל רוחב הדלת. וקובעין הקרש הזה בתחתית המשקוף נגד אמצע עובי המשקוף. כדי שכשינעלו הדלת תהי' עליונה של דלת נוקש על עובי הקרש הזה. ויתעכב שלא תתנועע הדלת לפנים או לחוץ. וכשיעור קרש כזה צריך שיהי' לכה\"פ בכל כותל:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר כדי לעשות סנדל לאחורי השקוף
היינו שכשהדלת גבוה יותר מחלל הפתח. דאז א\"צ לקרש הנ\"ל תחת המשקוף. דהרי בל\"ז תתעכב הדלת להתנועע לפנים. משום שהמשקוף בעצמו יעכבנו. אבל משום דראש הדלת מגולה לאויר. להכי קובעין בצד החיצון של המשקוף ממעל לראש הדלת בכל רחבו קרש. כדי להגן ראש הדלת מגשם ומטר שלא יתרקב. וגם שלא יזולו הגשמים מתוך הסדק שבינו להמשקוף לתוך הבית. ושיעור זה הוא שפיר מהך דת\"ק. דכדי לעכב תנועת הדלת לפנים סגי בחתיכת עץ קטן. בכדי רק שיעכב הדלת בסגרו. אבל שיעורי' דר\"י נפיש. דכדי להגן על ראש הדלת צריך שיהיה ארוך ככל רוחב הדלת. ומה\"ט נקרא הקרש ההוא סנדל. מדמגין על ראש הדלת כסנדל על ראש הרגל. ורב\"א בפירושי' זר זהב שעל התוספתא. כתב שהוא כעין גג קטון שמחברין ממעל להפתח בחוץ בצד המשקוף כדי לעמוד תחתיו בזמן גשמים. וכעין שעושין בזמנינו ממעל לפתחי החנויות [עיין אהלות פי\"ד מ\"א]. ואולם גם לדברי רבינו אלה מקיל ר\"י טפי מת\"ק ומצריך שיעורא רבה:"
+ ],
+ [
+ "עפר כדי ליתן בין פצים
הר\"ש והר\"ב פירשו דפצים לשון בקע וסדק הוא. כמו הרעשתה ארץ פצמתה [תהלים ס' פ\"ד] וכ\"ה בלשון ערבי כמלת שבירה. ולכאורה קשה א\"כ איך שייך לומר בין סדק לחבירו הרי בין סדק לחבירו שבכותל מונחים שורות אבנים או קורות שבכותל. ונ\"ל דכמו דבמלת גזרו נקראים ב' החלקים שנתגזרו גזרים. וכ\"כ בהפעל ויבתר נקראים ב' החלקים בתרים. וכן נקרא הסדק עצמו בקע. והב' חלקים שנבקעו זמ\"ז נקראים בקיעים. וכ\"כ מצינו גם לחז\"ל שקראו לחלקי כלי שנשבר. בשם שברי כלי חרס. כמו כן נקראו החלקים שנעשו ע\"י הפצימה בשם פצימין. והיינו חלקי כותל. ונ\"ל דמה\"ט נקראו גם המזוזות שמזה ומזה לפתח פצימין בלשון חז\"ל. וכדאמרינן [ב\"ב די\"ב א'] פורץ את פצימיו. והיינו משום דבמקום הפתח אין להבית כותל שלם בכל המשך הבית. אלא חלק כותל מזה וחלק כותל מזה. וזהו שפי' גם הרמב\"ם הכא. דפצימין היינו נדבכין. משום שכשנבקע הבית. אין רגיל להתבקע רק בין שורה לשורה שבאבני הכותל. או בין קורה לקורה שמשוקעים בהכותל. וקאמר הכא שצריך שיהיה עפר בבית כשיעור שצריך לטוח בו הסדקים שבין שורת אבנים שמסודרין זה בצד זה וזה ע\"ג זה בהבית. מיהו לא הזכיר התנא שיעור גודל האבנים כמו שזכר שיעור כמות העץ והעפר. ונ\"ל דה\"ט משום דלא צריך להזכיר שיעורן. דהרי צריך שיהיה הנגע דוקא בהן. או בהטוח שעל האבנים ממש. וכדמוכח במשנה ג'. וא\"כ רוחב כל אבן גריס על גריס. [ורבותינו רצו לומר דשעור כל אבן הוא כמפורש בתוספתא [פ\"ז] דרשב\"א אומר גודל כל אבן כמשא ב' בנ\"א. אולם לפע\"ד מדלא הביא הרמב\"ם להך תוספתא ש\"מ דס\"ל לרבינו דמדסתמה מתניתין ולא תני בה שיעורא. על כרחך דרק רשב\"א ס\"ל הכי. ופליגי רבנן עלי'. ואפשר עוד דשיעור כל אבן היינו כמפורש ריש ב\"ב בגויל וגזית. ולהכי לא היה צריך תנא לפרש]:"
+ ],
+ [
+ "קירו' האבוס
נ\"ל דמדלא נקט תנא כותלי רפת ודיר. ש\"מ דלאו משום מדור בהמה אמ\"ט בנגעים דזה פשיטא. אלא קמ\"ל דאפילו קיר שעשה בתוך חלול הבית שעשוי למדור אדם לתלות בו אבוס של בהמה. ג\"כ אין הקיר ההוא מטמא בנגעים [ועל כרחך דמיירי בשהקיר ההוא עשוי באמצע חלול הבית דאי בעומדת סמוך ומחובר לכותלי הבית מבחוץ. הרי גם כותלי הבית בעצמן אמ\"ט בנגעים מבחוץ [וכמ\"ש בס\"ד במראה כהן סי' כ\"ט]. ועוד נ\"ל דקיר שעשוי לתלות בו אבוס בהמה פשיטא שאמקט\"ו נגעים. ורק הכא באבוס שלפני פועלים מיירי [כנדרים דמ\"א]. ועומדת הקיר באמצע הבית. וה\"ה בכל קיר שבאמצע רווח הבית שעשוי לשאר תשמיש. להניח עליו שום דבר וכיוצא בזה. רק אורחא דמילתא נקט. דכל כותל שאינו עשוי כשאר כותלי הבית להגן מזרם ומטר אמ\"ט בנגעים. [ומתורץ בזה קו' רתוי\"ט שתמה על שהקדים התנא צורך הבהמה לצורך האדם. מיהו גם בל\"ז ל\"ק. די\"ל לא זו אף זו קתני]:"
+ ],
+ [
+ "וקירות המחיצה
נ\"ל דקיר הוא כותל עב. כמו שרגילין לעשות למדור אדם. וככל קירות הבית שיש בהן אבנים ועצים ועפר. אבל מחיצה הוא רק דופן דק שעושין באמצע רווח הבית לחציצה בעלמא ולצניעות כדי לעשות לפנים ממנה דברים של הצנע וסתר. ולהכי עושין אותה רק דקה. מדסגי בכך להסתר [ועיין ריש ב\"ב]. וקאמר הכא. דכשיש באמצע חלול הבית מחיצה דקה כזו. שעשויי' רק לצניעות. אמ\"ט בנגעים. רק דהכא הרי על כרחך מיירי שיש בהכותל אבנים ועצים ועפר. דאל\"כ הרי גם קירות הבית בכה\"ג אמ\"ט בנגעים וכלעיל. אלא הכא מיירי שעשויי' מג' מינים הללו ואעפ\"כ מדעשויי' רק לצניעות עשויי' דקה. להכי נקראת קירת המחיצה. קיר מדהיא עבה קצת. ומחיצה ע\"ש צרכה. שעשויי' רק לחציצה בעלמא:"
+ ],
+ [
+ "ירושלים וחוצה לארץ
דבארץ אחוזתכם כתיב. וחו\"ל לא נכלל בשם אחוזתכם. וירושלים נמי. אף שהוא בא\"י לא נכללה בשם אחוזתכם. מדקיי\"ל דלא נתחלקה לשבטים:"
+ ],
+ [
+ "כיצד ראיית הבית
כשנולד בו נגע:"
+ ],
+ [
+ "לא יגזור ויאמר
כדי לחלוק כבוד להכהן שיפסוק הוא את דינו. ואף שהכהן ע\"ה. ויצטרך להודיעו הדין אח\"כ. הרי גם אז לא יאמר להכהן נגע הוא. אלא יאמר לו אמור טמא [כרפ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ואפילו חבילי קנים
אף דבשאר דוכתי אקמט\"ו. הכא גזרת המלך הוא שיתטמאו. דלא עדיפי מהבית עצמו שהוא מחובר שאקמט\"ו בשום מקום. ואפילו ממת שהוא היותר טמא מכל הטומאות. ואפ\"ה מתטמא בנגעים:"
+ ],
+ [
+ "ר\"ש אומר עסק הוא לפנוי
פליג בהא אדר\"י. דס\"ל דלהכי מצריך קרא לפנות החבילי עצים וקנים כדי שלא יתטמאו ור\"ש ס\"ל דלא משום טומאה רק הקב\"ה צוה שיתעסק ויטריח א\"ע לפנותם וגזרת המלך הוא להטריחו בהן אף שלא יתטמאו [כך נוטין דברי רב\"א זצוק\"ל. והר\"ש והרא\"ש פירשו דלשון בתמיה קאמר. וכי מה תועלת יש בפנוי זה שצוה הכתוב להתעסק בו. אע\"כ דלדרשא אתא וכדאמר ר\"מ וכי מה מטמא וכו'. וא\"כ לפ\"ז מה שאמר במשנה אר\"מ. אסוקי מילתא דר\"ש היא שאמר משום ר\"מ אולם לדברי הגאון רב\"א. ר\"מ אדר\"ש ואדר\"י פליג. דלדידהו חייב לפנות. ור\"מ ס\"ל דרק מדחס הקב\"ה על הבעה\"ב. א\"כ אם ברצונו לומר אי אפשי לטובה זו רשאי. אולם אין להביא ראיה לדברי הר\"ש. דאי כהגר\"א זצוק\"ל דשלוש דעות יש בהמשנה. לא הו\"ל להתנא להפסיק עם דברי ר\"ש בין דברי ר\"י לדברי ר\"מ. דהרי ר\"י ור\"מ בדור אחד היו. דהיינו בהחבורה השלישי שאחר החורבן. משא\"כ ר\"ש בהחבורה הד' היה [וכמ\"ש הרמב\"ם בהקדמתו לזרעים פ\"ד]. והיכא אקדמה רבי לדברי ר\"ש שהיה עמו בדורו [כהרמב\"ם שם] לדברי ר\"מ שהי' בדור שלפניהם. וכדקאמר רבי [עירובין י\"ג ב'] האי דמחדידנא מחבראי. היינו מדחזיתא לקדלי' דר\"מ מאחורי'. י\"ל לעולם ר\"מ פליג אתרוייהו. ואפ\"ה בסדר המשנה אקדמה לדברי ר\"ש מקמא דר\"מ משום דר\"ש רבי' דרבי הוה [כשבת קמ\"ז ב'] ויקרא הוא דעביד לי' דאקדמה למילתי'. אמנם ל\"מ מרבותי נ\"ע היה נלפע\"ד דאין שום מ\"ד בעולם שאפשר שיאמר שיהא פנוי בית זה רשות. דהרי ק' בל\"ז מ\"ד [כתובות ד\"מ ע\"א] כי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל. וכ\"כ בהחזרת גזל דאמרה תורה והשיב את הגזלה. בהשמטת כספים [ספ\"י דשביעית] אם אמר הריני כאלו התקבלתי ליתא לעשה כלל. וא\"כ למה בחוזרי מלחמה כשהשוטר מכריז כמה הכרזות ואומר פן ימות במלחמה. אמרינן דאם לא שמע לדברי השוטר ולא חזר כדי הוא שימות [כרש\"י בחומש בשם ספרי] והרי גם בו רק לטובתו צותה תורה שיחזור מעורכי מלחמה. אע\"כ דחוזרי מלחמה שאני. דמדלא אמרה כפשוטה דמי שארס אשה או נטע כרם וכו' יחזור. והכרזת שוטרים ל\"ל. אע\"כ דמדהצריכה תורה הכרזת שוטר וציוויו ש\"מ דחיוב גמור הוא לשמוע בצוויו זה. א\"כ ה\"נ מדתליי' רחמנא פנוי הבית בציווי הכהן וכדכתיב וצוה הכהן ופנו את הבית. וודאי מצוה וחיוב גמור הוא לפנות כל מה שבבית. ואפילו חבילי עצים וקנים. וכן איתא נמי בת\"כ שהביאו רמל\"מ [רפי\"ד מצרעת] דכתיב בטרם יבוא הכהן לראות הנגע. לראות את הפנוי. ור\"ל דגזה\"כ הוא שכשיכנס הכהן שם בתחלה. יהי' הכל פנוי שלא יהי' יכול לראות שם רק את הנגע. וא\"כ פנוי הכל מהבית מצוה היא אליבא דכולהו. אבל פלוגתיי' דר\"י ור\"ש הוא רק בסיפא דקרא. דכתיב ולא יטמא כל אשר בבית. דר\"י ס\"ל דאם ע\"י אונס או שכחה לא פינו הבית קודם כניסת הכהן. נטמא כל אשר בבית ואפילו חבילי עצים וקנים. וכדכתיב ולא יטמא כל אשר בבית ור\"ש ס\"ל דאע\"ג דברישא דקרא נכלל גם חבילי קנים ועצים שחייב לפנותן. היינו רק משום דעסק הוא לפנוי. ויהי' מאיזה טעם שיהי' הקב\"ה הצריכו לפנות הכל. אבל סיפא דקרא דקאמר ולא יטמא כל אשר בבית. היינו רק לאשמועינן דכשלא פינה נטמא כל מה שראוי לקט\"ו בשאר טומאות. אבל חבילי עצים כשלא הוציאן לא נטמאו. ור\"מ לא פליג על שום חד מינייהו. דאפשר שפיר דס\"ל כר\"י שיתטמאו גם החבילין או כר\"ש שישארו בטהרתן. וכן מוכח דר\"מ לאו לאפלוגי קאתא. מדקאמר אמר ר\"מ ולא ר\"מ אומר. ואי דאתא לפלוגי אר\"ש. הול\"ל אמר לו ר\"מ. אלא ר\"מ מילתא אחריתא קאמר להודיע רחמיו ית' אפילו על חוטא. והוא ממש דוגמת המאמר [סנהדרין פ\"ו מ\"ה] דקאמר אר\"מ בזמן שאדם שרוי בצער וכו'. ומשום דר\"מ דרשן גדול הוה מביא התנא הכא והתם מה שדרש בענין. ולפי הצעה זו נסתרה קושיית הרכ\"מ להרמב\"ם [פי\"ד מצרעת ה\"ה] שהקשה האיך פסק הרמב\"ם כר\"י נגד ר\"ש ור\"מ דרבים נינהו. והרי לדברינו אין לר\"מ חלק כלל במחלוקת זה. ולא פליגי בהא רק ר\"י ור\"ש. והרי קיי\"ל דר\"י ור\"ש הלכה כר\"י [כעירובין מ\"ו ב']. גם מלבד זה פשטותא דקרא משמע טפי כר\"י. מדכתיב ולא יטמא כל אשר בבית. במלת כל מרבה הכל. ולכן יפה פסק הרמב\"ם כר\"י. ואע\"ג שלא פירש שיתטמאו החבילין כשלא יוציאן. ממילא משתמע מינה. מדסיים ואח\"כ יכנס הכהן לראות הנגע. ואע\"ג דלקמן [בפי\"ג] לא מצינו שמטמא התנא רק אדם וכלים שנכנסו. היינו בשנכנסו אח\"כ. אבל מה שהי' תוך הבית בשעה שראה הכהן הנגע בתחלה. גזירת הכתוב הוא שיתטמא אף מה שאקמט\"ו במקום אחר. אבל אין להביא ראיה שיתטמאו עצים וקנים מדקאמר רבא שהוא מאמוראי בתראי [במ\"ק ד\"ז א']. דנגעי בתים חידוש הוא. דבשאר דוכתי אין עצים ואבנים מטמאין. והכא מטמא. ועי\"ש. והרי א\"א לומר. דעצים ואבנים דקאמר היינו עצי וכותלי הבית אחר שניתץ. דא\"כ הול\"ל טפי דבעלמא אין מחובר מקט\"ו. אע\"כ עצים ואבנים שמונחין תוך הבית קאמר דמטמא. וכן נוטה דעת רמל\"מ הנ\"ל להביא ראיה מזה לדעת זו. במח\"כ ליתא. דתנור יוכיח דג\"כ אף דמחובר הוא מקט\"ו [כשבת קכ\"ה א' ורמב\"ם כלים פט\"ו ה\"ו]. גם מה שרצה רמל\"מ להביא ראי' שם לאידך גיסא דחבילי עצים אמקט\"ו כשמונחין שם תוך הבית מדקאמרינן בסוכה [די\"ב] דחבילי עצים וקנים אין מסככין בהן. משום דלפעמים הניחם שם שלא לשם סכך. ואח\"כ נמלך עליהן לסיכוך והו\"ל תעשה ולא מן העשוי. ואי נימא דחבילי' נטמאו תוך בית המנוגע תיפוק לי' דכל דבר המקט\"ו אין מסככין בו. במחכ\"ר א\"כ איזה סוכה תבנה לי שיהי' כשרה. הרי גם אם סככה בפסולת גורן ויקב. וכשיהי' עכ\"פ בבית המנוגע יתטמאו. דמ\"ש מחבילי עצים. אע\"כ מה דאמרינן דדבר שמקט\"ו אין מסככין בה. היינו דמקט\"ו מחמת תמונתו מדהוא כלי או מאכל. משא\"כ מה שנתטמא בבית המנוגע. דאין שם דבר שלא יתטמא התם וודאי לא אתמעט מבאספך. מדחידוש הוא]:"
+ ],
+ [
+ "על מה חסה התורה
דמדלא אמרה תורה בדרך החלטה. דכשיכנס הכהן ויאמר שהוא נגע. יהי' כל מה שבבית טמא. ע\"כ לא לאשמעינן הדין אמרה תורה כך כ\"א כמזהרת לבעה\"ב שלא יפסיד ממונו. ועל זה מקשה מה חשש הפסד יש בזה. דאי משום שכשלא יוציא כלי עציו ובגדיו וכו' יתטמאו. הרי אין כאן הפסד כשיתטמאו. דהרי אפשר להטבילן ויטהרו. ואפילו נימא כר' יהודה שגם החבילי עצים מטמאה. והנך אין להם טהרה במקוה. דלא אמרה תורה טבילה רק באדם וכלים. עכ\"פ אין בהם הפסד דהרי יכול להסיקן תחת תבשילו מיד. ואי משום אוכלין ומשקין שבביתו. שכשיתטמאו ג\"כ אין להם טהרה במקוה. אפ\"ה אין כאן חשש הפסד. דיכול לשמרן לאכלן בימי טומאה שמצויי' לאדם בביתו בימי נדה וזיבה [אולם תמהני לרש\"י [שבת דפ\"ד ב'] דפשוטי כ\"ע אין להן טהרה במקוה. וכמו כן לרמב\"ם ריש הלכות מקואות מפץ אין לו טהרה במקוה. א\"כ יש הפסד כשלא יוציא השלחנות והכסאות ומפצי המשכב שכולן פשוטי כלי עץ הן וכשלא יוציאן ויתטמאו אין להן טהרה במקוה. ואת\"ל דהנך נמי משמרן לתשמיש אשתו בימי טומאתה. וכמ\"ש לעיל באוכלין. ליתא. דא\"כ בכלי חרס נמי דמסיק דעליהן קפיד רחמנא להפסדן. והרי גם בהן אין הפסד מדשמרן לתשמישי ימי טומאה. אע\"כ דדוקא במאכל ומשקה. שבאכילתן מתבערים מהעולם. לא חיישינן שיבוא מהן לידי תקלה. אבל בכל כלי בתי קיום. כשהוא טמא אינו רשאי לקיימו בביתו. דאתא בה לידי תקלה לטמא טהרות שבביתו. וא\"כ יש הפסד מרובה כשלא יוציא כל פשוטי כלי עץ הנ\"ל וכדאמרן. י\"ל דבאמת מה\"ט קאמר ר\"מ רק פך וטפיח שהן כלי חרס קטנים. והרי איכא נמי כ\"ח גדולים כקדירות וקנקנים ותנור. אלא נקט רק כ\"ח קטנים שאין הפסד כ\"כ בשבירתן. חושש האדם שיבוא בהן לידי תקלה. ושוברן כשיתטמאו. אבל כל כלי גדול אין בו חשש כשיתטמא. דגונז אותו לתשמישיו בימי טומאה]:"
+ ],
+ [
+ "ועל פכו
הוא פך השמן. והוא כ\"ח קטן כדאמרינן [ב\"ק כ\"ד ב'] ומהפכין קטנים שטהורים במשא הזב:"
+ ],
+ [
+ "ועל טפיו
הוא ג\"כ כ\"ח קטון שפיו צר מאד [כפרה פ\"ו מ\"ג]. והרי כל כ\"ח כשנטמא אין לו טהרה במקוה. ומדיחוש שיבוא בהן לידי תקלה לטמא טהרותיו. יצטרך לשברן. להכי חס רחמנא עליהן שיוציאן קודם כניסת הכהן לשם:"
+ ],
+ [
+ "אם כך על של רשע
דנגעים באין לעונש על לה\"ר:"
+ ],
+ [
+ "ק\"ו על של צדיק
ולפיכך אם ח\"ו יקרה לו דבר מה באלו. והוא אינו יודע לעצמו עון אשר חטא. יתנחם במחשבה זו דאו שהוא לנסיון כמ\"ש ד' צדיק יבחן. ומי עדיף מאאע\"ה שנתנסה בעשרה נסיונות קשות. או שיזוקק עי\"ז מחטא שעשה ושכחו. דאל\"כ וכי ח\"ו חשיד קוב\"ה דעביד דינא בלא דינא [כברכות ד\"ה ב']. או שבאמת גם בעוה\"ז יגולגללו טובה עי\"ז לבסוף. או במקום שקצר עין האדם מלהשקיף הטובה. וכדאמרינן בר\"ע ונחום איש גם זו שאמרו בכל מקריותיהן כל דעביד רחמנא לטב עביד [כברכות ד\"ס ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "אינו הולך לתוך ביתו ומסגיר
משכח\"ל ע\"י חבל ארוך שבדלת שימשכהו בביתו ויסגור הדלת [כאאמ\"ו הגאון זצוק\"ל בשם רש\"י חולין ד\"י ב' והר\"ן נדרים נ\"ו ב']. או בשיצוה הכהן לשלוחו שילך לשם ויסגיר [כרש\"י נדרים הנ\"ל]. וג\"ל דמדהצריכה תורה כהונה להסגר אפשר דצריך שיהי' גם השליח כהן בשמסגיר סמוך להבית. והיינו אף שלא ראה הוא הנגע רק המשלח. מיהו לפמ\"ש רמל\"מ [פי\"ד מצרעת] דדין בית מנוגע כדין אדם ובגד מנוגעים. דבכולן א\"צ לסגור הדלת בעדן. רק סגי בשיאמר הכהן שהוא מוסגר. א\"כ הא דקאמר הכא שלא. ילך לביתו ויסגיר ר\"ל שלא ימתין מלפסוק הדין עד שיבוא לביתו. אלא בעודו עומד סמוך להבית יפסוק דינו:"
+ ],
+ [
+ "ולא בתוך הבית שהנגע בתוכו ומסגיר
לרמל\"מ הנ\"ל שא\"צ רק לומר שהבית מוסגר ולא שיסגירו ממש. משכח\"ל שפיר שעומד הכהן תוך הבית המנוגע. ואומר כן. אבל לרש\"י ור\"ן הנ\"ל דמדבריהם מוכח שצריך שיסגירנו ממש. לכאורה ק' האיך אפשר שיעמוד בתוך הבית ויסגיר מאין יצא הכהן וישוב להבית בסוף ז\"י ההסגר. ואע\"ג דבאמת גם על המפתן חוץ מהדלת אסור לעמוד. עכ\"פ לא הו\"ל להתנא למנקט הא בלשון תוך הבית דלא אפשר. ודוחק לומר דאתא לאפוקי שלא יצא הכהן אחר ההסגר דרך חלונות. או דרך פרצה. אלא נ\"ל דגם לרש\"י ורמב\"ם א\"צ רק להסגיר הבית שיהי' מוסגר ברוב ז\"י ההסגר. אבל עכ\"פ רשאי לפתחו רגע ביני ביני:"
+ ],
+ [
+ "אלא עומד על פתח הבית
דצריך שיעמוד חוץ מהמפתן וסמוך לו ויסגיר. ואפילו על המפתן חוץ מהדלת אינו רשאי לעמוד בשעה שיסגיר: מיהו א\"צ שיעמוד דוקא סמוך להמפתן ויסגיר דהרי לא ממעטינן ברישא רק הנך ב' דוכתי. תוך בית המנוגע או תוך בית אחר. אבל בדרך בלכתו לביתו מבית המנוגע רשאי להסגירו. רק לרבותא נקטינן סמוך למפתן. דגם שם רשאי להסגיר:"
+ ],
+ [
+ "ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית
ר\"ל סמוך להמפתן מבחוץ. ובדיעבד גם בכל גוונא שהסגיר מהני:"
+ ],
+ [
+ "אינו נוטל אבנים
של כותל הבית:"
+ ],
+ [
+ "ולא סיד מכל מקום
ר\"ל לא משום מקום. דסיד לא מיקרי עפר:"
+ ],
+ [
+ "אינו מביא לא אחת תחת שתים ולא שתים תחת אחת
לא דתסגי בשיחלוץ רק אבן אחת. דהרי צריך שיחלוץ שתים [וכרמב\"ם פט\"ו מטו\"צ]. אלא ה\"ק. לא יניח ב' אבנים במקום שהי' מונח בתחלה רק אבן א'. דדוקא כשחולץ ג' אבנים או יותר. מותר להניח תחתיהן מספר אבנים שירצה. אבל בחולץ רק ב' אסור להניח תחתיהן יותר מב':"
+ ],
+ [
+ "תחת שלש תחת ארבע
דמשתים ולמעלה יוכל לחלוץ כל כמה שירצה. ולהניח תחתיהן כל כמה שירצה:"
+ ],
+ [
+ "מכאן אמרו
לאו אדלעיל קאי אלא מלתא באנפי נפשי' היא. ור\"ל מחליצת אבנים שבבית מנוגע למדו:"
+ ],
+ [
+ "אוי לרשע אוי לשכנו
אותו שנראה הנגע בתוך ביתו. וגם שכנו שדר בעבר השני של הכותל המשמשת לשניהן. שניהן חייבין להטפל בחילוץ האבנים:"
+ ],
+ [
+ "שניהן קוצעין
ר\"ל משום שאחר שנחלצו האבנים שבהן הנגע צריך ג\"כ לקלף הכותל סביב האבנים שחלץ. חייבין שניהן בקלוף זה. לא שהן עצמן חייבין בכל זה. אלא ר\"ל טרחא זו מוטל על שניהן. וכשירצו ישכרו שניהן א' לעשות כל אלה:"
+ ],
+ [
+ "אבל הוא לבדו מביא את העפר
דאחר שחלץ וקצע צריך לטוח ב:טיט חדש כל כותלי הביח מבפנים. ואינו סדן בסיד [ועיין לעיל אות נ']:"
+ ],
+ [
+ "בא בסוף שבוע
של הסגר הב' אחר שחלץ וקצץ וטח. ישוב הכהן לראות פנימי' הבית:"
+ ],
+ [
+ "והוציא אל מחוץ לעיר
אפילו אינה מוקפת חומה:"
+ ],
+ [
+ "אל מקום טמא
ר\"ל מקום שמחזיקין אותו בטומאה. וכגון בית הקברות:"
+ ],
+ [
+ "הפסיון הסמוך
ר\"ל אם ראה הכהן שפשתה הנגע סמוך להאום:"
+ ],
+ [
+ "והרחוק
לאו דוקא רחוק. אלא כל שאינו מחובר להאום:"
+ ],
+ [
+ "כשני גריסין
כנגע בתים בתחלה. מיהו א\"צ שתחזור הנגע לאותה כותל. אלא אפילו חזרה בכותל אחר כך הוא דינו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "עשרה בתים הן
ר\"ל עשרה מיני בתים מנוגעין הן שחלוקין בדיניהן זמ\"ז:"
+ ],
+ [
+ "הכהה בראשון
שבסוף שבוע א' של הסגרו. מצא שכהה הנגע ממראיתו הטמא שבתחלה. ונתהפכה למראה כשרה:"
+ ],
+ [
+ "וההולך לו
ר\"ל או שבסוף הסגר א' מצא שהלכה ועברה הנגע לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "קולפו
ר\"ל בב' אופנים הללו קולף בפנים מקום הנגע לבד:"
+ ],
+ [
+ "והוא טהור
ונפטר מיד לגמרי. הרי ב' בתים:"
+ ],
+ [
+ "הכהה בשני
ר\"ל ואם עמד בעינו בסוף שבוע א'. וחזר והסגירו. ובסוף הסגר שבוע ב' מצא שכהה למראה כשרה:"
+ ],
+ [
+ "וההולך לו
ר\"ל או שבסוף שבוע שני עברה לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "קולפו והוא טעון צפרים
ר\"ל זה טעון צפרים לטהרתו כמ\"ש בתורה. הרי ד' בתים:"
+ ],
+ [
+ "הפושה בראשון
ר\"ל ואם בסוף שבוע א' מצא שפשתה הנגע:"
+ ],
+ [
+ "חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע
ר\"ל מסגירו עוד שבוע שנית:"
+ ],
+ [
+ "חזר ינתץ
כסוף פי\"ב. הרי בית ה':"
+ ],
+ [
+ "לא חזר טעון צפרים
לטהרות ככתוב. הרי בית ו':"
+ ],
+ [
+ "עמד בראשון ופשה בשני
הרי בית ז':"
+ ],
+ [
+ "לא חזר טעון צפרים
לטהרו. הרי בית ח':"
+ ],
+ [
+ "עמד בזה ובזה
בסוף שבוע א' וב':"
+ ],
+ [
+ "ינתץ
דבחזר בסוף שבוע שלישי נותץ כל הבית כסוף פי\"ב. הרי בית ט' [ועמ\"ש בס\"ד פ\"א סי' ל'. דבשהה הכהן ולא בדקו אף שמצאו עמד בעינו כבתחלה. אפילו שהה בינתיים כמה ימים ולא מחשבו כולהו רק כשבוע א'. ואם שהה שבוע א' וב' מלבדקו בינתיים. יש לו בזה קולא. ואם לא בדקו בין שבוע ב' לג' אין כאן קולא דהרי אפילו נחשבנו כבדקו הכהן בסוף שבוע ב' לא היה מחוייב השתא שעמד בעינו רק חליצה וקיצה]:"
+ ],
+ [
+ "לא חזר טעון צפרים
לטהרו. הרי בית י':"
+ ],
+ [
+ "אם עד שלא טהרו בצפרים
בכל מקום שהצרכנו לעיל צפרים. אפילו בסוף שבוע ב':"
+ ],
+ [
+ "ואם משטהרו בצפרים
דאז דינו כנגע חדש:"
+ ],
+ [
+ "האבן שבזוית
שבכל זוית רגילין להניח אבן גדולה כדי לאגד ב' הכותלים. וכמ\"ש אבן מאסו הבונים [מפני כובדו] היתה לראש פנה. ואולם מחמת גדלו נראה בביתו ובבית שכנו. וה\"ה שכל אבן שבכותל שנראה בבית המנוגע ובבית שכנו. ורק נקט בזוית. דשם רגיל בכך:"
+ ],
+ [
+ "ובזמן שהוא נותץ
את כל הבית:"
+ ],
+ [
+ "ומניח את של חבירו
דבחליצה כתיב וחלצו. משמע שניהן. אבל בנתיצה כתיב ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו. משמע רק של א'. מיהו פשיטא דגם כשב' הבתים של אדם א' נמי דינא הכי. וכתקרה [במ\"ג]. רק הכא אורחא דמילתא נקט:"
+ ],
+ [
+ "נמצא חומר
לאו אשכנו קאי שחמור לי' חליצה מנתיצה. שבחליצה גם השכן חייב להטריח. משא\"כ בנתיצה ליתא דכל דין שבין גברי לא שייך חומרא וקולא. דמה שחמור לזה קל לזה. אלא אאבן המנוגע בעצמו קאי. דכשהדין לחלוץ חולצו כולו. וכשהדין לנתץ. נותץ רק חצי האבן. דאף דהי' מסתבר שתהיה הנתיצה לכל הבית טמא חמירא מהחליצה. ולחידוש בעלמא נקט תנא הך בבא. ואפשר עוד דלאפוקי מדר\"א לקמן אתא. דלר\"א חליצה ונתיצה שוין:"
+ ],
+ [
+ "בית הבנוי ראש ופתין
ר\"ל אם הבית בנוי באופן כך. ששורה א' מהאבנים שבכותל הם אבנים גדולות שנקראים ראש. וע\"י גדלן כל א' מהם הוא עב כעובי החומה. ולפיכך נראה כל אבן שבשורה זו בב' הבתים. ועל שורה זו שוב מונח שורה ב' מאבנים קטנים ששנים מהן עוביין יחד כעובי החומה. נמצא שאבן הנראה בבית אחד לא נראה בהבית שבצדו. ומחמת קוטן האבנים נקראו פתין דהיינו כמו פתות אותה פתים. דר\"ל חתיכות קטנות:"
+ ],
+ [
+ "נראה
ר\"ל אם נראה הנגע באחד מהאבנים הגדולות:"
+ ],
+ [
+ "נוטל את כולו
בין כשמחוייב לחלוץ או לנתוץ. ומחמיר בהא טפי מבת\"ק (רב\"א):"
+ ],
+ [
+ "היתה עליה על גביו נותן את הקורות לעליה
ואם נותץ כותלי חדר התחתון אז תומך התקרה בעמודים שיעמיד תחת ד' זויות התקרה. סתמא דמתניתין משמע בין ששניהן שייכין לאדם א' או לב' בנ\"א כך הוא הדין [ותמוה דמ\"ש קורה מאבן שבכותל שבינו לבין חבירו. דאמרינן לעיל [במ\"ב] דאפילו בראש נותץ את שלו ומניח של חבירו. ואי\"ל דהכא כשיחלק הקורה ויתוץ רק את שלו לא יהיה חלק הנשאר לחבירו ראוי לקורה. ליתא דאטו מי לא איירי הכא גם בקורה עבה מאד. ואות\"ל התם מיוחד כל חצי עובי אבן לתשמיש של כל א' לבד. להכי לא נטמא חלק של כל א'. דרק חלק האבן שמיוחד לתשמיש הבית המנוגע נטמא. אבל הכא התחתון והעליון שניהן צריכין להתקרה. נמצא ששניהן משותפין בכל התקרה. ולפיכך לא נטמאת התקרה. וכדממעטינן בת\"כ בפירוש [והביאו הר\"ש בפירקין] מדכתיב ונתץ את אבניו ואת עציו. דמשמע רק כשהן שלו לבד ולא כשחבירו משותף עמו. ליתא דהרי בפירוש תנינן [ב\"מ פ\"י מ\"ב] דבין לת\"ק ובין לר' יוסי התם. רק במעזיבה פליגי. דלת\"ק שייך לתחתון ולר' יוסי שייך לעליון. אבל בקורות מודו תרווייהו דשייכים לתחתון. וא\"כ הכא כשהנגע בהבית למה לא יתוץ את הקורות. וי\"ל דאע\"ג דכל הקורה שייך להתחתון. עכ\"פ משועבדת הקורה גם להעליון. ושפיר קרינן בי' את עצו ולא את עציהם. דהרי קיי\"ל שעבודא דאורייתא [כקידושין י\"ג ב']. מיהו מדלא נקט תנא נותן את הקורות ואת המעזיבה וכו' דהרי גם עפר של בית מנוגע אסור. ולאשמעינן דהכא אע\"ג דשייכי גם מעזיבה להתחתון. וכהת\"ק התם. עכ\"נ. משום דגם היא משועבדת להעליון כמו הקורה. קרינן גם בה את עפרו ולא את עפרם. ש\"מ קצת כי\"א [בח\"מ שי\"ד] דס\"ל כר' יוסי שם דמעזיבה וודאי לעליון שייכי. ולפיכך דוקא כשהנגע בעליי' מקעקע כל המעזיבה. וכיון דלר' יוסי מעזיבה רק אשוויי' גומות הוא ולא אחזוקי תקרה. אין להתחתון שעבודא עלה כלל. וקק\"ל לפ\"ז מהא דאמרינן [אהלות פ\"ו מ\"ד] לענין טומאת אהל המת. דכשהטומאה בחדר התחתון. בוקעת לתוך חצי עובי המעזיבה התחתון. וכשהטומאה בעליי' בוקעת הטומאה למטה עד תוך חצי התחתון. וכ\"כ כשהטומאה במעזיבה עצמה. רק חצי עובי' העליון שייך להעליי'. וחצי עובי' התחתון שייך להבית. ואמאי נימא הכא דכל המעזיבה לעליון שייך. וי\"ל קצת. דבשלמא הכא כיון דעליי' שייכא לתשמיש בית העליון שנתנגע. חשבינן לה כאילו המעזיבה הוא הכותל עצמו. וכשנתנגע חדר התחתון. הרי מדהמעזיבה שייכא כולה לתשמיש העליון. א\"צ המעזיבה נתיצה. דהרי לא נתנגע המעזיבה כלל. אבל התם הרי רק על התפשטות הטומאה דיינינן. וכי משום דשייכא לכאן או לכאן לא תתפשט טומאה שבחבירו אליו. והרי אפילו דבר ששייך ממש לאדם אחר אפשר שתתפשט אליו הטומאה שברשות חבירו. ונתנו חכמים קצבה בדבר ואמרו שלא תתפשט הטומאה משם למקום אחר או ממקום אחר לשם רק עד חציו. ואפשר נמי דשעורא דהתם הלמ\"מ היא ככל השיעורים]:"
+ ],
+ [
+ "ומציל על המלבנים
לבנים מרובעות שמניחין על הגג שלא יתרכך הטיט הטוח ברצפת הגג בהגשמים. והלבנים הללו אינן מחוברים בטיט בהגג. וו\"א דמלבנין. היינו ד' קרשים שתוך חלול הפתחים והחלונות. סמוך למזוזות ותחת המשקוף. ועל המפתן. וגם בהנך מיירי שאינן מחוברין בטיט או ביתידות בגוף הבית. רק תקועים שם בחוזק. ומה\"ט נצולין:"
+ ],
+ [
+ "ועל שריגי החלונות
גיטערווערק בל\"א. ועושין אותן מגבעולין דקין שו\"ע. ותוקעין אותן בחלונות להסתכל מתוכן לחוץ. וגם שלא יפלו התינוקות מתוך החלון. וגם הנך מיירי שאונן מחוברים בהבית. ועשוי להוציאן משם. מיהו דלתות וחלונות אע\"ג שמתנועעים אנה ואנה אפ\"ה כיון שקבועים בצירים רהבית כגוף הבית דמי [כב\"ב פ\"ד מ\"ג] ולפיכך נתצין עמו:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר מלבן
ר\"ל ד' קורות שמניחין על ד' כותלי הבית שמחוברין כל הד' קורות יחד ברבוע נגד ד' זויות הבית. ונקראין מויער לאטטען בל\"א. ועל המרובע הזה מניחין ראשי קורות הבית כדי לחבר כל הקורות יחד בהרבוע כדי שיחזק כל א' את חבירו. וקשה פשיטא. ואת\"ל דקמ\"ל דאפילו אין המלבן מחובר להבית אפ\"ה כובדו קובעתו. אפ\"ה פשיטא. דאם הקורות שמונחין על המלבן ניתצין. א\"כ המלבן שתחת הקורות. שמונח על כותלי הבית ממש. מכ\"ש ששייך לבית טפי וחייב לנתצו. ונ\"ל דר\"י מיירי שיש עליי' על גביו. דאז כשהנגע בחדר התחתון. אין התחתון נותץ את הקורות וכלעיל. וקאמר הכא דעכ\"פ המלבן הזה שהקורות מונחין עליו. שייכים לחדר התחתון וניתץ עמו. ול\"מ הי' נ\"ל דר\"י במלבן שמונח בשפתי הגג סביב כעין מעקה מיירי. וכמש\"ל. וס\"ל דכיון דכל גג חייב במעקה. להכי כגוף הבית דמי:"
+ ],
+ [
+ "אבניו ועציו ועפרו מטמאין בכזית
במגע ובמשא כמת. ודוקא כשיש בא' מהן כזית. וכ\"כ בהוכנס מא' מהם כזית לבית נטמא כל אשר בבית [רמב\"ם פט\"ז מטו\"צ]. וכ\"כ בגד ועור המנוגעים. מטמאים במגע ובמשא ובביאה לבית [כרמב\"ם פי\"ג מטו\"צ הי\"ג]. [ותמוה שו\"ע האיך אפשר שיטמאו במגע. הרי כל המנוגעים אינן מטמאין עד שיהי' בהן כזית [כפרקין מ\"ח]. והרי כל החוטין אינן גוף א'. והרי מה\"ט מלא תרווד רקב אמ\"ט במגע מדאינו גוף א' [כחולין קכ\"ה ב' ועיין רש\"י שם]. ואת\"ל לחלק דדוקא תרווד רקב שכולו קרטין קרטין קטנים מאד וא\"א שיגע בכל א' וא'. להכי אמ\"ט במגע. אבל חוטי שתי שהן חוטין ארוכים וגם עבים קצת מקרטני רקב. אפשר שפיר שיגע בכל החוטין שבה כזית והרי קיי\"ל דמגע ומגע מצטרפין. וכמ\"ש בס\"ד בפירושינו [חולין ד\"ט סי' נ\"ז. וע\"ש] להכי שפיר אמרינן דכזית ממנו מטמא במגע. ואפילו להרמב\"ם [פ\"א מטו\"מ הי\"ב] דפסק בנגע הב' חצאי זיתים התחובים בקיסוס לא נטמא. אלמא דגם בנגע בב' גופים גסים דאפשר ליגע בשניהן יחד. אפ\"ה אמ\"ט במגע. י\"ל דבאמת ס\"ל להרמב\"ם מה\"ט דחוטי שו\"ע נמי אמ\"ט במגע רק במשא ובהבאה לבית. וכך נוטין קצת דברי הרמב\"ם [פי\"ג מטו\"צ הי\"ג] למדייק שם. א\"נ דמיירי בשהחוט ארוך מאד עד שהוא בכללו כזית. עכ\"פ ק' בעפר בית מנוגע שכתב הרמב\"ם בפירוש [פט\"ז מטו\"צ ה\"א] שעפרו מטמא במגע וכו'. ואמאי והרי העפר אינו גוף א'. אלא כולו הוא קרטין קרטין קטנים. ואיך יטמא במגע. וכ\"כ קשה מדאמרינן [ע\"ז פ\"ג מ\"ו] דעפר ע\"ג מטמא במגע. וק' ואמאי. ומ\"ש מתרווד רקב דאמ\"ט במגע. ואין סברא כלל לומר דמיירי בנגע בגוש של עפר ההוא שהי' בכזית. ליתא. דמהיכן יהי' הגוש הזה. אי מקרקע של ביח המנוגע או של בית ע\"ג. הרי קרקע עולם לא נאסרה ולא נטמאה בשום דוכתא [כע\"ג פ\"ג מ\"ה. וסנהדרין פ\"י מ\"ו. וסוטה פ\"ט מ\"ו סנהדרין דמ\"ז ב']. אע\"כ דר\"ל הגוש מהטיט שטח בין הנדבכין. הוא שנאסר ונטמא. וזאת העפר בשעה שטח בו היו פרורים קטנים. ורק האדם לשן יחד להיות גוש. והרי קיי\"ל [רמב\"ם פ\"ד מטו\"מ ה\"ה] דחיבורי אדם אינו חיבור ולפיכך גם גוש מהעפר ההוא כמפורר דמי. ואיך יצטרפו לענין מגע. ואת\"ל כיון דנתחברו ונתדבקו פרורי הטיט יחד בלישה ע\"י מים שהוא א' מז' משקים. בכה\"ג קיי\"ל דחבורי אדם הוה חיבור [כהרמב\"ם פ\"ו מאוכלין הי\"ג]. ליתא דהרי רבינו הרמב\"ם בעצמו [פ\"ב מטו\"מ הי\"א] כתב בשם התוספתא. דתרווד רקב אע\"ג שלשו יחד במים אמ\"ט במגע דחיבורי אדם אינו חיבור. וקשה והרי הוא בעצמו כתב דבנדבק יחד במים הוה חיבור. אע\"כ דהא דבנילש ע\"י א' מז' משקין הוה חיבור היינו רק במאכלים ולא בשאר מילי. וא\"כ מ\"ש עפר מתרווד רקב. ונ\"ל דהא דאמרינן חבורי אדם אינו חיבור היינו רק בלאו אורחי' בכך. אבל בהכי אורחי' בכך אדרבה עדיפי שאר מילי ממיני מאכלים. דבמאכלים אינו חיבור רק בנלושין יחד ע\"י א' מז' משקין אבל בשאר מילי אפילו בנדבקו יחד בשום דבר שבעולם הוה חיבור. תדע דאל\"כ בגד האיך אפשר יקט\"ו. הרי נתחבר יחד ע\"י אדם שארג החוטים יחד. וכן כל כלי מחובר יחד מחלקים ע\"י מעשה אדם [עיין כלים פ\"ה מ\"ט]. אע\"כ דכל דאורחי' בהכי אמרינן גם בכלי ובכל דבר שאינו מאכל שגם בחבורו בכל דבר הוה חיבור. וא\"כ י\"ל דתרווד רקב דלאו אורחי' לגבלו יחד. ולפיכך גם בגבלו בא' מז' משקין לא הוה חיבור. דלאו בר גיבול הוא. אבל עפר וטיט דאורחא הוא לגבלו בביתו. והרי מה\"ט קיי\"ל [שבת די\"ח א וביצה ל\"ב ב'] דרק אפר אינו בר גיבול משא\"כ עפר. לפיכך אפילו גבלו יחד שלא בא' מז' משקין הוה חיבור. ולפ\"ז הא דאמרינן לעיל [ספי\"א] דמוחלט שעשאו מוכין דמטמא. היינו דמטמא במשא ובביאה דבכה\"ג אפילו קרטין קטנים מצטרפין לכשיעור [כרפ\"ג דאהלות]. אבל במגע אמ\"ט. וכתרווד רקב לעיל. א\"נ דמיירי דבחזר ועשה מהמוכין חוט וארגם יחד עד שנעשה גוש א' כשיעור מטמא גם במגע [ועמ\"ש בזה בס\"ד בעוקצין פ\"ג מ\"ה]. ואעפ\"כ הנני עומד משתאה מחריש לדעת איך לא הוזכר במשנה וברמב\"ם שעפר בית מנוגע ועפר בית שנעבד. רק גושיו שבכזית יטמאו במגעו:"
+ ],
+ [
+ "ר\"א חסמא אומר במה שהן
ר\"ל אם אבן שלם הוא מטמא בכל שהוא כאבר ממת שאין לו שיעור [כאהלות פ\"א מ\"ז] ולא קיי\"ל כן:"
+ ],
+ [
+ "בית המוסגר מטמא מתוכו
בהושיט ידו לתוך הבית ונגע בכותליו בפנים אף שלא במקום הנגע. נטמא. וכ\"ש בנכנס כולו לתוכו אפילו דרך אחוריו או ראשו ורובו כדרכו. ואפילו לא נגע בכותלי' טמא. אבל בנגע באחורי הבית אפילו באחורי האבנים המנוגעים בעצמן לא נטמא במגען כל זמן שמחוברין [ועיין רש\"י יבמות ק\"ג ב']. ולרמב\"ם [פט\"ז מטו\"צ] מתוכו דקאמר הכא היינו בנכנס כולו לתוכו. ואפילו דרך אחוריו. אבל הנוגע בהאבן שבו הנגע בכל צד מצדדין ואפילו מאחוריו טמא. אבל שאר הכותל אפילו נגע בה בפנים טהור. ותוס' [ביבמות הנ\"ל] מסתפקין אם מתוכו דקאמר הכא. היינו בנכנס כולו לתוכו כהרמב\"ם. אבל במגע. אפילו האבן שבו הנגע. אפילו בנגע בו בפנים ובמקום הנגע אמ\"ט. או דילמא מתוכו דקאמר היינו בנגע במקום הנגע שהוא מטמא במוסגר רק מבפנים ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "בין לרש\"י ובין להרמב\"ם הנ\"ל הנוגע בו בכ\"מ בין מתוכו ובין מאחוריו טמא:"
+ ],
+ [
+ "זה וזה מטמאין בביאה
כשבא לתוך הבית דרך ביאה. אז תיכף כשנכנס לשם ראשו ורובו אף שלא נגע בכותליו טמא וכן כשהכניס עץ או אבן או עפר המנוגעים לתוך הבית הטהור בין שהן מאותן שחלץ מהמוסגר או שהן מבית מוחלט ואפילו רק עברו בבית בלי שהוי נטמא כל אשר בבית באותה שעה [כמשנה ח']. דדוקא שתחת אלו שהאהיל מדהוא אהל בלי כותלי' צריך שהוי אבל בית המנוגע מדיש בו קרוי וכותלי' תיכף בשנכנס לתוכו [תוס' יבמות ק\"ג א']. ול\"מ מבבא זו משמע דרישא לא מיירי בכניסה והיינו דלא כרמב\"ם. אלא רק במגע מיירי והיינו דבנגע בפנים בכל מקום טמא. והיינו דלא כרמב\"ם ודלא כתוס' הנ\"ל בב' הפירושים]:"
+ ],
+ [
+ "הבונה מן המוסגר
לאחר שחלץ וקצה יטח בסוף הסגר א' או ב'. לקח מהבית אבנים או וכו'. ובנאן בכותלי בית טהור:"
+ ],
+ [
+ "בטהור וחזר נגע לבית
לבית המוסגר שנטלן:"
+ ],
+ [
+ "חולץ את האבנים
שבנה מהמנוגע בהטהור צריך לחלצן. מדאין טמאין כהבית שנטלן משם שחזר אליו הנגע:"
+ ],
+ [
+ "חזר על האבנים
באותן האבנים שבנה אותן בתוך כותלי הבית השני:"
+ ],
+ [
+ "והאבנים ישמשו את הבית השני בסימנין
שממתין מלנתקן מהכותל עד שיסגור הבית השני עם הנגע שבהאבנים כדין כל בית שנראה בו נגע בתחלה. וכולה מתני' דמיא לבגד מנוגע [פי\"א מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "בית שהוא מיסך
שהי' בית המנוגע בנוי באמצע בית אחר ותקרת החיצון מאהיל על גג הפנימי המוסגר או מוחלט:"
+ ],
+ [
+ "דברי ר' אלעזר בן עזריה
נ\"ל דס\"ל דדוקא בבא לתוכו. או בנגע בהאבן המנוגע אע\"ג שעדוין במחובר נטמא. אבל בהאהיל דבר אחר עליו ועל הטהור. כל זמן שמחובר אמ\"ט:"
+ ],
+ [
+ "מה אם אבן אחת ממנו
דהיינו אבן שחלצו ממוסגר או שנתצוהו ממוחלט:"
+ ],
+ [
+ "מטמא בביאה
דכשהכניסו כזית ממנו לתוך הבית נטמא כל אשר בבית:"
+ ],
+ [
+ "הוא עצמו
אע\"ג שעדיין מחובר הוא. מיהו בעליי' שע\"ג חדר [כלעיל מ\"ג] ונתנגע חדר התחתון. אפשר דגם ר\"א מודה דהנכנס לעליי' טהור ואע\"ג דדמי ממש להך דהכא. דכמו דהכא תקרת הבית החיצון מאהיל על הפנימי. כמו כן התם תקרת העליי' מאהלת על חדר התחתון. אפ\"ה יש לחלק. דהכא כיון דתקרת הפנימי אינה מחוברת להבית החיצון. וצריך גם הוא נתיצה. ולפיכך אינה חוצצת. אבל התם כיון דחדר התחתון והעליי' מחוברין יחד. נותנין התקרה להטחו' ואינו נתוץ [וכמבואר התם]. א\"כ התקרה זו חוצצת בין החדר המנוגע להעליי'. אמנם דוקא בשהפנימי טמא והחיצון טהור ס\"ל לר\"א דהבא לתוך החיצון טמא. מדאין הפסק בין אויר הטמא לאויר הטהור של בית החיצון. אבל אי הוה איפכא שהחיצון טמא והפנימי טהור. אע\"ג דאויר חיצון הטמא מקיף להפנימי סביב. אפ\"ה כיון שמחיצת הפנימי הטהור מפסיק. ניצל כל מה שבפנימי. ולא עוד אלא אפילו אין לפנימי' תקרה ע\"ג אפ\"ה מה שבפנימי טהור. דלא גרע ממחיצה שאינה מגעת לתקרה דחוצצת [כלקמן בפרקין מי\"ב]. מה אמרת. דהכא שאני שתקרה הטמאה של החיצון מאהיל על מה שתוך בית הפנימי. אבל הרי קיימא לן דכל דבר המנוגע מטמא רק במגע ומשא. וביאה לתוך רשות א' עם הטהורה. אבל בהאהיל הטומאה על הטהרה או איפכא טהור [כרמב\"ם פט\"ז ה\"ד מטו\"צ]. וקיי\"ל כר\"א:"
+ ],
+ [
+ "הטמא עומד
אדם מוסגר או מוחלט:"
+ ],
+ [
+ "טהור
ודמיא קצת לספק נגע בטומאה. דכשאין לטומאה מקום טהור [כטהרות פ\"ד מ\"ח]. אלא דהכא אפילו בוודאי ביאה טהור. מדכתיב בה ישיבה. ורישא רבותא קמ\"ל דאע\"ג שהטהור עובר טמא. וכ\"ש כשהטהור ג\"כ עומד. וסיפא רבותא קמ\"ל דאע\"ג שהטהור עומד. אפ\"ה טהור דהכל תלוי בהטמא דמדכתיב מחוץ למחנה מושבו גלי לן קרא דדוקא בששהה מטמא. דמושב היינו שהוי כדכתיב ותשבו בקדש [כמגילה כ\"א א'] ולהכי בין עומד בין יושב או שוכב טמא [ועיין ברכות כ\"ה א' דגרסינן התם כמשנתנו. ובקידושין דל\"ג ב' גרסינן יושב. ואין חילוק בין הגירסות. דכולן דינן שוה]. מיהו כ\"ש בשניהן עוברים דטהור:"
+ ],
+ [
+ "אם עמד טמא
גם הטמא ואפילו עמד רק משהו באמצע הלוכו. וכבר מרישא שמעינן כן. רק קמ\"ל דלא תימא דרישא ה\"ט מדאיכא תרתי לריעותא. שיש קביעות לטומאה. וגם קדמה טומאה לטהרה. להכי קמ\"ל סיפא דאפילו קדמה טהרה. אפ\"ה כשיש קביעות לטומאה טמא:"
+ ],
+ [
+ "וכן באבן המנוגעת
וה\"ה בגד. שהי' זה או מוסגרים או מוחלטים ונשאן אדם ועבר תחת האילן שהי' הטהור עומד תחתיו:"
+ ],
+ [
+ "ואם הניחה הרי זה טמא
וה\"ה בעמד הנושא. וכ\"כ ברישא בהיתה אבן מונחת תחת האילן וטהור עובר טמא. וכשהטהור עומד תחת האילן. וזרקו האבן הטמא. ובזריקתו עבר תחת האילן שהטהור עומד תחתיו. טהור. והא דנקט שנשא אדם האבן. ולא שנזרק האבן. היינו רק לאשמעינן רבותא ברישא. דכשהנושא האבן עובר טהור. דאע\"ג דהאבן נח ביד הנושא. אפ\"ה מדקיי\"ל עקירת גופו כעקירת חפץ ממקומו דמי [כשבת ד\"ג א']. וכ\"כ קיי\"ל רכוב כמהלך דמי [קידושין ל\"ג ב']. להכי גם הכא כאילו עבר האבן דמי. ואע\"ג דמושב דכתיב דמינה ילפינן שתשהה הטומאה. רק גבי אדם מנוגע כתיב. עכ\"פ הרי הוקשו כל המנוגעים זל\"ז [כרמב\"ם ספי\"ג מטו\"צ הי\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "טהור שהכניס ראשו ורובו
דבציר מהכי לא מקרי ביאה. מיהת דוקא בשנכנס כדרכו סגי בהכי. אע\"ג דקיימא לן ביאה במקצת לא שמה ביאה [כיומא דל\"א]. עכ\"פ משהכניס ראשו ורובו ככולו דמי בשנכנס דרך ביאה. אבל בנכנס דרך אחוריו לבית מנוגנר. לא נטמא עד שיכנס כולו בלי שום שיור משהו מגופו בחוץ [כשבועות די\"ז ב']:"
+ ],
+ [
+ "נטמא
אפילו נכנס דרך אחוריו סגי בהכי. מדלא כתיב גבי' ביאה [עיין רמב\"ם ספ\"י מטו\"צ]:"
+ ],
+ [
+ "טלית טהורה שהכניס ממנה ג' על ג'
אצבעות:"
+ ],
+ [
+ "לבית טמא
מוסגר או מוחלט:"
+ ],
+ [
+ "וטמאה
בגד מוסגר או מוחלט:"
+ ],
+ [
+ "אף שאינה גע\"ג אצבעות. מיהו בהכניס רוב הבגד א\"צ געגא\"צ ברישא ולא כזית בסיפא [רב\"א]. וכל זה בטלית דכל גא\"צ שבו חשובים בגד. אבל שאר כלי טהור שהכניס לבית המנוגע לא נטמא עד שהכניס רוב הכלי. ורק בכ\"ח סגי בשהכניס קצת מאוירו [רמב\"ם פט\"ז מטו\"צ]. ולתוס' [יבמות ק\"ג ב'] הכא מדיש כותלי' סביב אפילו עבר הטמא בלי שהוי נטמא כל מה שבבית. דלא דמי למשנה ז'. דהתם אין להאויר שתחת האילן כותלי' סביב [ועיין לקמן מי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "וכליו על כתפו
שנשאן לשם מקופלין ולא לבשן:"
+ ],
+ [
+ "וסנדליו וטבעותיו בידיו
תוך פס ידו:"
+ ],
+ [
+ "הוא והן טמאין מיד
אפילו לא שהה. דמדאינו מלובש בהן אינן טפלין לו. וקרינן גם בהם והבא אל הבית יטמא:"
+ ],
+ [
+ "היה לבוש
דכשלובש בהן והם טפלין לו. אמרה תורה יכבס בגדיו. דהיינו שיטבלם מדנטמאו. ומדאמרה תורה כן רק באוכל ושוכב. ללמדנו בא. שכל שהן טפלים להנכנס. לא יתטמאו רק בשישהה בכדי אכילה כשהוא שוכב. דהיינו מיסב ואוכל. שיש קבע לאכילתו. ושיעור אכילתו הוא הלמ\"מ שהוא כדי אכילת פרס. דהיינו כשיעור ד' ביצים לרש\"י. וכג' ביצים להרמב\"ם. דמלת פרס ר\"ל חצי. דלחם שלם הוא כפול משעור זה [ועיין פ\"ח דעירובין מש\"ש סימן י']. ומדאינו רק ראשון. אדם וכלים אמקט\"ו רק מאב. ולא טימאן בנגיעתו:"
+ ],
+ [
+ "פת חטין
שע\"י שטעמו טוב נאכל מהרה:"
+ ],
+ [
+ "ולא פת שעורים
נ\"ל דה\"ה של מינים אחרים אין משערין בהם. רק נקט שעורים מדמצוי הוי רק ב' מיני פת אלו. וכ\"ש שאר מיני מאכלים אפילו ערבים לחיך טפי מפת חטין. אין משערין בהן. דאין סעודה קרויה אלא על שם לחם כדכתיב עבד לחם רב. א\"נ להכי נקט שעורי' לרבותא אע\"ג שקמחן לבן כקמח חטין. אפ\"ה מדאינו מוטעם כ\"כ. לא נאכל מהר כשל חטין:"
+ ],
+ [
+ "מיסב
שקבע א\"ע לאכילה ואינו פונה לדברים אחרים בשעה שאוכל. וממהר אכילתו להפרס הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ואוכלן בלפתן
שגם עי\"ז ממהר לאכול מדמוטעם לו טפי. והנך כולהו הלממ\"ס נינהו. ולחומרא. דאפילו בשהוי מועטת כזו נטמאו בגדיו:"
+ ],
+ [
+ "היה עומד
אדם טהור:"
+ ],
+ [
+ "בפנים
בבית מוסגר או מוחלט:"
+ ],
+ [
+ "וטבעותיו בידיו
דרך מלבוש. דאל\"כ טמאות מיד אף שלא היו כלל בפנים:"
+ ],
+ [
+ "טמאות
אפילו לא הכניסן כלל לבית המנוגע אפ\"ה ידו בתר גופו גרירא:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה מטמא מיד
דס\"ל דדוקא בשנכנס ראשו ורובו לשם שנטמא האדם שלבשן. איכא למימר שהטבעות טפילין לגופו ויהיו טמאים רק כטומאת הגוף דהיינו בששהה שם בכדאכפ\"ר. אבל הכא שלא הכניס רק מקצת גופו אע\"ג דקיי\"ל דביאה במקצת עכ\"פ מדרבנן שמה ביאה [כרמב\"ם פ\"ג מביאת מקדש פי\"ח. ולהראב\"ד שם דאורייתא הוא. רק שאין חייב כרת על ביאה כזו]. היינו רק בטמא שנכנס למקדש. ומצד מעלה [ולראב\"ד צ\"ל דהתם שאני מדהוקש לנגיעה [כזבחים ל\"ב ב'] אבל בטהור שנכנס לבית מנוגע אין כאן מעלה [ולא היקש] ואפילו מדרבנן לא נטמא גופו. לפיכך ליכא למימר שיהי' טפלה לו. והו\"ל כהכניסן תוך פס ידו וטמאים מיד [ואי\"ל דר\"י ס\"ל דכיון דידי' עכ\"פ טמאים מיד [כרפ\"ג דידים] א\"כ טפלים הטבעות לידי'. שיהיו גם הם טמאים מיד. ליתא. דטומאת הידים מד\"ס. וטומאת הטבעת מדאורייתא. וחייב עליהן כשהכניסן למקדש [כרמב\"ם פ\"ג מביאת מקדש]:"
+ ],
+ [
+ "וחכ\"א עד שישהא כדי אכילת פרס
דס\"ל דכל שנכנסו דרך מלבוש. אף שלא נטמא אדם הלובשן אינן טמאין עד שישהו כדאכפ\"ר. מיהו מודו דידיו טמאות מיד מד\"ס. וצריך לטבלן מדנעשו שניות [כרפ\"ג דידים]:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שאין כל גופו טמא
כגון בענינינו שעומד בחוץ והושיט ידו לבית המנוגע דמדאורייתא טהור גמור הוא. וגם מדרבנן לא נטמאו רק ידיו. וכיון דבכה\"ג אין כאן טומאה להלובש. מכ\"ש דהול\"ל שעכ\"פ יוקל טומאת הלבושים הטפלים לגופו:"
+ ],
+ [
+ "אינו דין שלא יטמא את מה שעליו עד שישהה כדי אכילת פרס
ולר\"י אדרבה כשהלובש טמא עדיף. דהרי ישראל כשהכניסן לבוש. שנטמא הוא. לא נטמא הכלי עד שישהה בכאכפ\"ר. וכותי ובהמה שהכניסם לבוש. לא נטמאו גופן. וכלים שלבשו טמאים מיד. ולרבנן הנך א\"א שיקט\"ו כלל. משא\"כ יד ישראל. הרי הוא גוף הראוי לקט\"ו:"
+ ],
+ [
+ "מצורע
בין שהאדם מוסגר או מוחלט בשנכנס ראשו ורובו סגי אפילו בנכנס דרך אחוריו:"
+ ],
+ [
+ "כל הכלים
ה\"ה אדם ומאכלים ומשקין [כלעיל מ\"ז]. רק נקט כלים לאשמעינן עד הקורות. ואינך אינן מצויין רק למטה:"
+ ],
+ [
+ "אפי' עד הקורות
ר\"ל ואפילו תלויין בכותלי' למעלה מגובה אדם מנוגע שנכנס לשם:"
+ ],
+ [
+ "רש\"א עד ד' אמות
דהיינו כפי קומת אדם כשיפשוט ידיו ורגליו יפה. דלזה צריך ד' אמות [כב\"ב פ\"ד מ\"ד] אבל כל שלמעלה מזה רשות אחר הוה:"
+ ],
+ [
+ "כלים
רב\"א ל\"ג כלים דהא בכלים איירינן. ולפע\"ד שפיר גרסינן לה. דלדיוקא נקט כלים. לאשמעינן דרק בכלים פליג ר\"י. הא באדם טהור שהוא שם. לכ\"ע א\"צ שישהה המצורע רגע. ונטמא הטהור מיד. ומשום שיש כותלים סביב [וכמש\"ל סימן ל\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "מיד טמאין
וא\"צ שהוי רגע:"
+ ],
+ [
+ "ר\"י אומר אם שהה כדי הדלקת הנר
ואפילו בנכנס ביום משערין כך. דס\"ל דדוקא בנכנס טהרה לבית טמא נטמא מיד [כלעיל משנה י']. אבל בנכנס טמא לבית טהור. דוקא בנכנס ברשות א\"צ שהוי בשוש כותלים סביב. דמשום כשנכנס ברשות הו\"ל מושבו ונטמא הכלי. ונכנס ברשות היינו בראהו בעה\"ב נכנס ושתק. ורק כשהבעה\"ב טרוד בעסקיו. ואפילו טרוד רק בהדלקת הנר שהיא מלאכה קלה שבבית. מצינן למימר דכנכנס שלא ברשות דמי. ואע\"ג שלא א\"ל בעה\"ב שיצא היינו מדטרוד במלאכתו הי'. והיינו דקאמר הכא דמשערינן בכדי הדלקת הנר. דכששהה יותר מזה בבית חבירו ולא א\"ל שיצא. הרי נכנס ברשות ונטמא כל אשר בבית. ומיהו משום לא פלוג גם בשנכנס ביום ושהה כך ולא א\"ל שיצא נטמא הכל. וי\"א דמשערין בזה משום לא פלוג מע\"ש ביה\"ש שטרוד בעה\"ב אז בהדלקת נר של שבת שצריך לברך על הדלקתו. ולא הי' יכול לומר לו בשעת הדלקה צא טמא. אבל כששהה יותר מזה ושתק הבעה\"ב הרי נכנס ברשות ונטמא הכל. מיהו כמו דפליגי הכא. פליגי נמי לעיל [במ\"ח] בטמא שהכניס ראשו ורובו לבית טהור. דלר\"י צריך שהוי כהדלקת הנר. רק דלעיל לא נחית תנא להודיע שיעור שהוי גם לת\"ק. אבל במשנה ז' בעבר תחת אילן שאויר שתחתיו אינו רשות מיוחד. ולא שייך שם לומר שנכנס שלא ברשות. להכי לכ\"ע סגי בשעמד:"
+ ],
+ [
+ "נכנס
ר\"ל ואם רצה המוסגר או המוחלט לכנס לביהכ\"נ:"
+ ],
+ [
+ "על רוחב ד' אמות
ולהכי מפנין לו מקום מרווח כזה. משום דכך הוא שיעור תפלה להשתחוות בפישוט ידים ורגלים [רש\"י יומא דכ\"א א' ד\"ה משתחוים]. ולפ\"ז י\"ל דרק אורחא דמלתא נקט תנא. והוא הדין בפחות מזה. [ומרמב\"ם משמע לכאורה דס\"ל דכשאינו כשיעור הזה אינו מושב בפ\"ע ובטל לגבי ביהכ\"נ. ונטמאו הקהל. אבל א\"א לומר כן דהרי אפילו בור ודות המגולים בבית והן צרכי הבית. ואפ\"ה לא בטלי לגבי הבית כשנכנס המנוגע לתוכו [כסוף פרקין]. מיהו אע\"ג דגם כשיש כותל גבוה י\"ט שמפסיק. עכ\"פ למעלה מהכותל ב' האוירים מעורבין. אפ\"ה רשות בפ\"ע מיקרי ולא נטמאו הקהל. ולפיכך גם כשיש פתח פתוח מהביהכ\"נ למושב המנוגע. אפ\"ה עכ\"פ מושב בפ\"ע הוה ונשארו הקהל בטהרתן [ועיין בבמראה כהן סי' י\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "נכנס ראשון
היינו כשאין לחדרו פתח בפ\"ע רק שפתוח לביהכ\"נ. וכשרוצה לילך לחדרו צריך לילך לשם דרך ביהכ\"נ:"
+ ],
+ [
+ "ויצא אחרון
דכשיכנס או יצא מחדרו דרך ביהכ\"נ בעוד הקהל שם אף שילך דרך העברה יטמא הקהל מדיש כאן כותלי' א\"צ שהוי. [אמנם מהרמב\"ם והראב\"ד [ספ\"י מטו\"צ] נראה דס\"ל דאף רק בשאין כותלי' צריך שהוי אבל בבית שיש כותלי' א\"צ שהוי. אפ\"ה ביהכ\"נ אע\"ג שיש כותלי' רשאי לעבור בלי שהוי ולא יטמאו הקהל. ונ\"ל טעמיי' משום דביהכ\"נ דרשות לכל אדם לכנוס שם דמי לאילן לעיל שרשות לשניהן לכנס תחתיו. ועכ\"פ צריך עמד. ורק לזהירות בעלמא שמא יגע באחד מהקהל בביהכ\"נ בעברו או שמא יעמוד משהו. להכי נכנס ראשון ויוצא אחרון. אולם מדנקט לעיל [במ\"ז] גוונא רק באילן. ובכולהו משניות אחרינהו נקט בית. נלפע\"ד מוכרע כרב\"א שיש חילוק בין יש כותלי' או לא]:"
+ ],
+ [
+ "כל המציל צמיד פתיל באהל המת
כפ\"י דכלים. והיינו בין שהכלי אמקט\"ו כלל ככלי אבנים וכו'. ובין שהוא כ\"ח שאמקט\"ו מגבו:"
+ ],
+ [
+ "וכל המציל מכוסה באהל המת
כגון בור ודות [כאהלות פ\"ה מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "אפילו מגולה בבית המנוגע טהור
ולפיכך כשמונחין בתוכן כלים וטהרות בתוך הבור והדות המגולים בבית המוסגר או המוחלט. נשארו בטהרתן. דכרשות אחר דמי. והכי קיי\"ל [רמב\"ם פט\"ז מטו\"צ ס\"ט]. ונל\"פ דכ\"ש בשנכנס מנוגע לבית טהור כך הוא הדין:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "היה מביא פיילי
הוא מזרק בלשון ארמי. אבל נראה טפי שהוא לשון יוני או רומי שנקרא כך גביע קעלך בל\"א שהוא כוס ארוך ועמוק טפי ממזרק. כדי לטבול בו האגודה והעוף. אולם גם בארמי מצינו שמשמעות פיילא יהי' כוס וכדמתרגמינן [ישעי' נ\"א פי\"ז] כוס התרעלה פיילא דלווטא:"
+ ],
+ [
+ "של חרש חדשה
הכי ילפינן מדהוקש כלי חרש למים חיים. דצריך שיהיו חדשים. דהיינו שלא נעשה בהן מלאכה [כסוטה דט\"ו ב']:"
+ ],
+ [
+ "ונותן לתוכה רביעית מים חיים
ר\"ל ממעין שאינו פוסק:"
+ ],
+ [
+ "ומביא שתי צפרים דרור
דרור לשון חפשית הוא. והוא מין צפור כשר. שהוא בטבעו פרא ואינו מקבל מרות. כמ\"ש כדרור לעוף [משלי כ\"ו]. ונ\"ל שהוא שפערלינג בל\"א. וכן תרגמו יעזעניוס. וערמל\"מ רפי\"א מטו\"צ [וטעה המתרגם משניות בל\"א שפירש הויזפאגעל. ולא ידעתי מאיזה בית לקח דרור זה. אולי נתכוון לתרנגול ולאווז שהן עופות בייתות ואולי לשון חז\"ל הטעתו שאמרו [ביצה כ\"ד א'] שנקראת דרור שדרה בבית כבשדה. ואיהו סבר דהיינו שהוא עוף בן תרבות ומתגדל בבית. ולא היא. דאיהו גופי' הי' כעטלף שלא ראה אור. דהרי במקומו הוא מוכרע. דשם אמרינן שאינה מקבלת מרות. וכן פירש\"י התם שדרה בבית כבשדה. ר\"ל שגם בבית יודעת להשמט בעופפה לשום זוית אילך ואילך]:"
+ ],
+ [
+ "שחט את אחת מהן
היינו הבריאה והיותר חזקה שבשניהן [ת\"כ]. אבל מצותן שיהיו שניהן שוין במראה. ובקומה. ובדמים ולקיחתן כאחד [כלקמן מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "על כלי חרש
ר\"ל בשעת שחיטה עצמה שחטו ממעל להכלי חרס הנ\"ל שבו המים חיים. וממצה דמה היטב לתוך המים [רמב\"ם רפי\"א מטו\"צ]:"
+ ],
+ [
+ "חפר וקוברה בפניו
צריכה קבורה. מדגם עפרה משנתרקבה אסור בהנאה [כתמורה דל\"ג ב']. ויקברה מיד לפניו במקום ששחטה שלא יחשדוהו ששחטה לאכילה:"
+ ],
+ [
+ "נטל עץ ארז
היינו מקל מעץ ארז ארכו אמה. ועבי' כרביע מכרע מטה [כלקמן מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ואזוב
והגבעול לא יהי' פחות מטפח [נדה כ\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "ושני תולעת
הוא צמר מסורק ארוך כתמונת לשון. וצבוע כקארמעזין. אמנם מדקאמר תנא מלת נטל ולא כלעיל הי' מביא. משמע שכל הג' מינין כבר הן לפניו וכן הוא הדין באמת. דבשחטה ולא היו כל הג' מינין מוכנים לפניו. פסולה [כקדושין נ\"ז א'] וכן פסק הר\"ש והרא\"ש. גם מהרמב\"ם [פי\"א מצרעת ה\"ז] יש קצת הכרע כן:"
+ ],
+ [
+ "וכרכן בשירי הלשון
שמניח אלו הג' מינים ביחד בידו. נמצא שהצמר הסרוק הוא ארוך יותר מכולן ואותו העודף נקרא שיורי הלשון. מדהוא משויר באורך יותר מכולן. ובאותו עודף שוב כורך כולן יחד:"
+ ],
+ [
+ "והקיף
ר\"ל והסמיך להג' מינין שבהאגודה:"
+ ],
+ [
+ "להם ראשי אגפים וראש הזנב
נ\"ל דר\"ל שאחז הזנב עם ראשי הכנפים עם האגודה בידו ביחד משום ששם העוף דק. ונאות לאחזו שם עם האגודה ביחד. א\"נ משו\"ה אוחז העוף שם כדי שיוכל להטביל כל גוף העוף בהמים. ולא יחצוץ בידו בין גופו להמים:"
+ ],
+ [
+ "של שניה טבל
העוף והאגודה יחד בהמים שבכוס הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "והזה שבע פעמים לאחר ידו
ר\"ל אחורי פס ידו. והיינו מדכתיב והזה על המתטהר. דמשמע חוצה להגוף:"
+ ],
+ [
+ "ויש אומרים על מצחו
נ\"ל דר\"ל ממעל למצחו. וכ\"ע ס\"ל דמדכתיב על המטהר. היינו על ממש [כסוכה ד\"ז ב'. ועיין מנחות ס\"ב א' ודו\"ק]. רק דת\"ק ס\"ל דמדאפשר שמגביה ידו ממעל לראשו. להכי רק אחורי פס ידו הוא עליונו של מצורע טפי. וי\"א ס\"ל דעל המתטהר היינו עליונו של עיקר בנין הגוף דהיינו ממעל למצחו משמע:"
+ ],
+ [
+ "וכך היה מזין על השקוף שבבית
דכשמטהר בית מנוגע נמי עושה כלעיל. אבל ההזאות יהי' על צד חוץ של המשקוף. דהיינו ג\"כ עליונו של בית. במקום שנראה לכל. משא\"כ על הגג שם אינה נכרת ההזאה [ומה\"ט נמי נ\"ל דבהזאת אדם מנוגע ליכא למ\"ד שיזה על הקדקד. רק בעליונו של מצח מקום שההזאה ניכרת. דמצח מקום היותר ניכר הוא כמ\"ש [יחזקאל ט'] והתוית תיו על מצחות האנשים]. וכל המעשים הללו שבמשנתנו. בין בטהרת אדם או בית צריך שיעשה ע\"י כהן [ת\"כ]:"
+ ],
+ [
+ "בא לו
הכהן. ומדהי' שחיטת הצפור מחוץ לעיר במקום ישיבת המנוגע. והרי שליחת הצפור צריך שתהי' מתוך העיר. ולפיכך הי' צריך הכהן לכנוס לתוך העיר כדי לשלח הצפור. להכי שייך לשון בא לו. וכ\"כ לקמן לאחר ששלח הצפור. כשרוצה לגלח אח\"כ המצורע. הי' צריך לצאת אליו למחוץ לעיר. שייך נמי לומר בא לו. דבשניה ר\"ל שהלך לו ממקום שהוא שם למקום אחר:"
+ ],
+ [
+ "אינו הופך פניו לא לים
אם הים סמוך להעיר. אינו פונה א\"ע לשם:"
+ ],
+ [
+ "ולא לעיר
דמשום דעומד השתא תוך העיר אבל מיד אצל השער. דהיינו סמוך למקום המצורע שהוא מחוץ להשער. להכי קאמר הכא שבשעת שלוח אינו פונה א\"ע לצד העיר:"
+ ],
+ [
+ "ולא למדבר
אם מדבר סמוך לעיר:"
+ ],
+ [
+ "ושלח את הצפור החיה אל מחוץ לעיר אל פני השדה
דהכהן נכנס מהמצורע לתוך העיר. ובידו הצפור שטבל. ופונה א\"ע לצד חוץ לעיר מקום שדות. ומשלח משם את הצפור לחוץ לחומה [כתוס' קידושין נ\"ז ב']. וכ\"ז מבואר בקרא. דכתיב ושלח הצפור החיה אל מחוץ לעיר אל פני השדה. ושדה היינו מקום הראוי לזריעה. לאפוקי ים ומדבר שאינן ראויין לזריעה:"
+ ],
+ [
+ "בא
ר\"ל חזר ויצא מתוך העיר למקום המצורע שעומד מחוץ לעיר:"
+ ],
+ [
+ "העביר תער על כל בשרו
כל שער שבגוף. אפילו של בית השחי ושל בית הערוה [ובאשה מכסה מה שא\"צ לראות כשמגלח. ועיין לעיל פ\"ג סימן מ\"ח]. וכ\"ש של ראשו וזקנו וגבות עיניו חוץ מהשער שתוך החוטם. לא משום ביהס\"ת. דהרי גם ביהס\"ת מגלח. אלא מדאינו בכל אדם. אבל כל השאר מגלח בתער דוקא עד שיהי' כדלעת חלקה:"
+ ],
+ [
+ "וכבס בגדיו
נ\"ל דגם המנוגע בעצמו רשאי לטבלן. דאע\"ג דכשיאחזן בשעת טבילה. יטמאן במגעו. עכ\"פ הרי טבילה זו לא משום שאחר טבילת גופו יהי' יכול ללבשן בטהרה צוה הכתוב. דהרי גם אחר שיטבול טבילה זו עדיין הוא אהט\"ו כשרץ. ויחזור ויטמא הבגדים שילבש ויעשה אותן ראשון לטומאה וא\"כ מה מזיק כשיאחזן בשעת טבילה שיעשה אותן בנגיעתו רק ראשון. מיהו אעפ\"כ צותה תורה לטבלן. כדי להקל טומאתן. דתחלה כשלבשן בימי חלוטו הי' אהט\"ו כמדרס הזב. והשתא כשיטבלן. אף שיחזור וילבשן יהיו רק ראשון. מיהו אפשר שגם אם יהיו לו בגדים טהורים גזיה\"כ הוא שיטבלן. [אמנם לא זכיתי לידע למה הפך התנא במשנתנו הסדר שנזכר בתורה. דבקרא כתיב כבס קודם גלוח ראשון. ורק בגלוח השני כתיב גלוח קודם הכיבוס. ובמשנתנו נזכר בב' הגלוחים הגלוח קודם הכיבוס. ועל מה זה. והיה בדעתי לומר דתנא אתא לאשמעינן דאין הסדר מעכב בו. אלא דא\"כ קשה דהו\"ל לאשמעינן רבותא טפי. דרשאי לטבול בגדיו גם אחר טבילת גופו. וביותר תמוהים דברי הרמב\"ם [פי\"א מטו\"צ ה\"א] אחר גלוח ראשון. קאמר. ואח\"כ מכבס בגדיו. מדקאמר מלת ואח\"כ. משמע דוקא אחר גלוח טובלן. וק' ואמאי והרי בתורה נזכר טבילתן מקודם. ואפרשה כפי אל ד' ואומר גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. כי אתה נרי ד' אלדי יגיה חשכי]:"
+ ],
+ [
+ "טהור מלטמא בביאה
אינו מטמא בית כשיכנס בה אחר שטבל:"
+ ],
+ [
+ "והרי הוא מטמא כשרץ
דהיינו שהוא אהט\"ו כשרץ לטמא חדם וכלים במגע ולא במשא כשלא נגען. וגם הוא כשרץ שאינו עושה משכב ומושב מהשתא:"
+ ],
+ [
+ "ואסור
דהיינו ואסור וכו'. ורב\"א כתב דתרי מילי נינהו דאף שמותר לכנוס להעיר המוקפת חומה. אפ\"ה גזיה\"כ הוא שעדיין יהי' מגורש מביתו ז\"י. ואסור נמי בתשמיש המטה [וכן משמע נמי לע\"ד מת\"כ שהביא הרא\"ש. דכתיב וישב מחוץ שיהי' כמנודה [מביתו]. לאהלו מלמד שאסור בתשמיש]:"
+ ],
+ [
+ "כבס בגדיו וטבל טהור מלטמא כשרץ והרי הוא טבול יום
לפסול תרומה וקדשים במגעו:"
+ ],
+ [
+ "אוכל במעשר
מעשר שני:"
+ ],
+ [
+ "הביא כפרתו אוכל בקדשים
הם הקרבנות שמביא ביום הח' [כמשנה ז']:"
+ ],
+ [
+ "נמצאו ג' טהרות במצורע
דכשטבל ועלה אוכל במעשר. הרי טהרה א. העריב שמשו. אוכל בתרומה. הרי טהרה ב. הביא כפרתו אוכל בקדשים הרי טהרה ג. והא דלא חשיב דאחר טבילה ראשונה אמ\"ט בביאה. ואינו עושה משכב ומושב. ונהוי ד' טהרות במצורע. היינו משום דגם אחר טבילה ראשונה עדיין טמא כשרץ. ולא שייך למקרי לטבילה ההיא בשם טהרה:"
+ ],
+ [
+ "וג' טהרות ביולדת
וה\"ה בזב וזבה. דבכולן יש ג' חלוקי כפרה הנ\"ל. רק נקט יולדת משום דבה מפורש כמו במצורע. וכפר עליו הכהן וטהרה. דהיינו לאכילת קדשים. ומינה ילפינן זב וזבה. ורב\"א פי' דג' טהרות של מצורע. היינו (א) דאחר טבילה ראשונה טהור מלטמא בביאה [ומלעשות משכב ומושב]. (ב) דאחר טבילה שנייה והערב שמש מותר בתרומה. (ג) שאחר שהביא כפרתו מותר בקדשים. וג' טהרות של יולדת היינו (א) אחר טבילת ז' לזכר וי\"ד לנקבה טהורה לבעלה. (ב) ואחר טבילה ב' של מ' לזכר ופ' לנקבה. אחר הערב שמש של זו או זו טהורה לתרומה. (ג) ואחר הבאת קרבנותיו ביום מ\"א לזכר ופ\"א לנקבה מותרת בקדשים [ולדברי רבינו ז\"ל שנזיר לא נקט זב וזבה מדלא שייך גבייהו רק ב' טהרות. דבזב הרי לא שייך גבי' רק טהרה לתרומה וקדשים. ובזבה נמי או טבלה ביום ז' מז' נקיים שלה כי כך דינה [כפסחים ד\"צ ע\"ב]. הרי עכ\"פ אסורה לבעלה עד הערב [כספ\"י דנדה]. וא\"כ טהרתה לבעלה ולתרומה בהדדי קאתו. ואע\"ג שאם טבלה בליל ח' או ביום ח' מז\"נ. מותרת לבעלה מיד אחר טבילה. ואפ\"ה אסורה בתרומה עד אחר הע\"ש. ובקדשים אסורה עד אחר הבאת קרבנותי' ביום ט' [עיין בפרקין מ\"ז ורתוי\"ט נזיר פ\"ו מ\"ו ד\"ה ואינו]. נמצא שיש לה ג' טהרות. אפ\"ה כיון דדינה לטבול בז' לא ניח\"ל לתנא למנקט לה. דהרי כשטבלה כדינה יש לה רק ב' טהרות. וא\"ת א\"כ למה לא חשב נמי דזה וזה אחר טבילה ב' מיד הותר במעשר. ונהוי כל א' ד' טהרות. י\"ל דס\"ל לרבינו דג' טהרות דנקט תנא היינו ג' פעולות שיעשה אדם לטהרתו. משא\"כ הע\"ש שמשא ממילא ערבא. ותו דטבילה והע\"ש בהדי הדדי שייכא. ולהכי לא שייכי למקרי לחצי טהרה בשם טהרה שלמה]:"
+ ],
+ [
+ "והלוים
כשנתחנכו במדבר לעבודתן:"
+ ],
+ [
+ "מיהו משונה נזיר מב' חבריו. שמגלח רק שער ראשו. ומשונה מצורע מב' חבריו שב' גלוחי' צריך שיהי' דוקא ע\"י כהן וכלעיל. וגם גלוחו מעכב [כראב\"ד פי\"א מטו\"צ ה\"ד]. משא\"כ נזיר א\"צ כהן לגלחו. וגלוחו אינו מעכב [כיומא ס\"א ב']:"
+ ],
+ [
+ "שתי צפרים מצותן שיהו שוות במראה ובקומה ובדמים
שיהא סך דמי זה כזה. ואפשר נמי שיהיו שוין במין המעות שיתן בעד זה וזה. אם בזהב או כסף או נחושת. דבכל הג' ילפינן במה מצינו ב' צפרים מב' שעירי יו\"כ דכתיב בהו ג\"פ שני שיהיו שוין בג' אלו [ולא זכיתי לידע למה לא נילף נמי ביולדת ובמצורע ובזב וזבה. וכמו כן בכל קרבן עולה ויורד. דבכולהו נמי כתיב ב' תורים וב' בנ\"י. ונימא שיהיו שוין בג' אלו. ועיין יומא [ס\"ב ב'] וצ\"ע]. ופשוט שאם לא לקחן. אלא נולדו אצלו יהי' עכ\"פ דמי של זה כשל זה:"
+ ],
+ [
+ "ולקיחתן כאחת
כך אמרינן נמי בב' שעירי יוה\"כ [יומא ס\"ב ב']. וילפינן כך משום דהתם כתיב יקח שני והכא כתיב ולקח שני. מהא ילפינן דבתרווייהו צריך שיהי' גם זמן לקיחתו שוה [הרא\"ש]. ונל\"פ דבנולדו אצלו א\"צ שיהיו נולדים כאחת. אלא סגי בשמיחדם להיות צפרי טהרתו בשעה אחת:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שאינם שוות
במראה קומה ודמים:"
+ ],
+ [
+ "לקח אחד היום ואחד למחר
לאו דוקא. אלא ר\"ל אפילו לזמן מרובה ביניהן. דיש מחר שהוא לאחר זמן. וכמו וכי ישאלך בנך מחר [כרש\"י שמות י\"ג פי\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "יקח זוג לשניה
ואע\"ג דא\"כ לא יהי' זמן לקיחתו כאחד עכ\"פ כיון דבדיעבד אפילו שלא כאחת כשרים. וכיון דקנה כבר זו הי\"ל כדיעבד. מיהו כ\"ש ינשנמצאת אחת מהן שאינה דרור. וקודם ששחטה שרשאי לקנות זוג לשניי'. רק רבותא קמ\"ל דאע\"ג דקיי\"ל דשחיטה קובעת [כקידושין נ\"ז א'] וזו כבר נשחטה. עכ\"פ כיון שנמצאת שאינה דרור. לא קבעתה שחיטה:"
+ ],
+ [
+ "הראשונה
ר\"ל אותה ששחטה:"
+ ],
+ [
+ "מותרת באכילה
וה\"ה דגם המשולחת מותרת דהרי לא הוקבעה בשחיטת חברתה שאינה ראוויה לטהרתו. רק אורחא דמלתא נקט שרגיל לזווגו לאחר. וקמ\"ל נמי דמותר לזווגו לאחר. אף שלא יהי' לקיחתו כאחת:"
+ ],
+ [
+ "שחטה ונמצאת טרפה
לא זו אף זו קתני. דלא זו שמצאה שלא דרור דלא הוקבעה כלל בשחיטה. אלא אפילו שחטה ונמצאת טרפה. שהוא מין הראוי. ואפילו מצאה טרפה במעיה. שלא ידעו קודם שחיטה שהיא טרפה. אפ\"ה לא נקבעה חברתה. וכ\"ש בטרפות שהי' אפשר לידע קודם שחיטה. וה\"ה בנתנבלה בשחיטה. דכיון דלא נשחטה כראוי. לא הוקבע שנייה. רק נקט טרפה לרבותא. דאע\"ג דשחיטתה מהני לטהרה מטומאת נבלה [כחולין דע\"ב ב']. אפ\"ה כיון דנמצאת טרפה הרי מעיקרא לא הוה חזיא. ולא הוקבעה שניי' בשחיטת זו:"
+ ],
+ [
+ "נשפך הדם
קודם שהוזה ממנו ז' הזאות [כלעיל מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "תמות
ברעב. דמדנשחטה כראוי מיד הוקבעה חברתה לזווגה לזו ולא לאחרת. דכ\"ש דשחוטה אסור בהנאה מה\"ט:"
+ ],
+ [
+ "ישפך הדם
אבל במתה משולחת אחר הזאות הדם. שלוח אינו מעכב [כיומא ד\"מ א' וראב\"ד פי\"א מצרעת ה\"ד. ורלח\"מ שם]:"
+ ],
+ [
+ "אחד לשנים
לכאורה מיותר. דמדקאמר דצריך כרביע כרע מטה. ל\"ל תו לפרש האיך יחלקו לד' חלקים. ונ\"ל דהא קמ\"ל דמדסד\"א דרביע כרע המטה. היינו שיחלק עובי הכרע לד' חלקים באורך או ברוחב שבעובי'. אלא דבכה\"ג לא יהי' יכול לצמצם חלק הרביעי יפה. להכי קאמר א' לב' וכו' דע\"י שיחלקום באופן זה מצי שפיר לצמצם יפה. דכל השיעורין הלממ\"ס. והי' מדת כרע ידוע להם:"
+ ],
+ [
+ "ולא כל אזוב שיש לו שם לווי
ביינאמען. ונ\"ל דאעפ\"כ נקט כל הנך כנויים לדוגמא לאשמעינן דבין שהי' השם לווי ע\"ש מדינה. כגון יוני. ובין שהי' על שם צבעו כגון כוחלי. דהיינו שמראהו הוא כמראה כחל. והוא מראה בלויא בל\"א. ובין שהוא על שם עיר שמצוי שם. כמו רומי. ובין שהוא על שם הארץ שגדל שם. והיינו מדברי. הכל נקרא שם לווי. ואסור. [ועיין מ\"ש בס\"ד פי\"א דפרה מ\"ז]. א\"נ נ\"ל ממה דקיי\"ל דטהרת מצורע נוהג אפילו בחו\"ל ואפילו שלא בפה\"ב [כרמב\"ם פי\"א מטו\"צ ה\"ו]. א\"כ אי משום דתני דכל אזוב שיש לו שם לווי פסול. סד\"א דרק בשמא קפיד קרא. לפיכך כשהוא בארץ יון או ברומי. דשם נקרא אזוב שלהן אזוב סתם. ולפיכך כשמתטהר המצורע ביון או ברומי. מותר להתטהר באזוב שלהן שנקרא במקומן בלי שם לווו. קמ\"ל דאפ\"ה הנך לעולם ובכ\"מ פסולים. והא דלא תנא נמי מדות האזוב שיהיה ארכו טפח [כנדה כ\"ו א']. וגם לא הזכיר שיהי' הלשון משקלו שקל [כיומא מ\"ב א']. נ\"ל דה\"ט משום דכל המדות שמנה תנא במשנתנו היינו שלא יהי' פחות או יותר מזה. מדכך קבלנו מסיני. אבל אזוב ולשון וודאי רשאי להוסיף. ורק שלא יהיה האזוב פחות מטפח. והלשון לא יהיה פחות ממשקל שקל [ועיין יומא מ\"ב ב']:"
+ ],
+ [
+ "ביום השמיני
תנא מיירי כשגלח וטבל ביום הז'. אבל כשיגלח וטבל ביום ח' או אחר כמה ימים מגלוח הראשון. טובל ומביא קרבנותיו למחרתו [רמב\"ם פ\"ד ממחוכ\"פ ה\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "מביא ג' בהמות
דהיינו ב' כבשים זכרים א' לעולה וא' לאשם וכבשה א' נקבה לחטאת. והם כפרתו שנזכר במשנה ג':"
+ ],
+ [
+ "חטאת
אע\"ג דסדר הקרבתו תחלה אשם [וכמשנה ז']. ואח\"כ חטאת ועולה. אפ\"ה לא רצה להפסיק בין זכרון החטאת בין האשם לעולה. משום דחטאת נקבה. אבל האשם והעולה שניהן זכרים. ולא עוד אלא שב' אלו צריך שיהיו שניהן שוין [כיומא ס\"ב ב'. ותמוה שהרמב\"ם לא הזכיר דין זה בחיבורו. וכ\"כ לא הזכיר [בפ\"ד מתמידין] שב' מוספי שבת צריך שיהיו שוין]. ואעפ\"כ לא הזכיר תנא חטאת לבסוף. משום דחטאת קודמת לעולה בכ\"מ [כנזיר פ\"ו מ\"ז]. ולא עוד אלא שהחטאת והאשם מעכבין הכפרה. אבל לא העולה [כרמב\"ם פ\"א ממחוסכ\"פ] להכי אסמכינהו יחדו לחטאת ואשם:"
+ ],
+ [
+ "ועולת העוף
משא\"כ לאשם גם הוא צריך כבש:"
+ ],
+ [
+ "בא לו
המצורע המתטהר. אחר שחזר וטבל היום [כלקמן מ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "אצל האשם
שהאשם מקריב הכהן תחלה. והיינו שהכהן עומד בפנים אצל האשם שעומד בתוך חלול העזרה סמוך לשער נקנור. הוא עזרת ישראל. ובא המצורע לתוך חלול השער הזה שלא נתקדש [אף שכל חללי השערים נתקדשו. כפסחים פ\"ה ב'] ומסמיך א\"ע שם לאשמו שעומד בפנים:"
+ ],
+ [
+ "וסמך שתי ידיו עליו ושחטו
אמנם קודם לזה מכניס המצורע ב' ידיו לתוך חלול העזרה תחת האשם. והכהן משים ידיו תחת ידי המצורע. וכך מניפין שניהן את האשם חי עם לוג השמן שמביא עמו. ובאותה תנופה מוליך ומביא ומעלה ומוריד. ואח\"כ סומך המצורע ב' ידיו שהכניס. על ראש האשם שעומד בפנים ומתוודה עליו החטאים שעליהן נגעים באין. ואח\"כ מכניס הכהן האשם לצפון המזבח ושוחטו שם [כך פירשתי ע\"ד התוספתא פ\"ה מנגעים. וכך הוא דעת הראב\"ד פ\"ד ממחוסכ\"פ וברכ\"מ שם מועתקת התוספתא בשיבוש. ולפ\"ז צ\"ל דבמשנתנו לא נחית תנא לפרש דין התנופה שמפורש בקרא. אבל נקט סמיכה שאינו מפורש בענין. אולם להרמב\"ם לא היה תנופה זו שקודם שחיטה רק ע\"י כהן לבד]:"
+ ],
+ [
+ "וקבלו ב' כהנים
שכהן אחד מקבל דם בתוך כף ימין. ומערה מתוכה לתוך כף שמאל. דבין קבלה ובין נתינת הדם בבהונות צריך שיהיו בימין. ואם עשה בשמאל פסול. והא דצריך שיקבל הדם תוך הכף ממש. ילפינן כך בהיקש. מדכתיב ולקח ונתן. דמה נתינה ביד ממש אף לקיחה כן:"
+ ],
+ [
+ "וזה שקבל ביד בא לו
אחר שזרק חבירו הדם בקיר המזבח [רמב\"ם פ\"ד ממחוסכ\"פ] בא לו הכהן ממקום המזבח לשער נקנור ששם עומד עדיין המצורע:"
+ ],
+ [
+ "והמצורע טבל בלשכת המצורעים
שהיתה בעזרת נשים בקרן צפונית מערבית:"
+ ],
+ [
+ "בא ועמד בשער ניקנור
ר\"ל אחר שטבל בהלשכה היה בא ועמד בשער ניקנור והוא השער שנכנסין בו מעזרת נשים לעזרת ישראל. אולם לא שטובל השתא. דהרי כבר היה צריך לטבול קודם תנופה וסמיכה שהכניס ידיו לפנים. אלא נ\"ל דאפ\"ה נטר תנא מלפרש טבילתו עד הכא. כדי להסמיך כל פלוגתות דר\"י ורבנן. דכמו דפליגי בטבילה כמו כן פליגי במתן בהונות [במ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר לא היה צריך טבילה
מדכבר טבל מאתמול ולרבנן אמרינן מדהיה מורגל בטומאה בימי חלוטו. ולא היה משתמר בטהרה. חיישינן שמא גם השתא שכח ונגע בשרץ וכדומה ולא הוה אדעתי'. מיהו אע\"ג דא\"כ הו\"ל טבו\"י והאיך יכנוס לעזרת נשים שטבו\"י אסור שם [כפ\"ק דכלים מ\"ח]. י\"ל דכיון דטומאה זו רק מדרבנן היא. אף שהוא מחשש טומאה דאוריי' א\"צ הע\"ש [ועיין רמב\"ם רפ\"ט מאהט\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "הכניס ראשו
מתוך חלול שער נקנור שעומד שם המצורע. משם מכניס המצורע רק ראשו לתוך עזרת ישראל. דמדלא הקריבו עדיין אשמו וגם חטאתו. מחוסכ\"פ הוא עדיין. ואסור לכנוס לעזרת ישראל. וגם הדם א\"א הי' להוציא אליו לתוך חלול השער. דהרי יפסל ביוצא. להכי יעמוד המתטהר במקומו. ויכנים ג' אברים אלו לפנים להמתנות. ואע\"ג דהא דקיי\"ל ביאה במקצת ל\"ש ביאה. היינו שהמכניס מקצתו לא יתחייב כרת בשהכניס מקצתו בטומאה. אבל לענין מלקות שמה ביאה [כזבחים ל\"ג ב']. י\"ל הכא דלא אפשר באופן אחר. אתי עשה ודחי הל\"ת [כך נ\"ל להראב\"ד פ\"ג מביאת מקדש. אמנם להרמב\"ם שם. ביאה במקצת רק מד\"ס שמה ביאה, ולוקין דקאמר הש\"ס. היינו רק מכות מרדות]:"
+ ],
+ [
+ "ונתן
הכהן נותן מהדם שבתוך כף ידו:"
+ ],
+ [
+ "על תנוך
הוא הגדר האמצעי שבאוזן:"
+ ],
+ [
+ "ידו
על הכניס דרישא קאי. ור\"ל ואח\"כ מכניס המתטהר ידו:"
+ ],
+ [
+ "אין לו בהן יד
הוא האצבע העב ביותר דוימען בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "אין לו
שחסר לו זה או זה:"
+ ],
+ [
+ "טהרה עולמית
לר\"ש והר\"ב דוקא בנקטעו אחר שנזקק לטהרה. בעינן קרא כדכתיב. דילפינן מעדים. דבנקטע יד העדים קודם שנזקקו הן בעצמן להרוג המתחייב מיתה. דהיונו קודם שהעידו בב\"ד לא אמרינן גבי' בעינן קרא כדכתיב [כסנהדרין מ\"ה ב'] וגם רבותינו בעתוס' שם הכי ס\"ל. רק כתבו דזקוק העדים הוא קודם לכן. דהיינו משראו העדות אף שלא העידו עדיין. וזקוק המצורע הוא משנזקק לטומאה. וכל שנקטע מקודם לא בעינן קרא כדכתיב. ולרמב\"ם [פ\"ד ממחוסכ\"פ] במצורע אפילו נקטע מעיקרא אמרינן בעינן קרא כדכתיב ואין לו טהרה עולמית:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר נותן הוא על מקומן
דס\"ל לא בעינן קרא כדכתיב. רק מה דאפשר לקיים דהיינו המתנות יקיים. ומקום הימין עדיף מבהן שמאל:"
+ ],
+ [
+ "אם נתן על של שמאל יצא
ס\"ל נמי כר\"א דלא בעינן קרא כדכתיב. רק ס\"ל דכיון דיש לו עכ\"פ בהן. אע\"פ שהוא בשמאל. אפ\"ה הוא עדיף טפי ממקום בהן ימין. מדאין שם בהן כלל והתורה בהן קאמרה:"
+ ],
+ [
+ "נטל
הכהן נטל ביד ימינו:"
+ ],
+ [
+ "מלוג השמן
ר\"ל מן השמן שבלוג שהניפו עם האשם. ולא יצק כולו לתוך היד. רק כפי השיעור הצריך להזאות ומתנות. והשאר מניחו בכלי שהוא בתוכו. ומתחלק לכהנים [כספ\"י דזבחים]:"
+ ],
+ [
+ "ויצק לתוך כפו של חברו
לתוך כף שמאל של כהן חבירו:"
+ ],
+ [
+ "טבל
הכהן שיצק טובל אצבע ימינו הסמוך לאגודל. תוך השמן שבכף חבירו. והופך פניו לק\"ק:"
+ ],
+ [
+ "שם הוא נותן את השמן
דהיינו על תנוך ועל בהן יד ועל בהן רגל. ואפילו נתקנח הדם ביני ביני אינו מעכב מדלא כתיב על דם. רק על מקום דם האשם:"
+ ],
+ [
+ "אם נתן
על ראשו:"
+ ],
+ [
+ "לא כפר
מדכתיב יתן על ראש המטהר וכפר. משמע שהנתינה מעכב כפרתו [רש\"י זבחים ד\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ומעלין עליו כאילו לא כפר
ר\"ל דלא עשה מצוה מן המובחר:"
+ ],
+ [
+ "חסר הלוג עד שלא יצק
לתוך כף הכהן:"
+ ],
+ [
+ "ימלאנו
ולא אמרינן דכלי הלוג כששפכו לתוכו קבע לו שיפסול הנשאר כשחסר אח\"כ. ואע\"ג שהשמן שימלא בו החסרון לא הונף עם האשם. אפ\"ה הרי קיי\"ל דאם הניף השמן בפ\"ע יצא [כרמב\"ם פ\"ד ממחוסכ\"פ]. לפ\"ז אחר שחזר ומילא הלוג צריך להניפו:"
+ ],
+ [
+ "משיצק
דהיונו אחר שהתחיל ויצק תוך כף הכהן עד אחר שנתן ג' מתנות הבהונות. ומשמע אפילו לא חסר השמן שיצק לתוך הכף. רק מהשמן שנשאר בהכלי אחר שיצק:"
+ ],
+ [
+ "יביא אחר
דיציקה קבעה לי' שכשיחסר אח\"כ נפסל הנשאר. מיהו ההזאות ומתן הבהונות כל חד מצוה בפ\"ע הוא. שכשנחסר אחר שיצק קודם שגמר ההזאות. מביא לוג אחר ומתחיל מתחלת ההזאות. אבל אם נחסר אח\"כ. או קודם גמר מתן הבהונות. מביא לוג אחר ומתחיל רק מתחלת מתן הבהונות:"
+ ],
+ [
+ "עד שלא נתן
ר\"ל עד שלא התחיל ליתן המתנות:"
+ ],
+ [
+ "משנתן
ר\"ל משהתחיל ליתן מתן הבהונות וקודם גמרן [ודלא כהר\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "יביא אחר בתחלה
אבל א\"צ שוב להתחיל מתחלת המתנות. רק ממקום שפסק שם הוא מתחיל:"
+ ],
+ [
+ "עני
דעני שאין לו בכדי לקנות ג' בהמות כנ\"ל. מביא רק כבש א' אשם ולוג שמן. וב' תורים או ב' בני יונה א' לחטאת וא' לעולה. וזה הי' עני. והביא קצת מקרבן עני. דהיינו מהעופות. ונתעשר:"
+ ],
+ [
+ "או עשיר
ר\"ל או עשיר שהביא קצת מקרבנות עשיר. דהיינו חטאת או עולה מבהמות. ונתעני:"
+ ],
+ [
+ "הכל הולך אחר חטאת
שלכתחלה צריך להביאו קודם להעולה. וכמין החטאת צריך שיהיה ג\"כ בעולה. וכשילהי קינין. וא\"כ אם הי' אז עני. והביא אז חטאת העוף אחר שהקריב אשמו. ואח\"כ נתעשר. מביא עולת העוף שחייב. כאלו עדיין הוא עני. ואם בשעת הבאת החטאת היה עשיר [והיינו שהי' לו כל כך מעות עכ\"פ כדי לקנות ג' בהמות]. והביא האשם והחטאת בהמה. אע\"ג שאח\"כ נתעני. אין לו טהרה עד שיהי' לו מעות כל כך כדי שיוכל להביא עולת בהמה:"
+ ],
+ [
+ "אחר האשם
דבאשם עני ועשיר שוין. וגם הקרבת האשם הוא שמכשירו לאכול קדשים [כערכין י\"ז ב']. ואף דגם החטאת מעכבו מלאכול בקדשים [כערכין כ\"א א']. עכ\"פ מהאשם ניתן ההזאות והמתנות. ועוד שממנו מתחיל ההכשר. והכי קיימא לן:"
+ ],
+ [
+ "מצורע עני שהביא קרבן עשיר
כגון שנתנו לו במתנה. או שהלוו לו:"
+ ],
+ [
+ "יצא
ואפילו לכתחלה שרי. רק איידי סיפא נקט נמי ברישא יצא:"
+ ],
+ [
+ "מביא אדם
ר\"ל אדם עשיר רשאי להביא:"
+ ],
+ [
+ "על ידי בנו
אם היו מחוסכ\"פ שצריכין קרבן לטהרתן. מביא עליהן קרבן עני. אע\"פ שהוא עצמו עשיר. עכ\"פ חשבינן לבני ביתו כעניים. מדאין להם רק מה שיתן להם הוא:"
+ ],
+ [
+ "אף על ידי
האי אף לאו אבנו ובתו וכו' דלעיל מינה קאי דהרי בהנך רשאי להביא קרבן עני. אלא ארישא קמהדר דקתני דעשיר שהביא קרבן עני לא יצא. קאמר ר' יהודה דאף באשתו חייב להביא קרבן עשיר. מדכגופו דמי. ואם הביא בעדה קרבן עני לא יצא:"
+ ],
+ [
+ "וכן כל קרבן שהיא חייבת
כגון זבה או יולדת. מביא עבורה קרבן עשיר. וה\"ה שחייב להביא עבורה כל קרבן שהוא להכשירה ולהתירה בשום דבר. כגון קרבן נזירות [ומה שהזכיר הר\"ש שגם קרבן סוטה חייב להביא. לא זכיתי להבין דזה אינו חיובא דידי' מדהוא בעלה. וכקרבנות נזיר. אלא התורה חייבתו בפירוש להביאן. ואם תרצה היא להביאן משלה לא יצא אם לא תזכה לו. משא\"כ בקרבנות נזיר שלה. אם יש לה. תוכל להביאן משלה. כי חיובא דידי' הוא. וצ\"ע]. אבל קרבנות שחייבת לכפרה בלבד. כגון שאכלה חלב או דם וכדומה להר\"ש הכא. פטור הבעל מלהביאן. אבל להרמב\"ם [פ\"י משגגות] חייב הבעל להביאן. וממשנה שלנו יש קצת ראיה להרמב\"ם מדקתני וכן כל קרבן. ואע\"ג דמה שנתחייבה א\"ע בנדר ונדבה לכ\"ע הבעל פטור. אין על זה קושיא במה דאמרינן דקרבנות שנדרה היא פטורה. י\"ל הרי ממקומו הוא מוכרע. דהרי מתני' בקרבנות שחייבת קאמר ור\"ל אבל לא בקרבנות שהתחייבה היא א\"ע בעצמה:"
+ ],
+ [
+ "אמר המחבר בזיעת אפי אכלתי לחם פי\"ד משנה י\"ג. כי משנה חמורה היא. ורבותינו מיניקנו בכל מקום ובכל עת. ופה השמיטו דדם מפי עולליהם. ואני העלוב מוטל על חצנם. יאמר נא ישראל אם אלה הענקים אומנינו אשר תמיד בחיקם ינשאנו ממעל לכל דרך לא סלולה. פה נטשונו כעטלף ערום מושלך על שפיים בכרם ד' צבאות. איה אמצא מנוח להציג כף רגלי החלש לפרש המשנה הקדושה. ומאין יבא עזרי. אם לא מד' עושה שמים וארץ מאין. דהנה ראו נא דבמשנתנו הנ\"ל אמרינן שנים שנתערבו קרבנותיהם. וקרב קרבנו של א' מהן. ואנחנו נשמע קול ענות חלושה בשאלה. איזה מקרבנותיהן נתערבו. ואיזה קרבן של א' מהן שהוקרב. והנה אין גם אחד מרבותינו שענונו על ב' שאלות אלה. זולתי בעל הפיל. ה\"נ רתוי\"ט שנשמטה מלה משפתותיו שושנים נוטפות מור. הוא אמר ויהי. וז\"ל שקרב קרבנו של א' מהן דהיינו החטאת. עכ\"ל. וזה פשוט דבחטאת וודאי איירי. דיגיד עליו ריעו. דהיינו דמתשובת ר' יהושע וודאי מוכח. דהאלכסנדריי' עבור החטאת שאלו. שכבר הוקרב בעוד חבירו חי. ואין ידוע אם שלו או של חבירו הי'. אולם מדנשמע מדברי רבינו. שלא יוכלל במלת קרבנו רק חטאת. כפי הנראה דייק כן רבינו. משום דמלת קרבנו דקאמר תנא. רק חדא משמע. אולם אם לכך מתכווין רבינו אין הוכחתו מוכרחת. דהרי כבר מצינו בקרבן הנשיאים בפ' נשא. דכתיב גבי כל א' הקריב את קרבנו. וסופר ומונה אח\"כ כ\"א קרבנות שהקריב כל א' מהן. אלמא דמלת קרבנו גם מובא משמע. ובל\"ז יש לדקדק דאי מיירי שהקריב רק החטאת מי סני לי' להתנא למנקט מלת חטאת. ולמה לא נקט בפירוש והקריב חטאת של אחד מהן. ויהיה איך שיהי'. אכתי לא פי' לנו רבינו. מה נכלל במלת שנתערבו קרבנותיהן. אי נימא דמוקי לה כדמוקי למלת קרבנו דהיינו שנתערבו רק ב' החטאות. אבל האשם והעולה לא נתערבו להן. א\"כ קשה מה מקשה הש\"ס על זה [נדה ד\"ע א'] והאיכא אשם. ומה קושיא. וכי מי מעכבו מלהקריבו. והרי האשם לא נתערב ויכול שפיר להקריבו. ותו מה משני שמואל שקרב אשמו. וכי מי מכריחנו לאוקמא שכבר קרב אשמו. הרי לא נתערבו האשמות. ויכול השתא להקריב אשמו. ואדרבה טפי הול\"ל שלא קרב אשמו. ויקריבנו השתא אחר שיכתוב נכסיו לאחר. ובזה יסתור קושית רב ששת. דהרי באופן כזה קבעו האשם בעניות. ואי נימא לאידך גיסא דמדלא פי' רתוי\"ט במלת שנתערבו קרבנותיהן. דהיינו שנתערבו חטאתיהן וילמד תחתון מעליון. דהיינו קרבנו דנקט תנא בתר הכי ממלת קרבנותיהן. דשניהן רק מחטאות מיירי. אלא ש\"מ דס\"ל לרתוי\"ט. דנתערבו קרבנותיהן דמשנתנו. היינו שנתערבו כל הג' קרבנות שחייב כל א' בקרבנות של חבירו. עכ\"פ קשה כיון דכל ספיקת אנשי אלכסנדריי' רק עבור החטאות הי'. וכדמוכח מתשובת ר' יהושע להם. למה הי להם לתאר השאלה שנתערבו להם גם שאר הקרבנות. טפי הו\"ל למנקט שנתערבו חטאתיהן. ותו קשה א\"כ ממ\"נ היכי איירי. אי שהי' האשם והעולה מפורשים דהיינו שפירש כל א' מהן איזה מהן יהי' אשם ואיזה עולה. ונתערבו אח\"כ ג' המפורשים של א' בג' המפורשים של חבירו. ונמצא שיש בכל א' מהבהמות המעורבים ב' ספיקות. אחד אם הוא אשם או עולה. והספק הב' אם הוא שלו או של חבירו. ואף דגם ב' החטאות שלהן נתערבו. אפ\"ה משום שהחטאת נקבה היא ולא הי' יכול להתערב עם אינך שהם זכרים. לפיכך לא הי' בב' החטאות רק ספק א'. היינו שלא ידעו של מי הוא. והיו יכולין שפיר להקריב מב' החטאות חטאת א' שתהי' לשם מי שהיא שלו. ואח\"כ מת א' מהן. ונמצא שלא ידע החי אם הקריבו חטאתו אי לא. עכ\"פ אכתי קשה מה מקשה הש\"ס והאיכא אשם. ומה קו' הרי כיון שנתערבו האשמות והעולות המפורשות יחד. כולן ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא מהדמים כל קרבן שנתערב. וכפי דמי היותר מובחר מאותן שהוממו [וכרמב\"ם פ\"ו מפסוהמ\"ק הט\"ו]. וא\"כ ה\"נ יכול לעשות כן ויקריב אשמו לשיוממו וגם אם לא ירצה להמתין כך יכול להקריב אשם אחד מיד דהרי כל התערובות נדחו לרעיא. רק לכשיוממו הנך יפול כל מעותיהן לנדבה [כרמב\"ם שם הט\"ו]. וא\"כ מה זה קו' והאיכא אשם. ומה מתרץ שהקריב אשמו. והיכי אפשר כן והרי הכל מעורב. וגם טפי הו\"ל לתרוצי שלא הקריב אשמו וכלעיל. ואפילו נימא דמשנתנו מיירי. לא בנתערבו האשמות המפורשות בהעולות המפורשות. רק שנתערבו ב' האשמות לבד וב' העולות לבד כל א' מין במינו. ונמצא שאין בכל א' מהם רק ספק א' אם שלו או של חבירו הי'. אכתי ק' היכי קאמר והא איכא אשם. ומאי קושיא. הרי בין האשמות המעורבות יש א' מהן שמת בעליו. והרי בחטאת כה\"ג בכלל חטאות המתות הוא [כתמורה כ\"א ב']. וחטאות כזו שנתערב עם קרבנות אחרות כולן ימותו [כזבחים ד\"ע ב']. וכל שבחטאות מתה. באשם כה\"ג רועה [כתמורה די\"ח א']. וא\"כ ב' אשמות אלו ירעו עד שיסתאבו וכו' הכל כלעיל. ומה מקשה הש\"ס והאיכא אשם. ואיך מתרץ שכבר הקריבו אשמו. וגם מי ומה מכריחו לאוקמא כן. ולהעמיס עלינו קו' רב ששת. ולא נוקמא טפי שנתערבו כולן יחד. ולא הקריב אשמו עדיין עד אחר שיכתוב נכסיו לאחר. ואי נימא דהכא לא במפירשות מיירי אלא בסתומות. דהיינו שלא פירש כל א' מהן על ב' הזכרים שהביא איזה מהן יהי' אשם ואיזה עולה. רק איזה מהן שירצה יקרבנו אשם ואיזה שירצה יקריבנו עולה. ונתערבו ב' שלו בב' של חבירו. הרי גם בכה\"ג לא נרפאה לנו קושייתינו דמה מקשה הש\"ס והאיכא אשם. הרי מתערובות ד' בהמות אלו. אף שיכול להקריב מהתערובות עולה א'. דאף אם תהי' של המת. רשאי הוא להקריבו [כספ\"ב דקינין]. עכ\"פ ב' עולות אינו יכול להקריב מהתערובות. דאע\"ג דכולן סתומות יש לחוש שמא שניהן של איש א' הן. וכשיקריב שניהן. יקריב אשם לעולה. וגם אשם אינו יכול להקריב כלל מהתערובות. דשמא זו שיקריב של המת הוא. אלא בכה\"ג אין לו דרך אחר רק אחר שהקריב עולה א' מהתערובות יהיו ג' הנשארים רועים עד שיסתאבו וכו'. וכיון שכן יכול שפיר להקריב אשמו. ותו כיון שנתערבו כולן. היכי אפשר שכבר הקריב אשמו מהתערובות בוודאי. הרי אפילו יקריב ב' אשמות מהתערובות עדיין יש לחוש אולי שניהן של חבירו היו. וירא ישראל כי אין עוזר לו מרבותינו המפורשים בפירוש משנתנו הקדושה. ויסב פניו אל הקיר ויתפלל אל ד'. והנה יד שלוחה ממרום. ותושע לו ימינו וזרוע קדשו. כימי חודש בחדשו. אשר תמיד לא נטשו. הללו אל בקדשו]:"
+ ],
+ [
+ "שני מצורעים
ב' מצורעים עשירים שהביאו לטהרתן. כל א' קרבנותיו. דהיינו ב' כבשים זכרים א' לאשם וא' לעולה. וכבשה אחת נקבה לחטאת. ונתערבו קרבנותיהן בג' תערובות. דהיינו אם מפורשים היו. נתערב האשם עם האשם. וחטאת עם חטאת. ועולה עם עולה. ואם סתומים היו. נתערבו מב' הזכרים של כל א' זכר א' משל זה עם זכר א' של חבירו לבד. וכ\"כ נקבה אחת של זה עם הנקבה של חבירו. באופן שאין להסתפק בכל א' התערובות שמא אשם או עולה הוא. אלא שמא של זה או של חבירו הוא:"
+ ],
+ [
+ "שנתערבו קרבנותיהם
ר\"ל שמג' מיני תערובות אלו. הקריב מכל תערובות ותערובות א' דהיינו אשם א' מב' האשמות. ועולה א' מהב' עולות. וחטאת א' מהב' חטאות המעורבות. כל קרבן לשם מי שהוא שלו. נמצא שהקריב קרבן שחייב א' מהן לטהרתו. רק שאינו יודע מי הוא האחד שהקריב קרבנו:"
+ ],
+ [
+ "ומת אחד מהם
דאילו היו שניהם חיים. היה יכול להקריב גם הנשארים מהתערובות. כל א' לשם מי שהוא שלו מדנתערבו רק מין במינו. אבל מדמת א' מהן. תו אינו יכול להקריב מג' הנשארים רק העולה. דהרי אפילו היא של המת רשאי הוא להקריבו [כספ\"ב דקינין]. אבל השתא אינו יכול להקריב החטאת דשמא של מת הוא. ולמיתה אזל [כתמורה כ\"א ב']. וגם האשם אינו רשאי להקריב אולי של המת הוא. ולרעיא אזל. דכל שבחטאת מת באשם רועה עד שיומם. ויביא בדמיו עולה [תמורה די\"ח א']. וחטאות ואשם אחרים אינו יכול להביא. דאולי כל ג' הקרבנות שהקריבו בתחלה בעוד חבירו חי. שלו הי'. וכבר נתטהר החי. ונמצא שכשיקריב השתא האשם והחטאת יביא חולין לעזרה. וא\"כ איך יתטהר חי זה לכנוס למקדש ולאכול קדשים. והוא מסופק אם הקריבו קרבנותיו:"
+ ],
+ [
+ "זו ששאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע אמר להם יכתוב נכסיו
לאוהבו או קרובו. שבטוח בו. דלאחר שיביא זה קרבנו. יחזור ויתן לו נכסיו במתנה:"
+ ],
+ [
+ "לאחר ויביא קרבן עני
דהיינו חטאת העוף הבא על הספק. שאחר שהוזה דמה במזבח ישרפוה [כסוף תמורה]. ומדאין למזבח אלא דמה אין בה חשש חולין בעזרה מדאורייתא. ואע\"ג דעכ\"פ הוה כחולין בעזרה מדרבנן. ומה\"ט אינה נאכלת. אפ\"ה כדי לתקוני גברא שרינן להקריבו לכתחלה [ועמ\"ש בס\"ד פ\"א דכריתות סימן ל\"א]. ואחר שהקריבו לו חטאת זו. מותר לכנוס לעזרה ולאכול קדשים. ואע\"ג דעדיין יש להסתפק שמא האשם שהקריבו מהתערובות בעוד חבירו חי. הי' האשם ההוא של חבירו ונמצא שזה החי לא הקריב אשמו עדיין. אין בכך כלום. דהאשם אינו מעכב הכפרה [כרמב\"ם נזירות פ\"י ה\"ח]. וכן מוכח נמי מהרמב\"ם [סוף מחוסכ\"פ] שלא הביא דין האשם. והיינו מדאזל לשיטתי' [וכרלח\"מ שם]. ונ\"ל דהרמב\"ם הוכיח דאשם אינו מעכב. דאל\"כ קשה לרב ששת [נדה ד\"ע א'] שהקשה לשמואל דמוקי למשנתנו בשכבר קרב אשמו. למאן תירץ שמואל הכי. אי לר' יהודה. הרי ס\"ל לעיל בפרקין דאשם קובע. וכיון שכבר קרב אשמו בעשירות היכי יכול להביא חטאת בעניות. ואי כר\"ש דס\"ל לעול דרק חטאת קובע. א\"כ אפילו לא קרב עדיין אשמו יקריבנו השתא. ואפ\"ה אין בו חשש חולין בעזרה. דהרי ר\"ש ס\"ל דמצי מייתי אשם בתנאי. שאם כבר אשמו בעוד חבירו חי. יהי' זה שלמים. ואע\"פ דממעט זמן אכילתו. דהרי שלמים נאכלים לב' ימים ולילה א'. וזה שהוא ספק אשם אינו רשאי לאכלו רק ליום ולילה כאשם. הרי ר\"ש ס\"ל דמביאין קדשים לבית הפסול. וקשה ואלא רב ששת היכי מוקי לה למתניתין. והרי בתרווייהו לא קיי\"ל כר\"ש. דבאמת רק אשם קובע [כרמב\"ם סוף מחוסכ\"פ]. וגם קיי\"ל דאין מביאין קדשים לבית הפסול [כרמב\"ם פ\"ב דחגיגה]. והרי קיי\"ל דהלכה כסתם משנה [יבמות מ\"ב ב']. אע\"כ דס\"ל דבאמת אנשי אלכסנדריי' בכל הג' היו מסופקים. מדנקטו שנתערבו כל ג' הקרבנות. ולא נקטו שנתערבו חטאתיהן [כדנקט הרמב\"ם]. אבל מדלא השיב להן ר' יהושע רק תיקון החטאת. ש\"מ דס\"ל דבאמת אין האשם מעכב. וא\"כ כיון דרב ששת בתראה ניהו. וגם פשטות המשנה לא הזכירה כלל מהאשם. ש\"מ דהכי קיי\"ל. אלא דשמואל לשיטתי' דס\"ל אשם מעכב. הוכרח לתרץ שכבר קרב אשמו. ר\"ל לפע\"ד שכבר הקריבו ב' האשמות המעורבות. בין בעוד חבירו חי או אחר שמת. הרי בכה\"ג בין כך וכך וודאי כבר הקריבו אשמו של חי. והא דלא הוה מצי לשנויי שלא הקריב אשמו ויקריבנו השתא אחר שיכתוב נכסיו לאחרים ויהי' כעני. זה א\"א. מדכבר הקריבו א' מב' האשמות שנתערבו בעוד חבירו חי. וכשיחזור להביא אשם. יביא השתא חולין בעזרה. ולהביאו בתנאי א\"א. מדס\"ל אין מביאין קדשים לפסול. אמנם תמהני מאד האיך אפשר לומר כרבינו הרמב\"ם דאשם אינו מעכב. ואמאי והרי בעינן קרא כדכתיב. וכמ\"ש לעיל [מ\"ט]. ותו וכי עדיף זה מאילו נקטעו לו בהונות דוודאי מעכב וכמשנה ט' לעיל דאמרינן דאין לו טהרה עולמית. ומ\"ש זה מזה. ואין פנים כלל לומר דרק מתנות שבשמן מעכבין ולא אותו שבדם. דמ\"ש. וצ\"ל דדוקא כשיביא אשם ואז מתן בהונות מעכב. אבל כשא\"א לו להביא אשמו אין מתן בהונות מעכב כפרתו. והרי אשכחן דכוותי' במתנות הראש [כמ\"ש בבועז משנה י']. וכ\"כ מצינו [פסחים נ\"ט ב'] דהקטרת אימורין מעכבין הכהנים מלאכול חזה ושוק. ואעפ\"כ כשאבד האימורין מותרין לאכלן. ה\"נ. ולהר\"ש והר\"ב אשם נמי מעכב כפרה [כערכין כ\"א א'] ואפ\"ה יש לו תקנה להחי בשיביא כבש זכר לאשם בתנאי שאם כבר הקריבו אשמו בעוד חבירו חי יהי' זה לשלמים. משום דשניהן דהיינו אשם ושלמים מתן דמו שוה. בב' שהן ד'. ולמטה מחוט הסקרא. ואע\"ג דעכ\"פ אשם נאכל רק לזכרי כהונה. ורק ליום ולילה. אבל שלמים נאכלים גם לבעלים. ולב' ימים ולילה א'. וא\"כ שמא זה הכבש שמביא שלמים הוא. ומדמסופק שמא אשם הוא. אסור לישראל לאכול ממנו. וגם הכהן אסור לאכלו יותר מיום ולילה. ונמצא שממעט באוכליו ובזמן אכילתו. שאינו רשאי [כזבחים ע\"ה ב']. אפ\"ה כיון שבדיעבד אם הקריבו כך. הקרבן כשר. לפיכך משום תקוני גברא. הו\"ל כשעת הדחק דכדיעבד דמי [כרטו\"ז י\"ד צ\"א סק\"ב]. וכ\"כ אמרינן אפילו בדאו' כדאי הוא ר\"ש לסמוך עליו בשעת הדחק [ברכות ד\"ט א']. וכ\"ש הכא דאיכא נמי תקוני גברא דמה\"ט שרינן נמי שיקריב חטאת עוף ולהביאו לבית הפסול לגמרי. כך נ\"ל ליישב דעת הר\"ש והר\"ב. וא\"ת ה\"ת אשם שפיר יכול להביאו בתנאי וכדאמרן. אבל האיך יעשה עם לוג השמן שג\"כ מתנותיו מעכבין. י\"ל דכבר הקשה בש\"ם בדוגמת זה [זבחים דע\"ו ב'] בספק מצורע שהוא ספק נזיר טמא. ותירץ שם דגם הלוג שמן מייתי בתנאי. שאם שלמים הוא יהי' לוג זה נדבה. ומה שיש עוד לגמגם גם בזה מהקמיצה של השמן שצריך בנדבה. ומהזאות שצריך שיעשה מהלוג של מצורע. ע\"ש שמתרץ הש\"ס שם הכל על נכון. א\"נ נ\"ל דהכא בב' מצורעים א\"צ לדחוקי בכל הנך תירוצים דמתרץ הש\"ס התם. דהרי כבר אוקמינה לה שכבר הקריבו אשם וחטאת ועולה בתנאי בעוד חבירו חי. וא\"כ ע\"כ כשהקריבו האשם הראשון בתנאי שתהיה לשם מי שהוא. נתנו מדמו מתן בהונות. אבל הלוג שמן לא היו יכולין כל א' להביא אז עדיין. דשמא אין האשם שלו ומביא חולין לעזרה. אלא מדקיי\"ל מביא אדם אשמו היום. ולוגו אפילו אחר י' ימים [כזבחים מ\"ד ב']. להכי היו שניהן סומכין לכשיקריבו האשם האחר מהתערובות. יביאו אח\"כ כל א' הלוג שמן. ונמצא שאם ביני וביני מת חבירו. יכול זה החי שפיר אחר שיקריב השתא אשמו. להביא גם לוגו בלי שום תנאי כלל. אמנם לרתוי\"ט שהבאנו לעיל שפי' דהקריבו קרבנו של א' מהן. דהיינו שרק חטאת הקריבו מהתערובות בעוד חבירו חי. ע\"כ צ\"ל בלוג שיביא החי השתא. שיביאנו בתנאי ובכל הנהו שנויי דחיקא דמתרץ הש\"ם בסוגיא דזבחים וכמש\"ל. אמנם הגם כי עד הנה עזרנו ד' לסלק כל ערעור בין אי נימא כהרמב\"ם דאשם אינו מעכב. ובין אי נימא כהר\"ש והר\"ב דאשם מעכב. ושיביאנו החי השתא בתנאי. אפ\"ה לפי עני בדעת כמוני עדיין יש דוחק קצת בפירוש הר\"ש. דהרי מדנקט תנא שנתערבו קרבנותיהן. וודאי משמע שנתערבו להב' מצורעים כל מין ומין מקרבנותיהן. ומדהעמידו האלכסנדריי' שאלתן באופן כזה. וודאי שהסתפקו גם בהספק אשם שחייב החי. והאיך לא השיב להן ר' יהושע מה יעשו לתקנת האשם. ובשלמא להרמב\"ם דס\"ל דלר' יהושע אין האשם מעכב. וא\"צ החי להביאו. שפיר י\"ל דלהכי שתק ר' יהושע מיני' מדבאמת א\"צ לתיקון מדאינו מעכב. אלא אי נימא דגם אשם צריך תיקון. ושיביאנו בתנאי. מ\"ט שתק ר' יהושע ולא הודיעם מה יעשו לתיקון חובו. וצ\"ע. ולכאורה קשה בין להרמב\"ם הנ\"ל ובין להר\"ש והר\"ב. מה לנו לבקש כל כך הרבה תחבולות כדי לתקן את החי. הרי כבר דרך כבושה לפנינו לתקן את החי כמשחל בניתא מחלבא. דהו\"ל להחי למתשל על הקרבנות שהביא מקודם בעוד חבירו חי ונמצא שיהי' זה החי השתא כשאר מצורע המתטהר שעומד על פרקו להביא קרבנותיו מחדש בלי שום פקפוק כלל. ובשלמא לתוס' [כריתות די\"ג ב' ד\"ה ארבע] דכל קרבן כשכבר נזרק דמו תו לא מצי למתשל עלוהי שפיר. אלא להר\"ן [נדרים דע\"ח א']. דס\"ל דגם לאחר שנזרק דם הקדשים מצי למתשל עלה. והא דחייבה תורה כרת בשחוטי חוץ. היינו בלא רצו הבעלים למתשל עלה. א\"כ אף דאילה\"ק לרבינו הרי אי מתשל אחר זריקת הדם. הו\"ל חולין בעזרה למפרע. די\"ל דכיון דכי מתשיל כבר הוא לפנים. חולין ממילא הויין. ובכגון זה אין כאן משום חולין בעזרה. ובדוגמת זה תירץ הש\"ס [מנחות דמ\"ח א'] בפודה ב' חלות יתירות של כבשי עצרת. דמדהן כבר בפנים אין בהם משום חולין בעזרה. דחולין ממילא הויין. וגם אילה\"ק להר\"ן. אם כדבריו. ה' חטאות המתות היכי משכח\"ל. נתשל עלוהי. די\"ל נמי בהא כתי' להר\"ן לשחוטי חוץ שאין הבעלים רוצין למתשל. או שמת המקדיש או שאינו כאן. אבל ק' לדבריו מהכא. שע\"כ שהמקדיש חי. והוא כאן שהרי יכתוב נכסיו לאחר בהערמה. ויביא קרבן עני. והרי גם בהאשם יש כמה ערעורים. או שלא יביאנו כלל. או שיביא אותו ואת הלוג בתנאי ובדוחק. ולמה לן כל הנך לחפש בחורין וסדקין תקון להאי גברא. טפי הול\"ל דנתשיל על הקרבנות שהביא כבר. ונמצא שיהי' יכול שפיר להביא קרבנותיו בלי שום ערעור ועיכוב כלל. ואע\"ג דגם בתרומה אמרינן [נדרים נ\"ט א'] דלאו מצוה לאתשולי עלה. וכ\"ש בקדשים דחמירי ושכבר נזרק דמו. עכ\"פ הול\"ל דמשום תקוני גברא שיהי' מותר לכנוס למקדש ולאכול קדשים. הא עדיף טפי משנתיר לו הערמה ושיביא חטאת עוף שג\"כ אסור לכתחלה להביא קדשים לפסול. ואת\"ל דהא דלהר\"ן שרי להתשיל אף לאחר זריקה היינו קודם שאכלו הכהנים הבשר. דאף שכבר זרקו הדם. לא הוה כזרק דם חולין במזבח. דרואין הדם כאילו הוא מים [כזבחים ע\"ט ב']. אבל כשכבר אכלו הכהנים הבשר. אינו רשאי להתשיל ולהביא הכהנים לידי עבירה אכילת חולין שנשחטו בעזרה דאסור [כתוס' מנחות ד\"פ ב' ד\"ה וכי]. ליתא. דבפירוש אמרינן [זבחים פ\"י מ\"ז] דמותר להכניס ולאכול חולין בעזרה. ואע\"ג דמרש\"י [תמורה כ\"ג א' ד\"ה יאכלו]. משמע דאפילו להכניס ולאכול בעזרה כדי לאכול מיד אח\"כ קדשים על השבע אסור. וא\"כ על כרחך הא דשרינן בזבחים הנ\"ל. היינו רק בשיאכלו טפלים כתבלין. אבל שיאכלן בעין בעזרה אסור. והרי רמל\"מ [בפ\"ה מיסודי תורה בס\"ד שם] החליט שחולין בעזרה אסור מדאורייתא. ואם כן כשיתשול עלה מביא הכהנים לאיסור דאורייתא. ואת\"ל דרק הקרבת חולין בעזרה אסור מדאורייתא. אבל אכילתן בעזרה מותר מה\"ת. תדע דאל\"כ היכי מותר להביא תבלין חולין לשם. ליתא דהא תינח לילפותא דיליף הש\"ס בקידושין [דנ\"ז ב'] מה שלי בשלך אסור אף שלך בשלי אסור י\"ל שפיר דאקרבה קאי. אבל למסקנת הש\"ס התם מקרא וזבחת יאכלת בריחוק מקום אתה זובח ואוכל. ולא בקירוב מקום. א\"כ גם האכילה היא דאורייתא. וע\"כ הא דשרינן לאכול שם תבלין חולין. היינו מדשרינהו תורה בפירוש. כדכתיב למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין [וכש\"ס שם] והיינו עם תבלין. והרי אין תבלין בקדשים. וא\"כ שפיר י\"ל דלהכי לא מתשל. כדי שלא יביא הכהנים לידי איסור אכילתן. עכ\"פ היינו הכל רק לכתחלה. אבל בדיעבד. וכדי לתקוני גברא. ודאי אע\"ג דלא אמרינן לאדם חטא כדי שיזכה חברך [כשבת ד\"ד]. עכ\"פ היכא דלא פשע. אמרינן לאדם חטא בקל כדי שיזכה חברך בחמור [כתוס' עירובין ל\"ב ב']. וכ\"ש הכא דאין הכהן עושה כלום. רק הלה מתשיל. ודאי אמרי' לי' זכה בחמור אף שעי\"ז יחטא חבירו בקל. והרי אין לך קל יותר מזה שאכל הכהן למפרע חולין בעזרה. שבשעה שאכלן קדשים היו. ואפילו שוגג ואונס לא הוה. ואין לך מצוה רבה יותר מזה. שיתוקן גברא ויהי' רשאי לכנוס למקדש ולקיים מצות ראיי' וגם לאכול קדשים מצוה היא [יבמות ד\"צ א']. א\"כ קשה שפיר נתשל עלה. ולא נצטרך לדחוקי היתר בהבאת חטאת העוף שגם כן אסור להביא קדשים לפסול. דהרי אינה נאכלת. ואפ\"ה שרי. מכ\"ש התשלה. נ\"ל דלק\"מ דכיון דלא מתשיל רק משום קלקול שאירע ע\"י מיתת חבירו. הו\"ל נולד. ואין מתירין בנולד [נדרים פ\"ט ב']:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין נגעים",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Tahorot"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Oholot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Oholot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..fb70163fe59702add12de4fab9eae39c778af932
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Oholot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,3537 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Yachin on Mishnah Oholot",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "יכין אהלות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Tahorot"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "שנים טמאים במת
כלומר מצינו באדם וכלים שנטמאו במת. דרק ב' מהן שנטמאו זב\"ז. א' טמא טומאת ז' וא' טמא טומאת ערב. ואדם או כלי שנגע בהב'. נשאר בטהרתו. ודע דמת דתני בכל פרקן לאו דוקא מת שלם אלא ר\"ל כל אחד מהטומאות שמגוף המת. ואפי' עצם כשעורה. או כזית מבשרו או רביעית מדמו. דכולן הן אבי אבות ומטמאין אדם וכלים בטומאת ז'. וכן ברוב דוכתי במכילתין:"
+ ],
+ [
+ "שנים טמאין טומאת שבעה
ר\"ל וכ\"כ מצינו אופן באדם וכלים שנטמאו במת. ששנים מהנטמאים זב\"ז טמאין טו\"ז וכו':"
+ ],
+ [
+ "שלשה טמאין טומאת שבעה
ר\"ל וכ\"כ מצינו לפעמים אופן באדם וכלים שנטמאו במת זב\"ז שג' מהנטמאים טמאים טו\"ז וכו'. והשתא מפרש תנא כל הג' בבי:"
+ ],
+ [
+ "אדם הנוגע במת טמא טומאת שבעה
דמת הוא אבי אבות. ואדם הנוגע בו הוא אב וכל אב הטומאה שמחמת מת טמא טומאת ז':"
+ ],
+ [
+ "טמא טומאת ערב
מדאינו רק ראשון [אבל כלי שנגע בהאדם שנגע במת טמא טו\"ז וכסי' ח']. מיהו כל זה שלא בחיבורין. אבל בחיבורין . דהיינו שנגע ב' בהא' בשעה שנגע א' בהמת אז בין שהב' אדם או כלי. גם הב' טמא טו\"ז מדרבנן. אבל רק לתרומה וקדשים. ואסור ליגע בהן עד שיספור ז' ימים ויזה בג' וז'. אבל נזיר אינו סותר נזירתו עי\"ז והעושה פסח בשאירע לו כך מותר לעשות פסחו בראשון אחר שהעריב שמשו. ואע\"ג שאינו רשאי לאכול פסחו. הרי אכילת פסח אינו מעכב [ועי' נזיר דמ\"ב ב ופסחים צח\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "כלים הנוגעים במת
הן אבי אבות. מדכתיב בחלל חרב. והרי מלת חרב מיותר. אלא קרא אתא לאשמעינן. דחרב שנהרג בו אדם דינו כהחלל עצמו להיות אבי אבות. מדנגע בהנהרג בשעת מיתה. מיהו להרמב\"ם והר\"ב חרב מתכות לאו דוקא. אלא כל כלי שנטמא במת. נעשה אבי אבות. חוץ מכ\"ח שאינו נעשה רק ראשון. אולם לראב\"ד ורש\"י ור\"ת. דוקא בכלי מתכות דומיא דחרב. אמרינן דדינו לענין טומאה כחלל להיות אבי אבות [ועי' ביבקש דעת סי' ח']. והא דקיי\"ל חרב כחלל. לאו דוקא שנגע במת. אלא אפי' נטמא על ידו בטומאת אהל [כתוס' שבת די\"ז א' ד\"ה ועל]. וכיון שדין הכלי שנטמא במת. הוא כטומאת המת בעצמו. לפיכך גם לענין זה דינו כהמת בעצמו שאם הכניס כלי זה שנטמא במת לשום אהל. חוזר הכלי ומטמא כל אשר באהל. דהו\"ל כאילו הכניס המת לאהל זה [תוס' נזיר נג\"ב. וכן כתב הר\"ב במכילתין פי\"א מ\"ח]. וכ\"כ כלי שנטמא במת מטמא גם לאדם שנשאו. כאילו נשא המת בעצמו [תוס' חולין ע\"א ב' ד\"ה בלע. ואילה\"ק לתוס' מלקמן [פט\"ז מ\"א] דמצרכינן ג' תנאים שיתטמא האיכר שנשא המרדע שנטמא מדהאהיל על המת. א' שיהיה לכל הפחות היקף המרדע טפח. ב' שבשעה שנשא האדם המרדע האהיל המרדע אמת. ג' רק משום גזירה טימאו האדם הנושא. ול\"ל כולה האי. הרי בלאו כל הנהו נטמא האדם מדנשא כלי שנטמא במת. י\"ל דלמ\"ד חרב כחלל גם לטמא במשא. ס\"ל דחרב כחלל רק בכ\"מ. משא\"כ מרדע. וכן משמע מתוס' [שבת די\"ז א' ד\"ה ועל]. ולפ\"ז לרמב\"ם ור\"ב ודעימיה דס\"ל דכל כלי דינו כחלל. ע\"כ דס\"ל דעכ\"פ אמ\"ט במשא]. אולם להרמב\"ן פרשת חוקת. רק לענין מגע ומשא אמרינן בכלי חרב כחלל. אבל עכ\"פ אין הכלי מטמא באהל. ולהרמב\"ם [פ\"ה מטו\"מ הי\"ג] רק לענין מגע אמרינן חרב כחלל. אבל לא לענין שיטמא במשא ואהל [וערתוי\"ט לקמן פט\"ז מ\"א ד\"ה אקפח ועמ\"ש בס\"ד בפירושינו פי\"ח מ\"ח. וכלים פ\"ט סי' ה' דלענין בוקע ועולה לכ\"ע אין דינו כחלל וזה דלא כתוס' [חולין ע\"א ב' ד\"ה כי]. ולאאמ\"ו הגזצוק\"ל בכל גוונא אין צריך הזאה ג' וז' רק הנטמא במת עצמו. ולא אמרינן חרב כחלל רק לענין טומאה שיהיה טטו\"ז אבל לא שיהיה צריך הזאה. וכן כתב גם הרמב\"ן פרשת חוקת. וכן נ\"ל ראיה ברורה מש\"ס [חולין ע\"א ב'] דבבלע טבעת שנטמא במת. קאמר טובל ואוכל בתרומה. משא\"כ התם בנטמא באהל המת נקט הזה ושנה וטבל ודו\"ק. אולם רבעת\"ס [נזיר דנ\"ד ב ד\"ה ת\"ש] כתבו דהנטמא בכלי שנטמא במת צריך הזאה ג' וז'. [ועמ\"ש בס\"ד פ\"ח דטהרות סוף מ\"ג] דרוב רבותינו ס\"ל כתוס'. מיהו לכ\"ע לאו לכל מילי אמרינן חרב כחלל. דהרי נזיר אין מגלח עליו כשנטמא בו [כרמב\"ם נזירות פ\"ז ה\"ח]. וכ\"כ אין חייב כרת וקרבן בנטמא בכלי זה ונכנס למקדש או אכל קדש [כהראב\"ד פ\"ג מביאת מקדש ה\"ג ורק להרמב\"ם שם חייב]. וכן מותר להכהן להטמא בהכלי ההוא. ולא הו\"ל כהמת עצמו [רמב\"ם פ\"ג. מאבל ותוס' נזיר נ\"ד ב' ותוס' חולין ק\"ד א ד\"ה תלה]. אולם ביו\"ד [ס\"ס שס\"ט] מייתי י\"א שיש לכהן ליזהר בזה:"
+ ],
+ [
+ "וכלים בכלים
נעשין רק אב:"
+ ],
+ [
+ "טמא טומאת ערב
מדאינו רק ראשון. וה\"ה דהוה מצי למנקט אדם שנטמא במת נעשה אב. וכלים שנגעו באדם זה. ג\"כ נעשין אב כמותו. דכל כלי שנטמא במת או באדם שנטמא במת. הרי הוא כהמגיע. וכשחזרו כלי או אדם ונגעו שוב בכלי זה שנעשה כהמגיע הרי הנוגעים הללו טמאים רק טומאת ערב. רק דבעי תנא למנקט שהיו ב' הנגיעות הראשונות שניהן בכלים כדי לאשמעינן רבותא. דאע\"ג דכלים הראשונים שנגעו בהמת נעשו אבי אבות כהמת עצמו. אפ\"ה הכלי שחזר ונגע בהכלי הראשון לא נעשה אבי אבות ככלי הראשון. דרק אדם אב עושה לכלי שנטמא בו כיוצא בו אבל לא כלי שנגע בכלי [ועמ\"ש בש\"ד סי' ט\"ז בשם רב\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ואדם בכלים וכלים באדם
ג\"כ נעשין אב. דכלי שנגע באדם או בכלי שנטמא במת. נעשה אה\"ט:"
+ ],
+ [
+ "השפוד התחוב באהל
היינו באהל הנעשה מיריעת צמר או פשתן וכדומה. דאהל כזה. כל זמן שהמת בתוכו. כולו אבי אבות. מטעם חיבורין. וכשיצא המת מתוכו. צד פנימי הוא אבי אבות. ככלים שנגעו בהמת. וצדו החיצון של האהל הוא ככלי שנגע בכלי שנגע במת [כלקמן פ\"ז מ\"ב עי' ביבקש דעת סי' ח'] ושפוד זה שתחוב בשפת התחתון של האהל מבחוץ. כעין יתידות האהלים כדי לחזק בארץ היריעה הפרוסה שלא יפריחס הרוח למעלה. וא\"כ הרי נגע השפוד בהאהל. ונעשה אבי אבות כהאהל. דמדמחובר להאהל ותקוע בו דיינינן ליה כהאהל עצמו. ולא ככלי שנגע בהאהל:"
+ ],
+ [
+ "האהל והשפוד
שניהן אבי אבות:"
+ ],
+ [
+ "ואדם הנוגע בשפוד
נעשה אב:"
+ ],
+ [
+ "וכלים באדם
נעשה ג\"כ אב כהמגיע:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו אין האהל מתחשב
דהשפוד לאו משום דנגע בהאהל טטו\"ז. דא\"כ היה האדם שחזר ונגע בהשפוד טטו\"ע. ככל אדם שנגע בכלי שנטמא בכלי שנטמא במת. אלא משום דחשבת להשפוד כחלק מן האהל. להכי הוא אבי אבות כמותו. אבל אנחנו רק נוגעים בעינן למחשב שנטמאו זמ\"ז. והרי הכא הוה כאילו נטמא השפוד בהמת עצמו. ואפי' תוקמא שתחב השפוד בהאהל אחר שיצא המת מתוכו. אפ\"ה לאו משום שנגע בהאהל מטמאת ליה לשפוד טו\"ז ומשוית ליה אבי אבות. דהרי מיד כשיפריש שוב השפוד מהאהל אינו רק אב. ורק כל זמן שתחוב בהאהל הוא כחלק מהאהל [ככלים פי\"ח מ\"ז ופכ\"ז מ\"ט וי'] והרי האדם שנגע בהשפוד דמטמאת ליה טו\"ז. ע\"כ שנגע בהשפוד בעודו תחוב בהאהל. דאם לאחר שהוציאוהו משם אז אפי' הי' תחלה השפוד תחוב בהאהל בעוד שהמת בתוכו אפ\"ה לאחר שהוציאוהו משם ונשתנה. אינו רק אב [ככלים פכ\"ז מ\"ט וי'] ואדם הנוגע אז בהשפוד אין לנו לטמאו רק טו\"ע. אע\"כ דאוקמת לה שנגע האדם בהשפוד בעודו תחוב בהאהל הרי אז נחשב השפוד כגוף האהל. ואיך נחשוב האהל עצמו בין המגיעים:"
+ ],
+ [
+ "אדם וכלים מיטמאין במת
ר\"ל לפי מה שאמרנו במשנה א' ב' ג'. למדנו שבין אדם ובין כלים אפשר שיתטמאו במת. אבל חומר וכו':"
+ ],
+ [
+ "וכלים מבאדם
לרב\"א זצוק\"ל ה\"ק הא דנקיטנא במשנה ב' כלים במת וכלים בכלים הרי כולם טטו\"ז. ולא נקיטנא כלים במת ואדם בכלים טטו\"ז. ואדם באדם טטו\"ע. או הול\"ל אדם במת וכלים באדם טטו\"ז. וכלים בכלים טטו\"ע. ה\"ט. משום דסדר חומרתן נקיטנא להו. להכי ברישא בעינא לאשמעינן חומר דכלים מבאדם. לפיכך נקט בבבא דשנים במת. אדם במת ואדם באדם. הרי רק ב'. ויש בזה חומר בכלים. דהוה ג'. דהיינו כלים במת. וכלים בכלים. וכלים או אדם בכלים. והדר נקיטנא כיצד ד' לאשמעינן חומר דאדם מבכלים. שכל זמן שהוא באמצע. הן ד':"
+ ],
+ [
+ "שהבלים שלשה
כמשנה ב':"
+ ],
+ [
+ "והאדם שנים
כמשנה א':"
+ ],
+ [
+ "הן ארבעה
כמשנה ג':"
+ ],
+ [
+ "ושאינו באמצע חן שלשה
כמשנה ב'. מיהו בחיבורין אפי' אלף בין אדם בין כלים כולן טמאין. אבל אוכלין שנגעו זב\"ז אפי' בחיבורין עד המת. הרי דינן כנגעו בחיבורין בשאר אה\"ט. ומונין בהן ראשון ושני. ועוד יש חילוק בין אדם וכלים לאוכלים. דבאוכלין אפי' אותו שנגע במת עצמו אינו נעשה אב. ורק רש\"י ס\"ל [פסחים י\"ז א' ד\"ה רבינא. וגם תוס' שם וחולין קכ\"א א' ד\"ה זרעים] דרק לענין שיטמא אדם וכלים אמרינן דאין אוכלין ומשקין נעשין אב. הא לענין ראשון ושני מחשבו שפיר אב [ועמ\"ש בס\"ד ספ\"ק דטהרות]:"
+ ],
+ [
+ "אדם ובגדים מיטמאים בזב
ר\"ל בין אדם ובין בגדים אפשר שיתטמא מהזב. אבל חומר וכו'. ורבינו רב\"א זצוק\"ל כתב דלהכי נקט זב הכא מדדמי זב למת בענין הטומאות שנזכרו במשניות הקודמים במת. אלא שבזב חסר א' במנין הטומאות מבמת. שכל שיש במת ב'. יש בזב א'. כגון אדם במת ואדם באדם. הרי במת. ואילו בזב. אדם הנוגע בו אינו חוזר ומטמא אדם. אפי' בעודו בחיבורין. וכל שבמת ג'. יש בזב רק ב'. וכל שבמת ד'. בזב יש רק ג'. וכולהו שמעינן ממתניתין שלנו. דקתני שאדם הנוגע בזב מטמא בגדים. משמע אבל לא אדם. הרי רק א'. ומדהנך בגדים אמ\"ט תו להלן והרי במת אדם שנטמא במת וכלים באדם עדיין היו הכלים מטמאין אדם או כלים ש\"מ דבזב דוגמת מת. אמ\"ט רק ב'. ומדקתני בסיפא שהבגדים הנושאין את הזב מטמאין אדם לטמא בגדים שעליו דהנך בגדיו שניים אמ\"ט תו להלן והרי במת כלים במת ואדם בכלים וכלים באדם הרי כלים השניים מטמאין תו בין אדם או כלים. שמעת מינה דבזב דוגמת מת אמ\"ט להלן רק ג':"
+ ],
+ [
+ "מטמא בגדים
שלובשן בשעת מגעו בזב. וה\"ה שאר כלים שנוגע באותה שעה. רק נקט בגדים לאשמעינן דכלים שנוגע בשעת מגעו בזב מיירי. וכדאמרן בסי' כ'. מיהו אפי' בשעת מגעו בזב. אין האדם הנוגע בהזב מטמא אדם וכ\"ח. וגם שאר כלים ובגדים שנגע האדם בשעת מגעו בזב. או שלובשן באותה שעה אינן חוזרים ומטמאין שוב לכלים אחרים אפילו באותה שעה שנגע האדם בהזב. דאין דין חיבורין בזב. דדוקא כלים ובגדים הראשונים שנוגע האדם בשעת מגעו בהזב יש בהן דין טומאה בחיבורין ולא בכלים השניים. ואילו במת אדם שנגע במת וכלים שחזרו ונגעו בו מטמאין עד שלישי אפי' בלי חיבורין [ועי' לעיל בבועז רסי' א']:"
+ ],
+ [
+ "ואין בגדים הנוגעין בזב
או שנשאן הזב:"
+ ],
+ [
+ "מטמאין בגדים
דאפי' קודם שפירש מהזב הראשונים רק ראשון ולפיכך הכלים שחוזרים ונוגעים בהראשונים שטימאן הזב. טהורים לגמרי. דאין כלי מק\"ט רק מאה\"ט:"
+ ],
+ [
+ "שהבגדים הנושאין את הזב
שישב עליהן בשעה שלבשן. או שישב עליהן בלי שלבשן. וה\"ה שאר כלים שראויין למשכב או למושב. רק נקט בגדים לאשמעינן דבכלים הראויין למשכב ומושב מיירי. דהרי בגדים כשלובשן הוא יושב עליהן. ואין אומרים להזב שיושב עליהן עמוד ונעשה מלאכתנו:"
+ ],
+ [
+ "מטמאין אדם
לטמא כלים ובגדים שנוגע האדם בשעה שנוגע או נושא המושב. ואפי' כבר פירש המושב מהזב. והיינו משום דכל משכב ומושב הוא אה\"ט אפי' לאחר שפירש הזב ממנו:"
+ ],
+ [
+ "ואין אדם נושא את הזב
ואפי' נגע הנושא בהזב אז ג\"כ:"
+ ],
+ [
+ "מטמא אדם
או כ\"ח. אפי' קודם שפירש מהזב. אבל שאר כלים מטמא האדם הנוגע או נושא הזב באותה שעה. וכדתנן [זבים פ\"ה מ\"ב]. הטמא מלמעלה והטהור מלמטה מטמא שנים ופוסל א':"
+ ],
+ [
+ "אדם אינו מטמא עד שתצא נפשו
דהיינו עד שאין בו רוח חיים באפו [כיומא פ\"ה א'] שנאמר הנוגע במת בנפש אדם אשר ימות. דמדכתיב כפול מת אשר ימות משמע שכבר יצא נפשו לגמרי. ורק מדלא כתיב אשר מת. ש\"מ דאפילו מפרכס עדיין דינו כמת:"
+ ],
+ [
+ "ואפי' מגוייד
מחותך. ולרש\"י [יבמות ק\"כ ע\"א] היינו דהוא מלא פצעים וחבורות. והוא מלשון גודו אילנא. ולערוך מגוייד היינו לשון גיד. ר\"ל שהוסר או נפתח גיד מגידיו. וכך כתב הרא\"ש מחותך הוורידין. ול\"מ היה נ\"ל דאי מגויד לשון חתוך הוא [אבי לא מלשון גיד] היינו שנחלק גופו לרחבו לשנים [וזהו כוונת הרמב\"ם [ספ\"א מטו\"מ] וז\"ל שנחלק בטנו. דאי\"ל דכוונת רבינו שנחלק לארכו דהיינו שנבקע בטנו ליתא דזה ודאי יכול לחיות [כחולין נ\"ז א']. א\"נ דמלת מגוייד ר\"ל שנחתכו בו ב' הסימנים [כי\"ד סי' ש\"ע]. וכל הנך אף שודאי לא יחיו עכ\"פ בעלי שכל הם. והם בכלל החיים עדיין:"
+ ],
+ [
+ "ואפי' גוסס
בח\"מ [רי\"א ס\"ב] פי' מלת גוסס. דהיינו שסמוך למיתה עולה בגרונו ליחה. שע\"י מיצר לו הנשימה. אולם באה\"ע [קכ\"א ס\"ד] פי' יותר. דמלת גוסס הוא תרגומו של חזה. ור\"ל משום שבשעת מיתה החזה משמעת קול מחמת שכלי הנשימה צרים אז. ול\"מ נ\"ל דגוסס הוא לשון צד. דתרגומו של כסלים שהן מהצד של הגוף הוא גססיא. ור\"ל אדם דמצדד אצדודי מהחיים למות. א\"נ משום דאותו אדם מנתח נתוח כל חלקי הרכבתו. וכמו שמתרגם הפסוק של וירד העיט על הפגרים על גססיא. וקמ\"ל בהא דאע\"ג שרוב גוססין למיתה. אפ\"ה מדעדיין בשכלו ואפשר שיחיה עוד. לא אזלינן בכה\"ג בתר רובא:"
+ ],
+ [
+ "זוקק ליבום
דיבמתו אסורה כל עוד שיחיה:"
+ ],
+ [
+ "ופוטר מן היבום
שכשמת והניח בן מגוייד או גוסס. אין אשתו זקוקה להיבם:"
+ ],
+ [
+ "מאכיל בתרומה
כשאמו ישראלית אלמנת כהן. אז כל עיר שבנה ממנו שהוא מגוייד או גוסס חי. מותרת לאכול תרומה:"
+ ],
+ [
+ "ופוסל בתרומה
כשאמו בת כהן אלמנת אביו ישראל אז כל עוד שבנה כזה עדיין חי. אינה שבה לבית אביה לאכול תרומה:"
+ ],
+ [
+ "ובן בהמה וחיה אינן מטמאין
טומאת נבילות [אב\"י במגע ובמשא]:"
+ ],
+ [
+ "עד שתצא נפשם
וכ\"ש שרץ הקל בטומאתו מדאין בו אפילו טומאת משא. ואת\"ל דמה\"ט לא הו\"ל נמי למנקט נבילה. דג\"כ כ\"ש ממת דחמור מכולן שמטמא באהל. י\"ל דה\"ט דקמ\"ל דלא תימא דוקא אדם דאית ליה מזלא [כב\"ק דב\"ב ושבת נ\"ג ב'] ויכול שוב לחיות אף שהוא גוסס. אבל שאר בע\"ח לא. קמ\"ל. והא דלא תני במשנתינו גם עוף. ה\"ט משום דבין שהוא מין טהור או טמא. אין בו טומאת נבילות. רק במין טהור בבית הבליעה. ובזה לא שכיח שיבלענו חי:"
+ ],
+ [
+ "הותזו ראשיהם
שהותז המפרקת ורוב בשר עמה:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שמפרכסים
ה\"ה באדם לענין הנך דיני דלעיל דהיינו לענין טומאה ויבום וכו' בכולן אם הותז ממנו ראשו. אע\"ג שמפרפר עדיין. אפ\"ה דינו כמת:"
+ ],
+ [
+ "כגון
ר\"ל הא למה זה דומה:"
+ ],
+ [
+ "שהיא מפרכסת
שאין בו חיות כלל ואפ\"ה מטמא [אב\"י ל\"מ הייתי אומר דהמשל מזנב הלטאה לא בא לאשמעינן אלא הטעם מפני מה הפרכוס אינו סי' החיים ואמאי מטמא. ע\"ז אמר דתנועת הפרכוס הוא כרפרוף של זנב הלטאה שנפרד מהגוף לגמרי אפ\"ה טבעו שמפרכס עוד אלמא דהפרכוס הזה אינו כלל סימן חיים רק תנועות שגרונא הוא קראמפף בל\"א. ועי' ברמב\"ם ותמצא יסוד גדול בחכמת הטבע] אם הוא כעדשה. מדיש בו בשר עצם וגיד אף שהלטאה עדיין חי הוא:"
+ ],
+ [
+ "האיברין
של מת נבילה ושרץ שנשנו לעיל. אולם לא נקרא אבר רק כשיש בו בשר עצם וגיד. והעצם שלם:"
+ ],
+ [
+ "מטמאין טומאתן
ר\"ל אפילו אין בכל האבר כזית. אפ\"ה אם הוא ממת מטמא במגע. משא. ואהל. ואם הוא מנבילה מטמא במגע ובמשא. ובשרץ אפי' אין כל האבר כעדשה אפ\"ה מטמא במגע. והא דלא נקט נמי אבר מן החי מאדם בהמה ושרץ. דהרי גם הם אין להם שיעור כל א' לפי טומאתו [כרמב\"ם כ\"ב מטו\"מ ה\"ג וני\"ב מאה\"ט ה\"ג ופ\"ד מאה\"ט ה\"ד] ה\"ט משום דכל הנך דנקט תנא יש עכ\"פ בבשרן שיעור [אב\"י וכמו דרמז במשנתינו אפי' פחות מכזית וכו'] במת ונבילה בכזית. ובשר שרץ מת בכעדשה. משא\"כ אמה\"ח של כל הג'. בשר הפורש מאמה\"ח של כל הג' טהור לגמרי. ואפי' יש בו יותר מכשיעור [וכ\"כ עצם וגיד הפורש מן אמה\"ח של כל הג' טהור]:"
+ ],
+ [
+ "שלשים בפיסת הרגל
ר\"ל בהפרסה שהאצבעות מחוברות בה דהיינו ששה וכו':"
+ ],
+ [
+ "ששה בכל אצבע
שבכל אצבע שם אפי' באצבע הקטנה שברגל יש ששה עצמות בכל אורך הפרסה:"
+ ],
+ [
+ "עשרה בקורסל
קנעכעל בל\"א. והוא מקום חיבור הפרסה לעצם הארוך התחתון שברגל. שמפסיק בין הפרסה להברך:"
+ ],
+ [
+ "שנים בשוק
הוא העצם הארוך התחתון הנ\"ל. והוא הנקרא בבהמה בלשון הגמרא ארכובה הנמכרת עם הראש [כחולין ע\"ו א] אבל רק כשמחובר עדיין בו הפרסה התחתונה נקרא כן:"
+ ],
+ [
+ "חמשה בארכובה
קניא בל\"א והוא מקום חיבור עצם התחתון הארוך עם העצם האמצעי הארוך שברגל [אב\"י הנקרא ירך]:"
+ ],
+ [
+ "אחד בירך
הוא העצם האמצעי הארוך. שבתחתיתו יש הברך:"
+ ],
+ [
+ "שלשה בקטלית
הוא העצם שלמעלה מעצם הארוך השני כנ\"ל וזה עצם השלישי שבאורך הרגל הוא סמוך למתנים. ונקרא בלשון הגמ' בוקא דאטמא:"
+ ],
+ [
+ "אחד עשרה צלעות
שיוצאות בכל צד מהשדרה:"
+ ],
+ [
+ "שלשים בפיסת היד
היינו בכל אורך פיסת היד. וכלעיל בהרגל:"
+ ],
+ [
+ "שנים בקנה
הוא העצם הארוך המחובר לפיסת היד:"
+ ],
+ [
+ "ושנים במרפק
עללענבאגען בל\"א והוא מקום כפיפת הזרוע:"
+ ],
+ [
+ "אחד בזרוע
הוא עצם הארוך העליון של היד והוא בין העללענבאגען להכתף:"
+ ],
+ [
+ "מאה ואחד מזה
הוא הסך הכל מכל העצמות שמנה התנא עד עכשיו מצד א' של הגוף:"
+ ],
+ [
+ "ששה במפתח של לב
הן עצמות החזה שסוגרים תחתם הלב הטמון בין כנפי הריאה משלש רוחות. וכל פנימיות חלול החזה מגונן עם אותן ו' העצמות:"
+ ],
+ [
+ "וחמשה בנקביו
הם העצמות שמסבבי' נקבי האחוריי' והשתן. ונקראין בעקקען בל\"א [ומהר\"ב משמע דרק על העצמות שמקיפין גיד השתן קאי. ואפ\"ה נקט נקביו לשון רבים. מדיש באמצע הגיד קליפה דקה כקליפת השום המבדלת בין מהלך השתן למהלך הזרע וכדאמרינן בש\"ס [בכורות מ\"ד ב']:"
+ ],
+ [
+ "כל אחד ואחד מטמא
אבל כל אבר שאין בו עצם כלשון וכליות ולב וטחול וגיד השתן וכדומה. דינן כשאר בשר דדוקא כשיש בבשרן כזית מטמא במגע משא ואהל. ואותן העצמות שיש באשה יותר מבאיש דהרי יש אומרים שיש באשה רנ\"ב עצמות וי\"א שיש בה רנ\"ג עצמות [כבכורות מה\"א] ולהרמב\"ם היה הגירסא שם בש\"ס רנ\"א עצמות. הרי כל עצמו' שיתירות באשה מבאיש מטמא רק במגע ובמשא אבל לא באהל [רמב\"ם פ\"ב מטו\"מ ה\"ז]. וכן כל אצבע יתירה. אם יש בה צפורן. אז אפילו אינה עומדת בשוה עם שאר האצבעו' או בעומדת בשוה עם שאר האצבעות אפי' אין בה צפורן הרי הוא כשאר אברים אבל בתרתי לריעותא אם אין בו כזית בשר מטמא רק מד\"ס במגע ובמשא ולא באהל [רמב\"ם שם ה\"ז. וצ\"ל דהרמב\"ם מיירי באצבע של נפל. דאי באצבע של אדם גדול איך כתב הרמב\"ם שטומאתו מד\"ס. הרי יש בכל אצבע לכה\"פ עצם כשעורה שמטמא במגע ובמשא מהלממ\"ס. ודנימא גם הכא שהרמב\"ם קורא להלממ\"ס ד\"ס [כמ\"ש רכ\"מ ריש אישות] הכא א\"א לומר כן דהרי כ' אח\"כ ולמה גזרו וכו'. ואי בהלממ\"ס קאמר לא שייך להקשות למה גזרו]. ומה\"ט נ\"ל דנקט הך דינא הכא. אף דכבר שמעינן כן במשנה ז'. אלא לדיוקא נסבה דדוקא הנך איברים שנשנו לעיל מטמאין מדאורייתא במגע ובמשא ובאהל. הא יותרת שיש בו ב' לריעותא כלעיל אמ\"ט כלל מדאורייתא. א\"נ נ\"ל דמשו\"ה הדר ונקט דין האברים הכא. ה\"ט משום דבעי למתני סיפא דבאין עליהן בשר כראוי מטמאין עכ\"פ במגע ובמשא. הא בנבילה ושרץ באין עליהן בשר כראוי טהור מכלום [וכלקמן סי' ס\"א]. ונ\"ל עוד דהא דנקט תנא רק מנין אברי אדם ולא גם מנין אברי בהמה ושרץ. ה\"ט. משום דכל עיקר המנין דנקט תנא באברי האדם. היינו רק לאשמעינן דרק אותן שנמנו מטמאו במגע משא ואהל. הא יותרת לא וכדאמרן. אבל נבלה ושרץ אף יותרת שבהן. כל שיש בו בשר וגיד ועצם מטמא טומאתו וכמשנה ז'. א\"נ דלהכי נקט רק מנין של אברי אדם משום דבעי למתני בפרק הבא. דרוב מנין עצמות מטמאין באהל משו\"ה אשמעינן הכא כמה הן כל אבריו. משא\"כ בבהמה ושרץ. הרי אין נ\"מ כלל בשנדע מנין אבריהן:"
+ ],
+ [
+ "אימתי בזמן שיש עליהן בשר כראוי
והיינו שמשערין שאם היה האבר מחובר באדם חי. והיה בשר ניטל מעל העצם והיה נשאר רק כל כך בשר על העצם עד שהיה יכול להתרפאות על ידו. וישוב להתכסות בבשר כמו שהיה והיינו מעט פחות מכזית [כהר\"ב רפ\"ז דנזיר] היינו בשר כראוי. ואפי' נשאר תוך העצם רק מוח כשיעור הזה. ואינו מקשקש בתוכו מהני [רמב\"ם פ\"ב ה\"ב ופ\"ב מאה\"ט הי\"א ופ\"ד שם ה\"ט]. מיהו בכלל בשר כראוי. היינו שנשאר בו גידו. דאל\"כ שוב לא יתכסה כולו עם בשר [אב\"י ולפ\"ד מרומזים במלת כראוי ב' דברים. א) אופן הכמות מעט פחות מכזית [עי' כלים פ\"ק מ\"ה]. ב) התואר האיכות שיהיה מחובר ע\"י גיד. גם נכלל בו בענין הבשר עצמו שיהיה בשר יפה לא שהרופא גרדו]."
+ ],
+ [
+ "מטמאין במגע ובמשא
משום עצם כשעורה שבו. וזה רק באבר מת. דרק עצם כשעורה ממת מטמא עכ\"פ במגע ובמשא. הא אבר מנבילה ושרץ. בין מחי או ממת. אם אין עליו בשר כראוי טהור מכלום. [ונל\"פ דשיעור בשר כראוי בשרץ. היינו מעט פחות מכעדש']. וכ\"כ בשר הפורש מאדם בהמה ושרץ. והן חיים. טהור מכלום. וכ\"כ עצם הפורש מאדם חי או מנבלה ושרץ אפי' הן מתים טהור מכלום. ורק בשר כזית מנבילה. או בשר כעדש' משרץ. מטמא כל א' בטומאתו"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אלו מטמאין באהל
הקדמת פ\"ב מונה בפרקן כד דברים שמטמאין במת. יג מטמאין במגע ובמשא ובאהל. יש מהן מדאורייתא ויש רק מד\"ס. והיינו הנך דתני להו בפרקן משנה א' וב'. חוץ מלא תרווד רקב דתני במשנה א'. ומלא תרווד ועוד עפר קברות דתני במשנה ב'. הנך ב אינן בכלל י\"ג הנ\"ל דמטמאין רק במשא ואהל אבל לא במגע. מדא\"א ליגע בכל הפירורין שבהשיעור כולן כאחד. ז' מהכ\"ד הנ\"ל מטמאין רק במגע ומשא ולא באהל והיינו הנך דחשיב להו במשנה ג'. ב' מהן מטמאין רק במגע ואהל ולא במשא. והיינו הנך דחשיב ותני במשנה ד' [כל זה דברי רב\"א בתוספת מעט]:",
+ "והא דלא תני נמי דמטמא במגע ומשא. היינו טעמא משום דאז הוה משמע דדוקא בשיש בהן השיעור האמור במשנתינו מטמא במגע ובמשא. והרי הא ליתא. דבאמת למגע ומשא סגי בבשר ועצם שיעור זוטא [כמבואר במשנה ג'] והרי כל הנך דתני במשנה א' וב' טומאת בשר ועצם הן. מיהו מגע בלא זה לא הוה מצי למנקט הכא מדחשיב תרווד רקב וקברות דאינו מטמא במגע:"
+ ],
+ [
+ "המת
מת שלם אפי' אין בו כזית בשר. וכגון שהוא נפל. ואע\"ג דעכ\"פ יש בו בשר כראוי לכל הפחות לאבר אחד הרי עכ\"פ אין בו עדיין שום גיד. ובכה\"ג אינו בכלל בשר כזית ממת וגם לא בכלל אבר ממת מדאין בו גיד. ואפ\"ה מטמא באהל:"
+ ],
+ [
+ "וכזית מן המת
כזית בשר ממת:"
+ ],
+ [
+ "וכזית נצל
בשר מת שנמוח לליחה:"
+ ],
+ [
+ "ומלוא תרווד
כף מחזיק מלא חפניים:"
+ ],
+ [
+ "רקב
בשר מת שנרקב לאחר שכלה ליחותו ונעשה אפר. ודוקא שנקבר ערום. מוקף בארון אבן. דאז אין דבר אחר מעורב בהאפר. וגם לא היה חסר אבר בהמת. אז מלא תרוד מאפר זה מטמא במשא וגם באהל כשהאהיל על שיעור כזה [וט\"ס יש ברתוי\"ט שהזכיר רק משא. והרי המשנה מתחלת ואלו מטמאין באהל]:"
+ ],
+ [
+ "
או או קתני. ואפילו אין בשר עליהן. וגם כל א' אינו מחזיק רובע:"
+ ],
+ [
+ "שיש עליהן בשר כראוי
ובכלל בשר כראוי היינו שהבשר מקושר בגיד:"
+ ],
+ [
+ "רובע
רובע הקב. והוא כשיעור ו' ביצים. ולא נקט לוג מדהוא מדת הלח:"
+ ],
+ [
+ "עצמות מרוב הבנין או מרוב המנין
רוב בנין היינו רוב עצמות הגדולות שהגוף נבנה על ידן בקומתו. והן השוקיים והירכיים והצלעות והשדרה. מיהו שדרה כבר תנינן לה שכשהיא שלימה. ואפי' קטנה משיעור רובע מטמא באהל. אבל רוב בניינו דתנינן הכא היינו ב' שוקיים וירך א' [כבכורות דמ\"ה א']. [וכבר אמרנו בפ' א' סי' מ\"ז בס\"ד דשוק דמכילתין היינו העצם הארוך שמחובר להפרסה שנקרא במקום אחר ארכובה הנמכרת עם הראש]. ורוב מניינו היינו קכ\"ה עצמות. אפי' הן קטנים כפרקי ידים ורגלים וכדומה. וכשהרוב בנין או רוב מנין הן עצמות שלימות. מטמאין באהל אף שאין בהן רובע. וכסיפא דמתניתין. מיהו הכא מיירי שהן עצמות שבורות. ור\"ל שאין בהרובע עצמות שלימות רוב בנין או רוב מנין רק חסר מכל א' קצת. אז דוקא בשמחזיק זה או זה רובע מטמא באהל:"
+ ],
+ [
+ "ורוב בנינו ורוב מנינו של מת
היינו ב' שוקיים וירך א' שלימין שהן רוב גבהו ורחבו של אדם. או קכ\"ה עצמות אפי' קטנות שלימות. שהן הרוב מרמ\"ח אברי האדם שנמנו לעיל סוף פ\"ק:"
+ ],
+ [
+ "אע\"פ שאין בהם רובע
ומשכח\"ל בנפל:"
+ ],
+ [
+ "כמה הוא רוב מנינו מאה ועשרים וחמשה
ק' וכי מניינא אתא לאשמעינן. וכי לא ידעינן דהרוב מהרמ\"ח שמנויין ספ\"ק הן קכ\"ה. אלא קמ\"ל דאפי' היה הגוף חסר או יתיר אברים אפ\"ה לא סגי בפחות. וא\"צ יותר מקכ\"ה עצמות. וכל המנויין במשנתינו זו מטמאין במגע משא ואהל. חוץ מתרווד רקב שאמ\"ט רק במשא ואהל ולא במגע מדא\"א שיגע בכל הפירורין ביחד. וגם באהל לא מטמא אם לא יאהל על כל התרווד ביחד. אף דבשאר השיעורין המנויין. כל שהשיעור גוף א'. כגון כזית בשר ממת וכדומה סגי בשהאהיל על מקצת השיעור:"
+ ],
+ [
+ "רביעית דם
שיצא כולו לאחר מיתה טמא מדאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "ורביעית דם תבוסה
תבוסה הוא לשון תערובות. ור\"ל שזב דם מהגוף בשעת מיתה. מקצת רביעית מחיים והשאר לאחר מיתה. וזה טמא רק מד\"ס [ועי' לקמן פ\"ג מ\"ה] ונקט תנא הכא תחלה רביעית דם דאורייתא. והדר נקט הך דטומאתו רק מד\"ס:"
+ ],
+ [
+ "ממת אחד
ר\"ל ודוקא שהרביעית דם ממת או הרביעית מתבוסה. הוא ממת א' טמא:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר משני מתים
דס\"ל דאפי' היה הרביעית מב' מתים טמא. ובדם תבוסה משכח\"ל שיצא מכל אחד חצי רביעית מקצתו מחיים. ומקצתו לאחר מיתה. ופלוגתייהו. היינו מדכתיב בטומאת דם נפשות מת. חסר וי\"ו במלת נפשת. לרבנן יש אם למסורת. כדכתיב נפשת. דהיינו נפש א' ולר\"ע יש אם למקרא. והרי קרינן נפשות. ומיעוט נפשות שנים [כסנהדרין דד\"א]. מיהו נ\"ל דגם לר\"ע דכל שיתר מב' גם ר\"ע מודה דאמ\"ט. והא דפליגי גם בתבוסה. היינו משום דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון [גיטין דס\"ד ב']:"
+ ],
+ [
+ "ר' עקיבא אומר כל שהוא
דמדמינן דם לעצמות. מה עצמות כשהן כולן יחד. א\"צ שיעור האמור בהן. דהיינו רובע. אף דם כשהוא כולו. א\"צ שיעור האמור בו דהיינו רביעית:"
+ ],
+ [
+ "וחכ\"א רביעית
דמה לעצמות שכן רובן טמא אף שאינן רובע. וכ\"ש כולן משא\"כ דם. אפי' הוא כל הדם שבגוף. אינו טמא רק ברביעית. א\"נ י\"ל דוקא עצמות דחמירי. שהרי עצם כשעורה אף שאינו באהל מטמא עכ\"פ במגע ובמשא. להכי כשהן כולן יחד א\"צ שעור האמור בהן. משא\"כ דם. הרי כשהוא פחות מרביעית אין בו טומאה כלל. י\"ל אפילו כשיש לפנינו כל דמו כשאין בו כשיעור טהור. א\"נ שאני עצמות שכל מניינם לפניך. אבל דם הרי א\"א שלא נשאר טפה ממנו בתוך הגוף ואין כולו לפניך:"
+ ],
+ [
+ "כזית רמה
מבשר המת שנתעפש ונתהווה תולעים:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר מטמא כבשרו
דנתהוה מבשר המת. שגם בחייו הוא רמה שנאמר אף כי אנוש רמה:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים מטהרים
דלא דמי לרקב שג\"כ נתהוה מהבשר. דרמה בריה חדשה היא:"
+ ],
+ [
+ "אפר שרופים
שנשרפו ע\"ג אבן. דאז אין בו תערובות עצים שהובערו תחת האבן:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים מטהרין
מטהרין לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "מלוא תרווד ועוד עפר קברות
הכא נמי שנקבר המת ערום ומוקף סביב בארון של אבן. רק דרכם היה לסייד הארון בפנים בסיד. ולפיכך ברוב הימים כשנרקב הגוף. נתפרר ג\"כ הסיד המועט שבדפנות הארון בפנים. ומתערב עם רקב גוף המת. ותערובות הזה נקרא עפר קברות. וה\"ה בנתערב במלוא תרווד רקב מעט מעפר אחר. דלא דמי להנקבר תחלה בכסותו או בארון עץ או בלבנים. דאינו מטמא משום רקב משום דחיישינן לתערובתן. וכ\"ש הכא דהרי יש בהרקבון תערובות. י\"ל שאני הכא דכבר חל שם טומאה על הרקבון מקודם שנתערב. ורק מדלא נתערב שם רק סיד שהוא מעט מאד נגד הרקב של כל גוף המת. שיערו חכמים שבתרווד ועוד תערובות זה. ודאי יש שם תרווד רקב מהמת מדאין הסיד רק מעט מאד. וטומאה זו מד\"ס היא. דמדאורייתא רק ברקב בלי תערובות כלל מטמא. אלא דחכמים גזרו הא אטו הא [עי' רמב\"ם פ\"ג מטו\"מ ה\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "אינו חבור לטומאה
דאינו מטמא במגע. מדאינו גוף א' וחיבורי אדם אינו חיבור [כפ\"ג מ\"ד] אבל למשא ואהל מצטרף אפי' לא נגבלו יחד [רמב\"ם פ\"ב מטו\"מ הי\"א]. מיהו דוקא תרווד רקב אמ\"צ לטמא במגע דמדדק כקמח. וא\"א שירד ?ד כל השיעור כל כך עד שיהא כל קרטון וקרטון מונח לבד. ויגע ביחד בכל א' מהן. אבל כשנגע בב' חצאי זיתים כאחת ודאי נטמא [כרמב\"ם פ\"ד הי\"ד מטו\"מ. ועי' מ\"ש בס\"ד בפירושינו חולין פ\"ט סי' נ\"ז שהארכנו בזה ועי' עוד מ\"ש שם בס\"ד מגילה פ\"ד סי' כ\"ב]. מיהו גם באהל דוקא בהאהיל על כולו ולא בהאהיל על מקצתו. אבל כשהטומאה גוף א'. אפי' כשהאהיל על מקצתו טמא [וכן מוכח לקמן פי\"ג מ\"ג]. וכל השנויין במשנה ב' מטמאין במגע משא ואהל. חוץ מרימה ואפר שרופים. אפי' לר\"א. ותרווד ועוד עפר קברות לד\"ה שמטמאין רק במשא ואהל אבל לא במגע מדאינן גוף א':"
+ ],
+ [
+ "וארץ העובדי כוכבים
ר\"ל גוש מחו\"ל שנכנס לא\"י הנוגע בו או הנושאו טמא טו\"ז. וצריך הזאה. מחשש עצם כשעורה. ודוקא כשהיה הגוש מחובר יחד וגדול כפיקה גדולה של שקאין [כבכורות כ\"ב א] אבל לא כשהכניס לא\"י עפר דק. ואפי' כשהיה אפר דק וגבלו יחד לגוש א' טהור. דצריך שיהיה גוש כברייתו. וכל זה כשהכניס הגוש לא\"י. אבל אדם הנכנס לחו\"ל אפי' לא נגע ונשא ארצה. רק נכנס לאוירה. כגון שרכב לשם טמא טו\"ע ולא טמא טו\"ז. וגם א\"צ הזאה:"
+ ],
+ [
+ "ובית הפרס
דהיינו שהתחיל לחרוש מהקבר ולהלאה. לכל רוח עד מאה אמה נטמא העפר מחשש עצם כשעורה שהוליכה המחרישה מהקבר לשם. ואפי' קבור בעומק מאד. לא פלוג רבנן בתקנתייהו. ומקום כזה נקרא בית הפרס [על שם פריסת ושבירת העצמות דחיישינן להו]. וכל גוש ממקום הזה שגדול כפיקה הנ\"ל. אפי' הוציאו משם מטמא במגע ובמשא. וטמא טומאת ז' וצריך הזאה. אבל הנכנס לשדה בית הפרס ולא נגע ולא נשא לא נטמא אף שהאהיל על קרקעה. אבל שדה שנאבד בה קבר שנקרא גם כן בית הפרס [על דרך השלוח] הנכנס לשם אפילו לא נגע או נשא טמא. שמא האהיל על הקבר ושייר ליה תנא ברישא ולא נקט ליה בין כל המטמאין באהל. כדשייר שם הנכנס לאויר חוץ לארץ. והנך תרתי דנקט תנא הכא טומאתן מד\"ס:"
+ ],
+ [
+ "ואבר מן החי שאין עליהן בשר כראוי
כפ\"א סי' ס':"
+ ],
+ [
+ "השדרה והגלגולת שחסרו
אפי' היו שניהן יחד. וחסר מכ\"א משהו ומיירי שאינן רובע הקב. וכגון בנפל:"
+ ],
+ [
+ "כמה הוא חסרון בשדרה
שלא יטמא באהל:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים אפילו חוליה אחת
מיהו כשנעקרו רוב צלעות שבה אף שכולן מונחים בצדה. אמ\"צ לטמא באהל. רק כשהן בקבר [נזיר נ\"ב א]:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים במלוא מקדח
כעובי מקדח בארער בל\"א ושיעור זה היה מקובל להם הלממ\"ס ככל השיעורין [סוכה ד\"ו א'] ופליגי בה לקמן באיזה מקדח נאמר:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים כדי שינטל מן החי וימות
הוא כרוחב סלע. שהוא מעט פחות משליש טפח [עש\"ך יו\"ד סי' ל' סק\"ה] וכל טפח הוא ד' גודלין נמצא רוחב סלע הוא מעט פחות מרוחב גודל ושליש. [ונ\"ל דעכ\"פ הוא טפי מרוחב גודל ורביעי. והא דלא נקטו ב\"ה השיעור כסלע. מדשיעורו מבורר טפי. נ\"ל דה\"ט מדבעי לאשמעינן דזהו נמי השיעור לטריפות שאינו חי [ועי' תוס' חולין מב\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "בקטן של רופאים
לפתוח המכות:"
+ ],
+ [
+ "וחכ\"א בגדול של לשכה
שהשתמשו בו בעזרה. והיה מונח בלשכה מיוחדת והיה רחבו כפונדיון. והוא מטבע של נחושת שרחבו קצת טפי מסלע כסף [ועמ\"ש בס\"ד כלים פי\"ז סי' ק\"א] מיהו לכ\"ע שיעורו דב\"ש גדול מדב\"ה:"
+ ],
+ [
+ "הגולל
גלל הוא תרגומו של שיש. שהיו רגילין לעשות כסוי לארון משיש. ועל שם זה קראו לכל כסוי של קבר בשם גולל [עי' רש\"י עזרא ה'] וכל גולל אמ\"ט רק בשלא היה הכסוי או הקבר פתוח בשיעור ד' טפחים. שמשם יצא הטומאה:"
+ ],
+ [
+ "והדופק
הם ד' הדפנות שבארון שהגולל נשען עליהן. ונקראין כך מדהן דוחקין ודופקין המת סביב [עי' רש\"י שבת קנ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "מטמאין במגע ובאהל
אפי' לאחר שפירשו מהמת [כרש\"י עירובין ט\"ו א]:"
+ ],
+ [
+ "ואינן מטמאין במשא
דדוקא מגע ואהל שיש בהן סמך בקרא שיטמאו מדכתיב בהו כל אשר יגע. היינו מגע על פני השדה. היינו מאהיל. משא\"כ טומאת משא. שאף במת עצמו לא נאמר בפירוש. אלא דמק\"ו מנבילה שמעינן לה דמטמא רק טו\"ע ואפ\"ה מטמא במשא. וכ\"ש במת דטומאתו טו\"ז [כרמב\"ם פ\"א מטו\"מ ה\"ב] וגולל ודופק מדטומאתן מד\"ס [כרמב\"ם פ\"ג מטו\"מ ה\"ג] לא ילפינן ק\"ו. ונ\"ל דה\"ט דלא ילפינן ק\"ו בד\"ס [כידים פ\"ג מ\"ב] ותו דעבדו הכירא דלא לשרוף עלה תרומה וקדשים:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהושע אומר אם יש תחתיהן עפר קבורות
ג\"ל דהיינו תרווד ועוד רקב כלעיל סי' כ\"ה. ולהר\"ב ר\"ל עפר תיחוח בעומק ג' גודלין שתחת המת כלקמן [פט\"ז מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "מטמאין במשא
דכשהסיטן הסיט נמי הרקב הנ\"ל. והרי היסט דינו כמשא בכל מקום [כחולין קכ\"ד ב']. והא דנקט גולל ודופק שהסיטן עם הרקב. ה\"ה שאר דבר שמונח על הרקב והסיטו להרקב על ידו. רק אורחא דמלתא נקט:"
+ ],
+ [
+ "אבל דופק דופקין
הן אבני' או עצים שתומכין בהן את דפנות הארון מבחוץ:"
+ ],
+ [
+ "אלו שאם חסרו טהורין
לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "כזית מן המת
שכן תחילת האדם כזית. וכ\"כ רביעית דם ה\"ט:"
+ ],
+ [
+ "ואבר מן החי שחסר עצמו
באין עצם שבו שלם וחסר רק כ\"ש. טהור לגמרי אבל בבשר וגיד שבאמה\"ח. יש חילוק. אם נשאר מהם על העצם כדי להעלות ארוכה. מטמא במגע ומשא ואהל [כמ\"א] ובנשאר מהם על העצם רק פחות מזה. מטמאין רק במגע ומשא ולא באהל [כמ\"ג] אבל עצם מהחי בלי בשר אפי' העצם שלם. או בשר מהחי בלי עצם. אפי' הבשר חתיכה גדולה. טהור. אבל אבר ממת אף שחסר קצת מהעצם שבו. ואפי' אין ג\"כ עליו בשר כלל. מטמא עכ\"פ במגע ובמשא משום עצם כשעורה ובשר המת אפי' בלי עצם כלל. אם הוא כזית. מטמא גם באהל כמת שלם. ורק כשהעצם שלם אפי' אין בו כשעורה [כגון בנפל] אם יש עליו בשר כראוי להעלות ארוכה. אפי' אין בו כזית. מטמא כמת שלם:"
+ ],
+ [
+ "השדרה והגולגולת משני מתים
שכל א' מהן היה רק חציו ממת א':"
+ ],
+ [
+ "ורביעית רם משני מתים
אע\"ג דכבר תנא ליה במשנה ב' דפליגי בה ר\"ע ורבנן. הדר נקט לה הכא אגב אינך. ולרב\"א במשנה יתירה קמ\"ל דבין שלא יצא רק חצי רביעית מכל מת. וא\"כ לא היה שיעור טומאה תחלה. אפ\"ה מטמא ר\"ע. ובין שלקח כל חצי רביעית מרביעית שלם שיצא ממת א' דאז היה בו כשיעור טומאה תחלה אפ\"ה מטהרי רבנן:"
+ ],
+ [
+ "ואבר מן המת משני מתים
חצי האבר מזה והשאר ממת אחר [ותמוהין דברי רש\"י [נזיר נ\"ב א] שכ' כגון זרוע שבו ב' עצמות והאחד היה ממת א'. והשני ממת אחר וכו'. וק' הרי ספ\"א חשבינן לכל עצם שבזרוע. שנידון לאבר לבד. וא\"כ בכה\"ג לכ\"ע טמא וצ\"ע]."
+ ],
+ [
+ "וחכמים מטהרין
מטומאת אהל. וה\"ה באבר מן החי מאיש א' שנחלק לב' מטהרי רבנן בשלהי פרקן רק נקט מב' אנשים לרבותא דר\"ע. מיהו כזית בשר מב' מתים מצטרף לכ\"ע. וכ\"כ כזית נצל ותרווד רקב מצטרפי ולהכי לא נקט להו תנא משו' דבהנך כ\"ע מודו דמטמאי. וכן משמע בתוספתא [פ\"ד דאהלות] דקאמר דרק ו' דברים ר\"ע מטמא. והיינו כל הנך ו' דמשנתינו [עי' רמב\"ם פ\"ד מטו\"מ ה\"ב]. מיהו מודו רבנן בעצם מב' מתים. דעכ\"פ מטמא במגע ובמשא משום עצם כשעורה שבהן:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא מטמא
במשא ולא במגע. אפי' נגע שניהן יחד [רמב\"ם פ\"ד מטו\"מ ה\"ד וכן הביא רתוי\"ט בשמו]:"
+ ],
+ [
+ "לא אמרו עצמות כשעורה
ר\"ל כשמסרו חכמים לידינו ההלמ\"ס. לא אמרו בלשון רבים עצמות כשעורה:"
+ ],
+ [
+ "רובע עצמות שנדקדקו
שנשחקו:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון מטהר
לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים מטמאין
במגע משא ואהל:"
+ ],
+ [
+ "טהור
ואפי' אם חברן אדם יחד אינן חיבור [כפ\"ג מ\"ד]. אבל אבר מעת שנחלק לשנים מצטרף [כרפ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "שהוא טהור
משום דמעולם לא היה שיעור שלם:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כל המטמאין באהל
שנשנו רפ\"ב:"
+ ],
+ [
+ "ר' דוסא בן הרכינס מטהר
ר\"ל כל מה שבאהל טהור. דס\"ל לר\"ד דכל שאין בהן השיעור שלם אינו מצטרף. מיהו נ\"ל דס\"ל לר\"ד. דבהנך שהמשוער הוא מגוף א' בנחלקי סגי אף שמונחים סמוכים מאד יחד וכשהמשוער אינו מגוף א' כגון תרווד רקב ורובע עצמות צריך שלא יהיו נוגעים יחד:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
נקט כיצד. דקמ\"ל דלרבנן דר\"מ לאו דוקא במת ובטומאת אהל לחוד ס\"ל לר\"ד דאמצ\"ט אלא גם במטמאי מגע ומשא שבכל המטמאין ס\"ל לר\"ד דאמצ\"ט. והא דנקט פלוגתייהו באהל היינו לאשמעינן רבותא אליבייהו דרבנן דאפי' באהל שיש לומר שהמקום שמאהיל על חצי זית זה אינו מאהיל על זה. אפ\"ה ס\"ל לרבנן דמצטרף [ואפשר ד\"ה. כוונת רש\"י שהבאנו בבועז לעיל ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "הנוגע בכשני חציי זיתים מן הנבילה
ה\"ה בב' חצאי עדש' משרץ. או בב' חצאי שיעור משאר טומאות. רק נקט נבילה. מדבעי למנקט צירוף משא. ונבילה הוא המצוי טפי משאר דברים המטמאין במשא:"
+ ],
+ [
+ "הנוגע בכחצי זית ומאהיל על כחצי זית
מאהיל דהכא וכ\"כ בכולה רישא דפליגי בהו ר\"ד ורבנן. מיירי בטומאה רצוצה. דהיינו שאין ריוח טע\"ט בתוך האהל למעלה מהטומאה. דאז הר\"ל כמגע ולהכי מצטרף למגע. משא\"כ במאהיל דסיפא דלכ\"ע אמ\"צ למגע. היינו באינה רצוצה. ולהכי לכ\"ע אינו מצטרף למגע:"
+ ],
+ [
+ "מאהיל על כשני חציי זיתים
לכאורה היה נראה דמדלא נקט נמי ההפוך ממאהיל על ב' חצאי זיתים. דהיינו שב' חצאי זיתים מאהילין על הנאהל. ש\"מ דבכה\"ג גם לרבנן אמ\"צ משים דאין אהל אחד על הכל שיצרפן. אתא אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא שמפסיק בין ב' החצאי שיעורין ומבטל להו [כעירובין ד\"י ע\"ב] אבל באמת א\"א לומר כן דהרי נקט נמי מאהיל על חצי זית. וחצי זית מאהיל עליו דמצטרף. אלמא דלגבי טומאה לא ס\"ל לרבנן דאויר המפסיק יבטל השיעור אלא ע\"כ להכי לא נקט ב' חצאי שיעור המאהילין דמצטרפי. משים דמק\"ו שמעינן כן. דהשתא מאהיל ונאהל מצטרפין. שניהן מאהילין לא כ\"ש. ואפ\"ה נקט מאהיל על ב' חצאי זיתים. לאשמעינן רבותא לר' דוסא. דאפ\"ה ס\"ל דאמ\"צ:"
+ ],
+ [
+ "ר' דוסא בן הרכינס מטהר
ור' דוסא ודאי פליג על כל הנך דתנינן לעיל [פ\"ב מ\"ז] והכי אמרינן בפירוש [חולין קכד\"ב] דר\"ע כרבנן דר\"ד ס\"ל. וא\"כ ה\"ה ברובע שנדקדק התם. פליג ר\"ד. ורק נקט אהל לרבותא דרבנן [וכמש\"ל סי' ג']:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים מטמאין אבל הנוגע בכחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית
מדלא איירי בסיפא כגוונא דרישא. דהיינו בטומאה רצוצה. וכלעיל סי' ה'. להכי נקט באהל דסיפא שהוא באופן שדבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית. דהיינו שהדף שמאהיל על האדם ועל הכחצי זית מונח בשוה. והרי מדהאדם הוא גבוה הרבה מהכחצי זית א\"א שהדף שמונח ממעל שניהן בשוה. יהיה הטומאה שתחת הדף רצוצה. דל' עליו משמע שמאהיל על כל גוף האדם. והרי האדם שתחת הדף אפי' יהיה מושכב כל ארכו על הארץ יהיה כל גבהו יותר מטפח שממעל להחצי זית. וא\"כ איך אפשר שיהיה קצה השני מהדף רצוץ על החצי זית. וגם בל\"ז מדנקט מאהיל א\"א דמיירי בטומאה רצוצה. דא\"כ אפילו היה הטומאה כזית. היה הכזית ההוא בוקע ועולה ויורד ולא היה נטמא האדם:"
+ ],
+ [
+ "או מאהיל על כחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית טהור
אפי' לרבנן:"
+ ],
+ [
+ "אמר ר' מאיר אף בזה רבי דוסא בן הרכינס מטהר וחכמים מטמאין
דס\"ל דכל טומאה אפי' אינה רצוצה כל אהל כמליא טומאה דמי:"
+ ],
+ [
+ "הכל טמא
ר\"ל בכל גוונא מצטרף לרבנן דר\"ד ודברי ר\"מ היא. תדע דאי לת\"ק הול\"ל נמי חוץ ממגע עם האהל. [וכן משמע נמי מרתוי\"ט ודלא כמשמע לכאורה מדברי הר\"ב. שהרי כ' ואין הלכה כר\"מ קודם ד\"ה חוץ. וגם רב\"א כתב כדברינו. וכן משמע נמי מהרא\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל
לאתויי ב' חצאי זיתים שמאהילין עליו או כחצי זית מאהיל על מקצת גופו. ודבר אחר מאהיל על כחצי זית ועל מקצת גופו אחר או שדבר אחר מאהיל עליו ועל ב' חצאי זיתים. דכל הנהו לא תני להו במתניתין ואפ\"ה מצטרפי מדהם משם א':"
+ ],
+ [
+ "כל שהוא משם אחד
מגע ומגע וכו':"
+ ],
+ [
+ "מלא תרווד רקב
דמטמא באהל כרפ\"ב:"
+ ],
+ [
+ "הבית טמא
ר\"ל כל מה שבבית טמא. ואע\"ג שמפוזר בתוך הבית ונמצא שמעורב עם עפר הקרקע שהוא טפי וטפי מהתרווד רקב של המת בעצמו אפ\"ה מצטרף. דדוקא כשאין כאן לפנינו רק תרווד ועוד מתערובת עפר קברות. צריך שנדע שלא נתערב רקב גוף המת רק עם מעט עפר ממקום אחר עד שישוער שבכל תרווד ועוד מהתערובות יש תרווד מרקב גוף המת בעצמו. אבל הכא דידעינן שיש כאן וודאי תרווד רקב תוך הבית להכי אפילו מעורב עם עפר הרבה לא נתבטל [ועי' נדה כ\"ג א' ובכורות כ\"ב א']:"
+ ],
+ [
+ "ורבי שמעון מטהר
דס\"ל לר\"ש סופו כתחלתו מה תחלתו צריך שיהיה בלי תערובות. ולהכי צריך שיהיה נקבר ערום. כך בסופו צריך שיהיה הרקב בלי תערובות [כלעיל פ\"ב סי' י\"ד] והכא מדמפוזר יש כאן תערובת עפר בין קרטי הרקב. ואע\"ג דכבר שמעינן פלוגתייהו לעיל [פ\"ב מ\"ב] התם נקט רבותא אליבא דר\"ש. אע\"ג דמכונס בצבור אחד [וגם לא נתערב רק מעט עפר בהתרווד רקב] אפ\"ה מטהר ר\"ש. והכא נקט רבותא אליבייהו דרבנן. אע\"ג דמפוזר [וגם מעורב עם הרבה עפר טפי מהתרווד רקב] אפ\"ה מטמאי רבנן. א\"נ איפכא. התם נקט לרבותא דרבנן. דאע\"ג שבאמת מעורב בעפר אפ\"ה מטמאי רבנן והכא נקט לרבותא דר\"ש. דאע\"ג דאינו מעורב ממש רק שעפר ואבק מפסיק בין הקרטין המפוזרין. אפ\"ה מטהר ר\"ש:"
+ ],
+ [
+ "הבית טהור
ר\"ל מה שנכנס להבית אחר שנבלע שם הדם טהור:"
+ ],
+ [
+ "אם מתכבסת ויוצא ממנה רביעית דם
וזה יוודע ע\"י שיכבסו הבגד במים במדה ואם לאחר שיכבסו הבגד. יוסיפו המים הנסחטין מהכביסה כדי רביעית יותר מתחלה טמא הבגד. דהרי הוברר שהיה בו רביעית דם שסופו לצאת ואע\"ג דחוטי הבגד מפסיקין בין חלקי הרביעית וגם אחר שיכבסו הבגד. הרביעית שיצא מעורב הוא במימי הכביסה. וגם הנוגע לא נגע בדם בעינא. רק בבגד ובבלועו ואפ\"ה לא גרע ממלא תרווד רקב שנתפזר בבית דאע\"ג שמעורב מטמא [ולכאורה הי' נראה דמה\"ט יהי' דינו כרקב. שיטמא רק בנשאו או בהאהיל על כולו אבל הנוגע בהבגד או במימי הכביסה. לא נעמא. ומשום דא\"א ליגע בכל חלקי הרביעית המפורדים בהבגד או בהמים כאחת. דהרי חוטי האריגה וחלקי המים מפסיקין. אבל הרמב\"ם [בפ\"ד מטו\"מ] כ' בפירוש שהבגד מטמא גם נמי שנגעו. לפיכך צ\"ל דשאני הכא מרקב. ששם קרטי הרקב ודאי מפורדין זמ\"ז. וא\"א ליגע כולן כאחת. משא\"כ הכא בשעה שנבלע הדם בהבגד ועודו לח. ודאי היה כל חלקי הרביעית שבהבגד מעורין זב\"ז. וגם השתא שנתיבש נוגעים החלקים זב\"ז ואפשר להחזירן ללתותן כשירטיבו הבגד ויהיו כל החלקי' כבתחלה לפיכך נחשבי' כולם כרביעי' שלם כבתחלה] ואם כשכבסו הבגד לא הוסיף רביעית על מדת מימי הכביסה שבתחלה אעפ\"כ עדיין יש לחוש שמא נבלע רביעית מים ממימי הכביסה לתוך הבגד. ויצא תחתיהן רביעית הדם לתוך מימי הכביסה. ולהכי לא הוסיפו מימי הכביסה על מדתן בתחלה. ולפיכך מחשש זה יביא רביעית דם אדם. ויוסיף עליו מים עד שיהיה כל תערובות הזה כפי שיעור מימי הכביסה השתא לאחר שנסחט הבגד. ואם דומין במראה האדמימות הבגד טמא ומטמא כלעיל:"
+ ],
+ [
+ "טהורה
ר\"ל אז אין הבגד מטמא לאהל שהכניסוהו לתוכו לאחר שנבלע בו הדם. דכל בלוע שאינו יכול לצאת כמאן דליתא דמי אבל עכ\"פ הבגד נשאר בטומאתו. מדנגע בהרביעית קודם שנבלע בו. באופן שעדיין הי' יכול אז לצאת:"
+ ],
+ [
+ "שכל הבלוע שאינו יכול לצאת
ע\"י כיבוס בלי דחק:"
+ ],
+ [
+ "טהור
ואע\"ג דבצבע בגד במשקה ערלה נאסר הבגד. אף שאין הצבע יכול לצאת [כב\"ק דק\"א]. תרצו התם בתוס'. דהתם חזותא דניחא לי' הוא. אבל הכא הו\"ל לכלוך דם דלא ניח\"ל בו. והרי בטומאה בהקפדה תליא מלתא. וכשלא יצא אינו מקפיד עליו. א\"נ נ\"ל התם החזותא נאסר אף בלי ממשות. אבל הכא בדם המת לא נאסר החזותא רק צריך ממשות רביעי' והרי כשאין יוצא רביעית אין כאן ממשות:",
+ "ר\"ל במקום שאין אהל על גביו:"
+ ],
+ [
+ "אם היה מקומו קטפרס
שהדם שפוך במקום משופע:"
+ ],
+ [
+ "והאהיל על מקצתו
ר\"ל שהאהיל אדם או כלי על מקצת רביעית הדם השפוך דאע\"ג דכל טומאת אהל. סגי בשיאהל על מקצת הטומאה ועל מקצת הטהרה. עכ\"פ כל קטפרוס אינו חיבור. וכמפורד מהדדי דמי. וא\"כ לא האהיל רק על מקצת השיעור:"
+ ],
+ [
+ "היה אשבורן
שהיה הרביעית מכונס בגומא:"
+ ],
+ [
+ "או שקרש
שנקרש הדם. ואפי' מונח קטפרס:"
+ ],
+ [
+ "טמא
ואילה\"ק דיוקא דרישא וסיפא אהדדי דלמה צריך אשבורן בסיפא. הרי אפי' בקרקע שוה נמי משמע ברישא דטמא. י\"ל דבכל כה\"ג דסתרי דיוקא דרישא וסיפא אהדדי. אמרינן נעשה דיוק דרישא כמפורש בסיפא [וכקידושין דה\"ב]. א\"נ נ\"ל דאשבורן דסיפא היינו אפי' שולי הקרקע משופע. עכ\"פ כיון דכותלי הגומא מקיפין השפוע מצטרף:"
+ ],
+ [
+ "נשפך על האסקופה
שהרביעית שפוך על המפתן:"
+ ],
+ [
+ "בין מבפנים בין מבחוץ
ר\"ל בין ששיפוע המפתן לצד פנים. ואז סוף הרביעית לירד לתוך הבית. ובין שהשפוע הוא לצד חוץ:"
+ ],
+ [
+ "והבית מאהיל עליו
על מקצת הרביעית:"
+ ],
+ [
+ "טהור
כל מה שבבית טהור. דאינו חיבור:"
+ ],
+ [
+ "היה אשבורן
שהיה גומא באסקופה. והדם מכונס בו. והבית מאהיל על מקצתו:"
+ ],
+ [
+ "טמא
כל מה שבבית טמא. אף שהאהיל רק על מקצתו:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן השינים והשער והצפורן
דשניים לא מחשבו כעצם כשעורה. מדלא נבראו עמו ושער וצפורן. אף שנבראו עמו. אלא שאח\"כ נתגדלו יותר ככל אברי האדם. עכ\"פ הנהו גזען מחליף. ולפיכך לא זה וזה דמו לשאר אברי האדם:"
+ ],
+ [
+ "ובשעת חבורו הכל טמא
בהאהיל עליהן או נגען או הסיטן. והן מחוברין במת. נטמא:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
נקט כיצד. לאשמעינן דלא תימא בשער כיון דארוך כל כך עד שכשהמת בחוץ השער בפנים. לפיכך סד\"א כל העומד לגזוז כגזוז דמי. ולא נטמא. קמ\"ל דזהו דוקא בודאי עומד לגזוז [כנזיר נ\"א א]:"
+ ],
+ [
+ "הבית טמא
ר\"ל כל מה שבבית נטמא. מדהו\"ל השער כיד לטומאה:"
+ ],
+ [
+ "עצם שיש עליו כזית בשר
מחובר בידי שמים:"
+ ],
+ [
+ "הכניס מקצתו מבפנים
שהכניס מקצת העצם בלי בשר שעליו:"
+ ],
+ [
+ "טמא
אע\"ג דעצם אינו מטמא באהל מדאינו אבר. עכ\"פ הכא הו\"ל העצם כיד להבשר שעליו. והו\"ל כהכניס הבשר להבית. ואף דעצם הוא כ\"ש משער. דעצם גם כשהוא לבד שייך בו טומאה. אפ\"ה נקט לה משום סיפא:"
+ ],
+ [
+ "והבית מאהיל עליהם טמא
דקיי\"ל [חולין קי\"ט] דיש יד לפחות מכזית. והו\"ל כהכניס הב' חצאי זיתים לבית. דקיי\"ל דמצטרפי כרבנן דפ\"ד במשנה א'. ואת\"ל א\"כ כ\"ש בכזית שלם בעצם אחד. ול\"ל רישא. י\"ל דמשום סיפא נקט לה. דבתתוב בידי אדם. אפי' כזית שלם בעצם א' אינו חיבור:"
+ ],
+ [
+ "היו תחובים בידי אדם
הבשר בעצמות. ברישא או במציעתא."
+ ],
+ [
+ "שאין חבורי אדם חבור
ולא הו\"ל העצם יד להבשר דדוקא בכלי שכולה מעשה ידי אדם. גם ידות שלהן שנתחברו בידי אדם הוה חיבור [ככלים פ\"ה מ\"ב ופכ\"ט ופ\"ל ועוד בדוכתי טובא] אבל בדבר שנוצר בידי שמים. כל המחובר לו בידי אדם לא מחשב יד [ועמ\"ש בס\"ד בעוקצין פ\"ב לחלק באופן אחר]:"
+ ],
+ [
+ "איזהו דם תבוסה
שמפורש דינו לעיל [פ\"ב מ\"ד]: ונקט להך דינא הכא. מדדמי להך דלעיל במשנה ד' כשמחובר דבר שאין בו טומאה עם דבר שיש בו טומאה. ע\"י חבורן כולו מק\"ט:"
+ ],
+ [
+ "המת שיצא ממנו שמינית בחייו ושמינית במותו
ודוקא כשאותו שמינית שמחייו. זב מהגוף סמוך וקודם למיתתו. [כך כתב הרמב\"ם [פ\"ב מטו\"מ הי\"ג] וכן משמע לישנא דמתניתין הכא וכן לקמן משנתינו לא נקט דם חי ודמו משמת שנתערבו. ונ\"ל עוד דלהרמב\"ם זהו פי' מה דקאמר הש\"ס [נדה ע\"א א] ועדיין מטפטף ר\"ל שמהחיים למותו הי' מטפטף והולך. וכדי שלא יהיה הדבר כהלכתא בלא טעמא. נ\"ל דטעם הדבר דדוקא כשזב הדם מהגוף משעה שהוא חי עדיין עד אחר מותו. מצוי הוא שיתערבו ב' מיני דמים אלו. אבל שיערב בידים דם מהחי עם דמו משמת מלתא דלא שכיחא הוא ולא גזרו בה רבנן [כביצה י\"ח א']. אמנם בתוס' [נדה הנ\"ל ד\"ה ה\"ג] פי' ועדיין הוא מטפטף. ר\"ל שבאותה שעה שנטמא הטהור בהדם היה גוף המת מטפטף והולך דאז גזרינן שמא יטפטף עוד עד שיהא שם ודאי רביעית מלאחר מיתה ויגע בו אח\"כ]:"
+ ],
+ [
+ "ניטל מזה ומזה רביעית
עי' לעיל [פ\"ב סי' י\"ז]. וכ\"ש בידע בודאי שיצא רוב הרביעית לאחר מיתה. וה\"ה במסופק שמא יצא רוב הרביעית מחיים נמי גזרו בה רבנן. ורק בידע בודאי שיצא הרוב מחיים. אז במסופק שמא לא יצא מחצה לאחר מיתה. לא גזרו בה [ועי' רש\"י נדה דע\"א סוף ע\"א ודו\"ק. וכן משמע נמי מהרמב\"ם [פ\"ב מטו\"מ הי\"ג] דדוקא בידע ודאי שיצא חצי הרביעית לאחר מיתה הא במסופק שמא רוב הרביעית מחיים הו\"ל כספק כולי מחיים דרובו ככולו. שמפורש דינו שם אח\"כ [בה\"ד] דברה\"י טמא וברה\"ר טהור]"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר בר' יהודה אומר זה וזה במים
ר\"ל תבוסה דר\"ע ור' ישמעאל הם טהורי' כמים. ונ\"ל דטעמא דר\"א ב\"ר יהודה משום דס\"ל דמדזה וזה רק רביעית הרי ודאי מעורב בו דם טהור שהיה מבורר לעצמו קודם שנתערב. א\"כ ודאי אין כאן רביעית דם ממת:"
+ ],
+ [
+ "איזהו דם תבוסה
לאו דברי ר\"א ב\"ר יהודה היא. אלא תנא הוא דמפרש תערובות דם של ר\"ע כדאית ליה. וה\"ה לר' ישמעאל כדאית ליה. אלא משום דהלכה כר\"ע מחבירו. להכי מפרש רק אליבא דר\"ע:"
+ ],
+ [
+ "ונמצא תחתיו רביעית דם
שהיה לכה\"פ שמינית מחיים ושמינית האחר מלאחר מיתה. ומשכח\"ל. כגון בשזב לתוך מדה. וראה שזב שמינית מחיים:"
+ ],
+ [
+ "טמא
דמדשוטף הדם והולך מחיים עד לאחר מיתה. א\"א לומר דקמי קמי דמטי מדם המיתה לתוך דם שמחייו. נתבטל קודם שנתהוה מחצה על מחצה [כתוס' ב\"ק ד\"ק ע\"ב ד\"ה אומר]. ולאו דוקא צלוב. אלא דה\"ה שאר מת שדמו שותת על דבר מה. הו\"ל דם תבוסה. רק אורחא דמלתא נקט דצלוב מורגל שדמו שותת ממנו על העץ שתלוהו עליו עד לארץ. וכ\"ש בשלא שתת. רק נתערב דם שסמוך למיתה עם דם המת. ושניהן רביעית רק נקט שתת לרבותא לת\"ק. משום דבו פליג ר' יהודה:"
+ ],
+ [
+ "אבל המת שדמו מנטף
ר\"ל אבל מת. שבמורגל דמו מנטף טיף טיף:"
+ ],
+ [
+ "ונמצא תחתיו רביעית דם טהור
דמדנפסק קלוח הדם שמלאחר מיתה. כל טפה וטפה שנטף לאחר מיתה לתוך דם שמחיים אמרינן ביה קמי קמי דמטי בטל [ועמ\"ש בס\"ד פ\"ב דמכשירין]:"
+ ],
+ [
+ "דבי יהודה אומר לא בי אלא השותת טהור
דחיישינן שמא טפה אחת מהשמינית שלאחר מיתה נשאר דבוק בהעץ ששתת עליו. ונמצא שהיה רוב הרביעית של תבוסה מדם החי. ומדהו\"ל ספיקא שמא היה כך. לפיכך ברשות הרבים טהור וברשות היחיד טמא. [ואי\"ל האיך אפשר דניחוש שבשאר טפה מהשמינית שלאחר מיתה דבוק בעץ הרי על כרחך מיירי שזב השמינית דם שמחיים לתוך מדה [כלעיל סי' מ\"ח] ומדמצא השתא שהתערובות הוא רביעית שלם. ע\"כ שהשמינית האחר שבתערובות זה מדם מיתה הוא. י\"ל אע\"ג דקיי\"ל דבידי אדם אפשר לצמצם [תוס' חולין כ\"ח ב'] אפ\"ה כאן ששתת בלי הפסק אפשר דבטפה אחת א\"א לצמצם. ולפיכך י\"ל שהטפה שחסרה מהשמינית שלאחר מיתה מדנשארה דבוקה בהעץ ששתת עליו. היתה יתירה בהשמינית שמחיים]:"
+ ],
+ [
+ "והמנטף טמא
דכל שנתערב שמינית שלאחר מיתה טיף טיף לתוך השמינית שמחיים. הרי ודאי מחצה מהרביעית הוא מדם המת. ואי\"ל כיון דירד טיף טיף קמי קמי דמטי לתוך דם שמחיים בטל. דהרי ר\"י ס\"ל בכל דוכתא דאין דם מבטל דם דמין במינו לא בטל. [ולתוס' נדה דעא\"א ד\"ה ה\"ג] מספקא להו דאפשר דלר\"י אפי' בנתערב טפה אחת של מיתה בדם החי נקרא דם תבוסה. וגם לע\"ד מסתבר כן דכיון דלר\"י אין דם מבעל דם מה לי מחצה על מחצה או טפה א' ברוב. אולם הר\"ב כתב דחיישינן שמא אותה טפה שהנשמה תלויה בה נשארה דבוקה בהעץ. ולא זכיתי להבין ד\"ק דמה עדיפותא יש להטפה האחרונה שהנשמה יוצא בה משאר דם המת. ואפי' לענין חיוב כרת על אכילתו [כרפ\"ה דכריתות] וכ\"כ לענין הכשרו לזריקה [כזבחים ל\"ה א'] וכ\"כ לענין הכשר זרעים [חולין ל\"ו א'] דבכולן צריך דם הנפש דוקא. אבל אין צריך טפה אחרונה דוקא אלא להיפוך מדין דם לטומאה דצריך דם מהחי דוקא דהיינו כל זמן שמקלח. אבל לדקדק על טפה אחרונה דוקא לא שמענו. ותו לא ידענא מנ\"ל לרבינו הא. ותו דא\"כ נפל דם תבוסה בבירא. דמאן יימר שמעורב שם טפה שנטפה ממנו ברגע אחרונה שלו אולי אז לא נטף ממנו דם כלל. וקיי\"ל כר\"ע מחבירו. דעכ\"פ צריך שנתערב שמינית דם מלאחר מיתה וגם דוקא בשותת ולא חיישינן להא דר\"י שטפה מהשמינית נדבק בהעץ ששתת עליו. כיון שמצא השתא רביעית בפנינו. אבל במטפטף אמרינן כל טפה וטפה מהשמיני' של מיתה שנטף להשמיני' שמחיים נתבעל ברוב [וערמב\"ם פ\"ב מט\"מ הי\"ג וי\"ד]."
+ ],
+ [
+ "כזית מן המת
שמונח בבית:"
+ ],
+ [
+ "פתחו בטפח
ר\"ל טע\"ט:"
+ ],
+ [
+ "והמת פתחו בארבעה טפחים
דחכמים גזרו טומאה לפתח שאפשר שתצא משם הטומאה. שיהיה כל אדם או שאר דבר שבא תחת המשקוף שבכל פתח ופתח של הבית שהמת בתוכו נטמא. ואפי' היו כל הדלתות סגורים. אפ\"ה גם מה שבא גם מבחוץ להדלתות תחת המשקוף נטמא [כלקמן פ\"ז מ\"ג] ואפילו הוציאו המת אח\"כ בפתח א'. לא אמרינן הוברר הדבר למפרע שהפתח הזה עמד להוציאו בו. ונטהר למפרע כל הכלים והאדם שהיו תחת הפתחים האחרים. ליתא. דאע\"ג דטומאה זו מדרבנן היא. וכל דבדרבנן אמרינן יש ברירה [כביצה ל\"ח א'] אפ\"ה כיון דעיקר טומאת מת מדאורייתא היא החמירו בה [ועי' תוס' עירובין ל\"ז ב' ד\"ה מאן] [ועי' עוד תוס' ביצה דד\"ב] דגם לענין אין מבטלין איסור לכתחילה. בכה\"ג הו\"ל כדאורייתא. אולם מרש\"י [ביצה ל\"ח א וד\"י ע\"א] משמע דהפתח שודאי יוציאוהו בו הוא הללממ\"ס דכדאוריי' דמיא אבל באינו יודע באיזה פתח יוציאוהו הוה מדרבנן ודו\"ק]. מיהו אם קודם שמת חישב שכשימות יוציאו בפתח א'. אז הפתחים האחרים טהורים. ועכ\"פ גם לטהר הפתחים האחרים להבא סגי משעה שחישב להוציאו בא' אף שחישב רק אחר שמת נטהרו הפתחים האחרים להבא מאותה שעה. ואעפ\"כ יש חילוק. דביש בבית כזית ממת סגי בשחישב להוציאו בפתח שהוא טע\"ט. וליתר מכזית וכ\"ש למת שלם צריך שיחשוב להוציאו בפתח שהוא ד' על ד' טפחים. ואע\"ג דגברא באמתא יתיב [כסוכה ד\"ז ב']. נ\"ל דהכא יכול המוציאו ליטול זרועות המת ממעל לראשו ויכול שפיר להוציאו דרך פתח שהוא דע\"ד טפחים:"
+ ],
+ [
+ "להציל הטומאה על הפתחים
נ\"ל דרק אסיפא קאי וה\"ק הא דקאמינא דמת שלם שיעור פתחו ד' טפחים היינו רק להציל וכו' דכשנפתח פתח של ד\"ט נצולו הפתחי' האחרי' הנעולי'. וגם כשהאחרים פחותים מד\"ט. זה שהוא ד\"ט מציל על האחרים הפחותים מד\"ט. אפי' גם אותו שרחב ד\"ט נשאר נעול. אבל וכו':"
+ ],
+ [
+ "בפותח טפח
אפי' במת שלם. דכל פתח פתוח שבבית שהמת בתוכו. אם מונחים בפתח ההוא כלים או בחדר הסמוך לו שפתוח לו בפתח פתוח טע\"ט. נטמאו כולם:"
+ ],
+ [
+ "גדול מכזית כמת
ואינו מציל על פתחים אחרים שהן כשעורו כשנפתח. או שהן פחותים מד\"ט אפי' נשאר זה נעול:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר השדרה והגולגולת כמת
מדניכר בו צורת גוף המת. אבל בשר אפי' גדול מכזית ס\"ל לר' יוסי דאין דינו כמת [ועי' רב\"א]. וכן נ\"ל מדלא קאמר ר' יוסי אף שדרה וכו' ולרבנן אין חילוק בין בשר לשדרה וגלגולת או שאר דברים המטמאין באהל [כפ\"ב מ\"א] ולהכי אף כששדרה וגלגולת הן יותר מכזית מודו לר' יוסי דצריך לו פתח דע\"ד טפחים. מדלא גרע מבשר יותר מכזית. עכ\"פ כשאינן רק כזית או פחות מזה. וכגון מנפל. לא עדיף מכזית בשר שג\"כ מטמא באהל. ואפ\"ה סגי בפתח טפח על טפח. וקיי\"ל כרבנן [ודלא כהר\"ב ועי' רמב\"ם פ\"ז מטו\"מ]:"
+ ],
+ [
+ "טפח על טפח על רום טפח מרובע
לאפוקי בארוך יותר מטפח. אבל אין ברחבו או ברומו טפח:"
+ ],
+ [
+ "מביא את הטומאה
כשהטומאה והטהרה באותו הרווח תחת אהל א':"
+ ],
+ [
+ "וחוצץ בפני הטומאה
כשתקרת האהל של טע\"ט חוצץ בין הטומאה להטהרה:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
ר\"ל כיצד חוצץ. ונ\"ל דלהכי שואל כיצד רק אחוצץ ולא גם אמביא טומאה. ה\"ט משום דבמביא מבואר הדבר מעצמו. וליכא למטעי בפירושו. אבל בחוצץ סד\"א דה\"פ דכשיש אהל טע\"ט. אפי' אם אין לו פתח טע\"ט נמי חוצץ. קמ\"ל דליתא דאדרבה אז הו\"ל קבר סתום ומטמא כל סביביו. ותו סד\"א דדוקא כשאין פתח בהתקרה שבין הטומאה להטהרה. אז חוצץ. אבל כשיש פתח ביניהן. אף שהפתח נעול אפ\"ה אינה חוצצת. להכי קמ\"ל ביב דודאי פתוח להבית אפ\"ה כיון שקמור ומכוסה הוא חוצץ. ותו קמ\"ל דדוקא ביב וכדומה שהאהל בעצמו אמק\"ט חוצץ. אבל אדם וכלים שמאהילין על מת. אף שמביאין את הטומאה אינן חוצצין [כלקמן רפ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ביב
רעננע שברצפת הבית. לשפוך לתוכה שופכין כדי שיצאו לחוץ דרך פיה שברה\"ר:"
+ ],
+ [
+ "שהוא קמור תחת הבית
ר\"ל שהביב מקורה. והיינו שפניה שלמעלה הנראה בבית וגם פיה שבבית הם מכוסים [ער\"ש רפ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "יש בו פותח טפח
ר\"ל אם יש בהביב למעלה מהטומאה אייר טע\"ט:"
+ ],
+ [
+ "ויש ביציאתו
דהיינו פתח הביב שברה\"ר:"
+ ],
+ [
+ "טומאה בתוכו
ר\"ל אם כזית ממת מונח בביב:"
+ ],
+ [
+ "הבית טהור
דאף שיש להביב ג\"כ פתח להבית. אפ\"ה כיון דפתח זה מכוסה. אין טומאה מתפשטת דרך שם מהביב להבית ואמרינן דרך טומאה לצאת ואין דרכה להכנס מהביב להבית:"
+ ],
+ [
+ "שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס
הך טעמא קאי ארישא וסיפא דברישא כשהטומאה בהביב אמרינן דדרך הטומאה לצאת משם דרך הפתח שמהביב לרה\"ר. ולא להכניס דרך פתח הביב של הבית. ובסיפא כשהטומאה בבית אמרינן דרך הטומאה לצאת מהבית דרך פתחו שלרה\"ר. ולא להכנס להביב דרך הפתח שבין הבית להביב. מיהו אם הטומאה הוא יותר מכזית. אז פשוט צריך שיהיה הפתח שליציאתה ד' על ד' טפחים. ואל\"כ אף להכנס מתפשטת הטומאה. ואם שני אלו הפתחים קטנים משיעור ד'. כל הרווח טע\"ט שהטומאה בתוכה בוקע למעלה ולמטה. ככל קבר סתום:"
+ ],
+ [
+ "יש בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח הטומאה בתוכו הבית טמא
דכיון שיש בהמקום של הטומאה אויר טע\"ט ממעל להטומאה. ואין להרווח פתח טע\"ט לרה\"ר אף שהפתח שלהבית ג\"כ אין לו טע\"ט. עכ\"פ כיון דמקום הטומאה טע\"ט. והוא סגור מכל צד. הו\"ל כקבר סתום שמטמא מדאורייתא דאם הקבר באויר מטמא למעלה עד הרקיע. ולמטה עד התהום כל שכנגד הקבר. וגם בצדדיו מתפשטת הטומאה בכל ד' אמות שסביב להקבר לכל צד [כרש\"י ב\"ב די\"ב א'] ואם יש אהל ממעל להקבר. כי הכא שהבית מאהיל על חלול הביב. מתפשטת הטומאה בכל הבית. ונטמא כל אשר בו:"
+ ],
+ [
+ "טומאה בבית מה שבתוכו טהור
דאע\"ג דכל אהל שטומאה מונחת בתוכה הו\"ל כמליא טומאה [כשפוד פ\"א מ\"ג] וכל הטמון בהקרקע נגד כל האהל עד התהום טמא [כפט\"ו מ\"ה] זהו באין במקום שהטהרה מונח שם תוך הקרקע חלול טע\"ט. אבל במונחת הטהרה בחלול שיש בו טע\"ט שהוא תחת קרקע האהל. אז אף שאין להחלול ההוא פתח כלל. אפ\"ה אין הטומאה בוקעת לתוך החלול ורק בקבר סתום שיש אהל תחתיו או ממעל לו בא הטומאה לתוך האהל [ועי' בקרית ארבע סי' ג' אות ב]:"
+ ],
+ [
+ "אין בו פותח טפח
שאין החלול שממעל להכזית שבביב טע\"ט:"
+ ],
+ [
+ "ואין ביציאתו פותח טפח
נ\"ל דלרבותא נקט הכי דלא מיבעי בסתום שם לגמרי. ודאי טומאה בוקעת לתוך הבית. אלא אפי' פתוח שם קצת רק שאין פתוח טע\"ט אפ\"ה טומאה בוקעת לתוך הבית ומתפשטת בהבית גם להצדדים בכל הבית. ואע\"ג דכבר שמעינן לעיל כן בבבא דיש בו פותח טפח. היינו התם קמ\"ל לענין קבר סתום דמטמא כל סביביו. והכא קמ\"ל לענין טומאה רצוצה. דג\"כ מתפשטת בכל הבית. ואע\"ג דהוה מצי למנקט רבותא טפי. דאפי' יש בהפתח שמהביב לרה\"ר פ\"ט. אפ\"ה מדאין חלול טע\"ט במקו' הטומאה טומאה בוקעת משם לתוך הבית. נ\"ל דמשום טומאה בבית נקט אין ביציאתו פותח טפח לרבותא. משום דבהכלל אין ביציאתו פ\"ט. היינו גם מקום מוצא הביב להבית. להכי קמ\"ל שפיר דכשהטומאה בהבית אף שאין מקום מוצא הביב מזה ומזה פ\"ט. ואין דרך טומאה לכנוס שם אפילו הכי הביב טמא:"
+ ],
+ [
+ "הבית טמא
מדהו\"ל טומאה רצוצה. ובוקעת ועולה להבית ומתפשטת שם הטומאה בכל הבית: *עו) דכל בית שטומאה בתוכו כל קרקעיתו עד התהום טמא. מדכתיב כל אשר באהל יטמא לרבות קרקעיתו [כלקמן כט\"ו מ\"ד] ולהכי כל הכלים הטמונים בקרקעיתו כמונחים בבית דמי. ולא כמונחים תוך צמ\"פ. אלא כמגובלים שביב בטיט שאינו חוצץ [ודוקא כשיש אהל ע\"ג הטומאה ועי' לקמן בקרית ארבע כלל א]:"
+ ],
+ [
+ "או שאכלתו מלחת
ארץ מלחה:"
+ ],
+ [
+ "וכן מדבך של אבנים
שורות אבנים סדורות שורות שורות זו ע\"ג זו. ולפעמים נשאר חלול בין האבנים:"
+ ],
+ [
+ "וכן סואר של קורות
שורות קורות סדורות זו ע\"ג זו. כולן ביש חלול ביניהן טע\"ט הו\"ל אהל להביא הטומאה ולחצוץ בפני הטומאה אף שנעשה אהל שלא בכוונה:"
+ ],
+ [
+ "כל אהל שאינו עשוי בידי אדם
נ\"ל דר\"ל אע\"ג דמרבך וסואר ודאי נעשה אהל בידי אדם. אפ\"ה מדלא נעשה בידי אדם בכונה שיהיה אהל. לא מחשב אהל. ורק בשקיפין וסלעים מודה. וכן משמע נמי בסוכה [דכ\"א א] דהרי דלתות שעל גבי שוורים דלר\"י לא הוה אהל. והרי גם הונחו בידי אדם על השוורים אע\"כ דלר\"י כוונת אהל צריך. וכך כ' כאן הרמב\"ם בפירושו [ובזה יתורץ דלא תקשה הרי מרבך וסואר הוה זו ואצ\"ל זו נגד מים שרצים ומלחת. די\"ל דנקט מים ושרצים וכו' לרבותא דת\"ק אף דלא חלו בה ידי אדם כלל אפ\"ה נידון כאהל. ונקט מרבך לרבותא דר\"י]:"
+ ],
+ [
+ "אינו אהל
מרש\"י [סוכה כ' ע\"ב] משמע דלא לחומרא שלא יחוץ אלא אפי' לקולא שלא יביא תחתיו טומאה ממקום למקום. ס\"ל לר\"י דמדלא נעשה בכונה אינו אהל:"
+ ],
+ [
+ "ומודה בשקיפים
נ\"ל דשקיפין הוא מלשון שקופים אטומים. דפי' רש\"י התם דר\"ל חלון. וה\"נ ר\"ל חור מפולש שבציר מעבר לעבר מברייתו:"
+ ],
+ [
+ "ובסלעים
ודרך הסלעים שיש בהן חורים ונקיקים באמצע גבהן. בהנך מודה ר\"י שהאהל שלהן רחב מאד וקבוע. הו\"ל כשאר אהל. אף שבידי שמים הוא רגילים בני אדם להשתמש בו כבשאר אהל. ומודה נמי כשהאהל רחב כאגרוף של בן בטיח דהיינו כראש כל אדם. [כסוכה כ\"א א']:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מגדל
שראנק של עץ. ורגיל להיות בדפנותיו חורין מפולשין להכניס אויר או להצניע שם כלים קטנים כמחטין וסכינים. ומיירי שהחורין הנ\"ל אינן פתוחין בפותח טפח לבפנים ולבחוץ דאל\"כ בין שהטומאה בחלול הגדול או בחללים הקטנים. פשטה הטומאה מזה לזה דרך פתח טפח שביניהן. וכ\"כ בסיפא כשהטומאה בהבית היתה הטומאה מתפשטת להחללים הקטנים ולחלול המגדל. דרך פתח החור שלחוץ בהחללים הקטנים [ועי' לעיל בקרית ארבע בדיני אהל סי' ה]. ואי\"ל אע\"ג שהחללים הקטנים סתומין לגמרי. הול\"ל דנדון כותל המגדל זה ככותל בית דנדון מחצה על מחצה [כפ\"ו מ\"ג] די\"ל דהכא שאני דאין חלול המגדל חשוב כל כך דנימא דהחלול שבחצי כתלו שלפנים הו\"ל כלפנים. וגם לחלול הבית לא שדינן ליה. מדאינו משמש כלל לחלול הבית. ומיירי נמי שהמגדל מחזיק מ\"ס. דאז הו\"ל כאהל. ואמק\"ט וחוצץ בפני הטומאה. דבאין מחזיק מ\"ס. אז אם היה הטומאה בתוכו או בחללים שבעוביו כולו טמא. ואם היה המגדל עומד בתוך הבית. והטומאה בתוך הבית או תוך המגדל. כל מה שבבית ובמגדל. הכל טמא. ואפי' אם המגדל סתום בדלתו דהרי המגדל מק\"ט. ואינו חוצץ בפני הטומאה:"
+ ],
+ [
+ "שהוא עומד באויר
תחת השמים:"
+ ],
+ [
+ "טומאה בתוכו
תוך החלול הגדול שבאמצע המגדל:"
+ ],
+ [
+ "כלים שבעוביו
בהחללים הקטנים שבדפנותיו שאינן פתוחין טע\"ט לחלול הגדול של מגדל:"
+ ],
+ [
+ "טהורים
דאע\"ג דכל החללים הקטנים הם בכלי א' עם חלול הגדול. והרי תנן בכלים [פ\"ב מ\"ז] בבית תבלין של עץ שנטמא א' מהן בשרץ נטמא חבירו. י\"ל דהתם לענין טומאת הכלי עצמה. אמרינן דכל המחוברין יחד. ככלי א' דמי. אבל הכא שכל החללים הללו אפי' הקטנים אמק\"ט כלל מדמחוברין לכלי המחזיק מ\"ס [כרפי\"ח דכלים] ורק דאנו דנין על התפשטות הטומאת מת מתוכו של זה לתוכו של זה. שדינן החללים הקטנים שבעובי המגדל בתר אויר המקיף המגדל לקולא. מיהו אפ\"ה בסיפא בעומד המגדל בתוך הבית. אם הטומאה בתוך חלול הגדול של המגדל. אז חללים הקטנים שבעובי מגדל טמאים ממ\"נ:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר מחצה למחצה
מהחצי ולפנים שבחללים שבעוביו דינן כלפנים וכו'. בין שהטומאה בתוך חלול הגדול או בהחללים הקטנים שבמגדל דס\"ל לר\"י דכותל מגדל שמחזיק מ\"ס דינו ככותל בית שצד חיצון שלו פונה לאויר [פ\"ו מ\"ג] דאמרינן דכשהטומאה בכותל כך דינו. ולרבנן דוקא התם דתשמיש הבית חשוב טפי מתשמיש החורין הללו שהן רק לצורך תשמיש הבית. להכי לכל הפחות חציין שבפנים בטל לגבי בית. אבל הכא אין תשמיש שתוך החלול הגדול שבמגדל חשוב טפי מהתשמיש שבתוך החורין דמניחין חפצים כאן וכאן. ולהכי אין בטלים זל\"ז. וה\"ה דפליגי בסיפא כשהמגדל עומד בתוך הבית. וטומאה בתוך הבית. דלר' יוסי הו\"ל כותל המגדל ככותל שבין ב' בתים [פ\"ו מ\"ד] דנידון מחצה למחצה. ולרבנן כותל מגדל לא נעשה כלל להבית. משא\"כ כותל בית נעשה לצורך ב' הבתים. רק תנא נקט פלוגתייהו באופן דלהוי רבותא אליבא דר' יוסי. דאפילו בעומד באויר שדינן חציה שלצד חוץ לאויר. וכ\"ש בעומד בהבית דשדינן חציו שלצד חוץ. לאויר הבית המקיפו. דצד חיצון של המגדל שייך לתשמיש הבית:"
+ ],
+ [
+ "טומאה בתובו
בתוך חלול הגדול שבמגדל. וכ\"ש כשהטומאה בא' מחלליו הקטנים שבדפנות:"
+ ],
+ [
+ "הבית טמא
אי\"ל דמדהוה החליל שהטומאה סגור בתוכו כקבר סתום. דהרי אף בכלי המטולטל שייך טומאת קבר סתום [וכמוכני בתוספתא דילן פ\"ה]. ליתא. דהרי מדיש להמגדל פתח. אף שהוא נעול אין דינו כקבר סתום [ועי' כ\"ג בבועז סי' יב]. אלא משו\"ה הבית טמא. דאף שהחלול שהטומאה בתוכו נעול אפ\"ה מדסוף הטומאה לצאת דרך הבית נטמא הבית. [וא\"ת עכ\"פ הרי יכול להוציא המגדל עם הטומאה שבתוכו ולא יטמא הבית דאין לדמותו לכ\"ח עם צמ\"פ שטומאה בתוכו שהבית טמא אע\"ג שיכול להוציא. הכלי הסתום. אפ\"ה צמ\"פ מועיל מלהכניס טומאה ולא מלהוציא טומאה [כספ\"ח דאהלות] כ\"כ יש לנו לומר בכלי מחזיק מ\"ס דמועיל רק מלהכניס טומאה ולא מלהוציא. ליתא דהרי בסיפא בעומד המגדל בפתח ופתחו לחוץ ודאי אף שיש לו גם פתח לפנים הבית טהור אלמא דגם בכלי מחזיק מ\"ס מועיל גם מלהוציא טומאה. י\"ל התם אין צריך להעתיק המגדל ממקומו]. מיהו כשהטומאה בתוך א' מחללים הקטנים אף שאז הכלים שבתוך הבית טמאים עכ\"פ החלול הגדול שבהמגדל נשאר בטהרתו. דהרי אין מקום הטומאה פתוח לשם בפותח טפח. ולא התפשטה הטומאה לשם כלל. וכ\"ש כשהטומאה תוך הבית. אז כל הטהרות שבחללים שבהמגדל ובכותליו. כשאינן פתוחים טע\"ט להבית. כולן טהורין מדאין דרך טומאה להכנס. והרי המגדל עצמו מחזיק מ\"ס ואמק\"ט. אבל כשהטומאה בחלול הגדול אז מה שבחללים הקטנים טמא ממ\"נ וכלעיל סי' ה'. ולר' יוסי כשהטומאה בחלול הגדול. אז כל מה שבבית ובחללים הקטנים גם בחציין שלחוץ טמאים. ואם הטומאה בבית אז בחללים הקטנים רק החצי שלפנים טהר. משום דשם שייך לפנים לחלל הגדול שהוא טהור. ואם הטומאה בחללים הקטנים אם בהחצי שלחוץ. הבית טמא והחלול הגדול טהור. ואם בהחצי שלפנים הו\"ל כמונח בחלול הגדול והכל טמא:"
+ ],
+ [
+ "מה שבתוכו טהור
דמדמחזיק המגדל מ\"ס. לא. חשיב תו כשאר כלי הבית. רק הו\"ל כאהל תוך אהל בכל דיניו [ועי' בקרית ארבע בדיני אהל סי' א] וגם מה שבהחללים שבדפנות המגדל טהור. ואע\"ג דכל מגדל עומד באויר לא גרירי החללים הקטנים בתר החלול הגדול. למחשב כולן כחלול א' עם חלול האמצעי להטמא עמו. י\"ל התם מדעומד המגדל באויר אמרינן דהחללים הקטנים שהן כגוף הכלי שמחזיק מ\"ס מחשבי גם הם כלי א' כאהל לבד. ולא נטמא אוירו מהחלול הגדול [ועי' פי\"ח דכלים] אבל הכא אף שהבית מצרף כל חלליו להחשב כחלול א'. והרי מה\"ט כשהטומאה בהחלול הגדול נטמאו עמו. עכ\"פ כשהחלול הגדול טהור גם הם טהורין. ואף שפתוחין להבית הרי אין פתוחין טפח על טפח. [ואפשר דאף דאין בכל חור טע\"ט אפ\"ה מה שבתוכו טהור. כדמשמע סתמא דמשנתינו. ואילה\"ק על זה מכלים שבכותלי חדות [פי\"א מ\"ט] דאמרינן דבאין בהחלול ההוא טע\"ט טמאין: י\"ל התם החדות מחובר בבית ולהכי כשאין בחללי כותליו טע\"ט בטלו לגבי בית. אבל הכא המגדל מטולטל חורי כותליו למגדל שייכי]: מיהו הא דחללי המגדל טהורין הנ\"מ בשדלת כ\"א נעול. דאל\"כ הו\"ל כחלון פתוח טע\"ט שבין ב' בתים שמתפשטת הטומאה דרך שם מזל\"ז:"
+ ],
+ [
+ "שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס
טעמא שדרך טומאה לצאת. קאי ארישא בטומאה בתוכו. וטעמא שאין דרכה להכנס קאי אסיפא. בשהטומאה בתוך הבית. מיהו בלא היה המגדל מחזיק מ\"ס. אז בין שהטומאה בתוכו או תוך הבית. היו כולן טמאין אף שהמגדל נעול עם צמ\"פ. דהרי המגדל מק\"ט. ואינו חוצץ:"
+ ],
+ [
+ "שבינו לבין הקורות
והטומאה בהבית או תוך א' מחללי המגדל:"
+ ],
+ [
+ "אם יש שם פותח טפח
בכל דוכתא במכילתין שמצינו מלות פותח טפח. לפעמים משמעותו שיש בחללו טפח. ולפעמים ר\"ל שפתוח טפח [עי' פ\"ג מ\"ו וז'. ובפרקן כמה פעמים וגם בשאר דוכתי טובא] והכא ר\"ל שהחלול ההוא שהכלים שם פתוח טע\"ט לתוך הבית. ואפ\"ה לא היה צריך תנא לפרש כדמפרש במשנה ב' משום דהכא דא ודא אחת היא. דכל שחללו טפח. הוא ג\"כ פתוח טפח וכן כשאין חללו טפח ג\"כ אינו פתוח טפח:"
+ ],
+ [
+ "טמאין
ואין אומרים בכה\"ג אין דרך טומאה להכנס שם. דאף דגוף הטומאה אין דרך להכניסה שם. עכ\"פ מדפתוח החלול ההוא להבית מתפשטת הטומאה ממקום שהיא שם לתוך החלול ההוא:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו טהורין
דבין שהטומאה בהבית או בחללי המגדל. החללים הללו שבין המגדל לארץ. או שבינו לקורות כנעולים דמי. ואמרינן אין דרך טומאה להכנס לשם. וכבמגדל לעיל. ואע\"ג דבטומאה לא אמרינן לבוד לחומרא [כלקמן פ\"י מ\"ב] אפ\"ה לקולא אמרינן לבוד. ולא דמי לביב שאין בו פ\"ט. דאע\"ג שמכוסה כולו. אפ\"ה כשהטומאה בבית הביב טמא [כספ\"ג] אע\"ג שאין הביב פתוח טפח להבית. התם הביב הוא ברצפת הבית. וקרקע אהל טמא עד התהום [כפט\"ו מ\"ה] משא\"כ הכא מגדל שמחזיק מ\"ס אהל בפ\"ע הוא. ולא בטל לגבי בית. ולהכי חוצץ מלהכניס התפשטות הטומאה למקום הלבוד שבין המגדל להכותל או להקורות או של תחתיו. ומה\"ט לא דמי נמי לכלים בכותל [פ\"ו מ\"ד] דמחצי חללו ולפנים טמאין. הכא אפילו עומד המגדל סמוך לכותל דשייך לומר גביה כהאי גוונא. אפילו הכי כלים שתוך חללים הנ\"ל כולן טהורין. דחללים הנ\"ל לא שייכי כלל להבית משא\"כ התם. אלא הכא דמי טפי לכלים שבחצץ [פט\"ו מ\"ד] דטהורים:"
+ ],
+ [
+ "טומאה שם
בהרווחים הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "הבית טמא
דאפי' היה אותו חלול סתום לגמרי אפ\"ה לא עדיף רווח זה מאילו היתה הטומאה שם תוך מגדל נעול. ואפ\"ה מדאין פתח לטומאה לצאת רק דרך הבית לפיכך הבית טמא דאף דמדנעול הו\"ל כצמ\"פ. אינו מועיל רק מלהכניס טומאה. אבל אינו מועיל מלהוציא [כלקמן ספ\"ח] וה\"ט מדאמרינן סוף טומאה לצאת. אף שיכול לטלטל הכלים עם הצמ\"פ שבתוכה הטומאה. ולהוציא לחוץ אפ\"ה הבית טמא. וכ\"ש הכא שא\"א לטלטל הרווחים ההם לחוץ. אם לא יתבטלו הרווחים דמעיקרא לגמרי ולפיכך בין שהיה למקום הטומאה פתח להבית טע\"ט. או לא הבית טמא:"
+ ],
+ [
+ "תיבת המגדל
ארגז שופלאדע בל\"א שמחובר בדופן המגדל מבחוץ:"
+ ],
+ [
+ "יש בה פותח טפח
שיש בחלל הארגז אויר טע\"ט:"
+ ],
+ [
+ "ואין ביציאתה פותח טפח
שאין התיבה פתוחה להבית טע\"ט. ותרווייהו לרבותא נקט. דאע\"ג *) דכשאין בחלול הארגז טע\"ט. אין הטומאה רצוצה שם לבקוע משם לאויר הבית שממעל להארגז. וגם פתח התיבה שכלפי הבית אין בו טע\"ט שתתפשט הטומאה דרך שם להבית. אפ\"ה הבית טמא:"
+ ],
+ [
+ "טומאה בתוכה הבית טמא
מדדרך טומאה לצאת וכדמסיק ומה\"ט אפי' פתח התיבה סגור לגמרי הבית טמא. ואע\"ג דכולה בבא שא\"צ היא. דכבר שמעינן כולה ממשנה א' בבבא דמגדל ובבא דרווחים שחוץ למגדל. ואי\"ל דלאשמעינן פלוגתא דר' יוסי נקט לה. דהרי הרא\"ש ז\"ל כ' בפירוש דגם במשנה א' פליג ר' יוסי. י\"ל דנקט להך משנה לאשמעי' דאפי' תיבה שאינה מחזקת מ\"ס. עכ\"פ מדמחוברת למגדל דינה כמגדל. ולא תימא דנהוי כמגורה שבתיבה שאינה חיבור לתיבה [ככלים פי\"ט מ\"ז] י\"ל התם רק בנפחתה התיבה. להכי כשעכ\"פ המגורה עדיין יש לה ב\"ק מק\"ט. משא\"כ הכא שהמגדל והתיבה שלמין ומצטרפין יחד להשיעור מ\"ס. ודאי תיבה דינה כמגדל. ואף את\"ל דהתם גם בתיבה שלימה אין המגורה חיבור לה להטמא עמה. אפ\"ה יש לחלק. דהתם מדשניהן כלי מה עדיפותא דתיבה לגבי מגורה. דנימא דנהוי המגורה טפל לתיבה להטמא עמה. אבל הכא דהתיבה מחובר להמגדל שהוא אהל. בטל תיבה לגבי מגדל. ככל המחובר לטהור טהור [ככלים פי\"ב מ\"ב]. ואילה\"ק עכ\"פ אי התם במגורות שלימות מיירי. מ\"ש מבית התבלין. שיש לו הרבה ב\"ק. וכולן חיבור. שנטמא א' כשנטמא חבירו [ככלים פ\"ב מ\"ז]. י\"ל התם רק בבית תבלין. שכל בתי קבול שלו עשוי למין תשמיש א'. לפיכך כולן חשובין כב\"ק א'. אבל במגורה שבתיבה שעשוי רק לגנוז שם חפצים קטנים שאין נאותין להניחן בחלול התיבה עצמה אינן חיבור זל\"ז. ואעפ\"כ יש לעיין בזה [כלים פכ\"ה מ\"ד ופכ\"ט מ\"ב ופרה פי\"ב מ\"ט ודו\"ק] אלא מחוורתא כדאמרן. דמגורה שבתיבה מיירי רק בשנשברה התיבה וקמ\"ל התם דלא נימא גבה בטל עיקר בטל הטפל דאין המגורה טפל לתיבה ודו\"ק. מיהו משמע דכשהטומאה בתיבה רק בית טמא אבל מגדל טהור מדאין דרך טומאה לכנוס שם:"
+ ],
+ [
+ "טומאה בבית מה שבתוכה טהור
מדאין בפתח התיבה טע\"ט אין הטומאה שבבית מתפשט' לשם ואין דרך טומאה לכנוס:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי מטהר
ר' יוסי ארישא קאי דהיינו בטומאה בתוכה דבכה\"ג מטמא ת\"ק [כחולין קכ\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "היה עומד בתוך הפתח
שהמגדל הנ\"ל שכולו עומד תוך הבית רק כתלו א' שבו פתח המגדל ממלא כל פתח הבית:"
+ ],
+ [
+ "ונפתח לחוץ
נ\"ל דמלת נפתח לאו דוקא. אלא ר\"ל דהכותל של המגדל הוא בחוץ ואפי' הוא נעול. דהרי עיקר טעמא שנטהר הבית הוא רק מדדרך טומאה לצאת ובכה\"ג אפי' בנעול. אם רק חישב להוציאו שם מהני [כפ\"ז מ\"ג] מכ\"ש הכא שאין להטומאה מקום יציאה רק דרך הפתח של מגדל שהוא בחוץ:",
+ "בתוך חלול המגדל שהוא אויר טע\"ט:"
+ ],
+ [
+ "הבית טהור
דאע\"ג שגוף המגדל שהטומאה שם בולט לתוך הבית הרי יש בחלול מקום הטומאה אויר טע\"ט. ואין הטומאה רצוצה שם שתבקע למעלה לתוך הבית. ואע\"ג שדלתו נעול אפ\"ה אין דינו כאהל הסתום מכל צד. דאז כל האהל כקבר סתום דמי. ומטמא כל כנגדו למעלה ולמטה. דהרי יש לו פתח לצד חוץ אפילו הוא נעול מציל. ואע\"ג שיש להמגדל גם פתח לצד פנים. לא דמי למת בבית שכל פתחי הבית טמאים [כפ\"ז מ\"ג] דהתם כולן פתחן לחוץ. אבל הכא אמרינן דרך טומאה לצאת ואין דרכה להכנס. ואע\"ג שגוף המגדל בתוך הבית עכ\"פ מדמחזיק מ\"ס הו\"ל אהל וחוצץ בפני הטומאה:"
+ ],
+ [
+ "טומאה בבית מה שבתוכו טמא
דאע\"ג דאין לדון הבית כסתום לגמרי. ויהיה דינו כקבר סתום שמטמא כל אהל שסמוך לו. ליתא דכל שלא פרץ זוית הפתח אף שסתם הפתח לגמרי אפ\"ה אינו דינו כקבר סתום [כב\"ב די\"ב א]. עכ\"פ מדממלא המגדל כל הפתח. ואין להבית פתח לצד אחר. ודאי יצא הטומאה דרך פתח זה. ולהכי אפי' אין להמגדל פתח לצד הבית. נטמא תוך המגדל. ודוקא בממלא המגדל כל הפתח. וגם שאין להבית פתח אחר לחוץ. רק זה הפתח שהמגדל עומד בתוכו. נמצא שאין להטומאה שבבית מקום לצאת רק דרך שם. אבל בהיה פתח אחר להבית. או שבאותו רווח של פתח שהמגדל עומד בתוכו. נשאר בצדדי המגדל או למעלה ממנו או תחתיו אויר טפח פתוח מהבית לחוץ. הרי הטומאה יוצאת דרך שם. והמגדל וכל שבתוכו טהור:"
+ ],
+ [
+ "שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס
הנך תרי טעמא דנקט תנא א\"א דקאי ארישא וגם אסיפא אלא נקט שדרך טומאה לצאת משום טומאה בבית. דמה\"ט המגדל טמא. והדר נקט ואין דרכה להכנס ליתן טעם ארישא בשהטומאה במגדל. משו\"ה הבית טהור. מדאין דרכה להכנס:"
+ ],
+ [
+ "היתה מוכני שלו
מוכני הוא לשון הכיור וכנו אונטער זאטץ בל\"א. והיינו שהמגדל יושב תוך דפנות הנמוכות שישנם להמוכני סביב ומיירי הכא שהמגדל עומד וממלא כל חלול הפתח כברישא:"
+ ],
+ [
+ "שלש אצבעות
ר\"ל שחלול המיכני משוך מאחורי המגדל במרחק גא\"צ לצד פנימי של הבית [ולרמב\"ם [פי\"ח מטו\"מ] הא דנקט ג' אצבעות. ר\"ל משום דבכה\"ג אין המוכני פתוח טפח שהוא רוחב ד' אצבעות. דאם היה כן היתה הטומאה שבתוך המוכני מתפשטת דרך הטפח הפתוח גם להבית. וק\"ל א\"כ ל\"ל לתנא למנקט ג' אצבעות. דהו\"ל לישנא דלא דווקנא טפי הו\"ל למנקט שהיה משוך לאחריו פחות מטפח כברישא. ול\"מ היה נ\"ל דבדיוק נקט ג' אצבעות. דדוקא במשוך לאחריו ומרוחק מאחורי המגדל רק עד ג' אצבעות הכי אורחא. ולפיכך מחשב כהמגדל. והו\"ל כמונחת הטומאה במגדל שהבית טהור. אבל במשוך מהמוכני קצת טפי מגא\"צ ואפילו אינו טפח. עכ\"פ מדרגיל כך אינו כגוף המגדל וא\"כ מוכני שהוא כלי אפי' היה סתום לגמרי בצמ\"פ לא היה חוצץ מלהוציא הטומאה ובן כ' קצת מזה בפי' השני של הר\"ש. אלא דק\"ל הרי באינה נשמטת מיירי וכדקאמר בסיפא במד\"א בשאינה יוצאת. והרי בהא לבד סגי וכדמשמט בכלים [פי\"ח מ\"ב] ומה מצריכינן הכא שגם לא תהיה משוכה לאחריה ג' אצבעות [ועי' בבועז סי' ח' ודו\"ק]. וי\"ל התם מיירי בשיודעים ודאי שאינה נשמטת. וכגון שמחובר המוכני במגדל במסמרים. אבל הכא קאמר דאפילו אינן קבועין יחד במסמרים. אפ\"ה אם אינה משוכה אחריה גא\"צ. אז ודאי אין נשמט. ובהא מתורץ נמי הקושיא שהקשיתי [בבועז סי' ט'] למה לא כלל תנא תנאי שתהיה משוכה רק ג' אצבעות בהדי אינך תנאי דנקט בבמד\"א ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "טומאה שם כנגד הקורות
שהטומאה מונחת תוך חלול המוכני במקום שהמוכני משוך לאחורי המגדל לצד הבית נמצא שהטומאה גלויה נגד קורות הבית. וקורת הבית מאהלת על הטומאה להדיא:"
+ ],
+ [
+ "הבית טהור
נ\"ל דקמ\"ל דאף דפשוט שהטהרות שיביאו שם תחת התקרה נגד המקום הפתוח שבמוכני. אע\"ג שאינו פתוח טע\"ט. אפ\"ה בקדמה שם טומאה להטהרות נטמאו [כפ\"י מ\"ב] אפ\"ה לא תתפשט הטומאה משם לשאר רווח הבית. ותו קמ\"ל בהך בבא דאע\"ג דבמשנה ב' בתיבת המגדל. אמרינן דאפי' יש בחללה טפח. וגם אין ביציאתה פ\"ט. אפ\"ה בטומאה בתוכה הבית טמא מדסוף טומאה לצאת דרך הבית. ולפיכך סד\"א דה\"נ מדמשוכה מוכני לפנים אף שאינה פתוחה טפח לצד פנים. עכ\"פ הרי סוף טומאה לצאת דרך הבית. ויטמא הבית. קמ\"ל דשאני התם שהמגדל והתיבה עומדין שניהן תוך הבית. ולהכי שפיר אמרינן סוף טומאה לצאת דרך הבית. אבל הכא מדפתוח המגדל לחוץ. דיינינן גם להמוכני כעומד בחוץ. מדמחובר להמגדל. בתר מגדל נגרר. מיהו א\"צ תנא לאשמעינן דכשהטומאה במוכני דכלים שבמגדל טמאים דזה פשיטא דהרי אפי' הטומאה תוך הבית. היה תוך המגדל טמא. מדאין דרך טומאה לצאת מהבית רק דרך המגדל שעומד תוך חלול הפתח. וא\"כ כ\"ש כשהטומאה הוא תוך חלול המוכני שמחובר להמגדל. ולא דמי לריש פרקן. דכשהטומאה תוך כותל של מגדל. דמדעומד בחוץ. תוך המגדל טהור. והרי ה\"נ כעומד בחוץ דיינינן ליה. י\"ל התם באמת עומד בחוץ. אבל הכא לפי מעמדו השתא א\"א להוציא הטומאה מהמוכני רק דרך המגדל. וגם א\"צ לאשמעינן הך מלתא גופה. דכשהטומאה בהבית דכלים שתוך חלול המוכני טמאים. דהרי גם זה פשיטא. דכיון דמוכני כמגדל חשבינן ליה. הרי מאותו טעם דמטמאינן תוכו של מגדל. והיינו מדאין דרך להטומאה לצאת רק דרך המגדל. מאותו טעם עצמו טמא נמי תוך המוכני:"
+ ],
+ [
+ "משמעות לשון פיתח טפח הכא. ר\"ל שחלול מקום רווח הטומאה טע\"ט וה\"ק. בד\"א שכשהטומאה תוך חלול המוכני הנ\"ל כלים שבבית טהורים. היינו שיש במקום חלול הטומאה שבמוכני. רווח טע\"ט. דאל\"כ אף דחשבינן להמוכני חיבור להמגדל. עכ\"פ לא עדיף מוכני מרגל המגדל. והרי אמרינן בתוספתא [פ\"ה] דכשהטומאה רצוצה תחת רגל מגדל שעומד בתוך הבית. בוקעת הטומאה ועולה לתוך הבית:"
+ ],
+ [
+ "ר\"ל שאין המוכני נשמטת מהמגדל. והיינו אינו נשמטת שנזכר [כלים פי\"ח מ\"ב] אז הו\"ל המוכני והמגדל חיבור זל\"ז. דאל\"כ הרי המוכני אינה מחזקת מ\"ס ומק\"ט. וא\"כ אינה חוצצת על הטומאה שבתוכה מלהתפשט בהבית. ואפי' נימא דמוכני היינו בסיס המגדל שאמק\"ט [ככלים פכ\"ד מ\"ו] עכ\"פ כלי בפ\"ע הוא ואינו שייך למגדל. וכיון דרק המגדל ולא המוכני פתוח לחוץ. היתה הטומאה מתפשטת מהמוכני להבית אפי' אינו פתוח להבית כלל מדדרך טומאה לצאת דרך הבית. [אבל אין לומר דהך אינה יוצאת. ר\"ל שאין הטומאה יוצא והיינו מדאין המוכני פתוח טפח להבית דאם היה כן היתה הטומאה יוצאת ומתפשטת משם לתוך הבית וכן פי' באמת הגאון רב\"א זצוק\"ל. לפע\"ד א\"א לומר כן דהא כבר תני ליה תנא בדקאמר שהיתה משוכה לאחריו גא\"צ. ותו דא\"כ למה שני תנא בלישני' דנקט במשניות דלעיל. והול\"ל גם הכא בד\"א שאין ביציאתה פותח טפח. וכדנקט בכולה פרקן. אלא ודאי כדאמרן]:"
+ ],
+ [
+ "שמחזיק מ\"ם. דאז אין מק\"ט. דאל\"כ אף שהמוכני מחובר להמגדל. הרי המגדל עצמו מק\"ט ואינו חוצץ גם הוא על הטומאה שבתוכו מלהתפשט להבית. וכ\"ש שהמוכני המחובר להמגדל שאינו חוצץ:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "תנור
של חרס:"
+ ],
+ [
+ "ועינו קמורה לחוץ
עין התנור הוא צואר התנור שהעשן יוצא מתוכו רעהר בל\"א. וקמורה ר\"ל שהרעהר הזה נמשך מקורה מתוך התנור ומתארך לחוץ כעין קנה חלול שיוצא מהתנור [וכעין קמור לעיל פ\"ג מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "והאהילו עליו קוברי המת
שבשעה שנשאו המת בחוץ. האהילו המת ממעל לצואר הרעהר שהיה משוך לחוץ. והא דנקט שהרעהר היה מקורה לצד מעלה. לרבותא נקט הכי דקמ\"ל דאע\"ג שאין נקב הרעהר בעליונו דאז הרי האהיל המת על הנקב להדיא. אלא אפי' כשהרעהר לצד מעלה מקורה. והנקב שלו מן הצד אפ\"ה כשהאהיל עליו המת. כל האהל כמליא טומאה דמי. ונכנסת שפיר הטומאה בהנקב. ומיירי נמי שעין התנור היה פתוח רק פחות מטפח לחוץ. ואפ\"ה אילו היה התנור כולו עומד בחוץ. היה נטמא התנור דאף שהתנור ועינו של חרס הן שאמק\"ט מגבו. עכ\"פ הרי אין לו צמ\"פ. וכל נקב שבכלי שנעשה בכונה אפי' הוא פחות מטפח צריך לסתמו בצמ\"פ [כרתוי\"ט כלים פ\"ח מ\"ו ד\"ה אם]. וה\"נ היה הטומאה נכנס להתנור דרך הנקב שבעין אף שהוא פחות מטפח. מיהו בבבא זו דהתנור עומד בתוך הבית. ומחובר בכותלי הבית. הו\"ל כמחובר בדפנות אהלים. ודינו כאהל. שאין טומאה נכנס לתוכו מדאורייתא רק בפתח טפח [כפ\"ג מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים הכל טמא
התנור וכל מה שבהבית. דגזרו בתנור עומד בפנים אטו עומד בחוץ. ומדנטמא התנור נכנסת הטומאה להבית דרך התנור דהרי אפי' כשהתנור סתום לגמרי בפנים לצד הבית. הרי אין צמיד פתיל מועיל רק מלהכניס טומאה לתוך הכלי שסתום בצמ\"פ אבל לא מלהוציא. וכ\"ש הכא שנטמא התנור. וכלי טמא אינו חוצץ בפני הטומאה. ומשו\"ה אף דבכל דוכתי כ\"ח המחובר עם דפנות אהלים חוצץ בין הטומאה לאהל הטהור [כלקמן מ\"ג] היינו רק כשגבו של הכ\"ח פונה לצד הטומאה דאין כ\"ח מק\"ט מגבו. אבל הכא הרי הטומאה נכנסת לתוך התנור. וי\"ל בכה\"ג אין דרך טומאה להכניס אלא להוציא. הכא שאני דכאילו הטומאה כבר בהבית דמי והתנור אינו חוצץ:"
+ ],
+ [
+ "והבית טהור
דדוקא לענין התנור שייך למגזר עומד בפנים אטו עומד בחוץ. משא\"כ לענין הבית:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר אף התנור טהור
דגם בתנור לא גזרינן עומד בפנים אטו עומד בחוץ. ולרתוי\"ט ומהר\"ם מיירי בשחור העין פתוח טפח לחוץ [ולזה נוטה טפי גם לשון התוספתא] ואפ\"ה אין טומאה נכנסת לתוכו מדאורייתא מדהוא פתח שעשוי רק ליציאה. דהיינו שיצא שם העשן. ולא גם לכניסה. וכל כה\"ג לא מחשב פתח מדאורייתא [כשבת קמ\"ז א'] ורק מדרבנן גזרינן בה אטו פתח שעשוי ג\"כ לכניסה [ועי' כלים פ\"ט מ\"ח ודו\"ק] ולב\"ש אלימא הך גזירה דלטמא גם הבית להתנור עומד בתוכו. ולב\"ה רק בהתנור עצמו גזרו. אבל לא על הבית שהתנור עומד בתוכו ור\"ע לית לי' הך גזירה כלל:"
+ ],
+ [
+ "ארובה
כל ארובה הוא חלון מפולש טע\"ט בתקרת הבית:"
+ ],
+ [
+ "שבין הבית לעליה
והמת בבית:"
+ ],
+ [
+ "וקדרה נתונה עליה
תחובה בארובה וסותמתו או עומדת בעליה ממעל לארובה. וסותמתו. ומיירי שבין כך או כך היה גב הקדירה פונה נגד הטומאה. והרי כ\"ח אמק\"ט מגבו. ושפיר חוצץ בפני הטומאה. אבל קדירה זו נקובה וכו':"
+ ],
+ [
+ "ונקובה בכונס משקה
דאל\"כ לכ\"ע היתה חוצצת שלא תכנס טומאה לעליה לטמא הכל שם [וכמ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ב\"ש אומרים הכל טמא
כל מה שבעליה וגם הקדירה בעצמה נטמאו מהטומאה שבבית. דאע\"ג שניקבה בכונס משקה. אפ\"ה כיון דקדירה עשויה לבשל בה אוכלין ומשקין. אזלינן לחומרא דלעצמה מק\"ט עד שתנקב במוציא זית כאילו מיוחדת לאוכלין [כרפ\"ג דכלים]. וגם על כל מה שבעליה אינה מצלת. מדנקבה בכונס משקה יוצא הטומאה ועוברת דרך נקב זה [ככלים פ\"י סי' ס\"ח]. ואף דהכא שדבוקה בדפנות אהלים. דהיינו תקרת הבית. ודינה כאהלים ואין הטומאה נכנס לתוכה בנקב פחות מטפח [כפ\"ג מ\"ז] ב\"ש גזרו דבוקה אטו אינה דבוקה בדפנות אהלים והרי אילו היתה קדירה זו עומדת באהל המת. וצמ\"פ על פיה. והקדירה נקובה בכונס משקה. לא היתה חוצצת על טהרות שבתוכה ולהכי גם הכא אינה חוצצת. וגם מה שבבית ובעליה הכל טמא:"
+ ],
+ [
+ "וב\"ה אומרים הקדרה טמאה
דכיון דקדירה עשויה לאוכלין ומשקין לפיכך גם בשנתנקבה בכונס משקה מק\"ט עד שתנקב כזית [כספ\"ט דכלים] ואע\"ג דגבה נגד הטומאה טומאה נכנסת דרך הנקב לתוכה [ככלים פ\"י מ\"ח]. ואע\"ג דהכא מדדבוקה למעזיבה. דינה כמעזיבה שאין טומאה יוצא בנקב שפחות מטפח שבמעזיבה גזרו ב\"ה דבוקה אטו שאינה דבוקה:"
+ ],
+ [
+ "ועליה טהורה
דדוקא בקדירה עצמה מדמתטלטלת גזרינן דבוקה אטו אינה דבוקה משא\"כ בעליה לא גזרי':"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר אף הקדרה טהורה
דמדמחוברת בתקרה דינה כתקרה. ולא גזר כלל דבוקה אטו אינה דבוקה. וכל פלוגתייהו היינו ממש כבתנור ברישא. רק קמ\"ל תנור אף שדרכו לסמכו להכותל אפ\"ה גזרינן אטו אינו דבוק וקמ\"ל קדירה. אף שדרכה בתלוש אפ\"ה לא גזר בה ר\"ע:"
+ ],
+ [
+ "היתה שלימה
ומונחת על הארובה או תחובה בו וסותמתו וגבה שאמק\"ט פונה נגד הבית שהטומאה בו:"
+ ],
+ [
+ "ב\"ה אומרים מצלת על הכל
על הקדירה בעצמה ועל כל מה שבעליה. מדחוצצת בפני הטומאה. והא דהקדים בבבא זו דברי ב\"ה לב\"ש דלא כבכל דוכתא. ה\"ט מדמייתי כאן במ\"ג וד'. ג' אופנים. דהיינו קדירה. לגין. עריבה. ובכולהו פליגי ב\"ה וב\"ש. דחד טעמא איכא בכולהו. והרי בכולהו ג' חזרו בהן ב\"ה והודו לב\"ש ואילו הוה נקט הכא דברי ב\"ה בתר דברי ב\"ש. הוה סד\"א דרק בתרי מילי בתרייתא הודו ב\"ה. ולהכי נקט הכא דברי ב\"ה תחלה. ואח\"כ כל מילי דב\"ש ומסיים אכולה וחזרו. לאשמעינן דבכולן חזרו:"
+ ],
+ [
+ "בש\"א אינה מצלת אלא על האוכלים ועל המשקים ועל כלי חרס
דבשאר מילי גזרו שמא יעמידו על הארובה קדירת ע\"ה. דהיא טמאה להחבר. דהע\"ה מחסרון ידועתו אינו נזהר משאר טומאות. ולפיכך מדהיא טמאה אינה חוצצת בפני הטומאה. ואפ\"ה אמרנו שחוצצת על אוכלין ומשקין וכ\"ח שלא יתטמאו. משום דהנך רק לעצמו טהרנום. דהרי גם אם לא ידענו בהם שום חשש טומאה לא יקח אותם החבר מהע\"ה אלא לצרכו טהרנום. והרי הוא מחזיק כליו בחזקת טהרה. ולפיכך כ\"ח שלו חוצץ לכל דברים שהם לצרכו. אבל שאר כלים שאפשר שישאילם החבר ממנו ויסמוך על הטבילה שיטבלם מטומאת ע\"ה קודם שישתמש בהם. והרי הנך כלים שנטמאו מהמת שבהבית צריכין טומאת ז' והזאה. לפיכך אמרו שאינן נצולין ע\"י הקדירה זו אבל לא הסתפקו לומר שכשישאילן החבר מע\"ה יהיו טמאין טומאת ז' ויזה עליהן. דהרי אין אדם משאיל כליו על זמן מרובה כזו. להכי אמרו שגם אצל הע\"ה נטמאו ז' וצרוכין הזאה. נמצא שכשישאילן ממנו החבר. וישתמש בהן אחר טבילה שפיר קעביד. אבל משום לא פלוג אמרו שגם אצל חבר אין כ\"ח מציל על שאר כלים [ועי' פ\"ט דכלים מ\"ב ומ\"ש שם בס\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "חזרו ב\"ה להורות בדברי ב\"ש
ל\"ג הכא חזרו וכו'. רק בסוף מ\"ד דכולהו ג' פלוגתות חד טעמא אית בהו. ובכולהו חזרו ב\"ה בפעם א' וכן כ' רב\"א:"
+ ],
+ [
+ "לגין
כלי של עץ או של מתכות שמונח בעליה שקדירה מונחת שם על פי הארובה שבתקרת אהל המת:"
+ ],
+ [
+ "והמשקין טהורין
מטעמא דאמרן. אלא דקמ\"ל הך בבא לרבותא דאע\"ג שהמשקין תוך הכלי שנטמא. אפ\"ה לא חיישינן לחוכא. ומטהרינן למשקין. וקמ\"ל נמי סיפא. דכשעירן לכלי אחר נטמאו:"
+ ],
+ [
+ "ואם פינן בכלי אחר
שעירה משקין הנ\"ל לכלי שטף אחר שכבר נטמא בהעליה שם:"
+ ],
+ [
+ "טמאין
גם להע\"ה דהכלי השני טימא להמשקין אף שלא נטמאו בכלי הראשון. דלא רצו לגזור כל כך לומר דדוקא כשהן שם בכ\"ח ישארו המשקין בטהרתן. ולא כשיהיו בכלי שנטמא אלא אדרבה משו\"ה טהרו המשקין שנשארו בכלי הראשון כדי שנדע שטומאת כלים אלו רק מדרבנן הוא ולא נשרף עלה תרומה וקדשים. [ותמוהין דברי הר\"ב כאן. שכתב דלהכי לא נטמאו המשקין מכלי הראשון. דא\"כ לא היתה הקדירה מצלת על המשקין שבעליה לעולם. ותמוה הרי אפשר שינצלו כשיהיו בכ\"ח]."
+ ],
+ [
+ "האשה והעריבה טמאים טומאת שבעה
דגם על האדם גזרו טומאה שם. מהחשש שישתמש בו חבר כשיטבילנו. והרי צריך ספירת ז' והזאה:"
+ ],
+ [
+ "והבצק טהור
דהקדירה שבארובה הציל על הבצק. אבל לא על העריבה שהיא כלי עץ. דמושיל לה חבר מע\"ה ומטבילה ומשתמש בה וגם באשה שיש בה חשש נדות. עכ\"פ אפשר שישתמש בה חבר שתתעסק אצלו בטהרות כשתספור ז' נקיים לפנינו. והרי העריבה והאשה שניהן צריכין הזאה ג' וז'. מדלא הציל עליהן הכלי של הע\"ה. מיהו הא דהבצק טהור. היינו דוקא כשלא חזרה האשה ונגעה בהבצק אחר שהגביה' ידיה מהבצק. דבחזרה ונגעה. הו\"ל כפינה להמשקין לכלי אחר ברישא ונטמאה:"
+ ],
+ [
+ "ואם פינתו לכלי אחר טמא
ואצטריך לאשמעינן בצק. דאע\"ג דהוה לן לטמויי מב' צדדים. מדנגע בהעריבה ומדנגע בהאשה. אפ\"ה בעוד הבצק בחיבורן. טהור ותו קמ\"ל נמי סיפא דכשפינהו. לאו דוקא משקין שעלולין לקבל טומאה גזרו בהו רבנן. אלא אפילו בצק שהוא אוכלין. וקמ\"ל נמי אשה אע\"ג דליכא למיחש גבה רק שישתמש חבר עמה לטהרות בלי הזאה. דהרי בלא זה צריכה ספירת ז' נקיים לפנינו. מדלא בקיאין הע\"ה בדיני נדה. אפ\"ה גזרו בה רבנן. והא דנקט במשקין ובבצק פינן לכלי אחר. זהו לאו דוקא אלא אפי' בכלי הראשון. בהוציאן מכלי הראשון. וחזר והחזירן לאותה כלי נטמאו. דלא עדיף מאילו הגביה האשה ידיה מהבצק וחזרה ונגעה בו שנטמאה [כתוספתא פ\"ה] אלא אורחא דמלתא נקט:"
+ ],
+ [
+ "חזרו ב\"ה להורות בדברי ב\"ש
אחר שהודיעו ב\"ש טעמן. וכן הדין בכ\"ח המוקף צמ\"פ ועומד באהל המת [כפ\"ט דכלים] ומהך טעמא גופא:"
+ ],
+ [
+ "היו כלי גללים
כלים הנעשים מגללי בקר:"
+ ],
+ [
+ "כלי אבנים כלי אדמה
כלים הנעשים מטיט ולא נשרפו בכבשן. וכל אלו אמק\"ט. והיה א' מהן מונח בארובה הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "הכל טהור
ר\"ל בכה\"ג אפי' אדם וכלי שטף שבעליה. כולן טהורים דמדאינן מק\"ט. להכי אפי' כשהן ביד ע\"ה. חוצצין בפני הטומאה. וה\"הבהיה מונח בארובה כלי הבא במדה וכדמסיק במשנה ו'. דכולן מצילין. וכ\"ש במונח בארובה פשוטי כלי עץ ואפ\"ה לא נקט להו תנא. משום דבעי למתני שמצילין עם דפנות אהלים והרי בא במדה וודאי א\"צ דפנות אהלים דהוא עצמו אהל. וכ\"כ פשוטי כלי עץ א\"צ דפנות אהלים [וכמשנה ו]:"
+ ],
+ [
+ "היה
מונח בארובה הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "כלי טהור לקדש
שיחדה להשתמש בה קדשי מזבח כמנחות או נסכים או בשר קדשים או שמן המנורה:"
+ ],
+ [
+ "ולחטאת
ר\"ל או שיחדה להשתמש בה לאפר פרה אדומה:"
+ ],
+ [
+ "הכל טהור
דע\"ה נאמן על טהרות הנך כלים המיוחדין להנך. כדי שלא יהיה כל א' בונה במה לעצמו להקריב עליה כשיראה שלא יאמינוהו בטהרות ולהכי חוצצין שפיר בפני הטומאה:"
+ ],
+ [
+ "שהכל נאמנין על החטאת
וכ\"ש לקודש. רק רבותא נקט דאפי' חטאת דלית בה שום קדושה אפ\"ה זהיר בה הע\"ה. והשתא הדר תנא למלתיה וקאמר דלהכי כשהיה בארובה כלי שאמק\"ט או כלי שהע\"ה נזהר בטהרתו אז כל שבעליה טהור. מפני וכו':"
+ ],
+ [
+ "וכלי חרס טהורין
נ\"ל דהכי גרסינן מצילין ומצילין. ור\"ל דטעמא דכולה מתני' קאמר בזה דלהכי כשהיה בהארובה כלי שאמק\"ט או כלי שנזהר הע\"ה בטהרתו כל שבעליה טהור. מפני שכלי שהוא טהור מצ\"ע. דהיינו שאמק\"ט כלל. כגון כלי גללים וכו'. או כלי שהיא בר קבלת טומאה כגון שהיא כלי חרם אבל היא השתא בחזקת טהרה אפי' ביד ע\"ה וכגון שמיוחדת לקודש ולחטאת. ב' מיני כלים אלו מצילין כשהן מונחים בארובה ולא לבד בארובה שרוב החציצה הוא בבנין. אלא מצילין גם בדפנות אהלים. דהיינו כשהדפנות לבד הן בבנין. ורוב החציצה הוא מכלים. אפ\"ה מציל. ובזה מפרש במשנה ו'. כיצד מצילין עם דפנות אוהלים:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
נ\"ל דהך כיצד לא קאי רק אכללא דכלי שאמק\"ט כלל. היאך יציל עם דפנות אוהלים. כדי שלא תימא דוקא כשכלי כזה תחוב או מונח בחור טפח שבכותל. שרוב החציצה הוא מדפנות האהל. וכקדירה שבארובה לעיל שהרוב החציצה הוא מעזיבה. אז מציל. להכי קמ\"ל הכא בור וכפישא. שדפנות הבור הוא רק טפח ורוב החציצה הוא מכלי שאמק\"ט ואפ\"ה מציל. ותו קמ\"ל בור דלא תימא דוקא בפני עליה שהוא חוץ לבית חוצץ כלי כזו קמ\"ל דאפילו בפני הבור שהוא תשמיש הבית. והוא תוך הבית. אפ\"ה ניצל ע\"י כלי כזה:"
+ ],
+ [
+ "הבור
וחולית הבור גבוה טפח על הקרקע סביב לפיו. אבל הדופן שבקרקע עולם שתוך חלול הבור. לא מחשב דופן מדלא מנכר הדופן רק מצד א':"
+ ],
+ [
+ "והדות
ציסטערן והוא כעין בור בנוי לא תוך הקרקע רק ע\"ג שטח הקרקע. וא\"כ יש לו דפנות ממש סביב:"
+ ],
+ [
+ "שבבית
שיש מת תוך הבית. וכלים יש בבור ודות:"
+ ],
+ [
+ "וכפישה
כפישה הוא סל גדול שכובשין בו הזיתים מחזיק מ\"ס שאמק\"ט. והוא דוגמת כלי גללים הנ\"ל. רק נקט כפישה. מדרגילה שאין לה דפנות גבוהות טפח דאילו היה לה דפנות גבוהות טפח. הרי כל כלי שאמק\"ט שכפוי אפי' על ארץ חלקה שבבית שאין כאן דפנות אהלים כלל. היתה מצלת [כרמב\"ם מטו\"מ פכ\"א ה\"ג]. א\"נ נקט כפישה לרבותא דאע\"ג שהיא מעץ ויש במינה טומאה. אפ\"ה מצלת וכ\"ש כלי גללים וכו':"
+ ],
+ [
+ "נתונה עליו
כתב הרמב\"ם דמיירי שהכפישה כפוייה על פי הבור והדות. ונ\"ל דלרבותא נקט כפוייה. אע\"ג דבכה\"ג דופני הכפישה פינים למטה. וסמוכים לדופני הבור. אפ\"ה אין מצטרפין ב' הדפנות לגובה הטפח:"
+ ],
+ [
+ "טהור
ר\"ל הכלים שבבור טהורים דאותו טפח שבשפת הבור הו\"ל כדופני אוהלים. והכפישא שאמק\"ט מצלת עמה. והו\"ל שניהן יחד כאהל נעול שתוך אהל המת וכמגדל בבית [רפ\"ד] דבטומאה בבית. מה שבתוכו טהור מדאין דרך טומאה לכנוס:"
+ ],
+ [
+ "אם היתה באר חלקה
שפי הבור שוה לקרקע הבית. וא\"כ אין לה דפנות אהלים. ולא נקט בבבא זו דות. דכל דות יש לו דפנות טפח. וכמש\"ל:"
+ ],
+ [
+ "או כוורת פחותה
ר\"ל או שלא היו הכלים בבור רק תוך כוורת שמחזקת מ\"ס. ונפחת קצת מדפנותיה. וה\"ה בהיתה שלימה. אם כפישא נתונה עליה אינה מצלת על מה שבתוכה רק במחוברין שניהן יחד בצמ\"פ אע\"ג שכל א' מחזיק מ\"ס [וכמש\"ל בבועז רפ\"ד בשם הר\"ש] רק נקט הכא פחותה לרבותא דסיפא דאע\"ג שפחותה אפ\"ה כשמכוסה בנסר חלק מצלת על מה שבתוכה. מיהו כל כלי שמחזיק מ\"ס וכפוי פיה על הארץ מצלת אשתחתיה [ככלים רפ\"י]:"
+ ],
+ [
+ "וכפישה נתונה עליה
עפ\"י הכוורת או הבור [ונקט עליה לשון נקיבה משום כוורת. וגם באר בל' נקיבה נקרא. כמו באר חפרוה שריה. וכי במשנתינו באר חלקה]:"
+ ],
+ [
+ "טמא
וקמ\"ל בור חלק. דאע\"ג דודאי הוא כאהל. אפ\"ה מדהוא חלק בלי שפה סביב לפיה. א\"כ אין לה דפנות אהלים וקמ\"ל כוורת. דאע\"ג דודאי יש לה דפנות. עכ\"פ מדנתנקבה ונפרץ קצת מהדופן. אינה עוד אהל. ולא מחשבו תו דפנותיה כדפנות אהל. ומיירי שאותו הפחת שנפרץ בהכוורת אין בו טע\"ט. דאל\"כ אפי' היה דינה כאהל. או שהיה נסר חלק על פיה. היה הטומאה נכנסת דרך נקב שבכוורת [ותמוה תמיהת רתוי\"ט בזה וע\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "אם היה נסר חלק
ר\"ל אם באר חלקה הנ\"ל או כוורת פחותה הנ\"ל מכוסים עם נסר חלק:"
+ ],
+ [
+ "או סרידה שאין לה גפיים
ר\"ל או שהם מכוסים עם עריבה שאין לה אוגנים. וכך רגילה להיות עריבה של בעה\"ב. דמדאין לה ב\"ק אינו מקבל טומאה [ועי' מ\"ש בס\"ד כלים כ\"ח מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "טהור
דמדמכוסים בהנך שאינן כלים א\"צ בדפנות אהלים. דכך היתה הלממ\"ס. דדוקא אהל שנסתם פתחו עם כלי אינו חוצץ בפני הטומאה ?כך שיהיה להאהל או להכלי דפנות טפח. אבל בנסתם האהל עם דבר שאינו כלי. אע\"ג שאינן מדובקין יחד בצמ\"פ. וגם אין דפנות לא להאהל ולא לדבר שסתמו. כגון בור חלקה שנסתם עם נסר חלק אפ\"ה מציל. וה\"ה בכוורת שנפחת. אף דלענין שיציל בצירוף כלי כיון שנפחת לא מחשב תו כאהל [וכלעיל סי' מ\"ו] אפ\"ה לענין שתציל הכוורת לבד. כגון בכפויה על פיה או בשפיה למעלה ומכוסה בנסר אע\"ג שיש נקב מפולש בדפנה אפ\"ה כיון שאין הנקב טע\"ט מציל. וכמגדל לעיל [פ\"ד מ\"א]. עוד י\"ל דכוורת אפי' נתנקב. עכ\"פ מדמחזיק מ\"ס לעולם מחשב כאהל. רק אם נסתם פיו בכלי צריך שיהיה דפנות אהלים. וזאת הכוורת מדנפחת בדפנותיו. תו לא מחשבו דפנות אהלים. דדפנות שלימות בעינן. אבל כשמכוסה בנסר. הו\"ל כשאר אהל בלי דפנות. וכבור חלק שכשמכוסה בנסר מציל:"
+ ],
+ [
+ "עד שיהא להן דפנות
ר\"ל הא דאמרינן דדוקא במכוסה הבור בכפישה. אין הבור מציל עד שיהא שם דפנות אהלים אבל במכוסה הבור בנסר חלק מציל אפי' בלי דפנות אהלים. והרי על זה יש להקשות. ולאו ק\"ו הוא ומה במכוסה בכפישה. שיש לה עכ\"פ דפנות נמוכות פחות מטפח אפ\"ה אינה מצלת בבור חלקה. מכ\"ש במכוסה בנסר חלק. דהול\"ל שלא יציל בבור חלקה. וע\"ז משיב התנא. שאין הכלים מצילין וכו'. ור\"ל דה\"ט. דכך קבלנו הלממ\"ס שאין הכלים עם דפנות מצילין אהלים עד שיהיו להן. דהיינו להכלים או לאהלים דפנות ממש. וכדמסיק וקאמר. וכמה תהא וכו' דצריך שיהיה הדופן שיציל גבוה טפח. אבל כשאין להכלי דופן כלל. כבור שמכוסה בנסר. אז אפי' גם אין דפנות להאהל כלל. אפ\"ה כיון שהוא סתום מציל:"
+ ],
+ [
+ "וכמה תהא הדופן
שיציל בין שיהיה הדופן בהבור או בהכלי שנתכסה בו הבור:"
+ ],
+ [
+ "אינה דופן
ר\"ל אבל אם היה חצי טפח גובה דופן להבור. וחצי טפח גובה דופן להכלי. אינו מצטרף:"
+ ],
+ [
+ "עד שיהא לה טפח ממקום אחר
בבור או בהכלי שמכסה פה הבור:"
+ ],
+ [
+ "כשם שמצילין
כלים בצירוף דפנות אהלים:"
+ ],
+ [
+ "מבפנים
תחת תקרת הבית:"
+ ],
+ [
+ "כך מצילין מבחוץ
כשהכלי שאמק\"ט מונח באויר. ופיה סמוך לכותל הבית. דאע\"ג דכל כלי אף שאמק\"ט. אם מונח באויר וטומאה תחתיה נעשת הכלי אהל שתתפשט הטומאה לכל שתחתיה. אבל אינה חוצצת בין הטומאה והטהרה שא' מהן למטה וא' למעלה [והיינו על דעת הר\"ש שהבאנו בבועז רפ\"ד בס\"ד] [וכפ\"ו מ\"א] הכא בסמוכה הכלי לכותל הבית דינה של הכלי כאילו היא אהל מחובר וחוצצת:"
+ ],
+ [
+ "כיצד כפישה
מחזקת מ\"ס:"
+ ],
+ [
+ "שהיא נתונה על היתדות מבחוץ
והיתידות גבוהות טפח ופה הכפישה פונה לכותל הבית. ואין בין פיה לכותל אויר טפח. ונקט יתידות משום טומאה תחתיה. דאילו היתה הכפישה מונחת על הארץ וטומאה רצוצה תחתיה אז הרי אפי' אי הוה חשבינן הכפישה כתקרה היוצא מכותל הבית. הרי גם טומאה שהיא בתוך הבית רצוצה הטומאה בוקעת ועולה ויורדת אפי' בתוך חלול הבית. וה\"נ היה מה שבתוך הכפישה טמא [וכ\"ה בתוספתא]:"
+ ],
+ [
+ "כלים שבכפישה טהורים
דמדסמוכה לכותל הבית. הו\"ל דופן הכפישה שלמטה כאילו היתה תקרה בולטת מכותל הבית שחוצצת בין שתחתיה לטהרה שבתוכה ושע\"ג. אבל אילו לא היתה סמוכה לכותל אע\"ג שכפישה אמק\"ט אינה חוצצת [ואפי' להרמב\"ם וראב\"ד [פי\"ב מטו\"מ ה\"ב ופי\"ג] דכלי הבא במדה חוצץ. י\"ל דהכא מיירי בשהכפישה אינה מחזקת מ\"ס ואפ\"ה אמק\"ט מדמשמש כפוי [ככלים פי\"ד מ\"ג]. א\"נ לעולם במחזקת מ\"ס מיירי. ואפ\"ה דוקא בעומד כדרכה ופיו למעלה או בכפוי דבזה ובזה הוא דרך תשמישו. להכי מציל מדין אהל אבל כשמוטה על צדו נפק מתורת אהל ואינו מציל רק בצירוף דפנו' אהלי' [ועי' פ\"ט מ\"ב ורמב\"ם פכ\"א מטו\"מ ה\"ב ודו\"ק]] מיהו כלים שתחתיה בין שדבוקה או אינה דבוקה לכותל טמאים. דהרי גם כפישה שמחזקת מ\"ס נעשת אהל לטמא [כלקמן רפ\"ח] (ח):"
+ ],
+ [
+ "אינו מציל
אין הכפישה שסמוכה לכותל זה או זה מציל על כלים שבתוכה. דדוקא בשסמוכה לדפנות אהלים מצלת. אבל כתלי גנה וחצר אינן לאהל:"
+ ],
+ [
+ "קורה
בקורה רחבה טע\"ט מיירי. דעי\"ז מביאה טומאה לכל שתחתיה ממקום למקום ועי\"ז גם היא דינה כמעזיבה או כזיז היוצא מכותל הבית. וכלעיל דמהני להחשב סתימה לפה כ\"ח הסמוך לה:"
+ ],
+ [
+ "שהיתה נתונה מכותל לכותל
נ\"ל דה\"ה בבולטת רק מכותל אחד ורק לרבותא אליבייהו דחכמים נקט מכותל לכותל דאע\"ג דיש להקורה כותל מכאן ומכאן. אפ\"ה אם הקדירה שתחתיה משוכה מכנגד תחתית הקורה אין הקורה נחשב לה כמעזיבה לסתום פה הקדירה:"
+ ],
+ [
+ "טומאה תחתיה
תחת הקורה דאילו תחת הקדירה. אז אפילו היה כל פה הקדירה מכוסה מהקורה. בין שהטומאה היתה רצוצה תחתיה. או שיש אויר טע\"ט תחתיה. לכ\"ע אינה מצלת על מה שבתוכה. ואפי' מה שלמעלה מאויר פה הכלי. כל מה שכנגד הכלי טמא [כלקמן ספ\"ט] ורק במדובקת במשקוף הפתח מצלת עם דפנות אהלים כשיש רווח טע\"ט תחתיה [כלקמן סוף פ\"י]:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא מטהר וחכמים מטמאין
ביש טפח אויר בין פה הקדירה לתחתית הקורה שלמעלה מהקדירה. אפי' לר\"ע היתה הטומאה מתפשטת לכל הטהרות שתחת כל אורך הקורה. ולפיכך הכלים שבתוך הקדירה טמאין. ואע\"ג דלקמן [פ\"י סוף מ\"ו] אמרינן דכשהקדירה רחוקה הרבה מהמעזיבה. ואפ\"ה כלים שבקדירה שעומדת שם למטה ניצולים מטומאה שבבית. התם אין הטומאה שבבית מתפשטת להאויר שממעל לפה הקדירה. דהרי הארובה שממעל לפה הקדירה מגולה הוא. משא\"כ הכא מתפשטת הטומאה תחת כל אורך הקורה. ומשם חוזרת ומתפשטת להאויר שבין הקורה לפה הקדירה ונטמא כל מה שבתוכה. וה\"ה אם היה כל פה הקדירה מכוסה. ע\"י שדבוק כל שפת פיה בתחתית הקורה. אפי' לרבנן היו הכלי' שבקדירה טהורי'. דמהיכן תבוא טומאה לתוך הקדיר' דאע\"ג דכלי אינה חוצצת והרי כאן מונחת הטומאה תחת הקורה. והתפשטה הטומאה תחת כל ארכה. עכ\"פ הקדירה בעצמה נשארת בטהרתה דכ\"ח אמק\"ט מגבו. וגם לא התפשטה טומאה מתחת הקורה לתוך הקדירה. דהרי פה הקדירה מכוסה בהקורה. ולא התפשטה הטומאה להאויר שממעל לפה הקדירה. מדאין כאן אויר בין פיה לתחתית הקורה. ואע\"ג דאמרן לעיל [סי' ג'] דכ\"ח שמודבק פיה בפנים בכותל הבית שמת בתוכו. אין הקרירה מצלת על מה שבתוכה אם אין הקדירה מודבקת בצמ\"פ בכותל הבית אפ\"ה היכא שמודבק פה כ\"ח בתקרה מצלת על אוכלין ומשקין שבתוכה אפי' באינה מודבקת בהתקרה בצמ\"פ [ועי' לעיל משנה ב]. רק פלוגתייהו דר\"ע ורבנן במשנתינו. היינו בשמרוחק שפת פה הקדירה מתחתית פני הקורה פחות מטפח. דלר\"ע דין הקורה כתקרה. להכי כמו בכפישא שסמוכה לכותל אמרינן לעיל דכשאין טפח בין פיה להכותל מצלת על מה שבתוכה וע\"ג. וכ\"כ אמרינן לקמן [פ\"ט מ\"ט] דכוורת שמודבק פיה לכותל הבית או שאין שפתותיה מרוחקין מהתקרה טפח. אז אם טומאה בבית תוכה טהור. ה\"נ הכא בהקדירה שאמק\"ט מגבה. אם שפת פיה מרוחק מתחתית הקורה רק פחות מטפח אין הטומאה נכנסת דרך שם. ולהכי מצלת הקדירה על מה שבתוכה. ולרבנן דוקא בשהקדירה עומדת תוך הבית ויש בין שפת פיה לתקרה רק פחות מטפח. מצלת הקדירה על מה שבתוכה מדמצורפת הקדירה לדפנות אהלים. דהרי להתקרה שסמוכה להקדירה יש דפנות מכל הצדדים סביב להכי מחשבה התקרה נמי כדפנות אהלים. אבל קורה זו שאין לה דפנות דגם ב' דפנות שב' ראשי הקורה סמוכה עליהן. לא להקורה הן עשויין רק להבית עבידן [כסוכה י\"ז א'] להכי לא מחשבה הקורה כדפנות אהלים ורק במודבק פיה ממש להקורה אז מצלת:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אדם וכלים נעשין אהלין לטמא
אם אדם או כלים האהילו על הטומאה והטהרה נטמא הטהרה:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא לטהר
דאין נחשבים כשאר אהל לחוץ בין טומאה לטהרה. כשא' מהן למעלה מהאדם והכלי. וא' מהן למטה ממנו. ואפי' כשחצץ ביניהן כלי שאמק\"ט. מיהו בכה\"ג רק בצירוף דפנות אהלים או בצירוף מעזיבה. מדהכלי בעצמו אמק\"ט רר\"ז חוצץ. וכלי הבא במדה. ופיה פתוח למעלה וגם אין אהל טע\"ט תחת שולי הכלי. אע\"ג דכשהיא סתומה אפי' בלא צמ\"פ דינה כאהל ומצלת על מה שבתוכה. אפ\"ה הכא שפיה פתוח כלפי מעלה. אינה חוצצת בפני הטומאה משום דבין תחתיה או בתוכה אין בה אהל. אבל בשיש כסוי על פיה שכלפי מעלה או שיש אויר טע\"ט בין שולי הכלי להקרקע אז נעשת אהל לטמא כל שתחתיה. וגם חוצצת בפני הטומאה [ועי' במחצצים סי' י' וי\"א]. והא דאמרינן דאדם וכלים נעשין אהל לטמא ולא לטהר. מדרבנן הוא. דמדאורייתא אינן אהל כלל וגם אינן חוצצין [רמב\"ם ספי\"ט מטו\"מ]. ונ\"ל דגזרו שיביא טומאה מדדמי לאהל. ואפ\"ה לא יחוץ. מדמצויין להתטלטל כל שעה טפי מבהמה. להכי גזרו ביה רבנן שלא יהיו כשאר אהל לחוץ בפני הטומאה [ונ\"ל דמה\"ט גם עובד כוכבים דינו בכל זה כישראל. וכן משמע סתימת הפוסקים]. ומה\"ט כלי הבא במדה דעשוי לנחת באמת חוצץ. מיהו גם בבהמה שהיא רובצת וטומאה רצוצה תחתיה טומאה בוקעת ועולה ויורדת. ואין גופה חוצץ [תוספתא פי\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
התנא מפרש רק באדם או כלי תמכו האהל. כדי לאשמעינן פלוגתא דר\"א. דאי בשהן עצמן האהילו לא הוה פליג ר\"א דמדמטמא האדם המאהיל. גם לר\"א אינו חוצץ:"
+ ],
+ [
+ "ארבעה נושאין את הנדבך
אבן גדולה רחבה טע\"ט. ונשאוהו תחת אויר הרקיע. וה\"ה נסר חלק אע\"ג שג\"כ אמק\"ט [כפ\"ה סי' מ\"ה]. רק נקט נדבך לרבותא אע\"ג שאין במינו מק\"ט:"
+ ],
+ [
+ "כלים שעל גביו טמאין
דמדנתמך הנדבך ע\"י בני אדם אינו חוצץ אף שהנדבך עצמו אמק\"ט. ולפיכך כל שכנגד הנדבך למטה ולמעלה. אפילו שלא כנגד הטומאה שלמטה מהנדבך. טמא. דכל תחתית הנדבך כמליא טומאה דמיא. אפילו כשהטומאה למעלה מהנדבך. הרי בקע לתחתיו וכדמסיק. וחוזר ובוקע משם גם למעלה ולמטה. שיהיה גם שם כל כנגד הנדבך טמא [כפ\"ט סוף מי\"ג]. רק התנא תחילת התפשטות הטומאה דרך הנדבך נקט:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר מטהר
דס\"ל דהנדבך חוצץ ומיירי שלא האהיל הנדבך על הנושאים אותו. וכגון שאחזוהו בצדדיו או שנשאו הנדבך על מוטות שאין בעביין שליש טפח. שאז לא נטמאו הנושאין המוטות [כלקמן רפט\"ז] ולהכי מדנתמך האהל ע\"י טהורים. ס\"ל לר\"א דחוצץ ולרבנן גם בכה\"ג כל אהל שנתמך על אדם אפילו הוא טהור אינו חוצץ:"
+ ],
+ [
+ "נתון
הנדבך הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "אפי' כלי גללים
שאמק\"ט. ומיירי שאין מחזיקין מ\"ס דאל\"כ אפי' היו כלי עץ הו\"ל כאהל ממש. שאפי' האהילו הן עצמן על המת שוליה חוצצין [כמחצצים הי' י\"א] וכ\"ש שחוצץ הדבר הנתמך על ידן:"
+ ],
+ [
+ "כלים שתחתיו טמאים
נ\"ל דמדלא כלל תנא אדם וכלים בחדא בבא. ש\"מ דרק באדם פליג ר\"א. ומשום דכשהוא טהור. נזהר הוא בעצמו מלהטמא להכי לא גזרו בו טהור אטו טמא. מדלא שכיח כל כך. משא\"כ כלי שאין בה דעת אף שזו אינה בת קבלת טומאה אפ\"ה גזרינן בה אטו שאר כלי טהור שאפשר לק\"ט. [ומצינו דוגמתו [כלים פ\"ח] דגזרו במשקין טמאין שיטמאו כלים. ולא גזרו נמי שיטמאו אדם. וגם זה מהך טעמא וכמ\"ש שם בס\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "נתון על ארבעה אבנים או על דבר שיש בו רוח חיים
כולל בהמה חיה ועוף חוץ מאדם דאינו חוצץ:"
+ ],
+ [
+ "קוברי המת שהיו עוברים באכסדרה
הוא כמין תקרה שבולטת לחוץ מאמצע גובה הכותל של הבית. ונשאו המת תחתיו:"
+ ],
+ [
+ "והגיף אחד מהן את הדלת
קודם שהכניסו המת תחת האכסדרה. בא אדם שבבית ואחז הדלת שתשאר נעול. עד שיצאו הנושאין המת מתחת האכסדרה. ועשה כן כדי שלא תתפשט הטומאה מהאכסדרה להבית דרך פתח הפתוח:"
+ ],
+ [
+ "וסמכו במפתח
ר\"ל או שסתם הדלת ע\"י מפתח שתחב שם. והרי אפי' כשמפתח הוא פשוטי כלי עץ שאמק\"ט עכ\"פ כלי הוא ואינו חוצץ:"
+ ],
+ [
+ "אם יכול הדלת לעמוד בפני עצמו
גם כשיסיר ידו או המפתח:"
+ ],
+ [
+ "טהור
ר\"ל מה שבבית טהור:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו טמא
וקמ\"ל הכא דאפילו מחיצה בלי אהל. כשנתמך ע\"י אדם או כלי אינו חוצץ:"
+ ],
+ [
+ "שהן נתונות בחלון
שרחב טע\"ט והוא פתוח בין אהל המת לאהל אחר. ותחב בהחלון חבית חרס שמלאה גרוגרות. או קופה שבתוכה תבן. כדי לסתום עי\"ז החלון שלא תעבור בו הטומאה מאהל לאהל:"
+ ],
+ [
+ "אם יכולין הגרוגרות והתבן לעמוד בפני עצמן
בלי החבית והקופה שהן כלים ואין חוצצין:"
+ ],
+ [
+ "טהורין
ר\"ל חוצצים דאז החבית והקופה אינן תומכין את שבתוכן וכליתנהו דמי. וכתב ע\"ר אאמ\"ו הגזצוק\"ל דלהכי נקט גרוגרות בהדי תבן לגלויי דשניהן במוסרחין מיירי ולא חזו לבהמה. ולהכי חוצצין. ותבן מיירי דאית ביה נמי קוצים. דלא חזו גם לבנין. ומשו\"ה מדתרווייהו לא חזו למידי מבטל להו בהחלון וחוצצין [כב\"ב דיט\"ב. ולבו\"ת נראה דכל חד מהנך מגלי אחבריה דתני תבן לגלויי אגרוגרות לאשמעינן דכמו דתבן לא חזו לאדם כ\"כ גרוגרות דנקט מיירי בכה\"ג ונקט גרוגרות לגלויי אתבן דכמו דגרוגרות לא קיימו לבהמה [כביצה דו\"ב] וגם לבנין לא חזו ה\"נ תבן דנקט מיירי בכה\"ג וכגון תבנא סריא ואית ביה קוצים]:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו טמאין
מדנתמכין במקומן ע\"י כלי. מיהו דוקא כשפה החבית שהיא כ\"ח פונה נגד הטומאה. אבל כשגבה נגד הטומאה הרי גם בלי הגרוגרות הכ\"ח עצמו חוצץ. מיהו בעביד מעשה רבה בחיבור החבית בשפתי החלון. אז אפי' אם פה הכ\"ח לצד הטומאה. ואפי' היתה הכ\"ח טמאה קודם שחיברה בהחלון. או אפי' סתם החלון עם כלי עץ או כלי מתכות טמא. כיון שעשה בה מעשה לחברה בחלון נתבטל טומאתו [ככלים סוף פכ\"ה] וחוצצין ג\"כ בפני הטומאה [כך כ' התוס' ב\"ב די\"ט ד\"ה ותיפוק]. ולרמב\"ם [עי' בועז ססי' ד]. קמ\"ל הך בבא דאף שעל כרחך מיירי שמבטל הכלי להשאר שם. אפ\"ה דוקא לשיחוץ בעצמו מהני ביטול. ולא בשכבר נטמא הכלי ויחוץ ע\"י הגרוגרות שבתוכה. ולהר\"ש דס\"ל דמתניתין מיירי בלא ביטל להכלי בהחלון. אפ\"ה קמ\"ל הך בבא כשהועמדו ע\"י כלי לא מהני. משום רישא שכשיכולין לעמוד בפני עצמו חוצצין אף שדרך הנך פירות להשאר תמיד בכלים:"
+ ],
+ [
+ "בית שחצצו בקנקנים
כדי להיות מחיצה בפני המת שבבית:"
+ ],
+ [
+ "וטח בטיח
בפנים או בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "טהור
ר\"ל חוצץ. ומיירי שהיה פה הכ\"ח נגד הטומאה. דאל\"כ היה גב הכלים בעצמן מצילין [ולרמב\"ם הנ\"ל סי' כ' מיירי אפי' כשגבן נגד הטומאה ואפ\"ה צריך טוח טיט מדמיירי שלא בטלן שם]:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו טמא
מדנתמך הטיט ע\"י כלים. וקמ\"ל תו הך בבא דאף דהכלים רבים. וא\"כ ודאי שלבסוף יסתור מחיצה זו להשתמש בכליו. וסד\"א אף שבטלן שם בטלה דעתו אצל כל אדם [כשבת צ\"ב א'] קמ\"ל דאפ\"ה ביכול הטיח לעמוד בפ\"ע חוצץ:"
+ ],
+ [
+ "כותל שהוא לאויר
בין הרחוב להבית:"
+ ],
+ [
+ "והטומאה בתובו
רצוצה תוך הכותל. שאין בהחלול שהטומאה בתוכו אויר טע\"ט ברום טפח למעלה מהטומאה. דאם יש שם אויר כך. הו\"ל הכותל כקבר סתום שמטמא כל סביביו. וגם הבית טמא כולו. אפי' מונחת הטומאה מחצי עובי הכותל ולחוץ [עי' קרית ארבע סי' ג]:"
+ ],
+ [
+ "והעומד מלמעלן טהור
ואפי' עומד ממש מכוון נגד הטומאה. הרי דיינינן להטומאה כמונחת בבית. וחלק הכותל שלמעלה מהטומאה היא כמעזיבה של הבית. והרי המעזיבה חוצצת בפני הטומאה. אפי' כשהטומאה בתוכה רצוצה [וכמשנה ד]: מיהו הבית טמא אף שהטיט שבכותל מפריד וחוצץ בין הטומאה שטמונה בהכותל ובין הבית. עכ\"פ כיון דמונח מחצי עובי הכותל ולפנים הו\"ל כאילו מונחת הטומאה טוחה בטיט. והיא בתוך הבית. שאין הטיט חוצץ:"
+ ],
+ [
+ "מחציו ולחוץ הבית טהור
ודוקא בשאין גג הבית מאהיל גם על הכותל במקום הטומאה. דאל\"כ מתפשטת הטומאה מתחת הגג לתוך הבית. דאע\"ג דהכא לא דמי להך דלקמן [רפ\"ז] דהתם מדהוה מקום הטומאה טע\"ט וסתום מכל צד. להכי מתפשטת הטומאה לכל החדרים שסביבו. מדדין מקום הטומאה שם כקבר סתום. אבל הכא דהטומאה רצוצה שאינה רק בוקעת ועולה כנגדה. וא\"א לטמא חלול הבית רק מדגג א' מאהיל על מקום הטומאה והחדר. מ\"ש מב' חדרים שהן תחת תקרה א'. וטומאה בחדר א'. שאין החדר שבצדו טמא. י\"ל הכא שהטומאה תוך הכותל של החדר. אע\"ג שהטומאה מהחצי עובי הכותל ולחוץ הגג מצרפן וכמונחת תוך הבית דמי [כך נ\"ל טעם הרמב\"ם פכ\"ד מטו\"מ ה\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "והעומד מלמעלן טמא
דמדלא חשבינן לה כמונחת בהבית. טומאה רצוצה היא ובוקעת למעלה ולמטה כנגדה [וכותל זה משערין כל א' כפי מה שהיא. דאי\"ל דמשום שא\"כ נתת דבריך לשעורין [כמגילה י\"ח ב'] לפיכך נימא שמשערין הכותל כמנהג המדינה [כריש ב\"ב]. ליתא דהרי בתוספתא [פ\"ז] אמרינן דבניטל מהכותל בפנים [ועי\"ז] הוסיף עליו מחוץ הבית טמא. דאי\"ל דה\"ק התוספתא דכשיעור שנטל מהכותל מבפנים חזר ובנה ועיבה שוב הכותל מבחוץ. ליתא דהרי למשל אם היה הכותל עבה אמה והטומאה מונחת בחצי אמה החיצונה הרי מיד כשנטל חצי אמה פנימית של הכותל כבר מיד נחשבה הטומאה כמונחת בפנים מדאינה כשיעור עובי הנהוג במדינה לכותל הבית. ואיך סד\"א שכשיחזור ויעבה הכותל מבחוץ חשוב הטומאה להיות כלחוץ. אדרב' וא\"כ פשיטא ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "מחצה למחצה הבית טמא
תמוה וכי אפשר כן. והרי אמצעית של ב' חצאי הכותל הוא רק כרוחב שערה. והאיך אפשר שיהיה שם כזית. תירץ ע\"ר אאמ\"ו הגזצוק\"ל דמיירי שמונחים באמצע כותל חתיכה מב' זיתים מצומצמים. זית על כל חצי כותל. ולפיכך יש ספק אם משהו האמצעי משלים לזית זה או זה. ואני בריה קלה עולימתא דלית לה עיינין. לא זכיתי להבין דברי קדשו. דמה יענה רבינו מאור עינינו ביום שידובר בו משנה ד' בפרקן. וכי גם התם צריך שיהיה רוב הכלים בפנים.ול\"מ היה נ\"ל דלעולם מיירי הכא בכזית א'. והא דקאמר הכא מחצה על מחצה. אין ר\"ל שהטומאה מונחת על רוחב השערה שהוא מקום חצי עובי הכותל. אלא שמונחת במרחק שוה מבפנים כמבחוץ כגון אמה מבפנים ואמה מבחוץ והטומאה באמצע. וכ\"כ בכלים בכותל לקמן במשנה ד' מיירי ג\"כ בכה\"ג שקצת הכלי מונח על חצי כותל זה וקצת הכלי על חצי כותל האחר. ובזה ובזה א\"צ חצי מצומצם מכאן ומכאן דהרי בהאהיל מקצת על מקצת סגי [כפ\"ג מ\"ד ופ\"י מ\"א ורתוי\"ט שם ד\"ה מקצת ושם מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ר\"מ מטמא
דשדינן להזית כמונח בבית וכמונח בכותל דלחומרא אזלינן כאן וכאן. ולפיכך הבית טמא. וגם העומד בחוץ למעלה כנגד הטומאה טמא. מיהו נ\"ל דבעומד בחצי שלפנים למעלה נגד הטומאה. גם ר\"מ מודה דטהור מצד ממ\"נ. דאל\"כ הו\"ל תרתי דסתרי אהדדי:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים מטהרין
דס\"ל דשדינן הטומאה שהוא בכותל בתר הבית [כל דלא מסתבר להיפך] וכר' יהודה לקמן [פ\"י מ\"ג] ולא שייך הכא לומר אין דרך טומאה להכניס דככנוסה ועומדת חשבינן לה. הלכך הבית טמא. והעומד נגדה למעלה אפי' בהחצי שלחוץ טהור:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר כל הכותל לבית
אפי' כולה מונחת בהחצי של חוץ:"
+ ],
+ [
+ "טהור
ופשוט דהעומד למעלה בכל מקום טהור:"
+ ],
+ [
+ "מחצה למחצה שניהם טמאין
ונ\"ל דהא העומד למעלה כנגד הטומאה טהור. ומטעם הנ\"ל [סי' ל\"א]:"
+ ],
+ [
+ "טומאה באחד מהן וכלים בכותל
נ\"ל דמדנקט הך דינא דכלים בבבא דכותל בין ב' בתים. ולא בבבא דרישא בכותל שבין בית לשוק. מסתבר דדוקא בכותל שבין ב' בתים אמרינן דכלים שמונחים בהחצי כותל שסמוך להבית הטהור טהורים. דכמונחים באהל הטהור דמי. משום דתשמיש הבית הטהור חשיב כמו תשמיש הבית הטמא. וכיון דמונחים סמוך להבית הטהור. מוכרע טפי דלבית הטהור שייכי. אבל כלים שמונחים בכותל שבין הבית להשוק או לחצר. דאין תשמישן חשוב כל כך כתשמיש הבית [וכמש\"ל]. להכי כשהטומאה בבית אף שהכלים מונחים בהחצי שלחוץ. אפ\"ה טמאים משום דכמונחים בבית דמי. ואע\"ג דבמונח טומאה שם לא שדינן לה בתר הבית. כלי שאני דתשמישי הבית הן. ושייכים טפי להבית:"
+ ],
+ [
+ "מעזיבה
שטחין אותה ממעל להתקרה [ב\"מ פ\"י מ\"ב וכלים פ\"כ מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "שבין הבית לעליה טומאה בתוכה
והיא רצוצה בהמעזיבה:"
+ ],
+ [
+ "מחצה למחצה שניהן טמאין
דכמו לעיל במחצה על מחצה שדינן הטומאה כאילו היא בב' הבתים. ה\"נ שדינן להטומאה כאילו היא הכא והכא. וטעם הדבר דכמו דהתם ה\"ט דמשום דהכותל עשוי לצורך ב' הבתים. ה\"נ המעזיבה עשוי לצורך הבית והעליה. דמעזיבה נמי אחזוקי תקרה הוא [כב\"מ קי\"ז א']:"
+ ],
+ [
+ "הרי הן טמאין
דאע\"ג דלעיל [מ\"ג] בטומאה בכותל מחצה על מחצה. לחכמים טהור העומד מלמעלה. י\"ל התם הכותל לצורך הבית עשוי. להכי כל שבתוכה הו\"ל כמונח בפנים. אבל הכא המעזיבה לצורך בית ועליה עשויה [כלעיל סי' ל\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר כל המעזיבה לעליה
אבל בכותל שבין ב' בתים להי נשדיה טפי מלחבריה:"
+ ],
+ [
+ "טומאה בין הקורות
בין קורה לחבירתה והקורות הן תחת המעזיבה:"
+ ],
+ [
+ "ותחתיה כקליפת השום
טוח טיט. ועי\"ז אין הטומאה נראה בבית [עי' כלים פ\"ט מ\"א]. והא דאיצטריך למנקט בבא חדשה מקורות. והרי שפיר הוה מצי למנקט כה\"ג בטמון במעזיבה דנקט לה במשנה דלעיל. י\"ל דה\"ט משום דבעי לאשמעינן דביש שם פותח טפח. לכ\"ע הכל טמא. וזה שייך רק באויר שבין הקירות. משא\"כ במעזיבה לא שייך שיהיה טע\"ט אויר במקום הטומאה. מדאינה רק לאשוויי גומות או לאחזוקי תקרה [כב\"מ קי\"ז א']. להכי אין רגילין לעשותה עבה כל כך שיהיה טע\"ט חלול באמצע עוביה מלבד הטומאה וכמש\"ל. ומה\"ט נמי לא צריך תנא לפרושי במעזיבה דברצוצה מיירי דמסתמא כך הוא:"
+ ],
+ [
+ "אם יש שם פותח טפח
חלול טע\"ט ממעל להטומאה:"
+ ],
+ [
+ "הכל טמא
הבית והעלי'. מדהו\"ל מקום הטומאה כקבר סתום שמטמא כל האהלים שנוגעים בו סביב:"
+ ],
+ [
+ "רואין את הטומאה כאילו היא אוטם
ר\"ל כאילו הטומאה שם רצוצה וכמעזיבה לעיל דיש חילוק בין חצי העליון לחצי התחתון [ועי' רב\"א]:"
+ ],
+ [
+ "היתה נראית בתוך הבית
אפי' יש תחתיה כקליפת השום. אבל נראית מהצד. אבל ביש תחתיה הפסק כקליפת השום שמקיף הטומאה מכל הצדדים. אף שבולט לתוך הבית לא מחשב משו\"ה כמונח בבית [ככלים פ\"ט סוף מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "בין כך ובין כך
הר\"ב פי' בין שיש במקום הטומאה טע\"ט או לא. ובמחכ\"ר א\"א לומר כן. דהרי גם באינה נראית אמרינן ברישא דביש בה פותח טפח הבית טמא. ובאין בו פותח טפח על טפח ג\"כ אפשר שיהיה הבית טמא. כשהטומאה מחציה ולמטה. וא\"כ מה חילוק יש בין נראית או לא נראית תוך הבית. ואי\"ל דנ\"מ עליה דברישא טמא ובסיפא טהור א\"כ אדתני סיפא הבית טמא טפי הול\"ל העליה טהורה. אלא נ\"ל דה\"ק בין שהטומאה בין הקורות או במעזיבה בין בחצי שלמטה או שלמעלה. כיון דנראית בבית הבית טמא ועליה טהורה [ועי' רב\"א]. ואילה\"ק דמ\"ש הכא דאמרינן דבנראה תוך הבית כמונח בבית דמי. ומ\"ש מלקמן [פי\"א סי' מ\"ה] אמרינן דאפי' נראה המנורה תוך הבית. כל שאינה בולטת לתוך הבית לא הוה כמונח בבית והמנורה טהורה. וכ\"כ אמרינן [כלים רפ\"ט] דאף בשנראת המחט תוך התנור. כל שאינה בולטת לשם התנור טהור. י\"ל הכא שאני דתקרה לבית התחתון שייכי. וכל חור שבתקרה או שבכותל. הפתוח לחלול הבית לא גרע מחלול שתחת שפוע אהל. דאע\"ג שאין בו טע\"ט נחשב כחלול האהל [כפ\"ז מ\"ב] משא\"כ במנורה שבדות. אין דופן הדות שייך כלל להבית אלא דמי טפי לחורין שבדופן מגדל [רכ\"ד]. וכ\"כ במחט שברצפת התנור. אין כל הרצפה שתחת התנור מחשב כתנור מדדרך לטלטל התנור:"
+ ],
+ [
+ "בית המשמש את הכותל
שע\"י חלול הבית נעשה הכותל. וכגון שחפרו ב' מערות זו אצל זו ועי\"ז נעשה כותל מפסיק בין הרווחים. אבל כותל בית שע\"ג קרקע הוא בהיפוך שע\"י הכותלים נעשה חלול הבית מופרד. מחלול שחוצה לו. ולהכי כותל כזו נקרא כותל המשמש לבית:",
+ "ולא אזלינן בתר קורבה וכלעיל בכותל שבין ב' בתים. דהכא הכותל נעשה ממילא מקרקע עולם. ולא נעשה להבית:"
+ ],
+ [
+ "כיצד כותל שבין שני כוכין
שהיו רגילין לחתור בכותלי המערות כמין חורין לתוך עומק קרקע הכותל והיה אורך כל חור כאורך ארון של מת. ומריצין הארון שהמת בתוכו לתוך אותו החור [ועי' ב\"ב ספ\"ו] וכך עושין במערה אחת כמה כוכין זה אצל זה נמצא שהכותל שמפסיק בין כוך לחבירו ג\"כ נעשה מקרקע עולם:"
+ ],
+ [
+ "טומאה בבתים
ר\"ל בחלול המערות או בחלול הכוכין [והא דלא נקט הכא כסדר דלעיל [מ\"ג וד'] דהיינו תחלה טומאה בכותל ואח\"כ טומאה בבית. ה\"ט משום דהכא דמיירי מכוכין ומערה. מצוי טפי שיהיה הטומאה בחללן משתהיה תוך הכותל]:"
+ ],
+ [
+ "וכלים בבתים ועליה כקליפת השום טהורין
ר\"ל הכלים טהורים ולא דיינינן בהו דין קורבה. מיהו ודאי שטומאה שבכותל בוקעת ועולה ויורדת כנגדה. ואפילו יש במקום הטומאה טע\"ט. דאף דאין עליה דין קבר סתום לטמא כל החללים שיסבבוה. מדאין על הטמאה בנין בולט ע\"ג הקרקע [ועי' בקרית ארבע סי' ג] עכ\"פ כל שאין הטומאה מתפשטת לצדדים מדיש כותל מפסיק אז כל שכנגד האויר טע\"ט שהטומאה טמונה שם וסתום מכל הצדדים בוקע ועולה ויורד כנגדה. ונ\"ל דנקט תרווייהו כוכין ומערות. דקמ\"ל דלא מבעיא כוכין שאין כותל שביניהן גבוה רק ז' טפחים. ואינה שיעור כותל דנימא שהוא כותל הכוך ובטל לגבי כוך. אלא קרקע עולם הוא. אלא אפי' כותל שבין ב' מערות שגובה הכותל הוא ד' אמות [כספ\"ו דב\"ב] ולהכי סד\"א הך כותל ודאי ככותל שבין ב' בתים הוה. ויהיה דינו כמותו. קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "טומאה תחת העמוד
שיש כמין עמוד בתוך המערה לתמוך התקרה שלא תפול:"
+ ],
+ [
+ "בוקעת ויורדת
ואע\"ג דגם כשהטומאה בתוך העמוד כך הוא הדין. וא\"כ ל\"ל דנקט שהטומאה תחת העמוד. ותו ל\"ל כלל דנקט עמוד הרי גם בכותל שבין ב' כוכין או בין ב' המערות דנקט ברישא ג\"כ כך הוא הדין. דבין שהטומאה בתוך הכותל או תחתיה. טומאה בוקע ועולה ויורדת. נ\"ל דעמוד דמתניתין אינה של בנין אלא הוא מגוף הקרקע שבאמצע מערה. ומדנקט סתמא משמע אף שאין הטומאה רצוצה. אלא אף שיש במקום הטומאה רווח טע\"ט והוא סתום מכל צד [ודלא כהר\"ב] לפיכך סד\"א דכיון דאויר טע\"ט. שהטומאה בתוכו תחת העמוד. והעמוד עליו מלמעלה בולט. ובליטת העמוד ניכר מכל צדדיו. להכי יהיה דינו כקבר סתום שנפש בנוי עליו. לטמא כל המערה שסביב לו. קמ\"ל דכיון דהעמוד נעשה ממילא ולא בבנין ממש להכי אין דינו כקבר סתום. דכל כותל שנעשה בידי שמים אף שיש בתוכו אויר טע\"ט אין דינו כקבר סתום. וככותל שונית לקמן [רפ\"ז וכ\"כ מחלקינן בתוספתא לענין דין מחצה על מחצה בין חציצה שבידי אדם או בידי שמים עי' שם פ\"ז]. וקמ\"ל רישא דטומאה שמונחת תוך כותל שנעשה מאליו. לא הוה כמונחת בכותל שבבנין. שנחשבת כמונחת תוך הבית. וקמ\"ל סיפא דטומאה שמונחת תחת עמוד שנעשה מאליו. אע\"ג שהעמוד ניכר מכל צדדיו אפ\"ה אין דינו כנפש הבנוי על קבר ואינו מתפשט לכל האהלים שסביב לו:"
+ ],
+ [
+ "כלים שתחת הפרח
הוא כמו עטרה שבראש העמוד לנוי. ונקרא קפיטאל בל\"א. וקצוות שפת העטרה שבראשה מתעקם ובולט בשפוע סביב. טפח סביב. והבליטה זו עשויה כעלי פרח שושן סביב לראש העמוד:"
+ ],
+ [
+ "טהורים
דמשום שהטומאה שתחת העמוד בקעה רק למעל' ולמטה לא התפשטה כלל לצדדין תחת הפרח:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוחנן בן נורי מטמא
נ\"ל דריב\"נ ס\"ל דכמו דאמרינן [ס\"ז מ\"ב] באהל משופע דאם הטומאה רצוצה תחת צד א' מהאהל אפי' הטומאה רצוצה במקומה אפ\"ה מתפשטת משם לצד האחר של האהל אף שהאויר שתחת השפוע אינו מעורב עם האויר של האהל רק ע\"י סדק דק. ה\"נ חשבינן להחלול שתחת העמוד שהטומאה שם כאילו הוא חלול א' עם החלול שתחת הפרח. אף שאין ב' האוירין מעורבין רק ע\"י סדק משהו אשר נשאר אחר שטמנו שם הטומאה בתחתיתו ולהכי כלים שתחת הפרח טמאים. ואם הרווח שהטומאה שם תחת העמוד הוא טע\"ט י\"ל דאף שהעמוד נעשה ממילא מחשב ליה כקבר סתום. ומטמא כל האהלים סביב. [ורתוי\"פ. כ' בשם מהר\"ם דהכא מיירי שהטומאה ממלאת כל תחתית העמוד. ולהכי בטל פרח לגבי עמוד. ותמוה דמנ\"ל לרבינו הא לתלות זה בזה. ותו ממלא מאן דכר שמיה. ותו דלו יהא שהפרח כעמוד. והרי גם עמוד גופי' כשהטומאה תחת רוב תחתיתו כלים שבצדה תחת העמוד טהורים. ואי דמוקי הכא שתחת הפרח יש אויר טע\"ט. א\"כ למה צריך שתהיה הטומאה למלאות כל תחתית העמוד. ומ\"ש מאהל משופע [לקמן פ\"ז מ\"ב] שהבאנו ראיה מינה דא\"צ שתמלא הטומאה כל השפוע]. מיהו ודאי דלריב\"נ מדהתפשטה טומאה תחת הפרח. התפשטה משם לכל תחתית תקרת המערה וכל הכלים שבמערה זו טמאים וכב' זיזין [פי\"ד מ\"ה]. ואפ\"ה לא פליג ריב\"נ ברישא כשאין פרח בראש העמוד דנימא נמי דהחלול שתחת התקרה יהיה נחשב כאילו הוא חלול א' עם החלול שתחת העמוד. דשאני התם. דאין חלול הגדול של המערה שייך כלל להעמוד שיחשב עמו כאהל א'. אבל הכא הפרח והרווח שתחתיו שייכים שפיר אהדדי. עם העמוד וכגוף א' הוו. אמנם בעמוד שבבית מדהוא בבנין. לכ\"ע ביש שם במקום הטומאה טע\"ט הו\"ל קבר סתום שמטמא כל סביביו גם באין פרח בראש העמוד. ורק כשאין במקום הטומאה טע\"ט שם. הטומאה בוקעת ועולה ויורדת:"
+ ],
+ [
+ "אם יש שם פותח טפח
שיש תחת הפרח טע\"ט ברום טפח שבולט ממעל להטומאה והכלים שתחתיו:"
+ ],
+ [
+ "טמאין
אף דהפרח והעמוד הן מקרקע עולם ומאליו נעשה האהל. הרי קיי\"ל דגם אהל שממילא מחשב אהל [כלעיל ספ\"ג]. מיהו אפי' לריב\"נ לעיל דלא מחלק בין שיש טע\"ט תחת הפרח או לא. והרי מדסתם משמע אפי' אין תחתיו טע\"ט מטמא. התם מדהטומאה תחת העמוד. ע\"כ שיש שם חלול קצת להכי אף שאין תחת הפרח טע\"ט מצטרף החלול שתחת הפרח עם החלול שתחת העמוד במקום הטומאה. אבל הכא שתחת העמוד אטום. והטומאה מונחת תחת הפרח פשיטא שצריך תחת הפרח לבד אויר טע\"ט. ומיירי הכא ע\"כ בשהעמוד עם הפרח שבראשו עומד תחת אויר השמים. דאי תחת תקרת מערה. אפי' אין תחת הפרח טע\"ט. הרי ודאי מצטרף אויר שתחתיו עם האויר שתחת התקרה [כרישא דמשנה ה' בפי\"ד וכ\"כ בטומאה תחת השפוע בפ\"ז מ\"ב] ומתטמאים עי\"ז כל הכלים שתחת התקרה. וכ\"ש הכלים שתחת הפרח עצמו. [ונ\"ל דלזה כתבו הר\"ש והר\"ב בריש משנתינו דבעמוד העומד ברה\"ר מיירי]:"
+ ],
+ [
+ "טהורין
ואפי' יש על הטומאה אהל טפח ועל הכלים אהל טפח רק שאין ב' האוירים מחוברין. וכגון שבין אויר זה לזה. אין הפרח בולט טפח. אין הטומאה מתפשטת ממקום למקום תחת דבר שפחות מטפח [וכפי\"ב מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "שני פרדסקים
פרדסק הוא כמין ארגז שראנק בל\"א שהוא תוך עובי הכותל [ערוך]:"
+ ],
+ [
+ "או זה על גב זה
לא מיירי שהטומאה תוך הפרדסק. דא\"כ קבר סתום הוא ומטמא כל אהל שסמוך לו [וכרפ\"ז] ופרדסק השני אמאי טהור. ותו א\"כ אפי' היה פרדסק הטמא נעול היה הבית טמא. מדסוף טומאה לצאת דרך הבית [וכלעיל במגדל נעול פ\"ד מ\"א]. אלא מיירי שהטומאה רצוצה תחת כותל הבית מכוון תחת הפרדסק. ונ\"ל עוד דמיירי דוקא שכל פרדסק רחב טע\"ט ברום טפח דאז כאהל בפ\"ע דמי. ואפ\"ה כיון שהטומאה רצוצה תחת הפרדסק. אע\"ג שבוקעת לתוכו. אינה מתפשטת בתוכו. אלא רק נגד הטומאה טמא [ועי' בקרית ארבע בדיני טומאה רצוצה]. אבל אם היה כל פרדסק פחות מטע\"ט. אז מדאין בו תורת אהל. ככותל הבית חשוב. ואפי' נעול כפתוח דמי [וכמ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "הוא והבית טמא
משום שהטומאה שתחת הפרדסק בקע לתוכו. וכיון שפתח הפרדסק פתוח. מתפשטת הטומאה מהפרדסק להבית דרך הפתח:"
+ ],
+ [
+ "וחברו טהור
דהרי אפי' היתה הטומאה ממש בהבית לא היתה מתפשטת לתוך הפרדסק הנעול. דכאהל בפ\"ע דמי ודינו כאילו טומאה בבית שהמגדל הנעול טהור. מדאין דרך טומאה להכנס [כלעיל פ\"ד מ\"א] ואפי' היו הפרדסקין מכוונין זה תחת זה והטומאה תחתיהן לא אמרינן דהטומאה שתחת הכותל כמו שבוקעת לפרדסק התחתון תבקע ג\"כ להפרדסק העליון. ליתא דזהו דוקא כששניהן נעולים אז ודאי טומאה בוקעת אפי' לכמה אהלים שזה ע\"ג זה. לטמא בכל א' מה שכנגד הטומאה שלמטה וכמ\"ש בס\"ד במקום הנ\"ל. אבל בשנפתח א' מהאהלים התפשטה הטומאה בכל אותו אהל הפתוח. והתקרה שעל גביו חוצצת שלא תבקע שוב ממנו ולמעלה. והרי גם אם היה קבר סתום דהיינו דמקום הטומאה היה טע\"ט תחת הכותל. וכמה אהלים ע\"ג. זה ע\"ג זה. כיון שנפתח א' מהן. אין הטומאה בוקעת שוב להאהל שע\"ג [כפ\"ז סי' ז']. מיהו כשהפרדסק התחתון נשאר נעול והעליון נפתח. אז בתחתון הנעול טמא רק נגד מקום הטומאה. ומדלא יכלה לצאת משם דהרי נעול הוא. להכי חוזרת ובוקעת מהתחתון להעליון. ומשם מתפשטת להבית דרך הפתח הפתוח:"
+ ],
+ [
+ "ורואין את הפרדסקין כאילו הוא אוטם
ר\"ל הא דאמרינן וחבירו טהור דמשמע דגם אפילו כשהתחתון נעול והעליון נפתח נמי דינא הכי. אבל בכה\"ג אין הכוונה שהנעול טהור לגמרי. אלא דטהור רק מהתפשטות הטומאה מהבית לתוך כולו. אבל עכ\"פ רואין הפרדסק הנעול כאילו הוא אטום. כלומר כחומה עבה. והטומאה שלמטה ממנה בוקעת לתוכה. לטמא שם כל מה שכנגד הטומאה שתחתיה. ומשם בוקעת לפרדסק העליון הפתוח:"
+ ],
+ [
+ "ידון מחצה למחצה
ר\"ל ואם הבקוע הזה פוגש בחצי כותל שלפנים אז אפי' שניהן נעולים הבית טמא [וכלעיל מ\"ג]. ואע\"ג דהכא עיקר הטומאה מונחת תחת הכותל. דיינינן לה כאילו מונחת רצוצה תוך עובי הכותל. ואם מונחת הטומאה תחת הכותל נגד חצי הכותל שלחוץ. הבית טהור כשהפרדסקין נעולים. ואין אומרים בכה\"ג דרך טומאה לצאת משם דרך הבית. אפי' היתה באמת טומאה ממש מונחת שם. מדאין מקום הטומאה שייך כלל להבית [וכלעיל מ\"ג] וכ\"ש הכא שאין כאן רק התפשטות הטומאה שתחת הכותל בהחצי ששייך לחוץ. מיהו בכה\"ג שהטומאה תחת חצי כותל החיצון וב' הפרדסקין נעולים כיון שרואין התחתון הנעול כאילו הוא אטום. בוקע למעלה גם להפרדסק העליון. כל שבתוכו נגד הטומאה שלמטה טמא. וגם העומד למעלה על ראש הכותל נגד הטומאה טמא. ורק הבית נשאר בטהרתו [כלעיל מ\"ג]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ומקומה טפח על טפח
שיש רווח טע\"ט ממעל להטומאה מלבד מקים הטומאה:"
+ ],
+ [
+ "כל העליות שעל גבה
לא מיירי שהכותל הטמא היה תחת אמצעה של עליה שע\"ג ושוב בנה עליה ע\"ג עליה. דבכה\"ג באמת רק עליה ראשונה שמאהלת על כותל הטמא היה טמא אבל לא על העליות שהן שוב בנויין ע\"ג עליה זו [כרמב\"ם פכ\"ה מטו\"מ ה\"ג וד']. אלא מיירי שהיה הכותל הטמא שדינה כקבר סתום גבוה הרבה. וראשי קורות של העליות שזו ע\"ג זו. כולן תחובות בנקבים שבכותל ומאהילות על קצת כותל הטמא. ועל רווח של העליות לפיכך נטמא כל רווח העליות. מיהו עליות דקתני לאו דוקא אלא גם החדר שתחת העליות שבצד הכותל משום דגם חדר ההוא תקרתו מאהלת על כותל הטמא. אבל בבנה חדר בצד הכותל הטמא. ומעזיבת החדר רק נוגע בהכותל הטמא. אבל אין המעזיבה של עליה מאהלת על הכותל ממש רק על פני הכותל הטמא. בהא לא איירי הכא. רק בסיפא דמשנתינו בהסמיך לה סוכה דאע\"ג דלת\"ק התם גם בכה\"ג טמא. ולא זו אף זו קתני. אפ\"ה לר' יהודה בסיפא טהור דמצריך שיהיה מאהיל ממש על הכותל הטמא:"
+ ],
+ [
+ "אפי' הן עשר
זו ע\"ג זו וכדאמרן:"
+ ],
+ [
+ "טמאות
דמדיש במקום הטומאה טע\"ט והאויר שם סתום מכל צד הו\"ל כל הכותל כקבר סתום לטמא כל אהלים שתקרתן מאהלת על קצת הקבר הסתום. אבל באין במקום הטומאה טע\"ט אז יש חילוק. דאם מונחת הטומאה תוך חצי עובי הכותל החיצוני אין הטומאה מתפשטת כלל להצדדים. רק בוקעת כנגדה למעלה ולמטה. ואם מונחת מחצי כותל ולפנים. אז אותו חדר שהטומאה מונחת כנגדה רצוצה בכותל טמא. דכמונחת בתוכו דמי. ושאר החדרים שלמעלה ושלמטה מאותו חדר כולם טהורים וגם למעלה ולמטה מהכותל. אפי' כנגד הטומאה טהורים [כפ\"ו מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "היתה עלייה אחת על גבי שני בתים
והכותל שהטומאה בה כנ\"ל היא תחת חלול העליה:"
+ ],
+ [
+ "היא טמאה
ר\"ל כל העליה התחתונה שהכותל תחת חללה כולה טמאה. דהטומאה שבכותל שהיא כקבר סתום בקעה לתוך העליה. והתפשטה שם בכל מקום [הא אם היתה הטומאה רצוצה תוך כותל זה אם יש חדר תחת העליה בצד הכותל דיינינן בה דין מחצה למחצה וכל העליה טהורה [כפ\"ו מ\"ג וד'] ואם אין חדר בצד הכותל. הרי הטומאה בוקעת ואיו טמא בעליה שע\"ג הכותל רק נגד הטומאה [ועי' בקרית ארבע בדיני רצוצה סי' ב']:"
+ ],
+ [
+ "טהורות
דתקרת עליה תחתונה חוצצת שלא תבקע הטומאה ממנה ולמעלה:"
+ ],
+ [
+ "כותל שנית
לקמן [פי\"ח מ\"ו] אמרינן איזה שונית. מקום שהים עולה בזעפו. ור\"ל הכא שע\"י זעף הגלים. מסיק הים שם על שפתו שרטון מחול ואבנים וכדומה. עד שברוב הימים מתהווה מהשרטון זה כעין הר על שפת הים. והדייגים הדרים שם על שפת הים עושין ברגלי ההר ההוא על שפת הים אהלים באופן שפתח האהל נגד הים וההר ההוא הוא כותל אמצעי של האהל:"
+ ],
+ [
+ "בוקעת יורדת
ר\"ל שאם היה טומאה טמונה תוך הכותל. אפי' יש במקום הטומאה טע\"ט ממעל להטומאה. אפ\"ה אין דינה כקבר סתום. מדאינה בנין ממש [וכפ\"ו מ\"ו בטומאה תחת העמוד] אלא בוקעת ועולה וכו'. והבית טהור. ונ\"ל דה\"ה בטומאה רצוצה שם מדא\"א לדון שם דין מחצה ומחצה אלא נידון כקליפת השום [כפ\"ו מ\"ו]. והא דנקט כותל שונית. ה\"ה כל כותל שנתהווה מקרקע עולם אלא לרבותא נקט שונית דאע\"ג דמבראשית לא היה שם הר רק אח\"כ נעשה. אפ\"ה מדנעשה מעצמו אין דינו כנפש בנוי לטמא כל סביביו. הא אם צבר אדם עפר יחד כעין הר כדי שיהיה כותל לביתו והיה תוך ההר הזה טומאה טמונה ורווח טע\"ט על גבה דינה כקבר סתום:"
+ ],
+ [
+ "נפש אטומה
ר\"ל בנין כמין עמוד הבנוי על הקבר אטום דהיינו שאין על הטומאה שהיא תחת העמוד אויר טע\"ט:"
+ ],
+ [
+ "טהור
דמדאין אויר טע\"ט ממעל להטומאה. אין להנפש שע\"ג דין קבר סתום לטמא בכל צדדיו להנוגע שם. רק הטומאה בוקעת למעלה ולמטה ורק כנגדה:"
+ ],
+ [
+ "בוקעת ויורדת
דלכל קבר סתום תרתי בעינן שיהיה בנין בידי אדם ושיהיה נמי אויר טע\"ט ממעל להטומאה משא\"כ כותל שונית דאע\"ג שיש טע\"ט ממעל להטומאה עכ\"פ לא נעשה בידי אדם. וכ\"כ נפש אטומה דאע\"ג דנעשה בידי אדם. עכ\"פ אין אויר טע\"ט במקום הטומאה ממעל להטומאה. ולהכי בזה ובזה אין בהן דין קבר סתום ומה\"ט נסמכו יחד ב' הדינין מכותל שונית ונפש:"
+ ],
+ [
+ "סמך לה סוכות
אדסמיך לה קאי. שהיה טע\"ט אויר ממעל להטומאה. והסמיך הסוכה להנפש דהיינו שאין ראש הסכך על קצה הנפש. נמצא שסכך הסוכה אינו מאהיל אפי' על קצת מהנפש:"
+ ],
+ [
+ "טמאות
דלא דמי לפרח העמוד דתחתיו טהור [כפ\"ו מ\"ז] דהתם הרי אין על העמוד דין קבר סתום. דהרי קרקע עולם הוא. אלא דין טומאה רצוצה יש לו שרק בוקעת ועולה כנגדה ולהכי תחת הפרח טהור. משא\"כ הכא הרי קבר סתום מטמא במגע ובאהל. וכיון שפני כותל הנפש הטמא הוא תוך הסוכה. הו\"ל כאילו מאהיל הסכך על הקבר הסתום ועל האויר שתוך הסוכה. ודמי הכא ממש לריש פרקן אלא דהתם מדתחב ראשי הקורות תוך הכותל הטמא. הרי האהיל' התקרה ממש על הקבר הסתום ועל אויר העליה. ולהכי באמת לא פליג ר' יהודה התם. משא\"כ הכא מדהסמיך רק הסוכה להנפש ופני הנפש הוא תוך חלול אויר הסוכה ס\"ל לת\"ק דגם זה מחשיב כמאהיל על קבר הסתום. [ומצינו דוגמתו לקמן [ספי\"ב] בנגע במשקוף של בית שמת בתוך הבית דנטמא האדם. ופי' הרמב\"ם [פ\"א מטו\"מ הי\"א] דמיירי דצרף ידו עם המשקוף דמדהניח ידו בשוה עם המשקוף הו\"ל כאילו הכניס ידו לבית הטמא. ה\"נ ודפני הכותל מצורף להמעזיבה. הו\"ל כאילו היתה הכותל תוך הסוכה ומתורץ בזה קו' רכ\"מ להראב\"ד ספ\"ז מטו\"מ וע\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה מטהר
לפי פירושינו הנ\"ל נ\"ל דס\"ל לר' יהודה. דלא דמי לריש פרקן. דהתם תקרת העליות תמוכות על קבר הסתום ומאהילות עליו באמת משא\"כ הכא דהסוכה רק סמוכה ולא תמוכה על הנפש. ס\"ל דלא חשיב כמאהיל על הקבר הסתום:"
+ ],
+ [
+ "באהלין
נ\"ל דמדלא קאמר בתר הכי כיצד. ש\"מ דסיפא לאו פירושא דרישא הוא. אלא ה\"ק ברישא כל שפוע וכו'. דלא תימא דוקא אהל שהתקרה שלו שוה מטמא טומאת אהלים. דהרי טומאת אהלים ממשכן גמרינן [כשבת דכ\"ח א'] והתם היו דפנות ותקרה שוה ע\"ג אלא בטומאה כל שפוע וכו'. ואמר כל דר\"ל בין שהתקרה משופעת על כותלים או שאין להאהל תקרה כלל רק שדופן האהל הוא בשפוע. ועי\"ז נעשה כעין תקרה להאהל אפ\"ה דינו כאהל ומטמא טומאת אהלים. ולרמב\"ם [פי\"ח מטו\"מ ה\"ז] באמת גריס כיצד בתר הרישא. א\"כ לפי הך גרסא הכי קאמר תנא. אף שאמרנו שכל אהל שאין בו טע\"ט נידון כרצוצה. אפ\"ה שפוע אהלים שגבוה מצד א' טע\"ט. ותחת צד השני הוא נמוך מטע\"ט אין בו דין טומאה רצוצה כשהטומאה במקום הנמוך ואין בו דין חילול בפ\"ע כשהטומאה בתוך האהל. דנימא דמדאינן פתוחין זל\"ז טע\"ט. אין טומאה עוברת מזל\"ז אלא הו\"ל אותו חלול הקטן כחלול האהל ממש. וע\"ז שואל שפיר כיצד:"
+ ],
+ [
+ "וכלה עד כאצבע
שכנף שולי האהל שלמטה אינו גבוה מהארץ רק כאצבע:"
+ ],
+ [
+ "טומאה באהל
היינו במקום שהיריעה מנושא טע\"ט מהארץ:"
+ ],
+ [
+ "כלים שתחת השיפוע
ר\"ל תחת יריעת האהל במקום שנמוך:"
+ ],
+ [
+ "טמאים
ולא אמרינן דמדמונחת במקום שאין טע\"ט בין הטומאה להיריעה שע\"ג תהיה הטומאה בוקעת ועולה ויורדת. ומדאין החלול ההוא פתוח טע\"ט לחלול של האהל. לא תתפשט הטומאה כלל מתחת הרדוד לתוך האהל. אלא אמרינן דמדעכ\"פ מעורבים ב' האוירים. בטל החלול הקטן הזה לגבי האהל וכמונחת טומאה באהל דמי. מיהו דוקא הכא שב' האוירים הם תחת תקרה א'. וכחור שבבית דמי. דמדאינו מפולש ומשתמש לבני הבית כחלול של בית דמי. ולא דמי לחללים שבעובי כותל מגדל [כפ\"ד] דלא בטלו לגבי מגדל. דהתם לתשמישין בפ\"ע עשוייה ולא לתשמישי המגדל. משא\"כ הכא הוה אותו חלול כשאר זוית שבבית. אבל חור מפולש שבכותל בין בית לבית שאין בהחור טע\"ט פתוח אע\"ג שטומאה נכנסת לתוכו מהבית לטמא במחצה למחצה [כפ\"ו מ\"ד] עכ\"פ אין הטומאה מתפשטת מהמחצה ולהלן. ובפתוח החור פחות מטפח רק לבית א'. נ\"ל דמדפתוח רק לצד א' רק לתשמיש הבית שפתוח לו עשוי ואינו נידון במחצה ומחצה. אלא אם הטומאה בבית כולו טמא:"
+ ],
+ [
+ "טומאה מתוכו
שהטומאה מונחת תוך חלול האהל. בין שמונחת תחת מקום שהיריעה מנושא שם טע\"ט או תחת השפוע הנמוך שם מטע\"ט. וה\"ה בכל אהל שקירויו שוה ויש חור בכותלו. רק מדאיירי בשפוע אהלים נקט הך דינא הכא. ומיירי נמי רק באהל הנעשה מצמר ופשתן או שער בע\"ח. דמקבלי טומאה אע\"ג דאיכא ב' לטיבותא שאינו כלי. וגם מחובר בארץ. דאי באהל הנעשה משאר גדולי קרקע. הרי אמק\"ט רק בתרתי לריעותא דהיינו שאינו כלי וגם אינו קבוע בארץ. וכיון שכן אין חילוק בין תוכו לאחוריו דבנטמא א' נטמא חבירו ככל כלי מטולטל. [כך נ\"ל דאוקמא בפשתן דוקא. ועי' בפתח האהל סי' א' ב']. ומיירי נמי שהיה כזית ממת וכדומה תוך האהל והשתא כשנגע בו הטהור. כבר הוציאו הטומאה מהאהל. דאי בעוד הטומאה תוך האהל. אפי' בנגע בו אז הטהרה מאחוריו טטו\"ז [ועי' פתח האהל סי' ז]:"
+ ],
+ [
+ "הנוגע בו מתוכו
לאחר שיצא המת:"
+ ],
+ [
+ "טמא טומאת שבעה
ודוקא הנוגע בו. אבל הנכנס לתוכו לאחר שהוציאו המת או נשאו ולא נגע בו. טהור לגמרי. דרק מת עצמו מטמא גם במשא ואהל ולא הדברים שנטמאו בו [כרמב\"ם פ\"ה מטו\"מ. ועמ\"ש בס\"ד לעיל פ\"א מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ומאחוריו טמא טומאת ערב
דדיינינן צד היריעה שכלפי פנים ככלי שנגע במת. וצד חוץ של היריעה ככלי שנגע בכלי הראשון. והרי בכה\"ג רק אלו הב' כלים טמאים טו\"ז. ולא האדם או כלי שחזר ונגע בכלי הב' [כפ\"א מ\"ב]. ולא דמי הך יריעות האהל לכלי שהאהיל על המת. דבנטמא בצד א' דוקא בנטמא במשקין לא נטמא כולו [ככלים פכ\"ה] אבל בשאר טומאות כולו טמא. י\"ל כלי שאני שאינו חוצץ בפני הטומאה [כפ\"ו מ\"א] אבל. הכא אע\"ג שכל האהל נטמא. עכ\"פ הרי צד פנימי וצד חיצון משונים בדינן. דצד פנימי נטמא במת. וצד חיצון חוצץ בפני הטומאה שלא תבקע להלן. [ות\"ש סיעתא לרמל\"מ פ\"ה מטו\"מ הי\"ב. שכ' דגם אהל צמר ופשתן אף שהוא טמא. אפ\"ה כשהוא נטוי כאהל חוצץ] ומדמשונין ב' צדדי האהל בדינן להכי דיינינן להו כב' כלים שנגעו זב\"ז. [מיהו ק' הרי כל עוד שהיה המת בתוך האהל. גם צד החיצון של האהל היה מטמא טו\"ז להנוגע שם. וכיון שכן היאך אחר שהוציאו המת מהאהל פרח ממנו חומר טומאתו שבתחלה. שלא יטמא מהשתא להנוגע שם רק טו\"ע. וכי טומאה שבה להיכן הלכה [כפסחים ל\"ג ב']. ואת\"ל הך טו\"ז שהיה צד החיצון מטמא מתחלה לאו טומאת מגע עצמו היה רק מחמת המת שהיה אז בתוכו דמדאין האהל מתחשב הו\"ל כאילו נגע בהמת עצמו. עכ\"פ מ\"ש מהא [כלים פי\"ח מ\"ז] כרע שהיה טטו\"ז וחיברה למטה כולה טטו\"ז אע\"ג שהמטה מתחלה טהורה היתה. אפ\"ה מדחיברה להכרע מחשבה כגוף א' וכולה טמא טו\"ז כ\"ש הכא שמתחלה בשעה שנטמא צד פנימי. גוף א' היה מעיקרא עם צד חיצון. והיאך לא נימא שגם לענין לטמא הנוגע לא יחשב כגוף אחד חיצון כפנימי. ואת\"ל דוקא לענין טומאת עצם הגוף המחובר אמרינן התם והכא דמחשב כולה כגוף א'. משא\"כ לטמא אחרים כמו דמחלקינן הכא בין צד חיצון לפנימי כ\"כ מחלקינן התם בין נוגע לכרע או בהמטה שנתחבר להכרע. עכ\"פ ק\"ל כיון דדיינינן צד חיצון ככלי שנגע בפנימי. א\"כ הו\"ל לטהר הנוגע לגמרי וכ\"כ צד חיצון טהור לגמרי דהרי מגע בית הסתרים היא שאמ\"ט [כחולין עב\"ב. ורמב\"ם סוף טו\"מ]. ואת\"ל דאפ\"ה מטמאינן הנוגע משום חיבורין. ליתא דכבר כתבו תוס' [שבת י\"ז א'] דבמפסיק דבר שלא נתטמא במגע בעיקר הטומאה אין שם דין טומאה בחיבורין. ותו דהרי הר\"ב כתב בעצמו שהאהל בין בפנים ובין בחוץ טמא טו\"ז. והיאך יטמא צד חוץ טו\"ז. והרי חשבית לי' כב' כלים. והם לא נגעו זב\"ז רק בטומאת ביהס\"ת. ונ\"ל.דדוקא כשנטמא הב' מצד נגיעה. אמרינן שפיר דמגע ביהס\"ת אמ\"ט. אבל הכא הא דמטמאינן צד החיצון אינו משום שנגע בצד הפנימי. דהרי באמת גוף א' הוא צד הפנימי עם צד החיצון וכמו שהאהיל זה על המת כן האהיל זה. רק דאפ\"ה הקילו בהנוגע בצד החיצון טפי מבנוגע בצד פנימי. משום דצד חיצון חוצץ בפני הטומאה קלישא טומאתו גם לענין הנוגע. ומה שאמרו רבותינו דהוה ככלים בכלים. לאו שיהיה הכא ממש כנגיעת כלים בכלים. אלא ר\"ל שהקילו חכמים בנגיעת החיצון שיהיה שוה בדינו כנוגע בכלים שנגעו בכלים ושיהיה טמא רק טו\"ע. תדע דאי באמת ככלים בכלים תדין להו. הרי הנוגע כלים בכלים בחיבורין לתוס' שבת [י\"ז א' ד\"ה ששמע וד\"ה אמר] גם השלישי טטו\"ז [דלא כרמב\"ם פ\"ה מטו\"מ] אע\"כ כדאמרינן דרק לענין קלות דין טומאתו השווהו לדין כלים בכלים ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "טמא טומאת ערב
נ\"ל דטעם הדבר. דהרי בכל ב' חצאי שיעור החמור מצטרף להקל. ואין הקל מצטרף להחמור [ככלים פכ\"ז מ\"ג וטהרות פ\"א מ\"ה ומעילה פ\"ד מ\"ד] והרי ה\"נ לענין שיצטרף חצי זית שבחוץ להחצי זית שבפנים. הרי בשר המת שבצד א' אין בו כח לטמא צד הב' רק טו\"ע ואיך יצטרף להבשר שבצד הב' שחמור ממנו. שיטמא צד הב' טו\"ז. להכי החמור מצטרף להקל. ונחשב צד הב' כאילו כל הכזית בצד הא' ודו\"ק. מיהו כל זה להנוגע בהאהל אבל האהל בעצמו ודאי טטו\"ז. דלגבי אהל עצמו. ודאי מצטרפי נגיעת ב' החצאי זיתים כרבנן דר' דוסא [לעיל רפ\"ג ועי' רמב\"ם פי\"ח מטו\"מ ה\"ז ועי' עוד שם פ\"ד ה\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "מקצתו
של יריעות האהל:"
+ ],
+ [
+ "מרודד על הארץ
דבכה\"ג אין האויר פחות מטע\"ט שתחת הרדוד מעורב עם אויר האהל עצמו. דבמעורבים ב' האוירים במקצת הרי כבר אמרנו דדינו כשאר האהל:"
+ ],
+ [
+ "טומאה תחתיו
תחת אותו רדוד. וכגון שהטומאה מונחת בגומא תחת הרידוד:"
+ ],
+ [
+ "או על גביו
ע\"ג הרדוד:"
+ ],
+ [
+ "טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת
ואף שלא נגע הטומאה בהרדוד. עכ\"פ מדנמוך שם מטע\"ט הרי בקעה הטומאה אל הרדוד והו\"ל כאילו נגעה הטומאה בהרדוד. ונטמא האהל כולו. אבל הנכנס להאהל אפי' בעוד הטומאה תחת או ממעל להרדוד. לא נטמא דכל שאין אהל טע\"ט ע\"ג הטומאה. טומאה רצוצה היא. ובוקעת רק למעלה ולמטה ואינה מתפשטת לצדדים. ואע\"ג דעכ\"פ בנגע בהאהל אף לאחר שהוציא הטומאה מתחת הרדוד נטמא. אפ\"ה אין האהל מטמא להנכנס בו או להמאהיל עליו ואפי' במשא אמ\"ט:"
+ ],
+ [
+ "מקצתו מרודד על הארובה שבין בית לעליה
והטומאה בבית. ומיירי שהעליה מקורה גם ממעל להארובה. דאל\"כ היאך אפשר שתכנס הטומאה מהבית להעליה דרך הארובה. הרי כשהטומאה בהבית גם בבית עצמו נגד הארובה טהור [כלקמן פ\"י מ\"א] אבל כשהעליה מקורה אז הקרוי שממעל להארובה עירב האוירים שלמטה מהקרוי להטמא למטה גם נגד הארובה [כפ\"י מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר מציל
שלא תכנס הטומאה מהבית להעליה:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר אינו מציל
נ\"ל דבהא פליגי במה דאמרינן לקמן [פ\"ח מ\"א ומ\"ג] דאין יריעה מצלת רק בשעשויה אהלים דהיינו גג ודפנות. ר' יוסי ס\"ל דאף דלגבי תוך האהל שבעליה לא מחשב הרדוד כשפוע אהלים. ולא נטמא מה שבתוך האהל זה כשלא נגע בהאהל עצמו. והיינו משום דאין האויר שתחת הרדוד מעורב עם אויר האהל. נמצא שאין הרדוד מחשב כחלק מגוף האהל שיש לו גג ודפנות. עכ\"פ כיון שרדוד הזה פרוס על הארובה שבמעזיבה שיש דפנות הבית תחתיה. להכי מחשב הרדוד שפיר כאהל עם גג ודפנות ומציל. ור\"ש ס\"ל דדוקא אם היריעה עצמה עשויה גג ודפנות מצלת. אף שעשוי מדבר המק\"ט חוצץ [ועי' פתח האהל סי' ג] אבל הכא שהדפנות אינן ממין הרדוד. הו\"ל הרדוד כשאר יריעה מטולטלת שמק\"ט. וכל המק\"ט אינו חוצץ בפני הטומאה [ולפ\"ז נ\"ל דדוקא הכא דהרדוד הוא ג\"כ קצוות האהל ס\"ל לר\"י שמציל. אבל אם פרס יריעה פשוטה על הארובה. אז גם לר' יוסי כיון דהיריעה מק\"ט. וגם אינה קצוות אהל. לפיכך גם לדידיה כל שאין היריעה עצמה עשויה גג דפנות אינה חוצצת [וכלקמן פ\"י מ\"ד]. ומיהו מה שבתוך האהל שבעליה. לכ\"ע בין שנטמא העליה או לא בכל גונא אם האויר שתחת הרדוד והאויר שתוך האהל פתוחין זל\"ז בשיעור טע\"ט. נטמא תוך האהל. ואם אין פתוחין זל\"ז טע\"ט. לא נטמא תוך האהל. אפילו בעוד המת למטה בהבית. רק דהנוגע בהאהל בין בפנים ובין בחוץ ואפי' לאחר שיצא המת מהבית טמא. משום דנטמא הרדוד מדהאהיל על הטומאה בעוד שהמת בבית. והרי הרדוד גוף א' הוא עם יריעות האהל:"
+ ],
+ [
+ "כלן טמאין
ר\"ל כל דבר אפילו אדם וכלים שבא תחת משקוף הפתח בעוד המת בהבית טמא כאילו היה יחד באהל עם המת. ואע\"ג שהדלתות כולן נעולין ומפסיקין בין אויר הבית הטמא להאויר שתחת המשקוף עכ\"פ מדיש בכלל כל הפתחים אלו חד פתח שודאי סופו להוציא משם המת והפתח ההוא ודאי טמא מהלממ\"ס אף שהיא נעולה הרי כל הלממ\"ס כדאורייתא דמי [כרמב\"ם פ\"א מאישות ה\"ב]. והרי בדאורייתא אמרי' מדרבנן אין ברירה. וכולן טמאין. לפיכך אף שאח\"כ הוציאו המת בא' מהפתחים אפ\"ה לא אמרינן דהוברר הדבר למפרע שזה היה מוכן להוציא בו ונטהר שאר הפתח. ונ\"ל דאי נימא כרמב\"ם הכא דבית שפתחיו נעולים דינו כקבר סתום מיירי הכא שיש להבית עוד חור פתוח לחוץ טע\"ט. ונתבטל עי\"ז מלהחשב כקבר סתום. דאם לא כן אפי' חישב להוציאו בא' מהן כולן טמאין. מדדין הבית כקבר סתום. ותו דא\"כ ל\"ל דנקט ברישא פתח דוקא הרי בל\"ז כל הנוגע בכותלי קבר סתום נטמא:"
+ ],
+ [
+ "נפתח אחד מהן
אפי' מאליו:"
+ ],
+ [
+ "וכלן טהורים
והיינו להבא אבל מה שהיה תוך הפתחים קודם שנפתח פתח זה. כבר נטמא הדבר ההוא קודם שפתח פתח זה מטעם אין ברירה:"
+ ],
+ [
+ "חשב
ר\"ל שאמר כך [עמ\"ש בס\"ד לעיל ספכ\"ה דכלים]:"
+ ],
+ [
+ "או בחלון שהוא ארבעה על ארבעה טפחים
דכך הוא השיעור להוצאת המת. אולם אם היה כזית ממת הוה סגי בחלון טע\"ט [כלעיל פ\"ג מ\"ו]. והא דלעיל במת בבית וכ\"כ בנפתח אחד מהן לא נקט שיעור זה של ד' טפחים. ה\"ט משום דסתם פתח גדול טפי מזה. ונ\"ל עוד דהא דבב' בבי דלעיל בכולן נעולים או בנפתח א' מהן לא נקט חלונות וחלון. ה\"ט משום דכשהמת בבית באמת לא תימא שיהיו נטמאו כל החלונות הסתומות שבבית מדאין דרך להוציא המת דרך החלון וגם בנפתח אחד מהחלונות בלי כוונה להוציא המת משם. אף שהחלון בעצמו שנפתח ודאי טמא. שהרי הטומאה התפשטה לשם. עכ\"פ עי\"ז לא נטהרו הפתחים שהדרך להוציאו בהן. והכי אמרינן להדיא בתוספתא דמכילתין [פ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "הציל על כל הפתחים
שנשארו נעולים. והא דלא קתני הכא הוא טמא וכולן טהורין וכלעיל. נ\"ל דהכא שהמציל עדיין נעול לא שייך למתני גביה הוא טמא. דהרי אפשר שיחזור לטהרתו. כשיחשוב שוב להוציאו בפתח אחר כשלא הערים [כתוספתא פ\"ח ועי' פ\"ג סי' נ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "יחשוב עד שלא ימות המת
דס\"ל דאחר שמת כבר הוחזקו הפתחים כולן לטומאה לפיכך רק מעשה מהני לטהר הפתחי' להבא:"
+ ],
+ [
+ "בית הלל אומרים אף משמת
מהני מחשבה לבד לטהר הפתחי' להבא. מיהו לטהר הפתחים למפרע כ\"ע מודו דאפילו נפתח אחד מהן והתכוון שפותחו כדי להוציא בו המת. אפ\"ה כולן טמאין למפרע. דטומאת הפתח שוודאי יוציאו משם הלממ\"ס היא. וכדאורייתא דמי ואין ברירה:"
+ ],
+ [
+ "היה סתום
שהיה א' מהפתחים סתום באבנים ושאר הפתחים היו נעולין בדלת. והן היו מיוחדים לכניסה ויציאה תמיד:"
+ ],
+ [
+ "ונמלך לפתחו
אף שלא חישב להוציאו משם עכ\"פ לא גרע מנפתח מאליו:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים כשיפתח ארבעה טפחים
בהפתח שהיה כולו סתום באבנים. אז נצולו כל שאר הפתחים:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים כשיתחיל
משיתחיל להסיר קצת מהאבנים. מיד נצולו הפתחים האחרים להבא:"
+ ],
+ [
+ "ומודים בפותח בתחלה
שלא היה בהכותל זה במקום זה פתח מעולם והשתא נמלך לעשות שם פתח:"
+ ],
+ [
+ "שיפתח ארבעה טפחים
דאינו מציל על הפתחים האחרים עד שיפתח וכו' בין שחישב או לא חישב להוציאו בו. נמצא דלב\"ה ג' מדריגות יש. (א) בשנעול הפתח בדלת סגי בשחישב להוציא משם דרך אותו פתח ונצולו הפתחים האחרים. (ב) ואם הפתח סתום באבנים אינו מציל על האחרים עד שיעשה קצת מעשה בפתיחתו. (ג) ובלא היה שם שום פתח מעולם אינו מציל על הפתחים ממש עד שיגמור פתיחה כשיעור הראוי להוציא הטומאה שבתוכו:"
+ ],
+ [
+ "והוציאוה מבית לבית
ובבית הב' תוך זמן קצר משהכניסוה לשם ילדה נפל מת:"
+ ],
+ [
+ "הראשון
הבית הראשון שהכניסוה משם להשני:"
+ ],
+ [
+ "טמא בספק
אף דגם אם היה הנפל כבר מת בבטן האשה בבית הראשון הרי טומאה בלוע אינו מטמא. עכ\"פ שמא כבר נפתח הקבר שם. דהיינו פי הרחם. עד שכבר היה נראה ראשו. ואז הו\"ל כבר כיצא לשם ונטמא הבית:"
+ ],
+ [
+ "והשני בודאי
אף שהוציא הכלים קודם שיצא הולד. עכ\"פ מחזיקין טומאה מזמן לזמן במקומה. ואמרינן שכבר נפתח הרחם קודם שהוציא הכלים:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהיא ניטלת בגפים
שחברותיה נשאו היולדת בזרועותיהן מבית הראשון להשני. דמדלא היתה יכולה לילך בעצמה לשם. להכי מספקינן שמא כבר נפתח שם הרחם. או שמא מכח חולשתה לא יכלה לילך:"
+ ],
+ [
+ "אבל אם היתה מהלכת
ברגליה מבית א' לבית ב':"
+ ],
+ [
+ "הראשון טהור
ר\"ל לולי שנפתח רחמה בבית הראשון. לא היתה יכולה לילך משם לבית הב':"
+ ],
+ [
+ "עד שיעגילו ראש כפיקה
דברי ר' יהודה היא. וה\"ק הא דאמרי דבהלכה ברגליה הבית הראשון טהור. זהו דוקא בשראש הנפל גדול ככדור שבראש הפלך שטווח בו הנשים חוט השתי. שהוא דק משל ערב [ולכן גם הפיקה א\"צ כובד וגודל כ\"כ כהפיקה שטווין בו ערב]. דמדגדול ראש הנפל כל כך ע\"כ שנפתח הקבר כפי שיעור זה קודם צאתו. והוא בכדי שיראה הראש מבחוץ. ולהכי אילו היה נפתח הקבר לא היתה יכולה לילך. אבל בקטון ראשו מזה. אז אפי' נפתח הרחם כפי שיעור צאת ראשו זה. אפ\"ה היתה יכולה לילך ולפיכך גם בהלכה ברגליה הבית הראשון טמא מספק:"
+ ],
+ [
+ "יצא הראשון מת והשני חי
שילדה תאומים. הראשון נולד מת והשני נולד חי:"
+ ],
+ [
+ "טהור
ר\"ל אם הוציא הראשון המת מן הבית ואח\"כ נולד החי. והרי הוא טהור מטומאת ז' דאף שהולד הראשון כבר מת במעי אמו. והרי נגע בו אז החי שבצדו. טומאה בלוע הוא ואמ\"ט. ואע\"ג שאחר יציאת הראשון היה נשאר הרחם פתוח בין לידת המת ללידת החי. ואיך לא יטמא החי שברחם מהמת שכבר נולד והוא בבית. דאע\"ג דאין דרך טומאה להכנס. היינו רק כשהטהרה הוא במקום הסגור. אבל הכא כשהרחם פתוח טפח. הרי ודאי התפשטה הטומאה מהבית לתוך הרחם דרך הפתח פתוח טפח. נ\"ל דדוקא לטומאה בלוע אמרינן [לעיל ריש מ\"ד] דמשנפתח הקבר הו\"ל כיצא. מדאיכא נמי סברא דסוף טומאה לצאת. אבל לגבי טהרה בלוע אף שנפתח הקבר. אע\"ג שגם הוא סופו לצאת מעצמו. אפ\"ה כל עוד שלא יצא לא הו\"ל כיצא. ולהכי אף שהרחם פתוח טפח ותתפשט הטומאה שם מהבית. אפ\"ה כיון דהולד כלא יצא דיינינן ליה. והו\"ל טהרה בלוע שאמק\"ט כדאמרינן בבלע טבעת טהורה ונכנס באהל המת דנשארת בטהרתה [עי' סוף מקואות וחולין עא\"א]. ואת\"ל עכ\"פ נימא עובר ירך אמו ומדהאם נעשת אה\"ט. גם ולדה שברחם נעשה אה\"ט. י\"ל בשעת לידה שכבר נעקר הולד לצאת לא אמרינן עובר ירך אמו [ועתוס' ב\"ק מז\"ב ד\"ה מ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "טמא
אף שהוציאו החי מהבית קודם שנולד המת עכ\"פ מיד שנפתח הקבר להראשון החי הו\"ל גם המת שעדיין בהרחם כיצא וטימא לכל אשר בהבית. ואפי' בעוד החי תחוב בפה הרחם וסותמו. אפ\"ה מדעכ\"פ החי מק\"ט. וכל המק\"ט אינו חוצץ בפני הטומאה שלא יטמא המת שברחם את כל מה שבבית. וכ\"ש שנטמא הילד החי בשעה שיצא. [והר\"ש והר\"ב כתבו דלהכי חי טמא משום שכשנפתח הרחם סוף טומאה לצאת. ותמהני דסוף טומאה לצאת לא שייך רק כשחדר הפנימי נעול [וכרפ\"ד] אבל בפתוח ממילא מתפשטת הטומאה מחדר לחדר דרך הפתח טע\"ט. ותו.כיון שנפתח הקבר והו\"ל כילוד. אפי' לא נימא סוף טומאה לצאת. הרי גוף האם שמק\"ט אינו חוצץ בפני הטומאה והו\"ל כאילו מונח המת בהבית ונטמ' כל מה שבבית]:"
+ ],
+ [
+ "טהור
דס\"ל לר\"מ דדוקא כשנולדו בשפיר א'. להכי מדמונחין שניהן בכיס א' על כרחך שלא נסגר פי הרחם בין לידת ראשון החי ללידת השני שמת. נמצא שפתיחת הקבר להראשון היה ג\"כ פתיחת הקבר להשני. לפיכך כשנולד הולד החי. הו\"ל גם השני המת כאילו כבר יצא וטימא להחי מיד כשנולד. אבל כשנולדו בב' כיסין. שנסגר הרחם בין לידת ראשון להשני. להכי אין פתיחת הקבר של הראשון מועיל שיהיה עי\"ז גם המת הבא אחריו דינו כאילו כבר יצא. להכי אמרינן החי טהור. ואע\"ג שהקבר היה פתוח טפח. אפ\"ה לא התפשטה טומאה מהמת שבתוך הרחם. לתוך הבית. דמדהו\"ל עכ\"פ כאילו לא יצא. הרי טומאה בלועה אין בה טומאה כלל [ועי' רב\"א]:"
+ ],
+ [
+ "האשה שהיא מקשה לילד
וחוששין שתמות האם ע\"י קישוי לידתו. והכא ודאי בולד בן קיימא מיירי. דאל\"כ מה קמ\"ל. ותו דבסיפא ביצא רובו אמאי להצלת האם לא יגע בו:"
+ ],
+ [
+ "מפני שחייה קודמין לחייו
לכאורה קשי' מה זה טעם. והרי זהו עצמו דקאמר ברישא. ונ\"ל דה\"ק דאפי' ידעינן בודאי שכלו לו חדשיו. וכגון שבעל ופירש [כשבת קל\"ו א'] אפ\"ה חייה קודמין לחייו קדימה זמניית דכל עוד שהוא במעי אמו. לאו נפש חי מקרי. דהרי בנוגף אשה הרה ויצאו ילדיה פטור ממיתה [רש\"י סנהדרין ע\"ב ב']:"
+ ],
+ [
+ "יצא רובו
היינו שיצא פדחתו כבר. דאז כבר יצא רוב ראשו. והו\"ל כילוד:"
+ ],
+ [
+ "אין נוגעין בו
ואפי' לא ידעינן בודאי שכלו לו חדשיו. לא אמרינן אין ספק מוציא מידי ודאי [כנדה טו\"א] אלא אמרינן רוב נשים ולד מעליא ילדן [כש\"ס יבמות קי\"ט]. ואע\"ג דאין הולכין בנפשות אחר הרוב [סנהדרין דע\"ט] היינו לעשות מעשה להרוג אדם. אבל לענין שב ואל תעשה מלהרגו כי הכא הולכין אחר הרוב. וא\"כ לא גרע הוא מאמו. ולהכי אין נוגעין בו [ועי' יומא פד\"ב בענין פקוח הגל ודו\"ק]."
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "יש מביאין את הטומאה
בהיה תחתם טומאה וטהרה אע\"ג שלא נגעו אהדדי נטמא הטהרה:"
+ ],
+ [
+ "וחוצצין
בין כשהיו כמחיצה זקופה או כתקרה בין הטומאה לטהרה. נשאר' הטהרה בטהרתה:"
+ ],
+ [
+ "השידה
תיבה גדולה מאד:"
+ ],
+ [
+ "והתיבה
קטנה משידה:"
+ ],
+ [
+ "והמגדל
ארגז שראנק בל\"א. ומחודד למעלה כמגדל וכולן כלי עץ ממש הן:"
+ ],
+ [
+ "כוורת הקש
עשוי מקש:"
+ ],
+ [
+ "כוורת הקנים
העשוי מקנים. וקמ\"ל הנך. לאשמעינן דאע\"ג דעשויין מגדולי קרקע שאינן כלי עץ ממש. אפ\"ה דינן ככלי עץ וה\"ה שאר מינין [רמב\"ם פ\"א מכלים הי\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ובור ספינה אלכסנדרית
הוא חבית גדולה שעשויה כעין בור מעץ. וממלאין אותה מים מתוקים. שיוליכו עמם הספנים הנוסעים בספינות גדולות של אלכסנדריא שפורשים לימים רבים בים. ונקט אלכסנדריא. וה\"ה כל ספינות גדולות המפליגות לים. ורק משום דבזמן המשנה. אחר אשר החריב אלכסנדר מוקדון את צור וצידון. שהיו מלפנים מרכלות עמים באניות רבות למרחקים [כנזכר ישעי' כ\"ג ויחזקאל כ\"ו וכ\"ז] ואלו היו ראשי ממלכות הפעניציער המפורסמים. ולאחר שהשביתם שוב בנה עיר. וקראה על שמו אלכסנדריא. והחזיק ידה לשלוח אניות גדולות ורבות למרחקים תחת צור וצידון שהחריבם:"
+ ],
+ [
+ "שיש להן שולים
רחבים לישב עליהן בלי סמיכה אחרת:"
+ ],
+ [
+ "שהם כוריים ביבש
אשידה תיבה ואינך כולהו דנקט במתניתין קאי. דבכל אחד צריך שיהיו ג' תנאים הללו [סי' רמ\"ס] דהיינו שיהיה מושבו רחב כדי שיהיה לו קביעות כאהל. משא\"כ במחודד. ושיחזיק תוך הכלי מ' סאה בלח דהיינו כמדת אמה על אמה ברום ג' אמות. ושיחזיק עם הגודש. ס' סאה ביבש. וזהו רק כשלא יהיה הכלי ארוך וצר. אלא פיו רחב. והכלי עגול בדפנות סביב וגבהו כחצי רחבו [כשבת לה\"א ורש\"י שם]. וכשיש בהכלי ג' תנאים הללו. אינן מתטלטלין מלאין. והו\"ל כלי עץ העשוי לנחת דדינו כאהל ואמק\"ט [כרפט\"ו דכלים] ולהכי חוצצין. והא דלא נקט סתמא כל כלי שיש לו שולים וכו'. ה\"ט מדיש כמה כלים דאף שמחזיקין מ\"ס וכו' אפ\"ה עשויין להתטלטל ומק\"ט ואינן חוצצין [וככלים שם. אמנם ק' אמאי שידה תיבה ומגדל ואינך מביאין וחוצצין והרי תנינן דהנכנס לחו\"ל בשידה תיבה ומגדל טמא. מדקיי\"ל אהל זרוק לא שמיה אהל [כעירובין דלע\"ב]. ואת\"ל דהיינו רק שלא תחשב הכלי אהל לחוץ על מה שבתוכה. ולכן האדם שבתוכה נטמא. אבל עכ\"פ חוצצת היא בין האויר שלמעלה ושלמטה ממנה. ליתא דהרי אדרבה חזינן לקמן [פ\"ט מי\"ב] דבין אויר שלמעלה ושלמטה ממנה אינה חוצצת ועל מה שבתוכה חוצצת. והן אמת שלפי דעת רבעתו\"ס [חגיגה כה\"א ד\"ה אהל] בנזרקת באויר לכ\"ע אינו אהל. ובמונח במקומו לכ\"ע דינו כאהל ופלוגתייהו רק כשבני אדם או בהמות מוליכין אותה. ובזה קיי\"ל כר' דל\"ש אהל. א\"כ י\"ל דהכא מיירי בעומד האהל במקומו דלכ\"ע שמיה אהל. אלא לתוס' עירובין [דלע\"ב] דרק במונחת במקומה פליגי וכגון שהיתה השידה מונחת סמוכה למצר א\"י. ופיה בא\"י וחללה בח\"ל. ונכנס לתוכה. וגם בזה קיי\"ל דלא שמיה אהל. ק' משנתינו היכי נוקי לה. והנה רבינו מהרש\"א אף הוא היה מתכוון לומר שדברי רבתו\"ס בחגיגה ובעירובין עולין בקנה א'. וכוונתם בחגיגה כך הוא כוונתם בעירובין. אבל פשטות לשונם בעירובין לא משמע כן וייע\"ש. אלא נ\"ל דהא דאמרינן אהל זרוק. ר\"ל אהל מטולטל לא שמיה אהל. היינו רק לענין שיהיה נחשב כאילו האהל סתום מכל צד. והאדם מופרד בתוכו מאויר חו\"ל שמקיף השידה מכל צד. אלא אויר האהל בעל לגבי האויר המקיפו ונחשב אויר שבתוכו כשאר אויר חו\"ל ונמצא שנכנס לאויר חו\"ל אבל לענין שיהיה נחשב השידה כמחיצה לחוץ בין הטומאה לטהרה. הרי אפילו היתה השידה מלאה נקבים חלולים מכל צדיה ומעורב אויר שבפנים עם אויר המקיפה. אפ\"ה כל שאין בנקב טע\"ט חוצצת. ורמל\"מ [פי\"א מטו\"מ ד\"ה ועוד נראה] ר\"ל דלרמב\"ם שם דנקט לשון פורח. היינו דוקא באהל שפורח ממש. דהיינו שנזרק האהל. ורק בזה קיי\"ל דלא שמיה אהל. ובמחכ\"ר לא יכולתי להלם דבר זה. דנימא דהנכנס בשידה לחו\"ל. מיירי שזרק השידה לשם. ותו קשה מדאמרינן [חגיגה כה\"א] דלהכי לא הביאו נסכים מגליל מדהיה חו\"ל מפסיק. ובשידה לא היה יכול להביאן דאהל זרוק ל\"ש אהל ואי נימא דרק בשידה נזרקת ל\"ש אהל. הרי יכול להביאן בשידה מהלכת. ובשלמא אי נימא דרבי רק בהולכת במרוצה ל\"ש אהל. י\"ל דגזרינו הולכה בנחת אטו במרוצה [וכמ\"ש בבועז כאן סי' ב'] אלא אי נימא דרק באהל הנזרק ס\"ל ל\"ש אהל. הכי ס\"ד לומר דנגזר הולכה אטו זריקה הרי זריקת אהל מלתא דלא שכיחא היא ול\"ג בה רבנן [כביצה דב\"ב]. אלא ודאי גם כוונת הרמב\"ם שנשאת השידה מבני אדם או בהמות. ולאפוקי בנגררת השידה מהן ע\"ג קרקע דהא ודאי כנח דמי. דכל גירור כמונח במקומו דמי [כשבת צ\"א ב]. ולשון פרח דסמך עלה רמל\"מ הוא פורח באויר דהרי מצינו לשון פרח גם בשנח צד א' ממנו ע\"ג קרקע [כב\"ק ד\"ל ע\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ויריעה
הן עורות שפורסין להיות אהל:"
+ ],
+ [
+ "וסקורטיא
שירצע בל\"א שלובשה העבדן בעסקו במלאכתו:"
+ ],
+ [
+ "וקטבליא
עור שמציעין על המטה או על השולחן. וקמ\"ל דאע\"ג דכל הנך כלים נינהו ומק\"ט [ככלים פט\"ז מ\"ד] אפ\"ה מדעשויין אהל בטלן מתורת כלי וחוצצין [הר\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "וסדין
אף דסתם סדין של פשתן הוא. והרי בכה\"ג גם בשעשאו אהל מק\"ט [כשבת פ\"ב מ\"ג] אפ\"ה עכ\"פ כל אהל חוצץ בפני הטומאה [הר\"ש. ולתוס' שבת כ\"ז ב' מיירי הכא בסדין קנבוס גמי או משי וכדומה שאיו מקבלין טומאת אהלים ועמ\"ש בס\"ד לעיל פ\"ד בפתח האהל סי' א']:"
+ ],
+ [
+ "ומפץ
הוא מצע ארוג מגמי עשויה לסיכוך:"
+ ],
+ [
+ "ומחצלת
הוא מצע שנארג מקנים ושניהן דינן כפשוטי כלי עץ דהרי מגדולי קרקע עשויין. ואפ\"ה התורה רבתה בהן טומאה [כהר\"ב ספכ\"ד דכלים]:"
+ ],
+ [
+ "שהן עשויין אהלים
נ\"ל דר\"ל שהן עשויין גג לדפנות. דאי\"ל דבגג לחידא סגי. דא\"כ למה צריך תנא לאשמעינן ברישא כל הנך שמחזיקין מ\"ס שעי\"ז אמק\"ט. הרי חזינן בסיפא דאפי' במקבל טומאה אפ\"ה כשמאהיל על הטומאה חוצץ מדחשב אהל. אע\"כ דכשהכלי מחזיק מ\"ס שאמק\"ט. אז אפי' בלי דפנות אהלים מציל. אבל כל הנך דחשיב ואזיל מיריעות ואילך דמק\"ט. להכי דוקא כשנטוי כנטיית אהל. דהיינו בגג למחיצות אז חוצצין. משא\"כ בגג לחודא. אולם לתוס' [שבת כז\"ב] הא דקאמר תנא שהן עשויין אהלים. ר\"ל שקבועים בקרקע [ערמל\"מ פ\"ה מטו\"מ הי\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ועדר בהמה טמאה וטהורה
הא דאצטריך למנקט טמאה וטהורה. נ\"ל דלא זו אף זו קתני. דאפי' טהורה דראוייה לישראל כשישחטנה אפ\"ה לא אמרינן דמדחזי לאכילתו לא מבטל לה התם [כב\"ב דיט\"ב ודכע\"א]. ומיירי שעומדין הבהמות הללו ראשו של זה בין רגליו של זה דחוקים מאד יחד. שאין טפח על טפח אויר ביניהן [או שאין הטומאה שתחת הבהמה רחבה טפי מעובי בטן הבהמה] וקמ\"ל דאף שאין כל החציצה מגוף א'. וגם הטומאה מונחת כנגד מקום הסדק שבין זל\"ז. אפ\"ה כיון דליכא אויר ורווח ביניהן אין הטומאה בוקעת דרך הסדק [כפ\"י מ\"ב]. וכ\"ש כשהטומאה מונחת תחת או ממעל לבהמה אחת שחוצצת. דאהל אף שאינו עשוי בידי אדם שמיה אהל [כלעיל ספ\"ג וסוכה כא\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ומכונות חיה ועוף
קינין של חיה ועוף לשון מכון לשבתך. וקמ\"ל אף שהקן לא נעשה בידי אדם. ויש ג\"כ רווח קצת בין עצי הקן וההוצין שהעוף עושה מהן הקן:"
+ ],
+ [
+ "והעוף ששכן
שישב בשום מקום והאהיל העוף בגופו. ואף שאינו קשור במקום ששכן [הר\"ש]. ואת\"ל מ\"ש עוף דצריך שכן. ובבהמה סגי אפי' מהלכת. י\"ל שאני עוף הפורח שהוא קל ומקפיא נפשו גם כשהולך כמבואר בש\"ס [שבת קכ\"ח ב]. ולרמב\"ם כאן לא סגי בעוף שכן עד שיהיה קשור. מיהו למעט טע\"ט של חלון או ארובה שבין אהל לחבירו. בעינן שיהא קשור שם [הר\"ש ורב\"א]:"
+ ],
+ [
+ "והעושה מקום לבנה בשבלים
י\"ג לִבְנָהּ. ור\"ל אשה שעשתה חתירה ומקום שכיבה לבנה הקטן להניחו שם בשעה שקוצרת. כדי להצילו מחמימות השמש. כדי שיגינו עליו השבלים שמזה ומזה שכפופין עליו. וי\"ג לְבַנָה בלי מפיק ה\"א. ור\"ל שחטט בין השבלים מקום מרובע לתשמיש מה. וי\"ג לְבָנָה ר\"ל שחטט בין השבלים מקום עגול כחצי לבנה. דהיינו שיהיו השבלים כפופים מזה ומזה על היושב תחתם. כיושב תחת קערורית חצי לבנה. ולכל הגרסות מיירי בכה\"ג שהשבלים כפופים ומאהילות על המקום שתחתם. וקמ\"ל דאף שהשבלים מתנועעים לכאן ולכאן. והרי קיי\"ל דמחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה [כעירובין טו\"א וסוכה כד\"ב] אפ\"ה נהי דמחיצה לא הוה. חציצה מיהו הוה. ומיירי שלא נתבשלו השבלים עדיין ואמק\"ט דאל\"כ כל העומד לקצור כקצור דמי [כסנהדרין טו\"א ושאר דוכתי טובא] ואף די\"ל דאף דכקצור דמי. עכ\"פ לאו כנטול משם דמי. אפ\"ה כל פירות שנתבשלו אף שעדיין מחוברין מק\"ט [כחולין קי\"ז ב] וא\"כ כל המק\"ט אינו חוצץ. אע\"כ בשלא נתבשלו עדיין מיירי. [מיהו י\"ל דלעולם בשנתבשלו השבלים מיירי ואפ\"ה אף בחטה בקליפתה מק\"ט [כחולין קי\"ט א'] אעפ\"כ בעודה בשבלים מחוברין אמק\"ט [ועי' פ\"א מ\"ה דטבו\"יי וברתוי\"ט שם ובפירושינו שם]:"
+ ],
+ [
+ "האירוס
הם מיני ירקות שמתקיימין בארץ בימות החמה ובימות הגשמים ולא יבולו בחורף. להכי מחשבו אהל למה שתחתם. [ונ\"ל דרמב\"ם לשטתיה אזיל דבעי שיבטלנו שם לעולם. אבל להרא\"ש שהבאתי דבריו בהלכתא גבירתא בפרקן דסגי בשיבטלנו כל עוד שהטומאה שם. א\"כ הכא אפי' לא יתקיימו ביה\"ג חוצצין וק\"ל להרמב\"ם מ\"ש משבלים שאינן מתקיימין ביה\"ג ואפ\"ה חוצצין וי\"ל] ואע\"ג שהן מאכל אדם. אפ\"ה כיון שמחוברין אמק\"ט וחוצצין:"
+ ],
+ [
+ "ואוכלים טהורים
ר\"ל תלושין שלא הוכשרו. ואע\"ג דעכ\"פ הרי אין שום דבר חוצץ עד שיבטלנו במקום שהניחו. דהיינו שדעתו להניחו שם לעולם. והנך כיון דחזו לאכילת אדם לא מבטל ליה [כב\"ב י\"ט ב]. י\"ל זהו בסתמא. אבל הכא מיירי שבטלו בפירוש [ועי' בהלכתא גברתא כאן ובפט\"ו סי' נ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוחנן בן נורי לא היה מודה באוכלים טהורין
דסבירא ליה דכל דבר שאין רגיל לעשות ממנו אהל. אם אף על פי כן עשה ממנו אהל. בטלה דעתו אצל כל אדם:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן העגול של דבלה
שרגיל להשתמש בו לאהל."
+ ],
+ [
+ "הזיזין
אבן או קורה הבולט ויוצא מהכותל לרשות הרבים:"
+ ],
+ [
+ "והגזריות
מפורש לקמן [רפי\"ד] דקאמר איזהו זיז כל שראשו כפוף כלפי מטה. ואיזהו גיזרה כל שראשו כפוף כלפי מעלה ושניהן ממעל לפתח:"
+ ],
+ [
+ "והשובכות
שרגילין להניח השובך על קורה הנעוצה בארץ. והשובך בולט סביב ומאהיל על שתחתיו וקמ\"ל אף דכל הנך לא נעשו להיות מאהילים על תחתן רק זיזין וגזריות עשויין שיניחו עליהן בני עליה חפציהם. וגם שובך רק לתוכו עשוי [ועי' סוכה י\"ז א']:"
+ ],
+ [
+ "והשקיפים
מפורשים לעיל ספ\"ג:"
+ ],
+ [
+ "והגהרים
לשון נהורא והן כעין חלונות שבכותלי מערה. והחלון הזה משופע כלפי מעלה. ובולט ויוצא מהמערה כמין צואר. שמשם בא האורה להמערה. וקמ\"ל אף שגם הנך כולהו לא נעשו לאהל:"
+ ],
+ [
+ "והשננים
שיני סלע. שמתעקמין לפעמים בשפוע ונעשין אהל:"
+ ],
+ [
+ "והסככות
מפורש לקמן במשנתינו:"
+ ],
+ [
+ "שהן יכולים לקבל מעזיבה רבה
ר\"ל ודוקא שהנקבים והסדקים הקטנים שיש בין הענפים והבליטות שבהסככות והפרעות. אינן רחבים כל כך עד שיזוב מביניהן טיט רך כשישימו על גבן. אז מצטרפין הענפים והבליטות לרוחב טפח כשיעור אהל:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים מעזיבה בינונית
דאע\"ג שתזוב המעזיבה רכה דרך נקבי הסככות והפרעות אפ\"ה מצטרפי. ומביאין וחוצצים. אלא במעזיבה בינונית משערינן. דבשלא תחזיק בינונית מביאה מדבריהן ואינה חוצצת [רמב\"ם פי\"ג מטו\"מ ה\"ב]. ולהר\"ב באינה מחזקת בינונית אינה מביאה ואינה חוצצת. [וק\"ל לתרווייהו הרי מסכת פרוסה נמי אינה יכולה לקבל מעזיבה בינונית. ואפ\"ה חוצץ ואינו מביא [וכמ\"ד]. י\"ל דוקא בסככות ופרעות שהן עצים ואבנים מיני בנין משערינן במעזיבה]. ומדאו' אפי' אינן יכולין לקבל מעזיבה בינונית מצטרפי וחוצץ. וגם זהו מדאורייתא דאפי' יכולה לקבל מעזיבה רכה. אפ\"ה אם נסדקה על פני כולה אינו מביא הטומאה. ורבנן הוא דגזור כשיכולין לקבל מעזיבה רכה למר ובינונית למר. דלהוי אהל להביא טומאה תחת כולה [הר\"ש ורב\"א ולרמב\"ם הנ\"ל מדאורייתא כל אהל רעוע אינו מביא ואינו חוצץ]:"
+ ],
+ [
+ "אלו הן הסבבות אילן שהוא מיסך על הארץ
שענפיו מתפשטין וכפופין כלפי ארץ. ועי\"ז נעשה תחתם כאהל:"
+ ],
+ [
+ "והפרעות היוצאות מן הגדר
פרעות הוא לשון גדל פרע. ור\"ל הכא אבנים או עצים דקין. הבולטין סמוכין יחד מהגדר. וכשהרבה מהן סמוכין יחד. יש בכולן יחד רוחב טע\"ט רק שיש בין המצורפין סדקים ונקבים:"
+ ],
+ [
+ "
או או קתני:"
+ ],
+ [
+ "ואינן מחזיקים ארבעים סאה בלח שהם כוריים ביבש
דהרי מק\"ט ואין חוצצין:"
+ ],
+ [
+ "שאין עשויין אהלים
אכולהו קאי שאינן נטויין כאהל עם גג ודפנות. רק פרוסים על קונדסין באויר נמצא שיש כאן גג בלי דפנות. [והר\"ב פירש דר\"ל שפרוס ע\"ג ארובה שבין בית לעליה. ותמוה הרי אמרינן [עירובין דמ\"ו] ר' יוסי ור\"ש הלכה כר' יוסי. והרי [לעיל פ\"ז סמ\"ב] ס\"ל לר' יוסי דכה\"ג מחשב אהל וחוצץ ומביא. ואין לחלק ולומר דהתם שאני מדהוא רדוד מאהל שלם עם גג ואהל ליתא דהרי הר\"ב בעצמו כתב שם דכשהטומאה תחת הרדוד. הבא להאהל טהור. א\"כ לא שייך כלל הרדוד להאהל. וא\"כ היאך נצרף הכא דפנות האהל להרדוד. ואת\"ל אם גם בכל יריעה על ארובה ס\"ל לר' יוסי דמביא וחוצץ. א\"כ למה נקט התם פלוגתייהו ברדוד מאהל. י\"ל משום רישא התם דמיירי ברדוד נקט נמי פלוגתא בסיפא ברדוד. א\"נ לרבותא דר\"ש נקט רדוד ודו\"ק. וגם א\"א לאוקמא הכא דמיירי בדפנות בלי גג. וכגון שהיריעה פרוסה באמצע הבית בין טומאה לטהרה. ליתא דהרי גם בכה\"ג כיון דסמוך לדפנות הבית חוצץ בין מן הצד ובין מטה למעלה [כלקמן פט\"ו מ\"ד]. מיהו לתוס' שהבאנו לעיל סי' י\"ז הא דקאמר הכא שאינן עשויין אהלים ר\"ל שאינן קבועים בארץ]:"
+ ],
+ [
+ "ובהמה וחיה שמתו
דהרי הן נבילות וכל הטמא אינו חוצץ:"
+ ],
+ [
+ "ואוכלים טמאים
ואפי' רק הוכשרו דהרי נטמאו השתא מהטומאה שתחוץ בפניה:"
+ ],
+ [
+ "מוסף עליהם
ר\"ל דכל הנזכרים לעיל בהמשנה. הן ההיפוך מהנך דתנא במשנה א' וב' דמביאין וחוצצין. ומדלא ידעינן אם הם בהיפוך היאך דינן. לפיכך אצטריך למתניי' דכשהן בהיפוך אז מביאין ולא חוצצין ולפיכך קאמר הכא. דעוד נוסף על ההפוכין דלעיל רחיים של יד אדם. דאע\"ג שהוא כלי אבנים ובכה\"ג אפי' אינו מחזיק מ\"ס אמק\"ט. אפ\"ה כל חציצה היינו רק כשאין דעתו לפנותו משם [וכמש\"ל]. משא\"כ רחיים דיד דרכו להתטלטל ולהשאילו לאחרים [כגיטין פ\"ה מ\"ט] ולפיכך אינו חוצץ. אבל רחיים דבהמה. או של מים אין דרכו להתטלטל וחוצץ. והא דלא תני לה ברישא תנא ושייר והרי גם במשנתינו שייר אדם וכל הכלים [כרפ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "מסכת פרוסה
חוטי שתי המתוחין בין אויר טמא לטהור:"
+ ],
+ [
+ "וחבילי המטה
סרוגי חבלים שתולין אותה בשולי המטה וסרוגין מפסיק בין אויר טמא לטהור. ומיירי שאין חוטי השתי מתוחין בכסא האריגה. ולפיכך אמק\"ט. דבמחוברין בכסא האריגה הרי מק\"ט [כרפכ\"א דכלים]. וכ\"כ סרוגי חבלים מיירי שאינן מחוברין במטה שאז אף שדומין לאריג אפ\"ה מדמלא נקבים כרשת אמק\"ט [כעדיות פ\"ג מ\"ד וערתוי\"ט רפכ\"ז דכלים] אבל במחוברין במטה הרי מק\"ט [כרפי\"ט דכלים] וכל המק\"ט אינו חוצץ בפני הטומאה [וכל זה דלא כהר\"ש והר\"ב הכא וע\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "והמשפלות
הוא סל גדול מלא נקבים עשוי מערבה או חבלים שמשימין בתוכו משא שעל הגמל:"
+ ],
+ [
+ "והסריגות שבחלונות
הוא כמין סבכה שעושין מעצים דקים מסורגין ומעמידין אותו בחלול החלון. וכל הנך שנזכרו במשנתינו. כלים מנוקבין הן. רק שאין בכל נקב ונקב טע\"ט. דאל\"כ היאך קאמר התנא שחוצצין. הרי הטומאה מתפשטת דרך הנקבים שרחבין טע\"ט. וגם מיירי שהטומא' ממש אינה מונחת מכוון תחת או ממעל להנקב. דאל\"כ אפי' אין בהנקב טע\"ט הרי הטומאה בוקע למעלה או למטה. דעכ\"פ נגד הנקב טמא [כלקמן פ\"י מ\"ב]. אלא מיירי שמונחין בחלול הארובה שבין בית לעליה. או בחלול חלון שבין חדר לחדר שמת מונח בא' מהן. וכל התפשטות הטומאה אינה יוצאת בנקב שהוא פחות מטפח. והכי מוקמינן לה בש\"ס [חולין קכ\"ה ב' ועמ\"ש בס\"ד בפירושינו לקמן פ\"י סי' י\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "הזרעים
הן ירקות שיש בהן גרעינין הנאכלים:"
+ ],
+ [
+ "והירקות
הן ירקות שהן עצמן נאכלים. ולא הגרעיני זרע שבהן:"
+ ],
+ [
+ "המחוברים לקרקע
אתרווייהו קאי. וה\"ק אפי' מחוברין שודאי אינם מקבלים טומאה. אפ\"ה אינן חוצצין. ומשום שאינן מתקיימין כליתנהו דמי:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן הירקות שמנו
ר\"ל הנך שנזכרו במשנה א'. אמנם החילוק שביניהן. דהנך דלעיל מתקיימין בארץ בקיץ ובחורף. להכי חוצצין. אבל שאר ירקות יש זמן בשנה שאע\"ג שמחוברין הן מתיבשין ונעשין אבק. וי\"א דהנך דלעיל הן גדולים כאילנות לכן דינן כענפי אילנות דהיינו סככות ופרעות דלעיל דמביאין וחוצצין. משא\"כ שאר ירקות קטנות הן. להכי לא חשיבי כלל להיות אהל להביא או לחוץ [הרא\"ש וקק\"ל וכי עוף ששכן ולבנה בשבלים ואוכלין טהורין נמי בגדולים כאילנות מיירי]. מיהו בתלושין בין הנך דלעיל או הנך דמשנתינו כולן שוין דדינן כאוכלין דבלא הוכשרו מביאין וחוצצין. ובהוכשרו מביאין ולא חוצצין:"
+ ],
+ [
+ "וכיפת הברד והשלג והבפור והגליד
כיפא הוא בלשון יון אבן. וכן פי' בערוך [במלת כף האחרון] ור\"ל הכא גוש ברד או גוש שלג. או גוש כפור [רייף בל\"א]. או גוש של גליד והוא קרח [אייז בל\"א]. כולן כשנתקשו ונקפו כאבן מיירי שהאהילו או סתמו עמהן חלון שבכותל:"
+ ],
+ [
+ "והמלח
שנדבקו יחד גרגרי מלח. ונתהוו גוש א' כאבן:"
+ ],
+ [
+ "והדולג ממקום למקום
בין אדם או שאר בע\"ח שדלג ברגל א' ממעל להטומאה:"
+ ],
+ [
+ "והקופץ ממקום למקום
שקפץ אדם או שום בע\"ח בב' רגליו יחד ממעל להטומאה:"
+ ],
+ [
+ "והעוף הפורח
אף שקשור בחוט. רק שהעוף פורח ומניע א\"ע הנה והנה באויר [ולהרמב\"ם דמוקי לעוף דמשנה א' בקשור היינו שקשור באופן שאינו יכול לעוף ממקומו ולהתנודד כלל]. ונקט הכא ההיפוך מרישא בעוף ששכן. והיינו דלא תני בסיפא כבספינה וטלית דבקשור מאהיל. משום דגם הכא בקשור מיירי:"
+ ],
+ [
+ "וטלית המנפנפת
שאינו קשור בשום מקום. רק הרוח הגביהו והוא עף באויר:"
+ ],
+ [
+ "וספינה שהיא שטה על פני המים
ואף דספינה אמק\"ט. עכ\"פ מדשטה הו\"ל כעוף הפורח:"
+ ],
+ [
+ "קשר את הספינה בדבר שהוא יכול להעמידה
שלא תנוד הנה והנה כעוף הפורח:"
+ ],
+ [
+ "כבש את האבן על גבי הטלית
לא זו אף זו קתני לא מיבעיא ספינה קשורה שאינה מנידה א\"ע כלל. אלא אפי' טלית שאע\"ג שהניח אבן על קצהו הא'. אעפ\"כ ע\"י הרוח הוא מניד א\"ע למעלה ולמטה עולה ויורד. אפ\"ה כיון שעכ\"פ נשאר אהילות שלו בצד א' הו\"ל אהל. אע\"ג שלפעמים הרווח שתחתיו גבוה ולפעמים נמוך:"
+ ],
+ [
+ "מביאה את הטומאה
נ\"ל דהיינו רק לחומרא. אבל עכ\"פ אינן חוצצין. מדהו\"ל כסדין שאינו נטוי כאהל עם דפנות והו\"ל כשאר כלים דמביא ואינוחוצץ [כלעיל מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר הבית שבספינה אינו מביא את הטומאה
א\"א לומר דמיירי כשיש תוך הבית ההוא מת וכלים או אדם לא נטמאו. ליתא. דמ\"ש בית זה מבית שביבשה. גם אי\"ל דה\"ק אם מת רצוץ בקרקע הים וספינה שטה על גביו. דאילו היה הבית ביבשה היה בוקע לתוכו. אבל הכא דשולי הספינה שאמק\"ט מפסיק אינו בוקע לתוכו. ולרבנן שולי הבית לאו כספינה חשיב ושפיר בוקע טומאה לתוכו. ג\"כ ליתא דק' לרבנן דכיון דהבית מחובר להספינה שאמק\"ט הרי כל המחובר לטהור טהור [ככלים פי\"ב סמ\"ב] ולמה לא יחוץ רצפתו בפני הטומאה. ואי נמי נימא דמיירי שהבית מטולטל בהספינה. עכ\"פ נמי מי גרע רצפת בית זה מרצפת מגדל [רפ\"ד] שכשטומאה תחתיו. אז תוך המגדל טהור. אלא נ\"ל דר' יוסי ס\"ל דהבית כגוף הספינה הוה. ומדאין הספינה קשורה. גם הבית אינו מביא הטומאה. ורבנן ס\"ל דבית לא בטל לגבי ספינה והו\"ל כגוף בפ\"ע שאינו מתנועע ומביא הטומאה. א\"נ גזרו בית שבספינה אטו בית שביבשה שמביא הטומאה:"
+ ],
+ [
+ "שתי חביות
סתם חבית של חרס הוא. ומונח חצי זית תוך כל א':"
+ ],
+ [
+ "ומונחות בתוך הבית הן טהורות
דהרי כל אחד מוקף צמ\"פ ולפיכך אפילו אם היה כזית מונח בחבירתה. היתה היא טהורה. מכ\"ש כשחצי זית מונח בחבירתה:"
+ ],
+ [
+ "והבית טמא
דצמיד פתיל אינו מונע מלהוציא טומאה. והרי כזית שנחלק מטמא באהל [כרפ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "וכן שני חדרים שהן פתוחין לבית
חצי זית בכל א'. והחדרים אין להם פתח רק דרך הבית. ואע\"ג ששניהן נעולים עכ\"פ סוף טומאה לצאת דרך הבית [עי' פ\"ז מ\"ג] אבל החדרים הרי הן טהורים דהרי אפי' היה כזית שלם ממש בהבית או בחדר א' החדר השני שבבית טהור. דאין דרך טומאה לכנוס [ועי' כלים פ\"ח מ\"ו]. והרי החדר הפתוח אומר להבית מטמאיך לא טמאני. ואתה תטמאני. וכל משנה זו כבר שמעינן לה [מרפ\"ד] במגדל נעול שבבית. וביותר מב' פרדסקין [ספ\"ו] דהוה ממש כמשנתינו. אלא דקמ\"ל הכא בב' חצאי זיתים. דגם בפעם א' אמרינן דרך טומאה לצאת ואין דרכה להכנס:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כוורת
הוא כלי העשוי מקש. והרי כל כלי הנעשה מגדולי ארץ. דינו כשאר כלי עץ [כהר\"ב פט\"ו דכלים מ\"א ורמב\"ם ספ\"א מכלים]. ולפיכך מק\"ט. וגם בל\"ז כל כלים אפי' כלי אבן וכדומה שאמק\"ט. אפ\"ה אינו חוצץ בפני הטומאה [כאהלות פ\"ו מ\"א]. אבל כוורת זו ששוליה פתוחים לרדות מתוכה הדבש. מיירי שמחזקת מ\"ס. דאז דינו כאהל ומצלת על מה שבתוכה [כאהלות פ\"ח מ\"א] ומצלת ג\"כ וחוצצת בין בית טמא לטהור [כמגילה כו\"ב]. אבל בין מעלה למטה אינה חוצצת רק עם דפנות אהלים [כפ\"ה סי' מ' מ\"א]. והכא אין כאן דפנות אהלים. דמיירי שהכוורת מונחת בחלול הפתח מרוחקת טפח בכל צדיה מהמזוזה ומהמשקוף. ולפיכך אינה חוצצת בין מטה למעלה. ואע\"ג דגם מחזקת מ\"ס אינה מצלת על שבתוכה באהל המת רק בסתום צמ\"פ בכל נקביו [ככלים פ\"י מ\"א]. והכא הרי הכוורת מנוקבת נקבים רבים בדפנותי' ליציאת הדבורים. ובכה\"ג מיירי הכא וכדמסיק במשנה ג' דקאמר בד\"א במחולחלת והיינו שמנוקבת [וכדאמרינן בעלמא [חגיגה כ\"ח א'] ארעא חלחולי מחלחלא]. והרי ביש בהנקבים פותח טפח מיירי [וכמ\"ש הר\"ב כאן] ובל\"ז הרי כל נקב שנעשה בכוונה אפי' אין בו טע\"ט נכנס הטומאה דרך שם [כרתוי\"ט פ\"ח דכלים מ\"ו ד\"ה ואם]. וא\"כ כיון דהנקבים הללו אינן סתומים בצמ\"פ רק סתומים בקש איך יציל על מה שתוך הכוורת.י\"ל כיון שדין הכוורת כאהל. מדמחזקת מ\"ס. לפיכך דינן כנקבים שבאהל דא\"צ לסתמן בצמ\"פ. רק בסתימה בעלמא סגי להו. והא דקאמר ברפ\"י דכלים דכלי עץ הטהורים מצילין בצמ\"פ כבר כתב שם הרמב\"ם. דהיינו כשפשוטי כלי עץ מונח על פה כ\"ח או על פה כלי אבן דבוק בו בצמ\"פ מציל. אבל כלי עץ שמחזיק מ\"ס בסתימה בעלמא סגי לי' וככל נקב שבאהל [ועי' לעיל בפ\"ח בהלכתא גבירתא מ\"א. ותמוהין דברי הר\"ב כאן שכתב דבכוורת ממ\"ס מיירי משנתינו והוא בכבודו ובעצמו כתב ברפ\"י דכלים. דכלי עץ הממ\"ס צריך צמ\"פ. והרי היא איו צמ\"פ בנקביו ואיך יציל על שבתוכה כשהטומאה נגדה או בבית. וגם דברי הגאון רב\"א תמוהין. דמוקי לה הכא בכוורת שאינה ממ\"ס ואפ\"ה אמק\"ט מדמנוקבת הרבה ואין לה ב\"ק. ומייתי ראיה מאבוב של קלאין [כלים פ\"ב מ\"ג]. ובמחכ\"ר אי התם אמק\"ט מדמנוקבת הרבה ק' מ\"ש מטיטרוס שם מ\"ו דג\"כ מלא נקבים ואפ\"ה מדנעשה מתחלה כך דרך תשמישו מק\"ט [מ\"ז] וה\"נ הול\"ל באבוב. ואי בטיטרוס דעשוי למשקה ונתנקב בכונס משקה. אפ\"ה מדאינו מוציא רק מעט מעט לא מחשב כניקב בכונס משקה. מכ\"ש אבוב וכוורת שעשויין לאוכלין. אף כשנתנקבו כשיעור כלי של אוכלין [כספ\"ט דכלים]. אפ\"ה מדאינן מוציאין כלל מתשמישו הול\"ל דהו\"ל כשאר ב\"ק ומק\"ט. אלא אבוב ה\"ט דאמק\"ט מדהוא פשוטי כ\"ח שאינו מקבל שום טומאה [כשבת פד\"א]. ורבינו דחה טעם זה. דא\"כ היינו טבלא דחשיב התם. ובמחכ\"ר אין בקו' זו כדאי לדחות קושיתינו הנ\"ל דיגיד עליו ריעו [שם מ\"ז] דנקט תנא נמי כמה מיני כלי ב\"ק לדוגמא בעלמא. מלבד שאין אנו בקיאין בתמונת כלים ההם אולי היה האבוב כפוף באמצע כעין סריד [שם פ\"ח מ\"ג] כדי להניח לתוכו בשר לצלות. וק\"ל דא\"ה מדאינו מגופף סביב לא חשיב ב\"ק. ואף שיש לישב קו' זו מטיטרוס לאבוב [ע\"ש בועז סי' ז']. עכ\"פ ק' הרי כוורת זו מדהוא גדולי קרקע דינו ככלי עץ וכמש\"ל וכל כלי עץ אינו מתטהר כשניקב. רק בשניקב כמוציא רמון כרפי\"ז דכלים ורמב\"ם פ\"ו מכלים וא\"כ היאך יוצל הכא מה שבתוכה בשמונחת מקצתה באהל המת הרי עכ\"פ צמ\"פ בעי על הנקבים ההם [כרמב\"ם פכ\"ב מטו\"מ]. אע\"כ דהכא בממ\"ס מיירי דדינו כאהל. דלא בעי בנקביו צמ\"פ רק סתימה בעלמא(א')]:"
+ ],
+ [
+ "שהיא בתוך הפתח
ומונחת קצתה בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "ופיה לחוץ
שמוטה על צדה ופיה פתוח כלפי חוץ. שאין אויר תוכה מעורב עם האוירים שבבית שלמעלה ושלמטה הימנה [עפ\"ד מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "או על גבה מבחוץ
מלת בחוץ גם אתחתיה קאי שהטומאה רצוצה תחתיה בחוץ. או שהטומאה מונחת ע\"ג בחוץ שלא תחת תקרת הבית:"
+ ],
+ [
+ "טמא
ר\"ל כל טהרות שבאויר שתחת הכוורת או ע\"ג. והן כנגד הזית טמא. דהטומאה בוקעת ועולה ויורדת לטמא כל שכנגדה. דכלי שמחזיק מ\"ס אע\"ג שאמק\"ט. אינה חוצצת רק על מה שבתוכה. או בין הטומאה שמונח בצד הטהרה. ולא כשא' מהן למטה וא' למעלה [כרפ\"י]:"
+ ],
+ [
+ "תוכה
ר\"ל וכל שבתוכה אפי' נגד הטומאה:"
+ ],
+ [
+ "טהור
דכשלא כנגד הזית בכל מקום טהור דמדאין תחת הכוורת אויר גבוה טפח. לפיכך אפי' מונחת הטומאה תחתיה. לא התפשטה הטומאה כלל לצדדים אפי' כשרצוצה תחת הכוורת. וכ\"ש כשהטומאה ע\"ג ובקעה רק לתחתיה אין הבקוע ההוא מתפשט תחת הכוורת לצדדים וגם כל שבתוכה אפי' מה שכנגד הטומאה. הכל טהור דמדאמק\"ט מצלת על כל מה שבתוכה. ולא דמי לביב הקמור [פ\"ג מ\"ז] דכשהטומאה רצוצה בביב בוקעת לתוך הבית וה\"נ כשהטומאה רצוצה תחתיה נימא שתבקע הטומאה לתוכה [ועי' קרית ארבע בדין טומאה רצוצה]. י\"ל דכיון דכותלי הכוורת נפרדים מהאויר שהטומאה רצוצה שם. לא דמי לביב [ועי' בבועז פ\"ד סי' ב]:"
+ ],
+ [
+ "בבית
ר\"ל ואם הטומאה בבית:"
+ ],
+ [
+ "אין טמא אלא הבית
דאף מה שבתוך הכוורת טהור. ולא דמי למגדל שבתוך הפתח וטומאה בבית. דתוך המגדל טמא [כפ\"ד מ\"ג] התם המגדל ממלא כל הפתח. סוף טומאה לצאת דרך שם. אבל הכא הרי ע\"כ יש רווח הרבה בין עליונה של כוורת למשקוף הפתח. ודרך שם יוצא הטומאה. ולכן רק כל תחת תקרת הבית טמא. ואפי' מה שבבית תחת הכוורת רצוץ טמא אף שהטומאה בבית שלא תחת הכוורת. דלא דמי לטומאה בבית דאמרינן דטהרות שהן תחת המגדל שבבית טהורין [כפ\"ד סוף מ\"א]. י\"ל דשאני הכא דהכוורת מונחת תוך הפתח וכיון דסוף טומאה לצאת דרך חלול טפח על טפח שממעל להכוורת תחת המשקוף. לפיכך כל סביבת מקום ההוא שייך להבית. וכחור שבכותל בית הטמא. דאף שאין בהחור טע\"ט. אפ\"ה כשהטומאה בבית. הטהרות שבחור טמאים. וכדאמרינן [פ\"ז מ\"ב] באהל ששופע ויורד עד כאצבע. דכשהטומאה באהל. טהרות שתחת השפוע טמאים. וכ\"כ אמרינן [פרק ג משנה ז'] בביב קמור תחת הבית. דאע\"ג דאין תוך הביב טע\"ט. אפ\"ה כשהטומאה בבית. טהרות שבביב טמאים. ה\"נ חלול פחות מטע\"ט שתחת הכוורת. מדשם מקום יציאה. שייך החלול ההוא להבית. וכל מה שבתוכו טמא. דאף דיש לחלק ולומר דביב שאני שהוא בקרקע הבית הטמא דטמא עד התהום [כהר\"מ ור\"ב שם]. היינו משום דהקרקע ההוא שייך להבית. וה\"נ חלול שסביב מקום היציאה שייך להבית. משא\"כ חלול פחות מטע\"ט שתחת המגדל לא שייך להבית:"
+ ],
+ [
+ "בתוכה הכל טמא
דכיון דטומאה בתוכה. וחללה טע\"ט הרי הכוורת כמליא טומאה דמי. ולפיכך אף שמונחת הטומאה בהחלק שבתוכה בחוץ. והכוורת פתוח שם לצד חוץ. אפ\"ה מתפשטת הטומאה משם גם להחלק שבתוכה לפנים. וכיון דמלאה נקבים טע\"ט יוצא משם הטומאה גם לתוך הבית. דאע\"ג דהנקבים פקוקים בקש לא עדיף מסתימה דצמ\"פ דמהני רק מלהכניס טומאה אבל לא מלהוציא טומאה [כלים פ\"ח מ\"ו]. ואע\"ג דבאהל שיש בכתלו נקב טע\"ט וסתמו מציל שלא תתפשט הטומאה דרך הנקב [וכמש\"ל]. היינו באהל ממש. אבל הכא כלי המחזיק מ\"ס. אין דינו ממש כאהל. דהרי גם אינו חוצץ בין מטה למעלה רק בצירוף דפנות אהלים. וה\"נ לענין נקבים שבו די לן דסגי ליה סתימה בעלמא מלהכניס טומאה אבל לא מלהוציאה:"
+ ],
+ [
+ "או על גבה
אפילו בחוץ."
+ ],
+ [
+ "הכל טמא
דכיון שיש תחתיה אויר טע\"ט להכי בין שהטומאה שם או שבקעה לשם מלמעלה. או שהתפשטה לשם מהבית. שוב התפשטה משם לכל שתחת הכוורת. והיא כלי. שאע\"ג שמחזקת מ\"ס ומביאה אינה חוצצת בין מעלה למטה רק בצירוף דפנות אהלים. וכמש\"ל. ולפיכך ע\"ג ותחתיה אפילו שלא כנגד הטומאה. טמא. וגם התפשטה מתחתיה לתוך כל הבית:"
+ ],
+ [
+ "אלא תוכה
ר\"ל רק תוכה טהור. דאשבתוכה מצלת מדאינה מק\"ט. ואפי' בשהטומאה תוך הבית. הרי יש מקום לטומאה לצאת בטע\"ט שתחתיה:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שהיא כלי מחולחלת
כלומר בד\"א שאינה מצלת רק על תוכה ולא על שחוצה לה. זהו רק כשכל חסרון שבכלי זה נגד כלי אחר שממ\"ס. הוא שזו מנוקבת נקבים הרבה שכל נקב הוא טע\"ט. והן סתומים בקש. אלא מפני שהנקבים הללו שייכים לכלי זה. וחזיא עם נקביה למלתיה דהיינו ליציאת הדבורים. להכי עדיין לא בטל שם כלי מינה. והו\"ל כשאר כלי שמחזקת מ\"ס. שאינה חוצצת בין טומאה לטהרה שחוצה לה זה למעלה מזה:"
+ ],
+ [
+ "היתה פחותה
שנפחת ונשבר קצת מכותליה. באופן דלא חזיא תו למושב הדבורים ועי\"ז נתבטל שם כלי מינה. להכי חוצצת גם בין מעלה למטה. וגם על שבתוכה מצלת. ואפי' נפחתה בפ\"ט אפ\"ה אין הטומאה נכנסת לתוכה דרך הנקב טע\"ט שבה. מדפקוק שם בקש. הו\"ל שפיר סתימה [וערתוי\"ט פ\"ח דכלים מ\"ו ד\"ה ואם ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "ופקוקה בקש
סתימה ודאי צריך שלא תכנס הטומאה. אלא להכי נקט שסתום בקש. דאע\"ג שהוא ממין כוורת אפ\"ה הך סתימה לא הדר משווי לה כלי. מדלא חזר ותקנה כראוי. א\"ננ\"ל דלרבותא נקט פקוקה בקש. מדמיירי שהיה הפחת טע\"ט או יותר. וסתם הפחת ההוא בקש שבטלו שם. והרי קיי\"ל דתבן ובטלו. סותם חלון שבין אהל לאהל הטמא [כאהלות פט\"ו מ\"ו] וסד\"א דה\"נ נימא הכא. קמ\"ל דדוקא למעט הנקב מטע\"ט שלא תבקע הטומאה דרך שם מהני הך ביטול. אבל שתחזור להחשב כלי צריך תקון ממש. אבל הכא אין כאן תיקון כלל:"
+ ],
+ [
+ "או אפוצה
ר\"ל או שאינה פחותה. אבל נתבטל מהכוורת תורת כלי ע\"י שהיא אפוצה. דהיינו שכסוי שעל פיה דבוק בה. ונמצא שחללה סגור מכל צד [וכחבית של שייטין הנזכר בכלים פ\"ב מ\"ג]. דהשתא אינו כלי כלל. מדלא חזי למלתיה. מדהוא סתום מכל צד. כך פי' הערוך. ולרמב\"ם אפוצה היינו שמילא ואטם כל חללה בקש. ונ\"ל דר\"ל שביטל הקש שישאר תוך הכוורת לעולם וכלעיל סי' ט\"ז. [ול\"מ היה נ\"ל. הכרעה כהרמב\"ם. דהרי משנה א' ב' ג' ד' כולה בפיה לחוץ מיירי. וכמבואר במשנה א' ובריש מ\"ה. ואי כרבינו בעל הערוך איזה פה יש לסתומה מכל צד. ותו שגם לישנא דמתניתין שאין לה טפח ממקום א' טפי משמע שאין לה רווח טפח]:"
+ ],
+ [
+ "כל שאין לה טפח ממקום אחד
לערוך הנ\"ל ר\"ל שאין לה טע\"ט פתוח בכדי לרדות מתוכה הדבש דאז לא חזיא תו למלתה. ולרמב\"ם הנ\"ל ר\"ל שאטומה כל כך עד שאין בתוך חללה נשאר רווח אויר טפח. ובין למר ובין למר קאמר הכא התנא. דאם הכוורת הפחותה או האפוצה מונחת בתוך הפתח ופיה לחוץ. אז אם מונח כזית וכו':"
+ ],
+ [
+ "כדת מן המת נתון תחתיה
והטומאה רצוצה:"
+ ],
+ [
+ "טמא
דמדאין רווח טפח על טפח תחתיה. אין הטומאה מתפשטת שם לצדדין. וגם לא משם לצדדין לתוך הבית. ומדנתבטלה מתורת כלי דהרי פחותה או אפוצה היא להכי דינה כנסר פשוט וחוצצת שלא תבקע טומאה לתוכה או לע\"ג:"
+ ],
+ [
+ "טמא
ולא תוכה ותחתיה דהכוורת שאינה כלי חוצצת:"
+ ],
+ [
+ "אין טמא אלא הבית
דהרי יש מקום להטומאה לצאת בהפתח ממעל להכוורת. ועל מה שבתוכה הרי מצלת. ותחתיה הרי אין שם פ\"ט שתתפשט הטומאה לשם חוץ להבית מהבית:"
+ ],
+ [
+ "אין טמא אלא תוכה
דהרי פיה לחוץ. ומדאינה כלי הרי שוליה חוצצין שלא תתפשט הטומאה מתוכה להבית. ומה\"ט גם דפנותיה חוצצין שלא תתפשט הטומאה מתוכה למעלה או למטה מדפנותיה:"
+ ],
+ [
+ "היתה
הכוורת הנ\"ל שאינה כלי:"
+ ],
+ [
+ "טמא
דהאויר שתחתיה והאויר שבבית מעורבין הן ברוחב טפח. לפיכך כאהל א' הוו ובאה טומאה מזה לזה:"
+ ],
+ [
+ "תובה וגבה
ר\"ל מה שע\"ג מבחוץ."
+ ],
+ [
+ "טהור
דהרי פיה לחוץ ומדאינה כלי. דפנותיה חוצצין שלא תכנס הטומאה לתוכה מהחוץ. או מתוכה להחוץ. [ולכאורה ק' מהך דלקמן [פט\"ו מ\"ו] בבית שמלא תבן. דכשהטומאה תוך התבן. כלים שבחוץ טמאין. וכשהטומאה בחוץ יש חילוק אם הכלים שבפנים תוך התבן מונחים ברווח שיש בו טע\"ט טהורים. ואם לאו טמאים. הרי עכ\"פ חזינן התם שהתבן שאינו כלי אינו חוצץ והיאך נימא הכא דדופן האפוצה או פחותה יחוץ בין הטומא' להטהרה. הרי כמו התם אין התבן חוצץ משום דסתם תבן עתיד לפנותו [וכהרמב\"ם פכ\"ד מטו\"מ ה\"ג] ה\"נ כוורת אפוצה זו הרי עתיד לפנותו. או נימא איפכא כמו דהכא מדאפוצה וממולאת בקש שביטל הקש תוך הכוורת כיון שאמק\"ט. אע\"ג שלא ביטל להכוורת במקום מעמדה חוצצת. כ\"כ הו\"ל התם. אע\"ג שלא ביטל להקש במקומו. עכ\"פ כיון שהקש אמק\"ט מדאינו מאכל אדם [כרמב\"ם פ\"ב מאוכלין] הול\"ל שיחוץ. י\"ל דדוקא כשהטומאה והטהרה שניהן באהל א' אמרינן דאין שום דבר שאמק\"ט מחשב חציצה ביניהן עד שיבטל הדבר שחוצץ שישאר שם לעולם. וה\"ט דתבן התם. שהטומאה והטהרה שניהן בבית לא מחשב התבן חציצה עד שיבטלנו. אבל הכא שאין הטומאה והטהרה תחת אהל א'. אע\"ג שלא ביטל הכוורת בהמקום שמפסיק אפ\"ה מחשב חציצה. וכן מוכח מלקמן [רפי\"ב] בנסר שע\"ג תנור. דאע\"ג דאין מבעל להנסר ע\"ג תנור אפ\"ה חוצץ]:"
+ ],
+ [
+ "במה דברים אמורים
עד השתא הוה מפרש תנא בכוורת ד' בבי בפיה לחוץ. והשתא הדר תו ותני ד' בבי בפיה לפנים. ומתחיל מבבא קמייתא. דהיינו דוגמת משנה א'. דמיירי בכוורת מחולחלת שמונחת בפתח. ואין תחתיה אויר טע\"ט. רק דהכא מיירי שפיה לפנים:"
+ ],
+ [
+ "היה פיה לפנים
והרי מדפיה פתוח טפח פונה לפנים. עי\"ז מעורבים אויר תוכה ואויר שבבית. להכניס טומאה מזה לזה דרך פיה:"
+ ],
+ [
+ "וכזית מן המת נתון תחתיה או על גבה מבחוץ
מלת מבחוץ גם אתחתיה קאי. שמונחת שם הטומאה רצוצה:"
+ ],
+ [
+ "תחתיה וגבה ותוכה
ל\"ג ותוכה. דמ\"ש ממשנה א' דג\"כ אין תוכה טמא. והרי הכא והתם מדמחזקת מ\"ס שאינה מק\"ט להכי רק על שלמעלה ולמטה אינה מצלת. דכלי שאמק\"ט אינה מצלת על מה שחוצה לה. אבל עכ\"פ מדאין פיה פונה למעלה או למטה מצלת על מה שבתוכה [כסי' א]. וכי משום דהכא פיה פתוח לפנים. מגרע גרע לענין תוכה. ממשנה א' שפיה לחוץ:"
+ ],
+ [
+ "בתוכה
ר\"ל ואם הטומאה מונחת בתוכה או וכו':"
+ ],
+ [
+ "הכל טמא
דב' האוירים שבבית ושתחתיה הרי מעורבין וטומאה נכנסת מזה לזה. וכיון שטומאה בתוכה אפי' רק ע\"י שהתפשטה לשם מהבית דרך פה הכוורת כטומאה בתוכה דמיא והתפשטה הטומאה תוך כולה. והרי היא כלי שאינה חוצצת ולהכי גם ע\"ג ותחתיה כל כנגד הכוורת טמא:"
+ ],
+ [
+ "היתה גבוה מן הארץ טפח
ופיה לפנים. וקתני הך בבא ב'. עד משנה ב' כשפיה לחוץ:"
+ ],
+ [
+ "הכל טמא
ויש בבבא זו חילוק נגד משנה ב' שהיא בת בוקתה דהתם שפיה לחוץ. לפיכך כשהטומאה בא' מג' המקומות. תחתיה או ע\"ג או בבית. ניצל עכ\"פ תוכה. משום דבכל ג' הצדדים הנ\"ל מפסיק דופן של כלי שאמק\"ט ויציל על שבתוכה. אבל הכא אע\"ג דכשטומאה ע\"ג מבחוץ. אין לו שום התחברות עם אויר תוכה. עכ\"פ הרי בקעה מע\"ג לתחת הכלי ומשם התפשטה גם להבית. ומהבית לתוכה ע\"י פה הכלי שפונה לפנים להכי כשהטומאה בא' מכל ג' המקומות נטמאו כולן וגם למעלה ולמטה נגד כל הכלי:"
+ ],
+ [
+ "בד\"א
זאת הבבא הג' של פיה לפנים נקט נגד בבא ג' של פיה לחוץ שמבואר דינו במשנה ג':"
+ ],
+ [
+ "כנגדו עד הרקיע טמא
וטעמא דכולהו דמדאינה כלי חוצצת:"
+ ],
+ [
+ "טמאים
משנה זו שוה בכל דיניה למשנה ג' דלעיל. ואעפ\"כ יש חילוק. דלעיל שהשולים מפסיקין בין הבית לתוכה. להכי אין טומאה נכנסת מזל\"ז. משא\"כ הכא דפה הכלי פתוח להבית. להכי בנטמא א' נטמא חבירו. והא דאינה בוקעת למעלה ולמטה מתוכה לחוץ מהכוורת [וכלעיל מ\"ה]. הכא שאני. דמדפחותה או אפוצה יצאה מתורת כלי וחוצץ דפנה [וכמ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "היתה גבוה מן הארץ טפח
הך בבא ד' של פיה לפנים. נקט נגד בבא ד' של פיה לחוץ. דתני לה לעיל במשנה ד':"
+ ],
+ [
+ "הכל טמא
כל הג' מקומות דהרי כולם מעורבים. דמתחת לבית ע\"י שיש תחתיה פ\"ט. ומהבית לתוכה מדפיה לפנים:"
+ ],
+ [
+ "אלא גבה
ר\"ל אבל ע\"ג לצד חוץ. כולו טהור. דהכוורת שאינה כלי חוצצת:"
+ ],
+ [
+ "היתה ממלאה את כל הבית
ר\"ל ואם הכוורת עומדת כולה תוך הבית ופיה פונה למעלה בין שהיא רק מחולחלת או פחותה. ובין שיש משוליה לארץ אויר גבוה טפח או לא. בכולן דינן שוה. ובלבד שתחזיק מ\"ס. שאינה בת ק\"ט דאל\"כ אינה חוצצת:"
+ ],
+ [
+ "ואין בינה לבין הקורות פותח טפח
שאין שפת פיה הפתוח מרוחק מהתקרה טפח. דאף שאין פיה סתום בצמ\"פ. חשבינן לה כמודבקת במעזיבה דמצלת כמו עם דפנות אהלים [כפ\"י מ\"ו] וכ\"ש בכפויה על פיה א\"צ שתתחבר בצמ\"פ בקרקע [כרמב\"ם פכ\"א מט\"מ ה\"ג] וה\"ה במרוחק פיה מהתקרה. אבל פיה סתום לגמרי. אפי' שלא בצמ\"פ. מצלת על תוכה [כפ\"ד מ\"א]. אבל אם היה שפת פיה הפתוח מרוחק מהתקרה טפח. אז אם הטומאה בבית הרי נכנסת דרך שם להכוורת:"
+ ],
+ [
+ "טומאה בתוכה הבית טמא
מדאין להטומאה מקום לצאת רק דרך הבית. וה\"ה בטומאה רצוצה תחתיה. ג\"כ הבית טמא מה\"ט:"
+ ],
+ [
+ "מה שבתוכה טהור
דשוה בכל דינה למגדל שעומד בבית [פ\"ד מ\"א]. דכמו דהתם אמק\"ט מדמחזיק מ\"ס. גם הכא אמק\"ט. מדהיא מחזקת מ\"ס:"
+ ],
+ [
+ "בין מוטה על צדה
ואין פיה מרוחק מהכותל טפח. דהרי בכה\"ג ג\"כ מצלת על שבתוכה ע\"י דפנות אהלים [כפ\"ה מ\"ו]. וכ\"ש בכפויה על פיה שאין רווח כלל בין פיה להקרקע:"
+ ],
+ [
+ "בין שתים
כגון שעומדות זו על גב זו. שולי עליונה על פה תחתונה. ואין בין פה תחתונה לשולי עליונה רווח טפח. וכן אין בין פה עליונה להתקרה רווח טפח. ופשוט שאם הב' שפתות הפיות של זה וזה פונים זל\"ז. אז גם במרוחק שולי עליונה מהתקרה כמה טפחים מציל:"
+ ],
+ [
+ "היתה עומדת
לשון עומדת משמע שהכוורת עומדת כדרכה ופיה למעלה. והיא מחזקת מ\"ס. בין שהיא מחולחלת או שנפחתה שנתבטלה לגמרי מתורת כלי:"
+ ],
+ [
+ "ואין בינה לבין המשקוף פותח טפח
וא\"צ לפרש דגם תחתיה אין פ\"ט. דפשיטא דמדקתני עומדת משמע דיושבת על שוליה:"
+ ],
+ [
+ "הבית טהור
דהרי פיה שלמעלה שרחוק מהמשקוף פחות מטפח. הו\"ל כסתום עם המשקוף. ואין הטומאה מתפשט משם להבית דאין דרך טומאה להכניס [וא\"ת עכ\"פ כיון שיש בחלול הכוורת טע\"ט. והוא סתום מכל צד נהווי כקבר סתום שמטמא כל אהלים הסמוכים לו [כפ\"ז מ\"א] וה\"נ היה ראוי שיטמא הבית. ואף דבכוורת מחולחלת מיירי וביש בכל נקב טע\"ט. עכ\"פ הרי על כרחך שכל הנקבים סתומים בקש. דאל\"כ היתה הטומאה נכנסת ויוצאת משם לסביב לה וא\"כ ע\"י נקבים הללו שסתומים לא נתבטל מינה תורת קבר סתום. נ\"ל דכל שאין החלול טע\"ט סתום מכל צד בבנין. אין לו דין קבר סתום. וחילי ממת בבית שדלתותיה כולן רק הן טמאין ולא כל כתליו סביב כדין כל קבר סתום [כפ\"ז מ\"ג. ועי' מ\"ש בס\"ד פ\"ג בקרית ארבע סי' ג']. א\"נ י\"ל דכל כלי מטולטל אף שממ\"ס אין דין קבר סתום. אמנם ק' בטומאה בתוכה אמאי הבית טהור ומ\"ש מסוף משנה א' דבטומאה בתוכה הכל טמא. ונהי דלא ק' משם להך דפ\"ד מ\"ג דבטומאה בתוך המגדל. הבית טהור. די\"ל דהתם אין המגדל נקוב בכותליו לצאת דרך שם הטומאה לבית. אבל במשנה א' הרי בכוורת מחולחלת מיירי. דאע\"ג שנקביו סתומים בקש. לא מהני סתימתן רק מלהכניס ולא מלהוציא טומאה. אבל מהכא שפיר קשה למשנה א' דמ\"ש הכא מהתם. דהרי כולהו תרווייהו במחולחלת מיירי. ומה שכתב הר\"ב דהכא באינה מחולחלת מיירי. וא\"כ דמיא הכא למגדל ספ\"ד. אבל במחכ\"ר זה דחוק מאד. דהרי היתה היתה נקט תנא בכל ריש משנה. משמע דכולהו בחדא מחתא מחתינהו עם כוורת דריש פרקן דמיירי במחולחלת. ונ\"ל דהכא שאני ממשנה א'. דמדהכא אין בינה להמשקוף טפח. הרי מחוברת עם דפנות אהלים. ובכה\"ג דינה כאהל ממש דכשסתומין הנקבים שבדפנות האהל מצילין גם מלהוציא הטומאה:"
+ ],
+ [
+ "מה שבתוכה טמא
דמיירי שממלאת כל רווח הפתח. ולפיכך מדאין לטומאה מקום לצאת רק דרך שם. הו\"ל כמגדל שעומד תוך הפתח [לעיל פ\"ד מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ואין דרכה להכנס
הא דלא נקט תנא בהנך ב' משניות ט' וי' היאך יהיה הרין כשהטומאה תחתיה או ע\"ג. ה\"ט משום דאין בין פיה למשקוף אויר טפח והו\"ל שם כסתום. וא\"כ בטומאה ע\"ג באויר ההוא. פשיטא דהו\"ל כטומאה בתוכה שהבית טהור וכ\"כ בשהטומאה תחתיה. הרי מדעומדת על שוליה. על כרחך שהטומאה רצוצה תחתיה. פשיטא שבוקעת תחתיה עד התהום ורק אינה בוקעת למעלה. דמדאמק\"ט לא גרע מכ\"ח שטומאה רצוצה תחתיה וסתומה בצמ\"פ. שאין הטומאה בוקעת לתוכה בין שיש טע\"ט תחתיה או לא [כמחצצים סי' י\"ב]. והרי ה\"נ מדאין אויר טפח בין פיה למשקוף לפיכך כל האויר שלמעלה משוליה כסתום בצמ\"פ דמי וניצל ועד. כאן לא ס\"ל לרבנן [לעיל ספ\"ה] דבקדירה רחוקה רק פחות מטפח מהקורה אינה מצלת על תוכה. היינו רק משום דקורה אינה נחשבת דפנות אהלים [וכמ\"ש שם בש\"ד בסוף הפרק]. אבל הכא שמחובר הכוורת לדפנות אהלים. גם רבנן מודו דמצלת על תוכה. [ולפי כל האמור צריך אעפ\"כ לאוקמי סיפא בשממלאת הכוורת כל הפתח. וגם צריך לגרוס בטומאה בבית תוכה טמא. דאע\"ג דהתם בטומאה תחת הקורה. תוך הקדירה טמא. אף שתחתית הקורה פתוח לכל צד וא\"כ למה לי הכא שהכוורת ממלאת כל הפתח. בל\"ז תכנס הטומאה מהבית להכוורת דרך אויר פחות מטפח שבין פה כוורת למשקוף. י\"ל שאני הכא דאיכא דפנות אהלים]. מיהו בשהטומאה תחתיה. פשיטא ג\"כ דאם אין תחתיה טע\"ט דהבית טהור [וכפ\"ו סמ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "היתה
הכוורת שהוא כלי שאמק\"ט. וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "מוטה על צדה באויר
הרי דינה ממש כמשנה א' ומשנה ב'. רק דכאן לא שייך להזכיר בית. מדמיירי שמונחת תחת רקיע:"
+ ],
+ [
+ "היתה גבוה מן הארץ טפח
דינה ממש כמשנה ב' ומשנה ו' לעיל. רק דהכא לא נקט בית מטעם הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "במה דברים אמורים בזמן שהיא כלי
ר\"ל כלי שלם שאין מחולחלת. ואף שאין ממ\"ס אפ\"ה אמק\"ט מדהיא מגללים וכדומה. והנה מריש פרקן עד משנה י\"א. מדאיירי כולהו שהכוורת עומדת תחת אהל ונמצא דכשהטומאה באהל מתפשטת תחת כולו. ומקפת הטומאה את הכוורת. נקט נמי בכולם במד\"א במחולחלת אע\"ג דהוה מצי למנקט בכלי שלם שאמק\"ט. וכגון כלי אבנים כלי גללים וכדומה. אפ\"ה עדיפא ליה למנקט מחולחלת לרבותא. דאף שהיא מנוקבת אין הטומאה נכנסת רק יוצאת שם דרך הנקבים. משום דמחזקת מ\"ס. והנקבים פקוקים בקש [וכמ\"ש סי' א] להכי אין צריך צמ\"פ על הנקבים הללו. אבל השתא דאיירי שעומדת בחוץ. וליכא רבותא כלל במה שהיא מנוקבת בדפנותיה. אשמעינן רבותא אפכא דאע\"ג שהוא כלי שלם שאמק\"ט. כגון כלי גללים וכו'. אפ\"ה בשהטומאה תחתיה או ע\"ג מצלת עכ\"פ על תוכה:"
+ ],
+ [
+ "או מחזקת ארבעים סאה
ר\"ל או שאינה פחותה רק שהיא כלי שלם מעץ או מתכת. אבל מחזקת מ\"ס וטומאה רצוצה תחתיה:"
+ ],
+ [
+ "כדברי חכמים
נ\"ל דר\"ל לא מבעיא לר\"א ור\"ש דס\"ל לקמן [משנה י\"ד] דכלי שמחזיק מ\"ס. אף שפיו פתוח למעלה אפ\"ה דינו כאהל ממש. א\"כ ודאי כ\"ש הכא שפיה מונח מן הצד ודאי דינה כאהל. משום דדופן הכלי הוא לה כמו גג לחללה. אלא אפי' לחכמים דפליגי עלייהו שם. וס\"ל דכשפיה למעלה אין דינה כאהל ממש. לא תימא דמה\"ט גם כשפיה מהצד. אף דאין הטומאה בוקע לתוכה עכ\"פ בוקע למעלה ממנה. וכמו בכוורת שלימה מחולחלת במשנה א'. קמ\"ל דרק כשפיה פתוח למעלה ס\"ל דאין דינה כאהל ובוקע אפי' לתוכה. אבל הכא דפיה מהצד לכ\"ע אין הטומאה בוקעת כלל לעבור בה וחוצצת בין למעלה ולמטה אפי' בלי דפנות אהלים:"
+ ],
+ [
+ "אין טמא אלא תוכה
כולה כדין משנה ג' וז'. דמדאינה כלי חוצצת:"
+ ],
+ [
+ "תחתיה טמא
אפי' שלא כנגד הטומאה דמדאינה כלי. בין ע\"י שנפחתה ובין ע\"י שמחזקת מ\"ס. נעשת אהל לטמא ולטהר:"
+ ],
+ [
+ "תוכה טמא
כולה כמשנה ד'. ואינה דומה למשנה ח'. דהתם מדהתפשטה הטומאה מתחתיה להבית. התפשטה שוב מהבית לתוכה מדפיה לפנים:"
+ ],
+ [
+ "היתה יושבת על שוליה
באויר ופיה למעלה. ובין שוליה להארץ אין טע\"ט אויר:"
+ ],
+ [
+ "והיא כלי
ר\"ל אע\"ג שהיתה כלי שלם ואמק\"ט כלעיל סי' נ\"ו:"
+ ],
+ [
+ "או על גבה
היינו חוץ לאויר תוכה:"
+ ],
+ [
+ "בוקעת ויורדת
ואע\"ג דלעיל משנה י\"א במוטה על צדה וטומאה תחתיה או ע\"ג ניצל תוכה. הכא שאני דפיה למעלה ואין הפסק בין אויר טמא שלמעלה לאויר תוכה:"
+ ],
+ [
+ "או מכוסה
ר\"ל או שמכוסה בכלי אחר שאמק\"ט ואין צמ\"פ ביניהן. דאי במכוסה בנסר או בכסוי המחובר בהכלי עצמו. לא הוה גרע מכפוייה על צדה. שפיה פתוח רק מהצד. ואפ\"ה כשהטומאה תחתיה או ע\"ג. כל תוכה. וכן כל שלא כנגד הטומאה למעלה ולמטה טהור [וכמשנה י\"א ועמ\"ש במחצצים בס\"ד בדיני חציצה בין מטה למעלה שם סי' ב אות ב]:"
+ ],
+ [
+ "או על גבה
נ\"ל דמדאיירי הכא בכלי שלם וכן משמע פשוט דארישא קאי. א\"כ ע\"כ דמיירי נמי שאין שפת פה הכלי נוגע בהקרקע דאל\"כ בטומאה ע\"ג לא היתה בוקעת הטומאה לתוכה. דלא גרע מאילו היתה כפויה באהל המת. שכ' הרמב\"ם [פכ\"א מטו\"מ] דכלי שאמק\"ט שכפויה על פיה באהל המת מצלת אפי' אינה מרוחה בטיט בארץ. ודוחק לומר דרק התם מצלת. מדאין שם רק התפשטות הטומאה ע\"ג באהל המת. ולא כי הכא שהטומאה ממש ע\"ג אף בכפויה אינה חוצצת. ואפשר י\"ל דלעולם בששפתותיה נוגעות בקרקע מיירי. ואפ\"ה אין דינה כאהל לחוץ מדמיירי במחולחלת. ובכה\"ג אינה מצלת בכפויה [ועמ\"ש במחצצים הנ\"ל סוף אות ב]:",
+ "דבין ששולי הכלי הם לצד מטה. ותחתיה יש אויר טע\"ט ובקעה הטומאה מע\"ג אל אויר שתחת הכלי. ובין שאין תחת הכלי אויר טע\"ט. אבל הכלי מכוסה. או כפויה על פיה. ובקעה הטומאה רק לתוכה. הרי בין כך או כך בקעה הטומאה לתוך אויר טע\"ט שיש עליו קרוי וע\"י קרוי הזה התפשטה הטומאה תחת כל הקרוי ואפי' תחת כל שולי הכלי. דכלי נעשה אהל להביא טומאה תחתיו ולא לחצוץ. וחוזר ובוקע מכל תחתית הכלי נגד כל הקרוי למעלה [כרפ\"ו]. להכי כל שכנגד הכלי בתחתיתה ותוכה וע\"ג טמא:"
+ ],
+ [
+ "או מחזקת ארבעים סאה כדברי חכמים
דכלי שמחזיק מ\"ס שפיה פתוח למעלה אין דינה כאהל לחוץ בין מטה למעלה. רק במודבק בדפנות אהלים [כפ\"ה מ\"ז]. וטעמא דמלתא נ\"ל. משום דדפנה של כלי רק לתשמיש פנים היא דעבידא. להכי במאהיל צד פנים שלה חוצץ. ולא במאהיל צד החיצון של כלי. ולפיכך דוקא בכפויה על פיה שצד פנים שלה מאהיל על שתחתיו. מחשב חציצה אף בלי דפנות אהלים. וכ\"כ במוטה על צדה. נהי דדופן התחתון של הכלי אינו חוצץ ומטעמא דאמרן. עכ\"פ צד פנימי של דופן העליון של הכלי. מדעשוי לתשמיש פנים. מחשב אהל וחוצץ. אבל ביושבת על שוליה. שרק צד החיצון של השולים מאהילין על שתחתם. והרי גם השולים רק לתשמיש פנים עשויין ולא מחשבו אהל לחוץ בין טומאה לטהרה. רק במדובק בדפנות אהלים. ומצינו דוגמתו [סוכה י\"ז א']:"
+ ],
+ [
+ "בוקעת ויורדת
וכל שכנגד הטומאה בתחתיה תוכה ועל גבה טמא דאף שאינו כלי עכ\"פ מדפתוחה למעלה ועומדת על שוליה אין אהל כלל לא בתחתיתה ולא בתוכה ולפיכך אין השוליים חוצצין:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר ורבי שמעון אומרים אין טומאה עולה לה
ס\"ל דפחותה או מחזקת מ\"ס חוצצת אפי' כשפיה למעלה. ולפיכך כשהטומאה תחתיה אז רק תחתיה כנגד הטומאה טמא עד התהום:"
+ ],
+ [
+ "אף לא יורדת ממנה
דכשהטומאה ע\"ג או בתוכה. אין טמא רק למעלה כנגד הטומאה. אבל תחתיה טהור. הכל כדין כפויה על צדה לעיל במשנה י\"ב. רק דהתם מדיש דופן הכלי מפסיק בין תוכה לאויר שלמעלה. לפיכך אין טומאה בוקעת מתוכה למעלה או מלמעלה לתוכה. משא\"כ הכא שאין הפסק להכי ודאי שבוקעת מתוכה למעלה ומלמעלה לתוכה:"
+ ],
+ [
+ "היתה גבוה מן הארץ טפח
בבא זו היא לכ\"ע דאף דפיה פתוח למעלה. עכ\"פ כיון דיש תחתיה מקום להתפשט שם הטומאה למן הצד. וגם דבר שאינו כלי מאהיל על אויר ההוא. והו\"ל אויר זה כשאר אהל שחוצץ בין שהטומאה בתוכו או ע\"ג. דמ\"ש אהל זה מאילו היה האהל תוך הכלי [כלעיל סוף משנה י\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ארון שהיא
אף דארון בתנ\"ך נזכר בל' זכר. לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד [כחולין קל\"ז ב'] ובל\"ז כבר יסוד מוסד בלה\"ק דכל דבר שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו [כרש\"י בראשית ל\"ב פ\"ט]. ודע דכל קבר אע\"ג שהמת בתוכו אין דינו כקבר סתום. לטמא גם צדדי כותלי הקבר מבחוץ והאהלים הסמוכים לכתליו [כרפ\"ז] רק אם הוא בנין שבולט מהקרקע והמת תחתיו או תוך הבנין. ואויר טפח ממעל להמת תוך החלול שמונח שם. זה לבד נקרא קבר סתום לטמא כותליו שמן הצד [וכרמב\"ם פ\"י ה\"ח ועמ\"ש בס\"ד לעיל בקרית ארבע סי' ג]. וכפי הנראה קברים שבמדינותינו שעושין גבשושית על הקבר. אם יש בתוך הארון למעלה מהמת. דהיינו בין המת לכסוי של הארון חלול טע\"ט אויר. יש לו דין קבר סתום לטמא כל סביביו. אפי' מה שאינו כנגד המת שתחתיו. מיהו כל קבר אף שאין בליטה ע\"ג כל זמן שהטומאה בתוך הקבר. כל שיש חלול טע\"ט בין המת להכסוי שע\"ג תוך הקבר. מטמא כל חללו ונגדו למעלה. אפי' נגד הריקן שבקבר. למעלה עד לרקיע. ולמטה עד התהום. ורק מדאינו קבר סתום. אינו מטמא בצדדי כתלי הקבר מבחוץ. וכל זה בשיש כסוי ע\"ג חלול הקבר. אבל מת המונח בתוך גומת הקבר. והוא מגולה למעלה הרי הוא כמונח על קרקע שוה שאינו מטמא נגד כל חלול הגומא. רק נגד המת ממש למעלה או למטה עד הרקיע ועד התהום [וכמבואר בה\"ד במקום הנ\"ל סי' א]. אמנם כסוי שע\"ג קבר נקרא גולל. וכשהעמיד ד' דפנות תחתיו הדפנות אלו נקראים דופק. ובין גולל ובין הדופקין. כל א' מהן מטמא ג\"כ למעלה עד לרקיע ולמטה עד התהום. ומיירי הכא לא בארון שעשאו בתלוש אלא שחצבו בקרקע ולא היה שם גולל על הקבר. דאל\"כ אפי' לא היה המת מונח בתוך הקבר היה הגולל מטמא למעלה ולמטה. אלא מיירי שחקק חור בשפוע של סלע. ולא שחפר ממעלה למטה אלא שחתר הקבר מן הצד בשפוע השן סלע באופן שב' שפועי ההר הן כותלי החור וראש ההר הוא עליונו של החור. והכניס המת לתוך החור. וסתם אח\"כ החור מן הצד של החור:"
+ ],
+ [
+ "רחבה מלמטן וצרה מלמעלן
ר\"ל שהחלול של החור שהמת מונח בתוכו הוא רחב למטהו צר למעלה כזה:"
+ ],
+ [
+ "והמת בתוכה
דאל\"כ אין הקבר מטמא:"
+ ],
+ [
+ "הנוגע בה מלמטן
ר\"ל אם נגע הטהור בשפוע ב' הצדדים מבחוץ ולמטה דהיינו במקום שאין הדפנות מאהילין על המת"
+ ],
+ [
+ "ומלמעלן טמא
דרק עליונו של שפוע ההוא שהוא למעלה ממקום המת דינו כעליונו של קבר. שמטמא בחוץ במגע ובאהל. דשפוע אהלים כאהל דמי [כפ\"ז מ\"ב]. אבל מה שלמטה בהצדדים המשופעים הנ\"ל דהיינו למטה מהרווח שהוא ממעל להמת. ככתלי הקבר נחשבים שאינן מטמאין להנוגע בהן בחוץ. מיהו מתחתית ועליונו של הקבר בעצמו לא איירי תנא. דפשיטא דמטמא ככל תחתית ועליונו של כל קבר פשוט. מיהו כל זה כשחור הקבר מחודד כלפי מעלה. וכציור הנ\"ל. אבל כשהחור רחב בראשו כזה בזה לא איירי תנא. אבל נראה שכך דינו. דאם מקום הרחב שבראש הקבר אינו רחב כרוחב המת שמונח תחתיו אז ג\"כ דינו כלעיל. דכל שפוע הכותלי' שהן למעלה מהמת טמאין. ואם מקום הרחב שבראש הקבר רחב יותר מרוחב המת. הנוגע בכסוי טמא. ובכותלים טהור. וזהו הדין שנזכר בתוספתא:"
+ ],
+ [
+ "רחבה מלמעלן
שצדדי הקבר מתרחבים כלפי מעלה כזה:"
+ ],
+ [
+ "הנוגע בה מכל מקום טמא
דכשנוגע בהכסוי או בהכותלים שמשתפעים לתחתיו אפי' בכל מקום שבהן שאינו למעלה מהמת כיון שהוא תחת הכסוי טמא וכ\"ש בנגע תחת המת ממש:"
+ ],
+ [
+ "היתה שוה
שכותלי הקבר עומדים שוה בזקיפה כזה:"
+ ],
+ [
+ "הנוגע בה מבל מקום טמא
ר\"ל הנוגע בהקבר מבחוץ בכ\"מ מהכותלים [וכ\"ש בעליונו של קבר או בתחתיתו טמא] דס\"ל דחשבינן להעליונו של קבר כאילו מתפשט להלן מחלל הקבר עד קצה החיצון של ראש הדפנות של הקבר. נמצא שהדפנות עומדין תחת עליונו של קבר. ונטמאו גם הם:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהושע אומר מטפח ולמטן
ר\"ל אם נגע הטהור בכותלי הקבר מבחוץ למטה מטפח העליון של הדופן ממקום חבור הדופן לעליונו של קבר:"
+ ],
+ [
+ "טהור
דבטל לקרקע עולם:"
+ ],
+ [
+ "מטפח ולמעלן
ר\"ל אבל אם נגע בהטפח שסמוך לעליונו של קבר:"
+ ],
+ [
+ "טמא
דס\"ל דדוקא כשהכותלים משתפעין לחוץ כלעיל סי' ע\"ד אז כל השפוע שלמעלה מהמת נדון כעליונו של קבר וכולו טמא. אבל כשהכותלים עומדין בשוה. אז רק טפח העליון שסמוך לעליונו של קבר מחשב כעליונו משא\"כ למטה ממנו. וטעם הדבר משום דהא דקיי\"ל דכל קבר שהמת בתוכו מטמא בעליונו גם נגד הריקן שבתוך הקבר ולא דיינינן להמת כטומאה רצוצה. דמטמא רק נגד הטומאה. היינו רק בשיהיה אויר טע\"ט תוך הקבר למעלה מהמת. ולפיכך גם בדפנות הקבר עד קצה טפח ההוא מבחוץ מחשב כעליונו של קבר. אבל מהטפח ולמטה כבר ניכר יפה שהם רק כותלי הקבר. ואמ\"ט בנגע בהן בחוץ."
+ ],
+ [
+ "העשויה כמין קמטרא
הוא תיבה שהכסוי והדפנות שלה עשויין בעיגול. קאפפער בל\"א. ור\"ל ואם חלול הקבר פשוט במושבו ועגול למעלה כזה:"
+ ],
+ [
+ "טמא
דמדאין שם שום זוית ניכר בין עליונו של קבר לכותליו להכי מחשב כל העיגול כעליונו של קבר ומטמא בכ\"מ שנגע בו בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "כמין גלוסקוס
שדפנותיו ג\"כ עגולין אבל בראשו ובתחתיתו הוא שוה כזה:"
+ ],
+ [
+ "טהור
בעגלילותה שלא למעלה מהמת. אף שהוא למעלה מהחלול שבתוך הקבר למטה בצד המת:"
+ ],
+ [
+ "חוץ ממקום פתיחתה
דשם הוא שוה. ועי\"ז ניכר יפה שהוא הוא עליונו של קבר. ואצ\"ל תחתית הגלוסקוס כל שממנו נגד הפתיחה טמא:"
+ ],
+ [
+ "חבית
של חרס היא. ופיה צר למעלה ושוליה צרים למטה ובאמצע בולט בטן רחב ומיירי שלא נצרף בכבשן. דהו\"ל כלי אדמה שאמק\"ט וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "וכזית מן המת נתון תחתיה
רצוצה:"
+ ],
+ [
+ "או בתוכה כנגד קורקורותה
ר\"ל בתוכה על שוליה ונקט הכי לאפוקי בשמונחת הטומאה בתוכה תוך חלול הבטן שבולט סביב:"
+ ],
+ [
+ "טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת
אבל כל שלא כנגד הזית טהור. דדינה ממש ככוורת משנה י\"ג [סי' ס\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "והחבית טמאה
החבית זו הרי אמק\"ט רק ר\"ל שהכלים שבתוך החבית נגד מקום הטומא' שתחתיה אי שע\"ג טמאים:"
+ ],
+ [
+ "תחת דפנה מבחוץ
ר\"ל ואם הטומאה מונחת בחוץ תחת בליטת הבטן והיא רצוצה:"
+ ],
+ [
+ "טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת
ומטמא כל שכנגד הטומא' למטה ולמעלה מהבטן:"
+ ],
+ [
+ "והחבית טהורה
ר\"ל כל הכלים שבתוך החבית. ואפי' אותן כלים שמונחים תוך הבטן נגד הטומאה טהורים. דמדמופסק אויר שתוך הבטן מהאויר הטמא שלמעלה ושלמטה דמי בטן זה לכוורת מוטה על צדה. וטומאה תחתיה דתוכה טהור [כמשנה י\"א]. ונ\"ל דמה\"ט ה\"ה בשהטומאה למעלה מבטן החבית. דמ\"ש ממוטה על צדה שם. אלא שקיצר התנא [וכמש\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "בתוכה ותחת דפנה
ר\"ל ואם הטומאה מונחת בתוך החבית תחת דופנה דהיינו שהטומאה מונחת תוך חלול הבטן:"
+ ],
+ [
+ "אם יש בדפנות פותח טפח
דהיינו שיכול לרבע תוך חלול הבטן טע\"ט ברום טפח:"
+ ],
+ [
+ "הכל טמא
ר\"ל כל הכלים שמונחים תוך חלול הבטן סביב וגם כל הכלים שממעל ושמתחת הבטן סביב מבחוץ כולן טמאין. דע\"י עליונו של בטן מתפשטת הטומאה תחת כל הבטן סביב. והו\"ל כל תוך הבטן כמליא טומאה. וכלי אינו חוצץ. ולהכי כל שכנגד הבטן למעלה ולמטה טמא. ודמי ממש לכוורת מוטה על צדה וטומאה בתוכה [מי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "וכנגד פיה
ר\"ל ומה שנגד פיה של חבית. אפי' הוא תוך החבית:"
+ ],
+ [
+ "טהור
מדאין אהל טמא ע\"ג פיה:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת
ורק נגד הזית טמא בתוכה ולמטה ולמעלה:"
+ ],
+ [
+ "במה דברים אמורים
ארישא קאי. דבאין אויר טע\"ט תחת הבטן. והטומאה למטה או למעלה ממנה. אז בוקעת לתוכה רק נגד הטומאה:"
+ ],
+ [
+ "בטהורה
שהחבית אינה בת קבלת טומאה וכלעיל סי' צ\"א. ולהכי כל שבתוכה שלא כנגד הטומאה טהור:"
+ ],
+ [
+ "אבל אם היתה טמאה
שהחבית היא בת ק\"ט. וכגון שכבר נשרפה בכבשן. וא\"כ כשבקעה הטומאה לתוכה. נטמא החבית עצמה. ונטמא נמי כל מה שבתוכה. אף כל מה שלא כנגד הטומאה. ככל הנתלה באויר כ\"ח הטמא. ואפי' כלי שנתלה באוירה. אף דאין כלי נטמא באויר כ\"ח [כשבת קל\"ח ב'] אפ\"ה בנתלה הכלי תוך החבית בשעה שהטומאה למטה או למעלה מהחבית. נטמא גם הכלי מטעם חבורין:"
+ ],
+ [
+ "הכל טמא
כלעיל משנה י\"ג בבא ב'. מיהו אין דין כולן שוה. דאם החבית אינה בת קבלת טומאה. וגבוה טפח או מכוסה או כפויה על פיה אז כיון שהטומא' תחתיה. בתוכה או על גבה הטומאה היא באויר שהוא טע\"ט או שבקעה לתחתיה בתוכה או על גבה. והרי כל כלי אף שאמק\"ט נעשית אהל לטמא. אבל אינה חוצצת [כרפ\"ו]. וכיון שהטומאה באויר טפח על טפח. או שבקעה לתוך אויר טע\"ט נתפשטה הטומאה בכל אויר ההוא ומטמא כל האויר ההוא כנגדו למטה ולמעלה דהכלי אינו חוצץ [ושוה דינו לסיפא דמשנה י\"ג]. אבל כשהחבית היא בת קבלת טומאה ויושבת על שוליה. ופיה פתוח למעלה. דאין כאן אהל בשום מקום. אז אם הטומאה למעלה מפיה או בתוכה נגד פיה בוקעת הטומאה למעלה ולמטה כנגד הטומאה ונטמא אפי' תחת שוליה. דאין כלי חוצץ. ומדבקעה לתוכה. נטמא גם החבית עצמה. ואפי' כשהטומאה למטה משוליה נמי בוקעת למעלה ולמטה ונטמא החבית ואע\"ג דאין כ\"ח מק\"ט מגבו. ה\"מ כשאין טומאה תחתיה אבל כשהטומאה תחת הכ\"ח. בין כשהטומאה רצוצה תחתיה או שיש שם במקום הטומאה אויר טע\"ט ואפי' הכלי מוקף צמ\"פ נעשת הכלי אהל לטמא. ואפ\"ה אינה חוצצת ונטמא האויר שלמעלה מהכלי. ולפיכך כשהטומאה רצוצה תחתיה הרי ע\"ג רק נגד הטומאה טמא. וכשיש תחתיה במקום הטומאה טע\"ט. אז ע\"ג כל שכנגד שוליה טמא [ועי' תוספתא אהלות ספ\"י]. וכל זה כשהכ\"ח מוקף צמ\"פ. אבל הכא שהחבית פתוח למעלה בין שהטומאה רצוצה תחתיה או שיש אויר טע\"ט במקום הטומאה. הרי עכ\"פ מדבקעה הטומאה להאויר שממעל לפה החבית ואותו אויר הטמא מעורב עם האויר שתוך החבית להכי נטמא החבית וגם כל הכלים שבתוכה אפילו אותן כלים שאינן נגד הטומאה שתחתיה. וגם לא נגעו בפנים בהחבית כולן טמאין:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ארובה שהיא בתוך הבית
דהיינו שהארובה במעזיבת התקרה ופתוח לאויר:"
+ ],
+ [
+ "ויש בה פותח טפח
שהארובה פתוחה טע\"ט. דדוקא לענין שיטמא תחת משקוף שחוץ לדלת נעול של אהל המת. משום דסוף טומאה לצאת דרך שם. אז אם יש מת שלם באהל אין אומרין סוף טומאה לצאת רק בשהפתח הנעול הוא דעד\"ט ובאינו מת שלם סגי בשהפתח הנעול הוא טע\"ט. ואין חלוק לאיזה תכלית עשה הפתח [כפ\"ג מ\"ו]. אבל לענין התפשטות הטומאה דרך ארובה פתוח אין חילוק בין מת שלם או חסר כל שיש טע\"ט פתוח להאהל מתפשטת הטומאה דרך שם להאהל שבצדו. וזה דוקא בעשאו להארובה לתשמיש. דהיינו להושיט דרך שם שום דבר וכדומה אבל בעשאו למאור שיעורו כמקדח. שהוא גדול כאגרוף. והוא טפי מטפח. ובנעשה החור ממילא שיעורו כראש כל אדם [כלקמן רפי\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "טומאה בבית
ר\"ל אם הטומאה מונחת תחת מעזיבת הבית:"
+ ],
+ [
+ "כנגד ארובה טהור
ר\"ל אפי' אותן כלים שמונחין תוך הבית אם הם תחת הארובה טהורים:"
+ ],
+ [
+ "הטומאה בין בבית ובין כנגד ארובה
ר\"ל שמונחת כאן או כאן:"
+ ],
+ [
+ "נתן את רגלו מלמעלן
ממעל לארובה ועי\"ז סתם הארובה. וה\"ה בסתם הארובה אפי' בכלי שאמק\"ט אפ\"ה עירב הטומאה. דהרי אדם וכלים נעשין אהל לטמא אבל לא לטהר [כרפ\"ו] רק אורחא דמלתא נקט. דאדם רגיל לפסוע ברגלו בעליה ממעל לארובה. והא דלא נקט הכא או קנה [כלקמן פי\"א מ\"ב] י\"ל התם אף שהקנה דק. אפ\"ה מערב הטומאה מחלק לחלק שבמעזיבה גופה. אבל הכא דלהני להביא טומאה תחת הקנה. הרי קנה דקה אין בה טע\"ט:"
+ ],
+ [
+ "עירב את הטומאה
דמשום דאדם וכלים נעשים אהל לטמא ולא לטהר. לפיכך הו\"ל הכל כאהל א' ונטמא כל הבית וגם האדם שנתן רגלו נטמא:"
+ ],
+ [
+ "מקצת טומאה בבית ומקצתה כנגד ארובה
וכולו רק כזית ולא נתן דבר למעלה:"
+ ],
+ [
+ "הבית טמא
ר\"ל כל מה שתחת המעזיבה טמא:"
+ ],
+ [
+ "וכנגד הטומאה טמא
ר\"ל וגם כל הכלים שלמעלה ושלמטה ממקצת הטומאה שהוא נגד הארובה טמאים. ואע\"ג שבכאן ובכאן לא האהיל רק על מקצת הזית. סגי בהכי [כפ\"ג מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "כנגד ארובה טהור
דהלכה לממ\"ס דבטומאה אין אומרים לבוד לחומרא [כסוכה די\"ח ועמ\"ש בס\"ד פ\"ד סי' י\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "טהור
הנותן הרגל דאין טומאה יוצאת בפחות מטפח. מיהו פשוט שעכ\"פ עירב הטומאה מהבית להארובה ולהכי גם מה שתחת הארובה טמא:"
+ ],
+ [
+ "נתן את רגלו מלמעלן ר' מאיר מטמא
להנותן. ומיירי שנתן רגלו מכוון ממעל להטומאה בעצמה. דס\"ל דדוקא התפשטות הטומאה אינה יוצאת בפחות מטפח:"
+ ],
+ [
+ "טמא
דהיכא שכבר היה הטומאה למטה בשעה שהניח רגלו למעלה. נמצא שכשהגביה רגלו ממעל להארובה כדי לסתמו כבר האהיל על הטומאה קודם שסתם הארובה ברגלו. דהרי בטומאה לא אמרינן לבוד:"
+ ],
+ [
+ "טהור
דהרי קודם שבאה לשם הטומאה כבר היה הארובה נחשבת כנסתם מהרגל. ולא יצאה הטומאה דרך שם. ואע\"ג דאדם וכלי נעשין אהל לטמא ולא לחוץ [כרפ\"ו] וא\"כ למה יהיה האדם טהור. י\"ל דהכא לא משום שרגלו חוצץ. אלא מדקדמה רגלו. הו\"ל המעזיבה כסתומה תחת הרגל:"
+ ],
+ [
+ "ר' שמעון אומר שתי רגלים זו ע\"ג זו
על הארובה. ואפי' הן של ב' בנ\"א שהן ב' גופים:"
+ ],
+ [
+ "שקדמו את הטומאה
ממעל להארובה:"
+ ],
+ [
+ "טהור
גם השני:"
+ ],
+ [
+ "מפני שקדמה רגלו של ראשון את הטומאה
ולחכמי' דלעיל. אף אם רגלו של השר ג\"כ היה שם קודם שבאה הטומאה למטה עכ\"פ כיון דלא על יד השני נסתם הארובה. הו\"ל כקדמה טומאה לרגלו:"
+ ],
+ [
+ "מקצת טומאה בבית ומקצתה כנגד ארובה
הכא מיירי בארובה שאין בה טע\"ט. ומקצת מהכזית מונח תחת הארובה ומקצת הנשאר מונח תחת המעזיבה:"
+ ],
+ [
+ "וכנגד הטומאה טמא
ואע\"ג דאין טומאה יוצאת בחלון פחות מטפח. וכריש משנה ב'. התם התפשטות הטומאה הוא. משא\"כ הכא דקצת משיעור הטומאה מונח ממש תחת הארובה. מצטרף בהדי המקצת שמונח תחת המעזיבה כד' שיצא הטומאה גם בהארובה שפחות מטפח:"
+ ],
+ [
+ "כנגד הטומאה טהור
דס\"ל דאפי' יש קצת משיעור הטומאה מונח ממש תחת הארובה. אפ\"ה מדעכ\"פ א\"א שתצא הטומאה דרך הארובה מאותו חצי שיעור. רק ע\"י שיצטרף אליו חצי השיעור שמונח תחת המעזיבה. דנימא דהתפשט גם ממנו הטומאה להארובה. א\"כ הרי כל התפשטות הטומאה אינה יוצאת בארובה שהוא פחות מטפח. אבל ביש שיעור שלם תחת הארובה הרי כבר אמרינן במשנה ב' דבטומאה כנגד הארובה הבית טהור. דמשמע וודאי הא בהארובה עצמה כנגד הטומאה טמא אף שאין בהארובה טע\"ט. ולא פליג ר' יהודה:"
+ ],
+ [
+ "ותטמא כנגד הטומאה
כגון שיש בהטומאה כשיעור ב' זיתים. ומונח כזית וחצי ממנו תחת המעזיבה. וכחצי זית תחת הארובה. והרי בכה\"ג אפשר שתחלק כזית לכאן וכזית לכאן. ויתטמא כאן וכאן:"
+ ],
+ [
+ "טמא
אף שאין מונח תחת הארובה רק פחות מזית. מיהו זה דוקא בשקדמה הטומאה להדבר שהונח על הארובה לסתמו וכלעיל סי' י\"ד."
+ ],
+ [
+ "כנגד הטומאה טהור
דמדאין כזית נגד הארובה הו\"ל רק התפשטות הטומאה ואינה יוצאת בארובה שהיא פחות מטפח:"
+ ],
+ [
+ "ארובות זו על גב זו
בב' תקרות. והארובות מכוונות זו למעלה מזו:"
+ ],
+ [
+ "ויש בהן פותח טפח
שיש בכל ארובה רוחב טע\"ט כלעיל סי' ב':"
+ ],
+ [
+ "בין מלמעלן בין מלמטן
ר\"ל בין שנתן הדבר רק על ארובה העליון בין שנתן דבר גם על התחתון:"
+ ],
+ [
+ "הכל טמא
כל מה שבבית וכל מה שבעלייה נטמא. דכשנתן הכלי רק על הארובה העליון. הבית והעליה שניהן טמאין דדל מעזיבה שביניהן באמצע הרי העליונה שמונח שם דבר לסתום הארובה היא מאהלת על כל החלול שתחתיה. וכב' זיזין שבכותל בית שהעליון מעדיף על התחתון וטומאה תחת התחתון תחתיהן וביניהן טמא [וכפט\"ו מ\"ה] רק נקט בין בין לרבותא. דאפי' הניח בשניהן אין התחתון חוצץ למנוע את העליון מלהביא הטומאה לכל העליה. אלא הכסוי התחתון מביא את הטומאה מתחת מעזיבת הבית לתחת הארובה התחתונה ומדאין סתימה זו חוצץ. להכי ע\"י העליון מתפשטת בקוע טומאה הזאת גם לכל העליה שע\"ג:"
+ ],
+ [
+ "ודבר שאינו מקבל טומאה
ר\"ל ואם הניח על הארובה דבר שאמק\"ט. ואפי' לא הניחו רק בא' מב' מקומות שזכרנו דהיינו או בארובה התחתון או בארובה העליון:"
+ ],
+ [
+ "ממנו ולמטן טמא
דהיינו כל החלול שלמטה מהסתימה שבארובה טמא. דאף דבר שאמק\"ט. עכ\"פ מביא טומאה לכל שתחתיו [כלעיל פ\"ח ורמב\"ם פי\"ב מטו\"מ]:"
+ ],
+ [
+ "ממנו ולמעלן טהור
דאע\"ג דכל כלים אפי' כשהן כלי גללים וכדומה שאמק\"ט אפ\"ה אין חוצצין בפני הטומאה [כרפ\"ח]. היינו בלי דפנות אהלים. אבל הכא דמונח הכלי על המעזיבה שסביב להארובה מביא וחוצץ. ורק כלי הבא במדה דינו כאהל ממש. ולפיכך אפי' בלי סיועת דפנות אהלים חוצץ עכ\"פ למן הצד [ועמ\"ש בס\"ד רפ\"ט]. אבל כלי המק\"ט אפי' בסיועת דפנות אהלים מביא ואינו חוצץ. כדחזינן הכא ברישא. דהכל טמא. ורק בשיעשה בכלי זו מעשה. וכגון שיקבענו במסמרים בהמעזיבה וכדומה. אז אפי' כלי המק\"ט חוצץ [כתוס' ב\"ב די\"ט ב' ד\"ה ותיפוק ועי' עוד בקול מחצצים סי' ה' ו']. והא דנקט הכא דבנתן דבר שאמק\"ט בארובה א' מב' הארובות. ממנו ולמטה טמא. ממנו ולמעלה טהור. ה\"ה בנתן דבר שאמק\"ט על הארובה התחתון וגם על העליון. אין טמא רק מהתחתון ולמטה. דכיון דהתחתון אמק\"ט וחוצץ מה מזיק תו שהארובה העליון ג\"כ מכוסה. הרי לא בקעה הטומאה כלל מהבית להעלייה:"
+ ],
+ [
+ "הבית טהור
דלא אמרינן לבוד גבי טומאה. למחשב ארובה תחתונה כסתומה. הא כנגד הטומאה שתחת הארובה. אפי' בעלייה טמא:"
+ ],
+ [
+ "בין מלמטן
האי בין בין מצי איירי בכל גוונא. בין רק למעלה או רק למטה. או על שניהן יחד:"
+ ],
+ [
+ "אין טמא אלא התחתון
דדוקא לעיל סוף משנה ד'. דאיירי שיש בהארובה טע\"ט. ועי\"ז צריך לחציצת הדבר שנתן על הארובה שלא תצא בו התפשטות הטומאה. להכי צריך דוקא שיתן על הארובה דבר שאמק\"ט אז לבד חוצץ. אבל הכא שהארובה פחות מטפח על טפח. והטומאה רק התפשטה לשם מהבית. לפיכך אפי' נתן דבר שמק\"ט על הארובה. הרי א\"צ להדבר ההוא כלל. דבל\"ז אין התפשטות טומאה יוצאת בארובה שהיא פחות מטע\"ט. להכי אין טמא רק למטה מכסוי שע\"ג ארובה התחתון שלשם התפשטה הטומאה מהבית:"
+ ],
+ [
+ "הכל טמא
אין הכל טמא זה כהכל טמא דמשנה ד'. דהתם מדהארובה טע\"ט. והרי בכה\"ג כיון שהכסוי שעל ארובה התחתון מק\"ט חשבינן לכסוי זה כאילו ליתא. להכי הטומאה שהתפשטה מהבית להארובה. חוזרת ומתפשטת דרך הארובה גם לכל העלייה. מדגם הארובה העליונה מכוסה. משא\"כ הכא שהארובה התחתונה אינה טע\"ט. אף שהכסוי שעל הארובה התחתון מדמק\"ט אינו חוצץ וחשבינן ליה כליתא. עכ\"פ הרי גם בליתא. די לנו שיטמא למעלה דבר שהוא ממש נגד ארובה התחתון. אבל לא שתתפשט משם הטומאה לכל העליה. אלא הך הכל טמא הכא ר\"ל הבית התחתון כולו טמא דע\"י הכסוי שע\"ג הארובה התחתון התפשטה הטומא' מתחת הארובה להבית וגם הכלי שכסה בה בעצמה ג\"כ נטמאה. ומדמק\"ט לא חצצה ולפיכך כל דבר שלמעלה מהכסוי נגד הארובה התחתון ג\"כ טמא. מיהו גם מה שלמעלה נגד הארובה אינו טמא רק בקדמה טומאה לרגלו וכרבנן לעיל במשנה ב':"
+ ],
+ [
+ "אלא תחתון
הכא לא קתני ממנו למטה וכו' כדקתני לעיל סוף מ\"ד. משום דבמשנתינו בין בין קתני. דמשמע נמי גם בנתן בשתיהן. ואי הוה תני ממנו ולמטה. לא הוה ידעינן על איזה מב' הכסויין קאי מלת ממנו. להכי נקט לישנא ברירא אין טמא אלא תחתון. ור\"ל בין שנתן בשתיהן או רק בעליון או רק בתחתון בכולהו גוונא אין טמא רק תחת כסוי התחתון. דאם נתן בשתיהן או רק בתחתון הרי הכסוי התחתון הביא את הטומאה מתחת ארובה התחתון להבית. ומדהכסוי אמק\"ט. חוצצת שלא תתפשט הטומאה להעלייה. ולפיכך מה שיש בהעלייה אפי' נגד הטומאה שבעלייה טהור. מיהו כשנתן הכסוי רק בארובה שלמעלה. הבית כולו טמא. דהכסוי שבארובה העליון מביא הטומאה מתחת הארובה להבית [וכזיזין לקמן פט\"ו מ\"ה] אבל מה שבעליה. רק נגד הטומאה שלמטה טמא. וזה רק כשקדמה טומאה להדבר שמונח שם למעלה בארובה העליון וכמש\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ארובה שהיא בתוך הבית וקדרה נתונה תחתיה
שהקדירה מונחת למטה על קרקע הבית נגד הארובה:"
+ ],
+ [
+ "שאם תעלה
ר\"ל שהקדירה מונחת למטה. באופן שישוער שבאם תעלה הקדירה להוציאה דרך הארובה:"
+ ],
+ [
+ "אין שפתותיה נוגעות בארובה
שהקדירה תצא דרך הארובה ברווח. כך פי' הר\"ב. ול\"מ היה נ\"ל דר\"ל דנשער שאם נעלה הקדירה מכוון למקום הארובה לא יהיו חוד שפתות הקדירה נוגעות בתחתית שפת הארובה. וע\"י שפתות התחתונות אלה לא תוכל הקדירה לכנוס תוך חלול הארובה. אלא מיירי שאין שפתות הקדירה נוגעות בשפה תחתונה של הארובה. ועי\"ז כשתעלה הקדירה לתוך חלול הארובה. תשאר תחוב תוך חלול הארובה. ובכה\"ג דיינינן להקדירה כאילו דבוקה באמת בהארובה:"
+ ],
+ [
+ "טומאה בוקעת ועולה
דנהי דהוה כדבוקה בהמעזיבה עכ\"פ טומאה רצוצה היא תחתיה. ובוקעת לתוך הקדירה ולמעלה ממנה עד לרקיע. ורק מה שבתוך הקדירה אפי' שלא כנגד הטומאה טמא ואפי' מה שבתוכה לא נגע בהקדירה בפנים. אפ\"ה מדנטמאת הקדירה נטמא כל מה שבתוכה בחיבורין [כלעיל פ\"ט סי' ק\"ח]. אבל למעלה מהקדירה רק כנגד הטומאה טמא. אבל כל הבית שסביב להארובה. כולה טהור. דהואיל ואין הטומאה רחבה כרוחב חלול הארובה. נמצא שיש בהארובה אויר מפסיק בין האויר של בקוע הטומאה להחלול שבהבית תחת המעזיבה [ועפ\"ו מ\"ז ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "בוקעת ויורדת
ואף דבמכוון רוחב הקדירה כחלול הארובה הול\"ל גוד אחית שפת הארובה עד לשפת הקדירה. ונידן להטומאה כאילו מונחת בהמעזיבה [וכלעיל פ\"ו מ\"ד]. י\"ל מדעכ\"פ מונחת הטומאה רצוצה תחת הקדירה. דנינן לכל הרווח שבין הארובה להקדירה כאלו יש שם עמוד. והרי כשהטומאה תחת עמוד כזה ג\"כ בוקעת וכו' [כפ\"ו מ\"ו]. ואם הטומאה ממעל להקדירה או בתוכה. אע\"ג שבעיקר מקום הטומאה אינה רצוצה. עכ\"פ כיון דכלי אינה חוצצת. לפיכך בוקעת הטומאה להמקום רצוצה שתחת הקדירה. והו\"ל כמונחת הטומאה רצוצה תחת הקדירה [כך כתב הרא\"ש. ונ\"ל ראיה לדבריו מלעיל ספ\"ט ודלא כרתוי\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "טהור
דמדמכוונת הקדירה כרוחב חלול הארובה הו\"ל כאילו תחובה הקדירה בהארובה. והרי גבה נגד הטומאה ומצלת על כל מה שלמעלה מהכלי. דלא דמי לסוף פ\"ט. דכשיש טע\"ט אויר בין שולי הכ\"ח לקרקע שהטומאה שם. דכל מה שלמעלה נגד תחתית הכלי טמא. הכא שאני שמחוברת הכלי עם דפנות אהלים. ופשוט שאינו מציל הכא רק אוכלים ומשקין וכ\"ח [כלעיל פ\"ה מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "הכל טמא
תחתיה ותוכה וע\"ג וכל הבית דמדנטמא הכלי לא מהני דפנות אהלים [כפ\"ה מ\"ג] וא\"כ בקעה טומאה לתחתיה. ומדגבוה טפח. נטמא כל החלול ההוא ומטמא גם למעלה ולמטה. נגד כל תחתית הכלי ומשם התפשטה הטומאה גם להבית:"
+ ],
+ [
+ "היתה נתונה
הקדירה:"
+ ],
+ [
+ "בצד האסקופה
שעומדת בחוץ סמוך להמפתן:"
+ ],
+ [
+ "היא נוגעת במשקוף פותח טפח
ר\"ל שנשער שאילו נעלה הקדירה. יהיה טפח מרוחב דופן הקדירה. נוגע בצד המשקוף שבחוץ. ולרבותא נקט הכא דאע\"ג דבכה\"ג מחשבה כמחובר למשקוף הבית. וסד\"א דבכה\"ג לא תהא טומאה בוקעת בו. דכמעזיבת הבית חשיבה קמ\"ל. מיהו בהיתה מהארץ גבוה טפח. ודאי דדוקא בשנוכל לשער שכשתעלה תגע טפח בהמשקוף מיירי. דאל\"כ לא מחשב אויר שתחתיה כמעורב עם אויר הבית. וכסיף מתני' דידן [והר\"ש והר\"ב פירשו שנשער שאם תעלה יהיה רוחב טפח מחלול הקדירה נוגע בתחתית המשקוף]:"
+ ],
+ [
+ "טומאה תחתיה
רצוצה. דהרי באינה גבוה טפח מהארץ מיירי:"
+ ],
+ [
+ "או על גבה
לר\"ש והר\"ב הנ\"ל. היינו למעלה מהקדירה שלא תחת המשקוף:"
+ ],
+ [
+ "בוקעת ויורדת
הכל כלעיל סי' מ\"ב דדא ודא אחת היא. והא דלא נקט ברישא דמ\"ו וברישא דמ\"ז. היאך יהיה הדין כשהטומאה בבית כדנקט בסיפא כשגבוה מהארץ טפח. ה\"ט משום דהכא דהקדירה יושבת על הארץ פשיטא דכשהטומאה בבית. אינה מתפשטת כלל לתחת הקדירה או לתוכה או ע\"ג. משום דהקדירה הרי עומדת כולה מבחוץ רק סמוך לאסקופה:"
+ ],
+ [
+ "תוכה וגבה טהור
תחתיה והבית טמא. משום דמעורבין חלול שתחתיה עם חלול הבית. ותוכה וגבה טהור דכמחוברת במשקוף דיינינן לה. ומצלת עם דפנות אהלים. וכלעיל בטומאה תחת הארובה:"
+ ],
+ [
+ "בתוכה או על גבה הכל טמא
דכיון דנטמאת הכלי כלי טמא אינו מציל אפי' עם דפנות אהלים. והכל כלעיל סי' מ\"ד:"
+ ],
+ [
+ "
רק שישוער שאם תעלה לא תהיה נוגעת רק פחות מטפח:"
+ ],
+ [
+ "או מודבקת בשקוף
ר\"ל או אפי' באמת דבוקה בצד המשקוף אבל רק פחות מטפח. ובשניהן מיירי שגבוה מהארץ טפח:"
+ ],
+ [
+ "טומאה תחתיה אין טמא אלא תחתיה
דאע\"ג שאינה דבוקה למשקוף טפח. דינה כדפנות אהלים לחוץ בין מעלה למטה. ומצלת על מה שבתוכה ושע\"ג. דהרי אפי' כשאינה דבוקה כלל להכותל. כל שאין שפתה מרוחק מהכותל טפח חוצצת. וככפישה שע\"ג יתידות [ספ\"ה]. ואפ\"ה כיון דאין מודבק להמשקוף טפח. לא מחשב חלול שתחתיה כמעורב עם חלול הבית. ואין טומאה מתפשטת מתחת זה לתחת זה [הרא\"ש ועמ\"ש בס\"ד פי\"ב בבועז סי' ז']. וקיצר התנא בכל הסתעפות דין זה. משום דממילא משתמע. דבטומאה בבית אין טומאה מתפשטת משם לתחתיה ג\"כ מהך טעמא. דהרי אין דבוקים יחד בפותח טפח. וכ\"כ בטומאה ע\"ג או בתוכה. ג\"כ פשיטא דכיון דבקעה לתוכה ונטמא הכלי. הרי כלי טמא אינה מצלת אפי' עם דפנות אהלים כלעיל סי' מ\"ד. וא\"כ גם תחת הכלי נטמא ולפיכך כל כנגד הכלי תחתיה או ע\"ג או בתוכה הכל טמא. כלעיל סי' נ\"ב. אבל אם נשער שכשתעלה הקדירה תהיה כולה מופלגת טע\"ט מהמשקוף אז הו\"ל כעומדת באויר ולהכי כשיש אויר טפח תחתיה וטומאה שם או בתוכה או ע\"ג. תחתיה וע\"ג כל כנגד תחתית הכלי טמא [כלעיל ספ\"ט]. אבל הבית ודאי טהור שהרי יש אויר מפסיק בין חלול שתחתיה לחלול הבית. ובטומאה לא אמרינן לבוד. ובטומאה בבית רק הבית טמא. שהרי אין מעורבין כלל:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הבית שנסדק
שנסדק גגו על פני כולו. באופן שנחלק הגג לב' חלקים ע\"י זה הסדק חלק א' סמוך לפתח. וחלק האחר לפנים. באופן שאין אדם שעומד תחת החלק ההוא יכול להגיע להפתח רק כשיעבור דרך הסדק שהוא לרוחב הבית:"
+ ],
+ [
+ "טומאה בחוץ
ר\"ל תחת חצי הגג שסמוך להפתח:"
+ ],
+ [
+ "כלים שבפנים טהורין
דהרי בטומא' לא אמרי' לבוד לחומרא [כסוכה די\"ח א']. ואע\"ג דלעיל [רפ\"ד] אמרי' שאם אין בין המגדל להקרקע או בינו לכותל או בינו לתקרה פתוח טפח אין טומא' נכנסת לשם אלמא דגם בטומאה אמרינן לבוד. היינו רק לקולא אמרי' לבוד. גם בטומאה [ותמוהין בזה דברי רטו\"ז [יו\"ד שע\"א סק\"ה] שכ' שאפי' לחומרא לא אמרינן לבוד בטומאה משמע דכ\"ש לקולא והרי קמן דלקולא גם בטומאה אמרינן לבוד]. וא\"כ דאין כאן לבוד. הו\"ל חלק הפנימי כרשות בפ\"ע. ואין דרך טומאה להכניס:"
+ ],
+ [
+ "כלים שבחוץ בית שמאי אומרים עד שיהא בסדק ארבעה טפחים
אי\"ל משום דכך הוא השיעור להוצאת המת [כפ\"ג מ\"ו] ויכול להוציא המת דרך הסדק. ליתא דהרי הכא לאו דוקא במת שלם מיירי דהרי סתם טומאה תני. אלא ה\"ט דב\"ש דמצרכי שיפסיק סדק רחב ד\"ט מדחשוב שיעור מקום בכל דוכתא:"
+ ],
+ [
+ "בית הלל אומרים כל שהוא
בתוספתא מפרש דהך כ\"ש היינו דעכ\"פ צריך שיהיה הסדק רחב כעובי חוט המשקולת. דאז אינו יכול תו לקבל עליו מעזיבה בינונית:"
+ ],
+ [
+ "אכסדרה
עי' לעיל [פ\"ו מ\"ב] שהוא כעין תקרה הבולטת מאמצע גובה כותלי הבית כלפי הרחוב אלטאן בל\"א. וכל הבתים פתוחים לאויר שתחתיו. והוא פרוץ מג' רוחות:",
+ "בין שנסדק לארכו או לרחבו והכי דייק דלעיל נקט פנים וחוץ. והכא נקט זה ושני. והא דלא פליגי הכא כבמשנה א'. ה\"ט משום דהכא כל חלק פתוח מן הצד. אין מוכרח לומר דסוף טומאה לצאת [ורותוי\"ט כאן כתב בשם רכ\"מ דאכסדרה סתום מג' רוחות. ותמוה מאד דא\"כ מה בין זה לבית שבמשנה א' וגם ארתוי\"ט ק' היאך לא העיר עליו בזה]. וה\"ה דהוה מצי למנקט בית שנסדקה התקרה מאמצע משקוף הפתח עד כותל הפנימי. דהרי גם בכה\"ג יכול להוציא הטומאה מכל חלק דרך חצי הפתח שבראשו אלא שלא רצה תנא להאריך:"
+ ],
+ [
+ "נתן את רגלו או קנה מלמעלן
קאי גם על כל הסדקים שנזכרו במשנה א'. ונ\"ל דנקט רגלו לרבותא דרישא אף דמק\"ט ואינו חוצץ. אפ\"ה מערב הטומאה למטה הימנו. ונקט קנה לרבותא. דאף דקנה אמק\"ט וחוצץ בפני הטומאה. אפ\"ה אינו מערב ב' האוירים שמזה ומזה כשמונח למטה רק כשגבוה מהארץ טפח. ומיירי הכא שהניח אורך הקנה לאורך הסדק ונמצא שב' חלקי התקרה שמזה ומזה להסדק נוגעים אהדדי ברוחב טפח. [אבל אי\"ל דמיירי שהניח אורך הקנה לרוחב הסדק ליתא דא\"כ מדלא נגעו ב' חלקי התקרה אהדדי רק ע\"י רוחב הקנה שאין ברחבה טפח. לא התערבו ע\"י נגיעה זו ב' האוירים. דכל טומאה אינה מתפשטת לצדדים דרך מקום שאין בו רוחב טפח. כדקאמרינן בטומאה תחת קורה שאינה רחבה טפח. שאינה מתפשטת ממקומה [פי\"ב מ\"ו]. ולא עוד אלא אפי' כשהטומאה והטהרה כל א' מהן מונח תחת אהל שהוא טע\"ט ורק שב' האהלים נוגעין זב\"ז בפחות מטפח אין טומאה מתפשטת מזה לזה. כדחזינן בטבליות שנוגעות זב\"ז בקרנותיהן פחות מטפח. אם טומאה תחת א' מהן. תחת האחרות טהור [כפט\"ו מ\"ב] וכ\"כ לעיל [ספ\"י] בקדירה דבוקה במשקוף פחות מטפח אין טומאה מתפשטת מתחתיה להבית ולהיפוך. ורק כשא\"א להוציא הטומאה רק דרך המקום שהוא פחות מטפח. אז גם במעורבים פחות מטפח סגי [כפי\"ד סי' ל\"ד] בב' זיזין ועליון עודף על התחתון פחות מטפח. אם טומאה תחת התחתון גם ביניהן טמא. ואילה\"ק לזה מדאמרינן כשהטומאה מונחת תחת שפוע אהלים במקום שאין בו פ\"ט שמתפשטת הטומאה משם לתחת האהל ולהיפך [כפ\"ז מ\"ב]. ואמאי והרי אין תחת שפוע האהל טפח. והיאך תתפשט הטומאה מתחתיו להבית. י\"ל התם שאני דשפוע אהל כאהל דמי ובטל לגביה. וכמונח הטומאה תוך האהל דמי. דלא גרע מטומאה שמונחת רצוץ בתוך כותל הבית. דאע\"ג דהטומאה כולה מובדלת מאויר הבית אפ\"ה מדמונחת מחצי עובי הכותל ולפנים נדונית כמונחת תוך הבית [כפ\"ו ריש מ\"ג]. ומה\"ט נמי כשזיז סובב הבית. ויש רוחב טפח תחתיו. ורק שפתוח תחתית הזיז להבית רק ברוחב ג' אצבעות דכשהטומאה בהבית. תחת הזיז טמא. אף שיכול להוציא הטומאה שלא במקום הזיז שע\"ג הפתח. עכ\"פ כל שתחתית הזיז כחור שבכותל שפתוח לבית דמי דכתוך חלול הבית נחשב וטמא [כפי\"ד מ\"ד. ועי' פי\"ב בועז סי' ז']:"
+ ],
+ [
+ "עירב את הטומאה
אפילו כשהטומאה בחוץ וכלים בפנים או כשהטומאה בחלק א' מאכסדרה שנסדק אפ\"ה נטמאו כל הכלים:",
+ "שארכה מול אורך הסדק שבתקרה:"
+ ],
+ [
+ "אינו מביא את הטומאה עד שיהיה גבוה מן הארץ פותח טפח
דביש חלול טפח תחתיה. אפילו נימא גוד אחית שפת הסדק ונידון כאילו התקרה משתפעת ויורדת עד הקנה ונמצא שיש מחיצה בין ב' החלקי' שבין ב' צדדי הסדק עכ\"פ הרי יש טפח אויר תחת מחיצה זו ודרך שם מתפשט' הטומאה מחלק לחלק שבצדו. אבל כשאין בין הקנה להקרקע טפח. אמרינן גוד אחית שפת הסדק עד הקנה. ונמצא מחיצ' שלימה בין ב' החלקי' שבבית. [ורתוי\"ט כ' בשם מהר\"ם דהו\"ל טומאה רצוצה. ואני בער ולא אדע מה ענין לטומאה רצוצה לכאן]:"
+ ],
+ [
+ "סגוס עבה
חתיכת בגד צמר עב פלייש טוך בל\"א. והוא עב הרבה:"
+ ],
+ [
+ "וכופת עבה
בול עץ עב קלאטץ בל\"א. ונקט סגוס לרבותא דאע\"ג שמק\"ט אפ\"ה אפשר שיביא הטומא'. ונקט כופת לרבותא דאף שאמק\"ט אפ\"ה אפשר שלא יביא הטומא':"
+ ],
+ [
+ "אינן מביאין את הטומאה
במונחים תחת הסדק. אע\"ג שעבים הרבה וגם רחבים הרבה. אפ\"ה אין מביאין הטומא' מחלק א' שבבי' להחלק שבצדו. רק ביש אויר טפח בין תחתון לארץ. ולא אמרינן דחלק התחתון של הסגוס והכופת כליתא דמי:"
+ ],
+ [
+ "עד שיהיו גבוהים מן הארץ פותח טפח
ר\"ל עד שיהא אויר טפח בין תחתיתן לארץ. אז דרך שם באה הטומאה מחלק לחלק. מדמעורבין ב' האהלים יחד ע\"י אהל טפח שתחת הסגוס [כלעיל סי' ט]:"
+ ],
+ [
+ "קפולים זו על גבי זו
ר\"ל ואם קיפל טלית בכמה קיפולין זה ע\"ג זה. והניח טלית מקופלת זו במקום א' למטה נגד הסדק שבתקרה [והר\"ב פי' שהניח כמה כלים מקופלין זע\"ז. ובמחכ\"ר לאו בדיוקא כתב כן. וכי גרע מאדם בסיפא שהוא גוף א']:"
+ ],
+ [
+ "אינן מביאות את הטומאה
באין אויר טפח בין תחתית כל הקיפולין לארץ:"
+ ],
+ [
+ "עד שתהא העליונה גבוה מן הארץ פותח טפח
דאע\"ג שאין תחת הקיפול התחתון אויר טפח עכ\"פ מדלא אמרינן גוד אחית פי תקרה רק עד קיפול העליון. שאין הפסק בינו לתקרה. והרי הקפולין התחתונים שסמוכים לקרקע מדמק\"ט אינן חוצצים וכליתנהו דמי. והרי כל הקיפולין התחתונים עבים טפח יחד והו\"ל כיש אויר טפח תחת הקיפול העליון. שעי\"ז האויר הו\"ל ב' האהלים שבב' צדדי הסדק כמחוברים שם. ודרך האויר הזה באה הטומאה מאהל לאהל:"
+ ],
+ [
+ "היה אדם נתון שם
למטה נגד הסדק שבתקרה:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים אינו מביא את הטומאה
דאף דאדם ודאי חלול הוא. ואע\"ג שמלא בני מעים. מ\"ש מקיפולי טלית לעיל. י\"ל דהכא שאני דס\"ל אהל בידי שמים לא שמיה אהל. ולהכי הו\"ל גוף האדם כסגוס וכופת עבה לעיל. שאינו יוביא הטומאה עד שיהא בינו לארץ אויר טפח:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים אדם חלול הוא והצד העליון מביא את הטומאה
דמדהוא חלול חשבינן ליה כקיפולין לעיל. והרי אדם וכלים נעשין אהל לטמא אבל לא לטהר [כרפ\"ו]. ולהכי אין צדדי האדם סותמין החלול שתחת צד העליון שבו. אלא צד העליון שבו מערב ב' האהלים שבב' צדדי הסדק. [ונ\"ל דה\"ה בהניח תחת הסדק כלי שחלול תוכו טע\"ט. והוא מוטה על צדו באורך טפח נגד הסדק שלמעלה לכ\"ע צד העליון שגבוה מהארץ טפח מביא הטומאה. ותחתית הכלי אינו חוצץ. ורק נקט אדם לאשמעינן פלוגתא דב\"ש וב\"ה דבאדם לבד פליגי ב\"ש]."
+ ],
+ [
+ "היה משקיף בעד החלון והאהיל על קוברי המת
ר\"ל על המת:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים אינו מביא את הטומאה ובית הלל אומרים מביא את הטומאה
להחדר שהמשקיף היה שם. וב\"ש לטעמייהו דס\"ל דחלול שתוך האדם לא מקרי אהל מדהוא מלא בני מעים [ועי' מ\"ש בס\"ד ספ\"ד דעדיות]. ולא דמי לקיפולין הנ\"ל שמופרדין ועומדין. וב\"ה לטעמייהו דס\"ל דצד העליון מביא את הטומאה. וכאילו יש חלול תחתיו עד החלון. ודרך שם באה הטומאה לבית. וקמ\"ל רישא דהיינו משנה ג' לרבותא דב\"ה. דאע\"ג דאין אויר תחתיו בשום דוכתא דהרי מונח שטוח על הארץ. אפ\"ה ס\"ל לב\"ה דנעשה אהל. וקמ\"ל הכא משנה ד' לרבותא דב\"ש דאע\"ג דבאמת האהיל על המת ועל החדר. אפ\"ה כיון דמפסיק בין ב' האוירים המקום שדבוק גוף המשקוף בהחלון אינו מביא טומאה מזה לזה:"
+ ],
+ [
+ "שהם מביאין את הטומאה
משום דהבגד או האדם העליון הרי הן גבוהים טפח מתחתית החלון. א\"כ נעשין אהל להביא טומאה תחתיהן. והאדם התחתון מדמק\"ט. מחשב כאילו אינו סותם האהל ההוא. והתפשטה הטומאה תחת העליון מבחוץ לתוך הבית גם לב\"ש דדוקא חללו שבתוכו לא מחשב אהל אבל כל גופו הוה כסגוס עבה לעיל:"
+ ],
+ [
+ "היה מוטל על האסקופה
שהיה מוטל מקצת גוף האדם מבחוץ ומקצתו בפנים בין שהאסקיפה בולטת מהקרקע טפח נמצא שיש אויר טפח תחת האדם בחוץ ובפנים. ובין שהאסקופה שוה עם הקרקע. והאדם שטוח עליה:"
+ ],
+ [
+ "והאהילו עליו קוברי המת
ר\"ל שנושאי המטה האהילו המת על בטן האדם שמונח על האסקופה:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים מביא את הטומאה
דלב\"ש אף שיש אויר טפח תחת חלק האדם שבחוץ מהאסקופה. ונמצא שגם לשטתייהו עכ\"פ נטמא האויר שתחת האדם. מדהאהיל עליו המת. דהרי גוף האדם אינו חוצץ. עכ\"פ הרי האויר ההוא שתחתיו בחוץ אינו מעורב עם האויר שבבית שהרי גוף האדם מונח על האסקופה ואין אויר טפח בין האדם להאסקופה. ולפיכך אין הטומאה באה מתחת האדם בחוץ לתחת האדם בפנים. וב\"ה ס\"ל דצד העליון של אדם חשבינן ליה כאילו יש חלל תחתיו טפח. ולהכי אפי' כשהאסקופה אינה בולטת מהקרקע אפ\"ה חשבינן להאדם ששטוח עליה קצתו בחוץ וקצתו בפנים כאילו כולו יש חלול תחתיו בין בחוץ ובין על האסקופה ובין בפנים ונמצא שכשהאהיל המת על החלול שבחוץ ונטמא כל האויר שתוך החלול ההוא התפשטה משם הטומאה לתוך הבית ונטמא הבית. וג\"ר דהא דאצטריך למתני פלוגתייהו במ\"ד ובמ\"ה. והרי היא היא. די\"ל דנקט משנה ד' לרבותא דב\"ש. דאע\"ג דהטומאה למטה מהאדם וכבר יש אהל טמא תחתיו. אפ\"ה לא אמרינן שהרווח שבתוך חלול האדם מערב רווח האהל הטמא שתחתיו עם הרווח שתוך אהל הבית. אע\"ג שכבר התחילה הטומאה להתפשט תחת האדם. והדר תו ונקט משנה ה' לרבותא דב\"ה. דאע\"ג שהטומאה למעלה מהאדם והרי בכה\"ג אין כאן שום אהל טמא תחת האדם. אפ\"ה מתחלת טומאת האהל להתפשט מתוך חלול שבתוך גוף האדם. ומשם לתוך הבית:"
+ ],
+ [
+ "הטומאה בבית
והאדם חי מוטל על האסקופה מקצתו בפנים ומקצתו בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "והאהילו עליו טהורין
על מקצתו שבחוץ:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל מטמאין
כילהו לטעמייהו. דלב\"ש כיון דלא נחשב גוף האדם כחלול. אין טומאה שבבית באה לתחתיו. ולפיכך המאהילין עליו בחוץ טהורים. ולב\"ה באה טומאה שבבית לתחתיתו שם. ומשם התפשטה גם לתחתיתו שבחוץ והו\"ל כאילו ישנה לטומאה שם תחתיו וגופו שמק\"ט אינו חוצץ. ולהכי נטמאו המאהילין עליו שם. וקמ\"ל תו הך בבא לרבותא דב\"ה דאע\"ג דהטהורים לא היו בשום אהל. דהרי בחוץ היו. אפ\"ה נטמאו ע\"י הטומאה שבאהל:"
+ ],
+ [
+ "ומת הכלב
דאילו היה הכלב חי כל טומאה בליעה אינו מטמא כסוף מקואות. ולהכי בכה\"ג אפי' היה הכלב כולו תוך הבית ובשר המת בבטנו היה הבית טהור [ועי' מ\"ש בס\"ד כלים רפ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ומוטל על האסקופה
ומיירי שאין המשקוף מגיע עד ממעל למקום הטומאה שבתוך בטן הכלב אלא שצואר הכלב מונח תחת המשקוף ופיו לפנים. והטומאה מונחת תוך בטן הכלב תחת אויר השמים:"
+ ],
+ [
+ "ר' מאיר אומר אם יש בצוארו פותח טפח
ר\"ל שיש בהיקף צוארו ג' טפחים ואז יש בעובי רחבו טפח:"
+ ],
+ [
+ "מביא את הטומאה
דאע\"ג דאין תוך חלול הצואר טפח. עכ\"פ ס\"ל חוקקין להשלים [כשבת ד\"ז ב'] ונמצא שצד העליון של הכלב מאהיל על הטומאה שבתוך גופו שמבחוץ ומתפשטת הטומאה דרך פיו לתוך הבית. והרי בהמה וחיה שמתו מביא הטומאה ואינו חוצץ [כפ\"ח סמ\"ג]. ונ\"ל לכאורה דהא דנקט פיו וצוארו לפנים ה\"ה באחוריו לפנים. דאף דאי\"ל כ\"ש באחוריו לפנים מדסוף טומאה לצאת דרך שם. דליתא. דכיון דהשתא שמת הכלב אין סוף טומאה לצאת דרך שם. ותו דאפי' אי ניזל בתר סופו לצאת בעוד הכלב חי. הרי כשיצא הטומאה דרך שם יהיה כבר כמעוכל ולא יטמא [כתענית כב\"ב]. אלא י\"ל דנקט צוארו ופיו לפנים. משום דבו יש תנאי אם יש בו כדי לחטוט פותח טפח. משא\"כ באחוריו לפנים פשיטא שיש בו עובי לחטוט פ\"ט. מיהו רבא\"ו לא כ' כן אלא צוארו לפנים דוקא נקט. ולא זכיתי לידע טעם לחלק:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר רואין את הטומאה
ר\"ל לא כדבריך שאמרת שאין רואין ומשגיחין על הטומאה אם תוכל להתפשט דרך חלול הצואר. רק רואין ומשגיחין על עובי הצואר. אלא אני אומר רואין את הטומאה אם תוכל להתפשט דרך הצואר. וכגון שיש בחלול הצואר טע\"ט. אז מתפשטת הטומאה מתוך בטן הכלב שבחוץ דרך הצואר גם לתוך הבית. ואם לאו. שאין בחלול הצואר טע\"ט. הבית טהור. דס\"ל אין חוקקין להשלים [ובחולין קכ\"ו א' ל\"ג מלות את הטומ' רק ר' יוסי אומר רואין ואעפ\"כ ר\"ל כפירושינו הנ\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "מכנגד המשקוף ולפנים
מלתא אחריתא היא. דפליג בה נמי ר\"י אדר\"מ. דלר\"מ כשפיו לפנים טמא אפי' כשפיו מן השקוף ולחוץ דהיינו מחוץ לנקישת הדלת. ולהכי קאמר ר' יוסי גם בהא פליגנא עלך. דהא דקאמינא דכשיש בחלול הצואר טפח טל טפח דהבית טמא זהו דוקא כשפיו מונח מהשקוף ולפנים. [וק\"ל ממ\"נ היכא איירי. אי בשיש משקוף ממעל למול פה הכלב. אמאי מטהר ר' יוסי כשפיו מהשקוף ולחוץ. ואמאי וכי גרע שקוף ולחוץ מקדירה שעומדת למטה אצל האסקופה בחוץ. שאם תעלה תגע במשקוף פ\"ע דנתערב טומאה שתחתיה עם אויר הבית [כלעיל ספ\"י]. וכ\"ש הכא דמדיש משקוף ממעל למול פה הכלב. הרי אויר הטמא שבתוך חלול הכלב מעורב להדיא עם חלול אויר הבית. והיאך לא תתפשט הטומאה מתוך אהל אחד לחבירו כשפתוחים זל\"ז. ואי אין משקוף ממעל למול פה הכלב היכ' מטמא ר\"מ גם במונח פה הכלב מהשקוף ולחוץ. הרי אין אויר של תוך חלול גוף הכלב. מעורב כלל עם אויר של תוך הבית. י\"ל דלעולם דמיירי בשיש משקוף ממעל למול פה הכלב ואפ\"ה מטהר ר' יוסי כשפיו מהשקוף ולחוץ. ולא מחשב משקוף ותקרת הבית כאהל הפתוח לאהל. דמיירי שמהשקוף ולחוץ אין אויר טפח תחתיו. ולפיכך לא מחשב כלל אהל. וגם לאויר שתחת תקרת הבית לא נצרפו. מדמובדל ממנו ע\"י סי' השקוף ולפיכך נידון האויר שתחת השקוף ולחוץ כאויר שתחת השמים וא\"כ הטומאה שבתוך גוף הכלב אינו נמשך דרך חלול הצואר שמונח מהשקוף ולחוץ לטמא חלול הבית. דהרי מובדל חלול גוף הכלב שהטומאה בתוכו מחלול שתוך הבית ע\"י שקוף ולחוץ שנידן כאויר ודו\"ק. ואל תתמה דהרי מצינו בת בוקתא לקמן [פי\"ד מ\"ד] בזיז שמסבב מבחוץ כל הבית ואוכל בפתח ג' אצבעות דבטומאה תחת הזיז קיי\"ל התם כר' יהושע. דאין הטומאה נמשכת מתחת הזיז לתוך הבית. דרך זיז ג' אצבעות שע\"ג הפתח. והרי זה ממש כענינינו דטומאה שתוך חלול גוף הכלב. הוא כעין טומאה שתחת הזיז והחוץ מהשקוף דהכא דמי ממש לזיז גא\"צ שממעל לפתח דהתם. ולפיכך כמו דהתם לא נתערבו ב' האהלים ע\"י האהל פחות מטפח כ\"כ הכא. [ועמש\"ל סי' ז']. אח\"כ מצאתי קצת רמז מפלפול זה בתוס' [חולין קכ\"ו א' ד\"ה אנן]. אבל אילה\"ק הרי גם בשפה הכלב מהשקוף ולפנים. עכ\"פ כיון שגוף הטומאה מונחת תוך חלול הכלב בחוץ. נימא אין דרך טומאה להכניס לתוך הבית. הא בורכא. דזהו דוקא בשמבדיל בין אהל פנימי לחיצון דלת נעול. אבל בשפתוחים האהלים זל\"ז מתפשטת מעצמה הטומאה גם מאהל החיצון להפנימי [ועי' לעיל פ\"ג מ\"ז. ופ\"ד מ\"ב וג']:"
+ ],
+ [
+ "הבית טהור
ואילה\"ק דיוקא דרישא וסיפא אהדדי. דברישא משמע. דהא אם פיו על שקוף עצמו טהור. ובסיפא משמע איפכא. י\"ל דבכל כה\"ג אמרינן נעשה דיוקא דרישא כמפורש בסיפא [כקידושין דה\"ב]. ונ\"ל דע\"כ הכא ה\"ט משום דטומאה זו רק מדרבנן היא. דמדאורייתא לא מחשב פתח רק בעשוי לכניסה ויציאה [כשבת קמ\"ו א' וכלעיל רפ\"ה] להכי נמי מקלינן בפיו אשקוף גופי'. מיהו כל זה בשחלול הצואר פתוח טע\"ט. מתפשטת משם הטומאה להבית כשפיו לפנים מהשקוף. אבל באין בו חלול טפח. דוקא כשהמקום שבכלב שהטומאה שם בתוכו. כולו תוך הבית. אז הבית טמא. דאפי' נימא דלא ס\"ל לר\"י דטומאה רצוצה שבתוך הכלב בוקעת ועולה. ותתפשט תחת תקרת הבית. אפ\"ה כיון דבשר הכלב שמת אינו חוצץ [כפ\"ח מ\"ג] הו\"ל כמונחת הטומאה להדיא תוך הבית:"
+ ],
+ [
+ "הבית טהור
אף כשפיו מהשקוף ולפנים. דהו\"ל כמונח תחת תקרת הבית. ומיירי כשאין חלול הצואר פתוח לבית טע\"ט [ועי' תוס' חולין קכ\"ו א' ד\"ה אנן]:"
+ ],
+ [
+ "הבית טמא
משום דבית הרעי לפנים. אף שאין בו פתח טע\"ט. הרי דרך טומאה לצאת שם. ולרבנן עכ\"פ מדגם פיו פתוח. והוא לחוץ. אדרבה אמרינן אין דרך טומאה להכניס להבית. דהרי משמת הכלב לא תצא הטומאה דרך שם מעצמה. וגם כשהיה הכלב בעודנו חי מוטל שם. גם כן הבית טהור. דמלבד שטומאה בלוע אינו מטמא [כחולין ע\"א א'] הרי בל\"ז אין דרך טומאה לצאת דרך בית הרעי רק כשתהיה מעוכלת. להכי עדיף טפי מיכול לשרפו במקומו או להוציאו לחצאין. דהרי מוכרח כן. להכי לכ\"ע אינו מביא הטומאה להבית [וכמש\"ל בס\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה בן בתירה אומר בין כך ובין כך
בין שיש בעובי הצואר טפח או לא. ובין שפיו או בית הרעי לפנים. ס\"ל בכולהו גווני דהבית טמא. דבפיו לפנים ס\"ל אף דרך כניסתה מוציאה טומאתה. או משום דלפעמים מקיא הכלב דרך פיו מה שאכל. וכ\"ש כשבית הרעי לפנים. הרי דרך הטבע להטומאה לצאת דרך בית הרעי [כל זה מרש\"י שם]:"
+ ],
+ [
+ "כמה תשהה במעיו
בשר המת במעי הכלב קודם שימות. שיהא נחשב גם אחר מיתת הכלב כמעוכל. ולא יטמא:"
+ ],
+ [
+ "שלשה ימים מעת לעת
שכך הוא עיכול של כלב שהוא מאוחר משאר ברואים [כשבת קנ\"ה ב']:"
+ ],
+ [
+ "בעופות ובדגים
ה\"ה בשאר בהמה רק נקט עופות ודגים לרבותא דריב\"ב מדקיי\"ל כוותי':"
+ ],
+ [
+ "בעופות ובדגים
וה\"ה בכל בהמה [כפרה פ\"ט מ\"ה] והכי קיי\"ל לענין טומאה [רמב\"ם טו\"מ פ\"כ ה\"ד ועי' מ\"ש בס\"ד פ\"א דבכורות סי' י\"ד]. ודוקא בעוד המאכל במעיו. אבל ביצאו דרך בית הרעי אפי' קודם זמן הנ\"ל. הבשר טהור והעצמות בטומאתן [רמב\"ם שם]:"
+ ],
+ [
+ "החדות
הוא דות. דהיינו שבנוי ע\"ג קרקע חלקה כעין בור [עי' לעיל פ\"ה סי' ל\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ומנורה בתוכו
מונח תוך הדות ויש מת בבית:",
+ "הוא כעין פרח ממתכות שעושין בראשה לקישוט. כעין שקדיה ופרחיה שבמטרה שבביהמ\"ק:"
+ ],
+ [
+ "שלה יוצא
נ\"ל דהאי יוצא אין ר\"ל שהפרח מתפשט להלאה מחיצונית כתלי הדות. דבכה\"ג ודאי דלכ\"ע היה נטמאה המנורה מדקצת ממנה הוא באהל המת דגם בהאהיל המת על מקצת האדם או על מקצת הכלי נטמא [רמב\"ם פ\"א מטו\"מ הי\"א ועי' לקמן סי' נ']. אלא ר\"ל שהפרח בולט מתוך חלול הדות וחוזר ומתפשט לצדדים רק על שפת הדות:"
+ ],
+ [
+ "וכפישה נתונה עליו
ר\"ל שסל שמחזיק מ\"ס שאינו מק\"ט מכסה פה הדות וגם שפתו ונמצא שהסל זה מכסה גם הפרח. רק שהפרח נראה שמפסיק בין שפת הכפישה לשפת הדות. וכ\"ש כשנסר חלק או דלת שבדות. סותמין פה הדות שמצילין מה שתוך הדות. ורק לרבותא נקט כפישה דאע\"ג שהיא כלי מצלת מה שתוך הדות [כפ\"ה מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "וכפישה עומדת על פי החרות
שאין המטרה מעכב שלא תפול הכפישה לתוך הדות. דאל\"כ לא היתה הכפישה מצלת על מה שבתוך הדות. דהרי הדות והכפישה רק משום אהל מצילין על מה שבתוכן והרי אהל שעומד ע\"י אדם וכלים אינו מציל [כלעיל רפ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים החדות טהור
דכל מה שבחדות ניצל מטומאת מת שבבית ע\"י סתימת הכפישה עם דפנות האהל. דהיינו דפנות הדות. ומיירי שאין בהפרח עובי טפח דאם היה בו טפח הרי טומאה נכנסת דרך שם לתוך הדות. ואע\"ג שהפרח סותם הטפח ההוא. הרי הפרח הוא מק\"ט. וכל המק\"ט אינו חוצץ בפני הטומאה:"
+ ],
+ [
+ "ומנורה טמאה
מפני מקצת הפרח שנראה תוך הבית. ואפ\"ה לא נטמא שאר דברים שבדות שלא נגעו בהמנורה. מדעכ\"פ היו עם המנורה באהל א' והרי אמרינן חרב כחלל. ליתא. דרק לענין שיחשב כלי שנטמא במת כאבי אבות. דהיינו כמת עצמו וכ\"כ כל הנטמא בהכלי צריך הזאה ג' וז' כהנטמא במת עצמו. אבל בטומאת אהל אדם כי ימות כתיב [ודלא כהר\"ש והר\"ב ועי' לקמן פי\"ב מ\"ד ופט\"ז מ\"א ועי' מ\"ש בס\"ד פ\"א סי' ו' ושם הארכנו]:"
+ ],
+ [
+ "בית הלל אומרים אף המנורה טהורה
דאע\"ג דנראה בהבית מהצדדים שבין הכפישה לכותלי הדות. עכ\"פ מדאין בולטת ויוצאת לתוך חלול הבית. כמונחת בדות דמי [כרפ\"ט דכלים וכן כתב הרמב\"ם פכ\"א מטו\"מ]. אבל בבולטת מחוץ לכותלי הדות. ומתפשטת לתוך אויר הבית. ודאי שנטמאה המנורה. דגם מקצת טהרה שהאהיל על מקצת מהשיעור טומאה נטמא [כפ\"ג מ\"ד ופ\"י מ\"א ורתוי\"ט שם ד\"ה מקצת ועי' עוד שם מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ומודים שאם תינטל המנורה וכפישה נופלת הכל טמא
מדנתמך הכפישה שהיא האהל ע\"י הפרח שהוא כלי ואפילו היה המנורה פשוטי כלי עץ ג\"כ כך דינו [כריש פ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "כלים שבין שפתי כפישה לבין שפתי החדות
הכא מיירי שאין הכפישה נופלת לתוך החדות. וכבר שמעינן כן במשנה ח'. רק קמ\"ל הכא רבותא דלא מבעיא ברישא. שרוב המנורה תוך הדות. אלא אפי' הכא שכל גוף הכלי מונח בין שפת הדות לשפת הכפישה אפ\"ה ניצל. מיהו אפשר דהכא מיירי באינן נראין כלל תוך הבית. כמחטין וצנורות שהן דקין והכפישה מכסה אותן לגמרי. וקמ\"ל דבכה\"ג גם ב\"ש מודו:"
+ ],
+ [
+ "אפי' עד התהום
ר\"ל לא מבעיא במונחים על שפתות הדות. די\"ל דכיון דמשתמש שם תשמישי הדות להכי כמונח תוך הדות דמי אלא אפי' הכלים המונחים למטה משפתות הכפישה ותחת כותלי הדות ממש. עד התהום. אפ\"ה נצולו. דאע\"ג דקרקע אהל המת טמא עד התהום. אפ\"ה כיון דהדות מכוסה גם כל קרקעיתו וקרקע שתחת כותליו הכל שייך לתוך הדות. ואין דינו כשאר קרקע שבאהל המת שטמא עד התהום [כפט\"ו מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "טהורים
ולא אמרינן דהו\"ל דות ככלי שאמק\"ט. והוא מכוסה ועומד באהל המת. דאמרינן גבה. דאע\"ג דאין הטומאה בוקעת לתוכה. עכ\"פ כל תחתית קרקעיתו טמא [עי' מחצצים סי' ט]. הכא שאני דהדות כאהל בפני עצמו חשבינן ליה וקרקעיתו בטל לגבה:"
+ ],
+ [
+ "טומאה שם
תוך הדות או על שפתו או תחת קרקעיתו:"
+ ],
+ [
+ "הבית טמא
דאפי' היה הכפישה מחובר לדות וסוגרו בצמ\"פ עכ\"פ מדאין להדות מקום אחר שתצא הטומאה דרך שם רק דרך הבית. לפיכך סוף טומאה לצאת דרך הבית [כפ\"ד מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "טומאה בבית
והדות מכוסה בכפישה כלעיל:"
+ ],
+ [
+ "טהורים
דמדיש ברווח ההוא טע\"ט נידון כדות דהו\"ל כאהל בפ\"ע ומציל. והרי כל אהל שתחת או בצד אהל המת. אפי' היה האהל ההוא סתום מכל צד היה החלול שבתוכו טהור. וכביב טע\"ט שבבית [פ\"ג מ\"ז סי' ע\"ג]. מיהו מיירי שאין המקום שמונחים שם הכלים פתוח טפח לבית. דאל\"כ היתה הטומאה מתפשטת לשם מהבית דרך הפתח ההוא:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו טמאים
דלא דמי לכלים שבכותלי מגדל דטהורים אף כשהטומאה בבית [כפ\"ד מ\"א]. דהתם כותלי המגדל אינן מחוברין בקרקע הבית. משא\"כ הכא הרי כותלי הדות מחוברים לקרקע הבית. והחללים שבתוך הכותלים שייכים טפי להבית יותר מלהדות. שגם הדות הוא מתשמישי הבית. ולהכי גם כשהוא מכוסה וגם הוא גדול מאד. די לו שיהא מציל מה שהוא בתוכו ממש. אבל לא שיציל גם על מה שבתוך החללים שבכתליו. ומה\"ט לא דמי נמי לטומאה רצוצה שבכותל הבית. דדיינינן בה דין מחצה על מחצה [כפ\"ו מ\"ג] דהכא שאני דכל הדות עם החללים שבכותליו הם תוך חללו של בית המת ומדאין בהן טע\"ט בטלים לגבי בית. מיהו גריעי הנך חללים שבכותלי הדות טפי מהכלים שמונחים טמונים בקרקע שתחת כותלי הדות. דכל הקרקע שתחת הדות שייך להדות טפי מלהבית אבל הנך חללים שבכתלי הדות להבית ודאי שייכים:"
+ ],
+ [
+ "אם היו כותלי החדות רחבים משל בית
כגון שראשי כותלי הדות הם תוך הבית ומתעקמין בשפוע מתחת כותלי הבית ולחוץ כזה או כזה? וכפישה נתונה ע\"פ הדות:"
+ ],
+ [
+ "בין כך ובין כך
אפי' הכלים מונחים בחללים שבכותלי הדות. ואפי' החללים אינן טע\"ט:"
+ ],
+ [
+ "טהורים
דמשום דכותלי הדות רחבים משל בית. אין כותלי הדות שייכים כלל להבית. אלא כחדר בפ\"ע דמי. ואף שפתחו הוא תוך הבית. הרי פתח זה סתום בכפישה ולפיכך גם מה שהוא מכותלי הדות תוך הבית לא שייכי להבית. אלא דמי ממש למגדל נעול שעומד כולו תוך הבית שהמת בתוכו. דכלים שבתוכו ושתוך כותלי כולן וטהורין [כפ\"ד מ\"א]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "נסר שהוא נתון על פי תנור
שכסה פה התנור עם לוח עץ. דלוח כזה אפי' פשוטי כלי עץ לא מקרי. מדאין עליו צורת כלי [ככלים פ\"ב מ\"ט ורמב\"ם פ\"ה מכלים ה\"א] ולפיכך חוצץ בפני הטומאה:"
+ ],
+ [
+ "חדש
ר\"ל שלא הוסק עדיין כל כך עד שיכול לאפות בו סופגנין. דתנור כזה ג\"כ אמק\"ט עדיין [ככלים פ\"ה מ\"א] ולפיכך הו\"ל כאילו מונח הנסר על חתיכת טיט וחוצץ הנסר בין הטומאה להטהרה. ואילו היה התנור ישן. הרי כלי הוא. ונמצא שהנסר נתמך להיות אהל ע\"י כלי. ואינו חוצץ [כרפ\"ו]. וכולהו משניות דפרקן במשנה א' ב' ג' כולהו מיירי שהתנור עומד באויר:"
+ ],
+ [
+ "ועודף מכל צדדיו בפותח טפח
שעי\"ז הו\"ל כל האויר שתחת הנסר כאהל. שתתפשט הטומאה שתחת א' מצדדי הבליטה. לכל האויר שתחת כל הבליטה סביב והנסר שע\"ג האויר הו\"ל ככל עליונו של אהל שחוצץ בין טומאה לטהרה שא' מהן למטה. וא' מהן למעלה מעליונו של אהל. ואילו לא היה הנסר בולט מכותל התנור רק פחות מטפח ממעל להטומאה. הרי אויר כזה לא מקרי אהל להביא הטומאה סביב. וגם לא היה עליונו של אהל כזה חוצץ בין הטומאה להטהרה. כשא' מהן למטה והשני למעלה. אלא הטומאה היה בוקע למעלה ולמטה כנגדו. וגם אם לא היה הנסר בולט רק מב' צדדים. טפח בכל צד. אף שבאותה צד שבולט טפח. חוצץ עליונו בין הטומאה להטהרה. עכ\"פ אין הטומאה שתחת צד א' מתפשטת לטמא הטהרות שתחת צד בליטה הב'. ואפי' היה תנור ישן באמצע [כמבואר במשנה ג] וכ\"ש הכא שהתנור חדש שאינו כלי מפסיק בין ב' האהלים שבב' צדדי התנור [ועי' בפרקן סי' מ\"ד ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "טומאה תחתיו
בשום מקום תחת בליטת הנסר:"
+ ],
+ [
+ "כלים שעל גביו
שממעל לנסר. אפי' כנגד הטומאה שתחת הנסר:"
+ ],
+ [
+ "כלים שתחתיו טהורים
דמדיש תחת הנסר אויר טפח. הו\"ל אהל. והנסר שאינו כלי חוצץ. מיהו כל מה שתחת הנסר. אפי' מה שתוך התנור נטמא דאף דהתנור אמק\"ט אפ\"ה מה שבתוכו הו\"ל כמוגבל בטיט בתוך אהל המת. דהרי הנסר מאהיל על כל שתחתיו ואין הטיט שבאמצע חוצץ. [וק\"ל מבית שחצצו בנסרים דבטומאה בבית כלים שבחצץ טהורים [כפט\"ו מ\"ד] וה\"נ נהוי האי כותל טיט שבאמצע כנסרים דהתם ויחצוץ. ודוחק לומר דהכא דמוקף מכותלי טיט מכל הצדדים דמי טפי לאוכל שגבלו בטיט. ליתא. דוכי ס\"ד התם בשעשה ד' מחיצות לחצץ סביב באמצע חלול הבית שלא יצילו על שבתוכן. וא\"כ מ\"ש כותלי טיט מכותלי עץ. וגם בכמה גובה המחיצה לא מחלקינן הכא והתם. וכ\"כ אין לחלק ולומר דהתם שאני שכבר היה המעזיבה בנוי. ואח\"כ עשה הכותל תחתיו שפיר חוצץ. משא\"כ הכא שמתחלה עשה כותל התנור. ואח\"כ הניח הנסר על ב' החללים. דהיינו חלול שבתוך התנור וחלול שבצדו. בכה\"ג אינו חוצץ ג\"כ ליתא. דאדרבה הכי אורחא לעשות תחלה מחיצות ואח\"כ המכסה שע\"ג. כדאמרינן בכה\"ג [ביצה ל\"ב סע\"ב] דמה\"ט מדורתא ביו\"ט מלמעלה למטה שרי ממטה למעלה אסור. אלא נ\"ל דהתם שאני שהעמיד הנסרים לשם מחיצה להכי חצצו שפיר. משא\"כ הכא כותל התנור לא לשם מחיצה עבידא רק להדביק בם הפת עשאן ולא שמן מחיצה. [אב\"י ול\"מ נ\"ל דשאני חצץ דהבית הוא אהל בפ\"ע בלי חצץ משא\"כ כאן דאהל שסביב התנור נעשה ע\"י דופני התנור בעצמם]. כך נ\"ל לתרץ דברי מור\"ם שהביא רתוי\"ט הכא]:"
+ ],
+ [
+ "ובישן
שכבר הוסק התנור כראוי והו\"ל כלי:"
+ ],
+ [
+ "טמא
גם התנור עצמו נטמא. וכן כל מה שבתוכו וכל מה שלמטה ושלמעלה כנגד כל הנסר הכל טמא. בין שהטומאה למעלה או למטה מהנסר. דהאהל שנעשה תחת הנסר. נתמך ע\"י הישן שהוא כלי והו\"ל אהל לטמא רק כל שתחתיו. אבל לא לחצוץ בין הטומאה לטהרה כשא' מהן למעלה והשני מלמטה [כפ\"ו מ\"א]. והתנור עצמו וכל שבתוכו ג\"כ נטמא. דאע\"ג שהתנור אמק\"ט מגבו. אפ\"ה מדהתפשטה הטומאה תחת כל הנסר. הו\"ל כאילו עומד התנור באהל המת. דאע\"ג שמכוסה שם בנסר אינו ניצל [כרתוי\"ט פ\"ד מ\"א ד\"ה טמא] ורק במודבק פיה במעזיבה או בדפנות אהלים מצלת [כספ\"ה]. ונסר מטולטל לא מחשב דפנות אהלים. ולא דמי לקורה [שם]. מיהו אם היה הנסר מודבק בהתנור בצמ\"פ ודאי היה ניצל הוא וכל מה שבתוכו וכדמסיק בסרידה בסיפא. אבל בתנור חדש. שאינו כלי. אפי' נדבק בו הנסר בצמ\"פ. לא ניצל תוכו. מדהו\"ל כצמ\"פ על פה גומא שעשה בגוש טיט [ועי' תוספתא פי\"ג]. והא דמטמאינן להתנור הישן וכל מה שבתוכו זהו דוקא בשבולט הנסר לכל צד טפח סביב מכותלי התנור. דמדיש מקום להתפשטות הטומאה סביב להתנור חשבינן להתנור כליתא ומתפשטת הטומאה לפ\"ז תחת כל הנסר. אפי' נגד פי התנור [כרתוי\"ט ד\"ה טמא]. אבל כשאין הנסר בולט טפח סביב לכל התנור. אז רק הטומאה או אהל הטומאה בוקע למעלה ולמטה כנגדו. ואינה מתפשטת לצדדים. ולפיכך בין שהתנור חדש או ישן ניצל הוא וכל מה שבתוכו [ולרב\"א שנביא דבריו לקמו סי' כ\"ג ע\"כ הכא רק בישן הסתום בצמ\"פ ניצל. דאל\"כ אפילו רק בולט טפח מצד א' ולא משאר צדדים תחת כולו טמא]:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוחנן בן נורי מטהר
דס\"ל דאף דתנור מק\"ט מגזירת הכתוב. אפ\"ה מדמחובר בקרקע. ותו דמפולש מב' צדדים [עי' כלים פ\"ב מ\"ג] לפיכך לא מחשב כלי. והרי לענין שיחוץ דבר בין טומאה לטהרה לאו בקבלת טומאה של הכלי שחוצץ תליא. דנימא דכל המק\"ט אינו חוצץ. רק בשם כלי תליא. דהרי כלי גללים וכדומה שאמק\"ט. ואפ\"ה מדהן כלים אינן חוצצין. ולפיכך נסר שנתמך אפי' מתנור ישן. אף דמק\"ט מתוכו. עכ\"פ מדאינו כלי ולא נתמך הנסר ע\"י כלי. שפיר חוצץ הנסר בין מטה למעלה. וגם התנור ומה שבתוכו ניצל דלא הצריכה התורה צמ\"פ רק בכלי. אבל תנור שאינו כלי. בכסוי בעלמא סגי ליה:"
+ ],
+ [
+ "נתון על פי שני תנורים
נ\"ל דר\"ל ואם הנסר מונח על ב' תנורים הנ\"ל. דהיינו שא' חדש וא' ישן [וכן מפורש בתוספתא רפי\"ג דמכילתין ודלא כהר\"ב] ומיירי נמי כלעיל שהיה הנסר בולט טפח סביב לב' התנורים. דאל\"כ אפילו היה הנסר נתון על הישן לבד. היה תוכו טהור [וכלעיל סי' ח']:"
+ ],
+ [
+ "טומאה ביניהם
נ\"ל דר\"ל אפי' מונח הטומאה תחת הנסר בהרווח טפח שבין ב' התנורים. והרי שם נתמך הנסר גם מהתנור החדש וכ\"ש כשמונחת הטומאה תחת המקום שבנסר שבולט סביב להישן. דהרי החלק ההוא נתמך רק על הישן לבד ואינו חוצץ. מיהו כשהטומאה מונחת תחת המקום שבנסר שבולט סביב להחדש עכ\"פ נמשכה הטומאה משם לתחת החלק שנתמך גם מהישן. והרי שם אינו חוצץ:"
+ ],
+ [
+ "הם טמאים
ר\"ל כל מה שבתוך ב' התנורים. אפי' מה שבתוך החדש. וכן כל מה שלמעלה ולמטה נגד כל הנסר הכל טמא כאילו נתמך הנסר רק מהישן לבד. דבכה\"ג נעשה הנסר אהל לטמא כל שתחתיו ולא לחצוץ. והישן עצמו פשיטא דטמא כמו ברישא דכיון דהתפשטה הטומאה תחת כל הנסר הו\"ל כתנור פתוח שעומד באהל המת. אבל התנור החדש עצמו פשיטא דטהור. דהרי אמק\"ט כלל [והן טמאין דקאמר תנא ר\"ל תוכן. ואשכחן דכותה לעיל [פי\"א מ\"ח] דקאמר החדות טהור. דר\"ל תוכו]. וכ\"ש כשהיו ב' התנורים שניהן ישנים שהדין כך. אלא דזה כבר מרישא שמעינן לה. דמ\"ש נתמך מב' ישנים או מא' ישן הרי בין כך או כך. הרי נתמך מכלי ואינו חוצץ [ערמב\"ם פי\"ב מטו\"מ ה\"ג והראב\"ד שם]:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוחנן בן נורי מטהר
לטעמי' אזל דלא מחשב לישן כלי. ונ\"ל דנקט רישא לרבותא דריב\"נ. דאע\"ג דהנסר נתמך רק ע\"י דבר המק\"ט. אפ\"ה ס\"ל דחוצץ. וקמ\"ל סיפא לרבותא דרבנן. דאע\"ג דנתמך הנסר גם ע\"י דבר שאמק\"ט. והרי בשבת שנים שעשו מלאכה ביחד. לא מחשב כאילו נעשת מכל א' [כשבת צב\"ב ועי' זבים פ\"ד מ\"ד ומ\"ז ודו\"ק] אפ\"ה הכא חשבינן כאילו הנסר נתמך כולו מהישן [ועי' בהרא\"ש שהניח בצ\"ע מה קמ\"ל סיפא]:"
+ ],
+ [
+ "סרידה
הוא לוח חרס פשוט בלי ב\"ק שלשין עליו. וסותמין ג\"כ עמו פי התנור [ככלים פ\"ח מ\"ג] ויש ג\"כ סרידה שיש לה ב\"ק [ככלים פט\"ו מ\"ב]. מיהו הכא שלא הזכיר התנא שהפך תוכו של סרידה לצד פה התנור כדי שיהיה גבה לחוץ דהרי אל\"כ לא מהני צמ\"פ דהרי תוך הסרידה שפונה לחוץ מק\"ט. ש\"מ דהכא בסרידה חלקה שאין לה ב\"ק מיירי. דאע\"ג שהוא כלי. אמק\"ט כלל ככל כלי חרס שאין לו ב\"ק [ככלים פ\"ב מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "שהיא נתונה על פי התנור
נ\"ל דהכא א\"צ תנא לפרש דבתנור ישן מיירי וכלעיל בנסר. וכ\"כ לקמן מ\"ג. דהכא שאני. דהרי הכא במוקף צמ\"פ מיירי. וממילא משתמע דע\"כ בישן מיירי. דאי בחדש מה מהני לי' צמ\"פ. הרי כל הטמון בתוכו כטמון תוך גוש טיט דמי [וכלעיל סי' ח']. ותו מדנקט הכא שהסרידה מונח על התנור. והרי סרידה כלי של לישה ואפייה הוא. ומדזקוק התנור לכלי תשמיש כזה. ש\"מ דמיירי שכבר נגמר התנור לאפות בו. והיינו תנור ישן:"
+ ],
+ [
+ "מוקף צמיד פתיל
ר\"ל שהסרידה דבוקה בהתנור בצמ\"פ. והסרידה בולטת טפח לכל צד סביב התנור:"
+ ],
+ [
+ "טומאה תחתיו או על גביו
ר\"ל תחת או ממעל להטפח העודף סביב לכותל התנור:"
+ ],
+ [
+ "הכל טמא
ר\"ל כל מה שתחת או ממעל מהעודף כולו טמא. אף שהטומאה רק בצד אחד בעבר השני. והיינו משום דהסרידה אף שאמק\"ט. עכ\"פ צורת כלי עליו והו\"ל ככלי גללים וכו' דאף שאמק\"ט אינן חוצצין בפני הטומאה. הא אם היה נסר דבוק בצמ\"פ בהתנור. הרי נסר אינו כלי. והיה חוצץ בין מטה למעלה. ואע\"ג דברישא אמרינן דנסר אינו חוצץ מדנתמך ע\"י התנור שהוא כלי. התם באין הנסר דבוק בצמ\"פ. משא\"כ כשיש על התנור צמ\"פ. עי\"ז הו\"ל התנור כאבן בעלמא ולא נחשב הנסר הנתמך על ידו כנתמך ע\"י כלי. דמדסתום בצמ\"פ הו\"ל כאבן:"
+ ],
+ [
+ "כנגד אוירו של תנור
ר\"ל אבל הטהרות שהן למעלה ממש מהתנור הסתום בצמ\"פ כנגדו:"
+ ],
+ [
+ "טהור
בין שהטומאה למעלה או למטה מהעודף. דהרי לא התפשטה הטומאה לתוך חלול התנור תחת הסרידה דהרי התנור סתום בצמ\"פ. ואע\"ג דהאויר שע\"ג העודף מעורב עם האויר שע\"ג התנור אפ\"ה לא דמי לטומאה שהיא רצוצה שתחת קרקע הבית שבקעה לתוך הבית. שהבית כולו טמא. מטעם שהאויר הטמא והטהור מעורבים [כביב פ\"ג מ\"ז]. התם שאני שתקרת הבית מאהיל על ב' האוירים. משא\"כ כשאין שום דבר מאהיל על ב' מיני האוירים. אין א' מתטמא מחבירו. רק כשהאויר הטמא למעלה מאויר הטהור [כהר\"ב ספ\"ט]. מיהו תוך התנור פשיטא דטהור דהרי מוקף צמ\"פ:"
+ ],
+ [
+ "תנור
שהטומא' מונחת על הסרידה שדבוקה בהתנור בצמ\"פ:"
+ ],
+ [
+ "טמא
אבל למטה אינו יכול לבקוע דהרי סתום בצמ\"פ. וגם למעלה ולמטה מהעודף שבסרידה. גם שם אין טומאה באה לשם. דאין טומאה מתפשטת לצדדים. מיהו נ\"ל דכל זה דוקא כשהתנור יושב על הארץ. אבל כשיש בין שוליו להקרקע טע\"ט. אע\"ג דתוכו טהור. מדסתם בצמ\"פ. עכ\"פ טומאה שלמעלה מהתנור בוקעת לתחתיו [כתוספתא דמכילתין ספ\"י] ומתחתיו מתפשטת הטומאה גם תחת העודף של הסרידה לכל הצדדים. וחוזר ובוקע למעלה לטמא כל כנגד הסרידה ואפי' מה שהוא נגד אויר התנור הכל טמא:"
+ ],
+ [
+ "נסר שהוא נתון על פי תנור ישן
ואף דבמשנה ב' לעיל נמי בישן מיירי. ואפ\"ה לא היה צריך תנא לפרש כן. מדמיירי במוקף בצמ\"פ. וכלעיל סי' ט\"ו להכי סמיך אסוף משנה א' שמפורש בו דמיירי בישן. א\"כ מ\"ש הכא דאיצטריך לפרש דבישן מיירי. הרי ה\"נ מיירי דמוקף בצמ\"פ וכדמוכח לקמן סי' כ\"ד. י\"ל מדנקט הכא אוקימתא חדשה. והיא דומה בענין לריש משנה א'. דשניהן בנסר שעל התנור מיירי. להכי סד\"א דהכא נמי בחדש מיירי. רק דהתם הנסר עודף מכל הצדדים. והכא מיירי שאין עודף רק מב' צדדים. להכי נקט הכא ישן לרבותא. דאפי' ישן מפסיק שלא תעבור הטומאה מתחת עודף שבצד א' לתחת העודף שבצד האחר. מדמוקף הישן בצמ\"פ:"
+ ],
+ [
+ "טהורים
דהנסר הרי אין לו עודף טפח לחבר ב' העודפין שמזה ומזה. והתנור שסתום בצמ\"פ ואמק\"ט הוא מפסיק בין ב' האוירים. ולא תתפשט הטומא' מתחת עודף שבקצה הא' לתחת העודף שבקצה הב'. וע\"כ דהכא בשהנסר דבוק בצמ\"פ בהתנור ואע\"ג שלא פי' כן התנא. היינו מדסמך א\"ע על משנה ב' שמפורש שם כן [וכן כתב נמי הגאון רב\"א זצוק\"ל דהכא בתנור הסתום בצמ\"פ מיירי]. עוד נ\"ל דהא דשני תנא הכא מגוונא דלעיל דנקט התם סרידה והכא הדר תו נקט נסר. די\"ל דלעיל במ\"ב נקט סרידה לרבותא וכמ\"ש לעיל סי' ט\"ו. דאע\"ג שהסרידה כלי ואינו חוצץ בין הטומא' לטהרה אפ\"ה בדבוק בהתנור בצמ\"פ מציל אבל הכא נקט נסר דאף דגם בסריד' שמודבקת בתנור בצמ\"פ ועודפת רק מב' צדדים. ג\"כ אין טומא' מתפשט' מתחת א' לתחת חבירו. עכ\"פ בנסר הדבוק בצמ\"פ. ועודף רק מב' הצדדים. פשיטא דגם בין מעלה למטה חוצץ דהרי אינו כלי. והא דנקט רק דכלי' שבצד השני טהורים. היינו משום דרק בכלים שבצד השני פליג ר' יוסי. אבל בין מעלה למטה לכ\"ע חוצץ אבל בסרידה בכה\"ג לכ\"ע גם בין למעלה למטה אינו חוצץ. דאף דמדסתום התנור בצמ\"פ לא מחשב כנתמך סרידה בכלי וכלעיל סי' י\"ח. עכ\"פ הסרידה שדבוקה בהתנור הוא בעצמו כלי היא ואינה חוצצת בין הטומאה לטהרה:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי מטמא
דס\"ל דגם מה שתחת העודף בצד השני טמא. ונ\"ל דטעמי' דר' יוסי דכיון שחלק הנסר שממעל להתנור הוא גוף א' עם ב' חלקי הנסר העודפים מכאן ומכאן. להכי חשבינן להתנור כליתא והנסר מאהיל על ב' האוירים. דלא דמי לבית שחצצו בקנקנים דמציל [כפ\"ו מ\"ב]. ואין לחלק ביניהן כלעיל סי' כ\"ד. ליתא. דהכא הרי גם בסתום בצמ\"פ מטמא ר' יוסי. י\"ל התם אין התקרה סמוכה על הקנקנים. רק מחובר' וסמוכה על כותלי הבית. להכי כיון שגב הקנקנים נגד הטומאה הו\"ל האויר שמזה ומזה תחת התקרה כב' תקרות של ב' חדרים שסמוכין זה אצל זה. שאין טומאה עוברת מתחת זה לתחת זה. כשמובדלין מהדדי בדבר שאמק\"ט. משא\"כ הכא. כיון שב' האוירים שתחת הנסר מזה ומזה נעשין ע\"י גוף א' המטולטל דהיינו הנסר. להכי שניהן כאהל א' דמי. ומתפשטת הטומאה בכל תחתיתו [ועמ\"ש לעיל סי' ו']:"
+ ],
+ [
+ "הבטח
הוא כעין דות נמוך מחובר בקרקע לרחוץ בתוכו. ומיירי כלעיל שהוא תחת אויר השמים. ונסר מונח על פיו. רק משום דהבטח מחובר בקרקע. א\"צ שיסתם בצמ\"פ [כלעיל פ\"ה מ\"ו] ואין טומאה שתחת העודף מתפשטת לתוכו מדסתום מלמעלה:"
+ ],
+ [
+ "אינו מביא את הטומאה
מתחת העודף של הנסר מצד א' לתחת העודף של הנסר בצד אחר. ונ\"ל דבהא כ\"ע מודו דחוצץ. דכיון דהדות מחובר להקרקע. אינו מנתק דות זה מהקרקע רק לעתים רחוקים. להכי לא חשבינן ליה כליתא. דלא דמי לתנור שרגיל לנתקו [כגיטין פ\"ה מ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "היה בו זיז
ר\"ל ואם הבטח עומד תחת זיז. והוא דף הבולט מכותל למעלה מהבטח. כדי לשמור חום הבטח. והזיז בולט מב' צדדי הבטח כנסר הנ\"ל. וטומאה מונחת תחת בליטת הזיז שבצד א'. ומיירי שאין בין שפת פה הבטח לתחתית זיז אויר טפח [ורק הבטח פתוח לפני הזיז כדי להשתמש בתוכו שם]. דאם היה בין תחתית הזיז לפה הבטח אויר טפח היתה הטומאה מתפשטת דרך שם מקצה א' לחבירו תחת הזיז. ונ\"ל עוד דמיירי שאין הזיז מכסה כל פה הבטח. דאל\"כ איה מקום תשמיש הרחיצה שבתוך הבטח. והרי שניהן קבועין בקרקע:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר אומר אינו מביא את הטומאה
דסבירא ליה דזיז דינו כנסר. וכיון דהבטח מחובר הוא. לא חשבינן ליה כליתא. וחוצץ הבטח בין הטומאה שתחת העודף של הנסר שעל גבי הבטח מצד זה. לתחת העודף של הנסר שבצדו הב':"
+ ],
+ [
+ "והזיז העליון מביא את הטומאה
דסבירא ליה דדוקא במכוסה הבטח בנסר שאין להנסר סמיכה רק מהבטח. להכי לגבי הנסר המטולטל. לא חשבינן להבטח המחובר בקרקע כליתא. אלא הו\"ל כאהל וחוצץ. אבל לגבי זיז הבולט מכותל הבית. חשבינן להבטח שמתטלטל לפעמים ויהי' גם לעתים רחוקים כליתא ואינו חוצץ. ולא דמי למגדל לעיל [פ\"ד] שחוצץ בפני הכלים שבינו לכותל. התם המגדל מחזיק מ' סאה. והו\"ל כאהל אף שאינו מחובר בקרקע. משא\"כ הכא שאין הבטח מחזיק מ\"ס. כל חציצותו הוא רק מדמחובר בקרקע. אבל נגד הזיז שאינו נעתק כלל מהכותל אפי' לעתים רחוקים. אין חיבורי של בטח חיבור [כך פירשתי לדעת הר\"ש והר\"ב שכתבו שהבטח מחובר בבנין ונסר נתון עליו ואחמכת\"ר דבר זה קצת דוחק. דנסר מאן דכר שמיה בכל משנתינו בהך בבא. ואף שי\"ל דהתנא סמך א\"ע אבבא דלעיל דמיירי שנסר מונח על התנור. עכ\"פ לישנא דמתניתין דקאמר הבטח אינו מביא את הטומאה משמע טפי דבטח עצמו אינו מביא הטומאה. ואפשר י\"ל שכוונת רבותינו שבכל בטח מחובר בו כעין דלת על פיו והוא מחובר בהבטח בצירין ומיירי שהדלת הזה עודף מב' צדדים. וא\"כ שפיר א\"צ תנא לפרש שיש להבטח דלת. משום דבכל בטח יש לי דלת לפתחו ולסגרו]. אולם הרמב\"ם פי' דבטח הוא בליטה שיש בתחתית החלון כלפי הרחוב. והבליטה ההיא נקרא בטח. משום שהמשקיף שם מהחלון לחוץ סומך עליו לבטח. וקאמר הכא שכשמונח טומאה תחת הבטח בחוץ אין הבטח מביא טומאה מתחתיו לתוך הבית דהרי כותל הבית מפסיק ואפי' היה הבטח כלי ועפי\"א מ\"ג. אבל כשיש זיז הוא קורה רחב טע\"ט בולט מהכותל למעלה מהחלון. לר\"א הבית טהור. דהרי הטומאה תחת הבטח ולא תחת הזיז. ולר' יהושע רואין את הבטח כאילו אינו. והו\"ל כאילו הטומאה מונחת תחת הזיז. ומתפשטת הטומאה מתחת הזיז לתוך הבית. ורבינו הראב\"ד כתב דבטח היא בליטה היוצא מכותל התנור ואינו מטמא לשתחתיו כאהל. מדלא נעשה הבליטה ההיא בכוונה להאהיל על שתחתיו [עי' רתוי\"ט שהביא דבריו בשלימות] ואנו בעניותינו קשה אזנינו מלשמוע סברא כזאת וכבר מצאנו הפוכה [פ\"ח מ\"א]. ורב\"א נטה קצת אחר דעת הראב\"ד. דבטח הוא כעין חגורה מטיט שבולטת מאמצעית גובה כותל התנור סביב ומיירי שאין בבליטתו רוחב טפח. ואפ\"ה סד\"א שיביא טומאה לכל תחתיתו סביב. וכזיז לקמן [רפי\"ד] דמביא טומאה בכ\"ש. קמ\"ל. דהתם מצטרף הזיז בהדי חלול הבית שהוא אהל ממש. משא\"כ הכא התנור אינו אהל ולא מצטרף לאהל משהו שתחת הזיז. וכן פי' בסיפא דאבל אם היה בהתנור זיז למעלה מן הבטח [והזיז ג\"כ אינו רחב רק פחות מטפח. והטומאה מונחת תחה הבטח] ס\"ל לר\"א דגם הזיז אינו מביא הטומאה. דמ\"ש עליון מתחתון. והרי בשניהן אין בכל א' רוחב טפח. ור' יהושע ס\"ל דרואין הבטח התחתון כאילו אינו. והזיז העליון מביא הטומאה בכ\"ש. [ולא פי' לנו רבינו יפה. דמ\"ש זיז העליון מבטח התחתון. ואפשר דלרבינו הזיז אינו יוצא מהתנור אלא יוצא מכותל להבית ממעל להפתח ומקיף גם הבית סביב דבכה\"ג סגי לי' בכ\"ש [כלקמן רפי\"ד] אלא דהכא פליגי דלר\"א הבטח שתחתיו שאינו מביא הטומאה מפסיק ולר' יהושע אינו מפסיק]:"
+ ],
+ [
+ "סנדל של עריסה
עריסת קטן רגילין לתת תחת כל א' מרגליה כעין סנדל של מתכות לנוי או כדי שלא יתרקבו הרגלים:"
+ ],
+ [
+ "שפחתו בתוך הבית
ר\"ל שעשה נקבים טפח בכוונה. בהמעזיבה שבין חדר תחתון לעליי' והעלי' יש ג\"כ קרוי ע\"ג ותחב הסנדלין בהנקבים שבמעזיבה כדי שלא תזוז עריסת הקטן ממקומה. ומיירי שהמת בחדר התחתון:"
+ ],
+ [
+ "אם יש בו
בהנקב:"
+ ],
+ [
+ "הכל טמא
כל מה שבבית ושבעליה. דהסנדל אינו חוצץ מדהוא כלי [כרפ\"ו] והטומאה נכנסת מהבית להעליה המקורה דרך החור שרחבו טפח [כרפ\"י]:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו מונין בו כדרך שמונין במת
דהסנדל טטו\"ז. והמטה שנגעה בהסנדל הו\"ל אב. והתינוק ששוכב בעריסה הו\"ל ראשון:"
+ ],
+ [
+ "שאין עליהן מעזיבה
שעשוי מטיט או נסרים. דביש מעזיבה בין הקורות. היה הוא מביא הטומאה לכל תחתיתו וחוצץ נמי בפני הטומאה כשהטומאה למעלה או למטה הימנו בין שהקורות עליונות מכוונות נגד התחתונות או שהיו עליונות מונחות כנגד האויר שבין א' לחברתה בתחתונות:"
+ ],
+ [
+ "והן מכוונות
שמונחות העליונות מכוונות ממעל להתחתונות ורחבות זו כזו לא פחות ולא יותר ורוחב כל קורה לא פחות מטפח. דאל\"כ כליתנהו דמי. והו\"ל כאילו טומאה מונחת באויר שטומאה רק בוקעת כנגדה למעלה ולמטה [כלקמן פט\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "תחתיה טמא
וע\"ג טהור. דהקורה עצמה שרחבה טפח מפסיק כשאר אהל בין הטומאה לטהרה. וכ\"ש שתחת שאר הקורות כולן טהור דהרי אויר מפסיק בין הקורה שהטומאה תחתיה לבין שאר הקורות. אפי' אותן שלצד הפתח [ועי' רפי\"א ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "בין התחתונה לעליונה ביניהן טמא
ר\"ל בין ב' הקורות אלו מתפשטת הטומאה בכל ארכן אבל בשאר כל מקום טהור. ומיירי מתניתין אע\"ג שאין בין קורה לחבירתה שבצדה טפח. אפ\"ה הרי אין לבוד לטומאה [כלעיל פ\"י מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "היו העליונות כבין התחתונות
כנגד אויר התחתונות ורחבות כאותו אויר לא פחות ולא יותר:"
+ ],
+ [
+ "תחת כולם טמא
כאילו היה כל התחתונות והעליונות תקרה אחת שלימה. דלגבי דלטמאו כל תחת תחתונות אמרינן גוד אחית עליונות כאילו מונחות בין התחתונות ולגבי שתתפשט הטומאה גם תחת כל עליונות אמרינן גוד אסיק תחתונות כאילו מונחות בין עליונות והכל טמא [כשבת ק\"א]:"
+ ],
+ [
+ "על גביהן כנגדו עד הרקיע טמא
רק כנגד הטומאה. דהרי אפי' נימא גוד אסיק או אחית ויהיה הכל כתקרה אחת. הרי לא נטמא. רק נגד הטומאה עד לרקיע:"
+ ],
+ [
+ "אם יש בה פותח טפח
שרחבה טפח בשום מקום. ואפילו הטומאה מונחת תחת מקום שאינה רחבה טפח [וכטומאה מונחת תחת שפוע אהלים [פ\"ז מ\"ב]]:"
+ ],
+ [
+ "מביאה את הטומאה תחת כולה
מדלא נקט סתם מביא את הטומאה רק נקט תחת כולה משמע אף תחת מקום שבקורה שאין רחב שם טפח אפ\"ה מתפשטת הטומאה לשם ממקום הטומאה בעצמה שרחבה טפח [כ\"כ הרמב\"ם פי\"ב מטו\"מ ה\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת
רק נגד הטומאה למעלה ולמטה טמא:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שהיא עגולה הקיפה שלשה טפחים
דכשיש בהקיפה ג' טפחים יש ברחבה טע\"ט:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שהיא מרובעת ארבעה
דהרי טע\"ט כשיהיה במרובע ונמדד כל צדדיו יהיה לו טפח לכל רוח דהיינו ד' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "עמוד שהוא מוטל לאויר
ר\"ל פיילער עגול שתונח בארץ תחת אויר השמים. והטומאה מונחת בהרווח שתחת בליטת בטן עגלילותו:"
+ ],
+ [
+ "אם יש בהקיפו עשרים וארבעה טפחים
דאז יהיה רוחב קטבו ח' טפחים. דהיינו שליש הקיפי. וכשנעשה על עיגול זה רבוע ח' על ח' טפחים יהי' אלכסון רבוע זה ח' טפחים וט\"ז חומשין. משום דכל טפח בריבוע הוא טפח וב' חומשין באלכסונו. נמצא שהט\"ז חומשין היתירים בהאלכסון יותר מהרבוע. הם הם היתירים על קוטב העיגול בב' קרנות של הרבוע דהיינו בכל הב' קרנות שהן זה כנגד זה. וא\"כ בולט האלכסין בכל קרן ח' חומשין. וכשנשוב ונעשה על אלכסון קטן הזה שארכו ח' חומשין שוב רבוע. יהיה רבוע קטן הזה קצת יותר מטע\"ט [דלפי חשבון הנ\"ל דכל טפח ברבוע יהיה אלכסונו ז' חומשי טפח והרי כאן האלכסון הוא ח' חומשין ועל כרחך שהרבוע הוא 1/7 1 טפח על 1/7 1 טפח כזה* ואם כן מדקיי\"ל שפוע אהלים כאהלים [כלעיל פ\"ז מ\"ב] להכי אפילו אם הטומאה מונחת במקום נקודת א שתחת בטן העמוד דהיינו במקום הנמוך מטע\"ט אפ\"ה מתפשטת הטומאה מתחתית הבטן שם. לכל ארכו של עמוד:"
+ ],
+ [
+ "מביא את הטומאה תחת דפנו
אפי' כל מה שע\"ג בליטת העמוד. כל מה שיש נגד הטומאה. שתחת הבליטה הכל טמא עד לרקיע. אע\"ג שהבליטה מפסקת בין הטומאה להטהרה אבל אין הטומאה מתפשטת לצדדים תחת בליטת כל אורך בטן העמוד. דעכ\"פ מדאין בולט כשיעור טפח. אינו מפסיק בין הטומאה להטהרה שכנגדה מלמעלה. ואינה מתפשטת לצדדים:"
+ ],
+ [
+ "כזית מן המת מודבק לאסקופה
מודבק בצדה הפונה לחוץ. או אפי' מונחת על האסקופה. ואין משקוף ממעל להטומאה:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר מטמא את הבית
דס\"ל דאסקופה כבית דמי. ולא גרע מטומאה טמונה כולה בתוך הכותל. ואפ\"ה בשהיא מחציה ולפנים כיון דשייך לבית הו\"ל כאילו היא תוך הבית. וכ\"ש הכא שהטומאה מגולה. והאויר שהטומאה שם מעורב עם אויר הבית [עפ\"י מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהושע מטהר
דס\"ל כר' יוסי בכלב שאכל בשר המת. ומונח על האסקופה דמן המשקוף ולחוץ הו\"ל כמונח בחוץ [כפי\"א מ\"ז]. מיהו נ\"ל דפלוגתייהו הכא כי התם. דהיינו דוקא שאין משקוף על מקום הטומאה רק שהדלת פתוח. אבל בתרתי לריעותא שיש משקוף על הטומאה. והדלת ג\"כ פתוח לכ\"ע הטומאה נמשכת מתחת משקוף להבית. ואם הדלת נעול. אז לכ\"ע אף שיש משקוף על הטומאה. אין הטומאה באה לבית. דאין דרך טומאה להכניס:"
+ ],
+ [
+ "ידון מחצה למחצה
דמחצי אסקופה ולפנים כלפנים. ומלחוץ כלחוץ. דכיון דהטומאה טמונה תחת האסקופה הוה שפיר דומה לטומאה טמונה תוך הכותל [כפ\"ו מ\"ג וסוף פרק שם] ולהכי כ\"ע מודו דנידון. כי התם במחצה על מחצה. משא\"כ ברישא הכא שמגולה לאויר פליג ר' יהושע וס\"ל דהוה הכא כמונח בראש הכותל שבוקעת רק כנגדה:"
+ ],
+ [
+ "מודבק למשקוף
בצד חוץ של המשקוף [רב\"א ודלא כהר\"ש והר\"ב שפירשו דמיירי שהטומא' מודבקת בתחתית המשקוף. ותמוה א\"כ מ\"ט דר' יוסי דמטהר. והרי הטומאה ואויר הבית תוך אהל א' הם. ובתוספתא ג\"כ משמע כרב\"א וע\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "הבית טמא
דבמשקוף גם ר' יהושע מודה. דהו\"ל כהטומאה תוך הבית. מדאהל הבית נמשך לתחתיתו וגזרינן צדו אטו תחתיתו:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי מטהר
לטעמיה אזל דס\"ל בכלב הנ\"ל [פי\"א מ\"ז] דכשהטומאה מתחת המשקוף ולחוץ כלחוץ. מיהו כשמודבק בתחתית המשקוף לכ\"ע הבית טמא. וכלעיל סי' נ\"ה:"
+ ],
+ [
+ "היה
הכזית מהמת:"
+ ],
+ [
+ "הנוגע במשקוף
אפי' בצד חוץ:"
+ ],
+ [
+ "טמא
לכ\"ע מדסוף טומאה שבבית לצאת דרך שם. גזרינן בצדו אטו תחתיו:"
+ ],
+ [
+ "הנוגע באסקופה
בצד החוץ:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר מטמא
דאזל לטעמיה לעיל ברישא מחשיב לה כהבית:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהושע אומר מטפח ולמטן
למטה מפני עליון של האסקופה לצד הארץ:"
+ ],
+ [
+ "טמא
כך משער ג\"כ לעיל [פ\"ט מט\"ו]. דאע\"ג דר' יהושע לא חשיב להאסקופה כבית. עכ\"פ כל שנגע בה למעלה בטפח העליון. גזרינן אטו נגע בפני עליון של אסקופה ומדדרך שם יוצא הטומאה טמא מדרבנן אף שאין אהל ע\"ג. וכשיש שם אהל ע\"ג הרי תיכף כשהושיט ידו לשם נטמא אף שלא נגע:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "העושה מאור
שעשה חור בכותל להכניס בו אור להחדר:"
+ ],
+ [
+ "בתחלה
נ\"ל דמלת בתחלה הכא פירושו כתחלת התנור [כלים רפ\"ה]. ור\"ל כשהתחיל לעשות מאור ולא גמרו עדיין. אפ\"ה משעשה כבר חללו כמלא מקדח של לשכה. מביא ומוציאה טומאה. ולא אמרי' דמדלא גמרו עדיין לא מחשב עדיין מאור. או נ\"ל דמלת בתחלה הכא פי' כמלת בתחלה לעיל [פ\"ז מ\"ג]. דהיינו שלא היה בכותל חלון מקודם. ולרבותא נקט הכי. דלא מבעיא כשהיה כאן חלון וסתמו וחזרו נמלך לפתחו. ודאי סגי משעה שעשה חור למאור כמלא מקדח. אלא אפי' היה בתחלה כאן כותל סתום. וחתר השתא בהכותל ועשה בה חור למאור כמלא מקדח. סגי בזה להכניס ולהוציא בו טומאה:",
+ "ושיעור מקדח זה כגודל פונדיון [ככלים פי\"ז מי\"ב] והוא שליש טפח. וטפח הוא ד' גודלין [ועי' י\"ד סי' ל' וסי' מ\"ח]. וא\"כ רוחב החלון גודל ושליש על גודל ושליש:"
+ ],
+ [
+ "שירי המאור
ר\"ל אבל אם היה כאן חלון גדול. וסתם קצת ושייר ממנו קצת עדיין:"
+ ],
+ [
+ "רום אצבעיים על רוחב הגודל
נ\"ל דאף דבכל מקום שמשערין באצבע. היינו אגודל [כרמב\"ם פט\"ו מתפלה ה\"ד ופי\"ז משבת ה\"ו]. עכ\"פ הכא מדלא קאמר אצבעיים על אצבע. וקאמר אצבעיים על גודל ש\"מ דאצבעיים דקאמר. ר\"ל אצבעיים ממש. דהיינו אצבע הסמוך לאגודל [כמנחות די\"א א']. [ולפי מה דאמרינן [מנחות מא\"ב] דד' גודלין הן ה' אצבעות א\"כ יהיה אגודל 1/4 1 אצבע וכל אצבע יהיה לפ\"ז 4/5 אגודל]:"
+ ],
+ [
+ "חלון שסתמה ולא הספיק לגומרה
לגמור סתימת החלון. ואין חילוק בין שנתעכב ע\"י אדם שקראו ממלאכתו. או ע\"י הזמן שנתהווה שבת. או ע\"י שלא היה לו טיט לסתמו כולו. או שנעשה עיף וכדומה. ומדיש כמה מיני עכובים. להכי נקט אלו הן לשון רבים:"
+ ],
+ [
+ "חררוהו מים
ר\"ל אבל אם החור הזה שבכותל לא עשאו בכוונה. אלא שהמים עשו החור:"
+ ],
+ [
+ "או שאכלתו מלחת
דע\"י שהיתה ארץ מליחה תחתיו נתעכל המקום בהכותל ונעשה שם נקב מעצמו:"
+ ],
+ [
+ "שעורו מלא אגרוף
דאע\"ג דלענין אהל לא גרע נעשה מעצמו מאילו נעשה בכוונה [כלעיל ספ\"ג]. הכא שיביא טומאה מאהל לאהל אחר אינו מביא או מוציא הטומאה עד שיהיה הנקב כמלא אגרוף של אדם הגדול מאד. דהיינו כראש אדם בינוני שכבר נתגדל [כפי\"ז דכלים מי\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "חשב עליו
אחלון שלא נעשה בכוונה קאי:"
+ ],
+ [
+ "לתשמיש
להניח שם חפציו. או להושיט דרך שם להחדר הסמוך לו. או להציץ מתוכו לחדר האחר או לשוק. [ואף דלכאורה היה נראה כיון דלהוציא ולהכניס טומאה בעינן צריך שיהיה החור עשוי להכניס ולהוציא ולא סגי בשעשוי להניח שם תשמישיו. אפ\"ה כיון דקיי\"ל דגם בחור שאינו עשוי להכניס ולהוציא עכ\"פ מדרבנן שמה פתח [כשבת קמ\"ו א']. א\"כ ה\"נ לענין טומאה שמה פתח עכ\"פ מדרבנן ומתפשטת ויוצאת הטומאה דרך שם]:"
+ ],
+ [
+ "למאור
ר\"ל ואם חישב על נקב זה להביא דרך שם האור מבחוץ:"
+ ],
+ [
+ "הסריגות
גיטטער בל\"א והוא כעין רשת מעצים דקים או ברזילין דקין שמחברין אותן תוך חלול החלון הגדול כדי שלא יכנוס גנב לשם:"
+ ],
+ [
+ "והרפפות
הוא מלבן כאורך ורוחב אויר החלון. וממלאין כל רוחב חלול המלבן זה. עם דפין קטנים שקובעין אותן בו בכל רחבו. וכולן שוכבין זע\"ז בשפוע. ומרוחקין זה מזה קצת כדי שיבא דרך שם אור היום או אויר להבית. ואפ\"ה לא יהיו בני רה\"ר יכולים להציץ דרך שם להבית:"
+ ],
+ [
+ "מצטרפות כמלא מקדח
דאם כל האוירים שבין הסריגות. או שבין הדפים הקטנים שברפפות הם יחד כמלא מקדח מצטרפי:"
+ ],
+ [
+ "כדברי בית שמאי
מיהו נ\"ל דבעשוי לתשמיש גם לב\"ש אין האוירים מצטרפין לשעור טע\"ט דכל שאין טע\"ט ביחד אויר לא חזי לתשמיש ולהכי חוצץ ולא מביא [כלעיל פ\"ח מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "להביא הטומאה ולהוציא הטומאה
אכולהו שיעורי שהזכיר במשנה קאי. כל חד וחד הוא מביא הטומאה מחדר לחדר דרך החלון שביניהן. וכמו כן הוא מוציא הטומאה וכגון שטומאה בבית. ובו חלונות הרבה סגורים כולן טמאין תחת המשקוף בחוץ. נפתח א' מהן ויש בו רווח כשיעור האמור בו. הוא טמא וכולן טהורים [כלעיל פ\"ז מ\"ו]. והיינו דקאמר הכא שמוציא את הטומאה. ר\"ל דאמרינן שתצא בו הטומאה ולא בהאחרות או ר\"ל שמוציא הטומאה מהאחרות שהיו טמאין קודם שנפתח זה. והשתא נטהרו [כך פירשתי ע\"ד הגאון רב\"א]:"
+ ],
+ [
+ "אבל להוציא את הטומאה בפותח טפח
דס\"ל דדוקא להביא הטומאה לשום מקום סגי בשיעור זוטא מדהו\"ל לחומרא אבל להוציא הטומאה ולהציל שאר הפתחים דהו\"ל לקולא. צריך שיהיה בהחלון. שיציל האחרות שיעור גדול יותר מהנזכרים במשנה והיינו טפח:"
+ ],
+ [
+ "חלון שהיא לאויר
ר\"ל הא דאמרינן במשנה א' דמאור שיעורו כמקדח. היינו בפתחו לאויר שאין בית חוצה לו:"
+ ],
+ [
+ "בנה בית חוצה לה
כנגד החלון. ונתבטל עי\"ז הכנסת האויר. וגם אור היום שיכנוס השתא דרך שם חלש מאד:"
+ ],
+ [
+ "שעורה בפותח טפח
דמהשתא אינו רק להניח שם חפציו ושאר תשמיש:"
+ ],
+ [
+ "נתן את התקרה באמצע החלון
ר\"ל שהניח באמצע גובה החלון את תקרת הבית שבנה בחוץ. נמצא שחצי העליון של החלון מגולה למאור ולאויר. וחציו התחתון מכוסה דחזי רק לתשמיש:"
+ ],
+ [
+ "והעליון מלא מקדח
מדעדיין חזי לאויר ולמאור כבתחלה:"
+ ],
+ [
+ "החור שבדלת
נ\"ל שהוא חור שעשה האומן בשעה שעשה הדלת מדהיה צריך להנקב במלאכתו לפי שעה או כדי לתחוב שם בית האחיזה של הדלת. והאומן שכח לסתום חור זה. והשתא לא חזי למידי:"
+ ],
+ [
+ "שעורו מלא אגרוף
דמדנעשה רק לתשמיש שעה והשתא א\"צ לו הו\"ל כנעשה ממילא:",
+ "דמדעשאו החרש בידים או לתחוב שם מידי הו\"ל כעשאו לתשמיש:"
+ ],
+ [
+ "שייר בה החרש
הוא האומן העושה הדלת:"
+ ],
+ [
+ "או מלמעלן
שהיו הנסרים קצרים מגובה הפתח. ועי\"ז נשאר קצת מגובה הפתח פתוח סמוך להמשקוף או להאסקופה. והו\"ל ודאי כנקב דממילא:"
+ ],
+ [
+ "ולא מירקה
ר\"ל או שנעל אדם את הדלת ולא גמר לנעול. ועי\"ז נשאר הבית פתוח קצת. דאילו פתחו בידים. הוה אזלינן בתר מחשבתו. לדבר מה פתחו אם לתשמיש או למאור. אבל פתיחה זו לא נעשה לשום כוונה:"
+ ],
+ [
+ "שעורו
של חלול הפתיחה להכניס ולהוציא טומאה:"
+ ],
+ [
+ "ולנר
כל הנזכרים בבבא זו. כלי מנורה הן. קנה ר\"ל שעשה החור בכותל כדי לתחוב שם קנה המנורה להושיב עליו הלאמפע. ולאספתי. ר\"ל שעשה החור כדי לתחוב שם הצבת שמוחטין בו הפתילה. ולנר ר\"ל שעשה החור לתחוב בתוכו קצה קערת הנר שנותנין לתוכה השמן והפתילה. ולכ\"א מהנך צריך חור רחב יותר מלחבירו [רב\"א]. מיהו לפעד\"נ דמשום דכל הנך חורים הרי אין עושין אותן מפולשין והרי הכא מדמיירי להביא טומאה מחדר לחדר א\"כ ע\"כ בחורין מפולשין מיירי. לפיכך נ\"ל דמסתבר טפי שעשה החורים כדי להושיט כלים הללו מחדר לחבירו:"
+ ],
+ [
+ "שעורו כל שהוא
ר\"ל שיעור של כל אחד הוא כפי הצריך לו. דס\"ל דדוקא במיוחד להניח שם או להושיט דרך שם כל דבר שצריך אז צריך טפח על טפח. אבל בעשאו רק לדבר מיוחד. צריך שיהי' רחב כפי הצריך לאותו תשמיש. בין שהוא גדול או קטן מטפח. והא דאמרינן [פ\"ד מ\"א] טומאה בעוביו כלים שבתוכו טהורים. דלא כב\"ש:"
+ ],
+ [
+ "לזון את עיניו
להסתכל דרך שם לרה\"ר:"
+ ],
+ [
+ "ולתשמיש
ר\"ל או שעשה חור להניח שם כל דבר שיצטרך:"
+ ],
+ [
+ "בפותח טפח
בהנך גם ב\"ש מודו. מדעשאו סתמא. לרוב תשמישין צריך טע\"ט. דהיינו כפי רוחב היד שמשתמש עמה:"
+ ],
+ [
+ "אלו ממעטין את הטפח
דחלון טע\"ט שנתמעט ע\"י שהניח בו א' מאלו. אין הטומאה עוברת בו:"
+ ],
+ [
+ "פחות מכזית בשר
ממת והרי אין בזה טומאה כלל:"
+ ],
+ [
+ "ממעט על ידי רובע עצמות
האי על יד. הוא כמו על יד הירדן דר\"ל אצל. דהיינו חלון טפח על טפח מצומצם שהוא בין ב' בתים בכותל שביניהן. שבא' מהן מונח רובע עצמות. והרי הן מטמאין באהל. ואם בהחלון מונח פחות מכזית ממת. ממעט הוא החלול טע\"ט שבחלון שלא תתפשט הטומאה מבית לבית. אבל כזית ממת. מדהוא עצמו מטמא באהל אינו ממעט להחלול שבחלון [כמ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ופחות מעצם בשעורה ממעט על ידי כזית בשר
עצם פחות מכשעורה שהוא טהור לגמרי שמונח בחלון שהוא טע\"ט מצומצם שבין חדר לחדר שבא' מהן מונח כזית ממת שמטמא באהל אז העצם כשעורה ממעט הרווח טע\"ט של החלון. ולא תתפשט הטומאה מחדר הטמא להטהור. ודוקא לרובע עצמות אמרינן דרק פחות מכזית בשר ממעט. ולא עצם פחות מכשעורה. אבל לשדרה וגולגולת. או לרוב בנין או רוב מנין. בין זה או זה ממעט [הר\"ש והרא\"ש]. ונ\"ל הטעם משום דשדרה וגולגולת. ורוב בנין ורוב מנין. כולן צריכין שיהיו עצמות שלימות. ולהכי הו\"ל עצם כשעורה לגבייהו כאינו מינו. ושפיר ממעט על ידן. משא\"כ רובע עצמות. דמטמאו אף כשהן שבורין. הו\"ל דוגמת עצם כשעורה. להכי אינו ממעט. דמדהוא מינו מחזיק בה [ועי' לעיל פ\"ב סי' י' י\"א]:"
+ ],
+ [
+ "פחות מכזית מן המת
אע\"ג דכבר תני לה. הדר תני לה הכא מדבעי למתני כמה מילי שממעטין כשהן פחות מכשיעור. להכי הדר כלל גם הך בהדייהו. ואשכחן דכוותיה [ב\"מ פ\"ד מ\"ז] ועוד בדוכתי טובא. א\"נ לעיל נקט רק בשר שממעט. לאשמעינן מלתא בטעמא. דהיינו משום דבשר מהמת הוא אינו מינו עם עצמות. להכי ממעט על ידן. משא\"כ הכא נקט סתמא כזית ממת. היינו כזית נצל דג\"כ מטמא באהל [כלעיל רפ\"ב]. וה\"ה שאר דברים דנקט התם דמטמאי באהל. וי\"א דהכא קמ\"ל דאם החלון גדול ואין בא' מהן כדי למעטו. מצטרפי כל השנויין במשנתינו למעט הרווח. ולא אמרינן דהחמור לכה\"פ יצטרף להקל לטמא עכ\"פ כקל שבשניהן [ככלים פכ\"ז מ\"ג]. וא\"כ הרי דבר טמא אינו ממעט. קמ\"ל. דמדאין טומאתן שוה או אין שעורן שוה לא מצטרפי [כלעיל כ\"ד מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "פחות מכביצה אוכלים
אף שהוכשרו. דמדאורייתא אמק\"ט ולא מטמאי אחרים. ורק מדרבנן גם פחות מכביצה עכ\"פ מק\"ט אוכלין [כרפ\"ב דטהרות ועי' חולין קי\"ח ב' תוס' ד\"ה אין] וכיון דמדאורייתא טהור הוא ממעט. [ולהרמב\"ם דלק\"ט א\"צ שיעור מדאורייתא [כרכ\"מ רפ\"ד מטומאת אוכלין]. א\"כ ע\"כ דמיירי הכא בלא הוכשרו. והא דנקט פחות מכביצה היינו משום דאז לא חשיב ומבטל ליה התם [ועמ\"ש בס\"ד לעיל פ\"ו מ\"ב] ולפ\"ז יפה נקט במ\"ו דכביצה אוכלין אינן ממעטין. ומדנקט סתמא משמע אפי' אינן מוכשרין אפ\"ה אינן ממעטין והיינו מדחשיבי. וכן משמע בב\"ב [די\"ט ב'] דמוקי לגרוגרת דחוצצין [כפ\"ו מ\"ב] דאיירי במוסרחין ולא באינן מוכשרין. אולם מ\"ש הרמב\"ם [פט\"ו מטו\"מ ה\"ב] דגרוגרת מוסרחין דוקא באינן מוכשרין חוצצין. תמוה דהרי אפי' מוכשרין. עכ\"פ מדלא חזו לאדם אמק\"ט וחוצצין. ואף לבתר מ\"ד [טהרות פ\"ח מ\"ו] דכל המיוחד לאדם טמא עד שיפסול לכלב. היינו רק לאסוקי מיניה טומאה [כרכ\"מ פ\"ב מאוכלין הי\"ד] ולא דלא לאחותי לה טומאה וצ\"ע]:"
+ ],
+ [
+ "התבואה שבחלון
שהשרישה בקרקע רחוק ג\"ט מהכותל. והשבלין המחוברין שאמק\"ט גדלו למעלה וסתמו החלון עד שמיעטוהו לפחות מטפח [הא בסתמו לגמרי החור שהיה טע\"ט אז א\"צ שיבטל את הסותם שיניחו שם לעולם וכן כתבו רבעתו\"ס [ב\"ב ד\"כ ע\"א ד\"ה היא גופה]. וכן כתב הראב\"ד פט\"ו מטו\"מ. ודעת הרמב\"ם אינו כן]. אבל בגדלו סמוך להכותל אז התבואה מקלקלת הכותל. ולמיעקר קאי. ולפיכך אינה ממעטת [כלקמן מ\"ו]. ואע\"ג דזרעים המחוברין אין נחשבין אהל [כפ\"ח מ\"ה] התם ה\"ט משום דהרוח מניען. משא\"כ הכא שנסמכין בחלון ובכותל א\"א להרוח להניען:"
+ ],
+ [
+ "וככיי שיש בה ממש
ככיי י\"א שהוא קורי עכביש. וי\"א שהוא מוח שתוך מין ענפי אילן [כספי\"ז דכלים] ובין כך או כך שיש בה ממש. היינו שהוא עב:"
+ ],
+ [
+ "ונבלת העוף הטהור שלא חשב עליה
שתהיה לאכילת אדם. דבחישב עליה ויש בה כשיעור לק\"ט. אז מק\"ט בכפרים אף שלא הוכשרה [כעוקצין פ\"ג מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ונבילת עוף הטמא שחשב עליה ולא הכשירה
ר\"ל אעפ\"י שחישב עליה להאכילה לאדם אם לא הוכשרה ממעטת. וכ\"ש בהוכשרה ולא חישב עליה להאכילה לאדם. דאפי' נבילת עוף טהור אמק\"ט רק בחישב עליה. משא\"כ נבילת עוף טמא בכפרים דמדאין שם רוב אוכלסין לא אכלי לה להכי אמק\"ט אוכלין. רק בחישב עליה וגם הוכשרה בא' מז' משקין שנמנו במסכת מכשירין [פ\"ו מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "אין העצם ממעט על ידי עצמות
דבמונח עצם פחות מכשעורה בחלון שהוא טע\"ט ורובע עצמות מונחים בא' מהחדרים שהחלון פתוח בכותלו אין העצם כשעורה ממעט הטע\"ט שבחלון. ומתפשטת הטומאה דרך החלון זה מחדר לחדר שבצדו. דמדשניהן מין א'. אינו בדין שאותו מין המטמאו יעכב התפשטות הטומאה. דמינה מחזיק בה [כזבחים ד\"ג ב']:"
+ ],
+ [
+ "ולא בשר על ידי בשר
כשמונח בחלון הנ\"ל פחות מכזית בשר. אינו מעכב התפשטות הטומאה. כשמונח באחד מהחדרים כזית בשר ממת:"
+ ],
+ [
+ "ולא כזית מן המת
נקט כזית לדוגמא. וה\"ה שאר שעורין שלמין כעצם כשעורה וכדומה. אמנם כל הנזכרים במשנתינו מכאן ולהלן. כיון שהן עצמן טמאין. אפילו אשלא במינן אינן חוצצין [ומה שהקשה רתוי\"ט כאן בשם מהר\"ה למאי איצטריך למתני שאינו ממעע בחלון. הרי הכזית גופיה מביא הטומאה מתוך החור להבית שאצלו עי' מ\"ש ע\"ז בפרקן בבועז סי' ח']."
+ ],
+ [
+ "ולא כביצה אוכלים
שהוכשרו לק\"ט ע\"י אחד מז' משקין. אולם להרמב\"ם שהבאנו לעיל [סי' ל\"ט] מיירי הכא אפי' בלא הוכשרו. ואע\"ג שאמק\"ט. אפ\"ה מדחשיבי לא מבטל להו. [ונ\"ל ראיה אלימתא לרמב\"ם. דאי נימא דהכא ה\"ט דאינה חוצצת. מדהוכשרה ונטמא השתא מהטומאה שבבית. מלבד דק' הוכשרה מאן דכר שמיה הכא. ק' נמי היכי פסק ותני הכא דאינו חוצץ. הרי בשמונח האוכל בחצי החור שסמוך לבית הטהור. לא נטמא האוכל [כאהלות פ\"ו מ\"ד] וא\"כ ניחוץ. אע\"כ דה\"ט דאינו חוצץ משום דחשיב ולא מבטל ליה לפיכך אפי' בחצי חלק החור שלצד הבית הטהור לא מבטל ליה ואינו חוצץ]:"
+ ],
+ [
+ "ולא תבואה שבחלונות
ותמוה דברי הר\"ב שכתב שהשרישה תוך החלון ממש. אלא כדמוקי לה בב\"ב [ד\"כ ע\"א] שהשרישה תוך ג\"ט סמוך לחלון. וכ\"ש בהשרישה תוך החלון בעצמו. דבהנך תרי גוונא הצמחים מקלקלין הכותל ולמעקר קאי. ולהכי מדאינו מבטלו שם אינו ממעט. [והא דנקט הכא חלונות דלא כלעיל דנקט חלון לרבותא נקט חלונות לאשמעינן דאפי' רגילין כך בכל החלונות אפ\"ה כשירא' הפסד בכותלו יעקרו ולהכי לא מבטל ליה]:"
+ ],
+ [
+ "ולא ככיי שאין בה ממש
שנימוח בין האצבעות כשיאחזנו:"
+ ],
+ [
+ "ולא נבלת העוף הטהור שחשב עליה
עי' לעיל סי' מ\"ב:"
+ ],
+ [
+ "ולא נבלת עוף הטמא שחשב עליה והכשירה
עי' לעיל סי' מ\"ג. [ואילה\"ק להרמב\"ם לעיל סי' ל\"ט דכל מאכל אדם שהוא חשוב לא מבטל ליה. א\"כ ל\"ל הכא שהוכשרה. הרי בל\"ז מדיחדה לאכילת אדם לא מבטל ליה שם. י\"ל מדנקט הכא סתמא משמע אפי' אינה כביצה. דלא חשיבה. ואפ\"ה מדמק\"ט אינה חוצצת]. וכל הנהו דנקט עד הכא לא צריכה כלל. דהרי מדיוקא דרישא שמעינן לכולהו. אצא איידי דבעי למתני מכאן ולהלן כמה דברים דלא תני הפוכן. הדר תני נמי הפוכן דרישא:"
+ ],
+ [
+ "ולא השתי והערב המנוגעים
ר\"ל או שתי או ערב המנוגעים ודוקא בשיש בו כזית [כנגעים פי\"ג מ\"ח] או שיש בהן בכדי לארוג געגא\"צ [כרמב\"ם מטו\"צ פי\"ג הי\"ד] וגם שאין בו פסיקות [כנגעים פי\"א מ\"ח] דבאין חד מהנך. טהור הוא [והא דלא נקט בגד טמא. ואת\"ל דזה פשיטא דאינו חוצץ. מדאית ביה תרתי. חדא שהוא טמא ועוד מדמהני לי' טבילה לא מבטל ליה התם. עכ\"פ לתני בגד מנוגע או אבן או עפר מבית מנוגע. ומ\"ש שתי וערב דנקט מכל המנוגעים. י\"ל דלא נקט שתי וערב רק לדיוקא דדוקא מנוגעים אח\"צ אבל שאר שו\"ע מדאינו מק\"ט חוצץ. ואע\"ג דכשיש בהן כדי לארוג ג' על ג' אצבעות מסתבר דהוה כמטלניות בהך שעור' דמדחשיב אח\"צ. עכ\"פ כשהשו\"ע הוא רק כזית. אינו חשוב וגם אמק\"ט וחוצץ. אבל אם השו\"ע מנוגעים אפילו הם רק כזית אח\"צ. אבל בגד מנוגע לא אצטריך למתנייה דהרי גם כל שאר בגד בין שהוא טהור. או אפי' הוא טמא מדאית ליה טהרה במקוה לא מבטל ליה ואינו חוצץ וגם אבן ועפר מבית מנוגע לא אצטריך למתנייה לדיוקא דפשיטא דכשאין מנוגעים חוצצין. דאפי' הונחו סתם שם מסתמא בטולא בטליה [כסוכה דד\"א]. וא\"ת גם שו\"ע מנוגעים פשיטא דאח\"צ דכיון דאסורים בהנאה ואי נימא דחייצי הרי נהנה מאסורי הנאה. ואי\"ל בכה\"ג מצות לאו ליהנות נתנו. מדעכ\"פ נהנה גופו עי\"ז [כתוס' ר\"ה דכ\"ח א] וכ\"כ פסק בש\"ע יו\"ד [קמ\"ב ס\"ב] דסכין של משמשי עבודת כוכבים ששחט בה מסוכנת אסורה. וי\"ל דהכא כיון דרק להציל הוא לא מחשב הנאה. דהנאה ממילא קאתא [ועש\"ך יי\"ד קרי\"ב ס\"ק כ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ולא לבינה מבית הפרס
לבינה שנעשה מטיט בית הפרס שנחרש בה קבר שעפר' טמא. ואע\"ג שטומאת ביה\"פ רק מדרבנן הוא [ככתובות כ\"ח ב'] והרי מה\"ט אמרינן לעיל [סי' ל\"ט] דממעט. י\"ל דהכא חשש עצם כשעורה יש דטמא מדאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים הלבינה ממעטת
דדוקא גוש מעיקרא. דהיינו כברייתא והוא גדול כפיקה של מחט שתופרין בה סקאין גזרו בו טומאה [ככלים פי\"ז מי\"ב]. משא\"כ הכא בלבינה הרי נעשה רק גוש ע\"י שגבלו במים:"
+ ],
+ [
+ "והטמא אינו ממעט
זה הכלל דטהור מרבה כל כלי שאמק\"ט ואוכלין כביצה שלא הוכשרו וזה הכלל דטמא מרבה כל כלי או בגד המקבל טומאה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הזיז
כעין מסגרת געזימס בל\"א שבולט מהכותל ממעל למשקוף הפתח או החלון לצד הרחוב. ופנים התחתון של הגעזימס דהייט צדו שכלפי מטה. מחלקים ברהיטני האבעל בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "מביא את הטומאה
מתחתיו להבית אפי' אם הטומאה ממעל להפתח תחת הזיז:"
+ ],
+ [
+ "כל שהוא
אפי' אינו בולט מהכותל טפח. אפ\"ה כשהטומאה תחתיו והפתח פתוח הבית טמ [הרא\"ש] דכיון שפניו המוחלקין הן כלפי מטה וכדמסיק מצטרף אהל שתחתיו להרווח שתוך הבית. והו\"ל כאילו תקרת הבית נמשכת עד שפת החיצונה של הזיז כלפי הרחוב וכאילו הכל אהל אחד [ולא דמי להך דספ\"י דאין הטומאה בא מתחת הקדירה שמודבקת בשקוף לתוך הבית. דהתם אינה דבוקה ברוחב טפח בשקוף. אבל הכא הזיז נוגע ברוחב טפח בכותל]:"
+ ],
+ [
+ "הגיזרה
שפני העליון של המסגרת מוחלקים ברהטני. ועי\"ז ניכר שעשוי רק להשתמש ע\"ג. ולפיכך אין אהל שתחתיו שייך להאהל תחת תקרת הבית ואין לומר בו שיהיה נחשב כאילו תקרת הבית נמשכת עד קצהו החיצון. ולפיכך צריך שיהיה הוא עצמו בולט טפח:"
+ ],
+ [
+ "והגבלית
הוא נמי כעין גזירה שפניו העליונים מוחלקין רק שב' קצוותיו משופעי' כלפי מטה. ובאמצעו הוא שוה כזה וע\"י ששוה באמצע. ניכר שאין אהל שתחתיו שייך לאהל שתחת תקרת הבית ואמ\"צ לו. ונקט גבלית לרבותא מדסד\"א דמדמשופע לכאן ולכאן מוכח דלתחתיה עשויה ולצטרף להדי אהל שתחת תקרת הבית. קמ\"ל דאפ\"ה כיון שבאמצע הגבלית הוא שוה ופניו מוחלקין כלפי מעלה. אמרינן דלהשתמש ע\"ג עשויה ואינו מצטרף:"
+ ],
+ [
+ "והגיזרה שפניה למעלה
ואינו מפרש גבלית מדהוא נמי מין גיזרה שגם הוא שוה ופניה מוחלקין כלפי מעלה. ולהכי צריכא נמי שתהיה בולטת טפח כבגיזרה:"
+ ],
+ [
+ "בזיז שהוא גבוה מן הפתח שלשה נדבכין
נדבך הוא שורת אבני החומה. ושיעור גובה כל שורה ד' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "שהם שנים עשר טפח
וכ\"ש כשהזיז נמוך מזה. וסמוך טפי למשקוף הפתח. אבל כשהזיז גבוה ורחוק מהמשקוף טפי מזה השיעור. אמ\"צ אהל שתחתיו להאהל שתחת המשקוף שהוא אהלו של בית:"
+ ],
+ [
+ "העטרות
אבנים שבולטים בעיגול ממעל להפתח כזה נמצא שא\"א להשתמש ע\"ג:"
+ ],
+ [
+ "והפתוחים
הוא כעין פטורי ציצים מפותחים ממעל להפתח עשויין לנוי. ולכן ג\"כ אין משתמשין ע\"ג:"
+ ],
+ [
+ "מביאין את הטומאה בפותח טפח
דאע\"ג דלא דמו לגיזרה וגבלית. דהרי א\"א להשתמש ע\"ג. אפ\"ה מדעשויה רק לנוי בעלמא ולא לאהל שתחתיו לפיכך אמ\"צ אהל שתחתם לאהל של הבית. ומה\"ט לא כלל להו תנא בהדי גיזרה וגבלית. דבהנהו טעמא לחוד מדעשוין להשתמש ע\"ג. ובהנך טעמא לחוד מדאין עשוין רק לנוי ולא לאהל. א\"נ התם עשוי מעץ. והכא מאבן:"
+ ],
+ [
+ "זיז שעל גבי הפתח מביא את הטומאה בפותח טפח
תמוה דהרי בריש משנה א' אמרינן דשיעור זיז בכ\"ש. ול\"מ נ\"ל דה\"ק עפ\"י מה דתנינן לעיל [רפי\"ג] דיש כמה מיני פתחים ששיעור ביאת טומאה בתוכן חלוק זה מזה. ואהא קאמר הכא. דבין זיז שע\"ג פתח ששיעור ביאת טומאה בו להבית ומהבית. הוא כשהפתח פתוח טפח. ובין זיז שע\"ג חלון ששיעור ביאת טומאה בו הוא כשהחלון פתוח רום אצבעיים. ובין זיז שע\"ג חלון ששיעור פתיחתו כמלא מקדח. כולן שיעור בליטת הזיז להרחוב בכ\"ש. [והא דלא נקט נמי שיעור זיז שע\"ג חלון ששיעורו בכראש כל אדם. ה\"ט דהרי שיעור זה הוא רק בחור שנעשה מאליו. והרי בכה\"ג אין דרך לעשות זיז ע\"ג. ואי שאעפ\"כ עשה זיז ע\"ג. א\"כ במה שחישב עליו תליא וכמבואר שם במשנה. ולפיכך ויהיה חישב עליו במה שירצה. כבר נתבאר שיעור בליטתו לרחוב במשנתינו]:"
+ ],
+ [
+ "שעל גבי מלא מקדח כל שהוא
על כל ג' מיני זיז הנ\"ל קאי. וכדאמרן:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר מלואו
דס\"ל דשיעור בליטת הזיז להרחוב הוא כשיעור פתיחת החלון. אבל בשיעור זיז שע\"ג פתח דעלמא. שעשוי לכניסה ויציאה. מודה דסגי בפחות מזה. דמדעשוי לכניסה ויציאה. מצטרף הזיז להמשקוף שעל פתח הבית:"
+ ],
+ [
+ "קנה שעל גבי הפתח
שארכו מונח עם המשך הכותל:"
+ ],
+ [
+ "אפי' גבוה מאה אמה
שיש ק' אמה תחתיה עד משקוף הפתח:"
+ ],
+ [
+ "מביא את הטומאה כל שהוא
אפי' בולט רק כ\"ש להרחוב אפ\"ה כשטומאה תחתיה מתפשטת הטומאה מתחתיה להבית. דאע\"ג דלעיל אמרינן בזיז דדוקא במרוחק רק עד י\"ב טפחים מהפתח סגי ליה בכ\"ש. קנה שאני דאפשר לטלטלו ורגיל להורידו למטה עד סמוך ממעל להפתח. להכי גזרו בה רבנן למעלה. אטו שתהיה למטה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוחנן בן נורי אומר אל יחמור זה מן הזיז
וסגי בשמרוחק י\"ב טפחים. דהרי צירוף האויר שתחת בליטה זו להרחוב. עם האויר שתוך הבית. כיון שאין ב' האהלים הללו מחוברין ממש. אמ\"צ רק מדרבנן ולפיכך הו\"ל כעין גזירה לגזירה ולא גזרי לה:"
+ ],
+ [
+ "ואוכל בפתח שלש אצבעות
עד הכא הוה נקט תנא שיעור בליטת הזיז לרה\"ר. דכשהוא תוך י\"ב טפחים ממעל להפתח סגי בבולט כ\"ש לרה\"ר. ומצטרף בהדי אהל הבית. והשתא קאמר תנא דאף לענין המשכת זיז הנ\"ל עם המשך רוחב הפתח. נמי א\"צ שימשוך עם רוחב הפתח טפח אם הוא תוך יב\"ט ממעל להפתח. ומיירי ששאר הזיז שלא כנגד הפתח בולט להרחוב טפח. ורק אותו חלק של הזיז שלמעלה מהפתח נמשך רק ג' אצבעות עם רוחב הפתח. דאילו היה נמשך עם רוחב הפתח ד' אצבעות דהיינו טפח. הרי הטומאה שבבית ושתחת הזיז מתפשטת מזל\"ז. דתרווייהו כאהל א' דמי. אבל מדמיירי הכא שאין הזיז נמשך עם הפתח רק גא\"צ. נמצא שיש כאן ב' אהלים נפרדים. דהיינו תוכו של הבית ותחתית הזיז שאחורי כותל הבית. והב' אהלים נוגעים זב\"ז דרך הזיז שעל הפתח. שאינו רחב רק גא\"צ. והא דנקט גא\"צ. נ\"ל דדוקא גא\"צ צריך דאילו היה פחות מזה. קינסא בעלמא הוא. מדגם בליטתו לרחוב רק משהו. ולא היו נחשבים על ידו ב' האהלים. דהיינו תוכו של בית ותחתית הזיז כמשותפים [ודלא כרתוי\"ט]. ונ\"ל עוד דה\"ה באין הזיז סובב כל הבית נמי מתפשטת הטומאה לשם מהבית. דאין סברא כלל למתלי הא בהא. דוכי משום שהזיז סובב כל אחורי כותלי הבית תתפשט הטומאה מהבית לשם טפי מאילו לא היה נמשך הזיז אחורי הכותל רק איזה טפחים. אלא לרבותא נקט סובב כל הבית לאשמעינן דאפי' לאחורי הבית שרחוק מאד מהפתח. מתפשטת הטומאה לשם מהבית דרך הזיז של ג' אצבעות שממעל להפתח. מיהו פשיטא דכולה מתניתין דידן מיירי בזיז שהוא תוך י\"ב טפחים ממעל להפתח. ואפי' אינו בולט להרחיב רק כ\"ש. אבל זיז שהוא למעלה מי\"ב טפחים ממעל להפתח ודאי דאינו מביא או מוציא הטומאה עד שיהא בולט להרחוב טפח. וגם ימשוך עם הכותל ממעל להפתח המשך טפח:"
+ ],
+ [
+ "כלים שתחתיו
סביב כל הבית. דהטומאה מתפשטת מהבית להאויר שתחת הזיז שממעל להפתח. אף שאין הזיז בולט שם רק ג' אצבעות. ולא אמרינן דהאויר הקטן הזה מחשב לגבי הבית כחור פחות מטפח על טפח שבכותל הבית. דאין הטומאה מתפשטת מהבית לשם. רק בחצי החור שכלפי פנים [כפי\"ג סי' ל\"ו] דהכא שאני. דמדהאויר של ג' אצבעות פתוח בכל גובה אוירו להחלול שלבית שהטומאה בתוכה. הו\"ל האויר הזה שתחת הזיז שממעל להפתח. כחלק מהפתח. וכזוית שבבית. שבוודאי טומאה שבבית מתפשטת בכל זויותיו אפי' אינן טע\"ט. ומהאויר הזה של הג' אצבעות שבאה הטומאה מתוך הבית לתחתית הזיז. שוב חוזרת ומתפשטת לכל תחתית הזיז כולו גם אחורי הבית סביב אבל בתנאי שיהיה המשך חלק הזיז שאינו ממעל להפתח. בולט טפח להרחוב. דדוקא חלק הזיז מה שיש ממנו ממעל להפתח. י\"ל דאע\"ג דאינו בולט רק משהו. מצטרף הוא עם אויר שתחת משקוף הפתח. אבל חלק הזיז מה שיש ממנו שלא ממעל להפתח. איך יצטרף אויר כ\"ש שיש תחתיו עם אויר שתחת משקוף הפתח. ולא דמי חלק הזיז שאינו נגד הפתח לזוית שבבית שאע\"ג שאינו טע\"ט מתפשטת הטומאה לשם. התם הזוית ההוא מוקף מדפנות שסביב חלול הבית להכי מתפשטת הטומאה מהבית לשם. מדהו\"ל אהל א' עם הבית. משא\"כ הכא האויר שתחת חלק הזיז שאחורי כותלי הבית. לא שייכים כלל להבית. להכי על כרחך צריך שיהיו בולטים טפח להרחוב. אז מתפשטת טומאה מהבית לשם דרך הזיז שבולט כ\"ש ממעל להפתח [ועי' פי' הרא\"ש ספט\"ו ממכילתין. וא\"ת גם אם שאר חלק הזיז בולט טפח להרחוב. היאך תתפשט הטומאה לשם דרך זיז כ\"ש שממעל להפתח שאין תחתיו טע\"ט. ומ\"ש מטבליות שנוגעות בקרנותיהן והן מנושאין טע\"ט מהארץ וטומאה תחת א' מהן. שאין הטומאה מתפשטת מתחתיה לתחת חבירתה מדנוגעות זב\"ז בקרנותיהן רק פחות מטפח [כלקמן פט\"ו מ\"ב] וא\"כ ה\"נ נימא דהטומאה שמונחת תוך הבית. תהיה כאילו מונחת תחת. טבלא א' שם. וחלק הזיז שאחורי הכותל שבולע טפח להרחוב. יהיה כתחת טבלא שנגעה בחברתה בקרן. והזיז שממעל להפתח שבולע להרחוב רק כ\"ש יהיה כקרן פחות מרוחב טפח שמזל\"ז והיאך תתפשט טומאה מתחת אהל טע\"ט לתחת אהל טע\"ט שבצדו ע\"י האהל שאינו טע\"ט. י\"ל הכא כיון שחלק הזיז שממעל להפתח מצטרף לתחת משקוף הפתח. הו\"ל כאילו ב' אהלים טע\"ט נוגעים להדיא זב\"ז בנגיעת טע\"ט ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "טומאה תחתיו
שלא כנגד הפתח:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יהושע מטהר
לטעמייהו אזלי דכמו לעיל [פי\"ב מ\"ח] בטומאה מודבק באסקופה משוה ר\"א כניסת טומאה ליציאת טומאה ה\"נ הכי ס\"ל דכמו דכשהטומאה בבית מתפשטת הטומאה לתחת כל הזיז שבחוץ דרך תחתית הזיז כ\"ש שממעל להפתח. כ\"כ כשהטומאה תחת הזיז שאחורי הבית מתפשטת הטומאה משם להבית דרך תחתית הזיז כ\"ש שבולט ממעל להפתח. ואין כאן סברא דדרך טומאה להוציא ולא להכניס [כדלעיל פ\"ד מ\"ב] דהכא שאני דכחד אהל חשיבי. ור' יהושע ג\"כ לטעמי' אזל. דכמו דס\"ל התם במודבק באסקופה. דדוקא להוציא מתפשטת הטומאה דרך מקום שאינו בעצמו טע\"ט ולא להכניס. דדרך טומאה לצאת ולא להכנס. כמו כן הכא. ואע\"ג דגם להוציא על כרחך חשבינן להאויר שתוך הבית עם האויר שתחת הזיז אחורי כותל הבית כאהל א' דאל\"כ לא היתה מתפשטת מתחת זה לתחת זה דרך זיז כ\"ש שממעל להפתח וכמ\"ש בסי' כ'. אפ\"ה ס\"ל דרק להוציא חשבינן להו כאהל אחד ולא להכניס. ואע\"ג דבזיז שע\"ג פתח [במ\"ב] לא פליג ר' יהושע וס\"ל דבין להוציא ובין להכניס מביא הטומאה. התם איכא רק חדא לריעותא שאינו בולט טפח. אבל עכ\"פ יש בהמשכו טפח ויותר משא\"כ הכא איכא ב' לריעותא דאין טפח בהמשכו ולא בבליטתו:"
+ ],
+ [
+ "וכן בחצר שהיא מוקפת אכסדרה
אכסדרה הוא כעין קרוי הבולטת מאמצע גובה הכותל של חצר. וקאמר הכא דאם אוכלת ג\"כ ממעל להפתח של הבית בהמשך ג' אצבעות לרוחב הפתח. אז אם הטומאה בבית. מתפשטת הטומאה לתחתית כל האכסדרה סביב דרך הג' אצבעות שממעל להפתח. אף שאין הבליטה ההיא טע\"ט. ובטומאה תחת האכסדרה. ר\"א מטמא הבית ור' יהושע מטהר. וקמ\"ל אכסדרה לרבותא דרישא בטומאה בבית. דאף דאכסדרה לתוכה עשויה [כפסחים כ\"ו א' ועי' סוכה י\"ז א'] אפ\"ה הגא\"צ שממעל להפתח מחשבו כזוית הבית. וכ\"כ לרבותא דסיפא. בשהטומאה תחת האכסדרה. אע\"ג שגם אותן גא\"צ שממעל להפתח. הם רק מקצוע מהאכסדרה הגדולה. אפ\"ה לר' יהושע אין הטומאה מתפשטת מהאכסדרה הגדולה לתחת אותן גא\"צ ומשם להבית. [וע\"ר אאמ\"ו זצוק\"ל עוררני לזה בדבריו הקדושים בכנסת ישראל]:"
+ ],
+ [
+ "שני זיזין זה על גבי זה
מכוונין זה ממעל זה. ואין א' בולט להרחוב טפי מחבירו:"
+ ],
+ [
+ "ויש בהן פותח טפח
מדקתני סתמא. [אב\"י לא זכיתי להבין דהרי בפירוש נאמר במשנה יש בהן פותח טפח ועי' מ\"ש רבינו בעצמו בסי' כ\"ח]. משמע בין שכל זיז געזימס בעצמו בולט טפח להרחוב. דאז הו\"ל הוא אהל אפי' אינן ממעל להפתח כלל. ובין שאין כל א' בולט טפח להרחוב אבל הן תוך י\"ב טפחים ממעל להפתח. דאז כל זיז שתוך יב\"ט להפתח. נחשב כאילו רחבו טפח. עדמצטרף להחלול שתוך הבית [כלעיל סי' ג']. ואפשר דכששניהן תוך י\"ב טפחים. רק התחתון מצטרף ולא העליון. משום שהתחתון מפסיק. ועי' לעיל [פי\"ב מ\"ג] בדין בטח. דקאמר ר' יהושע רואין בטח כאילו אינו ודו\"ק שם בפירושינו בס\"ד:"
+ ],
+ [
+ "וביניהן פותח טפח
שהתחתון גבוה מהארץ טפח. והעליון גבוה ג\"כ מהתחתון טפח:"
+ ],
+ [
+ "טומאה תחתיהן
ר\"ל תחת התחתון:"
+ ],
+ [
+ "תחתיהן טמא
רק תחת התחתון טמא. דמדהזיז התחתון רחב טע\"ט. מביא הטומאה לכל שתחתיו. וגם חוצץ שלא תבקע למעלה ממנו [כפ\"ג מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ביניהם
בין התחתון לעליון:"
+ ],
+ [
+ "ביניהן טמא
אבל מה שתחת התחתון. ומה שלמעלה מהעליון טהור. דמדכל זיז רחב טע\"ט הזיז העליון חוצץ למעלה. והתחתון חוצץ למטה:"
+ ],
+ [
+ "על גביהן
ממעל להעליון:"
+ ],
+ [
+ "היה העליון עודף על התחתון פותח טפח
שבולט להרחוב טפח יותר מהתחתון:"
+ ],
+ [
+ "טמא
דתחת עודף טפח שהעליון בולט טפי מהתחתון. דרך שם באה טומאה מזה לזה:"
+ ],
+ [
+ "טמא
ואע\"ג דהעודף אינו רק פחות מטפח. והרי כל התפשטות הטומאה אינה יוצאת פחות מטפח [כפ\"י מ\"ב] והרי ה\"נ אין רווח התחתון פתוח לרווח האמצעי רק פחות מטפח. י\"ל דהיינו רק התם שיש בכל צדדי הארובה סביב מעזיבה. שפיר י\"ל דכשהארובה פחות מטפח. אמרינן לענין התפשטות הטומאה דכסתום דמי. אבל הכא שהאויר שתחת העודף פתוח גם להרחוב. להכי אף שאין העליון עודף על התחתון רק פחות מטפח אפ\"ה טומאה יוצאה דרך שם מזל\"ז [וכבקורה פי\"ב סי' מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ביניהן
אם הטומאה בין התחתון להעליון:"
+ ],
+ [
+ "או תחת המותר
ר\"ל שהטומאה מונחת למטה בארץ תחת העודף:"
+ ],
+ [
+ "טמא
נ\"ל דלטעמיה אזל. דס\"ל [לעיל סי' כ\"ב] דאפי' להכניס סגי במעורבין ב' האוירים אפי' רק פחות מטפח. וכל אויר שסמוך לארץ. היינו להכניס:"
+ ],
+ [
+ "ותחתיהן טהור
ג\"כ אזל לשטתיה [שם] וכדאמרן:"
+ ],
+ [
+ "יש בהן פותח טפח
שיש בבליטת כל אחד להרחוב טע\"ט:"
+ ],
+ [
+ "ואין ביניהן פותח טפח
האי ביניהן דהכא אין פירושו כביניהן דלעיל סי' כ\"ו. דהתם ר\"ל שגם בין תחתון לארץ יש גובה טפח. אבל הכא ר\"ל ביניהן ממש. דהיינו שרק בין תחתון לעליון אין גובה טפח. אבל מהתחתון לארץ. יש גובה טפח:"
+ ],
+ [
+ "טומאה תחתיהן
לרמב\"ם בפירושו כאן וגם בחיבורו [טו\"מ פי\"ז ה\"ד] וגם לר\"ש בפירושו השני כאן. וגם לרב\"א. ה\"ג. טומאה תחתיהן תחתיהן טמא. ביניהן או על גביהן. כנגדו עד הרקיע טמא. וה\"פ דכשהטומאה תחתיהן. דהיינו תחת התחתון רק תחתיו טמא. דהרי יש בין תחתון לארץ גובה טפח. וחוצץ שלא תבקע טומאה למעלה ממנו. אבל כשהטומאה ביניהן. דהיינו בין העליון לתחתון. שאין שם רווח טפח ביניהן. א\"כ טומאה רצוצה היא. ובוקעת עד להרקיע. אבל תחתיו אינה בוקעת. דהרי אהל טפח שתחת זיז התחתון חוצץ הוא:"
+ ],
+ [
+ "אין בהן פותח טפח
שכל אחד מהזיזין אינו בולט טפח להרחוב:"
+ ],
+ [
+ "בוקעת ויורדת
דמדאין ברוחב כל א' טע\"ט כליתנהו דמי:"
+ ],
+ [
+ "וכן שתי יריעות שהן גבוהות מן הארץ פותח טפח
ויש גם ביניהן אויר טע\"ט. והא דלא צריך תנא לפרש הכא דמיירי שכל יריעה רחבה טע\"ט. ה\"ט משום דסתם יריעה כך היא. ולהכי דינן כב' זיזין בכה\"ג בריש משנה ה' וכן בכל החילוקין השנויין לעיל בזיזין. רק תנא נקט דוגמת גוונא קדמאה. דהיינו ב' זיזין שיש בהן טע\"ט. וביניהן פ\"ט. וממילא דה\"ה באינך ד' גווני. דהיינו בהיה העליון מוסיף וכו':"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "סגוס עבה
בגד צמר עב טפח:"
+ ],
+ [
+ "וכופת עבה
נסר עב טפח:"
+ ],
+ [
+ "עד שיהו גבוהין מן הארץ פותח טפח
ר\"ל שיהיה חלול טפח על טפח תחתיהן. אז מביאין הטומאה תחתיהן ממקום למקום. וקמ\"ל דאע\"ג שהן עצמן עבין טפח או יותר לא אמרינן דרואין עובי התחתון שלהן כליתא ופני עליון שלהן יביא הטומאה:"
+ ],
+ [
+ "קפולין זו על גבי זו
בגד מקופל. וכפיליו מונחים זה ע\"ג זה. או ר\"ל כפילי סגוס דלעיל שמקופלין כך:"
+ ],
+ [
+ "אינן מביאות את הטומאה עד שתהא העליונה גבוהה מן הארץ פותח טפח
דאם אין טע\"ט תחתיו. אין הטומאה שתחתיו מתפשטת לכל שתחתיו אלא בוקעת רק כנגדה למעלה ולמטה. ואף שכבר שנויה לעיל [פי\"א מ\"ג] אפ\"ה סד\"א דדוקא התם שמונחין תחת סדק שמחלק הבית. אמרי' דהסגוס והקיפולין שמונחין תחת הסדק אין מערבין ב' חלקי הבית להביא הטומאה מחלק א' להחלק שבצדו. עד שיהא אויר תחת הסגוס והקיפולין טע\"ט. ולא סגי כשמקצת מעובי עליונו למעלה מטפח. דנימא דחשבינן לתחתית עוביו כליתא. דהרי צריך נמי לומר גוד אסיק. כדי שיסתם הסדק שלמעלה. ותרתי לא אמרינן. אבל הכא לענין להביא הטומאה לכל תחתיתו. דאצ\"ל רק דרואין תחתית העובי כליתא. להכי ס\"ד דסגי כשקצת מהעובי הוא למעלה מטפח מהארץ קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "טבליות של עץ
התנא מחלק לכולהו בג' בבי. (א) סגוס וכופת שהן גוש אחד. (ב) קיפולין. שהן ג\"כ גוש א'. אבל מחולק לכמה חלקים. (ג) וטבלאות שהן כמה גושין שמחולקין לגמרי זמ\"ז. וכולהו צריכי. דלא מיבעיא סגוס. שאין רגילין לחלק עוביו. לכן אין רואין תחתיתו כליתא אלא אפי' כופת שעשוי לחלקו לפעמים לנסרים דקין. אפ\"ה אין חושבין תחתיתו כליתא. ולא מיבעיא סגוס וכופת שהן גוף א'. אלא אפי' קיפולין דאע\"ג שמחולקין ועומדין הן. עכ\"פ כיון שגוף א' הם. להכי סד\"א דאף שיש תחת הקיפול העליון טע\"ט. אפ\"ה תהיה הטומאה בוקעת ועולה רק כנגדה. מצד ממ\"נ. דאי חשבינן לקיפולין תחתונים כליתנהו א\"כ גם העליון שהוא עמם גוף א' נחשביני' כליתא. ואי חשבינן לעליון כאיתא א\"כ גם לתחתונים נחשביני' כאיתנהו. והו\"ל טומאה רצוצה. קמ\"ל. ואי תני קיפולין סד\"א דדוקא בקיפולין אמרינן דכשיש תחת העליון טע\"ט. חשבי' לתחתונים כליתנהו. משום דהתחתונים מק\"ט. ואין חוצצין בפני הטומאה. אבל טבליות של עץ. הרי ע\"כ הא דכשאין העליונה גבוה מהארץ טפח אינו מביאה הטומאה. מיירי שאין בעובי כל א' מהתחתונים עובי טפח. דאל\"כ הרי היה מתחת העליון טפח לארץ. וא\"כ כיון דאין בעובי כל א' מהתחתונים טפח אמק\"ט [ככלים פכ\"ב מ\"ג] וכיון דאינן מק\"ט סד\"א דחוצצין. ולפיכך אפי' טבליות התחתונות מרובות עד שיש טפח תחת העליון. נחשוב הטומאה שתחת התחתונית כרצוצה שרק בוקעת ועולה. קמ\"ל. דכיון דעכ\"פ לא בטלינהו להתחתונים בפירוש. חשבינן להו כליתא [וכתבן לקמן סי' נ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ואם היו של שיש
שהן טבלאות של אבן מונחות זה על זה. וטומאה תחת תחתון:"
+ ],
+ [
+ "בוקעת ויורדת
אפי' היתה כל עובי העליונה גבוה מהארץ טפח. אפ\"ה מדשיש מין ארץ הוא. הו\"ל כל הטבלאות כגל צרורות שטומאה תחתיהן שבוקעת כנגדה למעלה ולמטה:"
+ ],
+ [
+ "שהן נוגעות זו בזו בקרנותיהם
שמונחות שטוחות בארץ. ואין במקום נגיעתן בקרנות טע\"ט כזה*"
+ ],
+ [
+ "והן גבוהות מן הארץ פותח טפח
שכל א' מהן יש אויר טע\"ט תחתיה:"
+ ],
+ [
+ "טומאה תחת אחת מהן הנוגע בשניה
בשעה שהטומאה תחת הראשונה:"
+ ],
+ [
+ "טמא טומאת שבעה
כאילו היתה השני' נטמאת ממת עצמו וכ\"ש כשנגע הטהור בראשונה שטמא טו\"ז:"
+ ],
+ [
+ "כלים שתחת הראשונה
בעוד הטומאה תחתיה:"
+ ],
+ [
+ "טהורין
אף בעוד טומאה תחת א'. הרי שניה לא נטמאה מדמאהלת השתא על מת. דהרי כיון דאין ב' האהלין נוגעין זב\"ז ברוחב טפח אין טומאה באה מתחת זה לתחת זה [כמודבקת בשקוף פחות מטפח ספ\"י ועי' מ\"ש לעיל פי\"ד סי' כ']. רק מחמת נגיעת טבלא ב' בטבלא א' חשבינן לטבלא ב' כמאהלת אף שאינה מאהלת. וא\"כ איך יהיו הכלים שתחת הב' טמאין. הרי באמת אין הכלים והמת תחת אהל איך והרי כלי שנטמא במת אינו חוזר ומטמא לטהרות שהאהיל עליהן. ולא דמי לקורה [פי\"ב סי' מ\"ג] ולזיז [פי\"ד סי' י\"ט]. התם הכל גוף א':"
+ ],
+ [
+ "עד שיהא בו ריבוע בפותח טפח
שולחנות שלהן עשוין מתיבה של ד' דפנות בלי שולים. וזה נקרא רבוע. ועל רבוע זה מניחין הטבלא. והטבלא בולטת טפח סביב לכל צד מהתיבה. וקאמר הכא שבאם הטומאה תוך התיבה אינה מתפשטת לכל תחתית בליטת שפת הטבלא. דהרי כבר כתבנו בכמה דוכתי במכילתין דכל טומאה רצוצה מדבוקעת ועולה אין לומר בה סוף טומאה לצאת [ועי' פ\"ד סוף משנה א' ובפירושינו שם. ובפ\"ו סוף מ\"ו]. אבל כשיש תוך הרבוע חלול טע\"ט. הו\"ל כאהל תוך אהל. אמרינן בהטומאה שתוך אהל הפנימי סוף טומאה לצאת דרך אהל החיצון שסביב לו וכולו טמא. וכדאמרינן בטומאה תוך מגדל שעומד תוך הבית [פ\"ד מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "חביות
סתמן של חרס:"
+ ],
+ [
+ "שהן יושבות על שוליהן
ר\"ל שעומדות זו אצל זו סמוכות על הארץ ופיהן למעלה:"
+ ],
+ [
+ "או מוטות על צידיהן
על הארץ ופיהן למן הצד:"
+ ],
+ [
+ "באויר
מלת באויר אכולהו קאי. ור\"ל בין שיושבות על שוליהן באויר או מוטות על צדן באויר. דבין כך או כך אין אהל על גביהן מלמעלה:"
+ ],
+ [
+ "והן נוגעות זו בזו בפותח טפח
שהבטנים של החביות שבולטין מאמצען נוגעין זב\"ז ברוחב טע\"ט. ונקט הכי רק משום סיפא. דתני גבה שתתפשט הטומאה תחת כולהו. אבל ברישא בכל גוונא בוקעת הטומא' כנגדה:"
+ ],
+ [
+ "טומאה תחת אחת מהן
רצוצה:"
+ ],
+ [
+ "בוקעת ויורדת
לצדדין קתני דבפיהן למעלה אז תחת החבית שהטומאה שם. ותוכה וע\"ג כל כנגד הטומאה טמא ואין הכלי חוצץ. מדמעורב אויר הטמא שע\"ג עם אויר תוכה נטמא כל תוכה [כפ\"ט סי' ס\"ה] וגם החבית עצמו נטמא עי\"ז. מדנטמא אויר תוכה. אבל בפיה מן הצד. אז רק תחת וממעל להחבית כל כנגד הטומאה טמא אבל תוכה טהור דדפנות הכ\"ח שאמק\"ט מגבו חוצץ. דלא דמי ב' דפנות החבית שהן זה ע\"ג זה. לקיפולין לעיל במשנה א'. דאין חוצצין. וכ\"כ כל כלי חלול דפנו העליון מביא הטומאה [כפי\"א מ\"ג]. די\"ל דהתם הקיפולין ודפנות הכלי מק\"ט. ולהכי אינן חוצצין. דחשבינן חלק התחתון שבהן כליתא. והעליון מביא הטומאה. משא\"כ הכא. הכ\"ח אמק\"ט מגבו. ולהכי ב' דפנות הכלים חוצצין על תוכו. ואפ\"ה אינה מצלת על מה שלמעלה מהחבית רק עם דפנות אהלים [כפ\"ה מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "במה דברים אמורים
אסיפא קאי. וה\"ק בד\"א דגם בפיהן למן הצד בוקעת רק נגד הטומאה:"
+ ],
+ [
+ "בטהורות
שעדיין לא נטמאו החביות. וכ\"ש כשאינן בני קבלת טומאה כלל. וכגון שהן של אבן:"
+ ],
+ [
+ "אבל אם היו טמאות
דאז אע\"ג שטומאה תחת א' מהן רצוצה. עכ\"פ כיון שמוטות על צדיהן הרי דפנות התחתונות שהן טמאות אינן חוצצין ובוקעת הטומאה לתוך החבית. ונמצא שדפנות העליונות של כל חבית. אע\"ג שהן גופין נפרדין. עכ\"פ כיון דנוגעין זב\"ז ברוחב טפח. כאהל אחד חשבינן להו [כפ\"ח סי' י\"ח] ומתפשטת הטומאה לכל תחתיהן:"
+ ],
+ [
+ "או גבוהות
שהיו כל החביות טהורות אבל היו גבוהות וכו':"
+ ],
+ [
+ "מן הארץ פותח טפח
שהי' אויר טע\"ט תחת שוליהן. ואפי' פיהן למעלה:"
+ ],
+ [
+ "תחת כלם טמא
מיהו לא רצה תנא לאשמעינן רק החילוק שבין רישא לסיפא. דברישא אין הטומאה מתפשטת לצדדין ובסיפא מתפשטת תחת כולן אע\"ג שהן גופין נפרדין. אבל דין תוכן ועל גבן א\"צ למתניא הכא. דכבר שמעינן לדינייהו במכילתין בדוכתי טובא. ובפרטות בסוף פ\"ט. ולפי המבואר שם. יש גם בסיפא הכא חילוק לענין תוכן וע\"ג. דכשהן טמאות ומוטות על צדן. או שהן טהורות ופיהן למעלה אבל יש אויר טפח תחתיהן. אז לא לבד כל תחתיתן. אלא גם כל תוכן ולמעלה מהן. כל כנגד כל החביות טמא. אבל כשהחביות טהורות ופיהן למן הצד. והן גבוהות מהארץ טפח. אע\"ג שכל תחתיתן ולמעלה מהחביות כולן טמא. אפ\"ה תוכן טהור. דעל עצמו מצלת החבית הטהורה [ועי' רב\"א]:"
+ ],
+ [
+ "בית שחצצו בנסרים או ביריעות
היינו רק בשכבר קשר לולאות בהיריעות. דאז כבר נתבטל מהן קבלת טומאה [ככלים פ\"כ מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "מן הצדדים
ר\"ל שהעמיד המחיצה שמהנך או מהנך. בזקיפה. מרוחק קצת מכותל הבית בפנים. ועי\"ז נתהווה החלול שאחורי המחיצה. כחדר לפנים מהבית:"
+ ],
+ [
+ "או מן הקורות
ר\"ל או שהניח המחיצה בשכיבה באמצע גובה הבית. וסמוך לתקרה כדי שלא יפול עפרורית המעזיבה למטה על בני הבית. ועי\"ז נתחלק גובה הבית כחדר ועליה על גבו:"
+ ],
+ [
+ "כלים שבחצץ
הוא הרווח שבפנים או שלמעלה מהמחיצה:"
+ ],
+ [
+ "טהורים
נ\"ל דטעמא דמתניתין מדהו\"ל הכא כבית שחצצו בקנקנים וטחן בטיט שחוצץ [כפ\"ו מ\"ב]. וה\"נ כיון שמחיצה זו אמק\"ט כסי' כ\"ט חוצצת. וכיון שהוא כסתום אין דרך טומאה להכנס:"
+ ],
+ [
+ "כלים שבבית טמאין
דאע\"ג דיש מחיצה בין הרווחים. עכ\"פ דרך טומאה לצאת דרך הבית. מדאין בהחצץ פתח אחר [כפ\"ד מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "כלים שבחצץ
אסיפא קאי. וה\"ק. ואם הטומאה והכלים שניהן מונחים בהרווח שאחורי כותל החצץ:"
+ ],
+ [
+ "טמאים
דכשיש באויר שברווח הקטן טע\"ט. הרי התפשטה שם הטומאה גם על הכלים שבצדן:"
+ ],
+ [
+ "טהורים
דמדאין בהרווח ההוא טע\"ט לא התפשטה הטומאה על הכלים שבצדן. והבית בין כך ובין כך טמא. משום דסוף טומאה לצאת דרך הבית. ואפ\"ה לא דיינינן להכלים שבאויר החצץ כאילו מונחים תוך הבית הטמא. וכטומאה בבית וכלים בכותל. קרוב לטומאה טמאים [לעיל פ\"ו מ\"ד]. י\"ל התם חצי כותל שלפנים ודאי שייך להבית. אבל הכא חצץ חדר בפ\"ע הוא. ואע\"ג שאין בו רווח טע\"ט. וגם פתוח פחות מטע\"ט להבית. לא אמרינן דהרווח ההוא כחור שבכותל הבית הטמא דדיינינן להו כמחצה על מחצה [כפ\"ו מ\"ג]. די\"ל דהכא שאני דהרווח ההוא מדחצצו בידים לא בטל לגבי בית. ולא גרע ממגדל העומד תוך הבית וטומאה תוך המגדל. שהבית טמא מדדרך טומאה לצאת שם. ואפ\"ה כלים שבין מגדל לכותל הבית וכו' כשאין שם פ\"ט טהורין [כפ\"ד מ\"א]. וכ\"כ הכא דיינינן להרווח שבתוך החצץ כרווח שבמגדל תוך הבית. דאפי' דכשהחצץ או המגדל נעול. אפ\"ה הבית טמא מדדרך טומאה לצאת שם. ואע\"ג דבכל טומאה רצוצה לא אמרינן סוף טומאה לצאת [כלעיל סי' ט\"ו] היינו ברצוצה ממש. אבל הכא הרי הוא חצצו בידים. וכחדר אחשביה והו\"ל כחדר לפנים מחדר [ועי' ס\"ד סי' ט\"ז]. ואעפ\"כ כלים שבחצץ טהורים. מדאין טע\"ט מאהיל על הטומאה והכלים. וגם מהבית א\"א שתבוא הטומאה לשם. דהרי החצץ אינו פתוח טע\"ט להבית. מיהו דוקא כלים שבצד הטומאה תוך אויר החצץ טהורים. אבל כלים שלמעלה או שלמטה מהטומאה טמאין מדקיי\"ל דבהאהיל מקצת טומאה על מקצת טהרה או איפכא טמא [ספ\"ג מ\"ד ופ\"י מ\"א ורתוי\"ט שם ד\"ה מקצת ושם מ\"ג]. ועי' בהרא\"ש שתירץ קושייתנו הנ\"ל באופן אחר:"
+ ],
+ [
+ "חצצו מארצו
שהניח הנסרים לא סמוכים להתקרה. אלא שטחם ממעל לקרקע הבית:"
+ ],
+ [
+ "טומאה בחצץ
היינו בהאויר שתחת הנסרים והיריעות:"
+ ],
+ [
+ "כלים שבבית טמאים
אפי' כשיש אויר טע\"ט ממעל למקום הטומאה תחת החצץ. וא\"כ אין כאן טומאה רצוצה. וגם הרווח שהטומאה בתוכו אין פתוח להבית כלל. אפ\"ה הבית טמא. וא\"ת מ\"ש הכא כשהטומאה בחצץ למטה מהבית. דאמרינן דהכלים שבבית למעלה מהחצץ טמאים. ומ\"ש מלעיל [מ\"ד] דכשהטומאה בהבית למטה. דאמרי' דכלים שבחצץ למעלה טהורין. ומ\"ש חצץ למעלה מהבית. או שהבית למעלה מהחצץ. י\"ל לעיל כשהחצץ למעלה מהבית. יש להבית פתח מן הצד. להכי לא בקעה הטומאה למעלה לתוך החצץ. אבל הכא שהחצץ שתחת הבית. הטומאה שבחצץ אין לו פתח בחצץ שתצא דרך שם. להכי בקעה לתוך הבית שלמעלה מהחצץ. דמדהו\"ל החצץ כביב קמור תחת הבית. דבין שחלול הביב טע\"ט או לא. עכ\"פ כיון שאין להביב פתח לחוץ. הרי כל אויר הטמא שהתפשט הטומאה בתוכה. בוקעת ועולה לתוך הבית [כלעיל פ\"ג מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "טהורים
ואי\"ל מ\"ש הכא כשהטומאה בבית שלמעלה מהחצץ שיש בו טע\"ט. שהחצץ טהור. ולעיל [מ\"ד] אמרינן דכשהטומאה בהחצץ שלמעלה מהבית דהבית טמא. ומ\"ש בית שלמעלה מהחצץ או שהחצץ למעלה מהבית. י\"ל כמש\"ל התם אין להחצץ מקום שיצא הטומאה שם רק דרך הבית שלמטה מהחצץ. אבל הכא כשהטומא' בבית. הרי יש מקום להטומאה לצאת דרך פתח הבית ולא דרך החצץ. להכי הוה ממש כטומאה בבית שהביב טהור [לעיל פ\"ג מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "שארצו של בית כמוהו
נ\"ל דה\"ק דלהכי רק הכא מחלקינן ואמרינן דכשאין בהחצץ טע\"ט וטומאה בבית דנטמאו כל הכלים שבחצץ. והרי לעיל כשהטומאה בהבית. אמרינן דכלים שבחצץ תחת התקרה טהורים ולא מחלקינן בין שיש באויר שבחצץ טע\"ט או לא. להכי מסיק תנא דשאני הכא שהרווח שבחצץ הוא תחת קרקעיתו של בית. דכל שאין טע\"ט בחלול שבחצץ שלמטה הרי ארצו של בית כמוהו וכו'. משא\"כ לעיל שהחצץ הוא למעלה מאויר הבית אין הטומאה שבבית בוקעת למעלה לתוך אויר החצץ אפי' אין בהחצץ אויר טע\"ט. כיון שיש להבית פתח בצדו וכמש\"ל. ולא דמי לטומאה בבית וכלים במעזיבה מחציה ולמטה דטמאין [כפ\"ו מ\"ד]. התם מעזיבה שייכי להבית. אבל הכא חצץ שעשאו בידים כחדר בפ\"ע דמי. ולהכי אף שאין בתוכו טע\"ט לא בטל לגבי בית:"
+ ],
+ [
+ "עד התהום
כשאין חלול טע\"ט תוך ארצו של בית:"
+ ],
+ [
+ "בית שהוא מלא תבן ואין בינו לבין הקורות פותח טפח
והרי אז אפי' הניחו שם סתם כביטלו בפירוש דמי:"
+ ],
+ [
+ "טומאה בפנים
טמון בתוך התבן:"
+ ],
+ [
+ "כלים שכנגד יציאה
במקום הפנוי מתבן סמוך להפתח בפנים:"
+ ],
+ [
+ "טמאים
דמדנחשב כביטלו. הו\"ל כאילו טומאה רצוצה תוך כותל הבית [פ\"ו מ\"ד] דהבית טמא. ואע\"ג דהתם [במ\"ג] דיינינן להכותל במחצה על מחצה וע\"ש. הכא שאני שכותלים ממש של הבית מקיפין לכל התבן. ומצרפין לכל שבתוכן. לדון הכל כתוך הבית. ומה\"ט אמרי' הכא דכשהטומאה תוך התבן רצוצה. אז הכלים שבצדן. ואף כשהכלים למעלה. אפ\"ה כשהתבן מפסיק ביניהן. ואין הכלים והטומאה מאהילין זה על זה ממש. טהורין. דלא גריעי כלים הללו. מהעומד למעלה שם דטהור [ולהכי לא דמי לחצץ לעיל דאמרינן דכלים וטומאה שמאהילין זע\"ז טמאין התם שאני דאין הפסק בין הטומאה להכלים]:"
+ ],
+ [
+ "טהורים
תמוה מ\"ש הא מהך דלעיל בטומאה בבית וכלים בחצץ דתנינן סתם דטהורין. דמשמע אף שאין במקום הכלי טע\"ט אויר. אמנם להר\"ש והרא\"ש והר\"ב אע\"ג דלעיל סתמא קתני טהורין. אפ\"ה גם התם מחלקינן בטומאה בבית. דדוקא כשיש במקום הכלים אויר טע\"ט בחצץ טהורין. ואם לאו טמאין:"
+ ],
+ [
+ "אם יש בין תבן לקורות פותח טפח
דאז ודאי דעתו לפנות התבן ואינו חוצץ:"
+ ],
+ [
+ "בין כך ובין כך טמאים
אפי' יש במקום הכלי רווח טע\"ט. חשבינן התבן כליתא. והתפשטה הטומאה תוך כל הבית. וגם בל\"ז אם אין במקום הטומאה טע\"ט הרי בקעה למעלה לתוך האויר טע\"ט שבין התבן להקורות. והאויר ההוא פתוח טע\"ט לאויר שבמקום היציאה. והתפשטה הטומאה לשם:"
+ ],
+ [
+ "בית שמלאו
אפי' לא ביטלו שם בפירוש הו\"ל כאין דעתו לפנותו:"
+ ],
+ [
+ "עפר
גושי עפר שראללען בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "ובטלו
דדוקא עפר דק אפי' הניחו סתם. אמרינן דכביטלו בפירוש דמי. אבל צרורות אינן בטלין עד שיבטלם באמת בפירוש. [וקו' הש\"ס בעירובין [דע\"ח ב'] נ\"ל דצרורות אצרורות קק\"ל. ולא עפר אעפר. ומה דמקשה שם תו והרי ר' יוסי איפכא שמעינן ליה. לאו היינו בעפר אלא בתבן דקאמר דבאין עתיד לפנותו סגי. ובאהלות קאמר דצריך לבעל התבן בפירוש. ובזה יתורץ קושיית רתוי\"ט הכא. מיהו לתוס' שם לא גרסינן במשנינו תבן. וכן מוכח לפענ\"ד. דהרי לעיל [במ\"ו] גרסינן שמלאו תבן ועי' סוכה דד\"א]:"
+ ],
+ [
+ "וכן כרי של תבואה
שמונח באויר והטומאה טמונה בתוכה. וביטל להכרי להניחו כך:"
+ ],
+ [
+ "או גל של צרורות
שמונחים באויר. ולעיל מיירי שמילא מהן הבית. וקמ\"ל דנתבטל עי\"ז אהל הבית. והכא קמ\"ל דהגל בעצמו אינו חוצץ. אפי' גבוה הרבה:"
+ ],
+ [
+ "אפי' כגלו של עכן
שלא היה אלא לפי שעה עד שקברוהו. אפ\"ה חשוב כבטלוהו לעולם והו\"ל טומאה שתחתיו רצוצה:"
+ ],
+ [
+ "ואפי' טומאה בצד הכלים
רק שאין נוגעין הכלים בהטומאה:"
+ ],
+ [
+ "טומאה בוקעת ועולה
גם למעלה מגג הבית. וגם למעלה מהגל. וגם הכלים שבבית [אב\"י אם הגל הוא בתוך הבית] טהורין מה\"ט כשאינן למעלה מול הטומאה. מדנתבטל חלול הבית לגמרי. מיהו אם יש במקום הטומאה טע\"ט. אע\"ג שאין הטהרה בתוך החלול שהטומאה בתוכו. הרי כל העפר ושאר הדברים שמסבבים ומכסים הטומאה. דינן כקבר סתום שמטמא כל סביביו [ועי' לעיל פ\"ד בקרית ארבע סי' ג']:"
+ ],
+ [
+ "חצר הקבר
הוא גומא מרובעת שממנה נכנסין לתוך המערות שבג' רוחותיה בפנים. וברוח הד' שם יש הכבש שבו יורדין להחצר ההוא:"
+ ],
+ [
+ "עד שיהא בה ארבע אמות
האי עד מלמעלה למטה קחשיב. ועד בכלל. ור\"ל דכשיש ד' אמות או יותר בהחצר אז טהור הנכנס שם. דאע\"ג דחכמים גזרו טומאה לכל הנכנס תוך ד' אמות של מת או קבר [כסוטה מד\"א] וא\"כ ה\"נ אף שיש בהחצר ד' אמות. הו\"ל לטמא הנכנס לתוכו. דהרי אדם המתרחק ד' אמות שבחצר מהקבר שבמערה זו מתקרב א\"ע לתוך ד' אמות של הקבר שבמערה שכנגדה. ומכ\"ש דק' לב\"ה דסגי להו בד' טפחים. י\"ל הכא בחצר שאני. דמדיש שם סי' מחיצות לבלי להתקרב להטומאה אע\"ג שהפתח פתוח מזל\"ז. אפ\"ה כל שרוח הד' של החצר פתוח לא גזרו בה רבנן:"
+ ],
+ [
+ "בית הלל אומרים ארבעה טפחים
מיהו דוקא בשפתוח החצר מצד א'. וכדאמרן. דהו\"ל תרתי לטיבותא. דמסיימי מחיצות. וגם אין טומאה מסבבו. אבל ביש מערות סביב החצר בכל הד' רוחות. אע\"ג שנכנס לשם באופן שלא נטמא. מודו ב\"ה דצריך ד' אמות. דאל\"כ חיישינן שמא יתקרב ויגע בהטומאה. מיהו בכל גוונא אם נגע בהמשקיף שע\"ג פתח המערות נטמא [כלעיל ספי\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "קורה שעשאה גולל לקבר
דהיינו שכיסה בה הקבר:"
+ ],
+ [
+ "בין עומדת
נ\"ל דר\"ל בין שהקורה עומדת זקופה על פה הקבר וקצהו התחתון רחב יותר מפתח הקבר:"
+ ],
+ [
+ "בין מוטה על צרה
שעומדת הקורה בשפוע ממעל להקבר. וה\"ה במונחת ארכה על הקבר. רק קמ\"ל דכלהשפוע שממעל לפתח הקבר טמא. אף שהשפוע הוא טפי מרוחב הקבר:"
+ ],
+ [
+ "אין טמא
מי שנוגע בקורה זאת:"
+ ],
+ [
+ "אלא כנגד הפתח
אבל אדם או כלי הנוגע באותו חלק של הקורה שעודף חוץ להקבר טהור. דבכל גולל אינו מטמא רק מה שיש ממנו נגד חלול הקבר [וכמ\"ש בס\"ד לעיל פ\"ב סי' ל\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "עשה ראשה גולל לקבר
נ\"ל דלעיל קמ\"ל דין הנוגע בחלק של הקורה במה שעודף הקורה יותר משטח הקבר ברחבו. והכא קמ\"ל עד היכן בגובה הקורה נגד חלול הקבר יטמא להנוגע שם. והא דנקט הכא עשה ראשה וכו' ולא כלעיל היתה עומדת וכו'. היינו מדבעי למנקט דמקצה ראשה שסמוך להקבר מודדין הר טפחים. [וזה כוונת הרמב\"ם [פ\"ו מט\"מ ה\"ה] שכ' על הסיפא וז\"ל. והיא עומדת על הקבר כאילן. נ\"ל כוונת דברי רבינו להודיענו דאיו דברינו בזה מדין הנוגע ברוחב עובי הקורה כברישא. רק בנוגע בגובה הקורה]:"
+ ],
+ [
+ "אין טמא אלא עד ארבעה טפחים
שסמוכין להקבר. אבל למעלה מד\"ט טהור:"
+ ],
+ [
+ "ובזמן שהוא עתיד לגוד
ר\"ל ודוקא בזמן שעתיד לחתוך מה שלמעלה מד':"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר כולה חבור
אפי' דעתו לחתוך לאחר זמן את השאר. אפ\"ה כל זמן שמחובר בו. כולו חיבור וטמא. מיהו באין דעתו לקוץ הנותר גם לח\"ק כולו חיבור. [ונ\"ל דלשטתייהו אזלו [מקוואות פ\"י מ\"ה] דלת\"ק הכא והתם ס\"ל כל העומד לקצץ כקצוץ דמי. ור' יוסי ס\"ל לאו כקצוץ דמי]:"
+ ],
+ [
+ "הנוגע בה טמא טומאת שבעה
דאע\"ג דאין כ\"ח מק\"ט מגבו. אפ\"ה מדעשאו גולל מטמא כל עוד שמונח על הקבר. ומידי דהוה אכלי אבן או בע\"ח שג\"כ אמק\"ט [כחולין ע\"ה א'] ואפ\"ה כל עוד שהן על הקבר הרי הן אה\"ט [כספ\"ק דעירובין ט\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "והחבית והמשקין
לאחר שפירש מהקבר:"
+ ],
+ [
+ "טהורין
ואילה\"ק עכ\"פ אף שפירש החבית מהקבר יטמא. דאז אף שאין בו דין גולל. עכ\"פ הרי האהיל על המת. י\"ל כיון דאמק\"ט מגבו וגם צמ\"פ היה עליו. דנמצא שלא בקעה הטומאה לתוכה. דהרי מה\"ט מטהרינן המשקין שבתוכה. להכי אין בה דין מאהיל. דהו\"ל ככלי אבן שהאהיל על המת [וערתוי\"ט פי\"ב מ\"ב]. ואי\"ל עכ\"פ בעוד החבית על הקבר טמאה היתה מטעם גולל. ולמה עי\"ז לא נטמאו אז המשקין שבתוכה שנגעו בה אז. כשאר דברים שכשנגעו בה אז נטמאו. י\"ל טהרה בלועה אמק\"ט. כדאמרינן [שלהי מקואות] בבלע טבעת טהורה ונכנס באהל מת וטבל והקיאה טהורה. א\"נ כיון שאין הטומאה דבוקה בהחבית. דהרי כשתפרוש מהקבר תפרח הטומאה ממנה. להכי גם לתוכה לא דחקה. [ומה\"ט ליכא. לאקשויי נמי אדאמרינן דכשפירשה מהקבר טהורה ואמאי וכי טומאה שבהן להיכן הלכה [כפסחי' ל\"ג ב'] ועמ\"ש בזה בס\"ד פ\"א דכלים סי' י\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "בהמה
כפותה:"
+ ],
+ [
+ "הנוגע בה
בעודה כפותה ומונחת על הקבר:"
+ ],
+ [
+ "אינו מטמא משום גולל
ולרבנן רק אדם אין נעשה גולל לטמא באהל [ובמשא] מיהו במגע מטמא גם האדם דהרי האהיל על המת ונעשה אה\"ט:"
+ ],
+ [
+ "הנוגע במת והנוגע בכלים
אפי' לאחר שפירש מהמת:"
+ ],
+ [
+ "המאהיל על המת והנוגע בכלים
אפי' לאחר שפירש מהמת. הכלים שנגעו בו טטו\"ז. מדהו\"ל כלים שנגעו בטמא מת. והא דנקט שנגעו כלים. היינו משום דאדם שנגע באדם שנגע במת בו יש חילוק. דבנגע ב' בהראשון בעוד הראשון נוגע בהמת. גם השני טטו\"ז מטעם חיבורין. אבל בנגע ב' בא' לאחר שפירש הא' מהמת אין הב' טמא רק טו\"ע [כפ\"א מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ומאהיל על הכלים
לא שכפוף קומתו והאהיל על המת ועל הכלים ביחד דאז פשיטא שנטמאו הכלים. דהרי אדם וכלים נעשים אהל לטמא [כרפ\"ו] אלא דמיירי שהאהיל בידו א' על המת. ובידו ב' האהיל על הכלים:"
+ ],
+ [
+ "טהורים
דבמאהיל על המת. ומאהיל על הכלים. אפי' בשעה א'. הכלים טהורים. שאע\"ג שבפסת היד שהאהיל בה על המת יש בה רוחב טפח. וכ\"כ יש רוחב טפח ביד השני שהאהיל בה על הכלים. והגוף שבאמצע אינו חוצץ. דהרי כל המק\"ט אינו חוצץ בפני הטומאה. ונעשה אהל לטמא אבל לא לטהר. ונמצא שהמת והכלים הם כאילו ישנם תחת אהל א' עכ\"פ. כיון דסתם זרוע של אדם אין בו רוחב טפח. הרי הזרוע מפסיק בין רוחב פסת היד שהאהיל בה על המת לפסת. היד שהאהיל בה על הכלים. ולא מחשבו כאהל א'. ואע\"ג דהאדם עצמו שהאהיל ודאי נטמא אפי' לא האהיל רק באצבעו. דהרי האדם והכלים שהאהילו על המת. או המת עליהן או דבר אחר על שתיהן. בכל גוונא אפי' היה רק קצת מזה ומזה בהאהל נטמאו [כפ\"ג מ\"ג וכט\"ז מ\"א]. עכ\"פ אין האדם שנטמא ממת חוזר ומטמא כלים רק במגע ולא במשא ואהל. וכל זה בהאהיל על המת והכלים בשעה א'. וכ\"ש בשהאהיל עליהן שלא בשעה א'. דאז ודאי אין הנטמא במת חוזר ומטמא כלים שמאהיל עליהן. והיינו נמי טעמא דסיפא. בנגע במת והאהיל על הכלים אפי' בשעה א'. הכלים טהורים. ומהטעם שאמרנו:"
+ ],
+ [
+ "אם יש בידו פותח טפח
נ\"ל פשוט דרק ארישא קאי בשהאהיל על המת ביד א' ובידו הב' האהיל על הכלים באותה שעה. והיה כל הזרוע רחב טפח מהמקים שהטומאה תחתיו עד תחת פסת היד שהכלים תחתיו:"
+ ],
+ [
+ "טמאין
דמדאין הפסק רוחב פחות מטפח בין הפס יד שהטומאה תחתיו לתחת הפס יד האחר שהכלים תחתיו. הו\"ל כאילו המת והכלים תחת אהל אחד ונטמאו הכלים. שהגוף אינו מפסיק מדמק\"ט. וכדאמרן בסי' פ':"
+ ],
+ [
+ "פשט את שתי ידיו להן
יד א' לתוך פתח או חלון בית זה. ויד ב' לתוך פתח וחלון שכנגדן בבית אחר:"
+ ],
+ [
+ "אם יש בידיו פותח טפח
ר\"ל שיש בכל זרוע רוחב טפח בכל הבית:"
+ ],
+ [
+ "מביא את הטומאה
מטעם דאמרן. דב' הזרועות מצרפין לב' הבתים שיחשבו שניהן כאהל אחד שיש כזית ממת תחתיו [ועי' לעיל פ\"ח מ\"ו] וגופו שמק\"ט. אינו מפסיק בין האהלים. וכנסר עפ\"י תנור ישן [רפי\"ב]. וקמ\"ל הך בבא דאף לענין צירוף כזית שתתפשט ג\"כ הטומאה לכל הבית נמי מחשב הזרוע שרחב טפח כאהל. מיהו האדם עצמו נטמא. מדמביא טומאה על עצמו. אפי' בשמאהיל ממנו רק כ\"ש וכדאמרן. והרי האהיל על זית ממת. אולם ב' בתים זה לפנים מזה ובכל א' חצי זית. לכאורה י\"ל דבכה\"ג שניהן טהורין. דעד כאן לא פליגי רבנן אר' יוסי דחיצון טמא [כפ\"ד מ\"ב] מדדרך טומאה לצאת. רק התם דיש זית שלם בפנימי. ולהכי ודאי יוציא הטומאה מביתו. אבל בשיש חצי זית בפנימי גם רבנן מודו דחיצון שבו החצי זית השני טהור. דהרי חציה שבפנימי. אינו מוכרח שיוציאו משם. ושמא ישאירנו במקומו ואפ\"ה ישאר פנימי בטהרתו. אבל מסוף פ\"ח לעיל מוכח דבכה\"ג חיצון טמא דלא גרע הכא מב' חדרים שבכל א' חצי זית ושניהן פתוחין לבית:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בעובי המרדע
דכשיש תחת המטלטל אויר טע\"ט ברום טפח. וטומאה תחת קצה הא' של המטלטל. והטהרות תחת קצה האחר נטמאו. אפי' רחוקה הטומאה מהטהרה אלף אמה ויותר. זהו מדאורייתא. וקאמר הכא דמד\"ס סגי אפי' כשהמטלטל שמאהיל אין בעביו רק כעובי המקל שרודין בו השוורים דהיינו שיש בהקיפו טפח. נמצא שרחבה אינו רק שליש טפח. ועי\"ז גם רוחב אויר שתחתיו אינו טע\"ט. אפ\"ה מביא הטומאה. וגזרו כך מדאתו למטעי שכשישמע שטיהרו חכמים בשהאהיל דבר שהקיפו טפח. יבוא לטהר נמי בשיאהיל דבר שרחבו טפח. מיהו מדנקט כל המטלטלין. משמע דהא מחובר שמאהיל על הטומאה וטהרה גם לת\"ק דוקא ברחב טע\"ט דינו כאהל:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי טרפון אקפח
קפוח לשון שסוף וחיתוך הוא [כמו לקפח שוקיו סוטה פ\"ח מ\"ו]. והכא ר\"ל שנשבע שישסף ויהרוג בניו אם אין הלכה זו קטועה וכרותה. שהשומע שמע רק חצי הענין. והיינו הדין ולא טעמו:"
+ ],
+ [
+ "ששמע השומע
הדין שטמאו האדם:"
+ ],
+ [
+ "וטעה
בטעם הדין. שכך היה מעשה. האיכר וכו':"
+ ],
+ [
+ "שהאיכר עובר
אקקערסמאן [כירמיה נ\"א כ\"ג] עבר בשדה בחרשו עם בקריו:"
+ ],
+ [
+ "והמרדע
ר\"ל והמקל שרודה בו השורים היה על כתיפו:"
+ ],
+ [
+ "והאהיל צדו אחד על הקבר
ר\"ל באותה שעה שעבר האיכר בהשדה והמרדע על כתיפו האהיל צד א' של המרדע על הקבר שבשדה:"
+ ],
+ [
+ "משום כלים המאהילים על המת
ר\"ל טמאו להאיכר. לא מדהאהיל המרדע עליו ועל המת כדעת הת\"ק. אלא מדנטמא המרדע שהאהילה על הקבר. דאע\"ג דאין בהמרדע טע\"ט רוחב. אפ\"ה נטמא כשהאהיל על הקבר. דדוקא לענין שתתפשט טומאה תחת שום דבר ממקום למקום. צריך שיהיה רוחב המאהיל טע\"ט. אבל כלי עצמו שהאהיל על המת אפי' הוא מחט. נטמא. ומדחזר האיכר ונגע בהמרדע. אי משום דנגע המרדע בכתפו כשנשאו. או משום דאחזו בידו. הרי נטמא האיכר טו\"ז כאדם שנגע בכלי שנטמא במת. כבריש מכילתן. ולפיכך האדם ששמע דין זה שטמאו האיכר טו\"ז. טעה וסבור שלהכי טמאו להאיכר טו\"ז משום שהמרדע האהיל עליו ועל הקבר. ואע\"ג שהמרדע אינו רחב טפח. חשב שאפ\"ה מטמא להאדם באהל. וזה טעות. דאפי' נימא חרב כחלל. לטמא גם באהל [עי' פ\"ק סי' ו'] היינו רק לענין שיטמא בכל ג' מיני אהל. בשהאהיל הוא על הטהור או הטהור עליו או דבר אחר על שניהן. אבל עכ\"פ אינו כחלל בשיעורו. דהיינו לטמא גם כשיהיה ברחבו פחות מטפח. אלא צריך שיהיה הדבר המאהיל רחב טפח. ואל\"כ אמ\"ט:"
+ ],
+ [
+ "שיהו דברי חכמים קיימין
במה שאמרו ברישא שכל המטלטל שיש בו רוחב כמרדע מביא הטומאה כשהאהיל. שכך אמרו. שיהו וכו':"
+ ],
+ [
+ "על אדם הנושאן בעובי המרדע
ר\"ל דוקא בשנשא אדם מרדע בשעה שהאהילה הכלי על טומאת מת. טמאו להאדם טו\"ז. אע\"ג שמרדע אינה רק הקיפה טפח ואפי' גם היה מפסיק בין המרדע לאדם הבגד והכתונת שבכתף הנושא דהו\"ל האדם הנושא דיקרב בדיקרב לדיקרב. אפ\"ה הצריכוהו להאדם טו\"ז והזאה. מדעכ\"פ טמא האדם מדאורייתא טומאת ערב. מטעם חיבורין [ועי' תוס' שבת י\"ז א' ד\"ה אמר ועמ\"ש פ\"א סי' כ']. והרי כל נושא הרי הוא נאהל מהדבר שנשאו. ולהכי גזרו שמא יחשבו העולם דטמאוהו טו\"ע מדהאהיל עליו המרדע ועל המת. ויטעו לומר דכל הנטמא באהל אפי' כשהמאהיל רחב טפח טמא רק טו\"ע. אבל בהאהיל המרדע על המת ועל האדם ביחד. ולא נשא אז המרדע. טהור האדם לגמרי. כיון שאין ברוחב המרדע טפח. דהרי א\"א שיטעו לומר דכל הנטמא באהל טהור אפי' כשהמאהיל רחב טפח. דזה ידוע לכל:"
+ ],
+ [
+ "ועל עצמן בכל שהן
דכלי שהאהיל על המת. אפי' אינו רחב רק כרוחב שערה נטמא:"
+ ],
+ [
+ "ועל שאר אדם וכלים בפותח טפח
מלת ועל שאר. רק על אדם קאי. ור\"ל אבל אדם אחר שהאהיל המרדע עליו ועל המת ולא נגע בהמרדע. או כל כלי שהאהיל עליו המרדע. רק דבאותה שעה לא נגע הכלי במרדע. לא נטמאו רק בשהדבר המאהיל הוא רחב טפח:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
מביא טומאה על עצמו בכ\"ש:"
+ ],
+ [
+ "כוש
שפינדעל בל\"א. ואע\"ג שהוא פשוטי כלי עץ. אפ\"ה מק\"ט ככלי מתכות משום הצנור' שבראשו [ככלים כ\"ט מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "וכחצי זית מעל גביו
שב' חצאי הזיתים. התחתון מונח תחת קצה אחד. והעליון מאהיל על קצה אחר:"
+ ],
+ [
+ "אע\"פ שאינן מכוונין טמא
דאהל ואהל מצטרפין [כלעיל רפ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "נמצא מביא את הטומאה לעצמו בכל שהוא
והיינו דקמ\"ל דאפי' ע\"י צירוף טומאה נטמא הכוש אע\"ג שגם אין הכוש רחב טע\"ט:"
+ ],
+ [
+ "הקדר
הוא המוכר קדירות:"
+ ],
+ [
+ "והסל
הוא המוט שתולה בה קדירותיו:"
+ ],
+ [
+ "הכלים שבצד השני טהורין
אף שהקדירות נתלו ונגעו בווי הברזל שבמוט. הרי כ\"ח אמק\"ט מגבו. ואע\"ג דעכ\"פ המוט האהיל עליהן ועל הקבר. אפ\"ה טהורין מדאין המוט רחב טפח. ואפי' יש בהמוט עובי מרדע. אפ\"ה לא גזרו בכלים. מיהו פשוט דהמוט והאדם שנגע בהמוט נטמא. ואפי' אין בהמוט ווי ברזל. אפ\"ה מק\"ט מדיש בו ב\"ק [ככלים פי\"ז מט\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "אם יש בסל פותח טפח
רוחב טפח:"
+ ],
+ [
+ "טמאים
וקמ\"ל דאף דגוף האדם מפסיק בין האויר שתחת המוט ממעל להקבר להאויר שתחתיו ממעל להכלים. אפ\"ה אינו חוצץ [כרפ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "התלוליות
לשון תל הוא. ור\"ל גבעות נמוכות שכך היו רגילין לקבור עליהן מתיהן:"
+ ],
+ [
+ "הקרובות
הסמוך לבית הקברות. ונ\"ל דמיירי שהביה\"ק הוא מיד בסוף הנ' אמה שמהעיר או הדרך. דבמרוחק מהן טפי. תו לא מקרי סמוך לקברות. ולא מחזקינן אז טומאה בהתל אף שהוא סמוך להעיר או להדרך:"
+ ],
+ [
+ "טמאות
דמדקרוב התל להעיר שסמוך להקברות חיישי' שהלכה אשה יחידה לשם וקברה שם נפל משום דלכ\"ע מיירי שהתל הוא תוך הנ' אמה מהעיר. וכדבעינן למימר לקמן. להכי לא רצתה להתרחק לקברו בביה\"ק. וקברתו בהתל שתוך הנ' אמה. ומדהלכה לשם יחידית לפיכך לא נתפרסם הדבר. להכי אף שהתל חדש לא ידע אדם שנקבר שם מת. וכ\"כ כשהתל סמוך לדרך שסמוך לקברות. אף שאין עיר סמוך לשם. דליכא למיחש שקברה שם אשה יחידית נפל. אפילו הכי חיישינן שמא פ\"א בע\"ש הביאו מת בדרך לקברו בביה\"ק. ומדלא היה להם פנאי להעלותו לביה\"ק הרחוק מהם נ' אמה. ולכן קברוהו בהתל שהוא להם תוך הנ' אמה. ומדקברוהו שם ע\"י יחידים בחפזון לא נתפרסם הדבר. להכי אפי' חדשות טמאות:"
+ ],
+ [
+ "הרחוקות
מעיר ודרך שסמוכים לביה\"ק:"
+ ],
+ [
+ "חדשות טהורות
דמדרחוק התל מהעיר נ' אמה וכדמסיק. אין האשה הולכת לשם יחידית. ומדצריכה ליקח עמה אדם [עי' יו\"ד שנ\"ג ה\"ד] ניחא לה טפי לקברו בביה\"ק ולא בהתל. ואף ששניהן במרחק שוה. וכ\"ש כשהביה\"ק רחוק טפי מהעיר והדרך. אז ודאי לא מחזקינן טומאה בהתל אפילו קרובות וכ\"ש כשרחוקות [כלעיל הי' כ\"ד]. וכ\"כ בתל שרחוק מהדרך הסמוך לביה\"ק. מה\"ת יטו מהדרך אפי' בע\"ש לקברו בהתל ולא בביה\"ק אף ששניהן שוין במרחק:"
+ ],
+ [
+ "וישנות טמאות
משום דחיישינן דמדהתל ישן. שמא מתחלה היו העיר והדרך קרובים להתל. וברוב הימים נחרבה העיר שם ונשתנה הדרך. ולפיכך אפי' רחוק התל מהעיר והדרך טמא:"
+ ],
+ [
+ "חמשים אמה
משום דכל קברות הוא חוץ לנ' אמה מהעיר [כב\"ב פ\"ב מ\"ט] רק הכא מיירי שהביה\"ק הוא סמוך מיד לסוף הנ' אמה וכדאמרן. וכ\"כ בהדרך מדנקטיה בהדי עיר. ג\"כ בכה\"ג מיירי שהביה\"ק הוא סמוך מיד לסוף הנ' אמה מהדרך. לפיכך כל תל הקרוב לעיר טפי מנ' אמה. או שקרוב להדרך טפי מנ' אמה. ואפי' יש שם כמה תילין ס\"ל לר\"מ דחיישינן בכולהו שמא קברו שם ואפי' א' מרוחק מהעיר והדרך טפי מחבירו:"
+ ],
+ [
+ "וישנה ששים שנה
דכל שתוך ס' שנה נתהווה התל הזה. אילו היו העיר והדרך קרובים להתל. היה הדבר מפורסם עדיין. אבל כשכבר קודם ס' שנה היה התל. אע\"ג שאין ידוע שהיה שם סמוך להתל עיר או דרך. אפ\"ה חיישינן שהיו סמוכין להתל ונשכח. ולפיכך אפי' השתא רחוק התל מהעיר ודרך טמא. ונ\"ל דגם לר\"מ אם יש אדם שזוכר שמשעה שנעשה תל הזה לא היה עיר ודרך קרובים לו. אפי' כבר יש יותר מס' שנה שנתהווה התל גם לר\"מ טהור:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר קרובה שאין קרובה ממנה
נ\"ל דגם ר\"י מודה שרק התל שהוא תוך נ' אמה טמא. רק דלר\"מ כל התילין שתוך נ' אמה טמאין. ולר\"י רק היותר קרובה תוך הנ' אמה טמא. אבל הרחוקים ממנה אע\"ג שגם הם תוך נ' אמה טהורין דלא שבקה קרוב וקברה ברחוק. מיהו בשניהן חוץ לנ' אמה סמוך. אבל הביה\"ק שהוא ג\"כ חוץ לנ' אמה רחוק מעיר ודרך טפי מהתל. התל טהור. דמדאין הקברות בסוף הנ' אמה מיד. תו אינ' סמוכין לביה\"ק:"
+ ],
+ [
+ "וישנה שאין אדם זוכרה
מתי נעשה התל. לפיכך גם ברחוקים השתא חוץ מנ' חיישינן שקרובים היו ונשכח. אבל כשאדם זוכר מתי נתהווה התל. אפי' כבר הוא יותר מס' שנה משנעשה התל. אמרינן אילו היה עיר ודרך קרובים להתל. היה זוכר אדם גם זאת כמו שזוכר מתי נעשה התל. ונ\"ל דלכ\"ע דוקא בשסמוך התל מיד חוץ לנ' אמה חיישינן בישנות. אבל בשרחוק התל מאד מהם. גם בישנות לא מחזקינן טומאה לומר שהיו מתחלה קרובים ונשכח. דא\"כ נחזיק טומאה בכל גבעה שבא\"י שמא קרובים היו לעיר ודרך ונשכח. וכקו' הש\"ס:"
+ ],
+ [
+ "כדרכו
כל מלה ומלה שבבבא זו לדיוקא אחרינא נקטיה. והיינו משום דבמסקנא במשנתינו נקט התנא ג' דינין. א' דמותר ליטול המת משם. ב' דצריך ליטול עמו עפר תבוסה שתחתיו. ג' דבמצא ג' צריך לבדוק משם ולהלן אחר קברי מערות סביבו להכי נקט מקמי הכי כל הני מלות לדיוקא. המוצא פרט למצוי. כלומר הא דאמרינן דנוטלו עם תבוסתו. היינו רק במצא זה המת. אבל בקברו שם בכוונה. אע\"ג דיש לו תבוסה וגם בשיש שם ג' קברים ידועים ודאי צריך לבדוק כ' אמות להלן. אבל זה שנקבר כאן בכוונה לבלי לפנותו אסור לפנותו משם [עי' תוס' נזיר סה\"א ד\"ה מצא]. מת פרט להרוג כגון שמצאו מגוייד שעי\"ז ניכר שהוא הרוג. אז אין בו כל הג' דינין. דמותר ליטלו משם. דודאי שלא בכוונה הוטל לשם. וגם אין לו תבוסה מדחסר קצת ממנו. דהיינו דמו. וגם אם מצא ג' מגויידין א\"צ לבקש ולחפש עוד כ' אמה אחר קברים אחרים. דאמרינן שלא בכוונה הוטלו כאן ולא היו כאן קברות מעולם. בתחלה [בש\"ס נזיר ס\"ה א' לא מדייק מהך מלה שום מלתא. אולם מדגרסינן להך מלה במשנתינו וגם במשנה דשלהי נזיר. ומייתי עלה התם עובדא דר' ישבב ור' עקיבא. נראה גם עלה לדייק] דדוקא בשזה המת שמצא השתא לא היו שם עוד קברים סמוך לו. אז אין צריך לבדוק אחר קבר אחר ונוטל זה המת ממקומו עם תבוסתו. אבל אם מצא סביביו עוד ב' קברים אחרים יש חילוק. דדוקא בשלשתן ידועין או שלשתן אינן ידועין אסור ליטלן ותבוסתן אסור. וצריך לבדוק אחר מת עד כ' אמה. אבל כשיש בין הג' א' ידוע וב' שלא היו ידועים. או א' שלא היה ידוע וב' ידועים מותר ליטול כולם ואין להן תבוסה. וא\"צ לבדוק אחר מת אחר עד כ' אמה [נמצא שד' חלוקים יש בקבר ידוע או אינו ידוע. (א) מצא קבר א' או ב' שלא היו ידועים מותר לטלן משם ותבוסתן אסור. וא\"צ לבדוק משם ולהלן כ' אמה. והיינו רישא דקתני מצא וכו'. (ב) ואם היה ידוע שם קבר שנקבר שם בכוונה אסור לטלו ותבוסתו אסור אבל א\"צ לבדוק משם ולהלן כ' אמה. וכן הוא הדין בב' קברים ידועים. והיינו דווקא דרישא דקאמר פרט למצוי (ג) ג' קברים שיש מהן שהיו ידועים ויש שאינו ידוע. אין להן לכולן תבוסה [ולרמב\"ם פ\"ט מטו\"מ יש להן תבוסה]. ולכ\"ע א\"צ לבדוק משם ולהלן כ' אמה. וגרע מאילו היו שם רק ב' קברים ידועים דהוה אמרינן מסתמא נקברו שם בכוונה ואסור לטלן משם וגם תבוסתן אסור. וכ\"כ גרע מאילי מצא שם ב' קברים סמוכין שאינן ידועים. דאע\"ג דמותר ליטלן משם עכ\"פ תבוסתן אסור. אפ\"ה הנך ג' קברים שמצא מדיש מהן ידועים ויש מהן שאינן ידועים אמרי' דמסתמא לא נקבר גם א' מהם שם להשאר שם לעולם דא\"כ היו הכל ידועים. ולפיכך מותר ליטול כולן וגם תבוסתן מותר. וגם א\"צ לבדוק משם ולהלן. ואפשר דהלמ\"מ כך הוא [ועי' תוס' נזיר סה\"א ד\"ה אחד]. וכל זה דייקינן ממלת בתחלה דנקט תנא. (ד) ג' קברים ידועים או שמצא ג' קברים שאינן ידועין אסור לטלן ממקומן ואם ניטלו תבוסתן אסור וגם צריך בדיקה משם ולהלן כ' אמה. והיינו סיפא דמשנתינו. דקתני מצא ג' אם יש וכו'. וכמו שפי' ר\"ע הדין בסוגיא דנזיר הנ\"ל]. מושכב פרט למצא המת בתמונת יושב. כדרכו פרט למצא המת ראשו שוכב בין ברכיו. דבמצאו בחד מהנך גוונא מוכח שמת עובד כוכבים הוא. שאז אפי' נקבר שם להשאר שם לעולם. מותר לטלו משם. ולהר\"ש והר\"ב גם תבוסה אין לו. ולהרמב\"ם [פ\"ט מטו\"מ] יש לו תבוסה. מיהו בכה\"ג לכ\"ע אם מצא רק א' מהג' מונח כך. וכ\"ש כשכל הג' מונחים כך א\"צ לבדוק משם ולהלן הכ' אמה:"
+ ],
+ [
+ "נוטלו ואת תבוסתו
תבוסה לשון עירוב הוא. ור\"ל לכשירצה מותר לפנות משם המת והעפר התחוח שתחתיו שאפשר שהתבוסס והתערב שם דם או נצל מהמת [ועמ\"ש בס\"ד לעיל פ\"ב סי' כ\"ה דלאו משום טומאה צריך לפנות התבוסה. תדע דא\"כ למה נפלים והרוגים ועובד כוכבים אין להן תבוסה והרי כולן יש בהן טומאת שאר מתים אלא משום כבוד המת נגעו בו] ונוטל עוד קרקע בתולה שתחת התחוח בעומק ג' אצבעות. ומפנה הכל למקום אחר. ואח\"כ מותר להביא לשם טהרות ואינו חושש שמא עוד מת אחר קבור שם:"
+ ],
+ [
+ "מצא שלשה
וכל השלשה מונחים בשורה א' ארכו של זה בצד ארכו של זה. כזה* או אפי' בב' שורו' באופן שיש לומר שהיו כולן קבורי' במערה א' כזה * או כזה * או אפי' בג' שורות כזה * שבכל ג' האופנים י\"ל שבמקום נקודת א' היה חלול המערה והג' המתים שנמצאו היו קבורים בכתלי המערה:"
+ ],
+ [
+ "ועד שמנה
ר\"ל אם בין קבר ראשון לקבר ג' שמצאן. דהיינו שמהנקודה הראשונה של מת שבקצה א' של הג' מתים. שהנקודה הוא לצד חוץ. עד הנקודה הראשונה של המת שבקצה האחר. שהנקודה היא לצד פנים של השורה. נמצא שבין ב' הנקודות קבורים רק ב' מתים. ובין ב' הנקודות יש לא פחות מד' אמות ולא יותר מח' אמות. דפחות מד' אמות א\"א. דא\"כ לא יהיה הקבר האמצעי שרחבו אמה. מרוחק מכל קבר שבצדו כרוחב אמה. דכך היה דרכם להניח עובי אמה בין קבר לקבר [כב\"ב ד\"ו מ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "כמלא מטה וקובריה
הר\"ש והר\"ב כתבו דל\"ג הכא כמלא מטה וקובריה. רק בב\"ב [שם] בשיעור רוחב חצר הקברות. וכ\"כ התוס' [נזיר שם]. ול\"מ היה נ\"ל דעל כרחך צריך לגרום גם הכא כן. דאל\"כ הוה ס\"ד דגם במונחים הג' מתים בשורה א' במרחק ח' אמות נמי חיישינן שהיו מונחים במערה א'. והרי זה אי אפשר. שהרי אורך המערה אינה רק ו' אמות על רוחב ד' אמות. להכי שפיר צריך לומר נמי כמלא מטה וקובריה. ור\"ל דמדת ד' וח' אמה שאמרנו היינו כהחזקת מטה וקובריה. כשקוברים הג' מתים בכותל א' או בב' או ג' כותלים. וכשיש מהתחלת קבר הראשון עד קבר השלישי ח' אמות. ונחזיק שכולן היו קבורים במערה אחת. זה א\"א רק כשהג' מתים קבורים בב' כותלי מערה שארכה ו' אמות ורחבה ד' אמות. והוא שיעור החזקת מטה וקובריה. כיצד דהרי אורך הארון שמונח על המטה. הוא ד' אמות כאורך הכוך [כתוס' יומא ל\"א א' ד\"ה אמה] והרי ב' בני אדם צריכין לישא המטה [כדמוכח בגיטין נ\"ו א' בארונו של ר' יוחנן בן זכאי]. ואם לישיבת אדם צריך רוחב אמה [כסוכה ד\"ו ב'] מכ\"ש שצריך אמה לכל אדם כשהולך ונושא המטה. מדצריך ההולך רוחב רב טפי מלהיושב. וא\"כ צריך לב' נושאי המטה א' לראשה וא' לרגלה שוב ב' אמות באורך דהו\"ל יחד עם אורך המטה ו' אמות. ולפיכך צריך שיהיה אורך ורוחב המערה ו' על ד' אמות כפי אורך ורוחב המטה וב' נושאיה. ומה\"ט נמי סגי לרוחב המערה ד' אמות. דהיינו כאורך הארון. ואין צריך עוד ב' אמות יתירים לנושאי המטה כשיתהפכו אורך המטה לרוחב המערה וכדאמרן. משום דאז כשיהפכו המטה ארכה לרוחב המערה. אז אין נושאי המטה עומדים לראשה ולרגלה כמו שעשאו כשהכניסו המטה להמערה. אלא סבבו וחזרו ועמדו מזה א' ומזה א' בב' צדדי הארון כדי שלא יעכב גופם בהרצת הארון לתוך הכוך:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו שכונת קברות
ר\"ל אז חיישינן שיש שם שכונה שמיוחדת לקברות. והרי כל מת שיחדו לו קברו אסור לפנותו מקברו. וגם לענין טומאה חיישינן דמדמיוחד המקום לקברות שמא יש שם עוד קברים אחרים. לפיכך אסור להכנים טהרות שם בכל הבקעה עד שיבדוק וכדמסיק. מיהו דוקא כשמצאן קבורים שם בא' מד' אופנים הנ\"ל [סי' ל\"ה] דאז אפשר שהיו כל הג' קבורין בכוכי מערה אחת וכדבעינן למימר לקמן. היאך אפשר בכל אופן ואופן מד' אופנים הנ\"ל. ומשו\"ה מדהיו רגילין לעשות מערה נגד מערה אחרת. וחצר ביניהן. לפיכך חיישינן שפיר לבדוק כשיעור אורך ב' המערות והחצר שביניהן. הא אם היו כל הג' קברים ראשו של זה נגד רגליו של זה כתמונה זו * או שראשו של א' מהן מונח נגד צלעות של חבירו כזה * אמרינן בתוספתא [פט\"ז דאהלות הובאה בנזיר ד' ס\"ה א'] דאע\"ג דאסור לפנותן דמצאן ג' קבורים יחד ודאי בכוונה קברן שם. ואפ\"ה א\"צ לבדוק כל סביבותיהן. מדא\"א שיהיו כל הג' קבורים בג' כוכי מערה א'. ורק כשקבורים בא' מד' אופנים הנ\"ל אפשר להסתפק שקבורין כאן במערה ומסתבר שהיה גם מערה אחרת כנגדה. וחצר בינתיים. וברוב הימים נתמלא הכל עפר. להכי צריך נבדוק כשיעור הזה. והא דמצרכינן שיהיו כל הג' קבורים תוך מרחק שאינו פחות מד' אמות ולא יותר מח' אמות. ה\"ט משום דכשקבורים במרחק כזה אז יש לחוש שהיו כל הג' קבורים בג' כוכי מערה אחת. דכך היה דרכן. עושין חפירה ו' על ו' אמה עמוקה קצת [ועי' תוס' ב\"ב דק\"א א' ועי' לעיל פט\"ו סי' ה'] וחפירה זו נקראת חצר הקברות משום דמן החצר הזה נכנסין לב' המערות שבב' כותלי החפירה. מערה מול מערה. ואורך כל מערה ו' אמות ברוחב ד' אמות. ובכל ג' כותלי המערה סביב. היו כוכין לקבור בתוכן המתים והכוך הוא כמין ארגז שובבע בל\"א. שבכל כוך מניחין מת א'. ואורך כל כוך ד' אמות. לתוך עומק הקרקע שבכותל המערה. ורוחב כל כוך אמה. ורומו ז' טפחים [כב\"ב כ\"ו מ\"ח]. ובין כל כוך וכוך עובי אדמה אמה. והוא היה הכותל שבין כוך לכוך. אמנם מפני שהמערה ארכה ו' אמות. להכי א\"א לעשות בכל כותל ארוך של המערה. יותר מג' כוכין. דהרי כל כוך רחבה אמה. וכל רווח שבין כל כוך וכוך ג\"כ רחבו אמה. א\"כ צריך לג' כוכין וב' רווחין שביניהן מרחק ה' אמות. ואמה היתירה שבאורך המערה. הניחו חצי אמה בזוית הא' וחצי אמה בזוית האחר של הכותל הארוך בקצוות כותל המערה מזה ומזה. וכ\"כ מדהיה מדת רחבה של מערה רק ד' אמות. לפיכך א\"א לעשות בכותל שברוחב המערה. שהיא ממול הפתח רק ב' קברים. דהיינו ב' אמות לב' כוכין. ואמה א' לכותל שבין ב' הכוכין. והאמה הרביעית יהיה חצי אמה ממנה בזוית א' והחצי האמה השניה בזוית השני. כאשר נראה בהציור שלפנינו.* נמצא בסוגיין. אם נוכל לחשוב שהג' קברים שמצא הן מקברי מערה א' א\"א שיהא מרחק מתחלת קבר א' שמצא מקצה הא'. עד תחלת קבר השלישי שמצא בקצה השני. פחות מד' אמות. או יותר מח' אמות. כיצד למשל אם מצא ג' הקברים בשורה א'. א\"כ כיון שאין ג' קברים בשורה א' רק בכותל הארוך של המערה. ולפיכך ע\"י מנהג של אותו מקום יוודע ג\"כ לאיזה צד היה פנימית המערה. דהיינו לפי מנהגם אם לקבור הראש או הרגל לצד פנימית המערה. וא\"כ אם למשל מצא ג' קברי א ב ג או ג' קברי ו ז ח יהיה מתחלת קבר א עד תחלת קבר ג ד' אמות. וכן מתחלת קבר ו עד תחלת קבר ח ד' אמות. ואם מצא ב' קברים א ד וביניהן היה אמצעי א' מקברי ב ג יהי' מתחלת קבר א עד תחלת קבר ד ו' אמות. ואם מצא ב' קברים א ה והקבר האמצעי שביניהן היה מקברי ב ג ד יהיה מתחלת קבר א עד תחלת קבר ה ח' אמות. וכן בכל אופנים שימצא הג' קברים. אי אפשר שיחוש שהן ג' הנקברים במערה אחת רק בשמצא מתחלת קבר הראשון שבקצה אחד עד תחלת קבר השלישי שמצא בקצה האחר. במרחק שהוא לא פחות מד' אמות ולא יותר על ח' אמות. וצא וחשוב. ותראה בירור הדברים בהצורה שלפניך. ואפי' ימצא הקבר השלישי בהכותל הארוך השני של המערה. יהיה באיזה אופן שיהיה המרחק שמתחלת קבר א' שבקצה זה. לתחלת קבר השלישי שמצא בקצה האחר. רק א' ממספרי האמות שזכרנו. כיצד . למשל אם מצא הג' קברים ב א ח הרי אפי' תמדוד מתחלת קבר ב שבקצה א' עד סוף קבר א . יהיה רק ג' אמות ועוד ד' אמות של רוחב המערה. דהיינו מסוף קבר א עד תחלת קבר ח שבכותל השני. לא יהיה המרחק יותר מז' אמות. וכ\"ש אם נשער המרחק שמתחלת קבר ב לתחלת קבר ח לפי מרחק אלכסונן זמ\"ז לא יהיה הרחקם זמ\"ז רק חמשה אמות שלמין [וכמו שנבאר להלן]. וכן הוא ג\"כ ממש. אם יהיה ג' הקברים א ח ז או ב ז ה ג\"כ יהיה המרחק שבין ב' קברי הקצוות כמו שאמרנו בשמצא ג' קברים ב א ח. ואפי' יהיה הקבר הא' שמצא בקצה הא' קבר א . והקבר שמצא בקצה השני היה קבר ו והקבר שבאמצע שניהן היה א' מקברי ב ג ד ה או מקברי ז ח אפ\"ה לא יהיה מתחלת קבר א לסוף קבר ו רק קצת יותר מז' אמות. דהיינו כמדת אלכסון של רבוע שהוא ד' על ה' אמות כאשר תראה בהציור שלפנינו ובנקודות שבאלכסון. ונתברר בזה בס\"ד. כל זויותיה של משנתינו. שאין לך בכל קברי המערה ג' קברים שאפשר שימצאם. ויהיו ב' הקברים שבב' הקצוות רחוקים זה מזה פחות מד' אמות או יותר מח' אמות. ולהכי דוקא במרוחקים ב' הקברים. שבב' הקצוות זמ\"ז כשיעור הזה. שפיר מספקינן שמא היו כולן קבורים במערה אחת ולהכי שפיר צריך לחפש גם למקום שנשער שהיו שם חצר והמערה האחרת שנגד מערה זו שמצאה:"
+ ],
+ [
+ "בודק ממנו
נ\"ל דמלת מ מ נו. היינו מהתחלת המקום שמצא שם הג' מתים קאי. אבל מקום המתים וגם הרווח שבין אחד לחבירו. הכל בכלל הכ' אמה. דכולן צריך לבדוק. והיינו משום דמצא בין ב' קברים החיצונים רווח ד' או ח' אמות. חיישינן שכל הג' מתים שמצא היו קבורין כאן במערה. משום שכך הוא שיעור רווח האפשרי שבין כוכי המערה. ולפיכך חיישינן עוד שמערה זו היתה פתוחה לחצר. והחצר היה פתוח שוב למערה אחרת מול מערה ראשונה שמצא. דהו\"ל בין הכל כ' אמות. דהיינו ו' אמה לאורך כל מערה. ועוד ו' אמות לאורך החצר שבין ב' המערות. דהו\"ל יחד י\"ח אמות. ועוד ב' אמות צריך לבדוק להלן. דחיישינן שמא ג' המתים שימצא יהיו ב ג ד נמצא שהן קבורין באלכסון. נמצא שחפר בצפון רק ג' אמות וחצי ובמערב חפר א' אמה וחצי. שהן יחד ה' אמות. והוא יטעה לחשוב שהן קבורין בקו שוה בכותל הארוך של המערה. ולפיכך יניח חצי אמה מקבר ב לצד מזרח לזוית המערה. משום שיחשוב שאחר חצי אמה זו שם הוא סוף המערה שארכה ו' אמות. ויבדוק בטעותו רק עוד י\"ב אמות דהיינו כפי שיעור אורך החצר והמערה שלאחריו. והרי באמת לא בדק בארכה של מערה רק ד' אמות. דהיינו בצירוף אותו חצי אמה שהניח בטעותו לזוית. והוא צריך לבדוק עוד באמת י\"ד אמות. דהיינו ב' אמות לכותל הארוך של מערה זו. שמצא בתוכה הג' מתים. ועוד י\"ב אמות לאורך החצר והמערה האחרת. להכי משום לא פלוג גזרו שלעולם יבדוק כ' אמה. ואת\"ל א\"כ גם במערה שלבסוף ניחוש שמא יבדוק אותה בעיקום אלכסון ולא יבדוק כלל אורך המערה השניה. י\"ל דוקא מערה ראשונה חיישינן שינכה מהכ' אמה מדת אלכסון משום דלפעמים מוצא אותן קבורים קצת בעיקום וכמו דאמרן. אבל מערה שניה למה יבדוק בחפירתו באלכסון. והרי יכול לכוון יפה לבדוק ולחפור בקו שוה מקצה הג' מתים שמצא ולהלאה. אמנם אופן הבדיקה כך הוא. במקום שמשער שהיה שם אמצעית המערה שם ודאי א\"צ לבדוק כלל. דהרי אין קוברין באמצע המערה [וכן כ' ג\"כ הרשב\"ם בסוף הסוגיא שם]. ורק במקום שמשער שהיה שם ג' כותלי המערה שם צריך לבדוק סביב כי שם יש לחוש לכוכין. אבל בדיקת ג' הכותלים שאמרנו. אין כולן עולין לו לחשבון הכ' אמות שצריך לבדוק. אלא רק אותו מקום שקבורין שם הג' מתים. עם ב' הרווחים שבין הקברים. אותו מקום לבד עולה לו בחשבון העשרים אמות. ולכן אם מצא השלשה מתים קבורין בשורה א' כזה וראשיהן ורגליהן בין צפון לדרום ואין מתחלת הקבר שבקצה לתחלת הקבר שבקצה האחר לא יותר מד' אמות. א\"כ על כרחך שג' קברי' הללו שמצא הן הנה הג' קברים שבכותל הארוך של מערה שארכה ו' אמות. והרי מקום ג' הקברים שמצא. עם הב' רווחים שבין הג' קברים. הוא ה' אמות. וישער עוד שהיה חצי אמה בקרן זוית למזרח. וחצי אמה בקרן זוית למערב. דהו\"ל יחד ו' אמות כפי אורך המערה. ולכן בודק מלבד המערה שמצא בה הג' מתים אלו. עוד י\"ד אמות וחצי למזרח. וי\"ד אמות וחצי למערב דהו\"ל עם הה' אמות של מקום ג' המתים שמצא. ועם החצי אמה של זוית האחר. כ' אמה לכאן. וכ' אמה לכאן. דדלמא לכאן או לכאן היה החצר והמערה שניה שממול מערה זו שמצא בה הג' מתים. ואותן י\"ד אמות וחצי שצריך לבדוק. בודקן בסירוגין. דהיינו בודק אמה על אמה ומניח אמה על אמה. דאין לחוש שמא לא יבדוק במקום הקברים רק בהרווח שבין קבר לקבר. ולהכי לא ימצא שם עצמות. ליתא. דחדא כיון שאין בין קבר לקבר רק אמה מצומצמת. לפיכך אפי' יהי' חפירת בדיקתו בהרווח שבין קבר לקבר. אפ\"ה אם היה קבר סמוך למקום בדיקתו היה מרגיש בדבר והיה רואה קצת מהעצמות במקום חפירתו. מיהו גם בל\"ז אין לחוש חשש זה. דהרי לפי הג' מתים שמצא יודע יפה היכן היתה מערה זו. א\"כ יוכל לשער נמי יפה היכן המקום הראוי לכוכין של מערה האחרת. מיהו לרשב\"ם בסוגיא דב\"ב הנ\"ל. צריך לבדוק עוד כ' אמה. ברחוק ד' אמות לצד דרום. וברחוק ד' אמות לצד צפון מג' קברים שמצא. דהיינו במקום שמשער שהיה שם הכותל הארוך השני של המערות. שממול כותל זה שמצא בה הג' מתים. ואעפ\"כ גם להרשב\"ם אם יודע שנוהגין להניח רגלי המתים או ראשי המתים לצד פנימית המערה. א\"צ לבדוק כלל אחר כותל השני שמחוץ להמקום שיודע שהיה שם פנימית המערה. למשל בציור הנ\"ל. אם ידע שבמקום ההוא נוהגין לקבור הרגלים של מתים מול פנימית המערה. והוא מצא רגלי הג' מתים כולן פונים לצד דרום. בודק אחר הכותל השני רק לצד דרום. דהיינו שבודק ה' אמות ממזרח למערב מול הג' מתים שמצא. ורחוק מהן ד' אמות לדרום. דהיינו כפי רוחב המערה שמשער שהיתה שם. ובודק עוד מקצה הה' אמות ההם עוד י\"ד אמות וחצי למזרח וי\"ד אמות וחצי למערב. דהו\"ל יחד עם הה' אמות שבדק מול הג' מתים. שמצא בדיקה ארוכה ל\"ד אמות ממזרח למערב. והיינו משום דמסופק אם למזרח או למערב היה החצר והמערה השניה. ואם אינו יודע מנהג המקום. אם קוברים ראשי או רגלי המתים מול פנימית המערה. אז צריך לבדוק ברחוק ד' אמות מהמתים לדרום ולצפון. ל\"ד אמות לצפון ול\"ד אמות לדרום. דאולי לכאן או לכאן היה פנימית המערה. ופשוט דלדעת רשב\"ם זה. כמו שהצריך רבינו שיבדוק במקום שמשער שהיו שם כותלי המערות שהן ממול כותל זה שמצא שם המתים כמו כן צריך נמי לבדוק במקום שמשער שהיו שם הכותלים של רוחב כל מערה ומערה. שהרי גם בהן אפשר שיש שם ב' כוכין בכל כותל וכותל כפי שרגילין לעשות כך וכדאמרן. אמנם מדאין רמז לכל זה בש\"ס וגם הרמב\"ם והראב\"ד לא הזכירו מבדיקת הכ' אמה שבכותל השני. ולא מבדיקת הכותלים שמשער שהיו שם לרוחב המערה. לפיכך מדברי כולן נלמד. שבאמת א\"צ לבדוק אלא לאורך כ' אמה שמצא בה הג' מתים. אבל אחר שאר כותלים א\"צ לבדוק כלל. והיינו משום שלא הוחזק שם טומאה. איכא ס\"ס שמא לא היה כאן מערה מעולם. ואת\"ל שהיה כאן מערה. שמא לא קברו בשורה ההיא שום מת. ומלבד דפשטותא דש\"ס ורמב\"ם הכי משמע. ג\"כ יש ראיה לזה. דאי נימא שצריך לבדוק הכותלים שלרוחב המערה דהיינו בקצה הכ' אמה של מזרח וגם בקצה הכ' אמה של מערב. א\"כ יהיה צריך בדיקה יותר מאורך כ' אמה. דהרי הכוכין שבכותלי רוחב המערה. הם חוץ להכ' אמה. והיכי קאמר הש\"ס הכא דבודק רק כ' אמה. אע\"כ דאחר כותלי רוחב המערה א\"צ לבדוק. מדיש בהן ס\"ס וכדאמרן. א\"כ גם בכותלים הארוכים של המערות שכנגד כותל זה שמצא בה הג' מתים ג\"כ א\"צ לבדוק מדאית גם בהו ס\"ס. אולם אם הג' מתים שמצא מונחים בב' שורות כזה ? ששנים מהן ראשיהן ורגליהן בין צפון לדרום. והשלישי שבשורה האחרת. ראשו ורגליו בין מזרח למערב [או איפכא] אז א\"צ לבדוק כלל לצד מערב להלן מקבר המערבי. דהרי ע\"י שמצאן בב' שורות אלו ניכר היטב שפנימית המערה במקום נקודת א היתה. אבל עכ\"פ עדיין יש להסתפק אם המקום שמצא שם הב' קברים בשורה א' בכותל צפון שם היה כותל האמצעי של המערה דהיינו כותל של רוחב המערה. וא\"כ הרי מדרגילין להניח בכותל זה חצי אמה לזוית מב' הקברים למערב ועוד חצי אמה לזוית מב' הקברים לצד מזרח. לפיכך צריך לבדוק כ' אמה מזוית ב לצד דרום. או שהמקום שמצא קבור המת האחד. שם היה כותל של רוחב המערה. נמצא שצריך לבדוק הכ' אמה מזוית ב מול צד מזרח להכי בכה\"ג משום ספק צריך לבדוק מנקודת ב כ' אמה לצד דרום. וכ' אמה למול מזרח. וכמרושם בצורה שלפנינו בנקודות מאות ב ולדרום. ומאות ב ולמזרח. והן הן סימן למקום הבדיקה לכאן ולכאן. ולרשב\"ם הנ\"ל דס\"ל דבכל מקום שחושש למערה. צריך לבדוק ב' כותליה הארוכים. א\"כ באופן הנ\"ל דלא ידע איזה מב' השורות של קברים שמצא היה של כותל הארוך של המערה. להכי מודד מזוית ב ד' אמות לצד דרום דהיינו כפי שיעור רוחב המערה. וכשיכלו הד' אמות בנקודת ג יבדוק מנקודת ג שוב כ' אמה להלן לצד מזרח. והיינו מחשש שמא אותן ב' מתים שקבורים בצד צפון. הם היו קבורים בכותל הארוך של המערה. ושוב ימדוד ד' אמות מנקודת ב לצד מזרח. וכשיכלו הד' אמות בנקודת ד יבדוק שוב מנקודת ד ולהלן לצד דרום כ' אמות. וזה מחשש שמא המת האחד שמצאו בצד מערב. הוא היה קבור בכותל הארוך של המערה. ונמצא שצריך נמי לבדוק אחר הכותל האחר שממול הכותל הארוך שמצא בה המת. אמנם אם השלשה הקברים נמצאו בשלש רוחות כזה* שקבר א' בצפון וקבר א' בדרום. והקבר. השלישי במערב מכוון בין הרווח שבין הקבר הצפוני להדרומי. אז א\"צ לבדוק רק מן הזוית של צפונית מערבית כ' אמה לצד מזרח. ועוד כ' אמה מהזוית של דרומית מערבית ג\"כ למזרח. דהרי ניכר יפה שהקבר האמצעי שבמערב. הוא היה הקבר שבכותל האמצעי של המערה. ועל כרחך דבכה\"ג מיירי נמי שהיה הרווח שבין הקבר שבצפון לבין הקבר שבדרום רק ד' אמות. דהיינו כפי רוחב כל מערה. מיהו הכא לכ\"ע צריך לבדוק ב' פעמים כ' אמה. א' בצד צפון למזרח. וא' בצד דרום למזרח. דאפי' דלא כרשב\"ם הנ\"ל דמצריך תמיד לבדוק ב' כותלים. בכה\"ג כ\"ע מודו דצריך לבדוק אחר ב' כותלים שבמערה. משום דאתחזיק טובא בב' כותלים. מדמצא בכל א' מת א' מהג' מתים. והי מינייהו נפקי'. אבל בשאר הרוחות א\"צ לבדוק כלל. דהרי יודע יפה היכן הוא תוכה של מערה. ואולם מסתפקנא בבדיקת כותלי החצר שבין ב' המערות. מי נימא דג\"כ צריך לבדוק בכותלי החצר נגד כותלי המערה שיבדוק. דאף שאין עושין כוכין בחצר. עכ\"פ כיון דהוחזק אותו צד בטומאה ע\"י ג' מתים שמצא. להכי חיישינן שבאותו מקום שמשער שהיה שם החצר. שם היה מערה. וכדחיישינן לקמן במשנה [סי' מ'] במצא מת יחידי באמצע מדידתו. דבודק משם ולהלן כ' אמה כאילו שם התחלת מערה אף דאילו שם התחלת מערה על כרחך שג' המתים שמצא בתחלה לא במערה היו קבורים. ה\"נ נימא דהג' מתים לא היו קבורים במערה אלא החצר היה מערה. או דלמא דהכא שאני כיון דכל עיקר החזקת טומאה באותו צד. הוא רק מדמצא שם ג' מתים ולא מצא עוד מת אחר באמצע מדידתו. ולהכי רגלים לדבר. לפיכך רגלים לדבר שהג' מתים שמצא במערה היו קבורים. והרי כיון ששם מערה. כאן חצר היה ולמה יבדוק בחצר שאין קוברין בתוכו. א\"כ התם מדמצא קבר באמצע מדידתו איתרע חזקת מערה דמעיקרא ושפיר חיישינן שמכאן התחיל מערה. אבל הכא דלא איתרע חזקת מערה דמעיקרא. למה ניחוש בחצר למערה שאין רגלים לדבר לומר כן ומ\"ש מלעיל [פט\"ו מ\"ח]. וכן מוכח קצת בסוגיא דב\"ב הנ\"ל למאי דמסיק דלעולם מתניתין רבנן דס\"ל כל מערה ומערה וחצר כל א' וא' ארכו ו' אמה. ואפ\"ה מצרכינן במשנתינו בדיקת כ' אמה. מדחיישינן שיבדוק מערה הראשונה באלכסון ויתרבה עי\"ז מדידתו ב' אמות. ומקשינן תו מדהא באלכסונה אידך נמי באלכסונה. עשרין ותרתין הויין. א\"כ מדלא מקשה הש\"ס גם מחצר דדלמא גם בחצר יבדוק באלכסון. ועשרין וארבע הויין ש\"מ לכאורה דהחצר באמת א\"צ לבדקו כלל בכותליו משום דאין קוברין בתוכו. והא דקאמרינן במשנה דלקמן בודק אמה ומניח אמה. היינו רק במקום הראוי לבדיקה. דהיינו במקום שמשער שהיו שם המערות. אולם כל רבותינו עצרו במילין בזה ולא פירשו לנו. ומסתימת דבריהן משמע דבגזרת עירין פתגמא דגם כותלי החצר צריך בדיקה. ולא לבד מטעמא דאמרן. רק גם מדלא גרע משדה בוכין דחיישינן בה לטומאה. משום יאוש בעלים נגעו בה [כמ\"ק דה\"ב]. ועכ\"פ צ\"ל דכותלי חצר גרע מתוכה של מערה דלכ\"ע אין צריך בדיקה. וכמש\"ל. דה\"ט דאפי' אם נתדלדל אבר ממת שהביאוהו מרחוק כיון שכבר הגיעו למערה היו מניחין האבר ההוא בכוך. ולא באמצעה של מערה. [ואפול מלוא קומתי ארצה ואשתחוה לפני ד' צורי וגואלי. מלוא כל הארץ כבודו. כי רק הוא היה עמי בכל הדרך אשר הלכתי. ורק בחסדו יתברך מלמד ידי לקרב בבירור הלכה זו העמומה. ומי ומה אתי מאומה. ושכלי כשבולת שדופת קדים וצנומה. ולכן תהלת ד' ידבר פי. לשוכן רומה. האומר לגומא קומה. ועל דל שפתי תהלתו משא דומה]:"
+ ],
+ [
+ "ולהלן עשרים אמה
דאולי זה המת בתחלת מערה אחרת נקבר:"
+ ],
+ [
+ "בודק ממנו ולהלן עשרים אמה
ר\"ל אף שלא מצא רק א' אפ\"ה צריך לבדוק מכאן ולהלן שוב כ' אמה. מדחיישינן שזה נקבר בסוף מערה אחרת. ולהכי יש לו לבדוק עוד כל אורך מערה. ואח\"כ חצר שפתוח לה. ועוד מערה אחרת שפתוחה לחצר שבין ב' המערות דהיינו שוב כ' אמה ממקום שמצא זה המת החדש. וה\"ט משום דרגלים לדבר שיש בסביבה זו מערות רבות. מדמצא כאן כבר ג' מתים בתחלה ואם גם הם לא נקברו במערה. אולי נקברו סמוך למערה:"
+ ],
+ [
+ "נטלו ואת תבוסתו
לכאורה ק' דזו משנה שא\"צ. דכבר תנינן הכי ברישא. המוצא מת מושכב בתחל' נוטלו ואת תבוסתו. ונ\"ל דה\"ק שאילו בתחל' מצאו לזה המת שמצא בסוף הכ' אמה. היה נוטלו ואת תבוסתו. אע\"ג שאח\"כ היה מוצא הג' מתים שמצא השתא תחלה. אפ\"ה לא היה צריך להחזיר זה המת למקומו. דעילא מצאו וטיהרו א\"י [כנזיר ס\"ה ב']. אפ\"ה השתא שמתחלה מצא הג' מתים. ואח\"כ מצא זה המת היחידי בסוף הכ' אמה. קנה מקימו ואסור לפנותו:"
+ ],
+ [
+ "הבודק
הכ' אמה שאמרנו:"
+ ],
+ [
+ "בודק אמה על אמה
שהרי כל בדיקתו הוא בכותל הארוך של המערה דהיינו לרוחב הכוכין. לכן בודק רק האמה שמשער שם שהיה שם רוחב הכוך. כי כל כוך היה רחבו אמה [כב\"ב פ\"ו מ\"ח] ומניח האמה שמשער שהיה שם שיעור עובי האדמה שבין כוך לכוך כמבואר שם במשנה. ונ\"ל עוד דשפיר גרסינן אמה על אמה [ודלא כרב\"א דגריס רק בודק אמה] דהיינו אמה לרוחב הכוך על אמה לאורך הכוך. וה\"ט משום דאורך הארון היה ארכו ד' אמות. צא מהם חצי אמה לכותל הארון למראשותיו וחצי אמה לכותל הארון למרגלותיו והוא עובי דפי הארון [כמו שהוכיחו רבעתו\"ס יומא לא\"א ד\"ה אמה] ועוד משום שיש מת שהיה קצר קומתו. ולפיכך כשלפעמים יחפור הבודק רק בשפת הכוך לא ימצא בבדיקתו כלום. אבל כשיחפור אמה על אמה. ודאי אם יהיה בהכוך מת קבור ימצאנו. דאין לך מת קצר מקומת אדם בינוני אמה. רק במלתא דלא שכיחי ולא גזרו בה רבנן. [והא דלא חששו שמא קברו בהכוך ילד שקצר בקומתו הרבה מאדם בינוני משמע שלא היו רגילין לקבור ילדים בכוך שבמערה. אלא רק אנשים גדולים בשנים קברו שם]."
+ ],
+ [
+ "או לבתולה
ר\"ל כל אמה על אמה שיבדוק צריך להעמיק עד הסלע שימצא. ואם לא ימצא סלע צריך לבדוק עד הבתולה. והוא קרקע שניכר בה שלא נחפר שם מעולם. וכגון שאין שם עפר תחוח. או שימצא שם מים [תוספתא פט\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "המוציא את העפר ממקום טומאה
ממקום שחופר ובודק. ולא שצריך להוציא העפר ממקום שבודק. דוכי מה עסק יש לפנוי הזה. הרי אם קודם שגמר בדיקתו. ממ\"נ אם ימצא בבדיקתו מת. הרי יהיה כל הקרקע שסביב למקום הנחפר הכל טמא. ולמה יוציא העפר שחפר. ואם לא ימצא מת הרי יהיה הכל טהור. חוץ מג' הקברים שמצא. שעפרן ודאי טמא בכל גוונא. אלא ר\"ל אם רוצה להוציא העפר שחפר בבדיקתו לשום טעם. ועדיין לא גמר בדיקתו ואינו יודע שמא ימצא אח\"כ להלן מת. ותהיה העפר טמא למפרע. וגם הא דקאמר ממקום הטומאה. הוא לאו דוקא שכבר הוא טמא. דא\"כ היאך היה רשאי המפנה לאכול בדמע אחר שפינה. הרי העפר מטמא במגע ובמשא ככל שדה שנאבד בה קבר [כפי\"ח מ\"ג]. אלא ר\"ל ממקום שיש לחוש בו לטומאה. דשמא אח\"כ ימצא מת בבדיקתו כשיגמור לחפור:"
+ ],
+ [
+ "אוכל בדמעו
ר\"ל מותר גם בשעה שמפנה העפר. לאכול תרומה המעורבת בחולין [דכל חולין שמעורב בתרומה נקרא בלשון חכמים דמוע כמו נזיד הדמע [טהרות פ\"ב מ\"ג] והמטמא והמדמע והמנסך [גיטין נ\"ב ב']. ואע\"ג שלא נתבטלה התרומה בק\"א. והרי יש לחוש שמא ימצא מת להלן ונמצא שנטמא למפרע הנכנס לתוכה כשדה שנאבד בה קבר. דמטמא באהל. וגם עפרה שנשא כשהוציאו היה מטמא במגע ובמשא [כפי\"ח מ\"ג] אפ\"ה כיון שתרומה שנתערבה ברוב חולין. רק מדרבנן אסור לטמא. דמדאורייתא ברוב' בטלה. וא\"כ הו\"ל ספיקא דרבנן ולקולא. אף שאפשר שיתברר אח\"כ לאיסורא. אם טריחא מלתא [כהפמ\"ג ביו\"ד בכללי ס\"ס]. ולרמב\"ם [בפ\"ט מטו\"מ] אפי' בתרומה בעינא מותר לאכול. דגם תרומה מקרי דמע וכדכתיב מלאתך ודמעך לא תאחר. וצ\"ל דה\"ט. משום דכל עוד שלא מצא שם מת ספק דרבנן הוא. דמדאורייתא אין מחזיקין טומאה ממקום למקום [כנדה פ\"ח מ\"א]. ותו דגם ספק ספיקא הוא. שמא לא ימצא עוד מת בבדיקתו. ואת\"ל שימצא שמא במקום שנכנס זה המוציא לא היה שם קבר. וגם בהעפר שהוציא שמא לא היה בו עצם כשעורה. מיהו מיירי שהיה המוציא עבד כהן או אשת כהן או בת כהן. דאי כהן עצמו הרי אסור לכנוס לשם. מחשש שיתטמא גופו למפרע. וכן משמע קצת ממשנתינו מדהתיר רק האכילה ולא קאמר שכהן מותר לכנוס לשם. ש\"מ דלכנוס אסור. מדמכניס א\"ע לספק איסור בשעת כניסתו לשם. מיהו מתוספתא משמע דקודם שמצא הבודק את הקבר תוך הכ' אמה. גם לכהן עצמו אינו אלא זהירות בעלמא מלכנס לשם. מיהו מדקתני בדמעו דייק הגאון רב\"א זצוק\"ל דדוקא בשהיא כבר שלו מותר לאכלה. ומשום חיי נפש. אבל בשל אחרים אסור. והכל משום סלסול תרומה:"
+ ],
+ [
+ "המפקח בגל
שמסיר גל אבנים או בנין שנפל על אדם. ואינו יודע אם ימצאנו תחתיו חי או נהרג:"
+ ],
+ [
+ "אינו אוכל בדמעו
אף היכא דאיכא נמי התם ס\"ס. כגון ספק אם ישנו שם או לא. וספק אם חי או מת [כיומא פ\"ה א'] אפ\"ה לא דמי למוציא עפר הבדיקה לעיל. דהתם אותו מקום שהעפר שם לא אתחזק בטומאה. דאדרבה באותה שעה שמוציא העפר. כבר נחפר שם ועדיין לא נמצא טומאה. משא\"כ מפקח הגל שכיח טפי שימצא הרוגים תחתיו:"
+ ],
+ [
+ "הגיע לנחל
ר\"ל נהר קטן. וכ\"ש גדול."
+ ],
+ [
+ "או לשלולית
בב\"ק [ס\"א א'] אמרינן דלשמואל שלולית הוא עמק שבין ההרים. שכשהגשמים מרובים מתכנסין ונשללים לשם שטף מי הגשמים מן ההרים שסביבות העמק [וא\"כ יהיה מלת שלל לשון כינוס. כמו שלל של ביצים. דר\"ל המעי של העוף שכל הביצים שנתעבר העוף מהן כנוסים עליו. וכ\"כ אמרינן במ\"ק [כ\"ו ב'] שוללת קריע'. וכ\"כ אמרינן [פרה פי\"ב מ\"ט ועוקצין פ\"ב מ\"ו] שלל הכובסין. דר\"ל שאינן תפורין מהודקין יחד. רק כנוסין זל\"ז] ולר' יוחנן שלולית היא חפירה עשויה בידי אדם סמוך לאמת המים. ועושין כן כדי שכשירבו המים בהאמה. לא ישטפו משפתו להשדה. רק ירדו לשם מהאמה [ולפ\"ז מלת שלולית לשון חטיפה הוא. שחוטפין המים ממקום גדילתן. לתוך החפירה שבשפת האמה]. וקמ\"ל הכא דאף שאין המים תדירין שם. אפ\"ה מדמצויין שם ביאת מים לא חיישינן שיקברו שם:"
+ ],
+ [
+ "או לדרך הרבים
דרבים מצויין לילך שם. ומהאי טעמא גם כן אין לחוש שיקברו שם ויגרמו טומאה לרבים:"
+ ],
+ [
+ "מפסיק
ואין צריך לבדוק בעבר השני לתשלום העשרים אמה. וכ\"כ במצא סלע מחובר בולט מהקרקע באמצע בדיקתו. אין צריך לבדוק משם ולהלן [רמב\"ם פ\"ט מטו\"מ]. ולא דמי לדלעיל סי' [מ\"ה] שכשמגיע לסלע בודק ממנו ולהלן. דהתם שאני. די\"ל שאפשר למעלה מהסלע היה הכוך. משא\"כ הכא הרי הסלע בולט:"
+ ],
+ [
+ "שדה שנהרגו בה הרוגים
אפי' ישראלים:"
+ ],
+ [
+ "והכל טהור
נ\"ל דהאי הכל טהור. לרבויי אתא. דלא לבד מקום שכיבתן טהור. דהרי פינה אותם. והרי הרוגים אין להם תבוסה [כנזיר ס\"ה א']. אלא גם שכונה שלהן. דהיינו לבדוק משם ולהלן כ' אמה. ג\"כ א\"צ. דמדלא הונחו שם מדעת. לא חיישי' שאחר שנהרגו אלו שם יחדו אותו מקום לקברות:"
+ ],
+ [
+ "המפנה קברו מתוך שדהו
כך היה דרכם. בתחלה קברו את המת במהמורות. והיינו חפירה עמוקה ולחה כדי למהר עיכול הבשר. ואח\"כ מלקטין העצמות וקוברין אותן במקום נכבד [כירושלמי מ\"ק פ\"א ה\"ה. ונ\"ל דעשו כן משום דכל עוד שלא נתעכל הבשר עדיין הדין מתוח על הנפש. כמ\"ש המקובלים. ורמז לדבר אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל] וקאמר הכא שכשקבר המת תחלה בשדהו. לא על דעת שישאר שם קבור עולמית רק עד כדי שיתעכל הבשר שם כשמפנהו הר\"ז מלקט וכו'. ויש ספרים שגורסים בתוך שדהו והיא היא שוה עם הגי' מתוך שדהו. דר\"ל שמפנה קבר שהוא בתוך שדהו:"
+ ],
+ [
+ "מלקט עצם עצם והכל טהור
ר\"ל ג\"כ כלעיל דאין לו תבוסה ושכונה. דאע\"ג דהונחו שם ג' מתים מדעת. עכ\"פ דעתו היה לחזור ולטלן משם ולהכי לא חיישינן שאח\"כ קבר שם מתים אחרים:"
+ ],
+ [
+ "והכל טהור
אע\"ג שהונחו שם מדעת. אפ\"ה כל נפל או הרוג אין לו תבוסה. וגם שכונה אין להם. לא לבד מדאין קבורים שם מד' ועד ח' אמות וכלעיל וכל כה\"ג הרי אפי' בגדולים שמתו כדרכן אין להם שכונה אלא גם בל\"ז דדוקא בקבורים בדרך כבוד במערה חיישינן שהיו שם מערות אחרות סביב. אבל אלו שהושלכו לבור. דרך בזיון הוא. ולהכי אין חוששין שסמכו להבור קברים אחרים שיהיה גם להם בזיון שקבורים סמוך למקום בזיון. וקמ\"ל בבא זו טפי מרישא. דאע\"ג דיחדו להן בור זה להיות קבור שם עולמית. והרי בידים הטילום לשם. אפ\"ה אין להם שכונה ותבוסה:"
+ ],
+ [
+ "יש לו תבוסה
נ\"ל דברישא מודה ר\"ש דאין להן תבוסה. מדלא הונחו לשם מדעת. ופשעו לערוך מלחמה בשדה שאינה של וכדאמרן [בבועז סי' יג]. וגם בסיפא דוקא לענין תבוסה פליג ר\"ש. מדהונחו שם מדעת. אבל שכונה גם ר\"ש מודה דלית להו ומטעמא דאם"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "החורש את הקבר
שחרש מקום הקבר וממנו ולהלן לכל רוח:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה עושה בית הפרס
מלת פרס לשון התפשטות הוא. כמו ויפרוש האהל על המשכן. ובלשון חכמים נכתב בסמ\"ך. כמו פורס מפה ומקדש. והכא ר\"ל שע\"י שחרש הקבר התפשטה הטומאה מהקבר לכל סביביו. א\"ג דמלת פרס לשון שבירה הוא. כמו פרוס לרעב לחמך. כמו כן ה\"נ ע\"י שחרש חיישינן שנשברו ונתפרפרו עצמות מהקבר. ונתגלגלו להלן מהקבר. ולהכי כל עפרות השדה מטמא במגע ובמשא. אבל לא באהל. דחיישינן לעצם כשעורה שמא מעורב שם. ואפי' קבור המת בארון או משוקע תחת רגבים ורובדים. ואפי' תחת ק' אמה. אפ\"ה כשחרש ע\"ג הקבר עושה בית הפרס. דלא פלוג רבנן. אבל בחרש ע\"ג גופו של מת אין עושה ביה\"פ. דהא חזי ליה החורש ויהא נזהר מלגרור העצמות עם המחרישה [כלקמן במשנה ותוספתא פי\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "מלא מענה
ר\"ל כתלים בעהטען בל\"א שרגילין לעשותה באורך ק' אמה. דהיינו ק' אמה לכל צד מהקבר [כרמב\"ם פ\"י מטו\"מ] דכשהתחיל לחרוש מהקבר ולהלן אז רק עד ק' אמה טמא משום חשש ביהפ\"ר. אמרו חכמים דרק עד שם אפשר שיתגלגל עצם כשעורה מהקבר עם עגלת המחרישה. אבל מה שחרש מהקבר מק' אמה ולהלן טהור:"
+ ],
+ [
+ "בית ארבעת סאים
והיינו משום דשיעור המקום הצריך לזרוע שם סאה גרעינין הוא נ' על נ' אמה. נמצא דק' על ק' לכל רוח הוא בית ד' סאין סביבות הקבר כזה* ולהכי כשיחרוש מהקבר בכל המרובע הזה טמא המקום שהחריש. אבל מה שלא חרש בהמרובע הזה טהור. ונ\"ל דהק' אמה מאמצע הקבר הוא מודד דאל\"כ ע\"י אורך הקבר ורחבו יתרבה מדת האורך והרוחב שלחוץ יותר מר' על ר' אמה. ועוד הרי נתת דבריך לשיעורין. דיש ארוך או רחב יותר מחבירו ועוד דא\"כ יהיה מדידת הר' אמה שממול אורך הקבר מתפשט להלן טפי ממדת הר' אמה שממול רוחב הקבר ולא יהיה רבוע אמיתי ר' על ר' אמה:"
+ ],
+ [
+ "במורד
ר\"ל כשחרש מהקבר שלמעלה בשפוע ההר. ס\"ל לר' יוסי דחיישינן באותו צד המשופע להולכת עצם כשעורה עד כדי שיעור זריעת ה' סאין. והוא להלן מהקבר קי\"א אמה וג' רביעיות אמה בקירוב אבל רק נגד שיפוע ההר שחרש חושש כן. אבל כשחרש מהקבר בקרקע שוה מודה ר' יוסי לת\"ק דשיעורו הוא ק' על ק' לכל רוח דרק במורד פליג דע\"י שהמקום משופע חיישי' שתוליך המחרישה העצם טפי להלאה. ורק משום לא פלוג לא מחלקינן בין משופע הרבה או מעט ולת\"ק משו' לא פלוג לא מחלקינן לקולא בין שחרש במקום מדרון או בקרקע שוה. דכיון דטומאת ביה\"פ מדרבנן לא מחמרינן במדרון טפי מבקרקע שוה [ככתובות דכ\"ח ב']:",
+ "אסוקי מלתא דת\"ק הוא. וה\"ק במד\"א בחורש בשוה או דרך מורד אבל בחורש דרך מעלה מהקבר שלמטה נותן וכו':"
+ ],
+ [
+ "עד מקום שיצמחו שלשה כרשינין זו בצד זו
מנהגן היה בכמה מיני זרעים. לחרוש ולזרוע ביחד. דהיינו שבעגלת המחרישה היה בית קבול אחורי הקנקן. וקנקן הוא יתד הברזל שחופר הארץ והב\"ק שאחוריו נקרא בורך [ככלים ככ\"א מ\"ב] ונותן גרעיני הזרע תוך הבורך. וכשיתנועע העגלה בעת חרשו. יתגלגלו ויצאו הגרעינין אחת אחת מתוך הנקב שבקרקעית הבורך ויפלו לתוך העפר שנחפר מהקנקן ואולם לבסוף כשיתמעטו הגרעינין תוך הבורך לא יפלו הרבה גרעינין תכופים. והיינו דקאמר הכא עד המקום שיצמחו וכו'. ור\"ל במקום שיפסקו ליפול שם ג' גרעינין תכופים. שם כלה טומאת ביה\"פ כשחורש בהר:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר במורד
יש לדקדק דמלת במורד לר' יוסי מיותר לגמרי. דהר אפי' להרא\"ש הנ\"ל סי' ה'. כבר שמעינן לר' יוסי ברישא דיש טומאת ביה\"פ לחורש במורד. ותו דהרי בשוה לכ\"ע יש ביה\"פ. א\"כ למה שבק ר' יוסי שוה ונקט רק מורד. אמנם לפי' הרמב\"ם הנ\"ל סי' ה' יתישב שפיר דנקט כך הכא לא לאשמעינן גוף הדין דבמורד יש ביה\"פ. אלא לדיוקא נקטי' דלא תטעה לומר דר' יוסי לעיל בתרתי פליג. ומחמיר טפי מת\"ק. להכי קאמר הכא מלת במורד ר\"ל רק במורד מחמירנא טפי מת\"ק. ואצטריכנא בית ה' סאין. והיינו משום דמסתבר להחמיר במורד טפי מבשוה. אבל במעלה מקלינא טפי מת\"ק ואמינא דאין שם דין ביה\"פ כלל. דכשיחרוש במעלה ננערת המחרישה מיד. ואם יש שם עצם מיד נופל ויוצא:"
+ ],
+ [
+ "היה חורש
מהקבר:"
+ ],
+ [
+ "או בגדר
שהוכה עגלת המחרישה בכח בסלע שתחת העגלה. או בגדר שבצד העגלה. ונתנער עי\"ז העפר מתוכה:"
+ ],
+ [
+ "או שניער המחרישה
שניערה בכוונה מהעפר שבתוכה:"
+ ],
+ [
+ "עד שם הוא עושה בית הפרס
וקמ\"ל סלע וגדר דלא מבעיא סלע דמדלא חזיא ליה אפשר שהכה בכח ונתנער. אלא אפי' גדר דחזי ליה בצדו. ומסתמא מתרחק ממנו. ולא היתה ההכאה חזקה כל כך אפי' תלינן שנתנער. וקמ\"ל תרווייהו אע\"ג דנתנער העגלה בלי כוונה אפ\"ה לא חיישינן שלא נתנער יפה וקמ\"ל ניער אף שלא הוכה בכח כבסלע וגדר אפ\"ה לא חיישינן שלא נתנער עצם מהעגלה:"
+ ],
+ [
+ "בית פרס עושה בית פרס
אם חזר וחרש מתוך הק' אמה שכבר נטמאו. שוב משם ולהלן ק' אמה או פחות. הו\"ל גם חרישה שניה כחורש מהקבר. וטמא שוב עד ק' אמה. ואע\"ג דבהחורש מהקבר בפעם א' מודה דאינו מטמא רק עד ק' אמה. ה\"ט דהתם כך שיערו חכמים שכל העצמות שתפסה העגלה עמה אינה גוררתן רק עד ק' אמה. אבל כשהתחיל לחרוש מתוך ביה\"פ ותפסה העגלה שוב עצמות שנגררו לשם מהחרישה ראשונה חוזרת וגוררתן משם שוב עד ק' אמה:"
+ ],
+ [
+ "וחזר וחרש חציה
דהיינו נ' נ' אמה. אף שהפסיק ונח באמצע הק' אמה:"
+ ],
+ [
+ "וכן הצדדין
ר\"ל או אם אפי' אחר שהפסיק אחר חרישת הנ' אמה הפך פני העגלה לחרוש למן הצד כמין גאם כזה* דחרש מהקבר נ' אמה ממערב למזרח. ומקצה הנ' אמה הפך העגלה. וחרש משם מצפון לדרום שוב נ' אמה:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה עושה בית פרס
דאף שהפסיק ונח בינתיים. או שנ' אמות הראשונים לא היו מכוונים לאותו רוח שהיה חרישת הנ' אמה האחרונים אפ\"ה יש בכל הק' אמה דין ביה\"פ:"
+ ],
+ [
+ "חזר וחרש ממנה ולחוץ אינו עושה בית פרס
דאפי' אם אחר שחרש נ' אמה חזר וחרש מאמצעית החרישה דהיינו למשל מקצה נ' אמה מהקבר שוב נ' אמה למן הצד. אפ\"ה מטהר ר' יהושע. ונ\"ל דטעמיה מדמחש' כס\"ס שמא לא נגרר כלל מהקבר בחרישה ראשונה ואת\"ל שנגרר לקצה הק' אמה הראשונים. עכ\"פ שמא לא חזר ונגרר משם שוב להלן משם למקום אחר:"
+ ],
+ [
+ "החורש מלטימיא
להרמב\"ם הוא מלה מורכבת מלא טמיא. ור\"ל חפירה מלא עצמות. [ול\"מ היה נ\"ל שהמ\"ם שבראש המלה מלטמיא. הוא משמש כמלת מן כהמ\"ם שבמלת מצבירת ומלת משדה. וא\"כ יהיה שורש המלה לטמיא. וחרש מהלטמיא ולהלן]:"
+ ],
+ [
+ "מצבירת העצמות
ר\"ל או שאין העצמות בחפירה. רק הם צבורין כגל על פני הקרקע. וזה חרש על גבן. והרי זה מלתא דלא שכיחא דאין לך אדם שמבזה מתים כל כך. וכל מלתא דלא שכיחא לא גזרי בה רבנן [כביצה י\"ח א']. ותו מדחורש על עצמות גלויי'. הרי וודאי ישגיח שכל עצם שיתאחז בהעגלה ינערו. ולא גזרו בה רבנן [הר\"ש סוף משנה א']:"
+ ],
+ [
+ "משדה שאבד הקבר בתוכה
דהו\"ל ס\"ס. שמא לא חרש במקום הקבר. ושמא לא נאחז עצם בעגלה. דהרי אינו יודע מקום הקבר ומיירי שלא חרש כל השדה כולה:"
+ ],
+ [
+ "או שנמצא בה קבר
ר\"ל או שחרש השדה. ואח\"כ מצא בה קבר. ואע\"ג דודאי נחרש הקבר מדחרש כל השדה. אפ\"ה לא גזרו בה רבנן. כדי שלא הרבות טומאה בכל קרקעית א\"י. דאל\"כ כל מקום שימצא שם עצם מת בשדה. יטמאו כל השדה כולה. ולרמב\"ם מיירי שלא נחרש הקבר. ואפ\"ה קמ\"ל דלא חיישינן שהיה עוד שם קבר במקום שנחרש השדה:"
+ ],
+ [
+ "החורש את שאינו שלו
מהרמב\"ם משמע לכאורה דהטעם הוא משום דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו [כחולין ד\"מ ע\"ב]. מיהו א\"א לומר כן. דוכי ס\"ד שהזורק חלב לתוך קדירת חבירו לא יאסרנו [וכקושיית תוס' יבמות דפ\"ג ב']. אע\"כ דהא דאין אדם אוסר את שאינו שלו היינו רק באיסור התלוי במחשבת הפועל. משא\"כ הכא עיקר האיסור הוא משום גלגול עצם כשעורה. ומ\"ש בשלו או בשל חבירו. אלא נ\"ל כוונת רבינו. משום דמצד הדין טהור לגמרי. מדאין מחזיקין טומאה ממקום למקום [כנדה פ\"ח מ\"א] ואיכא נמי ס\"ס. שמא לא נתפרר עצם למקום הלוכו. ואת\"ל שבא עצם לשם אולי לא הסיטו המהלך שם. אלא רק מטעם קנסא טימאו השדה. מדביזה המתים. או משום שע\"י חרישתו אפשר שיתפררו העצמות לשם. ותתרבה הטומאה בא\"י [ועי' לקמן סי' כ\"ב]. וכיון דזה חרש שדהו בלא דעתו. לא ס\"ד דנקנס עי\"ז לבעל השדה:"
+ ],
+ [
+ "וכן עובד כוכבים שחרש
אפילו בשדה שלו. ונ\"ל משום דסתם עובדי כוכבים גזלי ארעתא נינהו [כסוכה ד\"ל ע\"א] הו\"ל כחורש בשאינה שלו:"
+ ],
+ [
+ "שאין בית פרס לכותיים
אע\"ג שאין סתמן גוזלי קרקע. וכ\"ש עובדי כוכבים:"
+ ],
+ [
+ "שדה בית הפרס על גבי טהורה
שב' שדות היו במדרון ההר הטמאה למעלה והטהורה למטה:"
+ ],
+ [
+ "אפילו אדומה והלבינוה
שהיה עפר הטהורה אדומה. וכששטפו הגשמים עליה מהטמאה שהיתה לבנה נתלבנה הטהורה. או איפכא:"
+ ],
+ [
+ "או לבנה והאדימוה אין עושה אותה בית הפרס
דלא גזרו טומאה על עפר ביה\"פ רק כשמחוברת עפרה בגוש שגדול כפיקה [כבכורות דכ\"ב א'] וגם אז רק כשהגוש כברייתה ולא כשנגבל אח\"כ יחד כפיקה [כלעיל ספי\"ז]. ואע\"ג דאפי' בחרש מסוף הק' אמה. מטהרינן לעיל. נ\"ל דקמ\"ל הכא אפי' הציף העפר מתוך הנ' אמה של חרישה:"
+ ],
+ [
+ "שדה שאבד קבר בתוכה
שאין ידוע היכן מקום הקבר ולכן כל השדה מטמא במגע ומשא ואהל [כפי\"ח מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "מכוון כנגד פתחו של בית
שהפתחים מכוונין ממש זה תחת זה. ושוין נמי ברחבן. או שפתח חדר התחתון רחב טפי מהפתח של עליה. אבל לא איפכא:"
+ ],
+ [
+ "עליה טהורה
ממ\"נ אם הקבר תוך הבית. הרי תקרת הבית חוצץ. ואין הטומאה מתפשטת מהבית לעליה מדהו\"ל אהל ע\"ג אהל. [ועי' בקרית ארבע]. ואם הקבר תחת מפתן פתח הבית. ובקעה הטומאה לתוך חלול פתח התחתון [ועי' לעיל ספי\"ב] הרי אף שע\"י המשקוף שעל חלול פתח התחתון התפשטה הטומאה מחלול הפתח לתוך הבית. אפ\"ה עכ\"פ העליה טהורה. דתקרת הבית התחתון והמשקוף עצמו חוצצין שלא תבקע הטומאה למעלה מהם. ואם הקבר תחת הכותל. הרי הטומאה בוקעת ועולה רק כנגדה. והחדר התחתון וגם העליה שניהן טהורין. דדוקא כשהטומאה עצמה תוך הכותל. הרי כל העליות שע\"ג טמאות [כרפ\"ז] ולא כשהטומאה תחת הכותל [ועי' פ\"ו מ\"ג ומ\"ו]. ועוד י\"ל התם הכותל הוא תחת חלול העליה. משא\"כ הכא:"
+ ],
+ [
+ "עליה טמאה
ר\"ל ואם פתח העליה רחב טפי מפתח הבית. או שאין פתח העליה מכוון ממש ממול פתח הבית שלמטה ממנו. ולהכי יש שפיר לחוש שמא הקבר תחת הכותל נגד פתח העליה במקום שאין פתח הבית תחתיו. ובקעה הטומאה לתוך פתח העליה. ופשטה שם מתחת משקוף של עליה. להעליה עצמה:"
+ ],
+ [
+ "עפר בית הפרס ועפר חוצה לארץ
או או קתני. דכל חד מהנך מטמא במגע משא ואהל:"
+ ],
+ [
+ "שבא בירק
שהיה דבוק עפרן בשרשי הירק. ולא נדבק בכל קלח בפני עצמו כשיעור גוש של פיקה והוא כשיעור חותם המרצופין:"
+ ],
+ [
+ "מצטרפין בחותם המרצופים
אם העפר שבכל הקלחין יחד הוא כשיעור חותם מרצופין. דהיינו אמתחת סחורה ששולחין מרחוק מצטרף לטמא עכ\"פ במשא [אבל המגע כבב' גופים. ודאי אינו מצטרף ועי' פ\"ב מ\"ז]. ובהא פליג על ר\"מ לעיל [ספי\"ג]. דלר\"מ דוקא בנדבק יחד כפיקה. אפי' שלא הי' דבוק מתחלה כברייתה טמא. ולר\"א אפילו עדיין מפורר מצטרף ומטמא. ונ\"ל דלר\"א נמי רק כשהקלח מצרף שיעור כפיקה:"
+ ],
+ [
+ "והיו בהם כסאה וכסאתים חותמות
ר\"ל לפעמים היו בהן סאה ולפעמים סאתים עפר. ונ\"ל דנקט סאה ג\"כ לרבותא דלא תימא דלהכי לא חשו בסאתים מדהוא מלתא דלא שכיח שיהיה כל כך עפר בחותם. להכי קמ\"ל סאה. דאפי' בכה\"ג דשכיח. אפ\"ה לא חששו בו. וקמ\"ל סאתים דאע\"ג שהיה עפר מרובה אפ\"ה לא חששו שמא ברבויו יצטרך לבדוק אחר עצם כשעורה שודאי מעורב שם:"
+ ],
+ [
+ "ולא חשו להם חכמים משום טומאה
מדלא היה בכל א' גוש כפיקה בברייתו. והיינו כחכמים דר\"א:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כיצד בוצרים בית הפרס
באופן שיהיו הענבים שיבצור טהורות. והרי כשהולך הבוצר תוך השדה. אפשר שיסיט ברגליו עצם כשעורה ונטמא ומטמא הענבים שלוקט. דאע\"ג שלא הוכשרו עדיין האשכלות עכ\"פ רבנן גזרו שכל הבוצר ענבים כדי לדרכן בגת יהיו דינן כמוכשרין ויק\"ט [כשבת די\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ושונים
ר\"ל סופרין ז' ימים בטהרה. ומזין על האדם והכלים שנצרכים להבצירה. ביום ג' לספירתן. ושונין להזות שוב עליהן גם ביום הז'. ואפי' הבוצרים והכלים טהורין לגמרי. אפ\"ה סופרים ז' ימים בפנינו ומזין עליהם ג' וז' כאילו ודאי נטמאו במת. ונ\"ל דתקנו כך משום שהקילו לבצור ע\"י אדם וכלים שודאי נטמאו בביה\"פ. להכי כדי שלא יזלזלו בטומאה החמירו עליהן להכירא. כדי שידעו שאפי' לספק טומאה שלא ידעו ממנה כלל חששו והזו ג' וז'. ועי\"ז ידעו דרק משום דכל עיקר טומאה ביה\"פ מדרבנן הוא. ושיוכשרו הענבים לקב\"ט ע\"י הבציר הוא נמי מדרבנן. והו\"ל תרי דרבנן. והו\"ל כגזירה לגזירה דלא גזרו בה רבנן בכל דוכתא [ועי' פרה פ\"ג מ\"א דהתם ג\"כ מדהקילו בה מצ\"א החמירו בה מצד אחר להכירא]. ונ\"ל דעכ\"פ היו צריכים טבילה אחר הזייה. דהרי נטמאו מהזאה זו שהיא שלא לצורך. שנשאו. דטמא מדאורייתא וצריך גם הע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "ובוצרים
לוקטין הענבים מהגפנים:"
+ ],
+ [
+ "ואחרים
אנשים אחרים שלא נטמאו בהליכתן בביה\"פ:"
+ ],
+ [
+ "ומוליכים לגת
אבל הבוצרים עצמן לא יכנסו לבית הגת. משום דהגת מלא משקין ויוכשרו שם הענבים. ואח\"כ יטמאום הבוצרים שנטמאו בביה\"פ:"
+ ],
+ [
+ "אם נגעו אלו באלו
הבוצרים שנעשו אה\"ט מדנכנסו לביה\"פ. חזרו ונגעו בהמקבלין הענבים מהם:"
+ ],
+ [
+ "טמאים
ר\"ל נטמאו גם המקבלין מהם. ולהכי גם הם לא יביאו הענבים לתוך הגת מחשש שיטמאום:"
+ ],
+ [
+ "בדברי בית הלל
נ\"ל דמשום כל קודם בת קול. כל הרוצה עושה כב\"ש או כב\"ה [כעירובין ד\"ו ב'] ולהכי כל משנה שנשנית אז. אם היה מנהג העולם כזה או כזה. נקט תנא סתמא כהך מ\"ד שנהגו כוותי' וקאמר בתר הכי כדברי פלוני. ולהכי אם היה המנהג כב\"ה. נקט בתר הכי כדברי ב\"ה קודם לדברי ב\"ש. אע\"ג דבמורגל נקט ב\"ש קודם ב\"ה. וה\"ט נמי הכא. אבל לעיל [פט\"ו מ\"ח] נקט בסוף. בלשון כדברי ב\"ש. מדבההוא היו נוהגין כב\"ש. וכ\"כ [בנדה פ\"י מ\"ו] נקט בסוף הדין כדברי ב\"ה. מדהיו נוהגין כב\"ה להכי נקט כך סתמא. וכן בכל דוכתא:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים
ב\"ש ס\"ל דאף אמרינן שהבוצר לגת הוכשר. להכי לא היו הבוצרין רשאין ליגע בהאשכלות ללקטן מהגפן. דהרי הבוצרים טמאין הם מביה\"פ. וגם במגל אינו רשאי ליגע הבוצר. משום שיטמא הבוצר את המגל. ותחזור ותטמא האשכלות. אלא אוחז וכו':"
+ ],
+ [
+ "אוחז את המגל בסיב
באסט בל\"א. שאמק\"ט אוחז בו את המגל לחתוך עמו האשכלות:"
+ ],
+ [
+ "או בוצר בצור
אבן חד דמדהוא אבן אמק\"ט. [ומ\"ש הר\"ב שאינו כלי במחכ\"ר אינו מדוייק בלשון]:"
+ ],
+ [
+ "ונותן לתוך הכפישה
ר\"ל סל גדול שמחזיק מ\"ס שאמק\"ט. מעמידו תחת הגפן שכשיחתוך האשכלות יפלו לתוכו מעצמן:"
+ ],
+ [
+ "ומוליך לגת
אפי' הוא עצמו. דכיון דעשה כל הנך שנויים בבצירתו אית ליה הכירא שפיר שלא יטעה ליגע בהענבים שם. ועוד מדהיה נזהר מליגע בהענבים קודם שהוכשרו. מכ\"ש שיזהר אח\"כ כשיוכשרו בהגת. וא\"כ לב\"ש שלא הקילו כלל בבצירתו לפיכך לדידהו א\"צ נמי להזות על הבוצרים כשהן טהורין:"
+ ],
+ [
+ "במה דברים אמורים בכרם הנעשה בית הפרס
שאחר שנטע הגפנים נחרש ביניהן הקבר:"
+ ],
+ [
+ "ימכר לשוק
ר\"ל לא ידרוך ענביו שמהכרם בהגת אלא ימכרן לאכלן אשכולות. דאז לא יוכשרו ע\"י הבצירה. דדוקא הבוצר לגת הוכשרו. דס\"ל לר' יוסי דקנסוהו מדנטע במקום הטומאה. שפירות מרגילין רגל בני אדם לשם ויתטמאו. ועוד מדביזה המתים ליטע על עצמותיהן. ולהכי אפי' יבצור כב\"ש. שאין שם חשש טומאה כלל. אפ\"ה משום קנס יטמא היין:"
+ ],
+ [
+ "שלשה בית פרסות הן
חורש קבר [מפורש במ\"ב] ושאבד בה קבר [מפורש במ\"ג] ושדה בוכין [מפורש במ\"ד] וכולן נקראין ביה\"פ וכל אחד חלוק בדינו מחבירו. וכדמפרש ואזיל:"
+ ],
+ [
+ "החורש את הקבר
שמטמא כל ק' אמה שסביב לו כשחרשן מהקבר ולהלן [כלעיל רפי\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "נטעת בל נטע
ר\"ל מותר ליטע בה כל מיני אילנות. דאע\"ג דהאדם הלוקט שם פירות ודאי נטמא. דכשהלך שם אפשר שהסיט עצם כשעורה. עכ\"פ הפירות שלקט בידו. הרי לא טימאן בידו. דממ\"נ אם לקטן לאכילה הרי לא הוכשרו. ואם לקטן לגת הרי לא גזרו בה כמשנה א'. ורק לר' יוסי במשנה א' בנחרשה. ואח\"כ נטע. עביד איסורא ולפיכך קנסינן ליה לומר דהבוצר לגת הוכשר:"
+ ],
+ [
+ "ואינה נזרעת כל זרע
דדוקא כשנשאר השורש בקרקע מותר. אבל בזרעים שנעקרים עם השרשים. יש חשש שבהעפר שישאר בהשרשים יהיה דבוק בהם עצם כשעורה וכשיביאן עם העפר שבשרשי' לביתו. נמצא מרבה הטומא':"
+ ],
+ [
+ "חוץ מזרע הנקצר
שהכל קוצרין אותו:"
+ ],
+ [
+ "ואם עקרו
לזרע הנקצר:"
+ ],
+ [
+ "צובר את גרנו לתוכו
ר\"ל כל השבלין שעקר עם שרשיהן צוברן בתוך אותה שדה ביה\"פ. ולא יביאן לשדה אחר. כדי שלא נרבות הטומאה [דרק בדיעבד אמ\"ט בשטפו ע\"י גשמים מזל\"ז [כפי\"ז מ\"ד] ודשן שם. כדי לנקות התבואה יפה מכל עפרורית קודם שיביאן לביתו:"
+ ],
+ [
+ "וכוברו בשתי כברות
נ\"ל דמדלא קאמר וכוברן ב' פעמים. ש\"מ דה\"ק כוברן בב' מיני כברין א' גסה וא' דקה. זה אחר זה [ועמ\"ש בס\"ד מנחות פ\"י סי' כ\"ז] וזה כדי לנקות הגרעינין יפה יפה מעפרירותן שמא מעורב בו עצם כשעורה:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים התבואה
הן ה' מיני דגן. שהן חטה. וכוסמין. שעורה. ושיפון. ושבולת שועל:"
+ ],
+ [
+ "והקטניות
הן קטניות ממש. ופולין ואפונין ועדשים. וכן כל פרי ארץ שמונח בשרביטין:"
+ ],
+ [
+ "בשלש כברות
דמדנדבק בהן עפר רב בשרביטין. להכי חיישינן בהו טפי. מיהו בזרע הנעקר לא רצו חכמים לתקן כן לכתחי'. דמדלאו אורחא לדשן בשדה להכי חיישינן דלמא ישכח ויכניסן להבית עם העפר הדבוק בהן:"
+ ],
+ [
+ "ושורף את הקש
לתוס' והר\"ן. קש הוא חלק קנה השבולת הנשאר לאחר קצירה דבוק בארץ [ועי' מ\"ש בס\"ד שבת פ\"ג סי' ג' וב\"מ פ\"ט סי' ה']. א\"כ הכא שנעקר כל הקנה צ\"ל דמה שאמרה המשנה ושורף הקש. היינו ששורף רק חלק התחתון שבו השרשים. אולם זה קשה קצת. דמ\"ש חלק התחתון מהעליון. והרי כולו נידוש ונתבוסס יחד ונתערב העפר בכולן. אולם לדברינו שם דכל מה שנקצר עם השבולת ביחד נקרא קש ניחא טפי. דר\"ל התבן שמחובר בארץ ודאי אפי' היה קוצר לא היה מביאו לביתו. אלא אפי' הקש שאילו היה קוצר היה רשאי להביאו לביתו. הכא שעקרו כולו שרפו כולו דמדמחובר כולו בהשבולת. כולו נקרא בשם קש. א\"נ ר\"ל דרבותא קמ\"ל תנא. דאפי' חלק העליון שרחוק מהארץ ולולא שעקר היה רשאי להכניסו להבית. הכא שעקרו. שורף גם אותו. מדנדבק גם בו עפר השרשים כשנידש יחד:"
+ ],
+ [
+ "ואת העצה
הוא תבן קטניות דאפי' התבן שבראש הקנה אפשר שכשנסתבך יחד כשדשו נדבק בו עפר ביה\"פ. ונ\"ל דמה\"ט נמי לא יאכילם לבהמה. דהרי כשיצא עם הרעי. עצם לא נחשב כמעוכל [כתענית כ\"ב ב']. אבל עצם שרוף טהור [כלעיל פ\"ב מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ומטמא במגע ובמשא
כל דבר שנגע בהשדה או בכל גוש ממנה שגדול כפיקה או בנשא גוש כזה ואפי' בגוף השדה שייך טומאת משא. וכגון שהלך בה במנעלים או ע\"ג אבנים שמונחים בשדה. באופן שלא נגע בעפרה. ואפ\"ה טמא מדיש לחוש שמא הסיט עצם כשעורה ברגליו כשהלך. והרי כל היסט דינו כנשא:"
+ ],
+ [
+ "ואינו מטמא באהל
שאינו ידוע באיזה מקום הוא הקבר:"
+ ],
+ [
+ "נזרעת כל זרע
דאע\"ג דהאדם שלוקט שם ודאי נטמא. שמא האהיל על הקבר כשהלך בה. עכ\"פ אין בה החשש כל כך כבביה\"פ שנחרש. דהרי הפירות אמק\"ט כלעיל סי' י\"ח. ושנחוש בזרע הנעקר שנזרע שם. כבשדה שנחרש בה קבר י\"ל דוקא בנחרש הקבר בהשדה. שנתדקדקו העצמות ונתפזרו. חיישינן לעצם כשעורה שנדבק בשרשי הזרע. ומשום לא פלוג גזרו נמי אפי' היה הקבר תחת רובדין. אבל בשדה שנאבד בה קבר. אין שרשי הזרע מגיעין בעומק עד העצמות שבקבר. ולהכי אפי' בזרע הנעקר אין לחוש. ואע\"ג שגזרו על גוש ממנה שגדול כפיקה. היינו בשנטמא ודאי בעפרה אבל שנחוש שמא יוציא עפרה. כולי האי לא גזרו:"
+ ],
+ [
+ "ואינה נטעת כל נטע
דאע\"ג דהפירות ודאי טהורין וכדאמרן אפ\"ה מדאדם תאב הרבה לפירות אילן. כשיטע שם עצי פרי. יהא רגל בנ\"א מצוי שם. ותתרבה הטומאה בבני אדם שיאהילו על הקבר. א\"נ להכי בשדה שנאבד בה קבר אסור ליטע. משום דשרשיו הולכין בעומק ומגיעין עד המת נמצא שיונק האילן מאיסור הנאה. ואי גרסינן כהר\"ב אינה נזרעת כל זרע ואינה נטעת וכו'. י\"ל דתרווייהו אסירי משום כבוד מתים. וכמו דאין מרעין בהמה בביה\"ק מה\"ט [כתוס' מגילה דכ\"ט]. והרי הכא שאינו יודע היכן הוא הקבר יש לחוש שיטע על הקבר ממש. מיהו כל זה בשדה שנאבד בה קבר אבל בשדה שנחרש בה קבר. הרי יודע היכן הוא הקבר. ולא יטע שם. ובשאר מקום שבהשדה אין שום חשש איסור הנאה או חשש כבוד המת. ורב\"א פי' דרק בנאבד בה קבר. דמטמא השדה גם באהל. להכי אסור ליטע בה אילן. שע\"י ענפיו תתפשט טומאת האהל מהקבר ולהלאה. משא\"כ בנחרש בה קבר. הרי יודע מקומו ושם לא יטע:"
+ ],
+ [
+ "ואין מקיימין בה אילנות
שכשיש שם כבר אילן צריך לעקרו. וכולה מטעמא דאמרן:"
+ ],
+ [
+ "ומטמא במגע ובמשא ובאהל
ר\"ל כל גוש וגוש ממנה שגדול כפיקה. מטמא במגע ובמשא שמא נתגלגל לתוכו ונידש עצם כשעורה [ומה\"ט נקרא גם שדה זו ביה\"פ. דהרי גם בה חיישינן לפריסת ושבירת עצמות]. אבל באהל רק השדה עצמה מטמא. דהיינו כשהאהיל על השדה חיישינן שהאהיל על הקבר. ואפי' האהיל עליה בימות החמה. דדין השדה אז כרה\"ר [כטהרות פ\"ו מ\"ז] והו\"ל ספק טומאה ברה\"ר דספיקו טהור [כטהרות פ\"ד מי\"א]. אפ\"ה שדה שנאבד בה קבר. מדהוחזקה בטומאה גם בספק טומאה ברה\"ר טמא עכ\"פ מדרבנן. מיהו כשהאהיל עליה בימות הגשמים. דאז דין השדה כרה\"י. ודאי הו\"ל ספק טומאה דאורייתא. אבל בשדה שנחרש בה קבר. דאמרינן בכל דוכתא דטומאתו מדרבנן. משמע אפי' ברה\"י. והיינו מדהו\"ל ס\"ס. וכלעיל סי' ל\"ב:"
+ ],
+ [
+ "שדה בוכין
היא שדה הקרובה לביה\"ק שמיוחד להושיב שם המטה. כדי להספיד המת. ובוכין האבלים ונפטרים והולכין להם. ובתוספתא גרסינן שדה כוכין. וכן גרס נמי רב\"א במשנה. ור\"ל שמשהין שם המת עד שיתקנו הכוך כמדת המת כראוי:"
+ ],
+ [
+ "לא נטעת ולא נזרעת
מפרשינן בש\"ס [מ\"ק דה\"ב] דמשום יאוש בעלים נגעו בה. ור\"ל שמא נדלדל אבר ממת שהובא לפעמים מרחוק. וכשהובא המת לשדה זו הקרובה לביה\"ק. ופתחו הארון כדי ליישר אבריו כראוי קודם שיקברוהו נתדלדל שם אבר. ונתיאשו אלו על אלו מלהניחו בהארון ולקברו. ונשאר שם ונשכח. וי\"א דר\"ל דבעלים נתיאשו מהשדה. מדהוא סמוך לקברות חוששין שיקברו שם נפל וכדומה. וי\"א דיאוש בעלים דקאמר הש\"ס. אינו משום חשש טומאה רק ר\"ל שהבעלים נתיאשו מהשדה. מדהוחזקה לתשמיש רבים. והו\"ל מצר שהחזיקו בו רבים שאסור לקלקלו:"
+ ],
+ [
+ "ועפרה טהור
דגם גוש כפיקה משם טהור. וא\"ת אם משום טומאה נגעו בה אמאי עפרה טהור. י\"ל מדלא הוחזקה טומאה במקומה. הו\"ל בעפר שנתטלטל משם שלא למקומה ס\"ס. שמא לא היה במקום הראשון אבר ממת כלל. ושמא לא נתפרך ממנו עצם כשעורה למקום השני. ועוד הרי אין מחזיקין טומאה ממקום למקום. ולא דמי לביה\"פ. דאתחזק שם טומאה וודאית. משא\"כ הכא:"
+ ],
+ [
+ "ומודים בית שמאי ובית הלל שבודקים לעושה פסח
לאו אשדה שנאבד בה קבר קאי. דמה מהני בה בדיקת עפרה. שמא קבר טמון מתחת. ויאהיל עליה ועל שדה בוכין נמי א\"א דקאי. דאפי' לי\"א הנ\"ל שהוא טמא מחשש קבורת נפל. מה מהני בדיקת העפר מלמעלה. ואפי' ליש אומרים דחששו לאבר שנתדלדל ונפל שם. עכ\"פ זה א\"צ לבדיקת כברה. דאבר הרי גדול הוא וחזי ליה ומכ\"ש לאידך י\"א. דלאו משום טומאה גזרו בשדה בוכין א\"כ ודאי א\"צ שום בדיקה. אלא אשדה שנחרש בה קבר לחודה קאי דההולך לשחוט פסחו וצריך לעבור בדרכו בשדה ביה\"פ. או שכבר עבר ורוצה להקריב פסחו. הקילו גביה לבדוק עפרה וכדמפרש ואזיל:"
+ ],
+ [
+ "ואין בודקין לתרומה
דדוקא בפסח שיש במניעתו חיוב כרת. לא העמידו גזירתן לטמא ביה\"פ. אבל בהולך דרך שם כדי לאכול תרומה. שאין באכילתה רק עשה. יש כח ביד חכמים לעקור דבר מהתורה בשב ואל תעשה [כיבמות ד\"צ נ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ולנזיר
ר\"ל ואם נזיר הלך שם וחשש אם נטמא או לא:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים בודקין
ר\"ל בודקין ע\"י אחר. דאם לא ימצא הרי הנזיר טהור. ואם ימצא עצם הרי הנזיר טמא מספק. מיהו הוא עצמו לא יבדוק. דשמא ימצא והרי אתה מטמאו בידים:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים אין בודקין
דס\"ל דאפי' לא ימצא עצם. אפ\"ה טמא מספק:"
+ ],
+ [
+ "מביא את העפר שהוא יכול להסיטו
ר\"ל כל עפר רפוי שאפשר שיזיזנו בהלכו עליו:"
+ ],
+ [
+ "ונותן לתוך כברה שנקביה דקים וממחה
מפרר כל הגושין שנשארו בהכברה. וכובר אח\"כ גם אותן כדי לבדוק יפה:"
+ ],
+ [
+ "טמא
ר\"ל הבודק טמא ודאי שהרי כשכברו הסיטו. אבל אותו שנבדק השדה עבורו אם להבא בין שימצא שם עצם או לא רשאי מהשתא לילך שם. דהרי נתנקה השביל יפה. ואם כבר הלך ובודק השתא כדי לטהרו למפרע. אם נמצא עצם בבדיקתו הרי הוא טמא למפרע מספק:"
+ ],
+ [
+ "כיצד מטהרין בית הפרס
הך משנה נמי רק אשנחרש בה קבר לחוד קאי. אבל בנאבד בה קבר לא מהני רק כשחופר פני כולה עד הסלע ומוציא העפר [כלעיל פט\"ז מ\"ד וע\"ש]. ומטהרין דנקט מתניתין. היינו כדי שיהא רשאי לילך שם גם אחר שישוב לחרוש השדה אחר בדיקתו. אבל במטהר השדה כדי לילך שם. בכסוי בעלמא סגי. רק בתנאי שיהא מכוסה באופן שההולך שם לא יהא יוכל להניע עצם שתחת המכסה [וכמשנה ו']:"
+ ],
+ [
+ "נוטלים ממנו שלשה טפחים
בעומק כשיעור עומק המחרישה שהקנקן שבעגלת המחרישה מהפך את תחתית העפר להיות למעלה [וכן מפורש בב\"ב פ\"ב מי\"ב] והעפר שחופר נותן במקום שאין רגל אדם טהור מצוי שם. ולהר\"ש הנ\"ל זהו דוקא באינו רוצה לבדוק בהעפר אחר עצם אבל בכובר בכברה [וכלעיל מ\"ד] לאחר שניקה העפר. יכול להניחו במקום שחפרו. רק דהכא מדמטהרו לחרישה צריך שיכבור כל העפר שחפר עד ג' טפחים בעומק:"
+ ],
+ [
+ "או נותן על גביו שלשהטפחים
ר\"ל לוקח עפר אחר ממקום טהור ונותן ע\"ג השדה הטמאה בגובה ג\"ט. ולת\"ק הא לא מהני. דשמא ברוב הימים יתהפך התחתון לעליון. אבל כשנוטל העפר הטמא ממקומו לכ\"ע מהני דכולי האי לא גזרו. ויש ספרים דלא גרסי אמר רבי. אלא ה\"ג או נותן וכו'. וכן נראה שהיה גרסא הרמב\"ם מדפסק כרבי [בספ\"י מטו\"מ]:"
+ ],
+ [
+ "טהור
ר\"ל אם נטל מחצי השדה ג\"ט עפר בעומק והוציאו משם כלעיל סי' מ\"ז ועל חצי האחר של השדה נתן עפר בגובה ג\"ט טהור. ר\"ל נטהר השדה. ולא חיישינן דמדהגביה חלק שדה א' טפי מהחלק שבצדו. לבסוף ננער העפר מהגבוה להנמוך. ויתגלה עפר ביה\"פ. דכולי האי לא גזרינן. מיהו למאי דגרסינן לעיל אמר ר' אתיא הך בבא דלא כת\"ק. רק אסוקי מלתא דרבי היא. ורבותא קמ\"ל. וי\"א דה\"פ אם הג\"ט עפר שלקח מהחצי השדה. בדקו שלא יהיה בתוכו עצם כשעורה וחזר ונתן העפר הזה שבדק על חצי השדה האחר שלא בדקו. והניחו בגובה ג\"ט עליו. נטהר כולו. ואין לדקדק א\"כ ג\"ט ג\"ט ל\"ל ולא הול\"ל אלא ונתן על חצי השדה האחר. י\"ל דקמ\"ל דסד\"א דחצי חצי ל\"ד. קמ\"ל דצריך לתנו שם על חצי האחר בגובה ג\"ט:"
+ ],
+ [
+ "ונתן עליו טפח ומחצה ממקום אחר
נ\"ל דאפי' למה שכתבנו לעיל סי' מ\"ח דהא דקאמר ת\"ק נותן ע\"ג עפר בגובה ג\"ט. היינו נמי ממקום אחר. אפ\"ה צריך הכא ר\"ש לומר דנוטל ממקום אחר לאשמעינן דהאי נתן עליו. לאו אחצי שדה שהזכיר ת\"ק קאי. רק על כל השדה. ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "טהור
נ\"ל דטעמיה דר\"ש. דכיון שיעשה בה היכר כזה. תו לא יעמיק בהקנקן כל כך עד ג\"ט. ומדאיכא כמה ספיקות בטומאות ביה\"פ לא גזרו בה כולי האי:"
+ ],
+ [
+ "הרוצף בית הפרס באבנים שאינו יכול להסיטן
שעשה רצפה על כל שדה ביה\"פ מאבנים גדולות שכשילך עליהן לא יתנועעו:"
+ ],
+ [
+ "ר' שמעון אומר אף העוזק בית הפרס טהור
ר\"ל שחפר סביב האילנות שבביה\"פ. כדי להסיר משם אבנים שמונחי' על השרשים. ומעכבין פרנסת האילן מהקרקע. ואז לא עלה בדעתו לבדוק אחר עצמות רק שבחפרו להוציא אבנים לא מצא עצמות. טהור. ופשוט דמיירי שחפר כך כל השדה. או שרק על מקום שחפר אנו דנין. והיינו דקאמר בתוספתא ר\"ש אומר. עזקו אין לך בדיקה גדולה מזו. מיהו לת\"ק לא סגי בבדיקה כזו. משום דבשעת העיזוק לא זכר לחפש אחר עצמות כל מלתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתיה [שבועות מ\"א ב']:"
+ ],
+ [
+ "המהלך בבית הפרס על אבנים שאינו יכול להסיטן
אע\"ג דכבר תני לעיל הרוצף ביה\"פ טהור. י\"ל דהתם ברצף כל השדה אז רשאי לכתחילה לילך לשם. אבל הכא שהאבנים הגדולות או שקבועי' בקרקע בחוזק אינן רק במקום הלוכו. אז רק בדיעבד לא חיישינן שהרוח נשף לשם עפר טמא שבצדו. אבל לכתחילה לא ילך שם. וכדחיישינן בהולך בהרים וסלעים בחו\"ל. ורק הכא בא\"י הקילו בדיעבד:"
+ ],
+ [
+ "על האדם ועל הבהמה שכחן יפה
וא\"ת אע\"ג דתחתון כחו יפה. עכ\"פ הרי נטמא במת ונעשה אב. ויטמא לעליון שנוגע בו. ואת\"ל דמיירי שהתחתון עובד כוכבים שאמק\"ט. ליתא דאז ק' טפי. דהרי עשאום כזבין [כנדה ל\"ד א'] וכל הנישא ע\"ג זב טמא [כזבים פ\"ה מ\"ב]. ואף אם נדחק לומר דטהור דקאמר תנא היינו רק מטומאה דאורייתא. עכ\"פ ק\"ל דבין שיהיה התחתון עובד כוכבים או בהמה או אפי' אבן הרי הו\"ל חיבורין ובכה\"ג אפי' מפסיק בין הטהור להטומאה גם דבר שאמק\"ט. נטמא הטהור [כתוס' שבת י\"ז א']. וא\"כ הכא נמי יטמא העליון טומאת ז' מדהוא בחיבורין בטומאה ע\"י התחתון. ואפי' נימא כהרמב\"ם [פ\"ה מטו\"מ ה\"ז] דהשני וממנו ולהלן טמא רק ט\"ע. עכ\"פ הרי קאמר הכא דעליון טהור. י\"ל דמיירי הכא שמפסיקין כמה בגדים בין עליון לתחתון. כגון מנעלים ומלבושין וכדומה. והרי אליבא דכ\"ע אין הטומאה מתפשטת משלישי ואילך [ועמ\"ש בס\"ד בריש מכילתין]. א\"נ הא דקאמר הכא טהור היינו שאינו אה\"ט מחשש היסט עצם כשעורה. אבל עכ\"פ טמא טומאת ערב. וכדאשכחן טובא דכוותיה בסדרן:"
+ ],
+ [
+ "על האדם ועל הבהמה שבחן רע
באדם נקרא כחו רע כשארכבות התחתון משמיעות קול כשעולה העליון לרכוב על גבו. ובבהמה כשמטלת גללים כשיטענו עליה משא כבד של הרוכב. ופשוט דלא תליא בחוזק הנרכב לבד אלא גם בגודל וכובד זה הרוכב. אם נגד משאו כח הנרכב חלש:"
+ ],
+ [
+ "טמא
הא כבר מדיוקא דרישא שמעינן לה. אלא הא קמ\"ל דביכולים להתנועע אפילו לא התנועעו. טמאים. דשמא התנועעו ולאו אדעתיה:"
+ ],
+ [
+ "טמא
אע\"ג שאין דרך לקבור שם. עכ\"פ חיישינן שעפר טמא התגלגל לשם. ולא דמי לדלעיל במהלך ע\"ג אבנים שבביה\"פ דטהור ולא חיישינן שהופרך עפר טמא לשם. התם בדרך ע\"ג אבן קטן אילו היה שם עצם ראהו משא\"כ הכא בהרים וסלעים גדולים שפיר חיישינן שהתנפח לשם עצם כשעורה ולא ראהו. א\"נ טומאת ארץ עממים לאו משום עצם גזרו. רק כדי שימנעו מלצאת מא\"י לשם [ועי' ברמל\"מ רפי\"א מטו\"מ]. ונ\"ל דאפ\"ה בים ושונית לא גזרו. מדהוצרכו ללכת לשם לסחורה וכדומה. לא רצו לטמא כולה. מדהו\"ל גזירה שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בה. מיהו טהור דקאמר. היינו רק דאין בה טומאת גוש חו\"ל. דטמא עלה טו\"ז וצריך הזאה. אבל עכ\"פ טמא טומאת ערב. מדהיה עכ\"פ באוירה [ועי' רמב\"ם פי\"א מטו\"מ ה\"ה]. אבל רמ\"ל שם כתב מדלא גזרו שם על גושה. כ\"ש דאוירה טהור שם. דהרי גם בחו\"ל גופא דגזרו שם אגושה. אפ\"ה הקילו באוירה. דאגושה טמא טו\"ז. וצריך הזאה ג' וז'. ושורפין עליה תרומה וקדשים. אבל הנטמא באויר חו\"ל טמא רק טומאת ערב. ותרומה וקדשים שנטמאו בה תולין לא אוכלין ולא שורפין [כהרמב\"ם שם ה\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "כל מקום שהים עולה בזעפו
כשהים הולך וסוער שוטף על שן סלע ההוא לפיכך אם היה שם קצת עפר טמא שבא לשם ממקום אחר. כבר שטפוהו הגלים משם:"
+ ],
+ [
+ "הקונה שדה בסוריא
היא ארץ ארם ארמענין בל\"א שכבשה דוד. ואינה בכלל ז' עממין שהבטיח הקב\"ה לישראל. רק שסמוכה לארץ ישראל. ונקראת כעת זיריעין שקרוב לשם סוריא:"
+ ],
+ [
+ "אם יכול להכנס לה בטהרה
דאין חוץ לארץ ממש מפסיק שם בין סוריא לארץ ישראל:",
+ "דאותה שדה אפי' גושה טהור מדקנה אותה ישראל:"
+ ],
+ [
+ "וחייבת במעשרות ובשביעית
עי' מ\"ש בס\"ד [ידים פ\"ד מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ואם אינו יכול להכנס לה בטהרה
שרוחב טפח מחו\"ל או מבית הקברות של א\"י מפסיק:"
+ ],
+ [
+ "מדורות העובדי כוכבים
אף שבא\"י:"
+ ],
+ [
+ "כמה ישהא בתוכן ויהא צריך בדיקה
כשדה שאבד בה קבר [לעיל מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ארבעים יום
דהיינו כפי שיעור יצירת הולד. ושמא הפילה אשתו וקברתו שם. ואף דאין עובד כוכבים מטמא באהל. עכ\"פ דינה כשדה שאבד בה קבר לטמא במגע ובמשא. וכל הבא לשם חיישינן שמא יגע או יסיט עצם כשעורה. וקיי\"ל דכל שאפשר נכון לכהן ליזהר מטומאת אהל שבמת עובד כוכבים [יו\"ד שמ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "אע\"פ שאין עמו אשה
משום דפרוץ בזנות נשים אחרות. א\"נ גזרו הא אטו הא:"
+ ],
+ [
+ "ואם היה עבד
נ\"ל דר\"ל ואם דר שם גם עבד כנעני שאצל ישראל שמל וטבל:"
+ ],
+ [
+ "או אשה
ישראלית. ואע\"ג דאסורה להתיחד עמו. י\"ל דמיירי בנכנסת ויוצאת. א\"נ דמיירי שדרה שם עם אשת עובד כוכבים. דגם בדרה שם אשת עובד כוכבים לבד גזרו:"
+ ],
+ [
+ "משמרים אותו
להמדור:"
+ ],
+ [
+ "אינו צריך בדיקה
וקמ\"ל דאף דהנך מחמת עצלותן אין רגילין לדקדק במידי דצריך טרחא או השגחה יתירה אפ\"ה המנום רבנן בדרבנן [כפסחים דד\"א וכתובות בח\"ב]. והא דקתני משמרים. היינו בדרך שמירה דאפי' בנכנס ויוצא סגי:"
+ ],
+ [
+ "את הביבים העמוקים
הם צנורות שהשופכין שבבית יוצאין דרך שם לרה\"ר ונקט העמוקים משום דבאינן עמוקים לא שייך בהם בדיקה דהיינו לחפור שם [וכמ\"ד]. והרי כשאינן עמוקים קרקעיתן נראה ואילו הוה שם נפל הא חזי ליה:"
+ ],
+ [
+ "ואת המים הסרוחים
מקום כנוס מים שופכין שבחצר:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים אף האשפתות ועפר התיחוח
מהר\"ש משמע דרק הנך המקומות צריך לבדוק משום שרק שם היו רגילין להשליך הנפלים. ותמהני דא\"כ במקום דליכא כל הנך באמת א\"צ לבדוק. והיאך קתני ברישא סתמא מדורות כותים טמאים. ותו הרי קתני בסיפא דאצטוונית א\"צ בדיקה משמע ודאי דהא בשאר דוכתי בחצר צריך בדיקה. אלא נ\"ל דלרבותא נקט הנהו דוכתי לאשמעינן דאף דהנך מקום בזוי הם אפ\"ה אין חוששין מלהשליך לשם נפליהן:"
+ ],
+ [
+ "אינו צריך בדיקה
דמסתמא אכלוהו. ומש\"ה אשפתות שמצויין שם אלו דהיינו חזיר באשפתות וחולדה בעפר תחוח. אמרינן גררום למקום אחר: וה\"ה במצוי שם שאר חיה אוכלת בשר ככלב וחתול. רק נקט הנך מדמצויין אלו שם וכדאמרן:"
+ ],
+ [
+ "האצטווניות
הוא אצטבא אלא שלפעמים נקרא אצטווא בוי\"ו והוא מושב שעשוי לנוי בצד פתח הבית בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "אין בהן משום מדור העובדי כוכבים
דמדעשוי לנוח עליו בשעשוע ועונג אין רגיל לקבור תחתיו מפני הריח וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "רבן שמעון בן גמליאל אומר עיר עובדי כוכבים
שבא\"י. דאילו שבחו\"ל אפי' חרבה הרי גזרו על עפרה ואוירה:"
+ ],
+ [
+ "אין בה משום מדור עובדי כוכבים
דמדחרבה מצויות שם חיות אוכלות בשר. וחכמים פליגי עלי' מדלא ידע בודאי שמצוי שם חיה. ולא קיי\"ל בהא כרשב\"ג. דאע\"ג דקיי\"ל דבכל מקום ששנה רשב\"ג במשנתינו הלכה כמותו [כגיטין ל\"ח א'] היינו רק בדינין הנוהגין בזה\"ז [כמהרי\"ק שורש קס\"ה]. מיהו גם בל\"ז בכל דוכתי אין למדין מהכללות אפי' במקום שנאמר בהן חוץ [כעירובין כ\"ז א']:"
+ ],
+ [
+ "מזרח קסרין
היא העיר צור שהיתה קרובה לים הגדול במערב א\"י [ונקראת לפעמים קסרי כמגילה דז\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ומערב קסרין
נ\"ל דמזרחה ומערבה דקאמר היינו עבורה של עיר. והוא ע' אמה וד' טפחים למזרח. וכן למערב [כרפ\"ה דעירובין] ושם חיישינן לקברות כשאר חו\"ל משום דקסרין עצמה חו\"ל היא. אבל מזרח העיר ומערב העיר א\"י הוא. ואפ\"ה גזרו על תחומה שבא\"י טומאת חו\"ל מדנודע שקברו שם עובד כוכבים מתיהם:"
+ ],
+ [
+ "היה ספק
דעכו גופה חציה א\"י וחציה חו\"ל [כתוס' גיטין דב\"א ד\"ה ואשקלון] ובמערב העיר ודאי א\"י היא מרצועה שיצאת לשם מא\"י [כגיטין דח\"ב] אבל במזרח עכו. הסתפקו אם כבשוהו עולי בבל ודינה כא\"י או לא:"
+ ],
+ [
+ "וטהרוהו חכמים
מדהתברר להן שהוא מא\"י. עוד יש לפרש שגם בתחלה ידעו שמזרח עכו א\"י היא. רק שהיו מסופקים אם קברו שם עובד כוכבים כבקסרי לעיל [וכן משמע קצת דהרי בטומאת מדור עובד כוכבים מיירי כולה מתניתין ברישא דטמא אפילו בא\"י ומדנקט נמי בסיפא נמנו משמע קצת שהיו מסופקים בדבר שהיה יכול להתברר בהזמן האחרון שאחר החורבן. והיינו בשהיו ספיקתן אם קברו שם. אבל בשהיה ספיקתן בכבוש עולי בבל. מי ומי היה יכול לברר כן מה נעשה קודם איזה מאות שנים. אולי כבשוה וחזר ונלקח מהם]."
+ ],
+ [
+ "רבי ובית דינו נמנו על קיני
שם מקום סמוך לעכו:"
+ ],
+ [
+ "וטהרוהו
שחקרו ונודע להם שאין שם קבר [וש\"מ שבימי רבי שהיה כמו קרוב למאה שנה אחר החורבן עדיין היה להן אפר פרה.] דאי\"ל משום טומאת כהנים. דהרי אין הנזיר מגלח על טומאה זו [כנזיר פ\"ז מ\"ב] וכל טומאה שאין הנזיר מגלח עליה. כהן אינו מוזהר עליה [כתוספתא שמחות פ\"ד הכ\"ה]. והרי הכהן מותר לדרוך על קבר עובד כוכבים [כרמב\"ם פ\"ג ה\"ג מאבל]:"
+ ],
+ [
+ "עשרה מקומות אין בהן משום מדור עובדי כוכבי'
דמדאין להן מדור קבוע. להכי אפי' שהה שם מ' יום אינו קובר נפלו באהלו. דירא שמא יודעו להבא אחריו לדור באהלו שזנתה אשה עמו:"
+ ],
+ [
+ "והסוכות
העשויין לשומרי פירות. וגם בהנך אית בהו טעם הנ\"ל שלא יקברו שם. מדלא קביעי להו:"
+ ],
+ [
+ "והצריפין
הוא ג\"כ כסוכה. רק שדפנותיהן נוגעות בראשיהן יחד. ואין להן תקרה. וג\"כ לא קביעי למדור רק ללון שם עוברי דרך:"
+ ],
+ [
+ "והבורגנין
סוכות להכניס לשם הפירות שאצרו בקיץ מהשדה וג\"כ לא קביעי:"
+ ],
+ [
+ "והאלקטיות
גג שנתמך על ד' עמודים בד' הזויות. כדי לישב תחתיו בקיץ באויר דאע\"ג דקביעי. אפ\"ה מדפתוח מכל הצדדים. נראין כל מעשיו שם. ואין קוברין שם:"
+ ],
+ [
+ "ובית שער
הוא כעין חדר קטן שעושין לפני שער החצר מבחוץ. ששם יושב שומר החצר. שלא יכנוס לשם שום אדם שלא ברשות. ומדגם הוא פתוח לרחבו לרה\"ר במלואו חושש שיראו בני רה\"ר כשיקבור שם:"
+ ],
+ [
+ "ומקום החצים
חדר ששומרים שם חצים למלחמה:"
+ ],
+ [
+ "ומקום הלגיונות
הוא מקום שלנין שם חיל המלך בדרך. וכל הנך מצויין בהן הרבה בני אדם יחד. והו\"ל כשאר מקומות פרהסיא הנ\"ל שאין קוברין שם. והא דלא כלל בהדי הנך גם אצטוונית ועיר שחרבה ולהוי י\"א לת\"ק וי\"ב לרשב\"ג. י\"ל דהנך כולהו טעמא חדא אית בהו דלא היה שם טומאה מעולם. דאין קוברין שם. משא\"כ אינך ב'. א\"ג הנך כולה י' מדור נינהו. ואפ\"ה אין חוששין שם לטומאה. אבל אינך תרתי. אינן מדור כלל. דאפי' אצטבא הוא רק מושב לפני הבית. ואמר מהו' משה טארנער נ\"י. דכמו מסכת כלים נכנס בטומאה ויצא בטהרה. כ\"כ אהלות שמדברת מטומאת מת ומאהליו הטמאים פתח בטומאה ומסיימת בטהרה. דהיינו באהלים הטהורים ובח\"י פרקים. ע\"ש חי חי הוא יודוך:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Oholot/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Oholot/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..f54208839ad121bf05048aec32da9d949c9a1e30
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Oholot/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,3533 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Oholot",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Oholot",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "שנים טמאים במת
כלומר מצינו באדם וכלים שנטמאו במת. דרק ב' מהן שנטמאו זב\"ז. א' טמא טומאת ז' וא' טמא טומאת ערב. ואדם או כלי שנגע בהב'. נשאר בטהרתו. ודע דמת דתני בכל פרקן לאו דוקא מת שלם אלא ר\"ל כל אחד מהטומאות שמגוף המת. ואפי' עצם כשעורה. או כזית מבשרו או רביעית מדמו. דכולן הן אבי אבות ומטמאין אדם וכלים בטומאת ז'. וכן ברוב דוכתי במכילתין:"
+ ],
+ [
+ "שנים טמאין טומאת שבעה
ר\"ל וכ\"כ מצינו אופן באדם וכלים שנטמאו במת. ששנים מהנטמאים זב\"ז טמאין טו\"ז וכו':"
+ ],
+ [
+ "שלשה טמאין טומאת שבעה
ר\"ל וכ\"כ מצינו לפעמים אופן באדם וכלים שנטמאו במת זב\"ז שג' מהנטמאים טמאים טו\"ז וכו'. והשתא מפרש תנא כל הג' בבי:"
+ ],
+ [
+ "אדם הנוגע במת טמא טומאת שבעה
דמת הוא אבי אבות. ואדם הנוגע בו הוא אב וכל אב הטומאה שמחמת מת טמא טומאת ז':"
+ ],
+ [
+ "טמא טומאת ערב
מדאינו רק ראשון [אבל כלי שנגע בהאדם שנגע במת טמא טו\"ז וכסי' ח']. מיהו כל זה שלא בחיבורין. אבל בחיבורין . דהיינו שנגע ב' בהא' בשעה שנגע א' בהמת אז בין שהב' אדם או כלי. גם הב' טמא טו\"ז מדרבנן. אבל רק לתרומה וקדשים. ואסור ליגע בהן עד שיספור ז' ימים ויזה בג' וז'. אבל נזיר אינו סותר נזירתו עי\"ז והעושה פסח בשאירע לו כך מותר לעשות פסחו בראשון אחר שהעריב שמשו. ואע\"ג שאינו רשאי לאכול פסחו. הרי אכילת פסח אינו מעכב [ועי' נזיר דמ\"ב ב ופסחים צח\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "כלים הנוגעים במת
הן אבי אבות. מדכתיב בחלל חרב. והרי מלת חרב מיותר. אלא קרא אתא לאשמעינן. דחרב שנהרג בו אדם דינו כהחלל עצמו להיות אבי אבות. מדנגע בהנהרג בשעת מיתה. מיהו להרמב\"ם והר\"ב חרב מתכות לאו דוקא. אלא כל כלי שנטמא במת. נעשה אבי אבות. חוץ מכ\"ח שאינו נעשה רק ראשון. אולם לראב\"ד ורש\"י ור\"ת. דוקא בכלי מתכות דומיא דחרב. אמרינן דדינו לענין טומאה כחלל להיות אבי אבות [ועי' ביבקש דעת סי' ח']. והא דקיי\"ל חרב כחלל. לאו דוקא שנגע במת. אלא אפי' נטמא על ידו בטומאת אהל [כתוס' שבת די\"ז א' ד\"ה ועל]. וכיון שדין הכלי שנטמא במת. הוא כטומאת המת בעצמו. לפיכך גם לענין זה דינו כהמת בעצמו שאם הכניס כלי זה שנטמא במת לשום אהל. חוזר הכלי ומטמא כל אשר באהל. דהו\"ל כאילו הכניס המת לאהל זה [תוס' נזיר נג\"ב. וכן כתב הר\"ב במכילתין פי\"א מ\"ח]. וכ\"כ כלי שנטמא במת מטמא גם לאדם שנשאו. כאילו נשא המת בעצמו [תוס' חולין ע\"א ב' ד\"ה בלע. ואילה\"ק לתוס' מלקמן [פט\"ז מ\"א] דמצרכינן ג' תנאים שיתטמא האיכר שנשא המרדע שנטמא מדהאהיל על המת. א' שיהיה לכל הפחות היקף המרדע טפח. ב' שבשעה שנשא האדם המרדע האהיל המרדע אמת. ג' רק משום גזירה טימאו האדם הנושא. ול\"ל כולה האי. הרי בלאו כל הנהו נטמא האדם מדנשא כלי שנטמא במת. י\"ל דלמ\"ד חרב כחלל גם לטמא במשא. ס\"ל דחרב כחלל רק בכ\"מ. משא\"כ מרדע. וכן משמע מתוס' [שבת די\"ז א' ד\"ה ועל]. ולפ\"ז לרמב\"ם ור\"ב ודעימיה דס\"ל דכל כלי דינו כחלל. ע\"כ דס\"ל דעכ\"פ אמ\"ט במשא]. אולם להרמב\"ן פרשת חוקת. רק לענין מגע ומשא אמרינן בכלי חרב כחלל. אבל עכ\"פ אין הכלי מטמא באהל. ולהרמב\"ם [פ\"ה מטו\"מ הי\"ג] רק לענין מגע אמרינן חרב כחלל. אבל לא לענין שיטמא במשא ואהל [וערתוי\"ט לקמן פט\"ז מ\"א ד\"ה אקפח ועמ\"ש בס\"ד בפירושינו פי\"ח מ\"ח. וכלים פ\"ט סי' ה' דלענין בוקע ועולה לכ\"ע אין דינו כחלל וזה דלא כתוס' [חולין ע\"א ב' ד\"ה כי]. ולאאמ\"ו הגזצוק\"ל בכל גוונא אין צריך הזאה ג' וז' רק הנטמא במת עצמו. ולא אמרינן חרב כחלל רק לענין טומאה שיהיה טטו\"ז אבל לא שיהיה צריך הזאה. וכן כתב גם הרמב\"ן פרשת חוקת. וכן נ\"ל ראיה ברורה מש\"ס [חולין ע\"א ב'] דבבלע טבעת שנטמא במת. קאמר טובל ואוכל בתרומה. משא\"כ התם בנטמא באהל המת נקט הזה ושנה וטבל ודו\"ק. אולם רבעת\"ס [נזיר דנ\"ד ב ד\"ה ת\"ש] כתבו דהנטמא בכלי שנטמא במת צריך הזאה ג' וז'. [ועמ\"ש בס\"ד פ\"ח דטהרות סוף מ\"ג] דרוב רבותינו ס\"ל כתוס'. מיהו לכ\"ע לאו לכל מילי אמרינן חרב כחלל. דהרי נזיר אין מגלח עליו כשנטמא בו [כרמב\"ם נזירות פ\"ז ה\"ח]. וכ\"כ אין חייב כרת וקרבן בנטמא בכלי זה ונכנס למקדש או אכל קדש [כהראב\"ד פ\"ג מביאת מקדש ה\"ג ורק להרמב\"ם שם חייב]. וכן מותר להכהן להטמא בהכלי ההוא. ולא הו\"ל כהמת עצמו [רמב\"ם פ\"ג. מאבל ותוס' נזיר נ\"ד ב' ותוס' חולין ק\"ד א ד\"ה תלה]. אולם ביו\"ד [ס\"ס שס\"ט] מייתי י\"א שיש לכהן ליזהר בזה:"
+ ],
+ [
+ "וכלים בכלים
נעשין רק אב:"
+ ],
+ [
+ "טמא טומאת ערב
מדאינו רק ראשון. וה\"ה דהוה מצי למנקט אדם שנטמא במת נעשה אב. וכלים שנגעו באדם זה. ג\"כ נעשין אב כמותו. דכל כלי שנטמא במת או באדם שנטמא במת. הרי הוא כהמגיע. וכשחזרו כלי או אדם ונגעו שוב בכלי זה שנעשה כהמגיע הרי הנוגעים הללו טמאים רק טומאת ערב. רק דבעי תנא למנקט שהיו ב' הנגיעות הראשונות שניהן בכלים כדי לאשמעינן רבותא. דאע\"ג דכלים הראשונים שנגעו בהמת נעשו אבי אבות כהמת עצמו. אפ\"ה הכלי שחזר ונגע בהכלי הראשון לא נעשה אבי אבות ככלי הראשון. דרק אדם אב עושה לכלי שנטמא בו כיוצא בו אבל לא כלי שנגע בכלי [ועמ\"ש בש\"ד סי' ט\"ז בשם רב\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ואדם בכלים וכלים באדם
ג\"כ נעשין אב. דכלי שנגע באדם או בכלי שנטמא במת. נעשה אה\"ט:"
+ ],
+ [
+ "השפוד התחוב באהל
היינו באהל הנעשה מיריעת צמר או פשתן וכדומה. דאהל כזה. כל זמן שהמת בתוכו. כולו אבי אבות. מטעם חיבורין. וכשיצא המת מתוכו. צד פנימי הוא אבי אבות. ככלים שנגעו בהמת. וצדו החיצון של האהל הוא ככלי שנגע בכלי שנגע במת [כלקמן פ\"ז מ\"ב עי' ביבקש דעת סי' ח'] ושפוד זה שתחוב בשפת התחתון של האהל מבחוץ. כעין יתידות האהלים כדי לחזק בארץ היריעה הפרוסה שלא יפריחס הרוח למעלה. וא\"כ הרי נגע השפוד בהאהל. ונעשה אבי אבות כהאהל. דמדמחובר להאהל ותקוע בו דיינינן ליה כהאהל עצמו. ולא ככלי שנגע בהאהל:"
+ ],
+ [
+ "האהל והשפוד
שניהן אבי אבות:"
+ ],
+ [
+ "ואדם הנוגע בשפוד
נעשה אב:"
+ ],
+ [
+ "וכלים באדם
נעשה ג\"כ אב כהמגיע:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו אין האהל מתחשב
דהשפוד לאו משום דנגע בהאהל טטו\"ז. דא\"כ היה האדם שחזר ונגע בהשפוד טטו\"ע. ככל אדם שנגע בכלי שנטמא בכלי שנטמא במת. אלא משום דחשבת להשפוד כחלק מן האהל. להכי הוא אבי אבות כמותו. אבל אנחנו רק נוגעים בעינן למחשב שנטמאו זמ\"ז. והרי הכא הוה כאילו נטמא השפוד בהמת עצמו. ואפי' תוקמא שתחב השפוד בהאהל אחר שיצא המת מתוכו. אפ\"ה לאו משום שנגע בהאהל מטמאת ליה לשפוד טו\"ז ומשוית ליה אבי אבות. דהרי מיד כשיפריש שוב השפוד מהאהל אינו רק אב. ורק כל זמן שתחוב בהאהל הוא כחלק מהאהל [ככלים פי\"ח מ\"ז ופכ\"ז מ\"ט וי'] והרי האדם שנגע בהשפוד דמטמאת ליה טו\"ז. ע\"כ שנגע בהשפוד בעודו תחוב בהאהל. דאם לאחר שהוציאוהו משם אז אפי' הי' תחלה השפוד תחוב בהאהל בעוד שהמת בתוכו אפ\"ה לאחר שהוציאוהו משם ונשתנה. אינו רק אב [ככלים פכ\"ז מ\"ט וי'] ואדם הנוגע אז בהשפוד אין לנו לטמאו רק טו\"ע. אע\"כ דאוקמת לה שנגע האדם בהשפוד בעודו תחוב בהאהל הרי אז נחשב השפוד כגוף האהל. ואיך נחשוב האהל עצמו בין המגיעים:"
+ ],
+ [
+ "אדם וכלים מיטמאין במת
ר\"ל לפי מה שאמרנו במשנה א' ב' ג'. למדנו שבין אדם ובין כלים אפשר שיתטמאו במת. אבל חומר וכו':"
+ ],
+ [
+ "וכלים מבאדם
לרב\"א זצוק\"ל ה\"ק הא דנקיטנא במשנה ב' כלים במת וכלים בכלים הרי כולם טטו\"ז. ולא נקיטנא כלים במת ואדם בכלים טטו\"ז. ואדם באדם טטו\"ע. או הול\"ל אדם במת וכלים באדם טטו\"ז. וכלים בכלים טטו\"ע. ה\"ט. משום דסדר חומרתן נקיטנא להו. להכי ברישא בעינא לאשמעינן חומר דכלים מבאדם. לפיכך נקט בבבא דשנים במת. אדם במת ואדם באדם. הרי רק ב'. ויש בזה חומר בכלים. דהוה ג'. דהיינו כלים במת. וכלים בכלים. וכלים או אדם בכלים. והדר נקיטנא כיצד ד' לאשמעינן חומר דאדם מבכלים. שכל זמן שהוא באמצע. הן ד':"
+ ],
+ [
+ "שהבלים שלשה
כמשנה ב':"
+ ],
+ [
+ "והאדם שנים
כמשנה א':"
+ ],
+ [
+ "הן ארבעה
כמשנה ג':"
+ ],
+ [
+ "ושאינו באמצע חן שלשה
כמשנה ב'. מיהו בחיבורין אפי' אלף בין אדם בין כלים כולן טמאין. אבל אוכלין שנגעו זב\"ז אפי' בחיבורין עד המת. הרי דינן כנגעו בחיבורין בשאר אה\"ט. ומונין בהן ראשון ושני. ועוד יש חילוק בין אדם וכלים לאוכלים. דבאוכלין אפי' אותו שנגע במת עצמו אינו נעשה אב. ורק רש\"י ס\"ל [פסחים י\"ז א' ד\"ה רבינא. וגם תוס' שם וחולין קכ\"א א' ד\"ה זרעים] דרק לענין שיטמא אדם וכלים אמרינן דאין אוכלין ומשקין נעשין אב. הא לענין ראשון ושני מחשבו שפיר אב [ועמ\"ש בס\"ד ספ\"ק דטהרות]:"
+ ],
+ [
+ "אדם ובגדים מיטמאים בזב
ר\"ל בין אדם ובין בגדים אפשר שיתטמא מהזב. אבל חומר וכו'. ורבינו רב\"א זצוק\"ל כתב דלהכי נקט זב הכא מדדמי זב למת בענין הטומאות שנזכרו במשניות הקודמים במת. אלא שבזב חסר א' במנין הטומאות מבמת. שכל שיש במת ב'. יש בזב א'. כגון אדם במת ואדם באדם. הרי במת. ואילו בזב. אדם הנוגע בו אינו חוזר ומטמא אדם. אפי' בעודו בחיבורין. וכל שבמת ג'. יש בזב רק ב'. וכל שבמת ד'. בזב יש רק ג'. וכולהו שמעינן ממתניתין שלנו. דקתני שאדם הנוגע בזב מטמא בגדים. משמע אבל לא אדם. הרי רק א'. ומדהנך בגדים אמ\"ט תו להלן והרי במת אדם שנטמא במת וכלים באדם עדיין היו הכלים מטמאין אדם או כלים ש\"מ דבזב דוגמת מת. אמ\"ט רק ב'. ומדקתני בסיפא שהבגדים הנושאין את הזב מטמאין אדם לטמא בגדים שעליו דהנך בגדיו שניים אמ\"ט תו להלן והרי במת כלים במת ואדם בכלים וכלים באדם הרי כלים השניים מטמאין תו בין אדם או כלים. שמעת מינה דבזב דוגמת מת אמ\"ט להלן רק ג':"
+ ],
+ [
+ "מטמא בגדים
שלובשן בשעת מגעו בזב. וה\"ה שאר כלים שנוגע באותה שעה. רק נקט בגדים לאשמעינן דכלים שנוגע בשעת מגעו בזב מיירי. וכדאמרן בסי' כ'. מיהו אפי' בשעת מגעו בזב. אין האדם הנוגע בהזב מטמא אדם וכ\"ח. וגם שאר כלים ובגדים שנגע האדם בשעת מגעו בזב. או שלובשן באותה שעה אינן חוזרים ומטמאין שוב לכלים אחרים אפילו באותה שעה שנגע האדם בהזב. דאין דין חיבורין בזב. דדוקא כלים ובגדים הראשונים שנוגע האדם בשעת מגעו בהזב יש בהן דין טומאה בחיבורין ולא בכלים השניים. ואילו במת אדם שנגע במת וכלים שחזרו ונגעו בו מטמאין עד שלישי אפי' בלי חיבורין [ועי' לעיל בבועז רסי' א']:"
+ ],
+ [
+ "ואין בגדים הנוגעין בזב
או שנשאן הזב:"
+ ],
+ [
+ "מטמאין בגדים
דאפי' קודם שפירש מהזב הראשונים רק ראשון ולפיכך הכלים שחוזרים ונוגעים בהראשונים שטימאן הזב. טהורים לגמרי. דאין כלי מק\"ט רק מאה\"ט:"
+ ],
+ [
+ "שהבגדים הנושאין את הזב
שישב עליהן בשעה שלבשן. או שישב עליהן בלי שלבשן. וה\"ה שאר כלים שראויין למשכב או למושב. רק נקט בגדים לאשמעינן דבכלים הראויין למשכב ומושב מיירי. דהרי בגדים כשלובשן הוא יושב עליהן. ואין אומרים להזב שיושב עליהן עמוד ונעשה מלאכתנו:"
+ ],
+ [
+ "מטמאין אדם
לטמא כלים ובגדים שנוגע האדם בשעה שנוגע או נושא המושב. ואפי' כבר פירש המושב מהזב. והיינו משום דכל משכב ומושב הוא אה\"ט אפי' לאחר שפירש הזב ממנו:"
+ ],
+ [
+ "ואין אדם נושא את הזב
ואפי' נגע הנושא בהזב אז ג\"כ:"
+ ],
+ [
+ "מטמא אדם
או כ\"ח. אפי' קודם שפירש מהזב. אבל שאר כלים מטמא האדם הנוגע או נושא הזב באותה שעה. וכדתנן [זבים פ\"ה מ\"ב]. הטמא מלמעלה והטהור מלמטה מטמא שנים ופוסל א':"
+ ],
+ [
+ "אדם אינו מטמא עד שתצא נפשו
דהיינו עד שאין בו רוח חיים באפו [כיומא פ\"ה א'] שנאמר הנוגע במת בנפש אדם אשר ימות. דמדכתיב כפול מת אשר ימות משמע שכבר יצא נפשו לגמרי. ורק מדלא כתיב אשר מת. ש\"מ דאפילו מפרכס עדיין דינו כמת:"
+ ],
+ [
+ "ואפי' מגוייד
מחותך. ולרש\"י [יבמות ק\"כ ע\"א] היינו דהוא מלא פצעים וחבורות. והוא מלשון גודו אילנא. ולערוך מגוייד היינו לשון גיד. ר\"ל שהוסר או נפתח גיד מגידיו. וכך כתב הרא\"ש מחותך הוורידין. ול\"מ היה נ\"ל דאי מגויד לשון חתוך הוא [אבי לא מלשון גיד] היינו שנחלק גופו לרחבו לשנים [וזהו כוונת הרמב\"ם [ספ\"א מטו\"מ] וז\"ל שנחלק בטנו. דאי\"ל דכוונת רבינו שנחלק לארכו דהיינו שנבקע בטנו ליתא דזה ודאי יכול לחיות [כחולין נ\"ז א']. א\"נ דמלת מגוייד ר\"ל שנחתכו בו ב' הסימנים [כי\"ד סי' ש\"ע]. וכל הנך אף שודאי לא יחיו עכ\"פ בעלי שכל הם. והם בכלל החיים עדיין:"
+ ],
+ [
+ "ואפי' גוסס
בח\"מ [רי\"א ס\"ב] פי' מלת גוסס. דהיינו שסמוך למיתה עולה בגרונו ליחה. שע\"י מיצר לו הנשימה. אולם באה\"ע [קכ\"א ס\"ד] פי' יותר. דמלת גוסס הוא תרגומו של חזה. ור\"ל משום שבשעת מיתה החזה משמעת קול מחמת שכלי הנשימה צרים אז. ול\"מ נ\"ל דגוסס הוא לשון צד. דתרגומו של כסלים שהן מהצד של הגוף הוא גססיא. ור\"ל אדם דמצדד אצדודי מהחיים למות. א\"נ משום דאותו אדם מנתח נתוח כל חלקי הרכבתו. וכמו שמתרגם הפסוק של וירד העיט על הפגרים על גססיא. וקמ\"ל בהא דאע\"ג שרוב גוססין למיתה. אפ\"ה מדעדיין בשכלו ואפשר שיחיה עוד. לא אזלינן בכה\"ג בתר רובא:"
+ ],
+ [
+ "זוקק ליבום
דיבמתו אסורה כל עוד שיחיה:"
+ ],
+ [
+ "ופוטר מן היבום
שכשמת והניח בן מגוייד או גוסס. אין אשתו זקוקה להיבם:"
+ ],
+ [
+ "מאכיל בתרומה
כשאמו ישראלית אלמנת כהן. אז כל עיר שבנה ממנו שהוא מגוייד או גוסס חי. מותרת לאכול תרומה:"
+ ],
+ [
+ "ופוסל בתרומה
כשאמו בת כהן אלמנת אביו ישראל אז כל עוד שבנה כזה עדיין חי. אינה שבה לבית אביה לאכול תרומה:"
+ ],
+ [
+ "ובן בהמה וחיה אינן מטמאין
טומאת נבילות [אב\"י במגע ובמשא]:"
+ ],
+ [
+ "עד שתצא נפשם
וכ\"ש שרץ הקל בטומאתו מדאין בו אפילו טומאת משא. ואת\"ל דמה\"ט לא הו\"ל נמי למנקט נבילה. דג\"כ כ\"ש ממת דחמור מכולן שמטמא באהל. י\"ל דה\"ט דקמ\"ל דלא תימא דוקא אדם דאית ליה מזלא [כב\"ק דב\"ב ושבת נ\"ג ב'] ויכול שוב לחיות אף שהוא גוסס. אבל שאר בע\"ח לא. קמ\"ל. והא דלא תני במשנתינו גם עוף. ה\"ט משום דבין שהוא מין טהור או טמא. אין בו טומאת נבילות. רק במין טהור בבית הבליעה. ובזה לא שכיח שיבלענו חי:"
+ ],
+ [
+ "הותזו ראשיהם
שהותז המפרקת ורוב בשר עמה:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שמפרכסים
ה\"ה באדם לענין הנך דיני דלעיל דהיינו לענין טומאה ויבום וכו' בכולן אם הותז ממנו ראשו. אע\"ג שמפרפר עדיין. אפ\"ה דינו כמת:"
+ ],
+ [
+ "כגון
ר\"ל הא למה זה דומה:"
+ ],
+ [
+ "שהיא מפרכסת
שאין בו חיות כלל ואפ\"ה מטמא [אב\"י ל\"מ הייתי אומר דהמשל מזנב הלטאה לא בא לאשמעינן אלא הטעם מפני מה הפרכוס אינו סי' החיים ואמאי מטמא. ע\"ז אמר דתנועת הפרכוס הוא כרפרוף של זנב הלטאה שנפרד מהגוף לגמרי אפ\"ה טבעו שמפרכס עוד אלמא דהפרכוס הזה אינו כלל סימן חיים רק תנועות שגרונא הוא קראמפף בל\"א. ועי' ברמב\"ם ותמצא יסוד גדול בחכמת הטבע] אם הוא כעדשה. מדיש בו בשר עצם וגיד אף שהלטאה עדיין חי הוא:"
+ ],
+ [
+ "האיברין
של מת נבילה ושרץ שנשנו לעיל. אולם לא נקרא אבר רק כשיש בו בשר עצם וגיד. והעצם שלם:"
+ ],
+ [
+ "מטמאין טומאתן
ר\"ל אפילו אין בכל האבר כזית. אפ\"ה אם הוא ממת מטמא במגע. משא. ואהל. ואם הוא מנבילה מטמא במגע ובמשא. ובשרץ אפי' אין כל האבר כעדשה אפ\"ה מטמא במגע. והא דלא נקט נמי אבר מן החי מאדם בהמה ושרץ. דהרי גם הם אין להם שיעור כל א' לפי טומאתו [כרמב\"ם כ\"ב מטו\"מ ה\"ג וני\"ב מאה\"ט ה\"ג ופ\"ד מאה\"ט ה\"ד] ה\"ט משום דכל הנך דנקט תנא יש עכ\"פ בבשרן שיעור [אב\"י וכמו דרמז במשנתינו אפי' פחות מכזית וכו'] במת ונבילה בכזית. ובשר שרץ מת בכעדשה. משא\"כ אמה\"ח של כל הג'. בשר הפורש מאמה\"ח של כל הג' טהור לגמרי. ואפי' יש בו יותר מכשיעור [וכ\"כ עצם וגיד הפורש מן אמה\"ח של כל הג' טהור]:"
+ ],
+ [
+ "שלשים בפיסת הרגל
ר\"ל בהפרסה שהאצבעות מחוברות בה דהיינו ששה וכו':"
+ ],
+ [
+ "ששה בכל אצבע
שבכל אצבע שם אפי' באצבע הקטנה שברגל יש ששה עצמות בכל אורך הפרסה:"
+ ],
+ [
+ "עשרה בקורסל
קנעכעל בל\"א. והוא מקום חיבור הפרסה לעצם הארוך התחתון שברגל. שמפסיק בין הפרסה להברך:"
+ ],
+ [
+ "שנים בשוק
הוא העצם הארוך התחתון הנ\"ל. והוא הנקרא בבהמה בלשון הגמרא ארכובה הנמכרת עם הראש [כחולין ע\"ו א] אבל רק כשמחובר עדיין בו הפרסה התחתונה נקרא כן:"
+ ],
+ [
+ "חמשה בארכובה
קניא בל\"א והוא מקום חיבור עצם התחתון הארוך עם העצם האמצעי הארוך שברגל [אב\"י הנקרא ירך]:"
+ ],
+ [
+ "אחד בירך
הוא העצם האמצעי הארוך. שבתחתיתו יש הברך:"
+ ],
+ [
+ "שלשה בקטלית
הוא העצם שלמעלה מעצם הארוך השני כנ\"ל וזה עצם השלישי שבאורך הרגל הוא סמוך למתנים. ונקרא בלשון הגמ' בוקא דאטמא:"
+ ],
+ [
+ "אחד עשרה צלעות
שיוצאות בכל צד מהשדרה:"
+ ],
+ [
+ "שלשים בפיסת היד
היינו בכל אורך פיסת היד. וכלעיל בהרגל:"
+ ],
+ [
+ "שנים בקנה
הוא העצם הארוך המחובר לפיסת היד:"
+ ],
+ [
+ "ושנים במרפק
עללענבאגען בל\"א והוא מקום כפיפת הזרוע:"
+ ],
+ [
+ "אחד בזרוע
הוא עצם הארוך העליון של היד והוא בין העללענבאגען להכתף:"
+ ],
+ [
+ "מאה ואחד מזה
הוא הסך הכל מכל העצמות שמנה התנא עד עכשיו מצד א' של הגוף:"
+ ],
+ [
+ "ששה במפתח של לב
הן עצמות החזה שסוגרים תחתם הלב הטמון בין כנפי הריאה משלש רוחות. וכל פנימיות חלול החזה מגונן עם אותן ו' העצמות:"
+ ],
+ [
+ "וחמשה בנקביו
הם העצמות שמסבבי' נקבי האחוריי' והשתן. ונקראין בעקקען בל\"א [ומהר\"ב משמע דרק על העצמות שמקיפין גיד השתן קאי. ואפ\"ה נקט נקביו לשון רבים. מדיש באמצע הגיד קליפה דקה כקליפת השום המבדלת בין מהלך השתן למהלך הזרע וכדאמרינן בש\"ס [בכורות מ\"ד ב']:"
+ ],
+ [
+ "כל אחד ואחד מטמא
אבל כל אבר שאין בו עצם כלשון וכליות ולב וטחול וגיד השתן וכדומה. דינן כשאר בשר דדוקא כשיש בבשרן כזית מטמא במגע משא ואהל. ואותן העצמות שיש באשה יותר מבאיש דהרי יש אומרים שיש באשה רנ\"ב עצמות וי\"א שיש בה רנ\"ג עצמות [כבכורות מה\"א] ולהרמב\"ם היה הגירסא שם בש\"ס רנ\"א עצמות. הרי כל עצמו' שיתירות באשה מבאיש מטמא רק במגע ובמשא אבל לא באהל [רמב\"ם פ\"ב מטו\"מ ה\"ז]. וכן כל אצבע יתירה. אם יש בה צפורן. אז אפילו אינה עומדת בשוה עם שאר האצבעו' או בעומדת בשוה עם שאר האצבעות אפי' אין בה צפורן הרי הוא כשאר אברים אבל בתרתי לריעותא אם אין בו כזית בשר מטמא רק מד\"ס במגע ובמשא ולא באהל [רמב\"ם שם ה\"ז. וצ\"ל דהרמב\"ם מיירי באצבע של נפל. דאי באצבע של אדם גדול איך כתב הרמב\"ם שטומאתו מד\"ס. הרי יש בכל אצבע לכה\"פ עצם כשעורה שמטמא במגע ובמשא מהלממ\"ס. ודנימא גם הכא שהרמב\"ם קורא להלממ\"ס ד\"ס [כמ\"ש רכ\"מ ריש אישות] הכא א\"א לומר כן דהרי כ' אח\"כ ולמה גזרו וכו'. ואי בהלממ\"ס קאמר לא שייך להקשות למה גזרו]. ומה\"ט נ\"ל דנקט הך דינא הכא. אף דכבר שמעינן כן במשנה ז'. אלא לדיוקא נסבה דדוקא הנך איברים שנשנו לעיל מטמאין מדאורייתא במגע ובמשא ובאהל. הא יותרת שיש בו ב' לריעותא כלעיל אמ\"ט כלל מדאורייתא. א\"נ נ\"ל דמשו\"ה הדר ונקט דין האברים הכא. ה\"ט משום דבעי למתני סיפא דבאין עליהן בשר כראוי מטמאין עכ\"פ במגע ובמשא. הא בנבילה ושרץ באין עליהן בשר כראוי טהור מכלום [וכלקמן סי' ס\"א]. ונ\"ל עוד דהא דנקט תנא רק מנין אברי אדם ולא גם מנין אברי בהמה ושרץ. ה\"ט. משום דכל עיקר המנין דנקט תנא באברי האדם. היינו רק לאשמעינן דרק אותן שנמנו מטמאו במגע משא ואהל. הא יותרת לא וכדאמרן. אבל נבלה ושרץ אף יותרת שבהן. כל שיש בו בשר וגיד ועצם מטמא טומאתו וכמשנה ז'. א\"נ דלהכי נקט רק מנין של אברי אדם משום דבעי למתני בפרק הבא. דרוב מנין עצמות מטמאין באהל משו\"ה אשמעינן הכא כמה הן כל אבריו. משא\"כ בבהמה ושרץ. הרי אין נ\"מ כלל בשנדע מנין אבריהן:"
+ ],
+ [
+ "אימתי בזמן שיש עליהן בשר כראוי
והיינו שמשערין שאם היה האבר מחובר באדם חי. והיה בשר ניטל מעל העצם והיה נשאר רק כל כך בשר על העצם עד שהיה יכול להתרפאות על ידו. וישוב להתכסות בבשר כמו שהיה והיינו מעט פחות מכזית [כהר\"ב רפ\"ז דנזיר] היינו בשר כראוי. ואפי' נשאר תוך העצם רק מוח כשיעור הזה. ואינו מקשקש בתוכו מהני [רמב\"ם פ\"ב ה\"ב ופ\"ב מאה\"ט הי\"א ופ\"ד שם ה\"ט]. מיהו בכלל בשר כראוי. היינו שנשאר בו גידו. דאל\"כ שוב לא יתכסה כולו עם בשר [אב\"י ולפ\"ד מרומזים במלת כראוי ב' דברים. א) אופן הכמות מעט פחות מכזית [עי' כלים פ\"ק מ\"ה]. ב) התואר האיכות שיהיה מחובר ע\"י גיד. גם נכלל בו בענין הבשר עצמו שיהיה בשר יפה לא שהרופא גרדו]."
+ ],
+ [
+ "מטמאין במגע ובמשא
משום עצם כשעורה שבו. וזה רק באבר מת. דרק עצם כשעורה ממת מטמא עכ\"פ במגע ובמשא. הא אבר מנבילה ושרץ. בין מחי או ממת. אם אין עליו בשר כראוי טהור מכלום. [ונל\"פ דשיעור בשר כראוי בשרץ. היינו מעט פחות מכעדש']. וכ\"כ בשר הפורש מאדם בהמה ושרץ. והן חיים. טהור מכלום. וכ\"כ עצם הפורש מאדם חי או מנבלה ושרץ אפי' הן מתים טהור מכלום. ורק בשר כזית מנבילה. או בשר כעדש' משרץ. מטמא כל א' בטומאתו"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אלו מטמאין באהל
הקדמת פ\"ב מונה בפרקן כד דברים שמטמאין במת. יג מטמאין במגע ובמשא ובאהל. יש מהן מדאורייתא ויש רק מד\"ס. והיינו הנך דתני להו בפרקן משנה א' וב'. חוץ מלא תרווד רקב דתני במשנה א'. ומלא תרווד ועוד עפר קברות דתני במשנה ב'. הנך ב אינן בכלל י\"ג הנ\"ל דמטמאין רק במשא ואהל אבל לא במגע. מדא\"א ליגע בכל הפירורין שבהשיעור כולן כאחד. ז' מהכ\"ד הנ\"ל מטמאין רק במגע ומשא ולא באהל והיינו הנך דחשיב להו במשנה ג'. ב' מהן מטמאין רק במגע ואהל ולא במשא. והיינו הנך דחשיב ותני במשנה ד' [כל זה דברי רב\"א בתוספת מעט]:",
+ "והא דלא תני נמי דמטמא במגע ומשא. היינו טעמא משום דאז הוה משמע דדוקא בשיש בהן השיעור האמור במשנתינו מטמא במגע ובמשא. והרי הא ליתא. דבאמת למגע ומשא סגי בבשר ועצם שיעור זוטא [כמבואר במשנה ג'] והרי כל הנך דתני במשנה א' וב' טומאת בשר ועצם הן. מיהו מגע בלא זה לא הוה מצי למנקט הכא מדחשיב תרווד רקב וקברות דאינו מטמא במגע:"
+ ],
+ [
+ "המת
מת שלם אפי' אין בו כזית בשר. וכגון שהוא נפל. ואע\"ג דעכ\"פ יש בו בשר כראוי לכל הפחות לאבר אחד הרי עכ\"פ אין בו עדיין שום גיד. ובכה\"ג אינו בכלל בשר כזית ממת וגם לא בכלל אבר ממת מדאין בו גיד. ואפ\"ה מטמא באהל:"
+ ],
+ [
+ "וכזית מן המת
כזית בשר ממת:"
+ ],
+ [
+ "וכזית נצל
בשר מת שנמוח לליחה:"
+ ],
+ [
+ "ומלוא תרווד
כף מחזיק מלא חפניים:"
+ ],
+ [
+ "רקב
בשר מת שנרקב לאחר שכלה ליחותו ונעשה אפר. ודוקא שנקבר ערום. מוקף בארון אבן. דאז אין דבר אחר מעורב בהאפר. וגם לא היה חסר אבר בהמת. אז מלא תרוד מאפר זה מטמא במשא וגם באהל כשהאהיל על שיעור כזה [וט\"ס יש ברתוי\"ט שהזכיר רק משא. והרי המשנה מתחלת ואלו מטמאין באהל]:"
+ ],
+ [
+ "
או או קתני. ואפילו אין בשר עליהן. וגם כל א' אינו מחזיק רובע:"
+ ],
+ [
+ "שיש עליהן בשר כראוי
ובכלל בשר כראוי היינו שהבשר מקושר בגיד:"
+ ],
+ [
+ "רובע
רובע הקב. והוא כשיעור ו' ביצים. ולא נקט לוג מדהוא מדת הלח:"
+ ],
+ [
+ "עצמות מרוב הבנין או מרוב המנין
רוב בנין היינו רוב עצמות הגדולות שהגוף נבנה על ידן בקומתו. והן השוקיים והירכיים והצלעות והשדרה. מיהו שדרה כבר תנינן לה שכשהיא שלימה. ואפי' קטנה משיעור רובע מטמא באהל. אבל רוב בניינו דתנינן הכא היינו ב' שוקיים וירך א' [כבכורות דמ\"ה א']. [וכבר אמרנו בפ' א' סי' מ\"ז בס\"ד דשוק דמכילתין היינו העצם הארוך שמחובר להפרסה שנקרא במקום אחר ארכובה הנמכרת עם הראש]. ורוב מניינו היינו קכ\"ה עצמות. אפי' הן קטנים כפרקי ידים ורגלים וכדומה. וכשהרוב בנין או רוב מנין הן עצמות שלימות. מטמאין באהל אף שאין בהן רובע. וכסיפא דמתניתין. מיהו הכא מיירי שהן עצמות שבורות. ור\"ל שאין בהרובע עצמות שלימות רוב בנין או רוב מנין רק חסר מכל א' קצת. אז דוקא בשמחזיק זה או זה רובע מטמא באהל:"
+ ],
+ [
+ "ורוב בנינו ורוב מנינו של מת
היינו ב' שוקיים וירך א' שלימין שהן רוב גבהו ורחבו של אדם. או קכ\"ה עצמות אפי' קטנות שלימות. שהן הרוב מרמ\"ח אברי האדם שנמנו לעיל סוף פ\"ק:"
+ ],
+ [
+ "אע\"פ שאין בהם רובע
ומשכח\"ל בנפל:"
+ ],
+ [
+ "כמה הוא רוב מנינו מאה ועשרים וחמשה
ק' וכי מניינא אתא לאשמעינן. וכי לא ידעינן דהרוב מהרמ\"ח שמנויין ספ\"ק הן קכ\"ה. אלא קמ\"ל דאפי' היה הגוף חסר או יתיר אברים אפ\"ה לא סגי בפחות. וא\"צ יותר מקכ\"ה עצמות. וכל המנויין במשנתינו זו מטמאין במגע משא ואהל. חוץ מתרווד רקב שאמ\"ט רק במשא ואהל ולא במגע מדא\"א שיגע בכל הפירורין ביחד. וגם באהל לא מטמא אם לא יאהל על כל התרווד ביחד. אף דבשאר השיעורין המנויין. כל שהשיעור גוף א'. כגון כזית בשר ממת וכדומה סגי בשהאהיל על מקצת השיעור:"
+ ],
+ [
+ "רביעית דם
שיצא כולו לאחר מיתה טמא מדאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "ורביעית דם תבוסה
תבוסה הוא לשון תערובות. ור\"ל שזב דם מהגוף בשעת מיתה. מקצת רביעית מחיים והשאר לאחר מיתה. וזה טמא רק מד\"ס [ועי' לקמן פ\"ג מ\"ה] ונקט תנא הכא תחלה רביעית דם דאורייתא. והדר נקט הך דטומאתו רק מד\"ס:"
+ ],
+ [
+ "ממת אחד
ר\"ל ודוקא שהרביעית דם ממת או הרביעית מתבוסה. הוא ממת א' טמא:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר משני מתים
דס\"ל דאפי' היה הרביעית מב' מתים טמא. ובדם תבוסה משכח\"ל שיצא מכל אחד חצי רביעית מקצתו מחיים. ומקצתו לאחר מיתה. ופלוגתייהו. היינו מדכתיב בטומאת דם נפשות מת. חסר וי\"ו במלת נפשת. לרבנן יש אם למסורת. כדכתיב נפשת. דהיינו נפש א' ולר\"ע יש אם למקרא. והרי קרינן נפשות. ומיעוט נפשות שנים [כסנהדרין דד\"א]. מיהו נ\"ל דגם לר\"ע דכל שיתר מב' גם ר\"ע מודה דאמ\"ט. והא דפליגי גם בתבוסה. היינו משום דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון [גיטין דס\"ד ב']:"
+ ],
+ [
+ "ר' עקיבא אומר כל שהוא
דמדמינן דם לעצמות. מה עצמות כשהן כולן יחד. א\"צ שיעור האמור בהן. דהיינו רובע. אף דם כשהוא כולו. א\"צ שיעור האמור בו דהיינו רביעית:"
+ ],
+ [
+ "וחכ\"א רביעית
דמה לעצמות שכן רובן טמא אף שאינן רובע. וכ\"ש כולן משא\"כ דם. אפי' הוא כל הדם שבגוף. אינו טמא רק ברביעית. א\"נ י\"ל דוקא עצמות דחמירי. שהרי עצם כשעורה אף שאינו באהל מטמא עכ\"פ במגע ובמשא. להכי כשהן כולן יחד א\"צ שעור האמור בהן. משא\"כ דם. הרי כשהוא פחות מרביעית אין בו טומאה כלל. י\"ל אפילו כשיש לפנינו כל דמו כשאין בו כשיעור טהור. א\"נ שאני עצמות שכל מניינם לפניך. אבל דם הרי א\"א שלא נשאר טפה ממנו בתוך הגוף ואין כולו לפניך:"
+ ],
+ [
+ "כזית רמה
מבשר המת שנתעפש ונתהווה תולעים:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר מטמא כבשרו
דנתהוה מבשר המת. שגם בחייו הוא רמה שנאמר אף כי אנוש רמה:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים מטהרים
דלא דמי לרקב שג\"כ נתהוה מהבשר. דרמה בריה חדשה היא:"
+ ],
+ [
+ "אפר שרופים
שנשרפו ע\"ג אבן. דאז אין בו תערובות עצים שהובערו תחת האבן:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים מטהרין
מטהרין לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "מלוא תרווד ועוד עפר קברות
הכא נמי שנקבר המת ערום ומוקף סביב בארון של אבן. רק דרכם היה לסייד הארון בפנים בסיד. ולפיכך ברוב הימים כשנרקב הגוף. נתפרר ג\"כ הסיד המועט שבדפנות הארון בפנים. ומתערב עם רקב גוף המת. ותערובות הזה נקרא עפר קברות. וה\"ה בנתערב במלוא תרווד רקב מעט מעפר אחר. דלא דמי להנקבר תחלה בכסותו או בארון עץ או בלבנים. דאינו מטמא משום רקב משום דחיישינן לתערובתן. וכ\"ש הכא דהרי יש בהרקבון תערובות. י\"ל שאני הכא דכבר חל שם טומאה על הרקבון מקודם שנתערב. ורק מדלא נתערב שם רק סיד שהוא מעט מאד נגד הרקב של כל גוף המת. שיערו חכמים שבתרווד ועוד תערובות זה. ודאי יש שם תרווד רקב מהמת מדאין הסיד רק מעט מאד. וטומאה זו מד\"ס היא. דמדאורייתא רק ברקב בלי תערובות כלל מטמא. אלא דחכמים גזרו הא אטו הא [עי' רמב\"ם פ\"ג מטו\"מ ה\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "אינו חבור לטומאה
דאינו מטמא במגע. מדאינו גוף א' וחיבורי אדם אינו חיבור [כפ\"ג מ\"ד] אבל למשא ואהל מצטרף אפי' לא נגבלו יחד [רמב\"ם פ\"ב מטו\"מ הי\"א]. מיהו דוקא תרווד רקב אמ\"צ לטמא במגע דמדדק כקמח. וא\"א שירד ?ד כל השיעור כל כך עד שיהא כל קרטון וקרטון מונח לבד. ויגע ביחד בכל א' מהן. אבל כשנגע בב' חצאי זיתים כאחת ודאי נטמא [כרמב\"ם פ\"ד הי\"ד מטו\"מ. ועי' מ\"ש בס\"ד בפירושינו חולין פ\"ט סי' נ\"ז שהארכנו בזה ועי' עוד מ\"ש שם בס\"ד מגילה פ\"ד סי' כ\"ב]. מיהו גם באהל דוקא בהאהיל על כולו ולא בהאהיל על מקצתו. אבל כשהטומאה גוף א'. אפי' כשהאהיל על מקצתו טמא [וכן מוכח לקמן פי\"ג מ\"ג]. וכל השנויין במשנה ב' מטמאין במגע משא ואהל. חוץ מרימה ואפר שרופים. אפי' לר\"א. ותרווד ועוד עפר קברות לד\"ה שמטמאין רק במשא ואהל אבל לא במגע מדאינן גוף א':"
+ ],
+ [
+ "וארץ העובדי כוכבים
ר\"ל גוש מחו\"ל שנכנס לא\"י הנוגע בו או הנושאו טמא טו\"ז. וצריך הזאה. מחשש עצם כשעורה. ודוקא כשהיה הגוש מחובר יחד וגדול כפיקה גדולה של שקאין [כבכורות כ\"ב א] אבל לא כשהכניס לא\"י עפר דק. ואפי' כשהיה אפר דק וגבלו יחד לגוש א' טהור. דצריך שיהיה גוש כברייתו. וכל זה כשהכניס הגוש לא\"י. אבל אדם הנכנס לחו\"ל אפי' לא נגע ונשא ארצה. רק נכנס לאוירה. כגון שרכב לשם טמא טו\"ע ולא טמא טו\"ז. וגם א\"צ הזאה:"
+ ],
+ [
+ "ובית הפרס
דהיינו שהתחיל לחרוש מהקבר ולהלאה. לכל רוח עד מאה אמה נטמא העפר מחשש עצם כשעורה שהוליכה המחרישה מהקבר לשם. ואפי' קבור בעומק מאד. לא פלוג רבנן בתקנתייהו. ומקום כזה נקרא בית הפרס [על שם פריסת ושבירת העצמות דחיישינן להו]. וכל גוש ממקום הזה שגדול כפיקה הנ\"ל. אפי' הוציאו משם מטמא במגע ובמשא. וטמא טומאת ז' וצריך הזאה. אבל הנכנס לשדה בית הפרס ולא נגע ולא נשא לא נטמא אף שהאהיל על קרקעה. אבל שדה שנאבד בה קבר שנקרא גם כן בית הפרס [על דרך השלוח] הנכנס לשם אפילו לא נגע או נשא טמא. שמא האהיל על הקבר ושייר ליה תנא ברישא ולא נקט ליה בין כל המטמאין באהל. כדשייר שם הנכנס לאויר חוץ לארץ. והנך תרתי דנקט תנא הכא טומאתן מד\"ס:"
+ ],
+ [
+ "ואבר מן החי שאין עליהן בשר כראוי
כפ\"א סי' ס':"
+ ],
+ [
+ "השדרה והגלגולת שחסרו
אפי' היו שניהן יחד. וחסר מכ\"א משהו ומיירי שאינן רובע הקב. וכגון בנפל:"
+ ],
+ [
+ "כמה הוא חסרון בשדרה
שלא יטמא באהל:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים אפילו חוליה אחת
מיהו כשנעקרו רוב צלעות שבה אף שכולן מונחים בצדה. אמ\"צ לטמא באהל. רק כשהן בקבר [נזיר נ\"ב א]:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים במלוא מקדח
כעובי מקדח בארער בל\"א ושיעור זה היה מקובל להם הלממ\"ס ככל השיעורין [סוכה ד\"ו א'] ופליגי בה לקמן באיזה מקדח נאמר:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים כדי שינטל מן החי וימות
הוא כרוחב סלע. שהוא מעט פחות משליש טפח [עש\"ך יו\"ד סי' ל' סק\"ה] וכל טפח הוא ד' גודלין נמצא רוחב סלע הוא מעט פחות מרוחב גודל ושליש. [ונ\"ל דעכ\"פ הוא טפי מרוחב גודל ורביעי. והא דלא נקטו ב\"ה השיעור כסלע. מדשיעורו מבורר טפי. נ\"ל דה\"ט מדבעי לאשמעינן דזהו נמי השיעור לטריפות שאינו חי [ועי' תוס' חולין מב\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "בקטן של רופאים
לפתוח המכות:"
+ ],
+ [
+ "וחכ\"א בגדול של לשכה
שהשתמשו בו בעזרה. והיה מונח בלשכה מיוחדת והיה רחבו כפונדיון. והוא מטבע של נחושת שרחבו קצת טפי מסלע כסף [ועמ\"ש בס\"ד כלים פי\"ז סי' ק\"א] מיהו לכ\"ע שיעורו דב\"ש גדול מדב\"ה:"
+ ],
+ [
+ "הגולל
גלל הוא תרגומו של שיש. שהיו רגילין לעשות כסוי לארון משיש. ועל שם זה קראו לכל כסוי של קבר בשם גולל [עי' רש\"י עזרא ה'] וכל גולל אמ\"ט רק בשלא היה הכסוי או הקבר פתוח בשיעור ד' טפחים. שמשם יצא הטומאה:"
+ ],
+ [
+ "והדופק
הם ד' הדפנות שבארון שהגולל נשען עליהן. ונקראין כך מדהן דוחקין ודופקין המת סביב [עי' רש\"י שבת קנ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "מטמאין במגע ובאהל
אפי' לאחר שפירשו מהמת [כרש\"י עירובין ט\"ו א]:"
+ ],
+ [
+ "ואינן מטמאין במשא
דדוקא מגע ואהל שיש בהן סמך בקרא שיטמאו מדכתיב בהו כל אשר יגע. היינו מגע על פני השדה. היינו מאהיל. משא\"כ טומאת משא. שאף במת עצמו לא נאמר בפירוש. אלא דמק\"ו מנבילה שמעינן לה דמטמא רק טו\"ע ואפ\"ה מטמא במשא. וכ\"ש במת דטומאתו טו\"ז [כרמב\"ם פ\"א מטו\"מ ה\"ב] וגולל ודופק מדטומאתן מד\"ס [כרמב\"ם פ\"ג מטו\"מ ה\"ג] לא ילפינן ק\"ו. ונ\"ל דה\"ט דלא ילפינן ק\"ו בד\"ס [כידים פ\"ג מ\"ב] ותו דעבדו הכירא דלא לשרוף עלה תרומה וקדשים:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהושע אומר אם יש תחתיהן עפר קבורות
ג\"ל דהיינו תרווד ועוד רקב כלעיל סי' כ\"ה. ולהר\"ב ר\"ל עפר תיחוח בעומק ג' גודלין שתחת המת כלקמן [פט\"ז מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "מטמאין במשא
דכשהסיטן הסיט נמי הרקב הנ\"ל. והרי היסט דינו כמשא בכל מקום [כחולין קכ\"ד ב']. והא דנקט גולל ודופק שהסיטן עם הרקב. ה\"ה שאר דבר שמונח על הרקב והסיטו להרקב על ידו. רק אורחא דמלתא נקט:"
+ ],
+ [
+ "אבל דופק דופקין
הן אבני' או עצים שתומכין בהן את דפנות הארון מבחוץ:"
+ ],
+ [
+ "אלו שאם חסרו טהורין
לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "כזית מן המת
שכן תחילת האדם כזית. וכ\"כ רביעית דם ה\"ט:"
+ ],
+ [
+ "ואבר מן החי שחסר עצמו
באין עצם שבו שלם וחסר רק כ\"ש. טהור לגמרי אבל בבשר וגיד שבאמה\"ח. יש חילוק. אם נשאר מהם על העצם כדי להעלות ארוכה. מטמא במגע ומשא ואהל [כמ\"א] ובנשאר מהם על העצם רק פחות מזה. מטמאין רק במגע ומשא ולא באהל [כמ\"ג] אבל עצם מהחי בלי בשר אפי' העצם שלם. או בשר מהחי בלי עצם. אפי' הבשר חתיכה גדולה. טהור. אבל אבר ממת אף שחסר קצת מהעצם שבו. ואפי' אין ג\"כ עליו בשר כלל. מטמא עכ\"פ במגע ובמשא משום עצם כשעורה ובשר המת אפי' בלי עצם כלל. אם הוא כזית. מטמא גם באהל כמת שלם. ורק כשהעצם שלם אפי' אין בו כשעורה [כגון בנפל] אם יש עליו בשר כראוי להעלות ארוכה. אפי' אין בו כזית. מטמא כמת שלם:"
+ ],
+ [
+ "השדרה והגולגולת משני מתים
שכל א' מהן היה רק חציו ממת א':"
+ ],
+ [
+ "ורביעית רם משני מתים
אע\"ג דכבר תנא ליה במשנה ב' דפליגי בה ר\"ע ורבנן. הדר נקט לה הכא אגב אינך. ולרב\"א במשנה יתירה קמ\"ל דבין שלא יצא רק חצי רביעית מכל מת. וא\"כ לא היה שיעור טומאה תחלה. אפ\"ה מטמא ר\"ע. ובין שלקח כל חצי רביעית מרביעית שלם שיצא ממת א' דאז היה בו כשיעור טומאה תחלה אפ\"ה מטהרי רבנן:"
+ ],
+ [
+ "ואבר מן המת משני מתים
חצי האבר מזה והשאר ממת אחר [ותמוהין דברי רש\"י [נזיר נ\"ב א] שכ' כגון זרוע שבו ב' עצמות והאחד היה ממת א'. והשני ממת אחר וכו'. וק' הרי ספ\"א חשבינן לכל עצם שבזרוע. שנידון לאבר לבד. וא\"כ בכה\"ג לכ\"ע טמא וצ\"ע]."
+ ],
+ [
+ "וחכמים מטהרין
מטומאת אהל. וה\"ה באבר מן החי מאיש א' שנחלק לב' מטהרי רבנן בשלהי פרקן רק נקט מב' אנשים לרבותא דר\"ע. מיהו כזית בשר מב' מתים מצטרף לכ\"ע. וכ\"כ כזית נצל ותרווד רקב מצטרפי ולהכי לא נקט להו תנא משו' דבהנך כ\"ע מודו דמטמאי. וכן משמע בתוספתא [פ\"ד דאהלות] דקאמר דרק ו' דברים ר\"ע מטמא. והיינו כל הנך ו' דמשנתינו [עי' רמב\"ם פ\"ד מטו\"מ ה\"ב]. מיהו מודו רבנן בעצם מב' מתים. דעכ\"פ מטמא במגע ובמשא משום עצם כשעורה שבהן:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא מטמא
במשא ולא במגע. אפי' נגע שניהן יחד [רמב\"ם פ\"ד מטו\"מ ה\"ד וכן הביא רתוי\"ט בשמו]:"
+ ],
+ [
+ "לא אמרו עצמות כשעורה
ר\"ל כשמסרו חכמים לידינו ההלמ\"ס. לא אמרו בלשון רבים עצמות כשעורה:"
+ ],
+ [
+ "רובע עצמות שנדקדקו
שנשחקו:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון מטהר
לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים מטמאין
במגע משא ואהל:"
+ ],
+ [
+ "טהור
ואפי' אם חברן אדם יחד אינן חיבור [כפ\"ג מ\"ד]. אבל אבר מעת שנחלק לשנים מצטרף [כרפ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "שהוא טהור
משום דמעולם לא היה שיעור שלם:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כל המטמאין באהל
שנשנו רפ\"ב:"
+ ],
+ [
+ "ר' דוסא בן הרכינס מטהר
ר\"ל כל מה שבאהל טהור. דס\"ל לר\"ד דכל שאין בהן השיעור שלם אינו מצטרף. מיהו נ\"ל דס\"ל לר\"ד. דבהנך שהמשוער הוא מגוף א' בנחלקי סגי אף שמונחים סמוכים מאד יחד וכשהמשוער אינו מגוף א' כגון תרווד רקב ורובע עצמות צריך שלא יהיו נוגעים יחד:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
נקט כיצד. דקמ\"ל דלרבנן דר\"מ לאו דוקא במת ובטומאת אהל לחוד ס\"ל לר\"ד דאמצ\"ט אלא גם במטמאי מגע ומשא שבכל המטמאין ס\"ל לר\"ד דאמצ\"ט. והא דנקט פלוגתייהו באהל היינו לאשמעינן רבותא אליבייהו דרבנן דאפי' באהל שיש לומר שהמקום שמאהיל על חצי זית זה אינו מאהיל על זה. אפ\"ה ס\"ל לרבנן דמצטרף [ואפשר ד\"ה. כוונת רש\"י שהבאנו בבועז לעיל ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "הנוגע בכשני חציי זיתים מן הנבילה
ה\"ה בב' חצאי עדש' משרץ. או בב' חצאי שיעור משאר טומאות. רק נקט נבילה. מדבעי למנקט צירוף משא. ונבילה הוא המצוי טפי משאר דברים המטמאין במשא:"
+ ],
+ [
+ "הנוגע בכחצי זית ומאהיל על כחצי זית
מאהיל דהכא וכ\"כ בכולה רישא דפליגי בהו ר\"ד ורבנן. מיירי בטומאה רצוצה. דהיינו שאין ריוח טע\"ט בתוך האהל למעלה מהטומאה. דאז הר\"ל כמגע ולהכי מצטרף למגע. משא\"כ במאהיל דסיפא דלכ\"ע אמ\"צ למגע. היינו באינה רצוצה. ולהכי לכ\"ע אינו מצטרף למגע:"
+ ],
+ [
+ "מאהיל על כשני חציי זיתים
לכאורה היה נראה דמדלא נקט נמי ההפוך ממאהיל על ב' חצאי זיתים. דהיינו שב' חצאי זיתים מאהילין על הנאהל. ש\"מ דבכה\"ג גם לרבנן אמ\"צ משים דאין אהל אחד על הכל שיצרפן. אתא אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא שמפסיק בין ב' החצאי שיעורין ומבטל להו [כעירובין ד\"י ע\"ב] אבל באמת א\"א לומר כן דהרי נקט נמי מאהיל על חצי זית. וחצי זית מאהיל עליו דמצטרף. אלמא דלגבי טומאה לא ס\"ל לרבנן דאויר המפסיק יבטל השיעור אלא ע\"כ להכי לא נקט ב' חצאי שיעור המאהילין דמצטרפי. משים דמק\"ו שמעינן כן. דהשתא מאהיל ונאהל מצטרפין. שניהן מאהילין לא כ\"ש. ואפ\"ה נקט מאהיל על ב' חצאי זיתים. לאשמעינן רבותא לר' דוסא. דאפ\"ה ס\"ל דאמ\"צ:"
+ ],
+ [
+ "ר' דוסא בן הרכינס מטהר
ור' דוסא ודאי פליג על כל הנך דתנינן לעיל [פ\"ב מ\"ז] והכי אמרינן בפירוש [חולין קכד\"ב] דר\"ע כרבנן דר\"ד ס\"ל. וא\"כ ה\"ה ברובע שנדקדק התם. פליג ר\"ד. ורק נקט אהל לרבותא דרבנן [וכמש\"ל סי' ג']:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים מטמאין אבל הנוגע בכחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית
מדלא איירי בסיפא כגוונא דרישא. דהיינו בטומאה רצוצה. וכלעיל סי' ה'. להכי נקט באהל דסיפא שהוא באופן שדבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית. דהיינו שהדף שמאהיל על האדם ועל הכחצי זית מונח בשוה. והרי מדהאדם הוא גבוה הרבה מהכחצי זית א\"א שהדף שמונח ממעל שניהן בשוה. יהיה הטומאה שתחת הדף רצוצה. דל' עליו משמע שמאהיל על כל גוף האדם. והרי האדם שתחת הדף אפי' יהיה מושכב כל ארכו על הארץ יהיה כל גבהו יותר מטפח שממעל להחצי זית. וא\"כ איך אפשר שיהיה קצה השני מהדף רצוץ על החצי זית. וגם בל\"ז מדנקט מאהיל א\"א דמיירי בטומאה רצוצה. דא\"כ אפילו היה הטומאה כזית. היה הכזית ההוא בוקע ועולה ויורד ולא היה נטמא האדם:"
+ ],
+ [
+ "או מאהיל על כחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית טהור
אפי' לרבנן:"
+ ],
+ [
+ "אמר ר' מאיר אף בזה רבי דוסא בן הרכינס מטהר וחכמים מטמאין
דס\"ל דכל טומאה אפי' אינה רצוצה כל אהל כמליא טומאה דמי:"
+ ],
+ [
+ "הכל טמא
ר\"ל בכל גוונא מצטרף לרבנן דר\"ד ודברי ר\"מ היא. תדע דאי לת\"ק הול\"ל נמי חוץ ממגע עם האהל. [וכן משמע נמי מרתוי\"ט ודלא כמשמע לכאורה מדברי הר\"ב. שהרי כ' ואין הלכה כר\"מ קודם ד\"ה חוץ. וגם רב\"א כתב כדברינו. וכן משמע נמי מהרא\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל
לאתויי ב' חצאי זיתים שמאהילין עליו או כחצי זית מאהיל על מקצת גופו. ודבר אחר מאהיל על כחצי זית ועל מקצת גופו אחר או שדבר אחר מאהיל עליו ועל ב' חצאי זיתים. דכל הנהו לא תני להו במתניתין ואפ\"ה מצטרפי מדהם משם א':"
+ ],
+ [
+ "כל שהוא משם אחד
מגע ומגע וכו':"
+ ],
+ [
+ "מלא תרווד רקב
דמטמא באהל כרפ\"ב:"
+ ],
+ [
+ "הבית טמא
ר\"ל כל מה שבבית טמא. ואע\"ג שמפוזר בתוך הבית ונמצא שמעורב עם עפר הקרקע שהוא טפי וטפי מהתרווד רקב של המת בעצמו אפ\"ה מצטרף. דדוקא כשאין כאן לפנינו רק תרווד ועוד מתערובת עפר קברות. צריך שנדע שלא נתערב רקב גוף המת רק עם מעט עפר ממקום אחר עד שישוער שבכל תרווד ועוד מהתערובות יש תרווד מרקב גוף המת בעצמו. אבל הכא דידעינן שיש כאן וודאי תרווד רקב תוך הבית להכי אפילו מעורב עם עפר הרבה לא נתבטל [ועי' נדה כ\"ג א' ובכורות כ\"ב א']:"
+ ],
+ [
+ "ורבי שמעון מטהר
דס\"ל לר\"ש סופו כתחלתו מה תחלתו צריך שיהיה בלי תערובות. ולהכי צריך שיהיה נקבר ערום. כך בסופו צריך שיהיה הרקב בלי תערובות [כלעיל פ\"ב סי' י\"ד] והכא מדמפוזר יש כאן תערובת עפר בין קרטי הרקב. ואע\"ג דכבר שמעינן פלוגתייהו לעיל [פ\"ב מ\"ב] התם נקט רבותא אליבא דר\"ש. אע\"ג דמכונס בצבור אחד [וגם לא נתערב רק מעט עפר בהתרווד רקב] אפ\"ה מטהר ר\"ש. והכא נקט רבותא אליבייהו דרבנן. אע\"ג דמפוזר [וגם מעורב עם הרבה עפר טפי מהתרווד רקב] אפ\"ה מטמאי רבנן. א\"נ איפכא. התם נקט לרבותא דרבנן. דאע\"ג שבאמת מעורב בעפר אפ\"ה מטמאי רבנן והכא נקט לרבותא דר\"ש. דאע\"ג דאינו מעורב ממש רק שעפר ואבק מפסיק בין הקרטין המפוזרין. אפ\"ה מטהר ר\"ש:"
+ ],
+ [
+ "הבית טהור
ר\"ל מה שנכנס להבית אחר שנבלע שם הדם טהור:"
+ ],
+ [
+ "אם מתכבסת ויוצא ממנה רביעית דם
וזה יוודע ע\"י שיכבסו הבגד במים במדה ואם לאחר שיכבסו הבגד. יוסיפו המים הנסחטין מהכביסה כדי רביעית יותר מתחלה טמא הבגד. דהרי הוברר שהיה בו רביעית דם שסופו לצאת ואע\"ג דחוטי הבגד מפסיקין בין חלקי הרביעית וגם אחר שיכבסו הבגד. הרביעית שיצא מעורב הוא במימי הכביסה. וגם הנוגע לא נגע בדם בעינא. רק בבגד ובבלועו ואפ\"ה לא גרע ממלא תרווד רקב שנתפזר בבית דאע\"ג שמעורב מטמא [ולכאורה הי' נראה דמה\"ט יהי' דינו כרקב. שיטמא רק בנשאו או בהאהיל על כולו אבל הנוגע בהבגד או במימי הכביסה. לא נעמא. ומשום דא\"א ליגע בכל חלקי הרביעית המפורדים בהבגד או בהמים כאחת. דהרי חוטי האריגה וחלקי המים מפסיקין. אבל הרמב\"ם [בפ\"ד מטו\"מ] כ' בפירוש שהבגד מטמא גם נמי שנגעו. לפיכך צ\"ל דשאני הכא מרקב. ששם קרטי הרקב ודאי מפורדין זמ\"ז. וא\"א ליגע כולן כאחת. משא\"כ הכא בשעה שנבלע הדם בהבגד ועודו לח. ודאי היה כל חלקי הרביעית שבהבגד מעורין זב\"ז. וגם השתא שנתיבש נוגעים החלקים זב\"ז ואפשר להחזירן ללתותן כשירטיבו הבגד ויהיו כל החלקי' כבתחלה לפיכך נחשבי' כולם כרביעי' שלם כבתחלה] ואם כשכבסו הבגד לא הוסיף רביעית על מדת מימי הכביסה שבתחלה אעפ\"כ עדיין יש לחוש שמא נבלע רביעית מים ממימי הכביסה לתוך הבגד. ויצא תחתיהן רביעית הדם לתוך מימי הכביסה. ולהכי לא הוסיפו מימי הכביסה על מדתן בתחלה. ולפיכך מחשש זה יביא רביעית דם אדם. ויוסיף עליו מים עד שיהיה כל תערובות הזה כפי שיעור מימי הכביסה השתא לאחר שנסחט הבגד. ואם דומין במראה האדמימות הבגד טמא ומטמא כלעיל:"
+ ],
+ [
+ "טהורה
ר\"ל אז אין הבגד מטמא לאהל שהכניסוהו לתוכו לאחר שנבלע בו הדם. דכל בלוע שאינו יכול לצאת כמאן דליתא דמי אבל עכ\"פ הבגד נשאר בטומאתו. מדנגע בהרביעית קודם שנבלע בו. באופן שעדיין הי' יכול אז לצאת:"
+ ],
+ [
+ "שכל הבלוע שאינו יכול לצאת
ע\"י כיבוס בלי דחק:"
+ ],
+ [
+ "טהור
ואע\"ג דבצבע בגד במשקה ערלה נאסר הבגד. אף שאין הצבע יכול לצאת [כב\"ק דק\"א]. תרצו התם בתוס'. דהתם חזותא דניחא לי' הוא. אבל הכא הו\"ל לכלוך דם דלא ניח\"ל בו. והרי בטומאה בהקפדה תליא מלתא. וכשלא יצא אינו מקפיד עליו. א\"נ נ\"ל התם החזותא נאסר אף בלי ממשות. אבל הכא בדם המת לא נאסר החזותא רק צריך ממשות רביעי' והרי כשאין יוצא רביעית אין כאן ממשות:",
+ "ר\"ל במקום שאין אהל על גביו:"
+ ],
+ [
+ "אם היה מקומו קטפרס
שהדם שפוך במקום משופע:"
+ ],
+ [
+ "והאהיל על מקצתו
ר\"ל שהאהיל אדם או כלי על מקצת רביעית הדם השפוך דאע\"ג דכל טומאת אהל. סגי בשיאהל על מקצת הטומאה ועל מקצת הטהרה. עכ\"פ כל קטפרוס אינו חיבור. וכמפורד מהדדי דמי. וא\"כ לא האהיל רק על מקצת השיעור:"
+ ],
+ [
+ "היה אשבורן
שהיה הרביעית מכונס בגומא:"
+ ],
+ [
+ "או שקרש
שנקרש הדם. ואפי' מונח קטפרס:"
+ ],
+ [
+ "טמא
ואילה\"ק דיוקא דרישא וסיפא אהדדי דלמה צריך אשבורן בסיפא. הרי אפי' בקרקע שוה נמי משמע ברישא דטמא. י\"ל דבכל כה\"ג דסתרי דיוקא דרישא וסיפא אהדדי. אמרינן נעשה דיוק דרישא כמפורש בסיפא [וכקידושין דה\"ב]. א\"נ נ\"ל דאשבורן דסיפא היינו אפי' שולי הקרקע משופע. עכ\"פ כיון דכותלי הגומא מקיפין השפוע מצטרף:"
+ ],
+ [
+ "נשפך על האסקופה
שהרביעית שפוך על המפתן:"
+ ],
+ [
+ "בין מבפנים בין מבחוץ
ר\"ל בין ששיפוע המפתן לצד פנים. ואז סוף הרביעית לירד לתוך הבית. ובין שהשפוע הוא לצד חוץ:"
+ ],
+ [
+ "והבית מאהיל עליו
על מקצת הרביעית:"
+ ],
+ [
+ "טהור
כל מה שבבית טהור. דאינו חיבור:"
+ ],
+ [
+ "היה אשבורן
שהיה גומא באסקופה. והדם מכונס בו. והבית מאהיל על מקצתו:"
+ ],
+ [
+ "טמא
כל מה שבבית טמא. אף שהאהיל רק על מקצתו:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן השינים והשער והצפורן
דשניים לא מחשבו כעצם כשעורה. מדלא נבראו עמו ושער וצפורן. אף שנבראו עמו. אלא שאח\"כ נתגדלו יותר ככל אברי האדם. עכ\"פ הנהו גזען מחליף. ולפיכך לא זה וזה דמו לשאר אברי האדם:"
+ ],
+ [
+ "ובשעת חבורו הכל טמא
בהאהיל עליהן או נגען או הסיטן. והן מחוברין במת. נטמא:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
נקט כיצד. לאשמעינן דלא תימא בשער כיון דארוך כל כך עד שכשהמת בחוץ השער בפנים. לפיכך סד\"א כל העומד לגזוז כגזוז דמי. ולא נטמא. קמ\"ל דזהו דוקא בודאי עומד לגזוז [כנזיר נ\"א א]:"
+ ],
+ [
+ "הבית טמא
ר\"ל כל מה שבבית נטמא. מדהו\"ל השער כיד לטומאה:"
+ ],
+ [
+ "עצם שיש עליו כזית בשר
מחובר בידי שמים:"
+ ],
+ [
+ "הכניס מקצתו מבפנים
שהכניס מקצת העצם בלי בשר שעליו:"
+ ],
+ [
+ "טמא
אע\"ג דעצם אינו מטמא באהל מדאינו אבר. עכ\"פ הכא הו\"ל העצם כיד להבשר שעליו. והו\"ל כהכניס הבשר להבית. ואף דעצם הוא כ\"ש משער. דעצם גם כשהוא לבד שייך בו טומאה. אפ\"ה נקט לה משום סיפא:"
+ ],
+ [
+ "והבית מאהיל עליהם טמא
דקיי\"ל [חולין קי\"ט] דיש יד לפחות מכזית. והו\"ל כהכניס הב' חצאי זיתים לבית. דקיי\"ל דמצטרפי כרבנן דפ\"ד במשנה א'. ואת\"ל א\"כ כ\"ש בכזית שלם בעצם אחד. ול\"ל רישא. י\"ל דמשום סיפא נקט לה. דבתתוב בידי אדם. אפי' כזית שלם בעצם א' אינו חיבור:"
+ ],
+ [
+ "היו תחובים בידי אדם
הבשר בעצמות. ברישא או במציעתא."
+ ],
+ [
+ "שאין חבורי אדם חבור
ולא הו\"ל העצם יד להבשר דדוקא בכלי שכולה מעשה ידי אדם. גם ידות שלהן שנתחברו בידי אדם הוה חיבור [ככלים פ\"ה מ\"ב ופכ\"ט ופ\"ל ועוד בדוכתי טובא] אבל בדבר שנוצר בידי שמים. כל המחובר לו בידי אדם לא מחשב יד [ועמ\"ש בס\"ד בעוקצין פ\"ב לחלק באופן אחר]:"
+ ],
+ [
+ "איזהו דם תבוסה
שמפורש דינו לעיל [פ\"ב מ\"ד]: ונקט להך דינא הכא. מדדמי להך דלעיל במשנה ד' כשמחובר דבר שאין בו טומאה עם דבר שיש בו טומאה. ע\"י חבורן כולו מק\"ט:"
+ ],
+ [
+ "המת שיצא ממנו שמינית בחייו ושמינית במותו
ודוקא כשאותו שמינית שמחייו. זב מהגוף סמוך וקודם למיתתו. [כך כתב הרמב\"ם [פ\"ב מטו\"מ הי\"ג] וכן משמע לישנא דמתניתין הכא וכן לקמן משנתינו לא נקט דם חי ודמו משמת שנתערבו. ונ\"ל עוד דלהרמב\"ם זהו פי' מה דקאמר הש\"ס [נדה ע\"א א] ועדיין מטפטף ר\"ל שמהחיים למותו הי' מטפטף והולך. וכדי שלא יהיה הדבר כהלכתא בלא טעמא. נ\"ל דטעם הדבר דדוקא כשזב הדם מהגוף משעה שהוא חי עדיין עד אחר מותו. מצוי הוא שיתערבו ב' מיני דמים אלו. אבל שיערב בידים דם מהחי עם דמו משמת מלתא דלא שכיחא הוא ולא גזרו בה רבנן [כביצה י\"ח א']. אמנם בתוס' [נדה הנ\"ל ד\"ה ה\"ג] פי' ועדיין הוא מטפטף. ר\"ל שבאותה שעה שנטמא הטהור בהדם היה גוף המת מטפטף והולך דאז גזרינן שמא יטפטף עוד עד שיהא שם ודאי רביעית מלאחר מיתה ויגע בו אח\"כ]:"
+ ],
+ [
+ "ניטל מזה ומזה רביעית
עי' לעיל [פ\"ב סי' י\"ז]. וכ\"ש בידע בודאי שיצא רוב הרביעית לאחר מיתה. וה\"ה במסופק שמא יצא רוב הרביעית מחיים נמי גזרו בה רבנן. ורק בידע בודאי שיצא הרוב מחיים. אז במסופק שמא לא יצא מחצה לאחר מיתה. לא גזרו בה [ועי' רש\"י נדה דע\"א סוף ע\"א ודו\"ק. וכן משמע נמי מהרמב\"ם [פ\"ב מטו\"מ הי\"ג] דדוקא בידע ודאי שיצא חצי הרביעית לאחר מיתה הא במסופק שמא רוב הרביעית מחיים הו\"ל כספק כולי מחיים דרובו ככולו. שמפורש דינו שם אח\"כ [בה\"ד] דברה\"י טמא וברה\"ר טהור]"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר בר' יהודה אומר זה וזה במים
ר\"ל תבוסה דר\"ע ור' ישמעאל הם טהורי' כמים. ונ\"ל דטעמא דר\"א ב\"ר יהודה משום דס\"ל דמדזה וזה רק רביעית הרי ודאי מעורב בו דם טהור שהיה מבורר לעצמו קודם שנתערב. א\"כ ודאי אין כאן רביעית דם ממת:"
+ ],
+ [
+ "איזהו דם תבוסה
לאו דברי ר\"א ב\"ר יהודה היא. אלא תנא הוא דמפרש תערובות דם של ר\"ע כדאית ליה. וה\"ה לר' ישמעאל כדאית ליה. אלא משום דהלכה כר\"ע מחבירו. להכי מפרש רק אליבא דר\"ע:"
+ ],
+ [
+ "ונמצא תחתיו רביעית דם
שהיה לכה\"פ שמינית מחיים ושמינית האחר מלאחר מיתה. ומשכח\"ל. כגון בשזב לתוך מדה. וראה שזב שמינית מחיים:"
+ ],
+ [
+ "טמא
דמדשוטף הדם והולך מחיים עד לאחר מיתה. א\"א לומר דקמי קמי דמטי מדם המיתה לתוך דם שמחייו. נתבטל קודם שנתהוה מחצה על מחצה [כתוס' ב\"ק ד\"ק ע\"ב ד\"ה אומר]. ולאו דוקא צלוב. אלא דה\"ה שאר מת שדמו שותת על דבר מה. הו\"ל דם תבוסה. רק אורחא דמלתא נקט דצלוב מורגל שדמו שותת ממנו על העץ שתלוהו עליו עד לארץ. וכ\"ש בשלא שתת. רק נתערב דם שסמוך למיתה עם דם המת. ושניהן רביעית רק נקט שתת לרבותא לת\"ק. משום דבו פליג ר' יהודה:"
+ ],
+ [
+ "אבל המת שדמו מנטף
ר\"ל אבל מת. שבמורגל דמו מנטף טיף טיף:"
+ ],
+ [
+ "ונמצא תחתיו רביעית דם טהור
דמדנפסק קלוח הדם שמלאחר מיתה. כל טפה וטפה שנטף לאחר מיתה לתוך דם שמחיים אמרינן ביה קמי קמי דמטי בטל [ועמ\"ש בס\"ד פ\"ב דמכשירין]:"
+ ],
+ [
+ "דבי יהודה אומר לא בי אלא השותת טהור
דחיישינן שמא טפה אחת מהשמינית שלאחר מיתה נשאר דבוק בהעץ ששתת עליו. ונמצא שהיה רוב הרביעית של תבוסה מדם החי. ומדהו\"ל ספיקא שמא היה כך. לפיכך ברשות הרבים טהור וברשות היחיד טמא. [ואי\"ל האיך אפשר דניחוש שבשאר טפה מהשמינית שלאחר מיתה דבוק בעץ הרי על כרחך מיירי שזב השמינית דם שמחיים לתוך מדה [כלעיל סי' מ\"ח] ומדמצא השתא שהתערובות הוא רביעית שלם. ע\"כ שהשמינית האחר שבתערובות זה מדם מיתה הוא. י\"ל אע\"ג דקיי\"ל דבידי אדם אפשר לצמצם [תוס' חולין כ\"ח ב'] אפ\"ה כאן ששתת בלי הפסק אפשר דבטפה אחת א\"א לצמצם. ולפיכך י\"ל שהטפה שחסרה מהשמינית שלאחר מיתה מדנשארה דבוקה בהעץ ששתת עליו. היתה יתירה בהשמינית שמחיים]:"
+ ],
+ [
+ "והמנטף טמא
דכל שנתערב שמינית שלאחר מיתה טיף טיף לתוך השמינית שמחיים. הרי ודאי מחצה מהרביעית הוא מדם המת. ואי\"ל כיון דירד טיף טיף קמי קמי דמטי לתוך דם שמחיים בטל. דהרי ר\"י ס\"ל בכל דוכתא דאין דם מבטל דם דמין במינו לא בטל. [ולתוס' נדה דעא\"א ד\"ה ה\"ג] מספקא להו דאפשר דלר\"י אפי' בנתערב טפה אחת של מיתה בדם החי נקרא דם תבוסה. וגם לע\"ד מסתבר כן דכיון דלר\"י אין דם מבעל דם מה לי מחצה על מחצה או טפה א' ברוב. אולם הר\"ב כתב דחיישינן שמא אותה טפה שהנשמה תלויה בה נשארה דבוקה בהעץ. ולא זכיתי להבין ד\"ק דמה עדיפותא יש להטפה האחרונה שהנשמה יוצא בה משאר דם המת. ואפי' לענין חיוב כרת על אכילתו [כרפ\"ה דכריתות] וכ\"כ לענין הכשרו לזריקה [כזבחים ל\"ה א'] וכ\"כ לענין הכשר זרעים [חולין ל\"ו א'] דבכולן צריך דם הנפש דוקא. אבל אין צריך טפה אחרונה דוקא אלא להיפוך מדין דם לטומאה דצריך דם מהחי דוקא דהיינו כל זמן שמקלח. אבל לדקדק על טפה אחרונה דוקא לא שמענו. ותו לא ידענא מנ\"ל לרבינו הא. ותו דא\"כ נפל דם תבוסה בבירא. דמאן יימר שמעורב שם טפה שנטפה ממנו ברגע אחרונה שלו אולי אז לא נטף ממנו דם כלל. וקיי\"ל כר\"ע מחבירו. דעכ\"פ צריך שנתערב שמינית דם מלאחר מיתה וגם דוקא בשותת ולא חיישינן להא דר\"י שטפה מהשמינית נדבק בהעץ ששתת עליו. כיון שמצא השתא רביעית בפנינו. אבל במטפטף אמרינן כל טפה וטפה מהשמיני' של מיתה שנטף להשמיני' שמחיים נתבעל ברוב [וערמב\"ם פ\"ב מט\"מ הי\"ג וי\"ד]."
+ ],
+ [
+ "כזית מן המת
שמונח בבית:"
+ ],
+ [
+ "פתחו בטפח
ר\"ל טע\"ט:"
+ ],
+ [
+ "והמת פתחו בארבעה טפחים
דחכמים גזרו טומאה לפתח שאפשר שתצא משם הטומאה. שיהיה כל אדם או שאר דבר שבא תחת המשקוף שבכל פתח ופתח של הבית שהמת בתוכו נטמא. ואפי' היו כל הדלתות סגורים. אפ\"ה גם מה שבא גם מבחוץ להדלתות תחת המשקוף נטמא [כלקמן פ\"ז מ\"ג] ואפילו הוציאו המת אח\"כ בפתח א'. לא אמרינן הוברר הדבר למפרע שהפתח הזה עמד להוציאו בו. ונטהר למפרע כל הכלים והאדם שהיו תחת הפתחים האחרים. ליתא. דאע\"ג דטומאה זו מדרבנן היא. וכל דבדרבנן אמרינן יש ברירה [כביצה ל\"ח א'] אפ\"ה כיון דעיקר טומאת מת מדאורייתא היא החמירו בה [ועי' תוס' עירובין ל\"ז ב' ד\"ה מאן] [ועי' עוד תוס' ביצה דד\"ב] דגם לענין אין מבטלין איסור לכתחילה. בכה\"ג הו\"ל כדאורייתא. אולם מרש\"י [ביצה ל\"ח א וד\"י ע\"א] משמע דהפתח שודאי יוציאוהו בו הוא הללממ\"ס דכדאוריי' דמיא אבל באינו יודע באיזה פתח יוציאוהו הוה מדרבנן ודו\"ק]. מיהו אם קודם שמת חישב שכשימות יוציאו בפתח א'. אז הפתחים האחרים טהורים. ועכ\"פ גם לטהר הפתחים האחרים להבא סגי משעה שחישב להוציאו בא' אף שחישב רק אחר שמת נטהרו הפתחים האחרים להבא מאותה שעה. ואעפ\"כ יש חילוק. דביש בבית כזית ממת סגי בשחישב להוציאו בפתח שהוא טע\"ט. וליתר מכזית וכ\"ש למת שלם צריך שיחשוב להוציאו בפתח שהוא ד' על ד' טפחים. ואע\"ג דגברא באמתא יתיב [כסוכה ד\"ז ב']. נ\"ל דהכא יכול המוציאו ליטול זרועות המת ממעל לראשו ויכול שפיר להוציאו דרך פתח שהוא דע\"ד טפחים:"
+ ],
+ [
+ "להציל הטומאה על הפתחים
נ\"ל דרק אסיפא קאי וה\"ק הא דקאמינא דמת שלם שיעור פתחו ד' טפחים היינו רק להציל וכו' דכשנפתח פתח של ד\"ט נצולו הפתחי' האחרי' הנעולי'. וגם כשהאחרים פחותים מד\"ט. זה שהוא ד\"ט מציל על האחרים הפחותים מד\"ט. אפי' גם אותו שרחב ד\"ט נשאר נעול. אבל וכו':"
+ ],
+ [
+ "בפותח טפח
אפי' במת שלם. דכל פתח פתוח שבבית שהמת בתוכו. אם מונחים בפתח ההוא כלים או בחדר הסמוך לו שפתוח לו בפתח פתוח טע\"ט. נטמאו כולם:"
+ ],
+ [
+ "גדול מכזית כמת
ואינו מציל על פתחים אחרים שהן כשעורו כשנפתח. או שהן פחותים מד\"ט אפי' נשאר זה נעול:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר השדרה והגולגולת כמת
מדניכר בו צורת גוף המת. אבל בשר אפי' גדול מכזית ס\"ל לר' יוסי דאין דינו כמת [ועי' רב\"א]. וכן נ\"ל מדלא קאמר ר' יוסי אף שדרה וכו' ולרבנן אין חילוק בין בשר לשדרה וגלגולת או שאר דברים המטמאין באהל [כפ\"ב מ\"א] ולהכי אף כששדרה וגלגולת הן יותר מכזית מודו לר' יוסי דצריך לו פתח דע\"ד טפחים. מדלא גרע מבשר יותר מכזית. עכ\"פ כשאינן רק כזית או פחות מזה. וכגון מנפל. לא עדיף מכזית בשר שג\"כ מטמא באהל. ואפ\"ה סגי בפתח טפח על טפח. וקיי\"ל כרבנן [ודלא כהר\"ב ועי' רמב\"ם פ\"ז מטו\"מ]:"
+ ],
+ [
+ "טפח על טפח על רום טפח מרובע
לאפוקי בארוך יותר מטפח. אבל אין ברחבו או ברומו טפח:"
+ ],
+ [
+ "מביא את הטומאה
כשהטומאה והטהרה באותו הרווח תחת אהל א':"
+ ],
+ [
+ "וחוצץ בפני הטומאה
כשתקרת האהל של טע\"ט חוצץ בין הטומאה להטהרה:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
ר\"ל כיצד חוצץ. ונ\"ל דלהכי שואל כיצד רק אחוצץ ולא גם אמביא טומאה. ה\"ט משום דבמביא מבואר הדבר מעצמו. וליכא למטעי בפירושו. אבל בחוצץ סד\"א דה\"פ דכשיש אהל טע\"ט. אפי' אם אין לו פתח טע\"ט נמי חוצץ. קמ\"ל דליתא דאדרבה אז הו\"ל קבר סתום ומטמא כל סביביו. ותו סד\"א דדוקא כשאין פתח בהתקרה שבין הטומאה להטהרה. אז חוצץ. אבל כשיש פתח ביניהן. אף שהפתח נעול אפ\"ה אינה חוצצת. להכי קמ\"ל ביב דודאי פתוח להבית אפ\"ה כיון שקמור ומכוסה הוא חוצץ. ותו קמ\"ל דדוקא ביב וכדומה שהאהל בעצמו אמק\"ט חוצץ. אבל אדם וכלים שמאהילין על מת. אף שמביאין את הטומאה אינן חוצצין [כלקמן רפ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ביב
רעננע שברצפת הבית. לשפוך לתוכה שופכין כדי שיצאו לחוץ דרך פיה שברה\"ר:"
+ ],
+ [
+ "שהוא קמור תחת הבית
ר\"ל שהביב מקורה. והיינו שפניה שלמעלה הנראה בבית וגם פיה שבבית הם מכוסים [ער\"ש רפ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "יש בו פותח טפח
ר\"ל אם יש בהביב למעלה מהטומאה אייר טע\"ט:"
+ ],
+ [
+ "ויש ביציאתו
דהיינו פתח הביב שברה\"ר:"
+ ],
+ [
+ "טומאה בתוכו
ר\"ל אם כזית ממת מונח בביב:"
+ ],
+ [
+ "הבית טהור
דאף שיש להביב ג\"כ פתח להבית. אפ\"ה כיון דפתח זה מכוסה. אין טומאה מתפשטת דרך שם מהביב להבית ואמרינן דרך טומאה לצאת ואין דרכה להכנס מהביב להבית:"
+ ],
+ [
+ "שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס
הך טעמא קאי ארישא וסיפא דברישא כשהטומאה בהביב אמרינן דדרך הטומאה לצאת משם דרך הפתח שמהביב לרה\"ר. ולא להכניס דרך פתח הביב של הבית. ובסיפא כשהטומאה בבית אמרינן דרך הטומאה לצאת מהבית דרך פתחו שלרה\"ר. ולא להכנס להביב דרך הפתח שבין הבית להביב. מיהו אם הטומאה הוא יותר מכזית. אז פשוט צריך שיהיה הפתח שליציאתה ד' על ד' טפחים. ואל\"כ אף להכנס מתפשטת הטומאה. ואם שני אלו הפתחים קטנים משיעור ד'. כל הרווח טע\"ט שהטומאה בתוכה בוקע למעלה ולמטה. ככל קבר סתום:"
+ ],
+ [
+ "יש בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח הטומאה בתוכו הבית טמא
דכיון שיש בהמקום של הטומאה אויר טע\"ט ממעל להטומאה. ואין להרווח פתח טע\"ט לרה\"ר אף שהפתח שלהבית ג\"כ אין לו טע\"ט. עכ\"פ כיון דמקום הטומאה טע\"ט. והוא סגור מכל צד. הו\"ל כקבר סתום שמטמא מדאורייתא דאם הקבר באויר מטמא למעלה עד הרקיע. ולמטה עד התהום כל שכנגד הקבר. וגם בצדדיו מתפשטת הטומאה בכל ד' אמות שסביב להקבר לכל צד [כרש\"י ב\"ב די\"ב א'] ואם יש אהל ממעל להקבר. כי הכא שהבית מאהיל על חלול הביב. מתפשטת הטומאה בכל הבית. ונטמא כל אשר בו:"
+ ],
+ [
+ "טומאה בבית מה שבתוכו טהור
דאע\"ג דכל אהל שטומאה מונחת בתוכה הו\"ל כמליא טומאה [כשפוד פ\"א מ\"ג] וכל הטמון בהקרקע נגד כל האהל עד התהום טמא [כפט\"ו מ\"ה] זהו באין במקום שהטהרה מונח שם תוך הקרקע חלול טע\"ט. אבל במונחת הטהרה בחלול שיש בו טע\"ט שהוא תחת קרקע האהל. אז אף שאין להחלול ההוא פתח כלל. אפ\"ה אין הטומאה בוקעת לתוך החלול ורק בקבר סתום שיש אהל תחתיו או ממעל לו בא הטומאה לתוך האהל [ועי' בקרית ארבע סי' ג' אות ב]:"
+ ],
+ [
+ "אין בו פותח טפח
שאין החלול שממעל להכזית שבביב טע\"ט:"
+ ],
+ [
+ "ואין ביציאתו פותח טפח
נ\"ל דלרבותא נקט הכי דלא מיבעי בסתום שם לגמרי. ודאי טומאה בוקעת לתוך הבית. אלא אפי' פתוח שם קצת רק שאין פתוח טע\"ט אפ\"ה טומאה בוקעת לתוך הבית ומתפשטת בהבית גם להצדדים בכל הבית. ואע\"ג דכבר שמעינן לעיל כן בבבא דיש בו פותח טפח. היינו התם קמ\"ל לענין קבר סתום דמטמא כל סביביו. והכא קמ\"ל לענין טומאה רצוצה. דג\"כ מתפשטת בכל הבית. ואע\"ג דהוה מצי למנקט רבותא טפי. דאפי' יש בהפתח שמהביב לרה\"ר פ\"ט. אפ\"ה מדאין חלול טע\"ט במקו' הטומאה טומאה בוקעת משם לתוך הבית. נ\"ל דמשום טומאה בבית נקט אין ביציאתו פותח טפח לרבותא. משום דבהכלל אין ביציאתו פ\"ט. היינו גם מקום מוצא הביב להבית. להכי קמ\"ל שפיר דכשהטומאה בהבית אף שאין מקום מוצא הביב מזה ומזה פ\"ט. ואין דרך טומאה לכנוס שם אפילו הכי הביב טמא:"
+ ],
+ [
+ "הבית טמא
מדהו\"ל טומאה רצוצה. ובוקעת ועולה להבית ומתפשטת שם הטומאה בכל הבית: *עו) דכל בית שטומאה בתוכו כל קרקעיתו עד התהום טמא. מדכתיב כל אשר באהל יטמא לרבות קרקעיתו [כלקמן כט\"ו מ\"ד] ולהכי כל הכלים הטמונים בקרקעיתו כמונחים בבית דמי. ולא כמונחים תוך צמ\"פ. אלא כמגובלים שביב בטיט שאינו חוצץ [ודוקא כשיש אהל ע\"ג הטומאה ועי' לקמן בקרית ארבע כלל א]:"
+ ],
+ [
+ "או שאכלתו מלחת
ארץ מלחה:"
+ ],
+ [
+ "וכן מדבך של אבנים
שורות אבנים סדורות שורות שורות זו ע\"ג זו. ולפעמים נשאר חלול בין האבנים:"
+ ],
+ [
+ "וכן סואר של קורות
שורות קורות סדורות זו ע\"ג זו. כולן ביש חלול ביניהן טע\"ט הו\"ל אהל להביא הטומאה ולחצוץ בפני הטומאה אף שנעשה אהל שלא בכוונה:"
+ ],
+ [
+ "כל אהל שאינו עשוי בידי אדם
נ\"ל דר\"ל אע\"ג דמרבך וסואר ודאי נעשה אהל בידי אדם. אפ\"ה מדלא נעשה בידי אדם בכונה שיהיה אהל. לא מחשב אהל. ורק בשקיפין וסלעים מודה. וכן משמע נמי בסוכה [דכ\"א א] דהרי דלתות שעל גבי שוורים דלר\"י לא הוה אהל. והרי גם הונחו בידי אדם על השוורים אע\"כ דלר\"י כוונת אהל צריך. וכך כ' כאן הרמב\"ם בפירושו [ובזה יתורץ דלא תקשה הרי מרבך וסואר הוה זו ואצ\"ל זו נגד מים שרצים ומלחת. די\"ל דנקט מים ושרצים וכו' לרבותא דת\"ק אף דלא חלו בה ידי אדם כלל אפ\"ה נידון כאהל. ונקט מרבך לרבותא דר\"י]:"
+ ],
+ [
+ "אינו אהל
מרש\"י [סוכה כ' ע\"ב] משמע דלא לחומרא שלא יחוץ אלא אפי' לקולא שלא יביא תחתיו טומאה ממקום למקום. ס\"ל לר\"י דמדלא נעשה בכונה אינו אהל:"
+ ],
+ [
+ "ומודה בשקיפים
נ\"ל דשקיפין הוא מלשון שקופים אטומים. דפי' רש\"י התם דר\"ל חלון. וה\"נ ר\"ל חור מפולש שבציר מעבר לעבר מברייתו:"
+ ],
+ [
+ "ובסלעים
ודרך הסלעים שיש בהן חורים ונקיקים באמצע גבהן. בהנך מודה ר\"י שהאהל שלהן רחב מאד וקבוע. הו\"ל כשאר אהל. אף שבידי שמים הוא רגילים בני אדם להשתמש בו כבשאר אהל. ומודה נמי כשהאהל רחב כאגרוף של בן בטיח דהיינו כראש כל אדם. [כסוכה כ\"א א']:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מגדל
שראנק של עץ. ורגיל להיות בדפנותיו חורין מפולשין להכניס אויר או להצניע שם כלים קטנים כמחטין וסכינים. ומיירי שהחורין הנ\"ל אינן פתוחין בפותח טפח לבפנים ולבחוץ דאל\"כ בין שהטומאה בחלול הגדול או בחללים הקטנים. פשטה הטומאה מזה לזה דרך פתח טפח שביניהן. וכ\"כ בסיפא כשהטומאה בהבית היתה הטומאה מתפשטת להחללים הקטנים ולחלול המגדל. דרך פתח החור שלחוץ בהחללים הקטנים [ועי' לעיל בקרית ארבע בדיני אהל סי' ה]. ואי\"ל אע\"ג שהחללים הקטנים סתומין לגמרי. הול\"ל דנדון כותל המגדל זה ככותל בית דנדון מחצה על מחצה [כפ\"ו מ\"ג] די\"ל דהכא שאני דאין חלול המגדל חשוב כל כך דנימא דהחלול שבחצי כתלו שלפנים הו\"ל כלפנים. וגם לחלול הבית לא שדינן ליה. מדאינו משמש כלל לחלול הבית. ומיירי נמי שהמגדל מחזיק מ\"ס. דאז הו\"ל כאהל. ואמק\"ט וחוצץ בפני הטומאה. דבאין מחזיק מ\"ס. אז אם היה הטומאה בתוכו או בחללים שבעוביו כולו טמא. ואם היה המגדל עומד בתוך הבית. והטומאה בתוך הבית או תוך המגדל. כל מה שבבית ובמגדל. הכל טמא. ואפי' אם המגדל סתום בדלתו דהרי המגדל מק\"ט. ואינו חוצץ בפני הטומאה:"
+ ],
+ [
+ "שהוא עומד באויר
תחת השמים:"
+ ],
+ [
+ "טומאה בתוכו
תוך החלול הגדול שבאמצע המגדל:"
+ ],
+ [
+ "כלים שבעוביו
בהחללים הקטנים שבדפנותיו שאינן פתוחין טע\"ט לחלול הגדול של מגדל:"
+ ],
+ [
+ "טהורים
דאע\"ג דכל החללים הקטנים הם בכלי א' עם חלול הגדול. והרי תנן בכלים [פ\"ב מ\"ז] בבית תבלין של עץ שנטמא א' מהן בשרץ נטמא חבירו. י\"ל דהתם לענין טומאת הכלי עצמה. אמרינן דכל המחוברין יחד. ככלי א' דמי. אבל הכא שכל החללים הללו אפי' הקטנים אמק\"ט כלל מדמחוברין לכלי המחזיק מ\"ס [כרפי\"ח דכלים] ורק דאנו דנין על התפשטות הטומאת מת מתוכו של זה לתוכו של זה. שדינן החללים הקטנים שבעובי המגדל בתר אויר המקיף המגדל לקולא. מיהו אפ\"ה בסיפא בעומד המגדל בתוך הבית. אם הטומאה בתוך חלול הגדול של המגדל. אז חללים הקטנים שבעובי מגדל טמאים ממ\"נ:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר מחצה למחצה
מהחצי ולפנים שבחללים שבעוביו דינן כלפנים וכו'. בין שהטומאה בתוך חלול הגדול או בהחללים הקטנים שבמגדל דס\"ל לר\"י דכותל מגדל שמחזיק מ\"ס דינו ככותל בית שצד חיצון שלו פונה לאויר [פ\"ו מ\"ג] דאמרינן דכשהטומאה בכותל כך דינו. ולרבנן דוקא התם דתשמיש הבית חשוב טפי מתשמיש החורין הללו שהן רק לצורך תשמיש הבית. להכי לכל הפחות חציין שבפנים בטל לגבי בית. אבל הכא אין תשמיש שתוך החלול הגדול שבמגדל חשוב טפי מהתשמיש שבתוך החורין דמניחין חפצים כאן וכאן. ולהכי אין בטלים זל\"ז. וה\"ה דפליגי בסיפא כשהמגדל עומד בתוך הבית. וטומאה בתוך הבית. דלר' יוסי הו\"ל כותל המגדל ככותל שבין ב' בתים [פ\"ו מ\"ד] דנידון מחצה למחצה. ולרבנן כותל מגדל לא נעשה כלל להבית. משא\"כ כותל בית נעשה לצורך ב' הבתים. רק תנא נקט פלוגתייהו באופן דלהוי רבותא אליבא דר' יוסי. דאפילו בעומד באויר שדינן חציה שלצד חוץ לאויר. וכ\"ש בעומד בהבית דשדינן חציו שלצד חוץ. לאויר הבית המקיפו. דצד חיצון של המגדל שייך לתשמיש הבית:"
+ ],
+ [
+ "טומאה בתובו
בתוך חלול הגדול שבמגדל. וכ\"ש כשהטומאה בא' מחלליו הקטנים שבדפנות:"
+ ],
+ [
+ "הבית טמא
אי\"ל דמדהוה החליל שהטומאה סגור בתוכו כקבר סתום. דהרי אף בכלי המטולטל שייך טומאת קבר סתום [וכמוכני בתוספתא דילן פ\"ה]. ליתא. דהרי מדיש להמגדל פתח. אף שהוא נעול אין דינו כקבר סתום [ועי' כ\"ג בבועז סי' יב]. אלא משו\"ה הבית טמא. דאף שהחלול שהטומאה בתוכו נעול אפ\"ה מדסוף הטומאה לצאת דרך הבית נטמא הבית. [וא\"ת עכ\"פ הרי יכול להוציא המגדל עם הטומאה שבתוכו ולא יטמא הבית דאין לדמותו לכ\"ח עם צמ\"פ שטומאה בתוכו שהבית טמא אע\"ג שיכול להוציא. הכלי הסתום. אפ\"ה צמ\"פ מועיל מלהכניס טומאה ולא מלהוציא טומאה [כספ\"ח דאהלות] כ\"כ יש לנו לומר בכלי מחזיק מ\"ס דמועיל רק מלהכניס טומאה ולא מלהוציא. ליתא דהרי בסיפא בעומד המגדל בפתח ופתחו לחוץ ודאי אף שיש לו גם פתח לפנים הבית טהור אלמא דגם בכלי מחזיק מ\"ס מועיל גם מלהוציא טומאה. י\"ל התם אין צריך להעתיק המגדל ממקומו]. מיהו כשהטומאה בתוך א' מחללים הקטנים אף שאז הכלים שבתוך הבית טמאים עכ\"פ החלול הגדול שבהמגדל נשאר בטהרתו. דהרי אין מקום הטומאה פתוח לשם בפותח טפח. ולא התפשטה הטומאה לשם כלל. וכ\"ש כשהטומאה תוך הבית. אז כל הטהרות שבחללים שבהמגדל ובכותליו. כשאינן פתוחים טע\"ט להבית. כולן טהורין מדאין דרך טומאה להכנס. והרי המגדל עצמו מחזיק מ\"ס ואמק\"ט. אבל כשהטומאה בחלול הגדול אז מה שבחללים הקטנים טמא ממ\"נ וכלעיל סי' ה'. ולר' יוסי כשהטומאה בחלול הגדול. אז כל מה שבבית ובחללים הקטנים גם בחציין שלחוץ טמאים. ואם הטומאה בבית אז בחללים הקטנים רק החצי שלפנים טהר. משום דשם שייך לפנים לחלל הגדול שהוא טהור. ואם הטומאה בחללים הקטנים אם בהחצי שלחוץ. הבית טמא והחלול הגדול טהור. ואם בהחצי שלפנים הו\"ל כמונח בחלול הגדול והכל טמא:"
+ ],
+ [
+ "מה שבתוכו טהור
דמדמחזיק המגדל מ\"ס. לא. חשיב תו כשאר כלי הבית. רק הו\"ל כאהל תוך אהל בכל דיניו [ועי' בקרית ארבע בדיני אהל סי' א] וגם מה שבהחללים שבדפנות המגדל טהור. ואע\"ג דכל מגדל עומד באויר לא גרירי החללים הקטנים בתר החלול הגדול. למחשב כולן כחלול א' עם חלול האמצעי להטמא עמו. י\"ל התם מדעומד המגדל באויר אמרינן דהחללים הקטנים שהן כגוף הכלי שמחזיק מ\"ס מחשבי גם הם כלי א' כאהל לבד. ולא נטמא אוירו מהחלול הגדול [ועי' פי\"ח דכלים] אבל הכא אף שהבית מצרף כל חלליו להחשב כחלול א'. והרי מה\"ט כשהטומאה בהחלול הגדול נטמאו עמו. עכ\"פ כשהחלול הגדול טהור גם הם טהורין. ואף שפתוחין להבית הרי אין פתוחין טפח על טפח. [ואפשר דאף דאין בכל חור טע\"ט אפ\"ה מה שבתוכו טהור. כדמשמע סתמא דמשנתינו. ואילה\"ק על זה מכלים שבכותלי חדות [פי\"א מ\"ט] דאמרינן דבאין בהחלול ההוא טע\"ט טמאין: י\"ל התם החדות מחובר בבית ולהכי כשאין בחללי כותליו טע\"ט בטלו לגבי בית. אבל הכא המגדל מטולטל חורי כותליו למגדל שייכי]: מיהו הא דחללי המגדל טהורין הנ\"מ בשדלת כ\"א נעול. דאל\"כ הו\"ל כחלון פתוח טע\"ט שבין ב' בתים שמתפשטת הטומאה דרך שם מזל\"ז:"
+ ],
+ [
+ "שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס
טעמא שדרך טומאה לצאת. קאי ארישא בטומאה בתוכו. וטעמא שאין דרכה להכנס קאי אסיפא. בשהטומאה בתוך הבית. מיהו בלא היה המגדל מחזיק מ\"ס. אז בין שהטומאה בתוכו או תוך הבית. היו כולן טמאין אף שהמגדל נעול עם צמ\"פ. דהרי המגדל מק\"ט. ואינו חוצץ:"
+ ],
+ [
+ "שבינו לבין הקורות
והטומאה בהבית או תוך א' מחללי המגדל:"
+ ],
+ [
+ "אם יש שם פותח טפח
בכל דוכתא במכילתין שמצינו מלות פותח טפח. לפעמים משמעותו שיש בחללו טפח. ולפעמים ר\"ל שפתוח טפח [עי' פ\"ג מ\"ו וז'. ובפרקן כמה פעמים וגם בשאר דוכתי טובא] והכא ר\"ל שהחלול ההוא שהכלים שם פתוח טע\"ט לתוך הבית. ואפ\"ה לא היה צריך תנא לפרש כדמפרש במשנה ב' משום דהכא דא ודא אחת היא. דכל שחללו טפח. הוא ג\"כ פתוח טפח וכן כשאין חללו טפח ג\"כ אינו פתוח טפח:"
+ ],
+ [
+ "טמאין
ואין אומרים בכה\"ג אין דרך טומאה להכנס שם. דאף דגוף הטומאה אין דרך להכניסה שם. עכ\"פ מדפתוח החלול ההוא להבית מתפשטת הטומאה ממקום שהיא שם לתוך החלול ההוא:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו טהורין
דבין שהטומאה בהבית או בחללי המגדל. החללים הללו שבין המגדל לארץ. או שבינו לקורות כנעולים דמי. ואמרינן אין דרך טומאה להכנס לשם. וכבמגדל לעיל. ואע\"ג דבטומאה לא אמרינן לבוד לחומרא [כלקמן פ\"י מ\"ב] אפ\"ה לקולא אמרינן לבוד. ולא דמי לביב שאין בו פ\"ט. דאע\"ג שמכוסה כולו. אפ\"ה כשהטומאה בבית הביב טמא [כספ\"ג] אע\"ג שאין הביב פתוח טפח להבית. התם הביב הוא ברצפת הבית. וקרקע אהל טמא עד התהום [כפט\"ו מ\"ה] משא\"כ הכא מגדל שמחזיק מ\"ס אהל בפ\"ע הוא. ולא בטל לגבי בית. ולהכי חוצץ מלהכניס התפשטות הטומאה למקום הלבוד שבין המגדל להכותל או להקורות או של תחתיו. ומה\"ט לא דמי נמי לכלים בכותל [פ\"ו מ\"ד] דמחצי חללו ולפנים טמאין. הכא אפילו עומד המגדל סמוך לכותל דשייך לומר גביה כהאי גוונא. אפילו הכי כלים שתוך חללים הנ\"ל כולן טהורין. דחללים הנ\"ל לא שייכי כלל להבית משא\"כ התם. אלא הכא דמי טפי לכלים שבחצץ [פט\"ו מ\"ד] דטהורים:"
+ ],
+ [
+ "טומאה שם
בהרווחים הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "הבית טמא
דאפי' היה אותו חלול סתום לגמרי אפ\"ה לא עדיף רווח זה מאילו היתה הטומאה שם תוך מגדל נעול. ואפ\"ה מדאין פתח לטומאה לצאת רק דרך הבית לפיכך הבית טמא דאף דמדנעול הו\"ל כצמ\"פ. אינו מועיל רק מלהכניס טומאה. אבל אינו מועיל מלהוציא [כלקמן ספ\"ח] וה\"ט מדאמרינן סוף טומאה לצאת. אף שיכול לטלטל הכלים עם הצמ\"פ שבתוכה הטומאה. ולהוציא לחוץ אפ\"ה הבית טמא. וכ\"ש הכא שא\"א לטלטל הרווחים ההם לחוץ. אם לא יתבטלו הרווחים דמעיקרא לגמרי ולפיכך בין שהיה למקום הטומאה פתח להבית טע\"ט. או לא הבית טמא:"
+ ],
+ [
+ "תיבת המגדל
ארגז שופלאדע בל\"א שמחובר בדופן המגדל מבחוץ:"
+ ],
+ [
+ "יש בה פותח טפח
שיש בחלל הארגז אויר טע\"ט:"
+ ],
+ [
+ "ואין ביציאתה פותח טפח
שאין התיבה פתוחה להבית טע\"ט. ותרווייהו לרבותא נקט. דאע\"ג *) דכשאין בחלול הארגז טע\"ט. אין הטומאה רצוצה שם לבקוע משם לאויר הבית שממעל להארגז. וגם פתח התיבה שכלפי הבית אין בו טע\"ט שתתפשט הטומאה דרך שם להבית. אפ\"ה הבית טמא:"
+ ],
+ [
+ "טומאה בתוכה הבית טמא
מדדרך טומאה לצאת וכדמסיק ומה\"ט אפי' פתח התיבה סגור לגמרי הבית טמא. ואע\"ג דכולה בבא שא\"צ היא. דכבר שמעינן כולה ממשנה א' בבבא דמגדל ובבא דרווחים שחוץ למגדל. ואי\"ל דלאשמעינן פלוגתא דר' יוסי נקט לה. דהרי הרא\"ש ז\"ל כ' בפירוש דגם במשנה א' פליג ר' יוסי. י\"ל דנקט להך משנה לאשמעי' דאפי' תיבה שאינה מחזקת מ\"ס. עכ\"פ מדמחוברת למגדל דינה כמגדל. ולא תימא דנהוי כמגורה שבתיבה שאינה חיבור לתיבה [ככלים פי\"ט מ\"ז] י\"ל התם רק בנפחתה התיבה. להכי כשעכ\"פ המגורה עדיין יש לה ב\"ק מק\"ט. משא\"כ הכא שהמגדל והתיבה שלמין ומצטרפין יחד להשיעור מ\"ס. ודאי תיבה דינה כמגדל. ואף את\"ל דהתם גם בתיבה שלימה אין המגורה חיבור לה להטמא עמה. אפ\"ה יש לחלק. דהתם מדשניהן כלי מה עדיפותא דתיבה לגבי מגורה. דנימא דנהוי המגורה טפל לתיבה להטמא עמה. אבל הכא דהתיבה מחובר להמגדל שהוא אהל. בטל תיבה לגבי מגדל. ככל המחובר לטהור טהור [ככלים פי\"ב מ\"ב]. ואילה\"ק עכ\"פ אי התם במגורות שלימות מיירי. מ\"ש מבית התבלין. שיש לו הרבה ב\"ק. וכולן חיבור. שנטמא א' כשנטמא חבירו [ככלים פ\"ב מ\"ז]. י\"ל התם רק בבית תבלין. שכל בתי קבול שלו עשוי למין תשמיש א'. לפיכך כולן חשובין כב\"ק א'. אבל במגורה שבתיבה שעשוי רק לגנוז שם חפצים קטנים שאין נאותין להניחן בחלול התיבה עצמה אינן חיבור זל\"ז. ואעפ\"כ יש לעיין בזה [כלים פכ\"ה מ\"ד ופכ\"ט מ\"ב ופרה פי\"ב מ\"ט ודו\"ק] אלא מחוורתא כדאמרן. דמגורה שבתיבה מיירי רק בשנשברה התיבה וקמ\"ל התם דלא נימא גבה בטל עיקר בטל הטפל דאין המגורה טפל לתיבה ודו\"ק. מיהו משמע דכשהטומאה בתיבה רק בית טמא אבל מגדל טהור מדאין דרך טומאה לכנוס שם:"
+ ],
+ [
+ "טומאה בבית מה שבתוכה טהור
מדאין בפתח התיבה טע\"ט אין הטומאה שבבית מתפשט' לשם ואין דרך טומאה לכנוס:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי מטהר
ר' יוסי ארישא קאי דהיינו בטומאה בתוכה דבכה\"ג מטמא ת\"ק [כחולין קכ\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "היה עומד בתוך הפתח
שהמגדל הנ\"ל שכולו עומד תוך הבית רק כתלו א' שבו פתח המגדל ממלא כל פתח הבית:"
+ ],
+ [
+ "ונפתח לחוץ
נ\"ל דמלת נפתח לאו דוקא. אלא ר\"ל דהכותל של המגדל הוא בחוץ ואפי' הוא נעול. דהרי עיקר טעמא שנטהר הבית הוא רק מדדרך טומאה לצאת ובכה\"ג אפי' בנעול. אם רק חישב להוציאו שם מהני [כפ\"ז מ\"ג] מכ\"ש הכא שאין להטומאה מקום יציאה רק דרך הפתח של מגדל שהוא בחוץ:",
+ "בתוך חלול המגדל שהוא אויר טע\"ט:"
+ ],
+ [
+ "הבית טהור
דאע\"ג שגוף המגדל שהטומאה שם בולט לתוך הבית הרי יש בחלול מקום הטומאה אויר טע\"ט. ואין הטומאה רצוצה שם שתבקע למעלה לתוך הבית. ואע\"ג שדלתו נעול אפ\"ה אין דינו כאהל הסתום מכל צד. דאז כל האהל כקבר סתום דמי. ומטמא כל כנגדו למעלה ולמטה. דהרי יש לו פתח לצד חוץ אפילו הוא נעול מציל. ואע\"ג שיש להמגדל גם פתח לצד פנים. לא דמי למת בבית שכל פתחי הבית טמאים [כפ\"ז מ\"ג] דהתם כולן פתחן לחוץ. אבל הכא אמרינן דרך טומאה לצאת ואין דרכה להכנס. ואע\"ג שגוף המגדל בתוך הבית עכ\"פ מדמחזיק מ\"ס הו\"ל אהל וחוצץ בפני הטומאה:"
+ ],
+ [
+ "טומאה בבית מה שבתוכו טמא
דאע\"ג דאין לדון הבית כסתום לגמרי. ויהיה דינו כקבר סתום שמטמא כל אהל שסמוך לו. ליתא דכל שלא פרץ זוית הפתח אף שסתם הפתח לגמרי אפ\"ה אינו דינו כקבר סתום [כב\"ב די\"ב א]. עכ\"פ מדממלא המגדל כל הפתח. ואין להבית פתח לצד אחר. ודאי יצא הטומאה דרך פתח זה. ולהכי אפי' אין להמגדל פתח לצד הבית. נטמא תוך המגדל. ודוקא בממלא המגדל כל הפתח. וגם שאין להבית פתח אחר לחוץ. רק זה הפתח שהמגדל עומד בתוכו. נמצא שאין להטומאה שבבית מקום לצאת רק דרך שם. אבל בהיה פתח אחר להבית. או שבאותו רווח של פתח שהמגדל עומד בתוכו. נשאר בצדדי המגדל או למעלה ממנו או תחתיו אויר טפח פתוח מהבית לחוץ. הרי הטומאה יוצאת דרך שם. והמגדל וכל שבתוכו טהור:"
+ ],
+ [
+ "שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס
הנך תרי טעמא דנקט תנא א\"א דקאי ארישא וגם אסיפא אלא נקט שדרך טומאה לצאת משום טומאה בבית. דמה\"ט המגדל טמא. והדר נקט ואין דרכה להכנס ליתן טעם ארישא בשהטומאה במגדל. משו\"ה הבית טהור. מדאין דרכה להכנס:"
+ ],
+ [
+ "היתה מוכני שלו
מוכני הוא לשון הכיור וכנו אונטער זאטץ בל\"א. והיינו שהמגדל יושב תוך דפנות הנמוכות שישנם להמוכני סביב ומיירי הכא שהמגדל עומד וממלא כל חלול הפתח כברישא:"
+ ],
+ [
+ "שלש אצבעות
ר\"ל שחלול המיכני משוך מאחורי המגדל במרחק גא\"צ לצד פנימי של הבית [ולרמב\"ם [פי\"ח מטו\"מ] הא דנקט ג' אצבעות. ר\"ל משום דבכה\"ג אין המוכני פתוח טפח שהוא רוחב ד' אצבעות. דאם היה כן היתה הטומאה שבתוך המוכני מתפשטת דרך הטפח הפתוח גם להבית. וק\"ל א\"כ ל\"ל לתנא למנקט ג' אצבעות. דהו\"ל לישנא דלא דווקנא טפי הו\"ל למנקט שהיה משוך לאחריו פחות מטפח כברישא. ול\"מ היה נ\"ל דבדיוק נקט ג' אצבעות. דדוקא במשוך לאחריו ומרוחק מאחורי המגדל רק עד ג' אצבעות הכי אורחא. ולפיכך מחשב כהמגדל. והו\"ל כמונחת הטומאה במגדל שהבית טהור. אבל במשוך מהמוכני קצת טפי מגא\"צ ואפילו אינו טפח. עכ\"פ מדרגיל כך אינו כגוף המגדל וא\"כ מוכני שהוא כלי אפי' היה סתום לגמרי בצמ\"פ לא היה חוצץ מלהוציא הטומאה ובן כ' קצת מזה בפי' השני של הר\"ש. אלא דק\"ל הרי באינה נשמטת מיירי וכדקאמר בסיפא במד\"א בשאינה יוצאת. והרי בהא לבד סגי וכדמשמט בכלים [פי\"ח מ\"ב] ומה מצריכינן הכא שגם לא תהיה משוכה לאחריה ג' אצבעות [ועי' בבועז סי' ח' ודו\"ק]. וי\"ל התם מיירי בשיודעים ודאי שאינה נשמטת. וכגון שמחובר המוכני במגדל במסמרים. אבל הכא קאמר דאפילו אינן קבועין יחד במסמרים. אפ\"ה אם אינה משוכה אחריה גא\"צ. אז ודאי אין נשמט. ובהא מתורץ נמי הקושיא שהקשיתי [בבועז סי' ט'] למה לא כלל תנא תנאי שתהיה משוכה רק ג' אצבעות בהדי אינך תנאי דנקט בבמד\"א ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "טומאה שם כנגד הקורות
שהטומאה מונחת תוך חלול המוכני במקום שהמוכני משוך לאחורי המגדל לצד הבית נמצא שהטומאה גלויה נגד קורות הבית. וקורת הבית מאהלת על הטומאה להדיא:"
+ ],
+ [
+ "הבית טהור
נ\"ל דקמ\"ל דאף דפשוט שהטהרות שיביאו שם תחת התקרה נגד המקום הפתוח שבמוכני. אע\"ג שאינו פתוח טע\"ט. אפ\"ה בקדמה שם טומאה להטהרות נטמאו [כפ\"י מ\"ב] אפ\"ה לא תתפשט הטומאה משם לשאר רווח הבית. ותו קמ\"ל בהך בבא דאע\"ג דבמשנה ב' בתיבת המגדל. אמרינן דאפי' יש בחללה טפח. וגם אין ביציאתה פ\"ט. אפ\"ה בטומאה בתוכה הבית טמא מדסוף טומאה לצאת דרך הבית. ולפיכך סד\"א דה\"נ מדמשוכה מוכני לפנים אף שאינה פתוחה טפח לצד פנים. עכ\"פ הרי סוף טומאה לצאת דרך הבית. ויטמא הבית. קמ\"ל דשאני התם שהמגדל והתיבה עומדין שניהן תוך הבית. ולהכי שפיר אמרינן סוף טומאה לצאת דרך הבית. אבל הכא מדפתוח המגדל לחוץ. דיינינן גם להמוכני כעומד בחוץ. מדמחובר להמגדל. בתר מגדל נגרר. מיהו א\"צ תנא לאשמעינן דכשהטומאה במוכני דכלים שבמגדל טמאים דזה פשיטא דהרי אפי' הטומאה תוך הבית. היה תוך המגדל טמא. מדאין דרך טומאה לצאת מהבית רק דרך המגדל שעומד תוך חלול הפתח. וא\"כ כ\"ש כשהטומאה הוא תוך חלול המוכני שמחובר להמגדל. ולא דמי לריש פרקן. דכשהטומאה תוך כותל של מגדל. דמדעומד בחוץ. תוך המגדל טהור. והרי ה\"נ כעומד בחוץ דיינינן ליה. י\"ל התם באמת עומד בחוץ. אבל הכא לפי מעמדו השתא א\"א להוציא הטומאה מהמוכני רק דרך המגדל. וגם א\"צ לאשמעינן הך מלתא גופה. דכשהטומאה בהבית דכלים שתוך חלול המוכני טמאים. דהרי גם זה פשיטא. דכיון דמוכני כמגדל חשבינן ליה. הרי מאותו טעם דמטמאינן תוכו של מגדל. והיינו מדאין דרך להטומאה לצאת רק דרך המגדל. מאותו טעם עצמו טמא נמי תוך המוכני:"
+ ],
+ [
+ "משמעות לשון פיתח טפח הכא. ר\"ל שחלול מקום רווח הטומאה טע\"ט וה\"ק. בד\"א שכשהטומאה תוך חלול המוכני הנ\"ל כלים שבבית טהורים. היינו שיש במקום חלול הטומאה שבמוכני. רווח טע\"ט. דאל\"כ אף דחשבינן להמוכני חיבור להמגדל. עכ\"פ לא עדיף מוכני מרגל המגדל. והרי אמרינן בתוספתא [פ\"ה] דכשהטומאה רצוצה תחת רגל מגדל שעומד בתוך הבית. בוקעת הטומאה ועולה לתוך הבית:"
+ ],
+ [
+ "ר\"ל שאין המוכני נשמטת מהמגדל. והיינו אינו נשמטת שנזכר [כלים פי\"ח מ\"ב] אז הו\"ל המוכני והמגדל חיבור זל\"ז. דאל\"כ הרי המוכני אינה מחזקת מ\"ס ומק\"ט. וא\"כ אינה חוצצת על הטומאה שבתוכה מלהתפשט בהבית. ואפי' נימא דמוכני היינו בסיס המגדל שאמק\"ט [ככלים פכ\"ד מ\"ו] עכ\"פ כלי בפ\"ע הוא ואינו שייך למגדל. וכיון דרק המגדל ולא המוכני פתוח לחוץ. היתה הטומאה מתפשטת מהמוכני להבית אפי' אינו פתוח להבית כלל מדדרך טומאה לצאת דרך הבית. [אבל אין לומר דהך אינה יוצאת. ר\"ל שאין הטומאה יוצא והיינו מדאין המוכני פתוח טפח להבית דאם היה כן היתה הטומאה יוצאת ומתפשטת משם לתוך הבית וכן פי' באמת הגאון רב\"א זצוק\"ל. לפע\"ד א\"א לומר כן דהא כבר תני ליה תנא בדקאמר שהיתה משוכה לאחריו גא\"צ. ותו דא\"כ למה שני תנא בלישני' דנקט במשניות דלעיל. והול\"ל גם הכא בד\"א שאין ביציאתה פותח טפח. וכדנקט בכולה פרקן. אלא ודאי כדאמרן]:"
+ ],
+ [
+ "שמחזיק מ\"ם. דאז אין מק\"ט. דאל\"כ אף שהמוכני מחובר להמגדל. הרי המגדל עצמו מק\"ט ואינו חוצץ גם הוא על הטומאה שבתוכו מלהתפשט להבית. וכ\"ש שהמוכני המחובר להמגדל שאינו חוצץ:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "תנור
של חרס:"
+ ],
+ [
+ "ועינו קמורה לחוץ
עין התנור הוא צואר התנור שהעשן יוצא מתוכו רעהר בל\"א. וקמורה ר\"ל שהרעהר הזה נמשך מקורה מתוך התנור ומתארך לחוץ כעין קנה חלול שיוצא מהתנור [וכעין קמור לעיל פ\"ג מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "והאהילו עליו קוברי המת
שבשעה שנשאו המת בחוץ. האהילו המת ממעל לצואר הרעהר שהיה משוך לחוץ. והא דנקט שהרעהר היה מקורה לצד מעלה. לרבותא נקט הכי דקמ\"ל דאע\"ג שאין נקב הרעהר בעליונו דאז הרי האהיל המת על הנקב להדיא. אלא אפי' כשהרעהר לצד מעלה מקורה. והנקב שלו מן הצד אפ\"ה כשהאהיל עליו המת. כל האהל כמליא טומאה דמי. ונכנסת שפיר הטומאה בהנקב. ומיירי נמי שעין התנור היה פתוח רק פחות מטפח לחוץ. ואפ\"ה אילו היה התנור כולו עומד בחוץ. היה נטמא התנור דאף שהתנור ועינו של חרס הן שאמק\"ט מגבו. עכ\"פ הרי אין לו צמ\"פ. וכל נקב שבכלי שנעשה בכונה אפי' הוא פחות מטפח צריך לסתמו בצמ\"פ [כרתוי\"ט כלים פ\"ח מ\"ו ד\"ה אם]. וה\"נ היה הטומאה נכנס להתנור דרך הנקב שבעין אף שהוא פחות מטפח. מיהו בבבא זו דהתנור עומד בתוך הבית. ומחובר בכותלי הבית. הו\"ל כמחובר בדפנות אהלים. ודינו כאהל. שאין טומאה נכנס לתוכו מדאורייתא רק בפתח טפח [כפ\"ג מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים הכל טמא
התנור וכל מה שבהבית. דגזרו בתנור עומד בפנים אטו עומד בחוץ. ומדנטמא התנור נכנסת הטומאה להבית דרך התנור דהרי אפי' כשהתנור סתום לגמרי בפנים לצד הבית. הרי אין צמיד פתיל מועיל רק מלהכניס טומאה לתוך הכלי שסתום בצמ\"פ אבל לא מלהוציא. וכ\"ש הכא שנטמא התנור. וכלי טמא אינו חוצץ בפני הטומאה. ומשו\"ה אף דבכל דוכתי כ\"ח המחובר עם דפנות אהלים חוצץ בין הטומאה לאהל הטהור [כלקמן מ\"ג] היינו רק כשגבו של הכ\"ח פונה לצד הטומאה דאין כ\"ח מק\"ט מגבו. אבל הכא הרי הטומאה נכנסת לתוך התנור. וי\"ל בכה\"ג אין דרך טומאה להכניס אלא להוציא. הכא שאני דכאילו הטומאה כבר בהבית דמי והתנור אינו חוצץ:"
+ ],
+ [
+ "והבית טהור
דדוקא לענין התנור שייך למגזר עומד בפנים אטו עומד בחוץ. משא\"כ לענין הבית:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר אף התנור טהור
דגם בתנור לא גזרינן עומד בפנים אטו עומד בחוץ. ולרתוי\"ט ומהר\"ם מיירי בשחור העין פתוח טפח לחוץ [ולזה נוטה טפי גם לשון התוספתא] ואפ\"ה אין טומאה נכנסת לתוכו מדאורייתא מדהוא פתח שעשוי רק ליציאה. דהיינו שיצא שם העשן. ולא גם לכניסה. וכל כה\"ג לא מחשב פתח מדאורייתא [כשבת קמ\"ז א'] ורק מדרבנן גזרינן בה אטו פתח שעשוי ג\"כ לכניסה [ועי' כלים פ\"ט מ\"ח ודו\"ק] ולב\"ש אלימא הך גזירה דלטמא גם הבית להתנור עומד בתוכו. ולב\"ה רק בהתנור עצמו גזרו. אבל לא על הבית שהתנור עומד בתוכו ור\"ע לית לי' הך גזירה כלל:"
+ ],
+ [
+ "ארובה
כל ארובה הוא חלון מפולש טע\"ט בתקרת הבית:"
+ ],
+ [
+ "שבין הבית לעליה
והמת בבית:"
+ ],
+ [
+ "וקדרה נתונה עליה
תחובה בארובה וסותמתו או עומדת בעליה ממעל לארובה. וסותמתו. ומיירי שבין כך או כך היה גב הקדירה פונה נגד הטומאה. והרי כ\"ח אמק\"ט מגבו. ושפיר חוצץ בפני הטומאה. אבל קדירה זו נקובה וכו':"
+ ],
+ [
+ "ונקובה בכונס משקה
דאל\"כ לכ\"ע היתה חוצצת שלא תכנס טומאה לעליה לטמא הכל שם [וכמ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ב\"ש אומרים הכל טמא
כל מה שבעליה וגם הקדירה בעצמה נטמאו מהטומאה שבבית. דאע\"ג שניקבה בכונס משקה. אפ\"ה כיון דקדירה עשויה לבשל בה אוכלין ומשקין. אזלינן לחומרא דלעצמה מק\"ט עד שתנקב במוציא זית כאילו מיוחדת לאוכלין [כרפ\"ג דכלים]. וגם על כל מה שבעליה אינה מצלת. מדנקבה בכונס משקה יוצא הטומאה ועוברת דרך נקב זה [ככלים פ\"י סי' ס\"ח]. ואף דהכא שדבוקה בדפנות אהלים. דהיינו תקרת הבית. ודינה כאהלים ואין הטומאה נכנס לתוכה בנקב פחות מטפח [כפ\"ג מ\"ז] ב\"ש גזרו דבוקה אטו אינה דבוקה בדפנות אהלים והרי אילו היתה קדירה זו עומדת באהל המת. וצמ\"פ על פיה. והקדירה נקובה בכונס משקה. לא היתה חוצצת על טהרות שבתוכה ולהכי גם הכא אינה חוצצת. וגם מה שבבית ובעליה הכל טמא:"
+ ],
+ [
+ "וב\"ה אומרים הקדרה טמאה
דכיון דקדירה עשויה לאוכלין ומשקין לפיכך גם בשנתנקבה בכונס משקה מק\"ט עד שתנקב כזית [כספ\"ט דכלים] ואע\"ג דגבה נגד הטומאה טומאה נכנסת דרך הנקב לתוכה [ככלים פ\"י מ\"ח]. ואע\"ג דהכא מדדבוקה למעזיבה. דינה כמעזיבה שאין טומאה יוצא בנקב שפחות מטפח שבמעזיבה גזרו ב\"ה דבוקה אטו שאינה דבוקה:"
+ ],
+ [
+ "ועליה טהורה
דדוקא בקדירה עצמה מדמתטלטלת גזרינן דבוקה אטו אינה דבוקה משא\"כ בעליה לא גזרי':"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר אף הקדרה טהורה
דמדמחוברת בתקרה דינה כתקרה. ולא גזר כלל דבוקה אטו אינה דבוקה. וכל פלוגתייהו היינו ממש כבתנור ברישא. רק קמ\"ל תנור אף שדרכו לסמכו להכותל אפ\"ה גזרינן אטו אינו דבוק וקמ\"ל קדירה. אף שדרכה בתלוש אפ\"ה לא גזר בה ר\"ע:"
+ ],
+ [
+ "היתה שלימה
ומונחת על הארובה או תחובה בו וסותמתו וגבה שאמק\"ט פונה נגד הבית שהטומאה בו:"
+ ],
+ [
+ "ב\"ה אומרים מצלת על הכל
על הקדירה בעצמה ועל כל מה שבעליה. מדחוצצת בפני הטומאה. והא דהקדים בבבא זו דברי ב\"ה לב\"ש דלא כבכל דוכתא. ה\"ט מדמייתי כאן במ\"ג וד'. ג' אופנים. דהיינו קדירה. לגין. עריבה. ובכולהו פליגי ב\"ה וב\"ש. דחד טעמא איכא בכולהו. והרי בכולהו ג' חזרו בהן ב\"ה והודו לב\"ש ואילו הוה נקט הכא דברי ב\"ה בתר דברי ב\"ש. הוה סד\"א דרק בתרי מילי בתרייתא הודו ב\"ה. ולהכי נקט הכא דברי ב\"ה תחלה. ואח\"כ כל מילי דב\"ש ומסיים אכולה וחזרו. לאשמעינן דבכולן חזרו:"
+ ],
+ [
+ "בש\"א אינה מצלת אלא על האוכלים ועל המשקים ועל כלי חרס
דבשאר מילי גזרו שמא יעמידו על הארובה קדירת ע\"ה. דהיא טמאה להחבר. דהע\"ה מחסרון ידועתו אינו נזהר משאר טומאות. ולפיכך מדהיא טמאה אינה חוצצת בפני הטומאה. ואפ\"ה אמרנו שחוצצת על אוכלין ומשקין וכ\"ח שלא יתטמאו. משום דהנך רק לעצמו טהרנום. דהרי גם אם לא ידענו בהם שום חשש טומאה לא יקח אותם החבר מהע\"ה אלא לצרכו טהרנום. והרי הוא מחזיק כליו בחזקת טהרה. ולפיכך כ\"ח שלו חוצץ לכל דברים שהם לצרכו. אבל שאר כלים שאפשר שישאילם החבר ממנו ויסמוך על הטבילה שיטבלם מטומאת ע\"ה קודם שישתמש בהם. והרי הנך כלים שנטמאו מהמת שבהבית צריכין טומאת ז' והזאה. לפיכך אמרו שאינן נצולין ע\"י הקדירה זו אבל לא הסתפקו לומר שכשישאילן החבר מע\"ה יהיו טמאין טומאת ז' ויזה עליהן. דהרי אין אדם משאיל כליו על זמן מרובה כזו. להכי אמרו שגם אצל הע\"ה נטמאו ז' וצרוכין הזאה. נמצא שכשישאילן ממנו החבר. וישתמש בהן אחר טבילה שפיר קעביד. אבל משום לא פלוג אמרו שגם אצל חבר אין כ\"ח מציל על שאר כלים [ועי' פ\"ט דכלים מ\"ב ומ\"ש שם בס\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "חזרו ב\"ה להורות בדברי ב\"ש
ל\"ג הכא חזרו וכו'. רק בסוף מ\"ד דכולהו ג' פלוגתות חד טעמא אית בהו. ובכולהו חזרו ב\"ה בפעם א' וכן כ' רב\"א:"
+ ],
+ [
+ "לגין
כלי של עץ או של מתכות שמונח בעליה שקדירה מונחת שם על פי הארובה שבתקרת אהל המת:"
+ ],
+ [
+ "והמשקין טהורין
מטעמא דאמרן. אלא דקמ\"ל הך בבא לרבותא דאע\"ג שהמשקין תוך הכלי שנטמא. אפ\"ה לא חיישינן לחוכא. ומטהרינן למשקין. וקמ\"ל נמי סיפא. דכשעירן לכלי אחר נטמאו:"
+ ],
+ [
+ "ואם פינן בכלי אחר
שעירה משקין הנ\"ל לכלי שטף אחר שכבר נטמא בהעליה שם:"
+ ],
+ [
+ "טמאין
גם להע\"ה דהכלי השני טימא להמשקין אף שלא נטמאו בכלי הראשון. דלא רצו לגזור כל כך לומר דדוקא כשהן שם בכ\"ח ישארו המשקין בטהרתן. ולא כשיהיו בכלי שנטמא אלא אדרבה משו\"ה טהרו המשקין שנשארו בכלי הראשון כדי שנדע שטומאת כלים אלו רק מדרבנן הוא ולא נשרף עלה תרומה וקדשים. [ותמוהין דברי הר\"ב כאן. שכתב דלהכי לא נטמאו המשקין מכלי הראשון. דא\"כ לא היתה הקדירה מצלת על המשקין שבעליה לעולם. ותמוה הרי אפשר שינצלו כשיהיו בכ\"ח]."
+ ],
+ [
+ "האשה והעריבה טמאים טומאת שבעה
דגם על האדם גזרו טומאה שם. מהחשש שישתמש בו חבר כשיטבילנו. והרי צריך ספירת ז' והזאה:"
+ ],
+ [
+ "והבצק טהור
דהקדירה שבארובה הציל על הבצק. אבל לא על העריבה שהיא כלי עץ. דמושיל לה חבר מע\"ה ומטבילה ומשתמש בה וגם באשה שיש בה חשש נדות. עכ\"פ אפשר שישתמש בה חבר שתתעסק אצלו בטהרות כשתספור ז' נקיים לפנינו. והרי העריבה והאשה שניהן צריכין הזאה ג' וז'. מדלא הציל עליהן הכלי של הע\"ה. מיהו הא דהבצק טהור. היינו דוקא כשלא חזרה האשה ונגעה בהבצק אחר שהגביה' ידיה מהבצק. דבחזרה ונגעה. הו\"ל כפינה להמשקין לכלי אחר ברישא ונטמאה:"
+ ],
+ [
+ "ואם פינתו לכלי אחר טמא
ואצטריך לאשמעינן בצק. דאע\"ג דהוה לן לטמויי מב' צדדים. מדנגע בהעריבה ומדנגע בהאשה. אפ\"ה בעוד הבצק בחיבורן. טהור ותו קמ\"ל נמי סיפא דכשפינהו. לאו דוקא משקין שעלולין לקבל טומאה גזרו בהו רבנן. אלא אפילו בצק שהוא אוכלין. וקמ\"ל נמי אשה אע\"ג דליכא למיחש גבה רק שישתמש חבר עמה לטהרות בלי הזאה. דהרי בלא זה צריכה ספירת ז' נקיים לפנינו. מדלא בקיאין הע\"ה בדיני נדה. אפ\"ה גזרו בה רבנן. והא דנקט במשקין ובבצק פינן לכלי אחר. זהו לאו דוקא אלא אפי' בכלי הראשון. בהוציאן מכלי הראשון. וחזר והחזירן לאותה כלי נטמאו. דלא עדיף מאילו הגביה האשה ידיה מהבצק וחזרה ונגעה בו שנטמאה [כתוספתא פ\"ה] אלא אורחא דמלתא נקט:"
+ ],
+ [
+ "חזרו ב\"ה להורות בדברי ב\"ש
אחר שהודיעו ב\"ש טעמן. וכן הדין בכ\"ח המוקף צמ\"פ ועומד באהל המת [כפ\"ט דכלים] ומהך טעמא גופא:"
+ ],
+ [
+ "היו כלי גללים
כלים הנעשים מגללי בקר:"
+ ],
+ [
+ "כלי אבנים כלי אדמה
כלים הנעשים מטיט ולא נשרפו בכבשן. וכל אלו אמק\"ט. והיה א' מהן מונח בארובה הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "הכל טהור
ר\"ל בכה\"ג אפי' אדם וכלי שטף שבעליה. כולן טהורים דמדאינן מק\"ט. להכי אפי' כשהן ביד ע\"ה. חוצצין בפני הטומאה. וה\"הבהיה מונח בארובה כלי הבא במדה וכדמסיק במשנה ו'. דכולן מצילין. וכ\"ש במונח בארובה פשוטי כלי עץ ואפ\"ה לא נקט להו תנא. משום דבעי למתני שמצילין עם דפנות אהלים והרי בא במדה וודאי א\"צ דפנות אהלים דהוא עצמו אהל. וכ\"כ פשוטי כלי עץ א\"צ דפנות אהלים [וכמשנה ו]:"
+ ],
+ [
+ "היה
מונח בארובה הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "כלי טהור לקדש
שיחדה להשתמש בה קדשי מזבח כמנחות או נסכים או בשר קדשים או שמן המנורה:"
+ ],
+ [
+ "ולחטאת
ר\"ל או שיחדה להשתמש בה לאפר פרה אדומה:"
+ ],
+ [
+ "הכל טהור
דע\"ה נאמן על טהרות הנך כלים המיוחדין להנך. כדי שלא יהיה כל א' בונה במה לעצמו להקריב עליה כשיראה שלא יאמינוהו בטהרות ולהכי חוצצין שפיר בפני הטומאה:"
+ ],
+ [
+ "שהכל נאמנין על החטאת
וכ\"ש לקודש. רק רבותא נקט דאפי' חטאת דלית בה שום קדושה אפ\"ה זהיר בה הע\"ה. והשתא הדר תנא למלתיה וקאמר דלהכי כשהיה בארובה כלי שאמק\"ט או כלי שהע\"ה נזהר בטהרתו אז כל שבעליה טהור. מפני וכו':"
+ ],
+ [
+ "וכלי חרס טהורין
נ\"ל דהכי גרסינן מצילין ומצילין. ור\"ל דטעמא דכולה מתני' קאמר בזה דלהכי כשהיה בהארובה כלי שאמק\"ט או כלי שנזהר הע\"ה בטהרתו כל שבעליה טהור. מפני שכלי שהוא טהור מצ\"ע. דהיינו שאמק\"ט כלל. כגון כלי גללים וכו'. או כלי שהיא בר קבלת טומאה כגון שהיא כלי חרם אבל היא השתא בחזקת טהרה אפי' ביד ע\"ה וכגון שמיוחדת לקודש ולחטאת. ב' מיני כלים אלו מצילין כשהן מונחים בארובה ולא לבד בארובה שרוב החציצה הוא בבנין. אלא מצילין גם בדפנות אהלים. דהיינו כשהדפנות לבד הן בבנין. ורוב החציצה הוא מכלים. אפ\"ה מציל. ובזה מפרש במשנה ו'. כיצד מצילין עם דפנות אוהלים:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
נ\"ל דהך כיצד לא קאי רק אכללא דכלי שאמק\"ט כלל. היאך יציל עם דפנות אוהלים. כדי שלא תימא דוקא כשכלי כזה תחוב או מונח בחור טפח שבכותל. שרוב החציצה הוא מדפנות האהל. וכקדירה שבארובה לעיל שהרוב החציצה הוא מעזיבה. אז מציל. להכי קמ\"ל הכא בור וכפישא. שדפנות הבור הוא רק טפח ורוב החציצה הוא מכלי שאמק\"ט ואפ\"ה מציל. ותו קמ\"ל בור דלא תימא דוקא בפני עליה שהוא חוץ לבית חוצץ כלי כזו קמ\"ל דאפילו בפני הבור שהוא תשמיש הבית. והוא תוך הבית. אפ\"ה ניצל ע\"י כלי כזה:"
+ ],
+ [
+ "הבור
וחולית הבור גבוה טפח על הקרקע סביב לפיו. אבל הדופן שבקרקע עולם שתוך חלול הבור. לא מחשב דופן מדלא מנכר הדופן רק מצד א':"
+ ],
+ [
+ "והדות
ציסטערן והוא כעין בור בנוי לא תוך הקרקע רק ע\"ג שטח הקרקע. וא\"כ יש לו דפנות ממש סביב:"
+ ],
+ [
+ "שבבית
שיש מת תוך הבית. וכלים יש בבור ודות:"
+ ],
+ [
+ "וכפישה
כפישה הוא סל גדול שכובשין בו הזיתים מחזיק מ\"ס שאמק\"ט. והוא דוגמת כלי גללים הנ\"ל. רק נקט כפישה. מדרגילה שאין לה דפנות גבוהות טפח דאילו היה לה דפנות גבוהות טפח. הרי כל כלי שאמק\"ט שכפוי אפי' על ארץ חלקה שבבית שאין כאן דפנות אהלים כלל. היתה מצלת [כרמב\"ם מטו\"מ פכ\"א ה\"ג]. א\"נ נקט כפישה לרבותא דאע\"ג שהיא מעץ ויש במינה טומאה. אפ\"ה מצלת וכ\"ש כלי גללים וכו':"
+ ],
+ [
+ "נתונה עליו
כתב הרמב\"ם דמיירי שהכפישה כפוייה על פי הבור והדות. ונ\"ל דלרבותא נקט כפוייה. אע\"ג דבכה\"ג דופני הכפישה פינים למטה. וסמוכים לדופני הבור. אפ\"ה אין מצטרפין ב' הדפנות לגובה הטפח:"
+ ],
+ [
+ "טהור
ר\"ל הכלים שבבור טהורים דאותו טפח שבשפת הבור הו\"ל כדופני אוהלים. והכפישא שאמק\"ט מצלת עמה. והו\"ל שניהן יחד כאהל נעול שתוך אהל המת וכמגדל בבית [רפ\"ד] דבטומאה בבית. מה שבתוכו טהור מדאין דרך טומאה לכנוס:"
+ ],
+ [
+ "אם היתה באר חלקה
שפי הבור שוה לקרקע הבית. וא\"כ אין לה דפנות אהלים. ולא נקט בבבא זו דות. דכל דות יש לו דפנות טפח. וכמש\"ל:"
+ ],
+ [
+ "או כוורת פחותה
ר\"ל או שלא היו הכלים בבור רק תוך כוורת שמחזקת מ\"ס. ונפחת קצת מדפנותיה. וה\"ה בהיתה שלימה. אם כפישא נתונה עליה אינה מצלת על מה שבתוכה רק במחוברין שניהן יחד בצמ\"פ אע\"ג שכל א' מחזיק מ\"ס [וכמש\"ל בבועז רפ\"ד בשם הר\"ש] רק נקט הכא פחותה לרבותא דסיפא דאע\"ג שפחותה אפ\"ה כשמכוסה בנסר חלק מצלת על מה שבתוכה. מיהו כל כלי שמחזיק מ\"ס וכפוי פיה על הארץ מצלת אשתחתיה [ככלים רפ\"י]:"
+ ],
+ [
+ "וכפישה נתונה עליה
עפ\"י הכוורת או הבור [ונקט עליה לשון נקיבה משום כוורת. וגם באר בל' נקיבה נקרא. כמו באר חפרוה שריה. וכי במשנתינו באר חלקה]:"
+ ],
+ [
+ "טמא
וקמ\"ל בור חלק. דאע\"ג דודאי הוא כאהל. אפ\"ה מדהוא חלק בלי שפה סביב לפיה. א\"כ אין לה דפנות אהלים וקמ\"ל כוורת. דאע\"ג דודאי יש לה דפנות. עכ\"פ מדנתנקבה ונפרץ קצת מהדופן. אינה עוד אהל. ולא מחשבו תו דפנותיה כדפנות אהל. ומיירי שאותו הפחת שנפרץ בהכוורת אין בו טע\"ט. דאל\"כ אפי' היה דינה כאהל. או שהיה נסר חלק על פיה. היה הטומאה נכנסת דרך נקב שבכוורת [ותמוה תמיהת רתוי\"ט בזה וע\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "אם היה נסר חלק
ר\"ל אם באר חלקה הנ\"ל או כוורת פחותה הנ\"ל מכוסים עם נסר חלק:"
+ ],
+ [
+ "או סרידה שאין לה גפיים
ר\"ל או שהם מכוסים עם עריבה שאין לה אוגנים. וכך רגילה להיות עריבה של בעה\"ב. דמדאין לה ב\"ק אינו מקבל טומאה [ועי' מ\"ש בס\"ד כלים כ\"ח מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "טהור
דמדמכוסים בהנך שאינן כלים א\"צ בדפנות אהלים. דכך היתה הלממ\"ס. דדוקא אהל שנסתם פתחו עם כלי אינו חוצץ בפני הטומאה ?כך שיהיה להאהל או להכלי דפנות טפח. אבל בנסתם האהל עם דבר שאינו כלי. אע\"ג שאינן מדובקין יחד בצמ\"פ. וגם אין דפנות לא להאהל ולא לדבר שסתמו. כגון בור חלקה שנסתם עם נסר חלק אפ\"ה מציל. וה\"ה בכוורת שנפחת. אף דלענין שיציל בצירוף כלי כיון שנפחת לא מחשב תו כאהל [וכלעיל סי' מ\"ו] אפ\"ה לענין שתציל הכוורת לבד. כגון בכפויה על פיה או בשפיה למעלה ומכוסה בנסר אע\"ג שיש נקב מפולש בדפנה אפ\"ה כיון שאין הנקב טע\"ט מציל. וכמגדל לעיל [פ\"ד מ\"א]. עוד י\"ל דכוורת אפי' נתנקב. עכ\"פ מדמחזיק מ\"ס לעולם מחשב כאהל. רק אם נסתם פיו בכלי צריך שיהיה דפנות אהלים. וזאת הכוורת מדנפחת בדפנותיו. תו לא מחשבו דפנות אהלים. דדפנות שלימות בעינן. אבל כשמכוסה בנסר. הו\"ל כשאר אהל בלי דפנות. וכבור חלק שכשמכוסה בנסר מציל:"
+ ],
+ [
+ "עד שיהא להן דפנות
ר\"ל הא דאמרינן דדוקא במכוסה הבור בכפישה. אין הבור מציל עד שיהא שם דפנות אהלים אבל במכוסה הבור בנסר חלק מציל אפי' בלי דפנות אהלים. והרי על זה יש להקשות. ולאו ק\"ו הוא ומה במכוסה בכפישה. שיש לה עכ\"פ דפנות נמוכות פחות מטפח אפ\"ה אינה מצלת בבור חלקה. מכ\"ש במכוסה בנסר חלק. דהול\"ל שלא יציל בבור חלקה. וע\"ז משיב התנא. שאין הכלים מצילין וכו'. ור\"ל דה\"ט. דכך קבלנו הלממ\"ס שאין הכלים עם דפנות מצילין אהלים עד שיהיו להן. דהיינו להכלים או לאהלים דפנות ממש. וכדמסיק וקאמר. וכמה תהא וכו' דצריך שיהיה הדופן שיציל גבוה טפח. אבל כשאין להכלי דופן כלל. כבור שמכוסה בנסר. אז אפי' גם אין דפנות להאהל כלל. אפ\"ה כיון שהוא סתום מציל:"
+ ],
+ [
+ "וכמה תהא הדופן
שיציל בין שיהיה הדופן בהבור או בהכלי שנתכסה בו הבור:"
+ ],
+ [
+ "אינה דופן
ר\"ל אבל אם היה חצי טפח גובה דופן להבור. וחצי טפח גובה דופן להכלי. אינו מצטרף:"
+ ],
+ [
+ "עד שיהא לה טפח ממקום אחר
בבור או בהכלי שמכסה פה הבור:"
+ ],
+ [
+ "כשם שמצילין
כלים בצירוף דפנות אהלים:"
+ ],
+ [
+ "מבפנים
תחת תקרת הבית:"
+ ],
+ [
+ "כך מצילין מבחוץ
כשהכלי שאמק\"ט מונח באויר. ופיה סמוך לכותל הבית. דאע\"ג דכל כלי אף שאמק\"ט. אם מונח באויר וטומאה תחתיה נעשת הכלי אהל שתתפשט הטומאה לכל שתחתיה. אבל אינה חוצצת בין הטומאה והטהרה שא' מהן למטה וא' למעלה [והיינו על דעת הר\"ש שהבאנו בבועז רפ\"ד בס\"ד] [וכפ\"ו מ\"א] הכא בסמוכה הכלי לכותל הבית דינה של הכלי כאילו היא אהל מחובר וחוצצת:"
+ ],
+ [
+ "כיצד כפישה
מחזקת מ\"ס:"
+ ],
+ [
+ "שהיא נתונה על היתדות מבחוץ
והיתידות גבוהות טפח ופה הכפישה פונה לכותל הבית. ואין בין פיה לכותל אויר טפח. ונקט יתידות משום טומאה תחתיה. דאילו היתה הכפישה מונחת על הארץ וטומאה רצוצה תחתיה אז הרי אפי' אי הוה חשבינן הכפישה כתקרה היוצא מכותל הבית. הרי גם טומאה שהיא בתוך הבית רצוצה הטומאה בוקעת ועולה ויורדת אפי' בתוך חלול הבית. וה\"נ היה מה שבתוך הכפישה טמא [וכ\"ה בתוספתא]:"
+ ],
+ [
+ "כלים שבכפישה טהורים
דמדסמוכה לכותל הבית. הו\"ל דופן הכפישה שלמטה כאילו היתה תקרה בולטת מכותל הבית שחוצצת בין שתחתיה לטהרה שבתוכה ושע\"ג. אבל אילו לא היתה סמוכה לכותל אע\"ג שכפישה אמק\"ט אינה חוצצת [ואפי' להרמב\"ם וראב\"ד [פי\"ב מטו\"מ ה\"ב ופי\"ג] דכלי הבא במדה חוצץ. י\"ל דהכא מיירי בשהכפישה אינה מחזקת מ\"ס ואפ\"ה אמק\"ט מדמשמש כפוי [ככלים פי\"ד מ\"ג]. א\"נ לעולם במחזקת מ\"ס מיירי. ואפ\"ה דוקא בעומד כדרכה ופיו למעלה או בכפוי דבזה ובזה הוא דרך תשמישו. להכי מציל מדין אהל אבל כשמוטה על צדו נפק מתורת אהל ואינו מציל רק בצירוף דפנו' אהלי' [ועי' פ\"ט מ\"ב ורמב\"ם פכ\"א מטו\"מ ה\"ב ודו\"ק]] מיהו כלים שתחתיה בין שדבוקה או אינה דבוקה לכותל טמאים. דהרי גם כפישה שמחזקת מ\"ס נעשת אהל לטמא [כלקמן רפ\"ח] (ח):"
+ ],
+ [
+ "אינו מציל
אין הכפישה שסמוכה לכותל זה או זה מציל על כלים שבתוכה. דדוקא בשסמוכה לדפנות אהלים מצלת. אבל כתלי גנה וחצר אינן לאהל:"
+ ],
+ [
+ "קורה
בקורה רחבה טע\"ט מיירי. דעי\"ז מביאה טומאה לכל שתחתיה ממקום למקום ועי\"ז גם היא דינה כמעזיבה או כזיז היוצא מכותל הבית. וכלעיל דמהני להחשב סתימה לפה כ\"ח הסמוך לה:"
+ ],
+ [
+ "שהיתה נתונה מכותל לכותל
נ\"ל דה\"ה בבולטת רק מכותל אחד ורק לרבותא אליבייהו דחכמים נקט מכותל לכותל דאע\"ג דיש להקורה כותל מכאן ומכאן. אפ\"ה אם הקדירה שתחתיה משוכה מכנגד תחתית הקורה אין הקורה נחשב לה כמעזיבה לסתום פה הקדירה:"
+ ],
+ [
+ "טומאה תחתיה
תחת הקורה דאילו תחת הקדירה. אז אפילו היה כל פה הקדירה מכוסה מהקורה. בין שהטומאה היתה רצוצה תחתיה. או שיש אויר טע\"ט תחתיה. לכ\"ע אינה מצלת על מה שבתוכה. ואפי' מה שלמעלה מאויר פה הכלי. כל מה שכנגד הכלי טמא [כלקמן ספ\"ט] ורק במדובקת במשקוף הפתח מצלת עם דפנות אהלים כשיש רווח טע\"ט תחתיה [כלקמן סוף פ\"י]:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא מטהר וחכמים מטמאין
ביש טפח אויר בין פה הקדירה לתחתית הקורה שלמעלה מהקדירה. אפי' לר\"ע היתה הטומאה מתפשטת לכל הטהרות שתחת כל אורך הקורה. ולפיכך הכלים שבתוך הקדירה טמאין. ואע\"ג דלקמן [פ\"י סוף מ\"ו] אמרינן דכשהקדירה רחוקה הרבה מהמעזיבה. ואפ\"ה כלים שבקדירה שעומדת שם למטה ניצולים מטומאה שבבית. התם אין הטומאה שבבית מתפשטת להאויר שממעל לפה הקדירה. דהרי הארובה שממעל לפה הקדירה מגולה הוא. משא\"כ הכא מתפשטת הטומאה תחת כל אורך הקורה. ומשם חוזרת ומתפשטת להאויר שבין הקורה לפה הקדירה ונטמא כל מה שבתוכה. וה\"ה אם היה כל פה הקדירה מכוסה. ע\"י שדבוק כל שפת פיה בתחתית הקורה. אפי' לרבנן היו הכלי' שבקדירה טהורי'. דמהיכן תבוא טומאה לתוך הקדיר' דאע\"ג דכלי אינה חוצצת והרי כאן מונחת הטומאה תחת הקורה. והתפשטה הטומאה תחת כל ארכה. עכ\"פ הקדירה בעצמה נשארת בטהרתה דכ\"ח אמק\"ט מגבו. וגם לא התפשטה טומאה מתחת הקורה לתוך הקדירה. דהרי פה הקדירה מכוסה בהקורה. ולא התפשטה הטומאה להאויר שממעל לפה הקדירה. מדאין כאן אויר בין פיה לתחתית הקורה. ואע\"ג דאמרן לעיל [סי' ג'] דכ\"ח שמודבק פיה בפנים בכותל הבית שמת בתוכו. אין הקרירה מצלת על מה שבתוכה אם אין הקדירה מודבקת בצמ\"פ בכותל הבית אפ\"ה היכא שמודבק פה כ\"ח בתקרה מצלת על אוכלין ומשקין שבתוכה אפי' באינה מודבקת בהתקרה בצמ\"פ [ועי' לעיל משנה ב]. רק פלוגתייהו דר\"ע ורבנן במשנתינו. היינו בשמרוחק שפת פה הקדירה מתחתית פני הקורה פחות מטפח. דלר\"ע דין הקורה כתקרה. להכי כמו בכפישא שסמוכה לכותל אמרינן לעיל דכשאין טפח בין פיה להכותל מצלת על מה שבתוכה וע\"ג. וכ\"כ אמרינן לקמן [פ\"ט מ\"ט] דכוורת שמודבק פיה לכותל הבית או שאין שפתותיה מרוחקין מהתקרה טפח. אז אם טומאה בבית תוכה טהור. ה\"נ הכא בהקדירה שאמק\"ט מגבה. אם שפת פיה מרוחק מתחתית הקורה רק פחות מטפח אין הטומאה נכנסת דרך שם. ולהכי מצלת הקדירה על מה שבתוכה. ולרבנן דוקא בשהקדירה עומדת תוך הבית ויש בין שפת פיה לתקרה רק פחות מטפח. מצלת הקדירה על מה שבתוכה מדמצורפת הקדירה לדפנות אהלים. דהרי להתקרה שסמוכה להקדירה יש דפנות מכל הצדדים סביב להכי מחשבה התקרה נמי כדפנות אהלים. אבל קורה זו שאין לה דפנות דגם ב' דפנות שב' ראשי הקורה סמוכה עליהן. לא להקורה הן עשויין רק להבית עבידן [כסוכה י\"ז א'] להכי לא מחשבה הקורה כדפנות אהלים ורק במודבק פיה ממש להקורה אז מצלת:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אדם וכלים נעשין אהלין לטמא
אם אדם או כלים האהילו על הטומאה והטהרה נטמא הטהרה:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא לטהר
דאין נחשבים כשאר אהל לחוץ בין טומאה לטהרה. כשא' מהן למעלה מהאדם והכלי. וא' מהן למטה ממנו. ואפי' כשחצץ ביניהן כלי שאמק\"ט. מיהו בכה\"ג רק בצירוף דפנות אהלים או בצירוף מעזיבה. מדהכלי בעצמו אמק\"ט רר\"ז חוצץ. וכלי הבא במדה. ופיה פתוח למעלה וגם אין אהל טע\"ט תחת שולי הכלי. אע\"ג דכשהיא סתומה אפי' בלא צמ\"פ דינה כאהל ומצלת על מה שבתוכה. אפ\"ה הכא שפיה פתוח כלפי מעלה. אינה חוצצת בפני הטומאה משום דבין תחתיה או בתוכה אין בה אהל. אבל בשיש כסוי על פיה שכלפי מעלה או שיש אויר טע\"ט בין שולי הכלי להקרקע אז נעשת אהל לטמא כל שתחתיה. וגם חוצצת בפני הטומאה [ועי' במחצצים סי' י' וי\"א]. והא דאמרינן דאדם וכלים נעשין אהל לטמא ולא לטהר. מדרבנן הוא. דמדאורייתא אינן אהל כלל וגם אינן חוצצין [רמב\"ם ספי\"ט מטו\"מ]. ונ\"ל דגזרו שיביא טומאה מדדמי לאהל. ואפ\"ה לא יחוץ. מדמצויין להתטלטל כל שעה טפי מבהמה. להכי גזרו ביה רבנן שלא יהיו כשאר אהל לחוץ בפני הטומאה [ונ\"ל דמה\"ט גם עובד כוכבים דינו בכל זה כישראל. וכן משמע סתימת הפוסקים]. ומה\"ט כלי הבא במדה דעשוי לנחת באמת חוצץ. מיהו גם בבהמה שהיא רובצת וטומאה רצוצה תחתיה טומאה בוקעת ועולה ויורדת. ואין גופה חוצץ [תוספתא פי\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
התנא מפרש רק באדם או כלי תמכו האהל. כדי לאשמעינן פלוגתא דר\"א. דאי בשהן עצמן האהילו לא הוה פליג ר\"א דמדמטמא האדם המאהיל. גם לר\"א אינו חוצץ:"
+ ],
+ [
+ "ארבעה נושאין את הנדבך
אבן גדולה רחבה טע\"ט. ונשאוהו תחת אויר הרקיע. וה\"ה נסר חלק אע\"ג שג\"כ אמק\"ט [כפ\"ה סי' מ\"ה]. רק נקט נדבך לרבותא אע\"ג שאין במינו מק\"ט:"
+ ],
+ [
+ "כלים שעל גביו טמאין
דמדנתמך הנדבך ע\"י בני אדם אינו חוצץ אף שהנדבך עצמו אמק\"ט. ולפיכך כל שכנגד הנדבך למטה ולמעלה. אפילו שלא כנגד הטומאה שלמטה מהנדבך. טמא. דכל תחתית הנדבך כמליא טומאה דמיא. אפילו כשהטומאה למעלה מהנדבך. הרי בקע לתחתיו וכדמסיק. וחוזר ובוקע משם גם למעלה ולמטה. שיהיה גם שם כל כנגד הנדבך טמא [כפ\"ט סוף מי\"ג]. רק התנא תחילת התפשטות הטומאה דרך הנדבך נקט:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר מטהר
דס\"ל דהנדבך חוצץ ומיירי שלא האהיל הנדבך על הנושאים אותו. וכגון שאחזוהו בצדדיו או שנשאו הנדבך על מוטות שאין בעביין שליש טפח. שאז לא נטמאו הנושאין המוטות [כלקמן רפט\"ז] ולהכי מדנתמך האהל ע\"י טהורים. ס\"ל לר\"א דחוצץ ולרבנן גם בכה\"ג כל אהל שנתמך על אדם אפילו הוא טהור אינו חוצץ:"
+ ],
+ [
+ "נתון
הנדבך הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "אפי' כלי גללים
שאמק\"ט. ומיירי שאין מחזיקין מ\"ס דאל\"כ אפי' היו כלי עץ הו\"ל כאהל ממש. שאפי' האהילו הן עצמן על המת שוליה חוצצין [כמחצצים הי' י\"א] וכ\"ש שחוצץ הדבר הנתמך על ידן:"
+ ],
+ [
+ "כלים שתחתיו טמאים
נ\"ל דמדלא כלל תנא אדם וכלים בחדא בבא. ש\"מ דרק באדם פליג ר\"א. ומשום דכשהוא טהור. נזהר הוא בעצמו מלהטמא להכי לא גזרו בו טהור אטו טמא. מדלא שכיח כל כך. משא\"כ כלי שאין בה דעת אף שזו אינה בת קבלת טומאה אפ\"ה גזרינן בה אטו שאר כלי טהור שאפשר לק\"ט. [ומצינו דוגמתו [כלים פ\"ח] דגזרו במשקין טמאין שיטמאו כלים. ולא גזרו נמי שיטמאו אדם. וגם זה מהך טעמא וכמ\"ש שם בס\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "נתון על ארבעה אבנים או על דבר שיש בו רוח חיים
כולל בהמה חיה ועוף חוץ מאדם דאינו חוצץ:"
+ ],
+ [
+ "קוברי המת שהיו עוברים באכסדרה
הוא כמין תקרה שבולטת לחוץ מאמצע גובה הכותל של הבית. ונשאו המת תחתיו:"
+ ],
+ [
+ "והגיף אחד מהן את הדלת
קודם שהכניסו המת תחת האכסדרה. בא אדם שבבית ואחז הדלת שתשאר נעול. עד שיצאו הנושאין המת מתחת האכסדרה. ועשה כן כדי שלא תתפשט הטומאה מהאכסדרה להבית דרך פתח הפתוח:"
+ ],
+ [
+ "וסמכו במפתח
ר\"ל או שסתם הדלת ע\"י מפתח שתחב שם. והרי אפי' כשמפתח הוא פשוטי כלי עץ שאמק\"ט עכ\"פ כלי הוא ואינו חוצץ:"
+ ],
+ [
+ "אם יכול הדלת לעמוד בפני עצמו
גם כשיסיר ידו או המפתח:"
+ ],
+ [
+ "טהור
ר\"ל מה שבבית טהור:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו טמא
וקמ\"ל הכא דאפילו מחיצה בלי אהל. כשנתמך ע\"י אדם או כלי אינו חוצץ:"
+ ],
+ [
+ "שהן נתונות בחלון
שרחב טע\"ט והוא פתוח בין אהל המת לאהל אחר. ותחב בהחלון חבית חרס שמלאה גרוגרות. או קופה שבתוכה תבן. כדי לסתום עי\"ז החלון שלא תעבור בו הטומאה מאהל לאהל:"
+ ],
+ [
+ "אם יכולין הגרוגרות והתבן לעמוד בפני עצמן
בלי החבית והקופה שהן כלים ואין חוצצין:"
+ ],
+ [
+ "טהורין
ר\"ל חוצצים דאז החבית והקופה אינן תומכין את שבתוכן וכליתנהו דמי. וכתב ע\"ר אאמ\"ו הגזצוק\"ל דלהכי נקט גרוגרות בהדי תבן לגלויי דשניהן במוסרחין מיירי ולא חזו לבהמה. ולהכי חוצצין. ותבן מיירי דאית ביה נמי קוצים. דלא חזו גם לבנין. ומשו\"ה מדתרווייהו לא חזו למידי מבטל להו בהחלון וחוצצין [כב\"ב דיט\"ב. ולבו\"ת נראה דכל חד מהנך מגלי אחבריה דתני תבן לגלויי אגרוגרות לאשמעינן דכמו דתבן לא חזו לאדם כ\"כ גרוגרות דנקט מיירי בכה\"ג ונקט גרוגרות לגלויי אתבן דכמו דגרוגרות לא קיימו לבהמה [כביצה דו\"ב] וגם לבנין לא חזו ה\"נ תבן דנקט מיירי בכה\"ג וכגון תבנא סריא ואית ביה קוצים]:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו טמאין
מדנתמכין במקומן ע\"י כלי. מיהו דוקא כשפה החבית שהיא כ\"ח פונה נגד הטומאה. אבל כשגבה נגד הטומאה הרי גם בלי הגרוגרות הכ\"ח עצמו חוצץ. מיהו בעביד מעשה רבה בחיבור החבית בשפתי החלון. אז אפי' אם פה הכ\"ח לצד הטומאה. ואפי' היתה הכ\"ח טמאה קודם שחיברה בהחלון. או אפי' סתם החלון עם כלי עץ או כלי מתכות טמא. כיון שעשה בה מעשה לחברה בחלון נתבטל טומאתו [ככלים סוף פכ\"ה] וחוצצין ג\"כ בפני הטומאה [כך כ' התוס' ב\"ב די\"ט ד\"ה ותיפוק]. ולרמב\"ם [עי' בועז ססי' ד]. קמ\"ל הך בבא דאף שעל כרחך מיירי שמבטל הכלי להשאר שם. אפ\"ה דוקא לשיחוץ בעצמו מהני ביטול. ולא בשכבר נטמא הכלי ויחוץ ע\"י הגרוגרות שבתוכה. ולהר\"ש דס\"ל דמתניתין מיירי בלא ביטל להכלי בהחלון. אפ\"ה קמ\"ל הך בבא כשהועמדו ע\"י כלי לא מהני. משום רישא שכשיכולין לעמוד בפני עצמו חוצצין אף שדרך הנך פירות להשאר תמיד בכלים:"
+ ],
+ [
+ "בית שחצצו בקנקנים
כדי להיות מחיצה בפני המת שבבית:"
+ ],
+ [
+ "וטח בטיח
בפנים או בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "טהור
ר\"ל חוצץ. ומיירי שהיה פה הכ\"ח נגד הטומאה. דאל\"כ היה גב הכלים בעצמן מצילין [ולרמב\"ם הנ\"ל סי' כ' מיירי אפי' כשגבן נגד הטומאה ואפ\"ה צריך טוח טיט מדמיירי שלא בטלן שם]:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו טמא
מדנתמך הטיט ע\"י כלים. וקמ\"ל תו הך בבא דאף דהכלים רבים. וא\"כ ודאי שלבסוף יסתור מחיצה זו להשתמש בכליו. וסד\"א אף שבטלן שם בטלה דעתו אצל כל אדם [כשבת צ\"ב א'] קמ\"ל דאפ\"ה ביכול הטיח לעמוד בפ\"ע חוצץ:"
+ ],
+ [
+ "כותל שהוא לאויר
בין הרחוב להבית:"
+ ],
+ [
+ "והטומאה בתובו
רצוצה תוך הכותל. שאין בהחלול שהטומאה בתוכו אויר טע\"ט ברום טפח למעלה מהטומאה. דאם יש שם אויר כך. הו\"ל הכותל כקבר סתום שמטמא כל סביביו. וגם הבית טמא כולו. אפי' מונחת הטומאה מחצי עובי הכותל ולחוץ [עי' קרית ארבע סי' ג]:"
+ ],
+ [
+ "והעומד מלמעלן טהור
ואפי' עומד ממש מכוון נגד הטומאה. הרי דיינינן להטומאה כמונחת בבית. וחלק הכותל שלמעלה מהטומאה היא כמעזיבה של הבית. והרי המעזיבה חוצצת בפני הטומאה. אפי' כשהטומאה בתוכה רצוצה [וכמשנה ד]: מיהו הבית טמא אף שהטיט שבכותל מפריד וחוצץ בין הטומאה שטמונה בהכותל ובין הבית. עכ\"פ כיון דמונח מחצי עובי הכותל ולפנים הו\"ל כאילו מונחת הטומאה טוחה בטיט. והיא בתוך הבית. שאין הטיט חוצץ:"
+ ],
+ [
+ "מחציו ולחוץ הבית טהור
ודוקא בשאין גג הבית מאהיל גם על הכותל במקום הטומאה. דאל\"כ מתפשטת הטומאה מתחת הגג לתוך הבית. דאע\"ג דהכא לא דמי להך דלקמן [רפ\"ז] דהתם מדהוה מקום הטומאה טע\"ט וסתום מכל צד. להכי מתפשטת הטומאה לכל החדרים שסביבו. מדדין מקום הטומאה שם כקבר סתום. אבל הכא דהטומאה רצוצה שאינה רק בוקעת ועולה כנגדה. וא\"א לטמא חלול הבית רק מדגג א' מאהיל על מקום הטומאה והחדר. מ\"ש מב' חדרים שהן תחת תקרה א'. וטומאה בחדר א'. שאין החדר שבצדו טמא. י\"ל הכא שהטומאה תוך הכותל של החדר. אע\"ג שהטומאה מהחצי עובי הכותל ולחוץ הגג מצרפן וכמונחת תוך הבית דמי [כך נ\"ל טעם הרמב\"ם פכ\"ד מטו\"מ ה\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "והעומד מלמעלן טמא
דמדלא חשבינן לה כמונחת בהבית. טומאה רצוצה היא ובוקעת למעלה ולמטה כנגדה [וכותל זה משערין כל א' כפי מה שהיא. דאי\"ל דמשום שא\"כ נתת דבריך לשעורין [כמגילה י\"ח ב'] לפיכך נימא שמשערין הכותל כמנהג המדינה [כריש ב\"ב]. ליתא דהרי בתוספתא [פ\"ז] אמרינן דבניטל מהכותל בפנים [ועי\"ז] הוסיף עליו מחוץ הבית טמא. דאי\"ל דה\"ק התוספתא דכשיעור שנטל מהכותל מבפנים חזר ובנה ועיבה שוב הכותל מבחוץ. ליתא דהרי למשל אם היה הכותל עבה אמה והטומאה מונחת בחצי אמה החיצונה הרי מיד כשנטל חצי אמה פנימית של הכותל כבר מיד נחשבה הטומאה כמונחת בפנים מדאינה כשיעור עובי הנהוג במדינה לכותל הבית. ואיך סד\"א שכשיחזור ויעבה הכותל מבחוץ חשוב הטומאה להיות כלחוץ. אדרב' וא\"כ פשיטא ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "מחצה למחצה הבית טמא
תמוה וכי אפשר כן. והרי אמצעית של ב' חצאי הכותל הוא רק כרוחב שערה. והאיך אפשר שיהיה שם כזית. תירץ ע\"ר אאמ\"ו הגזצוק\"ל דמיירי שמונחים באמצע כותל חתיכה מב' זיתים מצומצמים. זית על כל חצי כותל. ולפיכך יש ספק אם משהו האמצעי משלים לזית זה או זה. ואני בריה קלה עולימתא דלית לה עיינין. לא זכיתי להבין דברי קדשו. דמה יענה רבינו מאור עינינו ביום שידובר בו משנה ד' בפרקן. וכי גם התם צריך שיהיה רוב הכלים בפנים.ול\"מ היה נ\"ל דלעולם מיירי הכא בכזית א'. והא דקאמר הכא מחצה על מחצה. אין ר\"ל שהטומאה מונחת על רוחב השערה שהוא מקום חצי עובי הכותל. אלא שמונחת במרחק שוה מבפנים כמבחוץ כגון אמה מבפנים ואמה מבחוץ והטומאה באמצע. וכ\"כ בכלים בכותל לקמן במשנה ד' מיירי ג\"כ בכה\"ג שקצת הכלי מונח על חצי כותל זה וקצת הכלי על חצי כותל האחר. ובזה ובזה א\"צ חצי מצומצם מכאן ומכאן דהרי בהאהיל מקצת על מקצת סגי [כפ\"ג מ\"ד ופ\"י מ\"א ורתוי\"ט שם ד\"ה מקצת ושם מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ר\"מ מטמא
דשדינן להזית כמונח בבית וכמונח בכותל דלחומרא אזלינן כאן וכאן. ולפיכך הבית טמא. וגם העומד בחוץ למעלה כנגד הטומאה טמא. מיהו נ\"ל דבעומד בחצי שלפנים למעלה נגד הטומאה. גם ר\"מ מודה דטהור מצד ממ\"נ. דאל\"כ הו\"ל תרתי דסתרי אהדדי:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים מטהרין
דס\"ל דשדינן הטומאה שהוא בכותל בתר הבית [כל דלא מסתבר להיפך] וכר' יהודה לקמן [פ\"י מ\"ג] ולא שייך הכא לומר אין דרך טומאה להכניס דככנוסה ועומדת חשבינן לה. הלכך הבית טמא. והעומד נגדה למעלה אפי' בהחצי שלחוץ טהור:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר כל הכותל לבית
אפי' כולה מונחת בהחצי של חוץ:"
+ ],
+ [
+ "טהור
ופשוט דהעומד למעלה בכל מקום טהור:"
+ ],
+ [
+ "מחצה למחצה שניהם טמאין
ונ\"ל דהא העומד למעלה כנגד הטומאה טהור. ומטעם הנ\"ל [סי' ל\"א]:"
+ ],
+ [
+ "טומאה באחד מהן וכלים בכותל
נ\"ל דמדנקט הך דינא דכלים בבבא דכותל בין ב' בתים. ולא בבבא דרישא בכותל שבין בית לשוק. מסתבר דדוקא בכותל שבין ב' בתים אמרינן דכלים שמונחים בהחצי כותל שסמוך להבית הטהור טהורים. דכמונחים באהל הטהור דמי. משום דתשמיש הבית הטהור חשיב כמו תשמיש הבית הטמא. וכיון דמונחים סמוך להבית הטהור. מוכרע טפי דלבית הטהור שייכי. אבל כלים שמונחים בכותל שבין הבית להשוק או לחצר. דאין תשמישן חשוב כל כך כתשמיש הבית [וכמש\"ל]. להכי כשהטומאה בבית אף שהכלים מונחים בהחצי שלחוץ. אפ\"ה טמאים משום דכמונחים בבית דמי. ואע\"ג דבמונח טומאה שם לא שדינן לה בתר הבית. כלי שאני דתשמישי הבית הן. ושייכים טפי להבית:"
+ ],
+ [
+ "מעזיבה
שטחין אותה ממעל להתקרה [ב\"מ פ\"י מ\"ב וכלים פ\"כ מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "שבין הבית לעליה טומאה בתוכה
והיא רצוצה בהמעזיבה:"
+ ],
+ [
+ "מחצה למחצה שניהן טמאין
דכמו לעיל במחצה על מחצה שדינן הטומאה כאילו היא בב' הבתים. ה\"נ שדינן להטומאה כאילו היא הכא והכא. וטעם הדבר דכמו דהתם ה\"ט דמשום דהכותל עשוי לצורך ב' הבתים. ה\"נ המעזיבה עשוי לצורך הבית והעליה. דמעזיבה נמי אחזוקי תקרה הוא [כב\"מ קי\"ז א']:"
+ ],
+ [
+ "הרי הן טמאין
דאע\"ג דלעיל [מ\"ג] בטומאה בכותל מחצה על מחצה. לחכמים טהור העומד מלמעלה. י\"ל התם הכותל לצורך הבית עשוי. להכי כל שבתוכה הו\"ל כמונח בפנים. אבל הכא המעזיבה לצורך בית ועליה עשויה [כלעיל סי' ל\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר כל המעזיבה לעליה
אבל בכותל שבין ב' בתים להי נשדיה טפי מלחבריה:"
+ ],
+ [
+ "טומאה בין הקורות
בין קורה לחבירתה והקורות הן תחת המעזיבה:"
+ ],
+ [
+ "ותחתיה כקליפת השום
טוח טיט. ועי\"ז אין הטומאה נראה בבית [עי' כלים פ\"ט מ\"א]. והא דאיצטריך למנקט בבא חדשה מקורות. והרי שפיר הוה מצי למנקט כה\"ג בטמון במעזיבה דנקט לה במשנה דלעיל. י\"ל דה\"ט משום דבעי לאשמעינן דביש שם פותח טפח. לכ\"ע הכל טמא. וזה שייך רק באויר שבין הקירות. משא\"כ במעזיבה לא שייך שיהיה טע\"ט אויר במקום הטומאה. מדאינה רק לאשוויי גומות או לאחזוקי תקרה [כב\"מ קי\"ז א']. להכי אין רגילין לעשותה עבה כל כך שיהיה טע\"ט חלול באמצע עוביה מלבד הטומאה וכמש\"ל. ומה\"ט נמי לא צריך תנא לפרושי במעזיבה דברצוצה מיירי דמסתמא כך הוא:"
+ ],
+ [
+ "אם יש שם פותח טפח
חלול טע\"ט ממעל להטומאה:"
+ ],
+ [
+ "הכל טמא
הבית והעלי'. מדהו\"ל מקום הטומאה כקבר סתום שמטמא כל האהלים שנוגעים בו סביב:"
+ ],
+ [
+ "רואין את הטומאה כאילו היא אוטם
ר\"ל כאילו הטומאה שם רצוצה וכמעזיבה לעיל דיש חילוק בין חצי העליון לחצי התחתון [ועי' רב\"א]:"
+ ],
+ [
+ "היתה נראית בתוך הבית
אפי' יש תחתיה כקליפת השום. אבל נראית מהצד. אבל ביש תחתיה הפסק כקליפת השום שמקיף הטומאה מכל הצדדים. אף שבולט לתוך הבית לא מחשב משו\"ה כמונח בבית [ככלים פ\"ט סוף מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "בין כך ובין כך
הר\"ב פי' בין שיש במקום הטומאה טע\"ט או לא. ובמחכ\"ר א\"א לומר כן. דהרי גם באינה נראית אמרינן ברישא דביש בה פותח טפח הבית טמא. ובאין בו פותח טפח על טפח ג\"כ אפשר שיהיה הבית טמא. כשהטומאה מחציה ולמטה. וא\"כ מה חילוק יש בין נראית או לא נראית תוך הבית. ואי\"ל דנ\"מ עליה דברישא טמא ובסיפא טהור א\"כ אדתני סיפא הבית טמא טפי הול\"ל העליה טהורה. אלא נ\"ל דה\"ק בין שהטומאה בין הקורות או במעזיבה בין בחצי שלמטה או שלמעלה. כיון דנראית בבית הבית טמא ועליה טהורה [ועי' רב\"א]. ואילה\"ק דמ\"ש הכא דאמרינן דבנראה תוך הבית כמונח בבית דמי. ומ\"ש מלקמן [פי\"א סי' מ\"ה] אמרינן דאפי' נראה המנורה תוך הבית. כל שאינה בולטת לתוך הבית לא הוה כמונח בבית והמנורה טהורה. וכ\"כ אמרינן [כלים רפ\"ט] דאף בשנראת המחט תוך התנור. כל שאינה בולטת לשם התנור טהור. י\"ל הכא שאני דתקרה לבית התחתון שייכי. וכל חור שבתקרה או שבכותל. הפתוח לחלול הבית לא גרע מחלול שתחת שפוע אהל. דאע\"ג שאין בו טע\"ט נחשב כחלול האהל [כפ\"ז מ\"ב] משא\"כ במנורה שבדות. אין דופן הדות שייך כלל להבית אלא דמי טפי לחורין שבדופן מגדל [רכ\"ד]. וכ\"כ במחט שברצפת התנור. אין כל הרצפה שתחת התנור מחשב כתנור מדדרך לטלטל התנור:"
+ ],
+ [
+ "בית המשמש את הכותל
שע\"י חלול הבית נעשה הכותל. וכגון שחפרו ב' מערות זו אצל זו ועי\"ז נעשה כותל מפסיק בין הרווחים. אבל כותל בית שע\"ג קרקע הוא בהיפוך שע\"י הכותלים נעשה חלול הבית מופרד. מחלול שחוצה לו. ולהכי כותל כזו נקרא כותל המשמש לבית:",
+ "ולא אזלינן בתר קורבה וכלעיל בכותל שבין ב' בתים. דהכא הכותל נעשה ממילא מקרקע עולם. ולא נעשה להבית:"
+ ],
+ [
+ "כיצד כותל שבין שני כוכין
שהיו רגילין לחתור בכותלי המערות כמין חורין לתוך עומק קרקע הכותל והיה אורך כל חור כאורך ארון של מת. ומריצין הארון שהמת בתוכו לתוך אותו החור [ועי' ב\"ב ספ\"ו] וכך עושין במערה אחת כמה כוכין זה אצל זה נמצא שהכותל שמפסיק בין כוך לחבירו ג\"כ נעשה מקרקע עולם:"
+ ],
+ [
+ "טומאה בבתים
ר\"ל בחלול המערות או בחלול הכוכין [והא דלא נקט הכא כסדר דלעיל [מ\"ג וד'] דהיינו תחלה טומאה בכותל ואח\"כ טומאה בבית. ה\"ט משום דהכא דמיירי מכוכין ומערה. מצוי טפי שיהיה הטומאה בחללן משתהיה תוך הכותל]:"
+ ],
+ [
+ "וכלים בבתים ועליה כקליפת השום טהורין
ר\"ל הכלים טהורים ולא דיינינן בהו דין קורבה. מיהו ודאי שטומאה שבכותל בוקעת ועולה ויורדת כנגדה. ואפילו יש במקום הטומאה טע\"ט. דאף דאין עליה דין קבר סתום לטמא כל החללים שיסבבוה. מדאין על הטמאה בנין בולט ע\"ג הקרקע [ועי' בקרית ארבע סי' ג] עכ\"פ כל שאין הטומאה מתפשטת לצדדים מדיש כותל מפסיק אז כל שכנגד האויר טע\"ט שהטומאה טמונה שם וסתום מכל הצדדים בוקע ועולה ויורד כנגדה. ונ\"ל דנקט תרווייהו כוכין ומערות. דקמ\"ל דלא מבעיא כוכין שאין כותל שביניהן גבוה רק ז' טפחים. ואינה שיעור כותל דנימא שהוא כותל הכוך ובטל לגבי כוך. אלא קרקע עולם הוא. אלא אפי' כותל שבין ב' מערות שגובה הכותל הוא ד' אמות [כספ\"ו דב\"ב] ולהכי סד\"א הך כותל ודאי ככותל שבין ב' בתים הוה. ויהיה דינו כמותו. קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "טומאה תחת העמוד
שיש כמין עמוד בתוך המערה לתמוך התקרה שלא תפול:"
+ ],
+ [
+ "בוקעת ויורדת
ואע\"ג דגם כשהטומאה בתוך העמוד כך הוא הדין. וא\"כ ל\"ל דנקט שהטומאה תחת העמוד. ותו ל\"ל כלל דנקט עמוד הרי גם בכותל שבין ב' כוכין או בין ב' המערות דנקט ברישא ג\"כ כך הוא הדין. דבין שהטומאה בתוך הכותל או תחתיה. טומאה בוקע ועולה ויורדת. נ\"ל דעמוד דמתניתין אינה של בנין אלא הוא מגוף הקרקע שבאמצע מערה. ומדנקט סתמא משמע אף שאין הטומאה רצוצה. אלא אף שיש במקום הטומאה רווח טע\"ט והוא סתום מכל צד [ודלא כהר\"ב] לפיכך סד\"א דכיון דאויר טע\"ט. שהטומאה בתוכו תחת העמוד. והעמוד עליו מלמעלה בולט. ובליטת העמוד ניכר מכל צדדיו. להכי יהיה דינו כקבר סתום שנפש בנוי עליו. לטמא כל המערה שסביב לו. קמ\"ל דכיון דהעמוד נעשה ממילא ולא בבנין ממש להכי אין דינו כקבר סתום. דכל כותל שנעשה בידי שמים אף שיש בתוכו אויר טע\"ט אין דינו כקבר סתום. וככותל שונית לקמן [רפ\"ז וכ\"כ מחלקינן בתוספתא לענין דין מחצה על מחצה בין חציצה שבידי אדם או בידי שמים עי' שם פ\"ז]. וקמ\"ל רישא דטומאה שמונחת תוך כותל שנעשה מאליו. לא הוה כמונחת בכותל שבבנין. שנחשבת כמונחת תוך הבית. וקמ\"ל סיפא דטומאה שמונחת תחת עמוד שנעשה מאליו. אע\"ג שהעמוד ניכר מכל צדדיו אפ\"ה אין דינו כנפש הבנוי על קבר ואינו מתפשט לכל האהלים שסביב לו:"
+ ],
+ [
+ "כלים שתחת הפרח
הוא כמו עטרה שבראש העמוד לנוי. ונקרא קפיטאל בל\"א. וקצוות שפת העטרה שבראשה מתעקם ובולט בשפוע סביב. טפח סביב. והבליטה זו עשויה כעלי פרח שושן סביב לראש העמוד:"
+ ],
+ [
+ "טהורים
דמשום שהטומאה שתחת העמוד בקעה רק למעל' ולמטה לא התפשטה כלל לצדדין תחת הפרח:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוחנן בן נורי מטמא
נ\"ל דריב\"נ ס\"ל דכמו דאמרינן [ס\"ז מ\"ב] באהל משופע דאם הטומאה רצוצה תחת צד א' מהאהל אפי' הטומאה רצוצה במקומה אפ\"ה מתפשטת משם לצד האחר של האהל אף שהאויר שתחת השפוע אינו מעורב עם האויר של האהל רק ע\"י סדק דק. ה\"נ חשבינן להחלול שתחת העמוד שהטומאה שם כאילו הוא חלול א' עם החלול שתחת הפרח. אף שאין ב' האוירין מעורבין רק ע\"י סדק משהו אשר נשאר אחר שטמנו שם הטומאה בתחתיתו ולהכי כלים שתחת הפרח טמאים. ואם הרווח שהטומאה שם תחת העמוד הוא טע\"ט י\"ל דאף שהעמוד נעשה ממילא מחשב ליה כקבר סתום. ומטמא כל האהלים סביב. [ורתוי\"פ. כ' בשם מהר\"ם דהכא מיירי שהטומאה ממלאת כל תחתית העמוד. ולהכי בטל פרח לגבי עמוד. ותמוה דמנ\"ל לרבינו הא לתלות זה בזה. ותו ממלא מאן דכר שמיה. ותו דלו יהא שהפרח כעמוד. והרי גם עמוד גופי' כשהטומאה תחת רוב תחתיתו כלים שבצדה תחת העמוד טהורים. ואי דמוקי הכא שתחת הפרח יש אויר טע\"ט. א\"כ למה צריך שתהיה הטומאה למלאות כל תחתית העמוד. ומ\"ש מאהל משופע [לקמן פ\"ז מ\"ב] שהבאנו ראיה מינה דא\"צ שתמלא הטומאה כל השפוע]. מיהו ודאי דלריב\"נ מדהתפשטה טומאה תחת הפרח. התפשטה משם לכל תחתית תקרת המערה וכל הכלים שבמערה זו טמאים וכב' זיזין [פי\"ד מ\"ה]. ואפ\"ה לא פליג ריב\"נ ברישא כשאין פרח בראש העמוד דנימא נמי דהחלול שתחת התקרה יהיה נחשב כאילו הוא חלול א' עם החלול שתחת העמוד. דשאני התם. דאין חלול הגדול של המערה שייך כלל להעמוד שיחשב עמו כאהל א'. אבל הכא הפרח והרווח שתחתיו שייכים שפיר אהדדי. עם העמוד וכגוף א' הוו. אמנם בעמוד שבבית מדהוא בבנין. לכ\"ע ביש שם במקום הטומאה טע\"ט הו\"ל קבר סתום שמטמא כל סביביו גם באין פרח בראש העמוד. ורק כשאין במקום הטומאה טע\"ט שם. הטומאה בוקעת ועולה ויורדת:"
+ ],
+ [
+ "אם יש שם פותח טפח
שיש תחת הפרח טע\"ט ברום טפח שבולט ממעל להטומאה והכלים שתחתיו:"
+ ],
+ [
+ "טמאין
אף דהפרח והעמוד הן מקרקע עולם ומאליו נעשה האהל. הרי קיי\"ל דגם אהל שממילא מחשב אהל [כלעיל ספ\"ג]. מיהו אפי' לריב\"נ לעיל דלא מחלק בין שיש טע\"ט תחת הפרח או לא. והרי מדסתם משמע אפי' אין תחתיו טע\"ט מטמא. התם מדהטומאה תחת העמוד. ע\"כ שיש שם חלול קצת להכי אף שאין תחת הפרח טע\"ט מצטרף החלול שתחת הפרח עם החלול שתחת העמוד במקום הטומאה. אבל הכא שתחת העמוד אטום. והטומאה מונחת תחת הפרח פשיטא שצריך תחת הפרח לבד אויר טע\"ט. ומיירי הכא ע\"כ בשהעמוד עם הפרח שבראשו עומד תחת אויר השמים. דאי תחת תקרת מערה. אפי' אין תחת הפרח טע\"ט. הרי ודאי מצטרף אויר שתחתיו עם האויר שתחת התקרה [כרישא דמשנה ה' בפי\"ד וכ\"כ בטומאה תחת השפוע בפ\"ז מ\"ב] ומתטמאים עי\"ז כל הכלים שתחת התקרה. וכ\"ש הכלים שתחת הפרח עצמו. [ונ\"ל דלזה כתבו הר\"ש והר\"ב בריש משנתינו דבעמוד העומד ברה\"ר מיירי]:"
+ ],
+ [
+ "טהורין
ואפי' יש על הטומאה אהל טפח ועל הכלים אהל טפח רק שאין ב' האוירים מחוברין. וכגון שבין אויר זה לזה. אין הפרח בולט טפח. אין הטומאה מתפשטת ממקום למקום תחת דבר שפחות מטפח [וכפי\"ב מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "שני פרדסקים
פרדסק הוא כמין ארגז שראנק בל\"א שהוא תוך עובי הכותל [ערוך]:"
+ ],
+ [
+ "או זה על גב זה
לא מיירי שהטומאה תוך הפרדסק. דא\"כ קבר סתום הוא ומטמא כל אהל שסמוך לו [וכרפ\"ז] ופרדסק השני אמאי טהור. ותו א\"כ אפי' היה פרדסק הטמא נעול היה הבית טמא. מדסוף טומאה לצאת דרך הבית [וכלעיל במגדל נעול פ\"ד מ\"א]. אלא מיירי שהטומאה רצוצה תחת כותל הבית מכוון תחת הפרדסק. ונ\"ל עוד דמיירי דוקא שכל פרדסק רחב טע\"ט ברום טפח דאז כאהל בפ\"ע דמי. ואפ\"ה כיון שהטומאה רצוצה תחת הפרדסק. אע\"ג שבוקעת לתוכו. אינה מתפשטת בתוכו. אלא רק נגד הטומאה טמא [ועי' בקרית ארבע בדיני טומאה רצוצה]. אבל אם היה כל פרדסק פחות מטע\"ט. אז מדאין בו תורת אהל. ככותל הבית חשוב. ואפי' נעול כפתוח דמי [וכמ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "הוא והבית טמא
משום שהטומאה שתחת הפרדסק בקע לתוכו. וכיון שפתח הפרדסק פתוח. מתפשטת הטומאה מהפרדסק להבית דרך הפתח:"
+ ],
+ [
+ "וחברו טהור
דהרי אפי' היתה הטומאה ממש בהבית לא היתה מתפשטת לתוך הפרדסק הנעול. דכאהל בפ\"ע דמי ודינו כאילו טומאה בבית שהמגדל הנעול טהור. מדאין דרך טומאה להכנס [כלעיל פ\"ד מ\"א] ואפי' היו הפרדסקין מכוונין זה תחת זה והטומאה תחתיהן לא אמרינן דהטומאה שתחת הכותל כמו שבוקעת לפרדסק התחתון תבקע ג\"כ להפרדסק העליון. ליתא דזהו דוקא כששניהן נעולים אז ודאי טומאה בוקעת אפי' לכמה אהלים שזה ע\"ג זה. לטמא בכל א' מה שכנגד הטומאה שלמטה וכמ\"ש בס\"ד במקום הנ\"ל. אבל בשנפתח א' מהאהלים התפשטה הטומאה בכל אותו אהל הפתוח. והתקרה שעל גביו חוצצת שלא תבקע שוב ממנו ולמעלה. והרי גם אם היה קבר סתום דהיינו דמקום הטומאה היה טע\"ט תחת הכותל. וכמה אהלים ע\"ג. זה ע\"ג זה. כיון שנפתח א' מהן. אין הטומאה בוקעת שוב להאהל שע\"ג [כפ\"ז סי' ז']. מיהו כשהפרדסק התחתון נשאר נעול והעליון נפתח. אז בתחתון הנעול טמא רק נגד מקום הטומאה. ומדלא יכלה לצאת משם דהרי נעול הוא. להכי חוזרת ובוקעת מהתחתון להעליון. ומשם מתפשטת להבית דרך הפתח הפתוח:"
+ ],
+ [
+ "ורואין את הפרדסקין כאילו הוא אוטם
ר\"ל הא דאמרינן וחבירו טהור דמשמע דגם אפילו כשהתחתון נעול והעליון נפתח נמי דינא הכי. אבל בכה\"ג אין הכוונה שהנעול טהור לגמרי. אלא דטהור רק מהתפשטות הטומאה מהבית לתוך כולו. אבל עכ\"פ רואין הפרדסק הנעול כאילו הוא אטום. כלומר כחומה עבה. והטומאה שלמטה ממנה בוקעת לתוכה. לטמא שם כל מה שכנגד הטומאה שתחתיה. ומשם בוקעת לפרדסק העליון הפתוח:"
+ ],
+ [
+ "ידון מחצה למחצה
ר\"ל ואם הבקוע הזה פוגש בחצי כותל שלפנים אז אפי' שניהן נעולים הבית טמא [וכלעיל מ\"ג]. ואע\"ג דהכא עיקר הטומאה מונחת תחת הכותל. דיינינן לה כאילו מונחת רצוצה תוך עובי הכותל. ואם מונחת הטומאה תחת הכותל נגד חצי הכותל שלחוץ. הבית טהור כשהפרדסקין נעולים. ואין אומרים בכה\"ג דרך טומאה לצאת משם דרך הבית. אפי' היתה באמת טומאה ממש מונחת שם. מדאין מקום הטומאה שייך כלל להבית [וכלעיל מ\"ג] וכ\"ש הכא שאין כאן רק התפשטות הטומאה שתחת הכותל בהחצי ששייך לחוץ. מיהו בכה\"ג שהטומאה תחת חצי כותל החיצון וב' הפרדסקין נעולים כיון שרואין התחתון הנעול כאילו הוא אטום. בוקע למעלה גם להפרדסק העליון. כל שבתוכו נגד הטומאה שלמטה טמא. וגם העומד למעלה על ראש הכותל נגד הטומאה טמא. ורק הבית נשאר בטהרתו [כלעיל מ\"ג]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ומקומה טפח על טפח
שיש רווח טע\"ט ממעל להטומאה מלבד מקים הטומאה:"
+ ],
+ [
+ "כל העליות שעל גבה
לא מיירי שהכותל הטמא היה תחת אמצעה של עליה שע\"ג ושוב בנה עליה ע\"ג עליה. דבכה\"ג באמת רק עליה ראשונה שמאהלת על כותל הטמא היה טמא אבל לא על העליות שהן שוב בנויין ע\"ג עליה זו [כרמב\"ם פכ\"ה מטו\"מ ה\"ג וד']. אלא מיירי שהיה הכותל הטמא שדינה כקבר סתום גבוה הרבה. וראשי קורות של העליות שזו ע\"ג זו. כולן תחובות בנקבים שבכותל ומאהילות על קצת כותל הטמא. ועל רווח של העליות לפיכך נטמא כל רווח העליות. מיהו עליות דקתני לאו דוקא אלא גם החדר שתחת העליות שבצד הכותל משום דגם חדר ההוא תקרתו מאהלת על כותל הטמא. אבל בבנה חדר בצד הכותל הטמא. ומעזיבת החדר רק נוגע בהכותל הטמא. אבל אין המעזיבה של עליה מאהלת על הכותל ממש רק על פני הכותל הטמא. בהא לא איירי הכא. רק בסיפא דמשנתינו בהסמיך לה סוכה דאע\"ג דלת\"ק התם גם בכה\"ג טמא. ולא זו אף זו קתני. אפ\"ה לר' יהודה בסיפא טהור דמצריך שיהיה מאהיל ממש על הכותל הטמא:"
+ ],
+ [
+ "אפי' הן עשר
זו ע\"ג זו וכדאמרן:"
+ ],
+ [
+ "טמאות
דמדיש במקום הטומאה טע\"ט והאויר שם סתום מכל צד הו\"ל כל הכותל כקבר סתום לטמא כל אהלים שתקרתן מאהלת על קצת הקבר הסתום. אבל באין במקום הטומאה טע\"ט אז יש חילוק. דאם מונחת הטומאה תוך חצי עובי הכותל החיצוני אין הטומאה מתפשטת כלל להצדדים. רק בוקעת כנגדה למעלה ולמטה. ואם מונחת מחצי כותל ולפנים. אז אותו חדר שהטומאה מונחת כנגדה רצוצה בכותל טמא. דכמונחת בתוכו דמי. ושאר החדרים שלמעלה ושלמטה מאותו חדר כולם טהורים וגם למעלה ולמטה מהכותל. אפי' כנגד הטומאה טהורים [כפ\"ו מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "היתה עלייה אחת על גבי שני בתים
והכותל שהטומאה בה כנ\"ל היא תחת חלול העליה:"
+ ],
+ [
+ "היא טמאה
ר\"ל כל העליה התחתונה שהכותל תחת חללה כולה טמאה. דהטומאה שבכותל שהיא כקבר סתום בקעה לתוך העליה. והתפשטה שם בכל מקום [הא אם היתה הטומאה רצוצה תוך כותל זה אם יש חדר תחת העליה בצד הכותל דיינינן בה דין מחצה למחצה וכל העליה טהורה [כפ\"ו מ\"ג וד'] ואם אין חדר בצד הכותל. הרי הטומאה בוקעת ואיו טמא בעליה שע\"ג הכותל רק נגד הטומאה [ועי' בקרית ארבע בדיני רצוצה סי' ב']:"
+ ],
+ [
+ "טהורות
דתקרת עליה תחתונה חוצצת שלא תבקע הטומאה ממנה ולמעלה:"
+ ],
+ [
+ "כותל שנית
לקמן [פי\"ח מ\"ו] אמרינן איזה שונית. מקום שהים עולה בזעפו. ור\"ל הכא שע\"י זעף הגלים. מסיק הים שם על שפתו שרטון מחול ואבנים וכדומה. עד שברוב הימים מתהווה מהשרטון זה כעין הר על שפת הים. והדייגים הדרים שם על שפת הים עושין ברגלי ההר ההוא על שפת הים אהלים באופן שפתח האהל נגד הים וההר ההוא הוא כותל אמצעי של האהל:"
+ ],
+ [
+ "בוקעת יורדת
ר\"ל שאם היה טומאה טמונה תוך הכותל. אפי' יש במקום הטומאה טע\"ט ממעל להטומאה. אפ\"ה אין דינה כקבר סתום. מדאינה בנין ממש [וכפ\"ו מ\"ו בטומאה תחת העמוד] אלא בוקעת ועולה וכו'. והבית טהור. ונ\"ל דה\"ה בטומאה רצוצה שם מדא\"א לדון שם דין מחצה ומחצה אלא נידון כקליפת השום [כפ\"ו מ\"ו]. והא דנקט כותל שונית. ה\"ה כל כותל שנתהווה מקרקע עולם אלא לרבותא נקט שונית דאע\"ג דמבראשית לא היה שם הר רק אח\"כ נעשה. אפ\"ה מדנעשה מעצמו אין דינו כנפש בנוי לטמא כל סביביו. הא אם צבר אדם עפר יחד כעין הר כדי שיהיה כותל לביתו והיה תוך ההר הזה טומאה טמונה ורווח טע\"ט על גבה דינה כקבר סתום:"
+ ],
+ [
+ "נפש אטומה
ר\"ל בנין כמין עמוד הבנוי על הקבר אטום דהיינו שאין על הטומאה שהיא תחת העמוד אויר טע\"ט:"
+ ],
+ [
+ "טהור
דמדאין אויר טע\"ט ממעל להטומאה. אין להנפש שע\"ג דין קבר סתום לטמא בכל צדדיו להנוגע שם. רק הטומאה בוקעת למעלה ולמטה ורק כנגדה:"
+ ],
+ [
+ "בוקעת ויורדת
דלכל קבר סתום תרתי בעינן שיהיה בנין בידי אדם ושיהיה נמי אויר טע\"ט ממעל להטומאה משא\"כ כותל שונית דאע\"ג שיש טע\"ט ממעל להטומאה עכ\"פ לא נעשה בידי אדם. וכ\"כ נפש אטומה דאע\"ג דנעשה בידי אדם. עכ\"פ אין אויר טע\"ט במקום הטומאה ממעל להטומאה. ולהכי בזה ובזה אין בהן דין קבר סתום ומה\"ט נסמכו יחד ב' הדינין מכותל שונית ונפש:"
+ ],
+ [
+ "סמך לה סוכות
אדסמיך לה קאי. שהיה טע\"ט אויר ממעל להטומאה. והסמיך הסוכה להנפש דהיינו שאין ראש הסכך על קצה הנפש. נמצא שסכך הסוכה אינו מאהיל אפי' על קצת מהנפש:"
+ ],
+ [
+ "טמאות
דלא דמי לפרח העמוד דתחתיו טהור [כפ\"ו מ\"ז] דהתם הרי אין על העמוד דין קבר סתום. דהרי קרקע עולם הוא. אלא דין טומאה רצוצה יש לו שרק בוקעת ועולה כנגדה ולהכי תחת הפרח טהור. משא\"כ הכא הרי קבר סתום מטמא במגע ובאהל. וכיון שפני כותל הנפש הטמא הוא תוך הסוכה. הו\"ל כאילו מאהיל הסכך על הקבר הסתום ועל האויר שתוך הסוכה. ודמי הכא ממש לריש פרקן אלא דהתם מדתחב ראשי הקורות תוך הכותל הטמא. הרי האהיל' התקרה ממש על הקבר הסתום ועל אויר העליה. ולהכי באמת לא פליג ר' יהודה התם. משא\"כ הכא מדהסמיך רק הסוכה להנפש ופני הנפש הוא תוך חלול אויר הסוכה ס\"ל לת\"ק דגם זה מחשיב כמאהיל על קבר הסתום. [ומצינו דוגמתו לקמן [ספי\"ב] בנגע במשקוף של בית שמת בתוך הבית דנטמא האדם. ופי' הרמב\"ם [פ\"א מטו\"מ הי\"א] דמיירי דצרף ידו עם המשקוף דמדהניח ידו בשוה עם המשקוף הו\"ל כאילו הכניס ידו לבית הטמא. ה\"נ ודפני הכותל מצורף להמעזיבה. הו\"ל כאילו היתה הכותל תוך הסוכה ומתורץ בזה קו' רכ\"מ להראב\"ד ספ\"ז מטו\"מ וע\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה מטהר
לפי פירושינו הנ\"ל נ\"ל דס\"ל לר' יהודה. דלא דמי לריש פרקן. דהתם תקרת העליות תמוכות על קבר הסתום ומאהילות עליו באמת משא\"כ הכא דהסוכה רק סמוכה ולא תמוכה על הנפש. ס\"ל דלא חשיב כמאהיל על הקבר הסתום:"
+ ],
+ [
+ "באהלין
נ\"ל דמדלא קאמר בתר הכי כיצד. ש\"מ דסיפא לאו פירושא דרישא הוא. אלא ה\"ק ברישא כל שפוע וכו'. דלא תימא דוקא אהל שהתקרה שלו שוה מטמא טומאת אהלים. דהרי טומאת אהלים ממשכן גמרינן [כשבת דכ\"ח א'] והתם היו דפנות ותקרה שוה ע\"ג אלא בטומאה כל שפוע וכו'. ואמר כל דר\"ל בין שהתקרה משופעת על כותלים או שאין להאהל תקרה כלל רק שדופן האהל הוא בשפוע. ועי\"ז נעשה כעין תקרה להאהל אפ\"ה דינו כאהל ומטמא טומאת אהלים. ולרמב\"ם [פי\"ח מטו\"מ ה\"ז] באמת גריס כיצד בתר הרישא. א\"כ לפי הך גרסא הכי קאמר תנא. אף שאמרנו שכל אהל שאין בו טע\"ט נידון כרצוצה. אפ\"ה שפוע אהלים שגבוה מצד א' טע\"ט. ותחת צד השני הוא נמוך מטע\"ט אין בו דין טומאה רצוצה כשהטומאה במקום הנמוך ואין בו דין חילול בפ\"ע כשהטומאה בתוך האהל. דנימא דמדאינן פתוחין זל\"ז טע\"ט. אין טומאה עוברת מזל\"ז אלא הו\"ל אותו חלול הקטן כחלול האהל ממש. וע\"ז שואל שפיר כיצד:"
+ ],
+ [
+ "וכלה עד כאצבע
שכנף שולי האהל שלמטה אינו גבוה מהארץ רק כאצבע:"
+ ],
+ [
+ "טומאה באהל
היינו במקום שהיריעה מנושא טע\"ט מהארץ:"
+ ],
+ [
+ "כלים שתחת השיפוע
ר\"ל תחת יריעת האהל במקום שנמוך:"
+ ],
+ [
+ "טמאים
ולא אמרינן דמדמונחת במקום שאין טע\"ט בין הטומאה להיריעה שע\"ג תהיה הטומאה בוקעת ועולה ויורדת. ומדאין החלול ההוא פתוח טע\"ט לחלול של האהל. לא תתפשט הטומאה כלל מתחת הרדוד לתוך האהל. אלא אמרינן דמדעכ\"פ מעורבים ב' האוירים. בטל החלול הקטן הזה לגבי האהל וכמונחת טומאה באהל דמי. מיהו דוקא הכא שב' האוירים הם תחת תקרה א'. וכחור שבבית דמי. דמדאינו מפולש ומשתמש לבני הבית כחלול של בית דמי. ולא דמי לחללים שבעובי כותל מגדל [כפ\"ד] דלא בטלו לגבי מגדל. דהתם לתשמישין בפ\"ע עשוייה ולא לתשמישי המגדל. משא\"כ הכא הוה אותו חלול כשאר זוית שבבית. אבל חור מפולש שבכותל בין בית לבית שאין בהחור טע\"ט פתוח אע\"ג שטומאה נכנסת לתוכו מהבית לטמא במחצה למחצה [כפ\"ו מ\"ד] עכ\"פ אין הטומאה מתפשטת מהמחצה ולהלן. ובפתוח החור פחות מטפח רק לבית א'. נ\"ל דמדפתוח רק לצד א' רק לתשמיש הבית שפתוח לו עשוי ואינו נידון במחצה ומחצה. אלא אם הטומאה בבית כולו טמא:"
+ ],
+ [
+ "טומאה מתוכו
שהטומאה מונחת תוך חלול האהל. בין שמונחת תחת מקום שהיריעה מנושא שם טע\"ט או תחת השפוע הנמוך שם מטע\"ט. וה\"ה בכל אהל שקירויו שוה ויש חור בכותלו. רק מדאיירי בשפוע אהלים נקט הך דינא הכא. ומיירי נמי רק באהל הנעשה מצמר ופשתן או שער בע\"ח. דמקבלי טומאה אע\"ג דאיכא ב' לטיבותא שאינו כלי. וגם מחובר בארץ. דאי באהל הנעשה משאר גדולי קרקע. הרי אמק\"ט רק בתרתי לריעותא דהיינו שאינו כלי וגם אינו קבוע בארץ. וכיון שכן אין חילוק בין תוכו לאחוריו דבנטמא א' נטמא חבירו ככל כלי מטולטל. [כך נ\"ל דאוקמא בפשתן דוקא. ועי' בפתח האהל סי' א' ב']. ומיירי נמי שהיה כזית ממת וכדומה תוך האהל והשתא כשנגע בו הטהור. כבר הוציאו הטומאה מהאהל. דאי בעוד הטומאה תוך האהל. אפי' בנגע בו אז הטהרה מאחוריו טטו\"ז [ועי' פתח האהל סי' ז]:"
+ ],
+ [
+ "הנוגע בו מתוכו
לאחר שיצא המת:"
+ ],
+ [
+ "טמא טומאת שבעה
ודוקא הנוגע בו. אבל הנכנס לתוכו לאחר שהוציאו המת או נשאו ולא נגע בו. טהור לגמרי. דרק מת עצמו מטמא גם במשא ואהל ולא הדברים שנטמאו בו [כרמב\"ם פ\"ה מטו\"מ. ועמ\"ש בס\"ד לעיל פ\"א מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ומאחוריו טמא טומאת ערב
דדיינינן צד היריעה שכלפי פנים ככלי שנגע במת. וצד חוץ של היריעה ככלי שנגע בכלי הראשון. והרי בכה\"ג רק אלו הב' כלים טמאים טו\"ז. ולא האדם או כלי שחזר ונגע בכלי הב' [כפ\"א מ\"ב]. ולא דמי הך יריעות האהל לכלי שהאהיל על המת. דבנטמא בצד א' דוקא בנטמא במשקין לא נטמא כולו [ככלים פכ\"ה] אבל בשאר טומאות כולו טמא. י\"ל כלי שאני שאינו חוצץ בפני הטומאה [כפ\"ו מ\"א] אבל. הכא אע\"ג שכל האהל נטמא. עכ\"פ הרי צד פנימי וצד חיצון משונים בדינן. דצד פנימי נטמא במת. וצד חיצון חוצץ בפני הטומאה שלא תבקע להלן. [ות\"ש סיעתא לרמל\"מ פ\"ה מטו\"מ הי\"ב. שכ' דגם אהל צמר ופשתן אף שהוא טמא. אפ\"ה כשהוא נטוי כאהל חוצץ] ומדמשונין ב' צדדי האהל בדינן להכי דיינינן להו כב' כלים שנגעו זב\"ז. [מיהו ק' הרי כל עוד שהיה המת בתוך האהל. גם צד החיצון של האהל היה מטמא טו\"ז להנוגע שם. וכיון שכן היאך אחר שהוציאו המת מהאהל פרח ממנו חומר טומאתו שבתחלה. שלא יטמא מהשתא להנוגע שם רק טו\"ע. וכי טומאה שבה להיכן הלכה [כפסחים ל\"ג ב']. ואת\"ל הך טו\"ז שהיה צד החיצון מטמא מתחלה לאו טומאת מגע עצמו היה רק מחמת המת שהיה אז בתוכו דמדאין האהל מתחשב הו\"ל כאילו נגע בהמת עצמו. עכ\"פ מ\"ש מהא [כלים פי\"ח מ\"ז] כרע שהיה טטו\"ז וחיברה למטה כולה טטו\"ז אע\"ג שהמטה מתחלה טהורה היתה. אפ\"ה מדחיברה להכרע מחשבה כגוף א' וכולה טמא טו\"ז כ\"ש הכא שמתחלה בשעה שנטמא צד פנימי. גוף א' היה מעיקרא עם צד חיצון. והיאך לא נימא שגם לענין לטמא הנוגע לא יחשב כגוף אחד חיצון כפנימי. ואת\"ל דוקא לענין טומאת עצם הגוף המחובר אמרינן התם והכא דמחשב כולה כגוף א'. משא\"כ לטמא אחרים כמו דמחלקינן הכא בין צד חיצון לפנימי כ\"כ מחלקינן התם בין נוגע לכרע או בהמטה שנתחבר להכרע. עכ\"פ ק\"ל כיון דדיינינן צד חיצון ככלי שנגע בפנימי. א\"כ הו\"ל לטהר הנוגע לגמרי וכ\"כ צד חיצון טהור לגמרי דהרי מגע בית הסתרים היא שאמ\"ט [כחולין עב\"ב. ורמב\"ם סוף טו\"מ]. ואת\"ל דאפ\"ה מטמאינן הנוגע משום חיבורין. ליתא דכבר כתבו תוס' [שבת י\"ז א'] דבמפסיק דבר שלא נתטמא במגע בעיקר הטומאה אין שם דין טומאה בחיבורין. ותו דהרי הר\"ב כתב בעצמו שהאהל בין בפנים ובין בחוץ טמא טו\"ז. והיאך יטמא צד חוץ טו\"ז. והרי חשבית לי' כב' כלים. והם לא נגעו זב\"ז רק בטומאת ביהס\"ת. ונ\"ל.דדוקא כשנטמא הב' מצד נגיעה. אמרינן שפיר דמגע ביהס\"ת אמ\"ט. אבל הכא הא דמטמאינן צד החיצון אינו משום שנגע בצד הפנימי. דהרי באמת גוף א' הוא צד הפנימי עם צד החיצון וכמו שהאהיל זה על המת כן האהיל זה. רק דאפ\"ה הקילו בהנוגע בצד החיצון טפי מבנוגע בצד פנימי. משום דצד חיצון חוצץ בפני הטומאה קלישא טומאתו גם לענין הנוגע. ומה שאמרו רבותינו דהוה ככלים בכלים. לאו שיהיה הכא ממש כנגיעת כלים בכלים. אלא ר\"ל שהקילו חכמים בנגיעת החיצון שיהיה שוה בדינו כנוגע בכלים שנגעו בכלים ושיהיה טמא רק טו\"ע. תדע דאי באמת ככלים בכלים תדין להו. הרי הנוגע כלים בכלים בחיבורין לתוס' שבת [י\"ז א' ד\"ה ששמע וד\"ה אמר] גם השלישי טטו\"ז [דלא כרמב\"ם פ\"ה מטו\"מ] אע\"כ כדאמרינן דרק לענין קלות דין טומאתו השווהו לדין כלים בכלים ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "טמא טומאת ערב
נ\"ל דטעם הדבר. דהרי בכל ב' חצאי שיעור החמור מצטרף להקל. ואין הקל מצטרף להחמור [ככלים פכ\"ז מ\"ג וטהרות פ\"א מ\"ה ומעילה פ\"ד מ\"ד] והרי ה\"נ לענין שיצטרף חצי זית שבחוץ להחצי זית שבפנים. הרי בשר המת שבצד א' אין בו כח לטמא צד הב' רק טו\"ע ואיך יצטרף להבשר שבצד הב' שחמור ממנו. שיטמא צד הב' טו\"ז. להכי החמור מצטרף להקל. ונחשב צד הב' כאילו כל הכזית בצד הא' ודו\"ק. מיהו כל זה להנוגע בהאהל אבל האהל בעצמו ודאי טטו\"ז. דלגבי אהל עצמו. ודאי מצטרפי נגיעת ב' החצאי זיתים כרבנן דר' דוסא [לעיל רפ\"ג ועי' רמב\"ם פי\"ח מטו\"מ ה\"ז ועי' עוד שם פ\"ד ה\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "מקצתו
של יריעות האהל:"
+ ],
+ [
+ "מרודד על הארץ
דבכה\"ג אין האויר פחות מטע\"ט שתחת הרדוד מעורב עם אויר האהל עצמו. דבמעורבים ב' האוירים במקצת הרי כבר אמרנו דדינו כשאר האהל:"
+ ],
+ [
+ "טומאה תחתיו
תחת אותו רדוד. וכגון שהטומאה מונחת בגומא תחת הרידוד:"
+ ],
+ [
+ "או על גביו
ע\"ג הרדוד:"
+ ],
+ [
+ "טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת
ואף שלא נגע הטומאה בהרדוד. עכ\"פ מדנמוך שם מטע\"ט הרי בקעה הטומאה אל הרדוד והו\"ל כאילו נגעה הטומאה בהרדוד. ונטמא האהל כולו. אבל הנכנס להאהל אפי' בעוד הטומאה תחת או ממעל להרדוד. לא נטמא דכל שאין אהל טע\"ט ע\"ג הטומאה. טומאה רצוצה היא. ובוקעת רק למעלה ולמטה ואינה מתפשטת לצדדים. ואע\"ג דעכ\"פ בנגע בהאהל אף לאחר שהוציא הטומאה מתחת הרדוד נטמא. אפ\"ה אין האהל מטמא להנכנס בו או להמאהיל עליו ואפי' במשא אמ\"ט:"
+ ],
+ [
+ "מקצתו מרודד על הארובה שבין בית לעליה
והטומאה בבית. ומיירי שהעליה מקורה גם ממעל להארובה. דאל\"כ היאך אפשר שתכנס הטומאה מהבית להעליה דרך הארובה. הרי כשהטומאה בהבית גם בבית עצמו נגד הארובה טהור [כלקמן פ\"י מ\"א] אבל כשהעליה מקורה אז הקרוי שממעל להארובה עירב האוירים שלמטה מהקרוי להטמא למטה גם נגד הארובה [כפ\"י מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר מציל
שלא תכנס הטומאה מהבית להעליה:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר אינו מציל
נ\"ל דבהא פליגי במה דאמרינן לקמן [פ\"ח מ\"א ומ\"ג] דאין יריעה מצלת רק בשעשויה אהלים דהיינו גג ודפנות. ר' יוסי ס\"ל דאף דלגבי תוך האהל שבעליה לא מחשב הרדוד כשפוע אהלים. ולא נטמא מה שבתוך האהל זה כשלא נגע בהאהל עצמו. והיינו משום דאין האויר שתחת הרדוד מעורב עם אויר האהל. נמצא שאין הרדוד מחשב כחלק מגוף האהל שיש לו גג ודפנות. עכ\"פ כיון שרדוד הזה פרוס על הארובה שבמעזיבה שיש דפנות הבית תחתיה. להכי מחשב הרדוד שפיר כאהל עם גג ודפנות ומציל. ור\"ש ס\"ל דדוקא אם היריעה עצמה עשויה גג ודפנות מצלת. אף שעשוי מדבר המק\"ט חוצץ [ועי' פתח האהל סי' ג] אבל הכא שהדפנות אינן ממין הרדוד. הו\"ל הרדוד כשאר יריעה מטולטלת שמק\"ט. וכל המק\"ט אינו חוצץ בפני הטומאה [ולפ\"ז נ\"ל דדוקא הכא דהרדוד הוא ג\"כ קצוות האהל ס\"ל לר\"י שמציל. אבל אם פרס יריעה פשוטה על הארובה. אז גם לר' יוסי כיון דהיריעה מק\"ט. וגם אינה קצוות אהל. לפיכך גם לדידיה כל שאין היריעה עצמה עשויה גג דפנות אינה חוצצת [וכלקמן פ\"י מ\"ד]. ומיהו מה שבתוך האהל שבעליה. לכ\"ע בין שנטמא העליה או לא בכל גונא אם האויר שתחת הרדוד והאויר שתוך האהל פתוחין זל\"ז בשיעור טע\"ט. נטמא תוך האהל. ואם אין פתוחין זל\"ז טע\"ט. לא נטמא תוך האהל. אפילו בעוד המת למטה בהבית. רק דהנוגע בהאהל בין בפנים ובין בחוץ ואפי' לאחר שיצא המת מהבית טמא. משום דנטמא הרדוד מדהאהיל על הטומאה בעוד שהמת בבית. והרי הרדוד גוף א' הוא עם יריעות האהל:"
+ ],
+ [
+ "כלן טמאין
ר\"ל כל דבר אפילו אדם וכלים שבא תחת משקוף הפתח בעוד המת בהבית טמא כאילו היה יחד באהל עם המת. ואע\"ג שהדלתות כולן נעולין ומפסיקין בין אויר הבית הטמא להאויר שתחת המשקוף עכ\"פ מדיש בכלל כל הפתחים אלו חד פתח שודאי סופו להוציא משם המת והפתח ההוא ודאי טמא מהלממ\"ס אף שהיא נעולה הרי כל הלממ\"ס כדאורייתא דמי [כרמב\"ם פ\"א מאישות ה\"ב]. והרי בדאורייתא אמרי' מדרבנן אין ברירה. וכולן טמאין. לפיכך אף שאח\"כ הוציאו המת בא' מהפתחים אפ\"ה לא אמרינן דהוברר הדבר למפרע שזה היה מוכן להוציא בו ונטהר שאר הפתח. ונ\"ל דאי נימא כרמב\"ם הכא דבית שפתחיו נעולים דינו כקבר סתום מיירי הכא שיש להבית עוד חור פתוח לחוץ טע\"ט. ונתבטל עי\"ז מלהחשב כקבר סתום. דאם לא כן אפי' חישב להוציאו בא' מהן כולן טמאין. מדדין הבית כקבר סתום. ותו דא\"כ ל\"ל דנקט ברישא פתח דוקא הרי בל\"ז כל הנוגע בכותלי קבר סתום נטמא:"
+ ],
+ [
+ "נפתח אחד מהן
אפי' מאליו:"
+ ],
+ [
+ "וכלן טהורים
והיינו להבא אבל מה שהיה תוך הפתחים קודם שנפתח פתח זה. כבר נטמא הדבר ההוא קודם שפתח פתח זה מטעם אין ברירה:"
+ ],
+ [
+ "חשב
ר\"ל שאמר כך [עמ\"ש בס\"ד לעיל ספכ\"ה דכלים]:"
+ ],
+ [
+ "או בחלון שהוא ארבעה על ארבעה טפחים
דכך הוא השיעור להוצאת המת. אולם אם היה כזית ממת הוה סגי בחלון טע\"ט [כלעיל פ\"ג מ\"ו]. והא דלעיל במת בבית וכ\"כ בנפתח אחד מהן לא נקט שיעור זה של ד' טפחים. ה\"ט משום דסתם פתח גדול טפי מזה. ונ\"ל עוד דהא דבב' בבי דלעיל בכולן נעולים או בנפתח א' מהן לא נקט חלונות וחלון. ה\"ט משום דכשהמת בבית באמת לא תימא שיהיו נטמאו כל החלונות הסתומות שבבית מדאין דרך להוציא המת דרך החלון וגם בנפתח אחד מהחלונות בלי כוונה להוציא המת משם. אף שהחלון בעצמו שנפתח ודאי טמא. שהרי הטומאה התפשטה לשם. עכ\"פ עי\"ז לא נטהרו הפתחים שהדרך להוציאו בהן. והכי אמרינן להדיא בתוספתא דמכילתין [פ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "הציל על כל הפתחים
שנשארו נעולים. והא דלא קתני הכא הוא טמא וכולן טהורין וכלעיל. נ\"ל דהכא שהמציל עדיין נעול לא שייך למתני גביה הוא טמא. דהרי אפשר שיחזור לטהרתו. כשיחשוב שוב להוציאו בפתח אחר כשלא הערים [כתוספתא פ\"ח ועי' פ\"ג סי' נ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "יחשוב עד שלא ימות המת
דס\"ל דאחר שמת כבר הוחזקו הפתחים כולן לטומאה לפיכך רק מעשה מהני לטהר הפתחי' להבא:"
+ ],
+ [
+ "בית הלל אומרים אף משמת
מהני מחשבה לבד לטהר הפתחי' להבא. מיהו לטהר הפתחים למפרע כ\"ע מודו דאפילו נפתח אחד מהן והתכוון שפותחו כדי להוציא בו המת. אפ\"ה כולן טמאין למפרע. דטומאת הפתח שוודאי יוציאו משם הלממ\"ס היא. וכדאורייתא דמי ואין ברירה:"
+ ],
+ [
+ "היה סתום
שהיה א' מהפתחים סתום באבנים ושאר הפתחים היו נעולין בדלת. והן היו מיוחדים לכניסה ויציאה תמיד:"
+ ],
+ [
+ "ונמלך לפתחו
אף שלא חישב להוציאו משם עכ\"פ לא גרע מנפתח מאליו:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים כשיפתח ארבעה טפחים
בהפתח שהיה כולו סתום באבנים. אז נצולו כל שאר הפתחים:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים כשיתחיל
משיתחיל להסיר קצת מהאבנים. מיד נצולו הפתחים האחרים להבא:"
+ ],
+ [
+ "ומודים בפותח בתחלה
שלא היה בהכותל זה במקום זה פתח מעולם והשתא נמלך לעשות שם פתח:"
+ ],
+ [
+ "שיפתח ארבעה טפחים
דאינו מציל על הפתחים האחרים עד שיפתח וכו' בין שחישב או לא חישב להוציאו בו. נמצא דלב\"ה ג' מדריגות יש. (א) בשנעול הפתח בדלת סגי בשחישב להוציא משם דרך אותו פתח ונצולו הפתחים האחרים. (ב) ואם הפתח סתום באבנים אינו מציל על האחרים עד שיעשה קצת מעשה בפתיחתו. (ג) ובלא היה שם שום פתח מעולם אינו מציל על הפתחים ממש עד שיגמור פתיחה כשיעור הראוי להוציא הטומאה שבתוכו:"
+ ],
+ [
+ "והוציאוה מבית לבית
ובבית הב' תוך זמן קצר משהכניסוה לשם ילדה נפל מת:"
+ ],
+ [
+ "הראשון
הבית הראשון שהכניסוה משם להשני:"
+ ],
+ [
+ "טמא בספק
אף דגם אם היה הנפל כבר מת בבטן האשה בבית הראשון הרי טומאה בלוע אינו מטמא. עכ\"פ שמא כבר נפתח הקבר שם. דהיינו פי הרחם. עד שכבר היה נראה ראשו. ואז הו\"ל כבר כיצא לשם ונטמא הבית:"
+ ],
+ [
+ "והשני בודאי
אף שהוציא הכלים קודם שיצא הולד. עכ\"פ מחזיקין טומאה מזמן לזמן במקומה. ואמרינן שכבר נפתח הרחם קודם שהוציא הכלים:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהיא ניטלת בגפים
שחברותיה נשאו היולדת בזרועותיהן מבית הראשון להשני. דמדלא היתה יכולה לילך בעצמה לשם. להכי מספקינן שמא כבר נפתח שם הרחם. או שמא מכח חולשתה לא יכלה לילך:"
+ ],
+ [
+ "אבל אם היתה מהלכת
ברגליה מבית א' לבית ב':"
+ ],
+ [
+ "הראשון טהור
ר\"ל לולי שנפתח רחמה בבית הראשון. לא היתה יכולה לילך משם לבית הב':"
+ ],
+ [
+ "עד שיעגילו ראש כפיקה
דברי ר' יהודה היא. וה\"ק הא דאמרי דבהלכה ברגליה הבית הראשון טהור. זהו דוקא בשראש הנפל גדול ככדור שבראש הפלך שטווח בו הנשים חוט השתי. שהוא דק משל ערב [ולכן גם הפיקה א\"צ כובד וגודל כ\"כ כהפיקה שטווין בו ערב]. דמדגדול ראש הנפל כל כך ע\"כ שנפתח הקבר כפי שיעור זה קודם צאתו. והוא בכדי שיראה הראש מבחוץ. ולהכי אילו היה נפתח הקבר לא היתה יכולה לילך. אבל בקטון ראשו מזה. אז אפי' נפתח הרחם כפי שיעור צאת ראשו זה. אפ\"ה היתה יכולה לילך ולפיכך גם בהלכה ברגליה הבית הראשון טמא מספק:"
+ ],
+ [
+ "יצא הראשון מת והשני חי
שילדה תאומים. הראשון נולד מת והשני נולד חי:"
+ ],
+ [
+ "טהור
ר\"ל אם הוציא הראשון המת מן הבית ואח\"כ נולד החי. והרי הוא טהור מטומאת ז' דאף שהולד הראשון כבר מת במעי אמו. והרי נגע בו אז החי שבצדו. טומאה בלוע הוא ואמ\"ט. ואע\"ג שאחר יציאת הראשון היה נשאר הרחם פתוח בין לידת המת ללידת החי. ואיך לא יטמא החי שברחם מהמת שכבר נולד והוא בבית. דאע\"ג דאין דרך טומאה להכנס. היינו רק כשהטהרה הוא במקום הסגור. אבל הכא כשהרחם פתוח טפח. הרי ודאי התפשטה הטומאה מהבית לתוך הרחם דרך הפתח פתוח טפח. נ\"ל דדוקא לטומאה בלוע אמרינן [לעיל ריש מ\"ד] דמשנפתח הקבר הו\"ל כיצא. מדאיכא נמי סברא דסוף טומאה לצאת. אבל לגבי טהרה בלוע אף שנפתח הקבר. אע\"ג שגם הוא סופו לצאת מעצמו. אפ\"ה כל עוד שלא יצא לא הו\"ל כיצא. ולהכי אף שהרחם פתוח טפח ותתפשט הטומאה שם מהבית. אפ\"ה כיון דהולד כלא יצא דיינינן ליה. והו\"ל טהרה בלוע שאמק\"ט כדאמרינן בבלע טבעת טהורה ונכנס באהל המת דנשארת בטהרתה [עי' סוף מקואות וחולין עא\"א]. ואת\"ל עכ\"פ נימא עובר ירך אמו ומדהאם נעשת אה\"ט. גם ולדה שברחם נעשה אה\"ט. י\"ל בשעת לידה שכבר נעקר הולד לצאת לא אמרינן עובר ירך אמו [ועתוס' ב\"ק מז\"ב ד\"ה מ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "טמא
אף שהוציאו החי מהבית קודם שנולד המת עכ\"פ מיד שנפתח הקבר להראשון החי הו\"ל גם המת שעדיין בהרחם כיצא וטימא לכל אשר בהבית. ואפי' בעוד החי תחוב בפה הרחם וסותמו. אפ\"ה מדעכ\"פ החי מק\"ט. וכל המק\"ט אינו חוצץ בפני הטומאה שלא יטמא המת שברחם את כל מה שבבית. וכ\"ש שנטמא הילד החי בשעה שיצא. [והר\"ש והר\"ב כתבו דלהכי חי טמא משום שכשנפתח הרחם סוף טומאה לצאת. ותמהני דסוף טומאה לצאת לא שייך רק כשחדר הפנימי נעול [וכרפ\"ד] אבל בפתוח ממילא מתפשטת הטומאה מחדר לחדר דרך הפתח טע\"ט. ותו.כיון שנפתח הקבר והו\"ל כילוד. אפי' לא נימא סוף טומאה לצאת. הרי גוף האם שמק\"ט אינו חוצץ בפני הטומאה והו\"ל כאילו מונח המת בהבית ונטמ' כל מה שבבית]:"
+ ],
+ [
+ "טהור
דס\"ל לר\"מ דדוקא כשנולדו בשפיר א'. להכי מדמונחין שניהן בכיס א' על כרחך שלא נסגר פי הרחם בין לידת ראשון החי ללידת השני שמת. נמצא שפתיחת הקבר להראשון היה ג\"כ פתיחת הקבר להשני. לפיכך כשנולד הולד החי. הו\"ל גם השני המת כאילו כבר יצא וטימא להחי מיד כשנולד. אבל כשנולדו בב' כיסין. שנסגר הרחם בין לידת ראשון להשני. להכי אין פתיחת הקבר של הראשון מועיל שיהיה עי\"ז גם המת הבא אחריו דינו כאילו כבר יצא. להכי אמרינן החי טהור. ואע\"ג שהקבר היה פתוח טפח. אפ\"ה לא התפשטה טומאה מהמת שבתוך הרחם. לתוך הבית. דמדהו\"ל עכ\"פ כאילו לא יצא. הרי טומאה בלועה אין בה טומאה כלל [ועי' רב\"א]:"
+ ],
+ [
+ "האשה שהיא מקשה לילד
וחוששין שתמות האם ע\"י קישוי לידתו. והכא ודאי בולד בן קיימא מיירי. דאל\"כ מה קמ\"ל. ותו דבסיפא ביצא רובו אמאי להצלת האם לא יגע בו:"
+ ],
+ [
+ "מפני שחייה קודמין לחייו
לכאורה קשי' מה זה טעם. והרי זהו עצמו דקאמר ברישא. ונ\"ל דה\"ק דאפי' ידעינן בודאי שכלו לו חדשיו. וכגון שבעל ופירש [כשבת קל\"ו א'] אפ\"ה חייה קודמין לחייו קדימה זמניית דכל עוד שהוא במעי אמו. לאו נפש חי מקרי. דהרי בנוגף אשה הרה ויצאו ילדיה פטור ממיתה [רש\"י סנהדרין ע\"ב ב']:"
+ ],
+ [
+ "יצא רובו
היינו שיצא פדחתו כבר. דאז כבר יצא רוב ראשו. והו\"ל כילוד:"
+ ],
+ [
+ "אין נוגעין בו
ואפי' לא ידעינן בודאי שכלו לו חדשיו. לא אמרינן אין ספק מוציא מידי ודאי [כנדה טו\"א] אלא אמרינן רוב נשים ולד מעליא ילדן [כש\"ס יבמות קי\"ט]. ואע\"ג דאין הולכין בנפשות אחר הרוב [סנהדרין דע\"ט] היינו לעשות מעשה להרוג אדם. אבל לענין שב ואל תעשה מלהרגו כי הכא הולכין אחר הרוב. וא\"כ לא גרע הוא מאמו. ולהכי אין נוגעין בו [ועי' יומא פד\"ב בענין פקוח הגל ודו\"ק]."
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "יש מביאין את הטומאה
בהיה תחתם טומאה וטהרה אע\"ג שלא נגעו אהדדי נטמא הטהרה:"
+ ],
+ [
+ "וחוצצין
בין כשהיו כמחיצה זקופה או כתקרה בין הטומאה לטהרה. נשאר' הטהרה בטהרתה:"
+ ],
+ [
+ "השידה
תיבה גדולה מאד:"
+ ],
+ [
+ "והתיבה
קטנה משידה:"
+ ],
+ [
+ "והמגדל
ארגז שראנק בל\"א. ומחודד למעלה כמגדל וכולן כלי עץ ממש הן:"
+ ],
+ [
+ "כוורת הקש
עשוי מקש:"
+ ],
+ [
+ "כוורת הקנים
העשוי מקנים. וקמ\"ל הנך. לאשמעינן דאע\"ג דעשויין מגדולי קרקע שאינן כלי עץ ממש. אפ\"ה דינן ככלי עץ וה\"ה שאר מינין [רמב\"ם פ\"א מכלים הי\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ובור ספינה אלכסנדרית
הוא חבית גדולה שעשויה כעין בור מעץ. וממלאין אותה מים מתוקים. שיוליכו עמם הספנים הנוסעים בספינות גדולות של אלכסנדריא שפורשים לימים רבים בים. ונקט אלכסנדריא. וה\"ה כל ספינות גדולות המפליגות לים. ורק משום דבזמן המשנה. אחר אשר החריב אלכסנדר מוקדון את צור וצידון. שהיו מלפנים מרכלות עמים באניות רבות למרחקים [כנזכר ישעי' כ\"ג ויחזקאל כ\"ו וכ\"ז] ואלו היו ראשי ממלכות הפעניציער המפורסמים. ולאחר שהשביתם שוב בנה עיר. וקראה על שמו אלכסנדריא. והחזיק ידה לשלוח אניות גדולות ורבות למרחקים תחת צור וצידון שהחריבם:"
+ ],
+ [
+ "שיש להן שולים
רחבים לישב עליהן בלי סמיכה אחרת:"
+ ],
+ [
+ "שהם כוריים ביבש
אשידה תיבה ואינך כולהו דנקט במתניתין קאי. דבכל אחד צריך שיהיו ג' תנאים הללו [סי' רמ\"ס] דהיינו שיהיה מושבו רחב כדי שיהיה לו קביעות כאהל. משא\"כ במחודד. ושיחזיק תוך הכלי מ' סאה בלח דהיינו כמדת אמה על אמה ברום ג' אמות. ושיחזיק עם הגודש. ס' סאה ביבש. וזהו רק כשלא יהיה הכלי ארוך וצר. אלא פיו רחב. והכלי עגול בדפנות סביב וגבהו כחצי רחבו [כשבת לה\"א ורש\"י שם]. וכשיש בהכלי ג' תנאים הללו. אינן מתטלטלין מלאין. והו\"ל כלי עץ העשוי לנחת דדינו כאהל ואמק\"ט [כרפט\"ו דכלים] ולהכי חוצצין. והא דלא נקט סתמא כל כלי שיש לו שולים וכו'. ה\"ט מדיש כמה כלים דאף שמחזיקין מ\"ס וכו' אפ\"ה עשויין להתטלטל ומק\"ט ואינן חוצצין [וככלים שם. אמנם ק' אמאי שידה תיבה ומגדל ואינך מביאין וחוצצין והרי תנינן דהנכנס לחו\"ל בשידה תיבה ומגדל טמא. מדקיי\"ל אהל זרוק לא שמיה אהל [כעירובין דלע\"ב]. ואת\"ל דהיינו רק שלא תחשב הכלי אהל לחוץ על מה שבתוכה. ולכן האדם שבתוכה נטמא. אבל עכ\"פ חוצצת היא בין האויר שלמעלה ושלמטה ממנה. ליתא דהרי אדרבה חזינן לקמן [פ\"ט מי\"ב] דבין אויר שלמעלה ושלמטה ממנה אינה חוצצת ועל מה שבתוכה חוצצת. והן אמת שלפי דעת רבעתו\"ס [חגיגה כה\"א ד\"ה אהל] בנזרקת באויר לכ\"ע אינו אהל. ובמונח במקומו לכ\"ע דינו כאהל ופלוגתייהו רק כשבני אדם או בהמות מוליכין אותה. ובזה קיי\"ל כר' דל\"ש אהל. א\"כ י\"ל דהכא מיירי בעומד האהל במקומו דלכ\"ע שמיה אהל. אלא לתוס' עירובין [דלע\"ב] דרק במונחת במקומה פליגי וכגון שהיתה השידה מונחת סמוכה למצר א\"י. ופיה בא\"י וחללה בח\"ל. ונכנס לתוכה. וגם בזה קיי\"ל דלא שמיה אהל. ק' משנתינו היכי נוקי לה. והנה רבינו מהרש\"א אף הוא היה מתכוון לומר שדברי רבתו\"ס בחגיגה ובעירובין עולין בקנה א'. וכוונתם בחגיגה כך הוא כוונתם בעירובין. אבל פשטות לשונם בעירובין לא משמע כן וייע\"ש. אלא נ\"ל דהא דאמרינן אהל זרוק. ר\"ל אהל מטולטל לא שמיה אהל. היינו רק לענין שיהיה נחשב כאילו האהל סתום מכל צד. והאדם מופרד בתוכו מאויר חו\"ל שמקיף השידה מכל צד. אלא אויר האהל בעל לגבי האויר המקיפו ונחשב אויר שבתוכו כשאר אויר חו\"ל ונמצא שנכנס לאויר חו\"ל אבל לענין שיהיה נחשב השידה כמחיצה לחוץ בין הטומאה לטהרה. הרי אפילו היתה השידה מלאה נקבים חלולים מכל צדיה ומעורב אויר שבפנים עם אויר המקיפה. אפ\"ה כל שאין בנקב טע\"ט חוצצת. ורמל\"מ [פי\"א מטו\"מ ד\"ה ועוד נראה] ר\"ל דלרמב\"ם שם דנקט לשון פורח. היינו דוקא באהל שפורח ממש. דהיינו שנזרק האהל. ורק בזה קיי\"ל דלא שמיה אהל. ובמחכ\"ר לא יכולתי להלם דבר זה. דנימא דהנכנס בשידה לחו\"ל. מיירי שזרק השידה לשם. ותו קשה מדאמרינן [חגיגה כה\"א] דלהכי לא הביאו נסכים מגליל מדהיה חו\"ל מפסיק. ובשידה לא היה יכול להביאן דאהל זרוק ל\"ש אהל ואי נימא דרק בשידה נזרקת ל\"ש אהל. הרי יכול להביאן בשידה מהלכת. ובשלמא אי נימא דרבי רק בהולכת במרוצה ל\"ש אהל. י\"ל דגזרינו הולכה בנחת אטו במרוצה [וכמ\"ש בבועז כאן סי' ב'] אלא אי נימא דרק באהל הנזרק ס\"ל ל\"ש אהל. הכי ס\"ד לומר דנגזר הולכה אטו זריקה הרי זריקת אהל מלתא דלא שכיחא היא ול\"ג בה רבנן [כביצה דב\"ב]. אלא ודאי גם כוונת הרמב\"ם שנשאת השידה מבני אדם או בהמות. ולאפוקי בנגררת השידה מהן ע\"ג קרקע דהא ודאי כנח דמי. דכל גירור כמונח במקומו דמי [כשבת צ\"א ב]. ולשון פרח דסמך עלה רמל\"מ הוא פורח באויר דהרי מצינו לשון פרח גם בשנח צד א' ממנו ע\"ג קרקע [כב\"ק ד\"ל ע\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ויריעה
הן עורות שפורסין להיות אהל:"
+ ],
+ [
+ "וסקורטיא
שירצע בל\"א שלובשה העבדן בעסקו במלאכתו:"
+ ],
+ [
+ "וקטבליא
עור שמציעין על המטה או על השולחן. וקמ\"ל דאע\"ג דכל הנך כלים נינהו ומק\"ט [ככלים פט\"ז מ\"ד] אפ\"ה מדעשויין אהל בטלן מתורת כלי וחוצצין [הר\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "וסדין
אף דסתם סדין של פשתן הוא. והרי בכה\"ג גם בשעשאו אהל מק\"ט [כשבת פ\"ב מ\"ג] אפ\"ה עכ\"פ כל אהל חוצץ בפני הטומאה [הר\"ש. ולתוס' שבת כ\"ז ב' מיירי הכא בסדין קנבוס גמי או משי וכדומה שאיו מקבלין טומאת אהלים ועמ\"ש בס\"ד לעיל פ\"ד בפתח האהל סי' א']:"
+ ],
+ [
+ "ומפץ
הוא מצע ארוג מגמי עשויה לסיכוך:"
+ ],
+ [
+ "ומחצלת
הוא מצע שנארג מקנים ושניהן דינן כפשוטי כלי עץ דהרי מגדולי קרקע עשויין. ואפ\"ה התורה רבתה בהן טומאה [כהר\"ב ספכ\"ד דכלים]:"
+ ],
+ [
+ "שהן עשויין אהלים
נ\"ל דר\"ל שהן עשויין גג לדפנות. דאי\"ל דבגג לחידא סגי. דא\"כ למה צריך תנא לאשמעינן ברישא כל הנך שמחזיקין מ\"ס שעי\"ז אמק\"ט. הרי חזינן בסיפא דאפי' במקבל טומאה אפ\"ה כשמאהיל על הטומאה חוצץ מדחשב אהל. אע\"כ דכשהכלי מחזיק מ\"ס שאמק\"ט. אז אפי' בלי דפנות אהלים מציל. אבל כל הנך דחשיב ואזיל מיריעות ואילך דמק\"ט. להכי דוקא כשנטוי כנטיית אהל. דהיינו בגג למחיצות אז חוצצין. משא\"כ בגג לחודא. אולם לתוס' [שבת כז\"ב] הא דקאמר תנא שהן עשויין אהלים. ר\"ל שקבועים בקרקע [ערמל\"מ פ\"ה מטו\"מ הי\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ועדר בהמה טמאה וטהורה
הא דאצטריך למנקט טמאה וטהורה. נ\"ל דלא זו אף זו קתני. דאפי' טהורה דראוייה לישראל כשישחטנה אפ\"ה לא אמרינן דמדחזי לאכילתו לא מבטל לה התם [כב\"ב דיט\"ב ודכע\"א]. ומיירי שעומדין הבהמות הללו ראשו של זה בין רגליו של זה דחוקים מאד יחד. שאין טפח על טפח אויר ביניהן [או שאין הטומאה שתחת הבהמה רחבה טפי מעובי בטן הבהמה] וקמ\"ל דאף שאין כל החציצה מגוף א'. וגם הטומאה מונחת כנגד מקום הסדק שבין זל\"ז. אפ\"ה כיון דליכא אויר ורווח ביניהן אין הטומאה בוקעת דרך הסדק [כפ\"י מ\"ב]. וכ\"ש כשהטומאה מונחת תחת או ממעל לבהמה אחת שחוצצת. דאהל אף שאינו עשוי בידי אדם שמיה אהל [כלעיל ספ\"ג וסוכה כא\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ומכונות חיה ועוף
קינין של חיה ועוף לשון מכון לשבתך. וקמ\"ל אף שהקן לא נעשה בידי אדם. ויש ג\"כ רווח קצת בין עצי הקן וההוצין שהעוף עושה מהן הקן:"
+ ],
+ [
+ "והעוף ששכן
שישב בשום מקום והאהיל העוף בגופו. ואף שאינו קשור במקום ששכן [הר\"ש]. ואת\"ל מ\"ש עוף דצריך שכן. ובבהמה סגי אפי' מהלכת. י\"ל שאני עוף הפורח שהוא קל ומקפיא נפשו גם כשהולך כמבואר בש\"ס [שבת קכ\"ח ב]. ולרמב\"ם כאן לא סגי בעוף שכן עד שיהיה קשור. מיהו למעט טע\"ט של חלון או ארובה שבין אהל לחבירו. בעינן שיהא קשור שם [הר\"ש ורב\"א]:"
+ ],
+ [
+ "והעושה מקום לבנה בשבלים
י\"ג לִבְנָהּ. ור\"ל אשה שעשתה חתירה ומקום שכיבה לבנה הקטן להניחו שם בשעה שקוצרת. כדי להצילו מחמימות השמש. כדי שיגינו עליו השבלים שמזה ומזה שכפופין עליו. וי\"ג לְבַנָה בלי מפיק ה\"א. ור\"ל שחטט בין השבלים מקום מרובע לתשמיש מה. וי\"ג לְבָנָה ר\"ל שחטט בין השבלים מקום עגול כחצי לבנה. דהיינו שיהיו השבלים כפופים מזה ומזה על היושב תחתם. כיושב תחת קערורית חצי לבנה. ולכל הגרסות מיירי בכה\"ג שהשבלים כפופים ומאהילות על המקום שתחתם. וקמ\"ל דאף שהשבלים מתנועעים לכאן ולכאן. והרי קיי\"ל דמחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה [כעירובין טו\"א וסוכה כד\"ב] אפ\"ה נהי דמחיצה לא הוה. חציצה מיהו הוה. ומיירי שלא נתבשלו השבלים עדיין ואמק\"ט דאל\"כ כל העומד לקצור כקצור דמי [כסנהדרין טו\"א ושאר דוכתי טובא] ואף די\"ל דאף דכקצור דמי. עכ\"פ לאו כנטול משם דמי. אפ\"ה כל פירות שנתבשלו אף שעדיין מחוברין מק\"ט [כחולין קי\"ז ב] וא\"כ כל המק\"ט אינו חוצץ. אע\"כ בשלא נתבשלו עדיין מיירי. [מיהו י\"ל דלעולם בשנתבשלו השבלים מיירי ואפ\"ה אף בחטה בקליפתה מק\"ט [כחולין קי\"ט א'] אעפ\"כ בעודה בשבלים מחוברין אמק\"ט [ועי' פ\"א מ\"ה דטבו\"יי וברתוי\"ט שם ובפירושינו שם]:"
+ ],
+ [
+ "האירוס
הם מיני ירקות שמתקיימין בארץ בימות החמה ובימות הגשמים ולא יבולו בחורף. להכי מחשבו אהל למה שתחתם. [ונ\"ל דרמב\"ם לשטתיה אזיל דבעי שיבטלנו שם לעולם. אבל להרא\"ש שהבאתי דבריו בהלכתא גבירתא בפרקן דסגי בשיבטלנו כל עוד שהטומאה שם. א\"כ הכא אפי' לא יתקיימו ביה\"ג חוצצין וק\"ל להרמב\"ם מ\"ש משבלים שאינן מתקיימין ביה\"ג ואפ\"ה חוצצין וי\"ל] ואע\"ג שהן מאכל אדם. אפ\"ה כיון שמחוברין אמק\"ט וחוצצין:"
+ ],
+ [
+ "ואוכלים טהורים
ר\"ל תלושין שלא הוכשרו. ואע\"ג דעכ\"פ הרי אין שום דבר חוצץ עד שיבטלנו במקום שהניחו. דהיינו שדעתו להניחו שם לעולם. והנך כיון דחזו לאכילת אדם לא מבטל ליה [כב\"ב י\"ט ב]. י\"ל זהו בסתמא. אבל הכא מיירי שבטלו בפירוש [ועי' בהלכתא גברתא כאן ובפט\"ו סי' נ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוחנן בן נורי לא היה מודה באוכלים טהורין
דסבירא ליה דכל דבר שאין רגיל לעשות ממנו אהל. אם אף על פי כן עשה ממנו אהל. בטלה דעתו אצל כל אדם:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן העגול של דבלה
שרגיל להשתמש בו לאהל."
+ ],
+ [
+ "הזיזין
אבן או קורה הבולט ויוצא מהכותל לרשות הרבים:"
+ ],
+ [
+ "והגזריות
מפורש לקמן [רפי\"ד] דקאמר איזהו זיז כל שראשו כפוף כלפי מטה. ואיזהו גיזרה כל שראשו כפוף כלפי מעלה ושניהן ממעל לפתח:"
+ ],
+ [
+ "והשובכות
שרגילין להניח השובך על קורה הנעוצה בארץ. והשובך בולט סביב ומאהיל על שתחתיו וקמ\"ל אף דכל הנך לא נעשו להיות מאהילים על תחתן רק זיזין וגזריות עשויין שיניחו עליהן בני עליה חפציהם. וגם שובך רק לתוכו עשוי [ועי' סוכה י\"ז א']:"
+ ],
+ [
+ "והשקיפים
מפורשים לעיל ספ\"ג:"
+ ],
+ [
+ "והגהרים
לשון נהורא והן כעין חלונות שבכותלי מערה. והחלון הזה משופע כלפי מעלה. ובולט ויוצא מהמערה כמין צואר. שמשם בא האורה להמערה. וקמ\"ל אף שגם הנך כולהו לא נעשו לאהל:"
+ ],
+ [
+ "והשננים
שיני סלע. שמתעקמין לפעמים בשפוע ונעשין אהל:"
+ ],
+ [
+ "והסככות
מפורש לקמן במשנתינו:"
+ ],
+ [
+ "שהן יכולים לקבל מעזיבה רבה
ר\"ל ודוקא שהנקבים והסדקים הקטנים שיש בין הענפים והבליטות שבהסככות והפרעות. אינן רחבים כל כך עד שיזוב מביניהן טיט רך כשישימו על גבן. אז מצטרפין הענפים והבליטות לרוחב טפח כשיעור אהל:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים מעזיבה בינונית
דאע\"ג שתזוב המעזיבה רכה דרך נקבי הסככות והפרעות אפ\"ה מצטרפי. ומביאין וחוצצים. אלא במעזיבה בינונית משערינן. דבשלא תחזיק בינונית מביאה מדבריהן ואינה חוצצת [רמב\"ם פי\"ג מטו\"מ ה\"ב]. ולהר\"ב באינה מחזקת בינונית אינה מביאה ואינה חוצצת. [וק\"ל לתרווייהו הרי מסכת פרוסה נמי אינה יכולה לקבל מעזיבה בינונית. ואפ\"ה חוצץ ואינו מביא [וכמ\"ד]. י\"ל דוקא בסככות ופרעות שהן עצים ואבנים מיני בנין משערינן במעזיבה]. ומדאו' אפי' אינן יכולין לקבל מעזיבה בינונית מצטרפי וחוצץ. וגם זהו מדאורייתא דאפי' יכולה לקבל מעזיבה רכה. אפ\"ה אם נסדקה על פני כולה אינו מביא הטומאה. ורבנן הוא דגזור כשיכולין לקבל מעזיבה רכה למר ובינונית למר. דלהוי אהל להביא טומאה תחת כולה [הר\"ש ורב\"א ולרמב\"ם הנ\"ל מדאורייתא כל אהל רעוע אינו מביא ואינו חוצץ]:"
+ ],
+ [
+ "אלו הן הסבבות אילן שהוא מיסך על הארץ
שענפיו מתפשטין וכפופין כלפי ארץ. ועי\"ז נעשה תחתם כאהל:"
+ ],
+ [
+ "והפרעות היוצאות מן הגדר
פרעות הוא לשון גדל פרע. ור\"ל הכא אבנים או עצים דקין. הבולטין סמוכין יחד מהגדר. וכשהרבה מהן סמוכין יחד. יש בכולן יחד רוחב טע\"ט רק שיש בין המצורפין סדקים ונקבים:"
+ ],
+ [
+ "
או או קתני:"
+ ],
+ [
+ "ואינן מחזיקים ארבעים סאה בלח שהם כוריים ביבש
דהרי מק\"ט ואין חוצצין:"
+ ],
+ [
+ "שאין עשויין אהלים
אכולהו קאי שאינן נטויין כאהל עם גג ודפנות. רק פרוסים על קונדסין באויר נמצא שיש כאן גג בלי דפנות. [והר\"ב פירש דר\"ל שפרוס ע\"ג ארובה שבין בית לעליה. ותמוה הרי אמרינן [עירובין דמ\"ו] ר' יוסי ור\"ש הלכה כר' יוסי. והרי [לעיל פ\"ז סמ\"ב] ס\"ל לר' יוסי דכה\"ג מחשב אהל וחוצץ ומביא. ואין לחלק ולומר דהתם שאני מדהוא רדוד מאהל שלם עם גג ואהל ליתא דהרי הר\"ב בעצמו כתב שם דכשהטומאה תחת הרדוד. הבא להאהל טהור. א\"כ לא שייך כלל הרדוד להאהל. וא\"כ היאך נצרף הכא דפנות האהל להרדוד. ואת\"ל אם גם בכל יריעה על ארובה ס\"ל לר' יוסי דמביא וחוצץ. א\"כ למה נקט התם פלוגתייהו ברדוד מאהל. י\"ל משום רישא התם דמיירי ברדוד נקט נמי פלוגתא בסיפא ברדוד. א\"נ לרבותא דר\"ש נקט רדוד ודו\"ק. וגם א\"א לאוקמא הכא דמיירי בדפנות בלי גג. וכגון שהיריעה פרוסה באמצע הבית בין טומאה לטהרה. ליתא דהרי גם בכה\"ג כיון דסמוך לדפנות הבית חוצץ בין מן הצד ובין מטה למעלה [כלקמן פט\"ו מ\"ד]. מיהו לתוס' שהבאנו לעיל סי' י\"ז הא דקאמר הכא שאינן עשויין אהלים ר\"ל שאינן קבועים בארץ]:"
+ ],
+ [
+ "ובהמה וחיה שמתו
דהרי הן נבילות וכל הטמא אינו חוצץ:"
+ ],
+ [
+ "ואוכלים טמאים
ואפי' רק הוכשרו דהרי נטמאו השתא מהטומאה שתחוץ בפניה:"
+ ],
+ [
+ "מוסף עליהם
ר\"ל דכל הנזכרים לעיל בהמשנה. הן ההיפוך מהנך דתנא במשנה א' וב' דמביאין וחוצצין. ומדלא ידעינן אם הם בהיפוך היאך דינן. לפיכך אצטריך למתניי' דכשהן בהיפוך אז מביאין ולא חוצצין ולפיכך קאמר הכא. דעוד נוסף על ההפוכין דלעיל רחיים של יד אדם. דאע\"ג שהוא כלי אבנים ובכה\"ג אפי' אינו מחזיק מ\"ס אמק\"ט. אפ\"ה כל חציצה היינו רק כשאין דעתו לפנותו משם [וכמש\"ל]. משא\"כ רחיים דיד דרכו להתטלטל ולהשאילו לאחרים [כגיטין פ\"ה מ\"ט] ולפיכך אינו חוצץ. אבל רחיים דבהמה. או של מים אין דרכו להתטלטל וחוצץ. והא דלא תני לה ברישא תנא ושייר והרי גם במשנתינו שייר אדם וכל הכלים [כרפ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "מסכת פרוסה
חוטי שתי המתוחין בין אויר טמא לטהור:"
+ ],
+ [
+ "וחבילי המטה
סרוגי חבלים שתולין אותה בשולי המטה וסרוגין מפסיק בין אויר טמא לטהור. ומיירי שאין חוטי השתי מתוחין בכסא האריגה. ולפיכך אמק\"ט. דבמחוברין בכסא האריגה הרי מק\"ט [כרפכ\"א דכלים]. וכ\"כ סרוגי חבלים מיירי שאינן מחוברין במטה שאז אף שדומין לאריג אפ\"ה מדמלא נקבים כרשת אמק\"ט [כעדיות פ\"ג מ\"ד וערתוי\"ט רפכ\"ז דכלים] אבל במחוברין במטה הרי מק\"ט [כרפי\"ט דכלים] וכל המק\"ט אינו חוצץ בפני הטומאה [וכל זה דלא כהר\"ש והר\"ב הכא וע\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "והמשפלות
הוא סל גדול מלא נקבים עשוי מערבה או חבלים שמשימין בתוכו משא שעל הגמל:"
+ ],
+ [
+ "והסריגות שבחלונות
הוא כמין סבכה שעושין מעצים דקים מסורגין ומעמידין אותו בחלול החלון. וכל הנך שנזכרו במשנתינו. כלים מנוקבין הן. רק שאין בכל נקב ונקב טע\"ט. דאל\"כ היאך קאמר התנא שחוצצין. הרי הטומאה מתפשטת דרך הנקבים שרחבין טע\"ט. וגם מיירי שהטומא' ממש אינה מונחת מכוון תחת או ממעל להנקב. דאל\"כ אפי' אין בהנקב טע\"ט הרי הטומאה בוקע למעלה או למטה. דעכ\"פ נגד הנקב טמא [כלקמן פ\"י מ\"ב]. אלא מיירי שמונחין בחלול הארובה שבין בית לעליה. או בחלול חלון שבין חדר לחדר שמת מונח בא' מהן. וכל התפשטות הטומאה אינה יוצאת בנקב שהוא פחות מטפח. והכי מוקמינן לה בש\"ס [חולין קכ\"ה ב' ועמ\"ש בס\"ד בפירושינו לקמן פ\"י סי' י\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "הזרעים
הן ירקות שיש בהן גרעינין הנאכלים:"
+ ],
+ [
+ "והירקות
הן ירקות שהן עצמן נאכלים. ולא הגרעיני זרע שבהן:"
+ ],
+ [
+ "המחוברים לקרקע
אתרווייהו קאי. וה\"ק אפי' מחוברין שודאי אינם מקבלים טומאה. אפ\"ה אינן חוצצין. ומשום שאינן מתקיימין כליתנהו דמי:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן הירקות שמנו
ר\"ל הנך שנזכרו במשנה א'. אמנם החילוק שביניהן. דהנך דלעיל מתקיימין בארץ בקיץ ובחורף. להכי חוצצין. אבל שאר ירקות יש זמן בשנה שאע\"ג שמחוברין הן מתיבשין ונעשין אבק. וי\"א דהנך דלעיל הן גדולים כאילנות לכן דינן כענפי אילנות דהיינו סככות ופרעות דלעיל דמביאין וחוצצין. משא\"כ שאר ירקות קטנות הן. להכי לא חשיבי כלל להיות אהל להביא או לחוץ [הרא\"ש וקק\"ל וכי עוף ששכן ולבנה בשבלים ואוכלין טהורין נמי בגדולים כאילנות מיירי]. מיהו בתלושין בין הנך דלעיל או הנך דמשנתינו כולן שוין דדינן כאוכלין דבלא הוכשרו מביאין וחוצצין. ובהוכשרו מביאין ולא חוצצין:"
+ ],
+ [
+ "וכיפת הברד והשלג והבפור והגליד
כיפא הוא בלשון יון אבן. וכן פי' בערוך [במלת כף האחרון] ור\"ל הכא גוש ברד או גוש שלג. או גוש כפור [רייף בל\"א]. או גוש של גליד והוא קרח [אייז בל\"א]. כולן כשנתקשו ונקפו כאבן מיירי שהאהילו או סתמו עמהן חלון שבכותל:"
+ ],
+ [
+ "והמלח
שנדבקו יחד גרגרי מלח. ונתהוו גוש א' כאבן:"
+ ],
+ [
+ "והדולג ממקום למקום
בין אדם או שאר בע\"ח שדלג ברגל א' ממעל להטומאה:"
+ ],
+ [
+ "והקופץ ממקום למקום
שקפץ אדם או שום בע\"ח בב' רגליו יחד ממעל להטומאה:"
+ ],
+ [
+ "והעוף הפורח
אף שקשור בחוט. רק שהעוף פורח ומניע א\"ע הנה והנה באויר [ולהרמב\"ם דמוקי לעוף דמשנה א' בקשור היינו שקשור באופן שאינו יכול לעוף ממקומו ולהתנודד כלל]. ונקט הכא ההיפוך מרישא בעוף ששכן. והיינו דלא תני בסיפא כבספינה וטלית דבקשור מאהיל. משום דגם הכא בקשור מיירי:"
+ ],
+ [
+ "וטלית המנפנפת
שאינו קשור בשום מקום. רק הרוח הגביהו והוא עף באויר:"
+ ],
+ [
+ "וספינה שהיא שטה על פני המים
ואף דספינה אמק\"ט. עכ\"פ מדשטה הו\"ל כעוף הפורח:"
+ ],
+ [
+ "קשר את הספינה בדבר שהוא יכול להעמידה
שלא תנוד הנה והנה כעוף הפורח:"
+ ],
+ [
+ "כבש את האבן על גבי הטלית
לא זו אף זו קתני לא מיבעיא ספינה קשורה שאינה מנידה א\"ע כלל. אלא אפי' טלית שאע\"ג שהניח אבן על קצהו הא'. אעפ\"כ ע\"י הרוח הוא מניד א\"ע למעלה ולמטה עולה ויורד. אפ\"ה כיון שעכ\"פ נשאר אהילות שלו בצד א' הו\"ל אהל. אע\"ג שלפעמים הרווח שתחתיו גבוה ולפעמים נמוך:"
+ ],
+ [
+ "מביאה את הטומאה
נ\"ל דהיינו רק לחומרא. אבל עכ\"פ אינן חוצצין. מדהו\"ל כסדין שאינו נטוי כאהל עם דפנות והו\"ל כשאר כלים דמביא ואינוחוצץ [כלעיל מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר הבית שבספינה אינו מביא את הטומאה
א\"א לומר דמיירי כשיש תוך הבית ההוא מת וכלים או אדם לא נטמאו. ליתא. דמ\"ש בית זה מבית שביבשה. גם אי\"ל דה\"ק אם מת רצוץ בקרקע הים וספינה שטה על גביו. דאילו היה הבית ביבשה היה בוקע לתוכו. אבל הכא דשולי הספינה שאמק\"ט מפסיק אינו בוקע לתוכו. ולרבנן שולי הבית לאו כספינה חשיב ושפיר בוקע טומאה לתוכו. ג\"כ ליתא דק' לרבנן דכיון דהבית מחובר להספינה שאמק\"ט הרי כל המחובר לטהור טהור [ככלים פי\"ב סמ\"ב] ולמה לא יחוץ רצפתו בפני הטומאה. ואי נמי נימא דמיירי שהבית מטולטל בהספינה. עכ\"פ נמי מי גרע רצפת בית זה מרצפת מגדל [רפ\"ד] שכשטומאה תחתיו. אז תוך המגדל טהור. אלא נ\"ל דר' יוסי ס\"ל דהבית כגוף הספינה הוה. ומדאין הספינה קשורה. גם הבית אינו מביא הטומאה. ורבנן ס\"ל דבית לא בטל לגבי ספינה והו\"ל כגוף בפ\"ע שאינו מתנועע ומביא הטומאה. א\"נ גזרו בית שבספינה אטו בית שביבשה שמביא הטומאה:"
+ ],
+ [
+ "שתי חביות
סתם חבית של חרס הוא. ומונח חצי זית תוך כל א':"
+ ],
+ [
+ "ומונחות בתוך הבית הן טהורות
דהרי כל אחד מוקף צמ\"פ ולפיכך אפילו אם היה כזית מונח בחבירתה. היתה היא טהורה. מכ\"ש כשחצי זית מונח בחבירתה:"
+ ],
+ [
+ "והבית טמא
דצמיד פתיל אינו מונע מלהוציא טומאה. והרי כזית שנחלק מטמא באהל [כרפ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "וכן שני חדרים שהן פתוחין לבית
חצי זית בכל א'. והחדרים אין להם פתח רק דרך הבית. ואע\"ג ששניהן נעולים עכ\"פ סוף טומאה לצאת דרך הבית [עי' פ\"ז מ\"ג] אבל החדרים הרי הן טהורים דהרי אפי' היה כזית שלם ממש בהבית או בחדר א' החדר השני שבבית טהור. דאין דרך טומאה לכנוס [ועי' כלים פ\"ח מ\"ו]. והרי החדר הפתוח אומר להבית מטמאיך לא טמאני. ואתה תטמאני. וכל משנה זו כבר שמעינן לה [מרפ\"ד] במגדל נעול שבבית. וביותר מב' פרדסקין [ספ\"ו] דהוה ממש כמשנתינו. אלא דקמ\"ל הכא בב' חצאי זיתים. דגם בפעם א' אמרינן דרך טומאה לצאת ואין דרכה להכנס:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כוורת
הוא כלי העשוי מקש. והרי כל כלי הנעשה מגדולי ארץ. דינו כשאר כלי עץ [כהר\"ב פט\"ו דכלים מ\"א ורמב\"ם ספ\"א מכלים]. ולפיכך מק\"ט. וגם בל\"ז כל כלים אפי' כלי אבן וכדומה שאמק\"ט. אפ\"ה אינו חוצץ בפני הטומאה [כאהלות פ\"ו מ\"א]. אבל כוורת זו ששוליה פתוחים לרדות מתוכה הדבש. מיירי שמחזקת מ\"ס. דאז דינו כאהל ומצלת על מה שבתוכה [כאהלות פ\"ח מ\"א] ומצלת ג\"כ וחוצצת בין בית טמא לטהור [כמגילה כו\"ב]. אבל בין מעלה למטה אינה חוצצת רק עם דפנות אהלים [כפ\"ה סי' מ' מ\"א]. והכא אין כאן דפנות אהלים. דמיירי שהכוורת מונחת בחלול הפתח מרוחקת טפח בכל צדיה מהמזוזה ומהמשקוף. ולפיכך אינה חוצצת בין מטה למעלה. ואע\"ג דגם מחזקת מ\"ס אינה מצלת על שבתוכה באהל המת רק בסתום צמ\"פ בכל נקביו [ככלים פ\"י מ\"א]. והכא הרי הכוורת מנוקבת נקבים רבים בדפנותי' ליציאת הדבורים. ובכה\"ג מיירי הכא וכדמסיק במשנה ג' דקאמר בד\"א במחולחלת והיינו שמנוקבת [וכדאמרינן בעלמא [חגיגה כ\"ח א'] ארעא חלחולי מחלחלא]. והרי ביש בהנקבים פותח טפח מיירי [וכמ\"ש הר\"ב כאן] ובל\"ז הרי כל נקב שנעשה בכוונה אפי' אין בו טע\"ט נכנס הטומאה דרך שם [כרתוי\"ט פ\"ח דכלים מ\"ו ד\"ה ואם]. וא\"כ כיון דהנקבים הללו אינן סתומים בצמ\"פ רק סתומים בקש איך יציל על מה שתוך הכוורת.י\"ל כיון שדין הכוורת כאהל. מדמחזקת מ\"ס. לפיכך דינן כנקבים שבאהל דא\"צ לסתמן בצמ\"פ. רק בסתימה בעלמא סגי להו. והא דקאמר ברפ\"י דכלים דכלי עץ הטהורים מצילין בצמ\"פ כבר כתב שם הרמב\"ם. דהיינו כשפשוטי כלי עץ מונח על פה כ\"ח או על פה כלי אבן דבוק בו בצמ\"פ מציל. אבל כלי עץ שמחזיק מ\"ס בסתימה בעלמא סגי לי' וככל נקב שבאהל [ועי' לעיל בפ\"ח בהלכתא גבירתא מ\"א. ותמוהין דברי הר\"ב כאן שכתב דבכוורת ממ\"ס מיירי משנתינו והוא בכבודו ובעצמו כתב ברפ\"י דכלים. דכלי עץ הממ\"ס צריך צמ\"פ. והרי היא איו צמ\"פ בנקביו ואיך יציל על שבתוכה כשהטומאה נגדה או בבית. וגם דברי הגאון רב\"א תמוהין. דמוקי לה הכא בכוורת שאינה ממ\"ס ואפ\"ה אמק\"ט מדמנוקבת הרבה ואין לה ב\"ק. ומייתי ראיה מאבוב של קלאין [כלים פ\"ב מ\"ג]. ובמחכ\"ר אי התם אמק\"ט מדמנוקבת הרבה ק' מ\"ש מטיטרוס שם מ\"ו דג\"כ מלא נקבים ואפ\"ה מדנעשה מתחלה כך דרך תשמישו מק\"ט [מ\"ז] וה\"נ הול\"ל באבוב. ואי בטיטרוס דעשוי למשקה ונתנקב בכונס משקה. אפ\"ה מדאינו מוציא רק מעט מעט לא מחשב כניקב בכונס משקה. מכ\"ש אבוב וכוורת שעשויין לאוכלין. אף כשנתנקבו כשיעור כלי של אוכלין [כספ\"ט דכלים]. אפ\"ה מדאינן מוציאין כלל מתשמישו הול\"ל דהו\"ל כשאר ב\"ק ומק\"ט. אלא אבוב ה\"ט דאמק\"ט מדהוא פשוטי כ\"ח שאינו מקבל שום טומאה [כשבת פד\"א]. ורבינו דחה טעם זה. דא\"כ היינו טבלא דחשיב התם. ובמחכ\"ר אין בקו' זו כדאי לדחות קושיתינו הנ\"ל דיגיד עליו ריעו [שם מ\"ז] דנקט תנא נמי כמה מיני כלי ב\"ק לדוגמא בעלמא. מלבד שאין אנו בקיאין בתמונת כלים ההם אולי היה האבוב כפוף באמצע כעין סריד [שם פ\"ח מ\"ג] כדי להניח לתוכו בשר לצלות. וק\"ל דא\"ה מדאינו מגופף סביב לא חשיב ב\"ק. ואף שיש לישב קו' זו מטיטרוס לאבוב [ע\"ש בועז סי' ז']. עכ\"פ ק' הרי כוורת זו מדהוא גדולי קרקע דינו ככלי עץ וכמש\"ל וכל כלי עץ אינו מתטהר כשניקב. רק בשניקב כמוציא רמון כרפי\"ז דכלים ורמב\"ם פ\"ו מכלים וא\"כ היאך יוצל הכא מה שבתוכה בשמונחת מקצתה באהל המת הרי עכ\"פ צמ\"פ בעי על הנקבים ההם [כרמב\"ם פכ\"ב מטו\"מ]. אע\"כ דהכא בממ\"ס מיירי דדינו כאהל. דלא בעי בנקביו צמ\"פ רק סתימה בעלמא(א')]:"
+ ],
+ [
+ "שהיא בתוך הפתח
ומונחת קצתה בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "ופיה לחוץ
שמוטה על צדה ופיה פתוח כלפי חוץ. שאין אויר תוכה מעורב עם האוירים שבבית שלמעלה ושלמטה הימנה [עפ\"ד מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "או על גבה מבחוץ
מלת בחוץ גם אתחתיה קאי שהטומאה רצוצה תחתיה בחוץ. או שהטומאה מונחת ע\"ג בחוץ שלא תחת תקרת הבית:"
+ ],
+ [
+ "טמא
ר\"ל כל טהרות שבאויר שתחת הכוורת או ע\"ג. והן כנגד הזית טמא. דהטומאה בוקעת ועולה ויורדת לטמא כל שכנגדה. דכלי שמחזיק מ\"ס אע\"ג שאמק\"ט. אינה חוצצת רק על מה שבתוכה. או בין הטומאה שמונח בצד הטהרה. ולא כשא' מהן למטה וא' למעלה [כרפ\"י]:"
+ ],
+ [
+ "תוכה
ר\"ל וכל שבתוכה אפי' נגד הטומאה:"
+ ],
+ [
+ "טהור
דכשלא כנגד הזית בכל מקום טהור דמדאין תחת הכוורת אויר גבוה טפח. לפיכך אפי' מונחת הטומאה תחתיה. לא התפשטה הטומאה כלל לצדדים אפי' כשרצוצה תחת הכוורת. וכ\"ש כשהטומאה ע\"ג ובקעה רק לתחתיה אין הבקוע ההוא מתפשט תחת הכוורת לצדדים וגם כל שבתוכה אפי' מה שכנגד הטומאה. הכל טהור דמדאמק\"ט מצלת על כל מה שבתוכה. ולא דמי לביב הקמור [פ\"ג מ\"ז] דכשהטומאה רצוצה בביב בוקעת לתוך הבית וה\"נ כשהטומאה רצוצה תחתיה נימא שתבקע הטומאה לתוכה [ועי' קרית ארבע בדין טומאה רצוצה]. י\"ל דכיון דכותלי הכוורת נפרדים מהאויר שהטומאה רצוצה שם. לא דמי לביב [ועי' בבועז פ\"ד סי' ב]:"
+ ],
+ [
+ "בבית
ר\"ל ואם הטומאה בבית:"
+ ],
+ [
+ "אין טמא אלא הבית
דאף מה שבתוך הכוורת טהור. ולא דמי למגדל שבתוך הפתח וטומאה בבית. דתוך המגדל טמא [כפ\"ד מ\"ג] התם המגדל ממלא כל הפתח. סוף טומאה לצאת דרך שם. אבל הכא הרי ע\"כ יש רווח הרבה בין עליונה של כוורת למשקוף הפתח. ודרך שם יוצא הטומאה. ולכן רק כל תחת תקרת הבית טמא. ואפי' מה שבבית תחת הכוורת רצוץ טמא אף שהטומאה בבית שלא תחת הכוורת. דלא דמי לטומאה בבית דאמרינן דטהרות שהן תחת המגדל שבבית טהורין [כפ\"ד סוף מ\"א]. י\"ל דשאני הכא דהכוורת מונחת תוך הפתח וכיון דסוף טומאה לצאת דרך חלול טפח על טפח שממעל להכוורת תחת המשקוף. לפיכך כל סביבת מקום ההוא שייך להבית. וכחור שבכותל בית הטמא. דאף שאין בהחור טע\"ט. אפ\"ה כשהטומאה בבית. הטהרות שבחור טמאים. וכדאמרינן [פ\"ז מ\"ב] באהל ששופע ויורד עד כאצבע. דכשהטומאה באהל. טהרות שתחת השפוע טמאים. וכ\"כ אמרינן [פרק ג משנה ז'] בביב קמור תחת הבית. דאע\"ג דאין תוך הביב טע\"ט. אפ\"ה כשהטומאה בבית. טהרות שבביב טמאים. ה\"נ חלול פחות מטע\"ט שתחת הכוורת. מדשם מקום יציאה. שייך החלול ההוא להבית. וכל מה שבתוכו טמא. דאף דיש לחלק ולומר דביב שאני שהוא בקרקע הבית הטמא דטמא עד התהום [כהר\"מ ור\"ב שם]. היינו משום דהקרקע ההוא שייך להבית. וה\"נ חלול שסביב מקום היציאה שייך להבית. משא\"כ חלול פחות מטע\"ט שתחת המגדל לא שייך להבית:"
+ ],
+ [
+ "בתוכה הכל טמא
דכיון דטומאה בתוכה. וחללה טע\"ט הרי הכוורת כמליא טומאה דמי. ולפיכך אף שמונחת הטומאה בהחלק שבתוכה בחוץ. והכוורת פתוח שם לצד חוץ. אפ\"ה מתפשטת הטומאה משם גם להחלק שבתוכה לפנים. וכיון דמלאה נקבים טע\"ט יוצא משם הטומאה גם לתוך הבית. דאע\"ג דהנקבים פקוקים בקש לא עדיף מסתימה דצמ\"פ דמהני רק מלהכניס טומאה אבל לא מלהוציא טומאה [כלים פ\"ח מ\"ו]. ואע\"ג דבאהל שיש בכתלו נקב טע\"ט וסתמו מציל שלא תתפשט הטומאה דרך הנקב [וכמש\"ל]. היינו באהל ממש. אבל הכא כלי המחזיק מ\"ס. אין דינו ממש כאהל. דהרי גם אינו חוצץ בין מטה למעלה רק בצירוף דפנות אהלים. וה\"נ לענין נקבים שבו די לן דסגי ליה סתימה בעלמא מלהכניס טומאה אבל לא מלהוציאה:"
+ ],
+ [
+ "או על גבה
אפילו בחוץ."
+ ],
+ [
+ "הכל טמא
דכיון שיש תחתיה אויר טע\"ט להכי בין שהטומאה שם או שבקעה לשם מלמעלה. או שהתפשטה לשם מהבית. שוב התפשטה משם לכל שתחת הכוורת. והיא כלי. שאע\"ג שמחזקת מ\"ס ומביאה אינה חוצצת בין מעלה למטה רק בצירוף דפנות אהלים. וכמש\"ל. ולפיכך ע\"ג ותחתיה אפילו שלא כנגד הטומאה. טמא. וגם התפשטה מתחתיה לתוך כל הבית:"
+ ],
+ [
+ "אלא תוכה
ר\"ל רק תוכה טהור. דאשבתוכה מצלת מדאינה מק\"ט. ואפי' בשהטומאה תוך הבית. הרי יש מקום לטומאה לצאת בטע\"ט שתחתיה:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שהיא כלי מחולחלת
כלומר בד\"א שאינה מצלת רק על תוכה ולא על שחוצה לה. זהו רק כשכל חסרון שבכלי זה נגד כלי אחר שממ\"ס. הוא שזו מנוקבת נקבים הרבה שכל נקב הוא טע\"ט. והן סתומים בקש. אלא מפני שהנקבים הללו שייכים לכלי זה. וחזיא עם נקביה למלתיה דהיינו ליציאת הדבורים. להכי עדיין לא בטל שם כלי מינה. והו\"ל כשאר כלי שמחזקת מ\"ס. שאינה חוצצת בין טומאה לטהרה שחוצה לה זה למעלה מזה:"
+ ],
+ [
+ "היתה פחותה
שנפחת ונשבר קצת מכותליה. באופן דלא חזיא תו למושב הדבורים ועי\"ז נתבטל שם כלי מינה. להכי חוצצת גם בין מעלה למטה. וגם על שבתוכה מצלת. ואפי' נפחתה בפ\"ט אפ\"ה אין הטומאה נכנסת לתוכה דרך הנקב טע\"ט שבה. מדפקוק שם בקש. הו\"ל שפיר סתימה [וערתוי\"ט פ\"ח דכלים מ\"ו ד\"ה ואם ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "ופקוקה בקש
סתימה ודאי צריך שלא תכנס הטומאה. אלא להכי נקט שסתום בקש. דאע\"ג שהוא ממין כוורת אפ\"ה הך סתימה לא הדר משווי לה כלי. מדלא חזר ותקנה כראוי. א\"ננ\"ל דלרבותא נקט פקוקה בקש. מדמיירי שהיה הפחת טע\"ט או יותר. וסתם הפחת ההוא בקש שבטלו שם. והרי קיי\"ל דתבן ובטלו. סותם חלון שבין אהל לאהל הטמא [כאהלות פט\"ו מ\"ו] וסד\"א דה\"נ נימא הכא. קמ\"ל דדוקא למעט הנקב מטע\"ט שלא תבקע הטומאה דרך שם מהני הך ביטול. אבל שתחזור להחשב כלי צריך תקון ממש. אבל הכא אין כאן תיקון כלל:"
+ ],
+ [
+ "או אפוצה
ר\"ל או שאינה פחותה. אבל נתבטל מהכוורת תורת כלי ע\"י שהיא אפוצה. דהיינו שכסוי שעל פיה דבוק בה. ונמצא שחללה סגור מכל צד [וכחבית של שייטין הנזכר בכלים פ\"ב מ\"ג]. דהשתא אינו כלי כלל. מדלא חזי למלתיה. מדהוא סתום מכל צד. כך פי' הערוך. ולרמב\"ם אפוצה היינו שמילא ואטם כל חללה בקש. ונ\"ל דר\"ל שביטל הקש שישאר תוך הכוורת לעולם וכלעיל סי' ט\"ז. [ול\"מ היה נ\"ל. הכרעה כהרמב\"ם. דהרי משנה א' ב' ג' ד' כולה בפיה לחוץ מיירי. וכמבואר במשנה א' ובריש מ\"ה. ואי כרבינו בעל הערוך איזה פה יש לסתומה מכל צד. ותו שגם לישנא דמתניתין שאין לה טפח ממקום א' טפי משמע שאין לה רווח טפח]:"
+ ],
+ [
+ "כל שאין לה טפח ממקום אחד
לערוך הנ\"ל ר\"ל שאין לה טע\"ט פתוח בכדי לרדות מתוכה הדבש דאז לא חזיא תו למלתה. ולרמב\"ם הנ\"ל ר\"ל שאטומה כל כך עד שאין בתוך חללה נשאר רווח אויר טפח. ובין למר ובין למר קאמר הכא התנא. דאם הכוורת הפחותה או האפוצה מונחת בתוך הפתח ופיה לחוץ. אז אם מונח כזית וכו':"
+ ],
+ [
+ "כדת מן המת נתון תחתיה
והטומאה רצוצה:"
+ ],
+ [
+ "טמא
דמדאין רווח טפח על טפח תחתיה. אין הטומאה מתפשטת שם לצדדין. וגם לא משם לצדדין לתוך הבית. ומדנתבטלה מתורת כלי דהרי פחותה או אפוצה היא להכי דינה כנסר פשוט וחוצצת שלא תבקע טומאה לתוכה או לע\"ג:"
+ ],
+ [
+ "טמא
ולא תוכה ותחתיה דהכוורת שאינה כלי חוצצת:"
+ ],
+ [
+ "אין טמא אלא הבית
דהרי יש מקום להטומאה לצאת בהפתח ממעל להכוורת. ועל מה שבתוכה הרי מצלת. ותחתיה הרי אין שם פ\"ט שתתפשט הטומאה לשם חוץ להבית מהבית:"
+ ],
+ [
+ "אין טמא אלא תוכה
דהרי פיה לחוץ. ומדאינה כלי הרי שוליה חוצצין שלא תתפשט הטומאה מתוכה להבית. ומה\"ט גם דפנותיה חוצצין שלא תתפשט הטומאה מתוכה למעלה או למטה מדפנותיה:"
+ ],
+ [
+ "היתה
הכוורת הנ\"ל שאינה כלי:"
+ ],
+ [
+ "טמא
דהאויר שתחתיה והאויר שבבית מעורבין הן ברוחב טפח. לפיכך כאהל א' הוו ובאה טומאה מזה לזה:"
+ ],
+ [
+ "תובה וגבה
ר\"ל מה שע\"ג מבחוץ."
+ ],
+ [
+ "טהור
דהרי פיה לחוץ ומדאינה כלי. דפנותיה חוצצין שלא תכנס הטומאה לתוכה מהחוץ. או מתוכה להחוץ. [ולכאורה ק' מהך דלקמן [פט\"ו מ\"ו] בבית שמלא תבן. דכשהטומאה תוך התבן. כלים שבחוץ טמאין. וכשהטומאה בחוץ יש חילוק אם הכלים שבפנים תוך התבן מונחים ברווח שיש בו טע\"ט טהורים. ואם לאו טמאים. הרי עכ\"פ חזינן התם שהתבן שאינו כלי אינו חוצץ והיאך נימא הכא דדופן האפוצה או פחותה יחוץ בין הטומא' להטהרה. הרי כמו התם אין התבן חוצץ משום דסתם תבן עתיד לפנותו [וכהרמב\"ם פכ\"ד מטו\"מ ה\"ג] ה\"נ כוורת אפוצה זו הרי עתיד לפנותו. או נימא איפכא כמו דהכא מדאפוצה וממולאת בקש שביטל הקש תוך הכוורת כיון שאמק\"ט. אע\"ג שלא ביטל להכוורת במקום מעמדה חוצצת. כ\"כ הו\"ל התם. אע\"ג שלא ביטל להקש במקומו. עכ\"פ כיון שהקש אמק\"ט מדאינו מאכל אדם [כרמב\"ם פ\"ב מאוכלין] הול\"ל שיחוץ. י\"ל דדוקא כשהטומאה והטהרה שניהן באהל א' אמרינן דאין שום דבר שאמק\"ט מחשב חציצה ביניהן עד שיבטל הדבר שחוצץ שישאר שם לעולם. וה\"ט דתבן התם. שהטומאה והטהרה שניהן בבית לא מחשב התבן חציצה עד שיבטלנו. אבל הכא שאין הטומאה והטהרה תחת אהל א'. אע\"ג שלא ביטל הכוורת בהמקום שמפסיק אפ\"ה מחשב חציצה. וכן מוכח מלקמן [רפי\"ב] בנסר שע\"ג תנור. דאע\"ג דאין מבעל להנסר ע\"ג תנור אפ\"ה חוצץ]:"
+ ],
+ [
+ "במה דברים אמורים
עד השתא הוה מפרש תנא בכוורת ד' בבי בפיה לחוץ. והשתא הדר תו ותני ד' בבי בפיה לפנים. ומתחיל מבבא קמייתא. דהיינו דוגמת משנה א'. דמיירי בכוורת מחולחלת שמונחת בפתח. ואין תחתיה אויר טע\"ט. רק דהכא מיירי שפיה לפנים:"
+ ],
+ [
+ "היה פיה לפנים
והרי מדפיה פתוח טפח פונה לפנים. עי\"ז מעורבים אויר תוכה ואויר שבבית. להכניס טומאה מזה לזה דרך פיה:"
+ ],
+ [
+ "וכזית מן המת נתון תחתיה או על גבה מבחוץ
מלת מבחוץ גם אתחתיה קאי. שמונחת שם הטומאה רצוצה:"
+ ],
+ [
+ "תחתיה וגבה ותוכה
ל\"ג ותוכה. דמ\"ש ממשנה א' דג\"כ אין תוכה טמא. והרי הכא והתם מדמחזקת מ\"ס שאינה מק\"ט להכי רק על שלמעלה ולמטה אינה מצלת. דכלי שאמק\"ט אינה מצלת על מה שחוצה לה. אבל עכ\"פ מדאין פיה פונה למעלה או למטה מצלת על מה שבתוכה [כסי' א]. וכי משום דהכא פיה פתוח לפנים. מגרע גרע לענין תוכה. ממשנה א' שפיה לחוץ:"
+ ],
+ [
+ "בתוכה
ר\"ל ואם הטומאה מונחת בתוכה או וכו':"
+ ],
+ [
+ "הכל טמא
דב' האוירים שבבית ושתחתיה הרי מעורבין וטומאה נכנסת מזה לזה. וכיון שטומאה בתוכה אפי' רק ע\"י שהתפשטה לשם מהבית דרך פה הכוורת כטומאה בתוכה דמיא והתפשטה הטומאה תוך כולה. והרי היא כלי שאינה חוצצת ולהכי גם ע\"ג ותחתיה כל כנגד הכוורת טמא:"
+ ],
+ [
+ "היתה גבוה מן הארץ טפח
ופיה לפנים. וקתני הך בבא ב'. עד משנה ב' כשפיה לחוץ:"
+ ],
+ [
+ "הכל טמא
ויש בבבא זו חילוק נגד משנה ב' שהיא בת בוקתה דהתם שפיה לחוץ. לפיכך כשהטומאה בא' מג' המקומות. תחתיה או ע\"ג או בבית. ניצל עכ\"פ תוכה. משום דבכל ג' הצדדים הנ\"ל מפסיק דופן של כלי שאמק\"ט ויציל על שבתוכה. אבל הכא אע\"ג דכשטומאה ע\"ג מבחוץ. אין לו שום התחברות עם אויר תוכה. עכ\"פ הרי בקעה מע\"ג לתחת הכלי ומשם התפשטה גם להבית. ומהבית לתוכה ע\"י פה הכלי שפונה לפנים להכי כשהטומאה בא' מכל ג' המקומות נטמאו כולן וגם למעלה ולמטה נגד כל הכלי:"
+ ],
+ [
+ "בד\"א
זאת הבבא הג' של פיה לפנים נקט נגד בבא ג' של פיה לחוץ שמבואר דינו במשנה ג':"
+ ],
+ [
+ "כנגדו עד הרקיע טמא
וטעמא דכולהו דמדאינה כלי חוצצת:"
+ ],
+ [
+ "טמאים
משנה זו שוה בכל דיניה למשנה ג' דלעיל. ואעפ\"כ יש חילוק. דלעיל שהשולים מפסיקין בין הבית לתוכה. להכי אין טומאה נכנסת מזל\"ז. משא\"כ הכא דפה הכלי פתוח להבית. להכי בנטמא א' נטמא חבירו. והא דאינה בוקעת למעלה ולמטה מתוכה לחוץ מהכוורת [וכלעיל מ\"ה]. הכא שאני. דמדפחותה או אפוצה יצאה מתורת כלי וחוצץ דפנה [וכמ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "היתה גבוה מן הארץ טפח
הך בבא ד' של פיה לפנים. נקט נגד בבא ד' של פיה לחוץ. דתני לה לעיל במשנה ד':"
+ ],
+ [
+ "הכל טמא
כל הג' מקומות דהרי כולם מעורבים. דמתחת לבית ע\"י שיש תחתיה פ\"ט. ומהבית לתוכה מדפיה לפנים:"
+ ],
+ [
+ "אלא גבה
ר\"ל אבל ע\"ג לצד חוץ. כולו טהור. דהכוורת שאינה כלי חוצצת:"
+ ],
+ [
+ "היתה ממלאה את כל הבית
ר\"ל ואם הכוורת עומדת כולה תוך הבית ופיה פונה למעלה בין שהיא רק מחולחלת או פחותה. ובין שיש משוליה לארץ אויר גבוה טפח או לא. בכולן דינן שוה. ובלבד שתחזיק מ\"ס. שאינה בת ק\"ט דאל\"כ אינה חוצצת:"
+ ],
+ [
+ "ואין בינה לבין הקורות פותח טפח
שאין שפת פיה הפתוח מרוחק מהתקרה טפח. דאף שאין פיה סתום בצמ\"פ. חשבינן לה כמודבקת במעזיבה דמצלת כמו עם דפנות אהלים [כפ\"י מ\"ו] וכ\"ש בכפויה על פיה א\"צ שתתחבר בצמ\"פ בקרקע [כרמב\"ם פכ\"א מט\"מ ה\"ג] וה\"ה במרוחק פיה מהתקרה. אבל פיה סתום לגמרי. אפי' שלא בצמ\"פ. מצלת על תוכה [כפ\"ד מ\"א]. אבל אם היה שפת פיה הפתוח מרוחק מהתקרה טפח. אז אם הטומאה בבית הרי נכנסת דרך שם להכוורת:"
+ ],
+ [
+ "טומאה בתוכה הבית טמא
מדאין להטומאה מקום לצאת רק דרך הבית. וה\"ה בטומאה רצוצה תחתיה. ג\"כ הבית טמא מה\"ט:"
+ ],
+ [
+ "מה שבתוכה טהור
דשוה בכל דינה למגדל שעומד בבית [פ\"ד מ\"א]. דכמו דהתם אמק\"ט מדמחזיק מ\"ס. גם הכא אמק\"ט. מדהיא מחזקת מ\"ס:"
+ ],
+ [
+ "בין מוטה על צדה
ואין פיה מרוחק מהכותל טפח. דהרי בכה\"ג ג\"כ מצלת על שבתוכה ע\"י דפנות אהלים [כפ\"ה מ\"ו]. וכ\"ש בכפויה על פיה שאין רווח כלל בין פיה להקרקע:"
+ ],
+ [
+ "בין שתים
כגון שעומדות זו על גב זו. שולי עליונה על פה תחתונה. ואין בין פה תחתונה לשולי עליונה רווח טפח. וכן אין בין פה עליונה להתקרה רווח טפח. ופשוט שאם הב' שפתות הפיות של זה וזה פונים זל\"ז. אז גם במרוחק שולי עליונה מהתקרה כמה טפחים מציל:"
+ ],
+ [
+ "היתה עומדת
לשון עומדת משמע שהכוורת עומדת כדרכה ופיה למעלה. והיא מחזקת מ\"ס. בין שהיא מחולחלת או שנפחתה שנתבטלה לגמרי מתורת כלי:"
+ ],
+ [
+ "ואין בינה לבין המשקוף פותח טפח
וא\"צ לפרש דגם תחתיה אין פ\"ט. דפשיטא דמדקתני עומדת משמע דיושבת על שוליה:"
+ ],
+ [
+ "הבית טהור
דהרי פיה שלמעלה שרחוק מהמשקוף פחות מטפח. הו\"ל כסתום עם המשקוף. ואין הטומאה מתפשט משם להבית דאין דרך טומאה להכניס [וא\"ת עכ\"פ כיון שיש בחלול הכוורת טע\"ט. והוא סתום מכל צד נהווי כקבר סתום שמטמא כל אהלים הסמוכים לו [כפ\"ז מ\"א] וה\"נ היה ראוי שיטמא הבית. ואף דבכוורת מחולחלת מיירי וביש בכל נקב טע\"ט. עכ\"פ הרי על כרחך שכל הנקבים סתומים בקש. דאל\"כ היתה הטומאה נכנסת ויוצאת משם לסביב לה וא\"כ ע\"י נקבים הללו שסתומים לא נתבטל מינה תורת קבר סתום. נ\"ל דכל שאין החלול טע\"ט סתום מכל צד בבנין. אין לו דין קבר סתום. וחילי ממת בבית שדלתותיה כולן רק הן טמאין ולא כל כתליו סביב כדין כל קבר סתום [כפ\"ז מ\"ג. ועי' מ\"ש בס\"ד פ\"ג בקרית ארבע סי' ג']. א\"נ י\"ל דכל כלי מטולטל אף שממ\"ס אין דין קבר סתום. אמנם ק' בטומאה בתוכה אמאי הבית טהור ומ\"ש מסוף משנה א' דבטומאה בתוכה הכל טמא. ונהי דלא ק' משם להך דפ\"ד מ\"ג דבטומאה בתוך המגדל. הבית טהור. די\"ל דהתם אין המגדל נקוב בכותליו לצאת דרך שם הטומאה לבית. אבל במשנה א' הרי בכוורת מחולחלת מיירי. דאע\"ג שנקביו סתומים בקש. לא מהני סתימתן רק מלהכניס ולא מלהוציא טומאה. אבל מהכא שפיר קשה למשנה א' דמ\"ש הכא מהתם. דהרי כולהו תרווייהו במחולחלת מיירי. ומה שכתב הר\"ב דהכא באינה מחולחלת מיירי. וא\"כ דמיא הכא למגדל ספ\"ד. אבל במחכ\"ר זה דחוק מאד. דהרי היתה היתה נקט תנא בכל ריש משנה. משמע דכולהו בחדא מחתא מחתינהו עם כוורת דריש פרקן דמיירי במחולחלת. ונ\"ל דהכא שאני ממשנה א'. דמדהכא אין בינה להמשקוף טפח. הרי מחוברת עם דפנות אהלים. ובכה\"ג דינה כאהל ממש דכשסתומין הנקבים שבדפנות האהל מצילין גם מלהוציא הטומאה:"
+ ],
+ [
+ "מה שבתוכה טמא
דמיירי שממלאת כל רווח הפתח. ולפיכך מדאין לטומאה מקום לצאת רק דרך שם. הו\"ל כמגדל שעומד תוך הפתח [לעיל פ\"ד מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ואין דרכה להכנס
הא דלא נקט תנא בהנך ב' משניות ט' וי' היאך יהיה הרין כשהטומאה תחתיה או ע\"ג. ה\"ט משום דאין בין פיה למשקוף אויר טפח והו\"ל שם כסתום. וא\"כ בטומאה ע\"ג באויר ההוא. פשיטא דהו\"ל כטומאה בתוכה שהבית טהור וכ\"כ בשהטומאה תחתיה. הרי מדעומדת על שוליה. על כרחך שהטומאה רצוצה תחתיה. פשיטא שבוקעת תחתיה עד התהום ורק אינה בוקעת למעלה. דמדאמק\"ט לא גרע מכ\"ח שטומאה רצוצה תחתיה וסתומה בצמ\"פ. שאין הטומאה בוקעת לתוכה בין שיש טע\"ט תחתיה או לא [כמחצצים סי' י\"ב]. והרי ה\"נ מדאין אויר טפח בין פיה למשקוף לפיכך כל האויר שלמעלה משוליה כסתום בצמ\"פ דמי וניצל ועד. כאן לא ס\"ל לרבנן [לעיל ספ\"ה] דבקדירה רחוקה רק פחות מטפח מהקורה אינה מצלת על תוכה. היינו רק משום דקורה אינה נחשבת דפנות אהלים [וכמ\"ש שם בש\"ד בסוף הפרק]. אבל הכא שמחובר הכוורת לדפנות אהלים. גם רבנן מודו דמצלת על תוכה. [ולפי כל האמור צריך אעפ\"כ לאוקמי סיפא בשממלאת הכוורת כל הפתח. וגם צריך לגרוס בטומאה בבית תוכה טמא. דאע\"ג דהתם בטומאה תחת הקורה. תוך הקדירה טמא. אף שתחתית הקורה פתוח לכל צד וא\"כ למה לי הכא שהכוורת ממלאת כל הפתח. בל\"ז תכנס הטומאה מהבית להכוורת דרך אויר פחות מטפח שבין פה כוורת למשקוף. י\"ל שאני הכא דאיכא דפנות אהלים]. מיהו בשהטומאה תחתיה. פשיטא ג\"כ דאם אין תחתיה טע\"ט דהבית טהור [וכפ\"ו סמ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "היתה
הכוורת שהוא כלי שאמק\"ט. וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "מוטה על צדה באויר
הרי דינה ממש כמשנה א' ומשנה ב'. רק דכאן לא שייך להזכיר בית. מדמיירי שמונחת תחת רקיע:"
+ ],
+ [
+ "היתה גבוה מן הארץ טפח
דינה ממש כמשנה ב' ומשנה ו' לעיל. רק דהכא לא נקט בית מטעם הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "במה דברים אמורים בזמן שהיא כלי
ר\"ל כלי שלם שאין מחולחלת. ואף שאין ממ\"ס אפ\"ה אמק\"ט מדהיא מגללים וכדומה. והנה מריש פרקן עד משנה י\"א. מדאיירי כולהו שהכוורת עומדת תחת אהל ונמצא דכשהטומאה באהל מתפשטת תחת כולו. ומקפת הטומאה את הכוורת. נקט נמי בכולם במד\"א במחולחלת אע\"ג דהוה מצי למנקט בכלי שלם שאמק\"ט. וכגון כלי אבנים כלי גללים וכדומה. אפ\"ה עדיפא ליה למנקט מחולחלת לרבותא. דאף שהיא מנוקבת אין הטומאה נכנסת רק יוצאת שם דרך הנקבים. משום דמחזקת מ\"ס. והנקבים פקוקים בקש [וכמ\"ש סי' א] להכי אין צריך צמ\"פ על הנקבים הללו. אבל השתא דאיירי שעומדת בחוץ. וליכא רבותא כלל במה שהיא מנוקבת בדפנותיה. אשמעינן רבותא אפכא דאע\"ג שהוא כלי שלם שאמק\"ט. כגון כלי גללים וכו'. אפ\"ה בשהטומאה תחתיה או ע\"ג מצלת עכ\"פ על תוכה:"
+ ],
+ [
+ "או מחזקת ארבעים סאה
ר\"ל או שאינה פחותה רק שהיא כלי שלם מעץ או מתכת. אבל מחזקת מ\"ס וטומאה רצוצה תחתיה:"
+ ],
+ [
+ "כדברי חכמים
נ\"ל דר\"ל לא מבעיא לר\"א ור\"ש דס\"ל לקמן [משנה י\"ד] דכלי שמחזיק מ\"ס. אף שפיו פתוח למעלה אפ\"ה דינו כאהל ממש. א\"כ ודאי כ\"ש הכא שפיה מונח מן הצד ודאי דינה כאהל. משום דדופן הכלי הוא לה כמו גג לחללה. אלא אפי' לחכמים דפליגי עלייהו שם. וס\"ל דכשפיה למעלה אין דינה כאהל ממש. לא תימא דמה\"ט גם כשפיה מהצד. אף דאין הטומאה בוקע לתוכה עכ\"פ בוקע למעלה ממנה. וכמו בכוורת שלימה מחולחלת במשנה א'. קמ\"ל דרק כשפיה פתוח למעלה ס\"ל דאין דינה כאהל ובוקע אפי' לתוכה. אבל הכא דפיה מהצד לכ\"ע אין הטומאה בוקעת כלל לעבור בה וחוצצת בין למעלה ולמטה אפי' בלי דפנות אהלים:"
+ ],
+ [
+ "אין טמא אלא תוכה
כולה כדין משנה ג' וז'. דמדאינה כלי חוצצת:"
+ ],
+ [
+ "תחתיה טמא
אפי' שלא כנגד הטומאה דמדאינה כלי. בין ע\"י שנפחתה ובין ע\"י שמחזקת מ\"ס. נעשת אהל לטמא ולטהר:"
+ ],
+ [
+ "תוכה טמא
כולה כמשנה ד'. ואינה דומה למשנה ח'. דהתם מדהתפשטה הטומאה מתחתיה להבית. התפשטה שוב מהבית לתוכה מדפיה לפנים:"
+ ],
+ [
+ "היתה יושבת על שוליה
באויר ופיה למעלה. ובין שוליה להארץ אין טע\"ט אויר:"
+ ],
+ [
+ "והיא כלי
ר\"ל אע\"ג שהיתה כלי שלם ואמק\"ט כלעיל סי' נ\"ו:"
+ ],
+ [
+ "או על גבה
היינו חוץ לאויר תוכה:"
+ ],
+ [
+ "בוקעת ויורדת
ואע\"ג דלעיל משנה י\"א במוטה על צדה וטומאה תחתיה או ע\"ג ניצל תוכה. הכא שאני דפיה למעלה ואין הפסק בין אויר טמא שלמעלה לאויר תוכה:"
+ ],
+ [
+ "או מכוסה
ר\"ל או שמכוסה בכלי אחר שאמק\"ט ואין צמ\"פ ביניהן. דאי במכוסה בנסר או בכסוי המחובר בהכלי עצמו. לא הוה גרע מכפוייה על צדה. שפיה פתוח רק מהצד. ואפ\"ה כשהטומאה תחתיה או ע\"ג. כל תוכה. וכן כל שלא כנגד הטומאה למעלה ולמטה טהור [וכמשנה י\"א ועמ\"ש במחצצים בס\"ד בדיני חציצה בין מטה למעלה שם סי' ב אות ב]:"
+ ],
+ [
+ "או על גבה
נ\"ל דמדאיירי הכא בכלי שלם וכן משמע פשוט דארישא קאי. א\"כ ע\"כ דמיירי נמי שאין שפת פה הכלי נוגע בהקרקע דאל\"כ בטומאה ע\"ג לא היתה בוקעת הטומאה לתוכה. דלא גרע מאילו היתה כפויה באהל המת. שכ' הרמב\"ם [פכ\"א מטו\"מ] דכלי שאמק\"ט שכפויה על פיה באהל המת מצלת אפי' אינה מרוחה בטיט בארץ. ודוחק לומר דרק התם מצלת. מדאין שם רק התפשטות הטומאה ע\"ג באהל המת. ולא כי הכא שהטומאה ממש ע\"ג אף בכפויה אינה חוצצת. ואפשר י\"ל דלעולם בששפתותיה נוגעות בקרקע מיירי. ואפ\"ה אין דינה כאהל לחוץ מדמיירי במחולחלת. ובכה\"ג אינה מצלת בכפויה [ועמ\"ש במחצצים הנ\"ל סוף אות ב]:",
+ "דבין ששולי הכלי הם לצד מטה. ותחתיה יש אויר טע\"ט ובקעה הטומאה מע\"ג אל אויר שתחת הכלי. ובין שאין תחת הכלי אויר טע\"ט. אבל הכלי מכוסה. או כפויה על פיה. ובקעה הטומאה רק לתוכה. הרי בין כך או כך בקעה הטומאה לתוך אויר טע\"ט שיש עליו קרוי וע\"י קרוי הזה התפשטה הטומאה תחת כל הקרוי ואפי' תחת כל שולי הכלי. דכלי נעשה אהל להביא טומאה תחתיו ולא לחצוץ. וחוזר ובוקע מכל תחתית הכלי נגד כל הקרוי למעלה [כרפ\"ו]. להכי כל שכנגד הכלי בתחתיתה ותוכה וע\"ג טמא:"
+ ],
+ [
+ "או מחזקת ארבעים סאה כדברי חכמים
דכלי שמחזיק מ\"ס שפיה פתוח למעלה אין דינה כאהל לחוץ בין מטה למעלה. רק במודבק בדפנות אהלים [כפ\"ה מ\"ז]. וטעמא דמלתא נ\"ל. משום דדפנה של כלי רק לתשמיש פנים היא דעבידא. להכי במאהיל צד פנים שלה חוצץ. ולא במאהיל צד החיצון של כלי. ולפיכך דוקא בכפויה על פיה שצד פנים שלה מאהיל על שתחתיו. מחשב חציצה אף בלי דפנות אהלים. וכ\"כ במוטה על צדה. נהי דדופן התחתון של הכלי אינו חוצץ ומטעמא דאמרן. עכ\"פ צד פנימי של דופן העליון של הכלי. מדעשוי לתשמיש פנים. מחשב אהל וחוצץ. אבל ביושבת על שוליה. שרק צד החיצון של השולים מאהילין על שתחתם. והרי גם השולים רק לתשמיש פנים עשויין ולא מחשבו אהל לחוץ בין טומאה לטהרה. רק במדובק בדפנות אהלים. ומצינו דוגמתו [סוכה י\"ז א']:"
+ ],
+ [
+ "בוקעת ויורדת
וכל שכנגד הטומאה בתחתיה תוכה ועל גבה טמא דאף שאינו כלי עכ\"פ מדפתוחה למעלה ועומדת על שוליה אין אהל כלל לא בתחתיתה ולא בתוכה ולפיכך אין השוליים חוצצין:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר ורבי שמעון אומרים אין טומאה עולה לה
ס\"ל דפחותה או מחזקת מ\"ס חוצצת אפי' כשפיה למעלה. ולפיכך כשהטומאה תחתיה אז רק תחתיה כנגד הטומאה טמא עד התהום:"
+ ],
+ [
+ "אף לא יורדת ממנה
דכשהטומאה ע\"ג או בתוכה. אין טמא רק למעלה כנגד הטומאה. אבל תחתיה טהור. הכל כדין כפויה על צדה לעיל במשנה י\"ב. רק דהתם מדיש דופן הכלי מפסיק בין תוכה לאויר שלמעלה. לפיכך אין טומאה בוקעת מתוכה למעלה או מלמעלה לתוכה. משא\"כ הכא שאין הפסק להכי ודאי שבוקעת מתוכה למעלה ומלמעלה לתוכה:"
+ ],
+ [
+ "היתה גבוה מן הארץ טפח
בבא זו היא לכ\"ע דאף דפיה פתוח למעלה. עכ\"פ כיון דיש תחתיה מקום להתפשט שם הטומאה למן הצד. וגם דבר שאינו כלי מאהיל על אויר ההוא. והו\"ל אויר זה כשאר אהל שחוצץ בין שהטומאה בתוכו או ע\"ג. דמ\"ש אהל זה מאילו היה האהל תוך הכלי [כלעיל סוף משנה י\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ארון שהיא
אף דארון בתנ\"ך נזכר בל' זכר. לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד [כחולין קל\"ז ב'] ובל\"ז כבר יסוד מוסד בלה\"ק דכל דבר שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו [כרש\"י בראשית ל\"ב פ\"ט]. ודע דכל קבר אע\"ג שהמת בתוכו אין דינו כקבר סתום. לטמא גם צדדי כותלי הקבר מבחוץ והאהלים הסמוכים לכתליו [כרפ\"ז] רק אם הוא בנין שבולט מהקרקע והמת תחתיו או תוך הבנין. ואויר טפח ממעל להמת תוך החלול שמונח שם. זה לבד נקרא קבר סתום לטמא כותליו שמן הצד [וכרמב\"ם פ\"י ה\"ח ועמ\"ש בס\"ד לעיל בקרית ארבע סי' ג]. וכפי הנראה קברים שבמדינותינו שעושין גבשושית על הקבר. אם יש בתוך הארון למעלה מהמת. דהיינו בין המת לכסוי של הארון חלול טע\"ט אויר. יש לו דין קבר סתום לטמא כל סביביו. אפי' מה שאינו כנגד המת שתחתיו. מיהו כל קבר אף שאין בליטה ע\"ג כל זמן שהטומאה בתוך הקבר. כל שיש חלול טע\"ט בין המת להכסוי שע\"ג תוך הקבר. מטמא כל חללו ונגדו למעלה. אפי' נגד הריקן שבקבר. למעלה עד לרקיע. ולמטה עד התהום. ורק מדאינו קבר סתום. אינו מטמא בצדדי כתלי הקבר מבחוץ. וכל זה בשיש כסוי ע\"ג חלול הקבר. אבל מת המונח בתוך גומת הקבר. והוא מגולה למעלה הרי הוא כמונח על קרקע שוה שאינו מטמא נגד כל חלול הגומא. רק נגד המת ממש למעלה או למטה עד הרקיע ועד התהום [וכמבואר בה\"ד במקום הנ\"ל סי' א]. אמנם כסוי שע\"ג קבר נקרא גולל. וכשהעמיד ד' דפנות תחתיו הדפנות אלו נקראים דופק. ובין גולל ובין הדופקין. כל א' מהן מטמא ג\"כ למעלה עד לרקיע ולמטה עד התהום. ומיירי הכא לא בארון שעשאו בתלוש אלא שחצבו בקרקע ולא היה שם גולל על הקבר. דאל\"כ אפי' לא היה המת מונח בתוך הקבר היה הגולל מטמא למעלה ולמטה. אלא מיירי שחקק חור בשפוע של סלע. ולא שחפר ממעלה למטה אלא שחתר הקבר מן הצד בשפוע השן סלע באופן שב' שפועי ההר הן כותלי החור וראש ההר הוא עליונו של החור. והכניס המת לתוך החור. וסתם אח\"כ החור מן הצד של החור:"
+ ],
+ [
+ "רחבה מלמטן וצרה מלמעלן
ר\"ל שהחלול של החור שהמת מונח בתוכו הוא רחב למטהו צר למעלה כזה:"
+ ],
+ [
+ "והמת בתוכה
דאל\"כ אין הקבר מטמא:"
+ ],
+ [
+ "הנוגע בה מלמטן
ר\"ל אם נגע הטהור בשפוע ב' הצדדים מבחוץ ולמטה דהיינו במקום שאין הדפנות מאהילין על המת"
+ ],
+ [
+ "ומלמעלן טמא
דרק עליונו של שפוע ההוא שהוא למעלה ממקום המת דינו כעליונו של קבר. שמטמא בחוץ במגע ובאהל. דשפוע אהלים כאהל דמי [כפ\"ז מ\"ב]. אבל מה שלמטה בהצדדים המשופעים הנ\"ל דהיינו למטה מהרווח שהוא ממעל להמת. ככתלי הקבר נחשבים שאינן מטמאין להנוגע בהן בחוץ. מיהו מתחתית ועליונו של הקבר בעצמו לא איירי תנא. דפשיטא דמטמא ככל תחתית ועליונו של כל קבר פשוט. מיהו כל זה כשחור הקבר מחודד כלפי מעלה. וכציור הנ\"ל. אבל כשהחור רחב בראשו כזה בזה לא איירי תנא. אבל נראה שכך דינו. דאם מקום הרחב שבראש הקבר אינו רחב כרוחב המת שמונח תחתיו אז ג\"כ דינו כלעיל. דכל שפוע הכותלי' שהן למעלה מהמת טמאין. ואם מקום הרחב שבראש הקבר רחב יותר מרוחב המת. הנוגע בכסוי טמא. ובכותלים טהור. וזהו הדין שנזכר בתוספתא:"
+ ],
+ [
+ "רחבה מלמעלן
שצדדי הקבר מתרחבים כלפי מעלה כזה:"
+ ],
+ [
+ "הנוגע בה מכל מקום טמא
דכשנוגע בהכסוי או בהכותלים שמשתפעים לתחתיו אפי' בכל מקום שבהן שאינו למעלה מהמת כיון שהוא תחת הכסוי טמא וכ\"ש בנגע תחת המת ממש:"
+ ],
+ [
+ "היתה שוה
שכותלי הקבר עומדים שוה בזקיפה כזה:"
+ ],
+ [
+ "הנוגע בה מבל מקום טמא
ר\"ל הנוגע בהקבר מבחוץ בכ\"מ מהכותלים [וכ\"ש בעליונו של קבר או בתחתיתו טמא] דס\"ל דחשבינן להעליונו של קבר כאילו מתפשט להלן מחלל הקבר עד קצה החיצון של ראש הדפנות של הקבר. נמצא שהדפנות עומדין תחת עליונו של קבר. ונטמאו גם הם:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהושע אומר מטפח ולמטן
ר\"ל אם נגע הטהור בכותלי הקבר מבחוץ למטה מטפח העליון של הדופן ממקום חבור הדופן לעליונו של קבר:"
+ ],
+ [
+ "טהור
דבטל לקרקע עולם:"
+ ],
+ [
+ "מטפח ולמעלן
ר\"ל אבל אם נגע בהטפח שסמוך לעליונו של קבר:"
+ ],
+ [
+ "טמא
דס\"ל דדוקא כשהכותלים משתפעין לחוץ כלעיל סי' ע\"ד אז כל השפוע שלמעלה מהמת נדון כעליונו של קבר וכולו טמא. אבל כשהכותלים עומדין בשוה. אז רק טפח העליון שסמוך לעליונו של קבר מחשב כעליונו משא\"כ למטה ממנו. וטעם הדבר משום דהא דקיי\"ל דכל קבר שהמת בתוכו מטמא בעליונו גם נגד הריקן שבתוך הקבר ולא דיינינן להמת כטומאה רצוצה. דמטמא רק נגד הטומאה. היינו רק בשיהיה אויר טע\"ט תוך הקבר למעלה מהמת. ולפיכך גם בדפנות הקבר עד קצה טפח ההוא מבחוץ מחשב כעליונו של קבר. אבל מהטפח ולמטה כבר ניכר יפה שהם רק כותלי הקבר. ואמ\"ט בנגע בהן בחוץ."
+ ],
+ [
+ "העשויה כמין קמטרא
הוא תיבה שהכסוי והדפנות שלה עשויין בעיגול. קאפפער בל\"א. ור\"ל ואם חלול הקבר פשוט במושבו ועגול למעלה כזה:"
+ ],
+ [
+ "טמא
דמדאין שם שום זוית ניכר בין עליונו של קבר לכותליו להכי מחשב כל העיגול כעליונו של קבר ומטמא בכ\"מ שנגע בו בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "כמין גלוסקוס
שדפנותיו ג\"כ עגולין אבל בראשו ובתחתיתו הוא שוה כזה:"
+ ],
+ [
+ "טהור
בעגלילותה שלא למעלה מהמת. אף שהוא למעלה מהחלול שבתוך הקבר למטה בצד המת:"
+ ],
+ [
+ "חוץ ממקום פתיחתה
דשם הוא שוה. ועי\"ז ניכר יפה שהוא הוא עליונו של קבר. ואצ\"ל תחתית הגלוסקוס כל שממנו נגד הפתיחה טמא:"
+ ],
+ [
+ "חבית
של חרס היא. ופיה צר למעלה ושוליה צרים למטה ובאמצע בולט בטן רחב ומיירי שלא נצרף בכבשן. דהו\"ל כלי אדמה שאמק\"ט וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "וכזית מן המת נתון תחתיה
רצוצה:"
+ ],
+ [
+ "או בתוכה כנגד קורקורותה
ר\"ל בתוכה על שוליה ונקט הכי לאפוקי בשמונחת הטומאה בתוכה תוך חלול הבטן שבולט סביב:"
+ ],
+ [
+ "טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת
אבל כל שלא כנגד הזית טהור. דדינה ממש ככוורת משנה י\"ג [סי' ס\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "והחבית טמאה
החבית זו הרי אמק\"ט רק ר\"ל שהכלים שבתוך החבית נגד מקום הטומא' שתחתיה אי שע\"ג טמאים:"
+ ],
+ [
+ "תחת דפנה מבחוץ
ר\"ל ואם הטומאה מונחת בחוץ תחת בליטת הבטן והיא רצוצה:"
+ ],
+ [
+ "טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת
ומטמא כל שכנגד הטומא' למטה ולמעלה מהבטן:"
+ ],
+ [
+ "והחבית טהורה
ר\"ל כל הכלים שבתוך החבית. ואפי' אותן כלים שמונחים תוך הבטן נגד הטומאה טהורים. דמדמופסק אויר שתוך הבטן מהאויר הטמא שלמעלה ושלמטה דמי בטן זה לכוורת מוטה על צדה. וטומאה תחתיה דתוכה טהור [כמשנה י\"א]. ונ\"ל דמה\"ט ה\"ה בשהטומאה למעלה מבטן החבית. דמ\"ש ממוטה על צדה שם. אלא שקיצר התנא [וכמש\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "בתוכה ותחת דפנה
ר\"ל ואם הטומאה מונחת בתוך החבית תחת דופנה דהיינו שהטומאה מונחת תוך חלול הבטן:"
+ ],
+ [
+ "אם יש בדפנות פותח טפח
דהיינו שיכול לרבע תוך חלול הבטן טע\"ט ברום טפח:"
+ ],
+ [
+ "הכל טמא
ר\"ל כל הכלים שמונחים תוך חלול הבטן סביב וגם כל הכלים שממעל ושמתחת הבטן סביב מבחוץ כולן טמאין. דע\"י עליונו של בטן מתפשטת הטומאה תחת כל הבטן סביב. והו\"ל כל תוך הבטן כמליא טומאה. וכלי אינו חוצץ. ולהכי כל שכנגד הבטן למעלה ולמטה טמא. ודמי ממש לכוורת מוטה על צדה וטומאה בתוכה [מי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "וכנגד פיה
ר\"ל ומה שנגד פיה של חבית. אפי' הוא תוך החבית:"
+ ],
+ [
+ "טהור
מדאין אהל טמא ע\"ג פיה:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת
ורק נגד הזית טמא בתוכה ולמטה ולמעלה:"
+ ],
+ [
+ "במה דברים אמורים
ארישא קאי. דבאין אויר טע\"ט תחת הבטן. והטומאה למטה או למעלה ממנה. אז בוקעת לתוכה רק נגד הטומאה:"
+ ],
+ [
+ "בטהורה
שהחבית אינה בת קבלת טומאה וכלעיל סי' צ\"א. ולהכי כל שבתוכה שלא כנגד הטומאה טהור:"
+ ],
+ [
+ "אבל אם היתה טמאה
שהחבית היא בת ק\"ט. וכגון שכבר נשרפה בכבשן. וא\"כ כשבקעה הטומאה לתוכה. נטמא החבית עצמה. ונטמא נמי כל מה שבתוכה. אף כל מה שלא כנגד הטומאה. ככל הנתלה באויר כ\"ח הטמא. ואפי' כלי שנתלה באוירה. אף דאין כלי נטמא באויר כ\"ח [כשבת קל\"ח ב'] אפ\"ה בנתלה הכלי תוך החבית בשעה שהטומאה למטה או למעלה מהחבית. נטמא גם הכלי מטעם חבורין:"
+ ],
+ [
+ "הכל טמא
כלעיל משנה י\"ג בבא ב'. מיהו אין דין כולן שוה. דאם החבית אינה בת קבלת טומאה. וגבוה טפח או מכוסה או כפויה על פיה אז כיון שהטומא' תחתיה. בתוכה או על גבה הטומאה היא באויר שהוא טע\"ט או שבקעה לתחתיה בתוכה או על גבה. והרי כל כלי אף שאמק\"ט נעשית אהל לטמא. אבל אינה חוצצת [כרפ\"ו]. וכיון שהטומאה באויר טפח על טפח. או שבקעה לתוך אויר טע\"ט נתפשטה הטומאה בכל אויר ההוא ומטמא כל האויר ההוא כנגדו למטה ולמעלה דהכלי אינו חוצץ [ושוה דינו לסיפא דמשנה י\"ג]. אבל כשהחבית היא בת קבלת טומאה ויושבת על שוליה. ופיה פתוח למעלה. דאין כאן אהל בשום מקום. אז אם הטומאה למעלה מפיה או בתוכה נגד פיה בוקעת הטומאה למעלה ולמטה כנגד הטומאה ונטמא אפי' תחת שוליה. דאין כלי חוצץ. ומדבקעה לתוכה. נטמא גם החבית עצמה. ואפי' כשהטומאה למטה משוליה נמי בוקעת למעלה ולמטה ונטמא החבית ואע\"ג דאין כ\"ח מק\"ט מגבו. ה\"מ כשאין טומאה תחתיה אבל כשהטומאה תחת הכ\"ח. בין כשהטומאה רצוצה תחתיה או שיש שם במקום הטומאה אויר טע\"ט ואפי' הכלי מוקף צמ\"פ נעשת הכלי אהל לטמא. ואפ\"ה אינה חוצצת ונטמא האויר שלמעלה מהכלי. ולפיכך כשהטומאה רצוצה תחתיה הרי ע\"ג רק נגד הטומאה טמא. וכשיש תחתיה במקום הטומאה טע\"ט. אז ע\"ג כל שכנגד שוליה טמא [ועי' תוספתא אהלות ספ\"י]. וכל זה כשהכ\"ח מוקף צמ\"פ. אבל הכא שהחבית פתוח למעלה בין שהטומאה רצוצה תחתיה או שיש אויר טע\"ט במקום הטומאה. הרי עכ\"פ מדבקעה הטומאה להאויר שממעל לפה החבית ואותו אויר הטמא מעורב עם האויר שתוך החבית להכי נטמא החבית וגם כל הכלים שבתוכה אפילו אותן כלים שאינן נגד הטומאה שתחתיה. וגם לא נגעו בפנים בהחבית כולן טמאין:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ארובה שהיא בתוך הבית
דהיינו שהארובה במעזיבת התקרה ופתוח לאויר:"
+ ],
+ [
+ "ויש בה פותח טפח
שהארובה פתוחה טע\"ט. דדוקא לענין שיטמא תחת משקוף שחוץ לדלת נעול של אהל המת. משום דסוף טומאה לצאת דרך שם. אז אם יש מת שלם באהל אין אומרין סוף טומאה לצאת רק בשהפתח הנעול הוא דעד\"ט ובאינו מת שלם סגי בשהפתח הנעול הוא טע\"ט. ואין חלוק לאיזה תכלית עשה הפתח [כפ\"ג מ\"ו]. אבל לענין התפשטות הטומאה דרך ארובה פתוח אין חילוק בין מת שלם או חסר כל שיש טע\"ט פתוח להאהל מתפשטת הטומאה דרך שם להאהל שבצדו. וזה דוקא בעשאו להארובה לתשמיש. דהיינו להושיט דרך שם שום דבר וכדומה אבל בעשאו למאור שיעורו כמקדח. שהוא גדול כאגרוף. והוא טפי מטפח. ובנעשה החור ממילא שיעורו כראש כל אדם [כלקמן רפי\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "טומאה בבית
ר\"ל אם הטומאה מונחת תחת מעזיבת הבית:"
+ ],
+ [
+ "כנגד ארובה טהור
ר\"ל אפי' אותן כלים שמונחין תוך הבית אם הם תחת הארובה טהורים:"
+ ],
+ [
+ "הטומאה בין בבית ובין כנגד ארובה
ר\"ל שמונחת כאן או כאן:"
+ ],
+ [
+ "נתן את רגלו מלמעלן
ממעל לארובה ועי\"ז סתם הארובה. וה\"ה בסתם הארובה אפי' בכלי שאמק\"ט אפ\"ה עירב הטומאה. דהרי אדם וכלים נעשין אהל לטמא אבל לא לטהר [כרפ\"ו] רק אורחא דמלתא נקט. דאדם רגיל לפסוע ברגלו בעליה ממעל לארובה. והא דלא נקט הכא או קנה [כלקמן פי\"א מ\"ב] י\"ל התם אף שהקנה דק. אפ\"ה מערב הטומאה מחלק לחלק שבמעזיבה גופה. אבל הכא דלהני להביא טומאה תחת הקנה. הרי קנה דקה אין בה טע\"ט:"
+ ],
+ [
+ "עירב את הטומאה
דמשום דאדם וכלים נעשים אהל לטמא ולא לטהר. לפיכך הו\"ל הכל כאהל א' ונטמא כל הבית וגם האדם שנתן רגלו נטמא:"
+ ],
+ [
+ "מקצת טומאה בבית ומקצתה כנגד ארובה
וכולו רק כזית ולא נתן דבר למעלה:"
+ ],
+ [
+ "הבית טמא
ר\"ל כל מה שתחת המעזיבה טמא:"
+ ],
+ [
+ "וכנגד הטומאה טמא
ר\"ל וגם כל הכלים שלמעלה ושלמטה ממקצת הטומאה שהוא נגד הארובה טמאים. ואע\"ג שבכאן ובכאן לא האהיל רק על מקצת הזית. סגי בהכי [כפ\"ג מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "כנגד ארובה טהור
דהלכה לממ\"ס דבטומאה אין אומרים לבוד לחומרא [כסוכה די\"ח ועמ\"ש בס\"ד פ\"ד סי' י\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "טהור
הנותן הרגל דאין טומאה יוצאת בפחות מטפח. מיהו פשוט שעכ\"פ עירב הטומאה מהבית להארובה ולהכי גם מה שתחת הארובה טמא:"
+ ],
+ [
+ "נתן את רגלו מלמעלן ר' מאיר מטמא
להנותן. ומיירי שנתן רגלו מכוון ממעל להטומאה בעצמה. דס\"ל דדוקא התפשטות הטומאה אינה יוצאת בפחות מטפח:"
+ ],
+ [
+ "טמא
דהיכא שכבר היה הטומאה למטה בשעה שהניח רגלו למעלה. נמצא שכשהגביה רגלו ממעל להארובה כדי לסתמו כבר האהיל על הטומאה קודם שסתם הארובה ברגלו. דהרי בטומאה לא אמרינן לבוד:"
+ ],
+ [
+ "טהור
דהרי קודם שבאה לשם הטומאה כבר היה הארובה נחשבת כנסתם מהרגל. ולא יצאה הטומאה דרך שם. ואע\"ג דאדם וכלי נעשין אהל לטמא ולא לחוץ [כרפ\"ו] וא\"כ למה יהיה האדם טהור. י\"ל דהכא לא משום שרגלו חוצץ. אלא מדקדמה רגלו. הו\"ל המעזיבה כסתומה תחת הרגל:"
+ ],
+ [
+ "ר' שמעון אומר שתי רגלים זו ע\"ג זו
על הארובה. ואפי' הן של ב' בנ\"א שהן ב' גופים:"
+ ],
+ [
+ "שקדמו את הטומאה
ממעל להארובה:"
+ ],
+ [
+ "טהור
גם השני:"
+ ],
+ [
+ "מפני שקדמה רגלו של ראשון את הטומאה
ולחכמי' דלעיל. אף אם רגלו של השר ג\"כ היה שם קודם שבאה הטומאה למטה עכ\"פ כיון דלא על יד השני נסתם הארובה. הו\"ל כקדמה טומאה לרגלו:"
+ ],
+ [
+ "מקצת טומאה בבית ומקצתה כנגד ארובה
הכא מיירי בארובה שאין בה טע\"ט. ומקצת מהכזית מונח תחת הארובה ומקצת הנשאר מונח תחת המעזיבה:"
+ ],
+ [
+ "וכנגד הטומאה טמא
ואע\"ג דאין טומאה יוצאת בחלון פחות מטפח. וכריש משנה ב'. התם התפשטות הטומאה הוא. משא\"כ הכא דקצת משיעור הטומאה מונח ממש תחת הארובה. מצטרף בהדי המקצת שמונח תחת המעזיבה כד' שיצא הטומאה גם בהארובה שפחות מטפח:"
+ ],
+ [
+ "כנגד הטומאה טהור
דס\"ל דאפי' יש קצת משיעור הטומאה מונח ממש תחת הארובה. אפ\"ה מדעכ\"פ א\"א שתצא הטומאה דרך הארובה מאותו חצי שיעור. רק ע\"י שיצטרף אליו חצי השיעור שמונח תחת המעזיבה. דנימא דהתפשט גם ממנו הטומאה להארובה. א\"כ הרי כל התפשטות הטומאה אינה יוצאת בארובה שהוא פחות מטפח. אבל ביש שיעור שלם תחת הארובה הרי כבר אמרינן במשנה ב' דבטומאה כנגד הארובה הבית טהור. דמשמע וודאי הא בהארובה עצמה כנגד הטומאה טמא אף שאין בהארובה טע\"ט. ולא פליג ר' יהודה:"
+ ],
+ [
+ "ותטמא כנגד הטומאה
כגון שיש בהטומאה כשיעור ב' זיתים. ומונח כזית וחצי ממנו תחת המעזיבה. וכחצי זית תחת הארובה. והרי בכה\"ג אפשר שתחלק כזית לכאן וכזית לכאן. ויתטמא כאן וכאן:"
+ ],
+ [
+ "טמא
אף שאין מונח תחת הארובה רק פחות מזית. מיהו זה דוקא בשקדמה הטומאה להדבר שהונח על הארובה לסתמו וכלעיל סי' י\"ד."
+ ],
+ [
+ "כנגד הטומאה טהור
דמדאין כזית נגד הארובה הו\"ל רק התפשטות הטומאה ואינה יוצאת בארובה שהיא פחות מטפח:"
+ ],
+ [
+ "ארובות זו על גב זו
בב' תקרות. והארובות מכוונות זו למעלה מזו:"
+ ],
+ [
+ "ויש בהן פותח טפח
שיש בכל ארובה רוחב טע\"ט כלעיל סי' ב':"
+ ],
+ [
+ "בין מלמעלן בין מלמטן
ר\"ל בין שנתן הדבר רק על ארובה העליון בין שנתן דבר גם על התחתון:"
+ ],
+ [
+ "הכל טמא
כל מה שבבית וכל מה שבעלייה נטמא. דכשנתן הכלי רק על הארובה העליון. הבית והעליה שניהן טמאין דדל מעזיבה שביניהן באמצע הרי העליונה שמונח שם דבר לסתום הארובה היא מאהלת על כל החלול שתחתיה. וכב' זיזין שבכותל בית שהעליון מעדיף על התחתון וטומאה תחת התחתון תחתיהן וביניהן טמא [וכפט\"ו מ\"ה] רק נקט בין בין לרבותא. דאפי' הניח בשניהן אין התחתון חוצץ למנוע את העליון מלהביא הטומאה לכל העליה. אלא הכסוי התחתון מביא את הטומאה מתחת מעזיבת הבית לתחת הארובה התחתונה ומדאין סתימה זו חוצץ. להכי ע\"י העליון מתפשטת בקוע טומאה הזאת גם לכל העליה שע\"ג:"
+ ],
+ [
+ "ודבר שאינו מקבל טומאה
ר\"ל ואם הניח על הארובה דבר שאמק\"ט. ואפי' לא הניחו רק בא' מב' מקומות שזכרנו דהיינו או בארובה התחתון או בארובה העליון:"
+ ],
+ [
+ "ממנו ולמטן טמא
דהיינו כל החלול שלמטה מהסתימה שבארובה טמא. דאף דבר שאמק\"ט. עכ\"פ מביא טומאה לכל שתחתיו [כלעיל פ\"ח ורמב\"ם פי\"ב מטו\"מ]:"
+ ],
+ [
+ "ממנו ולמעלן טהור
דאע\"ג דכל כלים אפי' כשהן כלי גללים וכדומה שאמק\"ט אפ\"ה אין חוצצין בפני הטומאה [כרפ\"ח]. היינו בלי דפנות אהלים. אבל הכא דמונח הכלי על המעזיבה שסביב להארובה מביא וחוצץ. ורק כלי הבא במדה דינו כאהל ממש. ולפיכך אפי' בלי סיועת דפנות אהלים חוצץ עכ\"פ למן הצד [ועמ\"ש בס\"ד רפ\"ט]. אבל כלי המק\"ט אפי' בסיועת דפנות אהלים מביא ואינו חוצץ. כדחזינן הכא ברישא. דהכל טמא. ורק בשיעשה בכלי זו מעשה. וכגון שיקבענו במסמרים בהמעזיבה וכדומה. אז אפי' כלי המק\"ט חוצץ [כתוס' ב\"ב די\"ט ב' ד\"ה ותיפוק ועי' עוד בקול מחצצים סי' ה' ו']. והא דנקט הכא דבנתן דבר שאמק\"ט בארובה א' מב' הארובות. ממנו ולמטה טמא. ממנו ולמעלה טהור. ה\"ה בנתן דבר שאמק\"ט על הארובה התחתון וגם על העליון. אין טמא רק מהתחתון ולמטה. דכיון דהתחתון אמק\"ט וחוצץ מה מזיק תו שהארובה העליון ג\"כ מכוסה. הרי לא בקעה הטומאה כלל מהבית להעלייה:"
+ ],
+ [
+ "הבית טהור
דלא אמרינן לבוד גבי טומאה. למחשב ארובה תחתונה כסתומה. הא כנגד הטומאה שתחת הארובה. אפי' בעלייה טמא:"
+ ],
+ [
+ "בין מלמטן
האי בין בין מצי איירי בכל גוונא. בין רק למעלה או רק למטה. או על שניהן יחד:"
+ ],
+ [
+ "אין טמא אלא התחתון
דדוקא לעיל סוף משנה ד'. דאיירי שיש בהארובה טע\"ט. ועי\"ז צריך לחציצת הדבר שנתן על הארובה שלא תצא בו התפשטות הטומאה. להכי צריך דוקא שיתן על הארובה דבר שאמק\"ט אז לבד חוצץ. אבל הכא שהארובה פחות מטפח על טפח. והטומאה רק התפשטה לשם מהבית. לפיכך אפי' נתן דבר שמק\"ט על הארובה. הרי א\"צ להדבר ההוא כלל. דבל\"ז אין התפשטות טומאה יוצאת בארובה שהיא פחות מטע\"ט. להכי אין טמא רק למטה מכסוי שע\"ג ארובה התחתון שלשם התפשטה הטומאה מהבית:"
+ ],
+ [
+ "הכל טמא
אין הכל טמא זה כהכל טמא דמשנה ד'. דהתם מדהארובה טע\"ט. והרי בכה\"ג כיון שהכסוי שעל ארובה התחתון מק\"ט חשבינן לכסוי זה כאילו ליתא. להכי הטומאה שהתפשטה מהבית להארובה. חוזרת ומתפשטת דרך הארובה גם לכל העלייה. מדגם הארובה העליונה מכוסה. משא\"כ הכא שהארובה התחתונה אינה טע\"ט. אף שהכסוי שעל הארובה התחתון מדמק\"ט אינו חוצץ וחשבינן ליה כליתא. עכ\"פ הרי גם בליתא. די לנו שיטמא למעלה דבר שהוא ממש נגד ארובה התחתון. אבל לא שתתפשט משם הטומאה לכל העליה. אלא הך הכל טמא הכא ר\"ל הבית התחתון כולו טמא דע\"י הכסוי שע\"ג הארובה התחתון התפשטה הטומא' מתחת הארובה להבית וגם הכלי שכסה בה בעצמה ג\"כ נטמאה. ומדמק\"ט לא חצצה ולפיכך כל דבר שלמעלה מהכסוי נגד הארובה התחתון ג\"כ טמא. מיהו גם מה שלמעלה נגד הארובה אינו טמא רק בקדמה טומאה לרגלו וכרבנן לעיל במשנה ב':"
+ ],
+ [
+ "אלא תחתון
הכא לא קתני ממנו למטה וכו' כדקתני לעיל סוף מ\"ד. משום דבמשנתינו בין בין קתני. דמשמע נמי גם בנתן בשתיהן. ואי הוה תני ממנו ולמטה. לא הוה ידעינן על איזה מב' הכסויין קאי מלת ממנו. להכי נקט לישנא ברירא אין טמא אלא תחתון. ור\"ל בין שנתן בשתיהן או רק בעליון או רק בתחתון בכולהו גוונא אין טמא רק תחת כסוי התחתון. דאם נתן בשתיהן או רק בתחתון הרי הכסוי התחתון הביא את הטומאה מתחת ארובה התחתון להבית. ומדהכסוי אמק\"ט. חוצצת שלא תתפשט הטומאה להעלייה. ולפיכך מה שיש בהעלייה אפי' נגד הטומאה שבעלייה טהור. מיהו כשנתן הכסוי רק בארובה שלמעלה. הבית כולו טמא. דהכסוי שבארובה העליון מביא הטומאה מתחת הארובה להבית [וכזיזין לקמן פט\"ו מ\"ה] אבל מה שבעליה. רק נגד הטומאה שלמטה טמא. וזה רק כשקדמה טומאה להדבר שמונח שם למעלה בארובה העליון וכמש\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ארובה שהיא בתוך הבית וקדרה נתונה תחתיה
שהקדירה מונחת למטה על קרקע הבית נגד הארובה:"
+ ],
+ [
+ "שאם תעלה
ר\"ל שהקדירה מונחת למטה. באופן שישוער שבאם תעלה הקדירה להוציאה דרך הארובה:"
+ ],
+ [
+ "אין שפתותיה נוגעות בארובה
שהקדירה תצא דרך הארובה ברווח. כך פי' הר\"ב. ול\"מ היה נ\"ל דר\"ל דנשער שאם נעלה הקדירה מכוון למקום הארובה לא יהיו חוד שפתות הקדירה נוגעות בתחתית שפת הארובה. וע\"י שפתות התחתונות אלה לא תוכל הקדירה לכנוס תוך חלול הארובה. אלא מיירי שאין שפתות הקדירה נוגעות בשפה תחתונה של הארובה. ועי\"ז כשתעלה הקדירה לתוך חלול הארובה. תשאר תחוב תוך חלול הארובה. ובכה\"ג דיינינן להקדירה כאילו דבוקה באמת בהארובה:"
+ ],
+ [
+ "טומאה בוקעת ועולה
דנהי דהוה כדבוקה בהמעזיבה עכ\"פ טומאה רצוצה היא תחתיה. ובוקעת לתוך הקדירה ולמעלה ממנה עד לרקיע. ורק מה שבתוך הקדירה אפי' שלא כנגד הטומאה טמא ואפי' מה שבתוכה לא נגע בהקדירה בפנים. אפ\"ה מדנטמאת הקדירה נטמא כל מה שבתוכה בחיבורין [כלעיל פ\"ט סי' ק\"ח]. אבל למעלה מהקדירה רק כנגד הטומאה טמא. אבל כל הבית שסביב להארובה. כולה טהור. דהואיל ואין הטומאה רחבה כרוחב חלול הארובה. נמצא שיש בהארובה אויר מפסיק בין האויר של בקוע הטומאה להחלול שבהבית תחת המעזיבה [ועפ\"ו מ\"ז ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "בוקעת ויורדת
ואף דבמכוון רוחב הקדירה כחלול הארובה הול\"ל גוד אחית שפת הארובה עד לשפת הקדירה. ונידן להטומאה כאילו מונחת בהמעזיבה [וכלעיל פ\"ו מ\"ד]. י\"ל מדעכ\"פ מונחת הטומאה רצוצה תחת הקדירה. דנינן לכל הרווח שבין הארובה להקדירה כאלו יש שם עמוד. והרי כשהטומאה תחת עמוד כזה ג\"כ בוקעת וכו' [כפ\"ו מ\"ו]. ואם הטומאה ממעל להקדירה או בתוכה. אע\"ג שבעיקר מקום הטומאה אינה רצוצה. עכ\"פ כיון דכלי אינה חוצצת. לפיכך בוקעת הטומאה להמקום רצוצה שתחת הקדירה. והו\"ל כמונחת הטומאה רצוצה תחת הקדירה [כך כתב הרא\"ש. ונ\"ל ראיה לדבריו מלעיל ספ\"ט ודלא כרתוי\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "טהור
דמדמכוונת הקדירה כרוחב חלול הארובה הו\"ל כאילו תחובה הקדירה בהארובה. והרי גבה נגד הטומאה ומצלת על כל מה שלמעלה מהכלי. דלא דמי לסוף פ\"ט. דכשיש טע\"ט אויר בין שולי הכ\"ח לקרקע שהטומאה שם. דכל מה שלמעלה נגד תחתית הכלי טמא. הכא שאני שמחוברת הכלי עם דפנות אהלים. ופשוט שאינו מציל הכא רק אוכלים ומשקין וכ\"ח [כלעיל פ\"ה מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "הכל טמא
תחתיה ותוכה וע\"ג וכל הבית דמדנטמא הכלי לא מהני דפנות אהלים [כפ\"ה מ\"ג] וא\"כ בקעה טומאה לתחתיה. ומדגבוה טפח. נטמא כל החלול ההוא ומטמא גם למעלה ולמטה. נגד כל תחתית הכלי ומשם התפשטה הטומאה גם להבית:"
+ ],
+ [
+ "היתה נתונה
הקדירה:"
+ ],
+ [
+ "בצד האסקופה
שעומדת בחוץ סמוך להמפתן:"
+ ],
+ [
+ "היא נוגעת במשקוף פותח טפח
ר\"ל שנשער שאילו נעלה הקדירה. יהיה טפח מרוחב דופן הקדירה. נוגע בצד המשקוף שבחוץ. ולרבותא נקט הכא דאע\"ג דבכה\"ג מחשבה כמחובר למשקוף הבית. וסד\"א דבכה\"ג לא תהא טומאה בוקעת בו. דכמעזיבת הבית חשיבה קמ\"ל. מיהו בהיתה מהארץ גבוה טפח. ודאי דדוקא בשנוכל לשער שכשתעלה תגע טפח בהמשקוף מיירי. דאל\"כ לא מחשב אויר שתחתיה כמעורב עם אויר הבית. וכסיף מתני' דידן [והר\"ש והר\"ב פירשו שנשער שאם תעלה יהיה רוחב טפח מחלול הקדירה נוגע בתחתית המשקוף]:"
+ ],
+ [
+ "טומאה תחתיה
רצוצה. דהרי באינה גבוה טפח מהארץ מיירי:"
+ ],
+ [
+ "או על גבה
לר\"ש והר\"ב הנ\"ל. היינו למעלה מהקדירה שלא תחת המשקוף:"
+ ],
+ [
+ "בוקעת ויורדת
הכל כלעיל סי' מ\"ב דדא ודא אחת היא. והא דלא נקט ברישא דמ\"ו וברישא דמ\"ז. היאך יהיה הדין כשהטומאה בבית כדנקט בסיפא כשגבוה מהארץ טפח. ה\"ט משום דהכא דהקדירה יושבת על הארץ פשיטא דכשהטומאה בבית. אינה מתפשטת כלל לתחת הקדירה או לתוכה או ע\"ג. משום דהקדירה הרי עומדת כולה מבחוץ רק סמוך לאסקופה:"
+ ],
+ [
+ "תוכה וגבה טהור
תחתיה והבית טמא. משום דמעורבין חלול שתחתיה עם חלול הבית. ותוכה וגבה טהור דכמחוברת במשקוף דיינינן לה. ומצלת עם דפנות אהלים. וכלעיל בטומאה תחת הארובה:"
+ ],
+ [
+ "בתוכה או על גבה הכל טמא
דכיון דנטמאת הכלי כלי טמא אינו מציל אפי' עם דפנות אהלים. והכל כלעיל סי' מ\"ד:"
+ ],
+ [
+ "
רק שישוער שאם תעלה לא תהיה נוגעת רק פחות מטפח:"
+ ],
+ [
+ "או מודבקת בשקוף
ר\"ל או אפי' באמת דבוקה בצד המשקוף אבל רק פחות מטפח. ובשניהן מיירי שגבוה מהארץ טפח:"
+ ],
+ [
+ "טומאה תחתיה אין טמא אלא תחתיה
דאע\"ג שאינה דבוקה למשקוף טפח. דינה כדפנות אהלים לחוץ בין מעלה למטה. ומצלת על מה שבתוכה ושע\"ג. דהרי אפי' כשאינה דבוקה כלל להכותל. כל שאין שפתה מרוחק מהכותל טפח חוצצת. וככפישה שע\"ג יתידות [ספ\"ה]. ואפ\"ה כיון דאין מודבק להמשקוף טפח. לא מחשב חלול שתחתיה כמעורב עם חלול הבית. ואין טומאה מתפשטת מתחת זה לתחת זה [הרא\"ש ועמ\"ש בס\"ד פי\"ב בבועז סי' ז']. וקיצר התנא בכל הסתעפות דין זה. משום דממילא משתמע. דבטומאה בבית אין טומאה מתפשטת משם לתחתיה ג\"כ מהך טעמא. דהרי אין דבוקים יחד בפותח טפח. וכ\"כ בטומאה ע\"ג או בתוכה. ג\"כ פשיטא דכיון דבקעה לתוכה ונטמא הכלי. הרי כלי טמא אינה מצלת אפי' עם דפנות אהלים כלעיל סי' מ\"ד. וא\"כ גם תחת הכלי נטמא ולפיכך כל כנגד הכלי תחתיה או ע\"ג או בתוכה הכל טמא. כלעיל סי' נ\"ב. אבל אם נשער שכשתעלה הקדירה תהיה כולה מופלגת טע\"ט מהמשקוף אז הו\"ל כעומדת באויר ולהכי כשיש אויר טפח תחתיה וטומאה שם או בתוכה או ע\"ג. תחתיה וע\"ג כל כנגד תחתית הכלי טמא [כלעיל ספ\"ט]. אבל הבית ודאי טהור שהרי יש אויר מפסיק בין חלול שתחתיה לחלול הבית. ובטומאה לא אמרינן לבוד. ובטומאה בבית רק הבית טמא. שהרי אין מעורבין כלל:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הבית שנסדק
שנסדק גגו על פני כולו. באופן שנחלק הגג לב' חלקים ע\"י זה הסדק חלק א' סמוך לפתח. וחלק האחר לפנים. באופן שאין אדם שעומד תחת החלק ההוא יכול להגיע להפתח רק כשיעבור דרך הסדק שהוא לרוחב הבית:"
+ ],
+ [
+ "טומאה בחוץ
ר\"ל תחת חצי הגג שסמוך להפתח:"
+ ],
+ [
+ "כלים שבפנים טהורין
דהרי בטומא' לא אמרי' לבוד לחומרא [כסוכה די\"ח א']. ואע\"ג דלעיל [רפ\"ד] אמרי' שאם אין בין המגדל להקרקע או בינו לכותל או בינו לתקרה פתוח טפח אין טומא' נכנסת לשם אלמא דגם בטומאה אמרינן לבוד. היינו רק לקולא אמרי' לבוד. גם בטומאה [ותמוהין בזה דברי רטו\"ז [יו\"ד שע\"א סק\"ה] שכ' שאפי' לחומרא לא אמרינן לבוד בטומאה משמע דכ\"ש לקולא והרי קמן דלקולא גם בטומאה אמרינן לבוד]. וא\"כ דאין כאן לבוד. הו\"ל חלק הפנימי כרשות בפ\"ע. ואין דרך טומאה להכניס:"
+ ],
+ [
+ "כלים שבחוץ בית שמאי אומרים עד שיהא בסדק ארבעה טפחים
אי\"ל משום דכך הוא השיעור להוצאת המת [כפ\"ג מ\"ו] ויכול להוציא המת דרך הסדק. ליתא דהרי הכא לאו דוקא במת שלם מיירי דהרי סתם טומאה תני. אלא ה\"ט דב\"ש דמצרכי שיפסיק סדק רחב ד\"ט מדחשוב שיעור מקום בכל דוכתא:"
+ ],
+ [
+ "בית הלל אומרים כל שהוא
בתוספתא מפרש דהך כ\"ש היינו דעכ\"פ צריך שיהיה הסדק רחב כעובי חוט המשקולת. דאז אינו יכול תו לקבל עליו מעזיבה בינונית:"
+ ],
+ [
+ "אכסדרה
עי' לעיל [פ\"ו מ\"ב] שהוא כעין תקרה הבולטת מאמצע גובה כותלי הבית כלפי הרחוב אלטאן בל\"א. וכל הבתים פתוחים לאויר שתחתיו. והוא פרוץ מג' רוחות:",
+ "בין שנסדק לארכו או לרחבו והכי דייק דלעיל נקט פנים וחוץ. והכא נקט זה ושני. והא דלא פליגי הכא כבמשנה א'. ה\"ט משום דהכא כל חלק פתוח מן הצד. אין מוכרח לומר דסוף טומאה לצאת [ורותוי\"ט כאן כתב בשם רכ\"מ דאכסדרה סתום מג' רוחות. ותמוה מאד דא\"כ מה בין זה לבית שבמשנה א' וגם ארתוי\"ט ק' היאך לא העיר עליו בזה]. וה\"ה דהוה מצי למנקט בית שנסדקה התקרה מאמצע משקוף הפתח עד כותל הפנימי. דהרי גם בכה\"ג יכול להוציא הטומאה מכל חלק דרך חצי הפתח שבראשו אלא שלא רצה תנא להאריך:"
+ ],
+ [
+ "נתן את רגלו או קנה מלמעלן
קאי גם על כל הסדקים שנזכרו במשנה א'. ונ\"ל דנקט רגלו לרבותא דרישא אף דמק\"ט ואינו חוצץ. אפ\"ה מערב הטומאה למטה הימנו. ונקט קנה לרבותא. דאף דקנה אמק\"ט וחוצץ בפני הטומאה. אפ\"ה אינו מערב ב' האוירים שמזה ומזה כשמונח למטה רק כשגבוה מהארץ טפח. ומיירי הכא שהניח אורך הקנה לאורך הסדק ונמצא שב' חלקי התקרה שמזה ומזה להסדק נוגעים אהדדי ברוחב טפח. [אבל אי\"ל דמיירי שהניח אורך הקנה לרוחב הסדק ליתא דא\"כ מדלא נגעו ב' חלקי התקרה אהדדי רק ע\"י רוחב הקנה שאין ברחבה טפח. לא התערבו ע\"י נגיעה זו ב' האוירים. דכל טומאה אינה מתפשטת לצדדים דרך מקום שאין בו רוחב טפח. כדקאמרינן בטומאה תחת קורה שאינה רחבה טפח. שאינה מתפשטת ממקומה [פי\"ב מ\"ו]. ולא עוד אלא אפי' כשהטומאה והטהרה כל א' מהן מונח תחת אהל שהוא טע\"ט ורק שב' האהלים נוגעין זב\"ז בפחות מטפח אין טומאה מתפשטת מזה לזה. כדחזינן בטבליות שנוגעות זב\"ז בקרנותיהן פחות מטפח. אם טומאה תחת א' מהן. תחת האחרות טהור [כפט\"ו מ\"ב] וכ\"כ לעיל [ספ\"י] בקדירה דבוקה במשקוף פחות מטפח אין טומאה מתפשטת מתחתיה להבית ולהיפוך. ורק כשא\"א להוציא הטומאה רק דרך המקום שהוא פחות מטפח. אז גם במעורבים פחות מטפח סגי [כפי\"ד סי' ל\"ד] בב' זיזין ועליון עודף על התחתון פחות מטפח. אם טומאה תחת התחתון גם ביניהן טמא. ואילה\"ק לזה מדאמרינן כשהטומאה מונחת תחת שפוע אהלים במקום שאין בו פ\"ט שמתפשטת הטומאה משם לתחת האהל ולהיפך [כפ\"ז מ\"ב]. ואמאי והרי אין תחת שפוע האהל טפח. והיאך תתפשט הטומאה מתחתיו להבית. י\"ל התם שאני דשפוע אהל כאהל דמי ובטל לגביה. וכמונח הטומאה תוך האהל דמי. דלא גרע מטומאה שמונחת רצוץ בתוך כותל הבית. דאע\"ג דהטומאה כולה מובדלת מאויר הבית אפ\"ה מדמונחת מחצי עובי הכותל ולפנים נדונית כמונחת תוך הבית [כפ\"ו ריש מ\"ג]. ומה\"ט נמי כשזיז סובב הבית. ויש רוחב טפח תחתיו. ורק שפתוח תחתית הזיז להבית רק ברוחב ג' אצבעות דכשהטומאה בהבית. תחת הזיז טמא. אף שיכול להוציא הטומאה שלא במקום הזיז שע\"ג הפתח. עכ\"פ כל שתחתית הזיז כחור שבכותל שפתוח לבית דמי דכתוך חלול הבית נחשב וטמא [כפי\"ד מ\"ד. ועי' פי\"ב בועז סי' ז']:"
+ ],
+ [
+ "עירב את הטומאה
אפילו כשהטומאה בחוץ וכלים בפנים או כשהטומאה בחלק א' מאכסדרה שנסדק אפ\"ה נטמאו כל הכלים:",
+ "שארכה מול אורך הסדק שבתקרה:"
+ ],
+ [
+ "אינו מביא את הטומאה עד שיהיה גבוה מן הארץ פותח טפח
דביש חלול טפח תחתיה. אפילו נימא גוד אחית שפת הסדק ונידון כאילו התקרה משתפעת ויורדת עד הקנה ונמצא שיש מחיצה בין ב' החלקי' שבין ב' צדדי הסדק עכ\"פ הרי יש טפח אויר תחת מחיצה זו ודרך שם מתפשט' הטומאה מחלק לחלק שבצדו. אבל כשאין בין הקנה להקרקע טפח. אמרינן גוד אחית שפת הסדק עד הקנה. ונמצא מחיצ' שלימה בין ב' החלקי' שבבית. [ורתוי\"ט כ' בשם מהר\"ם דהו\"ל טומאה רצוצה. ואני בער ולא אדע מה ענין לטומאה רצוצה לכאן]:"
+ ],
+ [
+ "סגוס עבה
חתיכת בגד צמר עב פלייש טוך בל\"א. והוא עב הרבה:"
+ ],
+ [
+ "וכופת עבה
בול עץ עב קלאטץ בל\"א. ונקט סגוס לרבותא דאע\"ג שמק\"ט אפ\"ה אפשר שיביא הטומא'. ונקט כופת לרבותא דאף שאמק\"ט אפ\"ה אפשר שלא יביא הטומא':"
+ ],
+ [
+ "אינן מביאין את הטומאה
במונחים תחת הסדק. אע\"ג שעבים הרבה וגם רחבים הרבה. אפ\"ה אין מביאין הטומא' מחלק א' שבבי' להחלק שבצדו. רק ביש אויר טפח בין תחתון לארץ. ולא אמרינן דחלק התחתון של הסגוס והכופת כליתא דמי:"
+ ],
+ [
+ "עד שיהיו גבוהים מן הארץ פותח טפח
ר\"ל עד שיהא אויר טפח בין תחתיתן לארץ. אז דרך שם באה הטומאה מחלק לחלק. מדמעורבין ב' האהלים יחד ע\"י אהל טפח שתחת הסגוס [כלעיל סי' ט]:"
+ ],
+ [
+ "קפולים זו על גבי זו
ר\"ל ואם קיפל טלית בכמה קיפולין זה ע\"ג זה. והניח טלית מקופלת זו במקום א' למטה נגד הסדק שבתקרה [והר\"ב פי' שהניח כמה כלים מקופלין זע\"ז. ובמחכ\"ר לאו בדיוקא כתב כן. וכי גרע מאדם בסיפא שהוא גוף א']:"
+ ],
+ [
+ "אינן מביאות את הטומאה
באין אויר טפח בין תחתית כל הקיפולין לארץ:"
+ ],
+ [
+ "עד שתהא העליונה גבוה מן הארץ פותח טפח
דאע\"ג שאין תחת הקיפול התחתון אויר טפח עכ\"פ מדלא אמרינן גוד אחית פי תקרה רק עד קיפול העליון. שאין הפסק בינו לתקרה. והרי הקפולין התחתונים שסמוכים לקרקע מדמק\"ט אינן חוצצים וכליתנהו דמי. והרי כל הקיפולין התחתונים עבים טפח יחד והו\"ל כיש אויר טפח תחת הקיפול העליון. שעי\"ז האויר הו\"ל ב' האהלים שבב' צדדי הסדק כמחוברים שם. ודרך האויר הזה באה הטומאה מאהל לאהל:"
+ ],
+ [
+ "היה אדם נתון שם
למטה נגד הסדק שבתקרה:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים אינו מביא את הטומאה
דאף דאדם ודאי חלול הוא. ואע\"ג שמלא בני מעים. מ\"ש מקיפולי טלית לעיל. י\"ל דהכא שאני דס\"ל אהל בידי שמים לא שמיה אהל. ולהכי הו\"ל גוף האדם כסגוס וכופת עבה לעיל. שאינו יוביא הטומאה עד שיהא בינו לארץ אויר טפח:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים אדם חלול הוא והצד העליון מביא את הטומאה
דמדהוא חלול חשבינן ליה כקיפולין לעיל. והרי אדם וכלים נעשין אהל לטמא אבל לא לטהר [כרפ\"ו]. ולהכי אין צדדי האדם סותמין החלול שתחת צד העליון שבו. אלא צד העליון שבו מערב ב' האהלים שבב' צדדי הסדק. [ונ\"ל דה\"ה בהניח תחת הסדק כלי שחלול תוכו טע\"ט. והוא מוטה על צדו באורך טפח נגד הסדק שלמעלה לכ\"ע צד העליון שגבוה מהארץ טפח מביא הטומאה. ותחתית הכלי אינו חוצץ. ורק נקט אדם לאשמעינן פלוגתא דב\"ש וב\"ה דבאדם לבד פליגי ב\"ש]."
+ ],
+ [
+ "היה משקיף בעד החלון והאהיל על קוברי המת
ר\"ל על המת:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים אינו מביא את הטומאה ובית הלל אומרים מביא את הטומאה
להחדר שהמשקיף היה שם. וב\"ש לטעמייהו דס\"ל דחלול שתוך האדם לא מקרי אהל מדהוא מלא בני מעים [ועי' מ\"ש בס\"ד ספ\"ד דעדיות]. ולא דמי לקיפולין הנ\"ל שמופרדין ועומדין. וב\"ה לטעמייהו דס\"ל דצד העליון מביא את הטומאה. וכאילו יש חלול תחתיו עד החלון. ודרך שם באה הטומאה לבית. וקמ\"ל רישא דהיינו משנה ג' לרבותא דב\"ה. דאע\"ג דאין אויר תחתיו בשום דוכתא דהרי מונח שטוח על הארץ. אפ\"ה ס\"ל לב\"ה דנעשה אהל. וקמ\"ל הכא משנה ד' לרבותא דב\"ש דאע\"ג דבאמת האהיל על המת ועל החדר. אפ\"ה כיון דמפסיק בין ב' האוירים המקום שדבוק גוף המשקוף בהחלון אינו מביא טומאה מזה לזה:"
+ ],
+ [
+ "שהם מביאין את הטומאה
משום דהבגד או האדם העליון הרי הן גבוהים טפח מתחתית החלון. א\"כ נעשין אהל להביא טומאה תחתיהן. והאדם התחתון מדמק\"ט. מחשב כאילו אינו סותם האהל ההוא. והתפשטה הטומאה תחת העליון מבחוץ לתוך הבית גם לב\"ש דדוקא חללו שבתוכו לא מחשב אהל אבל כל גופו הוה כסגוס עבה לעיל:"
+ ],
+ [
+ "היה מוטל על האסקופה
שהיה מוטל מקצת גוף האדם מבחוץ ומקצתו בפנים בין שהאסקיפה בולטת מהקרקע טפח נמצא שיש אויר טפח תחת האדם בחוץ ובפנים. ובין שהאסקופה שוה עם הקרקע. והאדם שטוח עליה:"
+ ],
+ [
+ "והאהילו עליו קוברי המת
ר\"ל שנושאי המטה האהילו המת על בטן האדם שמונח על האסקופה:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים מביא את הטומאה
דלב\"ש אף שיש אויר טפח תחת חלק האדם שבחוץ מהאסקופה. ונמצא שגם לשטתייהו עכ\"פ נטמא האויר שתחת האדם. מדהאהיל עליו המת. דהרי גוף האדם אינו חוצץ. עכ\"פ הרי האויר ההוא שתחתיו בחוץ אינו מעורב עם האויר שבבית שהרי גוף האדם מונח על האסקופה ואין אויר טפח בין האדם להאסקופה. ולפיכך אין הטומאה באה מתחת האדם בחוץ לתחת האדם בפנים. וב\"ה ס\"ל דצד העליון של אדם חשבינן ליה כאילו יש חלל תחתיו טפח. ולהכי אפי' כשהאסקופה אינה בולטת מהקרקע אפ\"ה חשבינן להאדם ששטוח עליה קצתו בחוץ וקצתו בפנים כאילו כולו יש חלול תחתיו בין בחוץ ובין על האסקופה ובין בפנים ונמצא שכשהאהיל המת על החלול שבחוץ ונטמא כל האויר שתוך החלול ההוא התפשטה משם הטומאה לתוך הבית ונטמא הבית. וג\"ר דהא דאצטריך למתני פלוגתייהו במ\"ד ובמ\"ה. והרי היא היא. די\"ל דנקט משנה ד' לרבותא דב\"ש. דאע\"ג דהטומאה למטה מהאדם וכבר יש אהל טמא תחתיו. אפ\"ה לא אמרינן שהרווח שבתוך חלול האדם מערב רווח האהל הטמא שתחתיו עם הרווח שתוך אהל הבית. אע\"ג שכבר התחילה הטומאה להתפשט תחת האדם. והדר תו ונקט משנה ה' לרבותא דב\"ה. דאע\"ג שהטומאה למעלה מהאדם והרי בכה\"ג אין כאן שום אהל טמא תחת האדם. אפ\"ה מתחלת טומאת האהל להתפשט מתוך חלול שבתוך גוף האדם. ומשם לתוך הבית:"
+ ],
+ [
+ "הטומאה בבית
והאדם חי מוטל על האסקופה מקצתו בפנים ומקצתו בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "והאהילו עליו טהורין
על מקצתו שבחוץ:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל מטמאין
כילהו לטעמייהו. דלב\"ש כיון דלא נחשב גוף האדם כחלול. אין טומאה שבבית באה לתחתיו. ולפיכך המאהילין עליו בחוץ טהורים. ולב\"ה באה טומאה שבבית לתחתיתו שם. ומשם התפשטה גם לתחתיתו שבחוץ והו\"ל כאילו ישנה לטומאה שם תחתיו וגופו שמק\"ט אינו חוצץ. ולהכי נטמאו המאהילין עליו שם. וקמ\"ל תו הך בבא לרבותא דב\"ה דאע\"ג דהטהורים לא היו בשום אהל. דהרי בחוץ היו. אפ\"ה נטמאו ע\"י הטומאה שבאהל:"
+ ],
+ [
+ "ומת הכלב
דאילו היה הכלב חי כל טומאה בליעה אינו מטמא כסוף מקואות. ולהכי בכה\"ג אפי' היה הכלב כולו תוך הבית ובשר המת בבטנו היה הבית טהור [ועי' מ\"ש בס\"ד כלים רפ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ומוטל על האסקופה
ומיירי שאין המשקוף מגיע עד ממעל למקום הטומאה שבתוך בטן הכלב אלא שצואר הכלב מונח תחת המשקוף ופיו לפנים. והטומאה מונחת תוך בטן הכלב תחת אויר השמים:"
+ ],
+ [
+ "ר' מאיר אומר אם יש בצוארו פותח טפח
ר\"ל שיש בהיקף צוארו ג' טפחים ואז יש בעובי רחבו טפח:"
+ ],
+ [
+ "מביא את הטומאה
דאע\"ג דאין תוך חלול הצואר טפח. עכ\"פ ס\"ל חוקקין להשלים [כשבת ד\"ז ב'] ונמצא שצד העליון של הכלב מאהיל על הטומאה שבתוך גופו שמבחוץ ומתפשטת הטומאה דרך פיו לתוך הבית. והרי בהמה וחיה שמתו מביא הטומאה ואינו חוצץ [כפ\"ח סמ\"ג]. ונ\"ל לכאורה דהא דנקט פיו וצוארו לפנים ה\"ה באחוריו לפנים. דאף דאי\"ל כ\"ש באחוריו לפנים מדסוף טומאה לצאת דרך שם. דליתא. דכיון דהשתא שמת הכלב אין סוף טומאה לצאת דרך שם. ותו דאפי' אי ניזל בתר סופו לצאת בעוד הכלב חי. הרי כשיצא הטומאה דרך שם יהיה כבר כמעוכל ולא יטמא [כתענית כב\"ב]. אלא י\"ל דנקט צוארו ופיו לפנים. משום דבו יש תנאי אם יש בו כדי לחטוט פותח טפח. משא\"כ באחוריו לפנים פשיטא שיש בו עובי לחטוט פ\"ט. מיהו רבא\"ו לא כ' כן אלא צוארו לפנים דוקא נקט. ולא זכיתי לידע טעם לחלק:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר רואין את הטומאה
ר\"ל לא כדבריך שאמרת שאין רואין ומשגיחין על הטומאה אם תוכל להתפשט דרך חלול הצואר. רק רואין ומשגיחין על עובי הצואר. אלא אני אומר רואין את הטומאה אם תוכל להתפשט דרך הצואר. וכגון שיש בחלול הצואר טע\"ט. אז מתפשטת הטומאה מתוך בטן הכלב שבחוץ דרך הצואר גם לתוך הבית. ואם לאו. שאין בחלול הצואר טע\"ט. הבית טהור. דס\"ל אין חוקקין להשלים [ובחולין קכ\"ו א' ל\"ג מלות את הטומ' רק ר' יוסי אומר רואין ואעפ\"כ ר\"ל כפירושינו הנ\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "מכנגד המשקוף ולפנים
מלתא אחריתא היא. דפליג בה נמי ר\"י אדר\"מ. דלר\"מ כשפיו לפנים טמא אפי' כשפיו מן השקוף ולחוץ דהיינו מחוץ לנקישת הדלת. ולהכי קאמר ר' יוסי גם בהא פליגנא עלך. דהא דקאמינא דכשיש בחלול הצואר טפח טל טפח דהבית טמא זהו דוקא כשפיו מונח מהשקוף ולפנים. [וק\"ל ממ\"נ היכא איירי. אי בשיש משקוף ממעל למול פה הכלב. אמאי מטהר ר' יוסי כשפיו מהשקוף ולחוץ. ואמאי וכי גרע שקוף ולחוץ מקדירה שעומדת למטה אצל האסקופה בחוץ. שאם תעלה תגע במשקוף פ\"ע דנתערב טומאה שתחתיה עם אויר הבית [כלעיל ספ\"י]. וכ\"ש הכא דמדיש משקוף ממעל למול פה הכלב. הרי אויר הטמא שבתוך חלול הכלב מעורב להדיא עם חלול אויר הבית. והיאך לא תתפשט הטומאה מתוך אהל אחד לחבירו כשפתוחים זל\"ז. ואי אין משקוף ממעל למול פה הכלב היכ' מטמא ר\"מ גם במונח פה הכלב מהשקוף ולחוץ. הרי אין אויר של תוך חלול גוף הכלב. מעורב כלל עם אויר של תוך הבית. י\"ל דלעולם דמיירי בשיש משקוף ממעל למול פה הכלב ואפ\"ה מטהר ר' יוסי כשפיו מהשקוף ולחוץ. ולא מחשב משקוף ותקרת הבית כאהל הפתוח לאהל. דמיירי שמהשקוף ולחוץ אין אויר טפח תחתיו. ולפיכך לא מחשב כלל אהל. וגם לאויר שתחת תקרת הבית לא נצרפו. מדמובדל ממנו ע\"י סי' השקוף ולפיכך נידון האויר שתחת השקוף ולחוץ כאויר שתחת השמים וא\"כ הטומאה שבתוך גוף הכלב אינו נמשך דרך חלול הצואר שמונח מהשקוף ולחוץ לטמא חלול הבית. דהרי מובדל חלול גוף הכלב שהטומאה בתוכו מחלול שתוך הבית ע\"י שקוף ולחוץ שנידן כאויר ודו\"ק. ואל תתמה דהרי מצינו בת בוקתא לקמן [פי\"ד מ\"ד] בזיז שמסבב מבחוץ כל הבית ואוכל בפתח ג' אצבעות דבטומאה תחת הזיז קיי\"ל התם כר' יהושע. דאין הטומאה נמשכת מתחת הזיז לתוך הבית. דרך זיז ג' אצבעות שע\"ג הפתח. והרי זה ממש כענינינו דטומאה שתוך חלול גוף הכלב. הוא כעין טומאה שתחת הזיז והחוץ מהשקוף דהכא דמי ממש לזיז גא\"צ שממעל לפתח דהתם. ולפיכך כמו דהתם לא נתערבו ב' האהלים ע\"י האהל פחות מטפח כ\"כ הכא. [ועמש\"ל סי' ז']. אח\"כ מצאתי קצת רמז מפלפול זה בתוס' [חולין קכ\"ו א' ד\"ה אנן]. אבל אילה\"ק הרי גם בשפה הכלב מהשקוף ולפנים. עכ\"פ כיון שגוף הטומאה מונחת תוך חלול הכלב בחוץ. נימא אין דרך טומאה להכניס לתוך הבית. הא בורכא. דזהו דוקא בשמבדיל בין אהל פנימי לחיצון דלת נעול. אבל בשפתוחים האהלים זל\"ז מתפשטת מעצמה הטומאה גם מאהל החיצון להפנימי [ועי' לעיל פ\"ג מ\"ז. ופ\"ד מ\"ב וג']:"
+ ],
+ [
+ "הבית טהור
ואילה\"ק דיוקא דרישא וסיפא אהדדי. דברישא משמע. דהא אם פיו על שקוף עצמו טהור. ובסיפא משמע איפכא. י\"ל דבכל כה\"ג אמרינן נעשה דיוקא דרישא כמפורש בסיפא [כקידושין דה\"ב]. ונ\"ל דע\"כ הכא ה\"ט משום דטומאה זו רק מדרבנן היא. דמדאורייתא לא מחשב פתח רק בעשוי לכניסה ויציאה [כשבת קמ\"ו א' וכלעיל רפ\"ה] להכי נמי מקלינן בפיו אשקוף גופי'. מיהו כל זה בשחלול הצואר פתוח טע\"ט. מתפשטת משם הטומאה להבית כשפיו לפנים מהשקוף. אבל באין בו חלול טפח. דוקא כשהמקום שבכלב שהטומאה שם בתוכו. כולו תוך הבית. אז הבית טמא. דאפי' נימא דלא ס\"ל לר\"י דטומאה רצוצה שבתוך הכלב בוקעת ועולה. ותתפשט תחת תקרת הבית. אפ\"ה כיון דבשר הכלב שמת אינו חוצץ [כפ\"ח מ\"ג] הו\"ל כמונחת הטומאה להדיא תוך הבית:"
+ ],
+ [
+ "הבית טהור
אף כשפיו מהשקוף ולפנים. דהו\"ל כמונח תחת תקרת הבית. ומיירי כשאין חלול הצואר פתוח לבית טע\"ט [ועי' תוס' חולין קכ\"ו א' ד\"ה אנן]:"
+ ],
+ [
+ "הבית טמא
משום דבית הרעי לפנים. אף שאין בו פתח טע\"ט. הרי דרך טומאה לצאת שם. ולרבנן עכ\"פ מדגם פיו פתוח. והוא לחוץ. אדרבה אמרינן אין דרך טומאה להכניס להבית. דהרי משמת הכלב לא תצא הטומאה דרך שם מעצמה. וגם כשהיה הכלב בעודנו חי מוטל שם. גם כן הבית טהור. דמלבד שטומאה בלוע אינו מטמא [כחולין ע\"א א'] הרי בל\"ז אין דרך טומאה לצאת דרך בית הרעי רק כשתהיה מעוכלת. להכי עדיף טפי מיכול לשרפו במקומו או להוציאו לחצאין. דהרי מוכרח כן. להכי לכ\"ע אינו מביא הטומאה להבית [וכמש\"ל בס\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה בן בתירה אומר בין כך ובין כך
בין שיש בעובי הצואר טפח או לא. ובין שפיו או בית הרעי לפנים. ס\"ל בכולהו גווני דהבית טמא. דבפיו לפנים ס\"ל אף דרך כניסתה מוציאה טומאתה. או משום דלפעמים מקיא הכלב דרך פיו מה שאכל. וכ\"ש כשבית הרעי לפנים. הרי דרך הטבע להטומאה לצאת דרך בית הרעי [כל זה מרש\"י שם]:"
+ ],
+ [
+ "כמה תשהה במעיו
בשר המת במעי הכלב קודם שימות. שיהא נחשב גם אחר מיתת הכלב כמעוכל. ולא יטמא:"
+ ],
+ [
+ "שלשה ימים מעת לעת
שכך הוא עיכול של כלב שהוא מאוחר משאר ברואים [כשבת קנ\"ה ב']:"
+ ],
+ [
+ "בעופות ובדגים
ה\"ה בשאר בהמה רק נקט עופות ודגים לרבותא דריב\"ב מדקיי\"ל כוותי':"
+ ],
+ [
+ "בעופות ובדגים
וה\"ה בכל בהמה [כפרה פ\"ט מ\"ה] והכי קיי\"ל לענין טומאה [רמב\"ם טו\"מ פ\"כ ה\"ד ועי' מ\"ש בס\"ד פ\"א דבכורות סי' י\"ד]. ודוקא בעוד המאכל במעיו. אבל ביצאו דרך בית הרעי אפי' קודם זמן הנ\"ל. הבשר טהור והעצמות בטומאתן [רמב\"ם שם]:"
+ ],
+ [
+ "החדות
הוא דות. דהיינו שבנוי ע\"ג קרקע חלקה כעין בור [עי' לעיל פ\"ה סי' ל\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ומנורה בתוכו
מונח תוך הדות ויש מת בבית:",
+ "הוא כעין פרח ממתכות שעושין בראשה לקישוט. כעין שקדיה ופרחיה שבמטרה שבביהמ\"ק:"
+ ],
+ [
+ "שלה יוצא
נ\"ל דהאי יוצא אין ר\"ל שהפרח מתפשט להלאה מחיצונית כתלי הדות. דבכה\"ג ודאי דלכ\"ע היה נטמאה המנורה מדקצת ממנה הוא באהל המת דגם בהאהיל המת על מקצת האדם או על מקצת הכלי נטמא [רמב\"ם פ\"א מטו\"מ הי\"א ועי' לקמן סי' נ']. אלא ר\"ל שהפרח בולט מתוך חלול הדות וחוזר ומתפשט לצדדים רק על שפת הדות:"
+ ],
+ [
+ "וכפישה נתונה עליו
ר\"ל שסל שמחזיק מ\"ס שאינו מק\"ט מכסה פה הדות וגם שפתו ונמצא שהסל זה מכסה גם הפרח. רק שהפרח נראה שמפסיק בין שפת הכפישה לשפת הדות. וכ\"ש כשנסר חלק או דלת שבדות. סותמין פה הדות שמצילין מה שתוך הדות. ורק לרבותא נקט כפישה דאע\"ג שהיא כלי מצלת מה שתוך הדות [כפ\"ה מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "וכפישה עומדת על פי החרות
שאין המטרה מעכב שלא תפול הכפישה לתוך הדות. דאל\"כ לא היתה הכפישה מצלת על מה שבתוך הדות. דהרי הדות והכפישה רק משום אהל מצילין על מה שבתוכן והרי אהל שעומד ע\"י אדם וכלים אינו מציל [כלעיל רפ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים החדות טהור
דכל מה שבחדות ניצל מטומאת מת שבבית ע\"י סתימת הכפישה עם דפנות האהל. דהיינו דפנות הדות. ומיירי שאין בהפרח עובי טפח דאם היה בו טפח הרי טומאה נכנסת דרך שם לתוך הדות. ואע\"ג שהפרח סותם הטפח ההוא. הרי הפרח הוא מק\"ט. וכל המק\"ט אינו חוצץ בפני הטומאה:"
+ ],
+ [
+ "ומנורה טמאה
מפני מקצת הפרח שנראה תוך הבית. ואפ\"ה לא נטמא שאר דברים שבדות שלא נגעו בהמנורה. מדעכ\"פ היו עם המנורה באהל א' והרי אמרינן חרב כחלל. ליתא. דרק לענין שיחשב כלי שנטמא במת כאבי אבות. דהיינו כמת עצמו וכ\"כ כל הנטמא בהכלי צריך הזאה ג' וז' כהנטמא במת עצמו. אבל בטומאת אהל אדם כי ימות כתיב [ודלא כהר\"ש והר\"ב ועי' לקמן פי\"ב מ\"ד ופט\"ז מ\"א ועי' מ\"ש בס\"ד פ\"א סי' ו' ושם הארכנו]:"
+ ],
+ [
+ "בית הלל אומרים אף המנורה טהורה
דאע\"ג דנראה בהבית מהצדדים שבין הכפישה לכותלי הדות. עכ\"פ מדאין בולטת ויוצאת לתוך חלול הבית. כמונחת בדות דמי [כרפ\"ט דכלים וכן כתב הרמב\"ם פכ\"א מטו\"מ]. אבל בבולטת מחוץ לכותלי הדות. ומתפשטת לתוך אויר הבית. ודאי שנטמאה המנורה. דגם מקצת טהרה שהאהיל על מקצת מהשיעור טומאה נטמא [כפ\"ג מ\"ד ופ\"י מ\"א ורתוי\"ט שם ד\"ה מקצת ועי' עוד שם מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ומודים שאם תינטל המנורה וכפישה נופלת הכל טמא
מדנתמך הכפישה שהיא האהל ע\"י הפרח שהוא כלי ואפילו היה המנורה פשוטי כלי עץ ג\"כ כך דינו [כריש פ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "כלים שבין שפתי כפישה לבין שפתי החדות
הכא מיירי שאין הכפישה נופלת לתוך החדות. וכבר שמעינן כן במשנה ח'. רק קמ\"ל הכא רבותא דלא מבעיא ברישא. שרוב המנורה תוך הדות. אלא אפי' הכא שכל גוף הכלי מונח בין שפת הדות לשפת הכפישה אפ\"ה ניצל. מיהו אפשר דהכא מיירי באינן נראין כלל תוך הבית. כמחטין וצנורות שהן דקין והכפישה מכסה אותן לגמרי. וקמ\"ל דבכה\"ג גם ב\"ש מודו:"
+ ],
+ [
+ "אפי' עד התהום
ר\"ל לא מבעיא במונחים על שפתות הדות. די\"ל דכיון דמשתמש שם תשמישי הדות להכי כמונח תוך הדות דמי אלא אפי' הכלים המונחים למטה משפתות הכפישה ותחת כותלי הדות ממש. עד התהום. אפ\"ה נצולו. דאע\"ג דקרקע אהל המת טמא עד התהום. אפ\"ה כיון דהדות מכוסה גם כל קרקעיתו וקרקע שתחת כותליו הכל שייך לתוך הדות. ואין דינו כשאר קרקע שבאהל המת שטמא עד התהום [כפט\"ו מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "טהורים
ולא אמרינן דהו\"ל דות ככלי שאמק\"ט. והוא מכוסה ועומד באהל המת. דאמרינן גבה. דאע\"ג דאין הטומאה בוקעת לתוכה. עכ\"פ כל תחתית קרקעיתו טמא [עי' מחצצים סי' ט]. הכא שאני דהדות כאהל בפני עצמו חשבינן ליה וקרקעיתו בטל לגבה:"
+ ],
+ [
+ "טומאה שם
תוך הדות או על שפתו או תחת קרקעיתו:"
+ ],
+ [
+ "הבית טמא
דאפי' היה הכפישה מחובר לדות וסוגרו בצמ\"פ עכ\"פ מדאין להדות מקום אחר שתצא הטומאה דרך שם רק דרך הבית. לפיכך סוף טומאה לצאת דרך הבית [כפ\"ד מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "טומאה בבית
והדות מכוסה בכפישה כלעיל:"
+ ],
+ [
+ "טהורים
דמדיש ברווח ההוא טע\"ט נידון כדות דהו\"ל כאהל בפ\"ע ומציל. והרי כל אהל שתחת או בצד אהל המת. אפי' היה האהל ההוא סתום מכל צד היה החלול שבתוכו טהור. וכביב טע\"ט שבבית [פ\"ג מ\"ז סי' ע\"ג]. מיהו מיירי שאין המקום שמונחים שם הכלים פתוח טפח לבית. דאל\"כ היתה הטומאה מתפשטת לשם מהבית דרך הפתח ההוא:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו טמאים
דלא דמי לכלים שבכותלי מגדל דטהורים אף כשהטומאה בבית [כפ\"ד מ\"א]. דהתם כותלי המגדל אינן מחוברין בקרקע הבית. משא\"כ הכא הרי כותלי הדות מחוברים לקרקע הבית. והחללים שבתוך הכותלים שייכים טפי להבית יותר מלהדות. שגם הדות הוא מתשמישי הבית. ולהכי גם כשהוא מכוסה וגם הוא גדול מאד. די לו שיהא מציל מה שהוא בתוכו ממש. אבל לא שיציל גם על מה שבתוך החללים שבכתליו. ומה\"ט לא דמי נמי לטומאה רצוצה שבכותל הבית. דדיינינן בה דין מחצה על מחצה [כפ\"ו מ\"ג] דהכא שאני דכל הדות עם החללים שבכותליו הם תוך חללו של בית המת ומדאין בהן טע\"ט בטלים לגבי בית. מיהו גריעי הנך חללים שבכותלי הדות טפי מהכלים שמונחים טמונים בקרקע שתחת כותלי הדות. דכל הקרקע שתחת הדות שייך להדות טפי מלהבית אבל הנך חללים שבכתלי הדות להבית ודאי שייכים:"
+ ],
+ [
+ "אם היו כותלי החדות רחבים משל בית
כגון שראשי כותלי הדות הם תוך הבית ומתעקמין בשפוע מתחת כותלי הבית ולחוץ כזה או כזה? וכפישה נתונה ע\"פ הדות:"
+ ],
+ [
+ "בין כך ובין כך
אפי' הכלים מונחים בחללים שבכותלי הדות. ואפי' החללים אינן טע\"ט:"
+ ],
+ [
+ "טהורים
דמשום דכותלי הדות רחבים משל בית. אין כותלי הדות שייכים כלל להבית. אלא כחדר בפ\"ע דמי. ואף שפתחו הוא תוך הבית. הרי פתח זה סתום בכפישה ולפיכך גם מה שהוא מכותלי הדות תוך הבית לא שייכי להבית. אלא דמי ממש למגדל נעול שעומד כולו תוך הבית שהמת בתוכו. דכלים שבתוכו ושתוך כותלי כולן וטהורין [כפ\"ד מ\"א]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "נסר שהוא נתון על פי תנור
שכסה פה התנור עם לוח עץ. דלוח כזה אפי' פשוטי כלי עץ לא מקרי. מדאין עליו צורת כלי [ככלים פ\"ב מ\"ט ורמב\"ם פ\"ה מכלים ה\"א] ולפיכך חוצץ בפני הטומאה:"
+ ],
+ [
+ "חדש
ר\"ל שלא הוסק עדיין כל כך עד שיכול לאפות בו סופגנין. דתנור כזה ג\"כ אמק\"ט עדיין [ככלים פ\"ה מ\"א] ולפיכך הו\"ל כאילו מונח הנסר על חתיכת טיט וחוצץ הנסר בין הטומאה להטהרה. ואילו היה התנור ישן. הרי כלי הוא. ונמצא שהנסר נתמך להיות אהל ע\"י כלי. ואינו חוצץ [כרפ\"ו]. וכולהו משניות דפרקן במשנה א' ב' ג' כולהו מיירי שהתנור עומד באויר:"
+ ],
+ [
+ "ועודף מכל צדדיו בפותח טפח
שעי\"ז הו\"ל כל האויר שתחת הנסר כאהל. שתתפשט הטומאה שתחת א' מצדדי הבליטה. לכל האויר שתחת כל הבליטה סביב והנסר שע\"ג האויר הו\"ל ככל עליונו של אהל שחוצץ בין טומאה לטהרה שא' מהן למטה. וא' מהן למעלה מעליונו של אהל. ואילו לא היה הנסר בולט מכותל התנור רק פחות מטפח ממעל להטומאה. הרי אויר כזה לא מקרי אהל להביא הטומאה סביב. וגם לא היה עליונו של אהל כזה חוצץ בין הטומאה להטהרה. כשא' מהן למטה והשני למעלה. אלא הטומאה היה בוקע למעלה ולמטה כנגדו. וגם אם לא היה הנסר בולט רק מב' צדדים. טפח בכל צד. אף שבאותה צד שבולט טפח. חוצץ עליונו בין הטומאה להטהרה. עכ\"פ אין הטומאה שתחת צד א' מתפשטת לטמא הטהרות שתחת צד בליטה הב'. ואפי' היה תנור ישן באמצע [כמבואר במשנה ג] וכ\"ש הכא שהתנור חדש שאינו כלי מפסיק בין ב' האהלים שבב' צדדי התנור [ועי' בפרקן סי' מ\"ד ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "טומאה תחתיו
בשום מקום תחת בליטת הנסר:"
+ ],
+ [
+ "כלים שעל גביו
שממעל לנסר. אפי' כנגד הטומאה שתחת הנסר:"
+ ],
+ [
+ "כלים שתחתיו טהורים
דמדיש תחת הנסר אויר טפח. הו\"ל אהל. והנסר שאינו כלי חוצץ. מיהו כל מה שתחת הנסר. אפי' מה שתוך התנור נטמא דאף דהתנור אמק\"ט אפ\"ה מה שבתוכו הו\"ל כמוגבל בטיט בתוך אהל המת. דהרי הנסר מאהיל על כל שתחתיו ואין הטיט שבאמצע חוצץ. [וק\"ל מבית שחצצו בנסרים דבטומאה בבית כלים שבחצץ טהורים [כפט\"ו מ\"ד] וה\"נ נהוי האי כותל טיט שבאמצע כנסרים דהתם ויחצוץ. ודוחק לומר דהכא דמוקף מכותלי טיט מכל הצדדים דמי טפי לאוכל שגבלו בטיט. ליתא. דוכי ס\"ד התם בשעשה ד' מחיצות לחצץ סביב באמצע חלול הבית שלא יצילו על שבתוכן. וא\"כ מ\"ש כותלי טיט מכותלי עץ. וגם בכמה גובה המחיצה לא מחלקינן הכא והתם. וכ\"כ אין לחלק ולומר דהתם שאני שכבר היה המעזיבה בנוי. ואח\"כ עשה הכותל תחתיו שפיר חוצץ. משא\"כ הכא שמתחלה עשה כותל התנור. ואח\"כ הניח הנסר על ב' החללים. דהיינו חלול שבתוך התנור וחלול שבצדו. בכה\"ג אינו חוצץ ג\"כ ליתא. דאדרבה הכי אורחא לעשות תחלה מחיצות ואח\"כ המכסה שע\"ג. כדאמרינן בכה\"ג [ביצה ל\"ב סע\"ב] דמה\"ט מדורתא ביו\"ט מלמעלה למטה שרי ממטה למעלה אסור. אלא נ\"ל דהתם שאני שהעמיד הנסרים לשם מחיצה להכי חצצו שפיר. משא\"כ הכא כותל התנור לא לשם מחיצה עבידא רק להדביק בם הפת עשאן ולא שמן מחיצה. [אב\"י ול\"מ נ\"ל דשאני חצץ דהבית הוא אהל בפ\"ע בלי חצץ משא\"כ כאן דאהל שסביב התנור נעשה ע\"י דופני התנור בעצמם]. כך נ\"ל לתרץ דברי מור\"ם שהביא רתוי\"ט הכא]:"
+ ],
+ [
+ "ובישן
שכבר הוסק התנור כראוי והו\"ל כלי:"
+ ],
+ [
+ "טמא
גם התנור עצמו נטמא. וכן כל מה שבתוכו וכל מה שלמטה ושלמעלה כנגד כל הנסר הכל טמא. בין שהטומאה למעלה או למטה מהנסר. דהאהל שנעשה תחת הנסר. נתמך ע\"י הישן שהוא כלי והו\"ל אהל לטמא רק כל שתחתיו. אבל לא לחצוץ בין הטומאה לטהרה כשא' מהן למעלה והשני מלמטה [כפ\"ו מ\"א]. והתנור עצמו וכל שבתוכו ג\"כ נטמא. דאע\"ג שהתנור אמק\"ט מגבו. אפ\"ה מדהתפשטה הטומאה תחת כל הנסר. הו\"ל כאילו עומד התנור באהל המת. דאע\"ג שמכוסה שם בנסר אינו ניצל [כרתוי\"ט פ\"ד מ\"א ד\"ה טמא] ורק במודבק פיה במעזיבה או בדפנות אהלים מצלת [כספ\"ה]. ונסר מטולטל לא מחשב דפנות אהלים. ולא דמי לקורה [שם]. מיהו אם היה הנסר מודבק בהתנור בצמ\"פ ודאי היה ניצל הוא וכל מה שבתוכו וכדמסיק בסרידה בסיפא. אבל בתנור חדש. שאינו כלי. אפי' נדבק בו הנסר בצמ\"פ. לא ניצל תוכו. מדהו\"ל כצמ\"פ על פה גומא שעשה בגוש טיט [ועי' תוספתא פי\"ג]. והא דמטמאינן להתנור הישן וכל מה שבתוכו זהו דוקא בשבולט הנסר לכל צד טפח סביב מכותלי התנור. דמדיש מקום להתפשטות הטומאה סביב להתנור חשבינן להתנור כליתא ומתפשטת הטומאה לפ\"ז תחת כל הנסר. אפי' נגד פי התנור [כרתוי\"ט ד\"ה טמא]. אבל כשאין הנסר בולט טפח סביב לכל התנור. אז רק הטומאה או אהל הטומאה בוקע למעלה ולמטה כנגדו. ואינה מתפשטת לצדדים. ולפיכך בין שהתנור חדש או ישן ניצל הוא וכל מה שבתוכו [ולרב\"א שנביא דבריו לקמו סי' כ\"ג ע\"כ הכא רק בישן הסתום בצמ\"פ ניצל. דאל\"כ אפילו רק בולט טפח מצד א' ולא משאר צדדים תחת כולו טמא]:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוחנן בן נורי מטהר
דס\"ל דאף דתנור מק\"ט מגזירת הכתוב. אפ\"ה מדמחובר בקרקע. ותו דמפולש מב' צדדים [עי' כלים פ\"ב מ\"ג] לפיכך לא מחשב כלי. והרי לענין שיחוץ דבר בין טומאה לטהרה לאו בקבלת טומאה של הכלי שחוצץ תליא. דנימא דכל המק\"ט אינו חוצץ. רק בשם כלי תליא. דהרי כלי גללים וכדומה שאמק\"ט. ואפ\"ה מדהן כלים אינן חוצצין. ולפיכך נסר שנתמך אפי' מתנור ישן. אף דמק\"ט מתוכו. עכ\"פ מדאינו כלי ולא נתמך הנסר ע\"י כלי. שפיר חוצץ הנסר בין מטה למעלה. וגם התנור ומה שבתוכו ניצל דלא הצריכה התורה צמ\"פ רק בכלי. אבל תנור שאינו כלי. בכסוי בעלמא סגי ליה:"
+ ],
+ [
+ "נתון על פי שני תנורים
נ\"ל דר\"ל ואם הנסר מונח על ב' תנורים הנ\"ל. דהיינו שא' חדש וא' ישן [וכן מפורש בתוספתא רפי\"ג דמכילתין ודלא כהר\"ב] ומיירי נמי כלעיל שהיה הנסר בולט טפח סביב לב' התנורים. דאל\"כ אפילו היה הנסר נתון על הישן לבד. היה תוכו טהור [וכלעיל סי' ח']:"
+ ],
+ [
+ "טומאה ביניהם
נ\"ל דר\"ל אפי' מונח הטומאה תחת הנסר בהרווח טפח שבין ב' התנורים. והרי שם נתמך הנסר גם מהתנור החדש וכ\"ש כשמונחת הטומאה תחת המקום שבנסר שבולט סביב להישן. דהרי החלק ההוא נתמך רק על הישן לבד ואינו חוצץ. מיהו כשהטומאה מונחת תחת המקום שבנסר שבולט סביב להחדש עכ\"פ נמשכה הטומאה משם לתחת החלק שנתמך גם מהישן. והרי שם אינו חוצץ:"
+ ],
+ [
+ "הם טמאים
ר\"ל כל מה שבתוך ב' התנורים. אפי' מה שבתוך החדש. וכן כל מה שלמעלה ולמטה נגד כל הנסר הכל טמא כאילו נתמך הנסר רק מהישן לבד. דבכה\"ג נעשה הנסר אהל לטמא כל שתחתיו ולא לחצוץ. והישן עצמו פשיטא דטמא כמו ברישא דכיון דהתפשטה הטומאה תחת כל הנסר הו\"ל כתנור פתוח שעומד באהל המת. אבל התנור החדש עצמו פשיטא דטהור. דהרי אמק\"ט כלל [והן טמאין דקאמר תנא ר\"ל תוכן. ואשכחן דכותה לעיל [פי\"א מ\"ח] דקאמר החדות טהור. דר\"ל תוכו]. וכ\"ש כשהיו ב' התנורים שניהן ישנים שהדין כך. אלא דזה כבר מרישא שמעינן לה. דמ\"ש נתמך מב' ישנים או מא' ישן הרי בין כך או כך. הרי נתמך מכלי ואינו חוצץ [ערמב\"ם פי\"ב מטו\"מ ה\"ג והראב\"ד שם]:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוחנן בן נורי מטהר
לטעמי' אזל דלא מחשב לישן כלי. ונ\"ל דנקט רישא לרבותא דריב\"נ. דאע\"ג דהנסר נתמך רק ע\"י דבר המק\"ט. אפ\"ה ס\"ל דחוצץ. וקמ\"ל סיפא לרבותא דרבנן. דאע\"ג דנתמך הנסר גם ע\"י דבר שאמק\"ט. והרי בשבת שנים שעשו מלאכה ביחד. לא מחשב כאילו נעשת מכל א' [כשבת צב\"ב ועי' זבים פ\"ד מ\"ד ומ\"ז ודו\"ק] אפ\"ה הכא חשבינן כאילו הנסר נתמך כולו מהישן [ועי' בהרא\"ש שהניח בצ\"ע מה קמ\"ל סיפא]:"
+ ],
+ [
+ "סרידה
הוא לוח חרס פשוט בלי ב\"ק שלשין עליו. וסותמין ג\"כ עמו פי התנור [ככלים פ\"ח מ\"ג] ויש ג\"כ סרידה שיש לה ב\"ק [ככלים פט\"ו מ\"ב]. מיהו הכא שלא הזכיר התנא שהפך תוכו של סרידה לצד פה התנור כדי שיהיה גבה לחוץ דהרי אל\"כ לא מהני צמ\"פ דהרי תוך הסרידה שפונה לחוץ מק\"ט. ש\"מ דהכא בסרידה חלקה שאין לה ב\"ק מיירי. דאע\"ג שהוא כלי. אמק\"ט כלל ככל כלי חרס שאין לו ב\"ק [ככלים פ\"ב מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "שהיא נתונה על פי התנור
נ\"ל דהכא א\"צ תנא לפרש דבתנור ישן מיירי וכלעיל בנסר. וכ\"כ לקמן מ\"ג. דהכא שאני. דהרי הכא במוקף צמ\"פ מיירי. וממילא משתמע דע\"כ בישן מיירי. דאי בחדש מה מהני לי' צמ\"פ. הרי כל הטמון בתוכו כטמון תוך גוש טיט דמי [וכלעיל סי' ח']. ותו מדנקט הכא שהסרידה מונח על התנור. והרי סרידה כלי של לישה ואפייה הוא. ומדזקוק התנור לכלי תשמיש כזה. ש\"מ דמיירי שכבר נגמר התנור לאפות בו. והיינו תנור ישן:"
+ ],
+ [
+ "מוקף צמיד פתיל
ר\"ל שהסרידה דבוקה בהתנור בצמ\"פ. והסרידה בולטת טפח לכל צד סביב התנור:"
+ ],
+ [
+ "טומאה תחתיו או על גביו
ר\"ל תחת או ממעל להטפח העודף סביב לכותל התנור:"
+ ],
+ [
+ "הכל טמא
ר\"ל כל מה שתחת או ממעל מהעודף כולו טמא. אף שהטומאה רק בצד אחד בעבר השני. והיינו משום דהסרידה אף שאמק\"ט. עכ\"פ צורת כלי עליו והו\"ל ככלי גללים וכו' דאף שאמק\"ט אינן חוצצין בפני הטומאה. הא אם היה נסר דבוק בצמ\"פ בהתנור. הרי נסר אינו כלי. והיה חוצץ בין מטה למעלה. ואע\"ג דברישא אמרינן דנסר אינו חוצץ מדנתמך ע\"י התנור שהוא כלי. התם באין הנסר דבוק בצמ\"פ. משא\"כ כשיש על התנור צמ\"פ. עי\"ז הו\"ל התנור כאבן בעלמא ולא נחשב הנסר הנתמך על ידו כנתמך ע\"י כלי. דמדסתום בצמ\"פ הו\"ל כאבן:"
+ ],
+ [
+ "כנגד אוירו של תנור
ר\"ל אבל הטהרות שהן למעלה ממש מהתנור הסתום בצמ\"פ כנגדו:"
+ ],
+ [
+ "טהור
בין שהטומאה למעלה או למטה מהעודף. דהרי לא התפשטה הטומאה לתוך חלול התנור תחת הסרידה דהרי התנור סתום בצמ\"פ. ואע\"ג דהאויר שע\"ג העודף מעורב עם האויר שע\"ג התנור אפ\"ה לא דמי לטומאה שהיא רצוצה שתחת קרקע הבית שבקעה לתוך הבית. שהבית כולו טמא. מטעם שהאויר הטמא והטהור מעורבים [כביב פ\"ג מ\"ז]. התם שאני שתקרת הבית מאהיל על ב' האוירים. משא\"כ כשאין שום דבר מאהיל על ב' מיני האוירים. אין א' מתטמא מחבירו. רק כשהאויר הטמא למעלה מאויר הטהור [כהר\"ב ספ\"ט]. מיהו תוך התנור פשיטא דטהור דהרי מוקף צמ\"פ:"
+ ],
+ [
+ "תנור
שהטומא' מונחת על הסרידה שדבוקה בהתנור בצמ\"פ:"
+ ],
+ [
+ "טמא
אבל למטה אינו יכול לבקוע דהרי סתום בצמ\"פ. וגם למעלה ולמטה מהעודף שבסרידה. גם שם אין טומאה באה לשם. דאין טומאה מתפשטת לצדדים. מיהו נ\"ל דכל זה דוקא כשהתנור יושב על הארץ. אבל כשיש בין שוליו להקרקע טע\"ט. אע\"ג דתוכו טהור. מדסתם בצמ\"פ. עכ\"פ טומאה שלמעלה מהתנור בוקעת לתחתיו [כתוספתא דמכילתין ספ\"י] ומתחתיו מתפשטת הטומאה גם תחת העודף של הסרידה לכל הצדדים. וחוזר ובוקע למעלה לטמא כל כנגד הסרידה ואפי' מה שהוא נגד אויר התנור הכל טמא:"
+ ],
+ [
+ "נסר שהוא נתון על פי תנור ישן
ואף דבמשנה ב' לעיל נמי בישן מיירי. ואפ\"ה לא היה צריך תנא לפרש כן. מדמיירי במוקף בצמ\"פ. וכלעיל סי' ט\"ו להכי סמיך אסוף משנה א' שמפורש בו דמיירי בישן. א\"כ מ\"ש הכא דאיצטריך לפרש דבישן מיירי. הרי ה\"נ מיירי דמוקף בצמ\"פ וכדמוכח לקמן סי' כ\"ד. י\"ל מדנקט הכא אוקימתא חדשה. והיא דומה בענין לריש משנה א'. דשניהן בנסר שעל התנור מיירי. להכי סד\"א דהכא נמי בחדש מיירי. רק דהתם הנסר עודף מכל הצדדים. והכא מיירי שאין עודף רק מב' צדדים. להכי נקט הכא ישן לרבותא. דאפי' ישן מפסיק שלא תעבור הטומאה מתחת עודף שבצד א' לתחת העודף שבצד האחר. מדמוקף הישן בצמ\"פ:"
+ ],
+ [
+ "טהורים
דהנסר הרי אין לו עודף טפח לחבר ב' העודפין שמזה ומזה. והתנור שסתום בצמ\"פ ואמק\"ט הוא מפסיק בין ב' האוירים. ולא תתפשט הטומא' מתחת עודף שבקצה הא' לתחת העודף שבקצה הב'. וע\"כ דהכא בשהנסר דבוק בצמ\"פ בהתנור ואע\"ג שלא פי' כן התנא. היינו מדסמך א\"ע על משנה ב' שמפורש שם כן [וכן כתב נמי הגאון רב\"א זצוק\"ל דהכא בתנור הסתום בצמ\"פ מיירי]. עוד נ\"ל דהא דשני תנא הכא מגוונא דלעיל דנקט התם סרידה והכא הדר תו נקט נסר. די\"ל דלעיל במ\"ב נקט סרידה לרבותא וכמ\"ש לעיל סי' ט\"ו. דאע\"ג שהסרידה כלי ואינו חוצץ בין הטומא' לטהרה אפ\"ה בדבוק בהתנור בצמ\"פ מציל אבל הכא נקט נסר דאף דגם בסריד' שמודבקת בתנור בצמ\"פ ועודפת רק מב' צדדים. ג\"כ אין טומא' מתפשט' מתחת א' לתחת חבירו. עכ\"פ בנסר הדבוק בצמ\"פ. ועודף רק מב' הצדדים. פשיטא דגם בין מעלה למטה חוצץ דהרי אינו כלי. והא דנקט רק דכלי' שבצד השני טהורים. היינו משום דרק בכלים שבצד השני פליג ר' יוסי. אבל בין מעלה למטה לכ\"ע חוצץ אבל בסרידה בכה\"ג לכ\"ע גם בין למעלה למטה אינו חוצץ. דאף דמדסתום התנור בצמ\"פ לא מחשב כנתמך סרידה בכלי וכלעיל סי' י\"ח. עכ\"פ הסרידה שדבוקה בהתנור הוא בעצמו כלי היא ואינה חוצצת בין הטומאה לטהרה:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי מטמא
דס\"ל דגם מה שתחת העודף בצד השני טמא. ונ\"ל דטעמי' דר' יוסי דכיון שחלק הנסר שממעל להתנור הוא גוף א' עם ב' חלקי הנסר העודפים מכאן ומכאן. להכי חשבינן להתנור כליתא והנסר מאהיל על ב' האוירים. דלא דמי לבית שחצצו בקנקנים דמציל [כפ\"ו מ\"ב]. ואין לחלק ביניהן כלעיל סי' כ\"ד. ליתא. דהכא הרי גם בסתום בצמ\"פ מטמא ר' יוסי. י\"ל התם אין התקרה סמוכה על הקנקנים. רק מחובר' וסמוכה על כותלי הבית. להכי כיון שגב הקנקנים נגד הטומאה הו\"ל האויר שמזה ומזה תחת התקרה כב' תקרות של ב' חדרים שסמוכין זה אצל זה. שאין טומאה עוברת מתחת זה לתחת זה. כשמובדלין מהדדי בדבר שאמק\"ט. משא\"כ הכא. כיון שב' האוירים שתחת הנסר מזה ומזה נעשין ע\"י גוף א' המטולטל דהיינו הנסר. להכי שניהן כאהל א' דמי. ומתפשטת הטומאה בכל תחתיתו [ועמ\"ש לעיל סי' ו']:"
+ ],
+ [
+ "הבטח
הוא כעין דות נמוך מחובר בקרקע לרחוץ בתוכו. ומיירי כלעיל שהוא תחת אויר השמים. ונסר מונח על פיו. רק משום דהבטח מחובר בקרקע. א\"צ שיסתם בצמ\"פ [כלעיל פ\"ה מ\"ו] ואין טומאה שתחת העודף מתפשטת לתוכו מדסתום מלמעלה:"
+ ],
+ [
+ "אינו מביא את הטומאה
מתחת העודף של הנסר מצד א' לתחת העודף של הנסר בצד אחר. ונ\"ל דבהא כ\"ע מודו דחוצץ. דכיון דהדות מחובר להקרקע. אינו מנתק דות זה מהקרקע רק לעתים רחוקים. להכי לא חשבינן ליה כליתא. דלא דמי לתנור שרגיל לנתקו [כגיטין פ\"ה מ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "היה בו זיז
ר\"ל ואם הבטח עומד תחת זיז. והוא דף הבולט מכותל למעלה מהבטח. כדי לשמור חום הבטח. והזיז בולט מב' צדדי הבטח כנסר הנ\"ל. וטומאה מונחת תחת בליטת הזיז שבצד א'. ומיירי שאין בין שפת פה הבטח לתחתית זיז אויר טפח [ורק הבטח פתוח לפני הזיז כדי להשתמש בתוכו שם]. דאם היה בין תחתית הזיז לפה הבטח אויר טפח היתה הטומאה מתפשטת דרך שם מקצה א' לחבירו תחת הזיז. ונ\"ל עוד דמיירי שאין הזיז מכסה כל פה הבטח. דאל\"כ איה מקום תשמיש הרחיצה שבתוך הבטח. והרי שניהן קבועין בקרקע:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר אומר אינו מביא את הטומאה
דסבירא ליה דזיז דינו כנסר. וכיון דהבטח מחובר הוא. לא חשבינן ליה כליתא. וחוצץ הבטח בין הטומאה שתחת העודף של הנסר שעל גבי הבטח מצד זה. לתחת העודף של הנסר שבצדו הב':"
+ ],
+ [
+ "והזיז העליון מביא את הטומאה
דסבירא ליה דדוקא במכוסה הבטח בנסר שאין להנסר סמיכה רק מהבטח. להכי לגבי הנסר המטולטל. לא חשבינן להבטח המחובר בקרקע כליתא. אלא הו\"ל כאהל וחוצץ. אבל לגבי זיז הבולט מכותל הבית. חשבינן להבטח שמתטלטל לפעמים ויהי' גם לעתים רחוקים כליתא ואינו חוצץ. ולא דמי למגדל לעיל [פ\"ד] שחוצץ בפני הכלים שבינו לכותל. התם המגדל מחזיק מ' סאה. והו\"ל כאהל אף שאינו מחובר בקרקע. משא\"כ הכא שאין הבטח מחזיק מ\"ס. כל חציצותו הוא רק מדמחובר בקרקע. אבל נגד הזיז שאינו נעתק כלל מהכותל אפי' לעתים רחוקים. אין חיבורי של בטח חיבור [כך פירשתי לדעת הר\"ש והר\"ב שכתבו שהבטח מחובר בבנין ונסר נתון עליו ואחמכת\"ר דבר זה קצת דוחק. דנסר מאן דכר שמיה בכל משנתינו בהך בבא. ואף שי\"ל דהתנא סמך א\"ע אבבא דלעיל דמיירי שנסר מונח על התנור. עכ\"פ לישנא דמתניתין דקאמר הבטח אינו מביא את הטומאה משמע טפי דבטח עצמו אינו מביא הטומאה. ואפשר י\"ל שכוונת רבותינו שבכל בטח מחובר בו כעין דלת על פיו והוא מחובר בהבטח בצירין ומיירי שהדלת הזה עודף מב' צדדים. וא\"כ שפיר א\"צ תנא לפרש שיש להבטח דלת. משום דבכל בטח יש לי דלת לפתחו ולסגרו]. אולם הרמב\"ם פי' דבטח הוא בליטה שיש בתחתית החלון כלפי הרחוב. והבליטה ההיא נקרא בטח. משום שהמשקיף שם מהחלון לחוץ סומך עליו לבטח. וקאמר הכא שכשמונח טומאה תחת הבטח בחוץ אין הבטח מביא טומאה מתחתיו לתוך הבית דהרי כותל הבית מפסיק ואפי' היה הבטח כלי ועפי\"א מ\"ג. אבל כשיש זיז הוא קורה רחב טע\"ט בולט מהכותל למעלה מהחלון. לר\"א הבית טהור. דהרי הטומאה תחת הבטח ולא תחת הזיז. ולר' יהושע רואין את הבטח כאילו אינו. והו\"ל כאילו הטומאה מונחת תחת הזיז. ומתפשטת הטומאה מתחת הזיז לתוך הבית. ורבינו הראב\"ד כתב דבטח היא בליטה היוצא מכותל התנור ואינו מטמא לשתחתיו כאהל. מדלא נעשה הבליטה ההיא בכוונה להאהיל על שתחתיו [עי' רתוי\"ט שהביא דבריו בשלימות] ואנו בעניותינו קשה אזנינו מלשמוע סברא כזאת וכבר מצאנו הפוכה [פ\"ח מ\"א]. ורב\"א נטה קצת אחר דעת הראב\"ד. דבטח הוא כעין חגורה מטיט שבולטת מאמצעית גובה כותל התנור סביב ומיירי שאין בבליטתו רוחב טפח. ואפ\"ה סד\"א שיביא טומאה לכל תחתיתו סביב. וכזיז לקמן [רפי\"ד] דמביא טומאה בכ\"ש. קמ\"ל. דהתם מצטרף הזיז בהדי חלול הבית שהוא אהל ממש. משא\"כ הכא התנור אינו אהל ולא מצטרף לאהל משהו שתחת הזיז. וכן פי' בסיפא דאבל אם היה בהתנור זיז למעלה מן הבטח [והזיז ג\"כ אינו רחב רק פחות מטפח. והטומאה מונחת תחה הבטח] ס\"ל לר\"א דגם הזיז אינו מביא הטומאה. דמ\"ש עליון מתחתון. והרי בשניהן אין בכל א' רוחב טפח. ור' יהושע ס\"ל דרואין הבטח התחתון כאילו אינו. והזיז העליון מביא הטומאה בכ\"ש. [ולא פי' לנו רבינו יפה. דמ\"ש זיז העליון מבטח התחתון. ואפשר דלרבינו הזיז אינו יוצא מהתנור אלא יוצא מכותל להבית ממעל להפתח ומקיף גם הבית סביב דבכה\"ג סגי לי' בכ\"ש [כלקמן רפי\"ד] אלא דהכא פליגי דלר\"א הבטח שתחתיו שאינו מביא הטומאה מפסיק ולר' יהושע אינו מפסיק]:"
+ ],
+ [
+ "סנדל של עריסה
עריסת קטן רגילין לתת תחת כל א' מרגליה כעין סנדל של מתכות לנוי או כדי שלא יתרקבו הרגלים:"
+ ],
+ [
+ "שפחתו בתוך הבית
ר\"ל שעשה נקבים טפח בכוונה. בהמעזיבה שבין חדר תחתון לעליי' והעלי' יש ג\"כ קרוי ע\"ג ותחב הסנדלין בהנקבים שבמעזיבה כדי שלא תזוז עריסת הקטן ממקומה. ומיירי שהמת בחדר התחתון:"
+ ],
+ [
+ "אם יש בו
בהנקב:"
+ ],
+ [
+ "הכל טמא
כל מה שבבית ושבעליה. דהסנדל אינו חוצץ מדהוא כלי [כרפ\"ו] והטומאה נכנסת מהבית להעליה המקורה דרך החור שרחבו טפח [כרפ\"י]:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו מונין בו כדרך שמונין במת
דהסנדל טטו\"ז. והמטה שנגעה בהסנדל הו\"ל אב. והתינוק ששוכב בעריסה הו\"ל ראשון:"
+ ],
+ [
+ "שאין עליהן מעזיבה
שעשוי מטיט או נסרים. דביש מעזיבה בין הקורות. היה הוא מביא הטומאה לכל תחתיתו וחוצץ נמי בפני הטומאה כשהטומאה למעלה או למטה הימנו בין שהקורות עליונות מכוונות נגד התחתונות או שהיו עליונות מונחות כנגד האויר שבין א' לחברתה בתחתונות:"
+ ],
+ [
+ "והן מכוונות
שמונחות העליונות מכוונות ממעל להתחתונות ורחבות זו כזו לא פחות ולא יותר ורוחב כל קורה לא פחות מטפח. דאל\"כ כליתנהו דמי. והו\"ל כאילו טומאה מונחת באויר שטומאה רק בוקעת כנגדה למעלה ולמטה [כלקמן פט\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "תחתיה טמא
וע\"ג טהור. דהקורה עצמה שרחבה טפח מפסיק כשאר אהל בין הטומאה לטהרה. וכ\"ש שתחת שאר הקורות כולן טהור דהרי אויר מפסיק בין הקורה שהטומאה תחתיה לבין שאר הקורות. אפי' אותן שלצד הפתח [ועי' רפי\"א ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "בין התחתונה לעליונה ביניהן טמא
ר\"ל בין ב' הקורות אלו מתפשטת הטומאה בכל ארכן אבל בשאר כל מקום טהור. ומיירי מתניתין אע\"ג שאין בין קורה לחבירתה שבצדה טפח. אפ\"ה הרי אין לבוד לטומאה [כלעיל פ\"י מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "היו העליונות כבין התחתונות
כנגד אויר התחתונות ורחבות כאותו אויר לא פחות ולא יותר:"
+ ],
+ [
+ "תחת כולם טמא
כאילו היה כל התחתונות והעליונות תקרה אחת שלימה. דלגבי דלטמאו כל תחת תחתונות אמרינן גוד אחית עליונות כאילו מונחות בין התחתונות ולגבי שתתפשט הטומאה גם תחת כל עליונות אמרינן גוד אסיק תחתונות כאילו מונחות בין עליונות והכל טמא [כשבת ק\"א]:"
+ ],
+ [
+ "על גביהן כנגדו עד הרקיע טמא
רק כנגד הטומאה. דהרי אפי' נימא גוד אסיק או אחית ויהיה הכל כתקרה אחת. הרי לא נטמא. רק נגד הטומאה עד לרקיע:"
+ ],
+ [
+ "אם יש בה פותח טפח
שרחבה טפח בשום מקום. ואפילו הטומאה מונחת תחת מקום שאינה רחבה טפח [וכטומאה מונחת תחת שפוע אהלים [פ\"ז מ\"ב]]:"
+ ],
+ [
+ "מביאה את הטומאה תחת כולה
מדלא נקט סתם מביא את הטומאה רק נקט תחת כולה משמע אף תחת מקום שבקורה שאין רחב שם טפח אפ\"ה מתפשטת הטומאה לשם ממקום הטומאה בעצמה שרחבה טפח [כ\"כ הרמב\"ם פי\"ב מטו\"מ ה\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת
רק נגד הטומאה למעלה ולמטה טמא:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שהיא עגולה הקיפה שלשה טפחים
דכשיש בהקיפה ג' טפחים יש ברחבה טע\"ט:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שהיא מרובעת ארבעה
דהרי טע\"ט כשיהיה במרובע ונמדד כל צדדיו יהיה לו טפח לכל רוח דהיינו ד' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "עמוד שהוא מוטל לאויר
ר\"ל פיילער עגול שתונח בארץ תחת אויר השמים. והטומאה מונחת בהרווח שתחת בליטת בטן עגלילותו:"
+ ],
+ [
+ "אם יש בהקיפו עשרים וארבעה טפחים
דאז יהיה רוחב קטבו ח' טפחים. דהיינו שליש הקיפי. וכשנעשה על עיגול זה רבוע ח' על ח' טפחים יהי' אלכסון רבוע זה ח' טפחים וט\"ז חומשין. משום דכל טפח בריבוע הוא טפח וב' חומשין באלכסונו. נמצא שהט\"ז חומשין היתירים בהאלכסון יותר מהרבוע. הם הם היתירים על קוטב העיגול בב' קרנות של הרבוע דהיינו בכל הב' קרנות שהן זה כנגד זה. וא\"כ בולט האלכסין בכל קרן ח' חומשין. וכשנשוב ונעשה על אלכסון קטן הזה שארכו ח' חומשין שוב רבוע. יהיה רבוע קטן הזה קצת יותר מטע\"ט [דלפי חשבון הנ\"ל דכל טפח ברבוע יהיה אלכסונו ז' חומשי טפח והרי כאן האלכסון הוא ח' חומשין ועל כרחך שהרבוע הוא 1/7 1 טפח על 1/7 1 טפח כזה* ואם כן מדקיי\"ל שפוע אהלים כאהלים [כלעיל פ\"ז מ\"ב] להכי אפילו אם הטומאה מונחת במקום נקודת א שתחת בטן העמוד דהיינו במקום הנמוך מטע\"ט אפ\"ה מתפשטת הטומאה מתחתית הבטן שם. לכל ארכו של עמוד:"
+ ],
+ [
+ "מביא את הטומאה תחת דפנו
אפי' כל מה שע\"ג בליטת העמוד. כל מה שיש נגד הטומאה. שתחת הבליטה הכל טמא עד לרקיע. אע\"ג שהבליטה מפסקת בין הטומאה להטהרה אבל אין הטומאה מתפשטת לצדדים תחת בליטת כל אורך בטן העמוד. דעכ\"פ מדאין בולט כשיעור טפח. אינו מפסיק בין הטומאה להטהרה שכנגדה מלמעלה. ואינה מתפשטת לצדדים:"
+ ],
+ [
+ "כזית מן המת מודבק לאסקופה
מודבק בצדה הפונה לחוץ. או אפי' מונחת על האסקופה. ואין משקוף ממעל להטומאה:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר מטמא את הבית
דס\"ל דאסקופה כבית דמי. ולא גרע מטומאה טמונה כולה בתוך הכותל. ואפ\"ה בשהיא מחציה ולפנים כיון דשייך לבית הו\"ל כאילו היא תוך הבית. וכ\"ש הכא שהטומאה מגולה. והאויר שהטומאה שם מעורב עם אויר הבית [עפ\"י מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהושע מטהר
דס\"ל כר' יוסי בכלב שאכל בשר המת. ומונח על האסקופה דמן המשקוף ולחוץ הו\"ל כמונח בחוץ [כפי\"א מ\"ז]. מיהו נ\"ל דפלוגתייהו הכא כי התם. דהיינו דוקא שאין משקוף על מקום הטומאה רק שהדלת פתוח. אבל בתרתי לריעותא שיש משקוף על הטומאה. והדלת ג\"כ פתוח לכ\"ע הטומאה נמשכת מתחת משקוף להבית. ואם הדלת נעול. אז לכ\"ע אף שיש משקוף על הטומאה. אין הטומאה באה לבית. דאין דרך טומאה להכניס:"
+ ],
+ [
+ "ידון מחצה למחצה
דמחצי אסקופה ולפנים כלפנים. ומלחוץ כלחוץ. דכיון דהטומאה טמונה תחת האסקופה הוה שפיר דומה לטומאה טמונה תוך הכותל [כפ\"ו מ\"ג וסוף פרק שם] ולהכי כ\"ע מודו דנידון. כי התם במחצה על מחצה. משא\"כ ברישא הכא שמגולה לאויר פליג ר' יהושע וס\"ל דהוה הכא כמונח בראש הכותל שבוקעת רק כנגדה:"
+ ],
+ [
+ "מודבק למשקוף
בצד חוץ של המשקוף [רב\"א ודלא כהר\"ש והר\"ב שפירשו דמיירי שהטומא' מודבקת בתחתית המשקוף. ותמוה א\"כ מ\"ט דר' יוסי דמטהר. והרי הטומאה ואויר הבית תוך אהל א' הם. ובתוספתא ג\"כ משמע כרב\"א וע\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "הבית טמא
דבמשקוף גם ר' יהושע מודה. דהו\"ל כהטומאה תוך הבית. מדאהל הבית נמשך לתחתיתו וגזרינן צדו אטו תחתיתו:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי מטהר
לטעמיה אזל דס\"ל בכלב הנ\"ל [פי\"א מ\"ז] דכשהטומאה מתחת המשקוף ולחוץ כלחוץ. מיהו כשמודבק בתחתית המשקוף לכ\"ע הבית טמא. וכלעיל סי' נ\"ה:"
+ ],
+ [
+ "היה
הכזית מהמת:"
+ ],
+ [
+ "הנוגע במשקוף
אפי' בצד חוץ:"
+ ],
+ [
+ "טמא
לכ\"ע מדסוף טומאה שבבית לצאת דרך שם. גזרינן בצדו אטו תחתיו:"
+ ],
+ [
+ "הנוגע באסקופה
בצד החוץ:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר מטמא
דאזל לטעמיה לעיל ברישא מחשיב לה כהבית:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהושע אומר מטפח ולמטן
למטה מפני עליון של האסקופה לצד הארץ:"
+ ],
+ [
+ "טמא
כך משער ג\"כ לעיל [פ\"ט מט\"ו]. דאע\"ג דר' יהושע לא חשיב להאסקופה כבית. עכ\"פ כל שנגע בה למעלה בטפח העליון. גזרינן אטו נגע בפני עליון של אסקופה ומדדרך שם יוצא הטומאה טמא מדרבנן אף שאין אהל ע\"ג. וכשיש שם אהל ע\"ג הרי תיכף כשהושיט ידו לשם נטמא אף שלא נגע:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "העושה מאור
שעשה חור בכותל להכניס בו אור להחדר:"
+ ],
+ [
+ "בתחלה
נ\"ל דמלת בתחלה הכא פירושו כתחלת התנור [כלים רפ\"ה]. ור\"ל כשהתחיל לעשות מאור ולא גמרו עדיין. אפ\"ה משעשה כבר חללו כמלא מקדח של לשכה. מביא ומוציאה טומאה. ולא אמרי' דמדלא גמרו עדיין לא מחשב עדיין מאור. או נ\"ל דמלת בתחלה הכא פי' כמלת בתחלה לעיל [פ\"ז מ\"ג]. דהיינו שלא היה בכותל חלון מקודם. ולרבותא נקט הכי. דלא מבעיא כשהיה כאן חלון וסתמו וחזרו נמלך לפתחו. ודאי סגי משעה שעשה חור למאור כמלא מקדח. אלא אפי' היה בתחלה כאן כותל סתום. וחתר השתא בהכותל ועשה בה חור למאור כמלא מקדח. סגי בזה להכניס ולהוציא בו טומאה:",
+ "ושיעור מקדח זה כגודל פונדיון [ככלים פי\"ז מי\"ב] והוא שליש טפח. וטפח הוא ד' גודלין [ועי' י\"ד סי' ל' וסי' מ\"ח]. וא\"כ רוחב החלון גודל ושליש על גודל ושליש:"
+ ],
+ [
+ "שירי המאור
ר\"ל אבל אם היה כאן חלון גדול. וסתם קצת ושייר ממנו קצת עדיין:"
+ ],
+ [
+ "רום אצבעיים על רוחב הגודל
נ\"ל דאף דבכל מקום שמשערין באצבע. היינו אגודל [כרמב\"ם פט\"ו מתפלה ה\"ד ופי\"ז משבת ה\"ו]. עכ\"פ הכא מדלא קאמר אצבעיים על אצבע. וקאמר אצבעיים על גודל ש\"מ דאצבעיים דקאמר. ר\"ל אצבעיים ממש. דהיינו אצבע הסמוך לאגודל [כמנחות די\"א א']. [ולפי מה דאמרינן [מנחות מא\"ב] דד' גודלין הן ה' אצבעות א\"כ יהיה אגודל 1/4 1 אצבע וכל אצבע יהיה לפ\"ז 4/5 אגודל]:"
+ ],
+ [
+ "חלון שסתמה ולא הספיק לגומרה
לגמור סתימת החלון. ואין חילוק בין שנתעכב ע\"י אדם שקראו ממלאכתו. או ע\"י הזמן שנתהווה שבת. או ע\"י שלא היה לו טיט לסתמו כולו. או שנעשה עיף וכדומה. ומדיש כמה מיני עכובים. להכי נקט אלו הן לשון רבים:"
+ ],
+ [
+ "חררוהו מים
ר\"ל אבל אם החור הזה שבכותל לא עשאו בכוונה. אלא שהמים עשו החור:"
+ ],
+ [
+ "או שאכלתו מלחת
דע\"י שהיתה ארץ מליחה תחתיו נתעכל המקום בהכותל ונעשה שם נקב מעצמו:"
+ ],
+ [
+ "שעורו מלא אגרוף
דאע\"ג דלענין אהל לא גרע נעשה מעצמו מאילו נעשה בכוונה [כלעיל ספ\"ג]. הכא שיביא טומאה מאהל לאהל אחר אינו מביא או מוציא הטומאה עד שיהיה הנקב כמלא אגרוף של אדם הגדול מאד. דהיינו כראש אדם בינוני שכבר נתגדל [כפי\"ז דכלים מי\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "חשב עליו
אחלון שלא נעשה בכוונה קאי:"
+ ],
+ [
+ "לתשמיש
להניח שם חפציו. או להושיט דרך שם להחדר הסמוך לו. או להציץ מתוכו לחדר האחר או לשוק. [ואף דלכאורה היה נראה כיון דלהוציא ולהכניס טומאה בעינן צריך שיהיה החור עשוי להכניס ולהוציא ולא סגי בשעשוי להניח שם תשמישיו. אפ\"ה כיון דקיי\"ל דגם בחור שאינו עשוי להכניס ולהוציא עכ\"פ מדרבנן שמה פתח [כשבת קמ\"ו א']. א\"כ ה\"נ לענין טומאה שמה פתח עכ\"פ מדרבנן ומתפשטת ויוצאת הטומאה דרך שם]:"
+ ],
+ [
+ "למאור
ר\"ל ואם חישב על נקב זה להביא דרך שם האור מבחוץ:"
+ ],
+ [
+ "הסריגות
גיטטער בל\"א והוא כעין רשת מעצים דקים או ברזילין דקין שמחברין אותן תוך חלול החלון הגדול כדי שלא יכנוס גנב לשם:"
+ ],
+ [
+ "והרפפות
הוא מלבן כאורך ורוחב אויר החלון. וממלאין כל רוחב חלול המלבן זה. עם דפין קטנים שקובעין אותן בו בכל רחבו. וכולן שוכבין זע\"ז בשפוע. ומרוחקין זה מזה קצת כדי שיבא דרך שם אור היום או אויר להבית. ואפ\"ה לא יהיו בני רה\"ר יכולים להציץ דרך שם להבית:"
+ ],
+ [
+ "מצטרפות כמלא מקדח
דאם כל האוירים שבין הסריגות. או שבין הדפים הקטנים שברפפות הם יחד כמלא מקדח מצטרפי:"
+ ],
+ [
+ "כדברי בית שמאי
מיהו נ\"ל דבעשוי לתשמיש גם לב\"ש אין האוירים מצטרפין לשעור טע\"ט דכל שאין טע\"ט ביחד אויר לא חזי לתשמיש ולהכי חוצץ ולא מביא [כלעיל פ\"ח מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "להביא הטומאה ולהוציא הטומאה
אכולהו שיעורי שהזכיר במשנה קאי. כל חד וחד הוא מביא הטומאה מחדר לחדר דרך החלון שביניהן. וכמו כן הוא מוציא הטומאה וכגון שטומאה בבית. ובו חלונות הרבה סגורים כולן טמאין תחת המשקוף בחוץ. נפתח א' מהן ויש בו רווח כשיעור האמור בו. הוא טמא וכולן טהורים [כלעיל פ\"ז מ\"ו]. והיינו דקאמר הכא שמוציא את הטומאה. ר\"ל דאמרינן שתצא בו הטומאה ולא בהאחרות או ר\"ל שמוציא הטומאה מהאחרות שהיו טמאין קודם שנפתח זה. והשתא נטהרו [כך פירשתי ע\"ד הגאון רב\"א]:"
+ ],
+ [
+ "אבל להוציא את הטומאה בפותח טפח
דס\"ל דדוקא להביא הטומאה לשום מקום סגי בשיעור זוטא מדהו\"ל לחומרא אבל להוציא הטומאה ולהציל שאר הפתחים דהו\"ל לקולא. צריך שיהיה בהחלון. שיציל האחרות שיעור גדול יותר מהנזכרים במשנה והיינו טפח:"
+ ],
+ [
+ "חלון שהיא לאויר
ר\"ל הא דאמרינן במשנה א' דמאור שיעורו כמקדח. היינו בפתחו לאויר שאין בית חוצה לו:"
+ ],
+ [
+ "בנה בית חוצה לה
כנגד החלון. ונתבטל עי\"ז הכנסת האויר. וגם אור היום שיכנוס השתא דרך שם חלש מאד:"
+ ],
+ [
+ "שעורה בפותח טפח
דמהשתא אינו רק להניח שם חפציו ושאר תשמיש:"
+ ],
+ [
+ "נתן את התקרה באמצע החלון
ר\"ל שהניח באמצע גובה החלון את תקרת הבית שבנה בחוץ. נמצא שחצי העליון של החלון מגולה למאור ולאויר. וחציו התחתון מכוסה דחזי רק לתשמיש:"
+ ],
+ [
+ "והעליון מלא מקדח
מדעדיין חזי לאויר ולמאור כבתחלה:"
+ ],
+ [
+ "החור שבדלת
נ\"ל שהוא חור שעשה האומן בשעה שעשה הדלת מדהיה צריך להנקב במלאכתו לפי שעה או כדי לתחוב שם בית האחיזה של הדלת. והאומן שכח לסתום חור זה. והשתא לא חזי למידי:"
+ ],
+ [
+ "שעורו מלא אגרוף
דמדנעשה רק לתשמיש שעה והשתא א\"צ לו הו\"ל כנעשה ממילא:",
+ "דמדעשאו החרש בידים או לתחוב שם מידי הו\"ל כעשאו לתשמיש:"
+ ],
+ [
+ "שייר בה החרש
הוא האומן העושה הדלת:"
+ ],
+ [
+ "או מלמעלן
שהיו הנסרים קצרים מגובה הפתח. ועי\"ז נשאר קצת מגובה הפתח פתוח סמוך להמשקוף או להאסקופה. והו\"ל ודאי כנקב דממילא:"
+ ],
+ [
+ "ולא מירקה
ר\"ל או שנעל אדם את הדלת ולא גמר לנעול. ועי\"ז נשאר הבית פתוח קצת. דאילו פתחו בידים. הוה אזלינן בתר מחשבתו. לדבר מה פתחו אם לתשמיש או למאור. אבל פתיחה זו לא נעשה לשום כוונה:"
+ ],
+ [
+ "שעורו
של חלול הפתיחה להכניס ולהוציא טומאה:"
+ ],
+ [
+ "ולנר
כל הנזכרים בבבא זו. כלי מנורה הן. קנה ר\"ל שעשה החור בכותל כדי לתחוב שם קנה המנורה להושיב עליו הלאמפע. ולאספתי. ר\"ל שעשה החור כדי לתחוב שם הצבת שמוחטין בו הפתילה. ולנר ר\"ל שעשה החור לתחוב בתוכו קצה קערת הנר שנותנין לתוכה השמן והפתילה. ולכ\"א מהנך צריך חור רחב יותר מלחבירו [רב\"א]. מיהו לפעד\"נ דמשום דכל הנך חורים הרי אין עושין אותן מפולשין והרי הכא מדמיירי להביא טומאה מחדר לחדר א\"כ ע\"כ בחורין מפולשין מיירי. לפיכך נ\"ל דמסתבר טפי שעשה החורים כדי להושיט כלים הללו מחדר לחבירו:"
+ ],
+ [
+ "שעורו כל שהוא
ר\"ל שיעור של כל אחד הוא כפי הצריך לו. דס\"ל דדוקא במיוחד להניח שם או להושיט דרך שם כל דבר שצריך אז צריך טפח על טפח. אבל בעשאו רק לדבר מיוחד. צריך שיהי' רחב כפי הצריך לאותו תשמיש. בין שהוא גדול או קטן מטפח. והא דאמרינן [פ\"ד מ\"א] טומאה בעוביו כלים שבתוכו טהורים. דלא כב\"ש:"
+ ],
+ [
+ "לזון את עיניו
להסתכל דרך שם לרה\"ר:"
+ ],
+ [
+ "ולתשמיש
ר\"ל או שעשה חור להניח שם כל דבר שיצטרך:"
+ ],
+ [
+ "בפותח טפח
בהנך גם ב\"ש מודו. מדעשאו סתמא. לרוב תשמישין צריך טע\"ט. דהיינו כפי רוחב היד שמשתמש עמה:"
+ ],
+ [
+ "אלו ממעטין את הטפח
דחלון טע\"ט שנתמעט ע\"י שהניח בו א' מאלו. אין הטומאה עוברת בו:"
+ ],
+ [
+ "פחות מכזית בשר
ממת והרי אין בזה טומאה כלל:"
+ ],
+ [
+ "ממעט על ידי רובע עצמות
האי על יד. הוא כמו על יד הירדן דר\"ל אצל. דהיינו חלון טפח על טפח מצומצם שהוא בין ב' בתים בכותל שביניהן. שבא' מהן מונח רובע עצמות. והרי הן מטמאין באהל. ואם בהחלון מונח פחות מכזית ממת. ממעט הוא החלול טע\"ט שבחלון שלא תתפשט הטומאה מבית לבית. אבל כזית ממת. מדהוא עצמו מטמא באהל אינו ממעט להחלול שבחלון [כמ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ופחות מעצם בשעורה ממעט על ידי כזית בשר
עצם פחות מכשעורה שהוא טהור לגמרי שמונח בחלון שהוא טע\"ט מצומצם שבין חדר לחדר שבא' מהן מונח כזית ממת שמטמא באהל אז העצם כשעורה ממעט הרווח טע\"ט של החלון. ולא תתפשט הטומאה מחדר הטמא להטהור. ודוקא לרובע עצמות אמרינן דרק פחות מכזית בשר ממעט. ולא עצם פחות מכשעורה. אבל לשדרה וגולגולת. או לרוב בנין או רוב מנין. בין זה או זה ממעט [הר\"ש והרא\"ש]. ונ\"ל הטעם משום דשדרה וגולגולת. ורוב בנין ורוב מנין. כולן צריכין שיהיו עצמות שלימות. ולהכי הו\"ל עצם כשעורה לגבייהו כאינו מינו. ושפיר ממעט על ידן. משא\"כ רובע עצמות. דמטמאו אף כשהן שבורין. הו\"ל דוגמת עצם כשעורה. להכי אינו ממעט. דמדהוא מינו מחזיק בה [ועי' לעיל פ\"ב סי' י' י\"א]:"
+ ],
+ [
+ "פחות מכזית מן המת
אע\"ג דכבר תני לה. הדר תני לה הכא מדבעי למתני כמה מילי שממעטין כשהן פחות מכשיעור. להכי הדר כלל גם הך בהדייהו. ואשכחן דכוותיה [ב\"מ פ\"ד מ\"ז] ועוד בדוכתי טובא. א\"נ לעיל נקט רק בשר שממעט. לאשמעינן מלתא בטעמא. דהיינו משום דבשר מהמת הוא אינו מינו עם עצמות. להכי ממעט על ידן. משא\"כ הכא נקט סתמא כזית ממת. היינו כזית נצל דג\"כ מטמא באהל [כלעיל רפ\"ב]. וה\"ה שאר דברים דנקט התם דמטמאי באהל. וי\"א דהכא קמ\"ל דאם החלון גדול ואין בא' מהן כדי למעטו. מצטרפי כל השנויין במשנתינו למעט הרווח. ולא אמרינן דהחמור לכה\"פ יצטרף להקל לטמא עכ\"פ כקל שבשניהן [ככלים פכ\"ז מ\"ג]. וא\"כ הרי דבר טמא אינו ממעט. קמ\"ל. דמדאין טומאתן שוה או אין שעורן שוה לא מצטרפי [כלעיל כ\"ד מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "פחות מכביצה אוכלים
אף שהוכשרו. דמדאורייתא אמק\"ט ולא מטמאי אחרים. ורק מדרבנן גם פחות מכביצה עכ\"פ מק\"ט אוכלין [כרפ\"ב דטהרות ועי' חולין קי\"ח ב' תוס' ד\"ה אין] וכיון דמדאורייתא טהור הוא ממעט. [ולהרמב\"ם דלק\"ט א\"צ שיעור מדאורייתא [כרכ\"מ רפ\"ד מטומאת אוכלין]. א\"כ ע\"כ דמיירי הכא בלא הוכשרו. והא דנקט פחות מכביצה היינו משום דאז לא חשיב ומבטל ליה התם [ועמ\"ש בס\"ד לעיל פ\"ו מ\"ב] ולפ\"ז יפה נקט במ\"ו דכביצה אוכלין אינן ממעטין. ומדנקט סתמא משמע אפי' אינן מוכשרין אפ\"ה אינן ממעטין והיינו מדחשיבי. וכן משמע בב\"ב [די\"ט ב'] דמוקי לגרוגרת דחוצצין [כפ\"ו מ\"ב] דאיירי במוסרחין ולא באינן מוכשרין. אולם מ\"ש הרמב\"ם [פט\"ו מטו\"מ ה\"ב] דגרוגרת מוסרחין דוקא באינן מוכשרין חוצצין. תמוה דהרי אפי' מוכשרין. עכ\"פ מדלא חזו לאדם אמק\"ט וחוצצין. ואף לבתר מ\"ד [טהרות פ\"ח מ\"ו] דכל המיוחד לאדם טמא עד שיפסול לכלב. היינו רק לאסוקי מיניה טומאה [כרכ\"מ פ\"ב מאוכלין הי\"ד] ולא דלא לאחותי לה טומאה וצ\"ע]:"
+ ],
+ [
+ "התבואה שבחלון
שהשרישה בקרקע רחוק ג\"ט מהכותל. והשבלין המחוברין שאמק\"ט גדלו למעלה וסתמו החלון עד שמיעטוהו לפחות מטפח [הא בסתמו לגמרי החור שהיה טע\"ט אז א\"צ שיבטל את הסותם שיניחו שם לעולם וכן כתבו רבעתו\"ס [ב\"ב ד\"כ ע\"א ד\"ה היא גופה]. וכן כתב הראב\"ד פט\"ו מטו\"מ. ודעת הרמב\"ם אינו כן]. אבל בגדלו סמוך להכותל אז התבואה מקלקלת הכותל. ולמיעקר קאי. ולפיכך אינה ממעטת [כלקמן מ\"ו]. ואע\"ג דזרעים המחוברין אין נחשבין אהל [כפ\"ח מ\"ה] התם ה\"ט משום דהרוח מניען. משא\"כ הכא שנסמכין בחלון ובכותל א\"א להרוח להניען:"
+ ],
+ [
+ "וככיי שיש בה ממש
ככיי י\"א שהוא קורי עכביש. וי\"א שהוא מוח שתוך מין ענפי אילן [כספי\"ז דכלים] ובין כך או כך שיש בה ממש. היינו שהוא עב:"
+ ],
+ [
+ "ונבלת העוף הטהור שלא חשב עליה
שתהיה לאכילת אדם. דבחישב עליה ויש בה כשיעור לק\"ט. אז מק\"ט בכפרים אף שלא הוכשרה [כעוקצין פ\"ג מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ונבילת עוף הטמא שחשב עליה ולא הכשירה
ר\"ל אעפ\"י שחישב עליה להאכילה לאדם אם לא הוכשרה ממעטת. וכ\"ש בהוכשרה ולא חישב עליה להאכילה לאדם. דאפי' נבילת עוף טהור אמק\"ט רק בחישב עליה. משא\"כ נבילת עוף טמא בכפרים דמדאין שם רוב אוכלסין לא אכלי לה להכי אמק\"ט אוכלין. רק בחישב עליה וגם הוכשרה בא' מז' משקין שנמנו במסכת מכשירין [פ\"ו מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "אין העצם ממעט על ידי עצמות
דבמונח עצם פחות מכשעורה בחלון שהוא טע\"ט ורובע עצמות מונחים בא' מהחדרים שהחלון פתוח בכותלו אין העצם כשעורה ממעט הטע\"ט שבחלון. ומתפשטת הטומאה דרך החלון זה מחדר לחדר שבצדו. דמדשניהן מין א'. אינו בדין שאותו מין המטמאו יעכב התפשטות הטומאה. דמינה מחזיק בה [כזבחים ד\"ג ב']:"
+ ],
+ [
+ "ולא בשר על ידי בשר
כשמונח בחלון הנ\"ל פחות מכזית בשר. אינו מעכב התפשטות הטומאה. כשמונח באחד מהחדרים כזית בשר ממת:"
+ ],
+ [
+ "ולא כזית מן המת
נקט כזית לדוגמא. וה\"ה שאר שעורין שלמין כעצם כשעורה וכדומה. אמנם כל הנזכרים במשנתינו מכאן ולהלן. כיון שהן עצמן טמאין. אפילו אשלא במינן אינן חוצצין [ומה שהקשה רתוי\"ט כאן בשם מהר\"ה למאי איצטריך למתני שאינו ממעע בחלון. הרי הכזית גופיה מביא הטומאה מתוך החור להבית שאצלו עי' מ\"ש ע\"ז בפרקן בבועז סי' ח']."
+ ],
+ [
+ "ולא כביצה אוכלים
שהוכשרו לק\"ט ע\"י אחד מז' משקין. אולם להרמב\"ם שהבאנו לעיל [סי' ל\"ט] מיירי הכא אפי' בלא הוכשרו. ואע\"ג שאמק\"ט. אפ\"ה מדחשיבי לא מבטל להו. [ונ\"ל ראיה אלימתא לרמב\"ם. דאי נימא דהכא ה\"ט דאינה חוצצת. מדהוכשרה ונטמא השתא מהטומאה שבבית. מלבד דק' הוכשרה מאן דכר שמיה הכא. ק' נמי היכי פסק ותני הכא דאינו חוצץ. הרי בשמונח האוכל בחצי החור שסמוך לבית הטהור. לא נטמא האוכל [כאהלות פ\"ו מ\"ד] וא\"כ ניחוץ. אע\"כ דה\"ט דאינו חוצץ משום דחשיב ולא מבטל ליה לפיכך אפי' בחצי חלק החור שלצד הבית הטהור לא מבטל ליה ואינו חוצץ]:"
+ ],
+ [
+ "ולא תבואה שבחלונות
ותמוה דברי הר\"ב שכתב שהשרישה תוך החלון ממש. אלא כדמוקי לה בב\"ב [ד\"כ ע\"א] שהשרישה תוך ג\"ט סמוך לחלון. וכ\"ש בהשרישה תוך החלון בעצמו. דבהנך תרי גוונא הצמחים מקלקלין הכותל ולמעקר קאי. ולהכי מדאינו מבטלו שם אינו ממעט. [והא דנקט הכא חלונות דלא כלעיל דנקט חלון לרבותא נקט חלונות לאשמעינן דאפי' רגילין כך בכל החלונות אפ\"ה כשירא' הפסד בכותלו יעקרו ולהכי לא מבטל ליה]:"
+ ],
+ [
+ "ולא ככיי שאין בה ממש
שנימוח בין האצבעות כשיאחזנו:"
+ ],
+ [
+ "ולא נבלת העוף הטהור שחשב עליה
עי' לעיל סי' מ\"ב:"
+ ],
+ [
+ "ולא נבלת עוף הטמא שחשב עליה והכשירה
עי' לעיל סי' מ\"ג. [ואילה\"ק להרמב\"ם לעיל סי' ל\"ט דכל מאכל אדם שהוא חשוב לא מבטל ליה. א\"כ ל\"ל הכא שהוכשרה. הרי בל\"ז מדיחדה לאכילת אדם לא מבטל ליה שם. י\"ל מדנקט הכא סתמא משמע אפי' אינה כביצה. דלא חשיבה. ואפ\"ה מדמק\"ט אינה חוצצת]. וכל הנהו דנקט עד הכא לא צריכה כלל. דהרי מדיוקא דרישא שמעינן לכולהו. אצא איידי דבעי למתני מכאן ולהלן כמה דברים דלא תני הפוכן. הדר תני נמי הפוכן דרישא:"
+ ],
+ [
+ "ולא השתי והערב המנוגעים
ר\"ל או שתי או ערב המנוגעים ודוקא בשיש בו כזית [כנגעים פי\"ג מ\"ח] או שיש בהן בכדי לארוג געגא\"צ [כרמב\"ם מטו\"צ פי\"ג הי\"ד] וגם שאין בו פסיקות [כנגעים פי\"א מ\"ח] דבאין חד מהנך. טהור הוא [והא דלא נקט בגד טמא. ואת\"ל דזה פשיטא דאינו חוצץ. מדאית ביה תרתי. חדא שהוא טמא ועוד מדמהני לי' טבילה לא מבטל ליה התם. עכ\"פ לתני בגד מנוגע או אבן או עפר מבית מנוגע. ומ\"ש שתי וערב דנקט מכל המנוגעים. י\"ל דלא נקט שתי וערב רק לדיוקא דדוקא מנוגעים אח\"צ אבל שאר שו\"ע מדאינו מק\"ט חוצץ. ואע\"ג דכשיש בהן כדי לארוג ג' על ג' אצבעות מסתבר דהוה כמטלניות בהך שעור' דמדחשיב אח\"צ. עכ\"פ כשהשו\"ע הוא רק כזית. אינו חשוב וגם אמק\"ט וחוצץ. אבל אם השו\"ע מנוגעים אפילו הם רק כזית אח\"צ. אבל בגד מנוגע לא אצטריך למתנייה דהרי גם כל שאר בגד בין שהוא טהור. או אפי' הוא טמא מדאית ליה טהרה במקוה לא מבטל ליה ואינו חוצץ וגם אבן ועפר מבית מנוגע לא אצטריך למתנייה לדיוקא דפשיטא דכשאין מנוגעים חוצצין. דאפי' הונחו סתם שם מסתמא בטולא בטליה [כסוכה דד\"א]. וא\"ת גם שו\"ע מנוגעים פשיטא דאח\"צ דכיון דאסורים בהנאה ואי נימא דחייצי הרי נהנה מאסורי הנאה. ואי\"ל בכה\"ג מצות לאו ליהנות נתנו. מדעכ\"פ נהנה גופו עי\"ז [כתוס' ר\"ה דכ\"ח א] וכ\"כ פסק בש\"ע יו\"ד [קמ\"ב ס\"ב] דסכין של משמשי עבודת כוכבים ששחט בה מסוכנת אסורה. וי\"ל דהכא כיון דרק להציל הוא לא מחשב הנאה. דהנאה ממילא קאתא [ועש\"ך יי\"ד קרי\"ב ס\"ק כ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ולא לבינה מבית הפרס
לבינה שנעשה מטיט בית הפרס שנחרש בה קבר שעפר' טמא. ואע\"ג שטומאת ביה\"פ רק מדרבנן הוא [ככתובות כ\"ח ב'] והרי מה\"ט אמרינן לעיל [סי' ל\"ט] דממעט. י\"ל דהכא חשש עצם כשעורה יש דטמא מדאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים הלבינה ממעטת
דדוקא גוש מעיקרא. דהיינו כברייתא והוא גדול כפיקה של מחט שתופרין בה סקאין גזרו בו טומאה [ככלים פי\"ז מי\"ב]. משא\"כ הכא בלבינה הרי נעשה רק גוש ע\"י שגבלו במים:"
+ ],
+ [
+ "והטמא אינו ממעט
זה הכלל דטהור מרבה כל כלי שאמק\"ט ואוכלין כביצה שלא הוכשרו וזה הכלל דטמא מרבה כל כלי או בגד המקבל טומאה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הזיז
כעין מסגרת געזימס בל\"א שבולט מהכותל ממעל למשקוף הפתח או החלון לצד הרחוב. ופנים התחתון של הגעזימס דהייט צדו שכלפי מטה. מחלקים ברהיטני האבעל בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "מביא את הטומאה
מתחתיו להבית אפי' אם הטומאה ממעל להפתח תחת הזיז:"
+ ],
+ [
+ "כל שהוא
אפי' אינו בולט מהכותל טפח. אפ\"ה כשהטומאה תחתיו והפתח פתוח הבית טמ [הרא\"ש] דכיון שפניו המוחלקין הן כלפי מטה וכדמסיק מצטרף אהל שתחתיו להרווח שתוך הבית. והו\"ל כאילו תקרת הבית נמשכת עד שפת החיצונה של הזיז כלפי הרחוב וכאילו הכל אהל אחד [ולא דמי להך דספ\"י דאין הטומאה בא מתחת הקדירה שמודבקת בשקוף לתוך הבית. דהתם אינה דבוקה ברוחב טפח בשקוף. אבל הכא הזיז נוגע ברוחב טפח בכותל]:"
+ ],
+ [
+ "הגיזרה
שפני העליון של המסגרת מוחלקים ברהטני. ועי\"ז ניכר שעשוי רק להשתמש ע\"ג. ולפיכך אין אהל שתחתיו שייך להאהל תחת תקרת הבית ואין לומר בו שיהיה נחשב כאילו תקרת הבית נמשכת עד קצהו החיצון. ולפיכך צריך שיהיה הוא עצמו בולט טפח:"
+ ],
+ [
+ "והגבלית
הוא נמי כעין גזירה שפניו העליונים מוחלקין רק שב' קצוותיו משופעי' כלפי מטה. ובאמצעו הוא שוה כזה וע\"י ששוה באמצע. ניכר שאין אהל שתחתיו שייך לאהל שתחת תקרת הבית ואמ\"צ לו. ונקט גבלית לרבותא מדסד\"א דמדמשופע לכאן ולכאן מוכח דלתחתיה עשויה ולצטרף להדי אהל שתחת תקרת הבית. קמ\"ל דאפ\"ה כיון שבאמצע הגבלית הוא שוה ופניו מוחלקין כלפי מעלה. אמרינן דלהשתמש ע\"ג עשויה ואינו מצטרף:"
+ ],
+ [
+ "והגיזרה שפניה למעלה
ואינו מפרש גבלית מדהוא נמי מין גיזרה שגם הוא שוה ופניה מוחלקין כלפי מעלה. ולהכי צריכא נמי שתהיה בולטת טפח כבגיזרה:"
+ ],
+ [
+ "בזיז שהוא גבוה מן הפתח שלשה נדבכין
נדבך הוא שורת אבני החומה. ושיעור גובה כל שורה ד' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "שהם שנים עשר טפח
וכ\"ש כשהזיז נמוך מזה. וסמוך טפי למשקוף הפתח. אבל כשהזיז גבוה ורחוק מהמשקוף טפי מזה השיעור. אמ\"צ אהל שתחתיו להאהל שתחת המשקוף שהוא אהלו של בית:"
+ ],
+ [
+ "העטרות
אבנים שבולטים בעיגול ממעל להפתח כזה נמצא שא\"א להשתמש ע\"ג:"
+ ],
+ [
+ "והפתוחים
הוא כעין פטורי ציצים מפותחים ממעל להפתח עשויין לנוי. ולכן ג\"כ אין משתמשין ע\"ג:"
+ ],
+ [
+ "מביאין את הטומאה בפותח טפח
דאע\"ג דלא דמו לגיזרה וגבלית. דהרי א\"א להשתמש ע\"ג. אפ\"ה מדעשויה רק לנוי בעלמא ולא לאהל שתחתיו לפיכך אמ\"צ אהל שתחתם לאהל של הבית. ומה\"ט לא כלל להו תנא בהדי גיזרה וגבלית. דבהנהו טעמא לחוד מדעשוין להשתמש ע\"ג. ובהנך טעמא לחוד מדאין עשוין רק לנוי ולא לאהל. א\"נ התם עשוי מעץ. והכא מאבן:"
+ ],
+ [
+ "זיז שעל גבי הפתח מביא את הטומאה בפותח טפח
תמוה דהרי בריש משנה א' אמרינן דשיעור זיז בכ\"ש. ול\"מ נ\"ל דה\"ק עפ\"י מה דתנינן לעיל [רפי\"ג] דיש כמה מיני פתחים ששיעור ביאת טומאה בתוכן חלוק זה מזה. ואהא קאמר הכא. דבין זיז שע\"ג פתח ששיעור ביאת טומאה בו להבית ומהבית. הוא כשהפתח פתוח טפח. ובין זיז שע\"ג חלון ששיעור ביאת טומאה בו הוא כשהחלון פתוח רום אצבעיים. ובין זיז שע\"ג חלון ששיעור פתיחתו כמלא מקדח. כולן שיעור בליטת הזיז להרחוב בכ\"ש. [והא דלא נקט נמי שיעור זיז שע\"ג חלון ששיעורו בכראש כל אדם. ה\"ט דהרי שיעור זה הוא רק בחור שנעשה מאליו. והרי בכה\"ג אין דרך לעשות זיז ע\"ג. ואי שאעפ\"כ עשה זיז ע\"ג. א\"כ במה שחישב עליו תליא וכמבואר שם במשנה. ולפיכך ויהיה חישב עליו במה שירצה. כבר נתבאר שיעור בליטתו לרחוב במשנתינו]:"
+ ],
+ [
+ "שעל גבי מלא מקדח כל שהוא
על כל ג' מיני זיז הנ\"ל קאי. וכדאמרן:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר מלואו
דס\"ל דשיעור בליטת הזיז להרחוב הוא כשיעור פתיחת החלון. אבל בשיעור זיז שע\"ג פתח דעלמא. שעשוי לכניסה ויציאה. מודה דסגי בפחות מזה. דמדעשוי לכניסה ויציאה. מצטרף הזיז להמשקוף שעל פתח הבית:"
+ ],
+ [
+ "קנה שעל גבי הפתח
שארכו מונח עם המשך הכותל:"
+ ],
+ [
+ "אפי' גבוה מאה אמה
שיש ק' אמה תחתיה עד משקוף הפתח:"
+ ],
+ [
+ "מביא את הטומאה כל שהוא
אפי' בולט רק כ\"ש להרחוב אפ\"ה כשטומאה תחתיה מתפשטת הטומאה מתחתיה להבית. דאע\"ג דלעיל אמרינן בזיז דדוקא במרוחק רק עד י\"ב טפחים מהפתח סגי ליה בכ\"ש. קנה שאני דאפשר לטלטלו ורגיל להורידו למטה עד סמוך ממעל להפתח. להכי גזרו בה רבנן למעלה. אטו שתהיה למטה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוחנן בן נורי אומר אל יחמור זה מן הזיז
וסגי בשמרוחק י\"ב טפחים. דהרי צירוף האויר שתחת בליטה זו להרחוב. עם האויר שתוך הבית. כיון שאין ב' האהלים הללו מחוברין ממש. אמ\"צ רק מדרבנן ולפיכך הו\"ל כעין גזירה לגזירה ולא גזרי לה:"
+ ],
+ [
+ "ואוכל בפתח שלש אצבעות
עד הכא הוה נקט תנא שיעור בליטת הזיז לרה\"ר. דכשהוא תוך י\"ב טפחים ממעל להפתח סגי בבולט כ\"ש לרה\"ר. ומצטרף בהדי אהל הבית. והשתא קאמר תנא דאף לענין המשכת זיז הנ\"ל עם המשך רוחב הפתח. נמי א\"צ שימשוך עם רוחב הפתח טפח אם הוא תוך יב\"ט ממעל להפתח. ומיירי ששאר הזיז שלא כנגד הפתח בולט להרחוב טפח. ורק אותו חלק של הזיז שלמעלה מהפתח נמשך רק ג' אצבעות עם רוחב הפתח. דאילו היה נמשך עם רוחב הפתח ד' אצבעות דהיינו טפח. הרי הטומאה שבבית ושתחת הזיז מתפשטת מזל\"ז. דתרווייהו כאהל א' דמי. אבל מדמיירי הכא שאין הזיז נמשך עם הפתח רק גא\"צ. נמצא שיש כאן ב' אהלים נפרדים. דהיינו תוכו של הבית ותחתית הזיז שאחורי כותל הבית. והב' אהלים נוגעים זב\"ז דרך הזיז שעל הפתח. שאינו רחב רק גא\"צ. והא דנקט גא\"צ. נ\"ל דדוקא גא\"צ צריך דאילו היה פחות מזה. קינסא בעלמא הוא. מדגם בליטתו לרחוב רק משהו. ולא היו נחשבים על ידו ב' האהלים. דהיינו תוכו של בית ותחתית הזיז כמשותפים [ודלא כרתוי\"ט]. ונ\"ל עוד דה\"ה באין הזיז סובב כל הבית נמי מתפשטת הטומאה לשם מהבית. דאין סברא כלל למתלי הא בהא. דוכי משום שהזיז סובב כל אחורי כותלי הבית תתפשט הטומאה מהבית לשם טפי מאילו לא היה נמשך הזיז אחורי הכותל רק איזה טפחים. אלא לרבותא נקט סובב כל הבית לאשמעינן דאפי' לאחורי הבית שרחוק מאד מהפתח. מתפשטת הטומאה לשם מהבית דרך הזיז של ג' אצבעות שממעל להפתח. מיהו פשיטא דכולה מתניתין דידן מיירי בזיז שהוא תוך י\"ב טפחים ממעל להפתח. ואפי' אינו בולט להרחיב רק כ\"ש. אבל זיז שהוא למעלה מי\"ב טפחים ממעל להפתח ודאי דאינו מביא או מוציא הטומאה עד שיהא בולט להרחוב טפח. וגם ימשוך עם הכותל ממעל להפתח המשך טפח:"
+ ],
+ [
+ "כלים שתחתיו
סביב כל הבית. דהטומאה מתפשטת מהבית להאויר שתחת הזיז שממעל להפתח. אף שאין הזיז בולט שם רק ג' אצבעות. ולא אמרינן דהאויר הקטן הזה מחשב לגבי הבית כחור פחות מטפח על טפח שבכותל הבית. דאין הטומאה מתפשטת מהבית לשם. רק בחצי החור שכלפי פנים [כפי\"ג סי' ל\"ו] דהכא שאני. דמדהאויר של ג' אצבעות פתוח בכל גובה אוירו להחלול שלבית שהטומאה בתוכה. הו\"ל האויר הזה שתחת הזיז שממעל להפתח. כחלק מהפתח. וכזוית שבבית. שבוודאי טומאה שבבית מתפשטת בכל זויותיו אפי' אינן טע\"ט. ומהאויר הזה של הג' אצבעות שבאה הטומאה מתוך הבית לתחתית הזיז. שוב חוזרת ומתפשטת לכל תחתית הזיז כולו גם אחורי הבית סביב אבל בתנאי שיהיה המשך חלק הזיז שאינו ממעל להפתח. בולט טפח להרחוב. דדוקא חלק הזיז מה שיש ממנו ממעל להפתח. י\"ל דאע\"ג דאינו בולט רק משהו. מצטרף הוא עם אויר שתחת משקוף הפתח. אבל חלק הזיז מה שיש ממנו שלא ממעל להפתח. איך יצטרף אויר כ\"ש שיש תחתיו עם אויר שתחת משקוף הפתח. ולא דמי חלק הזיז שאינו נגד הפתח לזוית שבבית שאע\"ג שאינו טע\"ט מתפשטת הטומאה לשם. התם הזוית ההוא מוקף מדפנות שסביב חלול הבית להכי מתפשטת הטומאה מהבית לשם. מדהו\"ל אהל א' עם הבית. משא\"כ הכא האויר שתחת חלק הזיז שאחורי כותלי הבית. לא שייכים כלל להבית. להכי על כרחך צריך שיהיו בולטים טפח להרחוב. אז מתפשטת טומאה מהבית לשם דרך הזיז שבולט כ\"ש ממעל להפתח [ועי' פי' הרא\"ש ספט\"ו ממכילתין. וא\"ת גם אם שאר חלק הזיז בולט טפח להרחוב. היאך תתפשט הטומאה לשם דרך זיז כ\"ש שממעל להפתח שאין תחתיו טע\"ט. ומ\"ש מטבליות שנוגעות בקרנותיהן והן מנושאין טע\"ט מהארץ וטומאה תחת א' מהן. שאין הטומאה מתפשטת מתחתיה לתחת חבירתה מדנוגעות זב\"ז בקרנותיהן רק פחות מטפח [כלקמן פט\"ו מ\"ב] וא\"כ ה\"נ נימא דהטומאה שמונחת תוך הבית. תהיה כאילו מונחת תחת. טבלא א' שם. וחלק הזיז שאחורי הכותל שבולע טפח להרחוב. יהיה כתחת טבלא שנגעה בחברתה בקרן. והזיז שממעל להפתח שבולע להרחוב רק כ\"ש יהיה כקרן פחות מרוחב טפח שמזל\"ז והיאך תתפשט טומאה מתחת אהל טע\"ט לתחת אהל טע\"ט שבצדו ע\"י האהל שאינו טע\"ט. י\"ל הכא כיון שחלק הזיז שממעל להפתח מצטרף לתחת משקוף הפתח. הו\"ל כאילו ב' אהלים טע\"ט נוגעים להדיא זב\"ז בנגיעת טע\"ט ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "טומאה תחתיו
שלא כנגד הפתח:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יהושע מטהר
לטעמייהו אזלי דכמו לעיל [פי\"ב מ\"ח] בטומאה מודבק באסקופה משוה ר\"א כניסת טומאה ליציאת טומאה ה\"נ הכי ס\"ל דכמו דכשהטומאה בבית מתפשטת הטומאה לתחת כל הזיז שבחוץ דרך תחתית הזיז כ\"ש שממעל להפתח. כ\"כ כשהטומאה תחת הזיז שאחורי הבית מתפשטת הטומאה משם להבית דרך תחתית הזיז כ\"ש שבולט ממעל להפתח. ואין כאן סברא דדרך טומאה להוציא ולא להכניס [כדלעיל פ\"ד מ\"ב] דהכא שאני דכחד אהל חשיבי. ור' יהושע ג\"כ לטעמי' אזל. דכמו דס\"ל התם במודבק באסקופה. דדוקא להוציא מתפשטת הטומאה דרך מקום שאינו בעצמו טע\"ט ולא להכניס. דדרך טומאה לצאת ולא להכנס. כמו כן הכא. ואע\"ג דגם להוציא על כרחך חשבינן להאויר שתוך הבית עם האויר שתחת הזיז אחורי כותל הבית כאהל א' דאל\"כ לא היתה מתפשטת מתחת זה לתחת זה דרך זיז כ\"ש שממעל להפתח וכמ\"ש בסי' כ'. אפ\"ה ס\"ל דרק להוציא חשבינן להו כאהל אחד ולא להכניס. ואע\"ג דבזיז שע\"ג פתח [במ\"ב] לא פליג ר' יהושע וס\"ל דבין להוציא ובין להכניס מביא הטומאה. התם איכא רק חדא לריעותא שאינו בולט טפח. אבל עכ\"פ יש בהמשכו טפח ויותר משא\"כ הכא איכא ב' לריעותא דאין טפח בהמשכו ולא בבליטתו:"
+ ],
+ [
+ "וכן בחצר שהיא מוקפת אכסדרה
אכסדרה הוא כעין קרוי הבולטת מאמצע גובה הכותל של חצר. וקאמר הכא דאם אוכלת ג\"כ ממעל להפתח של הבית בהמשך ג' אצבעות לרוחב הפתח. אז אם הטומאה בבית. מתפשטת הטומאה לתחתית כל האכסדרה סביב דרך הג' אצבעות שממעל להפתח. אף שאין הבליטה ההיא טע\"ט. ובטומאה תחת האכסדרה. ר\"א מטמא הבית ור' יהושע מטהר. וקמ\"ל אכסדרה לרבותא דרישא בטומאה בבית. דאף דאכסדרה לתוכה עשויה [כפסחים כ\"ו א' ועי' סוכה י\"ז א'] אפ\"ה הגא\"צ שממעל להפתח מחשבו כזוית הבית. וכ\"כ לרבותא דסיפא. בשהטומאה תחת האכסדרה. אע\"ג שגם אותן גא\"צ שממעל להפתח. הם רק מקצוע מהאכסדרה הגדולה. אפ\"ה לר' יהושע אין הטומאה מתפשטת מהאכסדרה הגדולה לתחת אותן גא\"צ ומשם להבית. [וע\"ר אאמ\"ו זצוק\"ל עוררני לזה בדבריו הקדושים בכנסת ישראל]:"
+ ],
+ [
+ "שני זיזין זה על גבי זה
מכוונין זה ממעל זה. ואין א' בולט להרחוב טפי מחבירו:"
+ ],
+ [
+ "ויש בהן פותח טפח
מדקתני סתמא. [אב\"י לא זכיתי להבין דהרי בפירוש נאמר במשנה יש בהן פותח טפח ועי' מ\"ש רבינו בעצמו בסי' כ\"ח]. משמע בין שכל זיז געזימס בעצמו בולט טפח להרחוב. דאז הו\"ל הוא אהל אפי' אינן ממעל להפתח כלל. ובין שאין כל א' בולט טפח להרחוב אבל הן תוך י\"ב טפחים ממעל להפתח. דאז כל זיז שתוך יב\"ט להפתח. נחשב כאילו רחבו טפח. עדמצטרף להחלול שתוך הבית [כלעיל סי' ג']. ואפשר דכששניהן תוך י\"ב טפחים. רק התחתון מצטרף ולא העליון. משום שהתחתון מפסיק. ועי' לעיל [פי\"ב מ\"ג] בדין בטח. דקאמר ר' יהושע רואין בטח כאילו אינו ודו\"ק שם בפירושינו בס\"ד:"
+ ],
+ [
+ "וביניהן פותח טפח
שהתחתון גבוה מהארץ טפח. והעליון גבוה ג\"כ מהתחתון טפח:"
+ ],
+ [
+ "טומאה תחתיהן
ר\"ל תחת התחתון:"
+ ],
+ [
+ "תחתיהן טמא
רק תחת התחתון טמא. דמדהזיז התחתון רחב טע\"ט. מביא הטומאה לכל שתחתיו. וגם חוצץ שלא תבקע למעלה ממנו [כפ\"ג מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ביניהם
בין התחתון לעליון:"
+ ],
+ [
+ "ביניהן טמא
אבל מה שתחת התחתון. ומה שלמעלה מהעליון טהור. דמדכל זיז רחב טע\"ט הזיז העליון חוצץ למעלה. והתחתון חוצץ למטה:"
+ ],
+ [
+ "על גביהן
ממעל להעליון:"
+ ],
+ [
+ "היה העליון עודף על התחתון פותח טפח
שבולט להרחוב טפח יותר מהתחתון:"
+ ],
+ [
+ "טמא
דתחת עודף טפח שהעליון בולט טפי מהתחתון. דרך שם באה טומאה מזה לזה:"
+ ],
+ [
+ "טמא
ואע\"ג דהעודף אינו רק פחות מטפח. והרי כל התפשטות הטומאה אינה יוצאת פחות מטפח [כפ\"י מ\"ב] והרי ה\"נ אין רווח התחתון פתוח לרווח האמצעי רק פחות מטפח. י\"ל דהיינו רק התם שיש בכל צדדי הארובה סביב מעזיבה. שפיר י\"ל דכשהארובה פחות מטפח. אמרינן לענין התפשטות הטומאה דכסתום דמי. אבל הכא שהאויר שתחת העודף פתוח גם להרחוב. להכי אף שאין העליון עודף על התחתון רק פחות מטפח אפ\"ה טומאה יוצאה דרך שם מזל\"ז [וכבקורה פי\"ב סי' מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ביניהן
אם הטומאה בין התחתון להעליון:"
+ ],
+ [
+ "או תחת המותר
ר\"ל שהטומאה מונחת למטה בארץ תחת העודף:"
+ ],
+ [
+ "טמא
נ\"ל דלטעמיה אזל. דס\"ל [לעיל סי' כ\"ב] דאפי' להכניס סגי במעורבין ב' האוירים אפי' רק פחות מטפח. וכל אויר שסמוך לארץ. היינו להכניס:"
+ ],
+ [
+ "ותחתיהן טהור
ג\"כ אזל לשטתיה [שם] וכדאמרן:"
+ ],
+ [
+ "יש בהן פותח טפח
שיש בבליטת כל אחד להרחוב טע\"ט:"
+ ],
+ [
+ "ואין ביניהן פותח טפח
האי ביניהן דהכא אין פירושו כביניהן דלעיל סי' כ\"ו. דהתם ר\"ל שגם בין תחתון לארץ יש גובה טפח. אבל הכא ר\"ל ביניהן ממש. דהיינו שרק בין תחתון לעליון אין גובה טפח. אבל מהתחתון לארץ. יש גובה טפח:"
+ ],
+ [
+ "טומאה תחתיהן
לרמב\"ם בפירושו כאן וגם בחיבורו [טו\"מ פי\"ז ה\"ד] וגם לר\"ש בפירושו השני כאן. וגם לרב\"א. ה\"ג. טומאה תחתיהן תחתיהן טמא. ביניהן או על גביהן. כנגדו עד הרקיע טמא. וה\"פ דכשהטומאה תחתיהן. דהיינו תחת התחתון רק תחתיו טמא. דהרי יש בין תחתון לארץ גובה טפח. וחוצץ שלא תבקע טומאה למעלה ממנו. אבל כשהטומאה ביניהן. דהיינו בין העליון לתחתון. שאין שם רווח טפח ביניהן. א\"כ טומאה רצוצה היא. ובוקעת עד להרקיע. אבל תחתיו אינה בוקעת. דהרי אהל טפח שתחת זיז התחתון חוצץ הוא:"
+ ],
+ [
+ "אין בהן פותח טפח
שכל אחד מהזיזין אינו בולט טפח להרחוב:"
+ ],
+ [
+ "בוקעת ויורדת
דמדאין ברוחב כל א' טע\"ט כליתנהו דמי:"
+ ],
+ [
+ "וכן שתי יריעות שהן גבוהות מן הארץ פותח טפח
ויש גם ביניהן אויר טע\"ט. והא דלא צריך תנא לפרש הכא דמיירי שכל יריעה רחבה טע\"ט. ה\"ט משום דסתם יריעה כך היא. ולהכי דינן כב' זיזין בכה\"ג בריש משנה ה' וכן בכל החילוקין השנויין לעיל בזיזין. רק תנא נקט דוגמת גוונא קדמאה. דהיינו ב' זיזין שיש בהן טע\"ט. וביניהן פ\"ט. וממילא דה\"ה באינך ד' גווני. דהיינו בהיה העליון מוסיף וכו':"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "סגוס עבה
בגד צמר עב טפח:"
+ ],
+ [
+ "וכופת עבה
נסר עב טפח:"
+ ],
+ [
+ "עד שיהו גבוהין מן הארץ פותח טפח
ר\"ל שיהיה חלול טפח על טפח תחתיהן. אז מביאין הטומאה תחתיהן ממקום למקום. וקמ\"ל דאע\"ג שהן עצמן עבין טפח או יותר לא אמרינן דרואין עובי התחתון שלהן כליתא ופני עליון שלהן יביא הטומאה:"
+ ],
+ [
+ "קפולין זו על גבי זו
בגד מקופל. וכפיליו מונחים זה ע\"ג זה. או ר\"ל כפילי סגוס דלעיל שמקופלין כך:"
+ ],
+ [
+ "אינן מביאות את הטומאה עד שתהא העליונה גבוהה מן הארץ פותח טפח
דאם אין טע\"ט תחתיו. אין הטומאה שתחתיו מתפשטת לכל שתחתיו אלא בוקעת רק כנגדה למעלה ולמטה. ואף שכבר שנויה לעיל [פי\"א מ\"ג] אפ\"ה סד\"א דדוקא התם שמונחין תחת סדק שמחלק הבית. אמרי' דהסגוס והקיפולין שמונחין תחת הסדק אין מערבין ב' חלקי הבית להביא הטומאה מחלק א' להחלק שבצדו. עד שיהא אויר תחת הסגוס והקיפולין טע\"ט. ולא סגי כשמקצת מעובי עליונו למעלה מטפח. דנימא דחשבינן לתחתית עוביו כליתא. דהרי צריך נמי לומר גוד אסיק. כדי שיסתם הסדק שלמעלה. ותרתי לא אמרינן. אבל הכא לענין להביא הטומאה לכל תחתיתו. דאצ\"ל רק דרואין תחתית העובי כליתא. להכי ס\"ד דסגי כשקצת מהעובי הוא למעלה מטפח מהארץ קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "טבליות של עץ
התנא מחלק לכולהו בג' בבי. (א) סגוס וכופת שהן גוש אחד. (ב) קיפולין. שהן ג\"כ גוש א'. אבל מחולק לכמה חלקים. (ג) וטבלאות שהן כמה גושין שמחולקין לגמרי זמ\"ז. וכולהו צריכי. דלא מיבעיא סגוס. שאין רגילין לחלק עוביו. לכן אין רואין תחתיתו כליתא אלא אפי' כופת שעשוי לחלקו לפעמים לנסרים דקין. אפ\"ה אין חושבין תחתיתו כליתא. ולא מיבעיא סגוס וכופת שהן גוף א'. אלא אפי' קיפולין דאע\"ג שמחולקין ועומדין הן. עכ\"פ כיון שגוף א' הם. להכי סד\"א דאף שיש תחת הקיפול העליון טע\"ט. אפ\"ה תהיה הטומאה בוקעת ועולה רק כנגדה. מצד ממ\"נ. דאי חשבינן לקיפולין תחתונים כליתנהו א\"כ גם העליון שהוא עמם גוף א' נחשביני' כליתא. ואי חשבינן לעליון כאיתא א\"כ גם לתחתונים נחשביני' כאיתנהו. והו\"ל טומאה רצוצה. קמ\"ל. ואי תני קיפולין סד\"א דדוקא בקיפולין אמרינן דכשיש תחת העליון טע\"ט. חשבי' לתחתונים כליתנהו. משום דהתחתונים מק\"ט. ואין חוצצין בפני הטומאה. אבל טבליות של עץ. הרי ע\"כ הא דכשאין העליונה גבוה מהארץ טפח אינו מביאה הטומאה. מיירי שאין בעובי כל א' מהתחתונים עובי טפח. דאל\"כ הרי היה מתחת העליון טפח לארץ. וא\"כ כיון דאין בעובי כל א' מהתחתונים טפח אמק\"ט [ככלים פכ\"ב מ\"ג] וכיון דאינן מק\"ט סד\"א דחוצצין. ולפיכך אפי' טבליות התחתונות מרובות עד שיש טפח תחת העליון. נחשוב הטומאה שתחת התחתונית כרצוצה שרק בוקעת ועולה. קמ\"ל. דכיון דעכ\"פ לא בטלינהו להתחתונים בפירוש. חשבינן להו כליתא [וכתבן לקמן סי' נ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ואם היו של שיש
שהן טבלאות של אבן מונחות זה על זה. וטומאה תחת תחתון:"
+ ],
+ [
+ "בוקעת ויורדת
אפי' היתה כל עובי העליונה גבוה מהארץ טפח. אפ\"ה מדשיש מין ארץ הוא. הו\"ל כל הטבלאות כגל צרורות שטומאה תחתיהן שבוקעת כנגדה למעלה ולמטה:"
+ ],
+ [
+ "שהן נוגעות זו בזו בקרנותיהם
שמונחות שטוחות בארץ. ואין במקום נגיעתן בקרנות טע\"ט כזה*"
+ ],
+ [
+ "והן גבוהות מן הארץ פותח טפח
שכל א' מהן יש אויר טע\"ט תחתיה:"
+ ],
+ [
+ "טומאה תחת אחת מהן הנוגע בשניה
בשעה שהטומאה תחת הראשונה:"
+ ],
+ [
+ "טמא טומאת שבעה
כאילו היתה השני' נטמאת ממת עצמו וכ\"ש כשנגע הטהור בראשונה שטמא טו\"ז:"
+ ],
+ [
+ "כלים שתחת הראשונה
בעוד הטומאה תחתיה:"
+ ],
+ [
+ "טהורין
אף בעוד טומאה תחת א'. הרי שניה לא נטמאה מדמאהלת השתא על מת. דהרי כיון דאין ב' האהלין נוגעין זב\"ז ברוחב טפח אין טומאה באה מתחת זה לתחת זה [כמודבקת בשקוף פחות מטפח ספ\"י ועי' מ\"ש לעיל פי\"ד סי' כ']. רק מחמת נגיעת טבלא ב' בטבלא א' חשבינן לטבלא ב' כמאהלת אף שאינה מאהלת. וא\"כ איך יהיו הכלים שתחת הב' טמאין. הרי באמת אין הכלים והמת תחת אהל איך והרי כלי שנטמא במת אינו חוזר ומטמא לטהרות שהאהיל עליהן. ולא דמי לקורה [פי\"ב סי' מ\"ג] ולזיז [פי\"ד סי' י\"ט]. התם הכל גוף א':"
+ ],
+ [
+ "עד שיהא בו ריבוע בפותח טפח
שולחנות שלהן עשוין מתיבה של ד' דפנות בלי שולים. וזה נקרא רבוע. ועל רבוע זה מניחין הטבלא. והטבלא בולטת טפח סביב לכל צד מהתיבה. וקאמר הכא שבאם הטומאה תוך התיבה אינה מתפשטת לכל תחתית בליטת שפת הטבלא. דהרי כבר כתבנו בכמה דוכתי במכילתין דכל טומאה רצוצה מדבוקעת ועולה אין לומר בה סוף טומאה לצאת [ועי' פ\"ד סוף משנה א' ובפירושינו שם. ובפ\"ו סוף מ\"ו]. אבל כשיש תוך הרבוע חלול טע\"ט. הו\"ל כאהל תוך אהל. אמרינן בהטומאה שתוך אהל הפנימי סוף טומאה לצאת דרך אהל החיצון שסביב לו וכולו טמא. וכדאמרינן בטומאה תוך מגדל שעומד תוך הבית [פ\"ד מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "חביות
סתמן של חרס:"
+ ],
+ [
+ "שהן יושבות על שוליהן
ר\"ל שעומדות זו אצל זו סמוכות על הארץ ופיהן למעלה:"
+ ],
+ [
+ "או מוטות על צידיהן
על הארץ ופיהן למן הצד:"
+ ],
+ [
+ "באויר
מלת באויר אכולהו קאי. ור\"ל בין שיושבות על שוליהן באויר או מוטות על צדן באויר. דבין כך או כך אין אהל על גביהן מלמעלה:"
+ ],
+ [
+ "והן נוגעות זו בזו בפותח טפח
שהבטנים של החביות שבולטין מאמצען נוגעין זב\"ז ברוחב טע\"ט. ונקט הכי רק משום סיפא. דתני גבה שתתפשט הטומאה תחת כולהו. אבל ברישא בכל גוונא בוקעת הטומא' כנגדה:"
+ ],
+ [
+ "טומאה תחת אחת מהן
רצוצה:"
+ ],
+ [
+ "בוקעת ויורדת
לצדדין קתני דבפיהן למעלה אז תחת החבית שהטומאה שם. ותוכה וע\"ג כל כנגד הטומאה טמא ואין הכלי חוצץ. מדמעורב אויר הטמא שע\"ג עם אויר תוכה נטמא כל תוכה [כפ\"ט סי' ס\"ה] וגם החבית עצמו נטמא עי\"ז. מדנטמא אויר תוכה. אבל בפיה מן הצד. אז רק תחת וממעל להחבית כל כנגד הטומאה טמא אבל תוכה טהור דדפנות הכ\"ח שאמק\"ט מגבו חוצץ. דלא דמי ב' דפנות החבית שהן זה ע\"ג זה. לקיפולין לעיל במשנה א'. דאין חוצצין. וכ\"כ כל כלי חלול דפנו העליון מביא הטומאה [כפי\"א מ\"ג]. די\"ל דהתם הקיפולין ודפנות הכלי מק\"ט. ולהכי אינן חוצצין. דחשבינן חלק התחתון שבהן כליתא. והעליון מביא הטומאה. משא\"כ הכא. הכ\"ח אמק\"ט מגבו. ולהכי ב' דפנות הכלים חוצצין על תוכו. ואפ\"ה אינה מצלת על מה שלמעלה מהחבית רק עם דפנות אהלים [כפ\"ה מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "במה דברים אמורים
אסיפא קאי. וה\"ק בד\"א דגם בפיהן למן הצד בוקעת רק נגד הטומאה:"
+ ],
+ [
+ "בטהורות
שעדיין לא נטמאו החביות. וכ\"ש כשאינן בני קבלת טומאה כלל. וכגון שהן של אבן:"
+ ],
+ [
+ "אבל אם היו טמאות
דאז אע\"ג שטומאה תחת א' מהן רצוצה. עכ\"פ כיון שמוטות על צדיהן הרי דפנות התחתונות שהן טמאות אינן חוצצין ובוקעת הטומאה לתוך החבית. ונמצא שדפנות העליונות של כל חבית. אע\"ג שהן גופין נפרדין. עכ\"פ כיון דנוגעין זב\"ז ברוחב טפח. כאהל אחד חשבינן להו [כפ\"ח סי' י\"ח] ומתפשטת הטומאה לכל תחתיהן:"
+ ],
+ [
+ "או גבוהות
שהיו כל החביות טהורות אבל היו גבוהות וכו':"
+ ],
+ [
+ "מן הארץ פותח טפח
שהי' אויר טע\"ט תחת שוליהן. ואפי' פיהן למעלה:"
+ ],
+ [
+ "תחת כלם טמא
מיהו לא רצה תנא לאשמעינן רק החילוק שבין רישא לסיפא. דברישא אין הטומאה מתפשטת לצדדין ובסיפא מתפשטת תחת כולן אע\"ג שהן גופין נפרדין. אבל דין תוכן ועל גבן א\"צ למתניא הכא. דכבר שמעינן לדינייהו במכילתין בדוכתי טובא. ובפרטות בסוף פ\"ט. ולפי המבואר שם. יש גם בסיפא הכא חילוק לענין תוכן וע\"ג. דכשהן טמאות ומוטות על צדן. או שהן טהורות ופיהן למעלה אבל יש אויר טפח תחתיהן. אז לא לבד כל תחתיתן. אלא גם כל תוכן ולמעלה מהן. כל כנגד כל החביות טמא. אבל כשהחביות טהורות ופיהן למן הצד. והן גבוהות מהארץ טפח. אע\"ג שכל תחתיתן ולמעלה מהחביות כולן טמא. אפ\"ה תוכן טהור. דעל עצמו מצלת החבית הטהורה [ועי' רב\"א]:"
+ ],
+ [
+ "בית שחצצו בנסרים או ביריעות
היינו רק בשכבר קשר לולאות בהיריעות. דאז כבר נתבטל מהן קבלת טומאה [ככלים פ\"כ מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "מן הצדדים
ר\"ל שהעמיד המחיצה שמהנך או מהנך. בזקיפה. מרוחק קצת מכותל הבית בפנים. ועי\"ז נתהווה החלול שאחורי המחיצה. כחדר לפנים מהבית:"
+ ],
+ [
+ "או מן הקורות
ר\"ל או שהניח המחיצה בשכיבה באמצע גובה הבית. וסמוך לתקרה כדי שלא יפול עפרורית המעזיבה למטה על בני הבית. ועי\"ז נתחלק גובה הבית כחדר ועליה על גבו:"
+ ],
+ [
+ "כלים שבחצץ
הוא הרווח שבפנים או שלמעלה מהמחיצה:"
+ ],
+ [
+ "טהורים
נ\"ל דטעמא דמתניתין מדהו\"ל הכא כבית שחצצו בקנקנים וטחן בטיט שחוצץ [כפ\"ו מ\"ב]. וה\"נ כיון שמחיצה זו אמק\"ט כסי' כ\"ט חוצצת. וכיון שהוא כסתום אין דרך טומאה להכנס:"
+ ],
+ [
+ "כלים שבבית טמאין
דאע\"ג דיש מחיצה בין הרווחים. עכ\"פ דרך טומאה לצאת דרך הבית. מדאין בהחצץ פתח אחר [כפ\"ד מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "כלים שבחצץ
אסיפא קאי. וה\"ק. ואם הטומאה והכלים שניהן מונחים בהרווח שאחורי כותל החצץ:"
+ ],
+ [
+ "טמאים
דכשיש באויר שברווח הקטן טע\"ט. הרי התפשטה שם הטומאה גם על הכלים שבצדן:"
+ ],
+ [
+ "טהורים
דמדאין בהרווח ההוא טע\"ט לא התפשטה הטומאה על הכלים שבצדן. והבית בין כך ובין כך טמא. משום דסוף טומאה לצאת דרך הבית. ואפ\"ה לא דיינינן להכלים שבאויר החצץ כאילו מונחים תוך הבית הטמא. וכטומאה בבית וכלים בכותל. קרוב לטומאה טמאים [לעיל פ\"ו מ\"ד]. י\"ל התם חצי כותל שלפנים ודאי שייך להבית. אבל הכא חצץ חדר בפ\"ע הוא. ואע\"ג שאין בו רווח טע\"ט. וגם פתוח פחות מטע\"ט להבית. לא אמרינן דהרווח ההוא כחור שבכותל הבית הטמא דדיינינן להו כמחצה על מחצה [כפ\"ו מ\"ג]. די\"ל דהכא שאני דהרווח ההוא מדחצצו בידים לא בטל לגבי בית. ולא גרע ממגדל העומד תוך הבית וטומאה תוך המגדל. שהבית טמא מדדרך טומאה לצאת שם. ואפ\"ה כלים שבין מגדל לכותל הבית וכו' כשאין שם פ\"ט טהורין [כפ\"ד מ\"א]. וכ\"כ הכא דיינינן להרווח שבתוך החצץ כרווח שבמגדל תוך הבית. דאפי' דכשהחצץ או המגדל נעול. אפ\"ה הבית טמא מדדרך טומאה לצאת שם. ואע\"ג דבכל טומאה רצוצה לא אמרינן סוף טומאה לצאת [כלעיל סי' ט\"ו] היינו ברצוצה ממש. אבל הכא הרי הוא חצצו בידים. וכחדר אחשביה והו\"ל כחדר לפנים מחדר [ועי' ס\"ד סי' ט\"ז]. ואעפ\"כ כלים שבחצץ טהורים. מדאין טע\"ט מאהיל על הטומאה והכלים. וגם מהבית א\"א שתבוא הטומאה לשם. דהרי החצץ אינו פתוח טע\"ט להבית. מיהו דוקא כלים שבצד הטומאה תוך אויר החצץ טהורים. אבל כלים שלמעלה או שלמטה מהטומאה טמאין מדקיי\"ל דבהאהיל מקצת טומאה על מקצת טהרה או איפכא טמא [ספ\"ג מ\"ד ופ\"י מ\"א ורתוי\"ט שם ד\"ה מקצת ושם מ\"ג]. ועי' בהרא\"ש שתירץ קושייתנו הנ\"ל באופן אחר:"
+ ],
+ [
+ "חצצו מארצו
שהניח הנסרים לא סמוכים להתקרה. אלא שטחם ממעל לקרקע הבית:"
+ ],
+ [
+ "טומאה בחצץ
היינו בהאויר שתחת הנסרים והיריעות:"
+ ],
+ [
+ "כלים שבבית טמאים
אפי' כשיש אויר טע\"ט ממעל למקום הטומאה תחת החצץ. וא\"כ אין כאן טומאה רצוצה. וגם הרווח שהטומאה בתוכו אין פתוח להבית כלל. אפ\"ה הבית טמא. וא\"ת מ\"ש הכא כשהטומאה בחצץ למטה מהבית. דאמרינן דהכלים שבבית למעלה מהחצץ טמאים. ומ\"ש מלעיל [מ\"ד] דכשהטומאה בהבית למטה. דאמרי' דכלים שבחצץ למעלה טהורין. ומ\"ש חצץ למעלה מהבית. או שהבית למעלה מהחצץ. י\"ל לעיל כשהחצץ למעלה מהבית. יש להבית פתח מן הצד. להכי לא בקעה הטומאה למעלה לתוך החצץ. אבל הכא שהחצץ שתחת הבית. הטומאה שבחצץ אין לו פתח בחצץ שתצא דרך שם. להכי בקעה לתוך הבית שלמעלה מהחצץ. דמדהו\"ל החצץ כביב קמור תחת הבית. דבין שחלול הביב טע\"ט או לא. עכ\"פ כיון שאין להביב פתח לחוץ. הרי כל אויר הטמא שהתפשט הטומאה בתוכה. בוקעת ועולה לתוך הבית [כלעיל פ\"ג מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "טהורים
ואי\"ל מ\"ש הכא כשהטומאה בבית שלמעלה מהחצץ שיש בו טע\"ט. שהחצץ טהור. ולעיל [מ\"ד] אמרינן דכשהטומאה בהחצץ שלמעלה מהבית דהבית טמא. ומ\"ש בית שלמעלה מהחצץ או שהחצץ למעלה מהבית. י\"ל כמש\"ל התם אין להחצץ מקום שיצא הטומאה שם רק דרך הבית שלמטה מהחצץ. אבל הכא כשהטומא' בבית. הרי יש מקום להטומאה לצאת דרך פתח הבית ולא דרך החצץ. להכי הוה ממש כטומאה בבית שהביב טהור [לעיל פ\"ג מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "שארצו של בית כמוהו
נ\"ל דה\"ק דלהכי רק הכא מחלקינן ואמרינן דכשאין בהחצץ טע\"ט וטומאה בבית דנטמאו כל הכלים שבחצץ. והרי לעיל כשהטומאה בהבית. אמרינן דכלים שבחצץ תחת התקרה טהורים ולא מחלקינן בין שיש באויר שבחצץ טע\"ט או לא. להכי מסיק תנא דשאני הכא שהרווח שבחצץ הוא תחת קרקעיתו של בית. דכל שאין טע\"ט בחלול שבחצץ שלמטה הרי ארצו של בית כמוהו וכו'. משא\"כ לעיל שהחצץ הוא למעלה מאויר הבית אין הטומאה שבבית בוקעת למעלה לתוך אויר החצץ אפי' אין בהחצץ אויר טע\"ט. כיון שיש להבית פתח בצדו וכמש\"ל. ולא דמי לטומאה בבית וכלים במעזיבה מחציה ולמטה דטמאין [כפ\"ו מ\"ד]. התם מעזיבה שייכי להבית. אבל הכא חצץ שעשאו בידים כחדר בפ\"ע דמי. ולהכי אף שאין בתוכו טע\"ט לא בטל לגבי בית:"
+ ],
+ [
+ "עד התהום
כשאין חלול טע\"ט תוך ארצו של בית:"
+ ],
+ [
+ "בית שהוא מלא תבן ואין בינו לבין הקורות פותח טפח
והרי אז אפי' הניחו שם סתם כביטלו בפירוש דמי:"
+ ],
+ [
+ "טומאה בפנים
טמון בתוך התבן:"
+ ],
+ [
+ "כלים שכנגד יציאה
במקום הפנוי מתבן סמוך להפתח בפנים:"
+ ],
+ [
+ "טמאים
דמדנחשב כביטלו. הו\"ל כאילו טומאה רצוצה תוך כותל הבית [פ\"ו מ\"ד] דהבית טמא. ואע\"ג דהתם [במ\"ג] דיינינן להכותל במחצה על מחצה וע\"ש. הכא שאני שכותלים ממש של הבית מקיפין לכל התבן. ומצרפין לכל שבתוכן. לדון הכל כתוך הבית. ומה\"ט אמרי' הכא דכשהטומאה תוך התבן רצוצה. אז הכלים שבצדן. ואף כשהכלים למעלה. אפ\"ה כשהתבן מפסיק ביניהן. ואין הכלים והטומאה מאהילין זה על זה ממש. טהורין. דלא גריעי כלים הללו. מהעומד למעלה שם דטהור [ולהכי לא דמי לחצץ לעיל דאמרינן דכלים וטומאה שמאהילין זע\"ז טמאין התם שאני דאין הפסק בין הטומאה להכלים]:"
+ ],
+ [
+ "טהורים
תמוה מ\"ש הא מהך דלעיל בטומאה בבית וכלים בחצץ דתנינן סתם דטהורין. דמשמע אף שאין במקום הכלי טע\"ט אויר. אמנם להר\"ש והרא\"ש והר\"ב אע\"ג דלעיל סתמא קתני טהורין. אפ\"ה גם התם מחלקינן בטומאה בבית. דדוקא כשיש במקום הכלים אויר טע\"ט בחצץ טהורין. ואם לאו טמאין:"
+ ],
+ [
+ "אם יש בין תבן לקורות פותח טפח
דאז ודאי דעתו לפנות התבן ואינו חוצץ:"
+ ],
+ [
+ "בין כך ובין כך טמאים
אפי' יש במקום הכלי רווח טע\"ט. חשבינן התבן כליתא. והתפשטה הטומאה תוך כל הבית. וגם בל\"ז אם אין במקום הטומאה טע\"ט הרי בקעה למעלה לתוך האויר טע\"ט שבין התבן להקורות. והאויר ההוא פתוח טע\"ט לאויר שבמקום היציאה. והתפשטה הטומאה לשם:"
+ ],
+ [
+ "בית שמלאו
אפי' לא ביטלו שם בפירוש הו\"ל כאין דעתו לפנותו:"
+ ],
+ [
+ "עפר
גושי עפר שראללען בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "ובטלו
דדוקא עפר דק אפי' הניחו סתם. אמרינן דכביטלו בפירוש דמי. אבל צרורות אינן בטלין עד שיבטלם באמת בפירוש. [וקו' הש\"ס בעירובין [דע\"ח ב'] נ\"ל דצרורות אצרורות קק\"ל. ולא עפר אעפר. ומה דמקשה שם תו והרי ר' יוסי איפכא שמעינן ליה. לאו היינו בעפר אלא בתבן דקאמר דבאין עתיד לפנותו סגי. ובאהלות קאמר דצריך לבעל התבן בפירוש. ובזה יתורץ קושיית רתוי\"ט הכא. מיהו לתוס' שם לא גרסינן במשנינו תבן. וכן מוכח לפענ\"ד. דהרי לעיל [במ\"ו] גרסינן שמלאו תבן ועי' סוכה דד\"א]:"
+ ],
+ [
+ "וכן כרי של תבואה
שמונח באויר והטומאה טמונה בתוכה. וביטל להכרי להניחו כך:"
+ ],
+ [
+ "או גל של צרורות
שמונחים באויר. ולעיל מיירי שמילא מהן הבית. וקמ\"ל דנתבטל עי\"ז אהל הבית. והכא קמ\"ל דהגל בעצמו אינו חוצץ. אפי' גבוה הרבה:"
+ ],
+ [
+ "אפי' כגלו של עכן
שלא היה אלא לפי שעה עד שקברוהו. אפ\"ה חשוב כבטלוהו לעולם והו\"ל טומאה שתחתיו רצוצה:"
+ ],
+ [
+ "ואפי' טומאה בצד הכלים
רק שאין נוגעין הכלים בהטומאה:"
+ ],
+ [
+ "טומאה בוקעת ועולה
גם למעלה מגג הבית. וגם למעלה מהגל. וגם הכלים שבבית [אב\"י אם הגל הוא בתוך הבית] טהורין מה\"ט כשאינן למעלה מול הטומאה. מדנתבטל חלול הבית לגמרי. מיהו אם יש במקום הטומאה טע\"ט. אע\"ג שאין הטהרה בתוך החלול שהטומאה בתוכו. הרי כל העפר ושאר הדברים שמסבבים ומכסים הטומאה. דינן כקבר סתום שמטמא כל סביביו [ועי' לעיל פ\"ד בקרית ארבע סי' ג']:"
+ ],
+ [
+ "חצר הקבר
הוא גומא מרובעת שממנה נכנסין לתוך המערות שבג' רוחותיה בפנים. וברוח הד' שם יש הכבש שבו יורדין להחצר ההוא:"
+ ],
+ [
+ "עד שיהא בה ארבע אמות
האי עד מלמעלה למטה קחשיב. ועד בכלל. ור\"ל דכשיש ד' אמות או יותר בהחצר אז טהור הנכנס שם. דאע\"ג דחכמים גזרו טומאה לכל הנכנס תוך ד' אמות של מת או קבר [כסוטה מד\"א] וא\"כ ה\"נ אף שיש בהחצר ד' אמות. הו\"ל לטמא הנכנס לתוכו. דהרי אדם המתרחק ד' אמות שבחצר מהקבר שבמערה זו מתקרב א\"ע לתוך ד' אמות של הקבר שבמערה שכנגדה. ומכ\"ש דק' לב\"ה דסגי להו בד' טפחים. י\"ל הכא בחצר שאני. דמדיש שם סי' מחיצות לבלי להתקרב להטומאה אע\"ג שהפתח פתוח מזל\"ז. אפ\"ה כל שרוח הד' של החצר פתוח לא גזרו בה רבנן:"
+ ],
+ [
+ "בית הלל אומרים ארבעה טפחים
מיהו דוקא בשפתוח החצר מצד א'. וכדאמרן. דהו\"ל תרתי לטיבותא. דמסיימי מחיצות. וגם אין טומאה מסבבו. אבל ביש מערות סביב החצר בכל הד' רוחות. אע\"ג שנכנס לשם באופן שלא נטמא. מודו ב\"ה דצריך ד' אמות. דאל\"כ חיישינן שמא יתקרב ויגע בהטומאה. מיהו בכל גוונא אם נגע בהמשקיף שע\"ג פתח המערות נטמא [כלעיל ספי\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "קורה שעשאה גולל לקבר
דהיינו שכיסה בה הקבר:"
+ ],
+ [
+ "בין עומדת
נ\"ל דר\"ל בין שהקורה עומדת זקופה על פה הקבר וקצהו התחתון רחב יותר מפתח הקבר:"
+ ],
+ [
+ "בין מוטה על צרה
שעומדת הקורה בשפוע ממעל להקבר. וה\"ה במונחת ארכה על הקבר. רק קמ\"ל דכלהשפוע שממעל לפתח הקבר טמא. אף שהשפוע הוא טפי מרוחב הקבר:"
+ ],
+ [
+ "אין טמא
מי שנוגע בקורה זאת:"
+ ],
+ [
+ "אלא כנגד הפתח
אבל אדם או כלי הנוגע באותו חלק של הקורה שעודף חוץ להקבר טהור. דבכל גולל אינו מטמא רק מה שיש ממנו נגד חלול הקבר [וכמ\"ש בס\"ד לעיל פ\"ב סי' ל\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "עשה ראשה גולל לקבר
נ\"ל דלעיל קמ\"ל דין הנוגע בחלק של הקורה במה שעודף הקורה יותר משטח הקבר ברחבו. והכא קמ\"ל עד היכן בגובה הקורה נגד חלול הקבר יטמא להנוגע שם. והא דנקט הכא עשה ראשה וכו' ולא כלעיל היתה עומדת וכו'. היינו מדבעי למנקט דמקצה ראשה שסמוך להקבר מודדין הר טפחים. [וזה כוונת הרמב\"ם [פ\"ו מט\"מ ה\"ה] שכ' על הסיפא וז\"ל. והיא עומדת על הקבר כאילן. נ\"ל כוונת דברי רבינו להודיענו דאיו דברינו בזה מדין הנוגע ברוחב עובי הקורה כברישא. רק בנוגע בגובה הקורה]:"
+ ],
+ [
+ "אין טמא אלא עד ארבעה טפחים
שסמוכין להקבר. אבל למעלה מד\"ט טהור:"
+ ],
+ [
+ "ובזמן שהוא עתיד לגוד
ר\"ל ודוקא בזמן שעתיד לחתוך מה שלמעלה מד':"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר כולה חבור
אפי' דעתו לחתוך לאחר זמן את השאר. אפ\"ה כל זמן שמחובר בו. כולו חיבור וטמא. מיהו באין דעתו לקוץ הנותר גם לח\"ק כולו חיבור. [ונ\"ל דלשטתייהו אזלו [מקוואות פ\"י מ\"ה] דלת\"ק הכא והתם ס\"ל כל העומד לקצץ כקצוץ דמי. ור' יוסי ס\"ל לאו כקצוץ דמי]:"
+ ],
+ [
+ "הנוגע בה טמא טומאת שבעה
דאע\"ג דאין כ\"ח מק\"ט מגבו. אפ\"ה מדעשאו גולל מטמא כל עוד שמונח על הקבר. ומידי דהוה אכלי אבן או בע\"ח שג\"כ אמק\"ט [כחולין ע\"ה א'] ואפ\"ה כל עוד שהן על הקבר הרי הן אה\"ט [כספ\"ק דעירובין ט\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "והחבית והמשקין
לאחר שפירש מהקבר:"
+ ],
+ [
+ "טהורין
ואילה\"ק עכ\"פ אף שפירש החבית מהקבר יטמא. דאז אף שאין בו דין גולל. עכ\"פ הרי האהיל על המת. י\"ל כיון דאמק\"ט מגבו וגם צמ\"פ היה עליו. דנמצא שלא בקעה הטומאה לתוכה. דהרי מה\"ט מטהרינן המשקין שבתוכה. להכי אין בה דין מאהיל. דהו\"ל ככלי אבן שהאהיל על המת [וערתוי\"ט פי\"ב מ\"ב]. ואי\"ל עכ\"פ בעוד החבית על הקבר טמאה היתה מטעם גולל. ולמה עי\"ז לא נטמאו אז המשקין שבתוכה שנגעו בה אז. כשאר דברים שכשנגעו בה אז נטמאו. י\"ל טהרה בלועה אמק\"ט. כדאמרינן [שלהי מקואות] בבלע טבעת טהורה ונכנס באהל מת וטבל והקיאה טהורה. א\"נ כיון שאין הטומאה דבוקה בהחבית. דהרי כשתפרוש מהקבר תפרח הטומאה ממנה. להכי גם לתוכה לא דחקה. [ומה\"ט ליכא. לאקשויי נמי אדאמרינן דכשפירשה מהקבר טהורה ואמאי וכי טומאה שבהן להיכן הלכה [כפסחי' ל\"ג ב'] ועמ\"ש בזה בס\"ד פ\"א דכלים סי' י\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "בהמה
כפותה:"
+ ],
+ [
+ "הנוגע בה
בעודה כפותה ומונחת על הקבר:"
+ ],
+ [
+ "אינו מטמא משום גולל
ולרבנן רק אדם אין נעשה גולל לטמא באהל [ובמשא] מיהו במגע מטמא גם האדם דהרי האהיל על המת ונעשה אה\"ט:"
+ ],
+ [
+ "הנוגע במת והנוגע בכלים
אפי' לאחר שפירש מהמת:"
+ ],
+ [
+ "המאהיל על המת והנוגע בכלים
אפי' לאחר שפירש מהמת. הכלים שנגעו בו טטו\"ז. מדהו\"ל כלים שנגעו בטמא מת. והא דנקט שנגעו כלים. היינו משום דאדם שנגע באדם שנגע במת בו יש חילוק. דבנגע ב' בהראשון בעוד הראשון נוגע בהמת. גם השני טטו\"ז מטעם חיבורין. אבל בנגע ב' בא' לאחר שפירש הא' מהמת אין הב' טמא רק טו\"ע [כפ\"א מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ומאהיל על הכלים
לא שכפוף קומתו והאהיל על המת ועל הכלים ביחד דאז פשיטא שנטמאו הכלים. דהרי אדם וכלים נעשים אהל לטמא [כרפ\"ו] אלא דמיירי שהאהיל בידו א' על המת. ובידו ב' האהיל על הכלים:"
+ ],
+ [
+ "טהורים
דבמאהיל על המת. ומאהיל על הכלים. אפי' בשעה א'. הכלים טהורים. שאע\"ג שבפסת היד שהאהיל בה על המת יש בה רוחב טפח. וכ\"כ יש רוחב טפח ביד השני שהאהיל בה על הכלים. והגוף שבאמצע אינו חוצץ. דהרי כל המק\"ט אינו חוצץ בפני הטומאה. ונעשה אהל לטמא אבל לא לטהר. ונמצא שהמת והכלים הם כאילו ישנם תחת אהל א' עכ\"פ. כיון דסתם זרוע של אדם אין בו רוחב טפח. הרי הזרוע מפסיק בין רוחב פסת היד שהאהיל בה על המת לפסת. היד שהאהיל בה על הכלים. ולא מחשבו כאהל א'. ואע\"ג דהאדם עצמו שהאהיל ודאי נטמא אפי' לא האהיל רק באצבעו. דהרי האדם והכלים שהאהילו על המת. או המת עליהן או דבר אחר על שתיהן. בכל גוונא אפי' היה רק קצת מזה ומזה בהאהל נטמאו [כפ\"ג מ\"ג וכט\"ז מ\"א]. עכ\"פ אין האדם שנטמא ממת חוזר ומטמא כלים רק במגע ולא במשא ואהל. וכל זה בהאהיל על המת והכלים בשעה א'. וכ\"ש בשהאהיל עליהן שלא בשעה א'. דאז ודאי אין הנטמא במת חוזר ומטמא כלים שמאהיל עליהן. והיינו נמי טעמא דסיפא. בנגע במת והאהיל על הכלים אפי' בשעה א'. הכלים טהורים. ומהטעם שאמרנו:"
+ ],
+ [
+ "אם יש בידו פותח טפח
נ\"ל פשוט דרק ארישא קאי בשהאהיל על המת ביד א' ובידו הב' האהיל על הכלים באותה שעה. והיה כל הזרוע רחב טפח מהמקים שהטומאה תחתיו עד תחת פסת היד שהכלים תחתיו:"
+ ],
+ [
+ "טמאין
דמדאין הפסק רוחב פחות מטפח בין הפס יד שהטומאה תחתיו לתחת הפס יד האחר שהכלים תחתיו. הו\"ל כאילו המת והכלים תחת אהל אחד ונטמאו הכלים. שהגוף אינו מפסיק מדמק\"ט. וכדאמרן בסי' פ':"
+ ],
+ [
+ "פשט את שתי ידיו להן
יד א' לתוך פתח או חלון בית זה. ויד ב' לתוך פתח וחלון שכנגדן בבית אחר:"
+ ],
+ [
+ "אם יש בידיו פותח טפח
ר\"ל שיש בכל זרוע רוחב טפח בכל הבית:"
+ ],
+ [
+ "מביא את הטומאה
מטעם דאמרן. דב' הזרועות מצרפין לב' הבתים שיחשבו שניהן כאהל אחד שיש כזית ממת תחתיו [ועי' לעיל פ\"ח מ\"ו] וגופו שמק\"ט. אינו מפסיק בין האהלים. וכנסר עפ\"י תנור ישן [רפי\"ב]. וקמ\"ל הך בבא דאף לענין צירוף כזית שתתפשט ג\"כ הטומאה לכל הבית נמי מחשב הזרוע שרחב טפח כאהל. מיהו האדם עצמו נטמא. מדמביא טומאה על עצמו. אפי' בשמאהיל ממנו רק כ\"ש וכדאמרן. והרי האהיל על זית ממת. אולם ב' בתים זה לפנים מזה ובכל א' חצי זית. לכאורה י\"ל דבכה\"ג שניהן טהורין. דעד כאן לא פליגי רבנן אר' יוסי דחיצון טמא [כפ\"ד מ\"ב] מדדרך טומאה לצאת. רק התם דיש זית שלם בפנימי. ולהכי ודאי יוציא הטומאה מביתו. אבל בשיש חצי זית בפנימי גם רבנן מודו דחיצון שבו החצי זית השני טהור. דהרי חציה שבפנימי. אינו מוכרח שיוציאו משם. ושמא ישאירנו במקומו ואפ\"ה ישאר פנימי בטהרתו. אבל מסוף פ\"ח לעיל מוכח דבכה\"ג חיצון טמא דלא גרע הכא מב' חדרים שבכל א' חצי זית ושניהן פתוחין לבית:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בעובי המרדע
דכשיש תחת המטלטל אויר טע\"ט ברום טפח. וטומאה תחת קצה הא' של המטלטל. והטהרות תחת קצה האחר נטמאו. אפי' רחוקה הטומאה מהטהרה אלף אמה ויותר. זהו מדאורייתא. וקאמר הכא דמד\"ס סגי אפי' כשהמטלטל שמאהיל אין בעביו רק כעובי המקל שרודין בו השוורים דהיינו שיש בהקיפו טפח. נמצא שרחבה אינו רק שליש טפח. ועי\"ז גם רוחב אויר שתחתיו אינו טע\"ט. אפ\"ה מביא הטומאה. וגזרו כך מדאתו למטעי שכשישמע שטיהרו חכמים בשהאהיל דבר שהקיפו טפח. יבוא לטהר נמי בשיאהיל דבר שרחבו טפח. מיהו מדנקט כל המטלטלין. משמע דהא מחובר שמאהיל על הטומאה וטהרה גם לת\"ק דוקא ברחב טע\"ט דינו כאהל:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי טרפון אקפח
קפוח לשון שסוף וחיתוך הוא [כמו לקפח שוקיו סוטה פ\"ח מ\"ו]. והכא ר\"ל שנשבע שישסף ויהרוג בניו אם אין הלכה זו קטועה וכרותה. שהשומע שמע רק חצי הענין. והיינו הדין ולא טעמו:"
+ ],
+ [
+ "ששמע השומע
הדין שטמאו האדם:"
+ ],
+ [
+ "וטעה
בטעם הדין. שכך היה מעשה. האיכר וכו':"
+ ],
+ [
+ "שהאיכר עובר
אקקערסמאן [כירמיה נ\"א כ\"ג] עבר בשדה בחרשו עם בקריו:"
+ ],
+ [
+ "והמרדע
ר\"ל והמקל שרודה בו השורים היה על כתיפו:"
+ ],
+ [
+ "והאהיל צדו אחד על הקבר
ר\"ל באותה שעה שעבר האיכר בהשדה והמרדע על כתיפו האהיל צד א' של המרדע על הקבר שבשדה:"
+ ],
+ [
+ "משום כלים המאהילים על המת
ר\"ל טמאו להאיכר. לא מדהאהיל המרדע עליו ועל המת כדעת הת\"ק. אלא מדנטמא המרדע שהאהילה על הקבר. דאע\"ג דאין בהמרדע טע\"ט רוחב. אפ\"ה נטמא כשהאהיל על הקבר. דדוקא לענין שתתפשט טומאה תחת שום דבר ממקום למקום. צריך שיהיה רוחב המאהיל טע\"ט. אבל כלי עצמו שהאהיל על המת אפי' הוא מחט. נטמא. ומדחזר האיכר ונגע בהמרדע. אי משום דנגע המרדע בכתפו כשנשאו. או משום דאחזו בידו. הרי נטמא האיכר טו\"ז כאדם שנגע בכלי שנטמא במת. כבריש מכילתן. ולפיכך האדם ששמע דין זה שטמאו האיכר טו\"ז. טעה וסבור שלהכי טמאו להאיכר טו\"ז משום שהמרדע האהיל עליו ועל הקבר. ואע\"ג שהמרדע אינו רחב טפח. חשב שאפ\"ה מטמא להאדם באהל. וזה טעות. דאפי' נימא חרב כחלל. לטמא גם באהל [עי' פ\"ק סי' ו'] היינו רק לענין שיטמא בכל ג' מיני אהל. בשהאהיל הוא על הטהור או הטהור עליו או דבר אחר על שניהן. אבל עכ\"פ אינו כחלל בשיעורו. דהיינו לטמא גם כשיהיה ברחבו פחות מטפח. אלא צריך שיהיה הדבר המאהיל רחב טפח. ואל\"כ אמ\"ט:"
+ ],
+ [
+ "שיהו דברי חכמים קיימין
במה שאמרו ברישא שכל המטלטל שיש בו רוחב כמרדע מביא הטומאה כשהאהיל. שכך אמרו. שיהו וכו':"
+ ],
+ [
+ "על אדם הנושאן בעובי המרדע
ר\"ל דוקא בשנשא אדם מרדע בשעה שהאהילה הכלי על טומאת מת. טמאו להאדם טו\"ז. אע\"ג שמרדע אינה רק הקיפה טפח ואפי' גם היה מפסיק בין המרדע לאדם הבגד והכתונת שבכתף הנושא דהו\"ל האדם הנושא דיקרב בדיקרב לדיקרב. אפ\"ה הצריכוהו להאדם טו\"ז והזאה. מדעכ\"פ טמא האדם מדאורייתא טומאת ערב. מטעם חיבורין [ועי' תוס' שבת י\"ז א' ד\"ה אמר ועמ\"ש פ\"א סי' כ']. והרי כל נושא הרי הוא נאהל מהדבר שנשאו. ולהכי גזרו שמא יחשבו העולם דטמאוהו טו\"ע מדהאהיל עליו המרדע ועל המת. ויטעו לומר דכל הנטמא באהל אפי' כשהמאהיל רחב טפח טמא רק טו\"ע. אבל בהאהיל המרדע על המת ועל האדם ביחד. ולא נשא אז המרדע. טהור האדם לגמרי. כיון שאין ברוחב המרדע טפח. דהרי א\"א שיטעו לומר דכל הנטמא באהל טהור אפי' כשהמאהיל רחב טפח. דזה ידוע לכל:"
+ ],
+ [
+ "ועל עצמן בכל שהן
דכלי שהאהיל על המת. אפי' אינו רחב רק כרוחב שערה נטמא:"
+ ],
+ [
+ "ועל שאר אדם וכלים בפותח טפח
מלת ועל שאר. רק על אדם קאי. ור\"ל אבל אדם אחר שהאהיל המרדע עליו ועל המת ולא נגע בהמרדע. או כל כלי שהאהיל עליו המרדע. רק דבאותה שעה לא נגע הכלי במרדע. לא נטמאו רק בשהדבר המאהיל הוא רחב טפח:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
מביא טומאה על עצמו בכ\"ש:"
+ ],
+ [
+ "כוש
שפינדעל בל\"א. ואע\"ג שהוא פשוטי כלי עץ. אפ\"ה מק\"ט ככלי מתכות משום הצנור' שבראשו [ככלים כ\"ט מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "וכחצי זית מעל גביו
שב' חצאי הזיתים. התחתון מונח תחת קצה אחד. והעליון מאהיל על קצה אחר:"
+ ],
+ [
+ "אע\"פ שאינן מכוונין טמא
דאהל ואהל מצטרפין [כלעיל רפ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "נמצא מביא את הטומאה לעצמו בכל שהוא
והיינו דקמ\"ל דאפי' ע\"י צירוף טומאה נטמא הכוש אע\"ג שגם אין הכוש רחב טע\"ט:"
+ ],
+ [
+ "הקדר
הוא המוכר קדירות:"
+ ],
+ [
+ "והסל
הוא המוט שתולה בה קדירותיו:"
+ ],
+ [
+ "הכלים שבצד השני טהורין
אף שהקדירות נתלו ונגעו בווי הברזל שבמוט. הרי כ\"ח אמק\"ט מגבו. ואע\"ג דעכ\"פ המוט האהיל עליהן ועל הקבר. אפ\"ה טהורין מדאין המוט רחב טפח. ואפי' יש בהמוט עובי מרדע. אפ\"ה לא גזרו בכלים. מיהו פשוט דהמוט והאדם שנגע בהמוט נטמא. ואפי' אין בהמוט ווי ברזל. אפ\"ה מק\"ט מדיש בו ב\"ק [ככלים פי\"ז מט\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "אם יש בסל פותח טפח
רוחב טפח:"
+ ],
+ [
+ "טמאים
וקמ\"ל דאף דגוף האדם מפסיק בין האויר שתחת המוט ממעל להקבר להאויר שתחתיו ממעל להכלים. אפ\"ה אינו חוצץ [כרפ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "התלוליות
לשון תל הוא. ור\"ל גבעות נמוכות שכך היו רגילין לקבור עליהן מתיהן:"
+ ],
+ [
+ "הקרובות
הסמוך לבית הקברות. ונ\"ל דמיירי שהביה\"ק הוא מיד בסוף הנ' אמה שמהעיר או הדרך. דבמרוחק מהן טפי. תו לא מקרי סמוך לקברות. ולא מחזקינן אז טומאה בהתל אף שהוא סמוך להעיר או להדרך:"
+ ],
+ [
+ "טמאות
דמדקרוב התל להעיר שסמוך להקברות חיישי' שהלכה אשה יחידה לשם וקברה שם נפל משום דלכ\"ע מיירי שהתל הוא תוך הנ' אמה מהעיר. וכדבעינן למימר לקמן. להכי לא רצתה להתרחק לקברו בביה\"ק. וקברתו בהתל שתוך הנ' אמה. ומדהלכה לשם יחידית לפיכך לא נתפרסם הדבר. להכי אף שהתל חדש לא ידע אדם שנקבר שם מת. וכ\"כ כשהתל סמוך לדרך שסמוך לקברות. אף שאין עיר סמוך לשם. דליכא למיחש שקברה שם אשה יחידית נפל. אפילו הכי חיישינן שמא פ\"א בע\"ש הביאו מת בדרך לקברו בביה\"ק. ומדלא היה להם פנאי להעלותו לביה\"ק הרחוק מהם נ' אמה. ולכן קברוהו בהתל שהוא להם תוך הנ' אמה. ומדקברוהו שם ע\"י יחידים בחפזון לא נתפרסם הדבר. להכי אפי' חדשות טמאות:"
+ ],
+ [
+ "הרחוקות
מעיר ודרך שסמוכים לביה\"ק:"
+ ],
+ [
+ "חדשות טהורות
דמדרחוק התל מהעיר נ' אמה וכדמסיק. אין האשה הולכת לשם יחידית. ומדצריכה ליקח עמה אדם [עי' יו\"ד שנ\"ג ה\"ד] ניחא לה טפי לקברו בביה\"ק ולא בהתל. ואף ששניהן במרחק שוה. וכ\"ש כשהביה\"ק רחוק טפי מהעיר והדרך. אז ודאי לא מחזקינן טומאה בהתל אפילו קרובות וכ\"ש כשרחוקות [כלעיל הי' כ\"ד]. וכ\"כ בתל שרחוק מהדרך הסמוך לביה\"ק. מה\"ת יטו מהדרך אפי' בע\"ש לקברו בהתל ולא בביה\"ק אף ששניהן שוין במרחק:"
+ ],
+ [
+ "וישנות טמאות
משום דחיישינן דמדהתל ישן. שמא מתחלה היו העיר והדרך קרובים להתל. וברוב הימים נחרבה העיר שם ונשתנה הדרך. ולפיכך אפי' רחוק התל מהעיר והדרך טמא:"
+ ],
+ [
+ "חמשים אמה
משום דכל קברות הוא חוץ לנ' אמה מהעיר [כב\"ב פ\"ב מ\"ט] רק הכא מיירי שהביה\"ק הוא סמוך מיד לסוף הנ' אמה וכדאמרן. וכ\"כ בהדרך מדנקטיה בהדי עיר. ג\"כ בכה\"ג מיירי שהביה\"ק הוא סמוך מיד לסוף הנ' אמה מהדרך. לפיכך כל תל הקרוב לעיר טפי מנ' אמה. או שקרוב להדרך טפי מנ' אמה. ואפי' יש שם כמה תילין ס\"ל לר\"מ דחיישינן בכולהו שמא קברו שם ואפי' א' מרוחק מהעיר והדרך טפי מחבירו:"
+ ],
+ [
+ "וישנה ששים שנה
דכל שתוך ס' שנה נתהווה התל הזה. אילו היו העיר והדרך קרובים להתל. היה הדבר מפורסם עדיין. אבל כשכבר קודם ס' שנה היה התל. אע\"ג שאין ידוע שהיה שם סמוך להתל עיר או דרך. אפ\"ה חיישינן שהיו סמוכין להתל ונשכח. ולפיכך אפי' השתא רחוק התל מהעיר ודרך טמא. ונ\"ל דגם לר\"מ אם יש אדם שזוכר שמשעה שנעשה תל הזה לא היה עיר ודרך קרובים לו. אפי' כבר יש יותר מס' שנה שנתהווה התל גם לר\"מ טהור:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר קרובה שאין קרובה ממנה
נ\"ל דגם ר\"י מודה שרק התל שהוא תוך נ' אמה טמא. רק דלר\"מ כל התילין שתוך נ' אמה טמאין. ולר\"י רק היותר קרובה תוך הנ' אמה טמא. אבל הרחוקים ממנה אע\"ג שגם הם תוך נ' אמה טהורין דלא שבקה קרוב וקברה ברחוק. מיהו בשניהן חוץ לנ' אמה סמוך. אבל הביה\"ק שהוא ג\"כ חוץ לנ' אמה רחוק מעיר ודרך טפי מהתל. התל טהור. דמדאין הקברות בסוף הנ' אמה מיד. תו אינ' סמוכין לביה\"ק:"
+ ],
+ [
+ "וישנה שאין אדם זוכרה
מתי נעשה התל. לפיכך גם ברחוקים השתא חוץ מנ' חיישינן שקרובים היו ונשכח. אבל כשאדם זוכר מתי נתהווה התל. אפי' כבר הוא יותר מס' שנה משנעשה התל. אמרינן אילו היה עיר ודרך קרובים להתל. היה זוכר אדם גם זאת כמו שזוכר מתי נעשה התל. ונ\"ל דלכ\"ע דוקא בשסמוך התל מיד חוץ לנ' אמה חיישינן בישנות. אבל בשרחוק התל מאד מהם. גם בישנות לא מחזקינן טומאה לומר שהיו מתחלה קרובים ונשכח. דא\"כ נחזיק טומאה בכל גבעה שבא\"י שמא קרובים היו לעיר ודרך ונשכח. וכקו' הש\"ס:"
+ ],
+ [
+ "כדרכו
כל מלה ומלה שבבבא זו לדיוקא אחרינא נקטיה. והיינו משום דבמסקנא במשנתינו נקט התנא ג' דינין. א' דמותר ליטול המת משם. ב' דצריך ליטול עמו עפר תבוסה שתחתיו. ג' דבמצא ג' צריך לבדוק משם ולהלן אחר קברי מערות סביבו להכי נקט מקמי הכי כל הני מלות לדיוקא. המוצא פרט למצוי. כלומר הא דאמרינן דנוטלו עם תבוסתו. היינו רק במצא זה המת. אבל בקברו שם בכוונה. אע\"ג דיש לו תבוסה וגם בשיש שם ג' קברים ידועים ודאי צריך לבדוק כ' אמות להלן. אבל זה שנקבר כאן בכוונה לבלי לפנותו אסור לפנותו משם [עי' תוס' נזיר סה\"א ד\"ה מצא]. מת פרט להרוג כגון שמצאו מגוייד שעי\"ז ניכר שהוא הרוג. אז אין בו כל הג' דינין. דמותר ליטלו משם. דודאי שלא בכוונה הוטל לשם. וגם אין לו תבוסה מדחסר קצת ממנו. דהיינו דמו. וגם אם מצא ג' מגויידין א\"צ לבקש ולחפש עוד כ' אמה אחר קברים אחרים. דאמרינן שלא בכוונה הוטלו כאן ולא היו כאן קברות מעולם. בתחלה [בש\"ס נזיר ס\"ה א' לא מדייק מהך מלה שום מלתא. אולם מדגרסינן להך מלה במשנתינו וגם במשנה דשלהי נזיר. ומייתי עלה התם עובדא דר' ישבב ור' עקיבא. נראה גם עלה לדייק] דדוקא בשזה המת שמצא השתא לא היו שם עוד קברים סמוך לו. אז אין צריך לבדוק אחר קבר אחר ונוטל זה המת ממקומו עם תבוסתו. אבל אם מצא סביביו עוד ב' קברים אחרים יש חילוק. דדוקא בשלשתן ידועין או שלשתן אינן ידועין אסור ליטלן ותבוסתן אסור. וצריך לבדוק אחר מת עד כ' אמה. אבל כשיש בין הג' א' ידוע וב' שלא היו ידועים. או א' שלא היה ידוע וב' ידועים מותר ליטול כולם ואין להן תבוסה. וא\"צ לבדוק אחר מת אחר עד כ' אמה [נמצא שד' חלוקים יש בקבר ידוע או אינו ידוע. (א) מצא קבר א' או ב' שלא היו ידועים מותר לטלן משם ותבוסתן אסור. וא\"צ לבדוק משם ולהלן כ' אמה. והיינו רישא דקתני מצא וכו'. (ב) ואם היה ידוע שם קבר שנקבר שם בכוונה אסור לטלו ותבוסתו אסור אבל א\"צ לבדוק משם ולהלן כ' אמה. וכן הוא הדין בב' קברים ידועים. והיינו דווקא דרישא דקאמר פרט למצוי (ג) ג' קברים שיש מהן שהיו ידועים ויש שאינו ידוע. אין להן לכולן תבוסה [ולרמב\"ם פ\"ט מטו\"מ יש להן תבוסה]. ולכ\"ע א\"צ לבדוק משם ולהלן כ' אמה. וגרע מאילו היו שם רק ב' קברים ידועים דהוה אמרינן מסתמא נקברו שם בכוונה ואסור לטלן משם וגם תבוסתן אסור. וכ\"כ גרע מאילי מצא שם ב' קברים סמוכין שאינן ידועים. דאע\"ג דמותר ליטלן משם עכ\"פ תבוסתן אסור. אפ\"ה הנך ג' קברים שמצא מדיש מהן ידועים ויש מהן שאינן ידועים אמרי' דמסתמא לא נקבר גם א' מהם שם להשאר שם לעולם דא\"כ היו הכל ידועים. ולפיכך מותר ליטול כולן וגם תבוסתן מותר. וגם א\"צ לבדוק משם ולהלן. ואפשר דהלמ\"מ כך הוא [ועי' תוס' נזיר סה\"א ד\"ה אחד]. וכל זה דייקינן ממלת בתחלה דנקט תנא. (ד) ג' קברים ידועים או שמצא ג' קברים שאינן ידועין אסור לטלן ממקומן ואם ניטלו תבוסתן אסור וגם צריך בדיקה משם ולהלן כ' אמה. והיינו סיפא דמשנתינו. דקתני מצא ג' אם יש וכו'. וכמו שפי' ר\"ע הדין בסוגיא דנזיר הנ\"ל]. מושכב פרט למצא המת בתמונת יושב. כדרכו פרט למצא המת ראשו שוכב בין ברכיו. דבמצאו בחד מהנך גוונא מוכח שמת עובד כוכבים הוא. שאז אפי' נקבר שם להשאר שם לעולם. מותר לטלו משם. ולהר\"ש והר\"ב גם תבוסה אין לו. ולהרמב\"ם [פ\"ט מטו\"מ] יש לו תבוסה. מיהו בכה\"ג לכ\"ע אם מצא רק א' מהג' מונח כך. וכ\"ש כשכל הג' מונחים כך א\"צ לבדוק משם ולהלן הכ' אמה:"
+ ],
+ [
+ "נוטלו ואת תבוסתו
תבוסה לשון עירוב הוא. ור\"ל לכשירצה מותר לפנות משם המת והעפר התחוח שתחתיו שאפשר שהתבוסס והתערב שם דם או נצל מהמת [ועמ\"ש בס\"ד לעיל פ\"ב סי' כ\"ה דלאו משום טומאה צריך לפנות התבוסה. תדע דא\"כ למה נפלים והרוגים ועובד כוכבים אין להן תבוסה והרי כולן יש בהן טומאת שאר מתים אלא משום כבוד המת נגעו בו] ונוטל עוד קרקע בתולה שתחת התחוח בעומק ג' אצבעות. ומפנה הכל למקום אחר. ואח\"כ מותר להביא לשם טהרות ואינו חושש שמא עוד מת אחר קבור שם:"
+ ],
+ [
+ "מצא שלשה
וכל השלשה מונחים בשורה א' ארכו של זה בצד ארכו של זה. כזה* או אפי' בב' שורו' באופן שיש לומר שהיו כולן קבורי' במערה א' כזה * או כזה * או אפי' בג' שורות כזה * שבכל ג' האופנים י\"ל שבמקום נקודת א' היה חלול המערה והג' המתים שנמצאו היו קבורים בכתלי המערה:"
+ ],
+ [
+ "ועד שמנה
ר\"ל אם בין קבר ראשון לקבר ג' שמצאן. דהיינו שמהנקודה הראשונה של מת שבקצה א' של הג' מתים. שהנקודה הוא לצד חוץ. עד הנקודה הראשונה של המת שבקצה האחר. שהנקודה היא לצד פנים של השורה. נמצא שבין ב' הנקודות קבורים רק ב' מתים. ובין ב' הנקודות יש לא פחות מד' אמות ולא יותר מח' אמות. דפחות מד' אמות א\"א. דא\"כ לא יהיה הקבר האמצעי שרחבו אמה. מרוחק מכל קבר שבצדו כרוחב אמה. דכך היה דרכם להניח עובי אמה בין קבר לקבר [כב\"ב ד\"ו מ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "כמלא מטה וקובריה
הר\"ש והר\"ב כתבו דל\"ג הכא כמלא מטה וקובריה. רק בב\"ב [שם] בשיעור רוחב חצר הקברות. וכ\"כ התוס' [נזיר שם]. ול\"מ היה נ\"ל דעל כרחך צריך לגרום גם הכא כן. דאל\"כ הוה ס\"ד דגם במונחים הג' מתים בשורה א' במרחק ח' אמות נמי חיישינן שהיו מונחים במערה א'. והרי זה אי אפשר. שהרי אורך המערה אינה רק ו' אמות על רוחב ד' אמות. להכי שפיר צריך לומר נמי כמלא מטה וקובריה. ור\"ל דמדת ד' וח' אמה שאמרנו היינו כהחזקת מטה וקובריה. כשקוברים הג' מתים בכותל א' או בב' או ג' כותלים. וכשיש מהתחלת קבר הראשון עד קבר השלישי ח' אמות. ונחזיק שכולן היו קבורים במערה אחת. זה א\"א רק כשהג' מתים קבורים בב' כותלי מערה שארכה ו' אמות ורחבה ד' אמות. והוא שיעור החזקת מטה וקובריה. כיצד דהרי אורך הארון שמונח על המטה. הוא ד' אמות כאורך הכוך [כתוס' יומא ל\"א א' ד\"ה אמה] והרי ב' בני אדם צריכין לישא המטה [כדמוכח בגיטין נ\"ו א' בארונו של ר' יוחנן בן זכאי]. ואם לישיבת אדם צריך רוחב אמה [כסוכה ד\"ו ב'] מכ\"ש שצריך אמה לכל אדם כשהולך ונושא המטה. מדצריך ההולך רוחב רב טפי מלהיושב. וא\"כ צריך לב' נושאי המטה א' לראשה וא' לרגלה שוב ב' אמות באורך דהו\"ל יחד עם אורך המטה ו' אמות. ולפיכך צריך שיהיה אורך ורוחב המערה ו' על ד' אמות כפי אורך ורוחב המטה וב' נושאיה. ומה\"ט נמי סגי לרוחב המערה ד' אמות. דהיינו כאורך הארון. ואין צריך עוד ב' אמות יתירים לנושאי המטה כשיתהפכו אורך המטה לרוחב המערה וכדאמרן. משום דאז כשיהפכו המטה ארכה לרוחב המערה. אז אין נושאי המטה עומדים לראשה ולרגלה כמו שעשאו כשהכניסו המטה להמערה. אלא סבבו וחזרו ועמדו מזה א' ומזה א' בב' צדדי הארון כדי שלא יעכב גופם בהרצת הארון לתוך הכוך:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו שכונת קברות
ר\"ל אז חיישינן שיש שם שכונה שמיוחדת לקברות. והרי כל מת שיחדו לו קברו אסור לפנותו מקברו. וגם לענין טומאה חיישינן דמדמיוחד המקום לקברות שמא יש שם עוד קברים אחרים. לפיכך אסור להכנים טהרות שם בכל הבקעה עד שיבדוק וכדמסיק. מיהו דוקא כשמצאן קבורים שם בא' מד' אופנים הנ\"ל [סי' ל\"ה] דאז אפשר שהיו כל הג' קבורין בכוכי מערה אחת וכדבעינן למימר לקמן. היאך אפשר בכל אופן ואופן מד' אופנים הנ\"ל. ומשו\"ה מדהיו רגילין לעשות מערה נגד מערה אחרת. וחצר ביניהן. לפיכך חיישינן שפיר לבדוק כשיעור אורך ב' המערות והחצר שביניהן. הא אם היו כל הג' קברים ראשו של זה נגד רגליו של זה כתמונה זו * או שראשו של א' מהן מונח נגד צלעות של חבירו כזה * אמרינן בתוספתא [פט\"ז דאהלות הובאה בנזיר ד' ס\"ה א'] דאע\"ג דאסור לפנותן דמצאן ג' קבורים יחד ודאי בכוונה קברן שם. ואפ\"ה א\"צ לבדוק כל סביבותיהן. מדא\"א שיהיו כל הג' קבורים בג' כוכי מערה א'. ורק כשקבורים בא' מד' אופנים הנ\"ל אפשר להסתפק שקבורין כאן במערה ומסתבר שהיה גם מערה אחרת כנגדה. וחצר בינתיים. וברוב הימים נתמלא הכל עפר. להכי צריך נבדוק כשיעור הזה. והא דמצרכינן שיהיו כל הג' קבורים תוך מרחק שאינו פחות מד' אמות ולא יותר מח' אמות. ה\"ט משום דכשקבורים במרחק כזה אז יש לחוש שהיו כל הג' קבורים בג' כוכי מערה אחת. דכך היה דרכן. עושין חפירה ו' על ו' אמה עמוקה קצת [ועי' תוס' ב\"ב דק\"א א' ועי' לעיל פט\"ו סי' ה'] וחפירה זו נקראת חצר הקברות משום דמן החצר הזה נכנסין לב' המערות שבב' כותלי החפירה. מערה מול מערה. ואורך כל מערה ו' אמות ברוחב ד' אמות. ובכל ג' כותלי המערה סביב. היו כוכין לקבור בתוכן המתים והכוך הוא כמין ארגז שובבע בל\"א. שבכל כוך מניחין מת א'. ואורך כל כוך ד' אמות. לתוך עומק הקרקע שבכותל המערה. ורוחב כל כוך אמה. ורומו ז' טפחים [כב\"ב כ\"ו מ\"ח]. ובין כל כוך וכוך עובי אדמה אמה. והוא היה הכותל שבין כוך לכוך. אמנם מפני שהמערה ארכה ו' אמות. להכי א\"א לעשות בכל כותל ארוך של המערה. יותר מג' כוכין. דהרי כל כוך רחבה אמה. וכל רווח שבין כל כוך וכוך ג\"כ רחבו אמה. א\"כ צריך לג' כוכין וב' רווחין שביניהן מרחק ה' אמות. ואמה היתירה שבאורך המערה. הניחו חצי אמה בזוית הא' וחצי אמה בזוית האחר של הכותל הארוך בקצוות כותל המערה מזה ומזה. וכ\"כ מדהיה מדת רחבה של מערה רק ד' אמות. לפיכך א\"א לעשות בכותל שברוחב המערה. שהיא ממול הפתח רק ב' קברים. דהיינו ב' אמות לב' כוכין. ואמה א' לכותל שבין ב' הכוכין. והאמה הרביעית יהיה חצי אמה ממנה בזוית א' והחצי האמה השניה בזוית השני. כאשר נראה בהציור שלפנינו.* נמצא בסוגיין. אם נוכל לחשוב שהג' קברים שמצא הן מקברי מערה א' א\"א שיהא מרחק מתחלת קבר א' שמצא מקצה הא'. עד תחלת קבר השלישי שמצא בקצה השני. פחות מד' אמות. או יותר מח' אמות. כיצד למשל אם מצא ג' הקברים בשורה א'. א\"כ כיון שאין ג' קברים בשורה א' רק בכותל הארוך של המערה. ולפיכך ע\"י מנהג של אותו מקום יוודע ג\"כ לאיזה צד היה פנימית המערה. דהיינו לפי מנהגם אם לקבור הראש או הרגל לצד פנימית המערה. וא\"כ אם למשל מצא ג' קברי א ב ג או ג' קברי ו ז ח יהיה מתחלת קבר א עד תחלת קבר ג ד' אמות. וכן מתחלת קבר ו עד תחלת קבר ח ד' אמות. ואם מצא ב' קברים א ד וביניהן היה אמצעי א' מקברי ב ג יהי' מתחלת קבר א עד תחלת קבר ד ו' אמות. ואם מצא ב' קברים א ה והקבר האמצעי שביניהן היה מקברי ב ג ד יהיה מתחלת קבר א עד תחלת קבר ה ח' אמות. וכן בכל אופנים שימצא הג' קברים. אי אפשר שיחוש שהן ג' הנקברים במערה אחת רק בשמצא מתחלת קבר הראשון שבקצה אחד עד תחלת קבר השלישי שמצא בקצה האחר. במרחק שהוא לא פחות מד' אמות ולא יותר על ח' אמות. וצא וחשוב. ותראה בירור הדברים בהצורה שלפניך. ואפי' ימצא הקבר השלישי בהכותל הארוך השני של המערה. יהיה באיזה אופן שיהיה המרחק שמתחלת קבר א' שבקצה זה. לתחלת קבר השלישי שמצא בקצה האחר. רק א' ממספרי האמות שזכרנו. כיצד . למשל אם מצא הג' קברים ב א ח הרי אפי' תמדוד מתחלת קבר ב שבקצה א' עד סוף קבר א . יהיה רק ג' אמות ועוד ד' אמות של רוחב המערה. דהיינו מסוף קבר א עד תחלת קבר ח שבכותל השני. לא יהיה המרחק יותר מז' אמות. וכ\"ש אם נשער המרחק שמתחלת קבר ב לתחלת קבר ח לפי מרחק אלכסונן זמ\"ז לא יהיה הרחקם זמ\"ז רק חמשה אמות שלמין [וכמו שנבאר להלן]. וכן הוא ג\"כ ממש. אם יהיה ג' הקברים א ח ז או ב ז ה ג\"כ יהיה המרחק שבין ב' קברי הקצוות כמו שאמרנו בשמצא ג' קברים ב א ח. ואפי' יהיה הקבר הא' שמצא בקצה הא' קבר א . והקבר שמצא בקצה השני היה קבר ו והקבר שבאמצע שניהן היה א' מקברי ב ג ד ה או מקברי ז ח אפ\"ה לא יהיה מתחלת קבר א לסוף קבר ו רק קצת יותר מז' אמות. דהיינו כמדת אלכסון של רבוע שהוא ד' על ה' אמות כאשר תראה בהציור שלפנינו ובנקודות שבאלכסון. ונתברר בזה בס\"ד. כל זויותיה של משנתינו. שאין לך בכל קברי המערה ג' קברים שאפשר שימצאם. ויהיו ב' הקברים שבב' הקצוות רחוקים זה מזה פחות מד' אמות או יותר מח' אמות. ולהכי דוקא במרוחקים ב' הקברים. שבב' הקצוות זמ\"ז כשיעור הזה. שפיר מספקינן שמא היו כולן קבורים במערה אחת ולהכי שפיר צריך לחפש גם למקום שנשער שהיו שם חצר והמערה האחרת שנגד מערה זו שמצאה:"
+ ],
+ [
+ "בודק ממנו
נ\"ל דמלת מ מ נו. היינו מהתחלת המקום שמצא שם הג' מתים קאי. אבל מקום המתים וגם הרווח שבין אחד לחבירו. הכל בכלל הכ' אמה. דכולן צריך לבדוק. והיינו משום דמצא בין ב' קברים החיצונים רווח ד' או ח' אמות. חיישינן שכל הג' מתים שמצא היו קבורין כאן במערה. משום שכך הוא שיעור רווח האפשרי שבין כוכי המערה. ולפיכך חיישינן עוד שמערה זו היתה פתוחה לחצר. והחצר היה פתוח שוב למערה אחרת מול מערה ראשונה שמצא. דהו\"ל בין הכל כ' אמות. דהיינו ו' אמה לאורך כל מערה. ועוד ו' אמות לאורך החצר שבין ב' המערות. דהו\"ל יחד י\"ח אמות. ועוד ב' אמות צריך לבדוק להלן. דחיישינן שמא ג' המתים שימצא יהיו ב ג ד נמצא שהן קבורין באלכסון. נמצא שחפר בצפון רק ג' אמות וחצי ובמערב חפר א' אמה וחצי. שהן יחד ה' אמות. והוא יטעה לחשוב שהן קבורין בקו שוה בכותל הארוך של המערה. ולפיכך יניח חצי אמה מקבר ב לצד מזרח לזוית המערה. משום שיחשוב שאחר חצי אמה זו שם הוא סוף המערה שארכה ו' אמות. ויבדוק בטעותו רק עוד י\"ב אמות דהיינו כפי שיעור אורך החצר והמערה שלאחריו. והרי באמת לא בדק בארכה של מערה רק ד' אמות. דהיינו בצירוף אותו חצי אמה שהניח בטעותו לזוית. והוא צריך לבדוק עוד באמת י\"ד אמות. דהיינו ב' אמות לכותל הארוך של מערה זו. שמצא בתוכה הג' מתים. ועוד י\"ב אמות לאורך החצר והמערה האחרת. להכי משום לא פלוג גזרו שלעולם יבדוק כ' אמה. ואת\"ל א\"כ גם במערה שלבסוף ניחוש שמא יבדוק אותה בעיקום אלכסון ולא יבדוק כלל אורך המערה השניה. י\"ל דוקא מערה ראשונה חיישינן שינכה מהכ' אמה מדת אלכסון משום דלפעמים מוצא אותן קבורים קצת בעיקום וכמו דאמרן. אבל מערה שניה למה יבדוק בחפירתו באלכסון. והרי יכול לכוון יפה לבדוק ולחפור בקו שוה מקצה הג' מתים שמצא ולהלאה. אמנם אופן הבדיקה כך הוא. במקום שמשער שהיה שם אמצעית המערה שם ודאי א\"צ לבדוק כלל. דהרי אין קוברין באמצע המערה [וכן כ' ג\"כ הרשב\"ם בסוף הסוגיא שם]. ורק במקום שמשער שהיה שם ג' כותלי המערה שם צריך לבדוק סביב כי שם יש לחוש לכוכין. אבל בדיקת ג' הכותלים שאמרנו. אין כולן עולין לו לחשבון הכ' אמות שצריך לבדוק. אלא רק אותו מקום שקבורין שם הג' מתים. עם ב' הרווחים שבין הקברים. אותו מקום לבד עולה לו בחשבון העשרים אמות. ולכן אם מצא השלשה מתים קבורין בשורה א' כזה וראשיהן ורגליהן בין צפון לדרום ואין מתחלת הקבר שבקצה לתחלת הקבר שבקצה האחר לא יותר מד' אמות. א\"כ על כרחך שג' קברי' הללו שמצא הן הנה הג' קברים שבכותל הארוך של מערה שארכה ו' אמות. והרי מקום ג' הקברים שמצא. עם הב' רווחים שבין הג' קברים. הוא ה' אמות. וישער עוד שהיה חצי אמה בקרן זוית למזרח. וחצי אמה בקרן זוית למערב. דהו\"ל יחד ו' אמות כפי אורך המערה. ולכן בודק מלבד המערה שמצא בה הג' מתים אלו. עוד י\"ד אמות וחצי למזרח. וי\"ד אמות וחצי למערב דהו\"ל עם הה' אמות של מקום ג' המתים שמצא. ועם החצי אמה של זוית האחר. כ' אמה לכאן. וכ' אמה לכאן. דדלמא לכאן או לכאן היה החצר והמערה שניה שממול מערה זו שמצא בה הג' מתים. ואותן י\"ד אמות וחצי שצריך לבדוק. בודקן בסירוגין. דהיינו בודק אמה על אמה ומניח אמה על אמה. דאין לחוש שמא לא יבדוק במקום הקברים רק בהרווח שבין קבר לקבר. ולהכי לא ימצא שם עצמות. ליתא. דחדא כיון שאין בין קבר לקבר רק אמה מצומצמת. לפיכך אפי' יהי' חפירת בדיקתו בהרווח שבין קבר לקבר. אפ\"ה אם היה קבר סמוך למקום בדיקתו היה מרגיש בדבר והיה רואה קצת מהעצמות במקום חפירתו. מיהו גם בל\"ז אין לחוש חשש זה. דהרי לפי הג' מתים שמצא יודע יפה היכן היתה מערה זו. א\"כ יוכל לשער נמי יפה היכן המקום הראוי לכוכין של מערה האחרת. מיהו לרשב\"ם בסוגיא דב\"ב הנ\"ל. צריך לבדוק עוד כ' אמה. ברחוק ד' אמות לצד דרום. וברחוק ד' אמות לצד צפון מג' קברים שמצא. דהיינו במקום שמשער שהיה שם הכותל הארוך השני של המערות. שממול כותל זה שמצא בה הג' מתים. ואעפ\"כ גם להרשב\"ם אם יודע שנוהגין להניח רגלי המתים או ראשי המתים לצד פנימית המערה. א\"צ לבדוק כלל אחר כותל השני שמחוץ להמקום שיודע שהיה שם פנימית המערה. למשל בציור הנ\"ל. אם ידע שבמקום ההוא נוהגין לקבור הרגלים של מתים מול פנימית המערה. והוא מצא רגלי הג' מתים כולן פונים לצד דרום. בודק אחר הכותל השני רק לצד דרום. דהיינו שבודק ה' אמות ממזרח למערב מול הג' מתים שמצא. ורחוק מהן ד' אמות לדרום. דהיינו כפי רוחב המערה שמשער שהיתה שם. ובודק עוד מקצה הה' אמות ההם עוד י\"ד אמות וחצי למזרח וי\"ד אמות וחצי למערב. דהו\"ל יחד עם הה' אמות שבדק מול הג' מתים. שמצא בדיקה ארוכה ל\"ד אמות ממזרח למערב. והיינו משום דמסופק אם למזרח או למערב היה החצר והמערה השניה. ואם אינו יודע מנהג המקום. אם קוברים ראשי או רגלי המתים מול פנימית המערה. אז צריך לבדוק ברחוק ד' אמות מהמתים לדרום ולצפון. ל\"ד אמות לצפון ול\"ד אמות לדרום. דאולי לכאן או לכאן היה פנימית המערה. ופשוט דלדעת רשב\"ם זה. כמו שהצריך רבינו שיבדוק במקום שמשער שהיו שם כותלי המערות שהן ממול כותל זה שמצא שם המתים כמו כן צריך נמי לבדוק במקום שמשער שהיו שם הכותלים של רוחב כל מערה ומערה. שהרי גם בהן אפשר שיש שם ב' כוכין בכל כותל וכותל כפי שרגילין לעשות כך וכדאמרן. אמנם מדאין רמז לכל זה בש\"ס וגם הרמב\"ם והראב\"ד לא הזכירו מבדיקת הכ' אמה שבכותל השני. ולא מבדיקת הכותלים שמשער שהיו שם לרוחב המערה. לפיכך מדברי כולן נלמד. שבאמת א\"צ לבדוק אלא לאורך כ' אמה שמצא בה הג' מתים. אבל אחר שאר כותלים א\"צ לבדוק כלל. והיינו משום שלא הוחזק שם טומאה. איכא ס\"ס שמא לא היה כאן מערה מעולם. ואת\"ל שהיה כאן מערה. שמא לא קברו בשורה ההיא שום מת. ומלבד דפשטותא דש\"ס ורמב\"ם הכי משמע. ג\"כ יש ראיה לזה. דאי נימא שצריך לבדוק הכותלים שלרוחב המערה דהיינו בקצה הכ' אמה של מזרח וגם בקצה הכ' אמה של מערב. א\"כ יהיה צריך בדיקה יותר מאורך כ' אמה. דהרי הכוכין שבכותלי רוחב המערה. הם חוץ להכ' אמה. והיכי קאמר הש\"ס הכא דבודק רק כ' אמה. אע\"כ דאחר כותלי רוחב המערה א\"צ לבדוק. מדיש בהן ס\"ס וכדאמרן. א\"כ גם בכותלים הארוכים של המערות שכנגד כותל זה שמצא בה הג' מתים ג\"כ א\"צ לבדוק מדאית גם בהו ס\"ס. אולם אם הג' מתים שמצא מונחים בב' שורות כזה ? ששנים מהן ראשיהן ורגליהן בין צפון לדרום. והשלישי שבשורה האחרת. ראשו ורגליו בין מזרח למערב [או איפכא] אז א\"צ לבדוק כלל לצד מערב להלן מקבר המערבי. דהרי ע\"י שמצאן בב' שורות אלו ניכר היטב שפנימית המערה במקום נקודת א היתה. אבל עכ\"פ עדיין יש להסתפק אם המקום שמצא שם הב' קברים בשורה א' בכותל צפון שם היה כותל האמצעי של המערה דהיינו כותל של רוחב המערה. וא\"כ הרי מדרגילין להניח בכותל זה חצי אמה לזוית מב' הקברים למערב ועוד חצי אמה לזוית מב' הקברים לצד מזרח. לפיכך צריך לבדוק כ' אמה מזוית ב לצד דרום. או שהמקום שמצא קבור המת האחד. שם היה כותל של רוחב המערה. נמצא שצריך לבדוק הכ' אמה מזוית ב מול צד מזרח להכי בכה\"ג משום ספק צריך לבדוק מנקודת ב כ' אמה לצד דרום. וכ' אמה למול מזרח. וכמרושם בצורה שלפנינו בנקודות מאות ב ולדרום. ומאות ב ולמזרח. והן הן סימן למקום הבדיקה לכאן ולכאן. ולרשב\"ם הנ\"ל דס\"ל דבכל מקום שחושש למערה. צריך לבדוק ב' כותליה הארוכים. א\"כ באופן הנ\"ל דלא ידע איזה מב' השורות של קברים שמצא היה של כותל הארוך של המערה. להכי מודד מזוית ב ד' אמות לצד דרום דהיינו כפי שיעור רוחב המערה. וכשיכלו הד' אמות בנקודת ג יבדוק מנקודת ג שוב כ' אמה להלן לצד מזרח. והיינו מחשש שמא אותן ב' מתים שקבורים בצד צפון. הם היו קבורים בכותל הארוך של המערה. ושוב ימדוד ד' אמות מנקודת ב לצד מזרח. וכשיכלו הד' אמות בנקודת ד יבדוק שוב מנקודת ד ולהלן לצד דרום כ' אמות. וזה מחשש שמא המת האחד שמצאו בצד מערב. הוא היה קבור בכותל הארוך של המערה. ונמצא שצריך נמי לבדוק אחר הכותל האחר שממול הכותל הארוך שמצא בה המת. אמנם אם השלשה הקברים נמצאו בשלש רוחות כזה* שקבר א' בצפון וקבר א' בדרום. והקבר. השלישי במערב מכוון בין הרווח שבין הקבר הצפוני להדרומי. אז א\"צ לבדוק רק מן הזוית של צפונית מערבית כ' אמה לצד מזרח. ועוד כ' אמה מהזוית של דרומית מערבית ג\"כ למזרח. דהרי ניכר יפה שהקבר האמצעי שבמערב. הוא היה הקבר שבכותל האמצעי של המערה. ועל כרחך דבכה\"ג מיירי נמי שהיה הרווח שבין הקבר שבצפון לבין הקבר שבדרום רק ד' אמות. דהיינו כפי רוחב כל מערה. מיהו הכא לכ\"ע צריך לבדוק ב' פעמים כ' אמה. א' בצד צפון למזרח. וא' בצד דרום למזרח. דאפי' דלא כרשב\"ם הנ\"ל דמצריך תמיד לבדוק ב' כותלים. בכה\"ג כ\"ע מודו דצריך לבדוק אחר ב' כותלים שבמערה. משום דאתחזיק טובא בב' כותלים. מדמצא בכל א' מת א' מהג' מתים. והי מינייהו נפקי'. אבל בשאר הרוחות א\"צ לבדוק כלל. דהרי יודע יפה היכן הוא תוכה של מערה. ואולם מסתפקנא בבדיקת כותלי החצר שבין ב' המערות. מי נימא דג\"כ צריך לבדוק בכותלי החצר נגד כותלי המערה שיבדוק. דאף שאין עושין כוכין בחצר. עכ\"פ כיון דהוחזק אותו צד בטומאה ע\"י ג' מתים שמצא. להכי חיישינן שבאותו מקום שמשער שהיה שם החצר. שם היה מערה. וכדחיישינן לקמן במשנה [סי' מ'] במצא מת יחידי באמצע מדידתו. דבודק משם ולהלן כ' אמה כאילו שם התחלת מערה אף דאילו שם התחלת מערה על כרחך שג' המתים שמצא בתחלה לא במערה היו קבורים. ה\"נ נימא דהג' מתים לא היו קבורים במערה אלא החצר היה מערה. או דלמא דהכא שאני כיון דכל עיקר החזקת טומאה באותו צד. הוא רק מדמצא שם ג' מתים ולא מצא עוד מת אחר באמצע מדידתו. ולהכי רגלים לדבר. לפיכך רגלים לדבר שהג' מתים שמצא במערה היו קבורים. והרי כיון ששם מערה. כאן חצר היה ולמה יבדוק בחצר שאין קוברין בתוכו. א\"כ התם מדמצא קבר באמצע מדידתו איתרע חזקת מערה דמעיקרא ושפיר חיישינן שמכאן התחיל מערה. אבל הכא דלא איתרע חזקת מערה דמעיקרא. למה ניחוש בחצר למערה שאין רגלים לדבר לומר כן ומ\"ש מלעיל [פט\"ו מ\"ח]. וכן מוכח קצת בסוגיא דב\"ב הנ\"ל למאי דמסיק דלעולם מתניתין רבנן דס\"ל כל מערה ומערה וחצר כל א' וא' ארכו ו' אמה. ואפ\"ה מצרכינן במשנתינו בדיקת כ' אמה. מדחיישינן שיבדוק מערה הראשונה באלכסון ויתרבה עי\"ז מדידתו ב' אמות. ומקשינן תו מדהא באלכסונה אידך נמי באלכסונה. עשרין ותרתין הויין. א\"כ מדלא מקשה הש\"ס גם מחצר דדלמא גם בחצר יבדוק באלכסון. ועשרין וארבע הויין ש\"מ לכאורה דהחצר באמת א\"צ לבדקו כלל בכותליו משום דאין קוברין בתוכו. והא דקאמרינן במשנה דלקמן בודק אמה ומניח אמה. היינו רק במקום הראוי לבדיקה. דהיינו במקום שמשער שהיו שם המערות. אולם כל רבותינו עצרו במילין בזה ולא פירשו לנו. ומסתימת דבריהן משמע דבגזרת עירין פתגמא דגם כותלי החצר צריך בדיקה. ולא לבד מטעמא דאמרן. רק גם מדלא גרע משדה בוכין דחיישינן בה לטומאה. משום יאוש בעלים נגעו בה [כמ\"ק דה\"ב]. ועכ\"פ צ\"ל דכותלי חצר גרע מתוכה של מערה דלכ\"ע אין צריך בדיקה. וכמש\"ל. דה\"ט דאפי' אם נתדלדל אבר ממת שהביאוהו מרחוק כיון שכבר הגיעו למערה היו מניחין האבר ההוא בכוך. ולא באמצעה של מערה. [ואפול מלוא קומתי ארצה ואשתחוה לפני ד' צורי וגואלי. מלוא כל הארץ כבודו. כי רק הוא היה עמי בכל הדרך אשר הלכתי. ורק בחסדו יתברך מלמד ידי לקרב בבירור הלכה זו העמומה. ומי ומה אתי מאומה. ושכלי כשבולת שדופת קדים וצנומה. ולכן תהלת ד' ידבר פי. לשוכן רומה. האומר לגומא קומה. ועל דל שפתי תהלתו משא דומה]:"
+ ],
+ [
+ "ולהלן עשרים אמה
דאולי זה המת בתחלת מערה אחרת נקבר:"
+ ],
+ [
+ "בודק ממנו ולהלן עשרים אמה
ר\"ל אף שלא מצא רק א' אפ\"ה צריך לבדוק מכאן ולהלן שוב כ' אמה. מדחיישינן שזה נקבר בסוף מערה אחרת. ולהכי יש לו לבדוק עוד כל אורך מערה. ואח\"כ חצר שפתוח לה. ועוד מערה אחרת שפתוחה לחצר שבין ב' המערות דהיינו שוב כ' אמה ממקום שמצא זה המת החדש. וה\"ט משום דרגלים לדבר שיש בסביבה זו מערות רבות. מדמצא כאן כבר ג' מתים בתחלה ואם גם הם לא נקברו במערה. אולי נקברו סמוך למערה:"
+ ],
+ [
+ "נטלו ואת תבוסתו
לכאורה ק' דזו משנה שא\"צ. דכבר תנינן הכי ברישא. המוצא מת מושכב בתחל' נוטלו ואת תבוסתו. ונ\"ל דה\"ק שאילו בתחל' מצאו לזה המת שמצא בסוף הכ' אמה. היה נוטלו ואת תבוסתו. אע\"ג שאח\"כ היה מוצא הג' מתים שמצא השתא תחלה. אפ\"ה לא היה צריך להחזיר זה המת למקומו. דעילא מצאו וטיהרו א\"י [כנזיר ס\"ה ב']. אפ\"ה השתא שמתחלה מצא הג' מתים. ואח\"כ מצא זה המת היחידי בסוף הכ' אמה. קנה מקימו ואסור לפנותו:"
+ ],
+ [
+ "הבודק
הכ' אמה שאמרנו:"
+ ],
+ [
+ "בודק אמה על אמה
שהרי כל בדיקתו הוא בכותל הארוך של המערה דהיינו לרוחב הכוכין. לכן בודק רק האמה שמשער שם שהיה שם רוחב הכוך. כי כל כוך היה רחבו אמה [כב\"ב פ\"ו מ\"ח] ומניח האמה שמשער שהיה שם שיעור עובי האדמה שבין כוך לכוך כמבואר שם במשנה. ונ\"ל עוד דשפיר גרסינן אמה על אמה [ודלא כרב\"א דגריס רק בודק אמה] דהיינו אמה לרוחב הכוך על אמה לאורך הכוך. וה\"ט משום דאורך הארון היה ארכו ד' אמות. צא מהם חצי אמה לכותל הארון למראשותיו וחצי אמה לכותל הארון למרגלותיו והוא עובי דפי הארון [כמו שהוכיחו רבעתו\"ס יומא לא\"א ד\"ה אמה] ועוד משום שיש מת שהיה קצר קומתו. ולפיכך כשלפעמים יחפור הבודק רק בשפת הכוך לא ימצא בבדיקתו כלום. אבל כשיחפור אמה על אמה. ודאי אם יהיה בהכוך מת קבור ימצאנו. דאין לך מת קצר מקומת אדם בינוני אמה. רק במלתא דלא שכיחי ולא גזרו בה רבנן. [והא דלא חששו שמא קברו בהכוך ילד שקצר בקומתו הרבה מאדם בינוני משמע שלא היו רגילין לקבור ילדים בכוך שבמערה. אלא רק אנשים גדולים בשנים קברו שם]."
+ ],
+ [
+ "או לבתולה
ר\"ל כל אמה על אמה שיבדוק צריך להעמיק עד הסלע שימצא. ואם לא ימצא סלע צריך לבדוק עד הבתולה. והוא קרקע שניכר בה שלא נחפר שם מעולם. וכגון שאין שם עפר תחוח. או שימצא שם מים [תוספתא פט\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "המוציא את העפר ממקום טומאה
ממקום שחופר ובודק. ולא שצריך להוציא העפר ממקום שבודק. דוכי מה עסק יש לפנוי הזה. הרי אם קודם שגמר בדיקתו. ממ\"נ אם ימצא בבדיקתו מת. הרי יהיה כל הקרקע שסביב למקום הנחפר הכל טמא. ולמה יוציא העפר שחפר. ואם לא ימצא מת הרי יהיה הכל טהור. חוץ מג' הקברים שמצא. שעפרן ודאי טמא בכל גוונא. אלא ר\"ל אם רוצה להוציא העפר שחפר בבדיקתו לשום טעם. ועדיין לא גמר בדיקתו ואינו יודע שמא ימצא אח\"כ להלן מת. ותהיה העפר טמא למפרע. וגם הא דקאמר ממקום הטומאה. הוא לאו דוקא שכבר הוא טמא. דא\"כ היאך היה רשאי המפנה לאכול בדמע אחר שפינה. הרי העפר מטמא במגע ובמשא ככל שדה שנאבד בה קבר [כפי\"ח מ\"ג]. אלא ר\"ל ממקום שיש לחוש בו לטומאה. דשמא אח\"כ ימצא מת בבדיקתו כשיגמור לחפור:"
+ ],
+ [
+ "אוכל בדמעו
ר\"ל מותר גם בשעה שמפנה העפר. לאכול תרומה המעורבת בחולין [דכל חולין שמעורב בתרומה נקרא בלשון חכמים דמוע כמו נזיד הדמע [טהרות פ\"ב מ\"ג] והמטמא והמדמע והמנסך [גיטין נ\"ב ב']. ואע\"ג שלא נתבטלה התרומה בק\"א. והרי יש לחוש שמא ימצא מת להלן ונמצא שנטמא למפרע הנכנס לתוכה כשדה שנאבד בה קבר. דמטמא באהל. וגם עפרה שנשא כשהוציאו היה מטמא במגע ובמשא [כפי\"ח מ\"ג] אפ\"ה כיון שתרומה שנתערבה ברוב חולין. רק מדרבנן אסור לטמא. דמדאורייתא ברוב' בטלה. וא\"כ הו\"ל ספיקא דרבנן ולקולא. אף שאפשר שיתברר אח\"כ לאיסורא. אם טריחא מלתא [כהפמ\"ג ביו\"ד בכללי ס\"ס]. ולרמב\"ם [בפ\"ט מטו\"מ] אפי' בתרומה בעינא מותר לאכול. דגם תרומה מקרי דמע וכדכתיב מלאתך ודמעך לא תאחר. וצ\"ל דה\"ט. משום דכל עוד שלא מצא שם מת ספק דרבנן הוא. דמדאורייתא אין מחזיקין טומאה ממקום למקום [כנדה פ\"ח מ\"א]. ותו דגם ספק ספיקא הוא. שמא לא ימצא עוד מת בבדיקתו. ואת\"ל שימצא שמא במקום שנכנס זה המוציא לא היה שם קבר. וגם בהעפר שהוציא שמא לא היה בו עצם כשעורה. מיהו מיירי שהיה המוציא עבד כהן או אשת כהן או בת כהן. דאי כהן עצמו הרי אסור לכנוס לשם. מחשש שיתטמא גופו למפרע. וכן משמע קצת ממשנתינו מדהתיר רק האכילה ולא קאמר שכהן מותר לכנוס לשם. ש\"מ דלכנוס אסור. מדמכניס א\"ע לספק איסור בשעת כניסתו לשם. מיהו מתוספתא משמע דקודם שמצא הבודק את הקבר תוך הכ' אמה. גם לכהן עצמו אינו אלא זהירות בעלמא מלכנס לשם. מיהו מדקתני בדמעו דייק הגאון רב\"א זצוק\"ל דדוקא בשהיא כבר שלו מותר לאכלה. ומשום חיי נפש. אבל בשל אחרים אסור. והכל משום סלסול תרומה:"
+ ],
+ [
+ "המפקח בגל
שמסיר גל אבנים או בנין שנפל על אדם. ואינו יודע אם ימצאנו תחתיו חי או נהרג:"
+ ],
+ [
+ "אינו אוכל בדמעו
אף היכא דאיכא נמי התם ס\"ס. כגון ספק אם ישנו שם או לא. וספק אם חי או מת [כיומא פ\"ה א'] אפ\"ה לא דמי למוציא עפר הבדיקה לעיל. דהתם אותו מקום שהעפר שם לא אתחזק בטומאה. דאדרבה באותה שעה שמוציא העפר. כבר נחפר שם ועדיין לא נמצא טומאה. משא\"כ מפקח הגל שכיח טפי שימצא הרוגים תחתיו:"
+ ],
+ [
+ "הגיע לנחל
ר\"ל נהר קטן. וכ\"ש גדול."
+ ],
+ [
+ "או לשלולית
בב\"ק [ס\"א א'] אמרינן דלשמואל שלולית הוא עמק שבין ההרים. שכשהגשמים מרובים מתכנסין ונשללים לשם שטף מי הגשמים מן ההרים שסביבות העמק [וא\"כ יהיה מלת שלל לשון כינוס. כמו שלל של ביצים. דר\"ל המעי של העוף שכל הביצים שנתעבר העוף מהן כנוסים עליו. וכ\"כ אמרינן במ\"ק [כ\"ו ב'] שוללת קריע'. וכ\"כ אמרינן [פרה פי\"ב מ\"ט ועוקצין פ\"ב מ\"ו] שלל הכובסין. דר\"ל שאינן תפורין מהודקין יחד. רק כנוסין זל\"ז] ולר' יוחנן שלולית היא חפירה עשויה בידי אדם סמוך לאמת המים. ועושין כן כדי שכשירבו המים בהאמה. לא ישטפו משפתו להשדה. רק ירדו לשם מהאמה [ולפ\"ז מלת שלולית לשון חטיפה הוא. שחוטפין המים ממקום גדילתן. לתוך החפירה שבשפת האמה]. וקמ\"ל הכא דאף שאין המים תדירין שם. אפ\"ה מדמצויין שם ביאת מים לא חיישינן שיקברו שם:"
+ ],
+ [
+ "או לדרך הרבים
דרבים מצויין לילך שם. ומהאי טעמא גם כן אין לחוש שיקברו שם ויגרמו טומאה לרבים:"
+ ],
+ [
+ "מפסיק
ואין צריך לבדוק בעבר השני לתשלום העשרים אמה. וכ\"כ במצא סלע מחובר בולט מהקרקע באמצע בדיקתו. אין צריך לבדוק משם ולהלן [רמב\"ם פ\"ט מטו\"מ]. ולא דמי לדלעיל סי' [מ\"ה] שכשמגיע לסלע בודק ממנו ולהלן. דהתם שאני. די\"ל שאפשר למעלה מהסלע היה הכוך. משא\"כ הכא הרי הסלע בולט:"
+ ],
+ [
+ "שדה שנהרגו בה הרוגים
אפי' ישראלים:"
+ ],
+ [
+ "והכל טהור
נ\"ל דהאי הכל טהור. לרבויי אתא. דלא לבד מקום שכיבתן טהור. דהרי פינה אותם. והרי הרוגים אין להם תבוסה [כנזיר ס\"ה א']. אלא גם שכונה שלהן. דהיינו לבדוק משם ולהלן כ' אמה. ג\"כ א\"צ. דמדלא הונחו שם מדעת. לא חיישי' שאחר שנהרגו אלו שם יחדו אותו מקום לקברות:"
+ ],
+ [
+ "המפנה קברו מתוך שדהו
כך היה דרכם. בתחלה קברו את המת במהמורות. והיינו חפירה עמוקה ולחה כדי למהר עיכול הבשר. ואח\"כ מלקטין העצמות וקוברין אותן במקום נכבד [כירושלמי מ\"ק פ\"א ה\"ה. ונ\"ל דעשו כן משום דכל עוד שלא נתעכל הבשר עדיין הדין מתוח על הנפש. כמ\"ש המקובלים. ורמז לדבר אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל] וקאמר הכא שכשקבר המת תחלה בשדהו. לא על דעת שישאר שם קבור עולמית רק עד כדי שיתעכל הבשר שם כשמפנהו הר\"ז מלקט וכו'. ויש ספרים שגורסים בתוך שדהו והיא היא שוה עם הגי' מתוך שדהו. דר\"ל שמפנה קבר שהוא בתוך שדהו:"
+ ],
+ [
+ "מלקט עצם עצם והכל טהור
ר\"ל ג\"כ כלעיל דאין לו תבוסה ושכונה. דאע\"ג דהונחו שם ג' מתים מדעת. עכ\"פ דעתו היה לחזור ולטלן משם ולהכי לא חיישינן שאח\"כ קבר שם מתים אחרים:"
+ ],
+ [
+ "והכל טהור
אע\"ג שהונחו שם מדעת. אפ\"ה כל נפל או הרוג אין לו תבוסה. וגם שכונה אין להם. לא לבד מדאין קבורים שם מד' ועד ח' אמות וכלעיל וכל כה\"ג הרי אפי' בגדולים שמתו כדרכן אין להם שכונה אלא גם בל\"ז דדוקא בקבורים בדרך כבוד במערה חיישינן שהיו שם מערות אחרות סביב. אבל אלו שהושלכו לבור. דרך בזיון הוא. ולהכי אין חוששין שסמכו להבור קברים אחרים שיהיה גם להם בזיון שקבורים סמוך למקום בזיון. וקמ\"ל בבא זו טפי מרישא. דאע\"ג דיחדו להן בור זה להיות קבור שם עולמית. והרי בידים הטילום לשם. אפ\"ה אין להם שכונה ותבוסה:"
+ ],
+ [
+ "יש לו תבוסה
נ\"ל דברישא מודה ר\"ש דאין להן תבוסה. מדלא הונחו לשם מדעת. ופשעו לערוך מלחמה בשדה שאינה של וכדאמרן [בבועז סי' יג]. וגם בסיפא דוקא לענין תבוסה פליג ר\"ש. מדהונחו שם מדעת. אבל שכונה גם ר\"ש מודה דלית להו ומטעמא דאם"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "החורש את הקבר
שחרש מקום הקבר וממנו ולהלן לכל רוח:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה עושה בית הפרס
מלת פרס לשון התפשטות הוא. כמו ויפרוש האהל על המשכן. ובלשון חכמים נכתב בסמ\"ך. כמו פורס מפה ומקדש. והכא ר\"ל שע\"י שחרש הקבר התפשטה הטומאה מהקבר לכל סביביו. א\"ג דמלת פרס לשון שבירה הוא. כמו פרוס לרעב לחמך. כמו כן ה\"נ ע\"י שחרש חיישינן שנשברו ונתפרפרו עצמות מהקבר. ונתגלגלו להלן מהקבר. ולהכי כל עפרות השדה מטמא במגע ובמשא. אבל לא באהל. דחיישינן לעצם כשעורה שמא מעורב שם. ואפי' קבור המת בארון או משוקע תחת רגבים ורובדים. ואפי' תחת ק' אמה. אפ\"ה כשחרש ע\"ג הקבר עושה בית הפרס. דלא פלוג רבנן. אבל בחרש ע\"ג גופו של מת אין עושה ביה\"פ. דהא חזי ליה החורש ויהא נזהר מלגרור העצמות עם המחרישה [כלקמן במשנה ותוספתא פי\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "מלא מענה
ר\"ל כתלים בעהטען בל\"א שרגילין לעשותה באורך ק' אמה. דהיינו ק' אמה לכל צד מהקבר [כרמב\"ם פ\"י מטו\"מ] דכשהתחיל לחרוש מהקבר ולהלן אז רק עד ק' אמה טמא משום חשש ביהפ\"ר. אמרו חכמים דרק עד שם אפשר שיתגלגל עצם כשעורה מהקבר עם עגלת המחרישה. אבל מה שחרש מהקבר מק' אמה ולהלן טהור:"
+ ],
+ [
+ "בית ארבעת סאים
והיינו משום דשיעור המקום הצריך לזרוע שם סאה גרעינין הוא נ' על נ' אמה. נמצא דק' על ק' לכל רוח הוא בית ד' סאין סביבות הקבר כזה* ולהכי כשיחרוש מהקבר בכל המרובע הזה טמא המקום שהחריש. אבל מה שלא חרש בהמרובע הזה טהור. ונ\"ל דהק' אמה מאמצע הקבר הוא מודד דאל\"כ ע\"י אורך הקבר ורחבו יתרבה מדת האורך והרוחב שלחוץ יותר מר' על ר' אמה. ועוד הרי נתת דבריך לשיעורין. דיש ארוך או רחב יותר מחבירו ועוד דא\"כ יהיה מדידת הר' אמה שממול אורך הקבר מתפשט להלן טפי ממדת הר' אמה שממול רוחב הקבר ולא יהיה רבוע אמיתי ר' על ר' אמה:"
+ ],
+ [
+ "במורד
ר\"ל כשחרש מהקבר שלמעלה בשפוע ההר. ס\"ל לר' יוסי דחיישינן באותו צד המשופע להולכת עצם כשעורה עד כדי שיעור זריעת ה' סאין. והוא להלן מהקבר קי\"א אמה וג' רביעיות אמה בקירוב אבל רק נגד שיפוע ההר שחרש חושש כן. אבל כשחרש מהקבר בקרקע שוה מודה ר' יוסי לת\"ק דשיעורו הוא ק' על ק' לכל רוח דרק במורד פליג דע\"י שהמקום משופע חיישי' שתוליך המחרישה העצם טפי להלאה. ורק משום לא פלוג לא מחלקינן בין משופע הרבה או מעט ולת\"ק משו' לא פלוג לא מחלקינן לקולא בין שחרש במקום מדרון או בקרקע שוה. דכיון דטומאת ביה\"פ מדרבנן לא מחמרינן במדרון טפי מבקרקע שוה [ככתובות דכ\"ח ב']:",
+ "אסוקי מלתא דת\"ק הוא. וה\"ק במד\"א בחורש בשוה או דרך מורד אבל בחורש דרך מעלה מהקבר שלמטה נותן וכו':"
+ ],
+ [
+ "עד מקום שיצמחו שלשה כרשינין זו בצד זו
מנהגן היה בכמה מיני זרעים. לחרוש ולזרוע ביחד. דהיינו שבעגלת המחרישה היה בית קבול אחורי הקנקן. וקנקן הוא יתד הברזל שחופר הארץ והב\"ק שאחוריו נקרא בורך [ככלים ככ\"א מ\"ב] ונותן גרעיני הזרע תוך הבורך. וכשיתנועע העגלה בעת חרשו. יתגלגלו ויצאו הגרעינין אחת אחת מתוך הנקב שבקרקעית הבורך ויפלו לתוך העפר שנחפר מהקנקן ואולם לבסוף כשיתמעטו הגרעינין תוך הבורך לא יפלו הרבה גרעינין תכופים. והיינו דקאמר הכא עד המקום שיצמחו וכו'. ור\"ל במקום שיפסקו ליפול שם ג' גרעינין תכופים. שם כלה טומאת ביה\"פ כשחורש בהר:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר במורד
יש לדקדק דמלת במורד לר' יוסי מיותר לגמרי. דהר אפי' להרא\"ש הנ\"ל סי' ה'. כבר שמעינן לר' יוסי ברישא דיש טומאת ביה\"פ לחורש במורד. ותו דהרי בשוה לכ\"ע יש ביה\"פ. א\"כ למה שבק ר' יוסי שוה ונקט רק מורד. אמנם לפי' הרמב\"ם הנ\"ל סי' ה' יתישב שפיר דנקט כך הכא לא לאשמעינן גוף הדין דבמורד יש ביה\"פ. אלא לדיוקא נקטי' דלא תטעה לומר דר' יוסי לעיל בתרתי פליג. ומחמיר טפי מת\"ק. להכי קאמר הכא מלת במורד ר\"ל רק במורד מחמירנא טפי מת\"ק. ואצטריכנא בית ה' סאין. והיינו משום דמסתבר להחמיר במורד טפי מבשוה. אבל במעלה מקלינא טפי מת\"ק ואמינא דאין שם דין ביה\"פ כלל. דכשיחרוש במעלה ננערת המחרישה מיד. ואם יש שם עצם מיד נופל ויוצא:"
+ ],
+ [
+ "היה חורש
מהקבר:"
+ ],
+ [
+ "או בגדר
שהוכה עגלת המחרישה בכח בסלע שתחת העגלה. או בגדר שבצד העגלה. ונתנער עי\"ז העפר מתוכה:"
+ ],
+ [
+ "או שניער המחרישה
שניערה בכוונה מהעפר שבתוכה:"
+ ],
+ [
+ "עד שם הוא עושה בית הפרס
וקמ\"ל סלע וגדר דלא מבעיא סלע דמדלא חזיא ליה אפשר שהכה בכח ונתנער. אלא אפי' גדר דחזי ליה בצדו. ומסתמא מתרחק ממנו. ולא היתה ההכאה חזקה כל כך אפי' תלינן שנתנער. וקמ\"ל תרווייהו אע\"ג דנתנער העגלה בלי כוונה אפ\"ה לא חיישינן שלא נתנער יפה וקמ\"ל ניער אף שלא הוכה בכח כבסלע וגדר אפ\"ה לא חיישינן שלא נתנער עצם מהעגלה:"
+ ],
+ [
+ "בית פרס עושה בית פרס
אם חזר וחרש מתוך הק' אמה שכבר נטמאו. שוב משם ולהלן ק' אמה או פחות. הו\"ל גם חרישה שניה כחורש מהקבר. וטמא שוב עד ק' אמה. ואע\"ג דבהחורש מהקבר בפעם א' מודה דאינו מטמא רק עד ק' אמה. ה\"ט דהתם כך שיערו חכמים שכל העצמות שתפסה העגלה עמה אינה גוררתן רק עד ק' אמה. אבל כשהתחיל לחרוש מתוך ביה\"פ ותפסה העגלה שוב עצמות שנגררו לשם מהחרישה ראשונה חוזרת וגוררתן משם שוב עד ק' אמה:"
+ ],
+ [
+ "וחזר וחרש חציה
דהיינו נ' נ' אמה. אף שהפסיק ונח באמצע הק' אמה:"
+ ],
+ [
+ "וכן הצדדין
ר\"ל או אם אפי' אחר שהפסיק אחר חרישת הנ' אמה הפך פני העגלה לחרוש למן הצד כמין גאם כזה* דחרש מהקבר נ' אמה ממערב למזרח. ומקצה הנ' אמה הפך העגלה. וחרש משם מצפון לדרום שוב נ' אמה:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה עושה בית פרס
דאף שהפסיק ונח בינתיים. או שנ' אמות הראשונים לא היו מכוונים לאותו רוח שהיה חרישת הנ' אמה האחרונים אפ\"ה יש בכל הק' אמה דין ביה\"פ:"
+ ],
+ [
+ "חזר וחרש ממנה ולחוץ אינו עושה בית פרס
דאפי' אם אחר שחרש נ' אמה חזר וחרש מאמצעית החרישה דהיינו למשל מקצה נ' אמה מהקבר שוב נ' אמה למן הצד. אפ\"ה מטהר ר' יהושע. ונ\"ל דטעמיה מדמחש' כס\"ס שמא לא נגרר כלל מהקבר בחרישה ראשונה ואת\"ל שנגרר לקצה הק' אמה הראשונים. עכ\"פ שמא לא חזר ונגרר משם שוב להלן משם למקום אחר:"
+ ],
+ [
+ "החורש מלטימיא
להרמב\"ם הוא מלה מורכבת מלא טמיא. ור\"ל חפירה מלא עצמות. [ול\"מ היה נ\"ל שהמ\"ם שבראש המלה מלטמיא. הוא משמש כמלת מן כהמ\"ם שבמלת מצבירת ומלת משדה. וא\"כ יהיה שורש המלה לטמיא. וחרש מהלטמיא ולהלן]:"
+ ],
+ [
+ "מצבירת העצמות
ר\"ל או שאין העצמות בחפירה. רק הם צבורין כגל על פני הקרקע. וזה חרש על גבן. והרי זה מלתא דלא שכיחא דאין לך אדם שמבזה מתים כל כך. וכל מלתא דלא שכיחא לא גזרי בה רבנן [כביצה י\"ח א']. ותו מדחורש על עצמות גלויי'. הרי וודאי ישגיח שכל עצם שיתאחז בהעגלה ינערו. ולא גזרו בה רבנן [הר\"ש סוף משנה א']:"
+ ],
+ [
+ "משדה שאבד הקבר בתוכה
דהו\"ל ס\"ס. שמא לא חרש במקום הקבר. ושמא לא נאחז עצם בעגלה. דהרי אינו יודע מקום הקבר ומיירי שלא חרש כל השדה כולה:"
+ ],
+ [
+ "או שנמצא בה קבר
ר\"ל או שחרש השדה. ואח\"כ מצא בה קבר. ואע\"ג דודאי נחרש הקבר מדחרש כל השדה. אפ\"ה לא גזרו בה רבנן. כדי שלא הרבות טומאה בכל קרקעית א\"י. דאל\"כ כל מקום שימצא שם עצם מת בשדה. יטמאו כל השדה כולה. ולרמב\"ם מיירי שלא נחרש הקבר. ואפ\"ה קמ\"ל דלא חיישינן שהיה עוד שם קבר במקום שנחרש השדה:"
+ ],
+ [
+ "החורש את שאינו שלו
מהרמב\"ם משמע לכאורה דהטעם הוא משום דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו [כחולין ד\"מ ע\"ב]. מיהו א\"א לומר כן. דוכי ס\"ד שהזורק חלב לתוך קדירת חבירו לא יאסרנו [וכקושיית תוס' יבמות דפ\"ג ב']. אע\"כ דהא דאין אדם אוסר את שאינו שלו היינו רק באיסור התלוי במחשבת הפועל. משא\"כ הכא עיקר האיסור הוא משום גלגול עצם כשעורה. ומ\"ש בשלו או בשל חבירו. אלא נ\"ל כוונת רבינו. משום דמצד הדין טהור לגמרי. מדאין מחזיקין טומאה ממקום למקום [כנדה פ\"ח מ\"א] ואיכא נמי ס\"ס. שמא לא נתפרר עצם למקום הלוכו. ואת\"ל שבא עצם לשם אולי לא הסיטו המהלך שם. אלא רק מטעם קנסא טימאו השדה. מדביזה המתים. או משום שע\"י חרישתו אפשר שיתפררו העצמות לשם. ותתרבה הטומאה בא\"י [ועי' לקמן סי' כ\"ב]. וכיון דזה חרש שדהו בלא דעתו. לא ס\"ד דנקנס עי\"ז לבעל השדה:"
+ ],
+ [
+ "וכן עובד כוכבים שחרש
אפילו בשדה שלו. ונ\"ל משום דסתם עובדי כוכבים גזלי ארעתא נינהו [כסוכה ד\"ל ע\"א] הו\"ל כחורש בשאינה שלו:"
+ ],
+ [
+ "שאין בית פרס לכותיים
אע\"ג שאין סתמן גוזלי קרקע. וכ\"ש עובדי כוכבים:"
+ ],
+ [
+ "שדה בית הפרס על גבי טהורה
שב' שדות היו במדרון ההר הטמאה למעלה והטהורה למטה:"
+ ],
+ [
+ "אפילו אדומה והלבינוה
שהיה עפר הטהורה אדומה. וכששטפו הגשמים עליה מהטמאה שהיתה לבנה נתלבנה הטהורה. או איפכא:"
+ ],
+ [
+ "או לבנה והאדימוה אין עושה אותה בית הפרס
דלא גזרו טומאה על עפר ביה\"פ רק כשמחוברת עפרה בגוש שגדול כפיקה [כבכורות דכ\"ב א'] וגם אז רק כשהגוש כברייתה ולא כשנגבל אח\"כ יחד כפיקה [כלעיל ספי\"ז]. ואע\"ג דאפי' בחרש מסוף הק' אמה. מטהרינן לעיל. נ\"ל דקמ\"ל הכא אפי' הציף העפר מתוך הנ' אמה של חרישה:"
+ ],
+ [
+ "שדה שאבד קבר בתוכה
שאין ידוע היכן מקום הקבר ולכן כל השדה מטמא במגע ומשא ואהל [כפי\"ח מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "מכוון כנגד פתחו של בית
שהפתחים מכוונין ממש זה תחת זה. ושוין נמי ברחבן. או שפתח חדר התחתון רחב טפי מהפתח של עליה. אבל לא איפכא:"
+ ],
+ [
+ "עליה טהורה
ממ\"נ אם הקבר תוך הבית. הרי תקרת הבית חוצץ. ואין הטומאה מתפשטת מהבית לעליה מדהו\"ל אהל ע\"ג אהל. [ועי' בקרית ארבע]. ואם הקבר תחת מפתן פתח הבית. ובקעה הטומאה לתוך חלול פתח התחתון [ועי' לעיל ספי\"ב] הרי אף שע\"י המשקוף שעל חלול פתח התחתון התפשטה הטומאה מחלול הפתח לתוך הבית. אפ\"ה עכ\"פ העליה טהורה. דתקרת הבית התחתון והמשקוף עצמו חוצצין שלא תבקע הטומאה למעלה מהם. ואם הקבר תחת הכותל. הרי הטומאה בוקעת ועולה רק כנגדה. והחדר התחתון וגם העליה שניהן טהורין. דדוקא כשהטומאה עצמה תוך הכותל. הרי כל העליות שע\"ג טמאות [כרפ\"ז] ולא כשהטומאה תחת הכותל [ועי' פ\"ו מ\"ג ומ\"ו]. ועוד י\"ל התם הכותל הוא תחת חלול העליה. משא\"כ הכא:"
+ ],
+ [
+ "עליה טמאה
ר\"ל ואם פתח העליה רחב טפי מפתח הבית. או שאין פתח העליה מכוון ממש ממול פתח הבית שלמטה ממנו. ולהכי יש שפיר לחוש שמא הקבר תחת הכותל נגד פתח העליה במקום שאין פתח הבית תחתיו. ובקעה הטומאה לתוך פתח העליה. ופשטה שם מתחת משקוף של עליה. להעליה עצמה:"
+ ],
+ [
+ "עפר בית הפרס ועפר חוצה לארץ
או או קתני. דכל חד מהנך מטמא במגע משא ואהל:"
+ ],
+ [
+ "שבא בירק
שהיה דבוק עפרן בשרשי הירק. ולא נדבק בכל קלח בפני עצמו כשיעור גוש של פיקה והוא כשיעור חותם המרצופין:"
+ ],
+ [
+ "מצטרפין בחותם המרצופים
אם העפר שבכל הקלחין יחד הוא כשיעור חותם מרצופין. דהיינו אמתחת סחורה ששולחין מרחוק מצטרף לטמא עכ\"פ במשא [אבל המגע כבב' גופים. ודאי אינו מצטרף ועי' פ\"ב מ\"ז]. ובהא פליג על ר\"מ לעיל [ספי\"ג]. דלר\"מ דוקא בנדבק יחד כפיקה. אפי' שלא הי' דבוק מתחלה כברייתה טמא. ולר\"א אפילו עדיין מפורר מצטרף ומטמא. ונ\"ל דלר\"א נמי רק כשהקלח מצרף שיעור כפיקה:"
+ ],
+ [
+ "והיו בהם כסאה וכסאתים חותמות
ר\"ל לפעמים היו בהן סאה ולפעמים סאתים עפר. ונ\"ל דנקט סאה ג\"כ לרבותא דלא תימא דלהכי לא חשו בסאתים מדהוא מלתא דלא שכיח שיהיה כל כך עפר בחותם. להכי קמ\"ל סאה. דאפי' בכה\"ג דשכיח. אפ\"ה לא חששו בו. וקמ\"ל סאתים דאע\"ג שהיה עפר מרובה אפ\"ה לא חששו שמא ברבויו יצטרך לבדוק אחר עצם כשעורה שודאי מעורב שם:"
+ ],
+ [
+ "ולא חשו להם חכמים משום טומאה
מדלא היה בכל א' גוש כפיקה בברייתו. והיינו כחכמים דר\"א:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כיצד בוצרים בית הפרס
באופן שיהיו הענבים שיבצור טהורות. והרי כשהולך הבוצר תוך השדה. אפשר שיסיט ברגליו עצם כשעורה ונטמא ומטמא הענבים שלוקט. דאע\"ג שלא הוכשרו עדיין האשכלות עכ\"פ רבנן גזרו שכל הבוצר ענבים כדי לדרכן בגת יהיו דינן כמוכשרין ויק\"ט [כשבת די\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ושונים
ר\"ל סופרין ז' ימים בטהרה. ומזין על האדם והכלים שנצרכים להבצירה. ביום ג' לספירתן. ושונין להזות שוב עליהן גם ביום הז'. ואפי' הבוצרים והכלים טהורין לגמרי. אפ\"ה סופרים ז' ימים בפנינו ומזין עליהם ג' וז' כאילו ודאי נטמאו במת. ונ\"ל דתקנו כך משום שהקילו לבצור ע\"י אדם וכלים שודאי נטמאו בביה\"פ. להכי כדי שלא יזלזלו בטומאה החמירו עליהן להכירא. כדי שידעו שאפי' לספק טומאה שלא ידעו ממנה כלל חששו והזו ג' וז'. ועי\"ז ידעו דרק משום דכל עיקר טומאה ביה\"פ מדרבנן הוא. ושיוכשרו הענבים לקב\"ט ע\"י הבציר הוא נמי מדרבנן. והו\"ל תרי דרבנן. והו\"ל כגזירה לגזירה דלא גזרו בה רבנן בכל דוכתא [ועי' פרה פ\"ג מ\"א דהתם ג\"כ מדהקילו בה מצ\"א החמירו בה מצד אחר להכירא]. ונ\"ל דעכ\"פ היו צריכים טבילה אחר הזייה. דהרי נטמאו מהזאה זו שהיא שלא לצורך. שנשאו. דטמא מדאורייתא וצריך גם הע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "ובוצרים
לוקטין הענבים מהגפנים:"
+ ],
+ [
+ "ואחרים
אנשים אחרים שלא נטמאו בהליכתן בביה\"פ:"
+ ],
+ [
+ "ומוליכים לגת
אבל הבוצרים עצמן לא יכנסו לבית הגת. משום דהגת מלא משקין ויוכשרו שם הענבים. ואח\"כ יטמאום הבוצרים שנטמאו בביה\"פ:"
+ ],
+ [
+ "אם נגעו אלו באלו
הבוצרים שנעשו אה\"ט מדנכנסו לביה\"פ. חזרו ונגעו בהמקבלין הענבים מהם:"
+ ],
+ [
+ "טמאים
ר\"ל נטמאו גם המקבלין מהם. ולהכי גם הם לא יביאו הענבים לתוך הגת מחשש שיטמאום:"
+ ],
+ [
+ "בדברי בית הלל
נ\"ל דמשום כל קודם בת קול. כל הרוצה עושה כב\"ש או כב\"ה [כעירובין ד\"ו ב'] ולהכי כל משנה שנשנית אז. אם היה מנהג העולם כזה או כזה. נקט תנא סתמא כהך מ\"ד שנהגו כוותי' וקאמר בתר הכי כדברי פלוני. ולהכי אם היה המנהג כב\"ה. נקט בתר הכי כדברי ב\"ה קודם לדברי ב\"ש. אע\"ג דבמורגל נקט ב\"ש קודם ב\"ה. וה\"ט נמי הכא. אבל לעיל [פט\"ו מ\"ח] נקט בסוף. בלשון כדברי ב\"ש. מדבההוא היו נוהגין כב\"ש. וכ\"כ [בנדה פ\"י מ\"ו] נקט בסוף הדין כדברי ב\"ה. מדהיו נוהגין כב\"ה להכי נקט כך סתמא. וכן בכל דוכתא:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים
ב\"ש ס\"ל דאף אמרינן שהבוצר לגת הוכשר. להכי לא היו הבוצרין רשאין ליגע בהאשכלות ללקטן מהגפן. דהרי הבוצרים טמאין הם מביה\"פ. וגם במגל אינו רשאי ליגע הבוצר. משום שיטמא הבוצר את המגל. ותחזור ותטמא האשכלות. אלא אוחז וכו':"
+ ],
+ [
+ "אוחז את המגל בסיב
באסט בל\"א. שאמק\"ט אוחז בו את המגל לחתוך עמו האשכלות:"
+ ],
+ [
+ "או בוצר בצור
אבן חד דמדהוא אבן אמק\"ט. [ומ\"ש הר\"ב שאינו כלי במחכ\"ר אינו מדוייק בלשון]:"
+ ],
+ [
+ "ונותן לתוך הכפישה
ר\"ל סל גדול שמחזיק מ\"ס שאמק\"ט. מעמידו תחת הגפן שכשיחתוך האשכלות יפלו לתוכו מעצמן:"
+ ],
+ [
+ "ומוליך לגת
אפי' הוא עצמו. דכיון דעשה כל הנך שנויים בבצירתו אית ליה הכירא שפיר שלא יטעה ליגע בהענבים שם. ועוד מדהיה נזהר מליגע בהענבים קודם שהוכשרו. מכ\"ש שיזהר אח\"כ כשיוכשרו בהגת. וא\"כ לב\"ש שלא הקילו כלל בבצירתו לפיכך לדידהו א\"צ נמי להזות על הבוצרים כשהן טהורין:"
+ ],
+ [
+ "במה דברים אמורים בכרם הנעשה בית הפרס
שאחר שנטע הגפנים נחרש ביניהן הקבר:"
+ ],
+ [
+ "ימכר לשוק
ר\"ל לא ידרוך ענביו שמהכרם בהגת אלא ימכרן לאכלן אשכולות. דאז לא יוכשרו ע\"י הבצירה. דדוקא הבוצר לגת הוכשרו. דס\"ל לר' יוסי דקנסוהו מדנטע במקום הטומאה. שפירות מרגילין רגל בני אדם לשם ויתטמאו. ועוד מדביזה המתים ליטע על עצמותיהן. ולהכי אפי' יבצור כב\"ש. שאין שם חשש טומאה כלל. אפ\"ה משום קנס יטמא היין:"
+ ],
+ [
+ "שלשה בית פרסות הן
חורש קבר [מפורש במ\"ב] ושאבד בה קבר [מפורש במ\"ג] ושדה בוכין [מפורש במ\"ד] וכולן נקראין ביה\"פ וכל אחד חלוק בדינו מחבירו. וכדמפרש ואזיל:"
+ ],
+ [
+ "החורש את הקבר
שמטמא כל ק' אמה שסביב לו כשחרשן מהקבר ולהלן [כלעיל רפי\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "נטעת בל נטע
ר\"ל מותר ליטע בה כל מיני אילנות. דאע\"ג דהאדם הלוקט שם פירות ודאי נטמא. דכשהלך שם אפשר שהסיט עצם כשעורה. עכ\"פ הפירות שלקט בידו. הרי לא טימאן בידו. דממ\"נ אם לקטן לאכילה הרי לא הוכשרו. ואם לקטן לגת הרי לא גזרו בה כמשנה א'. ורק לר' יוסי במשנה א' בנחרשה. ואח\"כ נטע. עביד איסורא ולפיכך קנסינן ליה לומר דהבוצר לגת הוכשר:"
+ ],
+ [
+ "ואינה נזרעת כל זרע
דדוקא כשנשאר השורש בקרקע מותר. אבל בזרעים שנעקרים עם השרשים. יש חשש שבהעפר שישאר בהשרשים יהיה דבוק בהם עצם כשעורה וכשיביאן עם העפר שבשרשי' לביתו. נמצא מרבה הטומא':"
+ ],
+ [
+ "חוץ מזרע הנקצר
שהכל קוצרין אותו:"
+ ],
+ [
+ "ואם עקרו
לזרע הנקצר:"
+ ],
+ [
+ "צובר את גרנו לתוכו
ר\"ל כל השבלין שעקר עם שרשיהן צוברן בתוך אותה שדה ביה\"פ. ולא יביאן לשדה אחר. כדי שלא נרבות הטומאה [דרק בדיעבד אמ\"ט בשטפו ע\"י גשמים מזל\"ז [כפי\"ז מ\"ד] ודשן שם. כדי לנקות התבואה יפה מכל עפרורית קודם שיביאן לביתו:"
+ ],
+ [
+ "וכוברו בשתי כברות
נ\"ל דמדלא קאמר וכוברן ב' פעמים. ש\"מ דה\"ק כוברן בב' מיני כברין א' גסה וא' דקה. זה אחר זה [ועמ\"ש בס\"ד מנחות פ\"י סי' כ\"ז] וזה כדי לנקות הגרעינין יפה יפה מעפרירותן שמא מעורב בו עצם כשעורה:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים התבואה
הן ה' מיני דגן. שהן חטה. וכוסמין. שעורה. ושיפון. ושבולת שועל:"
+ ],
+ [
+ "והקטניות
הן קטניות ממש. ופולין ואפונין ועדשים. וכן כל פרי ארץ שמונח בשרביטין:"
+ ],
+ [
+ "בשלש כברות
דמדנדבק בהן עפר רב בשרביטין. להכי חיישינן בהו טפי. מיהו בזרע הנעקר לא רצו חכמים לתקן כן לכתחי'. דמדלאו אורחא לדשן בשדה להכי חיישינן דלמא ישכח ויכניסן להבית עם העפר הדבוק בהן:"
+ ],
+ [
+ "ושורף את הקש
לתוס' והר\"ן. קש הוא חלק קנה השבולת הנשאר לאחר קצירה דבוק בארץ [ועי' מ\"ש בס\"ד שבת פ\"ג סי' ג' וב\"מ פ\"ט סי' ה']. א\"כ הכא שנעקר כל הקנה צ\"ל דמה שאמרה המשנה ושורף הקש. היינו ששורף רק חלק התחתון שבו השרשים. אולם זה קשה קצת. דמ\"ש חלק התחתון מהעליון. והרי כולו נידוש ונתבוסס יחד ונתערב העפר בכולן. אולם לדברינו שם דכל מה שנקצר עם השבולת ביחד נקרא קש ניחא טפי. דר\"ל התבן שמחובר בארץ ודאי אפי' היה קוצר לא היה מביאו לביתו. אלא אפי' הקש שאילו היה קוצר היה רשאי להביאו לביתו. הכא שעקרו כולו שרפו כולו דמדמחובר כולו בהשבולת. כולו נקרא בשם קש. א\"נ ר\"ל דרבותא קמ\"ל תנא. דאפי' חלק העליון שרחוק מהארץ ולולא שעקר היה רשאי להכניסו להבית. הכא שעקרו. שורף גם אותו. מדנדבק גם בו עפר השרשים כשנידש יחד:"
+ ],
+ [
+ "ואת העצה
הוא תבן קטניות דאפי' התבן שבראש הקנה אפשר שכשנסתבך יחד כשדשו נדבק בו עפר ביה\"פ. ונ\"ל דמה\"ט נמי לא יאכילם לבהמה. דהרי כשיצא עם הרעי. עצם לא נחשב כמעוכל [כתענית כ\"ב ב']. אבל עצם שרוף טהור [כלעיל פ\"ב מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ומטמא במגע ובמשא
כל דבר שנגע בהשדה או בכל גוש ממנה שגדול כפיקה או בנשא גוש כזה ואפי' בגוף השדה שייך טומאת משא. וכגון שהלך בה במנעלים או ע\"ג אבנים שמונחים בשדה. באופן שלא נגע בעפרה. ואפ\"ה טמא מדיש לחוש שמא הסיט עצם כשעורה ברגליו כשהלך. והרי כל היסט דינו כנשא:"
+ ],
+ [
+ "ואינו מטמא באהל
שאינו ידוע באיזה מקום הוא הקבר:"
+ ],
+ [
+ "נזרעת כל זרע
דאע\"ג דהאדם שלוקט שם ודאי נטמא. שמא האהיל על הקבר כשהלך בה. עכ\"פ אין בה החשש כל כך כבביה\"פ שנחרש. דהרי הפירות אמק\"ט כלעיל סי' י\"ח. ושנחוש בזרע הנעקר שנזרע שם. כבשדה שנחרש בה קבר י\"ל דוקא בנחרש הקבר בהשדה. שנתדקדקו העצמות ונתפזרו. חיישינן לעצם כשעורה שנדבק בשרשי הזרע. ומשום לא פלוג גזרו נמי אפי' היה הקבר תחת רובדין. אבל בשדה שנאבד בה קבר. אין שרשי הזרע מגיעין בעומק עד העצמות שבקבר. ולהכי אפי' בזרע הנעקר אין לחוש. ואע\"ג שגזרו על גוש ממנה שגדול כפיקה. היינו בשנטמא ודאי בעפרה אבל שנחוש שמא יוציא עפרה. כולי האי לא גזרו:"
+ ],
+ [
+ "ואינה נטעת כל נטע
דאע\"ג דהפירות ודאי טהורין וכדאמרן אפ\"ה מדאדם תאב הרבה לפירות אילן. כשיטע שם עצי פרי. יהא רגל בנ\"א מצוי שם. ותתרבה הטומאה בבני אדם שיאהילו על הקבר. א\"נ להכי בשדה שנאבד בה קבר אסור ליטע. משום דשרשיו הולכין בעומק ומגיעין עד המת נמצא שיונק האילן מאיסור הנאה. ואי גרסינן כהר\"ב אינה נזרעת כל זרע ואינה נטעת וכו'. י\"ל דתרווייהו אסירי משום כבוד מתים. וכמו דאין מרעין בהמה בביה\"ק מה\"ט [כתוס' מגילה דכ\"ט]. והרי הכא שאינו יודע היכן הוא הקבר יש לחוש שיטע על הקבר ממש. מיהו כל זה בשדה שנאבד בה קבר אבל בשדה שנחרש בה קבר. הרי יודע היכן הוא הקבר. ולא יטע שם. ובשאר מקום שבהשדה אין שום חשש איסור הנאה או חשש כבוד המת. ורב\"א פי' דרק בנאבד בה קבר. דמטמא השדה גם באהל. להכי אסור ליטע בה אילן. שע\"י ענפיו תתפשט טומאת האהל מהקבר ולהלאה. משא\"כ בנחרש בה קבר. הרי יודע מקומו ושם לא יטע:"
+ ],
+ [
+ "ואין מקיימין בה אילנות
שכשיש שם כבר אילן צריך לעקרו. וכולה מטעמא דאמרן:"
+ ],
+ [
+ "ומטמא במגע ובמשא ובאהל
ר\"ל כל גוש וגוש ממנה שגדול כפיקה. מטמא במגע ובמשא שמא נתגלגל לתוכו ונידש עצם כשעורה [ומה\"ט נקרא גם שדה זו ביה\"פ. דהרי גם בה חיישינן לפריסת ושבירת עצמות]. אבל באהל רק השדה עצמה מטמא. דהיינו כשהאהיל על השדה חיישינן שהאהיל על הקבר. ואפי' האהיל עליה בימות החמה. דדין השדה אז כרה\"ר [כטהרות פ\"ו מ\"ז] והו\"ל ספק טומאה ברה\"ר דספיקו טהור [כטהרות פ\"ד מי\"א]. אפ\"ה שדה שנאבד בה קבר. מדהוחזקה בטומאה גם בספק טומאה ברה\"ר טמא עכ\"פ מדרבנן. מיהו כשהאהיל עליה בימות הגשמים. דאז דין השדה כרה\"י. ודאי הו\"ל ספק טומאה דאורייתא. אבל בשדה שנחרש בה קבר. דאמרינן בכל דוכתא דטומאתו מדרבנן. משמע אפי' ברה\"י. והיינו מדהו\"ל ס\"ס. וכלעיל סי' ל\"ב:"
+ ],
+ [
+ "שדה בוכין
היא שדה הקרובה לביה\"ק שמיוחד להושיב שם המטה. כדי להספיד המת. ובוכין האבלים ונפטרים והולכין להם. ובתוספתא גרסינן שדה כוכין. וכן גרס נמי רב\"א במשנה. ור\"ל שמשהין שם המת עד שיתקנו הכוך כמדת המת כראוי:"
+ ],
+ [
+ "לא נטעת ולא נזרעת
מפרשינן בש\"ס [מ\"ק דה\"ב] דמשום יאוש בעלים נגעו בה. ור\"ל שמא נדלדל אבר ממת שהובא לפעמים מרחוק. וכשהובא המת לשדה זו הקרובה לביה\"ק. ופתחו הארון כדי ליישר אבריו כראוי קודם שיקברוהו נתדלדל שם אבר. ונתיאשו אלו על אלו מלהניחו בהארון ולקברו. ונשאר שם ונשכח. וי\"א דר\"ל דבעלים נתיאשו מהשדה. מדהוא סמוך לקברות חוששין שיקברו שם נפל וכדומה. וי\"א דיאוש בעלים דקאמר הש\"ס. אינו משום חשש טומאה רק ר\"ל שהבעלים נתיאשו מהשדה. מדהוחזקה לתשמיש רבים. והו\"ל מצר שהחזיקו בו רבים שאסור לקלקלו:"
+ ],
+ [
+ "ועפרה טהור
דגם גוש כפיקה משם טהור. וא\"ת אם משום טומאה נגעו בה אמאי עפרה טהור. י\"ל מדלא הוחזקה טומאה במקומה. הו\"ל בעפר שנתטלטל משם שלא למקומה ס\"ס. שמא לא היה במקום הראשון אבר ממת כלל. ושמא לא נתפרך ממנו עצם כשעורה למקום השני. ועוד הרי אין מחזיקין טומאה ממקום למקום. ולא דמי לביה\"פ. דאתחזק שם טומאה וודאית. משא\"כ הכא:"
+ ],
+ [
+ "ומודים בית שמאי ובית הלל שבודקים לעושה פסח
לאו אשדה שנאבד בה קבר קאי. דמה מהני בה בדיקת עפרה. שמא קבר טמון מתחת. ויאהיל עליה ועל שדה בוכין נמי א\"א דקאי. דאפי' לי\"א הנ\"ל שהוא טמא מחשש קבורת נפל. מה מהני בדיקת העפר מלמעלה. ואפי' ליש אומרים דחששו לאבר שנתדלדל ונפל שם. עכ\"פ זה א\"צ לבדיקת כברה. דאבר הרי גדול הוא וחזי ליה ומכ\"ש לאידך י\"א. דלאו משום טומאה גזרו בשדה בוכין א\"כ ודאי א\"צ שום בדיקה. אלא אשדה שנחרש בה קבר לחודה קאי דההולך לשחוט פסחו וצריך לעבור בדרכו בשדה ביה\"פ. או שכבר עבר ורוצה להקריב פסחו. הקילו גביה לבדוק עפרה וכדמפרש ואזיל:"
+ ],
+ [
+ "ואין בודקין לתרומה
דדוקא בפסח שיש במניעתו חיוב כרת. לא העמידו גזירתן לטמא ביה\"פ. אבל בהולך דרך שם כדי לאכול תרומה. שאין באכילתה רק עשה. יש כח ביד חכמים לעקור דבר מהתורה בשב ואל תעשה [כיבמות ד\"צ נ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ולנזיר
ר\"ל ואם נזיר הלך שם וחשש אם נטמא או לא:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים בודקין
ר\"ל בודקין ע\"י אחר. דאם לא ימצא הרי הנזיר טהור. ואם ימצא עצם הרי הנזיר טמא מספק. מיהו הוא עצמו לא יבדוק. דשמא ימצא והרי אתה מטמאו בידים:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים אין בודקין
דס\"ל דאפי' לא ימצא עצם. אפ\"ה טמא מספק:"
+ ],
+ [
+ "מביא את העפר שהוא יכול להסיטו
ר\"ל כל עפר רפוי שאפשר שיזיזנו בהלכו עליו:"
+ ],
+ [
+ "ונותן לתוך כברה שנקביה דקים וממחה
מפרר כל הגושין שנשארו בהכברה. וכובר אח\"כ גם אותן כדי לבדוק יפה:"
+ ],
+ [
+ "טמא
ר\"ל הבודק טמא ודאי שהרי כשכברו הסיטו. אבל אותו שנבדק השדה עבורו אם להבא בין שימצא שם עצם או לא רשאי מהשתא לילך שם. דהרי נתנקה השביל יפה. ואם כבר הלך ובודק השתא כדי לטהרו למפרע. אם נמצא עצם בבדיקתו הרי הוא טמא למפרע מספק:"
+ ],
+ [
+ "כיצד מטהרין בית הפרס
הך משנה נמי רק אשנחרש בה קבר לחוד קאי. אבל בנאבד בה קבר לא מהני רק כשחופר פני כולה עד הסלע ומוציא העפר [כלעיל פט\"ז מ\"ד וע\"ש]. ומטהרין דנקט מתניתין. היינו כדי שיהא רשאי לילך שם גם אחר שישוב לחרוש השדה אחר בדיקתו. אבל במטהר השדה כדי לילך שם. בכסוי בעלמא סגי. רק בתנאי שיהא מכוסה באופן שההולך שם לא יהא יוכל להניע עצם שתחת המכסה [וכמשנה ו']:"
+ ],
+ [
+ "נוטלים ממנו שלשה טפחים
בעומק כשיעור עומק המחרישה שהקנקן שבעגלת המחרישה מהפך את תחתית העפר להיות למעלה [וכן מפורש בב\"ב פ\"ב מי\"ב] והעפר שחופר נותן במקום שאין רגל אדם טהור מצוי שם. ולהר\"ש הנ\"ל זהו דוקא באינו רוצה לבדוק בהעפר אחר עצם אבל בכובר בכברה [וכלעיל מ\"ד] לאחר שניקה העפר. יכול להניחו במקום שחפרו. רק דהכא מדמטהרו לחרישה צריך שיכבור כל העפר שחפר עד ג' טפחים בעומק:"
+ ],
+ [
+ "או נותן על גביו שלשהטפחים
ר\"ל לוקח עפר אחר ממקום טהור ונותן ע\"ג השדה הטמאה בגובה ג\"ט. ולת\"ק הא לא מהני. דשמא ברוב הימים יתהפך התחתון לעליון. אבל כשנוטל העפר הטמא ממקומו לכ\"ע מהני דכולי האי לא גזרו. ויש ספרים דלא גרסי אמר רבי. אלא ה\"ג או נותן וכו'. וכן נראה שהיה גרסא הרמב\"ם מדפסק כרבי [בספ\"י מטו\"מ]:"
+ ],
+ [
+ "טהור
ר\"ל אם נטל מחצי השדה ג\"ט עפר בעומק והוציאו משם כלעיל סי' מ\"ז ועל חצי האחר של השדה נתן עפר בגובה ג\"ט טהור. ר\"ל נטהר השדה. ולא חיישינן דמדהגביה חלק שדה א' טפי מהחלק שבצדו. לבסוף ננער העפר מהגבוה להנמוך. ויתגלה עפר ביה\"פ. דכולי האי לא גזרינן. מיהו למאי דגרסינן לעיל אמר ר' אתיא הך בבא דלא כת\"ק. רק אסוקי מלתא דרבי היא. ורבותא קמ\"ל. וי\"א דה\"פ אם הג\"ט עפר שלקח מהחצי השדה. בדקו שלא יהיה בתוכו עצם כשעורה וחזר ונתן העפר הזה שבדק על חצי השדה האחר שלא בדקו. והניחו בגובה ג\"ט עליו. נטהר כולו. ואין לדקדק א\"כ ג\"ט ג\"ט ל\"ל ולא הול\"ל אלא ונתן על חצי השדה האחר. י\"ל דקמ\"ל דסד\"א דחצי חצי ל\"ד. קמ\"ל דצריך לתנו שם על חצי האחר בגובה ג\"ט:"
+ ],
+ [
+ "ונתן עליו טפח ומחצה ממקום אחר
נ\"ל דאפי' למה שכתבנו לעיל סי' מ\"ח דהא דקאמר ת\"ק נותן ע\"ג עפר בגובה ג\"ט. היינו נמי ממקום אחר. אפ\"ה צריך הכא ר\"ש לומר דנוטל ממקום אחר לאשמעינן דהאי נתן עליו. לאו אחצי שדה שהזכיר ת\"ק קאי. רק על כל השדה. ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "טהור
נ\"ל דטעמיה דר\"ש. דכיון שיעשה בה היכר כזה. תו לא יעמיק בהקנקן כל כך עד ג\"ט. ומדאיכא כמה ספיקות בטומאות ביה\"פ לא גזרו בה כולי האי:"
+ ],
+ [
+ "הרוצף בית הפרס באבנים שאינו יכול להסיטן
שעשה רצפה על כל שדה ביה\"פ מאבנים גדולות שכשילך עליהן לא יתנועעו:"
+ ],
+ [
+ "ר' שמעון אומר אף העוזק בית הפרס טהור
ר\"ל שחפר סביב האילנות שבביה\"פ. כדי להסיר משם אבנים שמונחי' על השרשים. ומעכבין פרנסת האילן מהקרקע. ואז לא עלה בדעתו לבדוק אחר עצמות רק שבחפרו להוציא אבנים לא מצא עצמות. טהור. ופשוט דמיירי שחפר כך כל השדה. או שרק על מקום שחפר אנו דנין. והיינו דקאמר בתוספתא ר\"ש אומר. עזקו אין לך בדיקה גדולה מזו. מיהו לת\"ק לא סגי בבדיקה כזו. משום דבשעת העיזוק לא זכר לחפש אחר עצמות כל מלתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתיה [שבועות מ\"א ב']:"
+ ],
+ [
+ "המהלך בבית הפרס על אבנים שאינו יכול להסיטן
אע\"ג דכבר תני לעיל הרוצף ביה\"פ טהור. י\"ל דהתם ברצף כל השדה אז רשאי לכתחילה לילך לשם. אבל הכא שהאבנים הגדולות או שקבועי' בקרקע בחוזק אינן רק במקום הלוכו. אז רק בדיעבד לא חיישינן שהרוח נשף לשם עפר טמא שבצדו. אבל לכתחילה לא ילך שם. וכדחיישינן בהולך בהרים וסלעים בחו\"ל. ורק הכא בא\"י הקילו בדיעבד:"
+ ],
+ [
+ "על האדם ועל הבהמה שכחן יפה
וא\"ת אע\"ג דתחתון כחו יפה. עכ\"פ הרי נטמא במת ונעשה אב. ויטמא לעליון שנוגע בו. ואת\"ל דמיירי שהתחתון עובד כוכבים שאמק\"ט. ליתא דאז ק' טפי. דהרי עשאום כזבין [כנדה ל\"ד א'] וכל הנישא ע\"ג זב טמא [כזבים פ\"ה מ\"ב]. ואף אם נדחק לומר דטהור דקאמר תנא היינו רק מטומאה דאורייתא. עכ\"פ ק\"ל דבין שיהיה התחתון עובד כוכבים או בהמה או אפי' אבן הרי הו\"ל חיבורין ובכה\"ג אפי' מפסיק בין הטהור להטומאה גם דבר שאמק\"ט. נטמא הטהור [כתוס' שבת י\"ז א']. וא\"כ הכא נמי יטמא העליון טומאת ז' מדהוא בחיבורין בטומאה ע\"י התחתון. ואפי' נימא כהרמב\"ם [פ\"ה מטו\"מ ה\"ז] דהשני וממנו ולהלן טמא רק ט\"ע. עכ\"פ הרי קאמר הכא דעליון טהור. י\"ל דמיירי הכא שמפסיקין כמה בגדים בין עליון לתחתון. כגון מנעלים ומלבושין וכדומה. והרי אליבא דכ\"ע אין הטומאה מתפשטת משלישי ואילך [ועמ\"ש בס\"ד בריש מכילתין]. א\"נ הא דקאמר הכא טהור היינו שאינו אה\"ט מחשש היסט עצם כשעורה. אבל עכ\"פ טמא טומאת ערב. וכדאשכחן טובא דכוותיה בסדרן:"
+ ],
+ [
+ "על האדם ועל הבהמה שבחן רע
באדם נקרא כחו רע כשארכבות התחתון משמיעות קול כשעולה העליון לרכוב על גבו. ובבהמה כשמטלת גללים כשיטענו עליה משא כבד של הרוכב. ופשוט דלא תליא בחוזק הנרכב לבד אלא גם בגודל וכובד זה הרוכב. אם נגד משאו כח הנרכב חלש:"
+ ],
+ [
+ "טמא
הא כבר מדיוקא דרישא שמעינן לה. אלא הא קמ\"ל דביכולים להתנועע אפילו לא התנועעו. טמאים. דשמא התנועעו ולאו אדעתיה:"
+ ],
+ [
+ "טמא
אע\"ג שאין דרך לקבור שם. עכ\"פ חיישינן שעפר טמא התגלגל לשם. ולא דמי לדלעיל במהלך ע\"ג אבנים שבביה\"פ דטהור ולא חיישינן שהופרך עפר טמא לשם. התם בדרך ע\"ג אבן קטן אילו היה שם עצם ראהו משא\"כ הכא בהרים וסלעים גדולים שפיר חיישינן שהתנפח לשם עצם כשעורה ולא ראהו. א\"נ טומאת ארץ עממים לאו משום עצם גזרו. רק כדי שימנעו מלצאת מא\"י לשם [ועי' ברמל\"מ רפי\"א מטו\"מ]. ונ\"ל דאפ\"ה בים ושונית לא גזרו. מדהוצרכו ללכת לשם לסחורה וכדומה. לא רצו לטמא כולה. מדהו\"ל גזירה שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בה. מיהו טהור דקאמר. היינו רק דאין בה טומאת גוש חו\"ל. דטמא עלה טו\"ז וצריך הזאה. אבל עכ\"פ טמא טומאת ערב. מדהיה עכ\"פ באוירה [ועי' רמב\"ם פי\"א מטו\"מ ה\"ה]. אבל רמ\"ל שם כתב מדלא גזרו שם על גושה. כ\"ש דאוירה טהור שם. דהרי גם בחו\"ל גופא דגזרו שם אגושה. אפ\"ה הקילו באוירה. דאגושה טמא טו\"ז. וצריך הזאה ג' וז'. ושורפין עליה תרומה וקדשים. אבל הנטמא באויר חו\"ל טמא רק טומאת ערב. ותרומה וקדשים שנטמאו בה תולין לא אוכלין ולא שורפין [כהרמב\"ם שם ה\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "כל מקום שהים עולה בזעפו
כשהים הולך וסוער שוטף על שן סלע ההוא לפיכך אם היה שם קצת עפר טמא שבא לשם ממקום אחר. כבר שטפוהו הגלים משם:"
+ ],
+ [
+ "הקונה שדה בסוריא
היא ארץ ארם ארמענין בל\"א שכבשה דוד. ואינה בכלל ז' עממין שהבטיח הקב\"ה לישראל. רק שסמוכה לארץ ישראל. ונקראת כעת זיריעין שקרוב לשם סוריא:"
+ ],
+ [
+ "אם יכול להכנס לה בטהרה
דאין חוץ לארץ ממש מפסיק שם בין סוריא לארץ ישראל:",
+ "דאותה שדה אפי' גושה טהור מדקנה אותה ישראל:"
+ ],
+ [
+ "וחייבת במעשרות ובשביעית
עי' מ\"ש בס\"ד [ידים פ\"ד מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ואם אינו יכול להכנס לה בטהרה
שרוחב טפח מחו\"ל או מבית הקברות של א\"י מפסיק:"
+ ],
+ [
+ "מדורות העובדי כוכבים
אף שבא\"י:"
+ ],
+ [
+ "כמה ישהא בתוכן ויהא צריך בדיקה
כשדה שאבד בה קבר [לעיל מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ארבעים יום
דהיינו כפי שיעור יצירת הולד. ושמא הפילה אשתו וקברתו שם. ואף דאין עובד כוכבים מטמא באהל. עכ\"פ דינה כשדה שאבד בה קבר לטמא במגע ובמשא. וכל הבא לשם חיישינן שמא יגע או יסיט עצם כשעורה. וקיי\"ל דכל שאפשר נכון לכהן ליזהר מטומאת אהל שבמת עובד כוכבים [יו\"ד שמ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "אע\"פ שאין עמו אשה
משום דפרוץ בזנות נשים אחרות. א\"נ גזרו הא אטו הא:"
+ ],
+ [
+ "ואם היה עבד
נ\"ל דר\"ל ואם דר שם גם עבד כנעני שאצל ישראל שמל וטבל:"
+ ],
+ [
+ "או אשה
ישראלית. ואע\"ג דאסורה להתיחד עמו. י\"ל דמיירי בנכנסת ויוצאת. א\"נ דמיירי שדרה שם עם אשת עובד כוכבים. דגם בדרה שם אשת עובד כוכבים לבד גזרו:"
+ ],
+ [
+ "משמרים אותו
להמדור:"
+ ],
+ [
+ "אינו צריך בדיקה
וקמ\"ל דאף דהנך מחמת עצלותן אין רגילין לדקדק במידי דצריך טרחא או השגחה יתירה אפ\"ה המנום רבנן בדרבנן [כפסחים דד\"א וכתובות בח\"ב]. והא דקתני משמרים. היינו בדרך שמירה דאפי' בנכנס ויוצא סגי:"
+ ],
+ [
+ "את הביבים העמוקים
הם צנורות שהשופכין שבבית יוצאין דרך שם לרה\"ר ונקט העמוקים משום דבאינן עמוקים לא שייך בהם בדיקה דהיינו לחפור שם [וכמ\"ד]. והרי כשאינן עמוקים קרקעיתן נראה ואילו הוה שם נפל הא חזי ליה:"
+ ],
+ [
+ "ואת המים הסרוחים
מקום כנוס מים שופכין שבחצר:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים אף האשפתות ועפר התיחוח
מהר\"ש משמע דרק הנך המקומות צריך לבדוק משום שרק שם היו רגילין להשליך הנפלים. ותמהני דא\"כ במקום דליכא כל הנך באמת א\"צ לבדוק. והיאך קתני ברישא סתמא מדורות כותים טמאים. ותו הרי קתני בסיפא דאצטוונית א\"צ בדיקה משמע ודאי דהא בשאר דוכתי בחצר צריך בדיקה. אלא נ\"ל דלרבותא נקט הנהו דוכתי לאשמעינן דאף דהנך מקום בזוי הם אפ\"ה אין חוששין מלהשליך לשם נפליהן:"
+ ],
+ [
+ "אינו צריך בדיקה
דמסתמא אכלוהו. ומש\"ה אשפתות שמצויין שם אלו דהיינו חזיר באשפתות וחולדה בעפר תחוח. אמרינן גררום למקום אחר: וה\"ה במצוי שם שאר חיה אוכלת בשר ככלב וחתול. רק נקט הנך מדמצויין אלו שם וכדאמרן:"
+ ],
+ [
+ "האצטווניות
הוא אצטבא אלא שלפעמים נקרא אצטווא בוי\"ו והוא מושב שעשוי לנוי בצד פתח הבית בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "אין בהן משום מדור העובדי כוכבים
דמדעשוי לנוח עליו בשעשוע ועונג אין רגיל לקבור תחתיו מפני הריח וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "רבן שמעון בן גמליאל אומר עיר עובדי כוכבים
שבא\"י. דאילו שבחו\"ל אפי' חרבה הרי גזרו על עפרה ואוירה:"
+ ],
+ [
+ "אין בה משום מדור עובדי כוכבים
דמדחרבה מצויות שם חיות אוכלות בשר. וחכמים פליגי עלי' מדלא ידע בודאי שמצוי שם חיה. ולא קיי\"ל בהא כרשב\"ג. דאע\"ג דקיי\"ל דבכל מקום ששנה רשב\"ג במשנתינו הלכה כמותו [כגיטין ל\"ח א'] היינו רק בדינין הנוהגין בזה\"ז [כמהרי\"ק שורש קס\"ה]. מיהו גם בל\"ז בכל דוכתי אין למדין מהכללות אפי' במקום שנאמר בהן חוץ [כעירובין כ\"ז א']:"
+ ],
+ [
+ "מזרח קסרין
היא העיר צור שהיתה קרובה לים הגדול במערב א\"י [ונקראת לפעמים קסרי כמגילה דז\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ומערב קסרין
נ\"ל דמזרחה ומערבה דקאמר היינו עבורה של עיר. והוא ע' אמה וד' טפחים למזרח. וכן למערב [כרפ\"ה דעירובין] ושם חיישינן לקברות כשאר חו\"ל משום דקסרין עצמה חו\"ל היא. אבל מזרח העיר ומערב העיר א\"י הוא. ואפ\"ה גזרו על תחומה שבא\"י טומאת חו\"ל מדנודע שקברו שם עובד כוכבים מתיהם:"
+ ],
+ [
+ "היה ספק
דעכו גופה חציה א\"י וחציה חו\"ל [כתוס' גיטין דב\"א ד\"ה ואשקלון] ובמערב העיר ודאי א\"י היא מרצועה שיצאת לשם מא\"י [כגיטין דח\"ב] אבל במזרח עכו. הסתפקו אם כבשוהו עולי בבל ודינה כא\"י או לא:"
+ ],
+ [
+ "וטהרוהו חכמים
מדהתברר להן שהוא מא\"י. עוד יש לפרש שגם בתחלה ידעו שמזרח עכו א\"י היא. רק שהיו מסופקים אם קברו שם עובד כוכבים כבקסרי לעיל [וכן משמע קצת דהרי בטומאת מדור עובד כוכבים מיירי כולה מתניתין ברישא דטמא אפילו בא\"י ומדנקט נמי בסיפא נמנו משמע קצת שהיו מסופקים בדבר שהיה יכול להתברר בהזמן האחרון שאחר החורבן. והיינו בשהיו ספיקתן אם קברו שם. אבל בשהיה ספיקתן בכבוש עולי בבל. מי ומי היה יכול לברר כן מה נעשה קודם איזה מאות שנים. אולי כבשוה וחזר ונלקח מהם]."
+ ],
+ [
+ "רבי ובית דינו נמנו על קיני
שם מקום סמוך לעכו:"
+ ],
+ [
+ "וטהרוהו
שחקרו ונודע להם שאין שם קבר [וש\"מ שבימי רבי שהיה כמו קרוב למאה שנה אחר החורבן עדיין היה להן אפר פרה.] דאי\"ל משום טומאת כהנים. דהרי אין הנזיר מגלח על טומאה זו [כנזיר פ\"ז מ\"ב] וכל טומאה שאין הנזיר מגלח עליה. כהן אינו מוזהר עליה [כתוספתא שמחות פ\"ד הכ\"ה]. והרי הכהן מותר לדרוך על קבר עובד כוכבים [כרמב\"ם פ\"ג ה\"ג מאבל]:"
+ ],
+ [
+ "עשרה מקומות אין בהן משום מדור עובדי כוכבי'
דמדאין להן מדור קבוע. להכי אפי' שהה שם מ' יום אינו קובר נפלו באהלו. דירא שמא יודעו להבא אחריו לדור באהלו שזנתה אשה עמו:"
+ ],
+ [
+ "והסוכות
העשויין לשומרי פירות. וגם בהנך אית בהו טעם הנ\"ל שלא יקברו שם. מדלא קביעי להו:"
+ ],
+ [
+ "והצריפין
הוא ג\"כ כסוכה. רק שדפנותיהן נוגעות בראשיהן יחד. ואין להן תקרה. וג\"כ לא קביעי למדור רק ללון שם עוברי דרך:"
+ ],
+ [
+ "והבורגנין
סוכות להכניס לשם הפירות שאצרו בקיץ מהשדה וג\"כ לא קביעי:"
+ ],
+ [
+ "והאלקטיות
גג שנתמך על ד' עמודים בד' הזויות. כדי לישב תחתיו בקיץ באויר דאע\"ג דקביעי. אפ\"ה מדפתוח מכל הצדדים. נראין כל מעשיו שם. ואין קוברין שם:"
+ ],
+ [
+ "ובית שער
הוא כעין חדר קטן שעושין לפני שער החצר מבחוץ. ששם יושב שומר החצר. שלא יכנוס לשם שום אדם שלא ברשות. ומדגם הוא פתוח לרחבו לרה\"ר במלואו חושש שיראו בני רה\"ר כשיקבור שם:"
+ ],
+ [
+ "ומקום החצים
חדר ששומרים שם חצים למלחמה:"
+ ],
+ [
+ "ומקום הלגיונות
הוא מקום שלנין שם חיל המלך בדרך. וכל הנך מצויין בהן הרבה בני אדם יחד. והו\"ל כשאר מקומות פרהסיא הנ\"ל שאין קוברין שם. והא דלא כלל בהדי הנך גם אצטוונית ועיר שחרבה ולהוי י\"א לת\"ק וי\"ב לרשב\"ג. י\"ל דהנך כולהו טעמא חדא אית בהו דלא היה שם טומאה מעולם. דאין קוברין שם. משא\"כ אינך ב'. א\"ג הנך כולה י' מדור נינהו. ואפ\"ה אין חוששין שם לטומאה. אבל אינך תרתי. אינן מדור כלל. דאפי' אצטבא הוא רק מושב לפני הבית. ואמר מהו' משה טארנער נ\"י. דכמו מסכת כלים נכנס בטומאה ויצא בטהרה. כ\"כ אהלות שמדברת מטומאת מת ומאהליו הטמאים פתח בטומאה ומסיימת בטהרה. דהיינו באהלים הטהורים ובח\"י פרקים. ע\"ש חי חי הוא יודוך:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין אהלות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Tahorot"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Tevul Yom/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Tevul Yom/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..1f9de6a1a35401ce815ebefa34789a3ef296a2c4
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Tevul Yom/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,518 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Yachin on Mishnah Tevul Yom",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "יכין טבול יום",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Tahorot"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "המכנס חלות
כהן המכנס חלות מהרבה בתים:"
+ ],
+ [
+ "על מנת להפריש
שדעתו להפרידן זמ\"ז בביתו:"
+ ],
+ [
+ "ונשכו
נדבקו כל כך. עד שכשיפרידם ישאר קצת מזו בזו:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים חבור בטבול יום
בנגע טבול יום באחד. נפסלו כולן. דחלה דינה כתרומה. שנפסלת מטבול יום. דהוא שני שעושה שלישי בתרומה:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים אינו חבור
מדדעתו להפרידן:"
+ ],
+ [
+ "מקרצות
חתיכות בצק. ובתרומה קמיירי. וכן כל הנך דמייתי בפרקין. כולה בתרומה מיירי:"
+ ],
+ [
+ "נושכות זו בזו
או או:"
+ ],
+ [
+ "האופה חמיטה
עוגה קטנה של תרומה:"
+ ],
+ [
+ "עד שלא קרמו בתנור
עד שלא נאפה קרום סביב לחמיטת התחתון אפה זו עליה. דמדאין אש שולט ביניהן. אינו נאפה יפה ועתיד להפרידן:"
+ ],
+ [
+ "וקולית
קצף בל\"א שוים:"
+ ],
+ [
+ "של מים המחולחלת
שהקצף גבוה וחלול. ואע\"ג דבמים לא שייך תרומה ואי משום דנעשו על טהרת תרומה. הרי טבול יום אינו פוסל חולין שעל טהרות תרומה כתוספתא פ\"ח. נ\"ל כיון דלתרומה ממש בעי לה דינן כתרומה. כנדה פ\"י מ\"ו [והר\"ש גריס קולית שלמים. והקשה הרא\"ש על זה מחולין קכ\"ה ע\"ב. דבאמת מוח שבו אינו חבור ועיין שם]:"
+ ],
+ [
+ "ורתיחת גריסין של פול ראשונה
שאז עדיין המים שברתיחות. צלולים הן. משא\"כ ברתיחה שנייה. כבר נמוחו הגריסין. והמרק עב וחשיב חבור לגריסין:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר אף של אורז
בכולהו פליגי ב\"ש וב\"ה וכדמסיק. ותמהו רבותינו. למה לא כייל הכל. בפלוגתא דגבי חלות ברישא. ורב\"א רצה לתרץ דפלוגתא דסיפא איירי אפילו אין דעתו להפרידם. וק\"ל א\"כ מ\"ט דב\"ה. ולפעד\"נ למאי דאמרינן [נדה דמ\"ז] דאף דתרומה בזה\"ז דאורייתא. חלה בזה\"ז דרבנן. דבביאת כולכם תלוי. משום הכי פלגינהו לרישא מסיפא. דרישא איירי בדרבנן וסיפא בדאורייתא. ורישא קמ\"ל רבותא אליבא דב\"ש. וסיפא דמיירי בתרומה קמ\"ל רבותא אליבייהו דב\"ה. דאף דכייל נמי בסיפא כמה דברים שתרומתן מד\"ס. עכ\"פ שם תרומה. דררא דאורייתא נינהו:"
+ ],
+ [
+ "ומודים בשאר כל הטומאות
שנגעו בהנך דלעיל. דהוה חבור. דרק טבו\"י קליש טומאה דידי' מדטבל:"
+ ],
+ [
+ "בין קלות בין חמורות
קלות ר\"ל ולד הטומאה. וחמורות אה\"ט:"
+ ],
+ [
+ "משקדמו בתנור
דמדנקרם כבר כח האש שולט ביניהן שתאפה יפה. וא\"צ להפרידן:"
+ ],
+ [
+ "וקולית של מים שאינה מחולחלת
שאין הקצף גבוה. רק נמוך:"
+ ],
+ [
+ "ורתיחת יין ישן ושל שמן לעולם
אפילו חדש:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אף של טופח
מין קטנית:"
+ ],
+ [
+ "טמאים
ר\"ל הו\"ל חבור:"
+ ],
+ [
+ "מסמר שאחר הככר
ר\"ל בצק הבולט מהככר לסימן. ולרמב\"ם הוא הבקוע שבלחם מאפי':"
+ ],
+ [
+ "וגרגר מלח קטן
הדבוק בככר:"
+ ],
+ [
+ "וחרחור
מקום השרוף בלחם:"
+ ],
+ [
+ "פחות מכאצבע
מעובי אצבע:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר כל שהוא נאכל עליו
י\"ג עליו ור\"ל עמו:"
+ ],
+ [
+ "הצרור שבככר
אבן שבו. לסימן:"
+ ],
+ [
+ "וגרגר מלח גדול והתורמוס
מין באהנע שמדבקין בככר לסי':"
+ ],
+ [
+ "והחרחור יתר מכאצבע
והוא הדין בעובי אצבע. דא\"א לצמצם דאף למאי דקיי\"ל בידי אדם אפשר לצמצם עכ\"פ לחם ספוגיי הו\"ל ככלי חרס דאית ביה גומות וא\"א לצמצם [כבכורות די\"ז ע\"ב] כך נ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר כל שאינו נאכל עמו טהורים באב הטומאה
אינן חבור אפילו הן פחות מאצבע. ודלא כת\"ק דמחלק בכהאי גוונא"
+ ],
+ [
+ "בזמן שאינן קלופים
דמדלא חזי קליפתן לאדם. אינו חבור. ואף דמכל זרע זרוע דרשינן. כמו שמוציא לזריעה בקליפתו. הכא קליפה חיצונה לא חזי כלל:"
+ ],
+ [
+ "והאלום
מיני זרעים הן. ואשאינן קלופים קאי:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אף אפונים שחורים
באהנען שחורים ג\"כ לא חזי בקליפתן דנראו כזבובים בקערה [כשבת דע\"ו ע\"ב] נ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "טהורים באב הטומאה
ר\"ל אינן חבור. וכתוספתא:"
+ ],
+ [
+ "הקצח
קיממעל:"
+ ],
+ [
+ "והשמשום
ליינזאאמען:"
+ ],
+ [
+ "והפלפל
פפעפפער אלו התבלין אם שם אותן בקדרה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "משקה טבול יום
ר\"ל רוקו. מי רגליו. דמעתו. דם פצעו. וחלב אשה:"
+ ],
+ [
+ "כמשקין שהוא נוגע בהן
כמשקין של תרומה שנגע. שנעשו שלישי:"
+ ],
+ [
+ "אלו ואלו
שמגופו ושנגע בהן:"
+ ],
+ [
+ "אינן מטמאין
דאינן מטמאין רק פוסלין לקודש:"
+ ],
+ [
+ "ושאר כל הטמאין בין קלין
שרץ:"
+ ],
+ [
+ "בין חמורין
זב:"
+ ],
+ [
+ "שהוא אב הטומאה
ר\"ל חוץ ממעיינות הזב. אבל במת לא גזרו רק על דמו ולא על שאר מעיינותיו מדבדילי מיניה [כחולין דפ\"ח]. (עיין פתיחה סי' כ\"ו):"
+ ],
+ [
+ "ונגע בה טבול יום
במשקין שבה:"
+ ],
+ [
+ "המשקין פסולין
דטבו\"י שני. ומשקה שלישי. דכל הפוסל תרומה עושה למשקין תחלה חוץ מטבול יום:"
+ ],
+ [
+ "והקדרה טהורה
דמשקין שנגע טבול יום אפי' לאוכלי תרומה אמ\"ט. וכ\"ש כלי:"
+ ],
+ [
+ "ואם היו ידיו מסואבות הכל טמא
דמשקה שנטמא מידים מטמא לכלי. ולרמב\"ם דס\"ל דמשקה שמידים נמי אמ\"ט כלי. קאי מלת הכל אחולין ותרומה:"
+ ],
+ [
+ "שספק ט\"י פוסל את התרומה
בס' נגע בתרומה או לא. כפ\"ב דידים מ\"ד:"
+ ],
+ [
+ "המקפה
תבשיל עב כדייסא:"
+ ],
+ [
+ "והשום והשמן של חולין
נתונים בו:"
+ ],
+ [
+ "פסל את כולם
אפילו לא נגע רק במקצת השום והשמן שבה. אפ\"ה נפסל הכל. דשום ושמן בטל לגבי מקפה. והוה כאילו כולו תרומה:"
+ ],
+ [
+ "לא פסל אלא מקום מגעו
דאין העיקר נגרר אחר הטפל. שתהיה המקפה כשום ושמן. ולהכי לא פסל אלא מקום מגע. דמקפה חולין מפסקת. ואף דמקפה ע\"כ נעשה על טהרת תרומה. טבול יום אמ\"ט לחולין על טהרת תרומה. כתוספתא רב\"א:"
+ ],
+ [
+ "ואם היה השום מרובה
יותר ממקפה:"
+ ],
+ [
+ "הולכין אחר הרוב
בין ברישא בין בסיפא:"
+ ],
+ [
+ "א\"ר יהודה אימתי
אזלינן בתר רוב דשום:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שהן גוש בקערה
שמונח בתבשיל שלם. שלא נידך עדיין:"
+ ],
+ [
+ "אבל אם היה מפוזר במדוכה
ר\"ל שנידך השום במדוכה. עם המרק:"
+ ],
+ [
+ "טהור
ר\"ל אע\"ג דהשום רובא לא פסל אלא מקום מגע בלבד. דלא הוי חבור. אע\"ג שעדיין יש שם גוש. עכ\"פ הוא רוצה בפזורו. וכפי' ר\"ב ספ\"ט דטהרות דמשתקע יתד לפזר. כמפוזר דמי. כ\"כ א\"מ הגאון זצוק\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ושאר כל הנדוכין שדכן במשקין
נמי כך דינן דבנגע טבו\"י בשעה שנדוך. לא פסל רק מקום מגעו. ובגוש וקערה ורובא נפסל הכל:"
+ ],
+ [
+ "ודכן שלא במשקין והן גוש בקערה
ר\"ל אע\"ג שהן גוש בקערה:"
+ ],
+ [
+ "הדי אלו כעגול של דבלה
דאינו חבור ולא פסל רק מקום מגעו:"
+ ],
+ [
+ "המקפה והחמיטה
מיקראנע שתוך המקפה:"
+ ],
+ [
+ "ואם חיבץ
שטרפן יחד:"
+ ],
+ [
+ "בשר הקדש שקרם עליו הקיפה
המרק נקרש סביבו [עיין טהרות פ\"א מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "חתיכות מותרות
דאינן חבור:"
+ ],
+ [
+ "ר\"י בן נורי אומר שניהם חבור זה לזה
אפילו נגע בקיפה:"
+ ],
+ [
+ "וכן בקטניות שקרמו ע\"ג פרוסות
של לחם. נמי דינן כך:"
+ ],
+ [
+ "מעשה קדרה בקטניות
ר\"ל קטניות שנתמעכו ע\"י בשול:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו ימנו
דאותו שנוגע בשרץ הו\"ל ראשון. והסמוך לו ב' וכו':"
+ ],
+ [
+ "חבית
של יין תרומה פתוח:"
+ ],
+ [
+ "ששקעה לתוך בור של יין
של חולין. וצף יין החולין ע\"פ החבית:"
+ ],
+ [
+ "מן השפה ולפנים
שהושיט הטבול יום ידו לחלל החבית:"
+ ],
+ [
+ "חבור
ונפסל היין שבחבית. אף דמתחלה לא היתה החבית מלאה לגמרי. והושיט עתה ידו רק כגד היין שנתמלא לחבית בבור. אפ\"ה כולהו חבור. וק\"ל אף דיין שבחבית לא מחשב דמוע. דחולין שנתערב בחבית מעט הוא. עכ\"פ מדצף היין שבבור ע\"פ החבית. הרי נתערב הכל ודמוע אמק\"ט מטבו\"י כלקמן פ\"ג מ\"ד. ונ\"ל דאע\"ג דצף למעלה. כיון דדופני החבית מפסיק לא מחשב דמוע [וכמכות ד\"ד ע\"א]. מיהו יותר מסתבר כרב\"א דבחבית ריקן שנפל לבור מיירי ונתמלא מתרומה:"
+ ],
+ [
+ "אינו חבור
והיין שבחבית טהור:"
+ ],
+ [
+ "ר\"י בן נורי אומר אפילו על גבה רום קומה
מיין שבבור:"
+ ],
+ [
+ "ונגע בו טבול יום
כנגד הנקב:"
+ ],
+ [
+ "טמאה
תמה רתוי\"ט דהול\"ל פסולה. ולפעד\"נ דר\"ל כולה חבור כפ\"א מ\"ב:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר מפיה ומשוליה טמאה
משום דבנגע בנקב שנגד פיה. הכל בסיס למה שלמעלה. וכ\"כ בנגע נגד נקב שבשוליה הכל נמשך דרך שם:"
+ ],
+ [
+ "מן הצדדין מכאן ומכאן טהורה
לא פסל רק מקום מגעו. והוא בטל בק\"א:"
+ ],
+ [
+ "ונגע טבול יום בקלוח
ובטבו\"י ניצק אינו חבור אף למה שלמטה. ולא נפסל רק מה שבקלוח:"
+ ],
+ [
+ "יעלה באחת ומאה
ודוקא במגע טבו\"י דקליש טומאתו. ניצק אינו חבור אף למה שלמטה. אבל שאר משקין טמאין שנגעו בטהורים. דוקא למעלה אין נצוק חבור. אבל למטה. אם הטהורים בני קבול טומאה נינהו לא נתבטלו וכפ\"ד דמכשירין. ונטמא הכל:"
+ ],
+ [
+ "בעבוע שבחבית
חבית חרס שכשנשרף בכבשן העלה בעבוע חלול באמצע דפנו:"
+ ],
+ [
+ "בין מבפנים בין מבחוץ
ר\"ל שנתנקב דופן הבעבוע שלצד פנים ודופנו שלצד חוץ. והמשקה שמילא את הבעבוע מבצבץ ויוצא דרך נקב החיצון. ומיירי שאין בנקב כשיעור לטהר החבית:"
+ ],
+ [
+ "ובין מלמעלן בין מלמטן זה כנגד זה טמא באב הטומאה
בנגע נגד נקב חיצון. נטמא כל המשקין שבחבית. ולרבותא דסיפא נקט אב. וה\"ה טבו\"י:"
+ ],
+ [
+ "וטמא באהל המת
אם מונחת שם. אף דמוקף צמ\"פ למעלה. אינו מציל:"
+ ],
+ [
+ "הפנימי
אם נקב פנימי:"
+ ],
+ [
+ "וטמא באוהל המת
דטומאה נכנסת דרך הנקבים משא\"כ בנגע אב הטומאה בנקב החיצון. כיון דנקב פנימי. למעלה. מלמטה לצד מעלה בכל טומאה לא אמרינן נצוק חבור:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כל ידות האוכלים
עוקץ הפרי:"
+ ],
+ [
+ "חבור בטבול יום
דבנגע בא' נטמא חבירו:"
+ ],
+ [
+ "אוכל שנפרס
לשון פרוסה:"
+ ],
+ [
+ "ומעורה
מחובר:"
+ ],
+ [
+ "ר' מאיד אומר אם אוחז בגדול
בחלק הפרוסה הגדול:"
+ ],
+ [
+ "והקטן עולה עמו
ואינו נפסק מכל וכל ממנו:"
+ ],
+ [
+ "הרי הוא כמוהו
והו\"ל חבור:"
+ ],
+ [
+ "הרי הוא כמוהו ר' נחמיה אומר בטהור
באותו שלא נגע הטבו\"י משערים אם אוחז בו. אם הטמא עולה עמו בין שהוא גדול או קטן:"
+ ],
+ [
+ "ושאר כל האוכלים
כירקות:"
+ ],
+ [
+ "את שדרכו ליאחז בעלה
כשמטלטלו:"
+ ],
+ [
+ "אוחז אותו בעלה
וכשלא נפסק הוה חבור לקלח:"
+ ],
+ [
+ "ירק של תרומה וביצה טרופה
שנטרף החלבון והחלמון בכף. דאל\"כ אינו חבור. דנשמטת מעל הירק:"
+ ],
+ [
+ "ונגע טבול יום בביצה
דאמק\"ט מטבו\"י שהיא חולין. ונ\"ל דל\"ק מפ\"א סי' י\"א דהתם מערבו בתרומה:"
+ ],
+ [
+ "לא פסל אלא הקלח שכנגדו
שנגע בו:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר כל הסדר העליון
הקלחים העליונים שהביצה מחברן:"
+ ],
+ [
+ "אם היה כמין כובע
שנתנפחה הביצה ע\"י בישול על הקלחים:"
+ ],
+ [
+ "אינה חבור
נ\"ל דסתמא כב\"ה רפ\"א בקולית המים:"
+ ],
+ [
+ "שקרם על דפנות של לפס
אלפס שיש בו תבשיל תרומה:"
+ ],
+ [
+ "מן השפה
של אלפס:"
+ ],
+ [
+ "חבור
ונטמא התבשיל:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר חוט וכל שנקלף עמו
שכשיקלף החוט רק מה שיעלה עמו מתבשיל הוה חבור. וטפי לא. אפילו אם החוט לפנים:"
+ ],
+ [
+ "וכן בקטניות שקרמו על שפתה של קדרה
דינו כביצה:"
+ ],
+ [
+ "עסה שנדמעה
נתערב תרומה בחולין:"
+ ],
+ [
+ "אינה נפסלת בטבול יום
דדמוע מדרבנן דמדאורייתא חד בתרי בטל:"
+ ],
+ [
+ "ונילושה במי פירות
שאינן מז' משקין המכשירין:"
+ ],
+ [
+ "לא פסל אלא מקום מגעו
דמדאינו מכשיר אינו חבור:"
+ ],
+ [
+ "לא פסל אלא מקום מגעו
דמי פירות אף המכשירין אינן חבור:"
+ ],
+ [
+ "טהור שנגס
שלעס:"
+ ],
+ [
+ "ונפל
המאכל עם לחלוחית הרוק:"
+ ],
+ [
+ "ועל ככר של תרומה טהור
לא הוכשר הככר מדלא ניחא ליה שיפול על בגדיו. ותמיהני אם כן למה נקט תרומה. ותו בגדים ל\"ל. גם בלא ירא שיטניף בגדיו. אינו רוצה לפלוט משקה שבפיו. והו\"ל שלא לרצון דאינו מכשיר. והר\"ש מוקי למתני' לענין טומאה. ומיירי הכא בידים מסואבות. ונטמא הרוק מחמת ידיו. ולפי דבריו יש ליישב קצת. לפי מאי דס\"ל סוף זבים דמשקין שמחמת ידים מטמאין לכלים א\"כ י\"ל דבגדים וככר דנקט. או או קתני. אמנם עכ\"פ ק' דידים לא נזכרו במשנה כלל. ותו דבסיפא מוכח דמתני' לענין הכשר מיירי. מדמסיים מכשירין לרצונו וכו'. ול\"מ מרבותי נ\"ל ממ\"ד בפ\"ח דכלים מ\"י דרוק במחובר אמק\"ט ואינו מכשיר. רק כשנתלש בפיו ע\"ג מטבע וכמקואות פ\"ח מ\"ה. והכא דלא נתלש לרצונו. אף שנפל אח\"כ אבגדו והרי בגד אוכלי חולין בטהרה. מדרס לתרומה. כפ\"ב דחגיגה מ\"ו. אעפ\"כ לא נטמא הככר מהרוק שנגע בבגד. מדלא הוכשר הככר מרוק הזה שנתלש שלא לרצון. ולא הוה כמשקין טמאין דמכשירין ומטמאין כאחת לרצון ושלא לרצון. כריש מכשירין. דעכ\"פ כיון דטומאת הבגד לתרומה אינו רק מעלה בעלמא. לא גזרי בה רבנן:"
+ ],
+ [
+ "היה אוכל זיתים פצועים ותמרים רטובות
דהיינו כל שהוא וכו':"
+ ],
+ [
+ "כל שהוא רוצה למוץ את גרעינתו
דעי\"ז מחשבו כתלוש כפ\"ח דכלים מ\"י בפונדין. להכי מכשירו ומק\"ט מבגדיו כך נ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "כאלו
דינן שוה:"
+ ],
+ [
+ "וחכ\"א אין טבול יום טמא
וליכא למימר גביה שיטמא אף שלא לרצון:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "או ידים מסואבות
דשניהן שניות הן:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא
המאכל מעשר שנגע בו:"
+ ],
+ [
+ "והשלישי טהור לחולין
ומעשר אף בטבול לתרומת מעשר דינו כחולין:"
+ ],
+ [
+ "לשה
מותרת ללוש:"
+ ],
+ [
+ "וקוצה לה חלה
אבל אינה קוראה שם:"
+ ],
+ [
+ "או בנחותא
כלים שאין להן בית קבול ואמק\"ט. וה\"ט כדי שעי\"ז תזכר שלא תגע בחלה אחר קריאת שם:"
+ ],
+ [
+ "ומקפת
מקרב החלה שבכלי להעיסה. כדי לתרום ממוקף:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהיא שלישי
העיסה שנגעה:"
+ ],
+ [
+ "עריבה שהיה טבולת יום
ואע\"ג דכבר שמעינן במ\"ב דטבו\"י מותר להפריש חלה. סד\"א דוקא בטומאת גופה תזכר שלא תגע אחר קריאת שם. ולא בטומאת כלי. קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "לגין
כד עץ:"
+ ],
+ [
+ "ומלאהו מן החבית מעשר טבל
חבית שיש בו מעשר הטבול לתרומת מעשר:"
+ ],
+ [
+ "אם אמר הרי זו תרומת מעשר משתחשך
ר\"ל לאחר שיהיה ללגין הערב שמש. דאי מקודם. הרי תפסל התרומה מהלגין טבו\"י:"
+ ],
+ [
+ "אם אמר
מבעוד יום:"
+ ],
+ [
+ "לא אמר כלום
דאע\"ג דמערבין בתרומה. כפ\"ג דעירובין מ\"א. עכ\"פ הערוב צריך שיקנה מבעוד יום. ואז עדיין טבל הוא:"
+ ],
+ [
+ "נשברה החבית הלגין בטבלו
דבעת שיחול שם תרומה אין החבית בעולם:"
+ ],
+ [
+ "מחללין
מעשר שני:"
+ ],
+ [
+ "על פירות ע\"ה
פי' א\"מ הגאון זצוק\"ל דר\"ל בראשונה התירו לקנות בדמי מע\"ש פירות מע\"ה בירושלים דגם לשון חילול שייך במכר. כפ\"א דמע\"ש. ואין חוששין שמא הוכשרו ונטמאו. מדאיכא ס\"ס כהר\"ב פ\"ב דדמאי מ\"ג:"
+ ],
+ [
+ "חזרו לומר אף על מעותיו
ושוב הקילו גם לחלל חוץ לירושלים פירות חבר על מעות ע\"ה. שנתן הע\"ה לחבר בעד מה שנתחייב לו. ואין חוששין שמא המעות עצמן דמי מעשר שני הן:"
+ ],
+ [
+ "בראשונה היו אומרים היוצא בקולר
שהושם בסד רגלו ויוצא ליהרג:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו יכתבו ויתנו
דאגב מורא שכח לומר תנו:"
+ ],
+ [
+ "אף המפרש
לים:"
+ ],
+ [
+ "והיוצא בשיירא
אפילו יוצא בחברותא למדבר דליכא מורא כל כך:"
+ ],
+ [
+ "ר\"ש שזורי אומר אף המסוכן
בחולי:"
+ ],
+ [
+ "הכדומן
מוט ובו ווין הרבה. להעלות על ידו כלי מבור. ונקט לה הכא. משום דר' יהושע פליג עלה. כדפליג אמשנה ב' באשה טבול יום וכו':"
+ ],
+ [
+ "האשקלונים
שנעשין באשקלון:"
+ ],
+ [
+ "המעבר
מזלג להעביר הקשין ממקום למקום:"
+ ],
+ [
+ "והמזרה
כלי לזרות תבואה:"
+ ],
+ [
+ "והמגוב
הוא ג\"כ כמזלג לנקות התבואה אחר שזרה אותה:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו טמאין
ר\"ל דינן עתה ככלי מתכות:"
+ ],
+ [
+ "ואין לי מה להשיב
דמסתבר דפשוטי כלי עץ נינהו. ומשום שן א' ממתכות. לא יהא דינן ככלי מתכת:"
+ ],
+ [
+ "התורם את הבור
של יין. והשתא הדר למילתא דדמי למשנה ה' דאמדינן דעתי':"
+ ],
+ [
+ "שלום מן השבר ומן השפיכה
דאמרינן מסתמא כך כוונתו:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא מן הטומאה
להכי אף בנטמא. תרומתו תרומה:"
+ ],
+ [
+ "נשברה
ונשפך הכן לבור:"
+ ],
+ [
+ "אינה מדמעת
דלא חל עליה שם תרומה:"
+ ],
+ [
+ "עד היכן תשבר
כל זמן שלא נתרחקה מהבור כ\"כ שאם תתגלגל תשוב לבור. לא עלתה קרינן בי' משא\"כ בנשברה רחוק מהבור:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר אף מי שהיה בו דעת להתנות
שהוא חכם ויודע שראוי להתנות כך:"
+ ],
+ [
+ "ולא התנה
ששכח:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא תנאי בית דין
על כל היודע שראוי להתנות. שיהיה כאלו התנה:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Tevul Yom/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Tevul Yom/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..7f586e897454eb735174b987fa3e89c83c6032ef
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Tevul Yom/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,514 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Tevul Yom",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Tevul_Yom",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "המכנס חלות
כהן המכנס חלות מהרבה בתים:"
+ ],
+ [
+ "על מנת להפריש
שדעתו להפרידן זמ\"ז בביתו:"
+ ],
+ [
+ "ונשכו
נדבקו כל כך. עד שכשיפרידם ישאר קצת מזו בזו:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים חבור בטבול יום
בנגע טבול יום באחד. נפסלו כולן. דחלה דינה כתרומה. שנפסלת מטבול יום. דהוא שני שעושה שלישי בתרומה:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים אינו חבור
מדדעתו להפרידן:"
+ ],
+ [
+ "מקרצות
חתיכות בצק. ובתרומה קמיירי. וכן כל הנך דמייתי בפרקין. כולה בתרומה מיירי:"
+ ],
+ [
+ "נושכות זו בזו
או או:"
+ ],
+ [
+ "האופה חמיטה
עוגה קטנה של תרומה:"
+ ],
+ [
+ "עד שלא קרמו בתנור
עד שלא נאפה קרום סביב לחמיטת התחתון אפה זו עליה. דמדאין אש שולט ביניהן. אינו נאפה יפה ועתיד להפרידן:"
+ ],
+ [
+ "וקולית
קצף בל\"א שוים:"
+ ],
+ [
+ "של מים המחולחלת
שהקצף גבוה וחלול. ואע\"ג דבמים לא שייך תרומה ואי משום דנעשו על טהרת תרומה. הרי טבול יום אינו פוסל חולין שעל טהרות תרומה כתוספתא פ\"ח. נ\"ל כיון דלתרומה ממש בעי לה דינן כתרומה. כנדה פ\"י מ\"ו [והר\"ש גריס קולית שלמים. והקשה הרא\"ש על זה מחולין קכ\"ה ע\"ב. דבאמת מוח שבו אינו חבור ועיין שם]:"
+ ],
+ [
+ "ורתיחת גריסין של פול ראשונה
שאז עדיין המים שברתיחות. צלולים הן. משא\"כ ברתיחה שנייה. כבר נמוחו הגריסין. והמרק עב וחשיב חבור לגריסין:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר אף של אורז
בכולהו פליגי ב\"ש וב\"ה וכדמסיק. ותמהו רבותינו. למה לא כייל הכל. בפלוגתא דגבי חלות ברישא. ורב\"א רצה לתרץ דפלוגתא דסיפא איירי אפילו אין דעתו להפרידם. וק\"ל א\"כ מ\"ט דב\"ה. ולפעד\"נ למאי דאמרינן [נדה דמ\"ז] דאף דתרומה בזה\"ז דאורייתא. חלה בזה\"ז דרבנן. דבביאת כולכם תלוי. משום הכי פלגינהו לרישא מסיפא. דרישא איירי בדרבנן וסיפא בדאורייתא. ורישא קמ\"ל רבותא אליבא דב\"ש. וסיפא דמיירי בתרומה קמ\"ל רבותא אליבייהו דב\"ה. דאף דכייל נמי בסיפא כמה דברים שתרומתן מד\"ס. עכ\"פ שם תרומה. דררא דאורייתא נינהו:"
+ ],
+ [
+ "ומודים בשאר כל הטומאות
שנגעו בהנך דלעיל. דהוה חבור. דרק טבו\"י קליש טומאה דידי' מדטבל:"
+ ],
+ [
+ "בין קלות בין חמורות
קלות ר\"ל ולד הטומאה. וחמורות אה\"ט:"
+ ],
+ [
+ "משקדמו בתנור
דמדנקרם כבר כח האש שולט ביניהן שתאפה יפה. וא\"צ להפרידן:"
+ ],
+ [
+ "וקולית של מים שאינה מחולחלת
שאין הקצף גבוה. רק נמוך:"
+ ],
+ [
+ "ורתיחת יין ישן ושל שמן לעולם
אפילו חדש:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אף של טופח
מין קטנית:"
+ ],
+ [
+ "טמאים
ר\"ל הו\"ל חבור:"
+ ],
+ [
+ "מסמר שאחר הככר
ר\"ל בצק הבולט מהככר לסימן. ולרמב\"ם הוא הבקוע שבלחם מאפי':"
+ ],
+ [
+ "וגרגר מלח קטן
הדבוק בככר:"
+ ],
+ [
+ "וחרחור
מקום השרוף בלחם:"
+ ],
+ [
+ "פחות מכאצבע
מעובי אצבע:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר כל שהוא נאכל עליו
י\"ג עליו ור\"ל עמו:"
+ ],
+ [
+ "הצרור שבככר
אבן שבו. לסימן:"
+ ],
+ [
+ "וגרגר מלח גדול והתורמוס
מין באהנע שמדבקין בככר לסי':"
+ ],
+ [
+ "והחרחור יתר מכאצבע
והוא הדין בעובי אצבע. דא\"א לצמצם דאף למאי דקיי\"ל בידי אדם אפשר לצמצם עכ\"פ לחם ספוגיי הו\"ל ככלי חרס דאית ביה גומות וא\"א לצמצם [כבכורות די\"ז ע\"ב] כך נ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר כל שאינו נאכל עמו טהורים באב הטומאה
אינן חבור אפילו הן פחות מאצבע. ודלא כת\"ק דמחלק בכהאי גוונא"
+ ],
+ [
+ "בזמן שאינן קלופים
דמדלא חזי קליפתן לאדם. אינו חבור. ואף דמכל זרע זרוע דרשינן. כמו שמוציא לזריעה בקליפתו. הכא קליפה חיצונה לא חזי כלל:"
+ ],
+ [
+ "והאלום
מיני זרעים הן. ואשאינן קלופים קאי:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אף אפונים שחורים
באהנען שחורים ג\"כ לא חזי בקליפתן דנראו כזבובים בקערה [כשבת דע\"ו ע\"ב] נ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "טהורים באב הטומאה
ר\"ל אינן חבור. וכתוספתא:"
+ ],
+ [
+ "הקצח
קיממעל:"
+ ],
+ [
+ "והשמשום
ליינזאאמען:"
+ ],
+ [
+ "והפלפל
פפעפפער אלו התבלין אם שם אותן בקדרה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "משקה טבול יום
ר\"ל רוקו. מי רגליו. דמעתו. דם פצעו. וחלב אשה:"
+ ],
+ [
+ "כמשקין שהוא נוגע בהן
כמשקין של תרומה שנגע. שנעשו שלישי:"
+ ],
+ [
+ "אלו ואלו
שמגופו ושנגע בהן:"
+ ],
+ [
+ "אינן מטמאין
דאינן מטמאין רק פוסלין לקודש:"
+ ],
+ [
+ "ושאר כל הטמאין בין קלין
שרץ:"
+ ],
+ [
+ "בין חמורין
זב:"
+ ],
+ [
+ "שהוא אב הטומאה
ר\"ל חוץ ממעיינות הזב. אבל במת לא גזרו רק על דמו ולא על שאר מעיינותיו מדבדילי מיניה [כחולין דפ\"ח]. (עיין פתיחה סי' כ\"ו):"
+ ],
+ [
+ "ונגע בה טבול יום
במשקין שבה:"
+ ],
+ [
+ "המשקין פסולין
דטבו\"י שני. ומשקה שלישי. דכל הפוסל תרומה עושה למשקין תחלה חוץ מטבול יום:"
+ ],
+ [
+ "והקדרה טהורה
דמשקין שנגע טבול יום אפי' לאוכלי תרומה אמ\"ט. וכ\"ש כלי:"
+ ],
+ [
+ "ואם היו ידיו מסואבות הכל טמא
דמשקה שנטמא מידים מטמא לכלי. ולרמב\"ם דס\"ל דמשקה שמידים נמי אמ\"ט כלי. קאי מלת הכל אחולין ותרומה:"
+ ],
+ [
+ "שספק ט\"י פוסל את התרומה
בס' נגע בתרומה או לא. כפ\"ב דידים מ\"ד:"
+ ],
+ [
+ "המקפה
תבשיל עב כדייסא:"
+ ],
+ [
+ "והשום והשמן של חולין
נתונים בו:"
+ ],
+ [
+ "פסל את כולם
אפילו לא נגע רק במקצת השום והשמן שבה. אפ\"ה נפסל הכל. דשום ושמן בטל לגבי מקפה. והוה כאילו כולו תרומה:"
+ ],
+ [
+ "לא פסל אלא מקום מגעו
דאין העיקר נגרר אחר הטפל. שתהיה המקפה כשום ושמן. ולהכי לא פסל אלא מקום מגע. דמקפה חולין מפסקת. ואף דמקפה ע\"כ נעשה על טהרת תרומה. טבול יום אמ\"ט לחולין על טהרת תרומה. כתוספתא רב\"א:"
+ ],
+ [
+ "ואם היה השום מרובה
יותר ממקפה:"
+ ],
+ [
+ "הולכין אחר הרוב
בין ברישא בין בסיפא:"
+ ],
+ [
+ "א\"ר יהודה אימתי
אזלינן בתר רוב דשום:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שהן גוש בקערה
שמונח בתבשיל שלם. שלא נידך עדיין:"
+ ],
+ [
+ "אבל אם היה מפוזר במדוכה
ר\"ל שנידך השום במדוכה. עם המרק:"
+ ],
+ [
+ "טהור
ר\"ל אע\"ג דהשום רובא לא פסל אלא מקום מגע בלבד. דלא הוי חבור. אע\"ג שעדיין יש שם גוש. עכ\"פ הוא רוצה בפזורו. וכפי' ר\"ב ספ\"ט דטהרות דמשתקע יתד לפזר. כמפוזר דמי. כ\"כ א\"מ הגאון זצוק\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ושאר כל הנדוכין שדכן במשקין
נמי כך דינן דבנגע טבו\"י בשעה שנדוך. לא פסל רק מקום מגעו. ובגוש וקערה ורובא נפסל הכל:"
+ ],
+ [
+ "ודכן שלא במשקין והן גוש בקערה
ר\"ל אע\"ג שהן גוש בקערה:"
+ ],
+ [
+ "הדי אלו כעגול של דבלה
דאינו חבור ולא פסל רק מקום מגעו:"
+ ],
+ [
+ "המקפה והחמיטה
מיקראנע שתוך המקפה:"
+ ],
+ [
+ "ואם חיבץ
שטרפן יחד:"
+ ],
+ [
+ "בשר הקדש שקרם עליו הקיפה
המרק נקרש סביבו [עיין טהרות פ\"א מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "חתיכות מותרות
דאינן חבור:"
+ ],
+ [
+ "ר\"י בן נורי אומר שניהם חבור זה לזה
אפילו נגע בקיפה:"
+ ],
+ [
+ "וכן בקטניות שקרמו ע\"ג פרוסות
של לחם. נמי דינן כך:"
+ ],
+ [
+ "מעשה קדרה בקטניות
ר\"ל קטניות שנתמעכו ע\"י בשול:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו ימנו
דאותו שנוגע בשרץ הו\"ל ראשון. והסמוך לו ב' וכו':"
+ ],
+ [
+ "חבית
של יין תרומה פתוח:"
+ ],
+ [
+ "ששקעה לתוך בור של יין
של חולין. וצף יין החולין ע\"פ החבית:"
+ ],
+ [
+ "מן השפה ולפנים
שהושיט הטבול יום ידו לחלל החבית:"
+ ],
+ [
+ "חבור
ונפסל היין שבחבית. אף דמתחלה לא היתה החבית מלאה לגמרי. והושיט עתה ידו רק כגד היין שנתמלא לחבית בבור. אפ\"ה כולהו חבור. וק\"ל אף דיין שבחבית לא מחשב דמוע. דחולין שנתערב בחבית מעט הוא. עכ\"פ מדצף היין שבבור ע\"פ החבית. הרי נתערב הכל ודמוע אמק\"ט מטבו\"י כלקמן פ\"ג מ\"ד. ונ\"ל דאע\"ג דצף למעלה. כיון דדופני החבית מפסיק לא מחשב דמוע [וכמכות ד\"ד ע\"א]. מיהו יותר מסתבר כרב\"א דבחבית ריקן שנפל לבור מיירי ונתמלא מתרומה:"
+ ],
+ [
+ "אינו חבור
והיין שבחבית טהור:"
+ ],
+ [
+ "ר\"י בן נורי אומר אפילו על גבה רום קומה
מיין שבבור:"
+ ],
+ [
+ "ונגע בו טבול יום
כנגד הנקב:"
+ ],
+ [
+ "טמאה
תמה רתוי\"ט דהול\"ל פסולה. ולפעד\"נ דר\"ל כולה חבור כפ\"א מ\"ב:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר מפיה ומשוליה טמאה
משום דבנגע בנקב שנגד פיה. הכל בסיס למה שלמעלה. וכ\"כ בנגע נגד נקב שבשוליה הכל נמשך דרך שם:"
+ ],
+ [
+ "מן הצדדין מכאן ומכאן טהורה
לא פסל רק מקום מגעו. והוא בטל בק\"א:"
+ ],
+ [
+ "ונגע טבול יום בקלוח
ובטבו\"י ניצק אינו חבור אף למה שלמטה. ולא נפסל רק מה שבקלוח:"
+ ],
+ [
+ "יעלה באחת ומאה
ודוקא במגע טבו\"י דקליש טומאתו. ניצק אינו חבור אף למה שלמטה. אבל שאר משקין טמאין שנגעו בטהורים. דוקא למעלה אין נצוק חבור. אבל למטה. אם הטהורים בני קבול טומאה נינהו לא נתבטלו וכפ\"ד דמכשירין. ונטמא הכל:"
+ ],
+ [
+ "בעבוע שבחבית
חבית חרס שכשנשרף בכבשן העלה בעבוע חלול באמצע דפנו:"
+ ],
+ [
+ "בין מבפנים בין מבחוץ
ר\"ל שנתנקב דופן הבעבוע שלצד פנים ודופנו שלצד חוץ. והמשקה שמילא את הבעבוע מבצבץ ויוצא דרך נקב החיצון. ומיירי שאין בנקב כשיעור לטהר החבית:"
+ ],
+ [
+ "ובין מלמעלן בין מלמטן זה כנגד זה טמא באב הטומאה
בנגע נגד נקב חיצון. נטמא כל המשקין שבחבית. ולרבותא דסיפא נקט אב. וה\"ה טבו\"י:"
+ ],
+ [
+ "וטמא באהל המת
אם מונחת שם. אף דמוקף צמ\"פ למעלה. אינו מציל:"
+ ],
+ [
+ "הפנימי
אם נקב פנימי:"
+ ],
+ [
+ "וטמא באוהל המת
דטומאה נכנסת דרך הנקבים משא\"כ בנגע אב הטומאה בנקב החיצון. כיון דנקב פנימי. למעלה. מלמטה לצד מעלה בכל טומאה לא אמרינן נצוק חבור:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כל ידות האוכלים
עוקץ הפרי:"
+ ],
+ [
+ "חבור בטבול יום
דבנגע בא' נטמא חבירו:"
+ ],
+ [
+ "אוכל שנפרס
לשון פרוסה:"
+ ],
+ [
+ "ומעורה
מחובר:"
+ ],
+ [
+ "ר' מאיד אומר אם אוחז בגדול
בחלק הפרוסה הגדול:"
+ ],
+ [
+ "והקטן עולה עמו
ואינו נפסק מכל וכל ממנו:"
+ ],
+ [
+ "הרי הוא כמוהו
והו\"ל חבור:"
+ ],
+ [
+ "הרי הוא כמוהו ר' נחמיה אומר בטהור
באותו שלא נגע הטבו\"י משערים אם אוחז בו. אם הטמא עולה עמו בין שהוא גדול או קטן:"
+ ],
+ [
+ "ושאר כל האוכלים
כירקות:"
+ ],
+ [
+ "את שדרכו ליאחז בעלה
כשמטלטלו:"
+ ],
+ [
+ "אוחז אותו בעלה
וכשלא נפסק הוה חבור לקלח:"
+ ],
+ [
+ "ירק של תרומה וביצה טרופה
שנטרף החלבון והחלמון בכף. דאל\"כ אינו חבור. דנשמטת מעל הירק:"
+ ],
+ [
+ "ונגע טבול יום בביצה
דאמק\"ט מטבו\"י שהיא חולין. ונ\"ל דל\"ק מפ\"א סי' י\"א דהתם מערבו בתרומה:"
+ ],
+ [
+ "לא פסל אלא הקלח שכנגדו
שנגע בו:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר כל הסדר העליון
הקלחים העליונים שהביצה מחברן:"
+ ],
+ [
+ "אם היה כמין כובע
שנתנפחה הביצה ע\"י בישול על הקלחים:"
+ ],
+ [
+ "אינה חבור
נ\"ל דסתמא כב\"ה רפ\"א בקולית המים:"
+ ],
+ [
+ "שקרם על דפנות של לפס
אלפס שיש בו תבשיל תרומה:"
+ ],
+ [
+ "מן השפה
של אלפס:"
+ ],
+ [
+ "חבור
ונטמא התבשיל:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר חוט וכל שנקלף עמו
שכשיקלף החוט רק מה שיעלה עמו מתבשיל הוה חבור. וטפי לא. אפילו אם החוט לפנים:"
+ ],
+ [
+ "וכן בקטניות שקרמו על שפתה של קדרה
דינו כביצה:"
+ ],
+ [
+ "עסה שנדמעה
נתערב תרומה בחולין:"
+ ],
+ [
+ "אינה נפסלת בטבול יום
דדמוע מדרבנן דמדאורייתא חד בתרי בטל:"
+ ],
+ [
+ "ונילושה במי פירות
שאינן מז' משקין המכשירין:"
+ ],
+ [
+ "לא פסל אלא מקום מגעו
דמדאינו מכשיר אינו חבור:"
+ ],
+ [
+ "לא פסל אלא מקום מגעו
דמי פירות אף המכשירין אינן חבור:"
+ ],
+ [
+ "טהור שנגס
שלעס:"
+ ],
+ [
+ "ונפל
המאכל עם לחלוחית הרוק:"
+ ],
+ [
+ "ועל ככר של תרומה טהור
לא הוכשר הככר מדלא ניחא ליה שיפול על בגדיו. ותמיהני אם כן למה נקט תרומה. ותו בגדים ל\"ל. גם בלא ירא שיטניף בגדיו. אינו רוצה לפלוט משקה שבפיו. והו\"ל שלא לרצון דאינו מכשיר. והר\"ש מוקי למתני' לענין טומאה. ומיירי הכא בידים מסואבות. ונטמא הרוק מחמת ידיו. ולפי דבריו יש ליישב קצת. לפי מאי דס\"ל סוף זבים דמשקין שמחמת ידים מטמאין לכלים א\"כ י\"ל דבגדים וככר דנקט. או או קתני. אמנם עכ\"פ ק' דידים לא נזכרו במשנה כלל. ותו דבסיפא מוכח דמתני' לענין הכשר מיירי. מדמסיים מכשירין לרצונו וכו'. ול\"מ מרבותי נ\"ל ממ\"ד בפ\"ח דכלים מ\"י דרוק במחובר אמק\"ט ואינו מכשיר. רק כשנתלש בפיו ע\"ג מטבע וכמקואות פ\"ח מ\"ה. והכא דלא נתלש לרצונו. אף שנפל אח\"כ אבגדו והרי בגד אוכלי חולין בטהרה. מדרס לתרומה. כפ\"ב דחגיגה מ\"ו. אעפ\"כ לא נטמא הככר מהרוק שנגע בבגד. מדלא הוכשר הככר מרוק הזה שנתלש שלא לרצון. ולא הוה כמשקין טמאין דמכשירין ומטמאין כאחת לרצון ושלא לרצון. כריש מכשירין. דעכ\"פ כיון דטומאת הבגד לתרומה אינו רק מעלה בעלמא. לא גזרי בה רבנן:"
+ ],
+ [
+ "היה אוכל זיתים פצועים ותמרים רטובות
דהיינו כל שהוא וכו':"
+ ],
+ [
+ "כל שהוא רוצה למוץ את גרעינתו
דעי\"ז מחשבו כתלוש כפ\"ח דכלים מ\"י בפונדין. להכי מכשירו ומק\"ט מבגדיו כך נ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "כאלו
דינן שוה:"
+ ],
+ [
+ "וחכ\"א אין טבול יום טמא
וליכא למימר גביה שיטמא אף שלא לרצון:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "או ידים מסואבות
דשניהן שניות הן:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא
המאכל מעשר שנגע בו:"
+ ],
+ [
+ "והשלישי טהור לחולין
ומעשר אף בטבול לתרומת מעשר דינו כחולין:"
+ ],
+ [
+ "לשה
מותרת ללוש:"
+ ],
+ [
+ "וקוצה לה חלה
אבל אינה קוראה שם:"
+ ],
+ [
+ "או בנחותא
כלים שאין להן בית קבול ואמק\"ט. וה\"ט כדי שעי\"ז תזכר שלא תגע בחלה אחר קריאת שם:"
+ ],
+ [
+ "ומקפת
מקרב החלה שבכלי להעיסה. כדי לתרום ממוקף:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהיא שלישי
העיסה שנגעה:"
+ ],
+ [
+ "עריבה שהיה טבולת יום
ואע\"ג דכבר שמעינן במ\"ב דטבו\"י מותר להפריש חלה. סד\"א דוקא בטומאת גופה תזכר שלא תגע אחר קריאת שם. ולא בטומאת כלי. קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "לגין
כד עץ:"
+ ],
+ [
+ "ומלאהו מן החבית מעשר טבל
חבית שיש בו מעשר הטבול לתרומת מעשר:"
+ ],
+ [
+ "אם אמר הרי זו תרומת מעשר משתחשך
ר\"ל לאחר שיהיה ללגין הערב שמש. דאי מקודם. הרי תפסל התרומה מהלגין טבו\"י:"
+ ],
+ [
+ "אם אמר
מבעוד יום:"
+ ],
+ [
+ "לא אמר כלום
דאע\"ג דמערבין בתרומה. כפ\"ג דעירובין מ\"א. עכ\"פ הערוב צריך שיקנה מבעוד יום. ואז עדיין טבל הוא:"
+ ],
+ [
+ "נשברה החבית הלגין בטבלו
דבעת שיחול שם תרומה אין החבית בעולם:"
+ ],
+ [
+ "מחללין
מעשר שני:"
+ ],
+ [
+ "על פירות ע\"ה
פי' א\"מ הגאון זצוק\"ל דר\"ל בראשונה התירו לקנות בדמי מע\"ש פירות מע\"ה בירושלים דגם לשון חילול שייך במכר. כפ\"א דמע\"ש. ואין חוששין שמא הוכשרו ונטמאו. מדאיכא ס\"ס כהר\"ב פ\"ב דדמאי מ\"ג:"
+ ],
+ [
+ "חזרו לומר אף על מעותיו
ושוב הקילו גם לחלל חוץ לירושלים פירות חבר על מעות ע\"ה. שנתן הע\"ה לחבר בעד מה שנתחייב לו. ואין חוששין שמא המעות עצמן דמי מעשר שני הן:"
+ ],
+ [
+ "בראשונה היו אומרים היוצא בקולר
שהושם בסד רגלו ויוצא ליהרג:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו יכתבו ויתנו
דאגב מורא שכח לומר תנו:"
+ ],
+ [
+ "אף המפרש
לים:"
+ ],
+ [
+ "והיוצא בשיירא
אפילו יוצא בחברותא למדבר דליכא מורא כל כך:"
+ ],
+ [
+ "ר\"ש שזורי אומר אף המסוכן
בחולי:"
+ ],
+ [
+ "הכדומן
מוט ובו ווין הרבה. להעלות על ידו כלי מבור. ונקט לה הכא. משום דר' יהושע פליג עלה. כדפליג אמשנה ב' באשה טבול יום וכו':"
+ ],
+ [
+ "האשקלונים
שנעשין באשקלון:"
+ ],
+ [
+ "המעבר
מזלג להעביר הקשין ממקום למקום:"
+ ],
+ [
+ "והמזרה
כלי לזרות תבואה:"
+ ],
+ [
+ "והמגוב
הוא ג\"כ כמזלג לנקות התבואה אחר שזרה אותה:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו טמאין
ר\"ל דינן עתה ככלי מתכות:"
+ ],
+ [
+ "ואין לי מה להשיב
דמסתבר דפשוטי כלי עץ נינהו. ומשום שן א' ממתכות. לא יהא דינן ככלי מתכת:"
+ ],
+ [
+ "התורם את הבור
של יין. והשתא הדר למילתא דדמי למשנה ה' דאמדינן דעתי':"
+ ],
+ [
+ "שלום מן השבר ומן השפיכה
דאמרינן מסתמא כך כוונתו:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא מן הטומאה
להכי אף בנטמא. תרומתו תרומה:"
+ ],
+ [
+ "נשברה
ונשפך הכן לבור:"
+ ],
+ [
+ "אינה מדמעת
דלא חל עליה שם תרומה:"
+ ],
+ [
+ "עד היכן תשבר
כל זמן שלא נתרחקה מהבור כ\"כ שאם תתגלגל תשוב לבור. לא עלתה קרינן בי' משא\"כ בנשברה רחוק מהבור:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר אף מי שהיה בו דעת להתנות
שהוא חכם ויודע שראוי להתנות כך:"
+ ],
+ [
+ "ולא התנה
ששכח:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא תנאי בית דין
על כל היודע שראוי להתנות. שיהיה כאלו התנה:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין טבול יום",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Tahorot"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Zavim/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Zavim/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..7c0bc87325bc1be9bd7ab2cb1c56664d1fc82af3
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Tahorot/Yachin on Mishnah Zavim/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,777 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Zavim",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Zavim",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "הרואה ראיה אחת של זוב
זוב בא מאבר מת. והוא כלובן ביצה שאינו קשור או כמימי שעורים. וש\"ז כלובן ביצה קשור:"
+ ],
+ [
+ "בש\"א כשומרת יום כנגד יום
מפרשי' בש\"ס (נדה ע\"ב) כבועל שומרת יום דמשכב ומושב שלו תלויין וכ\"כ הנושא טפת הזוב בעצמה. טומאתו תלויה:"
+ ],
+ [
+ "וב\"ה אומרים כבעל קרי
ומשכב ומושב שלו טהורים. גם הטפה אמ\"ט במשא:"
+ ],
+ [
+ "ראה אחת
דדין זב תלויה בראיות דבראה ב' ראיות ביום א' או בב' ימים רצופים צריך ז\"נ. ובג' ראיות ביום א' או בג\"י רצופים. צריך ז\"נ וקרבן. משא\"כ זבה תלויה בימים דבראתה ראיות הרבה ביום א' או בב' ימים א\"ל רק יום א' בטהרה. ובג' ראיות בג\"י רצופים חייבת ז\"נ וקרבן. ופליגי הכא בזב שהפסיק יום א' בין ראיה א' לב' אחרונות:"
+ ],
+ [
+ "או א' מרובה כשתים
שראה ראייה א' כדי הלוך נ' אמה. והוא שיעור טבילה וספוג:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים זב גמור
וחייב גם בקרבן:"
+ ],
+ [
+ "ופטור מן הקרבן
דביטל יום הטהור את ראייה ראשונה והוה ליה כבעל שתי ראיות אחרונות:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים זב גמור
מדנזקק לז\"נ מב' ראיות ראשונות ולא הועיל כלום לטהרתו נתבטל יום המפסיק. והו\"ל כראה ג' רצופים:"
+ ],
+ [
+ "הרואה קרי ביום השלישי לספירת זובו
שראה ב' ראיות ובג' של ז\"נ ראה קרי:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים סותר שני ימים שלפניו
ר\"ל ב' ימים נקיים שספר:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים לא סתר אלא יומו
וסופר עוד ה' נקיים:"
+ ],
+ [
+ "רבי ישמעאל אומר הרואה
קרי:"
+ ],
+ [
+ "בשני
של ז\"נ:"
+ ],
+ [
+ "סותר את שלפניו
אף לב\"ה:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר אחד הרואה בשני ואחד הרואה בשלישי
פליגי ב\"ה:"
+ ],
+ [
+ "שלא סתר אלא יומו
מדספר כ\"כ נקיים כמניין הימים שעשאוהו זב גמור. בד\"א ברואה וכו':"
+ ],
+ [
+ "הרי זה זב גמור
גם לקרבן:"
+ ],
+ [
+ "ראה אחת והפסיק כדי טבילה וסיפוג
להסתפג אחר טבילה:"
+ ],
+ [
+ "שהיא כמן גד יון
גד הוא ע\"ז של יונים שהעמידו סמוך לשלוח. ואף שהיא ע\"ז מותר להזכירה מדהוזכרה בתורה [כסנהדרין דף ס\"ג ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "לשילוח
נהר קרוב לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "וכשני ספוגין
והוא כדי הלוך ק' אמה מתחלת ראייה לסופה:"
+ ],
+ [
+ "אלא א\"כ יש בה כדי שלש
דבי' גלי קרא דלהוי כג' ראיות. וחכ\"א גלי קרא בא' כגל שנחלקת. וה\"ה בב':"
+ ],
+ [
+ "אם ידוע שמקצת הראיה
של בה\"ש:"
+ ],
+ [
+ "מהיום
ר\"ל מיום שעבר:"
+ ],
+ [
+ "ומקצתה למחר
ר\"ל מתחלת הלילה:"
+ ],
+ [
+ "ודאי לקרבן ולטומאה
אף שאין כדי נ' אמה ביניהן. דימים מחלקים:"
+ ],
+ [
+ "ודאי לטומאה
דממ\"נ ראה ב':"
+ ],
+ [
+ "וספק לקרבן
ומביא קרבן ואינו נאכל:"
+ ],
+ [
+ "ראה שני ימים בין השמשות
ראייה א' תחלת בה\"ש אתמול. וראייה ב' סוף בה\"ש היום:"
+ ],
+ [
+ "ספק לטומאה
דשמא הפסיק יום א' בין ב' הראיות. וטהור הוא:"
+ ],
+ [
+ "ולקרבן
דשמא היה ראייה א' חציו ביום וחציו בלילה. וחייב נמי קרבן:"
+ ],
+ [
+ "ספק לטומאה
דשמא לא היה רק ראייה א':"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הכל מיטמאין בזיבה
לאתויי בן יום א':"
+ ],
+ [
+ "סריס אדם
שנסתרס מאדם:"
+ ],
+ [
+ "סריס חמה
שנולד סריס. וסימניו כתבתי לעיל ספ\"ה דנדה:"
+ ],
+ [
+ "ובלובן
ר\"ל בזוב:"
+ ],
+ [
+ "וטומאתן בספק
ואין שורפין ע\"י תרומה. מיהו בראה אודם ולובן כא'. שורפין על מגעו תרומה ממ\"נ. ואפ\"ה אין חייבים על ביאת מקדש. דמזכר ועד נקבה תשלחו. וודאים משמע:"
+ ],
+ [
+ "בשבעה דרכים בודקין את הזב
דבראה באונס דינו כקרי:"
+ ],
+ [
+ "עד שלא נזקק לזיבה
ר\"ל בעוד שלא היה צריך ז\"נ. דבראייה ב' בודקין ולא ראייה ג'. מיהו ראייה א' אפילו באונס. טמא טומאת ערב כקרי. ומצטרפת לראייה ב' שלא היתה באונס:"
+ ],
+ [
+ "במאכל
באכל הרבה או אכל דברים המביאין לזיבה כחלב ביצה וכדומה. ואפילו מעט:"
+ ],
+ [
+ "במשתה
ברבוי שתייה או יין ישן:"
+ ],
+ [
+ "ובמשא
כבדה:"
+ ],
+ [
+ "ובמראה
שראה אשה אף שלא הרהר. וי\"א שנפחד מדבר שראה:"
+ ],
+ [
+ "הרהר עד שלא ראה
אשה. דבחדא סגי:"
+ ],
+ [
+ "ושתה כל משקה
אפילו אינו מדברים המחממין. אפ\"ה אינו זב לדברי ר\"ע. רק כשלא אכל ועמל כלל:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו אין כאן זבין מעתה
דמלתא דלא שכיח הוא בכה\"ג:"
+ ],
+ [
+ "אין אחריות זבים עליכם
ומי יכריחנו שיהיו זבים:"
+ ],
+ [
+ "משנזקק לזיבה
ר\"ל משראה ראייה ב' שלא באונס:"
+ ],
+ [
+ "אין בודקין אותו
דראייה ג' אפילו באונס מחייב קרבן. וכ\"כ ראייה שתוך ז\"נ. אפילו באונס סותר:"
+ ],
+ [
+ "ושכבת זרעו
חדא קתני ספיקו שע\"י ש\"ז. דראייה ב' שראה אחר שראה ש\"ז. אמ\"ט בזוב. דתלינן שע\"י הש\"ז בא הזוב. ובראייה ג' גם בכה\"ג מטמא:"
+ ],
+ [
+ "שרגלים לדבר
דאינו מחמת ש\"ז. מדראה כבר ב\"פ:"
+ ],
+ [
+ "בודקין אותו
דכשהיא באונס אמ\"צ לג' לקרבן. אבל מצטרף לב'. למשכב ומושב שאח\"כ. ושתטמא הטיפה במשא. וצריך ז\"נ ומים חיים. כשיהיה השנייה שלא באונס:"
+ ],
+ [
+ "בשניה בודקין אותו
לכל הדברים הנ\"ל ולקרבן כשיראה ראייה ג':"
+ ],
+ [
+ "מעת לעת
בראייה ב' מיירי. וכ\"כ במראה והרהור תולין בהן מע\"לע ולאינך שבמ\"ב תולין בהן כל זמן שמצטער:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר יומו
ולא מעל\"ע:"
+ ],
+ [
+ "עכו\"ם שראה קרי ונתגייר
וראה זיבה תוך מעל\"ע מקרי:"
+ ],
+ [
+ "מיד הוא מיטמא בזיבה
ואין תולין אותה בקרי. ואף שכבר ראה זוב בגיותו. והו\"ל זו ראייה ב'. אפ\"ה מדנתגייר. ראייתו שמקודם כליתא. והו\"ל השתא כראייה א'. דמטמא באונס:"
+ ],
+ [
+ "הרואה דם
דמטמא למפרע כפ\"ח דנדה:"
+ ],
+ [
+ "והמקשה
וכ\"כ המקשה. ור\"ל דדם קישוי לידה שבי\"א ימי זיבה. אמ\"ט בזוב. מיהו בנחה מחבליה בין קשוי ללידה. מטמא בזוב. שיעור הלמפרע ושיעור הנייחות מעת וכו':"
+ ],
+ [
+ "והמכה את עבדו
שאמרה תורה יום וכו' ור\"ל יום שהוא כיומים. ולכן שיעורו מעל\"ע:"
+ ],
+ [
+ "הרי הוא כברייתו
ר\"ל עד אז הו\"ל כבשר מת בעין ומטמא. ואח\"כ הו\"ל כמעוכל. וי\"ג והוא כברויתו. ר\"ל דוקא בבלעו שלם. אבל בלעסו. אף תוך זמן זה הוה ליה כמעוכל:"
+ ],
+ [
+ "הזב
ה\"ה זבה נדה יולדת מצורע:"
+ ],
+ [
+ "מטמא את המשכב
ה\"ה מושב:"
+ ],
+ [
+ "לטמא בגדים
אדם שנטמא במשכב כזה. מטמא בגדים וכלים שנגע קודם שפירש מטומאה. חוץ מאדם וכ\"ח:"
+ ],
+ [
+ "נתלה
זב בכף מאזנים ומושבות בכף שנייה. כרע מושב ונתלה הזב. נעשה המושב מדרס. והו\"ל אה\"ט. אבל בכרע זב הו\"ל רק משא זב שאינו רק ראשון:"
+ ],
+ [
+ "והמשכב
שנטמא ע\"י ה' דרכי' הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "נתלה
ר\"ל שכרע הכף שבו הטהור. ונתלה משכב שבכף ב'. נטמא. אבל הסיט משכב לאדם טהור. כך היה נ\"ל [משבת דפ\"ג ב' ותוספ' פ\"ה דזבים]. דכל טומאות המסיטות לטהרה טהור. ובתוספתא קאמר אין לך דבר שאין בו רוח חיים שמטמא בהיסט. ש\"מ כדברינו. וכ\"כ רב\"א. ומה אעשה שהרמב\"ם פ\"ז ממשכב ה\"ב והר\"ש והר\"ב כאן לא כתבו כן. ע\"כ ס\"ל לפמ\"ש הש\"ס שבת הנ\"ל. זב כלל נמי משכב ומושב. כך נ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "במגע
ר\"ל או נגע או נשא למשכב המושב הנ\"ל:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הזב והטהור שישבו בספינה
קטנה. שנסטית בדריכה מועטת. וכ\"כ אסדה ובהמה:"
+ ],
+ [
+ "או באסדא
עצים מהודקים יחד לשוט בנהר. פלעססע בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "או שרכבו על גבי בהמה
סתמא נכפפת תחת הרוכב:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו טמאים מדרס
הטהור ובגדיו נעשו מדרס דשמא כרע הטהור ונתלה הזב. ונעשה האדם אה\"ט קודם שפירש ממטמאו. ואחר שפירש הו\"ל ראשון לטומאה. אמנם בגדיו של טהור נעשו עי\"ז משכב ממש. דהו\"ל אה\"ט. עיין פתיחה סי' כ\"ג. [ואילה\"ק האיך הבגדים של הטהור טמאין מדרס הרי אין מיוחדין למשכב רק ללבישה. וא\"ל לזב שיושב עליהן. עמוד ונמ\"ל. וכ\"כ קשה אוטומאה שגזרו אבגדי ע\"ה מחשש שמא ישבה עליהן אשתו נדה. הרי מדמיוחדין ללבישה. אם תשב עליהן יאמרו עמונמ\"ל. תי' א\"מ הגאון זצוק\"ל דרק בכלים קשים מחלקינן בין מיוחדין לשכיבה או לא. משא\"כ בבגדים רכים. דהרי שוכב בהן בעודן עליו. וכן מצאתי כמזרחי ויקרא ט\"ו פ\"ד בשם ת\"כ ורמב\"ם ספ\"ז ממשכב]:"
+ ],
+ [
+ "על הגשיש של מטה
עצים שמהדקים חלקי מטה זב\"ז. וי\"א מושב לכרעי מטה:"
+ ],
+ [
+ "ועל האכלונס
שטאנגע:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שהן מחגירין
כחיגר. שכשיושבין עליהן נוטין לכאן ולכאן:"
+ ],
+ [
+ "עלו באילן שכחו רע
והיינו כל שאין בעובי עיקרו בכדי לחוק רובע קב:"
+ ],
+ [
+ "בסוכה
ענף:"
+ ],
+ [
+ "שכחה רע
שדקה כ\"כ שכשאחזה נכפפת. אף שהיא מחוברת לאילן שכחו יפה:"
+ ],
+ [
+ "בסולם מצרי
קטן הוא:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שאינו קבוע במסמר
לכותל:"
+ ],
+ [
+ "על הכבש
גשר או. טרעפפע:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שאין עשוין בטיט
דכולן נכפפים תחתיהן:"
+ ],
+ [
+ "מגיפין או פותחין
זב וטהור שסגרו או פתחו יחד הדלת:"
+ ],
+ [
+ "וזה פותח
דזה מושך הילך וזה הילך:"
+ ],
+ [
+ "עד שיהא הטהור מעלה את הטמא
שכובד הזב על הטהור. משא\"כ איפכא אינו רק ראשון. וחכמים ס\"ל גזרינן הא אטו הא:"
+ ],
+ [
+ "מפשילין בחבלין
זב וטהור שגדלו יחד חבל. ואפילו היו שניהן מצד א':"
+ ],
+ [
+ "בין ביושבין
ר\"ל בין מעומד או מיושב:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שמשאם כבד
דעי\"ז נשען הזב על הטהור:"
+ ],
+ [
+ "וכולן טהורין לבני הכנסת
ר\"ל לאוכלי חולין בטהרה דהו\"ל ספק היסט גם אינו היסט גמור:"
+ ],
+ [
+ "וטמאין לתרומה
מד\"ס:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר בל שאינה יכולה להמיט באדם
להתנדנד כשעולה בה האדם."
+ ],
+ [
+ "ובסולם צורי
גדול הוא:"
+ ],
+ [
+ "אפי' מצד אחד
אפילו עלו מצד אחד:"
+ ],
+ [
+ "הטהור מכה את הטמא
ר\"ל הזב:"
+ ],
+ [
+ "טהור
בגדיו טהורים ממדרס אבל הן ראשון כמשא הזב:"
+ ],
+ [
+ "טמא
מדרס:"
+ ],
+ [
+ "שאם ימשך הטהור
הוכה:"
+ ],
+ [
+ "הרי הטמא נופל
דהכי אורחא. ולהכי הוה ליה כזב נשען עליו. ובגדיו טמאים מדרס:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "רבי יהושע אומר נדה שישבה עם הטהורה
וה\"ה זב עם הטהור:"
+ ],
+ [
+ "במטה
במטה מחגרת:"
+ ],
+ [
+ "כפה שבראשה
ר\"ל אפילו צעיף שבראש הטהורה:"
+ ],
+ [
+ "ישבה בספינה
קטנה:"
+ ],
+ [
+ "כלים שבראש הנס שבספינה
אפילו שבראש הנס שהן בגובה:"
+ ],
+ [
+ "עריבה מלאה בגדים
ר\"ל נדה וטהורה שנטלו עריבה וכו':"
+ ],
+ [
+ "בזמן שמשאן כבד טמאין
אף דכבר שמעינן לה לעיל פ\"ג מ\"ב. קמ\"ל הכא דאפילו בנשים שחלשות הן. אפילו הכי צריך משא כבד:"
+ ],
+ [
+ "זב שהקיש על כצוצרא
נסר הבולט מעלייה:"
+ ],
+ [
+ "ונפל ככר של תרומה
ע\"י כח הקשתו נפל הככר מהכצוצר:"
+ ],
+ [
+ "טהור
דמדכח כצוצר יפה. לא נפל מהסיטו רק מהרעדה:"
+ ],
+ [
+ "הקיש על המריש
קורה שראשי קורות הבית מונחים עליה:"
+ ],
+ [
+ "על
או או:"
+ ],
+ [
+ "המלבן
רבוע של קורות קבועות בארץ או על הגג ול\"נ רבוע של חלון או פתח:"
+ ],
+ [
+ "על הצנור
מרזב:"
+ ],
+ [
+ "אעפ\"י שהוא עשוי בחבלים
מחובר לכותל בחבל ולא במסמרות. ואין כחו יפה:"
+ ],
+ [
+ "על התנור ועל הים
תיבה קבוע ברחיים לקבל הקמח:"
+ ],
+ [
+ "ועל אצטרובל
מושב קבוע לרחיים:"
+ ],
+ [
+ "ועל חמור של רחים של יד
מושב לרחיים דיד:"
+ ],
+ [
+ "ועל סאה
מדה גדולה. מחובר בקרקע:"
+ ],
+ [
+ "של רחים של זיתים
כולן בהקיש זב עליהן ונפל ככר. טהור. דכחן יפה:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר אף על קורת הבלנין
הוא המושב. שהמחמם המרחץ יושב עליו:"
+ ],
+ [
+ "על הנגר
יתד שבאסקופה לסגור הדלת:"
+ ],
+ [
+ "על המנעול
מסגר:"
+ ],
+ [
+ "על המשוט
רודער:"
+ ],
+ [
+ "ועל הקלת
דף של עץ שסביב אבן הרחיים:"
+ ],
+ [
+ "ועל סוכה
ענף:"
+ ],
+ [
+ "שכחה רע
אף שהוא על אילן וכו':"
+ ],
+ [
+ "טמאין
דמדאין כחן יפה הקישן חשוב היסט:"
+ ],
+ [
+ "רבי נחמיה ור\"ש מטהרין באלו
אמרינן בש\"ס [עירובין לה\"א] בהתנדנדו בכח ראשון של זב. כעל\"פ דטמאים. ובהתנדנדו ע\"י כח כחו. דכעל\"פ דטהורים. כי פליגי בהרעדה בלי נדנוד. שנעשה ע\"י כח ראשון:"
+ ],
+ [
+ "או על ה' פונדיות
כיסין ארוכין:"
+ ],
+ [
+ "לארכן
ר\"ל ששכב ארכו לארכן:"
+ ],
+ [
+ "טמאין
דעל כל א' נשען רובו. פעם על זה פעם על זה:"
+ ],
+ [
+ "לרחבן
ר\"ל ששכב ארכו לרחבן:"
+ ],
+ [
+ "טהורין
דאמ\"ט להיות משכו\"מ רק ע\"י רובו. ואל\"כ אינו רק ראשון. מדעכ\"פ נגעו בזב:"
+ ],
+ [
+ "ישן
לרחבן:"
+ ],
+ [
+ "ספק שנתהפך עליהן
לארכן:"
+ ],
+ [
+ "טמאין
ול\"א כל הטומאות כשעת מציאתן כטהרות פ\"ה מ\"ז. י\"ל דמיירי שיש קצת הוכחה שכך הוא ?שהתהלך:"
+ ],
+ [
+ "היה מוטל על ו' כסיות
לשון רבים של כסא:"
+ ],
+ [
+ "אין טמא
מדרס:"
+ ],
+ [
+ "אלא זה שתחת הגוף
שרובו נשען עליו. והשאר מגע זב:"
+ ],
+ [
+ "רש\"א אם רחוקין זה מזה טהורין
ממדרס. אבל בקרובים פעמים נסמך על רגל א' וברחוקים דנסמך על שניהן יחד אזלי לטעמייהו פ\"י דשבת מ\"ה בלא יכול אחד להוציאו והוציאו שניהן. דלר\"ש פטורים ולחכמים חייב. רב\"א:"
+ ],
+ [
+ "עשר טליות
לשון רבים של טלית:"
+ ],
+ [
+ "טהורין
ממדרס. דאינן רק עליונו של זב דאינו רק ראשון כפתיחה סי' כ\"ב:"
+ ],
+ [
+ "טמאין
מדרס. דהו\"ל תחתון של זב כפתיחה סי' כ\"ג:"
+ ],
+ [
+ "ר' שמעון אומר ביחידי
בהיה בכף שנייה שכרעה רק כלי אחד הראוי למשכב:"
+ ],
+ [
+ "ובמרובין
יש משכבות רבות בכף שנייה:"
+ ],
+ [
+ "שאין אחד נושא את רובו
של זב. ואזלי לטעמייהו במ\"ד:"
+ ],
+ [
+ "ואוכלין ומשקין בכף שניה טמאין
כולן נעשין ראשון בין כרע הוא או הן כפתיחה סי' כ\"ב כ\"ג:"
+ ],
+ [
+ "ובמת
ה\"ה נבלה:"
+ ],
+ [
+ "הכל טהור
בין משכב ומושב בין אוכלין ומשקין בכף ב'. בין כרע הוא או הן. טהורים דכל הטומאות המסיטות או נסוטות. או נושאות. או נשואות. ע\"י כל דבר שאינו אדם. אינן מיטמאין בלא נגעו. חוץ מבזב. דבהסיט הוא למשכבות. הו\"ל עליונו של זב. ובהסיטוהו. הו\"ל כתחתון של זב. אבל שאר דברים דלא חזו למשכב. בין הסיטן או הסיטוהו נעשו ראשון:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן האדם
דבהסיט הוא לנבילה או מת הו\"ל כנושא אותן. ובהסיטוהו הו\"ל כאילו נשאוהו דטהור בלא נגען:"
+ ],
+ [
+ "חומר במת מבזב
רב\"א ל\"ג לד' מלות אלו. ולפע\"ד זה דרישא קאי נמי אחומר במת מבזב. מעיקרא כייל להו. והדר מפרש לב' החומרות. שהזב עושה וכו' וחומר במת וכו':"
+ ],
+ [
+ "שהזב עושה משכב ומושב מתחתיו
אף שלא ננע:"
+ ],
+ [
+ "לטמא אדם ולטמא בגדים
שהנטמא במשכו\"מ מטמא בגדים או כלים שנגע בהן קודם שפירש מהטומאה:"
+ ],
+ [
+ "ועל גביו
של זב:"
+ ],
+ [
+ "מדף
ר\"ל אינו רק מד\"ס דעליונו של זב אינו רק ראשון. לטמא רק אוכומ\"ש ולא אדם וכלים:"
+ ],
+ [
+ "מה שאין המת מטמא
דאע\"ג דטומאת מת בוקעת למעלה ולמטה. וכלים שהאהילו על המת. או שהמת האהיל עליהן נעשין אבי אבות כפתיחה סי' ח'. עכ\"פ בהיתה תקרת האהל מפסקת בין מת לכלים. בין שהיו הכלים למעלה או למטה. אף שהיתה התקרה דקה. ומה שלמטה נכפף ע\"י הדבר שממעל לתקרה. אפ\"ה הכלים טהורים משא\"כ בזב בכה\"ג דין עליון ותחתון של זב יש להן:"
+ ],
+ [
+ "מה שאין הזב מטמא
הא דלא חשיב נמי דכלי הנטמא במת נעשה אבי אבות. דעכ\"פ אין חומר באבי אבות מבאב. בגוף הטומאה בעצמה. כך נ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "היה יושב
הזב:"
+ ],
+ [
+ "מפני שאינה יכולה לעמוד על שלש
וכיון דכל א' אינו יכול. הו\"ל כעשה כ\"א כולו כפ\"י דשבת. ור\"ש דמטהר לטעמי' שם וכנ\"ל סי' מ\"א:"
+ ],
+ [
+ "היה רוכב על גבי בהמה
דוקא בעומדת אבל במהלכת כולן טמאות. דמדנעקר כל שעה רגל א' ונסמכת על ג'. ואינה יכולה לעמוד על ב':"
+ ],
+ [
+ "מפני שהיא יכולה לעמוד על שלשה
והו\"ל כל אחד כמסייע שאין בו ממש:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר הסוס מטמא ברגליו
ובעומדת טלית שתחת ידיו טהור:"
+ ],
+ [
+ "והחמור בידיו
מש\"ה תחת רגליו טהור:"
+ ],
+ [
+ "ישב על קורת בית הבד
שמונח על העקל. ועקל הוא סל שמניחים בו הזיתים שנעצרו:"
+ ],
+ [
+ "טמאין
דוקא במשתמשים הכלים ישיבה עם מלאכתן. דאל\"כ אמ\"ט מדרס כפ\"כ דכלים. כך נל\"פ:"
+ ],
+ [
+ "על המכבש
פרעססע לבגדים:"
+ ],
+ [
+ "טהורין
מדאינו מכביד על הבגדים. ומיירי בישב שלא כנגד הבגדים. דאל\"כ אפילו אינו מכביד עליהן. טמאים מדרס. דהו\"ל כרצוצים מחמת אבן מסמא:"
+ ],
+ [
+ "ר' נחמיה מטמא
דס\"ל דמכביד קצת:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "וכלי שטף
ר\"ל כלי עץ או מתכת. ונקרא כלי שטף מדיש להן טהרה במקוה כדכתיב גבייהו. ושטף במים:"
+ ],
+ [
+ "במגע
ר\"ל בנגע בהן בשעה שנטמא בזב. וכתב הר\"ש אפילו כלי שנגע בזב קודם שפירש מטומאה עושה לאוכלים ומשקים תחלה. [ואייתי ראיה מתוספתא. והא דתנו כלל אר\"י כל המטמא כגדים בשעת מגע. מטמא אוכלין להיוח תחלה. והרי כלים שנגעו. אמ\"ט לבגדים אפילו קודם שפירש. תירץ הר\"ש דהאי כללא לאו דוקא. ורק סיפא אתא לאשמעינן. לאחר פרישתו ממטמאיו וכו'. והא דקאמר במ\"י כל הניגע באה\"ט מטמא א' ופוסל א'. כתב הר\"ש דהתם מדאורייתא עכ\"ל. וכתב עלה רמל\"מ פ\"ו ממשכב ה\"ו וז\"ל. ונ\"ל דטומאה זו דחבורין. אמ\"ט לא לגדול ממנו ולא לשוה לו. ולפ\"ז אדם קודם שפירש מזב אמ\"ט אדם. אבל מטמא כלי. כלי קודם שפירש מזב אמ\"ט כלי. אבל מטמא אוכלים. ולפ\"ז אוכלין שנגעו בזב. אף קודם שפירש. אוכלין שנגעו כהן אינו רק שני לטומאה עכ\"ל. ותמהני עליונו של זב יוכיח דהוי נמי ממש כה\"ג. דאדם שהוא עליונו של זב מטמא בגדים קודם שפירש ולא לאדם אחר. וכלי שהוא עליונו של זב מטמא רק לאוכלים. ואפ\"ה אוכלין שהן עליונו. עושין קודם שפרשו מטומאה. לאוכלין תחלה כלקמן מ\"ב. אלא נ\"ל דאפילו אוכלין קודם שפרשו מזב עושין לאוכלין תחלה]:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא במשא
ר\"ל בנשא אותן קודם שפירש מטומאה ולא נגע בהן:"
+ ],
+ [
+ "כל המטמא בגדים בשעת מגעו
נ\"ל דבמגע דנקט לאו דוקא. אלא ר\"ל כל אדם שמטמא בגדים או כלים שנגע. בשעה שנטמא באב הטומאה שמטמא במגע ובמשא. מטמא אוכלים וכו'. ונקט \"במגע\" לאפוקי נמי נבלה ומרכב כלקמן מ\"י. דרק הנושאן מטמא בגדים קודם שפירשו מטומאה. אבל לא הנוגען כפתיחה סי' ל\"ב:"
+ ],
+ [
+ "מטמא אוכלים ומשקין להיות תחלה
קודם שפירש מטומאה. דאח\"כ אוכלין ומשקין שנגעו בו אינן אלא שני:"
+ ],
+ [
+ "והידים
בנגע בידים של אדם אחר"
+ ],
+ [
+ "לאחר
אבל לאחר וכו':"
+ ],
+ [
+ "מטמא משקין להיות תחלה
מדמשקין עלולין לק\"ט:"
+ ],
+ [
+ "והאוכלין והידים להיות שניות ואינו מטמא בגדים
דלאחר שפירש מטומאה אינו רק ראשון:"
+ ],
+ [
+ "ועוד כלל אחר אמרו כל הנישא על גב הזב
אפילו אינו ראוי ורגיל להיות ע\"ג זב. ואפילו דברים רבים חוצצים בינו לזב. ואפילו לא הניע הזב להטהרה. כגון שיש אבן מסמא ביניהן:"
+ ],
+ [
+ "טמא
ר\"ל דלאחר שפירש מטומאה אינו אלא ראשון. וקודם שפירש מטומאה. יש חלוק בין אדם לשאר דברים. דאדם קודם שפירש מטמא בגדים. משא\"כ שאר דברים אמ\"ט בגדים כפתיחה סי' כ\"ב:"
+ ],
+ [
+ "וכל שהזב נישא עליו
ולא נגע בו:"
+ ],
+ [
+ "טהור
לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן הראוי למשכב ולמושב
ה\"ה הראוי למרכב:"
+ ],
+ [
+ "והאדם
דמשכב ומושב אפילו לאחר שפירש הרי הוא אה\"ט ואדם קודם שפירש הרי הוא אב. ולאחר שפירש אינו אלא ראשון. וה\"ה בהיסט. דכל שהזב הסיטו. דינו כנושא זב עליו. ונקט רק נושא ונישא מדבעי למתני סיפא נושא ונישא ע\"ג משכב. ובמשכב לא שייך היסט. כמ\"ש בפתיחה סימן כ\"ה:"
+ ],
+ [
+ "אצבעו
דאין צריך רובו של זב. רק במשכב צריך שינשא עליו רובו של זב. כפתיחה סי' כ\"ד:"
+ ],
+ [
+ "של זב תחת הנדבך
שורת אבנים:"
+ ],
+ [
+ "הטהור מלמעלן
ר\"ל אם ישב אדם טהור למעלה מנדבך. אף שלפי עובי הנדבך אין הטהור מכביד על הזב [והר\"ב כ' ומכביד על האצבע. ותמוה] אפ\"ה הו\"ל כנישא ע\"ג זב. שהוא אב הטומאה קודם שפירש מטומאה ולאחר שפירש אינו רק ראשון:"
+ ],
+ [
+ "מטמא שנים ופוסל אחד
ר\"ל מדדינו כאה\"ט. עושה ראשון ושני בחולין. ופוסל גם שלושי בתרומה. אבל אמ\"ט אדם וכ\"ח:"
+ ],
+ [
+ "פירש
שהסיר תחתון אצבעו. או שירד עליון מהנדבך:"
+ ],
+ [
+ "מטמא א'
הטהור:"
+ ],
+ [
+ "ופוסל א'
דאז אינו רק ראשון:"
+ ],
+ [
+ "והטהור
אפילו רק אצבע של הטהור:"
+ ],
+ [
+ "האוכלין והמשקין המשכב והמושב והמדף
כל כלי שאינו ראוי למשכב ומושב קרוי מדף:"
+ ],
+ [
+ "מלמעלן
על נדבך ואצבע הזב למטה:"
+ ],
+ [
+ "מטמאין שנים ופוסלין א'
ר\"ל מדדינו כאה\"ט. עושה ראשון ושני בחולין. ופוסל גם שלישי בתרומה. אבל קילי מאדם. שאינן מטמאים לשום כלי שנגעו. אפילו קודם שפירשו מטומאה:"
+ ],
+ [
+ "והמשכב והמושב מלמטן
ר\"ל ואם היה משכב ומושב למטה מנדבך ורוב הזב ע\"ג נדבך:"
+ ],
+ [
+ "האוכלין והמשקין והמדף מלמטן טהורין
בלא נגעו. וסגי בהפסק נייר:"
+ ],
+ [
+ "מפני שאמרו
רב\"א מחק ב' מלות אלו \"מפני שאמרו\" ולפעד\"נ לקיים גי' הספר. וה\"ק. מפני מה חילק לעיל. רק בזב בין נושא לנישא. ולא אמרו סתם כל הנישא ע\"ג א' מאבות הטומאה טמא. ע\"ז משיב מפני שאמרו במשכב [וה\"ה מושב ומרכב דדמו ליה] ובנבילה [וה\"ה שאר אה\"ט דדמי ליה שמטמאין במשא. רק חדא מינייהו נקט] ובמת. בכל א' מאלו אמרו כל הנושא ונישא וכו':"
+ ],
+ [
+ "כל הנושא ונישא
או:"
+ ],
+ [
+ "טהור
ואפילו הי' הנושא או נישא ע\"ג משכב דבר הראוי להיות משכב. ואפילו הסיטו זל\"ז. אם לא נגעו זה בזה טהורים. [והר\"ב כתב אם היה הנושא או הנישא אוכלין ומשקין ומדף. משמע אבל בראוי' למשכב נטמא. ותמוה דהרי אין משכב עושה משכב כפ\"א דכלים מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן האדם
דאדם שנשא את המשכב אף שלא הסיטו ואפילו תחת אבן מסמא. או הסיטו אף שלא נשאו. או נישא על גב משכב אף שלא הוסט. הכל טמא. אבל בהסיטתו המשכב לחוד. טהור:"
+ ],
+ [
+ "טהור
אפילו היה אדם נושא או נישא ע\"ג הטומאה. אם לא הסיטה. כגון שהניחה אחר עליו. והנושא לא התנועע. טהור. ושאר דברים אפילו גם הסיטו או הוסטו מהנבלה, טהורים:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן המסיט
ודוקא אדם המסיט לנבלה טמא:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר אומר אף הנושא
בחולין [קכ\"ד ב'] מגיה הש\"ס לימתני'. דה\"ק ר\"א הוא שנושא. ור\"ל דמסיט לנבלה אינו טמא רק כשג\"כ נשאה:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן המאהיל
ואי\"ל אף דמשום משא טהור. עכ\"פ הרי מאהיל. וי\"ל כגון שהיתה תקרה מפסקת כפ\"ד סי' נ\"ז:"
+ ],
+ [
+ "ואדם בזמן שהוא מסיט
ר\"ל דוקא בהסיט האדם למת או לנבלה נטמא אף שלא נגע ולא נשא. משא\"כ בהסיטוהו אם לא נגע בהן טהור. כפ\"ד מ\"ו:"
+ ],
+ [
+ "מקצת טמא על הטהור
בזב קמיירי אפילו היה מקצתו על אדם טהור או איפכא:"
+ ],
+ [
+ "חבורי טמא
ר\"ל שערו צפרניו ושניו:"
+ ],
+ [
+ "ומקצת טהור על הטמא טהור
דבעי שינשא רובו:"
+ ],
+ [
+ "הטמא על מקצת המשכב
רוב הטמא על מיעוט המשכב:"
+ ],
+ [
+ "והטהור על מקצת המשכב
ר\"ל או רוב הטהור על מקצת המשכב הטמא:"
+ ],
+ [
+ "מקצת טמא על המשכב
אפילו על כל המשכב. או מקצת טהור על כל המשכב הטמא:"
+ ],
+ [
+ "ויוצאת ממנו במיעוטו
של משכב. דמקצת משכב הטהור נכנס לו טומאה מזב שע\"ג. ואם הוא טמא. מוציא טומאה לטהור שע\"ג:"
+ ],
+ [
+ "וכן
אדלעיל קאי דקתני כל הנושא ונישא ע\"ג משכב טהור:"
+ ],
+ [
+ "והנייר
אע\"ג שדק מאד:"
+ ],
+ [
+ "וכן באבן המנוגעת
שהיה למעלה או למטה מהככר ונייר מפסיק. וקמ\"ל דאינו מטמא בשהאהיל על טהרה או בשהאהילה הטהרה עליו. רק בשהיו שניהן תחת אהל א'. דזה טומאת ביאה האמור במצורע. רב\"א:"
+ ],
+ [
+ "ר' שמעון מטמא בזו
בין שהאהיל האבן או האהיל עליו. דס\"ל דמטמא באהל כמת:"
+ ],
+ [
+ "ובזבה
או או:"
+ ],
+ [
+ "במשכב
של אלו החמשה המנויין:"
+ ],
+ [
+ "מטמא שנים ופוסל אחד
דכל הנהו נגיעתן חמור כאלו נשאן. לטמא בגדים וכלים שנגע קודם שפירש מטומאה. להכי גם למנין ראשון ושני הו\"ל אב הטומאה קודם שפירש:"
+ ],
+ [
+ "ופוסל א'
דכשפירש הנוגע מן הטומאה. אין דינו רק כראשון:"
+ ],
+ [
+ "ואחד המסיט
דלהכי לא נקט נמי ניסט. ור\"ל שהסיט הטומאה לטהרה היינו משום דטומאה שהסיט לטהרה טהור. דאף למאי שהוכחתי לעיל כר\"ש. [עיין סי' ב'] דגם כלי ואוכל שנטמא בזב. קודם שפירש מטומאה עושה לנוגע בו ראשון. עכ\"פ הכא רק באדם הנוגע בזב וזבה וכו' קמיירי. דאי במה שאין בו רוח חיים. לא שייך מסיט במשכב מושב ומצורע. דהרי כל שאין בו רוח חיים שהסיט להטמא. טהור. חוץ מבזב. כתוספתא פ\"ה. וכ\"כ נושא ונישא אף דשייך במצורע דעליונו של מצורע טמא אפילו תחת אבן מסמא [מדהוקש לזב כנדה דל\"ה ע\"א ורש\"ו שם ד\"ה לאחרי'. וכן מוכח נמי לפע\"ד מדלא מני ליה לעיל מ\"ג. כל הנושא ונישא ע\"ג מצורע טהור. ש\"מ דבאמת במצורע טמא]. עכ\"פ גבי משכב ומושב לא שייך. דהרי כל הנושא ונישא ע\"ג משכב ומושב טהור. אלא ע\"כ מתני' באדם שנטמא בזב וזבה כו' קמיירי. ולהכי לא נקט נמי ניסט ור\"ל דניסט הטהור מהטומאה. דלא שייך במשכב ומושב ומצורע. דהרי כל הטומאות המסיטות לטהור. טהור. חוץ מבזב [כשבת דפ\"ג ע\"ב. פסחים דס\"ז ע\"ב ]. ונושא ונישא דקאמר הכא. ר\"ל אפילו בלי היסט. ור\"ל אפילו אבן מסמא מפסיק. דבכה\"ג כולהו ז' מטמאי לאדם:"
+ ],
+ [
+ "הנוגע
ר\"ל אדם הנוגע דבדבר אחר לא שייך מסיט דסיפא. וכמש\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ואחד המסיט
ולא נקט נמי נושא. משום דנושא ונישא דלעיל מיירי אפילו תחת אבן מסמא. ומעיינות אמ\"ט תחת אבן מסמא:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר אומר אף הנושא
דס\"ל דמטמא תחת אבן מסמא. ודוקא כשנשא למעיינות ולא כשנישא עליהן:"
+ ],
+ [
+ "הנושא
ר\"ל אדם הנושא. והיינו נמי אפילו תחת אבן מסמא. דכל נושא ונישא בש\"ס. שנזכר אצלו מסיט. ר\"ל הנושא בלי היסט. והיינו תחת מסמא. ובכל מקום שנזכר משא לחודא. כגון נבלה מטמא במשא. ר\"ל בהסיטה ועיין פתיחה סי' ו':"
+ ],
+ [
+ "הנושא את הנבלה
ר\"לאדם שהסיטה:"
+ ],
+ [
+ "ואת מי חטאת שיש בהם כדי הזיה
ושיעורו כדי להטביל ראשי גבעולין ואף דמו חטאת במגע נמי מטמא בגדים. מדא\"א שיגע בהן ולא יסיטן. עכ\"פ מדאפשר בקרושין כגליד. לא פסיקי ליה. ובכולה מתני' לא נקט נוגע. דהנוגע במרכב ונבלה. אמ\"ט בגדים. ולהכי הנוגע בהן. אפילו קודם שפי' אינו אלא ראשון:"
+ ],
+ [
+ "והיא בבית הבליעה
ר\"ל כל זמן שהוא בבית הבליעה:"
+ ],
+ [
+ "הכניס ראשו לאויר התנור
אפילו בעודה בבית הבליעה:"
+ ],
+ [
+ "
דאף דכ\"ח נטמא מאוירו. נבלת עוף טהור אמ\"ט רק לאדם בבית הבליעה. והבולע גופיה אף דמטמא בגדים אמ\"ט לאדם וכ\"ח:"
+ ],
+ [
+ "מטמא א' ופוסל א'
דבמעיו הו\"ל כראשון לטומאה דאורייתא [כשבועות ד\"ז ע\"ב] ולא כשאר טומאת אוכלין דפסול גוי' רק מד\"ס היא. כ\"כ ע\"ר הגזצוק\"ל:"
+ ],
+ [
+ "טהור
דאמ\"ט במגע אפילו מד\"ס:"
+ ],
+ [
+ "ובמצורע בימי ספרו
בז\"י שבין גלוח א' לב':"
+ ],
+ [
+ "ובמי חטאת שאין בהם כדי הזיה
דאם יש בהן כדי הזייה. אפשר שיטמאו בגדים במגע. כשאינן קרושין. דא\"א שלא יסיטם. והמסיט מי חטאת כדי הזיה. מטמא בגדים. ולהכי לא פסיקא ליה למתני'. ומה\"ט נמי לא נקט מי חטאת במ\"ו ביש כדי הזיה:"
+ ],
+ [
+ "ופוסל א'
דכל הנהו במשא בלבד מטמאי בגדים. משא\"כ הנוגע. אפילו קודם שפירש מהטומאה אינו אלא ראשון:"
+ ],
+ [
+ "כל הנוגע באחד מכל אבות הטומאות שבתורה
שלא נזכרו בכל המשניות לעיל. דבתחלה מנה התנא אותן שמטמאים ב' ופוסלין א'. והדר חשיב אותן שמטמאין א' ופוסלים א'. ועוד יש כמה אבות שלא הזכירן התנא. ועל אלו קאמר זה הכלל:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן האדם
ר\"ל חוץ מאדם שמת. דהנוגע בו אפילו לאחר שפירש מהטומאה. מטמא בגדים. ולהכי מטמא ב' ופוסל א':"
+ ],
+ [
+ "מטמא א' ופוסל א '
וכ\"כ שרץ באויר כ\"ח. גם בחבורין אין הכ\"ח רק ראשון [דהו\"ל כנוגע בשרץ] כפ\"ח דכלים מ\"ד. משא\"כ מת בכ\"ח אפילו מגבו. בחבורין הו\"ל הכ\"ח כאב הטומאה. כהר\"ב אהלות פ\"ט מט\"ז. ולאחר שפירש מטומאה. כ\"ח א\"א שיהיה רק ראשון. מדאין לו טהרה במקוה. מיהו מפץ אף דאין לו טהרה במקוה. אפשר שיהיה אה\"ט ע\"י מדרס כר\"ב ספכ\"ד דכלים. כ\"כ ע\"ר זצוק\"ל:"
+ ],
+ [
+ "בעל קרי כמגע שרץ
ואינו רק ראשון:"
+ ],
+ [
+ "ובועל נדה כטמא מת
סד\"א להוי כנדה משתלח חוץ לב' מחנות. קמ\"ל דדינו כטמא מת. וסגי רק ממחנה שכינה. גם טמא טומאת ז' כמוהו:"
+ ],
+ [
+ "לטמא אוכלין ומשקין
כעליונו של זב:"
+ ],
+ [
+ "אלו פוסלים את התרומה
מד\"ס. מי\"ח דבר שנשנו בפ\"ק דשבת מוץ מטבו\"י שהוא דאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "והשותה משקין טמאין
בג' אלו נעשה הגוף שני לטומאה. דגזרו דילמא בעודן בפיו יאכל תרומה ויפסלה. אבל עכשיו. שני פוסל לתרומה:"
+ ],
+ [
+ "והבא ראשו ורובו במים שאובין
ביום הטבילה. עיין פתיחה סי' נ\"ו. וגזרו עליהן מדרגילין לנקות א\"ע בשאובים אחר שטבלו בסרוחין. שלא יסברו דשאובין מטהרו ולא המקואות:"
+ ],
+ [
+ "וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגים מים שאובין
דוקא דרך נפילה. ועיין רמל\"מ פי\"ג מפרה הלכה י\"א:"
+ ],
+ [
+ "והספר
ספר שנגע בתרומה פסלתו. גזרו כן שלא יניחום יחדיו. ויפסדוהו עכברים לספר. וספר ר\"ל כ\"ד כתבי קודש:"
+ ],
+ [
+ "והאוכלים
האי \"שנטמאו במשקין\" דסיפא. גם אהא קאי. ור\"ל אוכלים שנגעו במשקין שנגעו בשני. גזרו שיהיו המשקין ראשון. ויעשו לאוכלין שנגעו בהן שני כאלו נגעו המשקין בשרץ ונעשו האוכלין שנגעו בהן שני. שפוסלין לתרומה. וגזרו במשקין טפי מבאוכלין מדעלולים לק\"ט בלי הכשר:"
+ ],
+ [
+ "והכלים שנטמאו במשקים
אף דאדם וכלים אמק\"ט רק מאה\"ט. גזרו בהו משום מעיינות זב וזבה דהו\"ל אה\"ט. ומטמא כלים מדאורייתא:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין זבים",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Tahorot"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file